‫משרד החקלאות נ' אבו אלקיעאן שחאדה‬ ‫תפ (ב"ש) ‪1648/05‬‬

‫בתי המשפט‬
‫פ ‪001648/05‬‬ ‫בית משפט השלום באר שבע‬
‫תאריך‪09/09/2007 :‬‬ ‫כב' השופטת ד‪ .‬בית‪-‬אור ‪ -‬סגן נשיא‬ ‫בפני‪:‬‬

‫משרד החקלאות‬ ‫בעניין‪:‬‬

‫המאשימה‬ ‫ג'ריס גנטוס‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד‬
‫נ ג ד‬
‫אבו אלקיעאן שחאדה‬
‫הנאשם‬ ‫מוחסן אלסאנע‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד‬

‫חקיקה שאוזכרה‪:‬‬
‫חוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪ :1977-‬סע' ‪415‬‬
‫תקנות מחלות בעלי חיים (סימון צאן)‪ ,‬תשל"ט‪ :1978-‬סע' ‪( 5 ,4‬א)‪9 ,‬‬
‫הודעת מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל)‪ ,‬תשמ"ג‪ :1982-‬סע' ‪3 ,2‬‬
‫חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]‪ ,‬תשמ"ב‪1982-‬‬

‫החלטה‬
‫בתיק זה הגיש ב"כ הנאשם בקשה לביטול כתב האישום מחמת הטענה של הגנה מן‬ ‫‪.1‬‬
‫הצדק‪ .‬כתב האישום מייחס לנאשם את העבירות שלהלן‪ :‬קבלת דבר במירמה בנסיבות‬
‫מחמירות בניגוד לסעיף ‪ 415‬סיפא לחוק העונשין התשל"ז ‪( 1977 -‬להלן‪":‬החוק")‪,‬‬
‫החזקה והובלה של צאן שאינו מסומן כדין בניגוד לתקנות ‪ 4‬ו – ‪ 9‬לתקנות מחלות בעלי‬
‫חיים (סימן צאן) תשל"ט – ‪( 1978‬להלן‪" :‬תקנות סימון צאן")‪ ,‬הובלת צאן ללא היתר‬
‫בניגוד לסעיפים ‪ 2‬ו – ‪ 3‬להודעת מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל)‬
‫תשמ"ג – ‪( 1982‬להלן‪" :‬ההודעה")‪ ,‬סימון צאן שלא כדין בניגוד לתקנה ‪( 5‬א) לתקנות‬
‫סימון צאן‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪conversion/tmp/activity_task_scratch/731444020.doc /‬‬
‫משרד החקלאות נ' אבו אלקיעאן שחאדה‬ ‫תפ (ב"ש) ‪1648/05‬‬

‫על פי כתב האישום הנאשם הינו סוחר כבשים המתגורר באזור יתיר‪ ,‬בסמוך לשטחי‬ ‫‪.2‬‬
‫אזור יהודה ושומרון‪ ,‬ובעל עדר צאן המונה כ – ‪ 40‬כבשים‪ .‬בתקופה הרלוונטית לכתב‬
‫האישום עסק הנאשם לפרנסתו בהעברת צאן שאינו מסומן כדין משטחי יהודה‬
‫ושומרון לשטח ישראל‪ ,‬ללא היתרים כדין ובמכירתו לסוחרי צאן בישראל‪ ,‬שלא כדין‪.‬‬
‫עוד עפ"י כתב האישום הנאשם סימן בעצמו באמצעות אחרים חלק מהכבשים בעדר‬
‫הצאן בתויות אוזן ממשלתיות משומשות‪ ,‬שלא כדין‪ .‬כמו כן לאחר סימון הצאן‪ ,‬כאמור‬
‫לעיל‪ ,‬שלא כדין‪ ,‬פנה הנאשם ללשכה הוטרינרית המחוזית בבאר‪-‬שבע כדי לקבל היתר‬
‫להובלת הצאן ולצורך כך הציג את רשימת מספרי תויות האוזן המשומשות כאילו‬
‫מדובר במספרי תויות אוזן של צאן‪ ,‬שגודל וחוסן כדין‪.‬‬

‫כתב האישום הוקרא לנאשם‪ ,‬הנאשם כפר בעובדות כתב האישום‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫ביום ‪ 29.7.07‬הגיש ב"כ הנאשם בקשה למחיקת כתב האישום בטענה כי יש להורות‬ ‫‪.4‬‬
‫על ביטול כתב האישום מחמת ההגנה מן הצדק‪ ,‬הואיל ולטענתו נקטה המאשימה‬
‫באפליה כלפי הנאשם‪ .‬לדבריו‪ ,‬מעיון בכתב האישום עולה כי באירועים המיוחסים‬
‫לנאשם היו מעורבים מתווך‪ ,‬סוחר ומובילים‪ ,‬שזהותם ידועה למאשימה‪ ,‬והיא אף‬
‫נקבה בשמותיהם בכתב האישום ואשר נגדם לא הוגשו כתבי אישום‪ ,‬בעוד שכנגד‬
‫הנאשם הוגש כתב אישום‪.‬‬

‫לטענת ב"כ הנאשם "המאשימה בהחלטתה להעמיד לדין את הנאשם ולא להעמיד לדין‬ ‫‪.5‬‬
‫מחזיקים ו‪/‬או מובילים ו‪/‬או מפרי חוק אחרים סתרה את עקרון השוויון שהוא עקרון על‬
‫המוחל ומיושם בהעדר כל הוראה סותרת אחרת"‪ .‬עוד לדבריו‪ ,‬נוכח התכליות‬
‫הלגיטימיות של החוק‪ ,‬שמכוחו הועמד הנאשם לדין ונמנעה העמדתם לדין של הסוחר‪,‬‬
‫המתווך והמובילים‪ ,‬נקטה המאשימה בשיקולים פסולים ושרירותיים‪ .‬לאור האמור‬
‫לעיל מבקש ב"כ הנאשם להורות על מחיקת כתב האישום נגד הנאשם‪.‬‬

‫ב"כ המאשימה‪ ,‬בתגובתו לבקשת ב"כ הנאשם‪ ,‬מציין כי המאשימה החליטה שלא‬ ‫‪.6‬‬
‫לנקוט בהליכים משפטיים נגד מעורבים נוספים‪ ,‬שהם המתווך‪ ,‬הסוחר ונהגים שביצעו‬
‫את ההובלה לאחר שבדקה את חומר הראיות בתיק ועל יסוד המסקנה "כי אין ראיות‬
‫מספיקות להעמדתם לדין"‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪conversion/tmp/activity_task_scratch/731444020.doc /‬‬
‫משרד החקלאות נ' אבו אלקיעאן שחאדה‬ ‫תפ (ב"ש) ‪1648/05‬‬

‫ב"כ המאשימה מציין כי "עקב חוסר בראיות מספיקות להתקיימות היסוד הנפשי‬ ‫‪.7‬‬
‫הדרוש לעניין העבירות המיוחסות לנאשם לפי תקנה ‪ 4‬ו – ‪ 9‬לתקנות מחלות בעלי חיים‬
‫וסעיף ‪ 2‬להודעת מחלות בעלי חיים‪ ,‬לא ניתן לנקוט בהליכים כלשהם נגד יתר המעורבים‬
‫בתיק זה"‪.‬‬

‫עוד לדברי ב"כ המאשימה החלטת המאשימה מבוססת על שיקולים מקצועיים‬ ‫‪.8‬‬
‫ועניינים ואינה מהווה פגיעה בעקרון השוויון‪ ,‬לא כל שכן אפליית הנאשם לרעה‪ .‬אשר‬
‫על כן ברור שלא נפלו פגמים בהליכים שקדמו להגשת כתב האישום ובוודאי שאין‬
‫מדובר בפגמים שפוגעים בתחושת הצדק וההגינות‪.‬‬

‫דיון‪:‬‬
‫בע‪.‬פ‪ 2910/94 .‬יפת ואח' נ‪ .‬מדינת ישראל פד"י נ' (‪( 221 ,)2‬להלן "פסה"ד בענין יפת")‬ ‫‪.9‬‬
‫דן השופט דב לוין בתורת ההגנה מן הצדק וההשתק הפלילי‪ .‬לאחר ניתוח עקרונות‬
‫התורה שיסודה בסמכותו הטבועה של בית המשפט‪ ,‬קבע כב' השופט לוין את המבחן‪,‬‬
‫אשר צריך להנחות את בתי המשפט בבואם לבטל כתב אישום תוך שימוש בעקרון של‬
‫הגנה מן הצדק‪.‬‬
‫אומר כב' השופט לוין בעמ' ‪ 370‬מול האות ב'‪:‬‬
‫"קבלתה של תורת ההשתק אל תוך המשפט הפלילי באמצעות העקרון הידוע של הגנה‬
‫מן הצדק נשענת על סמכותו הטבועה של בית המשפט לבטל אישום העומד בסתירה‬
‫לעקרונות של צדק והגינות משפטית‪ .‬לבית המשפט במדינת ישראל שיקול דעת לעכב‬
‫הליכים‪ ,‬משאין אפשרות להעניק לנאשם משפט הוגן ו‪/‬או משיש בניהול המשפט‬
‫משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות‪ ,‬כפי שבית המשפט רואה אותו‪ .‬המבחן הקובע‪ ,‬כפי‬
‫שאני רואה אותו לאמצו הוא מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות‪ ,‬היינו‬
‫התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה‪ ,‬דיכוי והתעמרות בנאשם‪....‬במדובר‬
‫האוניברסלית נפגעת‪ ,‬דבר שבית‬ ‫במקרים שבהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק‬
‫המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסבלו‪ .‬ברי כי טענה כגון זו תעלה‬
‫ותתקבל במקרים נדירים ביותר ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם‪.‬‬
‫חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי במקרים שבהם התנהגות הרשות היתה כה‬
‫מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם‪ ,‬כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל‬
‫מעשה"‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪conversion/tmp/activity_task_scratch/731444020.doc /‬‬
‫משרד החקלאות נ' אבו אלקיעאן שחאדה‬ ‫תפ (ב"ש) ‪1648/05‬‬

‫מנגד‪ ,‬יש לזכור בעת דיון בעקרון ההגנה מן הצדק כי‪" :‬על בית המשפט לשקול‬ ‫‪.10‬‬
‫בהחלטתו לא רק שיקולים הנוחים לנאשם או לבית המשפט עצמו‪ ,‬כי אם ובאופן דומה‬
‫שיקולים של צדק ציבורי" (ע‪.‬פ‪ 548/98 .‬ת"א מדינת ישראל נ‪ .‬אלון פינקלשטיין)‪.‬‬

‫וכן‪:‬‬
‫"לעתים מוטרדת החברה ועסוקה היא יתר על המידה בזכויות הנאשם‪ .‬יש שהדבר עשוי‬
‫להגיע לכדי פגיעה בזכותו של הקרבן‪ .‬עם זאת‪ ,‬אסור שהאינטרס הציבורי לשמירת‬
‫טוהר ההליך השיפוטי ישכיח מאיתנו אינטרסים ציבוריים חשובים אחרים‪ ,‬כגון‬
‫האינטרס הציבורי בהעמדה לדין‪ ,‬מיצוי הליכים והוצאת האמת לאור והאינטרס הפרטי‬
‫של הקרבן הנפגע" (ע ‪ 95/99‬התובע הצבאי הראשי נ‪ .‬רס"ן כהן)‪.‬‬

‫מתוך הדברים שצוטטו עולה כי תורת ההגנה מן הצדק צריכה להיות מופעלת במשורה‬ ‫‪.11‬‬
‫ורק כאשר יש ראיות ברורות לכך שהתנהגותה של הרשות הייתה בלתי נסבלת בעליל‬
‫או שערורייתית‪.‬‬

‫מן הכלל אל הפרט‪:‬‬

‫כאמור‪ ,‬בקשתו של ב"כ הנאשם להורות על ביטול כתב האישום מחמת ההגנה מן‬ ‫‪.12‬‬
‫הצדק מתבססת על טענת אפליה‪ ,‬שנקטה המאשימה בכך שהגישה כתב אישום אך‬
‫ורק נגד הנאשם ולא נגד אנשים אחרים‪ ,‬שלכאורה מעורבים באירועים נשוא כתב‬
‫האישום‪ .‬מדובר לכאורה בסוגיה של אכיפה בררנית של החוק‪ .‬עניין זה נדון בבג"צ‬
‫‪ 96/96‬זאקי נ‪ .‬ראש עיריית באר‪-‬שבע‪ .‬בפסק דין זה אומר כב' השופט זמיר כי דוגמא‬
‫מובהקת לאכיפה בררנית היא‪ ,‬החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני ולא לאוכפו כנגד פלמוני‬
‫על בסיס שיקולים של דת‪ ,‬לאום או מין או מתוך יחס של עויונת אישית או יריבות‬
‫פוליטית כנגד פלוני‪ .‬בעמוד ‪ 305‬אומר כב' השופט זמיר‪" :‬אכיפה כזו נוגדת באופן חריף‬
‫את העקרון של שיוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עקרון זה‪ ,‬היא הרסנית לשלטון‬
‫החוק‪ ,‬היא מקוממת מבחינת הצדק ומסכנת את מערכת המשפט"‪.‬‬

‫מנגד‪ ,‬כידוע חוק סדר הדין הפלילי מעניק לרשויות התביעה שיקול דעת להחליט אם‬ ‫‪.13‬‬
‫להעמיד אדם לדין‪ ,‬אם לאו‪ .‬מטרתו של שיקול הדעת היא לאפשר גמישות בקבלת‬
‫החלטות‪ .‬מי שטוען לאפליה חייב לבסס טיעון כזה ולהראות לבית המשפט כי‬
‫המאשימה נקטה באפליה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬על בסיס שיקול שאיננו ענייני וחורג משיקול‬
‫הדעת המוקנה לה בעניין העמדה לדין‪ .‬על המבקש להראות כי שיקול של העמדתו לדין‬

‫‪4‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪conversion/tmp/activity_task_scratch/731444020.doc /‬‬
‫משרד החקלאות נ' אבו אלקיעאן שחאדה‬ ‫תפ (ב"ש) ‪1648/05‬‬

‫של הנאשם מתבסס על אפליה מטעמים של דת או מין או מתוך עויונות לנאשם‪.‬‬

‫במקרה כזה אכן מדובר בשיקול פסול של הרשות‪.‬‬

‫בענייננו‪ ,‬ציין ב"כ המאשימה בתשובתו לבקשת הנאשם‪ ,‬כי שיקולי המאשימה באי‬ ‫‪.14‬‬
‫העמדתם לדין של המעורבים האחרים התבססה על מסקנתה אין כי ראיות מספיקות‬
‫להעמדתם לדין של המעורבים האחרים בנוגע להתקיימות היסוד הנפשי הדרוש‪.‬‬
‫מדובר בשיקול ענייני‪ ,‬שלא נסתר‪ ,‬ואשר מצוי בתחום סמכותה של המאשימה‪ ,‬כשהיא‬
‫בוחנת את הראיות שישנן בתיק לצורך ההחלטה אם יש או אין להעמיד לדין חשודים‪.‬‬

‫מכל האמור לעיל מצאתי כי לא מדובר בענייננו‪ ,‬במקרה שבו יש לקבל את טענת ההגנה‬ ‫‪.15‬‬
‫מן הצדק‪ ,‬שכן אין זה המקרה שבו הרשות נקטה בדרך של התנהגות שערוייתית מחד‬
‫גיסא ומאילך גיסא השיקולים של צדק ציבורי‪ ,‬שעניינם העמדה לדין ומיצוי ההליכים‬
‫נגד מבצעי העבירות‪ ,‬הינם השיקולים שהנחו את הרשות בהעמדת הנאשם לדין‪.‬‬

‫אשר על כן אני דוחה את הבקשה לבטל את האישום מן הטעם של הגנה מן הצדק‪.‬‬ ‫‪.16‬‬

‫תיק זה קבוע להוכחות ליום ‪ 20.1.08‬בשעה ‪.11:30‬‬ ‫‪.17‬‬

‫‪5129371‬‬

‫ניתן היום‪ ,‬כ"ו באלול תשס"ז (‪ 9‬בספטמבר ‪ )2007‬בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים‬ ‫‪54678313‬‬

‫לב"כ הצדדים‬

‫_______________‬
‫‪5129371‬‬

‫ד‪ .‬בית‪-‬אור‪ ,‬שופטת‬ ‫‪54678313‬‬

‫ד‪ .‬בית אור ‪54678313-1648/05‬‬

‫סגן נשיא‬

‫‪001648/05‬פ ‪ 134‬לבנה טלגאוקר‬

‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬

‫‪5‬‬
‫המאגר המשפטי הישראלי‬ ‫‪nevo.co.il‬‬ ‫נבו הוצאה לאור בע"מ‬
‫‪conversion/tmp/activity_task_scratch/731444020.doc /‬‬