Beruria: The Rise and Fall of the First Female Talmudic Sage

‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סב עמוד ב‬

- .‫ מלוד‬:‫ אמר ליה‬- ?‫ מהיכן את‬:‫ אמר ליה‬- .‫ ניתני לי מר ספר יוחסין‬:‫ אמר ליה‬,‫רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן‬
.‫ וכל שכן דאת מלוד ומותבך בנהרדעא‬,‫ אין נידונין לא ללודים ולא לנהרדעים‬:‫ אמר ליה‬.‫ בנהרדעא‬- ?‫והיכן מותבך‬
,‫ ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר‬:‫ אמר ליה‬,‫ שקל קלא פתק ביה‬.‫ ניתנייה בשלשה ירחי‬:‫ אמר ליה‬.‫כפייה וארצי‬
‫ ואפילו הכי לא יצתה ידי‬- ‫ דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא משלש מאה רבוותא‬,‫ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון‬
?‫ ואת אמרת בתלתא ירחי‬,‫חובתה בתלת שנין‬

‫רש"י מסכת פסחים דף סב עמוד ב‬

.‫ מתניתא דדברי הימים‬- ‫ספר יוחסין‬

.‫ לפי שאינן מיוחסין‬:‫ לישנא אחרינא‬,‫ לדחוייה איכוון‬- '‫אין שונין ספר יוחסין לא ללודים כו‬

.‫ לא יכלה לשנותה בשלש שנים‬- ‫לא יצתה ידי חובתה‬

Talmud, Pesachim 62b

R. Simlai came before R. Johanan [and] requested him, Let the Master teach me the Book of

Genealogies. Said he to him, Whence are you? — He replied, From Lod. And where is your

dwelling? In Nehardea. Said he to him, We do not discuss it either with the Lodians or with the

Nehardeans, and how much more so with you, who are from Lod and live in Nehardea! But he

urged him, and he consented, Let us learn it in three months, he proposed. [Thereupon] he took a

clod and threw it at him, saying, If Beruriah, wife of R. Meir [and] daughter of R. Hanina b.

Teradion, who studied three hundred laws from three hundred teachers in [one] day, could

nevertheless not do her duty in three years, yet you propose [to do it] in three months!

‫תוספתא מסכת כלים בבא מציעא פרק א‬

‫(ג) קלוסטרא רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריא אומרת שומטה מן הפתח זה ותולה בחבירו בשבת‬
.‫כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריא‬

Tosefta, Keilim 1

Concerning a knob: R. Tarfon declares it impure and the Sages declare it pure and Beruria says,
‘One may drag it from this door and hang it on another one on Shabbat.’ When these words were
’.said before R. Yehoshua, he said, ‘Beruria has spoken well
 ‫תוספתא מסכת כלים בבא קמא פרק ד‬
‫(ט) תנור… מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של‬
'‫רבי חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשטו את חלוקו כשנאמרו דברים לפני ר‬
:‫יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מההוא‬

)‫עין יעקב על מסכת ברכות אות (מח‬

‫ הֲ וָ ה ָקא ּבָ ִעי ַר ִּבי מֵ ִאיר ַרחֲ מֵ י‬.‫ וַ הֲ וּו ָקא ְמצַ עֲ ֵרי לֵיּה טּובָ א‬,‫בּותיּה ְּד ַרּבִ י מֵ ִאיר‬ֵ ְ‫(מח) [שם] הַ נְ הּו ּבִ ְרי ֹונֵי ַּדהֲ וּו ְּב ִׁשב‬
‫ ִמי‬,"‫ (שם קד) "י ִַּתּמּו ַח ָּט ִאים‬,‫ ַמאי ַּד ְע ִּתיְך? ִמּׁשּום ִּדכְ ִתיב‬,‫יתהּו‬ ְ ִ‫רּוריָה ְּדב‬
ְ ‫ָאמ ָרה לֵיּה ְּב‬ ְ .‫ ּכִ י הֵ יכִ י ְּדלִ ימּותּו‬,‫עָ ַליְיהּו‬
- "‫ ּכֵיוָ ן ְּד"י ִַּתּמּו ַח ָּט ִאים‬,"‫"ּור ָׁש ִעים עוֹד אֵ ינָם‬
ְ ,‫ ַׁשּפִ יל לְ סֵ יפֵ יּה ִּד ְק ָרא‬,‫ "חו ְֹט ִאים"? "חַ ּטָ ִאים" ּכְ ִתיב! וְ עוֹד‬,‫ּכְ ִתיב‬
‫ (ּבָ עָ א ַרחֲ מֵ י עָ ַליְיהּו וְ הַ ְד ֵרי‬."‫"ּור ָׁש ִעים עוֹד אֵ ינָם‬
ְ ,‫"ּור ָׁש ִעים עוֹד אֵ ינָם"! אֶ ּלָא ּבָ ִעי ַרחֲ מֵ י עָ ַליְיהּו ְּדלִ הַ ְד ֵרי ּבִ ְתׁשּובָ ה‬ ְ
.)‫ִּב ְתׁשּובָ ה‬
,‫ָאמ ָרה לֵיּה‬
ְ ?‫ ָרּנִ י‬- "‫ ִמּׁשּום ְּד"ֹלא ָיל ָָדה‬,"‫"רּנִ י עֲ ָק ָרה ֹלא ָיל ָָדה‬ ָ )‫ (ישעיה נד‬,‫ ּכְ ִתיב‬,‫רּוריָה‬ ְ ְ‫ָאמַ ר לָּה הַ הּוא ְצדו ִֹקי לִ ב‬
‫ אֶ ּלָא ַמאי ["עֲ ָק ָרה] ֹלא‬."'‫ָאמר ה‬ ַ ,‫ "ּכִ י ַרּבִ ים ּבְ נֵי ׁשוֹמֵ מָ ה ִמּבְ נֵי בְ עּולָה‬,]‫ ִ[ּדכְ ִתיב‬,‫ ַׁשּפִ יל לְ סֵ יפֵ יּה ִּד ְק ָרא‬,‫ַׁש ְטיָא‬
:‫ֵיהּנָם ּכְ וָ ַתיְיכּו‬
ִ ‫ ֶׁשֹּלא יָלְ ָדה ּבָ נִ ים לְ ג‬,‫ָיל ָָדה"? ָרּנִ י ּכְ נֶסֶ ת י ְִׂש ָראֵ ל ֶׁשּדוֹמָ ה לְ ִא ָּׁשה עֲ ָק ָרה‬

Berachot 10a

There were once some highwaymen in the neighborhood of R. Meir who caused him a great
deal of trouble. R. Meir accordingly prayed that they should die. His wife Beruria said to him:
How do you make out [that such a prayer should be permitted]? Because it is written Let hatta'im
cease? Is it written hot'im? It is written hatta'im! Further, look at the end of the verse: and let
the wicked men be no more. Since the sins will cease, there will be no more wicked men! Rather
pray for them that they should repent, and there will be no more wicked. He did pray for them,
and they repented.

A certain Min said to Beruria: it is written: Sing, O barren, thou that didst not bear. Because she
did not bear is she to sing? She replied to him: You fool! Look at the end of the verse, where it is
written, For the children of the desolate shall be more than the children of the married wife, saith
the Lord. But what then is the meaning of 'a barren that did not bear'? Sing, O community of
..Israel, who resemblest a barren woman, for not having born children like you for Gehenna

]‫ כיצד מעברין [דף נב עמוד ב‬- ‫תלמוד בבלי מסכת עירובין פרק ה‬
‫ גלילי‬:‫ אמרה ליה‬- ?‫ באיזו דרך נלך ללוד‬:‫ אמר לה‬,‫ אשכחה לברוריה‬,‫רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא‬
.‫ באיזה ללוד‬:‫ לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר‬,‫שוטה‬
‫ לא כך‬:‫ אמרה ליה‬,‫ [דף נד עמוד א] בטשה ביה‬,‫ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה‬
‫ אינה‬- ‫ ואם לאו‬,‫ משתמרת‬- ‫ אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך‬,‫ ערוכה בכל ושמרה‬+‫שמואל ב' כ"ג‬+ ‫כתוב‬
.‫משתמרת‬

R. Jose the Galilean was once on a journey when he met Beruriah. ‘By what road’, he asked
her,‘do we go to Lydda?’ — ‘Foolish Galilean’, she replied: ‘did not the Sages say this: Engage
not in much talk with women? You should have asked: By which to Lydda?’
‫‪Beruriah once discovered a student who was learning in an undertone. Rebuking him she‬‬
‫‪exclaimed: ‘Is it not written: Ordered in all things, and sure: If it is ‘ordered’ inyour two hundred‬‬
‫’?‪and forty-eight limbs it will be ‘sure’, otherwise it will not be sure‬‬
‫מדרש משלי (בובר) פרשה לא‬
‫ד"א אשת חיל מי ימצא‪ .‬אמרו מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה‪ ,‬ומתו שני‬
‫בניו‪ ,‬מה עשתה אמו ‪/‬אמן‪ ,/‬הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם‪ ,‬במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית‬
‫המדרש לביתו‪ ,‬אמר לה היכן שני בני‪ ,‬אמרה לבית המדרש הלכו‪ ,‬אמר לה צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי‬
‫אותם‪ ,‬נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל‪ ,‬חזר ואמר היכן שני בני‪ ,‬אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים‪,‬‬
‫הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך‪ ,‬לאחר שבירך אמרה לו רבי [שאלה אחת יש לי לשאול לך‪ ,‬אמר לה אמרי‬
‫שאלתך‪ ,‬אמרה לו רבי] קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון‪ ,‬ועכשיו בא ליטול אותו‪ ,‬נחזיר לו או לא‪ ,‬אמר‬
‫לה בתי מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו‪ ,‬אמרה לו רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו‪ ,‬מה‬
‫עשתה תפשתו בידה‪ ,‬והעלה אותו לאותו חדר‪ ,‬והקריבה אותו למטה‪ ,‬ונטלה סדין מעליהם‪ ,‬וראה שניהם מתים‬
‫ומונחים על המטה‪ ,‬התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי‪ ,‬בני בדרך ארץ‪ ,‬ורבי שהיו מאירין פני בתורתן‪ ,‬באותה‬
‫שעה אמרה לו לר' מאיר רבי לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון לרבו‪ ,‬אמר‪ ,‬ה' נתן וה' לקח יהי שם ה'‬
‫מבורך (איוב א כא)‪ .‬אמר ר' חנינא בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו‪ ,‬לכך נאמר אשת חיל מי ימצא‪.‬‬

‫‪Midrash Mishlei 31‬‬

‫‪Rabbi Meir sat learning Torah on a Shabbat afternoon in the House of Study. While he was‬‬
‫‪there, his two sons died. What did their mother, Beruria do? She laid them upon the bed and‬‬
‫‪spread a linen cloth over them. At the end of Shabbat, Rabbi Meir came home and asked her,‬‬
‫‪‘Where are my sons?” She replied, ‘They went to the House of Study.” He said, “I did not see‬‬
‫‪them there.” She gave him the havdalah cup and he said the blessing for havdalah. Then he‬‬
‫”‪asked again, ‘Where are my sons?” She said, ‘They went to another place and they are coming.‬‬
‫‪Then she gave him food to eat, and he ate and said the blessing. Then she said, “I have a‬‬
‫‪question to ask you.” He said, “Ask it.” She said, “Early today a man came here and gave me‬‬
‫‪something to keep for him, but now he has returned to ask for it back. Shall we return it to him‬‬
‫‪or not?” He replied, “He who has received something on deposit must surely return it to its‬‬
‫”‪owner.” She replied, “Without your knowledge, I would not return it.‬‬
‫‪Then she took him by the hand, brought him to the bed, and took away the cloth and he saw his‬‬
‫;‪sons lying dead upon the bed. Then he began to weep and said about each, “Oh my son, my son‬‬
‫‪oh my teacher, my teacher. They were my sons, as all would say, but they were my teachers‬‬
‫‪because they gave light to their father’s face through their knowledge of the Torah.” Then his‬‬
‫‪wife said to him, “Did you not say to me that one must return a deposit to its owner? Does it not‬‬
‫‪say, “The Lord gave, the Lord took, blessed be the name of the Lord” (Job 1:21 )? R. Hanina‬‬
‫‪.teaches that therefore, she comforted him and quieted his mind‬‬

‫עין יעקב על מסכת עבודה זרה יח‬

‫ָאחי‪ִ ,‬אי ַא ָּתה‬ ‫ָאמר לֵיּה‪ ,‬חֲ נִ ינָא ִ‬ ‫ָּתנּו ַרּבָ נָן‪ּ ,‬כְ ֶׁשחָ לָה ַרּבִ י יו ִֹסי בֶ ן ִק ְסמָ א‪ ,‬הָ לְַך ַרּבִ י חֲ נִ ינָא בֶ ן ְּת ַר ְדיוֹן אֶ ְצל ֹו לְ בַ ְּקרוֹ‪ַ ,‬‬
‫יּב ָדה אֶ ת‬ ‫ידיו‪ ,‬וְ ִא ְ‬
‫יוֹדֵ עַ ֶׁשאּומָ ה ז ֹו ִמן הַ ָּׁשמַ יִם ִה ְמלִ יכּוהָ ‪ֶׁ ,‬ש ִה ְח ִריבָ ה אֶ ת ּבֵ יתוֹ‪ ,‬וְ ָׂש ְרפָ ה אֶ ת הֵ יכָלוֹ‪ ,‬וְ הָ ְרגָה אֶ ת חֲ ִס ָ‬
‫ּומ ְק ִהיל ְק ִהילוֹת ּבָ ַר ִּבים‪ ,‬וְ סֵ פֶ ר (תורה)‬ ‫טוֹבָ יו‪ ,‬וַ עֲ ַדיִן ִהיא ַקיֶימֶ ת‪ ,‬וַ אֲ נִ י ָׁשמַ ְע ִּתי עָ לֶיָך ֶׁשאַ ָּתה יו ֵֹׁשב וְ עוֹסֵ ק ּבַ ּתו ָֹרה‪ַ ,‬‬
‫יקָך‪ָ .‬אמַ ר לֵיּה‪ִ ,‬מן הַ ָּׁשמַ יִם י ְַרחֲ מּו‪ָ .‬אמַ ר לֵיּה‪ ,‬אֲ נִ י אוֹמֵ ר לְ ָך ְּדבָ ִרים ֶׁשל ַטעַ ם‪ ,‬וְ ַא ָּתה אוֹמֵ ר [לִ י‪ִ ],‬מן‬ ‫מּונַח [לְ ָך] ּבְ חֵ ֶ‬
‫ָאמר לֵיּה‪( ,‬ר"ח) ַ[ר ִּבי]‪ָ ,‬מה אֲ נִ י לָע ֹולָם הַ ּבָ א?‬ ‫הַ ָּׁש ִמים י ְַרחֲ מּו‪ְּ .‬תמֵ הָ נִ י ִאם ֹלא י ְִׂש ְרפּו או ְֹתָך וְ אֶ ת סֵ פֶ ר ּתו ָֹרה בָ אֵ ׁש‪ַ .‬‬
‫ּפּורים נִ ְת ַחּלְ פּו לִ י ְב ָמעוֹת ֶׁשל ְצ ָד ָקה‪ ,‬וְ ִחּל ְַק ִּתים‬ ‫ָאמַ ר לֵיּה‪ּ ,‬כְ לּום ּבָ א ַמעֲ ֶׂשה לְ יָדֶ ָך? ָאמַ ר לֵיּה‪ַ ,‬רּבִ י‪ ,‬מָ עוֹת ֶׁשל ִ‬
‫ָאמרּו‪ֹ ,‬לא הָ יּו י ִָמים מּועֲ ִטים עַ ד ֶׁשנִ ְפ ַטר ַר ִּבי‬ ‫ּומּגו ָֹרלְ ָך יְהֵ א ּגו ָֹרלִ י‪ְ .‬‬
‫לַעֲ נִ יִים‪ָ .‬אמַ ר לֵיּה‪ִ ,‬אם ּכֵן ‪ -‬מֵ חֶ לְ ֶקָך יְהֵ א חֶ לְ ִקי‪ִ ,‬‬
‫ּוב ַחזְ ָר ָתן ָמ ְצאּו לְ ַר ִּבי חֲ נִ ינָא בֶ ן ְּת ַר ְדיוֹן‪,‬‬
‫יו ִֹסי בֶ ן ִק ְסמָ א‪ ,‬וְ הָ לְ כּו ּכָל ּגְ ד ֹולֵי רו ִֹמי לְ קוֹבְ רוֹ‪ ,‬וְ ִה ְסּפִ ידּוהּו הֶ ְסּפֵ ד ּגָדוֹל‪ְ ,‬‬
‫ֶׁשהָ יָה יו ֵֹׁשב וְ עוֹסֵ ק ּבַ ּתו ָֹרה‪ּ ,‬ומַ ְק ִהיל ְק ִהילוֹת ּבָ ַרּבִ ים‪ ,‬וְ סֵ פֶ ר ּתו ָֹרה מּוּנָח ל ֹו ְבחֵ יקוֹ‪ ,‬הֶ ִביאּוהּו ּוכְ ָרכּוהּו ְּבסֵ פֶ ר ּתו ָֹרה‪,‬‬
‫ ּכְ דֵ י‬,ֹ‫ וְ ִהּנִ יחּום עַ ל לִ ּבו‬,‫ּוׁש ָראּום ְּב ָמיִם‬ ְ ,‫ וְ הֵ בִ יאּו ְספּוגִ ין ֶׁשל צֶ מֶ ר‬,‫ וְ הֵ ִציתּו בָ הֵ ן אֶ ת הָ אּור‬,‫וְ ִה ִקיפּוהּו בַ חֲ בִ ילֵי זְ מוֹרוֹת‬
‫ [הָ יָה] ָק ֶׁשה‬,‫ ִאלְ ַמלֵא אֲ נִ י נִ ְׂש ָר ְפ ִּתי לְ בַ ִּדי‬,‫ אֶ ְראֶ ָך ּבְ כְָך? ָאמַ ר לָּה‬,‫ ַאּבָ א‬,ֹ‫ָאמ ָרה ל ֹו בִ ּתו‬ ְ .‫ֶׁשֹּלא ֵּתצֶ א נִ ְׁשמָ ת ֹו ְמהֵ ָרה‬
‫ָאמרּו ל ֹו‬ ְ .‫ הּוא יְבַ ֵּקש עֶ לְ ּבוֹנִ י‬,‫ ִמי ֶׁשיְבַ ֵּקׁש עֶ לְ ּב ֹונָּה ֶׁשל ּתו ָֹרה‬,‫ וְ סֵ פֶ ר ּתו ָֹרה ִע ִּמי‬,‫ וְ עַ כְ ָׁשיו ֶׁשאֲ נִ י נִ ְׂש ָרף‬.]‫הַ ָּדבָ ר [לִ י‬
.‫ ַאף ַא ָּתה ְּפ ַתח ִּפיָך וְ ִת ָּכנֵס ְּבָך הָ אֵ ׁש‬.‫ ּגְ וִ ילִ ין נִ ְׂש ָרפִ ין וְ או ִֹתיו ָֹתיו ּפו ְֹרחוֹת‬,‫ מַ ה אַ ָּתה רוֹאֶ ה? ָאמַ ר לָהֶ ן‬,‫ ַרּבִ י‬,‫ידיו‬ ָ ‫ַּתלְ ִמ‬
‫ ִאם אֲ נִ י ַמ ְרּבֶ ה עָ לֶיָך‬,‫ ַר ִּבי‬,ֹ‫יס ַטנִ ירו‬ ְ ִ‫ָאמר ל ֹו ְקל‬ ַ ,ֹ‫ וְ ַאל י ְַחּבוֹל הּוא בְ עַ ְצמו‬,‫ מּוטָ ב ֶׁשי ְִט ֶּלּנָה ִמי ֶׁשּנְ ָתנָה‬,‫ָאמַ ר לָהֶ ם‬
.ֹ‫יׁש ַּתּבַ ע לו‬ ְ ‫ ִא‬,‫יׁש ַּתּבַ ע לִ י‬
ְ ‫ ִא‬.‫ הֵ ן‬,‫ָאמר לֵיּה‬ ַ ?‫ אַ ָּתה ְמבִ יאֵ נִ י לָע ֹולָם הַ ּבָ א‬,‫ וְ נוֹטֵ ל ְספוֹגִ ין ֶׁשל צֶ מֶ ר מֵ עַ ל לִ ּבְ ָך‬,‫ְּב ַׁשלְ הֶ בֶ ת‬
‫ ַאף הּוא ָקפַ ץ וְ נָפַ ל לְ תוְֹך‬.‫אתה נִ ְׁש ָמת ֹו ִב ְמהֵ ָרה‬ ָ ‫ וְ י ְָצ‬,ֹ‫ִמּיָד ִה ְרּבָ ה עָ לָיו ּבְ ַׁשלְ הֶ בֶ ת וְ נָטַ ל ְספוֹגִ ין ֶׁשל צֶ מֶ ר מֵ עַ ל לִ ּבו‬
‫ יֵׁש‬,‫ָאמר‬ ַ ְ‫ ּבָ כָה ַר ִּבי ו‬.‫זּוּמנִ ים לְ ַחיֵי הָ ע ֹולָם הַ ּבָ א‬
ָ ‫יס ְטנִ יר ֹו ְמ‬ ְ ִ‫ּוקל‬
ְ ‫ ַרּבִ י חֲ נִ ינָא בֶ ן ְּת ַר ְדיוֹן‬,‫ָאמ ָרה‬
ְ ְ‫אתה בַ ת קוֹל ו‬ ָ ‫ י ְָצ‬.‫הָ אּור‬
‫ ְּב ָר ֵתיּה ְּד ַר ִּבי חֲ נִ ינָא בֶ ן‬,‫יתהּו ְד ַר ִּבי מֵ ִאיר‬ ְ ‫רּוריָה ְד ִב‬
ְ ְ‫ ּב‬:‫ וְ יֵׁש ק ֹונֶה ע ֹולָמ ֹו ְבכַמָ ה ָׁשנִ ים‬,‫ק ֹונֶה ע ֹולָמ ֹו ְב ָׁשעָ ה ַאחַ ת‬
‫ ִאי‬,‫ָאמר‬ ַ ְ‫ וְ ָאזַל ו‬,‫ ְׁש ָקל ַּת ְר ְקבָ א ְּד ִדינ ִָרין‬.‫ זִ ילָא בִ י ִמיּלְ ָתא ְּדי ְַתבָ ה אֲ חו ִֹתי בְ קּוּבָ ה ֶׁשל זוֹנוֹת‬,‫ָאמ ָרה לֵיּה‬ ְ .‫ הַ וָ ת‬.‫ְּת ַר ְדיוֹן‬
.‫יּסא‬ ָ ִ‫יתעַ ִביד] נ‬ ְ ‫[א‬ִ )‫ ֹלא (מיתרחיש‬- ‫יּסּורא‬ ָ ‫ וְ ִאי עַ בְ דֵ ת ִא‬.‫[מ ְתעַ בִ יד] נִ יּסָ א‬ ִ - )‫יּסּורא (מתרחיש‬ ָ ‫יתעֲ בִ יד ּבָ ּה ִא‬ ְ ‫ֹלא ִא‬
‫ (ומאי‬,‫ַאמ ָרה‬ ְ .‫ ִמ ְת ַר ְחנָא לְָך‬,‫ָאמר לָּה‬ ַ .‫ אֲ נָא‬.‫ ְּד ַׁש ְּתנָא‬,‫ָאמ ָרה לֵיּה‬ ְ ,‫ הַ ָּׁש ְמ ִעי לִ י‬,‫ ָאמַ ר לָּה‬,‫ָאזַל נ ַָקט נַפְ ֵׁשיּה ּכְ חַ ד ְּפ ָר ָׁשא‬
,‫ַאתי‬ִ ‫ [ּכָל ְּד‬.‫יּסּורא‬ ָ ‫יתעַ ִביד ּבָ ה ִא‬ ְ ‫ לָא ִא‬,‫ ְׁשמַ ע ִמיּנָא‬,‫ ָאמַ ר‬.‫יׁשין ְּד ַׁשּפִ ָירן ִמינָאי טּובָ א‬ ִ ִ‫נפקא לך מינאי?) ְּד ִאיּכָא נְ פ‬
‫ ְׁשקוֹל‬,‫ָאמר לֵיּה‬ ַ .‫כּותא‬ ָ ְ‫ ִמ ְס ָּת ִפינָא ִמ ַּמל‬,‫ ָאמַ ר לֵיּה‬.‫ הֲ בָ ה נִ יהַ לִ י‬,‫ ָאמַ ר לֵיּה‬.‫ידּה‬ ָ ‫ ָאזַל לְ גַּבֵ י ׁשוֹמֵ ר ִּד‬.]‫ָאמ ָרה לֵיּה הַ כִ י‬ ְ
‫ "אֱ לָהָ א ְדמֵ ִאיר‬,‫ימר‬ ַ ֵ‫ א‬,‫ָאמר לֵיּה‬ ַ ?‫ וְ כִ י ַׁשלְ ִמי מַ אי ִאיעַ ִביד‬,‫ ָאמַ ר לֵיּה‬.‫ ּפָ לְ גָא פְ לַח ּופָ לְ גָא לִ יהֲ וֵי לָָך‬,‫ַּת ְר ְקבָ א ְּד ִדינ ֵָרי‬
‫ הֲ וּו‬.‫ הַ ְׁש ָּתא ַחזִ ית‬,‫ָאמר לֵיּה‬ ַ ?‫ֵימר ְּדהַ כִ י הּוא‬ ַ ‫ּומי י‬
ִ ]‫ [שם ע"ב‬,‫ ָאמַ ר לֵיּה‬.‫יתצַ לְ ְּת‬ ְ ‫ּומ‬
ִ .)"‫ ("אלהא דמאיר ענני‬."‫עֲ נֵנִ י‬
‫ וְ יָהַ בָ ה‬,‫ ַׁש ְבקּוּה‬."‫ "אֱ לָהָ א ְּדמֵ ִאיר עַ נֵנִ י‬,‫ָאמר‬ ַ .‫ אֲ תּו עָ לֵיּה לְ ִמיכְ לֵיּה‬,‫ ָׁש ַקל ְקלָא ּפָ ַתק ּבְ הּו‬.‫הַ ּנְ הּו ּכַלְ ּבֵ י ְּדַאכְ לִ י ִאינְ ִׁשי‬
,‫ַאחתּוּה‬ ְ ,"‫ "אֱ לָהָ א ְּדמֵ ִאיר עֲ נֵנִ י‬,‫ָאמר‬ ַ .‫ אַ ְּסקּוּה לִ זְ ִקיפָ א‬,‫ַאתיּוּה‬ ְ ,‫יׁש ַּת ְמעָ א ִמּלְ ָתא בֵ י מַ לְ ּכָא‬ ְ ‫ לְ סוֹף ִא‬.‫לֵיּה נִ יהַ לֵיּה‬
‫ ּכָל‬,‫ַאמ ִרי‬ ְ .‫ית ָחא ְדרו ָֹמ ִאי‬ ְ ‫מּותיּה ְּד ַר ִּבי מֵ ִאיר ַא ִּפ‬
ֵ ‫ חָ ְקקּוּה לִ ְד‬.‫ הַ כֵי הֲ וָ ה עּובְ ָדא‬,‫ מַ אי הַ אי? ָאמַ ר לְ הּו‬,‫ָאמרּו לֵיּה‬ ְ
‫ ְּבׁשּולֵי נָכְ ִרים‬,‫ַאמ ִרי‬ ְ ‫ ִאיּכָא ְּד‬.‫ וְ עָ אֵ ל לְ בֵ י זוֹנוֹת‬,‫ ְרהַ ט ִמ ַּקּמַ יְיהּו‬,‫ ְרהַ ִטי ַאּבָ ְת ֵריּה‬,‫ ַחזְ יּוּה‬,‫ יוֹמָ א ַחד‬.‫ְּדחַ זְ יָיּה לֵיּה לִ ָתּפְ סֵ י‬
‫ ַחס‬,‫ַאמ ִרי‬ ְ )‫ (ואחדתיה‬,‫ ּכְ ַרכְ ֵּתיּה‬,‫יּד ִמי לֵיּה ּכְ ז ֹונָה‬ ַ ‫ ִא‬,‫ַאתא אֵ לִ יָהּו‬ ָ ,‫ַאמ ִרי‬ ְ ‫ וְ ִאיּכָא ְּד‬.‫ ָטמַ ׁש ְּבהַ א ּומַ ַתק ּבְ הַ א‬.‫חֲ זָא‬
‫ וְ ִאיּכָא‬,‫ ִמּׁשּום הַ אי ַמעֲ ֶׂשה‬,‫ַאמ ִרי‬ ְ ‫ ִאיּכָא ְּד‬.‫ [אֲ ָתא] לְ בָ בֶ ל‬,‫ ָקם עָ ַרק‬.‫ לָא הֲ וָ ה עַ בִ יד הַ כֵי‬- ‫ ִאי ַרּבִ י מֵ ִאיר הֲ וָ ה‬,‫וְ ָׁשלוֹם‬
:‫רּוריָה‬ְ ְ‫ ִמּמַ עֲ ֶׂשה ִּדב‬,‫ַאמ ִרי‬
ְ ‫ְּד‬
Talmud, Avodah Zarah 18

Our Rabbis taught: When R. Jose b. Kisma was ill, R. Hanina b. Teradion went to visit him. He
said to him: 'Brother Hanina, knowest thou not that it is Heaven10  that has ordained this [Roman]
nation to reign? For though she laid waste His House, burnt His Temple, slew His pious ones and
caused His best ones to perish, still is she firmly established! Yet, I have heard about thee that
thou sittest and occupiest thyself with the Torah, dost publicly gather assemblies, and keepest a
scroll [of the Law] in thy bosom!'11  He replied, 'Heaven will show mercy.' — 'I,' he
remonstrated, 'am telling thee plain facts, and thou sayest "Heaven will show mercy"! It will
surprise me if they do not burn both thee and the scroll of the Law with fire.' 'Rabbi,' said the
other, 'How do I stand with regard to the world to come?' — 'Is there any particular act that thou
hast done?' he enquired. He replied: 'I once mistook Purim-money for ordinary charity-money,
and I distributed [of my own] to the poor.'12  'Well then,' said he, 'would that thy portion were my
portion and thy lot my lot.'

It was said that within but few days R. Jose b. Kisma died and all the great men of Rome13  went
to his burial and made great lamentation for him. On their return, they found R. Hanina b.
Teradion sitting and occupying himself with the Torah, publicly gathering assemblies, and
keeping a scroll of the Law in his bosom. Straightaway they took hold of him, wrapt him in the
Scroll of the Law, placed bundles of branches round him and set them on fire. They then brought
tufts of wool, which they had soaked in water, and placed them over his heart, so that he should
not expire quickly. His daughter exclaimed, 'Father, that I should see you in this state!' He
replied, 'If it were I alone being burnt it would have been a thing hard to bear; but now that I am
burning together with the Scroll of the Law, He who will have regard for the plight of the Torah
will also have regard for my plight.' His disciples called out, 'Rabbi, what seest thou?' He
answered them, 'The parchments are being burnt but the letters are soaring on high.'14  'Open then
thy mouth' [said they] 'so that the fire enter into thee.'15  He replied, 'Let Him who gave me [my
soul] take it away, but no one should injure oneself.' The Executioner16  then said to him, 'Rabbi,
if I raise the flame and take away the tufts of wool from over thy heart, will thou cause me to
enter into the life to come?' 'Yes,' he replied. 'Then swear unto me' [he urged]. He swore unto
him. He thereupon raised the flame and removed the tufts of wool from over his heart, and his
soul departed speedily. The Executioner then jumped and threw himself into the fire. And a
bathkol17  exclaimed: R. Hanina b. Teradion and the Executioner have been assigned to the world
to come. When Rabbi heard it he wept and said: One may acquire eternal life in a single hour,
another after many years.18

Beruria, the wife of R. Meir, was a daughter of R. Hanina b. Teradion. Said she [to her husband],
'I am ashamed to have my sister placed in a brothel.' So he took a tarkab-full19  of denarii and set
out.20  If, thought he, she has not been subjected to anything wrong, a miracle will be wrought for
her, but if she has committed anything wrong, no miracle will happen to her. Disguised as a
knight, he came to her and said, 'Prepare thyself for me.' She replied, 'The manner of women is
upon me.' 'I am prepared to wait,' he said. 'But,' said she, 'there are here many, many prettier than
I am.' He said to himself, that proves that she has not committed any wrong; she no doubt says
thus to every comer. He then went to her warder and said, 'Hand her over to me. He replied, 'I am
afraid of the government.' 'Take the tarkab of dinars.' said he, 'one half distribute [as bribe], the
other half shall be for thyself.' 'And what shall I do when these are exhausted?' he asked. 'Then,'
he replied, 'say, "O God of Meir, answer me!" and thou wilt be saved.' 'But,' said he, 'who can
assure me that that will be the case?' He replied, 'You will see now.' There were there some dogs
who bit anyone [who incited them]. He took a stone and threw it at them, and when they were
about to bite him he exclaimed, 'O God of Meir answer me!' and they let him alone. The warder
then handed her over to him. At the end the matter became known to the government, and [the
warder] on being brought [for judgment] was taken up to the gallows, when he exclaimed, 'O
God of Meir answer me.' They took him down and asked him what that meant, and he told them
the incident that had happened. They then engraved R. Meir's likeness on the gates of Rome and
proclaimed that anyone seeing a person resembling it should bring him there. One day [some
Romans] saw him and ran after him, so he ran away from them and entered a harlot's house.1 
Others say he happened just then to see food cooked by heathens and he dipped in one finger and
then sucked the other. Others again say that Elijah the Prophet appeared to them as a harlot who
embraced him. God forbid, said they, were this R. Meir, he would not have acted thus! [and they
left him]. He then arose and ran away and came to Babylon. Some say it was because of that
incident that he ran to Babylon; others say because of the incident about Beruria.2

‫רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב‬

.‫ משום האי מעשה ערק‬- ‫איכא דאמרי‬

‫) נשים דעתן קלות הן‬:‫ שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ‬- ‫ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא‬
‫עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד‬
.‫שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא‬
 ‫רבינו נסים‪ -‬חיבור יפה מהישועה ‪Tunisia( 990-1057(-‬‬

‫הלך‪ ,‬לקח את אשתו‪ ,‬וכל מה שהיה לו‪ ,‬ועבר אלעראק‪.‬‬

‫עין יעקב על מסכת פסחים קיב‪:‬‬

‫נּותא‪.‬‬
‫ּומ ְׁשכֵי לְָך ְּבלֵיצָ ָ‬ ‫ַארּבָ עָ ה ְּדבָ ִרים ִצּוָ ה ַרּבֵ נּו הַ ָּקדוֹׁש אֶ ת ּבָ נָיו‪ַ ,‬אל ָּתדּור ִּב ְׁשכֶנְ ִציב‪ִ ,‬מּׁשּום ְּד ִאינְ ֵׁשי לֵיצָ נֵי נִ ינְ הּו‪ַ ,‬‬
‫ְ‬
‫ַאמ ֵרי‪ְּ ,‬דלָא ִּתנְ ַסב ּגִ ּיו ְֹר ָּתא‪,‬‬
‫ַאמ ֵרי‪ְּ ,‬דלָא ִּתיגְ נִ י ּבְ לָא ְק ִריַאת ְׁש ַמע‪ ,‬וְ ִאיּכָא ְּד ְ‬ ‫וְ ַאל ֵּת ֵׁשב עַ ל ִמּטַ ת אֲ ַר ִּמית‪ִ ,‬איּכָא ְּד ְ‬
‫ּומּׁשּום מַ עֲ ֶׂשה ְּד ַרב ּפָ ּפָ א וְ כּו'‪.‬‬
‫ַאמ ֵרי‪( ,‬מטה) אֲ ַר ִּמית מַ ּמָ ׁש‪ִ ,‬‬ ‫וְ ִאיּכָא ְּד ְ‬

‫‪Talmud, Pesachim 112b‬‬

‫‪Four things did our holy Teacher command his children… And do not sit upon the bed of a‬‬
‫‪Syrian woman…But others explain … [the reason being] on account of what happened to R.‬‬
‫‪Papa.‬‬

‫רש"י מסכת פסחים דף קיב עמוד ב‬

‫איכא דאמרי‪ :‬אל תשב במטה ארמית ממש‪ ,‬משום מעשה דרב פפא ‪ -‬שהיתה ארמית אחת חייבת לו מעות‪ ,‬ונכנס מדי‬
‫יום יום בביתה לגבות הימנה‪ ,‬יום אחד חנקה את בנה ונתנתו על המטה‪ ,‬וכשנכנס רב פפא אמרה לו‪ :‬שב עד שאביא‬
‫מעותיך‪ ,‬וכן עשה כשבאתה‪ ,‬אמרה‪ :‬המתה את בני‪ ,‬וברח מן המדינה‪.‬‬

‫ר' יהודה ב"ר קלונימוס משפיירא‪ -‬ספר יחוסי תנאים ואמוראים‬

‫ומעשה ברוריא בפרק א' דעבודה זרה‪ ,‬ובעירובין בפרק כיצד מעברין נמי‬

‫דרשָ ה 'ערוכה בכל ושמורה' שאין לגרוס בלחישה אלא להוציא בפה‪ ,‬ובברכות‬

‫פרק א' יתמו חטאים מן הארץ‪ ,‬כמו ֲח ָטאִים‪ ,‬ואמרה לההוא מין רני עקרה‪...‬‬