‫‪177‬‬

‫פרשת וישב תשפ"ג‬

‫שורש המאבק עם יוון ומשמעות ניסי החנוכה‬

‫מורנו הרב שליט"א‬
‫)נכתב ע"י אחד השומעים כפי הבנתו(‬

‫ויש בקלקולים קומה שלימה‪ ,‬כנאמר בדניאל בתיאור חלום‬
‫נבוכדנאצר שראה דמות שיש בה ראש‪ ,‬זרועות‪ ,‬רגלים ושוקיים‬
‫בבואנו להודות ולהלל על הניסים שארעו בימים אלו‪ ,‬עלינו‬
‫וכו' שכל חלק מייצג מלכות אחרת‪.‬‬
‫להבין את מהות המאבק עם יוון ונצחון בני חשמונאי‪ ,‬ואת‬
‫‪ –‬‬
‫הטעם שקלקולים אלו קשורים במלכויות‪ ,‬משום שמלוכת ה'‬
‫בעולם זהו התיקון‪ ,‬ובכלל זה כשעומדת מלוכת עם ישראל‬
‫בתוקפה‪ ,‬שמבטאת את הנהגת מלכות ה'‪ .‬כמו שכתוב‪' :‬וישב‬
‫שלמה על כסא ה'‪ '...‬וכשניצבת מלכות גדולה אל מול ההנהגה‬
‫הזו )וכל אחת מד' מלכויות שלטה בכל העולם( יש כאן לקיחת‬
‫ונטילת ההנהגה כביכול מממלכת ה' והעמדת מלכות אחרת‬
‫בעולם‪ ,‬שלא כהנהגת ה'‪ .‬וזהו צד הקלקול שבבריאה‪.‬‬
‫ישנם‪ ,‬אמנם‪ ,‬בעולם קלקולים נוספים‪ ,‬פרטיים – ע"ז‪ ,‬גילוי‬
‫עריות שפיכות דמים ושאר כל חטאים‪ ,‬אך אין אלו בגדר הנהגה‬
‫של קלקול‪.‬‬
‫חז"ל דורשים בפסוק הנ"ל את אופי ההנהגות העומדות אל מול‬
‫הנהגת ה'‪ .‬ומעת שנעמדה קומת ההנהגה בעם ישראל‪ ,‬דהיינו‬
‫מלכות בית דוד‪ ,‬ניצבו כנגדה הנהגות אחרות מקולקלות‪ ,‬שהן‬
‫כאמור ארבע‪.‬‬
‫בזמן שלמה‪ ,‬כשעמדה מלכות ישראל בתוקפה‪ ,‬שבנה את‬
‫המקדש ומלך בכל העולם‪ ,‬לא היתה לצד הקלקול שום אחיזה‪.‬‬
‫ומבואר ברמח"ל‪ ,‬שמלכת שבא תמהה על הנהגה זו‪ ,‬שכולה‬
‫מצד הקדושה‪ ,‬ואין מולה הנהגה של הס"א‪.‬‬
‫אח"כ‪ ,‬בעוונותינו‪ ,‬החל עם ישראל לרדת מגדולתו עד אשר גלה‪,‬‬
‫אז החלו צדדי הקלקול שבאו ליטול ההנהגה המתוקנת‬
‫ולהעמיד הנהגה הפוכה‪.‬‬
‫‪ –‬‬
‫המשמעות הטמונה בנס פך השמן‪.‬‬
‫ולהבין עניין מלכות יוון‪ ,‬עלינו להתחיל מהשורש‪.‬‬
‫התורה מתחילה במעשה בריאת העולם‪" :‬בראשית ברא וגו'‬
‫והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום וגו'"‪ ,‬ולימדונו חז"ל‪,‬‬
‫שבפס' זה נסדרה קומת ארבעת המלכויות האמורות בדניאל ג'‬
‫פעמים‪ .‬וכדאיתא במדר"ר )בראשית פרשה ב'(‪" :‬תהו – זה גלות‬
‫בבל וכו'‪ .‬ובהו – זה גלות מדי וכו'‪ .‬וחושך – זה גלות יון‬
‫שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן‪ ,‬שהיתה אומרת להם‬
‫כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל‪ .‬על פני תהום‬
‫– זה גלות ממלכת הרשעה וכו'"‪.‬‬
‫וביאור הדבר‪ :‬בתחילה נאמר שברא אלוקים את השמים ואת‬
‫הארץ‪ ,‬שזהו בריאת עולם מתוקן‪ .‬ואח"כ נאמר ש'הארץ' 'היתה'‬
‫תהו ובוהו וגו'‪ .‬דהיינו‪ ,‬ש'השמים' – עניינם בריאה מתוקנת‬
‫בלא כל קלקול‪ .‬אך 'הארץ'‪' ,‬היו' בה כבר מיסוד בריאתה‬
‫שורשים של תהו ובוהו וכו' שהם שורשי קלקולים הטבועים‬
‫בעצם התהוותה‪.‬‬
‫והטעם‪ ,‬לפי שבעולם של בחירה חייב להיות צד קלקול‪.‬‬
‫ואפשרויות קלקול אלו‪ ,‬אחר שהתהוו‪ ,‬הם הולכים ונתקנים‬
‫במשך ששת הימים שהם כנגד שית אלפי שנין – עד אשר תגיע‬
‫הארץ לתיקונה השלם‪.‬‬
‫והקלקולים‪ ,‬אלו ד' הבחנות שונות של קלקול‪ ,‬שכל אחת מהן‬
‫התהוותה ע"י מלכות אחרת מסדר ד' המלכויות‪.‬‬
‫של עם ה' בעולם זהו שלימות בפני עצמה בקומת התיקון‪,‬‬ ‫וקומה זו‪ ,‬העומדת אל מול קומת ישראל‪ ,‬כל קלקול שבה‬
‫ולמול המן‪ ,‬מתוך ההנהגה של ישראל‪ ,‬מתמודד מרדכי‪.‬‬ ‫מתנגד באופן ישיר לנושא מהותי הקיים בעם ישראל באותו‬
‫הזמן‪.‬‬
‫‪ ‬‬ ‫כמו"כ‪ ,‬הדרך לתיקון הקלקול והכנעתו מצד כנס"י‪ ,‬חייבת לבוא‬
‫ג"כ בדרך המכוונת נגד נקודת הקלקול‪.‬‬
‫עם סיום תקופת הנביאים והנבואה‪ ,‬החלה תקופת אנשי כנה"ג‪,‬‬
‫שאז נבנה הבית השני‪ .‬ומשנעמדה הנהגה זו של אנשי כנה"ג‬
‫ולאחריהם חכמי תורה שבע"פ‪ ,‬צץ למולה קלקול ונסיון חדש‬ ‫‪ ‬‬
‫– מלכות יוון‪ ,‬המלכות השלישית בקומת סדר המלכויות‪.‬‬ ‫‪ ‬‬
‫המקום בו מתבטאת קומת עם ישראל השלימה זהו המקדש‪,‬‬
‫וכך נאמר ב"סדר עולם" )פרק ל( על תחילת שלטונו של‬
‫ומנגד‪ ,‬ניצב הקלקול תמיד אל מול הנושא המרכזי שבקומת‬
‫אלכסנדר מוקדון – מלך יוון הראשון‪:‬‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫"והצפיר השעיר מלך יוון וגו' הוא המלך הראשון‬
‫)דניאל ח כא(‬
‫קודש הקדשים – מייצג את עניין הנבואה‪" ,‬ונועדתי לך שם‬
‫ועמד מלך גבור וגו' וכעמדו תשבר וגו' )שם יא ג(‪ ,‬הוא‬
‫ודיברתי איתך מעל הכפורת וגו'‪ .‬מול נושא זה עמד הקלקול של‬
‫אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה‪ ,‬עד כאן היו הנביאים‬
‫בבל שעניינה עבודה זרה‪.‬‬
‫מתנבאים ברוח הקודש‪ ,‬מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי‬
‫חכמים )משלי כב יז( וכו'"‪.‬‬ ‫אנשי בית ראשון גלו בגלל ע"ז‪ ,‬ע"י נבוכדנצר שהחריב את‬
‫המקדש וציווה להשתחוות לצלם‪ ,‬ובא לקלקל את ישראל‬
‫והגר"א בביאורו במקום כתב‪" :‬עד כאן היו הנביאים מתנבאים‬
‫ולהטותם לע"ז‪ .‬כלומר שקלקול הע"ז נושא אופי המנוגד לעניין‬
‫– פירוש‪ ,‬משהרגו את היצר הרע בטלה הנבואה"‪ .‬וכפי‬
‫הנבואה שהוא הקשר האלוקי השלם‪ .‬ובע"ז בא לביטוי הרצון‬
‫שנתבאר‪.‬‬
‫להתחבר ולינוק מכח זר‪ ,‬שמייחסים אליו כח אלוקי‪.‬‬
‫הקלקול של מלכות יון עומד עתה אל מול עניין התורה‪.‬‬
‫ואמנם כשישעיהו מדבר על מפלת בבל‪ ,‬מדגיש את אבדן‬
‫וכמבואר‪ ,‬אין זה מקרה בלבד שמצד אחד ניצב השלטון החדש‬
‫אליליהם‪" ,‬כרע בל קורס נבו"‪ ,‬וכן דניאל הוציא את בלעו מפיו‪,‬‬
‫– יוון‪ ,‬ומצד שני עם ישראל 'במקרה' עומד עתה בתקופה של‬
‫וחנניה מישאל ועזריה בטלו ובזו את אלילי הכשדים‪ .‬ואחרי‬
‫תקומת חכמת התורה‪ .‬אלא גם כאן יש קלקול אל מול תיקון‪,‬‬
‫שיצאו מכבשן האש נפל הפסל על פניו‪.‬‬
‫והקלקול של יוון נושא אופי המנוגד לעניין התורה‪.‬‬
‫אם‪-‬כן הקלקול של בבל עומד נגד ה'ערך' המרכזי בצד של‬
‫דהיינו‪ ,‬שחכמת התורה יש לה אופי ומשמעות‪ ,‬ולמול זה ניצבת‬
‫התיקון – הקיים באותו העת – שזהו הנבואה‪.‬‬
‫יוון המבקשת לפגוע במשמעות הזאת‪ ,‬ומביאה עמה 'תחליף' –‬
‫חכמה אחרת שנושאת משמעות הנוגדת את רעיון חכמת‬ ‫עם סיומה של ממלכת בבל בטלו אנשי כנה"ג את יצר הרע של‬
‫התורה‪.‬‬ ‫ע"ז ואת קלקול ענין זה‪ .‬וזה ארע בעת שהנבואה הלכה ופסקה‬
‫מישראל‪ ,‬וכאשר ענין הנבואה נפסק‪ ,‬אזי גם הקלקול של ע"ז‪,‬‬
‫ונתבאר‪ ,‬שכאשר המקדש קיים הרי‪-‬שצד הקלקול עומד למול‬
‫העומדת כנגדה‪ ,‬בטלה אף היא‪.‬‬
‫הנושא המרכזי במקדש‪ .‬א"כ בזמן יוון שעניין הכרובים כבר אינו‬
‫– שהלא נפסקה הנבואה‪ ,‬הרי שעתה הנושא המרכזי הוא –‬ ‫אחרי בבל‪ ,‬מגיעים מלכויות מדי ופרס‪ ,‬הנמנים יחדיו בחז"ל‬
‫עניין התורה‪.‬‬ ‫בקומת המלכויות‪ .‬ואף שקומה אחת הן‪ ,‬מצינו הבחנה של‬
‫קלקול במדי לחוד‪ ,‬וכאן הנסיון לא היה של ע"ז ממש‪ ,‬אלא‬
‫היכן בבית המקדש בא עניין התורה לידי ביטוי? הלא זה במנורה‬
‫הקלקול כנגד 'ערך' אחר המבטא חיבור וקשר להקב"ה – עניין‬
‫הטהורה! "הרוצה להחכים ידרים שכן מנורה בדרום"‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫התפילה‪ .‬דריווש‪ ,‬בעצת כל שריו שנועדו נגד דניאל‪ ,‬מצווה שכל‬
‫אור המנורה לא רק מסמל ומייצג את אור התורה‪ ,‬אלא הוא גם‬
‫פניה לאלו‪-‬ה ולאדם‪ ,‬תופנה אך אליו )דניאל פרק ו'(‪.‬‬
‫גורם ומשפיע למציאות אור התורה בישראל‪ .‬א"כ אור זה עומד‬
‫במרכז צד התיקון‪.‬‬ ‫הקלקול של פרס הוא בעת שלטון אחשוורוש‪ ,‬ולא בו הקלקול‬
‫אלא בא מתוך ההנהגה שזהו המן המבקש לאבד את ישראל‪.‬‬
‫ומאידך‪ ,‬הקלקול של יוון הניצב מנגד‪ ,‬מוגדר כ"חושך"‪.‬‬
‫וניצב אל מול ה'ערך' המרכזי – 'עם ישראל' בעצמו‪ .‬עצם קיומו‬

‫‪2‬‬
 ‫‪ ‬‬
‫יון‪ ,‬עניינם אכן יופי‪ ,‬אך הפרידו בין החלק הפנימי לחלק‬
‫החיצוני‪ .‬הם עסקו בחיצוניות היופי וסירבו להכיר בכך שיש‬
‫חלק פנימי‪ ,‬אלוקי‪ ,‬שהוא באמת החלק המרכזי‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬לא שהיופי שייצגה יוון היה חסר או לא מושלם‪ ,‬אלא כל‬
‫קומת היופי שלהם חסרה את העיקר‪.‬‬
‫במה מתבטא שתפסו אך את החלק החיצוני? זאת נראה‬
‫כשנסתכל על הדברים שעמדו במוקד עניינם‪ .‬ושני שורשים‬
‫הם‪ :‬האחד‪ ,‬כאמור‪ ,‬החכמה הפילוסופית‪ ,‬שמרכזה היה באתונה‬
‫ומשם יצאה חכמת יון‪ .‬והשני‪ ,‬החלק של הגוף‪ .‬שמייפים את‬
‫כוחות הגוף ואת הגוף בעצמו‪ ,‬ומרכזו שכן בספרטה‪.‬‬
‫בחלק של החכמה‪ ,‬היוונים חקרו והעמיקו בענייני העולם וסדרי‬
‫האדם והעולם וכדו' על‪-‬דרך מדרגה לדרגה‪ ,‬עד המקום הגבוה‬
‫אצלם הנקרא "שכל הפועל"‪ .‬אך עד כאן ולא יותר‪ .‬דהיינו כל מה‬
‫שהשכל יכול להבין ולהשיג‪ ,‬זוהי המעלה השלמה‪ .‬הפילוסוף‬
‫הגדול הוא האדם השלם‪ .‬אך השכלה אלוקית‪ ,‬אינה קיימת‬
‫אצלם כלל וכלל‪ .‬הם האמינו שיש כח עליון‪ ,‬אך שיש לכח הזה‬
‫מהלך ביחס אל הנבראים‪ ,‬שיש לו רצון מהם‪ ,‬שישנו קשר ע"י‬
‫מעשיהם‪ ,‬שיש בכלל כזה מושג כמו 'ריח ניחוח'‪ ,‬שהוא מקבל‬
‫את עבודתם של הנבראים‪ ,‬מתרצה אליהם‪ ,‬משפיע עליהם‬
‫ומאיר פנים‪ ,‬את כל זה הם שללו מכל וכל‪.‬‬
‫הדבר השני זהו חלק הגוף‪ .‬וגם כאן‪ ,‬אם אין כל משמעות‬
‫פנימית‪ ,‬אז הגוף הוא תכלית בפני עצמו‪ .‬ומכאן צמחה תרבות‬
‫הגוף של יוון‪ ,‬שנתנו משקל רב לכל נושא הקשור בפיתוח ענייני‬
‫הגוף כמו הגבורה והיופי‪.‬‬
‫ובאמת יש כאן מקום לטעות‪ ,‬רואים יופי‪ ,‬החכמה היא קישוט‬
‫נאה למין האנושי‪ ,‬שכאשר לא מבינים שישנם רבדים נוספים‪,‬‬
‫שיש תכלית יותר פנימית‪ ,‬אפשר לטעות ולחשוב שזהו באמת‬
‫פסגת החכמה‪ .‬וכדרך שכתב רבי יהודה הלוי‪" :‬אל תשיאך‬
‫חכמה יונית אשר אין בה פרי כי אם פרחים"‪ .‬אין בה פרי‪ ,‬זה‬
‫מרוקן מהתוכן העצום שהחכמה באמת יכולה להכיל‪ ,‬אך יש בה‬
‫פרחים‪ ,‬ומי שלא עומד על הדבר יכול להחליף פרי בפרחים‪.‬‬
‫וכך גם בנושא הגוף‪ ,‬כאשר לא מבינים שיש לו משמעות פנימית‬
‫יותר‪ ,‬אפשר לבוא לכלל טעות שמעלתו העליונה היא החלק‬
‫החיצוני‪ ,‬וכל ערכו הוא היופי‪ ,‬הגבורה‪ ,‬ושאר כל ענייני הספורט‬
‫)וכפי שרואים היום את ההתלהבות הריקה סביב משחקי הכדור‪,‬‬
‫שהמומחים שבהם נערצים בעולם אף יותר מאשר נשיאים‬
‫כשיש משמעות פנימית יותר לחכמה‪ ,‬וישנה התאמה מליאה‬
‫ורוזנים(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ ‬‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬שההתמודדות בגלות יוון‪ ,‬אינה הנבואה כנגד‬
‫ע"ז כבימי בבל‪ ,‬ולא קיום ישראל כנגד איבודו כבימי מדי‬
‫ופרס‪ ,‬אלא התמודדות עמוקה ופנימית על מהות החכמה‪.‬‬
‫האם זו מה שהמנורה מייצגת‪ ,‬או שזוהי תרבותה של יון‪,‬‬
‫שעניינה חושך‪.‬‬
‫יתר על כן‪ .‬יש כאן התמודדות בשאלה מהו בכלל האור‪ .‬שכן‬
‫היוונים וודאי לא קראו לעצמם חושך‪ ,‬אלא ראו עצמם כמפיצי‬
‫בשורת ה"אור"‪ .‬היוונים סברו שדרכם – הבנתם הפילוסופית‬
‫ותרבות הגוף‪ ,‬זהו האור לעולם‪ .‬אך בעיני האמת לא רק שאין זה‬
‫אור‪ ,‬אלא זה כיבוי האור‪ ,‬זה יצירת חושך‪.‬‬
‫ואכן זהו גופא צורת קלקולו של החושך העומד כנגד האור‪.‬‬
‫שהלא איך עושים חושך אמיתי‪ ,‬האם בזה שמציגים אותו‬
‫כחושך? זה אינו נקרא להחשיך את האור‪ ,‬שהרי כל הרואה‬
‫אומר‪ ,‬זה אור וזה חושך! הדרך 'הטובה' להחשכת האור‬
‫ולביטולו היא ע"י שמעמידים את האור בצילו של אור אחר‪ .‬יוון‬
‫הציגו חושך כאור יקרות מדומה‪ ,‬ובכך החשיכו את האור‬
‫האמיתי‪ .‬וכדרך הנאמר בישעיה )ה‪ ,‬כ(‪" :‬האומרים לרע טוב‬
‫ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך וגו'"‪.‬‬
‫מדוע חכמת התורה היא אור‪ ,‬ומדוע הבנתם של יוון זהו חושך?‬
‫אף כאן‪ ,‬עלינו להקדים ולפנות אל השורש‪:‬‬
‫בתורה )בראשית י‪ ,‬ב( מוצאים אנו את יוון כאחד מבני יפת‪,‬‬
‫שהתברך )בראשית ט‪ ,‬כז( – "יַ ְפת אלוקים ליפת"‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫התברך בכך שיתהדר בנושא היופי‪ .‬ונושא זה בא לידי ביטוי‬
‫אצל בנו יוון‪ ,‬וכבר הובא בקדמונים ששמו מרמז על עניינו‪' :‬יון'‬
‫– אותיות 'נוי'‪.‬‬
‫אך זאת עלינו לידע‪ ,‬שכל ברכה שאינה מגיע לתכליתה‪ ,‬גרועה‬
‫היא מן הקללה‪ .‬וזה מה שקרה אצל יוון‪.‬‬
‫הגדרת יופי – זהו שלימות מבנה בכל חלקיו‪ .‬שכל חלק עומד‬
‫במקומו וישנה התאמה בין כל החלקים‪ .‬כשאומרים 'הסברא‬
‫יפה'‪ ,‬אף אחד לא ראה אותה בעיניו‪ ,‬שיוכל לומר כיצד נראית‪,‬‬
‫אלא שיש לה שלימות בעניינה‪ .‬כך גם אם אומרים על כלי‪ ,‬ציור‪,‬‬
‫ציפור‪ ,‬וכל דבר אחר שהוא 'יפה'‪ ,‬הכוונה למבנה השלם על כל‬
‫צדדיו וחלקיו‪.‬‬
‫וביחס לחכמה‪ ,‬הרי שיש עוד דבר מרכזי שיוצר את יופי‬
‫השלימות‪:‬‬
‫בין שתי החלקים‪ .‬הפנימי והחיצוני‪.‬‬
‫ומשום כך אנו מוצאים פעמים רבות את נושא היופי במקומות‬ ‫‪ ‬‬
‫שעניינם לחבר בין החלק הפנימי לחלק החיצוני‪ .‬על הכהנים‬ ‫מאידך‪ ,‬אצל ישראל היופי הוא בשלמותו‪ .‬אצלם החכמה איננה‬
‫שבעבודתם מחברים בין החלק של המין האנושי לחלק האלוקי‪,‬‬ ‫חכמה ארצית אלא חכמה אלוקית! תורת משה מתפרשת‬
‫מוצאים אנו בחז"ל תיאורים שונים הנוגעים ליופיים )וכדוגמת‬ ‫בארבעה חלקים‪ :‬פשט רמז דרש סוד‪ ,‬ומי שרואה את התמונה‬
‫המעשה בבנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע בגיטין נ"ח ע"א(‪ .‬ורבי‬ ‫כולה‪ ,‬רואה שנושא זה בצורתו השלימה הוא מהלך אלוקי‬
‫ישמעאל כהן גדול – הנכנס לפני ולפנים‪ ,‬ששם נקודת החיבור‬ ‫שהקב"ה מסר לעמו‪ .‬את זה יוון לא מבינים ולא יכולים להבין‪.‬‬
‫הגבוהה‪ ,‬הוא האדם היפה ביותר‪ .‬כידוע בעת שהרגוהו ביקשה בת‬ ‫ע"ד "חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין"‪ .‬הם לא‬
‫הקיסר להפשיט עורו משום יופיו‪ .‬המקדש עצמו נקרא "נויו של‬ ‫יכולים להשיג שיש כזה דבר‪ ,‬תורה שכל הוראותיה ומצוותיה הם‬
‫עולם"‪ .‬וכן ירושלים שעניינה החיבור הזה‪ ,‬נקראת "כלילת יופי"‪,‬‬ ‫לא רעיונות פילוסופיים אלא חיבור אלוקי! אין כאן ניתוק בין‬
‫"יפה נוף"‪" ,‬מציון מכלל יופי"‪ .‬וכך בחז"ל‪" :‬עשרה קבין יופי ירדו‬ ‫החכמה לתכלית‪ ,‬אלא יש כאן חיבור עצום‪ .‬החכמה יש לה פרי –‬
‫לעולם תשעה נטלה ירושלים"‪" ,‬אין לך יופי כיופי של ירושלים"‪.‬‬ ‫להדבק באלוקים חיים‪.‬‬
‫וכך גם ביחס לבני ירושלים המסולאים בפז – "שהיו מגנין את‬
‫ועל‪-‬כך ריב לנו עם יוון! הם המנתקים בין ההשכלה לבין ההנהגה‬
‫הפז ביופין"‪ .‬ורבי יוחנן אמר‪" :‬אנא אישתיירנא משפירי‬
‫האלוקית‪ ,‬ואנו הטוענים ומכריזים שהקב"ה נגלה לנו בסיני‪,‬‬
‫ירושלים"‪ ,‬והיה שנים רבות אחר החורבן‪ .‬ומי ישער יופיה של‬
‫וגילה לנו שיש לו רצון מאיתנו ואנו דבקים ברצונו‪ ,‬מחכימים‬
‫ירושלים בעת כבודה והדרה‪.‬‬
‫בתורתו ומשכילים באלוקותו‪.‬‬
‫את יופיים של אנשים ומקומות אלו לא מוצאים בספרטא‬
‫הם רואים את החכמה כדבר עצמי‪ ,‬כהרחבת והעמקת ידע‬
‫ובאתונה‪ .‬כי כאן כל הקומה עומדת בצורתה‪ .‬ואילו אצל יוון‪,‬‬
‫שפעמים יש בה תועלת לשעה ופעמים אין בה‪ ,‬אך ודאי שאינה‬
‫חסר התוכן הפנימי‪ .‬ישנו יופי‪ ,‬אך הוא חיצוני ואינו מושלם‪,‬‬
‫מוליכה לתכלית נצחית‪ .‬ואנו‪ ,‬בחכמת התורה‪ ,‬ככל שאנו יותר‬
‫בבחינת "נזם זהב באף חזיר"‪.‬‬
‫מחכימים בה כך אנו יותר דבקים באלוקי השמים והארץ‪.‬‬
‫הוא‪-‬הדבר בנושא הגוף‪ .‬אם יון מבינים שהגוף הוא תכלית‬
‫‪ ‬‬ ‫לכשעצמו‪ ,‬הרי שאנו חולקים עליהם מכל וכל ואומרים‪ :‬הגוף‬
‫אם נרצה להגדיר את חיצוניות יוון הן בחכמה והן בגוף‪ ,‬נוכל‬ ‫יש לו מטרה קדושה ונעלה‪ .‬עם הגוף אדם יכול לתקן ולייעל את‬
‫להגדיר זאת רק כ'כלי'‪ .‬הכלי אולי נראה יפה לכשעצמו‪ ,‬אך‬ ‫המציאות שלו ולהגיע אל השלמויות‪ .‬הגוף הוא כלי‪-‬שרת‬
‫כשאינו משמש כלי‪-‬קיבול לדבר בעל משמעות הרי שגם הכלי‬ ‫המבַ צע את מה שהתורה מורה ומצווה‬‫לחיבור אל התכלית‪ ,‬הוא ְ‬
‫עצמו איננו דבר ערכי כ"כ‪.‬‬ ‫לעשות‪ ,‬שע"י כך אנו דבקים בקב"ה‪ .‬לולא הגוף לא היה ניתן‬
‫מאידך‪ ,‬אצל ישראל‪ ,‬הכלי מכיל בתוכו תוכן בעל משמעות עצומה‬ ‫לקיים את המעשים והאדם לא היה יכול להתקדש‪ .‬כי הגוף‬
‫ביותר‪ .‬הוא איננו דבר עצמי אלא מהווה אפשרות להכיל את‬ ‫שוכנת בו נשמה‪ ,‬וע"י פעולות הנכונות של הגוף‪ ,‬הנשמה דבקה‬
‫התוכן‪ .‬וכשיש כלי ויש תוכן בקרבו‪ ,‬לא רק שהכלי עצמו יש לו‬ ‫ומתחברת ביוצרה וגם הגוף עצמו יותר נתקן‪.‬‬
‫יותר ערך‪ ,‬אלא יש כאן דבר שלם‪ ,‬חיבור בין הכלי ובין התוכן‬ ‫ובניגוד ליוון‪ ,‬שגם בשתי החלקים עצמם שאחזו‪ ,‬החכמה ותרבות‬
‫שבתוכו!‬ ‫הגוף‪ ,‬הפרידו ביניהם ואמרו שהחכמה תכלית אחת והגוף תכלית‬
‫וכאן נבוא להבנת הדבר שהתורה היא אור ויוון חושך‪ ,‬שבאו‬ ‫אחרת ואין קשר בין הדברים‪ .‬הרי שאצל ישראל הקשר בין‬
‫להחשיך עיניהם של ישראל‪.‬‬ ‫החכמה ובין המעשים הנעשים בפועל כ"כ משמעותי‪ ,‬עד כדי כך‬
‫וכך נאמר בפסוק )משלי ו כג(‪" :‬כי נר מצווה ותורה אור"‪' .‬נר'‬ ‫שחז"ל אומרים "כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו‬
‫פירושו‪ ,‬כלי שבתוכו הפתילה והשמן‪ .‬הוא כלי המחזיק את האור‬ ‫מתקיימת וכל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת"‪.‬‬
‫שבתוכו‪ .‬וכשהכלי מתוקן‪ ,‬יש כאן נר שמאיר‪ .‬המצווה מוגדרת‬ ‫דהיינו שצריך את המעשים כדי להחזיק את החכמה‪.‬‬
‫כ"נר"‪ .‬כלומר‪ ,‬מעשי המצוות הם 'הכלי'‪ ,‬אולם המעשים אינם‬ ‫וכאמור‪ ,‬זהו היופי המושלם‪ .‬רק כאן ההתאמה בין כל החלקים‬
‫מנותקים‪ ,‬אלא האופן להכיל את ה"אור"‪ ,‬את אור התורה‪ .‬התורה‬ ‫מלאה‪ .‬וכשזה‪-‬כך‪ ,‬גם החלק החיצוני יותר יפה‪ ,‬היופי הפנימי בוקע‬
‫איננה סתם ספר מידע‪ ,‬ההוראות הכתובות בה הם מחשבת ה'‪,‬‬ ‫מתוכו‪.‬‬
‫אלו אמצעים להדבק ולהתחבר בו ולהיות מושפע מהאור‬

‫‪4‬‬
 ‫‪ ‬‬ ‫האלוקי‪ .‬וכשאנו פועלים עם הכלי – עם מעשי המצוות‪ ,‬אנו‬
‫הקלקול של יוון‪ ,‬הופיע כאמור בזמן המקדש‪ .‬וכמבואר‪ ,‬ההנהגה‬ ‫יוצקים את האור בכלי ומחברים בין הכלי ובין האור‪.‬‬
‫במקדש מבטאת את ההנהגה בעם‪ .‬נקודת הקלקול היא החושך‪,‬‬ ‫יוון באו לכבות אור זה ולהחשיך הכלי‪ .‬הם באו להציג תחליף‪:‬‬
‫העומדת כנגד הנהגת אור המנורה‪.‬‬ ‫יש מעשים ויש חכמה‪ ,‬אבל המעשים לא מכילים בהם משמעות‬
‫והנה הקלקול הלך ופשה בקרב העם‪ .‬הפיתוי של חכמת יוון‬ ‫של אור שכזה וגם החכמה אינה מכילה משמעות של אור שכזה‪.‬‬
‫ותרבותם יחד עם הגזרות זרעו הרס רב‪ .‬במקביל‪ ,‬מתבטא הדבר‬ ‫אתם ישראל טוענים שהכלי מיועד להחזיק את האור ושהכלי‬
‫במקדש‪ ,‬שם צועדת ידם הטמאה של היוונים ומתקדמת‪.‬‬ ‫מחובר אל האור להיות דבר אחד? אנו נחשיך זאת ונשליט בכם‬
‫היוונים נכנסו למקדש וטמאוהו בכל חלקיו‪ ,‬הם שיקצו את‬ ‫את הדעה שהמעשים הם לכשעצמם בלא תכלית והגוף אינו כלי‬
‫המזבח ואת ההיכל‪ ,‬כי כשהעם אינו מתוקן ומתכופף אל‬ ‫בשביל האור! החכמה היא חכמה לכשעצמה בלא תכלית של‬
‫הקלקול זה מתבטא במקדש‪.‬‬ ‫חיבור לאור אלוקי!‬
‫הקלקול הלך וחדר פנימה יותר ויותר‪ ,‬היעד שלו זה להגיע אל‬
‫המנורה הטהורה ואותה לטמאות‪ ,‬שהמשמעות ביחס אל העם‬ ‫‪ ‬‬
‫היא להשליט את חכמת יוון החיצונית ולעקור כליל את חכמת‬ ‫והנה כל קלקול מסדר הקלקולים האמורים אין הוא רק קלקול‬
‫התורה‪.‬‬ ‫לכשעצמו – אלא שבאמת יש כאן‪ ,‬כביכול‪ ,‬צד חולשה בבריאה‪.‬‬
‫אף במקדש עצמו‪ ,‬יוון מתקדמים‪ ,‬גם בקרב הכהונה יש‬ ‫לקלקול יש אחיזה‪ ,‬הוא מטעה ומפתה ומראה עצמו כצד של‬
‫מתיוונים‪" .‬וטמאו כל השמנים שבהיכל" – השמנים שתפקידם‬ ‫תיקון‪ .‬וכפי שנתבאר בעניין יוון‪.‬‬
‫לעלות את האור הזה‪ ,‬גם בהם נגעה יד הקלקול הזה‪.‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬הדרך והאופן של צד הקדושה להכניע ולכופף את‬
‫רק אל חלק אחד קטן יוון לא הגיעו!‬ ‫הקלקול – חייב לבוא ג"כ באופן ישיר נגד נקודת הקלקול‪ .‬ולא רק‬
‫באופן ישיר נגד נקודת הקלקול‪ ,‬אלא זה צריך להגיע מתוך נקודה‬
‫וחלק זה שבו לא נגע הקלקול הופך את הקערה ומכניע את‬
‫הפכית לגמרי לקלקול‪ ,‬הקיימת בצד של התיקון – בכנס"י‪ ,‬שרק‬
‫קומת יון כליל‪.‬‬
‫אז‪ ,‬נקודה זו יש בה כח לבטל את קומת הקלקול העומד למולה‪.‬‬
‫החלק הזה הוא‪ :‬פך אחד של שמן המונח בחותמו של כהן גדול‪.‬‬
‫בקלקול בבל‪ ,‬שעניינו ע"ז‪ .‬עמדו מנגד חנניה מישאל ועזריה‬
‫ובמקביל לו בהנהגת העם‪ ,‬הלא אלו החשמונאים‪ ,‬שנותרו‬
‫בעמידה מוחלטת שלא להשתחוות לצלם ונכנסו עבור לכבשן‬
‫חתומים בחותם הטהרה‪ ,‬בהם לא נדבק מאומה! גם בשעה‬
‫האש‪ .‬כאן ביטלו את קומת בבל! וכן דניאל הוציא את בלעו‬
‫שאחרים התפתו‪ ,‬שהסתמאו עיניהם מיפייפותו של יפת‪ ,‬שלא‬
‫מפיו‪ .‬לא בכך שיצאו שלמים מכבשן האש‪ ,‬זו כבר הנהגה על‪-‬‬
‫עמדו דיים על כך שיופי זה מנותק מהתכלית ומהחלק הפנימי‪,‬‬
‫טבעית כתוצאה ממעשה זה‪ .‬אלא בכך שהלכו להישרף מבלי‬
‫והושפעו‪ ,‬מי הרבה ומי מעט – הרי שבחשמונאים לא נגעה יד‬
‫להיכנע כלל וכלל‪.‬‬
‫יוון אפילו בנגיעה דקה מן הדקה‪ .‬שהלא נגיעה אחת בשמן‪ ,‬כבר‬
‫מטמאה אותו‪ .‬והפך הזה נשאר טהור כליל‪.‬‬ ‫במדי ופרס‪ ,‬ששם היתה ההתמודדות בין מרדכי להמן‪ .‬הרי‬
‫שמרדכי "לא יכרע ולא ישתחווה" ו"לא קם ולא זע"‪ .‬בכך ביטל‬
‫הם עמדו בעוז כשהם איתנים ונחרצים על אמיתת החכמה‪ ,‬על‬
‫קומת הקלקול! זוהי נקודת ההכרעה שמכאן ואילך יתגלגלו‬
‫שלימות צורתה‪ ,‬על האור הפנימי שבכלי! וקמו להלחם ולמסור‬
‫הדברים עד לישועה הניסית‪.‬‬
‫נפשם על הדבר‪.‬‬
‫גם בקלקול של מדי – שדריווש ציווה שכל פניה ותפילה תופנה‬
‫וכשנותר חלק טהור שכזה בעם‪ ,‬זה גם מתבטא במקדש!‬
‫אך אליו וכל העובר על צו זה יושלך לגוב האריות‪ .‬עומד למולו‬
‫לכן גם שם יש פך אחד שאי‪-‬אפשר להגיע אליו!‬
‫דניאל ואינו נכנע במאומה! הוא ממשיך בתפלתו ג' פעמים ביום‬
‫והפך האחד הזה – הוא שמכופף עתה את כל קומת יוון‪.‬‬ ‫ואף מרחיב עניין התפילה‪ ,‬פותח חלונות למול ירושלים ומתפלל‪,‬‬
‫הטהורים הולכים וגוברים על הטמאים‪ ,‬למרות שהם רבים‬ ‫על כך הוא מושלך לגוב האריות‪ .‬בהנהגתו זו‪ ,‬ביטל את קלקול מדי‪.‬‬
‫וגיבורים‪ .‬האור מנצח ודוחה את החושך על אף שהוא אור‬
‫א"כ מקור הכח של נקודת התיקון היכול לכפוף את הקלקול‪,‬‬
‫מועט‪ .‬פך קטן המספיק ליום אחד יחזור ויאיר את המנורה‬
‫הוא בעמידה האיתנה והנחרצת אל מול הקלקול! רק כאשר‬
‫שמונה ימים‪ .‬עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה‬
‫ישנו חלק העומד בעוז ולא דבק בו מאומה מן הקלקול‪ ,‬ושולל‬
‫בישראל‪.‬‬
‫את הקלקול לחלוטין‪ ,‬או אז יש בו את הכח הסגולי לבטלו‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫עריכה‪ :‬הרב י‪.‬ד‪ .‬זילברמן‬

‫פרשת וישב‬
‫היינו שלאחר שנבחר יהודה נבחר 'בית אביו' של דוד‬
‫שהוא נחשון בן עמינדב כמבואר בגר"א בדה"י‪ ,‬ומתוך‬
‫בית אביו נבחר דוד‪.‬‬
‫וכן מפורש בברכת יעקב ל יהודה‪" :‬יהודה אתה יודך‬
‫אחיך‪ ...‬ישתח וו לך בני אביך‪ ...‬לא יסור שבט מיהודה"‪.‬‬
‫לאחר שבפרשה הקודמת למדנו על השבטים שנדחו‪,‬‬
‫ראובן שנדחה במעשה בלהה מהבכורה ומהמלכות‪,‬‬
‫שמעון ולוי שנדחו מברכות יעקב‪ ,‬בפרשה שלנו מבואר‬
‫מי זכה ומדוע זכה‪ ,‬וכאן נקבע כיצד יעמדו השבטים ועם‬
‫ישראל לנצח נצחים‪.‬‬

‫הנהגה זו היא מלכותו של דוד המלך שבמהרה יבוא‬ ‫בפרשתנו ג' חלקים‪:‬‬
‫וימלוך עלינו‪.‬‬ ‫א‪ .‬פירוד יוסף מהאחים‪ ,‬תחילה באהבת אביו‪ ,‬ממשיך‬
‫בחלומותיו ובכך שהשבטים אינם מתאחדים תחת‬
‫הנהגתו‪ ,‬ושיאו – מכירת יוסף‪.‬‬
‫נהג כצאן יוסף‬
‫ב‪ .‬ירידת יהודה מאחיו והמעשה שבזכותו זכה יהודה‬
‫לעומת הנהגת יהודה ניצבת הנהגת יוסף‪ ,‬והיא הפחות‬ ‫למלכות ולהביא את פרץ וזרח‪.‬‬
‫מפורשת במקרא‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ירידת יוסף למצרים ועמידתו בנסיון‪ ,‬שבזכותו זוכה‬
‫הנה בספר בראשית אין נידון מי הוא המלך על‬ ‫יוסף להנהגה הגדולה בספר בראשית ובכלל‪.‬‬
‫השבטים‪ ,‬וברור שיוסף הוא המולך עליהם‪ ,‬ואף‬
‫שבתחילה לא קבלוהו‪ ,‬בסוף ראו כולם כי החלומות‬
‫התקיימו‪.‬‬ ‫כי יהודה גבר באחיו‬
‫ומתחילה אוהב יעקב את יוסף‪ ,‬ומ בין שהוא הראוי‬ ‫קודם שנראה הפרשה על סדר הפסוקים‪ ,‬יש להקדים‬
‫למלוך‪ ,‬והשבטים אף הם מבינים שזה הכוונה‬ ‫הקדמה כללית‪ ,‬בפרשה שלנו כפי שהתבאר נבחרים‬
‫בחלומותיו כדבריהם‪" :‬המלוך תמלוך עלינו אם משול‬ ‫השבטים שינהיגו את ישראל‪ ,‬וכבר מתחילתה נחלקת‬
‫תמשול בנו"‪ ,‬אך אינם מקבלים את מלכותו כלל‬ ‫הנהגת עם ישראל לב' הנהגות‪ ,‬ו לכל אורך הדורות בכל‬
‫כמבואר בכל הפרשה‪ ,‬אבל סוף דבר מתקיימים‬ ‫מקום במקרא נפגוש את ב' ההנהגות הללו‪ :‬הנהגת‬
‫החלומות ויוסף מולך עליהם ומושל בם‪.‬‬ ‫יהודה והנהגת יוסף‪.‬‬
‫עוד יותר מקיום החלומות‪ ,‬כל הנהגת ישראל למצרים‬ ‫הנהגת יהודה היא ההנהגה היותר מפורשת במקרא –‬
‫ובמצרים – מובלת על ידי יוסף‪ ,‬שהוא מורידם למצרים‬ ‫מלכות בית דוד‪ .‬וכמבואר בדה"י שבחירת דוד למלך‬
‫ומנהיגם שם ודואג למציאותם וליישובם וכיצד ייראו‬ ‫אינה רק בחירה בו כאדם פרטי‪ ,‬אלא לאחר שבחר ה'‬
‫עד היציאה‪ ,‬כפי שיתבאר בארוכה בפרשיות הבאות‪,‬‬ ‫בשבט יהודה בחר בדוד מתוכו‪ ) ,‬דברי הימים א פרק‬
‫ו כמבואר בחז"ל שאף את סוד הגאולה הוא שמוסר‬ ‫כח(‪  :‬‬
‫להם‪ .‬ואף הכח שלא להתערב במצרים כלל‪ ,‬נתן יוסף‬
‫‪  ֤֨ ‬‬
‫‪ ֗   ֣ ֜֨ ‬‬ ‫‪ ֩    ֡ ‬‬
‫לישראל בכך שעמד בנסיון ולא חטא‪ ,‬כפי שיתבאר‬
‫‪֖֥  ֔   ֣ ֙  ֤ ֔  ֙   ‬‬ ‫‪ ‬‬
‫להלן‪.‬‬
‫‪  ‬‬ ‫‪      ֖  ‬‬
‫‪  ֔   ֣ ֔  ֣    ֑  ֣‬‬
‫ועם הנהגת יוסף נכנסו ישראל לארץ‪ ,‬שיהושע בן נון‬ ‫‪֣    ֙    ֖   ֥  ֔   ֣   ֚  ֔  ֨ ‬‬
‫‪‬‬
‫משבט אפרים הוא היוצא ובא לפניהם‪ ,‬והוא מנצח‬
‫‪    ‬‬‫‪  ֥  ֛    ֗֔ ‬‬

‫‪6‬‬
 ‫‪  ֥   ֑    ֣   ‬‬ ‫‪ ֭      ֥    ‬‬ ‫האומות‪ ,‬וכובש את ארץ ישראל‪ ,‬ומחלק לישראל את‬
‫‪֥  ֑  ֣    ֭     ֣ ֗  ֝‬‬ ‫נחלתם‪.‬‬
‫‪  ֗֝   ֑      ֭        ֣  ֗֝‬‬ ‫ו לאחר מיתת יהושע בזמן השופטים ממשיכה ההנהגה‬
‫‪֥    ֗  ֝ ֑  ֣     ֭   ֥ ‬‬ ‫על ידי זרע יוסף‪ ,‬ואף שיש שופטים משבטים אחרים‪,‬‬
‫‪‬‬ ‫מכל מקום נראה ש עיקר ההנהגה היא מזרע יוסף‪,‬‬
‫חיבור שני העצים‬ ‫ש גדעון ואבימלך ויפתח ויאיר הגלעדי ועבדון בן הלל‬
‫הפרעתוני הם מזרע יוסף‪) ,‬ומשש השופטים‬
‫התיקון הגדול שיהיה בישראל במהרה הוא חיבור‬ ‫שמאריכים בהם שתים הם מבני יוסף(‪.‬‬
‫הפירוד הזה חיבור הנהגת יוסף ויהודה לאחת‪ ,‬כמבואר‬ ‫וכמובן תחילת המלוכה בישראל שמולך שאול‪ ,‬ואף‬
‫ביחזקאל בנבואת ב' העצים )פרק לז(‪:‬‬ ‫שהוא משבט בנימין הוא מבני רחל‪ ,‬ומייצג הוא את‬
‫‪֔ ֙   ֤  ֔  ֣ ֙     ֗ ‬‬
‫‪   ֣ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מלכות יוסף‪ ,‬כמו שאומר שמעי בן גרא שהוא‬
‫‪֗   ֣   ֔  ֣ ֙   ֑     ֖  ‬‬‫‪  ֥   ‬‬ ‫ממשפחת שאול‪" :‬והנה באתי היום ראשון לכל בית‬
‫‪֨      ֖ ‬‬ ‫‪ ֥  ֔   ֣ ֙  ‬‬ ‫יוסף"‪.‬‬
‫‪   ֖  ‬‬‫‪ ֥‬‬
‫‪ ֑ ֣  ֖ ֛‬‬
‫‪  ֧ ֜‬‬
‫באמת יש לנו להבין מה היא צורת ההנהגה המתוקנת‪,‬‬ ‫חלוקת שתי המלכויות‬
‫ולמי ראויה המלכות‪ ,‬האם ליוסף שנאמר עליו‪" :‬המלוך‬
‫תמלוך עלינו" וכפי שראינו הנהיג את ישראל‪ ,‬או‬ ‫כשנחלקת המלכות‪ ,‬חלק אחד הוא יהודה ובנימין‬
‫ליהודה שה' בחר בו לשבת ע ל כסא מלכות ה' על‬ ‫שממשיכים תחת הנהגת בית דוד‪ ,‬ותחת הנהגת יוסף‬
‫ישראל והוא הנהגת דוד המלך‪ ,‬ושמעתי ממורינו הרב‬ ‫הולכים עשרת השבטים הנקראים בשם 'אפרים' בדברי‬
‫שליט"א שצורת המלכות המתוקנת בחיבור ב'‬ ‫הנביאים‪ ,‬וג' המלכויות העיקריות במלכות ישראל‬
‫ההנהגות היא כהצעת יהונתן לדוד‪" :‬אתה תמלוך על‬ ‫שנמשכו כמה דורות הם מזרע יוסף‪ :‬ירבעם‪ ,‬אחאב‬
‫ישראל ואנכי אהיה לך למשנה"‪ ,‬ש'משנה למלך' אינו‬ ‫ויהוא )ויש עוד מלכים שנראה שהם מבני יוסף(‪.‬‬
‫כשר האחראי על תחום פרטי אחד‪ ,‬אלא בכל דברי‬ ‫ויש להבחין שכאן השבטים הלכו עם יוסף ולא עם‬
‫ועניני המלכות הוא שני למלך‪ ,‬כמו שרואים ביוסף‬ ‫יהודה‪.‬‬
‫שהוא המשנה לפרעה ונאמר בו "וירכב אותו במרכבת‬
‫המשנה אשר לו"‪" ,‬ועל פיך ישק כל עמי" )ומצאנו‬
‫תפקיד זה של משנה למלך חוזר במשפחת בני רחל‬ ‫ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב‬
‫בהצעת יהונתן לדוד ובמרדכי(‪.‬‬
‫כשבוחר ה' השבט שינהיג את עמו חביבו‪ ,‬כרוכה‬
‫שורש זה בחיבור הנהגת יהודה ויוסף הוא מהדברים‬ ‫בבחירה זו מלבד הנהגת העם והמלכות‪ ,‬בחירה נוספת‪,‬‬
‫שכל המקרא סובב סביבם כמבואר בספר הגדול מגדול‬ ‫והיא בחירת מקום השראת השכינה בארץ‪.‬‬
‫ישועות מלכו לג"ר אריה שפירא שליט"א‪.‬‬
‫ובתחילה כשנבחר יוסף שרתה השכינה בחלקו –‬
‫בשילה שבנחלת בני יוסף‪ ,‬וכשנבחר יהודה – נבחרה‬
‫אלה תולדות יעקב יוסף‬ ‫ירושלים למקום השראת השכינה‪ ,‬וכמבואר בפרק ע"ח‬
‫בתהילים )העוסק בענין זה – ב' ההנהגות שבישראל‪,‬‬
‫כעת ניגש להתבונן בסדר הפסוקים עצמם‪.‬‬ ‫ומבאר מדוע עברה הנהגת ישראל מיוסף ליהודה‪,‬‬
‫" אלה תולדות יעקב יוסף‪ ...‬וישראל אהב את יוסף מכל‬ ‫והרבה יש להתבונן בפרק זה על הנהגת יוסף ויהודה(‪:‬‬
‫בניו כי בן זקונים הוא לו"‪ ,‬כאן מתחיל הפירוד הגדול‬ ‫‪   ‬‬ ‫‪   ֗֝ ֥‬‬
‫‪  ֑ ‬‬ ‫‪   ֭ ֣ ‬‬ ‫‪ ‬‬
‫בעם ישראל שהתבאר בארוכה בהקדמה‪ ,‬שיעקב אוהב‬ ‫‪ ֑ ֣   ֣     ֥    ֗֝ ֑   ֣    ֭‬‬

‫‪7‬‬
‫שומר את הדבר‪ .‬ועניין החלומות ביוסף חוזר אף בסוף‬
‫הפרשה וכן בפר' הבאה בפתרון חלומות פרעה‪.‬‬
‫וימשול עליהם‪ ,‬אבל האחים אינם מקבלים את‬
‫אלוקים חשבה לטובה‬
‫יש כאן ב' מהלכים בפרשה שמשתלבים זה בזה‪ ,‬מהלכם‬
‫של האחים שפועלים על מנת להרע ליוסף‪ ,‬ומהלך נוסף‬
‫שמדגישה התורה בכל שלב שה' הוא ששולח את יוסף‬
‫למצרים‪ ,‬וכבר כשיוצא לאחיו נאמר‪" :‬וימצאהו איש‬
‫והנה תעה בשדה" וכו'‪ ,‬ולכאורה הטעם שנכתב פסוק זה‬
‫הוא להראות ש ה' שולח את שליחיו להמציא את יוסף‬
‫לאחים כדי שיתגלגל הדבר שירד למצרים לפניהם‪.‬‬
‫והאחים לא רק שאינם יודעים זאת אלא חושבים הם‬
‫ההפך הגמור שבכך שישליכוהו לבור ואח"כ במכירתו‬
‫למצרים מונעים הם את קיום החלומות‪ ,‬ובאמת שזו‬
‫הדרך שבחר ה' להוריד את יוסף למצרים והדרך‬
‫שיתקיימו החלומות‪.‬‬
‫ועשה לו כתנת פסים‬
‫בספר שמואל רואים ש'כתונת פסים' זה בגד חשוב‬
‫שמנהגם היה שלובשות אותו בנות המלך‪ ,‬ובבגד זה‬
‫מבטא יעקב את החיבה היתירה שרואה הוא ביוסף‬
‫שימשיך את הנהגתו‪ .‬ומיד כשמגיע יוסף לאחיו הם‬
‫מפשיטים אותו מ" כתונת הפסים אשר עליו"‪ ,‬ולכאורה‬
‫כשהפשיטוהו לא היה זה על מנת לטובלה בדם ולשלוח‬
‫ליעקב שיכירה ויראה שחיה רעה אכלתהו‪ ,‬שהרי עשו‬
‫כך רק לאחר דברי ראובן‪ ,‬אלא רצו לקחת ליוסף את‬
‫החלק שנתן לו יעקב‪ ,‬כלומר ביטלו את ענינו בב'‬
‫חלקים‪ :‬א' שלא יתקיימו החלומות‪ ,‬ב' שלקחו ממנו‬
‫המעלה שנתן לו יעקב יותר מהם‪.‬‬
‫הבינו שיעקב מיטתו שלימה‪ ,‬אלא הבינו שכמו‬
‫שאברהם יצא ממנו ישמעאל ורצה אברהם בקיומו‪,‬‬
‫"ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את‬
‫הכותנת בדם"‪ ,‬והביאו אותה לאביהם שיראה ויכיר‬
‫שחיה רעה אכלתהו‪ ,‬ואף שרואה יעקב שחיה רעה‬
‫אכלתהו אינו מתנחם‪ ,‬שאינו חוזר בו ממה שראה ביוסף‬
‫כמנהיג את ישראל‪ ,‬אלא מבין שאם יוסף מת הרי שלא‬
‫יצא עניינו לפועל כפי ש היה ראוי שיצא ועל כן ממאן‬
‫להתנחם ואומר " כי ארד אל בני אבל שאולה"‪.‬‬
‫הבינו שזה כוונת החלום ועל כך הוסיפו לשנאתו ויעקב‬
‫‪8‬‬
‫את יוסף יותר משאר בניו‪ ,‬ורואה אותו כהבן שימשיך‬
‫את הנהגתו בקרב השבטים‪ ,‬ועל כן ראוי שימלוך‬
‫הסתכלותו של יעקב‪.‬‬
‫" והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו"‪ ,‬ראינו‬
‫בזלפה ובלהה כמה לשונות‪ ,‬בתחילה הם נקראות‬
‫'שפחת לאה' 'שפחת רחל'‪ ,‬כמ"ש בויצא‪" :‬ותלד בלהה‬
‫שפחת רחל וכו"‪ ,‬ובפר' וישלח נקראות 'שפחות יעקב'‪,‬‬
‫כמ"ש " ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת‬
‫אחד עשר ילדיו" ואילו כאן לאחר שיעקב הגיע לארץ‬
‫ישראל ומדברים במעשה השבטים נקראות 'נשי יעקב'‪,‬‬
‫שהתעלו עד שנחשבות כנשים ולא כשפחות‪ ,‬וע'‬
‫ברמב"ן‪.‬‬
‫וישנאו אותו אחיו‬
‫התורה מונה ג' סיבות לשנאת האחים את יוסף‪:‬‬
‫א' " ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו‬
‫אותו"‪.‬‬
‫ב' " ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא‬
‫אותו" )ומשמע שהוא על עצם כך שחלם ואפילו בלא‬
‫סיפור החלום(‪.‬‬
‫ג' "ויאמר עליהם שמעו נא החלום‪ ...‬ויוסיפו עוד שנא‬
‫אותו על חלומותיו ועל דבריו"‪ .‬ובחלום האחרון נוספת‬
‫גם קנאה במלכות יוסף "ויקנאו בו אחיו"‪.‬‬
‫דבר נוסף שהפסוק אומר ביחס בין יוסף לאחיו הוא‪:‬‬
‫" ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם"‪ ,‬ושמעתי‬
‫ממורינו הרב שליט"א ששנאת האחים ליוסף כי לא‬
‫וכמו שיצחק יצא ממנו עשיו והוא אהבו‪ ,‬אף יעקב אוהב‬
‫את יוסף‪.‬‬
‫יש להבחין שאין בחלומות יוסף גלויים כחלומות יעקב‪,‬‬
‫ולא ראה את ה' נצב עליו ואפילו לא מלאך‪ ,‬אלא ראה‬
‫אלומים ושמש והירח‪ ,‬אך יוסף הבין שאלו חלומות‬
‫אמת ופתרונם הם שימלוך על האחים‪ ,‬ואף האחים‬
‫יהודה נותן לתמר ערבון את חותמו ופתילו ומטהו‪ ,‬ואף‬ ‫יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא‬
‫כאן בולט הדמיון בין יהודה ליוסף שבשניהם יש ביד‬ ‫נקרא כולו על שמו של הקב"ה‬
‫האשה את בגדו ואת הערבון‪ ,‬ובעוד תמר הצדקת‬ ‫"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו"‪ ,‬וכנגדו‪" :‬ויוסף‬
‫מסכימה להפיל עצמה לכבשן האש ולא לחלל שם‬ ‫הורד מצרימה"‪,‬‬
‫שמים בפרהסיא‪ ,‬הרי שאשת פוטיפר המרשעת שהבגד‬ ‫הירידות כאן מקבילות‪ ,‬והן אף באותם השנים ממש‬
‫בא לידה בשקר ובעוולה מפרסמת היא לכולם "ראו‬ ‫כפי שיתבאר‪ .‬ובירידותיהם אלו בנפרד משאר אחיהם‬
‫הביא לנו איש עברי לצחק בנו"‪.‬‬ ‫נבחנים הם ו עומדים בנסיונותם‪ ,‬יהודה בהודאתו‬
‫הגדולה ויוסף בעמידתו בנסיון‪ ,‬ובכך זוכים הם‬
‫" ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני"‪ ,‬וכמו שמבארים חז"ל‬ ‫בגדולתם כפי שיתבאר בעז"ה‪.‬‬
‫'ממני יצאו כבושים'‪ ,‬שהדברים האלו הם בכבשונו של‬ ‫ובעוד שביוסף רואים אנו כיצד כל אשר הוא עושה‬
‫עולם כיצד מלכות בית דוד באה לעולם‪.‬‬ ‫מצליח וה' עמו‪ ,‬הרי שביהודה הדברים נראים כלא‬
‫על עמידתו בנסיון במעשה זה זכה יהודה למעלתו‬ ‫מצליחים‪ ,‬תחילה בכך שנושא 'בת איש כנעני'‪ ,‬ודאי אם‬
‫הגדולה כדברי התרגום בראשית פרק מט‪:‬‬ ‫נלמד שהכוונה כנענית ממש כפי' הראב"ע שהרי הזהירו‬
‫אברהם ויצחק ש לא לישא מבנות כנען‪ ,‬ואף אם נלמד‬
‫" יהודה את אודיתא ולא בהיתתא בך יודון אחך"‪.‬‬
‫כמפרשים שביארו שהוא תגרא כפי' התרגום יש לדון‬
‫ובהודאתו ממשיך את אמו לאה שקראה לו יהודה על‬ ‫האם הוא שבח או לגנאי‪) ,‬ויתבאר בהמשך שרק לאחר‬
‫שם ההודאה‪ ,‬ובזה זכה יהודה שנקרא כולו על שמו של‬ ‫שבת שוע מתה תמר עולה לתמנתה ונראה שבת שוע‬
‫ה'‪ ,‬ומתוך ה דבר שנראה קלקול דווקא מזה יוצא התיקון‬ ‫היא קלקול בבית יהודה( ואף עם הילדים שנולדים לו‪:‬‬
‫הגדול שמודה ומקדש ש"ש ולא רק שמודה‪ ,‬אלא יוצא‬ ‫ער ואונן ושלה‪ ,‬שלוקח יהודה אשה לער בכורו – תמר‪,‬‬
‫שייבם את תמר והרי ביבום אין צו רך בכוונת המייבם‬ ‫וער ואונן רעים מעשיהם בעיני ה' וממיתם‪ ,‬ולא רק‬
‫ובין באונס וכו'‪.‬‬ ‫שמתו אלא חושש להביא את תמר לשלה‪ ,‬ונראה‬
‫שבעזיבת תמר את בית יהודה מאבד יהודה את האשה‬
‫שממנה אמור להבנות בית דוד‪ .‬ומכל הדברים נראה‬
‫" ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ויהי בלדתה ויתן‬
‫שלא רק שיהודה לא הצליח בחלקו אלא הוא הולך‬
‫יד"‪ ,‬יש להבין בענין זרח האם כל נתינת היד היא בשביל‬
‫ונכשל‪.‬‬
‫שיתגלה עניינו של פרץ שיוכל לפרוץ‪ ,‬או שיש ענין‬
‫בהוצאת היד בפני עצמה היינו ש לזרח חלק במלכות‬
‫פרץ בכך ש הוא מוציא תחילה את ידו‪ ,‬ורק אז פורץ‬ ‫" וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה‬
‫פרץ‪.‬‬ ‫ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה ויגד‬
‫לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה" נראה שהפסוק‬
‫והנה כש הפסוק מתאר את חכמת שלמה‪ ,‬מדגיש‬
‫בא לומר שרק לאחר שבת שוע מתה ונפרד יהודה‬
‫שהחכים יותר מאנשים מסוימים )מלכים ה‪,‬יא( 'מאיתן‬
‫מקלקול בת האיש הכנעני‪ ,‬רק אז מגיע זמנה של תמר‬
‫האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול'‪ .‬ויש להבין במה‬
‫לבוא לבית יהודה‪.‬‬
‫נתייחדו אלו ביחס לשלמ ה‪ .‬והנה ארבעתם הם מבני‬
‫זרח‪ ,‬כמו שמבואר בדה"י וכן ברש"י במלכים‪ ,‬וזרח‬ ‫יש כאן דבר מפליא עד מאד בצורה שמלכות בית דוד‬
‫מסמל את עניין החמה ופרץ את הלבנה‪ ,‬כמו שכותב‬ ‫באה לעולם‪ ,‬הן אצלנו בתמר והן ברות‪ ,‬שצורת הפעולה‬
‫הרמב"ן כאן ‪ :‬ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה ספר‬ ‫שלהם כמעט שווה – שגורמות הם ליבום ולהקמת שם‬
‫הבהיר קצ"ו‪:‬‬ ‫המת ‪ ,‬בצורה שנראית קרובה מאד לקלקול ודווקא‬
‫מתוך כך מגיע התיקון הגדול של היבום‪.‬‬
‫' יזכיר סוד בשם אלה הילודים‪ .‬אמרו איקרי זרח על‬
‫שם החמה שהיא זורחת תמיד‪ ,‬ופרץ על שם הלבנה‬ ‫תמר עומדת ב'פתח עיניים'‪ ,‬כפי שהתבאר ענין העניים‬
‫הנפרצת לעתים ונבנית לעתים‪ .‬והרי פרץ הוא‬ ‫ביהודה בפרשה הקודמת‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫כשמגיע יוסף למעלתו הגדולה שה' עמו‪ ,‬והוא מצליח‬
‫בכל מעשיו‪ ,‬וברכת ה' איתו‪ ,‬והוא יפה תואר ויפה‬
‫מראה‪ ,‬בשלב הזה כשהוא בשיא הצלחתו מנסהו ה'‬
‫בנסיון הגדול האם הוא באמת ראוי להנהיג את ישראל‬
‫ולא לעשות כמעשה האומות שגולה לביניהם ולא‬
‫להכשל באשת איש מצרית‪ ,‬וכפי שמרחיבה התורה‬
‫בגודל נסיונו‪ ,‬ויוסף עומד בנסיון כמבואר בפסוקים‪.‬‬
‫ובזכות זו זכה לברכות יעקב‪ ,‬כמו שמביא רש"י בפר'‬
‫ויחי בברכת יוסף וז"ל‪:‬‬
‫ורבותינו דרשו ות שב באיתן קשתו על כבישת‬
‫יצרו באשת אדוניו‪ ,‬וקוראו קשת על שם שהזרע‬
‫יורה כחץ‪ .‬ויפזו זרעי ידיו‪ ,‬כמו ויפוצו‪ .‬שיצא‬
‫הזרע מבין אצבעות ידיו‪ .‬וכדברי הגמ' יוסף‬
‫שקידש שם שמים בסתר הוסיפו לו אות אחת‬
‫משמו של ה'‪.‬‬
‫שמעתי ממורינו הרב שליט"א שהכח שהיה לישראל‬
‫במצרים לעמוד ולא להיטמא במצרים‪ ,‬כמבואר‬
‫במדרשים בפר' פינחס שנוסף לשם של כל אחד‬
‫מהמשפחות י' וה' שה' מעיד שלא שלטו המצרים‬
‫בנשותיהם‪ ,‬ניתן לישראל בעמידת יוסף בנסיון‬
‫בכניסתו למצרים‪.‬‬
‫וכאן הושלמו ב' החלקים בישראל יוסף ויהודה ומכאן‬
‫וה לאה מגיע צורת יציאת יוסף למלכותו שה' גורם כיצד‬
‫יוסף יגיע שמו לפרעה‪ ,‬וכמו שכתוב בגמ' מגילה )יג‪,‬‬
‫ב(‪:‬‬
‫באותו הזמן שעומד יהודה בנסיונו עומד יוסף במצרים‬
‫אמר רבי יוחנן‪ :‬הקציף הקדוש ברוך הוא אדון על‬
‫עבדיו לעשות רצון צדיק‪ ,‬ומנו ‪ -‬יוסף‪ ,‬שנאמר‬
‫ושם אתנו נער עברי וגו'‪.‬‬
‫וניכר שה' עמו וכל אשר עושה ה' מצליח‪ ,‬וכמו שראינו‬
‫צריך ביאור מה הטעם ב אריכות במעשה שר המשקים‬
‫ושר האופים‪ ,‬האם רק להגיד שיוסף פתר לשר הטבחים‬
‫בשביל שאח"כ כשפרעה יחלום יגיד לו שר הטבחים את‬
‫שמו של יוסף‪ ,‬או שיש כאן עוד נושא‪ ,‬שבאמת בפיתרון‬
‫החלומות האלו רואים את גודל חכמת יוסף‪ ,‬שאומר‬
‫הכל ברור ולא עוד חזון למועד אלא "בעוד שלושת‬
‫ימים"‪ ,‬ואין כאן שום הרחקת עדות ואם טעות הוא‬
‫יוודע הדבר מיד‪ .‬וידועים דברי חז"ל בגמ' חולין דף צב‬
‫בביאור החלומות האלו את גודל הדברים שיוסף למד‬
‫מהם‪ .‬ועדיין הדבר צ"ב‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫הבכור וחמה גדולה מן הלבנה? לא קשיא‪ ,‬דהא‬
‫כתיב ויתן יד וכתיב ואחר יצא אחיו‪ .‬והנה לדעתם‬
‫היה שם הלבנה לפרץ מפני מלכות בית דוד‪ ,‬והיו‬
‫תאומים כי הלבנה מותאמת בחמה‪ ,‬והנה פרץ‬
‫תאום לזרח הנותן יד‪ ,‬והוא בכור בכח עליון‪ ,‬כמו‬
‫שאמר תהלים פט‪,‬כח אף אני בכור אתנהו‪ .‬וזהו‬
‫מאמרם ר"ה כה‪ .‬בקדוש החודש‪ :‬דוד מלך ישראל‬
‫חי וקיים‪ ,‬והמשכיל יבין'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫שמייצג שלמה ענין הלבנה במילואה‪ ,‬שהוא ט"ו למנין‬
‫הדורות למן אברהם אבינו‪ ,‬והפסוק כאן מלמדנו שאף‬
‫ששייך שלמה ללבנה‪ ,‬כיוון שעניינו מילוי הלבנה גדולה‬
‫חכמתו מאלו המסמלים את החמה‪.‬‬
‫ובעניינו של דוד הלשון 'פרץ' חוזרת הרבה פעמים הן‬
‫בדרישת הארון "נדרשה נפרצה" וכן בנצחונו על‬
‫פלשתים "פרץ ה' את אויבי כפרץ מים" ועוד‪.‬‬
‫יוסף שקידש שם שמים בסתר‬
‫הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה‬
‫לאחר שראינו כיצד זכה ונתעלה יהודה‪ ,‬מתארת‬
‫הפרשה את ירידת יוסף למצרים‪ .‬וכפי שהתבאר יהודה‬
‫ויו סף עומדים ממש אחד כנגד השני‪ ,‬וכשנבחין נראה‬
‫ש מעשה יהודה ויוסף הם ממש באותם שנים‪ ,‬שהרי‬
‫מעשה יהודה לקח לא מעט זמן‪ ,‬שנשא את בת שוע‬
‫ונולדו לה ילדים והם נשאו אשה ומתו והילד השלישי‬
‫גדל ורק אז יבם את תמר ונולדו לה פרץ וזרח‪ ,‬וממש‬
‫בנסיונו‪.‬‬
‫בהנהגת יוסף בכל מקום דווקא בתוך הירידה מודגש‬
‫ביהודה שממשיך את הנהגת אמו בהודאה‪ ,‬אף יוסף‬
‫ממשיך את הנהגת רחל ש לאחר ביאור הצלחתו נאמר‪:‬‬
‫" ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" כפי שהייתה רחל‬
‫יפת תואר ויפת מראה‪.‬‬
‫והבאנו בשם מורינו הרב שליט"א בפר' ויצא שיפה‬
‫תואר היינו קומה שלימה‪ ,‬ואילו בבני לאה מודגש‬
‫העיניים שזה המבט לתכלית‪ ,‬ובבני רחל אין כישלון‬
‫וקל קול כי קומתם מושלמת‪ ,‬על דרך "שאול באחת‬
‫ועלתה לו דוד בשתיים ולא עלתה לו"‪.‬‬
 ‫"היינו צריכים לרקוד ברחוב"‪...‬‬
‫בד בבד עם הכוונותיו לשואלים‪ ,‬היה‬ ‫ויאיר בישראל – באופן קנין התורה הראוי‬
‫כידוע מנווט מנהלי תלמודי תורה אלו‬ ‫של ידיעת המקרא והמשנה וקניינם‬
‫ומכוונם בעצה ותושיה‪ ,‬עמד בנשיאות‬ ‫בשינון וחזרה מרובה‪ .‬וכאור הנר שפעמים‬
‫מוסדותיהם ונתן את מלוא הגושפנקא‪.‬‬ ‫השלהבת מרצדת ופעמים מתעמעמת‪,‬‬
‫בכך זכה לא רק להדליק שלהבת נרות‬ ‫אף כאן עליות ומורדות היו בפעולותיו של‬
‫אלא להצית אלומות אור רבי עוצמה של‬ ‫מורינו‪ ,‬גם הבאים מכוחו ובעקבותיו‬
‫אור התורה בישראל‪ ,‬אור אשר ערפל היה‬ ‫התמודדו עם לא מעט אבני נגף במלאכת‬
‫מכוסה עליו וזכה הוא לפזרו ולטעת את‬ ‫הקודש לחקוק את ידיעת המקרא‬
‫התורה בקרב עדרים‪-‬עדרים של צאן‬ ‫והמשנה בלב צעירי הצאן‪ ,‬מנעולים‬
‫קדשים אשר מכוחו ומזכותו חקקו על לוח‬ ‫ממנעולים שונים נצבו בפתחי שערים‬
‫ליבם את חלקי המקרא והמשנה שיהיו‬ ‫שעדיין העיבו על היכולת להדליק את‬
‫שגורים על לשונם‪.‬‬ ‫הנרות הללו‪ .‬נזקקו הן אותן נרות לגברא‬
‫'כמעט כל אחד מן ההורים בעת פתיחת‬ ‫רבא בישראל ולקברניט שיביא את‬
‫הת"ת' – כך שמענו ממקימי ת"ת 'שער‬ ‫המפתח עמו ייפתחו המנעולים ואזי יוכלו‬
‫התורה' בבני ברק (צעד שהיה לא פשוט‬ ‫הנרות להאיר באור יקרות‪.‬‬
‫באותם ימים) 'באו אל הגראי"ל להיוועץ‬ ‫כאן ניצב הגראי"ל זצ"ל כאיש אשר שולח‬
‫עימו‪ ,‬וקיבלו ממנו את העידוד והדחיפה‬ ‫ממרום‪ ,‬הסיר אבני נגף וסלל את הדרך‪,‬‬
‫לא להירתע ולשלוח את הבן לת"ת זה‪.‬‬ ‫וכחותמו של הכהן הגדול דאז‪ ,‬כן טבע‬
‫והשמחה! אוי‪ ,‬השמחה שהציפה את‬ ‫חותמו על פך שמן זה שמעתה ידעו הכל‬
‫ליבו! כה עצומה היתה כאשר ראה את‬ ‫כי לא זו בלבד שאין כאן חלילה איזו סטיה‬
‫הפירות‪ ,‬עת היו באים הילדים להיבחן‬ ‫מדרכם של גדולי התורה אלא להיפך‪,‬‬
‫אצלו‪ ,‬השמחה הזו לא ידעה גבולות‪ .‬הנה‪,‬‬ ‫הגדול והקברניט שבישראל‪ ,‬הוא זה‬
‫ילדי ישראל יודעים כך את תורת הקב"ה‪,‬‬ ‫שמעודד ומחזק זאת עד מאוד‪.‬‬
‫היש אושר בעולם גדול מזה?‬ ‫חכימא דיהודאי היה‪ .‬לא בא לעורר‬
‫מעדים נאמנים שמענו‪ ,‬כי באחת‬ ‫מהפכות באחת וגם לא בא כלל לשלול‬
‫הפעמים התבטא בשיעורו הקבוע‬ ‫דרכים אחרות‪ ,‬אלא קמעא קמעא הגביר‬
‫בחומש‪" :‬אם היינו ארלאכע יידן‪ ,‬היינו‬ ‫את האור‪ .‬ע"פ רוב‪ ,‬כפי ששמענו‬
‫צריכים לצאת לרחוב לרקוד שיש ילדים‬ ‫ממקורביו ומן העוסקים בדבר‪ ,‬לא הסכים‬
‫שכך יודעים את חמשה חומשי תורה"‪.‬‬ ‫להשיב לשאלה לאיזה ת"ת לשלוח‪ .‬רק‬
‫עוד שמענו ממקורביו‪ ,‬כי באחת הפעמים‬ ‫כאשר היו באים בשאלה ישירה האם‬
‫כשבחן כיתה מת"ת 'זכרו' בתחילת דרכו‪,‬‬ ‫לשלוח לתלמוד תורה הצועד במסלול זה‬
‫ובמשך קרוב לשעה בחן אותם הלוך וחזור‬ ‫של קנין המקרא והמשנה בשינון וחזרה‪,‬‬
‫על כל החומר הנלמד‪ ,‬נפעם מהידיעות‬ ‫היה מסביר את מעלת הדבר‪ .‬למעט אולי‬
‫והתרגש עד מאוד ומשך מספר שבועות‬ ‫מקרים מסויימים‪ ,‬וכדוגמת מעשה שסיפר‬
‫לא הפסיק לדבר על כך‪.‬‬ ‫באוזנינו אחד מניניו‪ ,‬אודות יהודי שבא‬
‫להיוועץ האם לשלוח לת"ת בשיטת‬ ‫כולו‪ ,‬עדיין גווני האור הקדוש של סדרי‬
‫כך גם סיפר לנו נכדו הג"ר נח שטיינמן‬
‫השינון והחזרה שרחוק הוא מהבית ומצריך‬ ‫המשנה מצפים היו למי שיבוא ויפיח את‬
‫שליט"א (מנהל הת"ת "נועם התורה") כיצד‬
‫נסיעה כל יום‪ ,‬דבר שיכול להיות לרועץ‬
‫היה מתמלא קורת רוח ושמחה ללא גבול‬
‫לילד‪ ,‬או לשלוח לת"ת הקרוב לביתו‪,‬‬
‫בעת המבחנים של ילדי הת"ת שבהנהלתו‪,‬‬
‫והשיב הגראי"ל כי עדיף שישלח אל אותו‬
‫על אחת הפעמים סיפר‪ ,‬שבחן את ילדי‬
‫ת"ת הרחוק מן הבית (ורק מחמת שאלה‬
‫כיתה ג' שסיימו את חמישה חומשי תורה‪,‬‬ ‫אחרת שאינה קשורה ישיר אל דרך הת"ת‪,‬‬
‫והנה משסיים לבחון על פרשת יתרו עבר‬ ‫נענה לבסוף שישאירו בת"ת הקרוב לבית)‪.‬‬
‫היה זה בפרוס ימי החנוכה‪ ,‬כבה אורו‬
‫הגדול של הגאון רבי אהרון יהודה לייב‬
‫שטיינמן זצ"ל‪ ,‬שביום א' הקרוב ימלאו‬
‫חמש שנים להסתלקותו‪.‬‬
‫ובדומה לנרות החנוכה המספרות את‬
‫סיפור האור הדוחה את החושך‪ ,‬אור‬
‫התורה הנצחי שלעולם לא יכבה‪ ,‬כן‬
‫סיפורו של הגראי"ל‪ ,‬שהעלה שלהבות‬
‫אורה‪ ,‬עת זכה להעמיד תורה בישראל‬
‫באופן מופלא‪ ,‬כאשר מלבד מאה שנות‬
‫גדלותו ודבקותו בתורה‪ ,‬מלבד יראתו‬
‫וחכמתו‪ ,‬תבונתו ומבטו‪ ,‬שהותירו חותם‬
‫על רבבות ישראל‪ ,‬הרי שזכה להגביר‬
‫חילים לתורה בקנה מידה בלתי רגיל‪,‬‬
‫הקים ישיבות וייסד כוללים‪ ,‬הרביץ תורה‬
‫לרבבות בשיעוריו ושיחותיו‪ ,‬וכיתת רגליו‬
‫בארץ הקודש ומחוצה לה לקרב קרובים‬
‫ורחוקים ולהצית נרות כה רבים המאירים‬
‫אורה של תורה בכרם בית ישראל‪.‬‬
‫רבות כבר נכתב בספרים ומאמרים וגם‬
‫רבות עוד ייכתב‪ ,‬על דמותו הגדולה ועל‬
‫המאורות שהאיר בדור אחרון‪ ,‬דור שאת‬
‫הופעת אורותיו כינו חז"ל 'כאילת השחר'‬
‫אשר קמעא קמעא אורה מוסיף והולך‪ .‬אף‬
‫כאן‪ ,‬כשלהבות נרות החנוכה‪ ,‬המוסיפים‬
‫והולכים ומגבירים אורה‪.‬‬
‫ומבין המאורות הללו‪ ,‬שלהבת אחת יש‪,‬‬
‫שאולי פחות נכתב וסופר עליה‪ ,‬הלא היא‬
‫שלהבת אש הקודש של לימודם הטהור‬
‫והזך של תינוקות של בית רבן‪.‬‬
‫מעולם לא כבתה שלהבת זו מישראל‪,‬‬
‫אולם במרוצת הדורות ומקללת הגלות‪,‬‬
‫גוונים יש בשלהבת זו שעומעמו מעט‪,‬‬
‫הבל פיהם הטהור של תשב"ר עדיין חסר‬
‫היה את ההבל הנוצר מכל חלקי המקרא‬
‫הגחלת עד שתהא שלהבת עולה מאליה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬מורינו הרב זצ"ל הדיר שינה מעיניו‬
‫ותנומה מעפעפיו עדי ימצא מקום לה'‬
‫ולתורתו בהחזרת עטרת התורה ליושנה‬
‫ובהעמדת פך השמן של חז"ל שישוב‬
‫מלך על סדר אחד כו' ולחזור הרא"ש‬
‫היטב במתון ופעם העשירי יהי' לו כמו‬
‫בפעם הראשון ואח"כ ללמוד פנים‬
‫השו"ע ולעיין בבאורי הגר"א ז"ל בעיון‬
‫ז"א‬ ‫והבנה עמוק השכל" עכ"ל‪.‬‬
‫שהגר"א ז"ל סבר שדרך הלימוד הנכון‬
‫צריך להיות ע"י שינון עד שידע טוב"‪.‬‬
‫מעבר לכך שהיה מסביר לשומעיו את‬
‫התועלת שבענין‪ ,‬נטע בקרב רבים את‬
‫תחושת הבטחון כי לא יצא כל נזק והפסד‬
‫בקיום הדרכת חז"ל זו ואין כל מקום‬
‫לחששות מחששות שונים‪ .‬פעם אף‬
‫התבטא בשנינות‪ ,‬כאשר באו אליו מקימי‬
‫אחד מתלמודי התורה במודיעין עילית‪,‬‬
‫ובין הדברים שאלוהו מה ניתן להשיב‬
‫להורים שפוחדים לשלוח לחיידר כזה‪,‬‬
‫השיב להם הגראי"ל‪' :‬תאמרו להם שיקראו‬
‫קריאת שמע'‪ ...‬להפתעת הנוכחים שלא‬
‫הבינו מה ענין קריאת שמע לשאלה זו‪,‬‬
‫הוסיף והסביר‪' :‬הרי נאמר בגמ'‪ ,‬שכאשר‬
‫יש לאדם פחד ואינו יודע מהו הפחד הזה‪,‬‬
‫שיאמר קריאת שמע'‪( ...‬מתוך ההקלטה)‪.‬‬
‫בערב חנוכה תשע"ח‪ ,‬איבד עם ישראל את‬
‫דמותו הגדולה‪ .‬הוא נסתלק‪ ...‬אך אורו לא‬
‫נסתלק! אותם שלהבות טהורות של‬
‫ידיעת תורת אלוקינו‪ ,‬יהיו אך מוסיפים‬
‫והולכים להאיר בישראל באור יקרות‪ ,‬עדי‬
‫יקוים בנו הכתוב‪" :‬כי זאת הברית אשר‬
‫אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם‬
‫נאום ד'‪ ,‬נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם‬
‫אכתבנה‪ ,‬והייתי להם לאלוקים והמה יהיו‬
‫לי לעם"‪.‬‬
‫הרב חיים דוד זילברמן שליט"א ומשפחתו‬
‫לרגל הולדת הבן‬
‫הרב אברהם שמואל ב"ר משה חיים זילברמן שליט"א ומשפ'‬
‫לרגל הולדת הבת‬
‫הרב מיכאל הלרשטיין שליט"א ומשפחתו‬
‫לרגל הולדת הבן‬
‫הבה"ח אברהם יהודה רייבין נ"י‬
‫לרגל אירוסיו‬
‫עב"ג תחי' למשפ' שלוסברג ירושלים‬
‫חדרים שלומדים בשיטת השינון‪ ,‬ובהם‬
‫הם לומדים קודם את כל חמשה חומשי‬
‫תורה‪ ,‬ובאמת כשאני בוחן אותם זו‬
‫הנאה לראות איך שבכל מקום‬
‫ששואלים אותם‪ ,‬תיכף הם עונים באופן‬
‫חד וברור‪ .‬והלימוד בשיטה זו היה טובה‬
‫לרבים מהילדים‪ ,‬אך יש ילדים שקשה‬
‫להם ללמוד בדרך זו‪ ,‬והקושי נובע בגלל‬
‫ההספק שמספיקים הרבה‪ ,‬שבזמן‬
‫שבחדרים אחרים לומדים בראשית הם‬
‫כבר לומדים שמות וכן הלאה‪.‬‬
‫ובאמת כך כתוב במשנה באבות‪ :‬בן‬
‫חמש למקרא‪ ,‬בן עשר למשנה‪ ,‬בן חמש‬
‫עשרה לתלמוד‪ .‬אמנם היום קצת‬
‫מקדימים את לימוד הגמ'‪ ,‬אבל כל מה‬
‫שהילדים מגיעים ללימוד הגמ' בגיל‬
‫יותר מבוגר הם יותר בשלים להבין את‬
‫הסברות והאיבעיות‪.‬‬
‫והיו כאלו שרצו להתחיל את לימוד‬
‫הגמ' בגיל צעיר‪ ,‬כדי שעי"ז יהיו יותר‬
‫שקועים בלימוד‪ .‬והנה בת"ת דבריסק‪,‬‬
‫נדמה לי שבגיל שבע התחלנו לימוד‬
‫הגמ'‪ ,‬והתחלנו בפרק המניח‪ ,‬ואני‬
‫תמיד סבור שאולי הם לא עשו טוב‪,‬‬
‫כיון שהמניח זה פרק קשה‪ ,‬ולילד בגיל‬
‫שבע או שמונה זה קשה מאד‪ ,‬ופרק‬
‫איזהו נשך למדתי בגיל עשר‪ ,‬ובאמת‬
‫זה הי' פרק קשה מאד‪.‬‬
‫ובספר כתר ראש אות נ"ד כתוב‪" ,‬שאלו‬
‫ממנו‪ ,‬אם לחזור סדר מועד או ללמוד‬
‫הלאה סדר נשים‪ ,‬ואמר טוב יותר לחזור‬
‫סדר מועד שיהי' בקי בסדר מועד ויהי'‬
‫העמדת ידיעת התורה כראוי בקרב תשב"ר)‬
‫'התבטא הוא הגראי"ל באוזניי ואמר‪:‬‬
‫זמני תפילות לימי החנוכה‬
‫שחרית‪:‬‬
‫כוותיקין‪:‬‬
‫‪ – 06:06‬חורבה‬
‫‪ – 06:15‬מנחם ציון‬
‫‪ – 07:45‬חורבה‬
‫‪ – 08:20‬מנחם ציון‬
‫בע"פ‪ .‬מעבר לקורת הרוח שהביע מכך‬
‫מנחה‪:‬‬
‫‪ – 13:10‬חורבה‬
‫‪ – 15:30‬מנחם ציון‬
‫‪ – 16:00‬חורבה‬
‫"והנה הגר"א כותב על חומש שיקדימו‬
‫ערבית‪:‬‬
‫‪ – 17:15‬חורבה‬
‫‪ – 18:30‬מנחם ציון‬
‫(לא יתקיים מנין ב‪)20:30‬‬
‫לפרשת משפטים‪ ,‬וכאן זרק הגראי"ל‬
‫שאלה אל החלל‪ :‬כמה דינים יש בפרשת‬
‫משפטים? וכמו מקהלה שנגינתה עריבה‬
‫פצחו הילדים במשך דקות ארוכות‬
‫באמירת פסוקי הדינים שבפרשת‬
‫משפטים‪ ,‬דין אחר דין‪ ,‬פסוק אחר פסוק‪,‬‬
‫בלשונם ובטעמיהם‪' .‬בדיוק עמד בפתח‬
‫ביתו' – מוסיף הנכד ומספר‪' ,‬השכן‪ ,‬הג"ר‬
‫יצחק גרודז'ינסקי זצ"ל‪ ,‬מזקני התלמידי‬
‫חכמים שבב"ב‪ ,‬בנו של המשגיח‬
‫בסלבודקא‪-‬ליטא הג"ר אברהם הי"ד‪,‬‬
‫יהודי שאכן ראה דורות‪ ,‬אף הוא עמד נפעם‬
‫והתבטא בהתרגשות מן המראה הגדול‬
‫הזה שלא ראה מעודו עד היכן יכולה להגיע‬
‫ידיעת התורה של תשב"ר'‪.‬‬
‫כיו"ב סיפר ידידנו הרב יוסף (ב"ר ירמיה)‬
‫זילברמן שליט"א‪ ,‬מנהל הת"ת "אדרת‬
‫אליהו" בביתר‪ ,‬שהגיע עם התלמידים‬
‫למבחן‪ ,‬וכבר בבואו אמר לו נאמן הבית‪,‬‬
‫דע כי המבחן ייארך יותר מן הרגיל‪ ,‬שכן‬
‫כאשר באים תלמידים ממוסדות אלו‪ ,‬הרב‬
‫בוחן אותם עם כל הלב ומקדיש לכך יותר‬
‫זמן‪ .‬ואומנם המבחן ערך כשעה ורבע‪ ,‬ולא‬
‫הסכים הגראי"ל לעצור קודם אף שהגיעה‬
‫לבית משלחת של תורמים מסוימים ובני‬
‫הבית ביקשו אם אפשר לקצר‪ ,‬לא ניאות‬
‫לבקשתם והוסיף לעמוד על ידיעת‬
‫התינוקות‪ ,‬תוך שהוא מתמוגג משמחה‬
‫וקורת רוח על חלקי התורה השגורה על‬
‫לשונם בידיעה מופלאה ובהירה‪.‬‬
‫'בענוותנותו' – כך סיפר לנו הגאון רבי‬
‫שמחה קוק זצ"ל (שכידוע ליבו בער למען‬
‫הילדים הללו יודעים יותר טוב ממני'‪.‬‬
‫אחת הפעמים שהביע את קורת רוחו‪,‬‬
‫היה זה בשיעור שמסר על 'איגרת‬
‫הגר"א'‪ ,‬שם כידוע מורה הגר"א ללמד את‬
‫הילדים כל המקרא עד שידעו כמעט‬
‫שאכן הילדים יודעים את התורה‪ ,‬גם‬
‫התייחס אל עצם הענין‪ ,‬ולהלן דבריו (הובא‬
‫במוסף שב"ק יתד נאמן ט"ז תשרי תשע"א)‪:‬‬
‫קודם את לימוד החומש‪ .‬כיום יש‬