‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫פונקציות סתומות‬

‫מבוא‬
‫נזכיר את הגדרתה של פונקציה ממשיות במשתנה אחד‪:‬‬
‫‪ , E ‬אם ורק אם‬ ‫‪ , D ‬מוגדרת פונקציה ממשית ‪ f‬עם ערכים בקבוצה ‪, E‬‬ ‫אומרים כי בקבוצה ‪, D‬‬
‫לכל מספר ‪ x  D‬מתאים מספר אחד ויחיד ‪ y = f ( x)  E‬לפי כלל התאמה שמוגדר מראש והיטב‪.‬‬

‫כותבים‪. f : D → E :‬‬
‫ישנן דרכים רבות להגדרת פונקציה ממשית‪ ,‬אך בכל אחת מהן ההתאמה ) ‪ x → y = f ( x‬היא חד‪-‬ערכית‪:‬‬
‫לכל מקור ‪ x‬מתאימה תמונה אחת ‪ . y‬ברוב המקרים‪ ,‬פונקציה מוגדרת ע"י נוסחה אחת אלמנטארית או ע"י‬
‫מספר נוסחאות אלמנטאריות לפי מקרים‪ .‬אך לפעמים פונקציה מוגדרת בדרכים יותר מסובכות ולא‬
‫אלמנטאריות‪.‬‬

‫פונקציה הפוכה כפונקציה סתומה‬

‫אנו מכירים מושג של פונקציה הפוכה‪ .‬נזכיר כי הפונקציה ההפוכה מוגדרת עבור פונקציה‬
‫‪ f : D f → Im f = E‬אשר חד‪-‬חד ערכית באופן הבא‪:‬‬

‫‪f ( x) = y  f −1 ( y ) = x‬‬
‫תחום הגדרה של הפונקציה ההפוכה הוא תמונה של הפונקציה הנתונה‪ D f −1 = Im f :‬ותמונתה היא תחום‬
‫ההגדרה של הפונקציה הנתונה‪. Im f −1 = D f :‬‬

‫דוגמא‬
‫‪. y = f ( x) = x 5 + 2 x , f :‬‬ ‫→‬

‫הפונקציה עולה ממש בכל תחום ההגדרה כי ‪ . f ( x) = 5 x 4 + 2  0‬ז"א הפונקציה היא חח"ע ולכל תמונה‬
‫‪ y ‬קיים ערך אחד ‪ x‬כך שמתקיים ‪ . x5 + 2 x = y‬כדי למצוא עבור מספר ‪ y‬את תמונתו ) ‪ f −1 ( y‬יש‬
‫לפתור את המשוואה‪:‬‬
‫‪x5 + 2 x = y  x5 + 2 x − y = 0‬‬
‫) ‪F ( x, y‬‬

‫לא ניתן לרשום את הפתרון בצורה מפורשת (באמצעות נוסחה אלמנטארית)‪ ,‬לכן כדי למצוא ערך של פונקציה‬
‫הפוכה נצטרך כל פעם לפתור משווה אחרת‪ .‬למשל‪ ,‬כדי למצוא )‪ f −1 (0‬עלינו לפתור משוואה‬

‫‪F ( x, 0) = x5 + 2 x − 0 = 0  x( x 4 + 2) = 0‬‬
‫במקרה זה קל למצוא את הפתרון והוא )‪ . x = 0 = f −1 (0‬אבל כדי למצוא )‪ f −1 (1‬נחוץ לפתור משוואה‬
‫אחרת‬
‫‪F ( x,1) = x5 + 2 x − 1 = 0‬‬
‫לא ניתן למצוא את הערך המדויק של הפתרון‪ ,‬אך הוא קיים ויחיד‪ .‬לפי משפט ערך הביניים‪ ,‬הפתרון נמצא בין‬
‫‪1‬‬
‫= ‪ x2‬מכיוון שפונקציה )‪ g ( x) = F ( x,1‬רציפה ומתקיים‬ ‫המספרים ‪, x1 = 0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1  1‬‬
‫= ‪g   = F  ,1‬‬ ‫‪ 0 , g (0) = F (0,1) = −1  0‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪ 2  32‬‬

‫‪1‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫ראו את האיור‪:‬‬

‫נחליף את השמות של המשתנים כי אנו רגילים לסמן משתנה בלתי תלוי ב‪ x -‬וערך פונקציה ב‪. y -‬‬
‫‪ x ‬נתאים את‬ ‫הפונקציה ההפוכה )‪ f −1 ( x‬מוגדרת ע"י המשוואה ‪ . F ( x, y ) = y 5 + 2 y − x = 0‬לכל‬
‫‪ x ‬למשוואה קיים פתרון אחד ויחיד‪ ,‬לכן‬ ‫ערך )‪ y = f −1 ( x‬כך שזוג ) ‪ ( x, y‬פותר את המשוואה‪ .‬לכל‬
‫הפונקציה מוגדרת היטב‪ ,‬אומנם באופן סתום (לא מפורש)‪.‬‬

‫הערה‬
‫ברוב המקרים פונקציות הפוכות הן סתומות (לא מוגדרות באופן מפורש)‪ .‬כדי להוכיח כי עבור פונקציה‬
‫)‪ y = f ( x‬קיימת פונקציה הפוכה )‪ y = f −1 ( x‬יש להוכיח כי לכל ‪ x  D f −1 = Im f‬למשוואה‬
‫‪ F ( x, y ) = f ( y ) − x = 0‬קיים פתרון יחיד ‪ . y  D f‬פתרון המשוואה הוא ערך של הפונקציה ההפוכה‪:‬‬
‫)‪. y = f −1 ( x‬‬
‫קיימות פונקציות אחרות אשר מוגדרות באופן סתום ע"י משוואה ‪ F ( x, y ) = 0‬מצורה יותר כללית‪.‬‬

‫הגדרה‬
‫אומרים כי משוואה‬
‫‪F ( x, y ) = 0 , x  D , y  E‬‬
‫מגדירה פונקציה סתומה ) ‪ y = y ( x‬אם ורק אם לכל ‪ x  D‬למשוואה קיים פתרון יחיד ‪ . y‬הפתרון היחיד‬
‫הוא ערך הפונקציה ) ‪. y = y ( x‬‬

‫הערה‬
‫‪ )1‬לפי הגדרת הפונקציה הסתומה‪ ,‬לכל ‪ x  D‬מתקיים‪. F ( x, y ( x)) = 0 :‬‬
‫‪ )2‬באותה הדרך ניתן לדבר בפונקציה סתומה ) ‪ : x = x( y‬המשוואה מגדירה פונקציה סתומה ) ‪x = x( y‬‬
‫אם ורק אם לכל ‪ y  E‬למשווה קיים פתרון יחיד ‪ . x‬הפתרון היחיד הוא ערך הפונקציה ) ‪. x = x( y‬‬
‫במקרה זה לכל ‪ y  E‬מתקיים‪. F ( x( y ), y ) = 0 :‬‬
‫‪ )3‬אם אותה המשוואה מגדירה את שתי הפונקציות הסתומות‪ , x = x( y ) , y = y ( x ) :‬אז הן הפוכות‬
‫אחת לשנייה‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫דוגמה‬
‫נראה כי המשוואה‬
‫= ‪F ( x, y ) = xy 3 + x 4 y + 2 x = 0 , x  D‬‬ ‫‪+‬‬ ‫= ‪= {x | x  0} , y  E‬‬
‫מגדירה פונקציה סתומה ) ‪. y = y ( x‬‬

‫‪ x0 ‬פונקציה ‪ h( y ) = F ( x0 , y ) = x0 y 3 + x0 4 y + 2 x0‬היא פולינום ממעלה שלוש‪ .‬ידוע כי‬ ‫‪+‬‬ ‫אכן‪ ,‬לכל‬
‫לכל פולינום ממעלה אי‪-‬זוגית קיים לפחות שורש אחד‪ ,‬לכן למשוואה ‪ h( y ) = 0‬קיים לפחות פתרון אחד‪.‬‬
‫נראה כי הפתרון הוא יחיד‪ .‬לשם כך מספיק להראות כי פונקציה ) ‪ h( y‬היא חח"ע‪.‬‬
‫הפונקציה עולה ממש כי ‪ , h( y ) = Fy( x0 , y ) = x0 3 y 2 + x0 4  0‬לכן פתרון המשוואה ) ‪ y0 = y( x0‬הוא אחד‬
‫ויחיד‪.‬‬

‫שימו לב‪ ,‬המשוואה לא מגדירה פונקציה סתומה ) ‪ x = x( y‬כי עבור ‪ y = 0‬למשוואה ‪ F ( x, 0) = 2 x = 0‬אין‬
‫‪. x‬‬ ‫‪+‬‬ ‫אף פתרון‬

‫גרף של פונקציה סתומה‬

‫האגף השמאלי של משוואה ‪ F ( x, y ) = 0‬הוא פונקציה סקלרית בשני משתנים המוגדרת בקבוצה‬
‫‪ . ( x, y ) | x  D , y  E‬אוסף הנקודות המקיימות את המשוואה הוא קוו גובה ‪ 0‬של הפונקציה‪:‬‬
‫}‪. C0 = {( x, y ) | F ( x, y ) = 0‬‬
‫אם המשוואה מגדירה פונקציה סתומה ) ‪ , y = y ( x‬אזי אוסף הנקודות ‪ G = ( x, y ( x)) | x  D‬הוא גרף של‬
‫הפונקציה הסתומה‪ .‬לפי הגדרה של פונקציה סתומה‪ ,‬נקודות ))‪ ( x, y ( x‬מקיימות את המשוואה ‪F ( x, y ) = 0‬‬
‫‪ ,‬ז"א הן נמצאות על קו הגובה ‪ .0‬אם המשוואה מגדירה פונקציה סתומה ) ‪ , x = x( y‬אזי לכל ‪y  E‬‬
‫מתקיים‪. ( x( y), y)  C0 :‬‬
‫ובכן‪ ,‬אם משוואה ‪ F ( x, y ) = 0 , x  D , y  E‬מגדירה לפחות פונקציה סתומה אחת‪ ,‬אזי חלק של ‪ C0‬קו‬
‫גובה ‪ 0‬של ) ‪ F ( x, y‬כאשר ‪ y  E , x  D‬הוא גרף של הפונקציה סתומה ) ‪ y = y ( x‬או ) ‪. x = x( y‬‬
‫באיור הבא ניתן לראות את גרף של פונקציה ) ‪ y = y ( x‬המוגדרת ע"י המשוואה‪:‬‬

‫= ‪F ( x, y ) = xy 3 + x 4 y + 2 x = 0 , x  D‬‬ ‫‪+‬‬ ‫= ‪= {x | x  0} , y  E‬‬

‫‪3‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫הערה‬
‫גרף של אחת מהפונקציות הסתומות ) ‪ y = y ( x‬או ) ‪ x = x( y‬הוא חלק מקוו הגובה ‪ C0‬הנמצא בתחום‬
‫כאשר ‪ . y  E , x  D‬במקרה זה כל ישר שמקביל לציר ה‪ y -‬או לציר ה‪ x -‬חותך את קו הגובה בנקודה‬
‫אחת בלבד‪ .‬קו הגובה כולו לא חייב לקיים את התנאי‪ .‬למשל קו גובה ‪ C0‬כולו של פונקציה‬

‫‪F ( x, y) = xy 3 + x 4 y + 2 x , x ‬‬ ‫‪, y‬‬

‫לא יכול להיות גרף לאף אחת מהפונקציות הסתומות‪ .‬ראו את האיור‪:‬‬

‫בהמשך נכיר משפט על קיום פונקציה סתומה לפחות בסביבה של נקודה ) ‪ M 0 ( x0 , y0‬הנמצאת על קו הגובה‪.‬‬

‫גזירות של פונקציה סתומה‬

‫בקורס חדו"א ‪ 1‬למדנו משפטים על רציפות וגזירות של פונקציה הפוכה‪ .‬למרות שפונקציה הפוכה ברוב‬
‫המקרים איננה מפורשת (אלמנטארית)‪ ,‬יכולנו לקבוע את הגזירות שלה לפי המשפט הבא‪:‬‬
‫אם פונקציה )‪ y = f ( x‬חח"ע בתחום הגדרה ‪ , D‬גזירה בנקודה ‪ x0‬ו‪ , f ( x0 )  0 -‬אזי פונקציה הפוכה‬
‫‪1‬‬
‫= ) ‪. g ( y0‬‬ ‫) ‪ x = f −1 ( y ) = g ( y‬גזירה בנקודה ) ‪ y0 = f ( x0‬ומתקיים‪:‬‬
‫) ‪f ( x0‬‬
‫ניתן להראות כי המשפט הוא מקרה פרטי של משפט הפונקציות הסתומות ‪ -‬התנאי המספיק לקיום ולגזירות‬
‫של פונקציה סתומה‪.‬‬

‫משפט הפונקציות הסתומות‬

‫אם ‪ F ( x, y ) , F ( x0 , y0 ) = 0‬שייכת למחלקה ‪ C 1‬בסביבה של ) ‪ , Fy ( M 0 )  0 , M 0 ( x0 , y0‬אזי קיימת‬
‫סביבת נקודה ‪ M 0‬שבה המשוואה ‪ F ( x, y ) = 0‬מגדירה פונקציה סתומה ) ‪ y = y ( x‬בעלת התכונות‬
‫הבאות‪:‬‬
‫‪; y ( x0 ) = y0 )1‬‬

‫‪ F ( x, y ( x)) = 0 )2‬לכל ) ‪; x  ( x0 −  , x0 + ‬‬

‫‪4‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫‪ y ( x ) )3‬בעלת נגזרת רציפה בקטע ) ‪ ( x0 −  , x0 + ‬ולכל ‪ x‬מהקטע מתקיים‪:‬‬

‫))‪Fx( x, y ( x‬‬
‫‪; y '( x) = −‬‬
‫))‪Fy( x, y ( x‬‬
‫‪ )4‬פונקציה ) ‪ y = y ( x‬היא היחידה המקיימת את התכונות ‪.)3 ,)2 ,)1‬‬

‫הערה‬
‫‪ )1‬ניתן לקבל את הנוסחה לנגזרת הפונקציה הסתומה באמצעות כלל השרשרת (אמנם קודם צריך להוכיח כי‬
‫הנגזרת קיימת – וההוכחה לא פשוטה‪ .)...‬נגזור את המשוואה ‪: F ( x, y ( x)) = 0‬‬

‫))‪Fx( x, y ( x‬‬
‫‪( F ( x, y( x)) )x = Fx( x, y( x))( x) + Fy( x, y( x)) y( x) = 0  y( x) = −‬‬
‫))‪Fy( x, y ( x‬‬
‫‪0‬‬

‫‪ )2‬אם מתקיים התנאי ‪ , Fx( M 0 )  0‬אזי המשוואה בסביבת הנקודה מגדירה פונקציה ) ‪ x = x( y‬אשר גזירה‬
‫) ‪Fy( x( y ), y‬‬
‫‪. x( y ) = −‬‬ ‫ברציפות בקטע ) ‪ ( y0 − 1 , y0 + 1‬ולכל ‪ y‬מהקטע מתקיים‪:‬‬
‫) ‪Fx( x( y ), y‬‬
‫דוגמא‬
‫פונקציה סתומה )‪ y = f ( x‬מוגדרת ע"י המשוואה‪:‬‬

‫= ‪F ( x, y ) = xy 3 + x 4 y + 2 x = 0 , x  D‬‬ ‫‪+‬‬ ‫= ‪= {x | x  0} , y  E‬‬

‫הוכיחו כי‬
‫‪; f (1) = −1 )1‬‬
‫‪ )2‬הפונקציה הסתומה גזירה בנקודה ‪. x = 1‬‬
‫מצאו משוואת ישר המשיק לגרף הפונקציה )‪ y = f ( x‬בנקודה )‪. (1, −1‬‬

‫להוכחה מספיק להראות כי מתקיימים התנאים של משפט הפונקציות הסתומות‪:‬‬

‫‪; F ( x0 , y0 ) = F (1, −1) = 1(−1)3 + 14 (−1) + 2 = 0 )1‬‬

‫‪)2‬‬

‫‪Fx( x, y ) = y 3 + 4 x 3 y + 2 ‬‬
‫( ‪  F ( x, y )  C‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫)‬
‫‪‬‬
‫‪Fy ( x, y ) = 3xy + x‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪‬‬
‫‪Fy( x0 , y0 ) = Fy(1, −1) = 3 + 1 = 4  0 )3‬‬

‫משוואת ישר משיק לגרף הפונקציה בנקודה )‪: (1, −1‬‬

‫)‪y = f (1) + f (1)( x − 1‬‬
‫לפי משפט הפונקציות הסתומות‪:‬‬
‫‪f (1) = −1‬‬
‫))‪Fx(1, f (1‬‬ ‫)‪F (1, −1‬‬ ‫‪−1 − 4 + 2 3‬‬
‫‪f (1) = −‬‬ ‫‪=− x‬‬ ‫‪=−‬‬ ‫=‬
‫))‪Fy(1, f (1‬‬ ‫)‪Fy(1, −1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫משוואת ישר המשיק‪:‬‬

‫‪5‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪y = −1 + ( x − 1) = x −‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫שימו לב‪ :‬ישר משיק הוא גרף של הקרוב הליניארי של פונקציה סתומה )‪ y = f ( x‬בסביבה של ‪: x = 1‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪f ( x) ‬‬ ‫)‪x − = l ( x‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫באמצעות הקרוב ניתן למצוא ערכים מקורבים של פונקציה )‪ y = f ( x‬כאשר ‪ x‬קרוב ל‪. 1 -‬‬
‫למשל‪,‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬
‫= )‪f (0.8)  l (0.8‬‬ ‫‪0.8 − = 0.6 − 1.75 = −1.15‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫ז"א‪ y = −1.15 ,‬הוא פתרון מקורב של משוואה‪:‬‬

‫‪F (0.8, y) = 0.8 y 3 + (0.8) 4 y + 1.6 = 0‬‬

‫באיור הבא נמצאים חלק מקו הגובה ‪( C0‬גרף של הפונקציה הסתומה) וישר המשיק לגרף הפונקציה הסתומה‬
‫בנקודה )‪: (1, −1‬‬

‫הערה‬
‫אם וקטור הגרדיאנט ) ‪ F ( M 0‬שונה מוקטור האפס ויתר התנאים של המשפט מתקיימים‪ ,‬אז קיימת סביבת‬
‫הנקודה בה משוואה ‪ F ( x, y ) = 0‬מגדירה לפחות פונקציה סתומה אחת‪ .‬אם ‪ , F ( M 0 ) = 0‬אז לא ניתן‬
‫להסיק כי פונקציה סתומה לא קיימת או היא לא גזירה‪ .‬במקרה זה יש לחקור את המשוואה המגדירה את‬
‫הפונקציה בכלים אחרים‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬וקטור הגרדיאנט של פונקציה ‪ F1 ( x, y ) = y 3 − x 6‬בנקודה )‪ M 0 (0, 0‬מתאפס‪ ,‬למרות זאת משוואה‬
‫‪ F1 ( x, y ) = y 3 − x 6 = 0‬מגדירה פונקציה סתומה ‪ y = x 2‬בכל סביבה של הנקודה (למעשה בכל המישור) ‪.‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬משוואה ‪ F2 ( x, y ) = y 6 − x 6 = 0‬לא מגדירה אף אחת מהפונקציות הסתומות כי בכל סביבה‬
‫של הראשית הקו נחתך עם ישרים המקבילים לצירי הקואורדינאטות פעמיים‪ .‬ראו את האיור‪:‬‬

‫‪6‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫ממשפט הפונקציות הסתומות נובעת משמעות גיאומטרית של וקטור גרדיאנט‪.‬‬

‫ישר משיק לקו גובה‬

‫משפט‬
‫אם‬
‫‪, F ( x0 , y0 ) = h )1‬‬

‫‪ F ( x, y ) )2‬שייכת למחלקה ‪ C 1‬בסביבה של נקודה ) ‪, M 0 ( x0 , y0‬‬

‫(‬ ‫)‬
‫‪, F ( M 0 ) = Fx( M 0 ), Fy( M 0 )  0 )3‬‬

‫אזי לקו גובה ‪ Ch = ( x, y ) | F ( x, y ) = h‬קיים ישר משיק בנקודה ) ‪ M 0 ( x0 , y0‬ומשוואתו‪:‬‬

‫‪Fx( M 0 )( x − x0 ) + Fy( M 0 )( y − y0 ) = 0‬‬

‫(‬ ‫)‬
‫שימו לב‪ :‬וקטור הגרדיאנט ) ‪ F ( M 0 ) = Fx( M 0 ), Fy( M 0‬הוא נורמל (ניצב) לישר המשיק‪ .‬במקרה זה‬
‫אומרים כי הוא ניצב לקו הגובה ‪ Ch‬בנקודה ) ‪. M 0 ( x0 , y0‬‬

‫נסביר את המשפט וללא הגבלת כלליות נניח כי ‪ . Fx( M 0 )  0‬לפי משפט הפונקציות הסתומות בסביבת‬
‫הנקודה משוואה ‪ F ( x, y ) − h = 0‬מגדירה את פונקציה סתומה ) ‪ x = x( y‬אשר גזירה בנקודה ‪y = y0‬‬
‫) ‪Fy( M 0‬‬
‫‪ . x( y0 ) = −‬גרף הפונקציה הסתומה וקו הגובה ‪ Ch‬הם אותו הקו‪ .‬נרשום את משוואת‬ ‫ומתקיים‪:‬‬
‫) ‪Fx( M 0‬‬
‫ישר המשיק לגרף ) ‪ x = x( y‬בנקודה ) ‪: M 0 ( x0 , y0‬‬

‫) ‪x = x( y0 ) + x( y0 )( y − y0 ) = x0 + x( y0 )( y − y0‬‬

‫לפי הנוסחה של נגזרת של הפונקציה הסתומה‪ ,‬מקבלים‪:‬‬

‫‪7‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫) ‪Fy( M 0‬‬
‫‪x = x0 −‬‬ ‫) ‪( y − y0‬‬
‫) ‪Fx( M 0‬‬
‫נפתח את המשוואה ונקבל‪:‬‬
‫‪Fx( M 0 )( x − x0 ) + Fy( M 0 )( y − y0 ) = 0‬‬
‫ז"א‬
‫‪F ( M 0 )  ( x − x0 , y − y0 ) = F ( M 0 )  M 0 M = 0‬‬
‫כאן ) ‪ M ( x, y‬נקודה שרירותי על ישר המשיק ווקטור ‪ M 0 M = 0‬מחבר את נקודת ההשקה עם נקודה‬
‫כלשהי על הישר‪.‬‬

‫דוגמא‬
‫נתונה פונקציה ‪ . F ( x, y) = sin( x + y) + ln(2 x + y) + 23 x + 2 y‬הוכיחו כי בנקודה )‪ M 0 (1, −1‬קיים ישר משיק‬
‫לקו גובה ‪ C2 = ( x, y ) | F ( x, y ) = 2‬ומצאו את משוואתו‪.‬‬

‫לפתרון מספיק לבדוק את תנאי המשפט‪:‬‬

‫‪. F ( M 0 ) = F (1, −1) = sin(1 − 1) + ln(2 − 1) + 23− 2 = 2 )1‬‬

‫‪ )2‬נקודה )‪ M 0 (1, −1‬היא פנימית עבור תחום ההגדרה של הפונקציה }‪ DF = {( x, y) | 2 x + y  0‬ובכל‬

‫תחום ההגדרה מתקיים‪:‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Fx( x, y ) = cos( x + y ) +‬‬ ‫‪+ 3(23 x + 2 y ) ln 2 ‬‬
‫‪2x + y‬‬ ‫‪‬‬
‫) ‪  F ( x, y )  C ( DF‬‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬
‫‪Fy( x, y ) = cos( x + y ) +‬‬ ‫‪+ 2(23 x + 2 y ) ln 2 ‬‬
‫‪2x + y‬‬ ‫‪‬‬
‫‪)3‬‬

‫‪F (1, −1) = ( Fx(1, −1), Fy(1, −1) ) = (3 + 6 ln 2, 2 + 4 ln 2) = (1 + 2 ln 2)(3 , 2)  0‬‬

‫לפי המשפט‪ ,‬ישר המשיק קיים ומשוואתו (ראו את האיור)‪:‬‬
‫‪(1 + 2 ln 2)3( x − 1) + (1 + 2 ln 2)2( y + 1) = 0  3 x + 2 y − 1 = 0‬‬

‫‪8‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫פונקציות סתומות בשני משתנים‬

‫באופן דומה ניתן להגדיר פונקציות סתומות של שניים או יותר משתנים‪.‬‬

‫הגדרה‬
‫אומרים כי משוואה‬
‫‪F ( x, y, z ) = 0 , ( x, y)  D ‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪, zE ‬‬
‫מגדירה פונקציה סתומה אם ורק אם לכל נקודה ‪ ( x, y )  D‬למשוואה קיים פתרון ‪ z‬אחד ויחיד השייך‬
‫לקבוצה ‪ . E‬הפתרון הוא ערך הפונקציה ) ‪. z = z ( x, y‬‬

‫כמובן‪ ,‬באותה הדרך ניתן להגדיר פונקציה סתומה ) ‪ y = y ( x, z‬או ) ‪. x = x( y, z‬‬

‫גרף של כל פונקציה סתומה הוא חלק משטח רמה ‪: 0‬‬
‫‪S0 = ( x, y, z ) | F ( x, y, z ) = 0 , ( x, y )  D , z  E‬‬
‫דוגמא‬
‫נראה כי משוואה‬
‫‪F ( x, y, z ) = x 2 z 3 + e z − cos( xy) = 0 , ( x, y) ‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪, z‬‬
‫מגדירה פונקציה סתומה ) ‪ z = z ( x, y‬ונמצא )‪. z (0, 0‬‬

‫‪ ( x0 , y0 ) ‬למשוואה‬ ‫‪2‬‬
‫לשם כך‪ ,‬נראה כי לכל‬

‫‪h( z ) = F ( x0 , y0 , z ) = x0 2 z 3 + e z − cos( x0 y0 ) = 0‬‬

‫קיים פתרון יחיד‪.‬‬
‫פונקציה ) ‪ h( z‬רציפה בכל ישר המספרים ובעלת הגבולות הבאים‪:‬‬

‫‪lim h( z ) = lim ( x0 2 z 3 + e z − cos( x0 y0 ) ) =   +  − cos( x0 y0 )  = ‬‬

‫‪z →‬‬ ‫‪z →‬‬

‫‪lim h( z ) = lim ( x0 2 z 3 + e z − cos( x0 y0 ) ) =  − + 0 − cos( x0 y0 )  = −‬‬

‫‪z →−‬‬ ‫‪z →−‬‬

‫לכן לפי משפט ערך הביניים הפונקציה מקבלת את כל הערכים‪ ,‬ז"א קיים ערך ‪( z‬פתרון המשוואה) כך‬
‫שמתקיים ‪ . h( z ) = 0‬נראה שפתרון ‪ z‬הוא יחיד‪ .‬לשם כך מספיק להראות כי הפונקציה היא חח"ע‪ .‬נגזרת‬
‫של הפונקציה תמיד חיובית‪:‬‬
‫‪h( z ) = Fz( x0 , y0 , z ) = 3x0 2 z 2 + e z  0‬‬

‫‪ .‬הפתרון הוא ערך הפונקציה‬ ‫‪ ( x, y ) ‬למשוואה קיים פתרון ‪ z‬אחד ויחיד השייך ל‪-‬‬ ‫‪2‬‬
‫ובכן‪ ,‬לכל נקודה‬
‫) ‪. z = z ( x0 , y0‬‬

‫כדי למצוא את הערך )‪ z (0, 0‬נתבונן במשוואה‪:‬‬

‫‪h( z ) = F (0, 0, z ) = 02 z 3 + e z − cos(0  0) = e z − 1 = 0‬‬

‫פתרון המשוואה הוא ‪ z = 0‬ולכן ‪. z (0, 0) = 0‬‬
‫באיור הבא ניתן לראות את משטח הרמה (גרף של פונקציה סתומה)‪:‬‬

‫‪9‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫דיפרנציאביליות של פונקציות סתומות בשני משתנים‬

‫המשפט הבא הוא תנאי מספיק לקיום ודיפרנציאביליות של פונקציה סתומה (איננה מפורשת)‪.‬‬

‫משפט הפונקציות הסתומות‬

‫אם ‪ , F ( x0 , y0 , z0 ) = 0‬פונקציה ) ‪ F ( x, y, z‬גזירה ברציפות בסביבה של ) ‪, M 0 ( x0 , y0 , z0‬‬
‫‪ , Fz( M 0 )  0‬אזי קיימת סביבת נקודה ‪ M 0‬שבה המשוואה ‪ F ( x, y, z ) = 0‬מגדירה פונקציה סתומה‬
‫) ‪ z = f ( x, y‬בעלת התכונות הבאות‪:‬‬

‫‪; f ( x0 , y0 ) = z0 )1‬‬

‫‪ F ( x, y, f ( x, y )) = 0 )2‬לכל ) ‪ ( x, y‬מסביבה של ) ‪; ( x0 , y0‬‬

‫‪ f ( x, y ) )3‬גזירה ברציפות (ואז דיפרנציאבילית) בסביבה של ) ‪ ( x0 , y0‬ולכל ) ‪ ( x, y‬מהסביבה‬

‫מתקיים‪:‬‬
‫)) ‪Fy( x, y, f ( x, y‬‬ ‫)) ‪F ( x, y, f ( x, y‬‬
‫‪; f y( x, y ) = −‬‬ ‫‪, f x( x, y ) = − x‬‬
‫)) ‪Fz( x, y, f ( x, y‬‬ ‫)) ‪Fz( x, y, f ( x, y‬‬
‫‪ )4‬פונקציה ) ‪ z = f ( x, y‬היא היחידה המקיימת את התכונות ‪.)3 ,)2 ,)1‬‬

‫שימו לב‪ ,‬בתנאי ‪ , Fy ( M 0 )  0‬קיימת פונקציה סתומה ) ‪ y = g ( x, z‬ובתנאי ‪ , Fx( M 0 )  0‬קיימת פונקציה‬
‫סתומה ) ‪ . x = h( y , z‬עבור הפונקציות הסתומות נכונות נוסחאות עבור נגזרות חלקיות עם שינויים מתאימים‪.‬‬

‫דוגמא‬
‫נראה כי מישור משיק לגרף פונקציה סתומה ) ‪ z = f ( x, y‬המוגדרת בסביבת נקודה )‪ M 0 (0, 0, 0‬ע"י‬
‫המשוואה‬
‫‪F ( x, y, z ) = x 2 z 3 + e z − cos( xy ) = 0‬‬

‫‪10‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫הוא מישור הקואורדינטות ‪. xy‬‬

‫לשם כך נראה כי עבור הפונקציה מתקיימים תנאי המשפט‪:‬‬
‫‪; F ( M 0 ) = F (0, 0, 0) = 0203 + e0 − cos(0) = 1 − 1 = 0 )1‬‬

‫‪)2‬‬

‫‪Fx( x, y, z ) = 2 xz 3 + y sin( xy ) ‬‬

‫‪‬‬
‫) ‪Fy( x, y, z ) = x sin( xy‬‬ ‫( ‪  F ( x, y , z )  C‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬
‫)‬
‫‪‬‬
‫‪Fz( x, y, z ) = 3x 2 z 2 + e z‬‬ ‫‪‬‬
‫‪. Fz(0, 0, 0) = 3  0 + e0 = 1  0 )3‬‬

‫לפי המשפט‪ ,‬הפונקציה הסתומה ) ‪ z = z ( x, y‬קיימת ודיפרנציאבילית בסביבה של )‪. (0, 0‬מכאן קיים מישור‬
‫משיק לגרף הפונקציה בנקודה )‪ . (0, 0, 0‬משוואת המישור‪:‬‬

‫)‪z = f (0, 0) + f x(0, 0)( x − 0) + f y(0, 0)( y − 0‬‬

‫לפי המשפט‪:‬‬
‫)‪Fy(0, 0, 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‪F (0, 0, 0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪; f (0, 0) = 0 , f y(0, 0) = −‬‬ ‫‪= − = 0 , f x(0, 0) = − x‬‬ ‫‪=− =0‬‬
‫)‪Fz(0, 0, 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫)‪Fz(0, 0, 0‬‬ ‫‪1‬‬
‫ובכן‪ ,‬משוואת המישור‪:‬‬
‫‪z = 0 + 0( x − 0) + 0( y − 0) = 0‬‬
‫ז"א מישור קואורדינאטות ‪ xy‬הוא מישור משיק לגרף הפונקציה הסתומה בראשית‪.‬‬

‫מישור משיק למשטח רמה‬

‫המשפט הבא נובע ממשפט הפונקציות הסתומות‪:‬‬

‫משפט‬
‫אם‬
‫‪, F ( x0 , y0 , z0 ) = h )1‬‬

‫‪ F ( x, y, z ) )2‬גזירה ברציפות בסביבת נקודה ) ‪, M 0 ( x0 , y0 , z0‬‬

‫(‬
‫‪, F ( M 0 ) = Fx( M 0 ), Fy( M 0 ), Fz( M 0 )  0 )3‬‬ ‫)‬
‫אזי למשטח רמה ‪ Sh = ( x, y, z ) | F ( x, y, z ) = h‬קיים מישור משיק בנקודה ) ‪M 0 ( x0 , y0 , z0‬‬
‫ומשוואתו‪:‬‬
‫‪Fx( M 0 )( x − x0 ) + Fy( M 0 )( y − y0 ) + Fz( M 0 )( z − z0 ) = 0‬‬

‫(‬ ‫)‬
‫שימו לב‪ :‬וקטור הגרדיאנט ) ‪ F ( M 0 ) = Fx( M 0 ), Fy( M 0 ), Fz( M 0‬הוא נורמל (ניצב) למישור המשיק‪.‬‬
‫במקרה זה אומרים כי הוא ניצב משטח הרמה ‪ S h‬בנקודה ) ‪. M 0 ( x0 , y0 , z0‬‬

‫‪11‬‬
‫לודמילה שוורצמן‬ ‫הרצאה מס' ‪9‬‬ ‫‪11006‬‬

‫דוגמא‬
‫נתונה פונקציה ‪. F ( x, y, z ) = x 2 − y 2 z + arctan( xy ) + e xyz‬‬

‫הוכיחו כי למשטח רמה ‪ 2‬של הפונקציה קיים מישור משיק בנקודה )‪ M 0 (0,1, −1‬אשר מקביל לציר ה‪. x -‬‬

‫לפי המשפט‪ ,‬לקיום מישור המשיק מספיק לבדוק את שלושת התנאים‪:‬‬

‫‪ , F (0,1, −1) = 0 − 12 (−1) + arctan(0) + e0 = 2 )1‬ז"א ‪. M 0 (0,1, −1)  S2‬‬

‫‪)2‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Fx( x, y, z ) = 2 x +‬‬ ‫‪+ yze xyz ‬‬
‫) ‪1 + ( xy‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪xyz ‬‬
‫‪Fy( x, y, z ) = −2 yz +‬‬ ‫( ‪+ xze   F ( x, y, z )  C 1‬‬ ‫‪3‬‬
‫)‬
‫) ‪1 + ( xy‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪Fz( x, y, z ) = − y + xye‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪xyz‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫‪. F (0,1, −1) = ( 0, 2, −1)  0 )3‬‬

‫מכאן משוואת מישור המשיק‪:‬‬

‫‪0( x − 0) + 2( y − 1) − ( z + 1) = 0‬‬
‫‪2y − z −3 = 0‬‬
‫נורמל למישור )‪ n = (0, 2, −1‬ניצב לווקטור כיוון )‪ s = (1,0,0‬של ציר ה‪ , x -‬לכן מישור המשיק מקביל לציר‬
‫זה‪.‬‬
‫ראו את האיור‪:‬‬

‫בהרצאה הבאה נלמד נגזרות חלקיות מסדר גבוה וקרוב פולינומיאלי‪...‬‬

‫‪12‬‬