‫מצאתי את עצמי עומדת מול דלת משרדו של בארוס שוב‪.

‬‬
‫נשכתי את שפתי התחתונה‪ .‬השיחה הקודמת שלנו הסתיימה‬
‫בחיפזון וכמה סימני שאלה מצידי‪ .‬אולי עכשיו נוכל לסיים את‬
‫השיחה‪ .‬חיכינו מחוץ למשרד כמה רגעים‪ .‬יכולתי לשמוע בפנים‬
‫מישהו אומר "אני מטפל בזה" ואז רגע אחר כך יצאו מהדלת שני‬
‫המפקדים הבכירים שסעדו עם בארוס בארוחות‪ .‬הם הביטו בי‪,‬‬
‫שניהם‪ ,‬אז המשיכו הלאה‪ .‬עיניי נחתו על בארוס‪ .‬בלתי אפשרי‬
‫להסתכל על משהו אחר מלבדו כשהוא נוכח‪ .‬מבט הדבש הקר‬
‫שלו הורם מהקלף הפתוח שאחז בידו והוא גולל אותו כשהביט‬
‫בי ובסמל‪ ,‬הקרירות בעיניו מתערבלת למשהו אחר‪" .‬יש סיכוי‪,‬‬
‫טוראי דלגייט‪ ,‬שלא תופיעי בדלת המשרד שלי כל עשר דקות?"‬
‫הוא שאל והניח לקלף‪ ,‬מביט בסמל‪" .‬מה היא עשתה?" הוא‬
‫דרש לדעת כמעט באנחה‪ .‬הסמל עודד אותי להיכנס פנימה‬
‫במחווה אגרסיבית למדי על גבי‪ ,‬שהייתי קוראת לה דחיפה‬
‫מתונה‪ .‬שמתי לב שמבטו של בארוס היה על ידו של הסמל לפני‬
‫שהגיעה לפרצופו‪" .‬תסגור את הדלת" הוא הורה והסמל מיהר‬
‫לעשות זאת‪ ,‬לא נראה כל כך מפחיד כשהוא מקבל פקודות‬
‫ממפקד המשמר‪" .‬המפקד" הוא הצדיע לבארוס‪" .‬דלגייט לא‬
‫תתאים למחלקתי‪ ,‬המפקד" הודיע הסמל בנחישות‪ ,‬לא בדיוק‬
‫מביט על בארוס והבנתי שזה נובע מפאת כבוד כלפיו‪ .‬טוב‪ ,‬זה‬
‫אומר שאני לא בכיוון הנכון עם מפקד המשמר כי אני נועצת בו‬
‫מבטים כל הזמן‪ .‬גם שניסיתי‪ ,‬כשהוא היה נוכח לא יכולתי לשים‬
‫לב למשהו אחר‪ .‬לא יכולתי שלא להביט בו‪ ,‬הוא היה נעים מידי‬
‫לעיניי‪" .‬ולמה זה‪ ,‬סמל ריד?" לא זיהיתי את הטון הזה‪ ,‬אבל היה‬

‫‪a‬‬
‫‪7‬‬ ‫בו משהו מסוכן‪.‬‬

‫"כי היא סייפת מיומנת‪ ,‬המפקד‪ .‬זה בזבוז זמן ומוריד את המורל‬
‫לשאר החיילים‪ ,‬המפקד"‪ .‬רציתי לתקוע לו אגרוף בפרצוף‬
‫מכמות הפעמים שבה הוא אמר המפקד‪ .‬לא הייתי בטוחה אם‬
‫הוא מתחנף‪ ,‬או שהוא מטורף‪ ,‬אבל זה היה מעצבן‪ .‬הבטתי‬
‫בסקרנות ומתח לראות מה תהיה תגובתו של בארוס‪ .‬עיניו נצצו‬
‫כמעט כאילו השתקפה בהן אש והוא נשען קדימה‪ .‬חתיך‪,‬‬
‫לעזאזל איתו‪ .‬אבל הוא לא נראה מופתע בכלל‪ .‬ריד נדרך לצידי‪,‬‬

‫‪a‬‬
‫‪1‬‬ ‫מבחין כמוני בחוסר ההפתעה‪.‬‬

‫"אם כך‪ ,‬סמל ריד‪ ,‬איפה תציע שאשבץ אותה?"‬

‫"אולי תוכל לשבץ אותה לסייפי המשמר‪ ,‬המפקד‪ .‬אם היא ראויה‬
‫לאמונך"‬

‫הפה שלי נפער מעט ועיניי נפערו הרבה‪ .‬חשבתי שאצטרך‬

‫לעבור לפחות חצי שנה של הכשרות‪ .‬דברים טובים לא קרו לי‬
‫ואם הם קרו לי גיליתי אחר כך שזה עולה לי הרבה מאוד‪ ,‬אז‬
‫הנה סיבה נוספת לדאוג‪".‬אתה לא חושב שאתה מגזים‪ ,‬סמל‬
‫ריד?" קולו היה מדוד‪ ,‬הוא שוב לא נשמע כה מופתע‪ .‬להפך‪ ,‬הוא‬
‫נשמע לי מאוד מחושב ‪.‬‬

‫"ראיתי אותה נלחמת‪ .‬היא – " הוא נעצר‪ ,‬פניו רציניות כמוות‪.‬‬
‫"אני פשוט יודע כשאני רואה סייף מיומן‪ ,‬המפקד‪ .‬אז‬
‫האפשרויות הן ‪ -‬או שהיא כשרון טבעי" הוא לא הביט בי‪ .‬שניהם‬
‫לא הביטו בי‪" .‬או שהיה לה הרבה מאוד זמן להתאמן‪".‬‬

‫"אולי גם וגם"‪ .‬עיניו של בארוס נחתו עליי כמו משקולות‪" .‬השאר‬

‫אותנו‪ ,‬סמל" ‪ .‬נשכתי את שפתי שוב‪" .‬כן המפקד" צפיתי בסמל‬
‫מצדיע ועוזב‪ ,‬סוגר את הדלת אחריו‪ ,‬לא לפני ששלח בי מבט‬
‫אחרון לפני שנעלם מאחורי הדלת‪ .‬לקחתי אוויר והתקרבתי אל‬
‫בארוס‪" .‬אז‪ ,‬העלמה דלגייט" הוא צעד לעברי כשהבנתי שאני‬
‫מתקרבת אליו גם‪ .‬עצרתי קפואה במקומי‪ .‬הוא הרים את ידו‬
‫לעברי וליבי השתולל בחזי‪ .‬אצבעותיו – ארוכות‪ ,‬נאות נגעו‬
‫ברכות בכתפי‪ ,‬היכן שהסמל אחז קודם לכן לא בעדינות בכלל‪.‬‬
‫הרגשתי את פעימות ליבי בגרוני ונאנקתי כי הסימן שהסמל‬
‫השאיר שם עוד לא החלים וכרגע זה כאב‪" .‬את מתכוונת לספר‬
‫לי מה הסוד שלך?" הוא רכן ולחש‪ .‬לא יכולתי לזוז ולא בטוחה‬
‫שהצלחתי לנשום‪ ,‬דמי רוחש וגועש באוזניי‪ ,‬מחריש אותי כמעט‪.‬‬
‫"אין שום סוד" השבתי בקול יציב ככל שיכולתי בהתחשב בכך‬
‫שידו עוד על כתפי ושהוא חושד בי בגלוי‪ .‬ניסיתי להירגע‪ ,‬ניסיתי‬
‫להזכיר לעצמי שאין סיכוי שהוא יכול לדעת‪ .‬ניסיתי לנשום רגיל‬
‫ולא להראות דבר‪ ,‬רק להיראות קרירה‪ .‬הוא בחן את פניי ומשך‬
‫את ידו‪ ,‬מתיישב על קצה שולחנו‪ ,‬עדיין קרוב מידי‪" .‬שנינו יודעים‬
‫שזה שקר‪ ,‬דלגייט" הוא השיב בבטחון גמור‪ .‬החזקתי את עצמי‬
‫לא לבלוע את הרוק‪ .‬עשיתי את זה כשאני בלחץ וכרגע הייתי‬
‫נתונה להרבה מאוד לחץ אבל אסור שהוא ידע‪ .‬פניו נטו הצידה‬
‫מעט בשעה שהמשיך לבחון אותי‪" .‬באמת חשבת שלא זיהיתי‬
‫שיש בך משהו שונה?" קולו נותר נמוך‪" .‬אין בי שום דבר שונה‪,‬‬
‫המפקד" שמרתי את מבטי עליו כי ידעתי שאם אסוג‪ ,‬אם אסיט‬
‫את עיניי זה יתפס כחולשה‪ ,‬כשקר‪ .‬עיניו קדחו לתוך שלי‪" .‬מה‬
‫אני עושה איתך‪ ,‬דלגייט?" הוא שאל אותי ומצמצתי‪ .‬משהו‬
‫בנוסח גרם לחיי להתלהט‪" .‬אמרתי לך מההתחלה שאני יכולה‬
‫להלחם‪ .‬אני יכולה להניף חרב‪ .‬יהיה לי לכבוד להצטרף למשמר‬
‫המלכותי‪ ,‬המפקד‪ .‬זה חלום חיי" כמעט אמרתי בבקשה‪ ,‬אבל‬
‫לא‪ .‬הוא לא יעריך זאת‪" .‬את ממשיכה לומר שזה חלום חייך‬
‫ויחד עם זאת‪ ,‬את ממשיכה לשקר לי‪ .‬איך אוכל לבטוח בך‬

‫‪a‬‬
‫ולהציב אותך במשמר המלכותי כשאנחנו לא בוטחים זה בזו?" ‪1‬‬

‫המילים שלו צללו לתוכי‪ .‬הבנתי מיד שזה נכון‪ .‬אני לא בוטחת בו‪.‬‬
‫גם כאהוא עמד לצידי‪ ,‬כשסיפרתי לו על ההתקפה שעברתי על‬
‫ידי מפקדו הבכיר‪ .‬אבל איך אוכל לבטוח בו? איך אוכל לבטוח‬
‫במישהו כשאני יודעת שהם יצודו אותי‪ ,‬יכלאו אותי‪ ,‬ירעיבו אותי‪,‬‬
‫יקראו לי תועבה ולבסוף יפרידו את הראש שלי משאר הגוף? אני‬
‫אוהבת את הראש שלי מחובר לשאר הגוף‪ ,‬תודה רבה‪ .‬הוא לא‬
‫יכול לדעת‪ .‬לעולם‪ .‬ולא ציפיתי ממנו לבטוח בי בכל מקרה‪ ,‬הוא‬
‫לא נראה לי טיפוס שבוטח באף אחד‪ ,‬לא באמת‪" .‬אעשה הכל‬
‫כדי להרוויח את האמון שלך" המילים בקעו מקרקעית ליבי‪ .‬לא‬
‫רציתי להישמע נואשת אבל אם הוא יחליט להדיח אותי עכשיו –‬
‫אני לא רואה דרך כלשהי לארמון‪ .‬אני מוכנה לעשות הכל כדי‬
‫שיסמוך עליי ולא היתה לי כוונה להפר את האמונה הזו‪ .‬רק‬
‫רציתי למצוא את אחותי‪ .‬אם היא זקוקה לעזרה ‪ -‬לעזור לה‪.‬‬
‫לומר לה שאני כאן עבורה‪ .‬להיות שם בשבילה שוב כפי שהיא‬
‫תוכל להיות בשבילי‪" .‬אהיה חיילת מצויינת‪ .‬אני נשבעת בשמה‬
‫של האלה‪ .‬בבקשה‪ ".‬מה עוד יכולתי לומר מלבד לפזר לו‬
‫שבועות? "את ממשיכה להישבע‪ ,‬רין‪ .‬זה מסוכן" גוון קולו השקט‬
‫בישר רעות‪ .‬רגע‪ ,‬הוא קרא לי בשמי הפרטי עכשיו? "זה לא‬
‫מסוכן אם אני אומרת את האמת‪...‬אז אתה חייב להאמין לי‪ .‬אני‬
‫לא מחפשת צרות – "‬
‫"ועדיין את מוצאת צרות שנקלעות לדרכך"‬
‫"זו לא אשמתי –"‬
‫"לא אמרתי שזו אשמתך״‬
‫"אז תן לי להוכיח את עצמי‪ .‬תמנה אותי לאיזה תפקיד‬
‫שתחליט‪..‬או פשוט תשבץ אותי לסייפי המשמר‪ .‬תבחן אם‬
‫התפקיד מתאים לי או לא"‬
‫"זה לא עובד ככה‪ ,‬דלגייט" וחזרנו לשמות משפחה‪ .‬מדהים‪ .‬אני‬
‫אפילו לא יודעת מה שמו הפרטי של הבחור הגדול‪" .‬קודם אני‬
‫בוחן‪ ,‬אחר כך אני משבץ לחיל הסייפים‪ ,‬או כל חיל אחר"‪" .‬אז‬
‫מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי לבסוף‪ ,‬מתוסכלת כי הדיון‬
‫הזה לא הוביל לשום מקום‪ .‬הוא באמת חשב שאשבע בקלות‬
‫ראש? ואולי הוא צדק‪ ,‬אולי באמת נבעתי בקלות ראש‪ .‬שמעתי‬
‫שמועות על מה שקורה לאנשים שנשבעים לשווא‪ .‬בדרך כלל‬
‫הגורל שלהם לא נגמר בשיבה טובה‪ .‬יותר בכיוון של תאונות‬
‫טראגיות כאלה ואחרות‪ .‬שמעתי כל מיני סיפורים אבל אף פעם‬
‫נתקלתי במישהו שבאמת קרה לו משהו‪ .‬לא ידעתי אם זו‬
‫הפחדה מתוך קנאה דתית שהמציאו כהנים לפני מאות שנים‪ ,‬או‬
‫שאכן היה בסיס אמיתי לדברים‪ .‬לא ידעתי הרבה דברים‪ .‬קודם‬
‫הייתי נערה אצילה‪ ,‬אחר כך הייתי עסוקה בלהעלם‪ ,‬להיבלע‬
‫ולהסתתר‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬גם אם חשבתי שאלה כנראה מעשיות‪,‬‬
‫לא זלזלתי בשבועה‪ .‬לא נשבעתי במשהו שלא אוכל לעמוד בו‪.‬‬
‫בארוס נשען שוב לאחור עם ידיו והשתדלתי לא להביט בשרירי‬
‫זרועו הבולטים‪ .‬זה לא היה קל בכלל‪ .‬מיקדתי את מבטי בפניו‪.‬‬
‫הוא נראה קצת מהורהר‪ .‬קיוויתי שזה אומר שהוא לא החליט‬
‫עדיין‪.‬‬
‫"יש לך כישרון‪ ,‬דלגייט‪ .‬יהיה מביש לבזבז אותו" הוא אמר‬
‫לבסוף והזדקף‪ .‬לפחות עכשיו הוא הכיר בכשרוני‪ .‬תודה באמת‪.‬‬
‫הוא עקף את שולחנו ופתח את מגירת העץ שלו‪ ,‬מותיר אותי‬
‫סקרנית‪ .‬הבטתי בו שולף זוג טלאי בד זהים ועליהם רקומים‬
‫שלושה חיצים כסופים‪ .‬דרגות‪ .‬הכרתי את הדרגה הזו מכל‬
‫הסמלים שהסתובבו כאן‪ ,‬אבל להם היו דרגות מוזהבות‪..‬ועדיין‬
‫נזכרתי שראיתי כמה חיילים עם הדרגה הזו‪ ,‬אבל לא הספקתי‬
‫עדיין לשאול את לארה לגבי זה‪ .‬בארוס עקף את השולחן והושיט‬
‫לי את הדרגות בשתי אצבעות שאחזו בקלילות את הבד‪" .‬אני‬
‫ממנה אותך לסמלת במבחן‪ .‬לעת עתה"‬
‫לא היה לי שמץ קלוש מה המשמעות של זה‪.‬‬
‫"את לא מבינה מה זה אומר" הוא לא שאל‪ ,‬הוא פשוט ידע‬
‫מהמבט המטופש שבוודאי יש לי על הפנים עכשיו‪ .‬לזכותו יאמר‬
‫שהוא לא התייאש מהבורות שלי‪" .‬סמל במבחן הוא מועמד‬
‫למשמר המלכותי‪ .‬כזה שהיה כשיר מספיק כדי לעבור טירונות‬
‫אך עדיין לא הוצב ביחידה כלשהי מסיבה כזו או אחרת"‪ .‬לא‬
‫העזתי לקוות שזה טוב‪ ,‬אבל בפירוש זה היה עדיף מאשר להיות‬
‫טוראי‪ ,‬גם מבחינת הזמן שייקח לי להגיע לארמון‪ .‬או לפחות‬
‫קיוויתי כך‪.‬‬
‫"אז מה המבחן של הסמל?" שאלתי במתיחות גוברת‪ .‬כך או כך‬
‫שררה מתיחות בחדר שבו בארוס נכח אבל עכשיו היה אפשר‬
‫ממש לחתוך אותה בסכין‪ ,‬כמו שאומרים‪ .‬הוא הביט בי רציני‬
‫כמוות לרגע‪ ,‬אז לפתע הוא הטה את ראשו לאחור – וצחק‪.‬‬
‫מצמצתי פעם‪ ,‬פעמיים אבל לא חלמתי‪ ,‬לא הזיתי‪ .‬בארוס‪,‬‬
‫המפקד הגדול והקשוח צחק‪ .‬בקול‪ .‬לחיי התלהטו וזה עיצבן‬
‫אותי אבל הצחוק שלו נשמע כל כך עמוק ונעים לאוזניי מצד שני‪.‬‬
‫"מה מצחיק?" שאלתי חצי בתמיהה וחצי ברוגז‪.‬‬
‫"את מצחיקה‪ ,‬דלגייט" הוא מצא את קולו ואז הרצין בחזרה אבל‬
‫יכולתי לראות את ניצוצות השעשוע עוד רוקדים בעיניו‪" .‬סמל‬
‫במבחן נשאר במחנה האימונים עד שיוחלט מתי יוכל להפוך‬
‫לסמל מוכשר‪ .‬כל מקרה נבחן לגופו‪ ,‬כל מקרה שונה"‪ .‬אז הוא לא‬
‫בטח בי מספיק כדי לאפשר לי להגיע לארמון‪ .‬טוב הוא הבהיר‬
‫את זה היטב‪ .‬קיוויתי שישנה את דעתו בקרוב ובעיקר קיוויתי‬
‫שלא יתפוס אותי על חם עם זהותי האמיתית‪ ..‬כי זה ידפוק אותי‬
‫חזק‪" .‬עכשיו‪ ,‬בחזרה לשיחה שהיתה לנו הבוקר‪ ,‬לפני הצגת‬
‫הסיף שערכת לכיתה"‬
‫"רגע אחד‪ .‬אפרופו כיתה‪ ,‬לאיזה כיתה אשתייך עכשיו?"‬
‫"שום כיתה‪ ,‬דלגייט‪".‬‬
‫"אז מי יפקד עליי?"‬
‫הוא רכן אליי‪ ,‬עיניו צרות בצורה מסוכנת‪ .‬לא ידעתי מה אני רואה‬
‫שם בעיניו אבל היתה לי הרגשה חזקה שזה לא משהו טוב‪.‬‬
‫"אני‪ .‬אמרתי לך שאני אשגיח עלייך מקרוב‪ ,‬לא כך?" ‪ .‬נשמע‬
‫שהוא זכר את הבטחתו הקטנה וגם מצא דרך לממש אותה‪.‬‬
‫ממש נפלא‪ .‬ידעתי שדברים טובים לא יכולים לקרות לי‪ .‬עכשיו‬
‫אצטרך להיות אקסטרה זהירה כשהוא בסביבה‪ ,‬שלא אחשוף‬
‫או ארמוז על זהותי‪" .‬את לא נראת מרוצה‪ ,‬סמלת במבחן"‬
‫הסכנה בעיניו לא חלפה‪ ,‬יש לי הרגשה שהוא לא אהב את‬
‫ההבעה שלי‪ ,‬מה שלא תהיה‪" .‬אני פשוט מופתעת‪ ,‬זה הכל‪ .‬זה‬
‫הרבה טרחה לפקד על חיילת זוטרה כמוני‪ ,‬לא?"‪.‬‬
‫"אני שומע עוקצנות בקול שלך‪ .‬את לא רוצה לגרום לי ללמד את‬
‫הלשון החוצפנית שיעור בנימוסים"‪ .‬גל של חום הבעיר אותי‬
‫למשמע ההערה ומה שאבסורד הוא שאני לא חושבת שהגבתי‬
‫כך מתוך פחד בכלל‪ .‬כשאתה לוהט‪ ,‬כל ההערות שתזרוק ישמעו‬
‫לי מיניות‪ .‬לעזאזל איתו‪" .‬לא התכוונתי להישמע ככה‪ ,‬המפקד‪".‬‬
‫קולי היה קצת פחות יציב הפעם‪ ,‬כמעט רועד‪ .‬היתה לי הרגשה‬
‫שאשתגע אם אעבור שיעור כזה‪ .‬לא רצתי לחשוב על זה‬
‫כי‪...‬פשוט לא‪ .‬לא רציתי לדמיין איך הוא יממש את האיום הזה כי‬
‫הדמיון שלי התעורר מכך‪ .‬או שממש רציתי לדמיין‪ .‬אני לא‬
‫יודעת‪ .‬אני משתגעת‪ ,‬הוא מבלבל אותי‪ .‬אל תתני לו לבלבל‬
‫אותך רין!‬
‫הוא התקרב אליי והרמתי את ראשי להביט בו‪ ,‬לא מסוגלת‬
‫להתרחק‪ ,‬לא מסוגלת להתקרב‪ .‬לא ידעתי מה הבעיה שלי איתו‪,‬‬
‫אבל היה בו משהו ששיבש את חושיי קשות והשפיע עליי‪" .‬לא‬
‫התכוונת להישמע כך‪ ,‬או שלא התכוונת להישמע ככה בגלוי‪,‬‬
‫רין?" למה הוא קרא לי בשמי הפרטי שוב? הרגשתי את עגלי‬
‫הזיעה על מצחי‪ .‬אני לא אניח לו לחשוב שיש לו השפעה עליי‪.‬‬
‫"לא התכוונתי לעקוץ" השבתי אבל כשזה נאמר בהתרסה‪ ,‬זה‬
‫לא נשמע אמין במיוחד‪ .‬הוא ליקק את השפתיים שלו והבטתי‬
‫בלשון כאחוזת דיבוק‪ ,‬מניחה לניחוח שלו למלא את אפי‪ .‬הוא‬
‫הריח כמו סבון‪ ,‬כמו משב רוח רענן‪ ,‬אבל היה שם גם ניחוח של‬
‫פלדה ואדרנלין ו‪..‬הוא הריח כמו כוח‪ ,‬הבנתי‪ .‬יכולתי להריח את‬
‫הכוח שלו באוויר בנינו‪ .‬הרבה כוח‪ ,‬בוקע ממנו בגלים שעקצצו‬
‫את עורי‪ .‬עיניי נפערו מעט כשהבנתי שלא שמתי לב לכך עד כה‪,‬‬
‫או שלא הייתי עירנית וקשובה לחושיי‪ .‬פי התייבש כמו‬
‫המדבריות בקיץ‪ .‬מה הוא? משהו בו לא היה ממש לא רגיל אבל‬
‫לא יכולתי לפענח בדיוק‪ .‬הכוח שלו לא הרגיש כמו שום דבר שבו‬
‫נתקלתי בעבר‪ .‬גם הוא הרגיש כך לגבי? אבל אז הוא התרחק‬
‫ומה שזה לא היה גווע‪ ,‬משאיר את האווירה בחדר מתוחה אבל‬
‫לפחות לא מחשמלת‪ .‬שריריו נרפו והרשיתי לעצמי להרפות‬
‫קצת גם כן‪ .‬רק קצת‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים לדבר לגבי התכנית שלנו מחר בחצות" הוא ציין‪,‬‬
‫מזכיר לי את שכמעט הספקתי לשכוח אך היה חשוב‪ .‬הבטתי בו‬
‫בבלבול גובר וחום שרק המשיך לעלות בגופי‪" .‬המלכודת" הוא‬
‫הזכיר לי ומצמצתי‪ .‬אה‪ ,‬התכנית הזאת‪ .‬אגרופיי נסגרו חזק וגופי‬
‫חזק לדריכות מלאה רק מהמחשבה לפגוש שוב את התוקף‬
‫שלי‪ .‬אלא שבזכות התוקף שלי הייתי חזקה מספיק להתצייב‬
‫מולו מחר בחצות‪ .‬אני רק צריכה לשמור על כוחי ככל שאוכל‪.‬‬
‫בארוס ניגש אליי והניח את כפות ידיו על אגרופיי הקפוצים‪,‬‬
‫למרבה הפתעתי‪ .‬הבנתי שאני סוגרת חזק והרפיתי‪ ,‬מעין‬
‫אינסטינקט של הגוף שלי למגע הנעים שלו והוא פתח את כפות‪,‬‬
‫משחרר את אצבעותיי‪" .‬את לא רוצה לקחת חלק בזה? להיות‬
‫הפיתיון לכאורה?"‪ .‬הוא שאל אותי עכשיו‪ ,‬אחרי שהבוקר הוא‬
‫קבע זאת כעובדה מוגמרת עבורי?‬
‫"אני לא בדיוק מאושרת לפגוש אותו שוב בהתחשב באיך‬
‫שהפגישה האחרונה שלנו כמעט הסתיימה" הודיתי‪ ,‬גם אם זה‬
‫אומר להודות בחולשה‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬לא הייתי חסרת חולשות‪ .‬מה‬
‫שכן הייתי ועודני‪ ,‬זה אנושית‪ ,‬גם אם בחלקי‪ .‬משהו במגע של‬
‫אצבעותיו‪ ,‬חום גופו‪...‬שיכך במקצת את העוקצנות הרגילה שלי‪.‬‬
‫"את מפחדת?" הוא שאל והרמתי את עיניי לפגוש את הדבש‬
‫הירקרק העשיר הזה בעיניו‪" .‬אני יודעת שיש לי את היכולת‬
‫להגן על עצמי מפניו‪ ..‬אבל באמת‪ ,‬המחשבה לראות אותו שוב‬
‫עושה לי בחילה‪ ,‬הופכת לי את הבטן" לא היה מושג למה אני‬
‫מספרת לו את כל זה‪ ,‬לא התאים לי לחשוף משהו כל כך אמיתי‪,‬‬
‫אבל זה החליק החוצה‪" .‬אם את לא רוצה לעשות את זה‪ ,‬לא‬
‫נעשה את זה‪ .‬אבל את צריכה לדעת שלעולם לא אניח לו לפגוע‬
‫בך‪ .‬אמרתי לך‪ -‬את החיילת שלי‪ .‬עכשיו יותר מתמיד‪ .‬את תחת‬
‫האחריות שלי‪ .‬אני אהיה שם לתפוס אותו על חם" הוא הבטיח‪.‬‬
‫הנהנתי‪" .‬אני מבינה שאם לא אעשה זאת‪ ,‬יהיה קשה יותר‬
‫להביא אותו לעונש‪ .‬אז כן‪ ,‬אני אעשה את זה‪ .‬אני יכולה לעשות‬
‫את זה‪ .‬לא רק למעני‪ ,‬אלא למען כל הנשים שאולי הטריד‪ ,‬או‬
‫יטריד בעתיד" אמרתי בהחלטיות וביטחון שהפתיעו אותי‪ .‬פחד‬
‫ניהל אותי יותר מידי זמן‪ .‬אני לא יכולה לחתור קדימה‪ ,‬אני לא‬
‫יכולה להתקדם אם אניח לפחד להמשיך להוביל אותי כל הזמן‪.‬‬
‫הוא רק יגרור אותי לאחור‪" .‬חוץ מזה‪ ,‬אני יודעת שאני יכולה‬
‫לכסח אותו" הוספתי באגביות‪ .‬עיניו של המפקד נצצו והוא חייך‬
‫חיוך קטן שצבע את פניו ולעזאזל‪ ,‬למה הוא חייב להיות כל‬
‫כךחתיך כשהוא נראה משועשע? "לא היה לי ספק שתוכלי‬
‫לעזור לי להביא אותו לדין‪ ,‬או שתוכלי לכסח אותו‪ .‬כבר כיסחת‬
‫אותו פעם אחת‪ ,‬בכל זאת" הוא ציין בחיוך שהתרחב‪ .‬הבטתי בו‬
‫בחשדנות‪ ,‬מוודאת שהוא לא לועג לי‪ ,‬מתבדח על חשבוני או‬
‫משהו בסגנון‪ ,‬אבל אחרי שבחנתי אותו והחיוך שלו נמחה תחת‬
‫עיניי הבוחנות‪ ,‬הבנתי שלא מצאתי לעג בפניו‪ ,‬אז העזתי לחייך‬
‫אליו בפעם הראשונה‪" .‬אני שמחה לדעת שאין לך ספקות לגביי"‬
‫זרקתי בעוקצנות שגרמה לו לזקוף את הגבה‪" .‬אל תשלי את‬
‫עצמך‪ ,‬דלגייט" הוא אמר בקשיחות‪ .‬הנה הוא חזר וגבו הופנה‬
‫כלפיי‪ ,‬הוא צעד אל הדלת ופתח אותה לרווחה‪ ,‬מסלק אותי‬
‫בעצם‪" .‬לכי למתפרה ותדאגי שיתפרו לך את הדרגות‪ .‬תחזרי‬
‫כשהמדים מוכנים" הוא הורה והתאפקתי לא לגלגל את עיניי‪.‬‬

‫‪a‬‬
‫‪1‬‬ ‫"כן‪ ,‬המפקד" השבתי באיפוק ופניתי לעשות כמצוותו‪.‬‬