‫‪1‬‬

‫תיאור מערכות בזמן בדיד ע"י משואות הפרשים‬

‫ניתן לאפיין מערכות בזמן בדיד ע"י משוואות הפרשים‪ ,‬ולפיכך לחשב תגובותיהם‪.‬‬
‫עבור מלק"ב‪ ,‬משוואת ההפרשים תיראה כך ‪:‬‬

‫(****)‬

‫הם קבועים כלשהם‪.‬‬ ‫כאשר‬

‫‪ ,‬ונרשום את הביטוי הנ"ל (עבור מלק"ב)‬ ‫נגדיר אופרטור ‪:‬‬

‫בעזרתו ‪:‬‬

‫‪ ,‬אבל יש להדגיש‬ ‫קיימת גרסה נוספת ‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫כי באופן ביטוי זה – אם המערכת הנידונה סיבתית ‪ ,‬הרי מחייב‬

‫כמו במקרה של משוואה דיפרנציאלית‪ ,‬קיים גם כאן פתרון כללי ופתרון פרטי‪.‬‬
‫לפני שנציג את הכלים לפתרון‪ ,‬נשכתב את המשוואה באופן הבא ‪:‬‬

‫במשוואה מן הצורה הזו‪ x(n-k) ,‬הנו נתון ידוע‪.‬‬

‫אם גם )‪ y(n-k‬ידוע‪ ,‬אזי ניתן לחשב את )‪.y(n‬‬
‫אם נציב במשוואה האחרונה ‪ ,n=0‬נקבל ‪:‬‬

‫הערכים הכמותיים של ‪ y(-k), k=1,2,3……..N‬מייצגים את תנאי ההתחלה של‬

‫משוואת ההפרשים‪ ,‬ולכן ידועים‪.‬‬
‫היות וכל הערכים של אגף ימין בביטוי האחרון ידועים‪ ,‬נוכל לחשב בקלות את‬
‫)‪.y(0‬‬
‫אם נציב ‪ n=1‬נקבל ‪:‬‬

‫וכך ממשיכים עד אשר פותרים את המשוואה‪.‬‬

‫דוגמה‬

‫נתונה משוואת הפרשים ‪:‬‬

 ‫‪2‬‬

‫אם נבודד את )‪ y(n‬נקבל ‪:‬‬

‫לפיכך ‪:‬‬

‫וכך הלאה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אין פתרון אנליטי של )‪ y(n‬באופן זה‪ ,‬כך שניתן יהיה לבטא את )‪y(n‬‬
‫כפונקציה כללית של ‪.n‬‬
‫לפיכך‪ ,‬יש לפתח שיטה אחרת‪.‬‬

‫פתרון הומוגני של משוואת הפרשים‬

‫פתרון הומוגני של המשוואה (*****) הנו מהצורה ‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫כמו במקרה הרציף‪ ,‬מנחשים פתרון מעריכי‪ ,‬כלומר ‪:‬‬

‫אם נציבו לתוך המשוואה הנ"ל‪ ,‬נקבל ‪:‬‬

‫ביטוי אחרון זה ייקרא משוואה אופיינית של משוואת ההפרשים‪ ,‬וערכי‬

‫המקיימים אותו ייקראו ערכים עצמיים‪.‬‬
‫‪ ,‬וכי לא כולם חייבים‬ ‫ברור כי קיימים ‪ N‬ערכים עצמיים ‪:‬‬
‫להיות שונים זה מזה‪ .‬אם אכן כולם שונים זה מזה‪ ,‬לכל אחד מהם יהיה פתרון‬
‫אופייני שונה‪ ,‬כך שייווצרו ‪ N‬פתרונות שונים ובלתי תלויים‪ ,‬כך שהפתרון ההומוגני‬
‫יהווה צירוף ליניארי שלהם ‪:‬‬

‫אם אחד מהשורשים חוזר על עצמו (שורש מרובה)‪ ,‬נוכל ליצור ‪ N‬פתרונות בלתי‬
‫תלויים ע"י כפל הפתרונות האופייניים המתאימים בחזקה מתאימה של ‪.n‬‬
‫הוא שורש מרובה מסדר ‪ ,P1‬בעוד ש – ‪ N-P1‬השורשים‬ ‫לדוגמה‪ ,‬אם‬
‫האחרים הינם שורשים שונים זה מזה‪ ,‬נוכל להניח פתרון הומוגני מהצורה ‪:‬‬

‫דוגמה‬
 ‫‪3‬‬

‫נתונה משוואה עם תנאי התחלה ‪:‬‬

‫המשוואה האופיינית היא ‪:‬‬

‫שאותה ניתן לפרק ‪:‬‬ ‫או במילים אחרות ‪:‬‬

‫‪ ,‬ולכן הערכים העצמיים יהיו ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫היות וכל הערכים העצמיים שונים זה מזה‪ ,‬הפתרון ההומוגני יהיה מהצורה ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫אם נציב את תנאי ההתחלה לתוך הפתרון ההומוגני‪ ,‬נקבל משוואות שבעזרתן נוכל‬
‫‪: A1, A2, A3‬‬
‫‪2A1+3A2+4A3=6‬‬
‫‪4A1+9A2+16A3=6‬‬
‫‪8A1+27A2+64A3=-2‬‬

‫פותרים את המערכת‪ ,‬ומקבלים ‪:‬‬

‫על כן‪ ,‬הפתרון ההומוגני הוא ‪:‬‬

‫דוגמה‬

‫‪.‬‬ ‫נתונה המשוואה הבאה ‪:‬‬

‫נניח כי תנאי ההתחלה זהים לדוגמה הקודמת‪.‬‬

‫המשוואה האופיינית תהיה ‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫כשפותרים אותה מקבלים ‪ 3‬שורשים ‪:‬‬

‫רואים כי שני שורשים זהים‪ ,‬ולכן הפתרון ההומוגני יהיה ‪:‬‬

 ‫‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫ע"י הצבת תנאי ההתחלה מקבלים מערכת משוואות‪ ,‬אותה יש לפתור ומקבלים ‪:‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ ,‬ולכן הפתרון ההומוגני יהיה ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫פתרון פרטי‬

‫‪.‬‬ ‫נתרכז במציאת פתרון פרטי למשוואה ‪:‬‬

‫היות ואגף ימין מהווה סכום של אות הכניסה מוזז ב – ‪ k‬יחידות זמן קדימה‪ ,‬נוכל‬

‫‪.‬‬ ‫של המשוואה ‪:‬‬ ‫להניח כי הפתרון הפרטי‬

‫לפי עקרון הסופרפוזיציה נוכל לכתוב ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ ,‬עלינו להניח כי הוא מהווה צירוף של )‪ x(n‬ושל‬ ‫על מנת לחשב את‬
‫גירסאותיו המוזזות – )‪ , x(n-1), x(n-2‬וכו'‪.‬‬
‫‪ ,‬הפתרון הפרטי‪,‬‬ ‫‪ ,‬אזי‬ ‫לדוגמה‪ ,‬אם )‪ x(n‬מהווה אות מעריכי מהצורה ‪:‬‬
‫יהיה מאותה צורה‪.‬‬

‫‪ ,‬אזי ‪:‬‬ ‫אם‬

‫‪.‬‬ ‫מכאן נוכל להסיק כי‬

‫‪.‬‬ ‫ייראה באופן דומה כאשר‬ ‫האות‬

‫נוכל לחשב את הקבועים הבלתי ידועים ע"י הצבת הפתרון שניחשנו במשוואת‬
‫ההפרשים‪.‬‬

‫דוגמה‬

‫נתונה משוואת הפרשים ‪:‬‬

‫עם תנאי התחלה ‪.y(-1)=2, y(-2)=4 :‬‬

‫לפיכך ננחש פתרון פרטי ‪:‬‬

‫מכאן נובע כי‬

 ‫‪5‬‬

‫ע"י שימוש בזהויות טריגונומטריות‪ ,‬נקבל ‪:‬‬

‫ולכן ‪:‬‬

‫באופן דומה ניתן להראות כי ‪:‬‬

‫נציב זאת אל תוך משוואת ההפרשים ונקבל ‪:‬‬

‫ע"י השוואת מקדמים נקבל כי ‪:‬‬

‫‪ ,‬ולכן הפתרון הפרטי‬ ‫ע"י פתרון המערכת מקבלים כי ‪:‬‬

‫יהיה ‪:‬‬

‫על מנת למצוא פתרון הומוגני ‪ ,‬יש לרשום את הפתרון האופייני ‪:‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫לאחר חישוב‪ ,‬מקבלים שני ערכים עצמיים ‪:‬‬

‫לפיכך הפתרון ההומוגני יהיה מהצורה ‪:‬‬

‫לכן‪ ,‬הפתרון הכולל (פרטי ‪ +‬הומוגני) יהיה ‪:‬‬

‫ע"י הצבת תנאי התחלה – מקבלים כי ‪:‬‬

‫ולכן ‪:‬‬
 ‫‪6‬‬

‫דוגמה‬

‫‪.‬‬ ‫כאשר‬

‫קל לראות את הדמיון בין דוגמה זו לקודמת‪.‬‬

‫היות ואגף ימין מהווה סכום של אותות‪ ,‬ניתן יהיה לקבוע כי הפתרון הכולל יהווה‬
‫אף הוא סכום של פתרונות באופן הבא ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬עם אותם תנאי התחלה‪ ,‬נקבל פתרון כולל ‪:‬‬