‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪WWW. hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשע״ב‬

‫ספר‬

‫אדיר במרום‬
‫השלם‬

‫והוא ביאור עמוק ונפלא‬

‫על האדרא רבא‬

‫מאת רבנו הגדול איש האלקים‬

‫זצוק״ל‬ ‫רבי משה חיים לוצאטו‬

‫מוגה ומתוקן מכתבי־יד‬

‫פעיה״ק ירושלים ת״ו‬
‫שנת ה׳ת שנ״ה‬
‫שמורות‬ ‫הזכויות‬ ‫כל‬
‫©‬
‫‪Copyright by the Publisher‬‬

‫יוסף ספינר‬
‫רח׳ סורוצקין ‪47‬‬
‫ירושלים‬
‫טל‪386685 .‬־‪02‬‬
 ‫ספר זה מוקדש לזכר ולעילוי נשמת‬
‫אבינו מורינו הרב‬

‫אליעזר בן ר׳ משה מילשטייןזצ״ל‬

‫שזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות רצון בוראו‬
‫נפטר לעולמו ט״ז אלול תשמ״ו‬
‫ת׳נ׳צ׳ב׳ה‬

‫ולזכר ולעילוי נשמת האשה הצנועה‬

‫זצ״ל ־‬ ‫גנט‬ ‫בת ר׳ יעקב‬ ‫פייגא‬

‫נפטרה לעולמה ז׳ אדר ב׳ תשד״ם‬
‫ת׳נ׳צ׳ב׳ה‬
‫הוקדש על ידי בנו ונכדה‬
‫משה בן ר׳ אליעזר מילשטיין‬
‫ומשפחתו‬

‫ולזכר ולעילןי נשמת‬

‫מורי חמי הרב שלמה‬
‫זצ״ל‬ ‫רפאל אלטי שמולעוויטץ‬ ‫‪ p‬ר׳‬
‫שזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות רצון בוראו‬
‫נפטר לעולמו ט׳ טבת תש״נ‬
 ‫פתח דבר‬
‫זכינו בדורינו דור עיקבתא דמשיחא שנתגלו כתבי קודש מרבינו‬
‫הגדול דומה למלאך ה׳ צבאות הרמח״ל‪ .‬על ידי כתבים אלו ניתן‬
‫גם לתקן הספרים שנדפסו מכבר שהיו משובשים ביותר בגלל ההעתקות‪,‬‬
‫ובפרט שהועתקו מכתב עברי־איטלקי לכתב אשכנזי‪ .‬וכן היה גורלו‬
‫של הספר שלפנינו — פירוש האדרא רבה הנקרא )ע״י המו״ל הראשון(‬

‫כדאי להעיר בכאן שצתך בירור זהותו של ספר קיצור הכינות לרבינו הרמח״ל‪.‬‬
‫יותר נראה לייחסו לתלמידו המובהק ואיש סודו רבי ישראל חזקיה טרידס זצ״ל‬
‫)אשר שמו חתום עליו בסופו(‪ .‬בודאי כלל בספרו יסודות של שיטת רבו‪ ,‬כמעשהו‬
‫בספרו ״כללי חכמת האמת״ )שערי רמח״ל מעמ׳ רצ״ט(‪ .‬שמו של הספר בכת״י‬
‫הוא ״ספר הכונות כל השנה״‪ .‬אמנם ספר ״קיצור הכונות״ שחיבר רבינו טרם זכינו‬
‫קדשו‬ ‫‪t‬‬ ‫לאורו‪ .‬ראינו בכת״י כמה דפים בודדים של כונת ליל שבת בעצם כתב‬
‫של רבינו‪ ,‬ואינם זהים למה שנדפס בקיצור הכונות )יש עוד הוכחות בענין זה‬
‫ואכמ״ל‪ .‬ויפה כיוון בזה מר מ‪ .‬בניהו בספרו ״כתבי הקבלה של רמחל״ עמ׳ ק״ו(‪.‬‬

‫גם ראוי לציין שהתסלה לומר על קבת הצדיקים )נדפס לראשונה מכתב ‪T‬‬
‫ע״י בשנת תשמ״ג( שייך דוקא לערב ראש השנה‪ ,‬וכך נרשם מעליו בכל הכתבי‬
‫‪ — T‬״תפלה לומר בערב ראש השנה בבית הקברות״ ולאחריו נמצא ״תפלה לערב‬
‫יוה״כ בבית הקברות״‪ ,‬וכן מוכח גם מעצם מבנה התפלה והקדמתו‪ .‬הסוגריים ותוספת‬
‫המלים‪ :‬״המוסגר שייך לער״ה״ הם מהמו״ל‪ .‬אמנם קבוצת התפלות לומר על קברי‬
‫צדיקים שנדפסו על שם הרמח״ל ב״ספר השירים״ ואחתו בספר ״ירים משה״ )עמ׳‬
‫רפ״ז— ש״ו( בטעות יסודו‪ ,‬ומקודם בספר מעבר יבק ועוד ספתם )ראה בניהו‬
‫שם עמ׳ ר״צ(‪ .‬כמו כן התפלה לאמרה בכל ערב ראש חדש על הגלות‪ ,‬שנדפס‬
‫בסוף ספר מסילת ישרים הוצאת אשכול‪ ,‬נתייחס בטעות לרבינו‪ ,‬ואינו מכתיבת‬
‫‪T‬ו‪ ,‬ואינו אלא העתק מספר חמדת הימים‪ .‬ב״סידור הגאונים והמקובלים״ )חלק‬
‫ד עמ׳ קל״ח־קמ״ט( מובא תפלות וכונות שנתייחסו ג״כ בטעות לרבינו‪ ,‬והם של‬
‫תלמיד תלמידו רבי יעקב שלם )תלמידו של רי״ח טרידס(‪ .‬יש צורך לדץ בארוכה‬
‫על כל מה שנתייחס בודאות לרמח״ל‪ ,‬בעשרת הכרכים שיצאו לאור בזמנינו‪ ,‬ולדון‬
‫על כל חיבור כשלעצמו‪.‬‬
 ‫פתח דבר‬
‫אדיר במרום‪ ,‬שהוא הספר המרכזי והיסודי ביותר מחידושי רבינו‪,‬‬
‫אשר בו מגלה סודות נוראים ועצומים בעמקי התורה‪ .‬אך ההעתקות‬
‫שהגיעו לידי המדפיס הראשון הרב שמואל לוריא זצ״ל היו חסרים‬
‫חלק האחרון ממנו ומשובשים ביותר ולקויים בחסר ויתיר‪ ,‬בהרבה‬
‫מקומות היו חסרים שורות‪ ,‬ובפרט במאמר האחרון)מעמ׳ שלג והלאה(‬
‫היה חסר בכל עמוד שורות שלימות‪ ,‬עד שהיה מן הנמנע להבין‬
‫כוונת המאמר‪ .‬כעת זכינו בס״ד לכת״י פירוש האדרא שהיה בבית‬
‫מדרשו של רבינו‪ ,‬ויכלנו בעזה״י לתקן כל הטעויות והדילוגים ולהחזיר‬
‫העטרה ליושנה‪.‬‬

‫כאמור ההעתקה של כתב היד שהגיע לר״ש לוריא וממנו נדפס‬

‫הספר בווארשא שנת תר״מ )ומאז יצא כמה פעמים במהדורת צילום(‬
‫וכן כל שאר הכתבי יד שהיו במזרח אירופא כולם היו חסרים כשליש‬
‫האחרון של הספר מעמ׳ שע״א עד הסוף‪ ,‬שלא בא לכלל העתקה‪.‬‬
‫חלק זה החסר נדפס בעזה״י בשנת תשמ״ח בשם אדיר במרום חלק‬
‫ב׳‪ .‬במהדורה זו צרפנו ב׳ החלקים ביחד‪ ,‬שבעצם אינם ב׳ חלקים‬
‫רק המשך אחד‪ .‬כל הספר שלפנינו מפרש רק כשלוש דפים של האידרא‪,‬‬
‫וטרם זכינו לפירושו של רבינו על כל האדרא‪ ,‬ולא ברור אם אמנם‬
‫המשיך פירושו יותר ממה שלפנינו‪.‬‬

‫זכה רבינו והופיעה רוח הקודש בבית מדרשו‪ ,‬וכך כותב רבינו‬
‫הרמח״ל לרבו מהר״י באסאן וז״ל‪ :‬וכבר הגדתי לכ״ת‪ ,‬איך ת״ל ניתן‬
‫לי רשות לשאול ולדעת בכל דבר שבדברי תורתנו הקדושה‪ ,‬איש‬
‫לא נעדר‪ .‬וזה בלא ספק מן הס״א לא יוכל להיות‪ .‬ומאמרי הזוהר‬
‫אשר לרשב״י ע״ה הסתומים — ת״ל אשאל ואדעה פירושם כאשר‬
‫אחפוץ‪ ,‬כי חסד ה׳ גדול מאד‪ .‬ואני דומיה תהלה לי‪ .‬ובכלל אומר‬
‫לכ״ת‪ ,‬כי מי שהוא חושב שאני משקר בדברי — אי אפשר לי לנצחו‬
‫שיאמין‪ .‬אך המאמין לי‪ ,‬אלא שירא שמא אטעה ח״ו — ידע באמת‪,‬‬
‫כי כבר ברורים לי הדברים בענין‪ ,‬שאין הס״א יבולה להגיע שם‪.‬‬
‫ולא אוכל בכתב להעלות את הכל‪ ,‬כי אם פה אל פה‪ ,‬כאשר ירצה‬
‫ה׳ עכ׳׳ל )אגרות רמח״ל אגרת נ׳‪ ,‬ירים משה עמ׳ רל״ג(‪.‬‬

‫ידוע גודל חיבת ספר הקדוש הזה בעיני גדולי וקדועזי עולם‪ ,‬עד‬
‫שרבינו הגדול הגר״א כשהשיג העתק כת״י של הספר ״לבש בגדי‬
‫יום טוב לכבודו ולשמחתו״ )כעדות הג״ר יצחק מאלצאן ז״ל(‪ .‬כדאי‬
 ‫פתח דבר‬
‫להביא כאן מה שכתב הגאון רבי משה רוזינשטיין זצוק״ל ראש ישיבת‬
‫לומזה‪ ,‬בהקדמת ספרו יסודי הדעת ח״ל ״אשר שמעתי מפי הגאון‬
‫הגדול ר׳ אליעזר גרדון ז״ל אשר היה אב״ד ור״מ דישיבת טעלז‬
‫במדינת ליטא‪ ,‬קבלה איש מפי איש‪ ,‬שכאשר יצא לאור ספר מסילת‬
‫ישרים‪ ,‬והמחבר כבר לא היה בעולם‪ ,‬וכאשר קרא הגר״א מווילנא‬
‫את דברי הספר הזה‪ ,‬אמר אור גדול יצא בעולם‪ ,‬ולמד אותו בעל‬
‫פה מאה ואחת פעמים‪ ,‬ושלם סכום הגון בעד הספר הזה‪ ,‬ואמד‬
‫שרוב הספרים הספד יותד גדול מן המחבר‪ ,‬אבל בזה הוא מכיר‬
‫היטב שהמחבד היה הדבה פעמים יותד גדול מן הספר‪ ,‬ואם היה‬
‫עוד בחיים‪ ,‬היה הולך ברגליו אל המחבר לשמוע ממנו חכמתו״ עכ״ל‪.‬‬
‫ידוע גם מה שהעיד המגיד הקדוש ממעזריטש על דבינו — מובא‬
‫בהקדמה של המביא לבית הדפוס של דפוס ראשון של ספר קל״ח‬
‫פתחי חכמה )קארעץ תקמ״ה( וז״ל ״וחזי מאן גברא דבה קמסהיד‬
‫עליו ה״ה המוה״ג החסיד המפורסם מו״ה יעקב יוסף מ״מ דק״ק‬
‫אוסטרא עדתו בחתמו על הסכמה זכה וכאשד שמעתי מפיו ולא‬
‫מפי כתבו ששמע מפה קדוש בוצינא קדישא נשמתו בגנזי מרומים‬
‫ה״ה כבוד שמו מוהד״ר דוב מ״מ דק״ק מעזריטש שאמר על המחבר‬
‫הזה שאין דורו היה כדאי להבין צדקתו ופדישתו‪ ,‬ולכן דבים מבני‬
‫עמנו מגודל חסרון דעתם דבדו על צדיק עתיק אשד לא כדת״ עכ״ל‪.‬‬
‫הקל״ח פ״ח נדפס לראשונה ע״י תלמיד המגיד בפקודת רבו‪ .‬הגאון‬
‫הקדוש הישמח משה כתב בספרו )בליקוטים בסוף חלק המועדים(‬
‫ח״ל; קבלתי שספר קל״ח פתחי חכמה הוא בהיר וטהור‪ ,‬מהרב ממעזדיטש‬
‫בשם המגיד ר׳ יוסף ממעזריטש ור׳ פנחס קאריצער עכ״ל‪.‬‬
‫העתקות של חלק א׳ מהספר היו נפוצות בפולניה מיד סמוך לפטירת‬
‫רבינו ז״ל‪ ,‬כמובא בספר הפרד״ס )שזכה להסכמת הגר״א( לאב״ד‬
‫קניגסבורג שנדפס בשנת תקט״ו )דף ו׳ ע״ב( שכתב ״דע וראה שזה‬
‫הדבר מצאתי במגלת סתדים של חכם אחד מקובל האלקי״ ומעתיק‬
‫שם ענין שלם וארוך מאדיר במרום מעמ׳ דל״ו והלאה )בענין דבדי‬
‫חז״ל בענין השמש והליכותיה‪ ,‬שנראים סותרים את המציאות(‪ .‬וכן‬
‫ראינו כת״י אדיר במרום שכתוב על הכריכה ״מגילת סתרים״ והיה‬
‫בווילנא אצל מחותנו של הגר״א — רבי נח מינדיס‪ ,‬והיה אחר כך‬
‫באוצר הספרים של החתם סופר זצוק״ל‪ .‬השתמשנו גם בכת״י זה‬
‫כדי להגיה את הספר‪ .‬הכתב יד מחכר גם בספר רב פעלים‪ ,‬להגאץ‬
 ‫פתח דבר‬
‫ר׳ אברהם בן הגר״א‪ ,‬וכן מזכירו רמ״מ משקלאב — תלמיד מובהק‬
‫של הגר״א‪ ,‬בסוף ספר מים אדירים עמ׳ נ״ח‪ .‬גם מזכירו הגרמ״ש‬
‫מטאלצין תלמיד חבר לרבינו הגר״א בנסתרות‪ ,‬בספרו ״שער השירים״‬
‫עמ׳ ח׳‪.‬‬
‫ח״א של הספר שלפנינו השוינו מתוך כמה כת״י‪ ,‬ובעיקר עפ״י‬
‫כת״י סינסנטי )‪ (501‬שהיה בבית מדרשו של רבינו ונמצא בו גם‬
‫עמוד א׳ מעצם כי״ק‪ ,‬וכן תקנות בית מדרשו בכתיבת יד תלמידו‬
‫רבי יקותיאל גורדן‪ .‬כדי שלא להטריח את הקורא לא הבאנו שינוי‬
‫גירסאות‪ .‬רק אלו שמשנים משמעות ההבנה הובאו בסוגריים — נ״א —‬
‫נוסח אחרינא‪ ,‬או בהגהות בשולי הדף‪ .‬כדי להקל על הקורא חלקנו‬
‫הספר בחלוקה כללית‪ ,‬וחולק גם לקטעים ונעשה פיסוק‪ ,‬והוספנו‬
‫מראה מקומות משאר ספרי רבינו‪ .‬כן השתדלנו להביא שינד נוסחאות‬
‫והגהות מהגאון הגדול רא״ל ליפקין זצוק״ל אב״ד דקאטרינגען )בן‬
‫אחיו של הגרי״ס( שנדפסו בסוף הספר במהדורה ראשונה‪ .‬תודתינו‬
‫נתונה לספרית ״היבריו יונין קוליג׳״ בסינסנטי‪ ,‬אשר אצלם מופקד‬
‫כתב היד; ולפרופ׳ ישעיה תשבי אשר על ידו התאפשר השגת צילום‬
‫הכת״י‪ .‬ח״ב נדפס כולו ע״פ כת״י זה‪ ,‬שהוא הכת״י היחידי של‬
‫חלק ב׳‪.‬‬
‫כאן מקום להנציח מצבת זכרון בהיכל ה׳ לעילוי נשמת הגאון‬
‫הצדיק איש חי רב פעלים אהוב על הבריות ומקרבן לתורה מורינו‬
‫רבי חיים פרידלנדר זצ״ל‪ ,‬מנהל רוחני בישבת ״פונובת׳ ובישיבת‬
‫״הנגב״ נתיבות‪ ,‬הוא הגבר אשר פעל גדולות ונצורות להפצת תורת‬
‫רבינו הרמח״ל‪ ,‬ועל ידו זכו הרבה ת״ח ליכנס אל פרד״ס החכמה‬
‫ולטעום מעץ החיים‪ .‬גם לספר שלפנינו היה לעזר וסיוע בהוצאות‬
‫להשיג צילומי כת״י והעתקתן‪ .‬נפטר בשם טוב ביום כ״ח תמת תשמ״ו‪.‬‬
‫תנצב״ה‪.‬‬
‫בסוף כת״י הנ״ל נמצא מפתח הענמים היותר עקריים‪ ,‬ומפתח‬
‫ביאורי פסוקים ומאמרי חז״ל שהובאו בספר )בדומה למפתח למסילת‬
‫יעורים שבדפוס הראשץ(‪ .‬עמוד א׳ של המפתח נכתב על יח־ רבינו‬
‫בעצמו בכי״ק‪ ,‬והשאר ע״י מעתיקים‪ .‬המפתח כולל את כל החלק‬
‫הראשון‪ ,‬אמנם חסר הרבה דפים לסירוגץ‪ ,‬וחבל על דאבדין‪.‬‬
‫היות שהמראה מקומות שבהגהות וביאורים בכל כתבי הרמח״ל‬
 ‫פתח דבר‬
‫מצויינים לפי דפי דפוס הראשון‪ ,‬ראינו לנכון לשמור את סדר הדפים‬
‫של ח״א‪ ,‬וסדרנו בסוף הספר לוח השואות בין הדפים‪.‬‬
‫ידוע שכמעט כל כתבי רבינו שכתב עד שנת ת״צ נגנזו‪ ,‬אמנם‬
‫הספיק ברוח קדשו לכתוב מחדש עוד כארבעים חיבורים עד ריש‬
‫שנת תצ״ה בו עזב את איטליה לאמסטרדם ולא לקח עמו חיבוריו‪.‬‬
‫מהשנים האחרונות של רבינו — עד תק״ז אין לנו ממנו שום ספר‬
‫בנסתרות‪ .‬חיבה יתירה נודעת מרבינו ז״ל לספר זה ומזכירו כמה‬
‫פעמים באגרותיו‪ ,‬וגם בהיותו באמסטרדם ביקש רבינו מתלמידיו‬
‫שישלחו לו את ספרו פירוש האדרא‪.‬‬
‫זכות גדול נפל בחלקו של ידיד נפשי הרב הנעלה ר׳ משה מילשטיין‬
‫שליט״א מארה״ב שזכה להקים שם לאביו בהיותו מסייע בהדפסת‬
‫ספרי רבינו ותלמידיו‪ .‬ספר זה הוקדש גם לע״נ חמיו הגאון הגדול‬
‫ר׳ שלמה שמואלכיץ זצ״ל )אחיו של מרן הגר״ח שמואלביץ( מגדולי‬
‫תלמידי חכמים שבניו יארק‪ ,‬ומראשי וחשובי ״מנין מיר״‪ ,‬איש יקר‬
‫רוח דגריס באורייתא תדירא‪ .‬נפטר בשם טוב ביום שבת קודש ט׳‬
‫טבת תש״נ‪ ,‬יהי הספר הקדוש הזה למצבת זכרון להאי גברא רבא‪,‬‬
‫ויהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫תודתינו נתונה לידיד״נ הרה״ג ר׳ משולם וורמסר שליט״א שטרח‬
‫להגיה את הספר ולעורר הערות מועילות בעריכתו‪ .‬ואפריון נמטיה‬
‫ליד ‪T‬י היקר הרב המופלג בתוי״ש ר׳ שלום וילנסקי שליט״א אשר‬
‫טרח ועמל בהוצאה לאור של ספר קדוש זה‪.‬‬
‫א‬ ‫אדיר במרום‬

‫תניא‬
‫אמד ר׳ שמעון לחבריא עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא‪.‬‬
‫מן התיקונים הגדולים שנתקנו בעולם היה ספר הזהר‪ ,‬כאשר נאמר‬
‫שבחיו בכמה מקומות ממנו עצמו‪ ,‬כי הוא לגאולה הוכן‪ ,‬ולהצמיח‬
‫קרן ישועה לבית ישראל‪ .‬ויתבאר בו דבר וה בכמה מקומות ברע״מ‬
‫ובתיקונים כמה וכמה פעמים‪ .‬וגם פה בפרשת נשא )קכ״ר‪ :(:‬ובגין‬
‫דעת ‪ T‬ק ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזוהר‪ ,‬יפקון‬
‫ביה מן גלותא ברחמי‪ .‬והענין הזה תלד הוא בעיקרים גדולים מעיקרי‬
‫החכמה‪ ,‬ומושרש בעומקי ההנהגה‪ ,‬אשר הכץ ופעל האדון היחיד‬
‫על עמו ת ל נחלתו‪ ,‬לנחותם הדרך אשר יגיעו בו אל רב טוב המכוק‬
‫בראשית המחשבה‪ .‬וצריך שתדע כמה חסרו ישראל בגלותם‪ ,‬ומה‬
‫תיקונים צריכים הם להם להחזירם לקדמותם‪ .‬ובחשוב המשורר על‬
‫הענק הזה והבץ החסרונות הגדולים האלה‪ ,‬היה מתאונן ואומר;‬
‫אותותינו לא ראינו אין עוד נביא וכר )תהלים עד‪ ,‬ט(‪ .‬כי באמת‬
‫חכמה רבה ויקירא אבדה מישראל‪ ,‬ו ח״ל אמרו; מיום שחרב בית‬
‫המקדש‪ ,‬שרו חכמיא למהד כספריא כר )סוטה מ״ט‪ .(.‬והיה המשורר‬
‫מתפלל על ואת ואומר; עד מתי אלהים יחרף צר כר )שם עד‪ ,‬י(‪.‬‬
‫ובפסוקים אלה נכללים סודות גדולים מאד בענין הזה‪ ,‬שמע והבן‪.‬‬

‫הנה רבותינו ז״ל אמרו; שדי — שאמר לעולמו די )חגיגה י״ב‪.(.‬‬

‫ואבאר לך זה הענין היטב‪ ,‬כי באמת הוא סוד גדול‪ .‬ותראה שלפעמים‬
‫נמצא שדי לבדו‪ ,‬לפעמים אל שדי‪ .‬וגם צריך לדעת למה שם זה‬
‫לא החכר כלל במעשה בראשית‪ ,‬כמו שהתכרו אלהים והד״ה‪ .‬והלא‬
‫ואת הפעולה ממעשה בראשית היא‪ .‬וכל אלה הדברים צריכים לך‪,‬‬
‫להבק עניני רשב״י קדוש ישראל‪ ,‬ומה הג ת אליו‪ ,‬ותיקוניו — כמה‬
‫תיקונים גדולים תצומים אשר דברתי לך‪ ,‬תנ ץ האדרא הזאת‪ ,‬שבה‬
‫קנה לו ולחביריו ולכל העולם כולו השלימות הגדולה אשר קנו‪ .‬ותראה‬
‫על מה נתעורר באמדו; עד אימת נתיב בקיימא דחד סמכא‪ .‬ת ל‬
‫מה הריק חניכיו אשר הלבישם שריין ורומחץ‪ .‬את הכל אבאר לך‬
‫‪-‬‬ ‫בסדר נכק ובאר היטב בסייעתא דשמיא כ ‪ T‬ה׳ הטובה עלי‪.‬‬

‫ז״א וניק׳ הם הנחשבים ז׳ תחתונות דאצילות‪ ,‬והם שורש לכל עניני‬

‫העולם התחתץ והנהגתו‪ ,‬וסודם ו׳ ימי בראשית שבהם נברא העולם‪.‬‬
‫והבן ודקדק מאד על כל הדברים האלה‪ ,‬כי אני לא ארחיב הביאור‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ב‬

‫על כל דבור ודבור‪ ,‬כי היה צדיך פידוש אדרך מאד‪ ,‬ויכבד המשא‬
‫על הכותב ועל הקורא כאחד‪ ,‬כי אמרתי על זה כמאמר החכם‪ :‬תן‬
‫לחכם ויחכם עוד )משלי ט‪ ,‬ט(‪ .‬רק שלא תהיה עובר והולך על‬
‫הדברים כהולך בדרך הסלולה לפניו‪ ,‬כי אם שתשכיל ותתבונן בעיון‬
‫עמוק על כל פסיעה ופסיעה‪ ,‬כי אז תצליח את דרכיך‪ ,‬ודי לך בזה‬
‫הערה‪ ,‬ואהיה אני מפרש והולך לפי דרכי‪.‬‬
‫כבר אמרתי שהזו״ן הם שורש העוה״ז והנהגתו‪ ,‬ואימא היא המקור‬
‫להם‪ ,‬שמשם הם יוצאים‪ .‬וביסוד שלה יש שם אל שדי‪ ,‬שם מצטיירים כל‬
‫ספירות זו״ן טרם צאתם‪ .‬וכבר נתבאר ענין שם שדי במקומו‪ ,‬שבו סוד‬
‫אור מים רקיע ומאה ברכאן‪ ,‬בסוד עסמ״ב'‪ .‬וזה כי האיברים מתחלפין‬
‫בציורם בכח גבולותיהם‪ .‬כי בהיות חמרם נגבל שלא להתפשט‪ ,‬אלא‬
‫במקום א׳ בכאן ובמקום א׳ בכאן‪ ,‬נשארת צורתם כמו שהיא לעינינו‪ .‬והנה‬
‫כמו כן למעלה‪ ,‬בהיות יוצאים האורות להתפשט לעשות כל הספירות‬
‫ופרטיות מדרגותיהם‪ ,‬אלמלא נצטיירו בחותם זה המגביל לכל אחד מהם‬
‫נטיותיו‪ ,‬היו האורות הולכים ומתרחבים תמיד‪ ,‬ולא נשארים כציור הפרטי‬
‫הראוי להם‪ .‬ובהצטיירם בחותם‪ ,‬אז נשארים בציורם זה כראוי להנהגה‪.‬‬
‫נמצא שני דברים נעשים פה ביסוד אימא לצורך בנין זו״ן; התפשטות‬
‫האורות‪ ,‬והצטיירם בגבול ושיעור הראוי להם‪ .‬ואלה הדברים נעשים‬
‫בכח שני השמות האלה אל ושדי‪ .‬וסוד זה‪ :‬עולם חסד יבנה )תהלים‬
‫פט‪ ,‬ג(‪ ,‬שהתפשטות האורות הוא בסוד חסד‪ ,‬שהוא שם אל‪ ,‬על כן כל‬
‫האורות בהתפשטות מתפשטים בשם אל‪ ,‬ואחר כך שדי נוטלם ומציירם‬
‫בציוריהם‪ .‬וכל זה הדבר נעשה למעלה כמקור שהוא יסוד אימא‪ .‬והנה אל‬
‫סודו ג׳ יודין וא׳‪ ,‬שהם סוד חו״ב חו״ג‪ ,‬שהם המוחין‪ ,‬שבסודם מתפשטים‬
‫האודות‪ ,‬ובשם שדי מצטיירים‪ .‬ועיקר ציורם עסמ״ב‪ ,‬אמ״ר יק׳ ברכאן‪ .‬כי‬
‫כמה שמות יש‪ ,‬כולם מורים על הארה פרטית ופעולה מיוחדת‪ ,‬אך כולם‬
‫נכללים תחת ד׳ אותיות יהו״ה ב״ה וד׳ המילואים היוצאים משם‪ ,‬כי‬
‫זהו‪ ,‬הסדר הכללי המנהג כל שארי סדרי האורות ומחלקות פרטיהם‪,‬‬
‫ודבר זה עוד יתבאר לקמן בס״ד^‪ .‬והנה הציור הזה‪ ,‬הוא המעמיד האורות‬
‫בסדר וציור הצריך להנהגה‪ ,‬על כן זהו מה שצריך להבין היטב לדעת‬
‫‪.‬‬ ‫סדרי ומשפטי ההנהגה הזאת‪,‬‬

‫‪ . 1‬עי׳ ע״ח ש׳ ל״ט דרוש ה — ו‪ .‬שער רוה״ק יחוד י״ח יחוד ר״ח‪ .‬וע״ע כענק אמ״ר להלן‬
‫עם׳ עה! קסד; קסז‪ .‬ועי׳ ליקוטי הגר׳׳א כסוף סד*צ ד׳׳ה סוד אור הגנת‪.‬‬
‫■‬ ‫‪ . 2‬עמ׳ פ״ט ד״ה‪ :‬תחזור לעניננו‪.‬‬
‫ג‬ ‫אדיר גמרום‬
‫הנה כתיב‪ :‬אשר ברא אלהים לעשות )בראשית ב‪ ,‬ג(‪ .‬וסוד העגין‬
‫הזה‪ ,‬כי הקב״ה התחיל הבריאה והעמידה על מצב שיוכל אחר כך האדם‬
‫להשלימה‪ ,‬עד שיהיה לו השכר על מעשיו‪ .‬וזה כי האדם נברא כבר‬
‫בצלם אלהיט ודיוקנו בדמות דיוקן של מעלה‪ ,‬ועם כל זה איננה שלימה‬
‫להדמות לעליון לגמרי‪ ,‬עד שישלימנה במעשיו הטובים‪ .‬והוא ענין המצות‬
‫שהם תרי״ג כתרי״ג אברי האדם‪ .‬ואפרש לך עתה סוד א׳ גדול‪ ,‬כי במצות‬
‫יש שאינן תלויות באיברי האדם‪ ,‬ומובן היטב איך אינם ענינים שהיו ראוים‬
‫ליכנם בבנץ הגוף‪ ,‬כי הם רק נמשכים מהמאורות העליונים לשלימותם‪.‬‬
‫כגון התפלה והקרבנות התרומות והמעשרות‪ ,‬הם דברים תלדם בפעולת‬
‫המאורות‪ .‬אך יש מצות שנראה שיהיה ענינם ראוי להמצא בבנין הגוף‪,‬‬
‫כמו התפילין והציצית‪ ,‬כי הם אורות נמצאים כך למעלה‪ .‬וכיון שבאמת‬
‫במצח שלמעלה בוקעים המוחין ויוצאים‪ ,‬או הטלית מקיף לו על ראשו‬
‫של ז״א‪ ,‬היה צריך אדם להבנות גופו כך‪ .‬ואם תאמר; שאץ התפילין‬
‫באים אלא בזמן הגדלוחג הנה השיניים אין האדם נולד בהם אבל גדלים‬
‫לו אחרי כן‪ .‬אמנם זה הענין תלוי ממש בשם זה של שדי שהוא_המצייר‪,‬‬
‫וכשתדע זה תדע גם כן למה נקראו התפילין והציצית אות‪ ,‬וכן השבתות‬
‫ויו״ט‪ ,‬ועל כולם אות ברית קודש‪.‬‬
‫הנה בזוהר פ׳ דצא )קנ״ז א׳( אומר‪ :‬מצה כד אתחברת בדכורא אקרי‬
‫מצוה בתוספת וא״ו‪ ,‬הה״ד‪ :‬כי המצוה הזאת )דברים ל‪ ,‬יא(‪ .‬ופירוש זה‬
‫הענץ‪ ,‬כי רצה המאציל ית״ש שיהיה קשר בין המאורות ובין התחתונים‪,‬‬
‫עד שפעולת התחתונים תוכל להגיע אל העליונים‪ .‬ולצורך הקשר הזה הכץ‬
‫המלכות שהיא העולה והיורדת על פי המעשים שלהם‪ ,‬ומעלה המעשים‬
‫לכל המאורות להתעורר על ידיהם‪ .‬ובסוד זה נצטיירו כל המאורות בציור‬
‫תרי״ג שהוא הנקרא דמות אדם‪ ,‬והיינו דמות מלכות שהוא אדם דמרכבה‪,‬‬
‫ונאמר על כל החיות‪ :‬דמות אדם להנה )יחזקאל א‪ ,‬ה(‪ .‬וצריך שתדע‬
‫כי מציאות האיברים הנמצאים בבנץ הגוף‪ ,‬גורמים אפילו באיכות הגוף‬
‫מציאות מה שלא היו נמצאים אילו לא היו האיברים ההם‪ .‬וכבר דבר‬
‫זה נראה לעץ‪ ,‬שבהחסר לאדם ביציו הנה יחסר בחוזק קולו דחסר ממנו‬
‫הזקן‪ .‬ומזה תקיש על השאר‪ ,‬כי אעפ״י שאינו נראה לעינים‪ ,‬הנה כן יוכל‬
‫להיות‪ ,‬אך בהעלם‪ ,‬כי לא נוכל לראות בעינינו כל עניני איכות הגוף הנסתרים‬
‫לפנים‪ .‬וסור זה הענץ‪ ,‬כי סוף דבר אץ יש אלא עשר ספירות פועלות‪,‬‬
‫והאיברים אשר לגוף אינם אלא ספירות‪ ,‬והאיכות אשר בו אינם אלא ספירות‬
‫גם כן‪ ,‬אלא שבדרך אחד יתפשטו דעשו איברים‪ ,‬ובדרך אחר יתפשטו דעשו‬
‫איכיות‪ ,‬ומקור זה הדבר כבר נתבאר במקום אחר אכמ״ל בו‪ .‬נמצא שבהיות‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ד‬

‫ספירה אחת נמצאת במציאות‪ ,‬תראה בבנין ותעשה אבר א׳‪ ,‬ותמצא באיכות‬
‫ותעשה תולדה א׳‪ .‬ואם תחסר בבנין תחסר גם כן באיכות‪ .‬וכן הוא באמת‬
‫בעטרת הברית‪ ,‬כי בה דוקא תלד שלימות הפרצוף בסוד המצות^‪ .‬וזה‬
‫כי תרי״ג תולדות נמצאים לה והם תרי״ג המצות האלה‪ ,‬מהם פעולות‬
‫למאורות ומהם הארות במאורות עצמם‪ .‬והנה תראה עתה ענין המילה‬
‫שבה תלויה כל התורה‪ .‬ואפרש לך ענינה לפי עתה‪ ,‬שהאדם נולד ערל‬
‫ומלין אותו‪ .‬ואפרש לך לפי ענין אדם הראשון‪ ,‬שנברא מהול‪.‬‬
‫הנה רצה המאציל ית״ש להתחיל הבריאה ולהניח השלימות אל‬
‫האדם‪ ,‬כמ״ש‪ .‬ואומר לך מהו השלימות הזה‪ ,‬כי הוא תלד בב׳ דברים ‪ :‬הא׳‬
‫ענץ הרע‪ ,‬אשר נתן לו הכנה בענין שבירת המ״ק‪ ,‬ואחר כך התחיל‬
‫התיקון במ״ה החדש‪ ,‬שהספירות שלו ברורים מן הקליפות‪ .‬אך התיקון‬
‫הזה לא נשלם כי לא כלה הבידור‪ ,‬ועוד צריך להגיע הב״ן למדרגת‬
‫הס״ג כבראשונה‪ .‬וכל אלה הדברים אפרש לך לקמן יותר בס׳׳ד‪ .‬ונמצא‬
‫שהרע נמצא עדיין בבריאה‪ ,‬והגוף הוא עדיין בעל יצה״ר‪ .‬ואלמלא השלים‬
‫הקב״ה את בריאתו‪ ,‬הנה לא היה רע נמצא בלל ולא היה יצה״ר בגוף‪.‬‬
‫ורצה הקב״ה שהגוף בעל יצה״ר יתקן את עצמו בזכותו בתורה ובמצות‪ ,‬ואז‬
‫ישאר טהור ונקי‪ .‬וזהו ענין הא׳ שבו תלד השלימות הזה‪ .‬והשני‪ ,‬הוא‬
‫ענין המשכת השפע‪ ,‬כי מלכות היא אספקלריא דלא נהרא דלית לה‬
‫מגרמא כלום‪ .‬והמאציל רצה בזה‪ ,‬בי הניח עבודתה אל התחתונים‪,‬‬
‫שבכח הזכותם הנה ממשיכין אליה השפע‪ .‬וכשגמרו להמשיך לה שפע‬
‫כל כך כמו שצריך לכל חלקיה‪ ,‬אז נשלמה עבודת האדם‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫כי הנה שני הדברים האלה נקשרים זה בזה הרבה‪ ,‬כי כל זה הוא סוד‪:‬‬
‫והיה אור הלבנה כאור החמה)ישעיה ל‪ ,‬כו(‪ ,‬שזהו ממש ענין מיעוט הידח‪.‬‬
‫כי לא נבראת מתחילה הירח קטנה‪ ,‬שאץ טבעה כן‪ ,‬אלא ירידה היה לה‪,‬‬
‫כמו השבירה במ״ק‪ ,‬וביד בגי אדם להחזירה למקומה הראשץ‪ ,‬וכאשר‬
‫תחזור בשלימות‪ ,‬עוד לא תרד‪ ,‬כאשר יחזור הב״ן למקומו הראשץ דהיינו‬
‫ס׳׳ג‪ .‬ואז‪ :‬והיה אור הלבנה כאור החמה‪ ,‬כי כבר נמשך לה השפע‬
‫הצריך לה והוא אינו פוסק‪ .‬והבן היטב בל אלו הדברים איך רק למלכות‬
‫מגיעים‪ .‬כי כל זה הוא להיות מלכות הקשר שאמרנו‪ ,‬ונמצאו התחתונים‬
‫כחלקיה ממש‪ ,‬ולכן היא אינה שלימה אם חלקיה אינם שלימים‪ ,‬וחלקיה‬
‫לא רצה המאציל ית״ש להשלים בי הניח להם להשלים את עצמם‪ .‬ובהיותה‬

‫‪ . 3‬עי׳ ליקוטי הגר״א סוף יהל אור דף ‪ rV‬ע״ב ד״׳ה והנה מבואר‪ .‬וע׳־ע פתחי שערים‬
‫ח״א דף סיד ע׳׳ב‪.‬‬
‫ה‬ ‫אדיר במרום‬
‫נשלמת בהם‪ ,‬הנה ככל שאר הספירות כך היא‪ ,‬ולא תהיה עוד דלה וענייה‬
‫כהיום הזה‪ ,‬להיותה בסוד אספקלריא דלא נהרא‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫כי באמת הנוקבא איננה עשויה אלא לקבל מן הזכר ולהשפיע‬
‫לתחתונים‪ .‬ונמצא ששלימות מציאותה היא הקבלה מן הזכר וההשפעה‪ ,‬וזה‬
‫המתחסר ממנה כשאינה שלימה עדיין‪ ,‬וכשהיא שלימה נקבע בה השפע‪ .‬כי‬
‫אעפ״י שנראה שענין זה הוא חוץ ממנה‪ ,‬כי אורה מן הזכר‪ ,‬אינה כך‪ ,‬אלא‬
‫שלימות הנוקבא‪ ,‬וכמו חלק ממנה הוא מה שנמשך בה שפע הזכר‬
‫ומתחבר בה להשפיע בה‪ ,‬ובזאת הבחינה היא עשירה דש לה אור גדול‪ .‬אך‬
‫בהחסרה זה‪ ,‬מה שנשאר היא דלות ועוני‪ ,‬כי לא נשאר בה אלא מה שיש לה‬
‫מצד עצמה‪ .‬ולעתיד לבוא אור החמה שעתה לפעמים חסר ממנה ולפעמים‬
‫רב בה‪ ,‬יהיה נקבע בה בקביעות‪ .‬ונמצא שעכ״פ האור שלה לא יברא‬
‫חרש‪ ,‬אלא אור השמש הוא שיהיה נשאר בה‪ ,‬אך זה נקרא חלק הנוקבא‬
‫כמו שכתבנו‪.‬‬
‫ותראה שבזמן מיעוט הירח‪ ,‬הט׳ ספירות של הנוקבא נכנסו בז״א‬
‫עצמו‪ .‬ובאמת זהו האור הנמצא בה מבחינת הז״א עצמו‪ .‬וכבר נודע‬
‫טעם המיעוט‪ ,‬זה כדי לתת מציאות לבחירה ושכר ועונש‪ ,‬כדי שמה‬
‫שהיה יכול המאציל לעשות בעצמו יעשוהו בני ארם‪ ,‬וכבר פירשתי זה‬
‫במ״א‪ .‬כי באמת שאר הספירות נבררו כל חלקיהם‪ ,‬אך נוקבא לא הובררה‬
‫כל חלקיה‪ ,‬כדי להניח מקום לעבודה‪ .‬ואפילו בשאר ספירות‪ ,‬נשאר‬
‫לברר מה שראוי להיות בהם לצורך המלכות ותיקונה‪ .‬והאור הרב שלה‬
‫אינה ראדה להמצא בה אלא אם כל חלקיה נבררים‪ ,‬לכן בתחלה נמצאת‬
‫גדולה ואחר כך קטנה‪ ,‬יען לא היה אז זמנה להיות כן‪ .‬והרי הבנת‬
‫הב׳ דברים הצריכים להעשות לשלימות בני אדם‪ :‬הסרת הרע‪ ,‬והמשכת‬
‫השפע‪ .‬וזהו הסוף ]נ״א‪ :‬הסוד[ באמת‪ ,‬כי מטהרת הנשמות נמשך זה‪,‬‬
‫שיגיע השפע הראד אל נוקבא‪ ,‬דהיה בה אור החמה‪ ,‬שהוא זאת הבחינה‬
‫שבנוקבא המשלמת אותה כנ״ל‪.‬‬
‫חה סוד מצה ומצוה‪ .‬כי מצה הוא לחם עוני‪ ,‬והיא בחינתה לבדה‪ ,‬ולא‬
‫בחינת השלימות מצד הז״א‪ .‬והמצוה היא שלימה‪ ,‬בסוד‪ :‬אור הלבנה כאור‬
‫החמה‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬כד אתחבדת בדכורא אתקריאת מצוה בתוספת וא״ו‪ .‬ואינו‬
‫אומר שזו׳׳ן ביחד נקראו מצוה‪ ,‬מצה וא״ו‪ ,‬אלא הנוקבא היא הנקראת‬
‫מצוה‪ ,‬כשנתחברה אל הזכר‪ .‬כי שלימות הנוקבא הוא התחברותה בזכר;‬
‫חאת היא הוא״ו הנוספת בה דוקא‪ ,‬כי היא בחינה אחת נוספת בה‪,‬‬
‫ולא מתחברת אליה‪ .‬והביא ראיה לדבר זה‪ ,‬שכתוב‪ :‬כי המצוה הזאת‬
‫)דברים ל‪ ,‬יא(‪ ,‬הרי שזאת‪ ,‬היא נקראת מצוה‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ו‬

‫נמצא ששני תרי״ג הם‪ .‬התרי״ג הא׳ הוא מה שעשה הקב״ה‪ ,‬והוא‬
‫בחינת מלכות בפני עצמה‪ ,‬והוא הגוף הניתן לאדם‪ .‬ויש תרי״ג אחר‬
‫שהוא מה שעושה האדם‪ ,‬והוא בחינת מלכות בסוד מצוה‪ ,‬וזהו התרי״ג‬
‫מצות‪ .‬אך האמת הוא שהכל נכלל בתרי״ג‪ ,‬אלא שבאחד מן המאורות‬
‫האלו נכללים התרי״ג השניים‪ ,‬והוא עטרת הברית שהיא לבדה מקבלת‬
‫לכל התרי״ג‪ .‬כי מפני המצא המאור הזה במקומו‪ ,‬נמצאו כל אותן האיכיות‬
‫במאורות שיעשו המעשים הנרצים במצות‪ .‬וכן יוצאים אותם המאורות‬
‫שהם סוד התפילין והציצית ודומיהם‪ .‬ונמצא שבאמת העטרה הזאת יש לה‬
‫פעולה גדולה‪ ,‬כי תקביל לכל התרי״ג‪ .‬ועל כן אמרו ז״ל‪ :‬גדולה מילה‬
‫ששקולה נגד כל המצות )ירושלמי נדרים סוף פ״ג(‪.‬‬
‫ונפרש כל זה בסוד השם שד״י שהוא ציור הדמות שזכרנו‪ .‬הנה‬
‫התרי״ג של לחם עוני — בסוד ש״ד משד״י‪ ,‬והאחרץ שבהם הוא העטרה‪,‬‬
‫בסוד י׳ דשד״י‪ .‬והתרי״ג של מצוה הם תלוים כלם בי׳ זאת דשד״י‪.‬‬
‫והנה בציור של ש״ד נמצא עדיין בחינת הרע‪ ,‬כי אדרבה בעבור כן‬
‫הונח בדרך זה לתת מציאות ליצה׳׳ר‪ .‬חהו גם כן לאומות העולם‪ ,‬כי זה‬
‫הדמות ניתן להם‪ .‬אך היו״ד דשר׳׳י אינה מתגלית בציור הזה‪ ,‬אלא בדרך‬
‫מצוה ניתן גילוי היו״ד במצות הברית מילה‪ ,‬ובה נתלים אחר כך כל‬
‫המצות‪ .‬ואי אפשר להשיג כל השלימות הזה של המצות‪ ,‬אלא מי שיש‬
‫בו השלימות הזה של המילה‪ .‬ולכן לאומות העולם כתוב; לא עשה‬
‫כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום )תהלים קמז‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫והמצות הראשונות הנמשכות בדרך עיקר מן היו״ד הזאת הם הנקראים‬
‫אותות‪ ,‬וזה סוד משאחז״ל‪ :‬אות הוא בצבא שלו)עי׳ חגיגה טז‪ ,(.‬ואפרש לך‬
‫עתה זה הענין היטב‪ .‬הנה שמעת איך בשם א׳׳ל שד׳׳י נעשית הבריאה‪ ,‬אך‬
‫זה ביסוד אימא שהיא השורש‪ ,‬ואחר כך שם זה מתפשט בז״א ונכלל‬
‫ביסוד שלו גם כן‪ .‬אמנם לפי הש״ד של שד׳׳י נעשים כל הספירות‬
‫בבחינת אלהים‪ ,‬ואחר כך מצד היו״ד נעשות כלם הדו״ת‪ .‬וזהו בחינת‬
‫אלקים והויה שנזכר במעשה בראשית‪ .‬כי רק כך נעשים כל הספירות‪,‬‬
‫או בבחינת אלהים או בבחינת הוי״ה‪ .‬ומה שגורם לזה דהיינו א׳׳ל‬
‫שד״י‪ ,‬אין ענין להזכירו‪ ,‬כי הוא באימא ומעשה בראשית הוא מעשה‬
‫הזו״ן‪ .‬והנה זהו סוד‪ :‬מ׳י׳ י׳עלה׳ ל׳נו׳ ה׳שמימה׳ )דברים ל‪ ,‬יב( שר״ת‬
‫מילה וס״ת יהו״ה )תיקו׳׳ז הקדמה דף ב‪ ,(:‬כי רק בבחינת היו׳׳ד זאת‬
‫מאיר שם הוי׳ ב״ה בספירות‪ .‬ולכן גם הקטן מישראל שנולד אין השם‬
‫הזה מאיר עליו אלא אחר שנימול‪ .‬ולכן ערלה עולה ש׳׳ה‪ ,‬וסודו אלהים‬
‫דיודי״ן וה׳ אותיות שבו‪ ,‬כי בבחינת אלהים הם הדברים‪.‬‬
‫ז‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה שם זה מתפשט בז״א כנ״ל‪ ,‬וא״ל מתפשט בחג״ת נ״ה‪ ,‬כי‬
‫הלמ״ד מתפשט בחג״ת‪ .‬והאל״ף מתפשט בנ״ה שהם שני חצאי אל״ף‬
‫של צבאות‪ ,‬כמבואר במ״א‪ .‬אחד כך מתפשט ומתגלה היסוד בסוד‬
‫שד״י‪ ,‬בסוד הציור והחותם הזה‪ .‬כי באמת היסוד כולל העטרה הזאת‪,‬‬
‫סוד ספירת סוף הפרצוף‪ ,‬וגם סוף כל ספירה‪ .‬לכן בו נאמר לעולם‬
‫די )חגיגה יב‪ ,(.‬כי בצאת היסוד הרי אמר לעולם די ונשלם התפשטות‬
‫האור‪ .‬והש״ד שבו‪ ,‬כנגד הא״ל שזכרנו‪ ,‬כי סודו גם כן חג״ת נ״ה‪.‬‬
‫שחג״ת — ש׳‪ ,‬נ״ה — ד׳‪ ,‬הכל בסוד וד״ן‪ ,‬והיו״ד היא בחינת היסוד‬
‫בעצמו‪ .‬ועכ״ז באמת העטרה היא סוד המלכות הנכללת שם‪ .‬חה כי כבר‬
‫שמעת איך הספירות דמות אדם להנה‪ ,‬שהם מצטיירים בציור של בחינת‬
‫המלכות שהוא לצורך ההנהגה‪ .‬ונמצא שהספירות העליונות הם כולם בסוד‬
‫הזכר המצטייר לפי המלכות‪ ,‬ולכן שיעורם בסוד ה׳ דהיינו חג״ת נ״ה‪.‬‬
‫וכן ש״ד הוא ה׳ ווי״ן‪ .‬אך העטרה היא במלכות לפי בחינת היסוד שהוא‬
‫סוד המצוה כנ״ל‪ ,‬שהראשונה ]נ״א‪ :‬שבראשונה[ היא בחינת מצה‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ .‬נמצא לפי״ז כל הספירות הם בסוד יה״ו‪ ,‬והעטרה בסוד ה׳ האחרונה‪.‬‬
‫והנה בהגלות זאת העטרה ונגלה שם הוי׳ ב״ה‪ ,‬אז אל שהיה מתחבר‬
‫עם שד״י מתחבר עם יהו״ה ועושה גם כן א״ל הוי״ה‪ .‬ולכן נמצאו‬
‫אלו שני השמות בתורה‪ :‬א״ל שד״י א״ל הוי״ה‪ ,‬אל הוי״ה ויאר לנו‬
‫)תהלים קיח‪ ,‬כז(‪ .‬והנה אם תחשוב א׳׳ל שד׳׳י וא׳׳ל הוי״ה‪ ,‬והה׳ הנמצא‬
‫בעטרה‪ ,‬יעלה כמנין או׳׳ת‪ .‬שלכן נקרא היסוד או׳׳ת ברית קודש‪ ,‬כי‬
‫האות הוא בבחינה זו‪ .‬והוא עצמו אחד מן התרי״ג מצות גם כן‪ ,‬וגם‬
‫מן התרי׳׳ג איברים‪ .‬ותלוים בו תרי״ג אחרים‪ ,‬שהוא השלמת התרי״ג‬
‫אחרים‪.‬‬
‫והנה הצבאות של המלאכים בריאותם על ידי המלכות‪ ,‬כי כל‬
‫הבריאות בסודה נבראו שהיא המעשה כידוע‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬שכל‬
‫הבריאות בסוד האותיות נבראו‪ .‬אך המלאכים נמצא להם גילוי ההנהגה‬
‫בסוד האותיות האלה‪ ,‬כי האות שממנה יצאו מאירה על ראשם ומתנוצצת‪,‬‬
‫ולפי התנוצצותה כך הם מתנהגים‪ .‬והנה בהתגלות זה האות ממעל לראשם‬
‫נמצא עליהם כיסד זיו והדר‪ ,‬וכמה מיני קשרים‪ ,‬שהאות הזאת נקשרת‬
‫בהם‪ ,‬חהו ממש שלימות בריאתם‪ .‬והנה בריאתם היא בסוד המלכות שהיא‬
‫המעשה‪ ,‬אך התנוצצות האות עליהם הוא בסוד יסוד‪ ,‬דהיינו היו״ד הזה‬
‫של שד׳׳י‪ .‬וסוד זה הוא נפש ורוח‪ ,‬כי כן הנפש יש בה כ׳׳ב אותיות‪,‬‬
‫וכן הרוח‪ .‬אלא שהנפש עומדת קבועה‪ ,‬כאשה היושבת בביתה‪ ,‬והרוח‬
‫עולה ויורד ובוטש בהתנוצצות‪ .‬לכן מבחינת המלכות נבראים המלאכים מן‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ח‬

‫האותיות‪ .‬ואעפי״ב לא היו האותיות מתנוצצים עליהם‪ .‬אך מבחינת היסוד‬

‫הם מתנוצצים‪ ,‬ונעשים בהם‪ ,‬קישורי הנוגה והזיו שאמרנו‪.‬‬
‫והנה כן הוא גם כץ בישראל‪ ,‬כי בבחינת הש״ד לבדו לא יש אלה‬
‫האורות של התנוצצות‪ ,‬כי אם האותיות שבנו את הגוף ושקטות במקומם‪.‬‬
‫אך בבחינת היו״ד דשד״י הוא שמאירים‪ .‬ומפני שצריכץ להשיג הענין‬
‫הזה על ידי עשית המצוה‪ ,‬על כן הדבר מסור בידיהם‪ ,‬וכשעשוהו אז‬
‫נקבעים בהם התיקונים האלה‪ .‬והקביעות יראה בהם אחר כך בעולם‬
‫הנשמות‪ ,‬בסוד‪ :‬צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם )ברכות מ‪ ,(.‬שהם‬
‫התיקונים שתקנו בחייהם^‪ ,‬כי כל זמן הבחירה הדבר צריך להיות מסור ביד‬
‫הארם‪ .‬והנה בתפילין פירשו ז״ל )מנחות לה‪ :(:‬וראו כל עמי ה א ס‬
‫כי שם ה׳ נקרא עליך כד )דברים כח‪ ,‬י(‪ .‬כי באמת כמו שמתנוצצים‬
‫האותיות בסוד היסוד על ראש הצבאות למעלה‪ ,‬כן מתנוצצים על ראש‬
‫האדם למטה בסוד תפילין שבראש‪ .‬ומה שלמעלה מאיר אות אחד‬
‫לפי הצבא‪ ,‬כי כל צבא מאות אחד הוא יוצא‪ ,‬אך בישראל מאירין‬
‫כל הד׳ אותיות‪ ,‬כי מכולם הם יוצאים‪ .‬ובחינה זו נקראת אות‪ ,‬דהיינו‬
‫אלו הקשרים שמתקשרים על האדם לבד מבריאותו‪ ,‬שהשורש מתגלה‬
‫ונקשר ושורה עליו‪ .‬וגם למעלה בז״א אלה ההארות הוא בחינת הארה יתירה‬
‫הנמשכת משורשו אליו‪ .‬ובתפילין דיד ובתפילין דראש מקשרים לקו״ש על‬
‫האדם‪ ,‬כמבואר בתיקונים כמה פעמים‪ .‬כי הם ממש בבחינת אות זה‪ ,‬אות‬
‫הוא בצבא שלו‪ ,‬והכל תלוי ביו״ד דשד״י שהיא האות כנ״ל‪.‬‬
‫והנה אדה״ר היה מוכן יותר הרבה ממה שבני האדם מוכנין עתה‪ ,‬והוא‬
‫שכבר נברא מהול‪ .‬וא״כ כבר היה מזומן אליו להמשיך לו האותות ]נ״א ‪:‬‬
‫האותיות[ האלה התלוים ביו״ד זאת של שד״י‪ ,‬כי עבודתו היתה להיות‬
‫ביותר רוחה ובנקלה ממה שהיא עתה‪ .‬אך כיון שחטא אז נמצאת הערלה‪,‬‬
‫והוא סוד‪ :‬מושך בערלתו היה )סנהדרין לח‪ ,(:‬כי לא הוכן עוד לקבל‬
‫עליו עול מצות‪ .‬וכן תראה שכבר האריכו כ״ו דורות עד שיהיה מי‬
‫שראוי לקבל את התורה‪ ,‬ובחינת מציאות העולם בסוד אדה״ר כבר אבד‬
‫לו בזמן המבול‪ ,‬כמפורש במקום אחרי‪ .‬ואז הקב״ה ברא את נח מהול‬
‫כמו אדה״ר‪ ,‬והיה העולם ראד להתקן בו‪ .‬ובאמת התחיל להתתקן‪ ,‬עד‬
‫שלא היה כליה בסוף עשר דורותיו כמו בסוף דורות האדם הראשק‪ ,‬אלא‬
‫אדרבה בא אברהם אבינו ע״ה וקיבל שכר כרלם‪ ,‬ואז נתקן לגמרי‪ .‬ותשלום‬

‫‪ .4‬עי׳ דעת תבונות ח׳׳ב >טזי רמח־ל עם׳ מח(‪.‬‬

‫‪ . 5‬עי׳ להלן עם׳ ל׳׳א‪.‬‬
‫ט‬ ‫אדיר במרום‬
‫זה התיקון היה במתן תורה‪ ,‬ואומות העולם נשארו ערלים‪ ,‬שהוא מציאות‬
‫מה שנהיה אחר חטא ארם‪ ,‬ולכן אץ להם חלק בתורה ובמצות‪ .‬נמצא‬
‫שהתפילין והציצית וכל אותן שנקראין אות‪ ,‬הם הרברים הנמצאים בבחינת‬
‫גילד וקשר השורש על האדם‪ ,‬לבד מה שהוצרך לבנינו בסוד דמות ארם‬
‫בבחינת מלכות‪ ,‬ותלדם כולם בעטרה של היסוד‪.‬‬
‫והנה עטרה זו סודה קש״ת‪ ,‬בסוד חד״ר‪ ,‬בבחינת ג׳ אבות שהם שורש‬
‫הכל‪ .‬ובאמת הם סוד ג׳ קוצץ שיש ליו״ד‪ .‬חהו ממש ענץ הקשת ששם‬
‫הקב״ה בימי נח‪ ,‬ותבץ גודל ענץ סוד הקשת המוזכר כל כך בזוהר‬
‫ובתיקונים‪ .‬וגם תדע ענץ קש״ת בגווני נהירין‪ ,‬וענץ הג׳ קולות של‬
‫השופר‪ ,‬תקיעה שברים תרועה שסודם קש״ת‪ ,‬שהם ענינים כוללים הרבה‬
‫בדרכי החכמה המתכרים ברוב המקומות‪ .‬והוא כי קש״ת הוא סוד היחוד‬
‫עצמו‪ ,‬דהיינו סוד המצוה בסוד התדבקות הזכר‪ ,‬ובזה תלוים כל עניני‬
‫התדבקות הזה‪ .‬והוא עצמו ענץ הקול של השופר‪ ,‬שהוא סוד התורה‬
‫ממש‪ ,‬בסוד התפשטות של הפנימיות המתגלה בעולם‪ .‬כי הבריאה הוא‬
‫רק בסוד החיצוניות בסוד ההבלים‪ ,‬אך התורה היא הפנימיות המתגלה‪,‬‬
‫וסודה קו״ל בסוד אמ״ש‪ ,‬ונעשה אחר כך קש״ת‪ .‬והוא סוד‪ :‬הקול קול‬
‫יעקב)בראשית כז‪ ,‬כב( שהוא ז׳ הויו״ת בסוד ז׳ קולות‪ .‬ובאמת השופר הוא‬
‫יותר עליון מן הקש״ת‪ ,‬כי השופר הוא בסוד ןנ״א‪ :‬ביסוד[ אימא‪ ,‬המוציאה‬
‫את הקול דהיינו חג״ת בסוד הפנימיות‪ .‬וקש״ת הוא בסוד ןנ״א ‪ :‬ביסוד[ ז״א‬
‫המתגלה‪ ,‬בבחינת‪ :‬אות בצבא שלו‪ .‬והנה בחיצוניות שזכרנו אין כח היחוד‬
‫מתגלה‪ ,‬כי הספירות המה כמו כלים כל אחד לפעולתו‪ ,‬כי אם בפנימיות‬
‫נודע כח היחוד‪ .‬תהו ממש סוד הקש״ת שהוא כללות המדריגות ביחוד א'‪,‬‬
‫בסוד היו״ד שזכרנו‪,‬‬
‫והנה אחר שחטא אדה״ר‪ ,‬כבר שמעת איך גברה הערלה עד שהגיע‬
‫הדבר להשחית העולם במבול‪ ,‬ובנח שהיה מהול חזרו הדברים להתתקן‬
‫והושם הקש״ת שהוא האות‪ ,‬וכל האותות הנכנסים בעולם תלוים בה‪.‬‬
‫והנה אחר שנגלה הקש״ת לא חזר להכסות עוד‪ .‬רק ההפרש הוא‪,‬‬
‫שיכול להאיר באורו‪ ,‬או שיתחשך אורו מכח איזה כסויים שיכסוהו‪ ,‬כי‬
‫עכ״פ לא יהיה מי שיכול להעדירו לגמרי‪ .‬ונמצא שזהו בחי׳ הפנימיות‬
‫המתגלה בהארת השורש הנקשר בעולמו‪ .‬ופעולה זאת מגעת רק לישראל ולא‬
‫לאומות העולם‪ ,‬כי להם המילה וכל שאר המצות‪ ,‬ועליהם עומד האות‬
‫בצבא שלו‪ ,‬ולהם ראוי הגילוי הזה‪ .‬וזהו סוד‪ :‬ונפלינו אני ועמך )שמות‬
‫לג‪ ,‬טז(‪ ,‬שהתפלל משה רע״ה‪ .‬והוא סוד‪ :‬נגד כל עמך אעשה נפלאות‬
‫)שמות לד‪ ,‬י( שאמר לו הקב״ה‪ .‬וכאן נגלית הנבואה שנתן הקב״ה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫י‬
‫לישראל‪ ,‬כי באמת הוא דבר למעלה ממה שנותן בנין העולם מצד‬
‫המלכות‪ .‬וגם החכמה הגדולה בסוד רוה״ק‪ .‬שכל זה הוא למעלה מבנץ‬
‫העולם‪ .‬כי אומות העולם לא זכו לזה‪ ,‬לא נשאר להם כי אם השכל האנושי‬
‫הנמצא בבנין הגוף‪ .‬והנה כבר אמרנו‪ ,‬שבחינת קש״ת זה כיון שפעם אחד‬
‫הגיע להגלות שוב לא יעבור מן העולם עוד‪ ,‬אלא שיוכל להכסות בכסדים‬
‫המחשיכים‪ ,‬כמ״ש לך בס״ד‪ .‬וכאשר נכסה אז היה הגלות‪ ,‬וכשיתפשט‬
‫מן הכסויים האלה תהיה אז הגאולה‪ ,‬בסוד‪ :‬וראיתיה לזכור ברית עולם‬
‫)בראשית ט‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫ונמצא שהאותות הם הקשרים הנמשכים מבחינת האות הזה שמקשרים‬
‫השורש על הענף‪ ,‬וסודם הציצית והתפילין‪ ,‬וכל שהוא מענינם‪ ,‬ואלו לא‬
‫נסתלקו ולא יסתלקו לעולם‪ .‬אלא עד שלא היו מעוטפים במעטה החושך הזה‪,‬‬
‫היו נגלים לנו לעינינו‪ ,‬ועושים לנו אותם הענינים הטובים אשר עשו‬
‫לנו‪ .‬ועכשיו לא תאמר שאינם ח״ו‪ ,‬אבל ישנם‪ ,‬אלא שמחמת הכיסוי‬
‫לא ראינום‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬אותותינו לא ראינו)תהלים עד‪ ,‬ט(‪ ,‬ואינו אומר‪:‬‬
‫אותות לא ראינו‪ ,‬אלא‪ :‬אותותינו‪ .‬כי אותות יש והם הקשרים האלה‪,‬‬
‫כי קו״ש נקשרים על ישראל בתפלה דראש ובתפלה דיד‪ ,‬ובאות שבת‬
‫ובאות ברית‪ .‬אך לא ראינו ולא הג ‪ r‬לנו מהם הנפלאות שנאמר בהם‪ :‬נגד‬
‫כל עמך אעשה נפלאות‪ ,‬הבאים מהם בהמשך ממש‪ .‬ומשעה שנכסו אלו‬
‫האותות‪ ,‬הנה‪ :‬אין עוד נביא ואין אתנו יודע עד מה )שם(‘‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין הכפויים האלה‪ .‬כי הנה כמו שהיו״ד כוללת‬
‫תלת קוצין‪ ,‬שהם סוד התלת גוונין של הקש״ת‪ ,‬כנגד זה יש ג׳ כסויים‪,‬‬
‫שלהעבירם צריך מילה ופריעה ואטיפו דדמא‪ .‬וסודם עשו וישמעאל‬
‫וערב רבי‪ ,‬והם ממש מקבילות לג׳ אבות‪ .‬כי עשו דשמעאל באים‬
‫מיצחק ואברהם‪ ,‬וערב רב נתערב בזרעו של יעקב‪ ,‬כי כל זה תלד‬
‫במצות המילה‪ .‬וזהו סוד‪ :‬ולכל בני ישראל היה אור במושבותם )שמות‬
‫י‪ ,‬כג(‪ .‬וכבר נתבאר ענין המילה במקומו‪ ,‬כי כשאין ערלה מכסה‪,‬‬
‫אז החסדים מתפשטים מן החזה ולמטה‪ ,‬והם ע׳ בסוד ע׳ נפש‪ .‬וזהו‬
‫ממש מקום הישוב‪ ,‬שהוא המקום שרחל מצויה שם‪ ,‬חהו‪ :‬במושבותם‪.‬‬
‫ובהיות האור הזה מתפשט שם‪ ,‬אזי ישראל הם בגדולה‪ .‬אך׳ בשלוט‬
‫הערלה נאמר‪ :‬השיב אחור ימינו מפני אויב )איכה ב‪ ,‬ג(‪ ,‬ואז נשאר‬
‫החושך והגלות‪ .‬וז״ש‪ :‬עד מתי אלהים יחרף צר )תהלים עד‪ ,‬י(‪,‬‬

‫‪ . 6‬עי׳ תקט״ו תפלות סי׳ קס״ד‪.‬‬

‫‪ . 7‬עי׳ תקט׳׳ו תפלות סי׳ ש׳׳י וסי׳ קע׳׳ח‪.‬‬
‫יא‬ ‫אדיר במרום‬
‫כנגד הערלה‪ .‬ינאץ אויב שמך לנצח‪ ,‬כנגד הפריעה‪ .‬למה תשיב ‪T‬ך‬
‫כד‪ ,‬כנגד אטיפו דדמא‪ .‬הה כי כבר שמעת‪ ,‬היאך הספירות בסוד ש״ד‬
‫דשד״י הם שמות של אלהים‪ .‬ועל זה נאמר; עד מתי אלהים יחרף‬
‫צר‪ .‬כי אלו הה׳ אותיות עצמן המה אותיות מנצפ״ך שסודם צ״ר‪.‬‬
‫הה סוד‪ :‬ונחש עפ״ר לחמו)ישעיה סה‪ ,‬כה(‪ ,‬ר״ל‪ :‬ע׳ — נקודות אלהים‪,‬‬
‫פ״ר — מנצפ״ך‪ .‬והערלה עצמה נקראת חרפ״ה‪ ,‬בסוד‪ :‬גלותי את חרפת‬
‫מצרים מעליכם )יהושע ה‪ ,‬ט(‪ ,‬וכן‪ :‬וחרפת עמו יסיר וכד )ישעיה כה‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ונמצא שהצר מחרף‪ .‬ויש עוד בחינת ישמעאל‪ ,‬שיש לו מילה ולא פריעה‪.‬‬
‫ונמצא שהוא מנאץ את השם שהוא סוד הי׳ הזאת‪ ,‬שנאמר בה‪ :‬אני ה׳‬
‫הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן )ישעיה מב‪ ,‬ח(‪ .‬ועד שלא נפרעת היה‬
‫נקרא שהאדב מנאץ השם‪ ,‬כי תראה כי פר״ע הוא בגי׳ שמ״י‪ ,‬והוא סוד‬
‫פריעה — פרע י״ה‪ .‬ובהיות ישמעאל ןנ״א‪ :‬ישראל[ בסוד נצח‪ ,‬ועשו‬
‫בסוד הוד‪ ,‬אמר; ינאץ אויב שמך לנצ׳׳ח‪.‬‬
‫אך הנה עוד יש העדב דב שבעבודם גם כן אין החסדים האלו מאירים‬
‫לישראל‪ ,‬ועליהם אמד‪ :‬למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה)תהלים עד‪,‬‬
‫יא(‪ .‬והוא גם כן מ״ש‪ :‬השיב אחור ימינו‪ ,‬כי הם החסדים החחרים לאחור‪,‬‬
‫וחחרים ממש אל החיק שהוא המקום שמשם היו מתגלים‪ .‬והנה בזרוע‬
‫יש ב׳ בחינות‪ :‬בחינת יד ובחינת יד ימין‪ .‬פידוש — כי היד הוא סוד‬
‫הי״ד פרקים שהם שייך לימין ולשמאל‪ .‬ויש בחינת הה׳ אצבעות‪ ,‬שהם‬
‫סוד הה׳ חסדים‪ .‬והנה י׳׳ד הוא סוד כל השבטים‪ .‬כי הלא י׳׳ב שבטים‬
‫הם‪ ,‬ולד מתחלק לב׳ כהן ולוי‪ ,‬הרי י״ד‪ .‬ובסוד הה׳ חסדים נעשים‬
‫ע׳‪ ,‬דהיינו ה׳ פעמים י״ד‪ ,‬והוא סוד הע׳ חסדים שאמרנו שמתגלים‪.‬‬
‫וכל זה צריך להיות שב אחור מפני הערב דב‪ .‬ותדע גם כן שבשוב‬
‫אלה החסדים לאחור‪ ,‬נאמר בז״א כביכול תשש כחו כנקבה )ברכות‬
‫לב‪ (.‬שהוא ממש סוד אחור‪ ,‬בסוד‪ :‬אחוד וקדם צדתני )תהלים קלט‪,‬‬
‫ה(‪ .‬והיינו שלא נשאד דק בחינת הנוקבא שזה סוד אחור באחוד‪ .‬וכבד‬
‫נתפרש דבר זה במקום אחרי ואין פה מקום להאריך בזה‪ .‬אך כשחחרים‬
‫החסרים להאיר‪ ,‬הנה אפילו הגבורות מאירות בבחינת זכר וגורמות הישועה‪,‬‬
‫כי הם הישועות‪ ,‬בסוד‪ :‬כו״ס ישועו״ת )תהלים קטז יג(‪ ,‬תהו סוד‪:‬‬
‫ואלהי״ם מלכי מקדם פועל ישועו״ת בקרב הא ‪) p‬תהלים עד‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך כל זה היטב‪ ,‬והוא ענין; ולא אתנו יודע עד מה‬
‫)חהלים עד‪ ,‬ט(‪ .‬כי יש הרבה פירושים לזה הלשון‪ ,‬ובאמת התורה מתפרשת‬

‫קל׳׳ח פתח קל״ה‪.‬‬ ‫‪ •8‬עי׳‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫יב‬

‫בררכים רבים‪ .‬ויש פירושים לפי פשט הנראה‪ ,‬דש פירושים אחרים הרחוקים‬
‫מן הפשט לגמרי‪ ,‬ער שיראו זרים לפי הנראה מהפשט‪ ,‬יען המה ממשיכין‬
‫כוונת המלות לדרך אחר‪ ,‬שונה מררך הפשט הרבה‪ .‬ער שלפעמים מה שהוא‬
‫לשבח יתפרש לגנאי‪ ,‬ומה שהוא לגנאי יתפרש לשבח‪ ,‬וכל הפירושים יהיו‬
‫אמת‪ .‬חה נמשך מחמת צירוף התורה‪ ,‬שנאמר בה‪ :‬אז ראה ויספרה‬
‫בו׳ )איוב כח‪ ,‬כז(‪ .‬כי הכל נברא בתורה‪ ,‬ואורותי׳ מצטרפים לצירופים‬
‫רבים להוציא הדברים הצריכים להולד‪ .‬וצירוף זה אשר לעינינו‪ ,‬הוא היה‬
‫השורש לכל הדברים ההם אשר ספורים הם בה*י‪ .‬ובהיות בדבר א׳ הרבה‬
‫תכליות או הרבה דרכים‪ ,‬הנה אעפ״כ יש שיצאו כולם משורש אחד‬
‫לבד‪ ,‬וכן יצטרפו האורות בצירוף א׳‪ ,‬שבבחינה א׳ יעשה תולדה א׳‪,‬‬
‫והיא הנראית בפירוש הפסוק בדרך אחד‪ .‬ובבחינה אחרת יעשה תולדה‬
‫אחרת‪ .‬נראית בדרך אחר‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה פירוש הלשון הזה בדרך אחד הוא‪ :‬ולא אתנו יודע עד‬
‫מה‪ ,‬ר״ל‪ :‬עד מתי ילך כך‪ .‬וזה כי כל הנחמות אשר הוזכרו בכתובים‪,‬‬
‫הוקדמו בסוד רפואה למכות הגלות‪ .‬כי כבר כל האורות ההם הוכנו על‬
‫מצבם כן‪ .‬כאשר יש להם לעשות פעולותיהם בגאולה‪ .‬וגילוים לנו הוא‪,‬‬
‫כי כבר ניתן להם גילוי גדול להאיר לנו‪ ,‬שאילולא כך נגלו למעלה לא‬
‫הגיע הידיעה מהם אלינוי‪ .‬והוא תיקון גדול להתיש כח הרע הגובר בגלות‪,‬‬
‫ולרפוא קלקולים רבים עד שנוכל לסבול אותם‪ .‬אך כנגד זה נסתם יום‬
‫הגאולה‪ ,‬בסוד‪ :‬הלא הוא כמוס עמדי כו׳)דברים לב‪ ,‬לד(‪ .‬כי ב׳ הגליות‬
‫הראשונות נתגלה קיצם‪ ,‬והוא המאור ההוכן כבר לגאולתם‪ .‬שבהיותו‬
‫מתגלה אליהם‪ ,‬היה עושה פעולה גדולה בעניני הגלות מה שאין אנו‬
‫יודעים‪ .‬אך ודאי רבה היא‪ ,‬כי אין דבר מתגלה חנם‪ ,‬כל שכן יום הגאולה‪.‬‬
‫ובגלות זה האחרון הוצרך עוד להמצא תיקון שלם‪ ,‬שיהיה גם היום סתום‪.‬‬
‫וזה סוד התהום שהיא מלכות רביעית שאין לה חקר‪ ,‬כמ״ש במדרש‪ .‬כי זה‬
‫מכלל התיקונים שבגלות‪ ,‬והטעם נודע לאדון היחיד המנהג את הכל‪ .‬וזהו‬
‫שהיה דוד המלך ע״ה מתאונן ואומר‪ :‬ולא אתנו יודע עד מה‪.‬‬
‫ועוד ענין אחר נכלל בזה הלשון‪ ,‬ובו מתפרש הפסוק בדרך אחר‪.‬‬
‫והוא כי אין ידיעת האחרונים קרויה ידיעה‪ ,‬יען הדברים אינם לעיניהם‬
‫בבירור כ ר א שוני ם‪ .‬כי רשב״י זללה״ה היו תמיד כל הדברים ברורים‬

‫‪ . 8‬עי׳ קנאת ה־ צבאות )גנזי רמח״ל עם׳ קל״א( ד׳׳ה‪ :‬והנה‪.‬‬

‫‪ .9‬עי׳ משכני עליון)גנזי רמח׳׳ל עם׳ קנ׳׳ז(‪ .‬בענק קץ האהרון שנסתם עי׳ תקט״ו תפלות‬
‫סי׳ ר׳ וסי׳ תי׳׳א‪.‬‬
‫יג‬ ‫אדיר במרום‬
‫לפניו‪ ,‬כאיש הרואה בעיניו דבר תצטייר בלבבו‪ ,‬ולא היה בידיעתו שום‬
‫ערבוב ומחשך‪ .‬אך קודם לו‪ ,‬מאחת החורבן‪ ,‬נאמר‪ :‬ולא אתנו יודע‬
‫עד מה‪ ,‬ועד מה‪ ,‬הוא כמו בלי מה‪ .‬פירוש — אין מי שיודע מה‬
‫הדבר שיהיה‪ ,‬והיינו לא כלום‪ .‬ותראה שאין אומר‪ :‬ולא בנו‪ ,‬אלא‪ :‬ולא‬
‫אתנו‪ .‬חה כי באמת אעפ״כ לא חסרו לגמת איזה חכמים גדולים מישראל‪.‬‬
‫אך הענין הוא כמו מנח ועד אברהם‪ ,‬כי הנה היו אנשים צדיקים‬
‫כגון שם ועבר ובית דינם‪ ,‬אך לא היו מתערבין עם שאר הדור‪ .‬ולא נמצא‬
‫לדורם מהם תועלת גדול‪ ,‬כי היו עומדים לעצמן ולא נשפע טובם לאחתם‪.‬‬
‫כך משפסקה הנבואה מישראל‪ ,‬הנה עכ״פ נשארו הרבה חכמים‪ .‬כי הלא בזמן‬
‫התנאים היתה חכמה רבה בישראל‪ ,‬ועכ״פ היו יודעים כל אחד מהם‬
‫סודות‪ ,‬אך לא נתיישבו בלבותם הדברים היטב‪ ,‬כי אם ]נ״א‪ :‬כי אין[‬
‫כל אחד יודע מה שהשיג‪ ,‬והיו הדברים כדבת ספר החתום‪ .‬כי מי שלא‬
‫עמד על תוכן הדבר באמת‪ ,‬הנה הדבתם סתומים הם מאד‪ ,‬כי נסתרה‬
‫דרכם משכל בני האדם‪ .‬והנה כן תראה גם אחר עלות רשב״י זללה״ה‬
‫לבית מנוחתו‪ .‬שהיו החכמים הבאים אחתו מגמגמים בלשונם ולא אמרו‬
‫בפה מלא‪ .‬ועכ״ז הנה חכמים גדולים רשומים היו דודעים הקבלה על‬
‫מתכונתה‪ ,‬אך לא קבעו ישיבה לעשות חיבור גדול כספר הזהר אשר‬
‫נכנסו בו עליונים ותחתונים‪ .‬רק היו עומדים לעצמם ולא מתחברים‬
‫לאחרים‪ ,‬ונמצא כל העולם חסר ידיעה זאת‪ .‬לכן אמר‪ :‬ולא אתנו יודע‬
‫עד מה‪ ,‬כי מה שיש אתנו‪ ,‬אין יש יודע עד מה‪ ,‬כי אין נקרא שיודעץ‬
‫כלום‪ .‬ובאמת כל זה נמשך מהארת האורות בסיתום‪ ,‬או בפתיחה‪ .‬כי‬
‫רק בימי רשב״י זללה״ה‪ ,‬אחרי י״ג שנה אשר היה במערה נפתחו שערי‬
‫החכמה עליו להאיר לכל ישראל עד קץ הימין‪ ,‬ועוד אודיעך מזה דברים‬
‫■‬ ‫גדולים בם ״ד‪.‬‬
‫והנה עוד ענין אחר נכלל פה בזה העד מה‪ ,‬והוא כי הידיעה האמתית‬
‫היא הידיעה בסוד דמות אד״ם‪ .‬והיינו כי הלא כל הברואים ומשפטיהם‬
‫סודם נכלל בדמות אדם‪ .‬חה כבר נתבאר בכמה מקומות״'‪ .‬ומי שמשיג‬
‫זה הדבר נקרא שיודע חכמה‪ ,‬חהו מפנימיות החכמה ופנימיות התורה‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬זאת התורה אד״ם )במדבר יט‪ .‬יד(‪ .‬וכיון שלא יש מי שמשיג‬
‫זה‪ ,‬נאמר‪ :‬ולא אתנו יודע עד מה‪ ,‬שהוא שם מ״ה בסוד אד״ם‪.‬‬
‫ועוד סוד נכלל בפסוק זה‪ ,‬עמוק עמוק הוא מכל אשר פירשתי‬
‫לך עד עתה‪ .‬הנה כתיב‪ :‬מה שמו ומה שם בנו כי תדע )משלי ל‪,‬‬

‫‪ . 10‬עי׳ קל״ח פתח י״ב‪ .‬קנאת ה׳ צבאות סי׳ ט׳) חנ ת תבונות עם׳ שכ״ט(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫יד‬

‫ד(‪ .‬הנה הספירות נחלקות לעצמות וכלים‪ ,‬וכבר נתבאר זה במקומות‬

‫רבים היטב"‪ .‬והכלים הם הספירות המשתנות בפעולתם לפי צורך‬
‫ההנהגה‪ .‬אך העצמות הוא סוד חוט א״ס ב״ה המתפשט בכולם‪,‬‬
‫שהוא סוד הקו אשר בקע את החלל‪ ,‬שבו אין שינוי כלל‪ ,‬והוא רק‬
‫חיות הספירות‪ .‬חה נקרא גם כן שקיו דאילנא )תיקו״ז הקדמה ב׳(‬
‫וסודו שם מ״ה סוד אד״ם‪ .‬והמקבלים יכולים לקבל‪ ,‬או מן הספירות‬
‫לבד דהיינו מן הכלים‪ ,‬או מן העצמות שבהם‪ ,‬וההפרש פשוט שהוא‬
‫רב מאד‪ .‬אמנם באמת בישראל כשהם מוכנים כראוי‪ ,‬אז נמשך בתוכם‬
‫התפשטות מזה החוט בתוך נשמתם‪ ,‬כי גם למעלה יש כמה מיני פנימיות‬
‫זה לפנים מזה‪ ,‬והחוט הזה הוא פנימי מכולם‪ .‬וכן בישראל לפעמים‬
‫ימשך בתוך נשמתם מבחינת הכלים לבד‪ ,‬ולפעמים גם מבחינת החוט‬
‫עצמו‪ ,‬ואז הוא תוקפם של ישראל‪ ,‬ונקראים‪ :‬בנים אתם לה׳ אלקיכם‬
‫כו׳ )דברים יד‪ ,‬א(‪ .‬תהו‪ :‬מה שמו ומה שם בנו )משלי ל‪ ,‬ד(‪ .‬ובאמת‬
‫בקבלם כך‪ ,‬אזי מגיעים אל פנימיות ההשגה‪.‬‬
‫ובזמן שנחרב הבית נאמר‪ :‬במחשכים הושיבני כמתי עולם )איכה‬
‫ג‪ ,‬ו(‪ .‬והוא כי אין ההתפשטות מגיע לישראל כי אם בבחינת הכלים‬
‫לבד‪ ,‬והפנימיות מסתלק‪ .‬ואז נאמר‪ :‬והא ‪ p‬היתה תהו ובהו וחשך על פני‬
‫תהום )בראשית א‪ ,‬ב(‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי אין שליטה לקליפות בהארת‬
‫הפנימיות‪ ,‬רק בבחינת הכלים לבד‪ .‬והקליפות מקומן בנוקבא דתהומא‬
‫רבא‪ ,‬והם מתאחזין משם במקום שמתאחזים‪ .‬תה כי כנגד נר׳׳ן של‬
‫הפנימיות כשהוא מסתלק‪ ,‬נאמר‪ :‬והא ‪ p‬היתה תהו ובהו וחשך‪ .‬והם‬
‫בסוד מוח לב כבד שבהם שורים נר״ן‪ ,‬תה מגיע אל התהום שהוא‬
‫מדור הקליפות‪ .‬ובהיות הנהגת ישראל כן לבד‪ ,‬גבר הגלות הרבה‪ ,‬ואז‬
‫נאמר‪ :‬ולא אתנו יודע עד מ״ה‪ ,‬שהוא בחינת המ״ה הזה שהוא החוט הנ״ל‪.‬‬
‫והנה אז נאמר‪ :‬ורוח אלהים מרחפת על פני המים )בראשית א‪ ,‬ב(‪ ,‬שאעפ״כ‬
‫הדוח שהוא סוד הקו הזה היה מתפשט על המים האלה‪ ,‬שהיה מרחפת‬
‫לבד‪ ,‬בסוד מטי ולא מטי‪ .‬ומזה הדוח היו מקבלים אותם החכמים הגדולים‬
‫הרשומים בישראל שאמרנו‪ .‬אך כיון שהדוח לא היה אלא מטי ולא מטי‪,‬‬
‫לכן לא היו יכולים לקבוע ישיבה כר׳ שמעץ בר יוחאי זללה״ה‪. .‬אך בזמן‬
‫ר׳ שמעון בן יוחאי זללה׳׳ה אז התחיל להתפשט זה המ׳׳ה‪ ,‬ואז נעשה הזהר‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬ויאמר אלהים יהי אור )בראשית א‪ ,‬ג( ע ד החושך של הגוף‪ ,‬דהיינו‬

‫‪ . 11‬ענץ עצמות וכלים‪ ,‬ע״ע להלן עמ׳ פ׳׳ט‪ :‬רס׳׳ו; ש״ם‪ .‬מאמר החכמה סי׳ ג׳ )דעת‬
‫תבונות עמ׳ ש״ח(‪.‬‬
‫טי‬ ‫אדיר במרום‬
‫סוד הכלים ששלטו עד אותו הזמן‪ .‬ואז נאמר; דאלהים מלכי מקדם פועל‬
‫ישועות בקדב הא ‪) p‬תהלים עד‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫ונפדש עתה זה הענין היטב‪ ,‬ותדע מה עשה דשב״י במעדתו‪,‬‬
‫ומהו ענין הזהר‪ .‬כי הנה כמה פעמים דרשו ספר הזהד בסוד תיבת‬
‫נח‪ ,‬ובפרשת בהעלותך ז״ל; והמשכילים ימזירו כזוהר הרקיע אלין אינון‬
‫דקא משתדלין בספר הזהר דאיהו כתיבת נח וכו׳ )זח״ג קנג‪ .(:‬הנה‬
‫בהיות השכינה בגלות בתחלה‪ ,‬כבר אמרנו שלא היתה אלא בסוד הכלים‬
‫מן הפנימיות כלל‪,‬עד שבא ר׳ שמעון בן יוחאי‬ ‫ולא בא לה אור‬
‫שהוא ניצוץ ממשהרבינוע״ה‪ .‬ובאמת משה הוא‬ ‫זללה״ה‪ ,‬חה מפני‬
‫הראשון והיותר עיקרי‪ ,‬שנאמר בו‪ :‬מה שמו ומה שם בנו )משלי ל‪,‬‬
‫ד(‪ ,‬בסוד החוט שפירשנו למעלה‪ ,‬שהוא מתלבש בנשמת משה‪ ,‬ועל‬
‫ידו מתלבש אחר כך בכל שאר מישראל שמתלבש בם‪ .‬ועל כן ר׳‬
‫שמעון בן יוחאי הוא שהיה משרשו‪ ,‬יכול אז‪ ,‬יען כי כבר הגיע גם‬
‫להמשיך סוד החוט הזהאל הכלים של הנוקבא‬ ‫כן זמן מוכן לזה‬
‫באותו זמן נתפשטהאימאוהאירה הה׳ אורות שלה‬ ‫]נ״א; הגוף[‪ .‬והנה‬
‫לנוקבא‪ ,‬וסוד זה כי בנוק׳ יש בה אלהים‪ ,‬והוא סוד החושך של‬
‫הגוף והכלים שאמרנו‪ ,‬אך בהגיע אליה החוט הזה‪ ,‬אז נמשך אור לזה‬
‫האלהים והוא נמתק‪.‬‬
‫וסוד הענין‪ ,‬כי בתתלה נאמר; והא ‪ p‬היתה תהו ובהו וחשך‬
‫)בראשית א‪ ,‬ב(‪ ,‬בסוד מוח לב כבד כנ״ל‪ .‬ואחר כך‪ :‬ויאמר אלהים‬
‫יהי אור‪ .‬ויש ה׳ פעמים אור‪ ,‬למתק ה׳ אותיות דאלהים‪ .‬ובאמת זה‬
‫המיתוק מגיע אליה בסוד אימא‪ ,‬כי הלא גם החוט עצמו מגיע אל‬
‫זו״ן מאימא כ ‪^T‬ג‪ .‬ובאימא יש אלהי״ם נכלל בהוי״ה בסוד הנקודות‬
‫שלו‪ ,‬ושם נמתק בסוד ה׳ אור‪ .‬ואז נעשית הנוק׳ תיבת נח‪ .‬כי בתחלה‬
‫היה רק‪ :‬ורוח אלהים מרחפת על פני המים‪ ,‬ואז לא נעשה בחינת תיבה‪,‬‬
‫אלא הכל עומדים בתוך המים‪ ,‬דהיינו הס״א השולטת בגלות‪ ,‬ורוח מגיע‬
‫להם במטי ולא מטי‪ .‬מנכ״ז ההנהגה בסוד אלהים לבד‪ .‬אחר כך‪ :‬ויאמר‬
‫אלהים יהי אור‪ ,‬בסוד הד״ה בניקוד אלהים‪ ,‬ובסוד ה׳ אור המתקנים ה׳‬
‫אותיות דאלהים‪ .‬ואז נעשה בחינה אחת בתוך המים‪ ,‬שהיא התיבה‪ .‬והיא‬
‫מציאות התפשטות הנוקבא בבחינה אחת‪ ,‬שאפילו בזמן הגלות ובתוך הס״א‪,‬‬
‫תפריש מן האחרים מי שתכה להיות חוסה בצלה‪ .‬ואלה אע״פ שהם בתוך‬
‫הקליפות‪ ,‬יקרא שהם ‪ p n‬לקליפות‪ .‬כמו נח ממש שהיה בתוך התיבה בין‬
‫מי המבול‪ .‬חנל כן עד שלא נמצאת בחינת התיבה‪ ,‬לא היה אפשר לעשות‬
‫תיקונים כמו שעשה רשב״י‪ ,‬כי מי שהוא בתוך הקליפות אי אפשר לו לתקן‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫טז‬

‫תיקונים אלה‪ .‬אך כשנמצאת התיבה‪ ,‬הרי מקום מנוס ומסתור מן הס״א‬
‫ששם יוכל האדם להנצל ולעשות תיקונים‪ .‬והבן היטב כי זהו ממש‬
‫כענין הזיווג דאחור באחור‪ ,‬שלמטה אין זו״ן יכולים להזדווג‪ ,‬וכשעולין‬
‫לאו״א מזדווגים‪ .‬כך אלה אם היו ‪ p n‬מזאת התיבה לא היו יכולים להתקן‪,‬‬
‫כי מי המבול שהיא הס״א היה על כל הא ‪ .p‬אך בהכנסם לתיבה יכולים‬
‫לתקן תיקונים‪ .‬ועל כן תבין כי לא יכלו תיקוניו להוציא לאור הגאולה‪,‬‬
‫כי רק בסוד התיבה נעשו‪ ,‬ועוד אפרש לך מזה בס״ד‪■ .‬‬
‫והנה זה סוד‪ :‬צהר תעשה לתיבה )בראשית ו‪ ,‬טז(‪ ,‬שאין בחינה זאת‬
‫נמצאת אלא בהתחבר אימא לנוקבא בסוד ה׳ אור שלה‪ ,‬אז נעשית נוקבא‬
‫תיבה‪ .‬וזה סוד ספר הזהר‪ ,‬שאמרו‪ :‬שהוא זוהרא דאימא עילאה‪ ,‬והוא‬
‫ממש ענין צהר המחכר בפסוקי'‪ .‬ואז נאמד‪ :‬ואל אמה תכלנה מלמעלה‬
‫)בראשית ו‪ ,‬טז(‪ ,‬ואמה הוא בסוד א׳ מ״ה‪ ,‬שהוא המ״ה הנזכר דהיינו‬
‫החוט‪ .‬והנה אף שהוא מתפשט מאימא לנוקבא‪ ,‬אך ודאי שעובד דרך‬
‫הז״א‪ ,‬אלא שעובר דרך מעבר בעלמא‪ .‬כי כיון שצריך לבוא מבחינת אימא‪,‬‬
‫צריך שלא ישתנה למדרגת הז״א‪ ,‬אלא יעבור והולך לו‪ .‬ודרך התפשטו‬
‫הוא דרך הא׳ שבאמצע שם מ״ה דז״א‪ .‬ואין זה המ״ה של החוט‪,‬‬
‫שהא׳ הזאת כבד ידעת שהוא אי׳ הבאה בז״א‪ .‬ועל כן אמד‪ :‬ואל אמה‬
‫תכלנ״ה וסודה כל״ה‪ ,‬בסוד כ׳י ל׳ה׳ ה׳מלוכה שד״ת כלה‪ .‬מלמעלה‪,‬‬
‫שהיא למעלה מן הס״א‪ .‬והבן היטב ענין זה של התיבה‪ ,‬כי הוא עיקד ענין‬
‫הזהר וכל תיקוניו‪ ,‬וכל זה הוא מה שפידשתי לך בסוד‪ :‬ואל אמה תכלנה‬
‫מלמעלה‪ ,‬כי הנה החוט מתפשט בנוקבא‪ ,‬ועכ׳׳ז אנו אומרים שבאין האורות‬
‫מאימא למתקה‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי בהסתר החוט נסתרים עמו תיקונים‬
‫רבים מתיקוני הספירות והכלים עצמם‪ ,‬כי הלא גם להם נמצאים תיקונים‬
‫ידועים שצריכים להמצא בהם מצד עצמם‪ ,‬מלבד החוט שבתוכם‪.‬‬
‫ואלה האורות שאנו אומרים שבאים מאימא‪ ,‬אינם כמו ההארה‬
‫הבאה בהליכות ההשפעה‪ ,‬אלא היא בחינה אחת הראויה להמצא בנוקבא‬
‫לתשלום בנינה‪ .‬והוא סוד‪ :‬אימא אחיפת מאנהא לברתא )זח״א ב‪ .(.‬כי‬
‫בהיות נוק׳ בבחינתה לבד‪ ,‬היא דין חשוך שהס״א אוחזת בה‪ .‬אך‬
‫בהמצא בה תשלום מציאותה מצד אימא‪ ,‬בסוד המאנין האלה שלה‪ ,‬אז‬
‫דיניה מתמתקים והיא מתוקנת תיקון גדול‪ .‬וזהו הטעם שאין האודות‬
‫האלו באים לז׳׳א ומז׳׳א לנוק׳‪ ,‬כי הם מבחינת נוק׳‪ ,‬שייכים לה לבד‬
‫לבנינה‪ .‬אלא שעוברים דרך ז״א‪ ,‬ולכן באים אליה בחיבור עם החוט‬

‫‪ . 12‬ע״ע תקט״ו תפלות‪ ,‬תפלה ת״ח‪.‬‬

‫יז‬ ‫אדיר גמרום‬
‫המגיע לה עם הארת הא׳ דמ״ה ח״ א שעוברים דרך בה‪ .‬וזהר‪ :‬ואל אמ״ה‪.‬‬
‫והנה או נמצא שאינה נמשכת ערד למטה‪ ,‬שהקליפות יכלו להדבק בה‪,‬‬
‫אלא פונה לז״א‪ ,‬בסוד כלה כנ״ל‪ .‬ואז אע״פ שהיא בתוך הקליפות בגלות‪,‬‬
‫נקרא שהיא מתרוממת מעליהם והיא למעלה‪.‬‬
‫כלל הענין הוא‪ :‬התיבה היא מציאות אחד של הנוקבא שיוכל‬
‫לימצא בה אפילו בזמן הגלות‪ .‬שהנסתר בה‪ ,‬יקרא חוץ מן הגלות‪ .‬ולכן‬
‫בתוכה יעשה תיקונים גדולים ומלחמות גדולות חיווגים חזקים‪ .‬רק אין‬
‫פעולתם יוצאת לחוץ‪ ,‬כי היא בחינה סגורה‪ ,‬בסוד‪ :‬דסגור ה׳ בערו‬
‫)בראשית ז‪ ,‬טז(‪ .‬ונאמר בה‪ :‬וכפרת אותה מבית ו מ ח ק בכפר )בראשית ו‪,‬‬
‫יד( ר״ל כפ״ר עולה כמנין אלהים דיודי״ן כזה‪ :‬אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם‪.‬‬
‫דש בה המכסה שהוא גי׳ קכ״ה‪ ,‬בסוד ק״ך צירופי אלהים וה׳ אותיותיה‪,‬‬
‫שכשזה יהיה מוסר‪ ,‬בסוד‪ :‬דסר נח את מכסה התיבה )בראשית ח‪ ,‬יג(‪ ,‬אז‬
‫יראו התיקונים שהיו סגורים לפנים ותצמח פעולתם‪.‬‬
‫ואם תאמר אם כן מה תועלת יש בתיקונים האלו‪ .‬דע כי תועלת‬
‫גדול יש‪ .‬ראשונה‪ ,‬שכבר אינם נאבדים אלא שהם נשמרים לסוף הימים‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬כי בהעשרת כל הפעולות הגדולות האלה בפנים‪ ,‬אע״פ שאין הפעולות‬
‫עצמן יוצאים ל ח ק‪ ,‬אך סוף סוף הארה יוצא משם לעשות תיקונים גדולים‬
‫בכללות הגאולה‪ .‬אלא שלהוציא אותה הארה קטנה‪ ,‬צריכה'כל הפעולות‬
‫ההם הגדולות‪ ,‬מפני היותם סגורים לפנים‪ .‬ועוד אדבר לך מזה בס׳׳ד‪.‬‬
‫והנה לפי הארות האלו שהאירו‪ ,‬כך היה מחבר ספריו‪ ,‬כי באמת‬
‫הספרים מתחברים למטה לפי ההארה המגעתי'‪ .‬וכבר פירשו זה רז״ל‬
‫)ויק״ר ט״ו( על פסוק‪ :‬לעשות לרוח משקל )איוב כח‪ ,‬כה(‪ .‬וכללות‬
‫הכל הוא ספר הזהר‪ .‬ד ש רעיא מהימנא ויש תיקונים ויש ספרא‬
‫דצניעותא‪ ,‬כולם לפי ההארות בהתלבשות משה בו כנ״ל בסוד החוט‪,‬‬
‫בסוד הע׳ ניצוצין דאלהים הנכללין בהוי״ה דאימא‪ ,‬ובסוד הה׳ אורות‪.‬‬
‫אמנם לפי שעשה תיקון גדול הזה אחר שכבר הקלקול נתגבר כל כך‪ ,‬דמן‬
‫כל כך רב‪ ,‬הוצרך שיכין רשב״י עצמו הכנה גדולה‪ ,‬והוא ענק המערה^'‪.‬‬
‫ובאמת הוצרך לברוח‪ ,‬כמו שברח משה לפני פרעה‪ .‬דשב במערה י״ב‬
‫שנים מתחלה‪ ,‬דצא אחר כך וחזר עוד דשב שנה אחת‪.‬‬
‫ועתה אבאר לך ענין כל הדברים האלה בס״ד באר היטב‪ .‬הנה רצה‬

‫‪ . 13‬עי׳ אגרות רמח׳׳ל סי׳ ה׳)אוצרות רמח׳׳ל עמ׳ שי״ג(‪.‬‬

‫‪ . 14‬עי׳ אגרות רמח׳׳ל סי׳ ה׳ ד׳׳ה‪ :‬והגה יראה כו׳)אוצרות רמח׳׳ל עם׳ שי׳׳ד(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫יח‬

‫המאציל ב״ה שיהיה מלך המשיח סובל החולאים‪ .‬כמוזכר בדברי ח״ ל‬

‫)סנהדרין צח‪ ,(.‬והוא מה שהוא סובל סיתומי הס״א בעבור ישראל‪ .‬חה לרע‬
‫לס״א‪ ,‬כי על זה נאמר; באשר כרע שם נפל שדוד )שופטים ה‪ ,‬כז(‪ .‬כי כל‬
‫המקומות שהס״א מתאחזת בהם כזמן שליטתה‪ ,‬נשארת לכודה שם בצפור‬
‫בפח שלא תוכל לנום אחר כך בזמן התגברות הקדושה‪ .‬אלא אותן‬
‫המדריגות עצמן יהיו שלשלאות על צוארה להכניעה תחת הקדושה‬
‫ולעשות בה הנקמות שצריך לעשות בה‪ .‬ובדרך זה ימצאו כל המדרגות של‬
‫הס״א אשר שלטו על ישראל ועל מלך המשיח‪ ,‬לסתום אורם וליסרם‪,‬‬
‫קשורות ועומדות תחתיהם לע״ל ” ‪ .‬וכן משה הושם בסוף‪ ,‬כי היה גם הוא‬
‫בתוך קליפת מצרים‪ ,‬כדי שתשאר מצרים אחר כך קשורה וכפותה תחתיו‪.‬‬
‫והנה השכינה אינה עוזבת הנשמות השקועות בגלות‪ ,‬וכל שכן נשמות‬
‫כאלה‪ .‬וכן נאמר‪ :‬ותרא אותו כי טוב הוא )שמות ב‪ ,‬ב( שהשכינה‬
‫היתה עמו‪ .‬אך עם כל זה אינה יכולה אלא לשמור‪ ,‬אך לא להוציאו‬
‫לחירות עד שיגיע הזמן‪ .‬ועל כן אז היה תחת רשות השר של פרעה‪,‬‬
‫והשכינה רק נצבת עליו לשמרו‪ .‬ועל כן הוצרך שאחר כך יברח‪,‬‬
‫כדי לצאת מתחת יד השר‪ ,‬ואחר כך יחזור שם להכניעו‪ .‬וסוד זה הוא ענק‬
‫ערי מלקט‪ ,‬והוא ענין עמוק‪ ,‬ותדע בו מה שקראו לרעיא מהימנא מארי‬
‫•‬ ‫תיובתא )זח ״ב קיד‪.(:‬‬
‫הנה היו הדברים בקלקול בזמן ההוא‪ ,‬ולא היה אפשר למשה‬
‫לעלות משם לפי סדר המדרגות‪ .‬ולכן הוצרך שתתפשט אימא ותגיע‬
‫למטה בתוך הניק׳‪ ,‬ואז עלה שם שלא כסדר‪ ,‬אלא כמו בסוד חפזון‪.‬‬
‫וכן הוא הענין לכל רוצח‪ ,‬כי הוא מסוכן וקרוב אל הקליפות שרודפות‬
‫אחריו‪ ,‬ואי אפשר להנצל אלא שיעלה ברגע אחד אל אימא‪ .‬חהו ממש‬
‫כמו ענין התשובה‪ ,‬שברגע אחד ממש עולה למעלה ממדריגת הצדיקים‬
‫גמורים‪ .‬וזה כי במקום שאין הניק׳ יכולה‪ ,‬צריך שאימא תשלים‪ ,‬והוא‬
‫ממש סוד נס‪ ,‬שהוא הבא מאימא‪ ,‬מלמעלה מחוקות הטבע המסודרים‬
‫לפי הז״א‪ ,‬וזה סוד עיר מקלט‪ ,‬שהוא מה שמתפשטת אי׳ בניק׳ ומקבלת את‬
‫הרוצח‪ ,‬שנוק׳ לא היתה מצילתו‪ ,‬כי לא ‪ p‬לא יכופר לדם אשר שופך בה כו׳‬
‫)במדבר לה‪ ,‬לג(‪ .‬סוף דבר‪ :‬יש בריחה ד ש יציאה‪ ,‬בריחה היא שלא על פי‬
‫סדר המדרגות‪ ,‬והבורח צריך שיהיה נקלט מאימא המתפשטת בנוק׳ כנ״ל‪,‬‬
‫ונמצא שעל ‪T‬י הבריחה הזאת יוצא מתחת ידי הס׳׳א ונקלט באימא‪.‬‬
‫אמנם זה אינו יכול להתקיים‪ ,‬כי התיקק צריך שיגיע לפי סדר המדרגות‪.‬‬
‫לכן צריך שיחזור אחר כך‪ ,‬עד שיצא ביציאה ולא בבריחה‪.‬‬
‫‪ . 15‬עי׳ ח״כ עמ׳ כ‪.‬‬
‫יט‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה על זה כתוב במשה‪ :‬וישב על הבאר )שמות ב‪ ,‬טי(‪ ,‬דהיינו‬
‫למעלה מן הבאר‪ ,‬מפני שהיה בורח ועלה לאימא‪ ,‬ומצא בת זוגו‬
‫צפורה שהיא בסוד לאה‪ .‬ותדע שגם יעקב מפני כך נזדווגה לו לאה‬
‫בתחלה‪ ,‬כי היה בורח מעשו‪ ,‬אבל אעפ״ב סודו דרך אחר‪ ,‬ואין כאן‬
‫מקום ביאורו‪ .‬כי הוא לא ישב על הבאר‪ ,‬אלא‪ :‬וירא והנה באר בשדה‬
‫)בראשית כט‪ ,‬ב( שהיא רחל‪ .‬והנה כן ישראל אחר כך בצאתם ממצרים‪,‬‬
‫הוצרכו בתחלה לברוח לאימא בסוד חפזץ‪ ,‬שהיו הדברים שלא כסדר כידוע‬
‫בסוד ליל שמורים‪ .‬אחר כך נאמר‪ :‬ובני ישראל יוצאים ביד רמה‬
‫)שמות יד‪ ,‬ח(‪ ,‬שהיא היציאה ברחל‪ ,‬שהרי נסתלקו מוחי ליל שמורים‬
‫וחזרו כסדר‪ .‬אמנם כיון שכבר משה שהיה כללות של כל השישים‬
‫רבוא ברח כבר ויצא‪ ,‬על כן אפילו הבריחה‪ ,‬היה נחשב לישראל מצד‬
‫אחד כיציאה‪ ,‬אך מצד אחר היתה בריחה‪ .‬וגם זה סוד‪ :‬דוגר למלך‬
‫מצרים כי ברח העם )שמות ‪ ,t‬ה( ואינו אומר‪ :‬בורח‪ ,‬אלא ברח‪,‬‬
‫שכבר ברח העם בבריחת משה בתחלה‪ .‬ועל כן נקרא‪ :‬מארי תיובתא‪,‬‬
‫בעלותו אל אימא שהיא התשובה‪ ,‬בסוד עיר מקלט‪.‬‬
‫והנה כתוב‪ :‬עלית למרום שבית שבי)תהלים סח‪ ,‬יט(‪ ,‬שמדבר על‬
‫רשב״י ע״ה‪ ,‬כי שב״י ר״ת ש׳מעון ב׳ן י׳וחאי כידוע‪ ,‬חהו בעלותו לבחינה זו‬
‫של אימא שהיא מרום‪ .‬וכן לאה בסוד צפורה שהיא מרום‪ ,‬אז שבה‬
‫השב״י‪ ,‬והוא כי הוציא בכח ניצוצו זה שהוא רשב״י‪ ,‬שגם הוא היה‬
‫לו לברוח כן‪ .‬וזה כי כמו שהוצרך בריחה רציאה בגאולת מצרים‪,‬‬
‫כך היה צריך שיהיה גם בגאולה אחרונה‪ .‬אבל כתיב‪ :‬כי לא בחפזון תצאו‬
‫כד )ישעיה נב‪ ,‬יב(‪ ,‬נמצא שלא יהיה בריחה לע״ל‪ .‬וצריך לפרש זה‬
‫הדבר מהיכן נמשך‪ ,‬וגם מהו גודל תועלתו‪ .‬ובתחלה נבאר מהיכן נמשך‪.‬‬
‫הנה מרע״ה בתקנו בתחלה לצורך ישראל במצרים‪ ,‬הכץ תיקון גם לצורך‬
‫הגאולה האחרונה‪ ,‬והיינו שלקח עמו גם ניצוצו זה הראוי להתגלות‬
‫בסוף גם לצורך הגאולה העת ‪T‬ה‪ ,‬והיינו רשב״י זללה״ה‪ .‬ועל כן חזר‬
‫הוא וברח גם כן‪ ,‬וברח אל המערה שהוא ממש סוד אימא‪ ,‬כי לכן היא‬
‫מסתור ומחבא‪ ,‬והוא סוד עיר מקלט‪ .‬ואז נמשכה אימא בתיך גרק׳ כנ״ל‪,‬‬
‫ונעשה בחינת התיבה והוכן ענץ הזהר‪ ,‬והבן היטב קשר הדברים הנתלים‬
‫זה בזה‪.‬‬
‫והנה משה רבינו ע״ה הול ‪ T‬שני מי ם במדין מצפורה אשתו והיינו‬
‫גרשום ואליעזר‪ ,‬ושניהם בסוד הבריחה שלו‪ .‬ואליעזר הוא סוד התיקון‪ ,‬כי‬
‫גרשום הוא רק לענין הגירות שלו‪ .‬אך אליעזר הוא הצלה‪ ,‬שאז נ ‪r‬ול‬
‫מחרב פרעה שהיה רודפו מפני רציחתו‪ .‬וכבר אלה הדברים מתקשרים‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫כ‬
‫עוד בעניני הגלגולים בסוד קין והבל כידוע‪ ,‬כי הולכים לתקן הפגמים‬
‫כלם שנפגמו בעולם‪ .‬והנה כנגד זה היה עם דשב״י‪ ,‬ד׳ אליעזד בנו‬
‫— בסוד כללות שני הבנים גרשום ואליעזר‪ .‬ונמצא שבהיות דשב״י‬
‫במערה‪ ,‬נעשה מציאות התיבה לעשות הזהר כנ״ל‪ ,‬שהיו מתגלים כל‬
‫אותם המאורות שהיו נסתרים עד הזמן ההוא מפני התעלם החוט‪ .‬והיה‬
‫צריך לתקן אותו סוד האור שאמרנו‪ :‬ולכל בני ישראל היה אור במושבותם‬
‫)שמות י‪ ,‬כג(‪ .‬וגילוי האורות ןנ״א‪ :‬האותיות[ — בסוד היו״ד דשד״י‪.‬‬
‫אך היה צריך לתקן שם תיקונים גדולים‪ ,‬ולעמוד שם עד שישלמו‬
‫התיקונים ההם‪ .‬וכלל התיקונים הוא סוד‪ :‬משפט רשעים בגיהנם י״ב‬
‫חדש )עדיות פ״ב מ״י(‪ ,‬והוא ענין החרוב שנולד להם‪ ,‬שהוא החורבן‪,‬‬
‫וביותר פרטות סודו ק״ב חרובין המחכר בר׳ חנינא בן דוסא‪ .‬והענין‬
‫הוא‪ ,‬כי טהרת הנשמה היא או על ידי גיהנם או על ידי תשובה‪.‬‬
‫והוא כי כל זינא אזיל לזיניה‪ ,‬ונמצא שצריכה הנשמה לרדת בגיהנם‬
‫עד שהזוהמא תפרד ממנה ותדבק בשורשה‪ .‬או שתעלה לאימא בסוד‬
‫התשובה ותתדבק בשורשה‪ ,‬ותפרד ממנה הזוהמא ותדחה למטה‪ .‬והנה‬
‫כבר שמעת ענין‪ :‬תהו ובהו וחושך על פני תהום‪ ,‬איך היתה מתאחזות‬
‫ממדורה‪ ,‬בנשמות‪ ,‬מפני שליטת הכלים לבדם‪ .‬ועל כן בעלות רשב״י‬
‫זללה״ה לאימא בסוד המערה כנ״ל‪ ,‬היה צריך להוציא כל נשמות ישראל‬
‫מאחיזת התהום שהוא הגיהנם‪.‬‬
‫ועל כן הוצרכו לעמוד בתחלה י״ב שנים ואחר כך י״ב חדשים‪ .‬וכל זה‬
‫הוא בסוד ק״ב חרובין‪ ,‬והוא כי ג׳ שמות הם‪ :‬אהי״ה הד״ה אדנ״י‪ ,‬שהם‬
‫עולים יב״ק‪ ,‬וסודם י׳חוד ב׳רכה ק׳דושה‪ .‬וכשהחוט אינו מתחזק להגלות‬
‫כנ״ל ןנ״א‪ :‬כלל[‪ ,‬אז נעלם ענין הי׳חוד ונשאר הק׳דושה והב׳רכה‬
‫לבד‪ ,‬וזה נקרא חרוב בסוד ק״ב חרובין‪ .‬כי בהגלות היחוד אץ הס״א‬
‫שולטת כלל‪ .‬ונמצא ששם הד״ה נעלם‪ ,‬ולא נשאר אלא סוד אהי״ה‬
‫ואדנ״י‪ .‬ולכן היו צריכין לעמוד י״ב שנים להמשיך בחינת היחוד הזה‪ ,‬כי‬
‫היו צריכים לחבר שם הד״ה בי״ב צירופיו‪ ,‬לאהי״ה ואדנ׳׳י בצירופיהם‪,‬‬
‫והיה צריך לכל צירוף מצירופי הוי״ה ב״ה שנה אחת‪ .‬ונמצא שבי״ב‬
‫שנים נשלם כבר התיקון‪ ,‬דהיינו המשכת שם הד״ה ב״ה ‪.‬ואז יצאו‬
‫משם‪ .‬אך עריץ לא נשלם התיקץ היטב עד שישבו עוד י״ב חדשים‪,‬‬
‫והוא לחבר חיבור גדול ג׳ השמות שבין כולם יעשו י״ב‪ ,‬והם י״ב‬
‫אותיות של הד״ה אהי״ה אדנ״י “ ‪ .‬ד ש הפרש גדול בץ תיקץ לתיקץ‪,‬‬

‫‪ . 16‬עי׳ קיצור הבונות עם׳ ל׳־ז‪ ,‬בכונת הטבילה של ע׳־ש‪.‬‬

‫‪3‬א‬ ‫אדיר גמרום‬
‫כי הא׳ הוא המשכת שם הוי״ה ב״ה אל הקב הנמצא כבר‪ ,‬והב׳ הוא‬
‫התחברות הוי׳׳ה ב״ה הנמשך עם הקב‪ ,‬להיות בהשואה אחת‪ ,‬שכך צריכים‬
‫להיות בסוד יב״ק‪ ,‬אך לראשונים הוצרכו שנים‪ ,‬כי הוא יותר פרטית ועדיין‬
‫לא נתקן שוס תיקון וההתחלות קשות‪ .‬ואחר כך די חדשים‪ ,‬כי הוא יותר‬
‫בכלל‪ ,‬וגם שכבר נתקן תיקון בתחלה ונקל להשלים‪.‬‬
‫והנה זה התיקון עצמו הולך למקום אחר גם כן‪ ,‬והוא ענין המשכת‬
‫החוט שאמרנו‪ ,‬שהיה צריך לימשך עד שיתלבש בנשמות ישראל‪ ,‬וכבר‬
‫שמעת שהוא שם מ״ה‪ .‬והנה ד׳ אותיות יש עקריות בשם זה שסודם‬
‫אהב״ה‪ ,‬והם יאא״א‪ .‬ובי״ב שנים הראשונים היו נמשכין הג׳ אלפץ‪,‬‬
‫שסודם שלשה אהי׳׳ה או שלשה אדנ״י‪ ,‬לנגד י״ב צירופי הוי׳׳ה ב״ה‪,‬‬
‫והם סוד י׳׳ב שבטים כידוע‪ .‬אך בשנה הי״ג‪ ,‬בי״ב חדשים נמשכה‬
‫היו׳׳ד‪ ,‬שהיא לבדה מקבלת לכל הי״ב הראשונים‪ .‬וסודה ג׳ יודין בסוד‬
‫ג׳ קוצץ‪ ,‬והם סוד ג׳ הויו״ת‪ .‬ובהיותם סור היחוד‪ ,‬על כן נכללין בי׳ אחת‪.‬‬
‫וכן הם חדשים לבד הנכללים בשנה א׳‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה בתחלה נתקן כל העולם על ידיהם ודאי‪ ,‬בסוד התיקונים שאמרתי‬
‫של הקב חרובין‪ ,‬אך עדיין לא נתיישבו בעולם‪ .‬דהיינו כי תחת שעד אותו‬
‫הזמן נאמד; ולא אתנו יודע עד מה‪ ,‬אז היו צריכים הם לתקן באופן‬
‫שיהיו תיקונם מתפשט ומגיע לאחרים‪ .‬ועד שלא נשלם היחוד בסוד הי״ב‬
‫השני הנ״ל‪ ,‬לא היו מתישבים בעולם‪ ,‬והיו מענישים בני האדם‪ .‬עד שהוצרך‬
‫שיחזרו למערה עד תשלום הי״ב הב׳‪ ,‬ואז נתיישבו יותר‪ .‬עד שאע״ס שר׳‬
‫אליעזר שהיה שורשו מן הגבורות היה מעניש‪ ,‬אך רשב״י שהיה שורשו‬
‫מן החסדים היה מרפא‪ .‬ואחר כך עוד נתיישבו לגמרי‪.‬‬
‫והגה אליהו היה שבא להודיע להם דבטלה גזירתא‪ .‬ועכ׳׳ז לא בא‬
‫ואמר להם‪ ,‬אלא כלאחר יד בא להם השמועה )שבת לג‪ .(:‬והאמת כי‬
‫כאשר תיקץ הזהר הוא שנתקן שם‪ ,‬על כן בא אליהו‪ ,‬כי הוא באמת‬
‫העיקרי בגילוי הנשמות אשר נגלה בחיבור ספר הזהר‪ .‬והיינו כי הוא‬
‫תיקץ נתקן כולו על ידו‪ ,‬כמבואר בספר התיקונים בריש הקדמתו‪ .‬אך‬
‫לפי שלא נשלם התיקון כנ״ל‪ ,‬לא בישרו אלא רק מרחוק‪ .‬והנה רפב״י‬
‫הוא משורש אברהם אבינו ע״ה‪ ,‬והוא גם בן תיקן ענין היחוד‪ .‬אך לא‬
‫יכיל לתקן אלא הכלל‪ ,‬דהיינו הוי״ה אהי״ה אדנ״י ביחד‪ ,‬ולא הפרט לקשר‬
‫כל צירוף זה בזה‪ .‬ואמת הוא שאחר הפרט‪ ,‬תיקון הכלל הזה הוא תשלום‬
‫הענין‪ ,‬אך קודם אינו שלימות‪ .‬ועל כן בתחלה רפב׳׳י היה משיב לדשב״י‬
‫תריסר פירוקי‪ ,‬אך רשכ״י תיקן שני הי׳׳ב‪ ,‬ולכן היה משיב כ״ד פירוקי‬
‫)שבת לג;(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫כב‬

‫ונמצא שבריחת רשב״י עשתה ענין התיבה‪ ,‬שבסודה נעשה הזהר‬

‫אשר בו נכללו כל הס״ר נשמתין‪ ,‬כמוזכר בתיקונים‪ .‬ואז נחשב זה לבריחה‬
‫כללית לכל ישראל‪ ,‬ער שבסוף הימים לא יצטרך אלא יציאה‪ .‬ת״ש‪:‬‬
‫)ישעיה נב‪ ,‬יב( כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם‬
‫ה׳‪ ,‬שהוא הז״א‪ ,‬ומאסיפכם אלהי ישראל‪ ,‬שהיא הבוק׳‪ .‬כי לא בסוד‬
‫עיר מקלט‪ ,‬אלא לפי סדר המדרגות כראוי‪ .‬והאמת כי ספר הזהר נשאר‬
‫אחריו לברכה‪ ,‬שכל מי שיתדבק בו נקרא שבורח מן הס״א‪ ,‬עד שלא יצטרך‬
‫לו אלא יציאה‪ .‬ואודיעך מה תועלת נמצא בזה‪ .‬והאמת כי תועלת גדול‬
‫הוא‪ ,‬כי הוא הצלה מחבלי משיח‪ .‬והענין‪ ,‬כי חבלי משיח לא היו‬
‫צריכים‪ ,‬אלא כמו חיבוט הקבר הצריך להפריד מן האדם הזוהמא שנדבק‬
‫בו‪ ,‬כן היו צריכים החבלים כדי להפריד מישראל זוהמת הגלות‪ ,‬כדי‬
‫שיוכלו לברוח כנ״ל‪ ,‬ואחר כך יחזרו לצאת‪ .‬וזה סוד‪ :‬הקב״ה מעמיד‬
‫עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירם למוטב )סנהדרין צז‪.(:‬‬
‫כי זהו כלל גדול‪ :‬בעוד שהאדם תוך תגבורת הס״א אינו יכול לתקן‬
‫התיקון הצריך‪ .‬וצריך שהס״א תשאר כפותה וקשורה תחת ישראל כנ״ל‪,‬‬
‫ולכן צריך להם ב׳ הפעולות‪ :‬א׳ לצאת מן הקליפות ההם בדרך בריחה‪ ,‬כי‬
‫בדרך יציאה אי אפשר בראשונה‪ .‬ואחר כך שיצאו ממש מן הקליפות ביד‬
‫רמה‪ ,‬שהקליפות תשארנה כפותות תחתם‪ .‬אך כיון שנדבק הרבה בהם‬
‫הזוהמא‪ ,‬לא היה אפשר להם לברוח אלא על ידי החבלים‪ ,‬שאז היו חוזרים‬
‫בתשובה שהיא אימא עיר מקלט‪ ,‬וזאת היא הבריחה‪.‬‬
‫ואודיעך בזה סוד גדול מה שאמר הכתוב‪ :‬בצר לך ומצאוך כל‬
‫הדברים האלה וכד ושבת עד ה׳ אלהיך וכו׳ )דבדים ד‪ ,‬ל(‪ .‬דע כי‬
‫התגברות הס״א לגזור ח״ו גזירות על ישראל‪ ,‬נמשך לפי עלייתה להתאחז‬
‫ולינק במדרגות‪ ,‬כי כפי עלותה כך מתגברת‪ .‬והנה היא עולה ומתגברת‬
‫בספירות זו״ן‪ ,‬ואז נדחקים ישראל דוחק אחר דוחק‪ .‬עד שהיא מגעת לאימא‪,‬‬
‫והיא חושבת להתדבק שם גם כן‪ ,‬בסוד‪ :‬אימא דינין מתערין מינה )זח״ג‬
‫סה‪ .(.‬אך באמת אינה יכולה‪ ,‬כי אימא היא חידות‪ .‬ואז אדרבה‪ ,‬ישראל‬
‫מתדבקין בה ובורחין בסוד התשובה‪ .‬ולכן היה צדיך המלך שגזידותיו קשות‪,‬‬
‫שהולך ומתגבר מספירה לספירה עד שמגיע לאימא ושם נשבד כוחו‪ ,‬כי‬
‫אדרבה מתעוררת התשובה לישראל‪ .‬והוא סוד‪ :‬לפני שבר גאץ )משלי‬
‫טז‪ ,‬יח(‪ ,‬ועל כן גם בריחת משה ודשב״י היו על ידי הגזירה‪ .‬וכיון‬
‫שבבריחה זאת נעשה ספר הזהד‪ ,‬הנה כבד ענין התיבה קיים ועומד‬
‫לכל מי שתדמן אליו‪ ,‬דהיינו הנדבק בספר הזהר כבר מגיע לאימא‬
‫ויצא מן הס״א‪ ,‬ואץ צריך לו חבלי משיח‪ ,‬כמחכד בדעיא מהימנא‬
‫כג‬ ‫אדיר במרום‬
‫פרשת נשא‪ ,‬בעניץ שהבאתי למעלה בתחלה‪ .‬והנה עכ״ז לא נתגלה הזהר‬
‫אלא בזמן הרבה אחרי העשותו‪ ,‬כי הלא הפעולה הזאת אינה צריכה‬
‫להמצא אלא בזמנה‪ ,‬פירוש — שיברחו ישראל בסוד הזהר הזה‪ ,‬כי‬
‫פעולתו אינו אלא בסוף יומיא בדרא דמלכא משיחא‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה מהו דרא דמשיחא‪ ,‬הנה אמרו רז״ל‪ :‬בעקבא‬
‫דמשיחא חוצפא יסגא )סוטה מט‪ .(:‬וענין זה הוא כי בעקבות משיחא‬
‫יהיו חבלי משיח‪ ,‬כי כל מה שהקב״ה פועל הוא בסוד דמות אדם‪ ,‬וימצא‬
‫באותו הפעולה הראש והגוף‪ ,‬וכל החלקים הנמצאים באדם‪ .‬והגלות עצמו‬
‫גם כן הוא כך‪ ,‬רעל כן נמצאים בו כל האברים האלה‪ .‬וכל אבר ואבר‬
‫תלויים בו שנים במספר לפי מהות האבר ההוא וענינו‪ .‬והנה בימי‬
‫רשב״י כבר הגיעו לחזה‪ ,‬והוא המקום שמשם מתגלים החסדים‪ .‬ולכן‬
‫עד אותו הזמן היה הכל בפיתום‪ ,‬ואז נפתח הסיתום בהיות המקום‬
‫גורם כך‪ .‬וצריך שתדע שהמשיחים עומדים בב׳ העקבות של הפרצוף‬
‫הזה‪ ,‬אך משם מאירים הארות לכל הגוף‪ ,‬לכן אמרו )סנהדרין צח‪;(.‬‬
‫היום אם בקולו תשמעו‪ .‬אך מקומם האמתי העקבות‪ .‬וכל הדורות התלוים‬
‫שם נקראים דרא דמשיחא ממש‪ ,‬שהוא מתקשר בהם קשר גדול‪ .‬מה שלא‬
‫היה כן בשאר הקודמין‪ ,‬שהיה משלח ההארה‪ ,‬והוא עצמו לא נמצא‬
‫שם‪ .‬והנה מצד העקבות באותן הדורות היו ראויין להמצא חבלי משיח‪,‬‬
‫ולכן הוצרך שיתגלה אז ספר הזהר של רשב״י‪ ,‬כי לכן נעשה לצורך‬
‫זה• אלא שנעשה בזמן הראד להעשרת‪ ,‬שהוא בזמן התפשטות החסדים‬
‫מן החזה ולמטה‪ ,‬כי אז נאמר מ ‪ : T‬ולכל בני ישראל היה אור במושבותם‬
‫)שמרת י‪ ,‬כג(‪ ,‬ונתגלה אחר כך בזמן שהוצרכו לו‪ .‬אך ודאי כיון שנעשה‬
‫אע״פ שלא נתגלה‪ ,‬צריך שאיזה פעולה גדולה תולד ממנו‪ .‬והאמת‬
‫שהנשמות מ ‪ T‬היה בהם סוד הבריחה‪ ,‬וז״ש בתיקונים בסוד פסוק‪ :‬גם‬
‫צפור מצאה בית‪ ,‬ע״ש‪ ,‬אלא שלא נתגלה הדבר לתחתונים‪ ,‬ועכ״ז ודאי‬
‫מיתוק גדול הוא לגלות‪ ,‬והכנה רבה לגאולה‪ .‬ועל כן אמרו‪ :‬שיתפרנסו‬
‫ממנו העליונים עד סוף הימים‪ ,‬שאז יתגלה לתחתונים‪ ,‬וביה‪ :‬ושבתם איש‬
‫אל אחוזתו)מקרא כה‪ ,‬י(‪.‬‬
‫והנה אז נתקיים הפסוק‪ :‬ואלהים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב ה א ח‬
‫)תהלים עד‪ ,‬יב(‪ .‬כי ה א ח היתה תהו ובהו עד אותו זמן‪ ,‬והוא מלכות בגלות‪,‬‬
‫והוא שם אלהי״ם‪ .‬ואז החסדים שבו לאחור‪ ,‬ונשאר אפילו ז״א בסוד‪ :‬תש‬
‫כחו כנקבה )ברכות לב‪ .(.‬אבל בזמן ההוא הנה נתקן מציאות התיבה‪,‬‬
‫שבתוכה נעשו התיקונים הרבים הנ״ל‪ ,‬בסוד‪ :‬צהר תעשה לתיבה )בראשית‬
‫ו‪ ,‬טז( שהיא הזוהדא מאימא עילאה כדפי׳‪ ,‬והוא בסוד אלהי״ם דההץ‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫כד‬

‫ונקרא מעלמא דדכורא‪ ,‬כי גם אי׳ נקראת כך‪ ,‬יען בדכורא אסתיימת‬
‫כידוע‪ .‬חהו ממש ענין המאנין דאימא אתיפת לברתא‪ ,‬שאז נקראת אדון‬
‫כל ה א ס‪ ,‬כדמפורש בזהר ריש פרשת בראשית ע״ש‪ .‬ועל זה השם‬
‫דאלהים אמר; ואלהים מלכי מקדם‪ ,‬כי הוא בסוד קדם‪ ,‬בסוד הדכורא‪.‬‬
‫וזהו‪ :‬פועל ישועות‪ ,‬כי מאז התחילו הישועות בתיקוני הזהר ומלחמותיו‪,‬‬
‫כמוזכר בר״מ ובתיקונים‪ .‬אך היה רק‪ :‬בקרב ה א ס‪ ,‬גנת לגו‪ ,‬בסוד‬
‫התיבה שהתיקונים נעשים בפנים ולא נתגלה לחוץ‪ .‬והרי הבנת היטב‬
‫ענין הזהר ועל מה הוא נעשה‪ ,‬כי הוא בסוד תיבה‪ ,‬שאימא מתפשטת‬
‫בתוך נוקבא אפילו בהיותה בגלות‪ .‬ונעשית בסוד עיר מקלט כדי לברוח‬
‫בה מן הגלות‪ ,‬שכל הבורח בו לא יצטרך לחבלי משיח לברוח בריחה‬
‫האחרת של התשובה‪ ,‬המתגלית בזמן הצרה הגדולה כדפירשתי‪.‬‬
‫ואפרש לך בפרט ענין הזהר והאידרא והתיקונים‪ .‬הנה רשב״י חיבר‬
‫ספר הזהר‪ .‬לפי ההארה אשר הגיע אליו בהתקנו במערה‪ ,‬וענינו חיבור על‬
‫התורה מבאר סודות גדולים לפי סדרי התורה עצמה‪ .‬ושאר הספרים‬
‫אשר נעשו מן האחרים‪ ,‬כגון ספר יצירה ופרקי היכלות וכיוצא‪ .‬וכל‬
‫הספרים אשר לראשונים‪ ,‬כגון ספר רזיאל ספרא דחנוך וכיוצא‪ ,‬אינם‬
‫על התורה ולפי סדרי התורה‪ .‬אך זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק‬
‫הסודות בבירור רב על התורה עצמה‪ ,‬חהו נקרא גילד התורה בפנימיותה‪,‬‬
‫כמו שעתיד הקב״ה לגלות התורה עצמה ביותר פנימיות עמוקה גם‬
‫כן לע״ל‪ .‬והיה רשב״י מגלה סודות התורה‪ ,‬וחברים מקשיבים לקולו‪,‬‬
‫ומתחברים עמו להיות בחיבור זה‪ ,‬כל אחד עונה חלקו‪ .‬כמו שנעשית‬
‫המשנה על ידי התנאים‪ ,‬ורבינו הקדוש חיבר סברת כולם ועשה מהם ספר‬
‫המשנה‪ .‬כך רצה רשב״י שיחובר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו‪ ,‬ויהיה‬
‫הספר מחובר על התורה כנ״ל‪ .‬כי החיבורים המדברים על ענינים פרטיים‬
‫מן החכמה אחת כאן ואחת כאן‪ .‬נקראים כמו אוצרות פרטים‪ ,‬אך‬
‫הזהר הנעשה על התורה זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה‪.‬‬
‫והנה רשב״י צוה לר׳ אבא להיות כותב ומסדר את כל הדברים אשר‬
‫ידברו החכמים בני הישיבה בכל זמן חמן ובכל מקום שהם‪ ,‬את הכל‬
‫יסדר לפי סדר התורה‪ .‬ולא יהיה נחתם הספר כל ימי חיי רשב״י ובני‬
‫ישיבתו‪ ,‬כי יביא כל דבריהם שבכל זמן איש על מקומו אל סדרי הספר‪.‬‬
‫וזהו שאמר ר׳ אבא בפרשת משפטים קס״ג ע״ב‪ :‬ההוא דאנא כתיבנא‬
‫מבוצינא קדישא כו׳‪.‬‬
‫ובימי חיי רשב״י אז נעשו תיקונים גדולים ונתחברו חבורים לפי‬
‫הגילוי אשר נגלו‪ .‬כי רעיא מהימנא לקח לו לפרש הפיקודין‪ ,‬ונעשה‬
‫כה‬ ‫אדיר במרום‬
‫ספר רעיא מהימנא‪ .‬ועור נעשה ספר התיקונים‪ ,‬ואלה הב׳ הם חבורים‬
‫גרולים שהיה בהם גילוים גרולים מלמעלה‪ ,‬שנכנסו בהם העליונים‬
‫מלמעלה באתגליא‪ .‬והנה האררא קרישא נעשית קורם התיקונים‪ ,‬ועל כן‬
‫אמרו בראשית התיקונים‪ :‬ויקומץ עמך ר׳ שמעץ ושית חברוי דאתכנשו‬
‫בקרמייתא ובו׳‪ ,‬והרי לא נשארו ז׳ אלא אחר האררא‪ ,‬כמפורש לקמן‪,‬‬
‫שנכנסו עשרה דצאו שבעה‪ .‬וענינה הוא‪ ,‬כי בתחלה אע״פ שהיו החברים‬
‫מצדם לפניו ועוסקים ב חי התורה‪ ,‬אעפ״ב לא נעשה ביניהם התחברות‬
‫חזקה‪ ,‬כי אם בענץ זה של האררא‪ ,‬ואפרש לך זה הענין היטב‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫פו‬

‫ואודיעך פירוש דברי הקדוש זללה״ה באמרי‪ :‬עד אימת ניתב‬

‫בקיימא דחד סמכא‪ .‬דע כי כל מקום שמתחברים כנסיות לשם שמים‪,‬‬
‫מתקיים הכנסיה למעלה כמו שעשוהו למטה‪ .‬חהו על ידי היסוד‪ ,‬כי היסוד‬
‫בו תלוי כל יחוד וחיבור‪ ,‬בסוד שלו״ם‪ .‬וסוד זה ברית‪ ,‬כי ברית היא‬
‫מסורת קשר בין הכורתים אותו‪ ,‬והיסוד הוא הברית‪ .‬חה סוד גם כן הוא‬
‫הברית שכורת הז״א עם הנוקבא‪ ,‬והוא מקשר ומיחד‪ ,‬בסוד‪ :‬כי כל בשמים‬
‫ובא ‪) p‬דה״א יז‪ ,‬כא(‪ .‬והוא מקשר ומיחד כל המדרגות של הנוקבא‬
‫שהיא השורש של התחתונים עם הקב״ה‪ .‬אך באמת אינם יכולים להתקשר‬
‫אלא אם הם מקושרים להחזיר הכל בסוד היחוד‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬כי‬
‫זה היחוד נמצא למעלה בין הקב״ה ושכינתיה בסוד היסוד המקשר‪,‬‬
‫ומי שזוכה נכנס גם הוא בכלל הקשר הזה‪ .‬וזה סוד ישראל שהוא‬
‫גוי אחד‪ ,‬מפני היותם נכללים בקשר היחוד‪ .‬והכל בסוד אות ברית‪,‬‬
‫שאז נקרא שגם הם נכללים בברית הזה‪ .‬והוא שם שד״י כנ״ל‪ ,‬שסודו קשרי‬
‫התפילין‪ ,‬והם‪ :‬השי״ן דשד״י הוא ראשית כח הקשר הזה‪ ,‬בסוד חד״ר ג׳‬
‫הקווין‪ ,‬בסוד החבל הקושר‪ .‬ובכח זה נקשרת הנוקבא בז״א‪ ,‬בסוד הד׳‬
‫שבראש‪ .‬והרצועות הם עצמן בחי׳ החבלים האלה‪ ,‬בסוד‪ :‬מלך אסור‬
‫ברהטים‪ .‬כמו שמפורש כמה פעמים בזה״ק ותיקונים‪ ,‬ובדברי הרב הקדוש‬
‫עטרת ראשנו מ״ו האר״י זללה״ה‪ .‬והיו״ד הוא היסוד דז׳׳א הנקשר עם‬
‫נוקבא בתפלה דירי‪ .‬וכשמתחברות הכנסיות למטה‪ ,‬אור הברית דיסוד‬
‫הזה מאיר ביניהם ומחברם להיות בחבור אחד נכללין בכללות הברית‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬כי הנה בסוף הכל יהיה שלום בעולם‪ ,‬והבריות יעשו כלם‬
‫אגודה אחת לעבוד את המלך היחיד ב״ה‪ ,‬כי יהיה נתקן הכל בסוד היחוד‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה סוד גדול מאד בענין הקשרים האלה‪.‬‬
‫הנה הקשר השלם צריך שיהיה כפול‪ ,‬ב׳ קשרים זה על זה בסוד קשר‬
‫של קיימא‪ ,‬וכנגד זה היסוד יש בו ב׳ ביעין‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬קשר סודו‬
‫ש״ש‪ ,‬כי הק״ר הם גם כן שי״ן א׳‪ .‬וסוד הב׳ שיני׳׳ן היא חג״ת ונה״י‪,‬‬
‫והם צריכין כולם להתקשר כאחד בסוד הברית שאמרנו‪ .‬והנה הז׳׳א‬
‫מתקשר תמיד אל הנוקבא‪ ,‬בסוד‪ :‬אני ה׳ לא שניתי )מלאכי ג‪ ,0 ,‬כי‬
‫אין חסרון מצד המשפיע‪ .‬אך לא די בזה‪ ,‬כי כל זמן שלא הוכנה הנוקבא‬
‫להיותה נקשרת גם היא לז״א‪ ,‬אינו קשר שלם‪ .‬וזה תלוי במעשה התחתונים‬
‫כי אם ח״ו נותנים כח לס״א‪ ,‬אז חסרה ההכנה זאת‪ ,‬ואז נמצא ח״ו‬
‫השק״ר שהוא היפך הקש״ר‪ ,‬כי הקש״ר מיחד הכל והשק״ר הוא להיפך‪.‬‬

‫‪ . 1‬עי׳ תיקונים חדשים עמ׳ ט״ז‪.‬‬

 ‫בז‬ ‫אדיר במרום‬
‫והס״א הם הבוגדים‪ ,‬וישראל בחטאם נאמר עליהם‪ :‬בגדה יהודה כו׳‬
‫)מלאכי ב‪ ,‬יא(‪ ,‬כי בוגדים בבריתם ובקשרם‪ .‬ובאמת זה הקלקול אינו‬
‫יוכל להמצא אלא בהיות הקשר אחד לבד‪ ,‬אבל בהיותו כפול אז אין‬
‫עוד שק״ר‪ .‬ובסוד השני קשרים האלו נמצאין התרין ביעין‪ ,‬שהם מקשרים‬
‫באמת כל הספירות‪ .‬וסודם‪ :‬ש״ש המערכת )ויקרא כד ו(‪ ,‬וששה משמותם‬
‫על האבן האחת )שמות כח‪ ,‬י(‪ ,‬שבסוד זה עומדים הי״ב שבטים לקשר‬
‫שני הקשרים האלו‪ .‬ואם הקשר א׳ לבד‪ ,‬אז נקרא שיש רק ביעא א׳‪ ,‬ואם‬
‫הם ב׳ קשרים אז יש תרין ביעץ שלמים‪ .‬אך הס״א שהוא בסוד הפירוד‬
‫נאמר בה‪ :‬אל אחר אסתרס )זח״ב קג‪ ,(.‬שהביעין האלה אינם נמצאין בו‪.‬‬
‫וקלקול הביעין הוא בסוד‪ :‬ומעוך וכתות כד )ויקרא כב‪ ,‬כד(‪ ,‬שהם מיני‬
‫קלקולים בבחי׳ הקשרים האלו‪.‬‬
‫והנה מיד שמתחברת הכנסיה‪ ,‬נמצא ביניהם הקשר‪ ,‬מסוד היסוד‬
‫המשפיע עליהם ומחברם כנ״ל‪ .‬אך עד שהחברה היא כמו ארעי‪ ,‬דהיינו‬
‫שלא הוקבע דבר ביניהם ‪,‬אלא שהם פוגעין כך להתחבר זה בזה‪ ,‬אז‬
‫לא נמצא בשרשם אלא הקשר הא׳ לבד‪ ,‬שהוא קשר הז״א‪ .‬ואז ‪ .‬עדיין‬
‫ח״ו יוכל להמצא קטרוגים בסוד שק״ר ח״ו‪ ,‬והתיקון אינו כל כך חזק‪ .‬כי‬
‫אם בקבוע ביניהם קשר גמור‪ ,‬אז יהיה ב׳ קשרים‪ .‬והיסוד בעל ב׳ ביעין‪,‬‬
‫הוא ברית נסמך על ב׳ עמודים שאינו ירא לנפול ח״ו‪ .‬ותדע שמטטרו״ן‬
‫הוא סוד שד״י‪ ,‬שכן עולה בגי׳ שלו‪ .‬וגם שם נמצא זיווג ויחוד‪ ,‬דהיינו‬
‫בהתלבש שם השכינה כידוע‪ ,‬אך באמת אז נקרא בעל קשר א׳ לבד‪,‬‬
‫ולכן גם הזיוג איננו בכח גדול‪ ,‬כי כח הזיווג הוא תוקף ההתדבקות‪,‬‬
‫ולכן אין האורות מאירין אז באור גדול‪ .‬אך באצילות הוא יחוד גמור וגדול‬
‫בב׳ הקשרים‪ ,‬וכן האורות מאירין שם בתוקפם‪ .‬מה סוד‪ :‬שק״ר עומד‬
‫על חד כרעא ואמת על תרי כרעי)שבת קד‪ ,(.‬כי השק״ר אינו יכול להתגבר‬
‫אלא כשיש קשר א׳ לבד‪ .‬אך האמת הוא בזמן שיש תרי כרעי‪ ,‬בסוד‬
‫ב׳ קשרים כנ״ל‪ ,‬ולכן‪ :‬שקרא לא קאי קושטא קאי‪ ,‬כי תיקונו תיקון‬
‫חזק וגמור‪.‬‬
‫והנה עד זמן האדרא אע״פ שהיה הקשר והברית ביניהם‪ ,‬אך בהיותו כמו‬
‫ארעי היה נקרא ברית של עמוד א׳‪ ,‬דהיינו של קשר א׳‪ .‬ועתה רצה רשב״י‬
‫לקשר הקשר הב׳ ויהיה קשר אמיץ וחזק‪ ,‬והתיקון היוצא מהם יהיה תיקון‬
‫גדול‪ .‬וכבר אלו העשרה חברים באמת היו מקושרים מצד שרשם‪ ,‬בסוד‬
‫עשרה חסדים דאו׳׳א‪ ,‬כמפורש בדברי דבינו הקדוש האר׳׳י זללה״ה^‪.‬‬

‫‪ . 2‬שער הגלגולים הקדמה כ׳׳ו‪ .‬וע׳׳ע להלן עם׳ ע״ד‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫כח‬

‫ורשב״י היה בסוד היסוד עצמו המחברם‪ ,‬ועכשיו בתיקון זה של האדרא‪,‬‬

‫נתאמץ הברית בב׳ קשרים‪ ,‬ומשם והלאה אין שטן ואין פגע דע‪ .‬והנה‬
‫ברית הוא סוד הקש״ר גם כן‪ ,‬דהיינו ת״ר הוא קש״ר‪ ,‬ד״ב הוא סוד‬
‫שש המערכת שאמרנו‪ ,‬בסוד הי״ב שבטים‪ .‬וגם המילה נכרתו עליה‬
‫י״ג בריתות )נדרים לא‪ ,(:‬והוא סוד תרי״ג מצות‪ .‬כי הת״ר הוא סוד‬
‫הקש״ר התלוי בשם שד״י כנ״ל‪ ,‬ועם הי״ג בריתות שנכרת על זה הקשר הרי‬
‫תרי״ג‪ .‬ונחזור לענין‪ ,‬כי רצה עתה רשב״י להשלים בריתם בסוד הב׳ קשרים‪,‬‬
‫ב׳ העמודים שהוא נסמך עליהם‪ ,‬ומשם והלאה יהיה התיקון שלם‪ ,‬וכן היה‪.‬‬
‫ועל כן אמר‪ :‬עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬כתיב עת לעשות לה׳ הפרו תורתך )תהלים קיט‪ ,‬קכו(‪.‬‬
‫וזה הפסוק באמת מודיע דרך נכון ומרוצה בעניני העבודה המוטלת‬
‫על האדם‪ ,‬ובפרט בזמן הגלות‪ .‬והוא מה שחז״ל אמרו גם כן‪ :‬במקום‬
‫שאין אנשים השתדל להיות איש )אבות ב‪ ,‬ה(‪ .‬תה כי מי שרוצה‬
‫להראות חיבתו לפני המקום ב״ה ולמצוא חן לפניו‪ ,‬הוא כאשר חסרים‬
‫עובדים ומתקנים בעולם‪ ,‬ליטול הוא על שכמו העבודה והתיקון גם לכל‬
‫האחרים‪ ,‬שאז הוא נרשם ומצויין לפני הקב״ה לטובה‪ .‬ולכן אמר‪ :‬עת‬
‫לעשות לה׳‪ ,‬הזמן הראוי לעשות למען ה׳‪ ,‬שיהיה הדבר מצויץ ומרוצה‬
‫לפניו — בזמן שהאחרים הפרו תורתך‪ .‬והפרו ר׳׳ל‪ :‬בשעה שמפסיקים‬
‫התפשטות התורה המתפשטת בקדושתה על ישראל ועל כל העולם‪,‬‬
‫והיינו שמפריעין ומבטלין אותה ממעשה קדושתה‪ .‬והנה בהיות המדרגות‬
‫עומדים בתיקוניהון ובסדריהץ כראת למעלה ולמטה‪ ,‬הנה אז נודעים כל‬
‫העובדים‪ ,‬ונמצא לכל אחד חלקו‪ ,‬ונמשך עליו שפע כפי בחינתו לצורך‬
‫כל העולם כולו‪ ,‬והוא מ׳׳ש‪ :‬איש אשר כברכתו ברך אותם )בראשית‬
‫מט‪ ,‬כח(‪ .‬ואז אין לשום אחד לעבור את תחומו‪ ,‬כי כל אחד מכיר את‬
‫מקומו ועושה את שלו‪.‬‬
‫וזהו באמת ענין מגיע לתורה בפרט‪ .‬פירוש — כי השורש היא התורה‬
‫לכל ישראל‪ ,‬ומתפשטת בפרטות זה להמצא בה חלק לכל אחד מהם בפני‬
‫עצמו‪ .‬אך כל זה הסדר יש לשמור אותו בשעה שמקיימין התורה‪ .‬אך‬
‫אם מבטלין אותה‪ ,‬הנה אי אפשר לילך בזה הדרך לעשות חלקו לבד‪,‬‬
‫כי לא ימצא תיקון מספיק לעולם‪ .‬אלא צריך לקחת דרך אחר‪ ,‬והוא‬
‫כי התורה היא שמו של הקב׳׳ה — אך בהתפשטו בצירופיו לפי‬
‫התחלקות הפרטי הזה שזכרנח‪ .‬וכאשר אי אפשר לתקן בדרך הפרטי‪,‬‬

‫‪ . 3‬עי׳ לעיל עמ׳ י׳׳ב‪.‬‬

 ‫כט‬ ‫אדיר במרום‬
‫צריך לתקן בדרך הכללי‪ ,‬שהוא דרך השם עצמו בכלל‪ ,‬כי בו כל‬
‫מיני תיקונים מגיעים לכל מי שיהיה מישראל‪ .‬ולכן‪ :‬עת לעשות לה׳‪,‬‬
‫צריך לעשות מה שצריך‪ ,‬לה׳‪ ,‬בסוד השם — השורש עצמו‪ ,‬בזמן‬
‫שהפרו תורתך‪ ,‬שאז אין להכיר עוד זה המקום‪ ,‬אלא אע״פ שאץ אנשים‬
‫השתדל להיות איש‪ .‬וזהו גם כן מה שאמר הכתוב‪ :‬דרא כי אץ איש‬
‫וישתומם כי אין מפגיע )ישעיה נט‪ ,‬טז(‪ .‬כי מפגיע נקרא מי שנוטל‬
‫על עצמו לתקן בעד האחרים שאינם מתוקנים‪ ,‬והוא ענץ‪ :‬ולפושעים‬
‫יפגיע )ישעיה נג‪ ,‬יב(‪ .‬וכן נאמר בירמיה‪ :‬אל תפגע בי )ירמיה ז‪,‬‬
‫טז(‪ ,‬להיות מתפלל בעד בני דורו שהיו חייבים‪ .‬ולכן הקב״ה משתומם‬
‫ותוהה ואומר‪ ,‬לא די שאץ אנשים‪ ,‬אלא אף כי אין מפגיע בעד הפושעים‪.‬‬
‫ותדע שבזה תלוי גם כן הפירוש שפירשו ז״ל‪ :‬הפרו תורתך‪ ,‬משום עת‬
‫לעשות לה׳ )ברכות סג‪ .(.‬כי בהיות התורה מתחלשת בתיקוניה מפני‬
‫מעשה בני האדם‪ ,‬לפעמים יצטרך על איזה דבר לשנות לפי שעה משום‬
‫עת לעשות לה׳‪ .‬כללות הענין‪ :‬שכל אדם צריך להקריב עצמו בזמן שאין‬
‫אחרים‪ ,‬וליכנס אפילו במקום שאלמלא היו אחרים הוא לא היה נכנס‪ ,‬כי‬
‫־‬ ‫אין זה פגם והריסה אלא תיקץ‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬יומין זעירין ומארי דחובא דחיק‪ .‬וזה באמת סוד‬
‫גדול מאד‪ .‬הנה בסוף התיקונים אמרו ז״ל‪ :‬אמר ר״א אמאי הוו‬
‫קדמאין חיין יומץ סגיאץ כגון אדם וכו׳‪ ,‬ובג״ד באברהם אתמר‪ :‬אלה‬
‫תולדות השמים והא ‪ p‬בהבראם‪ ,‬בה׳ זעירא‪ .‬חה הדבר צריך פירוש‪,‬‬
‫כי איך נבין שיהיה אברהם פחות מאדם ונח‪ ,‬שבימי אדם ונח תהיה‬
‫ההנהגה מאריך אנפץ‪ ,‬ומאברהם וממנו ולהלאה תהיה מז״א‪ .‬ובאמת‬
‫זה הדבר הוא סוד מסודות העמוקים והנפלאים מאד‪ .‬הנה כתיב‪ :‬אדם‬
‫להבל דמה וכו׳ )תהלים קמד‪ ,‬ד(‪ .‬ותראה שאינו אומד‪ :‬אדם להבל‬
‫דומה‪ .‬תה סוד הפסוק גם כן‪ :‬ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו‬
‫)תהלים מט‪ ,‬יג(‪ .‬דע כי לא כעבודה אשר לנו עתה היא העבודה אשר‬
‫היתה לאדם בראשונה‪ .‬ותראה איך הדברים הולכים בסדרי מדרגותיהם‪.‬‬
‫כי עד אברהם לא הבדיל הקב׳׳ה אומה בץ האומות‪ ,‬והיה חפץ שיתוקן‬
‫כל העולם בשוה‪ .‬ותראה עוד‪ ,‬שמאברהם ויצחק הוצרך עוד לצאת עשו‬
‫וישמעאל‪ ,‬וזה היה תיקון‪ ,‬משא״כ בתחלה שהיה ראוי שכל היוצא יהיה טוב‪.‬‬
‫ועוד תראה‪ ,‬שאברהם קיים כל התורה כולה )קדושץ פ״ב‪ ,(.‬ודבר זה‬
‫לא נאמד באדם ומתושלח ונח‪ .‬ועתה אפרש כל אלה הדברים באר‬
‫היטב בס׳׳ד‪.‬‬
‫הנה האדם כשנברא לא היתה בו זוהמא כלל‪ ,‬ולא היה לו אלא להעלות‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ל‬

‫העולמות למדריגה העליונה‪ ,‬והיינו להשלים התיקון שהתחיל המאציל‬

‫ית״ש‪ .‬ואז היה היצה״ר מתוקן‪ ,‬וכל רע תחר לטוב‪ ,‬כמו שעתיד להיות‬
‫בסוף התיקון‪ .‬כי אור הקדושה היה גובר‪ ,‬והיה נעשה התיקון של‪ :‬נוגה כאור‬
‫תהיה )חבקוק ג‪ ,‬ד(‪ ,‬כי היתה נשארת כל הבריאה בקדושה בלי שום‬
‫טומאה כלל‪ .‬ועיין פירוש זה הענין לקמן בפירוש‪ :‬אורחא דפלגותא‬
‫דשערי*•‪ .‬וזה הטעם שלא נצטוה אדה״ר בתרי״ג מצות‪ ,‬כי זה סוד העבודה‬
‫למטה בסוד ז״א‪ .‬אבל דרך אדה״ר לא כך היתהי‪ ,‬אלא להשיג הקדושה‬
‫הבאה אליו בהתגברות גדול‪ ,‬עד יום השבת‘‪ ,‬והיה די שלא ימנע לה‪.‬‬
‫ואז רוב הקדושה היה מקדשו לגמרי‪ ,‬שאפילו בחי׳ היצה״ר יהיה טוב‬
‫מאד‪ ,‬והיה העולם נתקן מיד‪ ,‬חה בסוד א״א המשפיע רוב הקדושה‬
‫ומתקן לז״א עצמו‪ .‬אך בז״א שצריך לתקן דרך שם‪ ,‬צריך טורח‬
‫גדול ומעשה רב בסוד התרי״ג מצות‪ .‬ותדע שהבהמות שבזמן אדה״ר‬
‫קודם החטא‪ ,‬היו במדרגות בני אדם עתה‪ ,‬וזה סוד‪ :‬אנו כחמורים‪,‬‬
‫ולא כחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר )שבת קיב‪ .(:‬וזה כי אדם כבר‬
‫אמרתי לא היה לו לטרוח‪ ,‬אלא תיקונו בסוד ע״ק להשיג הקדושה הגדולה‪.‬‬
‫והבהמות היו להם לעבוד האדם ולטרוח בסוד התרי״ג‪ ,‬וזה היה תיקון הז״א‪.‬‬
‫ואחר כך ירד האדם למדריגת בהמה‪ ,‬ואז נצטוה בתרי״ג מצות‪ ,‬והוא סוד‪:‬‬
‫נמשל כבהמות נדמו)תהלים מט‪ ,‬יג(‪ .‬והוא סוד‪ :‬מותר האדם מן הבהמה‬
‫אין כי הכל הבל‪ .‬והוא סוד‪ :‬אדם להבל דמה )תהלים קמד‪ ,‬ד(‪ ,‬ולא‪ :‬דומה‪,‬‬
‫ועוד אפרש לך זה לקמן‪.‬‬
‫ונמצא שמחשבת המאציל ית״ש היתה‪ ,‬שיוכל לתקן העולם בראשונה‬
‫רק בסוד קבלת הקדושה‪ ,‬ובסוד זה ברא את האדם‪ .‬וכשחטא‪ ,‬הנה‬
‫נפגם בזוהמא‪ .‬ועכ״ז הקב״ה היה רוצה לתקנו סוף סוף על ידי כמה‬
‫גלגולים‪ .‬כי אותם הנשמות שהיו כלולות בו היו מתגלגלים בעשרה‬
‫דורות‪ ,‬ולא ציום התורה‪ ,‬אלא היה רוצה שבכח הגלגול יהיה תיקון הנשמות‪,‬‬
‫בכח המיתה שסובלים‪ .‬ועל ידי הגלגול עצמו‪ ,‬שהוא התהפכות משרש לשרש‪,‬‬
‫מתחת מקור אחד אל תחת מקור אחר‪ ,‬בסוד ד׳ חיות המרכבה‪ ,‬כמבואר‬
‫בתיקון ס״ח בארוכה‪ .‬והיה חפץ לתקנם מאותה הזוהמא שנדבקה בהם‪,‬‬
‫והכל בכח רוב אור הקדושה‪ .‬ולכן לא נצטוו בתורה‪ ,‬כי עדיין היה התיקון‬
‫ראוי להם רק בסוד אור הקדושה‪ ,‬אם לא היו מונעים‪ ,‬ולכן היה‬
‫‪ . 4‬עמ׳ קפ״ה‪.‬‬
‫‪ . 5‬עי׳ ח״ב עמ׳ ל״א חנמ׳ נ״ו‪ .‬ובמאמר יחוד היראה )נדפס בסוף ספר אד״ב ח״ב( עם־‬
‫קנ״ז‪.‬‬
‫‪ . 6‬נ״א‪ :‬וע״ד ]— ועל דרך[‪.‬‬
 ‫לא‬ ‫אדיר במרום‬
‫להם ימים ארוכים‪ .‬ובאמת הכל נמשך בסוד א״א‪ ,‬והיה להם להשיג‬
‫מדריגות רבות של הקדושה ברוב ימיהם בחכמה רבה‪ ,‬עד שבכל זה‬
‫יהיו מתוקנים‪ .‬וסוף הכל היה בימי נח‪ ,‬שהיה ממש כמו סוד משיח‪,‬‬
‫שבו היו נחים מן הגלגול‪ ,‬ובו היה יכול לתקן העולם ברוב הקדושה‬
‫כנ״ל‪ .‬ובפרט בשש מאות שנה‪ ,‬שהוא סוד מ״ש הזוהר‪ :‬שבת״ר יתפתחון‬
‫תרעין דחכמתא )זח״א קיז‪ .(.‬כי באותו הזמן נגלה אור גדול מאד‬
‫שהיה יכול לתקן כל העולם‪ ,‬והוא סוד אור הגנת שגילה להם ז׳ ימים‪,‬‬
‫ואם אז לא היו מונעים היה נתקן הכל‪ .‬וכיון שלא רצו כי החזיקו‬
‫בטומאה‪ ,‬אז אדרבא זה האור הגדול עשה להם ענין שבירת הכלים ממש‪,‬‬
‫שלא יוכל לסבול האוד ונפלו‪ ,‬והוא סוד המבול‪ .‬והנה מדדגת האדם‬
‫נפגמה מיד בחטאו‪ ,‬אלא שהקב״ה היה רוצה לתקנו בי׳ דורות‪ ,‬ולא נתקן‬
‫המדרגה שלו כל העשרה דורות‪ .‬וגם נח לא נתקן הרבה כי חטא‬
‫ביין‪ ,‬והקב״ה רצה לתקנו בעשרה דורות ולא נתקן‪ .‬ואז נתקן העולם‬
‫בדרך אחר‪.‬‬

‫וסוד הענין‪ ,‬כי האדם היה המדרגה דאשונה לתיקון הקלקול וכן נח‪ ,‬ולא‬
‫זה ולא זה יכול לתקן‪ ,‬אז נלקח דרך תיקון אחר והוא דרך אברהם‪ ,‬שאי‬
‫אפשר עוד לתקן ברוב ההארה‪ ,‬אלא צריך הטורח‪ ,‬וירדו הדברים למדרגת‬
‫ז״א‪ ,‬והיא המדרגה שהגיע שם אדם בחטאו‪ ,‬בסוד; אדם כו׳ נמשל כבהמות‬
‫נרמו כנ״ל‪ .‬ועתה צריך להפדיד הזוהמא לצד אחר‪ ,‬כי כבר נכללה בגוף‬
‫באמת‪ ,‬וצריך לפנותה למקום אחר‪ ,‬והקדושה תתקן בין כך ובין כך‬
‫במקומה‪ ,‬עד שאחר כך תתקן גם הס״א כפותה תחת הקדושה‪ ,‬בסוד‪ :‬גרים‬
‫גרורים )ע״ז כד‪ .(.‬אבל בתחלה צריך הבדלה בסוד‪ :‬ויבדל אלהים בין‬
‫האור ובין החשך )בראשית א‪ ,‬ד(‪ .‬ואחר כך קשר‪ ,‬בסוד‪ :‬ויהי ערב ויהי‬
‫בקר כו׳‪ ,‬וכבר נתפרש זה בארוכה במקום אחר‪ ,‬ולכן אברהם התחיל‬
‫לשמור התורה‪ ,‬ונקצרו הימים בסוד ז״א‪ ,‬והיה התיקון בסוד הטורח והעמל‬
‫של המצות‪ .‬וגם יצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ומיצחק עשו‪ ,‬להוציא הזוהמא‪.‬‬
‫ואחר כך יצאו ישראל מיעקב‪ ,‬עד ימות המשיח שיתוקן כל העולם‪ .‬גם‬
‫אז התחיל הגלות‪ ,‬בסוד‪ :‬בת גלים )ישעיה י‪ ,‬ל( — בת גולים )פסדר״כ‬
‫פי״ג(‪ ,‬שכך היה צריך להתקן השכינה בזה הדרך שלמטה מצד ז״א‪ ,‬והוא‬
‫סוד ה׳ זעירא דהבראם )בראשית ב‪ ,‬ד(‪.‬‬

‫ואפרש לך זה הענין היטב בסוד מה שארז״ל‪ :‬היום קצר והמלאכה‬

‫מרובה כו׳ )אבות ב‪ ,‬טו(‪ .‬כי סוד כל הילוך האדם בעולם בימי חייו‪,‬‬
‫הוא בסור התריסר שעתי המוזכרים בספרא דצניעותא )זח״ב קעו‪ ,(:‬ויבואר‬

‫\‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫לג‬

‫לקמן בס״ד בענין האורחא דפלגותא דשערי ע״שי‪ .‬וכולם נקראים יום‬
‫א׳‪ ,‬בסוד‪ :‬כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור )תהלים צ‪,‬‬
‫ד(‪ .‬והוא סוד‪ :‬היום לעשותן)עירובין כב‪ (.‬שבבחינת יום א׳ שלה ]נ״א ‪ :‬שלנו[‬
‫צריך שתהיה העבודה‪ .‬אמנם יש יום קצר ויום ארוך‪ .‬יום קצר מצד הז״א‪,‬‬
‫ולכן השנים שהן השעות של זה היום הם מועטים‪ .‬ויש יום ארוך‬
‫מצד א״א‪ ,‬שהשעות שלו רבות‪ .‬ובתחלה היה היום ארוך והמלאכה‬
‫מועטת‪ ,‬כי היה הכל בנחת ובשלוה‪ ,‬רק בקבלת אור הקדושה‪ .‬ואחד‬
‫כך בא היום קצר‪ ,‬ואז נעשית המלאכה מרובה בסוד המצות‪ .‬והאמת‬
‫כי אורך הימים‪ .‬סודו התפשטות המדדגות בהתפשטות גדול‪ .‬וקוצר היום‬
‫הוא מיעוט התפשטות המדרגות‪ ,‬ושם הס״א מתחזקת לקטרג ולא ביום‬
‫ארוך‪ .‬וצריך לטרוח באלה הימים שהם מועטים‪ ,‬ולהשתמש באור המועט‬
‫ולתקן תיקון השכד‪ ,‬ואח״כ הוא בסוד היום ארוך והוא יום שאין לו‬
‫תכלית‪ .‬והוא סוד אורך ימים של התורה‪ ,‬שמתקיימת ביום קצר‪ ,‬והשכר‬
‫ביום ארוך‪ .‬אך מפני היות האורות מועטים‪ ,‬על כן צריך זרמות גדול‬
‫להשתמש מן האורות האלה ולקנא על הזמן העובר‪ .‬ומלאכה מרובה‬
‫— לתקן במיעוט האורות תיקונים רבים‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה הפסוק שהזכדתי למעלה; אדם להבל דמה‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬כי הכל הבל )קהלת ג‪ ,‬יט(‪ .‬והענין‪ ,‬כי בזוהר ובתיקונים פירש‪:‬‬
‫הבל‪ ,‬בסוד הבל פה‪ .‬אך צריך להבין כי המלה איננו כך הבל‪ ,‬אלא ה‪5‬ל‪,‬‬
‫והוא ענין אחד‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬דע כי העולם נברא בסוד דבור כידוע‪,‬‬
‫בסוד המאמרות‪ .‬והוא כי המלכות נעשה פה למלך‪ ,‬ומוציאה אודות למטה‬
‫לברוא מהם מה שצריך‪ .‬והנה ההבל יוצא מן הפה ובורא הנבראים‪ .‬אך יש‬
‫בו ב׳ בחינות‪ :‬א׳ הוא עד שהוא בתוך הפה‪ .‬בחי׳ אחרת מה שהיא‬
‫חוץ לפה והוא נקרא גם כן דיבור‪ .‬והנה הגשמיים נבראו מחלק ההבל‬
‫מה שהוא ‪ p n‬לפה הזאת הבוראם‪ ,‬והוא נקדא גם כן הבל כי הדיבור‬
‫אינו נראה‪ ,‬וזהו‪ :‬בדבר ה׳ שמים נעשו )תהלים לג‪ ,‬ו(‪ .‬אך הדוחניים‬
‫דהיינו המלאכים הממונים על הגשמיים‪ ,‬נעשו מחלק ההבל שבתוך הפה‪ ,‬חה‬
‫נקרא רוח פיו‪ .‬והוא סוד‪ :‬וברוח פיו כל צבאם )שם(‪ ,‬שהם צבא‬
‫המלאכים‪ .‬אך בני האדם הם יותר פנימים מן המלאכים‪ ,‬שהם נבראו מן‬
‫ראשית ההבל שבתוך הפה‪ .‬והנה מי שהוא ‪ p n‬לפה‪ ,‬צריך לטרוח כדי‬
‫לחזור אל השורש‪ .‬כי הוא רחוק ממנו‪ .‬אך היוצא מן ההבל שבתוך‬
‫הפה‪ .‬אינו צריך לטרוח‪ ,‬כי הוא קרוב אל השרש‪ .‬ולכן המלאכים הם‬

‫‪ . 7‬עמ׳ ק״צ‪.‬‬
‫לג‬ ‫אדיר גמרום‬
‫קרובים ודבקים אל השרש‪ ,‬והנשמות הם קרובות יותר‪ ,‬לכן היה לו לאדם‬
‫לנוח הרבה‪ .‬אלא שגרם החטא ואז נשאר במדרגת בהמה‪ ,‬וזה סודן‬
‫נמשל כבהמות נדמו‪ ,‬ונשתעבד אל הטורח של תרי״ג‪ ,‬בי ירד מן ההבל‬
‫אל ההבל‪ ,‬וזהו; אדם להבל דמה‪ .‬ובחי׳ זו ירד למדרגת ז״א אחר כך‬
‫בסוד אברהם‪ ,‬כי זה היה הסוף כשלא היה יכול להתקיים המדרגה‬
‫הראשונה אפילו בכח הגלגולים‪ ,‬ואז היו ימיו כצל עובר‪ .‬והנה ודאי שאם‬
‫ירד האדם ירדו גם הבהמות‪ ,‬והם הבהמות של עתה‪ .‬אך נשארו אמה‬
‫בהמות ממדריגות אותם של אדה״ר‪ ,‬והיינו חמורו של ר׳ פנחס בן‬
‫יאיר ודומה לו‪ .‬והנה נמצא עתה כל ההנהגה בסוד ה^ל בלבד‪ ,‬ואפי ו‬
‫האדם ירד שם‪ ,‬ואף שהבהמות ירדו יותר ממנו‪ ,‬אך הכל הבל‪ ,‬אם יותר‬
‫ואם פחות‪ .‬ונחזור לענין‪ ,‬כי סוף סוף הוצרך ליתקן העולם בעמל וטורח‬
‫המצות‪ ,‬מפני שהיום קצר לכן צריך להיות שומר האדם את זמנו הרבה‬
‫לתקנו‪ ,‬כי הוא מעט והמלאכה מרובה‪ .‬והוא סוד‪ :‬כי מארי ד ח ע א‬
‫דחיק תמיד‪ .‬כי למטה יש מקום התגברות הקליפות שלא היו למעלה‪,‬‬
‫ונמצאת הצרה רבה‪ ,‬כי הזמן מועט והדוחק רב‪ .‬אך באמת בזאת הצרה‬
‫צריכים לעמוד בני האדם ולהתחזק יותר במעשיהם להגיע אל תיקץ העולם‪,‬‬
‫חה הדרך סוף סוף יתקן העולם ולאי‪ .‬אך מי שרוצה להיות הוא המתקן‪.‬‬
‫צריך לשים נגד פניו הדבר הזה להשכיל הרבה על הדבר למצוא הטוב‬
‫הצריך לכל ישראל‪.‬‬
‫ואפרש לך היטב ענין; מארי דחובא דחיק‪ ,‬ותבין בזה סודות‬
‫גדולים בענין הנהגת הגלות‪ .‬כי במשנה אמרו; בעל הבית דוחק )אבות‬
‫ב‪ ,‬טו(‪ ,‬וכאן אמרו; מאי רחובא דחיק‪ .‬והאמת הקב״ה הוא הבעל הבית‪,‬‬
‫אך מארי דחובא הוא הס״מ‪ .‬ועל השכינה הקדושה נאמר; אגרא דבלה דוחקא‬
‫)כרכות ו‪ ,(:‬כי היא יושבת בץ ב׳ הדחקים הללו‪ ,‬וצריכה לעת ‪ T‬לבא לקבל‬
‫אור נגד כל זה‪ .‬הנה כתיב; לא תהיה לו כנושה )שמות כב‪ ,‬כד(‪ ,‬תה סוד‬
‫מה שאמר‪ :‬עבד לוה לאיש מלוה )משלי כב‪ ,‬ז(‪ .‬תה כי במעשה ההלואה‬
‫נקשר הלוה להיות ממש כעבד אל המלוה‪ .‬וסוד זה כי לא עשה הקב״ה‬
‫שום דבר למטה שאינו לפי סדר המאורות העליונים‪ ,‬דלתיקץ להם‪ .‬והוא‬
‫שם העניים והעשירים‪ .‬תה כי ביק שרצה שתמצא העבודה והבחירה‬
‫בעולם‪ ,‬הנה הניח שהמלכות צריכה לקבל האורות מן האחרים וצריכה‬
‫לעבודה‪ ,‬תה כבר פירשתי למעלה‪ .‬דסוד מאיר עליה‪ ,‬ונקרא עשיר הנותן‬
‫צדקה לעני‪ .‬וכל עשיר למטה במדריגת היסוד הוא‪ ,‬והעני המקבל ממנו‬
‫במדדיגת מלכות‪ .‬ולא היתה הבחי׳ הזאת של לחם עוני של השכמה‬
‫נתקנת‪ ,‬אלא על ‪T‬י עניים חנשירים למטה‪ ,‬בצדקה אשר עשה העשיר לעני‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫לד‬

‫ובהיותו עומר במדריגת היסור‪ ,‬נאמר בו‪ :‬עשיר ברשים ימשול )שם שם(‪,‬‬
‫בסור‪ :‬והוא ימשול בך )בראשית ג‪ ,‬טז(‪ ,‬כי כך נאמר בבתי׳ זו‪ ,‬שהמלכות‬
‫היא אספקלריא דלא נהרא וצריכה לז״א‪ .‬והנה העוני מתחלק לב׳ מררגות‪:‬‬
‫יש מי שהוא עני וצריך לצרקה — שלא להחזיר‪ .‬ויש מי שצריך‬
‫ללוות‪ ,‬אך מחזיר‪ .‬וזה וזה צריכים לקבל השפעתם על ידי אחר‪ ,‬לכך‬
‫נשארים במדרגה זאת של עבד‪ .‬ואמנם הלוה יורד למדרגת מט״ט שהוא‬
‫עבד‪ ,‬וזה שהוא במדריגת האצילות הוא בן חורין‪ ,‬בסוד‪ :‬כל ישראל‬
‫בני מלכים הם )שבת סז‪ .(.‬אך אם נצטרך לאחר‪ ,‬הנה יורד משם למדריגת‬
‫מט״ט שהוא העבד‪ ,‬שש שנים יעבוד )שמות כא‪ ,‬ב(‪ ,‬והוא צריך לטרוח עד‬
‫שיביא המעות‪ .‬וזה סוד הטורח של מט״ט בסוד ימי החול כידוע‪ .‬והנה‬
‫מי שירד במדרגה זו של עבד‪ ,‬הנה האורות נסתמים אליו הרבה‪ ,‬וסימנך‪:‬‬
‫עבד פטור מן המצות‪ .‬ואם המלוה דוחק עליו‪ ,‬הנה גורם לו תמיד יותר‬
‫ירידה וסיתום‪ ,‬לכן ציוה הכתוב‪ :‬לא תהיה לו כנושה )שמות כב‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫והנה ישראל חטאו הרבה והיו ח״ו חייבים כליה‪ .‬מה עשה הקב״ה‪,‬‬
‫לוה מס״מ הרשע‪ ,‬והיינו שרצה שיאריך לו הזמן‪ ,‬וזקף עליו במלוה את‬
‫החוב‪ ,‬אם לא ישובו בתשובה ח״ו יאבדם‪ .‬וגם ההלואה זאת לא היתה‬
‫בחנם אלא בריבית‪ ,‬וזהו הטעם שהריבית מותר בגוי‪ ,‬כי כך היא ההנהגה‬
‫עם הס״מ הרשע‪ ,‬והריבית היא כל השלוה והגדולה שנתנה לאומות העולם‪.‬‬
‫והנה לכן צריך שלא יקנאו ישראל באומות העולם בשלוה שלהם‪ ,‬או ללכת‬
‫בדרכיהם ובשמחתם‪ ,‬כי זאת להם תחת מה שהניח ס״מ הרשע קיום‬
‫לעולם ולישראל‪ ,‬ואורך הזמן‪ ,‬עד שיחזרו בתשובה‪ .‬והנה על זה כתיב‪:‬‬
‫תחת עבד כי ימלוך )משלי ל‪ ,‬כב(‪ ,‬שהוא ס״מ שמתגאה בכוחו‪.‬‬
‫ושרים הולכים כעבדים )קהלת י‪ ,‬ז(‪ ,‬שנעשו עבדים לפניו מפני ההלואה‬
‫הזאת‪ ,‬והוא בחינת מט״ט בסוד ימי החול וגלות‪ ,‬והוא תמיד נעשה כנושה‬
‫לדחוק בעבור חובו‪ ,‬וגורם ירידה רסיתום תמיד‪ ,‬ומכאן נמשכו הגזירות‬
‫רבות שהיו בעוה״ר בזמן הגלות‪ .‬ולכן צריך לתקן תמיד תיקונים בעבור‬
‫זה‪ ,‬כי באמת הגלות הוא קלקול גדול שכולל כמה מיני קלקולים‪ .‬וזהו‪:‬‬
‫מארי דחובא דחיק‪.‬‬
‫אך במשנה שנינו‪ :‬ובעל הבית דוחק )אבות ב‪ ,‬טו(‪ .‬והענין‪ ,‬כי כיון‬
‫שהס״מ אינו רוצה לקבל עליו עול התורה‪ ,‬כן הולכים עמו בדרך אחר‪.‬‬
‫חהו כי הנה יש הרע וצריך להעביר אותו מן העולם‪ .‬אלא׳שהקב״ה‬
‫מלוה לו גם כן זמן‪ ,‬ולכן נמצאים רשעים בעולם‪ .‬אך הוא גם כן‬
‫דוחק עליהם‪ ,‬כדי שלא ישלטו בחוצפא רבה בעולם‪ .‬חהו‪ :‬בעל הבית‬
‫דוחק‪ .‬ובאמת כל זה הדוחק מגיע להנוק׳ כנ״ל‪ ,‬ולכן אמרו‪ :‬אגרא‬
 ‫לה‬ ‫אדיר במרום‬
‫דכלה דוחקא )ברכות ו‪ .(:‬כי לפי הסיתרם שנסתם עתה אליה להיות שורש‬
‫לתחתונים והיא הגולה‪ ,‬כן יהיה לה ריוח ואור גדול‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬כרוזא קרי בכל יומא‪ .‬וזהו כי הנה כתיב‪ :‬ברכו ה׳‬
‫מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו )תהלים קג‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫וכבר ארז״ל‪ :‬עושי ברישא והדר לשמוע )שבת פח‪ ,(,‬וצריך לפרש‬
‫זה הענין איך הוא‪ .‬דע כי לכל הפעולות הצריכות להעשות למעלה‬
‫מקדימים הכרוזים‪ .‬והענין‪ ,‬כי זה סוד ההזמנה‪ .‬והוא כי כאשר הגיעו‬
‫הגזירות לצאת מן המלכות להגיע אל המשרתים‪ ,‬וזה אחר שכבר‬
‫הסכימו כל המאורות‪ ,‬ונעשו כל ההכנות הצריכות לכל שפע לצאת‬
‫לפעולתו‪ .‬והמאורות כולם פה אחד שהיא השכינה — פה שלהם‪,‬‬
‫מצווים את העברים לפעול‪ .‬הנה מיד יוצא הכרת דכויז בכל רקיעים‪,‬‬
‫ואז המלאכים הראויים לקבל המצוה הזאת‪ ,‬מקבלים כח מן הקול הזה‬
‫המתפשט‪ ,‬כדי לעשות אחר כך הפעולה‪ .‬ונמצא שבקול‪ ,‬יקבלו הכח‪.‬‬
‫ובשפע עצמו המגיע אליהם לפעולה‪ ,‬יקבלו הפעולה‪.‬‬
‫ואפרש לך זה יותר כפרט‪ .‬הנה כל הגזרות צריכות לצאת בסוד קול‬
‫ודיבור‪ ,‬וסודם יסוד ומלכות‪ .‬והכרוז ממשיך כח היסוד‪ ,‬והפעולה עצמה‬
‫בסוד מלכות‪ .‬והאמת כי השכינה מתלבשת בכל המלאכים‪ ,‬בסוד‪ :‬אדנ״י‬
‫בם)תהלים סח‪ ,‬יח(*‪ .‬וחק שם המאציל ית״ש שלא תצאנה פעולות המאורות‬
‫לעולם אלא על ידי המלאכים‪ ,‬והשכינה מתלבשת בהם כנ״ל‪ ,‬ופועלת בהם‬
‫להגיע הגזירות למטה‪ .‬ואע״פ שהמלאכים הם מוציאים הפעולה למעשה‪,‬‬
‫עכ״ז הנה הכסא נושא את נושאיו‪ ,‬והמלאכים אץ להם אלא ליקשר‬
‫ולידבק בשכינה המתלבשת בהם‪ ,‬ואז היא פועלת על ידם‪ .‬ובצאת הכרוז והוא‬
‫ממשיך כח הקול‪ ,‬אז מיד המלאכים מזדמנים לקראת השכינה ומתלבשת‬
‫בם‪ ,‬ובחינה זו כמו בחינת זיווג‪ ,‬ומגיע להם אחר כך השפע הצריך‪,‬‬
‫והשכינה פועלת בם‪ .‬ונמצא המעשה הראשון שהם צריכים לעשות בהמשך‬
‫הכריז — לידבק בשכינה המתלבשת בם‪ ,‬כי זאת היא העשיה שלהם‪.‬‬
‫שהרי כבר אמרתי שהשכינה פועלת בם‪ ,‬והם אינם עושים אלא התדבקות‬
‫בשרשם‪ ,‬לתת לו כסא לשבת עליו לפעול‪ ,‬והבן היטב‪ .‬וזהו; עושי דברו‬
‫לשמוע בקול דברו‪ .‬כי נותנים כסא למלכות שבהם‪ ,‬כדי לשמוע בקול‬
‫שהיא הכריז‪ ,‬בחינת הקול הנמשך‪ .‬ותדע שבסוד זה הכרוזים מקדימים‬
‫בכל יום‪ ,‬ומגיעים כרוזים למטה בעשיה להעיר הנשמות לעשות מעשיהם‪,‬‬
‫ומשם מקבלות הנשמות כח והכנה לעשות את הראד להם‪ .‬חה סוד התרנגול‬

‫‪ . 8‬עי׳ להלן עם׳ רנ״ט‪ :‬וער׳ קנ״ח‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫לו‬

‫הקורא‪ ,‬כי כבר אמרו מהו קורא בפרק שירה‪ .‬והם קריאות שקורא הכרח‬
‫המגיע למטה‪ ,‬לתת הכנה לנשמות כנ״ל‪ ,‬והוא המלאך גבריאל המכריז‪.‬‬
‫ועוד מבחינתו כמה כרוזין מתפשטין לצורך כל עניני העבודה‪.‬‬
 ‫ל?‬
‫אדיר במרום‬
‫אינון ואינון כשולי כרמא לא‬ ‫״‪ ,‬ל א‬

‫‪ ^ ’'' T‬״ כ מי ם ^ ר?עמ‬ ‫משגיחי] ילא ייעיל לאל ייי"* **״■‬

‫י ודאי ^עי׳ זח״ג‬ ‫”*?לא‬ ‫מה ענח‬
‫י״וח דוא לכרוז‬ ‫שכל התנאים ואמוראים כל דבריהם בדרכי י ״ייי ^‬
‫רמד‪ .(:‬וצריך שתדע כי עיקר הפעולה שצריך האי® ^ ״*לטימזות לד׳‬
‫‪ n‬אפילו שלא‬ ‫דרכיו והליכתו לתיקון השכינה‪ ,‬כמ^"‪'7‬‬
‫‪ T‬ד ד אמרו‬ ‫הפרו תורתך )״הלי® קי״־ ל׳בי(•‬
‫י דטדדת נ״יהי‬ ‫״ "י "‬ ‫על מנת לקבל ®י®־‬
‫ד»רי‪ 5‬ד וזרו‬ ‫עליו כתיקונים; כל חסד דאינון עבדין לגרמיייי‬
‫^'^''[חימזרניי דאדם‬ ‫ל׳ נתיב תניינא^־ יי* ^י’ י‬
‫^^^^לד לשדד נעבד‬ ‫נקרא באמת ®״^^י’ "יילא*‬
‫עושים להקב״ה‪ ,‬סודם עבודת השדה‪ .‬והיא ®ני׳ ® ^ ‪' »,v.‬״דידיח‬
‫דח ‪mnn‬‬ ‫)קהלת ה‪ ,‬ח(‪ .‬שכמו שיש מיני עבייית‬
‫י ד ידט»‬ ‫להביאם אל התיקק הצריך לו‪ ,‬כך צריך לשכינה‪ .‬והעבודות‬
‫ן‬ ‫המצות שהם גם כן כמה מינים‪ .‬והנה כתיב; זרע רב תוציא‬
‫‪ 1‬דייי^רא‬ ‫תאסוף )דברים כח‪ ,‬לח(‪ .‬וכן כת’®' א^^‬
‫‪,‬׳יייח‬ ‫טו(‪ .‬וסוד זה כי המצות עושות על דרך הזריעה‪ ,‬שנזרעים‬
‫‪.‬‬ ‫שהוא השדה‪ .‬אך כשמגיעים להקצר והיינו לצאת מן הנוקבא תח‬
‫הנד‪ .‬שם נאמר; לפתח חטאת רו ^ )בראשית ד‪ ,‬ז(‪ ,‬והס״א מתחזקת^ קח‬
‫זה האוד‪ .‬ואם לא יש מי שיודע לקצור השדה כראד‪ ,‬הנה האור כד ש‬
‫ימסר לס״א‪ ,‬אינו מתפשט‪ ,‬בסוד; השיב אחור ימינו מפני אויב )א כה ב‪.‬‬
‫ג(‪ .‬אך מי שמקבל עליו ענין תיקון השכינה‪ .‬אז הוא מתעלה לקחת האור‬
‫במקום שאין הס״א מגעת שם‪ ,‬ומביא אותה למטה‪ .‬וכיק שנלקח מן‬
‫האדם הוא שמוד‪ ,‬כי כל הסכנה הוא בהתפשטות מן המלכות לאדם‪ .‬חהו‬
‫כאמת ענין מה שהיו תמיד יוצאים בדרכים בני הישיבה של הרשב״י ע ה‪,‬‬
‫ושם לומדים הסודות‪ .‬שזה ממש דרך האמתי לעשות זה התיקק‪ .‬והוא דבר‬
‫שלימד להם רשב״י ז״ל כמ״ש לקמן בס״ד‪.‬‬
‫ובכלל הענין הוא‪ ,‬כי האויד של עוה״ז הוא העב‪ ,‬שלהגיע השפע אל‬
‫האדם היושב בו‪ ,‬הוא הסכנה שזכרנו‪ .‬אך יש דרך א׳ שמתפשט מאדר הגןע‬
‫כתוך האויד הזה‪ ,‬והאדם יקבל מתוך האדר ההוא‪ ,‬ושם אין סכנה כלל•‬
‫ואחר כך מביא השפע שקיבל באדר ההוא אל האדר הזה ומאיר לכל ‪.‬‬
‫העולם‪ ,‬כי כיץ שנוטל שם כבר אמרתי שהוא שמור‪ .‬תה מה שהיו עושים‬
‫החכמים ההם בלכתם בשדות ובמדברות‪ ,‬כי שם היה מתגלה להם מן‬
‫האדר הזה‪ ,‬ועל כן לא היה לימוד הסוד סכנה כלל‪ .‬ח״ש מוהר פרשת‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫לח‬

‫אמור דף ק״ה ע״ב‪ :‬ביומי דר׳ שמעון הוה בר נש אמר לחבריה פתח‬
‫פיך ויאירו דבריך‪ .‬כי כל הסכנה הוא בעבור זה האויר‪ ,‬ולהם היו‬
‫האורות נמשכים דרך האויר הנעלם ההוא הנזכר‪ .‬והנה גם האחרים היו‬
‫יודעים מזה הדרך מעט אך לא הרבה‪ ,‬וגם לא הרבה היו יודעים אפילו‬
‫המועט‪ .‬ולכן אמר‪ :‬מחצרי חקלא זעירין אינון‪ .‬ותדע שכל עניני הגוזמות‬
‫דפרק הספינה ואחרים כאלה‪ ,‬הם על זה הדרך‪ ,‬שהיה מתראה להם‬
‫ללכת למערות או כיוצא‪ ,‬והיו עוברים מאויר אל אדר‪ ,‬ועוד אפרש לך‬
‫זה הדבר בס״ד‪ .‬וגם תדע הדרך אשר לימד רשב״י ז״ל לחבריו האלה‬
‫הקדושים להשיג השגה זאת היטב‪ ,‬כי בתחלה לא היו יודעים אלא מעט‬
‫ומשיגים מעט‪ .‬והוא מה שאמר‪ :‬ואינון בשולי כרמא‪ ,‬כי השכינה בהיותה‬
‫מתוקנת כראד בכל הארותיה נקראת כרם‪ ,‬שהאורות תלדים זה מזה‬
‫ונתלים בשרש כמו כרם ממש‪ .‬והנה צריך להגיע אל זה הכרם ולראות בכל‬
‫המקומות באורות הגדולים והעיקרים‪ ,‬ולהתבונן מה צריך כדי להשיגה‬
‫כראוי‪ .‬אבל אותן הנמצאים קודם שלימד רשב״י הדרך הברור‪ ,‬לא היו‬
‫עומדים אלא בשולי הכרם‪ ,‬שהוא במדריגת התחתונים‪ ,‬חה יען לא היו‬
‫משיגים ליכנס לפנים‪.‬‬
‫ואומר לך מהו הענין‪ :‬לא אשגחין ולא ידעין‪ .‬הנה כתיב‪ :‬משכיל‬
‫על דבר ימצא טוב )משלי טז‪ ,‬כ(‪ .‬וזה כלל גדול בתורה‪ :‬יגעתי ולא‬
‫מצאתי אל תאמין )מגילה ו‪ .(:‬כי האורות באמת הם נעלמים‪ ,‬אך‬
‫ברוב ההשכלה עליהם הולכים ומתקרבים תמיד קירוב אחר קירוב'‪ .‬והנה‬
‫רובם אינם אלא עומדים בשולי הכרם‪ ,‬ולא נדבה לבם ולא עצמו כח ללכת‬
‫לפנים‪ ,‬כי רמו המאורות‪ .‬אך הכל הוא מפני שלא השגיחו לפקח על‬
‫תיקוני השכינה כראד למה שצריך לכל צד‪ ,‬כי אז היו משיגים ויודעים‬
‫כל הצדדים‪ .‬וזהו‪ :‬לא אשגחץ ולא ידעין לאן הוא אתר כדקא יאות‪.‬‬
‫פירוש — אינם משגיחים‪ ,‬ונמשך מזה שאינם יודעים אמהו המקום הראוי‬
‫והצריך להתעסק בו‪ .‬ותמצית כל זה הענין‪ ,‬כי התיקון הגדול והחזק יותר‪,‬‬
‫הוא ענין הקצירה הזאת שאמרתי‪ ,‬כי זה מביא האוד הגדול בעולם‪.‬‬
‫ולא יוכל לעשותו אלא מי שמקבל עליו עול תיקון השכינה‪ ,‬ויתהלך‬
‫בדרכים הנצרכים לזה‪ ,‬כמ״ש לך בס״ד‪ .‬והוא הענין מה שאמר להם‪:‬‬
‫אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין ורומחין‪ .‬ואודיעך‬
‫עתה סודות גדולים ונעלמים מאד‪ ,‬דרך הקדש ללמוד ממש לתיקון‬
‫השכינה‪ .‬והוא הלימוד בדוגמא שלמעלה אשד הנהיג בו דשב״י ז״ל את‬

‫‪ . 1‬עי׳ דרך עץ החיים בתחלתו)נדפס בסוף מסילת ישרים(‪.‬‬

 ‫לט‬ ‫אדיר במרום‬
‫חבריו‪ .‬והוא ענין המלחמות המוזכרים תמיד בתיקונים וברעיא מהימנא‪.‬‬
‫ובפרשת בלק דקפ״ח ע״ב אמרו‪ :‬אמר ר׳ אלעזר ברא רחימא חביבא‬
‫קדישא‪ ,‬הרי בעינן בכל הני זיני קרבא אשתדלנא בהו דדעינן לאגחא בחרבא‬
‫ובקשתא וברומחא ובאבנין דקירטא‪ ,‬וביאור הענין הזה הוא מן הסודות‬
‫הרמים והנשגבים ביותר‪ .‬והוא הענין עצמו שהזכרתי לך למעלה מהתלבשות‬
‫האויר‪ .‬וראשית הכל ויסוד הכל הוא‪ ,‬שיהיה הלימוד רק לתיקון השכינה‪,‬‬
‫ולא ימצא שום פניה אחרת שתגיע לעצמו‪ .‬והוא מ״ש בתיקוני זהר‬
‫חדש‪ :‬ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאינון חברין לגבייהו צווחין‬
‫בכל יומא ולילי באורייתא דבע״פ בכמה קושיין‪ ,‬וצווחין בה ככלבין דאמרי‬
‫הב הב וכו׳ ולית מאן דאשתדל באורייתא לסלקא לשכינה מבי גלותא‪,‬‬
‫וליחדא לה עם בעלה וכו׳ ע״ש‪ .‬וכאשר תגיע מחשבתו לטהרה זו ולנקיות‬
‫זה‪ ,‬אזי יוכל להתהלך בדרכים האלה‪ .‬ואפרש לך עתה הכל כסדר‪.‬‬
‫הנד‪ ,‬ידעת כי המחלוקת והפלפולים שעושים בתורה‪ ,‬הם לשבר הקליפות‬
‫ולד‪,‬עביר הקושיות‪ ,‬שהם סוד קש ותבן‪ .‬אך מה שהוא מתגלה בפשט‪ ,‬איננו‬
‫אלא עסק גשמי‪ ,‬דרך ויכוח שיוכל להוליד פעולות אלה‪ .‬אך למעלה יש‬
‫גם כן אלה הפלפולים‪ ,‬אך הם בסוד מלחמות ממש‪ ,‬שהם מיני האודות‬
‫מתפשטות לד‪,‬עביר הס״א‪ ,‬כמ״ש לך בס״ד‪.‬‬

‫הנה כתיב‪ :‬הלא כה דברי כאש נאום ה׳ )ירמיה כג‪ ,‬כט(‪ .‬והענין‬
‫כי מי שמשים עצמו להשכיל על דבר אחד ולהתבונן עליו‪ ,‬הנה הענין‬
‫ההוא נעשה אליו בסוד ה׳ אחרונה של השם‪ ,‬דהיינו נוק׳‪ ,‬תאת שורה‬
‫עליו‪ .‬כי כל ההשגות והפעולות הם הכל על ידי הנוקבא תמיד‪ .‬וכמו‬
‫השלהבת העומדת קשורה בגחלת וכל גווניה מתקשרים בה‪ ,‬כי היא להם‬
‫כבסיס‪ ,‬כך בכח ההשכלה מתלהטים אליו כל הגוונים בה׳ הזאת‪ .‬וסוד‬
‫הגוונים הם יה׳׳ו‪ ,‬והם מתלהבים והולכים‪ ,‬והאדם משיג מהם מה שיוכל‬
‫להשיג‪ .‬וד‪,‬וא מה שישיג באותו הפעם בדבר ההוא‪ .‬ועוד יאיר היסוד בזה‬
‫הבסיס שהוא הפסוק או המאמר שזכרנו‪ ,‬שהוא הגחלת‪ ,‬ואז יתפשטו‬
‫ניצוצות לכמה צדדים‪ .‬וכל ניצק נקרא עולם אחד‪ ,‬והם כמה עולמות‬
‫מתלהטים מן הפסוק ההוא‪ ,‬בסוד ע׳ אנפין‪ .‬ובסוד מ״ט פנים טמא‬
‫ומ׳׳ט פנים טהור‪ ,‬ומשיגים מכל אלה מה שמשיגים‪.‬‬

‫ויש אמה מקומות שהס׳׳א גורמת סיתום‪ ,‬וזה נקרא קושיא‪ .‬ואז צריך‬
‫להתעורר בכח אורות של גבורה להעביר משם הס״א‪ .‬והשכינה עצמה היא‬
‫סוד כלי הזיין הנזקפת נגד הס׳׳א‪ ,‬או בסוד קשת או בסוד חרב או בסוד‬
‫רומח או בסוד קירטא‪ ,‬כמ׳׳ש לך בס״ד‪ ,‬עד שתעבור הקושיא ההיא‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מ‬

‫ולפעמים אין כח להעביר הסיתום‪ ,‬ואז נשאר קושיא או תיובתא‪ .‬והנה‬

‫על זה כתיב‪ :‬את והב בסופה )במדבר כא‪ ,‬יד(‪ ,‬וגם כתיב‪ :‬ב ח ל בברזל‬
‫יחד וכו׳ )משלי כז‪ ,‬מ‪ .‬עי׳ תענית ז‪ . (.‬כי המלחמה נראה שנעשית‬
‫בין תלמיד חכם לתלמיד חכם‪ ,‬ואינו אמת‪ ,‬כי שניהם לוחמים נגד הס״א‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי מי שמשיג דבר אחד‪ ,‬אז מקיים השכינה בסוד עולם אחד‪.‬‬
‫ויש איזה מקומות שהס״א נאחזת וסותמת‪ ,‬ואז צחך שאחר יסייע‬
‫וימשיך א׳ מאורות הגבורה שזכרתי אל המקום ההוא‪ ,‬עד שתפרד הס״א‪.‬‬
‫ויש לפעמים שיש כבר כח גדול ביד המשיג שיכול להעמ ‪ T‬הלכתו‪,‬‬
‫וזה סוד מגן‪ ,‬חה סוד גדול‪ .‬כי באמת כל הפעולות האלה צריכים להעשות‬
‫בכח התלהטות האורות‪ ,‬והבנין נמשך תמיד בכח החסד‪ ,‬אך הפלת האויב‬
‫בכח הגבורה‪ .‬ויש לפעמים שהאורות מתלהטים בגבורה‪ ,‬ומתחברים באורות‬
‫החסד ומתלהבים ביחד‪ ,‬ובהתלהבות הזה נקבע הדבד‪ .‬תהו המגן בחסד‪,‬‬
‫שמקבל הכאות הגבודה‪ .‬אך אם חסד הכח ב ‪ T‬המשיג‪ ,‬הנה תגיע שם‬
‫הכאת הגבורה ותפחד הקליפה‪ .‬דצטדך להמשיך אוד חדש לגילד הדבד‬
‫הצריך‪ .‬ולפעמים יבא ביד המשיג האוד החדש הזה‪ .‬ולפעמים יחלש‬
‫כחו‪ ,‬ויצטדך המכה עצמו להמשיך הכח לגלות הדבר הצחך‪ ,‬והוא ענין‪:‬‬
‫הוא מותיב לה והוא מפרק לה‪ .‬ונמצא מי שרוצה לפדש ולמדד השגתו‬
‫כראוי‪ ,‬צחך להתרגל בסדח המלחמות האלה‪ ,‬כי לכולם צחך כוונות‬
‫גדולות עד מאד בסדרי המאורות ופעולותיהם‪ ,‬כמ״ש לך בס״ד‪.‬‬
‫וראשית הכל‪ ,‬מי שרוצה להתהלך בדרך זה‪ ,‬הוא צדיך להתדגל‬
‫להמשיך אליו בחינת האדד הפנימי של גן עדן שאמדנו‪ .‬והוא סוד‪:‬‬
‫אתכנשו חבחיא לבי אדרא‪ ,‬כמ״ש עוד בס״ד‪ .‬וצחך להתלבש בתחלה‬
‫בשריין ורומחין‪ .‬וסוד הענין הוא מלחמת מצוה*‪ ,‬כי הפלפול הפשוט‬
‫שאיננו לפי הסדחם הפנימים האלה נקרא דק מצה‪ .‬אך זה נקדא מלחמת‬
‫מצוה‪ ,‬בתוספת הוא׳׳ו שהוא הזכר‪ ,‬כמ״ש במקום אחח‪ .‬והאמת כי תורה‬
‫בלי מצוה איננה תורה‪ ,‬ולכן אי אפשר לעשות זה הדבר אלא בקשר התורה‬
‫בסוד המצוה‪ .‬כי הלא המצוה היא העבודה המוטלת על בני האדם‪ ,‬והוא‬
‫התיקון שיש לאל ‪T‬ם לתקן‪ ,‬וכל חלק מהתודה כולל סוד התח״ג מצות‪,‬‬
‫ובתח״ג האלה צדיך להתחזק למלחמה הזאת‪ .‬וסוד זה‪ :‬שחין ודומחץ‪.‬‬
‫השריין נעשה מן המצות לא תעשה‪ ,‬והדומח מן המצות עשה‪.‬‬
‫ועוד אודיעך זה הדבר בבידוד‪ ,‬אפס כי לא אוכל לבאד הכל‬

‫‪ . 2‬עי׳ סוף ספר מים אדירים לרמ׳׳ם משקלאב‪ ,‬דף נ״ח‪.‬‬

‫‪ . 3‬לעיל עמ׳ ה׳‪.‬‬
 ‫מא‬ ‫אדיר במרום‬
‫בכתב‪ ,‬כי הוא צריך מסירה מפה אל פה‪ ,‬על כן אני דובר לך‬
‫לסירוגין‪ ,‬כי אימה ויראה גדולה מאר צריך לירא מלאחוז בדרך הזה‪.‬‬
‫גם כי היא דרך ה׳ באמת‪ ,‬דרך מובחר דרך נחמד ומרוצה‪ .‬כי אך‬
‫מקום השלהבת הגחלת הוא רשפיה רשפי אש בוער ורב עד לב‬
‫השמים‪ .‬וצריך האדם לשמור עצמו ממנו שמידות גדולות פן יאוכל‬
‫בו רגע א׳‪ .‬והשמירה תלויה בנקיות‪ ,‬שיהא האדם ההוא נקי וטהור‬
‫במעשיו‪ ,‬ולימודו יהיה דוקא לשם תיקון השכינה להחזירה למלך‪ .‬שלא‬
‫תמצא במחשבתו שום רושם פניה אחרת‪ ,‬אפילו לתקן עצמו ונשמתו‬
‫למצוא חן בעיני המלך‪ ,‬כי אם לעשות רצונו לבד‪ ,‬מרוב האהבה‬
‫ועוצם החיבה והרביקות‪ .‬ועל הכל יראת הרוממות‪ ,‬להיות לו לעטרה‬
‫על ראשו נגד עיניו ועל פניו תמיד‪ .‬ולא תזוח דעתו עליו לאמר אני‬
‫נקי ומעשי רצויים לפניו ית״ש‪ .‬כל שכן שלא יתאוה להשיג חכמה‬
‫משום גדולה ח״ו‪ .‬אלא תהיה עבודתו סולת נקיה‪ ,‬רק להחזיר השכינה אל‬
‫המלך‪ ,‬ולגדל כבודו ית׳‪ .‬וכאשר ימצא האדם את עצמו כן‪ ,‬ידע שהוא‬
‫הקדוש אשר יבחר ה׳‪ ,‬ויקרבהו להיות מבני היכל הקדש לחזות בנועם ה׳‬
‫ולבקר בהיכלו‪ .‬ואם לאו ישמור לנפשו מאד‪ ,‬פן יהיה מקלקל ולא מתקן‪,‬‬
‫וידחה ח״ו כאחר‪ ,‬או יופגע כבן זומא‪ .‬ולא ישאהו לבו לומר הקב״ה‬
‫וותרן הוא‪ ,‬כי לא נתן ה׳ המשא הזאת על כל בני האדם לעשות אותו‪,‬‬
‫כי הוא ידע יצרנו‪ ,‬ולא למלאכי השרת ניתנה תורה‪ .‬כי אם השרידים‬
‫החיל אשר נגע ה׳ בלבם‪ ,‬המה יקריבו את קרבנם לריח ניחוח לה׳‪,‬‬
‫וערבה לה׳ מנחתם הטהורה ונרצה להם‪ .‬אך איש אל יזיד לקרבה‬
‫אל העבודה הגדולה והרמה הזאת אשר לא יקרא‪ ,‬והוא לא נשמר מן‬
‫הטומאה ולא הכין לבבו כדבר ה׳‪ ,‬כי אם בשפל ישב ככל שאר בני‬
‫אדם יחד‪ ,‬ולא ירום לבבו מאחיו להנשא אל לא נכון לו‪ ,‬ויקבל שכר‬
‫על הפרישה כעל הדרישה‪ .‬ועל כן אין אנכי מברר לך הדבד בשמלה‬
‫על סדר הנכק‪ ,‬למען לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול‪ ,‬כי אם‬
‫אפרש דברי הרשב״י זללה״ה על מתכונתן‪ ,‬וכל הקורא ידע כי לא ימצא‬
‫בדברי אלה לימוד מספיק לבא לידי מעשה‪ ,‬כי אם להלכה‪ ,‬להבין את‬
‫הדברים אשר לפניך‪ ,‬והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה׳ פן יפרק בהם‬
‫ח״ו‪.‬‬
‫דע כי הפרש גדול יש בין אויר עוה׳׳ז לבין אויר הגן עדן‪ ,‬כי זה אויר‪,‬‬
‫ואויר הגן עדן היא י׳ אור‪ .‬וסוד הענין‪ :‬היאורה תשליכוהו)שמות א‪ ,‬כב(‪,‬‬
‫שפירשו בתיקונים )תיקונים מז״ח דף ע״ה‪ ,(.‬שהוא סוד האור של תורה‪.‬‬
‫וסוד הענין‪ ,‬כי אור י׳‪ ,‬סודם חסד ודין שנולדו בתחלת המציאות בסוד‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מג‬

‫הצמצום‪ .‬ומזה תמצא עוד לקמן בס״ד‪ ,‬בפירוש; אורחא דפלגותא דשערי‬
‫ע״ש‪ .‬ובהיות הי׳ בתוך האור‪ ,‬הנה הוא מפסיק בתוך האור‪ ,‬והוא בחי׳‬
‫הסיתום‪ ,‬שאין האור יכול להתפשט בתקפו‪ ,‬והוא בחינת האויר של העוה״ז‪.‬‬
‫אך בסוד י׳ אור‪ ,‬או אור י׳‪ ,‬יכול להתחבר ולהתפשט ומאיר הרבה‪ .‬ואז‬
‫הי׳ נעשה רק טפל אליו‪ ,‬בסוד‪ :‬ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות‬
‫את מוריך )ישעיה ל‪ ,‬כ(‪ .‬וזהו; היאורה‪ ,‬י׳ או״ר‪ .‬ואומר לך בזה סוד גדול‪,‬‬
‫כי בזה הפסוק נכלל שם א׳ שהוא השולט על הגן עדן‪ ,‬והוא אורי׳׳ה‪.‬‬
‫שעליו אמרו בפרק לא יחפור )ב״ב כה‪ (.‬אורי״ה — אויר י״ה‪ .‬והאמת כי‬
‫בגן עדן מאיר שם י״ה‪ ,‬וסודו‪ :‬ה׳ גן‪ ,‬י׳ עדן )זח״ג רמ״ה;(‪ .‬והוא השם‬
‫שבו צריך להתחזק ולהמשיך האויר של גן עדן באויר הזה דרך השערים‪,‬‬
‫כמו שאפרש לך בס״ד‪ .‬ואני כבר בלבלתי סדר הדברים מן הטעם שכתבתי‬
‫למעלה‪ ,‬כדי שלא תוכל לסמוך על דברי למעשה כלל‪ .‬והנה בזמן‬
‫שמושכים האויר‪ ,‬צריך להתחזק בשם הזה‪ ,‬ולהחזיר האויר לי׳ או״ר‪.‬‬
‫ולהמשיך ה׳ פעמים אור שעולה אלף ל״ה‪ .‬וסודם אל״ה‪ ,‬כי א׳ תורה‬
‫אלף‪ ,‬וה׳ פעמים י׳ הוא י׳׳ם‪ ,‬הרי אלהים‪ .‬ואז נאמר‪ :‬כל הנחלים הולכים‬
‫אל הים )קהלת א‪ ,‬ז(‪ ,‬ונמשכת ההארה בנחליה‪ .‬ותבין זה לקמן בס״ד‬
‫בסוד השערים‪ .‬כי דוד היה אומר‪ :‬פתחו לי שערי צדק )תהלים קיח‪ ,‬יט(‪,‬‬
‫ואמר‪ :‬אודה י״ה‪ ,‬על זה הי׳׳ה של או׳׳ר י׳׳ה שאמרנו‪.‬‬
‫והנה שער הגן צריך להמשיך במקום שצריך‪ ,‬כדי לעלות משם אל‬
‫הגן ולהמשיך האויר הנ׳׳ל‪ .‬וסוד כל זה הוא ביסוד הנוקבא שהיא גן‬
‫העדנים‪ .‬ובקצה הגן עומדים השמות אדני אדני אדני והם קצ״ה‪ ,‬והם‬
‫צדק בהעלם הנקודה הפנימית‪ .‬ואלו הג׳ נעשו שערים בסוד תרע׳׳א‪ ,‬ואז‬
‫נקראים‪ :‬שערי צדק‪ .‬וכשנמשכו אלה למקום הראד‪ ,‬הנה צריך לפתוח‬
‫אותם‪ ,‬ופתיחותיהם בכח הד׳׳ה‪ ,‬שהוא הפותח השערים כידוע♦ בסוד‪:‬‬
‫אז לח״ם שערים )שופטים ה‪ ,‬ח(‪ .‬ובהתחבר ע׳׳ח אל הצדק הרי רע׳׳ב‪.‬‬
‫ועוד ימלאו ההויו׳׳ת חסד‪ ,‬בסוד ע״ב במלואם‪ ,‬נגד מלואי האדנות‪,‬‬
‫והם רי׳׳ו ורע׳׳ב הרי פת׳׳ח‪ ,‬ואז השערים נפתחים‪ .‬חהו‪ :‬פתחו לי שערי‬
‫צדק‪ .‬וצריך לעלות באלה הפתחים בכח שם מ׳׳ב‪ .‬ולכן אמר‪ :‬אבא ב׳׳ם אודה‬
‫י׳׳ה‪ ,‬בם — מ״ב אותיות אבג׳׳י‪ .‬אודה י׳׳ה‪ ,‬הוא הי׳׳ה שזכרנו — להמשכות‬
‫•‬ ‫האויר‪.‬‬
‫וסוד השער י׳׳ב אותיות‪ ,‬וסודם באמת תרע׳׳א — י׳׳ב אותיות‪ .‬ועל‬
‫כן אמר‪ :‬זה השער‪ ,‬ז׳׳ה — י״ב‪ .‬השער לה׳‪ ,‬הפותח‪ .‬ואז נתקנת בסוד‬
‫הי״ב שבטים‪.‬‬
‫‪ . 4‬שער רוח הקודזס תיקון כ׳׳ז‪ .‬ועי׳ תפלות פנות המרכבה )עזי רמח״ל עט׳ שד*מ(‪.‬‬
 ‫מג‬ ‫אדיר במרום‬
‫וסודם אלף ר׳י‪ .‬והיסוד מאיר בה לפותחה‪ .‬ומה שהיתה שער בסוד‬
‫מלכות‪ ,‬נעשית בסוד נ׳ שערים מאי׳‪ .‬וזהו‪ :‬צדיקים יבואו בו)תהלים קיח‪,‬‬
‫י(‪ ,‬והוא צדק י״ם‪ .‬וזהו צריך להמשיך אל השער לעשותה בסוד נ׳ שערים‪.‬‬
‫וסוד הענין; על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה )במדבר‬
‫כא‪ ,‬יד( אהבה בסופה )קידושין ל‪ ,(:‬כי נראית המלחמה בין אחד‬
‫לחבירו ואינו כן‪ ,‬אלא איש את רעהו יעזורו‪ ,‬והאהבה נמצא כסוף הכל‪,‬‬
‫והנחלים נפתחים בסוד ארנו״ן‪ ,‬והיינו א״ר‪ ,‬אלף ר׳ של זה השער‪ .‬נו״ן‬
‫— נ׳ שערים של צדיקים‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה סוד גדול נמצא בתיקוני זהר חדש‪ ,‬והוא עמוק‬
‫עמוק אין מוצא כוונתו‪ ,‬ז״ל שם ל״א ב׳ ]פ״ד‪ [:‬ותשם בה את הילד‬
‫ותשם בסוף על שפת היאור )שמות ב‪ .‬ג( בסוף דאורייתא‪ ,‬בגין לכסאה‬
‫ליה בגלותא‪ ,‬דעליה אתמר; כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו‪ ,‬דאיהו‬
‫נהורא דאורייתא דאיהו אור תשליכוהו‪ ,‬וכל הבת דאיהו נר וכו׳‪ .‬עד‪ :‬ובהאי‬
‫בן הילוד היאורה ביה תשליכוהו‪ ,‬והמשכילים מהירו כזוהר הרקיע‬
‫וכו׳‪ .‬ובאמת הוא סוד עמוק מאד‪ .‬הוא הדבר שדברתי לך עד הנה‬
‫מאויר הגן עדן‪ .‬וזה כי החכמה הרבה נמשכת באדם מכח ההתפשטות‬
‫הזה של הגן עדן‪ .‬וכבר נמצא זה לדור דעה במדבר‪ ,‬וגם בירושלים‬
‫אחר כך‪ ,‬ובכח האויר הזה היתה רבתי בדעות‪ .‬וסוד זה הוא הרוח‬
‫של משיח‪ ,‬שנאמד בו‪ :‬מארבע רוחות בואי הרוח )יחזקאל לז‪ ,‬ט(‬
‫והוא רוח חכמה ובינה הנזכר בפסוק‪ ,‬ומפורש לקמן בענין החוטמא‬
‫דא״א ע׳׳ש‪ ,‬ותבין היטב שם האיך הרוח זה בא ממש מגן עדן שהוא‬
‫פנימיות העולם כידוע‪ .‬ולולא הדבר ארוך מאד הייתי מראה לך זה‬
‫הדבר היטב‪ ,‬איך גן עדן הוא פנימיות העוה״ז‪ ,‬ושם הובא אדה׳׳ר‬
‫בראשונה‪ ,‬אלא שלא עמד בו‪ .‬ומשם בא ההשפעה לעוה״ז‪ ,‬כנשמה‬
‫המחיה את הגוף‪ .‬אך לא אצא עתה מעניני כי אין צורך בזה כל כך‬
‫בכאן‪ .‬אך האמת הוא שזה הדבר הראד למשה בסוד המשיח‪ ,‬כידוע‬
‫שמשה הוא המשיח — שילה )תיקו״ז חדש קסז‪ .(.‬ובא ‪ p‬ישראל היה‬
‫ההתפשטות נפתח מגן עדן אל ירושלים‪ ,‬ולעתיד לבא יותר‪ ,‬בסוד‪ :‬ומלאה‬
‫הא ‪ p‬דעה את ה׳ )ישעיה יא‪ ,‬ט(‪ ,‬כי המשיח עדיץ לא בא ולכן תיקון‬
‫זה עדיין לא נמצא בשלימותו‪ .‬אך כיון שחרב הבית‪ ,‬אמת הוא שנולד‬
‫המשיח כידוע‪ ,‬והוא סוד‪ :‬כי ילד יולד לנו )ישעיה ט‪ ,‬ה(‪ ,‬אך גזר‬
‫הקב׳׳ה שיהא עומד לעצמו בגן עדן‪ ,‬והתפשטותו יהיה נסתם‪ .‬והוא‬

‫‪ . 5‬תרע׳׳א פת׳׳ח ב׳׳ם בגי׳ אל׳׳ף ר׳‪,‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫מד‬

‫לא ימשיך התפשטות זה בישראל כראוי לו‪ ,‬אלא יהא מושלך היאורה‪,‬‬
‫בסור אורי״ה שזכרנו למעלה‪ .‬ונקרא‪ :‬תשליכוהו‪ ,‬לפי שאינו ממשיך‬
‫ההתפשטות הזה לאחרים‪ ,‬אלא יהא מושלך ועומד‪ .‬וגם כי בכל דור אפשר‬
‫שיגאלו ישראל‪ ,‬עם כל זה‪ :‬כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו )שמות‬
‫א‪ ,‬כב(‪ ,‬כי משם יצא מושיע כלול בכל כוחותיו כבר‪ .‬וז״ס‪ :‬בגין דביה‪,‬‬
‫עתיד לאפקא מושיע‪ ,‬ואינו אומר‪ :‬בה‪ ,‬שאז היה קאי על הבת תחיון‪,‬‬
‫שהזכיר סמוך לו‪ .‬אלא‪ :‬ביה עתיד לאפקא‪ ,‬דהיינו ביה‪ ,‬באותו הנהורא‬
‫שהוא היאור‪ .‬וסוד זה כי הקב״ה גזר להעלים אור של התורה שהוא‬
‫פנימיות הסודות‪ ,‬בסוד אור — ר״ז‪ .‬ולא היה רוצה להניח לישראל‬
‫אלא הפשט‪ ,‬בסוד‪ :‬נר מצוה )משלי ו‪ ,‬כג(‪ ,‬שכל העסק הוא בפקודין‬
‫דאורייתא‪ .‬אך מלך המשיח עומד בסוד היאור‪ ,‬שבכחו היה רוצה להוציא‬
‫אותו מושיע כלול בכחותיו כנ״ל‪ .‬ואז לא היה בישראל מי שהיה דבוק‬
‫כבר באור התורה‪ ,‬והיה צריך להם מירוק גדול ותוקף החבלים כמחכר‬
‫למעלה*‪ .‬כי בהיות הסוד בישראל הם ניצולים מן החבלים‪.‬‬
‫וצריך לפרש מהו ר״ל‪ :‬תשליכוהו‪ ,‬ובזה תבין גם כן ענין‪ :‬עתיד‬
‫לאפקא מושיע‪ .‬הנה מצינו בדברי חכמינו ז״ל‪ :‬כשם שקבלתי שכר‬
‫על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה )פסחים כב‪ .(:‬ובאמת כמו‬
‫שהוא תיקון להתעסק בדברים המותרים‪ ,‬כך הוא תיקון לפרוש מן האסורים‪.‬‬
‫ועל כן לפי הגזירה הזאת נצטוה‪ :‬היאורה תשליכוהו‪ ,‬והיינו לפרוש‬
‫ממנו‪ ,‬פירוש — לפרוש מלימוד הסוד‪ ,‬ולהשליכו היאורה‪ ,‬שהוא בגן‬
‫עדן ולא בעוה״ז‪ .‬ותדע גם כן כי הדבר מתפרש בכלל על מלך המשיח‬
‫כנ״ל‪ ,‬בסוד הרוח שזכרנו למעלה‪ ,‬וגם מתפרש בפרט על כל אור המתילד‬
‫בבחינת רוח זה‪ .‬ועל הכל נאמר‪ :‬היאורה תשליכוהו‪ ,‬והוא ענין הפרישה‬
‫הזאת שאמרתי‪ ,‬שהיה להם לפרוש מן הסוד‪ .‬וזה היה נחשב לתיקון‪,‬‬
‫שבכחו משיח עצמו יהא מאיר באור הסוד‪ ,‬אך בגן עדן לבד‪ ,‬כי עכ״פ‬
‫צריך שהסוד יעשה את שלו‪ ,‬כי רק בכח הסוד יוכל המשיח להתגלות‪.‬‬
‫אך היה הסוד בכל הארותיו נשאר בגן עדן‪ ,‬ובכחו יצא בזמנו‪ .‬כי כבר‬
‫ידעת כמה משלמת עבודת הצדיקים בגן עדן על בני העולם הזה‪ .‬רק‬
‫זה היה‪ ,‬כי היה יוצא מושיע ולא היה שייכות לבני אדם עם אורו‪,‬‬
‫והיו צריכים על זה מירוק גדול‪ .‬אך הבת‪ ,‬שהוא סוד המצוה‪ ,‬תחיון‪,‬‬
‫להמשיך החיים למטה בסודה‪ ,‬להיות הכל בעסק הפשט‪.‬‬
‫אך המילדות‪ ,‬שהן ממש ענין מחצרי חקלא שזכרתי למעלה‪,‬‬

‫‪ . 6‬ער׳ כ״כ‪.‬‬
‫מה‬ ‫אדיר במרום‬
‫שהוא קצירת הצמת הנולד‪ ,‬התלבשו ביראה‪ ,‬כי זה מה שצריך יותר‬
‫להשמר מן הנחש‪ ,‬ובכת זה‪ :‬ותחיין את הילדים‪ .‬כי כל אותם שעומדים‬
‫בזה התיקון של הסוד הממשיכים אותו למטה‪ ,‬נקראים‪ :‬ילדים אשר אין‬
‫בהם כל מאום )דניאל א‪ ,‬ד(‪ .‬כי הם כולם עומדים בבחינת אותו הרוח‬
‫שנקרא‪ :‬הבן הילוד‪ .‬והם עצמם המשכילים‪ ,‬שנאמר בהם‪ :‬והמשכילים‬
‫חהירו כזוהר הרקיע )דניאל יב‪ ,‬ג(‪ .‬וזה כי לבטל הגזרה אי אפשר‪,‬‬
‫ואי אפשר להמשיך המשיח למטה ואחריו ימשך התפשטות הגן‪ .‬אלא‬
‫המציאו דרך אחר‪ ,‬והוא לעלות אל הגן‪ ,‬והיינו להיות כולם נכללים‬
‫ברוח זה של משיח‪ ,‬שהוא הבן הילוד ולהתחזק בו להיות כולם נשלכים‬
‫היאורה‪ .‬והוא התיקון הזה שאנכי מפרש לך‪ .‬והוא כי גם כן הם‬
‫צריכים להיות פורשים מן העולם עד עלותם אל היאורה‪ ,‬ואז שם יקבלו‬
‫מה שראוי להם ואחר כך יביאוהו למטה‪ .‬ונקראים‪ :‬משכילים‪ ,‬והכל‬
‫בסוד מה שמתחזקים ברוח שאמרנו‪ .‬וז״ש‪ :‬תשליכוהו‪ ,‬שנעשה תשכילהו‪,‬‬
‫כי הם נתקנים בסוד היסוד להשפיע אחר כך לאחרים‪ .‬והיינו‪ :‬והמשכילים‬
‫חהירו כזהר הרקיע ומצדיקי כר‪ ,‬כי המשיח נקרא צדיק‪ ,‬בסוד‪ :‬צדיק ונושע‬
‫הוא )זכריה ט‪ ,‬ט(‪ ,‬והמתחזקים בכחו נקראים צדיקים‪ .‬חהו‪ :‬זה השער לה׳‬
‫צדיקים יבאו בו )תהלים קיח‪ ,‬כ(‪ .‬וזהו‪ :‬ובהאי בן הילוד היאורה ביה‬
‫תשליכהו‪ ,‬כי צריכים כולם להיות נכללים בכח זה הרוח שאמרנו‪ ,‬ובו‬
‫נשלכים שם‪ .‬וסוד הדבר יגל‪ ,‬שהוא יג״לה פ׳דיץ ז׳רע ק׳דושים‪ ,‬שהוא‬
‫ביסוד’‪.‬‬
‫ותדע שמקום גילוי השער ראוי להיות בשדה‪ ,‬ולכן היו הם הולכים‬
‫בשדה ושם זוכים להשגה הזאת‪ .‬וסוד הענין ‪ :‬כריח שדה אשר ברכו ה׳‬
‫)בראשית כז‪ ,‬כז(‪ ,‬כי כשנכנס גן עדן עם יעקב נאמר כך‪ .‬והוא כי בגן עדן‬
‫עצמו יש כמה מדרגות‪ .‬ויש סוד בית והיכל וחצרות‪ ,‬ויש בחינת שדה‪,‬‬
‫ושדה הוא בסוד צמיחת האורות הנזרעים שם‪ ,‬ושם הוא מקום קבלת‬
‫האור שאמרנו‪ .‬והאמת כי שדה הוא בת זוגו של שדי‪ ,‬וסוד זה י״ה באיש‬
‫ואשה‪ .‬חה התיקון הא׳ שצריך לתקן ‪ -‬סוד שדה אשר ברכו ה׳‪ .‬וסוד‬
‫הענין‪ ,‬כי ברכה הם עסמ״ב גי׳ הברכ״ה‪ ,‬שהם עצמם ארבע אותיות הוי׳׳ה‪.‬‬
‫וצריך להמשיך כל זה בסוד שד״י ומשם לשדה כת זוגו שלו‪ .‬ולכן‬
‫צריך להתחזק בסוד שד״י‪ ,‬כמפורש במקומו"‪ ,‬שמתפרש בסוד א׳ור מ׳ים‬
‫י׳קיע וק׳ ברכאן‪ ,‬שהם עצמם עסמ״ב‪ .‬וכל זה צריך שיתקן בסוד שדה‪.‬‬

‫עי׳ תיקו״ז מזהר חדש דף קנ״ד‪.‬‬ ‫י•‬

‫‪ . 8‬שער רוח הקודש יחוד י״ח‪.‬‬

 ‫אדיר ב מתם‬ ‫מו‬

‫מה כשתעשה הה׳ בסוד ר״ו אז תהיה יו״ר כמו שר׳׳י‪ ,‬וכל האורות המאירים‬
‫בשד׳׳י יאירו בשד׳׳ה‪ ,‬רק שהי׳ של שדה הוא בסוד ה׳ כנ״ל‪ .‬ואם בבית‬
‫יהיה‪ ,‬צריך להחזיר הבית לשדה‪ ,‬ובלא זה לא יהיה זה הגילוי‪.‬‬
‫והנה צריך להחזיר הי׳ עצמו לאור‪ .‬והענץ‪ ,‬כי אור עם ג׳ אותיות הוא ר׳׳י‪,‬‬
‫והנה י׳ פשוטה היא עשרה‪ ,‬ובהתרבות האורות נעשית מלאה‪ ,‬וגם מכה‬
‫בעצמה‪ ,‬דהיינו יו״ד‪ ,‬י׳ פעמים ו״ר‪ ,‬ו״ר פעמים י׳‪ ,‬הרי ר׳‪ ,‬ועם הי׳‬
‫הרי ר׳׳י‪ .‬ובהתפשט האויר דרך השער אז יהיה הדבר בבחינת נר‬
‫מצוה‪ ,‬ונ״ר סודו ג׳ יחודים כידועי‪ ,‬וצריך להתחזק בהם‪ ,‬וסודם נפש‬
‫רוח‪ .‬והאור היא הנשמה הנמשכת ושורה עליהם‪ .‬ואז נמצאת המלחמה‬
‫בסוד מלחמת מצוה‪ .‬ואז נעשה לו מיד שריון‪ .‬וסודו א״ר שס״ה‪ .‬כי א׳׳ר הוא‬
‫אלף ר׳ — השער ששמעת‪ .‬ושס׳׳ה הוא המצות ל״ת‪ .‬והם עצמם סוד‬
‫ג׳ פעמים ק״ך‪ ,‬שכל ק׳׳ך הוא י׳ פעמים י׳׳ב‪ ,‬בסוד האדנ׳׳י שזכרנו‪,‬‬
‫והה׳ על גביהם‪ ,‬מה ארנון‪ .‬והוא ה׳ רהוי״ה‪ ,‬כי ברמ׳׳ח יש הו׳ והם‬
‫רומח‪ .‬אך כולם נכללים בשער א׳ והנא שער הגדול העולה לאלף ר׳‪,‬‬
‫והכל הוא שריון‪ .‬והוא עצמו הוא קשקש׳׳ת שהוא אלף ר׳‪ .‬ומפני סוד הנ׳‬
‫שערים נקרא גם כן‪ :‬שריון קשקשי׳׳ם )שמואל א מ‪ .‬ה(‪ .‬והם כולם מיני‬
‫אורות‪ ,‬שבהגיע להם החצים הנה יתלהטו אורות עם אורות ויצא משם‬
‫מה שיצא‪ .‬כי כל ענין המלחמה הוא ענין התלהטות האורות‪ ,‬שהוא‬
‫שמחת התורה‪ .‬ומן הרמ׳׳ח מ׳׳ע נעשה רמח בידו‪ ,‬ואז הוא מזמין ויכול‬
‫ליכנס למלחמה‪ ,‬ממשכו לו אורות שימשכו משיג מה שישיג‪ .‬ואז לפי‬
‫הסיתומים שתשתדל הס׳׳א לעשות‪ ,‬יתשמש הוא בכלי זיינו להעביר‬
‫הסיתום ההוא‪ ,‬וכדלקמן בס״ד‪ .‬והנה הוא צריך לשים לבו אל ענין האש‬
‫והפטיש שזכרתי למעלה‪ ,‬להשיג מה שראוי לו‪.‬‬
‫ותבין עתה דברי הקדוש זללה׳׳ה‪ ,‬כי רצה להשלים הקשר כראוי‪ .‬וטרם‪,‬‬
‫הכינם להכנה הראויה שיעלו כולם בעליה זאת של קצירת השדה‪ ,‬ושם‬
‫תעשה האדרא הזאת כדלקמן בס׳׳ד‪ .‬ולכן עשה זה בשדה‪ ,‬כמ׳׳ש‪ :‬אעלו‬
‫בחקלא ביני אילני‪ .‬ולכן אמר‪ :‬אתכנשו חבריא לבי אדרא‪ ,‬שיתקבצו‬
‫כולם כאחד‪ ,‬לעלות בעליה הזאת אל יסוד הנוק׳ שהוא גן עדן‪ ,‬השדה‬
‫שזכרנו‪ .‬והיא העליה בשם מ״ב כנ״ל‪ ,‬בכל התיקונים שפירשתי לך‪ .‬ויזדיינו‬
‫למלחמה‪ ,‬בסוד שריין ורומחין כמ׳׳ש‪.‬‬
‫ואשלים לך עתה סדרי המערכה וקשרי המלחמה כראוי‪ ,‬להיות‬
‫כאחד הגבורים הנלחמים מלחמת ה׳‪ .‬ותבין ענינים רבים הנמצאים בזהר‬

‫‪ . 9‬עי׳ שער הכונות כונות חנוכה‪.‬‬

‫מז‬ ‫אדיר במרום‬
‫ובתיקונים‪ ,‬והמה חתומים וסתומים‪ .‬ותדע סוף דבר‪ ,‬כי המלחמה הזאת‬
‫אינה אלא התלהטות האורות‪ ,‬שבכחו הס״א צריכה להפרד וליפול‪ ,‬והתורה‬
‫מאירה בכוחה‪ .‬וצריך לדעת לעורר האורות האלה בזמניהם‪ ,‬ולהוציא‬
‫פעולתם לאורה‪ .‬והוא סדר השמוש בכלי הזיין הנקראים כך‪ :‬קירטא‬
‫או קשתא או רומחא או חרבא‪ .‬כולם אורות‪ ,‬שצריך להוציאם בכח‬
‫העבודה ובכוונת הלב‪ .‬ולמעלה נראים לעינים האורות האלה מתהלכים‬
‫לאשר יתהלכו‪ ,‬לפי המעורר והממשיך‪ .‬ואומר לך את הכל בסדר נכון‪.‬‬
‫הנה אם לא היתה הס״א יכולה להתחזק ולהתאחז באורות לסתום‬
‫אותם‪ ,‬הנה היתה התורה מתגלה תמיד בנחת ובשלוה‪ ,‬כי היו תמיד מתחדשים‬
‫אורות על הנשמות‪ .‬והן הן שלוותם וטובתם ותענוגם‪ ,‬כי אין תאוות הנשמות‬
‫אלא להשיג את שרשם‪ .‬וכל אור היוצא מן השרש ומגיע להם‪ ,‬עונג‬
‫חדש הוא להם‪ .‬והאורות האלה‪ ,‬הם עצמן התורה הנמשכת להם‪ .‬והכל‬
‫מן המלכות מקבלים‪ ,‬בסוד‪ :‬כי אם בזאת יתהלל המתהלל )ירמיה ט‪ ,‬כג(‪,‬‬
‫היא הנעשית בעבור זה להגיע הדברים אל המקבלים‪ .‬הה הענץ ארוך הוא‬
‫למי שאינו בקי בחדרי החכמה‪ ,‬ולמי שבקי בהם קל הוא ומבואר אמת כי‬
‫במלכות היא הישיבה״'‪ ,‬היא השורה על כל צדיק להמשיך לו את הראד לו‪.‬‬
‫ואם היו האורות באים ומתחדשים תמיד‪ ,‬ומושגים מיד מן המקבלים‪ ,‬היתה‬
‫זאת המנוחה והנחלה אשר יהיה לעתיד לבא ולנצח נצחים‪ .‬ומפני המצא‬
‫הס״א מתאחזת‪ ,‬על כן האורות הבאים לו‪ ,‬לא מיד יקובלו על מתכונתם‪,‬‬
‫כי כמה סתומים ימצא להם מפני הס״א המתדבק‪ ,‬וצריך המלחמה להעביד‬
‫הסיתומים האלה‪ ,‬והיינו הקושיות והתירוצים‪ .‬כי בהגיע מאור א׳ והוא לא‬
‫יכול להתפשט בכל כחו‪ ,‬יצטרך לעורר הארה גדולה ממקום שצריך‪ ,‬ותבא‬
‫ותגיע אל בעל המאור ההוא‪ .‬כי הלא על הנשמה אחת או רבות ימשך‬
‫המאור ההוא ונאחז בהם הסיתום‪ ,‬עד אשר יעובד מהם בכח ההארה‬
‫הבאה‪ .‬ואז אם כח בהם‪ ,‬יקבלו ההארה באור גדול הנקרא מגן‪ ,‬כמ״ש‬
‫לך בס״ד‪ ,‬דתלהטו האורות והס״א תפרד‪ ,‬והסיתום תפתח‪ .‬ואם לא יהיה‬
‫בהם כח‪ ,‬הנה ההארה תעביר מהם הסיתום עכ״פ בכח הממשיכה ומעוררה‪.‬‬
‫והוא ענין‪ :‬מני ומינך תסתיים שמעתתא )פסחים פח‪ (.‬יתקלס עילאה)סוטה‬
‫מ‪ .(.‬וגם המפלפלים למטה בלא זאת ה ‪T‬יעה‪ ,‬ושקלא וטריא בהלכה‪,‬‬
‫מתקנים תיקונים כאלה — עניני ההעברת הס״א הסותמת‪ .‬אך אין ערך‬
‫לתיקץ עם תיקץ‪ ,‬כאשר תמצא מפורש בכמה מקומות מן הזוהר והתיקונים‪,‬‬
‫כי עיקר התיקונים הן בכח הסודות הנלמדים לשם תיקון השכינה כנ״ל‪,‬‬

‫‪ . 10‬עי׳ יחוד היראה )עם׳ קמ׳׳ב רעמ׳ קס״ב(‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫מח‬

‫ואתה אל תבהל‪ ,‬ולבך אל ימהר להתרצות בתחלת ההבנה באלה‬

‫הענינים‪ ,‬ותחשוב שכבר כללת אותם במחשבתך ובחפניך אספת אותם‪,‬‬
‫וכי אדון אתה בהם‪ .‬כי אני ידעתי שאין כח בי לפרשם ולבררם‬
‫לעיניך כמו שהיה צריך להעמידך על בוריים‪ ,‬יען הם דבדים העומדים‬
‫בסדר אחר אשר לא דאו עינינו‪ .‬כי אינם כדרכי העוה״ז‪ ,‬אלא דרכים‬
‫אחרים רחוקים מדרכינו מאר‪ .‬ואינני יכול לומר ולבאר‪ ,‬אלא עד‬
‫אשר יש בי דעת ותבונה לומר ולבאר‪ .‬ואתה תצרף כל דברי ביחד‬
‫הראשונים והאחרונים‪ ,‬ועל כל מלה ומלה תעמיק לצייר ציור טוב‬
‫בשכלך‪ ,‬ואז יהיו הדברים האלה גלויים לפניך כאלו בעיניך דאיתם‪ .‬ועד‬
‫אשר לא ציירתם בבירור הזה‪ ,‬תדע שלא השגתם‪ .‬ועל כן היה אומר דע״מ‬
‫בפרשת פנחס רצ״ג ע״ב‪ :‬אמר רעיא מהימנא‪ ,‬אלין מילין כמה סתימין‬
‫אינון למאן דלא ידע‪ ,‬וגליין למאן דידע בהון‪ .‬כי באמת ענייני העוה״ז‪ ,‬אף‬
‫אם לא ישיג סוף ענינם‪ ,‬לא יהיו כל כך דחוקים משכלו‪ ,‬כדחוק ענינים‬
‫האלו למי שלא הורגל בהן‪ ,‬שלא עשה בלבו מהם ציור נכון וברור‪.‬‬
‫ונחזור לעניננו‪ ,‬דע כי שני מיני מלחמות יש‪ ,‬א׳ היא מלחמת‬
‫יחיד והיא מלחמת חובה‪ .‬וא׳ היא מלחמת רבים והיא מלחמת מצוה‪.‬‬
‫כי מי שירצה להשיג דבר אמת בתורה‪ ,‬צריך שילחם עם הס״א שהיא‬
‫המסתמת‪ ,‬וזהו חובה על כל אחד‪ ,‬להעביר עמלק מן העולם‪ ,‬שהוא הסותם‪.‬‬
‫אך מלחמה יותר חזקה מאד היא מלחמת דבים‪ ,‬והוא סוד‪ :‬בחל בבחל‬
‫יחד )משלי כז‪ ,‬יז(‪ .‬חה כי הלוחם יחיד צחך להעביר הס״א המתאחזת‬
‫בו לסתום‪ .‬והלוחמים רבים ]נ״א‪ :‬ברבים[ כל אחד יש לו להעביד הס״א‬
‫המתאחזת בחבירו‪ .‬וכל זה נכלל במ״ש ז״ל; לא יבושו כי ידברו את‬
‫אדבים בשער‪ ,‬אפילו אב ובן כד נעשו אויבים כד )תהלים קכז‪ ,‬ה(‪ .‬אמר‬
‫רבי חייא בר אבא לא זזו משם עד שנעשו אוהבים )קדושין ל;(‪ .‬וזהו‬
‫ממש ענין המלחמה הזאת‪ ,‬וסודה; הוכח תוכיח את עמיתך כד )ויקרא‬
‫יט‪ ,‬יז(‪ .‬והוא ענין; אוהב את התוכחות )אבות ו‪ ,‬ו(‪ ,‬שצדיך לקנין‬
‫התורה‪ .‬כי בראות א׳ מבני המתיבתא העומדים למעלה‪ ,‬סיתום הנסתם‬
‫למי שמעמיד המאור במקומו שהוא בעל ההלכה ההיא‪ ,‬ימשיך אליו‬
‫בכח ובגבורה אורות גדולים בגבורתו‪ ,‬מעבידות הסיתום‪ .‬ואם יש כח‬
‫בבעל ההלכה‪ ,‬ימציא אליו המגן‪ ,‬וסודו ג׳ פעמים א״ל‪ ,‬והוא אור של‬
‫חסד‪ .‬ואז מתקבלת ההארה הבאה בזה החסד‪ ,‬ונקדא שמסתלק בשלום‬
‫ומתלהב בכח‪ ,‬ונכלל במנוחה והס״א הולכת‪ .‬כי כבד שמעת איך" הכל‬

‫‪ . 11‬נ״א‪ :‬איך שכל התלהטות האורות היא כלי זיץ וכו׳‪.‬‬

‫מט‬ ‫אדיר במרום‬
‫התלהטות האורות‪ .‬והשכינה היא כלי זיין לפי מה שמקבלת‪ .‬ונמצא‬
‫שימשיך המקשה ההוא השכינה בסוד הזיין‪ ,‬והיא תגיע אל מקום ההלכה‪.‬‬
‫ובהתלהטות אור באור‪ ,‬בכה הנשמות המצטרפות לצורך העבודה‪ ,‬יצא‬
‫התיקון‪ .‬ואם אין כח בזה‪ ,‬כי הסיתום חזק עליו ואין בו כח להעמיד‬
‫הלכתו‪ ,‬הנה המגן לא ימצא‪ ,‬אלא יגיע הזיין לבעל ההלכה וימחץ‬
‫הס״א שהיתה מתאחזת בו‪ .‬ואז בעל הזיין יקיים הדבר ההוא‪ ,‬דתחדשו‬
‫אורות מה שצריך להעמיד המאור הראשון על בוריה‪ .‬ועל זה נאמר באמת‪:‬‬
‫נאמנים פצעי אוהב )משלי כז‪ ,‬ו(‪ .‬כי הגבורות האלה מוחצות את הנשמה‪.‬‬
‫אך באמת אינו מחץ ‪ -‬שאינו מכאיב כלל‪ ,‬כי אינו אלא מפריד הרע‬
‫משם‪ ,‬שהיה מתאחז מאיזה טעם‪ ,‬כמ״ש עוד בס״ד‪ .‬וזה הענין‪ :‬שנעשים‬
‫אויבים זה לזה‪ ,‬והכל להעמיד האהבה‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה מאמר א׳ מהתיקוני ז״ח שדרכו נסתרה מאד ממי שאינו‬
‫יודע הליכות החכמה כראוי‪ .‬ז״ל המאמר דף ה׳ ע״ב)עבהגר״א ו‪ :(:‬אדהכי‬
‫הא רעיא מהימנא קאתי נטל קירטא בידיה פתח ואמר‪ ,‬זרקא מקף‬
‫שופר הולך סגולתא נטיל ג׳ אבנין וכד‪ ,‬קבילו האי אבנא לגבייכו דהא‬
‫שכינתא איהי בגלותא ולית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לה לגבי בעלה‬
‫וכר‪ ,‬והענין ארוך שם ע״ש‪ .‬ובסוף דבריו אמר‪ :‬קמו ואמרו טול אבנא‬
‫דילך לגבך דאנת הוא דאתמר בך וכר‪ .‬א״ל לית אתון יכולין לאשתזבא‪,‬‬
‫אי אשתזבץ מאבנא חד וכר‪ .‬נטל קירטא כמלקדמין פתח ואמר זרקא מקף‬
‫שופר וכר‪ .‬ובסוף דבריו‪ :‬קם סבא חד מנייהו ואמר רעיא מהימנא כמה‬
‫תקיפים אבנין חריקת וכר‪ ,‬אסתמר מיניה וכר‪ ,‬ולא עוד אלא דאנת הוא‬
‫דאתמר בך ויך את הסלע ושים בסלע דחדא לכפר עונך קנך וכר‪.‬‬
‫והנה כל אלה הדברים נראים כדבח קנטותם‪ ,‬אך הוא הדבר‬ ‫‘‬
‫אשר דברתי לך‪ ,‬כי כח הארות הנמשכות בגבורה הם מעבירים סיתום‬
‫הס״א‪ .‬והוא סוד‪ :‬הוכח לחכם דאהבך )משלי ט‪ ,‬ח(‪ ,‬והאמת כי מפני‬
‫החטאים אשר חטאו ישראל‪ ,‬ומה שגרמו למשה לחטוא בסלע‪ ,‬ועניני‬
‫הערב רב וכל שאר קלקולים שהיו בעולם‪ ,‬הם גורמים סיתום הס״א‪.‬‬
‫ונשמותיהם של צדיקים מתקנות בעד ישראל הרבה‪ ,‬כי הם סובלים‬
‫חטאיהם‪ ,‬בסוד‪ :‬והוא מחולל מפשעינו )ישעיה‪-‬נג‪ ,‬ה(‪ .‬והם צדיכים‬
‫להיות במלחמה הזאת הנראית לפנינו — ביניהם‪ ,‬ובאמת אינו אלא בנגד‬
‫הס״א‪ .‬ועל כן הנה רעיא מהימנא המשיך ההארה הזאת להם‪ ,‬והיתה‬
‫הולכת להעביר סיתום הרעה הנמשך‪ ,‬מאחר שאין תלמידי חכמים למטה‬
‫לומדים לשם שמים כראד‪ .‬והם בתחלה היתה הארתם חזקה בסוד‬
‫המגן‪ ,‬ולכן נצולו מן האבן‪ ,‬כי לא הוצרכו למחץ‪ .‬ואז היה ממשיך‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫נ‬

‫המשך יותר גדול בסוד שית אבניץ‪ ,‬שלבחינתם לא היה להם זה הכח‪,‬‬
‫וכל זה תבין עוד כאשר אפרש לך עני! הקירטא בס״ד‪ .‬ועוד החזירו‬
‫ההמשכה אליו‪ ,‬להעביר הרע מה שמתאחז מפני חטאו בסלע ובסוד הערב‬
‫רב‪.‬‬
‫והבן היטב‪ ,‬כי כל אלה הם תיקונים גדולים שנתקנים תמיד למעלה‬
‫על ידי הס״ר נשמתין דמתיבתא עילאה ומתיבתא דרקיע‪ ,‬וסודם שורש‬
‫כל נשמות ישראל‪ .‬והיינו כי כבר נתבאר במקומות רבים איך הנשמות‬
‫הם כפולות‪ ,‬והיינו שיש חלק אחד עליון והוא עומד למעלה‪ ,‬וחלק‬
‫אחד עומד למטה בתוך הגוף וסביבו‪ ,‬בסוד נר״ן ונשמה לנשמה‪ .‬וכן‬
‫נאמר במאמר לקמן‪ :‬לכל משריין דנשמתין דמקננין עמך בדיוקנא דילך‪,‬‬
‫ע״ש‪ .‬כי בסוד הדיוקנא של הנשמה‪ ,‬מתלבשות הנשמות האחרות לעשות‬
‫התיקונים הצריכים להעשות עמהם‪ ,‬והנה בסוד השרשים האלה עומדות‬
‫כל הנשמות של ישראל בסוד ס״ר‪ ,‬אע״פ שלמטה נתפשטו הנשמות‬
‫לפרטות הרבה‪ ,‬אך בשרשם הם רק ס״ר‪ .‬וכל נשמה כשחוזרת למקומה‪,‬‬
‫הולכת תחת השרש שלה ונכללת שם‪ .‬ואלה הס״ר הם נשרשים במתיבתא‬
‫עילאה ובמתיבתא תתאה‪ .‬ובמתיבתא תתאה הם הקושיות והמלחמות‪.‬‬
‫ובמתיבתא עילאה אינו כן‪ ,‬כמ״ש בז״ח בפרשת יתרו‪.‬‬
‫ותדע שיש קושיות שמתרצים‪ ,‬דש קושיות שאינם מתרצים‪ ,‬בסוד;‬
‫קושיא ותיובתא‪ ,‬וכבר נתפרש כל זה במקום אחר‪ .‬וכן יש ולטעמיך‪ ,‬שצריך‬
‫להחזיר המאור הנמשך בגבורה אל הממשיכו‪ .‬ובהתעבר הרע שנתאחז שם‪,‬‬
‫יעבור גם מבעל המאור הראשון‪ ,‬שהוא בעל ההלכה‪ .‬וכל זה הוא במלחמת‬
‫הרבים‪ .‬אך יש מלחמות יחיד‪ ,‬שכל אחד צריך להתחזק בתורתו ולהכניע‬
‫הס״מ‪ ,‬וצריך לטרוח על תורתו‪ .‬וכאשר ידע דגיע ללמוד תורה בדרכי‬
‫מלחמות ה׳ כנ״ל‪ ,‬אז הוא תיקן תיקון גדול באמת‪ .‬כי בהגיעו אל‬
‫האדר של הגן עדן שזכרנו‪ ,‬ישוט במחשבתו בסוד המ״ב דמ״ה‪ ,‬עד‬
‫שתאיר עליו אות אחת‪ ,‬או פסוק א׳ או ענק א׳‪ ,‬ואז הענק ההוא יהיה‬
‫לו לבסיס‪ ,‬בסוד הה׳ שזכרנו בפסוק‪ :‬הלא כה דברי כאש‪ .‬עד שיתלהבו‬
‫הגוונק ויכה בפטיש‪ ,‬והוא ילקוט משם מה שילקוט בכח הרומח אשר‬
‫יהיה בידו‪ ,‬כאשר יתלבש בשתק ותמחק‪ .‬ועל כן לא ישכח מן הרומח‬
‫ולא יעזבהו‪ .‬והוא מה שאמר הינוקא אל ר׳ אלעזר; אי תדבר מרומחך‪.‬‬
‫ובהכותו וימשוך עליו בסוד הרמ״ח‪ ,‬ימשוך אורות אשר אינם משיגים‬
‫היטב אליו‪ .‬וסוד הרמ״ח — ח׳ פעמים אל העולים כמנק אברהם‪.‬‬
‫וכן רמ״ח סודו רי״ו שהם ג׳ ע״ב‪ ,‬ול״ב נתיבות חכמה‪ ,‬ה ת רמ״ח‪.‬‬
‫וסוד ארנו״ן — אור נו׳׳ן בסוד חו״ב‪ .‬וכוונתו להכות ברמח זה את הס׳׳א‬
‫נא‬ ‫אדיר במרום‬
‫הסותמת‪ .‬וכן ישתמש מן החרב ומן הקשת ומן הקירטא הכל בזמנו‬
‫ובשעתו‪ .‬ואפרש לך עתה כלי דין אלה מה הם‪ ,‬ואופן ההשתמש בהם‬
‫דבר בעתו‪ .‬הרמח הוא הא׳ שצריך להחזיק בידו כל העומד למלחמה‬
‫זו‪ .‬כי הוא הממשיך האורות כנ״ל‪ ,‬בסוד קום עשה‪ .‬וכשאינו משיגם היטב‬
‫ישוב דכה הכאה אחר הכאה‪.‬‬
‫ומלבד זה צריך להמשיך כח הגבורה כדי להכניע הס״א המתחזקת‬
‫לסתום‪ ,‬בסוד הקושיות‪ .‬כי זה אינו ענץ חסרון והשגה שלא יוכלו להשיג‬
‫ולאחת‪ ,‬אלא זה הוא סיתום לאמה צד פרטי‪.‬‬
‫ואז יצטרך להריק החרב שהוא הדין האחר‪ ,‬וצריך בעדו הכנות‬
‫גדולות‪ .‬כי החרב נאמר בה לעשו‪ :‬ועל חרבך תחיה )בראשית כז‪ .‬מ(‪ .‬והוא‬
‫כי הגבורה משם הס״א מתחזקת‪ ,‬וצריך לקחת החרב מידו‪ ,‬ותהיה‪ :‬חרב‬
‫לה׳‪ ,‬ואז היא מכנעת הס״א‪ .‬ולכן צריך לכלול אותה מיד בשם יהו״ה‬
‫ב״ה‪ .‬והיינו יו׳׳ד רישיה דחרבא‪ .‬ד״ו גופא דחרבא‪ ,‬ה״א ה״א ת ‪ p‬פיות‬
‫דילה )זח״ג רעד‪ .(:‬ואז צריך להכות בה את הנחש לעשותו פסקי פסקי‪,‬‬
‫והוא סוד גדול‪ .‬דע כי חרב עולה גז״ר‪ ,‬מלשון‪ :‬לגחר ים סוף לגזרים‬
‫)תהלים קלו‪ ,‬יג(‪ .‬וסוד זה כי מדרגותיהם של ס״א מתחברים מ חד‪,‬‬
‫ואז עושים קיטרוג למקום שהן מגיעים שם‪ .‬ואז צריך שכח הגבורה‬
‫של הקדושה תפרידם‪ ,‬בסוד‪ :‬יתפרדו כל פועלי און )תהלים צב‪ ,‬י(‪,‬‬
‫ואז אינם יכולים עוד לסתום‪ .‬ותדע שהס׳׳א מתחזקת להתאחז בו״ק‪,‬‬
‫ובסוד החרב הזה מפרידים אותם‪ .‬והיינו כי חותכים אותה כל מדדגה‬
‫בפני עצמו‪ .‬ואז כל מדרגה נשארת כפויה תחת המדרגה שהיא כנגדה בקדושה‪.‬‬
‫ולכן צריך לכוון בחרב הזה להניעו לכל הו׳׳ק‪ .‬וצריך למלאות חרב זה‬
‫דם‪ .‬בסוד‪ :‬חרב לה׳ מלאה דם )ישעיה לד‪ .‬ו(‪ .‬והוא כי כל מה שהוא‬
‫בקדושה צריך להיות נכלל בתא דאד׳׳ם‪ ,‬וצריך לעשות הא׳ שבתוך שם‬
‫מ׳׳ה‪ .‬יהו׳׳ה‪ ,‬בסוד כ״ו — יו׳׳י‪ ,‬חה יהיה החרב כנ״ל‪ .‬ותתמלא ד׳׳ם‬
‫ממה שנשאר משם מ״ה‪ .‬ואז הכל ע׳‪ ,‬בסוד ניקוד שם אלהים‪ .‬ואז‬
‫צריך למלאות החרב בסוד ס׳ פולסי דנורא‪ ,‬ובכחם תסובב לו״ק ותפר ‪T‬‬
‫הס׳׳א משם‪ .‬ותעשה אותם חתיכות חתיכות‪ ,‬בסוד‪ :‬פמור לרשעים)סנהדרץ‬
‫עא‪ ,(:‬ולא בסוד חבור‪ ,‬ואז האור יוכל להאיר‪.‬‬
‫והנה העת שצריך להשתמש ממנה‪ ,‬הוא בשעה שמתקשה אמה‬
‫דבר בענץ עצמו שהשגת כבר‪ .‬והוא סוד החרב החותך רק מקרוב‪.‬‬
‫ואם המלחמה בץ רבים תהיה‪ .‬הנה צריך להתעודד אל בעל ההלכה‬
‫בחרב זה לחתוך הנחש שגורם המיתום בהלכתו‪ .‬ועל כן אמר ר׳‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫גב‬

‫אבא לההוא ינוקא‪ :‬הא שננא דחרבא לגבך‪ ,‬כששאל לו בענץ עצמו‪,‬‬
‫שהיה מוקים בענין התבן והמוץ‪ ,‬ושאלו איך יהיה בא ‪ p‬ישראל‪.‬‬
‫ואם ביר בעל ההלכה יהיה כח‪ ,‬ישיב כאשר השיב הינוקא; אתקפנא‬
‫במגן וצינה וכר‪ .‬ואז יקבל הכאות החרב במגן‪ ,‬כמ״ש לך כבר‪ ,‬דתלהטו‬
‫האורות אלה באלה ומסתלקים במנוחה ושלום‪.‬‬
‫אך הקשת הוא מאיר בנוק׳‪ ,‬אבל מצד היסוד‪ .‬וצריך לזרוק בו‬
‫שלשה חצים‪ ,‬בסוד‪ :‬ואני שלשת החצים צדה אורה וכר )שמואל א כ‪,‬‬
‫כ(‪ .‬כי הקשת סוד היסוד‪ ,‬ונזרקים בו ויוצאים ממנו ג׳ טיפץ דמוחא‬
‫היורדים מחב״ד‪ .‬וצריך לחזק הקשת והיתר‪ ,‬והם שני וד״ן‪ ,‬וסודם יסוד‬
‫ות״ת‪ .‬ושלשה טיפין יורדין שם‪ ,‬והם יו״ד א׳ בתלת קוצץ‪ ,‬ונעשה‬
‫הכל וי״ו‪ .‬ואז הם כ״ב‪ ,‬בסוד כ״ב אותיות התורה‪ ,‬בסוד; בך יברך‬
‫וכר )בראשית מח‪ ,‬כ(‪ .‬ושמם שם כ״ב אותיות אנקתם וכר‪ ,‬היוצא‬
‫מפסוק; יברכך יאר ישא כר )במדבר ו‪ ,‬כד(‪ .‬וצריך להכץ החץ כראד‪,‬‬
‫והוא כי זאת היו״ד שאמרנו הנה היא כלולה מג׳ יורץ‪ ,‬אם כן היא למ״ד‪.‬‬
‫והשלשה יודין סודם שלשה הדו״ת שהם ע״ח‪ ,‬הרי ק״ח כמנין חצי‪ .‬ונמצא‬
‫סוד הקשת‪ :‬ברכות לראש צדיק )משלי י‪ ,‬ו(‪ ,‬שתחתום ]נ״א; שתחתוך[‬
‫ותכנע הס״א והאורות יתרבו ויאירו‪ .‬ותשתמש מזה בבוא לך קושיות‬
‫וספיקות ממקום אחר חוץ לעניניך‪ ,‬דהיינו סתירות ודומיות‪ ,‬והוא הזיץ‬
‫המגיע מרחוק‪.‬‬
‫והזיין הנכבד והתקיף מאד הוא הקירטא‪ ,‬היא אבן בוחן גבורי‬
‫החיל‪ ,‬לדעת איש גבורתו‪ .‬ובה נתחזק דוד על הפלשתי וימיתהו‪ .‬ורעיא‬
‫מהימנא כחו גדול בקירטא הזאת להמית את הנחש‪ ,‬כמבואר בכמה מקומות‬
‫בזוהר ובתיקונים‪ .‬ותראה שבפרשת )דברים( ]עקב דף רע״ב ע״א ברע״מ[‬
‫מביא דברי הינוקא‪ ,‬שאמר שם מה שעשה כבר בקירטא שלו נגד ס״מ‪,‬‬
‫ואמר‪ :‬והרסנא בנינא דיליה ואשפלנא ליה לתתא‪ .‬ואפרש לך עתה‬
‫ענינה‪ ,‬והסדר להשתמש ממנה‪ .‬והנה סוד הקירטא הוא סוד אבן דלא‬
‫בידין )דניאל ב‪ ,‬לד(‪ ,‬היורדת ומחת לצלמא‪ .‬ולכן מי שיודע להמשיך‬
‫האבן הזאת ממקום נכון ולהגיעה אל הצלם‪ ,‬ודאי ישברהו‪ .‬וסוד זה‪,‬‬
‫כי הנוק׳ היא הוכנה להעבד לצורך המלך ב״ה‪ ,‬והיא הצריכה להתקשר‬
‫בכל המאורות‪ ,‬כי היא באמת מאנא דכולא ובה נקשרים כולם‪ .‬חו עיקר‬
‫העבודה וסוף השלימות אשר יהיה לעולמות כולם‪ .‬כי כאשר תיקון‬
‫קשר זה יהיה נתקן בקביעות‪ ,‬משם ולהלאה זמן ־קבלת השכר הנצחיי‬
‫יהיה‪ .‬ועוד תשמע פירוש כל הדברים האלה לקמן בס״ד בפירוש‪ :‬אורחא‬
‫דפלגותא דשערי‪ ,‬כי שם מקום פירוש כל הענינים האלה‪.‬‬
‫נג‬ ‫אדיר גמרום‬
‫ותדע כי הנה כתיב‪ :‬המה יבנו ואני אהרוס)מלאכי א‪ ,‬ד(‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי‬
‫הס״א מחברים מדרגות למדרגות ועושים בנינים‪ ,‬עד שעושים מגדל אחד‪,‬‬
‫וסודו מגדיאל‪ .‬והוא מגדל שבנו דור הפלגה‪ ,‬וכחם משבירת מלכים‬
‫הראשונים‪ ,‬והיינו שם ב״ן שבו היתה השבירה‪ .‬ובסודו הם בונים בנץ‬
‫מצד ב״ן‪ ,‬תהו‪ :‬המה יבנו וכד‪ .‬ותדע מה מתחזק בקדושה נגד המגדל‬
‫הזה‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬אני ראשון ואני אחרון )ישעיה מד‪ ',‬ו(‪ ,‬וסוד זה‬
‫היא עליית הנוקבא להתקשר בכל המאורות כולם‪ .‬והוא מה שנזכר‬
‫כמה פעמים‪ :‬דסלקת עד אין סוף ונחתת עד אץ תכלית‪ ,‬כי היא עולה‬
‫ממנה ולמעלה‪ ,‬ומקשרת בה הכל‪ .‬והיא יורדת ממנה ולמטה‪ ,‬ומקשרת‬
‫בה כמו כן כל המציאות‪ ,‬והיינו בי״ע וכל הנבראים‪ .‬ואז נמצאת היא‬
‫כלולה מכל המאורות ביחד‪ .‬והוא סוד‪ :‬יקוו המים מתחת השמים אל‬
‫מקום אחד )בראשית א‪ ,‬ט(‪ ,‬שהיא הניק׳ שבה נקשרים כל המאורות‬
‫כולם — העליונים יורדים‪ ,‬והתתתונים עולים‪ .‬ונמצאת היא כלולה מכל‬
‫המציאות‪ .‬ואם ידעת סוד העבודה באמת איך הכל הוא תיקון המלכות‪,‬‬
‫תבץ כל זה לאשורו‪ ,‬ואני איני יכול להאריך עתה בזה‪ .‬ובהיות זאת‬
‫האבן כלולה מן הכל‪ ,‬הרי כבר היא שלימה בכל כח ועצמה הצריך‬
‫לה‪ .‬והיא באמת אבן‪ ,‬בסוד שם ב״ן‪ ,‬וא׳ מתחבר בו בסוד יהו״ה דז״א‪,‬‬
‫דהיינו יו״י‪ .‬והוא ג״ן‪ ,‬בסוד ג״ן סדרים דאורייתא‪ .‬ואז היא הולכת‬
‫בכל תוקף אל ס״מ הרשע‪ ,‬ומכה אותו מכה שאין לו עוד תקומה‪.‬‬
‫וכל זה בסוד‪ :‬אני‪ ,‬שהשכינה נקראת כך בעשותה המעשה הזה כנ״ל‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬אני ראשון ואני אחרון‪ ,‬והוא אין‪ .‬ותראה עוד פירוש זה לפנים‬
‫בס״ד‪.‬‬
‫והנה המגדל שהיה בנוי נאמר בו‪ :‬אויר מגדל משכח )סנהדרין‬
‫קט‪ .(.‬שהוא גורם שכחת התורה והתעלמה‪ .‬והקירטא יש לה כח להפיל‬
‫המגדל הזה ולגלות האורות העליונים‪ ,‬ולכן עומק הסודות נגלים בכת‬
‫הקירטא הזאת‪ .‬ואומר לך עתה כח סרר תשמישה כראוי‪ .‬הנה מלכות היא‬
‫הקלע‪ ,‬בסוד ה׳ אחת‪ .‬וצריך להמשיך לה ה׳ גבורות מאימא‪ ,‬והם ה׳‬
‫חלוקי אבנים מן הנחל )שמואל א יז‪ ,‬מ(‪ .‬והם ה׳ שמות כזה‪ :‬יו״ד ה״ה‬
‫וא״ו ה״ה כולם בסוד ג״ן‪ .‬ובכחם יהיו נקשרים כל הה׳ פרצופים בנוק׳‪,‬‬
‫כולם בסוד גבורה נגד הס״א‪ .‬ולכן יהיו נעשים* בה אבן אחת‪ ,‬כי‬
‫כולם נקשרים בה ונקשרים זה בזה‪ .‬ואז בכת זה זורקים אותה עד אין‬
‫סוף ועד אין תכלית‪ ,‬והיינו לקשר כל פרטי המאורות למעלה ולמטה‬
‫עד אין סוף ית״ש‪.‬‬
‫ותדע שזה סוד היחוד של שמע ישראל‪ .‬כי הה׳ תיבות הם הה׳‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫נד‬

‫אבניף׳‪ .‬ובאחד נעשים כולם אחד בסוד היחוד‪ ,‬ואז עולה עד אין סוף‬
‫ועד אין תכלית‪ .‬והנה ה׳ פעמים גן הוא דס״ה‪ ,‬וסודו סה״ד‪ .‬ואז לילית‬
‫שהיא סה״ד נכנעת‪ .‬והיא בית הסהד שגודמת סיתום לאודות ולנשמות‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬בת מלך אסודה בבית הסהד בגלותה‪ ,‬ונשבד זה הסהד והאודות‬
‫מתגלים‪ .‬ואז נעשית זה האבן הר״ס‪ ,‬והורסת בנינא דס״א‪ ,‬שהוא אבן מצור‬
‫מצד ב״ן כנ״ל‪ .‬והוא מצור בסוד הצרה‪ ,‬ואז האבן הזאת מחת לצלמא‬
‫והורסת זה המצור‪ .‬ולכן אמר הינוקא‪ :‬והרסנא‪ ,‬דייק לומר הרסנא‪ ,‬בסוד‬
‫הר״ס זה‪ ,‬והרסנא בנינא דיליה‪ .‬והוא ממש ענין הפסוק‪ :‬המה יבנו ואני‬
‫אהרוס )מלאכי א‪ ,‬ד(‪ .‬כי בסוד אני‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬הוא הורס את הבנין של האבן‬
‫'‬ ‫מצור‪ ,‬הרס ממש‪.‬‬
‫והנה נקראת כך‪ :‬קירטא‪ ,‬שהיא עולה ש״ך‪ ,‬בסוד ה׳ פעמים רץ‪.‬‬
‫והיינו הה׳ שאמרנו שהיא נוקבא‪ .‬וסוד חלוקי האבנים הוא סוד רבוע הב״ן‬
‫שעולה קד״ם כמנץ חלו״ק‪ .‬והנה ה׳ פעמים קדם הוא כת״ש‪ ,‬והוא סוד‪:‬‬
‫אם תכתש את האויל במכתש )משלי כז‪ ,‬כב(‪ .‬כי בסוד זה המכתש‬
‫נאמר באבן הזאת‪ :‬והדקת המון)דניאל ב‪ ,‬לד(‪.‬‬
‫ואודיעך גם כן שיש קירטא זאת שאמרתי לך‪ ,‬והוא קירטא דדוד‪ .‬ד ש‬
‫קירטא יותר גדולה והיא קירטא דמשה רעיא מהימנא‪ ,‬והוא ענין זרקא מקף‬
‫שופר הולך סגולתא‪ .‬והוא כי קירטא דדוד היא בה׳ אבנין‪ ,‬מצד הה׳ פרצופין‬
‫לבד‪ .‬אך הקירטא דמשה היא בסוד תלת רישין‪ ,‬והוא מעלה אותה יותר‬
‫מכל אחרים‪ ,‬ומקשר בכחות גדולים שאין יכולת לאחרים לקשר אותה‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי לפי מה שמכינים אותה בתחלה‪ ,‬כך היא עולה ומתדבקת‬
‫בשעת הזריקה‪ .‬והקירטא שתיקן דוד היתה רק בסוד הה׳ פרצופים‪ ,‬וסודם‬
‫חג״ת נ׳׳ה‪ ,‬שבינה מתפשטת בהם בסוד הנחל‪ .‬אך משה מכץ אותה‬
‫בסוד חב״ד‪ ,‬ובסודם התלת רישין‪ .‬ותשתמש מן הקירטא להמשיך עומק‬
‫הסודות‪ .‬ובזריקת אבן אחר אבן — תיקון אחר תיקון‪ .‬הנה תגלה‬
‫תמיד אורות וסודות גדולים‪ .‬וכן היה הינוקא אומר‪ :‬לאלקאה בקירטא‬
‫בבהילו אבנא בתר אבנא‪ .‬והוא ענין‪ :‬ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן‬
‫)שמואל א יז‪ .‬נ(‪.‬‬
‫והנה צריך אתה להתחזק במלחמתך ולא תחלוש זרועך‪ ,‬כי לפעמים‬
‫נסתרים האורות בתוך סלעים גדולים‪ ,‬וצריך להגיע עדיהם והוא עמל וטורח‬
‫גדול‪ .‬וגם בראותם אבני הקלע באים להם‪ ,‬או חצי הקשתות‪ ,‬ילכו‬
‫ויסתתרו האורות יותר‪ .‬ואל תקשה איך ילכו ויסתתרו האורות‪ ,‬הלא חשקם‬

‫‪ . 12‬עי׳ קיצור הבונות עם׳ קל׳׳ד בונות הושע״ר‪ .‬ועי׳ תקט׳׳ו תפלות סי׳ תצ״ז‪.‬‬
‫צה‬ ‫אדיר במרום‬
‫להיטיב ולהגלות‪ ,‬ולא להסתתר‪ .‬כי לא בקי עדיין אתה בדרך החכמה‪.‬‬
‫ואבינך אתה הסוד הגדול הזה‪ ,‬ותבין לשון אחד מן הלשונות הנסתרים‬
‫בספר הזוהר המדבר על פי הדרכים האלה שפירשתי לך עד עתה‪.‬‬
‫בפרשת פנחס דף רל״ח ב׳ ברעיא מהימנא אמרו‪ :‬אדהכי הא רעיא‬
‫מהימנא נפיק מההוא סלע ואמר‪ ,‬בוצינא קדישא מה מועיל לי לאתטמרא‬
‫מקמך‪ ,‬דהא לא שבקנא אתר דלא עאלית לאתטמרא מינך ולא אשכחנא‪,‬‬
‫אי הכי לית לן לאתכסאה מינך‪ .‬ודרך המאמר הזה עמוק‪ ,‬כי איך‬
‫נבין שירצה הרעיא מהימנא ללכת להסתתר בכל מקום אשר יוכל מלפני‬
‫בוצמא קדישא‪ ,‬וכי היה מכריח אותו או מיצר לו‪ .‬אך הענין הוא‪,‬‬
‫דע כי השכינה נסתרת בתוך הקליפות‪ .‬וכאשר יתעורר עליה המלך‬
‫לבקש אותה‪ ,‬הנה לא תמציא עצמה מ ‪ ,T‬אלא אדרבא נכנסת מקליפה‬
‫לקליפה‪ ,‬כדי שיצטרך כביכול המלך ללכת בכל הקליפות למצוא אותה‪ ,‬ואז‬
‫כל קליפה נכנעת לפניו ונשברת‪ .‬ונמצא שכאשר יוצאה על ידו אחר כך‪ ,‬אינה‬
‫יוצאת מקליפה א׳ לבד‪ ,‬אלא מכל הקליפות‪ .‬כי בראותה עת רצון והאהבה‬
‫מתחזקת בסוד היחוד‪ ,‬אז הוא זמן שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור‪ .‬ולכן‬
‫אפילו שלפי אותה קליפה שהיא שם לא היה צריך כל כך טורח‪ ,‬הנה לא‬
‫תדביק המלכות התעוררותה מלמטה למעלה להשלים האורות העליונים‬
‫מיד‪ .‬אלא עד שיעשה המלך הפעולה הגדולה הזאת להשבית כל מתנכר‪.‬‬
‫ובין כך ובין כך האורות הולכים ומתחזקים יותר והאהבה מתלהבת‪,‬‬
‫והוא סוד‪ :‬מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו׳ )שה״ש ח‪,‬‬
‫ז(‪ .‬ח״ס‪ :‬אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת וכו׳ )משלי ה‪,‬‬
‫־ט(‪ ,‬וסוד‪ :‬אחות לנו קטנה ושדים אין לה )שה״ש ח‪ ,‬ח(‪ .‬ד ש בכאן‬
‫סודות גדולים ונעלמים מאד‪ ,‬אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳‬
‫אלהיו‪ .‬רק אינני יכול לפרשם בכאן‪ ,‬כי אין למסור אותם אלא להגון‬
‫וראד מאד‪ ,‬ובלחישה‪ ,‬ומתוך אימה ויראה ורתת חיעה‪ .‬רק מה שאומר‬
‫לך‪ ,‬אומר כמאן דמסיק תעלא מבי כרבא‪ ,‬למען תבין הדברים אשר‬
‫אני מפרש לך פה‪.‬‬
‫וזה כי שלמות אורות הז״א היא הנוק׳‪ .‬ושלימות אורות הנוק׳‪ ,‬בגילד‬
‫אימא עליה‪ ,‬והוא סוד‪ :‬לא זז מחבבה עד שקראה אמי)זח״ג רכב‪ .(.‬וזה סוד‬
‫שם קס״א‪ .‬ולכן בעל אבירה מחזר על אבידתו)קידושין ב‪ .(:‬וזה השלימות‬
‫יתחיל ולא יגמור עד מלחמה נגמרת‪ .‬ועכ״פ‪ :‬דדיה ירווך בכל עת באהבתה‬
‫תשגה תמיד )משלי ה‪ ,‬יט(‪ .‬ונמצאת לומד‪ ,‬שבהיות התיקונים הגדולים‬
‫הולכים להגיע אל המקדם אשר הוכן להם‪ ,‬לא ירצו האודות לפעמים‬
‫לקבלם‪ ,‬דסתתרו אז יותר‪ ,‬למען יתחזק עוד המתקן להעביר גם את‬
 ‫אדיר גמרום‬ ‫ג‪1‬‬

‫ההסתר ההוא‪ .‬וסוד הדבר‪ :‬אכן אתה אל מסתתר )ישעיה מה‪ ,‬טי(‪ ,‬ואין‬
‫אומר‪ :‬נסתר‪ ,‬אלא‪ :‬מסתתר‪ .‬כי רצונו הסתר אחר הסתר‪ ,‬חה האל הוא‬
‫השכינה‪ ,‬בסוד‪ :‬אל תחרש ואל תשקוט אל )תהלים פג‪ ,‬ב(‪ .‬וגם בזה‬
‫תבין הסוד שפירש הינוקא על פסוק‪ :‬גבורי כח עושי דברו )תהלים קג‪,‬‬
‫כ(‪.‬‬
‫והלא כבר שמעת סדרי המלחמה‪ ,‬ונקרא זה דרך היראה‪ .‬ויש‬
‫דרך אחר ונקרא דרך אהבה‪ ,‬מתחיל אחר השריין ורומחין‪ ,‬והוא מ״ש‬
‫בכאן‪ :‬אזדרזו בתיקוניכון בעיטא ובחכמתא וכר‪ ,‬כי דרך האהבה‬
‫אחז רשב״י בתיקון הזה‪ ,‬כדלקמן‪ :‬אנן בחביבותא תליא מלתא‪ .‬ועתה‬
‫אפרש לך זה הדבר היטב‪ ,‬כשהעלה האדם את עצמו להגן ונתלבש במצוה‪,‬‬
‫יש שני דרכים להמשיך אליו אורות החכמה‪ ,‬או בדרך יראה‪ ,‬להכניע הס״א‬
‫בגבורות מלחמה‪ .‬או בדרך אהבה‪ ,‬והוא להתדבק בדביקות גדול במאורות‪,‬‬
‫ולהמשיך בדרך חסד האורות אליו‪ .‬וזה צריך לבחור‪ ,‬לפי הזמנים‬
‫והתיקונים‪ .‬וכללות סדר האהבה הזאת‪ ,‬הוא לעשות עצמו מרכבה לאורות‬
‫העליונים ולדבק בם‪ ,‬וזאת היא האהבה שהתורה ניתנה בה‪ .‬והיא קשר‬
‫המאורות המגיע אל נשמות ישראל‪ .‬ושורש האהבה הזאת היא בשם‬
‫יאאא של מ״ה‪ ,‬כמו שאפרש לך לקמן בס״ד‪ .‬והאהבה היא אח״ד‪,‬‬
‫קשר היחוד‪ .‬ושורש כל זה הוא העצה‪ ,‬שהוא סוד כליות יועצות‪ .‬והוא‬
‫מ״ש‪ :‬אברך את ה׳ אשר יעצני אף כר )תהלים טז‪ ,‬ז(‪ .‬כי כל זה‬
‫תלוי בסוד עץ החיים‪ ,‬שהוא מתפשט בכמה ענפים‪ ,‬אך אינו יכול‬
‫להתפשט ולהוציא פירות אלא על ידי אימא המתפשטת ושורה עליו‪ .‬והוא‬
‫סוד‪ :‬והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו)שם א‪ ,‬ג(‪ ,‬והפלגי‬
‫מים הם בסוד אימא‪ .‬וצריך שתדע דרכי עץ החיים הזה היטב‪.‬‬
‫העץ הוא צלם‪ ,‬והוא ק״ס כזה‪ :‬י׳ פעמים ה׳‪ ,‬ה׳ פעמים י׳‪ ,‬ר פעמים‬
‫ה׳‪ ,‬ה׳ פעמים ר‪ ,‬וכשאימא מתפשטת בו נעשה עצה‪ .‬והוא סוד‪ :‬לא תשחית‬
‫את עצה לנדות וכר )דברים כ‪ ,‬יט(‪ .‬כי אזי נעשה בסוד דו״ן וסודו‪ :‬עץ‬
‫מאכ״ל שהוא יאהדונה״י‪ .‬אך הס״א הוא אילן סרק בפירוד בלא יחוד‪,‬‬
‫וזהו‪) :‬אשר( ]כי[ לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת )שם כ(‪.‬‬

‫והנה בינה היא גילוי של חכמה‪ .‬ובהיות בינה מתפשטת על זה‬

‫העץ הנה עדיין החכמה סתומה‪ ,‬עד סוף התפשטותה שאז מתיישבת‬
‫במקומה‪ ,‬והוא בנ״ה‪ ,‬בסוד כליות‪ ,‬ואז נקרא שנשלם העצה‪ .‬ולכן‪ :‬כליות‬
‫יועצות )ברכות סא‪ ,(.‬כי כל אחד מהן נקרא כל‪ ,‬שהוא כללות הר שערי‬
‫בינה‪ .‬כי כל ההתפשטות נכלל לימין והוא כוליא ימנית‪ ,‬ונכלל לשמאל‬
‫נז‬ ‫אדיר במרום‬
‫והוא כוליא שמאלית‪ ,‬ומאלה הב׳ ביחד נבנה הלב בב׳ בתים‪ .‬והוא‬
‫מסתלק יותר למעלה למקום הת״ת — גוף האילן‪ ,‬ונדבק שם‪ .‬וסוד זה כי‬
‫כשיגיע ההתפשטות לכליות‪ ,‬אז חכמה שהיתה סתומה יוצאת ונובעת‪,‬‬
‫והיינו כליות נובעות חכמה‪ .‬ואז מתגלים ל״ב נתיבות חכמה‪ ,‬תהו הל״ב‬
‫הנעשה מן הכליות‪ .‬והכליות הם כל כל‪ ,‬הרי מאה‪ ,‬וסוד זה‪ :‬חכ״ם ל״ב‪,‬‬
‫שעולה מאה‪ .‬ולכן כתיב; ובלב כל חכם לב נתתי חכמה )שמות לא‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫ותראה כי ק ״ס מתחלק לה׳‪ ,‬כל חלק הוא ל״ב‪ .‬ואז נכלל הכל בלב‪,‬‬
‫והיינו הלב — ה׳ ל״ב הוא ק״ם‪ .‬ואז מיד כל הענפים מתחזקים ומוציאים‬
‫פירות‪.‬‬
‫והנה אז מתחברים הכל בסוד האהבה‪ ,‬וקשרים הרבה נעשים בסוד זה‪.‬‬
‫ובתחלה מתקשר הקו האמצעי שהוא בסוד הגוףני העיקרי‪ ,‬ונקשר יאאא‪.‬‬
‫יו׳׳ד בכתר‪ ,‬והוא שער הנ׳ מהנ׳ שערי בינה המתפשטים בזה העץ‪ .‬וג׳‬
‫אלפין בדת״י‪ ,‬והיינו ג״פ אור שעולה כמנין כתר‪ ,‬כי יוצאין מן הכתר‬
‫דהיינו היו׳׳ד‪ .‬והיו׳׳ד עצמה סודה אחד‪ ,‬דהיינו יו׳׳ד וג׳ קוצץ‪ ,‬הרי י׳׳ג‬
‫כמנין אח׳׳ד‪ .‬ועל כן הם י׳׳ג בבחינת היו״ד עצמה‪ ,‬והם י״ג בהתחבר‬
‫היו׳׳ד עם שאר הקו‪ .‬וכל זה בסוד עצה הזאת‪ ,‬בסוד‪ :‬מרבה עצה‬
‫מרבה תבונה )אבות ב‪ ,‬ז(‪ ,‬בנ׳ שערי בינה אלה‪.‬‬
‫ועוד נקשרים חב״ד דז״א בסוד א׳׳ל‪ ,‬דהיינו ייאי דס״ג‪ ,‬שהוא אימא‬
‫המתפשטת‪ .‬ונמצא שיש כאן ב׳ קשרים‪ :‬קשר א׳ בסוד כדת״י‪ ,‬וקשר א׳‬
‫בסוד חב״ד‪ .‬והא׳ סודו ב׳ פעמים אחד‪ ,‬א׳ בכתר עצמו‪ ,‬וא׳ בהתחברו‬
‫בדת׳׳י‪ .‬וזה סוד‪ :‬הלא אב אחד לכולנו )מלאכי ב‪ ,‬י(‪ ,‬שהוא הכתר‬
‫הזה שסודו אצילות בסוד אבא‪ .‬אל אחד בראנו‪ ,‬חהו קשר חב׳׳ד‬
‫שהוא א׳׳ל‪ ,‬וקשר דת׳׳י שהוא אחד‪ ,‬וזהו בסוד אימא בריאה‪ .‬והנה‬
‫כל אלו השמות ביחד עולה ז׳׳ן‪ ,‬דהיינו; אחד אל אחד‪ ,‬וסודו‪ :‬ז׳׳ן‬
‫ומפרנס‪ .‬ואז נאמר‪ :‬ומזון לכולא ביה )דניאל ד‪ ,‬ט(‪ .‬ונמצא שכבר הגיע‬
‫העץ להוציא מזון לכלא‪ ,‬והכל בסוד האהבה שהוא התדבקות כנ׳׳ל‪ .‬וצריך‬
‫לעשות עצמו כדמות שלמעלה ממש‪ ,‬להתקדש גם הוא באהבה הזאת‪.‬‬
‫ועל כן יכוץ גופו כולו מרכבה לספירות^'‪ .‬ראשו לכתר בסוד העצה‬
‫הזאת‪ ,‬ומוחיו לחב׳׳ד‪ .‬ולכן אמר להם‪ :‬בעיטא בחכמתא ובסוכלתנותא‬
‫‪.‬‬ ‫בדעתא‪.‬‬

‫‪ . 13‬נ׳׳א; נוף‪ .‬וכן להלן בכל מקום שכתוב גוף האילן וכדו׳‪ ,‬בכת׳׳י כתוב; נוף‪ .‬והוא‬
‫אותו משמעוו^‬
‫‪ . 14‬עי׳ שער רוח הקודש יחוד כ׳׳א‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫נח‬
‫ואפרש לך עתה כל עניני עץ החיים הזה כהוגן‪ ,‬גופו וענפיו ופירותיו‪,‬‬
‫הכל על נכון‪ .‬ותדע הליכותיו לאחוז בו ולאכול מפריו להחיות נפשך‪.‬‬
‫ותדע רומו ומראיתו‪ ,‬ומימיו אשר הוא שתול עליהם‪ ,‬וצפרים המקננים‬
‫בין ענפיו‪ ,‬והחיות העומדים בצל קדשו‪ .‬כולם דרכים ידועים לבעלי‬
‫החכמה ללכת בהם על מתכונתם‪ .‬ושדש הכל — עוז האהבה ותוקף‬
‫הדביקות‪ .‬ועל כן אל ישיאך לבך לגשת אל דדכיו‪ ,‬אם אינך מוצא‬
‫את לבך שלם באהבה הזאת כראוי‪ ,‬כי לא תצליח‪ .‬ותדע שהמתדבקים‬
‫באהבה הזאת יוכל לקרות אותם כאשר קרה לבן עזאי‪ ,‬שנאמר בו; יקר בעיני‬
‫ה׳ המותה כו׳ )תהלים קטז‪ ,‬טו(‪ ,‬מפני התדבקו בחסד ונשאד דבוק שם‬
‫בדוב האהבה‪ .‬ועל זה כתיב‪ :‬כי עזה כמות אהבה )שה״ש ח‪ ,‬ו(‪ .‬כי‬
‫מי שלא יקבל על עצמו לישאד מתדבק באהבה הזאת‪ ,‬לא יכנס בדדך‬
‫הזה‪ ,‬כי לא יעלה בידו מאומה‪ ,‬אלא אשד ענוש יענש מאד‪ ,‬באמוד לו‬
‫מי בקש זאת מידכם דמוס חצדי‪ ,‬ואני לא הייתי כותב אלה הדבדים‪,‬‬
‫אלא להודיע הדדת קודש דבדי דשב״י ז״ל‪ ,‬כי כל אלה הענינים נכללים‬
‫בדבריו אשר בעומק חכמתו היה מדבד את חבידיו הקדושים‪.‬‬
‫דע כי הנה מצאנו בחלומו של נבוכדנצד מפודש האילן הזה היטב‬
‫בכל חלקיו‪ ,‬חלק בחלק על מתכונתו‪ .‬ואמד שם‪ :‬דבא אילנא ותקף וכו׳‬
‫)דניאל ד‪ ,‬ח(‪ .‬ואל תקשה‪ ,‬והלא האילן ההוא היה הדמז על נבוכדנצד‬
‫והוא טמא ודאי‪ ,‬ואיך נפדשהו על עץ החיים‪ .‬כי באמת הוא סוד‬
‫גדול ועמוק מאד‪ ,‬והיה צדיך ביאוד גדול להעמ ‪T‬ך על סוף הדבד‪ .‬אך‬
‫בקצדה אודיעך‪ ,‬כי נבוכדנצד דשימו גדול מן הקדושה היה בו‪ ,‬שעליו‬
‫נאמד‪ :‬נבוכדנצד עבדי )עי׳ ידמיה כז‪ . ” 0 ,‬חה יען היה בא מכחו של‬
‫שלמה שנתדבק אל מלכת שבא‪ .‬חה הדשימו היה מתפשט בו בהתפאדות‬
‫גדול‪ ,‬והיה נראה ממש כדוגמא של מעלה‪ .‬ועל כן ממה שנזכד בו‪ ,‬תוכל‬
‫להבין ממנו מה שיש בקדושה‪.‬‬
‫וכל הדבדים האלה צדיך האדם לסדד ולתקן במחשבתו‪ ,‬ולעשות‬
‫עצמו מרכבה לכל הדבדים האלה‪ .‬הנה צדיך לתקן עיקד גופו של אילן‪,‬‬
‫ולעלות עד הראש‪ ,‬ששם הוא נתקן באי׳ השורה עליו‪ ,‬והיינו תיקץ‬
‫רישא דמלכא‪ .‬ואז נעשה העצה כנ׳׳ל‪ .‬וצריך להגיע אל רומו דמטי‬
‫לשמיא‪ ,‬והוא ת״ת אי׳ כתר דז׳׳א‪ .‬ואז מתתקן ]נ׳׳א‪ :‬מתקן[ הראש בכל‬
‫התיקונים שהזכרתי לך עד עתה‪ ,‬בקשרי הגוף בקו האמצעי ובקשרי‬
‫המוחין שהם הראש‪ .‬וגם תמשיך בת״ת הזה שהוא הכתר‪ ,‬כח מאבא‪.‬‬

‫‪ . 15‬עי׳ ח״ב עם׳ כ׳‪.‬‬

‫צט‬ ‫אדיר במרום‬
‫וסוד זה‪ :‬הלא אב אחד לכלנו )מלאכי ב‪ .‬י(‪ ,‬שלכן נזכר כאן הכתר‬
‫בסוד אב‪ ,‬מלבד מה שהוא באמת אב לכל האבות‪ .‬וגם אב הוא כתר‪,‬‬
‫כולל ב׳ — חו״ב‪ .‬אך באמת כאן נמצאת החכמה הצריכה להתגלות‬
‫בלב האילן הזה‪ ,‬כנ״ל‪ .‬והחכמה הזאת מתפשטת בסוד ודייו״י שעולה‬
‫מ״ו‪ .‬וגם כאן נכלל מ״ה וכוללו‪ ,‬הרי מ״ו‪ .‬ואז נקשרים שאר הקשרים‬
‫של אח״ד א״ל אח״ד‪ ,‬ועם המ״ו הזה הרי מזו״ן‪ ,‬חהו המזון לכלא‬
‫ביה‪ ,‬שזכרתי לך גם כן למעלה‪ .‬אך זה המזון יוצא מכאן‪ ,‬ונמצא אחר‬
‫כך בזמנו‪ .‬ותדע להמשיכו בזמנו אחר התפשטות הענפים חמן בישול‬
‫הפירזת‪ ,‬כי עתה הוא בהעלם‪ ,‬דתגלה אחר כך‪.‬‬

‫והנה כיון שהראש הזה נתקן‪ ,‬אז צריך לתקן מראהו שיתפשט לכל‬
‫הארץ‪ .‬והוא שכתוב שם‪ :‬וחזותיה לסוף כל ארעא‪ .‬כי עד שאין הראש הזה‬
‫מתחזק בכל כחותיו‪ ,‬הפנים נסתרים‪ ,‬והעינים כמו סתומים ואינם מאירים‬
‫אל המקום ששם צריכין להאיר‪ ,‬ונמצאת ההשפעה מסתתרת ומתעלמת‪.‬‬
‫אך בהתקן האורות כראח‪ ,‬אז נאמר‪ :‬יאר ה׳ פניו אליך )במדבר ו‪,‬‬
‫כה(‪ .‬חה נמשך בהתגברות החכמה שהיא החיים‪ ,‬לתקן הפנים האלה‪.‬‬
‫וסוד זה‪ :‬חכמת אדם תאיר פניו )קהלת ח‪ ,‬א(‪ .‬ולכן תתחזק להאיר‬
‫הפנים האלה בכח זה החכמה‪ ,‬ובכח זה הקשר שקשרת כבר בראש‪ ,‬שעלה‬
‫חשבונו נ״ז בסוד א״ל הוי״ה‪ .‬והוא מ״ש‪ :‬אל הוי׳ ויאר לנו )תהלים‬
‫קיח‪ ,‬כז(‪ .‬ואז תעשה פניך מאירים‪ ,‬ועיניך והשגחתך מתחזקים‪ ,‬להיות‬
‫מרכבה לחמו הזה המתהלך להגיע אל כל הא ‪ .p‬וזהו החיזו שאמר רשב״י‬
‫ז״ל לחביריו להתקן בו‪.‬‬

‫ועתה תלך לך אל הענפים לפשט אותם מן הגוף‪ ,‬איש על מקומו‪.‬‬

‫והענפים האלה הם מב׳ מינים‪ :‬הענפים המתפשטים מלמעלה אל הגוף‪,‬‬
‫והענפים המתפשטים מן הגוף ולחוץ‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬כי כמה מאורות‬
‫נמשכים מן הגוף לכאן ולכאן‪ .‬יש מהם שבאים מאימא שהוא הראש‪,‬‬
‫להמשיך אל הגוף‪ .‬והם משרשי הגוף אשר באימא מתפשטים אליו‪ .‬גם כי‬
‫לא נראה המקום שהם מתפשטים ממנו‪ ,‬כי הוא נעלם‪ ,‬ולא נראה אלא‬
‫המקום שמתחברים בו‪ .‬וסודם בגוף — הידים‪ ,‬וסוד זה‪ :‬שאו ידיכם‬
‫קודש )תהלים קלד‪ ,‬ב(‪ ,‬כי הם נגבהים לגבי אימא וממשיכים ממנה‬
‫אל הגוף הזה‪ .‬וכבר נתבאר לך במקום אחר‪ ,‬ולא אוכל להאריך עתה‬
‫בזה‪ .‬ויש מהם מתהלכים מן הגוף אל התחתונים להשפיע אל הבאים‬
‫לרגלו‪ ,‬ונשפלים לגביהם‪ .‬וסודם בגוף — הרגלים‪ .‬ואלה ואלה מתפשטים‬
‫לימין ולשמאל‪ ,‬והיינו חסד גבורה נצח הוד‪ ,‬ובענפים האלה תתקן כל‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ס‬

‫חלקיהם‪ ,‬עליהם ופירותיהם‪ ,‬והמקננים בהם כנ״ל‪ .‬וידיך ורגליך תעשה‬

‫מרכבה להם‪ .‬וסוד זה‪ :‬בידין וברגלין‪.‬‬
‫והנה תכינם עתה להוציא תולדותיהם אלה‪ ,‬ותחזק היסוד שהוא הפריה‬
‫ורביה‪ .‬וסוד זה‪ :‬פרי צדיק עץ חיים )משלי יא‪ ,‬ל(‪ .‬חה כי רק הצדיק יש בו‬
‫לפרות ולרבות‪ .‬שהפריה ורביה סודה‪ :‬ורב חסד )שמות לד‪ ,0 ,‬שהוא ריבד‬
‫החסדים‪ ,‬בסוד ור״ב חס״ד עולה פ״ר‪ ,‬והיינו פריה ורביה‪ .‬ועל כן תשים‬
‫דעתך להרבות החסד‪ ,‬ואז יצאו הפירות מכל הענפים כראוי‪ .‬אך צריך‬
‫אתה בתחלה להשקות את העץ מן הפלגי מים שהוא שתול עליהם‪ .‬והם‬
‫שני פלגים של מים‪ ,‬והיינו שני שמות מ״ה העולים תשעים כמנין מים‪.‬‬
‫והם א׳ להמשיך אל לאה‪ ,‬וא׳ להמשיך לרחל‪ ,‬היוצאות מב׳ מ״ה‪ .‬וסוד‬
‫זה‪ :‬אשר פריו יתן בעתו )תהלים א‪ ,‬ג(‪ ,‬כי לכל פרי יש עת הראד‬
‫לה‪ ,‬כי יש הראוי לרחל ד ש הראוי ללאה‪ ,‬בכל מיני זיווגיהם ומצביהם‬
‫כידוע בסדר ההנהגה‪ ,‬ולא אאריך בזה עתה‪ .‬והנה מאלה ב׳ הפלגים ישתה‬
‫העץ‪ ,‬ונכללים בצדיק שהוא עצמו צ׳‪ .‬ועדיין אין בו כח לתת פרי‪ ,‬אלא‬
‫כשיאיר עליו אור עינא פקיחא דעתיקא‪ ,‬שהוא המשגיח על יוסף‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫בן פורת עלי עין )בראשית מט‪ ,‬כב(‪ ,‬וכמ״ש לך בס״ד לקמן במקומו‪.‬‬
‫וסוד זה‪ :‬עץ — ע׳ וצ׳‪ ,‬וזהו‪ :‬כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן‬
‫בעתו‪ .‬ואז החיים שהם אהי״ה הוי״ה אהי״ה‪ ,‬יוציאו בו הפרי שלהם‪ ,‬והפרי‬
‫ינתן בעין טובה‪ ,‬שהיא בכת הארת עינא פקיחא‪ .‬ועל כן שום עץ הרע‬
‫לא ישלוט עליו‪ .‬והוא סוד‪ :‬ועליהו לא יבול‪ ,‬כי לא תוכל הס״א ליבש‬
‫שום מקור בסוד עין הרע ח״ו‪ ,‬כמ״ש לך לקמן בס״ד‪ .‬אלא‪ :‬ועליהו‬
‫לא יבול‪ .‬כי באמת צריך להכין הפרי והעלה‪ ,‬כי הכל צריך‪ ,‬והיינו‬
‫פנימיות וחיצוניות‪ .‬והפרי‪ ,‬בסוד‪ :‬ורב חסד‪ .‬והעל״ה‪ ,‬בסוד ז׳ פעמים י״ה‪,‬‬
‫המפורשים במקום אחר‪ .‬ובכת שם ע״ב שהוא החסד המאיר שם בכח‪ ,‬לא‬
‫יהיה העלה נבל‪.‬‬
‫ותתקן הצפרים המקננים בענפים‪ ,‬והם כמה נשמות התלדות בהם‪.‬‬
‫ותחת הענפים יעמדו החיות‪ ,‬שהם חיות הקדש‪ .‬כי הצפרים יקבלו‬
‫בסוד הת״ת‪ ,‬והחיות — בסוד המלכות‪ .‬והוא סוד‪ :‬תחותיה תטלל‬
‫חיות ברא )דניאל ד‪ ,‬ט(‪ ,‬בסוד מלכות‪ .‬וברא היינו ע״ב ק״ל‪ ,‬הנה‬
‫ה׳ רוכב על עב קל )ישעיה יט‪ ,‬א(‪ .‬וכל זה בסוד ה ‪T‬ים והרגלים‬
‫של הגוף‪ .‬עוד צריך לקשר כל אלה הענפים בכח אימא המתפשטת‬
‫בתוך האילן ומקשרו‪ ,‬והיינו צ׳ דצלם‪ .‬כי צל״ם הוא הע״ץ‪ ,‬וצ׳ הוא‬
‫התפשטות אימא בסוד מלך‪ ,‬ולקשר כל הענפים באי׳‪ .‬והוא סוד‪ :‬מלך לבני‬
‫ישראל )בראשית לו‪ ,‬לא(‪ ,‬כמ״ש לקמן בס״ד עוד דברים גדולים ועצומים‬
‫סא‬ ‫אדיר במרום‬
‫מאד כענין קשר הענפים הזה‪ ,‬שהוא כל התיקון‪ .‬ועל כן אמר רשב״י‬
‫ז״ל; אמלכי עליכון‪ ,‬בסוד אימא המולכת בתוך הגוף‪ ,‬דהיינו האילן‬
‫הזה‪.‬‬
‫והכל צריך להסתלק בסוד האהבה העצומה‪ .‬ולא תקרא אהבה‪ ,‬אלא אם‬
‫תגיע להשתוות ‪ -‬לחיים ולמות‪ .‬והוא סוד‪ :‬עזה כמות אהבה )שה״ש ח‪,‬‬
‫י(‪ .‬כי אם לא יגיע הדבקות אל השיעור הזה‪ ,‬בסוד; נפשי יצאה בדברו‬
‫)שה״ש ה‪ ,‬י(‪ ,‬אינה אהבה‪ .‬ועל כן אמר; למאן דברעוותיה חייא ומותא‪ .‬כי‬
‫‪r‬זבו עליו את הכל לעשות כרצונו‪ ,‬אם להחויר הגשמה לגוף בסוד‬
‫החיים‪ ,‬אם להשאירה דבוקה בשרשה‪ .‬ותראה כי הנה כך היה באמת‪,‬‬
‫שג׳ חברים מהם מתו בכח הדביקות הגדול‪ ,‬כמ״ש לקמן במקומו בס״ד‪.‬‬
‫ותדע ששלימות הזיווג הוא בהמצא זיווג היסודות‪ ,‬וגם זיווג הנשיקין‬
‫שסודם אהבה‪ ,‬שהוא התדבקות רוחא ברוחא והוא התדבקות גדול וגמור‪ .‬אך‬
‫אין כח לעורר זה על ידי התפלה לבד‪ ,‬אלא על ידי מסירת עצמו‬
‫למיתה‪ .‬וכבר פירש ענין זה היטב מרן האר״י וללה״ה‪ .‬ובהיות הרשב״י‬
‫רוצה לתקן תיקון זה בסוד האהבה‪ ,‬על כן היה רוצה שימסדו עצמם‬
‫למיתה‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫סב‬

‫]יחוד הגן[‬

‫ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה ‪ /‬מכאן שאין‬
‫הברכה מצויה אלא בשדה‪ .‬הא כיצד‪ ,‬לוקטים בשדה ומכניסים‬
‫לחצרות ולבתים‪ .‬הלוקט לוקט וכלי זיינו בידו‪ ,‬הרומח והסייף והקשת‬
‫והקלע‪ .‬צופה על משמרתו ונלחם ועל המגדלים ממהר באבנים עד‬
‫רדתה‪.‬‬
‫מי שהוא בבית אינו נלחם אלא בשדה‪ .‬אמ״ר וק׳ ברכות‬
‫ברכותיו של הויה ב״ה‪ .‬שדי לזכר‪ ,‬ולנקבה ובת זוגו שדה‪ .‬כמעשהו‬
‫בשד״י מעשהו בשד״ה‪ ,‬שהה׳ נעשית ד״ו והיא י׳ אחת עומד וציירה‬
‫בצורותיה‪.‬‬
‫קצהו של ג״ ע ממשיכו למקומו‪ ,‬ג׳ אדנ״י זהו קצ״ה‪ .‬ג׳ הויו״ת‬
‫יורדים כעד ם‪ ,‬שנאמר; אז לח״ם שערים‪ ,‬הרי רע׳׳ב‪ .‬ההויו״ת מלאות‬
‫חסד — רי״ו‪ ,‬כולם פת״ח‪ .‬שבהם נעשים האדני שערים‪ ,‬והם פתוחים‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬פתחו לי שערי צדק‪.‬‬
‫ג׳ שערים ‪ :‬א׳ באמצע וב׳ פשפשים א׳ לימינו וא׳ לשמאלו‪ .‬י״ב‬
‫אותיות לי״ב שבטים‪ .‬השער הגדול בוללם באמצע — אל״ף דל״ת נו״ן‬
‫יו׳׳ד‪ ,‬והוי׳ כ ע דו‪ ,‬ועליו הוא אומר‪ :‬זה השער לה׳‪ .‬הצדיק מכה‬
‫בו ועושהו בשערים העליונים — נ׳‪ ,‬שנאמר‪ :‬צדיק י״ם יבואו‬
‫בו‪.‬‬
‫נפתחו השערים פורש כנפיו ועולה‪ ,‬שנאמר‪ :‬שרפים עומדים‬
‫ממעל לו שש כנפים וכו׳‪ ,‬אלו מ׳׳ב אותיות אב׳׳ג ית׳׳ץ וכו׳‪ ,‬ועליהם‬
‫הוא אומר‪ :‬אבא ב׳׳ם אודה י׳׳ה‪.‬‬
‫עולה לאוירו של גן ומצאו יאור‪ ,‬אוריה שמו — אויר י׳׳ה‪,‬‬
‫שהגן ה׳ ועדן י׳‪ ,‬שנאמר‪ :‬אודה י׳׳ה‪ .‬ואוריה הוא ה״ פ אור‬
‫— אלף ל׳׳ה‪ ,‬ה״ פ י׳ — נ׳‪ ,‬הרי אלהי׳׳ם‪ .‬והנחלים נמשכים‬
‫למקומם‪ ,‬שנאמר‪ :‬כל הנחלים הולכים אל הי׳׳ם‪ ,‬ואומר‪ :‬ואת הנחלים‬
‫ארנון‪.‬‬
‫י׳ נעשה אור‪ .‬כיצד‪ ,‬אור ואותיותיו — ר׳׳י‪ ,‬י׳ עשרה נמלאת‪,‬‬
‫הרי הוא יו״ד‪ ,‬י״ פ ו״ ד — מאה‪ ,‬ו״ד פ׳׳י — מאה‪ ,‬כולם ר׳׳י‪.‬‬
‫מלביש אויר באור י׳ ]נ״א ; באוריה!‪.‬‬
‫סג‬ ‫אדיר במרום‬
‫בא לו לנר ]נ״א; ליד[ מצוה‪ ,‬לובש שריונו ולוקח רומחו‬
‫בידו‪ ,‬ומנחלי ארנו״ן חוא לוקח חנו״ן בשריון וחאור ברומח‪ .‬ולוקח‬
‫שניחם כשריונו‪ .‬כיצד‪ ,‬שס״ח קשקשים בשריון‪ .‬ג״ פ ק״ב — ש״ס‪.‬‬
‫וה׳ מו״ ה של הוי׳ על גביחם זח נו״ן‪ .‬א״ר שלו אלף ומאתים זחו‬
‫קשקש״ת‪ ,‬ו מן השער הגדול הוא לוקחם‪ .‬הרי ש תון‪ .‬ולמה נאמר‬
‫קשקשי׳׳ם‪ ,‬מפני הנו״ן שנפתחו בו‪.‬‬
‫רומח כיצד‪ ,‬חסד חסדים‪ ,‬ואור ל״ב נתיבות חכמה‪ .‬חסדו של‬
‫אברהם‪ ,‬ח׳ פעמים א׳׳ל •‪ -‬רמ״ח‪ ,‬ו׳ מו״ ה עמהם‪] .‬הגה״ה בדפו״י‬
‫שאינו בכת׳׳י‪ :‬ג״ פ ע״ב הרי רי״ו ול״ב ס״ה רמ״ח‪ .‬וכן ח״ פ א״ל‬
‫— רמ״ח[‪,‬‬
‫מתהלך לאוירו של גן במ״ב אותיותיו של שמו ב״ה — יהו״ה‪,‬‬
‫יו׳׳ד ה״א ו א״ו ה״א‪ ,‬יו״ד ו א״ו דל״ת ה״א אל״ף ו א״ו אל״ף ו א״ו‬
‫ה״א אל״ף‪ .‬מצא פסוק א׳ או אפילו אות אחת הרי גחלת לשלהבת‪,‬‬
‫ומלבה אותו‪ .‬שנאמר‪ :‬הלא כה דברי כאש נאום ה׳‪ .‬ה׳ בגחלת‪ ,‬י ה״ו‬
‫כשלהבת‪ .‬מכה בפטיש ומוציא ניצוצות לכל רוח‪ ,‬שנאמר‪ :‬וכפטיש‬
‫יפוצץ סלע‪ .‬מכה ברומח ולוקט מהם מה שלוקט‪.‬‬
‫ראה נחש כרוך ורודף אחריו מכהו בחרבו ומפסקו‪ .‬אין החרב‬
‫מחתכת עד שיקחה מיד עשו‪ ,‬משום שנאמר‪ :‬ועל חרבך תחיה‪.‬‬
‫לוקחה מ ‪T‬ו ועושה לשם חרב לה׳‪ .‬כוללה באד״ם‪ .‬א׳ — יו״י זה‬
‫הוי׳ ב׳׳ה‪ .‬ראשה של חרב י׳‪ ,‬וגופה ו׳‪ ,‬ופיותיה שני ההי׳׳ן‪ .‬והיא‬
‫מתמלאת מן הדם שנאמר‪ :‬חרב לה׳ מלאה דם‪ .‬ונקודה‪ ,‬ע׳ של אלהים‪.‬‬
‫טוענה ס׳ פולסי‪ ,‬מוליך ומביא מעלה ומוריד‪ ,‬דרום צפון מזרח מעלה‬
‫מטה ומערב‪ ,‬ועושהו גזרים גזרים‪ .‬אימתי הוא בה ]אצ׳׳ל‪ :‬בא[‪,‬‬
‫בשעה שמביא עליו ומעניניו‪.‬‬
‫הביא ממקום אחר‪ ,‬דורך קשתו וזורק בו ג׳ חצים‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ואני שלשת החצים צדה אורה‪ .‬ואומר‪ :‬וברכות לראש צדיק‪ .‬הקשת‬
‫— ו׳‪ ,‬והיתר — ו׳‪ ,‬וג׳ טיפים יורדים שם שהם י׳ אחת‪ ,‬הרי‬
‫כ׳׳ב‪ ,‬שעליהם הוא מפורש‪ :‬בך יברך ישראל‪ .‬ואומר‪ :‬יברכך ה׳‬
‫’‬ ‫וישמרך‪ .‬אנקת״ם ובו׳‪.‬‬
‫ג׳ טיפים ל׳‪ ,‬וג׳ הויותיהם ע״ ח‪ ,‬הרי ק׳׳ח‪ .‬שנאמר‪ :‬הנה הח צ״י‬
‫ממך והלאה‪.‬‬
‫מגדלה של בבל אוירו משכה‪ ,‬ואבן דלא בידין מפילתו‪ .‬בנינו ״‬
‫בב׳׳ן והריסתו באב׳׳ן‪ ,‬שנאמר‪ :‬המה יבנו ואני אהרוס‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫סד‬

‫הקלע — ה׳ ו ה׳ חלוקי אבנים משימים בו‪ .‬ויבחר לו דוד‬

‫ה׳ חלוקי אבנים מן הנחל‪ .‬שמע ישראל ה׳ אלהינו ה ‪ /‬ונעשים‬
‫א׳ באחד‪ ,‬עולה עד א״ם דורדת עד אין תכלית‪ ,‬שנאמר‪ :‬אני‬
‫ראשון ואני אחרון‪ .‬ה׳ אבני״ם — רס״ה‪ ,‬שבהם יורדת והורסת בנינו‬
‫של ס״מ‪ .‬חלוקי׳ שלה כת״ש‪ .‬ועליהם מפורש על ידי דניאל‪ :‬והדקות‬
‫המון‪.‬‬
‫הכה ונסתר‪ ,‬חוזר ומכה‪ ,‬שנאמר‪ :‬אכן אתה אל מסתתר‪.‬‬
‫ואומר‪ :‬אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה‬
‫תמיד‪ .‬ואומר; מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא‬
‫ישטפוה וכו׳‪.‬‬

‫]דרך האהבה*[‬
‫מי שהוא ביראה‪ ,‬עושה כסדר הזה‪ ,‬ומי שהוא באהבה הולך‬
‫לו לדרך החיים‪ ,‬עובדו וממתין לו עד שפירותיו עמרים‪ ,‬לוקח לו‬
‫ואוכל‪.‬‬
‫עבודת האילן כיצד‪ ,‬זהו שנאמר; כי האדם עץ השדה‪ ,‬ואומר‪:‬‬
‫בצלם אלקים עשה את האדם‪ .‬מהלכו של אילן ת״ק שנה‪ ,‬ועליהם הוא‬
‫אומר‪ :‬לא תשחית את עצך לנדה עליו ג תן‪ ,‬וכן היה הלל אומר‪ :‬מרבה‬
‫עצה מרבה תבונה‪ .‬היכן היא נמצאת — בתוך כליותיו של האדם‪,‬‬
‫והם נובעות חכמה‪ ,‬שנאמר‪ :‬אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות‬
‫יסרוני כליותי‪ .‬ומהם הלב‪ ,‬שנאמר‪ :‬ובלב כל חכם לב נתתי חכמה‪.‬‬

‫*מובא כאן לראשונה מתוך כת״י שהיה ברשותו של רבי יקותיאל‬

‫תלמיד רבינר )כת״י ארקספורר ‪ (2593‬המכיל בו ספרי רבינו‪ ,‬משכני‬
‫עליון‪ ,‬חוקר ומקובל ועוד‪ .‬בכת״י הנ״ל נמצא יחוד הגן בכתיבת‬
‫מעתיק‪ ,‬ויש בו טעיות הנראות לעין‪ .‬חלק מהם תוקנו בלי לציין‪ ,‬וחלק‬
‫תוך סוגרים‪ .‬בכל הכתבי יד וכן בדפוס הראשון‪ ,‬לא נמצא ״דרך האהבה״‪.‬‬
‫ההמשך בכתבי יד האחרים ובדפוס ראשון הוא ה״נוסח הב׳״ דלהלן‪.‬‬
‫בכת״י סנסנטי שהיה בבית מדרשו של רבינו‪ ,‬לא נמצא היחוד מצורף‬
‫לפירוש האדרא‪.‬‬
‫סה‬ ‫אדיר במרום‬
‫אמהו חכם לב‪ ,‬זהו שמבין כל עצה טובה וכל עצה רעה‪ .‬נמצא גופו‬
‫של אילן מתחלק לה׳ פרקים כלם ל״ב‪ ,‬וכולם נמצאים בלבו‪.‬‬
‫ראשו של אילן א׳׳ל‪ ,‬שנאמר‪ :‬ואמלא אותו רוח אלקים‬
‫בחכמה ובתבונה ובדעת‪ .‬ועליו מפורש על ידי דניאל‪ :‬ורומיא‬
‫ימטי לשמיא‪ .‬ראשו א׳ ]אצ״ל‪ :‬אח״ד[‪ ,‬י׳ וג׳ קוציה‪ .‬ג׳ אורות‬
‫בנופו‪ :‬א א א‪ .‬וי׳ שבראשו י א א ]א[‪ ,‬שנאמר‪ :‬הלא אב ]אחד[‬
‫לכלנו אל אחד בראנו‪ ,‬אחד אל אחד — ז׳׳ן‪ ,‬שבו הוא זן ומפרנס לכל‪.‬‬
‫וכן )הא׳( ]— הוא אומר[ ומזון לכלא ביה‪ .‬מ׳׳ו שבו‪ ,‬זה החכמה‬
‫שבה פניו מאירים‪ ,‬שנאמר‪ :‬חכמת אדם תאיר פניו‪) .‬וא׳׳ו( ]ואומר‪[:‬‬
‫וחזותיה לסוף כל ארעא‪.‬‬
‫יוצאים מנופו‪ ,‬אלה לימינו ואלה לשמאלו‪ ,‬העליונים‬ ‫וענפים‬
‫מעלה‪ ,‬והתחתונים כלפי מטה‪ .‬ועל שני פלגים הוא‬ ‫פניהם כלפי‬
‫מים ועת לכל אחד מהם‪ ,‬שנאמר‪ :‬והיה כעץ שתול‬ ‫שתול‪ ,‬שבם‬
‫אשר פריו יתן בעתו‪.‬‬ ‫על פלגי מים‬
‫אימתי הוא עושה פירותיו‪ ,‬בשעה שיסודו רבה‪ ,‬משום ורב חסד‬
‫כולל בו הפלגים‪ .‬וטוב )מים( ]עין[ משגיח עליו‪ ,‬שנאמר‪ :‬בן פורת‬
‫עלי עץ‪ .‬ואומר‪ :‬פרי צדיק עץ חיים‪ .‬ופריו ועלהו שוים לטובה‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ועלהו לא יבול‪ ,‬הא למדת שאין העלה נבל‪ .‬הצפרים מקננים‬
‫בענפים‪ ,‬וחיות הקדש מאהילות בצדו‪ ,‬שנאמר‪ :‬ובענפיה תחותוה‬
‫תטלל חיות ברא‪ .‬קושר הענפים כאחד‪ ,‬ומוסר נפשו באהבתו‪ ,‬ולוקח‬
‫מפירותיו ואוכל‪ .‬הרי שירא לנפשו לא יכנס‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי עזה במות‬
‫אהבה‪ ,‬ואומר‪ :‬נפשי ]יצא בדברו[‪ ,‬ואומר‪ :‬ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם‬
‫חיים כלכם היום‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫סו‬

‫]נוסח ב׳ של יחוד הגן[‬

‫שד״י ]נ״א מוסיף ‪ :‬והוא יחרד הידוע[‪.‬‬

‫שד״ה הה׳ צורתה ד״ו והוא י׳‪] .‬נ״א מוסיף‪ :‬והיינו ג״כ יחוד הנ״ל‪,‬‬
‫ה״א בצורת שדה[‪.‬‬
‫להמשיכו — ג׳ אדנ״י והוא קצ״ה‪ ,‬והיינו קצ״ה הגן‪.‬‬
‫להוריד — ג׳ הויו״ת והוא גי׳ לח״ם‪ .‬ועם קצ״ה הנ״ל הוא רע״ב‪.‬‬
‫ג׳ יו״ד ה״י וי״ו ה״י בגי׳ רי״ו‪ ,‬ועם רע״ב הנ״ל הוא פת״ח‪ ,‬והם‬
‫אותם הויו״ת הנ״ל בעצמן‪ .‬ובזה האדני נעשים תרע״א‪.‬‬
‫ג׳ שערים י״ב בסוד י״ב שבטים‪ .‬ג׳ אדנ״י שבהם י״ב אותיות‪.‬‬
‫אלף י‬
‫ז‬ ‫לשער הגדול אדנ״י מלא והוי״ה כנגדו‪ ,‬כזה‪:‬‬
‫ה‬ ‫‪1r‬‬
‫בכת היסוד נעשה השער נ׳ שערים — צדיק י״ם‪ .‬לעופף בשם מ״ב‬
‫דאב״ג ית״ץ ובו׳ לאויר הגן‪.‬‬
‫אויר — י׳ אור‪ .‬שם שלו אוריה — אויר י״ה‪ ,‬ה׳ גן‪ ,‬י׳ עדן‪ ,‬וזהו‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫אודה י״ה‪.‬‬
‫י׳ אור‪ .‬ה״פ אור — אלף ל״ה‪ ,‬ה״ם י׳ — נ׳‪ .‬כל הנחלים הולכים אל‬
‫הי״ם‪ .‬ואומר‪ :‬ואת הנחלים ארנו״ן‪ ,‬אור נו״ן — או״א‪ .‬ונמשכים הנחלים‬
‫למקומם‪.‬‬
‫יו״ד נעשה אור‪ ,‬שהי׳ מכה בעצמה‪ :‬י׳ פ׳ ו״ד הרי מאה‪ .‬ו״ד פ׳ י׳‬
‫הרי מאה‪ .‬ועם הי׳ עצמה הרי ר״י — אור וג׳ אותיותיו‪ .‬ותמשוך האור‬
‫על הנר נשמה‪ .‬יאההויה׳׳ה יאהלוההי׳׳ם יאהדרנה״י‪.‬‬
‫יקח האור בשריץ והנו״ן ברומח‪ .‬שס״ה קשקשים יש בשריון שהם‬
‫ג׳ פעמים ק״כ‪ ,‬וה׳ מהשם שהוא נו״ן דארנון‪ .‬א״ר שהוא אלף ר׳‬
‫כמנין קשקשת‪ ,‬והוא לוקחם מן השער הגדול שהם י״ב פעמים מאה‪.‬‬
‫ונקרא קשקשי״ם מפני הנ׳‪.‬‬
‫ג׳ ע״ב — רי״ו‪ ,‬ל״ב נתיבות חכמה ]נ״א ‪ :‬חה אור — אורנץ[ — רמ״ח‪,‬‬
‫ח׳ אל‪ ,‬חסד לאברהם‪ .‬ו׳ מו״ה הרי רומח‪ .‬יהו״ה‪ ,‬יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ ,‬יו״ד‬
‫וא״ו דל״ת ה״א אל״ף וא״ו אל״ף וא״ו ה״א אל״ף‪.‬‬
‫פז‬ ‫אדיר במרום‬
‫אח״ב מה שמאיר ראשונה הוא בסוד ה׳ אחרונה דהוי״ה‪ ,‬בסיס וגחלת‬
‫לשלהבת‪ ,‬שהוא יה״ו דהוי״ה‪ .‬ליבה אותה ביה״ו וזה פטיש‪.‬‬
‫אם יתקשה בענין עצמו יקח חרב מיד עשו ועושה‪ :‬חרב לה׳ מלאה דם‪.‬‬
‫א׳ — יו״י זה הד״ה ב״ה‪ .‬ראשה י׳‪ ,‬גופה ו׳‪ ,‬וב׳ פיותיה תרין ההי״ן‪.‬‬
‫ואח״ב תמלא אותה ד״ם — אותיות הנשארים ממ״ה‪ .‬תחזיקיה בע׳ ניצוצי‬
‫אלהים — יהו״ה‪ .‬תכוון ג׳ אלהים‪ .‬ק״ב לאחד הרי ש״ס‪ .‬והם ס׳ פולסי‬
‫דנורא לו״ק‪ .‬ותכוון לנענע החרב לו״ק‪.‬‬
‫ואם יתקשה בענין אחר‪ ,‬יקח הקשת‪ .‬קשת — ו׳‪ ,‬יתר — ו׳‪ ,‬והם יסוד‬
‫ות״ת‪ .‬ג׳ טיפין ממשיכין לו‪ ,‬כולם ןנ״א ‪ :‬צל״ם[ י׳ אחת‪ .‬י׳ וב׳ ווי״ן — וי״ו‪,‬‬
‫הם כ״ב‪ .‬ויכוין בשם בן כ״ב — אנקת״ם וכו׳‪ .‬ויכוין לזרוק ג׳ חיצים‪,‬‬
‫היינו ג׳ קוצין הם ל׳‪ ,‬והם ג׳ הויו״ת — ע״ח‪ ,‬הכל כמנין חצי‪.‬‬
‫ואם האורות מתעלמים‪ ,‬ישתמש בקירטא‪ .‬והיינו שאז צריך להפיל‬ ‫‪.‬‬
‫מגדל של הס״א שאוירו משכח‪ .‬וצריך לכוין בפסוק ; שמע ישראל‪ .‬היינו נוק׳‬
‫היא קלע והיא ה׳‪ ,‬וצריך להמשיך לה ה׳ גבורות מאי׳ בסוד ה׳ אבנים‬
‫— יו״ד ה׳׳ה ו א״ו ה׳׳ה‪ .‬והם ה׳ חלוקי אבנים‪ ,‬שהוא ריבוע ב״ן‬
‫כמנץ חלוק‪ .‬ונעשים בה אחת‪ ,‬באחד‪ .‬ויכוין שכל הה׳ מאירים ]נ״א‬
‫מוסיף‪ :‬בה[ בסוד גבורה והיא עולה עד א׳׳ס וקושרת כל העליונים‪ ,‬ויורדת‬
‫עד אין תכלית וקושרת כל התחתונים‪ ,‬בסוד‪ :‬אני ראשון ואני אחרון‪.‬‬
‫ויורדת באלו הה׳ אבנים שעולים הר״ם‪ ,‬והורסת הבנין של הס״א‪ ,‬ויוצאים‬
‫האורות האסורים בבית הסה״ר‪ .‬ויכדן שה׳ פעמים חלוק עולים כת״ש‪,‬‬
‫לכרות ולכתוש המגדל‪ ,‬בסוד‪ :‬והדקת המון‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫סח‬

‫ואמר‪ :‬למגזר מלין דקשוט‪ .‬חה סוד גדול באמת‪ ,‬ותמצא בזהר חדש‬
‫שיר השירים הרבה פעמים‪ :‬על פומא דאליהו אתגזר‪ .‬ואודיעך עתה ענץ‬
‫הגזירה מה היא‪ .‬וכן אמרו‪ :‬התך‪ ,‬שכל דברי מלכות נחתכץ על פיו)מגילה‬
‫טו‪ .(.‬ובאמת גזירה וחתך הכל ענין א׳‪ .‬והפייט יסד גם כן‪ :‬ותחתום‬
‫קצבה לכל בריותך ותכתוב את גזר דינם‪ .‬דע כי בראש השנה נעשה‬
‫הרץ לכל העולם‪ ,‬ואז נאמר‪ :‬החותך חיים לכל חי‪ .‬וסוד הדברים‪ ,‬כי‬
‫כל הארה בצאתה‪ ,‬מתפשטת לכמה מיני ענפים‪ ,‬לימץ ולשמאל‪ ,‬בסוד‬
‫אסור ומותר‪ .‬וגם הדין של כל העולם נעשה כך‪ ,‬בסוד‪ :‬אלו מיימינים‬
‫לזכות ואלו משמאילים לחובה‪ .‬והיינו כי בהיות זו״נ אב״א‪ ,‬אז הוא‬
‫שכל אחד פונה לעברו ואינם פונים זה לזה‪ .‬ואז החסד מתפשט לבדו‬
‫והרץ לבדו‪ .‬וכן המלאכים שהם משרתיהם‪ ,‬אלו מיימינים לזכות ואלו‬
‫משמאילים לחובה‪ .‬ובסוד זה עושים כל המעשים של כל העולם כולו‪,‬‬
‫הטובות מעוררים החסד‪ ,‬והרעים מעוררים ח״ו הדין‪ ,‬וכל אחד פונה לעברו‬
‫ועדיין לא יוכל לצאת שום דבר לפעולה‪ ,‬עד שתכנם אי׳ שהיא בעל המשפט‪,‬‬
‫והיא מנסרת את הזו״נ‪ .‬ואז נקרא גמר רץ‪ ,‬שאין עוד מחלוקת‪ .‬ואדרבה‪,‬‬
‫היא מחזרתם פב״פ ומזדווגים‪ .‬ואז מוסכם הדין דוצא בדרך א׳‪ ,‬והוא‬
‫זמן צאת הדבר לפעולה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי בשעת הנסירה נגמר המחלוקת‪ ,‬כי‬
‫בהיות אי׳ נוסרת‪ ,‬היא נוסרת לפי בחי׳ הראדה להיות — או הדין גובר‬
‫בעולם‪ ,‬או החסד גובר‪ .‬וכל מה שראד לבוא בעולם לפי המעשים‪ ,‬נשאר‬
‫קבוע‪ ,‬מה בחסד ומה בדין‪ .‬וסוד זה שם חת׳׳ך שעולה ב״פ רוח‪,‬‬
‫והיינו ב׳ הרוחות של זו״נ‪ ,‬שבכחם נעשים כל הנהגתם‪ ,‬ואי׳ נוטלת זה‬
‫בכחה לחתוך כל הדברים במשפט‪ ,‬ואין אחר גמר דין מחלוקת‪ .‬וסוד‬
‫זה‪ :‬כל דברי מלכות נחתכין על פיו‪ .‬והנה בראש השנה מתחלת הנטירה‪,‬‬
‫ומה שננסר נשאר קבוע‪ .‬ובסוד זה אמר‪ :‬ותחתוך קצבה לכל בריה‪.‬‬
‫ומה שנחתך ניתן אחר כך בסוד הזיוג‪ ,‬והיינו‪ :‬ותכתוב את גזר דינם‪.‬‬
‫והכתיבה הוא בספר‪ ,‬בסוד לאה או רחל‪ .‬ובהיות הנסירה הולכת ונעשית‬
‫בזמן ארוך עד יוה״כ‪ ,‬ותשלום הזיוג עד שמיני עצרת‪ ,‬לכן מסירת הפתקץ‬
‫הוא בשמיני עצרת‪ ,‬וכנזכר במקום אחר‪.‬‬
‫והנה כמו שהוא בענין הדין‪ ,‬כך הוא בענין האורות‪ ,‬כי הכל בסוד זה‬
‫הוא נמשך‪ .‬ובהאיר ההארה‪ ,‬כבר אמרתי שיש לה כמה ענפי התפשטות‪,‬‬
‫אך יש גזירת הדבר‪ .‬והוא ענין‪ :‬אלו ואלו דברי אלהים חיים )עירובץ‬
‫יג‪ .(:‬כי כל מיני התפשטות נמצאים‪ ,‬אלא שלפי שורש א׳ גובר דרך‬
‫א׳‪ ,‬ולפי שרש אחר גובר דרך אחר‪ .‬וגם כל זה כבר נזכר במקומות‬
‫אחרים היטב‪ .‬ולפי השרשים — נקבעים פסקי דינים והלכות אלה‪ ,‬להאיר‬
‫פט‬ ‫אדיר במרום‬
‫לכל צד‪ .‬כי סוף הכל הוא הנצחיות‪ .‬שתיקוני כל הצדיקים מאירים‬
‫תמיד‪ .‬ואין כאן מקום ביאור זה‪ .‬אך האמת שהאורות כך מתפשטים‪ .‬ובכח‬
‫נסירת אי׳ נחתכין הדברים לפי שרש בעל ההלכה‪ .‬ונשאר קבוע כך‪ .‬ונכתב‬
‫בסוד הזיווג‪.‬‬
‫ובהתחדש ההקדמות בכח ההשגה‪ .‬נקרא; גזירת דברים‪ .‬כי יש‪:‬‬
‫מילין דאורייתא‪ .‬ומילץ דחכמתא‪ .‬כמבואר בדברי האר״י זלה״הי‪ .‬שמילין‬
‫דאורייתא‪ .‬הם פירוש הפסוקים לפי הקדמות המונחות כבר‪ .‬ומילין דחכמתא‪.‬‬
‫הם הקדמות המתגלות בחידוש‪ .‬וחידוש הדברים הוא גזירת מילץ‪ .‬כי נחתכץ‬
‫ונגזרים לפי השרש ההוא‪.‬‬
‫והנה בזה שפירשתי לך‪ .‬תבין לשון א׳ שהוא צריך פירוש‪ .‬והוא‬
‫מה שאמר הסבא בפרשת משפטים דף ק״ד א׳‪ :‬ידענא חבריא דהא‬
‫אתה שמא דא אתון אמרץ וכו׳‪ .‬ע״ש‪ .‬חה קשה מאד‪ .‬מה שייך הודאה‬
‫לרשב״י בענין זה‪ .‬שהרי או אמת הדבר‪ .‬או לא‪ .‬וכי משום כבודו‬
‫יניחו דבר שאינו‪ .‬וכל שכן שהרי הוא באמת מפרשו בענין אחר‪ .‬אך‬
‫האמת‪ .‬כי לפי השרשים כך נגזרים הדברים ונקבעים ההארות‪ .‬ולכן‬
‫יהיו נקבעות הארות משונות‪ .‬ואפילו הפכיים‪ .‬לפי השרשים המשונים זה‬
‫מזה‪ .‬אך מי ששרשו שרש גדול‪ .‬הנה מה שהוקבע לפי הארתו‪_.‬תהיה‬
‫הארה עיקרית מאד‪ .‬ושולטת על שאר הארות‪ .‬תה כחו של רשב״י‪ .‬הנגזר‬
‫לפי שרשו‪ .‬ונחזור אל ענין שיר השירים‪ .‬שגילוי האורות היה נגזר על‬
‫ידי אליהו‪ .‬ועל כן נאמר; על פומא דאליהו אתגזר‪ .‬והנה כאן היו‬
‫צריכים כל אחד מהם להשיג דברים גדולים ואמתים‪ .‬וכן היה כמו‬
‫שאמר בהדיא ר׳ חזקיה בתיקץ ב׳ של הדיקנא‪ :‬מסתכל התנא וארו‬
‫חמית נהורא יקירא וכו׳‪ .‬הרי שהיו משיגים מה שלא ידעו‪ .‬ואז היו‬
‫מעמידים הדברים על סדריהם כהוגן‪ .‬ולכן אמר להם‪ :‬למגזר מילין‬
‫דקשוט‪.‬‬
‫והנה כאן היו צריכים מתחלה להתחזק הכל בסוד עץ החיים‪ .‬ולהעשות‬
‫מרכבה בכל פרטיו‪ .‬כדי שיוכלו להמשיך אחר כך הסודות בפרט‪ .‬וזה כי‬
‫תמיד מי שרוצה להדבק למעלה לעשות פעולה חדשה‪ .‬הנה יצטרך להמשיך‬
‫לו כח מן המדרגה הנמצאת כבר‪ .‬ואז יוכל לחדש‪ .‬ולכן בתחילה יעשה‬
‫מרכבה לעץ החיים‪ .‬לכל תיקוניו שהוא בסוד הפירות שמבושלים כבר‪.‬‬
‫אך לפי ההשגות אשר יתגלו אז‪ .‬ימשוך הדברים כסדר לתקן העץ‬

‫‪ . 1‬עי׳ בהגר״א תיקו־׳ו תי׳ כ״א )דף ס״ז ע״ב( ד״ה ול׳׳צ לאתחברא‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ע‬

‫עצמו בכל סדרי תיקוניו אלה‪ ,‬עד המשכת הפירות המבושלים‪ .‬והכל‬
‫בכת אימא המתפשטת על האילן ומחתכת הדברים‪ ,‬ומביאה אותם אל‬
‫השלימות‪ ,‬בסוד הזיווג המוציא דבר לפעולתו‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬מלין דקדישי עליונין צייתי להו וחדאן למשמע להו‬
‫ולמנדע להו‪ .‬וסוד זה מה שכתוב‪ :‬חברים מקשיבים לקולך השמיעני‬
‫)שה״ש ח‪ ,‬יג(‪ .‬וכן‪ :‬ויקשב ה׳ וישמע )מלאכי ג‪ ,‬טז(‪ .‬ומשה אמר‪:‬‬
‫האזינו השמים ואדברה וכו׳ )דברים לב‪ ,‬א(‪ .‬דשעיה אמר‪ :‬שמעו שמים‬
‫והאזיני א ‪) p‬ישעיה א‪ ,‬ב(‪ .‬ורשב״י עצמו אמר אחר כך‪ :‬לשמיא‬
‫לא אימא דיציתון כר‪ .‬הנה רז״ל אמרו‪ :‬שבשעה שנתן‪.‬הקב״ה את‬
‫התורה על הר סיני‪ ,‬עוף לא עף ושור לא געה אלא כלם שתקו‬
‫)שמות רבה כט(‪ ,‬והוא סוד גדול‪ .‬דע כי סיני‪ ,‬סודו הפה שמשם יצאו כל‬
‫הדברות וכל התורה‪ ,‬אפילו שבע״פ‪ .‬והיינו‪ :‬משה קבל תורה מסיני)אבות‬
‫א‪ ,‬א(‪ ,‬כי סיני הוא יסוד אימא‪ ,‬ומשם יוצאת כל התורה בסוד הקולות‪,‬‬
‫ובאמת שרק נשמת משה היא היתה המוכנת לתת התורה על ידו‪.‬‬
‫וזה סוד גדול*‪ ,‬כי לבד מה שכל המאורות נתחברו בנתינת התורה‪,‬‬
‫גם הא״ס ית״ש נגלה בח״ס‪ ,‬ומשם בת״ת דז״א‪ ,‬מה שאפשר להגלות‪.‬‬
‫ולכן התורה אין לה שינוי כלל‪ .‬כי הכלים נראו בהם שינוי מהנהגה‬
‫להנהגה‪ ,‬אך הא״ס ית״ש הוא אחד בלא שינוי כלל‪ ,‬וכבר פירשתי זה‬
‫במקום אתרי‪ .‬והנה לגילוי גדול כזה צריך נשמה מוכנת‪ ,‬ורק נשמת‬
‫משה היא זאת‪ .‬והוא ענין המ״ה שזכרנו למעלה«‪ ,‬שאמרו למשה‪:‬‬
‫ובגין דמחשבה דילך הוית לעילת העילות‪ ,‬שויא בך מחשבתיה דאיהי‬
‫יו״ד ה״א וא״ו ה״א‪ .‬ולכן נאמר‪ :‬משה ידבר והאלהים יעננו בקול )שמות‬
‫יט‪ ,‬יט(‪ .‬כי כך צריך להתחבר סיני במשה‪ ,‬ומשם יוצאת כל התורה‬
‫לכל ישראל‪ .‬ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה‬
‫בסיני‪ .‬והיינו כי מה שהוא אמת בתורה‪ ,‬צריך הכל לצאת כך בסוד סיני‬
‫ומשה‪ .‬והנה באותו הזמן‪ ,‬ניתן בגילד לישראל החלק שהיה ראויה להם‪.‬‬
‫ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים‪ .‬והכל צריך‬
‫להיות על ידי משה‪ ,‬בסוד‪ :‬זכרו תורת משה עבדי )מלאכי ג‪ ,‬כב(‪ ,‬כי‬
‫הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬הדברים שמחים כנתינתן מסיני‪.‬‬

‫‪ . 2‬עי׳ ביאורו ביחוד היראה )עם׳ קמ״ה(‪.‬‬

‫‪ . 3‬עי׳ דעת תבונות עם׳ מ׳׳א‪ .‬ועי׳ תקט׳׳ו תפלות‪ ,‬תפלה שצ׳׳ג‪.‬‬
‫‪ .4‬עם׳ י׳׳ג‪ ,‬ד״ה ועוד סוד נכלל‪.‬‬
‫עא‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואודיעך בכאן סוד גדול‪ .‬כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה‪,‬‬
‫ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו‪ .‬וא״כ‬
‫מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו‪ ,‬איך התורה נשלמת‪.‬‬
‫אך האמת הוא‪ ,‬שעל זה אמרו‪ :‬שמשה הוא כבד פה וכבד לשון בגלות‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי סיני הוא הפה כנ״ל‪ .‬והיה ראוי שיהיה פתוח ברווחה‪ ,‬להוציא‬
‫התורה בכל חלקיה‪ ,‬ומפני שבאו הערב רב וגרמו סיתום לתורה‪ ,‬גורמים‬
‫במאסם אותה‪ ,‬למשה שלא יכול להוציא כל מה שהיה ראוי‪ .‬ובאמת אינו‬
‫מוציא אלא מעט‪ ,‬והוא סוד‪ :‬עתידה תורה שתשתכח מישראל)שבת קלח;(‪.‬‬
‫והנה כלל החלקים האלה נאמד בהם; הכל יהא מונח עד שיבא אליהו‬
‫)ב״מ לז‪ ,(.‬כי ישלים הוא בעד הכל‪ .‬ואז מיד משה יפתח פיו ברווחה‪,‬‬
‫ויצאו כל האורות לאכול לשבעה‪.‬‬
‫וצריך שתדע‪ ,‬כי כל הדברים האלה למעלה‪ ,‬נעשים בשיר‪ .‬וכל המאורות‬
‫בצאתם מן המקור‪ ,‬יוצאים בשירי‪ .‬כי שיד הוא התדבקות המאורות ברוב‬
‫הנועם והחדוה‪ .‬ד ש משוררים ויש מקשיבים‪ .‬והיינו כי כל מי שהוא‬
‫מוכן‪ ,‬הוא מתדבק בשיר ההוא‪ ,‬ומתדבק למעלה‪ .‬והוא מ״ש בתוספתא‪:‬‬
‫פתחין אודנין כר‪ .‬וכל אחד משורר לפי בחינתו‪ .‬ותמיד יש אלה השירים‪,‬‬
‫כי תמיד יש השפעות חדשות‪ .‬אך בשעה שאודות של התודה מתפשטים‪,‬‬
‫הם עצמם משודדים תמיד השיד שלהם‪ ,‬בסוד הרינה של תורה‪ '.‬והנה‬
‫על זה נאמר; יקרה היא מפנינים )משלי ג‪ ,‬טו(‪ .‬וכן‪ :‬לא יערכנה‬
‫זהב דכוכית )איוב כח‪ ,‬מ(‪ .‬חה נראה שלא היה ראד לעשות זה הערך‪,‬‬
‫כי מה ענץ לתודה עם אלה הדבדים‪ .‬אך האמת‪ ,‬כי כל אלה הדברים‬
‫הם מדדיגות אודות יקדות למעלה‪ ,‬וסודם‪ :‬לי הכסף ולי הזהב )חגי‬
‫ב‪ ,‬ח(‪ .‬אך יקד התודה גדול מכל יקד‪ ,‬לכן בהמשך מאודות התודה הם‬
‫שולטים על כלם‪ ,‬וכל שאר השירים נשתקו מפני השירה‪ .‬כי כלם צריכים‬
‫ליתקן בכ״מ‪ ,‬אך זה במאורות היוצאים בכח‪ ,‬בסוד סיני ומשה כנ״ל‪.‬‬
‫ובאמת יש מי שיאמר בו‪ :‬ויתיצבו בתחתית ההר )שמות יט‪ ,‬מ(‪ .‬ואלה אין‬
‫להם כח להוציא הדברים בכח סיני ומשה‪ ,‬אלא הם הארות מועטות‬
‫שאין להם כל כך כח‪ .‬אבל מי שמוציא בסוד סיני‪ ,‬הנהו כמו שהיה‬
‫אז — שכל שאר השירים שתקו לפני התודה‪ ,‬כי הכל צדיכים להיות‬
‫נכללים בה‪ .‬וכבר ‪T‬עת שלא נשלמה הבריאה אלא במתן תורה‪ .‬ח״ש‬
‫בזוהד פ׳ שמות‪ :‬דין הוא רשב״י דבשעתא דפתח פומא למילעי באורייתא‬
‫וכר‪ ,‬כולהו משתככין‪ ,‬עד דלא ישתמע כר‪.‬‬

‫‪ . 5‬עי׳ פירוש המצות‪ ,‬מצוה י״ג)גנד רמח״ל עם׳ רל״ד(‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫עג‬
‫והנה משה אמר; האזינו השמים ראדברה )דברים לב‪ ,‬א(‪ .‬ולא‬
‫שכך לא היה תמיד — שבהיותו מגלה התורה תמיד היה כך‪ ,‬כי הוא‬
‫שנאמר בו‪ :‬והאלהים יעננו בקול )שמות יט‪ ,‬יט(‪ .‬אלא הענין‪ ,‬שדברי‬
‫התורה והנביאים נאמרים לפי הארת המאורות‪ .‬ולפעמים כוללים דבריהם‬
‫בכלל‪ ,‬ולפעמים פורטים בפרט‪ .‬ולכן כאן גלה משה בדבריו‪ ,‬מה שהוא‬
‫הרגילות לעשות בסוד התורה שהוא מגלה‪ .‬והוא שאמר‪ :‬האזינו השמים‬
‫ואדברה‪ .‬אבל ישעיה לא אמר אלא‪ :‬כי ה׳ דבר )ישעיה א‪ ,‬ב(‪ .‬כי משה‬
‫היה עושה בכחו‪ ,‬דשעיה לא היה עושה אלא בכחו של משה המתלבש‬
‫בו‪ ,‬ומוציא הדברים בסוד שם הד׳ ב״ה‪ .‬ועל כן לא יקשה לך שמשה‬
‫אמר‪ :‬האזינו השמים ואדברה‪ ,‬ורשב״י אמר‪ :‬לשמים לא אימא כו׳‪.‬‬
‫כי משה לא עשה זה לחידוש דבר או לצורך‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מגלה‬
‫דרך ההארות‪ ,‬מה שבשאר דבריו לא פירש‪ .‬וכאן שרוצה להנחיל שירה‬
‫לעד‪ ,‬מפרש בדבריו את הכל‪ .‬וכן היה נעשה ממילא בדברי הרשב״י‬
‫זללה״ה‪ ,‬כמ״ש עוד לקמן בס״ד‘‪ .‬ונמצא שהיה רוצה‪ ,‬שיוכלו לגזור דברים‬
‫גדולים בסוד סיני ומשה‪ ,‬שאז; קרישי עליונין צייתי להו‪.‬‬

‫והנה הדברים האלה גורמים שמחה גדולה בכל העולמות‪ ,‬שמחה אחר‬
‫שמחה‪ .‬כי השמחה הראשונה — בשמיעה‪ ,‬בסוד פתיחת אודנין שזכרתי‪.‬‬
‫ועוד בשעה שהשיגו הדברים‪ ,‬הוא להם הארה בשלימות גדול‪ .‬ועל כן‬
‫אמר‪ :‬וחדאן למשמע להו‪ ,‬זו השמחה הא׳‪ .‬ולמנדע להו‪ ,‬זו השמחה הב׳‪.‬‬

‫ואמר‪ :‬יתיב ר׳ שמעון ובכי ואמר ו ד אי גלינא ווי אי לא‬

‫גלינא‪ .‬ובכיה זו היתה לעורר אור הרחמים ע ד סיתומי הגלות‪ .‬וסוד זה פירש‬
‫רשב״י בפרשת בראשית על פסוק‪ :‬אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי‬
‫)תהלים מב‪ ,‬ה(‪ .‬שאמר‪ :‬אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי ברעות נפשי‬
‫בגין לאמשכא אתוון אלין‪ .‬וכל זה למען תוזיף אי׳ מנאהא לברתא‪,‬‬
‫כאמרו שם‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי מלכות הוא לב והוא דין קשה‪ .‬עד‬
‫שתתגלה אי׳ עליה ותעשה נוקבא כאי׳‪ ,‬ואז הוא דין ממותק ורך‪,‬‬
‫בסוד לב בשר‪ .‬וסוד זה; הלב מבין‪ ,‬כי גם כן בינה נקראת לב עליון‪,‬‬
‫וכשמתגלית על הלב התחתון‪ ,‬אז‪ :‬הלב מבין‪ .‬ואז הב׳׳ל של ס״ג מתעורר‬
‫והוא רחמי אימא‪ ,‬ונעשה בכי״ה‪ .‬והוא בכיה של שמחה ושל דביקות‪,‬‬
‫הנמשך מרוך הלב שנעשה לב בשר‪ .‬ואז נפתחים שערי רחמים‪ .‬וסוד‬
‫זה; שערי דמעה לא ננעלו )ברכות לב‪ .(:‬כי אז הדינים שבעינים ■יוצאים‬

‫‪ .6‬עם׳ פ״ד‪.‬‬
‫עג‬ ‫אדיר במרום‬
‫בסוד דמעות לים הגדול‪ .‬ועוד אפרש לך זה במקומו בס״ד באר היטב‪.‬‬
‫ונמצא שבכח הבכיה‪ ,‬נוק׳ נעשית לב רך‪ .‬בבחינת אי׳ כנ״ל‪.‬‬
‫ואם יש בידך דבר אמת מעניני כללי ]נ״א ‪ :‬כללות[ ההנהגה‪ ,‬תבין כל אלה‬
‫הדברים‪ ,‬כי אי׳ ונוק׳ שתיהם הם בחינה א׳ בסוד הדין‪ ,‬אלא שזו‬
‫ממותקת יותר מזו‪ .‬והוא כל ענץ הס״ג והב׳׳ן של המלבין קדמאין‪.‬‬
‫והם הב׳ ההי׳׳ן של השם ב״ה‪ .‬ואין כאן מקום ביאור זה‪ ,‬כי הוא ענין‬
‫ארוך ועמוק‪ ,‬והוא מה שצריך ללקוט מכל דרושי החכמה המדברים‬
‫בכל הענינים אשר הם מדברים‪ .‬ומי שלא הגיע מתוך מה שהבין בהם אל‬
‫הידיעה הזאת‪ ,‬לא עמד עדיין על תוכן החכמה‪ .‬כי דק זה הוא דבר על‬
‫בוריה‪ ,‬להבין ענין ד׳ אותיות השם ב״ה לפי ענין ההנהגה שרצה בה‬
‫המאציל ית״ש‪ ,‬ואז ידע פירוש כל מה שאנו מדברים בסוד הפרצופים‬
‫ופרטות אורותיהם‪ ,‬כי הכל צריך לבוא אל הכונה הזאת‪ ,‬וכל קשרי‬
‫הפרצופים ופרטי הרכבותיהם‪.‬‬
‫ואחזור לענין‪ ,‬כי הבכיה גורמת תיקונים גדולים למעלה‪ ,‬בסוד רוך‬
‫הלבב ומיתוק הרין‪ .‬ובהסתכל הרשב״י בסיתומי הגלות והתגברות הקליפות‪,‬‬
‫עד שהיה גורם לו ספק אם לומר אם לא לומר‪ ,‬היה בוכה‪ .‬ובאמת בכח‬
‫הבכיה הזאת המשיך לו הכח ורשות לגלות‪ .‬והנה היראה שלו היתה‪,‬‬
‫יען היה צריך לגלות דברים גדולים ולהשאיר לדורות‪ .‬וכבר ידע כי‬
‫היו עתידין רשעים לבא בעולם לעקש הדרכים‪ ,‬ולהשתמש מן הסודות‬
‫לרעה כאשר עשו בעו״ה‪ ,‬וזה רע גדול‪ .‬כי באמת גילוי הסודות לשאינם‬
‫מהוגנים הוא קלקול גרול‪ ,‬כמ״ש הזהר על פסוק‪ :‬ונהר יחרב ויבש )ישעיה‬
‫יט‪ ,‬ה(‪ .‬לכן אמר‪ :‬ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא‪ .‬אבל האמת הוא‬
‫גם כן‪ ,‬שאין הרע אלא מי שמגלה לרשעים עצמם‪ .‬אבל מי שמגלה‬
‫רק לצריקים‪ ,‬אם הרשעים אחר כך נוטלים משם‪ ,‬הם עושים כשרץ‬
‫העוף הסובבת את הנר ער שנרלק בו‪ .‬כך באמת יעשה לס״א שגזלה אור‬
‫התורה‪ ,‬ובו עצמו תשרף‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬חברייא דהוו תמן אשתיקו קם ר׳ אבא ואמר אי‬
‫ניחא כו׳‪ .‬וזהו מה שאמרתי‪ ,‬כי אינו רע אלא אם מלמדים הסודות‬
‫לשאינם מהוגנים‪ .‬אבל אם הלומרים מהוגנים‪ ,‬מה שיהיה אחר כך אינו‬
‫רע‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬וכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון‬
‫נפקו‪ .‬ותדע שזמן האדרא דבי משכנא‪ ,‬הוא כשמסר להם ספרא דצניעותא‬
‫בענין המשכן ובענין ווי העמורים‪ .‬ואומר לך עתה מה ענין‪ :‬עאלו ונפקו‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫עד‬

‫כי בהכין האדם את עצמו בכל הכנות שאמרנו למעלה‪ ,‬הנה הוא מתעלה‬
‫ומגיע אל הגן כנ״ל‪ ,‬ובצאתו למטה ממשיך עמו אורות‪ ,‬בסוד‪ :‬מחצרי‬
‫חקלא‪ ,‬שפירשתי לך למעלה‪ .‬אך יש ב׳ מיני עאל ולא נפיק בזה‬
‫הענין‪ .‬כי יש א׳ שאמרו עליו טב ליה דלא איברי‪ .‬אבל יש מין אחר‬
‫שאין כל כך רע‪ .‬כי כאן אמרו‪ :‬מנהון עאלו מנהון נפקו‪ ,‬אם כן היה‬
‫מהם שעאלו ולא נפקו‪ ,‬אך הענין‪ ,‬כי נקרא שיהיה נכנס ויוצא‪ ,‬מי‬
‫שבעוד ההמשכה קיימת וההשראה שורה של פתיחת פתח הגן והלבשת‬
‫האוירות‪ ,‬יהיה נכנם כנ״ל וגם יוצא‪ ,‬ואז ודאי מביא עמו דבדים מחודשים‪.‬‬
‫אך יש מי שתשאר נשמתו שם זמן מה‪ ,‬ואחר כך תסתלק ההשראה‪ ,‬וישאר‬
‫ל ח ק כבתחילה‪ ,‬וזה נקרא שאינו יוצא‪ .‬כי אין היציאה אלא דרך השער הזה‪,‬‬
‫דהיינו הקצה שזכדנו‪ .‬ומי שאינו יוצא דרך זה הקצה‪ ,‬או יקרה שמסתלקת‬
‫ההשראה‪ ,‬או שח״ו נדחה ונופל אל הקליפות כאלישע אחר וזהו שאמרו‬
‫עליו טב ליה דלא איברי‪ .‬אבל מי שמסתלק ההשראה‪ ,‬אינו כל כך דע‪ ,‬ועוד‬
‫אפרש לך מזה לקמן בסוף האדרא‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬אתמנו חברייא וכר‪ .‬והוא בי בהיותו רוצה לתקן תיקון‬
‫גדול כזה של האדרא‪ ,‬היה דוצה לתקן לפי השדש שלהם‪ ,‬דהיינו‬
‫הקשר הנמצא ביניהם בסוד לבושי נשמותיהם‪ .‬כמפודש בדבדי הארת״לי‪,‬‬
‫שהם מסוד עשרה חסדים דאו״א‪ ,‬ורשב״י הוא היסוד גם כן‪ ,‬בהיותו‬
‫הרב שלהם‪ .‬אך נשמותיהם — כל אחד מהם משרש בפני עצמו‪ .‬אבל‬
‫הלבוש הוא כך‪ ,‬והם מקושרים בכחו‪ .‬והנה רצה לראות אם נמצאו שם‬
‫כל הי׳‪ ,‬ונמצאו‪.‬‬
‫ואז עשה פעולה אחת להכנה‪ ,‬לעלות בסוד הקשר הזה‪ .‬ולכן‪ :‬ידין‬
‫יהבו לר׳ שמעון ואצבען זקפו לעילא‪ .‬והענין‪ ,‬כי הידים הם תמיד מה‬
‫שמשתרש הענף בשרשו‪ ,‬וכבר נתבאר זה במקום אחרי‪ .‬והם נתנו הידים לד׳‬
‫שמעון להתקשר בו‪ ,‬בסוד לבושי הנשמות שלהן שהוא היסוד‪ ,‬והאצבעות‬
‫זקפו לשרשם ממש‪ .‬ואפרש לך זה הענין של האצבעות היטב‪ .‬הנה אצב׳׳ע‬
‫סודו‪ :‬אל״ף ה״י וי״ו ה״י‪ ,‬ונקרא‪ :‬גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא‪,‬‬
‫ובאמת הוא ר״ת את השמים ואת הא ‪ .p‬וסוד זה כי הנה היד היא‬
‫כללות אחד‪ ,‬ומתחלקת לה׳ אצבעות‪ .‬וסוד זה‪ :‬כי אראה שמיך מעשה‬
‫אצבעותיך )תהלים ח‪ ,‬ד(‪ .‬והענין‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬ויעש אלהים את‬
‫הרקיע )בראשית א‪ ,‬ז(‪ ,‬ואמרו במדרש‪ :‬שהוא מקרא שהרעיש בן עזאי את‬

‫‪ . 7‬שער הגלגולים הקדמה כ״ו‪.‬‬

‫‪ . 8‬לעיל עמ׳ נ״ט ד״ה ועתה תלך‪.‬‬
‫עה‬ ‫אדיר במדים‬
‫העולם‪ .‬וזה כי הנה כתיב‪ :‬בדבר ה׳ שמים נעשו )תהלים לג‪ ,‬ו(‪ .‬והיינו‬
‫שבריאת העולם היה בסוד דבור‪ ,‬והיינו כי מן הפה יצאו הדברים‪ .‬אך‬
‫האמת הוא‪ ,‬שזהו לראשית מציאותם‪ ,‬אך להשתלם‪ ,‬הוצרכו להגיע לבחינת‬
‫מעשה‪ ,‬תה נעשה על ידי הידים שהם חג״ת‪ .‬והם באמת מגיעים הדברים‬
‫לבחינת עשיה‪ ,‬ובלא כן לא היו נעשים‪ .‬תה כי בתחלה הם בסוד אדר‬
‫דלא אתפס‪ ,‬ואז הם בסוד הבל פה‪ .‬ואח״ב צריך להיות דבר עשד‬
‫שיכולים להשיגו‪ ,‬תה אינו אלא בכח הידים‪ ,‬שהם העומדים ממש לצורך‬
‫העשיה‪ .‬ועל כן בתחלה בסוד אויר דלא אתפס מגיעים עד הרקיע‪,‬‬
‫דהיינו אור מים רקיעי‪ .‬כי הלא כל זה הוא בסוד התעבות האורות‪,‬‬
‫ורקיע הוא העבד האחרון‪ ,‬ועם כל זה עדיין אינם נתפסים‪ ,‬והיינו‪:‬‬
‫לחים היו ונקרשו‪ ,‬כי אחר כך נעשו בכח הידים‪ ,‬ואז הם קרושים‪.‬‬
‫והאמת כי הידים האלה מתחברים ביסוד‪ ,‬ואז עאל בימא בתוקפוי‪ ,‬ואז‬
‫הם נותנים בחינת המעשה הזה‪ .‬ונמצא שבפה הגיעו למחשבה ודבור‪,‬‬
‫ובכח הידים ביסוד — למעשה‪ .‬תה סוד‪ :‬ומעשה ידיו מגיד הרקיע )תהלים‬
‫יט‪ ,‬ב(‪ .‬והוא סוד‪ :‬מידי אביר יעקב )בראשית מט‪ ,‬כד(‪ ,‬שהיסוד הוא‬
‫אביר יעקב‪ ,‬והידים מתחברים בו לתת מעשה לטפה‪ ,‬שהיא שם כבר‬
‫מגעת לבחינת רקיע‪ .‬ואז נקרא‪ :‬ויעש אלהים את הרקיע )בראשית א‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫ז(‪.‬‬
‫ונמצא כי הידים הם לב׳ פעולות‪ ,‬או להגביהם למעלה‪ ,‬או להשפילם‪.‬‬
‫להגביהם — כדי לקבל‪ ,‬ואז הם בסוד השרשים שפירשתי לך במקום‬
‫אחר‪ ,‬שהם שרשי העץ ]נ״א‪ :‬הענף[ שמהם נבנה‪ .‬והוא סוד‪ :‬שאו‬
‫ידיכם קדש )תהלים קלד‪ ,‬ב(‪ ,‬כמפורש במקום אחר‪ .‬אך יש להשפילם‪,‬‬
‫ואז הם בסוד המעשה‪ .‬והנה בהעשרתם‪ ,‬אז נחתמים בחותם זה של‬
‫אהו׳׳ה‪ .‬והיינו כי בזה החותם נחתמים בסוד עשרה‪ ,‬דהיינו ה׳ כנגד‬
‫ה׳‪ .‬תה כי כבר ידעת הרכבת המאורות לכמה צדדים היא מתפרשת‪,‬‬
‫והמאורות נחלקים בכמה מיני חילוקים‪ ,‬ונמצא שבזאת העשיה‪ ,‬הם‬
‫מתחלקים בבחינה זו של ה׳ נגד ה׳‪ .‬והוא ממש חילוק של הדעת‬
‫ה״ח וה״ג‪ ,‬וכן הידים חו״ג‪ .‬וזה ממש ענין של עשרת הדברות‪ ,‬ובהם‬
‫נאמר‪ :‬מזה ומזה הם כתובים )שמות לב‪ ,‬טו(‪ ,‬כי יש להם לכל אחד‬
‫בחינה בזכר ובחי׳ בנוק׳‪ ,‬מתקשרות הבחינות זו בזו‪ .‬וזה ממש הקשר‬
‫של השמים והא ‪ p‬ביחד‪ .‬תה ממש החותם של אהו״ה‪ ,‬שהוא בפרטות‬
‫זה של בחינת קשר השמים והא ‪ .p‬ולכן הוא ר״ת א׳ת ה׳שמים ו׳את‬

‫‪ .9‬עי׳ לעיל עם׳ ב׳‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫עו‬
‫ה׳א ‪ ,p‬וזהו הנחתם בה׳ נגד ה׳‪ .‬ומכל אחד מאלה האצבעות תלוים כמה‬
‫דברים בעניני ההנהגה‪.‬‬
‫ותדע עתה שבשעת תפלה צריך לשים ידיו כפופות זה על גב זה על לבו‪.‬‬
‫וזה כי אז צריך לתת כסא להשורה עליו‪ ,‬להיות בבחינת ידים אלה לצורך‬
‫המעשה‪ .‬ותדע שהחיק הוא נקרא היכל הלב‪ .‬והיינו כי הלב עומד להנהגה‪,‬‬
‫והיכלו הוא החיק‪ .‬ויש איזה אורות ראויים להמצא בהיכל ההוא‪ ,‬כגון‬
‫הריאה והמזרקים וכו׳‪ .‬והנה על כן צריך להחזיק הידים על הלב‪ ,‬לצורך‬
‫בחינה זו של עשיה זאת‪ .‬ועל כן אמר הרב הקדושי"‪ ,‬שטוב להסתכל‬
‫באצבעות‪ ,‬ולכוין‪ :‬אל״ף ה״י וי״ו ה״י‪ .‬כי זה החותם הנמצא תמיד לקשר‬
‫השמים והא ‪ ,p‬ותלוי בו כל עניני ההנהגה העקרית‪ .‬וזה סוד‪ :‬כי אראה‬
‫שמיך מעשה אצבעותיך )תהלים ח‪ ,‬ד(‪ .‬והיינו התפשטות בחינת הרקיע‪ ,‬לפי‬
‫האצבעות האלה‪ .‬והם‪ :‬מעשה ידיו מגיד הרקיע )תהלים יט‪ ,‬ב(‪ ,‬שאמרנו‬
‫למעלה והנה הרשב״י רצה עתה לתקן תיקון האדרא מצד היותו שרש‬
‫ומקור לחביריו‪ .‬ולכן‪ :‬יתיב בגוויהו‪ ,‬בתוכם ממש‪ .‬ואמר כל חד‬
‫ישוי ירוי בתוקפוי‪ .‬כי ישימו ידיהם בחיקו‪ ,‬להיות כלם בסוד הנהגתו‪,‬‬
‫ואז נטל הוא כולם‪ .‬וזה כי באמת תנועת בני אדם למטה גורמת התעוררות‬
‫גדול למעלה‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי‬
‫חרש וכו׳ )דברים כז‪ ,‬טו(‪ .‬וזה סוד גדול‪ ,‬והוא מדבר על האומר דברים‬
‫שאינו יודע בחכמה זאת‪ ,‬שהוא רע גדול‪ ,‬והוא ממש פסל ומסכה‪,‬‬
‫וסודו ממזר‪ .‬כי נוטלים אור התורה‪ ,‬ותחת שהיה צריך לעשות בסוד‬
‫עשיות הידים האלה של הקדושה‪ ,‬עושים אותו מעשה רע‪ ,‬בכח ידי‬
‫ס״א‪ ,‬וזה ממש‪ :‬מעשה ידי חרש‪ .‬ותבין היטב איך השקר המתחפא‬
‫על דבר של התורה‪ ,‬הוא בחינת המעשה המסדר אותו ומציירו בציור‬
‫ההוא‪ .‬כי הדבר עצמו טוב‪ ,‬אך מעשהו הוא רע‪ ,‬כי הוא מעשי ידי‬
‫ס״מ‪ ,‬ושם בסתרו של עולם‪ .‬ואמר זה להציל החבירים מכל מכשול‪,‬‬
‫שלא יהיו נכשלים ח״ו בתיקון הגדול‪ ,‬שהיה צריך שימשיכו כולם‪ :‬מלין‬
‫דקשוט‪ ,‬כאמור למעלה‪.‬‬
‫והענין דע‪ ,‬כי מי שרוצה שתיקוניו יהיו פועלים כראוי למעלה‪ ,‬צריך‬
‫שיסתדר הוא במעשיו כראוי בדוגמא של מעלה‪ ,‬וסוד זה ‪ :‬סור מרע ועשה טוב‬
‫)תהלים לד‪ ,‬טו(‪ .‬כי מי שאינו עושה כן‪ ,‬נקראים מעשיו דרך עראי‪ .‬אבל‬

‫‪ . 10‬עי׳ שער המצות תחילת פ׳ עקב‪.‬‬

‫עז‬ ‫אדיר במרום‬
‫מי שהוא בדוגמא של מעלה‪ ,‬אז באמת השכינה קובעת דירה עליו‪.‬‬
‫מה‪ ,‬כי צריך לשים עצמו בתחלה נגד ם״מ‪ ,‬להתחזק לעומת קטרוגו‪.‬‬
‫וזה בקבלת מעשה המצות עליו‪ ,‬ובפרט מצות לא תעשה‪ ,‬שבכת זה‬
‫נעשה שומר לדרך הקדושה‪ .‬והנה זה ענין הארורים שנאמר בפרשת תבוא‪,‬‬
‫שהוצרכו לקבל עליהם להיות שומרי דרך הקרושה‪ .‬ובכח אמן‪ ,‬מתחזקים‬
‫לעמוד כנגדו‪ ,‬כי אמן סודו יאהדונה׳׳י‪ .‬וכן הוא קבלת הדבר על עצמו‬
‫בכח ובקיום‪ .‬ואז יכולים אחר כך להמשיך הטוב‪ .‬ולכן אחר כך‪:‬‬
‫פתח ואמר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך)תהלים קיט‪ ,‬קכו(‪ .‬ותדע‪ ,‬כי‬
‫על כל הלומר שלא לשמה נאמר‪ :‬אשר יעשה פסל ומסכה‪ ,‬והיינו הלומד לשם‬
‫גאוה ח״ו‪ ,‬או כיוצא בזה‪ .‬מה סוד הכתוב‪ :‬שממית בידים תתפש )משלי‬
‫ל‪ ,‬כח(‪ .‬והוא כי כשחידוש אחד של תודה יוצא מפי האדם‪ ,‬הנה‬
‫הוא בסוד‪ :‬הבל דלא אתפס‪ .‬ונוק׳ מקבלת אותו‪ ,‬ובכח ה ‪T‬ים שלה‬
‫עושה אותו עשיה ממש‪ .‬ואז הוא עולה למ״ן‪ .‬ואז יודד כנגד זה מן הדעת‬
‫דז״א אור אחד‪ ,‬יוצא בסוד הבל הפה‪ ,‬ואחר כך ביסוד נעשה בכח הידים‪,‬‬
‫ומתחברים זה עם זה‪ ,‬כי היוצא מן הרעת הוא השלימות של הצולה‬
‫מלמטה‪ .‬ואז הדבר ההוא עולה ונקשר ונחקק קמי עתיק יומץ בח״ס‪,‬‬
‫כמ״ש לקמן בס״ד‪ .‬ואז נקרא הדבר ההוא תורה‪ ,‬והיינו ת״ר ו״ה‪ .‬כי הו״ה‬
‫מקבלת בסוד נוק׳ ת״א כנ״ל‪ ,‬ומתגלה בסוד השרש‪ ,‬דהיינו ת״ר אלף‪ ,‬כי‬
‫כל דבר ממנה מתפשט כך‪.‬‬
‫אך אם הדבר הוא ח״ו שלא לשמה‪ ,‬אז מקדמת לילית ונוטלתו‬
‫ועושה אותו בידיה הרעים‪ ,‬והם ידי השממית‪ .‬ואז נעשה מ״נ טמאים‬
‫אליה ח״ו‪ ,‬וס״מ מוריד כנגדו טומאה על טומאתה‪ ,‬ואז נקרא הדבר ההוא‬
‫פסל ומסכה‪ .‬והוא רוצה ח״ו להתאחז ביסוד מפני השרש הראשץ שבו‬
‫שהוא דבר תורה‪ ,‬וזה קלקול גדול רחמנא ליצלן‪ .‬וזהו‪ :‬פסל ומסכה מעשה‬
‫ירי חרש ושם בסתר — בסתרו של עולם‪ ,‬רהיינו יסור שיושב בסתר‬
‫כתוך נוק׳‪ .‬והנה הכין הרשב״י להיות מסתדרים הם לפי הסדר העליון‪,‬‬
‫בתחלה בסור מרע — להעשות שומרים לקדושה‪ ,‬ואחר כך בעשה טוב‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬עת לעשות לה׳ הפרו תורתך )תהלים קיט‪ ,‬קכו(‪ .‬דע כי‬
‫האצבעות הם ממש סור עשר אותיות של השם ב״ה‪ ,‬יו״ד ה״י מצד‬
‫א'‪ ,‬וי״ו ה״י מצד ב׳‪ ,‬והיינו ה׳ כנגד ה׳‪ ,‬וזה נקרא עשיית השם‬
‫בסוד האצבעות האלה‪ .‬ואודיעך בזה סוד גדול מאד‪ .‬עיקר התלמוד‬
‫הוא המעשה‪ ,‬כי ח״ ל אמרו‪ :‬אם בטלת מן התורה יש לך בטלים‬
‫הרבה כנגדך )אבות ד‪ ,‬י(‪ .‬והוא סוד מה שאמרו גם כן‪ :‬שהבטלה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫עח‬

‫מביא לידי שעמום )כתובות נט‪ .(:‬וכל זה הוא‪ ,‬כי אץ עיקר תיקון‬
‫האורות אלא בהתפשטותם לפעול‪ ,‬ובזה תלוי המצות והעבירות‪ .‬כי אין‬
‫שום הארה מבוטלת ח״ו‪ ,‬אלא האורות‪ ,‬בכת הפגמים נשארים בטלים‪,‬‬
‫דהיינו בלא מלאכה ומעשה‪ ,‬אבל לא ביטול‪ ,‬שהוא העדר מציאות‪ .‬כי‬
‫התיקון — בהיות האורות מתדבקץ ונמשכים ומגיעים למטה‪ .‬ובאמת‬
‫כל זה הוא בסוד המעשה‪ ,‬כי צריך שיגיעו אל המשרתים ואל העשייה‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬ישמח ה׳ במעשיו )תהלים קד‪ ,‬לא(‪ ,‬שאז הקדושה היא השולטת‪,‬‬
‫והס״א מתגרשת ומתרחקת‪ .‬חאת היא הכונה התכליתית כידוע‪ ,‬וכאשר‬
‫נתבאר במקומות רבים‪ .‬אך אם בני אדם חוטאים‪ ,‬גורמים שהאורות יהיו‬
‫בטלים ממלאכתם‪ ,‬וישארו בבחינת עצמם בלא פעולה‪ ,‬חה נקרא בטלה‪.‬‬
‫והוא כי חסר מהם ממש ענין המעשה‪ ,‬התלוי בתיקון ה ‪T‬ים כנ״ל‪ .‬חה ממש‬
‫סוד מצות התלויות בזו״נ‪ ,‬בסוד‪ :‬כי נר מצוה )משלי ו‪ ,‬כג(‪ .‬אך התורה‬
‫היא האור השורה על הנר‪ .‬וכן הגוף נמצא להנשמה מחמת עברה" בזיוג‬
‫זו״נ‪ ,‬וזהו המעשה שזכרתי‪.‬‬
‫ובהחסר המעשה‪ ,‬לא נמצא באורות אלא בחינת אור התורה‪ ,‬והוא בטל‬
‫בלא מעשה‪ ,‬ואינו מגיע אל המקבלים‪ ,‬ואז הס״א מתחזקת לשלוט למטה‪.‬‬
‫והקליפות עצמם נקראים בטלה‪ ,‬כי מציאותם ושליטותם מן הבטלה של‬
‫האורות העליונים‪ .‬ולכן הבטלה מביאה לידי שעמום‪ ,‬כי בטלת האורות היא‬
‫ממש הנותנת מקום שליטה לס״א שהיא השעמום‪ .‬ועל כן התורה צריך‬
‫שתהיה על מנת לעשות‪ ,‬שאז התיקון נמצא כראוי‪ .‬ותדע שזה סוד‬
‫זרע לבטלה‪ ,‬כי גורם לאורות העליונים שלא יגיעו אל בחינת המעשה‪.‬‬
‫ואז האור עצמו היוצא‪ ,‬הוא נעשק מן הס״א‪ ,‬והוא בטל מפעולתו‬
‫הקדושה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי לאלה הטפות נבראים גופים רעים מבחינת מעשה‬
‫הס״א‪ ,‬תחת הגופות הקדושים שהיו צריכות ליכנס בהם‪ ,‬שהם מעשה‬
‫הקדושה‪ .‬והוא סוד; שממית בידים תתפש )משלי ל‪ ,‬כח(‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬שעושה‬
‫גופים לטיפות‪ ,‬והם השדים‪ ,‬שצריך להמיתם ולהחזיר הניצוצות למקומם‪.‬‬
‫והנה על כן כתיב‪ :‬עת לעשות לה׳ הפרו תורתך‪ ,‬כי זה העיקר‪ ,‬שצריך‬
‫להגיע האורות לבחינת המעשה‪ ,‬ובבחינה זאת נתקנים‪ ,‬בסוד שם הוי״ה‬
‫ב״ה כנ״ל‪.‬‬
‫ותדע שהלימוד של תורה עצמה העשוי לשם תיקון השכינה‪ ,‬מחבר‬
‫האור עם הנר‪ .‬והנה התורה כשהיא נלמדת עם התיקונים הראוים‪ ,‬היא עולה‬

‫‪ . 11‬נ״א ‪ :‬מחמת עיבור)ר״ל‪ :‬שהגוף נעשה ע״י עיבור בנוק׳ שהוא המעשה( עכ׳׳ל הגרא׳׳ל‬
‫ליפקץ בהגהות ברפו״י‪.‬‬
‫עט‬ ‫אדיר גמרום‬
‫במעלות גדולות‪ ,‬ועולה לאתגלפא קמי עתיק יומין‪ .‬והעניץ הוא‪ ,‬כי ח״ס הוא‬
‫שרש התורה‪ ,‬בסוד חכמה — כ״ח מ״ה‪ .‬תה חיבור נמצא בין ח״ס ובין ת״ת‬
‫דז״א^'‪ .‬וח״ס היא המתנהגת מן העתיק יומין‪ ,‬כמבואר לקמן בסוד קרומא‬
‫דאוירא‪ ,‬ושם הוא התיקון הגדול‪ .‬ובאמת אם היא למטה נתקנת בסוד‬
‫מעשה‪ ,‬אז התורה של מעלה מתחברת עם התורה של מטה‪ ,‬דהיינו‬
‫ח״ס ות״ת‪ ,‬ואתגלפין מילין קמי עתיק יומי‪ .‬ואם התורה של מטה‬
‫אינה נתקנת בסוד מעשה‪ ,‬ח ״ו גורמת לאורות של תורה של מעלה‬
‫להיות בטלים‪ ,‬בסוד הבטלה הנ״ל‪ .‬ולכן נאמר‪ :‬עת לעשות לה׳ הפרו‬
‫תורתך — תורה דלעילא‪ ,‬דהיינו הח״ס‪ .‬דאיהי מתבטלת בסוד הבטלה‬
‫כנ״ל‪ .‬אי לא איתעביד בתיקונוי שמא דא‪ ,‬בבחינת המעשה‪ .‬ותבין‬
‫ותשכיל מאר עניני ההנהגה‪ ,‬איך העיקר הוא עבודת התורה‪ ,‬והכל בסוד‬
‫שם הוי׳ ב״ה‪ ,‬שכל האורות תלויות תיקונם בזה השם ובסוד הזה‪ .‬כי הלא‬
‫מצבים רבים ותנועות רבות נמצאים להם‪ ,‬אך המצב הטוב וההנהגה‬
‫הצריכה‪ ,‬היא בסוד שם הזה‪ .‬ונמצא הפסוק הזה לעתיק יומין אתמר‬
‫תורתך‪ ,‬כי קורא לז״א תורתך‪ ,‬מפני היותו ממש התורה של מעלה‪,‬‬
‫דהיינו ח״ס‪ .‬והכל ענין א׳ והמשך א׳‪ ,‬בסוד כח ופועל‪ ,‬העלם וגילד‪.‬‬
‫והנה על זה נאמר‪ :‬אשריך ישראל מי כמוך )דברים לג‪ ,‬כט(‪ ,‬וכתיב‬
‫מי כמוך באלים ה׳ )שמות טו‪ ,‬יא(‪ .‬וסוד זה‪ ,‬כי ז׳׳א הוא‪.‬עצמו‬
‫מה שמושרש בח׳׳סג׳‪ ,‬ועל זאת הבחינה נאמר בו כך‪ ,‬שמה שמושרש‬
‫שם הוא עיקר פנימית ההנהגה‪ ,‬תה סוד שם הוי׳ ב״ה כנ׳׳ל‪ .‬ועל כן נאמר‬
‫בו גם כן‪ :‬מי כמוכה באלים ה׳‪ ,‬והכל ענץ אחד‪.‬‬
‫ואומד לך ענץ מ׳׳י‪ ,‬המחכר בשני הפסוקים אלו‪ .‬דע כי הנה הדבה‬
‫שמות יש‪ ,‬שהם אמה שרשי ההרכבה שמתפשטים מהם ענפים רבים‪ ,‬ואלה‬
‫נקראים אלים‪ ,‬שפירושו — אילנות‪ ,‬כי הם אילנות שלימים ממש^'‪ .‬אך‬
‫שם הוי׳ ב׳׳ה הוא העיקרי ועולה על כולם‪ .‬תהו המושרש לבדו בסוד‬
‫תורה‪ ,‬בח״ס זאת‪ .‬והוא שרש ישראל גם כן‪ ,‬כמ״ש עוד לקמן בס״ד‬
‫בפירוש‪ :‬תנא כד סליק ברעווא למברי אורייתא‪ .‬והנה בזהר פרשת בראשית‬
‫)דף ג‪ (:‬אמר אליהו לר׳ שמעון על ענין מ״י ברא אל׳׳ה‪ ,‬ת״ל‪ :‬בשעתא‬
‫דסתימא דכל סתימין בעי לאיתגליא עביד ברישא כו׳ ע׳׳ש‪ .‬וכללות הענץ‪,‬‬
‫כי מה שיהיה אחר כך ז׳׳א כבר נשרש בח׳׳ס‪ ,‬ומשתלשל דרך המדרגות‬

‫‪ . 12‬עי׳ ביאורו ביהוד היראה )עם׳ קמ״ז(‪.‬‬

‫‪ . 13‬קל״ח פתח ק׳׳ה‪ ,‬ופתח קי״א‪.‬‬
‫‪ • 14‬עי׳ קל׳׳ח פתח ל׳׳א‪ ,‬ח״א‪ ,‬א׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫פ‬

‫בכה או״א‪ ,‬עד הגיעו למקומו‪ ,‬ושם נקבע בבחינתו ומדריגתו כראד‪ .‬כי הלא‬
‫סוד כל האילן‪ ,‬אינו אלא הדרגות השתלשלות האור‪ .‬ונמצא שאו״א אינם‬
‫אלא גילוי ח״ס‪ ,‬לבא עד מדריגת ז״א‪ .‬והנה בתחלה נעשה או״א‪ ,‬ושניהם‬
‫ביחד נקראים חכמה‪ ,‬והם היו״ד שבשם‪ .‬והיא הנקודה שאמר‪ ,‬שנעשית‬
‫מחשבה בסוד חכמה‪ ,‬ובה צייר כל ציורין באבא‪ ,‬וחקיק כל גילופין‬
‫באמא‪ .‬ואחר כך נעשו ישראל סבא ותבונה ושניהם ביחד נקראים בינה‪,‬‬
‫ולכן אמר בהם‪ :‬ואגליף גו בוצינא‪ .‬והיא הה׳ שבשם‪ ,‬וזה נקרא ממש מ״י‪.‬‬
‫והרי זו הדרגה שניה‪ .‬ומדרגה זו יש לה להתלבש במדרגה הג׳ שהיא‬
‫ז״א ממש הנקרא אל״ה‪ .‬והנה הז״א עצמו הוא סוד האדם וגוף שלו‪,‬‬
‫והתלבשות בינה בו הוא הנשמה בסוד מ׳׳י‪ .‬ובחבור אלה הב׳‪ ,‬נמצא‬
‫מציאות כח א׳ והוא מציאות השם — ליקרא בשם‪ ,‬והוא שם אלהים‪.‬‬
‫ומכאן נמשך השם גם באדם ובכל שאר הנבראים‪ ,‬שהוא כח א׳ נמצא‬
‫בחיבור הפנימית בתוך החיצונית‪ .‬ותראה שהפנימית בעצמו לא סליק‬
‫בשמא‪ ,‬אלא בהתחברו עם החיצונית אז ניתן לו שם בבחינת התחברם‬
‫יחד‪ .‬ונחזור אל הענין‪ ,‬כי מה שנשרש בח״ס הוא המתגלה בז״א‪ .‬אך‬
‫זה המתגלה הוא בבחינת אל״ה‪ ,‬ומה שהוא מבחינת השרש הנמשך‬
‫מח״ס הוא סוד המ״י שבשם‪ .‬ולהיותו דבר שהוא קיימא ולא קיימא‪ ,‬לכן‬
‫עומד תמיד לשאלה — מ״י‪ .‬והנה על זה הבחינה התלויה במ׳׳י הזה‬
‫נאמר כאן‪ :‬מי כמוכה‪ ,‬כי בה הוא מתעלה על הכל‪ ,‬וכל אילנות וכל‬
‫השמות תלוין באלה למטה‪ ,‬והם האלים המחכרים בפסוק‪ ,‬אך בסוד מ״י‬
‫אל״ה‪ ,‬בסוד השורש הזה על הכל‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬קרא לר׳ אלעזר בריה ואותביה קמיה וכו׳‪ .‬ואלה הם‬
‫תיקונים גדולים שהיה מתקן להכנת זאת האדרא‪ .‬והענין‪ ,‬כי עניני השראת‬
‫השכינה וגילוי רוה״ק הם בדרכים רבים‪ .‬וכבר מצאנו לרז׳׳ל שפירשו‬
‫)פסחים קיז‪ :(.‬לדוד מזמור או מזמור לדוד‪ ,‬לפי דרך השראת רוה״ק‬
‫עליו‪ .‬וזה כי לפעמים יוצא מלמעלה אור‪ ,‬והוא יגיע אל האדם דשיג‬
‫הנמצא באור ההוא‪ .‬או יכין האדם עצמו ויעסוק בתורה‪ ,‬ויעיר הדברים‬
‫העליונים‪ .‬וגם יש שאורות נוספים על אורות‪ ,‬ומתלהטים אלה באלה‪,‬‬
‫והדרכים רבים מאד‪ .‬ועכ״פ תדע שעסק התורה מלמטה‪ ,‬ממשיך אורות‬
‫עליונים ומחזקם‪ .‬ונאמר עתה הסדר שעשה רשב׳׳י לאדרא הזאת‪ .‬הנה‬
‫בתחלה התפלל תפלתו‪ ,‬ובה כיוון להמשיך אליו מה שהיה חפץ להיות‬
‫בו העסק באדרא‪ .‬ואז ימשוך אור זה למטה אליו‪ ,‬והוא כח שבו‬
‫ימסרו לו כל האורות האלה להתקן בגילד סודותיהם‪ .‬וכן היה‪ ,‬כי‬
‫נמשך לו הכח‪ ,‬והגיע אליו מה שהגיע‪ ,‬וירד ונפרס לפניו בסוד הפרסא‬
‫פא‬ ‫אדיר במרום‬
‫שזכר לקמן דקל״ד ע״ב‪ :‬אמר ר״ש לחבריא כד אתפרס פריסא דא וכד‪.‬‬
‫והיה מתחזק בכח הגילוי שהיו הסודות מתגלים‪ .‬ואחר כך הכל נתעלה‬
‫למקומו ונתעטר במקומות שנתעטר‪ ,‬חה ככל עניני התפלה‪ ,‬וכמפורש‬
‫במקום אחר ואכמ״ל בזה‪.‬‬
‫אך צריך שתדע‪ ,‬כי כל הדברים היורדים מלמעלה‪ ,‬כלם יורדים בדרך‬
‫זיווג‪ .‬ואודיעך ענין זה היטב‪ ,‬כי מה שיוצא דרך הזיווג הנה צריך לצאת‬
‫מכל האיברים התרי״ג‪ ,‬ונכללים ביסוד‪ ,‬ומשם יוצאים אל הנוק׳‪ .‬אך האמת‬
‫הוא‪ ,‬כי כל מה שיוצא מכל האיברים‪ ,‬נמשך למעלה אל המוחין עצמם‬
‫ונכללים בם‪ ,‬ואז נמשכים מן המוח ממש אל היסודי'‪ .‬וסוד זה‪ :‬וכנגדו‬
‫בביצים ניכר‪ ,‬שאח״ל )חולין מה‪ .(.‬והוא כי כמו שיש ג׳ מוחין בראש‪,‬‬
‫כך יש יסוד ותרץ ביעין‪ .‬ומה שבראש עדיין נעלם בסוד המוחין‪ ,‬נתגלה‬
‫בגילוי ביסוד‪ .‬והנה זהו מה שעשה כאן רשב״י‪ ,‬כי קרא לר׳ אלעזר ור׳ אבא‪.‬‬
‫והוא כי בתחלה נזדמנו כולם‪ ,‬בסוד עשר הספירות והם כללות הפרצוף‪,‬‬
‫ועכשיו רצה לכלול הכל בחב״ד‪ ,‬והוא עליית הטפה להבנות במוחין‪.‬‬
‫ולכן אמר‪ :‬אנן כללא דכלא‪ .‬כי כן רצה לכלול הכל בהם‪ ,‬בסוד העליה‬
‫הזאת‪ .‬ואז מיד נתגלה התיקון ביסוד‪ ,‬בסוד‪ :‬וכנגדו בביצים ניכר שאמרנו‪.‬‬
‫וסוד זה וא״ו‪ ,‬הוא אח״ד‪ ,‬והוא אהב״ה‪ ,‬והוא י״ג בריתות שנכרתו על‬
‫המילה‪ .‬ולכן כיון שנתקנו כתיקון זה‪ ,‬אמר‪ :‬עד כאן אתתקנו קיימין‪ ,‬והם‬
‫הי״ג האלה שכלם נקראין קיימין — י״ג בריתות המתתקנים בקשר המוחין‬
‫עם היסוד‪.‬‬

‫ואז‪ :‬שמעד קלא וארכבותיהון דא לדא נקשן‪ .‬וסוד הענץ‪ ,‬כי‬

‫יש הרבה מיני הארות באות ושורות‪ ,‬ועושים מיני התעוררות שונים‪ .‬ולכן‬
‫אמר‪ :‬מאי קלא קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי‪ .‬וסוד זה‪ :‬ותשאני רוח‬
‫ואשמע אחרי קול רעש גדול )יחזקאל ג‪ ,‬יב(‪ .‬חה כי הארות הזיווג‬
‫עושים הרעש הגדול הזה‪ .‬וסודו באמת הרתעת המאורות המתעוררים כלם‬
‫בתשוקתם להשפיע‪ ,‬וכולם הולכים להיות נכללים במוחין להבנות שם‬
‫הטפה‪ .‬חה נקרא‪ :‬כנופיא עלאה דמתכנפי‪ .‬ותדע שלפי הרוח המלביש‬
‫את האדם המשיג‪ ,‬כך הוא משיג‪ .‬ובהתלבשו ברוח הבא אז מבחינת‬
‫הזווג‪ ,‬הרגיש בקול החנש‪ ,‬שהוא הרתעת הזווג‪ .‬ולכן מכח הקול הזה‪:‬‬
‫ארכבותיהם דא לדא נקשן‪ .‬כי בהיותו בסוד הרתעה‪ ,‬כך גורם‪ ,‬ובפרט‬
‫בארכובות בסוד נה״י‪ .‬ונמצא שכך היה נעשה הזיווג למעלה‪ ,‬ונמשך‬

‫‪ . 15‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ ג׳׳ב >שעת רמח״ל עמי רכ״ז(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫פב‬

‫הכח הצריך לו לעשות האדרא‪ .‬ואחר כך הכין עצמו וחביריו לקבל הכח‬
‫הזה‪ ,‬והוא מה שאמר אחר כך; הולך רכיל כר‪ ,‬וכמ״ש עוד בס״ד‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬חדי ר׳ שמעון ו כו‪ /‬חה כי לפי מה שמעוררים מלמעלה‪,‬‬
‫כך צריך להתעורר להחזיק התיקון הנתקן‪ ,‬כי על כן מעוררים אותו‪ .‬והנה‬
‫חבקוק הוא מצד הגבורות‪ ,‬וגילה לו מה שנתגלה בסוד זיווג שנעשה‬
‫בבחינת גבורות‪ .‬והוא היה צריך להתחזק בזיווג ההוא‪ ,‬אך בהיותו מבחינת‬
‫גבורה היה ירא הרבה‪ .‬ואמר‪ :‬התם יאות הוה למהוי דחיל‪ .‬אבל הזיווג‬
‫הזה הנעשה על ידי רשב״י הנה היה בבחינת החסדים‪ ,‬שהם היו מן‬
‫החסדים‪ ,‬כמבואר כבר “ ‪ .‬והם גם כן החזיקו בדרך האהבה כנ״ל‪ .‬ובאמת‬
‫היה לו להחזיק באהבה‪ ,‬והיינו להתקיף האהבה המתעוררת למעלה‪ .‬והוא‬
‫ענין‪ :‬ואהבת את ה׳ אלהיך‪) ,‬דברים ו‪ ,‬ה(‪ ,‬שיש ביד האדם להחזיק‬
‫האהבה של מעלה‪ .‬חה מה שהיה צריך לרשב״י עתה‪ .‬והאהבה הזאת‬
‫היא כפולה‪ ,‬הולכת מלמעלה למטה‪ ,‬ומלמטה למעלה‪ .‬וסוד זה כי האהבה‬
‫היא רדיפת המאורות זה אחר זה‪ ,‬להתקשר ולהדבק ביחוד גמור‪ ,‬וכבר‬
‫נתפרש זה במקום אחר היטב אין כאן מקומו‪ .‬ואהבה זאת עצמה‪ ,‬סופה‬
‫מגיע אל ישראל‪ ,‬וזה גדולתם של ישראל‪ .‬ובכח זה ניתנה תורה באהבה‪,‬‬
‫שעל כן יש קשר גדול בינם ובין המאורות‪ ,‬לתקן הם את המאורות‪,‬‬
‫ולהגיע תיקוני המאורות אליהם‪ .‬וסוד כל זה האהבה הזאת‪ ,‬שבהתעוררה‬
‫הולכת מישראל להקב״ה‪ ,‬ומהקב״ה לישראל‪ .‬והיינו‪ :‬ואהבת את ה׳‪) ,‬שם(‬
‫אהבתי אתכם כו׳)מלאכי א‪ ,‬ב(‪ .‬ולכן ראד להתחזק בזה‪ ,‬להחזיק האהבה‬
‫זאת בכל חלקה‪ ,‬הוא מה שהיה צריך להרשב״י וחביריו בתיקונים אלו‪ .‬והוא‬
‫הזכיר גם כן אלה הפסוקים‪ ,‬לעורר האהבה הזאת הכפולה‪ ,‬בכח הזכרתו‬
‫את הפסוקים האלה‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ר׳ שמעון פתח ואמר הולך דביל מגלה סוד )משלי יא‪,‬‬
‫יג( וכו ‪ .‬וזה אמרו להכין עצמו לקבל הכח הזה‪ ,‬שהיה נמשך אליהם‬
‫מן הזיווג הזה הנעשה אליהם‪ .‬והענין‪ ,‬כי השפע היורד‪ ,‬הנשמה נוטלת‬
‫אותו בסוד אכילה דרך הפה‪ ,‬והוא המן‪ ,‬בסוד‪ :‬לחם הנבלע באיברים‬
‫)יומא עה‪ .(:‬ותדע כי בהגיע האוכל אל האצטומכא‪ ,‬הנה הרוחות של‬
‫הגידים המתעוררים שם‪ ,‬אם כלם מיושבים במקומותם‪ ,‬אז מעכלים אותו‬
‫וממשיכים אותו בכלים הקטנים המוכנים להם‪ .‬אך אם הרוחות אינם‬
‫מיושבים במקומם‪ ,‬הם מבולבלים‪ ,‬ואינם ממשיכים המזון למקומו‪ ,‬אלא‬
‫דוחין אותו ל ח ^ ואז נעשה הקיא‪ .‬וכן עושה ממש בנשמה‪ ,‬כי מי שרוחו‬

‫‪ . 16‬לעיל עמ׳ ע״ד‪.‬‬

‫פג‬ ‫אדיר במרום‬
‫מיושב‪ ,‬יקיים הדבר שלוקח‪ ,‬ומישבו במקומו ומכסה אותו בתוך כליו‪ ,‬והוא‬
‫ענץ נבלע באיברים‪ .‬אך אם רוחו אץ מיושב‪ ,‬אינו ממשיך‪ ,‬אלא דוחה‬
‫עד שמוציא אותו ל ח ^‪ .‬לכן נאמר‪ :‬הולך רכיל‪ ,‬כי הרוח שלו הולך‬
‫תמיד ואינו מיושב‪ ,‬כמו המים שאינם קבועים אלא הם מתנועעים‬
‫תמיד‪ ,‬ולכן גם החיזרא אינו מתיישב בהם‪ .‬משא״כ האבן או העץ‪ ,‬שהדבר‬
‫נשקע בהם ונקבע שם‪ .‬ולכן‪ :‬ונאמן רוח בו׳ ברוחא תליא מילתא‬
‫ודאי‪ .‬שהוא דבר פרטי לרוח‪ ,‬לדחות‪ ,‬או להמשיך המאכל למקומו‪ .‬והנה‬
‫הנפש והנשמה עומדים במקומם‪ ,‬אך כל התנמנות הם ברוח‪ ,‬מקצה השמים‬
‫עד קצה השמים‪ .‬ולכן מי שרוחו מיושב‪ ,‬מקבל הדברים ואין לו בהלה‬
‫להוציאם‪ .‬אבל מי שרוחו מבולבל‪ .‬כששומע הדבר נעשה בו עצור בעצמו‬
‫עד שיוציאהו ואיננו‪ .‬ותדע‪ ,‬שהנה הס״א אוחזת בבשר האדם‪ .‬אך אעפ״כ אץ‬
‫לה רשות להכנם שם‪ ,‬אלא אם ניתן לה רשות דרך הפה‪ ,‬שמוציא מפיו‬
‫דברים לא טובים‪ .‬כי ודאי הפה הוא מקום הכניסה בגוף‪ ,‬ואי אפשר להכנס‬
‫אלא בה‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ולית עלמא מתקיימא אלא ב ח א‪ .‬וסוד זה‪ :‬בראשית‬
‫— ברית אש )תיקו״ז בהקדמה י׳ ע״ב(‪ .‬והוא כי הנה כתיב‪ :‬אם לא בריתי‬
‫יומם ולילה חוקות שמים ו א ^ לא שמתי)ירמיה לג‪ ,‬כה(‪ .‬חה כי חוקים‬
‫הם דברים שטעמם נעלם‪ ,‬והקב״ה רצה להקים הדברים כך — בחוקים‪,‬‬
‫כדי שהס״א לא תוכל להדבק‪ .‬והנה הסודות — הפנימיות של הדברים‬
‫הניתן רק לצדיקים‪ ,‬צריך להקימו כך בדרך סוד‪ ,‬כדי שגם החוקים‬
‫ישארו בתוקפם‪ ,‬ולא תוכל הס״א להשיגם‪ .‬וסוד החוקים הוא ענץ חקות‬
‫הפרה‪ ,‬שהיא ממש מה שצריך להעשות בדרך חוק‪ ,‬בסוד הגלותי'‪,‬‬
‫לטהר טמאים ולטמא טהורים‪ .‬וכל שאר החוקים סודם כך‪ .‬ולכן צריך‬
‫האדם להיות בעל סוד‪ ,‬כי בהיותו כן גורם לחוקים שבכל ההנהגה לישאר‬
‫נסתרים מן הס״א‪ ,‬ולכן לא יחרב העולם‪ ,‬כי כבר אין להם כח להגיע‬
‫עדיהם‪ .‬אבל מי שמגלה סודות במקום שאינו צריך‪ ,‬גם החוקים אינם‬
‫נשארים בתוקפם‪ ,‬והעולם היה חרב ח״ו‪ .‬והנה אם התיקץ זה נתקן‬
‫על ידי הדברים של העולם‪ ,‬כל שכן בדברי תורה ובסודות הפנימים‪.‬‬
‫כי יש בסודות עצמם פנימיות ופנימיות מפנימיות‪ ,‬ואלו הם רזי ד ת ץ‬
‫י‬ ‫דעתיק יומץ שהיה לו לגלות כאן באדרא‪.‬‬

‫ואמר עוד‪ :‬אמר ר׳ שמעון לשמיא לא אימא דיציתרן וכר‪ .‬חה ׳‬

‫‪ . 17‬עי׳ אגרות סי׳ כ*ה )אוצרות רמח״ל עם׳ שמ״ט(‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫פד‬

‫כבר פירשתי לך למעלהי' מה היא האזנה הזאת‪ ,‬אך אומר לך עתה‬

‫למה אמר שאץ צריך לזה‪ ,‬ומשה רבן של כל הנביאים אמר‪ :‬האזינו‬
‫השמים )דברים לב‪ ,‬א(‪ .‬אך סוד הענין הוא מה שהשלים דבורו‪ :‬דהא‬
‫אנן קיומי עלמץ‪ .‬חה‪ ,‬כי לפעמים התיקונים צריכים להתרחב ולהיות‬
‫כוללים כל הפרטים‪ ,‬וליעשות מבני אדם הרבה‪ .‬ולפעמים אדרבה‪ ,‬נכלל‬
‫במעט‪ ,‬דגיע למעטים‪ .‬וכן היה בענין זה של האדרא‪ ,‬כי הרי כן התחיל‪:‬‬
‫ומחצדי חקלא זעירין אינץ‪ ,‬והם לא היו אלא עשרה‪ ,‬והיה להם לתקן‬
‫בעבור כל ישראל‪ .‬ועל כן היה זמן להיות כולל המרובה במועט בסוד‬
‫היסוד‪ .‬וכולם נתקנו ונזדמנו בסוד זה‪ ,‬להיות מה שנעשה בהם נעשה‬
‫בכל ישראל‪ .‬ולכן אמר מלין אלו‪ .‬כי משה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬היה רוצה לפשט‬
‫תיקונו לכל הבריאה‪ ,‬שכולה תמצא בענין ההוא‪ .‬אך כאן רשב״י רצה‬
‫לקשר כל חלקי הנבראים ולכלול אותן בהם‪ ,‬ולא היה צריך ליד אחרים‬
‫כלל‪ .‬ולכן אמר‪ :‬דהא אנן קיומי דעלמא‪ ,‬בסוד היסודות‪ ,‬כי כן נזדמנו כולם‬
‫בבחינת יסוד‪ ,‬ואז אץ צריך לאחרים‪ ,‬אלא הכל נכלל בהם‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬תנא רזא ד חין כד פתח ר׳ שמעון וכר‪ .‬וזה כבר אמרתי‬
‫לך שאץ כל מיני התעוררות שדם‪ .‬כי יש התעורורת והארה גורמת‬
‫רגש ורעד‪ ,‬ד ש שבאה בהשקט‪ .‬וסוד זה הענץ נתבאר בפסוק‪ :‬המביט‬
‫לא ‪ p‬ותרעד וכר )תהלים קד‪ ,‬לב(‪ .‬והענין‪ ,‬כי האורות אפילו שיתפשטו‬
‫אל מקום אחד‪ ,‬הנה יוכלו להיות מרוממים ממנו‪ .‬פירוש — שיהיו‬
‫שם‪ ,‬ועם כל זה לא מתדבקים בדביקות אל המקום ההוא‪ ,‬ואז לא‬
‫ירעד המקום כלל‪ .‬והבן היטב זה‪ ,‬איך האורות מפני המרחק הגדול‬
‫שבין העילה לעלול‪ ,‬אפילו שישרו על העלול‪ ,‬דמצאו במסובב א׳‪ ,‬אינו‬
‫נקרא דביקות‪ ,‬כי נשארים מרוממים‪ ,‬שאץ שם דיבוק‪ .‬אך לפעמים יהיה‬
‫שיגלו עצמם אל העלול‪ ,‬דתדבקו בו דביקות באמת‪ ,‬ואז יהיה הרעש‪.‬‬
‫וזה סוד‪ :‬המביט לא ‪ p‬ותרעד‪ .‬כי אץ דביקות אלא בסוד העינים‪,‬‬
‫כמ״ש עוד בס״ד לקמן בעדן העיינין‪ .‬ובהיותו מביט בעינים אלה לא ‪,p‬‬
‫אז‪ :‬תרעד‪ .‬וכן‪ :‬יגע בהרים דעשנו‪ .‬ובגילד האדרא נעשה התעוררות‬
‫בדביקות זה‪ ,‬ולכן‪ :‬אתרא אזדעזע וחברין אתחלחלו‪ .‬והם גילדם לפי‬
‫הזמנים כמו שצריך‪ ,‬לפי ענץ התיקונים שנתקנים‪.‬‬
‫והנה ״תנא״ שאמר‪ ,‬הוא‪ ,‬כי כן עשה להם ברייתות‪ ,‬וגם היה להם כבר‪,‬‬
‫והם התנא‪ ,‬המחכר באדרא‪ ,‬במקומות רבים מן האדרא עצמה‪ .‬אך זה התנא‬
‫שאמר כאן‪ :‬תנא חין רחץ‪ ,‬הוא‪ ,‬כי כך בב׳ ברייתות שנו זה הענין‪.‬‬

‫‪ . 18‬ער׳ ע׳‪.‬‬
‫פה‬ ‫אדיר במרום‬
‫הכנות האדרא — בבדייתא הזאת‪ ,‬דהיינו מתנא אר״ש עד קיומי עלמץ‪,‬‬
‫ובדייתא ב׳ הוא גוף האדדא‪ .‬ולכן מתחיל‪ :‬תנא דזי דדזין וכר‪ .‬וגם האדדא‬
‫עצמה מחולקת לברייתות‪ ,‬כמו שתמצא‪ :‬תנא אמר ד״ש‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬גלי ב ח א ופתח ואמר וכר‪ .‬והענין‪ ,‬כי כל מעשיו היה עושה לפי‬
‫התיקונים העליונים‪ ,‬ועל כן היה מכדן לסדר האורות לפי מה שהיה לו‬
‫להמשיך‪ .‬וענץ‪ :‬פתח‪ ,‬המתכר בדבריו הוא‪ ,‬כי כך היה מתכדן לפתוח‬
‫ממש פתחי האורות וסודות התורה‪ ,‬לגלות התורה שהם רוצים לגלוו^‬
‫לכן בהיותו רוצה כאן לגלות סודות גדולים ועמוקים‪ ,‬אמר‪ :‬גלי ברזא‪,‬‬
‫כי לזה נתכוין לגלות הסוד בכונות ותיקונים‪ .‬ותראה שעם כל זה אץ‬
‫אומר‪ :‬גלי חי‪ ,‬אלא‪ :‬בחא‪ .‬כי אפילו הגילד צריך להיות בסוד‪.‬‬
‫ותדע שזאת היא הכונה שאמרנו בסוד‪ :‬בחת אש‪ .‬והוא כי הנה היסוד‬
‫נקרא סוד‪ ,‬והוא ע׳‪ .‬והוא צחך להיות נסתר ונעלם‪ ,‬וצחך לכוץ להמשיך‬
‫הסתר ההוא לבחינת גילד‪ .‬חה כי הנה חז״ל אמרו‪ :‬מה ירך בסתר‬
‫אף דב ח תורה בסתר )מו״ק טז‪ .(:‬והוא כי היסוד נקרא ירך והוא‬
‫נסתר בסוד‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וצריך להחזיר אותו בבחינת גילוי כנ״ל‪ ,‬חה בכח‬
‫שם יג״ ל פז״ק שעולה כמנין ירך‪ ,‬וסודו‪ :‬יגל״ה פ׳דיון דרע ק׳דושים‬
‫)ת״ז מז״ח קנ״ד‪ .(:‬וגמצא שהוא ממש בבחינת הגילוי של היסוד‪ .‬ולכן‬
‫צריך ל כ ח להמשיך הגילד בכח שם זה‪ .‬ועם כל זה צריך שיגלה רק‬
‫לצדיקים ולא לרשעים‪ ,‬כי לא יהיה חלק בגילד זה לס״א ח״ו‪ .‬ולכן ]לא[‬
‫צריך להעביר בחי׳ הסוד‪ ,‬אלא להמשיך הגילוי בסוד בתוך סוד‪ .‬וזהו‪:‬‬
‫גלי בחא‪ .‬וזה כי תחבר הע׳ של הסוד עם הר״ל מערלי'‪ ,‬יהיה ש׳‪.‬‬
‫וסוד זה‪ :‬בחת אש‪ ,‬כי צריך להמשיך דבר בסוד אש של גבורה‬
‫‪ -‬להרחיק הס״א‪ .‬והוא האש של מתן תורה‪ .‬וצריך לכוין כי זה‬
‫האש הוא אלהים דיודי״ן גי׳ ש׳‪ ,‬והוא נגד הערלה שהיא גם כן בסוד אלהים‬
‫דיודי״ן‪ ,‬אלא שהוא בסוד הנחש‪ .‬וכשיש זה האש‪ ,‬אז לא תקרב הערלה‬
‫אל היסוד‪ .‬והנה הע׳ של סוד הם כמה בחינות של ע׳ שיש ביסוד‪ ,‬ע׳‬
‫חסדים מגולים‪ ,‬ע׳ גבורות נמתקים‪ ,‬והוא עצמו ד — כללות של כל‬
‫הז״ת‪ .‬וכולם נכללים בסוד ע׳ אחד‪.‬‬

‫ואמר‪ :‬כתיב ואלה המלכים אשר מלכו ב א ^ אדום וכו׳‪ .‬מאן‬

‫ישגה כו׳‪ .‬דע כי הפרשה הזאת היא כוללת באמת שרשי ההנהגה‪ ,‬ולכן‬

‫‪ . 19‬בכת״י ליתא תיבת‪ :‬מערל‪ .‬ונראה שכונתו עם הר״ל — שם של יג״ל פז׳׳ק שבגי׳‬
‫‪.‬‬ ‫ר׳׳ל‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫פו‬

‫אמר‪ :‬דהוא סהדותא על מהימנותא דכלא‪ .‬ואפרש לך סוד האמונה‬

‫הזאת‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬אל אמונה ואין עול )דברים לב‪ ,‬ד(‪ .‬והוא כי‬
‫הקב״ה מנהג את עולמו בכמה גלגולים עמוקים‪ ,‬והכל באמונה‪ ,‬לתת‬
‫לכל אחד לפי מעשיו ממש‪ .‬ונמשך מראשית הכל‪ .‬כי שם הקב״ה‬
‫בעולם צד הקדושה וצד הטומאה‪ ,‬זה לעומת זה‪ ,‬וביניהם שם כל‬
‫עניני העולם‪ ,‬להיות שולטת או זו או זו לפי המעשים‪ .‬אך הכונה‬
‫היא לנהוג הדברים בהנהגה כל כך עמוקה‪ ,‬שאי אפשר להשיגה‪ ,‬אלא‬
‫הוא עצמו‪ ,‬ובה סוף סוף יחזור כל רע לטוב ותהיה הממשלה לקדושה‬
‫לבדה‪ .‬והנה זאת היא אמונתינו הקדושה אנחנו בני‪ .‬ישראל‪ .‬אשר אין‬
‫מאציל אלא אחד‪ ,‬הוא לבדו עשה את הכל‪ .‬ושם התפשטות ספירות‬
‫קדושה‪ ,‬וכנגדם עשה מדריגת הרע‪ ,‬והוא המנהיג לבדו אדץ יחיד להחזיר‬
‫כל הרע להשתעבד לעבודת קדשו‪ ,‬ואין גם אחד עושה דבר זולת רצונו‪.‬‬
‫ואעפ״י שנראין הדברים קשים וזרים להבץ דדכם כי דרך רשעים צלחה‬
‫והצדיקים בשפל ישבו‪ ,‬אך הכל ינהיג בהנהגה נאמנת להשיב דבר על‬
‫בוריו‪ ,‬וכל טוב יהיה נשגב לבדו בלי תערובות רע‪ .‬ואין שום דבר בעולם‬
‫נעשה לרע לבריות‪ ,‬רק הכל לטובם מאת המאציל היחיד ב״ה אשר אין‬
‫זולתו‪.‬‬
‫וידיעת האמונה הזאת‪ ,‬תלוי בידיעת החוק אשר הכין המאציל‬
‫ית״ש לסדר בו את הנהגתו‪ .‬והוא ידיעת סדר ההמצאה הראשונה אשר‬
‫המציא את נמצאיו‪ ,‬ואיך המציא את ספירותיו הקדושות‪ ,‬ואיך המציא‬
‫ונתן מקום לרע‪ .‬ושם נראה ונדע אמהו דרך התחזק צד האחד או‬
‫צר האחר‪ ,‬ולהיכן נוטים ולהיכן הולכין הדברים‪ .‬כי אז לא יפלאו‬
‫בעינינו כל המסיבות הסובבות בעולם מן אז היה ועד סופו‪ ,‬וכל‬
‫הנצחיות‪ .‬והכל תלד במציאות ספירות הנקודים‪ ,‬המפודש בדברי האר״י‬
‫זלה״ה‪ .‬כי המצא השבירה ותקנתה‪ ,‬היא שרש כל ההנהגה מראש‬
‫ועד סוף‪ .‬ומי שיודע בזה ידיעה אמיתית‪ ,‬נקל יהיה לו להבין עניני ההנהגה‪,‬‬
‫ויראה אותם כולם נכוחים למבין ואין זר בהם‪ .‬ותדע איך דאשית המציאות‬
‫הוא בסור מלכות‪ ,‬ונתפשטה במררגותיה‪ ,‬ובהגיעה אל הנקורים ניתן‬
‫הכנה לס״א‪ ,‬וכמה הרכבות נרכבות שם‪ .‬אך לא פסק כח הקדושה‪ ,‬כי‬
‫רק ניתן הכנה הזאת לרע‪ .‬אחר‪ ,‬שבה ]שבאה[ הקרושה לתקפה‪ ,‬והוא‬
‫תיקון ב״ן במ״ה‪ .‬וכל זה תראה עוד מפורש לקמן היטב בס״ד‪ .‬וזהו‬
‫ממש סוד‪ :‬ומקיים אמונתו לישני עפר‪ .‬כי המתים למטה‪ ,‬הם רמז לכלים‬
‫הנשברים למעלה‪ .‬וכמו שנתקיימה האמונה בהם למעלה‪ ,‬והיינו אמונת‬
‫הקדושה‪ ,‬והיא עצמה המלכות שזכרנו שבה מציאות כל הנמצאים‪ ,‬עד‬
‫פז‬ ‫אדיר במרום‬
‫שובם לאיתנם‪ ,‬כן הוא תחית המתים למטה‪ .‬וכמה סיבובים נסבבים‬
‫בעולם עד תחית המתים‪ ,‬בבחינת‪ ,‬התחזק הס״א‪ .‬וסוף הכל תשוב‬
‫הקדושה לאיתנה‪ ,‬ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא )ישעיה ב‪ ,‬יא(‪ ,‬כי אין זר‬
‫אתו‪ ,‬ולא ימשול אחר ח״ו‪ ,‬אלא המאציל ית״ש א׳ ותורתו אחת‪,‬‬
‫וממשלתו ע ^ עד‪ .‬וכל המראה מן הס״א הפך מן האמת הזה‪ ,‬הכל שקר‬
‫ותועה‪ .‬ו ‪ T‬עו הבריות האמת הזאת בסוף ההנהגה והסיבוב‪ .‬וכל זה נכלל‬
‫בפרשה הזאת‪ ,‬כי היא ממש ענין זה כולו‪ ,‬וכמ״ש עוד בס״ד‪ .‬ותדע שודאי‬
‫ישראל מקבלין פנימיות הסודות שלא נמסר אפילו למלאכים‪ .‬ולכן אמר‪:‬‬
‫זכאין אתון צדיקיא וכר‪.‬‬
‫ותראה היאך הקב״ה סידר רבת תורתנו הקדושה‪ ,‬כי דבר כזה‬
‫שהוא שורש כל העיקרים‪ ,‬כלל אותה בפרשה אחת קטנה‪ ,‬ששום אחד‬
‫לא ישגיח עליה‪ .‬והוא באמת מה שדוד אומר‪ :‬מה רב טובך אשר‬
‫צפנת ליראיך וכר )תהלים לא‪ ,‬כ(‪ .‬ונבחין בזה שני דברים‪ :‬א׳ — מה‬
‫שהקב״ה הסתיר כך סודותיו בדרך שלא יראה אותם אלא מי שזוכה‪,‬‬
‫וב׳ ‪ -‬גדולת התורה‪ ,‬שאפילו פרשה שנראה שאינה אלא סיפור‬
‫קטן ובלתי עיקרי‪ ,‬הוא כולל כל כך עיקרים גדולים‪ .‬ובאמת הוא סוד‪:‬‬
‫מי האמין לשמועתינו וכר )ישעיה נג‪ ,‬א(‪ .‬שבעוד שהס״א יש לה‬
‫שליטה וכח‪ ,‬צריך שהקדושה לא תראה יפיה מפניה‪ ,‬אלא תסתיר עצמה‪,‬‬
‫ואורותיה הגדולים יראו כחשוכים לכולם‪ ,‬ובזמן הגאולה יתגלו ברגע‪ .‬וכמה‬
‫תיקונים תלוים בזה‪ .‬שמירת האורות‪ ,‬בסוד לחם עוני‪ .‬והפיכת השפלות‬
‫לגדולה‪ ,‬והוא תיקון מחזיר כל סיתום לרווחה וכל רע לטובה‪ .‬וכמה‬
‫ענינים אחרים‪ ,‬מהם ידועים לבני אדם‪ ,‬ומהם רק לה׳ לבדו‪ .‬והוא סוד‪:‬‬
‫מה רב טובך אשר צפנת כו׳ )תהלים לא‪ ,‬כ(‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬כמתמיה‪:‬‬
‫מאן ישגח בהאי‪ ,‬שאין משגיח‪ .‬ומאן תכה בהאי‪ ,‬לגודל רזי התורה‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬צלותא ברעוא יהא‪ .‬והיינו כי כבר הקדים תפלה למעשה‪,‬‬
‫וזה לצורך כל מה שהיה לו לעשות‪ .‬ועתה היה צריך לגלות סודות גדולים‪,‬‬
‫ולכן היה צריך להשתמש מן התפלה שכבר אמר‪ ,‬שבכחה לא יהא נחשב‬
‫לחטא מה שהוא מגלה‪ ,‬ולא יהיה שום קלקול ח״ו‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ומה יימרון חבריא וכו׳‪ .‬כי באמת מה היתה צריכה התורה‬
‫לתלות מלכות המלכים האלו במלכות ישראל‪ .‬וגם במדרש אמרו על‬
‫זה מה שאמרו‪ .‬אך באמת סוד נשגב ונורא הוא‪ .‬רזי דרזין דעתיק‬
‫יומין כנ״ל‪ ,‬ליושבים לפני ה׳ סחרה ואתננה קודש לה׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫פח‬

‫ואמר‪ :‬תאנא עתיקא דעתיקץ טמירא דטמי ‪ p‬וכר׳‪ .‬דע כי שורש‬

‫עניני מציאות אבי״ע בכל פרטיהם‪ ,‬נמשך הכל מענץ שבירת המ״ק‬
‫ותיקונם‪ .‬כי היא היתה פעולה גדולה אשר נעשית לתת הכנה לעולמות‬
‫שימצאו‪ .‬באופן שיוכל לצאת מהם העוה׳׳ז באותו הדרך אשר הוא עתה‪,‬‬
‫שהעקרי בו הוא האדם וכל שאר הבריאה ענפים ממנו‪ .‬והנה ענץ זה‬
‫היה צריך ביאור רחב מאד‪ ,‬אבל אומר לך ממנו מה שצריך להבנת‬
‫דברי הקדוש הרשב״י זללה״ה בפיסקא הזאת‪.‬‬
‫הנה תחילת המחשבה היתה שימצא האדם בעל בחירה‪ ,‬שיהיה‬
‫בו שכר ועונש לפי מעשיו‪ .‬כדי שסוף סוף יקבל ממנו ית״ש הטוב‬
‫השלם בלי בושת כלל‪ ,‬ודברים אלה כבר נתבארו במקומות אחרים‪ .‬אמנם‬
‫כיון שרצה לעשות זה האדם בבחירה הזאת‪ ,‬הנה כמה דברים הוצרכו‬
‫לתקן ולהכץ בעבור זה‪ .‬הנה צריך שיהיה היצה״ר בעולם‪ ,‬שיוכל לשלוט‬
‫באדם‪ .‬אך שיהיה פעמים האדם שולט על היצה״ר‪ ,‬וזה יגרום פעולה‬
‫אחת בשורש‪ .‬ולפעמים שהיצה״ר שולט באדם‪ ,‬ואז יגרום פעולה אחרת‬
‫בשורש‪ .‬אם כן נמצאו שני זמנים‪ ,‬בין לאדם‪ ,‬ובין ליצה״ר‪ ,‬ובין למאורות‬
‫שהם השורש — זמן שליטת הטוב וזמן שליטת הרע‪ .‬ועוד אץ‬
‫שתי השליטות האלו שתי בחינות לבד‪ ,‬כי הלא בהם עצמן יש היותר‬
‫ויש הפחות‪ .‬כי בין לטוב ובין לרע‪ ,‬יש זמן שליטה גדולה תמן שליטה‬
‫קטנה‪ .‬ונמצאו השליטות מינים הרבה‪ ,‬ולכולן יש פעולה בפני עצמו בכל‬
‫הבריאה‪.‬‬
‫ועוד יש ענין התשובה‪ ,‬שאפילו אחר שיחטא האדם יוכל לתקן‪.‬‬
‫ואפילו אחר ששלטה הס״א ונתגברה ח״ו על הקדושה‪ ,‬יהיה אפשר‬
‫לקדושה לחזור ולהתחזק ולהתגבר עליה‪ ,‬ולהעביר האחמה שכבר ניתנה‬
‫לה‪ .‬וימשך מכאן העונשים שיהיו לפי זמן‪ ,‬ועל ידו יתוקנו הפגמים‪.‬‬
‫והנה כדי שכל הדברים האלו ימצאו‪ ,‬צריך שתהיה בריאת המאורות‬
‫בדרך זה — שיוכלו לצאת מהם כל הדברים האלה‪ .‬ובאמת זה הסדר‬
‫ומציאותו‪ ,‬הוכן להם בכח יציאתם‪ ,‬שבירתם ותיקונם‪ ,‬וכמו שתשמע עוד‬
‫בס״ד‪ .‬ואפרש לך עתה איך זה תלוי בשבירה הזאת‪.‬‬
‫דע כי עיקר הכל הוא סוד הנשמה והגוף‪ ,‬ששרשם במאורות הוא‬
‫הפנימיות והחיצוניות‪ .‬שהם שני מציאות‪ ,‬שאפשר להם להיות מתדבקים‬
‫ושולטים כאחד בחבור אחד‪ ,‬או להיות בלי מתדבקים בחבור כל כך‬
‫שלם‪ ,‬ואז יוכלו לשלוט זה על זה‪ ,‬לפעמים הנשמה ולפעמים הגוף‪.‬‬
‫ותדע‪ ,‬שבסדר זה נסדר המציאות של הספירות מתחלת המצאם‪ ,‬שהוא‬
‫פט‬ ‫אדיר במרום‬
‫בזמן הצמצום‪ ,‬והבן מאד ענין הזה׳‪ .‬כי נשאר רשימו בתוך החלל‪,‬‬
‫וממנו נעשו הכלים‪ .‬ואחר כך בא הקו בתוכו‪ ,‬וממנו נעשו העצמות‪.‬‬
‫כי זה ההפרש שבין העצמות והכלים‪ ,‬שהכלים הם מבחינת הצמצום‪,‬‬
‫והעצמות הוא סוד הא״ס ב״ה הנכנס בתוך חלל המצומצם‪ .‬ודבר זה‬
‫היה צריך ביאור גדול מאד כי הוא ענין עמוק‪ ,‬אבל אין כאן מקומו‪.‬‬
‫ועתה די לך לדעת איך סדר כל המציאות הוא פנימיות וחיצוניות‪ .‬כי‬
‫כל עליון‪ ,‬חיצוניותו היא פנימיות התחתון‪ ,‬עד שנמצאים כל המאורות‬
‫— פנימיות‪ ,‬וכל הנמצאים מהם — חיצוניות להם‪ .‬והם עצמם מתחלקים‬
‫בסוד פנימיות וחיצוניות‪ ,‬כי האדם הוא פנימיות‪ ,‬ושאר כל העולם הוא‬
‫חיצוניות אליו‪ .‬וכן באדם עצמו יש הנשמה והגוף‪.‬‬
‫וארמוז לך בכאן סוד גדול ועצום מאד*‪ ,‬שהוא מה שכתוב‪:‬‬
‫אחרי ה׳ אלהיכם תלכו )דברים יג‪ ,‬ה(‪ ,‬וכן בלשון הזה נאמר כמה‬
‫פעמים‪ .‬הלא נראה שלשון יותר חביב הוא‪ :‬לפני ה׳‪ ,‬כמו‪ :‬התהלך‬
‫לפני והיה תמים )בראשית ‪ ,r‬א(‪ .‬אך באמת סוד גדול הוא‪ ,‬כי חלק‬
‫אחד מן המלכות מתלבשת בתוך הנשמות של ישראל‪ .‬והוא סוד‪ :‬קדוש‬
‫שרד בתוך מעיו )תענית יא‪ ,(:‬בסוד‪ :‬אלהי בקרבי )דברים לא‪ ,‬ת(‪ .‬חה‬
‫כמו מוחין פנימיות לנשמה‪ .‬אמנם כמו שידעת שרק אחורי העליון הם‬
‫נעשים מוחין בתחתון‪ ,‬כן מאחורי המלכות הוא החלק הזה המתלבש בתוך‬
‫הנשמות‪ ,‬חה נקרא‪ :‬אחרי ה׳‪ ,‬והוא המקשר הנשמות עם השכינה‪ .‬ומי‬
‫שמטיב מעשיו הנה הוא מחזיק הקשר הזה‪ ,‬ובכחו נדבק בשרשו כראד‬
‫על ידי המצות‪ .‬ומי שמריע מעשיו איבד זה הקשר‪ ,‬והוא סוד‪ :‬לסור מאחרי‬
‫ה׳ )שמואל א׳‪ ,‬יב‪ ,‬כ(‪ .‬תה סוד הענין המוזכר בזוהר ובתיקונים פעמים‬
‫רבות‪ ,‬איך השכינה היא נשמה לנשמות‪ ,‬והיא שורה בהם‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ונחזור לעניננו‪ ,‬כי ראשית הסדר הזה הוא סוד פנימיות וחיצוניות‪,‬‬
‫והוא ענין החלל והקו שבו‪ .‬אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי הא״ק שהוא הנאצל‬
‫הראשון יש בו כמה מיני עולמות לאץ קץ‪ ,‬תה הענין נזכר במקום אחרי‪.‬‬
‫ופירוש הענץ זה הוא‪ .‬כי באמת פרטית ההנהגה היא עד אין תכלית‪,‬‬
‫ובעבורה נקשרים הע״ם לכמה מיני קשרים והרכבות‪ .‬כי יש מעשה‬
‫שיצא מכח התחברות חו״ג‪ ,‬ד ש מכח חסד ות״ת‪ .‬או מכח חסד ונצח‪,‬‬

‫‪ . 1‬פתחי חכמה ודעת סי׳ ע״ט )שערי דמח״ל עם׳ רי״ב(‪.‬‬

‫להלן עם׳ קנ׳׳ט‪ .‬קיצור הכונות‪ ,‬ענץ שים שלום‪.‬‬ ‫‪ •2‬עי׳‬
‫‪ •3‬קל׳׳ח פתח ל׳׳א‪ ,‬ח׳־א‪ ,‬א׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫צ‬

‫וכן כמה מיני הרכבות אשר אין להם חקר ומספר‪ .‬רק הקשר הכללי‬
‫שכל השאר נחשבים כמו ענפים ממנו לבדו‪ ,‬הוא סוד ד׳ אותיות השם‬
‫יהו״ה ב״ה‪ .‬ולכן לא יש מקום שאין שם שם הקדוש הזה‪ ,‬כי כל שם‬
‫מורה על איזה מדרגה פרטיית‪ ,‬או על איזה חיבור פרטי‪ ,‬אך כל החיבורים‬
‫וההרכבות צריכים להכנס תחת סדר ד׳ אותיות אלה‪ .‬וזה מה שאנו מדברים‬
‫בא״ק‪ ,‬שאנו מחלקים אותו לד׳ שמות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪ ,‬כי הם ראשי‬
‫החילוקים והקשרים וההרכבות‪ ,‬שכולם נקבצים תחתיו‪ .‬אך באמת שאר‬
‫ההרכבות אין להם קץ‪ ,‬והבן מאד‪ .‬והנה השם הזה ב״ה הוא עיקר הנהגת‬
‫הבריאה ובו תלוי עבודת בני אדם‪ ,‬כי הלא בעיקר צריך לתקן ולא בענפים‪.‬‬
‫ותבין עתה שכל מה שאנו מדברים בא ״ק‪ ,‬אינו כטיפה מן הים ממה שיש‬
‫בו‪ ,‬וכל עסקנו אינו אלא במה שמתקבצים כל הקשרים של המדריגות לסדר‬
‫הזה של ד׳ אותיות השם‪ ,‬והבן מאד‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך ענין הסדר הזה‪ ,‬ותבין סוד גדול מאד‪ .‬והוא כי‬
‫הנה העיגולים הם נפש‪ ,‬והיושר הוא רוח‪ ,‬והם סוד הו׳׳ה של שם‪ .‬אך‬
‫יקשה לנו מהיכן נמשכו שני האותיות האחרות שהם הי׳׳ה‪ ,‬אם באמת לא‬
‫באו אלא השתים האחרונות שהם הו״ה‪ .‬אמנם כדי שתבין זה‪ ,‬צריך‬
‫אני להקדים לך הקדמות גדולות‪ .‬והוא כי הנה באדדא זוטא )דף‬
‫רפ״ט ע״א( אמרו‪ :‬בז״א אינון‪ ,‬לא תליין‪ ,‬אלא אינון ממש‪ .‬ובעתיקא‬
‫קדישא תליין‪ ,‬דהא שמא דעתיקא אתכסייא מכלהו ולא אשתכח‪ .‬וסוד‬
‫הענין הזה‪ ,‬כי הלא תראה היאך העולם נברא בשבעה ימים ובעשרה‬
‫מאמרות‪ ,‬וזה נמשך מסוד ההנהגה אשר בספירות באמת‪ .‬ודע שעיקר‬
‫מה שצריך להיות שורש קבוע לעולם הזה‪ ,‬וההנהגה קבוע בהם‪ ,‬הם‬
‫הז׳ התחתוניות‪ .‬אבל הג״ר שהם כח״ב הם נקראץ‪ .‬עטרות להנהגה‪,‬‬
‫כי הז״ת האלו מקבלין מהם תוספת הצריכה לתיקץ ההנהגה והכנתה‪.‬‬
‫כי לפי מה שאלו הג׳ מניעות אותן‪ ,‬כך הם מתנועעות לפי הזמנים‪,‬‬
‫והבן היטב«‪ .‬והנה הג״ר האלו עיקרם הם ג׳ פרצופים; אריך ואבא ואימא‪,‬‬
‫וחותמם היא כח״ב דז״אי‪ .‬ופירוש הענץ‪ ,‬כי כמו שהנהגה הקבועה היא‬
‫תעמוד תמיד והיא בז״ת האלו‪ ,‬כך עטרות ההנהגה צריך להם מציאות‬
‫קבוע‪ ,‬כי לא תחודש בדיאה‪ ,‬אלא הפעולה מהם תהיה מתחלפת בז״ת לפי‬
‫הזמן‪ .‬והבן היטב‪ .‬כי לכן הג׳ פדצופים תמ ‪ T‬קבועים שהם א״א‬
‫ואו״א‪ ,‬וכן הז״ת קבועים תמיד שהם הזו״נ‪ .‬ששרשם ז״ת לבד‪ .‬והפעולה‬

‫‪ . 4‬עי׳ קל״ח פתח נ׳׳א‪.‬‬

‫‪ . 5‬עי׳ קל״ח פתח קט״ז‪.‬‬
‫צא‬ ‫אדיר במרום‬
‫מן הג״ר אל הז״ת הם המוחין והכתר‪ ,‬בסוד כח״ב דז״א«‪ ,‬שהם לפעמים‬
‫ישנם ולפעמים אינם‪ .‬ועם כל זה תדע שאין זמן שלא יהיו הכח״ב‬
‫בז״א לגמרי‪ ,‬כי תמיד ישנם‪ ,‬אלא שלפעמים הם בכח גדול ולפעמים‬
‫הם בכח קטן‪ .‬תה סוד הגדלות והקטנות‪ .‬שתמיד יש מוחין אפילו‬
‫בקטנות‪ ,‬אלא שעיקר המוחין הם בגדלות‪ .‬אבל פעולת א״א או״א בז״א‬
‫תמצא תמיד‪ ,‬אלא שתהיה מתחלפת בכחה ומהותה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬נמצאת‬
‫למד שעיקר ההנהגה הוא בז״ת‪ ,‬והכח״ב הם עטדות ההנהגה‪.‬‬
‫ואמנם צריך שתדע כי כשאנו מזכידים לאיזה אחד בשם‪ ,‬הוא מפני הכירנו‬
‫ענינו ומהותו‪ ,‬אשר על כן נגדרהו בשם ההוא‪ .‬כל שכן השמות המאורות‬
‫שאינם על צד ההסכמה ומקרה‪ ,‬אלא הם מורים עצמיות הדבר הנזכר על‬
‫ידיהם‪ .‬אך את אשד לא נדעה לא נוכל לגדוד בשם‪ .‬ועל כן אמד‬
‫אליהו ז״ל בתפלתו‪ ,‬שלאין סוף ית״ש לא נמצא שום שם‪ ,‬כי אי‬
‫אפשר לגדור אותו בשום שם‪ .‬אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי כל הדבדים שאנו‬
‫מזכידים בסוד דמות אדם‪ ,‬עיקרם אינו אלא מאצילות ולמטה‪ ,‬אבל למעלה‬
‫אין אנו מכנים שמות אלה אלא בדדך השאלה‪ ,‬ומצד מה שהם שורש‬
‫לדברים ההם באצילות‪ .‬ועיקרם באמת הוא בזו״ג‪ ,‬תה כי השגתנו באמת‬
‫איני אלא בזו״נ‪ ,‬ובא״א ואו״א אין אנו משיגים דק מצד היותם שודש‬
‫לדבדים למטה בזו״ני‪ .‬וכשתדקדק תמצא באמת‪ ,‬כי האצילות עצמו הוא‬
‫סוד ז״א‪ .‬כי אורות הקרקפתא דא״ק הם בסוד א״א ואבא‪ ,‬בסוד ע״ב‪,‬‬
‫ואחר כך אימא בסוד ס״ג‪ ,‬ואצילות הוא ז״א‪ ,‬ובי״ע היא נוקבא‪ ,‬וענין‬
‫זה עמוק הוא מאד ואין כאן מקום ביאורו‪ .‬ונמצא לפי זה שהשם‬
‫עצמו הוא בזו״נ‪ ,‬בסוד יה״ו — חג״ת‪ ,‬וה׳ אחרונה מלכות‪ .‬וגם י״ה הוא‬
‫חו״ב דז״א‪ ,‬ו׳ הוא ו״ק שלו‪ ,‬ה׳ הוא מלכות‪ .‬אך או״א נקדאים על‬
‫שם מה שפועלים בז״א‪ ,‬ונמשכין בז בסוד המוחין כנ״ל‪ .‬ועל כן בז״א‪,‬‬
‫האותיות — אינץ‪ ,‬ממש‪ ,‬כי הם במקומם‪ .‬אך בעתיקא — תליין‪ ,‬כי אינם‬
‫שם אלא לפי שהוא שודש לז״א‪ .‬ונמצא‪ ,‬שמה שאנו משיגים בעתיקא‪,‬‬
‫וכן באו״א שהם נכללין בו כמבואר באדדא זוטא‪ ,‬אינו אלא מצד מה‬
‫שהם פועלים להיות שודעז לז״א‪ .‬זה הכלל‪ :‬א״א ואו״א אינם ידועים‬
‫אלא מצד מה שהם נמשכים לז״א‪ ,‬ומצד זה הם נקראים י׳׳ה‪ ,‬מצד מה‬
‫’‬ ‫שהם פועלים בזו״נ שעצמותן הוא ו״ה‪ ,‬והבן‪:‬‬

‫‪ .6‬בכת״י בסוגריים‪) :‬והדעת הוא ענץ אחר‪ ,‬אץ כאן מקום ביאורו(‪.‬‬
‫ד‪ .‬ע״ מרמיתא טבא בהגר״א‪ ,‬היכלות בראשית דף י״א ע״ב ״וג״ר אינם מושגים כלל״‬
‫יכי׳ עיי״ש‪ .‬ומסיים‪ :‬חה סוד עמוק וסובב עליו כל הזוהר ותיקונים עכלה״ק‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫צב‬

‫ואבוא עתה לתשובת השאלה אשר זכרתי בראשונה‪ ,‬כי הענין כך‬
‫הוא‪ .‬הנה בתחלה סידר המאציל את הבריאה בסוד פנימיות וחיצוניות‪.‬‬
‫כי כל הרשימה הנשאר בחלל הוא סוד חיצוניות‪ ,‬וקו הנכנס הוא סוד‬
‫פנימיות‪ ,‬וסודם חסד ודין‪ .‬אחר כך נכללים זה בזה‪ ,‬כי הפנימיות‬
‫לוקח לעצמו בחי׳ החיצוניות והחיצוניות לוקח בחי׳ הפנימיות‪ ,‬ואז נעשים‬
‫ד׳ בחינות‪ .‬והוא סוד עיגולים ויושר‪ ,‬כי כל אחד מהם יש בו פנימיות‬
‫וחיצוניות כידוע‪.‬‬
‫והנה בתחלה נסתלק הא״ס מן החלל לגמרי‪ ,‬ואז נקרא החלל‬
‫סוד אות ה׳‪ .‬ואחר כך בקע ובא קו אחד מאורו דרך קו‪ ,‬וזהו סוד‬
‫אות ו׳‪ ,‬וזה העיקר בהנהגה‪ ,‬והסוד — זו״נ‪ .‬אבל ודאי שהא״ס על‬
‫ידי הקו הזה נשאר דבק בנאצל הזה שהוא הא׳׳ק‪ .‬והנה מצד זה אף‬
‫על פי שאי אפשר לנו להזכירו בשם‪ ,‬אך נאמר‪ ,‬שמה שהוא מתדבק‬
‫בו״ה זה נקרא י׳׳ה‪ .‬פירוש — ודאי אם הוא נשאר דבק הוא מאיר בו‪,‬‬
‫ולסוד ההארה הזאת אנו קודאין בשם י׳׳ה‪ .‬וזהו מה שכתבנו שאין י״ה‬
‫מושגים אלא מפני המשכם אל ו״ה‪ .‬וזה סוד מה שאנו אומרים* שצמצ״ם‬
‫בא״ת ב׳׳ש הוא יהי׳׳ה‪ ,‬שהבחינות העליונות שהם י׳׳ה נסתלקו‪ ,‬ונשארו‬
‫התחתונות שהם ו׳׳ה‪ ,‬שהרי לא היה אפשר להזכיר אפילו י׳׳ה בא׳׳ס‬
‫שנסתלק‪ ,‬כל שכן שקודם הצמצום לא היה שום דבר נמצא‪ .‬אלא שעתה‬
‫שנשאר מה שנשאר שסודו ו׳׳ה‪ ,‬ולמה שנסתלק אנו קוראין י׳׳ה‪ ,‬שהוא כנגד‬
‫בחינת י״ה מה שיש בהד״ה הנמצא עתה‪ ,‬והבן מאד‪ .‬סוף דבר‪ :‬ו׳׳ה שנשאר‪,‬‬
‫הוא עצמו מתפשט לד׳ אותיות‪ ,‬וזהו כמו שהז׳׳א הוא ו״ה לבד‪ ,‬ונחשב‬
‫לעשר עם הכח״ב‪ ,‬והוא סוד מה שמתפשטים בו או׳׳א‪ ,‬ואז נקרא י״ה‬
‫ו״ה‪ .‬כך ו״ה זה הראשון שנשאר‪ ,‬הנה יש בו בחינת התדבקות של‬
‫הא״ס בו‪ ,‬כמו או׳׳א בז״א‪ ,‬ואז זה הו׳׳ה עצמו הוא סוד י׳׳ה ו״ה‬
‫שלם‪.‬‬
‫ועוד אבינך בענין התחלקות האותיות‪ .‬בי‪ ,‬בתחלה הם ו׳׳ה לבד‪,‬‬
‫ואחר כך הד׳׳ו כוללת הה׳ והה׳ כוללת הו׳‪ ,‬והם ו״ה ו״ה‪ .‬אך האמת‬
‫שהו׳׳ה הראשון נשאר בסוד י׳׳ה לגבי הו׳׳ה הב׳‪ ,‬וו׳׳ה הב׳ בסוד‬
‫ו״ה‪ ,‬והיינו פנימיות וחיצוניות דיושר‪ ,‬וסודו י׳׳ה‪ .‬ופנימיות וחיצוניות‬
‫דעיגולים נקרא ו׳׳ה‪ .‬אבל כיק שנחלק המציאות לד׳ בחי׳ אלה‪ ,‬אז נשלמו‬
‫כל הד׳ בחינות בשני החלקים‪ .‬ונמצא יהו׳׳ה ביושר ועיקרו י׳׳ה‪ ,‬דהו״ה‬

‫‪ . 8‬קול הרמ״ז בהגהות שבסוף ספר מבוא שערים‪.‬‬

‫צג‬ ‫אדיר במרום‬
‫כעיגולים ועקרו ו״ה‪ .‬והעיקר לפי זה בהנהגה הוא שם י״ה‪ ,‬כי עיקר הכל‬
‫הוא היושר‪ ,‬והעיגולים נמשכים אחריו‪.‬‬
‫והנה בהיות פגם — שהס״א אוחזת‪ ,‬הנה אחתתה בסוד ו״ה לבד‪ ,‬והוא‬
‫אז נקרא על שם י״ה לבד‪ ,‬והוא סוד‪ :‬כי יד על כס י״ה וכר )שמות ‪ ,r‬טז(‪.‬‬
‫ואחר כך כשהוא נשלם נקרא יהו״ה‪ ,‬אבל כשהחיצוניות יהיה נתקן בסוף‬
‫שלמות תיקונם‪ ,‬כמו שתשמע עוד בם ״ד‪ ,‬יהיה נקרא הכל יהי״ה‪ .‬ושורש‬
‫כל הענץ הזה הוא ו״ה הדאשון לבד והבן‪.‬‬
‫ולפי סדר הזה הנה נמצא הא״ק בפנימיות וחיצוניות‪ ,‬והוא מתחלק לד׳‬
‫חלקים שהם י״ה ו״ה כנ״ל‪ .‬אבל כיון ששמעת שאין הי״ה נקראים אפילו‬
‫באותיות אלה אלא מצד ו״ה‪ ,‬נמצא שלא יוכל לומר שיש להם מציאות שלם‬
‫אלא כשינתן המציאות עצמו אל הו״ה‪ .‬ואז יהיה הכל נשלם בסוד י״ה ו״ה‪,‬‬
‫ששם מקומו העיקרי כנ״ל‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬שהקו הנכנס בחלל אינו פועל לפי בחינת‬
‫עצמו‪ ,‬אלא לפי ההכנה המושרשת ברשימו המקבל אותו‪ .‬וזה סוד גדול‪,‬‬
‫אבל היה צריך ביאור רחב הרבה‪ ,‬כי באמת זהו גורם ענין הבחירה‬
‫ופעולת מעשה האדם‪ ,‬שאץ המשפיע משפיע לפי בחינת עצמו אלא‬
‫לפי בחינת המקבל ממנו‪ .‬וסוד הזה נתפרש במאמר‪ :‬בריש הורמנותא‬
‫דמלכא גליף גליפו בטהירו וכר )זח״א טו‪ .(.‬כי סוד הגליפין האלו‪,‬‬
‫הוא כמו מי שחופר נהרות להוליך בהם המים‪ ,‬ואז המים מוכרחים‬
‫להתהלך לפי מהלך הנהרות שהם מוצאים לפניהם‪ ,‬כך הרשימה בזמן‬
‫הצמצום הוכן בדרכים שונים‪ ,‬שהקו המתפשט בהם אחר כך מתהלך‬
‫לפי ההכנה אשר הוא מוצא שם‪ ,‬שהם הגילופין האלה‪ .‬שבבחינת כללות‬
‫הצמצום‪ ,‬נקראים גליפו בכלל‪ ,‬ובהתפשט הצמצום למדות פרטיות‪ ,‬אמר‪:‬‬
‫עביד גוונין לאנהרא וכר‪ .‬ואין כאן מקום ביאור זה‪ ,‬וכבר נתבאר במקום‬
‫אחר‪.‬‬
‫והנה כל הדברים הנעשים בא״ק זה בסוד יציאת אורותיו‪ ,‬הנה הכל‬
‫היא כסוד זה‪ ,‬כי כפי הכנות החיצוניות‪ ,‬כך היה מתפשט הקו בסוד‬
‫העצמות בו‪ ,‬אם לעמוד בפנים ואם לצאת ל ח ק בסוד בקיעת החושים‪ .‬והנה‬
‫בתחלה נתפשט הקו מה שנתפשט‪ ,‬בסוד ע״ב ס״ג‪ ,‬בסוד ב׳ אותיות י״ה‪.‬‬
‫והוא נתפשט בפנים ובקע לחוץ‪ ,‬ונעשו כל הענינים הצריכים לסוד‬
‫אותיות י״ה‪ .‬וכבר שמעת‪ ,‬שמה שאנו מדברים פה אינו אלא בסוד‬
‫ד׳ אותיות השם ב״ה י״ה ו״ה‪ .‬פירוש — מה שנקבצים כל שאר‬
‫מיני ההתפשטות הקשרים והחיבורים וההרכבות תחת סדר ד׳ אותיות‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫צד‬

‫וגם שמעת שסוד י״ה תלוי בו״ה‪ .‬פירוש — שהם נקראים כך על‬
‫שם התמשכותם אל הו״ה‪ .‬ועל כן אף על פי שנתפשט זה האור מה‬
‫שנתפשט בסוד י״ה‪ ,‬עד שלא הגיע אל ו״ה לא נקרא שהושלם וקבע‬
‫ענינו‪ .‬כי הלא עד שם נקרא השם כמו מקרי ולא עצמי‪ ,‬כי עצמי הוא‬
‫למטה בסוד הז״ת‪ ,‬כמבואר עד עתה‪.‬‬
‫ועתה צריך אתה לדעת‪ ,‬כי סוד ו״ה הוא סוד שירותא וסיומא‪ ,‬וגם‬
‫י״ה סודם כך‪ ,‬אבל מצד הו״ה כנ״ל‪ ,‬כי עיקר הענץ שם‪ .‬ואם נזכר בי״ה‪,‬‬
‫אינו אלא על שם העתיד להיות בו״ה‪ .‬ובאמת כי ו״ה היא בחינת הקו‬
‫והרשימו עצמם כנ״ל‪ ,‬והם עצמם ענין השירותא והסיומא‪ ,‬כמו שאפרש לך‬
‫עתה‪ .‬ובחינה זאת לא נקרא שנתגלתה במקומה העצמי‪ ,‬עד שהגיע‬
‫האור לבחי׳ זו״נ‪ ,‬בסוד ו״ה‪ ,‬כי עד שהיה מאיר בסוד י״ה לא היה‬
‫אלא בסוד הדביקות של הא״ס כנ״ל‪ ,‬שהוא כמו המוחץ בזו״ן‪ ,‬שאינם‬
‫שורש אלא תוספת‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין שירותא וסיומא‪ .‬כי באמת הוא סוד גדול ועמוק‪ ,‬כי‬
‫הוא כללות ההנהגה באמת בכלל‪ ,‬וגם בפרט לכל א׳‪ ,‬כמו שתשמע בס״ד‪.‬‬
‫והנה סוד הכלל נראה בבריאת העולם‪ ,‬שהנה העולם נברא בו׳ ימים‪,‬‬
‫ואחר כך בא השבת שהוא מנוחה‪ .‬וכמו כן יש בענין העולם שהוא‬
‫מתקיים שיתא אלפי שנין‪ ,‬ואחר כך יש אלף השביעי בסוד שבת‪ .‬והנה‬
‫כמו כן יש חיי האדם שהוא טורח בהם‪ ,‬ובסוף מגיע אל המנוחה‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫ינוחו על משכבותם )ישעיה נז‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫והנה לדרך זה צריך שיהיה שורש במאורות‪ ,‬כי צריך שיהיו מוכנים‬
‫בדרך זה שיצא מהם הענין הזה‪ .‬וסוד הכל הוא סוד זו״נ‪ ,‬שהזכר הוא‬
‫סוד הראש והנוקבא הוא סוד הסוף‪ ,‬וכל דבר הוא כך‪ ,‬בסוד ראש‬
‫וסוף‪ .‬והנה כתיב‪ :‬מגיד מראשית אחרית )ישעיה מו‪ ,‬י( וזה סוד ההנהגה‬
‫ההולכת מן הראשית שהוא הזכר‪ ,‬ועד האחרית שהוא הנוקבא‪ ,‬וכן‪ :‬מראשית‬
‫השנה ועד אחרית שנה )דברים יא‪ ,‬יב(‪ .‬והענין‪ ,‬כי תחלת המחשבה היא‬
‫סוף המעשה‪ ,‬ותחלת המחשבה היא הזכר ומגמתו אל הנוקבא שהיא‬
‫סוף המעשה‪ .‬ונמצא כל זמן שהזכר שולט הוא זמן הפעולה‪ ,‬וכשהגיעו‬
‫י הדברים אל הנוקבא אז הכל בסוד מנוחה‪ ,‬ונשאר הדבר בקביעות שלם‪ .‬ועל‬
‫פי זה הדרך מתנהג העולם‪ ,‬כי שיתא אלפי שנין הם בסוד הזכר‪ ,‬והן‬
‫זמן המעשה וההכנה‪ ,‬ואחר כך בסוף הוא שבת מנוחה‪ ,‬והוא תכלית‬
‫העולם‪ .‬וכן הוא בחיים ובמיתה של האדם‪ ,‬כי כל הימים של העוה״ז‬
‫הם בסוד ההכנה מצד הזכר‪ ,‬וסוף הימים בסוד הנקבה‪ ,‬שבת‪ ,‬מנוחה‪,‬‬
‫שעולים לנוח אל שרשם‪.‬‬
‫צר‬ ‫אדיר במרום‬
‫יאל תקשה‪ ,‬שאם לא חטא האדם לא היה מיתה‪ .‬כי זה אמת‪ ,‬אבל גם‬
‫ההנהגה הזאת היתה קיימת בסוד ההכנה ומנוחה‪ ,‬בלא מיתה‪ .‬והדבר‬
‫צריך כיאור גדול ולא אצא עתה מעגיגי‪ .‬אמנם על זה הענץ נאמד‪ :‬אשת‬
‫חיל עטרת בעלה )משלי יב‪ .‬ד( ואמרו ת״ל‪ :‬בעלה נתעטר בה והיא‬
‫לא נתעטרה בבעלה )ב״ר מ״ז‪ ,‬א( תה סוד גדול מאדי‪ .‬כי באמת‬
‫בימות החול הוא שליטת הז״א בסוד ו״ק‪ .‬ואז נאמר; ששת ימים תעבוד‬
‫)שמות כ‪ ,‬ח(‪ .‬אך ביום השבת שמגיע שליטת הנוקבא יש מנוחה‪ ,‬אכל‬
‫גם הז״א עולה עמה והוא עצמו מקבל תוספת גדול‪ .‬אבל כל זמן שהז״א‬
‫פיצל בסוד ימי החול היא אינה עולה‪ ,‬כי אדרבה בחול הוא זמן הבירור‪,‬‬
‫וזה מפגי של הגיעו אל האחרית שאליו מגמת כל המאורות‪ .‬אבל‬
‫ריין שהגיעו‪ ,‬כולם עולים צליות גדולות‪ ,‬ואז‪ :‬בעלה מתעטר בה‪ .‬והוא‬
‫סוד‪ :‬טוב אחרית דבר וגו׳)קהלת ז‪ ,‬ח(‪ ,‬וכן‪ :‬יום המות מיום הולדו)קהלת‬
‫א(‪ .‬כי לצדיקים כך הוא — שמגיעים אל המנוחה‪ ,‬ואז כל בחינותיהם‬
‫הם עוליס בסוד המנוחה הזאת‪ ,‬והבן היטב‪ .‬וכן הוא לכללות העולם‪,‬‬
‫בסוד יום שכולו שבת‪ .‬ושורש הענין הזה הוא סוד גדול ונשגב מאד‪,‬‬
‫והצנין תבינהו כסוד החיות‪ ,‬כי פניהם פני אדם‪ ,‬וג׳ פנים אחרים מתחברים‬
‫אליהם‪.‬‬

‫והענין דע‪ ,‬כי אנו אומרים שהעולמות נבראו במלכות א״ס‪ .‬ובאמת‬
‫הדבר הזה קשה להבינו‪ ,‬כי איך נזכיר ספירות בא״ם ב״ה‪ .‬אך האמת‬
‫כי כודאי בא״ס אי אפשר להזכיר ספירות‪ .‬רק הענין הוא‪ ,‬שכאשר‬
‫נסתלק הא״ס מן החלל‪ ,‬אז הוכן החלל הזה בסוד עשר ספירות‪ .‬והא״ס‬
‫כשבקע החלל ונכנס בו‪ ,‬אז נשתווה לחלל שבו היה נכנם‪ .‬והנה באמת‬
‫היה יכול להאיר הארה שוה לכל בחינת החלל‪ ,‬פירוש — העשר‬
‫ספירות שכו‪ ,‬ולא האיר אלא בחלק האור המגיע למלכות שבחלל‪ .‬וזה‬
‫האור שבחלל השלים בצד כל החלל‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כמו נזקבא דא״ק‬
‫שהמלכות שלה נעשה עתיק באצילות‪ ,‬כך בחינות המלכות לבד היא‬
‫שנכנסה בחלל ומלאה אותו‪.‬‬

‫וזה סוד גדול מאד‪ ,‬אך למען הבץ הענץ היטב אומר לך‪ .‬כי הנה‬
‫כל הספירות מסכימות אליה״'‪ ,‬ולפי זה נמצאו עשרה מיני שליטות‪ .‬אך‬
‫המאציל לא רצה להאציל העולמות אלא בשליטה הפחותה מכולם‪ ,‬והיא‬

‫יי׳ אגרות פתחי חכמה ודעח סי׳ מ״ד וסי׳ ‪1‬״ד )שערי רמח״ל »מ׳ שצ״ה‪ ,‬ת״א(‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫יי ‘• יי להלן עם׳ רס״ו‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫צו‬

‫שליטת המלכות‪ ,‬שיהיו כל האחרות מסכימות אליה‪ .‬וזאת השליטה היא‬

‫הנותנת כל החוקים הנמצאים עתה בטבע‪ ,‬ואם היו נבראים בשליטה‬
‫אחרת‪ ,‬היו חקים אחרים‪ .‬והבן מאר זה הענין‪ ,‬כי העולמות נבראו‬
‫בסור מלכות‪ ,‬אלא שהיא כוללת הט׳ שעליה‪ .‬והנה היא מגלה בתחילה‬
‫פעולות אותן הנכללים בה‪ ,‬ואחר כך פעולת עצמה והיא העיקרית‪ ,‬והוא‬
‫סור‪ :‬בהבראם‪ ,‬בה׳ בראם )מנחות כט‪ .(:‬נמצא לפי זה‪ ,‬שלימות הכל‬
‫הוא הסוף ושלימות הזכר היא הנקבה‪ .‬אבל באמת זה סור ו״ה‪ ,‬שהוא‬
‫שורש להנהגת העולם הזה‪ .‬והנה גם בי״ה נמצא זה הענץ עצמו‪ ,‬אבל הוא‬
‫מצר ו״ה בלבר‪ .‬אבל מצר עצמם לא יש זה‪ ,‬כי אררבה הם נותנים‬
‫ההנהגה שוה בלי חילוק‪ .‬והוא סור יהי״ה שהוא באחרית הימים‪ ,‬כי הוא‬
‫סור הנצחיות שהוא שוה‪ ,‬ואין להאריך בזה‪ .‬ונמצא לפי זה‪ ,‬היות‬
‫הנהגת העולם בסור שירותא וסיומא בסור ו״ה‪ .‬תה הענץ לא נתקיים‬
‫במקומו בעצמיות‪ ,‬ער שהגיע האור לבחינת זו״נ‪ ,‬ושם נעשים כל הרברים‬
‫אשר נעשו בסור השבירה‪ ,‬להעמיר ההנהגה הזאת לפי החקים הצריכים‬
‫בה‪.‬‬
‫ואשלים לך הענין אשר התחלתי‪ ,‬בסור המרכבה‪ .‬כי פני הארם‬
‫הוא מצר המלכות‪ ,‬והיא מגלה הג׳ פנים אחרים בסור חג״ת‪ .‬והוא ממש‬
‫ענין‪ :‬אשת חיל עטרת בעלה שזכרתי‪ ,‬שלפי הסרר הזה הנוקבא סורה‬
‫למעלה מן הזכר‪ ,‬בסוד‪ :‬צריקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם )ברכות ת‪,(.‬‬
‫שהוא בזמן הגיעם אל המנוחה‪ ,‬והבן מאד‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע‪ ,‬כי בחטא האדם נפגם האחרית שהוא המלכות‪ ,‬בסוד‬
‫עץ הדעת טוב ורע‪ .‬ועל כן הוצרך הגלות‪ ,‬בסוד הזכר‪ ,‬להחזירה למקומה‪.‬‬
‫וכשתחזור אז תהיה היא בתחלה בסוד שם שלם‪ ,‬ובסוד‪ :‬אשת חיל עטרת‬
‫בעלה‪ ,‬והוא סוד‪ :‬באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים‬
‫)ישעיה ב‪ ,‬ב(‪ .‬ואחר כך יחזור השם מיהו״ה ליהי״ה כמ״ש"‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי עד שהיה העצמות שבתוך הא״ק מתפשט בסוד‬
‫ע״ב ס״ג לבד‪ ,‬הנה עדיין לא נקבע מציאות שירותא וסיומא זה ולכן‬
‫אמר‪ :‬עד לא זמין תקונד וכו׳‪ ,‬שירותא וסיומא לא הד וכו׳‪ .‬והענין‪,‬‬
‫כי המלכא הנזכר כאן הוא הז״א‪ ,‬והתיקונים שלו הם סוד הו״ק‬
‫והמלכות‪ .‬והעטרות שלו הם כחב״ד‪ .‬ועטורי עטרות‪ ,‬הם א״א ואו״א‪.‬‬
‫וזה כי כבר שמעת איך א״א ואו״א נקראים בשם‪ ,‬מצד התמשכם בסוד‬

‫‪ . 11‬ע״ע בענק זה להלן עם׳ ר״ל‪.‬‬

 ‫צז‬ ‫אדיר גמרום‬
‫עטרות‬ ‫המוחין וכתר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬ונמצא שזה סדד התקשרם כג״ל‪ :‬כחב״ד‬
‫ו״א‪ .‬א״א ואו״א ‪ -‬עטרות העטרות‪ .‬ואז השירותא והסיומא‪ .‬שהוא‬
‫במקומו בסוד מ״ה וב״ן‪ ,‬נתפשט ענינם גם בעליונים‪ ,‬מפני הקשר אשר‬
‫להם בר‪ .‬אבל עד שהדברים‬
‫והסיומא‪ ,‬והנה הבנת עתה‪ ,‬היאך המ״ק הן שורש עצמי לעולמוח‬
‫כי בהיות כל הנהגתם בסוד השירותא והסיומא‪ ,‬וזה הענין א י ק‬
‫כמקומו‪ ,‬אלא פה במלכין קדמאץ האלה‪.‬‬
‫ואמר לך עתה למי רומז כאן עתיקא דעתיקץ‪ .‬כי הוא מדבר כאן על הקו‬
‫שבתוך א״ק‪ .‬אבל לפי בחינתו‬
‫— זקן‪ .‬והסוד‪ ,‬שהוא היותר שרשי והקרוב‬
‫•‬ ‫נקראים זקנים — עתיקין‪ ,‬כי כולם למעלה מן ההנהגה ש •‬
‫א=ל לה^ת הוא הזקן ' ‪4‬לם‪ .‬פי כז ריא ״ י י ״ ^יי־ “• ‪Z Z ? : r‬‬
‫«‪ »v‬מררא‬ ‫‪ ' ”°‬׳ י^יי*‬ ‫דעתיקין‪ .‬אך מפני התלבשו‬
‫ארל‬ ‫^^י^״‬ ‫היא או״א והם טמירין* ייייי*‬
‫^ י־^ר״יות‬ ‫^יי‪°‬‬ ‫מדבר בקו כבחינת ע״ב ®"^•‬
‫עיקר הכל בסוד ע ״ב‪ ,‬שהיא השורש העושה את הכל‪ ,‬רק ש ש‬
‫עצמו‪ ,‬ובחינת התלבשו בס״ג‪.‬‬
‫והנה זה היה ־גליף בי׳’ * ™" י “ '׳! י “ ” י "■ ’’‬
‫היה מגביל בו הארתו להתהלך בגילופים ההל״• ל*’®’’ ל י־ייחי־ייר «‬
‫ונמצא הגילופין — בחיצוניות‪ ,‬הנעשה בית קיבול לפנימיו < < ר •‬
‫והשיעור — בפנימיות‪ ,‬הנגבל בגילופים‪.‬‬
‫^יא״י^^ יאי* וםרש‬ ‫והנה כשהגיע להוציא אח המלכין קדמאיז*‬
‫^^*^*'"יירייד שדוא‬ ‫והוא באספו את חלקיו התחתונים‬
‫לרריאד‬ ‫®’’אי’ ^יי ^'‬ ‫’יי‬ ‫^®יגיד׳ ®י’‬
‫יזיחינת‬ ‫^‬ ‫רוצה‪ .‬והנה הפרגוד הזה נמצא גם כן בין העולמית*‬
‫שמאזיילות‬ ‫וכן האחרים‪ .‬והעולמות היוצאין תחת הפרגוי‬
‫‪v‬י דיאז ודוא‬ ‫הפרגוד עצמו‪ .‬והנה באמת זה הפרגיי• ^^״^"‬
‫'^*^‪v‬יי■ר ר־ריאד‬ ‫לבריאה‪ ,‬שהוא יוצא מהכאת האורות העליונים*‬
‫‪,‬י י־> ‪ 1‬ז««ר‪1‬דד‬ ‫נמשך משם ס״ג‪ .‬ובאמת הפרגיי‬
‫^ ׳‪'-‬״״שילדוז‬ ‫כמבואר במקומו‪ ,‬וגם שם יהיה הפרגוד מבחיג״‬
‫‪ Z‬י «ז• חיה‬ ‫נזדמנו כל עניני המלבין קדמאץ בהיי‬
‫האורות‪ .‬ולפי מה שנזדמן בפרגוד כך יצאו האורות ממנו ולמטה‪ ,‬עד ס ף‬
‫הגוף‪ .‬ובבחינה זה היה הארת מלכין קדמאין‪ .‬והנה תראה כ פרגוד ‪I‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫צח‬

‫מס״ך‪ ,‬והוא עולה ק״ך‪ ,‬והם ק״ך צירופי אלהי״ם‪ .‬שבכאן התחילו האלהי״ם‬
‫להתגלות בסוד המלכין קדמאין‪ ,‬כמו שתשמע עוד‪ .‬וגם פרגוד הוא פ״ר‬
‫י״ג‪ .‬והסוד‪ ,‬פ״ר — מנצפ״ך‪ ,‬והם ה׳ אותיות אלקי״ם‪ .‬ובמלואו הוא‬
‫י״ג אותיות כזה; אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם‪ ,‬ומכאן יוצאין המלבין‬
‫קדמאין‪ .‬ובאמת כאן נזדמנו גם כן תיקונים הראוים לעליונים עצמן‬
‫ע״ב ס״ג‪ ,‬כי הם נתקנים מן התחתונים שהם נקשרים בם ומתלבשין‬
‫בתוכם‪ .‬והנה כאן היתה השבירה‪ ,‬ואפרש לך ענינה והנמשך ממנה‪,‬‬
‫וסוד הענין — ואלה המלכים אשר מלכו בא ‪ p‬אדום וכר‪) .‬בראשית‬
‫לו‪ ,‬לא(‪.‬‬
‫דע כי א ‪ p‬אדום היא הבינה‪ ,‬ומשם יוצאין המלכין האלה‪ .‬ופירוש‬
‫הענין הוא‪ ,‬כי הנה רז״ל אמרו‪ :‬שמהלך עץ החיים הוא ת״ק שנה )ירושלמי‬
‫ברכות א‪ ,‬א(‪ .‬וסוד זה כי ז״א מאימא הוא יוצא‪ ,‬ונמדד כמדתה‬
‫בסוד נ׳ שערי בינה שבה‪ .‬והסוד‪ :‬מ״י מדד בשעלו מים וכר )ישעיה‬
‫מ‪ ,‬יב(‪ ,‬שהם ה׳ מדות‪ ,‬וסודם ה׳ הברות היוצאין מן הפה שהיא‬
‫אימא‪ .‬וזהו תחילת מציאותו והוא גבורות‪ ,‬כי כל סוד הקטנות היא‬
‫גבורות שהוא שמות אלהים‪ .‬ועתה אפרש ענין זה היטב‪ .‬הנה מציאות‬
‫כלי הז״א הן מן הה׳ גבורות דאימא^'‪ ,‬והוא סוד‪ :‬הכל היה מן העפר‬
‫)קהלת ג‪ ,‬כ(‪ .‬ובראשיתו אינו כי אם גבורות‪ ,‬וה׳ ספירות נבנות בו שהם‬
‫חג״ת נ״ה‪ ,‬בסוד פ״ר— מנצפ״ך‪ .‬ואחר כך יוצא מכללות כולם היסוד‪ ,‬והוא‬
‫נקרא כ״ל‪ ,‬בסוד הנ׳ האלה‪ .‬וגם מלכות יוצאה משם בסוד כל״ה‪ ,‬אבל היא‬
‫סוד עטרת היסוד‪ .‬והנה הם ב׳ מנצפ״ך‪ ,‬א׳ בחג״ת נ״ה‪ ,‬וא׳ ביסוד‪ .‬וסוד‬
‫זה ‪ :‬ועי״ר פר״א אדם יולד )איוב יא‪ ,‬יב(‪ ,‬והוא סוד הב׳ מנצפ״ך‪ ,‬כי עי״ר‬
‫עולה גם כן פ״ר‪ ,‬כמו פר׳׳א‪ ,‬ואלו שולטין בזמן הקטנות שהיא תחלת‬
‫מציאות הז״א‪ .‬וכל זה נמשך מחיצוניות אי׳‪ .‬אך אחר כך אי׳ נכנסת בתוכם‬
‫ומחברת אותם ועושה אותם פרצוף אחד‪ ,‬והאורות מתפשטים בתוכם‪,‬‬
‫הכל בחיבור אחד‪ .‬כי החילוק נראה לבד בכלים שהם הגוף‪ ,‬אבל הנשמה‬
‫מתפשטת בהשוואה אחת בפנים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬וזה סוד‪ :‬ברוחו שמים שפרה‬
‫)איוב כו‪ ,‬יג(‪ ,‬והיא אימא המשפרת את בנה שהוא ז׳׳א‪ .‬ובסוד זה נעשו‬
‫ספירותיו בסוד רשות היחיד‪ ,‬שאלמלא זה היו בסוד רשות הרבים — כלים‬
‫בלתי מתחברים‪.‬‬
‫אבל צריך שתדע בכאן סוד גדול‪ ,‬והוא כי הנה כתיב‪ :‬כל הנחלים‬
‫הולכים אל הים )קהלת א‪ ,‬ז(‪ ,‬וזהו כי כל הספירות של הז״א סופם ללכת‬

‫‪ . 12‬עי׳ קל״ח פתח נ״ב‪.‬‬

‫צט‬ ‫אדיר במרום‬
‫אל הנוקבא‪ ,‬כי היא חלק מכל ספירותיו‪ ,‬כי כל ספירות הוכר הם סוד יה״ו‪,‬‬
‫והבוק׳ היא ה׳ אחרוגה בסוף כלם‪ .‬ומקבלת לו בכל הי״ס‪ ,‬והיא שלימות‬
‫כולם‪ .‬והנה בהיות זה הענין עומד כתיקונו‪ ,‬אז אי׳ נכנסת גם כן בפגים‬
‫ומקשרת כולם יחד דכר ונוקבא‪ ,‬בסוד אח״ד‪ .‬א״ח — ט׳ ספירות שלו‪,‬‬
‫ר׳ — נוקבא משלמת לעשרה‪ ,‬ומשלמת כל ספירותיו לעשרה‪ .‬ותדע‬
‫שכמו שאמרו חז״ל; שאין השכינה שורה אלא על זכר זגקבה )זוהר ח״א‬
‫נה‪ ,(:‬כן גם אימא אינה שורה אלא על זו״נ‪ ,‬להעמידם בסוד חיבור זה‬
‫של אח״ד‪ .‬ועליה נאמר‪ :‬אלהים מושיב יחידים ביתה )תהלים סח‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫ועתה אומר לך מה היה בזמן השבירה‪ ,‬כי אז היו הספירות בסוד‬
‫רשות הרבים‪ .‬והענין‪ ,‬כי לא היו בסוד הליכתם זאת אל הים שהיא‬
‫ייקבא• ועל כן אימא לא נכנסה בהם לחברם‪ ,‬ונשארו כך בסוד כלים‬
‫בלתי מחוברים‪ ,‬בסוד רשות הרבים‪ ,‬כמ״ש‪ .‬זהנה זה נמשך מחמת שורש‬
‫הס״א‪ ,‬כמו שאפרש לך אחר כך בס״ר‪.‬‬
‫ונשוב לענין הה״ג‪ ,‬שהם מדת הכלים האלו‪ .‬וכבר אמרתי שהם ה׳‬
‫אותיות מגצפ״ך‪ ,‬וסודם‪ :‬מל״ך מל״ך ימל״ך שצולים מנצפ״ך‪ .‬והנה ‪9‬לך היא‬
‫בחו״ג‪ ,‬כי המה ענין ההנהגה‪ .‬אך ‪^9‬ך היא בת״ת‪ ,‬כי שם מתגלה השזרש‬
‫שהיא יסוד אי׳‪ .‬והענין‪ ,‬כי ת״ת הוא סוד הדעת שהזא למעלה מחז״ג‬
‫יעל כן הוא נוף האילן‪ ,‬והוא יעקב‪ ,‬אעפ״י שהוא בן אברהם'ובן‬
‫יצחק‪ .‬אבל הוא מתחזק יותר מהם‪ ,‬וכולל אותם כמו ענפים בשרשיהם‪.‬‬
‫אך ימלך הוא נ״ה‪ ,‬שהם מתפשטים מת״ת לנוקבא‪ ,‬כי באמת הם‬
‫הנחלים ההולכים אל הים‪ .‬והנה מה׳ גבורות האלה נעשה הכלים‪ .‬ובהיות‬
‫שהיו כסוד רשות הרבים‪ ,‬הנה אז היו ןנ״א‪ :‬נקודות[ בסוד ז׳ נקודות זו‬
‫תחח יי‪ .‬כי לא היתה מתחברת המלכות כנגד הזכר אלא עומדת תחתיו‬
‫בסוד נקודה‪ .‬בלא קשר בין זה לזה‪ .‬וכבר אמרתי שזה גרם שאי׳ לא תחבר‬
‫‪-‬‬ ‫גם שאר המאורות‪.‬‬
‫וכל זה היה נמשך כי שורש הראוי להוציא הס״א היה מתערב‬
‫שם‪ .‬ובאמת מקומו היה באלה הנ״ה שהם לבר מגופו‪ .‬ושם כתוב‪:‬‬
‫שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים )קהלת ד‪ .‬יז(‪ .‬כי הרגלים‬
‫הם ההולכין מן הז״א אל הנוק׳‪ ,‬ושם צריך שימור מן הס״א הרודפת‬
‫אחר הרגלים‪ ,‬בסוד; נחש כרוך על עקבו )ברכות ל‪ .(:‬והנה זהו סוד‬
‫התיבה שנאמר בה‪ :‬תחתיים שניים ושלישים תעשה )בראשית ו‪ ,‬טז( ואמרו‬
‫יז״ל‪ :‬תחתיים לזבל ) סג הד ^ קח‪ (:‬והוא סוד גדול‪ .‬כי אין הס״א נאחזת‬
‫* א אחר הרגלים‪ ,‬כי בכל מקום שתתאחז‪ ,‬ברגלים שבם היא נאחזת‪.‬‬
‫והנה כאן גם כן בסוד הרגלים האלה היתה נאחזת‪ ,‬תה היה גורם שלא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ק‬
‫יכלה ללכת אל הי״ם‪ ,‬כמ״ש‪ .‬והנה על זה הסוד נאמר‪ :‬ואלה המלכים אשר‬
‫מלכו בא ‪ p‬אדום )בראשית לו‪ ,‬לא(‪ ,‬שזה סוד מל״ך ומל״ך — מלכים‬
‫מלכו‪ .‬ועד כאן לא היה השבירה‪ ,‬אלא בבחינת ימלך שהם הנ״ה כנ״ל‪,‬‬
‫והוא סוד‪ :‬וימלוך וימת‪ ,‬כי זהו מה שהיה גורם השבירה‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬שכנגד אלו הג׳ בחי׳ מלכות הנזכרים פה‪ :‬מלך מלך‬
‫ימלך‪ ,‬יש בחינת מלכות אחר‪ ,‬והוא בסוד מלך לבד‪ .‬כי מה שהיה בכאן‬
‫בסוד רשות הרבים נעשה הכל בסוד רשות היחיד‪ .‬והוא בחינת צ׳‬
‫דצלם‪ ,‬שהוא מנין מלך‪ .‬והוא כשאי׳ נכנסת בתוך הז״א ומחברו בסוד‬
‫רשות היחיד‪ .‬והנה על זה המלך נאמר‪ :‬לפני מלך מלך לבני ישראל‪ .‬ותדע‬
‫שבזמן שעלו ישראל מן הים‪ ,‬אז היו יכולים לתקן ענין השבירה‪ .‬והוא‬
‫שאמרו‪ :‬ה׳ ימלוך לעולם ועד )שמות טו‪ ,‬יח(‪ ,‬לתקן זה הימלוך‪ .‬אבל‬
‫טעו‪ ,‬כי היו צריכים להחזיק בבחי׳ המלך דצ׳ דצלם‪ ,‬והיה נתקן בתיקון‬
‫גדול‪ .‬אבל הם חשבו לתקן הנפגם‪ ,‬ואז ישאר הכל מתוקן‪ .‬והנה באמת נתקן‬
‫לפי שעה‪ ,‬אבל חזר ונתקלקל‪ .‬חה סוד גדול‪ ,‬והוא מה שאמרו במדרש‪:‬‬
‫אלמלא היו אומרים ה׳ מלך עולם ועד‪ ,‬לא היה אומה ולשון שולטים בהם‬
‫)יל״ש ח״א רמז רנג(‪ .‬ועוד אפרש לך זה בס״ד‪ .‬והנה מלך זה נקרא‪ :‬מלך‬
‫לבני ישראל‪ .‬והסוד‪ ,‬שישראל הוא ז״א בתשלום פרצופו‪ ,‬וכל הספירות‬
‫שלו נקראים בני ישראל‪ .‬והספירות האלו שהם תשעה‪ ,‬מהם נעשה זה‬
‫המלך שהוא הצ׳ דצלם‪ ,‬שהם הט׳ ספירות דז״א במוחין דאי׳ שבתוכם‪,‬‬
‫הקושרת אותם‪ .‬ותדע שאינו אומר‪ :‬מלך בבני ישראל‪ ,‬אלא‪ :‬מלך לבני‬
‫ישראל‪ .‬כי הוא עצמו מלך לבני ישראל‪ ,‬שהוא המלך מבחינת בני ישראל‬
‫כנ׳׳ל‪ .‬והנה המלכים הראשונים לא היו כך‪ ,‬כי לא היו מבחינת הספירות‬
‫כזה‪ ,‬אלא מצד הה״ג מן המ״ן‪ ,‬או הצ׳ דמנצפ׳׳ך‪ .‬אבל מלך דצלם הוא‬
‫לבני ישראל כנ״ל‪.‬‬
‫והנה אמר‪ :‬מלכא קדמאה לבני ישראל קדמאה‪ .‬פירוש הענין‪ ,‬כי כאן‬
‫היה הז׳׳א הראשון הנמצא במציאות העיקרי במקומו ]נ׳׳א‪ :‬במקורו[ הראשון‪.‬‬
‫ומה שנעשה בזה הז׳׳א‪ ,‬יהיה אחר כך בכל העולמות שתחת זה‪ .‬ונמצא‬
‫שעד שלא יצא לעולם בחינת תיקון זה של‪ :‬מלך לבני ישראל‪ ,‬היה‬
‫ענין השבירה‪ ,‬כי כך הוצרך שיהיה‪ ,‬כדי להעמיד כל הדברים בגבול הצריך‬
‫להם‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך איך היו המלכים האלו‪ ,‬ובאתה ענין היתה השבירה‬
‫בהם ומה תולדותיה‪ ,‬כדי שתבין דברי הקדוש רשב׳׳י זללה״ה היטב‪ .‬כבר‬
‫שמעת טעם השבירה מה היתה‪ ,‬דהיינו כדי לתת הכנה לכל הדברים‬
‫קא‬ ‫אדיר במרום‬
‫שאמרנו לעיל‪ ,‬שהם במציאות האדם בעולם הזה‪ .‬וכללות הכל — שיהיה‬
‫חורבן ותיקון‪ .‬ומן החורבן תצא הסטרא אחרא‪ ,‬ובתיקון — תכנע או תעבור‬
‫לגמרי‪ .‬כי באמת אם התיקון היה שלם‪ ,‬וכן כשיהיה שלם לעתיד לבוא‪,‬‬
‫לא תהיה עוד הס״א‪ .‬והנה בענין זה יעלו וירדו העולמות על ידי‬
‫מעשה האדם‪ ,‬כי אם יזכה יגיע אל סוף התיקון‪ ,‬וכפי זכותו כן יתקרב‬
‫אל הסוף הזה‪ .‬ואם לא מכה‪ ,‬הנה יגביר יותר כח הקלקול הנמשך‬
‫מהחורבן הראשון‪ ,‬שעדיין לא נשלם לה להתקן‪ .‬ונמצא שכל עליית‬
‫העולמות הוא תולדות התיקון‪ ,‬וכל נפילתם תולדות החורבן‪ .‬יהיה בכלל או‬
‫יהיה בפרט — דרך אחד לכל‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ותבין גם כן שכאשר‬
‫יהיה נשלם פעם אחד התיקון שלימות גמור‪ ,‬לא יהיה עוד הקלקול‪.‬‬
‫אבל כל זמן היות עוד איזה חלק מן הקלקול שלא נסתלק‪ ,‬הדברים עומדים‬
‫להתקרב‪ ,‬או אל התיקון העתיד‪ ,‬או אל הקלקול העבר‪ ,‬לפי המעשים‪ .‬וגם‬
‫כאשר נתחדשו ענינים גדולים בעולם‪ ,‬שגרמו תגבורת תיקון או קלקול‪,‬‬
‫הנה אחר הענינים האלה‪ ,‬יגרמו המעשים‪ ,‬להוסיף או לגרוע על הענץ‬
‫ההוא‪ ,‬ומזה נמשך שינד הזמנים על ישראל‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואוסיף לפרש ענין המלכים האלה ושבירתם‪ .‬הנה העשר ספירות‪,‬‬
‫היו ג׳ מהם עומדות בסוד קוים והם כח״ב‪ ,‬כי הם קבלו יותר כח‬
‫ויותר תיקון‪ .‬והטעם כי הלא מציאות הזו״ן היה העיקרי בזה המקום‪,‬‬
‫והיינו הז׳ תחתונות‪ .‬אבל הג״ר אף על פי שהם כאן‪ ,‬הנה הם מסוד‬
‫הע״ב והס״ג המתוקנים כבר‪ ,‬פירוש — סוד א״א או״א‪ ,‬ועל כן יש‬
‫בהם תיקון יותר‪ .‬אבל זה מה שצריך שתבין‪ ,‬כי הנה א״א או״א שנתקנו‬
‫כבר‪ ,‬נתקנו למה שצריך להם בעצ]מ[ם‪ ,‬אבל לא למה שצריך בהם‬
‫לתיקון הזו״ן הנמשכים מהם ” ‪ .‬והוא סוד‪ :‬ותיקונוי‪ ,‬שזכרתי למעלה‬
‫בגילופי הפרסא‪ ,‬כמ״ש‪ .‬כי כבר שמעת‪ ,‬היות הראשונים נקראים י״ה מצד‬
‫התמשכם בתחתונים שהם ו״ה‪ .‬ואל תקשה אם כן היה כבר בהם מה‬
‫שצריך לפי התחתונים‪ ,‬כי על כן קראנום י״ה‪ ,‬ודברנו מהם למעלה כנ״ל‪.‬‬
‫אבל האמת הוא‪ ,‬שכל אלה הדברים יש להם שיעור וגבול מדוקדק‬
‫בדקדוק גדול‪ ,‬כי היה מה שצריך להוציאם‪ ,‬אבל לא מה שהיה צריך‬
‫להעמידם בהעמדה וקיום להתלבש בהם כראד‪ .‬ונמצא שהג״ר היו בהם‬
‫אתה תיקון‪ ,‬ולכן היו בסוד קוים‪ .‬אבל הז״ת לא היה שום תיקון בהם‪ ,‬ולכן‬
‫היו זה תחת זה‪ .‬פירוש — שלא היה בהם רק מציאותם הראשץ‬
‫שהוא היותם ז׳ ספירות‪ ,‬ולא נגלה בהם החיבור הצריך בהם מזה לזה‪,‬‬

‫‪ . 13‬עי׳ קל״ח פתח נ״א‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קג‬
‫מפני הטעמים שפירשתי למעלה‪ .‬והנה באמת מן הבחינה הזאת ראוי שתצא‬
‫הס״א‪ ,‬ולא מבחינה מתוקנת‪.‬‬
‫והנה בתחלה נעשו הי׳ כלים‪ ,‬והם תולרה מן הצמצום‪ ,‬ומן הרשימו של‬
‫החלל‪ .‬ואחר כך בתוכם היה צריך להתפשט העצמות‪ ,‬בסור האורות♦'‪ .‬וצריך‬
‫שתרע‪ ,‬כי הנה בכלי נמצא שורש שיוציא הס״א‪ .‬פירוש — כי כאשר חירש‬
‫המאציל חירוש העולם בסור הצמצום‪ ,‬והניח הרשימו שממנו נעשו הכלים‪,‬‬
‫הנה הרשימו ההוא היה לפי המציאות שרצה שימצא העולם‪ ,‬וכיון שרצה‬
‫שתהיה בעולם הס״א‪ ,‬הנה ודאי שצריך שהכנת הרשימו תהיה נותנת זה‪.‬‬
‫אך זה צריך שתבין ” ‪ ,‬כי הענפים שהן הבריות‪ ,‬אינם יוצאין מן‬
‫השורש שהם הספירות‪ ,‬אלא כשיעמדו הספירות בערך אליהם‪ ,‬פירוש‬
‫— שיהיו באותו הכח הראוי להוציא הבריות ההם‪ .‬כי בהיות הספירות‬
‫בבחינת אצילות‪ ,‬הנה לא יוציאו מלאכים‪ ,‬כי רב הוא האור בהם ממה‬
‫שצריך שיהיה להוציא המלאך‪ .‬וכן בהיותם בבחינת בריאה לא יוציאו‬
‫של יצירה‪ ,‬כי הם בעלי כח ואור יותר ממה שצריך לערך המלאכים‬
‫ההם‪ .‬והנה על כן אף על פי שנאמר שהרשימו הוא הנותן שתהיה הס״א‬
‫בעולם‪ ,‬אבל זה פשוט שלא יהיה שורש ראוי להוציא אותה‪ ,‬אלא לאחר‬
‫שירד האור ירידות רבות‪ ,‬שהוא עד סוף מדריגת הקדושה‪ ,‬שאז מגיע‬
‫להוצאת הס״א‪ ,‬והבן מאד ענין זה‪.‬‬
‫והנה כשיצאו הכלים האלו שהם מסוד הרשימו הזה‪ ,‬הנה שם היה נתגלה‬
‫זה השורש שממנה תצא אחר כך הס״א‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי באמת אין‬
‫הס״א יוצאת אלא מן הו״ה לבד‪ ,‬אבל לא מן הג״ר‪ ,‬ולכן עד כאן לא‬
‫נקרא שנתגלה שורש לזה הענין‪ ,‬כי הכל היה בסוד הג״ר לבד‪ ,‬שהם‬
‫הי״ה הבאים מן הדביקות כנ״ל ולא מן הקו‪ .‬אבל הדברים האלו עומדים‬
‫ברומו של עולם ואסור להרחיב בהם הדיבור‪ ,‬ואי אפשר לומר אלא‬
‫ריש מילין והמשכיל יבין‪ .‬נמצא שבכלים האלה נמצא השורש לס״א‬
‫כנ״ל ” ‪ .‬אבל הענין הזה צריך פירוש גדול‪ ,‬כי לא תחשוב ח״ו שיהיה‬
‫בכאן ענין הס״א כלל‪ ,‬כי הלא הס״א אינו אלא נברא אחד שבראו‬
‫הקב״ה‪ .‬אך אותו האור שהוא יבול להיות שורש אל הס״א‪ ,‬להוציא אותה‪,‬‬
‫עליו אנו מדברים‪.‬‬

‫‪ . 14‬עי׳ קל״ח פתח מ״א‪.‬‬

‫‪ . 15‬עי׳ קל׳׳ח פתח מ״ה‪.‬‬
‫‪ . 16‬עי׳ קל׳׳ח פתח מ׳׳ד‪ ,‬ח׳׳ב‪ ,‬ב׳‪.‬‬
‫קג‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה צריך שתדע‪ ,‬כי כל מה שיש עתה מראש האצילות עד סוף‬
‫העשיה‪ ,‬הכל נכלל היה בעשר ספירות האלו‪ .‬וכאלו נאמר‪ ,‬שמה שהיה‪,‬‬
‫עשר ספירות נחלקו אחר כך לארבעים חלקים שהם עשר ספירות דאבי״ע‪.‬‬
‫וביותר פרט נאמר‪ ,‬שמה שהיו עשר נעשו חמשים‪ ,‬והם ה׳ פרצופים‪ ,‬ועוד‬
‫ה׳ פרצופים אחרים ועוד ה׳ ועוד ה׳‪ ,‬שהם פרצופי אבי״ע‪ ,‬נמצא שבתחילה‬
‫היו י׳ ספירות כוללים בעצמם כל כך חלקים‪ ,‬וכולם בהשואה אחת‪.‬‬
‫כי כל הבחינות של חסד דרך משל שיהיו בכל פרצופי אבי״ע‪ ,‬הכל‬
‫נקרא כלי אחד של חסד‪ .‬ואז האור היה לו לבוא ולהתפשט בהשוואה‬
‫א׳ בכל חלקי הכלים‪ .‬אך מפני היות שם נכלל החלק האחרון גם‬
‫כן הראד להיות מוציא הס״א‪ ,‬הנה לא יכול האור להתפשט בו‪ .‬כי האור‬
‫אין ראוי שיתפשט בכח זה הגדול גם בחלק ההוא‪ .‬אלא יתחלק הכלני[‬
‫לחלקיו‪ ,‬ואז החלק העליון שבו שאין שייכות לס״א‪ ,‬הוא לבדו ישאר‬
‫לקבל האור בכחו זה‪ .‬ועל כן כשבא האור בדרך הכלי‪ ,‬לא יכלו לעמוד‬
‫ביחד‪ ,‬כי לא היה הכלי ראוי לקבלו‪ ,‬ואז נשבר וירד‪ ,‬כמו ’שאפרש‬
‫לך בס״ד עוד‪.‬‬
‫אמנם אמת שזה הדבר היה יכול המאציל לעשותו מתחילה״‪ ,‬פירוש‬
‫— לחלק הכלי לחלקיו‪ ,‬ולהשאיר החלק העליון לבד לקבל האור‪ .‬אך סוד‬
‫הענין הוא‪ ,‬כי רצה שיהיה כך‪ ,‬שיכנס האור כך בתוך הכלי‪ ,‬ואחר‬
‫כך ישבר הכלי‪ .‬אבל תדע‪ ,‬שאין שום פעולה לבטלה‪ ,‬ואם נכנס האור‬
‫בכלי‪ ,‬אף על פי שיצא ממנו‪ ,‬הנה הכלי מקבל אמה הארה ממנו‬
‫שתשאר בו‪ .‬וגם יש הניצוצות מן האורות הנשארים בכלים‪ ,‬כמו שאפרש‬
‫לך עוד בס״ד‪ ,‬שלא היה כך‪ ,‬אם האורות לא היו באים כלל‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪.‬‬
‫והנה לפי זה נמצא‪ ,‬שכשאני אומר כתר‪ ,‬יהיה שם ה׳ כתרים‬
‫כלולים כאחד‪ .‬והם עתידין ליחלק לה׳ פרצופים‪ ,‬להיות כתר דא״א ודאו״א‬
‫וזו״ן וכן כולם‪ .‬והנה כשנכנסו האורות מתחילה‪ ,‬נכנסו בכח״ב ושם‬
‫נתקיימו‪ .‬ואחר כך יצאו לחסד והוא לא עמד באורו‪ ,‬ונשבר‪ ,‬ואז נפל וירד‬
‫לבריאה‪ ,‬וכן כל הז׳‪ .‬אך כיון שכל אחד מאלה כוללים כל הראד‬
‫לימצא בכל הפרצופים‪ ,‬נמצא שנשבר חסד דא״א‪ ,‬וחסד דאבא ודאימא‬
‫ודזו״ן‪ ,‬וגם דעתיק‪ ,‬כי הכל היו נכלל שם‪ .‬ואף על פי שלא היו פרצופים‬
‫באותן הספירות‪ ,‬אבל היו הספירות כוללות כל מה שעתיד להיות בפרצופים‪.‬‬
‫וכן כשירדו האחוריים של חו״ב‪ ,‬נמצא שירדו אחורי כל חו״ב שבכל ה׳‬

‫‪ . 17‬עי׳ קל־ח פתח נ׳‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קד‬
‫פרצופים‪ .‬וכן כשנפגמו נה״י דכתר‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה כשנפלו הכלים‬
‫האלו נתחלקו לג׳ חלקים‪ .‬כי החלק המעולה שבהם הלך בבריאה‪ ,‬והחלק‬
‫הפחות ביצירה‪ ,‬והיותר פחות בעשיה‪ .‬אך צריך שתבין‪ ,‬כי הענין הזה אנו‬
‫מזכירים בשם נפילה וירירה‪ ,‬ולא בשם התפשטות‪ ,‬והלא היה נראה‬
‫ליקרא בשם התפשטות‪ ,‬כי ידענו שהבריאה היא התפשטות האצילות‪,‬‬
‫והיצירה של הבריאה‪ ,‬והעשיה של יצירה‪ .‬אבל הענין הוא‪ ,‬כי כאן לא‬
‫היה כך‪ ,‬כי לא נשאר אצילות ובא אחריו בי״ע‪ ,‬אלא נחסר בחינת‬
‫האצילות ולא נשאר אלא מדריגת בי״ע‪ .‬וזהו שאנו אומרים‪ :‬שנפלו‪,‬‬
‫בי חסרה הבחינה הראשונה המעולה שבהם‪ ,‬וירדו ממדריגת האצילות‬
‫לבי״ע‪ .‬וזה החלק המעולה נתעלם לפנים בא״ק‪ ,‬והבן היטב זה הענין‪.‬‬
‫והנה זה סוד האור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב״ה לצדיקים )חגיגה‬
‫יב‪ (.‬וכמו שאפרש לך אחר כך בס״ד‪,‬‬
‫והנה אחר שירדו אלו המלכים מבחינה לבחינה‪ ,‬פירוש — מאצילות‬
‫לבי״ע‪ ,‬הנה אחר כך בזמן התיקון נעשה מהם אבי״ע‪ .‬כי אעפ״י שחסר‬
‫האצילות‪ ,‬הנה מה שנשאר הוצרך שישלים בעד הכל*'‪ .‬כי זהו כלל גדול‬
‫שחלק א׳ מן האור העליון יוכל להשלים בעד הכל‪ ,‬במקום התחתון‬
‫ממנו‪ .‬ונמצא שעתה יש אבי״ע‪ ,‬אבל כולם אינם אלא בי״ע מן הבחינה‬
‫הראשונה שקודם השבירה‪ ,‬והאצילות מן הבחינה הזאת נעלם‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע כי יש ג׳ ימים‪ ,‬בסוד; יחיינו מיומים ביום השלישי‬
‫יקימנו ונחיה לפניו)הושע ו‪ ,‬ב(‪ .‬והם זמן השבירה דהיינו עולם התהו הנקרא‬
‫אתמול‪ ,‬בסוד‪ :‬כי ערוך מאתמול תפתה )ישעיה ל‪ ,‬לג(‪ ,‬כי משם ניתן‬
‫מציאות לקליפות‪ .‬ויש היום ויש מחר‪ ,‬והוא סוד‪ :‬היום לעשותם ולמחר‬
‫לקבל שכרם )עירובין כב‪ .(.‬והיום‪ ,‬הוא אחר התיקון‪ ,‬בל זמן העוה״ז‬
‫שהוא זמן הבחירה והתיקון‪ .‬ויש מחר‪ ,‬שהוא הנצחיות והוא יום שכולו‬
‫ארוך‪ .‬ונמצא שיום א׳ הוא קודם השבירה‪ ,‬דהיינו עולם הנקודים‪ ,‬ואור‬
‫שנברא אז שהוא אצילות נעלם‪ ,‬ונגנז לצדיקים לעתיד לבא‪ .‬והענין‪,‬‬
‫כי כאשר יצאו הנקודים אז היו בבחינת ס״ג‪ ,‬וכאשר נעלם האצילות‬
‫שבהם‪ ,‬אז ירדו ממדריגותם ונשארו בהם במדריגת ב״ן‪ .‬אבל לעתיד לבוא‬
‫יתקנו הדברים‪ ,‬ויחזרו העולמות כקודם השבירה‪ ,‬ואז יחזרו במדריגת ס״ג‬
‫כבראשונה‪ ,‬ואז יתגלה זה האור שהיה גנת‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ונמצא שנעשה הרבה דברים בענץ הכלים האלה‪ .‬כי האורות שהיו‬

‫‪ . 18‬עי׳ להלן עם׳ ק״ח‪.‬‬

‫קה‬ ‫אדיר במרום‬
‫באים להתפשט‪ ,‬הנה כאשר נשברו הכלים חזרו ונאספו בג׳ ראשונות‪,‬‬
‫כמבואר במקום אחר‪ .‬ואז האורות האלו שהם מן העצמות‪ ,‬הניחו הכלים‬
‫שלהם שהם מן הרשימו‪ .‬וגם ענין אחר נעשה‪ ,‬הוא השבירה עצמה‪ .‬פירוש‬
‫— כי הלא יש נפילה ויש שבירה ” ‪ .‬והנפילה היא ירידתם ממרריגת‬
‫אצילות למדריגת בי״ע‪ .‬אך השבירה הוא ענין אחר‪ ,‬והוא כי‪,‬בתחילה‬
‫היו עומדין האורות האלה להתקן לפי סדר וערך הניתן בהם‪ ,‬שהיו‬
‫נבראים להנהיג בהם את העולם ולהוציא את התולדות‪ .‬וכאשר נשברו‪,‬‬
‫היה שנטלה מהם כח ההנהגה‪ ,‬וסדר ההוא‪ ,‬וערך ההוא‪ .‬והקשר הנמצא‬
‫בהם נתבטל‪ ,‬שלא יוכלו עוד להנהיג ולהוליד כלל‪ ,‬חה נקרא שבירה‪ .‬ואז‬
‫היו עומדים רק לקבל צורה אחרת בזמן התיקון‪ ,‬ובאמת מלכות דא״ק‬
‫שהיא השורש להם‪ ,‬היתה מחזיקתם רק כדבר מוצנע שלא יפעלו‪ ,‬ואינם‬
‫עומדים עוד להלביש את הא״ק כבתחילה‪ ,‬ולקבל האורות מהפנימיות‬
‫שכנגדם‪ ,‬אלא היו עומדים כך מוצנעים‪ ,‬כמ״ש‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬ולא‬
‫אתקיימו עד דאנח להד ואצנע להר‪ ,‬והבן היטב‪ ,‬ובאמת זה נמשך‬
‫מהתעלמות האצילות שלהם‪ .‬שכיון שהאצילות נעלם לפנים‪ ,‬אי אפשר‬
‫עוד לבי״ע לפעול‪ ,‬אלא עומדים מוצנעים כנ״ל‪ ,‬עד זמן התיקון‪ .‬והנה‬
‫כאשר בא התיקון‪ ,‬אז באו האורות ונתפשטו בכלים‪ .‬אך ודאי שבהיות‬
‫מציאת הכלים גרועים מן הראשונים‪ ,‬גם האורות היו כך משתוים לכלים‪,‬‬
‫והבחינה העליונה היא בסוד אור הגנח כנ״ל‪.‬‬

‫והנה אמר‪ :‬וכולהו דגליפו ולא אתקיימו כו׳‪ .‬והענין‪ ,‬כי הגליפו‪,‬‬
‫הוא שלא נתקיים‪ ,‬שהם הכלים הבאים בסוד החיצוניות‪ ,‬שבהם היה צריך‬
‫להתפשט הפנימיות‪ .‬והנה כתיב‪ :‬וימלוך בלע וכו׳‪ ,‬והם שמות הספירות‪,‬‬
‫אך לפי בחינת השבירה דוקא‪ .‬ועל כן מן הבחינה הזאת יצאו באמת‬
‫מ״ק שהם שרשים לס״א‪ ,‬ולנשמות הנדחות גם כן‪ ,‬וזהו ענין ארוך‪.‬‬
‫אך רצה להודיענו איך השמות הנזכרים בפרשה אינם אלא שמות‬
‫לפי השבירה‪ ,‬והנה עד כאן נקרא זמן אחד‪ ,‬ואחר כך בזמן אחר היה‬
‫התיקון‪ .‬והכל נרמז בתורה בסוד‪ :‬בראשית ברא אלהים וכר והא ‪p‬‬
‫היתה תהו ובהו וכו׳‪ ,‬וזהו בזמן השבירה‪ .‬ויאמר אלהים יהי אור‪ ,‬זהו‬
‫בזמן התיקון‪ .‬ובאותו הזמן של התיקון היה מסתכל בפרסא ומתקנה‪ ,‬כי‬
‫שם השורש‪ ,‬ולפי מה שנתקן שם היה נתקן לחוץ‪.‬‬
‫ועתה אפרש איך נמשך מן השבירה והתיקון כל הנהגת העולם‬

‫‪ . 19‬עי׳ קל׳׳ח פתח מ׳׳ו ופתח נ׳׳ד‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קו‬
‫ומשפטיו״^‪ .‬והוא‪ ,‬הנה בהיות שנפלו הכלים ונשארו רקנים מן האור‬
‫שלהם‪ ,‬ואז ניתן שליטה ומקום לס״א‪ ,‬הנה כן ניתנה הכנה לאדם‬
‫ולעולם להיות בירידה‪ ,‬שהס״א תשלוט‪ .‬ובהיות שהוחזרו הכלים להתעלות‬
‫ולהתקן‪ ,‬כך הוכן לאדם ולעולם להיות שב ועולה אחר הירידה‪ .‬והנה‬
‫כאשר נשארו ניצוצות מן האורות בתוך הכלים אפילו בזמן שבירתם‪,‬‬
‫כך אין הארם והעולם נעזב לגמרי כי היה חרב‪ .‬הרי כי לכל מצב‬
‫ומציאות‪ ,‬שורש במעשה הזה של הכלים‪.‬‬
‫והנה תבין שזהו סוד מיתה ותחיה‪ .‬כי המיתה באדם הוא ממש‬
‫הסתלקות האור מן הכלים האלה‪ ,‬והתחיה היא חזרת הכלים על תיקונם‪ ,‬חהו‬
‫שורש כמו כן לגלות ולגאולה‪ .‬והוא סוד‪ :‬מחיה מתים אתה רב להושיע‪,‬‬
‫כי תחית המתים הוא ענץ הגאולה‪ .‬ושרש הכל בתיקון הכלים‪ ,‬וכל‬
‫פרטי הדברים הנמצאים בענץ הזה‪ ,‬הכל מוליד תולדות פרטות בהנהגת‬
‫העולם‪ ,‬לפי הענין שזכרתי‪ .‬והנה זהו מה שאמרתי למעלה‪ ,‬שכשעלו ישראל‬
‫מן הים היה זמן לתקון השבירה‪ ,‬כי הגלות היה תולדה מן השבירה‪,‬‬
‫והגאולה — מן התיקון‪ .‬והיו יכולים להשלים התיקונים בהתעוררותם‪.‬‬
‫אבל טעו בסברתם‪ ,‬כי הם חשבו שצריך לתקן המקולקל‪ ,‬והיינו ימלוך‬
‫כנ״ל‪ .‬ובאמת היה צריך להחזיק המתוקן‪ ,‬שהוא המתקן את הקלקול‪ ,‬והיינו‬
‫מלך דצל״ם כנ״ל‪ .‬ואמנם אחר שנתקלקלו עוד בעגל‪ ,‬אז צריך להחזירו‬
‫לבחינה שהיה בשעת העליה מן הים‪ ,‬כדי שנוכל לתקן תיקון שלם‪.‬‬
‫ולכן אמר דוד‪ :‬ימלוך ה׳ לעולם וגו׳ )תהלים קמו‪ ,‬י(‪ .‬אבל ל ע ^ לבא‬
‫כתיב‪ :‬והיה ה׳ למלך על כל הא ‪ p‬וגו׳)זכריה יד‪ ,‬ט(‪ ,‬ואז ישאר התיקון‬
‫שלם‪.‬‬

‫‪ . 20‬עי׳ קל״ח פתח נ״ז ח״ג‪ ,‬א׳‪.‬‬

‫קז‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה אפרש לך עתה בחינת התיקון כראד‪ ,‬והוא מ״ש; ולבתר‬
‫זמנא הוי מסתכל בהאי פרסא‪ .‬ואומר לך מהו ענין‪ :‬ולבתר זמנא‪ ,‬והוא‬
‫באמת סוד גדול להבץ ענץ הזמן‪ .‬כי באמת למעלה אין זמן אלא הכל‬
‫אורות‪ ,‬אבל להתקבל מן המקבלים צריך זמן‪ .‬אך סוד הכל הוא‪ ,‬חיי עולם‬
‫וחיי שעה‪ .‬כי העוה״ז הוא תחת הזמן‪ ,‬אבל לעתיד לבא לא יהיה עוד‬
‫זמן‪ ,‬כי יהיה הכל נצחי‪ ,‬וכל הדברים האלו צריכים ביאור גדול‪ .‬דע הנה‬
‫כתיב‪ :‬לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים )קהלת ג‪ ,‬א(‪ .‬והענץ‪ ,‬כי‬
‫כל הימים שהאדם חי על האדמה‪ ,‬הם כלם מדרגות נתקנות אחת אחת‪.‬‬
‫והם כל כך צינורות שנשארים פתוחים להשפיע שפע טוב על הנשמה‬
‫ההוא ועל כל הבריאה‪ .‬כי כן הסדר‪ ,‬שכל המאורות יהיו נפתחים על‬
‫הנשמה‪ ,‬ונשארים נפתחים לצורך הבריאה'‪ .‬והנה הימים הנגזרים על‬
‫האדם לחיות הם המדריגות שהוא צריך לתקן‪ ,‬לפתוח כל כך צינורות‪,‬‬
‫שכאשר פתח כולם השלים תיקונו‪ .‬ואז תהיינה כל המדריגות ההם‬
‫פתוחות עליו‪ ,‬שכולם תהיינה משפיעות בכל רגע קטן עליו לנצח‬
‫נצחים‪ .‬חהו ענץ הנצחיות‪ ,‬שהדברים שהיו מאי ‪ p‬זה אחר זה בעוה״ז‪,‬‬
‫שם כולם כאחד מאירין בכל רגע‪ .‬ואל יקשה אצלך לאמר‪ ,‬שהנשמות‬
‫שנגזר עליהם חיים פחות מאחרות‪ ,‬שיהיו פתוחים עליה צינורות פחות‬
‫מאחרות‪ ,‬ואם כן יהיה עינוגן פחות — והרי אץ זה תלד בידן‪ .‬כי־‬
‫צריך שתדע‪ ,‬איך הענין הזה נמשך מן הגלגולים‪ ,‬כי לא כל הנשמה‬
‫מתגלגלת תמיד‪ ,‬אלא חלקים ממנה‪ .‬ואותן החלקים אינן צריכין כל כך‬
‫צינורות כמו כל הנשמה‪ ,‬אלא מספר השייך להם‪.‬׳ ואין שייך בהם מספר‬
‫יותר‪ ,‬כי זה לפי מה שהן צריכין לפי מציאותה*‪.‬‬
‫ונחזור לעניננו‪ ,‬ונבאר עתה מי גורם השינוי הזה‪ ,‬בין מה שהוא עתה ומה‬
‫שיהיה לע״ל‪ .‬והענין הוא כי הם ב׳ מיני הארות‪ ,‬המין הא׳ הוא שאור‬
‫אחד בהתפשטו אינו מניח גילוי לשאר האורות‪ .‬והמין הב׳ הוא‪ ,‬ששום‬
‫אור אינו מעכב זה על זה‪ .‬וסוד הענין הוא כלל ופרט‪ .‬כי הכלל כולל‬
‫הכל כאחד‪ ,‬והפרט מבדיל כל דבר בפני עצמו‪ .‬והמץ הא׳ גורם הזמן‪,‬‬
‫כי הרי אור האחד יעכב על חבירו‪ ,‬ובעוד שהוא מתגלה אין האחרים‬
‫מתגלים‪ .‬והמין הב׳ גורם ההשוואה‪ ,‬שהרי כל האורות מאירים בבת‬
‫אחת‪ .‬ואפרש לך כל זה מהיכן נמשך‪ .‬הנה כבר שמעת‪ ,‬היאך הז״א‬
‫בתחילת מציאותו היה בסוד רשות הרבים‪ ,‬כי כל אור היה כמו חלק בפני‬

‫‪ . 1‬עי׳ דעת תבונות ח׳׳ב )גנד רמח״ל עם׳ מ״ח(‪.‬‬

‫‪ . 2‬עי׳ אגרות סי׳ כ׳׳ב ד׳׳ה על״כ אומר )אוצרות רמח״ל עמ׳ שמ״ג(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קח‬
‫עצמו שאין לו התחברות עם האחרים‪ .‬ואחר כך היתה אימא נכנסת‬
‫ומחברת אותו‪ ,‬בסוד הנשמה המחברת את הגוף בכל חלקיו‪ ,‬ובסוד רשות‬
‫היחיד‪ .‬והנה כבר שמעת‪ ,‬שקודם שקיבל הז״א את השלימות הזה‪ ,‬נעשה‬
‫השבירה‪ .‬וגם כשחזר ונתקן לא נתקן לגמרי‪ ,‬שהרי נשארו הכלים במדריגת‬
‫ב״ן ולא במדרגת ס״ג‪ .‬אלא לעתיד לבוא יהיה התיקון שלם‪ ,‬שאז יהיה‬
‫ב״ן במדריגת ס״ג‪ .‬והנה כיון שענץ השבירה נשאר‪ ,‬זה גורם הזמן‪ .‬כי‬
‫נשאר לכלים איזה רושם קלקול‪ ,‬וגורם להם בחינת ההנהגה הזאת שגורמת‬
‫הזמן‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה זה הענין היטב‪ .‬הנה המאציל ב״ה רצה שתהיה‬
‫הס״א‪ ,‬אך שתהיה מנוצחת מן האדם‪ ,‬ואז תמצא הבריאה שלימה‪.‬‬
‫ועל כן לא נתקנו הכלים בראשונה לגמרי‪ ,‬אלא לאחר שימצא האדם‬
‫ויזכה במעשיו‪ .‬ואז נמצא שלא תהיה הס״א עוד פגם‪ ,‬ואז הכל‬
‫יהיה מתוקן‪ .‬והנה כבר שמעת גם כן‪ ,‬איך האורות לא יכלו להתפשט בתוך‬
‫הכלים‪ ,‬יען הכלים לא היו ראויין לקבלם‪ ,‬כי עדיין נמצא בהם השורש‬
‫הראוי להוציא הס״א‪ ,‬ולכן האורות נסתלקו‪ ,‬ואז בחינת אצילות נעלם‪ ,‬ולא‬
‫נשאר אלא בי״ע כנ״ל‪ .‬ואפילו האורות שבאו אחר כך‪ ,‬הנה לא היו‬
‫אלא מבחינת הכלים הנתקניף‪ ,‬שהם בחינת בי״ע לבד‪ ,‬והן בסוד ב״ן‬
‫ולא בסוד ס״ג‪ .‬וגם המ״ה שיצא לתקן את הב״ן‪ ,‬הנה לא יצא אלא‬
‫בבחינה הראויה לפי בחינת ב״ן הנתקן‪ .‬שאם ב״ן היה נתקן כלו וחתר‬
‫לס״ג‪ ,‬אז היה המ״ה בסוד הע״ב‪ ,‬והבן היטב כי זהו סוף התיקון‪.‬‬
‫והנה נמצא שהכלים לא נתקנו בשלימות‪ ,‬וזה גורם ששום חיצוניות אינו‬
‫נתקן לגמרי‪ ,‬כי הוא מעכב על הפנימיות שלא ישלוט עליו שליטה גמורה‬
‫להאיר‪ .‬אבל לעתיד לבוא כשיהיה החיצוניות נתקן לגמרי‪ ,‬הנה ישתוה‬
‫לפנימיות‪ ,‬שיוכל להדבק בו דביקות שלם‪ ,‬ואז יהיה הוא השולט‪.‬‬
‫והדברים האלה הם באמת הולכין ומתרחבין עד מאד‪ ,‬כי כאשר תרד‬
‫לעומק של הענינים האלו‪ ,‬תמצא כי החיצוניות הוא שורש המקבל‪,‬‬
‫והפנימיות הוא בחינת ההשפעהי■‪ .‬ועכשיו צריך שהמקבל שהוא האדם‬
‫יתוקן במה שהס״א נמצא שייכות בו‪ ,‬ותשוב מרע לטוב‪ ,‬ואז הוא‬
‫יכול לקבל דביקות המשפיע בלי שום מונע‪ .‬וכן למעלה החיצוניות‬
‫יתוקן בתיקון שלם לקבל דביקות הפנימיות‪ .‬והבן מאד היאך אין הס״א‬

‫‪ . 3‬עי׳ קל״ח פתח מ״ז‪.‬‬

‫‪ . 4‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ ע״ט )שערי דמח״ל עם׳ די״ג(‪ .‬וע״ע אגדת )נדפס בדעת‬
‫תבונות עמ׳ שד״מ(‪.‬‬
‫קט‬ ‫אדיר גמרום‬
‫נמצאת אלא מן הגוף‪ ,‬וממה שהוא שורש אליו‪ ,‬והדברים עמוקים מאד‬
‫מאד‪ .‬והנה זה סוד‪ :‬ולא יכנף עוד מוריך )ישעיה ל‪ ,‬כ(‪ ,‬שאין החיצוניות‬
‫שהם הכנפים מכסים עוד על הפנימיות‪ .‬והנה בהיות החיצוניות הזה מנהג‬
‫כך כמו שהוא עתה‪ ,‬שמסתיר הארת הפנימיות‪ ,‬זהו שגורם הזמן‪ .‬והוא‬
‫כי שמעת כבר‪ ,‬היות ראשית מציאות הכלים בסוד רשות הרבים‪ .‬ובאמת‬
‫זאת היא הבחינה שנתנה מציאות בתחילה אל הס״א‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה‬
‫סוד רשות הרבים הזה‪ ,‬הוא שאינו מניח חיבור האורות כנ״ל‪ ,‬ועל כן כל‬
‫אור מעכב על השאר‪ ,‬כי הוא אור בפני עצמו‪ ,‬וזהו ענין הזמן כמו‬
‫שפירשתי‪ .‬אך כאשר יהיה נשלם החיצוניות‪ ,‬ויתחזק הפנימיות שיחזרו כל‬
‫הכלים לחיבור אחד‪ ,‬כן יאירו כל המאורות בבת אחת‪ ,‬והוא הנצחיות‬
‫כנ״לי‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה בזה הענין סוד עמוק מאד‪ ,‬והוא ענין השית‬
‫אלפי שנין כו׳ )ר״ה לא‪ .(.‬דע כי שורש העוה״ז הוא ז׳ ימים‪ ,‬וסודם‪:‬‬
‫שירותא וסיומא‪ .‬והנה כל המאורות האלה צריכין ליתקן‪ ,‬כי הם שורש‬
‫כל הנמצא בזה העולם‪ .‬אמנם אם היה אדה״ר עומד במצותו‪ ,‬היו‬
‫נתקנץ כולם ברגע א׳‪ .‬אך כיון שהוא חטא‪ ,‬הנה נשארו מיד בבחינת הזמן‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי נשאר זה הדבר בין בכלל ובין בפרט‪ .‬פירוש — כי כל התיקונים‬
‫שהיו צריכין לנוקבא מן הנסירה ואילך‪ ,‬שנעשית עתה עד שמיני עצרת‪',‬‬
‫היו נעשין אז ברגע א׳‪ .‬וכיון שחטא הנה הוצרך שכל שנה תקבל תיקוניה‬
‫בפני עצמו‪ .‬וגם שפרטיות התיקון יהיה נעשה בכל מדריגה בפני עצמו‪,‬‬
‫עד שהענץ מתארך עד שמיני עצרת‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫נמצא לפי זה ששליטת החיצוניות הוא הגורם הזמן‪ .‬ושורש הכל‬
‫הוא הרשימו והקו שסודם ו״ה‪ ,‬כי שליטת הה׳ עושה הזמן ושליטת‬
‫הו׳ עושה הנצחיות‪ .‬והנה זהו סוד‪ :‬לכל זמן ועת לכל חפץ )קהלת‬
‫ג‪ ,‬א(‪ ,‬כי מן המלכות נמשך זה הענין‪ .‬והוא סוד חיי שעה )שבת‬
‫י‪ .(.‬והנה העת הוא המלכות המגלה כל אור בפני עצמו‪ ,‬והוא סוד הלבנה‬
‫שמסבבת בכל חדש‪ ,‬לגלות אור כל ההויו״ת מן הי״ב הויו׳׳ת הנכללות‬
‫בשמש‪ ,‬כל אחד בפני עצמו‪ .‬ומצדה‪ :‬לכל זמן‪ ,‬כי האורות אינם מתגלים‬
‫אלא זה אחר זה‪ ,‬ונעשה הזמן לתחתונים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה התפלה‬
‫היא חיי שעה‪ ,‬שהוא תיקון כל הנמצאים בסוד כל ההנהגה הזאת‪ .‬אך‬
‫התורה היא חיי עולם )שם( כי היא מתקנת בסוד האורות הפנימיים‬
‫להאיר לנצחיות‪ .‬והענין‪ ,‬כי תיקון התפלה היא במלכות בסוד ההנהגה‪,‬‬

‫‪ . 5‬ע״ע להלן עם׳ קל״א ועם׳ רי״ד‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קי‬
‫והתורה היא בסוד הז״א ובסוד פנימיות האורות כנ״ל‪ .‬נמצא שהזמן נקבע‬
‫בנקודים בסוד השבירה כנ״ל‪ ,‬משא״ב באורות שלמעלה מהם שאץ הזמן‬
‫נמשך מהם‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬ולבתר זמנא כר‪ ,‬כי מאז התחיל הנהגת הזמן‪,‬‬
‫עד שבזמן אחד היתה השבירה‪ ,‬ובזמן אחריו היה התיקץ‪ .‬פירוש — שהיו‬
‫נקראים זמנים מתחלפין‪ ,‬כי גילוי פעולתם נגבלות בזמנים כנ״ל‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ולבתר זמנא ה ד מסתכל בהאי פרסא ואתתקן בתקונוי‪ .‬והענין‪,‬‬
‫כי כבר שמעת איך התיקונים צריכין להתחיל למעלה לצורך התחתונים‪ .‬והנה‬
‫עתיקא קדישא הנזכר למעלה היה מסתכל בפרסא‪ ,‬ולפי מה שהיה צריך‬
‫לפרסא מפני הקלקולים הראשונים‪ ,‬ולצורך התיקון הראד ליתקן‪ ,‬כך היה‬
‫הוא מתקן למעלה לתועלת התחתונים‪ .‬ואומר לך מהו ענין‪ :‬הד מסתכל‪,‬‬
‫שאמר למעלה‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי סוד העינים הוא השגחה והארה מזה‬
‫לזה‪ .‬והנה מי שרואה‪ ,‬מצטייר בו הדבר הנראה והוא מתפעל ממנו‪.‬‬
‫חהו — שהעתיקא קדישא היה מסתכל‪ ,‬כי היה מיישר ההשגחה שלו אל‬
‫הפרסא‪ ,‬והיה מתפעל ממנה לפי הצריך לה‪ .‬ואז היה מתתקן בתיקונים‬
‫־‬ ‫הצריכים לצורך הפרסא הזאת‪.‬‬
‫והנה אז הוציא את התורה‪ ,‬וענין התורה הוא סוד גדול‪ .‬כי הנה אנו‬
‫אומרים שכל המאורות הם התורה‪ .‬אבל צריך להבין ענין זה‪ ,‬שאיך נאמר‬
‫שהיתה גנוזה אלפים שנה )שוח״ט צ‪ ,‬יב(‪ ,‬אם היא הכל‪ .‬וכן כמה פעמים‬
‫שאנו אומרים שהתורה היא בתפארת‪ ,‬ואיך נאמר שהיא הכל‪ .‬ועוד באמת‬
‫היאך נקרא לז״א תורה‪ ,‬כי מה הפרש יהיה לקרותו ז״א או תורה‪ ,‬ובודאי‬
‫שהכל הוא בדקדוק גדול‪.‬‬
‫אך הענין דע‪ ,‬כי לכל מאור יש סגולה פרטית‪ ,‬ולפי הסגולה‬
‫ההיא פועלים כל שאר המאורות‪ ,‬כי כולם נכנסין בכל פעולה מפני‬
‫ההסכמה‪ ,‬דה כבר מבואר בכמה מקומות‪ .‬והנה בזוהר אמרו‪ :‬כי הקב״ה‬
‫והתורה וישראל אחד הוא )זח״ג עג(‪ ,‬וצריך להבין זה הענין היטב‪.‬‬
‫אך צריך שתדע כי הנשמות‪ .‬יוצאין מן המאורות‪ .‬ובאמת כל המאורות‬
‫כלן מראש האצילות ועד סוף העשיה יצאו מהם נשמות‪ ,‬כמבואר במ״א‘‪.‬‬
‫ואמנם זה הכלל צריך שיהיה תמיד בידך‪ ,‬שאורות הספירות לפי התולדה‬
‫שצריך שתצא משם‪ ,‬כך הם מתחלפות להשתוות אל התולדה‪ .‬והנה הארת‬
‫הספירות להוצאת הנשמות היא הארה היותר עיקרית‪ ,‬שכל שאר הארות‬

‫‪ .6‬פתחי חכמה ודעת סי׳ ק׳׳ה )שערי רמח׳׳ל עם׳ רל׳׳ח(‪.‬‬

 ‫קיא‬ ‫אדיר במרום‬
‫אליה כמו ענפים‪ .‬והנה ההתפשטות הזה של המאורות להוציא הנשמות‬
‫הוא בכת חדש ודאי בהם‪ ,‬לבר הכח הצריך להם לעצמם‪ .‬וההתפשטות‬
‫הזה היא התורה’‪ ,‬שיש בה כל כך חלקים כמו הנשמות היוצאות מהם‪.‬‬
‫ועל כן נאמר שהתורה היא שורש לנשמות ישראל‪ .‬ונמצא שיש ג׳‬
‫דברים‪ :‬המאורות‪ ,‬והנשמות היוצאות מהם‪ ,‬והתפשטות המאורות לעשות‬
‫הנשמות‪ .‬ואלו הג׳ דברים הם‪ :‬קב״ה ואורייתא וכנסת ישראל‪ ,‬והבן זה‬
‫מאד‪ .‬והנה כבר פירשתי היאך זאת ההארה היא העקרית‪ ,‬וכל השאר‬
‫טפילות אליה‪ .‬ושאר האורות הנה הם להוציא המלאכים‪ ,‬וכל שאר מיני‬
‫הבריות‪ ,‬ולפי זה ההארה הזאת היא ההנהגה העיקרית‪ ,‬אמנם האמת הוא‪,‬‬
‫שהת״ת שהוא סוד יעקב הוא המאור הפרטי שיש לו הסגולה הזאת להמשיך‬
‫ההתפשטות הזאת לצורך הנשמות‪ ,‬וכל ההתפשטות הזאת מבחינתו היא‪.‬‬
‫והנה לפי סוד ההתפשטותה הזאת וחקותיה‪ ,‬נתקנו הכלים ונבראו כל‬
‫העולמות‪ ,‬כי כבר אמרתי כי כל שאר הדברים נמשכים מזה‪ .‬חהו מ״ש‪:‬‬
‫שהקב״ה היה מסתכל בתורה וברא העולם‪ ,‬כי הכל לפי התורה‪ .‬ותבין‬
‫בזה יתרון הצדיקים על מלאכי השרת‪ .‬כי הצדיקים יכולין להשיג הבחינה‬
‫היותר עיקרית‪ ,‬והמלאכים אינם יכולים להשיגה‪ ,‬כי הם אינם משיגים‬
‫אלא לפי השורש שלהם‪ .‬תה סוד‪ :‬בעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל‬
‫*‬ ‫אל )במדבר כג‪ ,‬כג(‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך זה הענץ היטב‪ .‬הנה התורה הוא סוד תיקון ושכר‬
‫הנשמות‪ ,‬כי הכל נמשך מחמת היות המאורות שורש להם‪ .‬ובאמת ענין‬
‫העבודה הוא בז׳ תחתונות‪ ,‬ומתחלת מאימא‪ ,‬שהיא אם הבנים הצריכה‬
‫להתפשט בזו״ן לחברם‪ .‬והוא סוד‪ :‬הוה גביר כו׳ )בראשית בז‪ ,‬כט(‪,‬‬
‫כי מכאן נמשך שליטת ישראל מחמת עבודתם‪ .‬ותראה בי התורה‬
‫נתנה מסיני שהוא יסוד אימא‪ ,‬כי משם היא יוצאת כנ״לי‪ ,‬בסוד יסוד‬
‫אימא הנשלם בת״ת ח״ א‪ .‬ואומר לך סוד גדול מאד‪ ,‬היאך התפשטות‬
‫התורה הכל הוא בסוד יעקב והשבטים‪ .‬דע כי התורה יוצאת מאי׳ שהיא‬
‫ס״ג‪ ,‬והיא עצמה מ׳׳ה ת׳׳א‪ ,‬והכל הוא בסוד יעקב ד׳׳ב השבטים‪.‬‬
‫והענין‪ .‬בי הם סוד אח׳׳ד שהוא י׳׳ג והוא סוד וא״ו‪ .‬וסודם באמת הוא‬
‫יאא״א דמ׳׳ה‪ ,‬והוא סוד אהב׳׳ה והוא אח׳׳ד‪ .‬תה סוך התודה שנתנה‬
‫באהב׳׳ה‪ ,‬שהוא זה השם‪ .‬והנה הי׳ הוא סוד יעקב והוא יהו״ה‪ .‬והג׳‬

‫‪ . 7‬עי׳ יחוד היראה )עם׳ ק׳׳ס(‪ .‬ועי׳ חין ממין דף כ״ו ע׳׳א‪ .‬ואוצרות רמח״ל עם׳ ר״ה‬
‫ד׳׳ה‪ :‬ליהודים כר‪.‬‬
‫‪ . 8‬עי׳ לעיל עם׳ ע׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קיב‬
‫אלפים הם סוד השבטים המתפשטים אחר כך בנוקבא‪ ,‬וסודם ג׳ שמות‬
‫אדנ״י‪ ,‬והם י״ב אותיות‪ .‬אך כבר שמעת איך הוא יוצא מאימא בסוד הר‬
‫סיני‪ ,‬ובסדר הזה הוא א״ל‪ ,‬והוא ממש שם התורה ושרשה‪ .‬חה סוד‬
‫א׳שדת ל׳מו ר״ת א״ל‪ ,‬והוא אל דס״ג כזה ייא״י‪ .‬וסודם גם כן יעקב‬
‫והשבטים‪ .‬כי הא׳ הוא בסוד יעקב והוא שם אהי״ה‪ .‬וג׳ יודין הם בסוד‬
‫השבטים‪ ,‬והם ג׳ הויות המתפשטים בז״א שהם י״ב אותיות‪ .‬ונמצא ששורש‬
‫יעקב והשבטים הם בסוד א״ל ובסוד אח״ד‪ .‬תה סוד‪ :‬א״ל אח״ד בראנו‬
‫)מלאכי ב‪ ,‬י(‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א״ל‬
‫)במדבר כג‪ ,‬כג(‪ .‬שהוא הא״ל דס׳׳ג ודאי׳ המתפשט במ״ה‪ .‬וכל זה‬
‫הוא סוד התורה‪ ,‬ועליה שואלים המלאכים לישראל‪ ,‬כי אינם משיגים‬
‫כמותם‪ .‬והנה כבר אמרתי איך זהו עיקר ההנהגה‪ ,‬אך הכל ‪.‬הוא בסוד‬
‫שם הוי״ה‪ .‬כי באמת הוא השם הא׳ שממנו מסתעפים כל האחרים‪ ,‬וכל‬
‫השאר נתלים בו‪ .‬אך הפעולות נמשכות על ידי השמות‪ .‬ויש מי שישיג‬
‫השמות וגם חיבורם בהוי״ה‪ ,‬ויש מי שישיג השמות בלא חיבורם‪.‬‬
‫והוא סוד‪ :‬וארא אל אברהם אל יצחק וגו׳ באל שדי ושמי ה׳ לא‬
‫נודעתי להם )שמות ו‪ ,‬ג(‪ .‬אמנם ההנהגה בסוד התורה היא בשם‬
‫א״ל זה דס״ג‪ .‬ונמצא כללות ההנהגה הוא א׳׳ל ה ד״ ה‪ ,‬והוא סוד‪:‬‬
‫א״ל יהו״ה ויאר לנו )תהלים קיח‪ ,‬כז(‪ .‬והוא סוד יהי אור )בראשית‬
‫א‪ ,‬ג(‪ ,‬שהיא התורה‪ ,‬והיינו גילוי התורה‪ ,‬בסוד התיקון אחר השבירה‬
‫שהוא סוד תהו ובהו‪ .‬והנה א״ל הוי״ה עולה ז״ן‪ ,‬והוא סוד ז׳׳ן ומפרנס‪,‬‬
‫כי המזון וההנהגה בסוד זה לבד היא נמשכת‪.‬‬
‫וצריך שתדע כי שני שמות יש לא׳׳א‪ :‬א׳ עתיקא‪ ,‬וא׳ אריך אנפץ‪,‬‬
‫ואומר לך מהו ההפרש שיש בין זה לזה‪ .‬ואמת שכל השמות האלה הוא לפי‬
‫התיקונים שהוא נתקן לצורך התחתונים‪ .‬והנה הוא נקרא זקן‪ ,‬מצד היותו‬
‫יותר מסתלק מבחינת ההנהגה של התחתונים ומתקרב אל השורש‪ .‬אך‬
‫אריך‪ ,‬נקרא לפי הארתו‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי האריך יש בפנים שלו ש״ע אורות‪,‬‬
‫משא׳׳כ הז״א שאין בפניו אלא ק׳׳ן אורות‪ .‬נמצא שהאריך הוא יותר על‬
‫ז׳׳א ר׳׳ך אורות‪ ,‬ועל כן נקרא ארך אפים‪ ,‬שפירשו רשב׳׳י — אורכא‬
‫דאנפין‪ .‬אך צריך להבין מהו ענין האורות האלה‪ .‬אך סוד הענין‪ ,‬כי הנה‬
‫כתיב‪ :‬יאר ה׳ פניו אליך )במדבר ו‪ ,‬כה(‪ .‬וכן כתיב‪ :‬באור פני מלך‬
‫חיים )משלי טז‪ ,‬טו(‪ .‬וצריך שתדע כי כל מקום שאנו רואין בקיעה‬
‫בגוף‪ ,‬הוא שכן למעלה האור הפנימי בוקע ויוצא‪ .‬והנה הגוף מתלבש‬
‫בתוך הלבושין‪ ,‬והפנים נשארים למעלה מהם‪ .‬והסוד‪ ,‬כי הפרצוף העליץ‬
‫בדרך העלם מתלבש בתחתון ונעשה לו נשמה‪ ,‬אך הפנים מאירים לחוץ‬
‫קיג‬ ‫אדיר במרום‬
‫בגילוי‪ .‬ושתי ההארות צריכות‪ ,‬כי כל אחת עושה פעולה בפני עצמה‪.‬‬
‫והנה מה שעושה הגוף בפניםי‪ ,‬נראה ונודע בהארת הפנים לחוץ‪ ,‬ומנץ‬
‫הארות שבפנים הוא לפי כללות הנהגות הגוף המלובש‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ועל‬
‫כן כל ההארה תלוי בפנים‪ .‬כי הארת הגוף הוא הנהגה כמו בחינת נשמה‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫והנה כללות מה שעושה הא״א בפנימיות הפרצופים מתגלה בהארת‬
‫הפנים‪ ,‬והיא נכללת בש״ע אלה‪ .‬וכן של ז״א בק״ן שלו‪ .‬והאמת כי הארה‬
‫הזאת סודה שם א״ל זה‪ ,‬והוא סוד ההנהגה בבחינת התורה‪ ,‬כמ״ש‪.‬‬
‫והנה זה הא״ל בהאירו בפניו מתחלק לשנים‪ ,‬כי הפנים הם שנים‬
‫בסוד תרין תפוחין‪ ,‬והוא צריך להאיר בכל הפנים‪ .‬והוא סוד ב׳ שמות‬
‫א״ל במילואם כזה; אל״ף למ״ד שעולין ש״ע‪ .‬ובאלה הש״ע נכללין‬
‫כל פרטי ההנהגה‪ ,‬כי כולם נמשכים אחר התכלית הזה‪ .‬וזה הא״ל‬
‫בסוד הא״א עצמו עושה ש״י עולמות‪ ,‬והוא מתפשט עוד בש״י עולמות‬
‫באבא ואימא‪ ,‬שהם מתחלקים בסוד‪ :‬קנ״ה חכמה קנ״ה בינה )משלי ד‪,‬‬
‫ה(‪ .‬ובהיותו כולל שני הש״י האלה נקרא ישי״ש‪ ,‬שהוא סוד עתיקא‪.‬‬
‫וישי״ש הוא סוד כת״ר‪ ,‬שהם תר״ך עמודי אור גי׳ ישי״ש‪ .‬נמצא‬
‫שכללות ההנהגה הוא בסוד התורה‪ ,‬ובסוד זה נעשה התיקון״'‪ .‬ועל זה‬
‫אמר‪ :‬כד בעי למכרי וכו׳‪ ,‬פירוש — גם ע״ב וס״ג נכללין בסוד‬
‫של התורה‪ ,‬אבל באמת אינם אלא לפי התחתונים דהיינו מ״ה וב״ן‬
‫כנ״ל"‪ .‬ועל כן בתחלה עד שלא נתקן מ״ה וב״ן במקומן‪ ,‬נקרא שע״ב‬
‫וס״ג היו בסוד התורה‪ ,‬אך בכח לבד ובסוד הכנה על שם העתיד‪.‬‬
‫וכשיצאו במקומן‪ ,‬אז נקבעו תיקוני ע״ב וס״ג בסוד זה גם כן‪ .‬ולכן אמר‪:‬‬
‫מאן דבעי לאתקנא וכו׳‪ ,‬כי מכח התורה במקומן נתקנים הדאשונים‬
‫גם כן בסודם‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה התורה הזאת שם למעלה בע׳׳ב וס״ג‪,‬‬
‫נקראת תורה קדומה שהיא גנחה אלפים שנה‪ ,‬שהן ע׳׳ב וס׳׳ג שגילויה דק‬
‫במ׳׳ה‪ .‬והנה כאן לפי זה הסדר נקבעו התיקונים כראד‪ ,‬והם אותן שהולך‬
‫ומפרש על הסדר‪ ,‬כמו שנבאר לך עוד בס׳׳ד‪.‬‬
‫ואמר תנא בצניעותא דספרא וכו׳‪ .‬והענין‪ ,‬כי כל הספרים אשר‬
‫נעשו על ידי דשב׳׳י‪ ,‬הנה הם תיקונים גדולים נבנים ‪.‬על פי המאורות‬
‫העליונים וסדר הארותיהם‪ .‬והנה יש הזוהר והוא העיקדי שבכולם‪,‬‬

‫‪ . 9‬עי׳ קל׳׳ח פתח ל׳ ב‪ ,‬ח״א‪ ,‬א׳‪.‬‬

‫‪ . 10‬ע״ע להלן עם׳ של״ד‪.‬‬
‫‪ . 11‬לעיל עם׳ צ״א‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קיד‬
‫ויש הרעיא מהימנא בסוד הפיקודין‪ ,‬ד ש התיקונים‪ .‬אך ספרא דצניעותא‬
‫הוא בסוד כללות התורה בסוד ]נ״א ‪ :‬ביסוד[ אימא‪ ,‬והיינו שהיא נכללת כולה‬
‫שם‪ .‬וכן הספר הזה כולל כל שרשי החכמה בכללות וקיצור‪ ,‬והוא חמשה‬
‫פרקיץ נגד חמשה חומשי תורה‪ .‬אך הסודות הנכללים שם הם היו מפורשים‬
‫בין רשב״י וחבריו‪ ,‬והיו קורין להם‪ :‬צניעותא דספרא‪ ,‬היינו מה שגנוז בספר‬
‫הסודות המוצנעים שם‪ .‬ועל כן אמר כאן‪ :‬צניעותא דספרא‪ ,‬ולא ספרא‬
‫דצניעותא‪ .‬כי לא רצה להזכיר דברי הספר לבד כפי מה שהם שנדים שם‪,‬‬
‫אלא הזכיר מה שהיה שנוי ביניהם בפירוש הספר‪ ,‬תהו נקרא‪ :‬צניעותא‬
‫‪.‬‬ ‫דספרא‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן‬
‫ואזדמן כר‪ .‬ואלה הם המלות השנויות לפי דברי הספר שם‪ ,‬ופירש‬
‫המלות האלו ח״לג׳‪ :‬כלומר אשתכח ולא אשתכח וכר‪ .‬והענץ‪ ,‬כי מה‬
‫שנעשה למטה בא״א דאצילות‪ ,‬הוא תולדות הע״ב של פנימיות הא״ק‪,‬‬
‫תהו באמת סוד גדול מאד‪ .‬דע כי אלו התיקונים שאנו מזכירים‪ ,‬סודם‬
‫שיעורים וגבולים שניתן לנתקן לפעול בהם‪ .‬והנה א״א עצמותו אינו‬
‫מושג כלל‪ ,‬אלא שבהמצאו בו תיקונים אלה שהם הצריכים לצורך‬
‫התחתונים‪ ,‬הנה לפי חוקם הוא פועל‪ ,‬ועל ‪T‬יהם הוא נודע ומושג‪,‬‬
‫אבל אינם משיגים בו רק בבחינה זאת ולא יותר‪ .‬והנה לעצמות א״א‬
‫שאינו מושג אנו קוראים עתיקא‪ .‬והאמת כי עתיקא ר״ל זקן‪ ,‬אבל לשון‬
‫עתיק הוא פירוש התרוממות והעלם‪ ,‬כלשונם' ז״ל‪ :‬דברים שהעתיקם‬
‫מבריותיו‪ .‬וכשרוצה להזכיר בחינת הזקנה לבד אומר‪ :‬סבא דסבין‪ .‬אבל‬
‫כאן הזכיר עתיקא לסוד ההעלם שאמרתי‪ ,‬אך לבחינתו — מה שהוא מסתיר‬
‫הארתו בכח תיקונים אלה מלהיות מושג להתחתונים‪ .‬לזה קורא אותו‪:‬‬
‫סתרא דסתרין‪ ,‬והוא בחינת הסתרו בתיקונים כנ״ל‪ .‬והנה תדע שב׳ בחינות‬
‫אלו ישנם גם כן בע״ב דא״ק‪ ,‬אלא שאי אפשר לדבר מה מפרטיהם‪,‬‬
‫להיותם ברומו של עולם‪ .‬כי אם בכלל אחד נאמר‪ :‬סתרא דסתרין‪ ,‬והוא‬
‫בחינת ההסתר הזה‪ ,‬שהתולדות שלו הם התיקונים של א״א דאצילות‪ ,‬ועל‬
‫כן תדע‪ ,‬שאין נעשץ התיקונץ האלה למטה‪ ,‬עד שיתעוררו אותן העליונים‬
‫של ע״ב להוליד תולדותיהן אלו‪ .‬וע״כ אמר שזה‪ :‬עתיקא דעתיקץ סתרא‬
‫דסתדין‪ ,‬שהוא הע״ב בב׳ בחינותיו‪ .‬אתתקן ואזדמן‪ ,‬היינו למטה‪ ,‬שכאן‬

‫‪ . 12‬בזוהר שלפנינו זה מופ ‪ r‬תוך עצם הזוהר בסוגריים תי ל‪) :‬כלומר אשתכח ולא‬
‫אשתכח‪ ,‬לא אשתכח ממש‪ ,‬אבל אתתקן‪ ,‬ולית דידע משום דהוא עתיק דעתיקץ )אבל‬
‫תיקונד ‪ (ITT‬עכ״ל‪.‬‬
‫קטו‬ ‫אדיר במרום‬
‫נתגלה באצילות‪ ,‬וכאן נזדמן בבחינת סבא דסבין עתיקא כד‪ ,‬שהם סוד‬
‫גילר אלה הבחינות העליונות‪ ,‬כמו שפידשנו לך בס״ד‪ .‬והנה תבין בזה‪,‬‬
‫איך הע״ב עצמו אינו שוה הארתו אחר התיקון של האצילות להארתו‬
‫בזמן הנקודים‪ ,‬אלא שאי אפשר להאריך בזה הדיבור והמשכיל יבין‪ .‬תהו‬
‫‪,‬‬ ‫הסוד הנאמר בצניעותא דספרא כנ״ל‪.‬‬
‫והנה זהו הלשץ‪ :‬אתתקן ואזדמן וכד‪ ,‬כלומר‪ :‬אשתכח ולא אשתכח‪,‬‬
‫שאינו מתגלה ממש ומושג לגמרי‪ .‬אלא‪ :‬אזדמן‪ ,‬פירוש — נודע ומושג‬
‫קצתו מכח תיקונו‪ ,‬והיינו לפי פעולתו בהם ולא לפי עצמותו‪ .‬לפי‬
‫שתמיד הוא עתיקא מעתיקץ‪ ,‬והוא ענץ התעלמותו‪ .‬אלא שבתיקונוי יריע‬
‫ולא יריע‪ ,‬והוא למעלה מהנהגה — לשורש אליה‪ ,‬נקרא סבא דסבין‪.‬‬
‫ותדע שגם או״א הם כמו א״א בסוד זה — שהם למעלה מן ההנהגה‪,‬‬
‫אבל הוא שורש להם‪ ,‬ועל כן נקרא‪ :‬סבא דסבין‪ .‬ובסוד התעלמו נקרא‪:‬‬
‫עתיקא מעתיקץ‪ .‬ובסוד התלבשו נקרא‪ :‬טמיר מטמי ‪ .p‬ובתיקונד — יריע‬
‫ולא יריע‪ ,‬והיינו הכליסי' שאמר למעלה‪ .‬ואל יקשה עליך מה שפירשתי‬
‫למעלה♦' בפסקא‪ :‬תאני עתיקא דעתיקין כד‪ ,‬שאמרתי שהא״א הוא‬
‫עתיקא מצד הזקנה‪ ,‬וכאן אני אומר שסבא הוא סוד הזקנה‪ .‬כי באמת‬
‫מלת עתיקא כבר אמרתי שמורה שני ענינים‪ :‬הזקנה וההעתק דהיינו‬
‫הרוממות כנ״ל‪ ,‬ועל כן על הרוב נזכיר לאריך בשם עתיקא‪ .‬אבל‬
‫כשצריך להבדיל הבחינות בעבור פרטיות הדרושים‪ ,‬אז נזכיר עתיקא על‬
‫בחינת הרוממות‪ ,‬וסבא על בחינת הזקנה‪ .‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬מרי דחוור כסר כד‪ .‬וזהו כללות פעולת הא״א הנודעת‬
‫באצילות‪ :‬לובן הלבוש‪ ,‬לובן הפנים‪ ,‬וענץ הדיקנא‪ ,‬וד׳ חוורתי דרישא‬
‫היורדים למטה‪ .‬ועתה אפרש לך הענץ היטב‪ ,‬הנה הז״א נקרא הנהגת‬
‫ה ‪ ,p‬פירוש — לא שכולו ‪ ,p‬אלא שבו פועל ה ‪ p‬הפעולות הראדות‬
‫לפי ענק העוה״ז‪ .‬כי הנוקבא היא מקבלת לפי הנשפע בה מז״א‪ .‬וא״א‬
‫כל ענינו הוא הנהגת החסד וממתיק דיני הז״א‪ .‬ד ש לו ב׳ פעולותיי‪:‬‬
‫הפעולה התמידית היא להיות ממתק בהנהגתו כל עניני הדינץ‪ .‬אך בדרך‬
‫נסתר מבפנים‪ ,‬שאז הז״א במקומו פועל לפי עניניו שהדן פועל שם‪ .‬אך כיץ‬

‫‪ . 13‬כן הנוסח בכת״י‪ .‬והכוונה על השיעודם וגבולים שהזכיר למעלה בתחלת הקטע‪.‬‬
‫בלוח התיקונים שבדפו״י מביא נ׳׳א! והיינו הכללות‪ .‬וכתב ע״ז הגרא״ל ליפקק ״ ד ל‬
‫לעיל בעם׳ א׳‪ ,‬שאמר שרבת הספרא דצניעותא הם בכללוח״‪.‬‬
‫‪ . 14‬עם׳ צ׳׳ז‪.‬‬
‫‪ . 15‬עי׳ קל׳׳ח פתחים צ׳׳ג — צ׳׳ד‪ ,‬ובמצ ‪ p‬שם‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ק טז‬
‫שכבר נמתקו הדינים בא״א‪ ,‬אפילו שיתגברו בז״א‪ ,‬אי אפשר להם להתגבר‬
‫— מה שלא יכול העולם לסבול אותו‪ .‬ופעולה אחרת היא שאינה‬
‫תמידית אלא לפרקים‪ ,‬והיא פעולתו בגילוי‪ ,‬שאז הדינים שבז״א אינם‬
‫שולטים כלל‪ ,‬וזהו בגילוי העת רצון בגילוי הפנים‪ ,‬בהשלמת הדיקנא של‬
‫ז״א‪ ,‬כל אלה הם עניני העברת הדינים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה הלבוש של א״א‬
‫נזכר בפסוק גם כן בסוד‪ :‬לבושיה כתלג חוור )דניאל ז‪ ,‬ט(‪ .‬והוא כי‬
‫הלבוש מגלה תמיד ענין ההנהגה הפנימיית‪ .‬והוא סוד הלבושים הנזכרים‬
‫בדברי הרשב״י בתיקונים‪ ,‬שהמלך לובש אותם‪ ,‬שהם כמה מיני לבושים‪.‬‬
‫שהרי פעולות הגוף נעלמות בהיותם מתלבשים בתחתונים מהם‪ ,‬וגם אינם‬
‫מושגות כל כך‪ .‬אבל הלבוש הוא לפי הזמן‪ ,‬והוא ממש גילוי ההנהגה‬
‫הפנימיית‪ .‬ובהיות המלך לובש לבנים‪ ,‬מראה לכל חסד‪ ,‬ובהיותו לובש‬
‫‪-‬‬ ‫אדומים‪ ,‬מראה לכל דין‪ ,‬וכן כל פרטי הפעולות‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין הלבושים האלו‪ .‬דע‪ ,‬כי ההנהגה הנה צריכה‬
‫לצאת מן המאורות אל המשרתים‪ ,‬ולסוד זה ניתנו הלבושים‪ ,‬שמשם‬
‫מקבלים המשרתים‪ .‬והנה קבלת המלאכים‪ ,‬הנה הוא רק למטה בזו״ן‪ .‬אלא‬
‫שאם לא היו לובשין לבושים גם בא״א ובאו״א‪ ,‬הנה ענין פעולתם לא‬
‫היה לה להגיע אל המשרתים‪ ,‬כי הסדר את אשר הוכן הוכן‪ .‬ועל כן‬
‫צריך שיהיה אלו הלבושים‪ ,‬אשר בהתגלות מהם ענין מעשה הפנימיות‪,‬‬
‫אז עומד המעשה ההוא לימסר אל המשרתים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה הלבוש‬
‫של א״א הוא לבן‪ ,‬להוציא פעולת מיתוק חסדו אל המקבלים גם כן‪.‬‬
‫והנה הזכיר בכאן כל המתגלה מא״א‪ ,‬כי הגוף נסתר בשאר הפרצופים‪,‬‬
‫ומה שמתגלה מן הגוף הוא הלבוש‪ .‬אך הראש אין שם לבוש‪ .‬ובאמת‬
‫הארת הפנים מגעת גם כן ללבושים האלו‪.‬‬
‫והנה לובן הפנים של א״א עומד למתק דיני הז״א‪ ,‬כמו שתשמע‬
‫עוד בס״ד בתיקוני הדיקנא‪ ,‬כנזכר בדברי הרשב״י ז״ל שם‪ .‬והדיקנא היא‬
‫כללות ההנהגה‪ ,‬כמו שאפרש עוד בס״ד במקומו‪ .‬והיא עצמה דינים וגבורות‪,‬‬
‫שורש כל הדינין שלמטה‪ ,‬שבהתחזק בה המיתוק של א״א להחזירה למדת‬
‫הרחמים‪ ,‬נמצאים כל הדינין התחתונים נמתקין על ‪T‬ה‪ ,‬כמבואר בסוד‬
‫השופר‪.‬‬
‫אך הד׳ חוורתי רעל קדלא‪ ,‬הם עושין פעולה יותר גדולה מן‬
‫האורות האחרים‪ ,‬שהם נמשכין למטה בז״א עצמו להשלים הדיקנא‬
‫שלו‪ ,‬כמבואר בכוונת ויעבור‪ ,‬וכל הדברים האלו אפרש לך במקומן‬
‫בס״ד‪ .‬׳ והנה זאת ההארה המתפשטת מא״א לז״א‪ ,‬מושגת לצדיקים‬
 ‫קיז‬ ‫אדיר במרום‬
‫לעולם הבא שהוא סוד אימא‪ ,‬והוא גילד הא״א‪ .‬והוא סוד‪ :‬אז תתענג‬
‫על ה׳ )ישעיה נח‪ ,‬יד(‪ .‬משא״ב בעוה״ז כי אין גילוי שם אלא מן‬
‫הז״א‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואומר לך עתה ענין המנינים האלה‪ ,‬כי הנה בכאן אמר‪ :‬ארבע‬
‫מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא כר‪ ,‬ואחר כך‪ :‬ת׳ שקל כסף‪ ,‬ולקמן‬
‫אמר‪ :‬תריסר אלפי ריבוא‪ .‬אך סוד הענץ הוא‪ ,‬כי יש אחדים‪ ,‬עשיריות‪,‬‬
‫מאות‪ ,‬אלפים‪ ,‬רבבות‪ ,‬והם‪ :‬הנוקבא‪ ,‬ז״א‪ ,‬או״א‪ ,‬אריך‪ ,‬עתיק‪ .‬ויש חילוק‬
‫אחר‪ :‬שהאלפים הם באבא‪ ,‬ומאות באימא‪ ,‬אבל בזה הסדר הם כך‪ .‬והנה‬
‫המאורות מתפשטים להרבה מיני התפשטות‪ ,‬מצד הפרצופים השולטץ‬
‫והמאירים בהנהגה ההיא‪ ,‬ולפי זה עולין החשבונות‪ .‬והנה בא״א הם ת׳‬
‫אלפי‪.‬‬
‫אך צריך שתדע ענין ד׳ חיוורתי אלו שהם בתר קדלא‪ .‬והנה באמת‬
‫כל הג׳ הויו״ת הנזכר כאן וחד דכליל לון‪ ,‬הם סוד חד״ר ומקבל‪ .‬ונמצא‬
‫שהד״ה האמצעית הוא בסוד הרחמים‪ ,‬ומקומה היה צריך להיות בצד הפנים‪.‬‬
‫אך באמת זהו סוד גדול‪ ,‬כי האור מה שהיה צריך להיות בסוד א״א זה היה‬
‫לו להיות בצד הפנים‪ .‬אבל אורות אלו הבאים לאחור אינם אלא הצריכים‬
‫להתפשט אל הז״א למטה‪ ,‬ומפני כך הם באחור‪ ,‬כי הז״א לא יוכל לקבל ־‬
‫כי אם משם‪ .‬ועל כן אחר כך כשיבואו בז״א‪ ,‬הנה הם עוברים אל הפנים‬
‫ומשלימים הדיקנא שלו‪ .‬והבן היטב‪ ,‬כי אלו האורות נקראים עוברים‪,‬‬
‫כי עוברים מן הפנים של א״א להאחור שלו‪ ,‬ומן האחור אל הפנים‬
‫של הז״א‪ ,‬כמבואר בכוונת ויעבור‪ .‬והנה בפנים של א״א יש מצח הרצץ‬
‫שהוא אור גדול‪ ,‬ואין אור של החוורתי או של הנימין יכול להאיר ולהראות‬
‫שם‪ .‬אך מה שהוא מאיר לאחור‪ ,‬הוא בסוד הז״א כמ״ש‪ ,‬וזהו מה שמתפשט‬
‫ת׳ אלפי לבד‪ ,‬כי מה שהוא מתפשט לא״א עצמו‪ ,‬הם אלפי ריבוא‪ ,‬בסוד‬
‫עתיק יומין המלובש בו‪ .‬וסוד זה הענין נתבאר באדרא זוטא שאמר ח״ל‪:‬‬
‫עתיקא קדישא אקרי אין דביה תליא אין שהוא עתיק יומין‪ .‬אך אלה‬
‫אינם אלא ת׳ אלפי מסוד או״א וא״א עצמו‪ ,‬אך כשהם יורדין למטה בז״א‬
‫הם נעשין עשיריות לבד‪ ,‬אבל אחר כך נעשים מאות‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך זה הענין היטב‪ ,‬כי הכתוב אומר‪ :‬ארבע מאות‬
‫שקל כסף )בראשית כג‪ ,‬טז( ושק״ל הוא בגי׳ ת״ל‪ .‬וסוד הענין הוא‪,‬‬
‫כי המוחין בז״א הם ג׳ והם ל׳‪ ,‬אבל בבוא הד׳ חוורתי ומתחברים‬
‫עמהם הנה נבקע יסוד אימא ונעשים ד׳‪ .‬אבל עדיין אין להם כח לצאת‬
‫בסוד התפילין וגם להשלים הדיקנא‪ ,‬אלא בכח אור הנימין דשערי דא״א‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קיח‬
‫שמכה בהן מן העורף‪ .‬והאור הזה הוא י׳‪ ,‬ואז מחזיר האורות האלה‬
‫לת׳‪ .‬וזהו סוד ארבע מאות‪ ,‬שהם הד׳ חוורתי הנעשין ת׳‪ ,‬והמוחין עצמן‬
‫שהיו ל׳ נעשו ת׳ גם כן‪ ,‬והיינו שקל גי׳ ת״ל‪ .‬והכל הוא מסוד החסדים‬
‫של הגולגלתא וזהו כס״ף‪ .‬כי באמת זהו התפשטות חסד של א״א‬
‫לשלוט על דיני ז״א והבן היטב‪ .‬והנה האורות האלה מאירים בגן עדן‪,‬‬
‫והם נמשכים אל מערת המכפלה‪ ,‬כי היא המעבר אל הגן עדן‪ .‬וכשרצה‬
‫אברהם אבינו לסלק את עפרון משם‪ ,‬כי תחת ידו היתה אז כבושה‪ ,‬נתן‬
‫לו ת׳ שקל כסף אלה‪ ,‬ונתנם‪ :‬עובר לסוחר‪ .‬והכתר ]נ״א‪ :‬והכסף[ שהיא‬
‫הגולגלתא הזאת נקרא סוח״ר מלשון סחו״ר‪ ,‬כי הוא המקיף והמסבב‪ .‬והנה‬
‫י‬ ‫על זה נאמר‪ :‬כי טוב סחרה מסחר כסף )משלי ג‪.(T ,‬‬
‫קי ט‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואמנם צריך שתדע בכאן סוד גדול‪ ,‬כי הנה התרגום מפרש זה‬
‫הפסוק; דמתקבל סחורתא בכל מדינתא )שם שם(‪ .‬וצריך שתדע שכל‬
‫הענינים הנמצאים בעוה״ז‪ ,‬צריך הכל שיהיה להם שורש בספירות‪ ,‬ואפילו‬
‫פעולות בני אדם‪ ,‬שאם לא כן לא היה להם מציאות‪ .‬ואפרש לך ענין‬
‫הסחורה מהיכן היא נמשכת‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬היתה כאניות סוחר ממרחק תביא‬
‫לחמה )משלי לא‪ ,‬יד(‪ .‬חהו סוד גדול‪ ,‬שעל זה הפסוק פירשו — המלכות‬
‫עולה עד הכתר העליק‪ .‬וסוד הענץ דע‪ ,‬כי הכתר אינו אלא השראת העליון‬
‫השורה על התחתון'‪ .‬והנה התחתון דאשית הנהגתו הוא הג׳ מוחין‪ ,‬שהם‬
‫ראשי הקוץ‪ ,‬והם מוקפים מן הגולגלתא שהוא הכתר‪ ,‬כי הוא סובב לכולם‬
‫להנהיגם לפי הצודך‪ ,‬והבן מאד‪ .‬והנה קשר הכתר הוא עם המלכות‪ ,‬והוא‬
‫סוד גדול מאד בסוד‪ :‬אני דאשץ ואני אחרץ )ישעיה מד‪ ,‬ו(‪ .‬כי הנה כבר‬
‫פירשנו לך למעלה* ענץ פני החיות שהם אדם‪ ,‬ע״ש‪ .‬כי השדאת העליץ‬
‫על התחתץ הוא בסוד מלכות‪ .‬חה מתחיל מראשית המציאות‪ ,‬ואחר‬
‫כך מתגלה מה שצריך להנהיג מלכות‪ .‬וכשבאה מלכות למטה‪ ,‬הנה היא‬
‫סוד הכתר עצמו‪ ,‬שמשם יצאו השאר‪ .‬וסוד הענץ הזה הוא כתר מלכות‪.‬‬
‫והנה בכח הקשר הזה מלכות מעוררת את הכתר‪ ,‬ובכל מדריגה שתתחבר‪,‬‬
‫הנה מ ‪ T‬תגיע ההתעורדות עד הכתר‪ .‬ואז הא״ס ית״ש מאיר בו ומשפיע‬
‫שפע חדש לפי ההתעוררות‪ .‬ונמצא שפעולת הכתר הוא ענץ ההקף שהוא ‪.‬‬
‫מקיף את המוחץ‪ .‬והשכינה בהיות מגעת ההתעוררות אליה נקראת‪ :‬סחודה‪,‬‬
‫והשפע המגיע לפי ההתעוררות הם; כסף הסחורה‪.‬‬
‫והנה על כן כתוב‪ :‬היתה כאניו״ת סוחר )משלי לא‪ ,‬יד(‪ .‬כי‬
‫נעשית שני אנ״י‪ ,‬בסוד‪ :‬אני ראשץ ואני אחרץ‪ .‬והוא אניו״ת סוחר‪,‬‬
‫בסוד סחורה זאת‪ ,‬ובכח זה — ממרחק תביא לחמה‪ .‬והנה זה הענץ‬
‫בפנימיות הוא בסוד התורה‪ ,‬אך בחיצוניות הוא בסוד הסחודה ‪W‬‬
‫העוה״ז‪ .‬ובאמת הכסף נמשך תמ ‪ T‬מן החסד אלא שהוא מן החיצוניות‪,‬‬
‫והימץ של התורה — מן הפנימיות‪ .‬רעל כן אמר‪ :‬כי טוב סחדה‬
‫מסחר כסף )משלי ג‪ (t ,‬וכן בשמאל — ומחרוץ תבואתה )שם(‪ .‬והנה‬
‫אלו הד׳ מאות שקל כסף הם מתקבל סחורתא בכל מדינתא‪ ,‬כי אלו‬
‫הם בחינת קשר הכתר הזה בז״א‪ ,‬ובכל מדינה שהיא מהלכת ]נ״א‪:‬‬
‫מלכות[ לפי המדרגה שהיא נקשרת בה‪ ,‬ועולה ההתעודרות עד הכתר‪ ,‬אלה‬
‫הד׳ מאות מאידות בה להמשיך שפע חדש‪ ,‬כי הם ההתפשטות העיקדיות‪.‬‬

‫‪ . 1‬ע״ע להלן עם׳ קכ״ב‪ :‬ועם׳ שי׳׳ח‪ .‬קל׳׳ח פתח ק׳׳א‪ ,‬ח׳׳ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫עם׳ ג׳ ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קב‬
‫ותדע שאלה באמת הם עיקר בשכר התורה‪ ,‬והוא סוד י״ג נהרי דאפרסמונא‬
‫דכיא‪ .‬כי הם משלימין את הדיקנא דז״א לי״ג‪ ,‬והם ניתנין לבעלי תורה‪.‬‬
‫כמו ר׳ אבהו‪ ,‬שבשכר תורתו שפירש ודרש‪ ,‬ניתן לו י״ג אלו )ירושלמי‬
‫ע״ז פ״ג ה״א(‪.‬‬
‫והנה עד כאן אמר בכלל‪ ,‬ועתה בא ומפרש בפרט‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬בגולגלתא יתבין תריםר אלפי רבוא עלמין כד‪ .‬וצריך שתדע‪,‬‬
‫שהגולגלת הזאת יש בה בחינת הנצחיות בסוד אין‪ .‬ויש בה תיקונים לצורך‬
‫ההנהגה של העוה״ז‪ ,‬אבל הם בסוד החכמה סתימאה‪ ,‬בסוד‪ :‬כולם בחכמה‬
‫עשית )תהלים קד‪ ,‬כד(‪ .‬אמנם צריך ש^דע‪ ,‬כי השיתא אלפי שנין וחד‬
‫חרוב‪ ,‬הם נמשכים כולם מז״ת רעתיקד והנה בהם יש חילוק הימים כל‬
‫אחד בפני עצמו‪ ,‬וכולם צריכים להאיר בפרט בזה הגולגלתא בראשית‬
‫ההנהגה‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע סוד גדול‪ ,‬כי נוקבא היא עומדת נגד ד׳ ספירות‬
‫תנה״י‪ ,‬ומכולם מקבלת פעולות שונות‪ .‬והם ד׳ דברים שיש במצב‬
‫האדם‪ :‬עמידה‪ ,‬הליכה‪ ,‬סמיכה‪ ,‬ישיבה‪ .‬והנה הישיבה היא במלכות עצמה‪,‬‬
‫הסמיכה היא מן היסוד‪ ,‬הליכה מן הנ״ה‪ ,‬עמידה מת״ת‪ .‬וסוד הענין הוא‪,‬‬
‫כי הם כולם מיני הארות משונות‪ .‬וישיבה היא היות האורות נפסקים‬
‫בתחומן‪ ,‬כאדם היושב שאין לו להתפשט‪ .‬אך העמידה היא להיפך‪,‬‬
‫והיא הארת האורות בלי הפסק‪ .‬שעל כן העמידה היא בזכר שהוא‬
‫משפיע‪ ,‬ישיבה היא בנוקבא שהיא מקבלת‪ .‬והנה לעתיד לבוא כתוב‪:‬‬
‫כי כאשר השמים החדשים והא ‪ p‬החדשה עומדים לפני )תמיד( )ישעיה‬
‫סו‪ ,‬כב( וזהו בסוד הנצחיות‪ ,‬שיהיה הכל בסוד העמידה‪ ,‬ובסוד השפעה‬
‫נצחיית בלי שום הפסק‪ .‬אך עתה ההנהגה היא בסוד הישיבה‪ ,‬שיש לה‬
‫תחום וסוף‪ .‬והנה בעבור זה האדם מתיגע לעמוד הרבה‪ ,‬כי אינו זמן‬
‫העמידה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה אף על פי שיש ישיבה‪ ,‬הנה יכול להיות עמידה‪,‬‬
‫אלא שסוף סוף צריך לישב כנ״ל‪ .‬ד ש גם כן ההליכה‪ ,‬וסודה‪ :‬ובלכתם‬
‫ילכו)יחזקאל א‪ ,‬כא(‪ .‬כי צריכין המאורות ליסע ממדרגה למדרגה לעשות‬
‫שינד ההנהגה‪ ,‬וזה בא מנ״ה‪ ,‬אך העמידה בא מת״ת‪.‬‬
‫והנה הישיבה‪ ,‬אפילו שכבר האורות נתיישבו במקומן‪ ,‬עם כל זה צריך‬
‫תמיד השפעה חדשה להחזיקם‪ .‬אלא שאין השפע ממין חדש‪ ,‬אלא קיום‬
‫הראשונה‪ ,‬והיא הסמיכה הבאה מן היסוד‪ .‬אמנם האמת הוא שההליכה‬
‫באה מן הנ״ה בצירוף היסוד‪ ,‬וסמיכה מן היסוד בצירוף הנ״ה‪ .‬והנה‬
‫תבין שאף על פי שהעמידה אינה מושגת עתה ואי אפשר לעמוד‬
‫קכא‬ ‫אדיר במרום‬
‫בה כנ״ל‪ ,‬והישיבה היא המושגת‪ ,‬הנה אם היתה הסירה הסמיכה‪,‬‬
‫היתה מתחלשת כל כך שלא היתה כלום‪ .‬ולכן אמרו‪ :‬ישיבה שאין בה‬
‫סמיכה עמידה טובה הימנה )כתובות קיא‪ .(.‬והנה מאלה הד׳ דברים‪,‬‬
‫שלשה הוזכרו כאן שהם הצריכים להנהגה‪ ,‬והם; יתבין‪ ,‬והיינו ישיבה‪.‬‬
‫נטלין‪ ,‬והיינו הליכה‪ .‬סמכין‪ ,‬והיינו סמיכה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי באמת כאן הוא‬
‫ראשית הנהגת העולם‪ ,‬והדברים שהם במקומן למטה‪ ,‬כאן הם נשרשים‪ ,‬כי‬
‫כבר שמעת איך כל התיקונים האלו הם רק לצורך התחתונים‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬ומהאי גולגלתא נטיף טלא וכו׳‪ .‬הנה בענין הזה יש סודות‬
‫גדולים מאד‪ ,‬ותראה שבאדרא זוטא הזכיר ענין התלת רישין שלא הזכיר‬
‫בכאן‪ ,‬ועתה אפרש כל הדברים האלה‪ .‬דע ששני דברים יש לנו להבין בענין‬
‫אריף‪ ,‬הא׳ — מה שהוא שורש למה שיצא בכל האצילות‪ .‬והב׳ — מה‬
‫שהוא פועל לפי הנהגתו הפרטיית‪ ,‬והוא הנהגת החסד שמחזיר הכל לחסד‪,‬‬
‫ובסוד זה הם תיקוני הגולגלתא והפנים להאיר לתחתונים‪ ,‬והם המוזכרים‬
‫כאן‪ .‬אבל ענין יציאת האצילות מא׳׳א‪ ,‬הוא המפורש באדרא זוטא‪ .‬וסוד‬
‫הענין‪ ,‬כי לצורך זה נתקן בתלת רישין‪ ,‬והם‪ :‬רישא דלא אתיידע‪ ,‬כתרא‪,‬‬
‫ומוחא סתימאה‪ .‬אבל אלה נעשין ד׳^‪ ,‬כי עתיקא קדישא עצמו שהוא א״א‬
‫נתקן בג׳ רישין‪ ,‬והוא ענין‪ :‬כתרא‪ ,‬ואוירא דכיא‪ ,‬ומוחא‪ .‬וסוד כל הענין‬
‫הזה נתבאר במקום אחר והוא סוד עמוק‪ ,‬ורק בקיצור אומר לך עתה‬
‫מה שצריך לך בכאן‪ .‬כי כללות ההנהגה — חד״ר והמקבל מהם לצורך‬
‫ההנהגה הכללית‪ ,‬ואלה הם בסוד ד׳ אותיות הוי׳׳ה ב״ה‪ .‬ונמצאו הכתרא‬
‫אוירא ומוחא הם ענין החד׳׳ר‪ ,‬והרישא דלא אתיידע שורש המקבל‪ .‬ובסוד‬
‫הג׳ נתפשטו‪ :‬או׳׳א‪ ,‬ומזלא בסוד דעת ביניהם‪ .‬וע״י חב״ד דז׳׳א‪ ,‬וע׳׳י‬
‫חג׳׳ת‪ ,‬וע׳׳י נה׳׳י‪ ,‬ואז יוצאת נוקבא בסוד רדל״א‪.‬‬
‫והנה הענין הזה נעשה בח״סי‪ .‬והענין‪ ,‬כי בה נכללין ג׳ אלה בסוד יה׳׳ו‬

‫■‬ ‫‪ . 3‬קל׳׳ח פתח צ׳׳ה‪.‬‬

‫‪ .4‬יחכן שגם חלוקה זו שייכת לבחינה השניה המבואר כאן — א״א כשורש‬
‫להוצאח ז״א‪ ,‬ולכן ענינו חד״ר ומקבל‪ .‬וחלוקת הרישץ מצד הנהגת א״א עצמו אינו‬
‫נזכר כאן והוא מוחא חרא — מו״ס‪ ,‬וגולגלתא שהוא השראת העליון על התחתון‪,‬‬
‫כמבואר בקל״ח פתח ק״ב עיי״ש‪ .‬דתכן גם שחלוקה א׳‪ :‬רדל״א כתרא ומוחא‪,‬‬
‫הוא מצד אצילות א׳‪ .‬וחלוקה ב׳‪ :‬גולגחא אדרא ומוחא — מצד אצילות שניה‪.‬‬
‫המבוארים בפתחי חכמה ודעת סי ל״ט )שערי רמח״ל עמ׳ קע״ט(‪ :‬ובכללי חכמת האמת‬
‫סי׳ כ״ה )שם עם׳ שי״ב(‪ .‬וע״ע קל״ח פתוז צ״ה ובמצדין שם‪ .‬ובפתח ק״ד‪.‬‬
‫‪ . 5‬עי׳ קל״ח פתח קי״א‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קכב‬
‫במילוי אלפין‪ ,‬והיא מוציאתם בסוד המזלא‪ ,‬להתפשט עד נוקבא‪ ,‬היוצאת‬
‫בסוד דדל״א כנ״ל‪ .‬אך הכתרא הוא סוד הגולגלתא המקפת את החכמה‬
‫סתימאה‪ ,‬וזהו סוד גדול המוזכד באד״ז‪ :‬האי עתיקא סבא דסבין כתדא‬
‫עילאה לעילא דמתעטרין ביה כל עטדק וכד‪ .‬והענק‪ ,‬כי כבד ידעת היאך‬
‫כתר הוא סוד השדאת העליון על התחתק‪ ,‬ובסוד זה הכתד הזה מקיף את‬
‫הח״ס‪ ,‬ונמצא מקיף את כל האצילות‪ ,‬כי כבר שמעת איך הכל יוצא מן‬
‫הח״ס בסוד התלת רישין האלה‪ .‬ובאמת לטעם זה נשארת החכמה סתימאה‬
‫מוקפת מן הגולגלתא כולה‪ ,‬להיות ח״ס דא״א שולט על כל האצילות‬
‫ומחזירה אליו והבן היטב‪ .‬וצריך שתדע‪ ,‬כי הנה יה״ו זה של ח״ס שעולה‬
‫ט״ל הוא מתפשט דרך המזלא כנ״ל‪ ,‬ויורד דרך המדרגות עד ז״א‪ ,‬ואז‬
‫נעשים שם מוחין‪ ,‬אבל אז כבר נעשה בבחינת ז״א‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫אמנם עוד אור אחד נמשך מן הח״ס דרך השערות מאחורי העורף‪,‬‬
‫ומגיע אל המוחין האלה שבז״א ומאיר בם‪ .‬וזה אור שאינו יורד ממדרגה‬
‫למדרגה כמו אותו של המזלא‘‪ ,‬אלא מחבר הח״ס בסוד יו״ד ה״א‬
‫וא״ו אשר שם‪ ,‬עם המוחין דז״א שהם גם כן יה״ו‪ .‬והוא סוד‪ :‬חכמות‬
‫בחוץ תרונה )משלי א‪ ,‬כ(‪ .‬והנה זה הט״ל יורד מבחינת הגולגלתא‪,‬‬
‫פירוש — שאינו לפי ההתפשטות האצילות הנמשך מח״ס כנ״ל‪ ,‬אלא‬
‫מבחינת הגולגלתא שהיא שליטת הנהגת א״א כנ״ל‪ ,‬ולכן יורד מיד‬
‫בלא התפשטות‪ .‬והנה על כן אמר‪ :‬ומהאי גולגלתא נטיף טלא וכד‪,‬‬
‫כי הוא הטל היורד דרך השערות שהם בוקעין הגולגלתא ויוצאים‪ ,‬וזה יורד‬
‫טיפין טיפין דרך השערות האלה‪ .‬וזה הטל נקרא‪ :‬טל אורות )ישעיה כו‪,‬‬
‫יט(‪ ,‬מפני שהוא מסוד הגולגלתא כנ״ל ומאיר מבחינת החוורתא‪ .‬ועל‬
‫זה נאמר‪ :‬שראשי נמלא טל )שיר השירים ה‪ ,‬ב(‪ ,‬כי אם היה אומר‪:‬‬
‫מלאתי טל‪ ,‬אז היה מדבר על הטל הנעשה מוחין בראשו מן הבחינה שלו‪.‬‬
‫אבל לשון נמלא‪ ,‬רומז על המילוי הזה המגיע אליו מבחוץ‪.‬‬
‫ובסוד זה יחיו המתים‪ .‬וסוד הענק הזה‪ ,‬דע כי הנשמה והגוף הן‬
‫יוצאין מן הפנימיות והחיצוניות של המאורות‪ .‬והנה באמת החיצוניות‬
‫מסוף הפנימיות הוא יוצאי‪ ,‬וכן הגוף הוא סוף הנשמה‪ ,‬אלא שהקב״ה‬
‫ברא אותם בשתי בריאות נפרדות‪ .‬והוא מה שכתוב‪ :‬וייצר ה׳ אלהים‬
‫את האדם עפר מן האדמה וכד )בראשית ב‪ ,‬ז(‪ ,‬כי ביצירה הזאת‬
‫נעשה הגוף‪ ,‬וביצירה אחרת ניתנה הנשמה‪ ,‬כדכתיב‪ :‬ויפח באפיו נשמת‬

‫‪ . 6‬עי׳ קל״ח פתח ק״ה‪ ,‬ח״א‪.‬‬

‫‪ . 7‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ ק׳׳א )שערי רמח׳׳ל עם׳ רל׳׳ג(‪.‬‬
‫קכג‬ ‫אדיר במרום‬
‫חיים )שם(‪ ,‬חה צריך לצורך הבחירה*‪ .‬והקב״ה היה חפץ שהאדם‬
‫בכח מעשיו יחבר הגוף אל הנשמה‪ ,‬שתהיה היא מתפשטת ומתדבקת‬
‫בו דביקות גדול‪ .‬וכאשר חטא האדם‪ ,‬הנה הרע נתגבר בגוף‪ ,‬ואז‬
‫אינו מוכן עוד להתדבק בו הנשמה‪ .‬וצריך שתפרד ממנו הנשמה‪ ,‬והיא‬
‫תעמוד במקום שתעמוד‪ ,‬ובין כך ובין כך הגוף יהיה נסתר ב א ^ וחתר‬
‫לעפר‪ ,‬ואז הרע סר משם ואבד‪ .‬ואחר כך יחזור הגוף ויבנה בנין חדש‬
‫וטוב בלא רע‪ ,‬ותוכל הנשמה להתקשר בו‪ ,‬בקשר גמור אמיץ וחזק‪ ,‬אך‬
‫הבנץ הזה הוא נעשה בכח הטל הזה דנטיף‪.‬‬
‫ותבין ענין הניעור שאומר; דאנער מרישיה‪ .‬כי הנה צריך שתדע שזה‬
‫הטל היוצא מפי השערות דא״א‪ ,‬נכנם בתוך המוחין ומתחבר עמהם עצמם‪.‬‬
‫ואחר כך יוצא דרך השערות דז״א ונטיף לנוקבא גם כן למוחין שלה‪ .‬אבל‬
‫אינו באותו הכח של הטל המגיע לז״א‪ ,‬כי הרי נעשה כבר מבחינה של‬
‫ז״א‪ .‬אבל כשירצה להחיות המתים‪ ,‬הנה יגיע הטל בכחו שהוא בא לז״א‬
‫אל הנוקבא‪ .‬וזהו; אנער מרישיה‪ ,‬כי טרם שיכנס בראשו מנערו למטה‬
‫להגיע בכח זה לנוקבא‪ .‬והנה צריך שתדע‪ ,‬שכמו שגוף האדם נקבר למטה‬
‫בא ‪ ,p‬כך שורש הגוף נאסר למעלה בנוקבא‪ .‬וכשירצה הקב״ה להוציא‬
‫הגוף ממאסרו‪ ,‬הנה יגיע הכח זה שאמרנו אל הנוקבא‪ .‬ואז נאמר בה;‬
‫הנה אני פותח את קברותיכם עמי)יחזקאל לז‪ ,‬יב(‪ ,‬וזה בשם כוז״וי העולה‬
‫ט״ל גם כן‪ ,‬ואז גם למטה יהיו הקברות נפתחים‪ .‬ואז נאמר; הקיצו ורננו‬
‫שוכני עפר כי טל אורות טלך )ישעיה כו‪ ,‬יט(‪ ,‬והם השוכנים בעפר‬
‫העליון‪ ,‬דהיינו שורש הגוף הנאסר בניק׳ כנ״ל‪ .‬ובכח זה למטה — וא ‪p‬‬
‫רפאים תפיל )שם(‪ ,‬והוא סוד גדול‪ ,‬כי רפאים ר״ל באמת גופים מתים‪.‬‬
‫ועתה אומר לך למה אומר; תפיל‪ .‬כי הנה הגוף חתר ונבנה בנין חדש‬
‫שם בקבר‪ ,‬אך ח״ ל אמרו; שהמתים יחיו במומן‪ ,‬כדי להראות שהם‬
‫הם עצמן המתרפאים )סנהדרין צא‪ .(:‬ונמצא שקודם שהאור הזה ישלים‬
‫בנין הגופות האלו‪ ,‬יצאו מן הא ‪ .p‬וזהו תפיל קודם הלידה‪ ,‬כי אחר שיצאו‬
‫אז יתגבר הטל עליהם להשלים בנינם‪.‬‬
‫ועתה אפרש מה שאמרתי‪ ,‬כי בשם כוז״ו נפתחים הקברים‪ ,‬והוא‬
‫סוד גדול‪ ,‬והוא ענץ‪ :‬מכלכל חיים בחסד מחיה מתיס ברחמים רבים‪,‬‬
‫שאומרים בברכת גבורות‪ .‬והענין‪ ,‬כי צריך שתדע ששתי בחינות נמצאים‬
‫בדיקנא שהיא עיקר ההנהגה‪ .‬א׳ — ענין השערות עצמן והם צינורות‬

‫‪ . 8‬עי׳ דעת תבונות סי׳ ס״ט — ע‪.‬‬

‫‪ .9‬עי׳ פנות המרכבה‪ ,‬פנה ראשונה )גנזי רמח׳׳ל עמ׳ שי׳׳ד(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קכד‬
‫השפע‪ .‬וענין השפע בתוך השערות‪ .‬ושתי הדברים האלה יוצאין מן‬
‫הח״ס‪ ,‬והכל הוא בסוד טל‪ .‬והענין כי יש בה שני ט״ל‪ ,‬א׳ שם‬
‫יה״ו במילואם‪ ,‬וא׳ שם כח״ו‪ .‬והנה בשערות עצמן יש תיקון המ״ק‪,‬‬
‫כי בירורם הראשון הוא בדיקנא‪ ,‬כמבואר במקום אחר״'‪ .‬וזהו ענין‬
‫תחית המתים‪ ,‬שהכלים חזרו ונתקנו לקבל אורותיהן‪ ,‬ומכאן נולד כל‬
‫מיני תיקונים הבאים אחר הקלקולים בין בכלל ובין בפרט‪ .‬כי תחיית‬
‫המתים ממש תלויה בכאן‪ ,‬וכן הישועה שהיא גם כן ענין תחית המתים‪.‬‬
‫וזה נעשה בשם כוז״ו‪ ,‬והוא טל נוקבא‪ .‬פירוש — שבח״ס יש ב׳‬
‫בחינות‪ :‬בחינת עצמה שהיא נוקבא‪ ,‬ובחינה מה שלוקחת מן הזכר שלה‬
‫שהוא כתרא‪ ,‬ועל כן יש ב׳ טללים נוקבא ודוכרא‪ .‬והנוקבא הוא שם‬
‫הכוז״ו‪ ,‬ומאיר בשערות הדיקנא‪ .‬והדוכרא הוא יו״ד ה״א וא״ו‪ ,‬והוא‬
‫ממשיך השפע בתוך השערות‪ ,‬וסודו‪ :‬מכלכל חיים בחסד‪ ,‬אך כת״ו‪ ,‬בו‪:‬‬
‫מחיה מתים ברחמים רבים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה בסוד זה הכוז״ו שאמרנו‬
‫שעשוי לתחית המתים‪ ,‬יוצא הטל מן הנימא לז״א‪ ,‬ולכן בו יחיו המתים‬
‫כשינער מראשו לנוקבא"‪.‬‬
‫ועתה צריך לפרש איך יהיה הטל הזה מבחינת שם כוז״ו‪ ,‬והיה נראה‬
‫שהיה לו להיות מבחינת שם יה״ו‪ .‬אך ענין הזה הוא‪ ,‬כי באמת צריך‬
‫להבין למה יוצא אור זה מח״ס למוחין דז״א‪ .‬וסוד הענץ הוא‪ :‬פתחי‬
‫לי אחותי רעיתי וכר )שיר השירים ה‪ ,‬ב(‪ ,‬ואומר כאן‪ ,‬כי זה נאמר‬
‫בכל יום‪ .‬אך האמת הוא כי כל יום היא מדרגה פרטית השולטת‬
‫ומאירה‪ ,‬וצריך בכל יום שיבררו בירורים חדשים מן המלכין קדמאין‪,‬‬
‫ואלה הבירורים היא בחינת תחית המתים והוא בשם כוז״ו‪ .‬והנה תחלת‬
‫הבירורין הוא בח״ס‪ ,‬אבל אחר כך גם במוחין ח״ א נבררין‪ ,‬לכן‬
‫נמשך זה הכח מן הח״ס אל המוחין האלה לעשות הבירור הזה‪ ,‬ונמצא‬
‫שהוא מבחינת שם כח״ו‪ .‬אמנם האמת הוא ששם יה״ו הוא חסד‬
‫ושם כח״ו הוא גבורה‪ ,‬והוא סוד גווני הבדולח המוזברים לקמן‪ .‬אך הענין‬
‫הוא‪ ,‬כי הבירורים מתבררים בכח הגבורה‪ ,‬אבל זה בשהחסד שולט עליה‪,‬‬
‫שאז היא מתקנת הקלקולים‪ .‬אבל אם היא מתגברת לבדה‪ ,‬אדרבה אז היא‬

‫‪ . 10‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ פ׳׳ו ובםצדין שם )שערי רמח״ל עם׳ רכ״ב(‪ .‬וע״ע אגרות‬
‫סי׳ ח׳ ד׳׳ה אמנם )אוצרות רמח׳׳ל עם׳ ש״כ(‪.‬‬
‫‪ . 11‬נראה שאותו האור היוצא ממו׳׳ם ועושה עצם השערות דדיקנא‪ ,‬הוא היוצא גם דרך‬
‫הנימק דרישא‪ .‬והוא טל דבחי׳ כח׳׳ו‪ .‬ומצד כח׳׳ו דדיקנא נעשה תחה׳׳ם של המ׳׳ק‬
‫ושאר ענץ הבירורים‪ .‬ומצד הכח״ו דנימץ נעשה תחה׳׳ם דלע׳׳ל‪.‬‬
‫קכה‬ ‫אדיר במרום‬
‫חשך והקלקול מתגבר על ידה‪ .‬והנה בהיות הח״ס מוקפת מן הכתר שהוא‬
‫החסד‪ .‬אז מבררת הבירורים האלה‪ ,‬ונמצא בה שני הטללים הנ״ל‪ .‬וזה‬
‫הכח ממש יורד לז״א‪ ,‬וזהו שליטת הנהגת א״א שממתקת את הז״א‪,‬‬
‫והוא מקבל כח כמו ח״ס לברר‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה זה נאמר בענין‪ :‬פתחי לי אחותי כר )שם(‪ ,‬והוא כי זהו סוד;‬
‫בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר )משלי לא‪ ,‬יא(‪ .‬כי היא המבררת‬
‫מן הס״א‪ ,‬והבירורין עולין במוחין להתתקן שם‪ ,‬ועל כן הוא אומר‬
‫לה‪ :‬פתחי לי כר שראשי נמלא טל‪ .‬והענין‪ ,‬כי בהיות השכינה בגלות‬
‫היא שושנה סתומה‪ ,‬והיא אוצר שמתקבצים בה כל הבירורים‪ .‬וכשבאה‬
‫אל הקב״ה הנה נפתחת‪ .‬חה סוד‪ :‬הגמאיני נא מעט מים מכדך‬
‫)בראשית כד‪ ,‬ת(‪ ,‬כי היא מבררת במחשבתה את הראד לה‪ ,‬והז״א‬
‫לוקח ממנה מה שהוא לוקח ומבדר במחשבתו‪ .‬והנה כבד שמעת סוד‪:‬‬
‫אנער מרישיה‪ ,‬כי מה שיורד לנוקבא‪ ,‬הוא מה שהקב״ה מנער קודם‬
‫שכינס בפנים‪ ,‬והוא באמת מה שנשאר על הקצוות‪ .‬וזהו‪ :‬קוצותי רסיסי‬
‫לילה‪ ,‬ונקראים רסיסי לילה‪ ,‬כי הם מגיעים לנוקבא‪.‬‬
‫אבל באמת בכאן סוד גדול ונורא‪ ,‬והוא ענין‪ :‬בטח בה לב‬
‫בעלה ושלל לא יחסר‪ ,‬שזכרתי לעיל‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬והיו עיני ולבי‬
‫שם כל הימים )מלכים א ט‪ ,‬ג(‪ .‬והוא כי יש שני שרשים לנוקבא‪',‬‬
‫א׳ — בעין מצד החכמה‪ ,‬וא׳ — בלב מצד הבינה‪ .‬והנה בגלות‬
‫נאמר‪ :‬עורה למה תישן)תהלים מד‪ ,‬כד(‪ ,‬ואז העינים סתומין‪ ,‬בסוד; פקח‬
‫עיניך וראה )דניאל ט‪ ,‬יח(‪ .‬אך הלב נעוד תמיד‪ ,‬בסוד‪ :‬אני ישנה‬
‫ולבי עד )שיד השידים ה‪ .‬ב(‪ .‬והנה בזמן שהיא עומדת בגלות לברר‪,‬‬
‫נאמר‪ :‬בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר‪ .‬בסוד הבידוד הנעשה על‬
‫ידה‪ .‬והנה זה הלב מקרב השכינה אל המלך‪ ,‬ואז הוא לוקח זה השלל‪,‬‬
‫והבן‪ .‬והנה בכל זמן הגלות נמשכין תיקונים לצודך הגאולה‪ ,‬ונמלא‬
‫הדאש של הז״א מזה הטל‪ ,‬ונשאדים דסיסים על הקצוות הדאוים לדדת‬
‫אל נוקבא‪ .‬ובסוף הכל ינעד הקב״ה הקצוות האלה‪ ,‬ואז ידדו הדסיסים‬
‫אל הנוקבא ובהם יחיו המתים‪ ,‬וזה כשיאיד הבקד שהיא הגאולה‪.‬‬
‫ואמד עוד‪ :‬ומהאי טלא מתקיימין קדישי עליונץ והוא מנא דטחני‬
‫לצדיקיא וכר‪ .‬והוא מדבד מן הטל‪ ,‬לא זה מה שניטף‪ ,‬אלא מה שהוא בפנים‬
‫בגולגלתא‪ ,‬שבה יש הטלא דבדולחא‪ ,‬כמבואר במקום אחר‪ .‬והנה ממנו‬
‫יוצאת ההשפעה גם כן בדרך הדיקנא‪ .‬ד ש בו ג׳ בחינות^׳ ‪ :‬טל — בסוד‬

‫‪ . 12‬ע׳׳ע אוצרות רמח״ל פ׳ בשלח עם׳ ס״א‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קכו‬
‫יו״ד ה״א וא״ו‪ ,‬וסוד זה יורד אל או״א והם ניזונין‪ ,‬וניזונין גם כן‬
‫המלאכים‪ .‬והוא יורדאל הז״א ונתקן שם בנ״ה שלו שהם שחקים‪,‬‬
‫ושם הוא מ״ן‪ ,‬בסוד ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן שבהם ט׳ יודין‪ ,‬וכל אלה‬
‫מאירים בנוקבא על ידי התיקון שהם נתקנין‪ ,‬ואחר כך יורדין אל הנוקבא‬
‫ושם הם לח״ם‪ ,‬בסוד ג׳ הויו״ת היורדין מהז״א‪ .‬ונמצא שמא״א יורד‬
‫בסוד ט״ל לאו״א‪ ,‬ואחר כך בסוד מ״ן לז״א מן או״א‪ ,‬ואחר כך בסוד‬
‫לח״ם בנוקבא מן הז״א‪ ,‬והתחתונים אוכלים לח״ם מן הא ‪ .p‬והוא סוד‪:‬‬
‫תערוך לפני שלחן)תהלים כג‪ ,‬ה(‪ ,‬שמזון התחתונים בנוקבא‪ .‬אבל ישראל‬
‫במדבר אכלו בחינה יותר עליונה‪ ,‬שהוא מ״ן‪ ,‬והוא בחינת ז״א‪ ,‬והסוד‪:‬‬
‫לחם מן השמים )שמות טז‪ ,‬יד(‪ ,‬והוא מה שאוכלים הצדיקים בעוה״ב‪.‬‬
‫והסוד‪ ,‬כי בעוה״ב שם הוא גלוי מה שצריך להיות מכוסה בכאן‪ .‬ונמצא‬
‫שבכאן אוכלין לח״ם מן ה א ^‪ ,‬בסוד מלכות‪ ,‬ושם לוקחים מן הבחינה‬
‫היותר עליונה שהוא מ״ן שבז״א‪ .‬והנה זה המן יורד מן ז״א לנוקבא‪,‬‬
‫ובנוקבא נעשה לחם בכח ז״א המשפיעו‪ .‬וברדתו לנוקבא היו מקבלין אותו‬
‫ישראל קודם שנעשה לחם ממש‪ .‬אך צריך שתדע‪ ,‬כי הנה הטל הבא‬
‫דרך הנימין הנה הוא מתחבר בתוך המוחין‪ ,‬אך המן הוא מן המוחין‬
‫עצמן‪ .‬והנה היו יורדין ביחד‪ ,‬והוא סוד הט״ל והמ״ן‪ .‬ואחר כך הטל היה‬
‫מסתלק לבחי׳ מה שצריך‪ ,‬ונשאר המן להזנת ישראל‪ .‬וזה סוד‪ :‬ותעל‬
‫שכבת הטל והנה על פני המדבר וכד )שמות טז‪ ,‬יד(‪ .‬והנה היה דק‪,‬‬
‫כי כבר נידק בשחקים ששם נעשה מן‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬ו ח מו דהאי טלא חדור בהאי גוונא דאבנא דבדולחא וכד‪.‬‬
‫והנה צריך לפרש לך ענין הצבעים מה הן‪ ,‬ותראה שבלשון הפסוק‬
‫נקרא הצבע עין )במדבר יא‪ ,‬ז(‪ .‬והענץ הוא‪ ,‬דע כי כל מה שאנו‬
‫רואין באדם ובפעולותיו‪ ,‬נדע שכך יש למעלה באורות‪ .‬והנה באמת יש‬
‫דברים נופלים תחת פעולת העינים ויש שאינן נופלים‪ ,‬פירוש — שיהיו‬
‫נראים או לא נראים‪ .‬והענין‪ ,‬כי בחיות כתיב‪ :‬וגבותם מלאות עינים‬
‫)יחזקאל א‪ ,‬יח(‪ .‬והוא ענין ההסתכלות שהוא התדבקות הרואה בדבר‬
‫הנראה‪ ,‬כי באמת מבט יוצא מן העין ומחבק את הנושא הנראה‪ ,‬וחתר‬
‫ומציירו בעין עצמו‪ .‬והנה ההסתכלות הזה נמצא במאורות מג׳ מינים‪ :‬או‬
‫עליון בתחתון‪ ,‬והוא השגחה והשפעה‪ ,‬או תחתון בעליון‪ ,‬והוא התדבקות‬
‫והשגה‪ .‬או שניהם שוין זה לזה‪ ,‬והוא התדבקות כפול מזה לזה‪ .‬ועל כן‬
‫הדברים הגשמיים הנראים הם נמשכין לפי הפעולה הזאת של הראיה‬
‫למעלה‪ ,‬לפי שעצמיותם נסדר בסדר כך — שיוכל להחבק מן המבט‪ .‬ואת‬
‫שאינם נראים‪ ,‬הם מסודרים בסדר טבעי שלא יוכל להחבק‪.‬‬
‫קכז‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה העין איננו פשוט אלא מורכב‪ ,‬כי אנחנו רואים ג׳ גוונין‬
‫בעין‪ ,‬והאמת שהם ג׳ כתות שונות שבין כולם נעשית הראיה‪ ,‬כמ״ש‬
‫עוד בס״ד‪ .‬אך בהיות הנברא מסורר להחבק מן העין‪ ,‬יש שיהיה מסורר‬
‫שבחיבוקו ישלוט א׳ מן הכחות הג׳ שבעין‪ .‬ויש אחר שיהיה מסודר‬
‫שישלוט בחיבוקו כח אחר‪ .‬ויש שישלטו ב׳ או כל הג׳‪ .‬או שיכנסו בחיבוק‬
‫ב׳ או ג׳‪ ,‬אבל לא כולם‪ ,‬אלא מקצת מהם‪ ,‬והפרטים רבים‪ ,‬חה עושה‬
‫באמת הגוונין‪ .‬ונמצא שהגוון הוא סדר חלקי הנמצא ” ‪ ,‬שעל פיהם יחובק‬
‫מן העין בשליטות כחותיו‪ .‬ועל כן נקרא הגוון עין‪ ,‬כי הוא מה שפועל‬
‫בו העין‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה זה הטל הוא השפע שאנו אומרים‪ ,‬ואינו בבחינת בלתי נראה‬
‫אלא בבחינת נראה‪ ,‬כי משיגים אותו בבחינת ההסתכלות‪ .‬אבל תדע שאמרו‬
‫רז״ל; שהמן היה כולל כל הטעמים )יומא עה‪ (.‬וכן הוא נדבק בכל מיני‬
‫ההסתכלות‪ ,‬להיותו כולל כל הכחות‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬כהאי גוונא דאבנא דבדולחא‪ .‬והענין‪ ,‬כי בחינת האבנים הם מן‬
‫המלכות‪ ,‬והספיריות שבהם — מן היסו^׳‪ ,‬ואינו אלא סדר חלקיהם שהם‬
‫נסדרין מן היסוד להיות ספיריים בגווניהון‪ .‬והנה כן השפע שהוא הטל‬
‫עצמו‪ ,‬הוא מסודר לפי ענין ההסתכלות שיתדבקו בו כל כחות העינים‬
‫בכל חיבוריהם‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫והנה אמר‪ :‬וחיזו דהאי טלא חוור‪ .‬ר״ל‪ :‬כי הגוון הראשון שלו הוא לבן‪.‬‬
‫והוא כי בהנהגת החסד הוא עומד‪ ,‬בסוד א״א‪ ,‬אלא שנכללין ונתראין בו‬
‫כל הגוונין‪ .‬וזהו ממש עין הבדולח‪ ,‬ששטחיותו לבן בראשונה‪ ,‬ומתראים‬
‫בו הגוונין האחרים‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬האי גולגלתא חוורא דיליה וכר‪ .‬הנה כבר שמעת‬
‫היות ענין התלת רישין ענין חד״ר‪ ,‬והחוורא של הגלגלתא הזאת הוא‬
‫החסד העצמי בא״א‪ .‬שעל כן הוא סובב המוחא כנ״לי'‪ ,‬ומתפשט לי״ג‬
‫צדדין בסוד ההנהגה השלימה‪ ,‬כמ״ש‪ .‬והם התליסר אלפי רבוא עלמין‬
‫שהזכיר “ ‪ ,‬כי הן לפי הא״א עצמו בקשר העתיק שבו‪ ,‬אלא שבהתמשך‬
‫הד׳ חוורתי באחורי הראש לצורך הז״א‪ ,‬אז הם בסוד ת׳ אלפי עלמין‬

‫‪ . 13‬עי׳ בנץ עולם )שערי רמח״ל עם׳ תי״ד(‪.‬‬

‫‪ . 14‬עי׳ בנץ עולם )שערי רמח׳׳ל עם׳ תט׳׳ו(‪.‬‬
‫‪ . 15‬עם׳ קכ׳׳ב‪.‬‬
‫‪ . 16‬לעיל עם׳ קי׳׳ז‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קכח‬

‫לבד‪ ,‬כמ״ש‪ .‬אך החוורתא הי״ג הוא כולל הכל‪ ,‬והוא לסטרא דלעילא‪.‬‬
‫וזהו בסוד פני החיות‪ ,‬שפידשתי לך למעלה ” ‪ ,‬שדמות האדם אף על פי‬
‫שנדאה שהוא האחדון‪ ,‬הנה הוא הנחתם דאשונה‪ ,‬ומוציא הג׳ אחדים‪ .‬ועל‬
‫כן זה עומד לעילא‪ ,‬שמכחו יוצאים כל האחדים‪.‬‬
‫והנה כבד שמעת ענץ הש״ע נהודין‪ ,‬והק״ן נהודין‪ ,‬שהם גילוי כל הנהגת‬
‫הפדצוף בשני הפנים‪ .‬והנה באמת מה שהוא יותד א״א מז״א‪ ,‬הוא הוי״ה‬
‫אחת שממנה תיקוני הא״א הם י״ג‪ .‬אבל תיקוני הז״א הם תשעה‪ ,‬כמבואד‬
‫בזהד לקמן‪ .‬וזאת היא בחינת החסד שהוא הנהגתו כנ״ל‪ .‬ועל כן אמד‪:‬‬
‫ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי וכד‪ .‬כי לפי בחינת הי״ג הם הש״ע היותד‬
‫מן ק״ן במספר ר״ך‪ ,‬והוא האורך שיש יותד לפני א״א מפני הז״א‪,‬‬
‫שבכח הזה הדינין נמתקין על ידו‪ .‬וזה נקרא אר״ך אפים‪ ,‬כי הוא האורך‪,‬‬
‫והוא המיתוק‪ ,‬שהכל א׳‪ .‬אבל עתיקא קדישא נקרא א״א לטעם זה‪ ,‬וז״א‬
‫נקרא זעיר אנפץ לגבי עתיקא סבא‪.‬‬
‫ופירוש הענין הזה‪ ,‬ענין הנערות והזקנה‪ ,‬וכבר פירשתי שמה שהוא‬
‫יותר קרוב אלינו נקרא נערות‪ ,‬ומה שמתקרב יותר אל השורש נקרא‬
‫זקנה‪ .‬וברדת המדרגות מראשית ועד הסוף‪ ,‬הנה יותר קרוב אצלנו יהיה‬
‫מה שעומד במדרגות התחתונות‪ ,‬ומה שיתפשט ביותר מדרגות יהיה יותר‬
‫רחוק‪ .‬ועל כן הז״א נקרא זעיר‪ ,‬מפני היותו רק עד מדרגה הד‪ ,‬דהיינו חסד‪.‬‬
‫אבל א״א נקרא אתך‪ ,‬מפני היותו במדרגות עוד רבות מאלה‪ ,‬דהיינו‬
‫עד מדרגה העשירית שהוא כתר‪ .‬והנה גם אבא ואימא הם זקנים כמ״ש‪,‬‬
‫מפני היותם למעלה מן ההנהגה‪ ,‬אבל תכלית הזקנה הוא באתך‪ ,‬ולכן‬
‫נקרא; עתיקא דעתיקין‪ .‬והנה זה רוב מדתגותיו נראה בפנים‪ ,‬שלפיהם‬
‫מאירים הפנים בש״ע נהורין‪ .‬וז״א — מיעוט מדתגותיו לגבי הא״א גופו‬
‫נראה בפנים‪ ,‬שלפיהם יאירו בק״ן נהורץ‪ .‬והנה חילוק הקדושה‪ ,‬דהיינו‬
‫לקרוא לזה קדש‪ ,‬ולזה קדש קדשים‪ ,‬הוא נמשך גם כן מן הקירוב יותר‬
‫אל השורשי'‪ ,‬כי הוא מתעלה ומתרומם מן הנהגת השפלים‪ .‬ועל כן קרא‬
‫בכאן לא״א — עתיקא סבא‪ ,‬בסוד הזקנה‪ ,‬קדש קדשים דקודשיא‪ ,‬קדש‬
‫בא״א‪ ,‬קדשים באו״א‪ ,‬דקודשיא בז״א ונוקביה‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬וז״א כד אסתכל להאי כלא דלתתא אתתקן וכר‪ .‬והענץ‪,‬‬
‫כי הנה נתבאר היאך שיעור הארת הפנים נמשך מן האורות שבהנהגת‬

‫‪ . 17‬עמ׳ קי״ט‪.‬‬
‫‪ . 18‬עי׳ אגרות סי׳ כ״ג)אוצרות רמח״ל עם׳ שמ״ה(‪.‬‬
‫קכט‬ ‫אדיר במרום‬
‫הפרצוף‪ .‬אמנם כשהז״א מסתכל בא״א‪ ,‬אז נמשך בו בחינה מהנהגת‬
‫א״א‪ .‬ואז כל מדרגותיו וכל ההנהגה התחתונה מתפעלת מן הענין הזה‪.‬‬
‫ת״ש‪ :‬כלא דלתתא אתתקן‪ .‬וסוד ההסתכלות התחתון בעליון כבר פירשתי‪,‬‬
‫שהוא התדבקות והשגה‪ .‬ובהסתכל הז״א בא״א‪ ,‬הנה הוא משיג אותו‬
‫ומתדבק בו‪ .‬והנה באמת כך סידד המאציל ב״ה את ההנהגה‪ ,‬שז״א‬
‫לפעמים יקבל מדרגה זו של א״א לפי שעה‪ ,‬בהסתכלו בו ובהתדבקו בו‪.‬‬
‫אבל עם כל זה לא יהיה זה אלא לפי שעה‪ ,‬אבל באותה שעה יתארכו‬
‫פניו גם כן לש״ע נהורין כמו אריך עצמו‪.‬‬
‫ואמר עוד; ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חוור לגולגלתא‬
‫ת ״ א וכד‪ .‬וזהו הקשר הנמצא בין א״א לז״א‪ ,‬בלא ירידת מדרגה והתחלף‬
‫מהותוי'‪ .‬וזהו עשוי‪ :‬לתקנא רישיה‪ ,‬שהם המוחין שלו‪ ,‬שבמקומו הם‬
‫בהנהגת הדין לגביה אריך‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬וכת הגלגלתא הזה מתקנם מאד‪ .‬והוא‬
‫באמת ענין התיקון הנעשה לשבירה‪ ,‬שהוא בבחינת מ״ה המתקן את‬
‫הב״ן‪ ,‬חהו מה שמחזיק את העיבר החוור הזה היורד אל הז״א‪ .‬ואין זה מה‬
‫שעושה הקוצא דשערי‪ ,‬כי הוא בא מן החכמה סתימאה — שורש המוחין‪,‬‬
‫וזה בא מן הגלגלתא — להחזיק התיקון‪.‬‬
‫והענין דע‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬מונה מספר לכוכבים לכולם שמו‪/ 1‬‬
‫יקרא )תהלים קמז‪ ,‬ד(‪ .‬ד ש להבין מהו התועלת הגדול למנות המספר‬
‫הזה‪ .‬ואם ר״ל שהכוכבים הם במספר‪ ,‬היה יכול לומר בלשון הנביא;‬
‫המוציא במספר צבאם )ישעיה מ‪ ,‬כו(‪ .‬ועוד יש לדקדק מהו אומרו;‬
‫מונה מספר לכוכבים‪ ,‬והיה ראד לאמר‪ :‬מספר כוכבים‪ ,‬או הכוכבים‪.‬‬
‫ועוד צריך להבץ מה שבמקום אחר נאמר‪ :‬היש מספר לגדודיו ועל‬
‫מי לא יקום אורהו )איוב כה‪ ,‬ג(‪ .‬וצריך גם כן לדעת ענץ ישראל‬
‫שהקב״ה אסר למנותם אלא בכופר‪ ,‬ואמר; ולא יהיה בהם נגף )שמות‬
‫ל‪ ,‬יב(‪ ,‬והוא באמת רצה למנותם וציוה על זה‪ .‬וכל הדברים האלו‬
‫הם סודות גדולים‪.‬‬
‫ודע כי באמת הספירות אץ להם תכלית “‪ ,‬בהיות כל מאור קטן מביט‬
‫לכל המציאות‪ ,‬ונקרא שכולל הכל‪ .‬ועל כן נאמר‪ :‬היש מספר לגדודיו)איוב‬
‫כה‪ ,‬ג(‪ ,‬כי לפי האין תכלית הזה הם המשרתים‪ ,‬תהו‪ :‬ועל מי לא יקום‬
‫אורהו‪ ,‬כי האור מתפשט לכל המציאות‪ ,‬ומכאן נמשך ריבד המשרתים‪,‬‬

‫‪ . 19‬ע״ע לעיל עם׳ קכ״ב‪.‬‬

‫‪ . 20‬עי׳ ביאורו באוצתת רמח״ל פ׳ תבא )עם׳ ע״ג(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קל‬
‫כנ״ל‪ .‬אבל צריך שתדע איך שורש כל עניני העולם הוא נמשך מן המ״ק‪,‬‬
‫כמו שכתבתי למעלה‪ .‬והנה אז הענינים היו במנין‪ ,‬כי לפי מה שצריך‬
‫לצורך הנהגת העולם‪ ,‬נמצא בחינתו שם‪ .‬והנה אז היו כל המדרגות‬
‫בפני עצמם‪ ,‬וכן תראה שהמלכים היו זה תחת זה‪ ,‬וכן כל בחינותיהם‪,‬‬
‫כי לא נמצא החיבור ‪,‬עדיין‪ .‬ואחר כך כשבא התיקון אז נמצא החיבור‪,‬‬
‫והלכו הדברים עד לאין תכלית לפי מנין ההרכבות שהוכנו במלכין‬
‫קדמאין‪ .‬והנה עכשיו הדברים עומדים בלי תכלית בזמן הולדם והשפעתם‪,‬‬
‫אך שצריך שיהיו נתקנים על ידיהם — בחינת מלכין קדמאין‪ .‬וזהו‪:‬‬
‫מונה מספר לכוכבים‪ ,‬כי לא יש מספר לכוכבים‪ ,‬כי הם בלא מספר‬
‫מצד חיבור התיקון‪ ,‬במ״ש‪ :‬ועל מי לא יקום אורהו‪ .‬אבל הקב״ה מונה‬
‫להם מספר‪ ,‬והוא בחלק אותם אל מדרגות המלכין קדמאין‪ .‬כי באמת‬
‫זה סוד המנין — חלוק המדרגות‪ ,‬אחד אחד בפני עצמו‪ .‬ובתשלום תיקונם‬
‫— לכולם שמות יקרא‪ ,‬והוא השראת שרשם עליהם‪ ,‬והבן‪.‬‬

‫נמצא לפי זה שיש בחינה א׳ שיש בה מספר‪ ,‬והוא מה שהדברים חוזרין‬

‫למ״ק‪ .‬ובחינה שאין לה מספר‪ ,‬והיא הבחינה הנמצאת לפי ענינה בתיקץ‪.‬‬
‫והנה מפני כך יש סכנה לפקוד את ישראל‪ ,‬שהוא מסוד הבחינה בסוד‬
‫השבירה‪ ,‬שיש סכנת הנגף הנמצאת משבירת הכלים ממש‪ ,‬כמבואר‬
‫במקום אחר‪ .‬אבל לפעמים גם זה צריך ועל כן ציוה הקב״ה שיעשו זה‬
‫המנץ בפעמים שרצה‪ ,‬אך בשמירה הראויה‪ ,‬והוא‪ :‬בקע לגלגולת‪ .‬והוא‬
‫ענין החוורתא הזה שאומר בכאן‪ ,‬שהוא באמת מה ששומר הגולגלתין‬
‫בבואם לענין זה של החשבון‪ ,‬שהוא חזרת הדברים למלכין קדמאין‪,‬‬
‫כמ״ש‪ .‬והנה האגר‪ ,‬הוא מה שעולה מן התחתונים לקבל החוורתא הזה‪,‬‬
‫שזהו תמיד ענין המעות הניתנין לקנות השפע‪.‬‬

‫ואפרש לך עתה ענין הבקע הזה מהו‪ .‬הנה השקל הזה הוא‬
‫ממש סוד המתקלא‪ ,‬והוא חיבור מ״ה וב״ן שהוא תיקון בחינת זו״ן‪,‬‬
‫ועל כן‪ :‬עשרים גרה השקל )שמות ל‪ ,‬יג(‪ ,‬שהם עשר ספירות דמ״ה‬
‫ועשר ספירות דב״ן‪ .‬והנה בשעה שהולכין הדברים אל בחינת ב״ן‪,‬‬
‫צריך להתחזק בחצי של הזכר‪ ,‬והיינו מחצית השקל‪ ,‬והוא עומד למתק‬
‫בחינת ב״ן‪ .‬והוא סוד בק״ע‪ ,‬כי הספירות של ב״ן הם עשר‪ ,‬וסודם‬
‫ב׳ אלהי״ם והם עולין במנין בק״ע‪ ,‬והם הנמתקין בבק״ע הזה בכח הזכר‪.‬‬
‫וזה אגר חוורתא דוקא‪ ,‬שהוא ןנ״א מוסיף‪ :‬שורש[ ההתעוררות העולה‬
‫לקבל החוורתא המחזיק התיקון בנ״ל‪ .‬והשרביט הוא היסוד דא״ק‪ ,‬ששם‬
‫עולה החשבון הזה‪.‬‬
‫קלא‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואפרש לך עתה הענין הזה יותר‪ .‬דע כי אין שום ענין של‬
‫קדושה מתבטל‪ ,‬וכל פעולה נשארת תמיד‪ .‬ועל כן כיון שהיה ענין‬
‫שבירת המלכין קדמאין‪ ,‬הנה ענינה נשארת תמיד‪ .‬פירוש — הנה‬
‫המ״ק הם היו זה תחת זה‪ ,‬כל מדרגה בפני עצמו‪ ,‬תה מה שגורם‬
‫הזמן‪ ,‬כמ״ש כבר'^‪ .‬אך המ״ה גרם החיבור‪ ,‬ובו היה נעשה הנצחיות‪.‬‬
‫אלא שענין השבירה מתקיים עדיץ‪ ,‬וזה מפני שלא נשלמו המלכין‬
‫להתברר‪ .‬אבל כשיהיה הבירור שלם‪ ,‬אז יחדש המאציל ב״ה את כל‬
‫המציאות בדרך אחר‪ ,‬הוא דרך הנצחיות‪.‬‬
‫והנה באמת תיקון הז׳ מלכיז הוא בז״ת דעתיקא‪ ,‬הנקראים עתיק‬
‫יומץ‪ .‬כי כשנתפשט עתיק באצילות בז״ת שבו‪ ,‬מיד נתקנו הז׳ מלכין‪,‬‬
‫כנ״ל‪ .‬אך הכל היה בצאת המ״ה‪ ,‬והוא יוצא באמת מן יסוד דא״ק‪,‬‬
‫וזה עשה החיבור כנ״ל‪ .‬אך כיון שלא נשלם הבירור‪ ,‬הנה כל הארה‬
‫תתפשט בסוד מ״ה בכל המאורות לאין תכלית‪ ,‬אך מיד יחזרו הדבתם‬
‫]נ״א‪ :‬השברים[ לבחינת הז׳ התלויין בעתיק יומין‪ .‬כי ינתן תיקון חדש‬
‫מבחינת הארה ההיא אל בחינת הז׳ מלכין‪ .‬והנה התיקון הזה יהיה בבחינת‬
‫מספר לפי סוד המלכין‪ ,‬משא״כ ההתפשטות הראשון — בסוד מ״ה שאין‬
‫לו מספר‪.‬‬
‫והנה הענין הוא‪ ,‬שאלו הבחינות של ההתפשטות שהם בלי תכלית‪,‬‬
‫כולם מתפשטות בכל הבחינות של המ״ק‪ ,‬שהם יש להם מספר‪ .‬אבל הבחינות‬
‫עצמם‪ ,‬אין לה מספר כלל‪ ,‬כי הם בלא תכלית והבן היטב‪ .‬כי זהו מה‬
‫שאחז״ל )חגיגה יג;(‪ :‬כי אלף אלפין ישמשוניה )דניאל ז‪ ,‬י(‪ ,‬הוא לגדוד‬
‫א׳‪ ,‬ולגדודיו אין מספר‪ .‬כי הגדודים הם בחינות התפשטות של מ״ה לפי‬
‫החיבור ההולך לאין תכלית‪ .‬אבל פרטי הגדודים‪ ,‬הם מה שכל ההתפשטות‬
‫■‪,‬‬ ‫חוזר אל בחינת המ״ק הספורות‪.‬‬
‫והנה יסוד דא״ק שבו שורש המ״ה בסוד התיקון‪ ,‬הוא הרוצה‬
‫בחשבון זה להחזיר כל ׳הארה לתיקון המ״ק‪ ,‬והוא השרביט המוזכר כאן‪.‬‬
‫והנה זה החוור שיש בא״א'שעובר למטה‪ ,‬שם מאיר אור מן היסוד‬
‫דא״ק עצמו בסוד עצם התיקון‪ ,‬והוא מתפשט למטה לכל הגלגלתין‬
‫ומעמידן בתיקון הזה‪ .‬ועל כן כשעולין לחשבון‪ ,‬בסוד תיקון השבע‪ ,‬בשבע‬
‫דעתיק יומין‪ ,‬הנה מעלין התעוררות הראוי‪ ,‬הנמשך מכח החוורתא הניתן‬
‫להם מא״א‪ ,‬שתחילתו מעתיק הנוטלו מיסוד א״ק‪ .‬ועל ידי זה הנה מתחזק‬

‫‪ . 21‬לעיל עמ׳ קכ״ב‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קלב‬
‫בהם בחינת התיקון‪ ,‬שבשלוט המ״ק‪ ,‬בשעה שההארה עוברת ביניהם‪ ,‬לא‬
‫תתגבר השבירה יותר ויהיה קלקול‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ותראה גם כן איך הגלגלתא‬
‫היא בסוד הנצחיות‪ ,‬שהח״ס הוא בסוד הזמן‪ ,‬ושהנצחיות הוא סוף פעולת‬
‫התיקון‪ ,‬ולכן בגלגלתא נעשה זה הענין בכל מקום‪.‬‬
‫ואומר לך עתה ענין; הגלגלתין דלית להון חושבנא‪ .‬דע שבז״א‬
‫אנו מבחינים פרטיות הרבה‪ ,‬להיותו מקום ההנהגה בעצם “‪ .‬והנה כללות‬
‫הזו״ן הם ב׳ פרצופים‪ ,‬אבל הם מתחלקים לכמה בחינות‪ ,‬כי יש‬
‫ישראל ויש יעקב ויש ישורון‪ .‬יש לאה ויש דחל ויש דור המדבר‪,‬‬
‫וכולם בחינות של זו״ן‪ .‬ואלה עצמם אינם אלא ראשיות‪ ,‬כי יש עוד‬
‫פרטי פרטים‪ ,‬כמו ענין י״ח נשים של המלך‪ ,‬שכולן אינן אלא בבחינת לאה‬
‫כמבואר במקום אחד‪ ,‬וכן בזכדים‪ .‬סוף דבר‪ :‬לפי כל ההרכבות הנמצאים‬
‫במאורות לפי ההנהגה‪ ,‬כך נוכל לומר מיני פרצופים‪ ,‬וכולם בחינת זו״ן‪,‬‬
‫והבן מאד‪ .‬וכל אלה נמצאים‪ ,‬כי הם שורש לנשמות‪ ,‬ולכל הבריאות‬
‫למיניהם‪ .‬והתיקון הזה מגיע אל הגלגלתא ח״ א בכלל‪ ,‬ומתפשט לכל‬
‫הגלגלתין בפרט‪ ,‬שבאמת לית להון חושבנא‪ ,‬להיות שכולם נתקנים בתיקון‬
‫הזה‪.‬‬

‫‪ . 22‬עי׳ קל׳׳ח פתח קט״ו‪.‬‬

‫קלג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואמר ערד‪ :‬כחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דחכמתא עלאה וכד‪.‬‬
‫וענין הקרום הזה הוא סוד גדול מאד‪ ,‬וסודו באמת רקיע בתוך המים‪.‬‬
‫ולפי הנראה בו הנה הוא מסך אחד הסותם את הח״ס‪ ,‬ומגין עליה‬
‫שהאור של האוירא לא יגיע אליה בשפע גדול‪ ,‬כי השיעור צריך‬
‫להיות לפי התחתונים‪ .‬אמנם יש להבין לפי זה‪ ,‬למה נקרא‪ :‬קרומא‬
‫דאוירא‪ ,‬כי היה לו ליקרא‪ :‬קרומא דמוחא‪ ,‬או דחכמתא‪ ,‬כי באמת הוא‬
‫קרום של מוח‪ .‬אך האמת בכל זה הוא‪ ,‬כי הרקיע בתוך המים אנו‬
‫אומרים שהוא סוד הרחמים המחבר חסד ודין‪ ,‬והוא סוד הוא״ו שבאמצע‬
‫האל״ף שמחבר את הב׳ יודי״ן‪ .‬והפסוק אומר‪ :‬ויבדל בין המים אשר‬
‫מתחת לרקיע וכו׳ )בראשית א‪ ,‬ז(‪ .‬ועתה אפרש לך כל הענין הזה‬
‫היטב‪.‬‬
‫דע כי הנה כתיב‪ :‬ה׳ בחכמה יסד א ‪ p‬כונן שמים בתבונה‪.‬‬
‫בדעתו תהומות נבקעו)משלי ג‪ ,‬יט— כ(‪ .‬ואלה הפסוקים מודיעים סודות‬
‫גדולות בענץ ההנהגה‪ ,‬כי באמת קשר הספירות אלה עם אלה הוא‬
‫מה שמסדר ההנהגה בכל חקותיה‪ ,‬והבן זה הענין מאד‪ .‬והנה הח״ס‬
‫אמרנו שבה יו״ד ה״א וא״ו‪ ,‬בסוד שורש המוחין‪ .‬אבל אינה מוציאה‬
‫המוחין של ז״א מיד‪ ,‬עד שתתפשט בסוד או״א‪ ,‬כמבואר למעלה‪.‬‬
‫והוא באבא בסוד זרע‪ ,‬ובאימא בסוד עובר כנ״ל‪ .‬וזהו ענין‪ :‬כונן‬
‫שמים בתבונה‪ ,‬כי באמת תיקץ הז״א בסוד המוחין שהם עיקר תיקץ‬
‫ההנהגה‪ ,‬אינו אלא על ידי אימא‪ ,‬ששם הוא פרטיות המוחץ האלה‪.‬‬
‫אמנם אם באמת לא היה לח״ס אלא ענין היותה נעלמת‪ ,‬שאינה יכולה‬
‫להוציא המוחץ האלו מיד‪ ,‬לא היה צריך לה קרום‪ ,‬כי היה די לה ההעלם‪.‬‬
‫כי הרי גם אבא טמיר וגנח‪ ,‬אף על פי שאץ לו קרום‪ .‬אבל הקרום‬
‫עשד להבדלה‪ ,‬כמו שאפרש לך עתה‪ .‬כי התפשטות הח״ם לצורך‬
‫המוחין של ז״א‪ ,‬הוא נמשך דרך הגלגלתא והפנים בסוד השערות של‬
‫הראש והדיקנא‪ .‬ועיקר ההתפשטות הזה הוא בדיקנא‪ ,‬בסוד מזל ונקה‬
‫שמוציא או״א‪ ,‬ואחר כך חב״ד‪ .‬ותבץ בזה דבר גדול‪ ,‬כי הבינה דא״א‬
‫הוא בגרץ‪ ,‬ומשם מתחילץ או״א היוצאץ מן המזלא‪ .‬כי כל ענץ‬
‫המוחץ אינם אלא בבחינת בינה‪ ,‬ובפרט בבחינת תבונה שהיא הנעשית‬
‫צל״ם דז״א‪ .‬חהו התפשטות ח״ס דרך הגלגלתא והפנים כמו שאמרתי‪.‬‬
‫אבל בחינת הח״ס בעצמה‪ ,‬אינה מתפשטת דרך שם‪ ,‬חהו הנבדל בכח‬
‫הקרום‪ .‬חהו ממש ענץ ההבדלה‪ ,‬שכל המאורות שלמעלה מן הקרום‬
‫הזה‪ ,‬הוא סוד מים עליונים‪ ,‬ומה שהוא בתוך הקרום הזה הוא סוד‬
‫מים התחתונים‪ .‬ונמצא שכל האצילות הוא מבחינת מים העליונים‪ .‬ד ש‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קלד‬
‫עוד סוד מים תחתונים הניתנין רק לנוקבא‪ ,‬והוא סוד‪ :‬ה׳ בחכמה יסד‬
‫א ‪.p‬‬
‫ואומר לך ענין‪ :‬יסד א ^‪ .‬כי נוקבא יש בה ב׳ בחינות‪ :‬בחינת הכלי‬
‫שבה‪ ,‬שאמרו‪ :‬אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי )סנהדרין‬
‫כב‪ .(:‬וגם מציאות הנוקבא מצד היסוד‪ .‬כי עטרת היסוד היא ראשית‬
‫מציאות הנוקבא‪ ,‬והבן היטב'‪ .‬כי ביאה ראשונה היא בסוד הגבורות‪,‬‬
‫והיא נבנית בם לקבל אחר כך המיץ דוכרין‪ ,‬והיא נקראת ים בבחינה‬
‫זו‪ .‬ואחר כך בסוד המ״ד היא א ‪ ,p‬הנזרעת ומוציאה פירות‪ .‬ובחינת‬
‫מציאותה זה הוא בסוד הח״ס מצד עצמה‪ ,‬הנסתרת בתוך הקרום‬
‫הזה‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית מלאה‬
‫הא ‪ p‬קניניך )תהלים קד‪ ,‬כד(‪ .‬והוא כי מציאות הנוקבא בסוד יסודה‬
‫ןנ״א‪ :‬יסוד[ זה הוא לפי הח״ס שבתוך הקרום — מים התחתונים‪ ,‬ובסוד‬
‫זה היא ים ממש‪.‬‬
‫וצריך שתדע עוד‪ ,‬כי מזל ונקה‪ ,‬הגם שאמרנו^ שהוא בסוד רישא‬
‫דלא אתידע והוא סוד נוקבא‪ ,‬הנה יש בו גם כן סוד אחר‪ ,‬והוא סוד הח״ס‬
‫עצמה הכוללת את יה״ו‪ ,‬אלא שמתפשטת לפי ענין הדיקנא‪ .‬וזה מה‬
‫שצריך להבין תמיד‪ ,‬כי הרבה כחות נמצאים בכל מאור‪ ,‬כח א׳ לפי‬
‫ענין א׳‪ ,‬וכח אחר לפי ענין אחר‪ ,‬ולכולם יש פעולה מיוחדת בעניני‬
‫ההנהגה‪ .‬והנה על מציאות זה של מזל ונקה נאמר‪ :‬מלאה הא ‪ p‬קניניך‬
‫)שם( והוא בסוד מזל ונק״ה — קונ״ה הכל‪ .‬ועוד תבין זה הענין‬
‫לקמן‪.‬‬
‫והנה זה הדבר באמת אנחנו רואים אותו‪ ,‬דהיינו שמציאות זה של נוקבא‬
‫בסוד ים‪ ,‬הוא מבחינת הח״ס עצמה שבתוך הקרום‪ .‬אך אי אפשר לשום‬
‫נמצא להבין עתה איך אפשר להיות זה הענין‪ ,‬ובאמה דרך הוא נמשך‪.‬‬
‫כי החכמה היא סתומה בתוך הקרום‪ ,‬והיא נבדלת בכחו שלא להתפשט‬
‫באצילות‪ ,‬ואעפ״כ אנו רואים שהיא מתגלית בנוקבא‪ ,‬משא״כ בשום מאור‬
‫אחר‪ .‬והנה על זה כתיב‪ :‬מה גדלו מעשיך ה׳ מאד עמקו מחשבותיך)תהלים‬
‫צב‪ ,‬ו(‪ ,‬כי גדולים הם המעשים שבנוקבא‪ ,‬להיותה מבחינת הח״ס‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫כולם בחכמה עשית כנ״ל‪ .‬אבל הדרך איך הוא זה הענץ‪ ,‬אינו נודע‪,‬‬
‫חה הדבר יתגלה לע״ל ונבץ בחינת הקשר הזה‪ .‬והוא סוד‪ :‬כי מלאה‬

‫‪ . 1‬עי פתחי חכמה ודעת סי׳ צ״ד ד׳׳ה ונמצא )שערי רמח׳׳ל עם׳ רכ״ח(‪.‬‬
‫‪ .2‬לעיל עם׳ קכ׳׳ב‪.‬‬
‫קלה‬ ‫אדיר גמרום‬
‫הא ‪ p‬רעה גו׳ כמים לים מכסים )ישעיה יא‪ ,‬ט(‪ .‬והנה אמר‪ :‬לא ירעו‬
‫ולא ישחיתו בכל הר קרשי )שם( והוא כי אחמת הס״א היא בנוקבא‪,‬‬
‫אבל זה הוא מפני שאין הח״ס מתגלה על נוקבא בכח גדול ובגילד‪.‬‬
‫אבל כשתתגלה בכת לע״ל‪ ,‬הנה אז; לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה‬
‫הא ‪ p‬כו‪ /‬ותראה שזהו נמשך מענין‪ :‬כמים לים מכסים‪ ,‬שהם המים מן‬
‫הח״ס‪ ,‬מכסים לים שהיא נוקבא בבחינת מציאותה זה שמצד הח״ס‪ ,‬כמ״ש‪.‬‬
‫ואז יתגלה גם כן בחינת המזל ונקה‪ .‬והוא סוד‪ :‬יצאו מים חיים מירושלים‬
‫חציים אל הים הקדמוני וגו׳)זכריה יד‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין‪ :‬דעה את ה׳‪ ,‬שאינו אומר‪ :‬דעת ה׳‪ ,‬והוא‬
‫סוד מזל ונקה מצד הח׳׳ס‪ .‬והענין כי מזל ונקה יש בו בחינות‪ :‬מסוד‬
‫הכתרא מן האוירא‪ ,‬ומן החכמה סתימאה‪ .‬ואשלים עתה לפרש ענץ‬
‫האדרא והקרום‪ .‬כי הקרום אינו אלא סוף האוירא‪ ,‬והוא כי אדרא הוא‬
‫בסוד דעת המחבר כתר וחכמה ביחד‪ .‬והמזל ונקה‪ ,‬בבחינה מה שהוא‬
‫מקבל ממנו נאמר בו‪ :‬בדעתו תהומות נבקעו כו׳)מ שלי ג‪ ,‬כ(‪ ,‬כי למעלה‬
‫האדרא מחבר הכתרא עם הח״ם‪ .‬ולמטה‪ ,‬מזלא מחבר התהומות‪ ,‬שהם‬
‫יסודות הנוקבא המעלים מ״ן‪ ,‬עם הדכורין המורידים מ״ד שהם הט׳׳ל‬
‫כנ׳׳ל‪ .‬אמנם כבר אמרתי שיש במזל ונקה סוד כתרא‪ ,‬וגם סוד ח׳׳ס גם‬
‫כן‪ ,‬ובסוד כתרא הוא ענין הז״א‪ ,‬בסוד; יום יודע לה )זכריה יד‪ ,‬ז(;‬
‫וענין הזה מפורש באד׳׳ז‪ ,‬בסוד או״א היוצאין ממזלא‪ ,‬כי או׳׳א אינן‬
‫אלא התפשטות הח״ס לצורך הז׳׳א‪ ,‬ועל כן הז״א הוא המוכן ראשונה‬
‫בענין זה‪ .‬ובסוד זה מזל ונקה נעשה שורש לז׳׳א‪ ,‬ויכול להמשיך המוחץ‬
‫בסוד או״א מח״ס‪ .‬ובאמת שורש הז״א מצד עצמו‪ ,‬הוא מכתרא דא״א‪ .‬אך‬
‫המוחין שלו מאו׳׳א‪ ,‬בסוד ח״ס‪ .‬ועל זה הסוד נאמר‪ :‬אשריך ישראל מי‬
‫כמוך )דברים לג‪ ,‬כט(‪ .‬ובסוד אחר הוא מחבר או׳׳א בסוד זיווג‪ .‬וזהו‬
‫נמשך מן האוירא כנ׳׳ל‪ ,‬שהוא מחבר את הכתרא והמוחא‪ .‬אך סוף האדרא‬
‫הוא הקרום העומד להבדיל הח״ס בפני עצמו‪ .‬ומסור הח״ס עצמה יש‬
‫גם כן בחינת המזל ונקה‪ ,‬ומצד זה הוא נקרא דע׳׳ה‪ ,‬בסוד נוקבא‪.‬‬
‫והנה לע״ל‪ :‬מלאה הא ‪ p‬דעה את ה׳‪ ,‬והוא כי מזל ונקה נאמר; מלאה‬
‫הא ‪ p‬קניניך‪ ,‬להקביל למה שיש בה מציאות מן הח״ס‪ ,‬שעליו נאמר‪:‬‬
‫כולם בחכמה עשית‪ ,‬אבל לע׳׳ל יתגלה יותר‪ ,‬כי יתגלה ענין ‪ 1‬ה בסוד‪:‬‬
‫דע״ה את ה׳‪ .‬כי אפילו לז׳׳א יגיעו הדברים כך‪ ,‬בהיות הדעת מתעורר‬
‫בכח בחינת הח״ס‪ .‬תהו‪ :‬דעה את ה׳ כמים לים מכסים‪ ,‬שהוא גלד הח׳׳ס‬
‫בנוקבא‪.‬‬
‫וסוד כל הענין הזה הוא סוד שירותא וסיומא‪ ,‬כי כל זמן העבודה הוא זמן‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קלו‬
‫הזכר‪ ,‬והמנוחה הוא סוד הנוקבא‪ .‬ועל כן כל האצילות בסוד מים‬
‫העליונים‪ ,‬כי אם נוקבא — מים תחתונים‪ ,‬והיא הפועלת באחרונה‪.‬‬
‫ואז המזל ונקה הוא דע״ה‪ ,‬בסוד‪ :‬נקבה תסובב גבר )ירמיה לא‪ ,‬כא(‪,‬‬
‫והוא השלימות האחרון‪ .‬ונמצא הקרום הזה עשוי להבדיל הח״ס לעצמה‪,‬‬
‫שלא תתפשט אל האצילות‪ .‬וקרו״ם עולה שמ״ו‪ ,‬והיא הנוקבא שנקראת‬
‫שמ״ו‪ ,‬כי היא עצמה נבנית בסוד הקרו״ם הזה‪ .‬וכלי שלה נעשה בסוד‬
‫ח״ס‪ ,‬ואז היא נעשית בחינת חכמה ממש‪ ,‬והוא סוד‪ :‬כלם בחכמה‬
‫עשית‪ .‬כי בחינת חכמה הוא‪ ,‬היות המחשבה שהכל נברר בה ונצרף ונסדר‬
‫בסדרים הצריכים‪ .‬ובבחינה זו היא רק חכמה סתימאה למעלה ונוקבא‬
‫למטה‪ .‬וזה סוד‪ :‬אני ראשון ואני אחרק )ישעיה מד‪ ,‬ו(‪ ,‬כי הראש והסוף‬
‫תמיד שוין‪.‬‬
‫והנה צריך שתבין‪ ,‬כי אנו אומרים שנוקבא היא בסוד כתר‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬כתר מלכות‪ ,‬תהו גם כן‪ :‬אני ראשון ואני אחרון‪ .‬אך ההקדמה‬
‫הכוללת היא‪ ,‬כי כל ראש וסוף שוים בבחינה אחת‪ .‬אלא שלפעמים‬
‫תתחיל ההנהגה מכתר בסוד בחינה אחת‪ ,‬ולפי זה תהיה נוקבא כתר‪.‬‬
‫ולפעמים מחכמה‪ ,‬ותהיה הנוקבא חכמה‪ .‬וענין התיקון של המתקלא תלד‬
‫בח״ס‪ ,‬וזה מתגלה גם כן בנוקבא‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ועוד אפרש לך מן הענץ‬
‫הזה לקמן בס״ד‪.‬‬
‫ונפרש עתה דברי הספר‪ ,‬שאמר עוד‪ :‬בחללא דגולגלתא קרומא‬
‫דאוירא דחכמתא עלאה וכר‪ .‬כי באמת אץ כוונתו לפרש פה ענץ‬
‫התלת רישין‪ ,‬אלא ענין היות הח״ס נבדלת לעצמה בכח הקרום‪ .‬והנה‬
‫יען היותו עשוי להבדיל המוח עצמו‪ ,‬נקרא קרום של מוח‪ .‬אבל להיותו סוף‬
‫האוירא‪ ,‬נקרא קרומא דאוירא‪ ,‬כי באמת פעולת האדרא הוא בסוד רקיע‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫והנה גם בז״א יש הקרום של מוח‪ ,‬אבל יש חילוק‪ ,‬כי זה אינו פוסק‪,‬‬
‫ושל ז״א פוסק ומתפשט המוח לל״ב נתיבות‪ ,‬והבן הסוד הזה היטב‪ .‬והנה‬
‫כבר ראית שני מיני התפשטות אשר לח״ס‪. :‬א׳ דרך הדיקנא‪ ,‬וא׳ לנוקבא‬
‫בפני עצמו מכח הקרום‪ ,‬ובחינה זו אינה מתפשטת כלל אל בחינת הזכר‪.‬‬
‫אבל חכמה דז״א הנה אינה יוצאת אלא מהתפשטות הח״ס דרך הדיקנא‪,‬‬
‫אלא שנחתמים בראשו תיקונים כמו א״א‪ .‬ועל כן יש בו הקרום גם‬
‫כן‪ ,‬להיות החכמה עצמה כדמות חכמה דא״א‪ .‬אלא שלהיותה מבחינת‬
‫הדיקנא שהיא בחינת התפשטות‪ ,‬היא עצמה מתפשטת סוף סוף‪ ,‬משא״כ‬
‫בא״א‪.‬‬
‫קלז‬ ‫אדיר גמדום‬
‫והנה בזה הקרום אמר‪ :‬שהוא בחללא דגלגלתא‪ ,‬ואפרש לך עתה‬
‫מהו ענין חלל‪ .‬דע כי כל ספירה שאנו אומרים שהיא סובבת חברתה‬
‫שנכללת בה‪ ,‬הוא כי ענין הספירה הב׳ כלול בענין הראשונה‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ .‬כי זה הדבר צריך שתתחיל להבין אותו מא״ק שספירותיו‬
‫ממלאות כל החלל‪ ,‬ככתוב במקומו‪ .‬ובאמת ספירות הא״ק הם כללות‬
‫כל המציאות‪ ,‬אלא שבחלל של ספירה אחרונה נמצאים שאר העולמות‪.‬‬
‫וחלל‪ ,‬ר״ל‪ :‬מה שמניח גילוי אל התחתונים שיתגלו מן העליונים‪ ,‬כמסובב‬
‫מסיבתו‪ .‬והחלל הזה בכל מקום הוא מלכות‪ ,‬כי במלכות הספירה האחרונה‬
‫של העליון‪ ,‬ניתן גילוי והתפשטות לתחתון בכל פרטיו‪ .‬ונמצא קרום‬
‫האויר עומד בחלל מן הגלגלתא ששם גילויו‪ .‬ובכח זה נמצא שהוא מסובב‬
‫ונהוג מן הגלגלתא‪ ,‬והמוח — מן האויר‪ .‬ואז נמצאין ג׳ רישין זה בתוך‬
‫זה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה להיות החכמה סתומה שלא תתפשט בכח הקרום‪,‬‬
‫נקראת סתימאה‪.‬‬
‫ועכשיו אומר לך למה נקראת‪ :‬עלאה‪ .‬דע כי הח״ס נקראת עליונה‬
‫מכל האצילות‪ ,‬אף על פי שהכתר גבוה ממנה‪ ,‬וסוד זה הוא סוד‬
‫גדול‪ .‬ותבין כי מח״ס לבדיוצאין או״א שהן דו״נ‪ ,‬ולא אבא מכתר‪,‬‬
‫אימא מחכמה‪ .‬אך הענין‪ ,‬כיהתיקון הנמצא עתה הנה כבר ידעת שהוא‬
‫בסוד הח״ס‪ ,‬כי הנצחיות הוא שיהיה בסוד הכתר‪ .‬והנה כאשר רצה‬
‫המאציל לתקן את האצילות‪ ,‬חיבר מ״ה וב״ן למעלה בכח יסוד ומלכות‬
‫דא״ק‪ ,‬וזה נקרא מתקלא‪ .‬ואז ניתן זה הענין בח״ס בפרט‪ ,‬להתקן‬
‫בכח זה כל האצילות‪ .‬ואז נקראת החכמה י״ה‪ ,‬וסודו דו״נ‪ ,‬כי אז‬
‫נתקנה היא עצמה בסוד זו״נ מפני המ״ה וב״ן‪ ,‬ותיקנה היא כל שאר‬
‫האצילות גם כן בדרך זה‪ .‬ולפי זה התיקון‪ ,‬אפילו הגלגלתא נגררת אחר‬
‫החכמה‪ .‬ובאמת ענין הזכרות קבלה מן הכתרא‪ ,‬אבל היא עצמה לצורך‬
‫תיקון זה נסדרת כעין דו״נ‪.‬ובהגיע דבר זה אל המלכות הנה גם היא‬
‫כך‪ .‬וסוד הענין‪ :‬יראה כל זכורך את פני האדון וכו׳ )שמות‪ ,‬לד‪,‬‬
‫כג(‪ ,‬שאז מתקשטת במאנא דדוכרא‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ודע כי זה סוד‪ :‬בי״ה‬
‫שמ״ו)ישעיה כו‪ ,‬ד(נ‪ .‬כי י״ה הוא סוד זה הי״ה שבח״ס‪ ,‬ושמ״ו הוא סוד‬
‫הקרו״ם המלביש אותו‪ ,‬שעולה כמנין שמ״ו כנ״ל‪ .‬וב׳ בחינות האלה‬
‫נתונות לנוקבא‪ ,‬מצד מציאותה שבסוד ח״ס כנ״ל‪ .‬והנה האותיות האלה‬
‫צריכים להיות בראש העמוד בספר תורה‪ ,‬כי הם ראשי הבנין שלו והשאר‬
‫נמשכין אחריהם‪ .‬ולפי סוד הזה נקראת‪ :‬עלאה‪ ,‬שלפי המתקלא הכל נגררים‬
‫אחריה‪.‬‬
‫‪ . 3‬עי׳ פירוש משנה א׳ דספר יצירה )אוצרות רמח״ל עט׳ רי״ט(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קלח‬
‫ואמר‪ :‬והאי לא שכיח ולא אתפתח וכד‪ .‬והענין הוא כי הקרום‬
‫הזה הוא נעלם ואינו מתגלה מצד עצמו‪ ,‬ואין לו פתח להאיר למטה‪,‬‬
‫חה גורם שהחכמה המלובשת בו תשאר נעלמת‪.‬‬

‫ואמר‪ :‬והאי קרומא אתחפיא על מוחא‪ .‬ותראה שאינו אומר‪:‬‬

‫חפיא על מוחא‪ ,‬אלא‪ :‬אתחפיא‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי יש הפרש בין הגלגלתא‬
‫והקרומא‪ ,‬אף על פי ששניהם סובבים את המוח‪ .‬כי הגלגלתא סובבת‬
‫להקיף עליה ולסובבה לפי הנהגתה כנ״ל‪ .‬אבל הקרום הולך אחר המוח‬
‫לפי חילוקיו ממש‪ ,‬כי אין הכוונה לסבבה כמו האוירא‪ ,‬אלא לסתום‬
‫אותה בכל הבחי׳ שלה‪ ,‬ולכן נשארת סתומה לגמרי בכח הקרום‪ .‬ואומר‬
‫לך עתה עוד ענין אחר שיש בקרום הזה‪ .‬כי הנה כל מקום שהאורות‬
‫הן יושבין דחוקים בתוך איזה כסוי‪ ,‬הנה הם בוקעים אותו ויוצאין‪.‬‬
‫ופירוש הדבר‪ ,‬כי באמת האורות העשוין למסך‪ ,‬הנה זה כחם להסתיר‬
‫המאורות הנסגרים בתוכם‪ .‬אך צריך שיהיה כל כך כח דין וגבול במסך‬
‫זה‪ ,‬שיוכל לסגור לפני כל המאורות‪ .‬ואם לא יהיה בו כל כך כח‪,‬‬
‫או שלא יתפשט כל כך מדריגות כמו שצריך להסתיר חלקי האורות‪,‬‬
‫הנה האורות שכחם יותר גדול יקחו ממנו השליטה ויהיו מתגלים‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ .‬והנה הקרום הזה אנו רואים שהוא דק‪ ,‬ואם כן צריך שלא יהיה ברוב‬
‫כח‪ ,‬וכח הח״ס גדול ממנו הרבה מאד‪ .‬ובהיות טבע האורות להתפשט‪,‬‬
‫אם כן יש כאן מקום שאלה — למה לא יבקע אור החכמה את הקרום‪,‬‬
‫שיתגלה ויצא‪.‬‬
‫אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי כבר אמרנו שאין זה כמו מסך עומד‬
‫לסגור בפני החכמה‪ ,‬כי אז לא היה צריך שיתדבק על כל המוח דתהלך‬
‫אחריו לפי חלקיו‪ ,‬כי היה די שיהיה מקיף סביב בהשוואה כמו הגלגלתא‬
‫עצמו‪ .‬אך כוונת הקרום הזה הוא לתת דרך אחר אל הח״ס‪ ,‬דרך‬
‫פרטי‪ ,‬מלבד מה שיש לה להתפשט דרך הפנים והשערות‪ .‬והנה על כן‬
‫אין אור הח״ס בוקעת אותו‪ ,‬כי הרי הוא אינו מונע אליה ההתפשטות‪,‬‬
‫אלא מדריכה בדרך אחר‪ .‬והרי זה כמו המים שיש להם הליכות מזומנים‬
‫לפניהם‪ ,‬אפילו אם יצטרכו לסבוב לנטות מעט‪ ,‬אין זה דבר גדול כאשר ינתן‬
‫להם המדרון לזחול בו‪ .‬נמצא שהקרום הזה אינו אלא מזמין מדרונות למי‬
‫החכמה ללכת בהם‪ .‬אלא שבהיות הקרום הזה נעלם מצד עצמו כמ״ש‬
‫למעלה‪ ,‬לא שכיח ולא נראה‪ ,‬אנה תלך החכמה‪ ,‬ונראה כאילו היא‬
‫עומדת שם סתומה‪ ,‬כי לא נמצא פתח או דרך‪ .‬אך באמת הקרום עצמו‬
‫הוא המביא אותה להגיע אל ביק׳ כנ״ל‪ ,‬באתה ארחות אשר בו שאינם‬
‫קלט‬ ‫אדיר במרום‬
‫מתגלים כלל‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬ובגיני כך אתכסיא ההוא‬
‫חכמתא דלא אתפתחא בההוא קרומא‪ .‬בהיות הקרום מתחפיא דוקא‬
‫על מוחא‪ ,‬זה גורם שתתכסה שלא תפתח בכח הקרום‪ ,‬כי הקרום אינו‬
‫אלא מזמין לה ארחות נעלמות‪.‬‬

‫ואמר‪ :‬והאי מוחא דאיהו ח״ם וכו׳‪ .‬הענין הוא‪.,‬דע כי על‬

‫הדיקנא נאמר‪ :‬מקולות מים רבים אדירים משברי ים )תהלים צג‪ ,‬ד(‪ .‬וסוד‬
‫הענין הוא‪ ,‬כי הדיקנא עומדת לאכפיא דינין ולהכניע הס״א‪ ,‬הה נמשך מן‬
‫הח״ס עצמה‪ .‬והוא‪ ,‬כי גבורות עתיק מתלבש בח״ס וממנה נמשכין שערות‬
‫הדיקנא שהם דינין תקיפין‪ .‬אך להיותם מגבורות עתיק שהיא ראשית‬
‫הגבורות‪ ,‬הם שולטים על כל שאר הדינין ומבסמים אותם‪ ,‬כי כל הכפיית‬
‫הדינין אינם אלא בשרשם‪ .‬ולעשרת ההכפיה הזאת‪ ,‬הנה הם מתפשטים‬
‫ברגש רב‪ ,‬והוא כח גבורה חזקה פועלת בתוקף‪ ,‬לכפות הס״א המבקשת‬
‫להתגבר בקיטרוגיה‪ .‬חהו ממש כוונת הפסוק‪ :‬מקולות מים רבים וכר‬
‫אדיר במרום ה׳‪ .‬כי בכח זה‪ ,‬הקדושה מתחזקת ומתגברת על הס״א‪.‬‬
‫אך כל זה אינו כי אם בדיקנא‪ ,‬שהיא התפשטות החכמה מצד מה שהיא‬
‫מתפשטת‪ .‬אבל היא עצמה אינה כך‪ ,‬אלא היא עומדת שוקטת כחמר טב‬
‫על דורדיא‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה כל זה הענין היטב‪ ,‬כי כל זה נמשך מן הקרום‪ .‬כי היין‬
‫על שמריו‪ ,‬ר״ל‪ :‬מה שהדברים עומדים לפי סדריהם‪ ,‬פירוש — השמרים‬
‫הם סיגי היין והם סוף הדין‪ ,‬שהם מה שמשם יונקות הקליפות‪ .‬והנה בהיות‬
‫היין יושב על שמריו‪ ,‬ר״ל‪ :‬היות כל המדרגות לפי הסדר אשר רצה בם‬
‫המאציל ית׳‪ ,‬כי היין הוא עיקר‪ ,‬והשמרים עומדים תחתיו‪ .‬וזה עיקר השליטה‬
‫וממשלת ההנהגה‪ ,‬כי לא יפול בלב השמרים להתערב ביין‪ ,‬אלא כל‬
‫א׳ עומד במדרגתו‪ .‬תהו ענין הח״ס וגבורות עתיק אשר בה‪ ,‬כי שם‬
‫עומד הדין הקדוש בממשלתו‪ ,‬וסוף הדין ‪ ,‬עומד להיות תחתיו מוכנע‪,‬‬
‫והס״א נכנעת תחת הקדושה‪ .‬אך הפעולה הזאת היא כמוסה ונעלמת‪,‬‬
‫והכח הזה נמשך דרך הקרום אל הניק׳ לבד‪ .‬אך מה שמתפשטת בדיקנא‬
‫הוא ברגש גדול‪ ,‬כי אין השמרים שקטים ואין היין שוקט‪ ,‬כי לא כך‬
‫היא ההנהגה‪ .‬אלא הס״א רוגשת לקטרג‪ ,‬והקדושה מתחזקת לעומתם‬
‫להכניעם‪ ,‬ועל כן‪ :‬מקולות מים רבים‪ .‬והנה לע״ל יתגלה זה הענין בנוק׳‪,‬‬
‫ואז הוא‪ :‬לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי)ישעיה יא‪ ,‬ט(‪ .‬כי בהיות‬
‫היץ על שמריו הכל במנוחה‪ ,‬אין השמרים מזיקים‪ ,‬אלא אדרבא היין‬
‫עומד בתוקפו וריחו לא נמר‪ .‬ולכן בהתגלות הח״ס בתוקפה בנוק׳‪ ,‬לא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קמ‬
‫יהיה כמו עתה בסוד‪ :‬הר ציון ששמם שועלים הלכו בו)איכה ה‪ ,‬יח(‪ ,‬כי‬
‫אחיזת הס״א היא בניק׳ והיא נפגמת על ידיהם‪ .‬אלא אדרבה‪ :‬לא ירעו ולא‬
‫ישחיתו‪ .‬ולא כתיב‪ :‬לא יבואו‪ ,‬אלא הוא ממש ענין חמר טב על דורדיא‪,‬‬
‫וכבר אמרתי הפעולה הזאת נבדלת מן הקרום ללכת אל הנוק׳‪ ,‬ואינה‬
‫מתגלית בשאר אצילות בסוד הזכר‪.‬‬
‫וזה הדבר נראה אפילו באדם‪ ,‬שהוא מורה במקריו עניני ההנהגה‪ .‬והוא‪,‬‬
‫כי האדם בהיותו נער הנה כל דבריו בתוקף וברתיחה‪ ,‬ונראה כחו בפלפול‬
‫הסברות‪ .‬משא״כ הזקנים שאין נראה להם זה הכח‪ .‬והאמת הוא שעצת‬
‫זקנים טובה מאד מעצת הילדים‪ .‬אך באמת שבעצת האדם יש ב׳ דברים‪:‬‬
‫יש הידיעה‪ ,‬ויש הסברא‪ .‬פירוש — קבוץ הידיעות במוח שמהן תולד העצה‪.‬‬
‫והסברא‪ ,‬שהוא הדרך שעל ידה נולדת העצה מן הידיעות‪ .‬שהרי שני בני‬
‫אדם יוכלו להיות שוים בידיעה‪ ,‬ולא יהיו שוים בסברא‪ ,‬וזה פשוט‪ .‬ובאמת‬
‫הידיעה שהיא קיבוץ הדברים נמשכת באדם מספירת החכמה‪ ,‬וההולדה‬
‫מסוד הדעת‪ .‬חה הדעת עושה ההפרש בין זמן לזמן‪ ,‬כי בהיות האדם‬
‫נער הנה הוא מקבל מן הז״א‪ ,‬ובהעלותו אל הזקנה הוא מקבל מא״א‪.‬‬
‫והנה בח״ס עצמה יש חב״ד‪ ,‬וסודם יו״ד ה״א וא״ו הנזכר למעלה‪ .‬אלא‬
‫שכולם בסיתום וכולם נקראים חכמה לבד‪ .‬אבל חכמה היא קיבק הדברים‪,‬‬
‫בינה — דקדוקי הדברים והתחברם‪ .‬דעת — המשך התולדה‪ ,‬והוא ממש‬
‫הסברא באדם‪ .‬וסודה למעלה חיבור חו״ב והוצאת הטפה בסוד התולדה‬
‫והבן היטב‪ ,‬כי המאורות והאדם הכל המשך חוק א׳‪ .‬והנה הדעת למטה‬
‫בז״א עומד להגלות בסוד חו״ג המתפשטות בגוף‪ ,‬ולכן הדברים עומדים‬
‫בגילוי ובהמולה‪ .‬אבל זה הדעת הנכלל בח״ס אינו עומד להגלות‪.‬‬
‫אך זה נמשך מכח הקרום הסובב‪ .‬והענין‪ ,‬כי כבר אמרתי איך גם‬
‫בז״א יש זה הקרום‪ .‬וכן אמר פה‪ :‬והאי ל‪,‬רומא אתפסק מז״א‪ .‬ותראה‬
‫שאינו אומר אתפסק בז״א‪ ,‬אלא מז״א‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי זה הקרום הוא‬
‫באמת סוף האוירא כנ״ל‪ ,‬והוא נמשך מן הת״ת דעתיק‪ ,‬שבו מתחבר‬
‫הדעת שלו‪ .‬והנה באמת כי דעת זה דעתיק בא״א‪ ,‬אינו אלא להיות‬
‫נכללת בו הנהגת הח״ס ולהיותה תלויה בו‪ .‬כי עיקר שורש האצילות‬
‫הוא ז״ת דעתיק הנקראים עתיק יומין‪ ,‬כמו שאפרש לך לקמן בס״ד‪,‬‬
‫במ״ש‪ :‬ברישומוי אתוון תי״ו‪ .‬והקרום הזה העתיק יומין תולה בו‬
‫הח״ס להחזירה אל הנהגתו‪ .‬ומה שיוצא מן הקרום‪ ,‬אינו אלא הראוי‬
‫לצאת בכח מים העליונים‪ .‬שכבר עצמות החכמה מתנהגת בכח הקרום‪,‬‬
‫וכל הבחינות שיש בזאת הח״ס כולם נסבבות מן הקרום להחזיר אל‬
‫רצון העתיק יומין‪ ,‬ובאמת משם מסתלקת אל הניק׳ כנ״ל‪ .‬אך מוחי‬
‫קמא‬ ‫אדיר במרום‬
‫ז״א הנה הם נמצאים מבחינת התפשטות הח״ס דרך הדיקנא כנ״ל‪,‬‬
‫ועל כן הם עומדים להתפשט גם כן‪ .‬אלא שלהיותם נחתמים התיקונים‬
‫העליונים למטה‪ ,‬לכן גם למטה יש זה הקרום‪ ,‬אלא שהוא נפסק‪ .‬פירוש‬
‫— כי תמיד זה הקרום הוא כח של עתיק הבא לכלכל ]נ״א‪ :‬לכלול[‬
‫בכחו את ההנהגה התחתונה‪ .‬אבל בא״א כל בחינותיו נכללות ונסגרות‬
‫•‬ ‫בזה הקרום‪ ,‬אבל בז״א אינו כן‪.‬‬
‫והנה בז״א עצמו תראה שלפעמים אנו אומרים שחב״ד הם המוחין‪,‬‬
‫ולפעמים אנו אומרים‪ :‬חכמה — מוח‪ ,‬בינה — לב"‪ .‬אבל הענין‬
‫הוא‪ ,‬כי בבחינה זו שז״א נעשה בדוגמתו של א״א‪ ,‬כל הג׳ מוחין‬
‫נקראים בשם חכמה‪ .‬שאפילו הבינה והדעת נכללים בה‪ ,‬כמו למעלה‬
‫בח״ס‪ ,‬והבינה במקומה היא הלב‪ ,‬ובזאת הבחינה יש בה הקרום‪ .‬אכן‬
‫המוחין בסוד הז״א עצמו הם חב״ד‪ ,‬כולם בראש‪ .‬ומה שלמעלה בח״ס‬
‫כל הג׳ סגורים יחד‪ ,‬אבל בכאן אינו כך כי גם החו״ב מתפשטים‪ .‬ובדעת‬
‫נעשה התפשטות עקרי‪ ,‬שהוא בסוד החו״ג היוצאים אפילו מתוך הכלי‪,‬‬
‫משא״כ חו״ב‪ .‬וכל זה הוא יוצא מתחת בחינת הקרום‪ ,‬כי אינם בסיתום‬
‫הזה להיות בסוד מים העליונים כנ״ל‪ .‬ולכן אמר‪ :‬קרומא אתפסק מז״א‪,‬‬
‫כי אף על פי שהוא מגיע אל ז״א‪ ,‬סוף סוף הוא נפסק ממנו ואינו סובבו‬
‫לגמרי‪ ,‬כי עכ״פ צריך להיות נפסק מן הדעת שהיא מתפשטת לחנ״ג‬
‫כנ״ל‪ .‬ובאמת בבחי׳ החכמה של ז״א הוא סובב‪ ,‬אבל נפסק‪ .‬והנה על‬
‫כן הזקן דעתו סתים‪ ,‬שהוא הדעת ממש‪ ,‬שגם הוא מסובב מן הקרום‪.‬‬
‫ובהיות הדעת סתום‪ ,‬כל המוח סתום‪ ,‬וגם לא שכיח‪ ,‬כמו שפירשנו‬
‫למעלה‪ .‬משא״כ למטה בסוד הנערות‪ ,‬שאין הדעת סתום ואינו שוקט‪,‬‬
‫להיותו מבחינת ההתפשטות מסוד מים העליונים כנ״ל‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ובג״ב מוחא אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילץ‪ .‬והענין‬
‫הנה כבר אמרתי שהמוחין דז״א הם ג׳ באמת‪ ,‬כי באים מן ההתפשטות‪ .‬ועם‬
‫כל זה נחשבים לפעמים כמו בחינה אחת לבד‪ ,‬ואז נקראת חכמה בכלל‪,‬‬
‫ובבחינה הזאת יש הקרום‪ .‬אבל בזאת הבחינה עצמה נאמר‪ :‬ונהר יוצא‬
‫מעדן )בראשית ב‪ ,‬י(‪ ,‬כי כאן יש התפשטות בסוד החכמה‪ ,‬מה שלמעלה‬
‫בא״א הוא נעלם‪ .‬והנה באמת מחכמה בדרך זה בא השפע המהלך בדרכיו‪,‬‬
‫וסוד הדרכים האלה הם בסוד יו״ד‪ ,‬והם‪ :‬עדן נהר גן‪ .‬כי אי׳ עומדת‬
‫לסוד הבנץ והחיבור‪ ,‬בסוד ה׳ — ד״ו פרצופים‪ .‬והיא מתפשטת בתוך‬
‫החיות של ז׳׳א שהוא רבוע אהי׳׳ה‪ ,‬חה סוד הא׳ שבמילוי הוא״ו‪ .‬אבל‬

‫‪ . 4‬עי׳ יחוד היראה )עם׳ קמ׳׳ו(‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קמב‬
‫אבא הוא סוד יו״ד‪ ,‬ונמצא שהחכמה עצמה היא יו״ד והיא מתפשטת‬
‫כך בדרך זה‪.‬‬
‫והנה הכתוב אומר‪ :‬ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים )שם(‪ .‬וצריך‬
‫להבין כי אנו אומרים שד׳ ראשים אלה הן בסוד הד׳ של מילד היו״ד‪ ,‬אבל‬
‫על זה יש להקשות‪ :‬כי באמת הגן הוא ד׳‪ ,‬והיה נראה שהד׳‬
‫תהיה עוד בחי׳ ד׳ אחר הגן‪ .‬אבל הענין הוא‪ ,‬כי אינו אומר‪ :‬ושם‬
‫יפרד‪ ,‬אלא‪ :‬משם יפרד‪ .‬והוא כי בהגיע השפע אל בחי׳ הד׳ שהיא‬
‫הגן‪ ,‬הנה בהיות הגן ד׳‪ ,‬משם יקח השפע ענין זה להחלק לד׳‪ .‬והם‬
‫ד׳ ראשים‪ ,‬וסודם ד׳ דלתי״ן הבאות מן הד׳ עצמה‪ ,‬והוא ד׳ רבתי‬
‫דאחד‪ .‬והרי הם י״ו‪ ,‬ועם י״ו הנשאר ממילד יו׳׳ד הם ל׳׳ב‪ .‬והרי‪:‬‬
‫ונהר יוצא מעדן‪ ,‬מדבר ממש מן הל״ב נתיבות‪ ,‬והבן‪ .‬והנה תראה‬
‫בסוד זה גם כן כי המוחין דאבא שסודם חכמה‪ ,‬הנה בבואם בז׳׳א‪,‬‬
‫היסוד יוצא ממש מן יסוד אי׳ ומתפשט בז״א בת״ת ומאיר למלכות‪,‬‬
‫והוא סוד יו״ד‪ .‬משא״כ יסוד אי׳ יושב במקומו‪ ,‬ושם מחבר זו״נ ומקיים‬
‫אותה‪ .‬ונמצא שאפילו בבחינת חכמה הקרום פוסק‪ .‬והנה עכ״פ צריך שיפסק‬
‫לתתא‪ ,‬כי במקום התחבר המוח אל הבינה בסוד חב׳׳ד‪ ,‬הנה שם צריך‬
‫פיסוק‪ ,‬כי להיות הבינה בגרון כמו בא׳׳א‪ ,‬או בלב‪ ,‬לזה לא היה צריך‬
‫פיסוק כיון שאינה בראש‪ .‬אבל כאן שהיא שוה אל החכמה‪ ,‬צריך שיפסק‬
‫הקרום‪ ,‬ומכל שכן שהדעת צריך להתגלות‪ ,‬והבן‪.‬‬

‫ואמר‪ :‬והיינו דתנינן ברישומי אתוון תי׳׳ו‪ .‬והענין הוא שהיה‬

‫להם ]נ״א‪ :‬שיש שיהיה[ פירוש מן האותיות‪ .‬והענין‪ ,‬כי הנה האותיות הן‬
‫מורות מאורותם בצורתם כידוע‪ .‬אבל כשאנו קוראים את האותיות‪ ,‬אץ אנו‬
‫קוראים אותם בכתבם לבד — א״ב ג׳׳ד‪ ,‬אלא אנו קוראים אותם תיבות‬
‫שלימות במילואיהם ‪ :‬אל״ף למ״ד וכיוצא‪ .‬ובאמת הם מיני הארות עיקריות‬
‫בההנהגה נרמזות בתיבה ההיא‪ .‬וזה נקרא‪ :‬רישומי אתוץ‪ ,‬שהם הדברים‬
‫הרשומים הנרמזים באותיות‪ ,‬והוא כמו‪ :‬דורשי רשומות )ב״ק פב‪.(.‬‬
‫והנה פירשו התי״ו שע‪:.‬ינו אות‪ ,‬מלשון‪ :‬והתדת תו)יחזקאל ט‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫ועכשיו מפרש ואומר מהו זה התי״ו‪ .‬ואמר‪ ,‬שהוא בחינת הקרום הזה שהוא‬
‫ממש בחינת תי״ו‪ .‬והענין‪ ,‬כי תי״ו הוא סימן אחד‪ ,‬שאינו אלא אות על דבר‬
‫אחר שאינו מתגלה באותו הסימן‪ ,‬אלא כשיש אותו הסימן‪ ,‬אז מבינים‬
‫דבר א׳‪ .‬וכן כשרוצים להודיע למי הם הדברים או האנשים יתנו בהם‬
‫סימן‪ ,‬דובן בסימן ההוא מי אדון למו‪ ,‬אף על פי שאץ שמו בסימן‬
‫ההוא‪ .‬וזהו ממש ענץ התי״ו המחכר בפסוק‪ :‬ועל כל איש אשר‬
‫קמג‬ ‫אדיר במרום‬
‫עליו הת״ו אל תגשו )שם שם‪ ,‬ו(‪ .‬כי זה התי״ו היה רק רשימה‪,‬‬
‫ואעפ״ב היה די להודיע מי ינצל מן המות‪.‬‬
‫והנה זה אחד מן התיקונים הגדולים אשר באצילות‪ ,‬כי הוא הקרום‬
‫הזה שאמרנו שהוא נעלם ואינו נודע כלל‪ ,‬לא הוא ולא סבוביו ולא‬
‫הליכותיו‪ .‬אלא שהוא רושם רשום בראש האצילות‪ ,‬כמו התי״ו שבראש‬
‫אנשי חיל‪ ,‬המורה על מלכם‪ .‬כך ניתן תי״ו זה בראש א״א לרמת אל‬
‫העתיק‪ ,‬ולמען דעת איך הוא שורש הכל‪ ,‬ואז חתרת אליו ההנהגה‬
‫הפנימיית והעיקריית כנ״ל‪ .‬והנה תי״ו ד״ל תמים‪ ,‬בסוד; תמים תהיה עם ה׳‬
‫אלהיך )דברים יח‪ ,‬יג(‪ .‬והסוד הוא‪ ,‬כי הח״ם נקדאת‪ :‬תמים דעות )איוב‬
‫לו‪ ,‬ד( להיות הדעת שבו מכוסה גם כן בקדום‪ .‬ונמצא שכל בחינותיה‬
‫נתנים ונמסרים לשורש שהוא עתיק יומין‪ ,‬תהו בחינת התמימות‪ .‬ובאמת‬
‫מזה נמשך שהיא סתומה ושוקטת‪ ,‬הכל כנ״ל‪ .‬והבן היטב‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קמד‬
‫תאנא בגולגלתא דרישא וכר׳‪ .‬דע כי ענץ השערות הוא סוד‬
‫גדול‪ ,‬והוא כי הנה כתיב‪ :‬ושער רישיה כעמר נקי )דניאל ז‪ .‬ט(‪ .‬וצריך‬
‫להבין ענין הצמר מהו‪ ,‬שאליו דימה פה השערות‪ .‬והנה צריך שתדע‬
‫מהו ענין הצמר ומהו ענין הפשתים‪ ,‬וסוד איסור שעטנז שבצמד ופשתים‪.‬‬
‫דע ששני מיני לבושים יש‪ :‬א׳ לבוש היוצא מתוך הפנימיות‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫כהדין קומצא דלבושיה מיניה )ב״ר בא‪ ,‬ה(׳‪ .‬וא׳ לבוש חיצוני הניתן‬
‫על הגוף מבח ‪ . p‬והענין‪ ,‬כי האורות סופם יעשה הלבוש‪ ,‬ואז הלבוש‬
‫הוא מבחינת האורות הפנימים עצמם‪ ,‬ומגלה אותם‪ .‬אבל הלבוש החיצוני‬
‫אינו כן‪ ,‬כי הם אורות שלא נמצאו בבנין המאור ההוא‪ ,‬וניתן מבחק‪.‬‬
‫והנה הצמר הוא סוד לבוש היוצא מן הפנימיות‪ ,‬כי הצמר צומח על‬
‫הגוף מאליו‪ ,‬אך הפשתן הוא הניתן מבח^‪ ,‬שאין שום א׳ נולד לו‬
‫הפשתן על הגוף‪.‬‬
‫והענין דע‪ ,‬כי השערות יוצאים מהחום של הגוף‪ ,‬והוא סוד‬
‫הגבורה‪ .‬אך הסוד הוא‪ ,‬כי המ״ק הם הם בסוד הגילופין של הרשימו‬
‫שפירשנו למעלה‪ .‬כי לפי מה שהוכן בהם מתחלה‪ ,‬כך יהיה אחר כך‬
‫התיקון הנעשה בסוד מ״ה‪ .‬אמנם אלה המ״ק הנה היו דין גמור‪ ,‬וכשהיה‬
‫זמן התיקון‪ :‬מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו )ספד״צ פ״א(‪ .‬והנה‬
‫אותם שנתבסמו‪ ,‬החלקים שנתבסמו נכנסו בפנים‪ .‬פירוש — נתחברו עם‬
‫המאורות שבאו בזמן התיקון לעשותו‪ ,‬ואז נבנה מכולם יחד הפרצוף‪,‬‬
‫והנה אור פנימי תמיד הוא בוקע דוצא ל ח ^ דרך נקבי העור כידוע‪,‬‬
‫כי יש מקומות הפתוחים שהוכנו מתחלה לכך‪ ,‬והם הנקבים שיש באדם‬
‫ששם אין החיצוניות פועל‪ ,‬שם האור יוצא לבדו‪ .‬אבל בשאר הגוף האור‬
‫בוקע ויוצא‪ ,‬אך גם החיצוניות פועל‪ .‬לכן עם האור יוצא הגבול שלו‪,‬‬
‫בסוד קו המרה‪ .‬והוא ממש ענין המ״ק שנכללו לפנים‪ ,‬כי הם אינם אלא‬
‫השיעורים והגבולים אל המאורות‪ .‬ואז יוצאין בחינת המלכין קדמאין‬
‫בסוד השערות‪ ,‬ובחינת האור הבוקע — בסוד האור שבתוך השערות‪.‬‬
‫ויש מקומות שיש להם יותר התפשטות‪ ,‬פירוש — לאורות ולגבולים‬
‫שלהם‪ ,‬והם השערות הארוכים‪ .‬דש שיש להם התפשטות פחות‪ ,‬והם שערות‬
‫יותר קצרים‪ .‬והנה זאת הבחינה נקראת צמר‪ ,‬והיא נעשית מן החסד שבמ״ק‪,‬‬
‫פירוש — מן הבחינה היותר ממותקת שאינה כל כך דין‪.‬‬
‫אמנם באמת יש בכאן סוד גדול מאד‪ ,‬למה הם נקראים צמר‪ .‬כי‬
‫הנה לצאת בבחינה הזאת שהיא הבחינה הראויה להם באמת‪ ,‬הוצרך‬

‫‪ . 1‬עי׳ ח״ב עמי נ״א ועם׳ קי׳׳ח‪ .‬ועי׳ אוצרות רמח״ל עט׳ ר״ג ד״ה טוב א חד ת וכד‪.‬‬
‫קמה‬ ‫אדיר במרום‬
‫להם תיקון המ״ה‪ .‬והענץ‪ ,‬כי עיקר סוד השערות הוא ענץ הדיקנא‬
‫ששם סוד ההנהגה‪ ,‬והשערות עומדות שם כסוד מדות של רחמים‪ ,‬אלא‬
‫שמשם מתפשטות כל שאר בחינות השערות‪ .‬והנה היסוד דא״ק שמשם‬
‫יוצא המ״ה‪ ,‬שם יש סוד י״ג תיקונים דדיקנא‪ ,‬והם נקראים‪ :‬כבשי דרחמנא‪,‬‬
‫וסוד השערות ההם נקראים צמר*‪ .‬ובאמת ראשית הדיקנא הוא א״ל‪,‬‬
‫שבו תיקץ המלכין האלה*‪ .‬וא״ל זה סודו י״ש‪ ,‬והוא ‪.‬מנץ ‪ ,‬עמ״ר‪ .‬ומן‬
‫הצמר ההוא נמשך כל בחינת הצמד‪ ,‬שיצאו המ״ק בסוד זה להגביל‬
‫את האורות הבוקעים מכל הצדדים‪ ,‬ואז נראה בהם מה שיש בפנים‬
‫באמת שהוא מ״ה וב״ן‪ .‬והנה אלו נקראים לבושים כמ״ש‪ ,‬אבל לא שאץ‬
‫לבושים אחרים‪ ,‬אלא שזה לבוש הגוף ממש‪ ,‬ומהם נעשים כמה לבושים‬
‫אחרים שמתפשטים מכחם ומחיבורם והם מלבישים אותם‪ .‬אך באמת‬
‫הם שורש לכל המלבושים‪ .‬אך אותם דלא אתבסמו‪ ,‬הנה הם מתבסמים‬
‫תמיד‪ ,‬כי עולים בירורים מהם בכל יום‪ .‬אמנם מקום בירורם הוא בנוקבא‪,‬‬
‫וסודם שם פשתים‪ ,‬שהם עץ היוצא מן השדה‪ .‬כי הנוקבא מעלתם בבאר‬
‫שלה‪ ,‬ואחר כך משם נלקחים למקום שנלקחים‪ .‬ועם כל זה גם הפשתן‬
‫נקרא זרע אף על פי שהנוקבא היא שמעלה אותם‪ ,‬כי הנה להעלות‬
‫הניצוצות צריך גם כן כח היסוד בשם יג״ל שבו‪ ,‬ואץ כאן מקום ענץ זה‪.‬‬
‫והנה הפשתן אינו כמו הצמר שהוא הלבוש היוצא מן הפנימיות‪ ,‬ז‪J‬לא‬
‫הוא לבוש חיצון שיוכל להנתן על הגוף‪ .‬והוא נמשך מן הדץ שבמ״ק‪,‬‬
‫פירוש — הבחינה היותר דין שבהם‪ .‬והנה בזה תבין איסור השעטנז‪,‬‬
‫כי באמת הצמר והפשתן הם כ׳ מיני לבושים‪ ,‬והם בחינות חלוקות‬
‫הרבה ואסור לחברם כי הוא קלקול‪ ,‬כי אץ לפשתים להיות בסוד‬
‫צמר כלל שאינם ראוים לכך‪ .‬ועם כל זה צריך שתדע כי בתחלה אלו‬
‫הבירורים עולים במלכות‪ ,‬אך אחר כך נקחים למעלה‪ ,‬ואז גם הם יהיה‬
‫להם איזה חיבור באותם הראשונות שנתבסמו‪ ,‬ואמה הארה מהם מתפשטת‬
‫באותן השערות הקבועין כבר‪ ,‬שסודם צמר כנ״ל‪ .‬ולכן יש פעמים שנצטוה‬
‫הכלאים‪ ,‬והוא בבגדי כהונה‪ .‬ותדע שבאמת בגדי כהונה הם עשדין‬
‫לתקן ענץ הפשתים‪ ,‬כי הכהן הוא איש החסד‪ ,‬היה צריך ללבוש אלו‬
‫הפשתים למתק אותם ולתקנם בכח עבודתו‪ .‬ולכן יש בהם גם בחינה זו‬
‫של כלאים‪ ,‬כי מכללות תיקונם הוא גם כן זה הענין‪ ,‬בהיותם נכללים‬

‫‪ . 2‬השווה שער המצות סוף פ׳ קדושים‪.‬‬

‫‪ . 3‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ פ׳׳ו) שע ת רמח׳׳ל עט׳ רכ׳׳ב(‪ :‬כללי חכמת האמת סי׳ ס׳׳ד‬
‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫)שם עט׳ ש׳׳ם(‪ .‬תיקונים חדשים עמ׳ קי״ז‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קמו‬
‫בצמר כנ״ל‪ .‬וגם כלאים בציצית מותר‪ .‬והאמת כי אלה המצות הם עומדות‬
‫בבחינת תיקון הפשתים בצמר כנ״ל‪ ,‬וכת המצוה אינו מניח המעשה להגיע‬
‫אלא למקום הראוי שהוא תיקון שם‪ ,‬אבל בלאו הכי אי אפשר לעשותו‬
‫כי הוא פוגם ולא מתקן‪ .‬והרי הבנת ענץ השערות תמיד מה הם‪ ,‬כי‬
‫הם אור הפנימי הבוקע נקבי העור דוצא‪ ,‬ובצאתו יש בו חלקי המ״ק‬
‫הנעשית שער סביביו‪ .‬ותראה כי שע״ר עולה תק״ע‪ ,‬וסודם ב׳ מנצפ״ך‬
‫ועשר אותיות‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה מהו ענין עמר נקי‪ ,‬כי בגמרא אמרו על ענץ‬
‫הצמר‪ :‬כל דנקי אגב אמיה סליק )חגיגה טו‪ .(:‬והוא כי השערות הנה גם‬
‫כן מקום אחמה לקליפות‪ .‬אבל יש חילוק בץ מקום למקום‪ ,‬כי השערות‬
‫שיצאו בטהרה גדולה ובנקיון שלם‪ ,‬שלא נשאר רושם רע מן המ״ק‬
‫דבוק בהם‪ ,‬הם תיקונים גדולים — מקום הארת האורות כנ״ל‪ .‬אבל אותם‬
‫שלא נבררו היטב‪ ,‬ושנשאר בהם איזה רושם‪ ,‬הנה אדרבה משם מתאחזת יותר‬
‫הס״א‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה הא״א שער רישיה כעמר נקי‪ ,‬כי הם משופרי שופרי‬
‫של הבירורים‪ ,‬ולכן אין שם אחתה לס״א כלל‪.‬‬
‫והנה אמר‪ :‬בגלגלתא דרישא תליין כד‪ .‬והענין‪ ,‬כי באמת השערות‬
‫יוצאין מן הח״ס‪ ,‬אבל הם תלויין בגלגלתא‪ ,‬ובאמת הגלגלתא היא‬
‫ממשיכתם‪ .‬וכבר שמעת* כי הח״ס היא מצד עצמה נסגרת בקרום‪ ,‬אך‬
‫הגלגלתא ממשיך דרך הקרום מה שיכולה להמשיך‪ ,‬ונשארים תלויים‬
‫בה‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬בגלגלתא דרישא‪ ,‬והיינו בגלגלתא מצד מה שהיא‬
‫מסבבת הראש‪ ,‬פירוש‪ :‬המוחין‪ .‬וכבר ‪T‬עת סיבוב את הראש מהו‪ ,‬שהיא‬
‫מקפת עליהם להחזירם אל הנהגתה‪.‬‬
‫ותדע ששורש של השערות עצמן היא גבורה דעתיק המלובשת בח״ס‬
‫דא״א‪ .‬ולהיותה גבורה הנה מקבצת שם כל מה שנברר מן המ״ק‪ ,‬ושם נעשה‬
‫מה שנעשה לצאת לחוץ‪ .‬והנה הגבורה הזאת סודה שם אלהי״ם דההי״ן‬
‫בריבוע‪ ,‬והם נקראים אלף עלמין דחתימין בעזקאי‪ .‬אך ג׳ דברים צריך‬
‫להיות נכללין בכאן‪ ,‬והם כל בחינות הגבורות‪ ,‬דהיינו בינה גבורה הוד‪.‬‬
‫ובאמת שיש זה הריבוע שעולה אלף‪ ,‬ד ש הה׳ אותיות עצמן של אלהי״ם‬
‫שהוא השורש‪ ,‬ויש הניקוד של אלהי״ם שעולה ע׳‪ .‬והנה אלה הג׳‬
‫מתפשטין כסדר בסוד הפרצופים כמו שידעת‪ ,‬אלף אלפים רבוא הם בסוד‬

‫‪ .4‬לעיל עם׳ קל״ג‪.‬‬

‫‪ . 5‬עי׳ מבוא שערים ש׳׳ג ח״ב פי׳׳ז‪.‬‬
‫קמז‬ ‫אדיר במרום‬
‫האלף‪ ,‬והם רבבות בסוד המנין הא׳ שבעתיק‪ .‬הניקוד של אלהיט עושה‬
‫השבע )מאה( אלפץ‪ ,‬בסוד המנץ הב׳ של א ״א‪ .‬והה׳ אותיות עצמן עושץ‬
‫הת׳׳ק‪ ,‬שהם בסוד מנין הג׳ דאו׳׳א‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה סדר המנץ הזה‪ ,‬ותראה שבאמת כח השערות האלה‬
‫מתחיל מעתיק המתלבש בא׳׳א ומתפשט עד או׳׳א‪ ,‬אבל לז׳׳א אינו מגיע‬
‫אלא אותו החלק שמגיע‪ ,‬כמו שנפרש בס ׳׳ד‪ ,‬והוא סודד קוצץ דשערי‬
‫תליין כו׳ עד כתפוי‪ ,‬כדלקמן בס׳׳ד‪ .‬והנה גבורה דעתיק נתלבש בתחלה‬
‫בח׳׳ס ואז היא שם אלהי׳׳ם בלבד‪ .‬אבל הח׳׳ס מתחברת בגבורה הזאת‪,‬‬
‫עד שהיא עצמה נעשית בסוד‪ :‬יין המשומר בענביו)ברכות לד‪ .(:‬והענין‪,‬‬
‫כי הנקודות של אלהי׳׳ם הם סוד ההתנוצצות שלו‪ ,‬והם תוקף כחו‪.‬‬
‫וזה התנוצץ הרבה להחזיר הח׳׳ס לבחינתה‪ ,‬ער שתהא היא ראש הג׳‬
‫כבחינת הנהגת הדין‪ ,‬כמ׳׳ש למעלה וכמבואר במקום אחר‪ .‬ונמצא שעשיית‬
‫הח׳׳ס בסוד יין המשומר‪ ,‬נמשך מן הנ ‪r‬וצין של אלהים העולים יי׳׳ן כזה‪:‬‬
‫זזלהי׳׳ם‪ .‬והנה אלהי׳׳ם עצמו הוא סוד כו׳׳ס היין‪ ,‬תאת היא הארה הראשונה‬
‫שנתנה ממנה אל הח׳׳ס‪ .‬אבל היין היא הארה השנית היותר חזקה שנתנה בה‪.‬‬
‫ולכן בסוד הארה הראשונה יצאו השערות בסוד או׳׳א לבד ששרשם בח׳׳ם‪.‬‬
‫אבל בכח ההארה השנית יצאו השערות בסוד בחינת ח׳׳ס עצמה שהיא‬
‫היין‪ .‬ואחר כך בהעשות הבירורים‪ ,‬פירוש — שכיץ שח׳׳ס נקבעה להיות‬
‫הראש הג׳ כנ׳׳ל‪ ,‬הנה לה מגיע ענץ הבירור‪ ,‬וסודו‪ :‬כולם בחכמה‬
‫עשית )תהלים קד‪ ,‬כד(‪ .‬והנה אז הוצרך שיתמלא האלהים הזה‪ ,‬כי‬
‫בכחו נעשה כל זה‪ ,‬ואז גמלא בג׳ מילואין דיורי׳׳ן ודההי׳׳ן ודאלפי׳׳ן‪.‬‬
‫אלא שלהיותו בסוד גבורה‪ ,‬הנה השולט הוא אותו של הההי׳׳ן‪ ,‬וזה‬
‫היה צריך לצאת ל ח ^ בכל כחותיהם‪ ,‬אלא שהקרום הפסיק‪ .‬וכבר שמעת‬
‫שהוא סוד עתיק המחזיר ההנהגה אליו‪ .‬ואז לא היה יכול לצאת דרך הקרום‬
‫אלא האחורים של זה האלהים דההי׳׳ן‪ ,‬שהוא היותר ‪ p‬לבד‪ .‬והנה תבץ‬
‫באמת כי זהו לבד מה שיצא דרך הקרום‪ ,‬אלא שבצאתו המשיך עמו‬
‫כח שורש ההארות הראשונות שזכרתי‪ ,‬והיו לצורך ח׳׳ס עצמה ואו״א‪,‬‬
‫כי שני ההארות הם הכח שלו‪ ,‬שבכחם מתפשט‪ .‬ונמצא שזהו לבד‬
‫מה שיצא‪ ,‬והוציא עמו הכחות האחרות‪ ,‬ואז נתחלקו בזה הסדר‪ :‬אלף‬
‫אלפים רבוא‪ ,‬לסוד עתיק‪ ,‬בסוד חזרת ההנהגה אליו‪ .‬שבעת אלפים‪ ,‬בסוד‬
‫׳‬ ‫ח׳׳ס עצמה כג׳׳ל‪ .‬וה׳ מאה‪ ,‬בסוד או׳׳א כנ׳׳ל‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬חוור ונקי‪ .‬חוור הוא בסוד החסד‪ ,‬להיות פה מקום הנהגת‬
‫החסד כידוע‪ .‬ונקי‪ ,‬שהוא מן המובחר שבבירורים של המ׳׳ק‪ ,‬מה שאץ‬
‫לס׳׳א שייכות בו כלל וכלל‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קמח‬
‫ואמר‪ :‬בהאי עמרא כד ]נ״א‪ :‬כך[ איהו נקי וכר‪ .‬כי באמת הם‬
‫בסוד הצמר כנ׳׳ל‪ ,‬ובסוד הנקיק שהיא שלימות התיקץ כנ״ל‪ ,‬ומכאן‬
‫נמשך שאינו מסובך‪ .‬ואפרש לך עתה ענץ הסיבוך הזה‪ ,‬כי באמת בז״א‬
‫הוא מסובך וכאן אינו מסובך‪ .‬אך הענץ הוא‪ ,‬כי למטה הוא הנהגת‬
‫העולם לפי מה שצריך בסוד חד״ר שהם שולטץ בשוה‪ ,‬כי לכל א׳‬
‫מהם יש פעולה‪ .‬והנה החסד מאיר והארות הרבה מאירים ממנו‪ ,‬וכנגדו‬
‫הדץ מאיר בהארות הרבה‪ ,‬והנה אלו ההאדות משתלבות זו בזו בסוד‬
‫הדחמים‪ .‬וכאן נמצא הסיבוך‪ ,‬שהוא השילוב הגדול של ההארות שמתחברות‬
‫באופנים רבים‪ .‬ומכאן נמשך התודה בסוד טהוד וטמא‪ ,‬שכך צדיך להיות כל‬
‫הדברים האלה במדרגותם‪ ,‬ד ש כמה טעמים לטהרה וכמה טעמים לטומאה‬
‫ומשתלבים זה עם זה כנ״ל‪ .‬אבל בא״א אץ הכוונה כך‪ ,‬אלא להיות‬
‫כל הדבדים בהנהגת החסד‪ ,‬ועל כן אץ להם אלא התפשטות פשוט‪,‬‬
‫כל הדברים במקומם בשליטת החסד*‪ .‬שההתפשטות של ההנהגה הצדיכה‬
‫למטה שהוא מקום המלחמה של הס״א ונאחז שם והוא מסיבות מתהפך‪,‬‬
‫אינו כן למעלה‪ ,‬כי הדבדים עומדים בפשיטות‪ .‬ומכאן נמצאת התודה‬
‫בלא מחלוקתי‪ ,‬והיינו‪ :‬דלא לאחזאה ערבוביא בתיקונוי‪ .‬ותיקון זה של‬
‫החסד מתפשט בשוה בכולם‪ ,‬לקבל מיתוק שוה‪ .‬חהו‪ :‬דלא נפיק נימא‬
‫מנימא ושערא משערא‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי‬
‫דשערי וכר‪ ,‬והוא סוד גדול‪ .‬דע כי ענץ הקדושה הוא סוד התחזקות‬
‫העצמות בכלי ם‪/‬ולפי התחזק הארת העצמות בכלים כך הוא מדדגת‬
‫הקדושה שלהם‪ .‬וכבר פירשתי• הענץ הזה בסוד‪ :‬קדש קדשים דקודשיא‪.‬‬
‫אך יש קדש ויש קדוש‪ ,‬והקדש הוא הנותן‪ ,‬והקדוש הוא המקבלי‪ .‬והבן‬
‫היטב כי זהו ההפרש שיש בין השערות ובין הדיקנא‪ ,‬כי במזלא אמרו‪:‬‬
‫דכל קדושי קדושין דקודשיא ביה תליין‪ .‬והענין כי קדושת האצילות‬
‫נמשכת מא״א‪ ,‬אבל קדושת הא״א רבה יותר‪ ,‬שהיא ממה שלמעלה‪ .‬והנה‬
‫הדיקנא מאירה בסוד מה שצריך להתפשט מאדיך אל מה שתחתיו‪ ,‬חהו‬

‫‪ . 6‬עי׳ ביאורו להלן עם׳ קנ״ב ד״ה ואפרש לך‪.‬‬

‫‪ . 7‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ ט׳׳ז) ש עד רמח׳׳ל קנ׳׳ד(‪ .‬תיקונים חדשים עם׳ קי׳׳ד‪ ,‬ועם׳‬
‫קי׳׳ח‪.‬‬
‫‪ . 8‬לעיל עם־ קכ׳׳ח‪.‬‬
‫‪ .9‬בכת׳׳י הנוסח ‪ :‬והקדוש הוא מקבל הקדש‪ ,‬והקדש הוא המקובל או הניתן‪ .‬ועי׳ אגרות‬
‫סי׳ כ׳׳ג ד׳׳ה נחזור לענץ )אוצרות רמח׳׳ל עם׳ שמ׳׳ו(‪.‬‬
‫ק מט‬ ‫אדיר במרום‬
‫בבחינת קדש ]נ״א‪ :‬קדוש[ לבד‪ .‬אבל השערות הם מאירין מן המוח‬
‫בבחינת מה שהוא עצמו‪ ,‬בבחינת הקדש שהוא מקבל וסוד זה קדוש®'‪.‬‬
‫ותבין בכאן סודות גדולים‪ ,‬כי הא״א מקבל קדושתו כמו שורש לכל‬
‫האצילות ומה שתחתיו‪ ,‬וזאת הבחינה היא המתגלית בשערות‪ ,‬ואחר כך‬
‫בדיקנא נותן הקדש הראוי להם‪.‬‬
‫ואפרש לך ענין הקדושה הזאת‪ .‬הנה שם ע״ב הוא הראשון שבהויו״ת‪,‬‬
‫והוא השורש לכל האחרים‪ .‬והעיקר במילוי שלו הוא ד׳ יודי״ן שבו‪ ,‬שהוא‬
‫שורש לכל הויו״ת האחרים המתפשטים בד׳ פרצופים או״א וזו״ן‪ .‬ובאלה‬
‫הד׳ נכללין כל העשר אותיות שלו‪ .‬והנה הד׳ יודי״ן בהיותם מאירים ונכללים‬
‫בהארתם נעשות ת׳‪ ,‬והי׳ אותיות נקשרים שם והם ת״י‪ ,‬ובחינה זו דוקא הוא‬
‫מקבל הקדושה בעצמות שלו‪ ,‬והנה ת״י אלה בהיותם מתפשטים כך‪ ,‬הם‬
‫ת״י ומתפשטים לת״י‪ ,‬וכולם בסוד ע״ב‪ .‬כי כל אלה הם רק בסוד השורש‬
‫של העולמות בסוד הע׳׳ב כנ׳׳ל‪ .‬ועל כן הם ת״י נימין להטין בת׳׳י‬
‫עולמות‪ ,‬כי כל בחינת עולם האצילות נשרש בכאן והוא נקרא עולם‪.‬‬
‫פירוש — זה השורש נקרא עולם‪ ,‬ובהיותו נשרש בכל בחינת הת״י לכן‬
‫הם ת׳׳י עולמות‪ .‬ובאמת שהוא נשרש ת׳׳י פעמים בכל נימא‪ ,‬להיות כל‬
‫נימא כוללת כל ת׳׳י חלקי הקדושה‪ .‬ובהיות החילוק העיקרי בכאן ת״י‪ ,‬על‬
‫כן כל אחד מאלה כוללת ת׳׳י‪ ,‬והם שרשי האצילות בבחינה זו‪ .‬אמנם‬
‫אף על פי שהחילוק הוא בסוד ת׳׳י‪ ,‬הנה כבר שמעת שזהו התלהטות‬
‫א׳ הנעשה בסוד ד׳ יורץ לבד של ע׳׳ב‪ ,‬אבל הדבר מגיע לכל הע׳׳ב‬
‫כלו‪ ,‬בסוד שורש האצילות כמ׳׳ש‪ .‬ועל כן כל עולם יהיו בו שבע מאות‬
‫ועשרין עיבר‪ ,‬בסוד עשר פעמים ע׳׳ב והבן היטב‪.‬‬
‫והנה זאת היא בחינת הקדושה הנמצאת בא״א עצמו‪ ,‬בסוד מה שהוא‬
‫שורש לכל התחתונים‪ .‬אך זהו דבר שאינו נוגע אלא לא״א‪ ,‬אלא שעם‬
‫כל זה הוא מתגלה בהתפשטות הוה של השערות עצמן‪ ,‬אך לא להגיע‬
‫למטה‪ .‬ופירוש הדבר‪ ,‬כי יש בשערות ב׳ דברים ‪ :‬א׳ התפשטות השערות‬
‫עצמם‪ ,‬וב׳ האור שבתוך השערות‪ .‬והתפשטות השערות הוא לפי בחינת א׳׳א‪,‬‬
‫כי הלא הם מהמוח שבפנים שהוא בוקע דוצא‪ ,‬ועל כן מתפשטים הדברים‬
‫לפי בחינותיהם‪ ,‬שהם הכחות הנכללין בו‪ .‬אבל אץ זה כדי להגיע‬
‫אל התחתונים‪ ,‬אלא מה שימשך בתוכם כשיעור דראד להם‪ ,‬הוא יגיע‬
‫להם‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬שהעולמות הם סתומים וגנתים ולית ד ‪T‬ע לון בר‬
‫איהו‪ .‬כי באמת הצינורות נעשים בסדר ובבחינה אחת‪ ,‬והשפע הנמשך בהם‬

‫‪ . 10‬בנ׳׳א! בבחי׳ הקדוש שהוא מקבל מסוד קדש‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קנ‬
‫יהיה בבחינה אחרת‪ .‬ועם כל זה אפילו זה הערך‪ ,‬להיות הצינורות בסדר‬
‫הזה והשפע בסדר אחר‪ ,‬פועל פעולה מיוחדת בעניני ההנהגה‪.‬‬
‫והנה השפע הזה נמשך רק מן הח״ס דבתר כותלא‪ .‬כי השערות‬
‫הם תלויין בגלגלתא‪ ,‬והשפע בא מן הח״ס שתחת הגלגלתא והקרום‪,‬‬
‫מה שראוי לבוא לתקן המוח של הז״א‪ ,‬שבסוד החכמה עצמה כנ״ל‬
‫מתפשט לל״ב נתיבות החכמה‪ .‬וז״ש‪ :‬ובכל נימא ונימא אית מבוע וכד‪,‬‬
‫ואינו אומר‪ :‬וכל נימא ונימא איהו מבועא‪ ,‬שאז היה ר״ל שבח״ס עצמה‬
‫היו נמצאים אלה המבועין לצורך הנימין‪ .‬אלא אמר‪ :‬ובכל נימא ונימא‬
‫וכר‪ ,‬וזה נמשך מאחר כותלא שאמר פה גם כן‪ .‬חהו ממש ענץ הגומא‬
‫שאמרו רז״ל‪ :‬שיש לכל שיער ושיער )בבא בתרא טז‪.(.‬‬
‫ואפרש לך עתה הסדר איך נעשין אלה השערות‪ .‬הנה זה ההפרש‬
‫בין האור היוצא בסוד השערות ובין הבוקע דרך הנקבים‪ .‬שאותו האור‬
‫של הנקבים הוא בוקע ממש את החיצוניות דוצא ל ח ח‪ ,‬ואץ שום‬
‫דבר שילבוש אותו‪ .‬אבל היוצא דרך השערות אינו כך‪ ,‬אלא העור עצמו‬
‫במהותו הוא עשוי נקבים דקים ונקראים חרכים‪ ,‬שהוא כמו חרכים‬
‫בכותל‪ .‬ובהתפשט בו האור הפנימי הוא יוצא דרך הנקבים הדקים האלה‪,‬‬
‫ואז נמשך לחוץ מן החיצוניות עצמו עליו‪ ,‬בסוד הב״ן שהוא הגליפו‬
‫כנ״ל‪ ,‬ונעשים השערות‪.‬‬
‫והנה הח״ס כדי לעשות השערות האלה‪ ,‬אינה צריכה לבקוע שום דבר‬
‫בקיעה ממש‪ ,‬ועצם הגלגלתא עצמו נשאר בחזקו‪ .‬אלא שאין טבעו מונע‬
‫שלא תצא אתה הארה מן הח״ס אף על פי שהיא נעלמת בו‪ ,‬אלא‬
‫יוצא הארה ממנו‪ .‬ואעפ״כ נקרא כמו בוקע‪ ,‬אבל באמת אינה בקיעה‬
‫גמורה‪ .‬ובהגיע אל סוד העור שלמעלה מן העצם‪ ,‬והיא מתקבצת בו‬
‫במקומות רבים‪ ,‬ובמקום שיתקבץ חלק מן ההארה הזאת באחד הנקבים‬
‫שכבר יש בעור מוכנים לזה הדבר נשאר אותו האור כמו מעץ קטן‪,‬‬
‫ומקומו בעור נקרא גומא‪ ,‬ומן המעץ הזה מתפשט דוצא השער‪ .‬ונמצא‬
‫שראשית הנימא הוא המעין‪ ,‬ואינו בח״ס אלא בתחלת הנימא‪ ,‬אבל הוא‬
‫נעשה מן ההארה של הח״ס היוצא בלא בקיעה‪ .‬ולכן אמר‪ :‬ובכל נימא‬
‫ונימא אית מבוע וכר‪ .‬והנה זה המבוע מאיר ממקומו בתחלה‪ ,‬ואז נמשך‬
‫עוד ומתארך ונעשה השער‪.‬‬
‫ואומר לך מה חילוק יש בין‪ :‬להיט ובץ נהיר‪ .‬כי האורות מתפשטץ‬
‫בדרכים שינים לפי הענץ הצריך להם‪ .‬והנה בעמוד המאורות במקום‬
‫אחד‪ ,‬שאינם מתפשטים יותר למטה‪ ,‬אבל מתגלים כחותיהם שם במקומם‪,‬‬
‫קנא‬ ‫אדיר גמרום‬
‫זה נקרא התלהטות‪ .‬והוא ממש כמו האש המתחזק ומוציא הלהבה‪,‬‬
‫אבל אין זה ירידה למטה‪ ,‬אלא אדרבה הוא תלוי‪ ,‬ותנועתו כלפי מעלה‬
‫כתנועת האש‪ .‬פירוש — כי ודאי האש יש בו כח המחזיקו למעלה‬
‫שלא ירד‪ ,‬והוא אהבה ממנו אל הגלגל‪ ,‬והגלגל ממשיך אותו‪ .‬כך כל‬
‫האורות המתלהטים‪ ,‬תנועתם אל השורש‪ ,‬שאינם מתפשטים אל הענפים‬
‫היותר תחתונים‪ .‬אך בעמדם להאיר למטה‪ ,‬אז נקרא‪ :‬נהיר‪ .‬ובהתמשך‬
‫המאור עצמו למטה‪ ,‬זהו נקרא; נגיד‪ .‬והנה בבחינת השערות עצמן‬
‫אמר‪ :‬להיט‪ ,‬כי זהו התפשטות גילוי כח השערות‪ .‬אבל אין ההתפשטות‬
‫הזה התארכות יותר‪ ,‬אלא גילד כחותיהם והתנועה אל השורש‪ ,‬יען אינז‬
‫מתארך עוד‪ .‬אבל באור הנמשך בתוכם מן הח״ס כנ״ל‪ ,‬אמר‪ :‬נהיר‬
‫ונגיד‪ ,‬כי בהיותו במקומו בסוד גומא כנ״ל‪ ,‬אז‪ :‬נהיר‪ ,‬ובהתמשכו באורך‬
‫להגיע למטה אז‪ :‬נגיד‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬ונג ‪ T‬בהאי נימא לנימץ דו״א וכד‪ .‬והענין‪ ,‬כי אף על‬
‫פי שאין השערות מגיעין אלא עד דאשי כתפד כדלקמן‪ ,‬הנה האורות האלה‬
‫מקום נפילתם הוא דוקא בנימין של הז״א‪ ,‬ומשם נכנסץ לפנים אל‬
‫המוח‪ .‬ומה שהיא בסוד חכמה‪ ,‬כנ״ל שכל המוחין הם נקראים חכמה‬
‫והבינה בלב‪ ,‬הנה מקבל מן השורש הזה‪ ,‬ואז נתפשט הוא עצמו לל״ב‬
‫נתיבות כנ״ל בסוד יו״ד‪ .‬וכבר פירשתי לך סוד הענין הזה‪ ,‬כי דרך‬
‫הדיקנא נמשך התפשטות הח״ס ועושה המוחץ"‪ .‬אך מן השערות נמשך‬
‫אור מן השורש עצמו‪ ,‬בלא התפשטות בהדרגה כמו אותם של הדיקנא‪ ,‬אלא‬
‫בכח הח״ם‪ ,‬חה עושה לו התפשטות של הל״ב הזה‪ .‬כי באמת זה‬
‫הענין היה סתום בח״ס‪ ,‬ומתגלה למטה‪ .‬חה סוד א שהוא י״ו למעלה‬
‫י״ו למטה שהוא ל״ב‪ .‬והם כללות הכ״ב אתוון ועשר אמירין שמהם‬
‫כל הבנץ‪ .‬ובזה הסוד מתפשט המוח עצמו בהתפשטותו בסוד היו״ד כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו זאת הא׳ שאמרנו‪ ,‬שרשום בח״ס ומתגלית למטה בחכמה דז״א‪.‬‬
‫אך בסוד הנימין האלה היא נרמזת גם כן‪ ,‬כי השתי חכמות נקשרות על ידי‬
‫הנימץ‪ ,‬בסוד‪ :‬חכמות ב ח ח תרונה )משלי א‪ ,‬כ(‪ ,‬והם ב׳ יודי״ן והנימין‬
‫הם ו׳ באמצע‪ ,‬הרי א׳‪.‬‬
‫ותליין וכו׳‪ .‬וזה כי יש צינורות‬ ‫ואמר‪ :‬וכל קוצא וקוצא מתלהטן‬
‫לזה‪ .‬דש אחרים שהם תלדץ‬ ‫מהלכץ ממאור למאור‪ ,‬ומחוברים מזה‬
‫כמו אלה הקוצץ‪ .‬ובאמת הם‬ ‫ועומדים ואינם מגיעים אל מאור אחר‪,‬‬
‫שהוא המבוע שהזכרנו‪ .‬ולכן‬ ‫נשארין תלויין בכח השורש המחזיקן‪,‬‬

‫‪ . 11‬עי׳ קל״ח פתח ק׳׳ה‪ ,‬ח׳׳א‪ .‬א'‪,‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קנב‬
‫בסופם אינם מתפשטים עד למטה‪ ,‬אלא מתלהטין‪ ,‬שהיא התנועה אל‬
‫השורש כנ״ל‪ ,‬ואז נשארין תלויין‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬מתתקנן בתקונא יאה בתקונא שפירא‪ .‬דע כי סדר‬
‫הקוצות האלה נמשך הכל מן המתקלא שהוא חיבור מ״ה וב״ן‪ ,‬וזה מסדר‬
‫הסדרים באותו סדר הצריך להנהגה‪ .‬אמנם זה מה שצריך תמיד להבחין‬
‫בענין המאורות תמיד‪ :‬חלקיהם והרכבותיהם‪ .‬והנה ודאי שהמאציל היה‬
‫יכול לעשות כנגד כל כך הרכבות שיש בעשר ספירות‪ ,‬כל כך חלקים‬
‫נפרדים‪ ,‬והיתה ההנהגה בהם גם כן כך‪ ,‬אלא שהיה ריבוי בריות‪ .‬ועכשיו‬
‫הנה האציל העשר ספירות לבר‪ ,‬וכח הצירוף וההרכבה מצרף כל בריות‬
‫העולם‪ ,‬והבן מאד הענין הזה‪ .‬והנה כח ההרכבה עושה שיולד דבר מדבר‪,‬‬
‫ובמסיבות גדולות ילכו הדברים‪ .‬והוא תוקף הנהגת המאציל את עולמו‬
‫בתחבולותיו העמוקות‪ ,‬מששת ימי בראשית ועד הסוף‪ .‬והנה הסדרים‬
‫עצמן שרשי הפעולות שבהנהגה‪ ,‬הם נגזרים ועומדים‪ ,‬תהו נקרא‪ :‬טוב‬
‫דפה‪ ,‬שהוא מה שצריך לכל ההנהגה‪ .‬אבל ההרכבה המוציא דבר מדבר‪,‬‬
‫ולפעמים דבר מדבר שהוא רחוק ממנו הרבה‪ ,‬והתולדה הוא חידוש‬
‫גדול‪ ,‬זה נקרא‪ :‬נעים‪ .‬כי באמת הוא נועם ההנהגה‪ ,‬המולידה השמחה‬
‫הרבה בנשמה המשגת‪ ,‬וזה פשוט‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה היטב החילוק שיש בין שערות הז״א ובין שערות‬
‫הא״א‪ .‬כי באמת השערות של ז״א הם מסובכין‪ ,‬והשערות של א״א אינם‬
‫כך‪ .‬והענין‪ ,‬כי הז״א עומד דוקא להנהגה‪ ,‬וההנהגה היא כך מורכבת‪,‬‬
‫תהו ענין הסתבכות‪ .‬אבל א״א אינו עשוי לזה‪ ,‬אלא להגדיל כח החסד‬
‫בהנהגה‪ ,‬ואז ישקיף אל כל החלקים של המאורות הנמצאים‪ .‬וכל אחד מהן‬
‫בפני עצמו יחזיקהו בחסד‪ ,‬כי אם חסד הוא ירבה כחו‪ ,‬ואם דין ימתיקהו‬
‫ממש‪ .‬וזהו דוקא פעולת הא״א בהנהגה‪ .‬ועל כן אין כאן הסתבכות‪ ,‬כי מה‬
‫שמורכבת למטה‪ ,‬הוא נפרד למעלה‪ ,‬כל חלק בפני עצמו להתמתק בחסד‪.‬‬
‫אמנם זה פשוט‪ ,‬כי אעפ״כ הנה כל מה שימצא למטה צריך שיתמתק למעלה‪,‬‬
‫והיינו אף לפי ההרכבות עצמן‪ ,‬כי על כן התיקון צריך שיהיה לפי בחינת‬
‫ההרכבות‪ ,‬אלא שכל דבר יעמוד בפני עצמו לפי מציאותו בסוד ההרכבות‪.‬‬
‫ונמצא זה התיקון‪ :‬יאה‪ ,‬בסוד הסדרים עצמו של ההנהגה‪ .‬והוא‪ :‬שפירא‬
‫גם כן‪ ,‬בסוד נועם ההנהגה העומד בסוד ההרכבות‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬מחפיין על גולגלתא‪ .‬תהו ענין אחר הנמצא בשערות‪ ,‬כי‬
‫זהו כלל‪ ,‬שהמאורות עושין פעולות רבות לפי רבד בחינות הנמצאות‬
‫בהם‪ .‬והשערות יש בהם בחינת המשכת השפע לז״א כנ״ל‪ ,‬ד ש עוד בהם‬
‫קנג‬ ‫אדיר במרום‬
‫בחינה אהדת‪ ,‬והיא היות לבוש אל הגלגלתא‪ .‬ואומד לך פה סוד גדול‪,‬‬
‫והוא מה שנאמד בשאול המלך‪ :‬המלבישכן שני עם עדנים )שמואל ב‬
‫א‪ ,‬כד(‪ ,‬והוא סוד הפסוק‪ :‬לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיד הקדש‬
‫)ישעיה נב‪ ,‬א(‪ .‬ודע כי הלבושים נמצאים אל הנוקבא מצד הזכר‪,‬‬
‫וזהו הכבוד הגדול שלה‪ .‬ואומר לך עתה ענין זה מהו‪ .‬כי כלל גדול‬
‫הוא שכל ענף מכסה עץ שרשו‪ ,‬וסוד הענין הוא‪ :‬עטרת זקנים בני‬
‫בנים )משלי יז‪ ,‬ו(‪ .‬וזה כי שלימות המוליד הוא בהולידו‪ ,‬ואז תולדתו‬
‫היא שבחו‪ ,‬והוא מנהיג על ידו‪ ,‬כי לכן הולידו‪ .‬ונקרא לבוש אל המוליד‪,‬‬
‫כי הוא באמת מתכסה בו‪ .‬והנה על זה הסוד אמרו‪ :‬בכל אדם מתקנא‬
‫‪ p n‬מבנו ותלמידו )סנהדרין קה‪ ,(:‬כי להיותו ענף מתכסה עליו‪ .‬וכך‬
‫הוא בהק המאורות‪ ,‬להיות רוצים בכסד הענף‪ .‬אמנם האמת הוא שהלבוש‬
‫הזה הוא מבחינת הזכר‪ ,‬כי הנקבה מולדת בדמות הזכר‪ .‬והוא סוד‬
‫הדשאים מכסים את הא ‪ ,p‬וזה סוד דש״א ר״ת ד׳יוקנו ש׳ל א׳ביו‪.‬‬
‫וזה סוד‪ :‬בגדי תפארתך‪ ,‬שהבגדים האלה מהזכר הם באים‪ .‬ועל כן נאמר‬
‫על שאול המלך‪ :‬המלבישכן שני עם עדנים‪ .‬וצריך שתדע כי אף על פי‬
‫שאמרנו שהח״ס הולכת אל הנוקבא והגלגלתא ממשיך אל הזכר‪ ,‬אבל‬
‫בבחינה אחרת הנה סוד הח״ס כוללת סוד יו״ד ה״א וא״ו‪ ,‬שה״ס מוחין‬
‫של הזכר‪ ,‬והגלגלתא בסוד נוקבא המקפת את הזכר‪ .‬והח״ס מוציאה‬
‫את השערות להלביש את הגלגלתא בסוד זה של המלבישכן שני עם‬
‫עדנים‪ .‬חהו‪ :‬מחפיין על גולגלתא‪.‬‬
‫והנה יש תיקץ אחר בשערות האלה‪ ,‬והוא התחלקם לפי סדר ההנהגה‬
‫על הגלגלתא‪ .‬ולכן אמר‪ :‬מהאי סטרא ומהאי סטרא על גולגלתא‪.‬‬

‫ואמר עוד‪ :‬ותאנא כל נימא ונימא אקרי משיכא דמבועא וכר‪ .‬והנה‬
‫תבין היטב שאינו אומר‪ :‬כל נימא איהו‪ ,‬אלא‪ :‬אקרי‪ ,‬ואומר לך מהו כונת‬
‫הענין הזה‪ .‬כי הנה השערות נאמר שהם תלויין בגלגלתא‪ ,‬ובאמת הם‬
‫לוקחים גם מן הגלגלתא אתה דבר‪ ,‬אבל עם כל זה אינם נקראים אלא על‬
‫שם המוח‪ .‬והענין‪ ,‬כי האורות של הח״ס יוצאות דרך העצם של הגלגלתא‬
‫כנ״ל‪ ,‬והיא מקבצת במקומות רבים‪ ,‬והקבוצים האלה הם הגומות המוזכרות‬
‫לעיל‪ .‬אבל הגלגלתא נותן בגומות אלה כח חדש שממשיך האורות‬
‫ל ח ח‪ ,‬והוא הנימא‪ .‬ובאמת אפילו זה הכח הוא מבחינת הח״ס עצמה‪,‬‬
‫כי בהיות הכתרא והמוחא מתחברים בסוד זו״ן הם נכללץ זה בזה‪ ,‬והכת‬
‫של הח״ס הנכלל בכתרא‪ ,‬זהו המתפשט במבועא ועושה הנימא‪ .‬ונמצא‬
‫כי כל ענץ הנימץ באין מח״ס‪ ,‬ואץ חלק לכתרא אלא להיותם תלדים‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קנד‬

‫בוג׳‪ .‬נמצא דרך יציאת השערות האלה‪ ,‬זהו הארת הח״ס היוצאת ומתפשטת‬
‫דרך עצם הגלגלתא‪ ,‬ומתקבצת במקומות רבים ונעשים מבועות‪ .‬ואור‬
‫מן העור של הגלגלתא עצמה מאיר בזה המבוע‪ ,‬ואז מתפשט המבוע‬
‫ונעשה נימא‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ותאני משערוי דבר נש אשתמודע וכר‪ .‬דע כי הנה אמרנו‬
‫שבזה הגלגלתא תלויים אלף אלפים רבוא שערות‪ ,‬והשערות האלה הם כולם‬
‫רחמים‪ ,‬ויש כמה מיני רחמים‪ ,‬וכן בז״א השערות הם דין‪ ,‬ויש כמה מיני‬
‫דינים‪ .‬והשערות הם בכמה מיני צורות‪ ,‬נוטים לכמה מיני צדדים‪ ,‬וכפי‬
‫־‬ ‫צורתם כך הם מורים על מזג האדם‪.‬‬
‫ובאמת זמן גילוי הסימן הזה הם אחר ארבעים שנה‪ .‬חה נמשך‬
‫מדרכי ההארות למעלה‪ .‬כי הנה אמרו רז״ל‪ :‬בן ארבעים לבינה )אבות ה‪,‬‬
‫כא(‪ ,‬והמשנה ההיא מבארת כל עניני האדם לפי סדר השנים הנמשך‬
‫מן המאורותנ׳‪ .‬ופעולת הבינה אינה מתגלית היטב אלא אחר ארבעים‬
‫שנה‪ ,‬ואז נשלם ענין השערות‪ .‬והוא כי השערות יוצאץ מן המוחין‬
‫כנ״ל‪ ,‬ממה שהיא נותנת בז״א‪ .‬ועוד כבר שמעת איך השערות של‬
‫הפרצוף תחתון‪ ,‬נמשך מן היסוד של הפרצוף עליון‪ .‬ונמצא שהשערות‬
‫של ז״א הם באים מאימא‪ ,‬ובגילוי אימא בפעולותיה אז נשלם ענין‬
‫השערות היטב‪,‬‬
‫אמנם כלל זה צריך שתדע‪ ,‬שאף על פי שאנו מחלקים דברים‬
‫אלה לפי סדרי זמנים‪ ,‬אפשר להם להיות בלא סדר זה‪ ,‬אלא שהסדר‬
‫הכללי הוא כך לפי מציאות אילן הספירות‪ ,‬אבל מקדימין ומאחרין לפי‬
‫הרכבות פרטיות לשרשי הנשמה‪ ,‬או לאמה פרט מן ההנהגה‪ .‬ועל כן אפילו‬
‫שיהיה האדם נער יכול להיות שלם בכל עניני שערותיו‪ ,‬וזה יהיה נמשך‬
‫מפני שהקדים גילוי הבינה בו‪ ,‬ויכול להיות נשפע מזגו מהן‪ .‬וזהו שאמר‪:‬‬
‫ואפילו כד איהו עולם בשעריה ובדיקניה ובגביני עינוי‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬קוצין דשערי תליץ בתקונוי ובו׳‪ .‬ואלה הקוצץ עושין‬
‫פעולה גדולה לצורך ההנהגה‪ .‬דע כי שני ראשי הכתפים דא״א‪ ,‬מהם הדעת‬
‫נעשה בז״א‪ .‬אך כל הכתפים מתלבשין באו״א והאור נמשך בתוכם‪ ,‬ואחר‬
‫כך נעשה מהם המוחין חו״ב דז״א‪ .‬והאמת כי דעת דא״א הוא עומד‬
‫כאן בין הכתפים‪ ,‬ועל כן מכחו נמשכץ הקוצץ האלה בכל תקוניהם עד‬
‫כנגדו‪ ,‬דהיינו עד בין הכתפים‪ ,‬ואז מתפשט הארה בכל הכתפים‪.‬‬

‫‪ . 12‬עי׳ להלן עם׳ קע״ח‪.‬‬

‫‪ . 13‬עי שער מאמרי ח׳׳ל‪ ,‬אבות‪ ,‬בן חמש שנים למקרא )דף י״ז ע״א(‪.‬‬
‫קנ ה‬ ‫אדיר במרום‬
‫ותראה המשך הדברים האלה היכן הם הולכין‪ .‬הנה מוח הרעת ממשיך‬
‫הקוצין בכל כחותם למטה כנגדו‪ ,‬ואז מקבלים זה האור הגדול ראשי‬
‫הכתפים‪ ,‬שמהם יעשה הדעת בז״א‪ ,‬והם נקשרים בקוצץ האלה בכח ההארה‬
‫הזאת‪ ,‬עד שאחר כך אפילו בז״א עצמו יוכלו להמשיך אור הנימין האלה‪.‬‬
‫אמנם כבר שמעת איך מן האור הזה נמשך בכל הכתפים‪ ,‬אלא שהעיקר הוא‬
‫עד ראשי הכתפים וממנו מתפשט בכל הכתפים‪ .‬ועל כן גם למטה ימשך‬
‫הכח הזה אליו‪ ,‬אבל מכחו יקבלו הארה גם שאר ב׳ המוחין חו״ב‪,‬‬
‫ואז יוכלו לבקוע במצח ז״א ולצאת ל ח ^ בסוד תפילין‪ ,‬וגם יחזרו‬
‫לאחור ויעשה הקשר בעורף‪ ,‬וכל זה הענין הוא סוד גדול מאד‪ .‬הנה‬
‫כל מאור למטה‪ ,‬לפי פעולותיו צריך שיהיה לו שורש בא״א‪ ,‬להיות‬
‫נמתק ונשגב מן הס״א^׳‪ .‬והנה העורף בז״א הוא מקום יניקת הס״א‪ ,‬ושם‬
‫צריך שיהיה לו שרש בא״א להיות שם צריך שיהיה הכפיה לה‪ ,‬והוא‬
‫באמת סוד‪ :‬ידך בעורף אויביך )בראשית מט‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך זה הענין היטב‪ ,‬כי בתחלה יש הראש והוא עגול‪,‬‬
‫שאין חילוק בין צד לצד‪ ,‬ועל כן אין שם פנים ולא אחור‪ ,‬אלא הכל שזה‪,‬‬
‫והאורות יוצאץ דרך השערות‪ .‬אבל אחר כך מתחילין הדברים להתפשט‬
‫בדרך פנים ואחור‪ ,‬כי הפנים הוא המקום ששם האורות נמשכים ומאירים‪,‬‬
‫והאחור הוא המקום שאין האורות מאירים‪ ,‬וכך הם פנים ועורף‪ .‬והס״א אינה‬
‫יכולה לאחת בפנים כלל אלא באחור‪ .‬ועל כן למטה בעורף יש יניקת הס״א‬
‫כנ״ל‪ ,‬כי הוא המקום הראשון שהיא יכולה להתחזק‪ ,‬ומשם היא מתגברת‬
‫לינק אחר כך במקומות אחרים שהיא יונקת‪ .‬אך בא״א ודאי אינה יונקת‪,‬‬
‫אלא צריך לחנשות שם תיקונים לצורך מה שיהיה למטה‪ .‬והתיקץ הזה‬
‫יהיה לעשות שגם בעורף יהיה בחינת פנים‪ ,‬פירוש‪ :‬המשכת האורות‪,‬‬
‫שכיון שהוא כך אי אפשר לס״א לאחת בלל‪ .‬אך אם נאמר שיוצאין‬
‫אורות מן העורף כמו שיוצאין מן הראש ושיצאו מהם שערות‪ ,‬הנה לא‬
‫יהיה עוד עורף כי לא יהיה האחור‪ ,‬וצריך שימצא אחור‪ .‬רק התיקון יהיה‬
‫שהשערות עצמן של הראש יהיו נמשכין למטה ומכסים על העורף‪ ,‬והשערות‬
‫הם בחינת ההשפעה‪ .‬ובאמת הדעת ממשיכם למטה כנ״ל‪ ,‬ושם הם מוציאים‬
‫הארה שלהם‪ .‬ונמצא שהעורף הוא אחור‪ ,‬ואעפ״כ הוא מכוסה בבחינה‬
‫של פנים‪ ,‬והס״א צריכה להתרחק‪ .‬תהו הקשר שנעשה‪ ,‬שסוף השערות‬
‫מתקשרים בריש הכתפים‪ ,‬זה גורם שיאירו הקוצץ האלה גם בז״א בדעת‬
‫שלו‪ ,‬והוא מכה בעורף והאור נכנם לפנים בדעת שהוא הנקשר בו בא״א‪.‬‬

‫‪9 . 14‬י׳ קל״ח פתח נ״ז‪ ,‬ח״ב‪ ,‬א׳‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קנו‬

‫אבל נמשך גם כן בחו״ב כמו שנמשך גם למעלה בכתפין עצמן‪ .‬ואז‬

‫הם בוקעים המצח ויוצאין לחוץ‪ ,‬ובקיעה זו עשויה להחזיק כח‬
‫הקרושה הרבה‪ ,‬והוא ענין‪ :‬וראו כל עמי הא ‪ p‬כי שם ה׳ נקרא וכו׳‬
‫)רברים כח‪ ,‬י(‪ .‬וכן תראה בגמרא שאמרו; הני תפלין דמרי עלמא‬
‫מה כתיב בהו )ברכות ו‪ ,(.‬ואמרו שכתוב שם שבחם של ישראל‪ .‬כי‬
‫באמת זהו פעולה גדולה לכח הקדושה‪ .‬ואז הבחינה הזאת חחרת עוד‬
‫לעורף לכפותה‪ ,‬וזהו בחינת קשר של תפילין שהוא ד׳‪ ,‬בסוד ד׳ דיחודא‬
‫ובכח זה מכפה את הס״א‪.‬‬
‫ובאמת כי כלהו כתיב באדרעי )שם(‪ ,‬כי תפילין של יד הם סוף‬
‫התפילין של ראש‪ ,‬ושם הקשר הוא יו״ד‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬ירך בעורף‬
‫אויביך )בראשית מט‪ ,‬ח(‪ ,‬כי התפילין דיר הם תפילין דראש בנוקבא‪.‬‬
‫ונמצא זה הכח לכפות הס״א‪ ,‬בכח היו״ד והדל״ת האלה‪ .‬והאמת בי הס״א‬
‫אינה יכולה להדבק באור המגולה‪ ,‬כי היא אינה מתאחזת אלא בכלים שהם‬
‫בסוד הרשימה‪ ,‬אך באור שהוא עצמות אין להם שייכות כלל‪ .‬אלא שמתוך‬
‫הכלים יכולים לינק מעט מן האור שבהם‪ .‬אך האורות המקיפים ח ח‬
‫לכלים‪ ,‬כחם גדול ואינה יכולה הס״א להתאחז בם כלל‪ .‬כל שכן אלה‬
‫שהם באים בכח הארת השורש שלהם דהיינו הח״ס‪ ,‬שודאי הקליפות‬
‫נשברים מפניהם‪ ,‬ושם מתחזקין הדברים בסוד שורש ישראל וזהו כחם‬
‫הגדול‪ .‬וזהו ממש‪ :‬כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך‪ .‬והנה הקשר‬
‫היוצא לאחור הוא ממתק העורף כנ״ל‪ ,‬שהוא האחור הראשון שבפרצוף‬
‫שמשם תלוין כל שאר האחוריים‪ .‬וזה צריך מאד שיהיה ממותק‪ ,‬שכיון‬
‫שהוא נמתק‪ ,‬כל שאר האחורים ממילא נשארים כפויים‪ ,‬כיון שראשם כפד‪.‬‬
‫אך אינו די זה למתקן לגמרי‪ ,‬כי כל זה למעלה בראשית העורף‪ .‬אך העורף‬
‫כלו אין הכפייתו אלא בכח השערות המכסים עליו כנ״ל‪ ,‬וכך צריך שיהיה‬
‫למעלה כדי שיהיה כן למטה‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין; כי פנו אלי עורף ולא פנים )ירמיה ב‪ ,‬כז(‪ ,‬שהוא‬
‫סוד גדול מאד‪ .‬ותראה שזה כפל הוא‪ :‬עורף ולא פנים‪ .‬אמנם הענין‬
‫הוא‪ .‬כי בני האדם למטה צריכין ללכת בדרכי האורות דוקא כי כן‬
‫נבראו‪ ,‬והוא סוד‪ :‬והלכת בדרכיו )דברים כח‪ ,‬ט(‪ .‬והנה צריך שתדע‪,‬‬
‫כי הפרצופים למעלה צריכים להסתכל זה בזה פנים בפנים‪ .‬והנה א״א‬
‫וז״א הם עומדים זה בפני זה‪ ,‬פירוש אחורי ז״א בפני א״א כאדם‬
‫ננס העומד בפני אדם גדול‪ .‬וגם לפני או״א הוא עומד כך‪ ,‬אלא מכיון‬
‫שהוא מתחיל למטה מהם‪ ,‬לא נאמר שפניהם נגד אחוריו‪ ,‬כי אינם‬
‫קנז‬ ‫אדיר במרום‬
‫מסתכלים אלא מלמעלה‪ .‬והוא כאלו כופפים ראשם להביט בפניו‪ .‬ולפעמים‬
‫הוא מגביה ראשו ועיניו ומסתכל בם‪.‬‬
‫ואמנם צריך שתדע בזה סוד גדול‪ ,‬כי באמת הימין של אריך ושל אימא‬
‫הם הימין של הז״א‪ ,‬ושמאלם הוא שמאלו‪ .‬אמנם כבר ידעת‪ ,‬שרק‬
‫אחורי העליון הם המוחץ בתחתץ‪ .‬ובאמת האחוריים האלה הם מלכות‬
‫העומדת אחור באחור עם הנה״י‪ ,‬שלפי זה היה צריך הז״א להיות‬
‫ממש אחור באחור עם אימא כשיהיה לו המוחין‪ ,‬חה אי אפשר להיות‬
‫ודאי‪ .‬אמנם הענין הוא‪ ,‬כי אלה האחורים כשנעשין מוחין בז״א אינם‬
‫נחשבין עוד לאימא‪ ,‬כי הרי לה נעשים נה״י חדשים‪ .‬ולכן הוא מתחלה‬
‫מקבל אלה האחוריים כמו שהן‪ ,‬ואחר כך כשנגמרו ליכנס בו הנה הוא‬
‫נמשך להכניסן במקומו‪ ,‬כי באמת אינם נחשבין עוד לאחורי אימא‪ .‬ובזה‬
‫תבין באמת למה מיד כשיצא ז״א מן העיבור אנו חושבין אותו ליניקה‪,‬‬
‫ובהשלים הכ״ד חדש של היניקה אין אנו חושבין מ ‪ T‬בחינת גדלות‪,‬‬
‫אלא עד סוף י״ג שנה ויום א׳י'‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי עד שהוא לוקח‬
‫המוחין האלו‪ ,‬הנה איננו במקומו כי הולך אחורי אימא “ ‪ .‬אבל כשנשלמו‬
‫המוחין להכנס בו ונשלמו להעשות נ״ה חרשים לאי׳‪ ,‬אז הוא בא במקומו‬
‫— לפנים‪ ,‬ואז הוא בחינת גדלות ולא קודם לכן והבן היטב‪.‬‬
‫ועיקר הדבר הוא‪ ,‬שבזמן העיבור והיניקה ז״א צריך לאי׳‪ ,‬ואינו נחשב‬
‫לעצמו אלא לאחורים שלה לבד‪ .‬כי בעיבור הוא בסוד‪ :‬עובר ירך אמו‬
‫)גיטין כג‪ ,(:‬וביניקה הוא בסוד‪ :‬יפרוש כנפיו יקחהו וכו׳)דברים לב‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫וכן כל זמן שהוא לוקח האחורים האלה לבד אינו נקרא גדלות‪ ,‬כי‬
‫כאמת הוא צריך לאמו ונחשב אחוריה‪ .‬אבל כשגשלמו אלה ליכגס‪ ,‬אז‬
‫מיד נעשים נ״ה חדשים לאי׳‪ ,‬ואלו נחשבים מבחינת ז״א עצמו‪ ,‬ונקרא‬
‫שהוא גדול שאינו צריך לה עוד‪ ,‬ועומד במצב הראוי אחוריו נגד פניה‪.‬‬
‫ועל כן לא נמצא לא ענין גה״י חדשים ולא ענין הי״ג שנה ויום אחד‬
‫כעיבור ויניקה‪ ,‬אף על פי שגם בהם יש מוחין ודאי‪ .‬אלא שכל זמן שהוא‬
‫נחשב רק אחורי אימא אין צריך לכל זה‪ ,‬ואנו אץ מזכירים אלא התיקונים‬
‫הנעשים בו בעצם‪ ,‬שהם ירחי העיבור והיניקה‪ .‬אבל מוחי הגדלות הם אותן‬
‫שיחשבו לו‪ ,‬וכשקבלם אין נקרא שצריך עוד לאמו‪ ,‬ולכן המנץ עומד לפי‬
‫’‬ ‫חשבונם כנ״ל‪.‬‬

‫‪ . is‬עי׳ קל״ח פתח קכ״א‪ ,‬ח״א‪ ,‬ד׳‪.‬‬

‫‪ . 16‬משנה מקומו הרגיל שהוא אחוריו בפני אי׳‪ ,‬ועומד פנע כאח׳ אי׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קנ ח‬

‫והנה שמעת עד כה ששני זמנים יש לו לז״א‪ ,‬א׳ — בקבלו המוחין שאז‬

‫פניו הוא בפני המלכות שאחורי אי׳‪ ,‬ונמצאים פניו אחורי אי׳‪ .‬והב׳ — אחר‬
‫שקיבל המוחין דנעשו נה״י חדשים לאי׳‪ ,‬שאז אחוריו לפני אי׳‪ .‬וצריך לדעת‬
‫מי המקיים הפנים האלה אל זה הצד‪ .‬כי הלא בהיותו מקבל האחורים של אי׳‬
‫שהם אחור באחור עם אי׳‪ ,‬הנה ראוי להפך גם הוא כך שיקבל הימין בימינו‬
‫והשמאל בשמאלו‪ ,‬ולמה ישארו הפנים לצד האחר שהוא צריך לקבל‬
‫השמאל בימינו והימין בשמאלו‪ .‬אך האמת כי על ידי הארת פני הא״א דרך‬
‫למטה‪ ,‬מתקיימת הפנים של ז״א לאותו הצד תמיד‪ .‬ולכן אף על פי‬
‫שיקבל המוחין מן האחורים האלה‪ ,‬הנה יש הארת הא״א שמתגברת עליו‬
‫ומכריחו לפנות אליה‪.‬‬
‫ונמצא לפי זה שהז״א יש בו ב׳ פנים וב׳ אחורים‪ .‬פירוש — כי‬
‫החיצוניות שלו דהיינו הכלים שלו‪ ,‬פניהם לצד האחד דהיינו לצד‬
‫א״א‪ ,‬והאחורים להיפך‪ .‬והפנימיות שלו שהם כלי המוחץ דהיינו נה״י‬
‫דאי׳‪ ,‬פניהם לצד האחור של ז״א ואחוריהם לצד פניו‪ .‬ונמצא שלא יש עורף‬
‫שאין שם פנים‪ ,‬וזהו תיקון גדול באמת לעורף עצמו‪ ,‬שיש שם גם‬
‫כן בחינת פנים‪ .‬וזהו ענין העושה שלום‪ ,‬שנותנים שלום לשמאל ואחר‬
‫כך לימיך׳‪ .‬והוא כי כבר הודעתיך איך יש בחינת מוחין בנשמה עצמה‬
‫מאחורי המלכות‪ ,‬והיינו ממלכות שבה העומדת באחורים‪ .‬ובבחינה זו‬
‫אנו מקבלים השמאל בימין והימין בשמאל‪ .‬ועושה שלום אנו אומרים‬
‫לפי בחינה זו הנמשכת בפנימיותינו‪ .‬ובענינים אחרים יהיה הכונה מבחינת‬
‫מצב הפרצופים בסוד גדלות ז״א‪ ,‬שאז הימין והשמאל של העליון והתחתון‬
‫שם שוים‪.‬‬
‫והנה בזה יתיישב סתירה א׳ הנמצאת בדברי הזוהר‪ ,‬בר״מ פ׳ פנחס‬
‫)דף רכ״ח ע״ב( שאומר וז׳׳ל‪ :‬רצועתהון אמאי אינון עד לבא לשמאלא‬
‫וכו׳‪ ,‬ובהקדמת התקונים אומר‪ :‬ת ‪ p‬רצועין נצח והוד וכו׳‪ .‬ובזה נתרצה‬
‫הקושיא זאת‪ ,‬שבמקום אחד מדבר לפי בחינת המניח התפילין שהוא הז׳׳א‪.‬‬
‫ובמקום אחד אומר לפי בחינת התפילץ עצמן שהן מאי׳‪ ,‬כי באי׳ כלי המוחין‬
‫הם הפוכין נגד כלי הז״אי'‪.‬‬
‫וגם תבין בזה ענין אחר‪ ,‬כי כל מקבל מוחין מקבל בדרך זה‬
‫וגם הנוקבא דז׳׳א כך היא מקבלת ממנו‪ .‬ונמצא שבתחלה מתפשטין‬

‫‪ . 17‬ע״ע קיצור הכונות‪ ,‬ענץ עושה שלום‪.‬‬

‫‪ . 18‬וכ״ה הביאור בשערי מאמרי רשב׳׳י בתחלתו‪.‬‬
‫קנ ט‬ ‫אדיר במרום‬
‫המוחין במלכות דז״א‪ ,‬ובהיותה עולה להיות אחורי הנה״י הנה עולה אחור‬
‫באחור‪ ,‬ואז הנצח שלה במקום הוד שלו‪ ,‬וכשהנוקבא מקבלת המוחין‬
‫מקבלת על דרך זה‪ .‬נמצא שכיון שבאים להתפשט בנוקבא‪ ,‬יהיה בלאה‬
‫המקבלת מאחורי הנה״י דישראל‪ ,‬או ברחל המקבלת מאחורי הנה״י דיעקב‪,‬‬
‫פירוש — ז״א מן החזה ולמטה‪ ,‬הנה הם מהופכים ממה שהם בז״א‪.‬‬
‫ולכן מן הקשר ולמטה הרצועות מתהפכות‪ .‬פירוש — כי שם מתחלת‬
‫לאה ושם מקבלת מאחורי ישראל‪ ,‬ושם נעשה ההיפוך הזה‪ .‬אבל לפי‬
‫בחינת ישראל עצמו לא נמצא זה ההיפך‪ ,‬כי הולכים ביושר‪ ,‬ובהתפשטם‬
‫באחורים האלה שם מתהפכים‪ .‬אך האחורים מגיעים באמת לדעת שהוא‬
‫כתד לאה‪ ,‬כמו הת״ת לדחל‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה למה בעושה שלום — לפי בחינה זאת‪ .‬כי ענין‬
‫עושה שלום הוא‪ ,‬שאחר שהשלמנו התיקון למעלה במקומו באצילות‪ ,‬אנו‬
‫ממשיכים אותו למטה עד עשיה‪ ,‬והוא סוד הג׳ פסיעות לאחור‪ .‬כי בכח‬
‫המוחין האלה שבנשמות הם נקשרים לשרשם ומגיעים הדברים עד הבחינה‬
‫הזאת‪ .‬אמנם כמו שאנו אומרים שיש הדבר הזה בנשמות‪ ,‬הנה יש‬
‫גם כן במלאכים לפי בחינותיהם‪ ,‬כי כל הענין הוא התלבשות המלכות‬
‫בענפים הנפרדים ממנה‪ .‬וזה סוד‪ :‬המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו‬
‫)איוב כה‪ ,‬ב(‪ .‬כי הפנימיות הזה הנכנס בתוכם גורם להם החיבור שלא יפרח‪,‬‬
‫אף על פי שהם הפכיים בסוד חסד ודין‪ .‬וכך ראוי להיות גם למטה בישראל‪,‬‬
‫והוא סוד‪ :‬ה׳ יברך את עמו בשלום )תהלים כט‪ ,‬יא(‪ .‬ועל כן אנו מתפללים‪:‬‬
‫עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו‪ .‬וישראל צריכים תמיד לקחת‬
‫תיקון המלאכים גם כן‪ ,‬ולכן אומחם‪ :‬עושה שלום במרומיו‪ ,‬וממשיכין‬
‫התיקון אל בחינת המוחין האלה שאמרנו‪ ,‬חהו‪ :‬הוא יעשה שלום עלינו‪.‬‬
‫ואשוב אל הענין הראשון‪ ,‬כי הארת הפנים דא״א ממשכת את הז״א‬
‫להיות במצב שהוא פניו לפני א״א עצמו‪ .‬אך אם העונות גורמים אז‬
‫הארה זו נסתרת‪ ,‬והוא סוד‪ :‬אנכי הסתר אסתיר פני )דברים לא‪ ,‬יח(‪,‬‬
‫ואז הז״א חחר לגמח אחור באחור עם אימא והעורף שלו נשאר מגולה‬
‫למטה בלא הארת פנים‪ .‬כי כשהיו כלי אי׳ הפוכים פניהם לאחוריו‪,‬‬
‫אף שהיה עורף הנה היה שם בחינת פנים ואין הס״א יכולה להתאחז‪.‬‬
‫אבל כשלא יש פנים כלל‪ ,‬אז היה כח לס״א הרבה‪ ,‬ולכן הוצרך‬
‫שיהיו השערות מכסין עליו כנ״ל‪ ,‬שיהיה אמה בחינת פנים תמיד והבן‬
‫היטב‪ .‬ואל תקשה‪ ,‬אם היה הז״א אב״א עם אימא הנה לא יכולה הס״א‬
‫להתאחז שם כי האחוחם הם מכוסים‪ ,‬כמו שאנו אומרים בענין זו״ן‬
‫שהם אחור באחור קודם התיקון‪ .‬כי צחך שתדע שאי אפשר לז״א לבוא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ק‪7‬ז‬
‫אב״א עם אי׳‪ ,‬כמו הנוקבא עמו‪ ,‬כי נוקבא היא שרה אליו שהיא חלק‬
‫ממנו‪ ,‬אבל הז״א אינו מקבל המוחין בשוה אל אי׳‪ ,‬אלא מתחתיה‪,‬‬
‫שהאחורים נשפלים ויורדין אליו‪ ,‬ולכן אז היה העורף שלו מגולה‪ .‬ולכן‬
‫הוצרך שיהיו השערות למעלה בא״א‪ ,‬להיות התיקון למטה בז״א‪ ,‬משום‬
‫דכתיב‪ :‬כי פנו אלי עורף ולא פנים )ירמיה ב כז(‪ ,‬כי יש עורף בלא‬
‫פנים כלל‪ .‬וכך הוא למעלה בז״א כמו למטה בנשמות‪ ,‬כי הכל המשך א׳‪,‬‬
‫והוצרכו השערות לתיקון זה‪ .‬וענין זה‪ ,‬כי כפי מצב הפרצוף כך האור‬
‫הנמשך אליו‪ .‬ועד שיש פנים‪ ,‬בא האור מן הפנים‪ .‬אבל בהיות עורף‬
‫הפוך‪ ,‬הנה לא יבוא אור אלא מן העורף‪ ,‬ואז מתחברים עורף בעורף והוא‬
‫דין הרבה‪ ,‬ולכן הוצרכו השערות כנ׳׳ל‪:‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬ושערא סליק אבתרוי דאודנין וכו׳‪ .‬ואפרש לך עתה‬
‫ענין האזנים היטב‪ ,‬ולמה לא התכרו בתיקוני א׳׳א כמו שהתכרו בז׳׳א‪.‬‬
‫דע כי כ״ב אותיות הם שורש כל הנמצאים‪ .‬והענין כי הם מיני הארות‬
‫יסודיות שמהרכבותיהם ומצירופיהם נעשו כל המעשים‪ .‬והמאורות עצמן‬
‫בנינם כך מכ״ב אותיות מצורפים בצירופים רבים‪ ,‬שהוא ענין הרל״א אלפ״א‬
‫ביתו״ת‪ .‬וגם כל אות ואות מחוברת מחלקים אחרים שהם גם כן אותיות‬
‫כמפורש בספר התמונה‪ ,‬א׳ — יו׳׳י‪ ,‬ב׳ — ג׳ ווי׳׳ן‪ ,‬וכן כולם על דרך זה‪.‬‬
‫והאמת כי שורש בנין האותיות עצמן הם ד׳ אותיות של השם‬
‫ב׳׳ה‪ ,‬ופירוש הענץ כך הוא‪ .‬דע כי מיני הארות בראשיתם הם ב׳‬
‫והיינו או ניצוץ או רקיעי'‪ .‬פירוש — או הארה כלולה וסתומה והוא‬
‫יו׳׳ד‪ ,‬או פתוחה ומתפשטת והיא וא׳׳ו‪ .‬ואחר כך מאלה הב׳ נעשו‬
‫ההרכבות שנתחברו אלה עם אלה ביחד‪ ,‬או רקיע ברקיע או רקיע‬
‫בניצוץ‪ ,‬אך ניצק בניצק אין שייך לומר הרכבה‪ ,‬כי חיבור הניצוצות היא‬
‫רקיע‪ ,‬שהוא קו עשד מן נקודות‪ .‬ונשארו ההרכבות ב׳ מינים לבד‪ ,‬או‬
‫רקיע בניצק‪ ,‬כגון א׳ — יו׳׳י‪ .‬או רקיע ברקיע‪ ,‬כגון ב׳ שהוא ג׳ וד׳׳ן‪.‬‬
‫ושורש ההרכבות האלה הוא באות ה׳ שיש בה שני מיני הרכבות‪ ,‬או צורת‬
‫ד׳׳ו כזה ה שבה מתחבר רקיע ברקיע‪ ,‬או צורת ד׳׳י כז ה ה‪ ,‬שבה מתחבר‬
‫דקיע וניצוץ‪ .‬ואלה הם שני ההי׳׳ן של השם הקדוש‪ .‬וכיץ שניתן שורש‬
‫להרכבה הזאת כן‪ ,‬אז נעשה הכ״ב אותיות בסדדיהם ונעשו יסודות לכל‬
‫שאר הבנין‪.‬‬
‫והנה כל זה הוא סוד אותיות כתובות שיש בהם הציור שרואים‪ .‬אך‬

‫‪ . 19‬עי׳ קל׳׳ח פתח כ׳‪.‬‬

‫קפ א‬ ‫אדיר במרום‬
‫יש הזכרות האותיות‪ ,‬שהם בדרך אחר‪ ,‬והיא המבטא לפי התנועה‪ ,‬ובאמת‬
‫זה נעשה בכת הפה‪ .‬והענין כי הנה כתיב‪ :‬בדבר ה׳ שמים נעשו)תהלים‬
‫לג‪ ,‬ו(‪ .‬והאמת כי האותיות האלה אפשר להם להאיר ולפעול הפעולות‬
‫הצריכות‪ ,‬ואז הפעולה הנפעלת דהיינו התולדה המחודשת‪ ,‬תהיה גם כן‬
‫בנויה מן הכ״ב האותיות על פי הסדר הצריך‪ .‬אך זה הגלד וההארה‬
‫של האותיות הוא סוד מבטא הפה‪ ,‬כי הלא אין מבטים אלא אותיות ודאי‪ ,‬והם‬
‫האותיות הנמצאות בבנין המדבר עצמו המתגלים לחוץ‪ .‬ועל כן‪ :‬בדבר ה׳‬
‫שמים נעשו‪ ,‬כי הלא הז״א מן הכ״ב אותיות אלה הוא בנד‪ ,‬וגלוי‬
‫הארתם על ידי הפה‪ ,‬ובכח הארתם זאת נעשו המעשים אשר נעשו‪.‬‬
‫ואז הושמו ב׳ הדברים בפעולת האדם למטה‪ ,‬כי הוא צריך להיות‬
‫דוגמא של מעלה‪ ,‬ויהיה לו פעולות ככל הפעולות הנמצאות למעלה‪.‬‬
‫וכיון שנמצא למעלה דבור ומעשה‪ ,‬גם למטה יש דבור ומעשה‪ .‬ובאמת‬
‫אין מעשה נעשה בדבור אלא למעלה‪ ,‬אבל למטה הכל הוא בפרט‪.‬‬
‫כי כך הוא המרה‪ :‬מה שלמעלה במאורות הוא בכלל‪ ,‬בעשיה הגשמיית הכל‬
‫בפרט‪ .‬כי באמת סוד כל זה הוא כלל ופרט‪ ,‬בסוד זכר ונקבה‪ ,‬ולא אאריך‬
‫עתה בזה‪.‬‬
‫ונפרש עתה מהו ענין הפה‪ .‬כי הוא מאור אחד עשד לסגולה‬
‫זאת‪ ,‬להוציא הארת האותיות העומדות בבנק הפרצוף‪ .‬והנה באמת‬
‫זה נמצא מאימא‪ ,‬והסוד‪ :‬פ״ה גי׳ ס״ג וכ״ב אותיות‪ ,‬כמבואר במקום‬
‫אחר‪ .‬והענץ כי המצא האותיות במקומן זה תלד בחכמה‪ ,‬והסוד;‬
‫כולם בחכמה עשית )תהלים קד‪ ,‬כד(‪ ,‬כי חכמה היא שורש הכל‪ ,‬ואין‬
‫שום מציאות נמצא כי אם בה מפני שהיא שורש הכל‪ ,‬אך פרטיות‬
‫ההנהגה נמשך מאימא שהיא המנהגת‪.‬‬
‫ותבין איך המבטא הוא על ידי נקודות שהם מאי׳‪ .‬כי באמת‬
‫הנקודות הם הנהגת האותיות‪ ,‬והיא אי׳ המנהגת את הזו׳׳ן‪ .‬וגם הנקודות‬
‫בסוד ניצוץ ורקיע כמו האותיות‪ ,‬אלא שסדרם סדר הצריך לפי מציאות‬
‫הנקודות‪ ,‬וסדר האותיות הוא סדר הצריך לפי מציאותם‪ .‬ונמצא שמצד אי׳‬
‫הוא הזכרת האותיות ומבטאם על פי נקודותיהם‪ ,‬והפעולות של אותיות‬
‫אלה בה הם תלויים‪ ,‬כי היא באמת רבון העולמים שהם זו׳׳ן‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ .‬והפה הוא מאור אחד מבחינת אי׳ שסגולתו היא גלד פעולת‬
‫האותיות‪.‬‬
‫ואומר לך איך נעשה גלוי זה של האותיות‪ ,‬והוא מבואר בפסוק‪:‬‬
‫ותגזר אומר דקם לך ועל דרכיך נגה אור )איוב כב‪ ,‬כח(‪ .‬הנה הפה עצמה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קסב‬

‫הוא שורש הכ״ב אותיות‪ ,‬והם מושרשים שם בבחינה זו של הגלד שיוכלו‬

‫כולם להתגלות על ידה והן הצירופים של האותיות כולם‪ ,‬אך הצירוף‬
‫הפרטי נעשה בשפתים‪ .‬ואפרש לך עתה ענין זה‪ ,‬דע כי בפה יש עשר‬
‫ספירות “‪ ,‬וצריך פעולות כולם להוציא הדיבור‪ .‬כי הקול מתחיל ויוצא מן‬
‫הגרוןיג‪ ,‬והוא עובר שם בין החיך והגרץ‪ ,‬ואלה הם חו״ב שבפה‪ .‬אחר‬
‫כך צריך לעבור דרך החניכים והשיניים הקבועים בהם‪ ,‬והם חו״ג שבפה‪.‬‬
‫אחר כך מוכרח לעבור דרך השפתיים‪ ,‬והם נו״ה שבפה‪ .‬אך הלשון‬
‫הוא הכלל של כל הקו האמצעי העובר בין כל הימין והשמאל שזכרנו‬
‫והוא דת״י‪ .‬והפה עצמה היא מלכות‪ .‬והנה הנו״ה הם תמיד תרין ביעין‬
‫ששם בישול הזרע‪ ,‬והוא סוד‪ :‬שחקים — ששוחקים מן לצדיקים )חגיגה‬
‫יב‪ ,(:‬כי בהם מתבשלים הדברים ומקבלים צורה פרטית‪ .‬ומה שהיה בתחלה‬
‫בכלל‪ ,‬שם נעשה בפרט‪ ,‬שזה סוד השחיקה‪ ,‬שהוא בירוד החלקים כל‬
‫אחד כראוי לו‪ .‬וכן הם השפתים תוך הפה‪ .‬והוא סוד‪ :‬צריך שיחתוך‬
‫בשפתיו‪ .‬וזה סוד‪ :‬ותגזר אמר‪ ,‬שהוא מלשון חיתוך‪ ,‬כי באמת בשפתים‬
‫נחתכין ויוצאין בתיקונם‪ ,‬והם נגזרים מן החומר ההיולי שהיה כולל הכל‬
‫בכלל א׳‪ ,‬שהוא ענין הכ״ב אותיות המושרשות בפה שזכרנו‪.‬‬
‫והנה תראה כי יש בהברות האותיות שני דברים‪ ,‬יש מבטא האותיות‬
‫עצמן בהברותיהם כזה‪ :‬א ‪ 5‬ג‪ .‬ויש הזכרות שם האות כזה‪ :‬אל״ף בי״ת‬
‫גימ״ל‪ .‬וענין זה כבר רמזתיו לך למעלה בפירוש‪ :‬דתנינן ברישומי אתוון תי״ו‬
‫כד “‪ .‬והאמת כי שמות האותיות רומזים על כחם‪ ,‬והוא כי כך נמצאים ראשי‬
‫קשרים מהפעולות במאורות‪ ,‬שהם שרשים לענין ההנהגה‪ ,‬לגרום הפעולה‬
‫ההיא הנמצאת לאותיות בסוד המבטא שזכרנו‪ .‬ונמצא שמכל הקשר הנרמז‬
‫בשם האות‪ .‬יוצא מבטא האות שהוא פעולתו‪ .‬ואם תשאל‪ :‬למה לא נמצא‬
‫ענין כזה גם בציור האותיות‪ .‬דע כי באמת שורש מציאותם הוא נעלם מאד‪,‬‬
‫כי הא״ס ית׳ בעצמו הוא שורש להם‪ ,‬ולכן נעלם ממנו ולא נדעהו כלל‪.‬‬
‫אך שורש ההנהגה הוא יותר מושג אצלנו‪ ,‬כי היא מושרשת בענין‬
‫הספירות עצמן‪ ,‬כי לפי המציאות שניתן ביחוד לספירות כך היא ההנהגה‬
‫הנמצאת בהם‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואשלים לפרש לך הפסוק‪ :‬ותגזר אומר ויקם וכר )איוב כב‪ ,‬כח(‪,‬‬
‫ואחר כך אבוא לפרש ענין האתן לפי הצורך‪ .‬והוא הנה לפי מה שאמרנו‬

‫‪ . 20‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ ט׳)שערי רמח״ל עם׳ קמ״ה(‪.‬‬

‫‪ . 21‬עי׳ קיצור הבונות‪ ,‬כונות שופר )עמ׳ ק׳׳א(‪.‬‬
‫‪ . 22‬לעיל עם׳ קמ׳׳ב‪.‬‬
‫קפג‬ ‫אדיר במרום‬
‫שמבטא האותיות שהוא הרבור הוא רבר עצמי‪ ,‬והוא מה שאמרנו שפירש‬
‫הרשב״י זללה״ה שכל קול יש לו מקום‪ ,‬כי באמת הקול איננו אלא כמו הארה‬
‫והתנוצצות של הכ״ב אותיות הנמצאות בבנין הנשמות‪ .‬וסוד זה הוא פירוש‬
‫התרגום צל‪ :‬ויהי הארם לנפש חיה‪ ,‬לרוח ממללא)בראשית ב‪ ,‬ז(‪ .‬כי המילול‬
‫מן הרוח נמשך וראי בסור התנוצצות כנ״ל‪ .‬והנה התנוצצות הזה בוקע‬
‫באויר ומגיע למקום שמגיע לפי בחינתו‪ .‬ואומר לך ענץ התפלות‪ ,‬ותבין‬
‫שאר מיני הרבור‪ .‬בצאת זה ההתנוצצות מן האותיות שעושה הרבור‪ ,‬עולה‬
‫בדרכים האלה שאמרנו‪ ,‬והררכים הם לפי הרבור ההוא ומגיע ונקשר במלכות‬
‫דאצילות‪ .‬והענין‪ ,‬כי אין שום עליה בעולם אלא בכת מלכות‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫בזאת יבוא אהרן אל הקרש )דקרא טז‪ ,‬ג(‪ ,‬ולכן עולין ונקשרים שם‪.‬‬
‫ואז מתעוררים לקראתם המאורות‪ ,‬להתחלף בהנהגתם לפי העולה להם‪.‬‬
‫וסוד הענין הוא‪ ,‬כי כמו שעשה המאציל ב״ה זה העגין לאותיות שיצא מהם‬
‫ההתנוצצות הזה‪ ,‬הנה כן עשה במאורות מה שיהיה מקבל זה ההתנוצצות‬
‫ויתחלפו המאורות בהנהגתם‪ ,‬כי כן הוא תמיד‪ ,‬המאורות עומדים להתנהג‬
‫לפי העולה להם מן התחתונים‪.‬‬
‫אך הדבר הזה אינו אלא בסוד אימא‪ .‬והענין כי כאשר ההנהגה‬
‫הזאת של אותיות בין למעלה ובין למטה אינו אלא בכת אי׳‪ ,‬כן המקבל‬
‫זה הענין לא יהיה אלא בסוד אימא‪ ,‬כי זה נקרא שמקרבין הדבר‬
‫לפני בעליו‪ .‬ולכן נעשה האוזן בדמות העליון‪ ,‬וסודו מאור אחד מבחינת‬
‫בינה העומדת לקבל הקול הוה העולה מן הנשמה‪ .‬ואז משם יכנס להיות‬
‫נידון במוחין שהם עיקר ההנהגה כמו ששמעת‪ .‬וכפי מה שיהיה נידון‬
‫שם כך יהיה אחר כך יוצא ההנהגה בכל האברים כולם‪ .‬חה ענין‬
‫פתח האוזן‪ ,‬שמשם עולין אל המוחין‪ .‬ואז כשהתפלה ראויה להתקבל‪,‬‬
‫הנה מן המוחין יהיה נידון הדבר לטובה‪ ,‬וימשך מלמעלה שפע מה שצריך‬
‫להשלים בקשת אותה התפלה‪ .‬ואז הקול ההוא עצמו ימלא מן השפע‬
‫וחתר ויורד למטה למקום שצריך לו‪ ,‬עד שיגיע אל האדם עצמו ותנתן‬
‫לו שאלתו‪ ,‬ונמצאת התפלה היא העולה והיורדת והעושה את הכל‪ .‬ועל‬
‫כן אמר; ותגזר אמר ויקם לך‪ ,‬שהרי המאמר עצמו עשה זה הענין ומקים‬
‫השאלה‪ .‬ואז על אותן הדרכים שנבקעו באויר להעלות זה הקול — נגה‬
‫אור‪ ,‬כי הקול עצמו חתר ויורד בדרכים ההם וכולם מאירים מן האור שקיבל‬
‫הוא‪ .‬כי באמת הוא עלה ונקשר במאורות‪ ,‬והוא עצמו קיבל מאורם‪ ,‬וממנו‬
‫מאירים כל הדרכים האלה‪.‬‬
‫אמנם אומר לך עוד בזה סוד גדול מאד‪ ,‬והוא מה שנאמר‪ :‬פתח‬
‫דבריך יאיר וכו׳ )תהלים קיט‪ ,‬קל(‪ ,‬וחז״ל אמרו מפתח פומך הוי לן‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קטך‬
‫נהור )ב״ר ג׳‪ ,‬א׳(‪ ,‬והוא סוד גדול‪ .‬דע כי הנה כתיב‪ :‬בראשית ברא‬
‫אלהים וכו׳ )בראשית א‪ ,‬א(‪ ,‬תהו הכלל‪ :‬מה שנאמר במעשה בראשית‬
‫הוא סדר הבריאה שכך נעשית אז בתחלה‪ ,‬ובאותו הסדר עצמו מתנהגת‬
‫תמיד‪ .‬והנה תחלת הכל היה הערבוב‪ ,‬והוא נמשך מענין המלכין קדמאין‬
‫ששם נשברו הכלים‪ ,‬ובאמת נתערבו האותיות שמהם היו נבנין ”‪ .‬תה‬
‫המציאות נמצא ראשון בבריאת עולם‪ ,‬ובאמת זהו הכל בסוד החיצוניות‪.‬‬
‫אמנם תראה כי הרי חכמים ז״ל אמרו‪ :‬בראשית הוא מאמר בפני עצמו‬
‫)ר״ה לב‪ ,(.‬ובאמת לא נזכר שם מאמר‪ ,‬וצריך להבין למה ישתנה משאר‬
‫המאמרות‪ .‬אך סוד הענין‪ ,‬כי ודאי אף בראשית הוא בחינת מאמר‪ ,‬אך‬
‫מאמר מתוקן לא נמצא אלא אחר כך‪ ,‬שהוא שכתוב‪ :‬ויאמר אלהים יהי אור‬
‫וכו׳ )בראשית א‪ ,‬ג(‪ .‬והענין כי בתחלה נעשה התהו ובהו בסוד הערבוב‪,‬‬
‫תה נמשך בסוד העלם הכתר‪ ,‬כמו שמפורש במקום אחר‪ ,‬כי אחר כך‬
‫מצד החכמה המתגלית יותר‪ ,‬נתקנו הדברים כסדר והבן היטב‪ ,‬כי בראשית‬
‫הוא כתר‪ ,‬ויהי אור הוא חכמה‪ .‬אמנם הענין היה כך‪ ,‬כי האותיות‬
‫שהיו מעורבבות ועושות התהו ובהו‪ ,‬זה מפני שלא נמצא חיתוך שפתים‬
‫שהוא הבישול בנו״ה כנ״ל‪ .‬אך אחר כך על ידי הפה שהוא שורש האותיות‪,‬‬
‫נתקנו לדבר כראוי‪ ,‬ואז נגזר הדיבור בשפתים ונעשה מאמר באמת‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬ותגזר אמר‪ ,‬שכתבנו למעלה‪ .‬ובאותו התיקון מיד האיר האור‪,‬‬
‫והיינו כשקבלה אי׳ לתקן כל הז״ת כראוי שהם האותיות‪ ,‬הנה אז האיר‬
‫מה שלא האיר בתחלה‪ ,‬והוא מ״ה בסוד התיקון‪.‬‬
‫והאמת הוא כי בחינת תהו ובהו היה‪ ,‬כשלא היה פועל בעולם‬
‫העשיה אלא בחי׳ החיצוניות לבדו ששם היתה השבירה‪ .‬אבל אחר‬
‫כך האיר גם הפנימיות‪ ,‬והוא באמת האור המוזכד בפסוק♦^‪ ,‬ואז ניתן‬
‫תיקון לכל בריות העולם‪ ,‬ולכן אז נזכר מאמר כי היה כבר חיתוך שפתים‬
‫כנ״ל‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ועל כן אמרו חז׳׳ל‪ :‬מפתח פומך הוי לן נהור‪ ,‬כי‬
‫האור האיר כשהפה נפתח לדבר דיבור שלם כראוי‪ .‬והוא סוד הפסוק‪:‬‬
‫פתח דבריך יאיר‪ .‬והנה אז נעשה הז׳ תחתונות שהם קולות היוצאין‬
‫מן הפה‪ ,‬וכן ז׳ הבלים‪ .‬כי הפנימיות הוא ז׳ קולות‪ ,‬והחיצוניות הוא ז׳‬
‫הבלים כמבואר במקום אחר‪ ,‬וזהו התיקץ באמת‪.‬‬
‫ואומר לך עוד איך הוא נשרש ענין האור בפתיחת הפה‪ .‬הנה‬
‫תראה כי מלת אמ׳׳ר הוא ר׳׳ת א׳ור מ׳ים ר׳קיע‪ ,‬וכמבואר בדברי הרשב׳׳י‬

‫‪ . 23‬עי׳ כללי חכמת האמת סי׳ י׳׳ח )שערי רמח״ל עם׳ ש״ט(‪.‬‬
‫‪ . 24‬האור המחכר בפסוק‪ .‬עי׳ בנץ עולם ד״ה רעתה אומר )שערי רמח״ל עמ׳ ת׳׳י(‪.‬‬
‫קפה‬ ‫אדיר גמרום‬
‫זלה״ה)זח״ב קסז‪ .(.‬ונמצא שהבחינה הראשונה הנגלית במאמר הוא האו״ר‪.‬‬
‫והנה אלה הג׳ נמשכין באמת בסור ע״ב ס״ג מ״ה‪ ,‬ואחר כך יש מאה ברכאן‬
‫בשם ב״ן‪.‬‬
‫אמנם הענץ הוא‪ ,‬כי המציאות הראשון של הנמצאים הוא האו״ר‪,‬‬
‫שהרי מן המאורות עצמן הם נמצאים‪ .‬ואחר כך מקבלים עוד צורה יותר‬
‫עבה ונעשית מי״ם‪ .‬ואחר כך מקבלים עוד עובי יותר ונעשית רקי״ע‪.‬‬
‫ואחר כך מקבלים עוד בחינה רביעית שהיא הכנה הצריכה להם בסוד‬
‫מאה ברכאן‪ ,‬ואז הם נגשמים לגמרי בכל הפרטים הצריכים להם‪ .‬והנה‬
‫בתחלה נעשה אור כמ״ש‪ ,‬ונמשך מכח הפה‪ .‬והוא כי הנה הפה יש בה‬
‫ה׳ מוצאות‪ ,‬והם שורש לכ״ב אותיות כנ״ל‪ .‬אך בהיותם ה׳ מוצאות הנה‬
‫כן נשרשין האותיות בה׳ מקומות אלה‪ ,‬והם ה׳ פעמים כ״ב‪ .‬אך צריך‬
‫שתדע גם כן כי שם הוי׳ הוא מתפשט בכל גופו של ארם‪ ,‬אבל בכל‬
‫מקום שיש שם פעולה פרטית הוא נקשר שם לצורך הפעולה ההיא‪ .‬ונמצא‬
‫שבפה גם כן יש שם הוי׳ לצורך הוצאת האותיות האלה‪ .‬וכבר פירשו‬
‫בתיקונים ע׳׳ש‪ .‬אך זאת ההד׳ היא מצטרפת לי׳׳ב צירופים‪ ,‬כי הלא‬
‫הדיבור כל ענינו הוא הצירוף של האותיות‪ .‬ולכן נמצאים בפה אלו הי׳׳ב‪,‬‬
‫שהם ראשי כל הצירופים‪ .‬ונמצאו בה ה׳ פעמים כ׳׳ב ד׳׳ב ציר^ים‬
‫הרי קכ״ב‪ ,‬ועם הפ״ה עצמה הרי ר׳׳ז שהוא כמנין או׳׳ר‪.‬‬
‫והנה עד עתה הוא רק בסוד האותיות עצמן‪ .‬אחר כך מסתדדם בס ‪T‬ור‬
‫אחר בסוד ההדו״ת‪ ,‬ואז נעשים מי׳׳ם‪ ,‬וסודם מ״ן‪ ,‬והם ט׳ יודי״ן שבע״ב‬
‫ס״ג מ׳׳ה ב״ן‪ .‬ועדיין אינם נגשמים הרבה‪ ,‬כי הכל בסוד ההוי׳׳ה‪ .‬וצריך‬
‫שיהיה להם לבוש אחר והוא מצד אימא‪ ,‬כי הד״ה הזא מצד אבא‪ ,‬חה‬
‫הלבוש הוא אהי׳׳ה שהוא מאימא‪ .‬ובאמת צריך שיהיה לבוש עב‪ ,‬שהבחינות‬
‫היותר דקות שבו‪ ,‬כולם תהיינה נעלמות‪ .‬ולכן לא יהיה הלבוש הזה‬
‫אלא מצד המילואים של אהי״ה לבד‪ .‬וגם להיותו יותר עב יסתתרו‬
‫י״ב אורות כנגד י׳׳ב אותיות הפשוטות שבג׳ אהי׳׳ה‪ ,‬ואו נשאר כמנץ‬
‫ש״פ כמנין רקי״ע‪ .‬אחר כך יקבל עוד הכנה רבחנית שאמרתי‪ ,‬שהוא‬
‫סוד מאה ברכאן‪ .‬והיא בסוד שם אדנ׳׳י שבנוקבא שעולה מאה‪ ,‬בסוד;‬
‫מאת אדנים‪ .‬והוא כאופן זה‪ :‬א׳ הוא צורת יו״י‪ ,‬ונ׳ ףוא צורת י״נ‪ ,‬כי הי׳‬
‫יושבת קוץ בראש הנו׳׳ן‪ ,‬ונמצא שצורת אדנ״י הוא ידדינ״י והוא בגי׳ ק׳‪,‬‬
‫כמפורש במקומו!נ״א מוסיף‪ :‬בפע׳׳ח שער הברכות רפ׳׳א[‪ .‬והוא סוד מאה■‬
‫ברכאן‪ .‬ואז נאמר‪ :‬תדשא הא ‪ p‬וכו׳)בראשית א‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫ונמצא שבחינה הראשונה שהיא ראשית הכל ומציאות התיקון בעצמו‪,‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ק סו‬

‫המתגלה בפתיחת הפה‪ .‬ועל כן כשיצא הדבור מץ הפה התחתון‬ ‫הוא האור‬
‫למעלה כנ״ל‪ ,‬ואם הוא ראד הוא מעורר כנגדו הדבור העליון‪,‬‬ ‫הוא עולה‬
‫מיד בחינת האור כנ״ל‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬ועל דרכיך נגה אור‬ ‫ואז מאיר‬
‫כח(‪.‬‬ ‫)איוב כב‪,‬‬
‫והנה זהו באמת כח התפלה שיכולה להחליף המרות מדין לרחמים‪ .‬כי‬
‫היא התנוצצות מן הנשמה עצמה המתדבק למעלה‪ ,‬ובכחו נעשה התעוררות‬
‫גדול למעלה‪ .‬והנה יש מלאכים נקראים‪ :‬אזני ה׳‪ ,‬שהם מקבלים כל‬
‫הקולות מלמטה‪ ,‬ומגיעים אותם למעלה אל מלכות‪ ,‬ועמה אל האוזן‪,‬‬
‫וזה עושה ההתעוררות הגדול שאמרתי‪ ,‬שיכול להחליף ההנהגה‪ .‬והנה‬
‫על כן צריך זהירות גדול בדיבור‪ ,‬כמו שאמר הכתוב‪ :‬שומר פיו ולשונו‬
‫שומר מצרות נפשו)משלי כא‪ ,‬כג(‪ .‬כי באמת הדבור פעולה גדולה מאד‬
‫גורם למעלה‪.‬‬
‫נמצא שהכלי המקבל התעוררות הקול הוא האחן להכניסו עד המוחין‬
‫להשפט שם‪ .‬אך העין הוא הרואה את האותיות בבחינת ציורם ומציאותם‪,‬‬
‫וכבר אמרתי שזה בא מחכמה שהיא שורש הכל ומקיימת המציאות‪ .‬והנה‬
‫כתיב‪ :‬אחן שומעת ועין רואה ה׳ עשה גם שניהם )משלי כ‪ ,‬יב(‪ .‬והוא‬
‫כי באמת אלו הם שני בתי דינין לדברי העולם‪ ,‬א׳ עין בסוד החכמה‬
‫לבחינת ציור האותיות כנ״ל‪ ,‬וא׳ אחן בסוד אימא‪ ,‬לפעולתם‪.‬‬
‫אמנם הענין הוא כך‪ ,‬למעלה יש דיבור ומעשה ביחד‪ ,‬שאין המעשה‬
‫נעשה אלא בכח הדיבור‪ .‬אבל למטה שהוא הפרט איננו כך‪ ,‬כי הכל‬
‫יכול להיות בפני עצמו‪ .‬והנה בדבור עצמו יש ראיה ושמיעה‪ ,‬וכן כתיב‪:‬‬
‫וכל העם רואים את הקולות )שמות כ‪ ,‬טו(‪ .‬והוא כי אפילו המתנוצץ‬
‫אינו אלא אותיות‪ ,‬ואי אפשר לשום מציאות לימצא אלא בכח חכמה‪,‬‬
‫חה הראיה המגעת אל הקול עצמו‪ .‬אך סגולת האותיות להוציא הפעולה‪,‬‬
‫זהו רק בסוד השמיעה מצד בינה כנ״ל‪ .‬אך המעשה אין שם אלא‬
‫ראיה‪ .‬והוא כי המעשה למטה לא יעורר אלא בחינת המעשה למעלה‪.‬‬
‫ואף על פי שאין מעשה נעשה בלא דיבור‪ ,‬אבל העיקר בהתעוררות‬
‫לפי האדם‪ ,‬יהיה המעשה לבד‪ .‬וכן דבור האדם יעורר הדבור‪ ,‬והוא‬
‫המתעורר לפי האדם‪.‬‬
‫והנה הדבור הוא יותר כח מן המעשה‪ ,‬כי הוא דביקות יותר גדול‪,‬‬
‫יען ההתנוצצות עצמה של הנשמה עולה ומתדבק למעלה‪ .‬והנה זהו הטעם‬
‫מה שארז״ל בענין תפלה‪ :‬שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו‬
‫ע״ה‪ ,‬ולא נענה אלא בתפלה )ברכות לב‪ .(:‬וזה כי באמת כיץ שכתוב‪ :‬רב‬
‫קסז‬ ‫אדיר במרום‬
‫לך )דברים ג‪ ,‬כו(‪ ,‬א ״ב שמע מינה שמכה התפלה קיבל זה הדבר‬
‫של‪ :‬עלה ראש הפסגה )שם כז(‪ .‬תה הדבר כיון שודאי היה תיקון‪,‬‬
‫היה הקב״ה יכול לעשותו בלא תפלת משה‪ ,‬מכח כמה מעשים טובים‬
‫שעשה אחר הגזרה‪ .‬והאמת הוא‪ ,‬כי המעשים טובים מעוררים המעשה‬
‫למעלה‪ ,‬אבל אינם יכולים לעשות דביקות כל כך גדול למעלה כמו‬
‫הדבוד‪ .‬ובאמת המצות הם כלם לנשמה עטדות‪ ,‬והם נקדאים כנפים‬
‫שבה תוכל הנשמה לעלות‪ .‬אך העליה עצמה אינה אלא על ידי התודה‪,‬‬
‫שהיא בחינת הדיבוד של כל המצות‪ .‬ולכן המצוה בה היא‪ :‬והגית בו יומם‬
‫ולילה )יהושע א‪ ,‬ח(‪ ,‬כי בחינת הדיבוד הוא תיקון התודה‪ .‬וכן אמד‪ :‬לא‬
‫ימוש ספד התודה הזה מפיך )שם( כי הוא בסוד פה ששם גילת האותיות‬
‫בסוד דבוד כנ״ל‪ .‬וההפדש שיש בין התודה והתפלה הוא‪ ,‬כי התודה‬
‫הוא דבוד הכללי של כל המצות‪ ,‬לצודך תיקץ הנשמה‪ .‬אך התפלה הוא‬
‫דביקות פדטי לצודך המעשה ההוא שעליו מבקשים‪ ,‬ד ש בה כח להפך‬
‫מידת הדץ למידת הדחמים בכח הדביקות הגדול הזה‪.‬‬
‫והנה מקום קבלת הקול כבר אמדתי שהוא באוזן‪ ,‬וקבלת הדאיה היא‬
‫בעץ‪ .‬ד ש מלאכים הנקדאים עיני ה׳‪ ,‬שפעולתם הוא להעמיד הדברים תחת‬
‫העינים‪ ,‬כי כך הסדר‪ :‬לכל מאור צריך משרתים להוציא פעולתו למעשה‪.‬‬
‫והנה הקטדוג כמו כן עולה מן הס״א בב׳ בחינות‪ :‬א׳ בסוד האמן‪ ,‬ב׳‬
‫בסוד העין‪ .‬כי באמת מן החטא עצמו נעשה קטיגוד ועומד להדאות‬
‫בסוד הדאיה‪ ,‬והוא סוד‪ :‬החמס קם למטה דשע )יחזקאל ז‪ ,‬יא(‪ .‬אך‬
‫על זה הענץ אמדו; אץ לדיין אלא מה שעיניו דואות )ב״ב קלא‪,(.‬‬
‫כי כיון שאי אפשד לשום מציאות לימצא אלא בכח חכמה שהיא הדאיה‪,‬‬
‫על כן גם הפגם לא נקבע להיות פגם אלא בראיה‪ ,‬ולכן צריך להמתץ‬
‫לראיה‪ .‬ולפעמים שאין החטא מגיע עד זאת הבחינה‪ ,‬אף על פי שהוא‬
‫בבחינת שמיעה‪ ,‬דכול להיות כפרה ותיקץ‪ .‬אמנם כיץ שצריכץ אלה‬
‫הב׳ כלים לקבל כל העולים מן הכ״ב אותיות‪ ,‬צריך שיהיה נקבע בהם‬
‫כמו כן לפעמיתם השם הד״ה ב״ה‪ ,‬ובעץ יש הגוונץ‪ ,‬ובאתן יש האדרין‪,‬‬
‫כמ׳׳ש לקמן בס׳׳ד‪ .‬והם מקבלין בכח הד׳ אותיות האלה כל העולה מכל‬
‫בחי׳‪ ,‬וזהו‪ :‬ה׳ עשה גם שניהם )משלי כ‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫כב‪,‬‬ ‫ואשלים עתה לפרש לך ענץ‪ :‬ועל דרכיך נגה אור )איוב‬
‫הוא‬ ‫כח(‪ ,‬שאמרתי שהוא בסוד אמ״ר היוצא מן הפה‪ .‬הנה האמת‬
‫ס׳׳ג‬ ‫מה שאמרתי לך מתחלה‪ ,‬שאלה הד׳ הם בסוד ד׳ שמות ע״ב‬
‫כמו‬ ‫מ׳׳ה ב׳׳ן‪ ,‬והם עצמן ד׳ אותיות הד״ה ב״ה‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קסח‬

‫שראשי בנין המאורות הם ד׳ אותיות אלה‪ ,‬כך ראשי ההנהגה וכל הפעולות‬
‫הם אלה הד׳‪ .‬ולכן ארבע פעולות הנעשות בכל הנמצא יולדו מהם‪ .‬אך‬
‫או״ר היא בחינה הראשונה הנמצאת לנמצא ההוא הנפרד מן המקור‬
‫שהוא המאורות עצמן‪ .‬ומי״ ם הוא הבחינה השניה‪ ,‬המקבלת צורה‬
‫אחרת‪ .‬ורקי׳׳ע הוא הבחינה השלישית‪ ,‬בסוד עיבד אמתי מצד ז״א‬
‫שהוא שורש העולם הזה‪ .‬אך כאן ניתן לו בחינת גשמיות וגוף בכלל‪.‬‬
‫והוא באמת סוד הרקיע שהוא סיבוב הגלגל הישר‪ .‬והוא סוד העיגולים‪,‬‬
‫כמ״ש במקום אחר‪ ,‬שהוא ענין כללות ההארה לבד בלא חלוקי חלוקים‪ .‬אך‬
‫הק׳ ברכאן‪ .‬הוא הצריך לחלק חלקי הגוף כל אחד במקומו‪ .‬ותדע שאלו‬
‫הק׳ ברכאן הם בסוד שם אדנ״י כנ״ל‪.‬‬
‫ואומר לך שסוד הק׳ ברכאן הוא סוד המאה ברכות שחייבין אגו‬
‫לברך בכל יום )מנחות מג‪ .(:‬והוא סוד‪ :‬ברוך אדנ״י יום יום יעמס לנו‬
‫)תהלים סח‪ ,‬כ(‪ ,‬שאמרו‪ :‬בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו )ברכות‬
‫מ‪ .(.‬ושם השם הוא באד׳‪ ,‬שבו תלד ענין הק׳ ברכאן אלו‪ .‬וסוד הענין‪,‬‬
‫הנה רז״ל אמרו‪ :‬כי אדם הראשון מן הא ‪ p‬ועד הרקיע היה וכיון שחטא‬
‫הניח הקב׳׳ה ידו עליו ומיעטו והעמידו על מאה אמה וכו׳ )זח׳׳א‬
‫נג‪ .(:‬וסוד הענין הוא‪ ,‬כי באמת קומת אדם מצד עצמו הוא מאה‬
‫אמה‪ ,‬בסוד עשר ספירות‪ .‬אלא שבהתפשטה בהתפשטות פרטי‪ ,‬אז נעשה‬
‫מהלך ת׳׳ק שנה‪ .‬וסוד זה הוא סוד היד שהיא כ״ף אחת‪ ,‬ומתפשטת‬
‫לה׳ אצבעות‪ .‬והכ׳׳ף הוא מאה‪ ,‬ושם הוא מאה אמה‪ ,‬אבל בהתפשטות‬
‫בסוד הפרטות‪ ,‬אז תעשה בה׳ אצבעות ת׳׳ק שנה ולא אמה‪ ,‬כי כך דרך‬
‫האורות בהתפשטם‪ .‬והכלל הוא‪ ,‬שהאורות בדרך הזה מאירים‪ :‬פעמים‬
‫דרך כלל‪ ,‬ופעמים מתפרטים בפרט גדול‪ .‬והנה בתחלה נברא אדה׳׳ר‬
‫אך בסוד הפרטיות ששורשו הוא מאה אמה‪ ,‬והיה מתפשט והולך בסוד‬
‫פרטיות עד מהלך ת״ק שנה‪ ,‬שהוא שיעור מן ה א ^ ועד לרקיע‪ .‬וכיון‬
‫שסרח אז העמידו דוקא‪ ,‬מה שהיה מתפשט בפרטות גדול‪ ,‬העמידו על‬
‫שורשו שהוא מאה אמה לבד‪ ,‬חהו בסוד כ׳׳ף היד‪ .‬והוא סוד‪ :‬ותשת‬
‫עלי כפכה )תהלים קלט‪ ,‬ה( דוקא כ׳׳ף‪ .‬וסוד כפכ׳׳ה — כ׳׳ף כ׳׳ה‪,‬‬
‫כי זה בסוד המלכות שהיא כ״ה שהיא כוללת האורות האלה‪ .‬ולכן‬
‫אמרו‪ :‬הניח ידו עליו‪ ,‬כי המיעוט הוא בסוד יד‪ .‬ונמצינו למדים‪ ,‬שסוד‬
‫הגוף בכל חלקיו אין שרשו פחות ממאה מדרגות‪ ,‬שהם אלה המאה‬
‫אמה הנשארים בסוד נוקבא לבד‪ .‬ונמצא שנשארו בבחינת שם אדנ׳׳י שהיא‬
‫נוקבא‪ ,‬וממנה סוד הגוף‪ .‬והנה בכל יום הקב׳׳ה מחזיק בחינת הגוף הזה‬
‫בסוד ק׳ אורות אלה‪ ,‬וכנגד זה צריך לתת לו מעין ברכותיו מאה בדכות‪.‬‬
‫קסט‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה תדע שהימים נגזרים על האדם לחיות בהם‪ ,‬ובכל ירם צריך שיאירו‬
‫כל המאה האלה‪ ,‬וזהו‪ :‬ברוך אדנ״י יום יום יעמס לנו‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע בכאן סוד גדול מאד‪ :‬הנה כבר שמעת ענין שירותא‬
‫וסיומא שפירשנו למעלה‪ ,‬כי כל חיי האדם — בסוד שירותא מצד הו״ק‪,‬‬
‫שהוא ענין‪ :‬ששת ימים תעבוד )שמות כ‪ ,‬ח(‪ .‬והמיתה היא המנוחה סיומא‪,‬‬
‫ביום השביעי תשבות‪ .‬והנה תדע שאדה״ר כתוב בו‪ :‬כי ביום אכלך ממנו‬
‫מרת תמות )בראשית ב‪ ,‬יח(‪ ,‬והיה ראוי לו למות באותו היום עצמו‪.‬‬
‫אלא שהקב״ה רצה לרחם עליו והורידו ממדרגתו‪ .‬ואז מה שבמדרגה‬
‫העליונה לא היה יכול לחיות כלל‪ ,‬כי היה פוגם מפני הרע שנתערב בו שגרם‬
‫בחטאו‪ ,‬אך כשירד אז יהיה לו אריכות ימים‪ .‬כי כל זמן הו״ק יוכל‬
‫לחיות בסוד עבד לבד שהוא סוד החול‪ .‬אבל כשיהיה נשלם זה‪ ,‬ויצטרך‬
‫לחזור לעלות‪ ,‬אז מיד ימות‪ .‬והנה בכל יום הס״א היא רוצה להתגבר‬
‫על האדם ולהמיתו‪ ,‬כי אין ראוי לו חיים כלל כנ״ל‪ .‬אלא שהקב״ה‬
‫מרשיע אותו בסוד הו״ק האלה שזכרנו‪ .‬והנה באמת הו״ק סודם א״ל‬
‫דאלהי״ם‪ ,‬וזה סוד‪ :‬האל ישועתנו סלה )תהלים סח‪ ,‬כ(‪ ,‬כי הא״ל הוא‬
‫סוד הו״ק האלה‪ .‬ואז היא ישועה‪ ,‬שמושיעה את האדם מן המיתה‪.‬‬
‫וככל יום צריך פעולה זאת חדשה‪ ,‬וזהו‪ :‬יום יום יעמס לנו הא״ל‬
‫ישועתנו סלה‪ .‬וחזר ואמר‪ :‬האל לנו א״ל למושעות )שם שם‪ ,‬כא(‪,‬‬
‫והוא כי הימים כולם נגזרים כמ״ש‪ ,‬בסוד ימי החיים‪ .‬ויש יום האחרון‪,‬‬
‫שבו נגזר לעלות בחינת האדם אל המדרגה העליונה ששם צריך מיתה‪ .‬ועל‬
‫אותו היום נאמר‪ :‬ביום ההוא אבדו עשתנותיו)תהלים קמו‪ ,‬ד(‪ ,‬ועשתנותיו‬
‫הם הנשמה והרוח שבמוח ולב‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי הנפש מחיה את הגוף‪,‬‬
‫אך בכח הנשמה והרוח השורים עליה‪ .‬אבל כשאלה מסתלקים‪ ,‬מיד גם‬
‫כן היא מסתלקת מן הגוף‪ .‬אך יש חילוק בינה ובינם‪ ,‬כי הרוח והנשמה‬
‫הם מסתלקים מהגוף לגמרי‪ ,‬משא״כ הנפש‪ ,‬כי נשאר איזה חלק ממנה‬
‫לקיים העצמות עד תחיית המתים‪ ,‬בסוד‪ :‬ועצמותיך יחליץ )ישעיה נח‪,‬‬
‫יא(‪ .‬ולכן על אלה הב׳ נאמר‪ :‬אבדו עשתונותיו‪ ,‬אבדו לגמרי‪ ,‬והם אותן‬
‫שיש בהם בחינת מחשבה‪ ,‬כי המחשבה במוח והלב מבין‪ .‬והנה אז‬
‫צריך האדם לתקן בסוד אלהי״ם‪ ,‬שעד אותו היום היה בסוד אל״ה לבד‪,‬‬
‫ואז נשלם אלהי״ם‪ .‬ולכן אמר‪ :‬האל לנו אל למושעות‪ .‬כי בסוד הא״ל‬
‫האדם נושע‪ .‬אבל אחר כך נמצאת בחינה אחרת והיא אלהי״ם אדנ״י‪.‬‬
‫והבן זה שאלהים הזה כתוב בהד״ה‪ ,‬בסוד אימא שעל ז״א‪ ,‬ומהם הנשמה‬
‫והדוח המסתלקים מן הנפש שהיא אדנ״י‪ .‬ואז‪ :‬למות תוצאות‪ ,‬כי יש‬
‫כמה בחינות מיתה‪ ,‬כלם עשויים בסוד הסיומא שהיא המנוחה כנ׳׳ל‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קע‬
‫ונמצא שסור המאה ברכאן הוא בחינת הגוף רוקא‪ ,‬והוא הנמשך אחר רקיע‬
‫— להגשים הרברים בכל חלקיהם‪ .‬והכל נמשך אחר האור הראשון‪ ,‬שכיון‬
‫שהוא מתעורר כל האחרים נמשכין אחריו‪.‬‬
‫והנה הבנת ענין האחן היטב‪ ,‬שהוא ענין קבלת הקול הנמשך מלמטה‪,‬‬
‫שהוא התנוצצות הנשמה עצמה‪ ,‬והבנהו ררך שם במוחץ‪ .‬וגם משם יצא‬
‫אור מה שיצא ויתפרש בב׳ מקומות‪ :‬בשערות ראש ובריקנא‪ ,‬כמ״ש לקמן‬
‫בס״ד‪.‬‬
‫אך זה אפרש לך למה לא הוזכר האורנין בתיקוני א״א כמו שהחכרו‬
‫בז״א‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי הנה אמרתי לך כח דביקות הקול הנכנס ממש‬
‫במוחין ועושה שם פעולה גדולה‪ ,‬וממשיך למטה עד הבחינה האחרונה‪.‬‬
‫אבל זה הענין אינו יכול לימצא בפועל אלא בז״א שהוא מקום ההנהגה‪.‬‬
‫אבל בא״א אין לומר כך‪ ,‬כי לא יגיעו הדברים עד שם לעשות בו‬
‫חילוף ההנהגה כמו בז״א‪ .‬אלא שכאן צריכין הדברים לימצא לצורך תיקון‬
‫הז״א‪ ,‬כמו שפירשתי לך למעלה בענין‪ :‬בז״א אינץ בעתיקא תליין‪.‬‬
‫והנה לא נמצאו כאן האודנץ אלא לשיהיו השערות מסתלקות‬
‫מעליהן‪ ,‬כדי שכך יהיה גם כן למטה בז״א‪ .‬והענין‪ ,‬כי השערות אף על פי‬
‫שאמרנו שהם צינורות של אור‪ ,‬הנה עם כל זה הם עצמן דין וגבול‬
‫לאור עצמו הנמשך בתוכם‪ .‬ובמקום שהם עומדים הם מכסים האורות‪,‬‬
‫כי רק בסופם מוציאים השפע שבתוכם‪ .‬וכל שכן למטה בז״א שהם רץ‬
‫כמ״ש‪ ,‬וכמ״ש עוד בס״ד‪ .‬אך בהיות השערות מסתלקות מעל האונים‬
‫למעלה בא״א‪ ,‬זה יגרום שגם למטה בז״א יהיה כך‪ ,‬כי מה שיש בשורש‬
‫יהיה בענף‪.‬‬
‫והנה גם בתיקוני הרישא‪ ,‬שהם מה שנמשך מעתיק יומץ לתקן ראש‬
‫הא״א‪ ,‬נמצא תיקק האזנים בדרך נעלם‪ ,‬והוא סוד הת ‪ p‬ביעין‪ .‬פירוש — כי‬
‫האונים הם בסוד נו״ה‪ ,‬אך נו״ה בסוד תרץ ביעין‪ .‬כי לנו״ה יש ב׳ בחינות;‬
‫א׳ מגולה בסוד תרי׳ן ירכץ‪ ,‬וא׳ מכוסה בסוד תרץ ביעץ‪ .‬והאמת‪ ,‬כי הת ‪p‬‬
‫ביעץ אינו אלא כלןיות הנו״ה וחיבורם עם היסוד להנהיגו‪ .‬כי הם‬
‫השחקים השוחקים מ״ן‪ ,‬שמבשלים הזרע‪ ,‬וכפי המוכן בהם כך פועל‬
‫היסוד‪ .‬ובאמת הם שנים‪ ,‬לימץ ולשמאל‪ ,‬כי הטפה צריכה להיות מוכנת‬
‫כך‪ ,‬פעמים לחסד ופעמים לדץ‪ .‬והנה מבחינה זאת נעשים האונים‪ ,‬כי‬
‫הלא פעולתם זאת היא להתפעל מכח הקול העולה אליהם התפעלות‬
‫גדול‪ ,‬עד שיגיעו הפעולה אל המוח להחליף ההנהגה‪ .‬אך באמת התרץ‬
‫ביעץ בעצמן הם אורות נעלמים שאינן מתגלים כל כך‪ ,‬ולכן יכלו האונים‬
‫קעא‬ ‫אדיר גמרום‬
‫למעלה בא״א להיות ” סתומים‪ ,‬כי אם אלו לפי עצמן‪ ,‬ואם לפי התיקץ‬
‫שהם נתקבץ בו הם סתומץ‪ .‬אבל בז״א שם הוא פעולתם עצמית‪ ,‬ולכן‬
‫שם החכרו בתיקוניו‪.‬‬
‫והנה כאן אמר‪ :‬ושערוי סליק אבתרוי ד או תין‪ .‬והענץ‪ ,‬כי היה יכול‬
‫להיות שלא יצמחו שערות כלל במקום האונים‪ .‬אך אין זה מה שצריך‪,‬‬
‫כי אם היה כך‪ ,‬או לא היה השערות צומחות גם בז״א‪ .‬או אם יצמחו‪,‬‬
‫ענץ הא״א לא היה עושה בהם כלום‪ .‬לכן הוכרח שיהיו השערות‪,‬‬
‫אלא שיהיו נכפים להתפשט אחר האונים‪ .‬תה מיתוק גדול לריניהם‪,‬‬
‫ששם למטה בז״א יהיו נכפים כך בזמן הרצון‪ .‬וכשאץ זמן רצון‪ ,‬יהיו‬
‫השערות על האונים‪ ,‬כמ״ש באדרא זוטא‪ .‬ובאמת כח המתקלא שבחכמה‬
‫סתימאה עושה כל הדברים האלה‪ ,‬כמ״ש לך אחר כך‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬שערא דנפיק מבתר אודנין כלא בשקולא וכר‪ .‬והוא כי‬
‫באמת בכל מקום שיש פתח למעלה‪ ,‬האור הפנימי יוצא משם‪ .‬והאזנים כבר‬
‫אמרנו שהן מעלים אל המוחין‪ ,‬ולכן גם משם יוצא אור‪ ,‬והוא מתפשט‬
‫בב׳ מקומות בזקן ובראש‪ .‬וזהו מה שתראה כי גם בזקן אמרו )עי׳‬
‫סד״צ פ״ב(‪ :‬מקמיה פתחא ראודנין דיקנא שרייא‪ ,‬נמצא שהם תולין‬
‫הדבר באוזן‪ .‬ובאמת כך הוא שאור יוצא מן האוזן ומתפשט בזקן‪,‬‬
‫וכן לאחוריו בשערות‪ .‬וסוד הענין הוא‪ ,‬הנה אמרנו שהאזנים סתומות‬
‫בא״א‪ ,‬מפני שאינו עומד להשתנות בהנהגתו לפי התחתונים‪ .‬כי הסדר זה‬
‫הוא בז״א‪ ,‬שיש בו חסד ודין לפעול שניהם בזמניהם‪ .‬אך פעולות הא״א‬
‫כבר שמעת שהוא להחזיר הדין לחסד‪ ,‬ולא יפעול דין לעולם‪ .‬אלא‬
‫אדרבה‪ ,‬הכל תלוי אם יתגלה הא״א או לא יתגלה‪ ,‬כי כל פעם שהוא‬
‫מתגלה ממתק‪ .‬אמנם‪.‬האמת שלצורך פתיחת האונים למטה נמצאו האזנים‬
‫האלה למעלה‪ ,‬ולכן נעשה מהם תיקץ גדול‪ .‬והוא כי הנה הקול עולה‬
‫באזנים דז״א‪ ,‬ושם הוא נבחן ונשפט כדלקמן בס״ד ”‪ .‬ואז אם נשפט‬
‫לטוב‪ ,‬יוצא שפע טוב‪ .‬אך ודאי שמי שמכה שיגיע אל האתן ההיא גילד‬
‫האוזן‪ ,‬מ ‪ T‬יהיה הקול נידון לטובה ומתקבל לרצון‪ ,‬אפילו היו עליו‬
‫קטרוגים הרבה שלא לקבל‪.‬‬
‫נמצא שזאת היא פעולה פרטית לא״א‪ ,‬וכיון שכן צריך שימשך‬
‫ממנו המשך פרטי גם כן בשאר התקונים‪ .‬והענץ‪ ,‬כי מפני שהאזנים‬

‫‪ . 25‬נ׳׳א‪ :‬להיות כי הם לפי ענינו‪ .‬ואך לפי וכר‪.‬‬

‫‪ . 26‬עי׳ תיקונים חדשים עמי קכ״א ד׳׳ה אודנץ וכר‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קעב‬
‫האלה נמצאות פקוחות לצורך התחתונים‪ ,‬נוסף בשערות תיקון גדול‪,‬‬
‫והוא התיקון הצריך לכשיתעורר הא״א מפני התחתונים‪ ,‬ובאמת סדר‬
‫ההתעוררות הוא מן התחתונים אל ז״א ומז״א יתעורר א״א‪ .‬ונמצא שעלית‬
‫הקול אל א״א הוא בדרך נסתר ופנימי ואינו מושג‪ ,‬אך התולדה הנולדה‬
‫מזה נראים בתיקונים‪ .‬חהו האורות שאמרתי שיוצא בשערות‪ ,‬כי בהם‬
‫תלוים ההנהגה בדיקנא לפי פרטי חוקותיה‪ ,‬דהשערות לפי הארות השורש‪,‬‬
‫כמ״ש לך כבר‪ .‬והנה בז״א לא ימצא הענין כך‪ ,‬כי הלא אף כשיעלה הקול‬
‫לאוניו‪ ,‬עדיין הדבר תלד ועומד אם ישמע לטובה אם לא‪ .‬אבל בא״א‬
‫אינו כך‪ ,‬כי אין פקיחת אוניו אלא לטובה‪ .‬ולכן כשהושמה האוזן‪,‬‬
‫הושמה גם כן התולדה אשר תולד משם לטוב‪ .‬והנה המתקלא הוא עושה‬
‫הכל‪ .‬ובמקומות שצריכין החד״ר להתפשט כל אחד בפני עצמו לפעול‬
‫בזמניהם‪ ,‬כך נסדרים‪ :‬חד אריך וחד קצר וחד בינוני‪ ,‬כמו שפירש אליהו‬
‫ז״ל בתפלתו בתקונים‪ .‬אבל כאן אין ההנהגה אלא להחזיר הכל לחסד‪,‬‬
‫ולכן המתקלא לא יעשה אלא זה‪ ,‬ועל כן בשערי דז״א יש הקוצץ‬
‫דשערי והנימין‪ ,‬שהם קצרים וארוכים‪ .‬משא״כ בא״א שכולם בשיקולא‬
‫חרא‪ ,‬כי הכונה להחזיר כל המרות כל אחד לחסד‪.‬‬
‫והנה גם בתחלת הענין בכאן אמר’^‪ :‬דלא נפיק נימא מנימא‪ ,‬וכאן‬
‫חזר ואמר‪ :‬כלא בשיקולא לא נפיק וכד‪ .‬והענין כי באור היוצא מן האוזן‪,‬‬
‫היוצא ראשונה — להיות המתקלא הזה פועל בך להשוות הכל‪ ,‬כי זה‬
‫מה שצריך לפי התחתונים‪ .‬והנה צריך שתדע כי אפילו במקום שיהיו‬
‫המדריגות חד אריך וחד קצר וחד בינוני‪ ,‬הנה אעפ״כ כל מדריגות הקוצר‬
‫יהיו כלם בהשואה הראויה להם‪ ,‬וכן מדרגת האורך וכן הבינונים‪ .‬והענין‬
‫הוא כי כל עניני הספירות מהלכים תמיד בסוד העשר‪ .‬וסוף כל דבר‬
‫הוא מלכות שבה נאמר‪ :‬כל הנחלים הולכים אל הים וכד )קהלת א‪ ,‬ז(‪,‬‬
‫והוא מקום אחד ששם מתייחדים כולם בחבור אחד‪ .‬וזהו מה שצריך‬
‫לתיקון ההנהגה‪ ,‬שלא ישפיעו השרשים איש לעברו‪ ,‬אלא כולם במלכות‬
‫שהיא מאנא דכולא והיא למטה‪ .‬וזהו התמימות הנמצא בכל עניני המאורות‪,‬‬
‫בסוד המלכות המתממת‪ .‬אבל בכאן נוסף עוד ענין אחר — שלא יש‬
‫אפילו החילוק של אריך וקצר ובינוני‪ ,‬ועל כן אמר‪ :‬כלא בשיקולא לא‬
‫נפיק נימא מנימא‪ ,‬שהם ב׳ דברים‪ :‬ההשואה והתמימות‪ .‬וזה נמשך מן‬
‫האזנים‪ ,‬היינו שזה מתחזק בכל השערות בחוזק נוסף ופרטי‪ ,‬מכח האזנים‬
‫כנ״ל‪.‬‬

‫‪ . 27‬לעיל עט׳ קמ״ח‪.‬‬

‫קעג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ועוד נוסף ענין אחר והוא‪ :‬תיקונא שלים‪ ,‬ואפרש לך עתה סודו‪.‬‬
‫הנה כתיב‪ :‬מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות )קהלת א‪,‬‬
‫טו(‪ .‬והענין כי לס״א יש שני שרשים‪ ,‬א׳ מסוד השבירה‪ ,‬וב׳ מסוד‬
‫מיעוט הירח‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬הנה כיון שנשברו הכלים אז נעשה הבירור‬
‫לצורך התיקון‪ ,‬ומכל הספירות נדחה מה שנדחה שלא נראה לעמוד‬
‫בקדושה‪ ,‬ויצאה הס״א‪ .‬אך זה אינו נותן לה אלא המציאות שלה לבד‪,‬‬
‫ואם כן לא היה צריך להיות לה תוספת ושינוי‪ ,‬אלא היא בריאה‬
‫א׳ מסודרת בסדרה לעמוד שם בחק הבריאה‪ .‬אך יען רצה המאציל‬
‫ב״ה לצורך הבחירה שיהיה בה שינוי ושליטה‪ ,‬נעשה ענין מיעוט הירח‪.‬‬
‫כי בהעשות הנוקבא שהיתה ראויה להיות פב״פ עם ז״א‪ ,‬בסוד‪ :‬שני‬
‫המאורות הגדולים )בראשית א‪ ,‬טז(‪ ,‬נולד קטרוג של הס״א שנתעוררה‪.‬‬
‫והוא כי באמת לא נתקנה המלכות היטב‪ ,‬להיותה בסוד שם ב״ן שהוא‬
‫השבירה והוא לא נשלם תיקונו‪ ,‬ומכח זה לא היתה יכולה להיות שוה‬
‫עם ז״א‪ ,‬שהוא סוד‪ :‬אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד )חולין‬
‫ס‪ ,(:‬ואז נתמעטה‪ .‬ובמיעוט זה ניתן כח לס״א להתפשט יותר ממציאותה‬
‫הראשון‪ .‬וסוד הענין‪ .‬אמלאה החרבה )יחזקאל כו‪ ,‬ב(‪ .‬והענין‪ ,‬כי הנה אז‬
‫לא נתמלאה הס״א מן חורבן המל׳‪ ,‬כי הט׳ ספירות שהם תוספת במלכות‬
‫כמבואר במקום אחר‪ ,‬נטלו ממנה‪ ,‬אבל נכנסו בתוך ז״א‪ .‬אך אז קבלה‬
‫הכנה‪ ,‬שכאשר יחטאו בני אדם‪ ,‬אז יהיה כך שתתמלא החרבה מחורבנה‪.‬‬
‫והבן היטב סדר הענינים‪ ,‬איך הכין המאציל ב״ה שורש לכל חקות‬
‫‪-‬‬ ‫ההנהגה‪.‬‬
‫והנה על מציאות הס״א מסוד השבירה נאמר‪ :‬מעות לא יוכל‬
‫לתקן‪ .‬ולמציאות התפשטות הס״א מכח מיעוט הירח נאמר‪ :‬וחסרון‬
‫לא יוכל להמנות‪ ,‬שהוא ממש גריעו דסיהרא‪ .‬וסוד הענין הוא‪ :‬לכי‬
‫ומעטי את עצמך )חולין ס‪ ,(:‬שאין האורות מאירין בכל כחם שיש‬
‫בהם‪ ,‬אלא נעלם כחם‪ ,‬ואינם מאירים אלא בחלק קטן שבהם‪ .‬חהו‬
‫תמיד ענין כל הפגמים‪ ,‬שכשהס״א אוחזת ומקטרגת‪ ,‬מתעלם האור‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬הסתר אסתיר פני )דברים לא‪ ,‬יח(‪ ,‬וזהו למטה‪ .‬והנה כשאין‬
‫הס״א יכולה להסתיר האורות האלה‪ ,‬אז נקראים האורות שלמים‪ .‬והסוד‪:‬‬
‫ויבוא יעקב שלם )בראשית לג‪ ,‬יח(‪ .‬כי הלא הנח לא הגיעהו החסרץ‬
‫מה שהשתדלה הס״א לעשות בו‪ .‬והנה למעלה בא״א אין החסרון‬
‫מגיע‪ ,‬אלא אדרבה שם עומד הכל בסוד השלמות של המאורות‪ .‬עד‬
‫שכשהוא מתעורר‪ ,‬אדרבא הוא משלים החסרון שלמטה‪ ,‬כיון שבו לא‬
‫הגיע החסרץ‪ .‬וסוד הענץ הוא‪ ,‬והיה אור הלבנה כאור החמה )ישעיה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קעד‬

‫ל‪ ,‬כו(‪ ,‬שהוא לעתיד לבוא כשיתעורר א״א‪ ,‬כי לא יהיה ערד חסרון‪,‬‬
‫כי החסרון נמשך מלמטה‪ ,‬אבל מלמעלה איננו כך‪ .‬לכן כשיתעורר‬
‫הא״א‪ ,‬משלים גם החסרון מלמטה‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬תיקונא יאה תיקונא שפירא‪ .‬וכבר פירשתי לך למעלהי* מהו‬
‫ענין יאה ושפירא‪ .‬אך למעלה אמרו על הסדר הראשון שיש בא״א מצד‬
‫תיקונו‪ ,‬וכאן מדבר על הנמשך מן האוזן‪ ,‬והוא מה שמתעורר לצורך‬
‫התחתונים כנ״ל‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬תאיב למחמי וכו׳‪ .‬ואפרש לך עתה ענץ התאוה‪,‬‬
‫כי יש אהבה‪ ,‬ויש תאוה וחמדה‪ ,‬שכולם קרובים בענינם זה לזה‪ ,‬אך‬
‫באמת כל אחד מורה דבר בפני עצמו‪ .‬וכן כתיב בענץ עץ הדעת‪ :‬כי‬
‫טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל )בראשית‬
‫ג‪ ,‬ו(‪ .‬צריך שתדע כי המאורות הם באהבה זה לזה‪ .‬ופירוש הדבר‪,‬‬
‫כי כל המאורות אף על פי שהם כל אחד הארה בפני עצמה לפעולה‬
‫פרטית‪ ,‬הם רודפים זה אחר זה‪ ,‬ויש קשר ושייכות קורבה ביניהם תמיד‪,‬‬
‫עד שכל הדברים הנעשים באחד יש בהם הסכמת כולם והתעוררות‬
‫כולם‪ ,‬מפני כח האהבה הזאת‪ .‬וזאת האהבה מגעת לנשמות גם כן‪ ,‬כי‬
‫כן המאורות מתקשרים בהם‪ ,‬והן נקשרים במאורות באהבה‪ ,‬וסוד זה‬
‫היא התורה והמצות‪ .‬וכן אנו מזכירים בתפלתנו בשבתות ד״ ט‪ :‬ותתן‬
‫לנו ה׳ אלהינו באהבה כר‪ ,‬והנחילנו ה׳ אלהינו באהבה וכר‪.‬‬
‫אמנם הנה כתיב‪ :‬אוהב כסף לא ישבע כסף )קהלת ה‪ ,‬ט(‪ ,‬וגם‬
‫כתיב‪ :‬כי השביע נפש שוקקה )תהלים קז‪ ,‬ט(‪ ,‬וזה סוד גדול בעניני‬
‫היחוד לדעת עד היכן הוא מגיע‪ .‬מן האהבה באמת נמשכת התשוקה‪,‬‬
‫וההפרש שבין זה לזה הוא‪ ,‬כי האהבה היא קורבה וחיבור‪ ,‬והאהבה‬
‫הולכת ומקשרת כל חלקי המאורות זה עם זה‪ ,‬עד שבהתגברה מאד‬
‫אז תולד התשוקה המתחזקת‪ .‬כן הנה יעלו הדברים עד שהא״ס ב״ה‬
‫העומד בתוך כל הספירות‪ ,‬יהיה כולל אותם בכחו הפשוט‪ ,‬ששם אץ חילוק‬
‫בץ א׳ לא׳‪ .‬וזהו סוף הדבקות וסוף היחוד המגיע עד א״ס‪ .‬והבן היטב‬
‫זה הענין כי הוא סוד גדול‪ ,‬וגם הוא ענין ארוך לדעת כח היחוד‪ .‬באמת‬
‫כולם פועלים‪ ,‬רק בהגיע הדבר אל הא״ם‪ ,‬ששם הכל נכללים כאחד‪,‬‬
‫ואז נקרא שכולם כוללים כולם ממש‪ .‬כי מה שאחד כולל חלקים כמו כולם‪,‬‬
‫זהו ענין אחר — שכל חלק מן המאורות משקיף על הכל‪ .‬אבל ענץ זה‬

‫‪ . 28‬עם׳ קנ׳׳ב‪.‬‬
‫קעה‬ ‫אדיר במרום‬
‫שאני אומר הוא ענין נוסף על זה‪ ,‬כי כולם כוללים כולם ממש‪ ,‬והוא בסוד‬
‫החזרה אל הא״ס‪ .‬והוא ממש כמו שהרוח שבלב ששולח ניצוציו אל‬
‫הגידים‪ ,‬ובהם עושה ההרגש‪ .‬אך אינו נעשה בהם עד שיחזרו מיד אל‬
‫השורש עצמו ושם נעשה בסוד‪ :‬הלב מבין‪ .‬וכבר נתפרשו אלו הדברים‬
‫במקום אחר בפירוש תפלת אליהו ז״ל‪ .‬והנה על כן אמר‪ :‬אוהב כסף לא‬
‫ישבע כסף‪ ,‬כי כשהגיע אחד מן המאורות אל העליון ממנו בכח אהבה‪ ,‬לא‬
‫יגמור שם החיבור‪ .‬כי אדרבה‪ ,‬אז תולד התשוקה להיות מתדבק דבקות‬
‫גמור‪ .‬וכן להיפך מן העליון לתחתון‪ .‬אלא כאשר התשוקה תעשה את‬
‫שלה‪ ,‬לעורר היחוד בכחו כנ״ל‪ ,‬אז הוא סוף הענין‪ ,‬שאי אפשר לחשוב‬
‫יותר מזה‪ .‬ולכן‪ :‬כי השביע נפש שוקקה‪ ,‬והוא מלכות‪ ,‬שבגילד המאורות‬
‫נמשך ממנה התשוקה הזאת‪.‬‬
‫ואפרש לך ענין זה היטב‪ .‬הנה כתיב‪ :‬וחפץ ה׳ בידו יצלח)ישעיה נג‪ ,‬י(‪,‬‬
‫והיא השכינה‪ ,‬ושבת נקרא חמדת הימים‪ ,‬וצריך לדעת מהו ענין החמדה‬
‫הזאת‪ .‬וכדי שתבין היטב אפרש לך סוד ד׳ הצריכין להודות‪ ,‬שבענינם‬
‫אמר הפסוק‪ :‬השביע נפש שוקקה‪ ,‬ותבין מהו נפש שוקקה ומהו נפש רעבה‪.‬‬
‫דע כי הנה כתיב‪ :‬ליוצא ולבא אין שלום מן הצר )זכריה ח‪ ,‬י(‪ ,‬וזה סוד‬
‫גדול מאד‪ .‬כי מלכות יש לה שתי בחינות‪ :‬מ׳ פתוחה ום׳ סתומה‪.‬‬
‫ואם היא מ״ם פתוחה‪ ,‬כל המאורות הם בפתיחה‪ ,‬כולם באהבה וכולם'‬
‫בתשוקה‪ .‬אבל אם היא מ״ם סתומה‪ ,‬אז כל המאורות גם כן בסיתום‪.‬‬
‫והענין הוא‪ ,‬שאם הדין מתגבר‪ ,‬אז היא בסוד‪ :‬אבן שעל פי הבאר‪,‬‬
‫והוא ענין ה׳ אותיות מנצפ״ך וסודם צ״ר כמפורש במקום אחר‪ ,‬שעליהם‬
‫אמרו ח״ ל‪ :‬אילה זו רחמה צר )עירובין נד‪ .(:‬והנה בהיות כך הכל‬
‫הוא בסיתום‪ ,‬ועל כן‪ :‬ליוצא ולבא אין שלום‪ .‬והנה מן הצ״ר הזה‬
‫נמשכים סכנות לד׳ אלו הנזכרים במזמור‪ ,‬תהו שאומר תמיד‪ :‬ויצעקו אל‬
‫ה׳ בצ״ר להם וכו׳)תהלים קז(‪ .‬ואומר לך עתה למה הם ד׳‪ .‬כי סודם הוא‬
‫ם׳ סתומה‪ ,‬שהיא ד׳ ווי׳׳ן לד׳ רוחות‪ .‬ובאמת ד׳ ווי״ן עולים כ״ד‪ ,‬וסודם‬
‫כ״ד צירופי אדנ׳׳י‪ ,‬שכולם מתקבצים בסיתום‪ ,‬מה שבשעת הפתיחה הם‬
‫שערים בסוד תרע׳׳א‪ ,‬חהו ממש סוד‪ :‬ומארצות קבצם ממזרח וממערב‬
‫מצפון ומים )תהלים קז‪ ,‬ג(‪ .‬והנה כל מי שנעשה לו נס צריך לברך‪ .‬והסוד‬
‫הוא‪ ,‬כי בכח הברכה הזאת‪ ,‬המאור שנתעורר לעשות הנס ההוא‪ ,‬הארתו‬
‫מתקיימת‪ .‬והד׳ האלו חייבין להודות‪ ,‬לפי מציאות ההארה המצלת אותם‬
‫מן הסכנה‪ .‬אבל ענינם פרטי‪ ,‬לפי זה הצר שאמרנו‪ .‬גם חבלי משיח הם‬
‫בסוד זה‪ .‬והוא סוד‪ :‬עת צר״ה היא ליעקב )ירמיה ל‪ ,‬ז(‪.‬‬
‫והנה בהיותה כך סתומה נקראת מדבר‪ ,‬שהוא סתום שאי אפשר‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קעו‬

‫להוציא פירות‪ ,‬ועל כן אמר‪ :‬תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא‬
‫מצאו )תהלים קז‪ ,‬ד(‪ ,‬כי בהיותה מ״ם סתומה אינה נמצאת בסוד עיר‬
‫מושב‪ .‬ותבין היטב איך גם המדבר יוכל ליזרע‪ ,‬אלא שאין יכול להוליד‪.‬‬
‫וזהו ממש ענין המ״ם סתומה‪ ,‬שהוא האבן שעל פי הבאר‪ .‬ובגלות אין‬
‫השכינה נמצאת מפני הסיתום הזה‪ .‬ותראה שמתחיל המזמור‪ :‬יאמרו גאולי‬
‫ה׳ אשר גאלם מיד צ״ר )תהלים קז‪ ,‬ב(‪ ,‬כי הגאולה היא סוף התיקון‪ ,‬לצאת‬
‫מן הצ״ר הזה שאמרנו‪ .‬ואמר‪ :‬רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף‪.‬‬
‫והוא כי הנשמות הם רעבים‪ ,‬מפני שאין יכולין לקבל מי הבאר‪ .‬ויש‬
‫מין שפע הנקרא אכילה‪ ,‬ויש מין אחר הנקרא שתיה‪ ,‬והנשמות הם‬
‫רעבים גם צמאים‪ .‬והנה בהיות הדברים בסיתום‪ ,‬כמו שהמלכות מכסה‬
‫עצמה ומאספת אורה בסוד הסיתום הזה‪ ,‬כך הנפש באדם מאספת כחותיה‬
‫אליה‪ ,‬והיא כמו מתכסית במסך‪ .‬ולכן העני חשוב כמת )זוהר ב׳ קיט‪.(.‬‬
‫וזה סוד‪ :‬תפלה לעני כי יעטוף )תהלים קב‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ואומר לך איך נעשית תיקון זה הדבר‪ ,‬שהוא סוד‪ :‬הגומל לחייבים‬
‫טובות‪ .‬והוא כי צריך שהחסד יתרבה בסוד‪ :‬ור״ב חס״ד‪ ,‬שאז עולה כמנין‬
‫מנצפ״ך‪ ,‬ואז תפתח המ״ם הסתומה‪ .‬ובאמת מקום המיתוק הזה הוא במקום‬
‫גילוי החסדים‪ ,‬ששם נקרא ממש ור״ב חס״ד‪ ,‬שהחסדים נכפלים‪ ,‬כמפורש‬
‫במקומו ”‪ .‬והחסדים האלה המגולים שבנו״ה הם מתפשטים להאיר בב׳‬
‫קווי הנוקבא‪ .‬ואז הגבורות המתפשטות בקו האמצעי שלה‪ ,‬הם נמתקות‬
‫בכח החסד המתרבה עליהם‪ ,‬והמ״ם נפתחת כנ״ל‪ .‬ואז אור יסוד אבא‬
‫המתגלה מן החזה ולמטה‪ ,‬ממתק את הגבורות האלה‪ .‬וצריך שתדע‬
‫כי החסדים האלה שבנו״ה‪ ,‬נקראים חסדים טובים‪ ,‬בסוד‪ :‬גומל חסדים‬
‫טובים‪ ,‬שבברכת אבות‪ .‬אך סוד גומל הוא סוד המזל העליון נוצר חסד‪,‬‬
‫שממנו יוצא אבא‪ ,‬והאור שלו מתגלה בזה ]נ״א‪ :‬תה[ היסוד דאבא היוצא‬
‫חוץ מיסוד אימא‪ .‬וסוד זה הוא גומ״ל‪ ,‬שהוא כמנין ג׳ הויו״ת של מזל‬
‫נוצר חסד‪ .‬ואחר כך קונ״ה הכל‪ ,‬הוא מזל ונק״ה המאיר ביסוד אימא‪.‬‬
‫והנה זהו סוד‪ :‬יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם )תהלים קז‪,‬‬
‫טו(‪ .‬וזה החסד המתגלה בנו״ה הוא ממש המתקן ענין הצ״ר‪ .‬ומה‬
‫שמתגלה בהוד ממתק יותר‪ ,‬כי הוא לשמאל‪ ,‬סוד החיצוניות הנזכר‪ .‬ועל כן‬
‫אמרו‪ :‬יודו לה׳ חסדו‪ .‬וכן לעתיד לבוא שנאמר‪ :‬ועת צרה היא ליעקב‬
‫)ירמיה ל‪ ,‬ז(‪ ,‬בסוד חבלי משיח‪ .‬וממנה יושע‪ ,‬בתיקון זה ממש של‬
‫החסדים הממתקים את המנצפ״ך‪ .‬ונפלאותיו‪ ,‬הוא סוד הפלא‪ ,‬שהוא יסוד‬

‫‪ . 29‬פתחי חכמה ודעת סי׳ ע׳׳ה )שערי רמח״ל עם׳ ר״ט(‪.‬‬

‫קעז‬ ‫אדיר במרום‬
‫אבא המתגלה‪ .‬רגם נמשך מן החכמה סתימאה‪ ,‬שהיא שורש לאו״א‬
‫בידוע‪ .‬ואמר‪ :‬לבני אדם‪ ,‬שהם הנו״ה‪ ,‬ששם מתגלה כח זה למתק‬
‫הגבורות‪ .‬והנה כנגד זה נאמר; וירוממוהו בקהל עם וכר‪ ,‬שהוא בסוד‬
‫המלכות‪ .‬ובמושב זקנים יהללוהו‪ ,‬שצריך שיהיו ב׳ זקנים‪ ,‬והם כעד נו״ה‬
‫המתקנים זה הדבר‪ ,‬והם המקבלים הכח מאבא המתגלה שם‪ ,‬וגם מאימא‪.‬‬
‫והנה אז נאמר‪ :‬כי השביע נפש שוקקה‪ ,‬בי מתגלית נוקבא בסוד מ״ם‬
‫פתוחה‪ .‬ואז נאמר; וחפץ ה׳ בידו יצלח‪ ,‬כי בחינת החפץ מתגלה ונמצא‬
‫בכל המאורות‪ ,‬ואז מתעוררת האהבה וממנו התשוקה עד סוף היחוד‪ ,‬ששם‬
‫השביע נפש שוקקה‪ .‬ואז‪ :‬נפש רעבה מלא טוב‪ ,‬הנפשות המקבלות משם‪.‬‬
‫והרי הבנת ענץ האהבה והתשוקה‪.‬‬
‫והנה התאוה היא סוד התשוקה‪ ,‬אלא שהאורות שיש בהם כח‬
‫הזה להמשיך האחרים בסוד התשוקה‪ ,‬להם נקרא תאוה‪ .‬ותבין הענין‬
‫היטב על הפסוק‪ :‬כי תאוה הוא לעינים )בראשית ג‪ ,‬ו(‪ .‬בי העינים‬
‫הם סוד הראיה העומדת להתדבק‪ ,‬או מלמעלה למטה בסוד ההשגחה‪,‬‬
‫או מלמטה למעלה בסוד הדביקות‪ .‬כמ״ש כבר במקום אחר״ג‪ .‬והעינים האלה‬
‫בהיותם מתדבקים במה שהוא כך בזה הכח של תאוה‪ ,‬מיד נמשכים אחר‬
‫הנראה ההוא בתשוקה שאמרנו‪ .‬ונמשך מיד‪ :‬ונחמד העץ להשכיל‪ ,‬כי כל‬
‫החלקים פונין אליו‪ .‬ואומר לך עתה למה באמת היה כך עץ הדעת‪.‬‬
‫אבל הסוד הוא‪ ,‬כי הוא היה ממש שורש הגוף שבו היו נמצאים אז‬
‫אדם וחוה‪ ,‬והקדושה היתה מתחזקת‪ .‬כי אע״פ שעדיין לא היה מתוקן‬
‫לגמרי‪ ,‬אבל לא היה יכול להרע להגלות כלל‪ .‬כי הלא כך הוצרך ליברא‬
‫הגוף של אדם וחוה שלא יהיה בו רע גדול‪ .‬אבל היה להם להאמין‬
‫לדברי הקב״ה שאסרו‪ .‬ונמצא שאז היה טוב למאכל‪ ,‬כי כך היה נראה‬
‫שיהיה ראוי לפי המצב ההוא‪ .‬וגם שהיה תאוה‪ ,‬כי בהיותו משרשם‬
‫ממש היה ממשיך אחריו העינים‪.‬‬
‫והנה עכשיו הבנת ענין התאוה‪ ,‬ותבין אותה בדברי הרשב״י זללה״ה‬
‫כאן‪ ,‬שהוא נמשך מסוד האזנים‪ .‬והוא כי אם לא היה שייכות לתיקוני‬
‫א״א עם התחתונים כלל‪ ,‬לא היתה זאת התאוה‪ ,‬כי בהיות המאורות‬
‫רחוקים מן המקבל אי אפשר לימצא התאוה הזאת‪ ,‬כי כבר שמעת‬
‫היותה נמשכת מן הקשר והאהבה‪ .‬אבל סוד האזנים כבר פירשתי‪,‬‬
‫שהם מה שמתעורר הא״א לפי התחתונים‪ ,‬ואז נמצא בהארתו האהבה‬
‫וממנו התשוקה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ונמצא שהצדיקים הם למטה בזו״ן‪ ,‬ומגיע‬

‫‪ . 30‬לעיל עם׳ קכ״ד‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קעח‬

‫אליהם מן הא״א אורות מה שמגיע‪ ,‬בבחי׳ מה שהוא מתעורר בסוד‬

‫שמיעתו כנ״ל‪ ,‬ואז הם מתאוים אליהם‪ .‬ושמחתם הוא כשמשיגים אותם‬
‫להתדבק בהם‪ ,‬שאז הוא סוד‪ :‬כי השביע נפש שוקקה וכר‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ואמר עוד; עתיקא סתימאה דכולה וכד‪ .‬והנה הענץ כי למעלה‬
‫אמר‪ :‬מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא‪ ,‬ופירשתי לךינ שהוא‬
‫התחלקות השערות לפי הגולגלתא‪ .‬וכאן אמר י״ג נימץ וכר‪ .‬והוא כי‬
‫באמת אלף אלפים רבוא שערות יש כנ״ל‪ ,‬והם כולם צינורות להשפעה‪,‬‬
‫וכל אחד יוצא ממבוע מיוחד כמ״ש ”‪ ,‬ואץ שתי שערות יוצאין ממבוע‬
‫אחד‪ .‬אם כן כולם הם מיני הארות משונות זו מזו ותלדם בגולגלתא‪.‬‬
‫ואץ שום דבר במקרה אלא צריך שא׳ יהיה ראד לו להיות נתלה במקום‬
‫א׳‪ ,‬ואחר במקום אחר‪ ,‬לפי המדרגות הבונות את הגולגלתא עצמה‪.‬‬
‫ועל זה אמר‪ :‬מתתקני קוצי דנימין כנ״ל‪ .‬אבל כאן אומר‪ :‬י״ג נימין וכו׳‪,‬‬
‫תהו התחלקות אחר בסוד ההנהגה לי״ג נימץ‪ ,‬וכל נימא עומד במקומה‬
‫נגד הפנים‪ ,‬וזהו ההתחלקות האחרים שאמרנו למעלה‪.‬‬
‫ואומר לך למה אמר פה‪ :‬עתיקא סתימאה‪ .‬הנה סתימאה נקרא‬
‫הא״א מצד החכמה שבו‪ .‬והאמת שבחכמה הוא מנהיג ההנהגות‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫כולם בחכמה עשית )תהלים קד‪ ,‬כד(‪ ,‬כי היא המוח — המחשבה‬
‫שבו‪.‬‬
‫והנה י״ג נימין מתחלקין בחילוק זה בכח האוירא‪ ,‬שבו גם כן ג׳‬
‫הויו״ת וחד דכליל לון‪ ,‬כמבואר במקום אחר‪ .‬וכיון שהם צריכין לעבור‬
‫דרך שם לכן נעשץ י״ג‪ .‬אך האמת הוא שהח״ס מוציאה אותם כך‬
‫מפני האוירא‪ .‬ופירוש הענץ הוא‪ ,‬כי הלא תראה שאינו אומר ענץ‬
‫זה של י״ג נימין בראשונה אלא בכאן‪ ,‬ושם אומר חשבץ אחר של‬
‫אלף אלפים כנ״ל‪ .‬והענין כי כבר שמעת סוד ניצוץ ורקיע‪ ,‬שהם‬
‫אור סתום עומד במקומו או אור מתפשט‪ ,‬והם יו״ד וא״ו‪ .‬ועל כן‬
‫אנו אומרים שהנימין הם ווי״ן‪ ,‬כי הם משיכא דמבוע כנ״ל‪ .‬וצריך שתדע‬
‫כי גם נו״ה דעתיק נכנסין בתיקון השערות‪ ,‬כמ״ש בסדר הז׳ תיקונים‬
‫דרישא‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬כי הרבה פעולות נעשות עד שיהיו השערות נבנים‬
‫בכל מה שצריך להם‪ .‬הנה הקומר שלהם הוא הארה היוצאות מהח״ס‬
‫כנ״ל‪ .‬אך זאת ההארה אינו עושה אלא המבועים לבד ”‪ ,‬שהיא מתקבצת‬

‫‪ . 31‬עם׳ קנ״ג‪.‬‬
‫‪ . 32‬לעיל עמ׳ ק״נ‪.‬‬
‫‪ . 33‬עי׳ לעיל עם׳ ק״נ דיה ואפרש‪.‬‬
‫קעט‬ ‫אדיר במרום‬
‫במקומות רבות מן העור שעל הכתר‪ ,‬והם יודי״ן‪ .‬אך הכח העושה‬
‫אותן נימין בסוד וד״ן‪ ,‬הוא מה שניתן בהם מבחינת הגולגלתא עצמה‬
‫כנ״ל ”‪ ,‬והוא מה שלקחה הגולגלתא מן הח״ס בהתחברה בה‪ .‬אך זאת‬
‫ההארה עצמה‪ ,‬אמת שהיא מתקבצת אל המקום שהיא מוצאה ]נ״א‪ :‬מוציאה[‬
‫המבועין המוכנסין כבר‪ .‬אך אמת הוא גם כן שבכאן מתלוה כח העתיק‪,‬‬
‫כי הוא המתקן כל דברי הא״א‪ ,‬בפרט בראש שלו ששם שורש ההנהגה‪.‬‬
‫והנו״ה של עתיק שהם עצמן סוד וד״ן‪ ,‬מאירים שם ומתקנים כל ההארות‬
‫האלה ומעמידים אותם בסוד וד״ן‪ .‬ותבץ מכאן קשר גדול שיש לשערות עם‬
‫האדנים‪ ,‬כי שניהם נתקנין מנו״ה דעתיק‪ ,‬ולכן נפיק אבתרוי דאודנין‪.‬‬
‫והיה ראד אפילו שיכסו אותם‪ ,‬אלא שכח המתקלא מסלקם לאחוריהם‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫אמנם צריך שתבין עוד כי הח״ס מוציאה הוד״ן שלה שהם‬
‫התפשטות אורה‪ ,‬דרך הפנים והיינו הדיקנא‪ ,‬אבל פה לא היה לה להוציא‬
‫אורות‪ ,‬אלא שהגולגלתא מושכת אליה ממנה אור‪ .‬והאמת כי בכח האוירא‬
‫הוא זה‪ .‬כי האוירא עומדת באמצע ומחברת הכתר והחכמה‪ ,‬והיא‬
‫מקפת וסובבת את החכמה‪ ,‬ויש בה כח להמשיך ממנה אורות ולהוציאם‬
‫ל ח ק דרך הגולגלתא‪ .‬והנה בהתחבר הכתר עם החכמה על ידי האוירא‪ ,‬כל‬
‫אחד מהם נוטל חלק חבירו ודאי‪ ,‬וכמ״ש בענין הארת העור הנ״ל ”‪ .‬ונמצא*‬
‫שהאוירא נוטלת מהח״ס והח״ס מהאוירא‪ ,‬ומסור זה יוצאות השערות‬
‫האלה‪ .‬ועל כן אף על פי שמציאותם מחכמה‪ ,‬התחלקותם מכח האוירא«נ‪,‬‬
‫שהוא כמעט הפועל יותר בענין זה‪ ,‬ואז מתחלקין לי״ג‪ .‬והוא ממש סוד‬
‫וא״ו‪ ,‬בתיקון הניתן בהם מעתיק כנ״ל‪ .‬ולכן כאן אחר האדנים הזכיר דבר זה‪,‬‬
‫‪-‬־־‬ ‫כי בהיות השערות בחינתם‪ ,‬ואז מתפשט מכמה מקורות כנ״ל‪.‬‬
‫ואמנם תדע שמה שאמר; סתימאה דכולא‪ ,‬היה לכלול גם ענין האוירא‬
‫בשם זה‪ ,‬וקראו סתום בכל בחינותיו‪ .‬כי באמת גם האוירא סתום‪ ,‬וגם‬
‫הקרומא מפסיק גם כן אליו שלא יתפשט אל החכמה‪ .‬והנה זהו החילוק‬
‫הא׳ הנמצא בנימין מצד היותם וא״ו‪ .‬ואחר כך כולם כוללים הרבה‬

‫‪ . 34‬עם׳ קנ״ד‪.‬‬
‫י‬ ‫־‬ ‫‪ . 35‬עם׳ קלד‪.‬‬
‫‪ . 36‬זי׳ל רבינו בספרו תיקונים חרשים ׳׳ונימק אלק מגו האי מוחא נפקי‪ .‬מגו ברירו דאתבריר‬
‫מגו אינק מלכץ ראתמרו‪ .‬וכמה דרגק מררגק תליץ בהו ) — ר׳׳ל מספתם שונים נא מת‬
‫בענק השערות(‪ .‬אבל בשעתא דנפקץ לבר‪ ,‬ההיא תשא תנינא דאתמרת אחרת בהו‬
‫‪--‬‬ ‫והררת ל ק בסתורא עלאה ב ח א רתליסרי׳ וכו׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קפ‬

‫קוצץ‪ ,‬עד שבא החשבון אלף אלפים רבוא‪ ,‬עם כל שאר החילוקים‬
‫הנזכרים למעלה‪.‬‬

‫ואמר עוד; לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה כלא ימינא וכר‪.‬‬
‫וזהו מה שכבר פירשתי לך‪ ,‬איך ההנהגה בז״א היא בסוד ימין ושמאל‪,‬‬
‫לפעול שניהם כראוי לפי הזמן‪ .‬אבל בא״א אינו אלא להחזיר הכל לימין‪.‬‬
‫ולכן השערות בכאן אינם מתפשטין לימין ולשמאל כמו בז״א‪ ,‬אלא‬
‫כל סדרם היא ממש מה שצריך להחזיר הכל להחסד‪.‬‬

‫ואמר עוד‪ :‬אתחזי ולא אתחזי סתים ולא סתים‪ .‬תהו באמת סוד גדול‬
‫מאדלי‪ ,‬והוא מה שכתוב‪ :‬והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק )יחזקאל א‪,‬‬
‫יד(‪ .‬וכן כתיב‪ :‬התשלח ברקים תלכו ויאמרו לך הננו)איוב לח‪ ,‬לה(‪ .‬והוא‬
‫סוד מטי ולא מטי הנזכר בזהר‪ .‬אך האמת שהמאורות כך הם יוצאין כדרך‬
‫ברק‪ .‬והענין‪ ,‬כי היות הכתר הראשון‪ ,‬הוא מפני היותו המדרגה היותר‬
‫קרובה אל הא ״ס‪ ,‬ומתפשטים הדברים עד המלכות‪ .‬וכשמגיעים שם הנה היה‬
‫צריך להיות יותר מגולה‪ .‬אך מיד חתר הא״ס ב״ה ומתגלה שם בכח‪ ,‬וחחרת‬
‫המלכות במדריגת כתר‪ ,‬וכתר מלכות‪ .‬תה התנועה רצוא ושוב נמצאת תמיד‬
‫בכל המאורות‪ ,‬תה עושה כל העליות והירידות לכל המאורות וכל הנפרדים‬
‫גם כן‪ .‬כי בדרך הריצה יורדים כולם‪ ,‬ובדרך התשובה עולים כולם‪ .‬תהו‬
‫ממש תנועות הרוח מן הלב לגידין‪ ,‬ומהם אליו כנ״ל‪ ,‬והוא סוד הנחלים‬
‫ההולכים אל הים ושבים ממנו )קהלת א‪ ,‬ז(‪ .‬כי באמת הרוח נמצא‬
‫בכל הגוף‪ ,‬אלא שהוא כמו מתצמצם בלב‪ .‬וגם הוא מניח ממנו גילוי‬
‫פרטי‪ ,‬ולא גילוי כללי בגידין‪ .‬וזהו ממש כמו הא״ס ית׳ המתגלה גילוי‬
‫פרטי מוגבל בפעולתו‪ ,‬וחתר הגילת ונאסף‪ .‬אבל האמת הוא שאינו נאסף‪,‬‬
‫כי אז היה ביטול‪ .‬אלא בריצה‪ ,‬נחשב למקור הלב‪ ,‬והרוח מתפשט ממנו‬
‫והלאה‪ .‬ובתשובה‪ ,‬יתחזק הרוח כמו למקור בקצוות עצמן‪ ,‬ויתפשט הרוח‬
‫מהם ללב‪ .‬וכן תנועה זו יש ממש בספירות‪ .‬כי הארה מתפשטת‪ ,‬ובסופה‬
‫מיד חוזרת למדרגת כתר‪ ,‬ושבים המדרגות ממנה לראשונות‪ .‬ובהגיע שנית‬
‫אל העליון יהיה הוא כתר‪ ,‬תרדו המדרגות‪ .‬ונמצא שתמיד אי אפשר‬
‫לעמוד על שום קצה‪ ,‬כי הולך אל הקצה האחר‪ .‬תה סוד הסולם דיעקב‪,‬‬
‫שהיו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו )בראשית כח‪ ,‬יב(‪ .‬והוא ענין‬
‫הרצוא ושוב הזה הנמצא תמיד‪ .‬ונמצא שהמאורות בהגיעם לסוף‪ ,‬אינם‬
‫■‬ ‫מגיעים‪ ,‬כי אם נעלמים בסוד הראש‪.‬‬

‫‪ . 37‬ע״ע קל״ח פתח ט״ז‪ ,‬״מין הראשץ״‬

‫קפא‬ ‫אדיר במרום‬
‫תהו בכלל בעשר ספירות‪ ,‬וכן בפרט בכל התיקונים היוצאים מן‬
‫הספירות עצמן‪ .‬והוא כמו בכאן הח״ס בשרשה היא סתומה‪ ,‬ומשם יוצאין‬
‫הנימין בסוד הגילד‪ ,‬ומתפשטים למטה‪ ,‬ובסופם תחרים להעלם‪ .‬ואם תאמר‬
‫שיעמדו כך‪ ,‬אינו אמת‪ ,‬שהרי מיד תחרים ומתגלים בריצה האחרת‪ .‬ולכן‬
‫נמצא שהוא נראה‪ ,‬ומיד אינו נראה‪ ,‬וסתים‪ ,‬בסוד השורש‪ .‬ומיד אינו‬
‫סתים‪ ,‬מחמת התנועה הסובבת‪ ,‬והנה זהו בתקונים שלו‪ ,‬וכל שכן בעצמותו‬
‫שהיא השורש לכל המאורות‪ ,‬והוא יוצא מן הא״ס עצמו‪ .‬כי הנה כל‬
‫זה הוא סוד השורש השולט על ענפו‪ ,‬כמו הרוח שבלב על הענפים‪.‬‬
‫ועל כן אם זאת השליטה יש לעתיקא על תיקוניו‪ ,‬כל שכן שיהיה לא״ס‬
‫על העתיקא‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬ועל האי תאיבו ישראל לצרפא בלבהון וכד‪ .‬וסוד‬
‫הענין הוא‪ ,‬כי באמת ישראל היו מתנהגים בצאתם מא ‪ p‬מצרים על ידי‬
‫הא״א‪ .‬והוא סוד‪ :‬מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו)שמות יד‪ ,‬טו(‪,‬‬
‫שפירש בזוהר‪ :‬דבעתיקא תליא‪ .‬והנה הם היו משיגין זה הענין‪ ,‬אך בהיות‬
‫שהכל הוא במטי ולא מטי‪ ,‬ואי אפשר לעמוד כל כך על המאורות‪ ,‬היו‬
‫רוצץ לדעת היטב ההנהגה בהם היאך היא‪ .‬ואמר‪ :‬לצרפא בלבהון‪ .‬והוא‬
‫סוד מה שהפסוק עצמו אמר‪ :‬היש ה׳ בקרבנו)שמות מ‪ ,‬ז(‪ ,‬ואינו אומר בנו‪.‬‬
‫אך הענין הוא‪ ,‬כי מן הקדושה המנהיגתם היה נמשך ההארה המתלבשא‬
‫בתוכם ממש‪ .‬ולכן אמר‪ :‬לצרפא בלבהון‪ ,‬כי בחינת הארה הזאת היו רוצץ‬
‫לדעת בבירור‪ .‬ואמרו‪ :‬היש ה׳ בקרבנו אם אין‪ ,‬והענין כי בז״א הוא‬
‫ה׳‪ ,‬וההנהגה לפי ענינו הכל בסוד הוי״ה‪ ,‬אך א״א נקרא אי״ן‪ .‬אמנם‬
‫באדר״ז אמרו‪ :‬ע״ק איקרי אין דביה תליא ןנ״א מוסיף‪ :‬אין[ )זח״ג‬
‫רפ״ח‪ .(:‬והענין‪ ,‬כי א״א מתפשט לצורך הז״א ומצד זה נאמר‪ :‬בעתיקא‬
‫תליין‪ .‬ובאמת שהי״ש מתחיל מח״ס שמשם או״א‪ ,‬בסוד קנ״ה חכמה‬
‫קנ״ה בינה‪ ,‬ב׳ פעמים קנ״ה גי׳ י״ש‪ .‬אבל א״א מצד מה שהוא נמשך‬
‫•‬ ‫לעתיק זה נקרא אי״ן‪.‬‬
‫ועתה אומר לך למה היה זה הענץ שם במסה דוקא‪ ,‬כדי שתבץ‬
‫היטב כוונת ישראל בו‪ .‬דע כי הנה רז״ל אמרו‪ :‬שהקב״ה נגלה כבחור על‬
‫הים‪ ,‬וכזקן מלא רחמים על הר סיני )מכילתא יתרו כ‪ ,‬ב(‪ .‬וסוד זה‬
‫נתפרש במקום אחר‪ ,‬שבים היה ז״א במקומו‪ ,‬ובסיני' הגיע עד הדיקנא‬
‫דא״א‪ ,‬וצריך שתדע שגם בליל פסח באו לו כל המוחין‪ ,‬מה שקיבל אחר כך‬
‫שנית עד המתן תורה‪ ,‬אמנם יש חילוק גדול‪ ,‬כי במתן תורה הגיע אל‬
‫האריך בהדרגה‪ ,‬ונמצא שהוא עולה ממדריגה למדריגה עד שם‪ .‬אבל בליל‬
‫פסח לא היה כך‪ ,‬אלא שהמוחין כולם נכנסו בו בלי סדר‪ ,‬ובכת האור‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קפג‬

‫הגדול יצאו ממצרים‪ .‬חה צריך שתדע‪ ,‬שבהיות הז״א למטה אז הוא זמן‬
‫מלחמה‪ ,‬שהאויבים נלחמים והוא משחית אותם‪ .‬אבל כשעולה למעלה‬
‫אינו כך‪ ,‬כי אינם יכולים אפילו להלחם‪ ,‬ונבלעים מיד‪ .‬והנה במצרים‬
‫היה במקומו‪ .‬אבל כשבאו בו כל המוחין האלה‪ ,‬לא היה זמן מלחמה‪,‬‬
‫אלא בגילד שלו מיד נכנעו כולם‪ ,‬ובא פרעה לקרוא למשה ולאהק‪.‬‬
‫ועם כל זה היה נגוף ורפוא‪ .‬אבל הקב״ה רצה להיות נלחם דוקא‪ ,‬כדי‬
‫שיתוקנו כל הדברים במדרגותיהם‪ .‬כי מה שנעשה כך בדרך נס שלא כסדר‬
‫הבריאה‪ ,‬לא יוכל לתקן תיקץ גמור‪ ,‬אלא לפי שעה‪ ,‬כדי שאחר כך‬
‫יעשה התיקון הגמור‪ .‬אבל התיקון הגמור הוא‪ ,‬שכל מדרגה ומדרגה‬
‫לפי ענין מציאותה וטבעה תתוקן היטב‪ .‬והנה מפני כך רצה הקב״ה‬
‫שיהיה עוד מלחמה דוקא‪ ,‬והוא סוד; כי ה׳ נלחם להם במצרים )שמות‬
‫יד‪ ,‬כה(‪ .‬ואז אפילו שהיו רוצים להכנע‪ ,‬הקב״ה לא רצה‪ ,‬ורצה שיקומו‬
‫וילחמו‪ ,‬לעשות בהם נקמה אמתית וגמורה‪ .‬והנה מיד אחר שיצאו ישראל‬
‫ממצרים נסתלקו המוחין מן הז״א וחזר לקטנותו‪ ,‬אלא שחזר לקבלם אחד‬
‫אחד עד מתן תורה‪.‬‬
‫ונמצא שבזמן קריעת ים סוף היה למטה במקומו כנ״ל‪ .‬אבל באמת‬
‫כתיב‪ :‬דבר אל בני ישראל ויסעו)שמות יד‪ ,‬טו(‪ ,‬והיינו שיסעו אל העתיקא‪,‬‬
‫ואז‪ :‬ואתה הרם את מטך )שם‪ ,‬טז(‪ ,‬שמשם קיבל כח המטה‪ ,‬לקרוע‬
‫את הים‪ .‬אבל הענין הוא ששתי פעולות נמצאו כאן‪ ,‬א׳ מסטרא‬
‫דעתיקא‪ ,‬וא׳ מסטרא דז״א‪ .‬אך ז״א לא עלה כלל אל העתיקא‪ ,‬וגם‬
‫לא נכנסו בו מוחין כיציאת מצרים‪ ,‬אלא הוא עמד במדרגתו‪ .‬אלא‬
‫שהעתיקא מלמעלה נגלה למה שנגלה לתת כח אל הז״א‪ ,‬ואז הים נקרע‬
‫מצד א״א‪ ,‬והנקמות נעשו מצד הז״א‪.‬‬
‫אך עדיין היה צריך תיקון אחר‪ ,‬כי היה צריך שהז״א מצד עצמו‬
‫יתוקן אפילו בהיותו למטה‪ ,‬וגם בלא צורך הארה וסיוע העתיקא‪ .‬וזה הענין‬
‫היה במרה‪ ,‬כי אז נסתר הא״א ונשאר הז״א במקומו לבד‪ .‬והמים היו‬
‫מרים‪ ,‬וישראל לא היה להם להתלונן‪ ,‬אלא לשאול ולדעת מה זה‪ ,‬ואז‬
‫היו יודעין דרכי המקום ב״ה כראד‪ .‬והם התלוננו‪ .‬אבל מיד; ויורהו‬
‫ה׳ עץ )שמות טו‪ ,‬כה( וזה העץ היה הרדופני‪ ,‬כי היה מצד הדין‬
‫למטה‪ .‬אבל כך רצה המאציל ב״ה‪ ,‬שיתוקנו הדברים כך‪ ,‬שאפילו למטה‬
‫יהיה טוב לישראל‪ ,‬כי כל הדינים יתוקנו‪ .‬תה סוד‪ :‬כל המחלה אשר‬
‫שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך )שמות טו‪ ,‬כו(‪.‬‬
‫שיש קושיא על זה הפסוק — אם אין מכה רפואה למה‪ .‬אך סוד‬
‫הענין‪ ,‬כי במצרים נלחם בסוד זה הקטנות‪ ,‬ובאמת הוא דין שמשם‬
‫קפג‬ ‫אדיר במרום‬
‫יוצאץ המכות והחלאים‪ .‬אבל לישראל הוא טוב ואינו מכה‪ ,‬כי לגביהם‬
‫הרץ נמתק‪ .‬ולכן‪ :‬כל המחלה אשר שמתי במצרים‪ ,‬אף על פי שאתה‬
‫תראה המדרגות כך כמו דין שמהם יוצא המחלה במצרים‪ ,‬הנה לא‬
‫תירא שיהיה כך לך‪ .‬כי אם שמוע תשמע וכר‪ ,‬אז אפילו הדין הגדול‬
‫יהיה טוב לך‪ ,‬ורק רע לס״א ולאומות העולם‪ .‬וזהו‪ :‬כי אני ה׳ רופאך‪,‬‬
‫*‬ ‫והבן היטב‪.‬‬
‫והנה שם נתן הקב״ה מצות לישראל‪ ,‬שכתוב‪ :‬שם שם לו חק‬
‫ומשפט ושם נסהו )שמות טו‪ ,‬כה(‪ ,‬והם שבת ודינין‪ .‬והענץ‪ ,‬כי‬
‫באמת אף על פי שהז״א הוא במקומו‪ ,‬מגיע לו התיקון מאריך‪ .‬וסוד‬
‫השבת הוא מה שהז״א עולה בו ועתיקא מתגלה‪ .‬אבל כל החול נתקן‬
‫מכח השבת‪ ,‬ואז אפילו בימי החול יש קדושת השבת‪ .‬ונמצא שניתנה‬
‫המצוה לפי המעשה‪ .‬והנה הדינין הם בז״א עצמו במקום המלחמה‪,‬‬
‫והם עש ‪ p‬להרחיק הס״א‪ .‬ובדינין נאמר‪ :‬אשר תשים לפניהם‪ ,‬ולא‬
‫לפני גדם )גיטין פח‪ .(:‬וגם בשבת‪ ,‬ג ד ששבת חייב מיתה )סנהדרין‬
‫נח‪ .(:‬נמצא שהם תיקונים דוקא לבני ישראל‪ ,‬שאין לאומות העולם חלק‬
‫בהם‪ .‬והוא ממש ענץ‪ :‬כי אני ה׳ רופאך‪ ,‬שבחינת )המלחמה( ]המחלה[‬
‫לאומות העולם לא יהיה רע לישראל‪ ,‬אלא טוב להם‪.‬‬
‫והנה משם נסעו לאלים‪ ,‬ואלים הוא יסוד אי׳‪ ,‬ושם מצאו תיקון‬
‫גדול שהוא סוד‪ :‬שתים עשרה עינות מים וכר )שמות טו‪ ,‬כז(‪ .‬והענין כי‬
‫כאן יש שרש גדול לישראל שבו הם שולטים על כל אומות‪ .‬והסוד‬
‫הוא‪ ,‬כי הנה באי׳ יש שם יקוק‪ ,‬ומן השם הזה נעשו י״ב צירופים‪ ,‬והם‬
‫שורש לי׳׳ב שבטים‪ .‬והנקודות עולץ ע׳‪ ,‬ובכחם נוטלין ישראל כח האומות‬
‫לשלוט עליהם‪ .‬וזהו‪ :‬שתים עשרה עינות‪ ,‬כי הם ביסוד אי׳ הנקראת‬
‫ע׳ רבתא‪ ,‬והם חנו שם על המים‪ ,‬בסוד התיקץ שלהם‪ ,‬ושם נתחזקו‬
‫חיזוק גדול‪ .‬והוא סוד‪ :‬מי כמוכה באלים ה׳ )שמות טו‪ ,‬יא(‪ ,‬כי כאן‬
‫באלי׳׳ם זה‪ ,‬שהוא סוד א״ל מ׳׳י‪ ,‬נודע איך כל הכח הוא של הקדושה‬
‫וישראל‪ .‬כי הרי כל ע׳ שרים וכל האלהים אינם נמשכים אלא מן הנקודות‬
‫האלה‪ ,‬והם צריכץ להכנע אל הקדושה ולהשתחות לה׳ בהדרת קדש‪ .‬והוא‬
‫סוד‪ :‬מי כמוכה נאדר בקדש )שם(‪.‬‬
‫והנה עד כאן נתקן תיקון ז׳׳א במקומו‪ ,‬אף על פי שנסתר הא׳׳א‪,‬‬
‫והיה צריך ליתקן כמו כן הנוקבא‪ .‬וזהו שבאו פעם שנית אל נסיון‬
‫של המים‪ ,‬תה היה בדפ ‪T‬ים‪ ,‬ושם נעשה התיקון בסוד הצור‪ .‬והענק‪,‬‬
‫כי צור היא הנוקבא מצד הדין בסוד הסיתום‪ ,‬דרך נחש עלי צור‬
‫)משלי ל‪ ,‬יט(‪ .‬ואינו מוכן להוציא המים‪ ,‬כי היא בסוד יונת אל׳׳ם‪ ,‬סוד‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קפ ד‬

‫מ״ם סתומה מפני הנחש‪ .‬והוא סוד‪ :‬אשמרה לפי מחסום בעוד רשע‬
‫לנגדי)תהלים לט‪ ,‬ב(‪ .‬והנה שם במקום שבאו‪ ,‬שם היתה השכינה עתידה‬
‫ליתקן בסוד זה‪ ,‬כמו שנתקן ז״א במרה‪ ,‬אלא שהתלוננו ורבו‪ .‬והאמת‬
‫הוא שזה נמשך מפני שרפו ידיהן מן התורה‪ ,‬שהוא פירוש רפידים‪ ,‬כמו‬
‫שדרשו רז״ל‪ :‬שרפו ידיהם מן התורה )מכילתא שם(‪ .‬ומזה נמשך שנתגברה‬
‫בהם הס״א וגרמה מריבה‪ .‬ותראה שבמרה לא היתה אלא תלונה‪ ,‬וכאן נעשית‬
‫אפילו מריבה‪ ,‬שנתגבר הקטרוג הרבה‪ ,‬עד שמשה אמר‪ :‬עוד מעט וסקלוני‬
‫)שמות מ‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫ותראה הפסוק שאומר‪ :‬ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני‬
‫ישראל ועל נסותם את ה׳)שמות מ‪ ,‬ז(‪ ,‬ונמצא שמשנה הסדר מראש הפסוק‬
‫לסופו‪ .‬אבל הענין הוא‪ ,‬שודאי הוצרך לתקן זה הענין‪ ,‬אבל לא נתקן היטב‬
‫כמו במרה‪ ,‬אלא במטה‪ ,‬והוא נמשך מכח העתיקא שנגלה על הים‪ .‬ואם היה‬
‫נתקן היטב היה נעשה בריבוי־‪ .‬והוא כי על הים נגלה א״א‪ ,‬ולא להעביר‬
‫שליטת הז״א‪ ,‬אלא א״א פעל מה שפעל לקרוע את הים‪ ,‬וז״א להלחם‪.‬‬
‫אבל מכח אותו הגילוי היה צריך שיהיה תיקון למדריגות במקומם‪ .‬ועל כן‬
‫בלא גילוי אחר‪ ,‬מיד היה צריך שיהיה תיקון‪ .‬וכיון שהיה בקטרוג על כן‬
‫הוצרך גילוי אחר של העתיקא‪ ,‬ובכח על ידי המטה‪.‬‬
‫והנה ישראל אמרו שרוצץ לדעת באמת מהו זה הענין‪ ,‬אם‬
‫א״א פועל בהם אם לאו‪ .‬וזהו נמשך מפני שהאורות היו מגיעים להם‬
‫מן העתיקא‪ ,‬אבל בסוד אתחזי ולא אתחזי‪ ,‬ולכן לא נקבע בלבם‬
‫דבר ברור‪ .‬וכיון שראו חסרון המים‪ ,‬מיד התחילו בתלונה‪ ,‬לדעת‬
‫אם באמת א״א הוא המנהיג‪ .‬אך אחר כך כשנתקן הכל‪ ,‬הנה נתקן‬
‫ענין המסה עצמה‪ ,‬שהוא בחינת חסרון המים‪ ,‬וגם הקטרוג הנמצא‬
‫שם במריבה‪ .‬ולכן נקרא מסה ומריבה‪ ,‬והוא לתקן על ריב בני ישראל ועל‬
‫נסותם‪ ,‬כי מן הריב באו למסה‪ ,‬ובתיקון המסה נתקן ענין קטרוג הריב‪,‬‬
‫והכל בגילוי העתיקא שנגלה‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי אם לא היה זה הקטרוג הנמצא שם‬
‫במריבה‪ ,‬היו גם ישראל מקבלין התורה ברצון בלא כפיית הר כגיגית‪.‬‬
‫אבל כיון שהוצרך כח לצור‪ ,‬הוצרך כח גם כן לקבלת התורה‪ .‬וזהו‬
‫גם כן שהתיקון גם כן לא נשלם היטב‪ .‬אבל לעתיד לבא יהיה נתקן‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬כי תורה מאתי תצא )ישעיה נא‪ ,‬ד(‪ ,‬שהוא חידוש התורה בתיקון‬
‫שלה*נ‪.‬‬

‫‪ . 38‬עפ״י מד״ר דקרא פי״ג‪.‬‬

‫קפה‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואמר עוד‪ :‬בפלגותא דשערי אזל חד ארחא י כו‪ /‬והוא סוד‬
‫גדול מאד‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון‬
‫היום )משלי ד‪ ,‬יח(‪ ,‬וכבר נתפרש בכאן שזהו מדבר על סוד האורח‬
‫הזה‪ .‬אך הענין הוא‪ .‬כי זה מדבר על סוד מעשה הצדיקים ותיקונם‪.‬‬
‫ותבין בזה באמת למה בא הדעת דעתיק להתלבש בתוך א״א‪ ,‬וגם אינו‬
‫מתלבש כמו הז״ת של עתיק בספירות א״א'‪ .‬ותראה סודות עמוקים‬
‫בעניני ההנהגה‪ .‬הנה אמרו באד״ז כמ״ש למעלה‪ :‬ע״ק איקרי אין דביה‬
‫תליא אין )זח״ג רפ״ח‪ .(:‬וסוד העניף‪ ,‬שכיון שההנהגה הוצרכה ללכת‬
‫בדרך זה‪ ,‬להיות בתחלה תיקון המאורות בשליטת הזמן‪ ,‬ואחר כך לקבלת‬
‫השכר לנצחיות‪ ,‬הנה כך הוצרך להיות מוכן במאורות עצמן‪ .‬והנה‬
‫א״א וממנו ולמטה‪ ,‬בם תלוי הכל לפי ההנהגה הצריכה לזמן התיקון‬
‫והעבודה‪ .‬ומאריך אנפץ ולמעלה‪ ,‬הוא מה שעתיד להיות‪ .‬אך באמת‬
‫משם נמשכין גם למטה ענינים ותיקונים לפי הסוד הזה‪ ,‬כמו שאפרש‬
‫לך בס״ד‪ .‬והנה מה שמתלבש בא״א מעתיק דהיינו הז״ת שבו‪ ,‬הכל‬
‫לפי מה שצריך להנהגה הזאת‪ ,‬אבל מה שנשאר למעלה הוא בסוד‬
‫הנצחיות‪ ,‬והיינו רישא דלא אתידע‪ .‬עם כל זה ודאי נקשרים הדברים‬
‫זה בזה‪ ,‬ועל כן ע״ק איקרי אי״ן‪ ,‬מפני עתיק היינו רדל״א המתחברת‬
‫בו‪ .‬ונמצא א״א יש בו ב׳ בחינות‪ ,‬א׳ הוא מה שהוא לצורך התחתונים‪ ,‬וא׳‬
‫מה שהוא מתקשר בעליונים‪ ,‬ומצד זה נקרא אי״ן‪.‬‬
‫ואפרש למה אמר‪ :‬תליא‪ ,‬שבזה תבין היטב מציאות ענין זה‪ .‬כי הנה‬
‫שם אמר‪ :‬רישא דלאו רישא דלא י תע ולא אתידע מה דהד ברישא דא‬
‫וכו׳)אד״ז רפח‪ .(.‬וזהו ענין הספיקות שיש ברדל״א‪ ,‬וכבר נתפרשו במקום‬
‫אחר‪ .‬ועליהם אמר הנביא‪ :‬והשביע בצחצחות נפשך)ישעיה נח‪ ,‬יא(‪ ,‬צח חד‪,‬‬
‫צחות תרץ‪ ,‬כי לא היה ברור אצלו הענין מפני הספיקות‪ .‬וצריך לדעת‬
‫מהו ענץ הספיקות האלה‪ .‬אך אמיתת הדבר הוא‪ ,‬כי הנהגת המאציל‬
‫ב״ה היא עמוקה עד שאי אפשר לשום אדם להשיגה‪ .‬ואחד מן הדברים‬
‫המעלימים מאד מאד את ההנהגה‪ ,‬הוא ענץ‪ :‬החיות רצוא ושוב )יחזקאל‬
‫א‪ ,‬יד(‪ .‬שאף על פי שפירשתי לך כבר פירוש אחד‪ ,‬הנה ע׳ פנים‬
‫לתורה‪ ,‬וכמה סודות נמצאים בפסוק אחד כולם אמיתים ולא אאריך עתה‬
‫בזה‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬כי שורש לכל המציאות וכל‪.‬ההנהגה הוא ענץ‬
‫שית אלפי שנין שאח״ל )ר״ה לא‪ .(.‬וענץ חד חרוב‪ ,‬נתבאר בספרא‬

‫‪ . 1‬עי׳ קל״ח פתח פתח צ״ט‪ ,‬ג‪ ,‬ובמצויין שם‪.‬‬

‫‪ . 2‬ע״ע קל״ח פתח צ״ז‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קפו‬
‫דצניעותא‪ ,‬שאמר‪ :‬ואתחרב כולא בתריסר שעתי תליסר יקים לון ברחמי וכר‬
‫)זח ״ב קעו‪ .(:‬וכל הדברים האלו הם סודות עמוקים ועצומים מאד‪.‬‬
‫דע כי המאציל ית״ש האציל את כל המציאות כרצונו‪ ,‬בכל הסדרים‬
‫אשר סידר את העולמות‪ ,‬ועוד שם דרך אחר והוא תיקון העבודה‪ ,‬שבכוחה‬
‫נסדרים הדברים‪ ,‬כולם בחוק וסדר אחד‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי לפי סדר הבריאה‬
‫נמשכה הס״א בסוף המדרגות‪ ,‬והיא רעה ומזיקה‪ ,‬כי להיות יצה״ד ומלאך‬
‫המות נבראה‪ .‬ועל ירי מעשה התחתונים אינו כך‪ ,‬כי הלא צריך להיות‬
‫כל רע אובד‪ ,‬ומה שנשאר מן הס״א צריך שיהיה טוב וטהור‪ ,‬וזהו‬
‫כבודו של המאציל ית״ש‪ .‬והוא סוד; יהי כבוד ה׳ לעולם )תהלים קד‪,‬‬
‫לא(‪ .‬שהיות המאורות שרש לס״א לפי ההשתלשלות‪ ,‬אינו פגם בכבודם‪.‬‬
‫כי אדרבא‪ ,‬כחו של המאציל ית״ש נודע בזה‪ ,‬אחר שהוחזר כל הרע‬
‫היותר קשה לטוב‪ .‬וכבר פירשתי מענין זה במקום אחר ואי אפשר להאריך‬
‫בו כל כך פהי‪ .‬ולהיות כל העולמות נתקנין בכל חלקיהן‪ ,‬צריך שכל‬
‫התרי״ג שרשים של הנשמות יהיו משלימין בכל חלקיהן כל התרי״ג‬
‫מצות‪ ,‬ואז נמצא התיקון שלם‪ .‬ונמצא שכל צדיק שהשלים במעשיו‪,‬‬
‫שם דרך חדש בהנהגת העולמות‪ .‬הוא הדרך שרוצה בו המאציל ית״ש‪,‬‬
‫אך שלא רצה לברוא אותם כך‪ ,‬כי אם להכין שיהיה כך במעשה‬
‫התחתונים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה הדרך המתחדש נקרא‪ :‬אורח צדיקים‪ ,‬שהוא‬
‫אורח פרטי לכל צדיק‪ ,‬והוא אורח כללי הנשלם על ידי כל הצדיקים‪,‬‬
‫ועוד אדבר לך מזה בס״ד‪ .‬וכיון שהבנת אלו הב׳ דרכים‪ ,‬אפרש המאמרים‬
‫אשד הצעתי לפניך‪.‬‬
‫הנה הדרך הזה הב׳‪ ,‬הוא עת ‪ T‬להתקיים לנצח‪ .‬ולכן אפילו עתה שהוא‬
‫שליטת הזמן‪ ,‬צריך שיהיה שליטת הנצחיות‪ ,‬אך שיהיה נעלם שלא ינהיג‪,‬‬
‫אלא שיהא נמצא‪ ,‬להיות נקבעים בו התיקונים שיתגלה אחר כך בסוף‬
‫הזמן‪ .‬וזה סוד‪ :‬צדקתו עומדת לעד )תהלים קיא‪ ,‬ג(‪ ,‬כי כל המעשים‬
‫טובים הולכין ונקבעים במציאות הנצחיות להתגלות אחר כך‪ .‬וסדד הענין‬
‫כך הוא‪ ,‬כבר אמרתי שהשיתא אלפי שנין הם השורש לכל הנמצאים‬
‫וזמניהם וחקותיהם‪ .‬ואלה הם כל כך מאורות‪ ,‬שפרטיותם הוא פרטיות‬
‫הרגעים הקטנים שבשית אלפי שנץ אלו‪ .‬ואלה מאירים עתה בדרך‬
‫זמן‪ ,‬כמ״ש למעלה כבר‪ .‬ואחר כך יתגלו כולם בדרך נצחיות‪ ,‬פירוש‬
‫— שכולם יאירו תמיד‪ ,‬כמ׳׳ש‪ .‬וזה הדבר הראשץ המוכן להיות כך‪,‬‬
‫שהוא באמת סוף המעשה‪ ,‬ולפי מציאות זה‪ ,‬נסדדו הדברים בהנהגת‬

‫‪ . 3‬עי׳ קל׳׳ח פתח מ׳׳ט‪ ,‬ח׳׳ב‪ ,‬ב׳‪.‬‬

‫קפז‬ ‫אדיר במרום‬
‫הזמן‪ ,‬כי אין שורש אלא אחד‪ ,‬אלא שהוא פועל בב׳ מיני פעולות‪ .‬והבן‬
‫היטב עומק הדברים‪ ,‬כי זהו קשר כל עניני המציאות והנהגתו‪ .‬והנה מה‬
‫שמתגלה עתה אינו אלא מה שהוא בסוד הנהגת הזמן‪ ,‬אבל היא עצמה‬
‫תלויה בסוד הנהגת הנצחיות ועניניה‪.‬‬
‫ועוד יש דבר גדוא‪ ,‬כי הלא כל המעשים הנעשים בכל אחד מן‬
‫הרגעים האלה‪ ,‬הנה הוא גורם פעולה בפני עצמו‪ ,‬בכל המאורות‪ .‬וגם‬
‫צריך שתדע‪ ,‬שאינו דומה פעולת תיקון הבא אחר קלקול‪ ,‬לתיקון העומד‬
‫מאליו בלי קלקול‪ .‬וכן על דרך זה כל פעולה הנעשית בכל חלק זמן‪,‬‬
‫היא מתחלפת מחברתה מפני רוב התנאים הנמצאים בה שאי אפשר לפרט‬
‫אותם‪ .‬ועל פי כל השינוים האלה הוכן הנצחיות להבנות‪ .‬כי זה ההפרש‬
‫— שבעוה״ז נבראו הענפים לפי השורש‪ ,‬ולעוה״ב יתחדש השורש לפי‬
‫מה שנעשה כבר בענפיםי‪ .‬והוא סוד‪ :‬מי שטרח בערב שבת יאכל‬
‫בשבת )ע״ז ג‪ ,(.‬והבן מאד‪ .‬כי זה סוד‪ :‬אם צדקת מה תתן לו )איוב‬
‫לה‪ ,‬ז( ורבו פשעיך מה )תפעל בו( ]תעשה לו[ )שם שם‪ ,‬ו(‪ .‬כי אף‬
‫על פי שעתה הוא פגם בשורש — חטא הענפים‪ ,‬שלא יוכל להשפיע‬
‫בהם‪ ,‬וצריך להסתיר כחו‪ .‬הנה זה כל זמן מציאות הבחירה‪ .‬אך בהתחדש‬
‫הדברים‪ ,‬הנה כפי הענפים והכנתם יהיה חידוש השורש‪ ,‬על כן לא יהיה‬
‫‪-‬‬ ‫פגם כלל‪ ,‬והבן מאד כי כל אלה הם מעמקי החכמה‪.‬‬
‫ותדע שסוד ההנהגה הזאת בעתיק‪ ,‬היא עומדת ברדל״א‪ .‬כי הז״ת‬
‫המתפשטין בא״א‪ ,‬כבר אמרתי שהם לפי הנהגת הזמן‪ .‬אך רדל״א היא‬
‫עומדת למעלה מא״א‪ ,‬והוא סוד חיבור הנהגה הנצחיות בהנהגת הזמן‪.‬‬
‫כי כבר שמעת‪ ,‬איך הנהגת הזמן נמשכת מהנהגת הנצחיות‪ ,‬שהיא עיקר‬
‫הבריאה‪ .‬אך הנהגת הנצחיות עומדת ליתקן מכח הנהגת הזמן‪ ,‬בקבלה‬
‫מן הזמנים המעשים הנעשים בהם לקבוע אותם בנצחיות כמ״ש‪ .‬והנה‬
‫בהיות הנהגת הזמן מתחלפת בסוד זמן‪ ,‬שאור אחד מעכב על חבית‪,‬‬
‫הנה לא תמצא בזמן אחד אלא הארה א׳‪ :‬אבל כבר שמעת איך אץ‬
‫שום פעולה נאבדת‪ ,‬בין התיקון שקודם הקלקול‪ ,‬ובין התיקון שלאחר‬
‫הקלקול‪ ,‬ובין הקלקול שלאחר התיקון‪ ,‬ובין הקלקול שקודם התיקץ‪.‬‬
‫כי לכולם יש פעולה מיוחדת שונה מחבירתה‪ .‬על כן כל הזמנים בכל‬
‫פעולותיהם נקבעים כולם בנצחיות‪ .‬והוא סוד‪ :‬כי אין שכחה לפני כסא‬

‫עי׳ קל״ח פתח ע״ח‪ ,‬ח״א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫‪ . 5‬עי׳ אגתת סוף סי׳ ג׳)אוצדות דמח׳׳ל עט׳ ש׳׳ט( ד״ה ועוד‪ .‬וע׳׳ע ח ץ מ מין) ד ף ל׳׳א‬
‫ע׳׳ב( סוף פידוש ה׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קפח‬
‫כבודך‪ ,‬כמפורש במקום אחר‪ .‬וגם הזמן הבא אחר הזמן הא׳‪ ,‬הוא‬
‫מקבל התפעלות מכח כל הקודם אליו‪ ,‬ואפילו מכח מה שעתיד להיות‪.‬‬
‫שהוא סוד‪ :‬אתה זוכר מעשה עולם וכו׳‪ ,‬כמפורש במקומו‘‪ .‬ונמצא לפי זה‬
‫שצריך להמצא שינוים רבים בזמן‪ ,‬שבזמן אחד עצמו ימצאו ענינים‬
‫רבים מכח פעולה אחת ומכח פעולה אחרת ומכח כמה פעולות‪ ,‬שכל‬
‫אחד מהם מעכבת על חברתה כל זמן שליטת הזמן‪ .‬והנה בעבור זה נאמר‪:‬‬
‫והחיות רצוא ושוב )יחזקאל א‪ ,‬יד(‪ .‬וסוד זה נתפרש בפירוש המרכבה‬
‫בזוהר חדש פרשת יתרו‪ ,‬כי אין המאורות עומדים בשום מראה קבוע‪,‬‬
‫כי הם משתנים תמיד לכמה מיני מראות‪ ,‬מפני רוב הבחינות המשתנות‬
‫’‬ ‫בהם‪ ,‬נמשכות מכמה דברים הפועלים בהם‪.‬‬
‫אך זה צריך שתדע‪ ,‬כי אף על פי שהפרטים הם דבים הנה השרשים‬
‫אינם כל כך‪ ,‬ולכן אפילו להתחלפות המאורות ימצאו שרשים‪ ,‬שהם באמת‬
‫שרשי ההתחלפות‪ ,‬אשר מהם יסתעפו כל שאר החילופים הנמצאים בהם‪.‬‬
‫והנה השרשים האלה עומדים ברדל״א‪ ,‬שהיא מה שמתחברת הנהגת‬
‫הנצחיות אל הנהגת הזמן‪ .‬והבן היטב זה הענין‪ ,‬כל הלא כל מה שתאיר‬
‫עתה בדרך התחלפות‪ ,‬יאיר לעתיד לבא בדרך קבע‪ .‬כי הלא כבר שמעת‬
‫כי הנצחיות נבנה על פי הכנות האלה של כל הזמנים‪ .‬והנה זה סוד יום‬
‫הדין הגדול’‪ ,‬שעליו כתיב‪ :‬כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל‬
‫נעלם וכו׳)קהלת יב‪ ,‬יד(‪ .‬כי אז יתפשטו כל הדברים בכל הזמנים שנעשו‪,‬‬
‫לקבל בקבע המציאות הראד‪ .‬ולכן יעשה הקב״ה דין פרטי על כל דבד‬
‫ודבר שנעשה בכל זמן מזמן בדיאת העולם בכל השית אלפי שני‪ .‬ואז‬
‫יבוא אלף השביעי להסיר הצורה מכל ההנהגה הזמנית‪ ,‬והוא סוד; אתחרב‬
‫כלא בתריסר שעתי‪ ,‬ועוד אדבר לך מזה בס׳׳ד‪ .‬ואחר כך אלף השמיני‪,‬‬
‫דהיינו חידוש העולם‪ ,‬אז יהיה נבנה הבנין של כל השרשים לפי הכנת‬
‫הענפים כמו שזכרתי‪ .‬והבנין הזה הוא נעלם לגמרי שאי אפשר לדעת ממנו‬
‫כלל‪.‬‬
‫אך עד שלא נתפשטו הדבדים בסוד יום הדין הגדול‪ ,‬ענץ הנהגת‬
‫הנצחיות גורמת ההתחלפות בהנהגת הזמן‪ ,‬ואלה הם הספיקות של‬
‫רדל׳׳א‪ .‬והענין‪ ,‬כי כל מה שמסתפקים בה‪ ,‬אינו שאפשר שלא יהיה‪.‬‬
‫אלא אדרבא‪ ,‬הכל יש‪ .‬אלא שעתה מאירים בדרך ספק‪ ,‬כמ׳׳ש לך‪.‬‬
‫ואחר כך יאירו בדרך ודאי‪ ,‬שכל הדברים יתפרשו בדדך קבע‪ .‬והענץ‪,‬‬

‫‪ . 6‬עי׳ מאמר החכמה דף ל׳׳ב ע״כ )דפוס לי׳א(‪.‬‬

‫‪ . 7‬עי׳ קל״ח פתח ע׳׳ט‪ ,‬ח׳׳א‪ ,‬א‪.‬‬
‫קפט‬ ‫אדיר במרום‬
‫כי ראית המאורות באין עתה מסופקות תמיד‪ ,‬כי הנה מה שנשרש‬
‫ונרכב ברדל״א הוא גורם מצב ותנועה בכל המאורות‪ .‬ובהמצא קשרים‬
‫והדכבות דבות‪ ,‬גודם מצבים ותנועות דבות‪ .‬והנה הסדר הוא שיש תנועה‬
‫מתחלפת הרבה מהרכבה להרכבה ברדל״א‪ ,‬תהו גורם מצבים ותנועות דבות‬
‫מתחלפות במאורות‪ .‬והנה הדבר הולך תמיד כך‪ .‬ומי שיסתכל במאורות ורואה‬
‫אותם במצב אחד‪ ,‬הנה ממנו יכול לגזור שימצא הרכבה כך בשורש שהוא‬
‫רדל״א‪ .‬אמנם לפי שעה משתנה מצב המאורות‪ ,‬וצריך לגזור שיש הרכבה‬
‫אחרת‪ .‬תה נקרא הנהגה מסופקת‪ .‬כי אין שתי התנועות עומדות בזמן‪ ,‬ואין‬
‫הנהגה ותנועה קיימת‪ .‬ולכן אמר הנביא‪ :‬והשביע בצחצחות נפשך )ישעיה‬
‫נח‪ ,‬יא(‪ ,‬כי כך סדר ההארה — צפייתן כמראה הבזק )ספר יצירה פ״א‬
‫מ״ו(‪ ,‬וההאדה מתחלפת וחתדת ומתחלפת תמיד בלי שום קביעות‪ .‬אך‬
‫לחידוש לא יהיה כך‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬דישא דלאו דישא‪ ,‬כי לפי מה‬
‫שמוכן להיות בשעת החידוש דוקא‪ ,‬אינו פועל כלל‪ ,‬דק מה שמקבלת‬
‫הכנה מעכשיו לאלף השביעי ולחידוש עצמו‪ .‬והנה על הא׳ אמר‪ :‬דלאו‬
‫רישא‪ ,‬שאינו נחשב כשורש ודאש כלל‪ .‬וכנגד מה שיתפרשו הדברים‬
‫לקבע באלף השביעי‪ ,‬אמד‪ :‬דלא ידיע‪ ,‬כי באמת לא נודעו השרשים‬
‫האלה כי הם נשגבים מן ההשגה‪ .‬אך לסוד ההנהגה המסופקת המתחלפת‬
‫בכל רגע כנ״ל‪ ,‬אמר‪ :‬דלא אתיידע‪ ,‬שאי אפשר לקבוע הידיעה וההשגה‪,‬‬
‫*‬ ‫ועל זה נאמר‪ :‬והחיות רצוא ושוב כנ״ל‪.‬‬
‫אך ההשגה היא בסוד‪ :‬ברח לך אל מקומך )ע״פ ספר יצירה פ״א‬
‫מ״ח(‪ ,‬והוא סוד‪ :‬אל תדין את חבידך עד שתגיע למקומו )אבות ב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫והענץ הוא‪ ,‬כי הלא כאן יש לשאול‪ ,‬כיק שהארה היא כך מסופקת‪ ,‬אי‬
‫אפשר להשיג כי הכל הוא בהתחלפות‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי מקום ההשגה‬
‫היא מלכות‪ ,‬והיא הנקדאת מקום‪ .‬והנה כל אחד מקבל במקום זה לפי‬
‫הדאד לו‪ ,‬לפי האדה המסופקות ההיא‪ .‬כי הלא כל ספק עושה פעולה בכל‬
‫המאודות כנ״ל‪ ,‬ומלכות מגלה הענין באותה הבחינה הדאויה לאיש ההוא‪,‬‬
‫והבן היטב‪.‬‬
‫והנה יש עוד סוד במלת‪ :‬דצוא ושוב‪ .‬בי המאודות דצים אל העתיק‪,‬‬
‫אבל אי אפשד להדבק לגמדי‪ ,‬יען אינו אלא להתחבד ההנהגות‪ ,‬וגם‬
‫כח ההתחלפות אינו מניח ההשגה אלא מה שצדיך‪ ,‬ומ ‪ T‬שבים‪.‬‬
‫והנה תבץ עתה למה שאמד‪ :‬דביה תליא אץ‪ .‬כי הדבד שאינו שם בעצם‬
‫נקדא תליא‪ .‬והאותיות של השם‪ ,‬אמד‪ :‬דבעתיקא תליין‪ ,‬בי בעצם‬
‫הם למטה‪ ,‬ותל ‪ p‬הם למעלה‪ .‬ובכאן הוא להיפך‪ ,‬כי בעצם הוא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קצ‬

‫למעלה‪ ,‬ותליא הוא למטה‪ ,‬כי משם מקבל להכין אל הסוף כנ״ל‪.‬‬
‫והנה הקשר באמת נעשה מכח דעת דעתיקי‪ ,‬והוא כי הדעת הוא גילוי‬
‫החו״ב דהוא עיקר בהנהגה כנ״ל‪ .‬והנה הז״ת הם לפי בחינת א״א‬
‫עצמו לצורך התחתונים‪ .‬אך הדעת הוא לפי מציאות העליון‪ ,‬ועל כן‬
‫מתלבש בו אך לא כאחרים‪ ,‬אלא לחבר שתי ההנהגות‪ .‬והנה דעת דא״א‬
‫הוא בין הכתפים‪ ,‬והוא גילוי הנהגת הא״א עצמו‪ .‬ומתפשט לחו״ג‬
‫לימין ולשמאל‪ ,‬שיוצא משם או״א ויסו״ת‪ ,‬ואחר כך זו״ן‪ .‬אך גם‬
‫באורח הזה נמצא בחינת הדעת דא״א‪ ,‬מצד היותו בתוך יסוד דעתיק‪.‬‬
‫והוא מתחבר עם הדעת דעתיק שבאוירא‪ ,‬ואז נותן מציאות לאורח הצדיקים‪.‬‬
‫ואשלים לפרש לך עתה מה שהתחלתי למעלה‪ ,‬ענין‪ :‬כלא אתחריב‬
‫בתריסר שעתי וכד‪ .‬כי הנה יש להבין דבר אחד שקשה בענין הד אלפים‬
‫שנה של העולם‪ .‬כי היה נראה שהיה די להחריב את העולם שיחרב‬
‫הכל ברגע אחד‪ ,‬ואז מיד יבנה כלו באותו הזמן שירצה המאציל‪ ,‬אבל‬
‫למה צריך אלף שנה‪ .‬ואם תאמר‪ :‬שצריך להעביר צורת כל ההנהגה‬
‫הזמנית כמ״ש למעלה‪ ,‬שעל כן צריך הפרטיות של אלף שנים‪ ,‬הנה‬
‫יקשה‪ ,‬כי אם לפרט אנו מכוונים‪ ,‬היה ראד להיות ששת אלפים חרוב‪,‬‬
‫להעביר כל הנעשה בששת אלפים‪ .‬וגם צריך להבין עוד דבר אחד‪,‬‬
‫והוא כי ]נראה[ מדברי הרשב״י זללה״ה‪ ,‬אלו הימים של שיתא אלפי‬
‫שנין אינן נחשבין רק לי״ב שעות‪ ,‬כי ת״ק מהם נחשב לחצי יומי‪.‬‬
‫וזה קשה‪ ,‬למה לא נחשוב שעות הלילה גם כן‪ ,‬והרי כתיב; ויהי ערב ויהי‬
‫בוקר יום אחד )בראשית א‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי ז׳ תיקונים יש בראש של הא״א‪ ,‬והם באין מעתיק‬
‫כמו שידעת‪ .‬וי״ג תיקונים דדיקנא בפניו שהם ההנהגה‪ ,‬כמ״ש לך כבר‪.‬‬
‫וגם אמרנו שסודם חד״ר ובסוד הזכר‪ ,‬ומזל ונקה הוא בסוד הנוקבא‬
‫המקבלת‪ .‬ועל כן הד תיקוני רישא מאירים בדיקנא‪ ,‬ו׳ בי״ב תיקונים‬
‫בסוד הזכר‪ ,‬והשביעי בי״ג בסוד הנקבה‪ .‬אך באמת הוא כי עיקר ההנהגה‬
‫בעולם עכשיו בסוד הי״ב לבד‪ ,‬ובסוד זה נעשים שבעת ימים של י״ב‬
‫שעות לכל אחד‪ ,‬והם שבעת אלפים שנה‪ .‬ופירוש הענץ הוא‪ ,‬דע בי מזל‬
‫ונקה מן כל הי״ב שעות הראשונים הוא הנעשה‪ ,‬אלא שהוא נקרא תיקץ‬
‫י״ג לגביהם‪ .‬אבל אם נחשוב בפרט תיקוני הדיקנא יהיו כ״ד‪ ,‬י״ב בסוד‬

‫י‬ ‫‪ . 8‬עי׳ קל״ח פתח צ׳׳ט‪ ,‬ד‪.‬‬

‫‪ . 9‬עי׳ פירוש הגר״א על ספד׳־צ פ׳׳א בהגה״ה המתחלת תליתר יקום לץ‪ .‬ובחת׳׳ס ח׳׳ו‬
‫ס׳׳ם ס׳׳א )עכ׳׳ל הגהת הגרא׳׳ל ליפקץ בדפו׳׳י(‪.‬‬
‫קצא‬ ‫אדיר במרום‬
‫הזכר וי״ב בסוד הנוקבא שהוא מזל ונקה‪ .‬והנה תראה בי לאלף השביעי‬
‫אנו מזכירין זמן‪ ,‬שהוא אלף שנים באמת‪ .‬אך אחר אלף השביעי אין‬
‫עוד זמן כלל‪ ,‬כי אז הוא הנצחיות‪ .‬ואף על פי שנזכר איזה פעמים אלף‬
‫השמיני‪ ,‬לאו דוקא‪ ,‬אלא ר״ל מה שבא אחר אלף השביעי‪ .‬והענין‪ ,‬כי הז״ת‬
‫דישא הם השולטין‪ ,‬כי הם מעתיק בא״א‪ ,‬וכשאחד מהם שולט הנה‬
‫יעיר בממשלתו כל ההנהגה‪ .‬אך ההנהגה הראויה להתעורר היא רק‬
‫הי״ב תיקונים של הדיקנא לבד‪ ,‬לכך הם שבעה ימים של י״ב שעות‬
‫לכל אחד‪ ,‬כי בשליטת הששה‪ ,‬ששה פעמים תתעורר הנהגת הי״ב‪ ,‬לפעול‬
‫לפי השולט עליו‪ ,‬אך ההנהגה תמיד היא אחד‪ .‬ובשליטת יום הד‪,‬‬
‫ההנהגה עצמה מתחלפת צורת הנהגתה‪ ,‬לכן הם י״ב תמיד‪ ,‬לא פחות‬
‫ולא יותר‪ .‬כי אפילו יום הד אינו לפי עצמו‪ ,‬אלא לפי מה שהוא‬
‫מתחבר אל האחרים‪ ,‬כי הרי הוא מסבב בזמן ככל הששה האחרים‪ .‬אבל‬
‫אין הימים שמונה‪ ,‬לכלול גם החידוש שאחר הד אלפים‪ .‬אלא ד ימים‪,‬‬
‫כי עד שם הכל הוא בי״ב לבד‪ .‬אך אחר הד‪ ,‬יש בחינת הנהגה אחרת‪,‬‬
‫מצד יום השביעי במה שאינו מתחבר אל האחרים כלל‪ .‬ונשאר הוא לבדו‬
‫פועל בבחינתו‪ ,‬ולא בבחינת הששה‪ ,‬והיינו במזל ונקה ולא בי״ב הראשונים‪.‬‬
‫ונמצא שהחורבן הוא בתריסר שעתי‪ ,‬דהיינו בי״ב תיקונים כמו כל שאר‬
‫הימים‪ ,‬ובסוד זה הוא אלף שנים דוקא‪ .‬אך החידוש אחר החורבן‪,‬‬
‫הוא בסוד מזל ונקה‪ ,‬שכולל גם כן י״ב כנ״ל‪ .‬אך הוא בדרך אחר‪,‬‬
‫בדרך הנצחיות‪ ,‬שכל שרשי שיתא אלפי נשארים קבועים לנצח כנ״ל‪ .‬וזהו;‬
‫תליסר יקים לון ברחמי‪ ,‬ומתחדשין בו כל הששה‪.‬‬
‫ותבין היטב כי יש כאן סוד ב׳ שבתות שאמרו רז״ל‪ :‬אלמלי‬
‫שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין )שבת קיח‪ .(:‬בי צריכין‬
‫ישדאל לשמוד מה שהיה די לתיקון שלם‪ ,‬והן בסוד העטרה של‬
‫היסוד והניק׳ בפני עצמה‪ .‬והבן היטב‪ ,‬כי לרמח סוד זה גם בשבת‬
‫עצמה יש מזאת הבחינה‪ ,‬שיהיו ב׳ שבתות‪ ,‬שהם העטרה והנוקבא‪.‬‬
‫אבל העיקר — העטרה הפועלת עם הוא״ו‪ .‬והנה גם אימא מתחברת‬
‫שם‪ ,‬ואז הם בסוד ג׳ פעמים שביעי המחכר בפרשת ויבולו‪ .‬אך‬
‫העיקר הוא העטרה‪ ,‬אבל אחר החורבן העיקר היא הנוקבא‪ ,‬והיא עצמה‬
‫י״ב‪ ,‬בסוד י״ב ראשונים שהיא הי״ג‪ ,‬אבל איננה אלא סוד הי״ב‪ .‬והיינו היא‬
‫השביעית‪ ,‬וכל עצמה היא הד‪ ,‬כי שורש הכל הוא ד‪ .‬אלא שיש לו‬
‫שתי זמנים ושתי בחינות‪ .‬זמן עצמם‪ ,‬והם במדרגה אחת‪ .‬וזמן העליה‬
‫אחר החורבן‪ ,‬והם במדרגה יותר עליונה‪.‬‬
‫ואשלים לפרש לך עתה למה הם י״ב שעות ולא כ״ד שעות‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קצב‬
‫וגם אפרש לך איך יהיה שבשעה שהוא לילה לחצי העולם הוא‬
‫יום לחציו האחר וכך להיפך‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי המאציל ב״ה‬
‫סידר הדברים בסוד עליון ותחתון‪ ,‬אך אין התחתון מקבל אלא מסוף‬
‫העליון‪ .‬ותראה שהנוקבא מקבלת השפע ביום ומחלקת בלילה‪ ,‬ונמצא שביום‬
‫נוטלת היא‪ ,‬ובלילה נוטלין הענפים‪ .‬ולכן הי״ב שעות הם עצמן אותן‬
‫של היום ושל הלילה‪ ,‬והיינו כי היום אשר לחלק הב׳ מן העולם‪,‬‬
‫בזמן שהוא לילה לחלק העליון‪ ,‬אינו אלא התפשטות היום שהיה בחלק‬
‫העליון‪ ,‬וכל שעה צריכה להתפשט בעליון ובתחתון‪ .‬ואין ההנהגה אלא‬
‫בי״ב תיקוני הדיקנא כנ״ל‪ ,‬אלא שהם עצמם מתפשטין בעליון ובתחתון‪,‬‬
‫והתפשטם מן העליון לתחתון‪ ,‬הוא הלילה בעליון‪ ,‬וכך להיפך‪ ,‬והבן היטב‪,‬‬
‫נמצא שהאריך יש בו ב׳ בחינות‪ :‬הנהגת הזמן למה שהוא שורש‬
‫להנהגת האצילות‪ .‬ובחינת הנהגת הנצחיות למה שהוא נמשך אל העתיק‬
‫התלוי בו כנ״ל‪ .‬וזהו נקרא‪ :‬הבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח‬
‫מן הקצה אל הקצה )שמות כו‪ ,‬כח(‪ ,‬והוא סוד גדול מאד‪ .‬דע כי שתי‬
‫ההנהגות שזכרנו הוא סוד אימא ונוקבא‪ ,‬והם עצמן לאה ורחל״'‪ .‬ופירוש‬
‫הענין‪ ,‬הנה ח״ ל אמרו‪ :‬בהבראם בה׳ בראם )ב״ר יב ט(‪ ,‬וכבר פירשנו‬
‫בכמה מקומות שזה סוד מלכות‪ ,‬שבסודה נאצלו כל המדרגות‪ .‬והנה‬
‫ה׳ זו יש בה ב׳ בחינות‪ ,‬והיינו פנימיות וחיצוניות‪ ,‬וסודם ה״ה שהיא‬
‫ה׳ מלאה‪ ,‬והפנימיות היא לאה והחיצוניות היא רחל‪ .‬והבן עתה איך דחל‬
‫היא עקרת הבית‪ .‬והענין‪ ,‬כי ה׳ היא בחינה נוקביית אשר הפנימיות שבזאת‬
‫הבחינה היא אי׳ והחיצוניות היא נוק׳‪ .‬והחיצוניות עושה ההנהגה הזמנית‬
‫והפנימיות עושה הנהגת הנצחיות‪ .‬והא״א אמרנו שמחבד ב׳ הבחינות ביחד‪,‬‬
‫והוא בריח התיכון‪ ,‬כי הוא התיכון שבה׳ פרצופים‪ ,‬והוא מבריח מן הקצה‬
‫אל הקצה‪ ,‬שבהם ב׳ ההי״ן שזכרנו‪,‬‬
‫והנה לאה היא עלמא דאתכסיא‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי הנצחיות אינו‬
‫מתגלה עתה רק לצורך מה שהוא צריך להתחבד עם ההנהגה הזמנית‪ ,‬אבל‬
‫אין זה עצמיות ענינו וממשלתו‪ .‬אבל ההנהגה הזמנית הוא העיקר‪ ,‬והוא‬
‫המתפשט במדרגותיו‪ .‬והנה לאה אינו נרמז בה ]נ׳׳א‪ :‬בה׳[‪ ,‬אלא סוד‬
‫הה׳ עצמה שבהתמלאה במלואיה עולה ל״א‪ ,‬והיינו ל״א ה׳‪ .‬אבל דחל‬
‫היא ההנהגה המפורטת‪ ,‬ופרטיות המדרגות הוא סוד ע׳׳ב ס׳׳ג מ׳׳ה‬
‫ב״ן העולים רל״ב‪ ,‬והו׳ של הששה ימים הרי רל׳׳ח כמנץ רח״ל‪ .‬ובאמת‬
‫סוד הו׳ הזאת הוא סוד י׳׳ב פרצופים שבאצילות‪ ,‬כי הם ששה מדרגות‬

‫‪ . 10‬עי׳ קל־ח פתח קי״ח‪.‬‬

‫קצג‬ ‫אדיר במרום‬
‫של זו״ן‪ .‬וכך הוא הסדר שהו׳ מתמלאה ונעשית י״ב‪ ,‬בסוד ימין ושמאל‪ ,‬רהם‬
‫עצמן סוד הי״ב שעות‪ .‬ונמצא רחל כוללת עולם האצילות‪ ,‬ועתיק עצמו‬
‫נכנס בענין הזה‪ ,‬מצד מה שהוא פועל באצילות בסוד הז׳ תחתוניות‬
‫שבו‪ .‬אך סוד העתיק עצמו מצד הנהגת הנצחיות כנ״ל‪ ,‬הוא בסוד‬
‫לאה‪ .‬אבל לפי הנהגה הצריכה‪ ,‬רחל היא עקרת הבית‪ .‬והנה לאה כבר‬
‫אמרתי שהיא בסוד הה׳ בג׳ מילואיה‪ ,‬חה באמת מה שהיא מתפשטת‬
‫לצורך הנהגה הזמניית‪ .‬והנה הה׳ עצמה פשוט היא סוד מלכות‪ ,‬וג׳‬
‫מילואיה הם סוד חג״ת‪ ,‬והכל הוא כמנין לאה כנ״ל‪.‬‬
‫והנה המלכות בית דוד היא מבחינה זאת‪ ,‬וסוד הענין‪ :‬ודוד עבדי‬
‫נשיא להם לעולם )יחזקאל לז‪ ,‬כה(‪ .‬כי לעולם‪ ,‬הוא בסוד הנצחיות‪,‬‬
‫ודוד צריך שיהיה הראש לעולם‪ .‬חה סוד הד׳ של יהוד״ה‪ ,‬שהוא סוד‬
‫מלכות בית דור שהיא בד׳ המדרגות האלה‪ :‬ה׳ וג׳ מילואיה‪ .‬ומה‬
‫שהוא בכלל בה‪ ,‬ברחל הוא בפרט‪ ,‬שנעשית ד׳ שמות רל״ב‪ ,‬והו׳‬
‫נוספת הוא סוד הו׳ אלפים כנ׳׳ל‪ ,‬שבבחינתו פועלים אלו הד׳ שמות‪.‬‬
‫והיא עצמה בסוד זה היא ה״א שעולה גם כן ו׳‪ ,‬והיא הה״א דמ״ה‪,‬‬
‫כי סוד הו׳ הוא מן הז״א נמשכת‪ .‬והכל בבחינת הה״א שבה נאצלו‬
‫העולמות כנ״ל‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה לאה היו לה ו׳ בנים והוא סוד הו׳ הזה‪.‬‬
‫כי הכל בסוד הששה כנ״ל‪ ,‬ואפילו לנצחיות‪ ,‬שהוא ענין‪ :‬יקים לון‬
‫ברחמי ומתחדשן כקדמיתא‪ .‬אמנם בהיות שההנהגה עתה היא ברחל‪,‬‬
‫על כן תראה שהשבטים הוציאם יעקב בסוד רחל‪ .‬כי השנים הראשונים‬
‫היו בעבור רחל‪ ,‬אלא שאחר כך ניתנה לו לאה‪ .‬וזה סוד‪ :‬ויאהב‬
‫יעקב את רחל )בראשית כט‪ ,‬יח(‪ .‬והוא כי כשעבד את לבן לא עבדו‬
‫אלא בעבור רחל‪ ,‬ונמצא שלאה ניתנה לו בכח רחל כי היא העיקרית‪.‬‬
‫והנה מרחל יצאו ב׳ שבטים‪ ,‬והם סוד ב׳ הפרצופים יעקב ורחל עצמם‪,‬‬
‫והיינו יסוד ומלכות שהם עיקר בהנהגה‪ ,‬והיינו יעקב בצירוף הז״א‬
‫עמו‪ ,‬בסוד זיווג תפלת שחרית‪ ,‬כי יעקב ולאה הם בסוד נו״ה והבן‪.‬‬
‫אך השאר כולם עטרות ותיקונים כידוע‪ .‬ושאר השבטים נתחלקו לפי‬
‫חילוקים אחרים השייכים לסוד הד׳ אמהות‪ ,‬שגם הוא תיקון פרטי‪,‬‬
‫ואין כאן מקום להאריך בזה‪.‬‬
‫ונחזור לענין האורח הזה‪ .‬הנה כבר שמעת שיש ב׳ הררכים‪ :‬הררך‬
‫הנמצא בסרר הבריאה‪ .‬והאורח אשר יכולים הצדיקים לפתוח לפי תיקוניהם‪,‬‬
‫שכשנשלם צדיק אחד בכל תרי״ג חלקי נשמתו אז נמצא אורח אחד פתוח‪.‬‬
‫ושורש הכל בזה האוחרא כנ״ל‪ .‬ונאמר עתה מהו ענין הדרך העומד‬
‫לפי סדר הבריאה‪ ,‬ומהו האודח המתחדש‪ ,‬ותראה בזה סודות גדולים‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫קצד‬
‫הנה כתיב‪ :‬והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה‬
‫לו סביב )יחזקאל א‪ ,‬ד(‪ .‬ודע כי יש אור ויש נוגה‪ ,‬והאור הוא עצמות‬
‫האור‪ ,‬והנוגה הוא הבהקת האור‪ .‬והנה הקליפות הם ד׳ המוזכרות בזה‬
‫הפסוק‪ ,‬וכבר נתפרש ענין זה במקום אחר‪.‬‬
‫ואפרש עתה ענין הנוגה הזה‪ .‬הנה במאמר בריש הורמנותא דמלכא‪,‬‬
‫אמר‪ :‬אוירא דיליה לא אתיידע וכו׳ )זח״א טו‪ ,(.‬וכבר נתפרש הענין הזה‬
‫במקומו היטב‪ .‬ואומר לך עתה בקיצור מה שצריך לענין זה‪ .‬והנה‬
‫גם בענין‪ :‬יהי אור‪ ,‬אמרו שאוי״ר נעשה או״ר‪ ,‬וכל הדברים האלו‬
‫באמת הם סודות עמוקים‪ .‬דע כי אש מים רוח הם סוד חסד רץ‬
‫רחמים‪ ,‬והרוח הוא האוי״ר בסוד אמ״ש‪ ,‬כמ״ש בספר יצירה‪ .‬והנה‬
‫תחלת הכל נעשה הצמצום ונתפשט בו הקו‪ ,‬וסודם חסד ודין בחיבור‬
‫אחד שהם רחמים ממש‪ .‬והבן היטב‪ ,‬כי הא״ס ית׳ מחברם וזה סוד‬
‫הרחמים‪ .‬ותבין שלפי דרך זה הרחמים הוא למעלה מחסד ודין‪ ,‬כי הם‬
‫אינם אלא הפרט שלו‪ ,‬אלא שהוא מתפשט לחבר בכל מקום למעלה‬
‫ולמטה‪ .‬והוא סוד דעת ות״ת‪ ,‬כי לפעמים אנו חושבין אותו למעלה‬
‫ולפעמים למטה‪ .‬אך עד שהיה הכל בחיבור אחד‪ ,‬נקרא אויר דקיק דלא‬
‫אתפס‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי סוד הקו שהוא סוד ההארה‪ ,‬הוא האור שבזה‬
‫האויר‪ .‬וסוד הצמצום הוא הי׳ שבזה האויר‪ .‬והוא‪ ,‬כי אז ההארה שולטת‬
‫על הדין הנכלל בצמצום‪ ,‬ואז הדין נבלע בתוך ההארה כמו י׳ אחת‬
‫סתומה‪ .‬ועד שהוא כן אינו נתפס‪ .‬חה הכל מה שהוא קודם עשיית‬
‫הכלים‪ .‬וכדי להעשות הכלים נעשה אור י׳‪ .‬והוא שבחינת הצמצום נתפשט‬
‫לבדו‪ ,‬ואז נעשה הכלי‪ .‬ואז נתפרשו החסד והדין לפעול כל אחד לפי‬
‫עצמו‪ ,‬והחסד עושה הפנימיות בסוד אור‪ ,‬והדין עושה הכלי בסוד י׳‪ .‬ואז‬
‫מתגלים הדברים‪ ,‬כי האור נגבל בתוך הכלי ומושג על ידו‪.‬‬
‫והנה כל זה נמשך בהמשך המדרגות‪ ,‬עד שמן הדין יוצאת הס״א‪.‬‬
‫ואז נשארת כל הקדושה בסוד חסד‪ ,‬והס״א היא סוף הדין‪ ,‬והוא סוד‪ :‬חשך‬
‫ולא אור )עמוס ה‪ ,‬יח(‪ .‬כי הנה מיד שהאור והי׳ נתפרשו לעשות‬
‫כל אחד לפי הראוי להם‪ ,‬אז נאמר מיד‪ :‬ויבדל אלהים בין האור‬
‫ובין החשך )בראשית א‪ ,‬ד(‪ ,‬כי מה שהחסד והדין היו כלולים בסוד‬
‫אוי׳׳ר‪ ,‬עתה נבדלו כל אחד לעצמו‪ ,‬ונקרא הי׳ חשך בסוד הדין‪ ,‬וסוף‬
‫הכל הוא חשך ולא אור‪ ,‬שהיא הס׳׳א‪.‬‬
‫והנה עד כאן‪ ,‬פירוש — עד דעת דעתיק המתלבש בא״א‪ ,‬עדיין נמשך‬
‫בחינת האוי״ר‪ ,‬ולכן הוא נקרא אוירא‪ .‬אבל מכאן ולהלאה מתחילין הדברים‬
‫קצ ה‬ ‫אדיר במרום‬
‫להתפשט בסור אור י‪ /‬חה הענין נראה בפלגרתא דשערי‪ ,‬ששם השערות‬
‫מתחלקין מן האמצע אל הצדדין‪ .‬ואף על פי שאמרנו‪ :‬לית שמאלא‬
‫בעתיקא‪ ,‬הנה הענין הוא שאין הדין פועל שם‪ ,‬כי הוא אררבא תחר‬
‫לחסד‪ .‬אבל זה אינו כללות החסד והדין בחיבור אחד במו כסוד אד״ר‪,‬‬
‫אלא אדרבא הוא לפי התפשטות הפעולה בסוד אור י׳‪ ,‬אלא שהי׳ אפילו‬
‫שתתפרש תהיה נמתקת בכח האור‪ .‬ואדרבה הדרגה היא זו להגיע אחר‬
‫כך אל פעולת האור י׳ ממש במקומו‪ ,‬ותהיה ממותקת ןנ״א; מופרשת[‬
‫מן השורש‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה מן הי׳ הזאת בסופה יוצאת הס״א‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי גם הס״א יוצאת‬
‫משורש הקדושה‪ .‬וסדר יציאתה כך הוא‪ :‬הנה נשתלשלו המדרגות זו מזו‪,‬‬
‫וכל מדרגה שיורדת מתעבית יותר‪ ,‬והיינו כי כח הצמצום מתגבר בה יותר‪,‬‬
‫עד שמגיע למדרגה האחרונה שאפשר להמצא במדרגות של המאורות‪ .‬ולפי‬
‫מה שיורדין המאורות‪ ,‬כך הם מוציאים ענפים ותולדות לפי ערך אורם שהם‬
‫מאירים בהדרגה זו‪ .‬וסוף הכל הוא המדרגה שנתגבר בה הצמצום כל כך‪,‬‬
‫שמרוב דינה הוציאה ענף קשה מאד‪ ,‬תה הענף הוא הס״א‪ .‬והנה זה הענף‬
‫צריך שתהיה פעולתה היפך מפעולת הקדושה‪ ,‬כי הקדושה רוצה להטיב‪ ,‬תה‬
‫הענף נברא רק כדי למנוע‪ ,‬בסוד השכר והעונש אשר לפי הבחירה‪ .‬וצריך‬
‫שיהיה מקביל לכל האורות אשר בהם עבודת בני אדם‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫להגיע לשם פעולתו לפי בחירת התחתונים‪ .‬אמנם מפני כך נעשה בזה‬
‫הענף בנין גדול‪ ,‬והוא כי איננו מלאך או כת מלאכים לבד‪ ,‬אשר יצא מן‬
‫השורש הקדוש‪ ,‬כמו המלאכים הקדושים‪ .‬אלא הוא אילן אחד מחובר מכמה‬
‫מדרגות כמו האילן הקדוש‪ ,‬ואלו החלקים של זה האילן אף על פי שהם‬
‫נפרדים כמו כל הבריאות כולן‪ ,‬אעפ״כ נקרא להם ספירות הטומאה‪ .‬כי‬
‫פעולתם כפעולת הספירות הקדושות‪ ,‬ולא כפעולת המלאכים‪ .‬כי אחר‬
‫כך יש מלאכי המשחית היוצאין מן האילן הזה‪ ,‬כמו שיוצאין מלאכי‬
‫השרת מן האילן הקדוש‪ .‬ובודאי שאין ערך לאילן הזה עם האילן הקדוש‪,‬‬
‫כי האילן הקדוש הוא עצמות א״ס ית״ש בעצמו‪ ,‬ואין שם שום פירוד‬
‫כלל ולא גבול ולא שום מקרה הנופל על הנבראים‪ .‬אבל האילן הזה הוא‬
‫תולדה נפרדת שיצאה מאחת מספירות האילן הקדוש‪ ,‬והוא מוגבל‪ ,‬והוא‬
‫נופל תחת המקרה כהנבראים כולם‪ ,‬אלא שיש בו דוגמא למה שיש‬
‫י‬ ‫באילן הקדוש‪ ,‬והבן היטב״‪.‬‬
‫ותדע שבאמת כל זה האילן לא יצא אלא מספירה אחת האחרונה‬

‫‪ . 11‬עי׳ קל׳׳ח פתח ל׳‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ד׳‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קצו‬
‫שבקדושה‪ ,‬אלא שיש בו כל כך חלקים כמו באילן הקדוש‪ .‬ועל כן הוא‬
‫בעצמו יש בו אבי״ע‪ ,‬והאצילות שלו היא יותד קדובה אל הקדושה‪ ,‬והבדיאה‬
‫פחות ממנה‪ ,‬וכן על דרך זה שארי המדרגות‪ .‬ואחר כך אלו עולמות‬
‫אבי״ע מתאחזים בענפי אבי״ע הקדושים לינק מהם ולפעול מה ששייך‬
‫להם לפעול בהם‪ .‬וגם האמת הוא שיש ד׳ מדרגות של ס״א שבכולם‬
‫יש אבי״ע‪ ,‬והיותר קרובה מכולם היא קליפת נוגה כנ״ל‪ .‬והענין הוא‪,‬‬
‫כי כשיצאה ההארה שהיתה חומר הס״א‪ ,‬הנה בראשיתו לא היתה רע‬
‫גם היא לגמרי‪ ,‬אלא שהיתה טוב וכוללת בעצמה רע‪ ,‬עד שבהתפשטה‬
‫תהיה רע‪ ,‬מה ששום הארה אחרת לא היתה עושה זה‪ .‬פירוש — כי מה‬
‫שיצא אפילו ממדרגה אחת למעלה מן המקום שיוצאת זאת‪ ,‬שום התפשטות‬
‫ממנה לא יהיה רע‪ .‬אך זאת כבר הוכנה בדרך זה‪ .‬והנה זה הראשית‬
‫הוא הנקרא נוגה‪ ,‬שהוא בהיקות האור‪ .‬והוא כי כבר אמרנו איך זה‬
‫האילן כולו הוא דוגמת אילן הקדוש‪ .‬אך האילן הקדוש הוא אור והוא‬
‫הנמשך מן החסד‪ .‬והי׳ שהוא כח הדין מן הצמצום‪ ,‬הוא הגורם שיצא‬
‫זה האילן האחר‪ .‬וזה היה יכול להיות חשך גמור‪ ,‬אם באמת היו‬
‫יוצאין מיד רע גמור‪ .‬אבל אינו נמשך בדרך זה‪ ,‬כי ראשיתו הוא טוב‪ ,‬ונמצא‬
‫שיש בו איזה בהיקות מן האור‪ .‬תה הטוב בהתפשטו נעשה רע‪ ,‬והוא הרע‬
‫שהיה בכלל גוף הבהיקות הזה עצמו‪ ,‬שכשיצאו כך יצאו כלול מטוב‬
‫ורע‪ .‬וכל זה נקרא נוגה‪ ,‬והוא סוד טוב ורע‪ ,‬שבאמת יש בו טוב ויש‬
‫בו רע‪ .‬ואחר כך מתפשט במדרגת בחינת הרע לבד‪ ,‬והם הג׳ קליפות‬
‫קשות‪ .‬והנה בהיות זה הטוב בקליפת נוגה‪ ,‬הנה אינו יכול הס״א להתפ ‪p‬‬
‫לגמרי מפני הקדושה‪ ,‬כי ראשיתה נכנע אליה‪ .‬וגם בזה הטוב של קליפת‬
‫נוגה‪ ,‬הנה יש חלק האחרון ממלכות דעשיה מלובש בה‪ ,‬להחזיקה תחת‬
‫ממשלת הקדושה‪ ,‬בסוד‪ :‬ומלכותו בכל משלה )תהלים קג‪ ,‬יט(‪ .‬והבן מאד‬
‫מאד זה הענין‪ ,‬כי אי אפשר להרחיב הדבור כל כך בדברים אלו‪.‬‬
‫והנה תדע שהרשעים שהרשיעו לאמר ששתי רשויות יש ח״ו‪ ,‬הוא‬
‫מפני ראותם האילן הזה הטמא מתפשט כמו האילן הזה הקדוש‪ ,‬וחשבוהו‬
‫לאדון כמוהו ח״ו‪ ,‬ומכאן נמשכו כל העבודות הזרות‪ .‬והנה צריך שתדע‪,‬‬
‫כי זה הטוב שבנוגה אין בו כח אלא לשיכול להחזיק הס״א שלא‬
‫תתפ ‪ p‬כנ״ל‪ ,‬ולא תעבור כל הגבולות‪ .‬אבל אינו בכל כך כח שלא‬
‫יתפשט ממנו שום רע‪ ,‬ושלא יוכל הרע ההוא לעשות כל כך קלקולים‬
‫כמו שעשה עד היום בעוה״ר‪ .‬ובאמת מפני כך נקראת נוגה‪ ,‬שר״ל בהיקות‬
‫לבד‪ ,‬ואינה כל כך הארה שתמנע התפשטות הרע כנ״ל‪ .‬וזהו סדר הבריאה‬
‫לפי מה שנבראת לצורך הבחירה והשכר והעונש‪ .‬אבל בתיקון מעשה‬
‫קצז‬ ‫אדיר גמרום‬
‫הצדיקים נעשה תיקון גדול מאד‪ ,‬בסוד‪ :‬ונוגה כאור תהיה )חבקוק ג‪,‬‬
‫ד(‪ .‬חה כי נמצאת עליה בכל המדרגות‪ ,‬והקדושה עולה במדרגותיה‪,‬‬
‫עד שאפילו חלק האחרק שבה אינו מתגבר כל כך בו כת הדין_והצמצום‪,‬‬
‫עד שהיוצא ממנה לא יהיה אלא נוגה ובהיקות זה‪ ,‬שהמתפשט ממנו‬
‫יהיה רע‪ .‬אלא אפילו זה שהיה במדרגת נוגה‪ ,‬ישוב להיות במדרגות‬
‫אור‪ .‬ואז המתפשט ממנו לא יהיה רע אלא טוב‪ ,‬והרע נבלע בשורשו‪.‬‬
‫כי סוף סוף לא ישאר אלא בחינת השורש של הרע‪ ,‬ולא הרע בעצמו‪.‬‬
‫וזהו סוד שהזכרתי למעלה‪ :‬ונוגה כאור תהיה‪ ,‬ואינו אומר‪ :‬אור תהיה‪ ,‬אלא‬
‫כאור תהיה‪ .‬והענין‪ ,‬כי בהיות הקדושה שולטת‪ ,‬אז הבהיקות הזה מתקדש‬
‫יותר‪ ,‬והוא לבדו נשאר ומאסף אליו הענפים ומבליעם בעצמו‪ .‬והסדר‬
‫כך הוא‪ ,‬כי הנה להתפשטות הנוגה עוד נמצאים ענפים‪ ,‬והם מלאכי‬
‫המשחית‪ ,‬ואומות העולם למטה‪ ,‬החג שבהם‪ .‬ואז יהיו נבלעים הענפים‬
‫התחתונים בשרשם הרע‪ ,‬והרע עצמו בשרשם הטוב‪.‬‬
‫אך צריך שתדע כי לכל הדברים האלה יש זמן קבוע‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬דצאו‬
‫וראו בפגח האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה וכר‬
‫)ישעיה סו‪ ,‬כד(‪ .‬וגם כתיב‪ :‬אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם‬
‫)דניאל יב‪ ,‬ב(‪ .‬אמנם האמת הוא‪ ,‬שלא בפעם א׳ יתוקן הכל בימות‬
‫המשיח‪ .‬כי האמת שתיקון גדול יתוקן ודאי מיד‪ ,‬אבל עם כל זה עב‬
‫שיגיעו הדברים לסוף שלימות התיקון צחך זמן‪ .‬ובהרבה זמנים יעשו הרבה‬
‫תיקונים שונים‪ ,‬בהרבה עליות שיעלו העולמות זו אחר זו‪ .‬והנה מיד בביאת‬
‫המשיח יעשה תיקון א׳‪ ,‬והוא שקליפת נוגה תפרד מן הג׳ האחרות הקשות‪,‬‬
‫והיא תשתעבד לקדושה‪ .‬ואז תקבל כח יותד גדול‪ ,‬והיינו שתתקדש היא‬
‫עצמה כנ״ל‪ .‬ושאר הקליפות הקשות תשארנה רחוקות מן הקדושה לגמרי‪.‬‬
‫והנה כנגד זה יעשה בעולם שני דברים‪ :‬הא׳ היא הנקמה בגוים‪ ,‬באותן‬
‫שהם מצד הרע הגמור‪ ,‬בסוד הג׳ קליפות קשות‪ .‬והב׳ היא גירותה׳ האומות‬
‫ממה שישאר בהם‪ ,‬שיהיה הטוב שבהם לעבוד את ה׳‪ ,‬ככתוב‪ :‬אז אהפוך‬
‫אל עמים שפה ברורה וכו׳ )צפניה ג‪ ,‬ט(‪ .‬והנה אז לא יקבלו הג׳‬
‫קליפות שום כח כלל מן הקדושה‪ ,‬וגם לא יהיה להם שייכות עם ישראל‬
‫כלל‪ p .‬לא תבלע מיד בשורש‪ ,‬אלא תעמוד עדיין‪ ,‬להעניש החייבים‬
‫בגיהנם‪ ,‬וגם יהיה לה אתה שייכות עם האומות‪ .‬כי כמו שבהתחברם‬
‫בקליפות נוגה היה להם איזה קורבה אל הקדושה‪ ,‬כך עתה שיהיו דחוקים מן‬
‫הקדושה יהיה להם עם כל זה אתה קורבה אל נוגה‪ .‬ולכן באותו זמן יהיה‬

‫‪ . 12‬נ׳׳א‪ :‬ברירת האומות מה שנשאר מהם‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫קצח‬
‫חילוק בין ישראל לאומות העולם‪ ,‬שלישראל אין מיתה‪ ,‬ואומות העולם יש‬
‫מיתה‪ ,‬שנאמר בהם‪ :‬כי הנער בן מאה שנה ימות )ישעיה סה‪ ,‬כ(‪ .‬אבל‬
‫אחר זה יעלה העולם עוד מררגה אחרת‪ ,‬שלא יהיה עוד מיתה אפילו‬
‫באומות העולם‪ .‬והעליות הם דבות‪ ,‬וכן תולדות העליות‪ .‬אך סוף הכל הוא‬
‫יום הדין הגדול‪ ,‬שאז תעבור הס״א לגמרי מכל הבדיאה‪ .‬ואז באותו הדין‬
‫נעשה הבירור האחרץ‪ ,‬שאפילו הרשימו של הרע יסתלק‪ ,‬ולא ישאר‬
‫בשום נברא מכל מה שנבדא מששת ימי בדאשית עד היום ההוא‪ ,‬רק‬
‫טוב‪ ,‬וכל הרע מהם עליו יאמר‪ :‬לחרפות לדדאון עולם )דניאל יב‪,‬‬
‫ב(‪ .‬וכן‪ :‬כי תולעתם לא תמות וכר )ישעיה סו‪ ,‬כד(‪ .‬כי אז הקב״ה‬
‫נותן כח לרשעים לקבל הפורעניות שלהם‪ ,‬ואז הוא הזמן להעביד הס״מ‪,‬‬
‫דהיינו הרע של הס״א שלא תמצא עוד בעולם‪.‬‬
‫ואומר לך איך נעשית ההעברה הזאת‪ .‬דע כי הנה לכל נמצא יש‬
‫הצורה שלו‪ ,‬וצריך שיהיה בו כח המעמיד הצורה ההיא‪ .‬וכשיעבור אותו‬
‫הכח‪ ,‬מיר הצורה ניתרת‪ ,‬ושב הדבר לחומר שלו‪ .‬ואפרש לך ענין ההפסד‬
‫בכל הנמצאים‪ .‬דע כי ראשית הנבראים התחתונים הוא העפר‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר )קהלת ג‪ ,‬כ(‪ ,‬וחז״ל אמרו‪:‬‬
‫ואפילו גלגל חמה )בראשית רבה יב יא(‪ .‬כי באמת כל מה שבעשיה‬
‫אין ראשיתו וחומ ת אלא עפר‪ ,‬שהוא היסוד הד׳ מד׳ יסורות ארמ״ע‪,‬‬
‫שכנגד העשיה עצמה‪ .‬והענין‪ ,‬כי בתחלה כשברא הקב״ה את העולם‪,‬‬
‫אז ברא הכל מן העפר‪ .‬והוא כי הכין מעט עפר מה שרצה לאותה‬
‫הבריאה‪ ,‬והעפר ההוא כבר היה בנוי ומורכב מד׳ יסודות‪ ,‬כי אין שום‬
‫נברא פשוט‪ .‬ואז הוציא המאציל ית״ש הארה מאחת המאורות והאיר על‬
‫אותו עפר‪ .‬ובהאיר אותה ההארה‪ ,‬אז מיד קנה העפר ההוא כמו מציאות‬
‫חדש‪ ,‬כי נעשה מעפר‪ ,‬בשר‪ ,‬או עצם‪ ,‬או עץ‪ ,‬או עשב‪ ,‬מה שנעשית‬
‫ממנו ער שנעשית הבריאה‪ .‬והוא כי הד׳ יסודות המורכבין שם‪ ,‬קבלו‬
‫כח להתנועע ולהתפשט בררכים ראויים לאותה הבריאה‪ ,‬והיו מתנועעים‬
‫עד שנעשה הצורה ההיא‪ .‬וכח הארה של המאור היתה מניע אותם כך‪.‬‬
‫וגם אחר שעשו הצורה ועמדו בה לפי הגבול אשר הושם להם‪ ,‬האדת‬
‫המאור היא עומדת על הנברא ומקיימת צורתו‪ .‬ואלמלא הארת המאור היתה‬
‫נסתרת ונסתמת באחת הצדדין מן הנברא‪ ,‬היה הצד חסר‪ .‬ואם ההארה היתה‬
‫מתחלשת‪ .‬היה הנברא מתחלש‪ ,‬והוא סוד‪ :‬תסתיד פניך יבהלון)תהלים קד‪,‬‬
‫כט(‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי כיון שראשית כל הנבראים היה מן העפר שלבש‬
‫צורה אחרת‪ ,‬גם כי עתה אין הנבראים נבראים אלא מן הזרע‪ ,‬אבל הזרע‬
‫קצט‬ ‫אדיר במרום‬
‫עצמו אץ מציאותו אלא מן העפר לפי אותו הצורה שלבש‪ .‬ועל כן‬
‫בהיתוכו ישוב לעפר והוא תסתלק הארת המאור‪ ,‬וצורת הנברא ההיא‬
‫לא תעמוד בו‪ ,‬והרי הכל שב לכמו שהיה‪ ,‬כי מעט עפר שהיה הומרו‪,‬‬
‫הוא שב באמת ומתחבר אל העפר‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה כמו כן יש‬
‫בנבראים הרוחנים‪ ,‬כי להם החומר והצורה‪ .‬ובהסתלק כח המעמיד הצורה‪,‬‬
‫ישאר החומר לבדו‪ ,‬ובהיותו התפשטות השורש‪ ,‬ישוב להבלע בשורש‪.‬‬
‫אך פעולת העברת הצורה‪ ,‬תעשה בכח גבורה חזקה העוברת עליו‪ ,‬וכל‬
‫סרריו ניתרים בה‪ ,‬ואז ישאר החומר לבד והוא נבלע כנ״ל‪.‬‬
‫והנה בזמן ההוא הקב״ה יחבר יחד הרע הנדחה בדין הגדול‪ ,‬והס״מ‬
‫הרע של הס״א‪ ,‬ושניהם ביחד ייסר אותם בתוקף הגבורה אשר יגיע להם‬
‫להעביר צורתם‪ .‬ואז נאמר‪ :‬והיו דראון לכל בשר)ישעיה סו‪ ,‬כד(‪ .‬והיה יכול‬
‫לעשות זה כרגע א׳‪ ,‬אך ירצה לעשותו בזמן קצוב אצלו ית״ש‪ .‬ובאותו הזמן‬
‫נותן בהם כח לקבל פורענותם‪ ,‬והוא ענץ‪ :‬כי תולעתם לא תמות וכו׳)שם(‪.‬‬
‫וכאשר תשלים הגבורה להעביר הצורה‪ ,‬אז הנוגה שכבר הוא כאור‪ ,‬תבלעם‪,‬‬
‫ותשאר לבדה‪ ,‬שהיא טוב מתדבקת בקדושה והבן היטב‪.‬‬
‫ותדע באמת שזהו ענין כתנות עור וכתנות אור )עי׳ ב״ר כ‪ ,‬כט(‪ .‬כי‬
‫הקב״ה היה רוצה מתחילה לתקן הנוגה הזה על ידי הגוף‪ .‬אבל מפני‬
‫חטא האדם לא היה כך‪ ,‬ונשאר בבחינת כתנות עור‪ .‬והסוד‪ ,‬כי הנוגה‬
‫מתפשטת בסוד ר״ע‪ ,‬ויש בה ו׳ למיתוק הרע‪ ,‬ובחינה זו היא עו״ר לאדם‪.‬‬
‫והענץ הוא‪ ,‬כי הנה כ״ז אותיות הם בנין הכל‪ .‬וסודם‪ :‬ה׳ אותיות מנצפ״ך‬
‫הם ממש ה׳ מוצאות הפה‪ ,‬שהוציא מהם כ״ב אחרים‪ .‬והענין‪ ,‬כי הגבול‬
‫והשיעור הוא בסוד‪ :‬מי מרד בשעלו מים )ישעיה מ‪ ,‬יב(‪ ,‬ומן בחינתם‬
‫היו המלכין קדמאין‪ ,‬כמו שפירשתי במקומו’י‪ ,‬כי הם הה׳ גבורות שהם‬
‫שיעור הנ׳׳ל‪ .‬והנה מן אלה הה׳ אותיות מנצפ׳׳ך שעולה פ״ר נעשה זה הנוגה‪,‬‬
‫וסודם מן הי׳ של אד״ר כנ׳׳ל‪ .‬נחסר י׳ מן פ״ר‪ ,‬עולה גי׳ ר״ע‪ .‬והקליפות‬
‫האחרות יצאו כולם מן זה הרע‪ ,‬וכן הם נקראים ר״ע‪ .‬ד ש בחינת‬
‫ר׳׳ע אחרת‪ ,‬הוא הכ׳׳ז אותיות כל אחד כלולות מי׳‪ ,‬ד׳ פעמים כ״ו‬
‫עולה ר״ע‪ .‬ומה שבר״ע הא׳ היה המנצפ״ך לבדם‪ ,‬ומתפשטין בכחותיהם‪.‬‬
‫בר׳׳ע הזה הב׳‪ ,‬אדרבה הם נכללים עם הכ״ב האחרים‪ ,‬וגם אינם מתפשטים‪.‬‬
‫וזהו באמת תיקון הנוגה‪ ,‬כי בהיות המנצפ״ך כלולין בכ״ב אותיות‪ ,‬הנוגה‬
‫תקבל יותר הארה‪ ,‬ואז יהיה סוד‪ :‬ונוגה כאור תהיה )חבקוק ג‪ ,‬ד(‪ .‬וזה‬
‫סוד או״ר נוגה מלא בו׳‪ ,‬שעולה רע׳׳א‪ ,‬והוא זה הר״ע שתיקן הנוגה‪.‬‬

‫‪ . 13‬לעיל עם׳ צ׳׳ח‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫ר‬
‫וזה הרע נשרש כאן בזה האורחא‪ ,‬שעל כן נאמר בו‪ :‬ואור״ח צדיקים‬
‫כאור נוגה‪.‬‬
‫אך בפסוק הזה נוגה חסר ר — נגה‪ ,‬אלא שד אותיות הנ״ל או״ר נג״ה‬
‫משלימין המנץ‪ .‬אבל האמת היא שזה סוד‪ :‬הולך ואור עד נכון היום‬
‫)משלי ד‪ ,‬יח(‪ ,‬וכמ״ש לך עוד בס״ד‪ .‬והענץ‪ ,‬כי בראשונה כשנברא‬
‫האדם היו העולמות לפי הדרך שרצה בו הקב״ה‪ ,‬והיינו הנוגה שממנו‬
‫מתפשט הרע‪ .‬אבל עם כל זה היה במדריגה יותר עליונה ממה שהם‬
‫עכשיו‪ ,‬והיו מוכנין לקבל תיקון‪ .‬והנה גוף האדם היה במדריגת כתנות‬
‫או״ר‪ ,‬וזה כי היה מבחינת מלכות והיינו עץ הדעת‪ ,‬שאז הרע היה נסתר בעץ‬
‫הדעת הנ״ל‪ .‬אבל עם כל זה היה נמצא הרע שם‪ ,‬והוא כי היתה מתפשטת‬
‫הנוגה‪ ,‬ושאר הקליפות מתאחזים משם‪ .‬אבל הגוף של האדם היה רק‬
‫בבחינת קדושה עדיין שהוא או״ר‪ .‬וכשחטא אז ירד ממדריגתו‪ ,‬ונשאר‬
‫הגוף במדריגת כתנות עו״ר‪ ,‬והוא שנשאר במדריגת קליפת נוגה‪ .‬אבל‬
‫לע״ל כשיתוקן הכל‪ ,‬הנה יחזור הגוף לכתנות אור‪ .‬אך הנוגה עצמה‬
‫תתוקן בכת הגוף‪ .‬וגם בראשונה היה יכול להיות זה התיקון‪ ,‬כי הנחש‬
‫ניתן לו להיות הולך ומפתה‪ ,‬והוא נוגה המתקרב אל הקדושה‪ .‬ואם‬
‫אדם היה עומד בנסיונו‪ ,‬היה הנוגה נתקן ונעשה כאור‪ .‬וכן לע״ל‬
‫יהיה נתקן בסוד זה‪ ,‬ואז ישאר בסוד‪ :‬אור נוגה הולך ואור עד נכון‬
‫היום‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין הד שיש בעור שאמרנו‪ ,‬שהוא סוד המטה‬
‫העומד על הנחש לכפות אותו‪ .‬ולפעמים המטה נעשה נחש‪ ,‬ואז‬
‫הס״א שולטת‪ .‬ולפעמים הנחש נעשה מטה‪ ,‬ואז הוא נשבר‪ ,‬ואז הוא‬
‫סוד‪ :‬כאור תהיה‪ .‬ולפעמים נשאר הנחש‪ ,‬והמטה עומד עליו שלא‬
‫יתגבר יותר‪ .‬ותדע ששורש זה הדבר היא הוא ״ו והנו״ן של שם‬
‫יאהדונה״י‪ ,‬כי הד הוא סוד מטה והנו״ן הוא סוד נחש‪ .‬ובהתגבר‬
‫הו׳ אז הנ׳ נתקן בו‪ ,‬ואז ד״נ דאדנ״י שהוא גם כן מט׳׳ה שעולה גי׳ ד״ן‪,‬‬
‫שולט על הנחש שהוא נוגה ונהפך למטה<'‪ .‬אבל אם ח׳׳ו אין הו׳ שולטת‪,‬‬
‫והנ׳ שולטת שהיא מסוד נוקבא‪ ,‬אז הנחש שהיא קליפת נוגה ממשיך‬
‫המטה אליו‪ ,‬והוא סוד מטה הנעשה נחש‪ .‬ובאמת ראש זה הנחש הוא‬
‫סוד גדול מאד ואין לדבר בו‪ ,‬והוא מה שכתבתי למעלה בענץ‪ :‬ומלכותו‬
‫בכל משלה )תהלים קג‪ ,‬יט(‪ .‬ונמצא שהכל תלד בזאת הד‪ .‬וכבר אמרתי גם‬

‫‪ . 14‬עי׳ קנאת ה׳ צבאות >מד רמת״ל עם׳ צית(‪ .‬וע׳ע תקטיו תפלות‪ :‬א׳; מ״ט‪ :‬נ״ח‪:‬‬
‫נ״ט‪ .‬תיקונים חדשים עם׳ ק׳׳ג‪.‬‬
‫רא‬ ‫אדיר במרום‬
‫אם לא תהיה נוגה כאור‪ .‬הנה תוכל להיות נכפפת תחת הו׳ הזאת‪ ,‬וזהו‬
‫הו׳ שבעור כנ״ל‪ .‬אמנם כשהיא נתקנת בסוד אור נוגה‪ ,‬אז אין לה בחינת‬
‫הו׳ הזאת‪ ,‬אלא ו׳ אחרת יותר גדולה מזו‪,‬‬
‫וסוד הענין‪ ,‬כי התריסר שעתי הנה הם באמת סוד ב׳ ווין‪.‬‬
‫פירוש — שהו׳ היא שורש כל הבריות‪ ,‬בסוד השיתא אלפי שנין‪.‬‬
‫אלא שבהיות זאת הו׳ כפולה לחסד ולדין‪ ,‬נעשית ו״ו מלאה‪ ,‬שהם‬
‫י״ב שעות‪ .‬וכן באצילות בי״ב פרצופים‪ ,‬שבו ו׳ זכרים וששה נקיבות‪.‬‬
‫וסוד כל זה נראה בי׳׳ב שבטים‪ ,‬שהם נכתבים בשני מקומות בחושן‪,‬‬
‫במקום א׳ בסוד י״ב‪ ,‬ובמקום ב׳ בסוד ו׳ לימין ו׳ לשמאל בשתי‬
‫אבני השוהם שעל הכתפות‪ .‬והנה הי״ב שבטים הם לפי עצמן‪ ,‬והב׳‬
‫הם לסוד אפרים ומנשה‪ ,‬וסודם ב׳ ביעין שהן מחלקין הכל לימין‬
‫ולשמאל‪ .‬כי הי״ב פרצופים הוא סוד י״ב צירופי השם הוי״ה ב״ה‬
‫שהוא שורש הכל‪ ,‬ולפי זה הסוד הם נחלקין לד׳ טורי אבן‪ .‬והאבנים‬
‫הם סוד היודין של השמות האלה‪ .‬אך בסוד התרין ביעין מתפשטין‬
‫לחילוק אחר בסוד ימין ושמאל‪ ,‬שנעשית ו׳ זכרים וששה נקבות‪ ,‬והם‬
‫שתי אבני השוהם‪ .‬ובאמת זהו סוד יעקב ויוסף שהם ת״ת ויסוד‪,‬‬
‫שהם שני הווי״ן‪ .‬אך יוסף עצמו לוקח שניהם ונעשין תרין ביעין‪ ,‬ושם‬
‫הוא הגילוי הזה של יעקב ויוסף‪ .‬והוא סוד‪ :‬ויקח יוסף את שניהם‬
‫את אפרים וכו׳ )בראשית מח‪ ,‬יג(‪ ,‬כי בו עצמו נכללין בסוד יסוד‬
‫ועטרה‪ ,‬כי התחתון מקבלת בו את העליון‪ ,‬ומתגלין בו בימין ושמאל‬
‫בסוד התרין ביעין‪ .‬והנה באמת יוסף ושני בניו הם א׳ אחת שצורתה‬
‫יו׳׳י‪ ,‬והוא סוד הא׳ שבוא״ו‪ .‬ובסודו נחלקה ה א ^ לי׳׳ג חלקים לעתיד‬
‫לבוא‪ ,‬כי בסוד זה עומדים השבטים בסוד ב׳ ווין לימץ ולשמאל‪ ,‬ויעקב‬
‫עצמו מתגלה בא׳ שבאמצע‪ ,‬אך הכל בכח יוסף‪ .‬ונמצא שחלק יוסף הוא‬
‫א׳ אחת שהיא א׳ ]נ׳׳א‪ :‬שהוא אחד[ ומשלמת הוא״ו לי״ג‪ ,‬וזה סוד‪:‬‬
‫ואני נתתי לך שכם אח״ד על אחיך )בראשית מח‪ ,‬כב(‪ .‬ונמצא שהתרין‬
‫ביעין עצמן הם שני יודין‪ ,‬והם שני אבני השוהם‪ ,‬כי כל האבנים האלה‬
‫הם בסוד יודין‪ ,‬אלא שבכחם מתחלקין השבטים לב׳ ווין‪ ,‬ולכן‪ :‬ששה‬
‫משמותם על האבן הא׳ וכו׳)שמות כח‪ ,‬י(‪.‬‬
‫והנה שורש זה הענין הוא בזה הפלגותא דשערי‪ ,‬שכאן מתגלה‬
‫א׳ אחת‪ .‬כי האורחא דפלגותא עצמה היא ו׳‪ ,‬והשערות מתפשטין לכאן‬
‫ולכאן והם סוד הב׳ יודין שבא׳‪ .‬אלא שמן היודין האלה מתפשטץ‬
‫ב׳ ודן שעושין הפרצופים ו׳ לימין ו׳ לשמאל כנ׳׳ל‪ .‬וסוד הכל וא׳׳ו‬
‫שהוא אח׳׳ד‪ .‬והנה סוד הא׳ הוא א׳ יותר שיש באור נוגה‪ ,‬מר׳׳ע של הנוגה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רב‬
‫עצמה‪ .‬כי הא׳ הזאת היא מתגלית בציורה כנ״ל‪ ,‬ואחר כך בסוד חשבונה‬
‫בצורה זה^{ היא כ״ו‪ ,‬הרי הכל כ״ז‪ .‬ואז הוא סוד הכ״ז אותיות שהם‬
‫ר״ע עלמין‪ .‬וסוד הא׳ בצורתה בלא החשבון עומדת על גביהם‪ ,‬והיא‬
‫ממש הא׳ של אור שאינו עולה בחשבון הר׳׳ע עלמין‪.‬‬
‫והנה הו׳ כבר אמרנו שהן עושין י׳׳ב‪ ,‬והן י״ב שעתי‪ ,‬שששה‬
‫מהם השמש מתחזקת ומאיר‪ ,‬וששה מהם מתחלשת ומעריב‪ ,‬וזה סוד‪:‬‬
‫ממראה מתניו ולמעלה וכו׳ וממראה מתניו ולמטה וכו׳ )יחזקאל א‪,‬‬
‫כז(‪ ,‬והנה בז״א יש זה החילוק בסוד חס״ד ודי״ן‪ .‬וכנגד זה בקליפת‬
‫נוגה יש טוב ורע‪ ,‬ממראה מתניו ולמעלה טוב‪ ,‬וממראה מתניו ולמטה‬
‫רע‪ .‬והוא סוד‪ :‬כי בושש משה‪ ,‬בא ש״ש )שבת פט‪ .(.‬שכשמתחיל‬
‫השמש להחליש אורו‪ ,‬שם הוא התגברות הקליפות בסוד הרע‪ .‬אבל בסוד‬
‫הנצחיות לא יהיה כך‪ ,‬כי לא יש אלא סוד הוא׳׳ו העליונה שהוא עד‬
‫חצי היום‪ .‬והענין‪ ,‬כי אין שם חולשת השמש כי הכל חסד‪ ,‬והס׳׳א‬
‫אין לה לשלוט ואפילו להמצא‪ ,‬בסוד‪ :‬כי נוגה כאור תהיה‪ .‬ואז ב׳‬
‫הווי״ן אין נחשבין אלא לאחת‪ ,‬כי לא יתחלש האור לעולם‪ ,‬אלא‬
‫תמיד מתחזק והולך‪ ,‬כמו מתחלת היום ועד חצות התלד בו׳ הראשונה‪.‬‬
‫וזהו שנאמר‪ :‬הולך ואור עד נכון היום‪ ,‬והם באמת השש שעות‬
‫הראשונות‪ ,‬כי אין שם שעות השניות של החולשה‪ .‬ונמצא כוונת פסוק‪:‬‬
‫ואורח צדיקים כאור נוגה וכו׳‪ ,‬שהאורה הנפתח על ידי הצדיקים‪ ,‬הוא‬
‫בסוד כאור נוגה‪ ,‬שהנוגה כאור תהיה‪ ,‬ואין ההנהגה אלא בסוד הר‬
‫העליונה השולטת עד חצות‪ ,‬שהוא‪ :‬עד נכון היום‪ ,‬שאין חולשה‪ .‬ועתה‬
‫כשתחבר או׳׳ר שהוא סוד או׳׳ר דאד׳׳ר‪ ,‬ונגה שהוא הי׳ דאדר‪ ,‬והו׳‬
‫שבה ההארה‪ ,‬הרי הכל ר׳׳ע עלמץ‪ .‬כי או׳׳ר נוגה גי׳ ר׳׳ע‪ ,‬מלבד הא׳‬
‫העומדת על גביהן בצורה ולא בחשבץ‪ .‬אך עם כל זה גם באותיות‬
‫עצמן נרמזת הו׳‪ ,‬דהיינו ו׳ אותיות של או׳׳ר נג׳׳ה‪ ,‬כי הלא התפשטותו‬
‫היא בסוד ו׳ זאת‪ .‬והנה הו׳ הזאת היא שאמרו בספרא דצניעותא‪ :‬וקמו‬
‫כל אינון שיתא‪ ,‬כי הי״ב נשארין בסוד ו׳ כנ׳׳ל‪ ,‬ובסוד‪ :‬עד נכון היום‪.‬‬
‫ונמצא באמת כי בהיות הדברים נתקנץ שהנוגה נעשה אור‪ ,‬הנה צריך‬
‫שיתחיל הכח והתיקון בקדושה עצמה‪ ,‬והיינו שיתגבר האור של הקדושה‪,‬‬
‫עד שהבהיקות עצמו של אותו הזמן יהיה כאור של עכשיו‪ .‬אבל האור של‬
‫אותו הזמן יהיה יותר מן האור של עכשיו ודאי‪ .‬וזה סוד‪ :‬העם ההולכים‬
‫בחשך ראו אור גדול וכו׳)ישעיה ט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ודע כי חז׳׳ל אמרו‪ :‬שהקב׳׳ה לא הגלה את ישראל אלא כדי‬
‫שיתוספו עליהם גרים )פסחים פז‪ .(:‬והוא סוד קליפת נוגה הנתקנת על‬
‫רג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ידי גלות ישראל‪ .‬וסוד הרבר אמרו גם כן; ונשאר גם הוא לאלהינו‪,‬‬
‫אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבאדום )מגילה ו‪ .(.‬והוא סוד גדול‪ ,‬כי הנה‬
‫בכית המקדש נאמר; בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך‬
‫)שמות כ‪ ,‬כ(‪ ,‬כי הנה הוא בסוד נוקבא ששם בחינת הביאה‪ .‬אך כשגלו‬
‫ישראל נשאר להם מקדש מעט והם בתי כנסיות‪ ,‬בסוד פלגש שהיא בקליפת‬
‫נוגה‪ ,‬ומצד הטוב שלה נמצאים הבתי כנסיות‪ .‬ולכן תמצא כי ‪ pK‬ישראל‬
‫לבד היא תחת הקדושה‪ ,‬ו ת ק לא ‪ p‬תחת הס״א‪ ,‬אבל כל מה שהוא בית‬
‫הכנסת או בית המדרש הנה הם בסוד א ‪ p‬העמים דוקא‪ ,‬אך אלו הם‬
‫בסוד נוגה הנתקנת וניתנת לפלגש אל הקדושה ” ‪ ,‬ולכן גם בהם יהיה‬
‫בחינת ביאה‪ .‬ולע״ל בהתקן הכל נאמר; ונשאר גם הוא לאלהינו )זכריה‬
‫ט‪ ,‬ז(‪ ,‬בסוד פלגש דוקא‪ .‬והוא בזמן שיתוקנו הדברים בסוד; ונוגה כאור‬
‫תהיה‪ .‬שעל כן אמר בתחילה; והסירותי דמיו מפיו וכד )שם שם(‪ ,‬כי‬
‫זהו בסוד הרע הנדחה‪.‬‬
‫והנה בית הכנסת נקראת אש נוגה‪ ,‬כדאיתא ברע״מ )זח״ג רפב‪(.‬‬
‫ע״ש‪ .‬ועל זה אמרו חז״ל; )ברכות ו;( כל הרגיל לבוא לבית הכנסת‬
‫ולא בא הקב״ה שואל בו‪ ,‬שנאמר; מי בכם ירא ה׳ שומע בקול‬
‫עבדו אשר הלך חשכים ואץ נוגה לו )ישעיה נ‪ ,‬י(‪ .‬כי אם היה בא‬
‫לבית הכנסת היה נוגה לו‪ ,‬בסוד תיקון הנוגה שנעשה שם‪ .‬אבל כשלא‬
‫בא‪ ,‬אז; הלך חשכים‪ ,‬בתוך הג׳ קליפות אחרות השולטין ב ח ^ לא ‪,p‬‬
‫ואץ נוגה לו‪ .‬וכבר אמרתי גם כן כי נוגה תהיה כאור‪ ,‬אבל האור‬
‫יהיה יותר גדול הרבה‪ .‬וזהו שאמר; העם ההולכים בחושך ראו אור‬
‫גדול )ישעיה ט‪ ,‬א(‪ ,‬שהוא עליית האור עצמו‪ .‬יושבי בא ‪ p‬צלמות‬
‫אוד נגה עליהם )שם(‪ ,‬ר״ל בכח הישיבה בא ‪ p‬צלמות אור נגה עליהם‪,‬‬
‫שכבר הגיע האור גם כן לבחינת נוגה לקדושה‪ .‬חהו תלוי בישיבת א ‪p‬‬
‫העמים‪ ,‬כי מפני היותם שם הנוגה נתקנת‪ ,‬ובפרט בענץ הבתי כנסיות‬
‫שזכרנו‪ .‬ותדע שעפ״י הסוד הזה נאמר; דרך המלך נלך לא נטה ימין‬
‫ושמאל)במדבר כ‪ .(r ,‬כי היו מבטיחים אותו ללכת בדרך הבריאה‪ ,‬הנקרא‬
‫דר״ך שאינו נוטל מהם בלום‪ ,‬ולא באורח‪ ,‬שהוא המתקן את הס״א בסוד‬
‫הימין והשמאל כנ״ל‪ ,‬וזהו; דרך המלך נלך‪ ,‬שהוא דרך הבריאה‪ ,‬לא‬
‫נטה ימין ושמאל‪ ,‬הוא האורח‪ ,‬בסוד יו״י כנ״ל‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה לשץ האדרא שאמר; אדל חד ארחא‪ ,‬ואמר עוד;‬
‫ההוא ארחא אתפרשא וכד‪ .‬וסוד כל הענץ הזה הוא; שפת אמת תכון לעד‬

‫‪ . 15‬עי׳ תיקונים חדשים עם׳ צ״ז סד״ה‪ :‬מראה תגינא‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫רד‬
‫וכר )משלי יב‪ ,‬יט(‪ .‬חה כי מצינה במעשה בראשית שחתום ב׳ פעמים מלת‬
‫אמ״ת בס״ת‪ ,‬א׳ — בראשית׳ ברא׳ אלהים‪ /‬ב׳ — ברא׳ אלהים׳ לעשות‪/‬‬
‫ויש גם כן ב׳ פעמים תה״ו בפסוק‪ :‬ו׳הא ‪ p‬ה׳יתה ת׳הו א׳ כתוב בפסוק‪,‬‬
‫וב׳ בר״ת הפסוק למפרע‪ .‬וסוד הכל הוא שירותא וסיומא‪ .‬והוא כי‬
‫כבר אמרנו שכל זמן שליטת החול הנה כן הקליפה שולטת‪ ,‬ובשליטת‬
‫השבת אינה שולטת עוד‪ .‬ועל כן נרמז התהו בר״ת‪ ,‬והאמת בס׳׳ת‪ ,‬כי‬
‫התהו מקדים והאמת יתגלה בסוף התיקון‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי אמת ואדם‬
‫הכל אחד הוא‪ ,‬וכבר נתפרש ענין הזה במקום אחר בסוד‪ :‬מה רבו מעשיך‬
‫ה׳ כולם בחכמה עשית )תהלים קד‪ ,‬כד(‪ .‬שכל הבריאה כמו בקיצור היא‬
‫האדם‪ ,‬ובפרטות יותר הוא אמת‪ .‬כי הד׳׳ם של אד׳׳ם נעשה מ׳׳ת בהכאת‬
‫הי׳ שהיא החכמ׳׳ה כנודע‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬כולם בחכמה עשית‪ .‬וגם חכמ׳׳ה‬
‫הוא כ״ח מ״ה שגי׳ אד״ם‪ .‬והנה התורה היא תרי׳׳ג מצות שהוא סוד‬
‫דמות אדם‪ .‬וגם שרשי הנשמות המה תרי׳׳ג‪ ,‬שכולם צריכץ להשתלם‬
‫בכל התרי״ג חלקים שלהם‪ ,‬ואז יהיה בחינת האדם שלם בעולם‪ .‬וכן‬
‫האמת יתגלה בכל הבריאה‪ ,‬שלא יהיה שום שקר שהיא הס׳׳א‪ ,‬שולטת‪.‬‬
‫נמצא שסוד התיקון הוא זה‪ ,‬שתהיה הבריאה סוד אדם שלם בכל חלקיו‪,‬‬
‫שלכל החלקים שלו יש זה האורח שאמרנו‪ .‬וכשיהיו כל האורחין פתוחים‪,‬‬
‫אז יקרא שכל הבריאה תהיה מושלמת בכל חלקיה‪ .‬ותדע שאעפ׳׳י‬
‫שאמרנו שהכללות הוא תרי״ג‪ ,‬הנה אחר כך יש פרטים הרבה לכל אחד‬
‫כידוע‪ ,‬אלא שאין אנו מזכירים אלא השורש‪ .‬ונמצא שכיון שכל הבריאה‬
‫כולה אינה אלא סוד אדם אחד‪ ,‬אם כן כשתהיה נשלמת‪ ,‬תהיה נשלמת‬
‫אדם אחד‪ ,‬והכל צריך שיהיה בסוד זה האורח‪ .‬אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי‬
‫אף על פי שאנו אומרים שהמצות הם תרי״ג ושהם סוד דמות אדם‪,‬‬
‫הנה באמת הוא שצריך עוד ז׳ אחרות‪ ,‬שהן שבע מצות דרבנן שבין כולן‬
‫הוא תר״ך כמנין כת״ר תורה‪ .‬והם מספר האותיות שבעשרת הדברות‪ .‬וכל‬
‫זה צריך לתקן דמות אד״ם‪ .‬כי הלא הוא המתחלק לכל אלה החלקים‬
‫של תרי״ג‪.‬‬
‫וצריך שיהיה מתוקן גם כן הצל׳׳ם והוא השורה על דמות האדם‬
‫בכלל‪ ,‬ועל כן אין תיקונו בפרטיות חלקים‪ ,‬אלא בכלל‪ ,‬כי על הכלל הוא‬
‫שורה‪ .‬והוא סוד‪ :‬אך בצלם יתהלך איש )תהלים לט‪ ,‬ז(‪ .‬ותדע כי‬
‫בזה הצל״ם תלד חיות האדם‪ .‬כי הצ׳ דצל״ם הוא סוד מל״ך בגי׳‪,‬‬
‫שהוא הפנימיות שפירשתי למעלה‪ ,‬הנמשך מאימא‪ ,‬והיא הנשמה המתפשטת‬
‫בתוך הכלים‪ .‬אך למעלה מן הגוף יש הל׳ והמ׳‪ ,‬שהם המקיפין ומקיימין‬
‫הפנימי‪ .‬וכנגד זה כתוב‪ :‬ימי שנותינו בהם שבעים שנה )תהלים צ‪ ,‬י(‪,‬‬
‫רה‬ ‫אדיר במרום‬
‫ר״ל בל״מ אלה שגי׳ ע׳‪ ,‬בי זהו מה שנותן החיות התמידית‪ .‬ואחר כך‬
‫אם יש חיים אחרים יותר‪ ,‬נמשך מטעמים אחרים‪ ,‬אבל חק החיים‬
‫לפי מציאות האדם הוא ע׳ שנה אלה‪ .‬והנה צל״ם עולה ק״ם‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫כי האדם ע״ץ השדה )דברים כ‪ ,‬יט(‪ ,‬שעולה גם כן ק״ם‪ .‬תה נתקן מלבד‬
‫הדמות שתיקונו כתד״ך הנ״ל‪ .‬נמצא שתיקץ הצלם והדמות הוא בתש״פ‬
‫מאורות‪ ,‬כי אורות הדמות היא תר״ך ואודות הצל״ם הוא ק״ס‪ ,‬תד״ך‬
‫וק״ס עולה תש״פ‪ ,‬כמנץ‪ :‬שפ״ת‪ .‬ואז נשלם אדם בכל בנינו‪ ,‬וכן‬
‫אמת בכל בנינו‪ ,‬דהיינו בכל העולמות ופרטיהם‪ ,‬והוא התיקץ השלם‪.‬‬
‫ועל בן אמר; שפת אמת תכץ לעד )משלי יב‪ ,‬יט(‪ ,‬כי כשכל השפ״ת יהיה‬
‫נתקן בסוד אמת‪ ,‬אז יהיה התיקק שלם בלא קלקול אחריו‪.‬‬
‫אבל אומר לך עתה סוד גדול למה תלה זה הענין בשפה‪ ,‬בי הלא שפת‬
‫פשוטו ודאי שפה‪ ,‬ואין מקדא יוצא מידי פשוטו‪ .‬אמנם אם תדקדק בדברי‬
‫הכתוב תראה כי ייחם האמת לשפה‪ ,‬והשקד ללשון‪ ,‬בכתוב‪ :‬שפת אמת‬
‫תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר‪ .‬אך באמת הוא סוד גדול‪ .‬כי הנה‬
‫תראה שיש כ׳ פעמים אמ״ת וב׳ פעמים תה״ו כמו שכתבנו לעיל‪.‬‬
‫אך הב׳ פעמים אמת הם א׳ בתחלת בראשית וב׳ בסוף בנ״ל‪ ,‬משא׳׳ב הב׳‬
‫פעמים תה״ו שהם בזה אחר זה‪ .‬ואמנם סוד הענץ הוא כמו שכתוב;‬
‫ראש דברך אמת )תהלים קיט‪ ,‬קס(‪ ,‬כי בתחלת ברייתו של עולם יש חותם‬
‫זה של אמת‪ .‬ואחר כך נמצא התהו‪ ,‬ואם לא היה מקדים זה האמת‬
‫לא היה העולם מתקיים מפני התהו‪ .‬אבל כיון שכבר הקדים האמת‪,‬‬
‫לפיכך יש תיקון בסוף שיחזור למקומו‪ .‬והוא סוד; בנוי וחרב ובנד )ב״ר‬
‫ס״ט‪ ,‬ו(‪ .‬ועל כן אמר בתחלה; בראשית ברא אלהים וכו׳ )בראשית‬
‫א‪ .‬א( ואחר כך‪ :‬והא ‪ p‬היתה תהו ובהו‪ .‬ותדע שאלה הם סוד הב׳‬
‫אלפים תהו‪ ,‬וב׳ אלפים ימות המשיח כנגדם לתקנם‪ .‬ואומר לך מהיכן‬
‫נמשך כל זה‪ ,‬בי ודאי קשה מהיכן תוכל ליכנס הס״א לאחוז בבריאה‪,‬‬
‫כיון שנברא הכל בדבר ה׳ והכל קדוש‪. .‬‬
‫אמנם צריך שתדע שהמלות נעשות על ידי הפה‪ ,‬ונכנסין בחיבור‬
‫המבטא הלשון והשפתים‪ .‬והנה באמת הפה היא המלכות‪ ,‬והשפתים‬
‫הם נו״ה הבונים אותה‪ .‬וגם הם מבשלין את הטיפה הראדה לצאת‬
‫מן היסוד‪ ,‬בסוד; שחקים‪ ,‬שטוחנין מן לצדיקים)חגיגה יב‪ .(:‬והנה כשהטיפה‬
‫הולכת למקומה במלכות ושם תצא למקום שצריך‪ ,‬לא תהיה אחמה‬
‫לס״א שם‪ ,‬כי הכל בתיקונו‪ .‬אבל אחמת הס״א היא בסוד פירוד‪,‬‬
‫והוא כשיגרמו שלא ילך השפע מן היסוד אל הנוקבא‪ ,‬אז הם נוטלץ‬
‫אותו כמקום נוקבא‪ .‬וזה סוד קרי‪ ,‬כי שם נהפך היק׳׳ר לקרי‪ .‬ונמצא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רו‬
‫שקודם שילך אל הנוקבא להשתלם שם‪ ,‬הס״א לוקחת אותו‪ .‬ובסוד זה‬
‫נמצאו המלבין קדמאין‪ ,‬שלא היה באותו הזמן חיבוד של דו״ן‪ ,‬ולכן‬
‫נמצאו יוצאין כמו מסוד זכדים לבד‘*‪ .‬וצדיך שתדע‪ ,‬כי הנה אמדו‪:‬‬
‫שחקים‪ ,‬ששותקים מן לצדיקים‪ ,‬והוא כי תיקון הטיפה הוא להיותה‬
‫מחולקת לכל הפדטים הצדיכץ‪ .‬אבל זה לא נמצא אלא לקדושה‪ .‬אבל‬
‫הס״א אינה נוטלתן כך‪ ,‬אלא בגסות לבד‪ ,‬היינו בכלל‪ .‬והאמת‪ ,‬שבצאת‬
‫הטיפה הזאת לחוץ למקום הס״א ח״ו‪ ,‬הנה יסתלקו ממנה התיקונים‬
‫שקבלה מן השפתים‪ .‬כי תיקונים אלה אינם אלא לצודך הקדושה‪ ,‬דהיינו‬
‫יסוד ומלכות‪ ,‬שהם צדיקים‪ ,‬שאמדו‪ :‬שטוחנץ מן לצדיקים‪ .‬אך האמת‬
‫הוא גם כן שהנצח הוא המסתלק לגמדי‪ ,‬בסוד‪ :‬וגם נצח ישדאל לא‬
‫ישקד )שמ״א טו‪ ,‬כט(‪ ,‬והוא המחזיק האמת‪ .‬והוא האמת הא׳ שבכתוב‪.‬‬
‫אבל מהוד לוקחים מעט‪ ,‬אבל על זה אמרו ז״ל‪ :‬וכמה זעמו דגע )בדכות‬
‫ז‪ .(.‬כי באמת רק סוד רגע א׳ הוא מה שאוחזין הס״א בהוד‪ ,‬חהו מבואר‬
‫בסוד הזמך׳‪ ,‬ואין כאן מקום להאריך‪ .‬ועל כן אמר הכתוב‪ :‬ברגע קטן‬
‫עזבתיך וכו׳ )ישעיה נד‪ ,‬ז(‪ ,‬והוא סוד‪ :‬חבי כמעט רגע עד יעבור זעם‬
‫)ישעיה כו‪ ,‬כ(‪ .‬ועל כן‪ :‬ועד ארגיעה לשון שקר‪ ,‬כי ]נ״א מוסיף‪ :‬לא[‬
‫מן הלשון לבד נמשך השקר כנ׳׳ל‪ ,‬אבל לוקח מן השפה התחתונה‬
‫בחינת רגע א׳‪ ,‬וכל אותה הרגע מתקיים השקר של הלשון‪ .‬אבל השפה‬
‫העליונה היא שפת אמת שלא הגיעה לה אחיזת הס׳׳א‪ ,‬והיא תכון‬
‫לעד בסוף הכל‪ ,‬כמו שמתקיימת עתה גם כן‪ ,‬אלא שאין שליטתה‬
‫נראית*'‪.‬‬
‫והנה בהיותה כוללת כל הפרטים כנ״ל בתיקון אמת‪ ,‬נקראת כך‪:‬‬
‫שפת אמת‪ .‬אבל האמת הוא שצריך ששני השפתים יתוקנו‪ ,‬כי סודם זו״ן‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם )בראשית ה‪ ,‬ב(‪ .‬ואז קומתם‬
‫שלימה בסוד ק׳ אמה‪ ,‬שהם נ׳ לכל אחד ואחד‪ .‬כי מדתם בסוד‬
‫אימא‪ ,‬דהיינו נו״ן שערי בינה‪ .‬ותדע שבעבור זה אמרו רז״ל‪ :‬המתפלל‬
‫צריך שיחתוך בשפתיו )ברכות לא‪ .(.‬כי מה שנחתך בשפתיו‪ ,‬זהו בחינת‬
‫הקדושה שאין הס״א יכולה י'הדבק שם כלל‪.‬‬
‫אבל יש בחינה היוצא מן הלשון בלא השפתים‪ ,‬דהיינו סוד התהו‬
‫של המלכין קדמאין‪ ,‬שיצאו מן הלשון לבד‪ ,‬ומבחינה זאת יש שליטה‬
‫לס״א‪ .‬ולכן כשיגרמו העונות יסתלקו תיקון השפה העליונה מן הבריאה‪,‬‬
‫ואז הס״א יכולה לאחת בה מסוד הלשץ כנ״ל‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ונמצא‬
‫‪ . 16‬עי׳ ע״ח שער דרושי הנקודות פ״ג‪.‬‬
‫‪ . 18‬עי׳ תקט׳׳ו תפלות סי׳ ק׳׳ס‪.‬‬ ‫‪ . 17‬עי׳ לעיל עם׳ קפ׳׳ו‪.‬‬
‫רז‬ ‫אדיר במרום‬
‫שתיקץ הכל הוא להחזיר בכח ובקביעות ענין השפתים‪ ,‬בסוד; שפת אמת‬
‫תכץ לעד שזכרנו‪ .‬ואז יהיה נקבע ענין הנ׳ שערי בינה גם כן‪ ,‬שבהם ניתנה‬
‫תורה‪ ,‬והם מדת הפרצופים כמ״ש‪ ,‬ששניהם ביחד מאה אמה‪ .‬אעפ״י‬
‫שנעשץ אחר כך מאה לכל אחד‪.‬‬
‫ותיקץ כל זה הוא בסוד הארח‪ ,‬חה כי כשתמלא אר״ח כזה;‬
‫אל״ף רי״ש חי״ת‪ ,‬הנה הס״ת הוא פש״ת‪ ,‬והיינו שפ״ת האמת שזכרנו‪.‬‬
‫שכשהתש״ם נתקן‪ ,‬אז נקרא שנתקן האמת כמ״ש‪ .‬והנה האותיות השניות‬
‫מהמילד הנ״ל הוא לי״י‪ ,‬והם סוד הד שערי בינה שאמרנו שמתפשטות‬
‫לדו״ן‪ .‬אך הארח עצמו הוא סוד האור נוגה שאמרנו‪ .‬ותדע שבאמת סוד נוגה‬
‫כבר אמרתי שהוא סוד הי׳ של אד״ר‪ ,‬והתלת קוצץ שבה עושין ג׳‬
‫האותיות נג״ה‪ .‬ועל כן כשתחשוב הנג״ה בשרשו בסוד התלת קוצץ‬
‫לבד‪ ,‬נשארין הר״ע עלמין ר״ט לבד‪ ,‬כמנץ אר״ח‪ ,‬רק שבהתפשטו נעשה‬
‫ר״ע‪.‬‬
‫ונשוב לפרש דברי הרשב״י זללה״ה שאמר; בפלגותא דשערי אזיל‬
‫חד ארחא וכו׳‪ .‬והענין כי השערות הם רבים כנ״ל‪ .‬ובז״א כתוב; קווצותיו‬
‫תלתלים )שה״ש ה‪ ,‬יא(‪ ,‬שיש תילי תילץ של הלכות )עירובץ כא;(‪,‬‬
‫וכן פרטיות כל הנשמות היוצאץ מן התרי״ג בסוד חילוקי התורה ממש‪,‬‬
‫כמו חילוק התרי׳׳ג עצמן לפרטי תנאיהם‪ .‬וכל הדברים כבר אמרתי‬
‫שיש גם באריך‪ ,‬אלא שחוזרין בו הכל להנהגת החסד‪ .‬והנה הארחא‬
‫הזה הולך בץ השערות‪ .‬והענין‪ ,‬כי הולך ומקשר בו כל עניני השערות‪,‬‬
‫כי כבר שמעת איך האורח עשוי לקבל פעולת הזמן לצורך הנצחיות‪,‬‬
‫ובהאירו מאיר לר״ע עלמין כנ״ל‪ .‬ותדע שמכאן נמשך בנין הגוף לע״ל‬
‫לנצחיות‪ ,‬בסוד הכ״ז אותיות‪ .‬ואורח כזה יש למטה שמאי ‪ p‬ממנו‬
‫הצדיקים‪ ,‬שנאמר עליו; ואורח צדיקים כאור נוגה )משלי ד‪ ,‬יח(‪ ,‬כמ״ש‬
‫למעלה‪ .‬אך למטה בבני האדם הדברים עומדים בפרטיות‪ .‬ד ש בתחלה‬
‫כללות האורח‪ ,‬כמו שהזכיר לקמן בתקוני הז״א‪ .‬ויש הפרטיות שמתפרטין‬
‫ממנו תרי״ג אורחץ‪ ,‬כמו תרי״ג שרשי הנשמות‪ ,‬כי לכל שורש יש אורח א׳‪.‬‬
‫ואחר כך התרי״ג אורחץ עצמן יש להם פרטיות‪ ,‬בסוד; קווצותיו תלתלים‪,‬‬
‫שהוא פרטי הפרטים‪ ,‬שהם ממש פרטי התרי׳׳ג של התורה‪ .‬אף ]אצ״ל;‬
‫אך[ כאן אץ יש אלא הכל בשורש כללי לבד‪ ,‬שכל השאר מכאן נמשך‪,‬‬
‫ומתפרט למטה בפרטיו‪ .‬ושם נאמר; כל ארחות ה׳ חסד ואמת )תהלים‬
‫כה‪ ,‬י(‪ ,‬כי כל האורחץ ענינם אחד‪ ,‬וסוד כולם שמות ע״ב‪ ,‬כי הוא‬
‫בא מן הכתרא ששם ע״ב בסוד החוורתי כנ״ל‪ .‬ותיקץ כולם תיקץ אמת‪,‬‬
‫בסוד השפ ״ת שפירשתי‪ .‬וכולם בסוד הנ׳ שערי בינה‪ ,‬שבהם ניתנה תורה‬
‫שבה התיקץ‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רח‬
‫ואפרש לך זה הענין של הנש״ב היטב‪ ,‬ותבין בו את הפסוק‪ :‬כל‬
‫ארחות ה׳ חסד ואמת‪ ,‬בדקדוק תיבותיו‪ .‬דע כי הנה אנו אומרים שדמות‬
‫אדם הוא תרי״ג‪ ,‬וזהו פשוט‪ ,‬חהו חילוק התורה במצותיה‪ .‬אך יש חילוק‬
‫התורה בספריה‪ ,‬שהם חמשה חומשי תורה‪ .‬ושורש הענין הזה הוא סוד‪:‬‬
‫וידבר אלהים את כל הדברים האלה )שמות כ‪ ,‬א(‪ .‬דע כי התרי״ג הוא‬
‫דמות האדם ודאי‪ ,‬וזהו מצד שם הד״ה המתפרש בכל פרטיו‪ .‬וכללות‬
‫הדמות גם כץ הוא בסוד שם הוי״ה‪ ,‬דהיינו קוץ הי׳ כתר שהוא הגולגלתא‪ ,‬י׳‬
‫חכמה‪ ,‬ה׳ בינה שהן המוחין‪ ,‬ו׳ ששה קצוות — ב׳ זרועות וגוף ב׳ ירכין‬
‫וברית‪ ,‬ה׳ אחרונה היא עטרת הברית‪ .‬אך צריך לזכור תמיד כי אימא‬
‫היא המודדת את הז״א‪ ,‬בסוד‪ :‬מ״י מדד בשעלו מים וכו׳)ישעיה מ‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫והמדה בסוד ה׳‪ ,‬כנזכר באותו הפסוק עצמו בה׳ מדידותיו‪ ,‬שהוא‪ :‬מי מדד‬
‫בשעלו כו׳‪ ,‬וזהו בסוד שם אלהים‪ .‬והדמות בכלל מתפרש בשם אלהי״ם‬
‫בסדר זה‪ :‬א׳ בגולגלתא‪ .‬ל׳ במוחין‪ ,‬ה׳ בזרועות גוף דרכץ‪ ,‬י׳ בברית‪,‬‬
‫ם׳ בעטרהי'‪ .‬ונמצא שכולל תרי׳׳ג גם כן‪ .‬חה החילוק מחלק התורה‬
‫לסוד ה׳ ספרים‪ .‬והחילוק של התרי׳׳ג הוא משוער מן החילוק הזה‬
‫הרבה‪ ,‬כי החילוק ההוא הוא של ז״א‪ ,‬חה הוא של אימא המשערת‪.‬‬
‫תה סוד הנש״ב‪ .‬כי הלא התורה ניתנה בסיני יסוד אימא‪ ,‬בשם אלהים‬
‫שהוא שם‪ ,‬בסוד‪ :‬וידבר אלהים‪ ,‬ודיבר עשרה דברות‪ ,‬הרי י׳ פעמים‬
‫ה׳ אותיות שהם נ׳‪ .‬והם הנ׳ יום של הספירה‪ .‬ואלה עצמן הן עושץ‬
‫התלתלים של הקצוות‪ ,‬כי ה׳ פעמים אלהי׳׳ם עולה ת״ל‪.‬‬
‫והנה לצורך התיקון הנכלל באורח‪ ,‬צריך שיהיה נתקן בחינת אלהים‬
‫זה‪ ,‬ואז מתחבר בו הת׳׳ה שבאורח עצמו‪ ,‬שהוא הת׳׳ה דע״ב כנ׳׳ל‪ .‬ועל‬
‫כן אמר‪ :‬כל ארחות ה׳‪ ,‬שהעיקר בארחות הוא בחינת כ׳׳ל‪ ,‬דהיינו הנ׳‬
‫שערי בינה שהם התלתלים של הקצוות שהן מדידת אימא את התרי׳׳ג‪.‬‬
‫תה הכ״ל מיד נתקן לשלוט עליו ההת׳׳ה של האורח‪ ,‬והיינו הד׳׳ה‬
‫דע״ב‪ ,‬ולכן‪ :‬כ׳׳ל ארחות הד׳׳ה חס׳׳ד‪ ,‬שעולה ע׳׳ב‪ .‬ואח׳׳כ מתפשט‬
‫הענין של התרי׳׳ג‪ ,‬שהוא סוד השלימות עם הצל״ם הנתקן עמו‪ ,‬ואז נתקן‬
‫אדם בסוד אמת‪ ,‬ולכן‪ :‬כל ארחות ה׳ חס׳׳ד ואמ׳׳ת‪ .‬והכל נכלל באור׳׳ח‪,‬‬
‫באותיות ראשונות ושניות ושלישיות שלו כנ׳׳ל‪.‬‬
‫והנה החילוק הוא בז״א ולא באריך כמ׳׳ש‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬ההוא ארחא‪,‬‬
‫פירוש — אותו שלמטה‪ .‬כי כבר שמעת כי תקוני הא׳׳א נחתמץ בראש ז׳׳א‪,‬‬
‫ולכן יש שם האורחא דקיק כנזכר לקמן בתיקוני ז׳׳א‪ .‬וזה האורחא דקיק‬

‫‪ . 19‬עי׳ שער רוח הקודש יחוד כ׳׳א‪.‬‬

‫רט‬ ‫אדיר במרום‬
‫נאחז מן האורח הזה דע״ק‪ ,‬ועוד מתפרש לתרי״ג בסוד ההתחלקות הראד‬
‫לז״א כי אורח דקיק הוא חותם האורח הזה‪ .‬ונמצא שזה האורח נקרא‬
‫שמתפרש אבל לא בע״ק‪ ,‬אלא בז״א שבו מחולקים הדברים‪ .‬אבל זה‬
‫ודאי שנכלל באזרח הזה כל מה שעת ‪ T‬להתפרש למטה‪ ,‬לכן הזכיר‬
‫כאן הענין של הז״א אפילו שנראה שאין כאן מקומו‪ .‬אבל כדי שנדע‬
‫כי כיץ שזהו השורש לזה התחתון‪ ,‬נמצא כאן מה שימצא שם‪ ,‬כי‬
‫אין שם אלא התפרטות של כאן‪ .‬אבל שם מאיר להגיע אל הצדיקים‬
‫לעוה״ב‪ ,‬שהם מקבלין מזו״ן‪ ,‬אבל יש להם לקבל ממה שתיקנו לסוד‬
‫הנצחיות‪ .‬והבן היטב כל הענין הזה שפירשתי לך עד כאן‪ ,‬כי הוא סוד‬
‫עמוק מאד מאד‪.‬‬

‫ואמר עוד‪ :‬מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין וכר‪ .‬ואפרש לך עתה מהו‬
‫ענין הרצון‪ ,‬שנקרא המצח כך מצח הרצון‪ .‬ובאמת הוא סוד גדול ועמוק‬
‫מאד‪ .‬רע‪ ,‬כי מלת רצון יש לה הרבה הוראות‪ .‬רצון יורה על המחשבה‬
‫הרצונית‪ .‬רצון יורה על מה שא׳ רוצה שיהיה‪ ,‬והוא כמו גזרה שכלית‪.‬‬
‫רצץ יורה על חפץ וחשק‪ .‬רצון יורה על כוונה התכליתי‪ .‬רצון יורה‬
‫על פיוס וסבר פנים יפות‪ .‬וזהו באמת סוד גדול‪ .‬הנה מה שאנו מדברים‬
‫במאציל ית״ש‪ ,‬הנה כבר פשוט הוא שאין אנו מדברים רק בבחינת פעולותיו‪,‬‬
‫ולא בבחינת מהותו ועצמותו כלל‪ .‬ותדע שאפילו מה שאנו מזכירין אותו‬
‫בשם אין סוף ב״ה‪ ,‬אץ הכוונה על עצמותו‪ ,‬כלל אלא על פעולותיו‪.‬‬
‫ופירוש הענין‪ ,‬כי כיון שאנו יודעין שהמאציל האציל את כל אלה שהאציל‪,‬‬
‫א״כ אין ידיעתנו בו אלא שהוא אור פשוט מאיר‪ .‬ור״ל מאיר — שמגיע‬
‫הארתו אל האחרים‪ .‬אך שנבין מהו האור הזה — לא יעלה בדעתנו‪.‬‬
‫כי על כן נקראהו אור פשוט‪ ,‬מפני שלא נוכל לדבר ממהותו כלל‪.‬‬
‫רק נדע שהוא מאיר‪ ,‬ונדבר מהארתו ולההארה הזאת אנו קוראים אין‬
‫סוף‪ ,‬כי באמת אץ לה גבול כלל כמו שאין גבול לעצמותו‪ .‬והענין‪,‬‬
‫כי כאשר השמש גדרו הוא עצם מאיר‪ ,‬כן המאציל ית׳ נאמר שהוא‬
‫אור פשוט מאיר‪ ,‬וכאורו כן הארתו‪ .‬ולא מזה ולא מזה נדבר בבחי׳‬
‫מהותם‪ ,‬אלא בבחינת הנמשך מהם‪ .‬ובאמת עצמותו הוא נעלה מכל דבור‬
‫ומלה אפילו על הנמשך ממנו לא נחשוב‪ ,‬כי אץ לנו עסק כלל בו‪.‬‬
‫כי אם איזה דבר נוכל להתבונן בהארתו‪ ,‬מצד הנמשך ממנו‪ ,‬ומצד מה‬
‫שרצה בה‪ ,‬כמו שנבאר בס״ד עוד‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רי‬

‫והנה ההארה הזאת נקרא רצץ‪ .‬ופירוש הענץ‪ ,‬כי היות המאציל ית׳‬
‫רוצה שיהיו נמצאים‪ ,‬זהו המקור לנמצאים עצמן‪ ,‬כי אינו צריך להמציאם‬
‫אלא ברצונו‪ .‬וכיץ שזה הרצון הוא המקור למה שיהיה נמצא מן הממציא‬
‫ית׳‪ ,‬על כן נקרא לו אור או הארה‪ .‬כי הלא זהו מה שמגיע ממנו‬
‫אל זולתו‪ .‬וכבר אמרתי‪ ,‬עצמות בעל הרצון או הרצץ עצמו — שהכל‬
‫אחר הוא‪ .‬כי הלא הנשמה' החושבת‪ ,‬מה שהיא רוצה איננו מושג‬
‫לנו כלל‪ .‬רק פעולת הרצץ אחר שרצתה היא‪ ,‬היא הקרובה אלינו‬
‫להיות מושג ממנו‪ .‬אך זה תרע כי לא היה שום שינד ח״ו במאציל‬
‫ןנ״א‪ :‬לפעול[ שרצה לגלות‪.‬ונמצא‬ ‫ית׳ בהאצילו‪ ,‬אלא גילד כח לפועל‬
‫עצמותו הפשוט ובלתי מושג‪ .‬ועל‬ ‫שהרצון קרום בו‪ ,‬כי הוא אחר עם‬
‫כן כשאנו מזכירים א״ס ית״ש‪ ,‬אנו מזכי ‪ p‬המאציל ית״ש מצר מה‬
‫שהוא רצון ןנ״א‪ :‬רוצה[‪ ,‬שלבחינת רצון זה נקרא בשם א״ם‪ ,‬והבן‬
‫מאר‪ .‬והרצון הזה מצר מה שהוא רצון ןנ״א‪ :‬רוצה[‪ ,‬פירוש — כח‬
‫הרצון‪ ,‬אין בו שינד קודם שרצה ואחר שרצה‪ ,‬כי הוא אחד‪ ,‬רק‬
‫מה שרצה הוא המחודש‪ .‬ונמצא שלבחינת הארה שהוא ענץ הרצץ‬
‫ומקור לבחינת הנמצאים נקראהו בשם א״ס‪ .‬כי יכולה להיות בכל כך‬
‫אופנים שאין סוף להם וא״ם לשום צד מהם‪ ,‬דכולין להיות בלי שום שיעור‬
‫כלל‪ .‬ותראה למה כאן מותר לנו לדבר‪ ,‬כי הנה מיד שאמרנו שעל הרצון‬
‫לבד אנו מדברים ולא בבחינת עצמותו אלא על פעולותיו‪ ,‬נמצא שאין אנו‬
‫מדברים רק על פעולת המאציל ב״ה ולא על המאציל כלל‪ .‬אך בהזכירנו‬
‫הפעולה ובדברנו בה‪ ,‬הנה בלבנו יהיה תקוע שיש עצמות פועל הפעולה‬
‫ההיא שאיננו מושג ממנו‪ .‬ולכן כל מה שנזכיר בספירות‪ ,‬הכל הוא‬
‫מה שחידש הרצון לרצות בכל מדרגות החידוש הזה‪ .‬אך כבר אמרתי‬
‫כי הנה נדע שיש עצמות פועל כך לפי החידוש הזה‪ ,‬והוא עצמות הספירות‬
‫הבלתי נודע לנו מהותו אלא מציאותו‪ .‬והרי הבינות ענין הרצון לפי מה‬
‫שהוא מורה — כת הרצון‪ ,‬שזהו הא״ס ב״ה האיר הארה של המאציל‬
‫ית׳‪ ,‬כי כך מעולם היה בכחו להיות רוצה‪ ,‬ולא היה בו שום חידוש ושינוי‬
‫כלל בשום זמן‪.‬‬
‫והנה גזירתו היתה ענין הצמצום וגילוי כח הדין שגילה‪ ,‬שהוא‬
‫דבר שאינו מחדב בו כלל‪ ,‬אלא שכך רצה‪ .‬והיינו שנטה הרצוף לבחינת‬
‫פעולה זאת בפרט‪ ,‬מה שהיה בכחו ומה שיש בכחו לנטות לפעולות בלי‬

‫‪ . 1‬נ׳׳א‪ :‬כי הלא הנשמה עצמה כולה חושבת כולה רוצה‪ ,‬אץ מושג לנו כלל רק וכו׳‪.‬‬
‫‪ . 2‬ע״ע כענץ נטיית הרצץ לעיל עמ׳ צ׳׳ה‪ ,‬ולהלן עמ׳ של״ר‪ :‬ובח״ב עמ׳ ל׳׳ט ועמי ע׳׳ב‪.‬‬
‫ריא‬ ‫אדיר במרום‬
‫תכלית כנ״ל‪ ,‬ועכשיו הרצין רוצה בפועל הצמצום וכל תולדותיו‪ ,‬תהו‬
‫נקרא צמצום אין סוף דוקא‪ ,‬כי הרצון רוצה בפועל רק זה‪ .‬והבלתי‬
‫תכלית רוצה אותו בכת‪ ,‬פירוש — שיש בכחו לרצותו כנ״ל‪ ,‬כי אין‬
‫כח הרצון משתנה בעבור הרצון‪ .‬ובהיות הרצון הזה רוצה כך רצון‬
‫מצומצם‪ ,‬הנה נבחין המדרגות של הרצון המצומצם הזה שכח הרצון רוצה‬
‫בהם‪ .‬אך כיון שידעת שאץ הרצון בלי עצמות‪ ,‬אלא שהוא עצמות לא‬
‫מושג אצלנו‪ .‬נמצא שידעת שהספירות הם עצמות לא מושג אצלנו‪,‬‬
‫והוא עצמות המאציל עצמו הרוצה בפועל הדברים האלה שרוצה‪ ,‬תהו‬
‫המקור לכל הנמצאים כנ״ל‪ .‬ולעצמות הזה מצד רצותו כך נקראהו כתר‪,‬‬
‫ומצד רצותו כך נקראהו חכמה‪ ,‬וכן בכל הפרטים שבספירות‪ .‬והעליות‬
‫והירידות‪ ,‬הוא עלית וירידת ]בכת״י מוסיף‪ :‬העצמות[ מן רצון אל רצון‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬וכל אשר נדבר בספירות נדבר ברצון העצמות‪ ,‬ולא בעצמות‬
‫עצמו הבלתי מושג‪ .‬והרי הבנת ענץ הרצץ שהוא המחשבה הרצונית‪ ,‬והיינו‬
‫הא״ס ית׳ והרצון שהוא הגזירה השכלית‪ ,‬והוא מה שפעל בפועל הרצון‬
‫כל ענין הצמצום והספירות הנולדות על ידו‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה כל הבנינים של הספירות עומדים הכל בכח רצות הרצון‪ ,‬כי‬
‫הלא הרצון הוא בלתי תכלית‪ ,‬וברצותו לנטות אל הצד ההוא הפרטי‪,‬‬
‫שבו נאצלו כל הנאצלים‪ ,‬היה כך — הדרך הזה לבדו‪ .‬ועל כן לא‬
‫ימצא שום פרצוף המתחלף בפרטיו‪ ,‬אלא בכח הרצון הזה‪ .‬ולכן “הוא‬
‫יתגלה גם כן בראש כל פרצוף‪ ,‬כמו שורש וסיבה לקיום כל בנין הפרצוף‪.‬‬
‫ובאמת גילוי דבר זה הוא בדעת של כל פרצוף‪ ,‬ומקום הראותו הוא‬
‫במצח‪ .‬ולכן המצח הוא תוקף כל הבנין‪ ,‬ושם יש כל הכ״ב אותיות‪.‬‬
‫כי באמת בנין כל הפרצוף אינה אלא בכ״ב אותיות‪ ,‬וכולם נסדרים‬
‫במצח בסוד רצות הרצון‪ .‬והנה המקיים כל הבנינים האלה הוא סוד הצמצום‪.‬‬
‫ולכן המצח הזה הוא תמיד כח דין‪ ,‬כי כן הרצון מתחזק שם בכח‬
‫הצמצום‪ .‬אך ההפרש שיש בץ מצח ז״א למצח א״א‪ ,‬הוא תלד בהפרש‬
‫ההנהגה‪ ,‬כמ״ש לך עד עתה‪.‬‬
‫ואשלים לפרש לך ענץ הוראות הרצון‪ ,‬ותבץ כל הסודות האלה על‬
‫מתכונתם‪ .‬הנה אף על פי שמה שנראה בענין הצמצום ותולדותיו‪ ,‬אינו‬
‫אלא ההנהגה הזאת הנמצאת לצורך הבחירה‪ .‬וברצות הרצון את זה‪ ,‬אמרנו‬
‫שנטה הרצון לצד זה בפועל כנ״ל‪ .‬אך באמת אין זה סוף הרצץ‪ ,‬וכאשר נבין‬
‫הכוונה התכליתית בזה הדבר‪ ,‬נבץ מהו רצות הרצון באמת‪ .‬כי רוצה הרצץ‬
‫להעמיד הדברים במדת דין להעניש החוטאים‪ ,‬ולתת שכר טוב במשפט ולא‬
‫בצדקה אל הזוכים‪ ,‬וכבר נתפרש זה במקום אחר‪ .‬אבל אין זה תכליתו‪ ,‬כי‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ריב‬
‫התכלית האמתי הוא שהכל יתוקן‪ ,‬וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח‬
‫)שמואל ב יד‪ ,‬יר(‪ ,‬והכוונה העיקרית היא להחזיר הרע עצמו לטוב‪ ,‬שהוא‬
‫דבר הראוי להעשות מן הנבראים ממנו‪ ,‬וגם זה כבר פירשתי היטב במקומו‪.‬‬
‫ונמצא כשאנו אומרים שהוא רוצה בהנהגה הזאת‪ ,‬האמת שהוא רוצה בסוף‬
‫הענין‪ ,‬שהיא הנהגה הנצחית‪ .‬פירוש — שמעשה הצמצום שנראה שהיו‬
‫תולדותיו רק עניני ההנהגה הזאת‪ ,‬אינו כן‪ .‬כי אדרבה‪ ,‬מעשה הצמצום כך‬
‫נעשה‪ ,‬להיות הנהגת הבחירה נגמרת בהנהגת הנצחיות‪ ,‬שהרע יחזור לטוב‪.‬‬
‫אלא שכדי לבוא אל התכלית צריך לעבור דרך האמצע והיא ההנהגה‬
‫הזאת‪ .‬ובעוד שהוא רוצה כך‪ ,‬הנה תכליתו הוא הסוף והיינו התיקון‪ .‬חה‬
‫התכלית אליו נוטה הרצון ודאי לא בדרך רצות‪ ,‬אלא בדרך חפץ וחשק‪.‬‬
‫כי הוא אינו רוצה לרצות בו‪ ,‬כי מסר הדבר אל בחירת התחתונים‪.‬‬
‫אלא הוא חושק בזה ורוצה בהנהגה הזאת‪ ,‬עד זמן רצותו בהנהגת התיקון‬
‫שהוא סוף רצון הראשון‪ .‬והנה כמו שבמצח ז״א ששם מקום ההנהגה‪,‬‬
‫עומד הרצון בבחינת רצותו עכשיו ההנהגה הזאת‪ ,‬כן בא״א הוא מתגלה‬
‫בסוד רצותו האמיתי‪ ,‬העומד עתה בחשק לכוונה תכליתית עד סוף כל‬
‫המעשים‪.‬‬
‫ותבין עתה הוראת רצון על הפיוס ועל הסבר פנים יפות‪ .‬כי‬
‫הרצון הא׳ א״ס ית״ש‪ ,‬כל הענין הזה עשה בעבור היותו חפץ להטיב‬
‫ברוב טובו‪ ,‬חה הדבר אינו מתגלה כי אם בסוף התיקץ‪ .‬ואז הרצון‬
‫הזה עצמו מתגלה והוא הטוב השלם‪ .‬והנה האמת הוא שז״א צריך‬
‫להיות שלם‪ ,‬שיתעלה הוא עצמו למדרגת האריך‪ ,‬והוא סוד‪ :‬ואור החמה יהיה‬
‫שבעתים כאור שבעת הימים )ישעיה ל‪ ,‬כו(‪ ,‬שהם ז״ת דעתיק המתלבשין‬
‫בא״א‪ .‬ובהיות ז״א כמוהו‪ ,‬גם הוא מציאותו יהיה כן‪ ,‬מסוד הז״ת האלה‪ .‬וזהו‬
‫פשוט כי ז״א הוא פרצוף ההנהגה‪ ,‬ועכשיו הוא צריך להיות מנהיג בחסד‬
‫ורץ לפי השעה לפי הבחירה‪ .‬אבל הנה סוף הכל צריך שיחזיר כל‬
‫רע לטוב וכל דין לחסד‪ ,‬חהו ממש בחינת הא״א עכשיו‪ .‬ולכן יהיה‬
‫ז״א במדרגה זו‪ ,‬כי כך הוא ראוי להתעלות בזמן התיקץ‪ .‬ולא להבטל הוא‬
‫ולהניח א״א להנהיג‪ ,‬אלא שז״א עצמו ישוב כך‪ .‬והוא החזרת מדת ה ‪p‬‬
‫למדת הרחמים שזהו תיקונם של הצדיקים‪ ,‬ואז נשארת ההנהגה במשפט‬
‫ולא בצדקה‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ותבין גם כן ענץ הא״א עכשיו עם ענץ ז״א‪ .‬הנה כבר אמרתי‬
‫שמעשה הצמצום אינו להמציא ההנהגה הזאת של הבחירה לבד‪ ,‬שיתבטל‬
‫בזמן ההנהגה הבאה שהיא הנהגת התיקון‪ ,‬או ש ‪r‬טרך פעולה אחרת‪.‬‬
‫אלא הוא עצמו מוליד ההנהגה הזאת להגמר בהנהגה הבאה‪ .‬לפיכך‬
‫ריג‬ ‫אדיר במרום‬
‫נמצאת באמת הנהגה הזאת תלויה ונמשכת לפי העתידה לבוא‪ .‬ולכן נמצא‬
‫הא״א עצמו בזמן היות ז״א‪ ,‬כמו שהוא עכשיו‪ .‬כי אריך הוא לפי סוף‬
‫הרצון‪ ,‬שממנו נמצא הרצון של עתה‪ .‬רק שאין סוף הרצון מתגלה עתה‪ ,‬אלא‬
‫כמו טעם אל הרצון של עתה‪ ,‬לכוונה תכליתית ובדרך חשק‪ ,‬כי אין ההנהגה‬
‫על ידו‪ .‬וההנהגה — ברצון של עכשיו‪ ,‬שהוא הנראה בצמצום והוא בז״א‪.‬‬
‫וכשיהיה הז״א כמו הא״א‪ ,‬אז יהיה נקרא הרצון מגולה באמת‪ .‬והוא סוד;‬
‫לקרוא שנת רצון לה׳ ויום נקם לאלקינו )ישעיה סא‪ ,‬ב(‪ .‬כי באמת שני‬
‫הדברים ימצאו‪ :‬הנקם‪ ,‬מצד ההנהגה התחתונה‪ ,‬והרצון‪ ,‬מצד העליונה‪.‬‬
‫ועוד אדבר מזה בס״ד‪.‬‬
‫והנה תבין עתה למה הא״א מחזיר הדין לחסד‪ ,‬מה שהז״א מנהיג‬
‫בחסר ודין‪ .‬כי באמת סוף הרצון היא החזרת הדין לחסד‪ ,‬ואין הרצון של‬
‫עתה רוצה אלא בכוונה תכליתית הזה‪ .‬ועל כן הסוף הזה הוא שורש‬
‫הרצון של עתה‪ .‬רק שאם יפעול עתה סוף הרצון‪ ,‬אינו אלא בדרך‬
‫צדקה‪ .‬וכשיפעול בזמנו יהיה בזכות‪ ,‬כשהז״א יהיה כמו הא״א‪ ,‬שמעשה‬
‫התחתונים הם יהיו הגורמים לזה‪ .‬כי א ״א הוא סוף הרצון מצד עצמו‪,‬‬
‫ולא מצד שגרמו גילויו מעשה התחתונים‪ .‬ועל כן אי אפשר להיות‬
‫הנהגתו כי אם בדרך חשק‪ ,‬שיהיה כך לבסוף‪ .‬אבל עם כל זה זהו פשוט‪,‬‬
‫שאינו שוה היות הרצון של עכשיו נולד מסוף הרצון הזה‪ ,‬שעל כן אפילו‬
‫שהרצון של עכשיו הוא דין אבל עכ״פ הוא נולד ומכוץ אל החזרת הדין‬
‫לחסד — כמו אם היה הרצון של עכשיו שלם בפני עצמו ושההנהגה‬
‫הבאה תהיה רצון אחר‪ ,‬שודאי זה הרצון לא יהיה מתוק כלל‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ .‬שעל כן מה שנסדר בא״א בסוד החזרת הדין לחסד‪ ,‬ממתק דיני ז״א‬
‫במקומן‪ ,‬כמו שנתבאר לך כבר‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת למעלה^ היות ב׳ דברים בפעולת הא״א‪ ,‬א׳ היותו‬
‫שורש לאצילות לפי ענין השתלשלותו‪ ,‬והוא המפורש באד״ז‪ .‬וב׳ הנהגתו של‬
‫החזרת דין לחסד המפורשת פה באד״ר‪ ,‬והוא סוד ההנהגה של סוף‬
‫הרצון כנ״ל‪ ,‬העומדת אפילו בזמן הרצון של עתה‪ ,‬כי הוא משועבד‬
‫אל הסוף ותלוי בו‪ .‬ולפעמים יהיה גילוי א״א שיעבור הדינין שלמטה‪,‬‬
‫והוא בהתחזק הרצון לרצות הסוף‪ ,‬בלי המתינו לעבור כל האמצע‪ .‬וכך‬
‫צריך — להעמיד הדברים בתיקון‪ ,‬כי הוצרך שיהיה חוק זה שיתגלה‬
‫לפעמים סוף הרצון להתגבר בכחו‪ ,‬עד שלפי הדברים האלה סוף סוף‬
‫ישוב כל הרע לטוב‪ .‬ואל תקשה‪ ,‬שא״כ אין תיקון הבחירה שלם‪ ,‬יען הוא‬

‫‪ . 3‬לעיל עם׳ קכ׳׳א‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫ריד‬
‫נצרך סוף סוף לחסד ולכחד‪ .‬כי האמת הוא שעם כל זה אץ דבר בחסד‪,‬‬
‫אלא שהמאציל ית״ש הכץ כבר מצות שכחם יהיה לגלות הנהגת הא״א‬
‫בזמן הצריף‪ ,‬ונמצא שגילד הא״א לא יהיה בחסד‪ ,‬אלא שהמעשה עצמו‬
‫הוא כמו חסד‪ ,‬דהיינו שאינו לפי ההכנה‪ ,‬אלא בהתגברות כח סוף הרצון‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬כי באמת יש כמה וכמה פרטים בענין הזה עמוקים מאד‪,‬‬
‫אין כאן מקום ביאורם‪ .‬אמנם כבר שמעת איך אפילו בלי גילוי‪ ,‬סדרי‬
‫הא״א הם ממתקין סדרי הז״א‪.‬‬
‫ואל יקשה לך מה שאמרתי למעלה שא״א הוא לפי הנהגת הזמן‪,‬‬
‫וכאן אני אומר שסדריו על פי סוף הרצץ‪ ,‬ונראה לכאורה שזהו סתירה‪.‬‬
‫כי באמת הם שני דברים‪ .‬וענין סוף הרצון אינו הנצחיות לבד כמו‬
‫שנראה‪ ,‬כי א״א הוא חזרת הרץ לחסד‪ ,‬רק שאחר כך יהיה נקבע כך‬
‫בנצחיות לפי התיקונים שנתקנו‪ .‬פירוש — כי הנצחיות מצד מה שהוא‬
‫נצחיות אינו סוף הרצון‪ ,‬אלא שבו יהיה נקבע סוף הרצון לפעול‪ .‬כי‬
‫הנהגת הזמן הוא המאורות המעכבין איש על חבירו‪ ,‬והנצחיות הוא שכולם‬
‫מאירים‪ .‬אך סוף הרצון ואמצע הרצון‪ ,‬הוא ענין הבחירה‪ ,‬או החזרת הדין‬
‫לחסד‪ ,‬ושניהם תחת הנהגה הזמנית‪ .‬אלא שהחזרת הדין לחסד לא היה‬
‫ראר להתגלות בזמן הנהגה הזמנית‪ ,‬אם לא שהוא שורש להנהגת הבחירה‪,‬‬
‫והבן היטב‪.‬‬
‫ונבוא עתה לפירוש לשון הרשב״י זללה״ה‪ :‬מצחא דגולגלתא רזגוא‬
‫דחגוץ רעותא ת ״ א לקבלא ההוא רעותא וכד‪ .‬והוא כי כאן במצח זה‬
‫מתגלה הרצון עצמו כמו שראוי להיות בסוף כנ״ל‪ ,‬ולכן הוא חסד גדול‪,‬‬
‫שבהגלותו ממתק הכל‪ .‬אמנם באמת מזאת הבחינה נמשכים הרבה מאורות‬
‫ונקראים כולם רצון‪ ,‬כגץ דעת או יסוד‪ .‬כי כלם מתגלה בהם מיתוק גדול‬
‫מבחינת כח הרצון הזה‪ .‬אבל שורש הכל הוא המצח הזה של א״א‪ ,‬ולכן‬
‫נקרא רעוא דרעוין‪ ,‬שהוא הרצץ שורש כל הרצונות‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬רעותא דז״א לקבלא ההוא רעותא וכד‪ .‬פירוש — כי‬
‫הרעותא של הז״א דהיינו הדעת שלו‪ ,‬והוא הרצץ של עתה לפי הרץ של‬
‫הצמצום‪ ,‬הוא תלוי ועומד על הרצון של א״א‪ ,‬כי הוא כפוף אליו כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו‪ :‬לקבל רעותא שלו‪ ,‬כי אחריו הוא נמשך תמיד‪ .‬ובאמת זהו סוד‬
‫הציץ שכתוב בו‪ :‬והיה על מצחו תמ ‪ T‬לרצון וכד )שמות כח‪ ,‬לח(‪ .‬אך כדי‬
‫שתבץ הענין הזה היטב צריך שאפרש לך ענץ הכהונה והעבודה היטב‪.‬‬

‫‪ .4‬עי׳ קל״ח פתח צ״ד‪ ,‬ח״א‪ ,‬א׳‪ .‬דרך ה׳‪ ,‬ח״ד‪ ,‬פ״ז‪ ,‬ד׳‪.‬‬
‫רטו‬ ‫אדיר במרום‬
‫ותבין גם כן למה היתה העבורה תחלה בבכורות ואחר כך בכהנים‪ ,‬ונחלקה‬
‫בכהנים ובלוים‪ .‬וגם תבין למה בכהנים הוצרכו אל בגרי כהונה משא״כ‬
‫האחרים‪ .‬ולמה בכהנים יש כהן גרול‪ ,‬ולא לד גרול בלוים‪.‬‬
‫ובראשונה אפרש לך ענץ העבורה בכהנים ובלדם‪ ,‬ותבין אחר כך איך‬
‫נמשכה על ירם‪ .‬הנה תראה כי בכל מקום אנו אומרים שהכהן הוא בחסר‪,‬‬
‫ולד בגבורה‪ ,‬דשראל בתפארת‪ ,‬ותראה כי השבטים הם כלם ישראל ורק‬
‫שבט אחד יש ממנו כהנים ולדם‪ .‬והאמת כי אלה הב׳ צריכין רק לבחינת‬
‫העבודה‪ ,‬אבל מציאת העם המה ישראל הבאים מת״ת‪ ,‬כי הם עיקר‬
‫התפשטות האילן‪ ,‬ובכח החסד והגבורה נעשים בהם תיקונים מה שצריך‪.‬‬
‫והנה סוד העבודה הוא תיקון המלכות להתקרב אל המלך‪ ,‬וסוד‬
‫הענין הוא; מלך לשדה נעבד )קהלת ה‪ ,‬ח(‪ ,‬והוא סוד‪ :‬דבן ה׳ אלהים‬
‫את הצלע אשר לקח וכו׳ )בראשית ב‪ ,‬כב(‪ ,‬והבן היטב זה הדבר‬
‫כי זהו באמת כל סוד העבודה‪ .‬הנה נוקבא צריכה להבנות מאו״א‬
‫להיותה ראויה לבוא אל הז״א להתחבר בו‪ .‬וחיבורה בו הוא סוד‬
‫היחוד‪ ,‬שאז נקשרים הד׳ אותיות הד״ה ב״ה בחיבור אחד כידוע‪ ,‬והוא‬
‫סוד ההשגחה והנהגת כל העולמות כמבואר במקומו‪ .‬אמנם מציאות‬
‫הנוקבא היא מן הז״א עצמו‪ ,‬כי היא חלק אחד ממנו‪ ,‬אלא שאו״א‬
‫בונין אותה ומביאים אותה לז״א ומחברים אותה אליו‪ .‬והוא מה שאמר‪:‬‬
‫דביאה אל האדם )שם(‪ .‬וכשנתחברה אליו אז נאמר‪ :‬על כן יעזב איש‬
‫את אביו ואת אמו ודבק וכו׳ )בראשית ב‪ ,‬כד(‪ .‬והעדן‪ ,‬כי אף על פי‬
‫שהבנין הוא מצד או״א כמו שכתבנו‪ ,‬אך העצמות הוא מן הז״א עצמו‪,‬‬
‫והוא סוד‪ :‬כי מאיש לקחה זאת )שם שם כג(‪ ,‬והוא סוד גם כן‪ :‬מאת‬
‫ה׳ היתה זאת )תהלים קיח‪ ,‬כג(‪.‬‬
‫ואפרש לך ענין העזיבה הזאת שהוא סוד גדול‪ .‬דע כי או״א הם‬
‫הבונים את הנוקבא‪ ,‬אבל זה בזמן התרדמה של הז״א בסוד הדורמיטא‪.‬‬
‫וסוד הענין הוא‪ ,‬כי האחורים שלו ניתנין לנוקבא על ידי או׳׳א‪ ,‬ולכן‬
‫נקרא שהם בונין אותה‪ ,‬אבל מגוף הז״א עצמו‪ .‬אמנם אין הז״א נותן‬
‫לה האחרונים האלה‪ ,‬אלא או׳׳א‪ .‬וסוד כל זה הוא‪ ,‬כי לפי הקשר‬
‫שנקשרים הפרצופים‪ ,‬כך הוא אהנהגה‪ .‬בזמן הדורמיטא המוחין דז״א עולין‬
‫למיין נוקבין אל או״א‪ ,‬ואז בכח המ״ן האלו בונים או״א את הנוקבא‪ .‬ואפילו‬
‫האחורים האלו שלו הניתנין לנוקבא‪ ,‬אינן הולכין ממנו אליה כי אינו פונה‬
‫אליה אלא אל או״א‪ .‬כי הלא הז״א הוא הו׳ המבריח מן הקצה אל‬
‫הקצה‪ ,‬או שעולה להחזיק כח או״א‪ ,‬או שמשפיע לנוקבא‪ .‬ועל כן בהיותו‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רטז‬
‫למ״ן הוא מתדבק באו״א‪ ,‬ואז הם הפועלים בה כנ״ל‪ .‬ונוקבא אף על פי‬
‫שנבנית מגוף הז״א‪ ,‬מכל מקום נבנית על פי מציאות או״א הבונים‬
‫אותה‪ .‬אמנם החיבור של זו״ן אי אפשר להעשות אלא בבחינת עצמן‬
‫לבד‪ ,‬כי היא שלימותו‪ .‬והם ממש החסר והרץ של הרעת עצמו‪ ,‬שלהם‬
‫שייך החבור והיחוד‪ ,‬ושאר המאורות אין להם ענין בזה‪ .‬ועל כן הנה‬
‫או״א מתחברים אל ]נ״א‪ :‬את[ הזו״ן עד הזיווג‪ ,‬אך הזיוג נעשה‬
‫בבחינת זו״ן לבד‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ועל כן צריך שתסתלק שליטת או״א מן‬
‫הנוקבא‪ ,‬ותהא השליטה מבחינה הז״א‪ ,‬ואז יזדווגו‪ .‬אך כל זה נמשך‬
‫מהתעוררות הז״א‪ .‬כי הנה בעוד שהוא מ״ן באו״א הנה הוא פונה אליהם‪,‬‬
‫ואז הם בונין את הנוקבא במה שלוקחין מאחוריו כנ״ל‪ .‬אך אחר כך הוא‬
‫עחב אותם‪ ,‬כשחזרו המוחין בראשו‪ ,‬ואינו פונה עוד אליהם אלא לנוקבא‪.‬‬
‫ואז גם שליטת או״א מסתלקת מנוקבא‪ ,‬ונשארת בבחינת ז״א‪ .‬ועל כן נאמר;‬
‫על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו‪ ,‬כי כשהוא מתעורר‬
‫מן הדורמיטא‪ ,‬אז רואה כי מאיש לוקחה זאת‪ ,‬כי אף על פי שאו״א‬
‫בנוה‪ ,‬באמת הוא שמז״א עצמו בנוה‪ .‬וכך צריך שיהיה בסוף‪ ,‬שבחינת‬
‫הז״א תשלוט‪ ,‬ואז יהיה הזיוג‪.‬‬
‫והנה תדע שיש אב ואם לאשה‪ ,‬והם ישראל סבא ותבונה‪ .‬ויש‬
‫אב ואם לאיש‪ ,‬והם אבא ואימא עילאין‪ .‬והנה הז״א כשמסתלקין יסו״ת‬
‫ממנו לבנות הנוקבא‪ ,‬הנה הוא מקבל מוחיו מאו״א עילאין‪ ,‬ואז נעשה‬
‫כל הקשר שאמרנו‪ .‬וכשהוא עתב את אביו ואמו עילאין‪ ,‬אז מסתלקת‬
‫השליטה דאו״א מנוקבא‪ ,‬כי הכל קשר אחד‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫והנה כל זה הוא סוד העבודה‪ .‬כי הנה הכהנים והלוים מעלים הקרבן‪,‬‬
‫והיא הנוקבא המתתקנת בכל התיקונים שעל ידי התחתונים‪ ,‬לעלות לפני‬
‫הז״א לזווג היום‪ ,‬בכל מה שצריך להשפעת התחתונים‪ .‬ואו״א צריכין‬
‫לבנותה‪ ,‬וזה נעשה על ידי התעוררות הכהנים והלוים‪ ,‬שהם בחסדים‬
‫וגבורות דז״א‪ .‬והענין כי עצם הנוקבא מת״ת‪ ,‬שנאמר בה‪ :‬כי מאי״ש‬
‫לוקחה זא״ת‪ .‬אך חו״ג הם הבונים אותה‪ ,‬בהתמשך בהם או״א בסוד ימץ‬
‫ושמאל‪ .‬ולכן הקרבן הוא מישראל‪ ,‬וההקרבה בכהנים ולוים‪ ,‬לבנותה‪ .‬ואז‬
‫עולה הקרבן בסוד הניק׳ להתחבר אל ז״א‪ .‬אך הכהנים הם להקריב בתיקון‬
‫הבנין מצד אבא‪ ,‬והלוים הם מצד אימא‪ ,‬לסוד העליה‪.‬‬
‫אמנם בתחלה היתה העבודה בבכורות ואחר כך עברה אל הכהנים‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי כיון שצריך שיעשה הבנץ מצד או״א‪ ,‬הנה המעורר אותם‬
‫צריך שיהיו מבחינה זו שיוכלו לעורר אותם‪ ,‬ואחר כך צריך שיהיה‬
‫ריז‬ ‫אדיר במרום‬
‫בהם בחינה מאו״א‪ .‬ובאמת הבכורים הם מוכנין לדבר הזה‪ .‬וסוד הענץ‬
‫דע‪ ,‬כי ז״א נקרא בכור מצד הג״ר א״א ואו״א‪ ,‬שהם באמת בכורים‪,‬‬
‫אמנם הוא נקרא כך בכת המוחין אשר בו שהן חכ״ד‪ ,‬הנמשכין מהם‬
‫כמר שידעת‪ .‬והנה בערך או״א אל ז״א‪ ,‬כך הם זו״ן אל הנשמות‪ .‬והבכור‬
‫יש בו כח הרבה מאביו ואמו וגם מזו״ן‪ .‬והענין כי אמרו חז״ל‪ :‬שלשה‬
‫שותפים יש באדם הקב״ה ואביו ואמו)קידושין ל‪ .(:‬ובאמת הקב״ה הוא‬
‫המחבר האב והאם למטה‪ ,‬כמו המזלא שמחבר או״א למעלה‪ .‬והבכור‬
‫מתגלה בו כח האב והאם הרבה‪ ,‬עד שהוא ראשית לכל שאר הבנים‪,‬‬
‫ולפיכך אמרו; את לרבות אחיך הגדול )כתובות קג‪ ,(.‬וכבר נתבאר ענין‬
‫זה במקום אחר‪ .‬והנה אז הוא למטה כדוגמא של ז״א למעלה‪ ,‬בהיותו‬
‫גם כן כולל או״א ודעת המחברם‪ .‬והאמת כי כל בן כולל כך‪ ,‬אלא‬
‫שבבכור מתגלה הדבר יותר‪ .‬ולכן גם הנשמות הבאות מן הזו״ן‪ ,‬הנה‬
‫יש בהם כח או״א וכח הדעת המחברם‪ .‬אבל בבואם בסוד בכורה‬
‫למטה‪ ,‬הנה אורות אלה יהיו מתגלים בהם בכח וגתנין בגוף שהוא גם‬
‫כן מגלה כח האב ואם‪ ,‬שהם דוגמא לאו״א ממש‪,‬‬
‫והנה על כן נתנה העבודה אליהם‪ ,‬כי בהיותם בסוד ז״א בבחינת בכורתו‬
‫שמתגלים בו או״א ודעת‪ ,‬הנה יוכלו גם כן להסתלק לבחינת או״א עצמן‬
‫לעוררן לצורך הבנין‪ .‬ובאמת בצאתן ממצרים נתקדשו הבכורות‪ .‬והוא כי‬
‫אז עלו ממדרגת ז״א הכולל או״א בסוד מוחין‪ ,‬אל מדרגת או״א עצמן‪.‬‬
‫אך כאשר חטאו ישראל בעגל הנה נפסלו מעשות עוד עבודה‪ ,‬ונמסרה‬
‫למי שלא חטא‪ ,‬דהיינו שבט לד‪ .‬אמנם שבט לוי הוא מצד אימא‬
‫גבורה‪ ,‬ולכן לא היה אפשר להם להשלים בעד הבכורים‪ ,‬כי הבכורים‬
‫כבר מצד עצמן הם בסוד שניהם ביחד‪ ,‬פירוש מצד או״א‪ ,‬אבל לוי‬
‫שאינו אלא מצד אימא‪ ,‬לא יוכל להשלים הכל‪ .‬עד שיעשה ממנו‬
‫בחירה אחרת והוא בחירת הכהנים‪ ,‬ואז ישלימו אלה בעד חלק א׳ מן‬
‫הבכורים‪ ,‬והיינו חכמה שבהם‪ ,‬והלוים ישלימו בעבור הבינה‪ .‬אבל אי‬
‫אפשר להם לעשות שניהם כאחד בלא הפרש‪ ,‬כיון שהם מצד עצמם אינם‬
‫אלא צד א׳‪.‬‬
‫והנה תדע כי בגדי כהונה הם המאורות הצריכין להאיר דוקא לבחינת‬
‫העבודה‪ .‬אך הבכורים שהכהונה להם מצד עצמן‪ ,‬אין צריך להם הלבוש הזה‪,‬‬
‫כי ממילא המאורות מאירין על ‪T‬יהם‪ .‬ואפילו הלוים שהם במקומם‬
‫הטבעי — לשמאל‪ ,‬אינם צריכץ הבגדים‪ ,‬אבל הכהנים שהמה בחירה‬
‫חדשה‪ ,‬להשלים בעד החכמה של הבכורים‪ ,‬לכן צריכין להתלבש בבגדים‬
‫האלה‪ .‬והנה כבר שמעת היאך ההקרבה הוא על ידי הכהן‪ ,‬ורק העליה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ריח‬

‫הוא על ידי הלוי‪ .‬והוא‪ ,‬כי כן כתיב‪ :‬ה׳ בחכמה יסד ‪) p x‬משלי‬
‫ג‪ ,‬יט(‪ ,‬והבנין של הנוקבא צדיך שיהיה בסוד חכמה‪ .‬ובסוד חסד‪,‬‬
‫כמ״ש‪ :‬עולם חסד יבנה )תהלים פט‪ ,‬ג(‪ ,‬והוא כי התפשטות הדבדים‬
‫הכל הוא בסוד חסד‪ .‬אך העליה נעשית על ידי אימא‪ ,‬בסוד; מ״י זאת‬
‫עולה וכר )שה״ש ג‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫ותדע שבנין זה של נוקבא צדיך שיהיה בסוד דמ״ח מצות עשה‪,‬‬
‫שאז היא גם כן תהיה דחמים‪ .‬וסוד כל זה‪ :‬אלה תולדות השמים ‪p x m‬‬
‫בהבראם‪ ,‬שאמרו‪ :‬בה׳ בראם )מנחות כט‪ .(:‬ואמרו גם כן‪ :‬באבדהם‬
‫)בראשית רבה יב ח(‪ .‬ותבין עתה איך הכהונה באמת מאברהם היא נמשכת‪,‬‬
‫והוא סוד‪ :‬אתה כהן לעולם )תהלים קי‪ ,‬ד(‪ ,‬הנאמר על אברהם‪ ,‬והוא סוד‪:‬‬
‫חסד לאברהם )מיכה ז‪ ,‬כ(‪ .‬הנה הרמ״ח מ״ע ושס״ה מל״ת הם סוד‬
‫התפשטות החו״ג לפרטים שלהם‪ .‬והנה החסדים הם ה׳‪ ,‬והתפשטותם‬
‫הוא לרמ״ח‪ .‬והוא סוד ה׳ אותיות של אברהם‪ ,‬והמנין של האותיות שגי׳‬
‫רמ״ח‪ .‬ונמצא שברא הקב״ה את העולם בה׳ שהם ה׳ חסדים‪ ,‬בסוד ה׳‬
‫אותיות של אברהם‪ ,‬וברמ״ח שהוא מנין אברהם‪ .‬ותדע למה הם רמ״ח‪.‬‬
‫כי הנה החסד הוא א״ל‪ ,‬בסוד‪ :‬חסד אל כל היום )תהלים נב‪ ,‬ג(‪ ,‬ונאמר‬
‫בו‪ :‬עולם חסד יבנה )תהלים פט‪ ,‬ג(‪ .‬ובנין זו״ן בסוד יאהדונה״י‪ ,‬ואז‬
‫הוא פרצוף שלם‪ .‬ועל כן התפשט א״ל זה בח׳ אותיות אלה‪ ,‬ואז הוא ח׳‬
‫פעמים א״ל שעולה רמ״ח‪.‬‬
‫ושורש כל זה הענין הוא בדיקנא דא״א‪ ,‬כי היא יוצאת מחכמה‬
‫סתימאה‪ ,‬ויש בה בחינות השערות שהם דין‪ ,‬והאורות שבהם שהן חסד‪.‬‬
‫וכבר שמעת מזה הענין למעלהי‪ ,‬אך תשלום הביאור יהיה במקומו‬
‫בס״ד‪ .‬והנה תדע‪ ,‬כי שורש ענין הדיקנא הוא סוד חו׳׳ג דעתיק שהם‬
‫בכתרא ומוחא דא״א‪ ,‬וכל אחד מהם מתפשט לי״ג בחינות‪ .‬ובהתחבר אלו‬
‫הי״ג זה עם זה‪ ,‬אז נעשית הדיקנא בי״ג תיקונים‪ ,‬שבכל אחד מהם‬
‫יש שער ואור בתוכה‪ .‬ומהרכבת האור והשער‪ ,‬נעשה התיקון הפרטי‬
‫ההוא אשר נעשה‪ ,‬והבן‪ .‬והנה החסד מתפשט בי״ג מדרגות‪ ,‬והוא‬
‫י״ג פעמים א״ל‪ .‬ה׳ מהם הם בסוד הה״ח‪ ,‬ה׳ אותיות של אברהם‪.‬‬
‫וח׳ מהם הם בסוד רמ״ח היוצא מהם‪ ,‬והוא התפשטות יאהדונה״י‪.‬‬
‫והגבורה גם כן מתפשט לי״ג‪ ,‬בסוד אלהי״ם י״ג אותיות דמילוי שלו כזה ‪:‬‬
‫אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם‪ .‬ובכאן נשרשין השס״ה מצות ל״ת‪ .‬וסוד‬
‫הענין הוא‪ ,‬כי אלהי״ם יש לו ג׳ מילואין וסימנם‪ :‬יה״א‪ .‬וצירופיו הוא‬

‫‪ . 5‬עמ׳ קכ״ג‪.‬‬
‫ריט‬ ‫אדיר במרום‬
‫ק״ך‪ .‬ג׳ פעמים ק״ך הוא ש״ם‪ ,‬ושורש ה׳ אותיות אלהים עצמן‪ ,‬הרי‬
‫שס״ה‪ .‬ומפני זה נקראת הדיקנא כורסיא דשביבין‪ ,‬כנזכר לעיל בזוהר‬
‫)זח״ג קכח‪ (:‬מ״ל; יתיב על כורסיא דשביכץ לאכפיא לון‪ ,‬כי אלה הם‬
‫השביביף‪ .‬והכס״א הוא הג׳ אלהים כנ״ל‪ ,‬כי הכס״א גי׳ אלהי״ם‪ .‬והנה‬
‫בהתחבר אלה ב׳ מיני הי״ג כנ״ל‪ ,‬נעשו אותם התיקונים שנעשו בסוד; מי‬
‫אל כמוך‪ ,‬ואל רחום וחנון‪.‬‬
‫והנה ה׳ התיקונים הראשונים הם בסוד הה׳ א״ל של החסדים‪.‬‬
‫וכן תראה שהם כולם תיקונים המניחים שפע החוטם והפה להגלות‬
‫בסוד הארחין‪ ,‬כמ״ש לקמן במקומו בס״ד‪ .‬וכיון שנתפשטו אלו הה׳‪ ,‬אז‬
‫נמצא ורב חסד‪ ,‬ושם מתחיל ההתפשטות של הרמ״ח עד סוף הדיקנא‪.‬‬
‫ובראשית הכל עושה מיתוק גדול למנצפ״ך‪ ,‬בסוד ר׳׳ב חס׳׳ד שעולה‬
‫גם כן פ ״ר‪ .‬ואחר כך מתפשט בסור שלימות פרצוף כמו שאמרנו בסוד‬
‫יאהדונה׳׳י‪ .‬ואז נמצא שהרמ׳׳ח איברים נחלקין לחילוק א׳ של חמשה ןנ״א;‬
‫ח׳[ א״ל לכל חלק‪ ,‬ונמצאו החלקים ןנ״א‪ :‬חילוקים[ האלה תלוים באלה‬
‫הח׳ תיקוני דיקנא‪ ,‬וצריך הארתם כדי לבנות כך הפרצוף ברמ״ח אברים‪.‬‬
‫והאמת שגם הה׳ יאירו מבפנים באלה הרמ״ח‪ ,‬אך זהו המתגלה לצורך‬
‫הבנין‪ ,‬וכשזה מאיר מאירין ממילא הה׳ האחרים‪ .‬אמנם לא תחשוב שזהו‬
‫לבד העושה הדיקנא במחלוקותיה‪ ,‬כי כמה דברים מתחברין בחילוקיה‬
‫אלה‪ .‬אלא שזהו מה שמתפשט בה מסוד חסד וגבורה דעתיק‪ .‬ובאמת‬
‫ימצאו כמה בחי׳ הארות כולם מתפשטות בהתפשטות י׳׳ג‪ ,‬שמכללות כלן‬
‫יעשו הי׳׳ג תיקונין לפי המציאות הצריך בהם‪.‬‬
‫ותדע שזה הענין של ה׳ וח׳ שאמרנו‪ ,‬מקביל גם כן לענין אחר‬
‫הנמצא בדיקנא המחלק אותה כמו כן לי״ג‪ .‬והוא סוד הג׳ הויות וחד דכליל‬
‫להון שזכרנו למעלה‪ .‬כי הה׳ הם נגד הד״ה הא׳‪ ,‬שהיא סוד הנהגת‬
‫אריך לכד בסוד החסד‪ ,‬והוי״ה דכליל שהוא מזל ונקה‪ .‬ובאמת א״ל‬
‫עצמו דהיינו התיקון הא׳‪ .‬הוא בסוד מזל ונקה‪ .‬וד׳ האחרים בסוד‬
‫הד׳ אותיות של הוי״ה הא׳‪ ,‬והן עומדין להמתק ןנ׳׳א; להמתיק[ באור‬
‫הארחין כנ״ל‪ .‬וח׳ האחרים הם סוד ב׳ הויות האתדות‪ ,‬שהם בסוד הנהגת‬
‫ז״א והנהגת נוקבא‪ .‬אלא שלפי החילוק של הנהגת ההויות היו ד׳‬
‫בתחלה וא׳ בסוף הכל‪ .‬ולפי החילוק החסדים‪ ,‬מתקבצים כל הה׳ כאחד‪.‬‬
‫אבל אלה הקשרים וההרכבות כבר הם מסודרות כך לצורך ההנהגה‪ ,‬כפי‬
‫מה שהיא צריכה להיות‪.‬‬

‫‪ .6‬עי׳ שער מאמרי רשב׳׳י פי׳ אד״ז דף ל״ט ע״ב‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫רכ‬

‫והנה עכשיו תבין ענין הכהונה‪ ,‬כי לקמן אמרו שהח׳ תיקונים‬
‫של הדיקנא הם ח׳ תיקוני כהנא רבא‪ .‬וכבר שמעת שהכהונה הוא סוד‬
‫בנין יאהדונה״י בסוד רמ״ח‪ ,‬וכח זה מח׳ תיקונים אלה נמשך בסוד‬
‫אברה״ם‪ .‬וזהו; אתה כהן לעולם וכר‪ .‬והנה ראש הח׳ תיקונים הוא ור״ב‬
‫חס״ד הממתיק מנצפ״ך כנ״ל‪ ,‬וזה סוד את״ה‪ ,‬שהם סוד אלף ות״ה‬
‫גבוראן‪ ,‬שהם ה׳ פעמים מנצפ״ך שעולה אלף ות״ה‪ .‬והנה הכהן הגדול‬
‫הוא שורש הכהונה ומשם נמשכין כל הדברים של העבודה‪ ,‬ואפילו הלויה‬
‫נמשכת משם‪ .‬ולכן אינו צריך לוי גדול‪ ,‬כי הלוים נקשרים בכהנים‪ ,‬ושורש‬
‫הכל כהן גדול‪ .‬אמנם עם כל זה גם ללוים נמצא ראש פרטי‪ ,‬והוא‬
‫סגן הכהנים‪ .‬פירוש — שהכהן גדול הוא לצורך הכהונה‪ ,‬והסגן הוא‬
‫לצורך הלויה‪ .‬ולכן כתיב‪ :‬ומשמרתם ביד איתמר בן אהרן הכהן )במדבר‬
‫ד‪ ,‬כח(‪ .‬וסג״ן עולה גי׳ יב״ק עם הכולל‪ ,‬והם שמות הוי״ה אלהי״ם בשילוב‬
‫כזה; יאהלוההי״ם‪ ,‬והוא מיתוק הלוים בכהנים‪.‬‬
‫ואמנם כל זה צריך שיהיה למטה בז״א‪ ,‬כי הנשמות נמשכות מלמטה‪,‬‬
‫אלא שנמשכות לפי בחינת הז״א בהארות האלה‪ .‬ולכן הז״א יקרא כהן גדול‪,‬‬
‫מכח הח׳ תיקוני דיקנא האלה‪ .‬ולכן כנגד התיקונים הוא צריך בגדים‪ ,‬שהם‬
‫אורות התיקונים הנמשכים אליו‪ .‬ואז יוכל הכהן הנמשך משם‪ ,‬לבנות בכה‬
‫זה את הנוקבא בסוד הקרבן‪ .‬ולפי סדרי ההרכבה‪ ,‬ילכו אלה המאורות‬
‫למקום שילכו שם‪ ,‬ויעשו שם פעולה הצריכה להעשות‪ .‬עד שבכת כולם‬
‫בכל הארותיהם‪ ,‬תוכל נוקבא להבנות באותו הבנין הצריך לה‪ .‬ועל כן‬
‫נמצא תיקון א׳ מאיר בכל הראש‪ ,‬וא׳ על הגוף‪ ,‬וכן בכל שאר המקומות‬
‫של הבגדים‪ ,‬כי שם צריך המאורות ההם להתחזק לפי ענין ההרכבה וחילוק‬
‫הרמ״ח‪ ,‬לח׳ אלה שזכרנו‪.‬‬
‫ואמנם צריך שתבין‪ ,‬כי הנה הח׳ תיקונים הם התפשטות הא׳׳ל לצורך‬
‫יאהדונה״י‪ .‬והנה הכהן הוא בסוד החסד שהוא א״ל‪ ,‬אבל הוא מז׳׳א לבד‪,‬‬
‫לכן אין לו לקבל אלא הבחינות הנוגעות אל הז״א לבד‪ ,‬שהם ד׳‬
‫א׳׳ל שבד׳ אותיות הד״ה‪ ,‬והם ד׳ בגדי לבן‪ .‬אבל הא״ל של אדנ׳׳י‬
‫אין לו חלק בהם‪ ,‬כי הם יאירו בקרבן עצמו‪ ,‬ובסוד האש שעל המזבח‪,‬‬
‫שכולם בחי׳ נוקבא‪ .‬ובאמת הכהנים כולם באים מז׳׳א מצד החסד שבו‪,‬‬
‫מצד שם א״ל המתפשט בד׳ אותיותיו‪ ,‬והם דבים‪ ,‬אך כולם נקשדים‬
‫תחת שורש א׳‪ ,‬והוא שורש הכהונה עצמה‪ ,‬בסוד אבדהם והוא הכהן הגדול‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬והכהן הגדול מאחיו)ויקרא כא‪ ,‬י(‪ ,‬שבו יש כל עניני הכהונה‪ ,‬בץ‬
‫לצודך ז״א ובין לצודך נוקבא‪ .‬ולזה יהיו השמונה בגדים‪ .‬ואמנם הכל‬
‫דכא‬ ‫אדיר במרום‬
‫הוא בז״א‪ ,‬אלא שהכהן גדול הוא בז״א מצד הח׳ תיקוני דיקנא‪ ,‬וכהן סתם‬
‫הוא בז״א מצד עצמו‪.‬‬
‫ויש כהן סתם‪ ,‬וסגן‪ ,‬וכהן גדול‪ .‬והוא כי כל הקו הימיני הוא בסוד חכמה‬
‫חסד ונצח‪ .‬והנה נצח הוא כהן סתם‪ ,‬וחסד סגן‪ ,‬וחכמה כהן גדול‪ .‬דש‬
‫עוד חילוקים אחרים באלה השמות‪ ,‬אך זהו הסדר הוא היותר פשוט‪,‬‬
‫והוא לפי מה שמקבל ז״א מא״א‪ ,‬כי הוא עומד בנצח דא״א‪ ,‬וסוד זה‬
‫הוא כהן סתם‪ .‬וכשהוא מצד אבא זהו כהן סגן‪ .‬וכשהוא מצד הא״א‪,‬‬
‫מצד הח״ס שבו והוא מצד חסד דעתיק‪ ,‬אז הוא כהן גדול‪ .‬הרי שמעת ענין‬
‫בגדי כהונה מה הם‪ ,‬כי הם אורות הצריכין ממש לצורך העבודה‪ ,‬ונמשכק‬
‫מן החסד דעתיק יומין‪ .‬ותדע שכשאלה הבגדים נמצאים‪ ,‬אז מאירין גם‬
‫הה׳ הראשונים‪ ,‬בסוד ה׳ אותיות דאברה״ם שאמרנו‪ .‬חה סוד הה׳ של‪:‬‬
‫לא יקרחה קרחה בראשם )דקרא כא‪ ,‬ה(‪ ,‬כי שורה עליהם זאת הה׳‪.‬‬
‫ונבאר עתה ענין הציץ‪ ,‬שהוא באמת תיקון המאיר על המצח‪ ,‬שלכן‬
‫ניתן שם על המצח‪ .‬והוא מאור שמקיים קשר המצח של א״א עם אותו‬
‫של הז״א‪ .‬והוא סוד‪ :‬רעותא דז״א לקבלי ההוא רעותא וכו׳‪ ,‬ולפיכך‬
‫נאמר בו‪ :‬לרצון )שמות כח‪ ,‬לח(‪ .‬ותבין היטב זה הענין שעל הציץ‬
‫היה מפותח פתוחי חותם קדש לה׳‪ .‬והוא סוד גדול‪ ,‬כי שם הד״ה‬
‫ב״ה הוא למטה בז״א‪ ,‬אך כח הרצון העליון הוא בחינת הקדש‬
‫של השם‪ .‬ותבין כי לפי הקדושה הנמשכת בהדרגה נקרא השם קדושי‪.‬‬
‫אבל בגילוי הרצון אז מתגלה הקדש בכחו העליץ‪ ,‬חהו כח הרצון שלמטה‬
‫המתחזק בו‪ .‬ותדע שהרצון העליון של המצח מתפשט בדיקנא במזל נוצר‬
‫חסד‪ ,‬ומשם יורד באבא היוצא ממנו‪ .‬ואחר כך מיסוד אבא יוצא במצח‬
‫הז׳׳א‪ ,‬והוא מילוי ע״ב בלי פשוט שעולה מ״ו‪ .‬וי׳ פעמים מ״ו עולה ת״ס‪,‬‬
‫כמנין קד״ ש ליהד׳׳ה‪ .‬אך קד״ש עולה ת״ד‪ ,‬כי סודו ד׳ אותיות של‬
‫הוי׳׳ה המאירים בסוד הא״א הם ת׳‪ ,‬חהו קדש לה׳‪ .‬אך מצד אי׳‬
‫יוצאין התפלין‪ ,‬והם נמשכין ממזל ונקה‪ .‬והנה לכן צריך שלא להסיח‬
‫הדעת מן הציץ כמו מן התפילין‪ ,‬בסור‪ :‬רעותא דז״א לקבלי ההוא רעותא‪.‬‬
‫ובאמת גילוי אורות ד‪,‬אלה הוא להחזיק הקדושה‪ ,‬שהס״א צריכה‬
‫להיות נכפת בגילד הקדש‪ .‬והוא סוד‪ :‬וראו כל עמי ה א ח כי שם ה׳‬
‫נקרא עליך וכו׳ )דברים כח‪ ,‬י(‪ ,‬ופירשו רז״ל; אלו התפילין שבראש‬
‫)מנחות לה‪ .(:‬והנה זה סוד‪ :‬קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתו )ירמיהו‬

‫‪ . 7‬עי לעיל עם׳ קמ*ח‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫רבב‬

‫ב‪ ,‬ג(‪ .‬כי באמת מצד זו״ן ישראל גולים בקליפות‪ ,‬והקליפות שולטין‬
‫עליהן‪ .‬אבל מצד שרשם זה של הקדש‪ ,‬אדרבה‪ :‬כל אוכליו יאשמו)שם(‪.‬‬
‫כי סוף סוף יתחזקו ישראל‪ ,‬והם בתוך הקליפות כאדם מזויין במעי‬
‫הארי*‪ ,‬ועל כן‪ :‬אוכליו יאשמו‪ .‬ובהעברת הצורה כנזכר למעלה‪ ,‬יהיה‬
‫הרע נבלע בשרשו‪ ,‬וזה סוד‪ :‬רע״ה תבוא עליהם )שם(‪ ,‬וזה כשידזמן‬
‫התיקון של האורח בסוד ר״ע עלמין וה׳ העליונה‪ ,‬אז תהיה העברת הצורה‬
‫בכח הגבורה כנ״ל‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬וההוא מצחא אקרי רצון וכר‪ .‬והוא כי שאר הדברים שהרצון‬
‫מגיע להם נקראים על שמו בשם לווי‪ ,‬כמו עת רצון‪ ,‬יום רצון‪ ,‬וכיוצא‪.‬‬
‫אבל זה המצח נקרא הוא עצמו רצון‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬הוא גלויא וכר‪ .‬והוא כי כל התיקונים שבראש מתגלים במצח‪,‬‬
‫להיות שם גילוי הרצון בדרך התכלית כנ״ל‪ .‬ובאמת כוונת כל התיקונים הוא‬
‫להכין מציאות אל סוף הרצון‪ ,‬חהו מתגלה במצח זה‪ .‬ותדע שזהו כמו‬
‫התפלץ דז״א‪ .‬אלא שהתפילין דז״א הוא ממה שלמעלה דהיינו או״א‪ ,‬אבל‬
‫הרצון הזה הוא גילוי ממה שיש בו בראש מצד עצמו‪ ,‬כי א״א הוא ראשית‬
‫האצילות‪ .‬והנה בזה המצח יש שם מ״ב דמ״ה‪ ,‬לתיקון מציאות זו״ן‬
‫הנתקנין גם כן בסוד מ״ב‪ ,‬שהוא שם אב״ג ית״ץ שהוא מ״ב תיבין‪,‬‬
‫ושבעה פסוקים שבעה הבלים‪ .‬ואלו הם הת״ך עלמין שאמר פה‪ ,‬שהם‬
‫י׳ פעמים מ״ב‪.‬‬
‫ואומר לך עתה סוד דמתכסיא שאמר‪ ,‬והוא באמת סוד גדול‪ .‬והוא‬
‫כי המצח הזה אף על פי שהוא נמצא תמיד וממתק תמיד הדינין שלמטה‪,‬‬
‫אך לפעמים הוא מכוסה‪ .‬כי כשהוא מתעורר מעביר הדינין לגמרי‪ ,‬ולא‬
‫צריך כך לפי ההנהגה‪ ,‬אלא שיהיה זמן שהדינין יעבורו‪ ,‬וגם יהיה‬
‫זמן שישארו‪ .‬ואפרש לך כל זה היטב‪ ,‬כי הלא אחר כך אמר שגלוי‬
‫הרצון הזה הוא במנחה דשבתא‪ .‬וסוד הדבר דע‪ ,‬כי יש ב׳ מיני מ״ב‪:‬‬
‫הא׳ הוא אהי״ה יה״ו שעולה מ״ב‪ ,‬וב׳ הוא מ״ב דהוי״ה פשוט ומלא‬
‫ומלוי דמלוי‪ .‬וב׳ המ״ב האלה יש במצח זה של הא״א‪ .‬והענין‪ ,‬כי כבר‬
‫ידעת איך תכלית הרצון הוא באמת סוף התיקון‪ ,‬שהיא החזרת הדין‬
‫לחסד והרע לטוב‪ .‬וזהו ממש ענין מ״ה וב״ן‪ .‬כי ב״ן הוא השורש‬
‫המוציא הס״א‪ ,‬והתיקון של מ״ה הוא המחזיר את הרע לטוב‪ .‬כי הנה‬
‫התחיל זה התיקון‪ ,‬ואז נתבסמו מקצת המלכין‪ .‬ולפי התיקון הזה נמצא‬

‫‪ . 8‬עי אגרות סי׳ י״ג ד״ה ‪ :‬ואפרש )אוצרות רמח״ל עם׳ שכ׳׳ז(‪.‬‬
‫רנג‬ ‫אדיר במרום‬
‫בחירת בגי הארס שבכחה הרע חתר לטוב‪ ,‬והוא כי יהיה סוף התיקון‬
‫בכח בחירת האדם‪ .‬והבן היטב‪ ,‬כי זהו כל ענין העבודה והשכר‪ .‬והוא כי‬
‫הנה התיקון של המ״ה הוא ממש החזרת הרע לטוב‪.‬‬
‫תהו פשיטא שהמאציל היה יכול לעשותו מעצמו בלי שום התעוררות‬
‫וסיוע‪ .‬אבל אין זה רצונו אלא שיהיה זה הדבר בכח זכות האדם‪ .‬ועל כן‬
‫לא רצה להשלים זה התיקץ‪ ,‬אלא אחר שיבואו בני אדם ויעשו מעשים‬
‫טובים‪ .‬אך אם לא היה מתחיל התיקון‪ .‬הנה לא היה שום נברא יכול לעשות‬
‫אותו כלל‪ ,‬כי הרע היה גובר לגמרי בלי תיקון‪ .‬אבל כשהוא התחיל‬
‫אותו‪ .‬אז יכול להיות התשלום על ידי האנשים‪ .‬ונמצא שהמאציל עשה‬
‫התיקון עד אותו השיעור‪ ,‬שאחריו ימצאו האנשים בבחירתם להשלים‬
‫התיקון‪ ,‬או לעורר השבירה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬וכבר שמעת מזה למעלה‪ ,‬ולקמן‬
‫אדבר גם כן מזה בס״ד כפירוש‪ :‬מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו‪.‬‬
‫נמצא שרצון המאציל ית״ש‪ ,‬הוא שיהיה נשלם התיקץ בשלימות גמור‪,‬‬
‫תהו בחינת הרצץ המתגלה כאן במצח זה‪ .‬אך זה אינו יבול להגלות עתה‪,‬‬
‫כי לא יניח ענין הדין כנ״ל‪ ,‬אלא שבהגלתו ימתק‪.‬‬
‫אמנם תדע כי הלא כבר שמעת סוד שיתא אלפי שנין הוי‬
‫עלמא וחד חרוב‪ ,‬כי סודם ו׳ ימים לבד‪ ,‬שבהם ז׳ ימים סובבים‪.‬‬
‫והוא סוד התריסר שעתי שפירשנו לעילי‪ .‬כי שיתא אלפי הם סוד‬
‫שירותא‪ ,‬ואחר כך יש הסיומא‪ .‬אך שורש הכל הם השיתא השולטין‬
‫בסוד חול עתה‪ ,‬והיה בהם החרוב בסוד השבת‪ .‬ואח״כ בחידוש‪ :‬קמו‬
‫כל אינון שיתא‪ .‬והנה באמת זהו סוד שבת‪ ,‬כי התיקון דמ״ה נעשה‪,‬‬
‫אך לא לגמרי‪ ,‬ובהעשותו לגמרי יהיה יום שכולו שבתי״‪ .‬אך עתה‬
‫יש בחינת השבת‪ ,‬שהוא בחינת התיקון הנעשה כבר‪ ,‬ומן השבת‬
‫מתקדש החול גם כן‪ .‬וכן מן המ״ה המאיר גם עתה‪ ,‬נתקנת הבחי׳‬
‫של הב״ן‪ .‬אבל אינו כלו שכת‪ ,‬שהוא זמן סוף התיקון‪.‬‬
‫והנה כל זה הוא סוד שם מ״ב דאב״ג ית״ץ שבו נתקן העולם בסוד ז׳‬
‫הבלים‪ ,‬והוא היוצא מפסוק בראשית וכר עד ו׳ של ובה״ו‪ .‬כי הלא תראה‬
‫שהם ד שמות של ר אותיות לכל א׳‪ ,‬וסוד הענין ז׳ ימי השבוע של‬
‫תריסר שעתי לאחד כג״ל‪ .‬ובסוד זה הוא זה העולם שיש בו חול ושבת‪,‬‬
‫והוא סוד השיתא שהם השורש‪ .‬אבל ביום שכלו שבת‪ ,‬קמו כל השיתא‪,‬‬

‫‪ . 9‬עם׳ ק״צ‪.‬‬
‫‪ . 10‬עי׳ אגרות פחו׳׳ד סי׳ מ״ו)שערי רמח״ל עם׳ שצ׳׳ט(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רכד‬

‫והם כל המ״ב האלה‪ .‬והנה הרצון של הא״א הוא תמיד עומד למתק‬
‫הדין של מטה‪ ,‬אך לא להעביר מציאותו‪ ,‬אלא בסוד המ״ה המתקן‬
‫את הב״ן‪ ,‬שצריך עדיין להשתלם‪ ,‬וסוד זה הוא בשם אהי״ה י ה״ו שהן‬
‫ז׳ אותיות בסוד ז׳ השמות דאב״ג ית״ץ‪ ,‬אך המ״ב דהוי״ה הוא סוד‬
‫התיקון בשלימותו האחרון‪ ,‬בבחינת יום שכלו שבת‪ ,‬והוא מ״ב דמ״ה‬
‫כנ״ל‪ .‬ונמצא שיום השבת ממש הוא ענין א״א‪ ,‬כי החול הוא בז״א‬
‫והשבת הוא סוד הרצון דא״א‪ ,‬וזה כי כתיב‪ :‬ואני תפלתי לך ה׳ עת‬
‫רצון )תהלים סט‪ ,‬יד(‪ ,‬ולפי זה יש עתים שהם רצון והוא זמן הגילוי‪.‬‬
‫אך באמת אינו זמן א׳ לבד‪ ,‬כי הלא בפרט לכל אדם יכול להגלות‬
‫העת רצון לפי הצורך שלו‪ .‬אלא שאם לא היה נסדר בסדר הבריאה‬
‫שיהיה לו גילוי‪ ,‬לא היה מתגלה לעולם‪ .‬ובאמת סוד השבת הוא‬
‫סוד הגילוי דא״א‪ ,‬ונכללין בו או״א שהם התפשטות המזלא כמבואר‬
‫במקומו‪ .‬ובהיות השבת בסדר הימים‪ ,‬גורם שבכל זמן גם כן יוכל להגלות‬
‫הרצון הזה לפי צורך המתפלל‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה יום השבת הוא ממש סוד הה׳ דאהי״ה יה״ו שהוא‬
‫באמצע‪ ,‬שיש לה ג׳ לפניה וג׳ לאחריה‪ .‬וכן השבת הארתה מתחלת‬
‫ג׳ ימים קודם לה‪ ,‬ומתפשטת ג׳ לאחריה כידוע‪ .‬והנה כאן באמת הם‬
‫ז׳ מדריגות מחולקות‪ ,‬שהן ז׳ אותיות אלו שמהם יוצאין ז׳ שמות‬
‫אחרים‪ ,‬שהם שבע מרגלאין המוזכר בזוהר )זח״ב צב‪ ,(.‬והם הז׳ שמות כל‬
‫אחד בפני עצמו‪ ,‬וזהו ממש ז׳ ימים של השבוע‪ .‬אך המ״ב אותיות של‬
‫הוי״ה הם כולם שם אחד בלי חילוק שמות כלל‪ ,‬כי הוא התפשטות‬
‫אחד‪ ,‬מתחיל בשם הפשוט ומתפשט עד מילוי המילוי‪ ,‬וזהו ענין יום שכלו‬
‫שבת‪ .‬ותדע שמ״ב זה דאהי״ה יה״ו מאיר במזל ונקה‪ ,‬וזה באמת מאיר‬
‫תמיד וגורם מיתוק הדינין‪ ,‬כמו הקדושה שמאיר את השבת בימות החול‪.‬‬
‫אך המ״ב דהוי״ה מאיר במזל נוצר חסד‪ .‬וכל האצילות תלוי במזל‬
‫ונקה כמפורש באד״ז‪ ,‬ושם עולין זו״ן ביום השבת ומאירין השמות‬
‫אהי״ה יה׳׳ו‪ .‬כי הה׳ שולטת במקומה‪ ,‬והו׳ אותיות אחרות המה מאירים‪,‬‬
‫שמשם אחר כך ימשכו קדושת ימי השבוע‪ .‬אך במנחה דשבת מגיעים‬
‫עד מזל נוצ״ר‪ ,‬ולכן אז מאיר המ׳׳ב של הוי׳׳ה‪ .‬חה סוד‪ :‬ואני תפלתי‬
‫לך ה׳ עת רצו״ן‪ ,‬ה׳ היינו שם הוי״ה במ״ב שלו‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה בזה סוד גדול מאד‪ ,‬ותבין בו היטב ענין הציץ‬
‫וענין התפלין‪ .‬ותראה איך הציץ הוא היותר עיקרי בבגדי כהונה‪',‬ובו‬
‫תלוי קבלת העבודה‪ ,‬כי כן תלוי בזה קבלת התפלה‪ ,‬כמ״ש‪ :‬וכד‬
‫אתגליא אתקבלא צלותהדן דישראל‪ .‬ודע כי ב׳ בחינות יש במצח הזה‪,‬‬
‫רכה‬ ‫אדיר במרום‬
‫א׳ מחכמה וב׳ מבינה‪ .‬פירוש — כי המצח הוא התפשטות הדעת‬
‫ממש"‪ .‬אלא שבהתפשטות הזה גם כן יש י׳ ספירות‪ ,‬והחו״ב שבו‬
‫הם עיקריות ההתפשטות‪ .‬ועושין אבר המצח‪ .‬ואחר כך מאירין הז״ת‪,‬‬
‫והוא סוד הכ״ב אותיות שיש במצח‪ .‬ולפי זה הענין יש ב׳ מ״ב‪ ,‬א׳ מן‬
‫החכמה של זה ההתפשטות‪ ,‬וא׳ מן הבינה שלה‪ .‬והנה המ״ב של החכמה‬
‫נקרא רצון‪ ,‬והמ״ב של הבינה הוא מצח הרצון‪ .‬והכ״ב אותיות הם בסוד‬
‫הז״ת‪ ,‬בסוד אהי״ה יה״ו בסוד בינה‪ .‬אמנם צריך שתדע כי עכשיו הנוקבין‬
‫הם חומה לדוכרין‪ ,‬ולכן הדוכרין נעלמים‪ ,‬והם — מתגלות יותר‪ ,‬כי‬
‫כשהשמש נסתר הלבנה שולטת‪ .‬אבל לעתיד לבא נאמר‪ :‬ולא יכנף‬
‫עוד מוריך )ישעיה ל‪ ,‬כ(‪ ,‬כי הדוכרין יאירו באור מגולה‪ ,‬והכנפים‬
‫שהם הנוקבא בסוד שם אדנ״י שנקרא כנף כמפורש בזוהר ובתיקונים‪,‬‬
‫לא יהיו חומה וכסוי להוי״ה שהוא הפנים בסוד הדוכרין‪ .‬אלא אדרבא‬
‫יהיו מעבר לאור הזה בכחד הגדול‪ .‬ובאמת משם ימשך רוב החכמה‬
‫והשלוה וההארה גדולה שיהיה בעולם‪ .‬כי הדבר מתחיל מחו״ב‪ .‬והחכמה‬
‫כשרצתה להוציא את הז״ת נתעלמה בתחלה בתוך הבינה‪ ,‬ולכן לא יצאו‬
‫במדרגה כל כך גדולה‪ .‬אבל לעתיד לבוא תתגלה החכמה שלא תתעכב מן‬
‫הבינה‪ ,‬ואז ההארה תהיה גדולה‪ .‬וזה הענין עצמו נמצא כאן במצח‪ ,‬כי‬
‫החכמה שבדעת נתעלמה בתוך הבינה שבדעת‪ ,‬ואז נעשה אבר המצח‬
‫בבחינת חומה‪ ,‬שאין כחו הפנימי מתגלה כל כך‪ ,‬והוא מ״ב דאהי״ה‬
‫יה״ו‪ .‬אך המ״ב המכוסה הוא אותו של הוי״ה‪ ,‬ולפעמים מתחזק ושולט זה‬
‫הפנימי ומתגלה‪ ,‬וזה נקרא גלוי הרצון‪.‬‬
‫והנה שתי הבחינות האלה נמצאים גם כן בז״א‪ ,‬והבינה של הדעת‬
‫עושה המצח‪ .‬ואז יסוד אימא מאיר שם בכח‪ ,‬ולכן המצח הוא דין‬
‫כדלקמן‪ .‬אמנם גם בבחינה זאת יש מיתוק והארה‪ ,‬והוא סוד התפילץ‬
‫שמתגלה שם במצח‪ ,‬שהם המוחין בין דאבא ובץ דאימא הבוקעים אותו‬
‫ויוצאץ לחוץ‪ ,‬חהו תיקון גדול למצח עצמו‪ .‬אך שניהם אינם מאיתם‬
‫אלא בסוד הבינה של הדעת שהיא אבר המצח עצמו‪ ,‬ששולט שם‬
‫יסוד אימא‪ .‬ועל כן אמרו‪) :‬שעה״כ דרושי תפילץ דרוש ו׳( שהתפילץ‬
‫הם מאימא‪ .‬ואף על פי שיש בהם גם מוחין דאבא‪ ,‬בסוד תפילץ דרבינו‬
‫תם‪ ,‬אך החכמה של הדעת נעלמת‪ ,‬ושם שולטת יסוד אבא‪ .‬ועם כל‬
‫זה מתגלית לפעמים והוא בסוד הציץ‪ ,‬ולא בכל אדם אלא בכהן גדול לבד‪.‬‬

‫‪ . 11‬עי׳ תיקתים חדשים )עם׳ קט׳׳י( ח״ל תלת מוחץ קיימץ גו רישא‪ .‬דעת אנהיר לקבליה‬
‫בגו מצחא עכ׳׳ל‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רכו‬

‫וסוד הענין‪ ,‬כי זהו ענין שליטת הרצון בסוד סוף הרצון כנ״ל‪ ,‬שאליו‬
‫משועבד הרצון של עתה‪ ,‬וזהו הרצון של מצח דא״א היורד ומתפשט‬
‫אחר כך במזל נוצ״ר חסד‪ ,‬שהוא גם כן אותיות רצו״ן‪ .‬וכן הוא שורש‬
‫אבא‪ ,‬ומתפשט זה הרצון באבא‪ .‬ואחר כך היסוד שלו מאיר במצח‬
‫ז״א כנ״ל בסוד החכמה שבו‪ ,‬ועושה הציץ בסוד מ״ו שאמרנו למעלה‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬קדש לה׳ )שמות כח‪ ,‬לו(‪ .‬וזהו אינו אלא לצורך קבלת העבודה‬
‫דוקא‪ ,‬בסוד‪ :‬רצה ה׳ אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם ובו׳‪ ,‬כי שם צריך‬
‫להגיע ההתעוררות כמו שתשמע עתה בס״ד‪ .‬אך אין הדבר הזה נמצא‬
‫אלא בכהן גדול‪ ,‬שהוא הז״א מצד השמונה ]נ״א מוסיף ‪ :‬ת״ד ומצד[ תיקוני‬
‫כהנא רבא‪ ,‬מצד החסד דעתיק וחכמה דא״א כנזכר לעיל‪ .‬כי זה הקשר‬
‫מגיע לבחינת אבא להאיר כך בז״א‪ .‬אבל המ״ב דאהי״ה יה״ו נמשך‬
‫במזל ונק״ה לאימא‪ ,‬ומשם יוצאין התפלץ‪ ,‬והבן היטב‪ .‬והנה על זה‬
‫הענין אמרו‪ :‬דאתכסיא ובו׳‪ ,‬כי המצח הוא גלוי הראש כנ״ל‪ ,‬שהוא סוד‬
‫סוף הרצון‪ .‬אבל אעפ״ב אינו מתגלה לגמרי לתחתונים‪ ,‬כי בהגיע למצח‬
‫חוזר ומתכסה בת״ך עלמין שהם המ״ב דאהי״ה יה״ו‪ .‬אך בהגלותו מצד‬
‫החכמה שבו‪ :‬אתקבלא צלותהון דישראל‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין קבלת התפלה הזאת‪ .‬הנה ענין העבודה או‬
‫התפלה הוא‪ ,‬כי הנוקבא נטעת מכמה מיני הבקשות של התחתונים‪ .‬והם‬
‫תיקונים המגיעים לכמה מאורות‪ ,‬שבהם תלוים תשובות הבקשות ההם‪ .‬אך‬
‫נוקבא עולה בסוד כולם‪ ,‬ומעוררת כל המאורות‪ ,‬כמ״שג׳ שהתעוררותה‬
‫מגיע לכל‪ ,‬כי היא שורש לתחתונים‪ ,‬ומגעת הדברים למעלה‪ .‬והנה הנוקבא‬
‫נקראת עת‪ ,‬כי היא במאורות סוד העת לכל הדברים התלוים בזמן‪ ,‬בסוד‪ :‬לכל‬
‫זמן ועת לכל חפץ )קהלת ג‪ ,‬א(‪ .‬ואלה הם הכ״ח עתים המוזכרים‬
‫בספר קהלת‪ .‬והם סוד מילוי הלבנה וחסרונה‪ .‬והעתים האלה גורמין‬
‫לכל הדברים בעולם‪ ,‬אם לחסד אם לדין‪ .‬אך בהגלות הרצון‪ ,‬אז הכל‬
‫חוזר לחסד‪ ,‬ואין קטרוג יכול למנוע הטוב‪ .‬ואז נקרא עת רצון‪ ,‬כי‬
‫כל העתים נקראים בכלל אחד עת רצון‪ .‬וזהו ממש כח סוף הרצון‪,‬‬
‫המחזיר כל הרע לטוב‪ ,‬כל דין לחסד‪ .‬ולכן בהגלות זה העת‪ ,‬התפלה‬
‫תתקבל בלא שום מניעה‪ .‬כי הלא אם לא ימצא זכות ח״ו שלא יתגלה‬
‫זה העת רצון‪ ,‬כמה קטרוגים ימצאו‪ ,‬בסוד חסרון הלבנה הנותן כח‬
‫למקטריגים לקטרג‪ .‬והנה בהגלות זה הרצון למעלה‪ ,‬אז יגיע התעוררות‬
‫בכל הקו‪ ,‬המקושר בסוד זה מלמעלה למטה‪ ,‬והיינו מזל נוצר באבא‪,‬‬

‫‪ . 12‬לעיל עמ׳ ג׳‪.‬‬

‫רכז‬ ‫אדיר במרום‬
‫ויסוד שלו בז״א‪ ,‬וגלויו במצח בסוד הציץ‪ .‬וזהו‪ :‬והיה על מצחו תמיד‬
‫לדצון)שמות כח‪ ,‬לח(‪ ,‬כי באמת אחד מן התיקונים הגדולים של הכהונה‬
‫והיותר עיקרי‪ ,‬הוא זה הציץ המגלה הדצון לצודך קבלת העבודה‪ .‬ואנו‬
‫מתפללים גם כן בכל יום‪ :‬רצה ה׳ אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם‪ ,‬והכוונה‬
‫שיתגלה זה העת רצון ותקובל התפלה והעבודה‪ ,‬והבקשות ינתנו‪.‬‬
‫ועל זה אנו אומרים בקדיש גם כן‪ :‬תתקבל צלותהון ובעותהון וכר‪.‬‬
‫כי צלותהון היינו השכינה הנטעת מן הבקשות‪ ,‬ובעותהון הם הבקשות‬
‫אשר נתלו בה‪ .‬ואנו מתפללין שתקובל למקום הראוי‪ ,‬והיינו‪ :‬קדם אבוהון‬
‫דבשמיא‪ ,‬והוא אבא בסוד זה הציץ‪ .‬וגם אין אנו אומרים‪ :‬לאבוהון‪,‬‬
‫אלא קדם אבוהון‪ ,‬והוא להעלות ההתעוררות בסוד קו אבא‪ ,‬ועולה‬
‫עד הרצון הזה של המצח דא״א‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי הנוקבא עצמה יש‬
‫בה ב׳ בחינות‪ ,‬א׳ מיסוד אימא שמסיומה הנוקבא יוצאת כידוע‪ .‬וא׳‬
‫מיסוד אבא‪ ,‬בסוד‪ :‬ה׳ בחכמה יסד ארץ )משלי ג‪ ,‬יט(‪ ,‬והוא השרש‬
‫אליה‪ .‬והנה כאן צריך לעורר זאת הבחינה בפרט‪ ,‬ואז נקראת הנוקבא‪:‬‬
‫קדם אבוהון דבשמיא‪ ,‬ואז התעוררותה עולה עד הרצון העליון הזה‬
‫שאמרנו‪ .‬אך פעולת הריצד הוא בסוד הציץ כנ״ל‪ .‬והנה כשמתעורר רצון‬
‫זה‪ ,‬אז גם היסוד אבא מאיר הרבה בז״א‪ .‬והוא סוד‪ :‬יהא שלמא רבא‬
‫מן שמיא וכר‪ ,‬כי יסוד אבא הוא שלום רב‪ .‬ובאמת מכאן נמשכין החיים‬
‫כידוע‪ ,‬בסוד‪ :‬והחכמה תחיה בעליה )קהלת ז‪ ,‬יב(‪ ,‬ועל כן אנו מתפללץ‪:‬‬
‫וחיים עלינו וכר‪.‬‬
‫אך באמת סוד הענין הזה הוא סוד ברכת כהנים‪ ,‬שהיא נאמרת מן הכהן‬
‫איש החסד‪ ,‬וסופו‪ :‬וישם לך שלום )במדבר ו‪ ,‬כו(‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי‬
‫העבודה עושה כל התיקונים שעושה למעלה‪ ,‬והם תיקוני המאורות‪ .‬אך‬
‫סוף התיקונים צריך להם להתקשר למטה בישראל‪ ,‬כי כל השרשים יהיו‬
‫נקשרים ומשפיעים בענפיהם ויהיה הכל ביחוד ודביקות אהבה מכל הצדדים‪,‬‬
‫והוא סוד השלום‪ .‬ועל כן בבחינה זו של שלום שורה הברכות על‬
‫ישראל‪ .‬והענין‪ ,‬כי ג׳ ברכות הן‪ :‬הא׳‪ ,‬יברכך ה׳ וישמרך‪ ,‬וזהו התעוררות‬
‫ענין הברכה עצמה להגיע בסוד זה לישראל‪ .‬כי כבר ידעת שאין שום‬
‫פעולה גדולה או קטנה שאינה נמשכת מסגולה פרטית שבמאורות‪ .‬ועל‬
‫כן בתחלה צריכה הסגולה להתעורר בסוד מקומה השרשי‪ .‬ואחר כך יתפשטו‬
‫הדברים בפרט‪ ,‬וכל המאורות הראוים להתעורר לפעולה הזאת מתעוררים‪.‬‬
‫והוא סוד‪ :‬יאר ה׳ פניו אליך ויחנך‪ .‬אחר כך צריך שכל המאורות‬
‫האלה יהיו מתהלכים לצד התחתונים להגיע אל ישראל‪ ,‬וזהו‪ :‬ישא ה׳‬
‫פניו אליך‪ .‬כי יאר הוא רק הארת המאורות כל אחד במקומו‪ ,‬וישא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רכח‬

‫ה׳ פניו אליך הוא נסיעתם אל התחתונים‪ .‬אך השארתם הוא רק בסוד‬
‫השלום‪ ,‬שהיא הארת הקשר ורביקות האהבה‪ ,‬וזהו; וישם לך שלום‪.‬‬
‫והנה כנגר ב׳ בחינות אלו אומרים‪ :‬תתקבל צלותהון‪ ,‬ויהא שלמא רבא‪.‬‬
‫כי תתקבל בסוד העכורה‪ ,‬ויהא שלמא בסוד ברכת כהנים‪ .‬והכל תלוי‬
‫בכהן‪ ,‬ועיקר הכל בציץ של הכהן גדול‪ ,‬ומקור הכל הרצון של המצח זה‬
‫דא״א‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין הפסוק; ואני תפלתי )תהלים סט‪ ,‬יד(‪ ,‬ובו‬
‫תבין היטב ענין התפלה הזאת‪ .‬הנה כבר שמעת איך השכינה נקראת‬
‫אנ״י‪ ,‬והיא העולה בסוד תפלה למעלה טעונה מכל תיקוני הבקשות‪ .‬ואם‬
‫היא נרצית‪ ,‬אז מתעוררין כל המאורות לפי התיקונים המזומנים בה‪ ,‬והיא‬
‫מתמלאת משפעם לפי התיקונים אשר בה‪ .‬ואם אינה נרצית ח״ו‪ ,‬אז‬
‫נאמר בה‪ :‬אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה׳ )רות א‪ ,‬כא(‪ .‬כי‬
‫היא עולה מלאה מתיקוני התחתונים‪ ,‬אבל לא נתמלאת מהשפע הבא‬
‫מלמעלה‪ .‬אמנם יש בזה סודות גדולים מאד בענין סוד העבודה‪ ,‬ואודיעך‬
‫למה נקראת השכינה אנ״י בפרט בענין זה של התפלה‪ .‬הנה כתוב‪ :‬ראו‬
‫עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי )דברים לב‪ ,‬לט(‪ ,‬וכן כתיב‪:‬‬
‫אני ראשון ואני אחרון וכו׳ )ישעיה מד‪ ,‬ו(‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי א״א ואו״א‬
‫נקראים אי״ן‪ ,‬ושרשם בתלת רישין‪ .‬והענין כי זהו התפשטות ופעולת‬
‫הפרצופים האלה באצילות‪ .‬הנה א״א הוא הכתר‪ ,‬הוא אל״ף דא פל״א‬
‫הכולל הכל באחדותו‪ ,‬והוא סוד הא׳ דאי״ן‪ .‬אחר כך אבא סודו י׳ דאי״ן‪,‬‬
‫כמפורש לעיל בסוד‪ :‬ונהר יוצא מעדן וכו׳)בראשית ב‪ ,‬י(‪ ,‬שהוא סוד הליכת‬
‫ההשפעה ע״ש‪ .‬ואחר כך אימא מתפשטת בסוד נו״ן שערי בינה‪ ,‬והיינו‬
‫נו״ן פשוטה דאי״ן‪ ,‬בסוד‪ :‬אלהים מושיב יחידים ביתה )תהלים סח‪ ,‬ז(‪,‬‬
‫שהיא מחברת זו״ן ביחד להיות אדם שלם‪ .‬וכבר ידעת כי הנו״ן הוא‬
‫האדם דו״ן ביחד‪ ,‬כמ״ש בזוהר ובתיקונים בסוד אלפי שנא״ן‪ .‬והנה‬
‫מאלה הג׳ מתפשטות כל הדברים‪ .‬ונוקבא להיותה מקבלת מכולם נקראת‬
‫אנ״י‪ ,‬אותיות אי״ן בהיפוך‪ .‬כי בחינת אימא גוברת בכאן ומקדמת לבחינת‬
‫אבא‪ .‬אבל הכתר נשאר תמיד בפעולתו לשורש היחוד‪.‬‬
‫וזהו באמת סוד עמוק‪ ,‬למה בבחינת אנ״י הנו״ן מוקדמת לי׳‪ .‬וגם‬
‫למה בכאן הנו״ן כפופה‪ ,‬ובאי״ן היא פשוטה‪ .‬ושרש כל הענין הזה‬
‫הוא מה שידעת‪ ,‬שכוונת המאציל בבריאת העולם היתה החזרת הרע לטוב‪.‬‬
‫וכל זה כבר ידעת מהיכן נמשך‪ ,‬שהוא בהתחזק כח השרש שלא יניח‬
‫לרע שיתפשט‪ .‬כי בודאי הוא שהדין הוא שרש לס״א‪ ,‬אך קדושת‬
‫המאציל ית״ש אשר אין לו שיעור כלל היא לבדה המושלת‪ ,‬ולא‬
‫רכט‬ ‫אדיר במרום‬
‫ימצא מציאות לרע ברצותו להגלות‪ ,‬כי כח קדושתו וטובו מעביר‬
‫כל רע‪ ,‬והבן מאד מאד‪ .‬ונמצא שבהתחזק השורש יחזור ההתפשטות‬
‫ונאסף אליו‪ .‬וסוד זה אי״ן כמ״ש לעיל‪ ,‬תהו סוף השלימות והתיקון‬
‫האחרון‪ .‬אך רוצה שיהיה זה בזכות התחתונים‪ ,‬תהו נעשה בפעולת‬
‫המלכות שהיא השורש לתחתונים‪ .‬ובאמת המלכות הוכנה להיות מתעוררת‬
‫עד אין סוף ואין תכלית‪ ,‬לתקן התיקונים הצריכים כולם להגיע אל הסוף‬
‫•‬ ‫שהיא האי״ן‪ .‬עד שבסוף הכל ישאר לעולם בסוד אי״ן‪.‬‬
‫והבן היטב‪ ,‬כי זה סוד‪ :‬ומותר האדם מן הבהמה אי״ן כי הכל הבל‬
‫)קהלת ג‪ ,‬יט(‪ .‬והענין‪ ,‬כי שם אלהים בהתפשטותו הרבה נותן מציאות‬
‫לס״א‪ .‬ובחזור הדבר לאי״ן‪ ,‬הנה ההתפשטות הזה לא ימצא כנ״ל‪ .‬אך בעוד‬
‫שהוא זמן הבחירה הנה הנהגת העולם הוא בסוד ההבלים שהם בחיצוניות‪,‬‬
‫ומשם נמשך ההבל ורעות רוח שהוא אחמת הס״א‪ ,‬אך בהסתלק הדבר בסוד‬
‫האין‪ ,‬אז לא יהיה עוד מקום לס״א כלל‪ ,‬ויהיה בסוד‪ :‬בלע המות לנצח‬
‫)ישעיה כה‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫ותדע שזה סוד; ויאמר עשו יש לי רב אחי)בראשית לג‪ ,‬ט(‪ .‬דע כי אי״ן‬
‫הוא סוד א״א ואו״א‪ ,‬אבל הוא בסוד התלת רישין דא״א‪ .‬אבל או״א נקראים‬
‫י״ש‪ ,‬שכן מתפשטים אליהם ש״י אורות מן הכתר‪ ,‬כמבואר במקום אחרני‪.‬‬
‫והנה משם ולמטה יכול להגיע קטרוג הס״א כידוע‪ ,‬כי גם לאו״א מגיע פגם‬
‫מצד התחתונים מצד התלבשם בזו״ן‪ .‬וזה כי כבר ידעת היאך האצילות‬
‫ירד במדרגתו אחר השבירה‪ ,‬ואו״א לא הלבישו אלא הזרועות של א״א‪,‬‬
‫נמצא שהן למטה מן הראש^׳‪ .‬אבל האי״ן הוא סוד הראש עצמו מקום‬
‫שאין שם אחיזת הס״א כלל‪ .‬והנה בסוד הי״ש נמצא ההבלים למטה‪,‬‬
‫בסוד האצילות אחר השבירה‪ .‬אבל הי״ש האחרים הנשארים בכתר הם‬
‫בסוד האי״ן‪ ,‬והם למעלה מן ההבלים‪ .‬ולכן‪ :‬ומותר האדם מן הבהמה‬
‫אין‪ ,‬האדם הם ישראל‪ ,‬ובהמה הם אומות העולם‪ ,‬בסוד החיצוניות כידוע‪,‬‬
‫ושניהם תחת ההבלים מתנהגים‪.‬‬
‫אך יש בחינה אחת יותר לישראל מאומות העולם‪ ,‬והוא סוד האי״ן‬
‫הזה‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬אין כאל ישורון וכד )דברים לג‪ ,‬כו(‪ ,‬והבן‪ ,‬כי הי״ש‬
‫של הכתר נקרא אי״ן‪ .‬וכבר ידעת איך י״ש הוא שם א״ל בסוד העשירית‪.‬‬
‫והי״ש של או״א מצדו אמר עשו‪ :‬י״ש לי רב אחן‪ .‬אבל הי״ש העליון‬
‫שהוא א״ל גם כן‪ ,‬הוא בסוד אי״ן‪ ,‬שאין הס״א אוחזת שם‪ .‬ולכן‪ :‬אי״ן‬

‫‪ . 13‬עי׳ שער הפסוקים משלי סי׳ ד׳‪.‬‬

‫‪ . 14‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ ל׳׳ו)שערי רמח״ל עמ׳ קע״ח(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫דל‬

‫כא״ל ישורון‪ .‬אך לעתיד לבוא יהיה נתקן גם הי״ש התחתון‪ ,‬בסוד; יובילו‬
‫ש״י למורא )תהלים עו‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫אמנם עיקר הכוונה הוא האנ״י לחזור לאי״ן‪ .‬וכבר שמעת איך זה נעשה‬
‫בכת המלכות‪ ,‬שבה עיקר העבודה תמיד‪ ,‬ובכחה כל תיקוני המאורות‬
‫מגיעים עד ןנ״א‪ :‬אין[ סוף הזה שהוא האי״ן‪ .‬ולכן אמר‪ :‬ראו עתה‬
‫כי אנ״י אנ״י הוא )דברים לב‪ ,‬לט(‪ ,‬וזהו הגעת הנוקבא עד א ״ס ואין‬
‫תכלית‪ ,‬כי כל זמן הבחירה היא עולה כך בסוד אנ״י‪ ,‬לקשר הדברים בסוד‬
‫האי״ן‪ .‬ואז יהיה‪ :‬אי״ן אלהים עמדי‪ ,‬כי שם האלהים בהיותו נכלל בסוד‬
‫האי״ן‪ ,‬הנה לא יתפשט עוד‪ ,‬ולא יצא משם הס״א‪ ,‬כי נאסף הכל בשורש‬
‫בסוד שם הוי״ה ב״ה‪ .‬אך בהיותו בסוד אנ״י‪ ,‬הנה יש שינוי עתים‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬אנ״י אמית ואחיה )שם(‪ .‬וזהו נמשך מראשית הדברים האלה דהיינו‬
‫השבירה‪ ,‬ששם היה הקלקול‪ ,‬ועדיין לא נשלם התיקון‪ .‬וזהו‪ :‬מחצתי ואנ״י‬
‫ארפא )שם(‪ ,‬שאינו אומר‪ :‬אמחץ‪ ,‬אלא מחצתי‪ .‬ועל המלכות לתקן ענין‬
‫השבירה‪ ,‬וזהו‪ :‬ואנ״י ארפא‪ .‬ואז יחזור הכל בסוד אי״ן‪ ,‬לכן נאמר‪ :‬ואין‬
‫מידי מציל )שם(‪ .‬וזהו שורש האמונה‪ ,‬כי לא תוכל הס״א להציל עצמה‬
‫מתוקף היד המעברת צורת ס״מ להחזיר הרע לטוב‪.‬‬
‫ובאמת סוד הי״ד הזה הוא סוד גדול‪ ,‬כי הוא סוד הפסוק ‪ :‬כי י״ד על‬
‫כס יה מלחמה לה׳ בעמלק )שמות יז‪ ,‬טז(‪ ,‬כי אף על פי שנראה שהגבורה‬
‫היא הנותנת מציאות לס״א‪ ,‬זהו רק לפי אמצע הרצון‪ ,‬אבל לפי סוף‬
‫הרצון‪ ,‬אדרבא הגבורה היא עצמה מעברת צורת הס״מ שהיא ריחוקו‪,‬‬
‫ואז נאסף בשורש‪ .‬ופעולת הגבורה היא זאת‪ ,‬שבכח תוקף טוב המאציל‬
‫ית״ש‪ ,‬אין רע יכול להמצא כלל‪ ,‬אלא לפי מה שהוא רוצה לתת לו‬
‫מקום לזכות התחתונים‪ .‬וקדושתו מחזרת הרע לטוב בזכות התחתונים‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬והנה כבר שמעתי' איך הרשימו והקו הם בסוד ו״ה‪ ,‬ומכאן‬
‫נמשך אמצע הרצון שבו הגבורה נותנת מציאות לס״א‪ ,‬אבל הדביקות‬
‫העליון הוא י״ה בסוד מוח הו״ה כנ״ל‪ ,‬ומבחינה זאת הגבורה מעברת‬
‫צורת הרע‪ .‬ובאמת זהו גם כן מתגלה למטה במלכות‪ ,‬כי היא סוד‬
‫אנ״י כנזכר‪ ,‬להחזיר כל הרע לטוב‪ .‬והנה בסוד זה היא נקראת כ״ס‬
‫י״ה‪ .‬וזהו‪ :‬כי יד על כס י״ה‪ ,‬כי זאת הי״ד צריכה להעביר הרע‪ .‬והאמת‬
‫כי בחזור הכל בסוד יהי״ה אז יהיה זה‪ .‬אמנם אפילו בהיות עדיין השם‬
‫בסוד יהו״ה יש מלחמה בעמלק להכניע אותו‪ ,‬אך נמשך מכח הי״ה‬
‫‪.‬‬ ‫]נ״א‪ :‬הו״ה[ הזה‪ .‬ועל זה הי״ד נאמר‪ :‬ואין מיד״י מציל‪.‬‬

‫‪ . 15‬לעיל עם׳ צ״ב‪.‬‬

‫רלא‬ ‫אדיר במרום‬
‫נמצא כללות הענין; השכינה נמסרה עבודתה ביד התחתונים‪ ,‬שהיא‬
‫מקבלת התיקונים של התחתונים ומניעתם אל המאורות העליונים‪ .‬ואז הם‬
‫מקבלין התיקון למה שצריך להם להגיע אל הסוף‪ ,‬שהוא סוד האי״ן הנזכר‪,‬‬
‫כי זאת כל כוונת העבודה כמ״ש‪ .‬נמצא שעל פי הסוד הזה נקראת אנ״י‪,‬‬
‫בהחזירה כל המאורות אל סוד האי״ן‪ .‬אמנם האי״ן הוא התפשטות‬
‫המאורות לפי הסדר הצריך בהם‪ ,‬אך אנ״י הוא מה שצריך לתיקונם‪ .‬וזה‬
‫כי א ״א יהיה לשורש‪ ,‬ויחוד אבא להליכות ההשפעה‪ ,‬ואי׳ לחיבור הזו״ן‪.‬‬
‫וזהו ממש ההתפשטות הראוי מלמעלה למטה‪ .‬אך התיקון אינו כך‪ .‬וסוד‬
‫הענין‪ ,‬כי לא ימצא זווג שלם בלי הפסק בזו״ן‪ ,‬אלא בסוף התיקון‪ ,‬בהיות‬
‫כבר מ״ה וב״ן מחוברים בתכלית החבור ושבו למדרגת ע״ב וס״ג בסוד‬
‫יהי״ה‪ ,‬כולן בסוד; ריעין דלא מתפרשין לעלמין‪ .‬אך עתה אין החבור הזה‬
‫שלם‪ ,‬וגם הזווג נעשה לפרקים‪ ,‬כי אין הזו״ן מחוברים אלא כשתעורר‬
‫הנוקבא בשלימות לקראת הזכר להשפיע לה הזכר שפע כהתעוררותה‪ .‬ולכן‬
‫זאת הבחינה היא הצריכה להתקן בתחלה‪ .‬ואז ימשך השפע בסוד אני‪,‬‬
‫כי בתחלה יש הנ׳ והיא אימא כי תיקונה צריך לעורר‪ ,‬כי אינה מוכן‪ .‬והוא‬
‫סוד הנו״ן כפופה‪ ,‬כי הנו״ן פשוטה היא התפשטות אימא לחבר‪ ,‬ונו״ן‬
‫כפופה הוא שרגליה קצרים מעשות החבור הזה‪.‬‬
‫וכבר שמעת למעלה ענין שבירת המלכין קדמאין איך היתה מבלתי‬
‫התפשט בהם אימא לחברם‪ .‬וזהו הצריך תיקון ראשונה‪ ,‬ואז תמשך‬
‫היא בדרכיה להמשיך השפע‪ .‬והנה בנו״ן הזאת היתה גם כן נפילת‬
‫השכינה‪ ,‬כמאמרם ז״ל‪ :‬מפני מה לא נאמר נ׳ באשרי וכו׳ )ברכות‬
‫ד‪ ,(:‬כי נמשך מהתגברות קלקול השבירה כנ״ל‪ .‬ונמצא שסוד העבודה‬
‫והתפלה במלכות בסוד אנ״י‪ .‬ובהעלותה כלולה מתיקוני הבקשות כנ״ל‪,‬‬
‫אז נקראת מלאה‪ ,‬כי היא מלאה מהתיקונים האלה‪ .‬אך הסוד הוא‪,‬‬
‫כי מלאה הוא סוד אלהי״ם‪ ,‬כי מלו׳׳י גי׳ פ׳׳ו‪ ,‬ואלהי׳׳ם בגי׳ הכי הד‪,‬‬
‫והענין‪ ,‬כי כל התיקונים באלהי״ם הוא‪ ,‬שנוקבא עולה בסוד זה ונכלל‬
‫אלהי׳׳ם בהוי׳׳ה‪ ,‬והוא ענין האי״ן שזכרתי‪ .‬כי כל תפלה וכל עבודה‬
‫עושה תיקון חדש‪ ,‬והוא סוד הבירורים החדשים העולים תמיד בכל תפלה‪,‬‬
‫כי הם משארית המלכין דלא אתבסמו‪ ,‬הראדם להתבסם‪ .‬ובאמת כשמתקבלת‬
‫התפלה אז נכלל האלהי״ם בהוי׳׳ה‪ .‬ולכן בחתימת שים שלום צריך לכוון‬
‫יאהלוההי׳׳ם‪ ,‬כי זהו ממש סוד קבלת התפלה‪ .‬אבל כשאינה מתקבלת ח״ו‬
‫אז אין חיבור זה‪ ,‬והוא בסוד‪ :‬אנ׳׳י מלאה הלכתי )רות א‪ ,‬כא(‪ ,‬בסוד‬
‫שם אלהי׳׳ם‪ .‬וריקם השבני הוי׳׳ה‪ ,‬שלא נתחבר בו שם הוי״ה‪.‬‬
‫והנה שמעת עתה למה נקראת השכינה אנ׳׳י בסוד התפלה‪ ,‬והוא ממש‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רלג‬

‫תיקון שם אלהי״ם הנאסף להכלל בהוי״ה‪ ,‬ותשמע עתה היכן הוא ראשית‬
‫זה התיקון‪ ,‬ואיך הוא תלוי בסוד הציץ‪ .‬והוא ממש סוד הפסוק‪ :‬ואני‬
‫תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך וכו׳ )תהלים סט‪ ,‬יד(‪,‬‬
‫הנה בבחינת אנ״י הוא ענין מלוי הלבנה וחסרונה‪ ,‬בסוד הנו״ן כפופה‬
‫שזכרתי‪ ,‬והם הכ״ח עתים שזכרנו‪ .‬אך בהתקבלה מן הרצון כנ״ל‪ ,‬אז יחזור‬
‫הכל לעת אחד לבד‪ ,‬והוא עת רצון‪ ,‬והוא סוד‪ :‬בידך עתותי הצילני וכו׳‬
‫)תהלים לא‪ ,‬טז(‪ .‬כי כל העתים כלם נכללין למעלה בסוד עת אחד‪,‬‬
‫ואז הכל ברוחה‪ .‬והנה כבר שמעת‪ ,‬איך שמונה תיקונים דכהנא רבא‪,‬‬
‫הם הנותנין כח לעבודה לעשות פעולתה‪ ,‬וראשיתם הוא ור״ב חס״ד‬
‫כנ״ל‪ ,‬העושה מיד מיתוק המנצפ״ך‪ ,‬שהם ה׳ אותיות של אלהי״ם‪ .‬וכבר‬
‫שמעת גם כן דרך התפשטות החסד לי״ג‪ ,‬שמתחיל לענין הרמ״ח מן ורב‬
‫חסד‪ ,‬ואז נמתק הי״ג של אלהי״ם עצמו שבחיצוניות‪ ,‬דהיינו השערות‪.‬‬
‫וזהו‪ :‬אלהי״ם בר״ב חסד״ך‪ ,‬כי זה הרצון מגיע בסוד הציץ למטה אל‬
‫הז״א‪ ,‬ואז כל הח׳ בגדים מאירים‪ ,‬והעבודה מתקבלת בכל פרטיה‪ .‬וזהו‪:‬‬
‫אלהים ברב חסדך‪ ,‬כי זהו האלהים של הדיקנא‪ .‬ענני באמ״ת ישעך‪,‬‬
‫כי הוא מתמתק בכח ורב חס״ד‪ ,‬ואז האמ״ת שמשם ההבלים יוצאין‪,‬‬
‫מתמתק כמו כן‪ .‬ואלהי״ם נקרא כו״ס ישועות‪ ,‬בסוד‪ :‬צוה ישועות יעקב‬
‫)תהלים מד‪ ,‬ה(‪ .‬והוא סוד‪ :‬תתן אמת ליעקב חסד לאברהם )מיכה‬
‫ז‪ ,‬כ(‪ .‬כי חסד הוא לאברהם‪ ,‬בסוד רמ״ח‪ ,‬שהם שמונה א״ל שזכרנו‪.‬‬
‫וזה ממתק האמ״ת‪ ,‬שהוא סוד שבעה פעמים ס״ג בסוד ואמ״ת‪ ,‬שז׳ הבלים‬
‫יוצאין ממנו להנהגת העולם למטה‪ .‬והוא כי ההויות פשוטות נשארות‬
‫נעלמות‪ ,‬וההבלים שהוא המילואין דס״ג המה לבדם המנהגים‪ .‬אבל יעקב‬
‫הוא סוד ז׳ הויות שהם פנימיות ההבלים האלה‪ .‬ובסוד זה נאמר‪ :‬תתן‬
‫אמת ליעקב חסד לאברהם )שם(‪ .‬וזה סוד‪ :‬ורב חס״ד ואמ״ת )שמות‬
‫לד‪ ,‬ו(‪ ,‬כי רב חסד ממתק ואמת‪ .‬תהו‪ :‬אלהים ברב חסדך ענני באמת‬
‫ישעך‪ .‬ובאמת האלהי״ם בתיקונו הוא סוד כוס ישועות כנ״ל‪.‬‬
‫אך זהו סוד‪ :‬בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך )ירמיה מט‪,‬‬
‫ח(‪ .‬כי הנה כבר שמעת איך כל האצילות תלד במזל ונקה‪ ,‬בסוד מ״ב‬
‫דאהי״ה יה״ו כנ״ל‪ .‬ובהתעורר זה המזל לתיקון האחרון‪ ,‬נאמר בו‪ :‬יום‬
‫יודע לה׳ לא יום ולא לילה )זכריה יד‪ ,‬ז(‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי זהו ממש‬
‫ישועות יעק״ב‪ ,‬שהוא תיקון סוד ההבלים עצמם בסוד ההויו׳׳ת המתגלות‬
‫כמנין יעק״ב‪ .‬וכל זה נמשך מחיצוניות הדיקנא שהיא אלהי״ם‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב )תהלים מד‪ ,‬ה(‪ ,‬ונאמר‪:‬‬
‫בך צרינו ננגח וכו׳ )שם שם‪ ,‬ו(‪ .‬אך גילוי הרצון הוא העומד להחזיר‬
‫רלג‬ ‫אדיר במרום‬
‫כל הדברים לשלימות ההארה ומדרגות הלבנה‪ ,‬בסוד הכ״ח עתים‪ ,‬שיחזרו‬
‫הכל לעת רצון‪ .‬ואלה שני ההארות הם הנזכרים כאן‪ :‬אלהים ברב‬
‫חסדך ענני באמת ישעך‪ ,‬כי בהתגבר הרב חס״ד בסוד הרצון הפנימי‪,‬‬
‫ממתק האלהי״ם‪ ,‬ואז מגיע הדבר לסוד ישועות יעקב‪ ,‬שהוא תיקון ואמת‪,‬‬
‫בהתחזק ההויו״ת כנ״ל‪.‬‬
‫והנה זהו גם כן סוד הפסוק ‪ :‬לקרוא שנת רצון לה׳ דום נקם לאלהינו‬
‫)ישעיה סא‪ ,‬ב(‪ .‬כי יום הנקם הוא סוד מזל ונקה‪ .‬והסוד למה נקרא‬
‫יום‪ ,‬הוא להיותו כולל כל בחי׳ התריסר שעתי כמו שידעת‪ .‬ובו תלוים‬
‫הנקמות אשר יעשו בס׳׳א‪ ,‬כי הוא הקו השמאלי‪ ,‬ובו סוד‪ :‬ונקיתי‬
‫דמם לא נקיתי )יואל ד‪ ,‬כא(‪ .‬אך שנת רצון היא תלויה בסוד הרצון‬
‫הפנימי המתגלה בנוצר‪ .‬והוא כי שנה היא שנת הלבנה‪ ,‬הוא שנ׳׳ה‬
‫ימים שלה‪ ,‬והם כל בחי׳ הירח בסוד סיבובה בחסרונה ובמילואה‪.‬‬
‫וכולם כמו כן נכללים בכלל אחד בסוד זה הרצון‪ ,‬ונקרא הכל שנת הרצץ‪.‬‬
‫נמצא שבגלד המצח תלויה קבלת התפלה כנ׳׳ל‪ ,‬והוא ענין התתקבל‬
‫שאמרנו לעיל‪ .‬והנה חז׳׳ל אמרו‪ :‬אימתי עת רצון בשעת שהציבור מתפללין‬
‫)ברכות ח‪ (.‬ותראה כי הקדיש ותתקבל שבו אץ אומרים אלא בעשרה‪ ,‬כי‬
‫תפלת הצבור אינה נמאסת‪ ,‬ועל כל פנים יתגלה עת רצץ לקבלה‪.‬‬
‫ונחזור לענץ‪ ,‬כי השבת הוא סוד הרצון דא׳׳א‪ .‬אבל בתחלה מאיר רק‬
‫בסוד אהי׳׳ה יה׳׳ו‪ .‬אלא במנחה ששם סוף העליה‪ ,‬אז נתגלה הרצון הפנימי‬
‫עצמו‪ ,‬בסוד‪ :‬ואני תפלתי לך ה׳ עת רצץ‪ .‬וסוד הענץ‪ ,‬כי הנה כבר‬
‫שמעת סוד התריסר שעתי‪ ,‬כי ו׳ מהם חסד‪ ,‬וו׳ מהם דין המעטת האור‪.‬‬
‫ועל כן באלה הששה מתעודרין הדינין‪ ,‬בסוד אמצע הרצון הדוצה כך‪.‬‬
‫אבל בשבת סוף הדצץ מתגלה‪ ,‬שבו יהיו נקבעים הדבדים לנצח בסוד הו׳‬
‫הראשונים לבד‪ ,‬כמ׳׳ש למעלה בענין‪ :‬הולך ואור עד נכון היום )משלי ד‪,‬‬
‫יח(‪ .‬ולכן בשעת שליטת הר השניים מתגלה הרצון הפנימי‪ ,‬דהיינו בשעת‬
‫המנחה‪ ,‬חהו כח המיתוק הגדול לפי סוף הרצון באמת‪.‬‬
‫והנה סיפד בכאן איך שאל דשב׳׳י מתחלה‪ :‬אימתי אתגלי‪ ,‬ולא ענוהו‪.‬‬
‫ואחד כך שאל עוד פעם שנית ואמר לבנו ד׳ אלעזר‪ :‬אימתי אתגלי‪ .‬וסוד‬
‫הענץ‪ ,‬כי הענץ זה של האדרא היה התיקץ הגדול שהיו מתקנץ‪,‬‬
‫ודשב׳׳י לקח הכל בחזקו‪ ,‬בסוד‪ :‬כל חד ישד ידד בתוקפד כנ׳׳ל‪ ,‬ולכן‬
‫הוא היה העיקרי בזה הענין‪ .‬ועד עתה‪ ,‬הוא התחיל לסדר הדבדים‪,‬‬
‫וכך היו מתעוד ‪ p‬עליו מלמעלה‪ ,‬ולא נתנה דשות וכח לאחד זולתו לדבר‪.‬‬
‫וכששאל‪ ,‬אז מיד נפתח הפתח לכולם שיוכלו גם הם לדבד‪ ,‬ולהגיע בדיבודם‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רלד‬

‫אל התיקון הנרצה מהם‪ .‬וזהו בשאלה הא׳‪ ,‬שעל הכלל היתה‪ .‬ואז שאל‬
‫שנית‪ ,‬והלכו הדברים בפרט למי שהיה ראוי לתקן התיקון ההוא‪ ,‬ויתגלה‬
‫הסוד ההוא על ידו‪ .‬ואז שאל לר׳ אלעזר בנו‪ ,‬ונתן לו כח להשיב‬
‫התשובה הראויה לתקן התיקון כראוי‪ .‬והנה האמת שלפי מה שהיה הולך‬
‫ומתגלה מן הסודות‪ ,‬כך היו הדברים גם כן הולכים ונתקנים למעלה‪.‬‬
‫והנה עכשיו כשהגיע למקום הזה‪ ,‬כבד נתקנו הדברים בתוקפן‪ ,‬והגיעו‬
‫שיוכלו גם כן שאד החבדים לתקן ולדבד‪ ,‬ולכן עתה שאל‪.‬‬
‫והנה ר׳ אלעזד השיב‪ :‬בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא‪ .‬והוא כי‬
‫האמת הוא שאותו הזמן מוכן לזה לפי העליות‪ .‬אך באמת הוא דבד פדטי‬
‫מאדם “ אל התפלה‪ ,‬ובתקנו יותד אפילו מן העבודה‪ ,‬ועל כן אמד הכתוב‪:‬‬
‫ואני תפלתי וכו׳‪ .‬וסוד הענץ‪ ,‬כי התפלה נקדאת עבודה שבלב‪ .‬והענין‪ ,‬כי‬
‫הלב הוא סוד מלכות‪ ,‬בבחינת מה שהיא מנהגת כל החיילות‪ ,‬כמו הלב‬
‫המנהג כל האברים‪ .‬ובכל תפלה נתקן תיקון בבחינה זאת‪ ,‬ובאמוד התפלה‬
‫בזאת השעה דמנחה דשבתא‪ ,‬אז כח התפלה מגלה ממש העת רצון‬
‫בשלימות כמו שצריך להנהגה‪.‬‬
‫ואפרש לך זה הענין היטב‪ .‬כי הנה בדאשית דברי ר׳ אלעזר נראה‬
‫שבתפלת המנחה של שבת נעשית זאת הפעולה בכח התפלה‪ ,‬כמו שפירשתי‪.‬‬
‫אך אחר כך אמר‪ :‬ובגין כך אתתקן בצלותא דמנחה דשבתא‪ ,‬ונראה שלפי‬
‫שהזמן גורם זה‪ ,‬תיקנו אותו‪ .‬כי הלא אי אפשר לומר שאמירת זה הפסוק‬
‫גורם התעוררות זה‪ ,‬שאם כן היה אומר בתחילה‪ :‬בשעתא דאמרי ישראל‬
‫ואני תפלתי בצלותא דמנחה דשבתא‪ .‬וגם אין לפרש שאומרים אותו‬
‫מפני שהוא זמן התעודדות הזה‪ ,‬ומזכידים זה הפסוק שמדבר מזה‪ .‬שאם‬
‫כן היה אומר‪ :‬ובגץ כך אמדין ליה בצלותא דמנחה וכו׳‪ ,‬דמדקאמר‪:‬‬
‫אתתקן‪ ,‬שמע מיניה שהוא נוסח מתוקן בעבוד אמה תועלת‪ .‬אך כדי שתבץ‬
‫זה הענין לאשורו‪ ,‬צריך לפרש לך ענין תפלת המנחה היטב מה היא‪,‬‬
‫ולמה נקראת מנחה‪ .‬וגם כתיב‪ :‬ויהי בעלות המנחה )מלכים א יח לס‪,‬‬
‫וצדיך להבין מהו זה הלשץ בעלות‪ .‬וגם למה באמת המתין אליהו עד‬
‫אותו הזמן‪.‬‬
‫אמנם הענין הוא מה שאדז״ל בפדק חלק‪ :‬שהיה דאוי שתשקע‬
‫החמה באמצע הדקיע‪ ,‬חהו שאלת אנטונינוס את דבי‪ ,‬ותיתי עד פלגא‬
‫דדקיע ותתן שלמא וכו׳ )סנהדרין צא‪ .(:‬ואפרש לך עתה הענץ הזה‪ ,‬כי‬
‫איך נבין שתשקע באמצע הרקיע‪ ,‬ואץ השקיעה אלא שיודדת אל חצי‬
‫התחתץ של הגלגל למטה מן האופק‪ .‬אך סוד הענץ הוא מה שאמרו רז״ל‬
‫‪ . 16‬נ״א‪ :‬פרטי מאד אל התפלה‪ ,‬וכמעט מתר אפילו מן העבודה‪.‬‬
‫ר לר‬ ‫אדיר במרום‬
‫פרק לא יחפור )ב״ב כה‪ ;(:‬תניא ר״א אומר העולם דומה לאכסדרה וכר‪,‬‬
‫ור״י אומר לקובה הוא דומה וכר‪ .‬חה המאמר צריך פירוש הרבה‪ ,‬כי‬
‫הלא כלנו יודעים שהרק ‪ r‬מסבב את כל העולם מכל צד‪ ,‬והשקיעה של‬
‫השמש אינה אלא רדתה למטה‪ ,‬ואיך נצייר שנכנסת למעלה מן הדקיע‪.‬‬
‫אך באמת גם ‪ p‬מסדרי התפלה סרת‪ :‬ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה‬
‫ממקומה וכר‪ ,‬וכל הדברים האלה נראים שאינן אמתיים לפי הנראה בחוש‬
‫•‬ ‫ה ע ץ•‬

‫אך האמת הוא אעפ״י שהגלגלים והכוכבים הם דברים גשמיים‪,‬‬

‫הנה בתוכם מתלבשץ פנימיות מהשרשים‪ ,‬בסוד הספירות של העשיה‪.‬‬
‫וכל הדברים שתמצא שאומרים ת״ל בענץ השמש ושאר הכוכבים‪ ,‬שאינן‬
‫עומדים לפי הנראה לעינינו‪ ,‬מדבר הכל בזה הפנימיות שלהם‪ ,‬שבהם‬
‫עיקר ההנהגה’•‪ .‬ומי שאינו יודע דרכי החכמה אינו יכול להשיג אלא‬
‫חיצוניות הדברים הנראה לפי הגשמיות‪ .‬אבל העיקר הוא בפנימיות ההולך‬
‫לפי דרכי ההנהגה הפנימית‪ .‬והנה העולם הוא גלגלי‪ ,‬עד שאי אפשר‬
‫להזכיר לא מזרח ולא מערב לא צפון ולא דרום לא מעלה ולא מטה‬
‫בקביעות‪ ,‬כי משתנים כל הקצוות לפי המקום והיושבים במקום ההוא‪.‬‬
‫אך האמת הוא שעליונו של עולם הוא הצד הזה שאנחנו בו‪ ,‬דהיינו‬
‫צד א ס ישראל‪ ,‬כי משם הושתת העולם‪ ,‬ומשם יורד השפע תמיד‬
‫ומתחלק לכל הצדדים‪ .‬ועל כן זה הצד הוא העיקרי לכל הדברים‪ .‬ועל‬
‫פי זה נשער חצי העולם‪ ,‬בחשוב א ס ישראל לטבור העולם‪ ,‬דהיינו עליונו‬
‫של הגלגל‪ ,‬וירדו המעלות מכאן ומכאן עד תשלום האופק הכללי‪ ,‬פירוש‬
‫— בהב^ל יי א ס כולה לשני אופקים‪ .‬והאמת כי כל זה הוא בסוד העליץ‬
‫והתחתון‪ ,‬שאץ התחתון מקבל אלא מסוף העליון כמבואר במקום אחר‪.‬‬
‫והנה הפנימיות של השמש הוא העושה ההשפעה החזקה אשר‬
‫הוא עושה בעולם‪ ,‬בסוד‪ :‬ישיש כגבור לרק אורח )תהלים יט‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫אך פעולת הפנימיות עד סוף האופק‪ ,‬היא פעולה הא׳‪ ,‬כי באופק‬
‫הוא השקיעה‪ .‬ואם זורח לצד האחר‪ ,‬לא יהיה עוד המדריגה והבחינה‬
‫של זה שלמעלה‪ ,‬כי ישתוה לזה האחר‪ ,‬דקבל שם כח חדש‪ .‬והאמת כי‬
‫הרקיע הסובב את העולם כולו‪ ,‬הוא העושה את זה‪ .‬ד ש בו מקומות‬
‫המוכנים להתגלות דרך שם הפנימיות הזה‪ ,‬ולהכנס ולהתלבש בשמש‪,‬‬
‫‪ . 17‬ע״ע בענץ יסודי וה בדברי רבינו במאמר על ההגדות ד״ה ! עוד צריך שתחג)נדפס בספר‬
‫המאמרים ובילקוט ‪T‬יעות האמת ח״א ובריש עץ יעקב(‪ .‬וע״ע בח״ב עם׳ ק״י‪ .‬ובמאמר‬
‫הויכוח סי׳ ק״ח )שערי רמח״ל עם׳ ע״ה(‪ .‬וע׳׳ע בספר פתחי שערים נתיב עיגולים דושר‬
‫פי״ב‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רלו‬

‫וגם לחזור ולהסתלק ממנו‪ .‬ונמצא שבהגיע השמש אל נקודת המזרח‪,‬‬

‫הנה שם יצא הפנימיות הראוי לו‪ ,‬והוא הנקרא בעצם חמה ושמש‪ .‬כי כל‬
‫השמות שיש לה‪ ,‬הם מורים בתחלת הוראתם על הפנימיות‪ ,‬ובהשתלשלם‬
‫מורים על החיצוניות‪ .‬ועל כן זה השמש הוא היוצא ביציאה ממש‪ ,‬מתגלה‬
‫מן הרקיע ולח^‪ ,‬ומתלבש בשמש העובר דרך שם‪ .‬תה מתלבש בו עד‬
‫הגיע אל נקודת המערב‪ ,‬שאז יסתלק ממנו‪ .‬אך אותה הנקודה עצמה‬
‫היא מזרח לאופק התחתץ‪ ,‬והאמת כי שם יקבל השמש פנימיות אחר‬
‫הראוי לאופק הב׳‪ .‬והדברים האלה אי אפשר לחכמי התולדה לדעתם‪.‬‬
‫ועל כל הדברים האלה אמר רשב״י )זח״ג י‪ :(:‬לאו למפלגי תחומין‬
‫אתמסר‪ .‬כי הם אינם רואים אלא דרכי החיצוניות‪ ,‬ומפנימיות שהוא‬
‫העיקר אינם יודעים כלום‪ .‬והנה על זה סדרו בעלי התפלה‪ :‬ובוקע‬
‫חלוני רקיע‪ ,‬שהם החלונות שאמרנו‪ ,‬שמשם יוצא פנימיות השמש‪ ,‬הנקרא‬
‫באמת בשם שמש וחמה‪ .‬ועל זה כתוב‪ :‬והוא כחתן יוצא מחופתו וכו׳‬
‫)תהלים יט‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫והנה בגלגל עצמו יש פנימיות וחיצוניות‪ ,‬ועיקר מה שידברו בו‬
‫רז״ל יהיה בפנימיות שלו‪ ,‬שזהו ידיעות התורה המקפת כל החכמות‪.‬‬
‫אך הכל בסוד הפנימיות‪ ,‬ולא בסוד החיצוניות שאינה שייך אליה‪ ,‬והבן‬
‫היטב זה הדבר‪ .‬כי החיצוניות אין יש בתורה‪ ,‬אלא ענין המצות והעבודה‬
‫זהו לבד נקרא תורה‪ ,‬ומה שהוא חוץ מזה אינו תורה‪ .‬אך הפנימיות‬
‫אדרבא‪ ,‬הוא הכל תורה‪ ,‬כי התורה כוללת כל הדברים בסוד פנימיות‪,‬‬
‫וכוללת העבודה בסוד החיצוניות‪ .‬והחכמה אשר לאומות העולם‪ ,‬אינה‬
‫אלא חלק החיצוניות שלא נכלל בתורה‪.‬‬
‫והנה רז״ל אמרו‪ :‬שצד צפון הוא פרוץ )ב״ב כה‪ .(:‬והסוד‪ ,‬כי למעלה‬
‫הגבורה היא שלא נתקנה לגמרי‪ .‬והוא מה שאמרנו למעלה‪ ,‬שאין התיקון‬
‫נשלם‪ ,‬ונשאר כף׳ הקלקול עד לתיקון העת ‪ .T‬וכנגד זה למטה בצפץ‬
‫יש מדור לשדים ומקום השראה לקליפות‪ ,‬ומטעם זה הוא פרוץ‪ .‬והוא‬
‫כי הגלגל ןנ״א‪ :‬בגלגל[ הסובב את העולם‪ ,‬לכל הצדדים האחרים יש‬
‫זה הפנימיות המתלבש בגלגל החיצון המשפיע על הא ‪ .p‬אך בצד‬
‫צפון אין הכח הזה מתפשט‪ ,‬כי לא יגיע ממנו אל חלק הא ‪ p‬שתחתיו‬
‫השפעה חזקה כשאר הצדדים‪ ,‬יען החלק ההוא אינו אלא מדור לס״א‪.‬‬
‫והשמש גם כן לא ילך שם‪ ,‬היינו השמש הפנימי גם כי החיצץ הולך‪.‬‬
‫ואז נמצא שלא יגיע אל צפון אלא כמו רשימו מן השמש פנימי לבד‪ ,‬והוא‬

‫‪ 8‬נ‪ .‬נ׳׳א‪ :‬ב׳ן בק קלקול לתיקין‪.‬‬

‫רלז‬ ‫אדיר במרום‬
‫אותו החלק הראוי להם‪ ,‬לא יותר‪ .‬והנה על זה אמרו‪) :‬שם( עולם לאכסדרה‬
‫הוא דומה‪ ,‬שהרי צד הצפוני פרוץ כנ״ל‪ ,‬וכשהשמש הפנימי מגיע לקרן‬
‫מערבית צפונית הוא מסתלק‪ .‬ועם כל זה מלוה את השמש החיצוני בסיבוב‬
‫שלו‪ ,‬אלא שאינו מתלבש בו‪ ,‬בי אם מאיר מרחוק‪ .‬עד שיחזור לנקודת‬
‫מזרח‪ ,‬וחוזר ומתלבש בו‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬שאף על פי שאין הגלגל הפנימי מתפשט שם‬
‫לפעול כמו בצדדים אחרים‪ ,‬עם כל זה הוא מתפשט לשים גבול‪ .‬לכן הוא‬
‫מסבב הצד ההוא גם כן‪ ,‬אלא שאינו מתפשט להשפיע בו‪ ,‬ואינו אלא‬
‫מגביל‪ .‬והצד החיצון של הגלגל החיצוני שם נמצא הגלגל הפנימי‪ ,‬כי‬
‫הוא עומד רק בחוץ בסוד הגבלה לבד‪ .‬ולכן חלק אחר מן השמש‬
‫הפנימי הולך דרך שם‪ .‬וזה כי השמש צריך לסבוב כל הגלגל בכל‬
‫חלקיו‪ ,‬וכמו שהגלגל אינו שוה‪ ,‬כי במקום א׳ עומד ומשפיע ובמקום‬
‫א׳ אינו משפיע‪ ,‬כך השמש מתחלק לב׳ חלקים‪ .‬והעיקר שבהארה הזאת‬
‫שהוא המשפיע‪ ,‬נשלם עם חלק הגלגל המשפיע‪ ,‬והוא הסובב בגגו של‬
‫הרקיע‪ ,‬בי הוא מאיר מרחוק אל השמש ההולך בצפון‪ .‬והחלק מן ההארה‬
‫הזאת מתפשטת אל צד צפון גם כן‪ ,‬אך מחוץ בסוד הגבול‪ ,‬ולא בסוד‬
‫ההשפעה‪.‬‬
‫ועכשיו תבין שאלת אנטונינום‪ ,‬בי גם הוא אינו מדבר אלא על‬
‫זה השמש הפנימי‪ .‬ושאל בתחלה‪ :‬למה שוקעת במערב ומשם סובבת‬
‫למזרח‪ ,‬והיתה יכולה לשוב אל מקום זריחתה‪ ,‬ויהיה הילוך השמש תמיד‬
‫כך ממזרח למערב וממערב למזרח‪ ,‬ביום על האופק הא׳‪ ,‬וכן באופק‬
‫הב׳ בלילה‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬כי אי אפשר לתת טעם על הליכת השמש‬
‫עד המערב להגיע אל האופק הב׳‪ .‬כי כבר שמעת שהוא פנימיות אחר‪,‬‬
‫וא״כ למה תשקע החמה במערב ומשם תכנם בפנים‪ ,‬הלא אין לו‬
‫אלא לחזור אל הנקודה שיצאה ממנה‪ .‬כי כן דרך כל סיבוב‪ ,‬לנסוע‬
‫מנקודה ולשוב אליו‪ ,‬וצריך שיהיה תועלת אל האופק העליון עצמו‪ .‬ורבי‬
‫השיב לו‪ :‬שהוא כרי להשתחוות לשכינה מידי שוב החמה לפנים‪ .‬שכך‬
‫צריכים המשרתים אחרי עשות פעולתם‪ ,‬לשוב ולהשתחוות אל אדוניהם‪,‬‬
‫ונקשרים הפעולות בשורש‪ .‬ואז חזר והקשה‪ :‬אם כן תיתי עד פלגא דרקיע‬
‫וכו׳‪.‬‬
‫ואומר לך כללות הענין הזה‪ ,‬והוא כי כל מה שיש לשמש להאיר בסוד‬
‫החמה הזאת הפנימית בכל המדרגות הצריבות‪ ,‬הוא בו׳ שעות הראשונות‪,‬‬
‫ומשם והלאה אץ לו פעולה פרטית‪ .‬והוא סוד‪ :‬הולך ואור עד נכון‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רלח‬

‫היום )משלי ד‪ ,‬יח(‪ .‬וסוד הדבר הזה הוא תלוי בסוד הזווגים‪ ,‬כי‬
‫באמת אין זווג לרחל אלא זווג שחרית לבד‪ ,‬וכל שאר הזווגים הם‬
‫של לאה‪ .‬והענין‪ ,‬כי הזווג העיקרי הוא זווג רחל‪ ,‬ושם היא ההשפעה‬
‫העיקרית הצריכה לכל העולמות‪ .‬אבל שאר הזווגים אינם אלא לשאר‬
‫הפעולות הצריכות לחלק ההשפעה‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬תיתי עד פלגא‬
‫דרקיע‪ ,‬והוא כיון שרק עד שם הוא ההתפשטות לצורך ההשפעה‪,‬‬
‫אם כן כשיגיע שם היה יכול להסתלק‪ .‬ואמר שצריך שירד למטה עד מערב‪,‬‬
‫וגם זה לתיקון האופק עצמו‪ ,‬והוא מפני העוברים ושבים והפועלים‪ ,‬חה‬
‫סוד גדול‪.‬‬
‫דע כי מיד שמשלים השמש לפעול פעולותיו‪ ,‬הנה הס״א יש לה רשות‬
‫להתפשט בעולם‪ .‬ואז צריך שהשמש יחזור להתפשט בגבורה תקיפא ו׳‬
‫שעות אחרות להחליש כח הס״א‪ ,‬ולקיים כל מה שנעשה בו׳ שעות‬
‫הראשונות‪ .‬ובאמת פעולה זו צריך שתהיה בדין חזק‪ ,‬והוא הדין של יצחק‪,‬‬
‫שכתוב בו‪ :‬ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב )בראשית כד‪ ,‬סג(‪ ,‬שכחו‬
‫יפה להכניע הס״א‪ .‬וכל מה שהוא יורד למטה מתגבר בדין יותר‪ ,‬כי‬
‫הוא מחליש מדריגות של הס״א הקשות ביותר‪ .‬ותבין כי הפעולות הנעשית‬
‫ברחל בשחרית‪ ,‬ודאי מה שנעשה היה עשוי אף בלא זה‪ ,‬דהיינו שאפילו היה‬
‫השמש מסתלק מיד‪ ,‬הפעולות לא היו מתבטלות‪ ,‬אלא כת המשרתים‬
‫לא היה עומד‪ .‬כי בהתגבר עליהם דין חזק של לילה הנותן שליטה‬
‫לס״א‪ ,‬היתה מתחזקת הרבה ומבלבלת כל השפעתם ושליטתם‪ .‬לכן‬
‫רצה המאציל שיעמוד השמש עוד ו׳ שעות אחרות‪ .‬וכן למעלה יתגלה‬
‫ז״א עוד ו׳ שעות אלה‪ ,‬ששם הס״א נחלשת‪ ,‬ואז המשרתים יכולץ‬
‫להתחזק בפעולתם‪ .‬וגם אם יחשיך עליהם מעט מעט ‪ W‬כלום‪ ,‬כי כבר‬
‫יש ההדרגה וכח הדין הקדוש המחליש את הס״א‪ .‬וכשיגיע לילה אז כבר‬
‫היה למשרתים זה הכח הצריך‪ ,‬שלא תזיק עליהם הס״א כלל‪.‬‬
‫והבן היטב זה הענין‪ ,‬כי הוא סוד‪ :‬וישב ‪r‬חק דחפור את בארות המים‬
‫וכו׳)בראשית כו‪ ,‬יח(‪ .‬והוא כי אברהם הוא חסד והוא השולט לשחרית‪,‬‬
‫ובסורו נתקנת הנוקבא רחל‪ .‬אך בהסתלקו‪ ,‬כל אלו התקונים אינם מתקיימץ‪,‬‬
‫כי אי אפשר למשרתים לפעול בהם‪ .‬חה סוד‪ :‬וכל הבארות אשר חפרו‬
‫עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים)שם טו(‪ .‬ולכן צריך שתתגלה‬
‫הגבורה‪ ,‬שכחה יותר חזק להכניע הס״א‪ .‬והגבורה תקיים בכח‪ ,‬כל תיקוני‬
‫החסד‪ .‬ואז תכנע הס״א הכנעה לעולם‪ ,‬שלא תשוב להתחזק עוד‪ .‬וזהו' ממש‬
‫סוד תפלת שחרית ותפלת מנחה שתיקן אברהם ויצחק‪ ..‬כי אין תפלת המנחה‬
‫״‬ ‫אלא קיום תפלת שחרית לצורך המשרתים‪.‬‬
‫רלט‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה תדע שהמשרתים הם ב׳ מינים‪ .‬יש מהם שעומדים ממונים‬
‫על הדברים ממקומן‪ .‬ויש מהם שמשתלחין בשליחותו של מקום ללכת‬
‫אל מקום שהם נשלחץ‪ .‬ואלו הם הפועלים ועוברי דרכים‪ ,‬שהשיב רבי‬
‫בדרך חכמה לאנטונינוס‪ .‬כי שאלת אנטונינוס היתה‪ ,‬כיון שאין ההשפעה‬
‫אלא בסוד ו׳ הראשונות בסוד זווג רחל‪ ,‬א״כ גם השמש לא היה לה‬
‫לבוא אלא עד חצי הרקיע‪ .‬וכבר שמעת כי טעם סיבוב האופקים אינו‬
‫מספיק‪ ,‬כי אנו צריכין למצוא טעמים לפי האופק עצמו‪ .‬והשיב‪ ,‬כי‬
‫הסיבוב הזה צריך מפני כח המשרתים שיוכלו לפעול‪ ,‬ולכן הוא מתגלה‬
‫אליהם כל זמן ההוא ו׳ שעות האחרים‪.‬‬
‫ונשוב עתה לפרש ענין תפלת המנחה היטב‪ ,‬כי היא קיום תפלת שחרית‬
‫בהכנעת הס״א‪ .‬וכל זה נבין בדברי אליהו ז״ל שנאמר בו; ויהי בעלות‬
‫המנחה כר )מלכים א יח‪ ,‬לו(‪ .‬והוא אמר‪ :‬ואתה הסבות את לבם אחורנית‬
‫)שם שם לז(‪ .‬דע בי בהיות הנוקבא פנים בפנים עם הז״א אין שליטה‬
‫לס״א כלל‪ ,‬כי אם בהיותה אחור באחור‪ .‬אך בתפלת המנחה יש מעלה‬
‫גדולה לנוקבא שהיא אב״א כנגד בל הז״א‪ ,‬ובאותו הזמן מזדווגת לאה‬
‫מן החזה ולמעלה‪ ,‬וענין הזה נמשך מסוד החזרה של תפלת שחרית‪,‬‬
‫ששם עלו יעקב ורחל בחג״ת‪ ,‬ונמצא כתרה בדעת‪ .‬וכנגד זה אף על‬
‫פי שתשוב אחור באחור‪ ,‬הנה תהיה כך מן הדעת ולמטה‪ .‬והנה בהיות‬
‫הבהמ״ק קיים היה תמיד זיווג‪ .‬כי מן הבקר ועד חצות היה זווג עם רח ‪3‬‬
‫ומחצות ואילך היה הזווג עם לאה‪ ,‬ואז רחל היתה אב״א‪ ,‬אך כמו עתה‬
‫בתפלת המנחה‪ ,‬דהיינו מהדעת ולמטה‪ .‬וזה תיקון גדול לבחינת אב״א‪,‬‬
‫כי כיון שמאי ‪ p‬בה הה׳ ראשונות של ז״א‪ ,‬אז הס״א נכפית הרבה‪,‬‬
‫ואינה יכולה להתגבר אפילו בבחי׳ אב״א‪ .‬והנה מפני זה נעשה זווג בלאה‬
‫באותו הזמן‪ ,‬כי גם אותו הזווג הוא לצורך רחל‪ ,‬והוא בסוד זאת‬
‫העליה אשר לרחל מן החזה ולמעלה‪ .‬חהו מה שאמרנו‪ ,‬שהוא לקיום‬
‫תיקון שחרית לכפות את הס״א‪ .‬כי זהו כפייתה‪ ,‬שאפילו בזמן אב״א של‬
‫הנוק׳ העיקרית רחל‪ ,‬שבה נתקנץ התיקונים דשחרית‪ ,‬יהיה כח לבטל‬
‫התגברות דס״א‪.‬‬
‫והנה כבר נתבאר בכמה מקומות‪ ,‬איך כל שאר הזווגים שאינם ברחל‪,‬‬
‫אינם אלא בענפי הזווג העקרי דהיינו עם רחל‪ .‬ועיין במה שפירשתי‬
‫למעלהי' בענץ‪ :‬הגלגלתין דלית להון חושבנא‪ ,‬שכמה בחינות של זו״ן‬
‫יש‪ ,‬וכמה זווגים‪ .‬אך באמת אץ תיקוני הז״א הולכים אלא לרחל‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪ . 19‬לעיל עם׳ קל׳׳ב‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫רמ‬

‫אלא שלפי התיקונים שנתקנת‪ ,‬כך נעשים הזווגים‪ ,‬אד בה או בענפיה‪.‬‬

‫והוא סור‪ :‬ויאהב יעקב את רחל )בראשית כט‪ ,‬יח(‪ ,‬מגמת יעקב הוא‬
‫לרחל תמיד‪ ,‬אלא שיוצא משם מה שיוצא‪ ,‬לפעמים התעוררות רחל‪,‬‬
‫ולפעמים התעוררות לאה‪ ,‬בכל הבחינות הפרטיות שיש‪ .‬והנה זה סוד‪:‬‬
‫ותצא לאה לקראתו )בראשית ל‪ ,‬טז(‪ ,‬כי לאה היא תמיד היוצאת‬
‫לקראת יעקב‪ ,‬כי כוונת יעקב אל רחל‪ ,‬אלא שמשם נולד התעוררות לאה‬
‫היוצאת ומזדמנת לזיווגה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬חה סוד‪ :‬ויצא יצחק לשוח בשדה‬
‫לפנות ערב וישא עיניו וכו׳ )בראשית כד‪ ,‬סג(‪ ,‬כי הנה יצחק הולך לתקן‬
‫לרחל בכח הגבורה שלו‪ ,‬כנ״ל בסוד‪ :‬וישב ויחפור בארות וכר‪ .‬אך מכח‬
‫התקונים האלה מזדמנת אליו לאה להזדווג‪ ,‬שהיא רבקה שניתנה ליצחק‪.‬‬
‫ונמצא לפי זה שאף על פי שאנחנו אומרים שכשבאה לאה פב״פ עם‬
‫ישראל‪ ,‬אז נשאר מקום לרחל שעולה עד הדעת‪ .‬אינו שפניית המקום‬
‫יגרום זה‪ .‬שהרי בלילה אינו כך‪ .‬אלא אדרבא‪ ,‬זווג לאה עצמה נמשך‬
‫מפני היות כח זה ברחל להתעלות עד למעלה‪ ,‬בכח חזרת תפלת שחרית‬
‫כנ״ל‪ .‬ולכן תפנה לה לאה מקום‪ ,‬והיא תבוא פב״פ בזווג‪ ,‬ואז נמשכת‬
‫רחל למקום הראוי לה להמשך‪ .‬והנה זה סוד‪ :‬ויהי בעלות המנחה‪ ,‬והיא‬
‫לאה העולה מעצמה‪ ,‬בסוד‪ :‬ותצא לאה לקראתו‪ ,‬כי בעוד שהז״א מכוון‬
‫לתקן רחל בכח הגבורה‪ ,‬עולה משם זאת המנחה שהיא לאה‪.‬‬
‫והנה תבין למה המתין אליהו לעשות המעשה ההוא בשעה זאת‪.‬‬
‫אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה אז מפני חטאת ישראל היתה הנוקבא אב״א‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬ואתה הסבות את לבם אחורנית‪ ,‬כמ״ש לעיל בס״ד‪ .‬ומכח זה היתה‬
‫הס״א מתגברת בהם והיו עובדים ע״ז‪ .‬אך הכפיית שליטתה זאת אינה תלויה‬
‫אלא בתיקון של המנחה‪ ,‬שאפילו בחינת האב״א נמתק בכח הה׳ ראשונות‬
‫של הז״א‪ ,‬ואפילו בבחינה זאת לא תוכל הס״א לאחוז‪ ,‬ולכן אז‪ :‬דגש‬
‫אליהו וכו׳ )מלאכים א יח לו(‪ .‬וצריך שתדע כי הנוקבא נקראת מנחה‪,‬‬
‫בהיותה ממש דורון הנשלח מן התחתונים אל המלך‪ ,‬בסוד הקרבן‪ .‬אבל‬
‫תדע שרחל היא בסוד מנוחה‪ ,‬שהיא המנוחה לז׳׳א‪ ,‬בסוד הסיומא‪ ,‬כמו‬
‫שכתבנו למעלה‪ .‬והנה כאן נראה הז׳׳א בסוד הו׳ של מנוחה‪ ,‬והוא‬
‫כי בהיות כל מגמתו אל רחל‪ ,‬על כן נשאר בחינתו בה בקביעות‪,‬‬
‫והיא נקראת מנוחה‪ ,‬מנחה ו׳‪ .‬אבל לאה אינה נקראת מנוחה אלא מנחה‪,‬‬
‫כי אין שם קביעות הו׳ הזה‪ .‬שהיא דק ענף א׳ מן הנוקבא המזדמנת‬
‫אליו‪ ,‬ורחל לבדה היא עקרת הבית‪ ,‬עיקדה של בית )ב׳׳ר ע׳׳א‪ ,‬ג(‪. .‬‬
‫וצריך להבין עתה מ״ש‪ :‬ועתה הסבות את לבם אחורנית‪ ,‬ובזה‬
‫תבין היטב כל המשך הענץ הזה‪ .‬והוא כי דז׳׳ל אמדו‪ :‬אמהו עבודה‬
‫רמא‬ ‫אדיר במרום‬
‫שבלב זו תפלה )תענית ב‪ .(.‬גם צריך לדעת ההפרש שבין קרבן‬
‫ותפלה‪ .‬הנה הנוקבא בסוד מה שמנהגת את כל העולמות נקראת לב‪,‬‬
‫כי בסוד זה ניתן הלב באדם והלב הוא המבין והמרגיש‪ .‬וכן כל‬
‫הפעולות של כל העולמות מגיע ההרגש אל הנוקבא‪ ,‬כי היא המתפעלת מן‬
‫התחתונים‪ ,‬כמ״ש לך כבר‪ .‬ונמצא כי כל הלבבות שבכל אנשים‪ ,‬אינם אלא‬
‫חלקים מן הלב הזה‪ .‬פירוש — כל הנשמות הם נשרשים בנוק׳‪ ,‬ולכן נקראים‬
‫חלקים שלה‪ .‬וכן הם המ״ן שלה‪ ,‬כי היא אינה נקראת שלימה אלא א״כ היא‬
‫באה בכללות כל ענפיה‪ .‬והנה ענין זה של לב מתפרש כמו כן בכל‬
‫הנשמות הנשדשות בה‪ .‬ונמצא שאין בחינה של לב זה שלם‪ ,‬עד‬
‫שיכלול כל בחינות הלב היוצאין ממנו בכל הנשמות‪ .‬ואז בהיותו הוא‬
‫כולל כך יהיה מבין‪ ,‬בסוד! הלב מבין )ברכות סא‪ ,(.‬אל כל ההנהגה‬
‫בכלל‪.‬‬
‫והבן היטב זה הדבר‪ ,‬כי זהו סדר ההשפעה‪ :‬בהיות נכללים הענפים‬
‫בשורש‪ ,‬ואז השורש כלול מכולם‪ ,‬ומקבל מה שצריך לכולם‪ ,‬וחוזר ומחלק‬
‫לכולם החלק המגיע לו‪ .‬והוא סוד‪ :‬עיני כל אליך ישברו ואתה נותן‬
‫להם את אכלם בעתו )תהלים קמה‪ ,‬טו(‪ .‬והוא סוד‪ :‬ונאספו שמה כל‬
‫העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר )בדאשית כט‪ ,‬ג(‪ .‬כי גם כי הנוקבא‬
‫היא הבאד להשפיע‪ ,‬אינה תמיד בבחינה זו‪ ,‬כי יתגבד שם בחינת הסיתום‬
‫שאינו מניח ההשפעה‪ ,‬עד שיהיו נאספים כל המקבלים לקבל‪ ,‬כי השורש‬
‫נשלם בהם‪ ,‬ואז מהפכים זה האבן שהוא הסותם‪ .‬ובאמת מהפכים‬
‫אותה‪ ,‬והוא סוד‪ :‬ההופכי הצור אגם מים )תהלים קיד‪ ,‬ח(‪ .‬כי שם ב״ן‬
‫הוא זה שלפעמים הוא סותם‪ ,‬וכשנתקנת אז הוא עצמו נהפך להיות‬
‫משפיע‪ ,‬וכבד ביאדתי אלה הדברים במקום אחר‪ .‬אך מה שצריך לענינינו‬
‫הוא לדעת‪ ,‬איך הדבדים נעשים על ידי אסיפת הענפים כולם אל השודש‪ .‬תה‬
‫סוד‪ :‬היוצד יחד לבם המבין אל כל מעשיהם )תהלים לג‪ ,‬טו(‪ ,‬כי‬
‫נקבצים כל הלבבות בנוקבא‪ ,‬שהוא הלב העליץ השרשי‪ .‬ואז יפעול הלב‬
‫פעולתו‪ ,‬בסוד לב מבין‪ ,‬ומחלק הנהגתו לכל הצדדים כראד‪.‬‬
‫וצריך שתדע כי באמת סוד ההנהגה בכל עניניה עומדת בסוד הלב‪,‬‬
‫והיינו בין לימין ובין לשמאל‪ .‬פירוש — כי הנה ידוע מה שאחז״ל‪ ,‬ובפרט‬
‫בזוהד ובתיקונים‪ ,‬בענין שני בתי ליבא ששם עומדים היצ״ט והיצ״ר)ברכות‬
‫סא‪ .(.‬והוא כי ההנהגה צדיכה להיות בסוד ימין■ושמאל‪ .‬תה סוד‪:‬‬
‫ויתעצב אל לבו )בדאשית ו‪ ,‬ו(‪ .‬וכן‪ :‬דאמד ה׳ אל לבו )בדאשית ח‪,‬‬
‫כא(‪ .‬והענין‪ ,‬כי הלב הזה סוד ל״ב אלהים ול״ב התות‪ .‬והן ממש‬
‫ב׳ בתי ליבא‪ ,‬הנהגת החסד הוא בל״ב הדו״ת‪ ,‬והנהגת הדץ היא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רמב‬

‫בל״ב אלהים‪ .‬וכנגד זה יש באדם לב חכם ולב כסיל‪ ,‬דהיינו אלה‬

‫הב׳ בתי ליבא שבהם יצה״ט ויצה״ד‪ .‬והנה אם האדם מגביד בו הלב‬
‫כסיל‪ ,‬הנה יתעודד כנגד זה הל״ב אלהים למעלה‪ ,‬והנהגתו היא דין‪.‬‬
‫אך סוד זה‪ :‬ויתעצב אל לבו‪ ,‬בהתאחז הס״א בגבודות בסוד הקטדוג‪,‬‬
‫זהו העצב״^‪ .‬ולכן כשתוכל הס״א להתאחז בל״ב אלקים אלה‪ ,‬אז הוא‬
‫העצבון אל לבו‪ ,‬והוא שליטת הס״א להתאחז בהנהגה‪ ,‬ואז יוצאים העונשים‪.‬‬
‫ותדע שבהיות הל״ב ההויו״ת שולטין‪ ,‬אז תעמוד הנוקבא פב״פ עם‬
‫ז״א‪ ,‬כי אין קטדוג‪ .‬אבל בהתעודד הל״ב אלהים‪ ,‬הנה אז תחזוד אחוד‬
‫באחוד‪ ,‬כי לא תוכל להתיצב לפניו מפני הקטדוג‪ .‬ונמצא ההנהגה תלויה‬
‫•‬ ‫בזה הל״ב בב׳ הבתים שלו‪.‬‬
‫והנה התפלה היא עבודה שבלב‪ .‬והוא כי אפילו הקדבן מגיע ללב‪,‬‬
‫והוא סוד‪ :‬וירח ה׳ את דיח הניחוח ויאמד ה׳ אל לבו )שם(‪ .‬והוא כי‬
‫הקרבן הוא הקרבת הענפים לשרשם שהוא זה הלב‪ .‬וכן האיברים מקריבים‬
‫הדם אל הלב‪ .‬ובאמת כשמגיעות אלה הענפים אל הלב הזה‪ ,‬אז בכח‬
‫התיקונים שהם מתקנים אותו ומבסמים אותו‪ ,‬נשאר בתיקון לחלק בינתו‪.‬‬
‫פירוש — השגחתו‪ ,‬לכל הצדדים לטובה‪ .‬אבל הפעולה הראשונה בקרבן‬
‫לפ״ז היא ההקרבה‪ ,‬רק שנמשך ממנו תיקון הלב‪ ,‬כי נתקן הלב במעשה‬
‫הזה‪.‬‬
‫אבל התפלה היא יותר פרטית אל הלב‪ ,‬והיא מגעת אליו ראשונה‬
‫להכינו להבין אל האברים כראוי‪ .‬והוא סוד גדול‪ ,‬כי הלא כל כח התיקון הוא‪,‬‬
‫שהלב הזה בכל בחינותיו בין ימין ובץ שמאל‪ ,‬יהיה מתדבק בשם הוי״ה‬
‫דהיינו הז״א ונכלל בו‪ ,‬ואז אץ שליטה לס״א כלל ונכפית תחת הקדושה‪ .‬כי‬
‫הלא ב׳ הבתים שניהם צריכים לבריאה‪ ,‬וזה סוד; בכל לבבך‪ ,‬בשני יצריך‬
‫)ברכות נד‪ .(.‬אלא כשהאדם מטה עצמו לצד הס״א‪ ,‬נקרא שהנחש מושך‬
‫הלב אליו‪ ,‬כי ממשיך הצד השמאלי שבו לצדו‪ ,‬ואז האדם נטמא תחת‬
‫ידי הס״א‪ .‬והנה כן גורם למעלה‪ ,‬שהנחש יתאחז בבית השמאלי‪ .‬והוא‬
‫סוד‪ :‬משיך לה לסיהרא ואפריש לה מלעילא‪ ,‬המוזכר בזוהר פרשת‬
‫בראשית דף נ״ג‪ .‬כי סדר הענין הוא זה‪ :‬הס״א יוצאת מן הגבורות‪.‬‬
‫ואם הגבורות נוטות לצדה‪ ,‬זהו הקלקול‪ .‬ואם פונות למעלה אל הזכר‬
‫להתמתק בו‪ ,‬זהו התיקון‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ותיקץ לזה הלב בדרך זה הוא‬
‫ענץ התפלה‪ ,‬כי העיקר בתפלה הוא כוונת הלב‪ ,‬ואז ניתן הלב להקב״ה‪.‬‬
‫כי הלא באותו הזמן מסירים ההבנה מכל ענין אחר‪ ,‬ומישרים אותה‬

‫‪ . 20‬עי׳ תקט״ו תפלות סי׳ קפ׳׳ט‪.‬‬

‫רמג‬ ‫אדיר במרום‬
‫אל הקב״ה לבר‪ ,‬כי צריך להסיר כל המחשבות‪ .‬אך עגץ התפלה הוא‬
‫לבוא לשאול דברים מה ששואלין מלפני המלך‪ .‬ונמצא שהיא הסרת‬
‫ההבנה משאר הדברים‪ ,‬והישרתה אל המלך לקבל הדברים שמבקשים‪.‬‬
‫ואפילו התורה איננה כך‪ ,‬כי אין הכוונה שם אלא לדעת‪ .‬אבל כאן לוקחין‬
‫למבט חסד הקב״ה‪ ,‬ונמצא שאליו היא הכוונה בכל השאלות ששואלים‬
‫ממנו‪ .‬ועל כן גורמת תיקון זה ממש‪ ,‬שהלב העליון ילקח מהז״א‪ ,‬ויהיה כולו‬
‫פונה אליו ומנושא ממנו‪ ,‬ואז אץ הס״א שולטת עוד ומסיר ממנו העצבון‪.‬‬
‫ותדע עוד שהתפלה היא ממש גילד מליבא לפומא‪ .‬והוא כי לב היא‬
‫מלכותי^ בבחינת ההבנה והשגחה‪ ,‬אבל הפה היא מלכות בבחי׳ גלותה‬
‫הציווי ומקבלין אותו המשרתים‪ .‬ונמצא שיוכנו הדברים בתחלה בבחינת לב‪,‬‬
‫ויתגלו בסוד הפה בסוד הדבור‪ ,‬כמפורש למעלה‪ .‬וכן הלב העליון ילקח מן‬
‫הז״א‪ ,‬ומה שיצא ממנו אל הפה גם הוא לא יהיה רק טוב‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע גם כן כי סוד הלב בב׳ בתים שלו‪ ,‬הוא סוד השמש‬
‫ממש‪ ,‬שבחינה זו היא הנהגת עכשיו‪ .‬וסודו כי ל״ב בסוד העשירית הוא‬
‫גי׳ ש״ך‪ ,‬ושני פעמים ש״ך הם שני בתי ליבא‪ ,‬שניהם גי׳ שמ״ש‪ .‬ומצד‬
‫הש״ך השמאלי מתדבקת הס״א בסוד חמה בישא‪ .‬והוא סוד עבודת השמש‬
‫שהס״מ רוצה בה‪ ,‬להמשיך בחינת הש״ך השמאלי אליו‪.‬‬
‫והנה תבין איך היתה השכינה אחור באחור בזמן שהיו עובדין‬
‫הבעל‪ .‬והוא כי כל זה נמשך מתגבורת הס״א‪ ,‬בסוד הלב השמאלי‪.‬‬
‫והוא ממש המחזיר הנוקבא אב״א‪ ,‬ואז שולטת הס׳׳א ומתגברת משם‪.‬‬
‫והנה הם היו מתחזקים בעבודתם הרעה‪ ,‬כאלו הס״א כבר היה לה כח‬
‫גמור מבחינת האחור הזה‪ ,‬שלא תוכל עוד הקדושה להתגלות כלל‪ .‬ועל‬
‫כן אמר אליהו‪ :‬ואתה הסבות את לבם אחורנית‪ ,‬כי אפילו בזאת ההסבה‪,‬‬
‫הקדושה שולטת‪ .‬אבל זה הענין אמרו רק בעלות המנחה‪ ,‬שהוא ממש זמן‬
‫‪.‬׳‪':‬מיתוק ‪ :‬האב״א כנ״ל‪ .‬וזה כי כבר שמעת‪ ,‬איך אחר חצות השמש‬
‫הולך עוד ו׳ שעות להתיש כח הקליפה‪ .‬חהו סוד הרצון של ז״א‬
‫המתעודר בכח דיניו להכניע הס״א‪ .‬והוא סוד אמצע הרצון‪ ,‬שבהיות‬
‫המאציל ית״ש רוצה הדבדים לפי מציאות הנהגת הבחידה‪ ,‬זהו הגבול‬
‫המתקיים בכל הנבראים‪ ,‬כי הכל הוא מפני רצונו‪ ,‬ואז אין ס״א שולטת‪.‬‬
‫וזהו ממש כח השמ״ש בב׳ הש״ך‪ ,‬כי אז נוטל‪ ,‬הקב״ה שני הש״ך‬
‫בכחו‪ ,‬ואין הס״א עוברת גבולה כלל‪ .‬ונמצא שבעלות המנחה הוא סור‬

‫‪ . 21‬עי׳ אגרות פחו״ד סי׳ ה׳)שערי רמח״ל עם׳ שס״ה(‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫רמד‬

‫כח חמוק הדין הקדוש להתיש הס״א‪ .‬ובסוד זה ממש נעשה הזווג‬
‫הזה של לאה‪ ,‬בכת היות רחל אב״א בכל קומת הז״א‪.‬‬
‫ובאמת זה סוד רדת השמש למערב‪ ,‬כי מערב היא השכינה‪ .‬אבל במקום‬
‫אחר נמצא גם כן שמערב שם יש אלהים אחרים‪ .‬והאמת כי הנוקבא משם‬
‫אחמת הס״א‪ ,‬וכשהיא אב״א הם יונקים ממנה‪ .‬וברדת השמש למערב‪ ,‬הנה‬
‫כוונתו דוקא לתיקון רחל בסוד היותה אב״א‪ ,‬והקליפה נכנעת‪ .‬ועל כן אז‬
‫התפלל אליהו‪ :‬ענני ה׳ ענני וכו׳)מלאכים א יח‪ ,‬לז(‪ .‬כי רצה שאז ידעו איך‬
‫שאפילו הניק׳ אב״א‪ ,‬לא מפני זה נמסרה הא ‪ p‬ביד הס״א ח״ו‪ .‬אלא אתה‬
‫הסבות את לכם אחורנית‪ ,‬ומפני החטאים שלהם היה כך‪ .‬אבל הכל בסוד‬
‫רצות הרצון‪ ,‬והוא דין המצח כנ״ל‪ .‬ונמצא שבכל יום נעשה זה הענין‪,‬‬
‫כי השכינה בסוד הל״ב השמאלי שלה היא אב״א‪ ,‬והשמש יורד למערב‬
‫לתקן זה הענין‪ .‬ולכן יצחק שהוא סוד הגבורה המתפשטת לעשות זה‪ ,‬תיקן‬
‫תפלת המנחה‪ .‬כי התפלה עושה תיקון גדול בזמן ההוא‪ ,‬להיות הולכת‬
‫ממש אל הלב‪ ,‬שהוא הצריך ליתקן אז‪.‬‬
‫והנה ביום שבת בזמן המנחה מתעורר גם כן הרץ של הז״א בסוד‬
‫זה‪ ,‬כי גם בשבת השמש הולך למערב ומחשיך היום‪ ,‬אך הסוד הוא‪,‬‬
‫כי כל זמני החול מתמתקין בשבת‪ .‬ולכן בזמנים אלו מתעורר ההתעוררות‬
‫עצמו של החול‪ ,‬אלא שמיתוק השבת גובר עליהם‪ .‬ועל כן כשישראל‬
‫אומרים תפלת מנחה‪ ,‬אז הולך התיקון אל הלב כמו בחול‪ ,‬ומתעורר הדין‬
‫של הז״א כמו בחול‪ .‬אבל בהיות כח השבת ממתק אז‪ ,‬יתגלה הרצון‬
‫מצד סוף הרצון שחתר כל רע לטוב‪ ,‬ואז נמתק דין ז״א והס״א אינה‬
‫שולטת כלל^^‪ ,‬ונמצא מיתוק זה הוא מיתוק גדול‪ .‬כי מצד אחד מתגלה‬
‫כח הדין מה שאינו מתגלה בזמן אחר‪ ,‬ולמתקו צריך גילוי הרצון‬
‫הפנימי‪ ,‬ואז ניתן מיתוק גדול‪ .‬והנה אז נקרא מנוחה‪ ,‬מה שבחול נקרא‬
‫רק מנחה‪ ,‬כי ברחל הוא התיקון הגדול‪ .‬והוא סוד‪ :‬ועל מנוחתם יקדישו‬
‫את שמך‪ .‬אך כרי שנוכל להמשיך כח המיתוק הזה אפילו בזמן אחר‪,‬‬
‫כמ״ש למעלה‪ ,‬תיקנו לומר פסוק זה‪ :‬ואני תפלתי וכר‪ ,‬להמשיך משם‬
‫העת רצון לצורך החול‪ ,‬ולפרט תפלת כל המתפללים‪ .‬וזהו כונת הפסוק‪:‬‬
‫ואני תפלתי וכר‪ ,‬לכל זמן אחר‪.‬‬
‫ואמנם צריך לדעת מי הוא הגורם לזה המצח להתגלות‪ .‬אך סוד‬
‫זה הענין הוא בסוד‪ :‬לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים )קהלת ג‪,‬‬

‫‪ . 22‬עי׳ קחנור הבונות‪ ,‬מנחה דשבת >עמ׳ נ׳(‪.‬‬

‫רמה‬ ‫אדיר במרום‬
‫א(‪ .‬תהו שכתוב כאן‪ :‬רעת רצון מעתיק יו מ ץ לגלאה מצחא‪ .‬ואפרש‬
‫לך עתה ענין זה העת איך הוא‪ .‬כי הנה כתוב‪ :‬דבר בעתו מה‬
‫טוב )משלי טו‪ ,‬כג(‪ .‬וכן; ואתה נותן להם את אכלם בעתו )תהלים‬
‫מהו‪ ,‬שהמאורות מעכבץ‬ ‫קמה‪ ,‬טו(‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי הזמן כבר שמעת‬
‫זה על זה‪ ,‬ועל כן יצטרך הזמן להוציא פעולתם למטה‪ .‬אך האמת כי‬
‫כיון שהושם זה הענץ‪ ,‬הנה נמסר הדבר למלכות‪ .‬והענץ‪ ,‬כי המלכות‬
‫היא העת המתגלגלת תמיד‪ ,‬ולפי גלגוליה כך מאירין האורות למעלה‪.‬‬
‫ובאמת כל הרגעים שיש בשבוע א׳‪ ,‬הם כולם מיני גלגולים למלכות‪.‬‬
‫ונמסר לכל רגע פעולותיו‪ .‬כי בהתגלגל המלכות בגלגול ההוא‪ ,‬הנה‬
‫זהנה האמת הזא שבזמן‬ ‫בכתה יתעורר המאור אשר לו ראד הפעולה‪.‬‬
‫התפלה של מנחה דשבתא נעשה זה הגילד‪ .‬אבל אץ אנו מבינים עדיין‬
‫איך נעשה‪ ,‬כי הלא התפלה אינה הולכת שם אלא למטה‪ .‬אבל הסוד הוא‬
‫מה שאמרנו‪ ,‬כי מפני כך נקבע השבת בשבעת הימים‪ ,‬שכחו נמשך אחר‬
‫כך אפילו בחול‪ .‬וכיון שמתגלה העת רצון באותה השעה‪ ,‬יהיה לו‬
‫כח להתגלות אפילו בכל זמן אחר‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי גם זה תלוי בעת‪.‬‬
‫וכבר אמרתי שהשכינה היא העת‪ ,‬שבהתגלגלה עושה הדברים‪ .‬וסדר‬
‫גלגולה הוקבע כך‪ ,‬שבהגיע השיר ]נ״א‪ :‬השיעור[ של יום הז׳‪ ,‬יתעוררו‬
‫מכחה מאורות העליונים הממתקין הדינין למטה‪ .‬ובכל רגעי השבת‬
‫מתעוררין מאורות חדשים הראויים לעשות המיתוק השייך להם‪ ,‬עד שבכל‬
‫השבת ימתקו כל הדינין הצריכים להמתק‪ .‬וכך הוסדר הגלגל‪ ,‬שבאותה‬
‫השעה של מנחה ממש יתעורר עתיק יומין לגלות המצח‪ .‬ואז מתחברים‬
‫התיקונים ביחד‪ :‬העת‪ ,‬שבכחו גורם לגלות לעתיק יומין‪ ,‬התפלה‪ ,‬שעולה‬
‫למקום שעולה שמתקנת בחינת הלב‪ .‬ואז נמצא שהמיתוק הגדול מתעורר‬
‫בשעת הדין הגדול‪ ,‬ונותן לו מיתוק גדול‪ ,‬ואחר כך מכתה ימשך כח‬
‫המיתוק הזה אפילו בזמן אחר‪ .‬תהו כמו סוד הי״ט הנמשכין מקדושת‬
‫שבת‪ .‬חהו‪ ,‬כי מה שלא הוכן בבריאה אי אפשר להיות אחר כך‪ .‬אבל‬
‫כיון שקדושת השבת הוכנה בז׳ הימים‪ ,‬אז כחה יוכל להאיר גם בזמן‬
‫אחר‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬אמר ר׳ שמעון לר׳ אלעזר בדיה בדיך ברי לעתיק‬
‫יומין ו כו‪ /‬וצריך להבין לשון זה של‪ :‬תשכח‪ .‬ובאמת לשון מציאה‬
‫מצאנוהו בהרבה מקומות בתורה בענין הקב״ה והשכינה‪ ,‬והוא; דרשו‬
‫ה׳ בהמצאו )ישעיה נה‪ ,‬ו(‪ ,‬בקשתיהו ולא מצאתיהו )שה״ש ה‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה הדברים הנולדים בעולם במקרה‪ ,‬מהיכן הם יוצאים‪,‬‬
‫כי למה יפלו כן בלא ראות הטעם‪ .‬וסוד הענץ הוא מה שאמרו חז׳׳ל‪:‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רמו‬
‫משיח מציאה ועקרב באים בהיסח הדעת ) » ‪ p n n‬צז‪ .(.‬וצריך להבץ‬
‫מהו ענין האבידה‪ ,‬כדי להבין מהו ענין המציאה‪ .‬אך הענץ הוא‪,‬‬
‫כי כל המאורות הצריכים להנהגה כבר נסדרו בסדר זה אחר זה לפי‬
‫ענץ הנהגתם‪ .‬ולכן הפעולה המגעת אל המאורות‪ ,‬הנה תתגלגל ממאור‬
‫למאור עד המקום אשר יהיה לה כח להגיע‪ .‬אמנם לפעמים יהיה שמאור‬
‫א׳ לא ימצא‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי ההנהגה היא בזו״ן כמו ששמעת כבר‪ .‬אך‬
‫אימא היא העומדת על ההנהגה להניעה כרצונה‪ ,‬בסוד‪ :‬כי אלהים‬
‫שופט )תהלים עה‪ ,‬ח(‪ .‬ובאמת הדעת של הז״א שם הוא ענין הידיעה‪,‬‬
‫פירוש — כי מה שנסדר בכחו הוא המנהג‪ .‬והנה לפעמים מתחזק כח‬
‫אימא על אחד מן המאורות ותאסוף אליה שליטתו‪ ,‬כי הכל ממנה יוצא‬
‫והיא הנותנת הכח‪ .‬וכאשר תטול היא המאור ההוא בעצמו‪ ,‬או חלק‬
‫מכח המאור ההוא‪ ,‬אז המאור נקרא שהוא כמו אבד ולא נמצא‪ .‬ולכן‬
‫ההתעוררות התחתון לא יגיע אליו כלל‪.‬‬
‫והנה תבין כך ענץ מה שכתוב‪ :‬אבדה האמונה )ירמיה ז‪ ,‬כח(‪,‬‬
‫הצדיק אבד )ישעיה נז‪ ,‬א(‪ ,‬שפירושם השכינה והיסוד‪ .‬והענין‪ ,‬כי השכינה‬
‫היא בגלות בתוך הקליפות‪ ,‬אך כחה הוא גדול מאד‪ ,‬כי היא המושלת‪.‬‬
‫ועל כן לא היו יכולות הקליפות להסתיר אורה מישראל‪ ,‬אלא אדרבה היו‬
‫נמחין מפניה‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬שאימא שהיא השורש העלימה אורה‪ ,‬ואז‬
‫מתמעטת‪ ,‬ואורה אינה מגיע לישראל‪ .‬וכאשר יהיה קטרוג יותר גדול‪ ,‬שהס״א‬
‫יהיה לה כח יותר לינק‪ ,‬הנה תעלים עוד אימא את אורה‪ ,‬עד שלא תמצא‬
‫כלל‪ .‬והענין‪ ,‬שהתעוררות התחתונים לא יוכל לעורר אותה‪ .‬ואז נאמר‪:‬‬
‫אבדה האמונה‪ .‬וכן הצדיק בהנטל כחו בהעלם‪ ,‬זהו נקרא הצדיק אבד‪.‬‬
‫וזה סוד‪ :‬אכן אתה אל מסתתר )ישעיה מה‪ ,‬טו(‪ .‬כי גם הז״א‪ ,‬אימא‬
‫מעלמת אותו‪ .‬ולכן אין התפלות מעוררות אותו לגאול‪ .‬ותראה שעל‬
‫המלכות נאמר‪ :‬בעל האבדה מחזר על אבידתו )קידושין ב‪ .(:‬והסוד‪ ,‬כי‬
‫כשנלקח הצלע מן הז״א‪ ,‬הנה באמת האימא לוקחה‪ ,‬ואז אבדה ממנו‪ ,‬וזה‬
‫סוד‪ :‬ויבן ה׳ אלהים את הצלע )בראשית ב‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫ואמנם זה הלשון נמצא גם כן בענין הרשעים והוא מה שכתוב‪:‬‬
‫ראיתי רשע עריץ וכו׳ ואבקשהו ולא נמצא )תהלים לז‪ ,‬לה(‪ .‬אך באמת‬
‫הכל נמשך מזה השורש‪ .‬והסוד‪ ,‬כי הפסוק מדבר על ענין הטמא שהיה‬
‫בישראל רק שנדחה אחר כך‪ .‬אך האמת הוא שמעשו התחילו הדברים ” ‪,‬‬
‫וחטאי ישראל גרמו לס״מ להתגבר עד שיכול לשום ע״ז שלו בעולם‪ ,‬ובזה‬

‫‪ . 23‬עי׳ ח״ב עם׳ קי׳׳ג‪.‬‬

‫רמו‬ ‫אדיר במרום‬
‫הרע של עשו עשה הרבר‪ .‬וכן היה בתחלה בישראל‪ .‬ובאמת צריכץ ישראל‬
‫לתקן את הפגם הגדול‪ ,‬וכמה עונשין סובלים גם על זה‪ .‬וגם באמת‬
‫זה הרבר הגיע הרבה לדוד**‪ .‬והנה לפי שהיה מישראל אמר‪ :‬ומתערה‬
‫כאזרח רענן)שם(‪ ,‬כי הוא מחשיב עצמו כאזרח הא ‪ .p‬אמנם צריך שתדע‬
‫סוד התנור עשן ולפיד אש‪ ,‬שנאמר; אשר עבר בין הגזרים האלה )בראשית‬
‫טו‪ .(r ,‬וסוד הענין‪ ,‬כי גם בתוך הס״א נמשך כח אחד מן הקדושה‬
‫להכניע את הטומאה‪ .‬ובאמת זהו נמשך מן התלת מלכין שנתקנו בראשית‬
‫הדיקנא‪ .‬והם נקראים תנור וכיריים‪ ,‬וסודם בלע יובב וחושם‪ ,‬שהם דעת חסד‬
‫גבורה‪ .‬כי לכן נחלקין לב׳‪ :‬תנור א׳‪ ,‬כיריים א׳‪ ,‬כי החו״ג מתחברים‬
‫כאחד‪ .‬ואלה הם בקדושה כידוע‪ ,‬אלא שהסיגים שלהם היא הס״א‪.‬‬
‫ולכן מאלה של הקדושה‪ ,‬נמשך כח גבורה חזקה ועובר בתוך הס״א‬
‫ומכניע אותה‪ .‬וזה סוד‪ :‬שברת ראשי תנינים על המים )תהלים עד‪,‬‬
‫יג(‪ ,‬וסוד; נקבת במטיו ראש פחיו )חבקוק ג‪ ,‬יד(‪ .‬תה הכח גורם‬
‫גם כן פירוד אל הס״א‪ ,‬בסוד‪ :‬יתפרדו כל פועלי אץ )תהלים צב‪,‬‬
‫י(‪ ,‬ועל כן כתיב‪ :‬דבתר אותם בתוך )בראשית טו‪ ,‬י(‪ .‬ונכנס התנור‬
‫עשן ולפיד אש‪ ,‬שהם ממש סוד התנור וכירים אלה המפר ‪T‬ים אותם‬
‫ושולטין עליהם‪.‬‬
‫ומכאן יהיה גם כן כליץ הס״א לע״ל‪ ,‬תה סוד; ביום ההוא‬
‫אשים את אלופי יהודה ככיור אש וכו׳ וכלפיד וכו׳ )זכריה יב‪ ,‬ו(‪ .‬כי‬
‫בסוד התנור ולפיד האלה‪ ,‬ירדו אלופי יהודה אלה בתוך הקליפות בץ‬
‫הבתרים שבהם‪ ,‬ואז יאכלו על ימין ועל שמאל‪ ,‬דכריתו הס״א אשר סביבם‪.‬‬
‫תהו נקרא בסוד העברה‪ ,‬בסוד‪ :‬אשר עבר בין הגזרים )בראשית טו‪,‬‬
‫ת(‪ .‬ובאמת גם בישראל כתיב; חבי כו׳ עד יעבור )ישעיה בו‪ ,‬כ(‪,‬‬
‫וכנגד זאת ההעברה‪ ,‬תהיה ההעברה של ישראל באלה התנור והלפיד‪.‬‬
‫ועל כן אמר דוד‪ :‬תעבור והנה איננו )תהלים לז‪ ,‬לו(‪ ,‬כי בשעה שיעבור‬
‫בסוד אלופי יהודה בין הגזרים‪ ,‬הנה יבליע את הטמאה בסוף הזוהמא‬
‫שהיא צואה רותחת‪ ,‬עד שלא יראה עוד ‪ .‬כלל‪ .‬תה הרע שלו‪ .‬אבל‬
‫רושם אותו הטוב שהוא מתגאה בו מפני צאתו מישראל כנ״ל‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫מתערה כאזרח רענן)תהלים לז‪ ,‬לה(‪ ,‬גם זה‪ :‬ואבקשהו ולא נמצא‪ ,‬כי באמת‬
‫יהיה כח זה של אימא מבליעו לגמרי ולא יפגום עוד‪ .‬ותבין שזה נאמר‬
‫גם כן על כל מי שנכרת מעוה״ב‪ ,‬אבל לו בפרט יהיה זה הענק‬
‫להעכיר גלולים מן הא ‪.p‬‬

‫‪ . 24‬ע׳׳ע בזה ח׳׳ב עם׳ קי׳׳ג‪ .‬ועי׳ תקט׳׳ו תפלות סי׳ קנ׳׳ב‪ ,‬וסי׳ רע׳׳ז‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רמח‬
‫והנה אחר כך ישתלם התיקץ‪ .‬והוא סוד‪ :‬שמר תם וראה ישר וכר)שם‬
‫שם לז(‪ .‬כי דוד היה מכתו תמה‪ ,‬שנולד מהול)סוטה ה‪ .(:‬ואדה״ר גם כן נולד‬
‫מהול )אבות דר׳ נתן ב‪ ,‬ה(‪ ,‬בסוד; האלהים עשה את האדם ישר )קהלת‬
‫ז‪ ,‬כט(‪ ,‬שלא היה שם הערלה סוד חדא בישא‪ ,‬אלא שכחטאו נמשכה‬
‫ערלתו‪ .‬אך דוד היה תיקון לאדה״ד להחזידו בסוד היושר‪ ,‬ועל כן נולד‬
‫מהול‪ .‬אלא שהוא צריך עדיין שמידה‪ ,‬כי לא נשלם התיקון עד מלך המשיח‪.‬‬
‫ולכן אמר‪ :‬שמר תם‪ ,‬שהוא דוד‪ .‬וראה ישר‪ ,‬שהוא אדה״ר הנתקן בכחו‬
‫בתיקון זה‪ .‬חהו סוד הא׳ והד׳ של אדם‪ .‬אך סוף הכל במלך המשיח‬
‫שהוא סוף האד׳׳ם‪ ,‬בסוד הם׳ שלו‪ ,‬ואז יהיה התיקון של שלום‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫והיה זה שלום )מיכה ה‪ ,‬ד(‪ ,‬ולכן‪ :‬כי אחרית לאיש שלום )תהלים לז‪,‬‬
‫לז(‪ .‬חהו תיקון שלם של אד׳׳ם — א׳דם ד׳וד מ׳שיח‪ .‬ואז‪ :‬ופושעים‬
‫נשמדו יחדיו )תהלים לז‪ ,‬לח(‪ .‬כי כבר אמרנו שהטמא נבלע בזוהמתו‬
‫של הצואה רותחת‪ ,‬אך זה אינו די אלא שבליעת של משיח יהיה בסוד‪:‬‬
‫בלע המות לנצח )ישעיה כה‪ ,‬ח(‪ ,‬בסוד העברת צורת הס״מ‪ ,‬ואז יהיו‬
‫נשמדים יחדיו הטמא והשורש שלו‪ ,‬חהו‪ :‬נשמדו יחדיו אחרית רשעים‬
‫נכרתה )תהלים לז‪ ,‬לח(‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי אבידה נקרא מה שכח אימא מבליע השורש‪ ,‬ואינו‬
‫שייך בהנהגה כלל‪ .‬ועכשיו תבין ענין המציאה‪ ,‬כי הוא ממש היפך האבידה‪,‬‬
‫והוא כי אלו המאורות שנתעלמו בכח אימא‪ ,‬הנה בזמנים אחרים תוציאם‪,‬‬
‫מה שאינו לפי סדר המאורות כלל‪ .‬וזהו מציאה הבאה בהיסח הדעת‪ ,‬כי‬
‫באמת אין הדעת מגיע אל זה הענץ‪ ,‬כי אינו תחת סדר המאורות כלל‪,‬‬
‫והוא כמו חידוש בריאה‪ .‬אלא שבאמת אינו חידוש‪ ,‬כי הם מאורות שכבר‬
‫היו‪ ,‬אלא שנתעלמו‪ ,‬ועכשיו חוזרים ומתגלים‪ .‬ובאמת מכאן נמשכים הדברים‬
‫שנראים כמו מקרים למטה‪ ,‬ואינם מקרים‪ ,‬כי אין שום דבר במקרה‪.‬‬
‫אלא מאלו המאורות שמתעלמים‪ ,‬ומאלה שמתגלים‪ ,‬יש תמיד‪ ,‬ואלו‬
‫עושץ האבידות והמציאות‪ ,‬והם דברים הצריכין להיות כך לצורך תקון‬
‫ההנהגה‪ .‬ותדע שראשי התיקונים היותר עיקרים‪ ,‬צריכים להיות בסוד בנד‬
‫חרוב ובנד‪ ,‬החורבן נעשה בכח האבידה‪ ,‬והבנין השני בסוד מציאה‪.‬‬
‫וזהו משיח הבא בהיסח הדעת‪ ,‬בסוד מציאה גם כן‪ .‬והוא כי עכשיו‬
‫יום הגאולה נעלם מאד‪ ,‬בסוד‪ :‬יום נקם בלבי )ישעיה סג‪ ,‬ד(‪ ,‬ורוחו‬
‫של משיח הוא גם כן נעלם‪ .‬ולע׳׳ל יתגלו בהיסח הדעת‪ ,‬בבחינת מציאה‬
‫כנ׳׳ל‪ .‬וכן דוד נאמר בו‪ :‬מצאתי דוד עבדי )תהלים פט‪ ,‬כא(‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪.‬‬
‫ואמנם צריך שתדע‪ ,‬מהיכן נמשך יציאת המקריים האלה באותו‬
‫רמט‬ ‫אדיר במרום‬
‫הזמן שהם ירצאין ולא בזמן אחר‪ .‬אך סוד הענין הוא התנאים שהתנה‬
‫הקב״ה עם מעשה בראשית כמו שארז״ל )מדרש הגדול שמות יד‪,‬‬
‫כז(‪ .‬וזה כי כאשר מסר כל הדברים בסוד העת ביד הרגעים כנ״ל‪,‬‬
‫שם גם כן התנה תנאי על הרגעים שרצה שבשליטתם יניחו ההנהגה‬
‫לאימא לגלות אלו המאורות אשר נסתלקו כבר מן ההנהגה‪ .‬ונמצא שמכח‬
‫העת היא הכל‪ ,‬אלא שאץ העת מעורר המאורות האלה כלל‪ ,‬שאץ לו קשר‬
‫עמהם‪ ,‬אלא עם אימא‪ ,‬שהיא תגלה מה שתחפוץ‪ .‬ועל כן נקראים מקרים‬
‫ובאים בהיסח הדעת‪ ,‬מפני ריחוקם מן הזמן‪.‬‬
‫ועכשיו תבץ דברי הרשב״י‪ :‬רעוא דמצחא תשכח וכד‪ .‬והוא כי‬
‫בהיות המצח מתגלה ביום שבת‪ ,‬הנה אמרנו שמשאיר הארה גדולה שממנו‬
‫מקבלים מיתוק כל ימות החול‪ .‬וגם כן שמתגלה לבל מתפלל שיהא‬
‫ראד לזה‪ .‬אך איך יהיה זה שיהיה חילוק בין ראד לשאינו ראד‪ ,‬כי‬
‫הלא כשנתגלה ביום שבת נתגלה על הכלל‪ ,‬ולא על שרשים פרטיים‪.‬‬
‫אך האמת הוא כי זה הגילד נסתר בכח אימא‪ ,‬ואז אינו מתגלה‪ .‬ומי‬
‫שמכה‪ ,‬אז אימא תתעורר עליו ותגלה אותו‪ .‬ולכן אמר‪ :‬רעוא דמצחא‬
‫תשכח כד‪ ,‬ולא אמר! יתגלי‪ ,‬כי הגילוי של השבת הוא העושה זה‪ ,‬רק‬
‫שאימא תניחהו להמצא‪.‬‬
‫ואפרש לך ענץ הברכה‪ :‬בריך ברי לעתיק יומין וכד‪ .‬ובאמת גם‬
‫בפסוק כך מצאנו שנאמר‪ :‬ברוך אברם לאל עליון)בראשית יד‪ ,‬יט(‪ ,‬וכפי‬
‫הנראה היה צריך לומר‪ :‬מאל עליון‪ .‬אך סוד הדבר הוא‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬ה׳ עח‬
‫לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום )תהלים כט‪ ,‬יא(‪ ,‬וכאן מבאר היטב‬
‫ענין הברכה מה היא‪ .‬כי הנה ברוך עולה רכ״ח‪ ,‬ועם ד׳ אותיותיו הוא‬
‫רל״ב‪ ,‬שהם גי׳ ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪ .‬והפסוק אומר! ה׳ יבר״ך את עמו‪,‬‬
‫שעולה רל׳׳ב‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬הנה הברכה אינה אלא תוספת הכנה בשורש‬
‫המשפיע‪ ,‬ובמקבל עצמו לקבל יותר ממה שניתן לו בחוק הראשון של‬
‫הבתאה‪ .‬והוא סוד! ה׳ עוז לעמו יתן‪ ,‬והוא כמו‪ :‬יתר עז )בראשית‬
‫מט‪ ,‬ג(‪ ,‬כי הברכה אינה אלא תוספת כח יתר על הבריאה הראשונה‪.‬‬
‫והבן היטב‪ ,‬כי אין אדם מתחדש בברכה‪ ,‬רק ההשפעה מתחדשת‪ .‬וזה כי‬
‫הכל נברא בשיעור מדוקדק‪ ,‬בכח קו המרה המעמיד בגבולם‪ .‬ובריאת ‪,‬‬
‫הכל הוא בכת ד׳ השמות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪ ,‬ובאמת בח״ס״ נבנים‬
‫בתחלה כל הדברים‪ ,‬בסוד‪ :‬כלם בחכמה עשית )תהלים קד‪ ,‬כד(‪ ,‬ונבראים‬

‫‪ . 25‬נ׳׳א ! במ״ה נבנים בתחלה כל הדברים‪ ,‬בסוד כולם בחכמה עשית‪ ,‬בכח מה‪ .‬ולגירסה‬
‫הנדפס בפנים! בח״ס‪ ,‬עי׳ לעיל דף ל״ח ע״א בתחלתו‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רג‬
‫בסוד ד׳ השמות האלה‪ .‬וכפי אותו הגבול שניתן בתחילה‪ ,‬כך תהיה אותה‬
‫הבריאה כל הימים‪ ,‬בין בעצמה ובין במקריה‪ .‬אך הברכה תהיה שהחכמה‬
‫סתימאה עצמה תשפיע יותר‪ .‬וכל הד׳ הויות שנקבצו בשום גבול הבריאה‬
‫ההוא‪ ,‬ישפיעו ביותר רוחב וריוח‪.‬‬
‫והנה עיקר הברכה היא בסוד שלום‪ .‬והוא כי הלא הדין הוא קו המרה‪,‬‬
‫המשים גבול פרטי לכל‪ .‬אלא שבהיותו ממותק הרבה בחסד ומתיחד בו‪,‬‬
‫אם ירצה החסד להגלות יותר‪ ,‬לא יעכב עליו‪ ,‬אלא אדרבא יתרצה‬
‫לו בהיותו מפוייס עמו‪ .‬ועל כן הברכה לא תוכל לצאת אלא בכח השלום‪,‬‬
‫כי הלא כיון שהיא העברת הגבול‪ ,‬לולא היה הדין מתפייס ומתרצה‬
‫עמו בזה‪ ,‬לא היה אפשר לעשותו‪ .‬ועל כן אמרו‪ :‬אין כלי מחזיק ברכה‬
‫לישראל אלא השלום )עוקצין פ״ג‪ ,‬י״ב(‪ .‬נמצא שהברכה היא תוספת‬
‫השפעה שצריך להעביר הגבול הראשון‪ .‬ושורש הדבר נעשה בח״ס‪,‬‬
‫והתוספת יתפשט בכל ההויות הנעשות בסוד ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪ .‬אמנם‬
‫כבר אמרתי שאין הבריאה מתחדשת ח ‪T‬וש גמור‪ ,‬אלא ניתוסף אור‪.‬‬
‫וזה כי היה מציאות הבריאה בראשונה בסוד הוי״ה בעסמ״ב‪ .‬ובסוד‬
‫הברכה הנה תבוא ההשפעה בסוד תוספת מאיזה ]נ״א‪ :‬באיזה[ מקום‬
‫שיבוא‪ .‬ותמיד תשתוה הארת ההוי״ה אל הארה המתוספת‪ .‬אך ישאר הכח‬
‫הראשון להחזיק הבריאה לפי מציאותה‪ ,‬ודי לזה הארת הד׳ אותיות‬
‫עצמן לבד‪ .‬ולכן מלת ברו״ך חסירה ד׳ ממספר ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪,‬‬
‫כי זהו קיומם‪ ,‬והרכ״ח משתנה ]נ״א‪ :‬משתוה[ לפי המאור השולט והשם‬
‫שלו‪ .‬וזהו‪ :‬ברוך אברם לאל עליון‪ .‬כי אותה הברכה ראויה להמשך מאותה‬
‫בחינה של אל עליון‪ ,‬ובחינת הרכ״ח מתחלף לפי ההארה‪ .‬וזהו‪ :‬בריך‬
‫ברי לעתיק יומין‪ ,‬להמשיך לו הברכה מעתיק יומין‪ ,‬שבו תלוי העת לגלות‬
‫הרצון כנ״ל‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ת׳׳ח בשאר שעתי דלתתא כד אתגלי מצחא אשתכח‬
‫חוצפא וכו׳‪ .‬ואפרש לך עתה ענין הבושת וענין החוצפא מהו‪ .‬והנה חז׳׳ל‬
‫אמרו‪ :‬חוצפא מלכותא בלא תגא )סנהד ‪ p‬קה‪ ,(.‬והוא סוד גדול‪ .‬דע‬
‫כי הנה כתיב‪ :‬ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו )שמות כ‪.‬‬
‫‪ (r‬ואחד מן הסימנים של ישראל הוא להיות ביישנים )יבמות עט‪ .(.‬גם‬
‫אמרו בתקונים‪ :‬בראשית‪ ,‬ירא בשת )תיקון ז(‪ .‬וסוד כל זה הוא כי‬
‫הגולגלתא הוא בסוד הכתר‪ ,‬והפנים הם בסוד החכמה‘^‪ .‬והנה חכמה נקרא‬
‫יראה‪ ,‬כי היא יראה משבת תחת הכתר‪ ,‬ונטתה ממנו‪ .‬פירוש — כי‬

‫‪ . 26‬עי פתחי חכמה ודעת סי׳ ט׳)שערי רמח״ל עם׳ קמ‪-‬ה(‪.‬‬

‫רנא‬ ‫אדיר במרום‬
‫בעת הסתדר כל הספירות היה כך‪ ,‬שלא עמדה החכמה בקו תחת הכתר‬
‫אלא נטתה לימין‪ .‬והסוד הוא‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬בכל עת יהיו בגדיך לבנים‬
‫ושמן על ראשך אל יחסר )קהלת ט‪ ,‬ח(‪ .‬וזה כי כל האורות הצריכין‬
‫לבוא לכל הפרצוף‪ ,‬באים בתחלה בכתר ומשם מתפשטים למטה‪ .‬וזה‬
‫סוד הסכ״ך שעולה בגי׳ ק׳‪ ,‬שהוא סוד הכתר שעל גבי זו״ן‪ ,‬שכולל‬
‫ק׳ ברכאין הרארן לבוא בכל הפרצוף‪ .‬תה כי הכתר כבר ידעת שאינו‬
‫מכללות הפרצוף התחתון‪ ,‬אלא השראת העליון‪ ,‬והעליון שורה עליו‬
‫בכל צרכו ”‪ .‬פירוש — שבאותה השראה יספיק לו לכל מה שצריך‪,‬‬
‫ולכן שם צריך שיהיה נכלל כל הראוי לבוא אל הפרצוף‪ .‬אך החכמה היא‬
‫תחלת הפרצוף עצמו‪ .‬ויש כל כך הפרש בין הפרצוף התחתון לעליון‪,‬‬
‫עד שהחכמה יראה מלעמוד תחתיו ממש‪ .‬וזהו ענין שאסור ללכת אחורי‬
‫רבו אלא מצדו)יומא לז‪ .(.‬תה כי אין האורות מאירין בתוקפם אלא בקו‬
‫האמצעי שלהם‪ ,‬כי הוא העיקר בהנהגה‪ ,‬ובב׳ הצדדים אינם מאירים אלא‬
‫הארה לא עיקרית‪ .‬ולכן לא עמדה במישור תחת הכתר‪ ,‬אלא באחד מן‬
‫הצדדין‪.‬‬
‫ואומר לך מהו ענין היראה הזאת שאנו אומרים‪ .‬אך הסוד הוא‪,‬‬
‫כי הגבורה היא קו המרה הנותנת שיעור לכל המאורות‪ .‬ובהיות החכמה‬
‫באה לפי הסדר‪ ,‬היה לה לעמוד תחת הכתר‪ ,‬כי היא עלולה ממנו‪.‬‬
‫אך מפני רוב הזיו של הכתר כמ״ש למעלה‪ ,‬הנה הקו יתגבר שם‬
‫בגבורתו ויעמידה במרחק‪ ,‬עד שכל אורותיה יוגבלו בכח הקו המתגבר ולא‬
‫יעבורו התחום‪ .‬כי אם רחוק מן הכתר יעמדו‪ ,‬כל המקום אשר נתפשט‬
‫שם הדין להגביל ולהרחיק‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי כל הפרש הוא דין‪ ,‬פירוש‬
‫— שאי אפשר לפרוש דבר מדבר אלא מפני ששניהם מוגבלים שאינם‬
‫מתחברים זה בזה‪ .‬ועל כן שיעור ההפרש‪ ,‬הוא שיעור התפשטות הדין‪.‬‬
‫וממנו נולדה היראה‪ ,‬והוא הבלתי יכולת של המוגבל לעבור תחומו‪.‬‬
‫ונחזור לענץ‪ ,‬כי החכמה יראה מן הכתר מפני המרחק אשר ביניהם‬
‫רב מאד‪ .‬והנה השפע הזה הבאה על הראש‪ ,‬הנה הוא עובר על הפנים‬
‫ללכת אל הזקן‪ ,‬כמ״ש‪ :‬כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן)תהלים קלג‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ובהיות הפנים מחכמה‪ ,‬תהיה בהם היראה מן הראש עצמו ומן המאורות‬
‫המאירים שם‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכו׳ )שמות כ‪,‬‬
‫מ(‪ .‬וזה כי בהיות ישראל למטה בכל מעשיהם דוגמא למאורות העליונים‪,‬‬
‫הנה בראש עצמו יאירו כל המאורות הראוים לבוא לצורך כל הפרצוף‪ .‬ועל‬

‫‪ . 27‬עי׳ לעיל עם׳ קי״ט‪ .‬ועי* קל״ח פתח ק״א‪ ,‬ח״ב‪ ,‬א׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רנב‬

‫כן תולד היראה על הפנים מיד‪ ,‬להיותה מחכמה אשר תחת הכתר‪ ,‬ועוד‬
‫יולד מזה הבושה‪.‬‬
‫ואומר לך מהו ענין הבושה‪ .‬הנה הבושה היא התחלשות הנשמה‬
‫מעשותה דבר שנראה שאינו הגון לה‪ .‬ויהיה זה משני מינים‪ ,‬או שיהיה דבר‬
‫מכוער לה‪ ,‬או דבר יקר ממנה‪ .‬אך אפילו הבושת מן הדבר הכעור‪,‬‬
‫שב להיות מהמין הב׳ שהוא הדבר היקר‪ .‬כי אין הבושת בחטא‪ ,‬אלא‬
‫הבושת מפני החטא שלא תוכל לנשוא פנים‪ ,‬כי ראית האחרים תהיה‬
‫אליה יקר ממנה אחר שהושפלה בחטא‪ .‬ונמצא באמת שבכל הקדושים‬
‫יש בושת מפני השכינה‪ ,‬כי המלאכים בקבלם בושים ממנה ומסתירים‬
‫פניהם‪ .‬וזהו רק בסוד המין הב׳ לבדו‪ .‬והוא כי בקבלם מכירים כבוד‬
‫אדוניהם‪ .‬ואז נשארים בושים בהכירם עצמם גם כן כל כך שפלים‬
‫ממנו‪ ,‬והם מתחלשים לפניו‪ ,‬כי באמת הם כשרגא בטיהרא‪ .‬וגם כל המאורים‬
‫התחתונים בקבלם מן העליונים‪ ,‬בעמוד הדברים בסדריהם כל עליון‬
‫על התחתון ממנו‪ ,‬והתחתון עומד מתחת לעליון בלי עירבוב ובלבול‬
‫סדרים‪ .‬הנה בהגיע אור מן העליון לתחתון יהיה נשאר התחתון פנימיותו‬
‫חלש‪ ,‬כי יראה כשרגא בטיהרא לפני העליון‪ .‬ושום אחד מאלה לא‬
‫נמצאו בס״א‪ ,‬כמו שאפרש עוד בס׳׳ד‪ .‬נמצא שבעבור השפע מן הראש‬
‫אל הפנים‪ ,‬אז מלבד היראה‪ ,‬תולד הבושה מפני כח הראש העומד ומשפיע‪.‬‬
‫ולכן המצח לא יתגלה‪ ,‬ויתכסה מפני אימת הראש אשר עליו‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה סוד כיסוי הראש‪ ,‬כי הלא אסור לילך ד׳ אמות‬
‫בגילוי ראש )זח״ג קכ׳׳ב‪ .(.‬וסוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה כל הגוף צריך להיות‬
‫מכוסה‪ ,‬חוץ מן הפנים והידים והרגלים‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי הלבושים עשוים‬
‫להסתיר הגוף‪ ,‬כי ההארה אין לה להראות‪ .‬אך המקומות שהוקבעו‬
‫להשפיע לתחתונים‪ ,‬אדרבא הם צריכין להגלות‪ ,‬והיינו הפנים‪ .‬בסוד‪ :‬יאר‬
‫ה׳ פניו אליך )במדבר ו‪ ,‬כה(‪ .‬והידים והרגלים כבר ידעת שהם הקצוות‬
‫הממשיכים דרך האצבעות ההארות הצריכים לחוץ‪ .‬אך הראש צריך להיות‬
‫מכוסה‪ ,‬וזה צריך זהירות רב לכסותו‪ ,‬והוא מפני יקר האורות המתלבשים‬
‫שם ונמשכין מלמעלה‪ .‬כי כבר שמעת‪ ,‬איך ההשראה של העליון הוא הכתר‪.‬‬
‫ובכסות הראש‪ ,‬מכסים כח ההארה הגדולה ההיא‪ ,‬שכך צריך לכבוד השורה‪.‬‬
‫אך הלבושים כבר ידעת שהם מסוף האורות עצמם‪ ,‬ועל כן בשאר בני‬
‫האדם הראש עושה המצנפת‪ .‬אך במלך מתחזק יותר ועושה הכתר‪,‬‬
‫כי הוא בכח יותר גדול לסוד ההנהגה‪ .‬וגם שם נראה ענץ הכתר‬
‫עצמו בסוד פנימיותו‪ ,‬שאינו מתגלה באחרים כלל‪.‬‬
‫רנג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי הכתר עומד על הפרצוף‪ ,‬ומכהו נמשכה האימה‬
‫בכל הפרצוף‪ .‬אך הס״א היא יוצאה בסוד הקלקול‪ ,‬והוא ממש ענין; ירהבו‬
‫הנער בזקן וכו׳ )ישעיה ג‪ ,‬ה(‪ ,‬כי הלא הס״א היא קלקול מקבלת‬
‫לכל התיקונים‪ .‬ולכן כמו שיש הסדר של העליון ותחתון בסדר נכון‬
‫בקדושה‪ ,‬כנגד זה יש ממש קלקול בס״א‪ ,‬ענין‪ :‬ירהבו הנער בזקן וכר‪.‬‬
‫והוא סוד‪ :‬עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו )שמואל א כה‪ ,‬י(‪.‬‬
‫והוא כי הקב״ה ודאי רוצה שהס״א לא תעבור גבולה‪ ,‬אך סוף סוף‬
‫הוא רוצה גם כן שתעשה פעולתה‪ ,‬ואם הוא היה מגביר אימתו עליהם לא היו‬
‫פורצים כלל‪ ,‬ועל כן אינו מגביר אימתו עליהם‪ .‬והנה הכתר של הס״א הוא‬
‫ממותק הרבה‪ ,‬ואם היה מתגלה עליהם‪ ,‬אז היה בהם גם כן אימה‬
‫רבה‪ .‬אך זה הכתר אינו מתגלה‪ ,‬ולכן המה נשארים עזי פנים‪ ,‬כי‬
‫חסירה מהם הבושה הנולדת מן היראה‪ ,‬וזהו ממש העזי פנים‪ .‬כי‬
‫כבר שמעת‪ ,‬איך הבושה היא התחלשות הנשמה לפני כח גדול ממנה‪,‬‬
‫והוא נמשך מהכרת המדדגות והכדת האדנות‪ .‬אך הס״א הוא סוד‪ :‬הכלבים‬
‫עזי נפש )ישעיה נו‪ ,‬יא(‪ ,‬כי הנפש עזה ואינה מתחלשת‪ ,‬כי אץ בהם הכרת‬
‫האדנות‪ ,‬כי אם היו מכירים לא היו כך‪ ,‬ולכן יש להם החוצפא מחסרון‬
‫שליטת הכתר‪ .‬וזהו; מלכותא בלא תגא )סנהדרץ קה‪ ,(,‬שהוא הכתר הזה‬
‫שאמרנו‪ .‬והנה על כן הם עומדים במצח המגולה‪ ,‬כי היראה שהיתה ראויה‬
‫‪.‬‬ ‫להמשך בהם בפנים מכח הכתר‪ ,‬אינה נמשכת‪.‬‬
‫וצדיך שתדע‪ ,‬בי באמת המצח בז״א הוא סוד דין הצמצום‬
‫כמ״ש‪ .‬אבל יש בזה סוד גדול והיא‪ ,‬כי הלא תראה איך קראוהו לכתר‬
‫א״ס‪ .‬והאמת כי בכל פרצוף‪ ,‬בכתד שלו מתחזק הא״ס ית״ש‪ ,‬ומשם‬
‫מתפשט אחר כך הפרצוף‪ .‬וזה כי כבר ידעת‪ ,‬איך חוט הא״ס מתפשט‬
‫בכל האצילות וממנו נעשים הפרצופים‪ .‬ונמצא שכשהשלים פרצוף אחד‪,‬‬
‫הנה נשלם להתפשט בבחינת זה החוט‪ .‬וכאשר רצה המאציל ית״ש שיתפשט‬
‫עוד פרצוף אחר‪ ,‬הנה חזר והמשיך החוט שלו המשך אחר‪ ,‬ונקשר בחוט‬
‫זה קשד אחד‪ ,‬שבו תלד מציאות הפדצוף‪ .‬וזהו סוד קו המדה שיש‬
‫בו ג׳ קשרים‪ ,‬והם ג׳ קשרים שבלולב‪ .‬כי הקשר הא׳ הוא בכתד‪,‬‬
‫והב׳ בת״ת‪ ,‬והג׳ במלכות‪ ,‬והם קשרי מדת החוט עצמו המתפשט‪.‬‬
‫ונמצא שבתחלת ההתפשטות שם מתחזק הא ׳׳ס ית׳׳ש‪ ,‬וזהו ממש סוד‬
‫הכתר‪ ,‬ואחר כך נעשה שאר ההתפשטות‪ .‬ובמצח מיד נתגלה דצון הצמצום‬
‫בסוד אמצע הדצון‪ ,‬ובסוד זה עומדים בל בניני הפרצוף‪ .‬אך הכתר מתחזק‬
‫כמו שאמרתי‪ ,‬והמצח אינו מתגלה מפני אימת הכתר‪ .‬תאת האימה‬
‫איננה בס׳׳א‪ ,‬בי אץ מתגלה בהם בחינת הבתר הזה‪ .‬אך בודאי אינם‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רנד‬

‫בדוגמא של מעלה‪ ,‬כי למעלה יש הכתר ויש היראה‪ ,‬ובהם לא יש‪ .‬וזה‬
‫סוד‪ :‬עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן)אבות ה‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫אך יש פה סוד עמוק והוא‪ ,‬כי סוד כל ההנהגה הוא סוד כתר מלכות‪.‬‬
‫והיינו כי מחכמה ולמטה הכל סוד מלכות‪ ,‬והוא ממש בחינת ההנהגה‬
‫המתפרטת לחקותיה‪ ,‬והכתר הוא השראת השורש עליו‪ .‬והנה זה ההבדל‬
‫נראה לעינים בין הקדושה ובין הס״א‪ ,‬כי הקדושה בסוד מלך‪ ,‬והס״א‬
‫בסוד עבד‪ ,‬כי לא ניתנה ההנהגה כלל אל הס״א‪ ,‬יען אין הנהגה‬
‫אלא בסוד כתר מלכות‪ ,‬ולהם אין כתר לכן גם מלכות אין להם‪.‬‬
‫אבל יש איזה פעמים שנאמר בס״א‪ :‬תחת עבד כי ימלוך )משלי ל‪,‬‬
‫כב(‪ ,‬חהו כשהכתר נעלם‪ .‬פירוש — כי לפעמים אינו מתגלה הרבה‬
‫כח הכתר כי עומד בהסתר פנים‪ ,‬ואז מתגלה המצח שהוא דין‪ .‬כי‬
‫כאשר כח הא״ס ית׳ נעלם‪ ,‬אז המצח מתגלה‪ ,‬ונמצאת מלכות בלא כתר‪,‬‬
‫ואז ניתן איזה שליטה לס״א‪ ,‬בסוד‪ :‬עבדים המתפרצים איש מאת אדוניו‬
‫)שמואל א כה‪ ,‬י(‪ ,‬ואז מקבלים איזה בחינת הנהגה שלא היתה ראויה להם‪.‬‬
‫ובאמת זהו בא מחטאי האנשים‪ ,‬שהאדם המתפ ‪ p‬בפריצות‪ ,‬גורם שהכתר‬
‫יהיה נעלם והמצח יתגלה‪ .‬ואז כמו כן ניתן איזה הנהגה לס״א בפריצות‬
‫שלה‪ ,‬ואז נקרא מלכותא בלי תגא‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬בעקבות משיחא‬
‫חוצפא יסגא )סוטה מט‪ ,(:‬כי אז היה ראוי להתעלם אור הכתר‪ ,‬ונשאר‬
‫בחינת מלכות לבד‪ ,‬ומשם מתגברת הס״א‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ונמצא שמי שאינו‬
‫נכלם‪ ,‬גורם קלקול זה‪ .‬ולכן נאמר‪ :‬ומצח אשה זונה היה לך מאנת‬
‫הכלם )ירמיה ג‪ ,‬ג(‪ .‬ר״ל‪ :‬מחמת אשר מאנת הכלם‪ ,‬גרמת התעוררות‬
‫החוצפא‪ ,‬ועי״ז היה לך המצח של אשה הזונה שהיא הס״א‪ .‬אך כל זה‬
‫היא בז״א‪ ,‬כי מצחו הוא לפי אמצע הרצון‪ ,‬אבל במצח הא״א‪ ,‬אדרבא‬
‫הרצון הוא מבחינת הכתר עצמו‪ .‬כי כבר שמעת שהוא בסוד סוף הרצון‪,‬‬
‫ומשם מתחזק כח הא״ס ית״ש למתק כל הדינין‪ ,‬ולכן הוא מגולה ומעורר‬
‫תאוה ומנוחה בכל שאר הספירות‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת למעלה ענין התאוה מה היא‪ .‬ותבין איך זה הרצץ‬
‫העליון שהוא סוד סוף הרצון‪ ,‬ממנו תלוים כל הדברים של אמצע הרצון‪.‬‬
‫ועל כן הם מתאוים אליו‪ ,‬שהוא כמו השורש להם‪ .‬וזהו הטעם למיתוק‬
‫שמתמתקין הדינין בכח המצח הזה‪ .‬כי בהתגלותו מיד מתאוים אליו‪,‬‬
‫וגם הוא עצמו מתחזק יותר‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬רעוא שלים‪ .‬והם מתחזקין‬
‫בו ושקטים‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬וכל רוגזין אשתככו‪ .‬וכל זה נמשך מכח‬
‫התאוה שאמרנו‪ ,‬כי הם מתקשרים בו ואינם פועלים ברוגזם עוד‪ .‬ואז מתגבר‬
‫כח הרעוא שלים ומתפשט בכולם‪ ,‬ונמצאת המנוחה בכל המאורות‪ ,‬שהוא‬
‫רנה‬ ‫אדיר במרום‬
‫השתעבדות הגבורות מפני הרצון הזה לגמרי‪ ,‬ותראה איך הפעולות‬
‫הם בהדרגה‪ ,‬כי בכח התאוה הם שוקטים‪ ,‬ובכת הרעוא שלים מתחזק‬
‫עליהם; ומתכפיין קמיה‪ ,‬ונשאר הכל בסוד המנוחה‪ .‬והאמת כי שלימות‬
‫הרצון הזה הוא התגלותו‪ ,‬כי הלא כבר בכחו הוא זה המיתוק‪ ,‬ולא‬
‫חסר ממנו כביכול אלא הגילד מן הכח אל הפועל‪ ,‬וכשמתגלה אז הוא‬
‫נשלם‪ .‬ועל כן אמר‪ :‬רעוא שלים‪ .‬ואז הדינין משתככין לפניו‪ ,‬והוא‬
‫מתחזק עליהם עד שנשארים; מתכפיין קמיה‪ ,‬וזהו התועלת הנמשך מן‬
‫הזמן ההוא לכל שאר הזמנים‪ ,‬כמ״ש למעלה‪.‬‬
‫ואמד עוד; מהאי מצחא דלתתא נהרין ארבע מאה בתי דינין וכר‪.‬‬
‫חהו כאמת סוד גדול‪ ,‬לדעת איך כל הדינין נמתקין בכח המצח‬
‫הזה‪ .‬הנה כתיב; אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט )תהלים‬
‫פב‪ ,‬א(‪ .‬וגם כתיב; ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם‪ ,‬כי תקנה עבד‬
‫עברי וכר )שמות כא‪ ,‬א(‪ ,‬דע כי הנה הרינין תלוץ בשם אלהים‪ ,‬שהוא‬
‫שם הגבורה‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה השם אלהים סודו חמשים‬
‫שערי בינה‪ .‬אמנם שני דברים יש בנו״ן שערי בינה‪ ,‬הא׳ — המ״ט‬
‫שערים שהן למטה עד הכתר‪ ,‬ושער הנו״ן הוא הכתר והוא כולל כל‬
‫המ״ט‪ .‬ונמצא שהשער העליון עצמו כולל נ׳ שערים‪ .‬נ׳ ומ״ט נמצאו‬
‫כולם צ״ט‪ .‬ותראה איך הכל נרמז בשם אלהי״ם‪ ,‬כי אם תצייר ה׳ של‬
‫אלהי״ם בציור ג׳ וד״ן יעלה צ״ט‪ ,‬וזהו נקרא באמת אלהי״ם חיי״ם‪ ,‬כי‬
‫הה׳ שבו עולה ח״י‪ ,‬אך לפי זה הסוד נמצא שהשם מתחלק לב׳ חלקים‪,‬‬
‫אל׳׳ה ומ׳׳י‪ ,‬ואל׳׳ה הוא סוד המ״ט כנ׳׳ל‪ ,‬ומ׳׳י הוא שער החמשים‪ ,‬כי‬
‫אל׳׳ה בציור הה׳ כנ״ל עולה מ׳׳ט‪ .‬ומ׳׳י הוא שער החמשים‪ .‬וסורו הוא‬
‫עשרה אהי״ה‪ ,‬שבהם מ׳ אותיות‪ ,‬ועם י׳ אהי׳׳ה עצמן הרי נ׳‪ ,‬שהוא‬
‫מ״י דאלהי׳׳ם‪ .‬והנה המ׳׳ט סודם מ׳׳ט פנים טמא ומ׳׳ט פנים טהור‬
‫)ירושלמי סנהר ‪ p‬פ׳׳ר ה׳׳ב(‪ ,‬שבהם סור הזכות וחוב‪ .‬אך הכתר הוא‬
‫שעד הנ׳ שהוא הכל יחוד א׳‪ .‬חה סוד; אף על פי שהללו מטמאץ‬
‫והללו מטהדין אלו ואלו דברי אלהים חיים )עי׳ עירובץ יג‪ ,(:‬שהוא זה‬
‫האלהי׳׳ם שאמדתי‪ .‬כי באל׳׳ה שבו‪ ,‬יש המחלוקת בסוד מ׳׳ט ומ״ט‪ .‬אך כולן‬
‫חחרין ונכללץ כשער הנ׳‪ ,‬ומתחב ‪ p‬שם החסד והדץ יחד‪ ,‬ונעשה‬
‫התיקץ מכח שניהם‪ .‬והנה כמו כן הוא בחינת המשפט‪ ,‬שצריך שיהיה‬
‫בסוד מיימינים לזכות ומשמאילים לחובה‪ ,‬בסוד הס׳׳ט‪ .‬ואז יקשר הכל‬
‫בסוד הנ׳‪ .‬ונשאר המשפט מושלם‪ ,‬בכח המחלוקת שבמ׳׳ט‪ ,‬וההכרעה‬
‫שבכח שער הנ׳« כי אז נשלם שם אלהי׳׳ם כראד‪.‬‬
‫וצריך שתדע שעל המ׳׳ט אלה נאמר‪ :‬צדיק מט לפני רשע )משלי‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רנו‬

‫כה‪ ,‬כו(‪ .‬כי שם הוא בחינת עבודה של הגלות בסוד ימין ושמאל‪,‬‬
‫כי השבת הוא מנוחה בסוד אי׳‪ .‬והנה תדע שד׳ מיני בתי דינין הם‪,‬‬
‫והם סנהדרי גדולה של ע״א‪ ,‬וסנהדדי קטנה של כ׳׳ג‪ ,‬ובית דין של‬
‫שלשה‪ ,‬ויחיד מומחה‪ ,‬שבין כולם הוא צ״ח‪ .‬וסודם צ׳׳ח תוכחות שבתודה‪.‬‬
‫והאמת כי הם ב׳ פעמים מ׳׳ט‪ ,‬בסוד מ׳׳ט פנים טהור ומ׳׳ט פנים‬
‫טמא‪ ,‬והוא ענק מיימינים לזכות ומשמאילים לחובה‪ ,‬והם בסוד האל׳׳ה‬
‫דאלהי״ם‪ ,‬אך הכל נכלל אחר כך בשער הנ׳‪ ,‬שסודו י׳ אותיות של י׳ אהי׳׳ה‬
‫כנ׳׳ל‪ .‬ובאמת הוא סוד מ׳ יום של יצירת הולד‪ .‬ובסודם הם המ׳ יום‬
‫שאמרו בזוהר פרשת פקודי )זת״ב דנב‪ (.‬בהיכלות‪ ,‬בהיכלא רביעאה‪:‬‬
‫מעיינין בתפלה מ׳ יום‪ ,‬שהם המ׳ יום האלה שורש הדינין‪ .‬והנה בסוד‬
‫הי׳ אהי״ה נעשים נ׳ כנ״ל‪ ,‬אבל בבחינה אחרת נעשה ת׳‪ ,‬כי הי׳ בוטשת‬
‫במ׳ וי׳ פעמים מ׳ הוא ת׳‪ .‬וזה כי כל קומת הס׳׳א היא ת׳‪ ,‬בסוד‬
‫ת׳ שנים דגלות מצרים‪ ,‬וכנגד זה יש הת׳ האלה להכניעם‪ .‬כי באמת‬
‫הדינין ניתנו למטה בעבור זה‪ ,‬להעביר הס׳׳א מכל צד‪ ,‬וכן למעלה‬
‫פעולתם כך‪ .‬ונמצא ששרשם מ׳‪ ,‬ובסוד הי׳ נעשות ת׳‪ .‬וכל זה הוא‬
‫בסוד י׳׳ם דאלהי׳׳ם‪ .‬אך בסוד אל׳׳ה הם צ׳׳ח‪ ,‬ולכן נאמר באלות‪ :‬אל׳׳ה‬
‫דברי הברית )דברים כח‪ ,‬סט(‪ ,‬כי הם בסוד אל׳׳ה דאלהי׳׳ם כנ׳׳ל‪ .‬והנה‬
‫תראה איך הכל נכלל במצח שסודו מ׳ צ׳׳ח‪ .‬כי מ׳ הוא סוד מ׳ יום‬
‫הנעשים אחר כך ת׳‪ .‬וצ׳׳ח הם הד׳ מיני בתי דינין שאמרנו‪ ,‬בסוד מ׳׳ט‬
‫פנים וכו׳‪.‬‬
‫והאמת הוא כי אלו הצ׳׳ח עצמם נעשים ת׳ בסוד המ׳‪ ,‬והוא‬
‫סוד גדול‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬תנו לבקר משפט )ירמיה כא‪ ,‬יב(‪ ,‬וסוד‬
‫זה הוא בסוד לא תהיה אחרי רבים לרעות )שמות כג‪ ,‬ב(‪ ,‬כי החסד‬
‫צריך להיות גובר בדין‪ ,‬תה סוד בקר של אברהם‪ .‬והנה בק׳׳ר וצ׳׳ח‬
‫עולה ת׳‪ ,‬והוא סוד המ׳ כנ׳׳ל‪ .‬הרי איך בסוד השער הנ׳ שולט‬
‫החסד ומטה לזכות‪ ,‬ח׳׳ס‪ :‬אלהי׳׳ם נצב בעדת אל )תהלים פב‪ ,‬א(‪ ,‬כי הנה‬
‫עדת אל נקראים הי׳ אהי״ה‪ ,‬כי אץ עדה פחות מעשרה‪ .‬והנה אהי׳׳ה‬
‫עולה כ׳׳א‪ ,‬ועם הי׳ עצמם הרי ל׳׳א‪ ,‬ולכן נקראים עדת א׳׳ל‪ .‬והאל׳׳ה‬
‫תלד בזה הי״ם ונמצא שאין אלהים נשלם אלא בזה העדת אל‪ .‬והאמת כי‬
‫זאת העדה היא נעשית ת׳ כנ׳׳ל‪ ,‬ובהוסיף הבק׳׳ר להצ׳׳ח הנה הם גם כן‬
‫ת׳ כנ׳׳ל‪ ,‬תהו‪ :‬בקרב אלהים ישפוט‪ ,‬שבסוד זה הקר׳׳ב נשאר הכל בסת­‬
‫‪.‬‬ ‫ת׳‪.‬‬
‫ואומר לך עתה סוד הש׳׳ך דינץ מהיכן הם באים‪ ,‬שהוא סוד בקר‬
‫דאברהם‪ ,‬שעליו אמר כאן‪ :‬נה ‪ p‬ת׳ בתי דינץ‪ ,‬וסוד ענץ‪ :‬והאנשים‬
‫רנז‬ ‫אדיר במרום‬
‫שלחו המה וחמוריהם )בראשית מד‪ ,‬ג(‪ ,‬בשהבקר אור‪ .‬וסוד העדן הוא‪,‬‬
‫כי בלילה הוא זמן שליטת הדינין‪ ,‬ובעלי הדין מתפשטין בעולם‪ .‬וכן‬
‫מתפשטת הס״א שהם החמורים של בעלי מארי דינא‪ ,‬שרוכבין עליהם כמו‬
‫שרוכבין על החמור‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי אמרו חז״ל‪ :‬משמרה ראשונה חמור נוער‬
‫)ברכות ג‪ .(.‬וסודו‪ ,‬כי זאת היא הקליפה הראשונה המתפשטת בעולם בלילה‪,‬‬
‫ואחריה מתפשטות האחרות‪ .‬והם שולטות בסוד החשך‪ ,‬שנאמר בו‪ :‬ולחשך‬
‫קרא לילה )בראשית א‪ ,‬ה(‪ .‬והוא סוד הש״ך דינין התלדין בסודיג הה׳‬
‫שהיא הנוק׳ שהם ה׳פעמים די״ן‪ ,‬ועם ה׳ עצמה — שכ״ו כמנין נוער‪.‬‬
‫ועם ב׳ האותיות עצמם — שכ״ח‪ ,‬כמנין חש״ך‪ .‬ולכן ההתעורות הראשון‬
‫הוא חמור נוער‪ .‬וסוד חמור הוא חומר הדין הקשה‪ ,‬והיא נכנעת תחת‬
‫אברהם‪ ,‬כי נמתק בו בסוד רמ״ח שלו‪ .‬אך בלילה חתר ומתעורר‪ ,‬וכשחוזר‬
‫הבק״ר שהוא בקר דאברהם‪ ,‬אז נמתק הדין והס״א נכנעת‪ .‬ולכן כתיב‪:‬‬
‫הבק״ר אור והאנשים שלחו המה וחמוריה״ם‪ .‬והנה הבקר נמשך באמת‬
‫מן האור‪ ,‬וסוד או״ר הוא א״ל אהי״ה‪ .‬וא״ל במילואו אל״ף למ״ד‪,‬‬
‫עם מספר אהי״ה ע״ה עולה ר״ז כמנין או״ר‪ .‬והוא סוד‪ :‬עדת א״ל‬
‫שאמרנו‪ ,‬שבו נמתקין הצ״ח‪ ,‬בבק״ר זה המתחזק עליהם‪ .‬וסוד הענין הוא‪,‬‬
‫כי הנה עשרה אהי׳׳ה עולה ר׳׳י‪ ,‬ועם י׳ אהי״ה עצמן הוא ר״ך‪ ,‬בסוד‬
‫החסד‪ ,‬ובסוד‪ :‬ואל הבקר ‪ p‬אברהם ויקח בן בקר ר״ך וטוב )בראשית יח‪,‬‬
‫ז(‪.‬‬
‫אמנם כבר שמעת‪ ,‬איך מסוד האהי׳׳ה נעשה א״ל‪ ,‬ועם ר״ך הרי רנ׳׳א‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬בר״ן יחד כוכבי בקר )איוב לח‪ ,‬ז(‪ ,‬כי הם מבחינת הבקר הזה‪,‬‬
‫כמו שתשמע עוד בס״ד‪ ,‬ד ש להם סוד הרנה ]נ״א‪ :‬הרנ״א[ בזה הר״ן‪.‬‬
‫אך באמת סוד רנ״א הוא סוד רמ״ח ]נ״א מוסיף‪ :‬ונר״נ[‪ .‬והנה רנ״א‬
‫וסוד אהי״ה עצמו שהוא השורש לכל זה שמספרו כ״א‪ ,‬רנ״א וכ״א‬
‫הרי רע״ב‪ .‬כי הנה כבר שמעת איך הכל נמשך מב׳ השמות האלו א״ל‬
‫ואהי״ה‪ ,‬שהוא סוד האו׳׳ר‪ ,‬וסוד עדת א״ל כנ״ל‪ .‬אמנם אהי״ה דיודי״ן יש‬
‫שם ג׳ יוד׳׳ין במלואו ושולטץ בהארתן הרבה כנודע‪ ,‬ג׳ יודי״ן ורע״ב הרי‬
‫בק״ר‪ .‬והרי שמעת איך בק״ר נעשה מן האו״ר‪ .‬והנה בבוא הבקר מתחילץ‬
‫האורות להאיר בסוד‪ :‬עדת אל שאמרנו‪ ,‬ומצטרפים צירופים רבים עד שיגיעו‬
‫לבחינת בק״ר כמ״ש‪ .‬והנה לפי החיבורים שמתחברים‪ ,‬כך מתעוררים‬

‫«‪ . 2‬נ׳׳א‪ :‬בסוד א׳׳א ומתפשטק מ״ א ומדק׳ כסוד תמ׳ר ~ ב״פ ש״ן‪ .‬כי ה׳ פעמים ‪P‬‬
‫דאת׳יי הוא ש׳־ך‪ .‬ועם ה׳ המלות והכולל הוא שכ״ו כמנץ נוער‪ .‬ועם ג׳ אותיות די׳׳ן הוא‬
‫שכ״ט כמנץ חש״ך עם הכולל‪ .‬ולכן וכד‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רנח‬

‫הפעולות לכמה צדדים‪ .‬כי באמת זה סוד הגימטריאות שהם הפרפרארת‬

‫לחכמה‪ ,‬שאינם עיקר הצירוף להוציא הפעולות‪ ,‬כי העיקר הוא באותיות‬
‫עצמם בסוד האלפ״א ביתו״ת‪ ,‬והגימטריאות אינם אלא קשר הצרופים זה‬
‫עם זה‪ ,‬עד שיגיעו — שכשיאיר צירוף אחד‪ ,‬הנה יאירו בסוד הגימטריא‬
‫כל הצירופים אשר יש להם קשר עמו‪ ,‬אך לא בסוד עיקר אלא טפלים‬
‫לצירוף‪ ,‬וכבר פירשתי ענין זה במקום אחר‪.‬‬
‫והנה בהתחבר השמות עד שעלו לחשבון רנ״א‪ ,‬אז תתעורר הרנ״ה‬
‫באמת אל הכוכבים התלוים בזה הבקר‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬ברן יחד ככבי‬
‫בקר‪ .‬אבל הצירוף הוא רנ״א‪ ,‬ומר״ן מהם יוצאת הרנה אל הכוכבים‪,‬‬
‫ומן הא׳ היתר נעשה ביניהם חיבור דחוד גדול‪ ,‬ולכן אמר; ב ק יחד‪.‬‬
‫וכשעלה הצירוף לרע״ב‪ ,‬אז נאמר‪ :‬ויריעו כל בני אלהים )שם(‪ ,‬כי‬
‫מן הר״ע נמשכת התרועה‪ .‬ונשאר מן רע״ב אות ב׳‪ ,‬לכלול כל בחי׳‬
‫אלהים‪ ,‬כי באמת ב׳ אלהים הם שורש כל הדינין‪ ,‬שהם סוד ב׳ מנצפ״ך‪,‬‬
‫כמפורש במקום אחר‪ .‬ולכן אמר‪ :‬ויריעו כל בני אלהים‪ ,‬בני רבים‪ ,‬ומעוט‬
‫רבים שנים‪ .‬והאמת כי הפעולה הא׳ נעשית בסוד אברהם‪ ,‬והב׳ בסוד‬
‫יצחק‪ .‬כי הנה על יצחק נאמר; ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני)בראשית‬
‫כד‪ ,‬לו(‪ .‬והוא כי מלבד מה שנתקן אברהם מצד עצמו‪ ,‬נתקן גם כן בהולידו‬
‫את יצחק‪ ,‬כי כן הגבורה צריכה לצאת מן החסד‪ ,‬בסוד‪ :‬המים הרו‬
‫וילדו אפילה‪ .‬ובאמת הוא סוד שם ב״ן שהוא סוד הגבורות‪ .‬אך הענין‬
‫הוא כי יצח״ק הוא גי׳ ד׳ פעמים ב״ן‪ ,‬והם בנ״יי^ אלהי״ם‪ .‬והוא‬
‫סוד‪ :‬הניקה ב״נים שרה )בראשית כא‪ ,‬ז(‪ .‬וזה סוד; כל בנ״י אלהי״ם‪.‬‬
‫ועם כל זה הם נכללין בב׳‪ ,‬והוא סוד; ולקרקר נזיר אחיו )דברים‬
‫לג‪ ,‬טז(‪ ,‬קרקר שניתן ליוסף בסוד משיח בן יוסף שהוא גם כן בסוד יצחק‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬היניקה בנים שרה‪ ,‬כמבואר במקום אחר‪ .‬ואלה הם הב׳ של רע״ב‪.‬‬
‫והנה בסוף הכל נעשה בקר כנ״ל‪ ,‬ואז‪ :‬האנשים שלחו המה כו׳‪,‬‬
‫שאין עוד התפשטות לא לדין ולא לס״א כלל‪ .‬חה באמת בכח הרמ״ח‬
‫דאברהם‪ .‬אך סוד הענין‪ ,‬כי אברהם הוא האור המתנגד ממש לחשך ומעביר‬
‫אותו‪ .‬וזה סוד כי אברה״ם הוא רמ״ח בסוד חס״ד‪ ,‬בסוד ע״ב‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬חסד לאברהם )מיכה ז‪ ,‬כ(‪ .‬ורמ״ח וע״ב הוא ש״ך‪ ,‬וזהו מיתוק‬
‫הש״ך דינין‪ .‬והנה על כן כתיב‪ :‬ואל הבקר ‪ p‬אברהם )בראשית‬
‫יח‪ ,‬ז(‪ ,‬בסור ש״ך אלה של האור שאמרנו‪ ,‬ואז‪ :‬ויקח בן בקר ר״ך‬
‫וטוב‪ ,‬בסוד הר״ך שאמרנו‪ .‬ויתן אל הנע״ר‪ ,‬סוד הש״ך למתק אותו‪ .‬ונמצא‬

‫‪ . 29‬נ״א‪ :‬והם ב״ן דאלקים‪ ,‬היינו אלקים פשוט מלא ומלא ומלא דמלא — נ״ב אותיות‪.‬‬
‫רנט‬ ‫אדיר במרום‬
‫כל שם אלהי״ם בסוד המשפט מתפרש כך; אל״ה‪ ,‬הוא מ״ט פנים טמא‬
‫ומ״ט פנים טהור‪ ,‬והוא הצ״ח‪ .‬י״ם שלו‪ ,‬הוא סוד שער הב׳ הכולל כל‬
‫הצ״ח ומחזירם לת׳‪ ,‬בסוד י׳ פעמים מ׳‪ ,‬בכת הבקר המתחזק עליהם‬
‫שהוא הש״ב של אהי״ה כנ״ל‪ .‬וכולם נכללו במצח בסוד מ׳ צ״ח‪.‬‬
‫וזהו סוד; ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם )שמות כא‪ ,‬א(‪ ,‬כי‬
‫המשפטים הם בסוד אל״ה‪ ,‬ולכן צריך מיימינים ומשמאילים לזכות‬
‫ולחובה‪ .‬וזהו; אשר תשים לפניהם‪ ,‬כי באמת בידם תלוי המשפט לימין‬
‫ולשמאל‪ .‬אך הכל צריך להיות נכלל אחר כך בשער הד‪ ,‬בסוד; אלו ואלו‬
‫דברי אלהים חיים )עירובין יג;(‪ ,‬וזה סוד המשפטי״ם — משפט י״ם‪.‬‬
‫ובכח כל זה הס״א נכנעת לגמרי‪ ,‬כל הת׳ מדריגות שלה‪ .‬והנה סוד כל‬
‫זה; כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד )שמות כא‪ ,‬ב(‪ ,‬שהוא בסוד‬
‫אל״ה — שש קצוות‪ .‬ובשביעית יצא לחפשי חנם‪ ,‬הוא סוד השבת‬
‫שאז מאיר י״ם של אלהים‪ .‬והוא סוד הת׳ של שב״ת‪ ,‬שהוא הת׳ של‬
‫המ׳ אותיות דאהיה כנ״ל‪ .‬וחוזרין אל הת׳ — הצ״ח‪ ,‬בכח הבק״ר‪,‬‬
‫וזהו ש״ב של שב״ת‪ .‬ואז נשאר הכל בסוד הת׳‪ ,‬והוא תיקון של זה הרצון‬
‫המתגלה‪ .‬ואז אין עוד חול שהוא שש שנים יעבוד‪ ,‬אלא הכל קדש‪.‬‬
‫והנה כל זה נמשך מן העת רצון‪ ,‬והוא כי ע״ת הוא ת״ע‪ .‬וסודו‪ ,‬הת׳ הוא‬
‫כולל כל הדינין‪ .‬ומיתוקם בסוד אלהים והע׳ הם הנקודות של אלהים‬
‫— ז׳ יודי״ן‪ ,‬וכל זה מתוק שם בסוד הרצץ‪ ,‬ולכן כשהוא מאיר אז‬
‫מאיר האור של הבק״ר‪ .‬ובאמת מאירין ממנו כל הת׳ בתי דינין ונשאר‬
‫הכל מתוקן‪ .‬ואז; כלהו משתככין קמיה הה׳׳ד דינא יתיב )דניאל‬
‫ז‪ ,‬י( )וכרסיין רמיו(‪ .‬כי באמת צריך התפשטות אל הדברים להגיע אל‬
‫המשרתים‪ ,‬אך בשלוט המצח העליון הזה כולם עומדים במקומן ואינו‬
‫מתפשט מהם כלום‪.‬‬
‫אמנם יש בזה באמת סוד עמוק מאד להבין ענין הדין איך נעשה‪,‬‬
‫ואיך מצח הרצון מעכב על ידו‪ .‬והוא כי הנה כתיב; נצב לריב ה׳ ועומד‬
‫לדין עמים )ישעיה ג‪ ,‬יג(‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי ודאי הדבר צריך להגיע‬
‫אל המשרתים עד שיצא לפעולתו‪ .‬אך הסדר כך הוא‪ ,‬הנה בתחלה‬
‫נגזרים הדברים בסוד בתי הדינין בכל מקום שהם‪ .‬ואז נשפעת הגזירה‬
‫מן היסוד אל המלכות‪ ,‬וזהו נקרא כתיבה בספר‪ ,‬כי הנוקבא היא הספר‪,‬‬
‫שלפי הנכתב בה כך נעשה‪ .‬כי כמו שנרשם בה מן המאורות העליונים‪,‬‬
‫כך נמשכת ההנהגה ממנה בתחתונים‪ .‬אחר זה יש החותם‪ .‬וזה‪ ,‬כי‬
‫אימא היא מארי דדינא‪ ,‬בסוד; כי אלהים שופט )תהלים עה‪ ,‬ח(‪.‬‬
‫וצריך שתגיע הארה מאימא אל היסוד דנוקבא בסוד חותם שהוא ג׳‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רס‬

‫אהי״ה‪ :‬דיודי״ן דההי״ן דאלפי״ן‪ ,‬קס״א קנ״א קמ״ג גימט׳ חות״ס‬

‫כידוע‪ .‬ואז הדבר ההיא נשאר קיים להעשרת‪ .‬אך צריך מסירת הפתקץ‪,‬‬
‫וסוד הענין הוא מה שכתוב‪ :‬אדני בם סיני בקדש )תהלים סח‪ ,‬יח(‪ ,‬כי‬
‫השכינה מתלבשת במלאכים‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬כי הנה הגזרה היא שפע‬
‫נשפע כך‪ ,‬שבו נעשה המעשה ההוא‪ .‬ונמצא שהוא דבר ממשיי יוצא‬
‫בכת הזווג‪ ,‬ונמסר במסירה ממש אל המלאכים‪ .‬והוא באמת כח ניתן‬
‫למלאך הממונה על הדבר ההוא לעשותו‪ .‬וזהו ממש כמו המוחץ ח״ א‬
‫הבאים לו מאי׳ “‪ .‬והנה השפע הזה יולד במקום שיולד‪ .‬ויהיה בו זווג‬
‫עיבור ולידה‪ .‬והלידה היא כמו לידת מוחץ ח״ א שבאין לו בתוך‬
‫הנה״י דאימא‪ ,‬כך יתלבש זה הכח בתוך הנה״י דמלכות לפי אותה‬
‫הבחינה הראויה להתלבש במלאכים‪ ,‬ואז ינתן בזה הלבוש אל המלאך‬
‫אשר ינתן‪ .‬וזה סוד‪ :‬אדני בם‪ ,‬כמו שזכרתי‪ ,‬שהיא השכינה המתלבשת‬
‫בהם‪ .‬בסוד מוחין‪ .‬והנה זהו נקרא מסירת הפתקץ‪ .‬אמנם צריך שתדע‪,‬‬
‫כי עד שלא נמסרו הפתקין נקל הוא להחזיר הגזירה‪ ,‬אך לאחר שנמסרו‬
‫הוא קשה מאד‪ .‬והסוד‪ ,‬כי עד שלא נמסרו הפתקין הנה עדיין לא יצא‬
‫הכח הזה מן המאורות‪ ,‬והמאורות הם ברצוא ושוב‪ ,‬דכולים מהר להתחלף‬
‫מהנהגה להנהגה‪ .‬אבל כיון שיצא מן המאורות והגיע אל הנפרדים‪,‬‬
‫אז מיד הוא מחליף צורה‪ ,‬ולהחזירה הנה צריך כח האי״ן המבליע‬
‫הדבר בשרשו‪ ,‬וקשה לעשות זאת הפעולה‪ .‬ואעפ״ב בקושי גדול תוכל‬
‫להמצא‪.‬‬
‫אך בגילוי הרצון הנה ישב הדין במקומו לבלתי יתפשט‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬דינא יתיב )דניאל ז‪ ,‬י(‪ .‬והענין‪ ,‬כי דינא הוא סוד שם אדני‬
‫שיש במצח דז״א‪ ,‬שכ״ד צירופים שלו הם כ״ד בתי דינץ המחברים‬
‫לקמן בתיקוני הז״א‪ .‬ובהתעוררם סוף סוף יעשו ההתפשטות הזה שאמרנו‪.‬‬
‫אך בהגלות העת רצון‪ ,‬הנה לא יניח להם ההתפשטות‪ ,‬אלא יהיה‬
‫דינא יתיב באתריה‪ .‬וזה‪ ,‬כי סוד הצמצום הוא גילח הדין הקדום‬
‫בכח‪ ,‬במדרגה ההיא עצמה שנתגלה‪ .‬פירוש — כי כך היה קדום‬
‫ברצונו‪ ,‬שבאותו המדרגה דוקא יתגלה‪ .‬רק שלא היה אלא בכח ולא‬
‫פועל בפועל‪ ,‬ונמצא שהיה במקומו אך לא מתפשט‪ .‬וכח הצמצום נתן‬
‫לו הגילוייי‪ .‬והנה סוף הרצון כבר ידעת שהוא החזרת הרץ לחסד‪.‬‬
‫ואז יחזור כמו כן הדין להתישב במדרגה ההיא שהיה קדום לה שם‬

‫‪ . 30‬עי׳ לעיל עם׳ ל׳׳ה‪.‬‬

‫‪ . 31‬ע׳׳ע קל״ח פתח כ׳׳ד‪.‬‬
‫רפא‬ ‫אדיר במרום‬
‫לבלי התגלות‪ .‬ועם כל זה לא לגמרי‪ ,‬כי היתה מתבטלת כל הבריאה‪,‬‬
‫אלא חלק ממנו‪ ,‬כי לא ישאר לפעול אלא חלק קטן ממנו‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה על כן בהתעורר כח הרצון הזה‪ ,‬הנה יגרום לדץ הזה‬
‫שלמטה‪ ,‬שלא יהיה עומר ונצב‪ ,‬שהוא בעומרו להתפשט‪ .‬אלא אף‬
‫שכבר נתעורר התולרה לצאת‪ ,‬הנה יהיה שב להיות יושב במקומו‪ ,‬בלא‬
‫גילד כלל‪ .‬ואו אף על פי שנתעוררה המחשבה והתחילה הטפה להנתן‪,‬‬
‫תשב במקומה ושם תבלע שנית ולא תמשך למטה‪ .‬ולכן אמר‪ :‬דינא לא‬
‫אתעב ‪ ,T‬והבן‪.‬‬
‫והנה מפני הפעולה הזאת‪ :‬שערא לא קאים בהאי אתר‪ .‬וזה‪ ,‬כי הנה‬
‫כל שאר המיתוקים הבאים מא״א לז״א‪ ,‬הם בסור המררגות‪ ,‬כל מררגה‬
‫ממתקה את שכנגרה‪ .‬אבל זה הגילוי של הרצון הזה‪ ,‬מעביר הרינץ לגמרי‪.‬‬
‫ולא די בזה אלא שמבטלין אפילו בשעת הפעולה כנ״ל‪ ,‬שאחר שהתחילה‬
‫להנתן‪ ,‬ההארה נבלעת‪ .‬והנה אץ זה אלא בגילוי גדול שלא יהיה בו שום‬
‫כיסד‪ .‬כי זה הגילד אינו נותן שום שיעור וגבול כלל‪ ,‬והשערות הן משערות‬
‫ההארה‪ .‬ולכן כאן אץ שום שער‪ ,‬מפני שצריך שיהיה מתגלה בלא כיסד‪,‬‬
‫כיץ שצריך שיהיה גילד כל כך גדול‪ :‬שישתככו מארי דדינא ולא אתעבד‬
‫כלל‪ ,‬אי אפשר אלא בכח מעביר הפעולה לגמרי‪ ,‬בלא השארת שום כח‬
‫ומקום לפעול‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬תאנא האי מצחא אתפשט במאתן ועזבעץ אלפץ‬
‫מעדן עלאה וכר‪ .‬והנה כדי שתבץ זה צריך‬ ‫נהירין דבוצינין‬
‫לפרש לך מאמר אחד עמוק מאד‪ ,‬והוא בם׳ שלח קנ״ט ע״א ח״ל‪ :‬ת״ח‬
‫תלת עלמין אית ליה לקב״ה דאיהו גנת בגודיהו וכר‪ .‬והוא סוד גדול‬
‫היאך האדם מן הפעם הראשון שנברא‪ ,‬בסוד זה נברא‪ ,‬שלא לעמוד‬
‫באותה המדריגה שנברא בה‪ ,‬אלא להסתלק ממנה אחר כך ולעלות‬
‫אל מדריגה אחרת‪ .‬ולכן היה ראד להיות מיתה‪ .‬ולא כמיתה הנמצאת‬
‫עתה מתוך צער ובטומאה‪ ,‬אבל מיתה ודאי שהוא הסתלקות ממדריגה‬
‫למדריגה‪ .‬אך הכל צריך שיהיה מושרש בהכנת המאורות‪ ,‬שעל פי סדר‬
‫זה יהיו מתפשטים‪ ,‬שיוכלו להוליד זה הדבר באדם‪ .‬אך צריך שתדע שג׳‬
‫דברים נמצאים בענץ מציאות המאורות‪ :‬הא׳ הוא‪ ,‬מציאותם מצד עצמם‬
‫שהוא דבר בלתי מושג ונודע כלל‪ .‬כי הלא כל ההשגה אשר לכל משיג‪,‬‬
‫איננו לפי מציאות זה‪ ,‬אלא לפי הציור שמצטיירים המאורות לפי העץ‬
‫הרואה‪ .‬תהו פשוט כי לא השיג שום נביא וחתה מציאות המאורות לפי‬
‫עצמותם‪ ,‬אלא הכל לפי ראות הרואה‪ .‬ובאמת זהו סוד הכסא‪ .‬כי האצילות‬
 ‫אדיר גמרום‬ ‫רסב‬
‫הוא סור הספירות בעצמותם ולא מושג‪ ,‬והכסא שם מתקשרים להראות לפי‬
‫הבחינה הנראית ”‪ .‬והנה על מציאות הראשץ הוא מה שאמרו בזוהר פ׳‬
‫בראשית )דף א‪ (.‬בסוד‪ :‬מ״ה מה פשפשת מה ‪T‬עת‪ .‬שהרי הנביאים‬
‫מתחיליץ מן הבינה ]נ״א‪ :‬הבניץ[ ולמטה לראות ולשאול ולחקור‪ ,‬בסוד מ״י‬
‫כאמור שם‪ ,‬ומגיעים עד ןנ״א; ומגיע אל[ מלכות‪ .‬אבל כל מה שהם רואים‬
‫אינם רואים אלא לפי המתראה להם‪ ,‬ולא לפי העצמות כלל‪ ,‬ולכן נאמר‪:‬‬
‫מה פשפשת מה ‪T‬עת‪ ,‬שהרי באמת אין ידיעתם כלום‪ .‬חהו סוד‪ :‬עדן‪,‬‬
‫שנאמר עליו‪ :‬עין לא ראתה אלהים זולתך )ישעיה סד‪ ,‬ג(‪ .‬כי המציאות‬
‫הב׳ הוא המצטייר לפי בחינת העין הרואה‪ ,‬אבל בחינת העדן זה‪ ,‬אינו‬
‫בזה הציור ואינו נראה‪ .‬והמציאות הב׳ הוא הנקרא נהר‪ ,‬והוא סוד ההשגה‬
‫באמת‪ ,‬שעליו אמרו ח׳׳ל‪ :‬שהקב׳׳ה מודיע לצדיקים סוד הנהר‪ .‬וכן אמרו‪:‬‬
‫שמן הטפות של הנהר עמדו הנביאים לישראל‪ .‬ועיין במדרש הנעלם‬
‫פ׳ חיי דף קכ״ה ע׳׳א‪ ,‬ועוד אפרש זה הענין בס׳׳ד‪.‬‬
‫ויש עוד מציאות ג׳ למאורות‪ ,‬והוא המצאם מתלבשים במלאכים‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬כי שמי בקרבו )שמות כג‪ ,‬כא(‪ ,‬חהו סוד גדול‪ .‬כי הנה רצה‬
‫המאציל ב״ה שלא תגיע ההנהגה בעולם הזה אלא על ידי המלאכים‪.‬‬
‫והנה היה יכול לעשות בלא זה‪ ,‬כי תגיע ההנהגה מיד אל האדם מן‬
‫הספירות עצמם‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה הנשמות הם נקראים חלק‬
‫אלוה ממעל‪ ,‬והם יותר מן המלאכים כידוע‪ .‬והם נגזרות מצד העצמות‬
‫במציאותו כנ״ל‪ ,‬וכך הם צריכין להדבק בו‪ ,‬וזהו סוף תענוגן‪ .‬אך האמת‬
‫הוא גם כן‪ ,‬שבהיותם בסוד זה לא היו יכולות להיות בעלי בחירה‪,‬‬
‫כי לא יפול בהם שינוי לפי מציאות זה‪ ,‬אלא השואה בלא שום חילוף‪,‬‬
‫כמו שיהיה לנצחיות לע״ל‪ .‬ולכן הוצרך שיתפשטו במדרגה מקריית להם‪,‬‬
‫שלא תהיינה שם לעולם‪ .‬אך לעשות זה הוצרך שיוכן הדבר במאורות‬
‫תחילה‪ ,‬ולכן הוצרך שיהיו המאורות מתלבשין במלאכים‪ .‬ועיקר ענין זה‬
‫הוא במט״ט‪ ,‬שנאמר בו‪ :‬כי שמי בקרבו‪ .‬וכן מתפשט גם כן בשאר‬
‫המלאכים‪ .‬ואז ניתנה הנשמה תחת המלאכים‪ ,‬והוחק להם להיות מתלבשות‬
‫בגוף‪ .‬אמנם לא לקבע‪ .‬אלא לשוב ולהתפשט מן הלבוש הזה‪ .‬וזה‬
‫כי גם התלבשות השכינה במלאכים אינה קבועה הרבה‪ ,‬כי ברצותם‬
‫להתדבק בסוד העליה אינם משיגים אותה‪ ,‬וצריכין לומר‪ :‬ברוך כבוד ה׳‬
‫ממקומו)יחזקאל ג‪ ,‬יב(‪ .‬וכן הגוף אינו משיג הנשמה‪ .‬והנה אחר שעשתה‬
‫הנשמה את שלה בגרותה זה‪ .‬אז תשוב למקור העצמי בסוד העדן‪ .‬ועם‬

‫‪ . 32‬עי׳ קל״ח פתח ז׳‪ ,‬ושם עמ׳ ל״ד בענץ ״המרכבה״‪.‬‬

‫ר פג‬ ‫אדיר במרום‬
‫כל זה לא לעולם‪ .‬כי אם לע״ל תהיה בסוד עדן לעולם‪ ,‬אך עתה איננו‬
‫אלא לפרקים‪.‬‬
‫והנה העדן והגן הם שתי הקצוות‪ ,‬והנהר אינו אלא ההמשך היוצא‬
‫מן העדן אל הגן‪ .‬ובאמת האדם כך הוא עומד בעולם הזה בגירות בסוד‬
‫גן‪ ,‬והוא סוד‪ :‬גר אנכי בא ‪) p‬תהלים קיט‪ ,‬יט(‪ .‬והולך אל גן עדן התחתון‬
‫בסוד נהד‪ ,‬והוא סוד‪ :‬בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני)תהלים כג‪,‬‬
‫ב(‪ .‬ושם ההשגחה לפי בחינת העין הרואה‪ .‬ועולה עוד אל העדן העליץ‬
‫בסוד המציאות העצמי‪ .‬וזה הדבר הנה הוא גבוה מן המלאכים הרבה‪,‬‬
‫שאי אפשר להם לעלות עמו‪ .‬והנה יש הרקיע על גבי הגן שממנו‬
‫יוצא זה הנהד‪ ,‬וסוד הענין שמן זית זך‪ .‬והוא כי שפע החכמה הוא‬
‫הנקדא שמן‪ ,‬והוא שפע העדן‪ .‬ויורד דרך הדקיע ונכלל בנהד שהוא‬
‫הזית שהוא היסוד‪ .‬והשמן הזה הוא זך‪ .‬והוא כי באמת ה ע ק הוא‬
‫שורש הכל‪ ,‬אלא שממנו מתפשט הנהר לעשות הגן‪ .‬והנה שורש הכל‬
‫הוא הכ״ז אותיות כמנין ז״ך כידוע‪ ,‬ואלה הם בסיתום גדול בעדן‪ ,‬והרקיע‬
‫מתגלגל וממשיך האותיות בגלגוליו בכמה צירופים‪ ,‬ונמשך הכל בסוד הנהר‬
‫ונעשה הג״ן‪ .‬והאמת כי הנהר הוא בסוד שם הוי״ה ב״ה המצרף הדברים‬
‫בסוד התודה‪ ,‬ונה״ד הוא סוד רנ״ה של תורה בסוד ר״ן ]נ״א‪ :‬כ״ז[ כנפי‬
‫החיות‪ .‬ונמצא שסיבוב הרקיע נכלל בנהר‪ ,‬בסוד ד׳ אותיות הוי״ה ב״ה‪ ,‬ולכן‬
‫אחר כך‪ :‬משם יפרד והיה לארבעה ראשים )בראשית ב‪ ,‬י(‪ ,‬כנגד ד׳ אותיהז‬
‫האלה‪ .‬ואלה הז״ך אותיות של העדן יורדין למטה בכ״ו‪ ,‬ומכח זה נעשה‬
‫הג״ן שהוא מספד כ״ו וכ״ז‪.‬‬
‫והנה הנהר הוא סוד התודה כנ״ל‪ ,‬והג״ן הוא סוד המעשה‪ ,‬בסוד‪ :‬לעבדה‬
‫ולשמרה )בדאשית ב‪ ,‬טו(‪ .‬אך האדם בעוה״ז הוא בסוד הג״ן בסוד מלכות‪,‬‬
‫ד׳ של יו״ד‪ ,‬בהתלבשות בגוף והוא זמן עשית המצות‪ .‬ועל אותו הזמן‬
‫נאמר‪ :‬גר אנכי ב א ^ אל תסתר ממני מצותיך )תהלים קכט‪ ,‬יט{‪,‬‬
‫כי אעפ״י שהנשמה בגוף מתלבשת‪ ,‬היא מתדבקת ולא מתדבקת‪ ,‬וזהו‬
‫בחינת הגירות‪ ,‬ולכן לא יסתרו ממנה המצות‪ .‬אך בצאתה מן העולם הזה‬
‫נשאד בסוד הנהד‪ ,‬בסוד ז״א שהוא ר‪ .‬ואז נאמר‪ :‬במתים חפשי)תהלים‬
‫פח‪ ,‬ו(‪ .‬כי היא חוץ מן המעשה‪ ,‬והעסק שם בתודה‪ .‬אבל סוף העונג‬
‫הוא העדן‪ ,‬שזהו‪ :‬עין לא ראתה כנ״ל‪ .‬והנה כבר אמרתי לך איך‬
‫גם עתה יש עונג העדן‪ ,‬אך לא בקבע‪ ,‬ולעתיד לבא יהיה בקבע‪ .‬והנה‬
‫יש בחינה זו של עדן בין בא״א ובין בז״א‪ ,‬והוא מציאותם העצמי‪.‬‬
‫ויש גם כן הנהר והגן‪ ,‬כי הלא שניהם צריכים להתפשט גם עתה לפי‬
‫המציאות האחרות שכתבנו‪ ,‬אך הוא נעלם לפרצוף עצמו ואינו נודע למטה‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫וסד‬

‫חה סוד‪ :‬אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקדמה )איוב כח‪ ,‬כג(‪,‬‬
‫כי אין הדברים מתפשטים אפילו מפרצוף לפרצוף אלא בסוד נהר וגן‪,‬‬
‫כי העדן נעלם אך הכל חוזר אליו‪ .‬אך העדן ח״ א‪ ,‬הוא בחינת העדן‬
‫המתגלה עתה שלא בקבע‪ ,‬והוא משתוה לבחינה של עתה ודאי‪ ,‬שהוא‬
‫שליטת הנהר והגן‪ ,‬ולכן נודעים אורחותיו בסוד יו״ד כי הם הל״ב‬
‫הנזכרים לעיל ”‪ ,‬ונודע שהוא מבחינת י׳ של )הו״ד(‪ .‬אך העדן דא״א אינו‬
‫עומד להגלות ולהודע עתה כנ״ל‪ ,‬כי הוא חחר אל הנצחיות‪.‬‬
‫והנה המאורות נקראים בוצינין‪ ,‬וסודם נרות שיש בהם האור‪ .‬כי‬
‫האור הוא מהותם העצמי‪ ,‬ובחינת הנר הוא מה שהם מתגלים במציאות‬
‫הב׳ והג׳ שזכרנו‪ .‬והנה במצח זה בסוד הרצון‪ ,‬מאיר האור של הבוצינין‬
‫שהוא המציאות הא׳‪ ,‬וזהו‪ :‬מאתן ושבעין אלפין נהו ‪ p‬דבוצינין‪ .‬והר״ע‬
‫הם בסוד כ״ז אותיות‪ ,‬כי י׳ פעמים כ׳׳ז עולה ר׳׳ע‪ ,‬והוא בסוד השמן הז׳׳ך‬
‫של העדן‪ ,‬והוא יוצא מן החכמה סתימאה בסוד עדן‪ .‬והנה באמת מכאן‬
‫נמשך כח לאבא‪ ,‬בסוד הרצו׳׳ן ההולך לנוצ׳׳ר‪ ,‬ומשם לאבא כנודע‪ .‬אך‬
‫האמת הוא שהאור יורד מכאן אל עדן דז׳׳א‪ ,‬ואעפ״י שהוא מתפשט אינו‬
‫נודע אלא לז״א כנ׳׳ל‪ .‬וזהו‪ :‬אלהים הבין דרכה‪ ,‬כי הדרך הוא ההתפשטות‬
‫שלו‪ ,‬ונכלל בבינה ונתלבש שם ואינו מתגלה‪ .‬והוא ידע את מקומה‪,‬‬
‫זהו עדן דלעילא שהוא סתום בכח הקרומא‪ ,‬ועל כן אינה נודעת אלא‬
‫לעתיק יומין‪ .‬ופה אומר‪ :‬ידע‪ ,‬כי הדעת דעתיק יומין שבאדרא‪ ,‬סופו‬
‫עשה הקרומא ומסבב הח׳׳ס אליו כנ׳׳ל ”‪ ,‬לפיכך ידע את מקומה‪ .‬ולא‬
‫אמר‪ :‬דרכה‪ ,‬כי אינה מתפשטת לאורחץ‪.‬‬
‫ואומר לך עתה למה אומר‪ :‬אלהי׳׳ם הבין דרכה‪ .‬והוא כי הנה‬
‫ל׳׳ב אלהים יש במעשה בראשית‪ .‬ובאמת החכמה הוא סוד העצמות לפי‬
‫המציאות הא׳‪ ,‬בסוד הוי״ה שהוא שם העצם‪ ,‬אך ההתלבשות בבינה עושה‬
‫המציאות האחרות‪ .‬ונמצא שהל׳׳ב נתיבות נעשו ל׳׳ב אלהים‪ ,‬והוא ממש סוד‬
‫הנהר והגן‪ .‬והאמת כי הו״יה מנוקדת בניקוד אלהים בבינה‪ ,‬ואז יצאו ל׳׳ב‬
‫אלהים‪ .‬שבסוד אלהים הם נ׳ שערי בינה‪ .‬ובסוד הל׳׳ב‪ ,‬הם ל׳׳ב נתיבות של‬
‫חכמה מלובשין בבינה‪ ,‬ולכן‪ :‬הבי׳׳ן דרכה‪ .‬אבל‪ :‬והוא ידע את מקומה‪,‬‬
‫הוא עתיק יומין‪ ,‬בסוד לאה כמו שכתבתי למעלה ”‪ .‬כי הו׳׳א וז׳׳ה שניהם‬
‫עולים י׳׳ב‪ ,‬אך הו׳׳א‪ ,‬הוא בסוד לאה עלמא דאתכסיא‪ ,‬והוא עתיק‪ .‬וז׳׳ה‪,‬‬

‫‪ . 33‬עם׳ קמ״ב‪.‬‬
‫‪ . 34‬עמי ק״מ‪.‬‬
‫‪ . 35‬לעיל קצ״ב‪.‬‬
‫רסה‬ ‫אדיר במרום‬
‫הוא בסור רחל עלמא ראתגליא‪ .‬ושניהם בסוד התריסר שעתי‪ .‬ואמר‪:‬‬
‫מקומה‪ ,‬שר״ל המדריגה שלה‪ ,‬כי כיון שאץ לה התפשטות אינה נודעת‬
‫אלא בסוד המקום שלה‪ ,‬בסוד החללא דגולגלתא כנ״ל‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ר סו‬

‫ואמר עוד‪ :‬עינוי דרישא חוורא משתניין משאר עיינין וכר‪ .‬ודע‬
‫כי חמשה חושים יש לגוף והם‪ :‬ראיה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬ריח‪ ,‬דיבור‪ ,‬מישוש‪.‬‬
‫ועם כל זה אין אנו מזכירין אלא ד׳‪ ,‬וזה תראה בהרבה מקומות בזוהר‬
‫ובתיקונים‪ ,‬וכן בענין אדם קדמון‪ ,‬בעולמות היוצאין ממנו‪ .‬וצריכין אנו‬
‫לפרש כל זה מה ענינו‪ .‬דע‪ ,‬כי הנה כל העולמות נבראו בסוד עצמות‬
‫וכלים‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי בשעה שנעשה הצמצום‪ ,‬אז נשאר רשימו לבד‬
‫מן האור הא״ס‪ ,‬וכמפורש במקומו‪ .‬וזה הרשימו היא הארה המוגבלת‪,‬‬
‫שאינה עוד בלתי תכלית‪ .‬אך אחר כך נמשך אור הא״ס עצמו‪ ,‬שאינו‬
‫מצומצם ומוגבל בעצמו‪ ,‬אלא שהוא משתוה אל החלל‪ ,‬דהיינו הרשימו הזה‪.‬‬
‫ולכן הוא מאיר כמו בגבול‪ ,‬דרך קו אחד לבד‪ ,‬הבוקע מצד אחד לבד‪.‬‬
‫כי אינו נכנס אלא בבחינת מלכות של אותו הרשימו‪ ,‬וכבר נתפרש‬
‫כל זה במקום אחר בארוכה'‪ ,‬ונמצא שהגבול ברשימו הוא עצמי‪,‬‬
‫כי הוסר ממנו האין תכלית‪ .‬והגבול בקו הוא מקרי‪ ,‬כי הוא עומד בבלתי‬
‫תכלית‪ .‬אלא שמשתווה אל הרשימו להתגלות רק בערכו‪ .‬והנה הכלים הם‬
‫באמת שורש לתחתונים‪ ,‬אך העצמות הוא אור המאציל ית״ש הפועל‬
‫בברואיו‪ .‬וכאשר רצה המאציל ית״ש לסדר חק לפעולתו שתהיה לפי‬
‫התעוררות התחתונים‪ ,‬אז סגר והגביל את אור העצמות בתוך הרשימו‬
‫שהוא הכלי‪ ,‬ואז לא יתעורר העצמות אלא מהתעוררות הכלי‪ ,‬וגם לא יפעול‬
‫אלא באמצעות הכלי‪ .‬וזהו ההרגש הכללי אשר לגוף בסוד חיותו‪ ,‬דהיינו‬
‫המישוש‪ ,‬כי לא יחסר המישוש מחלק הגוף אשר הוא חי‪.‬‬
‫אמנם הנה כתיב‪ :‬בדבר ה׳ שמים נעשו וכר )תהלים לג‪ ,‬ו(‪ ,‬וזהו באמת‬
‫סוד גדול‪ ,‬והוא סוד‪ :‬שחת לו לא בניו מומם)דברים לב‪ ,‬ה(‪ .‬וסוד‪ :‬אם צדקת‬
‫מה תתן לו וכר אם חטאת מה תפעל בו)איוב לה‪ ,‬ז(‪ .‬כי הנה זה דבר קשה‬
‫להבין‪ ,‬אך נחשוב החטא פגם ולא פגם‪ .‬ואם המאציל ית״ש רוצה להתעורר‬
‫לפי מעשה התחתונים‪ ,‬הנה הארותיו לא יאירו בחטאי התחתונים‪ ,‬אמת הוא‬
‫שאינו צריך לבריותיו‪ ,‬שסוף סוף אם אינו מאיר הוא אינו חסר כלום‪,‬‬
‫אלא בריותיו חסרים‪ ,‬אך בסוד הספירות אינו מובן הענין היטב‪ .‬אך‬
‫אמיתת הדבר הוא זה‪.‬‬
‫דע כי ההרגש הכללי כבר שמעת שהוא המישוש‪ ,‬נמשך מהיות הנשמה‬
‫מתפשטת בגוף בכל חלקיו‪ .‬עד שכל דבר אשר יגע על פני הגוף‪ ,‬הנה‬
‫תרגישהו מיד הנשמה אשר שם‪ .‬וסוד הענין הוא‪ ,‬כי ודאי הגוף הוא בדמות‬
‫אלהים‪ ,‬מפני היותו רומז בכל חלקיו למאורות העליונים‪ .‬ולא נמצא חלק‬

‫‪ . 1‬עי׳ לעיל עמ׳ צ״ה‪.‬‬

‫רסז‬ ‫אדיר במרום‬
‫קטן בגוף שאינו כנגדו במאורות‪ .‬ובאותו המאור יהיו תלוים כמה פעולות‬
‫השפעות לצורך העולמות‪ .‬ולתיקונו ימצאו מצות‪ ,‬או תנאי מצות בתורה‪.‬‬
‫וכל זה הוא סוד ההרגש הכללי‪ ,‬שבהתעוררות החלק ההוא בכלים‪ ,‬הנה‬
‫שם העצמות עומד להתעורר ולפעול בהתעוררות ההוא‪ .‬כי זהו פשוט‪,‬‬
‫שכאשר תנועת הגוף מן הנשמה‪ ,‬כן תנועת הכלים מן העצמות‪ .‬וכל החוקים‬
‫אשר בגוף האדם‪ ,‬בסודם ימצא במאורות‪ .‬וכבר פירשתי במקום אחר‪,‬‬
‫איך כמו שפעולת הרוח בהרגישו אינו אלא בשורש הרוח דהיינו בלב‪,‬‬
‫כן פעולות העצמות המתפשט איננו אלא בשורש‪ .‬והוא סוד כללות‬
‫כל פעולה מן הכל^‪ ,‬כי בסוד הכל נעשה‪ ,‬ולא בחלק המתפשט‪ ,‬ולא‬
‫אאריך עתה בזה‪.‬‬
‫אך החושים הוא עגין אחר‪ .‬והוא‪ ,‬כי כאשר סוגר העצמות בתוך הכלי‬
‫להתפעל אחריו‪ ,‬כך יש מקומות שגבר העצמות ובוקע הכלי ויצא דרך שם‪,‬‬
‫לבלתי היותו משועבד אל הכלי‪ ,‬כי לא יהיה לו הכלי אלא למעבר בעלמא‪,‬‬
‫וזהו בחינת החושים‪ .‬והאמת כי כללה הנשמה כל כחותיה המתחלקים‬
‫בד׳‪ ,‬בסוד ד׳ אותיות הוי״ה ב״ה‪ ,‬ובר׳ כחות אלו מתפשטת לבקוע‬
‫ולצאת‪ ,‬ואז נעשים ד׳ החושים כנ׳׳ל‪ .‬ותראה מאלה‪ ,‬ג׳ חושים שהם‬
‫בלי כלי גופני רק בקיעה ופתיחה‪ ,‬וא׳ היא בקיעה וגם כלי מיוחד‬
‫גופני‪ .‬והג׳ הנ׳׳ל הם אחן חוטם פה‪ ,‬שהם בקיעה לבד‪ ,‬והעינים הם‬
‫הבקיעה וגם הכלי‪ .‬ואפרש לך למה נעשה השינד הזה לקמן בס״ד‪,‬‬
‫אך די להבץ עתה איך הרגש המישוש הוא סוד הנשמה הסגורה בגוף‪,‬‬
‫ושאר החושים — מה שהיא מתגברת על הגוף‪ .‬ואם היה סגורה‬
‫כולה לא היתה הנשמה יכולה לפעול אלא בסודו‪ .‬ואז אם היו בני אדם‬
‫חוטאים הרבה לא היה מציאות קיום לעולמות‪ ,‬כי באמת לא תוכל הנשמה‬
‫לפעול כי אם לפי המוכן לה בגוף‪ ,‬וגם תיקק לא היה נמצא‪ .‬אך בהיות‬
‫זאת הפעולה האחרת שהנשמה מתגברת על הגוף‪ ,‬יש תיקץ‪ .‬והוא סוד‪:‬‬
‫בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם )ישעיה סג‪ ,‬ט(‪ ,‬כמו שנכתוב‬
‫‪.‬‬ ‫עוד בס״ד‪.‬‬
‫והנה זה הענץ התחיל באדם קדמון שהוא הנאצל הראשון‪ ,‬ושם נסתר‬
‫העצמות בתוך הרשימו‪ ,‬וגם בקע דצא‪ .‬אמנם תראה‪ ,‬שלא נעשו העולמות‬

‫‪ . 2‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ כ׳־ח )שערי רמח״ל עם׳ קס׳׳ה( ח׳׳ל; ׳׳כי אץ כח‬
‫אחר בחלק אחר מן הפועל יותר מן החלק האחר כי כל הפועל פועל בכל׳׳‪ ,‬עיי׳׳ש‬
‫ובמצויין שם‪ .‬ובקל׳׳ח בהערות עמ׳ ע׳׳ו ר׳׳ה‪ :‬דרך פעולתו‪ .‬אמנם המגיה בדפו׳׳י‬
‫כתב‪ :‬אצ׳׳ל — מן הכלי כי בסוד הכלי וכו׳׳׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רפח‬

‫בסוד הגוף כי אם בסוד הנשמה‪ ,‬חה סוד גדול מאד‪ .‬כי הנה הע״ב‬
‫והס״ג הוציאו אודותיהם בסוד אלו הבקיעות של החושים‪ ,‬ולא יצאו‬
‫בזווג הכלים דא״ק ומלכות שלו‪ .‬וכן מ״ה וב״ן לא יצאו אלא מזווג‬
‫ע״ב וס״ג דא״ק הפנימים כמבואר במקומו‪ .‬והנה בתחלה יצאו האודות‬
‫דאחן וחוטם‪ ,‬והם אורות בלא כלי‪ ,‬כי אינם אלא התפשטות האורי‪ .‬אחר כך‬
‫יצאו אורות הפה‪ ,‬ולהיות הכלי של הבקיעה תחתון מכולם‪ ,‬על כן יכול‬
‫להוציא עמו חלקים מחלקי הגוף‪ ,‬אשר המשיכו האורות אליהם בצאתם‬
‫מבפנים‪ ,‬ואז בסוד החזרה של העקודים‪ ,‬נשארו הכלים עשוים‪ .‬וכל זה אין‬
‫שום חלק לזווג הכלים בו‪ .‬ואחר כך יצא הב״ן מן העינים‪ ,‬דצאו עמו‬
‫כמו כן חלקים מן הכלים‪ ,‬ועברו דרך העקודים וקבלו עביות יותר‪ ,‬וירדו‬
‫למטה ונעשו הכלים‪ ,‬ואחר כך נכנסו בהם האורות‪ .‬ובהשבר הכלים‬
‫שהוא חלק הגוף‪ ,‬לא ירדו האורות‪ ,‬אלא חזרו ונעלמו למעלה כידוע‪.‬‬
‫וגם שהאירו מתחילה מרחוק‪ ,‬אך לא יצאו מן האצילות‪ ,‬ולא היה בהם‬
‫פגם‪ ,‬וגם סוף סוף חזרו ונתעלמו‪ .‬וכל זה נולד מפני שלא היו האורות‬
‫בסוד סגירתם בכלים‪ ,‬שיתפעלו מהם‪ .‬אלא אדרבא‪ ,‬הוא שליטת האורות‬
‫על הכלים‪ .‬והם הממשיכים את הכלים עמהם‪ ,‬ועל כן הניחום‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫כי כאן הוא סוד‪ :‬שחת לו לא בניו מומם )דברים לב‪ ,‬ה(‪ ,‬וכן‪ :‬אם חטאת‬
‫מה תפעל בו)איוב לה‪ ,‬ז(‪ ,‬וכמו שאפרש לך עוד בס״ד‪.‬‬
‫רק אחר כך בזמן התיקון‪ ,‬אז נשרש ב״ן בנוקבא דא״ק‪ ,‬ומ״ה ביסוד‬
‫דכורא שלו‪ .‬והאמת כי המ״ה עצמו יצא מן המצח דא״ק כנודע‪ ,‬וגם‬
‫זהו בסוד הנשמה המתגברת‪ ,‬אעפ״י שאין שם בקיעה נראית‪ ,‬וכמ״ש לך‬
‫בס״ד‪ .‬רק שאחר כך נשרש ביסוד א״ק בסוד הטיפה דמ״ד שלו‪ ,‬כי היא‬
‫עצמה בסוד מ״ה‪ ,‬ושם נשרש המ״ה שיצא מן המצח גם כן•■‪ .‬ואז נמצאו‬
‫העולמות יוצאין מן הכלים ולא מן המאורות‪ .‬כי היוצא מן היסוד הוא‬
‫מבחינת הגוף‪ ,‬רק שיש בתוכו גם כן מבחינת הנשמה‪ ,‬אבל הכלים‬
‫הם הממשיכים את האורות‪ .‬והוא סוד העצמות הסגור בגוף הרשימו‪.‬‬
‫ושם באמת מגיעים מעשה התחתונים‪ ,‬ונאמר שם‪ :‬בכל צרתם לו צר‬
‫)ישעיה סג‪ ,‬ט(‪ .‬אך בחינת שורש הדברים מצד החושים‪ ,‬הוא סוד‪:‬‬
‫שחת לא לו‪ .‬כי כבר שמעת איך מניחין האורות את הכלים ואינם מתפעלים‬
‫מן הכלים‪ ,‬ולכן בכח זה הוא סוד‪ :‬ומלאך פניו הושיעם )שם(‪ ,‬כי זה הדבר‬
‫תלוי ממש בפנים ששם החושים‪.‬‬

‫‪ . 3‬עי׳ קל״ח פתח ל״ה‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ג ‪ /‬ובמצויק שם‪.‬‬

‫‪ . 4‬עי׳ קל׳׳ח פתח ס׳‪.‬‬
‫רטט‬ ‫אדיר במרום‬
‫ונמצא יש ב׳ שרשים לעולמות; א׳‪ ,‬מצד החושים‪ ,‬ואחד מצד‬
‫הכלים‪ .‬ובהגיע הפגם מצד הכלים‪ ,‬אין האורות שמצד החושים נפגמים‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬חה סוד‪ :‬הנה זה עומד אחר כתלנו וכד )שה״ש ב‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫כי הנה בגלות הפתחים נסגרים‪ ,‬בין יסוד הז״א ובין יסוד הנוקבא שהם‬
‫פתחי הגוף‪ ,‬ואז הכל נשאר חשוך‪ .‬והוא ממש‪ :‬בכל צרתם לו צר‪ .‬אבל‬
‫החושים אינם נסגרים‪ ,‬להיותם בסוד האורות השולטים‪ ,‬ולכן משם משגיח‬
‫שהם החלונות והחרכים‪ .‬ותדע שהחושים הם מצד היסוד‪ ,‬והגוף מצד‬
‫המלכות‪ .‬והיינו כי חו״ש הוא גי׳ שד״י‪ ,‬שהוא היסוד הכולל באמת כל‬
‫הו׳ קצוות‪ ,‬והיינו ש׳ — ג׳ אבהן‪ ,‬ד׳ — ב׳ ווין נ״ה‪ ,‬י׳ — יסוד‪ .‬והנה‬
‫מלכות הוא סוד הרשימו‪ ,‬והו׳׳ק הוא סוד הקו כנודע‪ ,‬ולכן חו׳׳ש הוא‬
‫בחינת הקו ממש שהאורות שולטין‪ ,‬והגוף הוא בחי׳ מלכות‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה פסוק; בדבר ה׳ שמים נעשו וכו׳ )תהלים לג‪,0 ,‬‬
‫שזכרתי למעלה‪ .‬וזה כי כשנברא העולם לא נברא אלא בסוד החושים‪,‬‬
‫וזה סוד המאמרות‪ ,‬כי לא יצאו הדברים בסוד הזווג‪ ,‬כי לא היה‬
‫הזווג בסוד פנים בפנים אלא אחר בריאת אדה״ר‪ ,‬בסוד‪ :‬כי לא‬
‫המטיר ה׳ אלהים על הא ‪ .p‬והנה אז הוכנו בסוד‪ :‬שחת לא לו‪ .‬ואחר‬
‫כך כשבא האדם כללם כולם בו‪ ,‬ואז השרשו למעלה גם כן בסוד‬
‫דו׳׳ן עצמו בגוף‪ .‬אך הזווג נעשה אחר כך בסוד יום השבת‪ ,‬והוא סוד‪ :‬ויכל‬
‫אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה )בראשית ב‪ ,‬ב(‪ .‬והנה כשנכללו‬
‫הבריות באדם‪ ,‬על כן בחטאו נפגמו כולם‪ ,‬וזה בסוד הגוף; שבכל‬
‫צרתם לו צר‪ .‬ובהיות שהיה זה ביום השישי‪ ,‬לכן צריך המלך המשיח‬
‫באלף הששי לתקן זה‪ ,‬בסוד‪ :‬יג׳׳לה פ׳דיון ז׳רע ק׳דושים‪ .‬אמנם בהיות‬
‫ששורש הבריות הראשון היה בסוד החושים‪ ,‬נשאר גם כן מציאותם תמיד‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬שחת לא לו‪ ,‬ולכן יכולים להתקיים שלא יחרבו‪ ,‬אף כשהאדם‬
‫חוטא‪.‬‬
‫והנה כיון שפירשתי לך החושים בכללם‪ ,‬אפרש לך בפרט לפי סדר דברי‬
‫האדרא בס״ד‪ .‬ואומר לך עתה למה הזכרתי במנין הר׳ חושים הדיבור‪,‬‬
‫והלא זה החוש אינו אלא הטעם‪ .‬אבל באמת זהו סוד גדול‪ ,‬כי‬
‫הנה כתיב‪ :‬כי מי יאכל ומי יחוש ח ^ ממני )קהלת ב‪ ,‬כה(‪ .‬וסוד‬
‫הענין‪ ,‬כי הנה כבר שמעת איך יש לנשמה שתי פעולות בגוף‪ :‬פעולה‬
‫מסוגרת‪ ,‬ופעולה גלויה‪ ,‬זה בסוד הגוף וזה בסוד החושים‪ .‬ולשניהם יש‬
‫תענוגים‪ ,‬והיינו תענוגי הגוף המה האכילה והשתיה‪ .‬ושאר התענוגים‬
‫הם תחת אחד החושים‪ .‬וכל הדברים האלו כך הם בסוד המאורות‬
‫למעלה‪ ,‬כמו באדם למטה‪ ,‬כי הם מיני התעוררות לטוב או להיפך ח׳׳ו‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רע‬
‫והמזון הבא דרך הפה הוא המקיים את בנין המאורות‪ .‬והענין‪ ,‬כי כל‬
‫אלה הם דברים שהכינם המאציל ית״ש בחוקים אשר הכינם‪ ,‬להיות שורש‬
‫מספיק לכל פרטות ההנהגה בכל זמנים‪ .‬והנה יש הגוף ויש הנשמה‪,‬‬
‫והוא סוד פנימיות וחיצוניות‪ ,‬והם מתחברין זה בזה‪ ,‬וצריך תמיד קיום‬
‫חדש להם והוא סוד המזון‪ .‬והנה כתיב‪ :‬את קרבני לחמי לאשי ריח‬
‫ניחוחי וכד )במדבר כח‪ ,‬ב(‪ ,‬חה סוד גדול‪ .‬והוא סוד מה שהיו נוהגין‬
‫הראשונים אחר הסעודה להביא המוגמר‪ .‬תה כי יש מין הארה א׳‬
‫המשתוה לבחינת החיצוניות שהוא סוד הגוף‪ .‬ובבואה הנה תחזיקהו בכל‬
‫חלקיו כראוי‪ ,‬ואז תתפשט בחלקים ההם הנשמה בכל כחותיה‪ .‬ונמצא‬
‫שעיקר המזון הוא לגוף‪ ,‬וממנו מגיע אל הנשמה לחזקה שם‪ .‬אך יש‬
‫מין הארה אחרת ההולכת אל הנשמה ומחזיקה‪ ,‬ואז תחזיק היא את הגוף‪,‬‬
‫ובאמת זהו סוד הריח‪ .‬כי אפילו באדם כן הוא הדרך‪ ,‬המזון מחזיק‬
‫את האיברים‪ ,‬ואז הרוח מתפשט בתוכם‪ .‬והריח מחזיק את הרוח‪ ,‬והוא‬
‫בכחו מתפשט באברים ומחזיקם‪ .‬ולכן‪ :‬ריחנא פקחין )הוריות יג‪ .(:‬וגם‬
‫היין עושה כן‪ ,‬וזהו נמשך מרוחניות גדול שיש בו וכח חזק‪ .‬אך עם כל זה‬
‫אין פעולתו כפעולת הריח‪ ,‬כי הריח משיב את הנשמה שאינה מתיישבת‬
‫בגוף‪ ,‬ועל כן אמרו רז״ל‪ :‬איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו זהו הריח‬
‫)ברכות מג‪ .(:‬והנה פעולת המזון מחזיק הנשמה גם כן‪ ,‬אך מידי הגיעה‬
‫אליה מן הגוף‪ ,‬וזה צריך תמיד‪ .‬כי בריח לבד לא יתקיים האדם‪,‬‬
‫והריח אינו עושה אלא תוספת כח לנשמה להתפשט בפקחות‪ ,‬תה יחזיק‬
‫הרבה כח החושים שהנשמה פועלת בלא מסגר כנ״ל‪.‬‬
‫והנה כן יש למעלה‪ ,‬יש הארה המקיימת את בנין המאורות‬
‫בסוד הגוף והנשמה שבו‪ ,‬וזה סוד הלחם‪ .‬תש הארה המפקחת את‬
‫הפנימיות המתחזק בסוד החושים‪ ,‬והוא הריח‪ .‬ובתחלה צריך הלחם‪ ,‬כי לא‬
‫תתקיים הנשמה אפילו בחושים אם לא יהיה כח הלחם‪ .‬ואחר כך צריך‬
‫הריח לפקחה‪ .‬וזה סוד‪ :‬את קרבני לחמי לאשי‪ ,‬זה סוד המזון‪ .‬ריח‬
‫ניחוח‪ ,‬זה סוד המוגמר‪ .‬כי בעלות למעלה התעוררות הדברים הגשמיים‪,‬‬
‫יתעוררו כמותם האורות למעלה‪ .‬ובהיות דבר של אכילה‪ ,‬כך תתעורר‬
‫מלמעלה הארת המזון בסוד הדבר ההוא‪ .‬ולכן הקרבן הוא סוד לחמי‪,‬‬
‫כי בהעלותו היה מעורר סוד המזון‪ .‬ואחר כך היה מעורר סוד הריח‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬ריח ניחוח‪.‬‬
‫ואפרש לך היטב מהו סוד הריח‪ .‬כי בגן עדן יש הריחות העולין מכל צד‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳ )בראשית כז‪ ,‬כז(‪ .‬והוא‬
‫כי השפע יורד לגן‪ ,‬ומשם מקבלין הצדיקים איש לפי מדרגתו‪ .‬אך‬
‫רעא‬ ‫אדיר במרום‬
‫בתחלה מקבלים הארת הריח‪ ,‬וסודו ריח ניחוח‪ ,‬ניחא דרוחא‪ ,‬והוא כי אף‬
‫על פי שאמרו‪ :‬כבד כועס )ברכות סא‪ ,(:‬אבל התרגזות הכעס נעשה בחוטם‪.‬‬
‫וסוד הענין‪ ,‬כי בחוטם יש גבורות הרבה‪ ,‬כמו שנפרש לקמן בס״ד‪.‬‬
‫ובהתחזקם גורמות חימום הדין למוח‪ .‬והנה כאן נעשה תוקף ההתרגזות‪,‬‬
‫ועד שיש התרגזות הזה באדם אין השלוה רבה‪ .‬כי הלא אף אם אינו‬
‫כועס‪ ,‬אבל אין בו שלוה גדולה מפני חימום הגבורות אשר שם‪ ,‬שהם‬
‫עומדים בכח תמיד להתעורר בדבר נקל ולהשחית כל ההשקט‪ .‬ועד‬
‫שיש זה הכח‪ ,‬אפילו שלא יצא לפועל‪ ,‬גורם איזה עירבוב פנימי לשלוה‪,‬‬
‫שאף על פי שאיננו מתגלה‪ ,‬אינו שלימה )נ״א ; שלם(‪ .‬ועל כן צריך בתחלה‬
‫שיתעורר הריח‪ .‬והוא האור הממתק ומשקיט הרבה חימום הגבורות האלה‪.‬‬
‫ואז השלוה מתחזקת במיתוק הזה‪ ,‬ובתוך אותה השלוה נמשך האור‬
‫הראוי לימשך‪ .‬וזהו ענין הקורת רוח שאמרו רז״ל‪ :‬יפה שעה אחת של‬
‫קורת רוח בעוה״ב מכל חיי עוה״ז )אבות ד‪ ,‬יז(‪ .‬והנה כן הוא גם‬
‫כן למעלה במאורות‪ ,‬כי הריח היא הארה הממתקת חימום הגבורות האלה‬
‫של המוחי‪ ,‬ואז האורות נמשכים ברוב שלוה‪ .‬אך עם כל זה בתחלה‬
‫צריך המזון‪ ,‬שהוא לקיום חיבור הנשמה והגוף‪ ,‬ואחר כך יבא הריח‬
‫שהיא לפעולת הנשמה‪ ,‬בסוד החושים ופקחות‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי המזון הוא סוד קיום הגוף ותענוגיו‪ ,‬בהיותו ברבוי‬
‫ובמהות מתוק‪ .‬ושאר התענוגים הם לחושים‪ .‬ובהיות שלמה בזמן השלוה אמר‬
‫)קהלת כ‪ ,‬כה(‪ :‬מי יאכל — לתענוגי הגוף‪ ,‬ומי יחוש ~ לתענוגי החושים‪,‬‬
‫ח ח ממני‪ .‬והנה לפי זה נמצא תשמיש הפה לגוף ולא לנשמה‪ .‬אך הענץ‬
‫הוא‪ ,‬כי יש לפה ב׳ שמושים‪ :‬א׳ לסוף הראש‪ ,‬וא׳ להתחלת הגוף‪,‬‬
‫כי היא סוף החושים ותחלת המזץ‪ .‬והענין‪ ,‬כי ג׳ חושים האחרים‬
‫כולם הם מקומות קבלה‪ ,‬והפה הוא מקום השפעה‪ .‬כי הלא האחן‬
‫מקבל הקול‪ ,‬והחוטם הריח‪ ,‬והעין מקבל דבר הנראה המצטייר בו‪,‬‬
‫כמבואר במקום אחר‘‪ .‬אך הפה היא המוציאה‪ ,‬חה בסוד הדיבור‪ ,‬כי‬
‫תולדת מה שנראה בעין ונשמע באתן ונתקבל בחוטם‪ ,‬יוצא אחר כך‬
‫בפה שהיא מלכות‪ .‬והענין‪ ,‬כי המלכות יש לה כמה מיני פעולות‪ ,‬וכל‬
‫העליות הם בה‪ ,‬בסוד )ירמיה ט‪ ,‬כג(‪ :‬כי אם בזאת יתהלל המתהלל‪,‬‬
‫כנודע‪ .‬וכל בקיעה ופתיחה היא בסוד מלכות‪ ,‬והקבלה בסוד המלכות‬
‫המעלה להם הדברים‪ .‬אך מלכות יש לה גם כן פעולות המעבר‪ ,‬שהיא‬

‫‪ . 5‬עי׳ בפרטיות הכונה‪ ,‬בק ‪r‬ור הכונות כונות הריח )עם׳ קנ״ז(‪.‬‬
‫‪ .6‬לעיל עם׳ קכ׳׳ו‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רעב‬

‫מעבר לאורות לצאת דרך בה‪ ,‬וזה סוד הפה‪ .‬ולכן היא מוציאה הגזירות‪,‬‬
‫ובסורה נבראים הברואים‪ ,‬בסוד; בדבר ה׳ שמים נעשו )תהלים לג‪0 ,‬‬
‫כנ״ל‪ .‬ונמצא שהפה היא סוף החושים‪ ,‬ומוציאה תולדם לחוץ‪ .‬וגם לצורך‬
‫הגוף היא ההתחלה‪ ,‬ליכנס דרך שם אל המקום שצריך להתחלק בסוד‬
‫המזון‪.‬‬
‫אך צריך שתדע כי הנה כתיב‪ :‬חכו ממתקים )שה״ש ה‪ ,‬טז(‪ ,‬וכן‪ :‬וחכך‬
‫כיין הטוב)שה״ש ז‪ ,‬י(‪ ,‬וכן נאמר‪ :‬חלק משמן חכה)משלי ה‪ ,‬ג(‪ ,‬וזהו לענין‬
‫הדיבור‪ .‬אך צריך להבין מהו ענין החיך עם הדיבור‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי‬
‫הטעם הוא כח אחד משמש בין לדיבור ובין לאכילה‪ .‬וסוד הדבר הוא‪ ,‬כי אף‬
‫הדיבור איננו יוצא מן הפה לבד או מן הגרץ‪ .‬אבל באמת כל ה׳ איברי הפה‬
‫שהם הה׳ מוצאות‪ ,‬כולם צריכים לצורך הדיבור‪ ,‬והנשמה פועלת שם בכל‬
‫האברים ההם להשלים הדיבור‪ .‬חה כי הה׳ מוצאות הנה הם העשר ספירות‬
‫אשר בפה’‪ ,‬וכולם צריכות לפעול להשלים הדיבור‪ .‬וכן במאכל‪ ,‬הנה כל‬
‫העשר ספירות צריכות לפעול גם כן להכין המאכל ההוא‪ ,‬עד שיהיה‬
‫ראוי להתחלק בגוף בכל חלקיו לזון אותו‪ .‬אך העקרי בפעולות העשר‬
‫ספירות הוא החיך שהוא החכמה‪ ,‬כי בה התחלקות החלקים והסתדרם‪.‬‬
‫וזהו באמת ענין הטעם מה הוא‪ ,‬כי באמת כתיב‪ :‬וחיך יטעם )אוכל(‬
‫]לאכול[)איוב לד‪ ,‬ג(‪ .‬והוא כי באמת בטעם מתחלקים ומסתדרים הדברים‬
‫ההם‪ ,‬ושאר המאורות שבפה מאירים בהם מה שצריך‪ .‬אך זה ודאי שהטעם‬
‫הוא מקבל הדברים לפי מה שהוא‪ .‬פירוש — כי בכל אדם הושם הטעם‪,‬‬
‫שכשעולים אליו המאכלים הנה הרוח שבאדם מתיישבת בהם‪ ,‬וזהו תענוג‬
‫המאכל‪ ,‬כי הרוח מתקרב אליהם‪ ,‬וזהו בטעם לבד‪ .‬ואם כל בני אדם היו‬
‫נעשים בטבע אחד‪ ,‬גם הטעם היה אחד‪ ,‬אבל כיון שהם טבעים מתחלפים‪,‬‬
‫על כן יש טעמים רבים‪.‬‬
‫ושורש זה למעלה הוא‪ ,‬כי החכמה שבפה מתעוררת על הדבר הנאכל‬
‫ומבחנת אותו אם להתקבל ואם לדחות‪ .‬כי הדבר ההוא אם הוא לפי סדר‬
‫המאורות וכח ישובם ]נ׳׳א‪ :‬ומתישבים[‪ ,‬הנה הטעם יקרבהו‪ ,‬ואז יאירו בו כל‬
‫שאר המדרגות בנחת ובחרוה‪ .‬אך אם אינו לפי זה הסדר‪ ,‬איננו מתקבל‪ ,‬אלא‬
‫הרוח מואס בו ויפלטהו‪ .‬ואם יצטרך לבלוע אותו‪ ,‬הנה זה הדבר קשה עליו‬
‫כמשפט כל צער‪ .‬ובכלל יש דברים המתוקים‪ ,‬ודברים המרים המתיישבים‬
‫עם הרוח‪ ,‬ובלתי מתיישבים‪ .‬אך בפרט יש דבר הערב ובלתי ערב לאוכל לפי‬
‫בחינתו‪ .‬וזהו‪ :‬וחיך אוכל יטעם לו)איוב יב‪ ,‬יא(‪ ,‬ששם מתקבלים הדברים‬

‫ד‪ .‬חלוקת ע׳־ס דפה‪ ,‬עי׳ פחו״ד סי׳ ט׳)שערי רמח״ל עם׳ קמ״ה(‪.‬‬
‫רעג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ובתקנים בכל בחינותיהם‪ ,‬או בחרוה או בצער‪ .‬ואין קושיא כלום על זה‬
‫מעניני הרפואות שאינם עריבות‪ ,‬והם מרפאות‪ .‬כי אדרבא בהם הורכבו‬
‫שני דברים‪ :‬זרות הטעם וכת הרפואה‪ ,‬כי כן צריך לפי סוד התחלואים‬
‫ורפואתם‪ ,‬ואין כאן מקום ביאור זה‪,‬‬
‫ובאמת החיך הוא מקבל הטעם לפי בחינת הנאכלים‪ ,‬להיות הנשמה‬
‫מתיישבת בהם או לאו‪ .‬תה הדבר נעשה בכח חכמה‪ ,‬ח״ך מ״ה‪ ,‬שהוא החיך‪,‬‬
‫וכפי מהות החיך כן יהיה מהות הטעם‪ .‬והנה זהו בבחינת האוכל‪ ,‬וכמו‬
‫כן הוא בבחינת הדיבור‪ ,‬כי הדיבור כבר שמעת שהוא התנוצצות הנשמה‬
‫כנ״ל‪ ,‬והוא העובר מן הנשמה אל הפה‪ ,‬ושם נתקן בכל תיקוניו כנ״ל‪ .‬והנה‬
‫החיך הוא הא׳ להאיר בו‪ ,‬ושם הוא נבחן להתקרב בסוד ישוב הנשמה‬
‫או להתרחק‪ .‬והנה ימצאו בני אדם שכח החיך שלהם לא יקרב אלא‬
‫הדיבור הנוח והמתוק‪ .‬ראם יצטרך לומר דבר שאינו כך‪ ,‬הנה יוציאוהו‪,‬‬
‫אך בצער כבולע דבר המר‪ .‬ד ש אחרים שחיכם מר‪ ,‬דקרב הדברים הקשים‪.‬‬
‫כי מה שנעשה בפה‪ ,‬ראשית העשיה ודאי הוא בחיך‪ ,‬או בגילד באכילה‪,‬‬
‫או בהעלם בדיבור‪ .‬ועל כן נחשוב בחושים הדיבור‪ ,‬והיינו הטעם ותולדותיו‬
‫בדיבור‪ ,‬כי הוא ותולדותיו באכילה איננו כל כך עקרי לפעולת הנשמה כמו‬
‫בדיבור‪ ,‬אלא נמשך לצורך הגוף‪ ,‬כי כך צריך להתחבר שתי הפעולות ביחד‪,‬‬
‫סוף החושים ותחלת קיום הגוף‪.‬‬
‫ועכשיו אבוא לפרש העינים בפרט‪ .‬ואפרש לך מה שהעירותיך עליו‬
‫בתחלה‪ ,‬למה בעינים יש בקיעה וכלים‪ .‬וצריך אתה לדעת בראשונה מציאות‬
‫חוש העץ מהו‪ .‬הנה כבר אמרתי איך ג׳ החושים הראשונים הם חושי קבלה‬
‫לבד‪ ,‬והפה הוא חוש השפעה‪ .‬חה כי סודם משם הד״ה ב״ה‪ ,‬ואץ ההשפעה‬
‫מסוד יה״ו‪ ,‬אלא מסוד ה׳ אחרונה‪ ,‬רק שהם מתעוררים ומתפעלים להמשיך‬
‫לה מה שצריך להוציא הדברים בעולם‪ .‬ואפילו ההתעוררות שלהם אינו אלא‬
‫בכח מלכות כידוע‪ .‬אך זהו סוד הבקיעה שאמרנו למעלה‪ ,‬שבכל החושים‬
‫היא בסוד המלכות‪ ,‬והפה היא מלכות המוציאה הדברים לתחתונים‪.‬‬
‫אמנם אף על פי שהפה מוציאה‪ ,‬איננה מוציאה אלא התנוצצות והארה‬
‫מן הנשמה‪ ,‬אך בעץ החוש אינו נעשה אלא על ידי יציאת הנשמה‬
‫וחזרתה‪ .‬והענץ‪ ,‬כי כאן יוצאת הנשמה מן העץ‪ ,‬כי אינה מתנתקת‬
‫מן הגוף כמו הדיבור‪ .‬ולכן הדיבור אינו אלא התנוצצות פרטי‪ .‬והעץ‬
‫הוא ראיה כללית‪ ,‬והיינו שכל כח הנשמה מתפשט ומתגלה לח ‪ p‬להגיע אל‬
‫הדבר הנראה‪ .‬ועדיין לא נשלמה הראיה עד שתחזור ותצייר הדבר הנראה‪,‬‬
‫בעצמה‪ .‬עד שאם הדבר הנראה יהיה בעל ראיה‪ ,‬גם הוא יראה עצמו מצמר‬
‫בעין הרואה אותו‪ .‬חה סור‪ :‬ה׳ יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה)בראשית‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רעד‬

‫כב‪ ,‬יר(‪ .‬כי השכינה היא ההר‪ ,‬והקב״ה רואה אותה‪ ,‬וחוזר ומציירה‬
‫בו‪ ,‬בסוד‪ :‬שימני כחותם על לבך )שה״ש ח‪ ,‬ו(‪ .‬עד שהשכינה תראה‬
‫במלך ב״ה‪ ,‬בסוד‪ :‬כל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו)גיטין נז‪ ,(.‬שהבבת‬
‫עין היא השכינה הנשרשת בעין‪ .‬ועל כן במקום ראותו שם נראה‬
‫ענין ראיתו‪ .‬וזה כי לראות הראיה אי אפשר אלא כשיחזרו התחתונים‬
‫ויראו כביכול את עין הקב״ה הרואה‪ ,‬כי אז יראו העין עם ההר מצוייר‬
‫בו‪ ,‬ואז יראה הקב״ה בבחינת ראותו ההר‪ ,‬והבן היטב‪ .‬נמצא שאע״ם‬
‫שנראה שהעין היא בחינת יציאה‪ ,‬אך הציור אינו אלא בחזרה‪ ,‬ונמצאת‬
‫הראיה קבלה‪ .‬והנה כיון שהנשמה צריכה להתפשט החוצה נעשית הבקיעה‪.‬‬
‫אבל כיון שצריכה לחזור לפנים וליראות ]נ״א‪ :‬ולראות[ בבחינת הציור‬
‫שנצטייר בה‪ ,‬על כן שמה על פניה מסוה שלא ליראות ]נ״א‪ :‬לראות[ היא‬
‫עצמה אלא מתוך המסוה הזה‪ ,‬וזה המסוה הוא העין עצמו‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ממה נעשה המסוה הזה‪ ,‬אך בתחלה צריך‬
‫לפרש לך היטב פעולת המסוה לצורך הראיה‪ .‬והוא כי הנה כתיב‪:‬‬
‫כי האדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב )שמואל א טז‪ ,‬ז(‪ .‬וכבר‬
‫נתפרש הפסוק הזה בכמה מקומות בי הוא קשה ההבנה‪ ,‬כי אין הערך‬
‫הולך כראוי בין ראשית הפסוק לסופו‪ ,‬כי העינים המוזכרים באדם‬
‫הם כלי הראות‪ ,‬והלבב הוא הדבר הנראה‪ .‬וגם כתיב‪ :‬ויגל ה׳ את‬
‫עיני בלעם )במדבר כב‪ ,‬לא(‪ ,‬וגם כתיב‪ :‬פקח את עיני אלה ויראו‬
‫)מלכים ב׳ ו‪ ,‬כ(‪ .‬וצריך לדעת מהו ענין זאת הפקיחה‪ ,‬ומהו ההפרש‬
‫שבין לשון גל או פקח‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬שהנה העץ עשוי כמו אספקלריא‬
‫שנראין בו הדברים‪ .‬וצריך עתה להבץ מהו ענין אספקלריא‪ .‬וחז״ל הזכירו‪:‬‬
‫אספקלריא דנהרא ואספקלריא דלא נהרא )סובה מה‪ .(:‬והנה הוא כמ״ש‪:‬‬
‫במראה אליו אתודע )במדבר יב‪ ,‬ו(‪ ,‬ומראה ולא בחידות )שם ח(‪ ,‬והוא‬
‫ממש ענין אספקלריא המאירה ושאינה מאירה‪.‬‬

‫אך נבאר בתחלה ענין ראית העין‪ .‬הנה הפנימיות הוא סגור‪ ,‬והוא‬
‫עצמו מתגלה בעינים‪ ,‬תה הדבר לא נמצא אלא בעינים‪ .‬כי שאר החושים גם‬
‫בי יש בקיעה ויש התפשטות‪ ,‬אינו אלא התפשטות פרטי לפי הענץ ההוא‪,‬‬
‫אך העין יש בו התפשטות הנשמה עצמה בבולה בכלל‪ .‬תה סוד העץ‬
‫והלב שהם מתדבקים זה בזה‪ ,‬בסוד‪ :‬אחרי לבבכם ואחרי עיניכם )במדבר‬
‫טו‪ ,‬לט(‪ ,‬דשורייקא דעינא בליבא תליא )עי׳ ע״ז כח‪ .(:‬והוא בי הנשמה‬
‫מתפשטת בהתפשטות פרטי בחלקי הגוף‪ ,‬ונכללת בכלל אחד בלב‪ .‬ושם‬
‫היא בסוד ההבנה‪ .‬וזהו‪ :‬הלב מבין )ברכות סא‪ ,(.‬בי ההבנה של הלב‬
‫רעה‬ ‫אדיר במרום‬
‫הוא ממש ראיה‪ .‬כי כמו שהעינים רואים‪ ,‬כך הוא הבנת הנשמה שהיא רק‬
‫הסתכלות‪.‬‬
‫וכדי שתבין זה הדבר היטב אפרש לך ענין החכמה והידיעה‬
‫מה היא‪ .‬הנשמה היא שכל שטבעה להשכיל‪ .‬והענין הוא‪ .‬כי אין יש‬
‫דבר בכל הבדיאה שאין חלק בנשמה כנגדה‪ .‬וצריך שיהיה קשר בץ‬
‫חלקי הנשמה לבריאה‪ .‬וזה כי הנשמה היא רואה הדברים ומצטיירים‬
‫הדברים בעצמה‪ ,‬והוא כי בהשכילה על דבר א׳‪ ,‬הנה הדבר ההוא‬
‫ודאי הוא נשרש בה כבר כמ״ש‪ .‬רק שעד שלא ראתה אותו ונצטיירה‬
‫בצורתה‪ ,‬אין השורש ההוא שלם בה‪ .‬וכשראתה אותו אז מצטיירת בה‬
‫הצורה ההיא ממש‪ ,‬היינו באותו הכח שבה‪ ,‬שהוא שורש לדבר ההוא‪.‬‬
‫ואז נקרא שהיא חושבת בדבר ההוא ויודעת אותו‪ ,‬להיותו מצויר בה‪ .‬וזה‬
‫כי הפרטים הם חלקי הכלל‪ ,‬והנשמה בה מושרש הכל‪ ,‬הכלל והפרט‪ .‬והנה‬
‫בכל פרט שתראה‪ ,‬תסתכל עליו עד שתדבקהו‪ .‬ועד שאינה משגת‪ ,‬הוא‬
‫כמו שיש איזה מניעה לפני עיניו שאינו יכול לראות‪ ,‬כך אינה רואה באמת‬
‫הדבר ההוא‪ .‬וכשתתגבר בראיתה‪ ,‬אז תראה ויצטייר הדבר בה‪ ,‬אם‬
‫כללי ואם פרטי‪ .‬ואומר לך ענין הכלל איך נודעים‪ .‬כי באמת מציור‬
‫הפרטים בכח ההסתכלות עליהם‪ ,‬יצטייר גם הכלל הבונה אותם‪ ,‬כי‬
‫שורש הכלל גם כן מושרש בנשמה‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי אף על פי שלא‬
‫נמצאים בעה״ז אלא הפרטים‪ ,‬אך בשודש דהיינו במאורות יש כח הכלל וכח‬
‫הפרט‪ ,‬וכן מושרש גם כן בנשמה‪ .‬אך בעולם יש סוד הטבע שהוא‬
‫גימטריא אלהים‪ ,‬והוא התפשטות המלכות דעשיה רוחנית‪ ,‬המתפשטת‬
‫לפנימיות בכל הגשמיים‪ .‬וכבר נתבאר זה הענץ במקום אחר‪ .‬ונחזור‬
‫לענץ‪ ,‬כי מכח הפרטים מצטייר בנשמה ציוד הכלל ואז היא יודעת‪.‬‬
‫ונמצא שיש בנשמה כח רואה את הכל‪ ,‬לכל אשר תשים פניה להסתכל‬
‫שם‪ ,‬ואם לא היה לה מונע תראנו‪ ,‬דצטיירו בה‪ .‬וראית העין גם כן‬
‫בדרך זה הוא‪ ,‬כי הנשמה בכח הבנתה הזאת מתפשטת דרך בקיעת העין‬
‫ורואה ומציירת‪ .‬אך באמצע נפסק הציור‪ ,‬והיינו כי בשובה להצטייר‬
‫במקומה‪ ,‬תפגע בעין ותעבוד דרך שם‪ ,‬ואז לא יהיה הציור אלא גשמי‪.‬‬
‫שאם לא היה העץ שם‪ ,‬היה יכול להצטייר אפילו כל דבר רוחני‪.‬‬
‫אך מפני שעברה דרך העין‪ ,‬מה שהוא לרוחני נשאר לחק‪ .‬ונמצא שהנשמה‬
‫מתפשטת דרך בקיעת העץ‪ ,‬וחחרת לשרשה דרך העין עצמו‪ ,‬ושם נעשה‬
‫’‬ ‫הציור‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענץ אספקלריא שזכרתי‪ ,‬ותבץ היטב ראית העין הזאת‬
‫מה היא‪ .‬אספקלריא המאירה‪ ,‬היא האספקלריא שאין המסך אחריה‪ ,‬כדרך‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רעו‬

‫שיש באספקלריאות העשויות להסתכל בהם‪ .‬אלא שהיא הזכוכית לבדה‬

‫שהאור עובר בה מעבר אל עבר‪ ,‬ואז מי שהוא מצד אחד ידאה מה שיש מצד‬
‫האחר של הזכוכית ההוא‪ .‬אך האספקלריא שאינה מאירה‪ ,‬היא האספקלריא‬
‫העשויה להסתכל בה — שיש מסך אחוריה‪ ,‬ואז אי אפשר לראות בה מעבר‬
‫אל עבר‪ ,‬אלא שהמסתכל בה מתראה בתוכה‪ .‬ותראה שהמסתכל באספקלריא‬
‫הנה יראה הדבר אשר מצד האחר עצמו‪ ,‬אלא שיראה אותו דרך מסך‪ .‬אך‬
‫המסתכל באספקלריא דלא נהרא‪ ,‬אינו רואה עצמות הדבר‪ ,‬אלא דמותו‬
‫מצטייר שם בהתנוצצות האור המתהפך לקראתו‪ .‬והנה כל הראיות של‬
‫הנביאים אינו אלא במלכות‪ ,‬שמתוכה נראים הספירות העליונים‪ .‬אבל‬
‫מלכות הנה יש בה ב׳ פעולות; או פעולת חומה‪ ,‬או פעולת מעבר‪ ,‬והיינו‬
‫או שהיא סותמת את המאורות שלא יגיעו למטה‪ ,‬או אדרבא שממשיכם‬
‫למטה‪ ,‬בסוד‪ :‬ולא יכנף עוד מוריך )ישעיה ל‪ ,‬כ(‪ .‬והנה בהגיעתה אותם‬
‫למטה היא אספקלריא המאירה‪ ,‬כי היא כמו קיר של זכוכית המראה‬
‫מעבר אל עבר מה שיש בתוכה‪ .‬אך כשהיא בסוד חומה‪ ,‬הנה חציה‬
‫התחתון דהיינו מה שהיא כלפי התחתונים‪ ,‬אינו מאיר כי היא בסוד‬
‫חושך‪ .‬כי הלא באמת זהו כל סוד ענינה — אם הגבורות מתגברות‬
‫בה בסוד החושך‪ ,‬אז היא בסוד חומה הסותמת‪ .‬אך אם החסדים מתחזקים‬
‫בה ואין הגבורות יכולות לסתום כל כך‪ ,‬אז היא מעברת ההארה למטה‪.‬‬
‫והנה כשהיא בסוד חומה אעפי״כ אינה כולה חשוך‪ ,‬רק חלקה התחתון‪,‬‬
‫שהוא מה שהיא מבטת אל התחתונים‪ .‬אך חלקה העליון‪ ,‬בבחינת‬
‫מה שהיא מקבלת‪ ,‬הוא בהיר וטהור בשחקים‪ ,‬כי היא צריכה להיות‬
‫מאירה מן אור העליון המגיע אליה‪ .‬והנה המסתכל בה בהיותה בבחינת‬
‫אספקלריא המאירה‪ ,‬יראה המסתכל מה שלמעלה ממנה ממש‪ ,‬כי איננה‬
‫אלא בבחינת קיר זכוכית‪ .‬אך המסתכל בה בהיותה בלתי מאירה‪ ,‬לא יוכל‬
‫המסתכל להביט ממנה אלא בצדה המאיר‪ ,‬ואז יראה משם דמות המלך‪,‬‬
‫ולא המלך עצמו‪ ,‬בסוד‪ :‬וביד הנביאים אדמה )הושע יב‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫והנה העין נעשה גם הוא בסוד אספקלריא דלא נהרא‪ ,‬שהרי חצי‬
‫חיצוניות העין הוא בהיר‪ ,‬ולצד פנימיותו הוא חשוך עד שהנשמה בחזרתה‬
‫תבוא אל העין‪ ,‬אך לא תעבור לפנים‪ ,‬כי תתעכב שם ותעשה ציור הראיה‪.‬‬
‫ועל כן לא נראו מן העץ אלא הדברים הגשמים‪ ,‬בי לא חזרה הנשמה‬
‫למקומה‪ ,‬אלא העץ הפסיקתה בדרך‪ ,‬והוא גשמי‪ ,‬על כן הראיה היא‬
‫גשמית‪ .‬ונמצא שבעץ עצמו מתיישבת הנשמה בחזרה ושם נראית‪ ,‬כמו‬
‫שאמרתי שהראיה צריבה ליראות‪ .‬והנה הזוהר אשר בעץ הוא נמשך מן‬
‫הנשמה‪ ,‬ופירוש הענץ‪ ,‬בי העץ בנוי מליחות זכות הנמשכות מן המוח‪ .‬חה‬
‫רעז‬ ‫אדיר במרום‬
‫כי הלא לנשמה יש צלם שהוא לבושה‪ ,‬והוא המתקרב יותר אל הגוף‪,‬‬
‫וחלקים מסוף הצלם הזה יורדיץ שם בחורי העינים וממשיכץ עמהם‬
‫מן המוח חלקים היותר נאותים ומתרבקים להם‪ .‬ואלה החלקים הם‬
‫עצמות העץ‪ ,‬ועצמותם מוכן אל התפשט בו האור‪ .‬אך חלק הצלם הקבוע‬
‫עמהם הוא המזהיר שם‪ ,‬ובחזור הנשמה אל העץ אז מתנוצץ הצלם‬
‫הזה‪ ,‬והיא עצמה מתלבשת שם ומתגלית בציורה‪ ,‬ושם נעשית הראיה‪,‬‬
‫וזהו מה שאמרנו שהראיה צריכה ליראות‪ ,‬כי בחינת הציור צריכה שיראה‬
‫אפילו שלא יראה הצורה שנצטיירה‪ .‬והציור הזה הוא ממש התנוצצות העץ‬
‫הנראה‪ ,‬שהוא התנוצצות הנשמה‪ .‬אלא שמתנוצצת בתוך המסוה‪ ,‬דהיינו‬
‫הצלם שלה שבתוך העינים עצמה‪ .‬כי אפילו הצלם איננו מתגלה בכחו אלא‬
‫מתוך העינים‪ ,‬כי אם היה מתגלה בכחו היו העינים כשתי אורים גדולים‪.‬‬
‫ובהיות הגוף בתחילה בסוד‪ :‬כתנות אור‪ ,‬היו עיניו של ארה״ר שני‬
‫מאורות גדולים שהיה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו‪ .‬ובהחשך הגוף‪,‬‬
‫אז לא נהיה אלא באותו הזוהר שהם עתה‪ .‬אך בהם נראה באמת התנוצצות‬
‫הצלם עצמו‪.‬‬
‫והנה הנשמה מתפשטת תמיד דרך הבקיעה‪ ,‬וחחרת כמו כן תמיד דרך‬
‫העץ‪ ,‬ונעשה ההתנוצצות תמיד‪ ,‬שהוא כמו הכאה שמכה שם בעץ תמיד‪.‬‬
‫ותרע שאם היתה הנשמה חתרת ללב ומציירת שם ציורה‪ ,‬אז היינו רואים‬
‫כל הרברים אפילו הרוחנים‪ ,‬אבל כיון שאינה עושה הציור אלא בעידם‪,‬‬
‫על כן אי אפשר לראות אלא הדברים הגשמים‪ .‬והנה יש בעלי רוח‬
‫הקודש שהם רואים הרברים מה שאי אפשר לאחרים לראות‪ ,‬וזה בסוד‬
‫פקיחת העינים‪ .‬והוא סוד‪ :‬נתנה רשות לעין לראות )ברכות ו‪ .(.‬רזה כי‬
‫הנה כבר אמרתי איך מן הצלם נעשה זה הענין‪ ,‬כי הצלם מתגלה שם‬
‫בתוך העין ועושה הזוהר‪ .‬ועל כן בשוב הנשמה דרך העינים‪ ,‬ההתנוצצות‬
‫שלה מתגלה מפני הצלם המגולה שם‪ ,‬ואז היא ראיה שצריך שתראה כנ״ל‪.‬‬
‫אך אם יחסר כח הצלם שיסתלק משם‪ ,‬הנה לא יוכל הציור ליראות‪ ,‬ועל‬
‫כן לא תמצא ראיה‪ .‬וזה ענץ העורון‪ ,‬כי לא נשאר אלא חלק הגשמי‬
‫שהוא הנמשך מן המוח‪ ,‬ואין הראיה מצטיירת‪.‬‬
‫והנה האמת הוא‪ ,‬שהנשמה מתפשטת בב׳ דרכים כנ״ל‪ ,‬בבחינה כללית‬
‫בסוד הלב‪ ,‬ובבחינה פרטית בסור כל שאר האיברים‪ .‬ובסוד התפשטותה‬
‫אשר בעין‪ ,‬הוא סור הצלם שאמרתי‪ ,‬שהוא מתגלה שם בעין‪ .‬אך ההתנוצצות‬
‫נעשה בבחינה הכללית‪ ,‬שהוא כמו הלב‪ ,‬אך אינו נעשה אלא לפי המוכן‬
‫כבר בעץ עצמו‪ ,‬דהיינו הצלם המתגלה שם‪ .‬ואם הצלם היה יותר חזק‬
‫בגילוי‪ ,‬אז גם הציור היה נעשה בדבר יותר דק‪ .‬ובבעלי דוח הקודש הצלם‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רעח‬

‫מתחזק אצליהם יותר‪ ,‬ולכן יראו גם הדברים היותר דקים‪ .‬אך עם כל זה אינם‬
‫רואים אלא לפי ציור העינים לבד‪ .‬ולכן אם הדברים הרוחנים עצמם יהיו‬
‫נראים בדרכים נעלמים‪ ,‬יראו ולא יחנו היטב‪ .‬מה שאין כן אם הציור‬
‫היה נעשה בלב‪ ,‬אז היו מתדבקים הדבחם לפי כל עצמותם‪ ,‬ואף אם היה‬
‫אמה דבר מתהפך במסיבות מתעלמות‪ ,‬הציור יהיה ציור פנימי‪ ,‬ואז יצטייר‬
‫דודע היטב‪ .‬והנה מפני כך טעה שמואל הנביא‪ ,‬כי באמת היה רואה הדבחם‬
‫ברוח הקדש כך שהיה דן על פיהן כן‪ .‬חה הדבר מפורש בדבח הרשב״י ז״ל‬
‫בפ׳ יתרו ע״ש‪ .‬אך עם כל זה היו שם דבחם נעלמים שלא השיג‪ ,‬וזה מפני‬
‫שסוף סוף הציור לא היה מצטייר אלא בעינים ולא בלב‪ .‬וזהו‪ :‬כי האדם‬
‫יראה לעינים וה׳ יראה ללבב )שמואל א טז‪ ,‬ז(‪ ,‬שציור הראיה של האדם‬
‫היא רק בעינים‪ ,‬וציור הראיה הפנימית היא בלבב‪.‬‬
‫וצריך לפרש לך זה הדבר‪ ,‬איך יכול להיות שבאדם יהיה דבר אחד שלא‬
‫יהיה כך למעלה במאורות‪ ,‬כי הלא האדם הוא בצלם אלהים‪ ,‬אמנם צחך‬
‫שתדע כי הנה ח״ ל אמרו‪ :‬אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי)מגילה ג‪ .(.‬וסוד‬
‫הענין‪ ,‬כי אמת הוא שבעבור הצטייר הדברים בעין‪ ,‬אי אפשר לראות אלא‬
‫הגשמיות‪ .‬אבל עם כל זה הנשמה אינה אובדת לגמרי ראיתה‪ ,‬אלא שאינה‬
‫מציירת אותה בגוף‪ ,‬אבל מגיע אליה עם כל זה איזה רושם‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי‬
‫הנה כבר שמעת איך החושים הם סוד הפנימיות המתגלה מן החיצוניות‪.‬‬
‫ונמצא ששם הנשמה היא פועלת לבדה‪ ,‬אלא שנעשה לה גוף בעינים‪.‬‬
‫ועם כל זה הוא יותר פנימי משאר הגוף‪ ,‬כי כבר שמעת איך נעשה‬
‫בגילוי הצלם‪ .‬אך זהו קיום גדול לגוף בכל בחינותיו שימצא שם הכלי‪,‬‬
‫ונמצא שגם שם פועל באתה חלק הכלי‪ .‬אבל אין הנשמה נצררת‬
‫לגמח בתוך הכלי‪ ,‬אלא תפעול גם בלתו‪ ,‬וזהו‪ :‬מזלייהו קא חזי‪.‬‬
‫ותדע ששם הוי״ה במילוי אלפי״ן הוא סוד אד״ם‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי‬
‫האדם צריך שיהיה נשמה וגוף יחד‪ ,‬והם סוד הוי״ה פשוטה ומלואה‪.‬‬
‫אך הפשוט לבד הוא סוד הנשמה בפני עצמה שאינה נצררת בגוף‪.‬‬
‫ונמצא שיש שני מיני ראיות‪ ,‬אחד ראיות הגוף‪ ,‬והוא ראיות האד״ם‬
‫התלוים בשם מ״ה‪ ,‬שלא תצייר הנשמה אלא בעינים‪ .‬והשני ראית הפשוט‬
‫של הוי״ה ב״ה‪ ,‬שמציירת הציור בלב‪ .‬אלא שאינה מתגלה כי אם לפעמים‬
‫ברמז‪ ,‬אע״ג ראיהו לא חזי‪ .‬ועם כל זה גם זאת הראיה אפשר שתתגלה‬
‫ברצון הבורא ית״ש‪ ,‬והראיה הזאת לא תשתמש מן העין כלל‪ ,‬בסוד שם‬
‫הוי״ה לבדו‪ .‬והנה זאת הראיה הוא סוד גלוי העינים כמו‪ :‬ויגל ה׳ את‬
‫עיני בלעם )במדבר כב‪ ,‬לא(‪ ,‬כי הוא מלשון‪ :‬ויגל את האבן וכר )בראשית‬
‫כט‪ ,‬י(‪ ,‬ופירושו — העברה והסרה‪ ,‬והיינו שיוסרו העינים מפעולתם‪ ,‬ותהיה‬
‫רעט‬ ‫אדיר במרום‬
‫הראיה בסוד הוי״ה ב״ה לבד‪ .‬וזהו‪ :‬כי האר״ם יראה לעינים וה׳ יראה‬
‫ללבב‪ .‬והנה הטעמים למה היתה הראיה של בלעם בגילוי עינים‪ ,‬המה‬
‫טעמים רבים על פי סודות גדולות‪ .‬וא׳ מהם הוא‪ ,‬יען באמת לא היה‬
‫ראוי שיפקחו עיניו להיותו טמא‪ .‬אלא שבדרך רצון הבורא ית״ש נשתנו‬
‫עליו סדרי בראשית‪ ,‬והוסרו עיניו מראיתם‪ ,‬ונשמתו לבד היא ראתה‪.‬‬
‫אך דוד היה מתפלל‪ :‬גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך )תהלים קיט‪,‬‬
‫יח(‪ ,‬וזהו לא מן הטעם הזה ודאי‪ .‬אלא הענין הוא‪ ,‬כי מלבד הראיה בסוד‬
‫אדם‪ ,‬היה חפץ גם בגילוי העינים‪ .‬והבן מה שאומר‪ :‬נפלאות מתורתך‪ ,‬ולא‬
‫בתורתך‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי כל אחד משיג השגה פרטית לפי מדריגותו ולפי‬
‫הזמן‪ .‬אך התורה היא לאין תכלית בכל דבר מדבריה‪ .‬והנה העינים שהם‬
‫בחינת ההשגה כמ״ש זה במקום אחר‪ .‬הרואים אינם רואים אלא אותו הפרט‬
‫שהם רואים‪ .‬אך בסוד מזלי קא חזי‪ ,‬ראית הנשמה היא עולה ויורדת לכמה‬
‫צדדים‪ .‬ועל כן היה דוד מתפלל‪ :‬גל עיני כו׳‪ ,‬כי מתוך התורה שהוא‬
‫רואה בראיית עין השגתו‪ ,‬יראה עוד כמה נפלאות מצד גילד העינים‪,‬‬
‫והבן היטב‪.‬‬
‫נמצא כלל הדבר‪ :‬הפנימיות הוא סגור בחיצוניות‪ ,‬וגם בוקע ויוצא‬
‫בסוד החושים‪ .‬והבקיעה הראשונה והיותר חזקה היא הבקיעה בעינים‪ ,‬ששם‬
‫מתפשט הנשמה בעצמות הבנתה אשר בלב‪ .‬ומשם יוצא הפנימיות ומתדבק‬
‫בכל הבריות‪ ,‬וחוזר ומציירם‪ .‬ואז נותן קיום גדול לבריות המצטייתם שם‪.‬‬
‫ואלה הם העינים בסוד החכמה כנזכר במקום אחר‪ .‬והציור הזה נעשה בעין‬
‫עצמו שהוא בחינת כלי‪ ,‬אך יותר פנימי ודק‪ .‬וזה עושה שני דבדים‪ :‬א׳‪,‬‬
‫שלא יהיה הציור אלא בבחי׳ חיצוניות וגוף‪ .‬וא׳‪ ,‬שהגוף עצמו נשרש‬
‫שם‪ ,‬ובכח התחזקו שם נתקן בכל האיברים במקומן‪ .‬והנה הגוונין עצמן‬
‫של העין נעשה בכח שליטת הנשמה‪ ,‬כמ״ש לקמן בס״ד‪.‬‬
‫אמנם צריך לפרש עתה ענין סתימת העינים ופקיחתם‪ ,‬וזהו תלוי‬
‫בסוד הגבינים והעפעפים‪ ,‬והסוד‪ :‬פקח עיניך וראה )דניאל ט‪ ,‬יח(‪ .‬ותבין‬
‫ענין ספירת הנקודים בסוד ב״ן שיצא מן העינים‪ ,‬ומ״ה מן המצח‪ .‬וגם‬
‫תבין סוד הפסוק‪ :‬והיו לטוטפות בין עיניך )דברים ו‪ ,‬ח(‪ ,‬שאנו משימץ‬
‫התפילין על המצח‪ .‬הנה כבר אמרנו שהחושים הם בסוד‪ :‬שחת לו‬
‫לא )דברים לב‪ ,‬ה(‪ ,‬ולכן הנקודים שיצאו מן העינים‪ .‬האורות נסתלקו‬
‫וירדו הכלים כנ״ל‪ .‬אמנם כיון שראית העין נעשה בסוד הכלי כנ״ל‪ ,‬לכן‬
‫צריך שיהיה לו ב׳ זמנים‪ :‬זמן שאף הכלי יפעל שם אין שייך לומר‪ :‬שחת‬
‫לו לא‪ ,‬כי אץ שייך זה אלא במאורות שלא נצררו בכלים‪ .‬אך יהיה זמן‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רפ‬

‫גם כן שיפעול האוד לבדו בסוד הבקיעה‪ ,‬שהוא בסוד‪ :‬שחת לו לא‪ ,‬שגם‬
‫שיסתלק הציור של הכלי‪ ,‬לא יסתלק מעשה הבקיעה‪ ,‬והם הגוונין הנראים‬
‫בסתימת העין‪ ,‬כמוזכר בזוהר פ׳ וירא ע״ש‪.‬‬
‫והנה הענין הוא‪ ,‬כי העין נעשה בסוד שם הוי״ה ב״ה‪ .‬ויש ריסי‬
‫העינים והגבינים והעפעפים‪ ,‬וסודם אהיה אלהים אדני‪ .‬וזהו שאמרתי‬
‫שהעין נעשה מן הצלם‪ ,‬כי הנה המ׳ דצלם הוא סוד ד׳ יודין דע״ב‪,‬‬
‫והל׳ דצלם הוא סוד ג׳ יודין דקס״א‪ .‬ומן הצ״ם דצל״ם נעשה עי״ן והוא‬
‫גי׳ ק״ל כמנין עי״ן‪ .‬ומן הל׳ שהוא ג׳ יודין דאהי״ה דקס״א נעשים‬
‫הגבינים של העין‪ .‬ואחר כך מזה האהי׳׳ה יוצאים שני שמות שהם אלהי׳׳ם‬
‫אדנ״י ועושים העפעפים‪ ,‬שהם הכסוים של העינים והשערות שבהם‪ .‬והנה‬
‫כשאלה שולטין אז מכסים את העין‪ ,‬ואז אין הציור מצטייר בכלים‪ ,‬אלא‬
‫נשאר בסוד‪ :‬שחת לו לא‪ ,‬כי הלא אעפ׳׳י שנסתם העין‪ ,‬יש מקום בקיעה‬
‫שם‪ ,‬ואז מתפשט הפנימיות בסוד הבקיעה ההיא‪ .‬אמנם האמת הוא שזהו‬
‫בחינת שם ב״ן לבד‪ .‬פירוש — כי הלא אנו אומרים שבעץ יש שם הוי׳׳ה‪,‬‬
‫ואז מתפרש לד׳ שמות ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן כידוע‪ ,‬וזה כשהוא שולט‪.‬‬
‫אך כשהכסוים שולטין בסוד הנוקבין‪ ,‬הנה אז לא נשארת הבקיעה אלא‬
‫בבחינה אחרונה של הראיה שהיא ב׳׳ן‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬שבאמת ראית העין נמשכת דרך המצח‪ .‬כי‬
‫במצח יש מ״ב דמ״ה כמ׳׳ש לעיל‪ ,‬וריבוע מ ׳ה יורד על העינים ונותן‬
‫הראיה )כי ריבוע מ׳׳ה כזה‪ :‬יו״ד‪ ,‬יו׳׳ד ה״א‪ ,‬יו׳׳ד ה״א וא׳׳ו‪ ,‬יו״ד ה׳׳א‬
‫וא״ו ה״א‪ ,‬עולה גי׳ ק׳׳ל כמנין עי׳׳ן(‪ .‬והנה שם במצח יש התפילין‬
‫וסודם ד׳ שמות עסמ׳׳ב‪ ,‬ובסוד זה יורד ממש זה הק״ל לעי׳׳ן ומאיר‬
‫באור הד׳ שמות‪ ,‬ואז העין גם כן מתמלא באלה הד׳ הויות‪ ,‬וזה כי‬
‫ההד״ה שהיתה כוללת כל הד׳ גוונין מתחלקת לד׳ הויות‪.‬‬
‫והנה תבין עכשיו היטב ענץ יציאת אורות עיני הא״ק‪ .‬כי הנה‬
‫האורות שיצאו מתחלה‪ ,‬לא היו אלא הכנות לעולם האצילות‪ ,‬כי כל‬
‫אותן העולמות שאנו אומרים למעלה‪ ,‬הנה הם מציאות האצילות שהיה‬
‫הולך ומזדמן‪ .‬ואפילו המלכץ קדמאין הם כך‪ ,‬שהוא‪ :‬כד אכתש אומנא‬
‫בפתלא )אד״ז רצב‪(:‬י‪ .‬והנה לכן לא יצאו מן העינים אלא הנקודים‪,‬‬
‫שסופם להיות האצילות‪ .‬אמנם כבר שמעת איך ראית העין נמשכת מן‬
‫המצח בסוד התפילין‪ ,‬ולכן כתוב‪ :‬ולטוטפות בין עיניך‪ ,‬תריך לשום‬

‫‪ . 8‬עי׳ קל׳׳ח פתח ל׳׳ו‪ ,‬ח׳׳ב‪ ,‬ח׳׳ב; ב׳‪.‬‬

‫רפא‬ ‫אדיר במרום‬
‫אותם במצח‪ ,‬כי משם יורדין אל העינים ועושין בה הראיה‪ .‬אבל בתחלה‬
‫היתה בהם הפקיחא בסוד ב״ן לבד‪ ,‬והיה צריך לימלא בכל בחינותיו‪.‬‬
‫אבל קודם שנתמלא היתה השבירה‪ .‬וזהו מה שידעת כי לא יצאו בתחלה‬
‫אלא בחינת נפש לבד‪ ,‬ולא קבלו עוד שאר בחינותיהם‪ ,‬עד שנשברו‪,‬‬
‫ואחר כך קבלו אותם‪ .‬ובאמת הם באות מן המצח בהתגלות המ״ה‬
‫שבו‪ ,‬ואז יצאו ונתחברו יחד‪ .‬והנה כיון שנשברו הכלים נסתמו העינים‪,‬‬
‫ואז היה השממץ‪ ,‬כי הכלים נשברו וירדו בלי תיקון‪ .‬אך המאורות‬
‫נסתלקו מהם‪ ,‬והם בבחינת ב״ן לבד‪ ,‬שהיא הבקיעה הנמצאת אפילו‬
‫בסתימת העינים‪ .‬אבל אחר כך נאמר‪ :‬פקח עיניך וראה שוממותינו‬
‫)דניאל ט‪ ,‬יח(‪ ,‬כי פקיחת העינים היא הארת העינים בכל בחינותיו‪ .‬והוא‬
‫סוד‪ :‬פוקח עורים‪ ,‬שהוא ס״ג ומ״ה כמבואר במקומוי‪ ,‬שאין שולטין‬
‫בלילה‪ ,‬כי אין השליטה אלא בבחינת ב״ן‪ ,‬והע״ב מאיר לה לקיומה‪ .‬אך‬
‫כשנפקחין‪ ,‬אז מאירין בה כל הד׳ הויות כסדרן עסמ״ב‪ ,‬והוא היקיצה מן‬
‫השינה‪ .‬והוא סוד )משלי כב‪ ,‬ט(‪ :‬טוב עין הוא יבר״ך גי׳ רל״ב‪ ,‬כמנין‬
‫ע״ב ס״ג מ׳׳ה ב״ן שבעינים‪ ,‬שבכחם יציאת הברכה בראייתם‪.‬‬
‫והנה אהי״ה אלהי״ם אדנ׳׳י עולים בגי׳ עק״ב‪ .‬וכשהעינים מאירים‬
‫שולטין בסוד הד׳ הויות שלו כנ״ל‪ .‬הנה הי״ו אותיות פשוטות שלהן‬
‫מתחבדים עם העק״ב ונעשה בגי׳ פק״ח‪ ,‬והוא סוד‪ :‬פק״ח עיניך וראה‪ .‬והנה‬
‫כאן תלוי השינה של הגלות והיקיצה של הגאולה‪ ,‬בסוד‪ :‬אני ישנה‬
‫ולבי ער )שה׳׳ש ה‪ ,‬ב(‪ .‬כי בזמן הגלות העינים ישנים‪ ,‬שאין בקיעה‬
‫אלא בסוד ב״ן‪ .‬כי אם היתה יותד‪ ,‬לא היתה שינה‪ ,‬ואז הוא סוד‬
‫השבידה כנ׳׳ל‪ ,‬ובסוד‪ :‬שחת לו לא‪ .‬אך הלב עד‪ ,‬והוא כי גם עתה בגלות‬
‫יש ענין‪ :‬דאע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי‪ .‬וגם בחינת החלום יש בגלות‪,‬‬
‫ואינו מסוד ההתעודדות הזה‪ ,‬אלא סודו הוא הדמיון‪ .‬כי הנשמה שרואה‬
‫מה שדואה חוץ לגוף‪ ,‬מציידת הדברים ההם בדמיון הציוד שמציירת‪,‬‬
‫ואז נראה לדמיון ןנ״א מוסיף‪ :‬מה[ שהיא רואה‪ .‬אבל ענין‪ :‬לבי עד‪ ,‬אינו‬
‫כן‪ ,‬אלא ממש הוא ענין מזליה קא חזי‪ ,‬שיש בזמן הגלות‪.‬‬
‫ונבוא עתה לבאר ענין העינים של א׳׳א‪ ,‬כי הנה התיקון הזה משונה בו‬
‫מכל שאר התיקונים‪ ,‬כי שאר התיקונים כך הם בא״א כמו בז׳׳א‪ ,‬אבל‬
‫בעינים אינו כך אלא הם משונים משל ז׳׳א‪ ,‬וכך צריך לפי ההנהגה כמו‬

‫‪ .9‬עי׳ קמור הבונות )עם׳ ה( ברכת פוקח עררים‪ ,‬וברכת המעביר שינה‪ ,‬ובכונת‬
‫המפיל )שם עמ׳ ל׳(‪ .‬וע״ע יחוד היראה >עמ׳ קמ׳׳ו( די׳ה! וגם יש בכאן סוד החלום‬
‫בו׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רפב‬

‫שאפרש לך עתה‪ .‬רלכן אמר‪ :‬עינוי דרישא חיורא משתניין משאר‬

‫עיינין‪ .‬ודייק לומר‪ :‬משתניין‪ ,‬להודיע שהתיקון בכאן הוא להיותם משונין‪,‬‬
‫מה שאין כן בשאר התיקדנין‪ .‬והענין‪ ,‬כי כבר אמרנו שג׳ כיסויין יש‬
‫על העין‪ ,‬וסודם‪ :‬אהי״ה אלהי״ם אדנ״י‪ .‬וכשהוי״ה שולטת‪ ,‬אז מתחברת עם‬
‫הג׳ שמות‪ ,‬ג׳ הד״ה שעולה ע״ח‪ ,‬ועם העק״ב הנ״ל עולה גי׳ נ״ר‪ .‬ואז יורד‬
‫האור מן המצח ושורה עליו‪ ,‬ואם לאו הוא חושך‪ .‬והנה לכן מדליקין‬
‫שתי נרות בנר שבת ונר י״ט‪ ,‬שהם כנגד שני הנרות שבשני העינים‬
‫אלה‪ .‬וגם אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו )ברכות נא‪ ,(:‬והיא‬
‫הראיה בעינים‪ ,‬שבהם האור שורה על הנר‪ ,‬כמ״ש‪ .‬והנה כשבא הק״ל‬
‫דמ״ה למטה בעינים‪ ,‬אז נעשה זה הדבר‪ ,‬ומתחבר הק״ל היורד עם‬
‫הק״ל שיש כבר בעי״ן‪ ,‬ועולה גי׳ ס״ר‪ ,‬והוא סוד‪ :‬כי ס״ר לראות‬
‫)שמות ג‪ ,‬ד(‪ .‬והנה גם שתי העינים הם ס״ר‪ ,‬כי שני פעמים עי״ן‬
‫גי׳ ס״ר‪ .‬אך בסוד הנ״ל הנה בכל עי״ן יש ס״ר כנ״ל‪ .‬ואז מאירין‬
‫בו עשר הויות בסוד עשר ספירות‪ .‬ועל כן כתיב בציצית‪ :‬וראיתם‬
‫אותו )במדבר טו‪ ,‬לט(‪ ,‬כי עי״ן עולה ק׳׳ל‪ ,‬וכנ׳׳ף היא אהי״ה דההי״ן‬
‫קנ״א‪ ,‬שמילואו ק״ל לבד הפשוט והבן‪ ,‬ואז נמשך האור בנר כנ׳׳ל‪.‬‬
‫וסוד הענין‪ ,‬כי רז״ל אמרו‪ :‬עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה )ירושלמי‬
‫ברכות א‪ ,‬ה(‪ .‬כי באמת אחיזת הס״א בנשמה היא בסוד הצל״ם‪ ,‬שהיא‬
‫המלבוש המחבר אותה עם הגוף‪ .‬ועל כן צוה הקב״ה לשום הציצית בכנפות‬
‫הבגדים‪ ,‬כדי להציל כנפות הצלם הקרובים אל הס׳׳א‪ ,‬שלא תתאחז הס׳׳א בם‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת איך בעין מתגלה הצלם‪ ,‬ושם בסודו נעשה הציור‪ .‬והענין‪,‬‬
‫כי הנשמה יוצאת בסוד הבנת הלב דרך העינים‪ ,‬וחוזרת ומצטיירת בעינים‪,‬‬
‫ומשם אחר כך מגיע ההרגש אל הלב‪ .‬ובהיות שהיה הציור בסוד הצלם‪,‬‬
‫על כן היה מוכן אל אחיזת הס״א‪ .‬וגם ההרגש נעשה בלב‪ ,‬וכיון שהוא‬
‫מסוד זה כבר נקרב אל הס״א‪ .‬והנה על כן צריך להסתכל בציצית‪,‬‬
‫כדי לתקן זה העין‪ ,‬שתתחזק בכח המצוה‪ ,‬בכח האור של מ״ה כנ״ל‪,‬‬
‫ובכח זה ניצולין מן העבירות‪.‬‬
‫ואשלים לפרש לך עתה ענין הכסותא והגבינין‪ .‬והוא‪ ,‬כי העין‬
‫הוא משגיח ופועל בכח‪ .‬וכשיש ח״ו עונות למטה‪ ,‬גורמין שהס״א תוכל‬
‫להתאחז בעין מצד הדין שבו‪ ,‬כמו שנבאר לקמן בס׳׳ד בענין הגוונץ‪.‬‬
‫ואז נאמר‪ :‬ותכהין עיניו מראות )בראשית כז‪ ,‬א( הכתוב ביצחק שהוא‬
‫דינא קשיא‪ .‬אמנם אם היה נשאר כך‪ ,‬היה צריך הדין להעשות מיד‬
‫בלי איחור‪ .‬ומפני שהקב״ה רוצה להאריך אפו‪ ,‬הושמו מפני כך הכיסויים‬
‫על העין‪ ,‬שאז העין נסתם ואינו משגיח‪ ,‬ואז יש ממש ארך אף‪ ,‬שאין‬
‫רפג‬ ‫אדיר במרום‬
‫דין נעשה‪ .‬ונשאר הדבר בסוד הנוקבץ שהם אלהי״ם ואדנ״י‪ ,‬לאה ורחל‪,‬‬
‫והם הכיסוים והשערות שבהם‪ .‬והכל מתנהג בכח שם אהי״ה שעומד‬
‫בגבינין‪ ,‬שהוא סוד אימא‪ .‬והוא סוד‪ :‬אהיה אשר אהיה )שמות ג‪ ,‬יד(‪,‬‬
‫אהיה עמם בצרה זו ואהיה עמם בצרה אחרת )ברכות ט‪ .(:‬כי שם אהי״ה‬
‫הוא השולט בגלות להציל ישראל‪ ,‬כי סוד הגלות הוא ממש ענין סתימת‬
‫העינים‪ ,‬בסוד‪ :‬פקח עיניך‪ .‬והנה על זה נאמר‪ :‬כי ה׳ אלהיך אש אוכלה‬
‫הוא אל קנא )דברים ד‪ ,‬כד(‪ ,‬כי בשלוט העפעפים הנה הכל הוא בדין‪,‬‬
‫אעפ״י שאין הדין פועל מיד כמו העינים הנפקחים בדין‪ ,‬אבל מכאן‬
‫נמשך הגלות וכל הצער שבו שהוא דבר ארוך‪ .‬וזהו‪ :‬אש אוכלה‪ ,‬שזהו‬
‫ממש ענין הגלות‪ .‬והוא סוד‪ :‬להט החרב המתהפכת )בראשית ג‪ ,‬כד(‪,‬‬
‫שהוא ממש השערות של העפעפים שהם אדנ״י דינ״א‪ ,‬וכמה בעלי‬
‫אש וגחלים מתלהטים מהם‪ .‬והנה הכסות והשערות כבר אמרנו שהוא‬
‫אלהי״ם אדנ״י העולים קנ״א‪ ,‬ועליהם נאמר‪ :‬אל קנ״א‪ .‬ואמר לשון אל‪,‬‬
‫כי אף על פי כן אמה מיתוק של חסד נמצא בהם‪ ,‬שאם לא כן‬
‫לא היה העולם יכול לעמוד‪ .‬גם רז״ל אמרו‪) :‬שה״ש רבה ח‪ ,‬טז(‬
‫דומה דודי לצבי‪ ,‬כמו שהצבי עינו אחת פתוחה ועינו אחת סתומה‪ ,‬כן‬
‫הקב״ה עין ימינו שהיא חסד פתוחה‪ ,‬ועין שמאלו שהיא דין סתומה‪.‬‬
‫והנה כל זה אינו אלא אריכות אפים‪ .‬אך כשהקב״ה רוצה לעשות‬
‫דברו‪ ,‬יפקח עינו‪ ,‬ואז אם יש דין לעשות יעשהו מיד‪ ,‬ומיד יחזור גם‬
‫כן העין לחסד כיון שהשלים דינו‪ .‬ת״ס‪ :‬הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה‬
‫רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאים בה )נדרים ח‪ .(:‬כי בעוד שהעין‬
‫בתוך נרתיקו שהוא הכסות‪ ,‬הכל הולך באריכות אפים‪ .‬וכיון שהיא נפקח‪,‬‬
‫מיד נעשה מה שצריך‪ ,‬אם לדין ח״ו ואם לחסד‪ .‬והנה יצחק נאמר בו‪:‬‬
‫ותכהין עיניו מראות )בראשית כז‪ ,‬א(‪ .‬אך ביעקב נאמר‪ :‬ועיני ישראל כבדו‬
‫מזוקן)בראשית מח‪ ,‬י(‪ ,‬והוא סתימת העינים‪ ,‬וזאת היא ההנהגה הצריכה‬
‫להניח הדברים באריכותם‪ ,‬אשר לא געשה פתגם מעשה הרעה מהרה )קהלת‬
‫ח‪ ,‬יא(‪ .‬אך יצחק הוא הדין הקשה הנכסה מפני הדין‪ .‬ואם נסתם הכסות‬
‫לפניו‪ ,‬יתארך האף‪ .‬אך אם נפקח‪ ,‬נעשה הדין מיד‪ ,‬ונעשה הדין לרשעים‬
‫ולרפואת צדיקים‪.‬‬
‫והאמת שכשהעין שולט שהוא שם הד״ה‪ ,‬אלה השמות האחרים‬
‫אינם מתגלים לפניו כלל‪ ,‬כי נכסים תחתיו ונבלעים בו‪ .‬ולכן באותו הזמן‬
‫נשאר העין בלא כסות‪ .‬אלא שכיץ שארם התחתון הוצרך להברא בדרך‬
‫הנהגת הבחירה‪ ,‬להראותו בצורתו כל מה שיש בזו״ן לצורך הבחירה‪,‬‬
‫על כן נברא בכסות‪ ,‬רק שיוכל לפקוח אותו ולחזור לסותמו‪ .‬אך למעלה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רפד‬

‫אינו כך‪ ,‬אלא כשצריך מתגלה הכסות‪ ,‬וכשמתגלה העץ נבלע הכסות‪.‬‬
‫בסוד‪ :‬ולא יכנף עוד מוריך )ישעיה ל‪ ,‬כ(‪ ,‬כמו שתשמע עוד בס״ד‪ .‬והוא‬
‫ממש סוד הדגים שאץ להם כסות על עיניהם כלל‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה זה הענץ היטב‪ ,‬כי הוא באמת סוד גדול מאד‪ .‬דע כי‬
‫כל מקום שיש בקיעת הפנימיות‪ ,‬סודו היא היסוד של הזכר הבוקע היסוד‬
‫של הנוקבא‪ .‬כי שם נעשים עשר ספירות בפרטיות אותו הענץ ואותו‬
‫הפעולה‪ .‬ואז נמצא הפנימיות בסוד עשר ספירות של הזכר‪ ,‬וחיצוניות בסוד‬
‫עשר ספירות של הנוקבא‪ ,‬והיסוד של זכר הוא יוצא מן הנקבה‪ .‬וסוד‬
‫הענץ‪ .‬כי ב׳ מיני התלבשות הזכר בנוקבא הם‪ :‬או בסוד זיווג‪ ,‬ואז היסוד‬
‫של זכר נכנס ומתעלם ביסוד הניק׳‪ .‬אך לפעמים הוא בדרך אחר שהוא‬
‫בסוד התלבשות‪ ,‬והוא שהזכר מתלבש בנוקבא להשפיע בתחתונים‪ ,‬ואז‬
‫היסוד של הזכר מתגלה לחוץ מיסוד הנוק׳‪ .‬תהו מה שאנו אומרים‬
‫שהיסוד דדוכרא יותר ארוך מיסוד דנוק׳‪ ,‬כי באמת נמצא לו התפשטות‬
‫יותר משל הנוקבא‪ .‬וזהו ממש סוד היום והלילה‪ ,‬והוא סוד מה שאמרו‬
‫רז״ל על וילון‪ ,‬שנכנס שחרית ויוצא ערבית )חגיגה יב‪ .(:‬וסוד זה הוא‪,‬‬
‫כי מעטרת יסוד של הנוקבא יוצא אתה לבוש דק ומלביש את יסוד הזכר‬
‫המתגלה‪ .‬ובהיותו מלביש כך‪ ,‬הנה האור שלו מתעלם בו‪ .‬אך בהכנס זה‬
‫הלבוש בשרשו דהיינו העטרה הזאת‪ ,‬אז יקרא שהוא נכנס‪ ,‬ואז האור יוצא‪.‬‬
‫ולפי זה חור העין עצמו הוא בחינת יסוד הנוקבא‪ ,‬והאור הפנימי היוצא‬
‫משם הוא בחינת יסוד דוכרא‪ .‬והנה השערות אשר בגבינין הם ממש‬
‫השערות אשר ביסוד נוקבא‪ .‬ויש איזה עור מתפשט סביב החור‪ ,‬והוא‬
‫סוד עטרת היסוד שהוא הוילון שזכרתי‪ .‬וכשהוא זמן שהוילון מתפשט‪,‬‬
‫אז היסוד של הזכר נעלם‪ .‬וההתפשטות הזה הוא ממש סוד מלכות שהוא‬
‫הוילון כנ״ל בסוד אלהי״ם אדנ״י‪ .‬והנה למטה בזו״ן כיון שההנהגה אינה‬
‫שוה‪ ,‬על כן יש תמיד זה שהוילון עומד להתפשט‪ .‬וכשהעין שולט‪ ,‬אז‬
‫זה הוילון נכנס בשרשו ונשאר סביב לעין‪ .‬ולכן תראה שאין התנועה‬
‫בעצם כלל לפתוח או לסגור‪ ,‬אלא בעור הנמשך מסוף העצם שהוא עטרת‬
‫היסוד שזכרנו‪ .‬וגם תדע שכל הכלים שסביב לנקבים הם מבחינת עטרת‬
‫היסוד הזה‪ .‬ועוד אפרש הכל במקומו בס״ד‪ .‬כי באמת גם באוזן חוטם פה‬
‫יש כך‪.‬‬
‫והנה בזו״ן הוא כך כמ״ש‪ ,‬אך בזמן הזווג אינו כך כלל‪ ,‬כי זה הוילון‬
‫אינו אפילו מתגלה‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי בזמן הזיווג כתיב‪ :‬ולילה כיום יאיר‬
‫)תהלים קלט‪ ,‬יב(‪ ,‬ותראה שאינו אומר שלא יהיה לילה כלל‪ ,‬אלא ‪ :‬ולילה‬
‫כיום יאיר‪ .‬וסוד זה כי הזיווג הוא ממש המיתוק שנמתקות הגבורות‬
‫רפה‬ ‫אדיר במרום‬
‫בחסדים‪ ,‬ועל כן צריך שהנרקבא בבחינת עצמה תקח מיתוק החסדים‪,‬‬
‫וזה הענין נתפרש במקום אחר ואין כאן מקומו‪ ,‬איך ירושלים היא‬
‫בדרום ובית המקדש בצפון״‘ ‪.‬‬
‫והנה זה צריך שיתחיל מן השורש והוא בדעת‪ ,‬כי הדעת הוא יסוד אבא‬
‫ואמא‪ .‬והנה כבר ידעת‪ ,‬איך מחכמה דהיינו אבא בא הזיווג‪ ,‬ועל כן‬
‫צריך שיתחזק הזכר על הנוקבא היטב‪ ,‬בסוד; והוא ימשל בך )בראשית‬
‫ג‪ ,‬טז(‪ ,‬וכן היסוד דאבא יתחזק על יסוד דאימא‪ ,‬עד שלא ישאר בחינת‬
‫וילון כלל‪ .‬כי לא יהיה רק היסוד דאימא שהיא הבקיעה‪ .‬אך העטרה‬
‫תהיה נכללת ממש ביסוד‪ ,‬וזהו גורם‪ :‬והוא ימשל בך‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי‬
‫כמו שנעשה בעטרה ביסוד דאימא כך נעשה בנוקבא‪ .‬ובהיות היסוד‬
‫כולל בעצמו העטרה‪ ,‬כן יהיה הזכר שולט בנוקבא שליטה גמורה‪ ,‬כי אז‬
‫יתפשט יסוד אבא בלא מסך שיכול להמצא בשום זמן כלל‪.‬‬
‫והנה האדם למטה הוא בצורת זו״ן‪ ,‬ולכן יש הכסויים‪ .‬כי אפילו בזמן‬
‫שהעין נפקח‪ ,‬אינו אלא שהכיסוי נאסף אל שורשו‪ ,‬והוא הוילון הנכנס‪.‬‬
‫אל בא״א לא נמצא כיסוי כלל‪ ,‬כי הוא עומד רק בסוד זמן הזיווג שלא‬
‫נמצא אפילו כיסד כלל‪ .‬ובאמת משם יוצאין הדגים‪ ,‬שסודם בסוד היסוד‬
‫העומד תמיד בתוך המים‪ ,‬שהוא היסוד בזמן הזיווג‪ .‬והוא סוד יוסף‪,‬‬
‫שנאמר בו‪ :‬בן פורת יוסף בן פורת עלי עין )בראשית מט‪ ,‬כב(‪ ,‬שנפקח‬
‫עליו העין העליון‪ ,‬מחמת היותו בסוד זמן הזיווג שהעין נפקח תמיד‪,‬‬
‫ואז מאיר העין העליון של הא״א‪ .‬והנה ענין זה בא״א הוא לשמירת‬
‫הז״א‪ .‬והסוד‪ ,‬כי השמירה תלויה בסוד הגבורות‪ .‬והוא סוד השס״ה מצות לא‬
‫תעשה‪ ,‬שכך הם מדריגות אחיזת הס״א בקדושה‪ .‬ולכן צריך להתקן בסוד‬
‫קיום המצות‪ ,‬שאז הגבורות פונות אל החסדים ונמתקות בהם‪ .‬ויען לפעמים‬
‫אין בני אדם זהירים בקיום המצות כראוי‪ ,‬לכן הושמו תיקונים עליונים‬
‫להתקיים העולם בחסד‪ .‬וזהו ממש סוד פקיחת העינים‪ ,‬כי שם נכללת‬
‫תמיד העטרה ביסוד‪ ,‬למען יגבר הזכר‪ ,‬וזהו ממש מיתוק לגבורות של‬
‫הכיסדם בסוד אלהי״ם אדנ״י‪ .‬ולכן אמר‪ .‬מאי טעמא משום דכתיב‬
‫הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל )תהלים קכא‪ ,‬ד(‪ .‬כי למטה‬
‫יש השינה‪ ,‬ואז הכסות סוגר לעין כנ״ל‪ ,‬שלא נשאר אלא בחינת בקיעה‬
‫מועטת בסוד ב״ן‪ .‬אך בא״א אינו כך‪ ,‬והטעם משום שהוא שומר ישראל‬
‫־‬ ‫שהוא ז״א‪ ,‬ישראל דלעילא‪.‬‬

‫‪ . 10‬עי׳ משכני עליץ )גנד רמח״ל עם׳ קפ״ט(‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫רפו‬

‫ואפרש לך ענין השמירה הזאת היטב‪ .‬הנה כתיב‪ :‬אם ה׳ לא‬

‫ישמר עיר שוא שקד שומר )תהלים קכז‪ ,‬א(‪ .‬והענין כי הנה אמרו‬
‫בסוד‪ :‬ה׳ הוא האלהים )מלכים א יח‪ ,‬לט(‪ ,‬ה׳ הוא בא״א‪ ,‬הוא האלהים‬
‫בז״א‪ ,‬ה׳ בז״א‪ ,‬הוא האלהים בנוקבא"‪ .‬וצריך שתדע כי ג׳ אלהי״ם‬
‫הם בסוד המוחין דקטנות‪ .‬ולהם ק״ך צירופים לכל אחד‪ ,‬וג׳ פעמים‬
‫ק״ך הוא ש״ס‪ ,‬ועוד יש ה׳ אותיות עצמם של אלהי״ם הרי שס״ה‪.‬‬
‫וכנגד זה יש שס״ה מדרגות לס״א לאחת ח״ו בקדושה‪ ,‬ועל כן הושמו‬
‫שס״ה מצות ל״ת בתורה להציל הקדושה מן הס״א‪ .‬ואלו השס״ה מצות‬
‫הם גם כן סוד האלהים הקדושים האלה‪ ,‬שבכח המצות הס״א נכנעת‬
‫לפניהם‪ .‬ואלה המצות נקראים גדרים‪ ,‬ונאמר עליהם‪ :‬ופו ‪ p‬גדר ישכנו‬
‫נחש )קהלת י‪ ,‬ח(‪ .‬כי הנה לא נעשו הגרירות אלא על פי מנין‬
‫הנחשים‪ ,‬שבהיותם שס״ה לכן הוצרכו להיות המצות כ ף׳‪ .‬ולכן אין גדר‬
‫בלי נחש‪ ,‬וכל אזהרה יש לה העונש הבא אחריה ממילא‪ .‬והנה על‬
‫סוד השס״ה האלה השומרות את הקדושה נאמר‪ :‬הנה מטתו שלשלמה‬
‫ששים גבורים סביב לה )שה״ש ג‪ ,‬ז(‪ ,‬ותראה שאומר סביב‪ ,‬והוא בו״ק‪,‬‬
‫כי זהו נקרא סביב מכל צד‪ .‬והנה ו׳ פעמים ששים הם ש״ס שהם הג׳‬
‫ק״ך שזכרנו‪ ,‬אך הה׳ עצמה מקומה במטה‪ .‬תהו‪ :‬הנ״ה מטתו שלשלמה‪,‬‬
‫שגם הנ״ה עולה ס׳‪ ,‬כי הה׳ עצמה נעשית ס׳‪ .‬תה כי זאת הה׳ סובבת מן‬
‫הימין לשמאל ומן השמאל לימין‪ ,‬וסוד זה ה״ה‪ ,‬ואז היא גם כן ם׳‪ ,‬שגם‬
‫היא לוקחת עשרה צרופים מכל קצה מהו׳׳ק כי היא המלכות שבכולם‪,‬‬
‫ומגיע אליה עשר ככל שאר הספירות‪ ,‬וכולן נכללין בזאת הה׳ הרי ס׳‪,‬‬
‫ועל כן נקראת הנ״ה‪.‬‬
‫והנה מט״ט כולל אחר כך כל אלה החלקים‪ ,‬בסוד‪ :‬שיתין פולסי‬
‫דנורא‪ .‬כי הנה לכל צד הם ס׳‪ ,‬ולכן נכללץ כולם ס׳ בתוך ס׳‪ ,‬ואז נקראים‬
‫שתין פולסי כנ״ל‪ .‬ובכח זה לוקח ומכניע הס״א ושומר השכינה‪ ,‬ולכן הוא‬
‫נקרא בשם זה של שומריה'‪ ,‬ובו הם כל המלחמות הנעשות עם הס׳׳א‪ .‬ובו‬
‫נשתמש אברהם אבינו כשנלחם עם המלכים‪ ,‬וסוד הענין‪ :‬וירק את חניכיו‬
‫ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות )בראשית יד‪ ,‬יד(‪ ,‬תהו סוד גדול‪.‬‬

‫‪ . 11‬שער הכינות ענץ יוה׳׳כ דרוש ד׳‪.‬‬

‫‪ . 12‬ע״ע להלן עם׳ של״ט‪.‬‬
‫•‪ . 12‬עי׳ בספר מערכת אלקות לרבעו ‪) pD‬פי׳׳ד שמות המלאכים( ח״ל! הנער השומר את‬
‫השער‪ ,‬ועקרו הוא מטרץ או מטטרון‪ ,‬והוא לשץ שמירה‪ ,‬כי תרגום משמרת — מטרת‪,‬‬
‫עכ׳׳ל‪ .‬וב׳׳ה ברקנטי פ׳ נשא‪ .‬וע׳׳ע בספר מלאכי עליון דף פ״ה‪ ,‬ודף צ׳‪.‬‬
‫רפז‬ ‫אדיר במרום‬
‫דע כי כמו שמט״ט כולל סוד ם׳ פולסי כנ״ל‪ ,‬כך הוא משתמש בהם‬
‫לכלי זיינין‪ .‬ולכן הם נחלקים בסוד זה לדרך אחר‪ .‬והוא‪ ,‬כי כמה‬
‫מיני מאורות צריכין להתחבר לעשות פעולה אחת‪ ,‬אך העיקר בפעולת‬
‫המלחמה הם הס׳ פולסי אלה‪ .‬וכפי מה שהם מתחברים כך ממשיכין‬
‫עמהם כמה אורות מכמה מדרגות להשלים פעולתם‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬הנה‬
‫הריגת הס״א נעשה בכח שם מ״ב‪ ,‬שהוא השם שבו הכה משה את‬
‫המצרי כמפורש במקום אחר‪ .‬ונמצא שזהו מה שצריך להשתמש ממנו‬
‫בראשונה‪ .‬ונשארו שי״ח מהש״ס מאלה האלהי״ם‪ ,‬והם מתגברים על ס״א‬
‫להכניעה‪ ,‬וממיתים אותה בכח השם מ״ב‪ .‬תהו כמנץ אליעז״ר בעצמו‬
‫שהיה בסוד שי״ח אלה‪ .‬וסודם גם כן סוד התלת עלמין נכללין בעוג‬
‫מלך הבשן‪ ,‬וכמבואר במקום א חי ” ‪ .‬ונמצא כי הם מתחלקין לחילוקים‬
‫הרבה לפי המקום שהם עומדים שם‪ ,‬רק שבסוד ש״ס הם שי״ח אלה‪.‬‬
‫והנה על זה נאמר‪ :‬אשר אמרו לנפשך שח״י ונעבורה )ישעיה נא‪ ,‬כג(‪,‬‬
‫כי באלה השי״ח תלוין הכנעת הס״א‪ ,‬ואינה יכולה לעבור תחומה מפני כח‬
‫אלה השומרים‪ .‬אך כשיש פגם ח״ו‪ ,‬הנה אין כח באלה השומרים‪ ,‬ונשפלים‬
‫לפגי הס״א עד שיהיה לה מקום לעבור‪ ,‬תהו‪ :‬שח״י ונעבורה‪.‬‬
‫והנה על זה נאמר‪ :‬כל רעיה בגדו בה היו לה לארבים )איכה א‪ ,‬ב(‪,‬‬
‫ותראה שאינו אומר‪ :‬היו לה אתבים‪ ,‬אלא לאתבים‪ .‬והענין‪ ,‬כי כשיש‬
‫קלקול ח״ו‪ ,‬תחת שאלו השומרים היו שלא יניחו הס״א לעבור‪ ,‬אדרבא היו‬
‫לאדבים — לצורך האויבים‪ ,‬לעבור בהם ולהגיעם למעלה מתחומם‪ ,‬כי הנה‬
‫הם גם כן השורש לס״א כנ״ל‪ .‬ובאמת מנצפ״ך הוא שורש כל זה הענץ‬
‫באותיות‪ ,‬והם העומדות או להכניע הס״א‪ ,‬או לתת לה ח״ו מקום כניסה‪ .‬וסוד‬
‫זה‪ ,‬רי״ע גימט׳ פ״ר כמנין מנצפ״ך‪ .‬ולכן‪ :‬כל רעיה בגדו בה‪ ,‬שהם אלה‬
‫הגבורים הבאים מצד ריע‪ ,‬מנצפ״ך‪ .‬ונמצא ששורש הכל הוא‪ ,‬שצריך ששם‬
‫הוי״ה שבז״א ימתיק אלה האלהי״ם‪ ,‬בסוד‪ :‬הד״ה הוא האלהי״ם‪ ,‬ומנצפ״ך‬
‫נמתק‪ ,‬ואז תהיינה הגבורות לתיקון ולא לקלקול‪ .‬תה סוד )תהלים קכז‪ ,‬א(‬
‫אם הוי״ה לא ישמור עי״ר‪ ,‬שהוא מנצפ״ך בגימט׳‪ ,‬שוא שקד שומר‪,‬‬
‫שהוא מט״ט‪ .‬כי כל השמירה נמשך משם הוי״ה ב״ה שבז״א שממתק את‬
‫הגבורות‪ ,‬שלא יהיו הם עצמם לאתבים‪.‬‬
‫ואומר לך מהו סוד השקידה המתכר פה‪ :‬שוא שק״ד שומר‪.‬‬
‫אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬אשרי אדם שומע לי לשקוד על‬
‫דלתותי יום יום לשמור מזתת פתחי )משלי ח‪ ,‬לד(‪ ,‬הרי מן השקידה‬

‫‪ . 13‬שער רוה״ק דף כ׳ ע״ד‪ .‬ועי׳ פחו״ד סי׳ קי״ז)שערי רמח״ל עמ׳ רמ״ח(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רפח‬

‫נולדה השמירה‪ .‬וסוד זה כי הנוקבא היא הפתח בסוד המעבר של‬

‫האורות‪ ,‬אם לצאת אל התחתונים או לעלות אל העליונים‪ .‬ותראה‬
‫כאן באיזה דרך היא נעשית כך‪ .‬כי כבר שמעת ענין ההרכבות‪ ,‬שבהם‬
‫תלוי ענין ההנהגה בכל פרטיה‪ ,‬וזהו עיקר גדול לזכרו תמיד להבין עניני‬
‫חכמה‪ ,‬כי הספירות הם עשר‪ ,‬ובהם כל עניני ההנהגה נעשית מחמת רוב‬
‫קשריהם בהרכבותיהם‪ .‬ונמצא שלעשות פעולה אחת‪ ,‬תצטרך להאיר ספירה‬
‫אחת‪ .‬אך בבחינת קשר פרטי אשר תתקשר לאחרים‪ ,‬כי זולתו לא היה כך‪.‬‬
‫ונדבר עתה מן הפתח‪ .‬וגם זה כלל גדול‪ :‬כי לפי הקשרים שמתקשרים‬
‫למעלה‪ .‬כך תצא הצורה בכל חלקיה למטה‪ .‬ונמצא שיש בפתח למטה‬
‫המזוזות והדלת‪ ,‬כי בלאו הכי אין פתח‪ .‬והדלתות על הרוב הם שנים‪.‬‬
‫כי הנה גם משקוף וגם מפתן יש‪ ,‬וכולם יש להם שורש‪ .‬אך נדבר‬
‫עתה על הפתחים שהם בני שתי דלתות ושתי מזוזות‪ ,‬שבהם תבין ענץ‬
‫הפסוק הזה‪ ,‬ששאר החילוקים אינם שייכים לעניננו‪ .‬והאמת הוא שהנוקבא‬
‫היא השער כמו שאמרנו‪ .‬ויש בה שתי בחינות‪ :‬פנימיות וחיצוניות‪ ,‬והם‬
‫תלוין בנו״ה דז״א‪ ,‬הפנימיות בנצח‪ ,‬והחיצוניות בהוד‪ .‬והנה הנו״ה עצמם‬
‫הם שתי המזוזות‪ ,‬ושתי הבחינות של הנוקבא הם השתי הדלתות‪ .‬ובאמת‬
‫בסוד האותיות הם שני דלתין‪ ,‬וסודם גם כן ב׳ פעמים כ״ב אותיות‪ ,‬כי הד׳‬
‫צורתה ן “' הרי כ״ב והם שני פעמים כ״ב‪ .‬וכשתחבר כל אחד מהם נעשה‬
‫ד׳ אחת לבד‪ ,‬ובהתחבר שני הדלתות נעשה ‪5‬ו סתומה‪ ,‬והוא סוד הנוקבא‪,‬‬
‫בסוד פתח הנפתחת או הנסגרת‪ ,‬בסוד מ׳ פתוחה ום׳ סתומה‪ .‬והבן היטב‬
‫הענין הזה‪ ,‬שבו תבין ענין המצוה של המזהה על מתכונתה‪.‬‬
‫הנה הנוקבא היא אחרונה שבספירות והיא אות רביעית‪ ,‬ה׳ אחרונה‬
‫של שם‪ ,‬ולכן נקראת דלת‪ .‬וצריך להבין היטב טעם הקריאה כך‪ ,‬כי אמת‬
‫שהד׳ הוא כ״ב אותיות כנ״ל‪ ,‬אבל כמה אותיות אחרות יוכל להצטייר כך‪,‬‬
‫כי גם אות ה׳ היא כך אם תציירה כזה ה הוא כ״ב‪ .‬אמנם ענין האותיות‬
‫באמת הוא ענין גדול‪ ,‬שבהם כלולים כל משפטי ההנהגה‪ .‬והנה הדלת הוא‬
‫הסוגר השער‪ ,‬ובבחינה הזאת נקראת הנוקבא דלת‪ ,‬בסוד מה שהיא‬
‫סוגרת את הז״א שלא יהיה מושג אל התחתונים‪ .‬ובסוד זה היא רביעית‬
‫אל הז״א אפילו בזמן העיבור‪ ,‬שהוא תלת כלילין בתלת והיא רביעית‬
‫אליו‪ ,‬כי משלימתו הוא זה להיות סגור ממנה‪ ,‬ובהבנותו צריך להבנותו‬
‫כך‪ .‬וכן אחר כך בזמן הגדלות היא מתפשטת כנגד ד׳ ספירות תנה׳׳י‪,‬‬
‫שהם הצריכין להיות נסגרים להיותם הקרובים יותר אל התחתונים‪ .‬וכמה‬
‫טעמים יש בהם שהם צריכין להסגר‪ ,‬והוא ענין ארוך לפרטם‪ .‬וכללות‬
‫הענק הוא‪ ,‬להיותם קרובים אל התחתונים ומוכנים להאיר יותר ובלא‬
‫רפט‬ ‫אדיר במרום‬
‫שמירה אחרת‪ ,‬על כן צריך ההסגר הזה‪ .‬ובסוד זה ההסגר נקראת דלת‪.‬‬
‫וכל זה נעשה בשם שלה שהוא אדנ״י‪.‬‬
‫חה השם עצמו לפעמים יפעול בסוד דלת הסוגר את השער‪,‬‬
‫ולפעמים בסוד שער פתוח‪ ,‬חה נמשך לפי ההארות‪ .‬כי הנה כתיב‪:‬‬
‫אז ירדו לשערים עם ה׳ )שופטים ה‪ ,‬יא(‪ ,‬וכן כתיב‪ :‬אז לחם שערים‬
‫)שם שם ח(‪ .‬וענין זה נתפרש במקום אחר«׳‪ ,‬איך ג׳ שמות אדנ״י‬
‫יש ביסוד נוקבא שעולין קצ״ה‪ ,‬בסוד קצ״ה הא ‪ .p‬וכשג׳ הויו״ת‬
‫יורדין להם שהם כמנין לח״ם‪ ,‬אז יתמלאו האדני ויעשו כל אחד מהם‬
‫שער‪ .‬ואז הוא שער מוכן להכנס‪ ,‬ולצאת הראד לצאת‪ .‬אך כשאין‬
‫השם הד״ה ב״ה מאיר בהם‪ ,‬אז נשארים בבחינת ד׳ אותיות לבר‪,‬‬
‫ובסוד זה הם דלתות הסוגרות השער‪ .‬חה סוד‪ :‬זה השער לה׳ צדיקים‬
‫יבואו בו )תהלים קיח‪ ,‬ב(‪ ,‬כי נעשה שער בכח שם הוי״ה‪ ,‬ואז צדיקים‬
‫יבואו בו‪ .‬ונמצא שיש ב׳ בחינות לנוקבא‪ :‬בחינת שער ובחינת דלת‪.‬‬
‫והדלת התחיל אפילו מזמן העיבור‪ ,‬והוא סוד דלה‪ ,‬כי באמת היא כך‬
‫בזמן שאין התפשטות כלל‪ ,‬כי אפילו ד׳ אותיותי׳ נכללין בד׳ אחת לבד‪.‬‬
‫כי בבוא אחר כך שם הוי׳׳ה ב״ה‪ ,‬הנה יתמלאו כל האותיות ויהיה הכל‬
‫רווחה‪ ,‬בסוד שער פתוחה‪ .‬והנה מכאן נמשכין אחר כך הי׳׳ב שערים של‬
‫ירושלים*׳‪ .‬כי הנה ג׳ אדנ״י הם‪ ,‬וג׳ הד׳׳ה נמשכו אליהם ועשו אותם שערים‬
‫כנ״ל‪ .‬ואחר כך כל אות של הוי׳׳ה אחת יוצאת ממנה הוי״ה שלימה בסוד‬
‫הי״ב שבטים‪ .‬ואז כל אחד ואחד מהם שנתחברו אל אות אחר מן אדנ״י‬
‫נעשה לו גם כן שער שלם‪ ,‬ואז הם י״ב שערים‪ .‬נמצא ענין הדלת פעולה‬
‫פרטית לנוקבא‪ ,‬בסוד סגירתה ופתיחתה‪ ,‬ותלוי הכל בשם אדנ׳׳י‪ .‬והנה יש‬
‫בנוקבא ב׳ בחינות כנ׳׳ל‪ ,‬ולכן הם שתי דלתות‪ .‬ובשתי דלתות אלה נכללין‬
‫גם כן הכ׳׳ב אותיות לצורך מה שאפרש לך אחר כך בס׳׳ד‪.‬‬
‫אך כדי להעשות בה פתיחה וסתימה צריך שיגיע אליה התעוררות‬
‫מלמעלה‪ .‬וזה כי הנו״ה דז׳׳א הם שורש לנוקבא כנ׳׳ל‪ ,‬ולכן הם מתגלים בה‬
‫בבחינה הזאת של סגירה ופתיחה‪ ,‬ובסוד זה הם מזחה‪ .‬חה‪ ,‬שמזח״ה עולה‬
‫אדנ׳׳י‪ ,‬מפני שאף על פי שהם הנו״ה דז״א‪ ,‬אינם במקומן‪ ,‬אלא כחם‬
‫בנוקבא בפעולתה זאת‪ .‬והנה הדלתות קבועות במזתות ובכחם נפתחים‬
‫ונסגרים‪ ,‬כי הם המניעים אותה תמיד‪ .‬והנה הס״א היה לה איזה אחיזה‬
‫באיזה דלתות‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬כי הנה כתיב‪, :‬ואחר הדלת והמזוזה‬

‫‪ . 14‬עי לעיל עם׳ מ׳׳ב‪.‬‬

‫‪ . 15‬עי׳ קיצור הבונות‪ ,‬כונות הושע׳׳ר )עם׳ קל״ג(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רצ‬

‫שמת זכרונך )ישעיה נז‪ ,‬ח(‪ ,‬וזה סוד גדול‪ .‬כי הטעם שהנוקבא נעשה‬
‫דלת הוא כדי לסגור האורות מפני הס״א‪ ,‬שלכן הנוקבא עומדת אחורי‬
‫הז״א‪ ,‬כי שם היה אפשר לס״א להתאחז מפני היותו אחור‪ .‬והושמה השכינה‬
‫לסגור‪ ,‬בסוד; עזר כנגדו )בראשית ב‪ ,‬יח(‪ ,‬וסוד•‪ .‬ועזר מצריו תהיה‬
‫)דברים לג‪ ,‬ז(‪ ,‬כמבואר במקום אחר‪ ,‬ואז אין הס״א אוחזת אלא אחורי‬
‫הדלת‪.‬‬
‫והנה באמת יש כאן מקום להקשות‪ ,‬כי הנה אחרי הדלת היא בבית‪ ,‬ולא‬
‫בחוץ‪ .‬ולפי זה היה צריך להיות להיפך‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה כתיב‪:‬‬
‫ושתים דלתות לדלתות וכו׳)יחזקאל מא‪ ,‬כד(‪ .‬והוא כי באמת יש דלתות‬
‫נפתחות לתוך הפתח‪ ,‬ואז כשיהיו נסגרים‪ ,‬מה שיראה מהם הוא האחור‪ .‬ויש‬
‫נפתחות לתוך הבית‪ ,‬וכשנסגרים יהי׳ נראים הפנים‪ .‬וסוד הענין הזה הוא‪,‬‬
‫כי הנה צורת הם׳ סתומה הוא בסוד שני דלתין‪ .‬ולפי צורת הפתח היו‬
‫צריכין להיות כך ד ‪ r‬או כ ך ^ ד אך סוד הענין הוא בסוד הפתיחה ]נ׳׳א‪:‬‬
‫הפתחים[‪ ,‬כי כשהם נסגרים הם ם׳ סתומה‪ ,‬שוה מכל צדדיה‪ .‬וכשהם‬
‫נפתחים‪ ,‬נפתחים בסוד הו׳‪ ,‬שהוא היסוד הפותח‪ .‬ובאמת אז הדלתות עצמן‬
‫נעשים מעבר אל האורות היוצאים‪ .‬ואז פניהם כלפי האורות‪ ,‬ואחוריהם‬
‫נכנסים לפנים‪ .‬וגם זהו מיתוק גדול לאחורים‪ .‬והנה הו׳ נכנסת בהם‬
‫כזה ג‪ 2‬כדי לעשות הענין הזה של האחורים‪ .‬ואז נשארת הדלות‬
‫פתוחות כזה ‪ Q‬ואז נמצאים האחורים חציים כלפי הפתח‪ ,‬וחציים כלפי‬
‫הבית‪ .‬ועל כן צריך ד׳ דלתות‪ ,‬שנים אחוריהם כלפי הבית‪ ,‬והם שנים‬
‫העליונים‪ ,‬ושנים כלפי הפתח‪ ,‬שהם שנים התחתונים‪.‬‬
‫והנה ישראל כשהיו עובדים ע״ז היו משימין אותם באחורים של הדלת‬
‫שכלפי הבית‪ ,‬כי היו רוצים להסתירם שם‪ .‬אבל הם עצמם בבחינת אחורי‬
‫הדלת‪ ,‬שהוא האחורים שזכרתי למעלה‪ ,‬שמשם יונקין הס״א בהעשות‬
‫המלכות דלת לז״א‪ .‬והיניקה היתירה שלהם הוא באחורי הדלת השמאלי‬
‫והמזוזה השמאלית‪ .‬והנה לכן צריך שיתגלה אור אחד ]נ״א; אי׳[ להכניע‬
‫הס״א‪ ,‬שלא תוכל להדבק שם הרבה ולהכנס לפנים‪ .‬וסוד הענין‪ :‬לפתח‬
‫חטאת רובץ )בראשית ד‪ ,‬ז(‪ ,‬כי אפילו כשנפתח הפתח מפני הדלת‬
‫השמאלי‪ ,‬היתה הס״א רוצה להתאחז ולהכנס‪ ,‬ועל כן‪ :‬לפתח חטאת‬
‫רובץ‪ .‬ומפני זה יש המזוזה והוא גילוי מיסוד אי׳ שהיא שורש נוקבא‪,‬‬
‫ובהאיר זה אז הס״א מוכרחת להכנע‪ .‬והנה פרשת המזוזה היא ממש רחל‬
‫מצד אימא‪ ,‬ושם מתגלה שם שד״י שהוא מיסוד אימא‪ .‬וזה מתגלה במזוזה‬
‫הימנית שהוא הנצח‪ ,‬שאז מגביר כח הנצח שהוא הימיני‪ ,‬והס״א צריכה‬
‫להכנע לפניו‪.‬‬
‫רצא‬ ‫אדיר במרום‬
‫ותראה שהפסוק אומר; לפתח חטאת רובץ‪ .‬ונמצא שהוא רוצה להדבק‬
‫בבחינת הפתח‪ .‬והאמת כי הת׳ היא בחינת נוקבא בסוד הד׳ שזכרנו‪.‬‬
‫ושם יש הפ״ח בסוד ד״ם ד״ם כנודע‪ .‬ובסוד זה רוצה הס״א להתאחד‬
‫ח״ו‪ .‬אך כשמתגלה בחינת המזוזה שאמרנו‪ ,‬אז הכל נתקן‪ ,‬ופתח זה נעשה‬
‫בסוד אחר‪ .‬כי הנה כבר שמעת איך ת׳ עלמין דכסופין נמשכין למטה‬
‫אל זו״ן‪ ,‬והם מאירין בגן עדן כנ״ל‪ .‬ואלו הם המאירים בזה הפתח‬
‫ונעשית הד׳‪ ,‬ת׳‪ .‬ואז מאיר שם שם ע״ב שממנו נעשית הת׳ הזאת‪ ,‬כי‬
‫הד׳ יודי״ן שבו עשו זה‪ .‬ואלה הד׳ יודי׳׳ן עצמן עשו ד׳ הויו׳׳ת שנעשים‬
‫אחר כך ע״ב ס״ג מ׳׳ה ב״ן‪ ,‬כי כבר שמעת איך הע״ב הוא שורש‬
‫לעסמ״ב‪ .‬ואלה הד׳ הויו״ת עסמ״ב מאירים כאן בי״ו אותיות שבהם‪,‬‬
‫ואז נעשה בין הכל פ׳׳ח‪ ,‬כנגד הפ״ח האחר‪ ,‬ואז אין לס״א אחיזה כלל‪.‬‬
‫וזה סוד פת׳׳ח‪.‬‬
‫אך כל זה היא בסוד שם שד׳׳י שהוא המתגלה במזתה‪ .‬וסוד הענין הוא‬
‫סוד‪ :‬הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו )משלי כו‪ ,‬יד(‪ ,‬והוא‬
‫באמת סוד גדול‪ .‬כי הדלתות האלה יש בכל א׳ מהם דלת וציר‪ ,‬כי‬
‫הציר הוא הי׳ שבמקצוע הדלת כזהן■׳ כמבואר במקום אחר‪ ,‬ולפי זה‬
‫הדלת והצי׳׳ד לבד הוא סוד ש״ד‪ ,‬ואז הס׳׳א שולטת‪ .‬אך כשמתגלית‬
‫הי׳ של שד׳׳י‪ ,‬אז אין הס׳׳א שולטת עוד‪ .‬והנה סוד הי׳ הזאת הוא סוד‬
‫הי׳ של ע׳׳ב שנעשית ת׳ בסוד ד׳ יודי״ן‪ ,‬שי׳ פעמים י׳ הוא מאה‪,‬‬
‫וד׳ יודי׳׳ן הם ת׳‪ .‬וגם הפ׳׳ח נעשה בסוד זה כנ׳׳ל‪ .‬ואז אין הס״א‬
‫יכולה לאחוז כלל‪ .‬חאת הי׳ הוא סוד השקד‪ ,‬בסוד‪ :‬ויגמול שקדים‬
‫)במדבר יז‪ ,‬כג(‪ .‬והענין‪ ,‬כי הס״א היא הכובד והעצלה‪ .‬אך הקדושה‬
‫היא בסוד‪ :‬והחיות דצוא ושוב )יחזקאל א‪ ,‬יד(‪ ,‬וכשהיא מאירה כך‬
‫הארה אחר הארה‪ ,‬אין הס״א יכולה להתאחז ולשלוט‪ .‬וסוד הענין שק״ד‬
‫— ש׳׳ק ד׳‪ ,‬כי הד׳ נעשית ש׳׳ק בכח הארה המתגברת‪ .‬כי הי׳ מכה‬
‫בה ועושה אותה מ׳‪ ,‬ועוד מכה בה ועושה אותה ת׳‪ .‬ומה שהיתה‬
‫ד׳‪ ,‬דלה ועניה‪ ,‬געשית ת׳‪ ,‬בסוד‪ :‬ארבע מאות שקל כסף )בדאשית כג‪,‬‬
‫טז( כנ׳׳ל‪ .‬והם הד׳ חיורתי המאירים בכח כל המאורות עד הנוקבא‪ ,‬ואינם‬
‫מניחים שום כובד או עצלה‪ .‬והכל מתגלה בסוד הי׳ של שד׳׳י‪ .‬ואז‬
‫הש״ק של עשו בסוד‪ :‬ארבע מאות איש )בראשית לב‪ ,‬ז(‪ ,‬אינו יכול‬
‫להתגבר‪ .‬אך העצל גורם העלם הי׳‪ ,‬ואז נשאד דק הציד בסוד ש׳‪,‬‬
‫והדלת בסוד ד׳‪ ,‬והוא ש״ד שהס״א אוחזת‪ .‬אך השקידה גורמת הארת‬
‫הי׳ ונעשה שד״י‪ ,‬שאין שליטה לס״א‪ .‬והנה ז״ם‪ :‬ויגמול שקדים‪ ,‬כי‬
‫החולק על הכהונה הקב׳׳ה שוקד לעונשו‪ .‬וזה כי הזר הרוצה להתקרב‪,‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רצג‬

‫הוא ממש גורם כניסת החטאת בפתח‪ ,‬ולכן תתגלה הי׳ ותשקוד לענשו‬
‫ולהסיר הפגם‪ .‬נמצא שהשקידה גורמת השמירה של המזוזות‪.‬‬
‫וזהו גם כן סוד; וישקוד ה׳ על הרעה )דניאל ט‪ ,‬יד(‪ ,‬והוא‬
‫סוד‪ :‬כאשר שש ה׳ עליכם להיטיב וכו׳ כן ישיש ה׳ כו׳ )דברים‬
‫כח‪ ,‬סג(‪ .‬וזה כי אפילו שהעונשים באים על ישראל על ידי הס״א‪,‬‬
‫אך בשרשם הקב״ה רוצה שיצאו מן הקדושה‪ ,‬מן היסוד דז״א אל‬
‫הנוקבא‪ ,‬כדי שלא ימסרו ישראל אל הס״א ח״ו‪ .‬והוא סוד ששון‪ ,‬שהוא‬
‫השפעת היסוד אל הנוקבא‪ .‬חהו ממש ענין‪ :‬וישקוד ה׳ על הרעה‪,‬‬
‫כי לא יניחה לבוא בסוד העצלה‪ ,‬אלא בשקידה של היסוד‪ .‬והנה בסוד‬
‫השקידה הזאת כתוב‪ :‬כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק )אסתר ד‪,‬‬
‫ב(‪ ,‬כי בכח הש״ק של השק״ד אין הס״א יכולה להגיע אל הד׳ שאמרנו‪.‬‬
‫וע״ז אמר‪ :‬לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי)משלי ח‪ ,‬לד(‪,‬‬
‫כי השקידה היא הגורמת השמירה‪ ,‬בסוד הפתח והמזתה ממש‪.‬‬
‫ואשלים לך ענין הדלתות‪ ,‬כי כל אחד מהם כולל כ״ב אך בסוד‬
‫וי' כזה‪ ,‬והם עשוים לשמור סוד הולד המעובר בתוכם‪ .‬גם יש לפעמים‬
‫שיפתח דלת אחת‪ ,‬ולפעמים יהיו שניהם פתוחים לרוחה‪.‬‬
‫והנה המזוזה צריכה להיות בצד ימין של כניסה‪ .‬כי היוצא אינו‬
‫אלא טוב‪ ,‬אך הנכנס היה יכול להיות גם רע‪ ,‬ולכן צריך השם שיכניע‬
‫הרע ולא יכנס‪ .‬והוא מתגלה בשליש העליון‪ ,‬כי כן למעלה במקומו‪,‬‬
‫פירוש — בז״א עצמו‪ ,‬הנה בחצי הת״ת מתגלה יסוד אימא‪ .‬אך האמת‬
‫כי הוא ראשית נו״ה שהוא השליש העליון שלהם‪ ,‬הוא למעלה מן‬
‫היסוד נגד סוף הת״ת‪ .‬ושם המקום שלשם אין עוד יסוד אימא‪ ,‬ומשם‬
‫צריך להתגלות שורש זה של רחל‪ ,‬שהיא המזוזה בהארת שד״י‪ ,‬להנצל‬
‫מן הקליפות‪ .‬והנה השומר שהוא מט״ט‪ ,‬הוא מתחזק בכח השקידה‬
‫בכח השם שד״י‪ ,‬ומשתמש מן הששים גבורים להכניע הס״א כנ״ל‪ .‬אך כל‬
‫זה בהיות שם הוי״ה ב״ה ממתק את המנצפ״ך‪ ,‬שאל״כ כל הגבורות האלו‬
‫אינם אלא לתת כח וכניסה לס״א ח״ו‪ .‬חהו‪ :‬אם ה׳ לא ישמר עי״ר‬
‫שוא שקד שומר )תהלים קכז‪ ,‬א(‪ .‬ונמצא שהשמירה היא בכח הגבורות‪,‬‬
‫אך השמירה האמתית היא בכח שם הוי״ה ב״ה‪.‬‬
‫והנה כבר אמרנו כי כמו שהשם הוי׳׳ה שהוא בז׳׳א הוא אלהי׳׳ם‬
‫בנוקבא‪ ,‬כך השם הד״ה שהוא בא׳׳א הוא אלהי׳׳ם בז׳׳א‪ .‬ונמצא שכל‬
‫אלו הגבורות הם גם כן בז״א‪ ,‬והם צריכים שימור זה של הוי״ה‬
‫ב״ה שהוא בא״א‪ ,‬וזה נעשה בעינים‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי הנה כתיב‪ :‬ותשב‬
‫רצ>‬ ‫אדיר גמרום‬
‫בפתח צינים )בראשית לח‪ .(t ,‬ובאמת בעיגים עצמם יש סוד הפתח‪,‬‬
‫כי העפעפים הוא סוד אדנ״י כנ״ל‪ ,‬ויש בהם כל הבחינות שאמרנו‬
‫שיש למטה‪ .‬ובהיות העינים פתוחים תמיד בלי שום כסוי עליהם‪ ,‬זהו‬
‫שליטה גדולה לשם הוי״ה צל כנדו אלהי״ם ואדנ״י‪ .‬ונמצא מיתוק זה‬
‫למעלה לצורך הז״א למטה שהוא האלהי״ם‪ .‬חהו ממש שומר ישראל‪ ,‬כמו‬
‫שישראל שומר העי״ר‪ ,‬בהתמתק בו האלהי״ם בהוי״ה שלו‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬ותאנא כל מה דאתי ברחמי וכר‪ ,‬ואינו אומר‪ :‬כל מה‬
‫דאיהו רחמי‪ .‬אך סוד הענין‪ ,‬כי הנה כמה מאורות נמשכין מן המאורות‬
‫העיקרים‪ ,‬כי הלא כל בריות העולם נמצא להם שורש במרכבה כידוע‪ .‬והנה‬
‫המאורות האלה נמשכץ או בגבורות או ברחמים‪ ,‬וכפי המשכתן כך ניתן‬
‫להם צורה‪ .‬כי בהתחוק הרחמים בוו״ן ימשכו משם מאורות הרבה‪ ,‬וכולם‬
‫בעלי עשר ספירות שיש בהם פרצוף שלם‪ .‬וכיון שהם נמשכין ברחמים‪,‬‬
‫עיניהם הם בלא כיסוי‪ ,‬ויש הפרש ביניהם לוו״ן‪ .‬כי אף על פי שאמרנו‬
‫שבשעת הזיווג גם הו״א הוא כך‪ ,‬אך וה הדבר הוא מקרה אליו‪ ,‬פירוש‬
‫— שאינו בכל עת‪ .‬אבל אלה מפני שהם נמשכין בתחלה ברחמים‪,‬‬
‫נקבע להם וה הענין שאין להם על עיניהם שום כסוי‪ .‬וכל שכן רישא‬
‫חיורא‪ ,‬שהוא שורש כל הרחמים‪ ,‬שצריך שיהיה כך‪ ,‬שלא יהיה בו אפילו‬
‫שורש הכיסוי כלל כנ״ל‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬אמר ר״ש לר׳ אבא למאי היא רמיוא וכו׳‪.‬‬
‫והנה כאן צריכין אנו להבין ב׳ דברים‪ :‬בתחלה‪ ,‬מאי נפקא מינה‬
‫לדעת למאי היא רמחא‪ .‬ועוד‪ ,‬שהיה לו לומר‪ :‬במאי רמיו‪ ,‬שלכאורה‬
‫הדגים הם הרמז שבו נרמז צינא פקיחא‪ .‬אמנם צריך שתדע כי הנה‬
‫אמרו רו״ל‪ :‬אין לך דבר שאין לו מקום )אבות ד‪ ,‬ג(‪ .‬וסוד הענין‪,‬‬
‫כי כל הבריות יש להם שורש בנוקבא‪ .‬ויש להם בה מקום פרטי‪ ,‬שהוא‬
‫המררגה שבה נבראו‪ ,‬ובה הם נשפעים ומתקיימים לפי הדרכים והחוקים‬
‫הראויים להם‪ .‬והשכינה נקראת כך בכלל — מקום‪ ,‬הנה מקום אתי)שמות‬
‫לג‪ ,‬כא(‪ ,‬מפני העשותה מקום בפרט לכל הנמצאים*'‪ .‬והנה על כן‬
‫אנו אומרים‪ :‬ברוך כבוד ה׳ ממקומו )יחזקאל ג‪ ,‬יב(‪ ,‬כי ממקום הזה‬
‫הוא משפיע‪ .‬וכן‪ :‬ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון עם‪ .‬והנה כפי הנשרש‬
‫בה‪ ,‬כך ממשכת כח מן המאורות העליונים‪ .‬ועל כן נמצא קשר גדול בין‬
‫המאורות העליונים ובין המלכות‪ ,‬שהם מאירים באותן המדרגות הפרטיות‬
‫שהם שרשי הנבראים‪.‬‬

‫‪ . 16‬ע״ע קל״ח פתח כ״ו‪ ,‬ובמצויין שם‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫רצד‬

‫ואומר לך עתה מהו ענין הדגים‪ .‬ותראה למה הבהמות והחיות‬

‫והעופות צריכין שחיטה ודמם אסור‪ ,‬משא״ב הדגים שאסיפתם זו היא‬
‫שחיטתן)חולין כז‪ ,(:‬וגם דמם מותר‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי הדג הוא סוד היסוד‬
‫בשעת הזיווג‪ ,‬שהוא מכוסה ממש בתוך הנוקבא בים שבה‪ ,‬בסוד היסוד‬
‫שלה המעלה מיין נוקבין‪ ,‬שהוא ממש סוד הים כמבואר במקום אחר‪.‬‬
‫והנה בזמן הזיווג המאורות עומדים בטהרה גדולה שאין שום פגם מגיע‬
‫שם כלל‪ .‬ועל כן הדגים האלה אין בהם מין פגם‪ .‬והיינו כי הדג כבר‬
‫אמרתי שהוא היסוד‪ ,‬אך מאורות הרבה מאירין ממנו בבחינה זו‪ ,‬וכולם‬
‫נקראים דגים‪ ,‬והם בבחינה זו שאין דמם קשה עד שיצטרך לשפוך‬
‫אותו‪ ,‬ואין צריך שחיטה לתקנם כמו הבעלי חיים אחרים‪ .‬ואלה יש להם‬
‫גם כן עינים פקוחות‪ .‬והענין דע‪ ,‬כי מקור הדגים האלה נמצא רק בזמן‬
‫הזיווג‪ ,‬אך עם כל זה נשארים תמיד קבועים הארות ממנו‪ ,‬ואלה הם‬
‫שרשי הדגים שבעולם‪ ,‬כי אפילו בהשלם הזיווג הם נמצאים‪ .‬והנה‬
‫כיון שבאין מזה המקום אין השינה מגעת אליהם‪ .‬והוא כשמסתלקין‬
‫המוחין מז״א בסוד הדורמיטא‪ ,‬אין אלה חסרים כלום‪ ,‬ומה שצריך‬
‫להם נשאר תמיד‪ .‬וסוד הענין‪ :‬תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם‬
‫בלילה כדי ללמוד תורה )ב״ב י‪ .(.‬והנה היה כאן מקום לדקדק‪,‬‬
‫אם באמת השינה היא מסודרת על פי סדר הנהגה‪ ,‬אם כן למה תתבטל‪,‬‬
‫והלא בודאי גם היא תיקון‪ .‬וגם מהיכן ימשיכו שפעם אלו המנדדין‬
‫שינה‪ .‬אך האמת הוא מהו שכתבתי‪ ,‬שיש מאורות אלה למעלה הנקראים‬
‫דגים היוצאין מן היסוד כנ״ל‪ ,‬שאץ בהם בחינת שינה‪ .‬והנה בבריות‬
‫נמצאים כך הדגים‪ ,‬והאדם יכול להשיגם על' ידי נדידת שינה‪ ,‬ואז‬
‫נקרא ממש בחינת דג שבים‪ ,‬בסוד‪ :‬דדג״ו לרוב בקרב הא ‪) p‬בראשית‬
‫מח‪ ,‬טז(‪ .‬ואלה הם התלמידי חכמים שאץ צריך להם אלא אסיפה‬
‫בעלמא )זח״ג מב‪ .(.‬כי שאר בני אדם צריכץ שחיטה ממש בסכץ‪,‬‬
‫אפילו שיהיה בסכין בדוק‪ .‬אך אלה אץ צתך להם שחיטה כלל אלא‬
‫אסיפה‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענץ השחיטה ותבץ סודות גדולים‪ .‬הנה המיתה נמשכה‬
‫דוקא מחטא אדה״ר‪ ,‬חהו מפני הזוהמא של הנחש שנבלעה בגוף‪ .‬אמנם‬
‫זוהמא זאת נכנסה בהם על ידי אכילה‪ .‬וצריך שתדע מה שכתוב‪:‬‬
‫ותורתך בתוך מעי )תהלים מ‪ ,‬ט(‪ ,‬ודבר זה נתבאר במקום אחר‪,‬‬
‫איך בחינת תרי״א איברים נמצאים בבני מעים‪ ,‬שבכח זה יכול המזון‬
‫להתברר לצורך כל התרי״ג איברים של הגוף כידוע בסוד עיכול המזץ‪.‬‬
‫וב׳ איברים מן התרי״ג נמצאים בפה בסוד פה וגרץ‪ ,‬והמאכל נכנס‬
‫רצה‬ ‫אדיר במרום‬
‫בדרך אלה הב׳‪ ,‬שהם כנגד אנכי ולא יהיה לך שנתנו מפי הגבורה‪,‬‬
‫ואחר כך נשלם הבירור בשאר המעיים‪ .‬והנה האמת שב׳ קנים הולכץ‪-‬‬
‫מן הראש לגוף‪ ,‬והם ב׳ הסימנים קנה וושט‪ ,‬והם נעשים מהתפשטות‬
‫הראש‪ .‬כי החכמה מתפשטת ועושה הקנה והריאה והלב‪ .‬והבינה מתפשטת‬
‫ועושה הוושט ושאר בני המעיים‪ .‬ובסוד אלה הב׳ קנים תלוי כל חיות‬
‫האדם‪ .‬והנה כמו שהוושט נמשך מן הראש‪ ,‬כך המוון היורד דרך שם‬
‫עושה פעולה גם כן בראש מלמטה למעלה‪ ,‬כי באמת לולא היה זה‬
‫הקשר לא היה ראוי להגיע אל הראש‪ ,‬כי הם ב׳ בחינות ממש בסוד חב׳׳ד‬
‫ושש קצוות‪ .‬וגם תדע כי אין הס״א אוחזת אלא בו׳׳ק ולא בראש‪ ,‬אך‬
‫מכח הקשר הזה נפגם גם הראש‪ .‬והנה עץ הדעת גם הוא התהלך המהלך‬
‫זה של הפה‪ ,‬ומכח זה הקשר נפגם גם הראש‪ .‬והנה אין תיקון לזה אלא‬
‫המיתה‪.‬‬
‫ותדע באמת שזוהמת חטא האדם מסתלקת מיד במיתה‪ ,‬ולא‬
‫נשאר לנשמה להטהר אלא מן העונות הפרטים שלה‪ .‬והנה תיקון זה‬
‫הוא בשחיטה‪ ,‬שהוא חתיכת הסימנים‪ ,‬כי אז באמת נפסק הקשר‪ ,‬ואז‬
‫הנשמה מסתלקת והזוהמא גם כן נפרדת‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי צריך‬
‫שתדע שהס״א עצמה יש בה בחינת הראש‪ ,‬והוא סוד! רישא רעשו בעטפיה‬
‫דיצחק )עי׳ פרד׳׳א פל׳׳ט(‪ ,‬ד ש הגוף שלה‪ ,‬ובעוד שהם ביחד הכל פגום‪.‬‬
‫ובזמן התיקון צריך שהראש שלה יותז‪ ,‬כמו שנעשה לעשו ממש‪ ,‬ואז‬
‫הראש נתקן והגוף נדחה‪ .‬ועל כן בהעשות השחיטה הזאת‪ ,‬אז בחינת הראש‬
‫של הזוהמא מסתלק בסוד הראש עצמו‪ ,‬חה נשאר מתוקן עם הנשמה‪ ,‬והגוף‬
‫כבר נפסק מהראש והוא נדחה ואבד‪ .‬אך אותן שהם בסוד דגים כנ׳׳ל‪,‬‬
‫אין צריך להם אלא אסיפה‪ ,‬והוא ממש אסיפה למקורם כי בזה נתקן‬
‫הכל‪ .‬וזה סוד! האירה עיני פן אישן המות )תהלים יג‪ ,‬ד(‪ .‬והענין‪,‬‬
‫כי השינה היא א׳ מששים במיתה‪ .‬ובשעה שהאדם ישן אז מתגברת‬
‫בו הזוהמא של הנחש‪ ,‬והוא מתקרב יותר לבחינת המיתה‪ ,‬עד שנשאר‬
‫חלק מן הווהמא מתגבר כל כך‪ ,‬שצריך לפסוק אותו מן הראש כדי‬
‫שימצא תיקון‪ .‬אבל מי שמנדד שינה מעיניו מפני התורה‪ ,‬אז בזה הכח‬
‫עצמו כבר נפסק הזוהמא הזאת‪ ,‬עד שכמעט כלה נתקנת‪ .‬ומה שנשאר רע‬
‫גמור בלי תיקץ‪ ,‬רי התעוררות השורש לקרבו אליו‪ ,‬שמיר זה הרע נפרד‬
‫ומסתלק‪ ,‬ואץ צריך לזה פעולה אחרת‪ .‬חהו אסיפת הצדיקים ממש‪.‬‬
‫והנה תראה שיש הבהמות שצריך לשחטם רוב שנים‪ ,‬ובעופות די ברוב‬
‫א׳‪ .‬והוא כי בבהמות מתגברת הזוהמא יותר‪ ,‬ובעופות אינה מתגברת כל‬
‫כך כי הם מתקרבין יותר לבחינת הדגים‪ .‬והנה הענץ הוא באמת לפי‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רצו‬
‫שקליל חיותייהו)רש״י ריש פ״ב החולין(‪ .‬וזה כי הנה החיות ועופות הם שוין‬
‫בב׳ דברים‪ :‬בחלב ובדם‪ ,‬שהדם טעון כסוי‪ ,‬וגם אין בהם חלב טמא‪,‬‬
‫וזה כי חלב ודם הם סוד עשו וישמעאל‪ ,‬ועיקר התגברם הוא בבחינת‬
‫בהמה דוקא‪ ,‬אך בחיה ועוף אינו כך‪ ,‬ולכן יש לכל אחד מהם דרך תיקון‬
‫בפני עצמו‪ ,‬כי דם הבהמה צריך לשפוך אותו דוקא כמים‪ ,‬אך החיה‬
‫ועוף צריך לכסותו בעפר‪ .‬וגם החלב בחיה ועוף אינו טמא כנ״ל‪ .‬אך‬
‫אף על פי כן בענין השחיטה אינם שדן‪ ,‬כי החיות קרובות לבהמות‪,‬‬
‫והעופות קרובים לדגים‪ .‬והענין‪ ,‬כי החיות תלוי בהתקשר הנשמה בגוף‪.‬‬
‫ויש נשמה נקשרת הרבה‪ ,‬עד שהגוף סובב עליה לכל צד והיא כמו‬
‫טבועה בו‪ ,‬וזהו סוד הבהמות‪ .‬אך יש אחרים שאין הנשמה נקשרת בהם‬
‫כך‪ ,‬אלא אדרבא היא קרובה לצאת מהם‪ ,‬ואלה הם העופות דקליל‬
‫חיותייהו‪ .‬והוא סוד‪ :‬כמשחל ביניתא מחלבא שאמרו רז״ל )ברכות ח‪,(,‬‬
‫שהוא מפני היות הנשמה בבחינת גר בא ‪ p‬ומתדבקת הרבה אל השורש‪.‬‬
‫ואל תקשה‪ ,‬אם הדגים הם בבחינה כל כך גדולה‪ ,‬איך יש‬
‫דגים טמאים‪ .‬כי האמת הוא‪ ,‬שגם את זה לעומת זה עשה אלהים‬
‫)קהלת ז‪ ,‬יד(‪ ,‬וכמו שיש דגים בקדושה יש דגים בס״א‪ .‬ובכאן למטה‬
‫הם ביחד בים‪ ,‬אבל מדריגותם מובדלות זה מזה‪ ,‬כי עשיה כך היא‪,‬‬
‫שבה נמצאין בין מן הטוב ובין מן הרע‪ .‬וזה הענין כבר פירשתי‬
‫במקום אחר ואין כאן מקומו‪ .‬לכן הודיע הקב״ה לישראל אמיתת הדבר‪ ,‬מי‬
‫הם הדגים שמצד הקדושה ומי הם שמצד הס״א‪ .‬כי אותם שמצד הקדושה‬
‫יש להם סימנים מצדנים‪ ,‬להבדל מן הטמאים שמן הס״א‪.‬‬
‫והנה הדגים כבר שמעת מה הם‪ ,‬ועל זה אמר‪ :‬למאי רמיזא‪ ,‬א״ל‬
‫לדגים ולנוני ימא‪ .‬והענין‪ ,‬כי כבר ידעת ענין‪ :‬בז״א אינון בעתיקא תליין‬
‫)עי׳ זח״ג רפט‪ ,(.‬כי כל המדריגות שלמטה תלויין באותן של א״א‪,‬‬
‫ובכח זה הם מתקיימין‪ ,‬שאם לא כן לא היו מתקיימין‪ ,‬יען הוא השורש‬
‫לכל האצילות‪ .‬ונמצא שכל מה שאנו מדברים מא״א אינו מעצמותו כלל‪,‬‬
‫אלא ממה שהוא נתקן לצורך התחתונים‪ ,‬כמו שכתבתי בתחלת האדרא‪,‬‬
‫ובתיקונד ידיע ולא ידיע כו׳י'‪ .‬אך כאן בעינים אמרו‪ :‬שהעינים דא״א‬
‫הם משונים מעיני התחתונים‪ ,‬תה הדבר קשה להבין‪ ,‬כי כיון שאינם אלא‬
‫לתחתונים‪ ,‬איך יהיו משונים מהם‪ .‬וגם למי יהיו שורש‪ ,‬כי הלא היה ראד‬
‫לפחות שיהיו שורש לאמה דבר בתחתונים‪ .‬ולכן שאל‪ :‬למאי רממא‪,‬‬
‫שהרי כל תיקוני הא״א רמוזים למה שיש אחר כך למטה‪ ,‬ואלה העינים‬

‫‪ . 17‬לעיל עמ׳ קי׳׳ד‪.‬‬

‫רצז‬ ‫אדיר במרום‬
‫אלה‬ ‫למי הם רומזים‪ .‬והשיב ר׳ אבא‪ :‬לדגים ולנוני ימא‪ .‬כי באמת‬
‫הוא‬ ‫העינים אינם שורש לעיני הז״א‪ ,‬אלא לעיני היסוד דז״א‪ ,‬כי גם‬
‫ימא‪.‬‬ ‫יש לו בחינת עשר ספירות של כל הפרצוף‪ .‬ואמר; לדגים ולנוני‬
‫מהם‬ ‫כי הדגים‪ ,‬הם היסודות עצמן‪ ,‬והנוני ים‪ ,‬הם שארי המאורות היוצאים‬
‫בתוך הים‪.‬‬
‫והנה האמת הוא שהאות עי״ן היא השולטת בעינים‪ ,‬כי העין אינו אלא‬
‫אות עי״ן במילואה‪ ,‬ומבחינה הזאת נעשית הדגים והבן היט^ כי מציאת‬
‫הדגים נמצא מכאן‪ .‬וסוד זה הוא ד״ג גי׳ ז׳ שיוצא מן הע׳‪ ,‬כי שם הוא‬
‫ברבוי וכאן הוא בפחות‪ ,‬שהוא היוצא מהם לבד‪ .‬וגם היסוד עצמו לפעמים‬
‫נעשה ע׳ בהתרבות אורותיו‪ .‬ונמצא שתולדות העינא פקיחא דא״א הוא‬
‫היסוד דז״א בבחינת דג‪ ,‬ולכן הדגים עיניהם פקוחות‪ ,‬וגם אין עין הרע‬
‫שולט בהם )ברכות נה‪ ,(:‬כי הם מושגחים תמיד מן העינא פקיחא‬
‫הזה וכדלקמן בסוד‪ :‬בן פורת עלי עין )בראשית מט‪ ,‬כב(‪ .‬שבהיות יוסף‬
‫בסוד הדגים לכן לא שלט בו עין הרע‪ ,‬כי הוא מושגח מן העינא‬
‫פקיחא‪ ,‬ולקמן אפרש לך היטב בס״ד‪ .‬אך בהיות העינים האלו של א״א‪,‬‬
‫מוציאים אלו הדגים בעינים פקוחות שלהם‪ ,‬יצאו אחר כך העינים בז״א‬
‫עצמו‪ .‬ונמצא שתחת הולד העינים דז״א מעיני א״א‪ ,‬נולדים עיני היסוד‬
‫מעיני הא״א‪ ,‬ועיני הז״א מעיני היסוד עצמו‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי ליסוד דגדלות‬
‫יש באמת קשר גדול עם א״א‪ ,‬שבו מתגלים הי״ג תיקוני דיקגא עצמם‪,‬‬
‫בסוד הקמת ברית‪ ,‬כמפורש במקום אחר‪ .‬כי בבנין הז״א הנה אימא‬
‫עד הוד מתפשטת‪ ,‬ואז לא היה מה שיוציא היסוד‪ .‬והוצרך להתגלות‬
‫מזל ונקה שהוא הדעת בין או״א‪ ,‬ובכחו יצא זה היסוד בז״א‪ .‬והוא‬
‫סוד‪ :‬וקנ״ה הכ״ל‪ .‬אך באמת זה אינו אלא ביסוד דגדלות‪ ,‬שחג״ת‬
‫נעשה חב״ד‪ ,‬ואימא באה בז״א ועושה נ״ה מחדש משלה‪ .‬אך יסוד אינה‬
‫יכולה לעשות‪ ,‬כי אינה מגעת שם‪ ,‬לכן צריך אור הא״א‪ .‬אך יסוד‬
‫דקטנות אינו כך‪ ,‬כי הלא גם מתחלה היו כבר ו׳ קצוות‪ .‬אך אותו היסוד‬
‫של הקטנות הוא היסוד שבו הערלה‪ ,‬ובהעביר הערלה אז מתגלה היסוד‬
‫דגדלות‪ .‬כי הערלה היא נמשכת מן הו״ק‪ ,‬ולכן היא שם ביסוד הבא‬
‫מכחם‪ ,‬ואז נקרא אבר מת והוא נופל‪ ,‬בסוד‪ :‬כי יפול הנופל ממנו‬
‫)דברים כב‪ ,‬ח(‪ ,‬שהיתה נפילת המלבין‪ .‬אך בגדלות אץ שם ערלה ואז‬
‫הוא אבר חי‪ ,‬והוא הקמתו מן הנפילה‪ ,‬בסוד‪ :‬ואת בריתי אקים את יצחק‬
‫)בראשית מ‪ ,‬כא(‪ ,‬אקי״ם הוא ר״ת א׳שר ק׳דש י׳דיר מ׳בטן)בעה״ט שם(‪,‬‬
‫כי כאן היא גודל קדושת ישראל הבאה מא״א ממש‪ .‬והוא סור‪ :‬יקימך‬
‫ה׳ לו לעם קדועז)דברים כח‪ ,‬ט(‪ ,‬כי הקדושה וההקמה תלויים זה בזה‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫רצח‬
‫חהו באמת הקשר שיש בין א״א ליסוד דז״א‪ .‬והעינים שלו מוציאים‬
‫הדגים האלה כנ״ל‪ .‬אך אחר כך מאלו הדגים יוצאים עיני ז״א‪ ,‬ולכן‬
‫כתיב‪ :‬עיני ה׳ אל צדיקים )תהלים לד‪ ,‬טז(‪ ,‬כי באמת הם תלויים‬
‫בהם‪.‬‬
‫והנה אמר; דלית כסותא על עינא וכו׳‪ .‬וכבר פירשתי לך‪ ,‬איך אין‬
‫השינה מגעת להם‪ .‬כי באמת סוד השינה הוא‪ ,‬שבהסתלק מוחי הגדלות‬
‫ונשארים מוחין דקטנות‪ ,‬אז העינים היוצאים מסוד המוחין אינם אלא דינין‪.‬‬
‫ולכן מיד יורד הכסות ומכסה‪ ,‬כי ניתנה ההנהגה באותו הזמן לנוקבא‪.‬‬
‫וכבר ידעת איך גבורות הז״א הם הפועלות‪ .‬אך בהנתן ביד הנוקבא‬
‫אינה אלא בסוד הלבנה‪ ,‬שחסרונה הוא קדרות ולא אש שורף‪ ,‬ובז״א‬
‫הוא בסוד החמה‪ ,‬ואז הוא לילה בסוד חושך‪ .‬אך אלו הדגים אין מציאותם‬
‫אלא מן הגדלות‪ ,‬אלא שהם נשארים אפילו כשהגדלות מסתלק‪ ,‬ולכן‬
‫אין בהם שינה כלל‪ .‬וגם תדע‪ ,‬שזמן הזיווג בפרט הוא זמן רווחה‬
‫רבה ואין גבול כלל‪ ,‬ועל כן אין כסות על עיני הדגים‪ .‬והוא כי הכסות‬
‫עושה ב׳ פעולות; א׳‪ ,‬מכסה העינים שלא ישגיחו בתחתונים מהם‪,‬‬
‫שלא להשפיע רק בגבול‪ .‬ב׳‪ ,‬שלא ישגיחו בעליונים לקבל אלא בגבול‪.‬‬
‫והנה הדגים אין להם זה הגבול כלל‪ ,‬אלא הם מתדבקים ומשגיחים‬
‫ברווחה גדולה מזה לזה‪ .‬ולכן אמר‪ :‬ולא ניימין‪ ,‬כי בחינת השינה אינה‬
‫מגעת להם‪ .‬ולא בעיין נטורא על עינא‪ ,‬שאין להם צורך לשמירה‪.‬‬
‫אבל בעתיקא אמר להיפך‪ ,‬כי בתחלה אומר‪ :‬דלא בעי נטורא‪ ,‬ואחר כך‬
‫אומר‪ :‬ולא נאים‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי בדגים כבר השינה ישנה בז״א‪ ,‬ואם‬
‫היתה מגעת להם אז היה צריך שיהיה בהם כל הבחינות שיש בעינים‬
‫שלו‪ .‬אלא שכיון שאינם ישנים‪ ,‬רק עומדים תמיד במדריגתם הראשונה‪,‬‬
‫על כן יכולים להיות גם כן בדדך זה‪ .‬אך א״א אין בו כסות מצד‬
‫עצמו‪ ,‬כי כך סודד תיקוניו‪ ,‬ואין בו שינה בעצמו כלל‪.‬‬
‫והנה זהו באמת סוד; ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך‬
‫)ישעיה ל‪ ,‬כ(‪ .‬כי כמו שיש בז״א‪ ,‬כך יש למטה בבני אדם‪ .‬והנה עתה‬
‫שיש הכסות בעיני הז״א‪ ,‬כך יש בעיני בני אדם‪ ,‬ולכן הוא משגיח‬
‫בגבול‪ ,‬ובני אדם משיגים בגבול‪ .‬אבל לע״ל בהיות זמן דווחה תמיד‪,‬‬
‫יוסר הגבול מלמעלה ומלמטה‪ ,‬ולכן נאמד‪ :‬ולא יכנף עוד מודיך‪,‬‬
‫כי העין עצמו לא יהיו עליו הכנפים‪ .‬ואז‪ :‬והיו עיניך רואות את‬
‫מוריך‪ ,‬כי גם העינים שלמטה לא יהיו מעוכבים מן הכנפים שלהם‪.‬‬
‫וזה סוד‪ :‬כי עין בעץ יראו בשוב ה׳ ציץ )ישעיה נב‪ ,‬ח(‪ ,‬עץ בעץ‬
‫ממש בלא עכבת הכנפים‪ .‬והנה תבץ עכשיו מהיכן יוצאץ הכנפים בעיני‬
‫רצט‬ ‫אדיר במרום‬
‫ז״א‪ ,‬כיון שאינם בעיני הא״א‪ ,‬כי באמת הדילוג הזה‪ ,‬שאין עיני הא״א‬
‫מוציאץ מיד עיני הז״א‪ ,‬אף על פי שכך היה ראד לצאת לפי סדר‬
‫המדריגות‪ ,‬הנה זה עצמו גורם התחשכות אל העינים האלה‪ .‬וכאשר אינם‬
‫יכולים להתגבר בכח כל כך גדול‪ ,‬ניתן מקום אל הכנפים‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬כל שכן עתיד‪,‬א דעתיקין דלא בעי נטורא וכר‪.‬‬
‫נטוראי׳ של עצמו‪ ,‬הוא שורש הכל ואץ שייך לומר בו גבול‪ ,‬כי אץ‬
‫הגבול אלא לתחתונים‪ .‬אבל בבחינת ההתדבקות לקבל אין להזכיר שום‬
‫גבול‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬וכל שכן דאיהר מ שגח לכולא וכר‪ .‬והענין‪ ,‬כי כבר שמעת איך‬
‫ב׳ כסדים יש‪ :‬דהיינו הכסוה^ והשערות של העפעפים‪ ,‬וסודם אלהי״ם אדנ״י‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי אלה הם שני כינויים אשר לשם הוי״ה‪ ,‬והם אלהי״ם ואדנ״י‪,‬‬
‫ונאמר עתה ההפרש שיש בין זה לזה‪ .‬הנה בזוהר פרשת בראשית‬
‫אמרו ח״ל‪ :‬אימא עילאה הד לה חד כינוי‪ .‬חה הכינוי הוא אלהי״ם‪,‬‬
‫והוא החשך‪ .‬והענין‪ ,‬כי התחשבות האורות הוא בסוד אלהי״ם‪ .‬אך‬
‫ההשפעה הוא בסוד אדנ״י‪ ,‬והוא כי אדנ״י בגי׳ היכ״ל‪ ,‬והיא ההיכל שבה‬
‫מתלבש שם הד״ה ב״ה כדי להשפיע‪ ,‬והתחתונים מקבלים מן זה השם‪,‬‬
‫כי אץ הז״א משפיע להם אלא ]נ״א מוסיף‪ :‬בתוך[ נוקבא‪ .‬ועל כן‬
‫יש אלו ב׳ הבחינות‪ :‬הכסות הוא בשם אלהי׳׳ם‪ ,‬והוא עומד דוקא‬
‫בסוד השמירה‪ ,‬שלא יוכלו העינים לקבל מן העליונים‪ .‬אך העפעפים חם‬
‫עומדים בסוד אדנ״י‪ ,‬להשפיע אפילו בזמן המיתום‪ ,‬שנשארת הבקיעה‬
‫הצרה בסוד שם ב״ן כנ״ל‪ .‬וזה האמת‪ ,‬שכל עניני הפתח שאמרנו למעלה‬
‫בסוד שם אדנ׳׳י‪ ,‬יש גם כן בעינים‪ ,‬חה סור‪ :‬ותנומה על עפעפי‪ ,‬כי‬
‫סוד ותנומ״ה הוא סוד וו״מ תנ״ה‪ ,‬והיינו ב״ן תנ״ה‪ .‬כי ב״ן הוא המאיר‬
‫בלילה בזמן השינה‪ ,‬ואז העפעפים הם המשפיעים בעולם בסוד שם‬
‫אדנ״י בבחינת דלת לבד ולא במילואה‪ .‬והנה אלו השערות הםי' מסוף‬
‫השערות של הגבינץ שהם ממש אהי״ה‪ ,‬והם שורש הכסויין‪ .‬ולכן נרמז כאן‬
‫תנ׳׳ה שהם בגי׳ ג׳ אהי״ה דההי״ן ע״ה‪ .‬ותראה כי אדנ״י במילואו אל״ף‬
‫דל׳׳ת נו׳׳ן יו׳׳ד הוא שצר — תרע׳׳א‪ ,‬בסוד פתיחת העינים‪ .‬ובסוד סיתומם‬
‫הם שער בסוד שערות‪.‬‬
‫והנה כתיב‪ :‬אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם )משלי‬

‫‪ . 18‬נ׳׳א‪ :‬שלעצמו הוא שורש כר‪.‬‬

‫‪ . 19‬נ׳׳א‪ :‬בסוף הגבינץ שהם משם אקי״ק‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ש‬

‫כ‪ ,‬יג(‪ .‬והענין כי בשלוט שם הד״ה אז נעשה האדנ״י תרע״א‪ ,‬והוא‬

‫בחינת פתיחת העינים שהכסוי מתכווץ‪ .‬וזה סוד שם הד״ה דעיני״ן שיש‬
‫שם כ״ד עינין “‪ ,‬בסוד כ״ד צידופי אדני‪ ,‬והג׳ תגין שבכל א׳ הם סוד‬
‫העפעפים בסוד השערות‪ .‬ונמצא שאז נכלל אדנ״י בהוי״ה שהוא שולט‪,‬‬
‫ואז הוא השער לה׳ )תהלים קיח‪ ,‬כ(‪ .‬והנה בהיות העין הזה נפתח‬
‫בסוד פקח כנ״ל‪ ,‬אז גם השערים למטה נפתחים‪ ,‬חהו‪ :‬פקח עיניך‬
‫שבע לחם )משלי כ‪ ,‬יג(‪ ,‬בסוד ג׳ הויות העושים הג׳ אדנ״י ג׳ פעמים‬
‫תרע״א‪ .‬ובהיות הפתיחה של השערים תלוים בפקיחת העינים‪ ,‬על כן‬
‫צריך גם כן שיתלו התחתונים את עיניהם למעלה‪ .‬וזה סוד‪ :‬עיני כל‬
‫אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו )תהלים קמה‪ ,‬טו(‪ .‬חהו‬
‫שם אדנ״י שהוא עת ממש‪ ,‬בסוד הכ״ח עתים‪ ,‬כמו שתמצא מפורש‬
‫בפירוש ספר יצירה להראב״ד ז״ל‪ ,‬שהם בסוד שם אדנ״י ע״ש‪ .‬ואז‪ :‬פותח‬
‫את ידך ומשביע לכל חי רצון )שם טז(‪ ,‬כי אז מתחברים הד״ה ואדנ״י‬
‫בשילוב כזה יאהדונה״י‪ ,‬והב׳ יודין מאירין בסוד פתח שהוא חכמה‬
‫להשפיע‪.‬‬
‫ונמצא בכאן שני דברים‪ :‬הכיסוי והעפעפים‪ ,‬א׳ בסוד השמירה‪ ,‬וא׳‬
‫בסוד ההשפעה המתעלמת בסוד ד׳ לבד‪ .‬והדגים אין להם נטורא‪ ,‬כי יכולים‬
‫לקבל הכל אז באותה הרווחה‪ .‬אבל בא״א אין שם נטורא‪ ,‬וגם צריך‬
‫שלא יהיה כסוי ועפעפים מפני התחתונים‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬כל שכן דאשגח‬
‫וכו׳‪ ,‬כי באמת המזון יוצא ממנו אל הכל‪ ,‬ולכן צריך שלא יהיה‬
‫שם שינה‪.‬‬
‫והנה האמת הוא‪ ,‬שהשינה וסתימת העינים נמשך מן העין השמאל‬
‫שהוא הגבורה‪ ,‬בסוד‪ :‬עינו אחת פתוחה כו׳ )שה׳׳ש רבה ח‪ ,‬טז(‬
‫כמו שזכרתי לעיל‪ .‬אך בא״א הגבורה עצמה חוזרת להיות חסד‪ .‬וזהו‬
‫סוד‪ :‬התרין עיינין דאתחזרו לחד )אד״ר קכט‪ .(:‬כי ישנם לשניהם‪,‬‬
‫אלא שהענין העין הוא בכלל ]נ״א‪ :‬כולל[ בא״א מה שצריך להתפשט‬
‫בב׳ עינים‪ ,‬ונעשה הכל עין א׳ לבד‪ ,‬בסוד‪ :‬הנה עין ה׳ אל יראיו)תהלים לג‪,‬‬
‫יח(‪ .‬והנה כאן חוזר ואומר‪ :‬שומר ישראל ישראל דלעילא‪ .‬והיינו כי‬
‫השמירה שהזכיר למעלה‪ ,‬הוא מיתוק הגבורות השומרות‪ .‬אך השמירה‬
‫שבכאן הוא מיתוק הקטנות בעצמן‪ .‬כי אף על פי שהיה הז״א למטה בסוד‬
‫הקטנות‪ ,‬אך שורשו בא״א יהיה בסוד הגדלות‪ ,‬פירוש — שהא״א יאיר‬

‫‪ . 20‬עי׳ תיקו״ז תי׳ ע׳ דף קכ״ו‪ .‬ובע״ח דרושי נקודות פ״א‪.‬‬

‫שא‬ ‫אדיר במרום‬
‫בתיקוניו לפי בחינת הגרלות‪ .‬כי הלא כל אלה התיקונים כבר אמרתי שהוא‬
‫לפי התחתונים‪.‬‬
‫והחזרת העץ שמאל לימץ עושה ענץ התלת חיו ‪ ,p‬בזה הסדר‬
‫של; תיור בגו חיור וחיור דכליל כל חיור‪ .‬חה בי הנה סדר‬
‫החיו ‪ p‬לפי ענין הגוונין הוא‪ :‬חסד א‪ /‬גבורה ב׳‪ ,‬ת״ת ג׳‪ ,‬ובת‬
‫עין הר׳ להם‪ .‬אך לפי החזרה הזאת גסדרים בסדר אחר‪ ,‬כי הלא‬
‫צריך שזה העין יהיה כולל ב׳ העינים‪ .‬והסדר הוא‪ ,‬הנה הב׳ עינים‬
‫הם ודאי חו׳׳ג‪ ,‬אך כח חזרתם הוא סוד הת״ת השולט על החו׳׳ג‪.‬‬
‫ולכן בסדר הזה יאירו גם כן הגוונץ דהיו‪ :‬חיור בגו חיור וכו׳‪,‬‬
‫כי החסד כולל את הגבורה בעצמו‪ ,‬ואז השמאל נשאר בימין‪ ,‬והיינו‪ :‬חיור‬
‫בגו חיור — גבורה בתוך חסד‪ .‬חהו בכח הת״ת השולט‪ ,‬והוא הגוץ‬
‫הנשאר על השנים‪ ,‬והגה בסדר זה הם מאירים‪ .‬ת׳׳ש; חיורא קדמאה‬
‫נהיר וכו׳‪ ,‬והוא כי בהאיר הב׳ חיורין שהם סוד הב׳ עינים‪ ,‬אז יעשו‬
‫תיקון גדול בספירות הימניות והשמאליות‪ ,‬כמ׳׳ש עוד‪ .‬ובהאיר החיור‬
‫הג׳ שהוא סוד חיבור הב׳ עינים‪ ,‬אז ימשוך הדברים למטה בסוד זו׳׳ן‪,‬‬
‫והוא סוד; הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו)תהלים לג‪ ,‬יח(‪ ,‬כמו‬
‫שאפרש לך‪ .‬וזה כי אעפ׳׳י שאני אומר שהג׳ חיורין הם חג׳׳ת‪ ,‬האמת‬
‫שהם בסוד חב׳׳ד שהם ראשי חג׳׳ת‪ ,‬והבת עין הוא המלבות בתוכם‪.‬‬
‫ואז הב׳ חיורין מאירים בסוד הספירות הנשארים‪ :‬הוד יסוד גבורה‪ ,‬מן‬
‫החיור הא׳ שהוא הגבורה‪ ,‬וחסד נצח ת״ת‪ ,‬מן החיור הב׳ שהוא ח סד"‬
‫ואפרש לך כל זה הענין היטב‪ ,‬ותבין מהו‪ :‬הוד והדר וחדוה המחכרין‬
‫כאן‪ ,‬כי באמת הם גבורה והוד ויסוד‪ ,‬וצריך לדעת למה קראם בשמות‬
‫אלו‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬הוד והדר לפניו עת וחדוה‬
‫במקומו )דה״א טז‪ ,‬כז(‪ ,‬ואחר כך אמר; הבו לה׳ משפחות עמים‬
‫וכו׳ )שם כח(‪ ,‬והוא סוד גדול‪ .‬כי הנה העין השמאלי הוא גורם לשינה‬
‫כנ״ל‪ ,‬ובו יש סתימת העינים‪ .‬תה סוד סתימת העינים שנזכר בענין‬
‫המלכין קדמאין בעת נפילתם ככתוב במקומו‪.‬‬
‫והנה כתיב‪ :‬מגדל עת שם ה׳ בו ‪ p T‬צדיק ונשגב)משלי יח‪ ,‬י(‪ .‬והענץ‪,‬‬
‫כי הנה יש מיעוט הירח והוא הגותן כח לס״א‪ .‬תה כי המרכבה לפי ענינה היא‬
‫חגת״ם‪ ,‬ובסוד זה צריכה הנוקבא להיות מ ‪ T‬אחר ת״ת‪ ,‬אלא שבסוד המיעוט‬
‫ירדה הגוקבא תחת היסוד‪ .‬ונמצא שסדר הספירות לפי זה המציאות היא‬
‫ד׳ וג׳‪ ,‬כי הנוקבא נקשרת בחג״ת ומקומה אחר הת״ת‪ .‬אך בסוד המיעוט‬
‫אז הספירות הם ג׳ וד׳‪ ,‬ואז הנוקבא היא הד׳‪ ,‬דלה ועניה‪ .‬ובסוד התיקץ הם‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שג‬

‫מ׳ ול׳‪ ,‬כי האורות מאירים בריבד‪ .‬אך במיעוט‪ ,‬מלבד שהם ג׳ מלמעלה‬
‫וד׳ למטה‪ ,‬יש גם כן המיעוט שהמ׳ הוא הד׳ בכאן‪ ,‬והל׳ הוא הג׳‪.‬‬
‫ותדע שזה סוד סתימת העינים‪ .‬והוא כי בעת שיצאו המלכץ קדמאץ‬
‫מבחינת ב״ן לבד‪ ,‬הנה היו הספירות מתפשטות זו מזו ולא היה בהם‬
‫חיבור‪ .‬ולכן נחשבין לאחדים ולא לעשיריות‪ ,‬כי כולם בבחינת מלכות‬
‫לבד בלי חיבור היסוד שהוא מלך הדר‪ ,‬והם ז׳ בסוד ג׳ וד׳‪ .‬אך כשבא‬
‫התיקון נפקחו העינים והאירו כל הד׳ הויו׳׳ת‪ ,‬ואז נתחברה הנוקבא‬
‫אחר הת״ת ונעשה מ׳ ול׳‪ ,‬כי היסוד האיר במלכות והחזיר האחדים‬
‫לעשיריות‪ .‬ואף על פי שאחר כך על ‪T‬י המיעוט חזרו לג׳ וד׳‪ ,‬אך מפני זה‬
‫לא נסתלק התיקון‪ ,‬אלא לפעמים שולט המיעוט‪ ,‬אך לפעמים שולט התיקץ‪,‬‬
‫ואז נמתק בו בחינת המיעוט‪ .‬ואז הוא סוד‪ :‬מגד׳׳ל עח שם ה׳‪ ,‬כי בחינת‬
‫הג׳ ד׳ נשאר נבלע במ׳ ל׳ שהוא התיקון‪.‬‬
‫והנה ג״ד הוא סוד גומ״ל דלי״ם)שבת קד‪ ,(.‬כי הנוקבא היא דל באותו‬
‫הזמן‪ ,‬וצריך לה גמילות חסד‪ .‬וסוד הד׳׳ל הזה הוא הל׳׳ד אותיות שבמילד‬
‫המילוי של אדנ׳׳י כזה‪ :‬אל״ף למ״ד פ׳׳א‪ ,‬דל׳׳ת למ״ד ת׳׳ו‪ ,‬נו׳׳ן וא״ו‬
‫נו״ן‪ ,‬יו״ד וא״ו דל״ת‪ .‬שיש בהם ב׳ בחינות‪ :‬לפעמים החסד שולט בהם‬
‫ואז נקראים יד׳׳ך גי׳ ד״ל‪ ,‬בסוד‪ :‬תפתח יד׳׳ך ישבעון טוב )תהלים‬
‫קד‪ ,‬כח(‪ .‬ולפעמים שולט בהם הדין ונשארים כולם בבחינת ד״ל‪ .‬תה‬
‫כשהאדנ״י שהוא השורש‪ ,‬נשאר בסוד דל״ת כנ׳׳ל‪ ,‬אז כל ההתפשטות‬
‫נשאר בסוד ד״ל‪ .‬והנה על זה נאמר‪ :‬פתוח תפתח את ידך ולא תקפוץ‬
‫את ידך וכו׳ )דברים טו‪ ,‬ח(‪ .‬כי הקופץ את ‪T‬ו‪ ,‬גורם לזה הד״ל שיהיה‬
‫בקמיצה ובסיתום‪ ,‬בסוד ד״ל ואביון'*‪ .‬וכשהוא פותח את ידו‪ ,‬גם הד׳׳ל‬
‫האלה נפתחים‪ ,‬בסוד‪ :‬תפתח ידך‪ ,‬שזכרנו‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי בזמן השבירה היה סיתום העינים בסוד העץ השמאלי‪,‬‬
‫שאז נשארה ההארה בשם ב״ן לבד‪ ,‬ואז נתחזקו הגבורות והיתה השבירה‪.‬‬
‫אך אחר כך נפקחו העינים והאירו הע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪ ,‬והחסדים נתחזקו‬
‫ונתחברו מ״ה ]נ״א‪ :‬במ״ה[ וב״ן‪ .‬ובסוד זה נחשבין כל העשר ספירות‬
‫שמצד ב״ן — ה׳ גבורות‪ ,‬וכל העשר ספירות שמצד מ״ה ה׳ — חסדים‪.‬‬
‫והחסד נצח ת״ת שמן התחתונות‪ ,‬וכן כתר חכמה שמן העליונות‪ ,‬הם‬
‫הה׳׳ח‪ .‬וכללם הם כל העשר ספירות דמ״ה‪ .‬ובינה גבורה הוד יסוד מלכות‬
‫הם הה״ג‪ ,‬הכוללים העשר ספירות דב״ן‪ .‬ואלו הם החסד נצח ת״ת‪ ,‬הוד‬
‫יסוד וגבורה המחכרים כאן‪ ,‬כי הם רק כללות העשר ספירות ‪ .‬דמ״ה‬

‫‪ . 21‬עי׳ תיקונים חדשים עם׳ ל״ח‪.‬‬

‫שג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ועשר ספירות דכ״ן המתחברים ביחד‪ ,‬בסוד השני העינים הנחזרין לעין א׳‪.‬‬
‫כי למטה בז״א תהיה בחינת הסתימה‪ ,‬אבל בא״א לא יש אלא בחינת‬
‫התיקץ‪ .‬ובאמת זה התיקון הוא סוד המגדל שזכרנו‪ ,‬כי מה שהיה ג׳ ד׳‪,‬‬
‫נעשה מ׳ ל׳ הכולל ג׳ ד׳ בתוכו‪ .‬וסוד הכל הוא עי״ן בסוד ע׳‪ ,‬כי בהתחבר‬
‫המ׳׳ל נעשה ע׳‪ ,‬ומהג״ד נעשה ד‪ .‬חהו באמת סוד המנורה‪ ,‬שהמלכות‬
‫עומדת בסוד נר האמצעי‪ ,‬שיש ג׳ לפניה וג׳ לאחריה‪ .‬וזהו נעשה בפקיחת‬
‫העינים‪ ,‬שנאמר בו‪ :‬פקח עיניך שבע לחם )משלי כ‪ ,‬יג(‪ .‬כי בהיות השינה‬
‫שהיא סיתום העינים בסוד הכיסויים‪ ,‬ובסוד שס״ה של אלהים שהוא כמנץ‬
‫שינ״ה‪ ,‬אז נשאר אדנ״י בבחינת העינים בסוד ד״ל שלו‪ ,‬חהו‪ :‬פן תורש‬
‫)שם(‪ .‬אך כשההוי״ה שולטת‪ ,‬אז הוא‪ :‬פקח עיניך שב״ע לחם‪ ,‬והוא סודן‬
‫תפתח יד״ך ישבעץ טוב‪ .‬ואז ד״ל נעשה ש״ם‪ ,‬בסוד‪ :‬מגד״ל עח ש״ם ה׳‪.‬‬
‫והנה על זה נאמר‪ :‬ה׳ עח לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום)תהלים כט‪,‬‬
‫יא(‪ .‬חהו מה שאמרו חז״ל‪ :‬מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים‬
‫)ביצה כה‪ .(:‬כי האומות העולם יוצאים מהז׳ מלכים שמלכו בא ‪ p‬אדום‪,‬‬
‫בבחי׳ ג׳ ד׳ לבד‪ .‬אך ישראל הם בבחינת מגד״ל‪ ,‬והוא זה הע״ז‪ ,‬שהוא כללות‬
‫ההנהגה כראד‪ .‬והנה בסוד זה הע״ז נכלל העין שמאל בימין כנ״ל‪ ,‬ואז‬
‫מאירות כל ההויות עסמ״ב‪ ,‬בסוד יבר״ך הוא רל״ב‪ .‬ותיקון זה הוא‬
‫שלום‪ .‬והוא כי הד״ל נעשה ש״ם‪ ,‬הה בהתחבר ההד״ה אל האדנות‪,‬‬
‫ואז הוא נעשה ש״ם הוי״ה שעולה שס״ו‪ .‬ואז מתחבר שם הצדיק‪,‬‬
‫בסוד הזווג הנעשה אחר כל ההכנות האלה‪ ,‬ההו‪ :‬בו ירח צדיק ונשגב‪.‬‬
‫ואז נעשה שע״ו כמנין שלו״ם‪ .‬חהו‪ :‬ה׳ יברך את עמו בשלו״ם‪.‬‬
‫והגבורות נמחקות עד שקונות שם חדש‪ ,‬ונכללות כולם באלו הג׳ שהם‪:‬‬
‫הוד והדר וחדוה‪ .‬והאמת כי עשר מאורות מאירין מהארת זה העין‪,‬‬
‫ואז יוצאץ משם עשר אותיות אלה ונחלקין כך‪ :‬הו״ד הד״ר חדו״ה‪,‬‬
‫והיינו‪ :‬הוד יסוד גבורה‪ .‬ויסוד נקרא הדר‪ ,‬על שם תיקונו בסוד מלך‬
‫הד״ר‪ .‬וגבורה נקראת חדוה בסוד מיתוקה‪ ,‬כי אץ החדוה נמצאת אלא‬
‫בסוד הגבורה הממותקת כנודע‪ .‬ובכאן נמצא זה הע״ז כמו שזכרנו‪ .‬ועל‬
‫כן אמר דוד המע״ה‪ :‬הוד והדר לפניו עז וחדוה במקומו‪ .‬והנה בהיות‬
‫שמתפשטים הדברים כך ברבוי בסוד ע׳‪ ,‬אז נאמר‪ :‬הבו לה׳ משפחות‬
‫עמים‪ ,‬כי משפחות עמים הם ע׳‪ ,‬והם משתעבדים תחת אלה הע׳‪.‬‬
‫והנה כאן הוסיף דוד להזכיר כבוד‪ ,‬באומרו‪ :‬כבוד ועוז‪ .‬כי‬
‫הם משתעבדים תחת העז‪ ,‬בסוד הכבוד שנאמר בו; יהי כבוד ה׳‬
‫לעולם ובו׳‪ .‬כבו״ד הוא סוד הל״ב נתיבות חכמה‪ ,‬בסוד׳הכ״ב אתוון‬
‫ועשר אמירין שהוא כללות הבריאה‪ .‬והוא סוד הקשר שבין העין‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שד‬

‫והלב‪ .‬והוא כי כבר שמעת‪ ,‬איך הנשמה באותה בחינה שהיא בלב‪,‬‬
‫כך היא יוצאת מן העץ‪ ,‬וכשהיא חוזרת הנה מצטיירת בעין‪ .‬אך עם‬
‫כל זה ההרגש יגיע אל הלב‪ ,‬אלא שיהיה לפי מה שנצטייר בעץ‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי הנה כתיב; והעושר והכבוד מלפניך )רה״א כט‪,‬‬
‫יב(‪ ,‬והעושר תלד בעינים כמו שאמרנו‪ ,‬בסוד‪ :‬אל תאהב שינה פן תורש‬
‫)משלי כ‪ ,‬יג(‪ .‬ונמצא שהסדר כך הוא‪ ,‬כי הנה העינים הם שנים‪ ,‬ובשלוט‬
‫העין השמאלי בסוד הגבורות‪ ,‬אז מיד נעשה הסיתום‪ .‬ואז הוא בחינת‬
‫הדלות ]נ״א ‪ :‬הדל״ת[‪ ,‬כי האדנ״י שהיא היכ״ל שעל ידה באה ההשפעה‪,‬‬
‫נשאר בבחינת הד׳ לבד‪ .‬ואז גם ללב מגיע הענץ כך‪ .‬והוא כי גם בל״ב‬
‫יש הב׳ בתי ליבא‪ ,‬והל״ב הוא כבו״ד‪ ,‬והוא ממש כבוד המלך בסוד‬
‫ההנהגה‪ ,‬והוא ל״ב דהד׳׳ה ול׳׳ב דאלהי׳׳ם‪ .‬ובהיות הדברים עומדים‬
‫בסיתום העין‪ ,‬אז שולט הל״ב מן אלהי׳׳ם‪ ,‬והס״א שולטת‪ ,‬ובסוד זה נקראו‬
‫אלהים אחרים‪ .‬ותראה שעל זה הענץ ממש נאמר‪ :‬וכבודי לאחר לא אתן‬
‫)ישעיה מב‪ ,‬ח(‪ .‬כי האחרים הם הקליפות‪ ,‬ונקראים אלהים אחרים על שם‬
‫מה שלוקחים מזה הכבוד של האלהים‪ .‬והכל בהשאר ראיית העין בשם‬
‫ב׳׳ן לבד כנ״ל‪ .‬אך בהאיר בעינים כל האור הצריך בסוד ד׳ ההויו׳׳ת‪,‬‬
‫אז מתמלאת האדנ׳׳י ונעשה תרע׳׳א‪ ,‬ואז ההשפעה היא בריוח‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫יברך את עמו‪ .‬ואז מה שהוא ז׳ נעשה ע׳‪ ,‬תהו ממש בחינת הע׳׳ז‬
‫שאמרנו‪ .‬ואז הגבורות נשארות ממותקות‪ ,‬בסוד; הו׳׳ד והד׳׳ר וחדו׳׳ה‪.‬‬
‫והחסדים שולטים ומאירים בסוד מ׳׳ה‪ ,‬שהם חסד ת׳׳ת נצח‪ .‬ואז מה שהיה‬
‫ד׳׳ל‪ ,‬נעשה ש״ם בהארת הוי״ה ב׳׳ה‪ .‬והכבו׳׳ד שהיה של אלהי׳׳ם בל״ב‪,‬‬
‫נעשה של הוי״ה‪ .‬ובב׳ בתי הל׳׳ב נעשה יחוד ]נ׳׳א‪ :‬היחוד[‪ ,‬בסוד‬
‫אח״ד שהוא אהב״ה‪ ,‬בסוד‪ :‬ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך )דברים‬
‫ו‪ ,‬ה(‪ .‬ואז נאמר; כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו׳ לעבדו‬
‫שכם אחד )צפניה ג‪ ,‬ט(‪ ,‬כי אין עוד אחר‪ .‬ושכ׳׳ם הוא ר׳׳ת ש׳ם‬
‫כ׳בוד מ׳לכותו‪ ,‬ןנ״א מוסיף‪ :‬כי זה סוד הכבוד הניצל מן האחר בהארת‬
‫האחד‪ ,‬והוא יאא׳׳א דמ׳׳ה‪ ,‬והוא מן השם שהיה דל‪ .‬ובהתחבר עם הד׳‬
‫נעשה שם‪ .‬ההוא‪ :‬שם כבוד מלכותו[‪ ,‬שהמלכות היא כבוד‪ ,‬ובהיותה‬
‫כבוד אלהי״ם‪ ,‬יש שליטה לס״א ח״ו‪ .‬אך בהיותה כבוד הד׳׳ה‪ ,‬לא יש‬
‫שליטה לאל אחר כלל‪ .‬וזהו‪ :‬אני הוי׳׳ה הוא שמי )ישעיה מב‪ ,‬ח(‪ ,‬ר׳׳ל‬
‫בהתגלות הוי״ה‪ ,‬אז ד׳׳ל נעשה ש״ם‪ .‬ואז‪ :‬וכבודי לאחר לא אתן‬
‫)שם(‪ ,‬בסוד שם כבוד מלכותו‪ .‬וזהו‪ :‬והעושר והכבוד מלפניך‪ ,‬שבהתקן‬
‫העינים שהיו בסוד ד׳׳ל ונעשו עושר‪ ,‬אז יש גם כן תיקץ הכבוד שבל״ב‪.‬‬
‫ועל כן אמר; הבו לה׳ כבוד ועז)תהלים כט‪ ,‬א(‪.‬‬
‫שה‬ ‫אדיר במרום‬
‫והאמת כי זה הכבוד נמשך מבחינת שם שזכרנו‪ ,‬וכן תראה‬
‫שכבו״ד הוא הש״ך דינין‪ ,‬ובהתחבר עמם הד״ה למתקם עולה שמ״ו‪.‬‬
‫ההו‪ :‬כבוד שמ״ו‪ ,‬כי מכבוד נעשה שמ״ו‪ .‬והוא מבחינת הש״ם‪ ,‬שמד״ל‬
‫נעשה ש״ם‪ ,‬שמתגלה גם כן בל״ב‪ .‬ואז נאמר; והיו עיני ולבי ש״ם כל‬
‫הימים )מלכים א ט‪ ,‬ג(‪ .‬ובאמת סוד הכבוד של הוי״ה הוא זה‪ .‬כי הנה‬
‫קודם התיקץ היו שבעה מלכים לבד כשנשברו‪ .‬וכשיצאה מ״ה אז הם‬
‫שמונה מלכים‪ .‬חהו המלך הח׳ שהוא הר״ר הוא סוד היסוד המתגלה‪,‬‬
‫דהיינו יסוד דא״ק‪ .‬ואז נתחברו במלכים בחינת הזכר ונתקנו בסוד זו״ן‪.‬‬
‫ואז שם הוי״ה ב״ה מתפשט בכל אחד מהם‪ ,‬והם ח׳ הויות שבהם ל״ב‬
‫אותיות‪ ,‬תהו‪ :‬כבו״ד שמ״ו שזכרתי‪ .‬ולכן אמר אחר כך‪ :‬השתחוו לה׳‬
‫בהדרת קודש )תהלים כט‪ ,‬ב(‪ .‬כי בעוד שהיו מבחינת כבור אלהי״ם‪,‬‬
‫האלהים אחרים היו גם כן מתפרצים ושולטים‪ .‬אך כשנעשו כבוד ה׳‪.‬‬
‫אז הם משתחוים ומשתעבדים לפניו‪ ,‬והכל הוא מסוד הד״ר המתגלה‬
‫וממתק את המלכין קדמאין‪ ,‬תהו‪ :‬השתחוו לה׳ בהדר״ת קדש‪.‬‬
‫והנה ראית עתה ענין החזרת הב׳ עיינץ לאחד מה גורם‪ .‬כי בהיות כך‬
‫העיינץ חתרים למעלה בא׳׳א‪ ,‬גורם תיקון למטה בז׳׳א במוח שלו ובלב‬
‫שלו‪ .‬והענין‪ ,‬כי כבר נתפרש למעלה« איך המוח מתפשט לל״ב נתיבות‪.‬‬
‫תהו בחשוב כל הג׳ מוחץ לחכמה‪ ,‬ואז הלב הוא הבינה‪ .‬ונמצא‬
‫שהחכמה מתפשט לאלה הל״ב בסוד הי׳״ כנ׳׳ל‪ .‬וגם ל״ב יש בלב‪ ,‬תהו‬
‫הכבו׳׳ר שצריך ליתקן לכל צד‪ ,‬בסוד‪ :‬וכבודי לאחר לא אתן‪ ,‬כי הוא‬
‫בחינת הש׳׳ך דינין של המ״ק בסוד ל״ב אלהי״ם‪ .‬ובהתקן למעלה‪ ,‬אז‬
‫הכבוד בכל מקום שהוא למטה נתקן גם כן‪ ,‬והוא ב׳‪ ,‬א׳ בסוד מוח‪ ,‬ב׳‬
‫בסוד לב‪ ,‬ושניהם נתקנין‪ .‬ת׳׳ש‪ :‬ואפיק ארחא למוחא תתאה ואפיק‬
‫ארחא ללבא תתאה‪ .‬ואז כל שאר המאורות מאירים בזה‪.‬‬
‫ואפרש לך איך נעשות אלו ההארות‪ ,‬והוא עגין מה שכתוב בשני‬
‫החיו ‪ : p‬נהיר וסליק ונחית‪ ,‬ובחיורא תליתאה אמר‪ :‬להיט ונהיר ונחית‬
‫וסליק‪ .‬והענין‪ ,‬כי סדר ההסתכלות הוא זה‪ ,‬כי הנה הנשמה מתפשטת‬
‫בחורי העינים כנ׳׳ל‪ ,‬ומשם מאירה במקום שמאירה‪ .‬ומזאת ההארה היא‬
‫עצמה מתפעלת מהנושא אשר לו האירה‪ .‬ואז חתרת בסוד אור חתר ועולה‬

‫‪ . 22‬עם׳ קמ״א‪.‬‬
‫‪ . 23‬כלות התיקונים בדפו׳׳י כתב; צ׳׳ל בסוד ה׳׳י ]ר׳׳ל שאות ה׳ שהיא בינה כוללת י׳ שהיא‬
‫חכמה‪ .‬או אצ׳׳ל‪ :‬בסוד הי׳ דברן וכ״ב אמיץ‪ ,‬וכמש׳׳ל פ׳׳ו ב׳ שורה י׳[ עכ׳׳ל‪) .‬לפנינו‬
‫צם׳ ש׳׳ג(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שו‬

‫ומתדבקת ושולטת בסוד המ״ה אשר במצח שאמרנו‪ ,‬שהוא האור של‬
‫העינים‪ ,‬ומשם עולה במוחין ובלב‪ .‬והנה בפעולה הזאת עושת הציור‪ .‬ואחר‬
‫כך חוזרת ויורדת באור הנמשך מן המצח‪ ,‬ואז נעשית הראיה‪ .‬והראיה‬
‫נעשית בתוך הבת עין‪ ,‬ששם צרורה הנשמה בצרור קטן‪ ,‬ובאמת היא‬
‫המלכות‪ .‬וצריך שתדע שהמלכות שהיא שם בתוך העץ‪ ,‬הנה יש לה זווג עם‬
‫הג׳ חיורין אשר סביבה‪ ,‬והיא בסוד צרור‪ ,‬ששם צרורות הבטישות הנעשית‬
‫בה בסוד הזווג‪ ,‬ושם נשלמת הראיה‪ .‬והנה הב׳ גוונץ המוזכרים כאן הם‬
‫ממש הב׳ עינים כנ״ל‪ ,‬כי החיור הג׳ הוא הכח המחברם‪ .‬ועל כן בגוונץ‬
‫האלה יש הבטישה וההסתכלות‪ ,‬משא׳׳ב בג׳‪ .‬והגוץ הא׳ בטש והוא בזווגו‬
‫בבת עין כנ״ל‪ ,‬ובבטיעזה הזאת אז מאירים הג׳ בוצינץ‪ ,‬והוא בחינת‬
‫ב׳׳ן הנכלל באלו הג׳‪ .‬ואז להטין במקומם שם בעין‪ ,‬כמו שידעת מהו‬
‫ענין להיט^^‪ ,‬והן מתלהטין בחדותא‪ ,‬בסוד החדוה שהוא מיתוק הגבורה‪.‬‬
‫והגוון בעצמו הוא בסוד בינה‪ .‬ובזמן הבטישה אז מתפשטין גם הג׳ אחרים‪:‬‬
‫גבורה הוד ויסוד‪ .‬וכן החיורא תנינא שהוא החסד‪ ,‬נהיר וסליק ונחית ובטיש‬
‫כנ׳׳ל‪ ,‬ומדליק ג׳ בוצינין‪ ,‬והוא סוד כללות המ״ה בג׳‪ ,‬שהם‪ :‬חסד נצח‬
‫ות׳׳ת‪ ,‬והגוון עצמו הוא סוד חכמה‪ .‬אך החיורא תליתאה אינו בחינת‬
‫עץ‪ ,‬אלא כח המחבר העינים‪.‬‬
‫והנה אותן שהם עינים‪ ,‬אמר בהם‪ :‬ונחית‪ ,‬כי הלא כך הם מתפשטץ‬
‫לחוץ להאיר ולקבל ההסתכלות‪ .‬אך זה — להיט בתחילה‪ ,‬חה כי אץ זה אלא‬
‫התלהטות סוד הב׳ עינים האחרים‪ .‬וזה כי הנה תראה כי לא הוזכרו בכאן‬
‫רק הג׳ חיורין‪ ,‬ולא החבר כאן ענץ הבת עץ‪ ,‬כי הרי בז׳׳א נזכרו ד׳‬
‫גוונץ‪ .‬אך הענץ הוא‪ ,‬כי כבר אמרתי איך אלו החיו ‪ p‬אינן הגוונץ‪,‬‬
‫אלא העינים הנעשות כך‪ .‬והנה סוד העץ בעצמו הוא סוד המ׳ ול׳‬
‫שזכרנו‪ .‬והוא סוד המנורה‪ ,‬שהמלכות היא הד׳‪ ,‬ונמצאים לה ג׳ מצד‬
‫זה וג׳ מצד זה‪ .‬והנה לא תמצא מוזכרת אלא בת עץ‪ ,‬ולא בת עינים‬
‫לעולם‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬כי הבת עץ היא בחינה א׳ לבד העומדת‬
‫בסוד דביעית‪ ,‬והיא באמצע הו׳ כנ׳׳ל‪ .‬וזה כי ” בת העין היא א׳ לבד‪,‬‬
‫ובחינת העינים הם ז׳ מדרגות‪ .‬והנה המדדגה הד׳ היא הבת עץ‪ ,‬ואז‬
‫מתחלקים הז׳ מדרגות לב׳ בחינות‪ :‬לימץ ולשמאל‪ ,‬ונעשים ב׳ עינים‪.‬‬
‫אך הבת עין אין בה ב׳ בחינות‪ ,‬אלא היא בחינה א׳‪ ,‬אלא שמתחבדת‬

‫‪ . 24‬לעיל עם׳ קנ״א‪.‬‬

‫‪ . 25‬נ׳׳א ‪ :‬כי כח העץ היא א׳ לבד‪ ,‬ובחי׳ הוא ד מדרגוו^‬
‫שז‬ ‫אדיר במרום‬
‫עם כל אחד מב׳ הבחינות שהזכרנו‪ .‬ועל כן נראים שתי בבות עץ‪ ,‬אבל‬
‫נקראת בת עין לבד‪ ,‬כי היא בחינה אחת המתראה באן וכאן‪.‬‬
‫ועם כל זה באמת הבת עין עצמה יש בה פנימיות וחיצוניות‪,‬‬
‫הפנימיות שלה מתחבר עם העין ימין‪ ,‬והחיצוניות שלה עם העין שמאל‪.‬‬
‫ותבין כל זה בנוקכא למטה‪ ,‬כי באמת נוקכא היא אחת אחרי הת״ת‪,‬‬
‫ונמצאים חג״ת למעלה ונה״י למטה‪ .‬והנה״י עצמן הם בחינת חג״ת‪,‬‬
‫אלא שלגבי חג״ת הם חיצוניות והם שמאל‪ .‬והנה הנוקבא מתחברת‬
‫עם כל אחד מהם‪ ,‬כי היא עומדת ביניהם וגם מתחברת עם כל אחד‬
‫מהם‪ ,‬וסוד זה לאה ורחל‪ ,‬כי לאה היא הפנימיות של נוקבא המתחברת‬
‫עם חג״ת‪ ,‬והיא בחינת הבת עין הנראית בעין הימיני‪ .‬ורחל היא חיצוניות‬
‫הנוקבא המתחברת עם נה״י‪ ,‬והיא המתראת בעין השמאלי‪ .‬אן באמת שניהם‬
‫א׳‪ .‬והנה זהו בכלל בסוד כח העין שבראש העושה שתי העינים‪ .‬וכנגד‬
‫זה נאמר‪ :‬על אבן אחת שבעה עינים )זכריה ג‪ ,‬ט(‪ ,‬כי העץ בעצמו‬
‫מתפשט בסוד עין‪ ,‬ועושה סדר אחד למטה בבחינה זו בסוד ד עינים‪.‬‬
‫אך נאמר עתה מן העין במקומו‪ .‬כי אפילו בפרט נראה זה הענץ בכל‬
‫צץ בפני עצמו‪ .‬כי הלא העינים הם עגולים והבת עין הוא באמצע‪.‬‬
‫ובסוד זה‪ ,‬חצאי עיגולין שלמעלה הם סוד חג״ת‪ ,‬והחצאץ שלמטה הם‬
‫סוד נה״י‪ ,‬ומלכות באמצע‪ .‬כי כך הוא הסדר‪ ,‬מה שהוא השורש מתראה‬
‫אחר כך גם בכל אחד מהענפים‪ .‬אלא שאינו חילוק כל כך נראה לעינים‬
‫כמו של השורש‪ ,‬כי הלא באמת אינו אלא ענף‪ ,‬אלא שיש בו דוגמא‬
‫־‬ ‫לשורש עצמו‪.‬‬
‫והנה תדע שחיבור העינים באמת תלד בבת עין‪ ,‬שבהיותה האמצעית‬
‫כוללת ומחברת כה ג׳ מצד זה וג׳ מצד דה‪ .‬ובאמת הנוקבא עליה‬
‫כתיב‪ :‬יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד )בראשית א‪ ,‬ט(‪,‬‬
‫כי היא המקום האחד ששם נקודם ומתאספים כולם‪ .‬אמנם בהיות כאן‬
‫הב׳ עינים מתחברץ כאחד בסוד עץ אחת‪ ,‬אז בסוד הגוץ שיש בכלל‬
‫בעינים‪ ,‬נשאר העין ‪.‬הא׳‪ .‬ובסוד הגוץ הב׳‪ ,‬נשאר העץ הב׳‪ .‬ובסוד‬
‫הגוץ הג׳‪ ,‬נשאר חיבור העינים‪ .‬וכאן נכלל הגוץ הג׳ שהוא הת״ת‬
‫וגם המלכות ביחד‪ ,‬כי המלכות היא המחברת‪ ,‬והחיבור בסוד הת׳׳ת‪,‬‬
‫כי אין החו׳׳ג מתפשטים למלכות אלא בכח הת״ת‪ .‬והנה זאת הבחינה של‬
‫בת עין העומדת באמצע עם סוד הגוץ הג׳‪ ,‬היא הנקראת שביעאה‪ ,‬שהיא ‪-‬‬
‫המסוככת מב׳ חיוו ‪ p‬שכל אחד מהם באמת הוא סוד ג׳ גוונין‪ .‬וכאן יש‬
‫הבטישה והחיבוד‪ ,‬וכאן הוא המשכה למטה‪ ,‬כי מה שנעשה כב׳ התיו ‪p‬‬
‫האחרים נכלל בכח הג׳‪ ,‬בסוד הבת עץ דמשך למקומו‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שח‬

‫והנה צדיך שתדע כי הג׳ גוונין הם סוד יה״ו‪ ,‬והבת עין הוא סוד ה׳‬
‫האחרונה‪ ,‬ובהיות הג׳ אלה נכפלים‪ ,‬נשאדים יה״ו יה״ו והה׳ באמצע‪ .‬נמצאים‬
‫הב׳ עינים המה רק בסוד יה״ו‪ ,‬אלא שהוא סוד יה״ו כפול‪ .‬אך בהיותם‬
‫מתחברין כאן בבחי׳ ב׳ חיורין‪ ,‬אז יחזרו להיות בסוד יה״ו א׳ לבד‪ .‬וזה‬
‫כי אף על פי שמצד החיורין אינם אלא שנים‪ ,‬והיה נראה שלא יאיר‬
‫בהם אלא י״ה לבד‪ ,‬אך בסוד עצמם הם יה״ו שלם באמת‪ .‬ובהתחברם‬
‫‪-‬אז יאיר בהם היה״ו בדרך אחר‪ ,‬והיא כי הנה יה״ו עולה כ״א‪ ,‬ואז הי׳‬
‫מאירין בגבורה‪ ,‬וה׳י״א בחסד‪ ,‬בסוד‪ :‬ורב חסד )שמות לד‪ ,‬ו(‪ ,‬מטה‬
‫כלפי חסד )ר״ה יז‪ ,(.‬כי החסד יגדל על הגבורה‪ .‬והבן היטב זה הענין‪,‬‬
‫כי השמות מאירין בכמה דרכים לפי קשר החבור‪ ,‬כאשר פירשתי לך כבר‬
‫הרבה פעמים‪ .‬ונמצא שכ׳׳א אורות נמצאות בב׳ החיורין‪ ,‬ואלה מוציאים כ״א‬
‫אותיות‪ .‬וסודם‪ :‬י׳‪ ,‬שהם הו׳׳ד הד׳׳ר חדו״ה בשמאל‪ .‬וי״א בימין שהם‪:‬‬
‫חס״ד נצ״ח תפאר׳׳ת‪ .‬והנה בזה הסוד הוא‪ :‬אהי׳׳ה כט״ל לישראל )הושע‬
‫יד‪ ,‬ו(‪ ,‬כי היה״ו בהתמלאו כזד‪ :‬יו׳׳ד ה״א וא״ו עולה ט״ל‪ ,‬ואהי״ה‬
‫עומד בבחינה זו שהוא עולה כמנין יה׳׳ו‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת‪ ,‬איך בחינת הכיסויין נכללין בעין בשליטתו‪ ,‬בסוד‬
‫הד״ה של כ״ד עיינין כזה‪:‬‬
‫והנה כאן האהי״ה שהוא סוד הגבינין כנ׳׳ל‪ ,‬הוא נכלל בזה היה׳׳ו‪ ,‬כי‬
‫זהו כל סדר משפטי ההנהגה בהתקשר השמות‪ ,‬שהם מיני ההרכבות‬
‫והכללם זה בזה‪ .‬ונמצא שזה הגו^ הג׳ אינו אלא סוד החיבור של הב׳‬
‫עיינין כנ״ל‪ .‬ומה שהם מסתכלין‪ ,‬הנה בזה החיוור מתלהט במקומו‪,‬‬
‫והוא התפשטות הדברים ברוחב מקום‪ ,‬ואז בסוד התלהטות הזה מאיר‬
‫להשפיע למטה‪ .‬אבל בחיורין האחרים‪ ,‬שהכוונה בהם הוא ההסתכלות‬
‫והראיה‪ ,‬הוא נהיר וסליק ונחית‪ .‬אך כאן שהוא רק להמשיך תועלת‬
‫ההסתכלות אל התחתונים‪ ,‬הנה בהאירם להם‪ ,‬מיד ירד אליהם‪ ,‬כי אינו צריך‬
‫לחדש הסתכלות‪ ,‬אלא ההסתכלות שנעשה כבר‪ ,‬הוא מוריד להם‪ ,‬ועוד ישוב‬
‫דקבעם מקושרים למעלה בכחו‪ .‬ואז עולה ההתעוררות אל הח׳׳ס‪ ,‬דוצא‬
‫ומכה בבת עין שבו עצמו‪ ,‬שהוא הבוצינא‪ .‬ומשם מתילד מה שראד להולד‬
‫בתולדה וממשיך אל התחתונים‪ .‬והוא סוד‪ :‬אפיק ארחא למוחא תתאה‬
‫ואפיק ארחא ללבא תתאה‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה סדר כל הענינים האלה‪ .‬כי צריך להבין למה‬
‫ההסתכלות יעשה בזה הדרך‪ ,‬ומהו תועלת כל המעשים הנ׳׳ל‪ .‬וגם‬
‫צריך להבין למה אור העינים תלד במצח כמ״ש‪ .‬אך סוד כל זה הוא‬
‫ענין התפילין שכתוב‪ :‬והיה לאות על ‪T‬כה ולטוטפות בץ עיניך בי‬
‫שט‬ ‫אדיר במרום‬
‫בחחק יד הוציאנו ה׳ ממצרים )שמות יג‪ ,‬טז(‪ .‬ודע כי הנה הנשמה היא‬
‫סגורה בתוך הגוף‪ ,‬דהיינו הפנימיות הבלוע בתוך החיצוניות‪ ,‬ומקום‬
‫גילויה באמת הוא במצח‪ ,‬כי הוא הגילד של מ״ שנמצא בתוך‬
‫הראש‪ ,‬כמו שזכר למעלה; וההוא מצחא איקרי רצון דהוא גלויא‬
‫דכל רישא‪ .‬והוא דבר השייך ממש אל המצח להיותו בסוד רצון‬
‫כמ״ש לך כבר למעלה בארוכה‪ .‬והנה הגילד הנעשה כאן הוא בסוד‬
‫שם הוי״ה א׳ העושה ד׳ פרשיות שבתפילין‪ ,‬ואחר כך משם נעשים‬
‫ד׳ החושים שהם ד׳ בקיעות כנ״ל‪ ,‬כי כל הפרטיות נכלל בסוד זה‬
‫של ד׳ אותיות השם ב״ה‪ .‬והנה על זה כתיב; וראו כל עמי הא ‪p‬‬
‫כי שם ה׳ נקרא עליך דראו ממך )דברים כח‪ ,‬י(‪ ,‬כי גילוי הפנימיות‬
‫הוא המכניע הס״א‪ ,‬שאין לה שייכות בפנימיות‪ ,‬אלא מכח החיצוניות‬
‫הסוגר וכמ״ש למעלה‪ .‬ואמנם כבר שמעת גם כן החילוק הנמצא בין שאר‬
‫החושים לראיה‪ .‬כי החושים הם פעולות פרטיות בהתפשטות פרטי של‬
‫הנשמה‪ .‬אך הראיה הוא התדבקות כללי בהתפשטות כללי של הנשמה‬
‫כמו שהיא בלב‪ .‬כי באמת אין דרך להתרבק מאור במאור אם עליון ואם‬
‫תחתון‪ ,‬אלא בסוד העינים‪ ,‬ועל כן זאת הבקיעה היא יותר עיקרית מן‬
‫האחרים‪ .‬ובאמת הוא קיום כל הנבראים‪ .‬כי בהראות התחתון מן העליון‬
‫הוא מתקיים‪ .‬וגם זה כבר פירשתי לך איך הוא נמשך מן החכמה שהוא‬
‫קיום הכל‪ ,‬בסוד; כולם בחכמה עשית )תהלים קד‪ ,‬כד(‪.‬‬
‫אך צריך שתבין היטב פעולת העינים איך הוא‪ .‬כי בכח זה ההתדבקות‬
‫נעשה פעולה בעין הרואה‪ ,‬כי הלא מצטייר בו הנראה‪ ,‬וזה גורם חחק‬
‫לנראה עצמו בהראותו מסיבתו‪ ,‬כי הלא אז כפול הוא הקשר ביניהם‪.‬‬
‫אך צריך שימצא עוד תולדה יוצאת ממש ומתפרשת מן העין כמו פרי‬
‫מן הראיה וינתן אל הנראה‪ .‬כי זהו ודאי שנתוסף דבר מה בנראה‬
‫בכח הראיה‪ .‬שעל כן אסור להסתכל באלילים )שבת קמט‪ ,(.‬בסוד‪ :‬אל‬
‫תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם )ויקרא יט‪ ,‬ד(‪ .‬כי מי‬
‫שמסתכל באלילים יוצאים ממנו חלקי התנוצצות‪ ,‬וניתנים בתוך האלילים‬
‫עצמן‪ ,‬והם מתחזקים על ‪T‬ו ונחשב לו כאלו עשאם‪ .‬ונמצא שיש הגעת‬
‫הנשמה אל הנראה‪ ,‬והצטייר הנראה בנשמה‪ ,‬ואז ממילא נולד תוקף‬
‫אל הנראה‪ .‬ואחר כך יוצא מה שיוצא מן הרואה אל הנראה וניתן‬
‫בו ממש‪.‬‬
‫והנה לא תמיד נמשך מן המצח בסוד התפילץ האור השלם הצריך‬
‫אל העינים‪ ,‬כי יש זמן סיתום כנ״ל‪ ,‬והכל צריך לתועלת הנבראים‪ .‬תה כי‬
‫הנה הא״ק היה משפיע בראייתו אל הנקודים‪ ,‬וראייתו היתה מקיימת אותם‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שי‬

‫ואם היה בעין כל כחו הראוי לו‪ ,‬אז היו מתקיימין ולא היתה בהם שום‬
‫שבירה‪ .‬אך כיון שנסתמו העינים‪ ,‬נשברו‪ .‬ואעפ״ב לא נעזבו‪ ,‬כי הלא הוא‬
‫סוד‪ :‬אנח להו ואצנע להו)לעיל אד״ר קכח‪ ,(.‬כי נגנזו עד זמן תיקונם כנ״ל‪.‬‬
‫ונאמר עתה מהו ההסתכלות שהיה בהם בזמן ההוא‪ .‬הנה הפנימיות מתגלה‬
‫דרך העינים כנזכר‪ ,‬ומתדבק למקום שמסתכל בו‪ .‬אך אין הדביקות שלם‬
‫אלא כאשר יחזור הנראה להצטייר בדרך שיראה הציור בסוד‪ :‬ירא״ה‬
‫ירא״ה כנ״ל‪ .‬כי בהיות הציור הזה מתגלה‪ ,‬אז מקבל כח גדול הנראה‬
‫המצטייר‪ ,‬כמ״ש עוד בתולדה שתצא משם להנתן אל הנראה ההוא‪ .‬אבל‬
‫כשאין כלי הציור מגולה‪ ,‬אז לא ימצא ציור זה כלל‪ ,‬כי הבקיעה הקטנה‬
‫הנשארת לא תוכל 'לצייר כאשר מכוסה הוא העין‪ .‬ואז לא יהיה רק‬
‫התדבקות‪ ,‬לקיום המציאות שלא יתבטל לגמרי‪ .‬אך לא יהיה זה כח גדול‬
‫אל הנראה‪ ,‬מבלתי צאת תולדה ממנו אליו‪.‬‬
‫וזה סוד‪ :‬טהור עינים מראות רע )חבקוק א‪ ,‬יג(‪ .‬וזה‪ ,‬כי בהיות‬
‫בקיעת העין בסוד חכמה המקיימת את המציאות‪ ,‬אפילו הס״א צריכה‬
‫לראיה זו‪ ,‬כי בלא זה לא תתקיים אפילו דגע אחד‪ .‬אך האמת שאין‬
‫הקדושה מסתכלת לס״א‪ ,‬אלא בסוד עצימת העינים‪ .‬תה סוד‪ :‬עוצם עיניו‬
‫מראות ברע )ישעיה לג‪ ,‬טו(‪ .‬כי סוף סוף יצא מן הפנימיות מה שיצא‬
‫לקיים‪ ,‬אך לא תחזור צורת הטמא להצטייר בעינים כלל‪ .‬ונמצא העינים‬
‫טהורים‪ ,‬כי בפנימיות בעצמו שיעשה ההסתכלות אין רע‪ ,‬כי כבר אין לס״א‬
‫חלק ואחיזה בו‪ .‬ובהיות השבירה במלכין קדמאין לטעם שורש הס״א‬
‫כמו שידעת‪ .‬על כן לא הביט להם הא״ק אלא בסוד סתימת העינים‪ .‬וכאשר‬
‫נבררו ונתקנו‪ ,‬אז חזר להביט בם בפקיחת העינים‪ .‬והנה בעבור שינד‬
‫הזמנים האלו‪ ,‬לכן הוצרך שאור העינים לא יהיה קבוע בהם‪ ,‬אלא‬
‫מן הרצון יטלנו‪ ,‬שהוא הגילוי באמת‪ .‬שעכ״פ אתה חלק ממנו יגיע‬
‫אליו‪ .‬אך מעט יהיה בסתימת העינים‪ ,‬והוא החלק המקיים לא יותר‪.‬‬
‫ובהפקחם יאיר בהם כל האור הראויה להאיר‪ .‬והנה שימת התפילין‬
‫בין העינים הוא לטעם זה‪ ,‬למען הוריד האור מן המצח אל העינים‪ .‬והנה‬
‫העין בכלל הוא סוד המנורה כמ״ש לעיל‪ ,‬ויש בו היחודים של הנ״ר‪,‬‬
‫כמ״ש בסוד הכסויים‪ .‬והוא סוד‪ :‬להעלות נר תמיד )ויקרא כד‪ ,‬ב( שנאמר‬
‫במנורה‪ ,‬והאור הוא היורד מן המצח כמ״ש‪.‬‬
‫ונחזור לענין התפילין שכתוב בהם‪ :‬והיה לאות על ירכה ולטוטפות‬
‫בין עיניך )שמות יג‪ ,‬טז(‪ ,‬כי הנה כבר שמעת הקשר שבין העינים והלב‪,‬‬
‫כי בהעשות העינים בסוד ש״ם כנ״ל‪ ,‬אז הכבוד של הל״ב נאמר בו‪:‬‬
‫וכבודי לאחר לא אתן )ישעיה מב‪ ,‬ח(‪ .‬והנה על כן התפילין עצמן‬
‫שיא‬ ‫אדיר במרום‬
‫שהם הארד של העינים‪ ,‬יודדין עד כעד הלב ועושץ שם תפילין של‬
‫יד‪ .‬ובאמת הם תפילין דראש לרחל כנודע‘*‪ .‬והנה תבין ענין‪ :‬בחתק‬
‫‪ t‬הוציאנו וכו׳ )שמות יג‪ ,‬טז(‪ .‬כי בהיות התפילין מאירים אז נאמר‪:‬‬
‫וראו כל עמי הא ‪ p‬כי שם ה׳ נקרא עליך )דברים כח‪ ,‬י(‪ .‬אם כן אץ‬
‫שליטת האומות העולם אלא בחסרון התפילין‪ .‬חה‪ ,‬כי בהיות התפילין‬
‫ממשיכין האור אל העינים כראוי‪ ,‬יפקחו העינים ויאירו‪ ,‬ואז אין שטן‬
‫ואץ פגע ר‪7‬נ‪ .‬אבל בשעה שאין העינים נפקחים שהוא חסרץ הארת‬
‫התפילץ‪ ,‬אז האומות העולם שולטים‪ .‬ולכן בזמן הגלות נקרא שהקב״ה‬
‫כביכול ישן‪ ,‬בסוד; עורה למה תישן)תהלים מד‪ ,‬כד(‪ ,‬והוא בעבור סיתום‬
‫העינים‪ .‬אבל בזמן הגאולה נאמר; ראה ראיתי את עני עמי )שמות ג‪,‬‬
‫ז(‪ ,‬כי כבר נפקחו העינים והיה זמן הראיה‪ .‬וזה סוד‪ :‬דרא ה׳ כי‬
‫סר לראות )שמות ג‪ ,‬ד(‪ ,‬שזה סוד הראיה שנזדמנה אז לגאול את‬
‫ישראל כמבואר במ״א‪ .‬ולכן אנו מתפללים; פקח עיניך וראה שוממותינו‪,‬‬
‫כי כשנפקחו העינים מיד הדברים נתקנים‪ .‬והנה מגיע הדבר בגילד‬
‫— במצח ובעינים‪ ,‬ובהעלם אל הלב כי הוא פנימי‪ ,‬אבל גם הוא מקבל‬
‫התיקון מן התפילין כנ״ל‪ .‬ולכן נאמר )שמות יג‪ ,‬ט(‪ :‬והיה לך לאות‬
‫על ירכה‪ ,‬לך לאות ולא לאחרים לאות )מנחות לז;(‪ ,‬כי איננו דבר‬
‫מתגלה כמו התפילין שבראש‪.‬‬
‫והיד שהיא הגבורה‪ ,‬נתקנת באור זה של התפילין המאיר שם‪ .‬ואז יש‬
‫בה כח להושיע ישראל מן האומות‪ .‬ובסוד זה יצאו ישראל ממצרים‪ .‬תהו‪ *.‬כי‬
‫בחחק ‪) T‬שמות יג‪ ,‬טז(‪ ,‬שהוא סוד החתק וההתגברות של הגבורה שנעשה‬
‫בהארת התפילין‪ .‬ובכח זה יצאו מן הגלות‪ .‬חה סוד‪ :‬ירכה‪ ,‬יד כהה )מנחות‬
‫לו‪ ,(.‬כי הגבורה הוא סוד כהה‪ ,‬בסוד; ותכהץ עיניו מראות)בראשית כז‪ ,‬א(‪,‬‬
‫והוא מפני התאחז בה עשו‪ .‬ובסוד זה היה הגלות חושך‪ .‬אך בהתעורר‬
‫האור של מ״ה‪ ,‬שהוא סוד התיקון בסוד התפילין‪ ,‬ומגיע למטה עד זאת‬
‫היד‪ ,‬זהו נקרא חתק יד‪ ,‬ובתיקון זה יצאו ישראל ממצרים כנ״ל‪ .‬והנה כן‬
‫תראה שלילה לאו זמן תפילין‪ .‬כי אז הוא סוד השינה‪ ,‬ואז צריך הסתלקות‬
‫האור מן העינים‪ .‬ותראה שגם האבל פטור מן התפילין‪ ,‬וכן ט׳ באב‪.‬‬
‫כי הכל המה בסוד חשכת העינים‪ ,‬ובסוד המיתה הבאה מן השבירה‪.‬‬
‫ותראה קשר כל הדברים איך הולכץ ומתקשרים זה בזה‪ :‬השבירה והתיקון‪,‬‬
‫ועניני הנהגת העולם ופעולת כל המאורות — כי הכל המשך סדר אחד‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫ותדע שהתפילין נקראין פאר‪ ,‬והוא ממש ענץ התיקון הזה שאמרנו‪.‬‬

‫‪ . 26‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ כ׳)שערי רמוז׳׳ל עמ< קנ׳׳י(‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שיב‬

‫כי הנה כתיב‪ :‬לתת להם פאר תחת אפר )ישעיה סא‪ ,‬ג(‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬
‫זמן הגלות להיותו זמן האבל לא יש כח התפילין‪ .‬ועל כן יש האפר במקום‬
‫התפילין‪ ,‬והם ה״ג מנצפ״ך שעולין פ״ר‪ ,‬ומקומם ביסוד אימא במצח‬
‫הז״א‪ .‬ומצד זה אד״ם הוא אפר‪ ,‬דם‪ ,‬מרה )סוטה ה‪ .(.‬כי הנה גם במלכין‬
‫קדמאין היה סוד אד״ם‪ ,‬אבל אינו אד״ם דמ״ה שהוא סוד התיקון‪ .‬אלא‬
‫שה׳ ס״ג עולין ז׳ פעמים אד״ם שעולה גימטריא שט״ו‪ ,‬ועם ה״ג עולה‬
‫ש״ך‪ ,‬שהוא סוד ש״ך דינין‪ ,‬וזה סוד הז׳ מלכין‪ .‬והם סוד זה האדם‪ ,‬אפר‬
‫דם מרה‪ .‬והראשון הוא אפ״ר שהוא הס״ג אלה שזכרנו‪ .‬אך בזמן התיקון‬
‫נעשה אדם בסוד שם מ״ה‪ ,‬ובבחינה זו יש התפילין בסוד שם מ״ה שבמצח‪,‬‬
‫והם נקראין פאר כנגד הפ״ר האלו‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬שכך הוצרך להיות האור של העינים במצח מפני‬
‫חילוקי הזמנים‪ .‬ונבאר עתה ענין מה שמגיע מן הרואה אל הנראה‪,‬‬
‫שהיא בחינת החיור הג׳ הנזכר כאן‪ .‬ששנים האחרים הם להסתכלות‬
‫עצמו‪ ,‬וזה ממשיך למטה אל התחתונים‪ .‬והנה היות הנראה מצטייר‬
‫ברואה‪ ,‬הלא זה לבדו יספיק להיות לו לחמק רב‪ ,‬בהיותו קשר‬
‫כפול בין הסיבה למסובב‪ .‬אך עוד אמרנו‪ ,‬שיש חידוש מתילד בנראה‬
‫מכח הראיה אחר שנשלמה‪ ,‬ועל זה אמר‪ :‬להיט ונהיר וכו׳‪ .‬והנה‬
‫מה שנתקבץ מן ההסתכלות בב׳ החיורין האחרים שזהו לצורך עצמן‪,‬‬
‫עכשיו מתרחב ונפרש בזה החיור הג׳‪ ,‬ואז הוא‪ :‬להיט‪ .‬וכיון שעשה זה אז‬
‫נהפכים פני המאורות להאיר אל התחתונים‪ ,‬תה סוד‪ :‬ונהיר‪.‬‬
‫וצריך שתדע כי זהו סדר כל העולים‪ .‬כי הנה תחלה צריך שימשך‬
‫להם הארה מן העליונים‪ ,‬הארה הנמשכת ממילא בלי התעוררותם‪ .‬ואחר‬
‫כך בהארה זו מקבלים הכנה לעלות ולהמשיך להם המשך חדש מה‬
‫שצריך להם‪ .‬וזה הענין כבר נתבאר בסודות הזווגים דאו״א וזו״ן‪.‬‬
‫כי יש זווג או״א התמידי‪ ,‬ומהם נמשך אור אל זו״ן כדי שיוכלו לעלות‪.‬‬
‫ובעליותם הם מעלין מיין נוקבין לאו״א עצמן‪ ,‬ואז ממשיכים הם להם‬
‫בזווג הפנימי מוחין חדשים‪ .‬וכל אלו הדברים עושה בכאן העין אחר‬
‫שנשלם‪ ,‬פירוש — אחר שיצא הפנימית וחזר וצייר והמשיך האור‪ ,‬שאז‬
‫יש כח לעין לראות‪ .‬כי בעוד שאינו כך נקרא שהוא מחוסר בנין‪ .‬והנה בתחלה‬
‫מתלהט בתיקוניו אלה‪ ,‬וכל זה בכח החיור הג׳‪ .‬ואז פונה להאיר לתחתונים‪,‬‬
‫ויוצא ממנו מה שיוצא ויורד למטה אצל התחתונים‪ .‬וזה סוד השפע הראשון‬
‫היורד מאו״א לזו״ן להעלות זו״ן אליהן‪ .‬ותראה‪ ,‬כי לזה די לו מה שעשו ב׳‬
‫החיורין האחרים‪ ,‬ולכן מיד יתלהט ויאיר ויוריד מה שיוריד‪ .‬אך אחר כך‬
‫ישוב ויעלה‪ ,‬ובהעלותו מביא עמו איזה כח מן הדבר הנראה‪ ,‬והוא עולה‬
‫שיג‬ ‫אדיר במרום‬
‫עד המוח לפנים‪ ,‬וזהו הוא לו כמו מיין נוקבין‪ .‬ואז יצא מן המוח מה‬
‫שיצא‪ ,‬וינחן בסוד הזווג הגוון הזה עם הבוצינא דאמצעיתא‪ ,‬שהיא‬
‫הבת עין הנכללת בו שזכדנו‪ .‬ואז נולדת תולדה חדשה ממש וניתנת‬
‫ממנו אל התחתונים‪ .‬ולפי סדד ההנהגה‪ ,‬א״א מביט בז״א ועושה בהבטה‬
‫הזאת כל הדברים האלו‪ ,‬עד שמוציא מן העין עצמו הארה הראויה לצאת‬
‫ממנו אל הז״א‪ .‬וזה סוד הארחין הל״ב‪ ,‬שהוא ענין הכבו״ד המגיע אל‬
‫הז״א במוח שלו‪ ,‬ובלב שלו‪ ,‬כמ״ש לעיל והבן היטב‪ .‬והנה בהגיע אלה‬
‫האורות למטה‪ ,‬אז מתלהטין האורות שלמטה‪ .‬וזהו התלהטות לבד‪ ,‬כי אין‬
‫הפעולה אלא להעמיד האורות בתוקפם‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬אמר ר׳ שמעון יאות הוא ועתיק יומין יפקח עינא דא‬
‫עלך וכר‪ .‬כי באמת עתיק יומין הוא המנהיג את הנהגת הא״א‪ ,‬והעין בעצמו‬
‫הוא א׳ משבעה תיקונין דרישא‪ ,‬שהם נעשין מעתיק יומין כנודע‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬תאנא חיור בגו חיור וחיור דכליל כל חיור‪ ,‬חיורא קדמאה‬
‫נהיר וסליק ונחית לתלת בוציני וכר‪ .‬כנ״ל בכל הג׳‪ ,‬ומה שהוסיף רשב״י‬
‫ז״ל בכאן הוא ענין הסליק שאמר‪ .‬והוא שהעין טוב של א״א מתקן‬
‫כל הקלקולים‪ ,‬וסוד הענין הוא‪ :‬טוב עין הוא יבורך )משלי כב‪ ,‬ט(‪,‬‬
‫וכבר פירש לקמן‪ :‬אל תקרי יבורך אלא יברך )להלן באד״ר קל‪.(.‬‬
‫וכדי שתבין זה הענין היטב צריך לפרש לך הקדמות גדולות‪ .‬דע כי‬
‫הטבילה במקוה‪ ,‬סודה להעביר הזוהמא בתיקון כל הקלקולים‪ .‬וסוד‬
‫הענין הוא משארז״ל‪ :‬וברך את לחמך ואת מימיך )שמות כג‪ ,‬כה(‪,‬‬
‫מה לחם ניקח בכסף מעשר אף מים שניקחים בכסף מעשר‪ ,‬ומאי ניהו‬
‫יץ‪ ,‬וקארי להו מים‪ ,‬אם נשפך בביתו כמים איכא ברכה ואי לאו‬
‫לא )עירובץ סה‪ .(.‬וזה כי צריך שתדע כי שורש המקוה הוא בח״ס‪,‬‬
‫ואחר כך הוא ביסוד אימא ואחר כך בנוקבא ח״ א‪ .‬וסודו‪ ,‬כי הנה הניצוצץ‬
‫דאלהים הם ע׳ והוא היין שביסוד אימא‪ ,‬ובח״ס הוא היין המשומר‬
‫שהוא סוד עדן‪ .‬והנה היין הזה אינו טוב אלא מפני המים שבו‪,‬‬
‫והוא מה שאמרו בזוהר‪ :‬דאתי יעקב וארמי ביה מיא‪ ,‬ואז נעשה טוב‪.‬‬
‫הה סוד הטוב והמיטיב‪ ,‬כמ״ש לקמן בס״ד‪ .‬וזה סוד הכתוב‪ :‬וחכך‬
‫כיץ הטוב הולך לדודי למישרים )שה״ש ז‪ ,‬י(‪ .‬וכן סוד הכתוב‪ :‬כי‬
‫יתן בכוס עינו יתהלך במישרים )משלי כג‪ ,‬לא(‪ .‬וכל זה הוא‪ ,‬כי היין‬
‫הוא הגבורות‪ ,‬וכשנעשה טוב אז הולך במישרים‪ ,‬שהוא מיתוק המנצפ״ך‬
‫כמבואר במ״א‪ .‬ובאמת העי״ן הזה הוא שורש לבל התחתונים שהם ז״ת‪.‬‬
‫וכשהוא נמתק הרבה אז הוא עצמו חתר להיות מים‪ .‬והוא סוד‪ :‬היין‬
‫הנשפך כמים‪ ,‬ובבחינה זו מטהר כל הטומאות‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שיד‬

‫והנה צריך שהיין יהיה חוזר להיות מים‪ .‬והסדר הוא זה‪ ,‬כי הח״ס היא‬
‫כוללת חב״ד כמ״ש לעילל^‪ ,‬וסודם הוא יו״ד ה״א וא״ו‪ ,‬אבל הם נכללין‬
‫של היו״ד‪ ,‬ואלו הג׳ קוצין‬ ‫כולם בי׳ אחת לבד‪ ,‬וסודם ג׳ קוצין‬
‫נקראים ג׳ סאין‪ .‬ואחר כך אלו מתפשטים למ׳ סאין‪ .‬וזה כי הנה אלו‬
‫הג׳ סודם יו״ד ה״א וא״ו והוא לו״ג שהוא ט״ל‪ ,‬והנה כל אחד מהם כולל‬
‫חבירו‪ ,‬ואז נעשים ג״פ יה״ו‪ ,‬והיינו ג״פ ט״ל‪ ,‬ואלו נקראים ג׳ לוגי״ן‪.‬‬
‫והנה סוד הלו״ג הזה בכלל סובב לד׳ הצדדים‪ .‬והוא כי ח״ס נקראת‬
‫עזקא דכייא‪ ,‬כי הד׳ מוחין נכללים בה בסוד ם סתומה לד׳ צדדים‪.‬‬
‫והוא כי הלו״ג הזה הסובב‪ ,‬נעשה ד׳ לוגי׳׳ן‪ ,‬והיינו ד׳ פעמים ט״ל‪.‬‬
‫ובסוד ההתפשטות הזה נעשה מ׳ סאה‪ .‬והיינו כי בהיות הי׳ עצמה‬
‫סובבת לכל צד אז מתפשטין ט׳ נקודות לכל צד‪ ,‬והי׳ באמצע שמשלמת‬
‫עשרה לכל צד‪ ,‬ואז הם מ׳‪ .‬והנה החיבור של ד׳ לוגין נקרא ק״ב‪ ,‬כי‬
‫יו״ד ה׳׳א וא״ו משם יוצאין ע״ב ס״ג מ״ה‪ ,‬ומילואיהן בלי פשוט עולה‬
‫ק״ב‪ .‬והנה בסוד הק״ב הזה נשרשים הו׳ קצוות‪ .‬והוא ו׳ פעמים ו׳ הרי‬
‫ל״ו‪ ,‬והם נחלקיןבכח הלוגין לט׳ לכל צד‪ ,‬והם ט׳ קבין‪ .‬ובסוד הי׳‬
‫המשלמת נעשים מ׳ סאה‪ .‬והרי כאן כל חילוקי המדות האלה‪ ,‬כי הם‬
‫מ׳ סאה‪ ,‬והם ט׳ קבין הסובבים לכל צד‪ ,‬וסודם ו׳ קבין שהם ו׳‬
‫פעמים ו׳‪ .‬ויש הד׳ לוגין העושין הכל‪ .‬והנה הג׳ לוגין הם שורש לכל‬
‫המ׳‪ ,‬ולכן ג׳ לוגין פוסלין את המקוה‪ .‬ובסוד הט׳ קבין‪ ,‬יש נפילת‬
‫ט׳ קבין על בעל קרי שהוא מטהר‪ .‬והנה כל זה הוא סוד היין הנעשה מים‪.‬‬
‫כי מ׳ מן הניצוצים נעשה ם׳ סתומה‪ .‬והל׳ נעשה י׳ אחת‪ ,‬והכל הוא‬
‫פ׳ סוד נקודה בהיכליה בהתפשט היו״ד לד׳ צדדים‪ .‬וסוד כל זה הענין‬
‫הוא‪ ,‬כי בהתגבר מאור אחד על אור האחר תגבורת גדולה‪ ,‬יחזור המאור‬
‫ההוא להיות כמוהו‪ .‬ועל כן בהנתן המים בתוך היין‪ ,‬אז המים מחזירין היין‬
‫לבחינתם‪ ,‬ולכן אורותיו יסתדרו לפי הסתדר המים‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע כי יש ג׳ דברים למים‪ :‬טבילה‪ ,‬נתינה‪ ,‬נטילה‪.‬‬
‫והיינו טבילה במ׳ סאה‪ ,‬ונתינה בט׳ קבין‪ ,‬נטילה לידים‪ .‬והנה הנטילה היא‬
‫במי החסד ממש‪ .‬אך הטבילה והנתינה‪ ,‬הם בסוד הגבורות שחזרו‬
‫לבחינה זאת של מים‪ .‬וסוד זה הענין הוא מה שאמרו דז׳׳ל‪ :‬בדיש‬
‫כל מרעין אנא דם בריש כל אסוון אנא חמר )ב׳׳ב נח‪ .(:‬והוא כי‬
‫הגבודות יש להם שתי בחינות‪ :‬בחינת דם‪ ,‬ובחינת יין‪ .‬והדם הוא‬
‫הדין הקשה והוא מקור לכל החולאים‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬אל תרא יין‬

‫‪ . 27‬עם׳ קכ״א‪.‬‬
‫שטו‬ ‫אדיר במרום‬
‫כי יתאדם )משלי כג לא(‪ ,‬שסופו דם‪ .‬אך היין הם הגבורות הנמתקות‬
‫במים‪ ,‬כי אם אינם נמתקות חוזרות דם כנ״ל — שסופו דם‪ .‬ובהיות‬
‫היין הזה מתמתק‪ ,‬אז נשאר בסוד‪ :‬המשמח אלהים ואנשים )שופטים‬
‫ט‪ ,‬יג(‪ ,‬ולפי המתקו כך מתעברת כל אחיזת הס״א‪ ,‬ואז נעשה יץ הרקח‬
‫)שה״ש ח‪ ,‬ב(‪ .‬והוא‪ ,‬כי אדם שגבדה עליו זוהמא ונדבק בו ריח רע‬
‫שהוא אחמת הס״א‪ ,‬הנה להעבירה ממנו צריך דחיצה במי בשמים‪,‬‬
‫שיהיה בהם ריח טוב להעביר הריח הרע‪ ,‬וזהו הריח של היין הטוב‪ .‬ואז‬
‫נאמר בו‪ :‬בריש כל אסוון אנא חמר‪ .‬ותראה שגם בפסוק נזכר יין בשם‬
‫חמ״ד)דברים לב‪ ,‬יד(‪ .‬וסוד‪ ,‬דמ״ח שעומד להמתק ברמ״ח שהוא התפשטות‬
‫החסדים‪ .‬ונמצא שבהתגבד החסדים על הגבורות האלו‪ ,‬יחזרו הגבודות בסוד‬
‫יין טוב‪ ,‬ליקרא גם הם מים‪ ,‬ואלו הם מי המקוה‪.‬‬
‫והנה שמעת כבד סדד האודות איך מסתדדים לפי בחינה זו של מקוה‪ ,‬כי‬
‫הל׳ נכלל במ׳‪ ,‬ושם נסדרים הו׳ קצוות בג׳ מיני חלוקיהן‪ ,‬כי שם צריך שיהיה‬
‫להם שורש‪ ,‬כיון שהם מקור כל נבראים‪ ,‬ואז בהעלותם שם יחזרו להיתקן‬
‫מכל פגם‪ ,‬בסוד הרפואה כנ״ל‪ .‬וזה כי הו״ס הם ששה קבין שהם‬
‫סאה אחת‪ ,‬שבזה הג׳ מוחין שבחכמה סתימאה הם ג׳ סאין‪ .‬וגם אלה‬
‫הקבין הן לפי בחינת הלוג דהיינו ט״ל‪ ,‬ד׳ לוגין לכל אחד‪ ,‬כי בכל‬
‫אחד מהם יש בחינת שם הוי״ה‪ .‬אך הההי״ן מגיעין כולם לנוקבא‪,‬‬
‫ונשאד כך ט״ל‪ .‬ועל כן ביו״ד שבאמצע הם׳ סתומה יש שני בחינות‪,‬‬
‫יש בחינת הסאין שהם כללות הו״ק עצמם‪ ,‬ובבחינה זה מתפשטין לכל‬
‫צד הסאין‪ ,‬וכולם הם מ׳ מאין‪ .‬אך בבחינת לו״ג נעשים ל״ו קבין‪.‬‬
‫והוא כי הלוג מתפשט לד׳ דוחות כנ״ל‪ ,‬ואז נעשה בחינת ק״ב‪ ,‬ואז כל‬
‫אותן הט׳ שבצדדין מאידים בבחינת קב‪.‬‬
‫אך שורש הדבר הוא‪ ,‬כי אלו הג׳ לוגין הם ט׳ בחינות‪ ,‬דהיינו‬
‫ג׳ יו״ד ה״א וא״ו‪ .‬וסודם צ׳ דצלם‪ ,‬כי בה הג׳ נעשו ט׳‪ .‬ואז בהאיר‬
‫אלו הט׳ לכל צד מד׳ צדדים‪ ,‬אז יעשו ט׳ קבין‪ ,‬כי כל ד׳ מהן הוא‬
‫קב‪ .‬ואלו ואלו הם ט׳ קבין של הנתינה‪ .‬אך לפי זה גם כל ט׳ קבין שבד׳‬
‫צדדים יאידו בסוד זה‪ ,‬ונמצאו ל״ו קבין‪ ,‬והיינו ו׳ פעמים ו׳‪ ,‬כי כל הו׳‬
‫ספידות כלולים מכולם‪ .‬ויש כאן בחינת הו׳ הנכללים בעצמם בסוד ד׳‬
‫אותיות הויה ב״ה לד׳ צדדין‪ ,‬ובחינתם בסוד ט׳‪ ,‬דהיינו צ׳ דצלם והבן‬
‫היטב‪ .‬כי בסאין אנו מזכידין מ׳‪ ,‬ובקבין ט׳‪ ,‬כי הוא דרך אחר‪ ,‬כי הסאין‬
‫נשלמים למ׳‪ ,‬כי הי׳ שבאמצע מתפשטת ט׳ ממנה לכל צד‪ ,‬והיא משלמת‬
‫למ׳‪ .‬והוא כאילו היא עצמה תתארך לד׳ הדוחות‪ .‬אך אלה הם ג׳‬
‫לוגין שבזמן התפשטם לד׳ הצרדים נעשים ט׳ קבין‪ .‬כי בזמן התפשטם‪,‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ששז‬

‫הג׳ נעשים ט׳‪ .‬ובהתפשטם לד׳ רוחות הם ט׳ קבין‪ .‬ואז אם נחשבים‬

‫עוד ט׳ לכל צד יהיו ל״ו כנ״ל‪ .‬והנה בחינת המ׳ נשארת במקומה למעלה‬
‫תמיד‪ ,‬וסודה הל״מ דצל״ם‪ ,‬כי הדברים מקבילים זה לזה‪ .‬אך בחינת הט׳‬
‫■קבין היא היורדת למטה בסוד צ׳ דצלם‪ ,‬ומתפשטת תמיד בז״א‪ .‬ואז‬
‫כל הזוהמא מסתלקת ממנו‪ ,‬ואדרבה בסודו יש בו כל הריחין טבין הבאים‬
‫מיסוד זה של אימא‪ ,‬ששם שורש כל הענין הזה למטה‪ ,‬ותחלת הכל‬
‫למעלה בחכמה סתימאה‪ ,‬והנה על כן עיקר הטבילה הוא למעלה‪ ,‬כי‬
‫יצטרך ז״א לעלות אל שרשו להתקן שם‪ .‬אך לפעמים משתמש מן הנתינה‬
‫לבד‪ .‬והנה מיתוק זה היין הוא סוד הטוב והמטיב‪ ,‬שהוא הטוב לדידיה‬
‫ומטיב לאחרינא )ברכות נט‪ .(:‬כי בקבלו זה המיתוק‪ ,‬אז מגיע ההארה של‬
‫הט׳ קבין לז״א גם כן‪ ,‬ונמתק ונטהר‪.‬‬
‫ועכשיו אפרש לך איך כל זה נמשך מסוד העין‪ ,‬כי הנה כתיב‪:‬‬
‫חכלילי עינים מיין)בראשית מט‪ ,‬יב(‪ .‬והענין‪ ,‬כי דבר זה של המקוה שרשו‬
‫הוא פה בחכמה סתימאה‪ ,‬אבל אחר כך ממנו מתפשטים מקואות אחרים‬
‫כולם בבחינה זו‪ ,‬דהיינו ביסוד אי׳‪ ,‬ובחכמה ח״ א מצד ח״ס‪ ,‬וביסוד‬
‫נוק׳‪ .‬ונדבר בזה העליון להבין בו ענין עינים‪ .‬הנה ח״ס הוא סוד‪:‬‬
‫יין המשומר בענביו )ברכות לד‪ .(:‬וזהו בסוד התיקון השלם‪ ,‬שהוא‬
‫עומד על שמריו בלא שום קלקול‪ ,‬בסוד‪ :‬לא ירעו ולא ישחיתו)ישעיה יא‪,‬‬
‫ט(‪ ,‬הנזכר למעלה במקומו״‪ ,‬וזהו היין הנעשה מים כמ׳׳ש‪ .‬ובאמת היין‬
‫עצמו הוא סוד הע׳ ניצוצין של אלהים שהם שורש הז״ת‪ ,‬ומושרשים בח״ס‬
‫בסוד הגבורה דעתיק שבה‪ ,‬שבשבילה היא נעשית מנהגת לתחתונים‪ ,‬כמו‬
‫שפירשתי לך כל זה למעלה כברי^‪ .‬והנה ח ״ס מאירה באלה העינים בב׳‬
‫בחינותיה‪ ,‬והיינו כי הלא יש בה חב״ד בסוד ט״ל כנ״ל‪ .‬ועוד יש בה בחי׳‬
‫היין הזה בכלל‪ .‬ובסוד הזכר שבה נעשה הג׳ חיורין‪ ,‬ובסוד היין עושה‬
‫׳ בחינת העין בכלל שסודו ע׳‪ .‬ותדע גם כן שאלה הנקודות נקראים ניצוצין‪.‬‬
‫והסוד‪ ,‬כי באמת הם כמו כוכבים המתנוצצים‪ ,‬ומרוב התנוצצותם נראה‬
‫כאלו הס מתנועעים‪ .‬כך יש אורות ‪ ...‬ויש אורות נמשכים בדרך התנוצצות‬
‫זה‪ ,‬שהן שרש להתנוצצות הכוכבים והדומים להם‪ .‬ואלו נקראים בדברי‬
‫רשב״י‪ :‬זהר דנציץ‪ ,‬והם סוד הנקודות המאירות באותיות ולכן נקראים‬
‫ניצוצין‪ ,‬והם מאירים בעין בהתנוצצות שלו‪ .‬תהו כוונת‪ :‬חכלילי עינים‬
‫מיין‪ ,‬כי חכלילות העינים הוא התנוצצות שלהן‪ ,‬חה נמשך מן היין‬
‫הזה‪.‬‬

‫‪ . 28‬לעיל עם׳ קל״ט‪.‬‬

‫‪ . 29‬עם׳ קמ״ז‪.‬‬
‫שיז‬ ‫אדיר במרום‬
‫אמנם הנה בח״ס יש הם׳‪ ,‬כי שם נכללים הע׳ בך במ׳‪ .‬ואחר‬
‫כך סוד הט׳ קבין‪ ,‬והוא מה שיורד דרך העינים‪ .‬ולמקום שהם מגיעים‪,‬‬
‫הם מטהרים ממש בטהרה המקוה‪ .‬אך זהו בא״א שנקרא טוב עין‪ ,‬כי‬
‫בז״א אדרבה יש מי הדמעות‪ ,‬וכאן יש מי הח״ס בסוד הט׳ קבין היורדים‪,‬‬
‫ושרשם ג׳ לוגין כמ״ש למעלה‪ ,‬וזהו מה שכתוב במשנה‪ :‬ט׳ קבין‪ ,‬וג׳‬
‫לוגין שמכלי א׳ מב׳ ומג׳ מצטרפים )מקואות ג‪ ,‬ד(‪ .‬כי באמת כך הם‬
‫יוצאים מן העינים דא״א‪ ,‬והעינים הם ב׳ אבל הם חוזרין לא׳‪ .‬וגם ‪.‬הג׳‬
‫חיורין הם המורידין אלה הט׳ קבין‪ .‬וזה א׳ ב׳ ג׳‪ .‬והנה אלה הט׳‬
‫קבין הם היורדין ומטהרים כל המדריגות‪ ,‬והם מסוד היין הרקה‪ ,‬שיש‬
‫הריחין בו להעביר הזוהמא כנ״ל‪ .‬והנה הפגמים אינם הולכים להגיע אלא‬
‫לו״ק‪ ,‬ואלה הם הצריכים לימתק תמיד‪ .‬כי הלא זאת היא פעולת הא״א‪,‬‬
‫כי בימינו לחזק החסד‪ ,‬ובשמאלו החתר לימין — למתק הדין להחזירו‬
‫לחסד‪ .‬ולכן נחלקו הו״ק האלה בב׳ החיורין שהם סוד הב׳ עינים‪.‬‬
‫ובסוד זה מגיע להם ההארה בסוד הט׳ קבין הנעשה ל׳׳ו כמ״ש למעלה‪,‬‬
‫בסוד הו״ק עצמם‪ .‬ואז ניתן להם רחיצה וטהרה ממש‪ .‬חה צריך דק‬
‫לו׳׳ק‪ ,‬ואז הג״ר ממילא מאירים בהם לפי ההנהגה התמידית‪ ,‬כי הם‬
‫אינם נפגמים‪ .‬אך אפילו להאיר הארה התמידית צריך שיהיה בו״ק מיתוק‬
‫הזה‪,‬‬
‫אך לפעמים צריך הארה אפילו לג״ר‪ ,‬בהתגבר בהם הדין ח״ו‪ .‬וזה נעשה‬
‫בכח החיוד הג׳‪ ,‬שהוא סוד חיבור הב׳ חיורין‪ .‬ואז נמשך האור מן‬
‫המוח ומאיר בשערא אוכמא‪ ,‬שהם השערות דז״א ששם הדינין מתגברין‪,‬‬
‫וברישא דהיינו הגלגלתא עצמה‪ ,‬ובמוחא דרישא‪ .‬תה‪ ,‬כי‪.‬צריך לתקן‬
‫כל תיקוני הז׳׳א ולמתקם מדינם‪ .‬וכבר ידעת איך יש בו ב׳ בחינות‪:‬‬
‫א׳ דוגמת א׳׳א‪ ,‬להיות הראש בסוד גולגלתא ומוחא‪ ,‬שבו נקשרים הג׳ מוחין‬
‫בא׳‪ .‬וא׳ בחי׳ לעצמו בסוד הג׳ מוחץ חב״ד‪ .‬והנה לאלה אין צריך רחיצה‪,‬‬
‫כי אין בהם הפגם במו בהז׳׳ת‪ ,‬אלא הארה למתקם מדין הנזכר שהיה גורם‬
‫להם שלא יאירו‪ .‬ולכן אמר‪ :‬ובטש בשערא וכו׳‪ ,‬ונהיר לתלת כתרין‬
‫דאשתארו‪ .‬פירוש — חב״ד שלא נכללו בב׳ החיורין‪ .‬וגם ג׳ כתרין הם‬
‫חכמה ובינה ומלכות‪ .‬תה‪ ,‬כי הדעת מצד עצמו הוא מאיר בסוד הכתר‪ ,‬אך‬
‫המלכות היא הצריכה ליתקן והיא נתקנת בדעת‪.‬‬
‫ואפרש זה הענין היטב‪ .‬הנה אלו העינים הם עומדים להאיר למטה‬
‫לקיים מיתוק בכל הספירות‪ .‬אך כשאין צורך לפעולה גדולה שכבר‬
‫ההנהגה הולכות ברחמים‪ ,‬הנה אז הג״ר כבר מאירים‪ ,‬ודי לקיום המיתוק‬
‫בר קצוות‪ .‬אך יש לפעמים שהדין מתגבר וגורם לג׳׳ר שלא יאירו‪ ,‬ואז‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שיח‬

‫צריך שיתגבר החיור הג׳ הזה‪ ,‬וזה ימשיך מן החסד דעתיק העומד‬
‫בפנים שהוא שורש לחיורא‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬ונפיק נהירו דחיורא דלגו‬
‫לגו וכר‪ .‬וזה יאיר לג״ר אלה לתת כת להם להאיר‪ .‬ומקום הארת העינים‬
‫בבר אמר שהוא ברישא דהיינו הכתר‪ ,‬ומוחא דרישא דהיינו המוחין כלולים‬
‫בסוד חכמה לבד כנ״ל‪ .‬ואז‪ :‬נהיר לג׳ כתרין‪ .‬והוא כי הכתר בהגלותו‬
‫ודאי הוא רחמים‪ ,‬כי הלא הוא השראת העליון‪ .‬אלא שלפעמים אינו‬
‫מתגלה‪ ,‬ואז המוחין עצמן אפשר להם להיות דין‪ .‬ותבין גם כן איך עיקר‬
‫גילד ההנהגה היא בדעת‪ ,‬כי הוא מתגלה ומתפשט‪ ,‬בסוד‪ :‬ובדעת חדרים‬
‫ימלאו )משלי כד‪ ,‬ד(‪ .‬והאמת כי הדעת הוא הוא סוף הכתר‪ ,‬והיינו‬
‫כי סוף כלי הכתר נעשה כלי לדעת‪ ,‬כי למוח הדעת עצמו אין יש‬
‫כלי פרטי״ג‪ .‬והנה על כן תראה שהקטן אין לו דעת‪ ,‬וכמו שהולך‬
‫וגדל יתגלה בו הדעת‪ .‬כי כבר אמרתי‪ ,‬הכתר הוא תמיד רחמים‪ ,‬והוא איננו‬
‫מתגלה עדיין בעיבור‪ ,‬ולכן אין בו דעת‪ .‬ומתחיל להתגלות אחר כך‪ ,‬ואז‬
‫יתחיל הדעת‪ .‬וגם תדע כי באמת ההנהגה אינו אלא בו״ק אך המלכות‬
‫היא רק להעלותה בסוד שבת ויו״ט‪ .‬והנה היא נשרשת בכתר‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫כתר מלכות‪ ,‬כמ״ש לך כבר‪ .‬והאמת‪ ,‬בהתגלותה בסוד שורש זה‪ ,‬אז‬
‫יהיה לספירות עליה‪ .‬ונמצא לפי זה שבהיות הדין מתגבר יגרום לכתר‬
‫להתעלם‪ ,‬ונשאר ממילא כמו מתעלם הדעת‪ ,‬ולא נשאר להנהיג בסוד‬
‫הדין אלא חו״ב‪ ,‬וו״ק ומלכות תהיה בלא כח‪ ,‬ובבוא עוד אורות‪ ,‬הנה‬
‫כן בדרך זה יתגלה הכתר‪ ,‬וממילא יגיעו הדברים לדעת‪ .‬ואז יאיר‬
‫האור לחו״ב לצורך הו״ק‪ ,‬ואחריהם למלכות לצורך העליה‪ .‬ונמצאו‪,‬‬
‫ב׳ חיורין מאירים לו״ק וממתקים אותם‪ ,‬והאור הג׳ מכה בראש שהוא‬
‫הכתר‪ .‬וזאת ההכאה מגלה הכתר מיד‪ ,‬וכן יתגלה הדעת עמו‪ .‬דאיר זה‬
‫האור בחו״ב כדי שיאירו על הו״ק ובדעת במלכות הנשארת שם לתת עליה‬
‫'אליהם‪ ,‬ואז יעלו מקטנות לגדלות‪ ,‬או מאיזה מדרגה קטנה למדרגה גדולה‬
‫ממנה‪.‬‬
‫ואמר; תאנא לא סתים האי עינא וכר‪ .‬והנה כאן בא לפרש ענין‬
‫צריך מאד לעניני ההנהגה‪ .‬כי הנה העין בהשגיחו הוא ממתיק הדינים‬
‫ודאי‪ .‬ואנו אומרים גם כן שהעין הזה משגיח תמיד‪ .‬אם כן תמיד היה‬
‫ראוי להיות הדינין ממותקים ולא יהיה מקום להתתקף הגבורה כלל‪ .‬וגם‬
‫אץ לומר שהכל יהיה מצד התחתונים‪ ,‬כי בהיות עיני הז״א הם מכוסים‬
‫בכיסויהם‪ ,‬עד שיהיו מכוסים לא יגיע להם לרחוץ אותם אור זה של‬

‫‪ . 30‬ע״ע כללי חכמת האמת סי׳ ע״א )שערי רמחל עם׳ שמ״ח(‪.‬‬
‫שיט‬ ‫אדיר במרום‬
‫העץ עליון‪ ,‬אלא כשיהיו נפתחים‪ .‬שהרי לקמן על עיני הז״א אמר;‬
‫וד למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא וסומקא איתחזי לקבליה‪ ,‬והיה‬
‫נראה שזה הדבר לא ימצא‪ .‬ועור שהרי אמר‪ :‬ובטש בשער אוכמא וכר‪,‬‬
‫ואם כן זה אינו צריך להגיע אל העין‪ ,‬שהרי בלאו הכי יכול למתק‬
‫הדינין‪ .‬אמנם סוד כל הענין תלד בהבנת הפסוק‪ :‬הנה עין ה׳ אל יראיו‬
‫למיחלים לחסדו )תהלים לג‪ ,‬יח(‪ ,‬שמדבר בעין דא״א‪ ,‬ומתחיל‪ :‬בהנה‪.‬‬
‫וכן כתיב; הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל )תהלים קכא‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫וצריך להבין מהו ענין זה ההנ״ה‪ ,‬הנמצא בכל אלה הענינים‪.‬‬
‫ואמנם כבר אמרנו‪ ,‬שבא״א נשרשים תקוני הז״א בסוד הגדלות‪,‬‬
‫להתקיים כך אפילו כשיש קטנות למטה‪ .‬והענץ‪ ,‬שכבר ידעת שכל מה‬
‫שאנו מדברים בא״א‪ ,‬הוא בתיקונים שנתקן לצורך הז״א‪ .‬והם תיקונים לפי‬
‫הגדלות‪ ,‬לקיימם כמ״ש אפילו בזמן שז״א הוא בסוד קטנות‪ .‬והז״א בזמן‬
‫קטנותו מסתלקין המוחין ונשאר השינה‪ .‬אבל בא״א בסוד מה שהוא‬
‫שורש זה לז״א‪ ,‬אין עיניו בסוד השינה‪ ,‬אלא‪ :‬הנה לא ינום ולא יישן‬
‫שומר ישראל‪ .‬אך עם כל זה צריך להבץ מה יהיה השינוי בין זמן‬
‫הקטנות לגדלות‪ ,‬כיון שהעינים מאירים תמיד‪ .‬וזהו ענין‪ :‬לא סתים‪,‬‬
‫שאומר כאן‪ ,‬להודיענו הפעולה שהוא פועל‪ ,‬כנגד מה שבז״א יש‬
‫הסתימה של השינה‪ .‬וגם תדע שזה נמשך מתקוני העתיק‪ ,‬כי הלא‬
‫פקיחא דעיינין אחד מתקוני רישא הוא‪ ,‬הבאים מז״ת דעתיק‪ ,‬שהוא‬
‫הגורם לאלה העינים להיות פקוחות אפילו בזמן שהדין מתגבר למטה‪.‬‬
‫וסוד כל זה הוא ענין היראה‪ ,‬שיש בה יראת העונש ויראת הרוממות‪ .‬כי‬
‫הנה קשה‪ ,‬כיון שזה הפסוק; הנה עין ה׳ אל יראיו‪ ,‬מדבר בא״א‪ ,‬איך‬
‫אפשר לומר‪ :‬יראיו‪ ,‬כי אין יראים אלא מן הגבורות‪ .‬אך הענין הוא מה‬
‫שאמרנו‪ ,‬שיש יראת העונש ויראת הרוממות‪ .‬ויראת העונש אינה אלא‬
‫מן הגבורות המתחזקות שיכולה להעניש‪ ,‬ומי שירא נשמר ממנה וניצול‪.‬‬
‫אך יראת הרוממות הוא‪ ,‬כי מי שגבוה מחבירו איננו מתגלה לחבירו‬
‫התחתון ממנו‪ ,‬כי מדריגתו שפלה מגדולתו‪ ,‬ונשאר העליון מצומצם מעל‬
‫התחתון‪ ,‬כמו שמצומצם הא״ס ית״ש מן הנמצאים‪ ,‬כמבואר במקומו‪ .‬כי כך‬
‫צריך לשמירת סדר המדריגות הראד לעניני הנהגת הבחירה‪.‬‬
‫והנה תראה שכל צמצום הוא דין‪ ,‬שהלא החסד מתפשט ומגיע‬
‫לכל הנמצאים‪ ,‬אך ההתעלמות הוא דין‪ .‬וזה סוד יראת הרוממות שהוא‬
‫בחינת הדין של ההעלם והצמצום‪ ,‬וכמו שמי שירא יראת העונש‬
‫נשמר ממנה‪ ,‬כך הירא יראת הרוממות הוא גורם לו קורבה והתדבקות‬
‫יותר בנעלם ממנו‪ ,‬כי הדין המצמצם מתפייס אליו ומתקרב‪ .‬וזהו פרי יראת‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שה‬

‫הרוממות שיראים בני אדם‪ ,‬שהם גורמים קורבה למאורות העליונים‬

‫ותחתונים‪ .‬והם עצמם מקרבים אליהם המאורות שהם שרשם‪ ,‬ומשיגים‬
‫בהם השגה גדולה‪ .‬וכן נאמר במשה רבע״ה במראה הסנה‪ ,‬בתחלה אמר‪:‬‬
‫אסורה נא ואראה את המראה וכר )שמות ג‪ ,‬ג(‪ ,‬כי לא הכיר מה‬
‫הוא‪ ,‬ולא היתה לו יראה‪ ,‬ועל כן אמר‪ :‬אסורה נא ואראה‪ .‬והקב״ה‬
‫השיבו‪ :‬אל תקרב הלום‪ .‬אבל כיון שהכיר‪ ,‬אז ירא ממש יראת הרוממות‪.‬‬
‫וזהו שאמר‪ :‬כי ירא מהביט אל האלהים‪ ,‬שלא ירא אלא מן רוממות‬
‫אלהים‪ ,‬שלא היה חושב עצמו כדאי להביט אל האלהים‪ .‬ואז מיד נקרב‬
‫והשיג‪ ,‬עד שאמר לו הקב״ה‪ :‬ועתה לכה ואשלחך וכר‪.‬‬
‫והנה כן הוא הא״א לגביה ז״א‪ ,‬גם כי העין שלו משגיח‬
‫עליו תמיד‪ ,‬הנה הוא מרומם ממנו‪ ,‬ואין הארתו מתדבקת היטב‪ ,‬אלא‬
‫כשיש בחינת תיקון זה של יראת הרוממות‪ .‬וזהו‪ :‬הנה עין ה׳ אל‬
‫יראיו‪ ,‬דהיינו עין הא״א אל יראיו‪ ,‬למי שיראים ממנו יראת הרוממות‪.‬‬
‫ולכן חזר ופירש‪ :‬למיחלים לחסדו‪ ,‬כי אין בו גבורות שייראו מהם‪,‬‬
‫אלא אדרבא מי שמיחל לחסדו ירא ןנ״א‪ :‬וירא[ מרוממותו‪ .‬ונמצא‬
‫שאין אור עין הא״א מתדבק היטב בז״א אלא בבחינת יראה זו‪ .‬ובהיות‬
‫חטאים בעולם שאינם יראים‪ ,‬גורמין כמו כן שלא ימצא תיקון זה ח״ו‬
‫למעלה‪ .‬ואז אף על פי שהעין משגיח‪ ,‬אין המיתוק רב‪ .‬אך אין צורך‬
‫לעין לסיתום‪ .‬ואדרבא‪ ,‬הנה בהיות הדין מתחזק הרבה למטה‪ ,‬אז צריך‬
‫שיתחזק יותר המיתוק למעלה‪ ,‬אלא שאינו מגיע למטה בהתדבקות אורות‬
‫באורות כמו בעת רצון‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת‪ ,‬שהב׳ עינים הם חוזרין לאחד בסוד החזרת‬
‫הדין לחסד‪ .‬וזהו המתחזק יותר באותו הזמן‪ ,‬שיהיה הדין משתעבד‬
‫תמיד תחת החסד‪ ,‬ואינו מתגבר לבדו‪ .‬ולכן אמר‪ :‬לא סתים האי‬
‫עינא‪ ,‬כי אין שום זמן שיהיה נסתם‪ .‬ומה שגורם למטה סיתום‪ ,‬אינו‬
‫גורם סיתום למעלה‪ ,‬כי החסרון נמצא למטה לבד‪ .‬אבל למעלה‪ :‬תרין‬
‫אינון ומתחזרין לחד‪ ,‬כי זה המיתוק מתחזק תמיד‪ ,‬ואינו מניח תוקף‬
‫לדין‪ .‬ולכן אמר‪ :‬כולא הוא ימינא לא הוה שמאלא‪ ,‬כי תמיד‬
‫הוא מתקיים הכל בסוד ימין ואין שמאל‪ .‬לא נאים ולא אדמוך‪ ,‬כי‬
‫אין מעשה התחתונים מגיעים אליו כלל לפגום‪ ,‬אלא להעלים אורו מן‬
‫התחתונים בהתרוממות שלו‪.‬‬
‫וזהו ענין‪ :‬הנה לא ינום ולא יישן וכר )תהלים קכא‪ ,‬ד(‪ ,‬תה סוד‪ :‬הנה‬
‫מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וכר )שה״ש ג‪ ,‬ז(‪ .‬כי יש‬
‫ששים גבורים‪ ,‬שהם ששים גבורות השומרות את המטה שהיא מלכות‪,‬‬
‫שכא‬ ‫אדיר במרום‬
‫וסודה ה׳ הנתקנת בי״ב שבטים הרי ס׳‪ ,‬ובסוד זה היא נשמרת‬
‫אפילו בלילה שאין העינים נפקחים‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי באותו הזמן שם‬
‫אלהי״ם שולט שהוא הכפר לשם הוי״ה ב״ה‪ ,‬ואז כל הי״ב שבטים‬
‫מאירים בסוד שם זה‪ ,‬ונמצא שיש בהם ם׳ אורות‪ ,‬והם ששים גבורים‬
‫מגבורי ישראל‪ .‬והנה על זה הסוד גם כן נאמרה בברכת כהנים ס׳ אותיות‪,‬‬
‫כי היא ברכה ניתנה בדרך שתהיה שמירה אפילו בזמן הדין ושליטת‬
‫הקליפות‪ .‬וזהו ענין תחלתה‪ :‬יברכך הד״ה וישמרך )במדבר ו‪ ,‬כד(‪ ,‬כי‬
‫השמירה לברכה הוא מה שצריך הרבה‪ .‬ועל זה נאמר‪ :‬ושמו את שמי על‬
‫בני ישראל ואני אברכם )שם כז(‪ .‬כי הה׳ מסודרת על בני ישראל שהם‬
‫הי״ב שבטים‪ ,‬בסוד ששים אותיות של הברכה‪ .‬וזהו ענץ סוד ההנה‪,‬‬
‫הנזכר כאן בסוד‪ :‬הנה מטתו שלשלמה‪ .‬והוא עצמו‪ :‬הנה לא ינום ולא‬
‫יישן‪ ,‬כי לתיקון זה ההנ״ה‪ ,‬צריך שלא תהיה תנומה ושינה למעלה‪ ,‬ואז‬
‫הוא שומר ישראל בתיקון הגבורות כנ״ל‪ ,‬בסוד‪ :‬אם הוי״ה לא ישמר עיר‬
‫שוא שקד שומר)תהלים קכז‪ ,‬א(‪ .‬ומט״ט עצמו הוא השומר שלוקח כל הס׳‬
‫גבורות אלה‪ ,‬בסוד‪ :‬שיתין פולסי רנורא‪ ,‬כמבואר במקומו ”‪ ,‬ושומר את‬
‫משמרת הקודש‪.‬‬
‫והנה למטה‪ ,‬התכסות העין כבר אמרנו שהוא שמירה לעין עצמו‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬אל חפנו אל האלילים )ויקרא יט‪ ,‬ד(‪ ,‬כי לא יסתכל העין‬
‫במה שאינו צריך‪ .‬אבל א׳׳א אין לו צורך לזה הענין‪ ,‬כי האור אפילו‬
‫שיסתכל‪ ,‬כבר הוא מרומם ונשגב מן הס״א‪ .‬והנה עוד פעולה אחרת‬
‫עושה הכסוי על העינים למטה‪ ,‬והוא ההגנה אל העין עצמו שלא יקבל‬
‫הארה יותר מן הראוי‪ .‬אך הא״א בעצמו באמת הוא מקור ההנהגה‪.‬‬
‫ופירוש הענין‪ ,‬כי בהיות הוא ראש האצילות שהוא ההנהגה אשר לעוה״ז‪,‬‬
‫הנה כל מה שלמעלה ממנו נקרא עולם אין סוף‪ .‬על כן נבין איך‬
‫הא׳׳ס ית״ש מתלבש באצילות‪ ,‬וראש התלבשותו הוא בא״א‪ ,‬ושם מתילדת‬
‫ממש ההנהגה‪ ,‬כי לא נמצאת כן למעלה מזה‪ .‬והוא הכתר של כל האצילות‪,‬‬
‫שבו מתחזק הא׳׳ס ב׳׳ה בחחק כחו‪ .‬ועל כן‪ :‬לית מאן דאגין עליה‪ ,‬כי הרי‬
‫בו מתילדת‪ ,‬ואין שייך לומר שיהיה לו הגנה מן העליונים‪ ,‬כי אין העליונים‬
‫‪,‬‬ ‫נכנסין בענין ההנהגה‪ ,‬אלא מתלבשץ בו‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה הוא עצמו להיותו מקום הולד ההנהגה עושה שני דברים‪:‬‬
‫מעלים אור הא׳׳ס שלא יתפשט יותר מן הראוי לתחתונים‪ .,‬ואלה הם‬
‫ממש תיקוני הא״א‪ ,‬כמ״ש למעלה בסוד‪ :‬עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין‬

‫‪ . 31‬לעיל עם׳ רפ״ו‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שכב‬

‫ע״ש‪ .‬ונמצא שמצד התקרנים הוא ממש מגין על הכל‪ .‬אך מצד הארת‬
‫התיקונים‪ ,‬פירוש — כי הלא אף על פי שהתיקונים מצד אחד הם‬
‫מעלימים‪ ,‬הנה הם עצמן נחלי ההשפעה‪ .‬ונמצא שנבחין בהם‪ :‬השיעור‪,‬‬
‫וההשפעה‪ .‬ולכן אמר‪ :‬הוא אגין על כלא‪ ,‬מצד שיעור התיקונים‪.‬‬
‫והוא אשגה על כלא‪ ,‬מצד הארת התיקונים‪ .‬ובאמת תיקון העין הוא‬
‫החזק יותר‪ ,‬להיותו הפנימיות בסוד עצמותו‪ ,‬כמו בלב‪ ,‬ומתפשט ויוצא‬
‫להדבק בתחתונים כנ״ל‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו וכר‪] .‬נ״א מוסיף‪:‬‬
‫ואינו אומר‪ :‬ומיניה מתזנן כלהו[‪ .‬וסוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה כתיב‪:‬‬
‫ואכלתם לחמכם לשובע )ויקרא כו‪ ,‬ה(‪ ,‬ולהיפך ח״ו‪ :‬ואכלתם ולא‬
‫תשבעו )ויקרא כו‪ ,‬כו(‪ ,‬כי זהו חוץ ” מהשבע והרעב‪ .‬אך תראה כי‬
‫הנה כתיב‪ :‬אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו )משלי‬
‫כג‪ ,‬ו(‪ .‬וצריך שתדע שיש טוב עין ועין טובה‪ ,‬ורע עין ועין רעה‪.‬‬
‫וטוב עין הוא בא״א‪ ,‬ועין טובה הוא למטה בהתקן בהארת הא״א‪ .‬וכן‬
‫להיפך בס״א‪ ,‬כי סוד בחינת א״א שבקליפה רוצה להדמות אל הקדושה‬
‫כקוף בפני אדם ולעשות הטוב עין‪ ,‬אך באמת אינה כן אלא רע עין‬
‫כמו שנבאר עתה‪ .‬אך עין הרעה נמשך בקליפה מבחינת העינא סומקא‬
‫ח״א‪ ,‬ולכן הוא קשה מאד עד שמייבש המקורות כנ״ל ומחסר כל טוב‪.‬‬
‫אבל הרע עין הוא ענין אחר‪ ,‬כי הנה טוב עין בהאירו‪ ,‬מיד נפתחים‬
‫כל שערי הברכה‪ ,‬וגם ממנו נמשך השובע‪ .‬כי בהאירו הנה כל המדרגות‬
‫מתגלות זו לזו‪ ,‬ונעשה התדבקות של אהבה ביניהם‪ .‬אך הרע עין שרוצה‬
‫לידמות לקדושה‪ ,‬גם הוא עושה מטעמים ומרבה הלחם‪ .‬אך בהיות‬
‫׳שטבע הס״א הוא רק למנוע ולהחסיר‪ ,‬על כן הנה בעוד שהוא רוצה להאיר‬
‫הפנימיות שבו שהוא סוד הלב שיוצא דרך העינים כמו שידעת‪ ,‬הנה הוא כמו‬
‫נרתע לאחור‪ ,‬כי אין בטבעו להתפשט להטיב‪ .‬וזהו שסיים שלמה המע״ה‪:‬‬
‫כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך‪ .‬כי להיותו רוצה‬
‫להדמות כנ״ל‪ ,‬יאמר אכול ושתה‪ .‬אך באמת לבו בל עמו‪ ,‬ר״ל לבו שהוא‬
‫שורש הראיה כנ״ל‪ ,‬בל עמו‪ ,‬כי הוא מתחסר ונגרע ולא מתפשט ומתדבק‪.‬‬
‫ונמצא שעין הרע עושה הרעב שהוא החסרון‪ ,‬והרע עין — אפילו במה‬
‫שנשאר גורם שלא יהיה התדבקות כנ״ל‪ .‬ולכן אמר‪ :‬ואכלתם ולא תשבעו‪.‬‬
‫ונמצא שהזנת המזון נמשך בכח הארת העין הזה‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬תאנא אי עינא דא אסתים רגעא חדא וכר‪ .‬כי‬

‫‪ . 32‬לא ברור בכת״י ואצ״ל‪ :‬חו?!‪.‬‬

‫שכג‬ ‫אדיר במרום‬
‫באמת כל רגע שמתגלה בהנהגת הזמן הבנויה מרגעים כמ״ש במ״א‪,‬‬
‫צריך שיאיר זה העין‪ .‬שבכה הארה שלו מתרחקת הס״א‪ ,‬ונפתחים‬
‫כל המאורות בפתחים הצריכים להם‪ .‬ואם ח״ו רגע אחד היה נסתם‪,‬‬
‫באותו הרגע היה הביטול לכל‪ ,‬כי הכל היה מתייבש וחרב‪ ...‬ולכן‬
‫כללות תיקון העין הזה אקרי עינא פקיחא‪ ,‬כי כח תיקונה להיותה‬
‫תמיד פקוחה לתיקון הכיסויים הסתומים למטה‪ .‬והנה כבר שמעת למה‬
‫נמשכין הכיסדים למטה‪ ,‬כי לפי מעשה התחתונים הוא‪ ,‬בהיות ההנהגה‬
‫העליונה מתנהגת לפי המעשה‪ .‬וכאשר המעשה גורם ח״ו כח לס״א להאחז‪,‬‬
‫צריך שיסתמו העינים‪ ,‬שלא לתת הארה לס״א‪ ,‬בסוד; אל תפנו אל האלילים‬
‫)ויקרא יט‪ ,‬ד(‪ .‬אבל א״א להיותו נשגב ומרום מן מעשה התחתונים‪ ,‬על כן‬
‫לא תגיע אליו הסתימה‪ ,‬בסוד‪ :‬העליון‪ ,‬ועינו אל יראיו‪ .‬וגם אין פחד מן‬
‫הס״א‪ ,‬כי אין להם שייכות עם אורות הא״א כלל‪ .‬ואף גם כשהוא מתפשט‬
‫למטה‪ ,‬אין הס״א עוצרת כח להתאחז בו‪ .‬ולכן אמר‪ :‬עינא עילאה‪ ,‬עינא‬
‫קדיעוא‪.‬‬
‫והנה תיקון הפקיחותא דעיינין תלוי בכיסוין עצמן שאינן שולטין לפי‬
‫העינים‪ .‬אך יש ענין העינים עצמן התלוין בהסתכלותן בגוונין שלו‪ ,‬ועל זה‬
‫אמר‪ :‬עינא דאשגחותא‪ .‬והענין כי הנה כתיב‪ :‬משגיח מן החלונות מציץ‬
‫מן החרכים )שה״ש ב‪ ,‬ט(‪ .‬וזהו כי באמת ג׳ מיני מעבר יש לפנימיות‬
‫לצאת חוץ‪ ,‬והם‪ :‬שערים‪ ,‬חלונות‪ ,‬וחרכים‪ .‬השערים‪ ,‬הם היסודות‪ ,‬כי לכך‬
‫הוכנו לצאת מהם מה שראוי לצאת מן הגוף‪ ,‬ועיקר ההשפעה והמזון‬
‫משם בא כנודע בסוד הזווגים‪ .‬והחלונות‪ ,‬הם הנקבים האחרים‪ ,‬שאינם‬
‫להוציא עיקר ההשפעה אלא להאיר הארות הצריכות‪ .‬וגם אלו הנקבים יש‬
‫מהם נקבים פתוחים כמו נקבי החושים‪ ,‬ויש שיוצאין מהם השערות‬
‫כמו שפירשתי למעלה‪ .‬והנה הנקבים הפתוחים נקראין חלונות‪ .‬ואמר;‬
‫משגיח מן החלונות‪ ,‬שהפנימיות אף על פי שנסתר בתוך החיצוניות‪,‬‬
‫עם כל זה הוא משקיף ומביט גם הוא בנבראים‪ .‬והיוצא דרך השערות‬
‫נקרא‪ :‬מציץ מן החרכים‪ ,‬וסוד מציץ הוא כמו‪ :‬ויצץ ציץ )במדבר מ‪,‬‬
‫בג(‪ ,‬והוא הולדת השערות והפנימיות שבתוכם‪ .‬ונמצא שהתגלות הפנימיות‬
‫דרך הנקבים האלו‪ ,‬הוא ממש ענין ההשגחה‪ .‬ושרש הבל בא בזה‬
‫העין‪ ,‬שההשגחה הזאת היא תמידית בלי הפסק‪ ,‬והוא ממש ההתדבקות‬
‫‪.‬‬ ‫וההבטה הפנימיות אל הנבראים‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬עינא דלא אדמוך ולא נאים וכר‪ .‬כבר שמעת איך‬
‫השינה היא הסתלקות המוחץ ונשאר סוד הקטנות‪ ,‬ואז העינים נסתמים‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע‪ ,‬שיש שינה ויש תנומה‪ .‬והוא מה שאנו מברכץ‪:‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שכד‬

‫המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי‪ .‬וכן בבקר מברכין‪:‬‬

‫ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי‪ .‬תה כי השינה היא‬
‫ההסתלקות של האור והוא מגיע אל העינים‪ ,‬ואז ניתנה השליטה אל‬
‫רעפעפים‪ .‬וכן יש אפילו הממונים של הלילה‪ ,‬הם ממונים אחרים‪.‬‬
‫ונמצא שצריך ב׳ רברים‪ :‬העברת הנהגת היום‪ ,‬וסירור הנהגת הלילה‪.‬‬
‫וזה סוד פריסת העפעפים על העינים‪ ,‬והתחברם זה בזה‪ .‬תה סור‪:‬‬
‫גולל אור מפני חושך‪ ,‬וזה סוד התנומה שעל העפעפים‪ .‬ונמצא שיש‬
‫בתחלה השינה בעינים‪ ,‬ואחר כך התנומה בעפעפים‪ .‬אך בענין השמירה‬
‫שאמרנו שנמצאו בא״א בסוד‪ :‬שומר ישראל‪ ,‬הוא להיפך‪ ,‬לא ינום תחילה‪,‬‬
‫ואחר כך לא יישן‪ .‬והיינו כי בהתעלות הדבר מז״א לא״א נמצאת השמירה‬
‫לדיני הז״א‪ .‬ואנו רואין מתחילה התנומה שהוא הנהגת הכיסויין‪ ,‬וידענו‬
‫שיש למעלה שומר שלא ינום‪ .‬ומשם אנו מסתכלים עוד לפנים‪ ,‬ונדע‬
‫שהעינים הם בסוד שינה‪ ,‬ונדע גם כן שיש השומר לצורך השינה‪ .‬אך‬
‫לענין עין הא״א עצמו‪ ,‬נאמר בתחלה שלא יש שינה‪ ,‬שהוא הסתלקות‬
‫המוחין‪ ,‬ואחר כך תנומה‪ ,‬שהוא פריסת העפעפים‪ .‬וזהו‪ :‬עינא דלא אדמוך‬
‫ולא נאים‪ ,‬תרגומו‪ :‬דלא יישן ולא ינום‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬עינא דהוא נטורא דכלא‪ ,‬עינא דהוא קיומא דכלא וכר‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי כשהעין מאיר הוא עושה שני דברים‪ :‬בתחילה שומר‪ ,‬והוא‪,‬‬
‫כשהקב״ה רוצה להניח רשות לס״א הוא מעלים עיניו‪ ,‬והוא סוד‪ :‬יישן הוא‬
‫אלהיהם של אלו‪ ,‬וכן כתיב‪ :‬ועין נואף וכר לא תשורני עין)איוב כד‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫אבל כשאינו רוצה ליתן רשות לס״א‪ ,‬אז‪ :‬עינו אל יראיו‪ .‬וזהו‪ :‬נטורא‬
‫דכלא‪ ,‬כי הוא שומר הכל תמיד‪ .‬ועוד— הוא מקיים הכל‪ ,‬כי זהו ממש‬
‫פעולת העין בהתדבקות הפנימיות כנ״ל‪ .‬וזהו‪ :‬קיומא דכלא‪ .‬ולכן הברכה‬
‫•יוצאת משם‪ ,‬כמ״ש לך כבר לעיל‪ .‬אמנם האמת הוא‪ ,‬שכל מה שאנו‬
‫מברכין להקב״ה‪ ,‬הוא ר״ל שיהיה לו כח והמשך ”‪ .‬וכבר שמעת ההפרש‬
‫שבץ טוב עין לעין טובה‪ ,‬כי בהיות הא״א סוד הטוב עין‪ ,‬לכן בכח‬
‫זה ניתן לו לברך‪ ,‬וזה כי ההשגחה היא המקיימת כנודע‪ .‬ולמטה‪:‬‬
‫עיני ה׳ צופות רעים וטובים )משלי טו‪ ,‬ג(‪ .‬אך העץ הזה אינו אלא‬
‫טוב‪ ,‬כי מחזיר כל רע לטוב‪ .‬וכיון שיש בו זאת הסגולה‪ ,‬ראדה לו גם‬
‫כן הברכה לברך אותנו‪ .‬וזה‪ :‬אל תקרי יבורך אלא יברך‪ ,‬שהכל קשר אחד‬
‫הוא‪.‬‬
‫לאסתדואה‬ ‫תתאה‬ ‫לעינא‬ ‫נהירו‬ ‫לית‬ ‫ואמר עוד‪ :‬ותאנא‬

‫‪ . 33‬ע׳׳ע לעיל עמ׳ רמ׳׳ט‪.‬‬

‫שכה‬ ‫אדיר במרום‬
‫מאדמומיתא וכו׳‪ .‬וסוד הרחיצה הזאת מבוארת בפרשת משפטים )קכב‪(:‬‬
‫בד״ה רישא דמלכא וכו׳ ע״ש‪ ,‬שאומר שאור העץ מגיע אל אימא ואתמליא‬
‫מחלבא וינקא לז״א‪ ,‬ורוחצין העינים שלו בזה החלב‪ ,‬בסוד‪ :‬רוחצות בחלב‬
‫)שה״ש ה‪ ,‬יב(‪ .‬וכדי שתבץ זה‪ ,‬צריך שאפרש לך ענץ היניקה של השדיים‬
‫מה היא‪ ,‬וכן ענץ החלב‪ .‬הנה כבר שמעת ” בענץ המלכץ קדמאין‪ ,‬איך‬
‫ראשית מציאות הז׳׳א הוא דין בסוד הה׳ גבורות מאי׳‪ .‬והאמת הוא זה‬
‫שראשיתו הוא דין‪ ,‬ובהיות שנתוסף בו מדריגות המוחין נעשה רחמים‪ ,‬תהו‬
‫ענץ הקטנות והגדלות‪ ,‬כי הקטנות הוא דין‪ .‬וכן תראה בעוה״ז כי הנערים‬
‫אינם רחמנים כמו זקנים‪ ,‬תה סוד‪ :‬זקן מלא רחמים )מכילתא יתרו(‪ .‬ובאמת‬
‫למטה גם כן ראשית מציאות הולד הוא החום הטבעי‪ .‬ופירוש הענין‪ ,‬כי‬
‫הנה האדם בנד מכמה דברים שצריכין לעמוד בגבול ובקשרים ובהרכבות‪,‬‬
‫והמקיים אלו הדברים נקרא לו טבע‪ ,‬וכבר פירשתי מזה למעלה‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי הפעולה הא׳ שעועזה זה הטבע‪ ,‬הוא להעמיד‬
‫בקשר א׳ איזה חום ואיזה ליחות שהם שרשיים באדם‪ .‬והחום הוא הנטבע‬
‫בראשונה‪ ,‬ובו הזרע נקפא להעשות ממנו הולד‪ .‬אך החום הזה הוא‬
‫רב מאד‪ ,‬שאם היה עומד לבדו לא היה עושה שום תולדה‪ ,‬אלא‬
‫הכל היה נשרף וכלה‪ .‬ולכן נטבע בו ליחות‪ ,‬ומתקשר בו ומחבקו‪ ,‬שלא‬
‫יניחנו אלא באותו הגבול הצריך‪ .‬וכיון שנעשה זה החיבוק‪ ,‬אחר כך‬
‫הולכין ומתעוררין כל האיכיות לעשות פעולותיהם‪ .‬אך החום נמצא בו כמין‬
‫חומר‪ ,‬והליחות כמו צורה אליו‪ ,‬כי הוא המעמידו במצב שצריך להיות‬
‫לעשות הפעולה‪ .‬ותדע שהחום הזה נולד מזרע האם‪ ,‬והליחות מזרע האב‪,‬‬
‫ועל החום הזה נאמר‪ :‬יחמתני אמי)תהלים נא‪ ,‬ז(‪ .‬והנה בכח הקשר הזה‬
‫נבנה כל הולד ונגמרה צורתו בגמר‪ .‬ומשם והלאה יהיו בו כל חוקי הטבע‪,‬‬
‫להגריל ולהתרחב ולהאריך הגוף ההוא הבנוי‪ ,‬מה שקודם הזמן ההוא לא‬
‫נגמר‪ ,‬ואז יולד ויצא‪.‬‬
‫אמנם אף על פי שאמרנו שנגמר טבעו ובנינו‪ ,‬שמשם והלאה לא יצטרך‬
‫להוסיף עוד בבנין ההוא‪ ,‬אלא להגדילו כלו בכל חלקיו‪ .‬האמת הוא שלא‬
‫נשלם עריץ במוחין אלא אחר זמן היניקה‪ .‬אך יש הפרש גדול‪ ,‬כי בתחלה לא‬
‫נגמר בדרך שיוכל אפילו לעמוד באדר העולם ולהגדיל מעט מעט‪ .‬תה‬
‫דבר מבואר‪ ,‬שאין הגדלת העובר במעי אמו כהגדלתו אחר שיצא‪ ,‬כי‬
‫לפי החשבון הרבה יותר הוא גדל באותן הט׳ חדשים ממה שיגדל‬

‫‪ . 34‬לעיל עם׳ צ״ח‪ .‬קל״ח פתח נ״כ‪ .‬ופתח קכ״ג‪ ,‬ח״ב‪ ,‬ד׳‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שכו‬

‫אחד כך‪ .‬אך באמת שאינה נקדאת הגדלה בהגדלה ההיא אלא מצד‬
‫העובד בבנינו‪ ,‬שמשם והלאה יגדל‪ .‬אך בצאתו מדחם אמו יתחיל מיד‬
‫להגדיל בהגדלה ממש‪ ,‬שאין בה שום תוספת אלא הדחבה ”‪ .‬אמנם‬
‫צדיך עדיין טבעו להשתלם באתה מיני שלימויות‪ ,‬כי הלא ממה שאנו‬
‫דואין בעינינו הוא חסד עדיין השיניים‪ ,‬וגם הדיבוד‪ .‬ועל כן צדיך‬
‫פעולה בטבע‪ ,‬ממין הפעולה הנעשית בו בהיותו בבנץ‪ ,‬עד שיהיו נשלמים‬
‫בו כל כחותיו‪ .‬ושיעדו חז״ל שהזמן לזה הוא כ״ד חודש‪ .‬ועם כל‬
‫זה אינו מוכרח כהכרח חדשי העיבוד‪ .‬ואחד זה הזמן הדי הטבע נשלם‪,‬‬
‫והולך ומתרחב כנ״ל‪.‬‬
‫והנה השלימות הזה הצריך לו — לינק חלב אמו‪ .‬והוא כי החלב יש‬
‫בו ממש הסגולה לקיים זה הקשר והחיבוק של חום וליחות שזכרנו‪.‬‬
‫וכיון שקיבל שלימות זה אינו צריך עוד ליניקה‪ .‬והנה יש לפעמים חולי‪,‬‬
‫שהוא רק חלישות זה החיבוק‪ ,‬ומזה יוכלו להולד הרבה מיני חולאים‬
‫ר״ל‪ .‬וגם החולשה‪ ,‬אפשר שתהיה בכללות הבנין‪ ,‬ואפשר שתהיה בחלקים‬
‫פרטים‪ .‬ואם בכללות‪ ,‬יוליד חולי כללי‪ .‬ואם בפרטות‪ ,‬יוליד מכאובים‬
‫וחולאים פרטים באיזה אברים‪ .‬ובהתחלש זה החיבוק‪ ,‬הנה החום יתגבר‬
‫מיד‪ ,‬ולפעמים יחשב שהוא חולי בא מחמת תגבורת החום שצתך להשקיט‬
‫אותו ולקררו‪ ,‬ואינו כך‪ ,‬אלא חולשת הטבע הוא‪ ,‬והרפואה הוא להחזיר זה‬
‫החיבוק‪ .‬והרפואה לזה הוא החלב‪ ,‬או בשתיה או ברחיצה‪.‬‬
‫ואפרש לך איך הוא כל זה הענין למעלה בסוד שרשי הבריאה‪.‬‬
‫הנה שרש הז״א הוא מה׳ גבורות דאימא כנ״ל‪ ,‬וזהו החום הטבעי‬
‫המקפיא טיפת זרע אבא‪ ,‬שהוא סוד הליחות כנ״ל‪ .‬ואז נבנה הפרצוף‬
‫ז׳׳א במעי אימא עד שנשלם בנינו‪ .‬אך הנה ידעת שהי׳ ספירות שלו‬
‫'ל א נשלמו להתברר‪ ,‬לכן גם אחר צאתו צריך היניקה הזאת‪ .‬והוא כי‬
‫החלב הוא הדם הנהפך לחלב‪ ,‬והוא ממש בחינת דין החוזר לחסד‪.‬‬
‫והאור היוצא בבחינה זו‪ ,‬הוא המחזיק החיבוק שאמרנו‪ ,‬חה צריך‬
‫לבוא מאימא‪ .‬כי בתחלה יעשה זה בתוך אימא‪ ,‬ואז יצא שפע זה‬
‫אל הז״א‪ ,‬וזה השפע מחזיק החיבוק הנ״ל‪ .‬והמאורות העושין להוריד‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זה השפע הם השדים‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬שאץ זה השפע ניתן בזמן היניקה לבד‪ ,‬שאינו‬
‫פרטי לאותו הזמן‪ ,‬אלא זה נמצא תמיד‪ .‬והוא מין שפע שמחזיק תמיד‬

‫‪ . 35‬עי׳ קל׳׳ח פתח ק״כ‪ ,‬ד‪.‬‬

‫שכז‬ ‫אדיר במרום‬
‫הטבע כנ״ל‪ ,‬חה ניתן אפילו לתענוג‪ ,‬בסוד‪ :‬דבש וחלב תחת לשונך)שה״ש‬
‫ד‪ ,‬יא(‪ .‬אלא שבזמן הצריך בירור עדיין‪ ,‬האכילה צדיך שתהיה מזה המין‪ ,‬בי‬
‫זהו המוכן לפי הפעולה הצריכה‪ .‬אך מלבד זה נעשה הבירור‪ .‬וגם באדם‬
‫למטה יש שפע הצריך להשלים בנינו בסוד היניקה‪ ,‬תה מתלבש בחלב‪ .‬אך‬
‫יכול להתלבש גם כן במאכלים אחרים‪ ,‬אלא שהחלב יותר מוכן‪ .‬תהו הטעם‬
‫שאינו מוכרח כמו חדשי העיבור‪ .‬והנה אחר כך יוכלו להמצא קלקולים‬
‫שיגרמו שאין החיבוק מתחזק והדינים מתגברים‪ .‬ואז יצטרך כמו כן החלב‬
‫]נ״א מוסיף‪ :‬בעינים[‪ ,‬לסוד שתיה או לסוד רחיצה‪ ,‬להחזיק החיבוק ולתקן‬
‫הקלקול‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין העינים הרוחצות בחלב‪ .‬הנה העינים לפעמים‬
‫יתחלש הטבע הזה‪ ,‬תה נמשך מהסתלקות המוחין דגדלות‪ .‬ואז יגבר‬
‫הרץ בעינים‪ ,‬והוא סוד הגוון אדום והשחור‪ .‬והוא צריך להיות רוחץ‬
‫בזה החלב‪ ,‬שהוא מחזיק הטבע בסוד הליחות המתגבר על החום‪ .‬אמנם לא‬
‫תגיע הארה זו להיות רוחץ‪ ,‬אלא בכח הארת העין דא״א‪ .‬ופירוש הענין‪,‬‬
‫כי אם נתחלשו העינים‪ ,‬צריך להחזיקם בכח החלב הזה הבא מאימא‪,‬‬
‫שכבר אמרנו שבו הדין חתר לחסד‪ ,‬ויפעול פעולה תולדת מהותו‬
‫זה‪ .‬והסדר כך הוא‪ ,‬בהיות הארת העין הטוב מגיע אל עין הז״א‪,‬‬
‫הנה זאת ההארה גורמת לו לחזור ולהתחזק‪ ,‬אלא שצריך ]נ״א‪ :‬אל‬
‫מה שצריך[ להשתמש מן הדרכים הקבועים לזה‪ .‬והיינו שאז תתעורר‬
‫אימא בחלב שלה‪ ,‬וימשך החלב אל הז״א למתק דינו והעין נתקן‪ .‬וזהו מה‬
‫שאמר שם בפרשת משפטים‪ :‬נהיר ע״ק עינא חיורא דיליה ולהטא באימא‬
‫ואתמליא בחלבא‪ .‬תה כי הנה כבר שמעת‪ ,‬איך ראיית העין היא התדבקות של‬
‫העצמות בנראה‪ .‬ובהיות העין רואה עין‪ ,‬אז הוא התדבקות כפול‪ .‬והנה אימא‬
‫משפעת בז״א לפי חוקותיו‪ ,‬כי כך נסדר בסדר הראד לפי הבריאה‪ .‬ובהיות‬
‫עיני הז״א צופות רעים וטובים‪ ,‬הנה אימא משפעת לפי חוקים אלה‪.‬‬
‫וכאשר יגרמו העונות שהעינים יהיו מתלהטים‪ ,‬הנה אין טעם שתשפיע‬
‫אימא חלב ומיתוק‪ .‬אלא הדרך הוא שהז״א ישיג את א״א ויתדבק בו‪,‬‬
‫ואז הדין חוזר לחסד‪ ,‬ומשם יגיע התעוררות לאימא להריק החלב‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ .‬כי הסדר הנהוג לפי חק הבריאה הוא‪ ,‬שאי׳ מתעוררת מלמעלה‬
‫]נ״א ‪ :‬למעלה[‪ ,‬והיא מעוררת הז״א‪ .‬אך כשצריך לעשות תיקון זה של ביסום‬
‫העינים‪ ,‬הדבר הוא להיפך‪ .‬כי התיקון מגיע תחלה לז״א‪ ,‬וממנו מגיע‬
‫ההתעוררות לאי׳‪ ,‬ואז מורקת החלב‪ .‬כי אפילו זה שהוא נס‪ ,‬יעשהו הקב״ה‬
‫בדרך המוטבע בבריאה‪.‬‬
‫והנה א״א תמיד רואה ז״א‪ ,‬והיא המיתוק העושה תמיד‪ .‬ואז ז׳׳א‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שכח‬

‫אינו חוזר ורואה אותו‪ .‬אלא פונה להנהגת עצמו‪ .‬אבל כשצריך לעשות זה‬
‫התיקון‪ ,‬אז הוא עצמו יחזור להרבק בא״א‪ ,‬וההתרבקות כפול‪ .‬וגם תרע שכל‬
‫פעם שהז״א רואה איזה מדריגה מא״א‪ ,‬הוא רצון ומיתוק אליו‪ .‬אבל‬
‫בהביטו בעין עצמו‪ ,‬אז הוא יותר מיתוק מפני כפל ההתקשרות‪ .‬שבאותו‬
‫ההתקשרות נעשות פעולות רבות וגדולות מאד‪ ,‬אך הם נסתרות ואינן‬
‫מושגות‪ ,‬כי לא יושג אלא התולדה שלהם‪ ,‬דהיינו המיתוק מאי׳‪ .‬ונמצא‬
‫שהסדר הוא‪ ,‬שבהתקשר בקשר כפול זה הז״א‪ ,‬אז הוא מקבל מדריגה‬
‫גדולה ומיתוק גדול‪ ,‬ויגיע ההתעוררות לאי׳‪ ,‬והיא נתמלאת מחלב‪ .‬ולא‬
‫שאין חלב בא בלאו הכי‪ ,‬כי אינו פוסק לעולם‪ .‬אבל אז נעשה מילד חדש‬
‫בדרך הטבע‪ ,‬שהשדים מתמלאות בהיות הבן תאב לינק‪ .‬וזהו נמשך מחמת‬
‫קשר הנמצא בין האם לבנה כד אתמליאת מחלבה‪ .‬והוא החלב הצריך‬
‫לפי הבחינה הזאת של מיתוק המזומן להעשות‪ .‬ואז אי׳ ינקא לדינאה*’‪,‬‬
‫כמתכר שם בפ׳ משפטים‪ ,‬והעינים נמתקים ומתתקפין‪ .‬חהו מה שמתגלה‪,‬‬
‫כי הקשרים הנעשים בכפל ההתדבקות‪ ,‬הם קשרים נעלמים למאד‪ .‬אבל‬
‫לע״ל כשמכו צדיקים לרוחא דחכמתא‪ ,‬מצד החכמה סתימאה שמשם בא‬
‫רוחו של משיח‪ ,‬בסוד‪ :‬ונחה עליו רוח חכמה ובינה וכו׳ )ישעיה יא‪,‬‬
‫ב(‪ ,‬כמפורש במקומו‪ .‬אז יזכו גם כן לדעת ההתדבקות עצמו‪ ,‬וזהו‪:‬‬
‫כי עין בעין יראו וכו׳)ישעיה נב‪ .‬ח(‪ .‬ואמר‪ :‬לית נהירו כו׳‪ .‬פירוש — כי‬
‫באמת רחיצת העינים הוא בחלב האי׳‪ ,‬ונהירו הוא האור של העינים‬
‫עצמן היורד לעשות תיקון זה‪ .‬תה אינו יבול להתעורר אלא בהסתכלות‬
‫זה שאמרנו‪ .‬והנה בכל רגע עולים קטרוגים בעונותינו הרבים מן העוה׳׳ז‪,‬‬
‫והדין מתעורר‪ .‬ולכן מיד צריך שתהיה רחיצה זאת להעביר הדין‪ ,‬עד‬
‫‪.‬‬ ‫שההנהגה תוכל להעשות בקיום העולם‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬תנא בצניעותא דספרא אשגחותא דעינא תתאה כד‬ ‫‪,‬‬
‫אשגה נהירו עלאה ביה‪ ,‬ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה כו׳‪ .‬תהו‬
‫כמ׳׳ש למעלה ” שצניעותא דספרא‪ ,‬אינו עצם הלשון כמו שהוא בספרא‬
‫דצניעותא‪ ,‬אלא בפירוש שלו‪ .‬ת׳׳ל ספרא דצניעותא )זח׳׳ב קעו‪ ,(:‬אשגחותא‬
‫דתתאי באשגחותא דעילאה בנהירו דביה‪ .‬ומה שהביא כאן הוא הפירוש‬
‫— אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עילאה ביה וכו׳‪ .‬וסוד זה‬
‫הענץ הוא תשלום ענין הסוד שהתחיל ואמר‪ :‬לית נהירו לעינא תתאה‬
‫וכו׳‪ ,‬והוא פירוש הפסוק‪ :‬אשר עין בעין נראה אתה ה׳)במדבר ‪ ,T‬יד(‪,‬‬

‫‪ . 36‬כך הגירסא בזוהר )ח״ב קכ״כ‪ (:‬לפי נ׳׳א‪.‬‬

‫‪ . 37‬עם׳ קי׳׳ד‪.‬‬
‫שכט‬ ‫אדיר במרום‬
‫שמשה אמר בתפלתו על ישראל‪ .‬וזה‪ ,‬כי לקמן )דף קלו‪ (:‬בעיני הז״א‪,‬‬
‫ובעניץ הזה אומר בפ׳ משפטים )אמר בענין הז״א( וז״ל‪ :‬ואשגחותא דעתיק‬
‫יומין עלייהו בשעתא דסלקין אינון כסותא וכר‪ .‬ופירוש הדבר כי אפילו‬
‫בשעה שהעינים דז״א מכוסים‪ ,‬יש אשגחותא דעתיק יומין‪ ,‬דהיינו הארת‬
‫עין א״א עליהם לשמור‪ ,‬בסוד‪ :‬הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת‪ ,‬איך סתימת העינים אינו אלא בסוד השינה‪ ,‬שהוא‬
‫‪.‬‬ ‫הסתלקות המוחין דגדלות‪.‬‬
‫ואפרש לך בזה סודות גדולים‪ :‬הנה בהיות העינים מכוסים‪ ,‬כבר שמעת‬
‫שאין פעולה נמשכת‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬אז הקב״ה סובל‪ .‬ואז ודאי העינים עומדים‬
‫באדמומיתא ובאוכמתא‪ ,‬כי הלא זהו טעם הכפויים כנ״ל‪ .‬ואינם נפקחים‬
‫עד שיבוא מוחין דגדלות‪ ,‬כאדם הניעור משנתו‪ .‬והנה אז היה נראה ש^זין‬
‫צריך דבר אחר‪ ,‬כי בבא מוחין דגדלות הנה האדמימות הנולד מן הקטנות‬
‫יבלע לפנים וימתק בגדלות‪ .‬ולפי זה נשאל — מה יש צורך להארת‬
‫הא״א ולהתדבקות הכפול שאמרנו‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי אי אפשר להיות‬
‫חוטא נשכר‪ ,‬וכל האומר הקב״ה וותרן יוותרו מעוהי )ב״ק נ‪ .(.‬אמנם‬
‫ודאי זה הענין קשה להבינו‪ ,‬כי אין הדין נעשה עד שיפקחו העינים‪.‬‬
‫ואין העינים נפקחים אלא במוחין דגדלות‪ .‬ואין הגדלות בא אלא בזכות‪.‬‬
‫ואם צריך שיהיו העינים סתומים עד שיבוא הזכות ואז יפקחו‪ ,‬מאין‬
‫יצא הדין בחייבים‪.‬‬
‫אמנם פירוש הדבר הוא מה שאמרו רז״ל; שמחה לצדיקו של‬
‫עולם כשהוא עושה דין‪ ,‬למה‪ ,‬שהוא מתרומם בעולם )מדרש תהלים‬
‫נ׳(‪ .‬וזה‪ ,‬כי הנה באמת שאף בבא המוחין דגדלות ויורד האור בעינים‬
‫כנ״ל‪ ,‬אין לאדמימות ליבלע‪ ,‬שאם כן לא היה עונש לרשעים‪ .‬אלא‬
‫הוא נדחה לחוץ ונופל על ראש רשעים‪ ,‬בסוד; על ראש רשעים‬
‫יחול )ירמיה כג‪ ,‬יט(‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי בעוד שאין הסאה מתמלאה‪,‬‬
‫הקב״ה סובל ומעלים עין מסודרים‪ ,‬אולי יחזור בתשובה‪ .‬ואפילו לישראל‬
‫כך הוא‪ ,‬שהוא מאריך אפיה‪ ,‬ואז הוא ממש סוד שינה‪ .‬אבל כשמגיע‬
‫הזמן ליפרע ממנו‪ ,‬כבר ידעת שאין הפרעון אלא לתיקון הנשמות‬
‫והמאורות‪ .‬אז אדרבא יתגדל במוחו‪ ,‬ויפקח עיניו‪ ,‬והדין נדחה על ראש‬
‫הרשע כנ״ל‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי זהו סוד‪ :‬כאשר שש ה׳ עליכם להטיב‬
‫אתכם וכר כן ישיש להאביד וכר )דברים כח‪ ,‬סג(‪ .‬כי אין הדין נעשה‬
‫אלא בסוד הגדלות ובזיווג‪ .‬וגם זה תיקון — להיות הקדושה עצמה‬
‫היא המיסרת‪ ,‬ולא תהיה השליטה לס״א‪ ,‬ואפילו על הרשעים‪ .‬תה סוד‪:‬‬
‫שהוא מתרומם בעולם‪ ,‬והוא התרוממו מקטנות לגדלות‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫של‬

‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי הנה גם העושה תשובה יגרום פקיחת העינים‪ ,‬כי‬
‫ימשוך בזכותו מוחי הגדלות והעין נפקח עליו לטובה‪ .‬כי האדמימות ממילא‬
‫הלך לו‪ ,‬בהמחות החטא שהיה גורם לו‪ .‬וז״ש לקמן ‪ :‬אית למאן דאתפקח לטב‬
‫ואית למאן דלא אתפקח לטב‪ .‬אך הדין הזה הראד לידחות מן העינים‪ ,‬הוא‬
‫כל כך חזק שלא היה העולם יכול לעמוד בו‪ .‬חהו‪ :‬אלמלא עינא טבא‬
‫עילאה דאשגח ואסחי כר‪ .‬ועל כן נסדרו הדברים בדרך זה‪ ,‬שלא יהיה‬
‫די ביאת מוחין דגדלות בעיני הז״א‪ ,‬כדי שיוכל להשגיח‪ .‬אלא שיהיה‬
‫צריך להתדבקות הנהירו דעתיקא העומד עליו‪ ,‬וזה יגרום לו מיתוק‬
‫גדול‪ .‬כי אלמלא זה‪ ,‬הדין ההוא היה מכלה את הרשעים‪ ,‬ומפני המיתוק‬
‫ההוא‪ ,‬הנה אדרבא אינם כלים‪ ,‬אלא הגזירה נמתקת עד שיוכלו לעמוד‪.‬‬
‫וגם מתקרבים יותר ונעשים חביבים למקום‪ ,‬כמו שכתבו ז״ל על פסוק‪:‬‬
‫נתנו את נבלת עבדיך וכד )תהלים עט‪ ,‬ב(‪ ,‬וכן‪ :‬שפך חמתו על עצים‬
‫ועל אבנים )שם יל״ש תתכד(‪ .‬וכל זה נמשך מגודל המיתוק הזה‪ ,‬וזהו‬
‫לישראל‪ .‬אבל לאומות העולם אינו כן‪ ,‬כי אדרבא עליהם נאמר‪ :‬כי הנה‬
‫החושך יכסה א ‪ p‬וערפל לאומים וכר )ישעיה ס‪ ,‬ב(‪ ,‬כי הדין נופל ממש‬
‫עליהם והם כלים בו‪.‬‬
‫ונמצא שאינו די המוחין דגדלות‪ ,‬אלא צריך התדבקות הא״א‪.‬‬
‫ולכן נסדר זה הענין‪ ,‬שיהיה האשגחותא נעשה בכח זה ההתדבקות‪,‬‬
‫שאל״כ מי היה מעורר הא״א בזמן פקיחת העינים אם אין זכות‪ .‬ובהיות‬
‫הדבר כחוק כן‪ ,‬הנה תמיד יהיה ההתדבקות‪ ,‬ונמשך ממנו הרחיצה מאי׳‬
‫כנ״ל‪ .‬וזהו שאמר‪ :‬לית נהירו לעינא תתאה וכר‪ ,‬שאין הארה אחרת יכולה‬
‫לעשות זה‪ .‬וזהו‪ :‬אשגחותא דעינא תתאה כד אשגח נהירו עלאה ביה‪,‬‬
‫שעד שאין מתדבקות ההארות‪ ,‬אין ההשגחה נעשית‪ .‬ואמר‪ :‬דמניה נהיר‬
‫כלא וכר‪ ,‬ששורש הראיה נחשבת למעלה‪ ,‬וזהו ענין גדול לתיקון‬
‫ההנהגה‪ .‬וזהו‪ :‬אשר עין בעין נראה אתה ה׳‪ ,‬כי זהו מה שהיה‬
‫מרע״ה טוען לפני הקב״ה‪ ,‬שלא יקשה דינו עליהם‪ ,‬כי הלא כבר בתיקון‬
‫זה הוכנו הדברים‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬כתיכ הנה עין ה׳ אל יראיו )תהלים לג‪ ,‬יח(‪ ,‬וכתיב‬
‫עיני ה׳ המה משוטטים וכו׳ )זכריה ד‪ ,‬י(‪ .‬וזה פשוט כי עיני‬
‫הא״א הם עין א׳ לבד‪ .‬ובאומרו‪ :‬עין ה׳ אל יראיו‪ ,‬נדע שהוא עין‬
‫הא״א‪ .‬וזהו‪ :‬בן פורת יוסף בן פורת עלי עין )בראשית מט‪ ,‬כב(‪.‬‬
‫משמע שהוא העין העליון‪ ,‬והוא עצמו נקרא טוב עין‪ .‬וזה סוד‪ :‬טוב‬
‫עין הוא יבורך )משלי כב‪ ,‬ט(‪ .‬וכבר פירשתי למעלה‪ ,‬איך סוד עיני היסוד‬
‫יוצאין מבחינת העין דא״א‪ .‬והוא מקבל הברכה‪ ,‬לפי שהוא מתקן הנוקבא‬
‫שלא‬ ‫אדיר גמרום‬
‫בכל מיני תיקונים‪ .‬והם אותן התיקונים שזכרתי למעלה בסוד‪ :‬פקח עיניך‬
‫שבע לחם )משלי כ‪ ,‬יג(‪ ,‬בסוד הד״ל הנעשה שם‪ .‬תה שאמר‪ :‬מאי טעמא‬
‫כי נתן מלחמו לד״ל‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬מאי טעמא איקרי חד‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי למעלה אמרנו‬
‫שב׳ עינים של א״א הם א׳‪ ,‬וצריך לדעת מה יש צורך לזה‪ ,‬הלא התרין‬
‫נוקבין דפרדשקא אינם כך‪ ,‬אלא אנו אומרין‪ :‬מחד נוקבא חיץ ומחד חיץ‬
‫רחיץ וכו׳ )אד״ר קל‪ .(:‬ולכן שואל‪ :‬מאי טעמא איקרי חד‪ ,‬נאמר שהם‬
‫ב׳‪ ,‬אלא שמאחד יהיה רחמים ומאחד רחמי דרחמין‪ .‬ועל זה משיב‪:‬‬
‫ת״ח בעינא דתתאה אית עינא וכו׳‪ .‬ותראה שאינו אומר‪ :‬בתתאה‬
‫אית עינא וכו׳‪ ,‬אלא‪ :‬בעינא דתתאה‪ .‬וגם אינו אומר‪ :‬אית תרין עיינין‪,‬‬
‫אלא‪ :‬עינא ימינא ועינא שמאלא‪ .‬וסוד הענץ דע‪ ,‬שאפילו למטה שרש‬
‫העינים הוא א׳ לבד‪ ,‬אלא שמתפשט לב׳‪ .‬וכן גם באדם כלי הראיה‬
‫הוא א׳ ומתפרש לב׳‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי סוד ההשגחה תלוי באמת בעין‪,‬‬
‫שסודה ע׳ סנהד ‪ ,p‬והיא כללות הז׳׳ת בכללות עשר‪ .‬אלא שכיון שההנהגה‬
‫צריכה להחלק לחסד ודין‪ ,‬על כן הע׳ הזאת צריכה לפנות לימין ולשמאל‪.‬‬
‫ואז נקבעים ב׳ העינים בראש הז׳׳א‪ .‬וכשמאיר במלכות נאמר‪ :‬כי לה׳‬
‫עין אדם )זכריה ט‪ ,‬א(‪ .‬וגם‪ :‬על אבן אחת שבעה עינים )זכריה ג‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫כי לפי ענץ שורש העינים‪ ,‬הם כל אלו הדברים‪ ,‬ועל כן בז׳׳א שצריך‬
‫זה ההתחלקות‪ ,‬מתחלקין לב׳‪ ,‬ואז עושה ב׳ מיני הגוונין‪ .‬אך למעלה‬
‫בא׳׳א שאינו צריך להתחלקות‪ ,‬לכן נשאר בשרשו שהוא א׳ לבד‪ .‬ועם‬
‫כל זה הוא צריך לכלול ענץ ההתחלקות כדי למתק‪ ,‬ואז נשאר בחינת‬
‫ב׳ העינים בסוד ב׳ גוונין‪ ,‬וכללותם בגוון הכוללם כנ׳׳ל‪.‬‬
‫ונמצא שסוד עין שמאל לא יש כלל‪ ,‬אלא כללות ההתחלקות שלמטה‪,‬‬
‫נכלל במדריגה א׳‪ ,‬והוא מדריגת ימין‪ .‬ולכן אמר‪ :‬בעינא תתאה אית עינא‬
‫כו׳‪ ,‬פירוש — למטה העין ישנו בבחינת חסד וישנו בבחינת דין‪ .‬ואינו‬
‫כמו א״א שכל הכוונה לחסד‪ .‬להחזיר הדין לחסד‪ ,‬אלא הם‪ :‬תרי בתרי‬
‫גווני‪ ,‬ולכן נאמר שהם שני העינים ממש‪ .‬אבל הכא לית עינא שמאלא‪,‬‬
‫זאת הבחינה לא יש‪ .‬אלא ששני הבחינות שלמטה נכללין אעפ״כ‬
‫למעלה‪ ,‬ואז נעשה העין בבחינה זו שכולל כל החלקים שלמטה בדרך‬
‫אחד‪ ,‬לפי שורשו שהוא אחד לבד‪ .‬והצד הזה נקרא ימין‪ ,‬שהוא עין‬
‫אחד הרואה הכל בחסד‪ ,‬רואה החסד להחזיקו‪ ,‬רואה הרין להחזירו‬
‫לחסד‪ .‬אך כיץ שכל הראיה היא לכוונה א׳‪ ,‬אעפ״י שהוא כמו עושה‬
‫ב׳ פעולות‪ ,‬עם כל זה עדיין נקרא אחד ולא תרין‪ ,‬כי אין טעם‬
‫זה מספיק להעשות ב׳ עינים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי אלמלא השרש היה שנים‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שלב‬

‫כמו הנוקבין דפרדשקא‪ ,‬אז ודאי היה עומד כך‪ ,‬ולא היה לו להיות נכלל‪.‬‬
‫אבל היות שהשרש אחד‪ ,‬אז צדיך טעם גדול שיספיק לעשותם שנים‪.‬‬
‫ובמקום שיש ההכרח דהיינו בז״א שהם תדי בתדי גוונין‪ ,‬נעשים שנים‪.‬‬
‫•אבל כיון שאין הכרח‪ ,‬נשארים בשרשם — חד ולא תרין‪.‬‬
‫ואמר עוד‪ :‬ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא פקיחא‬
‫תדיר כו׳‪ .‬והענין‪ ,‬כי בבר שמעת איך שורש הראיה הוא בעין זה‬
‫דא״א‪ ,‬שעין ז״א עצמו אינו רואה אלא בסוד אור העתיקא הזה‪ .‬והנה‬
‫להיותו שורש ההשגחה‪ ,‬צריך בו תיקון גדול‪ ,‬והוא נמשך לו מנצח‬
‫הוד דעתיק המתקנים אותו בסוד ז׳ תיקוני רישא‪ .‬והוא כי הוא פקיחא תדיר‪,‬‬
‫ובו תלוי הפקיחא הזה‪ .‬פירוש — כי לא שיחסרו הגבינין‪ ,‬אלא שההשגחה‬
‫נמצאת בו בכח‪ ,‬ונשאר בחינת הגבינין נבלעין בו ואין להם שליטה‪ .‬אלא‬
‫בז״א נאמר שהגבינין נותנין ההשגחה‪ ,‬כי כיון שהוכנו הדברים בסדר‬
‫זה להיות גבינין על העין‪ ,‬הנה גם להם תמצא הפעולה אפילו בזמן‬
‫פקיחותם‪ ,‬והם נכנסין באשגחותא‪ .‬והוא בי אור דעינא דעתיקא עליהם‬
‫נמשך‪ ,‬כמוזכר בברייתא דמשפטים‪ ,‬וז״א צריך לקבל ממנו הראיה‪ .‬אבל‬
‫כאן האשגחותא הוא בעצמו‪ ,‬ואז הוא פקיחא תדיר‪ ,‬ואינו משועבד ותלוי‬
‫באחרים‪.‬‬
‫וגם‪ :‬חייכאן תדיר וחדאן כר‪ ,‬כי כח אור הנו״ה דע״י מחזיקין‬
‫שם ההארה ועושים השחוק הזה‪ .‬וסוד השחוק הוא ריוח האורות‪ ,‬מלשון‪:‬‬
‫טפח שוחק )סוכה ז‪ .(.‬ונמצא שהאורות עומדים באלו העינים ומאירים‬
‫בהם בריוח וגילוי גדול‪ ,‬והם שמחים ומולידים שמחה ברואיהם‪ .‬והוא‬
‫כי יש עינים מפילים אימה ]נ״א‪ :‬מלאים חימה[‪ ,‬ויש אחרים עיני‬
‫שמחה המשמחים ממש‪ ,‬והשמחה היא נועם ומיתוק גדול‪ .‬כי הדין‬
‫‪,‬בטבעו מרגת מי שיגיע אליו‪ ,‬אבל מה שהוא בסוד שמחה אדרבה הוא‬
‫נעים ומתוק‪ .‬וזה יש לא״א מה שאינו בז״א‪ .‬כי למטה יש‪ :‬סומקא‬
‫ואוכמא‪ ,‬והם גורמין שלא יהיה זה השחוק תמיד‪ .‬ולא יש הפקיחותא תמיד‪,‬‬
‫יען יש לו‪ :‬גביני סוטרא על עינוי‪ ,‬ומכאן נמשך השינה‪ .‬וכבר שמעת‬
‫למעלה ענין הנאמר כאן‪ :‬ולמאן דלא אתפקח לטב וכר‪ .‬ומי שיש לנגדו‬
‫הסומקא אז מכסיא עינא‪ ,‬כי הכל פועל באותו הדרך ולאותו האדם כך‪ ,‬כי‬
‫כל פעולת הקב״ה כך הוא פועל לאחד לפי מעשיו ולאחר לפי מעשיו‪.‬‬
‫והנה מי שזוכה ינצל להשגחת העתיק יומין לקבל אור מאחד החיורין‪.‬‬
‫ועל זה נאמר‪ :‬טוב עין הוא יבורך‪ ,‬שהוא הא״א‪ ,‬שצריך לברכו מפני‬
‫הטוב הגדול הזה הנמשך ממנו‪ .‬ועליו נאמר‪ :‬בית יעקב לכו ונלכה באור‬
‫ה׳)ישעיה ב‪ ,‬ה(‪ ,‬שזהו בחינת האור של השם‪.‬‬
‫שלג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואמר ערד; תאנא שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש‬
‫באורייתא בר מן אתר חד וכר‪ .‬ותדע כי הענין הזה הוא מן הענינים‬
‫הנפלאים והרמים ונשגב בחכמה הזאת‪ ,‬כי הוא נשרש בשרשים עצומים‬
‫למאד‪ .‬ומקודו הוא ידיעת דבר הצמצום וסוד התפשטות הקו מא״ס ב״ה‬
‫על מתכונתם‪ .‬וכבר שמעת איך התורה מתפרשת כולה למעלה מן הגשמיות‬
‫לגמרי‪ ,‬כענין פרשת ואלה המלכים אשד מלכו בארץ אדום )בראשית לו‪,‬‬
‫לא(‪ ,‬המתפרשת בסוד השבירה והתיקון‪ .‬כי שמות המלכים האלה‪.‬וכל‬
‫קורותיהם הם ממש שמות הספירות ואשר נהיה בהם‪ .‬כן הוא כל שאר עניני‬
‫התורה‪ ,‬וכבר פירשנו זה למעלה היטב‪ .‬וכעת נפרש כל עניני האבות‬
‫והמוצאות אותם על דרך זה‪ ,‬והוא מה שצריך לך לדעת למען הבין‬
‫כל הברייתא הזאת‪ .‬והוא סוד עמוק הרבה מאד‪ ,‬והוא כולל עקרי‬
‫ידיעות שרשי החכמה הנשגבה מידיעת בני אדם עד להפליא‪ .‬והדיבור‬
‫לא יתכן בהם לדבר בהרחבה‪ ,‬על כן אך ריש מילין אודיעך ותשמע‬
‫נפלאות תמים דעים‪ .‬ואתה דע לך והבן להעמיד דבר על בוריו לבך יהגה‬
‫חכמה ועיניך תחזינה מישרים‪ ,‬יקר תפארת גדולת תורתינו הקדושה‪ ,‬כי‬
‫שרשיה משרשי כל הספירות'‪ ,‬והנהגותיה מהנהגת אדון יחיד המנהיג את‬
‫עולמו‪ ,‬ישתבח שמו לעולם ולעולמי עולמים‪.‬‬
‫וזה החלי‪ ,‬רז״ל אמרו‪ :‬בתחלה עלה ברצונו לברוא את העולם במידת‬
‫הדין‪ ,‬ואחר כך שיתף עמו מידת הרחמים )ב״ר י״ב‪ ,‬טו(‪ ,‬והוא מאמר קצר‬
‫הכולל שרשים רבים וארוכים‪ .‬הנה שני דברים היו ראשית כל המציאות‪:‬‬
‫הצמצום‪ ,‬והתפשטות הקו‪ ,‬כי באלו הב׳ פעולות נשרשת כל ההנהגה בכל‬
‫חוקותיה‪ .‬וכל זה הוא ענץ האבות ותולדותיהן‪ ,‬כי כאן נמצאו אברהם‪,‬‬
‫יצחק‪ ,‬ויעקב‪ ,‬תרח‪ ,‬נחור‪ ,‬הרן‪ ,‬לוט‪ ,‬וכל הנלוים להם‪ .‬ובאמת הדברים‬
‫עתיקין איומים ונוראים‪ ,‬ואני אכלול לך הקדמות ברמיזה‪ ,‬והמשכיל יבין‪,‬‬
‫וה׳ הטוב יכפר בעדי‪.‬‬
‫ואתחיל מענין הצמצום‪ ,‬ובתחילה אודיעך סוד גדול‪ ,‬והוא בענץ‬
‫תפלת אליהו ז״ל‪ ,‬שאמר וז״ל‪ :‬אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא‪,‬‬
‫אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא )תיקו״ז הקדמה ב׳(‪) .‬כי אין לנו‬
‫שום ידיעה כלל בא״ס ב״ה והוא במופלא ממנו מבלי לדרוש בו^(‪ .‬חה‬
‫כי טרם התחדשות המציאות לא היה אלא המאציל ב״ה אור פשוט‬
‫בלתי תכלית‪ .‬ועל זה המחשבה בלתי רשאה לחקור איך ומה‪ ,‬כי אץ‬

‫‪ . 1‬ענץ התפשטות הספירות להוציא התורה עי׳ לעיל עם׳ קי׳׳א‪.‬‬

‫ליתא המוסגר‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ . 2‬בכתב‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שלד‬

‫לנו שום יריעה ותפיסה בזה‪ .‬רק כשרצה המאציל ב״ה להאיר הארה‬
‫א׳ שתהיה מושגת לנו והיא הארת הספירות‪ ,‬מאז והלאה נוכל להשיג‬
‫איזה השגה קטנה כטפה מן הים הגדול‪ .‬והנה הספירות האלו אשר‬
‫חידש המאציל ודאי כבר היו בכחו להמציאם‪ ,‬רק מה שהוא בכחו קודם‬
‫הוציאו לגילוי‪ ,‬הוא נעלם מהשגתנו לגמדיי‪ ,‬ועל כן לא היינו יכולים‬
‫לומר אפילו חשב לעשות כן או רצה לעשות כן‪ ,‬כי הלא המלות האלו‬
‫המה מורים באמת על פעולות מפעולות הספירות המוגבלות הנמצאות‬
‫עתה אחר החידוש‪ ,‬חה אי אפשר לומר בו ית׳ כלל‪ .‬כי הלא אפילו‬
‫להזכירו בשם הוי״ה ב״ה אי אפשר‪ ,‬כי אינו מורה אלא על הספירות‬
‫המחודשות האלו אחר שהתחילה גלות רצונו הפשוט להוודע ולצאת אל‬
‫הפעולה הזאת של הספירות‪ ,‬כמ״ש למעלהי והבן מאד‪ .‬כי הנה מיד שהטה‬
‫רצונו הפשוט אל מציאות הפעולה הזאת‪ ,‬אז היה מכין לצאת לפועל‬
‫הספירות הכלולים בכחו‪ .‬שבהיותם בכחו הם ספירות בלתי נודעים אצלנו‪,‬‬
‫אך אחר הגלותם במין ההארה אשר הם עתה‪ ,‬אז הם נודעים‪ .‬וכשהוציא‬
‫החכמה והבינה הבלתי ידיעא לבחינת חו״ב י^עא‪ ,‬אז נקרא שחשב לעשות‬
‫הספירות האלה‪ ,‬וכל המציאות הנמצא בהם‪ .‬אך זה הדבר נעלם מאד‬
‫מאד‪ ,‬כי הוא רק בסוד מחשבה בלתי מתגלית‪ .‬אך גילד הספירות‬
‫הוא המעשה של הצמצום והקו‪ .‬והנה במחשבה הזאת אי אפשר לנו‬
‫לדרוש ולחקור כלל‪ ,‬כי אם במעשה שהוא ענין הצמצום והקו כנ״ל‪.‬‬
‫דק מציאות המחשבה הוא הנודע‪ ,‬דהיינו שאנו יודעים שקודם לגילד‬
‫הצמצום יש איזה שורש אל מה שיש בו‪ ,‬והוא קשר כל מעשה במחשבה‪.‬‬
‫]נ״א מוסיף‪ :‬והוא כמו שאמרו ח״ל‪ :‬שכל מעשה במחשבה תחילה[‪.‬‬
‫ונמצא החו״ב הם סוד המחשבה הזאת‪ ,‬בסוד מוח ולב‪ ,‬והא״ס ית״ש‬
‫בבחינת נטות רצונו אל מין ההארה הזאת‪ ,‬נקרא כתר על הכל‪ ,‬והבן היטב‪,‬‬
‫בי לכן נקרא הכתר א״ס‪.‬‬
‫וצריך שתדע‪ ,‬כי סוד כל ענין הספירות הוא התורה‪ ,‬וזהו ענין‬
‫קדימת התורה לכל המציאות‪ .‬כי מה שהוקבע בנטיית הרצץ היה דוקא‬
‫ענין התורה‪ ,‬ובסודה היה המציאות הולך ונעשה‪ .‬והיא עצמה ענץ‬
‫האומה הקדושה‪ ,‬שנאמר בה‪ :‬ישראל עלה במחשבה )עי׳ ב״ר א(‪,‬‬
‫כי בסוד המחשבה הזאת הם נמצאו ליסוד ושודש אל כל המציאות‪.‬‬

‫‪ . 3‬ע״ע דעת תבונות סי׳ קט״ז)עמ׳ צ״ב( שמציאות ״בכח ובפועל* הוא מחודש בבריאה‪.‬‬
‫‪ .4‬נ״א‪ :‬שהתחיל רצונו לנטות אל מק הפעולה וכו׳‪.‬‬
‫‪ . 5‬עמ׳ צ״ה‪ ,‬ועמ׳ ר״י‪.‬‬
‫שלה‬ ‫אדיר גמרום‬
‫חהו ענין אלפים שנה שקדמה התורה לעולם )שדח״ט צ יב(‪ .‬כי העולם‬
‫הוא סוד הו״ה‪ ,‬דהיינו הצמצום והקו‪ ,‬וקודם לו אלפים שנה‪ ,‬הם ב׳‬
‫אותיות י״ה שהם המחשבה הנ״ל‪ ,‬והם סור המוחין וענין הדביקות‬
‫שהזכרתי למעלה במקום אתר*‪ .‬ותבין פה סוד גדול‪ ,‬איך רק מציאות‬
‫הספירות■ לפי הענין וההנהגה שהם עתה בסוד התורה כנ״ל‪ ,‬הוא מה‬
‫שמניח מציאות לקליפה‪ .‬ולכן עד שלא היתה נמצאת התורה‪ ,‬לא היה‬
‫נמצא שום אחד מאלו הענינים הנמצאים עתה‪ .‬וכשנמצאו ‪ ...‬התורה‪,‬‬
‫אז ניתן להם מציאות לפי הסדר שהן עתה‪ .‬וכאן נכללין ב׳ דברים;‬
‫א׳ — שיהיה מציאות לקליפה‪ ,‬ב׳ — שתהא הקליפה קודמת לפרי‪.‬‬
‫ולכן כשהגיע לבחינת המעשה דהיינו הצמצום עצמו‪ ,‬אז היה סוד‬
‫הענין הזה של קליפה קודמת לפרי‪ ,‬ונמצא בתחילה הדין ואחר כך החסד‪.‬‬
‫וגם הוכן בתחילה שורש למה שיהיה אחר כך למטה — החיצוניות‪,‬‬
‫ואחר כך מה שלמטה יהיה הפנימיות‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה בסדר נכץ‪ ,‬אך לא אוכל להרחיב בזה הרבה‬
‫כי הוא נודא ונשגב מאד‪ .‬והאמת‪ ,‬כי פה נשרשו כל עניני ההנהגה‬
‫כנ״ל‪ ,‬והיינו ענץ מציאות הס״א ושליטתה בסוד הגלות‪ ,‬ותיקון ישראל‬
‫בגאולות ןנ״א‪ :‬בגלות[ עד סוף כל המעשים‪ .‬וזה כי הנה המחשבה‬
‫כבר אמרתי שאי אפשר לנו לחקור בה כלל‪ ,‬אך נדבר במעשה‪ .‬כי‬
‫בהוציא המאציל את הד תחתונות מבחינת לא ידיעא לבחינת ידיעא‪,‬‬
‫אז היה ענין הצמצום והקו הזה‪ ,‬והוציאו בבחינת עיבור יניקה ומוחין‪,‬‬
‫כמו שנמצאו למטה בזו״ן‪ .‬והנה בתחלה הסתיר המאציל ית״ש את אורו‬
‫הסתר היותר גדול שרצה להסתיר‪ ,‬ואז נמצא מציאות בחינת שורש הדין‬
‫תקוף מאד‪ .‬והיה הנשאר חלל חשוך הרבה‪ ,‬עד שלא היה בו הכנה כלל‬
‫לקבל בו התפשטות הקו‪ .‬חה נקרא בחינת העיבור שלו‪ .‬ו^גז ניתן שורש‬
‫שאחר כך למטה יוכל להיות מקום לס״א לימצא‪ ,‬חהו בחינה שאין‬
‫האור מגיע שם כלל‪ .‬וסוד זה האור הוא הארת הא ״ס ית״ש עצמו לפי‬
‫ענין טובו החפץ תמיד להטיב‪ ,‬ועוד אפרש לך כל זה בס״די‪ .‬ואחר‬
‫כך התחיל האור להתקרב יותר‪ ,‬ואז היה החלל מתבסם מעט‪ ,‬ומזדמן‬
‫לקבל הקו בתוכו‪ .‬חהו שורש היניקה למטה‪ .‬ונקרא בחינת היניקה שלו‪,‬‬
‫שסודו כבר שמעת שהוא אימא ינקא לדינאה )זח״ב קכב; לפי נ״א[‪ .‬ואחר‬
‫כך נכנס הקו ובקע את החלל ונתלבש ברשימו‪ ,‬והוא כמו בחינת גדלות שלו‪.‬‬

‫‪ . 6‬עמי צ״ב‪.‬‬
‫‪ . 7‬ח״ב דף ע״ג‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שלו‬

‫ועתה אפרש לך כל זה בפרט‪ ,‬ותבין הכל איך בא בסוד התורה‪ ,‬שבזמן‬

‫הא׳ לא נמצא אלא בחי׳ ד מצות בני נח‪ ,‬ובזמן אחר רק מצות לא‬
‫תעשה‪ ,‬ובזמן אחר גם מצות עשה‪ .‬וכל זה הוא סוד‪ :‬זה שמי לעולם תה‬
‫■זכרי לדור דור )שמות ג‪ ,‬טו(‪ ,‬כי י״ה עם שמ״י שס״ה‪ ,‬ו״ה עם זכר׳׳י‬
‫רמ״ח )ת״ז תס״ט קז‪.(:‬‬
‫הנה בתחלה נתגלה שורש הדין כנ׳׳ל‪ ,‬והוא סוד הה׳ דבהבראם‪,‬‬
‫והוא הה׳ של ה׳ו״ה המתגלות בראשונה‪ ,‬והיא החיצוניות המתגלית קודם‬
‫הפנימיות‪ .‬וה׳ הזאת סודה ה׳ אותיות דאלהי״ם‪ .‬ובה׳ זאת נכללין כל הכ״ב‬
‫אותיות וזה בציורה כזה “ ואחר כך נתמלאה ה׳ הזאת ומילויה ה׳‬
‫אחרת‪ ,‬ואז נעשו שני שמות אלהי״ם‪ .‬והיינו שאלה הענינים הנמצאים‬
‫פה‪ ,‬הם בחי׳ שמות אלה ושורש לשמות האלה למטה‪ ,‬כי כאן באמת‬
‫אי אפשר לומר שום א׳ מאלו הדברים כי אם לבחינת שורש התחתונים‪.‬‬
‫וצריך שתדע שבאלו הב׳ שמות היו נכללים כל הכינוים הנמצאים לשם‬
‫הוי״ה ב״ה‪ ,‬שהוא עדיין לא נגלה‪ .‬וזה סוד כנו׳׳י שהוא כמנין אלהי״ם‬
‫)תיקו״ז תכ״ב ס״ג‪ .(:‬וזהו ענין הכנוי המוזכר בזהר)דף כב‪ (:‬פרשת בראשית‬
‫על פסוק‪ :‬נעשה אדם בצלמנו כדמותנו )בראשית א‪ ,‬כו(‪ ,‬שהוא הכנוי‬
‫מצד אי׳‪ ,‬ועוד אפרש לך מזה בס״ד‪ .‬וסוד הכ״ב אותיות היו מצטרפות‬
‫בצירופים רבים בכח שני שמות אלו דאלהי״ם‪ ,‬ונעשים רל״א שערים‬
‫פנים ואחור‪ .‬ובכח הצירופים האלו היו מאירים כל הכינוים כנ״ל‪ .‬אך‬
‫עדיין היה הכל בסוד תהו ובהו‪ ,‬והכינוים מתערבים ומאירים זה בזה בלי‬
‫שום סדר‪ ,‬אלא הכל בערבוביא‪ .‬ואחר כך חזרו ונכללו כל אלו השמות‬
‫בסוד עיגול אחד ונעוץ סופו בתחלתו‪ ,‬עד שנשאר הכל בסוד י׳ אחד לבד‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬קוטרא בגולמא נ ע ^ בעיזקא )זח״א טו‪ (.‬והה׳ שזכרנו נשארה בסוד‬
‫ד״ו העולה י׳‪.‬‬
‫ותדע שכל זה הוא סוד יעק״ב‪ ,‬כי עק״ב הוא גימט׳ ב׳ אלהים‪ ,‬ובחזרם‬
‫בסוד י׳ הנ״ל נעשה יעק״ב‪ .‬וזה סוד תפוח העק״ב )ב״ב נח‪ (.‬שנקרא תפוח‬
‫בסוד י׳ הנ׳׳ל‪ .‬ועוד תבין בזה ענין עקבות משיחא‪ .‬והנה בהיות כל‬
‫הכנוים נכללים בי׳ הזאת‪ ,‬אז נעשה העשרה דברים שנבראו ביום דאשון‪,‬‬
‫כנזכר כדברי רז״ל )חגיגה יב‪ .(.‬ואחר כך מן הי׳ הזאת האיר הארה‬
‫אחרת והוא י׳ נקודות לי׳ אותיות דב׳ אלהים כזה‪ :‬אאללהה״םסי שעולים‬
‫גם כן כמנין יעקב‪ .‬וצריך שתדע‪ ,‬כי האותיות הם בבחינת זו״נ והנקודות‬

‫‪ . 8‬כ״ה הניקוד בשער רוה׳׳ק )דפו״ח דף קכ״א( וכשער היחודים‪ ,‬וכן בכל סידורי האריז״ל‬
‫והרש׳׳ש‪ .‬אמנם בכת״י הוא כזה ‪ :‬אאללהה״סם•‬
‫שלז‬ ‫אדיר במרום‬
‫הם בבחינת אימא‪ ,‬כי עד כאן נגלה בזה הגילוי הא׳ ולא יותר‪ .‬וזה‬
‫היה שורש לתלת עלמין שימצאו אחר כךי‪ .‬ואם לב חכם לך תבץ מן‬
‫המגולה את הנסתר‪ ,‬היינו מן התחתונים את העליונים‪ .‬חה‪ ,‬כי הנה‬
‫יש נקודות תגין ואותיות‪ ,‬כמו שנתפרש היטב במקום אחר״'‪ .‬והאותיות‬
‫הם בזו״ן‪ ,‬והתגין הם קשר האותיות עם המקור שיצאו משם‪ ,‬שאינן‬
‫מתפרשין מהם‪ .‬והנקודות הוא בחינת אימא המתגלית בהם להנהיגם‪ ,‬ולכן‬
‫אי אפשר לאותיות להאמר בלי נקודות‪ .‬וזה סוד‪ :‬כונן שמים בתבונה‬
‫)משלי ג‪ ,‬יט(‪ .‬וכל זה הוא סוד יעק״ב הנ״ל‪ ,‬כי יש חשבון ומנין‬
‫האותיות רב׳ אלהים עצמן שעולין יעק״ב‪ ,‬דהיינו ב׳ אלהים וי׳ אותיותיהם‪.‬‬
‫ויש בחינה שעם הנקודות עולין מנין יעק״ב‪ ,‬היינו ב׳ אלהים עם הי׳‬
‫נקודות‪ ,‬תהו בחינת קשר אימא על בניה‪ .‬וכל זה הוא סוד הכנו׳׳י שזכרנו‬
‫למעלה שהוא מאי׳‪ ,‬כמתכר בזוהר שם‪ .‬ונמצא שב׳ שמות אלהי׳׳ם נמצאים‬
‫בסוד חיצוניות זו״ן‪ ,‬והה׳ שעל גביהם הוא בחינת סוד אי׳ המוציאה אותם‪,‬‬
‫שעל כן יש בה אמה השגה‪ ,‬מה שאין כן בחכמה‪ .‬וגם כי הדינין מינה‬
‫מתערין)זח״ג סה‪ .(.‬והבן היטב שבכללות העולמות סודה בריאה מאבי׳׳ע‪,‬‬
‫שהרע מעט שם‪ ,‬אך אינו כולו טוב כאצילות‪ ,‬שהוא וחייוהי חד בהק‬
‫)תיקו׳׳ז ג‪ .(:‬והנה התגץ ממשיך סוד הנקודות כמבואר במקום אחר‪ ,‬ולכן‬
‫יצאו מן העיגול שהוא סוד העמקא כנ״ל‪ ,‬הנקודות העשרה שזכרנו‪.‬‬
‫והנה אז היו מתפשטין מן השמות כמה מיני התפשטות שיוכל‬
‫להתפשט‪ .‬וזה‪ ,‬כי השמות עם נקודותיהן או עם אותיותיהם הם ב׳ פעמים‬
‫יעקב‪ ,‬דהיינו ד׳ אלהי׳׳ם‪ ,‬עם הנקודות או האותיות‪ .‬ואז הוא כמנץ‬
‫השט״ן השולט בשס״ד ימות השנה‪ ,‬לבד יוה״כ )יומא כ‪ .(.‬ובחינת ד׳‬
‫אלהים אלה מתפשטים במילואיהם ונעשים ד׳ ב׳׳ן‪ ,‬וסודם יצח׳׳ק שעולה‬
‫ד׳ פעמים ב׳׳ן כנודע‪ .‬ועוד נעשים הבחינות אלו ד׳ יודי״ן‪ ,‬וסודם‬
‫ם׳ סתומה סובבת לד׳ רוחות‪ .‬ותדע שזהו סוד ל׳׳ב אלהים דבראשית‪ .‬כי‬
‫בתחלה היתה הה׳ — כ׳׳ב‪ ,‬ואחר כך נעשית י׳‪ ,‬הרי ל״ב‪ .‬וסודם בכללות‬
‫עשר — ש״ך דינין‪ ,‬שהם ה׳ פעמים די׳׳ן שיש בה׳ אותיות דאלהי׳׳ם‪.‬‬
‫וזהו מה שאמרו; שהקב׳׳ה ברא את העולם בדין תחלה )ב׳׳ר יב‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫חה סוד החש׳׳ך של הדץ‪ ,‬כי הוא ש׳׳ך בסוד ה׳ פעמים דץ כנ׳׳ל‪.‬‬
‫ועתיד להתפשט לח׳ מלכין הנ׳׳ל כנודע‪ ,‬כי ח׳ פעמים ח׳ עולה‬
‫די׳׳ן‪ .‬וזהו חש״ך דיצחק‪ .‬וכל זה לבחינת שורש קליפה קדמה לפרי‬
‫כנ׳׳ל‪.‬‬
‫‪ .9‬עי׳ כללי חכמת האמת ריש סי׳ ס״ד )שערי רמח״ל עם׳ של׳׳ט(‪.‬‬
‫‪ . 10‬עי׳ קל׳׳ח פתח ל״א בסופר‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שלח‬

‫ואפרש לך כל זה על סדר המקראות‪ .‬כי אמר‪ :‬בראשית ברא אלהים וגו׳‬

‫)בראשית א‪ ,‬א(‪ ,‬וראשי״ת היא התורה שהיתה שעשועים אלפים שנה" קודם‬
‫לבתי׳ זו״ן להמציא מציאות הנאצלים‪ .‬והאלהים‪ ,‬שהוא מה שנגלה‪ ,‬ברא‬
‫את השמים ואת הא ‪ ,p‬הם שני שמות אלהי״ם בסוד זעיר ונוקביה‪.‬‬
‫ואת‪ ,‬לרבות סוד התגין שזכרנו‪ ,‬שהוא בחינת הה׳ שעל האותיות‪ .‬והנה‬
‫אז‪ :‬והא ‪ p‬היתה תהו ובהו‪ .‬והוא כי בבחינת הב׳ שמות היו האורות‬
‫מתפשטים התפשטות גדול כנ׳׳ל‪ .‬ואחר כך היה סוד העזקא מתחזק‬
‫עליהם ואוסף אותם בסיתום א׳ בסוד ם׳ סתומה‪ .‬וזהו‪ :‬והא ‪ p‬היתה‬
‫תהו ובהו וכו׳‪ ,‬והוא כי נכלל הכל בסוד הה׳ והיא מוציאה הפרטיות‬
‫בבחינת ה׳ התחתונה לבד שהוא השם הא׳ לבד הנמצא בסוד א ‪.p‬‬
‫ולכן אמרו‪ :‬הא ‪ ,p‬לרבות הכלול בה‪ .‬והנה התפשטותה היה בסוד ד׳‬
‫שמות שאמרנו‪ ,‬והיינו‪ :‬תהו ובהו חושך ותהום‪ ,‬והן ד׳ יודין הנ״ל‪.‬‬
‫ובהתפשטם הם סוד מ״ם פתוחה‪ ,‬שאז מתפשטים הב״ן שלהם ונעשה‬
‫יצחק‪ .‬וגם מתפשטים הצירופים ק״ך לאחד והם ד׳ ק״ך שהם ת״פ‪ .‬וכל זה‬
‫הוא סוד‪ :‬ורוח אלהים מרחפ״ת‪ .‬מ׳ הוא המ׳ שזכרנו‪ ,‬ר״ח הוא ד׳ פעמים‬
‫ב״ן כנ״ל‪ ,‬פ״ת הוא ד׳ פעמים ק״ך‪ ,‬והכל בסוד אלהים‪ ,‬ולכן אמר‪:‬‬
‫ודוח אלהים‪ .‬והנה בתחלה המ׳ הזאת פועלת בסוד מ׳ פתוחה ומוציאה‬
‫ההתפשטות‪ .‬ואחר כך העזקא מתאחזת ואוספת הכל ועושה מ׳ סתומה‪ ,‬וזה‬
‫סוד מי״ם‪ ,‬וזהו‪ :‬ורוח אלהים מרחפת על פני המים‪.‬‬
‫והנה תבין ענין השט״ן שזכרנו‪ ,‬שלעשות החשבון של שס״ד צריך‬
‫הה׳ של השט״ן‪ .‬וגם יש המשי״ח שעומד לנגדו לכפות אותו‪ ,‬וגם שם צריך‬
‫הה׳‪ ,‬כי המשי״ח עם המלה עולה שס״ד גם כן‪ .‬כי הה׳ עצמה היא שורש‬
‫הכל‪ ,‬כי בסוד חיצוניותה נעשה שטן‪ ,‬ובסוד פנימיותה נעשה משי״ח‪.‬‬
‫והנה כל זה הוא סוד חשך‪ ,‬ולא היה שום דבר מתקיים עד שנאמר‪:‬‬
‫דאמר אלהים יהי אור‪ .‬וראשית התיקון היא הה׳ עצמה‪ ,‬להשיבה מבחינת‬
‫השט״ן לבחינת המשי״ח‪ ,‬ולכן החכר שם בפרשת בראשית ה׳ פעמים‬
‫אור‪ .‬חה בגילד התורה‪ ,‬תורה אור‪ ,‬כי בין החסד ובין הגבורה שלה ניתן‬
‫רק לישראל‪ .‬וסוד זה כי התורה בבחינת צירופיה היא בסוד רל״א שערים‪,‬‬
‫ובחינת שכרה הוא ש״י‪ ,‬וכל זה עולה ישרא״ל‪ .‬ובתחלה נגלה הגבורה‬
‫שלה‪ ,‬והוא סוד שס״ה מצות לא תעשה‪ ,‬ואז נזדמנה הכנעת הס״א‪ .‬הה‬
‫סוד שם ״ה‪ ,‬שיש בהם יום הכפודים שאין לשטן דשות בו‪ .‬הה סוד משי״ח‬
‫שעולה מנין נח״ש‪ ,‬כמ״ש בס״ד‪ .‬וכל זה הוא סוד‪ :‬יהי אור‪ .‬רש בכאן‬

‫‪ . 11‬נ״א‪ :‬אלפים שנה‪ ,‬כמו לבחינת מ׳׳ן להמציא המציאות הנאצל‪.‬‬

‫שלט‬ ‫אדיר במרום‬
‫שתי בחינות‪ :‬הא׳‪ ,‬אור בתוך החשך‪ ,‬והוא בזמן‪ :‬דאמר אלהים יהי אור‪,‬‬
‫וסוד המשיח בזמן הגלות‪ ,‬שאמרו רז״ל‪ :‬דיתיב אפתחא דרומי )סנהדרין‬
‫צח‪ .(.‬דש אחר כך זמן הבדל האור מן החשך‪ ,‬שנאמר בו‪ :‬דבדל אלהים‬
‫בץ האור ובין החשך‪ ,‬והוא זמן הגאולה‪.‬‬
‫והנה בזוהר )זח״ג קיט‪ (:‬אמרו על הפסוק‪ :‬קולה כנחש ילך )ירמיה‬
‫מו‪ ,‬כב(‪ ,‬איך הנחש כופף ראשו חנבו מחי‪ .‬ואפרש לך ענין זה הנחש‪.‬‬
‫הנה הס״א מציאותה מן הגבורות‪ .‬והיא צריכה להיות כפויה ועומדת‬
‫תחת הגבורות האלו‪ ,‬חהו דוקא בסוד השס״ה מל״ת‪ .‬כי בזה ההתפשטות‬
‫מתפשטות גבורות הקדושה לכפות תחתיהם כל מדריגות הטומאה‪ .‬וכללות‬
‫קשר זה נקרא נחש‪ .‬הראש שבו הוא השס״ה האלה‪ ,‬והזנב שבו‬
‫הוא מדרגות הס״א הנתלים בהם ]נ׳׳א‪ :‬בו[‪ .‬ובשליטת הראש הזנב‬
‫כפוף‪ .‬ואם ח״ו הראש מתחיל להיות כפוף‪ ,‬אז אין לזנב הכנעה והוא‬
‫מחי‪ .‬והנה על זה נאמר‪ :‬גם אדביו ישלים אתו )משלי טז‪ ,‬ז(‪ ,‬זה‬
‫הנחש )בראשית רבה נד‪ ,‬א(‪ .‬כי הנחש עצמו יכול להיות תיקון טוב‪,‬‬
‫שהיא הכפיית הרע‪ .‬ותדע שבבחינת הקשר הזה צריך לעמוד מלך המשי״ח‬
‫בזמן הגלות‪ ,‬כי הוא דוקא להכפיית הרע תחת הטוב‪ .‬אך הזהר מאד בהבנת‬
‫ענץ זה‪ ,‬כי לא כאשר הרשיעו הרשעים בנפשותם לומר שישנה המשיח‬
‫מעשיו ח״ו‪ .‬אלא על היחידה אנו מדברים‪ ,‬העומדת מלמעלה מוכנת להנתן‬
‫למשיח הזה‪ .‬והזהר מאד בזה שלא תגלה פנים בתורה שלא כהלכה‪ ,‬וכבר‬
‫הארכתי בזה בספרי קנאת ה׳ צבאותיי‪ .‬ונחזור לענין‪ ,‬כי החילוק הזה של‬
‫השס״ה הוא בחינת ראש הנחש הכופה את הזנב‪ ,‬וזהו מה שצריך להחזיק‬
‫]נ״א‪ :‬להתחזק[ מלך המשיח‪ ,‬בסוד זה של נחש שהוא מנץ משיח‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין השס״ה האלה מה הם‪ .‬כי הנה כבר שמעת‪ ,‬איך‬
‫תחלת הסתר האור הוא כמו בחינת העיבור‪ ,‬ואז נזמן הכנת הנחת מציאות‬
‫למטה אל זנב הנחש‪ ,‬וסוד זה הוא שני אלהים לבד ובסוד אל״ם‪.‬‬
‫והס״א היוצאת מזה האל״ם נקראים כלבים אלמי״ם לא יוכלו לנבוח‬
‫)ישעיה נו‪ ,‬י(‪ .‬והם כל״ב מצד הב״ן דאלהי״ם שהם סוד יצחק כנ״ל‪,‬‬
‫שממנו יוצא עשו‪ .‬ונאמר על האומות‪ :‬ומשפטים בל ידעום )תהלים‬
‫קמז‪ ,‬כ(‪ ,‬כי אץ שם אלהים הג׳ של דעת‪ .‬ואחר כך נתגלה י״ה של‬
‫אלהי״ם בסוד היניקה‪ ,‬וגם כאן נגלה האלהי״ם דדעת‪ .‬וסוד זה הוא‪ ,‬כי‬
‫י״ה עולה ט״ו‪ ,‬והוא עצמו ט״ו אותיות שבכל השלשה אלחי״ם‪ .‬וסוד‬
‫זה כי זה הי״ה בא מגילד הי״ה דהוי״ה שהאיר ברשימו הזה‪ ,‬וזה הי״ה‬

‫‪ . 12‬עם׳ ק׳׳ד )גנזי רמח׳׳ל(‪ .‬ועי׳ אגרות סי׳ י׳׳ב )אוצרות רמח״ל עמ׳ שכ״ד(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שמ‬
‫עצמו היה מתפשט לשס״ה‪ .‬וזה‪ ,‬כי יד״ד ה״י עולה ל״ה‪ .‬ובהתרבותו‬
‫בסוד י׳ פעמים ל״ה עולה ש״ן‪ ,‬ועם י״ה עצמו עולה שס״ה‪ .‬חה סוד‪:‬‬
‫שמ״י עם י״ה‪ .‬ואז נגלה י״ה באל״ם‪ ,‬ונגלו ג׳ אלהים בסוד ט״ו אותיות‪.‬‬
‫והאלהים עצמם נתחלקו לשס״ה דהיינו שכל אחד נצטרף בק״ך צידופיו‪ ,‬והם‬
‫ג״פ ק״ך הרי ש״ס‪ .‬וכל זה בבחינת הראש הכופה הזנב‪ ,‬כי כל מה שהיה‬
‫מתפשט בסוד ב׳ אלהים דעיבור‪ ,‬נכלל תחת אלו הג׳ ונמתק‪ .‬ואלה הם‬
‫עצמן השס״ה מצות ל״ת שעשוים לכפוף הס״א‪ ,‬ותלוים כולם בשם הד״ה‬
‫כנ״ל‪ .‬ונמצא שבתחלה הוכן הכל רק בסוד שבע מצות בני נח‪ ,‬ועתה בסוד‬
‫המצות ל״ת‪ .‬וצריך לפרש לך סוד שם י״ה זה למה הוא נמשך עתה‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך כל הענינים למטה ומהם תבין למעלה‪ ,‬כי אי‬
‫אפשר להרחיב הדבור כל כך למעלה‪ .‬הנה ידענו שאין האדם חייב‬
‫במצות עד י״ג שנים‪ ,‬וסוד זה הוא ז״א בקטנותו‪ .‬והוא כי המצוה‬
‫הוא סוד המעשה המתקן את המאורות‪ ,‬והוא מגיע רק לו׳ קצוות ששם‬
‫מעשה התחתונים בסוד ו״ה‪ .‬אך התורה היא האור שיש לה לשרות על‬
‫הנר המוכן לקבל‪ ,‬והוא בסוד י״ה שהם חכמה ובינה‪ ,‬תורה שבכתב‬
‫ושבע״פ‪ .‬והנה עד שהדין גובר אי אפשר לעשות תיקון‪ ,‬ולכן האדם‬
‫בקטנותו פטור מן המצות ואינו אלא לקבל אור התורה‪ .‬והוא כי‬
‫ענין היניקה הוא סוד‪ :‬אימא ינקא לדינאה )זח״ב קכב‪ ,(:‬שהוא מיתוק‬
‫הדין‪ ,‬וזה נמשך דוקא מבחינת י״ה‪ .‬וזה כי הנה כתיב‪ :‬יפרוש כנפיו‬
‫יקחהו ישאהו על אברתו)דברים לב‪ ,‬יא(‪ .‬והוא כי בהיות הז״א גדול אז או״א‬
‫מלובשין בו בסוד מוחין‪ ,‬ואינם פועלים בגילוי אלא מלובשים בו‪ .‬וזהו‬
‫ממש ענין מצו״ה‪ ,‬כי הזו״ן עצמן הוא סוד ו״ה‪ ,‬ומ״צ הוא י״ה בא״ת‬
‫ב״ש‪ ,‬והוא ענין המוחין דאו״א המלובשין בו‪ ,‬ומפני שהם בסוד לבוש‬
‫‪,‬לכן האותיות מתחלפות בא״ת ב״ש‪ ,‬ובזאת הבחינה דוקא היא העבודה‪.‬‬
‫אך בזמן היניקה הנה עדיין אינם מלובשים בו‪ ,‬והוא הזמן שהוא צריך‬
‫לאמו‪ .‬ואז צריכין או״א לתקן אותו מבחוץ להניקו‪ ,‬והוא אינו פועל באותו‬
‫הזמן‪ ,‬אלא הולך ונתקן בכח הארתם‪.‬‬
‫אך צריך שתדע‪ ,‬שאף על פי שנראה שיותר גדולה היא הארה‬
‫זאת‪ ,‬מהארת המצוה שהיא בהתלבשות‪ .‬עם כל זה אם תחשוב הכנת‬
‫הז״א בגדלותו‪ ,‬תראה שיותר יועילו הרבה ההארות של התלבשות‬
‫בזמן ההוא‪ ,‬מהארות האלו הבאות בגילוי בזמן הקטנות‪ .‬וזה ממש‬
‫בחינת זמן הגלות שאין מזכירין ו״ה כי אם י״ה‪ ,‬כי הי״ה פועל בסוד‬
‫יניקה מבחוץ‪ .‬ותראה שהבן פטור מן המצות עד י״ג שנה‪ ,‬אך האב‬
‫חייב ללמד את בנו תורה‪ .‬והוא בסוד י״ה שבו באה היניקה כל‬
‫שמא‬ ‫אדיר במרום‬
‫הזמן ההוא‪ ,‬חה מכינו אחר כך לקבל התלבשות המוחין בו בזמנו‬
‫ויהיה לעבודה ולמצות‪ .‬וזה סוד‪ :‬תלמוד גדול שמביא ל ‪T‬י מעשה )קדושץ‬
‫מ‪ .(:‬ותראה כי בסוד העיבור היה הכל בסיתום גדול‪ .‬ואחר כך התחיל האור‬
‫להתקרב‪ ,‬ואז הגבורות נעשו גדירות לפני הס״א‪ ,‬בסוד השס״ה מצות ל״ת‪.‬‬
‫וזהו ענין גד״ר שעולה או״ר‪ ,‬כי זה היה בזמן שהי״ה שהוא סוד תורה אור‬
‫היה מאיר ברשימו‪ ,‬קודם שיפעול הו״ה‪ .‬כי בחיצוניות של הו״ה היה הי״ה‬
‫מאיר‪ ,‬כמו שהוא הז״א בזמן עיבורו‪ ,‬שהאור דאו״א הולך מעט מעט ומברר‬
‫הדין ומבסמו‪.‬‬
‫ואפרש לך זה למטה‪ .‬כי בירור הדין הוא לדחות ממנו הרע‪,‬‬
‫ולכן אף על פי שאין הבן בר עונשין‪ ,‬מיסרים אותו בשבט מוסר‪ .‬וגם‬
‫זה נמשך משם י״ה‪ ,‬חה סוד גדול‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬אולת קשורה בלב‬
‫נער שבט מוסר ירחיקנה )משלי כב‪ ,‬טו(‪ .‬וזהו כי יש יסורי הרשעים‪,‬‬
‫שהם עונשי העבירות‪ .‬וזה לא ניתן אלא למי שהוא בר מצוה‪ ,‬כי הם‬
‫לתקן הקלקולים שעשו העבירות‪ .‬אך מוסר הנערים‪ ,‬הוא להפריד הרע‬
‫ממציאותו‪ .‬תה כי הל״ב אלהי״ם הוא סוד ש״ך דינין‪ ,‬בסוד‪ :‬ל״ב נע״ר‬
‫)שם(‪ ,‬והס״א מתדבקת שם‪ .‬ובכח הגבורות היורדות משם י״ה דהיינו‬
‫או״א‪ ,‬מתרחק הרע‪ .‬תהו נקרא יסורין של אהבה‪ ,‬כי יסורי הרשעים‬
‫באים מן הו״ה של מצוה לתקן הקלקולים‪ .‬ועם כל זה יש גם כן‬
‫חינוך מצות‪ ,‬בסוד נער — חנוך‪ ,‬וענינו‪ :‬חנוך לנער על פי דרכו‬
‫)משלי כב‪ ,‬ו(‪ ,‬ובסורו יש המשפטים שיש בהם דעת מצד היניקה‪.‬‬
‫ונאמר בהם‪ :‬ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם )שמות כא‪ ,‬א(‪ ,‬ולא‬
‫לפני גוים )גיטין פח‪ ,{:‬בסוד‪ :‬משפטים בל ידעום )תהלים קמז‪ ,‬כ(‪ .‬ונמצא‬
‫שיש בזה הזמן התפשטות הגבורות בסוד שס״ה‪ ,‬אך לא כמו שיהיה‬
‫אחר כך‪ .‬כי אחר כך יהיה המ״ע ול״ת כולם בסוד מצו״ה‪ ,‬ועכשיו אינה‬
‫אלא בחינת השבט מוסר של אהבה‪ ,‬דבחינת י״ה‪.‬‬
‫והנה כל זה הוא ענין המשיח בסוד נחש‪ ,‬שבהיותו בגלות מקשר‬
‫הקליפות תחת הקדושה‪ ,‬ואז נאמר בו‪ :‬במתים חפשי)תהלים פח‪ ,‬ו(‪ .‬תה‬
‫סוד‪ :‬במחשכים הושיבני כמתי עולם )איכה ג‪ ,‬ו(‪ .‬ואין בו כח לתקן בבחינת‬
‫מצוה‪ ,‬אלא בסוד תורה‪ ,‬שעליה אמרו‪ :‬ואין שיור רק התורה הזאת‪ .‬ובאותו‬
‫הזמן הוא מקבל אור התורה מבחינת שם י״ה‪ ,‬כמו היונק ממש שהוא‬
‫צריך לאמו‪ .‬ובאותו הזמן יש היסורין האלה שהם יסורין של אהבה‪,‬‬
‫והם עשוין לסוד הבירור ממש‪ ,‬שהתורה הבאה מי״ה עושה הגבורות‬
‫כ״כ גדרות כנ״ל‪ ,‬ומשם באין היסורין האלו כי הכל גבורות‪ ,‬ואז הס״א‬
‫נכפית תחתיו‪ .‬תה סוד‪ :‬אשרי הגבר אשר תיסרנו י״ה ומתורתך תלמדנו‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שמב‬

‫)תהלים צד‪ ,‬יב(‪ ,‬שהם היסורין האלו הבאים מי״ה‪ .‬חהו‪ :‬ומתורתך‬
‫תלמדנו‪ ,‬כי הוא סוד התורה‪ ,‬תורה אור שזכרנו‪ ,‬תהו תיקון גדול שמתקן‬
‫המשיח‪.‬‬
‫אך תדע כי על זה נאמר‪ :‬אודך ה׳ כי אנפת בי וכו׳ )ישעיה יב‪,‬‬
‫א(‪ ,‬כי בהיות המשיח עומד בסוד זה של נחש והוא צריך לקבל מזה‬
‫הי״ה‪ ,‬הנה אז ודאי שהוא מעלה פחותה מאילו היה מקבל הי״ה בהתלבשות‬
‫בסוד הגדלות כנ״ל‪ ,‬אך כיון שקיבל אלו האורות‪ ,‬אינם סרים ממנו אפילו‬
‫בהתעלותו מבחינה הזאת לבחינת הגדלות לא יסתלקו אלו האורות‪.‬‬
‫וזה סוד גילוי החכמה סתימאה שיתגלה לע״ל‪ ,‬בסוד‪ :‬ונחה עליו רוח‬
‫ה׳ רוח חכמה וכו׳ )ישעיה יא‪ ,‬ב(‪ .‬והנה על זה כתיב‪ :‬כי עזה כמות‬
‫אהבה וכו׳)שה״ש ח‪ ,‬ו(‪ .‬כי המלך המשיח העומד בסוד נחש הוא מתחזק‬
‫בקדושה ואין הס״א יכולה להפרידו‪ ,‬ואדרבא נאמר בו‪ :‬היא העולה על‬
‫מוקדה וכו׳)ויקרא ו‪ ,‬ב(‪ ,‬וזהו‪ :‬שלהבת י״ה )שה״ש ח‪ ,‬ו(‪ ,‬שהיא השלהבת‬
‫היוצא משם הי״ה‪.‬‬
‫ותדע שבהיות זה הי״ה מאיר בכלל ]אצ״ל‪ :‬בחלל[ בסוד התורה‪,‬‬
‫אז הוכן שם כל מעשה בראשית‪ ,‬והוא סוד‪ :‬גליף גליפו בטהירו עילאה‬
‫)זח״א טו‪ .(,‬וזה סוד‪ :‬ויאמר אלהי״ם יהי אור )בראשית א‪ ,‬ג(‪ ,‬והוא‬
‫כי נתגבר הי״ה על סוד הב׳ אלהי״ם שהיו בסוד י׳‪ ,‬ובסוד זה נעשו‬
‫עשרה מאמרות‪ ,‬בסוד אור בתוך חשך‪ .‬וזהו מה שאמרו‪ :‬שהקב״ה ברא‬
‫את העולם בדין )ב״ר יב‪ ,‬טו(‪ ,‬והוא ממש זה הענין‪ ,‬שנברא כל מעשה‬
‫בראשית בבחינה זו בחלל עצמו בסוד גליפין והכל בסוד י״ה לבד‪ ,‬ובסוד‬
‫אלהי״ם‪ ,‬ולא נזכר שם הוי״ה כי אינם בבחינת ו״ה‪ .‬ועל כן בסוף כל מעשה‬
‫בראשית נחתם שם י״ה העומד להתחבר אחר כך בו״ה‪ ,‬והיינו‪ :‬ויהי‬
‫ערב ויהי בקר י׳ום ה׳ששי )בראשית א‪ ,‬לא(‪ ,‬ואחר כך הו״ה נחתם‬
‫בפסוק‪ :‬ו׳יכלו ה׳שמים והא ‪) p‬בראשית ב‪ ,‬א(‪ ,‬תה סוד הל״ב אלהים‬
‫דבראשית‪ ,‬שהוא בחינת ההי״ן שזכרנו למעלה‪ .‬ואחר כך כשבא הקו אז‬
‫חזרו ונתחדש כל המעשה בראשית בסוד שם הוי״ה בבחינת ו״ה‪ ,‬בסוד‬
‫מצו״ה‪ .‬תהו שנאמר‪ :‬ביום עשות ה׳ אלהים א ‪ p‬ושמים )בראשית ב‪ ,‬ד(‪ ,‬וזה‬
‫כי לא היה יכול לעמוד באותו המציאות של החלל לבד‪ ,‬והוצרך לשתף‬
‫בשיתוף מדת הרחמים‪ ,‬דהיינו שחבר הקו עם כל מה שהוכן בחלל‪ ,‬בסוד‬
‫הגילופין שהזכיר רשב״י‪ ,‬וכבר פירשתי מענין זה במקום אחר‪ .‬ותדע שעד‬
‫שבא הקו היה הכל רק בסוד יצחק ויעקב‪ ,‬ובבא הקו היה הכל בסוד אברהם‬
‫וישראל‪ .‬ועתה אודיעך בזה סודות גדולות ונפלאות מאד‪,‬‬
‫הנה בהיות הדין מתחזק בסוד העיבור לבד‪ ,‬אז נמצא סוד יצחק‪.‬‬
‫שמג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואפרש לך הכל על הסדר‪ .‬כי יצחק הוא האב‪ ,‬ובניו יעקב רעשו‪ ,‬עשר הוא‬
‫בנו הגדול דעקב הוא הקטן‪ .‬וזה כי הנה כבר שמעת סדר התפשטות‬
‫האלהי״ם שנגלו שם‪ ,‬שהם מתפשטים להרבה חילוקים‪ .‬אמנם ההתפשטות‬
‫היותר עיקרי הוא התפשטות הב״ן שלהן‪ ,‬כי הוא התפשטות השם עצמו בכל‬
‫מדריגותיו‪ ,‬ושאר הדברים הם טפלים לזה‪ .‬וזהו בחינת יצחק‪ ,‬דהיינו ר״ח‪,‬‬
‫שאלה ממש הם כל מדריגות הדין‪ ,‬והוא סוד חרון אףי‘ ‪ .‬ומאלה מתערץ‬
‫כל הדינץ‪ .‬ואלו כוללים בעצמן כל שאר המנינים‪ ,‬ונחשב היותר עיקרי‪,‬‬
‫והיינו יצחק כנ״ל‪ .‬והמתפשט ממנו שני לו במדרגה הוא עשו‪ ,‬שעולה‬
‫ד׳ אלהי״ם עם ל״ב של ההי״ן‪ ,‬חהו‪ :‬בנו הגדול‪ .‬כי אחר כך יש‬
‫יעק״ב שהוא ב׳ אלהי״ם לבד‪ ,‬ועל כן הוא הקטן‪ ,‬בסוד‪ :‬מי יקום יעקב‬
‫כי קטן הוא )עמוס ז‪ ,‬ב(‪ .‬אך לפעמים הוא ב׳ פעמים יעקב‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫יעקב יעקב )בראשית מו‪ ,‬ב( ואז הוא כולל גם כן כל ד׳ אלהים‪,‬‬
‫והוא גימט׳ שס״ד כמנץ השט״ן‪ ,‬לעמוד לנגדו‪ .‬ונמצא שזהו כל ענץ‬
‫שליטת יעקב או עשו‪ .‬כי אם הוא יעקב פעם אחת לבד‪ ,‬אז הוא ‪ :‬עשו בנו‬
‫הגדול‪ .‬ואם הוא ב׳ פעמים יעקב‪ ,‬אז הוא שוה אליו‪ .‬אך עדיין אינו‬
‫מתגבר עליו‪ ,‬כי אם עומד בסוד‪ :‬גם את זה לעומת זה עשה אלהים‬
‫)קהלת ז‪ ,‬יד(‪ .‬ואחר כך בסוד אברהם‪ ,‬אז מתגבר עליו ממש‪ .‬וסודו‪:‬‬
‫ויתן לך את ברכת אברהם וכו׳ )בראשית כח‪ ,‬ד(‪ .‬חהו סוד‪ :‬וירש זרעך‬
‫את שער אויביו)בראשית כב‪ ,‬מ(‪ .‬תה סוד גם כן‪ :‬והיה אדום ירשה וכר‬
‫)במדבר כד‪ ,‬יח(‪ ,‬וכל זה אפרש עוד לקמן בס״ד‪.‬‬
‫ותדע כי כל זה הוא בסוד העיבור‪ .‬אך בבוא היניקה סוד הי״ה‪ ,‬מאיר‬
‫ליעקב שהוא יושב אהלים לעסוק בתורה שממנה זה הי״ה‪ ,‬ונתקנין הדברים‪.‬‬
‫וכל זה הוא סוד ראש השנה ויום הכפורים‪ .‬ראש השנה הוא סוד העיבור‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬היום הרת עולם‪ .‬ואז מתעורר הדין בסוד יצחק‪ ,‬ועשו חושב להתאחז‬
‫בו‪ .‬חה סוד‪ :‬ויהי היום ויבואו בנ״י האלהים להתיצב וכו׳ )איוב א‪ ,‬ו(‪,‬‬
‫שהם הד׳ ב״ן שסודם יצח״ק כנ״ל‪ .‬ואז בא גם השטן שהוא עשו והוא‬
‫השט״ן‪ ,‬בסוד ד׳ האלהים כנ״ל‪ .‬וזה סוד‪ :‬ויהי כי זקן יצחק ותכהין‬
‫עיניו מראות )בראשית כז‪ ,‬א(‪ ,‬שהוא חשך של עשו שאמרנו למעלה‪.‬‬
‫ולכן אז‪ :‬ויקרא את עשו בנו הגדול )שם(‪ ,‬כי בבחינה זאת הוא הגדול‪.‬‬
‫ואז החשך רוצה לכסות בסוד‪ :‬בכסה ליום חגנו )תהלים פא‪ ,‬ה(‪ .‬ואז‬
‫צריך לעורר השופר שהוא סוד י״ה‪ ,‬בסוד‪ :‬מן המצר קראתי י׳׳ה )שם‬
‫קיח‪ ,‬ה(‪ ,‬כמבואר בכוונת שופר‪ .‬וזהו לתת כח ליעקב בסוד ישראל‪,‬‬

‫‪ . 13‬ד׳ פעמים אלקי״ם עה׳׳ב בגי׳ חרון אף‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שמד‬
‫חהו‪ :‬כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב )שם פא‪ ,‬ה(‪ .‬והוא סוד‬
‫המשפט של סוד הדעת שאמרנו שמתגלה ביניקה‪ .‬וזה סוד‪ :‬ולכן יחכה ה׳‬
‫לחננכם וכו׳ כי אלהי משפט ה׳ )ישעיה ל‪ ,‬יח(‪ ,‬שהם יסודי הגלות‬
‫והם כופים וכופתים את הס״א‪ .‬ואז נעשים הגבורות בסוד שס״ה‪ ,‬שהוא‬
‫בחינת יום הכיפורים שאין לו אחמה בו‪ ,‬וזה סוד גדול‪.‬‬
‫הנה בספר הזוהר אמרו‪ :‬כל המוסיף גורע )זח״ב דלג‪ ,(:‬שזהו ענין‪:‬‬
‫עשתי עשר‪ ,‬שנתוסף ע׳ על שתי עשר וחסר המנץ‪ .‬אך ודאי לא יהיה‬
‫הרמז כל כך פשוט שיעמוד בשטח הדבר לבד‪ ,‬כי לא כן דרך התורה‪ ,‬אך‬
‫באמת סוד עמוק הוא‪ .‬כי הנה כתיב‪ :‬אותי נהג ויולך חשך ולא אור )איכה‬
‫ג‪ ,‬ב(‪ .‬כי או״ר עולה אין סוף‪ ,‬וזהו בבחינת קו הא״ס ית״ש שמתפשט‬
‫לפעול בתחתונים‪ .‬והנה כשנבחין מעשה הא״ס ית׳‪ ,‬נבין שהאציל נאצלים‬
‫והמציא ענפים לפי בחינת רצונו הטוב‪ .‬וגם המציא מציאות א׳ שהוא‬
‫היפך רצונו הטוב הזה‪ .‬ורצה שהיוצאין לפי טוב רצונו‪ ,‬יתקיימו וישלטו‬
‫בכל המציאות‪ .‬והמציאות שהוא היפך מרצונו הטוב‪ ,‬יהיו נכרתין‪ .‬וזהו‬
‫ענין הס״א — אלהים אחרים‪ ,‬שנקראין בלשון זה‪ ,‬להיותן ענין אחר‪,‬‬
‫הולך שלא לפי מהות הבריאה הקדושה שהיא כולה טוב‪ ,‬ואלו כולם רע‪.‬‬
‫ותראה שבזה נהיתה המרד האומרים שתי רשויות ח״ו‪ .‬כי בראותם הס״א‬
‫הפכיית ממש אל הרצון הטוב מא״ס ית׳‪ ,‬אמרו שעל כרחך שנים הם‪,‬‬
‫אחד טוב ואחד רע ח״ו‪ .‬והם לא ידעו הבין כי המאציל הוא כל יכול‬
‫והוא יכול להמציא גם הס״א‪ .‬וזהו מה שרצה הנביא באומרו‪ :‬עושה‬
‫שלום ובורא רע )ישעיה מה‪ ,‬ז(‪ .‬ונמצא שא״ס ית״ש מתפשט בפעולתו‬
‫בהתפשטות כל מדרגות הקו‪ .‬וגם נתן מציאות לנברא אחד שהוא ח ח‬
‫מטוב רצונו‪ ,‬ולא יהי שמו עליו כי אינו מיחד שמו על הרעה‪ .‬אך‬
‫זה צריך שתדע‪ ,‬כי שמות אלהים יש מהם אלהים קדושים‪ ,‬והם העומדים‬
‫בהתפשטות הקדושה לפי התפשטות האור שאמרנו‪ .‬ויש מהם אלהים‬
‫אחרים העומדים לפי הנברא הזה שהוא לעומת האור‪ .‬ואלו נקראים חשך‬
‫ולא אור‪ ,‬כי האור כבר גמר‪ ,‬וזה שנוסף על זה הוא הס״א‪ ,‬חשך ולא‬
‫אור‪ .‬ותבין עתה סוד יצח״ק‪ ,‬כי הוא ר״ח והוא א׳ יותר מאו״ר‪ .‬וזהו‬
‫נקרא רישא רעשו‪ ,‬שהוא שורש כל החשך‪ ,‬שבהתפשטו לעשו הוא עושה‬
‫החשך ולא אור‪ .‬ובהנתנו ליעקב כמ״ש בס״ד‪ ,‬נשאר הכל בסוד או״ר‪,‬‬
‫והוא גד״ר כנ״ל‪ .‬והענין בפרט‪ ,‬כי אימא דינין מתערין מינה‪ ,‬ובה יש‬
‫יקוק המתפשטות לי״ב צירופים‪ ,‬בסוד ג׳ הויו״ת‪ ,‬סוד היה הוה ויהיה‪,‬‬
‫והם י״ב אותיות כנודע‪ ,‬בסוד מלך מלך ימלוך‪ .‬ומן הע׳ נקודות דאלהים‬
‫יוצאים אחר כך ע׳ אומות‪ ,‬כי הם בסוד הניצוצין דאלהי״ם שמשם‬
‫שמה‬ ‫אדיר במרום‬
‫לבד יוצאים האומדת‪ .‬דבסודם יש בתחלה הע׳ סנהדרין בישראל‪ ,‬ומן‬
‫החיצוניות שלהם הוא ע׳ אומות‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה זה בגבורה עצמה המתפשטת במדרגותיה להוציא‬
‫הס״א‪ .‬ויש בה בתחלה התפשטות גדול של אלהים‪ ,‬ר״ז כמנין או״ר‪,‬‬
‫כנגד התפשטות הקדושה בי״ב פרצופיה‪ .‬שסוד כולם אינו אלא או״ר‪,‬‬
‫דהיינו התפשטות הא״ם בה לפעול‪ .‬כי רק כן התפשט‪ ,‬ולא היה לו‬
‫התפשטות יותר מזה ולא פחות מזה‪ .‬ועוד מתפשטין מדרגה א׳ יותר‪,‬‬
‫שהוא להוציא הס״א כנ״ל בסוד הע׳‪ .‬ותראה כמה מתפשטין הדברים‬
‫לצורך שלימות ההנהגה‪ ,‬כי כך מתפשטת הגבורה שהיא ספירה א׳‬
‫לבד‪ ,‬וכנגדה ממש מתפשט החסד למתקה‪ .‬תה סוד ור״ב חס״ד שעולה‬
‫מנצפ״ך‪ .‬ואחר כך הת״ת כולל שניהם לחברם‪ ,‬וכן לכל הספירות נמצאץ‬
‫מיני התפשטות פרטים‪ ,‬והדברים הולכין עד אין תכלית‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי ר״ח מדרגות נמצאים בגבורה‪ ,‬וסודם ממש עשתי‬
‫עשר — ע׳ שתי עשרה‪ .‬והנה בתחלה כך היו מתפשטים המדרגות‪,‬‬
‫בסוד שתי עשרה‪ ,‬י״ב צירופי הת״ה כנ״ל‪ .‬ובהתחבר להם הע׳ מיד‬
‫מתעלמת בחינת הא״א משם‪ ,‬והיינו כי בעמדה להוציא הס״א תעלים‬
‫הא״א בחינת דוכרא שבו שהוא כתרא‪ .‬ולכן נקראת הס״א‪ :‬מלכותא‬
‫בלי תגא )סנהד ‪ p‬קה‪ ,(.‬שהיא חוצפא‪ .‬ואז יוצאץ הפרצופין דס״א‬
‫ונעשץ י״א‪ ,‬בסוד העשתי עשר כנ״ל‪ .‬והוא כי כמו שהא״א מסתלק‬
‫בזמן הוצאת הס״א‪ ,‬כך נשארת הס״א בלי א״א דכורא‪ ,‬כתרא‪ .‬והאמת‬
‫כח בחינת הא״א הזה נשאר בזאת הע׳ ולא נחשב להשלים מנינם‪,‬‬
‫ולכן נחשבין הם י״א לבד‪ .‬תהו ממש‪ :‬כל המוסיף גורע‪ ,‬כי בהוסיף הע׳‬
‫על שתי עשרה‪ ,‬נחסר מנץ האורות ונשארו י״א‪ ,‬ולכן אינו מוציא כי‬
‫אם י״א‪ .‬והנה אף על פי שנראה בס״א המדריגות כשלימות‪ ,‬באמת חסר‬
‫מהם בחינה זאת של כתרא‪ .‬ועוד יש פה סוד נעלם שאסור להתעסק‬
‫בו ולכן אניחנו‪ .‬נמצא כי זאת הע׳ היא ממש רישא דעשו‪ ,‬שבהתפשטו‬
‫מוציא המדדגות מ׳ מדרגות‪ ,‬דהיינו היא א׳ ול״ט אחרים וכולם מ׳‪ ,‬בסוד‬
‫המ׳ שזכדנו בענץ מרחפ״ו^ וסודו‪ :‬דהי עשו בן ארבעי״ם שנה )בראשית‬
‫כו‪ ,‬לד(‪ .‬ובסוד יצחק שנשא גם כן בן ארבעים‪ .‬אך הא׳ עצמה אינה‬
‫נחשבת עמהם‪ ,‬ולכן נשארים מ׳ חסד א׳‪ .‬ולא אמד בן שלשים ותשע‪,‬‬
‫כי אדרבא זאת היא כפייתם‪ ,‬להיות מ׳ ושהראש לא יתחשב להם‪ .‬והנה‬
‫בהסתר הא״ם ית׳ אורו לגמרי בסוד הצמצום כנ״ל‪ ,‬אז היה מתפשט‬
‫בסוד אל״ם לבד‪ ,‬ואז נעשו ר׳׳ח‪ .‬כי אז ניתן הזמנה רחוקה‪ ,‬הזמנה‬
‫ראשונה‪ ,‬שאחר כך בגבורה למטה יהיה כך שתוכל הגבודה להוציא הס״א‪,‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שמו‬

‫בסוד העשתי עשרה‪ ,‬כי לא יתחרש מה שלא הוכן‪ ,‬אחר כך כשהאיר הי״ה‬
‫בסוד אור התורה‪ ,‬אז נכללו המדרגות מר״ח לר״ז בסוד גד״ר‪ ,‬והר״ח שהוא‬
‫התוספת נכלל לפנים להנתן ליעקב‪ .‬וסודו‪ ,‬במדרגת השס״ה שנתגלתה בזמן‬
‫היניקה כנ״ל‪ ,‬שהיא הא׳ יותר על השט״ן‪ .‬וסודו יוה״כ שבו קטיגור נעשה‬
‫סניגור‪ .‬ואז יעקב יורש זה הראש ונעשה בסוד ישרא״ל‪ ,‬ל״י רא״ש‪ ,‬ויעקב‬
‫שולט על עשו‪ ,‬כי הוא גם יותר ממנו‪.‬‬
‫והנה על זה הע׳ נאמר‪ :‬וירש זרעך את שער אדביו )בראשית כב‪,‬‬
‫ת(‪ ,‬כי כל בחי׳ הגבורות נכללות בה להוציא הס״א‪ .‬וסודם תק״ע דהיינו‬
‫ב״פ מנצפ״ך‪ .‬והוא בחינת תקיעת שופר גם כן‪ ,‬כי הוא הצריך להתקן‬
‫בכח הי׳׳ה המתגלה כנ׳׳ל‪ ,‬להשליט ישראל על הס׳׳א בסוד יוה׳׳כ‪.‬‬
‫ובסוד זה נאמר בעשו‪ :‬כלו כאדרת שע׳׳ר )בראשית כה‪ ,‬כה(‪ ,‬והוא‬
‫איש שעיר‪ .‬וזאת הבחינה היא ממש הניתנת ליעקב לירושה‪ ,‬ולכן נאמר‪:‬‬
‫והיה ירשה שעיר אויביו )במדבר כד‪ ,‬יח(‪ ,‬שעיר דייקא‪ .‬ואז נמצא יעקב‬
‫מתוקן בסוד שנים עשר שבטים שלו כי כבר ניצול מעשו השולט עליו‪.‬‬
‫והוא מתוקן בכל תיקוניו להתפשט בי׳׳ב שבטים‪ ,‬בסוד י׳׳ב פרצופי‬
‫הקדושה‪ .‬ואז נקרא הוא גם כן עשו‪ ,‬בסוד‪ :‬אנכי עשו בכורך )בראשית‬
‫כז‪ ,‬יט(‪ .‬כי בתחלה היה קטן יעקב כנ׳׳ל‪ ,‬בסוד פעם אחת יעקב‪ .‬ואחר‬
‫כך מתחברים ב׳ פעמים יעק״ב והוא כמנין השט׳׳ן‪ ,‬אז הוא שוה אליו‪,‬‬
‫חה בהכנס הראש לפנים שהוא יוה׳׳כ‪ ,‬שס׳׳ה‪ .‬אבל הענק הוא שבאותו‬
‫היום יש לו כל זה הכח‪ ,‬ולכן נדבר מן הכח שיש לו‪ ,‬מלבד ענין הראש‬
‫הזה‪ ,‬והיינו ב״פ יעקב כנ׳׳ל ובחינת י׳׳ב שבטים שלו‪ .‬תה סוד‪ :‬ויעקבני‬
‫ז׳׳ה פעמים )בראשית כז‪ ,‬לו( סוד ב׳ פעמים יעקב עם מספר ז׳׳ה‪ .‬ובאמת‬
‫בהאיר בו הי׳׳ב בזמן כניסת הראש כנ׳׳ל‪ ,‬בסוד אור תורה‪ ,‬זה גורם חיבורו‬
‫‪.‬הזה ]נ׳׳א‪ :‬הז׳׳ה[‪ .‬וזה סוד‪ :‬הקול קול יעקב )שם בז‪ ,‬בב(‪ ,‬בי אין יעקב‬
‫מתגבר על עשו אלא בכח התורה‪ .‬ולכן אמר‪ :‬דעקבני ז׳׳ה פעמים‪ ,‬כי‬
‫בגילת הז׳׳ה דהיינו הי״ב נעשה ב״פ יעקב‪ .‬ואז הוא ממש כמנץ עש׳׳ו‪.‬‬
‫]בדפו״י מוסיף‪ :‬כי ב״פ יעק׳׳ב הוא שס׳׳ד ח׳׳ה שהוא י׳׳ב עולה שע׳׳ו‬
‫מנין עש׳׳ו[‪ .‬תהו‪ :‬אנכי עש״ו בכורך‪ .‬ומפני ששורש זה הוא בזאת הע׳‬
‫הנכנסת לפנים‪ ,‬נאמר‪ :‬ויבא לו יי״ן דשת)בראשית כז‪ ,‬כה(‪ .‬כי הוא הניקוד‬
‫של אלהים שקיבל הוא מאתר רחיק‪ ,‬כי הוא מקבלו משורשו העליץ‪.‬‬
‫מה שאין כן עשו שלא היה מקבלו אלא למטה‪ .‬ולכן ראת הוא ליעקב‪,‬‬
‫ובו מעמיד ע׳ סנהדרין כנ׳׳ל‪ ,‬לשלוט על ע׳ אומוו^ והנה השבטים‬
‫היוצאים ממנו סודם גם כן שס׳׳ה‪ .‬והיינו כי הי׳׳ב שבטים בחינתם בבל‬
‫הג׳ אבות הרי ל׳׳ו‪ .‬ועשר פעמים ל׳׳ו — ש׳׳ס‪ ,‬שהם ג׳ אלהים דיניקה‬
‫שמז‬ ‫אדיר במרום‬
‫וה׳ שעל גבם‪ ,‬עולה שס״ה‪ .‬והנה מי ש פו ^ גדר‪ ,‬גורם שהנחש מתגבר בסוד‬
‫הזנב‪ ,‬ולא בסוד הראש‪ .‬ואז הולך לבחינת עשו באמת‪ ,‬ולא לבחינת יעקב‬
‫או ישראל‪ .‬כי בהחזירו מר״ז לר״ח‪ ,‬נמצא שיש מ ‪ T‬רישא רעשו‪ ,‬חהו‪:‬‬
‫ישכנו — עשו‪ ,‬דהיינו שכנו שעולה עשו‪.‬‬
‫והנה כל אלה הדברים הוא סוד המשי״ת העומד בגלות להלחם‬
‫בעמלק‪ .‬וזה כי כבר אמרנו איך ביניקה מתגלץ ג׳ פעמים ק״ב צירופי‬
‫דאלהים‪ .‬ובב׳ מהם שהם אותן שהיו כבר בעיבור אוחז עמלק‪ .‬אך בצירוף‬
‫הג׳ אין לו שייכות‪ ,‬ושם מתחזק המשיח ונכנע עמלק‪ .‬ולכן עמל״ק‬
‫עולה ב״פ ק״ך‪ .‬אך נאמר במשה במלחמת עמלק‪ :‬ויבן משה מזבח‬
‫ויקרא שמו ה׳ נס״י )שמות יז‪ ,‬טו(‪ ,‬שעולה פעם אחד ק״ך‪ ,‬והוא‬
‫הק״ך הג׳‪ .‬וכל זה בכח הי״ה המאיר ביניקה‪ .‬חהו‪ :‬כי י״ד על כס‬
‫י״ה )שם שם טז(‪ ,‬כי י״ד סודו הוא י״ה‪ ,‬כי במילוי המילוי דשם‬
‫י״ה יש י״ד אותיות כזה‪ :‬יוד ואו דלת‪ ,‬הא אלף‪ .‬ולע״ל נאמר;‬
‫והיו לאחדים ביד״ך )יחזקאל לז מ(‪ ,‬שהתרין משיחין מתחברין בסוד‬
‫י״ד הזאת‪ .‬והנה כבר ראית איך יעקב יורש ונוטל הברכות ושולט על‬
‫האומות‪ ,‬והכל בסוד שס״ה‪ ,‬והוא שמ״י עם י״ה‪ .‬והוא משיח בזמן‬
‫הגלות‪ ,‬אור בתוך החושך‪ ,‬שהס״א נכפית בכח משיח הגולה בה‪ .‬ועדיין‬
‫צריך שתבוא הגאולה‪ ,‬והוא שיצא האור מן החושך‪ ,‬דשלוט המשיח‬
‫בממשלתו על כל העולם‪ ,‬וזהו נעשה בסוד ביאת הקו כמ״ש בס״ד‪ .‬חה‬
‫סוד כי המשי״ח הוא חסר משס״ה ב׳‪ ,‬וצריך להבין ענין הב׳ אלו‪ ,‬והסוד‬
‫הוא גדול למאד‪.‬‬
‫הנה יעקב צריך ליטול הראש הזה של עשו‪ ,‬והוא נוטלו כל זמן הגלות‪,‬‬
‫שהמשיח מאסף אליו כל בחי׳ הראש הזה‪ .‬אך אינן מתגלות בו‪ ,‬אלא‬
‫נשארות בסיתום‪ ,‬ונמסרות אל הקו שהוא אברהם‪ ,‬שכאשר הוא ישלוט אז‬
‫המשיח יהיה שולט על הכל‪ .‬והבן היטב שמפני שצריך שהמשיח יהיה‬
‫בגלות כל זמן שלא נשלם התיקון‪ ,‬לכן נעלמת הבחינה של הראש ממנו‬
‫ונמסרת לאברהם כנ׳׳ל‪ .‬וזה סוד‪ :‬ערכתי נר למשיחי)תהלים קלב‪ ,‬מ(‪ ,‬עריכת‬
‫נר לבן ישי‪ .‬כי אברהם עולה רמ״ח‪ ,‬ועם הב׳ אלו עולה נ״ר‪ ,‬ובו תלוי‬
‫שליטת המשיח‪ .‬והנה מה שנוטל משיח מן הקליפות הוא ממש אות א׳ של‬
‫אלהי׳׳ם‪ ,‬שאז מיד הר׳׳ח נשאר ר׳׳ז‪ ,‬ואדרבא השס״ד נעשה שס״ה‪ ,‬וגם‬
‫הי׳׳ב ניתנים ליעק״ב‪ .‬ואז נשארין לעשו רק האלהים לבדם‪ .‬והיינו כי‬
‫שס׳׳ד וי״ב עולה עש׳׳ו‪ .‬ובתחילה נוטלים ממנו הי״ב ונשאר מעשו שס״ד‪.‬‬
‫ואז מסתלקין מעש׳׳ו גם כן השרעזים שהם הד׳ ההי׳׳ן דד׳ אלקים‬
‫שעולים כ׳‪ ,‬ולא נשאר משס״ד כי אם שמ״ד שהוא כמספר ד׳ אלקים‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שמח‬

‫לבד שהם הבחינות המכנתנות אותו‪ ,‬בסוד; דגרש מפניך אויב וגו׳)דברים‬
‫לג‪ ,‬כז(‪ .‬כי זה ודאי כך לפי ענץ התחברות מנץ המאורות כך הוא פעולתם‪.‬‬
‫וכל זה הוא בבחינת הע׳ שנטל יעקב‪ ,‬דהיינו הע׳ דעשתי עשר כנ״ל‪.‬‬
‫וזהו; וישכץ ישראל בטח בדד עי״ן יעקב )שם כח(‪ .‬ואז הר״ז של‬
‫יצח״ק אינם הולכים עוד אחר עשו כמו שהיה חפץ עשו לקחת ממנו‬
‫הברכות‪ ,‬אלא הכל הולך ליעקב‪ ,‬וזה סוד; כי ביצח״ק יקרא לך זר״ע‬
‫)בראשית כא‪ ,‬יב(‪ ,‬ב ‪ r‬חק ולא כל יצחק )נדרים לא‪ .(.‬והיינו כי הר״ז‬
‫והע׳ שהם כללות יצחק כנ״ל‪ ,‬לא ינתנו אלא ביצחק‪ ,‬דהיינו יעקב שהוא‬
‫הנתקן באברהם‪ ,‬כמו שתשמע עוד בס״ד‪ ,‬בסוד; דתן לך את ברכת אברהם‬
‫)בראשית כח‪ ,‬ד(‪ ,‬שבכחו נעשה ישראל‪ ,‬לפיכך; יקרא לך זר״ע‪ ,‬כי עשו‬
‫לא נתקן כי אדרבא נדחה‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי מה שנוטל יעקב הוא א׳ דאלהים‪ ,‬ובאמת סודה ב׳ אלפץ‪,‬‬
‫ומסתלקין בכח תרין משיחין‪ ,‬א׳ בסוד לאה וא׳ בסוד רחל‪ ,‬ואלו ראדם‬
‫הם להיות ב׳ או״ר‪ .‬אך בגלות כבר אמרתי שהם נעלמים‪ ,‬וכשיתגלו‬
‫יעשה מהם בית‪ ,‬בסוד ב׳ פעמים או״ר שעולה בי״ת‪ ,‬לבד האלפץ‪ .‬והוא‬
‫בסוד; נכון יהיה הר בי״ת ה׳ וכו׳ )ישעיה ב‪ ,‬ב(‪ .‬ותראה ש מ ת ח ב א‬
‫פה ב׳ דברים‪ ,‬ענין ה״ר וענין בי״ת‪ .‬והם מה שקראו אברהם דעקב‪,‬‬
‫כי אברהם קראו ה״ר‪ ,‬דעקב קראו בי״ת )פסחים פח‪ ,(.‬שהוא בחינת‬
‫תיקון יעקב באברהם‪ .‬חה כי בבוא הקו הוא נקרא אברה״ם‪ ,‬כמ״ש לך‬
‫בס׳׳ד‪ ,‬בסוד; זכר״י עם ו׳׳ה בגי׳ אברהם ןנ״א; זכרי עם י״ה[‪ .‬ואז‬
‫הוא נוטל בו בחינת יעקב שהיה בחלל‪ ,‬ובסורו בוקע החלל‪ ,‬ואז נקרא‬
‫יעק׳׳ב — יבק׳׳ע‪ ,‬בסוד; אז יבק׳׳ע כשחר אורך )ישעיה נח‪ ,‬ח(‪ ,‬שהוא‬
‫בחינת הבקיעה‪ ,‬ובזה נתקן הרשימו‪ ,‬עד שחתר מבחינת יעקב לבחינת‬
‫‪.‬ישראל‪ .‬והכל בסוד ירושת הראש שזכרנו‪ ,‬בהיותה נתקנת גם בסוד אברהם‬
‫אז מתגלית מה שהיתה נעלמת בתחלה‪ ,‬וזה סוד ישראל‪ ,‬ל׳׳י רא׳׳ש‪.‬‬
‫ואמר; אז יבקע כשחר אורך‪ ,‬כי בה נטל ]׳׳א; בהנטל[ יעקב מאברהם‬
‫לעשות בקיעה‪ ,‬הנה שם יש בחינת האורות שירש יעקב מן אלהים כנ׳׳ל‬
‫הנמסרים לאברהם‪ .‬ובהשתלם זה הענין תנתן השליטה שלימה למלך‬
‫המשיח‪ ,‬כמ׳׳ש לך בס״ד‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין מה שקראה אברהם ה׳׳ר‪ .‬כבר שמעת איך‬
‫תרין משיחץ הם בסוד לאה ורחל‪ .‬והנה לאה משם הס׳׳א אוחזת יותר כי‬
‫היא כולה דינין‪ ,‬וזהו ענין לאה שהיתה מזומנת לעשו)ב׳׳ב קכג‪ .(.‬אעפ׳׳י‬
‫שמצד אחר נראה שהיא הפנימיות‪ ,‬ורחל היא החיצוניוו ‪ J‬תדע שיש הרכבה‬
‫גדולה בענץ שני נוקבין אלה‪ ,‬ובבחינה א׳ היא כך‪ ,‬ובבחינה אחרת‬
‫שמט‬ ‫אדיר במרום‬
‫היא כך‪ .‬ולכל הבחינות יש זמנים ופעולות כראד^'‪ .‬ונחזור לענץ‪ ,‬שלאה‬
‫היתה מזומנת לעשו‪ ,‬אך רחל היתה ליעקב ממש‪ ,‬ועם כל זה גם כן היה‬
‫צריך שמירה מעשו שלא ירצה לאחת בה‪ .‬וסוד זה הנה ידעת שלאה‬
‫מזדווגת אחר חצות בסוד יצחק‪ ,‬ואז הוא שליטת מאה ותלת עלמץ‬
‫דתחות כורסיא )זח״ב קסו;( כמבואר במקומו‪ .‬וכשהס״א נאחזת שם אז‬
‫נעשה עג״ל מסכ״ה‪ ,‬כי קכ״ה זיני מסאבותא נאחזץ שם‪ ,‬והם שולטין‬
‫אחר חצות‪ .‬תה סוד כי בוש״ש משה‪ ,‬בא שש‪ ,‬שמשם והלאה שולטין‬
‫הקכ״ה אלה ונאחזו בעגל‪ .‬אך רחל סודה הוא ק״ב והיינו ק׳דושה ב׳רכה‪.‬‬
‫והיינו מלד ע״ב ס״ג מ״ה‪ .‬ומצרה נאמר‪ :‬בל״ע המות לנצח )ישעיה‬
‫כה‪ ,‬ח(‪ ,‬כי היא העיקרית‪ .‬אך באמת אלו הב׳ הן עומדין להתחבר‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬והיו לאחדים ב ‪T‬ך )יחזקאל לז‪ ,‬מ(‪ ,‬והוא סוד יחוד‪ .‬ואז נשלם‬
‫סוד י׳חוד ב׳רכה ק׳דושה — יב״ק‪ ,‬והוא יב״ק של יעק״ב‪.‬‬
‫וסוד הענץ‪ ,‬כי ברחל יש הק״ב הנ״ל שזכרנו‪ .‬בסוד‪ :‬דאהב יעקב‬
‫את רחל )בראשית כט‪ ,‬יח(‪ ,‬כי כל בחינת הזכר נכלל בה יען היא‬
‫עקרת הבית‪ .‬אך להמצא היחוד גם כן‪ ,‬צריך שמשיח בן דוד ישרה‬
‫על משיח בן יוסף‪ ,‬והיינו חיבור לאה בסוד הפנימיות אל רחל‪ .‬והנה‬
‫עד שזה אינו נתקן‪ ,‬אז לאה נשארת בלתי מדובקת עם רחל‪ ,‬וגם‬
‫אינה נתקנת בה בסוד פנימיות‪ .‬אלא אדרבא נשארת בבחינת יותר דינץ‪,‬‬
‫להיות מתגברים משם הקכ״ה זינין שאמרנו‪ ,‬בסור אחר חצות היום‪.‬‬
‫דש להם הכנעתם בכח לאה עצמה המזדווגת בזווג המנחה‪ .‬כי עתה‬
‫לפי ההנהגה הזאת‪ ,‬צדיך לתת דשות לס״א מצד א׳‪ ,‬ולהכניע מצד‬
‫אחר‪ .‬אך לע״ל לא תהיה עוד ההנהגה כך‪ ,‬אלא אדרבא לאה תהיה‬
‫נכללת כולה בסוד פנימיות לרחל‪ ,‬ואץ מקום עוד לס״א לינק ולהתגבר‪,‬‬
‫אלא אדדבא הכל נתקן בתיקון הקדושה‪ .‬ואף על פי שנראה במקומות‬
‫אחרים‪ ,‬שמשיח בן יוסף הוא יותר קרוב לס״א בסוד המות‪ .‬תדע שלכל‬
‫דבר יש כמה מיני הרכבות‪ .‬וכן גם בת״ת דסוד‪ ,‬או בנו״ה יש שורש‬
‫לת ‪ p‬משיחץ‪ ,‬ומצד זה יותר קרוב משיח בן יוסף‪ .‬אך הורכבו הדברים‬
‫להיות בסוד לאה ורחל בדרך אחר‪ .‬כי אדרבא‪ ,‬בזמן הדינין מזדווגת‬
‫לאה‪ ,‬ובזמן החסד מזדווגת רחל עקרת הבית‪ .‬וכן ניצל משיח של יוסף‬
‫שהיה יותר קדוב‪ ,‬ומשיח בן דוד שהוא כבר רחוק ובטוח‪ ,‬הוא יהא המתקרב‬
‫להם להכניעם‪ .‬וכן יש כמה חילוקים באלו הדברים ולא אאריך עתה‪.‬‬
‫ונחזור לענץ‪ ,‬כי לאה עד שאץ היחוד מתגלה‪ ,‬היא עומדת בסוד הק״ג‬

‫‪ . 14‬עי׳ קל׳׳ח פתח קי׳׳ח בסופו‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שג‬

‫עלמין דתחות כורסיא מצד יצחק‪ ,‬ולכן נקראת מנח״ה‪ .‬אך רחל סודה‬
‫ק״ב כנ״ל‪ ,‬וכשתתגלה י׳ היחוד‪ ,‬אז יהיר נקשרין כל הק״ג בק״ב ליתקן בם‪,‬‬
‫ואז‪ :‬בל״ע המות לנצח )ישעיה כה‪ ,‬ח(‪ .‬ואז נעשה ה״ר‪ ,‬שהוא ק״ב‬
‫וק״ג‪ .‬ואז מתגלים שני האורות שירש יעקב מעשו‪ ,‬והם בי״ת‪ .‬וזה סוד‪:‬‬
‫נכון יהיה ה״ר בי״ת ה׳‪.‬‬
‫וצריך שתדע כי עשו נקרא בכור‪ ,‬וסודו ממש בסוד העגל מסכה‪ ,‬כי עגל‬
‫מסכה כמנין בכור‪ .‬וזה ענין לאה שהיתה מזומנת לעשו כנ״ל‪ .‬וגם יוסף‬
‫הוא בבחינה זו לתקן בסוד‪ :‬בכור שורו )דברים לג‪ ,‬מ(‪ .‬וראובן הוא‬
‫הבכור מצד לאה‪ ,‬ראובן בכורי אתה )בראשית מט‪ ,‬ג(‪ .‬ודוד שהוא‬
‫מלאה — אף אני בכור אתנהו)תהלים פט‪ ,‬כח(‪ .‬אך בעגל נפגמו הבכורים‬
‫כי בסודם ממש היה הקלקול‪ .‬והנה יעקב נטל בכורה זאת מעשו‪ ,‬ונטל לאה‬
‫ממנו‪ ,‬ונטלה בלחם ונזיד עדשים‪ .‬וסוד זה‪ ,‬כי רצה לקנות מעשו כל בחינת‬
‫הקדושה ולסלקו מהם‪ .‬והנה כח עשו רק באל״ם דאלהים‪ ,‬בסוד העשתי‬
‫עשרה כנ״ל‪ .‬ויעקב רצה לקחת ממנו סוד הי״ב‪ ,‬בסוד‪ :‬ז״ה פעמים)בראשית‬
‫כז‪ ,‬לו(‪ ,‬ואז נתן לו הלח ״ם בסוד שלשה הויו״ת‪ ,‬וסלקו מן הי״ב‪ .‬ונתן‬
‫לו נזיד עדשים שאין לו פה‪ ,‬בסוד האלם דאלהים‪ .‬ונזיד עצמו עולה‬
‫אלם‪ ,‬וסלקו מן האלם גם כן‪ .‬ואחר כך נתן לו המנחה גם כן‪ ,‬לסלקו גם‬
‫מלאה‪ .‬בסוד‪ :‬ויבא גם השטן )איוב א‪ ,‬ו(‪ ,‬שהשטן מתאחז בלאה‪ ,‬שהיא‬
‫ג״ם כידועי׳‪ .‬ואז במנח״ה בסוד הק״ג עלמין‪ ,‬סילקו גם משם‪ .‬והיה‬
‫נותן בחינות אחרות למטה כנגד העליונות‪ ,‬כי הס״א זקן וכסיל מתרצה‬
‫בכך לרוב אהבתו אל החומריות‪ ,‬כי לזה הוא קרוב יותר‪ ,‬והוא יכול‬
‫להתחזק ולשלוט‪ .‬יותר מן הקדושה שהוא רחוק ואינו עומד בה‪ ,‬כי אינה‬
‫לפי ענינו‪ .‬והוא סוד‪ :‬יש לי רב אחי יהי לך אשר לך )בראשית לג‪ ,‬ט(‪ ,‬ולא‬
‫אאריך עתה בזה‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי ב׳ האורות הם ממש ענין ירושת יעקב‪ ,‬שאינם‬
‫מתגלים אלא בכח אברהם‪ ,‬ובסוד‪ :‬ויתן לך את ברכת אברהם )בראשית‬
‫כח‪ ,‬ד(‪ .‬ובהגלותה נקרא ישראל‪ ,‬ל״י רא״ש‪ .‬והם גם כן י״ש רל״א‪,‬‬
‫בסוד התורה באל שבה‪ ,‬והיינו אל דאברהם‪ ,‬שח׳ פעמים אל הוא אברהם‪.‬‬
‫והיינו‪ :‬אז יבקע‪ ,‬א״ז — ח׳ פעמים אל דאברהם‪ ,‬ועוד אפרש לך מזה בס״ד‪.‬‬
‫והנה אלה ב׳ האורות הם החסרים ממשיח‪ ,‬כי נעלמים עד שישלוט בכח‬
‫אברהם‪ .‬וסוף הכל ענין העקידה כמ״ש בס״ד‪ ,‬כי שם נאמר‪ :‬דרש זרעך‬
‫וכו׳ )בראשית כב‪ ,‬יז(‪ ,‬בכח‪ :‬עקב אשר שמעת בקולי וכו׳ )בראשית כב‪,‬‬

‫‪ . 15‬עי׳ ע״ח ש׳ שער ל״ח פ״ה‪.‬‬

‫שנא‬ ‫אדיר במרום‬
‫יח(‪ ,‬בסוד הב׳ אלהים שהן עקב שנכללו בו‪ .‬ואז ניתן כח למשיח בן‬
‫יוסף ומשיח בן דוד לשלוט‪ ,‬בסוד‪ :‬והיה ירשה שעיר אויביו וישראל‬
‫עושה חיל )במדבר כד‪ ,‬יח(‪ .‬ואלה הב׳ נחשבים לאברהם‪ ,‬והוא נר כנ״ל‪,‬‬
‫ובכחו שולטים המשיחין על החושך היוצא מן הש״ך כנ״ל בסוד עשו‪.‬‬
‫וזהו; עריכת נר לבן ישי‪ ,‬שישי הוא ש״ך‪ ,‬ומפני היות ב׳ אלהים שכל‬
‫אחד עושה ש״ך בסוד ה״פ דין‪ ,‬נאמר‪ :‬לפני שמש ינון שמו )תהלים‬
‫עב‪ ,‬מ(‪ ,‬והיינו שמש — ש״ך ש״ך‪ .‬ושמו‪ ,‬סודו שמו של משיח‪ ,‬שהוא‬
‫עצמו ענין שמי עם י״ה‪ ,‬שבו הוא הוא שולט על בחינת ב׳ הש״ך‪.‬‬
‫ובסוף הכל‪ :‬צדיק כתמר יפרח )תהלים צב‪ ,‬יג(‪ ,‬בשני ש״ך גי׳ תמ״ר‪.‬‬
‫והנה הירושה הזאת עושה ב׳ דברים‪ :‬א׳‪ ,‬שלוקחת הטוב מן עשו ונותנת‬
‫ליעקב‪ .‬והב׳‪ ,‬שזוהמא של יעקב יצאה לעשו‪ ,‬והוא סוד‪ :‬ונשא השעיר‬
‫עליו את כל עונותם )ויקרא טז‪ ,‬כב(‪ .‬ולזה צריך גורל‪ ,‬כי אלו ב׳‬
‫השעירים שניהם עומדים במקום א׳ במדריגה א׳‪ ,‬א׳ להכניס הטוב וא׳‬
‫להוציא הרע‪ .‬והמוציא הוא בסוד‪ :‬הנה משמני ה א ס יהיה מושבך)בראשית‬
‫כז‪ ,‬לט(‪ ,‬שהוא החומריות הניתן לעשו‪ ,‬בסוד; לחם ונזיד עדשים כנ׳׳ל‪.‬‬
‫ואפרש לך ענין אברהם‪ ,‬ואיך בו נתקן ישראל וכל הנלוים אליהן‪,‬‬
‫והוא סוד רם ונשגב מאוד‪ ,‬עמוד והתבונן בו נפלאות אל‪ .‬דע כי הנה‬
‫זה כלל גדול‪ ,‬שאין שום פעולת הארה נשלמת אלא בחזרה‪ ,‬בסוד‬
‫אור חוזר‪ .‬וזה כי ברדתה מכינה ודאי הדברים והמדרגות שלה‪ ,‬אך אינם‬
‫נגלמים עד החזרה‘ '‪ .‬ועל כן ברדת הקו ובוקע את החלל‪ ,‬הנה לא עשה מיד‬
‫הספירות‪ ,‬אלא ירד ברגע אחד עד סוף החלל‪ ,‬ומיד חזר למעלה בסוד אור‬
‫חוזר ]ואז[ היו נגלמים כל הספירות‪ .‬ועל כן כשירד‪ ,‬הנה לא פעל מיד‪,‬‬
‫אלא נתלבש בתחלה בתוך הרשימו שהיה שם ונתערב בו‪ .‬ולא היה‬
‫מחדש שום פעולה‪ ,‬אלא היה מעורב שם עד חזרו לצאת משם‪ .‬ועל כן‬
‫כשחזר ויצא נקרא שנולד‪.‬‬
‫והנה בהיות הקו שהוא אברהם בסוד רמ״ח כנ״ל‪ ,‬נכלל בתוך‬
‫הרשימו‪ ,‬נקרא הרשימו תר׳׳ח‪ .‬וסוד הענין הוא‪ ,‬כי כשנתקרבה הארה‬
‫ועשתה היניקה‪ ,‬אז נכללו כל הבחינות הראשונות ביניקה‪ ,‬ואין נזכרות עוד‪.‬‬
‫וסודם שס״ה כנ״ל‪ ,‬דהיינו ג׳ ק״ך וה׳ שעליהן‪ .‬והנה כל א׳ מהן נקרא‬
‫שנה של שס״ה ימים‪ ,‬כי בבחינה זו הם עומדים כלולים כל אחד משס״ה‪.‬‬
‫ובהיות אברהם נכלל שם‪ ,‬הנה רמ״ח וש״ס‪ ,‬דהיינו הג׳ ק׳׳ך‪ ,‬הכל כמנין‬

‫‪ . 16‬עי׳ קל״ח פתח ט״ז‪ ,‬״מץ השני״‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שנב‬

‫תרח‪ .‬והה׳ אינה מתגלית כאן‪ ,‬כי היא בסוד השורש העומדת להתגלות‬
‫בסוד ה׳ אותיות דאברהם‪ .‬ובצאת הקו ויתגלה מתוכו‪ ,‬נקרא שנולד‬
‫מתרח‪ .‬והנה מה שהקו צריך לעשות בהיותו שם נכלל בתוך הרשימו‪,‬‬
‫•הוא לקבל מיעקב הנמצא שם‪ ,‬האורות הגורמים שליטת ישראל בסוד‬
‫הראש‪ .‬ונמצא שאברהם צריך לכלול בו הה״ר דהיינו ק״ג וק״ב‪ .‬וכן הן‬
‫בית‪ ,‬בסוד האור כנ״ל‪.‬‬
‫והנה תרח היה כולל ההר בסוד הר״ה שנים שלו‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי הנה‬
‫כתיב; והר הבית לבמות יער )ירמיה כו‪ ,‬יח(‪ .‬כי הר הבית הם בחינת שני‬
‫האורות ממש‪ .‬ולפעמים עשו וישמעאל היו שולטים‪ ,‬וסודם ב׳ מנצפ״ך שהוא‬
‫היער‪ ,‬שהם ב׳ אלהים דעיבור שאמרנו‪ .‬והם כללות הע׳ דעשתי עשרה‪ ,‬שהוא‬
‫השער של הירושה‪ ,‬שעליו נאמר‪ :‬ואתה על במותימו תדרוך)דברים לג‪ ,‬כט(‪,‬‬
‫בשני המשיחים‪ .‬והנה בתרח זה יש בחינת הר ובחינת בית‪ ,‬שצריך להוציאם‬
‫אל בחינת הקו‪ .‬להיות השליטה לישראל‪ .‬והנה עד שהיה אברהם כלול‬
‫בתרח לא היה פועל כלל‪ .‬ואחר כך התחיל לעלות משם‪ ,‬ואחר שעלה‬
‫שלש שנים הכיר את בוראו)נדרים לב‪ .(.‬והוא ענין החזרה שזכרנו‪ ,‬שהוא‬
‫משיג בה השרש ומתגלים הפעולה‪ .‬והוא סוד‪ :‬התשלח ברקים וילכו ויאמרו‬
‫לך הננו )איוב לח‪ ,‬לה(‪ .‬כמבואר במקום אחריי‪ .‬ונמצא שאז היה מקבל‬
‫כח השורש לפעול‪ .‬ושלש שנים הם הג׳ שזכרנו למעלה‪ .‬ועד השני‪,‬‬
‫יש למטה סוד אחיזת עמלק‪ ,‬ידי עשו‪ ,‬אך הג׳ הוא קול יעקב‪ .‬ולכן‬
‫בן שלש שנים דוקא‪ .‬והנה כשהיה זה אברהם עומד שם מעורב‬
‫בתוך הרשימו‪ ,‬הוצרך להמתין עד שיבוא אליו כח מלמעלה‪ .‬וסודו‪:‬‬
‫חסד לאברהם )מיכה ז‪ ,‬כ(‪ ,‬והוא שם ע״ב א׳‪ ,‬שהוא שרש של ד׳‬
‫שמות אחרים‪ ,‬כי הד׳ יודין שבו עושים אחר כך ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪.‬‬
‫‪,‬וצריך שתדע כי מה שהיה קודם הקו היה נקרא אוד כשדים‪ ,‬והוא‬
‫סוד גדול‪ .‬כי בחינת האור שהיה צריך לצאת מן האלהים נקרא אדר‪.‬‬
‫והוא סוד כבשן האש‪ ,‬שהוא ש״כ ב״נ‪ ,‬שהוא הש״ך דינין של אלהים‪,‬‬
‫והב״ן שלו‪ .‬וסוד זה כוש‪ ,‬בסוד ש״ך אלה‪ .‬וכשידד אבדהם אז נעשית‬
‫בחינה אחרת‪ .‬והוא בחינת תרח הנ׳׳ל‪ ,‬המודכב מהדשימו ומן הקו‬
‫המעורב בתוכו‪ ,‬ואז שיבר צלמי אביו‪ ,‬והבן הסוד הגדול הזה‪ ,‬וכבוד‬
‫אלהים הסתר דבר‪ .‬כי כל זה נקרא בחינת שרש חוץ לא ‪ .p‬והוא‬
‫סוד הא ‪ p‬שזכרנו למעלה‪ .‬בסוד‪ :‬והא ‪ p‬היתה תוהו ובהו )בראשית‬
‫א‪ ,‬ב(‪ .‬והוא צריך לצאת משם אל א ‪ p‬כנען‪ .‬והוא בסוד הקו‪ ,‬כמ׳׳ש‬

‫‪ . 17‬עי׳ לעיל עם׳ ק״פ‪.‬‬

‫שגג‬ ‫אדיר במרום‬
‫למעלה בס״ד‪ .‬והנה בסוד אלהים אשר שם‪ ,‬נמצאו אחר כך האלהים‬
‫למטה כנ״ל‪ ,‬שמהם יצאו אלהים אחרים בסוד הצלמים שבקליפת נוגה‪.‬‬
‫שעליהם אמרו‪ :‬ישראל שבחק לא ‪ p‬עובדי ע״ז בטהרה )ע״ז ח‪ .(.‬והמשיח‬
‫הוא בגלות בתוכם כידוע‪ .‬ובהגיע שם אברהם אחר השלש שנים‪ ,‬שיבר‬
‫הצלמים‪ ,‬כי שיבר כח הצלמים האלה שלמטה‪ ,‬ואז ־הוצרך להתפשט גם‬
‫בבחינות הראשונות לבסמם‪ .‬והוא סוד העקב‪ ,‬שנאמר בו‪ :‬עקב אשר‬
‫שמע אברהם בקולי וכר )בראשית כו‪ ,‬ה(‪ .‬וזה נקרא שהושלך לכבשן‪,‬‬
‫בסוד הכבשן הנ״ל‪.‬‬
‫ואחר כך משם יוצא אל מדריגה אחרת הנקראת חרן‪ .‬וסודו‪ ,‬כי‬
‫תרח כבר אמרנו שהוא סוד הג׳ ק״כ‪ ,‬אך השורש שלהן דהיינו ג׳‬
‫פ״ו הוא חר״ן‪ .‬והנה בחזור הקו מן הכבשן הנ״ל‪ ,‬נתעכב בחרן הזה‬
‫ועשה שם תיקון גדול‪ ,‬והוא סוד‪ :‬הנפש אשר עשו בחרן )בראשית יב‪,‬‬
‫ה(‪ .‬והוא תיקץ לבוש נשמותיהם של ישראל‪ .‬וכבר ‪T‬עת ענץ נפש‬
‫הגר שגייר אברהם אבינו‪ ,‬שהוא לבוש נשמות אלה‪ .‬וזה כי בתחילה‬
‫נבראו הנשמות ולבושיהם‪ .‬כיון שחטא אדם נתאחזה הזוהמא באלה‬
‫הלבושים הרבה‪ ,‬ומהם נעשו אומות העולם‪ .‬וכבר נתבאר ענין זה היטב‬
‫במקום אחר בסוד‪ :‬אל אחר אסתרם דלא עביר איבין )זח״ב קג‪ .(,‬ואין‬
‫כאן מקום להאריך בזה«'‪ .‬ואלה הלבושים כשנתקנים נעשים גרים‪ .‬וכן‬
‫לעתיד לבא כל האומות יהיו גרים‪ .‬והנה תיקון אלה הלבושים נעשה‬
‫בעוד שאברהם הוא בחק‪ .‬כי הוא צריך אחר כך לכלול כל אלה‬
‫הדברים בפנים‪ ,‬בסוד הקו עם הראש הנ״ל שמקבל‪ .‬ולכן שם ב ח ק‬
‫היה עושה זה הנפש‪ ,‬שהוא ממש בחינת נפש בסוד נפש הגר‪ .‬והנה‬
‫עד שם היה ענץ תרח מתחזק‪ .‬והוא כי בהיות אברהם מעורב בתוך‬
‫הרשימו‪ ,‬הנה היה תרח שולט‪ .‬ואחר כך כשהיה לו לאברהם לצאת‬
‫משם‪ ,‬נאמר‪ :‬דמת תרח ב ח ק )בראשית יא‪ ,‬לב(‪ ,‬כי נסתלק ממנו הקו‬
‫לעשות פעולותיו‪ ,‬והוא לא שלט יותר‪ .‬אך הוצרך שימתין אברהם עד‬
‫ע״ה שנים‪ ,‬והיינו שם ע״ב והג׳ שנים שהיו לו כבר‪ .‬ואז הוא עולה‬
‫משם אל א ^ ישראל כנ״ל‪.‬‬
‫והנה צריך ]שתדע[ כי אף על פי שבמקום א׳ גבוה אי אפשר‬
‫להזכיר בחינת זו״נ‪ ,‬אעפ״ב הנה נאמר רק בחינת שרש זו״נ‪ .‬כי זה‬
‫ודאי כאן נזמן לתחתונים כל מה שראד להם‪ .‬ועל כן כשהיה הקו‬
‫יורד הנה היה כלול מבחינת שרש זו״נ‪ .‬ואחר כך כשחזר ועלה‪ ,‬לא‬

‫‪ . 18‬מבואר בחלק ב׳ דך קי״ט‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שנד‬

‫עלה אלא בבחינת שרש הזכר לבד‪ ,‬והוא אברהם היוצא מתרח‪ .‬אך‬
‫להוציא בחינת שרש הנוקבא הוצרכה עוד הארה אחרת לשלוט בבחי׳ ההם‬
‫של הרשימו‪ ,‬כי פעולות בחינת שרש הזכר משונים מפעולות שרש הנוקבא‪.‬‬
‫ולכן יוצא ענין אחר ברשימו עצמו‪ ,‬וההארה זאת השולטת נקראת הרן‪.‬‬
‫והיא עצמה נקראת סוד חרן הנ״ל‪ ,‬אלא שחסרים ממנו ג׳‪ .‬ועוד תדע‬
‫מה נעשה מאלה הג׳‪ .‬ואז משם יצאו מלכה דסכה‪ .‬והנה יסכה היא‬
‫בחינת הניק׳ היוצאת משם‪ ,‬היא זאת היסכה בת זוגו של אברהם‪ .‬והרן‬
‫זה כתיב‪ :‬וימת הרן על פני תרח אביו )בראשית יא‪ ,‬כח(‪ .‬והוא כי אינה‬
‫שולטת רק עד הוצאת בחינת סוד הנוקבין‪ ,‬ואחר כך נכללת גם היא בתרח‪.‬‬
‫ובאמת בהיות אברהם מתפשט עד הכבשן שאמרנו למעלה‪ ,‬אז לקח גם‬
‫כן את שרה היוצאת מהרן‪ .‬ואז הרן מתבטל ונכלל בתרח‪ ,‬ונשארים‬
‫הג׳ אלפים ביד לוט ובנותיו‪.‬‬
‫והנה הקו עצמו סוד אברהם כנ״ל‪ ,‬והרשימו מתוקן בכח הקו הוא יצחק‪,‬‬
‫והאורות הבוקעים את החיצוניות ויוצאים הן יעקב‪ .‬וכל הדברים האלה‬
‫צריכים להיות בסוד דו״נ‪ ,‬כי בחינת הדו״נ שבקו נוטלים ]הרשימו[ ומתקנים‬
‫אותו גם כן בסוד דו״נ‪ ,‬וסוד זה יצחק ורבקה‪ .‬והנה לכל בחינה שצריכה‬
‫לצאת‪ ,‬צריכה שתהיה איזה הארה שולטת בבחינות הראשונות של הרשימו‪.‬‬
‫והנה כדי להוציא הנוקבין האלה שלטו הארות אחרות‪ ,‬דהיינו נחור‬
‫ובת זוגו מלכה‪ ,‬ואחר כך שלט בתואל ומשם רבקה‪ ,‬ואחר כך שלט‬
‫לבן‪ ,‬ומשם אמהות‪ .‬וכל זה הוא כי הבחינה זאת של הנוקבין הוצרך‬
‫להיות בהם כח יותר ברשימו‪ ,‬כדי שיהיה יותר קשר‪ ,‬כי בכח זה מזדמנים‬
‫דברים גדולים בענין הנהגה‪ .‬ואם היה רוצה הא״ס ית״ש להתחזק בגילויו‬
‫יותר ממה שנגלה‪ ,‬הנה לא היתה שבירה למטה ולא היה יצר הרע ולא‬
‫שכר ועונש‪ ,‬ועל כן נתעכבו אלה הנוקבין ונתקשרו שם הרבה והבן‬
‫היטב‪.‬‬
‫ונפרש בתחילה ענין שרה‪ .‬כי הנה מה שצריך לקבל אברהם היה ענין‬
‫הראש הנ״ל‪ ,‬והוא בסוד ב׳ האלהים שהן א׳ מימין וא׳ משמאל‪ .‬וסודם‬
‫ש״ר — אלהים דיודי״ן‪ ,‬ורבוע אלהים‪ .‬וזה עצמן סוד ראש — ר׳ ש׳‪,‬‬
‫והאל״ף הוא אלהים דדעת‪ .‬וסוד ש״ר זה הוא שנאמר בו‪ :‬כי שרית עם‬
‫אלהים )בראשית לב‪ ,‬כט(‪ ,‬כי יעקב שולט בכח הראש הזה של אלהים‪.‬‬
‫והנה הקו היה מעמיד הכל בתיקון גדול‪ ,‬והיו נבלעים מפניו כל הבחינות‬
‫מהרשימו‪ ,‬ולא היה נמצא בהן תולדות בעולם כלל‪ .‬ועל כן הוצרך שעם שרה‬
‫יעלה לוט‪ ,‬והוא בחינה אחת מן הרשימו שיש לו שליטה אפילו חוץ‬
‫מחרן‪ ,‬מה שאין כן תרח נחור והרן וכל האחרים שהזכרנו‪ .‬ובשליטה‬
‫שנה‬ ‫אדיר גמרום‬
‫הזאת שניתנה גורם אחר כך כמה דברים‪ .‬והוא ממש הגורם הבחירה‬
‫השכר והעונש‪ .‬ונמצא שבחינת הרן מסיים באור כשדים‪ ,‬ואינו עולה יותר‪.‬‬
‫אך הג׳ אלפין של האלהים שאינם נכללים בהרן‪ ,‬הם עצמן לוט בסוד‬
‫הב׳ בנות שלו‪ .‬חה עולה עם שרה בש׳ ר׳ העולה משם‪ ,‬ונמסר לאברהם‬
‫להתחבר עמו‪ .‬וזה גם הוא מבחינת הרן דהיינו לצורך הוצאת בחינת הנוק׳‪.‬‬
‫אבל יש חילוק גדול‪ ,‬כי ה ק מוציאם מאור כשדים‪ ,‬וזה נכלל בו בתחילה‬
‫עם אברהם‪ ,‬ואחר כך מוציא הבנות שמהם יצאו רות ונעמיי'‪ .‬והרי זה מין‬
‫גלגול אחר ארוך מאד‪ ,‬והוא העשוי לתקן אחר כך כל הרע ומחזירו לטוב‪,‬‬
‫בסוד מלכות בית דוד‪ ,‬כמ״ש לך בס״ד‪.‬‬

‫והנה זה הש״ר של אלהים היה אברהם צריך לתקן‪ ,‬וזה היה מתקן בלכתו‬
‫לארץ ישראל‪ .‬ונאמר‪ :‬לך לך מארצך וממולדתך ומבית כו׳ )בראשית‬
‫יב‪ ,‬א(‪ ,‬כי הוצרך להסתלק מבחינת הרשימו ששם נולד‪ ,‬לבחינת ארץ‬
‫ישראל שהיא ה א ^ של הקו‪ .‬וכמו שקבל מאביו בחינת ההר שלו‪ ,‬שלכך‬
‫היה צריך לקבל גם בחינת הבית כנ״ל‪ ,‬להביא הכל אל שליטת ישראל‪.‬‬
‫והכל היה מתקן בבחינת הע״ב שנמשך לו‪ .‬אך בהתחבר הר׳ אליו עריץ‬
‫היה רע״ב‪ ,‬והוא סוד‪ :‬ויהי רעב בא ‪) p‬שם י(‪ .‬אחר כך תיקן גם הש׳‪ ,‬והוא‬
‫שב״ע‪ ,‬והוא באר שבע‪ .‬אך זה נמשך מחמת היות לוט עם אברהם‪.‬‬

‫והנה אז‪ :‬וירד אברהם מצרימה)בראשית יב‪ ,‬י(‪ ,‬וזה סוד גדול‪ .‬כי אפילו‬
‫אחר שנסתלק הקו מן הרשימו‪ ,‬הוחזר וניתן ממשלה לאיזה מדריגות של‬
‫הרשימו‪ .‬ויש הפרש גדול בין השליטה הראשונה והב׳‪ .‬כי הא׳ היתה‬
‫שליטה גמורה‪ ,‬עד שעדיין אברהם לא היה נקרא בשם‪ ,‬מפניה‪ .‬וכשמתחיל‬
‫לצאת משם נקרא שנולד‪ ,‬אבל כאן כבר הוא קנה מציאותו‪ .‬אלא‬
‫שאפילו אחרי כן רצה להעיר עוד בחינה מן הרשימו‪ ,‬כדי שישלטו‬
‫ולא יבלעו לגמרי‪ ,‬שאל״כ לא היה שום רע בעולם‪ .‬ואם אברהם לא‬
‫היה יורד למצרים‪ ,‬לא היו יורדים בניו גם כן‪ ,‬שזה סוד השבירה‪,‬‬
‫כדלקמן בס׳׳ד‪ .‬ונמצא שלכן ירד הוא‪ ,‬והיינו שנתן ממשלה למדריגות‬
‫שנתן‪ ,‬ואז ירד הוא בתוכם‪ .‬ואלה המדריגות נקראות מצרים‪ ,‬מה שהראשונות‬
‫נקראות אור כשדים‪ .‬ואז היה פרעה מתחזק עליו‪ ,‬וחזקו היה בשרה לבד‪,‬‬
‫כי היא אשר לה שייכות גדול עם הרשימו כנ״ל‪ .‬וכל זה נמשך מלוט‬
‫המתחבר עמו כנ״ל‪ .‬והנה בהיות זה הדבר‪ ,‬הנה היה מתברר מהרשימו‬

‫‪ . 19‬אצ׳׳ל‪ :‬נעמה‪ .‬עי׳ ב׳׳ק דף ל׳׳ח ע״ב‪ .‬ועי׳ ב״ב צ״א ע״א‪ ,‬נעמי מבני נחשון בן עמינדב‬
‫היה‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שצו‬

‫בירור ב׳‪ ,‬מה שראוי להחשב אחר כך בבחינת יצחק ויעקב‪ .‬ומה שראד‬
‫שלא להחשב אלא בסוד עשו וישמעאל‪ ,‬שלא נכללו בתיקון כנ״ל‪ .‬ולכן‬
‫נוגע פרעה ונשאר למטה‪ ,‬ונתחבר עם אברהם מה שנתחבר‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫ואברם כבד מאד במקנה )בראשית יג‪ ,‬ב(‪ .‬וזה היה שרש והכנה לגלות‬
‫מצרים וגאולתו‪ ,‬בין למעלה‪ ,‬דהיינו השבירה והתיקון‪ .‬בין למטה‪ ,‬דהיינו‬
‫העוה״ז והבן היטב‪.‬‬
‫והנה אחר כך נפרד לוט מאברהם‪ ,‬ונאמר בו‪ :‬ויאהל עד סדום‬
‫)שם יב(‪ .‬והוא כי צריך אברהם זה לפעול לצורך ישראל‪ ,‬ובזאת הבחינה‬
‫לא יפעול עמו לוט‪ .‬אלא הוא יסתלק לדרך אחר‪ ,‬להתגלגל בגלגול דברים‬
‫רבים‪ ,‬שבם יתגלגלו הרבה ענינים בענין הנהגת הקדושה את הס״א‪,‬‬
‫עד צאת אחר כך הבנות בזמנם‪ .‬והענין‪ ,‬כי הנה בחינת הזו״נ של הקו‬
‫היו לוקחים אורות הרשימו ומתקנים אותם במקומם כראד‪ .‬ואלה האורות‬
‫המתוקנים נקראים יצחק‪ .‬וזה ענין הולד יצחק מאברהם ושרה‪ ,‬כי מחיבורן‬
‫מתחדשין האורות האלה‪ .‬תה צריך לעשות קודם שיתלבש הקו ברשימו‪ ,‬כי‬
‫צריך להכינו ולחדש מציאותו לצורך כניסת הקו הזה‪ .‬והנה בתחילה‬
‫נתקן הרשימו מה שצריך להיות כלי אל בחינת הזכר‪ .‬ואחר כך צריך‬
‫שיתקן מה שצריך להיות כלי אל בחינת הנוק׳‪ ,‬האת היא רבקה‪ .‬וכבר‬
‫שמעת שלהוצאת כל תיקון הוצרך שליטה פרטית אל איזה מדריגה‬
‫ברשימו‪ ,‬ומשם יצא התיקון ההוא‪ .‬חה כי בהיות תרח שולט‪ ,‬בסוד‬
‫הקו המעורב ברשימו‪ ,‬הנה אז הובא כל הדברים הצריכים להתגלגל‬
‫בענין הקדושה המנהגת את הס״א‪ ,‬להביא הכל אל התיקץ האחרון‪ ,‬כי‬
‫על כן ירד שם הקו כמ״ש‪ .‬והנה אז היו שולטות מדריגות ברשימו‪,‬‬
‫והם ראשי סיבובים שמהם נמשכים אחר כך גלגולים רבים‪ ,‬והכל הולך אל‬
‫הכוונה הזאת‪ .‬כי רצה המאציל ית״ש על כל פנים להחזיר כל רע לטוב‪ ,‬ושם‬
‫לזה מסיבות גדולות מראשית‪ ,‬אשר הוכנו לתקן התיקץ הזה‪ .‬ותדע שכל‬
‫הדברים הולכים לפי הראש‪ .‬כי כל המדריגות צריכים ליתקן‪ ,‬והתיקונים‬
‫מתחלפים לפי שליטת הראשים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי בהתחזקת ענין עכבת‬
‫הקו ברשימו במדריגה א׳‪ ,‬אז הוכן כל הרשימו בהכנה א׳‪ ,‬ונסדרו‬
‫כמה מיני גלגולים לאיזה ענין שרצה בו המאציל‪ ,‬וכן כולם‪ .‬ותדאה‬
‫ותבין מפלאות עומק מחשבתו ית״ש‪ ,‬באמה סדר וחוקים רמים הכץ את‬
‫בריאתו‪ ,‬ואת הכל הראה ביצירת האדם ותולדותיו‪ ,‬שנאמר בו‪ :‬נעשה אדם‬
‫בצלמנו כדמותנו )בראשית א‪ ,‬בו(‪ .‬וגודל התורה כי רב‪ ,‬אשר סיפורים‬
‫הנראים פשוטים יותר‪ ,‬הן המה מעמקי החכמה‪ .‬אשרי העם שככה לו אשרי‬
‫העם שה׳ אלהיו‪ .‬ולהבין אחר כך השתלשלות הדברים בצאתן למטה‬
‫שנז‬ ‫אדיר במרום‬
‫באדם כאשר דברתי‪ ,‬הנה צריכות ידיעות גדולות ורבות‪ .‬ועתה לא אאריך‬
‫בוה‪ ,‬כי אינני אלא מפרש למעלה בסדר ההנהגה‪.‬‬
‫ונחזור לענץ‪ ,‬הנה ה ח הוא השולט לצורך הוצאת הנוקבין שאמרנו‬
‫שנתעכבו עניניהם תמיד יותר ברישומו‪ .‬והנה בצאת ממנו שרה שהוא יסכה‪.‬‬
‫הוכנו כל הנוקבין לצאת‪ .‬אלא שהיה צריך לכל אחד מהם פעולה‬
‫פרטית ושליטה‪ .‬ולכן נכללו כולם בתחלה בסוד מלכה‪ .‬כי שרה יצאה‬
‫כבר‪ ,‬והאורות הראויות לבוא אחריה שהוכנו‪ ,‬נכללות במלכה‪ .‬והזכרים‬
‫יוצאים תמיד מן הקו עצמו דהיינו אברהם‪ ,‬שלא ]אצ״ל‪ :‬שלו[ היה‬
‫זה הקשר הצריך להיות בנקבות‪ .‬ואז מבחינת אברהם עצמו נשאר שם‬
‫הארה אחת הנקראת נחור‪ .‬וסודו גם כן ג׳ אלהים של חרן‪ .‬והיא הארה‬
‫מבחינת זכר‪ ,‬אך כוללת‪ ,‬מקבלת למלכה‪ ,‬כמו שהיא כוללת כל הנוקבין‬
‫העומדות לצאת‪ ,‬כך הוא בחינה א׳ של זכר שיהיה ראד להוציאו אחר כך‪.‬‬
‫ותראה שבהרן לא החברה אשתו‪ ,‬אך בנחור החכרה‪ .‬חה כי עד שלא‬
‫נשלם הקו בבחינת זכר ונקבה‪ ,‬לא היתה נמצאת בחינה זאת‪ .‬אך‬
‫כיץ שכבר הוכן הקו אז הכל נשאר כך‪ .‬ולכן להוציא שאר הנוקבין‪,‬‬
‫נשאר זכר ונקבה דהיינו נחור ומלכה‪ .‬והנה שם היו מזדמנים לצאת‬
‫כל השנים עשר שבטים הראוים לבא אחר כך‪ ,‬כמו שתשמע בס״ד‪.‬‬
‫חה הכנה לניק׳ היוצאת שיתתקנו בתיקץ זה‪ ,‬חה סוד גדול‪ .‬כי גם השכינה‬
‫בגלות מתתקנת שם בתיקונים הראוים לה‪ ,‬ואחר כך יוצאת מן הגלות‬
‫ונשלמים התיקונים‪ .‬וכן השבטים יצאו ב ח ^ לא ‪ ,p‬כמ״ש לך בס״ד‪.‬‬
‫ונמצא שאלה ב׳ הארות נחור ומלבה‪ ,‬הן לפי כללות הנוקבץ הנכללות‬
‫שם‪ .‬אך בפרט הוצרך לכל ניק׳ אב בפני עצמה‪ .‬חה כי תראה איך‬
‫הנוק׳ הם משתי בחינות‪ :‬הא׳ ניק׳ לקו עצמו‪ ,‬וא׳ נרק׳ לתיקוניו‪ ,‬דהיינו‬
‫יצחק דעקב‪ .‬ולכן ה ק עיקרו היה להוציא שרה‪ .‬אלא שעמה יצאו‬
‫יציאה ראשונה בהכנה לבד הנוק׳ העת ‪T‬ות לצאת אחר כך‪ ,‬והיא מלכה‪.‬‬
‫אך לא להק מגיע להוציא שאר הנוק׳‪ ,‬אלא שהיה צריך להיות ברשימו‬
‫בחינת אברהם ושרה עצמם שולטים‪ ,‬להוציא הנוק׳ האחרים‪ .‬והזכר שהוא‬
‫נחור נשאר מסוד אברהם עצמו‪ ,‬מן התרח הראשק‪ .‬ומלכה נשארה‬
‫מבחינת שרה גם כן‪ .‬אלא שכיץ ששרה יצאה רק מהק‪ ,‬כן מלכה‬
‫לא תצא כי אם משם‪ .‬ועל כן לא יקשה לך למה צריך עוד נחור‬
‫־‬ ‫ומלכה‪ ,‬אם כבר יש הק‪.‬‬
‫ובהתקן תיקונים בקו בסוד יצחק‪ ,‬האירה מנחור בחינה אחרת פרטית‬
‫לפי ענץ הוצאת רבקה לבד‪ ,‬תהו בתואל‪ ,‬ומשם יצאה רבקה ונתנה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שצח‬

‫לבת זוג ליצחק‪ .‬אחר כך היה נתקן בקו תיקון אחר והוא תיקון יעקב‪,‬‬
‫ואז שלטה הארה אחרת ברשימו והוא לבן‪ ,‬ומשם יצאו ד׳ האמהות‪ .‬אך‬
‫בבתואל ולבן לא הוזכרו נשים‪ ,‬וזה סוד גדול‪ .‬כי קודם ביאת רבקה מתה‬
‫‪.‬‬ ‫שרה‪ ,‬ולא הוזכרו עוד נקבות‪ ,‬ועוד אפרש לך זה בס״ד‪.‬‬

‫והנה אחר שנתחדש הרשימו כנ״ל‪ ,‬הנה נכנס בו הקו ונעשה בו עצמות‪,‬‬
‫ונשאר הרשימו בסוד הכלים‪ ,‬וזה היה בזמן העקידה‪ .‬ואחר כך הפנימיות‬
‫היה בוקע ויוצא בסוד טנת״א כמבואר במקומו‪ ,‬וסוד זה יעקב‪ .‬וסוף‬
‫הענין הוא הוצאת הי״ב שבטים‪ ,‬שהם הי״ב פרצופי האצילות‪ .‬שבהתקן‬
‫אלה התיקונים היה איזה בחינה שניתן להם מציאות בהסתר הראשון‬
‫שהיה להן איזה שייכות באברהם ויצחק‪ .‬אך בהגיע המציאות להתפשט‬
‫בבחינת יעקב‪ ,‬היו הבחינות האלה נשארות לחוץ‪ ,‬כי אין להם שייכות‬
‫בתיקון ההוא‪ .‬והנה לוט על כן מתפרד מאברהם‪ ,‬כדי שיתקן אברהם‬
‫תיקון הצריך לבוא לבחינת יעקב‪ .‬ובזמן השבירה יחזור לוט ויתעורר‪,‬‬
‫וממנו תמצא השבירה‪ ,‬כמ״ש בס״ד‪ .‬והבנות תצאן עוד היותו לחוץ‬
‫מבחי׳ שם‪ .‬ואחר כך יתגלגלו גלגולים בסוד עמון ומואב‪ ,‬עד שתצאנה‬
‫דות ונעמי‪ ,‬העומדות בסוד המשיח שהוא התיקון האחרון הכללי‪ .‬כי לא‬
‫לישראל לבד אלא לכל הבריאה‪ ,‬שכל הרע חתר לטוב‪ .‬והבן היטב ההפרש‬
‫שבין תיקון לתיקון ובין סדר לסדר‪ ,‬וכבר דברתי מזה למעלה בענין‬
‫אורח צדיקים “‪ .‬וצריך שתדע שגם עשו וישמעאל שהם בחינת הדשימו‬
‫הנשארת כנ״ל ל ח ח‪ ,‬צריכות לצאת מאברהם ויצחק‪ ,‬כדי שלבסוף יהיה‬
‫להם תיקון‪ .‬אך צריכים גם כן להיות נדחים כ״כ שלא להתערב בעיקרי‬
‫התיקון בישראל‪ .‬והנה בהפרד לוט מאבדהם נעשה תיקון גדול להגיע עד‬
‫‪-‬‬ ‫המתן תורה‪ ,‬כמ״ש עוד לקמן בס״ד‪.‬‬

‫אך צדיך שתדע כי קודם שנשלם להתקשר הקו בתוך הרשימו‪ ,‬כמה‬
‫תיקונים תיקן לכל צד זה אחר זה‪ .‬כי כבר שמעת איך ירד בתחלה למצרים‪.‬‬
‫וכן עוד יש שליטה אחרת נמצאת לאודות הדשימו אפילו אחד תיקון הקו‪,‬‬
‫ונקדאת אבימלך‪ ,‬והיא כוללת סוד כל ד׳ מלכדות של דניאל‪ .‬והן בחינה‬
‫אחרת מאותה הנקראת פרעה‪ ,‬כי יש באמצע ענץ גילד התורה‪ ,‬כמ״ש‬
‫בס״ד׳^‪ .‬ועל כן לא שלט אפילו להתקרב כמו פרעה‪ .‬והיינו כי בפרעה‬
‫הוצרכו המכות כנ״ל‪ .‬אך באבימלך נאמר‪ :‬על כן לא נתתיך לנגוע‬

‫‪ . 20‬לעיל עם׳ קצ״ז‪.‬‬

‫‪ . 21‬עי׳ חלק ב׳ עם׳ י״ט‪.‬‬
‫שנט‬ ‫אדיר במרום‬
‫אליה )בראשית כ‪ ,‬ו(‪ ,‬כי כבר היה גילוי האור א״ס ב״ה‪ .‬וכן המלכויות הם‬
‫אחר שכבר נתנה התורה‪.‬‬
‫והנה כאן הוא זכרי עם ו״ה‪ ,‬רמ״ח‪ .‬ומה שבתחלה היה מאיר‬
‫הי״ה מגולה בסוד היניקה‪ .‬כאן בא ונתלבש בתוך הו״ה‪ ,‬והוא תיקון‬
‫המעשה בסוד מצוה‪ .‬כי מ״צ הן י״ה‪ ,‬כמבואר במקום אחר‪ ,‬המתחלפים‬
‫בא״ת ב״ש בהתלבשם בו״ה‪ ,‬כי הם המוחין המתלבשין בז״א‪ .‬והקו עצמו‬
‫הוא רמ״ח‪ .‬ובקבלו שתי האורות מיעקב של הרשימו כנ״ל נעשה נר‪ ,‬וזה סוד;‬
‫נר מצוה )משלי ו‪ ,‬כג(‪ .‬וכאן התורה מביאה לידי מעשה‪ ,‬ונסדרים הדברים‬
‫לפי סדר ההנהגה הצריכה‪ .‬בסוד עסמ״ב‪ .‬והיינו כי יש הוי״ה השרשית‪.‬‬
‫שהוא החסד לאברהם שזכרנו‪ ,‬שם ע״ב אחד‪ ,‬שמד׳ יודי״ן שבו יוצאים‬
‫ד׳ הויו״ת עסמ״ב‪ .‬והם עצמם סוד א״א שרש‪ ,‬או״א זו״נ סענפיו‪.‬‬
‫וכל זה נמשך מן הה׳ הפועלת הכל כנ״ל‪ .‬כי כשהוציאה הדין‪ ,‬הוציאה‬
‫ה׳ אותיות אלהים‪ .‬וכשהוציאה החסד‪ ,‬הוציאה שם הוי׳ ב״ה‪ ,‬שכולל‬
‫גס ה׳ פרצופים‪ ,‬והיינו ד׳ אותיות וקרץ הי׳ על גביהן שרש לכולם‪ .‬ונמצא‬
‫הק^ הוא עצמו חסד לאברהם‪ ,‬שלהיותו נעלם ושרש לבד‪ ,‬לא נחשב‬
‫כי אם ל ק ח א׳ המפשט פעולותיו בד׳ האותיות‪.‬‬
‫נמצא התחלקות הקו כך הוא‪ :‬ע״ב לשרש והוא נעלם‪ ,‬וד׳ אחרים‬
‫פועלים‪ .‬לכן מספר מה שעולות מספר אותיותיהם ימנה‪ ,‬והיינו רל״ב‪ .‬והה׳‬
‫מתחזקת עליהן‪ ,‬כמו שהיתה מתחזקת על אלהים כנ״ל‪ ,‬הרי רל״ז‪ ,‬וסוד‬
‫זה זכר״י‪ .‬והנה גם רחל נשרשת כאן באלה השמות‪ .‬כי שם ע״ב‬
‫הנ״ל‪ .‬ד׳ אותיות ממנו דהיינו ד׳ יודי״ן נעשו ד׳ הויו״ת אלה סוד‬
‫הרל׳׳ב‪ .‬נשארות ו׳ אותיות שאינם עולות למספר הויו״ת‪ ,‬אלא מנינם‬
‫‪T‬וע ]נ״א; יודע( להשלים השם עצמו‪ ,‬ונשארות כסוד העלמם והיינו‬
‫רחל‪ .‬הרי שמעת ענין זכרי מה הוא‪ .‬והנה כמו שהאירו י״ה ביניקה כך‬
‫מאירים עתה ו״ה בגדלות זה‪ .‬ובאמת ו״ה סודם זו״נ‪ ,‬והם בסוד זו״נ‬
‫שבקו עצמו‪ .‬ולכן מתחלה לא היה מאיר באברהם אלא הו׳ לבד שהוא‬
‫זכר‪ ,‬ואחר כך כשהיה לו להול ‪ T‬יצחק אז קבל גם הה׳‪ .‬ולכן בתחלה נקרא‬
‫אברם‪ ,‬שהוא זכרי עם ו׳‪ ,‬ואחר כך נעשה אברהם‪.‬‬
‫וסוד הענץ הוא‪ :‬התהלך לפני וכו׳)בראשית מ‪ ,‬א(‪ .‬תה‪ ,‬כי כדי להזדווג‬
‫אל שרה ולהוציא תולדות‪ ,‬צריך להיות כולל אותה בעצמו תחלה‪ ,‬ואז‬
‫מתברכת ממנו כראד‪ .‬וכבר ‪T‬עת סוד זה בענין העטרה של היסוד‪ ,‬שהנוק׳‬
‫חציה בעצמה וחציה בזכר עצמו‪ ,‬ואז יש קשר גדול ביניהם‪ .‬כי העטרה‬
‫היא בחינת הנוק׳ בזכר‪ ,‬ותשלומה הנוק׳ עצמה‪ .‬תה סוד הי׳ של שרי‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שס‬
‫שנתחלקה‪ ,‬חציה נשארה לו וחציה נשארה לה‪ .‬ואז החצי הנשאר בה‬
‫מוכן להתקשר שם הזכר‪ .‬ולקבל ממנו הזרע הנזרע בה להוליר כראד‪.‬‬
‫וסוד זה הוא עשית כלי‪ .‬כי כל ניק׳ בתחלה יש בה כל בחינותיה בעצמה‪,‬‬
‫דהיינו בסוד שרי כנ״ל‪ ,‬ואז היא בתולה סתומה שאין לה לקבל מאחרים‪.‬‬
‫אחר כך נעשית כלי‪ ,‬והיינו שהחצי ממנה נשאר בסוד עטרת היסוד של‬
‫הזכר‪ ,‬ואז היא כלי פתוח לקבל ממנו‪ .‬ולכן ממנו תקבל ולא מאחר‪ ,‬כי רק‬
‫לו ניתן חצי מציאותה זה‪ .‬והנה אז קבל אברהם גם בחינת ה׳ זאת‪ ,‬ובכחה‬
‫ממתק כל הה׳ אלהים‪ ,‬דהיינו ג׳ דיניקה וב׳ דעיבור‪ .‬ואז י״ה מתחבר בו״ה‬
‫כראד ונעשה כל השם חיבור א׳‪ .‬וסודו פריעה‪ ,‬פרע י״ה‪ ,‬המתגלה להתחבר‬
‫בו״ה‪ .‬חהו‪ :‬והיה תמים )שם(‪ .‬ואז הוא מוכן להוליד בסוד אברהם‪ .‬ומה‬
‫שעד אותו הזמן טומטומים היו ולא היו מוכנים להוליד‪ ,‬כי לא היו מוכנים‬
‫אפילו להעשות כלי — אז נתקנו‪ ,‬כי הרי נתגלתה בו העטרה שבכחה‬
‫נתקן אחר כך תיקק זה כנ״ל‪.‬‬
‫ואברהם נתנסה עשר נסיונות‪ ,‬שהיה צריך לתקן עשר ספירות בבירור‬
‫גמור‪ ,‬והן עצמן ק׳ שנים שלו‪ .‬שאחר כך הוליד את יצחק‪ ,‬והוא חידוש‬
‫הרשימו כנ״ל‪ .‬ואחר שנולד אז עקדו‪ ,‬ונכנס בו לעצמות כנ״ל‪ ,‬והוא כללות‬
‫אשא במיא ומיא באשא‪ .‬וזה בן ל״ז שנה‪ ,‬בסוד הו״ה שנתן לו אברהם‬
‫בסוד הע״ב שלו‪ .‬דהיינו וי״ו ה״י הרי ל״ז‪ .‬והנה בעקידה נשלמה להיות‬
‫נתקן הש״ר של ישראל‪ ,‬בסוד‪ :‬כי שרית עם אלהים )בראשית לב‪ ,‬כט(‪ .‬והיה‬
‫צריך ליתקן גם האיל של ישראל‪ ,‬ונתקן באיל של יצחק‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי‬
‫בחינת אי׳ כבר שמעת שמתגלית ע״ג אלהים שברשימו‪ .‬חה סוד איל‬
‫שהוא א״ם דאקי״ק‪ ,‬וגם זה צריך עתה ליתקן‪ .‬ולזה הוצרך שיעלה האיל‬
‫לעולה למטה‪ ,‬לתקן זה האיל העליק‪ ,‬ונשלם ישראל בכל אותיותיו‪ .‬ולפי‬
‫שעולה למקום עליון‪ ,‬עלה לעולה‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה מה ענין העולה הזאת למעלה‪ ,‬ותבץ סודות גדולים‬
‫ועצומים מאד‪ .‬דע כי כל העולם נברא בשם מ״ב‪ ,‬והוא יוצא מפ׳ בראשית‬
‫עד ב׳ דבהו כידוע‪ ,‬וסודו ז׳ הבלים שבהם תלדם כל דברי העולם‪.‬‬
‫אמנם צריך שתדע‪ ,‬כי הנה לפעמים נמצא ששם מ״ב הוא בראש‪,‬‬
‫ולפעמים שהוא בגבורה‪ .‬אך סוד הענץ צריך שתדע כי באמת שם מ״ב‬
‫הוא בראש‪ ,‬וסודו מ״ב אותיות דהד״ה‪ .‬אך מן הראש מתפשט בל״ב‬
‫נתיבות‪ ,‬וסודו חכמה בינה‪ ,‬מוח לב‪ ,‬כי בראש הם ביחד ונקראים על‬
‫שם חכמה‪ ,‬כמבואר במקום אחר‪ .‬ובהתפשט הבינה בגוף‪ ,‬היא עושה‬
‫הל״ב‪ ,‬ואז שם מ״ב זה מתפשט בל״ב‪ .‬ולכן הלב אש דולק בגבורות של‬
‫זה השם‪ ,‬כי הוא מ״ב‪ .‬ומצד אי׳ לבד סודו מ״א של אקי״ק‪ ,‬ובכללו‪,‬‬
‫שפא‬ ‫אדיר במרום‬
‫כי בהד״ה הוא מ״ב ובאי׳ הוא א״ם‪ .‬וא׳ נעלם הנשאר עם אבא תמיד‪.‬‬
‫והנה באמת פשוט ומלא ומלא דמלא הוא התפשטות הצריך לברוא את‬
‫הכל‪ ,‬וסודו ג׳ מדריגות כח״ב‪ ,‬ולא אאריך בזה עתה‪.‬‬
‫ונחזור לענץ‪ ,‬כי המ״ב הזה הוא אש לוהט ודאי‪ ,‬וסודו לבי שעולה‬
‫מ״ב‪ .‬ומשם יוצא אחר כך וניתן בזרוע שמאל‪ ,‬כי זה הקשר הנמצא‬
‫תמיד בין הלב והזרוע‪ ,‬שהוא בסוד‪ :‬שימני כחותם על לבך כחותם על‬
‫זרועך )שה״ש ח‪ ,‬ו(‪ ,‬וכבר נתבאר זה במקומו‪ .‬והוא באמת אי׳ המתקשרת‬
‫על הגבורה בקו השמאל‪ .‬והנה מעשה בראשית שרשו היה מן המ׳׳ב‬
‫שבחכמה בסוד הראש‪ ,‬והוא ענין‪ :‬בראשית ברא אלקים )בראשית א‪,‬‬
‫א(‪ .‬ואז ברא בי״ה ולא בו״ה‪ .‬אבל אחר כך נתפשט אל הל״ב‪ ,‬ומה‬
‫שיצא מבחינת הל״ב לבד שם היה החורבן‪ .‬ולכן אחר שנשלם השם‪ ,‬יש‬
‫ה״ו של בהו‪ ,‬להודיע התפשטותו בו״ה ששם היה החורבן‪ .‬ועל זה כתיב‪:‬‬
‫ויתעצב אל לבו )בראשית ו‪ ,‬ו(‪ ,‬כי זהו המ״ב שעשה הז׳ מלכין מצד‬
‫אי׳ לבד‪ ,‬והיינו מצד הלב ולא מצד הראש‪ .‬ולכן כתיב‪ :‬ואלה המלכים‬
‫אשר מלכו וכו׳ )בראשית לו‪ ,‬לא(‪ ,‬כי ואל״ה עולה מ״ב‪ ,‬וזה שרש‬
‫המלכין אפילו מצד הראש‪ ,‬בסוד‪ :‬בראשית ברא אלהים‪ .‬אבל ‪^9‬כם‬
‫לא היה ]אלא[ בבחינת הלב לבד‪ ,‬חהו בהתפשט המ״ב בתוך הו״ה‪,‬‬
‫שאז נשאר מ״א של אקי״ק לבד‪ .‬לכן ר״ת ואלה המלכים ו״ה‪ .‬ר״ת‬
‫א׳שר מ׳לכו — מ״א‪ ,‬כי בבחינת מ״א לבר מלכו‪ ,‬ולכן‪ :‬ויתעצב אל‬
‫לבו‪ .‬ואז היה המבול‪ ,‬שהוא ענין השבירה‪ .‬ותדע שבהרבה מקומות‬
‫נרמזה השבירה בתורה‪ ,‬אבל לפי בחינות שונות‪ .‬כי בחינת השבירה‬
‫עצמה הוא ענין המבול בבחינת מ״ק‪ ,‬והוא ענין ואלה כו׳ ב א ח אדום‪.‬‬
‫ובחינת הטוב שהיה בהם שצריך להפרד מהם הוא ענין גלות ישראל‬
‫למצרים‪.‬‬
‫והנה המבול הוא בחינת השבירה עצמה‪ ,‬ולכן נאמר שם‪ :‬ויתעצב‬
‫אל לבו‪ ,‬מפני שרעז הס״א שנמצא שם היה גורם עצב אל בחינת‬
‫הלב הזה‪ .‬והנה שרש זה הענין עצמו נודע בענץ הה׳ המתגלית‬
‫ברשימו‪ ,‬שהיא עצמה סוד הלב‪ .‬וציורה גם כן מ״ב ‪ -‬די דו ווו‪,‬‬
‫בסוד המ״ב של הלב‪ .‬אך תיקונו הוא להעלותו אל הראש‪ .‬ובאמת כל עניני‬
‫הרשימו צריך לתקנם בסוד הראש‪ .‬לכן הוצרך יצחק בתחלה לעלות‬
‫לעולה הוא‪ .‬ואז עלה השר ]נ״א‪ :‬השורש[ שהוא בחינת אלהים עצמה‪.‬‬
‫וגם האקי״ק נרמז שם במה שמתפשט עליהן‪ ,‬והיינו ת״ק שהוא ריבוע‬
‫קס״א בלא הפשוט כידוע‪ ,‬והן בחינת אחורי מילואי אקי״ק המתפשט‬
‫עליהן‪ .‬אך התפשטות האקי״ק עצמו שמוציא אותן בסוד המ״ב שזכרנו‪,‬‬
‫גם הוא ליתקן בעלותו עולה ממש לחזור אל הראש‪ ,‬שהוא שם י״ה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שטב‬

‫שבמחשבה‪ .‬ואז מכפרת על הרהור הלב ממש‪ ,‬ומעביר העצב‪ .‬ונמצא‬

‫שכשהלך ועקר את יצחק נתעלה המ״ב ]נ״א‪ :‬החו״ב[ שהיה עומרת‬
‫למטה בסור הגבורה והלב‪ ,‬ועלה אל הראש‪ .‬ובחינת ב׳ האלהים עלו‬
‫ביצחק‪ ,‬ובחינת המ״א — באי״ל שלו‪ ,‬ואז נתקן ישראל כלו‪ ,‬ונעשה הכל‬
‫בסוד הראש — לי ראש‪ .‬וכלו בסוד שם י״ה ולא בשם ו״ה כבתחלה‬
‫— ואלה המלכים‪ .‬אלא יו״ד פעמים ה״י — ש׳‪ ,‬יו״ד פעמים ה״ה‬
‫— ר׳‪ ,‬יו״ד ה״א י״ה — איל^^‪ ,‬והנה יצחק די שעלה‪ ,‬אף על פי‬
‫שלא נעשה עולה לגמרי‪ .‬אבל השרש שהוא האיל‪ ,‬הנה זה צריך שיעלה‬
‫לעולה לגמרי‪ ,‬ואז נתקן גם יצחק למטה‪ .‬כי עכ״פ צריך שיהיה בו איזה‬
‫בחינה של דין‪.‬‬
‫ועתה אומר לך ענין מיתת שרה‪ ,‬והוא סוד גדול מאד מאד‪.‬‬
‫הנה כתיב‪ :‬ולא יכנף עוד מוריך )ישעיה ל‪ ,‬כ(‪ .‬וסוד זה‪ ,‬כי כבר‬
‫שמעת איך הנוקבין הוצרכו להתעכב יותר ברשימו כדי לתת מקום‬
‫לבחירה ]נ״א‪ :‬לשבירה[‪ .‬ובבחינתם זאת עתה הנוקבין הן כנפים בפני‬
‫הזכרים )לבסוף(‪ ,‬כי הם צריכות להשלים מעשיהם ולעשות כל הסיבובים‬
‫והגלגולים הצריכים להתגלגל להחזיר כל רע לטוב‪ .‬חה ממש עד שישוב‬
‫ב״ן להיות במדריגת ס״ג‪ ,‬שהוא תיקון השבירה עצמה כמפורש במקומו‪.‬‬
‫אבל כשנשלם זה הסיבוב‪ ,‬אז עולה ניק׳ להיות לעטרה למלך‪ .‬וסוד‬
‫הדבר‪ ,‬כי אז‪ :‬נקבה תסובב גבר)ירמיה לא‪ ,‬כא(‪ ,‬והיינו שהז״א יהיה הפועל‬
‫בכח הניק׳ מה שהכינה היא כל זמן הגלות‪ ,‬כי כך היא עטרה בראשו‪ ,‬מה‬
‫שמוכן בה הוא מה שיעשה‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ .‬ונמצא‪ ,‬שלפי בחינתה‬
‫נמשך לו כח תמיד‪ ,‬והוא פועל רק כפי מה שעשתה השכינה בגלות‪.‬‬
‫ולכן‪ :‬ולא יכנף עוד מוריך‪ ,‬כי עתה מקבלים על ידה יען ‪ ...‬גם ההנהגה‬
‫היא הנהגתה‪ ,‬בסוד החזרת הרע לטוב‪ .‬אך בסוף‪ ,‬ז״א ינהג בעטרתו‬
‫זאת‪ ,‬והוא ממש‪ :‬אשת חיל עטרת בעלה )משלי יב‪ ,‬ד(‪ .‬ועל כל‬
‫פנים ‪ ...‬המעבר דיו ניק׳ כי היא מעבר‪ ,‬אבל מעבר לבד‪ ,‬וההנהגה‬
‫ממנו ‪ ...‬עטרה על ראשו‪ .‬חה ממש‪ :‬אשת חיל עטרת בעלה‪ ,‬הנאמר‬
‫על שרה )ב״ר מז‪ ,‬א(‪ ,‬כי היא כך נתעלתה אחר אשר נתעכבה‬
‫ברשימו כל הזמן הצריך‪ .‬אחר כך ניתנה לאברהם ואז היה יצחק נתקן‪.‬‬
‫וכיון שנתקן יצחק‪ ,‬אז נתעלה בסוד עולה‪ .‬גם שרה עלתה עמו אל בחינת‬
‫הראש ממש‪ ,‬ונשאר אברהם מנהג בכח העטרה שעל ראשו הממשכת‬
‫לו הכח‪ .‬והנה על כן לא החכרו עוד נשי בתואל ולבן‪ ,‬כי הם מבחינת‬
‫אברהם ושרה עצמם‪ ,‬וכיון שנתעלמה שרה בראש‪ ,‬נשאר שם רק בחינת‬

‫‪ . 22‬עי׳ בכונות ק״ש דיוצר במלת ישראל‪.‬‬

‫ש סג‬ ‫אדיר במרום‬
‫אברהם לבד‪ .‬ועם כל זה ברבקה מוזכרת אמה‪ ,‬כי כבר נמצאת בעולם קודם‬
‫התעלמות שרה‪ .‬אלא שאינו עולה בשם‪ ,‬מפני ההתעלמות הזה‪ .‬אך בלבן‬
‫אין יש רק‪ :‬ות ‪ p‬ותגר לאביה )בראשית כט‪ ,‬יב(‪.‬‬
‫אבל יצחק ורבקה הם בחינות אחרות‪ ,‬כי אינם לפי אברהם ושרה‪,‬‬
‫אלא לפי הרשימו הנתקן‪ ,‬לכן יש שם זו״נ‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי זה ההתעלמות‬
‫הוא מה שראד להיות בסוף הכל בשלימות התיקון‪ ,‬ובקו עצמו כבר‬
‫נעשה‪ ,‬אבל ברשימו לא נעשה‪ ,‬ולכן היתה אחר כך השבירה‪ ,‬וכל ההנהגה‬
‫זאת למטה מצד הרשימו‪ .‬ואמנם נאמר‪ :‬ויביאה יצחק האהלה שרה‬
‫אמו )בראשית כד‪ ,‬סז(‪ ,‬והוא כי נמצאת כמו שרה‪ .‬אך צריך שתדע‪,‬‬
‫כי בחינה אחת משרה נמשכת בתוך רבקה‪ .‬וזה ענין דיוקנה של שרה שהיתה‬
‫מתגלה באהל רבקה )זח״א קלג‪ ,(:‬וזה סוד גדול‪ .‬כי כיון שאין הרשימו‬
‫נתקן עדיין‪ ,‬אין הקו מאיר לגמרי‪ ,‬בסוד התעלמות שרה‪ .‬אלא לפעמים‬
‫נחשב לבחינת שורש הנוק׳‪ ,‬הדיוקן הזה הנמשך ברבקה‪ ,‬וזה כי כשהוא‬
‫מאיר לפי ענינו והם הנהגות הפנימיים של חסד ונפלאות גדולות עושה‬
‫בכח שרה‪ .‬ועם כל זה משתתף שם ענין רבקה ולכן אינו תיקון‬
‫גמור ושלם‪ ,‬ולפעמים פועל בסוד רבקה לבד והם הנהגות הרשימו‪ .‬וסוד‬
‫זה הוא משה‪ ,‬כי היא הארה הנמצאת אתר כך בתיקון אחר יעקב‪,‬‬
‫והוא בסוד שם מ״ה כמ״ש עוד בס״ד‪ ,‬והוא בתחלה לוקח את צפורה‬
‫לאשה‪ ,‬והיא בחינת רבקה זאת‪ ,‬היינו בסוד הד־וקן דשרה שבה‪ .‬אבל אחר‬
‫כך פירש מן האשה‪ ,‬לפעול בסוד שרה כלת משה ממש‪.‬‬
‫והנה אחר שנכנס הקו בתוך הרשימו אחר כל ההכנות שהכין‪ ,‬היה‬
‫מוציא העולמות של אח״פ עינים‪ ,‬כלם בסוד יעקב‪ .‬והאמת כי עיקר כל‬
‫אלה האורות הוא עולם האצילות‪ ,‬והקודמים הם הכנה אליו‪ ,‬וכשהגיע‬
‫לעולם הנקודים אז הוכנו בו מתחלה י״ב פרצופים בסוד י״ב שבטים‪.‬‬
‫חהו עדיין לפי בחינת יצחק הנתקן באברהם‪ .‬ואז נקרא גם כן ישראל‪,‬‬
‫לי ראש‪ ,‬בבחינת אברהם בעצמו‪ ,‬ובבחינת תורה אור‪ .‬ואז נתקן הכל‬
‫בסוד יש רל״א‪ ,‬כי מתחברת התורה בסוד אלב״ם‪ ,‬והוא התלבשות‬
‫י״ה בו״ה בסוד מצוה כנ״ל‪ .‬ואז הולך הצירוף לרל״א ונעשה האל ‪ -‬יש‪.‬‬
‫בסוד היש עולמות‪ .‬אמנם צריך שתדע שאעפ״כ עולם הנקודים נחרב‪.‬‬
‫אך זה בסוד יעקב לבד‪ .‬והוא כי נעלמה אז בחינת ישראל הבאה‬
‫מאברהם‪ .‬והיה הכל בסוד יעקב לבד מסוד יצחק‪ .‬ואז נתגלה בכאן‬
‫מה שהוכן למעלה בסוד ירידת אברהם למצרים‪ ,‬ובסוד מצרים היתה‬
‫השבירה שהיא גלות‪ .‬ופרעה היה מתחזק בסוד לקיחת שרה‪ .‬ואחר כך‬
‫באו העשר מכות‪ ,‬שסודם הנגעים הגדולים שהיה על דבר שרי‪ .‬ונגע‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שסד‬

‫הוא סגירו‪ ,‬כי נסגרה שליטת מצרים‪ .‬והוא סוד; וימת מלך מצרים‬
‫)שמות ב‪ ,‬כג(‪ .‬ומשם והלאה היה הסגירו בפרט‪ ,‬עד שיצאו משם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ואפרש לך הענין הזה יותר‪ ,‬כשנסתלק בחינת ישראל ונשאר‬
‫יעקב לבד‪ ,‬אז בחינת הראש שקיבל אברהם חזר כחו ונכסה‪ .‬וסוד זה‬
‫בחינת השבע‪ ,‬בסוד הש׳ נכסה בסוד הרעב שהוא הר׳‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וסוד זה‪:‬‬
‫שבע שני שבע ושבע שני רעב‪ .‬ונבלעו בליעה ממש‪ ,‬הפרות הטובות‬
‫ברעות‪ .‬ואז נתעורר שרש הס״א‪ ,‬ונקרא מצרים‪ ,‬והראש — פרעה‪ .‬ואז‬
‫כל הי׳׳ב פרצופים מתלבשים שם‪ .‬ועם כל זה מציאותן הא׳ ישנו‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬ואלה המלכים כנ׳׳ל‪ ,‬אלא שאחר כך נשארים בסוד עבדים‪ .‬והיינו‬
‫כי בהתחזק מצרים‪ ,‬אז נשארו המ׳׳ק בסוד‪ :‬אנח להו ואצנע להו‪,‬‬
‫הנזכר למעלה‪ .‬ואז היו מתעוררים ומתגלים שרש הס״א‪ ,‬והטוב לא היה‬
‫פועל‪ ,‬והיה מעונה ממש בלא שליטה והארה‪ .‬ואז; דבץ ערי מסכנות‬
‫)שמות א‪ ,‬יא(‪ .‬וסוד פיתום — פי תהום בולעו‪ .‬ורעמסס — ראשון‬
‫ראשון מתרוסס )סוטה יא‪ ,(.‬והוא בחינת השבירה עצמה‪ .‬שבהיות מזדמנות‬
‫מדרגות שרשי הס׳׳א‪ ,‬היה הולך הכל בסוד נפילה ושבירה‪ ,‬כי אז היו‬
‫ממשיכים אלה השרשים כח גדול‪ .‬עד שנתעורר כח שם מ״ה‪ ,‬וסודו‬
‫משה‪ .‬תה כי הנה כבר ידעת‪ ,‬איך ענין כל הפרצופים הוא בחינת השיתא‪,‬‬
‫המפורש בענין‪ :‬אורח צדיקים “‪ .‬וסודו ס״ר‪ ,‬והן הס׳ רבוא שמצרים‪.‬‬
‫ובהתעורר שם מ״ה הוא בחינת ישראל‪ .‬והוא משה — ש׳ מ׳׳ה‪ ,‬כי כל הג׳‬
‫אבות נכללים בתיקון זה‪ ,‬ומשה כולל ס׳ רבוא כידוע‪ .‬ואז נסגרה שליטת‬
‫מצרים כנ׳׳ל‪ ,‬ויצאו ישראל לחירות‪ .‬וקבלו התורה‪ ,‬שהוא תורה אור‬
‫הנמשך מאברהם‪ ,‬בסוד ה׳ חומשי תורה‪ .‬ומה שהיה כבר באברהם בסוד‬
‫הר נשלם ליתקן ביעקב בסוד בית‪ ,‬ואז‪ :‬נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים‬
‫)ישעיה ב‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫ותראה שכאן יש כל חילוקי התיקונים שהזכרנו עד כאן‪ ,‬כי יש ההר‬
‫דש הראש ד ש הבית‪ .‬וצריך שתדע‪ ,‬כי זה כל סוד ההנהגה‪ ,‬איך ב׳ הנהגות‬
‫יש‪ :‬הנהגת ז״א והנהגת הא׳׳א‪ ,‬ושניהן ענין אחד‪ .‬פירוש — כי ההנהגה‬
‫הוא אחד‪ ,‬אלא שלפי דרך הרשימו הוא ענין ז׳׳א‪ ,‬ולפי דרך העצמות‬
‫הוא א׳׳א‪ .‬והבן מאד זה הדבר‪ ,‬כי כל העולם האצילות נבנה מתחלה‬
‫רק בסוד ז״א‪ ,‬והוא היה נקרא יעקב‪ .‬וכן תראה שפרטיות דבריו הן‬
‫עניני הז׳׳א ששם היתה השבירה והתיקון‪ .‬אך סוד מ״ה הוא לפי ענץ‬
‫העצמות‪ .‬והאצילות כולו נתקן לפי תיקוני הא׳׳א‪ ,‬ונקרא זה ישראל‪ .‬והיינו‬
‫‪ . 23‬לעיל עם׳ קצ״ב‪.‬‬
‫שפה‬ ‫אדיר במרום‬
‫שבהיות המציאות לפי הז״א‪ ,‬אז א״א או״א מאירים לפי בחינתו‪ .‬ובהיות‬
‫המציאות לפי ‪] ...‬הא״א[‪ ,‬או״א ח״א נתקנים לפי בחינתו‪ .‬ונמצא אלה‬
‫ב׳ הדברים ראשונים בהנהגה‪ ,‬לפי התעוררם כך הם הפעולות קו ורשימו‪,‬‬
‫לפיהם מתחלפת הנהגת האצילות בסוד א״א ובסוד ז״א‪ .‬וכאשר היה‬
‫המתן תורה‪ ,‬אז כבר נתגלתה הנהגה מצד הקו‪ ,‬ולכן היה הז״א כזקן‬
‫מלא רחמים‪ .‬וכל זה בסוד אברהם דצחק‪ ,‬קו ורשימו‪ .‬נמצא לפי זה‬
‫שעיקר שם ישראל הוא בא״א‪ ,‬והוא סוד‪ :‬אשריך ישראל מי כמוך )דברים‬
‫לג‪ ,‬כט(‪ ,‬שז״א עולה במדרג)ת(]ה[ זאת‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬הנה תראה שאריך‬
‫עולה רל״א‪ ,‬והוא בחינת צירופי התורה‪ .‬והוא עצמו יש בו הי״ש אורות‪,‬‬
‫וסוד הכל‪ ,‬ישרא״ל‪.‬‬
‫והנה עולם הנקודים הזה יצא מן העינים‪ ,‬והוא העיקר כמ״ש‪,‬‬
‫שהשאר הוא הכנה אליו‪ .‬אך בהיות הדבר מתחלה בסוד יצחק זה היה‬
‫יעקב והחשך היה מתעורר בסוד הרשימו‪ .‬והבן היטב איך הנקודים‬
‫הן כוללים כל עניני הרשימו בסוד יצחק‪ ,‬והמ״ה עניני הקו בסוד אברהם‪.‬‬
‫ובנקודים נאמר‪ :‬ותכהינה עיניו מראות )בראשית כז‪ ,‬א(‪ ,‬ואז היה‬
‫מתעורר עשו‪ .‬אך לפי אברהם היה אור לעינים‪ ,‬והתיקון — בסוד‬
‫ישראל‪ .‬ובו‪ :‬ה׳ יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה )בראשית כב‪,‬‬
‫יד(‪ ,‬כי עתה ‪ .‬ה׳ יראה‪ .‬ועם כל זה עתה עדיץ התיקון בסוד הר‪.‬‬
‫ולכן העקדה היתה בהר‪ ,‬והוא הר המוריה‪ ,‬כי בכלל תיקץ שלו הר‬
‫הוא‪ .‬אך לפי בחינותיו משתנה בשמותיו‪ ,‬ולעקירה נקרא הר המודיה‪,‬‬
‫מבחינת יסוד אי׳‪ ,‬ששם ראוי להעשות תיקון זה בסוד חו״ג המתחברים‪.‬‬
‫והוא הר שנעשה מבחינת א ‪ .p‬כי א ^ — אלהים דאלפין שעולה‬
‫רצ״א‪ .‬וכאשר תסיר השורש שהוא פ״ו שהוא דין קשה‪ ,‬מן רצ״א‪ ,‬נשאר‬
‫הר‪ .‬לכן נאמר‪ :‬אל א ‪ p‬המוריה על אחד ההרים )שם ב(‪ .‬ובבחינת‬
‫יעקב נקרא הר סיני‪ ,‬בסוד התורה‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת‪ ,‬איך עיקר הארה הוא היוצא מן העין שהוא‬
‫הפנימיות עצמו בסוד ה‪ ...‬אלא שמצד יצחק יש החשך הסותם העינים‪,‬‬
‫ומצד אברהם אינו כן‪ .‬תה ממש ענין השבירה והתיקון‪ ,‬והם עצמם‬
‫א״א ת״א‪ ,‬כי הן ממש זה לזה כפנימיות וחיצוניות של ענין אחד‬
‫עצמו‪ .‬והנה ע״כ אין הראיה נעשית אלא בעיני א״א כנ״ל‪ ,‬כי עיני‬
‫הז״א הם בסוד פיתום‪ ,‬כי כן הוא בשרש שמצד יעקב לבד היה‬
‫הסיתום‪ .‬אך בסוד אברהם היא הפתיחה‪ ,‬בסוד האור‪ ,‬ובו הראיה‬
‫בסוד‪ :‬ה׳ יראה‪ .‬ולכן א״א נק׳ אור ה׳‪ ,‬כי הוא אורו של ז״א‪ .‬וסודו‪:‬‬
‫בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ )ישעיה ב‪ ,‬ה(‪ .‬כי מה שנתקן באברהם‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שמו‬
‫בסוד הר‪ .‬נשלם ביעקב בסוד בית‪ .‬ונמצא שאין השגחת הז״א אלא מכח‬
‫הא״א‪ .‬ועם כל זה התורה היא בז״א‪ ,‬כי היא התגלות כללות כל ההנהגה‪,‬‬
‫והיא הנמסרה לישראל‪ ,‬בסוד‪ :‬תורה צוה לנו משה)דברים לג‪ ,‬ד(‪ .‬ולכן שמא‬
‫דעתיקא אינו מתגלה בתורה והוא סתום מן הכל‪ ,‬כי כך הוא מרומם‬
‫מן הידיעה אף על פי שהוא המנהיג‪ ,‬כי הנהגתו אינו אלא לפי‬
‫התלבשותו בתוך הז״א‪ .‬כי אם בעקידה שם נגלה גילד ממש‪ .‬כי העקידה‬
‫כבר שמעת ענינה‪ ,‬איך הקו עוקד הרשימו תחתיו ונכנס בו‪ ,‬ושם נגלה‬
‫לאברהם למטה ענין יחוד זה‪ ,‬שא״א ח״א הכל ענין אחד‪.‬‬
‫וסוד זה; בי נשבעתי נאום ה׳)בראשית כב‪ ,‬טז(‪ .‬וכבר תחנת כי כל הנשבע‪,‬‬
‫נשבע במי שגדול ממנו‪ .‬ונתפרש לך זה בענין‪ :‬נשבע ה׳ בנפשו )ירמיה‬
‫נא יד(‪ .‬שה׳ הוא האצילות‪ ,‬הנשבע בעולם הנקודים שלמעלה ממנו‪.‬‬
‫וגם כאן כשנשבע נשבע במי שגדול‪ ,‬והיינו עתיקא‪ .‬ואומר עליו‪ :‬בי‬
‫נשבעתי‪ .‬והוא‪ ,‬כי כאן נגלה סוד זה שאמרתי‪ ,‬שע״ק הוא עצמו ז״א‪.‬‬
‫ונמצא שזהו ידיעה האמיתית בענין ע״ק מה שלא נודע בשום מקום אחר‪,‬‬
‫כי תמיד נעלם ממנו ולא ידענוהו‪ ,‬וכאן נתפרש באמת‪ ,‬כי הוא פנימית‬
‫השם ב״ה‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬שמא דעתיקא‪ .‬וסוד הדבר‪ .‬כי לא״א נקרא‬
‫אקי״ק‪ .‬וכבר זה הוקשה‪ ,‬איך אקי״ק הוא למעלה משם יקו״ק‪ .‬והאמת‬
‫הוא‪ ,‬כי ע״ק הוא עצמו פנימיות של יקו״ק‪ ,‬אלא שלהיותו מרומם עדיין‬
‫לא נקרא על שמו‪ ,‬כי לא נגלה לו הרבה‪ ,‬ואז משלים בעדו שם אקי״ק‪.‬‬
‫ונמצא כי אקי״ק הוא שם יקו״ק ב״ה‪ ,‬אך קודם השתלמו להגלות‪ .‬ותראה‬
‫שהשם ב״ה סודו‪ :‬היה — בה״א‪ ,‬הוה — בוא״ו‪ ,‬יהיה — ביו״ד‪,‬‬
‫ועל שם היו״ד נקרא ע״ק אקי״ק‪ ,‬בסוד יהיה הזה‪ .‬סוף דבר‪ ,‬כאן נודע‬
‫שהוא עצמו שם יקו״ק מה שהיה נעלם בשאר המקומות‪ ,‬לכן אמר‪ :‬בי‬
‫נשבעתי נאום ה׳‪.‬‬
‫והנה בסוד זה הענין שזכרנו כתיב; בך יברך ישראל )בראשית‬
‫מח‪ ,‬כ(‪ ,‬ויעקב הוא שאומר זה‪ .‬ואומר; בך יברך ישראל‪ ,‬והוא בחינת‬
‫הפנימיות שבו‪ ,‬שסודו מא״א כנ״ל‪ .‬וכתיב‪ :‬ישראל אשר בך אתפאר‬
‫)ישעיה מט‪ ,‬ג(‪ .‬כי התורה כתפרשת למטה‪ ,‬בקשר המאורות עם העוה״ז‪,‬‬
‫ולמעלה הכל במאורות עליונים ותחתונים‪ .‬והנה ז״א אומר לישראל למטה‬
‫— ישראל אשר בך אתפאר‪ ,‬יען הוא כדמותו‪ .‬וא״א אומר כך לז״א‪ ,‬להיותו‬
‫ישראל כמוהו‪ .‬וגם בעתיק יומין עצמו שייך עם הא״א‪ .‬ותראה כיון שנעשה‬
‫זה הגילד‪ ,‬אז נאמר‪ :‬ויירש זרעך וכו׳ )בראשית כב‪ ,‬מ(‪ ,‬בסוד הירושה‬
‫הנ״ל‪ ,‬בסוד תיקון העקב‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫שפז‬ ‫אדיר במדום‬
‫כתיב חזה הוית )דניאל ז‪ ,‬ט( וכר‪ .‬תה גם כן מן הסודות הנפלאים‬
‫ורמים בחכמה‪ .‬הנה כתוב)בדאשית ז‪ ,‬כב( כל אשד נשמת דוח חיים באפיו‬
‫וכר‪ .‬וכן)בראשית ב‪ ,‬ז( ויפח באפיו וכר‪ .‬וח״ל אמרו)בבא מצחנא כד‪(:‬‬
‫אין מעידים אלא על פרצוף וכר‪ ,‬וגם פה אמר רשב״י‪ :‬בחוטמא ]אשתמודע‬
‫פרצופא[ וכר‪ .‬תה כי הנה יש נר״ן‪ ,‬והנפש קבועה בכבד‪ ,‬והנשמה עומדת‬
‫במוח לשפוט הדברים‪ .‬והרוח עולה רורד בגוף ועושה כל הציורים‪,‬‬
‫בסוד האותיות המאירות בגוף‪ .‬והנה תדע כי יש תואר ויש מראה‪ ,‬והיינו‬
‫כי יש צורת האיברים במתכונתם‪ .‬דש המראה הבולט מתוך האיברים‬
‫המחוברים‪ .‬והיינו הוא המראה הנראה לעינים הרואים‪ ,‬שאינו שום דבר‬
‫פרטי‪ .‬אלא הוא מה שנולד מחיבור האיברים ביחד‪ .‬ותדע באמת כי‬
‫המראה הזה אפילו שטחיותו הנראה לכל עין‪ ,‬נמשך הרבה מסוד הארת‬
‫הרוח הזה המצייר הציור בפנים‪ .‬וכל שכן פנימיותו הנראה לפקחי העינים‪,‬‬
‫שכל אחד מצדר בציור הראד לו‪ ,‬מסוד הד׳ חיות‪ ,‬כמבואר בכמה מקומות‬
‫בזוהר ובתיקונים‪ ,‬שהכל תלד בציור הרוח הזה‪.‬‬
‫והנה מקום הולד הציור הזה הוא בחוטם‪ ,‬כמ״ש לך עוד בס״ד‪ .‬ולכן מי‬
‫שירצה להסתכל בפנים לראות ציורם הפנימי צריך להסתכל בתחלה בחוטם‬
‫ולקחת משם הציור‪ ,‬כי באמת כך מצטיירים הדברים‪ .‬ותראה שאפילו‬
‫מי שירצה לצייר אדם אחד‪ ,‬צריך לקחת בדעתו הציור מהחוטם‪ ,‬ואם‬
‫לא — לא יוכל לצייר אותו בדמותו בשלימות‪ .‬הה הדבר נמשך גם‬
‫כן מכלי החוטם עצמו‪ ,‬כמ״ש לך עוד‪ .‬שעל כן שם יהיה נולד הציור‬
‫הזה‪ ,‬כי כל איברי הפנים נמשכים אחריו‪ .‬וסוד זה הנה הוא מ״ש בפרשת‬
‫משפטים )זוהר ח״ב קכב‪ (:‬חוטמא דמלכא תיקונא דפרצופא וכו׳ ע״ש‪.‬‬
‫כי כיון שנתקנו כל איברי הפנים‪ ,‬בסוף הכל יוצא החוטם בסוד מלכות‪,‬‬
‫שיהיו כל שאר המאורות פונים אליו‪ ,‬בסוד חמדת ימים‪.‬‬
‫ותראה כמה דברים מתחברים במציאות החוטם הזה‪ .‬הנה המוחין‬
‫הסגורים בראש מתפרשים להאיר בסוד תיקוני הראש‪ ,‬והג׳ מוחין חב״ד‬
‫מתפשטים בכל שאר התיקונים שלמעלה מן החוטם‪ .‬אחר כך יוצאות‬
‫הגבורות מוח הד׳ בבחי׳ שרשי כל גבורות הפרצוף‪ ,‬ועושים התלהטות א׳‬
‫שם באמצע הפנים‪ ,‬ונכללות כלם בסוד מלכות הנשרשת שם בפנים לפי‬
‫חילוק איברי הפנים‪ .‬ח׳׳ש שם במשפטים‪ :‬ואינץ גבורן מחד גבורה‬
‫אחידן ונפקץ‪ .‬ותראה שכלי החוטם הוא כלי סתום שנפתח רק למטה‪.‬‬
‫וסודו כי הנה אלה הגבורות עומדות שם בהתלהטות זה בסוד המלכות‪ ,‬כדי‬
‫שדרך שם יעבור מה שיצא מן המוח להתפשט למטה‪ ,‬וגם הרוח המנשב‪.‬‬
‫ומה שעובר שם בתחלה יעשה פעולות נעלמות וגנחות‪ ,‬כמ״ש לך‪,‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שפח‬
‫ואחר כך יצא‪ .‬ותראה איך שרש המלכות היא הגבורות דדעת‪ .‬ואחר‬
‫שהוכנו הדברים למעלה בשאר תיקוני הראש בהגיע הרבר אל מלכות שם‬
‫תעשה עוד פעולה גדולה בסוד המלכות‪ ,‬אחר ימשך למטה‪ .‬ועל זה אמר‬
‫)ישעיה מא‪ ,‬ד( אני ה׳ ראשץ ואת אחרונים אני הוא‪ ,‬והיינו המלכות‬
‫שהיא אני‪ ,‬ונשרשת בתחלה בגולגלתא‪ ,‬ועוד נמצאת באחרונה‪ .‬ולקמן‬
‫תשמע כמה פעולות נמשכות מענין הזה‪.‬‬
‫הנה הרוח העולה והיורד ועושה הציורים והתנועות כנ״ל‪ ,‬הוא‬
‫צריך לקבל חיותו מן הנשמה‪ ,‬כי הוא סוד הז״א הלוקח מן הקצה‬
‫אל הקצה‪ ,‬לוקח מן הנשמה וכולל נפש‪ .‬אך מקום קבלת הרוח חיותו‬
‫הוא בחוטם‪ ,‬כי הנה מושבו בלב ומתפשט משם עד החוטם‪ ,‬ושם מורדת‬
‫הנשמה הארתה אל הרוח‪ ,‬ואז הוא חי‪ .‬חהו )בראשית ב‪ ,‬ז( ויפח‬
‫באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬הנשמה היא מקור החיים‪,‬‬
‫אך הנפש צריכה להיות חיה בכח החיים שיביא אליה הרוח‪ ,‬והרוח‬
‫מקבל החיים בחוטם‪ .‬ולכן תראה כי החוטם עולה חיים‪ ,‬והיינו כי‬
‫בחוטם יש אות ה׳ כדלקמן‪ ,‬וחוטם עצמו‪ ,‬הרי חיים‪ .‬חהו חיים‬
‫‪.‬הנמשכים מן הנשמה אל הרוח‪ ,‬ואז מקבל הכח לעשות פעולותיו‪.‬‬
‫ונמצא שהוא מקבל כח זה בתוך אלה הגבורות שאמרנו‪ ,‬בתוך המלכות‬
‫שהיא החוטם הזה‪ .‬אך זה ודאי שבקבלו זה הכח‪ ,‬כמה פעולות גדולות‬
‫נעשים בתוך ההתקשרות ההוא של נשמה ורוח‪ ,‬והגבורות האלה מקבלות‬
‫שם תיקונים גדולים‪ .‬אך הכל נעשה בתוך החוטם‪ ,‬ואחר כך יוצא מה‬
‫שיוצא‪ ,‬תולדת כל מה שנפעל שם לפנים‪ .‬חה הרוח עצמו אחר שקבל זה‬
‫הכח שם‪ ,‬הוא היוצא אחר כך בפה ועושה הדיבור ומוציא הגזירה‪ .‬והוא‬
‫סוד התרגום שפירש )בראשית ב‪ ,‬ז( לנפש חיה — לרוח ממללא‪ ,‬כי כל‬
‫אלה התיקונים של הראש הם קודם לזיווג הפה‪ .‬וגם בצאת הרוח מתוך‬
‫החוטם עצמו מאיר הארות גדולות‪ ,‬והוא עצמו יורד מ ב ח ^ ומגיע‬
‫אל הפה ואחר כך אל הזקן‪ ,‬כדלקמן בס״ד‪ .‬ומן הרוח הזה היוצא‬
‫מאירות כמה הארות‪ ,‬ובהגיעם אל המשרתים מזרזים אותם לפעולתם‪ ,‬כי‬
‫מן המוח עצמו יוצא האור הזה בלא ירידת הדרגה‪ .‬והנה בהיות היוצא‬
‫מן המוחין שפע מתוק‪ ,‬הגבורות מתבסמות בו‪ .‬ואם לאו ח״ו נעשה‬
‫חרון אף בהתלהטות הגבורות האלה‪ .‬ותבין כמה פעולות עושה החוטם‬
‫הזאת — שיעבור בו היוצא מן המוחין‪ ,‬כי הוא ענין עיקרי להנהגה‪.‬‬
‫והנה בהיותו בחי׳ המלכות של תיקוני הראש‪ ,‬כל השאר פונים אליו כנ״ל‪,‬‬
‫ולכן בחוטמא אשתמודע פרצופא‪ ,‬כי שם דוקא נולד הציור שמתחילים‪.‬‬
‫הפנים שם להצטייר בחוטמא‪ ,‬החיות כנ״ל‪.‬‬
‫שפט‬ ‫אדיר במרום‬
‫וכל זה בז״א‪ ,‬אך בא״א אינו כך‪ ,‬כי אץ ההנהגה תלויה בין החסד‬
‫והדין לנטות אל אחד מן הצרדין‪ ,‬אלא הכל רק להמשיך רחמים‪ .‬ולכן אמרו‬
‫)שם באד״ד דף קל‪ (:‬מחד נוק׳ חיץ ומחד נוק׳ חיץ רחיץ‪ ,‬תה כי אור הח״ם‬
‫מתלהט שם בסוד גבודות שלה‪ ,‬ובסוד מלכות של פנים‪ .‬ומלכות חנתיק‬
‫עושה שם התיקון הד׳ והוא עומד הכל להמשיך בחי׳ החיים העליונים‬
‫בסוד תיקץ המתקלא‪ .‬ובסיתום החוטם נעשים פעולות גדולות סתומות‬
‫ונעלמות‪ ,‬עד הגיע הרוח אל הפתח דצא לחח‪ ,‬ושם תגלה התולדה‪.‬‬
‫וכאן נמצא סוד גדול מאד מאד והוא מ״ש )שם דף קל‪ (:‬חד דוחא‬
‫נפיק לז״א וכו׳‪ ,‬וחד דוחא דחיי דביה זמינץ לזמנא וכו׳‪ .‬ותדע שבכאן‬
‫תלתה כל נבואת דניאל של הד׳ חיות‪.‬‬

‫ואפרש לך היטב פעולת החוטם הזה מהו‪ .‬הנה כתוב)תהלים קלג‪ ,‬ג( כטל‬
‫חרמץ שיורד על הרדי ציץ וכו׳ חיים עד העולם‪ .‬וגם חז״ל אמדו)קידושין‬
‫לט‪ (:‬למען יאריכץ ימיך‪ ,‬לעולם שכלו ארוך‪ .‬וסוד זה‪ ,‬דע כי ענץ החיים‬
‫כאמת אינו אלא חיבור הנר״ן‪ ,‬שיהיה הרוח אוחז בנשמה מלמעלה‬
‫ובנפש מלמטה ומקשרם‪ .‬תה הדבר נשרש בח׳׳ס‪ .‬והוא כי בתחלה‬
‫יצאו המ״ק ולא היה בהם קשר זה‪ ,‬ושם היתה השבירה‪ ,‬וניתן משם‬
‫מציאות אל הס״א שהיא מות‪ ,‬והיא גהינם‪ ,‬והיא סם המות ממש‪.‬‬
‫אך כשיצא המלך הדר אז נעשה החיבור‪ ,‬והוא ממש חיבור החיים‪.‬‬
‫תה נשרש בח׳׳ס‪ ,‬ונעשה בחוטם כנ״ל‪ ,‬ומשם אחר כך יוצא למטה‪ .‬ובכל‬
‫מקום שמתפשט עושה החיים‪ .‬תה מתגלה בגן עדן‪ ,‬וסודו ענג — עדן‬
‫נהר גן‪ ,‬שהם נר׳׳ן‪ ,‬ומתחברים והם חיים‪ .‬אך בגהינם הוא נגע והוא‬
‫הפירוד ממש‪ ,‬הפך הגן עדן‪ .‬תש׳׳ה )תהלים קטו‪ ,‬ת( לא המתים יהללו‬
‫יה וכו׳‪ ,‬כי גהינם היא מות שאין מגיע שם הארת הי׳׳ק של ח״ס‪ ,‬אבל‬
‫גן ע ק שם החיים‪ .‬והנה משם מתפשט גם כן במקום בית המקדש‬
‫לצורך העה׳׳ז‪ ,‬תה )תהלים קלג‪ ,‬ג( כי שם צוה ה׳ וכו׳‪ .‬נמצא כי שרש‬
‫החיים הוא בח׳׳ס‪ ,‬והוא החיים הארוכים כנ״ל‪ .‬ועליהם נאמר )תהלים‬
‫כא‪ ,‬ה( חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד‪ ,‬כי באים מן‬
‫הא״א‪ ,‬ואלה מגיעים למטה בז״א ונעשים שם גם כן חיים‪ .‬אך למטה‬
‫יש גם כן מות‪ ,‬אבל החיים שמא״א אין שם מות כלל‪ ,‬תהו עולם שכלו‬
‫‪.‬‬ ‫ארוך‪.‬‬
‫וצדיך שתדע‪ ,‬כי נגד נר״ן יש בישראל קהל עדה וישראל )פסחים‬
‫סד‪ ,(.‬וסודם ]נ׳׳א‪ :‬חב״ד[ חג׳׳ת ונה״י‪ ,‬נקשרים במוח לב כבד‪ ,‬וסוד‬
‫זה מלך‪ .‬תהו בחי׳ המלך שהוא ממש החיים של העם‪ .‬וג׳ המדדיגות‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שע‬

‫נקשרת בו‪ ,‬ונמצאים יורדים בבית המקדש ומקבל אותם המלך‪ ,‬ומן המלך‬
‫מתפשטים אל כל העם‪.‬‬
‫ואודיעך עתה סוד גדול‪ ,‬כי הנה כתוב )שמואל א ח‪ ,‬ז( כי אותי‬
‫מאסו ממלוך עליהם‪ .‬והענין‪ ,‬כי רק למלכות בית דוד יאתה המלכות‪,‬‬
‫והוא היה ממשיך בחי׳ החיים האלה אל ישראל‪ .‬אך כשלא נמצא‬
‫מלכות בית דוד‪ ,‬אז ז״א משלים ומקשר ישראל בחיים האלה‪ .‬ועל‬
‫כן אמר‪ :‬מחד נוק׳ ובו׳‪ .‬כי בהיות הדברים בתיקון‪ ,‬נמשך מנקב אחד‬
‫ויוצאבגן עדן‪ ,‬ומנקבהב׳ נמשך הרוח עצמו‪,‬ושניהם‬ ‫רוח לז״א‬
‫תה הרוח מגיע אל מלך המשיח לקשר ישראל‬ ‫בסוד רוח חיים‪.‬‬
‫אלה‪.‬אך כשאין מלכותבית דוד נמצא‪ ,‬אז הז׳׳אמשלים‬ ‫בסוד חיים‬
‫כנ״ל‪ .‬והרוח הראוי למב״ד הוא בא רק בסוד הכנה לבד‪ .‬ולכן אמר‪:‬‬
‫דביה זמינין וכו׳‪ ,‬כי הוא רק בסוד הזמנה‪ .‬אך מן ההזמנה הזאת יוצאות‬
‫פעולות רבות וגדולות‪ ,‬כמ״ש עוד בס״ד‪.‬‬
‫והנה משה היה בסוד מלך‪ ,‬אך אחר משה לא עמד מלך‪ ,‬ולא היה ראד‬
‫להיות אלא מלכות בית דוד‪ ,‬ואז היתה ההנהגה רק בסוד שופטים‪,‬‬
‫ואומר לך ההפרש‪ .‬כי הנה כתוב )דברים לג‪ ,‬ה( ויהי בישורון מלך‬
‫בהתאסף ראשי עם וכו׳‪ ,‬והוא כי לכל שבט יש ראש פרטי‪ ,‬והוא‬
‫סוד )דברים טז‪ ,‬יח( שופטים ושוטרים תתן לך וכו׳ לשבטיך‪ ,‬וקשר‬
‫כל השבטים אלה ביחד‪ ,‬עושה המלך‪ ,‬תה היה משה — בהתאסף‬
‫ראשי עם וכו׳‪ .‬אבל אחר כך הקב׳׳ה היה המלך‪ ,‬עד זמן תיקון מלכות‬
‫בית דוד‪ ,‬ורק היה משתמש משופט‪ ,‬מבחי׳ אחד השבטים לבד‪ ,‬כגון;‬
‫יהודה יעלה )שופטים א‪ ,‬ב(‪ ,‬שאז לא היה מלך אלא שבט עולה‬
‫בראשונה‪ .‬והוא כמו המשרת הא׳‪ ,‬אך לא המלך‪ ,‬והבן‪ .‬ועל כן נתרעם‬
‫הקב׳׳ה‪ ,‬כי ברצותם מלך הנה היו מואסים אותו‪ ,‬כי הוא היה המולך עד‬
‫שיגיע זמן למלכות בית דוד‪ .‬והנה זה סוד )דברים ת‪ ,‬טו( שום תשים עליך‬
‫מלך‪ ,‬כי שום הוא ש״ך כ״ו‪ ,‬והוא תיקץ הש״ך דינים בשם יקו׳׳ק ב״ה‪,‬‬
‫שהוא מלך הדר‪.‬‬
‫ותרע כי הנה עתה הרוח הראוי למלכא משיחא הוא רק בסוד הכנה‪,‬‬
‫וממה שפועל זה הרוח בהכנותיו בסיתום המלכות דהיינו החוטם‪ ,‬נמצאים כל‬
‫עניני הגלות‪ .‬כי בסוף הכל נאמר )ישעיה יא‪ ,‬ב( ונחה עליו רוח ה׳ וכו׳‪.‬‬
‫כי כבר יצא מן הנחירים ויגיע אליו‪ .‬והענין‪ ,‬כי כאן הוא באמת עיקר‬
‫החיות של הפרצוף‪ ,‬והוא מקום נשגב ורם מאד מאד‪ ,‬כי הלא הא״ק‬
‫]נ״א‪ :‬הע״ק[ נפח בו נשמת חיים‪ .‬וכח הנפיחה נמצאת שם בחוטם‬
‫שעא‬ ‫אדיר במרום‬
‫זה‪ ,‬להתחבד שמה הנשמה והדוח כנ״ל‪ .‬וכמה תולדות' גדולות נולדות‬
‫מכח החיבוד הזה‪ .‬וגלד בהם כל החיות של הא״א‪ ,‬וכל הפעולות הצדיך‬
‫אחד כך לעשות הדוח בכל הפדצוף‪ .‬וכל שאד הפדצופים שהם ענפי הא״א‬
‫הנה הם תלוים הכל בזה‪ .‬וגם הא״א נופח הנשמה בז״א‪ .‬ובחוטם הז״א‬
‫יש חיותו‪ .‬אך עיקד החיים הוא הבא מא״א שהם חיים אדוכים ונצחיים‪,‬‬
‫כי אץ שם אחמה לס״א כלל‪ .‬כי בז״א יש קטדוג ס״א ]שימשיך[‪,‬‬
‫ואז נעשה המות במקבלים משם‪ .‬על כן בגן עדן באים החיים מן הא״א‬
‫דרך הז״א‪ ,‬וגם בא ‪ p‬ישדאל מגיע החיים האלה כנ״ל‪ .‬ולע״ל יהיה בגילד‬
‫גדול‪ ,‬כי אז )ישעיה ד‪ ,‬ג( הנשאר בציון וכר קדוש יאמר לו כל הכתוב‬
‫לחיים בירושלים‪ .‬ובגלות )איכה ג‪ ,‬ו( במחשכים הושיבני כמתי עולם‪ ,‬אך‬
‫בגאולה יהיה התיקון של החיים כראד‪.‬‬
‫והנה הגבורות המתלהטות בחוטם כנ״ל‪ ,‬הם מתפעלות הרבה‬
‫מהתפעלות הרוח שם‪ ,‬כי הם שרשי כל הגבורות של כל הפרצוף‪.‬‬
‫ואם ח״ו יש חרץ אף‪ ,‬הם משתלבות בדין‪ .‬אך בא״א אינו כן‪ ,‬אלא‬
‫סודו הוא נחת רוח‪ .‬כי אין הגבורות שם כמו בז״א‪ ,‬אלא נהירו דח״ס‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫ותדע סדר התפשטות הרוח הזה‪ ,‬בהיותו יוצא להגלות הנה הוא‬
‫שולט על החוטם עצמו‪ ,‬ונכלל הכל ברוח‪ ,‬ויוצא דרך הנחירים‪ ,‬ומגיע‬
‫עד הפה‪ ,‬ועושה שם תיקון גדול‪ .‬ועוד יורד אל הזקן גם כן‪ ,‬ומתפשט‬
‫גם שם ומתקן תיקונים גדולים‪ .‬וצריך שתדע‪ ,‬כי בפנימיות החוטם יש‬
‫שם ס״ג‪ ,‬אך חיצוניות החוטם הוא עשד מג׳ אקיק‪ ,‬כמבואר ביחודים*‪,‬‬
‫וג׳ אקיק אלו מתמלאים שם‪ ,‬וסודם‪ :‬נח״תג‪ .‬ובהיות הרוח שולט‪,‬‬
‫דהיינו שכבר מגיע אל היציאה דרך הנחירים‪ ,‬אז נקרא נחת רוח‪.‬‬
‫כי החוטם שהוא הנחת אינו פועל‪ ,‬אלא נמשך אחר הרוח‪ ,‬והבן היטב‪,‬‬
‫כי זה ממש סדר ההשפעה כראד‪ .‬אך בהיות הרוח נסגר עדיין בתוך‬
‫החוטם‪ ,‬דהיינו עד שלא הגיע לצאת דרך הנחירים‪ ,‬הנה החוטם עצמו‬
‫מתלהט ומתנוצץ מכח הרוח הסובב בו להגיע למטה‪ .‬ואז התנוצצות‬
‫זה מגיע אל הדיקנא‪ ,‬כמו שהיה ראוי לרדת דרך הנחירים כנ״ל‪ .‬אלא‬
‫שהיוצא דרך הנחירים נקרא יורד בדרך ירידה ונחת‪ ,‬אך המתנוצץ כך‬

‫‪ . 1‬עד כאן נדפס כדפוס ראשץ — ווארשא תר״מ‪ .‬מכאן ער סוף הספר נדפס לראשונה‬
‫מכת׳׳י באתר ב מתם ח׳׳ב ירושלים תשמ׳׳ח‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . 2‬שער רוה״ק יחוד ג׳‪.‬‬
‫‪ . 3‬עי׳ שער היהודים דף ח‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שעב‬

‫מן החוטם עצמו נקרא כאן כמו הכאה ובטישה‪ .‬חה מה שראה דניאל‬
‫וזהכי בהיות‬ ‫)דניאל ז‪ ,‬ב( וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא‪.‬‬
‫ל״ףל״ף ל״ף‬ ‫החוטם מתנוצץ כך‪ ,‬ד׳ רוחות מתנוצצים ממנו‪ .‬וסודם;‬
‫הוא רוח א׳‪ ,‬יא״ה הוא רוח ב׳‪ ,‬ו״ד ו״ד ו״ד הוא רוח ג׳‪ ,‬יא״ה‬
‫הוא רוח ד׳‪ .‬ואלה נקראים ד׳ רוחות השמים‪ ,‬כי בסוד הרוח שבפנים‬
‫הם מתנוצצים‪ .‬וסודם‪ :‬השמים‪ ,‬שכך הם עולים‪ .‬ואלה )דניאל שם( מגיחן‬
‫לימא רבא‪ ,‬שהיא הדיקנא‪ .‬והם בוטשים שם‪ ,‬כ״מגיחין״‪ ,‬ולא כיורדים‬
‫בנחת‪ .‬אלא לע״ל יהיה )ישעיה יא‪ ,‬ב( ונחה עליו רוח ה׳‪ ,‬בסוד הנחת‬
‫הנמצא בזמן ירידת הרוח דרך הנחירים‪.‬‬
‫וצריך שתדע‪ ,‬כי הנה הדיקנא כופה הדינים‪ ,‬אך הנה צריך שימצא‬
‫ענין הגלות‪ ,‬וכל אלה הדברים תלדם ברומו של עולם‪ .‬ותראה איך כל‬
‫הנהגת המלכויות תלוים במשיח‪ ,‬כי בהיות הרוח הראוי למלך המשיח הולך‬
‫ומתפשט לצאת מן הנחירים‪ ,‬בין כך ובץ כך נעשה ענין המלכיות‪ .‬ונראה‬
‫לכאורה שהוא שליטת האומות‪ ,‬ואינו אלא הכנעתם‪ .‬והדבר באמת הוא‪,‬‬
‫כי לא רצה הקב״ה רק לדחות הרע‪ ,‬אלא רוצה לתקן את הקליפה גם‬
‫כן‪ ,‬שיהיו הכל נכנעים ומשתעבדים אל הקדושה‪ .‬חה בכח המלכיות‪,‬‬
‫כי יניח את השכינה להתלבש בהם‪ ,‬ואז ניתן להם אמה שליטה‪ .‬ובענין‬
‫הזה נדחה הרע מהם‪ ,‬והטוב שבהם נקשר לשעבוד הקדושה‪.‬‬
‫ואפרש לך כל זה בסדר‪ ,‬כי הנה לקמן )באדרא( אומר‪ :‬וקרינן‬
‫ליה סליחה‪ .‬והענין‪ ,‬כי באמת כח הרוח הזה מעביר כל הקלקולים בכח‬
‫החיים שזכרנו‪ .‬חה בהיות זה הרוח בא אל הפה‪ ,‬שאז הפה יאמר סלחתי‪,‬‬
‫כאמור לקמן בתיקץ ג׳ של הדיקנא‪ .‬וסוד זה )תהלים מח‪ ,‬ה( כי הנה‬
‫המלכים נועדו עברו יחדיו‪ ,‬והיינו כי העונות גורמים שהס״א תשתדל‬
‫להתאחז בקדושה‪ .‬אך כשיש כח לחבר זו״ן‪ ,‬הנה הם עוברים‪ ,‬ואינם‬
‫אוחזים עוד‪ ,‬ונמצאו העבירות מכופרות‪ .‬וזה עושה כח רוח חיים זה‪.‬‬
‫והוא מה שנקרא החוטם סליחה^ שעולה יב״ק — יאקלוקקים‪ .‬ובהיות‬
‫הרוח יורד דרך האורח שתחת החוטם‪ ,‬מגיע אל הפה‪ .‬וסודו וחנץ‪,‬‬
‫וזהו חנץ המרבה לסלוח‪ .‬ונמצא שכח הרוח הזה מעביר הפגמים‪,‬‬
‫ובאמת בכחו יהיה לע״ל ענץ )זכריה ג‪ ,‬ט( ומשתי את עץ הא ‪ p‬ההיא‬
‫וכר‪.‬‬
‫אך זה היה בדחית הרע‪ .‬ומפני שהקב״ה רוצה שיתוקן גם הוא‪,‬‬ ‫‪-‬‬

‫עי׳ ק ‪r‬ור הכוונות עם׳ פ׳׳א‪.‬‬ ‫‪.4‬‬

‫שעג‬ ‫אדיר במרום‬
‫לכן לקח דרך אחר‪ ,‬והוא להאריך התפשטות הרוח הזה‪ ,‬עד הגיעו‬
‫אל הנחירים‪ .‬ובאותו הזמן נאמר )דברים כח‪ ,‬סו( והיו חייך תלואים‬
‫לך מנגד‪ .‬כי באמת הם תלדים‪ ,‬שלא הגיעו עריק אל סוף החוטם‪ ,‬לשרות‬
‫משם על המשיח‪ .‬ואז מתעוררים מאורות גדולים בדיקנא‪ ,‬יוצאים דוקא‬
‫מהתלהטות החוטם בה‪ ,‬כנ״ל‪ .‬והם העומדים לתקן הקליפות כנ״ל‪ .‬אך בהיות‬
‫אלה המאורות שולטים‪ ,‬הנה השכינה הולכת ומתלבשת בד׳ מלכיות‪ ,‬ובכח‬
‫^‬ ‫זה נעשה הבירור כנ״ל‪.‬‬
‫אחר כך תשוב הדיקנא להתגלות בכח‪ ,‬ואז כל הד׳ מלכיות‪ ,‬יוכנעו‬
‫תחת הקדושה‪ .‬והוא סוד )ישעיה יא‪ ,‬ט( כי מלאה ה א ^ רעה את‬
‫ה׳ וכו׳‪ .‬והיינו כי יש ימא רבא עליון‪ ,‬והוא הדיקנא‪ ,‬ששם מאירים‬
‫ד׳ מאורות אלה העומדים לתקן הרע‪ .‬ובזמן הארתם מתאחזות ד׳ מלכיות‬
‫של קליפה בים תחתון‪ ,‬שהוא מלכות‪ ,‬והם שולטים‪ .‬ואחר כך ימשך כח‬
‫מן הדיקנא אל הים הזה‪ ,‬כח שבו יוכנעו הקליפות ויתוקנו‪ .‬והוא סוד‬
‫)ישעיה יא‪ ,‬ט( לא ירעו ולא ישחיתו וכו׳‪ ,‬בסוד המים חיים‪ ,‬שנאמר‬
‫בהם )זכריה יד‪ ,‬ח( חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון‪ .‬וכל זה‬
‫יתפרש לך בס׳׳ד לקמן‪.‬‬
‫ונחזור לענץ‪ ,‬כי בהתלהטות החוטם ובטישתו בימא רבא כנ׳׳ל‪,‬‬
‫יוצאים ד׳ מאורות גדולים לתקן הקליפות‪ ,‬לקחת הטוב מהם‪ .‬ונמצא שד׳‬
‫חיות אלה מתפרשים בשני מקומות‪ ,‬במאורות של הדיקנא‪ ,‬ואחר כך למטה‬
‫במלכיות עצמם‪ ,‬ששולטים ואוחזים במלכות‪ .‬ואמר )דניאל ז‪ ,‬ג( וד׳‬
‫חיץ רברבן וכו׳‪ ,‬והיינו כי כל אחד מהם כולל תיקץ כל הקליפות‬
‫הראויות ליתקן‪ .‬אך בד׳ בחי׳ — כל אחד ענץ בפני עצמו‪ .‬וגם‬
‫המלכדות למטה עשו גזירות משונות זו מזו‪ ,‬כל א׳ לפי בחינתו‪ .‬ובאמת‬
‫המאורות למעלה הם בסוד ד׳ אותיות הויה ב׳׳ה‪ ,‬שכל א׳ מהם יתקן‬
‫בו שם אלקים בסוד סליחה‪ .‬והם ד׳ אלקים בסוד ב׳ עקבות משיחא‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש לך עוד בס׳׳ד‪ .‬ותבץ דרכי זה הרוח‪ ,‬שהם באמת סודות גדולים‬
‫מאד‪.‬‬
‫הנה כתוב )ישעיה ב‪ ,‬יט( מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו בקומו לערוץ‬
‫הא ‪ .p‬תה נאמר על הדיקנאי‪ .‬וסוד זה הוא מה שאמרו ז׳׳ל)סנהדרין כב‪(.‬‬
‫כיץ שחטאו נהפך להם לרועץ‪ ,‬תה סוד גדול‪ .‬והוא ענץ )שמות לב‪,‬‬
‫טז( והמכתב מכתב אלקים הוא וכו׳‪ ,‬שנראה בהדיא איך החירות תלאו‬

‫‪ . 5‬שם באדיר קל׳׳ד ע׳׳א‪ ,‬בתיקץ הי׳ — שערות שתחת הגרק‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שעד‬

‫הכתוב במכתב‪ .‬וזה כי כל מציאות הבריות בכת האותיות הוא‪ ,‬בחיבורי‬

‫האלפא ביתות‪ .‬והם עצמם נעשים מאותיות‪ ,‬כמבואר בכמה מקומות‪ .‬אך‬
‫צריך שתרע שיש שני מיני אותיות‪ ,‬יש האותיות כמו שהיו במ״ק ונשברו‘‪,‬‬
‫שגם שם כבר היו טנת״א‪ .‬ויש האותיות אחר כך בזמן התיקון‪ .‬ותרע‬
‫שמן האותיות של התיקץ לא יצא שום דבר רע‪ ,‬אלא כל הקליפות‬
‫ותולדותיהם הם עשוים מן האותיות של המ״ק‪ .‬והנה בתחלה לא היה‬
‫נמצא אלא לשון אחד וכתב אחד‪ .‬אחר כך בסוד הפלגה נתבלבלו הלשונות‪.‬‬
‫ואז נדחו העמים ולא נשאר להם לא כתב ולא לשון קדוש‪ .‬אך הגופים‬
‫הולכים תמיד בסוד הכתבים האלה‪ .‬דהיינו כי זרע אברהם הוברר להיות‬
‫בנינו מן האותיות של מ״ה‪ ,‬דהיינו אותיות התיקון‪ .‬וכל שאר האומות‬
‫אין בנינם אלא מן האותיות של המ״ק‪ .‬ועם כל זה לא היה הדבר הזה‬
‫בישראל אלא בסוד הכנה לבד‪ .‬ואחר כך כשנכתבו הלוחות וניתנו להם‪ ,‬אז‬
‫נקבע הזה הדבר בהם‪ ,‬ואז קבלו החירות‪ ,‬חה חידוש מציאות גופם ממש‪.‬‬
‫ואם לא היו חוטאים בעגל‪ ,‬היה נשאר מציאותם כך‪ ,‬ולא היה בהם‬
‫עוד מיתה‪ ,‬ולא שום גלות‪ .‬והענין‪ ,‬כי רק אותיות המ״ק הם מוכנות‬
‫להשבר‪ ,‬אך של מ״ה אינו כך‪ ,‬ואז היה נקבע מציאותם בסוד אלה האותיות‬
‫להיות ניצולים מכל מיני שבירה‪ .‬אך כיון שחטאו ונשברו הלוחות‪ ,‬אז גם‬
‫הם אבדו האותיות דמ״ה‪ ,‬ונשאר גופם בבחי׳ ב״ן‪ .‬ועם כל זה בלוחות‬
‫השניות חזר ונתקן הדבר‪ ,‬אך לא כבראשונה‪ ,‬כי נשארה המיתה והגליות‪.‬‬
‫והוא כי ישנם אותיות דמ״ה‪ ,‬אך יש מקום גם לשל ב״ן לשלוט‬
‫פעמים‪.‬‬
‫והנה תבין בזה ענין ספר תורה בכתבו‪ ,‬והקריאה בו‪ ,‬וההגבהה שמראים‬
‫האותיות לעם‪ .‬כי היות ס״ת כתוב באותיות אלה‪ ,‬הוא תיקון גדול לישראל‬
‫להיות בנינם בסוד האותיות האלה‪ .‬וכשמגביהים אותו‪ ,‬ומראים הכתב‪,‬‬
‫נמשך אור לקהל מבחינה זו‪ .‬והוא סוד )תהלים לא‪ ,‬כ( מה רב טובך‬
‫אשר צפנת ליראיך‪ ,‬שאמרו בזוהר פ׳ שלח לך — שאומרים הכרובים‬
‫בהגבהת ס״ת‪ ,‬כי הם האותיות בסוד מ״ה‪.‬‬
‫והנה כשחטאו ישראל‪ ,‬אז אבדו אפילו הבחי׳ של לוחות שניות‬
‫כמ״ש‪ ,‬ולא נשאר בהם אלא אותיות דב״ן‪ .‬וזה הענין כבר מפורש במקום‬
‫אחרי‪ ,‬בסוד )שבת פח‪ (.‬הדור קבלוה בימי אחשורוש‪ ,‬שאז כמעט הגיעו‬
‫הדברים שכח קבלת התורה לא היה מאיר בהם אלא מעט‪ ,‬ולכן הוצרך‬

‫‪ . 6‬עי׳ כללי חכמת האמת סי׳ י״ח )שערי רמח״ל עם׳ ש״ט(‪.‬‬
‫‪ . 7‬עי׳ אגרות סי׳ ד׳ ד׳׳ה ‪ :‬והנה אם ישראל וכר )אוצרות רמח״ל עמ׳ שי׳׳ב(‪.‬‬
‫שעה‬ ‫אדיר גמרום‬
‫שיחזרו להתחזק‪ .‬והוא ענין הבית שני שנבנה אחר כך ע״י עזרא‪ ,‬והוא‬
‫הסופר כמניץ משה‪ ,‬כי הוא חזר והעמיד בחי׳ המתן תורה שעשה‬
‫משה‪ .‬והנה בהיות הכתב של מ״ה פורח מגופם לא נשאר בהם אלא‬
‫הכתב דב״ן‪ ,‬וזה נקרא רועץ‪ ,‬וסוד זה הוא השבירה‪ .‬שהכלים נרעצים‬
‫ומתרוצצים‪ ,‬ואך נשארו עלולים לנזקים הרבים של הס״א‪ .‬וכשבא עזרא‪ ,‬חזר‬
‫והעמיד הדברים בתיקון הראשון‪ ,‬והוא סוד )נחמיה ח‪ ,‬ח( ויבינו במקרא‬
‫וכו׳‪ ,‬שאז תיקן הטנת״א פעם אחרת מבחי׳ המ״ה שהיה פורח מהם‪.‬‬
‫ואומר לך למה נקרא רועץ‪ ,‬כי באמת כל האותיות האלה באים מסוד ג׳‬
‫ק״כ של אלקים הנמצאים בזמן המ״ק‪ ,‬וסודם ו״פ ס׳ גבורים‪ ,‬והם כמנין‬
‫רע״ץ‪ ,‬ועם האלקים עצמו וכוללם — רועץ‪ .‬ונמצא שזה הכתב שנשתנה‬
‫היה גורם להם היות עלולים לשבירת הגלות‪.‬‬
‫אך צריך שתדע שיש בחי׳ אחת שלא נשתנית‪ ,‬וסוד זה ווי‬
‫העמודים‪ ,‬מה עמודים לא נשתנו‪ ,‬שאמרו שם )סנהדרין כב‪ ,(.‬והוא סוד‬
‫גדול‪ .‬הנה שורש התיקץ המ״ק הוא בדיקנאי‪ ,‬בי הם נעשים שערות‬
‫כנזכר לעיל‪ ,‬והם צינורות מושכים השפע‪ ,‬ושם תמיד נשארים מתוקנים‪.‬‬
‫ובחינה זאת מה שנשאר מהמצאה — לא יעדר לעולם‪ .‬ובאמת בדיקנא‬
‫נעשים כלם ווין‪ ,‬ושם לא נשתנו‪ ,‬כי בתיקון א׳ הם עומדים תמיד‪ .‬ומה‬
‫שהיה רועץ בסוד שס׳׳ו‪ ,‬נעשה מוש׳׳ך‪ ,‬וסודו )תהלים לו‪ ,‬יא( משוך‬
‫חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב‪ .‬כי נעשים ווים — נחלים מושכים‪,‬‬
‫שהחסד ‪ p‬בהם‪ ,‬וזה תיקונם ממש‪ .‬וצדקתך לישרי לב‪ .‬בסוד הל׳׳ב אלקים‬
‫של המלבץ‪ ,‬ואז רעץ נעשה ע ‪ .p‬ומה שהא ‪ p‬היתה תהו ובהו בסוד‬
‫רעיצת המלכין‪ ,‬מתחזקת בתיקון‪ ,‬וסודו)ישעיה ב‪ ,‬יט( לערח הא ‪ .p‬והוא‬
‫כי הדיקנא היא עומדת להחזיק התיקון בא ‪ p‬הלזו‪ ,‬והיא הדרת גאונו‪ ,‬בסוד‬
‫הלרת פנים‪ .‬והיא גאו׳׳ן שהוא ם׳ — ס׳ גיבורים הנתקנים בכחה‪ ,‬ו׳ גאונים‪,‬‬
‫גאץ ו׳‪ ,‬ו״פ ס׳‪ ,‬שהם הש״ס כנ׳׳ל‪ .‬ועל כן כשתתגלה הדיקנא לשלוט‬
‫ולהאיר למטה‪ ,‬אז תנעל השליטה מן הס׳׳א ומן האומות‪) ,‬ישעיה ב‪ ,‬יא(‬
‫ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא‪ .‬ועיקר תיקון זה‪ ,‬בסוד השערות היורדות‬
‫תחת הגרון‪ ,‬בי הם מתפשטות ממש בתוך שאר האצילות‪ .‬בי הלא או׳׳א‬
‫מתחילים מן הגרון‪ ,‬והם מקבלים כח השערות האלה‪ .‬ולכן אז נדחים‬
‫הקליפות מכל הפרצופים‪.‬‬
‫אך ברצות המאציל ב״ה כנ״ל‪ ,‬שכל רע יחזור טוב‪ ,‬לכן הכין ד׳‬
‫מאורות אלה הנעשים מהתלהטות החוטם בדיקנא‪ ,‬שהם מקרבים הטוב של‬

‫‪ . 8‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ פ״ו; וסי׳ קט״ז)שערי רמח״ל עם׳ רכ״ב‪ ,‬ועם׳ רמ״ז(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שעו‬

‫האומות‪ .‬ובשלוט אלה‪ ,‬אז השכינה הולכת ומתלבשת בקליפות‪ ,‬ומבררת‬

‫מתוכם הטוב כנזכר‪ .‬ואחר כך בהגהג הרוח מן החוטם אל הריקנא‪ ,‬אז‬
‫תשלוט הריקנא‪ .‬ובכת המאורות האלה תנשה התיקון השלם של לע״ל‪,‬‬
‫דהיינו דחיית החג שבאומות וקורבת הטוב‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫והנה כבר ידעת איך כל המאורות והמשרתים‪ ,‬וכן כל הבריות כלם‪,‬‬
‫לפי הפעולה שיש להם לפעול — כך הוא הסדר אשר הם נסדרים‪,‬‬
‫והחלוקה שהם מתחלקים בה‪ .‬ולענין שליטת האומות על ישראל בבתי׳‬
‫הבירור הזה הנעשה בהם‪ ,‬הם מתחלקים לד׳‪ ,‬והם ממש הד׳ המחברים‬
‫כאן; אריה דוב ונמר והחיה האמתני‪ .‬והם נמצאים לנגד ד׳ מאורות‬
‫אלה‪ ,‬להיות נכללים בכחם אחר כך בסוף הכל תחת הקדושה באמת‬
‫— שליטת הדיקנא‪ .‬ובכל א׳ מהם נמצאות מקושרות כל הקליפות ביחד‪,‬‬
‫ומה שעושה זה לא עושה זה‪ .‬ובין הכל נמצאת ההנהגה שלימה‪ ,‬לבא‬
‫אל התכלית המכוון‪.‬‬
‫והנה המאור הא׳ השולט בהתלהטות החוטם שזכרנו‪ ,‬הוא בסוד‬
‫רוח לף לף לף‪ ,‬שפרשתי למעלה‪ .‬וצריך שתדע‪ ,‬כי בדיקנא יש‬
‫שם אדני‪ ,‬והם ג׳ אדנ׳ בי״ב תיקונים לעומת ג׳ הויות‪ ,‬וא׳ במזל‬
‫ונקה‪ .‬ולאלה הד׳ באים הד׳ רוחות הבוטשים‪ .‬ונמצא הרוח הא׳ הנ׳׳ל‬
‫מתלהט בשם אדנ׳ והם עולים שצ״ה‪ ,‬והם שצ״ה מאורות מתנוצצים‬
‫משם‪ ,‬והם מתחלקים לכמה חילוקים‪ .‬הנה רי׳׳ו מהם נמצאים עיקרים במאור‬
‫הזה‪ .‬וסודו גבורה וגם ג׳ ע״ב‪ .‬ונמצא למאור כמו ב׳ כנפים‪ ,‬והם כמה‬
‫מאורות מתפשטים ממנו לצד א׳ ולצד ב׳‪ .‬וסודם הם כל העליות והתנועות‪,‬‬
‫והם פ׳׳ג לצד א׳‪ ,‬ופ״ג לצד אחר‪ .‬וצריך שתדע‪ ,‬כי בחיבור אלה המאורות‬
‫ביחד נולדים ב׳ אורות‪ ,‬שהם ב׳ כוללים‪ ,‬א‪ ,‬מצד החוטם וא׳ מצד הדיקנא‪.‬‬
‫לכן אף על פי שאמרתי שהם שצ״ה‪ ,‬הנה נעשים שצ״ז‪ .‬ואחר שנתפרש‬
‫לרי׳׳ו בגוף‪ ,‬ולפ״ג פ״ג בב׳ הכנפים‪ ,‬מה שנשאר שהם ט״ו מתלהטים‬
‫בכח גדול‪ ,‬ומתפשטים‪ .‬וסודם משה ותרין משיחין העומדים לתקן החיה‬
‫שלמטה השולטת‪ ,‬ונתקנת בכח המאור הזה‪ .‬ועוד אפרש לך באר היטב‬
‫כל הענינים האלה בס״ד‪ .‬ובהיות המאורות האלה מתלהטים‪ ,‬תק׳׳ן מאורות‬
‫עליונים מתנוצצים מהם‪ .‬והיינו כי סודם י״ק‪ ,‬והי׳ מכה בה׳‪ ,‬ועושה נ׳‪,‬‬
‫חחרת ומכה ועושה ת״ק‪ ,‬הרי תק״ן‪ .‬והכנפים כלם נקראים על שם‬
‫אלה‪ ,‬מפני רוב השליטה והפעולה אשר להם‪ .‬ואפרש לך הכל לפי דברי‬
‫הפסוק‪ .‬ואודיעך כל ענינם מה הוא בבירור‪ .‬אמר;‬
‫קדמיתא כאריה‪ ,‬והוא חיבור הרי״ו הראשונים‪ ,‬שהם עיקר מציאות‬
‫שעז‬ ‫אדיר במרום‬
‫המאור‪ ,‬והמאורות הנתלים בו פ״ג לכל צד‪ ,‬עליהם אמר; וגפין די‬
‫נש״ר לה‪ .‬ובהיות הכנפים נתלים בתק״ן האחרים שאמרנו‪ ,‬קראם‪ :‬גפין‬
‫די נש״ר‪ .‬וכל זה הוא התפשטות המאור לפי ענינו‪ .‬אחר כך הוא מה‬
‫שנעשה בו לפי פעולתו לתקן למטה‪ .‬ועל כן אמר )דניאל ז‪ ,‬ד( חזה הוית‬
‫עד ‪ n‬מריטו גפה וכר‪ .‬ואפרש לך עתה כל זה בס״ד‪.‬‬
‫הנה החיה הזאת ממנה ניתן רשות לשלוט אל החיה הראשונה‬
‫שבמלכיות‪ ,‬דהיינו בבל‪ .‬ותראה פה סודות גדולים‪ ,‬איך הכל הולך‬
‫דוקא אל התיקון‪ .‬וכבר שמעת‪ ,‬כל כוונת זה הוא תיקון הרע עצמו‪.‬‬
‫והנה כתוב )עובדיה א‪ ,‬ד( אם תגביה כנשר ואם בין ככבים וכר‪,‬‬
‫חה ענין חרבן הבית שהיתה ע״י בבל‪ ,‬בתחלה‪ ,‬וסוד כל זה הוא ענץ‬
‫ב׳ מקרא וא׳ תרגום‪ ,‬ותבין עתה למה אלו הכתובים נכתבו בלשון‬
‫תרגום‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי ביציאת ישראל ממצרים‪ ,‬נאמר בהם )שמות יט‪,‬‬
‫ד( ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי‪ .‬תה‪ ,‬כי בתחלה‬
‫היו ישראל כעפר‪ ,‬ואז שלטה עליהם הס״א בשליטה רבה‪ ,‬והוא ענץ‬
‫גלות מצרים‪ ,‬שכשנגאלו משם‪ ,‬ונגאלו גאולה שלימה‪ ,‬שבאותו הדרך‬
‫לא יכלה עוד הס״א לשלוט כלל‪ .‬והוא סוד )דברים ד‪ ,‬לד( לקחת‬
‫לו גד מקרב גוי‪ ,‬שאז הושמו ישראל אומה קדושה‪ ,‬ונסתלקו ממש‬
‫מסוד עפר הא ‪ p‬לבחי׳ כוכבי השמים‪ ,‬שאז אין הס״א יכולה לשלוט‬
‫עליהם‪ ,‬אלא לענות אותם‪ .‬ואז נאמר )שמות יט‪ ,‬ד( ואשא אתכם על‬
‫כנפי נשרים‪ ,‬תהו מסוד יעקב שהוא הנשר של המרכבה‪ .‬ואז מיד‪:‬‬
‫ואביא אתכם אלי‪ .‬אז נבדלו מכל העמים הבדל גמור‪ .‬ומשם והלאה אף‬
‫על פי שגלו ישראל‪ ,‬לא היה ששלטה עליהם הס״א להסיר מהם ח״ו‬
‫מעלתם הגדולה‪ ,‬אלא אי אפשר כי אם שינתן איזה רשות לס״א‬
‫להתאחז באמה צד מישראל‪ ,‬תה יהיה להם עינד‪ .‬עד שבכח הזאת‬
‫ממש יהיה אחר כך התיקון‪ .‬והוא שתשאר הס״א משועבדת בסוף הכל‬
‫לישראל‪ ,‬תה תיקון הרע עצמו‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ונמצא שבזמן חורבן הבית‬
‫לא אבדו ישראל מעלתם ח״ו‪ ,‬ולא שלטה בהם הס״א כמו שהיה במצרים‬
‫ח״ו‪ .‬אלא נגבהה הס״א להתאחז באמה צד במעלתם של ישראל‪ .‬ואז‬
‫שלטו על הגופים למטה‪ ,‬ולא לטמאם כמו שהיו משוקעים אותם במצרים‬
‫כנ״ל‪ .‬תהו )עובדיה א‪ ,‬ד( אם תגביה כנשר‪ ,‬כי לא ירדו ישראל‪,‬‬
‫ונשאר כח המתן תורה תמיד‪ ,‬אלא הוא עלה עליהם ונתאחז בהם‪.‬‬
‫וסוף סוף זה כמו הרשת‪ ,‬שהדורך עליה נלכד בה‪ .‬כך כמו שהם רוצים‬
‫להתאחז‪ ,‬כך יש להם לישאר בעל כרחם אחתים‪ ,‬ולא ינוסו‪ .‬אלא‬
‫שמה שבתחלה בהתאחזם — ישראל נשפלים ומעונים‪ ,‬אחר כך ישלטו‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שעח‬
‫ישראל‪ .‬ועם כל זה הס״א אחזה בם‪ ,‬ואי אפשר לה אלא להשתעבד‬
‫תחתיהם‪ ,‬וליתקן על ידם‪ ,‬והבן היטב‪ ,‬כי זה ממש סוד גרים גרורים לע״ל‬
‫)ע״ז כד‪.(.‬‬
‫ואפרש לך עתה היכן הם נאחזים‪ ,‬כי הנה כתוב‪ :‬ואשא אתכם על‬
‫כנפי נשרים‪ ,‬ולא‪ :‬על כנפי נשר‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי כבר נתבאר במקום‬
‫אחרי‪ ,‬איך יעקב ועשו שניהם היו בת״ת‪ ,‬והיה להם לתקן התיקון‬
‫ביחד‪ .‬אלא שיעקב נטל הבכורה של עשו‪ ,‬ואז כלל הוא שני החלקים‪.‬‬
‫ולכן נאמר‪ :‬על כנפי נשרים‪ .‬אך אחר כך באחד מן הנשרים האלה יכול‬
‫להתאחז עשו‪ ,‬ולגרום חרבן לבית‪ .‬וסוד זה )דברים כח‪ ,‬מט( כאשר‬
‫ידאה הנשר‪ ,‬וכן )עובדיה א‪ ,‬ד( אם תגביה כנשר‪ .‬ונמצא שבתחלה‬
‫היה נגבה עשו לעצמו‪ ,‬אך כיון שרצה להתאחז בקדושה‪ ,‬הנה הוא‬
‫מוכרח מכח האחיזה הזאת‪ ,‬שירד ירידה ממש‪ ,‬להיות עבד‪ ,‬מה שבתחלה‬
‫היה שר בפני עצמו‪ ,‬שלא היה שייכות לו עם ישראל‪ .‬ותראה עכשיו‬
‫עומק ההנהגה להביא המלכיות אל האחיזה הזאת‪ ,‬בדי שעל ידיה‬
‫ישארו מתוקנים בהשתעבדם לקדושה‪ .‬ולכן אמר‪ :‬משם אורידך‪ ,‬כי דייק‬
‫לומר‪ :‬משם‪ ,‬להודיענו כי משם יבוא עליו ודאי‪.‬‬

‫וזה ממש ענין התרגום שהוא בקליפת נוגה‪ ,‬שיש לו להתקן‬

‫בקדושה‪ .‬וזה דוקא שליטת מלכות בבל‪ ,‬שנאמר בנבוכדנצר‪ :‬נבוכדנצר‬
‫עבדיי"‪ ,‬שרק מפני היות זה הסוף‪ ,‬והוא הראשון בזה‪ ,‬כי הנוגה היא‬
‫הקרובה יותר‪ ,‬ותיקונה בסוד )חבקוק ג‪ ,‬ד( ונוגה כאור תהיה‪ .‬והכח‬
‫שהיתה — מצד התאחזה בזה הנשר שאמרנו‪ .‬והנה באברהם ויצחק‬
‫אין נעשה זה התיקון‪ ,‬כי משם יוצאים עשו וישמעאל‪ .‬אך יעקב‬
‫— בו נעשה זה התיקון‪ ,‬בסוד אחד תרגום‪ ,‬להביאו אל התיקון האחרון‪,‬‬
‫בסוד )צפניה ג‪ ,‬ט( לעבדו שכם אחד‪ .‬ותדע שמפני זה נקרא בבל‬
‫— ששך‪ ,‬וכן כשדים — לב קמי )ירמיה נא‪ ,‬א(‪ ,‬שהוא חילוף בא״ת‬
‫ב״ש‪ .‬כי תרגום תלוי בזאת האלפא ביתא‪ ,‬שהיא בת״ת‪ .‬וכך תראה כי‬
‫א״ת‪ ,‬שהוא האות הא׳‪ ,‬ר״ת‪ :‬א׳ תרגום‪ .‬ותרגום הוא תרדמה"‪ ,‬וסודו‪:‬‬
‫ותרדמה נפלה על אברם )בראשית טו‪ ,‬יב(‪ ,‬שהוא ראשית ענין הגלות‪,‬‬
‫בבחי׳ הד׳ של אחר מתן תורה‪ ,‬שאינה בדרך מצרים‪.‬‬

‫‪ .9‬עי׳ קנאת ה׳ צבאות )גנזי רמח״ל עם׳ קי׳׳א(‪.‬‬

‫‪ . 10‬׳׳נבוכדנצר מלך בבל עבדי׳׳)ירמיה כז‪ ,‬ר(‪.‬‬
‫‪ . 11‬בגי׳‪ .‬ועי׳ שער המצות פ׳ ואתחנן‪.‬‬
‫שעט‬ ‫אדיר גמרום‬
‫והנה בבל עצמה סודה‪ :‬אריה שזכרנו‪ ,‬וכח עליתה — להיות‬
‫נגבת אל כח הנשר הנ״ל‪ ,‬ואז נאמר )ירמיה ד‪ .‬ז( עלה אריה מסבכו‪.‬‬
‫כי עד שלא ניתן לה זאת העליה‪ ,‬לא ניתן לה כח להחריב הבית‪.‬‬
‫והגסים הם בבתי׳ נשר א׳ לבד‪ .‬וסוד זה; וגפין די נשר לה‪ .‬והרי עד‬
‫כאן הוכן ענין שליטתה‪.‬‬
‫אך מציאות תיקונה הוא‪ :‬חזי הדת עד מריטו גפה‪ .‬והוא ענין‪:‬‬
‫משם אורידך הנ״ל‪ .‬כי הקליפות בתחלה הם בבתי׳ הא ‪ p‬לבד‪ ,‬אלא שהם‬
‫מתגאים בסוד גאוה‪ ,‬לעלות למדרגה שאינה שלהם‪ .‬ואחר כך בזמן התיקון‬
‫נשארת מתוקנת‪ .‬והוא להתקן בחא דאדם‪ ,‬וזה בכח משה ותרץ משיחין‬
‫כנ״ל‪ .‬ואז כל הבחי׳ הראשונות מתעברות‪ ,‬פירוש — הגפין די נשר‪.‬‬
‫כי אדרבא הוא זמן )עובדיה א‪ ,‬ד( משם אורידך‪ .‬ונמצא שבש״ס תלוי‬
‫שליטת החיה בגלות‪ ,‬ובט״ו — תיקונה להחזירה אל תיקון אדם‪ .‬כי‬
‫היא עצמה נשארת אחוזה ולכודה תחת השמים ממש‪ ,‬מקום ששם רצתה‬
‫להתאחז‪ .‬ואז נאמר )דניאל ז‪ ,‬ד( ונטילת מן ארעא‪ .‬ובכח התרץ משיחין‬
‫נתקנת בסוד הרגלים‪ .‬ובכח משה נתקנת בסוד הלב‪ ,‬שבו בבל נעשה‬
‫לבב‪ .‬והכל ברוא דאדם; )דניאל ז‪ ,‬ד( ועל רגלין כאנש הקימת ולבב‬
‫אינש יהיב לה‪ .‬והוא ממש תיקון א׳ תרגום שזכרנו‪ ,‬בסוד )צפניה ג‪,‬‬
‫ט( ולעבדו שכם אחד כנ״ל‪.‬‬
‫החיה השניה שנאמר בה )דניאל ז‪ ,‬ה( וארו חיוה אחרי תנינה‪,‬‬
‫והיא מתחזקת ברוח השני‪ ,‬שהוא יא״ה‪ ,‬ועליה נאמר‪ :‬חיוה אחרי‬
‫תנינה‪ .‬כי הלא היא מתפשטת לשנים‪ ,‬בסוד מדי ופרס‪ .‬אבל בפסוק‬
‫נזכר פרס‪ .‬בסוד‪ :‬ופרסין‪ ,‬ועל כן אמר‪ :‬אחרי תנינה‪ .‬אחרי — מפני‬
‫שהיא אחרת בפעולה אחרת‪ .‬תנינה — מפני שהיא הבחינה השניה‬
‫שבה‪ ,‬והיינו פרם ולא מדי‪ .‬י״ו כחות נכללים במאור הזה‪ .‬ר הם העיקרים‬
‫בו‪ ,‬ולכן נקראת דב‪ .‬וסוד זה )מגילה יא‪ (.‬שמסורבלים בשר כדוב‪.‬‬
‫וזה כי ענין פרם ומדי נשלם בהמן‪ .‬ולא היה ענינו כי אם ממש סוד‬
‫החבלי משיח‪ ,‬והוא כי שם נתפשט כחם הרבה‪ ,‬והוא ענין )אסתר א‪,‬‬
‫ד( בהראותו את עושר כבוד מלכותו‪ .‬ואז מה שהיה בכלל א׳‪ ,‬נתפרש‬
‫מהם הרבה‪ ,‬תה סוד )דניאל ז‪ ,‬ה( קומי אכולי בשר סגי‪ .‬ולכן פה‬
‫שלה הוא מאור א׳ עומד בסוד האכילה‪ ,‬וג׳ אורות הם בפה הזאת‪.‬‬
‫והוא סוד‪ :‬ותלת עלעין בפומה‪ .‬והם‪ :‬בין שינה‪ ,‬לאורות שיש לה לטחון‬
‫אותם לפרטם‪ ,‬בסוד‪ :‬את עושר כבוד מלכותו‪ ,‬כמ״ש‪ .‬ולכן אמר‪ :‬קומי‬
‫אכולי בשר סגי‪ .‬ואז מה שהוא ג׳ — נעשים תשעה‪ .‬והרי נשלם‬
‫הי״ו מאורות שאמרתי‪ .‬ואמר )שם( ולשטר חד הקימת‪ .‬כי סוף ענין‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שפ‬

‫זה הלך בחלק א׳ ממנה לבד‪ ,‬שהוא המן‪ ,‬חה הענין מתהלך לפי‬
‫בחינת החבלי משיח גם כן‪ .‬וסוד זה )סנהדרין צז;( מעמיד עליהם‬
‫מלך שגזירותיו קשות כהמן‪ .‬וכמו שבחינת הגלות הראשון‪ ,‬דהיינו עד חבלי‬
‫המשיח‪ ,‬הכל הוא מדריגה מדריגה בפ״ע‪ ,‬בסוד )בראשית לב‪ ,‬יז( וריוח‬
‫תשימו בין עדר ובין עדר‪ ,‬זמן^חבלי משיח הוא מה שצריך להיות‬
‫דחיקו בתר דחיקו‪ .‬כי אדרבא צריך למהר‪ .‬ולכן אדרבא‪ ,‬כן אמרין לה‬
‫)דניאל ז‪ ,‬ה( קומי אכלי‪ ,‬כי כן צריך‪ .‬וטבע הנמשכים לפי זה הוא )מגילה‬
‫יא‪ (.‬שאין להם מנוחה כדוב‪ .‬ולכן הם השולטים בזמן שצריך הדחיקו‪.‬‬
‫בסוד )דברים ד‪ ,‬ל( בצר לך ומצאוף׳‪ ,‬שאז יש לס״א לקחת את חלקה‬
‫בריוח‪.‬‬
‫והנה הרוח הזה מכה בשם אדנ׳ השני שבדיקנא‪ .‬אך השם הזה‬
‫מסתלק לצורך בנין הבית‪ ,‬שזהו סוד חבלי משיח שסופם ממש היא‬
‫הגאולה‪ .‬וסוד זה כורש מלך פרס שבו נבנה‪ .‬ולכן מחשיב הכל פרס‪ .‬אבל‬
‫אמר; )שם( דמיה‪ ,‬לכלול שם מדי‪ ,‬שהוא ממש בחינת דמות בצירוף‬
‫זה של מדי‪ .‬ולהיות שם ארד בבחינת המאור הזה‪ ,‬ללכת אל ענין בנין‬
‫הבית‪ ,‬לכן נאמר )עזרא א‪ ,‬ב( והוא פקד עלי לבנות לו בית וכר‪ ,‬והוא‬
‫בסוד אדר‪ ,‬שהוא היכל‪.‬‬
‫החיה הג׳ נאמר בה‪ :‬באתר דנא חזה וכר‪ .‬וסוד זה כי עד עתה היה‬
‫הילוך א׳ לענין חרבן הבית והגלות והחבלים שלו‪ ,‬שסופם הוא בנין הבית‪.‬‬
‫חה עתה ענין שני‪ ,‬הולך לענין חרבן הבית הב׳ והגלות זה האחרון‪,‬‬
‫עד ביאת הגואל בב״א‪ .‬ועל כן אמר )דניאל ז‪ 0 .‬באתר דנא‪ ,‬להיותו‬
‫ענץ אחר שנולד בדרך אחר‪ ,‬זולת הראשץ‪ .‬והנה החיה הזאת בסודה‬
‫מלכות יון‪ ,‬ובמלכות יון אמרו )בראשית רבה ב‪ ,‬ה( שהחשיכה את עיני‬
‫ישראל בגזרותיה‪ .‬וצריך לפרש ענין האומה הזאת‪ ,‬ולמה רק החשיכה‬
‫‪.‬‬ ‫בגזירות עיני ישראל‪.‬‬
‫אך הענין הוא כי הנה יון הוא)מגילה ט‪ (:‬יפיפתו של יפת‪ ,‬ולכן)מגילה‬
‫ח;( התירו לכתוב בו התורה‪ .‬וזה צריך להשתרש באיזה שרש גדול‪.‬‬
‫ובאמת הענין מתחיל מבני נח‪ .‬וזה כמו שפי׳ כבר במקום אחרני‪,‬‬
‫בי אדה׳׳ר נברא לכשיצאו ממנו רק ישראל‪ .‬ולכן‪) :‬ב״מ קיד;( אתם‬
‫קרדים אדם‪ ,‬ואין אומות העולם קרדים אדם‪ ,‬וכשחטא‪ ,‬ניתנה הזוהמא‬

‫‪ . 12‬סיומא דקרא — ״כל הדברים האלה׳׳‪ .‬ועי׳ תיקונים חדשים תי׳ כ״ד )עם׳ מ״ט(‪.‬‬
‫‪ . 13‬עי׳ ד ^ ה׳‪ ,‬ח״ב‪ ,‬פ״ד‪.‬‬
‫שפא‬ ‫אדיר במרום‬
‫בחוה‪ ,‬ואז ניתן מציאות לאומות העולם‪ .‬אך נח נולד שכבר היו האומות‬
‫העולם בעולם‪ .‬ונמצא שמבחינה זו נולד‪ ,‬שאפילו אחר קלקול אדה״ר‬
‫ימצא תיקון‪ .‬ונמצא שנשארים מתוקנים בו אפילו אומות העולם‪ .‬כי‬
‫כיון שנברא לתקן‪ ,‬נברא לתקן מה שהיה נמצא אז‪ ,‬יהיה לפי הבריאה‬
‫הראשונה או לפי הקלקול‪ .‬נח נברא לתקן העולם במצב שהיה בזמן‬
‫ההוא‪ .‬ובזמן ההוא כבר נמצא בחינת האומות‪ ,‬והם גם כן יקבלו‬
‫תיקון ממנו‪ .‬כי אעפ״י שלא נפלגו האומות‪ ,‬אבל נשמות של בחינת‬
‫אומות העולם כבר נמצאו בגופי בני האדם‪ ,‬מה שלא היה ראוי להיות‬
‫לפי אדה״ר‪ .‬וזה סוד בני נח‪ ,‬שעל כן נקראים על שמו‪ .‬ויש להם הז׳‬
‫מצות בני נח‪ .‬ואם לא היו קלקולים‪ ,‬אז היה הולך אל נכון כמו שיהיה‬
‫לעתיד לבוא‪ .‬אבל הקלקולים הפסיקו המשך הטוב‪ .‬ועם כל זה נתחזק‬
‫לתקן‪ ,‬ואז מה עשה‪ ,‬הנה שם הוא המשך הזרע הטוב של אברהם‪ .‬חם‬
‫נתנו לעבד שנאמר )בראשית ט‪ ,‬כו( ויהי כנען עבד למו‪ .‬ויפת אמר‪:‬‬
‫דשכון באהלי שם‪ .‬ואז קשר שני חלקים אלה בשם‪ .‬אך יפת הוא לבחי׳‬
‫הקרובים יותר אל הקדושה‪ ,‬והם הגרים הנעשים בזמן הגלות‪ ,‬שנאמר‬
‫בהם )ישעיה נד‪ ,‬טו( מי גר אתך עליך יפול‪ .‬אך חם הוא לרחוקים‪ ,‬שהם‬
‫הגרים הגדורים‪ ,‬שנשארים בבחינת עבדים‪.‬‬
‫והנה לקח מיפת — יון‪ ,‬ומחם — כנען‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי הנה היה מקשר‬
‫אותם תחת שרשי הקדושה‪ ,‬דהיינו אברהם יצחק יעקב ודוד‪ ,‬שהם המרכבה‬
‫שלימה‪ .‬ולא ניתן להם שעבוד תחת הקדושה אלא בדוד‪ ,‬שבו)בראשית מט‪,‬‬
‫ח( ידך בעורף אדביך‪ .‬ונמצא שבכל א׳ מהם ימצא תיקון לאומות האלה‪,‬‬
‫אך בדוד נשלם תיקון זה‪ .‬ולכן הרביעי שביפת נתנו לשכון באהלי‬
‫שם‪ .‬הרביעי של חם קשרו לעבד‪ .‬והנה כנען אחר כך נשבר לפני ישראל‪,‬‬
‫כי הלא קראו להם שלום‪ .‬ואז היה צריך שתעבדו להם‪ ,‬ולא נשתעבדו‪.‬‬
‫והיה צריך להכריתם ולא הכריתו אותם‪ .‬ואז נעשה קלקול‪ ,‬וזה גרם‬
‫שאעפ״י שכנען לא יכול להתחזק מפני שנשבר כבר‪ ,‬אך מבחינת חם יבא‬
‫הרע‪ .‬והוא סוד )מיכה ה‪ ,‬ה( ואת ] אח[ נמרוד בפתחיה‪.‬‬
‫והנה כתוב )ירמיה יג‪ ,‬כג( היהפוך כושי עורו ונמר חברבורתיו‬
‫וכר‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי נח כיוון לתקן‪ ,‬ושם כנען עבד‪ ,‬ויופיו של יפת‬
‫באהלי שם‪ .‬אך בהיות יון גם כן מתקלקל כמו כנען‪ ,‬היה ממש ענין;‬
‫שנה ופירש שהוא קשה מכולם )פסחים מט‪ .(:‬ומשם נמשך שהחזיק‬
‫בשנאה גדולה‪ ,‬לגזור גזירות יותר מן האחרים‪ .‬כי כמו שהוא היה בפנים‬
‫כדי לתקן‪ ,‬ואז ניתן לו כניסה הרבה‪ ,‬ואחר כך חזר ויצא לחוץ‪ .‬נשתמש‬
‫ממה שקבל — להרע‪ .‬והוא ממש ענין חזקיהו‪) ,‬ישעיה לט( שבשביל‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שפב‬

‫שהראה אוצרותיו לגוים‪ ,‬לכן גרם גלות לבניו ולממונו‪ .‬כי הס״א משתמשת‬
‫ממה שניתן לה כניסה בקדושה‪ ,‬להתנגד אליה‪.‬‬

‫אך צריך שתדע ענין שנה ופירש‪ .‬כי ודאי זה לא ימצא אלא במי שיש‬
‫טינא בלבו‪ .‬אחר כך מתחזקה הטינא‪ ,‬ויוצא‪ .‬וסוד זה הוא ממש חברבורות‬
‫הנמר‪ .‬כי אם שני צבעים יתחברו ביחד מורכב‪ ,‬או אם צבע אחד יהיה כולל‬
‫בו צבע אחר ויכסה עליו‪ ,‬אז יעשה צבע אחד בכל מקום‪ ,‬אלא שבאיזה‬
‫מקומות יתגבר ויבקע הצבע הנסגר בו‪ ,‬ויעשה חברבורות‪ .‬וזהו בחינת‬
‫הטינא המתגבר בנמר‪ .‬ותראה סוד גדול‪ ,‬כי מעות שלא יוכל לתקון‬
‫)חגיגה ט‪ (.‬מתפרש בשני אופנים‪ :‬בבא על העתה והוליד ממזר‪ ,‬ובת״ח‬
‫שפירש‪ ,‬והענין‪ ,‬כי הוא ממש ענין הממזר גם כן‪ ,‬כי אור הקדושה‬
‫שנטל בכח התורה שלמד‪ ,‬כשפירש — יתערב בטינא אשר בו‪ .‬וזה נקרא‬
‫ממש ממזר‪ .‬וזהו הקלקול הגדול‪ ,‬שלכן קשה מכלם‪ .‬ולכן הנמר הוא‬
‫ממזרי״‪ ,‬ויש בו החברבורות‪ .‬וזהו ממש בחינת יון אחרי צאתו מאהל שם‪,‬‬
‫כי נטל את הכח שלקח בפנים והרכיב בטינא שבו‪ .‬ותראה כי כאשר חטאו‬
‫ישראל‪ ,‬גרמו קלקולי שתי הבחינות‪ :‬כנען ויון‪ ,‬שאם הם היו מחזיקים‬
‫בקדושה‪ ,‬היו מתקנים הכל‪ .‬ואז לא יכול עוד להצליח ענין התיקון‬
‫ההוא שתיקן נח‪ .‬ואדרבא‪ ,‬הזיק לישראל‪ ,‬כי למדו הם מהם‪ ,‬ונפגמו‬
‫על ידיהם‪ .‬וזהו )ירמיה יג‪ ,‬כג( היהפוך כושי עורו‪ ,‬שהוא כוש שזכרנו‪,‬‬
‫בסוד א ‪ p‬נמרוד‪ ,‬ונמר חברבורותיו בסוד יון‪ ,‬״גם אתם תוכלו להיטיב״‬
‫וכר‪ .‬ונמצא‪ ,‬שבתחלה היו שני כחות אלה כלולים בישראל לתיקון‪.‬‬
‫אחר כך יצאו מן התיקון הזה‪ ,‬ואז הרעו לעשות‪ ,‬והנה זה סוד )דניאל‬
‫ה‪ ,‬ו( באתר דנא‪ ,‬כי הוא אחר שמרדו מן התיקון‪ .‬ואמר‪ :‬כנמר‪ ,‬בסוד נמר‬
‫שזכרנו למעלה‪.‬‬
‫והנה כבר שמעת איך הכנעם היה בסוד דוד‪ ,‬וסודו )בראשית טו‪,‬‬
‫יא( וירד העיט על הפגרים‪ .‬ובמרדם נאמר‪) :‬וד׳ גפין( ]ולה גפין ארבע[‬
‫די עוף על גבה‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי הנה המאור למעלה נמשך מרוח ג׳‬
‫ו״ד ו״ד ו״ד‪ ,‬שעולה ל׳‪ ,‬כמנין יהודה‪ .‬כי תחת יהודה היא‪ ,‬בסוד הכנעתם‪,‬‬
‫בסוד )בראשית מט‪ ,‬ח( ידך בעורף אויביך כנ״ל‪ .‬והנה לע״ל בגוג ימצא‬
‫גמר גם כן‪ ,‬שהוא הראשון מבני יפת‪ ,‬כמו שהוחזר הענין מכנען לכוש‬
‫כנ״ל‪ .‬אבל יון שלא נשבר‪ ,‬הוא עצמו החשיך בגזירותיו‪ .‬וגם יגיע הדבר‬
‫אל גמר גם כן‪ .‬והנה שם נאמר )תהלים ב‪ ,‬ב( יתיצבו מלבי א ‪p‬‬

‫‪ . 14‬עי׳ פי׳ הרע״ב אבות ה׳‪ ,‬עז כנמר‪.‬‬

‫שפג‬ ‫אדיר במרום‬
‫על ה׳ ועל משיחו‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי יהודה הוא יקו״ק ד׳‪ .‬רדודי' הוא‬
‫ממש בחינת דוד‪ .‬ועל כן אמר על ה׳ ועל משיחו ננתקה את מוסרותימו‬
‫וכר‪ ,‬יקו׳׳ק — בד׳ אותיות‪ ,‬ועל משיחו — בד׳ של יהודה הנשארת‪ .‬ומצד‬
‫הד׳ הזאת נמצאו הד׳ גפין של עוף‪ ,‬שהוא דוד כנ״ל‪ .‬ומצד הד׳ אותיות‬
‫— ד׳ ראשין לחיותא‪.‬‬
‫והנה הרוח בוטש בשם אדנ׳ השלישי‪ .‬ונמצאו הכל צ״ה אורות‪.‬‬
‫וזה סדר חלוקם‪ :‬כ״ט מאורות הם עיקרים בזה המאור‪ .‬וסודם כ״ט יום‬
‫של החודש‪ .‬והענין‪ ,‬כי סוד העיבור הוא הסוד הפנימי ]של[ )ש(ישראל‬
‫שהוא ממש ענין חיבור השמש והירח‪ ,‬בסוד זו״ן‪ ,‬ששם ההנהגה העיקרית‬
‫ההולכת לצורך ישראל‪ .‬וזה מה שצריך להסתיר הסתר גדול‪ .‬אבל בהיות‬
‫קלקול זה של יון כנ״ל‪ ,‬אז לקחו משם איזה השפעה‪ .‬ולכן היה‬
‫להם עזות גדול יותר מן האחרים‪ ,‬כמ״ש )אבות ה׳( עז כנמר‪ .‬ואלה‬
‫הכ״ט מתרחבים בהם בסוד י״פ כ״ט‪ ,‬והוא מנין נמר‪ .‬ולכן גזרו על‬
‫הראש חדש‪ .‬ובאמת ראש חדש סודו )ראש השנה כה‪ (.‬דוד מלך‬
‫ישראל חי וקים‪ .‬ועל זה היו מתאמצים להתחזק בהם‪ .‬ועל כן על הר״צ‬
‫האלה יש לנו הד׳ גפין די עוף‪ ,‬שהם הכח של דוד ממש‪ ,‬שהוא‬
‫העיט שאמרנו‪ .‬ובכוחם היו קלים לגזור הגזירות‪ ,‬כי כחותיהם נמשכים‬
‫במהירות גדול‪ .‬והנה כבר שמעת איך ל׳ מאורות של הרוח סודם יהודה‪.‬‬
‫וד׳ מהם הם ד׳ גפין שזכרנו‪ ,‬וכ״ו מהם נכללים בד׳ ראשים‪ ,‬בסוד‬
‫ד׳ אותיות השם‪ .‬ול״ו נשארים בסוד אלה מאלקים‪ .‬וסוד זה כי הוא‬
‫בבחינת הסתלקות מי מאלה‪ ,‬וזה מ״ש )איכה ה‪ ,‬יז( על אלה חשכו עינינו‪.‬‬
‫והוא בסוד ו׳׳ק — שאינם אוחזים יותר‪ .‬ולכן ל״ו הנשארים נאמר בהם‪:‬‬
‫ושלטן יהיב לה‪ ,‬כי באמת נתן להם כח לעשות זה‪ ,‬בכח שם אלה דאלקים‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫החיה הד׳ נאמר בה)דניאל ז‪ ,‬ז( באתר דנא חזה הוית וכו׳‪ ,‬וסוד החיה‬
‫הזאת הוא מלכות אדום למטה‪ .‬והנה על מלכות זה אמרו)ב״ר ב‪ ,‬ה( שהיא‬
‫תהום שאין לה חקר‪ ,‬כמו התהום‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי היא ממש תהומא רבא‪,‬‬
‫ששם נשקעות כל הקליפות‪ .‬ולכן נמצא המלכות הזה כלול מכל המלכיות‬
‫כלם‪ .‬ולכן יש בה דברים הנולדות מחמת כללות הזה‪ ,‬ולכן אין חקר‬
‫לה‪ ,‬כמו התהום‪ .‬כי אינה לבדה‪ ,‬אלא תהומא רבא הכולל כל הקליפות‪.‬‬
‫ועל כן נאמר בה‪ :‬רביעאה‪ ,‬כי הנה היא בבחינה זאת רביעית לג׳ אחרים‬
‫הנכללים בה‪ .‬ולכן אמר )דניאל ז‪ ,‬ז( דחילה ואמתני ותקיפא‪ ,‬מצד הג׳‬
‫הנכללים בה‪.‬‬
‫‪ . 15‬אצ׳׳ל‪ :‬וד׳ הוא וכו׳‪ .‬עי׳ תיקונים חדשים תי׳ ח׳) ע ם׳ כ׳׳ג(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שפד‬

‫ואמר‪ :‬יתירא‪ ,‬והוא סוד גדול‪ ,‬שהוא מה שנמצא יותר מנלרת הזה‬
‫משאר הגליות‪ .‬כי כאן נאמר )חגיגה ה;( מפני גוה — מפני גאותם של‬
‫ישראל שניטלה וכר‪ .‬והוא מה שירדו ט״ס דניק׳ דז״א בתוך הקליפות‪,‬‬
‫כמ״ש במ״א‪ .‬וזהו הגאוה הנמצא בהם‪ .‬והנה להיות זאת בחינה אחרת‪,‬‬
‫נאמר‪ :‬באתר דנא וכד‪ .‬ולהיותה משונה בכל עניניה בכל דרכיה‪ ,‬לכן‬
‫אפילו המראה נשתנית על דניאל‪ .‬ועל כן אמר; בחזר ליליא‪ ,‬כי החזיון‬
‫נשתנה עליו‪.‬‬
‫והנה לזאת ניתנו הרבה כחות‪ ,‬והוא כי הרגה הרבה מישראל‬
‫בעו״ה‪ ,‬והשאר עינתה אותם בעניות גדול‪ .‬אך ההרוגים הם מב׳ מינים‪:‬‬
‫יש הרוגים על ק״ה‪ ,‬ויש הרוגים בזעם וברשע‪ ,‬והם ב׳ מיני תיקונים‪.‬‬
‫כי לפי המעשים שעושה הס״א‪ ,‬כך נעשה בה‪ .‬והנה בהרוגי מלכות‬
‫לקחה הס״א הארה גדולה‪ ,‬כי הנשמות הם גדולות‪ .‬וכן הם נוטלים‬
‫ממנה הכח היותר גדול‪ ,‬וכל הניצוצות‪ .‬אך ההרוגים ברשע‪ ,‬הנה אינה‬
‫מקבלת כל כך הארה‪ ,‬אלא שופכת חמתה‪ .‬וכן מלבד הוצאת הניצוצות‪,‬‬
‫תשפך חמת הקדושה על הס״א‪ .‬וע״י העניות שהם גורמים לישראל‪ ,‬כך‬
‫ישארו הם שפלים ונבזים‪ .‬וזה ממש סוד )דניאל ז‪ ,‬ז( אכלה — לבחינת‬
‫הרוגים על ק״ה‪ ,‬מריקה — על שאר ההרוגים‪ ,‬ושארה ברגליה רפסה‪.‬‬
‫ויש לה עשר קרנות בסוד ע״ס‪ .‬ואמר‪ :‬שינים די פחל לה‪ .‬וזה בסוד‬
‫הטמא‪ ,‬שהוא ענין )גיטין נו‪ (:‬יתוש של טיטוס‪ ,‬שהיה פיו בסוד ברזל‪.‬‬
‫חה סוד גדול בסוד האמהות‪ ,‬שבהם נאמר )ישעיה כז‪ ,‬יא( נשים‬
‫באות מאירות אותה‪ ,‬שהאמהות תשבורנה כח הטמא‪ .‬וסוד זה היא הח׳‬
‫של חמץ‪ ,‬ובסוד ד׳ אמהות‪ ,‬ד״פ ח׳ הוא ל״ב‪ .‬וזה‪ :‬ושינין די פ חל‬
‫לה‪.‬‬
‫ואפרש לך כל זה בפרט‪ .‬הנה כתוב )דברים לג‪ ,‬כה( ב חל ונחשת‬
‫מנעלך וכר‪ .‬וסוד זה )דברים ח‪ ,‬ט( א ‪ p‬אשר אבניה ב חל וכר‪ ,‬והנה שני‬
‫דברים האלה הם נוטים לס״א‪ ,‬דהיינו בחל ונחושת‪ .‬ב חל הוא סוד נשי‬
‫עוג‪ ,‬בסוד )דברים ג‪ ,‬יא( הנה ערשו ערש ברזל‪ ,‬כמבואר במקומו “ ‪ ,‬והוא‬
‫שרש לס״א‪ .‬נחשת הוא לבוש א׳ של דיך׳‪ ,‬שבו מתלבשת השכינה‪,‬‬
‫לזק את הקליפות‪ .‬וזה נתקן יותר‪ ,‬כי לכן הושם בכלי שרת‪ .‬כי אדרבא‪,‬‬
‫בכח ההזנה הזאת נשארות הקליפות עצמם משועבדות לקדושה‪ ,‬בסוד‬

‫‪ . 16‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ קי״ז)שערי רמח׳׳ל עם׳ רמיח(‪.‬‬

‫‪ . 17‬זוהר ח׳׳ב קל׳׳ט ע׳׳א‪ .‬ע׳׳ח ש׳ מ׳׳ט רפ״ג‪ .‬ועי׳ קל׳׳ח פתחי חכמה פתח כ׳׳ט‪ ,‬ח׳׳ה ב׳‬
‫>עמ׳ פ׳׳ז(‪.‬‬
‫שפה‬ ‫אדיר במרום‬
‫)ישעיה א‪ ,‬ג( ‪ y r‬שור קונהו וכר‪ .‬אך הבחל הוא יותר קשה‪ ,‬תהו)דברים‬
‫כז‪ ,‬ה( לא תניף עליהם בחל‪ ,‬כי צריך להשתמש מן המקום הראד‪ ,‬והוא‬
‫ממש סוד )משלי כה‪ ,‬כא( אם רעב שונאך האכילהו לחם‪ .‬ובהיות בחינת‬
‫הנחשת נתקן‪ ,‬נאמר בו)יחזקאל א‪ ,‬ז( נוצצים כעין נחשת קלל‪ .‬וכן יש שערי‬
‫ניקנור שנחושתן מצהיב )יומא לח‪ ,(.‬שנתקן ומתקרב לבחינת זהב‪ ,‬שהוא‬
‫למעלה ממנו‪ ,‬כמפורש בזוהר פ׳ ויקהל‪.‬‬
‫והנה אלה הב׳ דבחם נכללים בא ‪ p‬ישראל‪ ,‬להיות נתקנים שם‪,‬‬
‫ושבים לעבודת הקדושה‪ ,‬כי זה משפט תיקץ הנחש‪ ,‬להיות שמש לקדושה‪.‬‬
‫וזהו )דבחם ח‪ ,‬ט( א ‪ p‬אשר אבניה ב חל ומהרריה תחצב נחשת‪ ,‬כי‬
‫נכללו שם להשתעבד ולהיות להועיל‪ .‬ולכן )שם( א ‪ p‬אשר לא במסכנות‬
‫תאכל בה לחם‪ .‬אך בשעה שישראל חטאו‪ ,‬גרמו לבחל ונחשת להתחזק‬
‫ולשלוט‪ ,‬עד שנאמר)ויקרא כו‪ ,‬יט( ונתתי את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה‪.‬‬
‫והבן זה הענין‪ ,‬כי הוא סוד התמצית שנוטלים אומות העולם מישראל‪ ,‬או‬
‫ישראל מאומות העולם‪ .‬דע כי ב׳ זמנים יש‪ ,‬או שההשפעה הולכת‬
‫ומגמתה אל ישראל‪ ,‬ואז היא באה לפי הראד להם‪ ,‬והם נוטלים‪ ,‬ונותנים‬
‫רק התמצית לאומות העולם‪ ,‬שהוא היותר עב‪ .‬אך כשאץ ישראל מוכנים‪,‬‬
‫והם הולכים בגלות‪ ,‬אז כמעט אץ ההשפעה הבאה אלא מה שראד‬
‫לשחם‪ ,‬וחלק ממנה ניתן אל ישראל‪ ,‬שהוא התמצית‪ .‬ולכן אמר‪ :‬שמיכם‬
‫כבחל וכו׳‪ .‬אמנם בהיות השמים כבחל‪ ,‬הוא יותר קשה כנ״ל‪ .‬ומשה הקל‬
‫והוחד הבחל לא ‪ p‬לבד‪ ,‬בסוד נוק׳‪ .‬והנה בסוד זה הוא הנחשת והבחל‬
‫שמחכר כאן‪ .‬כי אחר כך כתוב )דניאל ז‪ ,‬יט( וטפרה די נחש‪ .‬והוא כי‬
‫הפה הוא בחינת קבלת הזנה‪ ,‬וצפרנים הוא רמיסה והכנעה‪ .‬ובהיות‬
‫החיה שולטת — פיה של בחל‪ ,‬כי משם יונקת בכח‪ ,‬אך הצפרנים‬
‫הם של נחשת‪ ,‬חה נמשך מענין )דברים ג‪ ,‬יא( ערשו ערש בחל הלא‬
‫היא ברבת בני עמון‪ .‬ושם היתה עטרת מלכם‪ ,‬שהוא בחינת העטרה של דוד‪,‬‬
‫ששם מתחזקת החיה הזאת בשיניה‪ ,‬בסוד הטמא כנ״ל‪ .‬אך בשעה שנכנע‬
‫טיטוס‪ ,‬אז היה הפה רק נחשת‪ ,‬והצפרנים של ברזל‪ .‬ולכן הציפור‬
‫המכניעה היה בצורה זאת‪ .‬ובישראל נאמר )מיכה ד‪ ,‬יג( כי קרנך אשים‬
‫בחל וכו׳‪ ,‬להיות מתנגד אל החיה בכחה‪ .‬וקח הוא סוד שן‪ ,‬כמ״ש עוד‬
‫בס״ד‪.‬‬
‫והנה בישראל הח‪5‬ר הקק‪ ,‬ובאומות העולם — השן‪ ,‬וצחך להבץ‬
‫ההפרש‪ .‬תראה באמת שהבהמה טהורה אץ לה שינים למעלה‪ ,‬והקרנים‬
‫הוא סימן טהרה )הרמב׳׳ם מאכלות אסורות פ״א ה״ג(‪ .‬וסוד זה כי‬
‫השינים הם ל׳׳ב‪ ,‬עשדם לברר המאכל בסוד־ ל״ב של חכמה‪ .‬ובהם‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שפו‬

‫מתחלקים י״ו לזכד וי״ו לנקבה‪ .‬והנה הזכד כולל שניהם‪ ,‬וסודו אדם‪,‬‬
‫לכן יש לו כל הל״ב‪ .‬אבל הניק׳ אין לה כי אם הי״ו התחתונים‪ ,‬וסודה‬
‫בהמה‪ ,‬ולכן אין לה שינים עליונים‪ .‬אבל בס״א הנה הנקבה יתדה על‬
‫הזכד‪ ,‬ולכן יש לה ל״ב‪ .‬והבהמות הטמאות העומדות בסודה — יש להם‬
‫שינים למעלה ולמטה‪ .‬הנה לפי זה היה צדיך שבני אדם הבאים משם‪ ,‬דהיינו‬
‫האומות העולם‪ ,‬לא יהיה להם שינים למטה‪ .‬אבל הענין הוא‪ ,‬שעכ״ם‬
‫גם בס״א הזכד משפיע לנקבה‪ .‬אמנם מה שגחלת הס״א מן הקדושה‬
‫— זהו מה שנוטלת הניק׳ ונותנת לזכד‪ .‬אבל סוף סוף צדיך שישתוה‬
‫לבחינתם‪ ,‬ועל כן היא תתן מה שלקחה — לבעלה הטמא‪ .‬ואז יתחבד‬
‫עליו טומאה זו‪ ,‬ויתנהו בסוד חיבוד אליה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬נמצא שעכ״פ‬
‫צדיך שהזכד ישתוה לעומת הניק׳ שלו‪ .‬ועל כן — שבדדך עיקד‬
‫לא יהיו ל״ב אלא בנקבה‪ ,‬גם בזכר ימצאו‪ .‬אך הקדן הוא דבד הנמצא דק‬
‫לקדושה‪ ,‬והוא כח הפנימיות המתחזק ויוצא לחוץ‪ ,‬ומכניע את האויבים‪.‬‬
‫והוא סוד )דברים לג‪ ,‬יז( וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח וכר‪ ,‬לכן הקרן‬
‫הוא סימן טהרה‪.‬‬
‫והנה הס״א כשלוקחת מן הקדושה‪ ,‬לוקחת בשיניה‪ ,‬וסודו)איוב כט‪ ,‬ח(‬
‫ואשברה מתלעות עולו ומשיניו אשליך טרף‪ .‬אבל הקדושה — אין השינים‬
‫עשוים אלא בבחינת מזון הקדושה עצמה‪ .‬אבל להאביד הס״א משתמשת מן‬
‫הקרן‪ .‬אמנם תראה‪ ,‬כי הנה כתוב )דניאל ז‪ ,‬ז( וקרנין עשר לה‪ ,‬אם כן נראה‬
‫שיש לה קרנים‪ .‬אך הענין הוא זה‪ ,‬באמת זהו שקיבלה מן הקדושה‪ ,‬חהו‬
‫תוקף היותר גדול שלה‪ .‬אך יש עוד ״קרן אחרי זעירה״‪ ,‬תה סוד גדול‪,‬‬
‫כי מלבד מה שלוקחת הס״א מן הקדושה‪ ,‬הנה יש הרשימו שיש כבר‬
‫במציאותה‪ .‬אך זה הוא זעירא‪ ,‬כי הוא מעט‪ .‬אמנם גם לזה ניתן‬
‫שליטה בסוף‪ ,‬ואז נאמר)דניאל ז‪ ,‬ח( ואלו קרן אחרי זעירה סלקת‬
‫עד ראש בני‬ ‫ביניהון ותלת מן קרניאאיתעקרו וגר‪ .‬וזה הדבר הגיע‬
‫אדם‪ ,‬ומטיטוס נשרש בסוד היתוש‪ ,‬כמפורש במקומו‪ .‬ועליו נאמר‪ :‬ותלת‬
‫קרניא וגר‪ .‬ואז נכללו בו שלשה‪ ,‬בסוד ג״ר של הקרנות האלה‪ ,‬ובזה‬
‫נתגדל ונקרא ראש‪ ,‬בסוד )תהלים קי‪ ,‬ו( מחץ ראש על א ‪ p‬רבה‪.‬‬
‫וזה סוד )עובדיה א‪ ,‬ב( קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד זדון לבך‬
‫השיאך וכר‪ ,‬כי נתגאה בסוד מרום זה שיושב‪ ,‬והוא ״אומר בלבו‬
‫מי יורידני א ‪ p‬״ )שם ג(‪ .‬והנה על זה נאמר; ואלו עיינין כעייני אנשא‪.‬‬
‫והוא מה שמתפשט ממנו בכל הממשלות הגמונים ובני חצרו‪ .‬וכל זה‬
‫מכח השלשה קרנות שאמרנו‪ ,‬שנכללו בו ונעשה ראש‪ .‬ופום ממלל רברבן‬
‫— לדבר גדולות על עצמו כידוע‪.‬‬
‫שפז‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה כל זה עד שההנהגה עומדת בדרך זה‪ ,‬שהרוח עדיין סתום‬
‫בתוך החוטם‪ ,‬והנהגה על ידו‪ .‬אך אחר כך תגיע הנהגה לדיקנא‪,‬‬
‫כשישלים הרוח לצאת‪ ,‬ואז נאמר )ישעיה ב‪ ,‬יט( בקומו לערק ה אח• ואז‬
‫)דניאל ז‪ ,‬ט( עד דכורסון דמיו‪ .‬וזה כי בעתיק יומין נמשכת כל הנהגת‬
‫אצילות‪ ,‬ומגיעים הדברים עד נוק׳‪ ,‬בסוד כסא‪ .‬והאמת‪ ,‬כי כל מי שהוא‬
‫מרכבה לחבירו — נקרא כסא אליו‪ .‬וכל בחינת אצילות הם מרכבות‬
‫לעתיק יומין‪ ,‬והתחלתם בא״א‪ ,‬וסופם בנוק׳‪ .‬ולפי הבחינה ששם רוכב עתיק‬
‫יומין‪ ,‬כך היא הנהגה‪ .‬ועל כן אז כורסון דמיו‪ ,‬בסוד ההנהגה שהיתה עד אותו‬
‫זמן‪ .‬ועתיק יומין בכסא המזדמן לו‪ ,‬שנאמר )שם( כרסיה שביבץ די נור‪,‬‬
‫שהיא הדיקנא‪ .‬ואז )שם( מפרין פתיחו‪ ,‬לעשות דין באומות העולם‪ .‬כי‬
‫עד אותו הזמן היה המלך סובל‪ ,‬ואז נפתחים הספרים‪ ,‬והדין נעשה‪,‬‬
‫ונגזר עליהם )דניאל ז‪ ,‬יא( די קטילת חיותא וכו׳‪ .‬והם בחי׳ שונות זו מזו‪,‬‬
‫שכלן צריכות להתקיים קודם שיגיע אל הסוף‪ .‬והוא ראה העתיד‪ ,‬כי‬
‫בראשונה נהרגת החיה למעלה‪ ,‬והאות מגיע מזה למטה ודאי בכמה‬
‫מקרים רעים לאומות‪ ,‬ומיתה‪ .‬ועוד מתחזק הדין נגדם — ״והובד גשמה״‪,‬‬
‫ואז עוד מתחזק הדין — ״ויהיבת ליקידת אשא״‪ .‬ומתחילה הוכן הדבר‪,‬‬
‫ולא נשלם עד הסוף‪ .‬וכיון שהגיעה הגזירה כן‪ ,‬ונמסרה ליקידת אשא‪ .‬אז‬
‫נעשה ענין אחר‪ ,‬והוא — ״ושאר חיותא העדיו שלטנהץ״‪ .‬וזה בסוד הכניעה‬
‫של אומות העולם תחת הקדושה‪ .‬ואז שליטת המלכים אשר הקימה‬
‫הס״א לא תעמוד‪ .‬ועל זה — ״וארכה בחיץ יהיבת להון״ וכו׳ )שם‬
‫ז‪ ,‬יב(‪ .‬כי לכל אחד הוכן קץ בפני עצמו‪ ,‬להיות אובדים בו בזמניהם‪.‬‬
‫ואז )דניאל ז‪ ,‬יג( עם ענני שמיא וכו׳‪ .‬כי עד אותו הזמן היה נסתר‬
‫מלך המשיח בתוך העננים‪ ,‬שהם בחי׳ סותמות אותו מן התחתונים‪.‬‬
‫ואחר כך הוא וסיתומו עולים לפני הע״י‪ .‬ובאמת כמה עליות הוצרכו‬
‫לו באלה העננים‪ ,‬עד שהגיע לע״י‪ .‬כי על כן הוא כענן לעלות‪ ,‬וכל‬
‫זמן העליה הוא סתום‪ .‬וכשהגיע לע״י‪ ,‬אז — וקדמוהי הקרבוהי )שם(‪,‬‬
‫ואז נמשך התעוררות מלמעלה‪ ,‬ויצא אור מע״י‪ ,‬כלול מכמה בחינות‬
‫נודעות ובלתי נודעות‪ .‬וזה ה‪] ...‬האור[ יחבק אותו‪ ,‬וזה נקרא שמקריבים אותו‬
‫אליו‪ .‬וגם זו עליה אחרת‪ ,‬והיא סוף העליות‪ .‬אז)דניאל ז‪ ,‬יד( וליה יהיב‬
‫שלטן ויקר ומלכו וכו׳‪ ,‬והוא תשלום הכל‪.‬‬
‫ונשוב לפירוש לשון האדרא‪ .‬אמר)אדרא שם( ועתיק יומין יתיב על האי‬
‫כורסיא‪ .‬חה‪ ,‬כי הנה הכתוב אמר )דניאל ז‪ ,‬ט( ועתיק יומין יתיב‪,‬‬
‫ואחר כך אינו אומר על מה‪ ,‬אלא‪ :‬לבושיה כתלג חיור‪ .‬ואחר כך‬
‫אמר‪ :‬כורסייה שביבין די נור‪ .‬אך זה נאמר להודיענו‪ ,‬כי עיקר הנהגה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שפח‬

‫של ע״י הוא בדיקנא דא״א‪ .‬ושם נקרא שהוא מתישב בישוב גמור‪.‬‬
‫וסוד־ זה כי ז״ת דעתיק הם מאירים כלם בדיקנא‪ ,‬ולכן שם נקרא‬
‫שהוא מיושב‪ .‬וכשנאמר סתם יתיב‪ ,‬ר״ל יושב במקומו‪ .‬שכל זמן שהוא‬
‫בהנהגה אחרת‪ ,‬נקרא — שקם כמקומו ועמד‪ ,‬כמו במקרה בא׳ הכסאות‪.‬‬
‫ועל כן כשחזר למקומו‪ ,‬נקרא» כמי שטרח‪ ,‬לבסוף ישב ונח‪ .‬ואמר‬
‫)באדרא שם( מאי טעמא וכו׳‪ ,‬והיינו כי הדיקנא‪.‬דא״א מתפשטת בכח‬
‫גבורה חזקה מצד גבורה דעתיק‪ .‬והנה היא יוצאה לפי ענין התחתונים‪,‬‬
‫כמפורש כבר‪ ,‬ועל כן היא מתחזקת יותר משרשה — בדין הרבה‪.‬‬
‫ולכן צריך שכל ז״ת דעתיק יאירו‪ ,‬והיא תעשה ממש מרכבה אל ע״י‬
‫שהוא ינהג על ידה‪ .‬ונמצאו פה שני תועליות‪ :‬א׳ — שכבר ע״י‬
‫■בעצמו הוא חסד גדול‪ ,‬ובישבו בדיקנא‪ ,‬היא מקבלת מיתוק‪ .‬ועוד יש‬
‫דבר יותר עיקרי‪ ,‬והוא‪ ,‬שכיון שנעשית מרכבה ממש לע״י‪ ,‬נקראת על‬
‫שמו‪ .‬והיא אינה פועלת לפי בחינת עצמה‪ ,‬אלא עתיק יומין פועל‬
‫על ידה לפי בחינת עצמו‪ .‬ועל כן עניני א״א נקראים על שם ע״י‪,‬‬
‫כי היא רוכב ושולט בדיקנא עצמה‪ ,‬והוא המנהג‪ ,‬והיא רק כמו כלי‬
‫בידו‪ .‬וכבר ידעת שאין שום דבר לבטלה‪ ,‬כי הכל הרכבת חסד ודין בכל‬
‫כך מיני קשרים‪ ,‬עד שתעמוד ההנהגה בסדר הצריך‪ .‬ועל כן צריך שהדיקנא‬
‫תהיה דין‪ ,‬ושתקבל תיקון מן הע״י‪ ,‬ושע״י יהיה הוא המנהג‪ ,‬מלבד המיתוק‬
‫הנ״ל‪ ,‬כי לכל אלה הדברים יש תולדה בהנהגה ודאי‪ .‬ולכן אמר )באדרא‬
‫שם( כד יתיב ע״י עליה אתכפית וכו׳‪ ,‬וזהו המיתוק‪ .‬ומאן דרכיב שליט‬
‫— זהו ההנהגה שזכרנו‪ ,‬שהוא כרוכב הסוס‪ ,‬שהסוס טפל לרוכב כידוע‪.‬‬
‫והנה רצה ר׳ יהודה לפרש לשון הפסוק‪ :‬די כרסון רמיו‪ ,‬כי גם זאת‬
‫פעולה בפני עצמה היא‪ .‬והענק כשרצה ע׳׳י לנהג לפי א׳ הכסאות‬
‫כנ״ל‪ ,‬הנה מיד יתחדש מציאות הארה מבחינתו בכסא ההוא‪ ,‬אז ירכב‬
‫עליו‪ ,‬כי צריך תמיד בתחלה הכנת המקבל או הנרכב‪ ,‬להשוותו עם‬
‫המשפיע שהוא רוכב‪ ,‬חה פשוט‪ .‬חה ענק השליטה הניתנת לאותו‬
‫כסא‪ ,‬וחידוש מציאות‪ .‬ובעבור ע׳׳י מהנהגה להנהגה‪ ,‬הנה תצא הארה‬
‫ההיא משם‪ ,‬וסוד זה )סנהדרין ח‪ (.‬דבר א׳ לדור‪ ,‬ולא ב׳ דברים לדור‪ .‬כי‬
‫אי אפשר להניח ב׳ מיני שליטות‪ .‬והיה חסרון בשולט‪ ,‬אם היה נמצא‬
‫שליטה חוץ ממנו‪ .‬ועוד‪ ,‬שהדברים צריכים ללכת ביחוד‪ ,‬ולא בריבוי‪ .‬ולכן‬
‫)זוהר שם( כורסיא קדמאה רמיו דלא שלטא וכו׳‪ ,‬והוא צאת השליטה‬
‫הזאת‪ .‬וטעם לזה דלא שלטא אלא וכו׳ — שאין שליטה אלא לאותה‬
‫שיש באותו הזמן בה הע׳׳י‪ ,‬לפי הטעמים שזכרתי‪ .‬ואמר‪:‬‬
‫אמר ר׳ שמעון לר׳ יהודה יתתקן ארחך וכו׳‪ ,‬סוד זה כי הנה‬
‫שפט‬ ‫אדיר במרום‬
‫כתוב )קהלת ז‪ ,‬כט( עשה האלקים את האדם ישר וכר‪ .‬וכתוב )משלי‬
‫ב‪ ,‬כ( למען תלך בדרך טובים וכר‪ .‬דע שכח החכמה הגדולה בא מצד‬
‫זה של חוטמא דעתיקא‪ ,‬הבא מע״י‪ ,‬בסוד )ישעיה יא‪ ,‬ב( ונחה עליו‬
‫רוח ה׳ וכר‪ ,‬כמו שיפרש לקמן‪ .‬ואדה״ר כשנברא‪ ,‬היה מקבל מזה הרוח‪,‬‬
‫ולכן היתה לו החכמה הגדולה‪ ,‬וכיון שחטא — אבדו‪ .‬ואפרש לך עתה איך‬
‫אבדו‪ .‬דע‪ ,‬שרוחו של משיח נברא קודם בריאת העולם )ב״ר א‪ ,‬ה(‪ ,‬והוא‬
‫שמו והוא רוחוי'‪ ,‬הכל ענין אחד‪ ,‬שהוא בחינה אחת העומדת לגלות‬
‫האור של העולמות‪ ,‬אפילו התחתונים‪ .‬וסוד זה)בראשית א‪ p ,‬ו ה א ח היתה‬
‫תהו ובוהו וכר‪ ,‬ואז; ורוח אלקים מרחפת על פני המים‪ .‬כי הלא רצה‬
‫הרצץ העליון שתהיה השבירה‪ ,‬וזאת הולידה כל עניני עולם השפל‪ ,‬וכל‬
‫החשך‪ ,‬אפילו בעולמות העליונים‪ .‬וכבר פירשתי לך איך כל מיני קלקול‬
‫שבעולם — כלם תולדות השבירה הם‪ .‬ובעולם מתגברים תולדותיה יותר‪.‬‬
‫ורוחו של משיח הוא בחינה עומדת לטהר כל העולמות כלם מכל חשך‬
‫שבהם‪ ,‬כי הלא זה צריך ליעשות על ‪T‬י בני האדם‪ .‬ותבין למה צריך‬
‫שיבא משיח קודם אלף השביעי‪ ,‬כי ההכנות היותר גדולות הצריכות לימצא‬
‫בעולמות — כלם תלוים בזה הרוח‪ .‬וכבר נתפרש בסוד חטא אדה״ר‪ ,‬כי‬
‫הוא עצמו היה עומד לתקן תיקון גדול‪ ,‬כל העולמות כלם‪ .‬וזה סוד עץ‬
‫החיים‪ ,‬שלא היה לו לדעת מן הרע כלל‪ ,‬אלא לתקן העולמות לפי המצב‬
‫שהיו עומדים בזמן ההוא‪ ,‬שכבר היו מסולקים מן הרע‪ .‬אלא שהיה‬
‫צריך להעלותם אל בחינה כקודם השבירה‪ ,‬כי זה הוא החלק באמת‬
‫שהניח הקב״ה לאדם לעשות‪ .‬אך אלה התיקונים אי אפשר לעשותם‬
‫אלא אם כן יהיה כח אחד נתץ אליו לעשותם בו‪ ,‬וזהו בחינת הרוח‬
‫הזה‪ .‬ולקמן תדע עוד בפרטות מענין הרוח הזה‪ ,‬מלבד מה שפירשתי לך‬
‫כבר — כי בו תלד כל החיות‪ ,‬ויש בו כח להעביר כל הפגמים בסוד‬
‫סליחה‪ .‬ונמצא‪ ,‬שזה הרוח היה כבר מגיע לאדם‪ ,‬חה הכלל יהיה בידיך‪:‬‬
‫כל מה שיעשה אחר כך בימי מלך המשיח‪ ,‬היה יכול אדה״ר לעשותו ביום‬
‫שנברא‪ .‬כי רק זה היה פרי חטאתו — להאריך עליו הזמן‪ .‬כי הלא תיקון‬
‫צריך שיהיה לכל ודאי בהכרח‪ ,‬אלא שהאריך זמנו בחטאו‪.‬‬
‫ונחזור לענץ‪ .‬כי זה סוד עץ החיים‪ ,‬כי על כן הקב״ה היה‬
‫רוצה שלא יהיה לו עסק בבחינת הרע כלל‪ ,‬שהוא דרך התיקץ הנמצא‬
‫עתה‪ .‬וסוד זה כי הלא השבירה הלא שמה השרעו לרע‪ ,‬ושענינה נתקן‬
‫ע״י האורות‪ ,‬האורות הראויים להגלות בספירות בסוד ס״ג‪ ,‬דחזור המ״ה‬

‫‪ . 18‬כאמרם ז״ל)פסחים נר‪ (.‬שמו של משיח נברא קודם בריאת העולם‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שצ‬

‫לע״ב‪ ,‬הנה נתקן הכל ואין צורך להתעסק ברע העומד למטה מן הספירות‪,‬‬
‫כי כבר הוא משועבד לשרש‪ .‬ובתיקון השרש ממילא הוא מוכרח לבא אל‬
‫תיקון גם כן‪ .‬אך כיון שלא רצה לעמוד בזה‪ ,‬וחטא בעץ הדעת‪ ,‬הנה גרם‬
‫שירדו העולמות‪ ,‬עד שיהיה בחינת טוב ורע‪ .‬והוא שס״מ יחציף להתדבק‬
‫בשרש — יותר מגבולו‪ .‬ואז אי אפשר לתקן השרש‪ ,‬אם לא בתחלה ינקה‬
‫מדיבוק הרע‪ .‬וזה נקרא שצריך להתעסק ברע עצמו‪ .‬ומזה נמשכה המיתה‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬ונמצא שהתיקונים שהיו צריכים לקבל העולמות מאדה״ר‪,‬‬
‫לא קבלו ממנו‪ .‬ועתה אי אפשר להם עוד לקבלם‪ ,‬כי כבר ירדו בדרך‬
‫אחרת‪ .‬ובאמת התיקונים ההם היו צריכים להעשות בכח הרוח שזכרתי‪,‬‬
‫וכיץ שלא היה אפשר עוד לעשותם גם הרוח נסתלק‪ ,‬כי הכל הולך בדרך‬
‫אחד‪ ,‬ועתה אי אפשר עוד להחזירם אלא למה שהיו קודם חטאו של‬
‫אדה״ר‪ .‬ועכ״פ הם צריכים אחר כך לקבל התיקונים ההם‪ ,‬ולעמוד כקודם‬
‫השבירה‪ ,‬וזה יהיה בביאת המשיח — שיחזור ויתגלה רוח זה‪ ,‬ואז בכחו‬
‫יהיה ]לעתיד[ להגיע אל התיקונים העליונים ההם‪.‬‬
‫והנה על כן נאמר )בראשית א‪ ,‬ב( ורוח אלקים מדחפת על‬
‫פני המים‪ .‬וזה הענין הוא סוד גדול‪ ,‬כי כל דברי האצילות נקבעו‬
‫בראשונה בבחינת ע״י‪ .‬ח׳ תחתונות שלו נקראים ממש — ז׳ ימי בראשית‪.‬‬
‫ועליו נאמר )בראשית א‪ ,‬א( בראשית ברא אלקים את השמים ואת הא ‪.p‬‬
‫וכאן אמרו‪ :‬את — לרבות תולדותיהן‪ ,‬כי הכל נמצא בתחלה בבחינה‬
‫זו‪ .‬אחר כך נתלבש הוא עצמו בא״א‪ .‬ולפי בחינה זאת )בראשית א‪,‬‬
‫ב( והא ‪ p‬היתה תהו ובהו‪ .‬וענין השבירה נאמר אפילו בז״ת דמלכות‬
‫שלו‪ ,‬כידוע‪ .‬אחר כך‪ :‬ויאמר אלקים יהי אור‪ ,‬הוא בגלוי כח העתיק‪.‬‬
‫וזה סוד הכרסיא דשביבין‪ ,‬שצריך שע״י יהיה יתיב בה לאכפיא לון‪ .‬כי‬
‫בדיקנא דא״א נכללים עניני השבידה להתקן בסוד תלת עלמין‪ ,‬כמבואר‬
‫במקומוי'‪ .‬וצריך שע״י יושב שם ומתקן ענין זה כראד‪ .‬אך שרש היהני[‬
‫אור‪ ,‬הוא ורוח אלקים מרחפת וכו׳ )שם(‪ ,‬שאפילו בשעה שהיה התהו‬
‫ובהו‪ ,‬לא זז רוחו של משיח זה מהיות מרחפת על פני המים‪ .‬ולכן‬
‫יכול אחר כך להתחזק וליעשות האור‪ .‬ולכן גם בגלות‪ ,‬שהוא בחינת‬
‫תהו ובוהו‪ ,‬יש רוח זה מרחפת‪ .‬אך בזמן הגאולה שיתגלה‪ ,‬יהיה סודו‬
‫)ישעיה ט‪ ,‬א( העם ההולכים בחשך ראו אור גדול‪ ,‬שהוא סוד )איוב לז‪,‬‬
‫כא( ורוח עברה ותטהרם‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ .‬כי כל התיקונים הצדיכים ליעשות מבני אדם‪ ,‬שכלם‬

‫‪ . 19‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ פ״ו)שערי רמח״ל עם׳ רכיב(‪.‬‬

‫שצא‬ ‫אדיר במרום‬
‫הולכים להעביר סור תהו ובהו‪ ,‬כלם תלוים ברוח הזה‪ .‬או בבחינת מרחפת‪,‬‬
‫או בבחינת יהי אור‪ .‬וצריך שזה הרוח — שולט הרבה באצילות‪ .‬והוא‬
‫נמשך באמת ער ז״א‪ ,‬והוא נכנס בו ומעורר כל ספירותיו‪ ,‬בסור )יחזקאל‬
‫א‪ ,‬יב( אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו‪ .‬ובסורו נעשה הזווג‬
‫עם נוק׳‪ .‬והנה הזיווג הוא משקיף על כל עניני כל הנבראים‪ ,‬להשגיח‬
‫עליהם כראוי‪ .‬וזה נקרא דרך אחר שעומר בבחינת הזיווג הזה‪ ,‬כי הוא‬
‫הדרך שבו מתהלך המלך‪ ,‬הוא הסדר והחק שבו מנהג את העולם‪ .‬אך‬
‫זה הולך הכל לפי סוד עץ החיים‪ ,‬שפירשתי לך למעלה‪ ,‬שהוא בחינת‬
‫התחזק הטוב‪ ,‬ואין שם שום רע‪ .‬כי ודאי זה אינו חסר אעפ״י שאדם‬
‫גרע עצמו ממנו‪ .‬פירוש — כי מציאות הנהגה זו עומדת תמיד למעלה‪ ,‬שסוף‬
‫סוף יתתקפו הספירות להיות כקודם השבירה‪ .‬ועתיק יומין מנהג הנהגתו על‬
‫הדרך הזה‪ .‬חהו הדרך הפנימי והעיקרי המתגלה בזיווג‪ ,‬בכח הרוח‬
‫המחברם כנ״ל‪ .‬אלא שקודם שחטא אדם‪ ,‬היה מגיע זה הענין אליו גם‬
‫כן‪ ,‬ולא היה לו ללכת אלא בדרך הזה‪ .‬וכשחטא‪ ,‬יצא מן הדרך הזה‪ ,‬והגיע‬
‫אל דרכי )קהלת ז‪ ,‬כט( חשבונות רבים‪ .‬והם כמה דרכים שמתפשטים‬
‫מן המלכות לבדה‪ ,‬לא בבחינת הזיווג‪ ,‬אלא לפי תיקוני המלכות לבדה‪,‬‬
‫שבה תלוי כל עניני המ״ק‪ ,‬וכל השליטה של הרע‪ ,‬לקיים )תהלים יח‪,‬‬
‫כז( עם עקש תתפתל‪ ,‬ואינו דרך ישר‪ ,‬אלא פתלתול‪ ,‬מתפרש לכמה שבילים‪.‬‬
‫כי אינו בא מצד היחוד העליון‪ ,‬כמו דרך הישר‪ ,‬שהוא רק התחזק גילוי‬
‫היחוד הקדוש מצד הא״ס ית״ש המנהג את הכל‪ .‬ועל כן הוא מתפרש‬
‫לשבילים אלה הרבים‪.‬‬
‫ותדע זה הסוד‪ ,‬שגם עתה הזיווג אינו אלא בבחינת חיזוק הטוב‪,‬‬
‫וגילוי היחוד הקדוש‪ ,‬בסוד עץ החיים‪ .‬והחשבונות הרבים נעשים בתיקוני‬
‫השכינה קודם הגיעה לזיווג‪ .‬ונמצא‪ ,‬שאעפ״י שאנו אחר חטא אדה״ר‪,‬‬
‫אעפ״כ למעלה נעשה התיקון בדרך שהיה צריך ליעשות למטה גם כן קודם‬
‫חטאו‪ .‬חה סוד גדול לתקן קלקולי הגלות עצמם‪ ,‬שאחר כך בבא‬
‫הגאולה יתהפך הרע עצמו לטוב‪ .‬כי הגלות היה באמת רק רע‪ ,‬אפילו‬
‫שתבא הגאולה‪ .‬הלא היה כחולה שנתרפא‪ .‬שעכ״פ החולי היה רע‪ .‬אלא‬
‫שאחר כך עבר הרע ובא הטוב‪ .‬אבל הקב״ה רוצה שאפילו הגלות‬
‫יהיה טוב‪ .‬ואז בכל קלקולי הגלות הוא ממציא כנגדם תיקונים גדולים‬
‫בבחינת גילד היחוד העליון‪ ,‬עד שיהיה רווח אחר כך מהגלות עצמו‪.‬‬
‫והוא סוד )ישעיה יב‪ ,‬א( אודך ה׳ כי אנפת בי וכד‪ .‬וכן סוד )תהלים צ‪,‬‬
‫טו( שמחנו כימות עניתנו‪ .‬וסוד זה כי ודאי אם אדם לא היה חוטא‬
‫כלל‪ ,‬היה היחוד העליון מתגלה‪ ,‬ומתקן כל העולמות בכח גדול מאד‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שצב‬

‫מאד‪ .‬עדי^ שכיון שחטא אדם‪ ,‬אפילו שיחזור אחר שקבל ענשו לתקן‬
‫כבראשונה‪ ,‬לא היה יכול לגלות האור בכה ההוא‪ ,‬יען כבר היה באמצע‬
‫חשך ופגם‪ .‬ובכח רוחו של משיח לגלות היחוד העליון כבראשונה‪.‬‬
‫ותדע שאין שום דבר אבד ובטל‪ ,‬כי הכל מניח רושמו ודאי‪.‬‬
‫אפילו שיעבור‪ .‬וסוד זה )ברכות לב‪ (:‬אץ שכחה לפני כסא כבודך‪,‬‬
‫כמבואר במקומו'*‪ .‬לכן תיקן המאציל ית״ש הדברים בדרך כך‪ ,‬שאפילו‬
‫בשעת רדת העולמות‪ ,‬כפי רדתם — כך יתגלו כנגדם אורות עליונים‬
‫בסוד היחוד בזיווגים כנ״ל‪ ,‬עד שאחר כך בכח כל האורות האלה יוכל‬
‫להתגלות התיקון באותו הכח עצמו שהיה יכול להיות אם לא היה חוטא‪,‬‬
‫ונמצאים הדברים משתוים בשיקול ממש‪.‬‬

‫‪ . 20‬אצ׳׳ל‪ :‬אך שכיק וכר‪.‬‬

‫‪ . 21‬לעיל עם׳ קפ״ז‪ .‬ועי׳ קל׳׳ח פתחי חכמה פתח ע״ח‪ ,‬ח״א‪. T ,‬‬
‫שצג‬ ‫אדיד גמרום‬
‫והואיל ואתא לידן‪ ,‬רצוני לבאר לך ענין חטא אדה״ר בעמקו‪ ,‬ותבץ‬
‫ענין הבחירה אשר לאדם לאמתה‪ .‬והוא באמת סוד נשגב ונורא מאד‪ ,‬ולא‬
‫היה ראד לגלות אותו‪ ,‬אלא לתת לפועלנו צדק ולדעת כי אל תמים פעלו‬
‫ודאי‪ .‬אל אמונה ואין עול צדיק דשר הוא )דברים לב‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫הנה הא״ם ב״ה ית״ש גם טרם שעשה כל מה שעשה‪ ,‬היה בכחו‬
‫לעשות את הכל‪ .‬אך צריך שתדע‪ ,‬כי הוא ית״ש תכלית הטוב‪ ,‬ורצונו‬
‫דק להיטיב בתכלית ההטבה‪ .‬ותדע שמתכלית ההטבה הוא שאפילו הרע‬
‫יחזוד לטוב‪ .‬חה תלד עוד ביחודו ית״ש‪ ,‬שלהיות הוא יחיד בכל מיני‬
‫יחוד‪ ,‬וכל דצונו הוא להיטיב‪ ,‬על כן לא ימצא דע שולט ומתקיים‪.‬‬
‫כי זאת היתה סברת המינים‪ ,‬באמרם שתי רשויות יש ח״ו‪ .‬אלא בכח‬
‫יחודו הטוב — כל רע צריך שיחזור לטוב‪ .‬ותבין כי שני דברים הם‬
‫המתחברים בזה; א׳ הוא החפץ להיטיב‪ ,‬כי מתכלית הטוב הוא זה‪ .‬וגם‬
‫שיחזור כל רע לטוב‪.‬‬
‫והנה בכחו כבר היה ודאי להחזיר זה הרע לטוב‪ ,‬כמו שיחזירהו בסוף‬
‫הכל‪ .‬אך הנה הטוב היתה בו בפועל‪ ,‬אבל החזרה הזאת לא היתה בפועל‪,‬‬
‫כי לא ]היה[ עדיין רע בפועל‪ .‬ולכן ברא את העולם שיוכל להמצא הרע‬
‫בפועל‪ ,‬ואז גם חזדתו לטובה יהיה בפועל‪ .‬ובכאן יתקיימו שני דבדים‪ :‬א׳‬
‫— להיטיב לאחרים‪ ,‬וגם להחזיר הרע לטוב‪ .‬ואף על פי כן תראה שהם הכל‬
‫ענין אחד‪ ,‬כי הרע לא היה יכול להיות לו מקום אלא במה שממנו לאחרים‪,‬‬
‫ועל כן בבחינת הטבתו לאחרים היה זה הענין‪ ,‬שהשלימות היה בכח‬
‫ולא בפועל‪ ,‬וזה מה שהוציא מן הכח אל הפועל‪.‬‬
‫ותבין מה שפירשתי במקום אחר‪ ,‬שהקב״ה רצה להיטיב בזכות ולא‬
‫בצדקה‪ ,‬כי כבר שמעת איך כל מציאות הרע לא היה יכול לימצא אלא במה‬
‫שממנו ולאחרים‪ ,‬דהיינו בריותיו עצמם‪ ,‬ואם הוא היה רוצה להכריח' זה‬
‫הרע‪ ,‬זה לא היה נקרא החזרה לטובה‪ ,‬אלא הכרח‪ .‬ועוד שעל כל פנים היה‬
‫הבשת במקבלים‪ ,‬והטוב לא היה שלם‪ ,‬מן ההקדמה שאמרו — מאן דאכיל‬
‫דלאו דיליה )בהיל( ]בהית[ לאסתכולי באפיה )ירושלמי ערלה א‪ ,‬ג(‪,‬‬
‫והרי לא הוחזר כל הרע לטוב‪ .‬על כן הוצרך המשפט לפי הבחירה‪,‬‬
‫שאז במשפט ישובו הדברים לפי תיקון זה‪ ,‬ואז ימצא בפועל מה שכבר‬
‫היה בכח‪.‬‬
‫ובאמת לא יהיה יותר ממה שהיה כבר בכח‪ ,‬אלא שיראה זה‬

‫‪ . 1‬לא ברור בכת״י אצ׳׳ל‪ :‬להכרית‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שצד‬

‫הענין — איך שכבר היה כך גם מתחלה‪ ,‬אלא שהיה עומד בהשראה‬

‫אחת לפי הסוף‪ ,‬שכבר יהיה כן‪ ,‬כי אם שלא היה נודע אמצעות הדבר‪,‬‬
‫דהיינו הרע עצמו שחזר לטוב‪ ,‬וכיון שרצה לעשות כך‪ ,‬הנה הוא‬
‫שוה ודאי — טוב ומיטיב קודם המעשה‪ ,‬טוב ומיטיב אחר המעשה‪,‬‬
‫והכל אחד‪ .‬כי הראשית הוא שיראה בסוף‪ ,‬והידיעה הוא רק טובו‬
‫הנודע בראשונה‪ ,‬אלא שרצה להעלים אותו לזמן מה‪ ,‬עד שיעשה הדבר‬
‫בפועל‪.‬‬
‫ואז חילק גילוי יחודו בין שני ענינים — בין הראש ובין הסוף‪,‬‬
‫פירוש — בין התפשטות היחוד מצד ענינו‪ ,‬ובין גלויו מצד ההעלם שמניח‬
‫באמצע‪ .‬וזה נקרא סוד רישא וסופא‪ ,‬המפורש ברע״מ פרשת וארא )דף‬
‫כה‪ (.‬על פסוק וידעתם כי אני ה׳ אלקיכם וכר‪ .‬ומיד נמצאו הספירות‬
‫הולכות תמיד בסוד זה של רישא וסופא‪ ,‬דהיינו שיש המציאות הנמשך‬
‫מה שכבר כך היה בראשונה‪ ,‬ויש הנמשך ממה שעתיד להתגלות‪ ,‬וסודם‬
‫דו״ן‪ .‬ועל כן זה הענין ברצון המאציל ית״ש היה שרש לכל המציאות‬
‫הנמצא‪ ,‬והכל מגיע לזו״ן‪ .‬ולכן מעשי התחתונים תלוים כלם בנוק׳‪.‬‬
‫והנה הצמצום שנעשה הוא הנותן מקום לכל ההנהגה הנמצאת‬
‫עתה‪ ,‬והוא עצמו עומד בסוד רישא וסופא‪ .‬דהיינו כח הצמצום עומד‬
‫לשוב בהכרח אל ההטבה שיש ברצונו ית״ש כבר‪ ,‬רק בב׳ דרכים‬
‫יכול להיות‪ :‬או בהתפשט כח הראש כבראשונה‪ ,‬דהיה הטוב מתפשט‬
‫לפי מציאותו שכבר הוא טוב‪ .‬או שמצד זה לא יתפשט‪ ,‬אלא יצטרך ההיקף‬
‫של סופא‪ ,‬לחזור אל התיקון‪ .‬וסוף דבר נדע שהכל אחד‪ .‬וזה סוד )ישעיה‬
‫מד‪ ,‬ו( אני ראשון ואני אחרון‪ ,‬כי הא״ס ב״ה שוה הוא ודאי בהשואה‬
‫גמורה‪ ,‬ואין שינוי כלל מגיע אליו‪ ,‬וכך הוא גילויו בחיזוק הרישא‬
‫להתפשט‪ ,‬או בסוף — פעולת הסופא‪.‬‬
‫רק זה צריך שתדע‪ ,‬שכיון שיש זה המציאות של ההעלם באמצע‪,‬‬
‫אפילו הרישא נקרא שהוא בחי׳ הסופא‪ ,‬אלא שאחר שנעשה ענין‬
‫ההעלם‪ ,‬נמצאים לו שני דרכים‪ :‬א׳ — מתהלך לפי בחי׳ התפשטות‬
‫הרישא‪ ,‬והב׳ — לפי תשלום מעשה הסופא‪ ,‬וזה נקרא רישא לגבי זה‬
‫הב׳‪ .‬וסוד זה )בראשית ה‪ ,‬ב( זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם‪,‬‬
‫כי אדם הוא סוד מלכות‪ .‬וזהו — שכל העולמות נבראו במלכות‪,‬‬
‫אלא שאף על פי כן מתחלקים‪ ,‬שזה נקרא זכר חה נקרא נקבה‪,‬‬
‫ותבין היטב זה הענין‪ .‬כי השלימות האחרון אינו אלא גילוי יחודו‬
‫ית״ש בתכלית טובו‪ ,‬כפי מה שראוי למקבלים ממנו‪ .‬וכבר שמעת‪ ,‬שאי‬
‫שצה‬ ‫אדיר במרום‬
‫אפשר להשתנות שום שינד בסופא ממה שיש כבר בראש‪ ,‬כי על זה‬
‫נאמר‪ :‬אני ראשון ואני אחרון וכר‪ ,‬ואומר )דברים לב‪ ,‬לט( ראו עתה‬
‫כי אני אני הוא וכר‪ .‬ואם היה מציאות ריוח גילוי יותר‪ ,‬וטוב‬
‫יותר‪ ,‬הנה היה נקרא שהמאציל ית״ש היה צריך לנבראיו‪ ,‬וזה אינו‬
‫ודאי‪ .‬אלא מה שמתגלה בסוף אחר שחזר הרע לטוב — הוא מה‬
‫שהיה מתגלה בתחלה בזמן שהרע לא היה נמצא‪ .‬כי כבר שמעת‪,‬‬
‫שאין מציאות לרע אלא במה שמן הא״ס ב״ה לנבראיו‪ .‬ועל כן‬
‫כשנברא הרע‪ ,‬שהוא גורם העלם הראש שלא יתגלה‪ ,‬הנה להעלים‬
‫כל הגילוי שהוא מעלים‪ ,‬צריך שיהיה כל כך רע‪ ,‬כמו שנמשך אחר‬
‫כך להיות חתר לטוב‪ ,‬כי כיון שהראש והסוף שוים — זה פשוט‬
‫שהדע שבשובו לטוב מניח גילוי הסוף ולא קודם הוא‪ ,‬הוא שהעלים‬
‫גילוי הראש מתחלה‪.‬‬
‫ואז נברא אדם למטה בבחינה זאת‪ ,‬והבחירה בידו לעשות אחד‬
‫משתים אלה^‪ ,‬או להעביר הרע הגורם העלם הראש‪ ,‬ויהיה מתפשט‬
‫כבדאשונה בסוד יחודו‪ .‬חה הוא ענק נעשה בכלל אחד לבד‪ ,‬כי הראש‬
‫מתפשט ביחודו‪ ,‬ויש מציאות רע אחד‪ ,‬שהוא ב״ה המציא‪ ,‬כלול מכל כך‬
‫כחות‪ ,‬שעוצר כח לפי רצון העליון להעלים גילוי יחוד זה מן הנבראים‪.‬‬
‫אם תעובר זאת המניעה — בבת אחת תעובר‪ ,‬וישוב הראש להתפשט‬
‫כבראשונה‪ .‬ואם זה לא יעשה‪ ,‬הרי הוא נותן מקום למניעה הזאת לשלוט‪,‬‬
‫והיא תשלוט בכל כחותיה‪ ,‬ואז צריך היקף אחר‪ ,‬שבהעלם יתחזק כח‬
‫היחוד ב״ה על ידי המשפט‪ ,‬עד שכל הכחות האלה‪ ,‬איש לא נעדר‪,‬‬
‫יחזרו כולם לטובה‪ .‬ונמצא שאם היה מסיר רק המניעה מן הראש‪ ,‬הדאש‬
‫אינו מהלך לשום פרטות‪ ,‬אלא משפיע בכל יחודו הכל טוב‪ ,‬בתכלית‬
‫הטוב‪ ,‬שכבר כחו הוא כך — ששום רע לא ימנעהו‪ .‬אך הסוף סודו‬
‫— שאפילו שיהיה כל רע‪ ,‬אף על פי כן יחזור הכל לטוב‪ .‬אם‬
‫כן צריך להניח שיהיה כל רע‪ ,‬ובחזור כולו לטוב — אז עשה הסוף‬
‫פעולתו‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי זה עומק כל עניני ההנהגה‪ ,‬וכל משפטי הספירות‬
‫הולכים על דרך הזה‪.‬‬
‫והנה סוד הב׳ בחינות האלה הם עץ החיים ועץ הדעת‪ .‬וכנגד ב׳ אלה‬
‫— האדם נברא זו״ן‪ .‬והנחש הוא כללות הס״א‪ ,‬היה לו גם כן‬
‫שני כחות אלה‪ :‬א׳ — בסוד הראש‪ ,‬דהיינו מה שמונע לראש‪ .‬וא׳‬
‫— בסוד הסוף‪ ,‬שמעכב גילד הסוף‪ .‬ומצד אחד משנים אלה שהוא‬

‫‪ . 2‬עי׳ דעת תבונות עט׳ כ׳׳ז מד׳׳ה‪ :‬׳׳הלא תראי׳׳ וכד‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫שצו‬
‫נכפה — היה די‪ .‬ואם ארם היה רוצה‪ ,‬היה מתעסק רק בעץ החיים‬
‫והוא סוד הראש‪ ,‬ומכניע את הנחש מצד הזה‪ ,‬והיה צריך להתבטל מיד‬
‫כל הרע שלו‪ ,‬ולהניח ליחוד העליון להשלים פעולתו כראוי‪ .‬וכבר היתה‬
‫נעשית בפועל‪ ,‬כי כל הרע רצה למנוע‪ ,‬ולא יכול‪ ,‬מצד הכת העליון הטוב‬
‫השלם של הראש‪ .‬וכיון שהלך לעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬והוא חשב לעבוד‬
‫בדרך זה‪ ,‬אז נמשך אחר הסוף‪ ,‬והוא מוכרח להתעכב כל הזמן שהוא‬
‫צריך להתעכב‪ ,‬שכל מקריו הולכים אחר גילד הסוף‪ .‬אך תכלית הדברים‬
‫נמצא שוה‪ ,‬שהוא רק גילוי היחוד בכל אורו הראד למקבלו‪ .‬אלא שכדי‬
‫להשתוות‪ ,‬צריכים כל האורות שאמרתי‪ ,‬לתקן כל קלקולי הגלות וירידת‬
‫העולמות‪ .‬הוא באמת סוד )קהלת ז‪ ,‬כט( עשה האלקים את האדם ישר‪,‬‬
‫•‬ ‫ואפרש לך פרשת אדם לפי זה הענין‪ ,‬ותשמע נפלאות אל‪.‬‬
‫הנה כתוב )בראשית ב‪ ,‬ד( אלה תולדות השמים והא ‪ p‬בהבראם וכד‪.‬‬
‫והנה כאן פירשו ז״ל )ירושלמי חגיגה פ״ב( בהא בראם‪ ,‬וסוד זה הוא מ״ש‬
‫לך כבר — העולמות שנבראו בסוד מלכות א״ס‪ .‬ועוד כאן נודע סוד‬
‫עמוק מאד‪ ,‬והוא מה שידענו‪ ,‬שמקום בריאת כל העולמות הוא באמצעיות‬
‫האור‪ ,‬בנקודת המרכז שלו‪ .‬וסוד הדבר‪ ,‬כי רצה המאציל ית״ש להראות‬
‫יחודו‪ ,‬שנראה ממש ענין החזרת הרע לטוב‪ ,‬והיינו איך שמה שנראה‬
‫הפכו — אינו זולתו‪ ,‬אלא הוא הכל‪ ,‬וההפך הוא — לכאורה‪ ,‬כי סוף‬
‫הכל הוא טוב‪ .‬ונמצא שרק מציאותו הוא הנמצא ודאי‪ ,‬ואין מציאות‬
‫לאחר זולתו‪ .‬אך למען לא יוכל איש לטעות ולומר — בזה הענין‬
‫מגיע כחו‪ ,‬אך יכול להיות ח״ו רשות אחר בענין אחר‪ ,‬על כן עשה‬
‫הענין הזה בכל יכלתו הבלתי תכלית‪ ,‬ואז נודע שאי אפשר להיות רשות‬
‫אחר בשום צד‪ ,‬כי כל מיני כח אשר יוכל איש בשום צד לחשוב‪,‬‬
‫כבר ישנם בו‪ ,‬וכנגד כל אלה המציא את הרע שהוא ההפך שלו‪,‬‬
‫וכשלא נמצא אלא זה השיעור של רע‪ ,‬נדע שאץ נמצא הפך לבלתי‬
‫תכליות אלא זה‪ ,‬והוא באמת רק במה שמגיע ממנו אל אחרים‪ .‬ואם אין‬
‫היפך אחר מזה‪ ,‬על כן נקרא לזה הפך של כולו אף על פי שהוא‬
‫בלתי תכלית‪ .‬וכשזה ההפך עצמו נראה בסוף — איך שאינו זולתו‪ ,‬הרי‬
‫התברר יחודו בבירור גמור‪ .‬ועל כן נקרא שזה הצמצום נעשה במרכז‬
‫של כל האור‪ ,‬כי הוא כמרכז בעיגול‪ ,‬שכל הקוים פונים אליו‪ ,‬כך כל‬
‫קד הבלתי תכלית‪ ,‬שהם באמת בלא תכלית‪ ,‬פנו אל זה‪ ,‬ולא נמצא‬
‫הפך אלא זה‪ .‬והוא נקרא הפך של הכל‪ ,‬שבהתברר שאינו זולת היחיד‬
‫ית״ש — יתברר כח היחוד בכל מכל כל‪ .‬והבן מאד הסוד הגדול הזה כי‬
‫רב הוא‪ ,‬לדעת יחוד אדונינו ית״ש לעד ולעולמי עולמים אמן‪.‬‬
‫שצז‬ ‫אדיר במרום‬
‫וזה הסוד נודע במלכות‪ ,‬שהיא ה׳ אחרונה‪ ,‬מק‪3‬לת לכל בחינת‬
‫הזכר‪ ,‬אף על פי שאינה אלא חלק עשירי ממנו‪ ,‬כי בבחי׳ מלכות‬
‫היא המקבלת לכלם‪ ,‬פירוש — זה מה שיש להוציא מכל הספירות‬
‫כלם‪ :‬שרש לתחתונים‪ ,‬שבו תהיה העבודה‪ ,‬והיא נקראת גם כן מרכז‬
‫לעיגול‪ ,‬כמו שפי׳ בספר הזוהר בכמה מקומות‪ ,‬וכן בענין השבת עם ימי‬
‫השבוע‪ ,‬וכן היא הנר האמצעי של המנורה‪ ,‬הכל בסוד זה נאמר בה׳‬
‫בראם‪.‬‬
‫והנה הענין הראשון שנמצא אחר הצמצום הוא גילוי בחי׳ רישא‬
‫וסופא‪ .‬והראש היה הראשון‪ ,‬והסוף בא אחריו‪ .‬וסוד זה השמים והא ‪.p‬‬
‫וכאן נאמר בהבראם‪ ,‬כמו — עד שלא נברא העולם‪ .‬כי מה שהיה‬
‫קודם גילוי הה׳ — אין השגה משגת‪ ,‬אלא מגילוי הה׳ ואילך‪ .‬לכן לא‬
‫נוכל להזכיר בשם הבורא״‪ ,‬אלא■ הרצון סידר כחו בעצמו‪ .‬אך אחר גילוי‬
‫הה׳ נודעו השמות בסוד שם וכינוי‪ .‬ואז הלכו הדברים בסדר אחר‪ ,‬לבא מן‬
‫הסוף אל הראש בסוד )דברים לב‪ ,‬לט( אני אני הוא‪ ,‬שפירשתי למעלה‪,‬‬
‫שאחר הסוף נבא אל ידיעת הראש‪ ,‬לדעת שכך היה‪ .‬וזהו; )בראשית ב‪,‬‬
‫ד( ביום עשות ה׳ אלקים א ‪ p‬ושמים‪.‬‬
‫ונפרש עתה ענין זה השם והכינוי אשר הזכרתי‪ .‬כי כנד הוא‬
‫כמנין אלקים )זוהר ח״א כב‪ (.‬וזה יקוק אלקים‪ .‬והנה נכללו בכאן‬
‫שני דברים‪ :‬א׳ שרש כל עניני החסד בהתפשטו וגילוי טובו‪ .‬ויש‬
‫עוד בחי׳ אחרת‪ ,‬שהוא העלם א׳‪ ,‬שהוא שרש הרע‪ ,‬והיינו הכינוי‪.‬‬
‫וסוד זה כי על כן יודע בסוף שאין הרע רע‪ ,‬אלא לכאורה‪ ,‬והוא‬
‫מפני שאין נראה ענינו הפנימי‪ .‬כי הלא אם הסוף מחזיר הרע לטוב‪,‬‬
‫אם כן כל רע — תשלומו הוא טוב‪ ,‬אלא שעד שאינו נגלה זה‬
‫התשלום‪ ,‬נראה שהוא רע‪ .‬ומצד הא״ס ית״ש בבחינת הראש‪ ,‬הלא גם‬
‫עתה הרע הוא טוב‪ ,‬כי מה שיש בסוף כבר ישנו בראש‪ .‬ועל כן אין‬
‫נמצא אלא העלם אחד שגורם ליקרא הרע בשם רע‪ .‬וסוד זה אלקים כמנין‬
‫כנוי‪ .‬כי כל עניני הרע אינו אלא כינוי אחד שמעלים ענין השם המלובש‬
‫בו‪ .‬כי אין כינד בלא מכונה‪ ,‬והשם ב׳׳ה‪ ,‬בסוד הטוב‪ ,‬הוא עצמו‬
‫המכונה בכינד זה‪ .‬שעד שאינו נגלה — אין נודע שהדברים הם לפי טובו‪.‬‬
‫וסוד זה)תהלים יח‪ ,‬יב( ישת חשך סתרו‪ ,‬כי רק הסתר גורם החשך‪ .‬אך אם לא‬
‫היה הסתר‪ ,‬החשך לא היה חשך‪ ,‬וסוד זה )איוב יב‪ ,‬כב( ויוצא לאור‬
‫צלמות‪ .‬ובבחינה זאת )דברים כג‪ 0 ,‬ויהפך ה׳ אלקיך לך את הקללה‬
‫לברכה‪ .‬ולע׳׳ל )ישעיה מ‪ ,‬ה( ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו‪ .‬וסוד‬
‫זה כי האדם בפרט נברא בסוד הכינד‪ ,‬כמ׳׳ש )זח׳׳א כב‪ (:‬בפסוק נעשה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫שצח‬

‫אדם בצלמנו‪ ,‬וזה גרם שבהתנהגו תחת הכינוי הזה סבל כמה יסורין‪,‬‬
‫שבחינת בשר נעשה לו שבר )תיקו״ז תי׳ יט‪ ,‬מא‪ .(:‬והוא בסוד אלקים‪,‬‬
‫דהיינו אלקים דיודין‪ ,‬ורבועו‪ ,‬וב׳ כולליהם‪ .‬אך באמת‪ ,‬כל מה שבא‬
‫משם אלקים — האמת הוא שבא משם יקוק‪ ,‬אלא שבא מלובש בשם‬
‫אלקים בסוד כינוי‪ ,‬ועד שאין רואים אלא הכינר‪ ,‬חושבים שהוא רע‪,‬‬
‫וכשמתגלה המכונה — נודע שהוא טוב‪ .‬ובריאת העולם נעשה בסוד‬
‫מאמר היוצא מן הפה‪ ,‬בסוד )תהלים לג‪ ,‬ו( בדבר ה׳ שמים נעשו‪,‬‬
‫והם ל״ב אלקים‪ .‬אך האמת‪ ,‬שרק בסוד הכינוי היתה הבריאה בסוד אלקים‪,‬‬
‫וכן כל הנהגתם‪ .‬אבל מצד המכונה — הכל הוא ביקוק‪ ,‬והם ל״ב‬
‫הדות‪ .‬וזהו‪) :‬ישעיה מ‪ ,‬ה( ונגלה כבוד ה׳‪ ,‬שהם ל״ב הויות‪ ,‬וראו כל‬
‫בשר יחדיו‪ ,‬הבשר שאליו מגיע השבר מצד אלקים‪ ,‬ידעו שאינו כך‪,‬‬
‫אלא פי ה׳ דבר — כל המאמרות מפי ה׳ יצאו‪ ,‬ולא מפי אלקים‪ ,‬אלא‬
‫שנראה כאלו היה פי אלקים‪ ,‬כי המכונה היה נעלם‪ ,‬אך ולע״ל )ישעיה‬
‫ל‪ ,‬כ( ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך — השם בלא‬
‫כינויו‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי מצד חיבור השם וכינדו הלך הסדר מצד א ‪p‬‬
‫ושמים‪ ,‬כי צריך שבסוד הסוף ישתלם התיקון שיחזור בל רע לטוב‪ ,‬עד‬
‫שנכירהו למפרע בראש‪ .‬ואז נקבעה עבודת התחתונים בנוקבין‪ ,‬וסודו‬
‫)קהלת ה‪ ,‬ח( מלך לשדה נעבד‪ ,‬כידוע‪ ,‬כי הם בחי׳ הסוף‪ ,‬ודבריהם‬
‫הולכים אל תיקון גילוי הסוף‪ ,‬שבכחם יתגלה הראש כבראשונה בסוד‬
‫הדכורין המשפיעים אליהם‪ .‬וסוף הכל הוא שהידיעה תגיע להעביר הראש‬
‫אל הסוף לראותם בהשואה אחת‪ ,‬פירוש — כי סוף הגילוי השלם‬
‫הוא ההשואה השלימה‪ .‬ותראה‪ ,‬כי באלף השביעי שם יהיה גילוי הסוף‪,‬‬
‫והוא מנוחה הבאה אחר הטורח‪ .‬אך עוד צריך גילד יותר חזק‪ ,‬והוא‬
‫השואת הראש והסוף שנודע שהכל אחד‪ ,‬וזה ההפרש שבין אלף השביעי‬
‫לשמיני‪ ,‬כי בשביעי יגיע הראש אל הסוף ויתחבר בו‪ ,‬ובשמיני יעשו כלם‬
‫בהשואה א׳ כבראשונה‪ .‬והוא סוד היחוד השלם‪ ,‬בסוד‪ :‬ה׳ אחד ושמו‬
‫אחד‪ .‬ומה שיהיה באותו הזנ‪:‬ן בנבראים אינו מושג‪.‬‬
‫ואשלים עתה פירוש דברי הפרשה ותדע סודות גדולים מאד‪ .‬אמר‬
‫)בראשית ב‪ ,‬ה( וכל שיח השדה טרם יהיה ב א ס‪ ,‬צריך שתדע כי כל‬
‫הבריאה כולה אפילו של העליונים לא נשלמה אלא בבריאת האדם‪ .‬ו ח״ל‬
‫אמרר )חולין ס‪ (:‬שהעשבים היו עומדים על פתח הקרקע עד שבא אדם‬
‫והתפלל ויצאו‪ ,‬וסוד זה הלא תראה כי עתיק וע״ק אץ להם נוק׳ נפרדת‪,‬‬
‫אלא מאו״א ולמטה יש ההפרש בין הזכר והנוק׳‪ .‬וסוד הדבר כי הנה‬
‫שצט‬ ‫אדיר במרום‬
‫כתוב )ישעיה נה‪ ,‬ט( כי גבהו שמים מ א ^ כן גבהו דרכי מדרכיכם‪,‬‬
‫ואינו אומר‪ :‬כי גבוהים שמים מא ‪ ,p‬אלא‪ :‬כי גבהו‪ .‬וזה כי מצד‬
‫היחוד ב״ה השוה הנה הראש והסוף הכל אחד‪ ,‬וכל ההפרש הוא רק‬
‫לפי התחתונים הצריכים לקבל ולהשיג‪ .‬ועל כן בצאת התולדות‪ ,‬הנה‬
‫יצא בתחילה מה שאין ההפרש בץ הדכר והנוק׳‪ .‬אך לפי זה לא תכון‬
‫העבודה של התחתונים‪ ,‬כי אין שייך עבודה בראש כי אם בסוף‪ .‬ועל כן‬
‫עד שלא יתעלם הראש ויתרחק מן הסוף לגמרי‪ ,‬לא תמצא העבודה‪.‬‬
‫אלא צריך שהוא יתעלם כל כך עד שישארו כל הדברים קבועים באמת‬
‫בסוף לבדו‪ ,‬ורק לפי ההכנה שיקבל הסוף מן העבודה‪ ,‬כך יתקרב מעט‬
‫מעט הראש אליו ויתגלה היחוד‪ .‬ובכל פעם נרויח מעלה אחת‪ ,‬עד‬
‫שבקיבוץ כל הזיווגים הנעשים בו׳ אלפים שנה יתגלה היחוד גילוי שלם‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬כי כל זיווג הוא גילוי יחוד כשיעור הראד להתגלות באותו‬
‫הזמן‪ ,‬עד שישתלם הגילוי כלר‪ .‬תה סוד מ״ש בתיקון י״ח דף ט״ו‬
‫ב׳‪ :‬ות״ת כלל ט״ס‪ ,‬ועלת על כל עלאין לא נחית עליה יחודיה עד‬
‫דאפיק ליה בת זוגיה וכו׳‪ ,‬ע״ב‪ .‬ועל כן עד שלא נתעלם הראש מן‬
‫הסוף א״א לדברים להיות נקבעים בסוף‪ ,‬ואץ עבודה‪ .‬ומציאות העתיק‬
‫והא״א אינו אלא לגלות איזה פעם כח היחוד‪ ,‬אפילו שלא כסדר‪ ,‬וגם‬
‫להשאיר במיתוק הדינים במקומם‪ ,‬כמבואר במקומו למעלה^‪.‬‬
‫ותדע שסוד הזיווג מגיע עד למעלה‪ ,‬בסוד הארץ ושמים שפירשתי‪,‬‬
‫בסוד יקוק ואלקים‪ .‬ולכן זה נקרא שם שלם )זוהר ח״ב דיג‪ ,(.‬כי יהיו‬
‫הזיווגים באמה בחי׳ שיהיו‪ ,‬לזה צריכים להגיע ודאי‪ .‬אך עד שלא‬
‫נברא האדם למטה ועשה העבודה‪ ,‬היו הדברים עומדים רק מצד הא״א‪,‬‬
‫מקום חיבור הדו׳׳ן ביחד‪ .‬תה היה גורם שאעפ׳׳י שבאמה צד כבר‬
‫יצאו הדברים מן הראש לסוף‪ ,‬כי הלא צמצום א׳ היה‪ ,‬אבל אעפ״כ‬
‫לא היו נקבעים הדברים בסוף‪ ,‬ולא נשרשים בסוד הא ‪ p‬כמו שצריך‬
‫שיהיה בה עבודה‪ ,‬והשמים ימטירו עליהם‪ .‬ומרוב קורבת הראש היה‬
‫האור מתרבה ולא היו הדברים נראים בנוק׳‪ ,‬כי אי אפשר להם להראה‬
‫שם אלא בהעלם גדול של הרישא‪ .‬אך בזו׳׳ן שם היה כן‪ ,‬ושם נתרחקו‬
‫השמים מן הא ‪ p‬ממש‪ .‬תהו‪ :‬כי גבהו שמים מא ‪ .p‬ואז נקבע הכל בא ‪p‬‬
‫העליונה — שרש הכל‪ ,‬ומשם והלאה יש בחי׳ זיווג ממש בסוד מטר‪ .‬אך‬
‫עד שלא נפרדו זה מזה‪ ,‬גם שני השמות למעלה ‪ -‬שרש הכל‪ ,‬לא‬

‫‪ . 3‬עי׳ קל״ח פתחי חכמה פתח קל״ו‪.‬‬

‫עי׳ ח׳׳א עם׳ קט״ו; וקל׳׳ח פתחי חכמה פתחים‪ :‬צ״ג וצ׳׳ד‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ת‬
‫היו ממטירים מן השמים )ו(]ל[אח‪ .‬כי היו כמו מתערבים זה בזה‬
‫בלא חילוק‪ .‬וכל זה הוא בזמן שלא היו עריץ מ״ן‪ ,‬שהרי אינם עולים‬
‫אלא על ידי האדם‪ ,‬חהו )בראשית ב‪ ,‬ה( ואדם אין לעבוד את הארמה‪,‬‬
‫כי לא היה אדם ממש‪ .‬אך בכאן רומז עוד סוד אחר‪ ,‬כי אז הדברים‬
‫— רק בסוד האין‪ ,‬דהיינו עתיק וא״א‪ ,‬ששם הדו״ן בחיבור אחד‪.‬‬
‫ותראה שכך באדם עצמו נאמר אחר כך )בראשית ב‪ ,‬כ( לא מצא‬
‫עזר כנגדו‪ ,‬כי אינו עזר אם אינו כנגדו דהיינו שזה יסתלק לצד א׳‬
‫בסוד הראש‪ ,‬וזה לצד א׳ בסוד הסוף‪ ,‬אז חיבורם אחר כך עושה‬
‫תיקון החזרת הרע לטוב‪ .‬שאם לא כך‪ ,‬עניני שרש הרע‪ ,‬וממה ששייך‬
‫לבחי׳ הנהגה זאת‪ ,‬אינם מתגלים‪ ,‬ואם אינם מתגלים אינם נתקנים‪ ,‬והבן‬
‫■‬ ‫היטב‪.‬‬
‫ותראה עומק העניןהזה‪ ,‬כי סוף דבר‪ ,‬כל הנמצא אחר הצמצום‬
‫נקראת בחי׳ סופא לגבי הא״ס ית״ש המקיפו‪ .‬וזה סוד כתר שהוא‬
‫כמו נוק׳ לגבי הא״ס ב״ה‪ .‬אך כיון שעדיין לא היה אדם למטה‪,‬‬
‫הנה הזיווגים היו כלם רק בחי׳ סליק ברעותא‪ .‬ואז קבל כל הבחי׳‬
‫המצומצמת מן הא״ס ב״ה‪ ,‬אך לא בדרך השפעה מסודרת כראוי‪ ,‬אלא‬
‫השפעה — בלתי ניכרת השפעתה‪ ,‬היה מתמלא ממנה כל מה שבצמצום‪,‬‬
‫ומתחלק לבחי׳ דו״ן שם‪ .‬וזהו )בראשית ב‪ ,‬ו( ואד יעלה מן ה א ח‪,‬‬
‫כי נחשב הכל כ א ח לגבי הראש העליון‪ .‬אך בעצמו לא היה נראה‬
‫שפע יוצא כסדר‪ ,‬אלא‪ :‬והשקה את כל פני האדמה‪ .‬וכל העולמות‬
‫נעשו‪ ,‬אך היה ןה[כל נקרא הכנה עד ביאת אדה״ר ותפילתו‪ .‬ותבין מאד‬
‫זה הענין‪ ,‬כי מה שנתצמצם האור הוא לפי בחי׳ הסוף‪ ,‬ודי העלם‬
‫זה לצורך אדם דאצילות‪ ,‬והיינו הכבוד היוצא מן המלכות‪ ,‬כמבואר‬
‫במקום אחר‪ .‬אך לא לגלות שרשי אדם דבריאה דהיינו אדם למטה‪,‬‬
‫כי לזה צריך שיתרחק יותר הראש מן הסוף‪ ,‬שבכח התרחקו‪ ,‬גם באור‬
‫המצומצם עצמו יראו בחי׳ דו״ן‪ .‬ולכן עד שלא נתרחק כל כך‪ ,‬לא נראה‬
‫בחי׳ השפעה של זיווג כלל‪ .‬אלא מן האור שהיה מתדבק באור המצומצם‪,‬‬
‫היה כמו מתלהטת הארה במצומצם עצמו‪ ,‬והיה האור מתחלק לבחי׳ דו׳׳ן‬
‫שבו‪ ,‬תה לא נקרא זיווג‪ .‬אחר כך כשנברא האדם ועמד לעבוד‪ ,‬אז נתרחק‬
‫הראש ונשאר הסוף‪ ,‬ונעשה הכל בחי׳ דו״ן כראוי‪ ,‬ויצאו העשבים‪ ,‬ועוד‬
‫נפרש לקמן זה הענין היטב‪ .‬נמצא כי הזיווג של סליק ברעותא לא נראה‬
‫השפעה כסדר למעלה‪ ,‬אלא שני השרשים שם וכינוי היה כמו מתמלאים‬
‫בבת אחת‪.‬‬
‫ואחר כך למטה היה מתפרש האור בדרכיו‪ ,‬וזו׳׳ן עלו לאו״א‬
‫מא‬ ‫אדיר במרום‬
‫ושם נזדווגו כמבואר בדרושים‪ ,‬אך במקומם היו שניהם א׳ אב״א‪,‬‬
‫כי לא נעשה נסירה‪ ,‬חו״ן אינו תיקונם להיות כך מתחברים בחיבור‬
‫א׳‪ ,‬כי אז באמת היו רק ב׳ אחורים ששניהם נקראים בחי׳ נוקבין‪.‬‬
‫והוא בחי׳ מה שנחשבו בל שני השרשים לבחי׳ א ‪ p‬לקבל מן הראש‬
‫ולהמלא‪ ,‬והבן עומק הסוד‪ .‬כי או׳׳א היה בהם כמו זיווג‪ ,‬יען עדיין הם‬
‫סוד תולדת הראש והסוף בשרשם העליון‪ ,‬שאין צריך מ״ן שם‪ ,‬אלא מה‬
‫שעתיד להיות‪ ,‬אך זו״ן הם בסוד הצמצום עצמו‪ ,‬ושם היו מחוברים‪,‬‬
‫וכן גם למטה‪ .‬רק מצד או׳׳א היה נמצא ביניהם כמו זיווג‪ .‬וכל זה‬
‫בסוד הכנה‪ ,‬והיינו כי אעפ״י שהיו הדברים נעשים גם באור המצומצם‪,‬‬
‫אעפ״כ לא היה שם עיקר המעשה‪ .‬אלא העיקר היה בסוד הא״ס המקיף‪.‬‬
‫והיינו כי הא״ס ב״ה הלא הוא הנשמה בתוך האור המצומצם שנחשב‬
‫לו לגוף‪ .‬והבונה הוא בסוד החזרת הרע לטוב‪ ,‬שתתלבש הנשמה הזאת‬
‫בסוד הגוף הזה‪ ,‬ובשלטה כל כך בו תנהגהו עד שתזככהו‪ ,‬תזהירהו לגמרי‪,‬‬
‫כי מכאן משתלשל אחר כך הרע תה מה שצריך לו התיקון‪.‬‬
‫אך בתחלה עד שלא היה אדם תחתון לעבוד לא היה צריך דרך ההנהגה‬
‫הזאת‪ ,‬כי אינה עשויה אלא לצורך האדם‪ ,‬והעליונים אינם שייכים בה כלל‪.‬‬
‫לכן היה הסדר רק בדרך האץ כמ״ש‪ ,‬ואז היו הדברים מצד הנשמה‬
‫לבדה‪ ,‬ונקרא בסוד המחשבה‪ .‬ושום פעולה לא היתה שרשית באור‬
‫המצומצם‪ ,‬אלא שגם הוא היה נמשך אחר כח הא״ס ב״ה המקימו‬
‫ומניעו‪ .‬והוא ממש כמו למטה ענין זו״ן שאמרתי‪ ,‬שבמקומם הם אחור‬
‫באחור‪ ,‬ובאו״א הם מזדווגים‪ .‬כך היה נחשב כמו עליה אל האור‬
‫המצומצם‪ ,‬והיה עושה פעולותיו מצד כח הא״ס ב״ה‪ .‬אך הוא לפי‬
‫עצמו‪ ,‬שני השרשים שבו לא היו מתוקנים‪ ,‬ולא היה בהם כח לפעול‪,‬‬
‫כי אם להיות הכל בחי׳ נוקביית‪ ,‬בסוד א ^ כנ״ל לקבל בבת א׳‪,‬‬
‫והבן היטב‪ .‬וכבר אמרתי שכל זה נקרא בסוד המחשבה‪ ,‬ולכן)בראשית ב‪,‬‬
‫ה( כי לא המטיר ה׳ אלקים‪ ,‬כי הם לא עשו בתיקון הזה עדיין‪ ,‬ומה‬
‫שנעשה אינו מצדם כנ״ל‪ .‬אך כשהיה זמן לברוא האדם למטה‪ ,‬הנה דו״ן‬
‫אינו נתקן אלא בסוד דו״ן אחר‪ ,‬כמ׳׳ש באדר״ז ע״ש‪ ,‬ולכן אז נתעוררו‬
‫אלו השני שרשים ה׳ אלקים‪ ,‬ואז נאמר )בראשית ב‪ ,‬ז( וייצר ה׳ אלקים‬
‫את האדם עפר מן האדמה‪ ,‬והיינו מן הבחי׳ התחתונה שבכל‪.‬‬
‫ותראה שעם כל זה אינו זה השלימות של הזיווג הראוי‪ ,‬כי‬
‫גם זה היה בכח המחשבה‪ ,‬רק בסוד עלית זו׳׳ן לאו״א‪ .‬אעפ״כ שרש‬
‫האדם נחשב בכאן‪ ,‬אלא שאינו נקרא שלם עד אחר כך שהתפלל וירדו‬
‫גשמים‪ ,‬כדלקמן‪ .‬והנה כאן נעשה התלבשות שלם של הנשמה בתוך‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תב‬
‫הגוף למטה ולמעלה‪ ,‬והיינו; דפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬דאז‪ :‬ויהי האדם‬
‫לנפש חיה‪ ,‬והוא בחי׳ השליטה ששולטת הנשמה בגוף ומובכת אותו‬
‫כידוע‪ .‬ומכאן ממש בא הדיבוד באדם‪ ,‬שלפי שאין הנשמה שולטת כל‬
‫כך בבהמה כמו באדם‪ ,‬כי הבהמה — שוד בן יומו קרד שוד )ב״ק‬
‫סה‪ ,(:‬ואין שייך יותד תיקון‪ .‬אך באדם‪ ,‬אדדבא בעבוד זה הושמה‬
‫]הנשמה[ כדי שתטהרהו ותזכןכןהו‪ ,‬על כן הבהמה אינה מדבדת והאדם‬
‫מדבד‪ .‬וזהו ענין התדגום‪ :‬לנפש חיה — לדוח ממללא‪ .‬ואז )הוק(‬
‫]הוקבע[ אפילו למעלה בחי׳ הדבוד‪ ,‬שמה שהיה דק בסוד המחשבה‬
‫— יהיה בסוד הדיבוד ממש‪ ,‬שבו הנשמה שולטת בגוף‪ .‬וזאת היה‬
‫הכונה המכוונת כנ״ל‪ ,‬למען החזיר המושרש בגוף לטוב של הנשמה‪.‬‬
‫ולכן משם והלאה יוכלו להיות הזיווגים בסוד דיבור‪ .‬וכן אמרו‪ :‬אטיל‬
‫ביני שייפי מילולי‪ .‬ויש גם כן זיווג הנשיקין‪ ,‬כלם בסוד דיבור‪.‬‬
‫והיינו כי הזיווג הוא גילוי היחוד להתחזק על סוד הגוף — בבחי׳‬
‫האור המצומצם‪ ,‬ליחד אותו גם כן לבא אל סוף התכלית המבוקש‪,‬‬
‫כמ״ש כבר‪ .‬ונמצא שבתחלה לא היתה הפעולה הזאת נעשית‪ ,‬ולא היה‬
‫היחוד עצמי באור המצומצם‪ ,‬אלא מצד המחשבה שהיתה ממשיכתו‬
‫אחריה‪ .‬ובסוד הדיבור יהיה עצמי בו‪ ,‬כי אדרבא הנשמה מתחזקת ומתגלית‬
‫מתוכו‪ ,‬והוא נטהר על ידיה‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה עד עתה כבר שמעת איך כל הדברים היו נעשים רק בסוד סליק‬
‫ברעותא‪ ,‬אלא שאעפ״כ ענין אדם נשרש בב׳ השרשים יקוק ואלקים כנ׳׳ל‪.‬‬
‫והנה אחר שנברא האדם אף על פי שעדיין לא עבד‪ ,‬היתה הנשמה‬
‫שלו מעלה מ״ן למעלה‪ .‬חה היה גורם חמוק הסוף‪ ,‬כי מצד הראש‬
‫באים הדברים מלמעלה למטה‪ ,‬והסוף מחזירם מלמטה למעלה‪ ,‬ואז העבודה‬
‫הולכת בחוקותיה ומתגלית ההנהגה בדרך זה‪ ,‬והראש מתעלם ומניח‬
‫ההנהגה לסוף‪ .‬ולכן מיד שנולד האדם התחיל זה הענין‪ ,‬ומיד נקבעה‬
‫הנהגת העבודה והתיקון והשכר והעונש‪ .‬וסוד זה )בראשית ב‪ ,‬ח( דטע‬
‫ה׳ אלקים גן בעדן‪ ,‬ותראה באמת ג״ע נברא קודם העה״ז‪ ,‬והקב״ה‬
‫מזכיר נטיעתו אחר בריאת האדם‪ .‬כי בתחלה היה הכל בסוד הכנה‪ ,‬ועתה‬
‫נעשה בפועל‪ .‬ונמצא שמה שנגלה בראשונה הוא עניני התיקון והעבודה‪,‬‬
‫בחי׳ המצות בעצמם‪ ,‬ואחר כך על ידי המצות היו צריכים העולמות‬
‫לקבל התיקון והשלימות שהוא פרי המצות‪ .‬אך בתחלה צריך לעשות‬
‫בחי׳ המצות בעצמם‪ .‬והנה ג״ע ועניניו הוא התיקון של בחי׳ המצות‬
‫עצמם‪ .‬כי צמחי הג״ע הם התרי״ג מצות‪ ,‬ועדן נהרי הוא המשך ההשפעה‬

‫‪ . 5‬לא ברור בכת״י אצ״ל‪ :‬ועדן נהר גן וכד׳‪.‬‬

‫מג‬ ‫אדיר במרום‬
‫על פי המצות‪ .‬והמשך ההשפעה שרה לכולם‪ ,‬אלא שבחי׳ השפע נמשך‬
‫לפי בחי׳ הנטיעה שהוא נמשך אליה‪ ,‬דהיינו המצוה שע״י הוא נמשך‪ .‬ד ש‬
‫ד׳ הנהרות המושכים לכל הצבאות המקבלים‪ ,‬והם מתפשטים אפילו למחנות‬
‫ה ח ח דהיינו הס׳׳א‪ ,‬ואז )בראשית ב‪ ,‬טו( דקח ה׳ אלקים את האדם‪,‬‬
‫כי שם אותו במעשה העבודה הזאת‪ ,‬ונתן לו כח שמעשיו יהיו פועלים‬
‫בנטיעות האלה‪.‬‬
‫ובתוך הגן הושמו שני העצים שפירשתים‪ ,‬דהיינו או כח המשך הראש‬
‫להתפשט ביחודו נגד המניעה הכוללת‪ ,‬שהוא כללות כל ההפך‪ .‬או לתקן‬
‫בסוד הסוף‪ ,‬להחזיר כל רע לטוב בפרט‪ .‬וכל עניני הגן עדן היו באמת בסוד‬
‫עץ החיים‪ ,‬ולכן נאמר לו)בראשית ב‪ ,‬טז( מכל עץ הגן אכול תאכל‪ .‬וכל עניני‬
‫העה׳׳ז תלוים בעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬ולכן הוא לבדו נאסר‪ ,‬כי רק השרש‬
‫הא׳ היה שם ולא ההתפשטות‪ .‬וסוד זה )בראשית ב‪ ,‬ט( ועץ החיים‬
‫בתוך הגן‪ ,‬כי הוא היה עומד שם במקומו כמלך בגדודיו‪ .‬אך עץ הדעת טוב‬
‫ורע היה שם‪ ,‬ולא בתוך הגן‪ ,‬אלא כאורח העומד שם לאמה דבר‪ ,‬כך‬
‫היה עומד — רק לשיתוקנו בו עניני העה׳׳ז‪ .‬והנה אחר שנצטוה עד‬
‫שלא ]‪ [...‬היה ־גורם מ׳׳ן‪ ,‬וזה ענין; ישב אדם ולא ]עבר[ עבירה נותנים‬
‫לו שכר כעושה מצוה )קדושין לט‪ ,(:‬ומצד זה קבל העולם קביעות מציאות‬
‫בסוד א ח‪ .‬ואז היה — שיתפלל וירדו גשמים ונעשה זיווג ממש על‬
‫ידו‪ ,‬ואעפ׳׳כ הוא בסוד זיווג העליון של או׳׳א‪ ,‬אלא שתיקן העולם‬
‫בבחי׳ זיווג לגמרי‪ .‬ואם לא היה חוטא היה נעשה הזיווג גם למטה במקומו‪,‬‬
‫ואז היה נתקן הכל‪ .‬ותראה שמכח התעוררות זה הא׳ כבר נגזר למעלה‬
‫לעשות לו הנסירה‪ .‬חה כבר נתפרש במקום אחר*‪ ,‬שזאת הנסירה לא‬
‫היתה אלא מצד הנסירה שנעשית למעלה לזו׳׳ן כשעלו לאו׳׳א‪ .‬שאם‬
‫היה מלמטה‪ ,‬לא היתה יכולה להנסר כל חוה‪ ,‬שהרי ביום א׳ דר׳׳ה‬
‫אץ ננסר אלא לאה‪ .‬אך כשניתן לו כח הנטירה הראשונה‪ ,‬אז היה‬
‫יכול לגרום הוא נסירת זו״ן במקומם למטה‪ .‬ונמצא שהדברים הולכים‬
‫ומתקרבים לשלימות מציאותם מעט מעט‪ ,‬זה אחר זה‪ .‬ואז מיד‪ :‬וייצר ה׳‬
‫אלקים מן האדמה וכו׳‪ ,‬והיינו שאז נעשה בפועל מה שתחלה היה בסוד‬
‫הכנה לבד‪.‬‬
‫ותראה שמציאות העבודה שהיא נטיעת הגן‪ ,‬היה די לזה בריאת‬
‫אדם‪ ,‬אך לשיתחדשו שאר הבריות לפי ענין זה‪ ,‬היה צריך אמה‬
‫עבודה של אדם‪ .‬וכשנתעורר לו הכח של הנסירה העליונה‪ ,‬אז זה היה‬

‫‪ .6‬עי׳ ‪ T r p‬הכוונות עם׳ פ״ג‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫תד‬

‫די לחדש מציאות הבהמות‪ ,‬כי הלא לא נעשו אלא מבחי׳ זו‪ .‬אלא שאפילו‬
‫זאת לא היתה מתגלית למטה‪ ,‬והיו נקראים כל הדבדים דק בסוד הכנה‪,‬‬
‫ועכשיו בהגלותה היו הבריות מתחדשות לפי ענינה‪ .‬ותבין היטב זה‬
‫הענץ‪ ,‬כי הוצרכו ללכת בהדרגה‪ .‬הנה אדם נאמר בו אפילו בשעת‬
‫בריאתו )בראשית ב‪ ,‬ז( וייצר ה׳ אלקים את האדם‪ ,‬כי אעפ״י שעדיין‬
‫היה בסוד סליק ברעותא‪ ,‬אעפ״כ גהתעורר בחי׳ אדם‪ ,‬קבלו אמה כח‬
‫יותר — שני השרשים שם וכנוי‪ ,‬ועל כן נראה שרש האדם בהם‪.‬‬
‫מה שאין כן הבהמות וכל שאר הבריות שנבראו בזמן שהיה עדיין‬
‫סוד )בראשית ב‪ ,‬ה( ואדם אין‪ ,‬ולא היו מבחי׳ זאת כלל‪ .‬ועל כן הנה‬
‫היו צריכים לקבל בתחלה כח זה להיות נראה שרשם בשם וכינוי‪ ,‬כמו‬
‫האדם בבריאתו‪ .‬אלא שלהם לא יכול להגיע גילוי זה אחר שכבר היתה‬
‫עבודה לאדם‪ .‬כי בכח עבודתו הוא צריך להשלים העולם ובריותיו‪ .‬ולכן‬
‫בהגלות כח הנסירה לאדם‪ ,‬קודם שינסר הוצרך להתחדש מציאות הבהמות‬
‫לפי בריאתו כנ״ל‪ ,‬בלא בחי׳ גילוי הנסירה‪ .‬ולכן חזר ואמר )בראשית‬
‫ב‪ ,‬כ( ולאדם לא מצא עזר כנגדו‪ ,‬כי היו בבחי׳ זאת שעדיין לא נגלה‬
‫לו מציאות עזר כנגדו‪ .‬אך כיון שנתקנו על ידו פעם א׳‪ ,‬מיד ניתן‬
‫קשר אחד שיעלו דרדו אחר כך תמיד על ידי אדם‪ ,‬ולא יצטרך להזכיר‬
‫חידוש מציאות בהם‪ ,‬כי הם נמשכים לגמרי אחר האדם‪ .‬חה בכח‬
‫שימת שמות‪ .‬ונקראו כלם בסוד הנפש חיה‪ ,‬כי הלא אין השם אלא‬
‫דיבור‪ ,‬והוא מבחי׳ הרוח ממללא שניתן לאדם‪ ,‬הנה מבחי׳ זו נמצא‬
‫קשר שליטה לאדם )כל( ]על[ הבהמות‪ .‬עד שבגילוי יחוד הזיווג ע״י האדם‬
‫בהתחזק כח ‪ .......‬חזק בכל חלקיו‪ ,‬דגיע גם לבחי׳ זאת שהוא הזכרת‬
‫הבהמות בשם‪ .‬והוא הוא הקשר ‪ ........‬להם באדם להתקן בעליותיו‬
‫ולהתנועע בכל תנועותיו לגמרי‪ .‬ומשם והלאה די לעשות כל המעשים‬
‫באדם‪ ,‬ומספיק לכל הבריות‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה מהו לשק )בראשית ב‪ ,‬כ( לא מצא עזר כנגדו‪,‬‬
‫כי באשה ודאי נאמר )משלי יח‪ ,‬כב( מצא אשה מצא טוב‪ ,‬וארז״ל‬
‫)קדושין ב‪ (:‬בעל אבירה מחזר על אבידתו‪ .‬וסוד זה הוא כי באדר׳׳ז)זוהר‬
‫ח׳׳ג רצ‪ (:‬פי׳ שהשכינה נקראת כלה לפי שזיווגה לפרקים‪ ,‬והיא באה כשהוא‬
‫זמן‪ ,‬אך אי׳ היא תמיד בזיווג א׳ עם אבא‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי כבר פירשתי‬
‫למעלהי ענין אבירת הדברים‪ ,‬שהוא העלם אחד שמעלמת אי׳ אחד מן‬
‫המאורות‪ ,‬ואז נאבד — שאינו נראה‪ .‬וכשמתגלה‪ ,‬אז נקרא מוצאים‬

‫‪ . 7‬לעיל עם׳ רמ״ו‪.‬‬

‫תה‬ ‫אדיר במרום‬
‫אותו‪ .‬הנה כן עתה בארם היה צריך לעשות העלם הראש מן הסוף‪.‬‬
‫אך זה מונח קבוע — שלעולם אין חסרון במשפיע‪ ,‬אלא שאם אץ‬
‫עוד כלי — יעמור השמן‪ .‬ועל כן תרע‪ ,‬שאין ההעלם של הראש‬
‫שיתעלם מן הסוף — אלא ההעלם לסוף שאינו עומד לקבל מן הראש‪.‬‬
‫ולכן תבץ שאין הצמצום לא״ם ב״ה‪ ,‬אלא לנאצלים‪ ,‬כי אין המניעה‬
‫אליו‪ ,‬והוא אינו מתעלם‪ ,‬אלא לנו הוא הגבול שלא נוכל לקבל ממנו‪.‬‬
‫ונמצא הסוף מתעלם מן הראש‪ ,‬וכשחחר אל הראש נקרא מצא אשה‪.‬‬
‫חהו כח התיקון השלם‪ ,‬כי ההעלם הוא הגורם כל פעולות הסוף‪,‬‬
‫ובבואו אל הראש מתגלה שם היחוד‪ ,‬והוא מה שחוזר מן הסוף אל הראש‬
‫כאמור למעלה‪ ,‬בסוד)דברים לב‪ ,‬לט( ראו עתה כי אני אני הוא‪ .‬ולכן נעשה‬
‫זה באדם למטה בכח ב׳ השרשים שם וכינד‪ .‬אך הגיעו הדברים לראשית‬
‫הכל‪ ,‬לעשות שכל מה שבסוד הכנה לבד יעשה בפועל גמור‪ .‬ותדע על‬
‫כן שמה שאין השכינה מתחברת עם הז״א בגלות הוא מפני שהיא נעלמת‬
‫מצד העלמה של אי׳‪ ,‬שמה שהיא סוף הזכר והיה נראה שהיה ראוי‬
‫שתהיה אצלו תמיד‪ ,‬אי׳ מעלמת אותה‪ .‬וזה להוסיף מעלה אחר כך‪ ,‬ותהיה‬
‫עטרה לבעלה ממש‪ .‬ולכן בעלותה — עולה‪ ,‬בסוד )שה׳׳ש ג‪ 0 ,‬מי‬
‫זאת עולה‪ .‬ואי׳ לה נוגע לעשות החיבור של זו״ן בסוד החופה‪ ,‬ובסוד‬
‫)תהלים סח‪ ,‬ז( אלקים מושיב יחידים ביתה‪.‬‬
‫ואומר לך עתה סוד גדול מענין השינה המחכרת כאן‪ ,‬כי שם היה ענין‬
‫אבירה זו‪ .‬הנה למטה יש פנים ד ש אחור‪ ,‬ושרש זה למעלה — שלימות‬
‫א׳׳ם ב״ה לפי עצמו‪ ,‬ומה שהוא משפיע ומתגלה לאחרים‪ .‬והנה למה‬
‫שהוא שלימות שלו לפי עצמו אין שייך שום אחד מאלה הענינים‪ ,‬כי‬
‫אם במה שמשפיע לאחרים הוא הכל‪ .‬ועל כן פנה שלימות לעצמו‬
‫לתת יותר שלימות אפילו אל בחי׳ ההשפעה לאחרים‪ .‬ואז נעשה בענין‬
‫ההשפעה זה הדבר‪ ,‬שנעלם הסוף מן הראש‪ .‬ובחזור שלימותו אל ההשפעה‬
‫כבראשונה‪ ,‬הנה מיד יחזור הסוף אל הראש‪ ,‬כי מצד שלימותו אץ שייך‬
‫העלם‪ ,‬וכשרוצה לפעול לפי עצמו כבר נתקן הכל‪ .‬אך זה הגילוי כבר‬
‫שמעת שאינו נעשה בתכלית‪ ,‬אלא מעט מעט לפי ההכנה הבאה מלמטה‪.‬‬
‫ולכן מב׳ השרשים היו באות הפעולות באדם למטה‪ ,‬ומתעלות התולדות‬
‫אל ראשית הכל‪ .‬ואז הפיל עליו שינה והוא הסתלקות המוחץ‪ ,‬והם‬
‫מסתלקים לחדש כח הגוף הנשאר כידוע‪ .‬אך אז! ותרדימה נפלה‪,‬‬
‫בסוד תרגום כידוע*‪ .‬וסוד זה הוא שליטת האחורים ששולטים באותו‬

‫‪ . 8‬עי׳ שער המצות פ׳ ואתחנן‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫תו‬
‫הזמן‪ ,‬כי הלא הם הנותנים מציאות לנוק׳‪ ,‬כידוע שנשמת התחתון הוא‬
‫בסוד אחורי העליון‪ .‬ואז נעשה ההעלם של הסוף מן הראש‪ .‬וכשחזר‬
‫והקיץ )בראשית ב‪ ,‬כב( ויביאה אל האדם‪ ,‬כי הלא בזמן ההעלם נבנית‬
‫הצלע בבנין מה שצריך להיות העבודה קבועה בו‪ ,‬וזה הבנין הראשון‪.‬‬
‫וכן אחר כך מקבלת תיקונים לפי העבודה‪ ,‬ונבנית לפי התיקון‪ .‬ואז‬
‫מתעוררים המוחין בסוד פנים‪ ,‬ומיד היא חוזרת ומתדבקת‪ ,‬ומתגלה‬
‫היחוד‪ ,‬כמ״ש למעלה בסוד הזיווגים‪ .‬ואז נאמר )בראשית ב‪ ,‬כג( זאת‬
‫הפעם עצם מעצמי וכד‪ ,‬כי בבחי׳ הגוף היה צריך להיות התיקון‬
‫של חזרת הרע לטוב‪ ,‬כמ״ש למעלה‪ ,‬ונעשה‪.‬‬
‫וכאן קראה אשה‪ .‬וסוד הענין‪ ,‬כי הלא בסוד אדם — זכר ונקבה‬
‫בראם‪ ,‬אך היו שניהם ביחד‪ ,‬והבן היטב הענין‪ .‬כי מצד היחוד העליון‬
‫הכולל ראש וסוף כאחד גם הם יצאו כך‪ ,‬בסוד אדם‪ ,‬דהיינו כללות אחד‪.‬‬
‫ואדרבא‪ ,‬לזה צריך לבא בסוד הזיווג אחר כך‪ ,‬שלכן )זוהר ח״ג דף‬
‫ז‪ (.‬דכר בלא ניק׳ פלג גופא‪ ,‬שכשמתחברים אז נשלם האדם‪ .‬אך‬
‫הוצרך בתחלה שתעשה הנסירה ואז יהיו כל אחד לבדו‪ ,‬ויעשה ההעלם‪.‬‬
‫כי בזה‪ ,‬כשחוזרים ומתחברים יש הריוח שמתגלה היחוד בסוד הסופא‪ ,‬מה‬
‫שמחזיר הרע לטוב‪ ,‬שלא נעשה קודם לכן כנ״ל‪ .‬ועל כן נעשו מחוברים‬
‫והפרידם‪ ,‬כדי שיחזרו להתחבר‪ .‬והם ג׳ הבחינות ראש אמצע וסוף‪.‬‬
‫ובסוד הראש ובסוד הסוף נקראים אדם‪ ,‬בחינתם — בחיבור‪ .‬ובסוד‬
‫האמצע נקראים איש ואשה‪ ,‬בשני השמות‪ ,‬כל אחד לעצמו‪ .‬אלא שנודע‬
‫אעפ״ב שהסוף נגזר מן הראש‪ ,‬ואדרבא הוא האבידה בסוד ההעלם‬
‫כנ״ל‪ ,‬שעל כן צריכה לחזור לבעליה‪ .‬חהו )בראשית ב‪ ,‬כג( לזאת יקרא‬
‫אשה‪ ,‬וזה מצד סוד הגוף שבעבורו הוצרך ההעלם כנ״ל‪.‬‬
‫ותראה כי שם י״ה מתחלק באיש ואשה כידוע )סוטה יז‪ ,(.‬וסודם‬
‫או״א‪ ,‬ותבין בכאן סוד גדול מאד‪ .‬כי בחי׳ שרש או״א הם העושים כל‬
‫הדברים בבחי׳ הראש והסוף עם כל פעולותיהם‪ ,‬והם הגורמים להם‬
‫לעמוד בל אחד במקומו בהנהגה מחולקת‪ ,‬והיינו אבא מקיים ז״א לימין‪,‬‬
‫ואי׳ — נוק׳ לשמאל‪ .‬ומצד זה אינם אדם אחד‪ ,‬אלא איש ואשה‪.‬‬
‫ובחי׳ שרש אי׳ עושה ההעלם כנ׳׳ל‪ .‬וגם כאן יש סוד‪ :‬וגם אמנה‬
‫בת אבי וכו׳‪ ,‬ששלח רשב׳׳י בוצינא קדישא לר׳ אבא )זוהר ח׳׳ג ק‪,(:‬‬
‫וכל מה שהוא למטה נשרש בשרשו למעלה‪ ,‬והבן‪ .‬כי בשלוט אבא‬
‫חוזרת אי׳ לגביו‪ ,‬ונוק׳ לז״א‪ .‬אך זה מצד התעוררות א״א — כתר על‬
‫גביהם‪ ,‬בסוד אחד‪ ,‬א׳ ראיה‪ ,‬כשעולה לזיווג אומרים איה‪ ,‬כי עלתה מבחי׳■‬
‫י״ה לבחי׳ א׳‪ .‬אך סוד שרש א״א — כתר על גביהם מחבר הכל ביחוד‪,‬‬
‫הז‬ ‫אדיר במרום‬
‫ונמצאים בסוד אדם‪ ,‬ומגיע כח היחוד אפילו לסוד הגוף‪ ,‬כדי שהוא עצמו‬
‫יתתקן בזה‪ ,‬ואז הוא ממש החזרת הרע לטוב‪ .‬ולכן )בראשית ב‪ ,‬כד(‬
‫על כן יעזב איש את אביו ואת אמו‪ ,‬בסוד שם י״ה‪ ,‬הנותן להם כל א׳‬
‫מציאות לעצמו‪ .‬וסוד זה )כתובות ד‪ (.‬הוא ישן בין האנשים והיא בין‬
‫הנשים‪ .‬אלא‪ :‬ודבק באשתו‪ ,‬לחזור בבתי׳ היחוד‪ ,‬בסוד אדם שלם דו״ן‪.‬‬
‫והכל בסוד היחוד המתגלה ומגיע אפילו לסוד הגוף‪ ,‬חהו )בראשית‬
‫ב‪ ,‬כד( והיו לבשר אחד‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואמר )בראשית ב‪ ,‬כה( ויהיו שניהם ערומים וכר‪ ,‬ותדע כאן‬
‫סודות גדולים מאד‪ .‬הנה כבר שמעת‪ ,‬איך העבודה היתה עדיין ביד‬
‫האדם בהשואה ושיקול אחד‪ ,‬דהיינו או להסיר ההעלם של הסוף‪,‬‬
‫והיינו להסיר המניעה שהיתה מונעת הראש מלהתפשט והגיע אל‬
‫הסוף‪ .‬כל המניעה שהיא יכולה למנוע‪ ,‬היא המניעה שפרטה הוא כל‬
‫מדריגות הדין מראשו ועד הסוף‪ ,‬ומשרתיה למטה — כל מדריגות‬
‫הס״א מקטנם ועד גדולם‪ .‬ולהסירה‪ ,‬צריך כמו כן כח אחד גדול מקביל‬
‫לכח המניעה‪ ,‬שיוכל לפשט הראש בכל כחותיו‪ .‬והנה זה נקרא אעפ״כ‬
‫בחי׳ סוף‪ ,‬כיון שמציאות העלם נמצא כבר‪ .‬אך כבר פירשתי לך‪ ,‬שהראש‬
‫שאחר הצמצום ‪ -‬הוא אעפ׳׳ב לפי בחי׳ הסוף‪ .‬אלא שאם היו יכולים‬
‫לבטל המניעה — בכלל‪ ,‬היה ששליטת הראש יתחזק — שאפילו בלא‬
‫התפשט אל פרטיות הדברים של הרע להחזירם אחד אחד לטוב‪ ,‬היה‬
‫מתחזק הראש בכלל אחד‪ ,‬והופך כל כללות הרע לטוב בבת אחת‪.‬‬
‫ובאמת לא היה להתעסק ברע כלל‪ ,‬כמ״ש למעלה‪ ,‬כי הרי כבר הדברים‬
‫היו עומדים לפי סדרם‪ ,‬והס״א היתה בסוף הקדושה‪ ,‬ולאהיה לה‬
‫אלא ‪...‬‬ ‫קיום אלא מצד הקדושה‪ .‬ועל כן לא היתה לה פעולה‪,‬‬
‫לקדושהי שרש הקדושה‪ ,‬שיתגלה היחוד בכח להגדיל יותר כח הקדושה‪.‬‬
‫הנה לפי השתלשלות המדריגות היה הולך הכל כסדר‪ ,‬והשם היה מתגלה‬
‫בתוך הכינוי‪ ,‬וכל הזכרים מתגברים על הנקבות‪ .‬ובסוף הכל‪ ,‬מתגברת‬
‫הקדושה על הס״א הנמשכת ממנה‪ .‬עד שלפי הקדושה המתגלית‪ ,‬גם הס״א‬
‫היתה מתהפכת לטוב ממש‪ .‬וזה בחי׳ אכילת עץ החיים‪ ,‬וכל תולדותיו‬
‫שהם עצי הגן‪ ,‬שהיתה בהם האכילה מצות עשה‪ ,‬כמ׳׳ש ז׳׳ל על‬
‫פסוק )בראשית ב‪ ,‬טז( מכל עץ הגן אכול תאכל‪ .‬אך אחר כך גרם‬
‫שיתדבק הרע במקומות מהגבורה‪ ,‬יותר ממה שהוא יניקתו‪' ,‬ואז אינו‬
‫משועבד וכפד עוד כבתחלה — שבתיקון השרש יהיה נתקן הוא‪ .‬כי‬

‫‪ . 9‬בכת׳׳י יש כאן שורה בלתי קריאה‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫תח‬
‫אדרבא‪ ,‬הוא בסוד העבדים המתפרצים‪ ,‬כי הוא מחציף נגד השרש עצמו‬
‫לראות ממנו יותר מהראוי לו‪ ,‬ואז צריך להלחם עמו עד שמוציאים ממנו‬
‫היניקה אשר תפס‪ .‬וכשיחזור לכמות שהיה‪ ,‬יהיה זמן לעשות מה שלא‬
‫עשה אדם‪ ,‬דהיינו להחזיק השרש‪ ,‬ולתקן בזה את הכל‪.‬‬
‫ואפרש לך סוד גדול‪ ,‬ותראה מעט מזעיר מעומק מחשבות בוראינו‬
‫ית״ש‪ .‬הנה אח״ל )ברכות ו‪ (.‬הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו‪,‬‬
‫וסוד זה גדול‪ .‬כי מצד האצילות לא נמצא אלא ענין יציאת הרע‬
‫לבד‪ .‬פירוש — כי לפי סדר השתלשלות הנמצא במדרגותיו‪ ,‬הנה‬
‫יגיעו הדברים לזה שגם הרע יהיה לו מציאות‪ ,‬אך לא משום צד‬
‫שיוכל הרע להתפ ‪ p‬ושלא להיות כפוי ח״ו‪ .‬וסוד זה )תהלים ה‪,‬‬
‫ה( לא יגורך רע‪ ,‬אך מצד בי״ע‪ ,‬שם נמצא ענין זה שיוכל אפילו‬
‫להתפ ‪ p‬מכל מעשי התחתונים‪ .‬חה מטעם הפירוד הנמצא בבי״ע‪ ,‬כי‬
‫באצילות לא נמצא אלא האלהות )מ״ה(®' בעצמו‪ .‬אך בבי״ע נמצאים‬
‫ג״כ נפרדים‪ ,‬כי אין אלקות אלא הנשמה‪ ,‬כמבואר במקומו ע״ש"‪ .‬והנה‬
‫הסדר הוא ענין אחד לבד‪ ,‬כשאומרים יעמוד הסדר בכחו — כן יעמדו‬
‫העליונים כמו התחתונים‪ ,‬כי סדד הוא מהלך מן הדאש ועד הסוף‪.‬‬
‫אך קלקולי הסדר הם דבים‪ ,‬כי בכמה דדכים יכול להתקלקל‪ .‬ועל כן מי‬
‫שיחזיק הסדר במעשה אחד‪ ,‬נמצא מתקן הכל‪ .‬אך אם יצטרך לתקן‬
‫קלקולי הסדר‪ ,‬הלא יצטרך לתקן כל הקלקולים הנמצאים בו‪ ,‬שהם‬
‫נפרדים זה מזה‪ .‬ואין סדר לקלקול — שנוכל לתפוש אותו לתקן הכל‬
‫בבת אחת‪ ,‬חה פשוט‪ .‬וענין הסדר נמצא לפי האצילות‪ ,‬ואץ מציאות‬
‫כח לס״א יותד ממה שנותן לו הסדד‪ .‬אך מבי״ע יש לו כח לפי מה שיכול‬
‫להיות הקלקולים‪.‬‬
‫ותראה כי הנה באדם יש נשמה‪ ,‬גוף‪ ,‬ולבושים‪ ,‬ולמעלה סודם נ אצילות‬
‫— גוף‪ ,‬א״ס ב״ה — נשמת הספירות‪ ,‬בי״ע הוא סוד הלבושים‪ .‬ובמה‬
‫שהוא גוף אין שליטה לס״א‪ ,‬אדרבא שעבוד‪ ,‬אך בלבושים שם יש השליטה‪.‬‬
‫ואפרש לך זה הענין יותר בפרט‪ ,‬ותבין סודות עמוקים‪ .‬בהעשות החלל‬
‫בסוד הצמצום‪ ,‬אז נעשה מיד סוד גוף ונשמה‪ .‬כי הא״ס ב״ה הוא סוד‬
‫הנשמה‪ ,‬והאור המצומצם סוד הגוף‪ .‬אעפ״ב סוד זה הגוף נאמר בו)זוהר‬
‫ח״א טו‪ (.‬קוטרא בגולמא נע ‪ p‬בעזקא וכר‪ .‬חה נקרא אויר שאינו נתפס‪ .‬ושם‬
‫מתחבדים ההפכים באמת כמו שיהיה בסוף הכל‪ ,‬וכמו שהוא בסוד היחוד‬

‫‪ . 10‬אלא האלהות מ״ה‪ .‬אצ״ל‪ :‬ב״ה‪.‬‬

‫‪ . 11‬מאמר הדכוח סי׳ נ׳׳ו)שערי רמח״ל עם׳ נ״א(‪.‬‬
‫תט‬ ‫אדיר במרום‬
‫העליץ‪ ,‬בסוד ההשואה והחזרת החג לטוב‪ .‬אך זה אינו מושג מן‬
‫התחתונים כלל‪ ,‬ולגבי התחתונים נקרא זה תהו ובהו‪ .‬והוא בסוד )זוהר‬
‫ח״א ג‪ (:‬ברא — מלה סתים סגיר ולא פתח‪ .‬אך אחר כך יצא מבחי׳‬
‫הגוף הזה סוד לבוש אחדג׳‪ ,‬וזה הלבוש אינו אלא התנוצצות הגוף עצמו‪,‬‬
‫והוא יותר חשוך מן הגוף‪ ,‬וסוד זה )ב״ר כא‪ ,‬ה( כהדץ קומצא דלבושיה‬
‫מיניה‪ ,‬ואז יש בו יותר השגה‪ .‬וסוד אלה הלבושים הם כתנות אור‪ ,‬כי יוצאים‬
‫מזהר הגוף‪ .‬ולכן שם החלוק של הקב״ה אמרו)פרקי היכלות דר׳ ישמעאל‬
‫ועי׳ זח״ב רמט( שהוא זהריאל‪ ,‬כי הוא עשד מסוד הזהר של הגוף עצמו‪.‬‬
‫והנה במלבוש הזה נתגלמו מעט יותר הדברים‪ ,‬ושם נעשו האותיות בסוד‬
‫רל׳׳א השערים‪ .‬ומה שבגוף‪ ,‬אור הא״ם היה מתדבק כל כך שלא היה‬
‫להשיגו‪ ,‬מן המלבוש — נסתלק מעט‪ ,‬תה גרם יותר השגה במלבוש‬
‫עצמו‪ .‬ותדע שזה סוד מה שאמר אליהו בתפלתו בראש התיקונים )דף‬
‫מ‪ (.‬לבושין תקינת לון דמינייהד פרחץ נשמתץ לבני נשא וכמה‬
‫גופין תקינת לון‪ .‬ובתיקון כ׳׳ב אמר סבא לר״ש‪ :‬כגונא דא שכינתא‬
‫כמה לבושין אית לה‪ .‬וסוד זה‪ ,‬כי ודאי תמיד מהתנוצצות הגוף נעשה אור‬
‫סביבו‪ ,‬מלבישו‪ ,‬תה נקרא דלבושיה מיניה‪ .‬והנה הגוף בלא לבוש לא היה‬
‫נגלם‪ .‬אך אחר שנעשה הלבוש )או( ]אזן ע׳׳י הלבוש הועוג מעט הגוף‪.‬‬
‫ונקרא בשם זה‪ ,‬להראות כי הלבוש אינם אלא הארת האורות‪ ,‬ומה‬
‫שמכוסה בה הוא גוף האורות ועצם שלהם‪ .‬אך גוף באמת לא יתכן להקרא‬
‫אלא כשנגלמו האורות‪ ,‬שיש בהם תפיסה‪ .‬אלא לגבי• הלבושים שהם‬
‫הארה מהם — נקראים גוף כנ׳׳ל‪ .‬ולכן הקדים אליהו עשית הלבועזים‬
‫‪-‬‬ ‫לעשית הגוף‪ ,‬לדעת שמפני הלבושים נקראו הם בשם גוף‪.‬‬
‫והנה אז נעשה א ׳׳ק‪ ,‬ונקרא בשם זה‪ ,‬כיון שאורותיו מושגים יותר‬
‫בכח הלבושים האלה‪ ,‬ואז נאמר‪ :‬יהי אור‪ .‬ותראה שמן הגוף‪ ,‬כל האורות‬
‫היו מתחברים זה בזה‪ ,‬בסוד חיבור ההפכים כנ׳׳ל‪ .‬אך מצד הלבושים‬
‫עמדו האורות כל אחד במקומם‪ ,‬בסוד ימין ושמאל ואמצע‪ .‬ולכן נקרא‬
‫אדם‪ ,‬כי זה מה שצריך לצורך הנהגת האדם ודאי‪ ,‬והיינו‪ :‬חסד דרועא‬
‫ימינא וכו׳‪ .‬ולכן אמר‪ :‬ואתקריאו‪ ,‬שהם נקראים כך לבד‪.‬‬
‫והנה אחר כך בסוד הגוף הנ׳׳ל נעשה אצילות‪ ,‬ובסוד המלבושים נעשה‬
‫בי׳׳ע‪ .‬אך גם באצילות עצמו יש סוד גוף ולבושים‪ ,‬תה הוא ענץ שם החלוק‬
‫שהזכרתי למעלה‪ ,‬הכל בסוד‪ :‬קומצא דלבושיה מיניה‪ ,‬ומן האלה הלבושים‬
‫הוא שיוצאים הנשמות באמת‪ .‬ותבץ שהנשמות יוצאות מבריאה‪ .‬אך‬

‫‪ . 12‬ע״ע להלן עם׳ תס׳׳ו‪ .‬וע״ אוצרות רמח״ל עם׳ ר״ג ד״ה‪ :‬טוב ‪jinnK‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תי‬

‫נשמה לנשמה דאצילות נקראת בת חורין‪ ,‬והיא כמעט השראת השכינה‬

‫עצמה‪ .‬והענין‪ ,‬כי השכינה בהתפשטה בכסאג* והוא ענין מרכבה עליונה‬
‫ותחתונה המפורשים בספר ברית מנוחה‪ .‬ושם יש רושם כל התחתונים‪,‬‬
‫כמ״ש במאמר הסבא הנ״ל‪ .‬ובאמת משם נגזרות הנשמות‪ ,‬כמפורש שם‬
‫בברית מנוחה‪ .‬ושרשם למעלה — בסוד לבושי שאר הספירות דאצילות‪.‬‬
‫ובאמת נחשבת השכינה לגוף לז״א‪ ,‬ואז יוצא הלבוש הזה‪ ,‬ומשם יוצאות‬
‫הנשמות‪ ,‬ונקרא שיוצאות מבחי׳ כל הספירות כידוע‪ .‬אך כל זה הוא בחי׳‬
‫הלבושיץ של השכינה דאצילות‪ ,‬המתפשטת בסוד כבוד בכסא‪ .‬אבל לבושי‬
‫ספירות בי״ע בעצמם‪ ,‬לבושם הם הנפרדים הנמצאים שם‪ ,‬כמפורש למעלה‪,‬‬
‫שאינם אלקות‪ .‬ואלה הם הלבושים שמשם שליטת הרע כנ״ל‪ .‬כי נגד מה‬
‫שבאצילות יש גוף ולבוש‪ ,‬כך יש ג״כ בבי״ע‪ ,‬אלא שלבושי האצילות‬
‫הם אלקות‪ ,‬משא״כ בבי״ע‪ .‬והבן היטב התפשטות הדברים כסדר‪ .‬וכשנקח‬
‫הדברים בכלל‪ ,‬נקרא לכל האצילות גוף בכל בחינותיו‪ ,‬לכל בי״ע‬
‫— לבושים‪ ,‬ולעולם הא״ס — נשמה‪,‬‬
‫ועד שהיו אדם וחוה בסוד אצילות לבד‪ ,‬בסוד עץ חיים‪ ,‬היו‬
‫בבחי׳ גוף ולא לבוש‪ ,‬ולכן‪ :‬ולא יתבוששו‪ ,‬כי הבשת תלד בלבושים‬
‫ששם הרע מתדבק‪ .‬ואעפ״כ ]בןבחי׳ פרטית היה להם לבוש שלהם‪,‬‬
‫והוא בסוד לבוש האצילות‪ ,‬שהוא כהדין קומצא‪ ,‬בסוד זהריאל‪ ,‬וכן‬
‫להם היה כתנות אור מזוהר גופם ממש‪ .‬אך כיץ שכל האצילות נחשב‬
‫גוף‪ ,‬אפילו הלבוש שלו‪ ,‬על כן נקראים ערומים‪ .‬ואחר כך היו עירומים‬
‫באמת‪ ,‬כי לא היה להם לבוש מבחי׳ האלקות כבראשונה‪ ,‬ושם נעשו להם‬
‫כתנות עור‪ ,‬בסוד לבוש הנפרדים‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ובזה מתו ‪ p‬קושי גדול‬
‫הנראה בדברי רז״ל )זוהר ח״ב רכט‪ (:‬שהם אומרים שהיו להם כתנות‬
‫אור‪ ,‬והפסוק אומר בהדיא — ויהיו שניהם ערומים‪ ,‬ובמה שפירשתי‬
‫לך מובן היטב‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך איזה תיקון גדול מאד היה מזדמן לעשותו‬
‫על ידי הנחש‪ .‬וכן אמרו ז״ל )סנהדרין נט‪ (:‬חבל על שמש גדול‬
‫שאבד מן העולם‪ ,‬כי היה אדם יכול לקבל ממנו תועלת גדול מאד‪,‬‬
‫הנה סוף ההפך שפירשתי למעלה שיוצא בסוד הצמצום‪ ,‬סופו הוא‬
‫הנחש‪ ,‬אעפ״כ אינו מתילד אלא בהעלם הגמור‪ ,‬בסוד ה׳ אלקים כנ״ל‪.‬‬
‫וצריך שתדע‪ ,‬כי עיקר העבודה אז היה בענין הנחש להחזירו לטובה‪.‬‬
‫והיינו כי כבר שמעת‪ ,‬איך היתה העבודה הולכת לפי בחי׳ הראש‬

‫‪ . 13‬בכת״י יש כאן שורה בלתי קדאה‪.‬‬

‫תיא‬ ‫אדיר במרום‬
‫העליון‪ ,‬שהיה מזומן להעביר על המניעה ולשלוט ולהתפשט‪ .‬וזה בכח‬
‫מה שהרע אינו רע אלא לפנים‪ ,‬אך בתוכיות הדברים הוא טוב‪ ,‬בסוד‬
‫שם וכינוי כנ״ל‪ .‬ונמצא שזה הטוב הוא שהיה עומד להתגלות‪ ,‬ובבחי׳‬
‫זאת היה עומד הנחש‪ ,‬בסוד המשך הכינוי של הטוב הגדול הזה‬
‫העומד לפי התפשט הראש בכה‪ .‬ואדם היה לו להמשיך ענין הראש‬
‫על ידי עבודתו‪ .‬ונמצא שהנחש היה צריך להיות לפי בחי׳ העבודה‬
‫שהיתה צריכה לעשות אז‪ ,‬ולכן)בראשית ג‪ ,‬א( היה ערום מכל חית השדה‪.‬‬
‫וסוד הדבר הוא סוד הקרבן הנעשה מבהמה‪ .‬וזה כי כבר פירשתי לך‬
‫ענין הלבושים‪ ,‬שבאצילות נאמר )תהלים ה‪ ,‬ה( לא יגורך רע‪ ,‬ואין שייך‬
‫שם פירוד‪ ,‬שאץ שם כי אם אלקות‪ .‬אך מבריאה ולמטה יש הלבושים‬
‫שבם הס״א מתאחזת‪ ,‬ולכן שם צריך הקרבן‪ ,‬להעביר הרע‪ ,‬ולעשות‬
‫הקריבות של הקדושה‪ .‬וסוד אלה הב׳ בחינות הוא אדם ובהמה‪ ,‬דהיינו‬
‫אצילות כלם סוד אדם‪ ,‬ומבריאה ולמטה‪ ,‬ואפילו הכבוד עצמו המתפשט‬
‫)באצילות( ]מאצילות[‪ ,‬נקרא )תהלים נ‪ ,‬י( בהמות בהררי אלף‪ .‬ונמצא‬
‫שענין הנחש הוא רק בסוד החיות‪ ,‬בסוד הבהמה‪ .‬אך כל שאר הבהמות‬
‫היו נמשכים אחר בחי׳ האדם‪ ,‬כמ״ש למעלה‪ ,‬בסוד השמות‪ .‬אך הנחש‬
‫היה ענין בפני עצמו‪ ,‬בסוד ההפך הנ״ל‪ ,‬שבה היתה תלויה העבודה‪.‬‬
‫ולכן היה ערום מכל חית השדה‪ ,‬כי רק בבחי׳ החיה עומד‪ ,‬ולא בבחי׳‬
‫■‬ ‫אדם‪.‬‬
‫אבל היה לו מציאות כח אחד יותר‪ ,‬והיינו כי האדם היה לו‬
‫עדיין להמשיך כח הראש‪ ,‬ולא היה מתגלה בו‪ ,‬כי הוא היה עומד‬
‫לעלות ולרדת לפי מעשיו‪ .‬ואדרבא כך היה צריך‪ ,‬שיהיה הוא למטה‬
‫ומתקן למעלה‪ ,‬להיות התיקון שלם‪ .‬והנחש היה עומד בסוד המניעה נגד‬
‫הדאש‪ .‬ואם אדם היה מתקן היה ממשיך כה הראש‪ ,‬הפך מניעת הנחש‪,‬‬
‫ואז מתגלה הטוב של המניעה ונתקן הנחש‪ ,‬וכנגד זה עולה אדם‬
‫למדריגה גדולה להיות בבחי׳ גילוי הראש‪ .‬אך הנחש היה בסוד העבודה‬
‫הראדה באותו הזמן‪ .‬ואחר כך כשזאת העבודה לא יכלה ליעשות עוד‪,‬‬
‫הנה העבודה נשרשת דוקא בסוד הסוף‪ .‬ולכן ירד הנחש מיד למדריגה‬
‫תחתונה מאד לפי בחי׳ הסוף‪ .‬כי הטוב הנעלם בענינו הוא הטוב של הסוף‪.‬‬
‫והנראה — הוא הרע לפי בחי׳‪ ,‬והוא יותר קשה מאד‪ .‬נמצא הנחש‬
‫היה עומד לפי בחי׳ העבודה‪ ,‬וכן עכשיו‪ .‬וגם בסוף נחש אינו מתרפא‪,‬‬
‫כי גם זה צריך שישאר‪ ,‬שהוא רק בבחי׳ הסוף‪ ,‬לדעת שבו היתה‬
‫העבודה‪ ,‬כי רק באלף השמיני תהיה ההשואה גמורה מן הראש אל הסוף‪,‬‬
‫כמ״ש למעלה‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תיב‬

‫אמנם כבר שמעת‪ ,‬איך אדם וחרה הם נעשים לפי בחי׳ ההעלם‪,‬‬
‫וחוה יותר עיקרית בזה כי היא הסוף אפילו של בחי׳ זאת‪ ,‬לכן הלך‬
‫הנחש אליה‪ .‬ועוד — שכיון להעלים העלם גדול — הראש מן‬
‫הסוף‪ .‬ואז נתעוררו פ״א מדריגות של טומאה שהם הנקראים זוהמת‬
‫הנחש‪ .‬ועמדו הדברים‪ ,‬ונשארו הדברים בשיקול‪ ,‬אם חוה תשמע או‬
‫לא תשמע אליו‪ ,‬להעביר או להניח ח״ו זה האף‪ .‬ואפרש לך עתה‬
‫ענין אלה הפ״א מדריגות‪ .‬הנה שרש כל הזוהמא היה סוד ק״כ צירופי‬
‫אלקים‪ .‬שמשם היה מתאחז הנחש‪ ,‬ומשם היתה נמשכת לינתן בזכר‬
‫ובנקבה‪ .‬והנה אלה היו נחלקים כך‪ :‬פ׳ לנקבה ומ׳ לזכר‪ ,‬שהרי הנקבה‬
‫היא יותר קשה מהזכר‪ .‬ועוד‪ ,‬שהנקבות הם בסוד שנים‪ :‬לאה ורחל‪ ,‬והזכר‬
‫א׳‪ .‬ואלה הם שהביא הנחש בתחלה‪ ,‬כי הוא בא אצל חוה ולא היה‬
‫לו שייכות עם הזכר‪ ,‬רק הביא א׳ יותר‪ ,‬והוא היה עומד להיות מעבר‬
‫מחוה אל אדם‪ ,‬כי כך היה — שהוא נטמא ע״י חוה‪ ,‬דכתיב )בראשית ג‪,‬‬
‫ו( ותתן גם לאישה ותאכל וכו׳‪ .‬ואז כשנטמאת חוה נדבקו בה‪.‬הפ״א‬
‫האלה‪ ,‬וכשנטמא אדם אז נדבקו בו המ׳‪ .‬דהיינו ל״ט באמת הם הנדבקים‬
‫ממש‪ ,‬וסודם ט״ל מלאכות דחול‪ ,‬ט״ל מכות של מלקות‪ .‬ועם כל זה‬
‫הם יוצאים מן הא׳ יותר הנמצא למעבר מן האשה אליו‪ ,‬והם נקראים‬
‫מלקות ארבעים‪ ,‬שמהם החטאים‪ ,‬וצריך להפרידם במלקות‪ .‬וכן מ׳‬
‫מלאכות חסר א׳‪ .‬וזה כי אחר כך בהתקן הדברים‪ ,‬הנה נגד הפ״א של‬
‫הנקבה יש שם יק אדני ועולה רק פ׳‪ .‬וכן נגד טל דאדם יש — ה׳‬
‫אחד‪ .‬ועם כל זה נתקן המעבר ממילא‪ ,‬והיינו יען הוא מחובר מב׳‬
‫חלקים‪ .‬מחלק חוה שנ)י(תנה העץ‪ ,‬ומחלק אדם שלקח‪ .‬חוה אינה‬
‫יכולה לתקן את כלו‪ ,‬אלא מה נתקן בה‪ ,‬הפ׳ שלה‪ ,‬וממילא — החלק‬
‫שלה במעבר‪ .‬וכן אדם נתקן הט״ל שלו‪ ,‬וממילא החלק שלו במעבר‪ .‬אך‬
‫באמת בהחברם יחד בסוד הזיווג בקדושה‪ ,‬אז נתקן זה הא׳ שביניהם‪,‬‬
‫בכח א׳ של יחוד העליק‪ .‬ואז אדם נשלם בסוד המ׳ שבו‪ ,‬שהמ׳ ראדם ליתקן‬
‫כלם על ידו‪ ,‬והוא העיקר‪ .‬ואם לא‪ ,‬ח״ו זה גורם להם טומאה‪ ,‬ולכן הוזהר‬
‫הרבה על קדושת הזיווג‪.‬‬
‫וצריך שתדע‪ ,‬כי טומאת הל ‪T‬ה נמשכת מחמת הבירור הנעשה מן הולד‬
‫במעי אמו‪ .‬ובצאתו‪ ,‬יוצאים הסיגים לחוץ בתחלה‪ ,‬ולבן)בראשית ד‪ ,‬ז( לפתח‬
‫חטאת רו ‪ ,p‬לקחת אותם הסיגים‪ ,‬כמבואר במקומו‪ .‬ועל כן טומאת הל ‪T‬ה‬
‫הוא לפי הבירור שנתברר‪ .‬הנה הזכר אץ בו אלא מ׳ מדריגות של‬
‫זוהמא בהחשב הא׳ לו‪ ,‬שהת כבר אמרתי הוא העיקר בזה‪ ,‬ד ש לו לתקן‬
‫כל המ׳‪ .‬ועל כן‪ :‬איש מיפקד אפריה ורביה )יבמות סה‪ ,(:‬להעביר גם הבחי׳‬
‫תיג‬ ‫אדיר במרום‬
‫הזאת בכח היחור העליון‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ולפי שמי סיגים יוצאים ומתבררים‬
‫ממנו‪ ,‬לכן היולדת טמאה מ׳ יום‪ .‬אבל הנקבה‪ ,‬פ׳ סיגים יוצאים ממנה‪,‬‬
‫על כן היולדת טמאה פ׳ יום‪ .‬ועל כל פנים הטומאה הגדולה הוא‬
‫רק בז׳ ימים הראשונים‪ ,‬שהם בחי׳ הד מלכץ ממש‪ ,‬וז׳ מדריגות‬
‫הטומאה — מאבי אבות ועד ה׳‪ ,‬והשאר טפלים להם‪ ,‬ולכן אלה‬
‫היא טמאה כנדתה‪ .‬ונדה הוא כמנין זוהמא‪ ,‬כי זוהמת הנחש היא‬
‫ממש העושה כל אלה הדברים‪ .‬ולכן בזכר ז׳‪ ,‬ובנקבה — כיון שהיא‬
‫הכפל‪ ,‬בסוד תרץ נוקבין כנ״ל‪ ,‬לכן — שבועים כנדתה‪ .‬ואחר כך ימי‬
‫הטוהר עד תשלום המנץ‪ .‬והרי שמעת ענץ האף של הנחש‪ ,‬ותיקונו בסוד‬
‫יק אדני‪ ,‬ובסוד; ה׳ אחד‪ .‬וסוף הכל — בגילוי היחוד‪ ,‬המתגלה בזיווג‬
‫הקדוש‪.‬‬
‫והנה אחר חטא אדם גם )מ(עצי הגן נפגמו‪ ,‬והיינו אעפ׳׳י שהפגם‬
‫הלך רק לסוד עץ הדעת שהוא בסוד הנוק׳‪ ,‬הנה גם בחי׳ הזכר נפגמות‬
‫בבחינתם‪ ,‬וכמה חשך נתגבר בהם‪ .‬וסוד זה«' כי אפילו הזכרים עומדים‬
‫לפי הסופא כנ׳׳ל‪ .‬ועם כל זה בתחלה הנה עץ החיים וכל ענפיו שהם‬
‫עצי הגן כמ׳׳ש‪ ,‬היו מסולקים מן הרע לגמרי‪ ,‬ולא היה בהם אפילו‬
‫החשך‪ .‬אך עץ הדעת שם היה בחי׳ מוחא וקליפה‪ ,‬והוא ממש לפי‬
‫ענין שליטת הסופא המתארכת כל זה הזמן‪ .‬ולכן היה הקב׳׳ה רוצה‬
‫שלא יתעסקו בו כלל‪ .‬וכשבא הנחש בכל האף שלו‪ ,‬הראה כאלו‬
‫הוא מתאחז אפילו בעצי הגן‪ ,‬תה היה מרמה שלו‪ ,‬כי אמת שאחר כך‬
‫היה כך‪ ,‬אך אז לא היה כך‪ ,‬והוא הראה מה שעתיד להיות כאלו היה‪.‬‬
‫ואז הראה לחוה כאלו עצי הגן ועץ הדעת שתם — שבכלם יש מוחא וקליפא‪,‬‬
‫שהרי הוא אוחז בכלם בשוה‪ .‬והנה חוה מיד האמינה לדבריו‪ ,‬ואז הוא‬
‫שאל לה )בראשית ג‪ ,‬א( אף כי אמר אלקים‪ ,‬בסוד הסופא דוקא‪,‬‬
‫״לא תאכלו מכל עץ הגן״‪ ,‬כי בכלם יש עדיין קליפה ואין להתעסק‬
‫בהם‪ .‬ומה שהיתה רואה כאלו יש באמת קליפה בכלם‪ ,‬הוקשה עליה דברי‬
‫הקב״ה — מאי שנא עץ הדעת מן האחרים‪ .‬ועשתה היא תירוץ לעצמה‬
‫ואמרה‪ ,‬אם כן צריך לומר שבכלם יש קליפה ומוחא‪ ,‬אלא ששאר עצי‬
‫הגן יכולים ליטול המוח — שאינו כל כך מסוכן‪ .‬אך עץ הדעת אי‬
‫אפשר ליטול המוח כדי שלא ליכנס בסכנה‪ ,‬כי אפילו הנגיעה בו קשה‪.‬‬
‫ולכן שינתה והוסיפה‪ .‬שינתה — שהקב״ה אמר )בראשית ב‪ ,‬טז( מכל‬
‫עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת וכר‪ ,‬ששאר העצים היו כלם מוח‬

‫‪ . 14‬בכת״י יש כאן שלוש נקודות‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫תי ד‬

‫באמת‪ ,‬אבל עץ הדעת כיון שלא נתברר מן הרע אי אפשר לקחת בלא‬
‫רע‪ .‬כי אז לא ניתן להם כה הבירור הזה‪ ,‬אלא רק שיתחזק בקדושת‬
‫עץ החיים וענפיו — מקום שאין רע‪ ,‬וזה פשוט‪ ,‬יען העבודה היתה‬
‫הולכת רק לפי ענין הראש שהיה צריך להתחזק ולהתפשט נגד המניעה‬
‫בכלל‪ ,‬ולא ללכת בפרט אל בירורי הרע‪ ,‬כי זהו פעולת הסוף‪ .‬ועוד‬
‫הוסיפה — )בראשית ג‪ ,‬ג( ולא תגעו בו‪ ,‬כי חשבה שכך צריך — שלא‬
‫לנגוע בו כלל‪ ,‬כי הלא הוא כמו האחרים‪ ,‬אלא שקליפתו יותר קשה‪.‬‬
‫והיתה זאת חומרא דאתי לידי קולא‪ ,‬כי הרי סוף סוף השוותה העצים‬
‫— אותם של עץ החיים עם עץ הדעת‪ ,‬רק שחשבה עץ הדעת חמור‬
‫יותר‪ .‬אבל מזה נמשכה אל היקש אחר — שכמו שאר העצים‪ ,‬אעפ״י‬
‫שיש להם קליפה יכולים לקחת הפרי‪ ,‬לזה — יצטרך כח יותר הרבה‬
‫מאד‪ ,‬אך סוף סוף גם זה יוכל להיות‪ .‬ועל כן הנחש פתה אותה‬
‫בסדר‪ :‬בתחלה דחפה עליו ולא מתה‪ ,‬ואז היא באמת לקחה קולא‬
‫לעצמה‪ .‬ואחר כך נתחזק הנחש ואמר — אדרבא )בדאשית ג‪ ,‬ה( כי‬
‫יודע אלקים וכר‪ ,‬שאל״כ לא היה מניח זה המכשול‪ ,‬אלא שכבר הוא‬
‫יודע שכך יהיה‪ ,‬ואדרבא הכל יהיה טוב‪ .‬ואז לקחה רק מפריו‪ ,‬וחשבה‬
‫שלקחה הטוב מן הרע‪ ,‬אבל אדרבא‪ ,‬נפגמה וירדה מן הראש אל הסוף כנ״ל‪,‬‬
‫כי לא היה לה ללכת בדרך הזה כלל‪ ,‬אפילו לקחת הטוב‪ ,‬כי זהו דרך‬
‫הבירור שהוכן רק להעשות אחר החטא‪ .‬ואז ירדו ממדריגת אצילות‬
‫למדריגת בי״ע‪ ,‬ששם יש הרע‪ ,‬ותראה שזהו ממש סדר שבירת הכלים‪,‬‬
‫שכך ירדו‪ ,‬מאצילות לבי״ע‪ .‬אחר כך היה ג״כ ענין מיעוט הירח‪ ,‬בסוד‬
‫־‬ ‫קין והבל‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין)בראשית ג‪ ,‬ז( ותפקחנה עיני שניהם‪ ,‬שהוא מה‬
‫שאמר להם הנחש בתחלה )בראשית ג‪ ,‬ה( ונפקחו עיניכם‪ ,‬וזה כי בתחלה‬
‫היו כמעט כמו מלאכים המתנהגים אחר השרש‪ ,‬כך חוץ מן המצוה‬
‫שנצטוו עליה‪ ,‬היה להם ללכת רק לפי תנועת השרש‪ ,‬וסוד זה )יחזקאל‬
‫א‪ ,‬יב( אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו‪ .‬ואז היו ממש כמי שהולך‬
‫בעינים סגורות נשען על מי שמביא אותו‪ .‬ולכן אז)בראשית ב‪ ,‬טו( ויניחהו‬
‫בגן עדן‪ ,‬בסוד מנוחה‪ ,‬כי היה מתנהג רק לפי ההארה העליונה המגעת‬
‫אליו בכל רגע‪ ,‬ולפי מה שהוא מקבל כך הוא עושה‪ .‬וכשירדו ממדריגתם‬
‫ניתן להם להיות מפקחים על עניניהם‪ ,‬ושיצטרכו הם להיות תמיד במחשבה‬
‫סובבת‪ ,‬אפילו על עניני העבודה‪ .‬כי לא תגיע ההארה פתוחה ומגולה‬
‫להם‪ ,‬אלא בסיתום‪ .‬וזה‪ ,‬כי עכ״פ לא יעשה האדם אלא מה שהקב״ה‬
‫רוצה‪ ,‬אבל הניח להם מקום — שסוף דבר יהיו מחשבותיהם תמיד‬
‫ת טו‬ ‫אדיר במרום‬
‫בתנועה‪ ,‬לחשוב ולדאג על הדברים — שהס״א לא תתחזק בקטרוגים‬
‫ח״ו‪ ,‬שהם לא יטעו במעשיהם ח״ו‪ .‬וסוף דבר — להיות תמיד בדאגה‪,‬‬
‫שיצטרכו הם לשמור את עצמם‪ .‬ומזה נולד אחר כך ענין אחר בעניני העולם‬
‫עצמו — שיצטרכו לחזור על פרנסתם וקיומם‪ ,‬והוא ענין)בראשית ג‪ ,‬יט(‬
‫בזיעת אפיך תאכל לחם‪ .‬וגם שם כבר שום אחד אינו עושה יותר ממה שנגזר‬
‫עליו‪ ,‬ושהקב״ה רוצה‪ .‬אבל הדרך הוא כך — בתחלה היה האדם במנוחה‪,‬‬
‫כמ״ש למעלה‪ .‬ובא הנחש והודיע את חוה שיש דרך אחר בעולם‬
‫— שאדרבא האדם ידע את הענינים‪ ,‬ויפקח הוא על עניניו‪ ,‬ויעשה‬
‫הטוב בכח עצתו הטובה וחכמתו השלימה‪ .‬חה יותר הנאה ועונג לאדם‬
‫כשיגיע לשלימות על דרך זה‪ .‬ואז ערב זה הדבר בעיני חוה ונתפתתה‬
‫אחריו‪ ,‬וירדה לעץ הדעת‪ ,‬וניתן לה בהכרח — מה שרצתה בבחירה‬
‫כי)מכות י‪ (:‬בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו‪ .‬וירדה והורידה‬
‫לאדם עמה‪ ,‬לכל אלה הדברים‪ .‬והנה על זה הדרך הולכים הדברים ‪ -‬מי‬
‫שמתפתה בזה‪ ,‬וערב עליו פקיחות עיניו‪ ,‬הקב״ה גם מוליך אותו בדרך זה‪.‬‬
‫ונאמר בו)דברים טו‪ ,‬יח( בכל)משלח ידיך( אשר תעשה‪ ,‬והוא צריך לעשות‬
‫כדי שתבא לו ברכה‪ .‬אבל אם הוא מניח זה הפקיחות עין‪ ,‬ומשליך יהבו‬
‫על הקב״ה‪ ,‬זהו מה שאמרו עליו)ברכות לה;( מלאכתך נעשית על ידי אחרים‪.‬‬
‫וכן אמרו)אבות ג( כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות‬
‫ועול דרך א ‪ .p‬ותראה שעכ״פ אמרו )ספרי דברים טו‪ ,‬יח( מנין שלא‬
‫יהיה יושב ובטל‪ ,‬כי זה אי אפשר‪ .‬אלא אם יתעסק רק בעבודה‪ ,‬אז‬
‫מלאכתו נעשית על ידי אחרים‪ ,‬אמנם עם כל זה אינו ניצול מן הזיעת‬
‫אפיך‪ ,‬כי על כן נקרא עול תורה‪ ,‬כי באמת עדיין צריך פקיחות עין‬
‫הרבה מאד‪ ,‬כמ״ש למעלה‪ ,‬מפני רוב הסיתומים‪ .‬ואי אפשר לימלט‬
‫ממנה לגמרי‪ ,‬כי אם בהתגלות היחוד העליון המתקן הכל כנ״ל‪ .‬וזה‬
‫אמת‪ ,‬כי מי שיודע זה‪ ,‬אפילו בענין התורה יוכל להתקרב אל המנוחה‪,‬‬
‫ולקיים )תהלים נה‪ ,‬כג( השלך על ה׳ יהבך‪ .‬אבל עכ״פ צריך חשבונות‬
‫ודאי לשמור הדרך‪ ,‬כי כבר נאמר )משלי יט‪ ,‬ג( אולת אדם תסלף‬
‫דרכו ועל ה׳ יזעף לבו‪ .‬ונמצא שדרך המנוחה נסגרה לגמרי עד ביאת‬
‫המשיח‪ ,‬שאז נאמר )ישעיה יא‪ ,‬י( והיתה מנוחתו כבוד‪ ,‬ותלוי הכל‬
‫בפקיחת העינים הזאת — ותפקחנה עיני שניהם‪.‬‬
‫והנה ברדתם אל מדריגת בי״ע אז ידעו כי עירומים הם‪ ,‬והוא מלשון‬
‫עירום ועריה )יחזקאל טז‪ ,‬ז( פירוש — שהוא תאר נגזר מערוה‪ .‬משא״ב‬
‫ערומים‪ ,‬הנאמר למעלה‪ ,‬שהוא ר״ל רק שהיו בלא לבוש‪ .‬והנה אז באמת לא‬
‫היה להם בחי׳ הזהרא עילאה העושה להם הלבוש כקומצא כנ״ל‪ ,‬אלא הם‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תטז‬
‫היו מופשטים לגמרי‪ ,‬והבשת כבר נדבק בהם בסוד העריה‪ ,‬והבן‪-‬היטב‪.‬‬
‫כי הלבושים שהם מץ הספירות עצמם באצילות‪ ,‬בסוד זהריאל כנ״ל‬
‫— בבי״ע הם סוד הלבושים הנפרדים‪ ,‬והם הנקראים ח שמל דבי״ע‪.‬‬
‫כי החשמל דאצילות הוא מן הספירות עצמם‪ ,‬אך חשמל דבי״ע אינו‬
‫כן‪ ,‬אלא הוא לבוש אחד יוצא כנגד חשמל דאצילות‪ ,‬והוא יוצא‬
‫מאור אי׳ דבריאה עצמה‪ ,‬ומלבש זו״ן דבדיאה‪ ,‬כי באי׳ אין אחתה‬
‫לס׳׳א כלל‪ ,‬אפילו שם כ ‪T‬וע‪ .‬ואחר זה החשמל יש )הנהגה( ]הנוגה[‪,‬‬
‫ואחריה שאר הקליפות קשות‪ .‬וכיון שירדו מאצילות לבי׳׳ע‪ ,‬אז סוד החשמל‬
‫הזה‪ ,‬אפילו של בי׳׳ע‪ ,‬לא היה מאיר עליהם‪ ,‬כי נסתלקה אי׳ מעל הבנים‬
‫והחשמל לא היה נמשך‪ .‬וזה כנגד מה שלא רצו בבגדים העליונים‬
‫של אצילות‪ ,‬כי בזה תלוי הכל כנ״ל‪ .‬ואז היו עירומים‪ ,‬שהערוה היתה‬
‫שולטת בהם‪.‬‬
‫ואז חשבו ללכת לגמרי אחר הס״א‪ ,‬והחזיקו בה‪ .‬וזהו )בראשית‬
‫ג‪ ,‬ז( ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות‪ ,‬כמ׳׳ש בזוהר במקומו‪ .‬וזה‬
‫חגורות ממראה מתניו ולמטה‪ ,‬ששם סוד הרע כידוע‪ .‬והנה אז נתעורר‬
‫שרש הכל בסוד יקוק אלקים‪ ,‬לפי הדוח שנתעורד אז‪ ,‬בסוד )יחזקאל‬
‫א‪ ,‬יב( אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו‪ .‬ואז האדם ואשתו שחשבו‬
‫כבר ללכת אחר הס״א לגמרי מפני שחשבו שאין עוד תקנה‪ ,‬מיד נחבאו‬
‫בתוך עצי הגן‪ ,‬וכבר נתפרש זה בסוד טרפי דאלנא‪ .‬וחשבו להסתר‬
‫לגמרי מן הקדושה‪ ,‬ואז היו כל הקלקולים שארז״ל )סנהדרין לח‪ (:‬אדה׳׳ר‬
‫מין היה‪ ,‬כופר בערלתו היה‪ .‬אבל מיד שנתגלה עליו הקב״ה ואמר‬
‫לו ׳׳איכה׳׳ — אן נטה לבך‪ ,‬כמ׳׳ש ז״ל )שם(‪ ,‬שב משם‪ ,‬וחשבו להנצל מן‬
‫הס״א כעובר לאנסו‪ .‬ואז נגזר עליו העונש — לתיקון‪ ,‬וניתנו לו המלבושים‬
‫של החשמל דבי״ע‪ ,‬והם נקראים כתנות עור‪ ,‬כי גם קליפת נוגה מתדבקת‬
‫שם כידוע‪ .‬ובסוד זה היא כל העבודה של זה העולם‪ ,‬ונהפך עסקו של אדם‬
‫ממה שיש — למה שהוא עתה‪.‬‬
‫ועתה נשוב לפירוש הפסוק )קהלת ז‪ ,‬כט( האלקים עשה את‬
‫האדם ישר‪ ,‬כי זה ענין היחוד המהלך רק לתיקץ השלם‪ ,‬ולא היה‬
‫צריך חשבונות רבים‪ .‬אלא אחר כך כשירד לעץ הדעת טוב ורע‪,‬‬
‫אז נאמר )בראשית ג‪ ,‬ז( ותפקחנה עיני שניהם‪ ,‬כנ׳׳ל‪ .‬ומה שבתחלה‬
‫התיקון היה נעשה רק בחמוק הסדר של הקדושה‪ ,‬עתה צריך ללכת‬
‫לפי הדרך עקש ופתלתול‪ ,‬בסוד )תהלים יח‪ ,‬כז( ועם עקש תתפתל‪.‬‬
‫אך הזיווג הוא בסוד גילד היחוד כנ׳׳ל‪ ,‬ושם עומד עכ״פ הדרך הישר‬
‫לפי הגילד ההוא‪ ,‬והוא בבחי׳ הטוב בלא דע‪ .‬ומי שזוכה ללכת בדרך‬
‫תיז‬ ‫אדיר במרום‬
‫הזה‪ ,‬הוא זוכה לדרכי התיקץ האמיתי‪ .‬ותבין היטב‪ ,‬שיש הדרכים שפירשתי‬
‫למעלה‪ ,‬שהם מצד המלכות לבד שלא לפי דרך הזיווג‪ ,‬והם הדרך לפי‬
‫הסוף לבדו‪ ,‬ושם יש החשבונות הרבים‪ .‬ואדם‪ ,‬אעפ״י שהאורח המוכן‬
‫אליו היה אורח הישר‪ ,‬נתעקם לו בחשבונות הרבים‪ .‬ותראה‪ ,‬שבאמת לא אבד‬
‫הדרך לגמת‪ ,‬אלא כאלו נ פ ס השביל והלך אל החשבונות הרבים‪ ,‬והדרך‬
‫הישר עומד למעלה והוא יכול לחזור אליו‪ .‬רק צריך סיוע גדול בכח‬
‫חזק‪ ,‬שיוכל תמ ‪ T‬בכל המקרים‪ ,‬ובכל הפגעים‪ ,‬לחזור מן החשבונות‪,‬‬
‫ולעמוד בסוד היחוד — לדעת שהוא השולט על הכל‪ ,‬ושהכל יחזור‬
‫אליו‪ .‬ועל זה מתפלל דוד )תהלים ה‪ ,‬ט( הישר לפני דרכך‪ ,‬והיה‬
‫אומר )שם( ה׳ נחני בצדקתך‪ ,‬בסוד הזיווג הקדוש הנקרא צדקה‪ ,‬ומי‬
‫שזוכה לזה נקרא ישר לב‪.‬‬
‫ולעמוד תמ ‪ T‬בזה היושר צריך סיוע גדול כנ״ל‪ .‬אך מי שזוכה לזה‪ ,‬אז‬
‫מתגלה עליו הרוח של ע״י כנ״ל‪ ,‬שאינו מתהלך אלא בזה האורח הישר‪,‬‬
‫ובעקמומיות של החשבונות רבים אינו הולך כלל‪ .‬ומי שזוכה שיתוקן ארחו‬
‫מן העקמומיות‪ ,‬דושם ביושר הנ״ל‪ ,‬הנה ההשפעה היורדת לו דרך שם‬
‫תהיה מן הע״י‪ ,‬בסוד הרוח כנ״ל‪ .‬ואז תכה לעבודה גדולה ותיקון‬
‫גדול‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי הדרך של הזיווג הקדוש נקרא דרך היחוד‪ ,‬כי‬
‫בו אין שליטה אלא ליחוד הקדוש‪ ,‬והכל שב אליו‪ .‬אך שאר הדרכים‬
‫הם רבים ומתפרשים לכמה שבילים לפי שליטות הרע כנ״ל‪ .‬ולפי‬
‫הדרך שבו האדם מתהלך‪ ,‬כך היא ההשפעה המגעת אליו‪ ,‬כי הדרכים‬
‫הם דרכי ירידת ההשפעה‪ .‬ומי שנתקן ארחו ללכת בדרך היחוד הזה‪,‬‬
‫באה אליו השפעת הע״י‪ ,‬תוכה לתקן התיקונים הגדולים‪ ,‬שכח מעשהו‬
‫עולים עד א״ס ועד א״ת‪ .‬תה נקרא )משלי ב‪ ,‬כ( דרך טובים‪ ,‬שהוא‬
‫סוד זו״ן בבחי׳ הטוב לבד בלא רע כלל‪ .‬והוא בסוד זיווגם‪ ,‬שהצדיק‬
‫שולט שם )כ(שהוא נקרא טוב‪ .‬ושם הדברים עומדים בתיקון‪ ,‬בסוד שם‬
‫אקוק שהוא כמנץ טוב‪ ,‬שמקשר השמים והארץ ביחד בסוד הזיווג‪ .‬והוא‬
‫ממש סוד היחוד בסוד )ישעיה מח‪ ,‬יג( קורא אני אליהם יעמדו יחדיו‪,‬‬
‫וסוד זה )דה״א כט‪ ,‬יא( כי כל בשמים ו ב א ח‪ .‬ולכן בו מתגלים י״ג‬
‫תיקוני דיקנא בסוד אחד כידוע‪ ,‬וכמו שאפרש לקמן בס״ד‪ .‬והשכינה‬
‫על שמו נקראת צדק‪ ,‬והיינו ״בצדקתך״‪ ,‬המתכר למעלה‪ ,‬בסוד צדיק‬
‫וצדק‪ .‬וסוד זה )משלי ב‪ ,‬כ( וארחות צדיקים תשמור‪ .‬ועל כן אמר רשב״י‪:‬‬
‫'‬ ‫יתתקן אורחך דיתי בך מעתיק יומין‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תי ח‬

‫ות״ח׳ כתיב‪ :‬אני ה׳ ראשון ואת אחרונים וכד)ישעיה מא‪ ,‬ד(‪ .‬וכתוב‬
‫אחר אומר‪ :‬אני ראשון ואני אחרון)ישעיה מד‪ ,‬ו(‪ ,‬ותראה‪ ,‬שבכאן אומר‪:‬‬
‫ואת אחרונים אני הוא‪ ,‬ובזה האחר אומר‪ :‬ואני אחרון‪ .‬אך סוד הענין‪,‬‬
‫הנה כבר שמעת שלשה זמנים יש‪ :‬ראש סוף ואמצע‪ ,‬שבהם נאמר‪ :‬אני ראשון‬
‫ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים‪ .‬והיינו כי הסוף הוא מה שבסוף הכל חוזר‬
‫כל הרע לטוב‪ ,‬והאמצע הוא כל הזמן שיש הרע בעולם‪ ,‬קודם שבא הסוף‬
‫שמחזיר כל הרע לטוב‪ .‬אך זה צריך שתדע‪ ,‬שסוף האמצע הוא צריך להיות‬
‫כולל בו כל האמצע‪ ,‬להכניס אל תיקון הסוף‪ .‬ותבין כל זה בסוד ימי השבוע‪,‬‬
‫שהם סדד סיבוב כל כללות ההנהגה‪ ,‬בסוד )ר״ה לא‪ (.‬שיתא אלפי שנין‬
‫וחד חרוב‪ ,‬דהיינו אלף השביעי הוא הסופא והוא השבת‪ ,‬שלאחדיו בא‬
‫אחר כך חידוש העולם‪ ,‬בסוד השואת הדאש והסוף‪ ,‬כמ״ש למעלה‪ .‬אך‬
‫על כן יש לו בין השמשות‪ ,‬שמכנים כל עניני החול לקדושת השבת‪.‬‬
‫וכבר נתפרש זה בסוד )שבת מג‪ (.‬הואיל ואתקצאי בין השמשות וכד‪.‬‬
‫כי הוא סוד היסוד הכולל כל עניני הזכר הצריכים לעבור ממנו אל הנוק׳‪.‬‬
‫ולכן בחוטם‪ ,‬שהוא התיקון הד נכללים כל התיקונים הראשונים לצורך‬
‫פעולה זאת — להביאם אל הסוף‪ .‬וכל זה אפרש לך בפרט‪ ,‬ותשמע‬
‫סודות גדולים נפלאות תמים דעים‪.‬‬
‫ואקדים לך בתחלה הקדמה גדולה ורמה מאד מאד‪ ,‬ותראה עומק‬
‫החכמה הנשגבה אשד אין לה קץ ותכלית‪ ,‬והבן מאד‪ .‬האת ההקדמה‬
‫היא מה שביאר הרשב״י זלה״ה במאמר אחד‪ ,‬שנכפל בשלושה מקומות‬
‫בספר הזוהר^‪ .‬האחד הוא בפרשת נח )דף סה ע״א(‪ :‬אר״ש ארימת‬
‫ידי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא לעילא וכד‪ .‬והנה‬
‫מרוב העלם הסור הנשגב הזה לא אמרו אלא כמו בדרך תפלה גדולה‪,‬‬
‫שכיוון בגלותו אותו להמשיך אורות חזקים ותיקונים גדולים מאד‪ ,‬כי הוא‬
‫באמת מרום כל הסודות הגדולים מאד מאד‪ ,‬סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם‬
‫)תהלים כה‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫הנה ראשית הכל צריך להבין ענין אחד היטב‪ ,‬והוא מהו המותר באמת‬

‫‪ . 1‬מאמר יסודי זה נדפס בספר גנזי רמח״ל מתוך העתק כת״י ספרדי שהגיע ל ‪T‬ינו‬
‫לפני שנתגלה כת״י של המשך פירוש האדרא‪ .‬תובן מאמר זה הובא בקצרה בעוד ב׳‬
‫מקומות — מאמר הרעותין)גנזי רמח״ל עמ׳ רמ״ו(‪ :‬ומאמר סוד היחוד )שם עמ׳ רס״ד(‪.‬‬
‫גם מבואר קצת בסוף קיצור הבונות ‪.‬‬
‫‪ . 2‬זח״ב דף רכ״ו ע״א‪ .‬שם רס״ח ע״ב‪ .‬גרסת המאמר שלפנינו יש בו שינויים מזוהר דפוס‬
‫ווילנא‪.‬‬
‫תי ט‬ ‫אדיר במרום‬
‫לדרוש ולחקור בענין הספירות הקדושות‪ ,‬ומהו האסורנ‪ .‬והנה בתיקונים‬
‫אמרו )סוף תיקון כ״ב(‪ :‬במופלא ממך אל תדרוש וכו׳ כתר עליון דא‬
‫איהו שלימו דחמשין ]שערי בינה[ וכו׳ בגין דאיהו מקור דלית ליה סוף וכר‪,‬‬
‫אם כן היה נראה מכאן שאסור לדבר בכתר עליון‪ ,‬והרי אנו מדברים למעלה‬
‫יותר הרבה‪ .‬ואפילו את״ל שזה מדבר על הכתר העליון מן הכל‪ ,‬שהוא‬
‫א ״ק‪ ,‬הרי גם ממנו אנו מדברים הרבה מאד‪ ,‬מה שהיה אסור לנו‪ .‬ועוד צריך‬
‫להבין באמת‪ ,‬מהו האיסור בו‪ ,‬כיון שהוא אחת מן הספירות הנכנס במנין‬
‫העשרה‪.‬‬
‫ועתה אבאר לך כל זה היטב בס״ד‪ .‬הספירות הם הם מדותיו של‬
‫א״ס ב״ה‪ ,‬מה שהוא פועל לפי ערך התחתונים‪ ,‬ולא פעולותיו מה שיהיה‬
‫הוא פועל לפי עצמו‪ .‬ודבר זה ככר נתפרש במקום אחר בסוד חכמה‬
‫דלא ידיעא*•‪ .‬ועל כן הנה מצד רצותו לפעול לפי התחתונים‪ ,‬האציל אלו‬
‫העשר ספירות‪ .‬הרי יש בכאן מציאות אחת‪ ,‬דהיינו התקרבותו זה אל ענין‬
‫התחתונים‪ ,‬והוא דבר מחודש ממנו‪ ,‬כי איננו מוכרח אליו‪ ,‬אלא תלד ברצון‪,‬‬
‫והוא חידוש‪ ,‬וענין הספירות מחודש ממנו‪ ,‬והבן מאד‪ ,‬כי זה שרש לכל ענין‬
‫הספירות‪ .‬וכאן הוא מקום ההתדבקות‪ ,‬שהא״ס ית״ש מתדבק בנאצליו‪ ,‬ועל‬
‫כן כאן תבין היטב כל עניניהם‪.‬‬
‫והנה זה פשוט‪ ,‬שמה שעשה המאציל ית״ש — הוא היותר שלימות‪.‬‬
‫ואם לפי ערך התחתונים הוציא עשר ספירות‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ ,‬וגם‬
‫אלו הספירות בזאת התכונה שיש בם‪ ,‬ולא בתכונה אחרת‪ ,‬זה ודאי הוא‬
‫השלימות‪ ,‬ולא שום אופן אחר‪ ,‬אך זה לא יהיה בלא טעם‪ ,‬כי בעומק רצונו‬
‫ית״ש יהיה הטעם הזה‪ ,‬ואי אפשר להשיגו‪ ,‬יען הוא תלוי מן הרצון‬
‫העליון הבלתי נתפס אצלנו‪ ,‬ואנו לא ידענו ענינו‪ ,‬על כן לא נוכל לדעת‬
‫טעם תולדתו‪ .‬והענין‪ ,‬כי הלא כל הנאצל — מן הרצון העליון הוא נאצל‪,‬‬
‫ועל כן טעם כל הנאצל יהיה תלד בו‪ .‬והנה הלא תראה‪ ,‬כי זהו בסוד‬
‫ההפך שפירשנו למעלהי‪ ,‬שנקרא הפך כללי‪ .‬ומי יוכל להבין ענין זה‪,‬‬
‫כיון שאין יודעים הבלתי תכליות‪ ,‬ועל כן אין לנו לחקור על זה‪ ,‬כי אם אחר‬
‫שידענו שכך עשה המאציל ית״ש‪ ,‬אז נוכל להתבונן בזה מה שעשה‬
‫— הבחנת כל הסדרים הנמצאים בו‪ ,‬ואפילו סדר יציאת המרות האלה‬
‫זה אחר זה‪ ,‬זה מזה‪ ,‬וגם יציאתם מן השרש עצמו‪ ,‬וכן להבין כל‬

‫‪ . 3‬עי׳ קל׳׳ח פתחים ‪ :‬י׳׳ד‪ ,‬ט׳׳ו‪ ,‬ק׳‪ .‬ועי׳ אגרות פחו׳׳ד סי׳ ר) ש ע ד רמח״ל עם׳ שס״ה(‪.‬‬
‫‪ .4‬לעיל עם׳ של׳׳ד‪.‬‬
‫‪ . 5‬עם׳ שצ׳׳ו‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מכ‬
‫פעולותיהם ודרכי הנהגתם‪ ,‬בל זה מותר לנו לגמרי‪ .‬ואץ לנר איסור אלא‬
‫לחקור על המונח הראשון — למה הם‪ ,‬אלא יען זה משתרש ברצון‬
‫העליון‪ ,‬וכל מה שתלוי ברצון העליץ אסור לנו לחקור בו כלל‪ .‬מכל שכן‬
‫אסור לנו לחקור למה נאצלו בזמן זה ולא קודם‪ ,‬ולא אחר כך‪ ,‬כי כל‬
‫זה תלוי ברצון ודאי‪.‬‬
‫ותבין עתה‪ ,‬כי הנה הרצון העליון א״ס ב״ה הוא שרש לכל‪ ,‬ובזמן‬
‫החידוש‪ ,‬הדבר הראשון שנתחדש — הוא מציאות ענין הספירות האלה‬
‫כמו שהם עתה‪ ,‬כל עניניהם עם כל פרטיהם‪ ,‬כל מה שתלד במציאותם‬
‫ובנינם‪ ,‬עם כל התולדות מה שיצא מן הבנין הזה‪ .‬והכל בטעם נכון משתרש‬
‫מן הרצון הפשוט עצמו ב״ה‪ ,‬חהו הנקרא באמת כתר‪ ,‬הוא האור‬
‫הנאצל הראשון שהאיר הא״ס ב״ה‪ .‬ואינו נתפרש מענינו כי אם מעט‪,‬‬
‫דהיינו שהא״ס הוא קדמון ומקור לכל‪ ,‬וכתר עליון עלול ומחודש‬
‫עתה בזמן התאצל הספירות‪ ,‬והוא בבחינת צאת מן הכח אל הפועל‪.‬‬
‫והא״ס ב״ה הוא בלתי תכלית בכחותיו‪ .‬והכתר אינו אלא כללות‬
‫כח אחד‪ ,‬דהיינו כללות ענין הספירות‪ ,‬שענין זה עם כל תולדותיו אינו‬
‫נקרא אלא כח אחד‪ .‬אבל זה הכח עומד בו כמו ברצון ב״ה‪ ,‬דהיינו‬
‫מבואר עם כל הטעמים ועם כל השרשים התלויים בבלתי תכליות הנ״ל‪,‬‬
‫ולכן נקרא ג״כ בשם א״ס‪ .‬וזהו המונח הראשון של כל ענין הספירות‪.‬‬
‫ואחר שהונח המונח הזה‪ ,‬אז על פיו נבנה פרטות בל ההנהגה‪ .‬והיינו‬
‫שהרי נניח כל הטעמים לצד אחד‪ ,‬שהרי אינם צריכים לנו‪ ,‬אלא‬
‫נסמוך על זה המונח שהוא השלם ודאי‪ ,‬אז נקח כל חלקיו להעמידם‬
‫על תוכן‪ ,‬לפי ההנהגה שכבר הוקבעה‪ .‬והרי זה אור שני שהאיר‬
‫הרצון ב״ה‪ ,‬ובו עומדים ונראים כל פרטי ההנהגה לפי המונח הראשון‪,‬‬
‫אפס כי טעמי המונח הראשון לא יראו בכאן כלל‪ ,‬חה נקרא חכמה‪,‬‬
‫ומחשבה‪ ,‬המחלקת כל ההנהגה למחלוקותיה וטעמיה‪ ,‬הכל על בוריו‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬שכתר — אי אפשר להתבונן בו‪ ,‬כי הוא המונח הראשון ומשתרש‬
‫ברצץ‪ .‬ועל כן כמו שאסור להסתכל ברצץ כך אסור להסתכל בו‪ ,‬כי‬
‫הרי הכל אחד‪ ,‬כי הוא עומד לפי הרצון כנ״ל‪ .‬רק מחכמה ולמטה‬
‫מותר‪ ,‬כיון שאינו אלא פרטיות ההנהגה‪ ,‬אחר שהונח המונח הראשון‪.‬‬
‫והנה כל זה נעשה קודם גילוי שום ספירה‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שהדרגה‬
‫עוד אחרת נמצא קודם גילוי הספירות‪ ,‬והיא הנקרא בינה‪ ,‬והוא הסוד‬
‫המתפרש במאמר הזה שאנו עליו‪ ,‬כמו שתראה שם בהדיא שאמר;‬
‫כדין אתלבש ואסתים גד בינה וכד‪ ,‬ועוד תשמע פירושו בס״ד‪ .‬עד‬
‫שנמצא כל המציאות מא״ק עד סוף הכל — אינם אלא ז״ת שבהארת‬
‫תכ א‬ ‫אדיר במרום‬
‫האור העליון‪ ,‬שמותר לדבר בהם‪ .‬ובהם נמצא סוד הז׳ )כלים( ]הבלים[‬
‫היוצא מן הפה העליונה‪ .‬כמ״ש עוד בס״ד‪ .‬והנה על הענץ הזה‬
‫אמרו )חגיגה י״ג‪ ;(.‬במופלא וכר — דהיינו כתר עליון וא״ס ב״ה‪.‬‬
‫במה שהורשת התבונן — והיינו מן החכמה ולמטה‪ .‬וכן אמרו בספר‬
‫יצירה )א‪ ,‬ג(‪ :‬הבן בהם וחקור בהם וכר‪ ,‬דהיינו בענק הספירות‬
‫בעצמם והנהגתם‪ .‬אך על הנעלם אמרו )ספר יצירה א‪ ,‬ד(‪ :‬אם רץ לבך‬
‫שוב למקום וכר‪ .‬ואפילו במקום המותר‪ ,‬הודיענו מאמרם ז״ל)חגיגה שם(‪:‬‬
‫אין לך עסק בנסתרות‪ ,‬דהיינו שהדבר שהשכל של האדם ההוא המתבונן‬
‫אינו יוכל להשיג — ימנע ממנו‪ .‬כי זה ראייה שאינו צריך לדעת‪ .‬ואינו‬
‫מתוקן בידיעתו‪ ,‬כי אם היה תיקון — לא היה נמנע ממנו‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ .‬כי בכתר לא נתעסק‪ ,‬אלא מן המחשבה ולמטה‪.‬‬
‫ואתה שמעת כבר‪ ,‬כי קודם התגלות הספירות יש שני ענינים קודמים‪,‬‬
‫דהיינו פרטות המחשבה‪ ,‬ועוד לבוש הבינה המלביש ענין המחשבה‪,‬‬
‫ואלה הם באמת שני סדרים גדולים הכוללים כל עניני ההנהגה בשני‬
‫דרכים‪ ,‬כמו שנבאר בס״ד‪ .‬תה כבר שמעת‪ ,‬איך עיקר הכל הוא‬
‫היחוד המתגלה‪ ,‬כי הוא ]מתגלה[ מעט מעט בדרך הסופא‪ ,‬עד שיצא‬
‫פעלו לאורה בסוף הכל‪ ,‬והוא תכלית השלימות‪ .‬אמנם כבר פירשתי‬
‫לך ענין ראש וסוף ואמצע‪ ,‬כי הראש והסוף שניהם שלימים בדרך אחד‪,‬‬
‫רק שהראש — שלימותו נגלה מתחלה‪ ,‬והסוף מתגלה אחר שנעשה‬
‫המעשה בפועל להחזיר הרע לטוב‪ .‬אך ענץ החזרת הרע לטוב הוא‬
‫הנעשה באמצע‪ .‬והיינו כי בראש ובסוף הכל טוב‪ ,‬זה בסוד )ישעיה‬
‫מו‪ ,‬י( מגיד מראשית אחרית‪ ,‬תה מצד שכבר נעשה כך — שהרע‬
‫חזר טוב‪ .‬אך האמצע הוא עצמו החזר הרע לטוב‪ ,‬והוא נחלק לשתי‬
‫בחינות‪ ,‬בסוד שם וכינד שפירשתי למעלה‪ ,‬שסודם יאהלוההי״ם והם‬
‫שרש כל דו״ן הנמצא בכל העולמות‪ ,‬כי כל רע הוא רע עד שהשם אינו‬
‫מתגלה‪ ,‬שבהעלמו שולט הכינת‪ .‬וכאשר תיקנו בני האדם את מעשיהם‪ ,‬עד‬
‫שעל ‪T‬יהם כבר הרע חתר לטוב‪ ,‬אז חתרת הניק׳ להפוך פניה אל הזכר‪.‬‬
‫וסוד זה — הכינת שהופך ענינו אל השם שיתגלה עליו‪ ,‬והזכר שולט‬
‫על הניק׳ בסוד )בראשית ג‪ ,‬טז( והוא ימשל בך‪ .‬והשם מתגלה על הכינד‬
‫ושולט‪ ,‬ואז נעשים שניהם ענץ אחד‪ .‬ונראה באמת שהכל אחד‪ ,‬ומה שנחשב‬
‫רע — אינו כך‪ .‬תה כל סוד העבודה‪ ,‬כמ״ש למעלה‪.‬‬
‫והנה בהיות האמצע מתחבר הוא בשני עניניו‪ ,‬כמו כן מתחברים‬
‫למעלה רישא וסופא‪ ,‬כי כשהאמצע יהיה נשלם לגלות יחודו בכל פרטיו‪,‬‬
‫שכל רע חתר לטוב מפני השם המתחבר בכינת‪ ,‬ועלה שהכל אחד‪,‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מכב‬

‫הנה ממילא נשאר הרישא והסיפא ג״כ — שהיה בראש הוא שיש‬
‫בסוף‪ ,‬והמתין הכל לגילוי הסוף‪ .‬ואז לא נשאר הפרש בין זמן לזמן‪,‬‬
‫כי הכל אחד‪ .‬ונשאר היחוד מתגלה באמתו‪ .‬ונשלם כל הסיבוב‪ ,‬שהרי‬
‫סבב רק לענין הזה‪ ,‬והבן היטב‪ .‬כי עתה נמצאים שני ענינים — היתקן‬
‫האמצע בתחלה בסוד יאהלוההי״ם ותיקונו מגיע אל סוף השלימות‬
‫של רישא וסופא‪ ,‬כי האמצע מחבר ראש וסוף ודאי‪ .‬וחיבור רישא‬
‫וסופא נרמז בסוד ב׳ יודין דיאהדונה״י וזהו )ישעיה מד‪ ,‬ו( אני ראשון‬
‫ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים‪ ,‬אני ראשון ואני אחרון — בב׳ יודין‬
‫בסוד דישא וסופא‪ ,‬ומבלעדי אין אלהים — בזמן האמצעי שיש שליטת‬
‫הכינוי שהוא אלהים‪ ,‬אף על פי כן אין כינוי בלא שם‪ ,‬וכל הנראה רע‬
‫— לפי האמת הוא טוב‪.‬‬
‫ואחר שידעת זה‪ ,‬תבין שכל עניני ההנהגה סובבים על שני השרשים ;‬
‫הדאשון — שכל הענינים ה)ה(ולכים לפי יחוד האמצע‪ .‬ד ש השני‬
‫— ההולך לפי היחוד של דישא וסופא‪ .‬והם נתלים זה בזה כמ״ש‪,‬‬
‫כי יחוד רישא וסופא נולד מיחוד האמצע‪ .‬וצדיך לדעת כל הענינים האלה‬
‫לפי מקורם‪ ,‬כי אין היחוד נשלם אלא בשניהם‪ ,‬ועבודת האדם כוללת‬
‫כל זה‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך הענין בפרט‪ .‬שורש הכל הוא )שמות ג‪ ,‬טו(‬
‫זה שמי לעלם וזה זכרי וכר‪ ,‬כי בכאן תלוי כל ענין העבודה והיחוד‪.‬‬
‫יש עולם האצילות‪ ,‬והוא נכלל בשם יהו״ ה ב״ה‪ ,‬ושם נאמר )תהלים ה‪ ,‬ה(‬
‫לא יגורך רע‪ ,‬ושם אין יש ס״א בשום פנים‪ ,‬כי אין שם אלא אלהות‪.‬‬
‫בי״ע כלו בסוד ״זכדי״ בסוד אדנ״י ששם יש האלהות וגם הנפרדים‪,‬‬
‫ולכך שם נמצא גם הס״א‪.‬‬
‫ותבין עתה סוד הקרבן באמת‪ ,‬למה היה דוקא בהמה‪ ,‬אך הענין‪ ,‬כי כבר‬
‫אמדתי — באצילות אין דע‪ ,‬ואין שייך פידוד שם‪ ,‬כיון שהכל אלהות‪,‬‬
‫כי אם הכל הוא רק בבריאה‪ ,‬וכל מה שמזכידים באלו הענינים באצילות‬
‫הוא בדרך השאלה‪ ,‬אבל אין פירוד כלל ח״ו‪ ,‬שהרי אין שייך אפילו‪ ...‬זאת‬
‫המלה‪ ,‬רק בבי״ע הוא נמצא בפועל‪.‬‬
‫וסוד זה — הנה כל השלימות הוא שיהיה הקב״ה מתדבק על בריותיו‪,‬‬
‫ואז יוכלו להתענג בו‪ ,‬וזה יהיה כשלא יהיה שום מפריד‪ ,‬שהיא הס״א‬
‫בפגמי העונות‪ .‬ועל כן כאן תלוי כל השלימות או חסדונו‪ ,‬דהיינו או‬
‫שיהיו הנבראים נדבקים בשרשם‪ ,‬או לא‪ .‬אבל השרש עצמו — בו נאמד‪:‬‬
‫)איוב לה‪ ,‬ו( אם חטאת מה תפעל בו וכר‪ .‬ומקום התדבקות השרש על כל‬
‫דגכג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ברואיו הוא בבי״ע‪ .‬ובריאה היא הראשונה והעיקרית‪ ,‬כי על כן נעשו‬
‫היכלות‪ .‬שבהם הכבוד העליון עומד‪ .‬והוא חלק אחד מן אור האלהות‪,‬‬
‫אותו שהוא ראוי להדבק עם הנבראים‪ .‬והרי בבריאה יש ג״כ הנפרדים‪,‬‬
‫ויש האור הזה העומד להתדבק עליהם‪ .‬אם הדביקות נעשה — זהו‬
‫התיקון‪ .‬ואם לאו ח״ו‪ ,‬זהו החסרון‪.‬‬
‫ונמצא לצורך הדביקות הזה — ההיכלות כמ״ש‪ ,‬כי זה כבר ידעת‬
‫איך לכל מיני פעולה יש הסתדרות של העולמות ואורות בפני עצמם‪ ,‬וכבר‬
‫התבאר זה במקום אחר‪ .‬ונמצא שסדר ההיכלות הוא לזה‪ ,‬והיינו כי‬
‫)ה(אור האלקות ג״כ נקרא כבוד‪ ,‬והעולם עצמו — כסא הכבוד‪ ,‬דהיינו‬
‫הכבוד הזה עומד בהיכל קדשו‪ ,‬והוא סוד; )תהלים כט‪ ,‬ט( ובהיכלו כלו‬
‫אומר כבוד‪ ,‬כמ״ש לקמן‪ .‬וצריכים כל הנבראים‪ ,‬שכבר הם עומדים בהדרגה‬
‫זה תחת זה‪ ,‬להיות נכללים מלמטה למעלה‪ ,‬עד שיהיו נקשרים בו‪.‬‬
‫והסדר הוא — הכבוד עומד בהיכל עליון‪ ,‬ותחתיו עוד היכלות זה‬
‫למטה מזה‪ ,‬וצריך לעלות בכלם‪ ,‬עד שנגיע אל הכבוד העומד למעלה‪ .‬והנה‬
‫בתוך ההיכלות האלו נמצאים מאורות גדולים‪ ,‬ראשי כל המשרתים‪ ,‬שעל‬
‫ידם מתדבקים כל המשרתים למדריגותיהם וכל אשר תחתיהם זה בזה‪ ,‬עד‬
‫הכבוד עצמו‪ .‬וכן יש שרים גדולים העומדים בתוך ההיכלות עצמם‬
‫ובפתחיהם‪ ,‬והם הנבחרים למעמד הרב הזה‪ .‬ושאר כל המלאכים עומדים■‬
‫בחצרות‪ ,‬שהם חוץ מן ההיכלות‪ ,‬והם מדריגות תחת מדריגות‪ ,‬עד הרקיעים‬
‫התחתונים‪ ,‬ועד האויר שבעולם השפל עצמו‪ .‬ובהעשות ההתדבקות שלם‪,‬‬
‫צריך שיהיו כל בחינות הנפרדים נחשבים כמו נפש ורוח לבד‪ ,‬והאלקות‬
‫שהוא הכבוד העליון יהיה נשמה לכולם‪ .‬אז נקרא שהם מתדבקים זה בזה‪,‬‬
‫וזה תכלית כל השלימות‪ .‬ונמצא שהכבוד הוא נשמה אחת לבד לכל‬
‫הנפרדים‪ .‬אך הנפרדים הם כל אחד בפני עצמו‪ .‬ושרש כל אחד בפני‬
‫עצמו הם כל הנפשות שבכל ההיכלות‪ .‬כי כל נפש לפי מה שהוא‬
‫‪-‬‬ ‫— כך הוא ההיכל שלה‪.‬‬
‫ועוד יש מציאות אחד עשוי כדי לקשרם ולעשותם כמו גוף אחד‪,‬‬
‫והוא רוח שבהם‪ ,‬כי כמעט נוכל לומר שהוא רוח אחד לכל ההיכלות‪,‬‬
‫אלא בעמדו בהיכל אחד — מוציא נפש‪ ,‬ולפי בחינתה בפרט הוא כל‬
‫הנמצא בהיכל ההוא וכל היוצא ממנו‪ .‬ובעמדו בהיכל אחר יעשה נפש‬
‫אחר‪ .‬ולפי בחינתה יהיה ןה[היכל וכל הנמצא בו‪ ,‬וכל‪.‬היוצא ממנו‪.‬‬
‫הרי הנפשות נפרדות לגמרי‪ ,‬והרוחות מתקשרים זה בזה‪ .‬אך הנשמה‬
‫היא אחת לבד באמת‪ ,‬שאין שייך בה שום חלקים‪ .‬והיא לא תעשה‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תכד‬

‫נשמה לרוח ונפש הנ״ל לשרות עליהם‪ ,‬אלא אם כן בתחלה יתקשרו‬

‫הם זה בזה‪ ,‬להעשות רק רוח אחד‪ ,‬ולהחשב על ידו כל הנפשות‬
‫לנפש אחת‪ ,‬בהיות כל אחת מתקשרת בתאוה גדולה עם שלמעלה‪,‬‬
‫ואז יחשב כל הבריאה בעלת נפש אחת ורוח אחד ונשמה אחת‪ .‬כי‬
‫הנשמה היא אחת באמת‪ ,‬ואינה שורה אלא על יחוד‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫כי כל זה הוא רק בשם אדנ״י‪ ,‬שהוא הכבוד הזה המתפשט לנשמה‬
‫על הנבראים‪ ,‬אך שם יהו״ ה ב״ה אין בו שום שינוי‪ .‬ועל כן העבודה‬
‫היא רק בכאן‪ ,‬להקריב המשרתים אל שרשם‪ ,‬וסודם — הבהמות הנקרבות‬
‫על גבי המזבח‪ ,‬שלא יוכל הרע להפריד ח״ו הדביקות השלם‪ .‬ולכן תיקון‬
‫לחוטא הוא הקרבן‪ ,‬כי חטא אינו גורם פירוד באמת‪ ,‬ולמעלה נקרא‬
‫כמו פירוד‪ ,‬כי גורם לאורות להתחשך זה מזה‪ .‬אבל הפירוד האמתי‬
‫הוא רק בבי״ע‪ ,‬ועל כן התיקון החזק צריך שיהיה שם‪ .‬וסוד זה )ישעיה‬
‫מב‪ ,‬ח( אני ה׳ הוא שמי — בסוד אצילות‪ ,‬וכבודי לאחר לא אתן‬
‫— בסוד זה הכבוד‪ .‬ותדע שד׳ אותיות כבוד הם עצמם ד׳ דאחד‪ ,‬ולכן‬
‫אמר‪ :‬וכבודי לאחר לא אתן‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ובהיות הכבוד הזה כלול מכל‬
‫תיקוניו ביחוד אחד‪ ,‬אז צריך שישפיע אליו כל האצילות‪ ,‬שהוא כמו זכר‬
‫אליו‪ ,‬וזה עיקר הכל המגיע אל היחוד העליון ב״ה‪ ,‬כי כבר עבר כל‬
‫פירוד‪ ,‬והכבוד שהוא שרש המקבל עם כל ענפיו — נתקן בשלימות‪.‬‬
‫ואז החלק המשפיע — משפיע לו‪ ,‬וכאן נתגלה השלימות העליץ‬
‫למעלה בסוד רישא וסופא‪ .‬כי הלא כל השלימות הצריך להתגלות‬
‫אינו אלא בשורש התחתונים‪ ,‬כי הכל מאתו ית״ש בסוד )ישעיה מד‪,‬‬
‫כד( רוקע הא ‪ p‬מאתי‪ ,‬ורק ןז[את הבחינה היא הצריכה השלימות‬
‫מן התחתונים‪ ,‬לצאת שלימותה מן הכח אל הפועל‪ .‬אז סודו ית״ש בסוד‬
‫משפיע — משפיע לכל המקבלים‪ ,‬ונמצא שרש זה מושלם בלא שום חסרון‪,‬‬
‫וזהו כונת הכל‪ ,‬ותלוי באצילות ובי״ע כנ״ל — אצילות בסוד המשפיע‪,‬‬
‫בי״ע בסוד המקבלים עם שרשם‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה הכבוד עצמו מסתדר בסדר הצריך בעצמו לעשות פעולותיו‪,‬‬
‫והם סוד הי׳ נקודות שבספר ברית מנוחה‪ ,‬כמפורש במקומו‪ .‬ד ש מסך‬
‫אחד לפניו בהיכל קודש קדשים‪ .‬ואחר כך ההיכלות עצמם עשויים לצורך‬
‫הדביקות כנ׳׳ל‪.‬‬
‫ותבין עתה ששני סדרים שהם שלושה‪ ,‬נמצאים בעולמות אבי׳׳ע‘ ‪:‬‬

‫‪ .6‬עי׳ קיצור הבונות עמי קס״ד‪.‬‬

‫תכה‬ ‫אדיר במרום‬
‫סדר הראשון הוא בסוד שם יהו״ה ב״ה‪ ,‬דהיינו י׳ באצילות‪ ,‬ה׳ בבריאה‪,‬‬
‫ו׳ ביצירה‪ ,‬ה׳ בעשיה‪ .‬לפי זה אצילות הוא לבדו‪ ,‬שבו כל הצריך‬
‫להנהגה‪ ,‬והוא השרש‪ ,‬ובי״ע הם הענפים שלו‪ .‬ובדרך זה כל התיקונים נתקנים‬
‫באצילות‪ ,‬וכל הזיווגים נעשים בו‪ ,‬ובי״ע נעשים כנפיים לנוק׳‪ ,‬כמפורש‬
‫בכונות במקומו‪ .‬ובזה הדרך תלוי כונת כל התפלה — בסוד בנין זו״ן‪,‬‬
‫דהיינו בנין הניק׳ העולה מן הג׳ עולמות‪ ,‬ובנין ז״א בסוד המוחין‪ .‬והעולמות‬
‫כולם מקבלים מזיווגי האצילות‪ ,‬ובהם ג״כ יש ה׳ פרצופים‪ ,‬תולדות ה׳‬
‫פרצופים דאצילות‪.‬‬
‫סדר שני הוא שאצילות נחשב כלו לנשמה‪ ,‬ובי״ע לגוף אליו‪ ,‬מקבילים‬
‫זה לזה‪ .‬ועדיין העיקר הוא בנשמה בעצמה‪ ,‬והגוף מתנהג אחר הנשמה‪.‬‬
‫וסדר שלישי; אצילות הוא כלו זכר‪ ,‬והכבוד עם כל ענפיו כלו נוק׳‬
‫ומזדווגים אצילות כלו בסוד יהד״ה ב״ה בסוד ״שמי״‪ ,‬עם הכבוד וענפיו‬
‫בסוד אדנ״י בסוד ״זכרי״‪.‬‬
‫ותדע ששני הסדרים הראשונים הם נמשכים מצד יאהלוההי״ם בסוד‬
‫שם וכינוי שבאמצע‪ ,‬וזה הסדר בא מצד לבוש הבינה‪ .‬אך הסוד של‬
‫שמי וזכרי — בסוד יאהדונה״י >ו(זה סדר המחשבה עצמה בסוד חכמה‪.‬‬
‫והנך רואה איך זה עיקר היחוד‪ ,‬כי זה יחוד כללי באמת‪ ,‬שאפילו‬
‫הנפרדים מתיחדים בהדבק בשרשם‪ ,‬שזה מה שמגיע להם להתיחד‪ .‬משא״כ‬
‫זיווגי האצילות לבדו‪ ,‬שאין היחוד אלא בו בלבד‪.‬‬
‫אמנם כאשר שמעת שזיווגי האצילות הם בסוד האמצע‪ ,‬וזיווג‬
‫יאהדונה״י בסוד רישא וסופא‪ ,‬על כן הנה בתחילה צריך לעשות זיווגי‬
‫האמצע‪ .‬ואחר כך מהם באים אל זיווג רישא וסופא‪ ,‬וגם הם נתלים זה‬
‫בזה‪ ,‬כי לפי התעוררות שמתעורר בו זיווג הרישא וסופא — כך נראו‬
‫פעולות בזיווג האמצע‪ ,‬והולכים ומשתלמים זה לנוכח זה‪ ,‬כל אחד לפי‬
‫מדריגותיו‪ ,‬עד שסוף דבר שניהם נשלמים‪ .‬ודרך משל‪ :‬במלת ״ברוך״‬
‫שבברכת אבות — לפי זיווג הרישא וסופא יהיו כללות כל ההיכלות בהיכל‬
‫ק״ק‪ ,‬עד שהכבוד עומד בתקפו‪ ,‬נשמה לכלם‪ .‬ו״אתה״ — התחברות‬
‫של יסוד הזכר בו‪ .‬ולפי זיווגי האמצע תהיה ~ ניק׳ דז״א עולה‬
‫אחרי היסוד‪ ,‬ואחר כך אחרי נ״ה‪ ,‬כמבואר במקומו‪ .‬וכן על דרך זה הולכים‬
‫ומתשלמים זה לקראת זה‪ ,‬כל אחד לפי בחינתו‪.‬‬
‫ואחר שידעת כל זה‪ ,‬הנה אפרש לך בס״ד שרש השלושה סדרים‬
‫שזכרנו‪ ,‬מהיכן הם יוצאים לפי ענין התקרבות הא״ס ב״ה אל נאצליו‪ .‬הנזכר‬
‫למעלה‪ ,‬כי שם שרש הכל ודאי‪ .‬וזה פשוט‪ .‬כי כבר אמרנו ‪ -‬הא״ם ב״ה‬
 ‫אדיר במדים‬ ‫מכו‬

‫לפי עצמו לא היה פועל שום אחת מאלה הפעולות כמו שהן עתה‪,‬‬
‫כי אם מצר התחתונים לפי ערכם‪ .‬ולכן צריך שיהיה זה המקום שבו‬
‫חידש הא״ס ב״ה פעולתו‪ ,‬לא לפי עצמו כנ״ל‪ ,‬אלא לפי התחתונים‪.‬‬
‫•והיינו שהנה חידש בתחלה סדר חק אחד — שכל מה שיפעול לפי התק‬
‫ההוא‪ ,‬לא יהיה לפי ערך כחו הבלתי תכלית‪ ,‬אלא לפי ערך התחתונים‬
‫שהוא חפץ להוציא‪ .‬חה הוא המקום שאמרתי‪ ,‬שכאשר ירצה הרצון ב״ה‬
‫לעמוד במקום הזה מצד היותו פועל שם יפעול כל הענינים האלה‪.‬‬
‫ועל כן שם צריך שיושרשו כל הפעולות הנעשות‪ ,‬כי הרי אינן נעשות‬
‫אלא לפי שהרצון עומד בחק ההוא‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ולמען תבין יותר זה הדבר‪ ,‬אפרשהו למטה‪ ,‬וממנו תקיש למעלה‪,‬‬
‫שאי אפשר לפרש כל כך‪ .‬הנה אפילו אור האצילות‪ ,‬שהוא בחינת‬
‫האלקות בלא שום נפרד עמו‪ ,‬לפי ענינו לא היו יוצאים כלל הנפרדים‪,‬‬
‫ומכל שכן הגשמיים‪ ,‬רק בנה היכל לכבודו‪ ,‬והוא היכל ק״ק שבבריאה‪.‬‬
‫והעומד שם הוא הכבוד שזכרתי למעלה‪ ,‬שמצד המצאו בהיכל ההוא אז‬
‫קנה מין פעולה‪ ,‬והוא כל סדר הכבוד המפורש במקומו‪ ,‬שממנו יוצאים‬
‫הנפרדים וכל הגשמיים‪ ,‬כל הנמצא בכל העולמות‪ .‬ותראה שזה נקרא‬
‫שאינו פועל לפי עצמו‪ ,‬אלא חידש מתחלה המקום‪ ,‬והוא ההיכל‪ ,‬ואז‬
‫בחר להכנס בו כדי לעזוב פעולתו לפי עצמו‪ ,‬ולקחת בו פעולה לפי‬
‫התחתונים‪ .‬כי ההיכל לכך נברא — שבעמדו שם כביכול תשתוה פעולתו‬
‫לפי הצריך בבחינת ההיכל ההוא העשוי לפי התחתונים‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ואז על ידי ההיכל הזה יוכל להדבק במה שיוצא ממנו‪ ,‬אף על פי שמערך‬
‫עצמו הם רחוקים‪ ,‬כי הרי נתקרב אליהם בבחינת ההיכל הזה‪ .‬ויען אין‬
‫ההתקרבות אלא בכח ההיכל‪ ,‬על כן גם ההתדבקות של התחתונים לא‬
‫‪,‬יוכל להיות אלא על ידי ההיכל‪ ,‬כי זולת זה לא היה ביניהם קורבה‪.‬‬
‫ועל כן אמרתי למעלה — שההיכלות הם לסוד ההתדבקות של התחתונים‬
‫בשרשם‪ .‬וניתנה ההדרגה הצריכה לזה בסוד ז׳ ההיכלות‪ ,‬לפי הענין הצריך‬
‫להיות בסדר ובמדריגה בכל המלאכים ובכל הבריות‪ .‬ואין צורך לשאול על‬
‫ההדרגה למה היא כך‪ .‬כי כך היא צריכה להיות‪ .‬ואעפי״כ תדע שהם ז׳‬
‫היכלות‪ ,‬כי הרי כל הנמצא מא״ק ולמטה‪ ,‬כבר פירשתי לך — שאינו‬
‫אלא ז׳ הבלים‪ .‬אך היסוד ועטרה שלו מתחברים‪ ,‬ותחת זה עומדת הפה‬
‫העליונה שהוציאה אותם — למקור עליהם‪ ,‬כי אליה צריכים לשוב הדברים‪,‬‬
‫וזה פשוט‪.‬‬
‫והנה כל זה שהבנת למטה — כך צריך לימצא למעלה בזה הסדר‬
‫עצמו‪ .‬כי הלא כמו שאין הנפרדים יוצאים מאור האצילות לפי ענינו‪,‬‬
‫תכז‬ ‫אדיר במרום‬
‫כך הספירות הקדושות אינן יוצאות מן הא״ם ב״ה לפי עצמו‪ ,‬אלא‬
‫שחידש לו בתחלה ענץ ההיכל‪ ,‬כמ״ש כבר‪ .‬וגם שם הדרגת ההיכלות‪,‬‬
‫עד שיגיעו הדברים להוצאת ספירות האצילות‪ ,‬שהם כמו חצרות לבחינת‬
‫ההיכלות ההמה‪ .‬וכמו שהתדבקות התחתונים בשרש הוא בכח ההיכלות‬
‫התחתונים שאמרנו‪ ,‬כן גם התדבקות הספירות בא ״ס ב״ה הוא על ידי '‬
‫ההיכלות העליונים האלה‪ .‬רק יש הפרש אחד‪ :‬שהתחתונים הם ד‪,‬‬
‫והעליונים הם ט׳‪ ,‬כי למטה אינם אלא בסוד ז׳ הבלים‪ ,‬ולמעלה הם‬
‫בסדר אחר בסוד תשלום הספירות‪ ,‬כמ״ש עוד בס״ד‪ .‬והם ט׳ ההיכלות‬
‫המוזכרים במאמר הזה שאנחנו בו‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ועתה אפרש לך המאמר הזה על דבריו‪ ,‬אמר‪ :‬א תמי ת ידי בצלו‬
‫דכד רעותא לעילא לעילא וכר‪ ,‬תה בסור ההררגה שזכרתי למעלה‪,‬‬
‫שמתקרב הא״ס ב״ה אל נאצליו‪ .‬הנה הרצץ העליון א״ס ב״ה הוא שרש‬
‫הכל‪ ,‬והוא בב״ת ודאי‪ ,‬שעל כן לא יעלה על שום דעת שרק מה‬
‫שעשה ■הוא שהיה ביכלתו לעשות‪ .‬ולא עוד‪ ,‬כי באמת כחו הוא‬
‫בב״ת‪ ,‬ורק כח אחד מן כחותיו הבלי תכלית הוא זה שגלה מן‬
‫הכח אל הפועל‪ ,‬ואינו אלא ענין אחד לבד‪ ,‬דהיינו ענץ היטיבו אל‬
‫הנבראים‪ ,‬שהרי רק זה ענין כל הבריאה כלה‪ .‬כי עד כאן היא רבה כל‬
‫כך לפי שדברים הרבה צריך להקים הענין הזה על שלימות‪ ,‬לרוב התנאים‬
‫והרכבות דברים שנמצא בו‪ .‬אך אין הענין אלא אחד היוצא מכלם‪ ,‬וזה‬
‫כבר נתפדש בכמה מקומות‪ .‬אם כן נאמד שדק כח אחד מן הכחות בלתי'־‬
‫מספר שיש לרצון העליון הוא שרש כל אשר חידש והמציא‪ .‬הרי כאן‬
‫שרש‪ ,‬ושרש דשרש‪ ,‬דהיינו שרש כל הבריאה הוא זה הכח הנמצא בין‬
‫כחות הבלתי תכליות‪ ,‬והרצון עצמו הכולל כל בלתי תכליותו הוא שרש הכל‪.‬‬
‫והנה זה הכח האחד ‘ לבדו שאמרנו ‪ -‬זה מה שנתעורר ראשונה כדי‬
‫לגלות אל הפועל‪ ,‬וכבר נטה כל הרצון אליו לענין גילויו זה‪ ,‬ונקרא‬
‫‪-‬‬ ‫מרכז הא״ס‪ ,‬כמ״ש במקום אחר‪.‬‬
‫והנה כח זה כבר אמרנו שהוא כח אחד לבד‪ ,‬פירוש — שזה הענין כבר‬
‫אינו יוצא ח ^ ממציאות ההטבה אל נבראיו‪ .‬אך זה פשוט‪ ,‬שזה הענין‬
‫שהוא שלו — הנה הוא בו בתכלית כל השלימות שאפשר להיות‪ .‬וזה‬
‫הכח הוא המתגלה בספירות‪ ,‬שכבר שמעת שאינם אלא מה שצריך להגיע‬
‫אל שלימות הענין של ההטבה‪ .‬ותבין כי אפילו בענין הזה לבדו — אץ‬
‫סוף באמת לשלימות הנמצא בו‪ .‬ותבין כי שכר הנשמות יהיה לנצח‪,‬‬
‫ואין ענינו אלא השגה חרשה שישיגו‪ ,‬ואין סוף להשגה שיש להם להשיג‪,‬‬
‫כי אין סוף לשלימות המתגלה‪ .‬ונמצא שאפילו שלא נצא חוץ מענין‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תכח‬

‫ההטבה‪ ,‬אעפי״ב לזה הענין עצמו אין סוף לשלימות‪ ,‬והוא שילך ויתגלה‬
‫תמיד בכל הנצחיות‪ ,‬חידוש אחר חידוש לנבראים‪ .‬חה כל תענוג‪ ,‬וזה‬
‫כל ההטבה שהמאציל ית״ש מטיב אל ברואיו‪ ,‬ורק לזה נבראו‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ .‬הרי כאן הרצון הכללי — שרש כל שרש‪ ,‬והכח הפרטי הזה בכל‬
‫שלימות — שרש לכל הבריאה‪ ,‬ואפילו לכל קיומה הנצחי‪.‬‬
‫אחר כך מן השלימות הזה נמצא עוד ענין אחר‪ ,‬נולד ממנו‪.‬‬
‫והיינו כי אם היה רוצה להתגלות מיד בכל שלימותו‪ ,‬הנה היה מיד‬
‫כמו שיהיה באחרונה בנצחיות‪ .‬אך כבר ידענו‪ ,‬שלא רצה כך הרצון‬
‫ב״ה‪ ,‬כי ידע שלא כך הוא שלימות באמת‪ ,‬וכבר דברנו מזה ]די[ הצורך‬
‫בכמה מקומות‪ .‬אם כן רצה הרצון העליון‪ ,‬שעל פי השלימות הזה ימצא‬
‫חק הנהגה אחת‪ ,‬ההולכת בסיבוב גדול‪ ,‬מתחלת מן העלם הסוף התכליתי‪,‬‬
‫והולכת בכמה מיני סיבובים‪ ,‬מתקרבת אליו‪ ,‬עד שמגעת אליו‪ .‬חאת‬
‫ההנהגה נוכל לשער אותה בכמה מיני שיעורים‪ ,‬לדעת איזהו ראשיתה‪,‬‬
‫אמה אמצעיתה‪ ,‬ואיזה סופה‪ .‬וכמה מדריגות לראש או לאמצע או לסוף‪,‬‬
‫וכמה תולדות‪ ,‬וכמה הרכבות‪ ,‬וכמה סיבובים ותחבולות‪ .‬כי בשלימות‬
‫הכללי לא נוכל להבחין חלקים אלה‪ ,‬כי הלא במלה אחת נאמר כולו שלם‪,‬‬
‫והוא כל השלימות‪ .‬ואי אפשר לנו להבין אותו כלל‪ ,‬כי אנחנו מוגבלים‪,‬‬
‫ולכן לא נשיג את שאינו מוגבל‪ .‬אך ההנהגה הזאת הבנויה מכל כך חלקים‪,‬‬
‫נמשכים זה אחר זה בסדר ושיעור‪ ,‬באמת בזה נוכל להבחין ולהשיג‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪.‬‬

‫כי אור הא״ס ב״ה כך היה מאיר‪ ,‬יש סוד הארתו בבחינת השלימות‬
‫שלו‪ ,‬ועדיין אין זה מושג לנו כלל‪ ,‬ולא נוכל לקרוא לו כי אם‬
‫שם א״ס ב״ה‪ .‬אך בהתחילו ליקרב אצלנו בדרך ההנהגה המשוערת‪,‬‬
‫'האיר בדרך אחד‪ ,‬ונקרא שחידש )מן( ]מין[ הארה אחת שנוכל להבחין‬
‫בה שיעור‪ ,‬מה שלא נבחן באורו הקדום‪ .‬ונקרא שזה הוא החידוש‬
‫הראשון שחידש המאציל ית״ש‪ ,‬כי בחינת האור הזה היה מושרש בו‬
‫בכח‪ ,‬והיינו בדרך החכמה דלא ידיעא‪ ,‬ואינו ענין מושג אצלינו כלל‪,‬‬
‫והוא חידוש‪ .‬ונקרא שהאציל אור אחד בבחינה אחת מחודשת‪ ,‬מושגת‬
‫אצלינו‪ .‬וזהו האור הנאצל ראשונה‪ ,‬ואינו שינוי באורו‪ ,‬אלא גילוי‬
‫אצלינו‪ .‬ונמצא‪ ,‬אדרבא‪ ,‬מתעלם השלימות שאין לה סוף‪ ,‬אז לגבי דידן‬
‫המשיגים בו — נקרא כאלו חידש אור אחד‪ ,‬כי בתחילה לא ראינו כלום‪,‬‬
‫ועכשיו אנחנו רואים ענין חדש‪ .‬ובאמת לפי מה שפעל הרצון ית״ש‪ ,‬אדרבא‪,‬‬
‫לא היה אלא העלם שלימות )ו(מאיזה מדרגה מן האור הזה שהיה לו להיות‬
‫תבט‬ ‫אדיר במרום‬
‫ראש להנהגה המשוערת‪ ,‬ואז היה נראה אור זה‪ ,‬שלא היה נראה מתחילה‪,‬‬
‫כדמיון אור נאצל מן האור השלם שאין לו סוף‪ ,‬והבן מאר‪.‬‬
‫תהו ענין הצמצום‪ ,‬המחכר במקומו‪ ,‬שהוא התעלם השלימות שזכרתי‪.‬‬
‫ומיד נשאר נאצל האור הזה‪ ,‬והוא הכתר שזכרתי למעלה‪ .‬ואחריו בא ענין‬
‫התפשטות המחשבה‪ ,‬שהיא החכמה‪ ,‬והוא אור נאצל ממש מן הראשץ‪,‬‬
‫והיינו מתפשט ממנו‪ .‬וכן כל האורות הנה הם מתאצלים זה מזה‪ .‬והיינו‬
‫שהרי הם כלם אור אחד‪ ,‬והיינו אור הרצון עצמו‪ ,‬אך בדרך הארה‬
‫הם מתאצלים זה מזה‪ ,‬שהרצון ב״ה מאיר ממנו כל הארות האלה‪,‬‬
‫אך הארה אחת עושה אותה שרש להארה אחרת‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה אחר כך — התפשטות המחשבה‪ ,‬וההתלבשות בבינה‪ ,‬המדריגה‬
‫שנשאר‪ .‬בה האור‪ ,‬אז בה היה כל הענינים המוזכרים בא״ק‪ ,‬שבתחלה‬
‫היה בסוד רשימו‪ ,‬ואחר כך ירד הקו‪ .‬ובאמת הקו ירד ממה שהוא‬
‫קודם הרשימו הזה‪ ,‬פירוש כי בקו הנכנס יש כל הדברים הנזכרים קודם‬
‫הרשימו‪ ,‬וכל אותם הדברים ביחד נקראים חוט הא״ם‪ ,‬כי התחלה מן‬
‫השלימות עצמו שרש הכל כנ״ל‪ .‬ובהיות הצמצום‪ ,‬נהיו כל הדברים‬
‫הנ״ל‪ ,‬עד שנתהוה החלל מלא מן הרשימו‪ .‬ואחר כך נכנס הקו ובקע‬
‫החלל כנ״ל‪.‬‬

‫ונחזור לענץ‪ ,‬כי הנה האור שנאצל בתחלה‪ ,‬הנה היה כולל כל‬
‫ההנהגה כולה‪ ,‬וכבר שמעת שכלה אינה אלא ענץ אחד לבד‪ ,‬שהוא‬
‫ההטבה השלימה‪ ,‬בסוד החזרת הרע לטוב‪ .‬לכן זה האור נקרא נקודה‬
‫אחת לבד‪ ,‬שכל ענינו אינו אלא ענין אחד בלבד‪ .‬אחר כך הנקודה‬
‫הזאת התחילה להתפשט‪ ,‬ונעשית י׳ שלימה שיש בה ג׳ קוצץ‪ ,‬וגוף‬
‫הי׳ הנעשה מחיבוד הכל‪ .‬והנה כמו שהשלימות היה מתעלם ממנה‪,‬‬
‫כך היתה נאצלת בכל חלקיה‪ .‬ובתחלה היתה נקודה אחת לבד‪ ,‬והיא‬
‫כללות החזרת הרע לטוב‪ ,‬ולא היה ניכר שום דבר בפרט‪ ,‬כי לא היה‬
‫מושג עדיין הדרך איך שיהיה זה‪ ,‬כי דרך השלימות לא ‪T‬ענוהו אלא‬
‫בגילדו ע״י הספירות‪ .‬ועד שזה לבדו היה שולט‪ ,‬היה נשאר הכל בסוד‬
‫א״ם‪ ,‬וכמו שהיה מתעלם כך היה )סהולך ומתקרב להיות מושג לפי‬
‫הספירות‪ .‬לכן בתחלה לא נתגלה אלא ענין אחד לבד‪ ,‬והוא תכלית‬
‫הענץ‪ .‬ולא היה אפשר להבץ יותר מזה‪ ,‬כי אם חזר ונתעלם יותר‬
‫השלימות‪ ,‬והאיר האור בדרך יותר מושג‪ .‬ואז נודע שרש ענינו‪ ,‬והיינו סוד‬
‫החד׳׳ר‪ ,‬שבהם סובבת כל ההנהגה‪ .‬ואז נעשה בזאת הי׳ ג׳ קוצץ וכנ״ל‪,‬‬
‫והגוף מחברם‪ .‬אחר כך נתעלם השלימות עוד יותר‪ ,‬אז כל אחד מן‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תל‬

‫הג׳ קוצץ האירו בפרט‪ ,‬ועשו ג׳ קוץ ימין ושמאל ואמצע‪ ,‬הרי הם ט׳‬
‫אורות וגוף הי׳ — הרי עשרה‪ .‬והרי נשלמה הי׳‪ ,‬וזו היא י׳ של השם‬
‫הקרוש יהו׳׳ה ב״ה לעולם ולעולמי עולמים‪ .‬והיא כללות כל הע׳׳ס שיוצאים‬
‫מבחינת דלא ידיעא לבחינת ידיעא‪ ,‬כמ״ש כבר*‘‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬זה אינו‬
‫בבחינת ידיעא לגמרי‪ ,‬אלא הוא בחינה אמצעית בין דלא ידיעא לידיעא‪,‬‬
‫והוא מה שמשגיח הא״ס ב״ה על נאצליו ומתדבק בהם‪ .‬והוא כדמיון‬
‫הכבוד למטה בבי״ע‪ ,‬חהו כתר כנ״ל‪ .‬ועל כן אמרו שהכתר אינו אלא‬
‫השראת העליון על התחתון‪ ,‬ובכתר נכלל כל מה שיהיה אחר כך בכל‬
‫הספירות‪ .‬ולכן כך הוא הכתר כמו כל שאר הפרצוף‪ .‬וכן אריך אנפץ‬
‫באצילות הוא לבדו קומתו בכל העולם‪ ,‬וכל שאר הפרצופים מלבישים‬
‫אותו‪ ,‬ואחר כך יש ההיכלות לזה הכתר שהוא כמו הכבוד‪ ,‬כדי שבו‬
‫יהיו מתדבקים הספירות‪ ,‬שהם בחינת ידיעא ממש‪ .‬ואפרש לך הענץ על פי‬
‫המלות ותבין היטב‪ ,‬אמר;‬
‫דכד רעותא לעילא לעילא ]וכו׳[ קיימא על ההוא רעותא דלא‬
‫אתידע ולא אתפס וכו׳‪ .‬הנה הזכיר כאן שני רעותין — רעותא לעילא לעילא‬
‫דלא אתידע ולא אתפס וכו׳‪ ,‬וכונתו על הרצון הכולל‪ ,‬הוא הא׳׳ס ב׳׳ה‬
‫שאי אפשר לדבר בו שום דבר‪ ,‬כי אם לומר שהוא לעילא לעילא‪,‬‬
‫פירוש שהוא מרומם ונעלם מן הכל‪ ,‬ובאמת אין אנו יכולים לדבר‬
‫בו דיבור כלל‪ .‬כי בשלמא אפילו בכח הפרטי שאמרנו — שלימות‬
‫ענץ ההטבה‪ ,‬סוף סוף אנו יודעים שהוא שלימות ענץ זה של ההטבה‪.‬‬
‫אבל הרצון הכולל — אין אנו יודעים כלל מה הוא כולל‪ ,‬ועל כן לא‬
‫נקראו אלא רעותא לעילא — רצון עולה מכל מה שמדברים בכל‬
‫דיבורינו‪ .‬אך הרעותא השני שהזכיר‪ ,‬הוא הכח הפרטי שהוא שרש אל כל‬
‫יהנמצא עתה‪ .‬אך זה לא אתידע‪ ,‬כי אינו נודע באמת‪ ,‬כי הרי הוא‬
‫נעלם בתוך ההנהגה המשוערת והמשפטית‪ ,‬ואפילו שנודע ממנו על‬
‫ידי הספירות‪ ,‬אך כלו לא יודע לעולם‪ ,‬כי הלא בכל הנצחיות יתגלה‬
‫ממנו תמיד ידיעה חדשה‪ ,‬על כן נקרא שאינו נתפס‪ .‬תה‪ ,‬כי מה‬
‫שאין השכל מקיף אותו לכל צד‪ ,‬אינו נקרא שתופס אותו‪ .‬ולכן אפילו‬
‫שישיג מעט ממנו‪ ,‬אינה נקראת השגה דדיעה שלימה‪ .‬כי מי שרואה‬
‫רק קצה הדבר‪ ,‬ולא כלו‪ ,‬נקרא שאפילו אותו הקצה לא השיג לגמרי‪,‬‬
‫וזה פשוט‪ .‬כלל גדול בכל — שהמשיג הענפים‪ ,‬ולא השרש‪ ,‬אפילו‬
‫הענפים נקרא שאינם בידו‪ .‬ועל כן זה השלימות לא אתידע‪ ,‬כי הוא‬

‫* ‪ .6‬לעיל עם׳ של״ד‪.‬‬

‫תל א‬ ‫אדיר במרום‬
‫נסתם‪ .‬ואפילו מה שמתגלה ממנו אינו נתפס‪ ,‬ואינו מושג השגה ברורה‬
‫ושלימה‪ .‬והרי כבר שמעת שהרצון כלו נטה אל הכח הפרטי‪ ,‬ער שנחשב‬
‫זה למרכז של כל האור‪ .‬ולכן אמר‪ :‬רכד רעותא וכר קימא על ההוא‬
‫רעותא וכר‪ .‬ואז יוצא האור הנאצל ראשונה‪ ,‬שהוא כתר‪ ,‬והיינו רישא‬
‫דסתים וכר‪ .‬והנה כאן יתכן להזכיר שם רישא‪ ,‬כי הוא ראשית ההנהגה‬
‫המשוערת‪ ,‬ובו נכלל סדר כל ההנהגה וכל הספירות בדרך לא נודע‪ ,‬כי‬
‫לא הגיעו עדיין לבחינת ידיעא‪ ,‬אלא הוא חלק אמצעי בין לא ידיעא‬
‫לידיעא‪ ,‬והוא השגחת הא״ם ב״ה על נאצליו כנ״ל‪ .‬וכבר שמעת כי זה סוד‬
‫שער הר שנאמר בו‪ :‬במופלא ממך וכר‪ .‬ולכן ניקוד קמץ מורה על‬
‫הכתר‪ ,‬כי הכתר עניניו סתומים ובלתי נודעים‪ ,‬מתיחדים ביחוד הרצון ב״ה‬
‫שאינו מושג כנ״ל‪.‬‬
‫ותדע‪ ,‬שכנגד הכתר הזה הכללי נמצאו אחר כך כתרים בכל הפרצופים‪,‬‬
‫כי לפי הסדר הזה הולכים כל הדברים גם למטה‪ .‬וכל פרצוף — ענינו‬
‫מתגלה מן החכמה שלו ולמטה‪ ,‬וקמוצים וסתומים בכתר‪ .‬והמקבלים‬
‫מן הפרצוף התחתון — מה שיהיה תלוי בכתר יהיה נעלם ממנו‪.‬‬
‫וקרא לזה הראש‪ :‬רישא דסתים לעילא‪ .‬והיינו כי הוא מרומם מן‬
‫הפרצוף‪ ,‬כמו הכתר השורה על ראש המלך‪ ,‬שאינו מכלל הפרצוף‪ ,‬אלא‬
‫עומד למעלה מן הראש‪ ,‬ונמצא כל הפרצוף חוסה בצלו‪ .‬ועל זה הסוד‬
‫כתוב )נחמיה ט‪ ,‬ה( ויברכו שם כבודך ומרומם וכד‪ ,‬כי העבודה היא‬
‫למטה‪ ,‬וגם מגעת למקום מרומם‪ ,‬שאי אפשר לסדר אורותיו בשבחי‬
‫תפלתנו‪ ,‬אלא הוא מקבל ממנה מה שמקבל‪ ,‬ומסתדר מעצמו‪ .‬ואמר‪:‬‬
‫וההוא ת ש א אפיק וכו׳‪ ,‬והיינו הג׳ קוצץ שבי׳‪ ,‬ואחר כך בהעלם‬
‫אחר — ונהיר מאן דנהיר‪ ,‬והוא השתלם הג׳ קוצין בסוד הג׳ קוים‬
‫שלימים‪ .‬וכל זה הוא בדרך לא מושג כנ״ל‪ ,‬ועל כן אמר‪ :‬אפיק מאי דאפיק‬
‫דלא יתע‪.‬‬
‫אחר שנשלמה זאת הי׳ כנ״ל‪ ,‬נאצל עוד אור אחד בסוד פתח‪ ,‬והוא‬
‫המחשבה — חכמה שזכרתי למעלה‪ ,‬שבה נפתח מה שיקמוץ בכתר‪ .‬וכמו‬
‫שברישא‪ ,‬שהוא הכתר‪ ,‬נכללו ע״ס כנ׳׳ל‪ ,‬גם זאת המחשבה שהיתה נאצלת‬
‫היתה כוללת ע׳׳ם‪ ,‬והיא י׳ שניה‪ .‬אמנם כמו שהתשא נקשר בא״ם‪ ,‬כן‬
‫המחשבה נקשרת ברישא‪ ,‬כי אינה אלא גילוי מה שברישא‪ .‬ועל כן‬
‫נאמר בה )תהלים צב‪ ,‬ו( מאד עמקו מחשבותיך‪ .‬אך באמת אינה יכולה‬
‫להדבק בו‪ ,‬כי הלא צריך לצאת הספירות לבחינת ‪T‬יעא ממש‪ ,‬וזה אינו‬
‫אלא במחשבה‪ ,‬ועל כן נשארה התאוה להדבק‪ ,‬יען אינה אלא גילוייו‬
‫כנ׳׳ל‪ .‬אך לא כך היה צתך להיות‪ ,‬כי אין זאת הכונה‪ .‬ועל כן בהיות‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תלג‬

‫המחשבה יוצאת ונאצלת מן הכתר‪ ,‬הנה כל חלק ממנה שהיה מתעורר‬

‫לצאת‪ ,‬לא היה יוצא‪ ,‬אלא היה מתדבק מלמטה למעלה ברישא עצמה‪.‬‬
‫והיו אורות הרשימר מתגלגלים ע״י ההתדבקות והרדיפה הזאת‪ .‬ואז‬
‫מכח זה היה מתאצל אור אחד חדש בתוך הרישא מבחינת הרדיפה‬
‫הזאת‪ .‬והיינו שאינו אור שהיה הרישא מאיר מצד עצמה‪ ,‬אלא מבחינת‬
‫הגלגול‪ ,‬שהיה עושה באורותיה הרדיפה‪ ,‬ומבחינת הדביקות שנתדבקה‬
‫המחשבה עצמה ברדיפתה ברישא‪ .‬כי זה האור הנולד מבחינת הרדיפה‪,‬‬
‫היה ממשיך אליו‪ ,‬בכח הגלגול של אורות הרישא‪ ,‬מה שהיה יכול‬
‫להמשיך‪ .‬וכך היו עושים כל העשר אורות של המחשבה‪ .‬ואז נקבצו כל‬
‫האורות שנתאצלו מן הרדיפות‪ ,‬עם מה שהמשיכו מן הגלגולים של‬
‫הרישא‪ ,‬ונעשה מהם מסך אחד‪ ,‬והוא פרגוד העומד לפני הרישא‪ .‬וזה‬
‫סוד הקרום של מוח‪ ,‬כי הוא מבדיל בין הגלגולת והמוח‪ ,‬והיינו בין‬
‫הכתר והחכמה‪ .‬אך אעפ״י שמצד אחד נקרא שמבדיל‪ ,‬מצד אחר נקרא‬
‫שמחבר‪ ,‬כי באמת הוא מחבר אותם‪ ,‬כי הוא בחינה אמצעית ביניהם‪,‬‬
‫וע״י הפרגוד הזה מקבלת המחשבה מה שמקבלת מן הרישא‪ ,‬שאם לא‬
‫היה הפרגוד‪ ,‬לא היתה החכמה יוצאת לעולם‪ .‬ונמצא שבצאת אורות‬
‫החכמה‪ ,‬מידי צאתם היו גורמים התאצלות האורות שנעשו הפרגוד‪,‬‬
‫וכשנשלמו אורות הפרגוד‪ ,‬נפרסו הם‪ ,‬דרדה החכמה למקומה ונתישבה‬
‫שם‪ .‬ונקרא הקרום הזה קרום של מוח‪ ,‬כי הכתר לא עשה אותו לפי עצמו‪,‬‬
‫אלא מבחינת המוח לפי רדיפותיו‪ .‬ונמצא שהמוח הוא האציל הפרגוד‬
‫הזה מן הרישא‪ ,‬ולכן אמר‪:‬‬
‫רעו דמחשבה וכו׳ חד סריסו אתפריס‪ ,‬ואינו אומר פרים‪ ,‬אלא‬
‫אתפריס‪ ,‬כי נאצל כמו ]מןעצמו מכח רדיפות המחשבה‪ .‬ותראה שכך‬
‫פרגוד נפרש לפני הכבוד למטה‪ ,‬וכן על חיות הקדש — )יחזקאל‬
‫א‪ ,‬כב( ודמות על ראשי החיה רקיע‪ ,‬כי אי אפשר לתחתונים להדבק‬
‫בעליונים ולהשיגם עד שיתפרש מסך אחד ביניהם‪ .‬והמסך הוא תמיד מה‬
‫שמתאצל מן העליון להאיר לתחתון‪ .‬ואז נדבק התחתון במסך הזה‪,‬‬
‫וכאלו מתחבר בעליון עצמו‪ ,‬כי לצורך התחתץ פרש העליון מאורותיו‬
‫המסך הזה‪ ,‬תה המסך הראשון בנה אב לכל המסכים הנמצאים אחרי‬
‫כן‪ .‬כי זה ידענו מה שנעשה מרדיפת המחשבה וגלגול האורות של‬
‫הרישא‪ .‬תה שרש לכל המסכים הנמצאים אחר כך בץ כל עליון לתחתון‪.‬‬
‫ונמצא‪ :‬בכתר — המונח הראשק‪ ,‬שפירשנו למעלה ענץ הספירות עם כל‬

‫‪ . 7‬אצ״ל‪ :‬אורות הרישא‪.‬‬

‫וגלג‬ ‫אדיר במרום‬
‫חוקותיהם בטעם האמיתי לפי עומק הרצץ העליון‪ ,‬והוא אינו מושג‪ .‬וברדת‬
‫האורות ממנו ליעשות מחשבה‪ ,‬הנה פשוט הוא שהאורות ירדפו את‬
‫שרשם‪ ,‬כי אחריו הם מתנהגים לפי הטעמים הנמצאים בו‪ .‬דען לא רצה‬
‫המאציל ית״ש שזה יתגלה‪ ,‬כי כבר שמעת שהכתר הוא הקמץ הנעלם‪ ,‬ורק‬
‫חכמה הוא הפתח הנפתח ומתגלה‪ ,‬שבה כל חוקות ההנהגה אחר המונח‬
‫הראשון הקבוע בכתר‪ ,‬על כן צריך שפתיחה זאת לא תגלה אלא מה‬
‫שיש לה לגלות‪ ,‬ולא יותר‪ .‬על כן הופרש זה המסך‪ ,‬ואז בו נקבע‬
‫כל מה שאפשר להתגלות ממה שבכתר‪ .‬וכל מה שאנו נבין יהיה רק‬
‫מן הפרגוד הזה ולמטה‪ .‬אך המחשבה בתחלה היתה רודפת אחרי כל הכתר‪.‬‬
‫ולכן לא היה אפשר לה להאצל‪ ,‬כי ענינה צריך שיהיה מגולה‪ ,‬וענץ‬
‫הכתר נעלם‪ .‬ועד שהיתה מתעלית אל כל העלם הכתר‪ ,‬לא היה נקראת‬
‫מחשבה לעולם‪ ,‬אלא היתה מתערבת בכתר עצמו‪ ,‬ולא היה מתאצל‬
‫אור שלה בפני עצמו עד שהופרש הפרגוד‪ ,‬ודבקה רדיפתה בו‪ .‬אך‬
‫זאת הרדיפה אינה מונעת לה ההתאצלות‪ ,‬כי כבר ירדו הדברים מדריגה‬
‫אחת‪ ,‬ולא הגיעה החכמה אלא אל מה שיכול להתגלות מן הכתר‪ ,‬והוא־‬
‫מה שנעשה ממנו פרגוד‪ .‬ומה שמתדבק הכתר בא״ם ב״ה כנ״ל — כאן ‪-‬‬
‫•‬ ‫אינו מתגלה כלום‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫נמצא שהפרגוד עשיתו מראה שכל הדברים כבר הוכנו להתפרש‬
‫לפרטים‪ ,‬כי הלא עתה יש אורך לפרגוד הזה‪ ,‬וכל חלק מארכו מורה‬
‫ענץ בפני עצמו‪ ,‬שהחכמה אחר כך מפרטת אותו בעומק מחשבותיה‪,‬־־‬
‫בסוד )תהלים קד‪ ,‬כד( מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית‪ .‬אך הפרגוד‬
‫כולל כל מה שאפשר להיות מושג‪ ,‬וכל מה שאפשר להיות מושג מתפרש‬
‫אחר כך לפרטיו ע״י מחשבת החכמה‪ .‬והנה הרישא סתומה למעלה מן‬
‫הפרגוד‪ ,‬ופועלת מה שפועלת‪ ,‬והפרגוד מאיר ממנה מה שראוי להאיר‪.‬‬
‫והמחשבה עומדת תחתיו ורודפת אחריו‪ .‬נמצא סוד צורתם צורת א׳ אחת;‬
‫א שהיא שני יורץ‪ ,‬פונות שניהן אל ו׳ אחת שבאמצעם‪ ,‬והוא רקיע שמצד‬
‫אחד מבדיל בץ מים למים‪ ,‬ומצד אחד נקרא שמחברם‪ .‬כי הרי בו נבדלה‬
‫החכמה מן הכתר‪ ,‬שלא לעלות למעלה ממה שראד לה‪ .‬ואחר כך אדרבא‪,‬‬
‫על יחי הרקיע לוקחת מאור הכתר מה שיכול לקחת‪ .‬והנה יוי הוא כ״ו‪ ,‬כמנץ‬
‫השם ב״ה שהתחיל להגלות בכאן‪ .‬אבל אעפי״כ לא נקרא שנשלם עדיין‬
‫בענפיו‪ ,‬כי עדיין הב׳ ההי״ן היו כלולות בי׳ אחת‪.‬‬
‫ועכשיו נפרש איך נתפרשו כל אחד לעצמו‪ .‬הנה החכמה כבר אמרתי‬
‫שהיא י׳‪ ,‬כי נפתחו כל העשרה אורות‪ ,‬שהיו קמוצים בכתר‪ ,‬בסוד אות‬
‫י׳ כנ׳׳ל‪ .‬ואחר שעמדה במקומה מתחת לרקיע שזכרנו‪ ,‬הנה היו כל‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מלד‬

‫עשרה אורות של הי׳ הזאת רודפים אחר הפרגוד מלמטה למעלה ומכים‬
‫בו‪ .‬והיינו כי הפרגוד לא היה עשוי אלא לפי הסדר הנ׳׳ל של הי׳‪ ,‬דהיינו‬
‫ט׳ אורות וא׳ באמצע מקשר כלם‪ .‬אך ברדיפת החכמה נתפרשו בדרך‬
‫•אחר בסוד ה׳ כנגד ה׳‪ ,‬וזה סוד ימין ושמאל מקבילים זה לזה‪ .‬וזה כי‬
‫בהיות אורות המחשבה מכים בפרגוד‪ ,‬היו גורמים לאורות שהיו כלולים‬
‫בו להאיר לב׳ הצדדים‪ ,‬ימין ושמאל‪ ,‬והיו מתפרשים אלה לכאן ואלה‬
‫לכאן‪ ,‬אותם שיכלו ללכת לימין הלכו לימין‪ ,‬והיינו כתר חכמה חסד ת״ת‬
‫נצח‪ ,‬כי היו מוכנים אל הימין‪ ,‬והשאר הלכו לשמאל‪ .‬בסוד זה נאמר)תהלים‬
‫יט‪ ,‬ב( ומעשה ידיו מגיד הרקיע‪ ,‬דהיינו ה׳ אצבעות לנגד ה׳‪ .‬והנה אז‬
‫נשלם השם ב״ה יהו״ה‪ ,‬ועם כל זה היה סדרו יו ה״ה כי הו׳ יוצאת‬
‫מן הי'‪ ,‬ואחר כך מן הו׳ יצאו הב׳ ההי׳׳ן‪ ,‬שנאצלו מחמת רדיפת‬
‫המחשבה בו‪ .‬ותראה כי הו׳ לא נחלקה היא עצמה‪ ,‬כי היא עומדת לפי‬
‫מציאותה הראשון‪ ,‬שהיא נתהותה מרדיפת המחשבה ברישא עצמה‪ .‬אלא‬
‫מן העשר אורות הנמצאים בה היו מתאצלים שני ההי׳׳ן מכח רדיפת‬
‫המחשבה בו‪ .‬ונמצא שיש מעלה יתירה לו׳‪ ,‬שהיא נאצלת מן הרדיפה‬
‫של המחשבה ברישא‪ ,‬על ב׳ ההי״ן שנאצלו מרדיפת המחשבה בפרגוד‪.‬‬
‫ואחר כך אפרש לך איך לכל אחד מן האלה המצבים יש תולדה בפני‬
‫עצמו‪.‬‬
‫ואמנם צריך שתדע‪ ,‬כי בהיות העשרה אורות של המחשבה רודפות‬
‫אחר הפרגוד‪ ,‬הכונה היתה לרדוף אחר הרישא עצמו‪ ,‬אלא שלא היו יכולים‪.‬‬
‫ועם כל זה היה ההתעוררות מגיע אל הרישא ודאי‪ ,‬מה שיכול לדחוק ולעלות‬
‫על ידי הפרגוד עצמו‪ .‬כי סוף סוף הכתר הוא המקור‪ ,‬ואליו צריכים הדברים‬
‫להגיע‪ .‬ועוד שכונת המחשבה היתה אליו‪ ,‬לכן נקרא שחצי הרדיפה מכל‬
‫‪ .‬העשרה אורות הגיעה עד הכתר‪ ,‬והיינו החלק שהגיע אליו מתוך הפרגוד‪,‬‬
‫והחצי נשאר למטה‪ ,‬והרי הם עשרה למעלה ועשרה למטה‪ .‬ואז נקבע סוד‬
‫הנשמה והגוף‪ ,‬כי ממה שעלה למעלה נעשה הנשמה‪ ,‬וממה שנשאר למטה‬
‫נעשה הגוף‪ .‬אך בהתאצל האורות בפרגוד עצמו‪ ,‬כי הרדיפה היתה מעוררת‬
‫בתחלה‪ ,‬ואחר כך נאצלו האורות‪ ,‬אז כל העשרה שלמעלה נכללו בחמשה‬
‫האורות שנאצלו לימין בסוד ה׳‪ ,‬והעשרה שלמטה בה׳ של השמאל‪.‬‬
‫וזה סוד צורת הה׳ שהיא די שכל אחת מהן כוללת עשרה‪ ,‬ואז נכלל‬
‫הנשמה בסוד הימין‪ ,‬והגוף בסוד השמאל‪ ,‬מקבילים זה לנגד זה‪ ,‬בסוד‬
‫)ישעיה מח‪ ,‬יג( אף ידי יסדה א ‪ p‬וימיני טפחה שמים‪ .‬ובזה הענץ הולך סוד‬
‫השם והכינד שנתפרש למעלה‪ .‬והנה לפי זה‪ ,‬הה׳ הראשונה מקבלת מן‬
‫הי׳ כי היא בסוד הרדיפה שעברה עד הי׳‪ .‬אך הה׳ השניה מקבלת מן‬
‫מלה‬ ‫אדיר במרום‬
‫הו׳ כי היא מן הרדיפה שלא הגיעה אלא עד הו‪ /‬ואז נשלם השם‬
‫ב״ה יהו׳׳ה‪ ,‬וכל זה נקרא מהתפשטות הכתר‪ .‬כי הכל בסוד הרישא‬
‫והפרגוד שלה‪.‬‬
‫וצריך שתדע‪ ,‬שבהיות אורות המחשבה רודפים אחר הפרגוד‪ ,‬הנה כל‬
‫אחד מהם היה רודף וחתר למקומו מיד‪ ,‬בסוד מטי ולא מטי‪ .‬וברדיפתם‬
‫היו מכים בפרגוד‪ ,‬והיו גורמים התאצלות הב׳ ההי״ן‪ ,‬אך לא היו הם‬
‫עושים זה לבחינת עצמם‪ ,‬כי אם בהגיעם לשם — מטי ולא מטי‪ ,‬היה‬
‫הפרגוד מתעורר ומפשט אורותיו לימין ולשמאל כנ״ל‪ .‬והאורות הרודפים‬
‫היו תחרים למקומם‪ ,‬ושם היו עושים הקבלה אל האור המתאצל בפרגוד‪.‬‬
‫נמצא שכל אור היה עושה שני דברים‪ :‬בעלותו גורם התאצלות אור אחד מן‬
‫הב׳ ההי״ן‪ ,‬וכשחזרו היה קובע אור אחד במחשבה‪ ,‬הקבלה למה שמתאצל‬
‫בפרגוד‪ ,‬וכשנשלמו הב׳ ההי׳׳ן בפרגוד‪ ,‬נשלמו כמו כן עשרה אותיות‬
‫של מילד השם ב׳׳ה במחשבה‪ .‬ואז נקראת מחשבה באמת‪ ,‬בסוד חשב‬
‫מה‪ ,‬דהיינו יוד הא ואו הא‪ .‬יוד הא כנגד הה׳ ראשונה‪ ,‬ואו הא כנגד‬
‫הה׳ האחרונה‪ .‬ונמצא השם הפשוט בכתר עם הפרגוד שלו‪ ,‬והמילד‬
‫בחכמה‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההיא מחשבה עלאה וכו׳‬
‫נהיר מאי דנהיר‪ ,‬דהיינו הב׳ ההי״ן שזכרנו‪.‬‬
‫והנה אז התחילה המחשבה להאיר לפי עצמה‪ ,‬כי ער עכשיו לא‬
‫דברנו אלא מרדיפותיה‪ .‬והנה בתחלה‪ ,‬הי׳ אורות שבה‪ ,‬כיון שאינם _‬
‫אלא פתיחת הי׳ הקמוצים בכתר‪ ,‬על כן נסדרו בסדר אותם של הכתר‪.‬‬
‫ואז ט׳ מהם נסדרו להיות בסוד הג׳ קוצין‪ ,‬ואחת אמצעית לכלם‪.‬‬
‫חה מוציא סדר שמי חכרי‪ ,‬שזכרנו‪ ,‬שהאצילות כלו הוא סוד ט׳ ספירות‬
‫הזכר‪ ,‬בסוד א״ח דאחד‪ ,‬והכבוד — הנקבה — בסוד ד׳ דאחד‪ .‬ותראה‬
‫שזה הסדר הוא שהיה נמצא ברישא‪ ,‬שלא יכלה המחשבה להשיג‬
‫אותו כי״ל‪ ,‬שהיא היתה רודפת‪ ,‬ונפרש הפרגוד‪ .‬ולכן בצאתו בה‪ ,‬אף‬
‫על פי כן לא השיגתו כרצונה‪ .‬כי לא נתגלה בו עם כל טעמיו ושרשיו‬
‫אשר בעומק הרצון‪ ,‬כמו שהוא בי׳‪ .‬ונמצא‪ ,‬שזה הענין ישנו בה‪ ,‬אך‬
‫לא מגולה ונודע‪ .‬ולא תאמר שהוא נעלם מן התחתונים‪ ,‬אבל בבחינת האור‬
‫בעצמו בחכמה ישנו‪ ,‬על כן אמר‪ :‬וכדין ההיא מחשבה נהיר כנהירו סתים‬
‫דלא ידהג‪ ,‬שאינו נודע למטה‪ ,‬כי כבר אמרתי מה שאינו נודע השרש‬
‫‪ -‬אינה נקראת ידיעה‪ ,‬אלא ראיה בלא ידיעה‪ .‬והאמת‪ ,‬שהמחשבה עצמה‬
‫לא ידעה‪ ,‬ונמצא שלא יש זה הסדר בה אלא בבחינה שחסר משם השרש‬
‫של הסדר‪ ,‬שאחריו היתה רודפת המחשבה בכתר להשתלם‪ .‬ועל כן אמר;‬
‫וההיא מחשבה לא ידע‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תלו‬

‫וצריך שתדע ששני דברים נמצאים בפרגוד‪ :‬א׳ — שהוא מה שהרישא‬

‫מאיר בו׳ בהעלם‪ ,‬והב׳ — הוא מה שנעשה בו מכח רדיפת המחשבה‪ ,‬ועל‬
‫כן אמר‪ :‬בטש האי נהירו דמחשבה דלא אתידע בנהירד דפרסא וכו׳‪,‬‬
‫כי הרי הזכיר בכאן שני אורות‪ :‬אחד נהירו דפרסא‪ ,‬ועוד האור שיש‬
‫בו ממה דלא יריע ולא אתידע‪ .‬וזה שאמר‪ :‬דנהיר ממה דלא יריע וכו׳‪.‬‬
‫הרי ב׳ אורות זה בתוך זה‪ .‬והאור שיש בפרסא ממה דלא יריע הוא אור‬
‫שאינו עומד להתגלות בשום פנים‪ ,‬כי אף על פי שאחר כך יוצאים ממנו‬
‫תולדות — אינו נודע‪ .‬והרי לא נודע במקומו‪ ,‬וזה ׳׳לא יריע׳׳‪ .‬וכשנמשך‬
‫בפרסא — ״לא אתידע״‪ ,‬ואפילו כשנמשך ממנו מה שנמשך במחשבה‪,‬‬
‫כמו שתשמע עוד בס״ד‪ ,‬ואף על פי כן ״לא אתגליא״‪.‬‬
‫והנה בטישא אחת נעשית מאור של החכמה‪ ,‬הנעשה בחזרת‬
‫הרדיפה כנ״ל‪ ,‬עם האור שבפרסא הכלול משני אורות כנ״ל‪ .‬ואז צריך‬
‫שכל שני האורות‪ ,‬הנכללים זה בתוך זה‪ ,‬הוציאו פעולותיהם‪ .‬והנה‬
‫בתחלה זה האור של חכמה מתחזק ובטיש באור הפרסא‪ ,‬ומוציא‬
‫מבחינת האור הנעלם בפנים‪ ,‬לא מן האור החיצון‪ .‬כי אף על פי שאינה‬
‫יכולה להשיג הרישא בעצמו ממה שנמשך‪ ,‬אך ממה שפעלה הרישא‬
‫בהעלם אל הפרגוד — יכולה להוציא ע״י הבטישה מה שיכולה להוציא‪,‬‬
‫ועל כן חזר ואמר‪ :‬וכדין דא נהירו וכו׳‪ ,‬כי בתחלה אמר בטישא‬
‫אחת כללית‪ ,‬ועכשיו מפרש התחזקות הבטישא להוציא בתחלה מן האור‬
‫הפנימי‪ .‬ועם כל זה אינו בטש אלא בחיצץ‪ .‬אלא שבכח זה מוציא‬
‫מתחלה תולדות הפנימי‪ ,‬ואחר כך גם החיצץ יעשה את שלו‪ ,‬כמו‬
‫שנבאר בס״ד‪ ,‬חה יען האור של המחשבה הוא לפי ענין הדישא כנ״ל‪,‬‬
‫בסוד הי׳‪ ,‬ולכן בכח הבטישא הנה מתעורר האור הפנימי הנמשך‬
‫מן הרישא‪ ,‬שהוא ממינו‪ .‬וזה שאמר‪ :‬ונהרין כחדא‪ ,‬כי מצא מין‬
‫את מינו‪ ,‬ולא שהוא מתגלה ל ח ^‪ ,‬כי הרי כבר נאמר‪ :‬לא אתידע‬
‫ולא אתגליא‪ ,‬אלא שבכח הבטישא היה מתעורר בפנים‪ ,‬ושולט בכח‪,‬‬
‫ואז נה ‪ p‬כחדא — אור המחשבה ואור הפרגוד‪ .‬כי כבר ישתוו במה שאור‬
‫הרישא שולט‪ ,‬והם מין אחד כנ״ל‪ ,‬שאם לא כן לא היו יכולים להאיד כאחד‪,‬‬
‫כי הרי זה היה לפי סדר הרישא‪ ,‬חה לפי סדר אחר‪ .‬אבל על ידי הבטישא‬
‫שלט סוד הרישא כנ״ל‪ .‬ואז באמת מאירים כחדא‪ ,‬פירוש — שניהם‬
‫בדרך אחד‪ ,‬בסדד אחד‪ ,‬שהוא סדר הרישא‪ .‬ועם כל זה אור הפדסא‬
‫הוא המאיר כן‪ ,‬פירוש — לפי השליטה הזאת‪ ,‬כי כבד שמעת שאינו‬
‫מתגלה כלל‪.‬‬
‫והנה לפי זה הסדר נעשו ט׳ היכלץ לשרש לאצילות‪ .‬כי כבר שמעת‬
‫תלז‬ ‫אדיר גמרום‬
‫שלפי זה הסדר — האצילות כלו ט״ם‪ ,‬והכבוד הוא העשירי המשלים‪,‬‬
‫בסוד ד׳ דאחד‪ ,‬וכמו שתשמע עוד בס״ד‪ .‬והנה ההיכלין האלו הם אותם‬
‫שפירשתי לך למעלה‪ ,‬שמצד עמוד הא״ס ב״ה בהם — יוצאים אחר כך ג׳‬
‫מדריגות באצילות‪ ,‬העומד כמו בחצר‪ ,‬כמו שפירשתי לך בסוד המלאכים‪.‬‬
‫והם נר״ן‪ ,‬בסוד חב״ד חג״ת נה״י‪ ,‬והם הט׳ של אצילות כנ״ל‪ .‬וגם‬
‫כל ספירה של אצילות נחשבת כך לחב״ד חג״ת נה״י‪ .‬ואחר כך הכבוד‬
‫משלים להם לכלם לע״ם‪ ,‬בין בכלל בין בפרט‪ .‬וכן נעשה להם גוף בסדר‬
‫אחר‪ .‬ועם כל זה תדע‪ ,‬שעדיין לא היו יוצאים מן האלה ההיכלות אלה‬
‫המדריגות של נר״ן‪ ,‬דהיינו האצילות וכל שכן הכלים דהיינו הגופים‪,‬‬
‫שהכל אחד‪ ,‬דהוא הכבוד‪ ,‬אלא אם כן היה מתלבש כל זה הסדר בסדר‬
‫' ׳■‬ ‫אחר‪ ,‬בסוד בינה כמו שנבאר עוד בס״ד‪ .‬ולכן אמר‪:‬‬
‫לאו איבון נ הו תן וכר‪ .‬והענין‪ ,‬כי סוד הנפשות בכל מקום שהם‪ ,‬הם‬
‫האורות הקבועים‪ ,‬כל אחד לפי ענינו‪ .‬רוחות הם העומדים בסוד התנועות‬
‫של האורות מכל עליון ]אצ״ל; עליות[ וירידות‪ .‬נשמה בסוד שלימות החיות‬
‫וההשראה וההשפעה של העליון‪ .‬ושום אחת מאלה הבחינות אינן נמצאות‬
‫כאן‪ ,‬אלא אחר כך על ידי התלבשות אחר — נעשה מה שנעשה‪ ,‬כמו‬
‫שנבאר בס״ד‪ .‬ולפי שאינו דבר מתגלה אמר; ולא אית מאן דקיימא‬
‫בהר‪ ,‬כי הוא דרך אחר חוץ מזה‪ ,‬שאינו מושג לתחתונים‪ ,‬שהם על פי‬
‫הדרך של ההתלבשות שאמרתי‪ .‬והנה בתוך ההיכלות האלה יש מה שהוא‬
‫כנגד הרוחץ ונפשין‪ ,‬שיש בהיכלות שבבי״ע‪ .‬שכבר שמעת שהם העומדים ־‬
‫לצורך ההתדבקות של המשרתים בהם‪ .‬ואלה שבכאן עומדים לקשר כל‬
‫האצילות בא״ס ב״ה‪ .‬ויש מה שהוא כנגד הנפשין‪ ,‬וקראם; נהורין‪ ,‬כי אף‬
‫על פי שהקדים בתחלה לומר; לית אינון נהורין וכר‪ ,‬אדרבא בשביל זה‬
‫הקדים‪ ,‬כדי שאחר כך כשמזכיר נהורין — לא נחשב שהם כך ממש‪,‬‬
‫אלא בדרך השאלה‪ ,‬רק כדי לומר איזה דבר שיובן‪.‬‬
‫והנה הסדר הוא כך; העשרה אורות‪ ,‬שאמרנו שהם במחשבה‪,‬‬
‫מתחלקים; ט׳ מהם לקשר התחתונים בשרש‪ ,‬ואחד לגלות השרש אל‬
‫התחתונים‪ .‬והיינו כי הנה הרישא הוא לפנים מן הפרגוד‪ .‬וכל זהי נקרא‬
‫שהוא בהיכל העליון של הט׳ היכלין‪ ,‬והוא המחשבה עצמה‪ ,‬והיינו חכמה‪.‬‬
‫ותחתיה יש עוד ח׳ אחרים‪ ,‬שהם ט׳ עמה‪ .‬אך המחשבה באמת כוללת‬
‫כל הט׳‪ .‬ואפילו העשירית יש שם‪ .‬אלא שעשתה היכל פרטי לכל‬
‫הט׳ נהורין הנמצאים בה‪ .‬ואז נמצא היכל הא׳ לה‪ ,‬כולל כח כלם‪.‬‬
‫ואחר כך ח׳ אחרים תחתיה‪ .‬הה בסוד התפשטות של הג׳ קוצץ שבי׳‬
‫‪ . 8‬אצ״ל‪ :‬ועם כל זה‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תלח‬

‫העליונה שלפנים מן הפרגוד‪ .‬ועוד יש בה אדר אחד העומד כנגד‬

‫גוף הי׳‪ ,‬והוא עשוי להמשיך הרישא העליונה להתחבר עם ט׳ אלה‪,‬‬
‫כמו שהט׳ אחרים עשויים להעלות התחתונים‪ ,‬להתקשר עם סוד הרישא‬
‫העליונה‪ .‬ונמצא שיש בתחלה הט׳ של ‪ .‬המחשבה‪ ,‬ועוד ט׳ כשנחשוב‬
‫כל המחשבה לאחד‪ ,‬ונמנה ח׳ אחרים תחתיה‪ .‬ובהם עומדים הרעותין‬
‫ונהורין הנמשכים מן י׳ שבחכמה‪ ,‬עומדים לקשר האצילות כנ״ל‪ .‬ויש להם‬
‫בתאוה לכל הרעותין שבהיכלות‪ ,‬לרדוף זה אחר זה‪ ,‬עד שיעמדו כלם‬
‫במחשבה‪ ,‬שהיא הט׳ שעל גביהם‪ .‬ואז יהיו נקשרים הט׳ שבה‪ ,‬היינו‬
‫מציאות עצמה כאחד מן הט׳‪ ,‬וח׳ אחרים כא׳ האחרים‪ ,‬ולכן אמר‪:‬‬
‫רעותא דבל ט׳ נהורין דקיימי בלהו במחשבה‪ ,‬שהרי כל מה שיש בה‬
‫בכל ההיכלין — יש במחשבה לבדה‪ ,‬ואף על פי כן כלה נחשבת‬
‫רק לאור אחד כמנין הט׳**‪ .‬ותאותם בסוד רעותא שלהם כנ״ל‪ ,‬הוא‬
‫לרדוף זה אחר זה‪ ,‬עד שנקשרים כלם במחשבה‪ ,‬שהיא הט׳‪ .‬ושם‬
‫מוצאים כל אחד מקום לעצמו‪ .‬וכשעומדים שם‪ ,‬אינם מושגים עוד כלל‪,‬‬
‫אפילו כמו שהיו מושגים למטה בהיכלות עצמם‪ .‬וזה‪ ,‬שכאן הוא המקום‬
‫שחוזרים כל הספירות עם כל עניניהם לסוד היחוד של הא״ס ב״ה‬
‫הבלתי נודע‪ .‬ועל כן צריך שיעשה ההפשטה הזאת‪ ,‬שהם מופשטים מן‬
‫ההשגה לגמרי‪ ,‬עד שתוכל הרישא העליונה להדבק בה לגמרי‪ .‬ולכן‪:‬‬
‫לא אתדבקו וכו׳‪ ,‬כי אין נראה עוד לא סוד הרעותא‪ ,‬ואפילו סוד‬
‫המחשבה‪ .‬והיינו כי בשעה שהם עומדים שם‪ ,‬אפילו המחשבה עצמה‬
‫מקבלת כמו מציאות חדש‪ ,‬וזה מכח הענפים שנכללו בה‪ ,‬וקבלה כח‬
‫על ידי זה שתתעורר בה האמצעית העומדת לקשר■ הרישא כנ״ל‪ ,‬ואז‬
‫כמעט שהיא עצמה אינה נקראת עוד מחשבה‪ ,‬ולכן אמר‪ :‬תפסין בה‬
‫ולא תפסין‪.‬‬
‫והנה באלה באמת עומדים כל רזי דמהימנותא‪ ,‬והיינו סודות האמונה‬
‫שהם עניני היחוד‪ ,‬שבו מכירים ויודעים השליטה המיוחדת של המאציל‬
‫ב״ה‪ ,‬שכל מה שלמטה נראים הדברים בדרך אחר בסוד ימין ושמאל‪,‬‬
‫ונראה שהרע שולט‪ ,‬וכל הדברים ההולכים לפי ההנהגה התחתונה‪ ,‬כאן עומד‬
‫כל אמתת ענינם — לדעת שהכל חוזר אל היחוד‪ .‬וזה כשהאמצעית שולטת‬
‫כנ״ל‪ ,‬וכמו שמפרש אחר כך בסוד הקרבן‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬וכל איבון נהורין וכו׳‪ .‬פירוש — אפילו בלא זה ההתדבקות‪,‬‬
‫כל הנהורין מסוד המחשבה ולמטה נקראים אין סוף‪ ,‬יען כך הם נתקנים‬
‫בזמן התדבקותם‪ .‬ואז נודע באמת שכל זה הוא בסוד א״ס‪ ,‬להתקשר‬
‫*‪ . 8‬אצ״ל‪ :‬במנץ הט׳‪.‬‬
‫תלט‬ ‫אדיר במרום‬
‫הא״ס ב״ה עם נאצליו‪ .‬וכל אלה האורות הם בסוד מטי ולא מטי‪ ,‬כי‬
‫כך מאירים בהיכלות‪ .‬כי הלא כלם יוצאים מן ט׳ שבמחשבה‪ ,‬אך הם‬
‫באים במטי ולא מטי‪ ,‬והיינו שהנה כשנאצלו‪ ,‬נאצלו בסוד הדביקות‬
‫הזה‪ .‬ולכן הנאצלים הם מתדבקים תמיד‪ ,‬כי לא כמו הנפרדים שיש‬
‫להם זמן לדביקותם‪ .‬ונמצא שנאצלו בזה הדביקות‪ ,‬והם תמיד במחשבה‪,‬‬
‫אלא שהם מאירים אורותיהם למטה בט׳ היכלות במטי ולא מטי‪ .‬ובבחינת‬
‫ירידתם במטי‪ ,‬מבינים אותם הדברים שאמרתי‪ ,‬לחשוב אותם כמו נהורין‬
‫ורעותץ‪ ,‬ולהבין שמהם יוצא האצילות כנ״ל בסוד הט׳‪ .‬כי בסוד המטי‬
‫שלהם אין נראה שליטת האמצעית הנקשרת )הרישא( ]ברישא[‪ .‬ונמצא‬
‫שכל מה שאנו מבינים בסוד מחשבה‪ ,‬וכל הסדרים שאמרנו‪ ,‬הכל‬
‫הוא בבחינת המטי שלהם‪ .‬אבל בבחינת לא מטי‪ ,‬הנה חוזר הכל‬
‫ונאסף למעלה בסוד היחוד‪ ,‬ושולטת האמצעית‪ ,‬ואעם נזכרים עוד בשם‬
‫רעותין כלל‪ .‬ואפילו המחשבה אינה נקראת מחשבה‪ ,‬ואין נודע שום‬
‫דבר כלל‪ .‬ולכן אמר; וכל אינון נהורין וכר‪ ,‬פירוש ‪ -‬שכלם נקראים‬
‫א״ס‪ ,‬כי כלם בסוד א״ס כנ״ל‪ ,‬מפני עליתם כנ״ל‪ ,‬כי העליה אינה‬
‫נפסקת כלל‪ .‬ולכן אמר‪ :‬עד הכא מטו נהורץ וכר‪ ,‬כי כל ההתפשטות‬
‫הוא רק בסוד מטי ולא מטי‪ .‬ולכן לא אתידע‪ ,‬כי בבחינת המטי‬
‫‪ -‬נודעים‪ .‬ובבחינת הלא מטי ‪ -‬אין נודעים כלל‪ .‬ולכן אמר; לאו‬
‫הכא רעותא וכר‪ .‬והנה כל זה הוא בסוד השם ב״ה‪ ,‬פשוט ומלא‪,‬‬
‫״‬ ‫פשוט בכתר‪ ,‬ומלא בחכמה‪.‬‬
‫אחר כך נעשה עוד הדרגה שלישית של הארה‪ ,‬והיא בינה‪ .‬והיינו‬
‫כי בתחלה היה בחינת הי׳ של המחשבה‪ ,‬שהיא עצמה לא נודעה‪,‬‬
‫ואז היתה מחשבת סוד הרישא בעצמה‪ .‬והענין עצמו לא נודע‪ .‬אחר‬
‫כך קבלה ענין אחד נודע‪ ,‬והוא ענץ הפרגוד עצמו‪ ,‬שהארה בבחינה‬
‫זו היא בחינה נודעת‪ .‬אלא שאף על פי כן המשפיע הראשץ הוא הרישא‪,‬‬
‫ועל כן הארה נודעה מה היא‪ ,‬אלא שמשפיעה נעלם‪ ,‬כי הוא המנהג הפרגוד‪,‬‬
‫ומרשים בחכמה ענין הפרגוד עצמו‪ ,‬מה שנאצל בו מן הרדיפה שזכרנו‪,‬‬
‫והיינו סוד יהו׳׳ה כנ״ל‪ .‬ואז נמצא האור השלישי שזכרתי‪ ,‬דהיינו בינה‪.‬‬
‫והחכמה נסתמה שלא לפעול בגלוי‪ ,‬כי אם היתה פועלת‪ ,‬הנה לא היה מקום‬
‫לבינה לימצא‪ .‬ועל כן נתעלמו תוך הבינה‪ .‬ואז היה מקום לבינה‪ ,‬ופשטה‬
‫ענפיה‪ .‬ושמה סדר אחר‪ ,‬והוא סוד עשר ספירות בבחינת עשר מדריגות‬
‫של הפה‪ .‬כי החכמה היא מחשבה‪ ,‬ובינה — פה‪ ,‬ושם נעשים עשר ספירות‬
‫כידועי‪ .‬ומשם יוצאים כל העשר ספירות דאבי״ע‪ ,‬והם ז׳ הבלי הפה שזכרנו‬
‫‪ . 9‬עי׳ פתחי חכמה ודעת סי׳ ט׳) ש ע ת רמח״ל עט׳ קמ״ד(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ממ‬
‫למעלה‪ .‬דאז נכנסו כל עניני החכמה בפה הזאת‪ ,‬שהיא הבינה‪ ,‬רהיינו־‬
‫שנתלבשה החכמה בבינה‪ ,‬ובכה ההתלבשות הזה — כל הדברים שזכרנו‬
‫בסוד המחשבה נכללו כלם כאחד‪ .‬ולא נראה אלא כמו חוט אחד לבד‪,‬‬
‫והוא הנקרא חוט א״ס‪ ,‬ומצד הבינה נאצלו כל הכלים‪ ,‬דהיינו החיצוניות‬
‫בסוד הרשימו‪ .‬ומצד החכמה — החוט שבתוכם‪ .‬ונמצא שזה החוט‪,‬‬
‫כשנחשוב אותו לפי מה שהוא עתה בתוך הכלים‪ ,‬אחר שכבר נתלבשה‬
‫החכמה בבינה‪ ,‬אינו נראה וניכר אלא חוט אחד לבד‪ .‬אבל כשנבחץ בו‬
‫לפי עצמו‪ ,‬קודם התלבשותו‪ ,‬יש בו כל הדברים האלה שאמרנו למעלה‪.‬‬
‫והנה סדר הבינה הוא בסוד מילוי המילד‪ ,‬וכללות הכל הוא מ״ב‪ ,‬וכנגד זה‬
‫יצא אחר כך ז׳ הבלים‪ ,‬סוד שם מ״ב‪ ,‬כמו שתשמע עוד בס״ד‪.‬‬
‫ונפרש עתה הסדרים הנמשכים לפי כל זה שאמרנו‪ .‬הנה שמעת‬
‫שכל זה הוא במטי ולא מטי‪ .‬והנה בבחינת המטי נעשה ההתלבשות של‬
‫בינה‪ ,‬והחוט נחשב לחוט אחד לבד‪ .‬ומצד בינה נחשב אצילות לשרש‬
‫בסוד י׳ שבשם‪ ,‬בי״ע — ענפים ממנו‪ ,‬וענפים זה מזה‪ ,‬בסוד הו״ ה של‬
‫השם‪ .‬וגם הזיווגים נעשים לבד באצילות בדרך עיקר‪ .‬ונשארים בי״ע‬
‫ענפים לשכינה‪ ,‬כידוע‪ .‬והם כל עניני האמצע‪ ,‬בסוד השם וכינוי‪ ,‬והיינו‬
‫וייצר בתרין יודין בסוד דין‪ ,‬ה׳ אלקים‪ ,‬בסוד השם וכינוי‪ ,‬כמפורש למעלה‪.‬‬
‫וזה הוא בנקודת צירי‪ ,‬בסוד הבינה‪ .‬אך מצד ההיכלין של חכמה שנתלבשו‪,‬‬
‫נעשה כל אצילות — נשמה‪ ,‬וכל בי״ע — גוף‪ .‬והיינו אצילות — נר״ן‬
‫בסוד הט׳ שזכרתי‪ ,‬ובי״ע — ג׳ כלים להם‪.‬‬
‫ותדע שעם כל זה לא יצא אפילו זה העניץ אלא אחר )ה(התלבשות‬
‫הבינה‪,‬כמו שאמר למעלה‪ :‬לאו אינון נהורין וכד‪ .‬אבל התלבשות הבינה‬
‫מצד הבינה עצמה — עשה הסדר של אבי״ע כנ״ל‪ .‬ומצד ההיכלות‬
‫עשה נשמה וגוף‪ ,‬מקבילים זה לזה‪ .‬והוא סוד הפרגוד ג״כ‪ ,‬וסוד ההי״ן‬
‫כנ״ל‪ ,‬שגם המילוי שבחכמה נתחלק לשנים‪ ,‬בסוד הו״ה כנ״ל‪ .‬אך כל‬
‫זה הוא בסוד המטי‪ ,‬אבל בסוד לא מטי — האמצעית שולטת‪ ,‬וכל‬
‫הדברים עומדים להתעטר מלמטה למעלה‪.‬ואז המחשבה מתעטרת בא״ס‪,‬‬
‫בסוד הרישא הנמשכת על ידי האמצעית‪ .‬ואז כל הסדרים של ההתלבשות‬
‫אינם נחשבים‪ ,‬אלא עומד הכל בסוד ההתדבקות‪ ,‬ובי״ע נשרשים באמצעית‬
‫שבמחשבה‪ .‬והוא סוד כתר מלכות‪ ,‬והוא הד׳ של אחד‪ ,‬ונחשב לעטרת‬
‫בעלה‪ .‬ואז נאמר )ב״ר יט‪ ,‬יג( עיקר שכינה בתחתונים‪ ,‬לפי היחוד הנשגב‬
‫הזה‪.‬‬
‫חה הסדר שעושה הקרבן‪ ,‬עולה מלמטה למעלה‪ ,‬ומחבר הכבוד‬
‫ממא‬ ‫אדיר במרום‬
‫לאצילות‪ ,‬בסוד המ״ב דווגים המפורשים במקומו‪ .‬והם הז׳ שמות המחברים‬
‫שם בהיכלות‪ ,‬שיש בהם מ״ב אותיות®'‪ ,‬המתחברים עם האצילות‪ ,‬בסוד‬
‫מ״ב דמ״ה‪ .‬וסוד חיבור זה הוא ממש סוד הז׳ הבלים‪ ,‬עם ההויות‬
‫שבתוכם והיחוד עולה כך הכל כבר אמרתי — מתעטר מלמטה למעלה‪,‬‬
‫ומגיע הכל עד החוט שנקרא א״ס‪ ,‬שהוא חוט הא״ס ב״ה‪ .‬ואז מיד נתקנת‬
‫הבינה‪ ,‬שהיא הפה שאמרנו‪ ,‬ונשלם זיווג האמצע בסוד יאהלוההי״ם‪ .‬ואז‬
‫החוט מתפשט מן ההתלבשות‪ .‬ובתחלה נשלם ענץ הט׳ היכלין‪ ,‬ואז נכנס‬
‫האצילות בבחינת נשמה בתוך בי״ע‪ ,‬בבחינת גוף‪ .‬אחר כך עולים בסוד‬
‫לא מטי אל המחשבה‪ ,‬ומתעטרת ברישא‪ .‬ואז מתחבר חיבור יאהדונה״י‪,‬‬
‫בסוד זיווג של רישא וסופא‪ .‬ואז נשלם אחד ממש‪ .‬והרי נשלמו כל‬
‫מיני הזיווגים בסוד היחוד העליץ‪.‬‬
‫ותדע שעל החוט של א״ס ב״ה עומד תמיד השלימות‪ ,‬שזכרתי למעלה‪,‬‬
‫בסוד; דלא אתפס כלל‪ .‬כי החוט באמת כולל הבל‪ ,‬מן הרעותא דלא אתפס‬
‫הזה עד הבינה שזכרנו‪ .‬ולכן בהגיע ההתעוררות אל החוט‪ ,‬מתעורר כלו‪,‬‬
‫ונשלם בסוד השלמות‪ .‬רק שכל המדריגות אחד אחד כמו שמתעוררות‬
‫— כך הן נשלמות‪ .‬כי כל מה שהוא בסוד א״ם — הוא דבוק בשלימות הזה‪,‬‬
‫ובהתעוררו — נשלם‪ .‬לכן בהתעורר הבינה‪ ,‬נשלמת בסוד השלימות העומד‬
‫עליה‪ ,‬כי מתעורר הכל עד השלימות‪ ,‬אך לבחינת הבינה לבד‪ .‬ונשלמים‬
‫כל עניני האמצע‪ ,‬בהתעורר הט׳ היכלין ‪ -‬נשלמים‪ ,‬כי מתעורר הכל עד‬
‫השלימות‪ ,‬אך בבחינת המטי עדיין‪ .‬אחר כך בהתעורר הלא מטי בסוד־־‬
‫המחשבה — נשלם‪ ,‬להשתלם הכל בסוד השלימות‪ ,‬ונעשה אחד‪ ,‬יחוד‬
‫שלם ודאי‪ ,‬והבן היטב‪ .‬ועל כן אמר; וברזא דקרבנא כד סליק וכד‪.‬‬
‫ואמר‪ :‬ההוא נהירו דנהיר מיניה מחשבה דלא ידע איהי וכד׳ בה‬
‫כלל אקרי אץ‪ ,‬והוא סוד הסדר של הי׳ שאמרנו למעלה‪ ,‬שהמחשבה‬
‫עצמה אינה משגת אותו‪ ,‬והוא העושה ענין הלא מטי‪ ,‬ובו נקשר הכל‬
‫אל היחוד — נקרא אין‪ .‬חה באמת סוד יש מאץ‪ .‬חהו שאמר‪ :‬ועל דא‬
‫כלא קימא‪ ,‬שכל שאר הענינים נמצאים ומתקימים‪ ,‬ויוצאים כל האורות‬
‫מהם‪ ,‬חהו‪ :‬דמיניה אשתכח וקיימא ונהיר למאן דנהיר ועל דא כלא‬
‫קיימא‪ ,‬שזהו באמת קיום הכל‪ ,‬והוא הקשר וההתדבקות של הא״ס ב״ה‬
‫עם נאצליו‪ .‬וכל היש נמשך מזה‪ ,‬ומתקיים בזה‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה כל זה נתפרש בפרשת פקודי בהיכלות )זח״ב רנט‪ (:‬שאמר‪:‬‬

‫‪ . 10‬עי׳ ק ‪r‬ור הכוונות עמ׳ קס״ב‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫תמב‬
‫דכד אשתלים כלא כחדא שייפין עלאין בתתאין וכד‪ ,‬וזהו כי בתחלה‬
‫מתחברים כלם‪ ,‬עד שנשלם ענין הכבוד‪ .‬ואז האצילות‪ ,‬שהוא הנשמה‪,‬‬
‫מתחבר בו בסוד נשמה‪ .‬כי הלא כל ענין ההיכלות הוא דק בסוד‬
‫ההיכלין‪ ,‬אם בבחינת מטי — האצילות הוא נר״ן‪ ,‬ובי״ע גוף‪ .‬ובבחינת לא‬
‫מטי — אצילות ט׳‪ ,‬ובי״ע עשירית‪ .‬ומתחלה מגיע לבחינת הנר״ן וגוף‪,‬‬
‫כמ״ש למעלה‪ ,‬והיא נכנסת‪ .‬ואז מקבלים כלם הארה יותר גדולה‪ ,‬רק מבחינת‬
‫ההתקרבות שהתקרבה הנשמה לגוף‪ .‬אז מתעורר השלימות בסוד החוט כנ״ל‪,‬‬
‫שבתחלה מתעורר סוד הבינה אשר שם‪ ,‬ועולה עד השלימות‪ .‬וזהו‪ :‬ההוא‬
‫רעותא דלא אתפס וכר‪ .‬אז חוזר הכל לבחינת לא מטי‪ ,‬והיינו סליק כלא‬
‫עד א״ס‪ .‬והיינו כי בתחלה צריך לעלות ההתעוררות מלמטה בכל הבחינות‬
‫לקרבם‪ ,‬ובתחלה עולה ההתעורדות בבחינת נשמה וגוף כנ״ל‪ ,‬שאז מתקדבים‬
‫הנשמה והגוף‪ ,‬ומזדמנים לקבל סוד השלימות‪ .‬אחר כך מגיע ההתעוררות‬
‫לבחינת לא מטי‪ ,‬ואז סליק וכד‪ .‬ומיד שמתחילים להתעודד‪ ,‬הנה נשלם‬
‫בו בסוד השלימות זיווג האמצע יאהלוההי״ם‪ .‬תה סוד; ובסיס ההוא‬
‫רעותא‪ .‬מוסיף להתעורר‪ ,‬ונשלם בו סוד הנשמה והגוף‪ ,‬וסוד זה‪ :‬נהירו‬
‫דנשמתא עלאה‪ .‬ואז מתחזק האצילות להתגלות בסוד יחוד דו״ן עם בי״ע‪.‬‬
‫וכן ענין זה נעשה למעלה בסוד המחשבה שזכרתי‪ .‬ותדע שגם הכבוד למטה‬
‫נקרא בשם מחשבה‪ ,‬אך כאן מדברים במחשבה העליונה‪ .‬ולמעלה תפיס‬
‫ולא תפיס‪ ,‬לפי שלמטה עדיין לא נתחבר לגמרי‪ ,‬אלא נעשה למטה‬
‫בזיווג של אצילות ובי״ע — סוד ביאה ראשונה לעשות כלי‪ ,‬וביאה שניה‪,‬‬
‫הכל בסוד היחוד‪ .‬וכל זה בעוד שלמעלה האמצעית של הי׳ שבמחשבה‬
‫הולכת ומתגלית‪ .‬והיחוד צריך שיהיה מתגלה מכח התחתונים‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫עיקר שכינה בתחתונים‪ ,‬ע״י עבודתם‪ .‬ואז‪ :‬סלקא מגו רעו דמחשבה וכד‪,‬‬
‫כי זה כמו מ״ן‪ .‬והביאה הראשונה היא כדי שתוכל לעלות מ״ן‪ ,‬והיינו‬
‫שמעשה התחתונים יועיל לגלות היחוד הזה‪ .‬ואחר שהוכן כך‪ ,‬ולמטה כבר‬
‫עלו המ״ן בסוד העבודה העומדת שם בבי״ע כנ״ל‪ ,‬אז נשלם להתגלות‬
‫האמצעית‪ .‬ואז נשלם אחד לגמרי‪ ,‬ונתגלה היחוד כדאוי למעלה ולמטה‪,‬‬
‫ונקשרו הכבוד באצילות‪ ,‬והאצילות בא״ס ב״ה‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫ועל כן אמר‪ :‬נהירו דנשמתא וכד‪ ,‬והיינו חיבור בסוד הנשמה וכד‪.‬‬
‫ואז‪ :‬בגו נהורין אעיל בסתימו דמחשבה‪ ,‬כי מתוך הארה הזאת‪ ,‬שבה‬
‫נשלמת ההשפעה‪ ,‬היחוד מתחזק בתאוה גדולה של העליונים והתחתונים‬
‫כנ״ל‪ .‬ולכן שני דברים‪ :‬השפעה ויחוד‪ ,‬השפעה נעשית בזיווג יאהלוההי״ם‪,‬‬
‫ונשלמת בסוד נשמה וגוף‪ .‬אך היחוד מתגלה בסוד יאהדונה״י‪ .‬ולכן‪:‬‬
‫בגו נהורין דאעיל וכו׳‪ .‬ואז היה צריך להיות נשלם גילוי היחוד ונהיד‬
‫תמג‬ ‫אדיר במרום‬
‫ואתבסם‪ .‬ומכה זה נעשה למטה סוד ביאה ראשונה בבחינת יאהדונה״י‪,‬‬
‫שנותן כה שמעשה התחתונים יועיל כנ״ל‪ .‬ולכן‪ :‬תפיס ולא תפיס‪ ,‬כיץ‬
‫שלמטה לא נשלמו עריץ להתחבר באמת‪ .‬ואז‪ :‬סלקא מגו רעו וכד‪,‬‬
‫והיינו האמצעית נשלמת להתגלות‪ ,‬המקשרת הראש העליון עם הנאצלים‪.‬‬
‫ואז‪ :‬כד האי סליק וכד‪ ,‬שאז התחתונים תופסים ביחוד‪ ,‬ומתדבקים כאחת‬
‫ד׳ בא״ח‪ ,‬ונשלם אחד‪ ,‬ביחוד שלם לכל צד‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬
‫והנה זה סוד היחוד המתגלה בכל זיווג‪ ,‬שהוא מתגלה מעט מעט‪,‬‬
‫מדריגה אחר מדריגה‪ ,‬עד שיהיה הכל נשלם‪ ,‬כמו שביארנו למעלה כבר‪.‬‬
‫וזה סוד הזמן‪ ,‬שבו )קהלת ג‪ ,‬א( לכל זמן ועת לכל חפץ תחת‬
‫השמים‪ .‬וסוד זה‪ ,‬מ״ה וב״ן הם ממש תיקון האמצע‪ ,‬כי רק זה הוא‬
‫המתגלה בכל היחוד הנשלם‪ ,‬דהיינו אם היה היחוד מתגלה בכל החלקים‪,‬‬
‫היה מיד נשלם הכל‪ .‬אבל מה שנעשה מכח כל התיקץ של היחוד שאמרנו‪,‬‬
‫אינו אלא גילוי אחד מן המדריגות לבד‪ ,‬המגיע לאותו היום‪ ,‬והיינו‬
‫ממדדיגות האמצע‪ .‬כי כבד שמעת שהוא הצדיך ליתקן‪ ,‬כדי שבסוף הכל‬
‫יתחברו רישא וסופא‪ .‬וסוד הכל תלוי במ״ה וב״ן‪ ,‬כי ב״ן ‪ -‬שרש‬
‫כל קלקולי האמצע והעלמיו‪ ,‬ומ״ה ‪ -‬תיקוניהם בגילוי השם‪ .‬ונעשה‬
‫מתחלה מה שנעשה‪ ,‬והולך ונעשה תמיד עד הסוף‪ ,‬עד שבהשתלם‬
‫מ״ה וב״ן להתחבר ביחד ‪ -‬יהיה סוף האמצע‪ .‬וסוד זה‪ :‬מ״ה וב״ן‬
‫‪ -‬עולה זמ״ן‪ ,‬כי כל הזמן רק בהם‪ ,‬וחלקי הזמן הם חלקי מ״ה ■‬
‫וב״ן המתחברים זה לזה‪ .‬ולכן היחוד עולה עד סוד הרישא וסופא‪.‬‬
‫אך ההשפעה הבאה‪ ,‬וסוד גילוי מדריגת היחוד המתגלה באותו הזיווג‪,‬‬
‫הולך הכל אל מ״ה וב״ן‪ .‬וסוד כל זה )דברים ח‪ ,‬טו( המוציא לך‬
‫מים מצור החלמיש‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה סוד גדול מאד‪ ,‬כי ב״ן הוא האבן הזה‪ ,‬וצריך להיותו‬
‫‪,‬‬ ‫מתוקן משם מ״ה‪ ,‬להביא ההשפעה‪.‬‬
‫ואפרש לך כל זה בסדר נכון‪ .‬והוא מה שפירש הרשב״י ע״ה‬
‫בפרשת בראשית )דף נא‪ (:‬ת״ל‪) :‬במ״ב( ]במ״הן גוונין זיני נהורין אתפלג‬
‫עלמא וכד‪ .‬והם באמת סודות עמוקים מאד‪ ,‬מגלים מפנימיות ההנהגה‬
‫העליונה‪ ,‬מה שאפשר להבין עתה ‪ -‬שחוזר בה הכל אל היחוד העליון‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫והבן ה יטב ‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תמ ד‬

‫הנה כתוב )בראשית א‪ ,‬א( בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬

‫הא ‪ p‬והא ‪ p‬וכר‪ ,‬הרי שהיתה בתחלה בנויה‪ ,‬ואחר כך היה החורבן‪,‬‬
‫ואחר כך נבנית‪ .‬והנה כל זה נשרש למעלה למעלה‪ .‬והיינו כי הנה כבר‬
‫שמעת איך הפה העליונה היא בינה‪ ,‬המוציאה את ההבלים‪ ,‬כמ״ש‪.‬‬
‫והנה על זאת הפה אמרו )ב״ר ג‪ ,‬א( מפתח פומך הוה לן נהור‪.‬‬
‫וסוד הענין הוא‪ ,‬כי כל הדברים נבראו בסוד בנוי וחרב ובנוי‪ .‬וכן‬
‫אור שנברא ביום ראשון נגנז אחר כך‪ ,‬ובסוף הכל יש לו להתגלות‬
‫שנית‪ .‬וצריך שתדע‪ ,‬כי הנה בפה הזאת נסתדרו מיד‪ ,‬לצורך מה שיצא‬
‫ממנה‪ ,‬ומיד נסתדרו בה ד׳ הויות עסמ״ב‪ .‬והנה הפה עצמה — סוד‬
‫ס״ג‪ ,‬והיינו פ״ה — ס״ג וכ״ב אותיות‪ .‬ואלו הכ״ב אותיות נתקנים בה בסוד‬
‫ה׳ מוצאות הפה‪ ,‬והם ה׳ אותיות דאלקים‪ .‬אך מבפנים יש שם ע״ב‪,‬‬
‫והוא יורד מן המחשבה דרך החיך‪ ,‬דורד אל הגרון‪ ,‬ושם מתחבר בשם‬
‫ס״ג‪ .‬והיינו כי זה הע״ב היורד מן המחשבה‪ ,‬יורד ובוטש בכל מוצאות‬
‫הפה‪ ,‬שהם בסוד ס״ג כנ״ל‪ ,‬ואז נעשה קול‪ ,‬והיינו ע״ב ס״ג כמנין קול‪.‬‬
‫והנה יש בהם ז׳ יודין‪ ,‬וסודם ז׳ הויות‪ ,‬והם כמנין יעקב‪ ,‬וסוד זה )בראשית‬
‫כז‪ ,‬כב( הקול קול יעקב‪ .‬ואז היו יוצאים מן הפה ז׳ קולות‪ ,‬וכל‬
‫אחד מהם נקרא קול ה׳‪ .‬והענין‪ ,‬כי ז׳ הויות הם היוצאים מחיבור‬
‫הע״ב ס״ג‪ ,‬והם יוצאים לפי מה שמכה בפה מהאורות העליונים‪ ,‬כי‬
‫תמיד האורות העליונים בוטשים בתחתונים‪ .‬ולפי הבטישא כך התחתון‬
‫מוציא הארותיו‪ .‬ונמצא שהם ז׳ הדות בסוד זה‪ .‬אך בכל הד״ה מתחברים‬
‫הע״ב והס״ג ביחד‪ ,‬ועל כן מצדם כל אחד מהם נקרא קול‪ .‬ומצד הוי״ה‬
‫— קול ה׳‪ .‬אמנם )הכל( ]הקול[ היה צריך לעבור בסוד ה׳ מוצאות‬
‫הפה‪ ,‬חהו‪ :‬בראשית ברא אלקים‪ .‬ובאמת אם לא היו ה׳ מוצאות אלה‪,‬‬
‫לא היה שום גילוי לאלה הקולות‪ .‬אבל מצד המוצאות‪ ,‬שהם כ״ב אותיות‬
‫שזכרנו למעלה‪ ,‬שנתחלקו לה׳‪ ,‬אז היו שולטים בהם ה׳ אותיות אלקים‪,‬‬
‫והיה בהם איזה גילוי‪ ,‬ואף על פי כן אור הפה היה מתרבה מכח ע״ב‬
‫המתחבר בו‪ .‬וזהו )זוהר ח״א ג‪ (:‬ברא — מלה סתים‪ ,‬שמצד אלקים‬
‫היה מתגלה‪ ,‬אך מצד ברא — נעלם ואינו מושג‪ .‬ותראה שבסוד ה׳‬
‫מוצאות הפה נרמז שמלת קול עולה ה׳ הויות‪ .‬אך הרוח מחבר כולם‪,‬‬
‫ויוצא בכח הלשון בסוד ו׳‪ ,‬וזה אות ו׳ של קול‪ .‬ובסורו נאמר‪ :‬בראשית‬
‫— ברא שית‪ .‬וזה סוד )תהלים קלט‪ ,‬ד( כי אץ מלה בלשוני‪ ,‬להראות‬
‫שהמלה תלדה בלשון‪ ,‬שהוא הגורם לרוח שיוכל ללכת במוצאות ולחברם‪,‬‬
‫ולעשות מאותיותיו תיבות‪ ,‬בסוד אות ו׳‪.‬‬
‫ונחזור לענין הקולות‪ ,‬כי כל אחד מהם היה בנד מב׳ שמות ע״ב ס״ג‪,‬‬
‫תמה‬ ‫אדיר במרום‬
‫וסודם שמים ו א ח• דאז היה מאיר אור מלמעלה מסוד המחשבה עצמה‪,‬‬
‫ומחבר אותם‪ .‬ותבין סוד זה‪ ,‬כי תמיד במקום שנמצא דו״ן ביחד‪ ,‬אור‬
‫היחוד העליון מתגלה עליהם‪ ,‬תה אחד יותר שיש במלת קול מחשבון ע״ב‬
‫וס״ג‪ .‬תה שהיה מתגלה עליהם‪ ,‬היה גורם להם להוציא התולדות‪ .‬וסוד זה‬
‫— כי כל שהוא מן הפה ולמעלה נכלל הכל בסוד אות א׳ אחת‪ ,‬ובפה‬
‫מתחלת אות ב׳‪ ,‬וסודה ברכה שעולה כמנץ עסמ״ב שנסתדרו בה כנ״ל‪,‬‬
‫עד הת׳‪ .‬וסוד זה בראשית — בת ראשי‪ ,‬תהו שהעולם נברא בבי״ת‪ ,‬והיא‬
‫מראה בעוקץ לא׳ כמו שדרשו ז״ל‪ ,‬כי היא נקשרה בה‪ .‬ובהתגלות זאת‬
‫הא׳‪ ,‬מה שהיה ב״ת — מב׳ עד ת׳‪ ,‬נעשה א״ת‪ .‬ואז היו יוצאים‬
‫כל התולדות של השמים והארץ הנ׳׳ל‪ ,‬תהו את השמים ואת ה א ^‪,‬‬
‫שארז״ל )ב״ר א‪ ,‬יט( את — לרבות את תולדותיהן‪ .‬והנה זאת הא׳‬
‫היתה מוציאה שם אחד שעומד לקשר השמים והא ‪ p‬וכל תולדותיהם‪,‬‬
‫אלה עם אלה‪ ,‬והוא אהדה ר״ת את השמים ואת ה א ^‪ .‬ועל ידו נעשה‬
‫סוד הגוף של א״ק‪ ,‬המתלבש אחר כך במלבושיו‪ ,‬כמפורש למעלה‬
‫במקומו'• והכל היה בדרך נעלם‪ ,‬שאינו מושג כלל‪ .‬וזאת הא׳ המתגלית‪,‬‬
‫בעברה בסוד ה׳ מוצאות עשתה ה׳ הברות‪ ,‬בסוד פתוחי חותם‪ .‬ולכן אי‬
‫אפשר לקרוא האותיות בלא הנקודות‪ ,‬שהם בסוד זאת הא׳ שעמה נשלם‬
‫קול‪ ,‬והנה כל זה לא היה יכול עדיין להיות מושג כלל מן התחתונים‪,‬‬
‫כי הקולות שיצאו מן הפה היו נקשרים בשרשם‪ ,‬שהוא הפה‪ ,‬והכל‬
‫היה הולך לפי התיקון השלם‪ ,‬ולא היה בדרך ההנהגה הצריכה לפי_‪.‬‬
‫העולם‪ .‬עד שהוצרכה הפה להיות נסתמת‪ .‬ואז התחילו כמו להתגלם מעט‪,‬‬
‫מה שהיה עומד ח ‪ p‬מהפה‪.‬‬
‫והנה צריך שתדע‪ ,‬כי הע״ב שהיה באלה הקולות‪ ,‬היה מתחבר בפה‬
‫לגמרי‪ ,‬עד שכמעט לא היה יוצא ממנה‪ .‬אלא שהיה מתחבר גם כן עם‬
‫הבחינת הס׳׳ג‪ ,‬והיה עושה קול‪ .‬אך כשנסתמה הפה‪ ,‬נאסף בתוכה כל בחינת‬
‫הע״ב‪ ,‬ונשאר בחינת הס״ג לבדו‪ .‬והם אותם שקראם הפסוק א ‪ .p‬ובשארם‬
‫לבד — נחשכו‪ .‬חהו )בראשית א‪ ,‬ב( והא ‪ p‬היה תוהו ובוהו‪ .‬ומיד‬
‫נרמז סוד המלכים אשר מלכו בא ‪ p‬אדום‪ ,‬כי היא א ‪ p‬כמ״ש‪ ,‬והיא‬
‫אדום — שדעץ מתערין מינה‪ .‬והנה אז מיד נגלה סוד המלבוש של א״ק‬
‫שלא היה יכול להתגלות מפני רוב האור של ספירותיו‪ .‬ועתה מתחילים להיות‬
‫הדברים מעט יותר מושגים‪ .‬והנה כאן היו כל אותם הדברים שהוזכרו למעלה‬
‫בפיסקא ‪ :‬עכ׳׳ד שמיה דעתיקא‪ ,‬ע״ש‪ .‬והאמת‪ ,‬שכל אלה הדברים המוזכרים‬

‫‪ . 1‬עם׳ ת׳׳ט‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ת מו‬

‫בפרשה של ואלה המלכים‪ ,‬אינם אלא למטה באצילות‪ ,‬רק ששמותם‬

‫נגזרים מכאן‪ .‬נמצא שמציאות הראשון של ההעלמים והדינים בכאן היה‬
‫סוד בליעת האורות‪ ,‬שנבלעו בסוד הפה‪ ,‬דהיינו ע״ב שהיה מתחבר עם‬
‫ס״ג כנ״ל‪ .‬ואחר כך יש מה שנחשך ס״ג‪ ,‬שנשאר לחוץ‪ .‬ואחר כך‬
‫היה עוד חשך אחר‪ ,‬כמ״ש עתה‪ .‬ואלה הג׳ הם שרש לכל מה שהיה אחר‬
‫כך‪ .‬וסודם במלכים — בלע יובב חושם‪.‬‬
‫ונפרש עתה כל זה בסדר‪ .‬כי אחר שנשאר ס״ג לחוץ‪ ,‬והתחשך‪,‬‬
‫אז נתחלק לב׳ מדריגות — הפשוט והמילוי‪ .‬והפשוט נעלם‪ ,‬ונשאר‬
‫המילוי לבדו‪ ,‬והוא הבל‪ .‬ואז מה שהיו בסוד ז׳ קולות — נעשו ז׳‬
‫הבלים‪ ,‬ובהם מתנהגים כל דברי העולם‪ .‬וכאן תראה כח התורה‪ ,‬שהיא‬
‫תורת אמת‪ ,‬שגורמת בתחילה חיבור פשוט ומילוי ביחד‪ ,‬שאז נעשים‬
‫)ו(אמת — ז״פ ס״ג‪ .‬ועוד מתחבר בהם ג״כ הע״ב‪ ,‬ועושה קול‪ ,‬ומתחברות‬
‫ההויות שזכרתי למעלה — ז׳ הויות כמנין יעקב‪ .‬וסוד זה )מיכה ז‪ ,‬כ( תתן‬
‫אמת ליעקב‪) ,‬בראשית כז‪ ,‬כב( הקול קול יעקב‪ ,‬והוא בסוד שם מ״ה‬
‫כמו שנפרש עוד‪ .‬וזה האמת‪ ,‬שמה שיוצא מן הפה סודו ז״ת‪ ,‬ולכן הם‬
‫סוד מ״ה וב״ן‪ .‬ובתחלה היו מתנהגים אלה המ״ה והב״ן מכח הע״ב‬
‫והס״ג ביחד‪ ,‬כיון שנתעלם הע״ב‪ ,‬נשארו מתנהגים לפי הס״ג לבד‪ .‬ועם‬
‫כל זה‪ ,‬עדיין היו עומדים‪ ,‬אלא שהיו מתחילים להיות כמו רועשים‪,‬‬
‫שאין להם כח לעמד‪ .‬וכיון שנסתר הפשוט של ס״ג‪ ,‬ונשאר ההנהגה‬
‫ביד ההבל‪ ,‬אז נסתר מ״ה ג״כ‪ ,‬ושלט שם ב״ן‪ .‬ובהיות הוא שולט‪,‬‬
‫אז היה נעשה כל התוהו ובוהו המוזכר בפסוק‪ .‬עד שחזר הפשוט להתחבר‬
‫׳‬ ‫במילוי‪ ,‬וכן חזר מ״ה ונתחבר עם ב״ן‪.‬‬
‫ונפרש עתה לפי סדר השמות כמו שכתובים בתורה‪ .‬הראשון הוא‬
‫בלע בן בעור‪ ,‬וכאן מוזכר ושם עירו שהוא דנהבה‪ .‬והענין‪ ,‬כי כל‬
‫אלה‪ ,‬כבר אמרתי‪ ,‬באצילות היו‪ ,‬אלא שהיו לוקחים שמותיהם לפי‬
‫מה שנשרש למעלה‪ .‬והכל הולך לקבוע ההנהגה ביד המלכות‪ ,‬שהיא‬
‫המנהגת‪ .‬וכן הוא לפי הה״א העליונה‪ ,‬סוד המרכז‪ ,‬שפירשנו למעלה^‪,‬‬
‫שהיא סוד המלכות‪ .‬וכאן הוא תלוי פרטותיה‪ .‬ועל כן החכר בכלם מקומם‪,‬‬
‫כי שמם בא ממה שנעשה למעלה‪.‬מקומם הוא סוד מה שהיה נעשה במלכות‬
‫לפי ענינם‪ .‬ובג׳ מהם נאמר ושם עירו‪ ,‬והטעם הוא‪ ,‬כי שאר המלכים‬
‫היו לפי הבחינה שהיתה נמצאת המלכות אז‪ .‬אך אלה הם בסוד מה‬
‫שהיא צריכה לישאר כך לצורך ההנהגה‪ .‬ועל כן נאמר בהם‪ :‬ושם עירו‪,‬‬

‫‪ .2‬לעיל עמ׳ שצ״ו‪.‬‬

‫תמז‬ ‫אדיר במרום‬
‫להורות הקביעות שנקבע שם לעירם כך‪ .‬וכבר שמעת איך הג׳ מלכים‬
‫הראשונים בהם נשרש כל מה שנעשה עד שליטת הב״ן‪ ,‬ובארבעה האחרים‬
‫‪ -‬כל פעולת הב״ן‪ .‬ואחר כך השמיני הוא התיקון‪ .‬ולכן בראשון‬
‫שבראשונים ובראשון שבאחרונים נאמר‪ :‬ושם עירו‪ ,‬כי בהם נקבע דבר‬
‫מה במלכות‪ .‬ועל פי הדבר ההוא היו שאר הענינים במלכים הנמשכים‬
‫אחריהם‪ ,‬ובמלך הדר נקבע סוד התיקון‪.‬‬
‫ואומר לך הקדמה אחת כללית בענין כל השמות‪ ,‬שהרי השמות‬
‫אין להם פירוש ממש כמו הפעלים‪ ,‬אלא מובן מהם איזה ענין פעולה‬
‫כמו ברמז‪ ,‬שהשם ההוא הוא רמז הפעולה ההיא‪ .‬מה שאין כן הפעלים‪,‬‬
‫שענינם מובן להדיא‪ .‬והסוד הוא‪ ,‬כי השמות הם סוד האורות המתחברים‬
‫להוציא פעולה אחת‪ ,‬כי כל אות מורה מאור אחד עם מרכבותיו‪ ,‬ואין‬
‫נראה בם הפעולה מפורשת‪ ,‬כי אם כמו בדמז‪ ,‬כי לכן נקבצו יחד‬
‫לעשות אותה הפעולה‪ .‬ואעפי״כ דרך הפעולה אינה נודעת‪ ,‬ולמה צריך כל‬
‫כך מאורות וכל כך הרכבות‪ ,‬כי כל אלה הם מן הדברים התלויים בכתר‪,‬‬
‫שכבר פירשתי לך למעלה^ שהם נעלמים‪ ,‬ואי אפשר לדעת אותם‪ .‬לכן‬
‫בודאי כל שם מורה שכל כך מאורות כמו האותיות שלו נקבצו יחד לעשות‬
‫פעולה אחת‪ .‬והפעולה נרמזת מעט בחיבור האותיות ההם‪ .‬ולפעמים אינה‬
‫נרמזת כלל‪ ,‬והם השמות שאין להם שום הבנה‪ ,‬וזה מורה על הסתר‬
‫דרך הפעולה ההיא‪ .‬ואעפי״כ אמה רמז קטן ודק מאד יוכל להמצא‬
‫שם למשכילים הרבה‪ ,‬לדעת דרך השם ההוא ומוצאו ומובאו‪ .‬הדרך איך‪...‬‬
‫שהוא מצטרף‪ ,‬משם יוכלו לדון ענין השם ההוא באיזה צד‪ .‬אך הפעלים‬
‫הם הפעולות היוצאות מחיבורי המאורות‪ ,‬וזה מושג אצלנו ונודע ענינם‬
‫היטב‪ ,‬ולכן הם מובנים לנו‪.‬‬
‫ונשוב לענין‪ ,‬הנה כשמלך דעת באצילות‪ ,‬והיה בסוד הנהגת הדין בסוד‬
‫ב״ן‪ ,‬לקבץ עניני הנהגת העוה״ז‪ ,‬ואז נכללו בו כל הדינים‪ ,‬בסוד בליעת‬
‫האורות שאמרנו למעלה‪ .‬ותראה מה גורם זה — זה גורם חסרון הידיעה‪.‬‬
‫והוא סוד בעור‪ ,‬והוא סוד )ברכות לג‪ (.‬כל מי שאין בו דעה אסור לרחם‬
‫עליו‪ ,‬כי אז הוקבעו כל העונשים למי שראוי‪ ,‬וסוד זה ‪ -‬ושם עירו דנהבה‪,‬‬
‫כמו שנפרש עתה בס״ד‪ ,‬אך )בראשית לו‪ ,‬לה( ושם עירו עוית‪ ,‬הוא‬
‫סוד )שבת קנו‪ (.‬מזל שעה גורם‪ ,‬כמ״ש עוד בס״ד‪ .‬ונפרש זה עתה‪,‬‬
‫דע שכל השכר הנצחי הוא רק שהנשמות ימשיכו לעצמם אור חדש‬
‫תמיד‪ ,‬וסוד הכל הוא ענין כלת משה‪ ,‬וזה הדבר כבר נתפרש במקום‬

‫‪ •3‬לעיל עם׳ ת״כ‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫ממח‬
‫אחריי‪ .‬כי השכינה נעשית בת זוג לכל אחד מישראל‪ ,‬והיינו )ישעיה‬
‫נז‪ ,‬ב( ינוחו על משכבותם הולך נכותו‪ .‬חהו עיקר פעולת הצדיקים‪,‬‬
‫שהמאציל ית״ש נתן להם מציאות שיפשטו הם אור הקדושה עצמה‪,‬‬
‫והיינו שבהתדבק נשמת הצדיק בשכינה‪ ,‬יתחדש מלמעלה אור‪ ,‬מה שראוי‬
‫להתחדש‪ .‬וימשך עד זאת המדריגה של השכינה‪ ,‬שאמרתי שנעשית להם בת‬
‫זוג‪ .‬והרי‪ :‬אתפשטת מהימנותאי‪ ,‬כמ״ש הרשב״י ע״ה )זוהר ח״ג רצ‪ (.‬וזה‬
‫כל תענוגם‪ ,‬וזה ענין השלימות שזכרתי למעלה‪ ,‬שנתגלה תמיד אל נשמות‬
‫הצדיקים‪.‬‬
‫וזה דרך הגילוי‪ :‬הנה המוחין של הנשמה הם נדבקים למעלה‪ ,‬ולוקחים‬
‫אור מה שלוקחים‪ ,‬ובתוכם באמת מתלבש מה שמתלבש‪ ,‬כמו אי׳ בז״א‪.‬‬
‫ונמשך להם בכל יום אור חדש במוחיהם‪ ,‬והם ממשיכים אותו למטה‬
‫עד השכינה‪ ,‬בסוד בת זוג שלהם‪ .‬ואז יוצא ממנה ל ה ק‪ ,‬והרי השלימות‬
‫נתגלה‪ .‬והגילוי אין צריך שיהיה כי אם למטה‪ .‬כי למעלה בשרש ישנו‪ ,‬אלא‬
‫שמתגלה בכל המדרגות‪ ,‬עד שמגיע למדריגה זאת התחתונה‪ .‬ובאמת על‬
‫זה נאמר‪) :‬תהלים קכח‪ ,‬ג( בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך‪ ,‬כי השלימות‬
‫שנתגלה — שוב אינו נעלם‪ .‬ובו נאמר‪) :‬ישעיה ג‪ ,‬י( אמרו צדיק‬
‫כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו‪ .‬כי האמת‪ ,‬שאין השלימות הזה נשלם‬
‫עד שמתגלה מן השכינה כנ״ל‪ ,‬והצדיק משיג מה שמשיג‪ ,‬בין בהמשכה‬
‫הראשונה בסוד המוחין‪ ,‬בין בהמשכה אל השכינה בסוד בת זוגו‪ .‬אך‬
‫שלימות הדבר הוא כשנתגלה לחוץ‪ ,‬והם הם העולמות שהצדיקים נוחלים‪,‬‬
‫כמאמרם ז״ל‪ .‬ואלה נקראים תולדות‪ ,‬כי אין האילן הקדוש משתנה‪,‬‬
‫ולא נוסף עליו כלל‪ ,‬אלא ממה שקבוע כבר — יוצאות אלה התולדות‪.‬‬
‫והנה עד סוף אלף השביעי יכולים אנו להבין שהוא כן‪ ,‬כמ״ש‪ ,‬כי עדיין‬
‫יש למעלה הבחנה בין דו״ן‪ .‬אחר כך הוא סוד ההשוואה‪ ,‬ולא נוכל להבין‬
‫הדבר איך הוא‪ .‬אך מזה הענין הוא יוצא ודאי‪ ,‬כי סוד הכל )בראשית‬
‫א‪ ,‬כז( זכר ונקבה בראם ויאמר להם אלהים פרו ורבו וכו׳‪ .‬והנה‬
‫עיקר כח ההתפשטות הזה תלוי בדעת‪ ,‬כי שני המוחין האחרים‪ ,‬אעפ״י‬
‫שהם ממשיכים ומקבלים‪ ,‬אינם יכולים לפשט ההשפעה ולהוציא התולדה‬
‫אלא הדעת‪ .‬וזה מה שחסר לס״א‪ ,‬שעל כן אמרו )זוהר ח״ב קג‪ (.‬אל‬
‫אחר אסתרס דלא עביר איבן‪ .‬שהרי הקדושה עומדת להתפשט לקבוע‬
‫פשיטותה לנצח‪ ,‬והיינו‪ :‬קושטא קאי‪ .‬אבל הס״א עושה מה שעושה‪ ,‬אבל‬
‫אינו בר קיימא‪ ,‬אלא )תהלים לז‪ ,‬כח( וזרע רשעים נכרת‪ .‬וכל מי שבא‬
‫‪,‬‬ ‫‪ .4‬מאמר סוד דמות אדם )גנזי רמח״ל עם׳ רס״ג(‪.‬‬
‫‪ . 5‬עי׳ אגרות פחו״ד )שערי רמח״ל עמ׳ שפ״ו( ד״ה והעיקר‪.‬‬
‫תמט‬ ‫אדיר גמרום‬
‫משם הוא גם כן כך‪ ,‬שאינו יכול לקבוע שום דבר רע לעמוד ולהתקים‪ .‬כי‬
‫שקרא לא קאי‪ .‬אבל לא תחשוב שיוכל לפחות להמשיך מן הקדושה‬
‫ולפשט אותה‪ ,‬כי גם זה אינו‪ ,‬כי על כן נאמר )תהלים נ‪ ,‬טז( ולרשע אמר‬
‫אלקים מה לך לספר חוקי וכר‪.‬‬
‫ותבין בכאן היטב ענק פגם הנשמות ותיקונן‪ .‬הנה הס״א‪ ,‬כבר‬
‫אמרתי‪ ,‬הוא מקור אחד שאינו עומד להתקים‪ ,‬אלא לכלות‪ .‬אכן אין‬
‫בו דעת‪ ,‬וכל היוצא משם ג״כ הוא כך‪ .‬וכל מי שמשליט עליו הס״א‬
‫גם הוא נעשה כך‪ ,‬אעפ״י ששרשו הוא מן הקדושה‪ .‬והיינו כי מי‬
‫שפוגם עצמו כל כך‪ ,‬עד שבאמת נקרא רע‪ ,‬מרוב הרעה הגוברת‬
‫בו שורה עליו הצלם של ם ״א ח ״ו‪ ,‬ואז הדעת שבו מתעלם ואבד‪,‬‬
‫ואין נמצא בו אלא החו״ב‪ .‬ואז נאמר )ירמיה ד‪ ,‬כב( חכמים המה‬
‫להחג ולהטיב לא ידעו‪ .‬כי הדעת אינו אלא לטוב‪ ,‬אך החכמה היא‬
‫גם לרע‪ .‬ועל כן נמצא‪ ,‬שאפילו פושעי ישראל יהיו חכמים בתורה‪ .‬אבל‬
‫זה ודאי שאינם יכולים לפשט האמונה כלל‪ ,‬כי אעפ״י שהם מתחכמים‪,‬‬
‫אין חכמתם עושה פעולה למעלה‪ ,‬בסוד פרו ורבו כנ״ל‪ ,‬אלא )תהלים‬
‫לז‪ ,‬כח( וזרע רשעים נכרת‪ .‬תהו שאמרו בתיקונים )תיקונים מזוהר‬
‫חדש דף ז׳ ע״א עבהגר״א( שנאמר עליהם; וימררו את חייהם וכר‪,‬‬
‫ולבסוף; לית הלכתא כפלוני‪ ,‬שהשכינה בסוד בת זוג שזכרתי למעלה‪,‬‬
‫היא נקראת הלכה‪ ,‬בסוד הלכה למשה מסעי‪ ,‬בסוד כלת משה כנ״ל‪.‬‬
‫ומי שהוא צדיק‪ ,‬אז חכמתו עושה בה פירות‪ ,‬ומולדת ההארה שמולדת‪,‬־־‬
‫כנ״ל‪ .‬ואז נקרא שהלכה כמותו‪ .‬אבל אלה ‪ -‬לית הלכתא כוותייהו‪,‬‬
‫שהרי אינם מולידים בה כלל‪ .‬ונאמר בהם )תהלים צב‪ ,‬ז( איש בער לא‬
‫ידע‪ ,‬מפני חסדון הדעת‪.‬‬
‫ונמצאו שזהו באמת החסרון היותר גדול שיש בנשמה‪ .‬ועד שאינה‬
‫נפגמת לגמרי‪ ,‬שאינה נעשית רעה‪ ,‬עבירה אינה מכבה תורה )סוטה‬
‫כא‪ ,(.‬ועדיין יכולה להוליד‪ .‬ואז שאר החטאים יכולים לימחות ברחמים‪.‬‬
‫שבזמן הדביקות‪ ,‬שהיא מתדבקת להוליד ההארה כנ״ל‪ ,‬בדוב הדביקות‬
‫יכולה ליתקן וליטהר‪ .‬אבל אם נחסר הדעת לגמרי‪ ,‬אי אפשר עוד‬
‫ליטהר‪ ,‬ועל כן )ברכות לג‪ (.‬כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו‪.‬‬
‫והבן הרברים האלה‪ ,‬כי זה שרש כל ענק הנשמרת‪ ,‬שלימותן קלקוליהן‬
‫ותיקוניהן‪.‬‬
‫והאמת‪ ,‬אין אדם חוטא אלא א״כ נכנסת בו רוח תזזית ]שטות[)סוטה‬
‫ג‪ , (.‬והוא ממש הפך הדעת‪ .‬וסודו)משלי טז‪ ,‬כח( ונדגן מפדיד אלוף‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תג‬
‫וסוד זה )בראשית ב‪ ,‬כד( והיו לבשר אחד‪ .‬כי רק בתולדות מתחברים‬
‫האב והאם חיבור גמור‪ .‬כן אין הנשמה מתדבקת דביקות גמור בשכינה‪,‬‬
‫אלא אחר שיצאה ההארה שנולדה כנ״ל‪ .‬וזהו ענין נחש )זוהר ח״ב דף‬
‫צ״ה( שארי בחיבורא ומסיים בפירודא‪ ,‬כי אי אפשר לס״א להתחבר חיבור‬
‫גמור מפני הסירוס שלה‪ .‬וכן נשמה שאינה מולדת‪ ,‬אינה מתדבקת‪ .‬וכל‬
‫חטא הולך לזה — להיות מפריד‪ .‬כי החטא בא מן הס״א‪ ,‬ויש לו הטבע‬
‫של מקורו‪ .‬אך סוף סוף אם לא יתגבר הרע על הנשמה הרבה‪ ,‬אפשר‬
‫לנשמה ליטהר ממנו אפילו בלא עונש‪ .‬שהרי אם נפרדה באותה הפעם‪,‬‬
‫נדבקת בפעם אחרת‪ ,‬ובדביקות יכולה ליתקן‪ ,‬בסוד)שיר השירים א‪ ,‬ב( ישקני‬
‫מנשיקות פיהו‪ ,‬שדרשו )מדרש שהש״ר‪ ,‬שם( ידביקני יטהרני‪ ,‬וגם יזיינני‬
‫נגד הס״א שלא תחטיא פעם אחרת‪ ,‬לפי כח ההתדבקות‪ .‬כי ודאי בכח הארה‬
‫— כך כח ההתדבקות‪ ,‬וזה פשוט‪ .‬אך אם הרע גבר בה‪ ,‬עד שנעשית‬
‫כמו אל אחר דאסתרס‪ ,‬שכבר אינה מתנהגת אלא על ידו‪ ,‬אז אי אפשר‬
‫לה התדבקות בשום פעם‪ ,‬ועל כן אסור לרחם עליו‪ .‬אמנם גם מי‬
‫שחטא אפילו פעם אחת‪ ,‬הנה נפרד מן הדביקות בעבור רוח תזזית‪,‬‬
‫אלא שעדיין יש לו תקוה ליטהר בפעם אחרת‪ .‬אבל אם לא נטהר‪ ,‬ודאי‬
‫צריך לו עונש‪ .‬ולכן מיד שעשה זה הפירוד — המקטרג מקטרג שיעשה‬
‫דין‪ ,‬והשכינה היא אם המיסרת‪ ,‬שצריך שתיסר הנשמה בעונשים עד‬
‫שתטהר מרוח התזזית‪ ,‬ותשוב לדביקות‪ .‬אז היא מודדת מרה כנגד‬
‫מרה לפי ערך הרוח שנדבק‪ ,‬והכח שבו נדבק‪ .‬וכפי מה שהאדם תיקן‬
‫המפרידו‪ ,‬אם מעט ואם הרבה‪ ,‬כל עניני המשפט‪ ,‬תוכחות המוסר‪ ,‬שכלם‬
‫תלוים בידה‪ ,‬עד שתשוב הנשמה לכחה כבראשונה‪ ,‬להדבק כראוי‪.‬‬
‫ותבין באמת איך עד שהדעת עומד בתקפו‪ ,‬האדם לא היה חוטא‪.‬‬
‫אלא מיד שחושב לחטוא‪ ,‬נכנס בו רוח תזזית‪ ,‬ואז חוטא‪ ,‬כי מפרידו מן‬
‫הדביקות לפי ערך החטא‪ .‬כי כבר כל מה שיש בכל הגוף בכלל‬
‫— נכלל בדעת לעשות הדביקות‪ .‬כי צריך שיהיה שלם‪ ,‬שיוכל להמשיך‬
‫מכל תרי״ג חלקים‪ ,‬וכלם נמנים בדביקות‪ ,‬ואם יש חסרון באחד מהם‪,‬‬
‫כשמגיע הדביקות שם — הרי לא יוכל להמנות‪ ,‬והדביקות מתפרד‪ .‬הרי‬
‫כי המעשים נשרשים בכל הפרצוף‪ ,‬אעפ״כ הכל הולך אל הדביקות‪ ,‬ובהיות‬
‫הדביקות נמצא בשרש הנשמה‪ ,‬הדעת עומד תמיד מתדבקת‪ .‬אלא שעיקר‬
‫התדבקות הוא בתורה ובמצות‪ ,‬אבל אפילו בטבעה יש שרש הדביקות הזה‪.‬‬
‫ועל כן עד שזה אינו נחשך‪ ,‬אין אין אדם חוטא‪ .‬ועל כן אמרו )יומא‬
‫כט‪ (.‬הרהורי עבירה קשים מעבירה‪ .‬נמצא שחטא הולך אל ענין הפירוד‬
‫■‬ ‫כנ״ל‪ .‬וגם אין אדם חוטא עד שכבר לא נחשך הדעת‪.‬‬
‫תנ א‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה כל זה הענץ מושרש בזה המלך בלע‪ ,‬כי באמת אם הדעת‬
‫לא היה בו מתחלה מושרש ענין זה‪ ,‬שיהיה לו מציאות הסתר והעלם‪,‬‬
‫היה תמיד עומד בכת‪ ,‬ולא היה חטא בעולם כלל‪ ,‬וזה כמו המלאך‪,‬‬
‫שכלו שכל שוה בהארה א׳ שאינה משתנית‪ .‬ועל כן אין שייך בו‬
‫יצר הרע‪ .‬ובזה תבין מה שנאמר בכמה מקומות שיצר טוב ויצר הרע‬
‫בנדים מסוד חו״ג דדעת‪ .‬שהכל תלד בזה הדעת‪ .‬ועל כן כשרצה המאציל‬
‫ית״ש להצמיד העולם על ההנהגה שהוא עתה‪ ,‬השריש כאן ענין זה‪.‬‬
‫ובאמת בא מראשית המעשה למעלה‪ ,‬שהאורות נבלעו בתוך הפה‪ ,‬והיא‬
‫החכמה שנסתלקה למעלה‪ .‬ועל כן נאמר)ירמיהו ח‪ ,‬ח( איכה תאמרו חכמים‬
‫אנחנו וכד‪ .‬והוא סוד )איוב ד‪ ,‬כא( ימותו ולא בחכמה‪ ,‬שאם אלה האורות‬
‫היו עומדים לחוץ‪ ,‬היו בל בני האדם בעלי שכל קבוע‪ ,‬כמו המלאכים‪,‬‬
‫ולא היה חטא בעולם‪ .‬ולפי בליעת האורות‪ ,‬כך היה ענין זה שתבלע‬
‫ההארה מן הנשמה‪ ,‬ותאסף למקורה‪ ,‬ואז תשאר בלא דעת דייקא‪ ,‬כי‬
‫אל) ‪ 0‬זה מגיעים הדברים‪ ,‬וזהו; בלע בן בעור‪ ,‬וכן הוא כמו; לבן חיל‪,‬‬
‫שי״ל — איש שיש לו חיל‪ ,‬כך; בן בעור ר״ל — שיש לו מדה זאת‪.‬‬
‫והיינו כי מכח בליעת האורות כנ״ל‪ ,‬זה המלך היה נשרש בו חסרון‬
‫הדעת‪ ,‬כסוד )ירמיה י‪ ,‬יד( נבער כל אדם מדעת‪) ,‬תהלים צב‪ ,‬ז( איש‬
‫בער לא ידע‪ ,‬וזהו בן בעור‪ .‬ואז היה מגיע למלכות הנהגת התוכחה‪,‬‬
‫לייסר בני האדם‪ .‬וזה לפי התיקון להעביר רוח התזזית המפריד‪ ,‬ולהחזיר‬
‫הדביקות ככח כבתחלה‪ .‬והיינו )בראשית לו‪ ,‬לבן ושם עירו דנהבה _ ‪.‬‬
‫— דין הבה‪ .‬והוא דבר נקבע כך לעולם‪ ,‬לפיכך — ושם עידו‪ ,‬כי זאת‬
‫היא ההנהגה שלה‪ ,‬ודרך חיים תוכחת מוסר‪ .‬וכאן נשרש כל עגין שכר‬
‫ועונש‪ ,‬שיהיו בני האדם זוכים טובתם במעשיהם‪ ,‬והנה על זה הענין‬
‫נאמר )תהלים קיט‪ ,‬קל( פתח דבריך יאיר‪ ,‬בסוד פתיחת הפה‪ ,‬שמשם‬
‫יוצא האור‪ ,‬ואז; מבין פתיים‪ ,‬כי סתימת הפה גרם חסרון ההשכלה‪.‬‬
‫והתורה גורמת באמת לפה לחזור ולהפתח‪ .‬מאת היא ההארה שמוסיפים‬
‫בתורה‪ .‬ועל כן אמרו )עי׳ שבת קנב‪ (.‬זקני ת״ח דעתם נתוספת עליהם‪,‬‬
‫והוא מה שהבאתי בתחלה )ב״ר ג א( מפתח פומך הוה לן נהור‪ ,‬והם‬
‫ה׳ אורות‪ ,‬בסוד ה׳ הברות שזכרתי למעלה‪ .‬שבאים מן ה״א‪ .‬וכנגד‬
‫זה ה׳ חומשי תורה‪ .‬ועל כן התורה גורמת תוספת הארה בכל העולמות‪,‬‬
‫כי גורמת לפה להפתח יותר‪ .‬והוא עצמו ענין התיקון‪ ,‬כמ״ש לקמן‬
‫בס״ד‪ ,‬שכשיהיה נשלם בסוף הכל‪ ,‬הנה תמצא הפה פתוחה לגמרי‪ ,‬וכל‬
‫הבריאה קבועה בשלותה‪ .‬וכן נאמר לע״ל )ישעיה יא‪ .‬ט( כי מלאה ה א ח‬
‫דעה‪ .‬ולכן )שם( לא ירעו ולא ישחיתו‪ ,‬בסוד; דנהבה‪ ,‬כי הם דברים‬
‫תלוים זה בזה כנ״ל‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תנב‬

‫המלך הב׳ הוא יובב‪ ,‬והוא החסד‪ .‬ובו נכלל ענין רעש האורות‬
‫של ס״ג‪ ,‬בהשארם לבדם חוץ לפה כנ״ל‪ .‬וכבר שמעת שהאורות האלה‬
‫שחוץ לפה‪ .‬הם הקולות‪ ,‬דבורים היוצאים מן הפה‪ .‬רק שבתחלה היה‬
‫בסוד קול שלם‪ ,‬ואחר כך נסתלקו בחינת הע״ב מהם‪ .‬ואז היה הקול‬
‫נשאר רועש‪ .‬ומה שבתחלה היה יוצא בהמשך בכח גדול‪ ,‬עתה נשאר‬
‫רועש‪ .‬וזה ממש סוד התקיעה והתרועה‪ ,‬כי התקיעה הוא קול המתחזק‬
‫ויוצא בלא פיסוק‪ .‬אך התרועה היא יבבא‪ ,‬והיא שברים ותרועה‪.‬‬
‫שברים הוא פיסוק הקול‪ ,‬תה כי כשהפה היה פתוח‪ ,‬הקולות היו‬
‫יוצאים לפעולתם בכח גדול‪ ,‬בלא שום מניעה‪ .‬אך בהיסתמו‪ ,‬היו מאירים‪,‬‬
‫ונפסקת הארתם‪ ,‬וחוזרים ומאירים‪ ,‬וחחרת ונפסקת‪ ,‬שאין בהם כח לעמוד‬
‫תמיד בהארה אחת‪ ,‬אלא כמו הנר הקרוב ליכבות‪.‬‬
‫ותראה שמכאן בא כל הטורח של העוה״ז‪ ,‬שנולד ממה שאין‬
‫האורות מאירים אלא מעט מעט‪ ,‬מאיר ונפסק‪ .‬והוא מה שפי׳ בזוהר‬
‫פרשת וארא )זוהר ח״ב דף כ״ה‪ (:‬על פסוק וידבר אלקים אל משה‬
‫ויאמר אליו וכו׳‪ ,‬ע״ש‪ .‬חה סוד השברים‪ .‬ועוד יש ענין אחד שהאורות‬
‫עצמם המאירים הם חלשים‪ ,‬והולכים כמו שלשלת לכאן ולכאן כזה‬
‫| מורה שאין להם העמדה‪ .‬ואז אין הפעולה חזקה כלל‪ ,‬אלא נוטה‬
‫לכאן ולכאן‪ ,‬לפעמים לחסד‪ ,‬לפעמים לדין‪ ,‬ואינם עומדים בדרך אחד‪.‬‬
‫ולכן הם ב׳ דברים‪ ,‬לפעמים נמשכים אורות בדרך השבדים שמתחיל‬
‫ופוסק‪ ,‬ולפעמים נמשכים בדרך תרועה‪ ,‬שמורה החולשה שלהם‪ ,‬שאינו‬
‫פוסק כמו השברים‪ ,‬אלא היא חולשה‪ ,‬אבל חולשה תמידית‪ .‬משא״כ‬
‫בשברים‪ ,‬שסוף סוף הקולות הם קיימים בכחם‪ ,‬אבל הם שני מיני חולשות‪,‬‬
‫כל א׳ לענינה‪ .‬וזה נשרש בזה המלך יובב‪ ,‬שסודו יבבא‪ .‬והאמת‪ ,‬כי‬
‫החסד הוא שבו נבנה העולם‪ ,‬והוא המשפיע ומקיים‪ ,‬בסוד )תהלים‬
‫פט‪ ,‬ג( עולם חסד יבנה‪ .‬ואם זה היה מתפשט בכח‪ ,‬לא היה שום‬
‫חסרון בעולם‪ .‬וכשזה רועש‪ ,‬אז בריות העולם מתחלשות‪ ,‬ואז הוכנו לכל‬
‫החסרונות הנמצא בהם‪ ,‬עד שיבוא התיקון השלם‪.‬‬
‫ואמנם גם עתה אורות מאירים ודאי‪ ,‬שאל״כ לא היה העולם‬
‫מתקיים‪ .‬וסוד זה‪ :‬המאיר לא ‪ p‬ולדרים עליה ברחמים‪ .‬חהו‪ :‬בן זרח‪,‬‬
‫בסוד זריחת האור‪ .‬כי הנה בכל יום בשהשמש יוצא‪ ,‬אז מתעורר‬
‫החסד‪ ,‬שבו נעשתה כל הבריאה‪ ,‬והוא מתעודד בכח שלם‪ ,‬בסוד )תהלים‬
‫קלו‪ ,‬ז( לעושה אורים גדולים‪ .‬שגם עכשיו תחלת הארה היא בבחינת‬
‫אור שנבדא ביום ראשץ‪ ,‬וכמו שעתידים להיות לע״ל‪ ,‬אלא שאין זה עומד‬
‫כי אם רגעים מעט‪ ,‬וחחרים ונשארים בבחינת המעשה‪ ,‬להנהיג את העולם‬
‫מנג‬ ‫אדיר במרום‬
‫כראוי‪ .‬לפיכך נקרא בן זרח‪ ,‬כי הזריחה נעשית מתחלה בכח‪ .‬ואז בא‬
‫ושולט בחינת יובב‪ .‬וסוד זה )תהלים קב‪ ,‬יא( כי נשאתני ותשליכני‪ .‬כי‬
‫אם המציאות היה כך‪ ,‬להיות תמיד בדרך רעש ורעד‪ ,‬היה נקרא שהטבע‬
‫הוא כך‪ .‬ואינו אמת זה‪ ,‬כי צריך שיהיה בחינת שבירה‪ ,‬ולא בחינת‬
‫חולשה טבעית‪ .‬ועל כן בתחלה זורח‪ ,‬ואחר כך מתחלש‪ ,‬ונקרא שבירה ולא‬
‫חולשה‪ .‬שאם היה חולשה‪ ,‬היה צריך טבע אחר‪ .‬אבל בסוד השבירה‬
‫— חחדים ומתתקנים בעצמו‪ .‬חה סוד )ישעיה ל‪ ,‬כו( ביום חבוש ה׳ את‬
‫שבר עמו ומחץ מכתו ידפא‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענץ מבצרה‪ .‬דע דבדי הקדושה עומדים להתקיים‬
‫לנצח‪ ,‬וסוד זה כאשד שמעת למעלה‪ ,‬בסוד השלימות‪ ,‬שאין לו סוף‪.‬‬
‫ולכן כל מציאות הארה קטנה ‪ -‬אין לה סוף‪ .‬ועל כן אין סוף‬
‫לתיקוני הקדושה‪ .‬אך הס״א אינה כך‪ ,‬כי אדרבא יש לה קץ ותכלית‪,‬‬
‫שאין מציאותה אלא מבחינת ההעלם‪ .‬וההעלם אפילו שיהיה בו מדדיגות‬
‫הרבה‪ ,‬סוף דבד יש לו סוף‪ .‬והיינו )משלי יב‪ ,‬יט( שפת אמת תכון‬
‫לעד ועד ארגיעה לשון שקר‪ .‬ובשעת הבריאה‪ ,‬היו הספירות מתנועעות‬
‫בכמה מיני תנועות ומיני האדות‪ ,‬עד שעמדו לסוף התיקץ‪ .‬וכל התנועות‬
‫וההארות שהיו שדש לדבדי הקדושה‪ ,‬הנה התולדות ההם עומדים תמ ‪.T‬‬
‫ועל כן אין שייך לפרט חלקיהם על פי הזמנים‪ ,‬כי לכל זמן הם‪.‬‬
‫אך מה שהיה שדש לדברי החג‪ ,‬הנה ודאי היה סוף לענינם‪ ,‬שאינו‬
‫תחת השלימות שאינו כלה‪ .‬ואז כל א׳ מן ההאדות האלה‪ ,‬פדטו חלקיהם‪ ,‬־ ׳‬
‫חגשו אילנות גדולים של ס״א‪ ,‬שכל זמן האילן ההוא יש שליטה לאותה‬
‫המדריגה של ס״א‪ ,‬ואחד כך כלה ואבד‪ .‬וסוד זה )דברים לב‪ ,‬כג( חיצי‬
‫אכלה בם‪ .‬חה סוד )ישעיה נד‪ ,‬ז( בדגע קטק עזבתיך‪ .‬וכן )שם ח(‬
‫הסתרתי פני דגע ממך‪ ,‬כי דגע אחד של הקדושה אם היה לו ליפדד‬
‫בחלקיו ‪ -‬לא היה סוף לחלקיו‪ ,‬מפני השלימות שאץ לו סוף כנ״ל‪.‬‬
‫ועל כן נשאר כך בבחינת האדה א׳ דגע אחד לבד‪ ,‬אך פעולתו לנצח‬
‫נצחים‪ .‬משא״כ רגע של חג‪ ,‬אץ כח להתפשט אלא זמן מה‪ .‬ואז כל‬
‫מה שהוא יכול להתקיים — מתפרש דוצא‪ ,‬וגעשה אילן של הרגע‬
‫ההוא‪ .‬חה הריבד שיש בס״א‪ ,‬מפני זה ששרשיהם יכלו להתפרש‬
‫לגמרי‪ ,‬ואחר ההתפרטות ההוא אין עוד בו כלום‪ .‬משא״כ הקדועזה‪,‬‬
‫שכל מה שיש בה — הם שרשים‪ ,‬שהתפשטותם עך אץ חקר‪ .‬ולכן‬
‫הם מעטים‪ ,‬כי אינם אלא השרשים מה שרצה בם הא ׳׳ס ב״ה לצורך‬
‫ההנהגה‪ .‬אך הס״א ‪ -‬כל שרש הולך ומתפדד לכל כך חלקים שלו‪ ,‬עד‬
‫שמתדבים שם הדברים‪ .‬וסוף דבר אם נלך לשרשם — יהיו מועטים‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תנד‬

‫מן הקדושה הרבה הרבה‪ .‬וזה סוד )אבות פ״ג‪ ,‬י״ז( אילן ששרשיו‬
‫מועטים וענפיו מרובים‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי מאמה מצבים שעמדו הספירות רגע א׳‪ ,‬שאינם‬
‫מצבים להתקיים ולהשאיר הרושם כלל‪ ,‬יצאו התולדות שהם הס״א‪,‬‬
‫וקיומם בחלקי המצב ההוא‪ .‬ואלה הם הממכרים כאן בעיירות‪ :‬מבצרה‪,‬‬
‫מא ‪ p‬התימני‪ ,‬וכן האחרים‪ ,‬כנ״ל‪ ,‬שהיו דברים לפי שעה‪ ,‬ויצא מה שיצא‬
‫בעה״ז‪.‬‬
‫ותבין עתה סוד גדול בענין בצרה‪ ,‬שנאמר בה )ישעיה לד‪ ,‬ו( זבח לה׳‬
‫בבצרה וטבח גדול בא ‪ p‬אדום‪ .‬ותבין מה ענינה‪ ,‬שכל כך הנביא מרעיש‬
‫עליה כל העולם‪ ,‬באמרו‪) :‬ישעיה לד‪ ,‬א( קרבו גוים לשמוע‪ ..‬בשעה‬
‫שהיו הרעש באורות כמ״ש‪ ,‬ונשארו הנבראים שהיו חלושים‪ ,‬שיוכל‬
‫לשלוט בם הקלקול‪ .‬ואז ניתן מקום לכל מיני הקלקולים וההפסדים‪,‬‬
‫ונעשו ע׳ מדריגות של הפסד‪ .‬והם הם ע׳ טרפיות‪ ,‬ובסודם ע׳ אומות‪,‬‬
‫ע׳ שרים‪ ,‬כמפורש במקומו‪ .‬ונמצא מציאות סדר אחד‪ ,‬שהוא ענץ העשר‬
‫קליפין שניתנו ביד ס״מ‪ ,‬המוזכר בספר התיקונים‪ .‬וסוד זה )בראשית כז‪,‬‬
‫מ( והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך‪ .‬כי ס״מ הוא הכלב‪,‬‬
‫שיש השלשלת קשורה על צוארו‪ ,‬שלא יצא כרצונו‪ ,‬אלא כמו שמנענעים‬
‫אותו בשלשלת‪ .‬אבל לפעמים בשביל חטאי ישראל ניתן לו מקום לשוט‬
‫ולהתנועע בלא שלשלת‪ .‬אך נגבל לו מקום‪ ,‬ש ח ^ משם לא יצא ודאי‪.‬‬
‫אבל בתוך המקום ההוא ילך כרצונו בלא קשר‪ .‬חה כמו הכלב שנותנים‬
‫לו חצר אחד ללכת שם כרצונו‪ ,‬אך ח ^ משם לא יצא‪ .‬ועל זה הזמן‬
‫נאמר‪ :‬והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך‪ .‬ואז נאמר לישראל‬
‫)ישעיה כו‪ ,‬כ( חבי כמעט רגע עד יעבור זעם‪ .‬ונמצא שיש כח א׳ לס״מ‬
‫הרשע שיוכל להחזיק ברשעתו‪ ,‬להמשיך אליו כרצונו‪ ,‬מה שנגזר עליו‬
‫שיוכל להמשיך לו‪ ,‬כי עכ״פ יותר לא יוכל ודאי‪ .‬והמקום שיש לו כח‪,‬‬
‫הוא סוד העשר קליפין‪ ,‬שהוא ממשיך משם מה שיש בתוכם לתת לו‬
‫מן הרעות והצרות לישראל ח״ו‪ .‬ואלה הם הגזידות והשמדות שגזרו‬
‫ב״מ על ישראל‪ .‬ולפיכך אומר שם בתיקונים‪ ,‬שהדרך לבטלם הוא לכפות‬
‫אותם בשמות הקדושה‪ ,‬כי אז קושרים השלשלת בצוארו‪.‬‬
‫והנה המקום שמשם הוא נוטל כחו הזה‪ ,‬הוא נקרא כאן בצרה‪ ,‬ובזה‬
‫המקום מראה הרשע שלו‪ ,‬ושל השרים ןו[של האומות‪ .‬כי מה שעושים‬
‫כשהשלשלת על צוארם — אינו כלום‪ ,‬כי אינם עושים אלא מה‬
‫שמניעים אותם מלמעלה‪ .‬אבל כשהם ברשות עצמם‪ ,‬אז נראה רוע לבבם‪.‬‬
‫תנ ה‬ ‫אדיר במרום‬
‫והנה זה הכח אינו הכח העומד תמיד‪ ,‬כי אדרבא יש לו לכלות‪ .‬וזה‬
‫נמשך ממצב אחד של דין קשה שעמדה המלכות בזמן יובב‪ ,‬שהיה‬
‫מראה שיוכלו הקטרוגים להתחזק כל כך נגד הקדושה‪ ,‬שאף על פי‬
‫שהקב״ה הוא האדון‪ ,‬וס״מ הוא העבד‪ ,‬מפני כח הסדר שכבר הוסדר יוכל‬
‫ס״מ הרשע למחות ביד הקב״ה ח״ו‪ ,‬שלא ישלים תיקוניו‪ .‬וזה כל מה‬
‫שהשתדלו תמיר ס״מ וכל חילותיו‪ .‬וכל כחם היה בא להם מבצרה זאת‪.‬‬
‫ובצרה מראה לשון בצורה‪ ,‬והוא ענין )תהלים עג‪ ,‬ד( כי אין חרצובות‬
‫למותם ובריא אולם‪ ,‬שלפיכך חושב ס״מ שיוכל לקיים תמיד‪ ,‬ולקיים‬
‫קטרוגו הרע מפני הכח הזה‪ ,‬הנותן לו מקום לשלוט כרצונו‪ ,‬לפי עונותיהם‬
‫של ישראל‪ .‬והוא חושב שאז יוכל לעשות כל כך קטרוגים לקדושה‪,‬‬
‫שלא יהיה עוד אפשר לצאת מהם‪ .‬חאת היתה סברת המן ממש‪ ,‬וכל‬
‫דומה לו‪ ,‬להשתדל בזמן שהשעה משחקת להם‪ ,‬לבנות כל כך בנינים‬
‫רעים נגד הקדושה‪ ,‬שלא יהיה אפשר להיות תיקון לקלקולים הגדולים‬
‫ההם‪.‬‬
‫והנה יש מקום אחד בס״א שנקרא ג״כ בצרה‪ ,‬יוצא מבחינת המצב‬
‫הזה שעמדה המלכות כנ״ל‪ ,‬ושם נמשך הכח הזה‪ .‬ומשם נוטל הכח ס״מ‬
‫וכל חילותיו להחציף כך‪ ,‬ולהגביר כל מיני טריפות שאמרנו למעלה‪,‬‬
‫שלא להניח לקדושה כלל שתוכל להתרפא מהם‪ .‬ועל כן לזה המקום‬
‫רוצה הקב״ה להביא ס״מ וכל חילותיו‪ ,‬ושם לדין אותם‪ .‬והוא בזמן‬
‫שכבר כלתה שליטת המצב הזה‪ ,‬וכל תולדותיו‪ ,‬שלא יהיה עוד קיום‬
‫לזה הענין‪ ,‬ושם יעשה נקמות בגוים‪ .‬ובאמת כח זה שולט ברומי הרשעה‪.‬‬
‫ותראה ההפרש בין עירו דנהבה‪ ,‬ובין בצרה זאת‪ .‬כי דנהבה הוא מציאות‬
‫המלכות שנעשית אם המיסרת באמת‪ ,‬תהו ענינה להיות מוסר המלך‪ .‬אך‬
‫בצרה הוא דבר נמשך מזה‪ ,‬והוא שעמדה דגע אחד במצב העלם אחד‬
‫גדול‪ ,‬שכח היחוד העליון היה מתעלם ההעלם היותר גדול שיוכל‬
‫להיות‪ .‬תה אינו כך סדר מציאות הנוקבא‪ ,‬אלא שכך עמדה אותו הרגע‪,‬‬
‫ואחר כך שבה לענינה‪ ,‬להיות היא אם המיסרת‪ .‬אך מאותו ההעלם‬
‫יצא אחר כך למטה בצרה‪ ,‬העומדת להחציף בחציפות זה כנ״ל‪ .‬וכל ההכנות‬
‫שבאותו רגע ההעלם כנ״ל‪ ,‬עשו כל כך פרטים באותה הבצרה הרעה של‬
‫מטה שהיא עדיין קיימת‪ .‬אך סוף סוף בלה ואובדת‪ .‬חה מה שאין‬
‫ס״מ יודע שזאת הבצרה תכלה‪ .‬וכשהוא יכול לר^ שם‪ ,‬ולהתחזק בדשעו‪,‬‬
‫הוא עושה כל רע לישראל ח ״ו‪ .‬והוא בזמן של )בראשית כז‪ ,‬מ(‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫וגנו‬
‫ופרקת עולו‪ ,‬כנ״ל‪ .‬וזהו ענין כמו שיש למטה חולי שנדבק בטבע‬
‫דביקות גדול‪ ,‬שאין עוד כח לטבע לצאת ממנו‪ .‬וכן חושב ס״מ בבחינת‬
‫בצרה זאת‪ ,‬להחזיק החולאים על אור הקדושה ח״ו‪ ,‬שלא תוכל לצאת‬
‫משם‪ .‬וזהו שנאמר שם )ישעיה לד‪ ,‬ז( וירדו ראמים עמם ופרים עם‬
‫אבירים‪ ,‬בסוד )תהלים עג‪ ,‬ד( ובריא אולם‪ ,‬שזכרתי למעלה‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין הטעות שעתיד שרה של אדום לטעות‪ .‬כי עתה‬
‫צריך לדעת מהו התיקק שיוכל לצאת מזה הענין‪ ,‬להניח ס״מ ברשותו‬
‫כנ״ל‪ .‬אך סוד הענין הוא‪ ,‬כי הנה כבר שמעת איך כל אלה הענינים‬
‫הם רק לגלות היחוד בסוף הכל‪ ,‬שאפילו ששלט הרע בכל שליטותיו‬
‫אעפי״ב רק רצונו של הקב״ה הוא העומד‪ ,‬ולא רצון אחר‪ .‬אך אם‬
‫באמת לא היה ניתן לס״מ מקום שליטה גמורה ג״כ בלא עול‪ ,‬היה‬
‫חסר עדיין הענין אמה דבר‪ .‬אבל כיון שגם זה ניתן‪ ,‬הרי גם זה לא‬
‫יוכל לטעון עוד‪ ,‬לומר שלא פעל אלא בעול‪ ,‬כי גם בלא עול פעל‪ .‬אבל‬
‫מה שלא ניתן לו רשות לגמרי‪ ,‬אלא כמשל החצר שזכרנו למעלה‪,‬‬
‫זה עצמו ר״ל כח היחוד‪ ,‬שאי אפשר מציאות רע שולט לגמרי‪ ,‬כיון‬
‫שאין אלא מאציל אחד‪ .‬אך אם לא היה אפילו פועל ברשות עצמו‪,‬‬
‫לא היה נקרא אחר כך גילוי היחוד‪ ,‬כי הרי לא פעל הרע אלא מה שרצה‬
‫הטוב‪ .‬ועל כן צריך שמהות הפעולה תהיה לפי רשות הרע‪ ,‬אך כמות‬
‫זה אין צורך שיהיה אלא מה שיכול להיות‪ ,‬והיינו שלא תתפשט אלא‬
‫בגבול שתתפשט ולא יותר‪ ,‬ונמצא שכל פעל ה׳ למענהו‪.‬‬
‫ועתה תבין מה ענץ השגגות הבאות ל ‪ T‬בני אדם‪ .‬והכתוב אומר)שמות‬
‫בא‪ ,‬יג( והאלקים אנה לידו‪ ,‬שמשמע שהקב״ה הביא לו המקרה ההוא‪,‬‬
‫וזה דבר שאינו מובן‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי שרש כל ההנהגה כבר ידעת‬
‫שהיא במלכות‪ ,‬שהיא מחוברת בהנהגתה משרש טוב ורע‪ ,‬באור וחשך‪,‬‬
‫גילד והעלם‪ .‬והיא צריכה להתברר‪ ,‬שסוף סוף יהיה הכל לפי היחוד‪.‬‬
‫ולכן צריך להניח מקום לכל מה שגורמים ההעלמים שלה‪ .‬ונמצא‬
‫שיש מציאות העלם אחד‪ ,‬שגורם זה שיוכל ס״מ לפעול ברשותו על‬
‫הדרך הנ״ל‪ .‬ובנתינת מקום לזה‪ ,‬הרי היא מתבררת‪ .‬כי הרע נמצא‪,‬‬
‫וסוף סוף חחר לטוב‪ ,‬הרי היחוד מתגלה‪ .‬ומכאן באים ענין השגגות‪,‬‬
‫כי מה שהוא מצד הבחירה — לא יוכל ס״מ להכריח כלל‪ .‬אלא האדם‬
‫הוא אדון‪ ,‬והס״מ אינו יכול אלא לפתות‪ .‬ולכן לא נאמר שיהיה חלק‬
‫א׳ במלכות העלם‪ ,‬או מה שיהיה‪ ,‬שיוכל להכריח שיהיה האדם רשע‪,‬‬
‫כדי לקבל עונש ולהתברר בזה‪ ,‬כי זה אינו אמת כלל‪ .‬כי לא ברא הקב״ה‬
‫את העולם אלא בבחירה‪ ,‬ולא יש אלא שרש שגורם הבחירה‪ ,‬שר״ל‬
‫תגז‬ ‫אדיר במרום‬
‫שיוכל אדם לפעול כרצונו‪ .‬ואם יפעול רע יצטרך העונש‪ ,‬ובהנתן מקום‬
‫לבחירה הרי חלק זה נברר‪.‬‬
‫אך השגגות אינם על פי הבחירה‪ ,‬אלא שבהנתן מקום לס״מ‬
‫לשלוט כנ״ל‪ ,‬הוא גורם לאדם שיעשה הדברים ההם בלא ידיעתו או‬
‫רצונו‪ .‬ומהיכן יהיה לו הכח הזה עליו — מאמה חטא שקדם לעשות‬
‫שהיה הולך לזה הענין‪ ,‬לפי דרך המרה כנגד מרה‪ ,‬היה מגיע לו‬
‫לזה שיוכל ס״מ לשלוט עליו‪ .‬רק אץ שליטה אלא שיוכל להכשילו‬
‫בשגגה‪ .‬אמנם שרש העניץ — באותו חלק שבמלכות שזכרתי למעלה‪,‬‬
‫שגורם נתינת הרשות הזה‪ ,‬וצריך להתברר‪ ,‬ובעבור זה יוכל הס״מ להכשיל‬
‫האדם בשגגה ההיא‪ .‬אחר ישא החוטא את ענשו‪ ,‬והרי נתקן‪ .‬וזה‬
‫ודאי שהעונש לפי החטא יהיה‪ .‬והנה כל השגגות הם כך‪ .‬אך הרוצח‬
‫יש עליו דבר קשה‪ ,‬כי לפי סדר ההנהגה מי שהוא רוצח ממילא מתקצץ‬
‫חייו מן העולם‪ ,‬והוא ענין קין שהיה אומר )בראשית ד‪ ,‬יד( והיה כל‬
‫מוצאי יהרגני‪ ,‬וזה נתפרש כבר במקום אחר‪ .‬ולזה צריך עיר מקלט‬
‫שינצל בה‪ ,‬וערי מקלט באים ממש מן השרש הזה שבמלכות שזכרתי‪,‬‬
‫שהרי מפני בירורה היה זה הענין‪ .‬ואז היא צריכה לכסות עליו ולהצילו‪.‬‬
‫ואדרבא‪ ,‬הרי כאן תלוי התיקון‪ ,‬שאפילו נתינת הרשות לא יקלקל‪ ,‬אלא בסוד‬
‫היחוד יהיה מתוקן בסבול העונש‪ ,‬והעונש הוא הגלות‪ ,‬שהיא מכפרת עון‬
‫כידוע‪ ,‬ולא נאריך עתה בזה‪ .‬והנה זה סוד‪ :‬והאלקים אנה לידו‪ ,‬כנ״ל‪,‬‬
‫בסוד )מלכות של בירורה( ]בירורה של מלכותן היה זה הענין בעולם‪.‬‬
‫והנה גם הערי מקלט הם באותו המנץ‘‪ ,‬שהם לפי מה שהם מתגלים‬
‫למטה‪ .‬פירוש — כי אותו כח העומד למעלה בסוד מלכות לענץ הזה‪,‬‬
‫הוא מתפשט לכל כך שרשים בהתגלותו למטה באי׳י‪ ,‬לפי ענץ עשית‬
‫הערים למטה מן המאורות שלמעלה‪ .‬כי כבר ידעת שלכל ענץ מן הבריאה‬
‫יש חק וסדר בפני עצמו‪ ,‬איך שיצא מן הספירות‪ .‬והנה העיר הראשונה‬
‫היא )דברים ד‪ .‬מג( בצר במדבר‪ ,‬והיא כללות הכח באמת‪ ,‬וכל השאר‬
‫— ענפיה לפי מקום התפשטותם להתגלות‪.‬‬
‫ונאמר עתה למה נקרא בצר‪ .‬רע שמציאות תיקון הרע בסוף הכל‪ ,‬צריך‬
‫להעשות בב׳ דרכים‪ ,‬וזה הדבר כבר פירשתי למעלה‪ ,‬שצריך חלק ממנו‬
‫ליבלע בשרשו‪ ,‬שלא להמצא עוד כלל‪ ,‬וחלק אחד ליתד‪,‬ן‪ .‬כי הלא ענין‬
‫הרע כבר פירשנו‪ ,‬שהוא מציאות אחר הנמצא טרם השתלם הבריאה‬

‫‪ .6‬מ״ב ערי מקלט‪ .‬שבו הבירור‪.‬‬

‫‪ . 7‬א צ״ ל‪ :‬ב א״י — ‪ P K 3‬ישראל‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תצח‬
‫בצורתה השלימה‪ ,‬שעד שהיא גולם‪ ,‬או בלובשה הצורה הראשונה שלא‬
‫נשלמה עדיין‪ ,‬יצא ענין רע‪ .‬ואחר כך בהשתלם צורתה‪ ,‬הנה מציאות‬
‫זה אינו עוד כלל‪ ,‬רק נשאר מציאות אחד שהוא התועלת ממה שהיה‬
‫ההעלם עד הזמן ההוא‪ ,‬והוא סוד )עובדיה יח( ודלקו בהם ואכלום‪,‬‬
‫כמפורש במקום אחר‪ .‬והנה זה סוד בצר ובצרה‪ ,‬כי בצר הוא בחי׳‬
‫התועלת הנמשך מן ההעלם הזה‪ ,‬והוא עתיד לישאר‪ ,‬והוא מציל את בני‬
‫אדם החוטאים בשוגג מפני שליטת הס״מ עליהם‪ ,‬בסוד התיקון היוצא‬
‫סוף סוף מזה‪ .‬אך בצרה הוא בחי׳ הרע עצמו הנמצא מן ההעלם הזה‬
‫הצריך ליאבד‪ ,‬והנה ס״מ חושב כיון שיש בצר‪ ,‬שהוא בחי׳ התיקון היוצא‬
‫ההעלם הזה‪ ,‬ומן השליטה עצמה שניתנה לס״א‪ ,‬וזה המציל את הרוצחים‪,‬‬
‫לפי שכך היה צריך לברר החלק הנ״ל‪ .‬והנה ע״י תיקון החטא הראשון‬
‫שגרם שליטה זאת‪ ,‬גם השליטה הזאת שבה השגגה כנ״ל — נתקן‪ ,‬הוא‬
‫חושב שכך יוכל להיות גם לו עצמו תיקון‪ ,‬כי הרי התועלת )ה(נמשך‬
‫ממנו‪ .‬ואדרבא‪ ,‬בהתקן חטא בני האדם שגרמו שליטה זאת‪ ,‬הרי ענין‬
‫השליטה עצמה נתקנת בגילוי היחוד‪ ,‬על כן הוא לא יאבד‪ .‬וכבר‬
‫שמעת‪ ,‬שעיקר חטאו של ס״מ הוא בסוד בצרה זאת‪ ,‬אך הוא טועה‬
‫— כי בצר הוא חלק התיקון‪ ,‬ולא בצרה‪ ,‬והיא אינה מצלת‪ .‬והוא‬
‫אינו אוחז בבצר כי אם בבצרה‪ .‬הרי הוא אינו שוגג‪ ,‬אלא מזיר‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫שלבני האדם ניתנה ההצלה‪ ,‬שבהם יכול להיות תיקון אחר קלקול‪.‬‬
‫אך במלאכים לא יש זה‪ ,‬כי מלאך שטועה שאינו משיג האמת‪ ,‬מורה‬
‫שאין מציאותו שלם‪ ,‬ואי אפשר לו להשתלם‪ ,‬וצריך להיות עובר מן‬
‫העולם‪ ,‬וגם בראשונה כשמרד ס״מ היה ראד לישרף ולעבור מן העולם‪,‬‬
‫אלא שהוצרך לקיימו עד הסוף‪ ,‬יען צריך לברייתא‪] ,‬יש כאן הגהה בשולי‬
‫הגליון קשה לקריאה ‪ :‬ותראה ההפרש שבין זה לזה הוא הה׳ שבסוף ‪ ...‬מה‬
‫שזאת הה׳ היא עצמה בחינת ‪ ...‬בסוד ס״מ ‪ ...‬ובצר הוא בסוד ‪ ...‬ובצרה‬
‫בסוד שכ״ה[ והנה הבנת עתה ענין בצר ובצרה בסוד נקבה‪ .‬וכן היה‬
‫ענין ההעלם בתחלה מתחלק בסוד דו״ן‪ .‬אך יובב נאמר בו‪ :‬מבצרה‪ ,‬ונכלל‬
‫שם בצר‪ ,‬אבל ענינו היה לתת מקום לבצרה ממש כנ״ל‪.‬‬
‫המלך הג׳ הוא חושם‪ ,‬והוא ענין ההבלים שנשארו לבדם‪) ,‬וגמרו(‬
‫]וגרמו[ לעולם ללכת בהנהגה זאת של ההבלים‪ .‬וסוד זה )תהלים צד‪ ,‬יא(‬
‫ה׳ יודע מחשבות אדם כי המה הבל‪ .‬ועתה אפרש לך כל זה הענין‬
‫היטב‪ ,‬והוא ענין ב׳ אלפים תהו שאח״ל )סנהדרין צז‪ (.‬שהיה קודם‬
‫נתינת התורה‪ .‬הנה העולם מתנהג לפי ההנהגה אחת אמיתית וישרה‪.,‬‬
‫לתיקון הנשמות הבאות לזה העולם‪ ,‬לתקן מעשיהם‪ .‬וכל עניני העולם‬
‫תנ ט‬ ‫אדיר במרום‬
‫נודע שהולכים לפי זה הדרך‪ ,‬לא שיהיו הסדרים מקרים וחוקות טבע‪,‬‬
‫שהוא ענין עולם כמנהגו נוהג‪ .‬שאמרו האפיקורסים‪ .‬זהו הסדד הנודע‬
‫בסוד התורה‪ ,‬שכל העולם מתנהג בהנהגתו של המקום‪ .‬אבל יש חשך‬
‫אחד שמחשיך עיני בגי אדם‪ ,‬לשקע אותם בדברי הטבע‪ .‬ואז אינם‬
‫מכירים עוד שהקב״ה הוא המנהיג העליון‪ .‬המסבב את הכל‪ ,‬אלא הכל‬
‫נותנים למזל‪ .‬וסוד זה )ישעיה סה‪ ,‬יא( העודכים לגד שלחן‪ .‬עם כל‬
‫זה בונים כל מחשבותיהם וכל משפטיהם‪ ,‬הכל על פי הטבע‪ .‬וגם‬
‫כמה חכמות חיצוניות נמצאו‪ ,‬כלם בסוד הטבע הזה‪ .‬וכלם משקעים‬
‫בני העולם בסברות אלה‪ .‬ובזה נתרחקו מידיעת ההנהגה הפנימית‪ .‬ולזה‬
‫הגיעו הדברים בדורות האחרונים‪ ,‬שנשתכחה התורה מישראל‪ .‬ואין מבין‬
‫עוד ההנהגה על יושרה‪ ,‬אלא הולכים הכל אחר הבצע‪ .‬ור״ל אפילו‬
‫שלא יחטאו חטאים ממש‪ ,‬אך ענינם כבהמות בשדה הנושאים משאם‪.‬‬
‫וכלל כל זה הוא החשך שאינו מניח לראות שרש ההנהגה היכן הוא‪.‬‬
‫ועל זה היה מדבר שלמה )קהלת א‪ ,‬ב( הבל הבלים אמר קהלת וכד‪,‬‬
‫ומפרש שם כל עניני העולם‪ ,‬איך שסוברים אותו בני האדם — והוא‬
‫דרך אחר רחוק מאד ממה שהם חושבים‪.‬‬

‫ואומר לך כל זה איך הוא משתרש‪ .‬ואיך משתלשל‪ .‬כי בהפרד‬

‫הפשוט של ס״ג מן המילוי — נשאר הב״ל לבד‪ .‬לפי זה נמצאו‬
‫שתי הנהגות בעולם; א׳ — נעלמת ואמיתית‪ ,‬וא׳ — מה שמתגלה‪,‬‬
‫אך אינה אלא לפגים‪ .‬אך האמת הוא‪ ,‬שמי שמגיע לידיעה אמיתית‪,‬‬
‫יוכל לראות שלשה דברים; ההנהגה האמיתית הנעלמת‪ ,‬המראה ]הןחיצון‬
‫של ההנהגה שאינו אמת‪ ,‬וגם מהיכן יוצא המראה הזה‪ ,‬ואיך מתקשר‬
‫עם ההנהגה האמיתית‪ .‬חה סוד פדקא דמילי דשטותא‪ ,‬שהיה מפרש‬
‫רב המנונא קודם לימודו‪ ,‬כמבואר בזוהר )ח״ג דף מז‪ .(:‬והנה אם לא‬
‫היה מתפרד הפשוט מן המלד‪ ,‬לא היה נמצא בעולם אלא האמת‪.‬‬
‫ועל כן ז״פ ס״ג הוא כמנץ אמת‪ ,‬ומפני שנתפרשו‪ ,‬אין האמת מתגלה‪.‬‬
‫ומשליטת ההבלים באו כל המחשבות הכתבות‪ ,‬בסוד )תהלים צד‪ ,‬יא(‬
‫ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל‪ .‬ועל כן אמר אחריו )תהלים‬
‫צד‪ ,‬יב( אשרי הגבר אשר תיסרנו יק ומתורתך תלמדנו‪ .‬כי התורה היא תורת‬
‫אמת‪ .‬המגלה ההנהגה לפי ענינה‪ .‬אך שבאה בקשר הפשוט והמילת ביחד‪.‬‬

‫ואפרש לך עתה זה הענין היטב‪ ,‬למה נהיה‪ .‬ומה ענינו‪ .‬כי הנה כתוב‬
‫)איוב י‪ ,‬ד( העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה‪ .‬וזה‪ .‬כי כשרצה הא״ס‬
‫ב״ה להגביל ידיעת בני האדם‪ ,‬שם החושים לנשמה‪ ,‬שלא לקבל הדברים‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תס‬

‫אלא על ידיהם‪ .‬ואז היא משקטת עצמה על החושים האלה‪ ,‬ואינה מציירת‬
‫דברים ח ^ מהם‪ .‬ותראה שהנשמה מצד עצמה אינה משועבדת לחושים‪,‬‬
‫ואז רואה הכל ושומעת הכל‪ ,‬דהיינו רואה את הנשמע ושומעת את הנראה‪,‬‬
‫כמו שאמר הכתוב על העם )שמות כ‪ (T ,‬רואים את הקולות‪ ,‬ויודעת‬
‫הדברים מצד עצמם‪ ,‬לא מצד מה שמצטיירים אליה על ידי הכלים‪.‬‬
‫ולכן הנביא יצא מחושיו‪ ,‬כדי לקבל הנבואה‪ ,‬ואלו הם עיני הבשר‬
‫ואזני החרשים‪ ,‬שהם דרכים שהוגבלו לנשמה‪ ,‬שלא תקבל הדברים אלא‬
‫בדרכים האלה‪ .‬ומה שאינו נכנס בדרכים ]אלו[ מפני טעם מה‪ ,‬לא תוכל‬
‫לקבל אותה‪ .‬והנה בכללות העולם מתפשט מציאות אחד בסוד הטבע‪,‬‬
‫שהוא כמנין אלקים‪ ,‬והוא מתהפך במסיבותיו‪ ,‬ומנהג כל עניני העולם‪ .‬ואין‬
‫לך דבר בעולם שאין לו פנימיות מנהיגו‪ .‬ועיקר ההנהגה — בפנימיות‬
‫הזה‪ ,‬כאשר פירשתי למעלהי כבר ענין השמש והליכותיו‪ .‬אך שום אחד‬
‫מאלה הדברים אינם נופלים תחת החושים‪ ,‬ועל כן נעלמו מן הנשמה‬
‫בעה״ז‪ ,‬ואינה מבינה אלא מה שרואה‪ .‬ובראות בני אדם דברי העולם רק‬
‫לפי חושיהם‪ ,‬הביא בהם מה שאינו אמת ועיקר‪ ,‬אלא דבר נראה לכאורה‬
‫ולפנים‪ ,‬ואז בא כל סברותיהם הכוזבות‪.‬‬
‫וכל זה תלוי בבחי׳ ההבלים‪ ,‬בהיותם שולטים לעצמם‪ ,‬בלא חיבור‬
‫הפשוט עמהם‪ .‬והנה סוד זה הוא המלך חושם‪ ,‬שהוא כללות ענין החושים‪.‬‬
‫והנה בהיות מתחלקים הפשוט והמלא‪ ,‬איש לעברו‪ ,‬נקבע ענינם תחת החסד‬
‫והגבורה‪ .‬ובחסד ניתנו כל עניני ההנהגה הפנימית‪ ,‬והתורה הבאה משם‬
‫מודיעה ההנהגה הזאת‪ .‬וסוד זה )משלי ו‪ ,‬כג( תורה אור‪ .‬והם ה׳ אורות‪,‬‬
‫שכך הוא ההתפשטות בסוד חמשה חמשי תורה‪ .‬והם כללות כל ההנהגה‬
‫הפנימית‪ .‬והיינו)דברים לג‪ ,‬ב( מימינו אש דת למו‪ .‬והמראה השטחי הזה‬
‫ניתן תחת הגבורה‪ ,‬בחמש גבורותיה‪ ,‬אותיות חש״ם‪ ,‬שהם ה׳ חשך‪ ,‬נגד‬
‫ה׳ אורות‪ .‬ועשו ענין החושים‪ ,‬ושם כל עניני ההבלים כנ״ל‪ .‬חהו חשך‬
‫דיצחק‪ ,‬וזהו )בראשית א‪ ,‬ב( וחשך על פני תהום‪ .‬ותבין עתה שזהו בחי׳‬
‫השבירה ממש‪ ,‬שנשברו הכלים מפני חסרון האורות‪ .‬ומי שהיה רואה הכלים‬
‫נשברים בכל נפילותיהם‪ ,‬לא היה רואה אלא בלבול וקלקול סדרים‪ .‬והאמת‬
‫שהיו כולם דברים צריכים לבא אל התיקון האמיתי‪ .‬וזה לא היה נראה‪,‬‬
‫כי התיקון היה תלוי באורות‪ ,‬ולכן כל עניני העולם הולכים כמו בדרך‬
‫קלקולים גדולים‪ ,‬לפי ענין ההבלים‪ .‬אך לפי האמת‪ ,‬הם כלם סדרי תיקון‪,‬‬
‫שכך צריך ליתקן‪ .‬וטוב הוא שישלטו אלה בתחלה‪ ,‬ואחר יבא האור‬

‫‪ , 8‬לעיל עמ־ רל״ה‪.‬‬

‫תמא‬ ‫אדיר במרום‬
‫ויגיה חשבם‪ .‬על כן מתחלה היה תהו ובהו בבחי׳ שליטת ההבלים לבד‪,‬‬
‫ואחר כך באה התורה‪ ,‬בסוד )בראשית א‪ ,‬ג( יהי אור ויהי אור‪.‬‬
‫והנה אמר כאן‪ :‬מארץ התימני‪ ,‬והוא סוד גדול‪ .‬כי הנה כתוב‬
‫)עובדיה ט( וחתו גיבוריך תימן‪ ,‬וכן)זכריה ט‪ (T ,‬ה׳ אלקים בשופר יתקע‬
‫והלך בסערות תימן‪ .‬הנה כיון ששלטו החושים‪ ,‬הלכו בני האדם אחר‬
‫החומריות‪ ,‬שהוא מה שרואים בעיניהם‪ .‬ולכן לא חששו על דברי‬
‫העה״ב‪ ,‬ועל עניני הקדושה‪ ,‬שאין טובה מורגש ונראה‪ .‬ואז נאמר )איכה‬
‫א‪ ,‬ה( היו צריה לראש‪ ,‬שהם הערב רב‪ ,‬שנאמר בהם )בראשית ו‪,‬‬
‫ד( המה הגבורים אשר מעולם‪ ,‬כי הם מושלים בכח‪ ,‬שהם בעלי זרוע‪ ,‬מפני‬
‫העושר שיש להם‪ .‬ואז נאמר)איוב כב‪ ,‬ח( ואיש זרוע לו ה א ח‪ .‬וכל זה הוא‬
‫מפני החשך השולט בעה״ז‪ .‬תה סוד סערות תימן‪ ,‬שבעבורם אין אדם רואה‬
‫אלא הדברים החומריים כנ״ל‪ .‬ואלה הם הגבורים שעתידים להיות חיתים‬
‫לע״ל‪ ,‬בסוד )ב״ב י‪ (:‬עליונים למטה ותחתונים למעלה‪ .‬והנה המלכות‬
‫היא נתנה להם מקום כל זמן המצאם‪ ,‬וסוד זה )איוב יב‪ ,‬כג( משגיא לגוים‪,‬‬
‫תהו)ברכות ז‪ (:‬רשננ שהשעה משחקת לו‪ ,‬כמבואר במקומו‪ .‬תהו מ א ח‬
‫התימני — מלכות הנותנת שליטה לזה התימן‪ ,‬שאז הוא זמן שנאמר בו‬
‫)ירמיה ‪ ,T‬ג( בושו והכלמו וחפו ראשם‪.‬‬
‫אבל אחר כך נאמר)ישעיה כו‪ ,‬יט( ו א ח רפאים תפיל‪ ,‬כי איננה עוד‬
‫משחקת לו‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬משיבה גמולו בראשו‪ .‬והנה באותו הזמן‬
‫נתחברו אי׳ ונוק׳ ביחד‪ .‬ואז לא תצטרך עוד נוק׳ להראות פנים לרשע‪,‬‬
‫אלא תתעורר הדיקנא העליונה‪ ,‬ומיד יעביר חשך זה‪ .‬ואז נאמר )ישעיה‬
‫מ‪ ,‬ה( ונגלה כבוד ה׳ וכד‪ .‬ולכן לא ירדפו עוד בני האדם אחר‬
‫הבלי העולם‪ ,‬אלא אחר אמת‪ .‬תהו)זכריה ט‪ ,‬יד( אדני יקוק — נוק׳ ואי׳‪,‬‬
‫בשופר יתקע — בדיקנא עילאה‪ .‬ומיד‪ :‬והלך בסערות תימן — להעבירם‬
‫מן העולם‪ .‬וישאר הכל אור בלא חשך בגילת‪ ,‬ויתדבקו בני האדם‬
‫בחכמה ובקדושה‪ ,‬ולא בחושים ובחמריותם‪ .‬תנל כן )יואל ג‪ ,‬א( ונבאו‬
‫בניכם ובנותיכם וכד‪.‬‬
‫המלך הד׳ הוא הרד‪ ,‬והוא הת״ת‪ .‬תה סוד גדול מאד‪ .‬הנה המשפיע‬
‫חפץ תמיד להשפיע‪ ,‬והוא מ׳׳ש ז״ל )פסחים קיב‪ (.‬יותר ממה שהעגל‬
‫רוצה לינק פרה רוצה להניק‪ .‬ולכן תלוי הכל במקבל‪ ,‬אם יתקרב‬
‫למשפתגו — יקבל שפע ודאי‪ .‬ואם ]לא[ יתקרב‪ ,‬הנה אובד מה שהיה‬
‫יכול להרויח‪ .‬תה ההפרש בין צדיק לרשע‪ .‬וכבר אז׳׳ל )סנהדרין מו‪(.‬‬
‫שכינה מצטערת על דמם של רשעים שנשפך‪ .‬הרי שהמשפיע אוהב תמ ‪ T‬את‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תסב‬

‫המקבל‪ ,‬אלא שהמקבל עושה הריחוק‪ ,‬ואז אין המשפיע יכול לעשות מה‬
‫שהיה חפץ‪ .‬אבל הצדיק שהוא קרוב — הוא מקבל ודאי‪ .‬והנה זה‬
‫סוד הדדים שניתנו לאשה‪ ,‬והם נקראים הוד יופיה )עי׳ ברכות י‪,(:‬‬
‫‪1‬סוד זה‪ ,‬כי כיון שנוק׳ היא עשויה לנהל התחתונים‪ ,‬הנה נטבע בה‬
‫אהבה עזה אצל הנולד ממנה‪ ,‬שתבקש תמיד להשפיע ולתקנו‪ .‬וכן הוא‬
‫באמת בטבע עצמו — אהבת אשה לבנה‪ .‬ובהתעורר הבן לינק‪ ,‬הנה‬
‫כל שכן תתלהב בה האהבה‪ ,‬לפי הקשר הנמצא כבר בין נפש הבן‬
‫ונפשה‪ .‬והנה נראית האהבה עזה‪ ,‬כי מן הדם שלה עצמה היא מניקתו‪.‬‬
‫ועד״ז הוא למעלה בין באי׳ עם ז״א‪ ,‬בין בנוק׳ עם התחתונים‪ .‬מפני‬
‫האהבה הזאת הנמצאת בהן יוצאים ב׳ אורות גדולים מתוקנים באהבה הרבה‬
‫הזאת‪ ,‬והם הם ב׳ השדים‪ ,‬והם ב׳ מאורות עשויים להשפיע לתחתונים‪,‬‬
‫יוצאים מכח האהבה המתחזקת באי׳ לצורך ז״א‪ ,‬ובנוק׳ לצורך התחתונים‪.‬‬
‫ושם הוא המקום שהולכים לקבל מזון טוב מאד‪ ,‬העליונים והתחתונים‪.‬‬
‫ולכן הם הוד יופיה‪ ,‬כי כל המאורות המתוקנים באהבה‪ ,‬הם נעימים‬
‫לכל משיגיהם‪ ,‬וכל שכן סוד זה היוצאים דוקא מתגבורת האהבה‪ .‬והנה‬
‫על זה נאמר )איוב טו‪ ,‬טו( ושמים לא זכו בעיניו‪ ,‬כי תמיד מבקשת‬
‫אי׳ תיקון בז״א‪ ,‬וכן הנוק׳ בתחתונים‪.‬‬
‫אך יש זמן שנאמר )איכה ד‪ ,‬ג( גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן‬
‫בת עמי לאכזר‪ .‬והוא סוד )שיר השידים ח‪ ,‬ח( אחות לנו קטנה ושדים‬
‫אין לה‪ .‬וזהו ענין )ברכות ז‪ (.‬של צדיק ורע לו‪ .‬כי הרי הצדיקים‬
‫הם קרובים‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬מעוררים רחמים בכל מיני התעוררות‪ ,‬ואעפ״כ‬
‫אינם נענים‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬שאלה השדים נעלמו‪ ,‬ועל כן אין הקורבה‬
‫מועלת‪ ,‬כי נסתרו השדים‪ .‬וזהו מה שנמצא בפרט בדורות האחרונים של‬
‫הגלות‪.‬‬
‫ונאמר שרש זה הענין‪ ,‬שהוא למעלה בסוד סתימת הפה‪ .‬כי עכ״פ‬
‫היתה הפה משפעת באהבה אל מה שיוצא ממנה‪ .‬ואפילו שנשארו ההבלים‬
‫לבדם‪ ,‬עדיין היתה משפעת ־‘הם מה שהיתה יכולה‪ .‬אלא אחר כך נשקעה‬
‫האהבה‪ ,‬ולא השפיעה עוד‪ .‬וכן הוא למטה‪ ,‬שאי׳ אינה משפעת לז״א‪,‬‬
‫ולא נוק׳ לתתחונים‪ ,‬שזאת האהבה נסתרה‪ ,‬והשדים אינם נדאים עוד‪.‬‬
‫וזה סוד צמיקת הדדים שנזכרה בזה המלף‪.‬‬
‫ואפרש לך כל זה איך נמשך‪ .‬הנה הס״א העומדת נגד התודה דוקא‪,‬‬

‫‪ . 9‬ע״ח שער ח׳ פ״ד‪.‬‬

 ‫ה טג‬ ‫אדיר במרום‬
‫היא נקדאת מדין‪ ,‬וסודה )משלי כא‪ ,‬יט( אשת מדנים‪ .‬ותבין זה‪ ,‬כי‬
‫יתדו היה כהן מדין‪ ,‬והיה אחד מן היועצים של פדעה‪ ,‬שהיה מחזיק‬
‫ישראל בד שערי טומאה‪ ,‬שלא ליכנם בד שערי בינה לקבל התורה‪ .‬ותבין‬
‫שהתורה באה בסוד ד שערי בינה‪ ,‬בסוד )שמות כ‪ ,‬א( וידבר אלקים‪ ,‬כי הם‬
‫עשר דברות יוצאים משם אלקים‪ ,‬שהיא אי׳‪ ,‬הרי ד אותיות‪ .‬והנה השם‬
‫הזה עושה הדדים‪ ,‬כמ״ש לקמן בס״ד‪ ,‬בסוד אלדד ומידד‪ .‬ונמצא שמדין‬
‫היה נגד ישראל בסוד התורה‪ ,‬והוצרך שמשה ילך שם‪ ,‬ויוציא את‬
‫צפורה בסוד השכינה שהיתה סגורה שם‪ ,‬ואז גם יתרו נתגייר‪ .‬והרי‬
‫נשתעבדה הקליפה ההיא אל הקדושה‪ .‬ובכח זה ניתנה תורה לישראל‪.‬‬
‫אך הרע שנשאר בקליפה זאת‪ ,‬הוא מקביל לצפורה‪ ,‬והוא מתנגד לתורה‪.‬‬
‫וסודה‪ :‬כזבי בת צור‪ ,‬כמפורש במ״א‪ ,‬בסוד אמונה כוזבת‪ .‬וזה סוד)במדבר‬
‫כה‪ ,‬טו( ראש אומות‪ ,‬כמ״ש עוד בס״ד‪.‬‬
‫והנה הנ‪ ...‬י״ש הוא בסוד אדום‪ ,‬בסוד עשו‪ ,‬וכח טומאתו‬
‫בסוד צואה רותחת‪) ,‬גיטין נז‪ (.‬שעל כן הוא נידון בה‪ .‬והוא בחי׳‬
‫הזוהמא הנדחית מן הקדושה‪ ,‬ורותחת בדין קשה שבה‪ ,‬ומשם כח‬
‫גדול לס״א לטמא הבריות‪ .‬וזה סוד פעור‪ ,‬שעבודתו בכך‪ .‬ותבין קשר‬
‫הדברים‪ ,‬כי ]ס״א[ זאת אינה מתחזקת בעולם אלא ע״י הזנות דוקא‪,‬‬
‫וזה סוד שטים‪ ,‬שהוא מעיין הגורם זנות‪ .‬וזה הדבר עומד תחת‬
‫קליפת מואב‪ ,‬שגם היא בסוד הזנות‪ ,‬בחוצפא שהיא הבכירה‪ ,‬שקראו‬
‫כך על שם אביה‪ ,‬והבכירה והצעירה הם שתי קליפות קשות‪ ,‬כ מ״ ש־־‬
‫אחר כך בס״ד‪ .‬והנה הלכו המדינים ונתחברו במואב‪ ,‬ואז נתגבר הזנות‪,‬‬
‫ונתחזק ענין הצואה רותחת‪ ,‬ויצאה אמונה כוזבת‪ ,‬שהוא כזבי‪ ,‬ע״י הטמא‬
‫י״ש שהוא זמרי‪ .‬ואז אמרו למשה‪ :‬בת יתרו מי התירה לך )סנהררין פב‪.(.‬‬
‫וזה היה הקלקול הולך לבחי׳ התורה ממש‪ .‬ומשם יצאה אחר כך האמונה‬
‫‪ ...‬בעולם‪ .‬והנה זה הטעם שנקבר משה מול בית פעור בא ‪ p‬מואב‪ ,‬כדי‬
‫להכניע קליפה זאת‪ ,‬עד שתבער מן העולם לע״ל‪ ,‬ואז יצא משה מקבורתו‪,‬‬
‫כי הוא הוא המחזיק התורה‪ .‬והבן היטב הענין‪ ,‬שהוא מתפשט לכמה ענפים‬
‫רבים‪ ,‬והם מבוארים וגלויים לפי ההקדמה הזאת‪ ,‬לא אוכל להאריך כל כך‬
‫בזה‪ .‬ותבין בזה סוד אליהו שהרג זמרי‪ ,‬והוא העתיד להיות לפה למשה‪,‬‬
‫ולהחזיר התורה על תיקונה‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה סוד גדול מה שיש בזה המואב‪ ,‬כי העטרה של‬
‫דוד שהיא כחו ממש היתה שקועה שם‪ ,‬והוא סוד המשיחות העומד‬
‫להחזיר כל אומות העולם תחת שעבוד הקדושה‪ ,‬בסוד )צפניה ג‪ ,‬ט(‬
‫כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וכו׳‪ .‬וזה סוד דוד שיצא ממואב‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מסד‬

‫והנה דוד סודו)אסתר ח‪ ,‬טו( עטרת זהב גדולה‪ ,‬והיינו)דברי הימים א׳ ב‪ ,‬כ(‬
‫עטרת מלכם‪ ,‬שהיא ככר זהב‪ .‬כי זה״ב כמנין דוד‪ .‬וכל ענינו הוא סוד בת שבע‪,‬‬
‫שהיא המנורה‪ ,‬וענינה )זכריה ד‪ ,‬ב( ז׳ ח׳ מוצקות‪ ,‬כי הם ז׳ למטה‪ ,‬ח׳‬
‫מצד אי׳ השורה על כלם‪ .‬וסודו )שמואל א׳ יט‪ ,‬ט( ודוד מנגן ביד‬
‫— עולה בז׳ ויורד בז׳‪ .‬כי כל תיקוניו הולכים לצד זה‪ ,‬והוא עצמו‬
‫)דברים לד‪ ,‬יב( יד החזקה של משה‪ .‬כי משה הוריד התורה ל א ס‪,‬‬
‫ודוד צריך להעביר הרע מן העולם‪ ,‬ולהחזיר כל האומות אליה)ו(‪ .‬ונמצא‬
‫דוד ומשיח הם הם שלימותו של משה‪ ,‬וכבר נתפרש כל זה במקום‬
‫אחר‪ .‬ונמצא שזה העטרת זהב היתה משוקעת בתוך קליפת מואב‪ .‬ולפי‬
‫שהיא יד החזקה של משה‪ ,‬על כן משם היו מתחזקים מדין‪ ,‬לקטרג נגד‬
‫משה וצפורה‪ ,‬וכל הענינים שלו‪ .‬יען אעפ׳׳י שהוא יצא‪ ,‬וגם צפורה יצאה‪,‬‬
‫עדיין לא יצאו כל בחינותיו‪ ,‬בסוד יד החזקה הזאת‪ ,‬שהיתה כבושה תחת‬
‫הקליפות‪ .‬והאמת‪ .‬שלפי שחטאו ישראל‪ ,‬היה זה הענין‪ ,‬כי נתחזקה הס׳׳א‬
‫על העטרה הזאת‪ ,‬וכל בנינם תלד על זה‪ .‬והרי אחר כך אפילו שיצא דוד‪,‬‬
‫לא נשלם הענין‪ ,‬אלא בשלמה היה צריך להשתלם‪ .‬והאמת‪ ,‬כי בג׳ דורות‬
‫היה צריך להשתלם‪ ,‬כמ׳׳ש עוד בס״ד‪.‬‬
‫והנה על זה נאמר )שמות מ‪ ,‬יא( כאשר ירים משה ידו וגבר‬
‫ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק‪ ,‬שהוא זה היד שאמרנו‪ ,‬שהוא תשלום‬
‫ענינו של משה‪ .‬והנה באמת יהושע לא עשה אלא חולשה לעמלק‪,‬‬
‫ונמצא שלא יצאה היד לגמרי‪ .‬אעפ׳׳כ משה‪ ,‬כדי להרחיק זה הענץ‪,‬‬
‫בנה מזבח‪) ,‬שמות מ‪ .‬טו( ויקרא שמו ה׳ נסי‪ ,‬בסוד הנס שנעשה‬
‫לו‪ .‬אז נאמר‪ :‬כי יד על כס יק וכו׳‪ ,‬וזה סוד גדול‪ ,‬כי הכל בסוד‬
‫היד הזאת‪ .‬והאמת‪ ,‬כי אז התחילה לצאת היד‪ ,‬אך לא יצאה כלה‪.‬‬
‫ומה שיצא ודאי היה החלק היותר עליון‪ ,‬שהם הז׳ מצד אי׳‪ ,‬וזהו‪:‬‬
‫ה׳ נסי‪ ,‬בסוד הנס מאי׳‪ .‬והוא סוד סמך הסומכת את הנ׳ מנפילתה‪,‬‬
‫שאמרו)ברכות ד‪ (:‬חזר דוד וסמכה ברוח הקודש‪ .‬והיינו ממש בחי׳ סוכת‬
‫דוד הנופלת‪ ,‬בסוד משיח הנקרא )סנהדרין צו‪ (:‬בר נפלי‪ ,‬שהוא מפני‬
‫החלק הזה שנשאר בתוך ]הקליפה[ שלא יצא באותה המלחמה הראשונה‪.‬‬
‫חה גרם להתעכב כל כך‪ ,‬וגם שהיו כל כך קטרוגים‪ ,‬אפילו אחר שיצאה‬
‫בזמן דוד‪ ,‬עד שחזרה ונשקעה‪ .‬וזה היה בזמן שלמה‪ ,‬כשבא אשמדאי‬
‫והשליכו ממלכותו)גיטין סח‪ .(:‬ולכן משם והלאה כתיב )שיר השירים ג‪,‬‬
‫ז( ששים גבורים סביב לה‪ ,‬להחזיקה לפחות במה שיצא כבר‪ ,‬שזה לא חזר‬
‫ונשקע לעולם‪ .‬והנה מה שנשאר אחר המלחמה של עמלק‪ ,‬היה רק‬
‫ה׳׳ב של זהב‪ ,‬וזה נתחלק כבר בב׳ קליפות‪ ,‬שהם ב׳ בנות לוט‪ ,‬וסוד‬
‫תפה‬ ‫אדיר גמרום‬
‫וה )משלי ל‪ ,‬טו( לעלוקה שתי בנות הב הב‪ .‬והנה החלק הראשץ‬
‫נשאר במואב‪ ,‬והוציאו דוד‪ .‬והחלק הב׳ בעמק‪ ,‬בסוד נעמה העמוניו^‬
‫והאמת‪ .‬שדוד הוציא כבר הכל‪ ,‬כי הרי הוא יצא ממואב‪ ,‬והעטרה שלקח‬
‫היה מעמק‪ .‬ואז הוציא גם בחי׳ רחבעם‪ .‬והוא סוד )יבמות ע״ז‪ (.‬שהיה‬
‫רחבעם מונח בחיקו של דוד‪ ,‬ואמר לו‪ :‬עלי ועליך‪ .‬והנה ת ^ מזה מקרים‬
‫רבים‪.‬‬
‫אך שלימות המלכות תלדה במחיית עמלק‪ ,‬שאי אפשר להוציא לגמרי‬
‫זה הה״ב שאמרנו‪ ,‬אלא אם ימחה עמלק לגמרי‪ ,‬שהוא המתנגד הזה‪ .‬ולכן‬
‫צריך בתחלה לשום מלך ממה שכבר יצא בימי משה‪ ,‬והיינו )רברים‬
‫לג‪ ,‬ה( דהי בישרון מלך‪ ,‬ובכח זה למחוק זרעו של עמלק‪ ,‬להוציא השאר‪.‬‬
‫ותראה ששאול הי)ת(ה מן הבחי׳ הראשונה שהוציא משה‪ ,‬והיה צריך‬
‫למחות עמלק וחטא בזה‪ .‬ואחר כך בשורת נפילת שאול היה לרוד שבא‬
‫מהכות את עמלק‪ ,‬על ‪T‬י איש עמלקי שהיה מביא לו הנזר והאצעדה‬
‫)שמואל ב׳ א‪ ,‬י( ‪ .‬והנה היה צריך דוד להשלים עצמו בשלמה‪ ,‬ועטרתו‬
‫ברחבעם‪ .‬מהו )שמות מ‪ ,‬טז( מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור‪ ,‬ואז היה‬
‫נשלם‪ .‬ולפי שנתקלקלו הדברים‪ ,‬חזרו ונתחברו הקלקולים‪.‬‬
‫כך הטמא י׳׳ש היה בחי׳ עמלק וארוס כנ׳׳ל‪ ,‬שהיה מחזיק העטרה‬
‫שקועה שלא תצא‪ ,‬ובכח זה היה מתנגד לבחי׳ התורה‪ .‬ונולד בזנות‪,‬‬
‫בסוד מואב ושטים‪ ,‬ונתגבר בקליפת צואה רותחת שהוא מואב‪ ,‬והוציא‬
‫אמונה כוזבת כסוד כזבי‪ ,‬וקראו עליו שם שהוא מזרע דוד‪ ,‬ושהוא‬
‫משיח‪ ,‬בסור עטרת דוד כנ׳׳ל‪ .‬הה גרם חולשת כח התורה‪ ,‬כי זהו‬
‫המתנגד אליה דוקא‪ ,‬ובסוף נשתכחה תורה מישראל‪ .‬והוא סוד )איוב‬
‫יד‪ ,‬יא( אזלו מים מני ים ונהר יחרב דבש‪ ,‬כי גזלו התורה ונשתכחה‬
‫מישראל‪ .‬והוא ממש סוד סתימת מעיינות החכמה של משה‪.‬‬
‫וכדי לתקן זה‪ ,‬הוצרכו הצדיקים לקבל יסורין‪ ,‬בסוד סובלי חולאים‪,‬‬
‫ומשה על כלם — )ישעיה נג‪ ,‬ד( אכן חליינו הוא נשא‪ .‬ואז נעלמו השדים‪,‬‬
‫בסוד‪ :‬ושרים אין לה‪ .‬כי כל האהבה בא רק בסוד התורה‪ ,‬חה סוד‬
‫)שיר השירים ב‪ ,‬ז( אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪,‬‬
‫שהוא סוד)ישעיה נג‪ ,‬י( וחפץ ה׳ ב ‪T‬ו יצלח‪ ,‬שנאמר למשה‪ .‬והוא סוד היד‬
‫הזאת שזכרנו‪ .‬והוא סוד )איכה ד‪ ,‬ג( בת עמי כאכזר‪ ,‬כנ״ל‪ .‬ועי״ז קשר‬
‫הרשעים סוף סוף נפרד‪ .‬וזהו‪ :‬הדד בן בדד המכה את מדץ בשדה‬
‫מואב‪ ,‬כי )צמיחת( ]צמיקת[ הרדים עשד להכרית זה הקשר הרע‪.‬‬
‫אך מזה באים אחר כך יסורץ לצדיקים‪ ,‬בסוד )ברכות ז‪ (.‬צריק ורע‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫ת סו‬

‫לו‪ ,‬בסור )שבת קנו‪ (.‬מזל שעה גורם‪ ,‬וזהו )בראשית לו‪ ,‬לה( ושם‬
‫עירו עוית‪ .‬כאן הוקבע ענין מזל השעה‪ ,‬שאינו הולך לפי )ה(משפט‬
‫השכר והעונש‪ .‬ולכן נקרא עוית‪ ,‬כמו עיוות משפט‪ .‬והוא ענין עשוי‬
‫לתקן הקלקול הנ״ל‪ .‬תה סוד שהדד ובדד ענינם הם דד דד‪ .‬והוא בחי׳‬
‫הב של דוד הנ״ל‪ ,‬שגורם צמיקת הדדים‪ .‬ותראה שתחלת קטרוג שלמה‬
‫היה ע״י הדד האדומי )מלכים א פרק יא(‪ .‬והנה בחזור השדים למקומם‪,‬‬
‫נאמר )שיר השירים ח‪ ,‬י( אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי וכו׳‪ .‬והוא‬
‫שלום של של אליהו‪ ,‬בסוד )במדבר כה‪ ,‬יב( בריתי שלום‪.‬‬
‫ואפרש לך עתה ענין הב׳ דדים‪ ,‬שהם באים משם אלקים‪ .‬וסודם )עי׳‬
‫ברכות י‪ (.‬שעשה לה דדים בסוד בינה‪ .‬דע שהתורה היא כלולה מימין‬
‫ושמאל‪ ,‬ור״ל ששניהם אמת בה‪ ,‬משא״כ העולם שהנהגתו צריכה להיות רק‬
‫בדרך אחד‪ .‬והיינו )סנהדרין ח‪ (.‬דבר אחד לדור‪ ,‬וזהו מצד השכינה‬
‫שהיא הדור‪ ,‬זכה הלכה כרבים‪ ,‬או הלכה כפלוני‪ .‬אבל מצד אי׳ שמשם‬
‫התורה‪ ,‬אלו פוסלים ואלו מכשירים‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלקים חיים )עירובין‬
‫יג‪ .(:‬כי האורות הם יכולים להאיר לב׳ צדדין — לימין ושמאל‪.‬‬
‫אבל בבואם לנוק׳‪ ,‬אז יהיה אחד מתגבר על חבירו‪ ,‬לפי הזמן‪ ,‬והבן‬
‫היטב‪ ,‬כי מן המלכות ולמעלה כל האורות שולטים במקומם‪ ,‬ואפילו‬
‫האורות הפכיים‪ ,‬בסוד ימין ושמאל‪ ,‬שהרי הם יוצאים מיסוד א׳״' בשער‬
‫החמשים שאין שם מחלוקת‪ ,‬אלא הכל יחוד אחד‪ .‬וכשמתפשטים במ״ט‬
‫שעריה של בינה‪ ,‬אז מתחלקים לימין ושמאל‪ ,‬וכל אחד יש לו כל מרכבותיו‬
‫וכל תיקוניו‪ .‬אבל בהגיעם אל המלכות‪ ,‬אז דבר אחד לדור‪ ,‬ושם צריך שאור‬
‫אחד יגבר על חבירו‪ ,‬והוא ינהג‪ .‬וזה סוד )בראשית ד‪ ,‬ח( ויהי בהיותם‬
‫בשדה ויקם קין וכו׳‪ ,‬כי בשדה נעשה הניצוח הזה‪ .‬והנה הדדים‬
‫הם למעלה במקום בינה‪ ,‬ולא במקום מלכות‪ ,‬ומשם מתגלים האורות‬
‫לפי מה שהם למעלה‪ .‬ושם נמצאים כל הדברים של התורה אמת‪ ,‬אלו ואלו‬
‫דברי אלקים חיים ממש‪ .‬ועל כן הם שנים‪ ,‬והנה הדדים הם המאורות‬
‫המגלים סודות התורה כנ״ל‪ ,‬לפי צאתם מן הבינה‪ ,‬שהיא הלב‪ .‬ששם יש מ״ב‬
‫כידוע‪ ,‬בסוד )ישעיה סג‪ ,‬ד( כי יום נקם בלב״י‪ ,‬והוא השם שבו מתגלים‬
‫כל סודות התורה‪ .‬וסוד זה )תנחומא ב׳ בראשית( לא היה התורה צריך‬
‫להתחיל אלא מן החדש הזה לכם‪ ,‬ולמה בבראשית‪ ,‬אלא כח מעשיו הגיד‬
‫לעמו‪ .‬וזהו בשם מ״ב שמצטרף בפ׳ בראשית כידוע‪ .‬והוא סוד הז׳‬
‫הבלים‪ ,‬שכל העולם תלוי בהם‪ .‬ובהם יש ממש כל עניני ההנהגה שבכל‬

‫‪ . 10‬לא ברור בכת״י אצ״ל‪ :‬מיחוד א׳‪.‬‬

‫ת‪7‬וז‬ ‫אדיר במדום‬
‫הספירות כמבואר במ״א‪ ,‬שבהיות שם יקוק ב״ה‪ ,‬מתפשט בסוד קו‬
‫א״ס ב״ה הבל הבלים"‪ ,‬הנה נעשים לו ז׳ היכלות שבהם נכללים כל‬
‫השמות שבעולם‪ ,‬ובהם נשרשת כל ההנהגה‪ ,‬כמפורש בתיקונים תיקון‬
‫ע׳‪ .‬וזהו העומר בלב בסוד הבל הלב‪ .‬והנה הבל עומד בשם אלקים‬
‫של בינה — אלקים חיים‪ .‬וא״ל ומ״י נעשים שני דדים‪ ,‬להשפיע בשני‬
‫הדרכים ימין ושמאל‪ .‬וה׳ באמצע נעשית חלב לכאן ולכאן"‪ ,‬כמפורש בסוד‬
‫ציוריה; די דו ווו‪ ,‬שעולה מ״ב‪ ,‬והוא סוד שם מ״ב זה שאמרנו שיוצא מן‬
‫הלב כנ״ל‪ .‬וזהו החלב שהוא התורה עצמה‪ .‬וזה סוד לימוד התורה לשמה‬
‫— לשם ה׳יי‪ .‬והנה אם התורה מתרבית בסוד ה׳ זאת‪ ,‬הדדים מתרבים‪.‬‬
‫ואז )משלי ה‪ ,‬יט( דדיה ירווך בכל עת‪ .‬אך כשאין חלב‪ ,‬שהתורה‬
‫מסתלקת‪ ,‬אז השדים צומקים‪.‬‬
‫והנה זה מלך הדד שזכרנו‪ ,‬שם היה גשרש עגין השדים שזכרנו‪,‬‬
‫אך בסוד ה״ב של עלוקה שהיה מתאחז בהם‪ ,‬וגורם צמיקתם‪ ,‬ולכן מת‪,‬‬
‫ואז צמקו‪ .‬כי כן כל המלכים היה מושרש בהם קלקול‪ ,‬מה שמושרש‪.‬‬
‫ובשבירתם היה נעשה בפועל‪ ,‬והיה למעלה‪ .‬כשנשארו ההבלים היה איזה‬
‫בחי׳ שרש חשך הולך ומתעורר‪ ,‬עד שנעלמת האהבה כג״ל‪ .‬ומן החשך‬
‫הזה למטה יצאו כל הדברים שזכרנו‪ .‬אך כבר שמעת‪ ,‬זה הוא קלקול‬
‫על מנת לתקן‪ ,‬שהרי בהיות סובלים הצדיקים כך‪ ,‬הרי החשך מסתלק‬
‫מלמעלה‪ .‬והאמת כי כן למעלה היה החשך מסתים אל הפה המשפעת‪,‬‬
‫ולכן השלימה אהבתה ותיקונה לפי דרך אחר נעלם‪ ,‬כי זה ודאי אין‬
‫הבורא מואס יגיע כפיו‪ .‬אבל כשצריך להעלים אהבתו‪ ,‬הוא מתקן בדרך‬
‫נסתר‪ .‬וסוף סוף נמצא‪ ,‬שמה שהיה רוצה החשך להחשיך‪ ,‬לא נתקיימה‬
‫מחשבתו‪ .‬וזהו)בראשית לו‪ ,‬לה( המכה את מדין בשדה מואב‪ ,‬כי זהו ממש‬
‫דרך אחד לרמות לס״א‪ ,‬שלא תתגבר בקטרוג שלה‪ .‬אדרבא‪ .‬היא נראה לה‬
‫להיות נוצחת‪ ,‬ועכ״ס מתקן בדרך אחר נעלם‪ .‬ומכאן באו כל הגזירות‬
‫ששלטו על ישראל לבטלם מן העבודה‪ ,‬כי אעפ״ב תיקון היה ודאי‪ ,‬אלא‬
‫בדרך נעלם‪ .‬ובסוף הכל נראה בהדיא שהיה באמת תיקון גדול‪.‬‬
‫המלך ה ה׳ שמלה נלמשרקה‪ ,‬וסוד זה הוא ענין האומות העולם‬
‫שנמצאו בעולם‪ ,‬והוא סור גדול‪ .‬וזה כי הנה כבר שמעת*" ענין‬

‫>‪ . 1‬לא כרור בכת״י אצ״ל‪ :‬בכל הכלים‪.‬‬

‫‪ . 12‬עי׳ ע״ח שער הכללים פ״ג‪.‬‬
‫‪ . 13‬עי׳ שער המצוות פ׳ ואתחנן‪.‬‬
‫*‪ . 13‬עי׳ לעיל עם׳ ת״ט‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תסח‬

‫הלבושים של א״ק‪ ,‬שמכחם היה הגוף נודע ומושג‪ .‬והנה היו מתחברים‬
‫בחיבור שלם הגוף עם לבושיו‪ .‬ובשעה שהסתירה הפה את אורה‪ ,‬התחיל‬
‫הגוף כמו לינתק מן הלבוש שלו‪ .‬ואז הלבוש היו נאספים חלקיו‬
‫אחד אל אחד‪ ,‬ונעשים כמו חוטים‪ ,‬וסודם ודן‪ .‬והענין‪ ,‬כי האור גדול‬
‫מן הלבוש הרבה מאד תמיד‪ ,‬כי הלבוש הוא רק חלק קטן‪ ,‬מלכות‬
‫לגבי כל ע״ס‪ .‬אעפ״ב בהיותו מלובש בו‪ ,‬הנה הלבוש מספיק להלבישו‪,‬‬
‫מפני הכח שמקבל הוא מן האור המלובש‪ ,‬ונעשה מאנא דכלא‪ .‬אך בשעה‬
‫שניתק ממנו‪ ,‬הרי הוא מתכוץ‪ ,‬שנראה ענינו לפי עצמו‪ .‬ועל כן נעשה‬
‫בלבוש הזה זה הכיווץ‪ ,‬וחלקיו נעשו כלם ודן‪ .‬והעיקר‪ ,‬כי כל ו׳ היא‬
‫מסילה אחת‪ .‬ולא כל האור היה ניתק מן הלבוש בבת אחת‪ ,‬אלא‬
‫‪.‬ממשלה ממשלה בפ״ע‪ .‬וכל ממשלה שנסתלקה הלבוש שלה נעשית ו׳‬
‫אחת‪ ,‬מסילה אחת לבד‪ .‬והיינו קו שאץ לה רוחב גדול‪ .‬חה מורה שנראו‬
‫כחותיו לבדו‪ ,‬בלא שיקבל הארה מן הגוף המלובש בו‪ ,‬שהיה מרחיב‬
‫אותו‪ ,‬ונותן לו כח גדול להספיק להלביש האור הגדול ההוא‪ .‬וכך‬
‫כל ממשלה וממשלה נעשה ו׳ אחת‪ ,‬עד שנעשה כל המלבוש ודן‬
‫ודן‪ .‬ובין אחד לאחד נשאר הגוף בבחי׳ שהיה קודם התלבשותו‪ ,‬בסוד‬
‫אויר שלא נתפס‪ .‬חה סוד הגדל שבין אות לאות‪ ,‬שהוא בחי׳ האדר‬
‫הזה‪ .‬והנה אז לא היה נחשב למקביל ללבוש‪ ,‬אלא מה שבאמת מקבילו לו‬
‫לפי קטנו‪ ,‬והשאר שהיה מתלבש בו מפני התרחבו — זה נשאר ל ח ח‪,‬‬
‫בסוד היקף גדל‪.‬‬
‫והנה אעפ״י שנתרחק‪ ,‬עם כל זה היה מאיר בלבושו מרחוק‪ .‬וזהו‬
‫ההיקף גדל שצריך בס״ת‪ .‬אך האור המקביל ללבוש זה‪ ,‬חזר והאיר בו ממש‪,‬‬
‫ונעשה ניקוד בו׳‪ ,‬והיינו ניקוד שורק שבתוך הו׳‪ .‬וסוד זה‪ :‬רקיע וניצוץ‬
‫‪)-‬הקדמת תיקו׳׳ז(‪ ,‬כי הו ‪ p‬הם הם הרקיעים‪ ,‬כי נעשו כלם מסכים‪ ,‬בסוד‬
‫הרשימו שממנו בנויים‪ ,‬והנ ‪r‬וצות הוא מה שמאיר מן האור המתלבש‬
‫בתוכם‪ .‬והנה נאספו כל הודן לד׳ רוחות העולם‪ ,‬בסוד ד׳ אותיות הדה‬
‫ב׳׳ה‪ .‬ואז נעשית מ׳ אחת סתומה‪ ,‬והוא סוד התורה שניתנה במ׳ יום‪ .‬והנה‬
‫כאן ידעת כבר שנשרשות כל הנשמות של ישראל‪ ,‬כמ׳׳ש אליהו ז׳׳ל‬
‫)תיקו׳׳ז הקדמה ב׳( דמינייהו פרחץ נשמתץ‪ ,‬חה מן הרקיעים‪ .‬והניצוצות‬
‫המתנוצצים בהם הם אותם הנשמות שלא באו ע ד ^ עד אחר התחיה‪,‬‬
‫שהם בסוד השראת שכינה‪ ,‬כמו שאפרש בס׳׳ד‪ .‬כי אילולי חטא אדם‪ ,‬היו‬
‫נשמות אלה מאירות בנשמות התחתונים‪ .‬ד הו כל התיקון של הנצחיות‪,‬‬
‫שלדבר זה נברא העולם‪ .‬וכיץ שחטא‪ ,‬אלו לא באו עוד עד לע׳׳ל‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬כי הודן האלה לא תמיד הם מנוקדים‪ .‬ועכשיו מתנהג העולם בודן‬
‫תסט‬ ‫אדיר במרום‬
‫אלה בלי ניקוד‪ .‬והנה אלו הנשמות היו כלם כלולות בם׳ הזאת‪ .‬ואחר‬
‫כך יצאה ו׳ אחת כללית יותר מכלם‪ ,‬ונכנסה באמצע‪ ,‬וחילקה המלבוש‬
‫לב׳ חלקים — עליון ותחתון‪ ,‬כזה<> ‪ . 0‬ואז נמצאו נשמות ראשונות‬
‫ואחרונות‪ .‬והוא מ״ש ז״ל )סוטה יד‪ (.‬יכול האחרונים ולא הראשונים‪.‬‬
‫ועתה אפרש סוד זה בס״ד‪ .‬ואומר לך תולדות זה למטה‪ ,‬ואז‬
‫תבין למעלה‪ .‬כבר נתפרש במקום אחר‪ ,‬איך הנשמות בתחלה נבראו‬
‫נשמות ולבושים‪ ,‬וכך ניתנו באדה״ר‪ .‬וכשחטא‪ ,‬הנה הלבושים נפרדו ממנו‪,‬‬
‫ונשתקעו בעמקי הקליפות‪ .‬וגם הנשמות נפלו בקליפות‪ .‬אך הנשמות לא‬
‫נשתקעו‪ ,‬כי אם הלבושים‪ .‬ואלה הם נשמות ישראל ונשמות אומות העולם‪.‬‬
‫שבתחלה לא היה ראוי שיהיה אומות העולם‪ ,‬אלא הכל ישראל‪ ,‬ונשמות‬
‫אומות העולם לבושים להם‪ .‬וסוד זה — מוח וקליפה‪ .‬וכיון שחטא‬
‫ארם‪ ,‬נפרדו הלבושים האלה‪ ,‬שלא היו טמאים‪ ,‬ונפלו בתוך הקליפות‪,‬‬
‫ונטמאו שם‪ ,‬שגברה עליהם הס״א‪ .‬והנה זה היה החלק שבאמת היה‬
‫צריך תיקון גם מתחלה‪ .‬וזה מה שהניח הקב״ה לאדם שיהיה מתקן הוא‪,‬‬
‫כי כל השאר היה מתוקן כבר‪ .‬וכיון שחטא‪ ,‬אז קלקל קלקולים על‬
‫קלקולים‪ ,‬והלבושים נשקעו כנ״ל ונטמאו‪ .‬וגם הוא קבל פגם וטומאה‬
‫בעבורם‪ .‬וסוד זה לפי שגוף הנשמה נעתק מן הלבוש שלה‪ ,‬והלבוש נפל‪.‬‬
‫ונשארו לנשמות הקדושה להסיר לבושים אלה עם כל מה שירד עמהם‬
‫מיד הס״א‪ ,‬רלהחזידם אליהם‪ ,‬כסוד גרים גרורים‪ ,‬שזהו סוף תיקון‪ .‬והנה‬
‫הנשמות יש מהן חזקות‪ ,‬שיוכל לעמוד נגד הס״א‪ ,‬ולתקן תיקונים בכח‪.‬‬
‫ואלו הם הראשונים שמוסרים עצמם על ק״ה )עי׳ ברכות כ‪ .(.‬והאחרונים‬
‫אין להם כח לעמוד בתיקון הגדול הזה‪.‬‬
‫ועכשיו אשוב לפרש הדבר הזה למעלה‪ .‬בהיות האור נעתק מן הלבוש‪,‬‬
‫הנה ודאי הלבוש נחשך‪ ,‬והאור עצמו היה רוצה להתקרב ללבוש‪ ,‬ומאיר לו‪.‬‬
‫אעפ״כ אינו מאיר בשוה‪ ,‬אלא למעלה היה מאיר בכח‪ ,‬וכל מה שהיה יורד‬
‫והולך‪ ,‬היה מתחלש ולא מתדבק‪ .‬והנה הם הזאת כך נחלקת למעלה‬
‫ולמטה‪ ,‬ימין ושמאל‪ ,‬ואז המעלה והימין היה האור מתרבק בו‪ ,‬אך‬
‫השמאל והמטה לא היה מתרבק כל כך‪ ,‬כי זה נקרא צר תחתון‪ .‬ושם‬
‫הלבוש היה חלש הרבה‪ .‬אז הוצרך להתקפל הלבוש‪ ,‬חציו על חציו‪,‬‬
‫כדי שהחצי העליון יסבול החצי התחתון‪ .‬ואז ירדה הו׳ שזכרתי‪ ,‬למקום‬
‫הצריך להתקפל‪ ,‬והוא לקח החצי התחתון והעלה אותו על החצי העליון‪ ,‬כי‬

‫‪ . 14‬כ״ה הציור בכת״י‪ .‬אמנם לפי המשך הענץ צריך להיות קו האלכסון משמאל לימץ‬
‫כזה! ‪ 6 J‬וכן הוא ב״מאמר סוד היחוד׳י‪) .‬נדפס בגנזי רמח״ל עט׳ ע״ר(‪.‬‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תע‬

‫האור עצמו נאסף כלו למעלה‪ ,‬ואז עלה החצי הלבוש אחריו‪ ,‬ושם למעלה‬
‫היה מתחזק‪ .‬וזאת הו׳ היתה מתפשטת היא לבדה במקום החצי התחתון‪,‬‬
‫והמשיכה אליה האור שנאסף למעלה‪ ,‬ומשלמת בעד הלבוש שנסתלק‪ ,‬עד‬
‫שתחזיר אותו למקומו‪ .‬וענין זה הוא נשמת מלך המשיח‪ ,‬כי הנשמות‬
‫היו חציים — קמאי שמוסרים עצמם על קידוש ה׳ כנ״ל‪ ,‬וחציים‬
‫— בתראי שאין להם כל כך כח‪ .‬ומלך המשיח עומד באמצע‪ ,‬וקיפלם‬
‫אלה על אלה‪ ,‬שיהיו התחתונים סבולים מן העליונים‪ ,‬והם ישלימו בעדם‪,‬‬
‫שאל״כ לא היה העולם נתקן‪ .‬והוא העומד במקום הקיפול ממש‪ ,‬הקו‬
‫המקפל‪ .‬והוא עוד משלים בעד כל האחרונים האלה‪ .‬תה סוד ז״ל )סוטה‬
‫יד‪ (.‬יכול כאחרונים ולא כראשונים‪ ,‬כי הוא לא השלים אלא בעד האחרונים‪,‬‬
‫אבל הראשונים לא הוצרכו לו‪ .‬והנה כל זה הוא סוד דוד שכולל ענין כל‬
‫הלבוש הזה‪ ,‬והוא מלך המשיח‪ .‬והנה זאת הו׳ היורדת היא מלך המשיח‪,‬‬
‫שתופסת מקום כל האחרונים‪ .‬אבל הכונה להחזירם למקומם‪ .‬ואלה הם‬
‫עקבות משיחא‪ .‬שעל כן יש לו יסורין הרבה בהם‪ ,‬מה שלא היה‬
‫בראשונים‪ ,‬כי הוא צריך להשלים בעדם‪ .‬והנה האור הנעתק‪ ,‬כבר אמרתי‬
‫שהוא מאיר בסוד שורק שבוי״ו‪ .‬ובראשונות הוא מאיר‪ ,‬אבל באחרונות‬
‫אינו מאיר‪ .‬ואפילו בראשונות אין הארה תמידית‪ ,‬אבל לעתיד לבא‬
‫תהיה תמידית‪ .‬וזה סוד )זכריה י‪ ,‬ח( אשרקה להם ואקבצם‪ ,‬כי הדברים‬
‫תלויים זה בזה‪ ,‬כשהאור אינו מאיר בלבוש‪ ,‬גרם שגם למטה יעזבו הלבושים‬
‫מן גוף הנשמות‪ ,‬וזהו כל הקלקול‪.‬‬
‫והנה הנשמות הקדושות של ישראל הפורחים מן הלבושים נעזבים‬
‫מן גוף האורות‪ ,‬שהם אותם שנסתלקו מן אדה״ר‪ ,‬שיבואו אחר התחיה‬
‫כנ״ל‪ .‬וכן הלבושים של הנשמות שהם אומות העולם‪ ,‬נעזבים מן‬
‫‪-‬גוף האורות שהם הנשמות עצמם‪ .‬וכשיאיר האור בלובש בסוד שורק‪,‬‬
‫הכל יהיה נקשר‪ ,‬נשמות ישראל באור העליון‪ ,‬לבושי הנשמות בנשמות‪.‬‬
‫והנה זאת הו׳ היתה ממשכת למטה כח כל מה שנתעלה למעלה‪ ,‬בסוד‪:‬‬
‫שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים‪ ,‬שזכרתי‪ .‬כי היא צריכה להשלים‪,‬‬
‫היא לבדה‪ ,‬כל מה שלמעלה‪ ,‬ונמצאו כל הגוף מלובש בשני לבושים‬
‫למעלה‪ ,‬הלבוש שהיה לו‪ ,‬והלבוש שנקפל ועלה‪ .‬ולמטה הו׳ שעומדת‬
‫כנגד כלם‪ .‬והנה הו׳ הזאת היתה ממשכת האור אליה‪ .‬והסוד )ישעיה‬
‫נג‪ ,‬יב( ולפושעים יפגיע‪ ,‬כי הרי הוא צריך לתקן בעד האחרים‪ ,‬ולא‬
‫יוכל לעשות זה בלא הארה‪ .‬אך על זה נאמר )ישעיה נג‪ ,‬ה( והוא‬
‫מחולל מפשעינו ובחבורתו נרפא לנו‪ .‬חה‪ ,‬כי האור היה צריך להאיר‬
‫בו ממש בסוד שורק שבוי״ו‪ ,‬ואז היה מתקשר האור בכלי הרבה‪ .‬אבל מפני‬
‫תעא‬ ‫אדיר במרום‬
‫שצריך שם להעלים האור מביט למעלה‪ ,‬ונעשה חירק‪ .‬ונמצא שההתדבקות‬
‫הוא בדרך אחר‪ .‬והנה בכח זה הוא מברר בירורים גרולים‪ ,‬אך אינם‬
‫מתדבקים בו‪ .‬ותבין שזה האור — סודו אמונה‪ .‬וזה ‪.‬ענין היחוד של‬
‫עילת העילות ב״ה‪ ,‬שהוא צריך להחזיר הכל לתיקון שלם‪ .‬ובשעה שהוא‬
‫מתדבק בתיקון גמור‪ ,‬מחזיר כל רע לטוב בפועל‪ .‬אך כל זמן שלא נשלם‬
‫התיקון‪ .‬האמונה אינה מתגלית למתקן תיקונים‪ ,‬ואינם נדבקים בו במלך‬
‫המשיח‪ .‬אך בסוף הכל יאמר בו )ישעיה יא‪ ,‬ה( והיה צדק אזור מתניו‬
‫והאמונה אזור חלציו‪ .‬ואז יחזור החירק לשורק‪ .‬ועל כן עתה דוד היא בסוד‬
‫החירק שתחת הוי״ו‪ .‬אבל לע״ל)זכריה י‪ .‬ח( אשרקה להם ואקבצם‪ .‬ונמצא‬
‫שבשוב החירק לשורק‪ ,‬תתגלה האמונה בנשמות עצמם‪ ,‬ואז יתדבקו‬
‫הלבושים בגופים‪ ,‬וכן אומות העולם יהיו נתקנים בישראל‪.‬‬
‫והנה הענין הזה נכלל במלך הזה שמלה ממשרקה‪ ,‬כי כח השריקה‬
‫של השורק היא המקשרת הלבושים בגוף‪ ,‬וזה יהיה התיקון האחרון‪ .‬והנה‬
‫בהשתבר זה‪ ,‬באו אחר כך אומות העולם בעולם נפרדים מישראל‪ ,‬ותיקון‬
‫זה הענין יהיה לע״ל! אשרקה להם ואקבצם‪ ,‬שזכרתי‪ .‬והנה כאן נכלל‬
‫גם קב^‪ ,‬שהברתו כמו השורק‪ ,‬והוא תיקון ההוד‪ ,‬ששם אלף יומין דחול‪.‬‬
‫וכאן יש העליה מחירק לשורק‪ ,‬ומשורק לחולם‪ ,‬והיינו עד שתעלה השכינה‬
‫בסוד עטרה בראש המלך‪ ,‬והוא ממש ענץ החזרת הרע לטוב‪ ,‬שצריך‬
‫ליעשות בהוד דייקא‪ ,‬שמה שהוא דוה נעשה הוד‪.‬‬
‫המלך הו׳ שאול מרחובות הנהר‪ .‬והענין‪ ,‬כי המלבוש בהיות מאיר‬
‫בו האור הפנימי‪ ,‬היו האלפא ביתות שבו מתנוצצים בסוד רל״א שערים‪,‬‬
‫ובוטשים זה בזה‪ .‬ומרוב הבטישה היו האורות מתרחבים ומתלהטים‬
‫בכל המילואים‪ ,‬ובכל הקשרים שהם מתקשרים‪ .‬ובזה תלויה כל שמחת‬
‫האורות הנמשכת מן ההתלהטות‪ .‬תה סוד רנה של התורה הממכרת‬
‫בת״ל )תמיד לב‪ ,(:‬שהאורות בהאירם מכים זה בזה‪ ,‬ומתלהטים זה בזה‪.‬‬
‫תה סוד הניגונים של החיות‪ .‬כשהיו האורות מאירים בישראל הארה‬
‫גדולה‪ ,‬היתה שמחה זאת של התורה נמצאת‪ .‬אך כשנסתלקו האורות‬
‫מלהאיר בלבושים‪ ,‬לא נעשית עוד בטישה זאת‪ .‬והנה זה סוד )שמואל‬
‫א יח‪ ,‬י( שאול שהיה לו רוח רעה‪ ,‬והוצרך הניגון להסירה ממנו‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬כי כשהאורות אינם מתלהטים‪ ,‬נשאר סיתום גדול חניצבון‪ .‬תה בחי׳‬
‫שאול‪ .‬וענינו — שאול לה׳‪ ,‬סודו ההתדבקות של הנשמה‪ ,‬שזה מה‬
‫שהיה לראשונים‪ ,‬שהיו מוסרים עצמם על ק״ה‪ ,‬כי על ‪ ' T‬ההתדבקות‬
‫זה מתלהטים האורות העליונים‪ .‬תהו; שאול מרחובות הנהר‪ ,‬שהיא בחי׳‬
‫יסוד אי׳‪ ,‬רחובות בסוד התרחבות‪ .‬והנהר הוא רנה‪ ,‬והוא בחי׳ מי הנהר‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מעב‬

‫ממש‪ ,‬דכתיב )תהלים צג‪ ,‬ג( נשאו נהרות קולם‪ .‬והנה כאן נכלל תיקץ כל‬
‫ההתלהטות הזה‪ .‬וכשנשבר‪ ,‬חסרה הרנה‪ .‬ועל כן אין שמחת התורה עתה‬
‫בסוף הגלות‪ ,‬כי חסר ההתלהטות‪ ,‬עד שישוב לע״ל‪.‬‬
‫וצריך לפרש היטב ענץ שאול למה נקרא כך‪ .‬כי זהו ממש מה‬
‫שיש סגולה ליסוד יותר מכל שאר המדריגות‪ .‬שהשפע בכל מדריגה‬
‫שהוא מגיע‪ ,‬קודם שירד אל מדריגה שתחתיה‪ ,‬יכולים להיות עיכובים‬
‫הרבה‪ .‬אך היסוד — מה שהגיע שם הוא יוצא מיד אל הנוק׳‪ .‬והשרש‬
‫לזה הוא‪ ,‬כי היסוד לא נאצל אלא לצורך הנוק׳‪ .‬חהו מ״ש בשמואל)שמואל‬
‫א א‪ ,‬כח( הוא שאול לה׳‪ ,‬כי כונה חנה שיהיה הילד ילד שלא תהיה בריאתו‬
‫אלא להקב״ה‪ .‬ועל כן הדברים שלו לא היו אלא לענין זה — למה שהוא‬
‫חפצי שמים‪ .‬ועל כן כל שאר הספירות‪ ,‬הנה כל אחד הם מדריגה בפני‬
‫עצמו‪ ,‬רק שאחר כך משפיעים מה שראד להשפיע‪ .‬אך היסוד לא‪ ,‬אלא‬
‫כדי שיהיה מציאות השפעה מן הספירות אל הנוק׳‪ .‬ועל כן אינו אלא‬
‫כללות הספירות‪ .‬בסוד כל‪ ,‬כי כל ענינו הוא רק זה — מה שנמצא‬
‫לצאת ההשפעה מן כל המדריגות מה שהם אל הנוק׳‪ .‬וכאן תבין‬
‫סוד התורה ושמחתה שאינו אלא בזה‪ .‬והיינו כי הנה ארז״ל )עירובין‬
‫נג‪ (.‬דוד דגלי מסכתא כתיב בו )שמואל א יח‪ ,‬יד( ויהי דוד לכל דרכיו‬
‫משכיל‪ .‬כי התורה אינה מתפרשת בכל מדריגותיה‪ .‬אך השמחה של‬
‫התורה היא תלויה ביסוד‪ .‬והוא בשעה שמוציאים אותה‪ ,‬ומשפיעים אותה‬
‫לאחרים‪ ,‬אז היא מתלהטת‪ .‬ותבין כל זה איך השמחה אינו אלא בזיווג‪,‬‬
‫בשעה שהז״א מתעורר נגד הנוק׳‪ ,‬אז כל אורותיו מתלהטים בכל מיני‬
‫הרוחה‪ .‬וכל זה תלוי ביד הצדיק‪ ,‬וסימנך)ירמיה לא‪ ,‬יט( הבן יקיר לי אפרים‬
‫אם ילד שעשועים‪ ,‬שעשועים דייקא‪ .‬וכל זה יען הוא נתון כלו לשכינה‪.‬‬
‫‪.‬ואין הכונה בו אלא להשפיע האורות‪ .‬על כן כשהוא מתעורר‪ ,‬נעשה‬
‫כל ההתלהטות הגדול הזה‪,‬ואי׳ מתעוררת לקראתוי'‪ .‬וזהו קשר שיש‬
‫בין אי׳ לצדיק‪ .‬והוא סוד כל — נ׳ שערי בינה‪ .‬כי הוא מתעורר‪,‬‬
‫ואי׳ עונה אותו להגביר השמחה בכל המדריגות‪ .‬ובלא התעוררותו — לא‬
‫יש זה‪ .‬ודוד היה מתקן זה הרבה‪ ,‬מפני שירש הבחי׳ של שאול הוא עצמו‪,‬‬
‫והשלים אפילו בעדו‪ ,‬מלבד בחי׳ עצמו‪ ,‬והוא סוד מיכל שלקח‪ .‬והנה‬
‫הוא היה מגלה מסכתא‪ ,‬לתקן תמיד זה‪ .‬ועל כן תראה לפעמים דוד‬
‫נמנה בבחי׳ יסוד‪ ,‬והוא בבחי׳ שאול שבו‪ .‬ולכן עשה ספר תהלים‪,‬‬
‫והיה מנגן‪ ,‬כי בידו היה כל ההתלהטות הזה‪ .‬אבל שאול שהיה ראוי‬

‫‪ . 15‬עי׳ קל״ח פתחי חכמה פתח נ״ב‪.‬‬

‫מעג‬ ‫אדיר במרום‬
‫לעשות כך‪ ,‬ולא גלי מסבתא‪ ,‬ואדרבא בעתתו רוח רעה‪ ,‬עד שהוצרך‬
‫שדוד יתקנהו‪.‬‬
‫כלל הדברים‪ :‬שאול הוא היסוד בבחי׳ מה שהוא שאול ממש‬
‫לנוק׳‪ ,‬ואץ ענינו אלא להשפיע לה‪ .‬ולכן נקרא משכיל‪ ,‬שהוא המפקח על‬
‫השכינה‪ .‬וכן נקרא דוד בעבור זה משכיל‪ .‬ותראה שעיקר שמחת התורה‬
‫היא לגלות אותה לאחרים‪ ,‬לא לקבור אותה בעצמו‪ ,‬חה פשוט‪ .‬והאמת‪,‬‬
‫שכך האורות מתרחבים ומתלהטים למעלה בזמן הגילוי‪ .‬והמגלה עומד‬
‫במדריגת יסוד‪ ,‬והשכינה מתלהטת במקבלים‪ ,‬ונעשה זיווג ממש‪ .‬והרי‬
‫אמרו‪) :‬אבות ב‪ ,‬ה( ולא הקפדן מלמד‪ ,‬שהזיווג צריך שיהיה בנחת וברצון‪.‬‬
‫ואם לא‪ ,‬אינו עולה בידו ללמד‪ ,‬כי אינו כדוגמא של מעלה כראד‪.‬‬
‫אך גם התלמיד צריך שלא יהיה ביישן‪ ,‬כי אץ בושת לאשה מבעלה‪,‬‬
‫שהרי אין שם ערוה‪ .‬אלא לילי׳ רעה שפחה רעה‪ ,‬היא הערוה‪ ,‬וכבר היא‬
‫מתגרשת משם‪ .‬רק בעבור זה צריך לישמר מתלמיד שאינו הגון ח ״ו‪.‬‬
‫ונמצא שזה ההתלהטות של הרל״א שערים היה נעשה כלו בסוד הצדיק‪,‬‬
‫שהוא עצמו הכנור התלד למעלה ממטתו של דוד‪ ,‬ורוח צפונית מנשבת בו‬
‫)ברכות ג‪ ,(:‬שהיא בטישת יסוד אי׳‪ ,‬רחובות הנהר‪ .‬והתורה היתה צריכה‬
‫לבא תמיד כך‪ .‬אבל כשנשבר זה המלך‪ ,‬הנה ההתלהטות נתעלם‪ ,‬והתורה‬
‫באה בחשאי‪ .‬כל אחד מקבל מן המדריגה שלו‪ ,‬ואינו מגיע להביא‬
‫האור ההוא של היסוד שיעשה זיווג בשכינה‪ .‬אך זה דוקא עיקר תיקץ‪,‬‬
‫שנקרא — לעשות נחת רוח ליוצרו‪ .‬כי הלומד לעצמו עושה נחת‬
‫רוח לעצמו‪ ,‬כי מקבל מלמעלה‪ .‬אך המגלה מסכתא‪ ,‬והשמחים על‬
‫דברי תורה‪ ,‬גורמים שאותה ההארה ממקומה תגיע אל הצדיק‪ ,‬ותצא‬
‫בהתלהטות האורות לפי ענינה ושרשה‪ ,‬אל השכינה‪.‬‬
‫המלך הז׳ הוא בעל חנן בן עכבור‪ .‬דע שיש זמן רוחה למעלה‪,‬‬
‫שהמאורות יכולים להוציא אורותיהם בריוח‪ ,‬ולהיות מהנים מהם לאחרים‪.‬‬
‫ויש זמן אחר‪ ,‬שצריך אדרבא‪ ,‬שיסתמו את אורותיהם‪ ,‬ולא יגלום‪ .‬וסוד‬
‫זה )ברכות סג‪ (.‬בשעה שמכניסים פזר‪ ,‬בשעה שמפזרים כנס‪ .‬חה הדבר‬
‫נמשך תמ ‪ T‬מהארת העינים‪ ,‬בסוד )משלי כב‪ ,‬ט( טוב עין הוא יבורך‪,‬‬
‫כמבואר למעלה במקומו‪ .‬חה האור תמיד בספידות‪ ,‬ועל ידו יכולים‬
‫להשפיע זה לזה‪ .‬ואז‪ :‬ומקבלין דין מן דין‪ .‬ואם ההארה זאת חסרה‬
‫ח׳׳ו‪ ,‬ההשפעה אינה יכולה ליעשות‪ ,‬אלא כל אחד שומר את חלקו‬
‫בסיתום‪ .‬ומי שיכול לפשט אורותיו‪ ,‬נקרא שהוא שולט בשלד‪ ,‬ואדון על‬
‫אורותיו‪ .‬אך מי שאינו יכול לגלות‪ ,‬נקרא שהוא עבד כפות‪ ,‬ואינו אלא‬
‫שומר אורות לזמנם‪ .‬והנה זה סוד בעל חנן ועכבור‪ ,‬כי בעל חנן הוא‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫מעד‬

‫בבחי׳ השליטה וההשפעה הדוחה‪ ,‬שנאמר בו )תהלים לז‪ .‬כא( וצדיק‬

‫חונן ונותן‪ ,‬יען הוא בעל שולט בחלקו ממש‪ .‬אך עכבור הוא להפך‪ ,‬כגון‬
‫)סנהדרין כט‪ (:‬עכברא דשכיב אדינרי‪ ,‬שאינו אלא שומר בלב חרד על‬
‫ממונו‪ ,‬ולא השליטו הקב״ה ליהנות לאחרים ממנו כלל‪.‬‬
‫ועתה אודיעך סוד גדול למה נקרא עכבור ולא עכבר‪ .‬ודבר זה תדעהו‬
‫בסוד שירת החתול והעכבר כי עכבר אומר )פרקי שירה( ארוממך ה׳ כי‬
‫דליתני וכו׳ )תהלים ל‪ ,‬ב(‪ ,‬והחתול אומר )תהלים יח‪ ,‬לח( ארדוף אויבי‬
‫וכו׳‪) ,‬עובדיה א‪ ,‬ד( אם תגביה וכו׳‪ ,‬והעכבר אומר )נחמיה ט‪ ,‬לג(‬
‫ואתה צדיק וכו׳‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי הלא המציאות כך הוא‪ ,‬כי לא כל‬
‫העכברים נתפסים מן החתולים‪ ,‬אלא מקצתם‪ .‬וזה פשוט שמקרה אין‬
‫יש בעולם‪ .‬אך הענין הוא‪ ,‬כי הנה יש שרש זה‪ ,‬והוא ענין לחם‬
‫עוני‪ ,‬שהספירות מסתירות הארותיהם בזמן שצריך‪ .‬והוא תלד בשם‬
‫אחד והוא אדל‪ ,‬שמורה דלות‪ .‬כי הצדיק בהיותו שולט‪ ,‬נאמר )תהלים‬
‫לז‪ ,‬כא( וצדיק חונן ונותן‪ ,‬כנ״ל‪ .‬והדין הפך זה‪ ,‬נקרא עכבור‪ .‬ותראה‬
‫שבצדיק תלויה הזכירה‪ ,‬והעכבר הוא ממש המשכח‪ ,‬כמו שפירש בגמרא‬
‫)הוריות יג‪ .(.‬ותראה שהצדיק אוכל את הראד לו דוקא‪ ,‬בסוד הלחם‬
‫]אשר[ הוא אוכל‪ .‬כי אינו נהנה אלא מדבר מתוקן‪ ,‬ומקבל הנאה ממעשיו‪.‬‬
‫אבל העכבר אינו אוכל‪ ,‬אלא מפסיד בלא הנאה‪ .‬וסוד זה הר המשחית‬
‫תחת הר המשחה‪ ,‬ועל כן קרויים עכברי רשיעי)ירושלמי ב״מ ג‪ ,‬ה( שהוא‬
‫ממש הפך ענין הצדיק‪ .‬והבן היטב זה‪ ,‬כי החסד כששולט בצדיק הוא‬
‫גורם להיות חונן ונותן‪ .‬ואם הדין הוא שולט‪ ,‬אז הוא סוד‪ :‬עכברא‬
‫דשכיב אדינרי‪ ,‬ואי אפשר לו לגלות האורות בריוח כלל‪ .‬ומכאן בא‬
‫העכבר הטמא של הס״א‪ ,‬שהוא הרשע המפסיד כנ׳׳ל‪ .‬דצריך להבחין בין‬
‫* זה לזה‪ ,‬כי יש כנגד הצדיק לבדו בסוד השרש‪ ,‬והוא אינו אלא בסוד השכחה‬
‫שלו‪ ,‬בסוד העלמת האורות‪ .‬אך יש מצד הענף עצמו‪ ,‬שהוא העכבר‬
‫הטמא‪ .‬והצדיק אפילו שהוא מעלים‪ ,‬אינו אלא לתיקון‪ .‬כי אדרבא‪ ,‬הוא‬
‫שומר לזמן הראוי‪ ,‬שלא יפגם‪ .‬אבל העכבר הטמא‪ ,‬זהו הרע המקלקל‪.‬‬
‫לפי זה העכברים הגשמים‪ ,‬יש מהם שמתנהגים תחת השורש‪ ,‬ויש‬
‫מהם שמתנהגים תחת הענף‪ .‬כי כן כל דברי עולם העשיה מתחלקים‬
‫ביניהם‪ ,‬להראות הדבר הנרמז בם לכל צדדיו‪ .‬וההנהגה הולכת תמיד בכל‬
‫הפרטים והמקרים לפי מה שנעשה בשרשים‪.‬‬
‫והנה החתול הוא קליפת נוגה‪ ,‬שהיא עצמה צריכה לצוד הקליפה‬
‫הרעה של העכבר‪ ,‬בעלת העין הרע‪ ,‬והשכחה המפסדת כל דבר‪ ,‬כנ״ל‪.‬‬
‫והיינו )סנהדרין לט‪ (:‬מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא‪ .‬אך זה טוב‬
‫מע ה‬ ‫אדיר גמרום‬
‫לעכבר הרע‪ .‬אך למה שהוא דק לסיתומי הדין הקדוש‪ ,‬לא תוכל החתול‪,‬‬
‫כי אדרבא‪ ,‬צריך זה לתיקון כראוי‪ .‬ועל כן יש עכברים נתפסים‪ ,‬ויש שאינם‬
‫נתפסים‪ .‬אותם שבאותו יום שורה עליהם לפי שרשם ולפי ההנהגה‬
‫השולטת באותו יום בבחי׳ העכבר הרע — הם נתפסים‪ ,‬ואחרים הם‬
‫ניצולים‪ .‬והנה כבר אמרתי‪ ,‬שזה שם אדל‪ ,‬שעל כן יש לו שתי‬
‫הבנות; לשון דלות‪ ,‬ולשץ רוממות‪ .‬והאמת‪ ,‬שהדלות הוא רוממות‪,‬‬
‫לינצל מן הס״א‪ .‬ועל זה אומר העכבר; ארוממך ה׳ כי דליתני וכר‪.‬‬
‫אך העכבר הרע‪ ,‬אדרבא‪ ,‬הוא נתון ליתפס‪ ,‬ועל כן אומר החתול;‬
‫ארדוף אויבי וכר‪ ,‬ולפי שהוא חושב לדבק בזה השם אדל‪ .‬וכן תראה‬
‫שצרי עין תמיד מביאים לדבריהם ראיות‪ ,‬לכאורה טובות וצודקות על פי‬
‫התורה‪ .‬אבל על כן אומר )עובדיה א‪ ,‬ד( אם תגביה כנשר וכר‪ ,‬ולפי‬
‫שהוא הפך טוב הצדיק‪ ,‬שהוא חונן ונותן‪ ,‬לכן בהתפסו אומר )נחמיה‬
‫ט‪ ,‬לג( ואתה צדיק וכר‪ ,‬כי מתעלה הצדיק על ידו ושולט להיטיב‪.‬‬
‫ונחזור לענין‪ ,‬כי בשעה שהיו האורות עומדים להתלהט‪ ,‬הנה היה‬
‫בא אור משרש העין‪ ,‬שהוא מהתפשטות המחשבה העליונה‪ .‬שכן כל‬
‫פרצוף הפנים נדרש למעלה‪ .‬והכל בסוד האורות שמאירה המחשבה‬
‫העליונה בהתלבשה בבינה‪ ,‬בסוד החוט‪ ,‬כמחכר במקומו “ ‪ .‬ונמצא שבחי׳‬
‫סוד העין הוא היה המאיר באורות המלבוש‪ ,‬ולהתלהט כנ״ל‪ .‬וכל‬
‫אחד היה לו כח לגלות אורותיו‪ ,‬עד שהיו נעשים הרל״א שערים‪,‬‬
‫ובהם כל צירופי העולם‪ .‬וסוד זה הוא בעל חנן‪ ,‬שמראה היות המדריגות‬
‫שולטים בשלהם‪ .‬חהו בעל‪ ,‬בסוד )קהלת ה‪ ,‬יח( והשליטו האלקים‬
‫לאכול ממנו‪ .‬ואז יש לו בטבעו להיות חונן ונותן‪ .‬אך יש בחי׳ אחרת‪,‬‬
‫והיא עכבור שנתחדשה אחר ההתחשכות כנ״ל‪ ,‬כי ניטל מן האורות כח‬
‫ההתפשטות והגילוי‪ .‬וסוד עכברא דשכיב אדינרי‪ ,‬שאינם נהנים מהם‪ ,‬ולא‬
‫שולטים בהם‪ ,‬חהו עכבור‪ .‬אך מפני שאין זה מבחי׳ הרע‪ ,‬שהוא עכברי‬
‫רשיעי‪ ,‬אלא מדת הדין הסותמת בסוד שימור המצה לבעלה‪ ,‬על כן באה‬
‫כאן הואו‪ ,‬שהיא ]רומזת[ בכל מקום על הקדושה ועל גילוי היחוד‪,‬‬
‫והיא אות אמת‪ ,‬עץ חיים‪.‬‬
‫והנה תראה כי יש המלכים שבהם נכללו הקלקולים‪ ,‬ויש מן‬
‫המלכים שבהם נכללו הדברים שהיו ראוים להיות אם היה תיקון‪ ,‬אלא‬
‫שבהשברם נתקלקלו הדברים ההם ממש‪ .‬חה נבחן השמות שלהם ג״כ‪.‬‬

‫‪ . 16‬לעיל עס׳ תכ׳׳ט‪.‬‬

 ‫אדיר במרום‬ ‫תעו‬

‫כי יש שהכנתי' שמם רעה‪ ,‬כגון בלע יובב‪ .‬ויש שהכנתם טובה‪ .‬וזה‬
‫סוד גדול‪ .‬והוא ענין מ״ש האר״י זלה״ה ששבירת העליונות היתה גדולה‬
‫משבירת התחתונות‪ .‬ופירוש הדבר‪ ,‬הנה ודאי שלפי מה שנעשה מן‬
‫ההעלם בכח למעלה‪ ,‬כך היה מתגלה אחר כך למטה באלה המלכים‪.‬‬
‫ולכן קלקולים היו נראים‪ .‬חה מה שהיו הכלים פונים לצד הוצאת הרע‪,‬‬
‫כמבואר במקומו‪ .‬והאורות בבואם להם‪ ,‬לא נתחברו להם‪ ,‬אלא דחו אותם‬
‫דחיה גדולה‪ ,‬כי אין האור ]יכול[ להתפשט אלא במקום שיהיה מסולק‬
‫מן הרע לגמרי‪ .‬וכשנדחו‪ ,‬אז הוציאו בפועל מה שבתחלה היו רק‬
‫נוטים אליו‪ .‬אמנם החכמה העליונה ידעה‪ ,‬שלדחות העליונים מן — הת״ת‬
‫ולמעלה‪ ,‬בדחיה גדולה אין רע‪ ,‬כי כבר כחם ]אינו[ רע‪ ,‬כמתכר למעלה‪ ,‬בסוד‬
‫ראשונים ואחרונים‪ .‬ועכ״פ כבר הס״א תכנע תחתיהם‪ ,‬והתיקון יצליח‪ .‬אך‬
‫התחתונים שהם הקרובים אל הרע יותר‪ ,‬אין לדחותם דחיה גדולה‪ .‬על כן‬
‫המעיט שבירת התחתונות משבירת העליונות‪ .‬והעיקר הוא‪ ,‬שקודם השבר‬
‫התחתונות כבר התחיל איזה תיקון‪ ,‬כי הרי אחר שנשבר ת״ת מיד נתפשט‬
‫כלי הכתר וקבל אורו‪ ,‬וזה היה התחלת תיקון הקוים‪ .‬וכן קודם שהמליכו‬
‫נ״ה‪ ,‬עלה אור הגבורה בבינה‪ .‬וכן קודם יסוד‪ ,‬עלה חסד לחכמה‪ .‬ובהיות‬
‫נה״י נמשכים מחג״ת‪ ,‬על כן מיד שהתחיל תיקון זה בחג״ת‪ ,‬היו הם‬
‫כמו נהפכים לטובה‪ ,‬ונראה בהם התיקון העת ‪ T‬להיות מן הקלקול‬
‫שלהם‪ .‬ועל כן גם האורות באו להם בתיקון כבר‪ ,‬דהיינו הכיסד‪ ,‬שהוא‬
‫עשוי כדי לתת הנאה להמקבלים‪ .‬משא״כ העליונים‪ ,‬שקבלו האור בלא‬
‫שום תיקון של העלם הצריך לתחתונים‪ .‬כי לא ניתן האור ליהנות בו‪ ,‬יען‬
‫הם לא נתקנו כלל‪ .‬ואדרבא‪ ,‬הנראה בהם היה רק קלקול‪ .‬והנה נראה אתה‬
‫תיקון בתחתונים‪ .‬אך אחר כך כיץ שלא היו מתוקנים הם בעצמם‪ ,‬לא‬
‫עמד התיקון בהם‪ ,‬ונשברו‪ ,‬ונהיה הקלקול‪ .‬ועל כן עד הדד‪ ,‬המלכים הם‬
‫ענין הקלקולים‪ ,‬אך שמלה ושאול הם ענין התיקונים‪ ,‬כי הם נה״י כידוע‪.‬‬
‫ובהשברם נאבד התיקון ההוא אז‪ ,‬עד שיתוקנו הם ממש‪.‬‬
‫אך מלכות היו בה שני דברים הפכיים‪ ,‬והוא כי הנה הנה״י‬
‫— קודם שהם ימלכו‪ ,‬בכל אחד נעשה התיקון שזכרתי‪ .‬קודם מלכות‬
‫נ״ה‪ ,‬עלה הגבורה‪ .‬קודם מלוכת היסוד עלה חסד‪ .‬אך דעת שהיה‬
‫במלכות לא עלה מפני מלוכתה‪ ,‬כי כבר עלה ]בןפעולת הת״ת‪ .‬ועל‬
‫כן לא קבלה תיקון שלם‪ .‬ועל כן היו נראים בה דברים — הקלקול‬
‫והתיקון‪ .‬ואז חציה נדחית בדחיה גדולה‪ ,‬וחציה לא‪ .‬כי אדרבא‪ ,‬היו‬

‫‪ . 17‬אצ״ל‪ :‬שהבנת‪ .‬וכן בהמשך‪ :‬שהכנתם אצ״ל‪ :‬שזזמתם‪.‬‬

‫תעז‬ ‫אדיר במרום‬
‫באים האורות בנחת‪ .‬ומכאן נמשכים שני ענינים בנוק׳‪ ,‬כי יש בחי׳ מה‬
‫שהס״א אוחזת בה הרבה‪ ,‬ויש שאינה אוחזת כל כך‪ .‬וכן יש סוד תרין‬
‫משיחין‪ ,‬שאחד יורד בתוך הקליפות‪ ,‬ואחד אינו יורד כל כך‪ .‬הכל לפי‬
‫שרש זה‪ .‬וזהו‪ :‬בעל חנן בן עכבור‪ .‬עכבור — לפי הבחי׳ שלא קבלה כל‬
‫כך תיקץ‪ .‬כמו נה״י‪ .‬ובעל חנן — כפי הבחי׳ שכבר סוף סוף התחיל תיקון‬
‫קודם לה‪ ,‬אעפ״י שלא היה ע״י‪ .‬וגם הדעת שהיה בה‪ ,‬כבר נתקן‪ .‬והתולדות‬
‫בהנהגה ילכו תמיד כסדר שהושרש כאן בשבירה‪ ,‬בכל פרטי חוקיה ממש‪.‬‬
‫המלך ה ח׳ הוא המלך הדר‪ ,‬והוא התיקץ הכללי לכל קלקולי‬
‫השבירה‪ .‬וכאן נזכרו אשתו כידוע‪ ,‬שכבר נתקנו הדברים בסוד דו״ן‪.‬‬
‫וגם שם העיר‪ ,‬כי קבע זה בהנהגת המלכות מה שקבע‪ ,‬כמ״ש לך‬
‫עוד בס״ד‪ .‬הנה כשנשלמו כל הענינים האלה שזכרנו לימצא למעלה‬
‫בסוד הפה‪ ,‬נקרא שנשלם כל מעשה הפה‪ .‬וסודו צדק‪ ,‬וסוד זה )משלי‬
‫ח‪ ,‬ח( בצדק כל אמרי פי‪ .‬וכן אמר )ב״מ מט‪ (.‬שיהיה הין שלך צדק‪,‬‬
‫וכן)שמות כג‪ ,‬ח( דברי צדיקים‪ .‬וסוד זה הוא התלהטות שנעשה מן הקול‬
‫המתלהב באדר‪ ,‬והוא סוד)תהלים כט‪ ,‬ז( קול ה׳ חוצב להבות אש‪ .‬כי נדחק‬
‫הקול מן השפתים הנסתמים‪ .‬ומעורר בו סוד החום‪ ,‬ומתלהט ונבקע‬
‫באדר‪ .‬והוא סוד הקולות והלפידים והלהבה המתלהבת‪ ,‬בכללות כל מה‬
‫שזכרנו למעלה בכל עניני הקול‪ ,‬ומכאן שכינה ההנהגה למטה בסוד צדק‪,‬‬
‫שאינו מהפך בזכות כנ״ל‪ .‬אלא מעניש מיד‪ .‬והנה זה סוד ירושלים‪ ,‬שהיא‬
‫עיר הצדק‪ ,‬והוא תוקף הדץ‪ ,‬כמו‪.......‬‬
‫אך המשפט הוא מיתוק‪ ,‬שמהפך בזכות הרבה‪ ,‬וממעט בעונשים‪ ,‬והוא‬
‫סוד )זכריה ח‪ ,‬טז( ומשפט שלום‪ .‬וצריך שזה יתחבר עם הצדק‪ ,‬דצא הדין‬
‫במיתוק‪ .‬חה סוד חיבור דו״ן‪ ,‬וצדק נעשה צדקה‪ .‬והוא סוד )תהלים נא‪,‬‬
‫כ( תבנה חומות ירושלים‪ .‬והוא מ״ש באדר״ז; וקרתא קדישא ושורד‬
‫לא אזדמנו‪ .‬כי הדין בתחלתו אץ בו כל כך סדרים‪ ,‬בסוד )אבות פ״א( והוו‬
‫מתונים בדין‪ ,‬אלא — יקוב ה ‪ p‬את ההר )יבמות צב‪ .(.‬חהו צדק‬
‫שהוא שירותא‪ .‬אבל בסוד המשפט נתקן הצדק ג״כ‪ ,‬ומזדמנים בו סדרים‬
‫ותיקונים גדולים‪ ,‬שאץ הדבר נעשה במהירות ובהלה‪ .‬ואלה הסדרים הם‬
‫בנץ העיר‪ .‬והעיקר בנץ החומות‪ ,‬שהם סדרים גדולים לתת מעצר לכח הדץ‪.‬‬
‫וסוד זה )משלי כה‪ ,‬כח( עיר פרתה אין חומה‪ ,‬אחר כך‪ :‬אשר אץ‬
‫מעצור לרוחו‪ .‬והנה סוד צד״ק נודע למטה בסוד ג׳ אדנ׳‪ .‬והיינו כי‬
‫האורות למעלה הם נשגבים מאד‪ ,‬ואין נודע להם שם‪ ,‬אלא כשמגיעים‬
‫למטה‪ ,‬נסדרים השמות לפי השרש שהיו מאירים גם למעלה‪ .‬והנה זה‬
‫הצדק המתגלה למטה‪ ,‬הוא עצמו הנשרש למעלה‪ ,‬בסוד )משלי ח‪ ,‬ח(‬
 ‫אדיר במרום‬ ‫תעח‬

‫בצדק כל אמרי פי‪ ,‬כמש״ל‪ .‬ואחר כך כשנסדר בסדרים בסוד החומות‬

‫— נקראת צדקה‪.‬‬
‫ואמנם סוד תיקון הצדק תלוי בעינים‪ ,‬והוא סוד שפי׳ )ישעיה‬
‫לג‪ ,‬כ( עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן‪ .‬והארת העינים בה‪ ,‬הוא‬
‫שם יק‪ .‬והנה בהתחבר שם יק אל צדק הוא כמנין הד״ר‪ .‬תה סוד‬
‫המלך הדר‪ .‬כי הנה ההבלים של הפה היו מתלהטים כנ״ל‪ ,‬בסוד צדק‪.‬‬
‫ושם ע״ב שנסתם בתוך הפה‪ ,‬לא נתגלה עוד דרך שם‪ ,‬אלא יעלה‬
‫למקומו למחשבה‪ ,‬ומשם היה מאיר דרך הפנים‪ ,‬בסוד )קהלת ח‪ ,‬א( חכמת‬
‫אדם תאיר פניו‪.‬‬
‫והנה תראה כי הפה היא סוף הפנים והיא הגילוי שלהם‪ .‬והאמת כי הפה‬
‫מהבינה‪ ,‬והפנים מחכמה‪ .‬ובהתפשט אור הפה דרך הפנים‪ ,‬היה מתחבר‬
‫באורות של הפה שהם למטה‪ ,‬ומתקן אותם ומחזיק אותם‪ .‬ומכאן יוצא‬
‫התיקון למטה של הדר‪ ,‬שהוא חיבור דו״ן‪ .‬כי גם למעלה כשהאיר‬
‫אור זה‪ ,‬גרם למה שנסתלק מן ההבלים דהיינו הפשוט שלהם שיחזור‬
‫ויתחבר עם ההבלים‪ .‬אבל יש הפרש גדול ממה שהיה בתחלה‪ .‬שבתחלה‬
‫היו גוף אחד‪ ,‬שלא נתפרשו זה מזה כלל‪ ,‬ומצד עצמם היו אחד‪ .‬אבל‬
‫אחר כך חיבורם היה תלוי באור הפנים המאיר עליהם‪ .‬והנה כנגד‬
‫זה יצא המלך הדר הזה למטה‪ .‬והוקבעה ההנהגה בסוד דו״ן‪ .‬והנה‬
‫ענין תיקון זה של הצדק ויק‪ ,‬שזכרנו‪ ,‬היה בהדר‪ .‬אבל היה מתחלק בין הוא‬
‫ואשתו‪ ,‬והוא סוד המתקלא דו״ן‪ .‬ונקרא הזכר צדיק‪ ,‬דהיינו צדק י׳‪,‬‬
‫והנוק׳ צדקה‪ .‬ואמנם המתקלא‪ ,‬שהיא מ״ה וב״ן‪ ,‬סודה הדר ומהיטבאל‪.‬‬
‫וסוד זה כי ב״ן הוא שרש הקלקולים‪ ,‬כמ״ש במ״א‪ .‬והוא בסוד מלכות‬
‫בלא בחי׳ היסוד עמה‪ .‬והיינו עד לא קבילת דכורא‪ .‬אבל בהיסוד עמה‪,‬‬
‫אדרבא בה תלוי כל החמדה‪ ,‬כמפורש במקומו*'‪ .‬והנה נוק׳ בבחי׳ ב״ן‬
‫לבדו נקראת בן טבאל‪ ,‬פירוש — שהטוב נעלם והרע שולט‪ .‬אבל‬
‫כשנתחבר עמה היסוד‪ ,‬חחרת ג״כ היא להתחדש מציאותה בבחי׳ מ׳׳ה‪.‬‬
‫ואז היא מהיטבאל‪ .‬ומה שהיה טבאל‪ ,‬שר״ל לא טוב‪ ,‬הוא טובאל‪,‬‬
‫שר׳׳ל טוב גדול‪ .‬וזה בן טבאל‪ .‬וזה מה טבאל‪ .‬והי׳ נוספת בו‪ ,‬שהוא בחי׳‬
‫היסוד שנתחבר עמה‪ .‬שאז חוזרת גם היא לבחי׳ מ״ה‪.‬‬
‫והנה מכאן נמשכה הנהגת המלכות המשפעת‪ ,‬בסוד רוח הקדש‪ ,‬וזהו‪:‬‬
‫ושם עירו פעו‪ .‬וסוד זה כי כיון שנסתמו הפתחים‪ ,‬דהיינו סתימת הפה‪ ,‬וכל‬

‫‪ . 18‬עי׳ קל״ח פתחי חכמה פתח נ״ח‪.‬‬

‫תעט‬ ‫אדיר במרום‬
‫הנ״ל‪ ,‬הנה מכאן נשרשה הבריאה להיותה גסה וחשוכה מצד עצמה‪ .‬אבל‬
‫ניתן לה תיקון בסוד השפעה הבאה ממלכות‪ ,‬בסוד רוח הזה שמאיר‬
‫חשכה‪ .‬ולפי שיעור ההשפעה‪ ,‬כך היא ההארה הנמצאת‪ .‬והנך רואה‬
‫ההפרש בין היות הפתחים נפתחים מתחילה‪ ,‬או בהיות הרוח נשפע‬
‫עתה‪ .‬כי מתחלה היתה הבריאה בהירה וזכה מצד עצמה‪ .‬אבל עתה מצד‬
‫עצמה היא חשוכה‪ ,‬אלא שבאה לה הארה ממקום אחר‪ .‬והנה מלך הדר‬
‫זה צריך לתקן כל קלקולי השבירה כנ״ל‪ .‬והוא שצריך מ״ה לשלוט‬
‫על ב״ן שליטה גדולה‪ ,‬עד שב״ן עצמו ישוב להיות משפיע לעולמות‪,‬‬
‫בסוד! )תהלים קיר‪ ,‬ח( ההפכי הצור אגם מים‪ .‬והוא סוד מהיטבאל‪,‬‬
‫שהניק׳ עצמה חוזרת ליקרא בסוד מ״ה‪ .‬וכללות התיקונים הנעשים בענין זה‬
‫הוא מה שהחבר בפסוק‪ ,‬בסוד‪ :‬מטרד ומי זהב‪ .‬ואפרש לך כל ענץ זה‬
‫הסדר על פי לשון המאמר אשר אנחנו בו‪.‬‬
 ‫מפתח‬
‫עמ״י עש״ו‬

‫האדרא רבא קדישא‬

‫הזוהר הוא הכנה לגאולה עם׳ א‬
‫עם׳ א‬ ‫חסרון ישראל בימי גלותם ומה תיקונים צריכים להם‬
‫סוד שם שרי‪ ,‬ואל שרי עם׳ א‬
‫מדוע לא יש שם שדי במעשה בראשית עם׳ א‬
‫זו״ן הם נחשבים ז״ת דאצילות והם ז׳ ימי בראשית עם׳ א‬
‫זו״ן הם שרש הנהגת העה״ז ואי׳ היא מקור להם עם׳ ב‬
‫ביסוד אי׳ יש שם אל שדי עמ׳ ב‬
‫כל ספירות זו״ן מצטיירים ביסוד אי׳ טרם צאתם עם׳ ב‬
‫שם שדי יש בו סוד אור מים רקיע וק׳ ברכאן עסמ״ב עם׳ ב‬
‫האיברים מתחלפים בציורם בכח גבולותיהם עם׳ ב‬
‫וגם האורות למעלה נגבלים בכח חותם מאי׳ עם׳ ב‬
‫אל — סודו עולם חסד יבנה עם׳ ב‬
‫אל — סודו ג׳ יורץ וא׳ שהם חבח״ג עם׳ ב‬
‫כל השמות וכל ציוריהם נכללים תחת ד׳ אותיות הויה וד׳ מילואיו עם׳ ב‬
‫ס״פ אשר ברא אלקים לעשות עם׳ ג‬
‫הב׳׳ה התחיל הבריאה והניח אל האדם להשלימה במעשיו עם׳ ג‬
‫המצות תת׳׳ג כמספר איבת הגוף עם׳ ג‬
‫יש מצות תלויות בפעולות האדם לבד ויש שהיו ראויות להיות באיבת‬
‫האדם עם׳ ג‬
‫מדוע הציצית והתפילץ אינם בגוף האדם למטה עם׳ ג‬
‫טעם שציצית ותפילץ ושבת ד׳׳ט נקראים אות עם׳ ג‬
‫ואות בתת קדש ג׳׳כ עם׳ ג‬
‫פי׳ מאמר זוהר פ׳ דצא מצה כד אתחברת בדבורה היא נעשית מצוה עם׳ ג‬
‫המלכות בעליתה או יתדתה מקשרת התחתונים והמאורות עם׳ ג‬
‫מציאות האיברים גורם באיכות הגוף מציאיות פרטיים עם׳ ג‬
‫האיבתם וגם האיכיות הכל ספירות עם׳ ג‬
‫ענץ הערלה למה אץ האדם נולד מהול עם׳ ד‬
 ‫מפתח‬
‫ד‬ ‫המלכות היא אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום עמ׳‬
‫ס״ם והיה אור הלבנה כאור החמה עם׳ ד‬
‫ער׳ ה‬ ‫הניק׳ איננה עשויה אלא לקבל מן הזכר ולהשפיע אל התחתונים‬
‫טעם מיעוט הירח עם׳ ה‬
‫הניק׳ לא נבררו כל חלקיה כדי להניח מקום לעבודה עם׳ ה‬
‫סוד מצה ומצוה עם׳ ה‬
‫שלימות הנרק׳ הוא בזכר עמ׳ ה‬
‫סוד התפילין וציצית ודומיהם עם׳ ו‬
‫גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות עמ׳ ו‬
‫אות הוא בצבא שלו עם׳ ו‬
‫ס״פ מי יעלה לנו השמימה עמ׳ ו‬
‫היסוד כולל העטרה עד׳ ז‬
‫העטרה היא סוד המלכות עם׳ ז‬
‫הספירות העליונות הם כלם סוד הזכר עמ׳ ז‬
‫היסוד נקרא אות ברית קדש עם׳ ז‬
‫הצבאות של מלאכים בריאתם ע״י המלכות עם׳ ז‬
‫כל הבריות מסוד האותיות נבראו עם׳ ז‬
‫סוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם עם׳ ח‬
‫אדה״ר היה מוכן יותר הרבה ממה שהם בני אדם עתה עם׳ ח‬
‫סוד מושך בערלתו היה עם׳ ‪n‬‬
‫סוד קשת בגונוהי נהירין והג׳ קולות של השופר עם׳ ט‬
‫הבריאה היא רק בסוד החיצוניות עם׳ ט‬
‫ס״פ הקול קול יעקב עמ׳ ט‬
‫ס״פ ונפלינו אני ועמך עם׳ ט‬
‫וסוד נגד כל עמך אעשה נפלאות עם׳ ט‬
‫סוד וראיתיה לזכור ברית עולם עם׳ י‬
‫ס״פ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם עם׳ י‬
‫ס״פ עד מתי אלקים יחרף צר ער׳ י‬
‫וסוד למה תשיב אחור ידך עם׳ יא‬
‫סוד ונחש עפר לחמו ע ם יא‬
‫הערלה נקראת חרפה עמ‪ -‬יא‬
‫ס״פ אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן עם׳ יא‬
‫פרע הוא כמנין שמי עם׳ יא‬
‫סוד פריעה פרע עם׳ יא‬
‫סוד תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה עט׳ יא‬
 ‫מפתח‬
‫בזרוע יש ב׳ בחי׳ בחי׳ היד ובחי׳ הימין עם׳ יא‬
‫סוד אחור באחור עמ׳ יא‬
‫סוד ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב ה א ^ עם׳ יא‬
‫התורה מתפרשת בדרכים רבים עמ׳ יא‬
‫■‬ ‫הכל נברא בתורה עם׳ יב‬
‫יב‬ ‫כל הנחמות שהוזכרו בכתובים הוקדמו בסוד רפואה למכת הגלות עם׳‬
‫טעם למה נסתם יום הגאולה עם׳ יב‬
‫‪.‬‬ ‫התהום היא מלכות רביעית שאין לה חקר עמ׳ יב‬
‫אין ידיעת האחרונים קרדה ידיעה עמ׳ יב‬
‫י‬ ‫ס״פ ולא אתנו יודע עד מה עמ׳ יג‬
‫חכמים גדולים רשומים היו יודעי הקבלה על מתכונתה עם׳ יג‬
‫הידיעה האמיתית היא הידיעה בסוד דמות אדם עם׳ יג‬
‫הספירות נחלקות לעצמות וכלים עמ׳ ‪T‬‬
‫סוד בנים אתם לה׳ אלקיכם עם׳ ‪T‬‬
‫אין ההתפשטות מגיע לישראל אלא מבחי׳ הכלים לבד עם׳ ‪T‬‬
‫אין שליטה לקליפות בהארת הפנימיות עם׳ יד‬
‫סוד פ׳ והא ‪ p‬היתה תוהו ובוהו עם׳ ‪T‬‬
‫ס״פ ורוח אלקים מרחפת על פני המים עמ׳ ‪T‬‬
‫טעם למה החכמים הראשונים לא יכלו לקבוע ישיבה עם׳ ‪T‬‬
‫הזוהר נעשה בסוד ויאמר אלקים יהי אור עם׳ ‪T‬‬
‫סוד מה שמו ומה שם בנו עם׳ טו‬
‫הנוק׳ יש בה שם אלקים עם׳ טו‬
‫ההנהגה היא בסוד אלקים לבד עמ׳ טו‬
‫מי שהוא בתוך הקליפות א״א לו לתקן תיקונים עם׳ טו‬
‫סוד צוהר תעשה לתיבה עם׳ טז‬
‫ס ׳׳פ ואל אמה תכלנה מלמעלה עם׳ טז‬
‫סוד אי׳ אוזיפת מנהא לברתא עם׳ טז‬
‫ס״פ דסגור ה׳ בעדו עם׳ מ‬
‫וסוד וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר עם׳ מ‬
‫ס״פ ויסר נח את מכסה התיבה עם׳ מ‬
‫הספרים מתחברים למטה לפי ההארה המגעת עם׳ מ‬
‫״‬ ‫טעם למה הוצרך רשב״י לישב במערה י״ב שנים עם׳ מ‬
‫סוד כאשר כרע שם נפל שדוד ער׳ יח‬
‫טעם למה משה הושם בסוף עם׳ יח‬
‫טעם למה הוצרך משה לברוח מפרעה עם׳ יח‬
 ‫מפתח‬
‫סוד עיר המקלט עם׳ יח‬
‫טעם למה ישראל בצאתם ממצרים הוצרכו לברוח‬
‫עם׳ יט‬
‫ם״פ ויוגד למלך מצרים כי ברח העם עם׳ יט‬
‫ס״פ עלית למרום שבית שבי עם׳ יט‬
‫מרע״ה בתקנו בתחלה לצורך ישראל במצרים הכין תיקון ג״ב לצורך‬
‫הגאולה האחרונה עם׳ יט‬
‫סוד ב׳ בנים דמשה גרשום ואליעזר עם׳ יט‬
‫סוד משפט רשעים בגיהנם י״ב חדש עם׳ כ‬
‫סוד כל זינא מזיל לזיניה עם׳ כ‬
‫סוד קב חרובין ער׳ כ‬
‫ס״פ כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכץ כי הולך לפניכם ה׳ עם׳ כב‬
‫סוד הב״ה מעמיד עליהם מלך שגזרותיו קשות כהמץ ומחזירם למוטב עם׳‬
‫‪-‬‬ ‫כב‬
‫עם׳ כב‬ ‫ס״פ בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה‬
‫ס״פ לפני שבר גאון עם׳ כב‬
‫סוד דרא דמשיחא עם׳ כג‬
‫כל מה שהב״ה פועל פועל בסוד דמות אדם עם׳ כג‬
‫ס״פ היום אם בקולו תשמעו עם׳ כג‬
‫‪,‬‬ ‫ענץ הזוהר והאדרא והתיקונים עם׳ כד‬
‫סוד מ״ש ר׳ אבא ההוא דאנא כתבנא מבוצינא קדישא עם׳ כד‬
‫פי׳ מאמר עד אימת נתיב בקימא דחד סמכא עם׳ כו‬
‫■‬ ‫סוד ישראל שהם גוי אחד עם׳ כו‬
‫סוד שם שדי עם׳ כו‬
‫ס״פ אני ה׳ לא שניתי עם׳ כו‬
‫ס״פ ומעוך וכתות עם׳ כז‬
‫סוד שקר שעומד אחד כרעא ואמת אתרי כרעי עם׳ כז‬
‫הברית הוא סוד הקשר עם׳ כח‬
‫ס״פ עד לעשות לה׳ הפרו תורתך עם׳ כח‬
‫סוד משחז״ל ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש עם׳ כח‬
‫ס״פ איש אשר כברכתו ברך אותם עם׳ כח‬
‫התורה היא שמו של הב״ה עם׳ כח‬
‫סוד מאמר יומין זעירין ומארי דחובא דחיק עם׳ כט‬
‫ס״פ אדם להבל דמה עם׳ כט‬
‫ס״פ ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו עם׳ כט‬
‫סוד שמאברהם דצחק הוצרך לצאת עשו דשמעאל עם׳ כט‬
 ‫מפתח‬
‫‪-‬‬ ‫עם׳ כט‬ ‫האדם כשנברא לא היתה בו זוהמא כלל‬
‫הטעם למה לא נצטוה אדה״ר בתרי״ג מצות‬
‫עם׳ ל‬
‫בז״א מי שצריך לתקן דרך שם שם צריך טורח ומעשה רב בסוד התרי״ג‬
‫‪.‬‬ ‫מצות עס׳ ל‬
‫סוד אנו כחמורים ולא כחמורו של ר״פ בן יאיר עם׳ ל‬
‫סוד האוד הגנת שגלה בימי נח ז׳ ימים עם׳ לא‬
‫סוד המבול עס׳ לא‬
‫׳‬ ‫סוד אדם שהיה במדריגה הדאשונה עם׳ לא‬
‫סוד גרים גרורים עם׳ לא‬
‫אברהם התחיל לשמור את התורה עס׳ לא‬
‫סוד בת גלים בן גולים עם׳ לא‬
‫סוד הה׳ זעירא דאברהם עם׳ לא‬
‫‪.‬‬ ‫סוד משאח״ל היום קצר והמלאכה מרובה עם׳ לא‬
‫ס״פ כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור עט׳ לב‬
‫■‬ ‫סוד היום לעשותם עט׳ לב‬
‫‪-‬‬ ‫יש יום קצר ויש יום ארוך עט׳ לב‬
‫סוד אורך ימים של התורה שמתקיימת ביום קצר עט׳ לב‬
‫סוד כי הכל הבל עט׳ לב‬
‫המלה איננה כך ה‪ 5‬ל אלא הבל עט׳ לב‬
‫העולם נברא בסוד דיבור עט׳ לב‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ס״פ בדבר ה׳ שמים נעשו עט׳ לב‬
‫ס״פ ורוח פיו כל צבאם עט׳ לב‬
‫הבני אדם הם יותר מן המלאכים עט׳ לב‬
‫‪-‬‬ ‫ס ״פ ימיו כצל עובר עט׳ לג‬
‫מדוע האדם נשתעבד אל טורח התרי״ג עט׳ לג‬
‫סוד מארי דחובא דחיק עט׳ לג‬
‫י‬ ‫אגרא דכלה דוחקא עט׳ לג‬
‫ס ״פ לא תהיה לו כנושה עט׳ לג‬
‫ס״פ עבד לוה לאיש מלוה עט׳ לג‬
‫לא עשה הב״ה שום דבר למטה שאיננו לפי סדר המאורות העליונים‬
‫ולתיקון להם עט׳ לג‬
‫העשיד למטה הוא במדדיגת היסוד והעני המקבל ממנו במדריגת מלכות י‬
‫עט׳ לג‬
‫‪iV‬‬‫ס״פ עשיר ברשים ימשול עט׳‬
‫עט׳ לד‬ ‫סוד כל ישראל בני מלאכים הם‬
 ‫מפתח‬
‫סוד הטורח של מטט׳ עם׳ לד‬
‫עם׳ לד‬ ‫טעם למה הריבית מותר בגוי‬
‫ס״פ תחת עבד כי ימלוך עט׳ לד‬
‫פי׳• מאמר כרוזא קארי בכל יומא עט׳ לה‬
‫ס״פ ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו עט׳ לה‬
‫סוד משז״ל עושי ברישא והדר לשמוע עט׳ לה‬
‫סוד ההזמנה עט׳ לה‬
‫כל הגזירות צריכין לצאת בסוד קול ודיבור עט׳ לה‬
‫השכינה מתלבשת בכל המלאכים עט׳ לה‬
‫סוד תרנגול הקורא עט׳ לה‬
‫פי׳ מאמר מחצרי חקלא וכו׳ עט׳ לו‬
‫כל העבודות שבני אדם עושים להב״ה סודם עבודת השדה עט׳ לז‬
‫סוד'מלך לשדה נעבד עט׳ לז‬
‫ס׳ זרע רב תוציא השדה עט׳ לז‬
‫ס׳ אתה תזרע ולא תקצור ■עט׳ לז‬
‫ס״פ לפתח חטאת רובץ עט׳ לז‬
‫ס״פ השיב אחור ימינו מפני אויב עט׳ לז‬
‫מדוע החכמים הראשונים היו הולכים בשדות ובמדברות עט׳ לז‬
‫סוד מ״ש ואינון בשולי כרמא עט׳ לח‬
‫ס״פ משכיל על דבר ימצא טוב עט׳ לח‬
‫סוד מ״ש רשב׳׳י אתכנשו חבריא לבי אדרא מלובשין שריין ורומחי עט׳ לח‬
‫‪,‬‬ ‫סוד אר״א ברא רחימא חביבא וכו׳ עט׳ לט‬
‫המחלוקות והפלפולים שעושים בתורה הם לשבר הקליפות ולהעביר‬
‫הקושיות עט׳ לט‬
‫מה שהוא מתגלה בפשט איננו אלא עסק גשמי עט׳ לט ‪-‬‬
‫ס״פ הלא כה דברי כאש נאם ה׳ עט׳ לט‬
‫כל ההשגות והפעולות הכל ע״י הנוק׳ הם תמיד עט׳ לט‬
‫כל ניצ^ נקרא עולם א׳ עט׳ לט‬
‫ס״פ את והב בסופה עט׳ ט‬
‫ס״פ ברזל בבחל יחד עט׳ ט‬
‫מי שמשיג דבר א׳ אז מקים השכינה בסוד עולם א׳ עט׳ ט‬
‫‪-‬‬ ‫סוד מגן עט׳ ט‬
‫הבנין נמשך תמיד בכח החסד והפלת האויב בכח הגבורה עט׳ ט‬
‫סוד הוא מותיב לה והוא מפרק לה עט׳ ט‬
‫התורה בלא מצוה איננו תורה עט׳ ט‬
 ‫מפתח‬
‫כל חלק מהתורה כולל סוד התרי״ג מצות עס׳ מ‬
‫ס ״פ היאורה תשליכהו עמ׳ מא‬
‫סוד ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך עמ׳ מב‬
‫ס״פ כל הנחלים הולכים אל הים עם׳ מב‬
‫ס״פ פתחו לי שערי צדק עמ׳ מב‬
‫ס״פ אודה יק עם׳ מב‬
‫ס״פ זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו עם׳ מב‬
‫ס״פ על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה עם׳ מג‬
‫פי׳ מאמר בתי״ח ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור בסוף‬
‫דאורייתא וכו׳ עט׳ מג‬
‫ס״פ מד׳ רוחות בואי הרוח עמ׳ מג‬
‫ס״פ כי ילד יולד לנו עמ׳ מג‬
‫ס״פ והמשכילים מהירו כזוהר הרקיע עמ׳ מה‬
‫המשיח נקרא צדיק עמ׳ מה‬
‫ס״פ כריח שדה אשר ברכו ה׳ עמ׳ מה‬
‫סוד נאמנים פצעי אוהב עמ׳ מט‬
‫פי׳ מאמר מן התי״ח אדהכי הא רעיא מהימנא קאתי נטיל קרטא בידיה‬
‫פתח ואמר זרקא וכו׳ עמ׳ מט‬
‫ס״פ הוכח לחכם ויאהבך עמ׳ מט‬
‫ס״פ והוא מחולל מפשעינו עמ׳ מט‬
‫כל נשמה כשחוזרת למקומה הולכת תחת השרש שלה עמ׳ נ‬
‫ס״פ חרב לה׳ מלאה דם עט׳ נא‬
‫ס״פ ואני שלשת החצים צדה אורה עט׳ נב‬
‫ס״פ בך יברך ישראל עם׳ גב‬
‫ס״פ המה יבנו ואני אהרוס עמ׳ גג‬
‫ס״פ אני ראשון ואני אחרון עמ׳ גג‬
‫ם״פ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד עמ׳ נג‬
‫עומק הסודות נגלים בכח הקירטא עט׳ נג‬
‫סוד היחוד של שמע עט׳ נג‬
‫ס״פ אם תכתוש את האדל במכתש עט׳ נד‬
‫ס״פ ויחזק דוד מן הפלשתי בסלע ובאבן עט׳ נד‬
‫פי׳ מאמר כזוהר בר״מ אמרו אדהכי הא ר״מ נפיק מההוא סלע ואמר וכד‬
‫עט׳ נה‬
‫עם׳ נה‬ ‫ס״פ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‬
‫ס״פ אילת אהבים דעלת חן וכו׳ עט׳ נה‬
 ‫מפתח‬
‫עמ׳ נה‬ ‫ס״פ אחות לנו קטנה‬
‫סוד לא זז מחבבה עד שקראה אמי עם׳ נה‬
‫ס״פ אכן אתה אל מסתתר עם׳ נו‬
‫ס״פ אל תחרש ואל תשקוט אל עם׳ נו‬
‫סוד כליות יועצות עמ׳ נו‬
‫ס״פ אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות וכר עם׳ נו‬
‫ס״פ והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו עמ׳ נו‬
‫ס״פ לא תשחית את עצה לנדות עם׳ נו‬
‫הס ״א היא אילן סרק ער׳ נו‬
‫ס״פ אותו תשחית וכרת עם׳ נו‬
‫הבינה היא הגילוי של חכמה עם׳ נז‬
‫ס״פ ובלב כל חכם לב נתתי חכמה עמ׳ נז‬
‫סוד הלא אב אחד לכלנו עמ׳ נז‬
‫ס״פ ומזון לכלא ביה ער׳ נז‬
‫ס״פ כי עזה כמות האהבה עמ׳ נח‬
‫ס״פ נבוכדנצר עבדי ער׳ נח‬
‫ס״פ יאר ה׳ פניו אליך עם׳ נט‬
‫ס״פ חכמת אדם תאיר פניו עט׳ נט‬
‫ס״פ אל ה׳ דאר לנו עט׳ נט‬
‫ס״פ שאו ידיכם קדש עט׳ נט‬
‫ס״פ פרי צדיק עץ חיים עט׳ ס‬
‫‪.‬‬ ‫ס״פ אשר פריו יתן בעתו עט׳ ס‬
‫ס״פ ועלהו לא יבול עט׳ ם‬
‫סוד תחותוהי תטלל חיות ברא עט׳ ס‬
‫פי׳ מאמר למגזר מילין דקשוט עט׳ סח‬
‫כל הארה בצאתה מתפשטת לכמה מיני ענפים עט׳ סח‬
‫בשעת הנסירה נגמר המחלוקת עט׳ סח‬
‫סוד כל דברי מלכות נחתכים על פיו עט׳ סח‬
‫תמיד מי שדוצה להדבק למעלה לעשות פעולה חדשה הנה יצטרך להמשיך‬
‫לו כח מן המדדיגה הנמצאת כבד ואז יוכל לחדש עט׳ סט‬
‫פי׳ מילין דקדישי עליונין צייתי להו עט׳ ע‬
‫ס ׳׳פ מקשיבים לקולך השמיעני עט׳ ע‬
‫ס״פ דקשב ה׳ וישמע עט׳ ע‬
‫כשקב׳׳ה נתן את התורה על הר סיני עוף לא עפף שוד לא געה עט׳ ע‬
‫טעם למה התורה אין לה המרה וחילוף כלל עט׳ ע‬
 ‫מפתח‬
‫ס״פ משה ידבר והאלקים יעננו בקול עם׳ ע‬
‫עמ׳ ע‬‫כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני‬
‫סוד זכרו תורת משה עבדי עם׳ ע‬
‫סוד כל א׳ נטל חלקו בתורה עמ׳ עא‬
‫סוד עתידה תורה שתשתכח מישראל עם׳ עא‬
‫ס ״פ יקרה היא מפנינים עם׳ עא‬
‫סוד לי הכסף ולי הזהב עם׳ עא‬
‫ס״פ האזינו השמים ואדברה עם׳ עב‬
‫ס״פ כי ה׳ דיבר עם׳ עב‬
‫פי׳ מאמר יתיב ר״ש ובכה ווי אי גלינא וכד עם׳ עב‬
‫סוד הלב מבין עט׳ עב‬
‫סוד שערי דמעה לא ננעלו עט׳ עב‬
‫סוד מוריד שתי דמעות לים הגדול עט׳ עג‬
‫הבכיה גורמת תיקונים גדולים עט׳ עג‬
‫פי׳ ואמר חבריא וכו׳ עט׳ עג‬
‫פי׳ מאמר וכבר עאלו באדרא וכו׳ עט׳ עג‬
‫פי׳ אתמנו חבריא וכו׳ עט׳ עד‬
‫סוד האצבעות עט׳ עד‬
‫ס״פ כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך עט׳ עד‬
‫ם״פ ויעש אלקים את הרקיע עט׳ עד‬
‫בריאת העולם היה בסוד דיבור עט׳ עה‬
‫ס״פ ומעשה ידיו מגיד הרקיע עט׳ עה‬
‫ס״פ מידי אביר יעקב עט׳ עה‬
‫ס״פ מזה ומזה הם כתובים עט׳ עה‬
‫עט׳‬ ‫טעם למה בשעת התפלה צריך לשים ידיו כפופות זו על גב זו על לבו‬
‫עו‬
‫עט׳ עו‬‫פי׳ מאמר ארור האיש אשר יעשה פסל וכו׳‬
‫ס״פ סור מרע ועשה טוב עט׳ עו‬
‫ס״פ שממית ב ‪T‬ים תתפש עט׳ עז‬
‫עיקר התלמוד הוא המעשה עט׳ עז‬
‫סוד שהבטלה מביאה לידי שעמום עט׳ עז‬
‫סוד זרע לבטלה עט׳ עח‬
‫ס״פ עת לעשות לה׳ וכו׳ עט׳ עט‬
‫עט׳ עט‬ ‫ס״פ אשריך ישראל מי כמוך וכתוב מי כמוכה באלים ה׳‬
‫פי׳ מאמר קרא לר׳׳א בריה וכו׳ עט׳ פ‬
 ‫מפתח‬
‫עמ׳ רנה‬ ‫סוד אלו מטמאים ואלו מטהרים וכר אלו ואלו דברי אלקים חיים‬
‫סוד פ׳ צדיק מט לפני רשע עם׳ רנו‬
‫סוד ד׳ מיני בתי דינים עם׳ רנו‬
‫סוד מ׳ יום דיצירת הולד עם׳ רנו‬
‫כל קומת הס״א היא ת׳ עם׳ רנו‬
‫סוד פ׳ אלה דברי הברית עם׳ רנו‬
‫סוד מצח עם׳ רנו‬
‫סוד פ׳ דינו לבקר משפט עם׳ רנו‬
‫סוד פ׳ לא תהיה אחרי רבים לרעות עם׳ רנו‬
‫סוד הבקר של אברהם עם׳ רנו‬
‫ס״פ אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט עם׳ רנו‬
‫סוד פ׳ הבקר אור והאנשים שולחו וגו׳ עם׳ רנז‬
‫סוד משמרה א׳ חמור נוער עם׳ רנז‬
‫סוד פ׳ ולחשך קרא לילה עם׳ רנז‬
‫סוד חמור חומר הדין הקשה עם׳ רנז‬
‫סוד פ׳ ואל הבקר ‪ p‬אברהם וכו׳ בן בקר רך וטוב וגו׳ עם׳ רנז‬
‫ס״פ ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים עם׳ רנז‬
‫סוד גימטריאות פרפראות לחכמה עם׳ רנח‬
‫ב׳ אלקים הם שרש לכל הדינים עם׳ רנח‬
‫סוד פ׳ ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני עם׳ רנח‬
‫סוד המים הרו וילדו אפלה עם׳ רנח‬
‫■‬ ‫סוד פ׳ היניקה בנים שרה עם׳ רנה‬
‫סוד פ׳ ולקרקר נזיר אחיו עם׳ רנח‬
‫סוד פ׳ חסד לאברהם עם׳ רנח‬
‫סוד שם אלקים בסוד המשפט עם׳ רנט‬
‫ס״פ אלה המשפטים אשר תשים לפניהם עם׳ רנט‬
‫ם ״פ כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית וגו׳ עם׳ רנט‬
‫סוד שבת עם׳ רנט‬
‫סוד פ׳ דינא יתיב עם׳ רנט‬
‫ענין הדין איך נעשה עם׳ רנט‬
‫ס״פ נצב לריב ה׳ ועומד לדין עמים עם׳ רנט‬
‫סוד כתיבה בספר עם׳ רנט‬
‫סוד החותם עם׳ רנט‬
‫סוד מסירת הפתקין עם׳ רס‬
‫ס״פ אדני בם עם׳ רס‬
 ‫מפתח‬
‫הגזירה למעלה היא דבר ממשיי‬
‫עמ׳ רס‬
‫בשפע יש זיווג עיבור ולידה‬
‫עם׳ רס‬
‫אחר מסירת הפתקין קשה להחזיר הגזירה עם׳ רם‬
‫להחזיר הגזירה אחר מסירת הפתקין צריך כח האין עם׳ רם‬
‫הצמצום היה גילוי הדין הקדום עם׳ רם‬
‫כח הרצון מישב הדין שלא יתפשט בכח עמ׳ רסא‬
‫הרצץ מבטל הדינים אפי׳ בשעת הפעולה עם׳ רסא‬
‫מדוע אץ שערות על המצח עם׳ רסא‬
‫פי׳ מאמר בזוהר פ׳ שלח לך דף קנ״ט ע״א תלת עלמין לקב״ה דגנת‬
‫בגווייהו וכו׳ עם׳ רסא‬
‫האדם נברא שלא יעמוד במדריגה שנברא אלא להסתלק במדריגה יותר עם׳‬
‫רסא‬
‫ג׳ דברים שיש בענץ מציאות המאורות עם׳ רסא‬
‫השגת כל משיג הוא לפי ציור שמציירים המאורות לפי העין הרואה עם׳‬
‫רסא‬
‫סוד הכסא עם׳ רסא‬
‫סוד מש״כ בזוהר פ׳ בראשית בסוד מה פשפשת וכו׳ עם׳ רסב‬
‫סוד ע ק שנא׳ בו עין לא ראתה עם׳ רסב‬
‫המציאות הב׳ שהמאורות נ ‪ 7‬נהר עם׳ רסב‬
‫המציאות הג׳ ה״ס התלבש המאורות במלאכים עם׳ רסב‬
‫ס״פ כי שמי בקרבו עם׳ רסב‬
‫ענץ הנשמות בעה׳׳ז מהו עט׳ רסב‬
‫סוד מט׳׳ט עט׳ רסב‬
‫המלאכים אינם משיגים השכינה והגוף אינו משיג הנשמה עט׳ רסב‬
‫העדן והגן הם שתי הקצוות והנהר הוא המשך מן העדן אל הגן עט׳ רסג‬
‫ס״פ גר אנכי בא ‪ p‬וגו׳ עט׳ רסג‬
‫ס״פ בנאות דשא תרביצני וגו׳ עט׳ רסג‬
‫ג״ע תחתץ בסוד נהר שם ההשגה בבחי׳ העין הרואה עט׳ רסג‬
‫סוד שמן זית זך עט׳ רסג‬
‫הכ׳׳ז אותיות שבעדן סתומים אך גלגל הרקיע שע״ג הגן ממשיך האותיות‬
‫לגן עט׳ רסג‬
‫‪,‬‬ ‫סוד הנהר עט׳ רסג‬
‫סוד רנה של תורה עט׳ רסג‬
‫סוד כנפי החיות עט׳ רסג‬
‫הנהר סוד התורה והגן סוד המעשה עט׳ רסג‬
 ‫מפתח‬
‫הנשמה בגרף מתלבשת ולא מתלבשת‬
‫עם׳ רסג‬
‫ענין במתים חפשי עם׳ רסג‬
‫סוד פ׳ אלקים הבין דרכה וגר עם׳ רסד‬
‫עדן־הז״א משתווה לבתי׳ של עתה ער׳ רסד‬
‫עדן דא״א חוזר אל הנצחיים עם׳ רסד‬
‫למה המאורות נקראים בוצינין עם׳ רסד‬
‫החכמה סוד המציאות הא׳ והתלבשותה בבינה עושה המציאיות האחרי׳‬
‫עם׳ רסד‬
‫יקוק בבינה בניקוד אלקים‬
‫עם׳ רסד‬
‫ל״ב אלקים בבינה מורה לחכמה עם׳ רסד‬
‫‪.,‬‬ ‫עמ׳ רסד‬ ‫הו״א בסוד לאה וז״ה בסוד רחל עולים שניהם י״ב‬
‫חסר ההמשך‪ .‬מכאן שייך לעמ׳ של״ז עד סוף ח״א‪ ,‬אמנם לא ציינו מספר הדפים‪ ,‬כי אינו‬
‫זהה לג מ ח עם נוסח וסדר המאמר שלפנינו‪ .‬כנראה שקאי על מהחרא אחרת‪.‬‬

‫התגין הם הממשיכים הנקודות‬

‫‪.‬‬ ‫הנקודות הם אי׳ הנכנסת בז״א‬
‫סוד כונן שמים בתבונה‬
‫בלתי הנקודות אין האותיות נאמרות‬
‫‪ ...‬העיגול שהוא העזקא‬
‫סוד ד׳ דוחות העולם‬
‫סוד ק״כ צירופים‬
‫סוד הב״ן‬
‫סוד ד׳ יודין‬
‫ס׳ תוהו ובוהו חשך תהום‬
‫ס״פ והא ‪ p‬היתה תוהו ובהו וחשך על פני וכו׳‬
‫למה בתחלה יוצאות הנקודות‬
‫סוד הה׳ תחתונה‬
‫סוד הה׳ הנוספת על מלת שטן‬
‫סוד מ׳ פתוחה‬
‫סוד סיתום וסוד מים‬
‫ס״פ ודוח אלקים מדחפת על פני המים‬
‫ס״פ דאמר אלקים יהי אור‬
‫סוד יתיב אפתחא דרומי‬
‫סוד התורה תורה אור‬
‫הגבורה מתפשטת להתפשטות זה של שס״ה‬
 ‫מפתח‬
‫בחי׳ קשר למטה נקרא נחש‬
‫ם״פ קולה כנחש ילך‬
‫ם״פ ופו ‪ p‬גדר ישכנו נחש‬
‫פי׳ ח׳׳ל שאם לא חטא אדם היו מזדמני׳ לכל א׳ שני נחשים טובים‬
‫ס״פ ברצות ה׳ את דרכי איש גם אויביו ישלים אתו‬
‫בבחי׳ נחש עומד מלך המשיח בגלות‬
‫החילוק של שס׳׳ה הוא הקושר את הס״א תחת הקדושה‬
‫סוד מה שרז״ל שמי עם י׳׳ק שס״ה‬
‫ס״פ כלבים אלמים לא יוכלו לנבוח‬
‫בהתגלות יק מיד חילק האלקים לג׳‬
‫ס״פ ומשפטים בל ידעום‬
‫ס״פ כי יד על כם יה מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור‬
‫ס״פ דבן שם מזבח דקדא שמו ה׳ נסי‬
‫המאציל ית״ש היה מוציא בתחלה החכמה‬
‫בתחלה המאציל ית״ש הסתיר יק בהסתר ואז נמצא הצמצום‬
‫האור הוא הארת הא׳׳ס ית׳׳ש בעצמו‬
‫סוד מלת אור עולה כמנין א׳׳ס‬
‫סוד אי׳ יניקא לדינא‬
‫סוד שלמטה אין אדם חייב במצות עד י׳׳ג שנה ויום א׳‬
‫המצוה היא בחי׳ התיקון הנעשה במאורות‬
‫התודה היא יותד עליונה שהיא באה מסוד יק‬
‫סוד עד שהדין גובר א׳׳א לתקן תיקון הדאד‬
‫בזמן היניקה או׳׳א עומדים מ ח ^ לז׳׳א‬
‫ם״פ יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אבדתו‬
‫בזמן היניקה היק הוא פועל לתקן הז״א‬
‫סוד מצוה שה״ס יקוק בא ׳׳ת ב׳׳ש‬
‫בתחלה הסתיד הא׳׳ס ית׳׳ש את אודו וניתן מציאות לחלל‬
‫סוד מצוה לאב ללמד תודה לבנו‬
‫ס״פ ושננתם לבניך‬
‫ס׳ אוד התודה קודם‬
‫ם׳ תלמוד מביאה לידי מעשה‬
‫'‬ ‫_ ‪* V‬‬ ‫‪, 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תיקון‬
‫י'‬ ‫')‬ ‫׳‬ ‫סוד הדין שנעשה בחי׳ מל״ת‬
‫סוד אעפ״י שאין הבן בר עונשין עכ׳׳ז מיסרים אותו בשבט מוסר‬
‫סוד קלקול העבידות‬
 ‫מפתח‬
‫ס״פ אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו‬
‫סוד יסורי אהבה מצר או״א‬
‫ס״פ חנוך לנער ע״פ דרכו‬
‫סוד היניקה‬
‫סוד המשפטים הבאים בבחי׳ דעת‬
‫ס״פ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני גוים כי הם משפטים‬
‫בל ידעום‬
‫ס״פ במתים חפשי‬
‫ם ״פ במחשכים הושיבני כמתי עולם‬
‫ס״פ אשרי הגבר אשר תיסרנו יק ומתורתך תלמדנו‬
‫‪.‬‬ ‫ס״פ אודך ה׳ כי אנפת בי‬
‫ס״פ ונחה עליו רוח ה׳‬
‫ס״פ כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה‬
‫ס״פ היא העולה על מוקדה‬
‫ס״פ שלהבת יה‬
‫ס׳ גליף גליפו בטיהרו עלאה‬
‫ס״פ ויאמר אלקים יהי אור‬
‫ס׳ מה שאח״ל שהב״ה ברא את העולם בדין‬
‫ס״פ ויהי ערב דהי בקר יום הששי‬
‫ס״פ דכלו השמים והא ‪p‬‬
‫ס״פ ביום עשות אלקים א ‪ p‬ושמים‬
‫עד שבא הקו היה הכל בסוד יצחק ויעקב ואח״ב היה בסוד אברהם דשראל‬
‫ענין אבות וקורותיהם‬
‫ס״פ ותכהין עיניו מראות‬
‫ס״פ' כי נר מצוה‬
‫ס׳ חרון אף‬
‫ס׳ בנו הגדול‬
‫ס״פ מי יקום יעקב כי קטן הוא‬
‫ס׳ יעקב יעקב‬
‫ס״פ גם את זה לעומת זה עשה אלקים‬
‫ס״פ דתן לך את ברכת אברהם‬
‫ס״פ דירש זרעך את שער אויביו‬
‫ס״פ ויהי היום ויבואו בני אלקים להתיצב‬
‫ס״פ בכסא ליום חגנו וכר‬
‫ס״פ מן המצר קראתי יק‬
 ‫מפתח‬
‫ס״פ לכן יחכה ה׳ לחננכם‬
‫י סוד ישראל לי ראש‬
‫ס״פ דעקבני זה פעמים‬
‫סוד כל המוסיף גורע‬
‫ס״פ עשתי עשרה יריעות‬
‫ס״פ אותי גהג מולך חושך ולא אור‬
‫ס׳ אלקים אחרים‬
‫ס׳ המורדים שתי רשדות הם‬
‫ס״פ עושה שלום ובורא רע‬
‫ס׳ האלקים עצמם שמתחלקות לאלקים קדושים ואלקים אחרים‬
‫ם׳ יצחק שממנו יוצא עשו‬
‫ס״פ אנכי עשו בכורך‬
‫ס״פ דהי עשו בן ארבעים שנה‬
‫י״א ארורים‬
‫י״ב שבטים‬
‫מלך מלך ימלוך‬
‫ס״פ וירש זרעך את שער אויביו‬
‫תקע‬
‫ס״פ כלו כאדרת שער‬
‫ס״פ דבא לו ‪ p‬וישת‬
‫העמ ‪ T‬יעקב ע׳ סנהדרין לשלוט על ע׳ אומות‬
‫ס״פ ישכנו נחש‬
‫]סוד[ המשיח העומד בגלות להלחם בעמלק‬
‫ס״פ ויקרא שמו ה׳ נסי‬
‫סוד פסוק כי יד על כס יק מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור‬
‫ס״פ ויהיו לאחדים בידך‬
‫ס״פ לפני שמש ינון שמו‬
‫ס״פ ערכתי נר למשיחי וס׳ עריכת נר לבן ישי‬
‫ס״פ אז יבקע כשחר אורך‬
‫ס״פ כי ביצחק יקרא לך זרע‬
‫ס׳ עצמות‬
‫ס׳ בהיות המשיח עומד בתוך הקליפה מאסף אליו הראש של עשו‬
‫י‬ ‫ס״פ וקראתם דרור ב א ^ לכל יושביה‬
‫ס״פ דגרש מפניך אויב ויאמר השמד וישב ישראל בטח בדד עין יעקב‬
‫ס״פ נכץ יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים‬
 ‫מפתח‬
‫סוד תרין משיחין‬
‫סוד לאה שהיתה מזומנת לעשר‬
‫ס״פ כי בשש‬
‫ס״פ בלע המות לנצח‬
‫ס׳ שעשו נקרא בכור‬
‫ס׳ יעקב נטל הבכורה מעשו בלחם ונזיד עדשים‬
‫ס״פ דתן לך את ברכת אברהם‬
‫ס״פ עקב אשר שמעת בקולי‬
‫ס׳ בן ישי‬
‫ס״פ צדיק כתמר יפרח‬
‫ס ״פ ונשא השעיר עליו את כל עונותם‬
‫ס״פ הנה משמני הא ‪ p‬יהיה מושבך‬
‫ס״פ וימת תרח בחרן‬
‫ס״פ דקרא לו אל אלקי ישראל‬
‫ס״פ כי שרית עם אלקים‬
‫ס״פ אל ה׳ ויאר לנו‬
‫ס׳ רל״א שערים שתיקן אברהם בסוד ס׳ יצירה‬
‫ס׳ אלף בית אל בם‬
‫אין שום פעולת הארה נשלמת אלא בחזרת׳ בסוד אור חתר‬
‫ס״פ והר הבית לבמות יער‬
‫ס״פ ואתה על במותימו תדרוך‬
‫‪.‬‬ ‫ס״פ התשלח ברקים וילכו דאמרו לך הנה‬
‫ם׳ חסד לאברהם‬
‫ס״פ דבא עד חרן וישבו שם‬
‫ס׳ כבשן האש‬
‫ם׳ ישראל שבחוצה ל א ח עע״ז בטהרה‬
‫ס״פ הנפש אשר עשו בחרן‬
‫ענין נפש הגר שהינו לבוש נשמות ישראל‬
‫הקו צריך שיהיה כלל שרש הדו״ן‬
‫ס״פ לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‬
‫ס״פ דהי רעב ב א ח‬
‫ס׳ באר שבע‬
‫ם׳ מ ה ק יצאה שרה שהיא יסכה‬
‫ס״פ דמת ה ק על פני תרח אביו‬
‫כל הנוקבץ שהיו צריכות לצאת נכללו כלן בסוד מלכה‬
‫מפתח‬
‫ס׳ לוט‬
‫ם״פ וירד אברהם מצרימה‬
‫ס״פ ואברהם כבד מאד במקנה‬
‫ס״פ ויאהל עד סדום‬
‫ס׳ אבימלך‬
‫ס״פ על כן לא נתחיה לנגוע אליה‬
‫ם׳ ה ק ח‬
‫ס׳ אבדם בלא ה׳‬
‫ם״פ התהלך לפני והיה תמים‬
‫ס׳ פריעה‬
‫ם׳ אברהם ושרה טמטומין היו‬
‫ס׳ האיל של יצחק‬
‫ס״פ דמת מלך מצרים‬
‫ס׳ ההנהגה‬
‫ם״פ אשריך ישראל מי כמוכה‬
‫ס״פ אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה‬
‫ם״פ אל הר המוריה והעלהו‬
‫ם ״פ לכו ונלכה באור ה׳‬
‫ם״פ בי נשבעתי נאם ה׳‬
‫ס״פ נשבע ה׳ בנפשו‬
‫ם ״פ בך יברך ישראל‬
‫ם״פ ישראל אשר בך אתפאר‬
 ‫לו ח תיקוני טעויות‬
‫ל״ג בר״ה ואפרש‪ ,‬שורה ג׳‪ .‬מאי דחובא‪ .‬צ״ל‪ :‬מארי‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫ס״ר בר״ה עבורת‪ ,‬שורה ג׳‪ .‬את עצך‪ .‬צ״ל‪ :‬עצה‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫ס״ח שורה ר׳‪ ,‬ותחתום‪ .‬צ״ל‪ :‬ותחתוך‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫צ״ה שורה י׳‪ ,‬מפני של‪ .‬צ״ל‪ :‬שלא‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫קי״ט‪ .‬פרק החדש מתחיל בעמ׳ ק״כ ר״ה ואמר‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫רט״ו ד״ה ואפרש שורה ה׳‪ ,‬האחרונים‪ .‬צ״ל‪ :‬האחורים‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫רפ״ה ד״ה והנה האדם שורה ג׳‪ ,‬אל בא״א‪ .‬צ״ל‪ :‬אבל‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫ש״ט שורה ג׳‪ .‬צ״ל‪ :‬מ״ה שנמצא‪.‬‬ ‫עמי‬
‫של״ו ד״ה הנה שורה ד׳‪ ,‬ציור הה׳‪ .‬צ״ל‪ :‬בציור וו״י‪.‬‬ ‫עמ׳‬
‫לוח השואות הדפים בין דפוס ישן לדפוס החדש‬
‫דפו״ח‬ ‫דפו״י‬ ‫דפו״ח‬ ‫דפו״י‬ ‫דפו״ח‬ ‫דפו״י‬
‫קיד‬ ‫לב‪:‬‬ ‫נד‬ ‫יח‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ג‪:‬‬
‫קטז‬ ‫לג‪.‬‬ ‫נו‬ ‫יח‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‪.‬‬
‫קיט‬ ‫לג‪:‬‬ ‫נח‬ ‫יט‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ד‪:‬‬
‫קכא‬ ‫לד‪.‬‬ ‫ס‬ ‫יט‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ה‪.‬‬
‫קהג‬ ‫לד‪:‬‬ ‫סח‬ ‫כ‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ה‪:‬‬
‫קכד‬ ‫לה‪.‬‬ ‫ע‬ ‫כ‪:‬‬ ‫יא‬ ‫ו‪.‬‬
‫קכו‬ ‫לה‪:‬‬ ‫עב‬ ‫כא‪.‬‬ ‫יב‬ ‫ו‪:‬‬
‫קכח‬ ‫לו‪.‬‬ ‫עד‬ ‫כא‪:‬‬ ‫יד‬ ‫ז‪.‬‬
‫קל‬ ‫לו‪:‬‬ ‫עו‬ ‫כב‪.‬‬ ‫טז‬ ‫ז‪:‬‬
‫קלב‬ ‫לז‪.‬‬ ‫עח‬ ‫כב‪:‬‬ ‫יח‬ ‫ח‪.‬‬
‫קלי‬ ‫לז;‬ ‫עט‬ ‫כג‪.‬‬ ‫יט‬ ‫ח‪:‬‬
‫קלו‬ ‫לח‪.‬‬ ‫פא‬ ‫כג‪:‬‬ ‫כא‬ ‫ט‪.‬‬
‫קלז‬ ‫לח‪:‬‬ ‫פג‬ ‫כד‪.‬‬ ‫כג‬ ‫ט‪:‬‬
‫קלט‬ ‫לט‪.‬‬ ‫פה‬ ‫כד‪:‬‬ ‫כו‬
‫קמא‬ ‫לט‪:‬‬ ‫פז‬ ‫כה‪.‬‬ ‫כז‬ ‫י•‬
‫קמב‬ ‫מ‪.‬‬ ‫פח‬ ‫כה‪:‬‬ ‫כט‬ ‫יא‪.‬‬
‫קמה‬ ‫מ‪:‬‬ ‫צ‬ ‫כו‪.‬‬ ‫לא‬ ‫יא‪:‬‬
‫קמז‬ ‫מא‪.‬‬ ‫צב‬ ‫כו‪:‬‬ ‫לג‬ ‫יב‪.‬‬
‫קמח‬ ‫מא‪:‬‬ ‫צד‬ ‫כז‪.‬‬ ‫לד‬ ‫יב‪:‬‬
‫קב‬ ‫מב‪.‬‬ ‫צו‬ ‫כז‪:‬‬ ‫לז‬ ‫יג‪.‬‬
‫קנב‬ ‫מב‪:‬‬ ‫צו‬ ‫כח‪.‬‬ ‫לט‬ ‫יג‪:‬‬
‫קנג‬ ‫מג‪.‬‬ ‫צט‬ ‫כח‪:‬‬ ‫מ‬ ‫יד‪.‬‬
‫קנה‬ ‫מג‪:‬‬ ‫קא‬ ‫כט‪.‬‬ ‫מב‬ ‫יד‪:‬‬
‫קנז‬ ‫מד‪.‬‬ ‫קג‬ ‫כט‪:‬‬ ‫מד‬ ‫טו‪.‬‬
‫קנט‬ ‫מד‪:‬‬ ‫קה‬ ‫ל‪.‬‬ ‫מו‬ ‫טו‪:‬‬
‫קם‬ ‫מה‪.‬‬ ‫קז‬ ‫ל‪:‬‬ ‫מח‬ ‫טז‪.‬‬
‫קסב‬ ‫מה‪:‬‬ ‫קח‬ ‫לא‬ ‫מט‬ ‫טז‪:‬‬
‫קסד‬ ‫מו‪.‬‬ ‫קיא‬ ‫לא‪:‬‬ ‫נא‬ ‫מ‪.‬‬
‫קסה‬ ‫מו‪ :‬־‬ ‫קיג‬ ‫לב‪.‬‬ ‫נג‬ ‫מ‪:‬‬
‫דפו״ח‬ ‫דפו״י‬ ‫דפו״ח‬ ‫דפו״י‬ ‫דפו״ח‬ ‫דפו״י‬

‫רעד‬ ‫עח‪.‬‬ ‫רב‬ ‫סב‪:‬‬ ‫קסז‬ ‫מז‪.‬‬

‫רעו‬ ‫עח‪:‬‬ ‫רכב‬ ‫סג‪.‬‬ ‫קסט‬ ‫‪:W‬‬
‫רעז‬ ‫עט‪.‬‬ ‫רכד‬ ‫סג‪:‬‬ ‫קע‬ ‫מה‪.‬‬
‫רעט‬ ‫עט‪:‬‬ ‫רכה‬ ‫סד‪.‬‬ ‫קעב‬ ‫מח‪:‬‬
‫רפא‬ ‫פ‪.‬‬ ‫רכז‬ ‫סד‪:‬‬ ‫קעד‬ ‫מט‪.‬‬
‫רפב‬ ‫פ‪:‬‬ ‫רכט‬ ‫סה‪.‬‬ ‫קעו‬ ‫מט‪:‬‬
‫רפד‬ ‫פא‪.‬‬ ‫רלא‬ ‫סה‪:‬‬ ‫קעז‬ ‫נ‪.‬‬
‫רפו‬ ‫פא‪:‬‬ ‫רלב‬ ‫סו‪.‬‬ ‫קעט‬ ‫נ‪:‬‬
‫רפח‬ ‫פב‪.‬‬ ‫רלד‬ ‫סו‪:‬‬ ‫קפא‬ ‫נא‪.‬‬
‫רפט‬ ‫פב‪:‬‬ ‫רלה‬ ‫סז‪.‬‬ ‫קפג‬ ‫נא‪:‬‬
‫רצא‬ ‫פג‪.‬‬ ‫רלז‬ ‫סז‪:‬‬ ‫קפה‬ ‫נב‪.‬‬
‫רצג‬ ‫פג‪:‬‬ ‫רלט‬ ‫סח‪.‬‬ ‫קפו‬ ‫נב‪:‬‬
‫רצד‬ ‫פד‪.‬‬ ‫רם‬ ‫סח‪:‬‬ ‫קפח‬ ‫נג‪.‬‬
‫רצו‬ ‫פד‪:‬‬ ‫רמב‬ ‫סט‪.‬‬ ‫קצ‬ ‫נג‪:‬‬
‫רחצ‬ ‫פה‪.‬‬ ‫רמד‬ ‫סט‪:‬‬ ‫קצב‬ ‫נד‪.‬‬
‫ש‬ ‫פה‪:‬‬ ‫רמו‬ ‫ע‪.‬‬ ‫קצג‬ ‫נד‪:‬‬
‫שא‬ ‫פו‪.‬‬ ‫רמה‬ ‫ע‪:‬‬ ‫קצה‬ ‫נה‪.‬‬
‫שג‬ ‫פו‪:‬‬ ‫רמט‬ ‫עא‪.‬‬ ‫קצו‬ ‫נה‪:‬‬
‫שה‬ ‫פז‪.‬‬ ‫רנא‬ ‫עא‪:‬‬ ‫קצה‬ ‫נו‪.‬‬
‫שז‬ ‫פז‪■ :‬‬ ‫רנג‬ ‫עב‪.‬‬ ‫ר‬ ‫נו‪:‬‬
‫שח‬ ‫פח‪.‬‬ ‫רנד‬ ‫עב‪:‬‬ ‫רב‬ ‫נז‪.‬‬
‫שי‬ ‫פח‪:‬‬ ‫רנו‬ ‫עג‪.‬‬ ‫רג‬ ‫נז‪:‬‬
‫שיב‬ ‫פט‪.‬‬ ‫רנה‬ ‫עג‪:‬‬ ‫רה‬ ‫נח‪.‬‬
‫שיג‬ ‫פט‪:‬‬ ‫רנט‬ ‫עד‪.‬‬ ‫רז‬ ‫נח‪:‬‬
‫שטו‬ ‫צ‪.‬‬ ‫רסא‬ ‫עד‪:‬‬ ‫רט‬ ‫נט‪.‬‬
‫שיז‬ ‫צ‪:‬‬ ‫רסג‬ ‫עה‪.‬‬ ‫רי‬ ‫נט‪:‬‬
‫שיט‬ ‫צא‪.‬‬ ‫רסי‬ ‫עה‪:‬‬ ‫ריב‬ ‫ס‪, .‬‬
‫שב‬ ‫צא‪:‬‬ ‫רסז‬ ‫עו‪.‬‬ ‫ריג‬ ‫ס‪:‬‬
‫שכב‬ ‫צב‪.‬‬ ‫רסט‬ ‫עו‪:‬‬ ‫רטו‬ ‫סא‪.‬‬
‫שכג‬ ‫צב‪:‬‬ ‫רעא‬ ‫עז‪.‬‬ ‫ריז‬ ‫סא‪:‬‬
‫שכה‬ ‫צג‪.‬‬ ‫רעג‬ ‫עז‪:‬‬ ‫ריח‬ ‫סב‪.‬‬
‫דפו״ח‬ ‫דפו״ח‬ ‫דפו״ח‬ ‫דפו״י‬
‫שע‬ ‫קא‪.‬‬ ‫שמא‬ ‫צז;‬ ‫שכז‬ ‫צג‪:‬‬
‫שנה‬ ‫קא‪:‬‬ ‫שמג‬ ‫צח‪.‬‬ ‫שבט‬ ‫צד‪.‬‬
‫שנז‬ ‫קב‪.‬‬ ‫שמד‪.‬‬ ‫צח‪:‬‬ ‫של‬ ‫צד‪:‬‬
‫שנט‬ ‫קב‪:‬‬ ‫שמו •‬ ‫צט‪.‬‬ ‫שלב‬ ‫צה‪.‬‬
‫שם‬ ‫קג‪.‬‬ ‫שמח‬ ‫צט‪:‬‬ ‫שלד‬ ‫צה‪:‬‬
‫שסב‬ ‫קג;‬ ‫שג‬ ‫ק•‬ ‫שלו‬ ‫צו‪.‬‬
‫שסד‬ ‫קד‪.‬‬ ‫שנא‬ ‫ק־‬ ‫שלח‬ ‫צו‪:‬‬
‫שסו‬ ‫קד‪:‬‬ ‫שלט‬ ‫צז‪.‬‬
‫יזכור ה׳ לטובה לנפשות הקרושות הנזכרות פה בעבור‬
‫שקרוביהם שיחיו סייעו בנריבות לבם להרפסת הספר‬

‫לזכר ולעילוי נשמת‬

‫ר׳ נחום צבי הערש‬
‫בן ר׳ יצחק אייזיק הלוי קעסין ע״ה‬
‫שנפטר לעולמו י׳ תמוז תש״ה‬
‫■‬ ‫ת׳נ׳צ׳ב׳ה׳‬
‫לזכר ולעילוי נשמת האשה הצנועה‬
‫ריבה בת ר׳ זאב וואלף קעסין ע״ה‬
‫שנפטרה לעולמה י״ח טבת תשד״ם‬
‫ת׳נ׳צ׳ב׳ה׳‬

‫☆ ☆ ☆‬

‫־‬ ‫לזכר ולעילוי נשמת האשה הצנועה‬

‫חיה זלדה בת ר׳ נחום צבי הערש הלוי קעסין‬
‫ע ״ה‬
‫שנפטרה לעולמה כ״ה טבת תש״ל‬
‫הוקדש על ידי‬
‫חיים מענדל בן ר׳ נחום צבי הערש הלוי קעסין‬
‫שמעון בן ר׳ נחום צבי הערש הלוי קעסץ‬