‫"תפסיקי לזוז‪ ,‬בשם האלים!

" בהאטי רטנה ואחזה חזק יותר את‬

‫ירכי תחת כף ידה‪ .‬ביד השנייה היא אחזה מטלית ספוגה‬
‫באלכוהול‪ .‬המרפאה שהיתה חשוכה בלילה נשטפה באור‬
‫הבוקר המסנוור כעת‪" .‬אבל זה שורף" מחיתי באומללות‪" .‬כן‪,‬‬
‫את תתגברי על זה" היא השיבה בנוקבות‪ ,‬עיניה מורמות אליי‬
‫ולפתע היתה לי הרגשה‪ ,‬תחת עיניה החכמות‪ ,‬שהיא רואה‬
‫דרכי‪" .‬את נרפאת מהר מאוד" היא ציינה בשקט ועיניה שבו אל‬
‫החתך שאכן הגליד היטב בזכות החלק הערפדי שבי אך גם‬
‫בזכות התפרים של בהאטי‪ .‬היא שבה לנקות בעדינות‪ .‬נדרכתי‬
‫ולא רק בגלל הכאב‪ .‬מה היא ידעה או הבינה? "אל תדאגי‪ .‬סוד‬
‫ההחלמה המדהימה שלך שמור איתי" היא הבטיחה ושריריי‬
‫המתוחים נרגעו‪ ,‬גם אם זה עדיין כאב‪ .‬אולי זה טיפשי אבל‬
‫הרגשתי בטוחה איתה‪..‬משהו בהתנהגות שלה הזכיר לי קצת‬

‫‪a‬‬
‫‪2‬‬ ‫את אמא שלי‪.‬‬

‫"הנה‪ ".‬היא הפסיקה לטפוח על עורי עם המטלית‪ ,‬נראית‬

‫מרוצה‪.‬‬
‫"את יודעת מה‪ ,‬אני יכולה לשחרר אותך היום אם תבטיחי לי‬
‫שלא תעשי שטויות‪ .‬אסור לך להתאמץ" היא הזהירה‪ .‬לא נראה‬
‫לי שהיא הבינה מי אני ולא התכוונתי לגלות לה‪ .‬עיניה הבזיקו‪.‬‬
‫"תתאמצי ותגלי שיש עוד דרכים לגרום לך להתייסר" היא‬
‫הבטיחה בחיוך‪ .‬חייכתי בחזרה למרות האיום‪ ,‬כי חיבבתי אותה‬
‫באמת‪ .‬אי אפשר שלא‪ .‬היא שלפה תחבושת בד נקייה מאחת‬
‫המגירות וניגשה לכרוך את הבד סביב הפצע‪" .‬לא מבטיחה שום‬
‫דבר" הלצתי והיא הרימה גבה‪" .‬אז את נשארת כאן" היא‬
‫קבעה‪ .‬צחקתי‪" .‬אני רק נהנית להתגרות בך‪ .‬אשמור על עצמי‪,‬‬
‫באמת‪ .‬נמאס לי להיפצע" הבטחתי והרמתי יד‪ ,‬משלבת את‬
‫אצבעותיי להראות רצינות‪ .‬היא נדה בראשה וחנקה חיוך‪" .‬אם‬
‫כך‪ ,‬שיהיה לך בהצלחה מתוקה" היא איחלה אם כי נשמעה‬
‫ספקנית‪ .‬היא ממש הזכירה לי את אימי‪ .‬תהיתי אם יש לה‬
‫משפחה‪ ,‬אבל לא העזתי לשאול‪" .‬ומה לגבי השומרים?" שאלתי‬
‫והצבעתי אל הדלת הסגורה שמאחוריה ידעתי שעומדים שני‬
‫גברים‪ .‬שמעתי את ליבם הפועם באיטיות‪ .‬בהאטי משכה‬
‫בכתפה‪" .‬ילוו אותך לאן שאת הולכת כנראה" היא הרימה את‬
‫שתי ידיה כשהבטתי בה כאילו יצאה מדעתה‪" .‬לא הוראות שלי‪,‬‬
‫חומד" היא מלמלה וטבלה את המטלית האדומה מדמי בקערת‬
‫מים‪" .‬אה‪ ,‬דרך אגב רין‪ .‬חשבתי שתשמחי לדעת שחברה שלך‪,‬‬
‫לארה‪ ,‬התעניינה בשלומך אתמול"‪.‬‬

‫תקווה מילה את ליבי‪ .‬לא הרגשתי ראויה לדאגה של לארה‪ .‬עליי‬

‫ללכת לדבר איתה‪ ,‬להתנצל בפניה‪ ,‬להסביר לה‪ .‬הגיע לה‬
‫הסבר‪" .‬תודה‪ .‬ותודה גם על הטיפול‪ .‬אין כמוך" אמרתי לה‬
‫ופניתי ליציאה‪" .‬אל תלבשי מכנסיים עד שהפצע יחלים" היא‬
‫הזהירה אותי כשידי נחה על ידית הדלת‪" .‬בסדר" השבתי‪,‬‬
‫מגלגלת לעצמי עיניים – כי ברור שאני לא מתכוונת להסתובב‬
‫עם השמלה הזאת כאן כל היום‪ .‬אבל לא חשפתי את תכניתי‬
‫להמרות את פיה‪ ,‬שלא תנעל אותי במרפאה המשמימה‪" .‬אני‬
‫מתכוונת לזה!" היא צעקה אבל כבר יצאתי‪ ,‬שני השומרים‬
‫שעמדו בכניסה עוקבים אחריי מיד‪ ,‬אחד מהם גבוה‪ ,‬כהה עור‬
‫ונאה והשני בלונדיני עם עיניים כחולות ותווי פנים חדות ששיוו לו‬
‫מראה אכזרי ועצבני‪ .‬הבחנתי בדרגות שלהם בסקרנות‪ ,‬לא‬
‫דרגות שראיתי בעבר‪ .‬על זרועם משני הצדדים נרקמה בחוטים‬
‫לבנים דמותו של נמר שלג כורע‪ .‬מלחיץ‪ ...‬ואם זה לא הספיק‪,‬‬
‫הם היו חמושים מכף רגל עד ראש‪ ,‬כולל שקים קטנים שנקשרו‬
‫לחגורות שלהם‪ .‬הם נראו קטלניים לפחות בכמה רמות מעל‬
‫כולם‪" .‬זה באמת נחוץ?" רטנתי ובחנתי אותם בזהירות‪.‬‬
‫"פקודות מהגרנל" השיב לי הבחור הכהה מבינהם‪ .‬לא‬
‫התפלאתי לשמוע שזו התשובה שלו‪ ,‬שהרי לא סביר שהם‬
‫יעקבו אחריי על דעת עצמם או מתוך שעמום‪" .‬איפה הכיתה של‬
‫סמל ריד?" שאלתי אותו‪ .‬הוא מצמץ והביט בי כאילו אני לא בקו‬
‫הבריאות‪" .‬לא מכיר אותו" הוא השיב בקצרה וענייניות‪ .‬בחנתי‬
‫אותו בחשדנות לרגע‪ .‬הוא לא היה מהצוות שהשתייך למחנה‪,‬‬
‫זה היה ברור לי‪ .‬חוץ מחיילי המונגארד שהסתובבו כאן‪ ,‬היו גם‬
‫פלוגות משמר אחרות שלא פקדו את המחנה‪ .‬לא ידעתי הרבה‬
‫עליהם אבל ידעתי שהם קיימים ושהשתייכו למוצב‪ ,‬בסיס או‬
‫מחנה אחר‪ .‬החלטתי לחפש אחר לארה בחדר האוכל ולחטוף‬
‫משהו לאכול על הדרך‪ ,‬אבל הסתבר לי שארוחת הבוקר נגמרה‬
‫כבר וכל מי שנותר שם היו כמה טירונים שקרצפו את המקום‬
‫לקראת ארוחת הצהריים‪ .‬לא קינאתי בהם‪ ,‬זוכרת היטב את‬
‫התורנות המעיקה‪ .‬פניתי לעבר המשרד של בארוס‪ ,‬מלווה‬
‫בצללים החדשים שלי שלא השחילו מילה‪ .‬לא הספקתי לצעוד‬
‫שני צעדים וכבר נעצרתי במקומי‪ ,‬זוכה להחלפת מבטים חדים‬
‫בין שני השומרים שלי‪ .‬אני לא יכולה לפגוש את הגנרל עדיין‪ ,‬לא‬
‫אחרי אתמול‪ .‬אמש התשוקה לדם בלבלה אותי ואותו לגמרי‪,‬‬
‫גורמת לנו לעשות דברים שלא היינו צריכים לעשות‪ .‬לא יכולתי‬
‫להתמודד איתו עכשיו‪ .‬במקום‪ ,‬יצאתי לחפש את לארה‬
‫במגרשים הקדמיים אבל היא והכיתה לא היו שם‪ .‬נאנחתי כי‬
‫רגלי כאבה והתכוונתי לשמור על עצמי‪ .‬החלטתי שהחדר שלי‬
‫רחוק מידי ואוכל להחליף למדים אחר כך‪ .‬חזרתי לחדר האוכל‪,‬‬
‫קורסת לספסל באיזור שכבר הספיקו לנקות‪ .‬הטירונים הביטו בי‬
‫ובחבריי החדשים‪ ,‬לוטשים מבטים‪ .‬אוכל להמתין לה כאן‪ ,‬שהרי‬
‫ארוחת הצהריים התקרבה בצעדי ענק‪ .‬שני הצללים החדשים‬
‫שלי החליפו שוב מבטים ביניהם אבל לא אמרו מילה‪" .‬ברצינות‪,‬‬
‫למה אתם כאן?" שאלתי ברוגז‪ ,‬כי זה כמעט נראה כאילו בארוס‬
‫הציב עליי שמרטפים מהסוג הכבד‪ .‬לא שיערתי שהוא יציב‬
‫אותם למען בטחוני האישי אלא יותר כדי שלא אנסה להימלט‪,‬‬
‫שהרי זה לא שהם יוכלו לעצור את דוריאן אם יחליט לרדת‬
‫מהפסים ולבוא לדרוש אותי‪ .‬זה לא נשמע כמו הסגנון של ימין‬
‫המלך‪ ,‬אבל למען האמת‪ ,‬אינני מכירה את המפלצת שהוא הפך‬
‫להיות ולא ידעתי איך ראשו פעל‪ .‬בכל אופן‪ ,‬למרות החלפת‬

‫‪a‬‬
‫‪1‬‬ ‫הרוק בנינו אתמול‪ ,‬בארוס לא סמך עליי אחרי הכל‪.‬‬

‫הבלונדי משך בכתפו בתשובה‪" .‬מי אתם בכל מקרה?" שאלתי‬

‫בסקרנות שגברה על הרוגז‪" .‬רס"ב מאסרו" השיב לי הגבר‬
‫הכהה והנאה‪ ,‬מציג את עצמו‪" .‬רס"ב דארה" השיב לי הבחור‬
‫המגודל השני שנראה לי עצבני במיוחד‪ .‬ניסיתי להיזכר מה‬
‫המשמעות של רס"ב‪ ,‬שמעתי אותה מתישהו באחד השיעורים‬
‫של ריד‪ .‬נדמה לי שזה קיצור לרב סמל בכיר‪ .‬מעניין‪" .‬אני אמ‪,‬‬
‫ס"ב רין" מלמלתי‪ .‬הם הביטו שוב זה בזה ואז בי‪" .‬אנחנו‬
‫יודעים" אישר לי הבלונדיני מביניהם‪ ,‬נשמע עצבני כפי שנראה‪.‬‬
‫ג'יז‪ ,‬לא צריך לחורר אותי במבטים‪ ,‬רס"ב דארה‪" .‬איפה‬
‫הגנרל?" שאלתי כי למרות המבוכה‪ ,‬נראה שאצטרך לדבר איתו‬
‫מוקדם מהצפוי‪ .‬לא יכולתי ללכת איתם לכל מקום‪ .‬זה נראה‬
‫מוזר ומשך תשומת לב‪ .‬ראיתי את הטירונים האומללים‬
‫והמיוזעים מביטים בצמד הצללים שלי במשהו שנע בין אימה‬
‫לפליאה‪" .‬הגנרל בארמון" השיב לי רס"ב מאסרו‪ ,‬שומר על‬
‫ענייניות קרה‪ .‬קפאתי‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הגיוני שהגנרל יבקר בארמון‬
‫ומצד שני‪....‬ידעתי עכשיו שגם דוריאן נמצא בארמון‪ .‬תהיתי אם‬
‫הם מדברים‪ ,‬ועל מה הם מדברים‪ .‬התחוור לי לפתע שהם יעבדו‬
‫ביחד עכשיו ואולי‪ ,‬כנראה‪ ,‬הם עבדו ביחד גם בעבר‪ ,‬בשירותו‬
‫כמפקד המשמר או אפילו בזמן ששירת ביחידה המבצעית של‬
‫המלך‪ .‬תהיתי אם דוריאן משכנע אותו למסור אותי לידיו‪ ,‬אולי‬
‫מאיים עליו‪ .‬התקף פאניקה נוסף איים להטביע אותי תחת גל‬
‫סמיך שלא השאיר לי הרבה מקום לאוויר‪.‬‬

‫"דלגייט!" שמעתי מישהו צועק‪ ,‬מזהה את הקול שהגיע‬

‫מהכניסה לחדר האוכל‪ .‬הרמתי את פניי וראיתי את מייק‪ ,‬מיוזע‬
‫אבל מחויך‪ .‬החיוך נמחק מעל פניו והוא התקרב‪" .‬היי‪ ,‬מה קרה‬
‫לך?" הוא שאל בבלבול גובר כשראה את השמלה האפורה ואת‬
‫שני הרס"בים לידי‪" .‬נפצעתי באימון‪ .‬לא עניין גדול" השבתי‬
‫בקלילות‪ ,‬מקווה מאוד שהתקרית על מה שקרה בארמון לא‬
‫הגיעה לאוזניו‪ .‬הוא הפנה את מבטו ממני לשני הגברים‪ ,‬עיניו‬
‫כמעט יוצאות מחוריהן‪ .‬להקלתי‪ ,‬שמתי לב שהטוראים מתחילים‬
‫לערוך את המקום לארוחת הצהריים‪ .‬אני מורעבת‪ ,‬אז יופי‪ ,‬רק‬
‫שימהרו כבר‪" .‬נמרי השלג" הוא מלמל‪ ,‬בקושי מוציא את‬
‫המילים מהפה שלו‪ .‬מצמצתי והבטתי בו ואז בשומרים‪" .‬מה?"‬
‫שאלתי כמו דבילית‪ ,‬כי לא היה לי מושג מה זה אומר‪" .‬הם נמרי‬
‫השלג‪ ,‬רין‪ .‬יחידה מבצעית מיוחדת" הוא היסה בהלם‪ ,‬לא יודעת‬
‫אם היה המום מכך שאני לא מכירה את היחידה או מכך שהם‬
‫נמצאים כאן‪ .‬כנראה גם וגם‪" .‬אמ‪ ,‬אוקי" השבתי במבוכה קלה‪.‬‬
‫בארוס הציב עליי שומרים מיחידה מיוחדת? זה גרם לי להרגיש‬
‫כמו אדם חשוב מאוד‪ ,‬או אסירה ביטחונית של ממש‪ .‬לא‬
‫הצלחתי להחליט‪" .‬אני טוראי מייקל בארד‪ .‬כולם קוראים לי‬
‫מייק" הוא הציג את עצמו והתאפקתי לא לצחוק‪ ,‬כי נראה שהוא‬
‫דיבר עם גיבורי היום שלו‪ .‬הם פשוט הנהנו והמשיכו לבחון את‬
‫הסביבה בדממה‪" .‬מה הם עושים כאן איתך?" הוא שאל אותי‬
‫בתמיהה‪ ,‬לא נעלב מכך שהם לא התייחסו אליו כל כך‪" .‬מייק‪,‬‬
‫לעזאזל‪ ,‬חיפשתי אותך‪ ,‬אמרת שאתה הולך להתפנות!" זה היה‬
‫אל והוא נכנס בעקבות חברו לעברינו‪" .‬חתיכת חזיר‪ ,‬אין עדיין‬
‫אוכל אפילו"‪ ,‬המשיך אל להקניט את חברו עד שראה אותי ואת‬
‫השומרים החדשים שלי‪ .‬נאנחתי קשות בליבי‪ .‬אני צריכה‬
‫להסתלק לחדר כי לא היה לי הסבר לחברים החדשים שלי שלא‬
‫יפליל אותי איכשהו‪" .‬בשם האלה‪ ,‬שמיים קדושים! נמרי שלג!"‬
‫הוא אמר בהתרגשות אטומית‪" .‬קומי" זה היה הבחור הבלונדיני‬
‫והוא לא שאל‪ ,‬נשמע סופני‪ .‬נראה שמבחינתו ההצגה נגמרה‪.‬‬
‫קמתי רק בגלל שלא רציתי שיסחבו אותי בכוח‪" .‬מה הם עושים‬
‫כאן?" שאל אל את מייק‪ ,‬שבהה בנו‪" .‬חבר'ה‪ ,‬תגידו ללארה‬
‫שחיפשתי אותה‪ .‬אהיה בחדרי" אמרתי להם בחיוך מעושה‬
‫לגמרי‪ ,‬צועדת לצד נמרי השלג‪" .‬מה היא עשתה?" שאל אל‬
‫בהלם גובר‪" .‬תגידו ללארה!" צעקתי להם‪ .‬אז פניתי לנמרים‬
‫הארורים‪" .‬היי‪ ,‬לא סיימתי כאן‪ .‬אני מתה מרעב" הודעתי להם‪.‬‬
‫בטני השמיעה זעקות הסכמה רמים‪ .‬הבלונדיני מבניהם‪ ,‬דארה‪,‬‬
‫אחז בידי ומשך אותי לכיוון היציאה הראשית מהמבנה‪" .‬זו לא‬
‫הדרך לחדרי" מחיתי‪" .‬אל תדאגי‪ .‬נדאג לך למזון" הוא השיב‪,‬‬
‫קולו נשמע כאילו הוא ידאג לי לרעל יותר ממזון‪ ,‬בעודו מוביל‬
‫אותי החוצה יחד עם חברו הכהה‪" .‬אני רוצה ללכת לחדרי"‬
‫המשכתי לדרוש‪ ,‬לא נאבקת בהם כי זה היה חסר סיכוי מראש‬
‫וכי לא רציתי לעורר תשומת לב‪ .‬התרגלתי יותר מידי להיבלע‬
‫ולהסתתר‪" .‬אנחנו לוקחים אותך לבית של הגנרל‪ ".‬מאסרו‬
‫הודיע לי בשלווה‪ .‬חשבתי שהתגברנו על העניין הזה‪ .‬גרנל ארור‬
‫וסקסי‪ .‬לא היה לי מושג מה הוא מתכנן ומה פשר השומרים‬
‫החדשים שלי‪ .‬משכתי את זרועי והתנערתי‪ ,‬צועדת איתם בלית‬
‫ברירה‪" .‬מה אתם עושים ביחידה שלכם בכל מקרה?" שאלתי‪,‬‬
‫כל אחד מהם עומד בצד שלי‪" .‬אנחנו מתמחים באיתור ואכיפת‬
‫השימוש במאגיה אסורה‪ ,‬בין השאר" השיב לי מאסרו‪ ,‬עיניו‬
‫הכהות מביטות אל הדרך‪ .‬עיני נפערו‪ .‬מה הקשר אליי? "אז למה‬
‫אתם כאן?" שאלתי בתהייה‪" .‬פקודות מהגנרל" הוא השיב לי‬
‫כמעט באנחה‪ ,‬כמו לא ציפה שאקלוט‪ .‬נאנחתי בליבי וצעדתי‬
‫איתם לביתו של בארוס‪ ,‬מנסה לעכל למה לעזאזל בארוס הציב‬
‫אותם עליי‪ .‬דארה פתח את השער עם מפתח ונכנסנו לחצר‪.‬‬
‫מבטי נדד אל החלון הקדמי‪ ,‬חלון הסלון‪ ,‬וראיתי שהוא כבר‬
‫תוקן‪ .‬מישהו עובד מהר כאן‪ .‬הגענו לדלת ושוב‪ ,‬דארה היה זה‬
‫שפתח עם מפתח‪ .‬מאסרו נכנס ראשון‪ ,‬אחריו נכנסתי אני‬
‫והדלת נסגרה‪ ,‬אבל דארה לא נכנס‪ .‬קיוויתי שהוא מתכוון להביא‬
‫לנו אוכל‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬פחות אחד יותר נחמד‪ .‬השתרעתי על‬
‫הספה‪ ,‬מנסה להתעלם מהדמות הכהה והגדולה שישבה‬
‫בכורסה לא רחוק ממני‪ .‬תהיתי איפה הם היו לפני חצי עשור‪,‬‬
‫כשקללה אפלה הרסה את ביתי‪ .‬יכולתי להשתמש בהם אז‬
‫בוודאות‪ .‬קיוויתי שמאסרו יכול להתמודד גם עם ערפדים‪,‬‬
‫למקרה שאחד מהם‪ ,‬אחד חשוב מאוד מהם יגיע לכאן‪ .‬עליי‬
‫להזהיר את בארוס מפני דוריאן‪ ,‬לספר לו מה בדיוק דודי היה‪,‬‬
‫רק בלי לומר לו כמובן שהוא דודי‪ .‬יש דברים שמוטב שיישארו‬
‫לא ידועים‪.‬‬

‫זמן קצר אחר כך דארה נכנס מהדלת והזדקפתי בתקווה לראות‬

‫אותו עם מגש שהכיל מכל טוב‪ .‬אבל הוא לא החזיק שום מגש‪.‬‬
‫הוא אחז בזרועותיו של גבר אזוק עם שק על ראשו‪ .‬ידו של‬
‫דארה הושטה והוא הסיר את השק מעל ראשו של האסיר‬
‫ולהפתעתי‪ ,‬או יותר נכון אימתי‪ ,‬מצאתי את עצמי מביטה‬
‫בואסילי‪ ,‬הטוראי שרצח טבח ולמיטב ידיעתי כבר היה אמור‬
‫לפגוש את הגרדום לפני כמה ימים‪ .‬מישהו תחב בד מגולגל לפיו‬
‫כך שלא יוכל לדבר‪" .‬למה הוא כאן?" שאלתי בחלחלה‪ ,‬מזהה‬
‫את הגבר גם מהריח המצחין שבקע ממנו‪ ,‬ריקבון של צינוק‪.‬‬
‫דארה הביט בי כאילו אני המוזרה כאן‪" .‬עונש המוות שלו‬
‫התעכב‪ ,‬הגנרל אמר שאם את רעבה אביא אותו אלייך" הוא‬
‫השיב כאילו זה נורמאלי לחלוטין להביא לבחורה רעבה טוראי‬
‫גדול‪ ,‬רצחני ושמן‪ .‬עיניי התרחבו בתמיהה‪" .‬אתם יודעים מה‬
‫אני?" שאלתי בתהדמה‪ .‬שוב‪ ,‬דארה ומאסרו החליפו מבטים‪.‬‬
‫"כמובן" היה זה מאסרו היה זה שהשיב ושמעתי ניצנים של‬
‫מבטא שונה מפיו‪ .‬מה?! בארוס אמר להם מה אני? חשבתי‬
‫שהסוד שלי שמור איתו! למי עוד הוא סיפר? "אל תדאגי‪ .‬אף‬
‫אחד אחר לא יודע" הוא השיב למוכת ההלם שהייתי‪" .‬אני‬
‫בהחלט מקווה! ומה אני אמורה לעשות עם האסיר?" שאלתי‬
‫ברתיעה‪" .‬לאכול" השיב לי דארה בגסות ודחף את ואסילי‬
‫לכיווני‪ .‬האחרון חשף עליי את שיניו כמו מטורף וחטף אגרוף‬
‫ממאסרו‪ ,‬אגרוף ששבר כמה משיניו‪ ,‬למרבה חלחלתי‪ .‬הוא נאנק‬
‫בכאב ודם בקע מפיו‪" .‬הוא אמור למות הערב‪ .‬הרגי אותו עכשיו‪,‬‬
‫לפחות הדם של החלאה לא יתבזבז" דארה המשיך בתיעוב‪.‬‬
‫הבטתי בשלושתם אחוזת אימה‪" .‬לא‪ .‬אני לא יכולה להרוג אותו‪.‬‬
‫אני לא הורגת‪ ".‬אמרתי בחלחלה ונרתעתי לאחור‪ .‬דארה הביט‬
‫בי כאילו אני מטורללת וזה סופי בעיניו‪" .‬את ערפד ואת לא‬
‫הורגת? אז מה את עושה?" הוא שאל בבלבול אמיתי‪" .‬לוקחת‬
‫מה שאני צריכה ומשאירה אנשים בחיים" השבתי בעוקצנות‪.‬‬
‫"שיהיה‪ ,‬קחי מה שאת צריכה‪ .‬אני אחזיר אותו לתא‪ .‬הוא אדם‬
‫מת בכל מקרה" סיכם דארה כאילו זה לא משנה לו יותר מידי‪.‬‬
‫הבטתי בואסילי וברצינות שהעדפתי להישאר רעבה‪ .‬העיניים‬
‫שלו היו רצחניות והמבט בהן מלחיץ‪" .‬מה הבעיה עכשיו?" שאל‬
‫דארה בקוצר רוח‪" .‬היא מבועתת מהאסיר" השיב לו מאסרו‪.‬‬
‫"אה"‪ ,‬דארה מצמץ כאילו זו לא הייתה אפשרות קיימת במילון‬
‫שלו‪ ,‬מנסה לעכל‪ .‬לאחר רגע הוא משך בכתפו ושלח אגרוף נוסף‬
‫לרקתו של האסיר‪ ,‬מעלף אותו ומניח לו לצנוח לרצפה מחוסר‬
‫הכרה‪ .‬פי נפער‪" .‬הבעיה נפתרה" הלוחם שפשף את כפותיו‬
‫בחיוך זחוח‪ ,‬מרוצה מעצמו לגמרי‪ .‬הוא גרר את ואסילי לספה‬
‫וקיוויתי שהוא לא ישאיר כתמים על הבד הקרמי והמהמם של‬
‫בארוס‪ .‬הוא עוד עלול להאשים אותי אחר‪-‬כך‪ .‬תהיתי אם הוא לא‬
‫העניש אותי בגלל שהייתי פצועה ומתי הוא כן יחליט לעשות‬
‫זאת‪ ,‬אבל זה לא כאילו התכוונתי לשאול ולהעלות רעיונות‬
‫לראשו‪ .‬ניגשתי בהיסוס להתיישב על הספה ליד גופו הדומם של‬
‫ואסילי‪ .‬שני הלוחמים הביטו בי בסקרנות וסומק עלה אל פניי‪.‬‬
‫"אל תסתכלו! זה ‪...‬פרטי" מלמלתי‪ ,‬מאדימה קצת‪ .‬הם הפנו את‬
‫מבטיהם כל אחד לכיוון אחר‪ ,‬דארה שילב את ידיו בחוסר נוחות‬
‫ומאסרו נשען על קיר הסלון‪ .‬לא ריחמתי על ואסילי‪ ,‬לא באמת‪.‬‬
‫ידעתי שהוא מטורף‪ .‬פשוט לא רציתי להרוג אף אחד‪ .‬הרכנתי‬
‫את ראשי אל צווארו‪ ,‬לא מחטאה את העור עם לשוני‪ .‬הוא הגעיל‬
‫אותי מידי‪ .‬שיניי שקעו בעורו ודמו החם היה מתוק בצורה‬
‫מפתיעה‪ ,‬יחסית לסירחון שבקע ממנו‪ .‬הרשיתי לעצמי לשתות‬
‫יותר מבדרך כלל‪ ,‬אוכלת ושומרת על מודעות‪ ,‬סופרת לגימות‪.‬‬
‫ספרתי עשרים וחמש לגימות לפני שעצרתי‪ ,‬בעקבות ליבו‬
‫שהחל לפעום בצורה איטית ומסוכנת‪ .‬החלשתי אותו מאוד‪ ,‬אבל‬
‫לא הרגתי אותו‪ .‬דמו חיזק אותי‪ ,‬משפיע עליי מיידית והרגשתי‬
‫את חושיי מתחדדים‪ ,‬את הכוח חוזר לשריריי ואת הפצע ברגלי‬
‫מחלים בקצב‪ .‬יחי ההבדל בין חיים עם הזנה לחיים בלעדיה‪.‬‬
‫הרמתי את השמלה עד אמצע ירכי כדי לבחון את הפצע ומשכתי‬
‫את התחבושת‪ .‬הפצע נסגר לנגד עיניי‪ ,‬גם אם הצלקת עוד לא‬

‫‪a‬‬
‫‪9‬‬ ‫נעלמה‪ .‬הרגשתי טוב שוב‪.‬‬

‫הרמתי את עיניי כשהדלת נפתחה ובארוס עמד שם עם שק קטן‬

‫בידיו‪ ,‬עיניו גולשות מפניי לשמלה המורמת‪ .‬קפאתי והבטתי‬
‫בשני הלוחמים‪ ,‬קולטת שגם הם מסתכלים על ירכי‪ .‬זינקתי‬
‫לעמידה ושחררתי את השמלה‪ ,‬הבד צונח בחזרה למקומו‪.‬‬
‫"מה? אף פעם לא ראיתם ירך?" שאלתי בעוקצנות שנועדה‬
‫להסוות את המבוכה‪.‬‬
‫"חלף כמה זמן מאז" דארה השיב לי בהרהור‪ ,‬נראה רציני‬
‫ופשוט מפחיד‪" .‬זה מספיק‪ ,‬דארה" העיר בארוס והשליך את‬
‫השק שאחז על הכורסה‪" .‬קחו את ואסילי בחזרה לתא" הוא‬
‫הורה‪" .‬כן‪ ,‬גנרל" הם השיבו ברצינות תהומית ועשו כדבריו‪,‬‬
‫מכסים את ראשו וצווארו של ואסילי בשק‪ ,‬אז הם הרימו את גופו‬
‫הגדול והמעולף מידיו ורגליו ועזבו‪ .‬בארוס סגר את הדלת‬
‫אחריהם‪ ,‬עיניו שבות אליי‪ ,‬הדבש הירקרק מתערבל שם בעיניו‪,‬‬
‫נוזלי וחם‪ .‬הסלון הרגיש חם להחניק פתאום‪ ,‬אבל לא התכוונתי‬
‫להניח לזה להרתיע אותי‪ ,‬לא משנה כמה סקסי ונאה הגבר‬
‫הקטלני הזה יכל להיות‪" .‬הפצע שלך נסגר‪ ".‬הוא ציין‪ ,‬מביט‬
‫בפניי אבל זכרתי את המבט של על ירכי‪" .‬כן‪ .‬ומסתבר‬
‫שהרס"בים הנחמדים יודעים מה אני" ציינתי בקול מאשים‬
‫במיוחד‪ .‬הוא לא נראה מוטרד ולו מעט‪.‬‬
‫"אני בוטח בהם‪ .‬אין מה לדאוג"‪ .‬הוא התקרב ולקחתי צעד‬
‫לאחור‪ .‬אני לא יודעת מה יקרה אם אניח לו להתקרב כל כך שוב‪.‬‬
‫לא רציתי שישבש את חושיי עם כל הגבריות הממגנטת הזו שלו‪.‬‬
‫כעסתי‪.‬‬
‫"הם רצו שאהרוג את ואסילי" יריתי‪.‬‬
‫"ואסילי?" הוא חזר בגבה מורמת‪.‬‬
‫"האסיר‪ .‬אמרתי לך שאני לא הורגת" השבתי ברוגז‪.‬‬
‫"הם לא מבינים לעומק‪ .‬הם רגילים שערפדים הם האויב" הוא‬
‫ציין ברוגע שרק הרגיז אותי יותר‪.‬‬
‫"הפצע במותן החלים?" הוא עבר נושא‪.‬‬
‫"כן" השבתי וניסיתי לא לחשוב על ידיו על אותה המותן‪.‬‬
‫"מצוין"‪.‬‬
‫"למה נמרי השלג עוקבים אחריי לכל מקום?" דרשתי לדעת‪,‬‬
‫משלבת את זרועותיי‪" .‬למען ביטחונך האישי‪ .‬הוכחת שאינך‬
‫מסוגלת לשמור על עצמך‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אי אפשר לדעת מי עלול‬
‫להופיע" הוא השיב ולקח לי רגע להבין מה הוא רומז‪...‬שליחים‬
‫מטעם דוריאן‪ .‬אז דודי לא בהכרח שיחק יפה ונראה שבארוס‬
‫הבין את זה‪.‬‬

‫"למה אכפת לך אם אנשיו יחטפו אותי?" שאלתי לפני שיכולתי‬

‫לחשוב על זה‪ ,‬אולי לנסח את השאלה קצת אחרת‪" .‬אני פשוט‬
‫חיילת פשוטה‪ .‬חצי ערפד‪ ,‬אבל לא משהו מיוחד" טענתי‪.‬‬

‫הוא התקרב אליי‪ ,‬פולש אל המרחב הפרטי שלי ונעץ בי מבט‬

‫צלול וחם‪" .‬שנינו יודעים שאת לא חיילת פשוטה‪ ".‬קולו בקע‬
‫משפתיו נמוך‪ ,‬מיועד רק לאוזניי‪" .‬אחרת‪ ,‬ימין המלך לא היה‬
‫רודף אחרייך במשך חמש שנים"‪ ,‬אצבעו נגעה בסנטרי‪ ,‬זוקף‬
‫את ראשי בהטיה מעלה אל עבר פניו‪ .‬בזווית מושלמת לנשוך‬
‫את השפתיים המטריפות והארורות שלו‪" .‬את אולי נראית כמו‬
‫נערה צעירה‪ ,‬אבל מתחת לחזות המתוקה שלך יש אישה בוגרת‬
‫ופיקחית מאוד‪ ,".‬שוב קולו הניח את הדברים כעובדות‪ .‬חזות‬
‫מתוקה? זה מה שהוא חשב עליי? ולעזאזל איתו‪ ,‬הוא צדק כמו‬
‫תמיד‪ .‬ההוא ידע שאני ערפד והסיק את המסקנות שלו‪ ,‬כי לא‬
‫התבגרתי פיזית‪ ,‬אם כי עדיין הרגשתי כמו הנערה שאיבדה את‬
‫כל המשפחה שלה‪ .‬הרגשתי אבודה‪..‬ובודדה‪ ,‬לא משנה ששנים‬
‫חלפו מאז‪ .‬אבל הוא צדק להבין שלא שרדתי בזכות רפיון שכל‪.‬‬
‫הבטתי בעיניו‪ ,‬לא נסוגה ממנו‪" .‬דיברת עם לורד דוריאן?"‬
‫שאלתי‪ ,‬לא מגיבה למילים שלו כי לא רציתי ללכת לשם‪ .‬אבל‬
‫פחדתי גם מהתשובה שלו לשאלה שלי‪ ,‬ולא ידעתי אם בכלל‬
‫יאמר לי את האמת‪.‬‬
‫"הוא לא שאל עלייך" הוא השיב מבלי לנתק את מבטו‪ .‬לא‬
‫בטחתי בתשובה‪.‬‬
‫"הוא מפלצת‪ .‬הוא לא צריך להיות ימין המלך‪ .‬הוא מסוכן"‪.‬‬
‫"הוא ערפד‪ .‬אולי הוא סוג של מפלצת‪ ,‬אבל הוא תחת שליטה‪.‬‬
‫הוא המפלצת של המלך‪ .‬המלך אוהב מפלצות"‪.‬‬
‫"זו הסיבה ששירת ביחידה שלו? גם אתה מפלצת?" שאלתי‬
‫בנוקבות וישירות כל כך רבה שהפתעתי את עצמי‪ .‬בארוס הביט‬
‫בי בקפידה‪ ,‬אז הוא חייך‪ .‬הרגשתי איך המעלות מטפסות שוב‬
‫למראה החיוך ההורס שלו‪" .‬אישה פיקחית" הוא חזר אל הטיעון‬
‫הקודם שלו‪ .‬לא נסוגתי‪" .‬זה אומר שכן" לחצתי חזק יותר‪,‬‬
‫סקרנית מכדי לעצור‪" .‬זה אומר שאת חדה" הוא השיב‪.‬‬
‫"ההגנות ששמת על החלונות‪ ,‬זו הייתה מאגיה אסורה?"‬
‫המשכתי לשאלה הנוקבת הבאה‪ .‬חיוך חזר והתרחב‪" .‬אל תהי‬
‫מגוחכת‪ .‬כמובן שלא" הוא טען ובחנתי אותו בקפידה‪.‬‬

‫"אני תחת חקירה ממלכתית?" הוא שאל בגבה זקורה‪.‬‬

‫"מזלך שלא" השבתי בעוקצנות וצעדתי הרחק ממנו‪ ,‬מפנה לו‬
‫את הגב‪" .‬איפה לארה? אני צריכה לדבר איתה‪ .‬להסביר לה"‬
‫אמרתי והסתובבתי אליו‪ ,‬קולי רך ומלא אשמה‪ .‬לא רציתי‬

‫‪a‬‬
‫‪1‬‬ ‫שתחשוב שאני מפלצת‪ ,‬הגיע לה הסבר אמיתי‪.‬‬

‫"סביר להניח שהיא אוכלת עם שאר הכיתה שלה" הוא השיב‬

‫ובחן אותי‪ .‬ניגשתי לדלת אבל כל הגודל הארור שלו חסם לי את‬
‫הדרך‪" .‬חכי לרס"בים" הוא פקד בשלווה סופנית‪ .‬גלגלתי את‬
‫עיניי‪" .‬הם מושכים תשומת לב‪ .‬אתה רוצה שכולם יחשבו שאני‬
‫חשובה?" שאלתי‪" .‬את חשובה‪ ,‬רין‪ .‬עכשיו תחליפי בחזרה‬
‫למדים" הוא אמר‪ ,‬מביט בשמלה שלי‪ .‬שוב הרגשתי עירומה‬
‫תחת המבט הזה‪" .‬הבאתי לך מדים חדשים" הוא ציין והצביע‬
‫על השק שזרק קודם על הכורסה‪ .‬ניגשתי באיטיות לשק‬
‫ופתחתי אותו‪ ,‬שולפת את החולצה‪ .‬עיניי הביטו בפליאה בדרגה‬
‫שעל הכתף‪" .‬נמרי השלג" אמרתי בחוסר אמונה משווע‪.‬‬
‫"למה?"‬

‫"את אמורה להיות ביחידה אחרת‪ ,‬אבל למען שלומך הטוב‬

‫מוטב שתצטוותי ליחידה הזו כרגע‪ .‬את יכולה לחוש אנרגיות‬
‫שונות‪ ,‬כמו קסם עם החושים שלך?" הוא שאל‪ .‬אני לא יודעת‬
‫איך הוא הגיע לזה‪ ,‬אבל זה היה נכון‪ .‬כפי שהרגשתי את‬
‫האנרגיה המחשמלת שחגה סביבו‪ ,‬רדומה רוב הזמן‪ .‬הנהנתי‪.‬‬
‫"איך ידעת?" תהיתי‪.‬‬

‫"כי את ערפד‪ .‬זו אחת היכולות שלכם" הוא השיב באותה שלווה‬
‫בטוחה שלו‪ .‬מצמצתי‪ ,‬מעכלת את המידע כי לא היה לי מושג‪.‬‬
‫תהיתי כמה ידע חסר לי כדי להבין את העולם הזה כמו שצריך‪.‬‬
‫"תחליפי ודברי עם החברה שלך‪ .‬תוודאי שאת נפרדת ממנה"‬
‫הוא ציין‪ .‬גבותיי התכווצו בשאלה‪" .‬מה? למה?"‪" .‬אנחנו יורדים‬
‫דרומה הלילה‪ .‬את באה איתנו" הוא אמר בפשטות ובדיוק אז‬
‫שני הרסב"ים חזרו‪ .‬מאסרו שרק למראה החולצה בידי‪ .‬בארוס‬
‫פנה לדלת‪" .‬חכה‪ "-‬קראתי‪" .‬נדבר אחר כך" הוא השיב ועזב‪,‬‬
‫יוצא בלי להעיף בי מבט נוסף‪" .‬דרך טובה להרחיק ממנה‬
‫אנשים" מאסרו אמר בהתייחס לחולצת המדים שאחזתי‪.‬‬
‫גלגלתי את עיניי ולקחתי את המדים‪ .‬לא היה לי זמן לבזבז‪,‬‬
‫רציתי לדבר ומסתבר גם להיפרד מלארה‪.‬‬