‫סיכום בראשית פרק כ"ז‪ :‬גניבת הברכה‬

‫בסיפורי התורה בולט המתח בין הבכורה‪ ,‬הבחירה והברכה‪ .‬ברבים מאד מן הסיפורים לא‬
‫הבן הבכור הוא הגיבור‪ ,‬אלא דווקא הבן שנבחר על ידי אלוהים‪ .‬כך למשל משה‪ ,‬גדעון‪,‬‬
‫דוד‪ ,‬יוסף ורבים אחרים‪ .‬מוטיב זה נמצא גם בסיפור גניבת הברכה בספר בראשית פרק‬
‫כ"ז‪ .‬יצחק‪ ,‬שמכירת הבכורה לא הגיעה לאוזניו‪ ,‬מבקש לברך את עשו בברכת הבן הבכור‪.‬‬
‫יש לשים לב שהברכה מותנית בכך שעשו יביא לו מן המאכלים שהוא אוהב‪ ,‬וגם בכך יש‬
‫הרואים "מעשה אבות סימן לבנים"‪ :‬עשו היה מוכן לוותר על עתידו תמורת נזיד‬
‫(ראה בראשית פרק כ"ה)‪ ,‬ואילו גורל צאצאיו של יצחק נקבע על פי הבשר‬
‫שיאכל‪.‬‬
‫"ברכה וקללה" בעולם העתיק הייתה קיימת האמונה כי קללה עלולה להזיק לאדם‪,‬‬
‫ולהפך‪ :‬ברכה תביא לו רוב תועלת‪ .‬הברכה והקללה‪ ,‬אם נאמרו על ידי מי שמוסמך לכך‪,‬‬
‫חייבות להתגשם‪.‬‬
‫מקורן של הברכות והקללות באלוהים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בלק‪ ,‬מלך מואב‪ ,‬שוכר את הקוסם בלעם‬
‫כדי לקלל את עם ישראל‪ ,‬בידיעה ברורה שבכך יוכל לפגוע באויב העולה עליו‪ .‬בלעם‬
‫מסתייג מראש ואומר שיגיד רק את מה שאלוהים ישים בפיו‪ .‬דוגמא נוספת‪ :‬הנביא אלישע‬
‫מקלל "בשם ה'" את הנערים שהתקלסו בו‪ ,‬ומיד יוצאים דובים מן היער וטורפים ארבעים‬
‫ושניים מהם‪ .‬בספרי ויקרא ודברים שתי פרשות גדולות שבהן מצויות ברכות לעם ישראל‪,‬‬
‫כאשר יקיים את מצוות התורה‪ ,‬ועשרות קללות למקרה שיכזיב‪ .‬ליד שכם יש גם שני הרים‬
‫שייוחדו לעניין זה‪ :‬הר עיבל‪ ,‬שהוא הר הקללה והר גריזים ‪,‬הר‬
‫הברכה‪.‬‬
‫בראשית כ"ז פס' ‪ : 5 – 1‬יצחק שולח את עשו להביא לו בשר‪ .‬העיוורון של יצחק הוא‬
‫נקודת מפתח בסיפור ומסביר כיצד הצליחו יעקב ורבקה במזימתם‪ .‬הביטוי "ורבקה‬
‫שומעת" (השווה "ושרה שומעת" בפרק י"ח) מעיד כי רבקה האזינה לכל השיחה בין‬
‫יצחק ועשו‪ ,‬והמזימה "מתבשלת" במוחה‪.‬‬
‫בראשית כ"ז פס' ‪ : 17 – 6‬רבקה‪ ,‬ששמעה את דברי יצחק לעשו‪ ,‬זוממת "לגנוב" את‬
‫הברכה‪ ,‬ולהעביר אותה ליעקב‪ ,‬בנה המועדף‪ .‬מעניין כי רבקה ויעקב (ולאחר מכן גם עשו)‬
‫מאמינים בכוחה "העיור" של הברכה‪ ,‬גם אם מקבלה השיג אותה במרמה‪ .‬יצחק סבור‬
‫שברכה שיצאה מן הפה ‪ ,‬לא ניתן לבטלה‪ ,‬ולפי תשובתו לעשו "בא אחיך במרמה וייקח‬
‫ברכתך" ניתן לחשוב ש"מלאי" הברכות מוגבל‪ ,‬ורק אח אחד יכול לזכות בברכה‬
‫משמעותית‪ .‬יש מי שיגיד כי כל הסיפור איננו סתם מעשה מרמה‪ ,‬אלא מכוון על ידי האל‪,‬‬
‫כדי לממש את דבריו לרבקה‪ .‬בכל הסיפור רבקה היא היוזמת ומניעה את העלילה‪ ,‬ואילו‬
‫יעקב משמש ככלי בידיה להשגת מטרותיה‪ .‬היא זו המכינה את הבשר‪ ,‬מלבישה את יעקב‬
‫(שראוי לציין אינו ממש ילד קטן‪,‬כדי שעדיין אמו תלביש אותו)‪ ,‬לוקחת על עצמה את‬
‫האחריות אם משהו ישתבש ואילו יעקב פסיבי בהתנהגותו‪ .‬הוא אמנם מביע חשש מן‬
‫המעשה‪ ,‬אך לא בגלל העניין המוסרי‪ ,‬השקר שהוא עומד לשקר לאביו‪ ,‬אלא מחמת הפחד‬
‫שהמזימה תתגלה והוא יקולל‪.‬‬
 ‫בראשית כ"ז פס' ‪ : 29 – 18‬חשדנותו של יצחק בולטת לאורך כל הדרך‪ .‬שאלותיו‬
‫מעידות כי למרות עיוורונו הוא חש שמשהו אינו כשורה‪ .‬הוא עורך ליעקב שורה של‬
‫מבחנים‪ .‬יש לשים לב שבהיעדר היכולת לראות‪ ,‬חוש המישוש משכנע את יצחק הרבה‬
‫יותר מחוש השמיעה‪ .‬גם לאחר שהוא מבקש מיעקב את בשר הצייד‪ ,‬הוא מבקש שיתקרב‬
‫על מנת לנשקו ולהריח אותו‪ ,‬כדי להיות בטוח שאכן מדובר בעשו‪ .‬תשובתו הנחרצת של‬
‫יעקב "אני" לשאלת יצחק אם הוא בנו עשו‪ ,‬משכנעת כנראה סופית את יצחק כי אכן עשו‬
‫הוא זה העומד בפניו‪.‬‬
‫בראשית כ"ז פס' ‪ : 29 – 27‬יצחק מברך את יעקב בהצלחה חקלאית ובשפע כלכלי‪.‬‬
‫בנוסף הוא מברך אותו שישלוט על אחיו‪ .‬הברכה מסתיימת בנוסח קבוע לברכות בתנ"ך‬
‫(בראשית י"ב ‪ ,3‬במדבר כ"ד ‪.)9‬‬
‫בראשית כ"ז פס' ‪ : 41 – 30‬עשו החוזר מן השדה‪ ,‬וללא היסוס פונה אל אביו שיקום‪,‬‬
‫יאכל וייתן לו את הברכה‪ .‬יצחק נתקף בחרדה‪ .‬הן רק עכשיו‪ ,‬מי שהציג את עצמו כעשו‬
‫יצא מלפניו עם ברכתו‪ .‬הוא מבין מיד כי רומה על ידי יעקב‪ .‬עשו מתלונן כי זו כבר הפעם‬
‫השנייה שיעקב מרמה אותו‪ :‬קודם לקח ממנו את הבכורה‪ ,‬ועכשיו ‪,‬את הברכה (פס' ‪: 36‬‬
‫"ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתו לקח והנה עתה לקח‬
‫ברכתי…" ‪,‬ראוי לציין כאן את משמעותו השנייה של השם "יעקב"‪,‬הקשורה במעשי מרמה‬
‫עקובים ועקומים‪,‬לא ישרים‪,‬ולכן מאוחר יותר ישונה שמו לישר (לשון יושר) אל (ישראל)‬
‫ההולם יותר דמות של אב אומה מאשר השם המפוקפק "יעקב")‬
‫בראשית כ"ז פס' ‪ : 40 – 39‬יצחק מברך את עשו בשפע כלכלי‪ ,‬אך אינו יכול לברך‬
‫אותו בשליטה על אחיו‪ ,‬מכיוון שכבר ברך את יעקב בברכה זו‪ ,‬ועל כן הוא מברך אותו‬
‫בכוח מדיני‪ ,‬ומדי פעם‪ ,‬כשיצבור כוח‪ ,‬יוכל להסיר מעליו את שלטונו של‬
‫אחיו‪.‬‬
‫בראשית כ"ז פס' ‪ : 46 – 41‬לאחר שקיבל ברכה "סוג ב'" יוצא עשו מעם יצחק‪,‬‬
‫והוא משתוקק לכלות את חמתו באחיו הרמאי‪ .‬מכיוון שהוא מפחד מעונשו של אביו‪ ,‬הוא‬
‫מבטיח כי לאחר שייתמו ימי האבל על יצחק‪ ,‬הוא ייקח את נקמתו מיעקב‪ .‬לאחר שכוונתו‬
‫של עשו לנקום ביעקב מגיעה לאוזניה של רבקה‪ ,‬היא מגלה שוב פעלתנות רבה‪ ,‬ומחליטה‬
‫להציל את יעקב מידיו של אחיו‪.‬היא מציעה לו לברוח אל אחיה‪ ,‬לבן‪ ,‬הנמצא בחרן‪ ,‬עד‬
‫אשר הזמן יעשה את שלו ותאוות הנקם של עשו תשכח‪ .‬היא אומרת ליעקב "למה אשכל‬
‫גם שניכם יום אחד"? ההסבר המקובל הוא שהיא מפחדת שלאחר שעשו יהרוג את‬
‫יעקב‪ ,‬ינקמו אחרים את דמו וכך תאבד בבת אחת את שני בניה‪.‬‬
‫פרק כ"ז בבראשית מסתיים בכך שרבקה משכנעת את יצחק לשלוח את יעקב לקחת לו‬
‫אישה מחרן‪ .‬היא מנצלת את העובדה כי יצחק גילה מורת רוח רכה מנישואי עשו עם נשים‬
‫כנעניות‪ ,‬וטוענת כי אם יעקב יישא אישה כנענית היא מעדיפה למות‪ .‬היא איננה מזכירה‬
‫כמובן ולו במילה את השנאה שנוצרה בין האחים‪ ,‬ואת חששה שעשו יהרוג את יעקב‪ ,‬פן‬
‫יגלה יצחק שגם היא רימתה אותו‪.‬‬