‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‪-‬משפט לערעורים פליליים‬

‫עב"י ‪25183-05-18‬‬ ‫לפני כבוד השופט אביגדור דורות‬

‫תיק חיצוני‪100/17 :‬‬

‫עו"ד ריאד אבו אחמד‬ ‫המערער‪:‬‬

‫ע"י ב"כ עו"ד לואי עבוד‬

‫נגד‬

‫ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫המשיבה‪:‬‬

‫ע"י ב"כ עו"ד ארגב ארצי‬

‫חקיקה שאוזכרה‪:‬‬
‫חוק לשכת עורכי הדין‪ ,‬תשכ"א‪ :1961-‬סע' ‪90 ,)3(61 ,)2(61 ,53‬‬
‫כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)‪ ,‬תשמ"ו‪ :1986-‬סע' כלל ‪19‬‬
‫חוק השליחות‪ ,‬תשכ"ה‪ :1965-‬סע' ‪2‬‬

‫כתבי עת‪:‬‬
‫יצחק עמית‪" ,‬קבילות‪ ,‬סודיות‪ ,‬חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת‬
‫סדר"‪ ,‬ספר אורי קיטאי‪( ,‬תשס"ח) ‪247‬‬

‫מיני‪-‬רציו‪:‬‬
‫* ביה"ד המחוזי וביה"ד הארצי (בדעת רוב) קבעו כי המערער הפר את חובת הסודיות כלפי‬
‫המתלוננת וכי יש להרשיעו בעבירה על סעיף ‪ )2(61‬לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף ‪ 19‬לכללי‬
‫האתיקה‪ .‬ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי יש לזכות את המערער מעבירה זו‪ .‬שכן‪,‬‬
‫המערער חשף בפני התובעת את המסמכים שבמחלוקת רק לאחר שב"כ המתלוננת‪ ,‬שלח אליו את‬
‫המסמכים הנ"ל במסגרת שלב העיון במסמכים בתובענה האזרחית‪ .‬אזכור המסמכים הנ"ל (להבדיל‬
‫מחשיפת תוכנם) במסגרת מכתב גילוי המסמכים אינו מהווה הפרה של חובת הסודיות‪ ,‬בהעדר עדות‬
‫התובעת ממנה ניתן היה להסיק כי המערער חשף בפניה את המסמכים שבמחלוקת באותו שלב‪.‬‬
‫* עורכי‪-‬דין – חיסיון – חשיפת מידע‬
‫* עורכי‪-‬דין – אתיקה מקצועית – חובה כלפי הלקוח‬
‫‪.‬‬
‫נגד המערער‪ ,‬הוגשה קובלנה לבי"ד משמעתי מחוזי של לשכת עורכי הדין‪ ,‬המייחסת לו ביצוע עבירה‬
‫של אי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין בניגוד לסעיף ‪ 53‬לחוק לשכת עורכי הדין וכן ביצוע‬
‫עבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין בניגוד לסעיף ‪ )3(61‬לחוק לשכת עורכי‬
‫הדין‪ .‬בהתאם לכתב הקובלנה‪ ,‬ערך המערער ביום ‪ ,10.1.2012‬עבור המתלוננת תצהיר ומכתב שהוגשו‬

‫‪1‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫למשטרת ישראל בתמיכה לבקשה לסגירת תיק חקירה משטרתית שנפתח נגד בנה של המתלוננת‪.‬‬
‫בחודש ‪ 6/2012‬הוגשה באמצעות המערער‪ ,‬תביעה נגד המתלוננת בביהמ"ש המחוזי בנצרת‪ .‬במסגרת‬
‫תביעה זו הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית שכלל פרטים אודות המתלוננת התואמים את המידע‬
‫שמסרה המתלוננת למערער ואשר המערער העלה על הכתב בתצהיר המתלוננת שהוגש למשטרת‬
‫ישראל‪ .‬נטען כי מדובר בפרטים אשר לא יכלו להיות ידועים לתובעת אלמלא נמסרו לה על ידי בא‬
‫כוחה‪ ,‬המערער‪ .‬עוד נטען כי לתצהיר התובעת צירף המערער את מכתב הפנייה והתצהיר אשר הוא‬
‫ערך עבור המתלוננת‪ .‬במעשיו אלה‪ ,‬נטען בכתב הקובלנה‪ ,‬פגע המערער בכללי חיסיון עורך דין‬
‫לקוח‪ ,‬הפר את חובת הסודיות ופגע בכבוד מקצוע עריכת הדין; יצוין כי ב"כ המתלוננת‪ ,‬עורך דין‬
‫נוג'ידאת‪ ,‬שלח את המסמכים שעל הפרק (המכתב – והתצהיר) למערער במסגרת שלב גילוי ועיון‬
‫במסמכים בתובענה האזרחית‪ .‬ביה"ד המחוזי וביה"ד הארצי (בדעת רוב) קבעו כי המערער הפר את‬
‫חובת הסודיות כלפי המתלוננת וכי יש להרשיעו בעבירה על סעיף ‪ )2(61‬לחוק לשכת עורכי הדין‬
‫וסעיף ‪ 19‬לכללי האתיקה‪ .‬מכאן ערעור זה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור מהטעמים הבאים‪:‬‬
‫כידוע‪ ,‬ביהמ"ש לא יתערב בדרך כלל בפסקי הדין של בתי הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין‪,‬‬
‫שהם אלה המופקדים על יישום נורמות האתיקה של עורכי הדין‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬במקרה זה יש מקום‬
‫להתערב בהכרעתו של ביה"ד הארצי ולזכות את המערער מהעבירה בה הורשע‪.‬‬
‫החיסיון של מידע מונע מעורך הדין את הצגתו בביהמ"ש‪ .‬החיסיון מוגבל רק לאותו מידע ולאותם‬
‫מסמכים שפורשו בחקיקה‪ .‬חובתו של עורך הדין לשמור על החיסיון נקבעה בסעיף ‪ 90‬לחוק לשכת‬
‫עורכי הדין‪ ,‬הקובע כדלקמן‪" :‬דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני‬
‫לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח‪ ,‬לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי‪,‬‬
‫חקירה או חיפוש‪ ,‬מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם"‪ .‬הוראה זו נגזרת מחובתו של עורך דין לשמור‬
‫בסוד כל דבר המובא לידיעתו בידי לקוחו או מטעמו‪ ,‬תוך כדי מילוי תפקידו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬יש הבדל‬
‫בין סודיות לחיסיון‪ .‬באופן כללי‪ ,‬חובת סודיות אין משמעה בהכרח חיסיון‪ .‬חובת סודיות המוטלת על‬
‫אדם בביצוע תפקידו אינה עומדת בפני דרישה חוקית למסור עדות או מסמכים בהליך שיפוטי‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ביה"ד המחוזי וביה"ד הארצי קבעו כי המערער הפר את חובת הסודיות כלפי המתלוננת וכי‬
‫יש להרשיעו בעבירה על סעיף ‪ )2(61‬לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף ‪ 19‬לכללי האתיקה‪ .‬סעיף ‪19‬‬
‫לכללי האתיקה קובע כדלקמן‪" :‬עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו‪,‬‬
‫תוך כדי מילוי תפקידיו‪ ,‬זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה על גילוי בהליך‬
‫משפטי‪ ,‬חקירה או חיפוש שאינו חסוי על פי סעיף ‪ 90‬לחוק"‪.‬‬
‫אלא שבמקרה זה שלח ב"כ המתלוננת‪ ,‬עורך דין נוג'ידאת‪ ,‬את המסמכים שעל הפרק (המכתב –‬
‫והתצהיר) למערער במסגרת שלב גילוי ועיון במסמכים בתובענה האזרחית‪ .‬כאשר קיבל המערער את‬
‫המסמכים מב"כ המתלוננת לא הייתה מניעה כי יחשוף מסמכים אלה בפני התובעת אותה ייצג‬
‫במשפט‪ .‬אין מדובר במסמכים שהוחלפו בין הלקוחה (המתלוננת) לבין עורך הדין (המערער) שיש‬
‫להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוחה‪ ,‬שכן המסמכים לא נשארו בידי‬
‫המערער לאחר הכנתם‪ .‬המסמכים הגיעו לידי המערער ישירות מב"כ המתלוננת‪ ,‬במהלך המשפט‬
‫האזרחי‪.‬‬
‫לא נטען כי עו"ד נוג'ידאת מסר למערער את המסמכים שבמחלוקת בשוגג‪ ,‬עקב טעות ולכן נקודת‬
‫המוצא היא כי המסמכים נמסרו באופן מודע במסגרת שלב העיון במסמכים במשפט‪ .‬סעיף ‪ 2‬לחוק‬

‫‪2‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫השליחות‪ ,‬קובע כי שלוחו של אדם כמותו וכי פעולת השלוח‪ ,‬לרבות ידיעתו וכוונתו‪ ,‬מחייבת ומזכה‪,‬‬
‫לפי הענין‪ ,‬את השולח‪ .‬בנסיבות אלה ביהמ"ש אינו סבור שניתן היה ליחס למערער הפרה של חובת‬
‫הסודיות‪ ,‬שכן יש לראות במסירת המסמכים על ידי ב"כ המתלוננת למערער כהסכמה מפורשת לכך‬
‫שהמסמכים הנ"ל אינם בבחינת סוד מבחינת המתלוננת‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ .‬הוראת סעיף ‪ 19‬לכללי האתיקה אינה חלה על גילוי בהליך משפטי‪ ,‬כפי שנקבע במפורש‬
‫בסיפא של כלל ‪ .19‬מכאן‪ ,‬שאין בשימוש שעשה המערער במסמכים שבמחלוקת בתובענה האזרחית‬
‫משום הפרה של כלל ‪.19‬‬
‫ביהמ"ש מסכים עם דעת המיעוט בביה"ד הארצי כי המערער חשף בפני התובעת את המסמכים‬
‫שבמחלוקת רק לאחר שעורך נוג'ידאד שלח אליו את המסמכים הנ"ל במסגרת שלב העיון במסמכים‬
‫וכי אזכור המסמכים הנ"ל (להבדיל מחשיפת תוכנם) במסגרת מכתב גילוי המסמכים אינו מהווה‬
‫הפרה של חובת הסודיות‪ ,‬בהעדר עדות התובעת ממנה ניתן היה להסיק כי המערער חשף בפניה את‬
‫המסמכים שבמחלוקת באותו שלב‪ .‬התובעת בהליך האזרחי לא העידה לפני ביה"ד המחוזי ולא ניתן‬
‫היה לקבוע כממצא כי התובעת נחשפה לתוכנם של אותם מסמכים‪ ,‬רק מפני שאוזכרו במכתב גילוי‬
‫המסמכים שכתב המערער כתחליף לתצהיר גילוי מסמכים‪ ,‬הנחתם על ידי הלקוח‪ .‬המסקנה היא כי‬
‫המערער לא הפר את חובת הסודיות בטרם קיבל את המסמכים האמורים מעו"ד נוג'ידאת‪.‬‬
‫ביהמ"ש אינו סבור שניתן לראות בהגשת התלונה הראשונה‪ ,‬תוך צירוף המסמכים שבמחלוקת אליה‪,‬‬
‫משום ויתור על הסודיות מצד המתלוננת ובעניין זה‪ ,‬אין לקבל את טענת המערער‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫שונים הם פני הדברים‪ ,‬ביחס לשליחת המסמכים הנ"ל על ידי ב"כ המתלוננת למערער‪ ,‬בשלב הגילוי‬
‫והעיון במסמכים‪ ,‬בטרם הוכן תצהיר העדות הראשית מטעם התובעת במסגרת התובענה האזרחית‪.‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬הערעור מתקבל ויש לזכות את המערער מהעבירה בה הוא הורשע‪.‬‬

‫פסק דין‬

‫נגד המערער‪ ,‬עו"ד ריאד אבו אחמד (להלן‪" :‬המערער")‪ ,‬הוגשה קובלנה לבית הדין המשמעתי‬
‫המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז צפון (להלן‪" :‬בית הדין המחוזי") המייחסת לו ביצוע עבירה‬
‫של אי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין בניגוד לסעיף ‪ 53‬לחוק לשכת עורכי הדין‪ ,‬התשכ"א –‬
‫‪( 1961‬להלן‪" :‬חוק לשכת עורכי הדין" או "החוק") וכן ביצוע עבירה של התנהגות שאינה הולמת‬
‫את מקצוע עריכת הדין בניגוד לסעיף ‪ )3(61‬לחוק לשכת עורכי הדין‪ .‬בית הדין המחוזי הרשיע את‬
‫המערער בעבירה על סעיף ‪ )2(61‬לחוק יחד עם כלל ‪ 19‬לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)‪,‬‬
‫תשמ"ו – ‪( 1986‬להלן‪" :‬כללי האתיקה")‪ ,‬וערעורו בפני בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת‬
‫עורכי הדין (להלן‪" :‬בית הדין הארצי") נדחה‪ .‬מכאן הערעור שלפניי‪.‬‬

‫העובדות הרלבנטיות‬

‫העובדות שיפורטו להלן עולות מפסק דינו של בית הדין הארצי‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫ביום ‪ 10.1.2012‬הגיעה גב' פלונית (להלן‪" :‬המתלוננת") למשרדו של המערער ושם היא‬ ‫‪.2‬‬
‫מסרה לו כי ברצונה להגיש בקשה לסגירת תיק חקירה משטרתית שנפתח נגד בנה הקטין‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫המערער הקליד והדפיס את מכתב הבקשה (ת‪ )2 /‬ותצהיר של המתלוננת שצורף לו (ת‪ .)3/‬התצהיר‪,‬‬
‫ת‪ , 3/‬מפרט עובדות אודות מצבו הרפואי של הקטין וכן אודות מצבה של המתלוננת‪ .‬לתצהיר‬
‫צורפו מסמכים רפואיים של הקטין מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי הקשה של המתלוננת‪.‬‬
‫המערער טען כי לא נותרו ברשותו העתקים של המכתב והתצהיר לאחר כתיבתם‪.‬‬

‫בחודש יוני ‪ 2012‬הגישה גב' אלמונית (להלן‪" :‬התובעת")‪ ,‬באמצעות המערער‪ ,‬תביעה נגד‬ ‫‪.3‬‬
‫המתלוננת‪ ,‬לבית המשפט המחוזי בנצרת לביטול הסכם מכר מקרקעין‪ .‬המתלוננת יוצגה בתובענה‬
‫זה על ידי עו"ד איאד נוג'ידאת (להלן‪" :‬עו"ד נוג'ידאת")‪.‬‬

‫לאחר הגשת התביעה האזרחית‪ ,‬הגישה המתלוננת תלונה משמעתית ללשכת עורכי הדין‬ ‫‪.4‬‬
‫(להלן‪" :‬התלונה הראשונה")‪ .‬לתלונה צורפו המכתב (ת‪ )2/‬והתצהיר (ת‪ .)3/‬התלונה ונספחיה‬
‫הומצאו למערער‪ .‬תלונה זו נגנזה‪.‬‬

‫בתאריך ‪ 17.11.2012‬שיגר המערער לב"כ המתלוננת‪ ,‬עו"ד נוג'ידאת‪ ,‬מכתב גילוי מסמכים‬ ‫‪.5‬‬
‫(נ‪ .) 3/‬ברשימת המסמכים שהופיעה במכתב זה נכללו התלונה ללשכת עורכי הדין שהוגשה מטעם‬
‫המתלוננת והתצהיר שצורף לה‪.‬‬

‫בחודש ינואר ‪ 2013‬שיגר עו"ד נוג'ידאת למערער תצהיר גילוי מסמכים ובהמשך שני‬ ‫‪.6‬‬
‫מכתבי גילוי מסמכים (נ‪ ,4/‬נ‪ 5/‬ו‪ -‬נ‪ )6/‬ובחודש פברואר לאותה שנה הוא שיגר שני מכתבים ולהם‬
‫הוא צירף העתקים של מסמכים שהמערער ביקש לעיין בהם (נ‪ 7/‬ו‪ -‬נ‪ .)8/‬ביום ‪ 30.4.2015‬כתב‬
‫עו"ד נוג'ידאת הודעה שהוגשה לבית הדין‪ ,‬לפיה הוא המציא למערער במסגרת התיק האזרחי‬
‫העתק מהתלונה הראשונה על כל נספחיה (נ‪.)10/‬‬

‫במסגרת ההליך האזרחי הגיש המערער תצהיר עדות ראשית של התובעת שבמסגרתו היא‬ ‫‪.7‬‬
‫מפרטת עובדות הכלולות בתוך הבקשה (ת‪ )2/‬והתצהיר (ת‪ :)3-‬עובדת מעצרו של הבן הקטין‪,‬‬
‫ומידע אודות מצבה הכלכלי הקשה של המתלוננת‪ .‬התובעת אף צירפה לתצהיר את המסמכים‬
‫הנ"ל‪.‬‬

‫הקובלנה‬

‫בהתאם לכתב הקובלנה‪ ,‬ערך המערער ביום ‪ ,10.1.2012‬עבור המתלוננת תצהיר ומכתב‬ ‫‪.8‬‬
‫שהוגשו למשטרת ישראל בתמיכה לבקשה לסגירת תיק חקירה משטרתית שנפתח נגד בנה של‬
‫המתלוננת‪ .‬בחודש ‪ 6/2012‬הגישה התובעת באמצעות המערער‪ ,‬תביעה נגד המתלוננת בבית‬
‫המשפט המחוזי בנצרת‪ .‬במסגרת תביעה זו הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית שכלל פרטים‬
‫אודות המתלוננת התואמים את המידע שמסרה המתלוננת למערער ואשר המערער העלה על‬
‫הכתב בתצהיר המתלוננת שהוגש למשטרת ישראל‪ .‬בכתב הקובלנה נטען כי בסעיף ‪ 55‬לתצהיר‬
‫התובעת צוינו פרטים אשר לא יכלו להיות ידועים לתובעת אלמלא נמסרו לה על ידי בא כוחה‪,‬‬
‫המערער‪ .‬בכתב הקובלנה נטען עוד כי לתצהיר התובעת צירף המערער את מכתב הפנייה והתצהיר‬
‫‪4‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫אשר הוא ערך עבור המתלוננת‪ .‬במעשיו אלה‪ ,‬נטען בכתב הקובלנה‪ ,‬פגע המערער בכללי חיסיון‬
‫עורך דין לקוח‪ ,‬הפר את חובת הסודיות ופגע בכבוד מקצוע עריכת הדין‪.‬‬

‫פסק הדין של בית הדין המחוזי‬

‫בית הדין המחוזי בחן את השאלה האם התקיימו בין המערער והמתלוננת יחסי עו"ד –‬ ‫‪.9‬‬
‫לקוח‪ .‬לאחר שבחן את המבחנים הנוהגים בעניין זה‪ ,‬הגיע בית הדין המחוזי למסקנה שבכל‬
‫הקשור להכנת המכתב והתצהיר‪ ,‬הייתה המתלוננת "לקוח" של המערער‪ ,‬ולכן‪ ,‬עבודתו של‬
‫המערער בנושא זה קשרה אותו ואת המתלוננת במערכת יחסים שהטילה עליו חובות משמעתיות‬
‫כלפי המתלוננת‪ .‬בית הדין המחוזי קבע עוד כי התצהיר של המתלוננת והמידע הכלול בו והמכתב‬
‫מהווים מידע שהובא לידיעת המערער במסגרת תפקידו‪ .‬נקבע עוד כי האופן בו הובא המידע‬
‫לידיעת המערער הינו חסר חשיבות משום שהמערער חב חובת סודיות כלפי מידע זה‪ ,‬יהא אשר‬
‫יהא מקורו‪ .‬כמו כן‪ ,‬נקבע כי גם אם המסמכים הרלוונטיים הועברו מב"כ המתלוננת למערער‬
‫במסגרת גילוי המסמכים בהליך האזרחי‪ ,‬אין בכך כדי לאפשר למערער לעשות שימוש באותם‬
‫מסמכים‪ ,‬זאת משום שחובת הסודיות חלה עליהם‪ ,‬ואילו רצה המערער לעשות בהם שימוש‪ ,‬הוא‬
‫היה צריך לקבל אישור מפורש מהמתלוננת לשם כך‪ .‬לעניין ההרשעה נקבע כי אין מקום להרשיע‬
‫את המערער בסעיפי הסל המנויים בכתב הקובלנה מקום שמעשי המערער מקיימים את יסודותיה‬
‫של עבירה ספציפית‪ .‬לכן‪ ,‬הרשיע בית הדין‪ ,‬פה אחד‪ ,‬את המערער בעבירה הקבועה בסעיף ‪)2(61‬‬
‫לחוק וכלל ‪ 19‬לכללי האתיקה‪.‬‬

‫בית הדין המחוזי גזר על המערער השעיה על תנאי של חודש אחד למשך שנתיים‪ ,‬והתנאי‬ ‫‪.10‬‬
‫הוא שלא יעבור את העבירה בה הורשע ותשלום הוצאות על סך ‪ ₪ 2,000‬ללשכת עורכי הדין‪.‬‬

‫פסק הדין בבית הדין המשמעתי הארצי‬

‫המערער הגיש ערעור על פסק הדין של בית הדין המחוזי‪ .‬המערער העלה שתי טענות‬ ‫‪.11‬‬
‫מרכזיות‪ :‬ראשית‪ ,‬כי לא התקיימו בין המערער למתלוננת יחסי עו"ד‪-‬לקוח ולכן אין לראות‬
‫במתלוננת "לקוח" לצורך כלל ‪ 19‬לכללי האתיקה; שנית‪ ,‬כי יש לראות במתלוננת כמי שויתרה על‬
‫חובת הסודיות‪ ,‬בעיקר בשל העובדה שהמסמכים ת‪ 2/‬ו‪ -‬ת‪ 3/‬הועברו למערער על ידי ב"כ‬
‫המתלוננת בתביעה האזרחית‪ ,‬עו"ד נוג'ידאת‪ ,‬במסגרת הליך העיון במסמכים‪.‬‬

‫בית הדין הארצי דחה פה אחד את הערעור בשאלת קיומם של יחסי עו"ד לקוח בין‬ ‫‪.12‬‬
‫המערער למתלוננת‪.‬‬

‫בשאלה השניה נחלקו דעות חברי בית הדין‪ .‬חבר בית הדין‪ ,‬עו"ד אבידן רומנוב‪ ,‬דחה את‬ ‫‪.13‬‬
‫הערעור בעניין זה וקבע כי אין לקבל את הטענה של המערער לפיה המתלוננת ויתרה על הזכות‬
‫לסודיות כשעו"ד נוג'ידאת שלח את המסמכים ת‪ 2/‬ו‪ -‬ת‪ 3/‬למערער‪ ,‬זאת משום שהמערער הפר‬
‫את חובת הסודיות בטרם קיבל את המסמכים האמורים מעו"ד נוג'ידאת‪ .‬חב"ד רומנוב קבע‬
‫‪5‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫שתהליך גילוי המסמכים שנקט עו"ד נוג'ידאת כלפי המערער התבצע בחודש ינואר ‪ .2013‬הוא‬
‫הסתמך לצורך ביסוס קביעה זו על המכתבים ששלח עו"ד נוג'ידאת למערער (מוצגים‪ :‬נ‪ ,4/‬נ‪ 5/‬ו‪-‬‬
‫נ‪ )6/‬ועל הליך העיון במסמכים שבמסגרתו שיגר עו"ד נוג'ידאת למערער את המסמכים ת‪ 2/‬ו‪ -‬ת‪,3/‬‬
‫שהחל לאחר תום שלב הגילוי‪ ,‬בחודש פברואר ‪( 2013‬את המסקנה הזו הוא ביסס על המוצגים נ‪7/‬‬
‫ו‪ -‬נ‪ .) 8/‬לכן‪ ,‬הוא הגיע למסקנה כי המערער הפר את חובת הסודיות בטרם הוא קיבל את‬
‫המסמכים מעו"ד נוג'ידאת‪ ,‬שכן עוד בחודש נובמבר ‪ ,2012‬חשף המערער במסגרת תצהיר גילוי‬
‫המסמכים מטעם התובעת (נ‪ )3/‬כי המסמכים ת‪ 2/‬ו‪ -‬ת‪ 3/‬נמנים על המסמכים שברשות מרשתו‪.‬‬
‫לעובדה זו‪ ,‬קבע עו"ד רומנוב‪ ,‬יש משמעות אחת ויחידה‪ :‬המערער חשף בפני התובעת מסמכים‬
‫אלה הואיל והם היו ברשותו‪ ,‬כפי שהודה‪ ,‬מעת שצורפו לתלונה שנגנזה‪ .‬בגלותו מסמכים אלה‬
‫לתובעת‪ ,‬הפר המערער את חובת הסודיות שחב למתלוננת‪ .‬חב"ד רומנוב הוסיף כי עו"ד השוקל‬
‫לחשוף מידע שהגיע לידיעתו מלקוחו חייב לקבל לשם כך הסכמה מפורשת של הלקוח‪ .‬ההתנהגות‬
‫של עו"ד נוג'ידאת מהווה בעניין זה לכל היותר‪ ,‬הסכמה משתמעת‪ .‬חב"ד רומנוב דחה עוד את‬
‫הטענה של המערער לפיה הציון של מסמך בתצהיר גילוי מסמכים מלמד בהכרח על הסכמה מצד‬
‫המגלה לעשיית שימוש במסמך זה בשלב הגשת הראיות בתיק‪.‬‬

‫אב בית הדין‪ ,‬עו"ד אריה רוטר‪ ,‬הצטרף למסקנה של חב"ד רומנוב אך העיר מספר הערות‬ ‫‪.14‬‬
‫בעניין סוגיית יחסי עו"ד‪-‬לקוח‪ ,‬שאין צורך להרחיב ביחס אליה‪.‬‬

‫חבר בית הדין‪ ,‬עו"ד מאיר לחן‪ ,‬סבר‪ ,‬כמו שני חברי בית הדין האחרים‪ ,‬כי התקיימו בין‬ ‫‪.15‬‬
‫המערער למתלוננת יחסי עו"ד – לקוח‪ ,‬אולם הוא חלק על המסקנה של שני חברי בית הדין‬
‫הנוספים וקבע כי המערער לא הפר את חובת הסודיות כלפי המתלוננת‪ .‬חב"ד לחן קבע כי כתב‬
‫התביעה שהוגש נגד המתלוננת בחודש יוני ‪ 2012‬לא כלל עובדות מתוך התצהיר ת‪ .3/‬הוא הוסיף‬
‫כי המתלוננת צירפה לתלונתה הראשונה (נ‪ )2/‬את המסמכים ת‪ 2/‬ו‪ -‬ת‪ 3/‬וחשפה אותם מרצונה‬
‫המפורש‪ ,‬כאשר היא יודעת כי התלונה כולה עוברת למערער על מנת שיגיב עליה‪ .‬חב"ד לחן הוסיף‬
‫כי קרוב לוודאי שהמערער תייק את התלונה בתיק התביעה שניהל נגד המתלוננת‪ .‬מסקנה זו‬
‫מבוססת על כך שבמכתב גילוי המסמכים שערך המערער (נ‪ )3 /‬ציין המערער את דבר הגשת‬
‫התלונה כחלק מהמסמכים שהיו בתיק‪ .‬ביחס להפרת חובת הסודיות באמצעות עריכת מכתב גילוי‬
‫המסמכים נ‪ 3/‬קבע עו"ד לחן כי מכתב זה‪ ,‬אינו מהווה הפרה של חובת הסודיות‪ ,‬שכן התובעת‬
‫אינה חתומה על מסמך זה‪ ,‬בשונה מחובת החתימה של בעל הדין על תצהיר גילוי המסמכים‬
‫המוגש במסגרת ההליכים המקדמיים בהליך האזרחי‪ .‬חב"ד לחן ציין כי עריכת מכתב גילוי‬
‫המסמכים (נ‪ ) 3/‬נעשתה בדומה לנוהג הרווח בין עורכי הדין לפיו הם עורכים מסמך זה כתחליף‬
‫לתצהיר גילוי המסמכים‪ ,‬במטרה לחסוך מהלקוח את הטרחה שבהגעה למשרד עורך הדין לצורך‬
‫החתימה על התצהיר‪ .‬העובדה כי עורכי הדין משתמשים בנוהל זה על מנת לחסוך את ההגעה של‬
‫הלקוח למשרד לצורך חתימה על תצהיר‪ ,‬תומכת במסקנה כי התובעת לא נחשפה לתוכן של נ‪3/‬‬
‫ובין היתר לא נחשפה גם לתוכן של ת‪ 2/‬ו‪ -‬ת‪ .3/‬חב"ד לחן הוסיף כי התובעת בהליך האזרחי לא‬
‫העידה בפני בית הדין המחוזי ואין לקבל את הקביעה של דעת הרוב‪ ,‬לפיה להפניה למוצגים ת‪ 2/‬ו‪-‬‬
‫ת‪ 3/‬בתוך מסמך גילוי המסמכים נ‪ 3/‬יש משמעות אחת ויחידה והיא כי התובעת נחשפה לתוכן של‬
‫אותם מסמכים‪ .‬חב"ד לחן הוסיף כי לאחר מכן התצהיר ת‪ 3/‬נשלח על ידי עו"ד נוג'ידאת למערער‪,‬‬
‫‪6‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫ולכן‪ ,‬רשאי היה המערער להניח כי המסמכים הללו נחשפו מטעם המתלוננת בהליך האזרחי‪.‬‬
‫מסירת מסמכים לצד שכנגד אמורה לגרום לכך כי הצד שכנגד יכול להשתמש במסמכים הללו‬
‫לצרכיו המשפטיים בתיק‪ ,‬על מנת להוכיח את טענותיו או להדוף את הטענות של הצד שכנגד‪ .‬לכן‪,‬‬
‫שימוש בעובדות הכלולות בתצהיר ת‪ 3/‬בתוך התצהיר של התובעת בתיק האזרחי (ת‪ ,)4/‬לאחר‬
‫שהועברו למערער במסגרת הליך גילוי המסמכים‪ ,‬לא היווה הפרת חובת הסודיות של המערער‬
‫כלפי המתלוננת‪ .‬חב"ד לחן חלק גם על דעתו של עו"ד רומנוב לפיה ניתן לראות בהעברת‬
‫המסמכים ת‪ 2/‬ו‪ -‬ת‪ 3/‬למערער כהסכמה משתמעת בלבד לשימוש במסמכים בהליך האזרחי‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬העברת המסמכים מהווה הסכמה ברורה ומפורשת לעשיית שימוש במסמכים במסגרת‬
‫ההליך האזרחי‪.‬‬

‫התוצאה בבית הדין הארצי הייתה שהערעור נדחה ברוב דעות חברי בית הדין כנגד חוות‬ ‫‪.16‬‬
‫הדעת החולקת של חב"ד לחן‪.‬‬

‫טענות הצדדים בערעור‬

‫על פסק הדין של בית הדין הארצי הגיש המערער את הערעור שבפניי ובמסגרתו הוא‬ ‫‪.17‬‬
‫ביקש לבטל את פסק הדין של בית הדין הארצי ולאמץ את דעת המיעוט של עוה"ד מאיר לחן‪.‬‬
‫במסגרת ערעורו תקף המערער את ההכרעה של בתי הדין לפיה נוצרו בינו ובין המתלוננת יחסי‬
‫עו"ד‪-‬לקוח‪ .‬ביחס לשאלה האם הפר המערער את חובת הסודיות כלפי המתלוננת סמך המערער‬
‫את הקביעות בחוות דעתו של חב"ד‪ ,‬עו"ד מאיר לחן‪.‬‬

‫המערער טען עוד כי טעה בית הדין הארצי כשלא קבע כי המתלוננת הסכימה לוותר על‬ ‫‪.18‬‬
‫חובת הסודיות כאשר היא נקטה במעשים שלהלן‪ :‬צירפה את התצהיר ת‪ 3/‬לתלונתה הראשונה‬
‫ללשכת עורכי הדין; המציאה את התלונה הראשונה יחד עם התצהיר ת‪ 3 /‬למערער; לא התנגדה‬
‫להכללת התצהיר ת‪ 3/‬במכתב גילוי המסמכים נ‪ ;3/‬המציאה עותק של התצהיר ת‪ 3/‬במסגרת גילוי‬
‫המסמכים בהליך האזרחי; לא התנגדה לצירוף התצהיר כנספח לתצהיר העדות הראשית שהוגש‬
‫מטעם התובעת בתיק האזרחי; לא התנגדה לשימוש בתצהיר ת‪ 3/‬במסגרת החקירה הנגדית של‬
‫התובעת בהליך האזרחי‪.‬‬

‫המערער טען כי כאשר בעל דין בהליך אזרחי מגלה מסמך ומתיר עיון בו הוא מגלה בכך‬ ‫‪.19‬‬
‫את דעתו כי המסמך אינו חסוי ולא חלה עליו חובת הסודיות‪ ,‬וכי הוא מהווה ראיה רלוונטית‬
‫ולגיטימית בהליך המתנהל בין הצדדים‪.‬‬

‫המשיבה סמכה את ידה על פסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים וטענה כי מקרה זה לא‬ ‫‪.20‬‬
‫נמנה על המקרים החריגים המחייבים התערבות של ערכאה זו‪ .‬המשיבה הוסיפה כי אסור היה‬
‫למערער לעשות שימוש במסמכים ללא קשר לשאלה אם הוא שמר אותם או קיבל אותם מידי‬
‫אחר‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫דיון והכרעה‬

‫בדיון שהתקיים בפניי הסכים המערער להמלצתי לפיה הערעור יתמקד בשאלה האם‬ ‫‪.21‬‬
‫הופרה חובת הסודיות‪ ,‬מבלי שתידון הטענה כי לא התקיימו בינו ובין המתלוננת יחסי עו"ד‪-‬לקוח‪.‬‬

‫כידוע‪ ,‬בית המשפט לא יתערב בדרך כלל בפסקי הדין של בתי הדין למשמעת של‬ ‫‪.22‬‬
‫לשכת עורכי הדין‪ ,‬שהם אלה המופקדים על יישום נורמות האתיקה של עורכי הדין‪ .‬בית‬
‫המשפט ינקוט מידה רבה של ריסון בטרם יתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאות‬
‫המשמעת (על"ע ‪ 6251/06‬הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל‪-‬אביב יפו נ' דוידוביץ'‬
‫[פורסם בנבו] (‪ )8/7/10‬פסקה ‪ ;15‬עמל"ע ‪ 17913-09-12‬שפירא נ' לשכת עורכי הדין –‬
‫מחוז תל‪-‬אביב [פורסם בנבו] (‪ .))22/4/13‬יחד עם זאת‪ ,‬במקרה זה אני סבור כי יש מקום‬
‫להתערב בהכרעתו של בית הדין הארצי‪ ,‬כפי שיוסבר להלן‪.‬‬

‫בית הדין המחוזי ובית הדין הארצי קבעו כי המערער הפר את חובת הסודיות כלפי‬ ‫‪.23‬‬
‫המתלוננת וכי יש להרשיעו בעבירה על סעיף ‪ )2(61‬לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף ‪ 19‬לכללי‬
‫האתיקה‪ .‬סעיף ‪ 19‬לכללי האתיקה קובע כדלקמן‪:‬‬

‫"עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו‪ ,‬תוך כדי‬
‫מילוי תפקידיו‪ ,‬זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה‬
‫על גילוי בהליך משפטי‪ ,‬חקירה או חיפוש שאינו חסוי על פי סעיף ‪ 90‬לחוק"‪.‬‬

‫סעיף ‪ 90‬לחוק לשכת עורכי הדין קובע כדלקמן‪:‬‬

‫"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני‬
‫לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח‪ ,‬לא יגלה אותם עורך הדין‬
‫בכל הליך משפטי‪ ,‬חקירה או חיפוש‪ ,‬מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם"‪.‬‬

‫אפתח בהקדמה קצרה‪ .‬החיסיון של מידע מונע מעורך הדין את הצגתו בבית‬ ‫‪.24‬‬
‫המשפט‪ .‬החיסיון מוגבל רק לאותו מידע ולאותם מסמכים שפורשו בחקיקה (גבריאל קלינג‪,‬‬
‫אתיקה בעריכת דין (תשס"א‪( )2001-‬להלן‪" :‬קלינג") עמ' ‪ .)407‬חובתו של עורך הדין לשמור‬
‫על החיסיון נקבעה בסעיף ‪ 90‬לחוק לשכת עורכי הדין‪ .‬הוראה זו נגזרת מחובתו של עורך דין‬
‫לשמור בסוד כל דבר המובא לידיעתו בידי לקוחו או מטעמו‪ ,‬תוך כדי מילוי תפקידו (קלינג‪,‬‬
‫עמ' ‪ .) 409-410‬יחד עם זאת‪ ,‬יש הבדל בין סודיות לחיסיון‪ .‬באופן כללי‪ ,‬חובת סודיות אין‬
‫משמעה בהכרח חיסיון‪ .‬חובת סודיות המוטלת על אדם בביצוע תפקידו אינה עומדת בפני‬
‫‪8‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫דרישה חוקית למסור עדות או מסמכים בהליך שיפוטי (יצחק עמית‪ ,‬קבילות‪ ,‬סודיות‪ ,‬חיסיון‬
‫ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי‪-‬ניסיון להשלטת סדר (ספר אורי קיטאי) עמ'‬
‫‪.)256-261‬‬

‫במקרה זה שלח ב"כ המתלוננת‪ ,‬עורך דין נוג'ידאת‪ ,‬את המסמכים שעל הפרק‬ ‫‪.25‬‬
‫(המכתב‪-‬ת‪ 2/‬והתצהיר‪-‬ת‪ )3/‬למערער במסגרת שלב גילוי ועיון במסמכים בתובענה‬
‫האזרחית‪ .‬כאשר קיבל המערער את המסמכים מב"כ המתלוננת לא הייתה מניעה כי יחשוף‬
‫מסמכים אלה בפני התובעת אותה ייצג במשפט‪ .‬אין מדובר במסמכים שהוחלפו בין הלקוחה‬
‫(המתלוננת) לבין עורך הדין (המערער) שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי‬
‫עורך הדין ללקוחה‪ ,‬שכן המסמכים לא נשארו בידי המערער לאחר הכנתם‪ .‬המסמכים הגיעו‬
‫לידי המערער ישירות מב"כ המתלוננת‪ ,‬במהלך המשפט האזרחי‪.‬‬

‫במאמרה של ד"ר לימור זר‪-‬גוטמן‪" ,‬הבטחת תקשורת חופשית בין עורך דין ללקוח‬ ‫‪.26‬‬
‫באמצעות חסיון עו"ד‪-‬לקוח וחובת הסודיות האתית‪-‬קריאה לרפורמה"‪ ,‬מתייחסת המחברת‬
‫לשאלת ויתור הלקוח על החיסיון או על הסודיות‪ ,‬בציינה כי החיסיון והסודיות שייכים ללקוח‬
‫ולכן רק הוא רשאי לוותר עליהם (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)96‬המחברת מתייחסת למצב של גילוי בשוגג‬
‫של מידע חסוי או סודי ודנה בשאלה האם הגנת החיסיון והסודיות אובדת למסמך סודי‬
‫שנשלח בטעות על ידי עורך דין לצד שכנגד‪ ,‬או למסמך שנחשף בטעות במסגרת גילוי‬
‫מסמכים‪ .‬המחברת מציינת כי הגישה הדומיננטית במשפט האמריקאי אינה רואה בחשיפת‬
‫חומר חסוי בשוגג משום ויתור על החיסיון ומזכירה פסיקה ישראלית‪ ,‬על פיה התירו בתי‬
‫המשפט שימוש בראיות חסויות אשר הגיעו לידי הצד שכנגד עקב טעות משרדית (ת"א‬
‫(מחוזי י‪-‬ם) ‪ 139/50‬הוצאה עברית בע"מ נ' ההסתדרות הציונית העולמית (‪)1954‬‬
‫[פורסם בנבו]; ת"א (שלום ת"א) ‪ 74932/04‬הראל חברה לביטוח בע"מ נ' בן צדוק (‪)2008‬‬
‫[פורסם בנבו] ‪ .‬במקרה שלפנינו לא נטען כי עו"ד נוג'ידאת מסר למערער את המסמכים‬
‫שבמחלוקת בשוגג‪ ,‬עקב טעות ולכן נקודת המוצא היא כי המסמכים נמסרו באופן מודע‬
‫במסגרת שלב העיון במסמכים במשפט‪ .‬סעיף ‪ 2‬לחוק השליחות‪,‬תשכ"ה‪ 1965-‬קובע כי‬
‫שלוחו של אדם כמותו וכי פעולת השלוח‪ ,‬לרבות ידיעתו וכוונתו‪ ,‬מחייבת ומזכה‪ ,‬לפי הענין‪,‬‬
‫את השולח‪ .‬בנסיבות אלה איני סבור שניתן היה ליחס למערער הפרה של חובת הסודיות‪,‬‬
‫שכן יש לראות במסירת המסמכים על ידי ב"כ המתלוננת למערער כהסכמה מפורשת לכך‬
‫שהמסמכים הנ"ל אינם בבחינת סוד מבחינת המתלוננת‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫עו"ד ריאד אבו אחמד נ' ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ‪ -‬מחוז צפון‬ ‫עבי (י‪-‬ם) ‪25183-05-18‬‬

‫זאת ועוד‪ .‬הוראת סעיף ‪ 19‬לכללי האתיקה אינה חלה על גילוי בהליך משפטי‪ ,‬כפי‬ ‫‪.27‬‬
‫שנקבע במפורש בסיפא של כלל ‪ .19‬מכאן‪ ,‬שאין בשימוש שעשה המערער במסמכים‬
‫שבמחלוקת בתובענה האזרחית משום הפרה של כלל ‪.19‬‬

‫אני מסכים עם דעת המיעוט בבית הדין הארצי‪ ,‬על פיה המערער חשף בפני התובעת‬ ‫‪.28‬‬
‫את המסמכים שבמחלוקת רק לאחר שעורך נוג'ידאד שלח אליו את המסמכים הנ"ל במסגרת‬
‫שלב העיון במסמכים וכי אזכור המסמכים הנ"ל (להבדיל מחשיפת תוכנם) במסגרת מכתב‬
‫גילוי המסמכים אינו מהווה הפרה של חובת הסודיות‪ ,‬בהעדר עדות התובעת ממנה ניתן היה‬
‫להסיק כי המערער חשף בפניה את המסמכים שבמחלוקת באותו שלב‪ .‬התובעת בהליך‬
‫האזרחי לא העידה לפני בית הדין המחוזי ולא ניתן היה לקבוע כממצא כי התובעת נחשפה‬
‫לתוכנם של אותם מסמכים‪ ,‬רק מפני שאוזכרו במכתב גילוי המסמכים שכתב המערער‬
‫כתחליף לתצהיר גילוי מסמכים‪ ,‬הנחתם על ידי הלקוח‪ .‬המסקנה היא כי המערער לא הפר‬
‫את חובת הסודיות בטרם קיבל את המסמכים האמורים מעו"ד נוג'ידאת‪.‬‬

‫איני סבור שניתן לראות בהגשת התלונה הראשונה‪ ,‬תוך צירוף המסמכים‬ ‫‪.29‬‬
‫שבמחלוקת אליה‪ ,‬משום ויתור על הסודיות מצד המתלוננת ובעניין זה‪ ,‬אין לקבל את טענת‬
‫המערער‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬שונים הם פני הדברים‪ ,‬ביחס לשליחת המסמכים הנ"ל על ידי ב"כ‬
‫המתלוננת למערער‪ ,‬בשלב הגילוי והעיון במסמכים‪ ,‬בטרם הוכן תצהיר העדות הראשית‬
‫מטעם התובעת במסגרת התובענה האזרחית‪.‬‬

‫לאור כל האמור‪ ,‬הערעור מתקבל ויש לזכות את המערער מהעבירה בה הוא הורשע‪.‬‬ ‫‪.30‬‬

‫המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים‪.‬‬ ‫‪5129371‬‬

‫‪54678313‬‬

‫ניתן היום‪ ,‬ט"ז אייר תשע"ט‪ 21 ,‬מאי ‪ ,2019‬בהעדר הצדדים‪.‬‬

‫‪129371‬‬
‫‪54678313‬‬

‫בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה‪ ,‬חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן‬

‫אביגדור דורות ‪/-54678313‬‬

‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬

‫‪10‬‬