‫בלו ולנטיין‬

‫בלו ולנטיין‬
‫נכתב ע"י‬
‫דרק סיאנפריינס‬
‫קמי דלווין‬
‫וג'ואי קרטיס‬

‫מאנגלית‪ :‬טל דניאלי‬

‫כל זכויות התרגום שמורות‬
‫בלו ולנטיין‬

‫‪ 1‬חוץ‪ .‬רחוב כפרי פרוורי‪ .‬שחר‪ .‬הווה‬

‫ילדה בת ‪ 5‬לבושה פיג'מה משוטטת ברחוב‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫(בקושי נשמע)‬
‫מיי‪-‬גן!‬

‫‪ 2‬פנים‪ .‬בית פריירה‪ .‬הווה‬

‫פרנקי זוחלת דרך דלת של כלב‪ .‬היא הולכת לכיוון הסלון‪ ,‬כשהטלוויזיה דולקת ורועשת‪.‬‬

‫דין פריירה‪ ,‬בן ‪ ,30‬חסון‪ ,‬ישן בכורסא‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫(בקול חרישי)‬
‫אבאאבאאבא‪.‬‬

‫פרנקי משתמשת במשען הרגל כדי לטפס על הבטן של אבא שלה‪.‬‬

‫פרנקי (ממשיכה)‬
‫תתעורר אבא‪.‬‬

‫דין (מתעורר)‬
‫מה השעה מותק?‬

‫היא מרחרחת‪ .‬הוא שם לב‪.‬‬

‫‪ 3‬חוץ‪ .‬בית פריירה ‪ -‬חצר אחורית ‪ /‬קדמית‪ .‬הווה‬

‫הדלת האחורית פתוחה ודין נושא את פרנקי לחצר‪ .‬קרני אור השמש הצהובות הראשונות פוגעות בפניהם‪.‬‬

‫הוא מסתכל מעבר לדשא‪ ,‬קערה ריקה‪ ,‬קופסת מים ומלונה שעליה השם "מייגן"‪ .‬הוא מציץ בתוך המלונה‪ .‬אף‬
‫אחת לא בבית‪ .‬דין הולך לגדר‪ .‬השער פתוח‪.‬‬

‫דין נושא את פרנקי לחצר הקדמית‪ .‬הם מסתכלים סביב‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫מתי היא תחזור?‬

‫דין‬
‫היא בטח רק יצאה לריצה‪ .‬היא תחזור בקרוב כי היא‬
‫תהיה צמאה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫פרנקי‬
‫היא תהיה צמאה?‬

‫דין‬
‫את יודעת מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים‬
‫להשאיר את הקערה שלה מלאה במים ואת הצלחת‬
‫שלה מלאה באוכל‪ .‬כי היא חייבת להיות רעבה‬
‫וצמאה לפעמים‪ .‬נכון?‬

‫האופטימיות של דין מדבקת‪ .‬פרנקי מהנהנת לאט‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫כמוני‪ .‬אני רעב‪ .‬אני כל כך רעב שאני יכול לאכול את הבהונות שלך‪.‬‬

‫דין מעמיד פנים שמכרסם בבהונותיה של פרנקי‪ .‬מעלים את העצבות שלה‪.‬‬

‫‪ 4‬פנים‪ .‬בית פריירה ‪ -‬חדר השינה‪ 6:12 .‬בבוקר ‪ -‬הווה‬

‫סינדי פריירה‪ , 28 ,‬ישנה במיטה‪ .‬אור השמש נשפך דרך וילונות צהובים שקופים למחצה לחדר שינה מאסטר קטן‪.‬‬

‫דין מניח את פרנקי על המיטה‪ ,‬מסמן לה להיות בשקט‪ .‬הוא מרחרח את האוויר‪ .‬היא עושה אותו דבר‪ .‬הם יוצרים‬
‫קשר עין ומסתערים‪ .‬סינדי מתעוררת בנשיפה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני ישנה!‬

‫דין‬
‫אנחנו רעבים! אנחנו הולכים לאכול אותך‪.‬‬

‫הם מצמידים את זרועותיה מעל ראשה ומדגדגים את בית השחי שלה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אל תצחקי‪ .‬קדימה‪ ,‬אל תצחקי!‬

‫סינדי לא צוחקת‪ ,‬היא צורחת‪.‬‬

‫‪ 5‬פנים‪ .‬בית פריירה ‪ -‬משתנה ‪ -‬בוקר ‪ -‬מאוחר יותר ‪ -‬הווה‬

‫סינדי‪ ,‬לוגמת ממשקה מרזה‪ ,‬סורקת תמונות דיגיטליות למחשב‪ .‬אנחנו רואים – משפחה בחופשה‪ ,‬היום הראשון‬
‫של פרנקי בבית הספר‪ ,‬פרנקי וכלבלבה מסוג בורדו קולי בצבע שחור לבן ‪ -‬מייגן‪ .‬סינדי מייצאת את התמונה‬
‫כאשר… נשמעת שריקה של קומקום תה‪.‬‬

‫דין ופרנקי יושבים בשולחן‪ .‬הוא מנגן שיר לפרנקי ביוקלילי‪ .‬סינדי קמה‪ .‬מכבה את הקומקום‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין‬
‫מה קרה לשריקה?‬

‫סינדי מוזגת מים חמים לקערה עם עם שיבולת שועל וצימוקים‪ .‬היא נושפת על האוכל ומניחה אותו על השולחן‪.‬‬

‫סינדי‬
‫קדימה‪ ,‬תאכלי‪ ,‬את לא יכולה לאחר היום‪.‬‬

‫פרנקי נוגסת ביס קטן ועושה פרצוף חמוץ‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫אני לא אוהבת את זה‪..‬‬

‫סינדי פותחת את הברז מעל ערימת כלים‪ ,‬חוזרת למחשב כדי לשלוח לעצמה מייל של הפלייר של הכלבה‬
‫הנעדרת‪.‬‬

‫דין‬
‫הנה… אנחנו יכולים לגרום לזה להיות טעים יותר‪.‬‬

‫דין מוציא את הצימוקים עם כף מהקערה שלה לשולחן‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫ככה נמר אוכל‪.‬‬

‫הוא לוגם את הקפה שלו כמו חתול‪ .‬היא מחקה‪ .‬הוא צוחק‪.‬‬

‫סינדי‬
‫נו פרנקי‪ ,‬תשתמשי בכפית‪ .‬את יודעת איך להשתמש‬
‫בכפית‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫נמרים לא משתמשים בכפית‪.‬‬

‫דין (לוחש)‬
‫את הולכת להקשיב לאמא שלך? אני חושב שעדיף‪.‬‬

‫פרנקי נוגסת ביס קטנטן בחוסר רצון‪ .‬היא עושה פרצוף חמוץ ומאפשרת לאוכל לפול חזרה מהפה שלה לתוך‬
‫הקערה‪ .‬סינדי חוזרת לכלים‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫בת כמה את?‬

‫פרנקי‬
‫בלו ולנטיין‬

‫חמש‪.‬‬

‫דין‬
‫אוקיי‪ ,‬תאכלי חמישה ביסים‪.‬‬

‫דין קם‪ ,‬הולך לסינדי בכיור‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אנחנו צריכים לקנות מדיח כלים…‬

‫מנסה לקחת את ספוג הכלים ממנה‪ .‬היא מתנגדת‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני אעשה את זה‪ .‬נו‪ ,‬תני לי לעשות את זה‪.‬‬

‫היא מפילה את הספוג‪ ,‬מייבשת את ידיה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫פרנקי! אנחנו הולכות עוד רבע שעה‪ .‬תאכלי!‬

‫פרנקי מתעלמת ממנה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אוקיי…‬

‫היא מושכת את פרנקי מחוץ לכסא שלה ונושאת אותה תחת הזרוע בחזרה לחדר שלה‪ .‬פרנקי מוחה‪.‬‬

‫דין מסתכל‪ ,‬מנענע בראשו‪ .‬הוא רואה את המחשב דלוק‪ ,‬המייל של סינדי עדיין פתוח‪ .‬הוא סוגר את ברז המים‪.‬‬

‫הוא מדפדף בהודעות משמות של אנשים שדין לא מכיר‪ .‬הוא מזיע‪ ,‬מקליק על הודעה חוזרת מחברת נדל"ן ‪ -‬דירה‬
‫זמינה עכשיו‪.‬‬

‫‪ 6‬פנים‪ .‬בית פריירה ‪ -‬חדר רחצה ‪ -‬בוקר‬

‫סינדי‬
‫תסתכלי למעלה על אמא… קדימה פרנקי!‬
‫אנחנו נאחר‪ ..‬תסתכלי למעלה‪.‬‬

‫פרנקי נשענת על הכיור‪ .‬סינדי מציירת שפם של חתולות על לחייה‪ .‬פרנקי מטה את ראשה לאחור‪.‬‬
‫סינדי (מתרככת‪ ,‬ממשיכה)‬
‫אל תמצמצי… נמרות לא ממצמצות…‬

‫‪ 7‬חוץ‪ .‬בית פריירה ‪ -‬בוקר ‪ -‬הווה‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי מחזירה את המיני ואן שלהם מהמוסך‪ .‬פרנקי חגורה במושב שלה‪ .‬דין מתקרב לחלון ודופק‪ .‬סינדי לוחצת על‬
‫הברקס‪ .‬דין נותן לפרנקי את התרמיל שלה‪.‬‬

‫דין (לפרנקי)‬
‫תתנהגי יפה היום בשביל גברת אלכס‪ ,‬אוקיי?‬

‫פרנקי‪ ,‬לבושה כמו נמרה קטנה‪ ,‬מהנהנת‪.‬‬

‫דין (לפרנקי‪ ,‬ממשיך)‬

‫אוהב אותך‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫אני אוהבת אותך‪.‬‬

‫דין (לסינדי)‬
‫אוהב אותך‪.‬‬

‫הוא מנשק אותה בזוית הפה‪ .‬היסוס‪.‬‬

‫סינדי‬
‫…אוהבת אותך‪.‬‬

‫דין מוציא את הראש דרך החלון‪.‬‬

‫דין‬
‫שימי את החגורה‪.‬‬

‫היא מתחילה להתרחק‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫נו‪ .‬מה הקטע?‬

‫סינדי עושה את שנאמר לה‪ ,‬מסתכלת מעבר לכתף שלה‪ ,‬מתחככת במדרכה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫תזהרי…‬

‫סינדי מיישרת את ההגה‪ ,‬לוחצת על הגז ושועטת לרחוב‪.‬‬

‫דין עומד שם בחנייה שלו‪ ,‬ממלמל לעצמו‪ .‬הוא צופה ברחוב נעלמת במורד הרחוב‪.‬‬

‫מכונית נוספת‪ ,‬שנוסעת לכיוון ההפוך‪ ,‬נוסעת במורד הרחוב וחולפת על בית משפחת פריירה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫בלו ולנטיין‬

‫תאט את החתיכת חרא הזאת!‬

‫‪ 8‬פנים‪ .‬קליניקה ‪ -‬יום ‪ -‬הווה‬

‫סינדי מקליקה על מקש ה"הדפס" במחשב‪ ,‬מתקרבת למדפסת‪ .‬יוצא פלייר שכתוב עליו "הכלבה שלנו נעלמה"‪.‬‬

‫ד"ר סם פיינברג ‪ -‬נאה‪ ,‬מטופח‪ ,‬בעל ביטחון בלתי מעורער ‪ -‬מופיע בדלת‪ ,‬עם קפה‪.‬‬

‫פיינברג‬
‫איפה את‪.‬‬

‫סינדי מניחה את הפליירים בתיקייה שלה במהירות‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מצטערת… כמעט סיימתי‪.‬‬

‫פיינברג‬
‫יש לך שנייה? יצא לך לדבר על זה עם המשפחה‬
‫שלך כבר?‬

‫סינדי‬
‫כן… אני הולכת לעשות את זה‪.‬‬

‫פיינברג‬
‫אני לא צריך לומר לך‪ ,‬זאת הזדמנות ענקית…‬

‫סינדי‬
‫אני יודעת‪ ,‬אני יודעת‪ .‬אני אמורה לדעת סופית‬
‫עד יום שני‪.‬‬

‫פיינברג‬
‫אוקיי‪ ,‬יום שני זה היום שלנו‪ .‬אני רוצה את‬
‫הצוות מספר אחד שלי איתי שם‪ .‬תדברו על זה‪.‬‬

‫פיינברג מתרחק במסדרון‪.‬‬

‫סינדי‬
‫נדבר‪.‬‬

‫‪ 9‬פנים‪ .‬ואן ‪ -‬יום ‪ -‬הווה‬

‫דין נוהג עם בירה בפחית וסיגרייה‪ .‬יש לו התקף שיעול‪ ,‬מגלגל את החלון למטה ויורק‪.‬‬
‫צ'ארלי‪ ,‬בשנות שנות ה‪ 30‬לחייו‪ ,‬חסון‪ ,‬אפרו אמריקאי ‪ -‬יושב במושב הנוסע‪ .‬הוא משחק עם מכסה של כוס קפה‬
‫מקלקר‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫הם מדברים על סקס‪ ,‬נשים ופנטזיות שבורות‪ .‬אבל הפוקוס של דין הוא בצד הדרך‪ ,‬הוא סורק את השכונה‬
‫בחיפוש אחר מייגן‪ .‬הוא שורק שריקה חדה וחזקה‪.‬‬

‫צ'ארלי‬
‫תתעודד בנאדם‪ .‬אלוהים רוצה שתהיה שמח‪.‬‬

‫דין‬
‫אלוהים היא אישה והיא כועסת עליי‪.‬‬

‫‪ 10‬פנים ‪ -‬קליניקה ‪ -‬יום ‪ -‬הווה‬

‫מוניטור של אולטראסאונד‪ ,‬תמונה אבסטרקטית של עובר בן ‪ 20‬שבועות‪ .‬סינדי צופה בפיינברג מבצע‬
‫אולטרסאונד‪.‬‬

‫ד"ר פיינברג (לסינדי)‬

‫רוצה להמשיך מכאן?‬

‫סינדי מניחה את ידה על החיישן‪ .‬פיינברג מניח את ידו על שלה‪ .‬הם מחליקים אותו בעדינות מעל הבטן‪.‬‬

‫ד"ר פיינברג (ממשיך)‬

‫לאט‪.‬‬

‫פיינברג משחרר את ידה של סינדי ומסיר את כפפות הלטקס שלו‪.‬‬

‫ד"ר פינברג (ממשיך)‬

‫טוב מאוד‪ ,‬סינדי‪ .‬את בידיים טובות‪.‬‬
‫סידני היא אחת מהאהובות עלינו‪.‬‬

‫סינדי מסמיקה‪ .‬היא מרותקת למוניטור‪.‬‬

‫סינדי‬
‫רוצה לדעת את המין?‬

‫‪ 11‬פנים‪ .‬בית פרברי ‪ -‬יחידת דיור לא גמורה ‪ -‬הווה‬

‫דין מעשן‪ ,‬עובד בחלל שבקרוב יהיה סלון‪ .‬הוא מצייר ציור על הקיר לפני שמכסה אותו עם הרולר‪.‬‬

‫א‪ 11‬פנים‪ .‬המכונית של סינדי‪ .‬אחה"צ המאוחרים‬

‫היא נוהגת בדרך שמיועדת להזמנת מזון מהיר‪ ,‬ומזמינה מזון מהיר‪.‬‬

‫א‪ 12‬פנים ‪ /‬חוץ‪ .‬המכונית של סינדי‪ .‬אחה"צ‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי נוהגת‪ ,‬עטיפה של מזון מהיר ביד שלה‪ ,‬רואה משהו מחוץ לחלון‪ .‬היא מאטה‪ ,‬מחכה שהתנועה בכיוון הנגדי‬
‫תעבור‪ ,‬ועושה פניית ‪ U‬רחבה‪ .‬היא מתרוממת מעל המושב שלה כדי להסתכל על משהו‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אוי לא…‬

‫היא עוצרת את הרכב‪ ,‬מדליקה את אורות המצוקה‪ ,‬לוקחת רגע להרגיע את עצמה‪ ,‬משתחררת מהחגורה‪ .‬יוצאת‬
‫החוצה‪.‬‬

‫שמיכה מכסה גופת כלכלבה מסוג בורדר קולי בתעלה‪ .‬סינדי מניחה את גופתה של מייגן בחלק האחורי של‬
‫הטנדר שלה‪.‬‬

‫‪ 12‬פנים‪ .‬אולם ספורט של בית ספר יסודי ‪ /‬מסגרת של קייטנת יום‪ .‬אחה"צ ‪ -‬הווה‬

‫מוזיקת הרסיטל של ‪ 4‬ליולי‪ .‬כיתות טרום החובה מסודרות בשורה על יציעים קטנים‪ .‬מונחות‪.‬ים על ידי המורה‬
‫שלהן‪.‬ם‪ ,‬הילדות‪.‬ים שרות‪."I'm A Yankee Doodle Boy" :‬‬

‫פרנקי‪ ,‬צועדת מחוץ לשורת הילדות והילדים לראות אם הוריה ביציעים‪ .‬היא מזהה את אביה‪ ,‬קופצת קצת‪ ,‬ותוהה‬
‫אם הוא יכול לראות אותה‪.‬‬

‫דין יושב לבד‪ ,‬מקלף צבע מידיו‪ .‬הוא לא לגמרי צופה בילדים ‪ -‬הוא מסתכל על הדלת ומחכה שסינדי תכנס‪ .‬הוא‬
‫תוהה איפה היא ‪ -‬כל תרחיש אפשרי עובר במוחו‪ .‬מסתכל בשעון ‪.3:35 -‬‬

‫סינדי מגיעה במהירות‪ ,‬כשהתיק שלה פתוח‪ ,‬מחזיקה צרור מפתחות גדול בידה הימנית ובקבוק מים בשמאלית‪.‬‬
‫היא מניחה את משקפי השמש על ראשה‪ ,‬מחפשת את פרנקי מסביב‪ .‬היא מנופפת אליה‪ ,‬אבל פרנקי לא רואה‬
‫אותה‪.‬‬

‫דין מזהה את סינדי בתחתית היציעים ‪ -‬נרגע‪ .‬הוא מרים את הג'קט שלו‪ ,‬מניח על רגליו‪ ,‬מפנה לה מקום‪.‬‬

‫היא מסתכלת סביב בחיפוש אחר דין‪ ,‬מזהה אותו כמעט בסוף היציעים‪ .‬היא מנופפת קלות‪ .‬היא מטפסת ביציעים‬
‫הצפופים‪ ,‬עוצרת לדבר עם הורים בדרך‪ .‬היא מגיעה ליד דין‪ ,‬מורידה את התיק שלה‪ ,‬הם אומרים "היי" אבל לא‬
‫יוצרות קשר עין‪ .‬דין לוקח את בקבוק המים ממנה‪.‬‬

‫דין‬
‫לא חשבתי שתספיקי‬

‫סינדי‬
‫פספסתי אותה?‬

‫דין‬
‫כמעט‪ .‬הכיתה שלה בדיוק עולה‪.‬‬

‫דין מנשק את הלחי שלה‪ .‬סינדי מתמקמת‪ ,‬מסדרת את הדברים שלה‪.‬‬

‫בלו ולנטיין‬

‫דין (ממשיך)‬
‫עובר עלייך יום טוב?‬

‫סינדי‬
‫הוא היה סבבה… עמוס‪.‬‬

‫דין‬
‫משהו טוב קרה?‬

‫סינדי מסמנת בראשה ‪ -‬לא‪ .‬היא זורקת את המפתחות שלה לתיק‪ ,‬אבל הם מפספסים את המטרה והיא מגששת‬
‫אחריהם‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫משהו לא בסדר?‬

‫סינדי מנענעת בראשה‪ .‬לוקחת את הבקבוק מדין‪ .‬הוא בוהה בה‪ .‬היא מתרכזת בסגירת האבזם של התיק שלה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫למה את לא אומרת לי?‬

‫היא לא רוצה להתחיל לבכות‪ .‬דין נהיה מתוסכל בצורה ברורה‪ .‬נמאס לו לנסות לדלות הכל ממנה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫למה את חייבת לגרום לי להתחנן? אני‬
‫יודע שמשהו לא בסדר‪ .‬זה ייצא מתישהו‪.‬‬
‫פשוט תגידי לי‪.‬‬

‫השיר נגמר‪ .‬גל של מחיאות כפיים‪ .‬המורה מציג‪.‬ה את השיר הבא‪THE BATTLE HYMN OF THE“ :‬‬
‫‪.”REPUBLIC‬‬

‫סינדי‬
‫מצאתי את מייגן‪.‬‬

‫דין‬
‫זה נהדר‪ ,‬איפה?‬

‫סינדי לא עונה‪ .‬היא לא יכולה‪ .‬היא מנסה לא לבכות‪ .‬הוא מבין במהרה מה היא מנסה לומר לו‪.‬‬

‫דין‬
‫איפה?‬

‫סינדי‬
‫ליד אורבנדייל‪ ...‬ליד ספר‪)Spur( .‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין‬
‫אמרתי לך שאת צריכה לסגור את השער המזויין‪.‬‬

‫סינדי מנגבת דמעות‪ .‬היא צריכה להסתכל למעלה ולמצמץ כדי למנוע מהן להתגלגל במורד לחייה‪ .‬דין מניח את‬
‫זרועו סביבה‪ ,‬מחזיק אותה קרוב‪ .‬היא מנסה להתחמק‪ .‬הוא לא מאפשר לה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני מצטער‪ .‬זו לא אשמתך‪.‬‬

‫פרנקי רואה את אמה ואביה מצטופפים יחד‪ .‬היא שרה חזק יותר‪.‬‬

‫‪13‬א‪ .‬חוץ‪ .‬בית ספר יסודי ‪ /‬קייטנת יום‪ .‬אחה"צ‬

‫סינדי יושבת במכונית‪ ,‬מסתכלת על העיניים שלה במראה האחורית הפנימית‪ .‬הן נפוחות‪ .‬פרנקי רצה בכל הכוח‬
‫לזרועותיו של דין‪ .‬הוא מרים אותה והולך איתה למכונית של סינדי‪.‬‬

‫דין‬
‫היית נהדרת‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫מצאת את מייגן?‬

‫דין‬
‫לא‪ .‬אבל… חשבתי לעצמי… אולי היא מצאה‬
‫עבודה או משהו? את יודעת? כדי שהיא תוכל‬
‫להרוויח קצת כסף ולקנות אוכל‪ .‬או אולי היא‬
‫עברה להוליווד להיות כלבת סרטים!‬

‫פרנקי מהנהנת‪ .‬דין מביא אותה למכונית‪ .‬חוגר אותה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫חשבתי‪ ..‬את צריכה להנות הלילה‪ .‬את לא‬
‫חושבת?‬

‫פרנקי‪:‬‬
‫כן!‬

‫סינדי מקשיבה מהמושב הקדמי‪ .‬היא לא מאשרת‪.‬‬

‫‪ 13‬חוץ‪ .‬בית הלר ‪ -‬אחה"צ ‪ -‬הווה‬

‫בלו ולנטיין‬

‫הדלת נפתחת לסבא במכנסיים קצרים וחלוק רחצה‪ ,‬לובש ציוד צלילה של חיל הים‪ .‬ג'רי הלר ‪ -‬בתחילת שנות ה‬
‫‪ 70‬לחייו‪ .‬יש לו צינור מתחת לאף שמחובר למיכל חמצן‪ .‬המרפסת והחצר הקדמית שלו עמוסות בקישוטים של ה‪4‬‬
‫ביולי‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫סבא!‬

‫ג'רי נוהם על פרנקי‪ .‬היא צורחת‪ ,‬מפוחדת אבל מאושרת‪ .‬כלב נבחן בשם סאמי קופץ עליה‪ .‬ג'רי מהנהן לעבר דין‬
‫ששומר על מרחק ליד הטנדר‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה לא עולה?‬

‫דין נותן לה מבט חמוץ ומדליק סיגרייה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫הוא איש זקן‪.‬‬

‫דין‬
‫מה? אני לא יכול לעשן ליד החמצן שלו‪.‬‬

‫סינדי נותנת בדין מבט איטי של בוז‪ ,‬תופסת את התיק והולכת לכיוון הבית‪ .‬ג'רי עומד מעל ברז הצינור עם פרנקי‬
‫לצידו‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫…רוצה שאראה לך קסם? ככה הופכות את הדשא לירוק‪.‬‬
‫את יכולה ללמד את אבא שלך‪.‬‬

‫הממטרה פועלת‪ .‬סינדי באה ומנשקת את אביה על הלחי‪ .‬היא מיישרת את אוזניה של פרנקי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫תגידי ביי לאבא שלך‪ .‬את לא תראי אותו עד מחר‪.‬‬

‫ג'רי בולם את פרנקי‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫חכי‪ !...‬בסדר‪ ...‬אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש ‪ -‬יאללה!‬

‫פרנקי רצה לדין‪ ,‬מתחמקת מזרם המים‪ .‬היא מחבקת את רגלו‪ .‬הוא מרים אותה‪.‬‬

‫דין‬
‫היי נמרה‪ .‬תתנהגי יפה עכשיו‪ .‬את זוכרת‬
‫מה לעשות כשסבא נוחר?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫פרנקי‬
‫לכסות את הפה שלו ולהחזיק את האף שלו‪.‬‬

‫דין‬
‫זאת הילדה שלי‪ .‬תני לי חיבוק‪.‬‬

‫דין מחבק אותה והיא לוחצת חזרה הכי חזק שזרועותיה מאפשרות לה‪ .‬דין מעמיד פנים שנצבט לו הצוואר‪ .‬הוא‬
‫מניח אותה על הקרקע ורץ חזרה למרפסת‪ .‬היא נתפסת במים של הממטרה‪ .‬היא צורחת כשהמים רודפים‬
‫אחריה‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫נתפסת! פני ימינה! הימינה השני!‬

‫דין וסינדי צוחקים שניהם‪ .‬עיניהם נפגשות בפעם הראשונה מזה ימים‪ ,‬אולי שבועות‪ .‬הם מחליפים חיוך קצר‪ ,‬מלא‬
‫באהבה הדדית‪ ,‬גאווה וכבוד ‪ -‬מחוברים על ידי הילדה הקטנה שלהם‪ .‬פרנקי עומדת מול סינדי‪ ,‬מים מטפטפים‬
‫מהפוני שלה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫יאללה מצחיקונת‪ .‬בוא ניכנס ונתייבש‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫אני לא רוצה להוריד את התחפושת שלי!‬

‫סינדי‬
‫את לא חייבת‪ .‬בואי פשוט נכנס‪.‬‬

‫סינדי מובילה את פרנקי ביד אחת ומושכת את מיכל החמצן של ג'רי עם השנייה‪ .‬ג'רי מחזיק את ידה הפנויה של‬
‫פרנקי‪.‬‬

‫דין מעשן ומתבונן‪ ...‬סינדי מחזיקה את דלת הרשת פתוחה עם כף רגלה ומתמרנת בין אביה‪ ,‬המיכל והילדה‬
‫בפנים‪ .‬דלת הרשת נסגרת‪ .‬סמי נובח על דין דרך דלת הרשת‪ .‬הוא שואף את העשן שלו‪ ,‬זיכרונות צפים‪ .‬הוא‬
‫נסחף…‬

‫‪ 14‬חוץ‪ .‬רחובות העיר‪ .‬דוגווקינג‪ .‬יום‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫קול נביחות‪ .‬דין צעיר יותר‪ ,‬בן ‪ ,24‬מטייל עם ‪ 10‬כלבים‪.‬‬

‫‪ 15‬פנים‪ .‬דירת החבר של דין ‪ -‬יום מאוחר‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫דין נכנס לבפנים מהקור‪ .‬הוא מנסה להכנס בשקט ‪ -‬לא להפריע לג'ייק שצופה בטלוויזיה בחדר השינה האחורי‪.‬‬
‫הוא הולך להגיד "היי" אבל מחליט שהוא מעדיף לא להפריע לו‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין יושב על הספה שבה הוא משתמש כמיטה‪ .‬הוא מושך את תיק הטיולים שלו מתחת לשולחן הקפה‪ ,‬מחפש בו‬
‫גרב ארוכה שבו הוא שומר את כספו‪ .‬הוא ממלא את התשלום היומי שלו (‪ ,)45$‬בגרב עם שאר הדולרים שלו (כ‪-‬‬
‫‪.)100$‬‬

‫במטבח הוא פותח את המקרר‪ .‬יש תבנית פאי עם פרוסה אחרונה של פאי דלעת‪ .‬הולך לחדר של ג'ייק‪ .‬עומד‬
‫בפתח‪ .‬ג'ייק לא שם לב אליו‪.‬‬

‫דין‬
‫היי גבר‪ ...‬אני יכול פרוסה מהפאי?‬

‫‪ 16‬חוץ‪ .‬רחוב העיר ‪ -‬דוגווקינג ‪ -‬בוקר‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫כלב עושה קקי על המדרכה‪ .‬דין מכין את השקית הקטנה שלו‪ .‬רואה ‪ -‬מודעה עם פליירים מודבקים עליה‪ .‬דין‬
‫קורא ‪ -‬דרושים גברים ‪ $22-‬לשעה‪ .‬הוא תולש פלייר‪.‬‬

‫‪ 17‬חוץ‪ .‬תחנת אוטובוס‪ .‬בוקר‪.‬‬

‫דין מחכה שהאוטובוס יגיע‪.‬‬

‫‪ 18‬פנים‪ .‬חלל אחסון ‪ /‬חברת הובלות ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין נכנס‪ ,‬שיער מסורק‪ ,‬עדיין רטוב‪ ,‬עם סימני נשיכה טריים‪ .‬ג'ו ‪ ,36 -‬פקידת הקבלה יושבת מעבר לחלון שרוט‪.‬‬
‫דין שולף את הפלייר המקופל ושואל אם יש להם עבודה‪.‬‬

‫ג'ו‬
‫אתה תצטרך לדבר עם מר סאנד‪ ,‬מותק‪.‬‬
‫חכה דקה‪ ,‬בסדר‪.‬‬

‫דין יושב על כיסא‪ ,‬מחליק את שערו‪ ,‬מריח את בגדיו‪.‬‬

‫‪ 19‬פנים‪ .‬מוסך ‪ -‬מאוחר יותר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סאנד ‪ -‬ידיים ענקיות‪ ,‬הבוס ‪ -‬מוביל את דין דרך מוסך גדול ופתוח‪ ,‬שבו מסודרות בשורות משאיות הובלה בגדלים‬
‫שונים‪.‬‬

‫סאנד‬
‫בדרך כלל אנחנו הכי עסוקים בתחילת החודש‪.‬‬
‫אתה שובר את הגב לשבועיים‪ ,‬אתה מקבל שבועיים‬
‫לנוח‪ .‬זה נורמלי‪ .‬הימים מתחילים מוקדם‪.‬‬
‫אתה תעבוד בצוות של ‪ .4‬התעריף עבור ‪ 4‬גברים‬
‫הוא ‪ $122‬לשעה‪ $40 .‬הולכים למשאית‪ .‬אתם‬
‫מתחלקים בשאר‪ .‬פלוס טיפים‪ .‬מדיניות על איחור;‬
‫אתה עובד עבור היום שאתה לא מקבל עליו תשלום‪.‬‬
‫איחרת פעמיים; אל תטרח לחזור‪ .‬כל שאלה‪ ,‬דבר‬
‫בלו ולנטיין‬

‫עם קרטיס‪ .‬הוא המפקח שלך‪.‬‬

‫העובדים מבחינים בדין‪ .‬הוא מציג את עצמו‪ .‬לוחץ ידיים‪.‬‬

‫‪ 20‬פנים‪ .‬משאית ‪ -‬מוקדם בבוקר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין נוסע בחלק האחורי של משאית שאורכה קצת יותר מ‪ 6‬מטרים‪ .‬הרוח קרה‪ .‬הוא מחמם את ידיו עם נשימתו‪.‬‬

‫‪ 21‬פנים‪ .‬בית מס' ‪ - 1‬בוקר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין מרים שתי קופסאות גדולות ומתקדם לעבר המדרגות‪.‬‬

‫קרטיס‬
‫וואו וואו‪ .‬אתה הולך לשבור את הצוואר‬
‫שלך חבר‪ .‬תסתכל למטה‪.‬‬

‫דין מסתכל למטה‪ .‬כל מה שהוא רואה זו קופסה חומה‪.‬‬

‫קרטיס (ממשיך)‬
‫אתה לא יכול לראות את הרגליים שלך‪.‬‬
‫אם אתה לא יכול לראות הרגליים שלך‪,‬‬
‫איך תדע איפה המדרגה? אתה הולך‬
‫לשבור את התחת שלך‪.‬‬

‫קרטיס לוקח מדין את הקופסאות ומדגים‪.‬‬

‫קרטיס (ממשיך)‬
‫תסתובב‪.‬‬

‫קרטיס מניף את הקופסאות על גבו של דין‪ .‬הוא מושך את זרועותיו מסביב לגב כדי להחזיק אותם בתנוחה מביכה‪.‬‬

‫קרטיס (ממשיך)‬
‫אתה חייב להיות פרד‪ .‬תמיד תסחב על‬
‫הגב שלך‪ .‬תנסה‪.‬‬

‫דין לא בטוח‪ .‬הוא ממשיך‪ ,‬חסר איזון במורד המדרגות‪.‬‬

‫הוא מגיע למשאית שם סאנד מחכה לעזור לו להכניס את הקופסאות פנימה‪ .‬דין לא ממש מצליח להסתדר עם ‪15‬‬
‫קילו‪ ,‬של מסירה אחורית‪ .‬בסופו של דבר הוא שופך את הקופסאות ואת תכולתן על כל המדרכה‪ .‬סנד מתעצבן‪ .‬דין‬
‫יורד על הידיים והברכיים ואורז את הארגזים ‪ -‬במהירות‪.‬‬

‫‪ 22‬מעבר דירה‪ :‬בית מס' ‪2‬‬

‫דין מוזג לעצמו כוס חלב ממקרר של לקוח‪ .‬הוא שותה בשלוק‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫‪ 23‬דין עורם קופסאות כמו לבנים ורוקד לעצמו כדי להתחמם‪ .‬הוא שר לעצמו‪.‬‬

‫‪ 24‬דין מניף שידה עם מגירות בגובה ‪ 2‬מטרים על גבו‪ .‬קרטיס קושר שמיכה כחולה סביבו כדי לאבטח את את‬
‫המטען שלו‪ .‬דין יוצא מהמשאית ונכנס לדירה חדשה‪.‬‬

‫‪ 25‬קרטיס מעביר את התשלום היומי‪ ,‬פלוס טיפ‪ .‬דין סופר את החלק שלו ‪ .327$ -‬לא רע‪ .‬אבל הגב שלו מרגיש‬
‫שבור‪.‬‬

‫‪ 26‬פנים‪ .‬הדירה של חבר של דין‪ .‬יום‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫דין מכניס את ה‪ 300$‬שלו למעטפה‪ ,‬סוגר אותה וכותב "תודה חבר"‪ .‬הוא מחליק את המעטפה תחת הדלת של‬
‫ג'ייק‪.‬‬

‫הוא שוכב בספה‪ ,‬עטוף בסדין לבן‪ ,‬מעשן סיגרייה‪ .‬מנסה למתוח את גבו‪.‬‬

‫‪ 27‬פנים ‪ /‬חוץ‪ .‬בית מספר ‪ .1‬משאית‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫זמן ארוחת צהריים‪ .‬דין‪ ,‬קרטיס יושבים בחלק האחורי של המשאית‪ ,‬רגליים משתלשלות‪ .‬הם אוכלים המבורגרים‬
‫ומדברים על בנות‪.‬‬

‫‪ 28‬פנים‪ .‬הדירה של חבר של דין‪ .‬בוקר‪.‬‬

‫דין מתקלח‪ ,‬מנסה למתוח את גבו הכואב‪.‬‬

‫‪ 29‬חוץ ‪ /‬פנים‪ .‬בראונסטון‪ .‬בית מס' ‪ .3‬בוקר‪ 6 .‬שנים קודם‪.‬‬

‫גבר בן חמישים ומשהו עוזר לקשיש לנווט את ההליכון שלו במורד המדרגות בבניין המוזנח שלו‪ .‬דין מחזיק אוסף‬
‫של קופסאות קרטון לא מקופלות ולא יכול שלא לבהות‪ .‬קרטיס סוטר לו על הגב‪.‬‬

‫קרטיס‬
‫זה יקרה גם לך יום אחד‪.‬‬

‫‪ 30‬פנים‪ .‬בראונסטון‪ .‬בוקר‪.‬‬

‫בפנים‪ .‬בית מעופש וחשוך‪ 0 .‬תחזוקה‪ .‬הריח גורם לדין להתאפק עם בדיחה‪ .‬קרטיס מטפס במדרגות לקומה‬
‫השנייה‪.‬‬

‫קרטיס‬
‫אני לא חושב שהקשיש היה כאן למעלה‬
‫ב‪ 10‬שנים האחרונות‪.‬‬

‫סאנד נכנס בעזרת מרפקיו עם גלילי דבק ושקיות קבלן‪.‬‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סאנד (לדין)‬
‫ארוז את כל מה בקומה הראשונה‪.‬‬
‫זרוק את כל השאר‪.‬‬

‫דין מוצא צנצנות של נוזל צהוב בכל מקום‪" .‬מה זה?" הוא פותח את הצנצנת ומוצף על ידי צחנת השתן‪.‬‬

‫דין‬
‫לעזאזל‪ ,‬זה שתן!‬

‫הוא רץ לשירותים ומקיא לתוך קערת חרסינה מוכתמת בצואה‪ .‬סאנד נוזף בו על בזבוז הזמן‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫איך אפשר לחיות ככה?‬

‫הוא קושר בנדנה סביב אפו‪ .‬חוזר לארוז‪ .‬קופסאות מלאות בחיים של הקשיש (חפצים דתיים‪ ,‬תמונות ממוסגרות‪,‬‬
‫מצלמות ישנות וחבילות של פולרואידים)‪ .‬הקופסאות נארזות‪ ,‬מודבקות ומונחות בערימה‪.‬‬

‫‪ 31‬חוץ‪ .‬בראונסטון‪ .‬בוקר‪.‬‬

‫שקיות זבל נזרקות לפח זבל שכור בגובה ‪ 6‬מטר ברחוב‪ - .‬דין וקרטיס מניחים ספה ישנה בתוך פח הזבל‪ - .‬בית‬
‫בודד חושף רצפה מתפרקת‪ .‬טביעות רפאים על קירות שפעם היו תלויים עליהם תמונות‪ - .‬המשאית מריאה‪,‬‬
‫משאירה פח זבל מלא מאחור‪.‬‬

‫‪ 32‬חוץ ‪ /‬פנים‪ .‬משאית ‪ /‬כביש‪ .‬אחה"צ‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫דין והצוות יוצאים מהעיר‪ .‬זו הפעם הראשונה אחרי תקופה ארוכה שדין רואה טבע‪ .‬הוא נושם עמוק‪.‬‬

‫‪ 33‬פנים‪ .‬בית פרישה‪ .‬אחה"צ מאוחרים‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫הצוות נושא קופסאות במסדרון לחדר יחיד‪ .‬שלט על החדר‪" ,‬ברוך הבא הביתה וולטר!"‬

‫קרטיס‬
‫איך אנחנו אמורים להכניס את כל זה לכאן?‬

‫דין וקרטיס מצמידים שידה לקיר‪ - .‬הוא דופק מסמר בקיר‪ .‬מניח תמונה ממוסגרת למעלה‪ - .‬פורק את בגדיו של‬
‫הקשיש‪ ,‬מקפל אותם‪ ,‬מכניס למגירות‪ - .‬מחליף את הנורה במנורה עם נורה שרופה‪.‬‬
‫‪ -‬מנגב תמונות ישנות וחפצי נוי עם נייר טואלט‪ - .‬סאנד נושא פנימה קופסא עם אוכל‪ .‬פחיות מרק וכו'‪.‬‬

‫סאנד‬
‫אחד אחרון‪ .‬בואו נתקדם‪ .‬חייבים להספיק הביתה למשחק‪.‬‬

‫דין מחזיק את תמונת החתונה של הגבר‪.‬‬

‫דין‬
‫בלו ולנטיין‬

‫תראה איזה יפה הוא היה‪.‬‬

‫סאנד‬
‫מה אתה‪ ,‬קוויר מזדיין?‬

‫סאנד מעביר לדין צרור שטרות‪.‬‬

‫סאנד (ממשיך)‬
‫תסיים‪ ,‬יש לנו שעתיים נסיעה חזרה‪.‬‬

‫סאנד הולך במסדרון‪ ,‬קורא להזדרז‪ .‬דין מניח את השטרות על השידה‪ .‬ממשיך לארגן את הדברים‪ .‬הוא בוהה‬
‫בתמונה של האיש הזקן ואשתו‪.‬‬

‫אליפסה ‪ -‬אחות דוחפת את וולטר בכסא הגלגלים שלו במסדרון ומציגה לו את החדר החדש שלו‪.‬‬

‫דין‬
‫חכו‪ .‬אנחנו צריכים לעשות את זה כמו שצריך…‬

‫הוא לוקח את כסא הגלגלים מהאחות‪ ,‬לוקח את וולטר מחוץ לחדר‪ ,‬מרים אותו מחוץ לכסא הגלגלים‪ ,‬ונושא אותו‬
‫בחזרה לחדר מתחת למשקוף של חדרו החדש‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אתה תהיה החתיך החדש במקום הזה‪.‬‬

‫דין מושיב אותו בכורסא ועורך לו סיור בחדר שלו ‪ -‬אומר לו באיזה מגירה הגרביים שלו נמצאות‪ ,‬איפה שם את‬
‫האפטרשייב וכו'‪ .‬ראשו של קרטיס מציץ מעבר לפינה‪.‬‬

‫קרטיס‬
‫הבוס אומר שאנחנו חייבים ללכת‪ .‬אנחנו חייבים ללכת‪.‬‬

‫דין מקצר את הסיור‪ ,‬מאחל לזקן בהצלחה ומספר לו שיבוא לבקר אותו מתישהו‪ .‬הוא מתרחק מהדלת‪ ,‬לוקח את‬
‫כספו מהשידה‪ ,‬ואומר להתראות‪.‬‬
‫דין מסתובב וקופא על עקבותיו‪ .‬משהו או מישהו גורם להבעה שלו להשתנות להבעה של פליאה‪ ,‬עיניו מתמלאות‬
‫אהבה‪ ...‬הוא שם את הכסף בכיס שלו‪.‬‬

‫‪ 34‬פנים‪ .‬מיני וואן‪ .‬נסיעה‪ .‬אחרי הצהריים‪ .‬הווה‬

‫סינדי נכנסת לחניה מאחורי הטנדר של דין‪ .‬הוא הולך סביב המיני ואן שלה ומנחה אותה לפתוח את הבגאז'‪.‬‬
‫היא לוחצת על הכפתור מבפנים‪ .‬הבגאז' נפתח‪ .‬היא אוספת את ערימת הפליירים שמודפסים עליהם "נעלמה‬
‫כלבה" במושב לידה‪.‬‬

‫‪ 35‬חוץ‪ .‬בית פריירה ‪ -‬חצר ‪ -‬הווה‬

‫דין קובר את מייגן ליד הגדר‪ .‬הוא מניח אבן על הערימה כסימן‪ .‬הוא עומד מעליה‪ ,‬מעשן סיגריה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי מביטה מהמרפסת‪ ,‬זרועות מחבקות את גופה‪ .‬דין הולך אליה ועוטף את זרועותיו סביבה‪ .‬זרועותיה נופלות‬
‫ונעות מעלה כדי לגעת בצד גופו‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מה אנחנו הולכים להגיד לה?‬

‫דין‬
‫נספר לה ביום שני‪ .‬אחרי סוף השבוע‪.‬‬
‫בואי לא נהרוס לה את החג‪.‬‬

‫דין מסובב את סינדי‪ ,‬עוצם את עיניו ומחבק אותה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫היא הייתה רוצה להיפרד‪.‬‬

‫‪ 35‬פנים ‪ /‬חוץ‪ .‬בית פריירה ‪ -‬המשך‬

‫‪ -‬סינדי שוטפת כלים‪ ,‬מארגנת את הבית‪.‬‬

‫בחוץ ‪ -‬דין יושב על כיסא הנדנדה הקטן של פרנקי‪ ,‬מעשן סיגריה‪ .‬הוא משקיף על הדשא שלו‪ - .‬מרים‬
‫קקי קפוא של כלבים עם חפירה קטנה‪ ,‬שוטף את זה של מייגן קערות עם הצינור‪ .‬הוא מתבונן בסינדי בפנים‪,‬‬
‫מנקה‪ .‬הוא מסתכל על הבית שלו‪ .‬נזכר במשהו‪.‬‬

‫‪ 36‬חוץ ‪ /‬פנים‪ .‬בית פריירה ‪ -‬המשך‬

‫הוא נכנס דרך דלת הזזה מזכוכית ומדלג מעל סינדי שנמצאת על הרצפה אוספת את מכוניות הצעצוע של פרנקי‪.‬‬
‫הוא פותח מגירת זבל ושולף פריטים‪.‬‬

‫דין‬
‫את זוכרת איפה שמנו…‬

‫סינדי עוצרת ומתבוננת בו‪ .‬הוא מחזיק בשובר מתנה בכרטיס יום נישואין ישן‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫כאן! בואו נסתלק מכאן לעזאזל‪.‬‬

‫דין תופס את הטלפון ומחייג‪.‬‬

‫דין (בטלפון) (ממשיך)‬

‫שלום‪ ,‬אני רוצה לראות אם אני יכול להזמין‬
‫מקום ללילה‪ ...‬הלילה‪ .‬יש לי שובר מתנה אבל‬
‫אני לא יודע אם הוא עדיין בתוקף‪ .‬אני יכול‬
‫לתת לך מספר?‬
‫‪...?7G263‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי‬
‫מה אתה עושה?‬

‫דין‬
‫לוקח אותנו מכאן‪ .‬אנחנו חייבים לצאת מהבית‪.‬‬

‫(חזרה לטלפון)‬
‫הוא עדיין בתוקף? יופי‪ ...‬טוב‪ ,‬איזה חדרים‬
‫יש לך?‪...‬חכה רגע‪...‬‬

‫דין מוריד את השפופרת לצווארו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫איזה חדר את רוצה? הקוטב הצפוני‪,‬‬
‫חדר הירח או מערת קופידון‪ .‬איזה מהם?‬

‫סינדי מנידה בראשה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני לא רוצה לשמוע תירוצים‪ .‬אנחנו‬
‫הולכים‪ .‬זה מגיע לנו‪ .‬לילה אחד‪ .‬כי‬
‫אנחנו שייכים אחד לשנייה‪ .‬בחרי חדר‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה מטורף‪.‬‬

‫דין‬
‫את לא מתכוון להחליט? אני אחליט‪.‬‬
‫כך מתקבלות החלטות‪.‬‬

‫דין מחייך חיוך של שביעות רצון עצמית‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫יאללה בואי נלך להשתכר‪.‬‬

‫הוא חוזר לטלפון‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫תני לנו את חדר הירח‪ .‬פריירה‪ .‬פ‪-‬ר‪-‬י‪-‬י‪-‬ר‪-‬ה… ‪…2‬‬
‫נהדר‪...‬‬

‫דין מנתק‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין (ממשיך)‬
‫ארזי את המזוודות שלנו‪ .‬אנחנו הולכים לירח!‬

‫‪ 37‬חוץ‪ .‬מגרש חנייה של חנות אלכוהול‪ .‬אחר הצהריים‪ .‬הווה‬

‫הם מתווכחים מי ייכנס‪.‬‬

‫‪ 38‬פנים‪ .‬חנות אלכוהול ‪ -‬אחר הצהריים ‪ -‬הווה‬

‫‪-‬סינדי מוציאה עגלת מכולת‪ ,‬דוחפת אותה‪ ,‬סורקת את המעברים של חנות המשקאות הענקית‪ - .‬תוחבת שני‬
‫בקבוקים גדולים של שמפניה מתחת לזרועה‪ - .‬היא מודדת שני זוגות שונים של משקפי שמש בתצוגה‪ .‬היא‬
‫מדמיינת את הדמות שכל זוג גורם לה להיות‪ .‬היא שוטר קשוח כש…‬

‫בובי (‪)O.S‬‬
‫זאת סינדי הלר?‬

‫סינדי מסתובבת ורואה את בובי אונטריו‪ ,‬אהובה מהקולג'‪.‬‬

‫היא מרימה את המשקפיים על ראשה‪ ,‬היא מאדימה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫בובי אונטריו?‬

‫‪ 39‬חוץ‪ .‬תחנת דלק ‪ -‬אחר הצהריים ‪ -‬הווה‬

‫דין ממלא דלק‪.‬‬

‫‪ 40‬חנות אלכוהול ‪ -‬אחה"צ ‪ -‬הווה‬

‫סינדי דוחפת את עגלתה במעבר ליד בובי‪ ,‬בן ‪ ,30‬בכושר‪ .‬טיילור‪ ,‬פעוט קטן‪ ,‬לובש אוברול וחובש כובע בייסבול‬
‫הפוך כמו אביו‪.‬‬

‫בובי‬
‫…אז‪ ,‬היית נאמנה אליו?‬

‫סינדי‬
‫זאת שאלה מוזרה לשאול מישהי שלא‬
‫ראית מלא זמן‪.‬‬

‫בובי‬
‫אני בן אדם מוזר‪.‬‬

‫סינדי צוחקת‪.‬‬

‫בובי (ממשיך)‬
‫בלו ולנטיין‬

‫לא‪ ,‬ברצינות‪.‬‬

‫סינדי‬
‫כן‪.‬‬

‫בובי‬
‫כן‪ ,‬היית נאמנה או כן לא היית נאמנה?‬

‫סינדי‬
‫כן… לא הייתי‪ .‬כאילו הייתי…‬
‫למה אתה מסתכל עליי ככה?‬

‫בובי‬
‫אני לא מסתכל עלייך בשום צורה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אה אוקיי‪.‬‬

‫בובי‬
‫זה קשה להיות נאמן‪ .‬אני לא יודע אם‬
‫מונוגמיה אפשרית‪ ,‬במיוחד אם אתה גבר…‬

‫סינדי‬
‫מי זה?‬

‫בובי‬
‫זה טיילור‪ ,‬הוא בן שנתיים‪ .‬יש לי ילדה בבית‪.‬‬
‫איירין‪.‬‬

‫סינדי‬
‫וואו‪...‬‬

‫בובי‬
‫ילדים זה נהדר‪ .‬הם מבינים דברים כל‬
‫כך מהר‪ .‬כאילו תראי… היי ספנס‪,‬‬
‫תן לי כיף‪ .‬תן לי כיף‪ ,‬חבר‪.‬‬

‫מזיל ריר‪ ,‬ובחיוך חסר שיניים‪ ,‬טיילור נותן כיף לאביו‪ .‬בובי קורן‪.‬‬

‫בובי (ממשיך)‬
‫תן לסינדי כיף‪.‬‬

‫טיילור מחזיק ידו בצורה רפויה כך שסינדי נאלצת לתת לו כיף מביך‪ .‬בובי צוחק‪ .‬הם מגיעים לקופות‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫בובי (ממשיך)‬
‫לראות את עצמך בפנים של הילד שלך…‬
‫לעולם לא חוויתי משהו כזה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני יודעת…‬

‫שתיקה מביכה ביניהם‪ .‬סינדי מתחילה להניח את המצרכים שלה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אני ממש שמחה בשבילך‪.‬‬

‫בובי‬
‫איך הילדה שלך?‬

‫סינדי‬
‫היא בטוב‪.‬‬

‫פאוזה‪ .‬הם מדברים באותו זמן‪.‬‬

‫בובי‬
‫מה ה‪-‬‬

‫סינדי‬
‫יש לה‪-‬‬

‫הם מפסיקים‪ .‬סינדי מוותרת‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אתה קודם…‬

‫בובי‬
‫לא‪ ,‬את קודם…‬

‫סינדי‬
‫אה… באתי לומר‪ ,‬אתה שואל אותה‬
‫איזה סוג שיער יש לה והיא אומרת בוב‪.‬‬
‫זה דיי מצחיק‪.‬‬

‫סינדי מחייכת לרצפה‪ .‬בובי מסתכל על המצרכים שלה ‪ -‬בקבוק וודקה‪ ,‬שמפנייה זולה‪ ,‬מיקסר‪ ,‬חטיפים‪.‬‬

‫בובי‬
‫איך קוראים לה?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי‬
‫פרנקי‪.‬‬

‫מגששת‪ ,‬היא מתחילה לשים את המצרכים שלה בשקיות‪.‬‬

‫קופאי‬
‫זה ‪ 58.42‬דולר‪.‬‬

‫סינדי מעבירה לקופאי שטר של ‪ .50‬הקופאי מחזיק את השטר‪.‬‬

‫קופאי (ממשיך)‬
‫זה ‪.58.42‬‬

‫סינדי‬
‫אה… אני מצטערת‪.‬‬

‫סינדי מחפשת בארנק שלה‪ ,‬בודקת בארנק הכסף הקטן‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫כמה הוודקה?‬

‫קופאי‬
‫‪ 11.99‬דולר‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני יכולה להחזיר אותה? אני מצטערת…‬

‫בובי מחזיק שטר של ‪ 20‬דולר‪.‬‬

‫בובי‬
‫עליי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫לא תודה‪.‬‬
‫(לקופאי)‬
‫רק תוריד את הוודקה בבקשה‪.‬‬

‫בובי מניח את השטר על הסורק‪.‬‬

‫בובי‬
‫את יכולה להחזיר לי‪.‬‬

‫‪ 41‬חוץ‪ .‬חנות אלכוהול ‪ -‬חנייה ‪ -‬אחה"צ ‪ -‬הווה‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי דוחפת את העגלה בחיפזון‪ ,‬משקפי שמש גנובים על ראשה‪.‬‬

‫דין נושף על כוס קפה חמה‪ .‬סינדי זזה מהר‪ ,‬מניחה את התיקים ליד המטען‪ ,‬טורקת את הבגאז' וחוטפת את‬
‫המפתחות מידיו של דין‪.‬‬

‫סינדי‬
‫בוא נלך‪.‬‬

‫דין‬
‫את נוהגת?‬

‫סינדי נכנסת למושב הנהגת‪ .‬דין רוכב על העגלה ומכניס אותה למקומה בטור העגלות‪ .‬היא מתניעה וצופרת‪ .‬הוא‬
‫זורק את ידיו למעלה‪.‬‬

‫‪ 42‬פנים‪ .‬מיני ואן ‪ -‬אחה"צ המאוחרים ‪ -‬הווה‬

‫סינדי נוהגת במכונית בדרך הררית עם רוח‪ .‬דין מוודא שכוס קפה ללא מכסה לא תשפך‪.‬‬

‫דין‬
‫אוקיי‪ ,‬נהגת מירוצים‪ .‬זה לא מירוץ‪.‬‬

‫סינדי מרוכזת בדרך‪ .‬היא מכבה את הרדיו‪.‬‬

‫סינדי‬
‫נכון זה מצחיק שאתה יכול לנהוג‬
‫במשך ‪ 20‬דקות וזה ירגיש כמו ‪20‬‬
‫שניות‪ .‬הזמן פשוט נבלע איפשהו…‬

‫דין מניח את ידו על ידה של סינדי שנחה על מושב הרכב‪ .‬לחיצה קטנה‪ .‬היא לוחצת חזרה‪ .‬דין מסתכל עליה‬
‫ברכות‪ .‬העיניים שלה על הכביש‪ .‬היא מרימה את היד להגה‪ .‬דין מתקרב לרדיו‪.‬‬

‫דין‬
‫אכפת לך אם אדליק בחזרה?‬

‫סינדי‬
‫סוג של נהנתי מהשקט‪.‬‬

‫דין‬
‫בואי רק נראה אם יש משהו ב…‬

‫הוא מזפזפ בין התחנות האיזוריות‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫בלו ולנטיין‬

‫כלום? זין‪.‬‬

‫הוא מכבה את הרדיו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫ככה עדיף‪ .‬את צודקת‪ .‬אף פעם לא יוצא‬
‫להיות פשוט בשקט‪ .‬את יודעת?‬

‫סינדי מהנהנת‪ .‬דין מגלגל מטה את חלונו‪ ,‬יורק את המסטיק שלו הכי רחוק שיכול‪ .‬מגלגל את החלון חזרה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫על מה את חושבת?‬

‫דין מסתכל על סינדי‪ ,‬מחכה לתגובה שלה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫קנית הכל?‬

‫סינדי‬
‫נראה לי‪.‬‬

‫דין‬
‫מאיפה יש לך את אלה?‬

‫דין מתקרב למשקפי השמש בקצה ראשה של סינדי‪ .‬היא מרגישה את הטיקט המתנדנד ‪ -‬אופס‪ .‬היא קורעת את‬
‫הטיקט וזורקת את המשקפיים על הדשבורד‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫נסי אותם עלייך‪.‬‬

‫סינדי מנענעת בראשה "לא"‪ .‬דין מניח אותם על הפנים שלו‪ .‬הוא עושה פוזה לסינדי‪ .‬היא תופסת את המשקפיים‬
‫ושמה אותם‪ .‬היא מסתכלת על דין‪ .‬הוא מחזיק צחקוק‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫את נראת כמו אמא שלך‪.‬‬

‫סינדי מורידה אותם‪ .‬מניחה בחזרה על הדשבורד‪.‬‬

‫דין‬
‫הבאת חטיפים?‬

‫סינדי‬
‫אמורות להיות עוגיות איפשהו מאחורה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין משחרר את החגורה שלו‪ ,‬זוחל לחלק האחורי של הטנדר ומחפש בתיקים‪ .‬סינדי לא יכולה לראות דרך המראה‬
‫הקדמית‪.‬‬

‫דין‬
‫באיזה תיק?‬

‫סינדי‬
‫צריך לחפש‪.‬‬

‫סינדי נהנת מרגע לבד‪ ,‬מיישרת את הגב שלה‪ ,‬עוברת את הקווים הצהובים עם הרווחים‪ ,‬עוקפת רכב ואז נרגעת‪.‬‬
‫דין זוחל חזרה למושב הקדמי‪ .‬שניהם אוכלים עוגייה‪.‬‬

‫דין‬
‫מממ‪ .‬הן טעימות‪.‬‬

‫הוא מציע לה עוד אחת‪ .‬היא מנענעת בראשה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני צריכה לעשות פיפי‪.‬‬

‫הרכב עוצר בשוליים של כביש מהיר דו נתיבי‪ .‬סינדי יוצאת מהרכב‪.‬‬

‫דין‬
‫את לא יכולה להתאפק? אנחנו כבר כמעט שם‪.‬‬

‫‪ 43‬חוץ‪ .‬צידי הכביש ‪ -‬דמדומים ‪ -‬הווה‬

‫סינדי‬
‫אני חייבת ללכת‪.‬‬

‫סינדי רצה ריצה קלה וחוצה את הכביש‪ .‬דין רואה רכבים מגיעים‪.‬‬

‫דין‬
‫לעזאזל סינדי!! תזהרי!!!‬

‫בצד הכביש‪ ,‬היא בוהה ביער‪ .‬מכוניות נוסעות מאחוריה‪ ,‬פנסים מאירים את הלילה‪ .‬היא יורדת לתוך הסבך עד‬
‫שקול הכביש המהיר נחלש‪ .‬רוח לוחשת בעלים‪ .‬היא מפשילה את מכנסיה ומשתינה‪ .‬משהו מרשרש והיא מביטה‬
‫לתוך היער‪.‬‬

‫סינדי‬
‫…הלו?‬

‫היא עומדת ורוכסת את מכנסיה‪ .‬עינייה מחפשות את הצללים… סינדי לבדה‪ .‬עלה נופל על האדמה‪ ,‬היא מביטה‬
‫בו והמחשבות שלה נסחפות חזרה ל…‬
‫בלו ולנטיין‬

‫‪ 44‬חוץ רחוב פרברי ‪ /‬קולג' ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי צעירה יותר ‪ , 22 -‬חכמה ‪ -‬מגלגלת את עצמה במדרכות פרברים‪ .‬פרצופים של עוברות ועוברי אורח‬
‫שמסתכלות עליה ברחמים ‪ -‬כמה חבל שבחורה כל כך יפה בכסא גלגלים‪.‬‬
‫סינדי מגלגלת את עצמה בחצר הקמפוס‪ .‬סטודנטיות וסטודנטים ממהרים‪ ,‬אוחזות בספרי לימוד‪.‬‬

‫‪ .45‬פנים אולם ספורט ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫אימון האבקות‪ .‬בובי ‪ ,22 -‬תמיר ‪ -‬נכנס לעמדת ההגנה‪ .‬טרוי לינר‪ ,‬חברו‪ ,‬נכנס לעמדת ההתקפה‪ .‬בובי מסתכל‬
‫למעלה‪ ,‬מבחין בסינדי ליד הדלת מנסה להרים את שני הגלגלים הקדמיים של כסא הגלגלים שלה‪.‬‬

‫משרוקית! בובי בורח מהעמדה ועוטף את טרוי בנעילת רגליים כפולה (‪ .)grapevine‬מצמיד אותו במהירות‪ ,‬נעמד‪,‬‬
‫מסיר את מגני האוזניים שלו‪ ,‬חובט באגרופיו‪ .‬ניגש לסינדי‪.‬‬

‫בובי‬
‫מה את עושה?‬

‫סינדי‬
‫מחקר‪.‬‬

‫בובי‬
‫את אמורה להיות קוודריפלגית?‬

‫סינדי‬
‫קוודים לא יכולים להזיז את הזרועות שלהם‪.‬‬
‫אני פרפלגית‪.‬‬

‫בובי‬
‫אני לא נותן לך מספיק תשומת לב?‬

‫הוא נצמד אליה ומוחץ אותה בנשיקה רטובה‪.‬‬

‫בובי (ממשיך)‬
‫אני תוהה מה אנשים יחשבו אם יראו אותי‬
‫מתמזמז עם פרלגית?‬

‫הוא מוציא את השרשרת היקרה שלה מתוך השמלה ‪ -‬מסתכל עליה בהערצה‪.‬‬

‫בובי‪ ,‬קרוב (ממשיך)‬

‫את יכולה לבוא?‬

‫סינדי‬
‫לא יכולה‪ .‬אני צריכה לקחת את סבתא‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי מגלגלת את כסא הגלגלים חזרה‪.‬‬

‫בובי‬
‫תני לי שנייה‪.‬‬

‫בובי מנסה להסתיר את הזקפה שלו לכודה בגופיית ההאבקות‪.‬‬

‫‪ 46‬פנים‪ .‬בית משפחת הלר – טרקלין ‪ -‬מאוחר יותר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫הדלת הקדמית נפתחת וסינדי דוחפת את סבתא פרנסיס ‪ -‬בשנות ה‪ 80‬לחייה‪ ,‬חולת אלצהיימר ‪ -‬לבית מעמד‬
‫הביניים‪ .‬נפוליאון ‪ -‬כלב לא מאולף ‪ -‬מברך אותן עם קפיצות וליקוקים‪.‬‬

‫סינדי‬
‫ארצה נפוליאון! ארצה!‬

‫גלנדה הלר ‪ -‬בשנות ה‪ 50‬לחייה‪ ,‬נואשת ‪ -‬מציצה עם ראשה מחוץ למטבח‪ .‬היא מחזיקה ספל קפה מלא בג'ין עם‬
‫קרח‪.‬‬

‫גלנדה‬
‫אופ‪ -‬חשבתי שאת אבא שלך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫רק אנחנו‪.‬‬

‫סינדי מנשקת את אמא על לחיה‪ ,‬מריחה את האלכוהול‪.‬‬

‫גלנדה‬
‫איך הייתה חנות הביוטי?‬

‫‪ 47‬פנים‪ .‬בית משפחת הלר ‪ -‬טרקלין ‪ -‬מאוחר יותר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫הדלת הקדמית נפתחת וקולונל ג'רי ‪ , 65 -‬פצוע חזק יותר מקשר של חיל הים*‪ ,‬נכנס‪ .‬גלנדה‪ ,‬ממהרת לברך אותו‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫תוציאו את הכלב המזוין הזה מהמטבח!‬

‫‪ 48‬פנים‪ .‬בית משפחת הלר ‪ -‬חדר אוכל ‪ -‬ערב ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫גלנדה‪ ,‬ג'רי וסבתא‬

‫אדון ישו‪ ,‬היה אורחינו‪ ,‬ותן מתנותינו לנו יתברכו‪ .‬אמן‪.‬‬

‫גלנדה‪ ,‬ג'רי‪ ,‬סבתא פרנסיס וסינדי יושבות מסביב לשולחן אוכל‪ .‬גלנדהה חותכת בעזרת סכין חתיכת קציצה של דג‬
‫ירוק‪ .‬היא מגישה חתיכה מיימית לסבתא‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סבתא‬
‫תודה לך‪.‬‬

‫גלנדה מסיטה את עיניה‪ .‬היא חותכת פרוסה נוספת‪ .‬סינדי מגישה לגלדנה את צלחתה‪ .‬הבשר מתפורר וחצי ממנו‬
‫נוחת על מפת השולחן‪ .‬שמן חום ירוק‪.‬‬

‫סינדי‬
‫זה בסדר אמא‪.‬‬

‫סינדי מרימה את החתיכות עם המזלג שלה‪ .‬העיניים של ג'רי בוערות לכיוונה של גלנדה‪ .‬היא לא מסתכלת עליו‪.‬‬

‫גלנדה‬
‫אפשר לקבל את הצלחת שלך אבא?‬

‫הוא דוחף אותה בשולחן בסנטימטר‪ .‬גלנדה מניחה חתיכה על הצלחת של ג'רי‪ .‬ג'רי מביט בארוחת הערב שלו‪.‬‬
‫גלנדה שמה אוכל לעצמה‪ .‬סינדי חותכת את הבשר של סבתא עם המזלג שלה ומסתכלת על אבא שלה‪ .‬פניו‬
‫מאדימות…‬

‫לפתע‪ ,‬ג'רי חובט באגרופו על ערימת קציץ הבשר‪ ,‬מועך אותו‪ .‬חלקיקי בשר טחון עפים לכל עבר‪.‬‬
‫גלנדה לא מרימה את מבטה‪ ,‬כתפיה רועדות‪ .‬ג'רי מרים את האגרוף שלו שמעלה אדים מהאוכל‪ .‬חתיכות של בשר‬
‫טחון תקועות במפרקי אצבעותיו‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫מה עשית לבשר? אה?!‬

‫גלנדה‬
‫היה להם את זה מוכן במעדניה‪ .‬אני… חשבתי‬
‫שזה נראה טוב‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫את צוחקת עליי? כמה זמן כבר לוקח להכין קציצות‬
‫בשר? חמש דקות? את רוצה לומר לי שלא היו לך‬
‫חמש דקות להכין קציצות בשר? אני ער מ‪ 6‬בבוקר‪,‬‬
‫קורע את הפאקינג תחת שלי ולך אין חמש דקות‬
‫להכין קציצת בשר?‬

‫גלנדה‬
‫חשבתי שזה יהיה נחמד‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫נחמד?‬

‫גלנדה‬
‫בלו ולנטיין‬

‫…‪.‬לשם שינוי…‬

‫ג'רי‬
‫ובכן‪ ,‬מה גרם לך לחשוב שמישהו מאיתנו צריך שינוי?‬
‫סינדי? היא לא מבקשת כלום… היא לא מדברת‪ .‬לא‬
‫ביקשת שינוי‪ ,‬נכון אמא? …היא לא יכולה לשמוע! ואני‬
‫לא זוכר שביקשתי שינוי‪ .‬אז זאת היית את‪ ,‬לא? את רצית‬
‫שינוי‪ .‬אני עובד כל היום‪ ,‬אז את יכולה לשבת על התחת‬
‫השמן שלך‪ ,‬ולחשוב על עצמך‪ .‬על כמה שאת רוצה שינוי‪.‬‬

‫גלנדה‬
‫סליחה‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫סליחה? איך סליחה עוזרת עכשיו?‬

‫גלנדה‬
‫רוצה שאכין לך ביצים?‬

‫ג'רי‬
‫אני רוצה שתהני מארוחת הערב המזדיינת שלך‪.‬‬

‫הוא יוצא בסערה מחדר האוכל‪ .‬גלנדה‪ ,‬סינדי וסבתא יושבות בשתיקה‪ .‬סינדי לוקחת ביס‪.‬‬

‫סינדי‬
‫זה לא רע‪.‬‬

‫גלנדה‬
‫אה בולשיט‪.‬‬

‫גלנדה חוץ למטבח‪ .‬סבתא וסינדי אוכלות‪.‬‬

‫פרופסורית (‪)OS‬‬
‫…כשהייתי רופאה צעירה‪ ,‬נהגתי לעזוב את בית‬
‫החולים כל יום עם דמעות‪.‬‬

‫‪ 49‬בית משפחת הלר ‪ -‬חדר רחצה ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סבתא יושבת בכסא באמבטיה‪ .‬סינדי מקרצפת מטלית רחצה על גופה‪ .‬משתמשת בכוס פלסטיק לשטיפה‪.‬‬

‫פרופסורית (‪)OS‬‬
‫…פשוט נשברת מלראות את הסבל של המטופלות‬
‫והמטופלים שלי‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סבתא פרנסיס‬
‫בלי השיער‪.‬‬

‫‪ 50‬פנים‪ .‬בית משפחת הלר ‪ -‬חדר שינה (מאסטר) ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים מוקדם יותר‬

‫לבושה לחלוטין‪ ,‬גלנדה מעולפת על המיטה‪ .‬פורטרטים משפחתיים ממוסגרים יושבים על (?)‬

‫פרופסורית (‪)OS‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬התחלתי לסבול‪ .‬לא רק בעבודה שלי‪,‬‬
‫גם רגשית ומנטלית… רוחנית…‬

‫‪ 51‬פנים‪ .‬בית משפחת הלר ‪ -‬סלון ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫בלי חולצה ועם יד בתחתונים‪ ,‬ג'רי מחזיק שלט ומזפזפ בין הערוצים‪ .‬שום דבר לא תופס‪.‬‬

‫פרופסורית (‪)OS‬‬
‫…יש החלטה שכולנו חייבות וחייבים לקבל‬
‫במקצוע הרפואה ‪ -‬האם לגלות סימפתיה או‬
‫אמפתיה כלפיי המטופלות ומטופלים שלנו…‬

‫‪ 52‬פנים ‪ -‬בית משפחת הלר ‪ -‬חדרה של סינדי ‪ -‬שחר ‪ 6 -‬שעות קודם‬

‫סאונד של הקלדה‪ .‬ספר פתוח "הפסיכולוגיה של המטופלים" יושב על שולחן מאורגן ומסודר‪ .‬סינדי בוהה במסך‪,‬‬
‫לוחצת "אנטר"‪.‬‬

‫פרופסורית (‪)OS‬‬
‫…דמיינו את המטופלים שלכן‪ ,‬זה כמו להיות‬
‫בבור‪ .‬להיות סימפתיות אומר לזרוק להם‬
‫חבל כדי לעזור למשוך אותם…‬

‫דפים מודפסים במדפסת ישנה‪ .‬מחוץ לחלון‪ ,‬השמש מתחילה לזרוח‪.‬‬

‫פרופסורית (‪ ,OS‬ממשיכה)‬
‫…להיות אמפתיות אומר לקפוץ לבור איתם…‬

‫‪ 53‬חוץ‪ .‬אוטובוס עירוני ‪ -‬בוקר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי יושבת במושב האחורי של האוטובוס‪ .‬היא מחבקת את הילקוט שלה‪.‬‬

‫פרופסורית (‪)OS‬‬
‫…עכשיו שתיכן תקועות…‬

‫‪ .54‬פנים‪ .‬כיתת אודיטוריום ‪ -‬אחה"צ ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫בלו ולנטיין‬

‫הפרופסורית עומדת לפני הכיתה‪ .‬יש רישומים וגרפים שמדגימים יחסי רופאה‪-‬מטופלת‪ .‬זו כיתה גדולה ‪-‬‬
‫סטודנטיות וסטודנטים‪ ,‬יושבים בשורות תלולות‪.‬‬

‫פרופסורית (מסכמת)‬
‫אני רוצה שתחשבו על זה כשנגיע לפרק הבא‪.‬‬
‫בבקשה העבירו את הדו"חות שלכן‪.‬‬

‫סינדי מעבירה את הדפים שלה קדימה‪ .‬בובי‪ ,‬עוזר המרצה‪ ,‬אוסף את הדו"חות‪ .‬סינדי יכולה להרגיש אותו מסתכל‬
‫עליה כשהיא אורזת את הילקוט שלה‪.‬‬

‫היא מנסה לא לתת לו את הסיפוק‪ ,‬אבל היא לא מצליחה ‪ -‬החוצפה שלו ממגנטת‪ .‬היא מסתכלת‪ ,‬מגלה פרט חדש‬
‫‪ -‬שמו כתוב על אבזם החגורה שלו‪.‬‬

‫‪ 55‬פנים‪ .‬חדר השינה של בובי ‪ -‬אחה"צ ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫שרשרת זהב מתנדנדת על צווארה של סינדי‪ .‬זרועותיה מחזיקות את משקלה על המיטה‪ .‬בובי עומד מאחוריה‪.‬‬
‫ידיו מלטפות את גבה כשהוא מסתכל על עצמו בתוכה‪ .‬הוא עוצם את עיניו בחוזקה‪ ,‬מנסה לשלוט בעצמו‪ .‬אבל‬
‫האקסטזה חזקה מידי ‪ -‬הוא גומר בתוכה‪ ,‬גונח‪ ,‬ומאפשר למשקל הגוף שלו למחוץ אותה על המיטה‪.‬‬

‫בובי (חסר נשימה)‬

‫שיט‪.‬‬

‫היא מפסיקה לזוז‪ ,‬מרגישה אותו מתכווץ בתוכה‪.‬‬

‫סינדי (מבינה)‬
‫שיט!‬

‫בובי‬
‫לא הצלחתי להתאפק‪.‬‬

‫היא נחלצת מתחתיו‪.‬‬

‫בובי (ממשיך)‬
‫לא הצלחתי להתאפק… הרגשת כל כך טוב‪.‬‬

‫סינדי לבנה‪ ,‬מנסה להכיל את האימה שלה‪ .‬היא נעלמת לחדר הרחצה‪ .‬בובי מתיישב‪.‬‬

‫בובי (קורא) (ממשיך)‬

‫אל תאכלי סרט‪ .‬יהיה בסדר… אוקיי?‬

‫בובי נשכב לאחור‪ ,‬מתוסכל‪ ,‬מכפתר את מכנסיו‪.‬‬

‫‪ 56‬בחדר הרחצה של בובי‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי יושבת על האסלה‪ ,‬משתינה; מקווה שכוח הכבידה יוציא את בובי מתוכה‪ .‬היא מעבירה את ידה מתחת לברז‬
‫ומקרצפת את מפשעתה‪ ,‬מקווה שזה ישטוף אותו החוצה‪.‬‬

‫סינדי יוצאת‪ ,‬חולצתה מתוחה מעל מותניה‪ .‬בובי יושב‪ ,‬שואל אותה מה קרה? היא לא יכולה להסתכל‪.‬‬

‫בובי‬
‫זו אשמתך‪ .‬הרגשת טוב מידי‪.‬‬

‫היא רואה את התחתונים שלה שוכבים ליד בסיס המיטה‪ .‬היא באה לקחת אותם‪ ,‬אבל בובי חוטף אותם לפני‪.‬‬

‫סינדי‬
‫תביא לי!‬

‫סינדי מצמידה את שפתיה זו לזו‪ .‬היא מזנקת על בובי‪ ,‬לוחצת על המפשעה שלו וחוטפת את התחתונים שלה‬
‫בחזרה‪ .‬הפנים של בובי הופכות למרושעות‪ .‬הוא חוטף אותם חזרה באגרסיביות‪.‬‬

‫בובי‬
‫תגידי שאת מצטערת!‬

‫סינדי מרימה את המכנסיים שלה מהרצפה‪ ,‬לובשת אותם‪.‬‬

‫סינדי‬
‫קח תריח‪ ,‬אידיוט מזדיין!‬

‫היא קורעת את השרשרת שלו‪ ,‬זורקת אותה עליו‪ ,‬טורקת את הדלת‪.‬‬

‫בובי‬
‫צחקתי! אלוהים!‬

‫‪ 57‬חוץ‪ .‬רחוב פרברי‪ .‬יום‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫סינדי הולכת בזריזות‪ ,‬קפוצ'ון משוך מטה‪ ,‬דוחפת את סבתא בכסא גלגלים‪ .‬סבתא מגוננת על שיערה מהרוח‪.‬‬

‫‪ 58‬הושמטה‬

‫‪ 59‬חוץ ‪ /‬פנים‪ .‬בית פרישה‪ .‬אחה"צ המאוחרים‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫סינדי דוחפת את סבתא לבפנים‪ .‬ערימות של קופסאות הובלה עומדות במסדרון‪.‬‬

‫‪60‬א פנים‪ .‬בית פרישה‪ .‬אחה"צ המאוחרים‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫סינדי יושבת לארוחת ערב עם סבתא ושאר הקשישות והקשישים‪ .‬סינדי שמה לב לקבוצת גברים שנושאים‬
‫קופסאות לבית‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫‪61‬ב פנים ‪ -‬חדר השינה של סבתא ‪ -‬אחה"צ המוקדמים‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫‪-‬סינדי עוזרת לסבתא עם עם טקסים של לפני השינה‪.‬‬

‫‪-‬סינדי קוראת לסבתא… אבל דעתה ממשיכה להיות מוסחת מהמהומה שבהמשך המסדרון ‪ -‬מובילים נושאים‬
‫קופסאות ורהיטים במסדרון‪ .‬מוביל אחד במיוחד‪ ,‬גבוה ונאה‪ ,‬תופס את עיניה‪ .‬זה דין‪ .‬היא מזיזה את ראשה כדי‬
‫לראות אותו מקשט חדר של גבר קשיש‪.‬‬

‫סבתא‬
‫מה זה?‬

‫סינדי‬
‫נראה שיש לך שכן חדש‪.‬‬

‫סינדי חוזרת לספר‪ ,‬אבל יש משהו במוביל שתפס את תשומת הלב שלה‪ .‬היא לא יכולה להפסיק להסתכל עליו כל‬
‫פעם שהוא עובר ליד הדלת‪.‬‬

‫סבתא‬
‫גלנדה‪ ...‬כלומר‪ ,‬סינדי… אני יכולה לעשן סיגרייה?‬

‫סינדי‬
‫לא‪ ,‬סבתא‪ ,‬את במיטה עכשיו‪ .‬זה הזמן לישון‪ .‬את‬
‫רוצה שאמשיך לקרוא?‬

‫סבתא מהנהנת‪ .‬סינדי חוזרת לעמוד‪ ,‬מסתכלת למעלה ורואה את דין מרים את הקשיש מעבר למפתן הדלת‪ ,‬לתוך‬
‫החדר‪.‬‬

‫סבתא‬
‫סינדי‪ .‬האם יש לך סיגרייה!‬

‫סינדי‬
‫אוקיי‪ .‬ששש‪ .‬אבל את חייבת להיות בשקט‪.‬‬

‫סינדי קמה ופותחת את החלון‪ .‬היא מדליקה את המאוורר‪ ,‬מחטטת בתיק של סבתא‪ ,‬מוציאה סיגרייה ומצית‪.‬‬
‫סינדי הולכת לדלת של ס‪ ,‬רואה את קרטיס מתרחק מחדרו של הקשיש‪.‬‬

‫קרטיס (‪)OS‬‬
‫הבוסית אומרת שאנחנו חייבים ללכת‪ .‬אנחנו חייבים ללכת‪.‬‬

‫היא מתחילה לסגור את הדלת ואז רואה את דין מתרחק מחדרו של הקשיש‪ .‬הוא מכניס צרור שטרות לכיסו‪,‬‬
‫מסתובב כדי ללכת ורואה את סינדי מסתכלת עליו‪.‬‬

‫דין (מסתכל למטה על הכסף שלו)‬

‫לא גנבתי את זה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי לא מבינה על מה הבחור הזה מדבר‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫את חושבת שגנבתי את הכסף הזה?‬

‫סינדי‬
‫לא‪.‬‬

‫דין‬
‫את כן‪ .‬לא‪ ,‬את כן‪ .‬אני יודע שאת כן‪ .‬והסיבה‬
‫שאני יודע שאת חושבת ככה ‪ -‬גנבתי כסף בעבר…‬
‫הרבה כסף‪ .‬ואני יודע איך זה מרגיש כשמישהי‬
‫מסתכלת עליי ככה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫ככה איך?‬

‫דין‬
‫איך שאת מסתכלת‪ .‬רק שתדעי‪ ,‬יש לי עבודה‬
‫שאני מרוויח ממנה כסף‪ .‬כסף שאני יכול להשתמש‬
‫בו כדי לקחת בחורות לדייטים‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה מנסה להזרים אותי?‬

‫דין‬
‫אולי…‬

‫סאנד (‪)OS‬‬
‫תארוז את זה פריירה‪ .‬האוטובוס עוזב‪.‬‬

‫דין מסתכל על הדלת‪ ,‬ואז חזרה לסינדי‪ .‬הוא רואה שהוא הלך רחוק מידי עם ה‪ rant‬שלו‪.‬‬

‫דין‬
‫אני יכול לתת לך את המספר שלי או משהו‪.‬‬

‫הוא ממשש בתוך כיס הטי שירט שלו‪ ,‬מוציא כרטיס ביקור‪ .‬מוצא עט‪ .‬דין כותב את השם שלו על הכרטיס‪ .‬נותן‬
‫אותו לסינדי‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני דין‪ .‬רק תתקשרי ואת יכולה לבקש לדבר‬
‫איתי‪ .‬אני אקבל את השיחה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי מסתכלת על הכרטיס‪ ,‬על השם שלו‪ .‬ואז חוזרת ומסתכלת עליו‪ .‬דין רץ החוצה‪ ,‬רץ אחרי הטרמפ שלו‪ .‬הוא‬
‫מסתכל אחורה לפני שעוזב‪ .‬סינדי מסתכלת עליו יוצא מהדלת‪.‬‬

‫‪ 60‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית‪ .‬חדר ירח ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫דלת נפתחת חושפת את דין וסינדי מחזיקים קניות ומזוודות‪ .‬דין מדליק את האור‪ ,‬מאיר את חדר הירח ‪ -‬חדר מלון‬
‫המעוצב כמו משטח ירח‪.‬‬

‫דין‬
‫וואו‪ ,‬איפה אנחנו?‬

‫הוא מניח את המזוודות‪ ,‬מרותק לחדר כמו ילד בחנות ממתקים‪ .‬סינדי ניגשת למטבח הקטן שנראה כמו חדר‬
‫בקרה‪ .‬היא מכינה לעצמה משהו לשתות‪.‬‬

‫‪ 61‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית‪ .‬חדר אמבטיה ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫דין נכנס לחדר האמבטיה המואר‪ .‬פותח את המים‪ ,‬זרם דליל של מים‪.‬‬

‫דין (צועק החוצה)‬

‫אני יכולה להשתין יותר חזק מזה!‬

‫המראות הכפולות מכפילות את השתקפותו‪ .‬הוא מסתכל על עצמו ומסיר את חולצתו המוכתמת בקפה‪ .‬גוף מוזנח‪.‬‬
‫אבל משהו אחר מטריד את דין‪ .‬שיערה נשמטת על החולצה שהוא מחזיק‪ .‬הוא מעביר את ידיו בשערו‪ ,‬מסתכל‬
‫באימה בשתים עשרה השערות שנשרו לכף ידו‪ .‬הוא שוטף אותן לניקוז ורוכן אל המראה‪ ,‬בודק את קו שיערו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫סינתיה!‬

‫‪ 62‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית‪ .‬חדר ירח ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫סינדי מחייגת בטלפון‪ ,‬שתייה ביד‪ .‬בלי חולצה‪ ,‬דין יוצא מחדר האמבטיה עם כפות ידיו הריקות פתוחות‪.‬‬

‫דין‬
‫תראי‪.‬‬

‫הוא מעביר את ידיו בשערו ואז מראה לה את כפות ידיו ‪ -‬שלוש שערות שנשרו‪ .‬הקסם שלו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫רואה‪ .‬אמרתי לך‪ .‬זה נושר!‬

‫סינדי מתעלמת מדין המהופנט‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אוווווווווו שייייייט!‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי מנפנפת אותו משם‪ .‬ג'רי עונה‪.‬‬

‫סינדי (לטלפון)‬
‫היי אבא‪ .‬אנחנו כאן‪ ...‬זה די מטורף‪ .‬אני לא‬
‫יודעת‪ ,‬אני צריך להרגיש רע?‬

‫דין שועט בחזרה לחדר האמבטיה‪ .‬הוא צורח כמו צבוע‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫‪...‬זה רק דין‪ ...‬הוא מאבד את השיער שלו‪.‬‬
‫מה אתם עושים?‬

‫‪ 63‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית‪ .‬חדר שינה ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫דין משליך את המזוודה שלו על מיטת החללית העגולה‪ ,‬צופה באופן החינני שבו היא קופצת חזרה‪ .‬הוא דוחף את‬
‫המזוודה הצידה‪ ,‬נופל לאחור על המיטה‪ .‬הוא נאנח בהנאה‪ .‬יש קופסא עם כפתור ליד המיטה‪ .‬הוא לוחץ עליו‪.‬‬
‫המיטה מסתובבת‪ .‬הוא מרים את מבטו אל ההשתקפות המסתובבת שלו במראה שמעל המיטה‪.‬‬

‫סינדי (‪)OS‬‬
‫תן לי לדבר עם הקטנה‪.‬‬

‫דין (צועק)‬
‫זה פרנסיס? היי!? אל תנתקי עד שאדבר איתה!‬

‫‪ 64‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית‪ .‬חדר ירח ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫סינדי‬
‫סבא הכין לך כבר משהו לאכול?‬
‫‪...‬פרנקי? ‪...‬מה את וסבא אכלתם?‬
‫‪...‬זה היה מבושל עד הסוף? לא?‬
‫היה שם ורוד?…‬

‫דין ניגש מאחור‪ ,‬לובש טישרט נקייה ולבנה‪.‬‬

‫הוא נוקש באצבעותיו אל סינדי‪ .‬סינדי מרחיקה את ידו עם יותר כוח ממה שצריך‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אוקיי מתוקה‪ ,‬אבא שלך רוצה לדבר איתך‪.‬‬
‫אני אוהבת אותך‪ ...‬אוהבת אותך‪...‬‬
‫אל תשכחי לצחצח שיניים הלילה‪.‬‬
‫בסדר? הנה אבא שלך‪.‬‬

‫סינדי מניחה את השפופרת והולכת‪ .‬דין מנשנש צ'יפס טורטיה ומרים את הטלפון‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין (בקול מוזר)‬

‫מי זה?‪ ...‬איך את יודעת שאני אבא שלך?‬

‫צרחת שמחה קלושה נשמעת דרך הטלפון‪.‬‬

‫‪ 65‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית‪ .‬חדר אמבטיה ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫אדים מצטברים על המראות‪ .‬סינדי מורידה את בגדיה‪ ,‬בודקת את טמפרטורת המים ונכנסת למקלחת‪.‬‬

‫‪ 66‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬חדר ירח ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫דין צועד‪ ,‬מאלתר סיפור לפני השינה‪ ,‬שמגיע מבאר היצירתיות שבו‪ .‬פרנקי אוהבת לשמוע אותו מדבר‪.‬‬
‫והוא אוהב לשמח אותה‪ .‬הוא מסיים‪ .‬היא שמחה‪.‬‬

‫דין‬
‫את מוכנה ללכת לישון עכשיו? אני אתקשר‬
‫אלייך דבר ראשון בבוקר‪ ,‬בסדר?‬

‫הוא נכנס לסלון‪ ,‬מותח את חוט הטלפון‪ ,‬תופס את השלט ומדליק את הטלוויזיה ‪ -‬דוקו חיות‪ .‬דין מעביר ערוץ‪.‬‬
‫טניס‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫כמה?‬

‫קליק‪ .‬חדשות‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫‪...‬טוב‪ ,‬אני אוהב אותך יותר‪ .‬חלומות פז‪.‬‬

‫דין מנתק וחוזר לסלון‪ .‬הוא מחליף תחנה‪ .‬פורנו‪ .‬הוא מנמיך את הווליום ומתבונן‪ .‬הוא שומע מים זורמים בחדר‬
‫האמבטיה‪ .‬קליק‪ .‬תוכנית על החלל‪.‬‬

‫‪ 67‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬חדר רחצה ‪ -‬לילה‬

‫דין פותח את הדלת לחדר מלא האדים‪ .‬סינדי מקציפה את שערה בעיניים עצומות‪.‬‬

‫דין‬
‫מה את עושה?‬

‫סינדי‬
‫מה זה נראה שאני עושה?‬

‫דין‬
‫את אוהבת את המקום?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי‬
‫הוא סבבה‪.‬‬

‫דין‬
‫אני הולך להזמין ארוחת ערב עכשיו‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אוקיי!‬

‫דין‬
‫בקשות מיוחדות?‬

‫סינדי‬
‫סגור את הדלת!‬

‫דין סוגר את הדלת‪ ,‬נשאר בחדר האמבטיה‪ ,‬מסתכל על אשתו העירומה‪ ,‬מסיר את בגדיו‪ .‬סינדי מסתכלת‬
‫בהפתעה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫מה אתה עושה?‬

‫דין מסיט את וילון המקלחת ונכנס פנימה‪.‬‬

‫דין‬
‫מה זה נראה שאני עושה?‬

‫סינדי‬
‫דין‪.‬‬

‫המקלחת הקטנה מצמידה אותם‪ .‬החיוך של דין מדביק אותה‪ .‬הוא רוכן‪ ,‬הם מתנשקים‪ .‬שפתיהם מתחככות‬
‫תחילה‪ .‬דין נצמד אליה יותר‪ .‬סינדי נסוגה ומסובבת אותו עד שזרם המים שוטף את גופו‪ .‬הוא משעין את ראשו‬
‫לאחור‪ ,‬המים נשפכים על שערו ופניו‪ .‬הוא מניח את ידיו על מותניה של סינדי ומושך אותה אליו‪ .‬סינדי מביאה לו‬
‫חתיכת סבון‪ .‬הוא מקציף אותו בעדינות‪ .‬סינדי כמה סנטימטרים מאחוריו‪ ,‬מסתובבת‪ .‬דין מקציף את גבה‪ ,‬לאט‬
‫ובנחת‪.‬‬

‫דין‬
‫אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את הגב שלך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מה אתה זוכר?‬

‫דין‬
‫הכל‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫הוא מוריד את ידיו מגבה אל אחוריה‪ .‬סינדי מסתובבת‪.‬‬

‫דין (ברצף)‬
‫לא סיימתי‪.‬‬

‫הוא שוטף את כתפיה וצווארה‪ .‬ידיו מפסלות את גופה ועוברות לשדיה‪ .‬כבר לא שוטפות אותה‪ ,‬אלא מלטפות את‬
‫קווי המתאר שלה‪ .‬סינדי מסתכלת למעלה‪ .‬ידיו נעות אל בטנה‪ .‬הוא כורע מטה‪ .‬סינדי מושטת יד ומרימה אותו‬
‫בזרועותיו‪ .‬אבל דין נשאר לא זז‪ .‬הוא מתחיל‪ ,‬על ברכיו‪ ,‬לשטוף את ירכה השמאלית‪ ,‬את הברך‪ ,‬השוק‪ ,‬כף הרגל‪.‬‬
‫לאחר מכן‬
‫הוא נע אל רגלה הימנית ובמעלה השוק‪ ,‬הברך והירך שלה‪.‬‬
‫סינדי משחררת את נשימתה‪ .‬ואז‪ ,‬ידיו של דין נעות למעלה בין הרגליים שלה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אוקיי‪.‬‬

‫סינדי תופסת אותו מתחת לבית השחי‪ .‬הוא מתנגד‪ ,‬אבל היא מנצחת‪ .‬היא מסובבת אותם שוב‪ .‬עומדת תחת זרם‬
‫המים‪ ,‬סינדי שוטפת את הסבון מגופה‪ ,‬עיניים עצומות‪ ,‬ראש לאחור‪ .‬דין מושיט יד אליה ועוקב עם קצות אצבעותיו‬
‫אחר זרם המים לאורך החלק הקדמי של גופה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫תן לי את הסבון‪.‬‬

‫היא מקציפה במהירות בידיה‪ .‬היא משפשפת את הקצף על החזה שלו‪ ,‬ידיה החזקות יוצרות מעגלים של קצף‪ .‬דין‬
‫משתף פעולה ברוגע‪ .‬היא מרימה את זרועו השמאלית‪ ,‬מקרצפת את בית השחי השמאלי שלו‪ ,‬ואז את הימני‪.‬‬
‫ידיה מקציפות ושוטפות את הפין שלו‪ .‬דין עוצר את נשימתו‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫תסתובב‪.‬‬

‫דין מציית‪ .‬היא ממשיכה לשטוף את גבו‪ ,‬ישבנו ורגליו‪ ,‬ועוצרת‪ .‬דין מסתובב אל סינדי שאוחזת במעט שמפו בידיים‬
‫שלה‪ .‬היא מושיטה את ידו וחופפת את ראשו‪.‬‬

‫דין‬
‫נהיה דליל יותר‪ ,‬לא?‬

‫סינדי‬
‫השיער שלך לא נושר‪.‬‬

‫סינדי מסובבת אותו לתוך המים ושוטפת אותו‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אתה משוגע אתה יודע‪...‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין‬
‫אני יודע‪ .‬אני אוהב אותך‪.‬‬

‫היא נותנת לו נשיקה חטופה על השפתיים‪.‬‬

‫סינדי‬
‫טוב‪ ,‬צא החוצה‪ .‬אני צריכה לסיים לשטוף‬
‫את עצמי‪.‬‬

‫דין‬
‫אני אעשה את זה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫לא‪ .‬לך תזמין ארוחת ערב‪ .‬אני רעבה‪.‬‬

‫דין‬
‫רגע‪ ,‬לא חפפתי את השיער שלך…‬

‫‪ 68‬פנים‪ .‬מסדרון הסוויטה הרומנטית ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫קרח נשפך לתוך דלי קרח‪ .‬מוזיקה וצחוק בוקעים מחדרים אחרים‪ .‬דין לובש חלוק בית מלון ונושא דלי מלא קרח‪.‬‬
‫הוא מוציא את המפתח שלו‪ .‬נער בחולצת טוקסידו ומכנסי שחיה רודף אחר בחורה בביקיני מסדרון מאחוריו‪.‬‬

‫‪ 69‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬חדר ירח ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫דין‬
‫יש לנו שכנים‪.‬‬

‫סינדי עומדת במגבת ליד הבר‪ ,‬מחכה לקרח‪.‬‬

‫סינדי‬
‫עצבני‪ .‬עצבני‪.‬‬

‫היא מכינה שני דרינקים ‪ -‬וודקה און דה רוקס‪ .‬היא מוסרת לדין את הדרינק שלו‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫למה שלא תשים קצת מוזיקה‪ ,‬דין?‬

‫היא נותנת לו נשיקה חטופה על הלחי‪ ,‬הולכת לחדר השינה להחליף בגדים‪.‬‬

‫דין‬
‫תודה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫הוא לוקח דרינק גדול‪ ,‬מדפדף בקלטות בתיק שלו‪ .‬בחדר השינה‪ ,‬סינדי מכפתרת את אחת מחולצות הפלנל‬
‫הגדולות של דין‪.‬‬
‫היא שומעת את המוזיקה מתחילה להתנגן מהחדר השני‪ ,‬מכירה את השיר ‪Penny & the Quarters or( -‬‬
‫‪ ) Dynamite Four‬הוא נשמע ממש טוב כרגע‪ .‬עם הדרינק ביד‪ ,‬היא מתחילה להתנועע לפי הקצב‪ .‬דין מציץ‬
‫בראשו מעבר לפינה בחיוך זחוח‪ .‬הוא מתחיל לרקוד בצורה מביכה לצלילי המוזיקה ועושה את דרכו מהמסדרון‬
‫לחדר השינה‪.‬‬

‫עברו שנים מאז שהם רקדו אחד מול השני‪ ,‬וזה גורם להם קצת נבוכים לעשות את זה עכשיו‪ .‬ככל שהם יותר‬
‫קרובים זה לזה‪ ,‬פחות אפשר לראות אותם‪ ,‬הם פחות חשופים‪ .‬אז‪ ,‬הם רוקדים סלואו‪ ,‬עדיין מחזיקים דרינקים‪.‬‬
‫הם לא מרגישים כל כך פגיעים עכשיו‪ .‬הכותנה בחלוק של דין מרגישה טוב לקצות האצבעות של סינדי‪ ,‬היא‬
‫מתחקה אחר תמונות בלתי נראות על גבו‪ .‬דין דוחף את אפו לצוואר של סינדי‪ ,‬שואף עמוק‪.‬‬

‫נשמעת דפיקה בדלת‪ .‬שניהם היו רוצים שהיא תעלם‪ .‬היא לא‪.‬‬

‫דין (צועק) (ממשיך)‬

‫מגיע!‬

‫משהו בזה גורם לסינדי לצחוק‪ ,‬גם דין מצטרף‪ .‬הוא מתרחק ממנה‪ ,‬לאט‪ ,‬כאילו נמשך על ידי כוח בלתי נראה‪.‬‬
‫השיר ממשיך כשדין פותח את הדלת ומשלם לאיש שירות החדרים‪ .‬סינדי עורכת את השולחן‪.‬‬

‫‪ 70‬חוץ ‪ /‬פנים‪ .‬משאית ‪ -‬עיר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דובון קרוע ומרופט‪ ,‬קשור לפגוש קדמי של המשאית‪ ,‬חותך את בוקר האביב המוקדם‪.‬‬

‫קרטיס (‪)V.O‬‬
‫כן‪ ,‬אני יכול לדעת מה קורה כבר‪ .‬אתה רואה‬
‫את האדם הזה‪ ...‬אתה חושב שזו אהבה ממבט‬
‫ראשון‪ ,‬ומסלול חייך ישתנה לנצח‪.‬‬

‫‪ 71‬חוץ‪ .‬בית ‪ .#2‬רחוב ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין חוגר חגורה להרמת משקולות סביב מותניו‪ .‬הוא מרים טלוויזיה על הגב שלו‪.‬‬

‫דין (‪)V.O‬‬
‫אולי…‬

‫‪ 72‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬חדר אמבטיה ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי עושה לסבתא אמבטיה‪ ,‬מעבירה את שערה מתחת לברז‪.‬‬

‫קרטיס (‪)V.O‬‬
‫זה כמו כששני זרמים זורמים למטה משני צדי‬
‫ההר‪ ,‬מתעסקים בעניינים שלהם‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫‪ 73‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬חדר שינה לאורחים‪/‬ות ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫יד תוחבת סדינים מתחת לסנטרה של סבתא‪ ,‬מנשקת את מצחה‪.‬‬

‫קרטיס (‪)V.O‬‬
‫הם בסדר עד שהם מגיעים למטה ונתקלים‬
‫אחד בשני…‬

‫‪ 74‬קמפוס של קולג' ‪ -‬אולם ספורט ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫בובי מתאמן‪ 200 ,‬כפיפות בטן‪ ,‬הבטן שלו קשה‪.‬‬

‫קרטיס (‪)V.O‬‬
‫בשלב זה לא הייתה להם ברירה אלא להפוך‬
‫לנהר אחד‪.‬‬

‫‪ 75‬חוץ‪ .‬רחוב ‪ -‬אחר הצהריים המאוחרים ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין סופר את שכרו‪ ,‬פותח את הארנק ‪ -‬אורז אותו בשטרות‪.‬‬

‫קרטיס (‪)V.O‬‬
‫בטח‪ ,‬זו הרגשה נהדרת בהתחלה‪ ,‬כל המים‬
‫החדשים האלה זורמים יחד‪ .‬אבל אז אתם מטיילים‬
‫קצת למטה והקרקע נחשפת‪.‬‬
‫הזרם מתחיל לנוע קצת יותר לאט‪.‬‬

‫‪ 76‬פנים‪ .‬כיתת אודיטוריום ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫ניירות מועברים אחורה‪ .‬על של סינדי כתוב "‪ 98%‬הבנה נהדרת!"‬

‫אבל היא לא נראית מאושרת‪ .‬היא נראית קצת ירוקה‪.‬‬

‫קרטיס (‪ V.O‬ממשיך)‬
‫אנשים מתחילים לשתות את המים‪ .‬להשתין‬
‫בהם‪ .‬להקים סכרים כדי לעצור את הזרימה‪.‬‬

‫בפינת החדר‪ ,‬בובי בוהה בסינדי מאחור‪.‬‬

‫‪ 77‬חוץ‪ .‬בית הלר ‪ -‬אחר הצהריים המאוחרים ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי דוחפת את סבתא פרנסיס במעלה השביל‪ .‬בובי עומד במרפסת מחזיק צרור ורדים אדומים‪ .‬סינדי מתעלמת‬
‫ממנו‪.‬‬

‫קרטיס (‪ V.O‬ממשיך)‬
‫במילים אחרות‪ ,‬החיים מפריעים‪ ,‬אתן יודעות‪/‬ים‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי נאבקת להעלות את סבתא על הרמפה של המרפסת‪.‬‬

‫בובי‬
‫אף אחד אף פעם לא היה נחמד אליך?‬

‫היא לוקחת את הפרחים‪ ,‬דוחפת את סבתא הביתה‪ .‬הדלת השקופה נסגרת ביניהם‪.‬‬

‫בובי (ממשיך)‬
‫אל תגרמי לי לוותר עליך‪...‬‬

‫קרטיס (‪)V.O‬‬
‫ואין יותר מדי מהנהרות האלה שיצליחו להגיע‬
‫כל הדרך עד לים בלי להתפצל בסופו של דבר‪.‬‬

‫‪ 78‬פנים ‪ /‬חוץ‪ .‬משאית ‪ -‬אחר הצהריים ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫קרטיס (‪)V.O‬‬
‫זה רק הטבע‪ ,‬זה הכל‪.‬‬

‫קרטיס ‪ -‬עם מפוחית ‪ -‬ודין ‪ -‬עם יוקלילי ‪ -‬אוכלים המבורגרים בהפסקת הצהריים שלהם‪.‬‬

‫קרטיס (ממשיך)‬
‫ובמקום לחשוב על זה אתה פשוט צריך לעשות‬
‫משהו לגבי זה‪ .‬פעולה‪ ,‬לא מחשבה‪.‬‬

‫‪79‬א פנים‪ .‬חלל אחסון ‪ -‬בוקר‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫דין‬
‫מישהו מתקשר בשבילי?‬

‫דין מציץ למשרדו של ג'ו‪ .‬היא מנידה בראשה "לא"‪.‬‬

‫‪ 79‬פנים‪ .‬הדירה של חבר של דין‪ .‬לילה‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫דין רוכן ליד החלון‪ ,‬מעשן‪ ,‬מביט אל הירח‪.‬‬

‫דין (‪)V.O‬‬
‫אני פשוט ממשיך לשחזר את זה בראש שלי‪.‬‬
‫חושב על דברים אחרים שיכולתי לעשות‪.‬‬
‫דברים אחרים שיכולתי לומר‪.‬‬

‫‪ 80‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬חדר השינה של סינדי ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי גוחנת מעל ספרי הלימוד אבל דעתה מוסחת‪ .‬היא פותחת את החלון ונושמת את אוויר הלילה‪.‬‬

‫דין (‪)V.O‬‬
‫אתה מחכה כל החיים שלך שמשהו יקרה…‬

‫‪ .81‬פנים‪ .‬קולג' ‪ -‬חדר אמבטיה ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי מקיאה בשירותים‪.‬‬

‫דין (‪)V.O‬‬
‫…ויש לך את כל הרעיונות האלה בראש לגבי‬
‫איך תתנהג ומה תגיד ומה תעשה‪ ,‬מי תהיה…‬

‫היא שוטפת את הטעם מפיה ומסתכלת על עצמה במראה‪ .‬היא שוטפת את השתקפותה‪.‬‬

‫‪ 82‬פנים‪ .‬משאית הובלה ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין מטאטא את המיטה של המשאית‪ .‬המטאטא תופס משהו בפינה‪ .‬דין מושיט יד ‪ -‬תליון‪.‬‬

‫דין (‪ ,V.O‬ממשיך)‬
‫‪...‬ואז מגיעה ההזדמנות‪ ,‬היא מציגה את עצמה‬
‫בפנייך‪ ,‬חיה ונושמת כבשר ואתה משתפן‪.‬‬

‫‪ 83‬פנים‪ .‬משאית נוסעת ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין מרים את התליון ובוהה בו‪ ,‬מסובב אותו‪ .‬הוא פותח את התליון ‪ -‬רואה תמונה של הזקן ואשתו ‪ -‬לפני ‪ 60‬שנה‪.‬‬
‫דין שם אותו בכיס‪ ,‬מסיים לטאטא‪.‬‬

‫‪ 84‬פנים ‪ /‬חוץ‪ .‬רכבת ‪ /‬תחנת רכבת‪ .‬אחרי הצהריים‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫עדיין לבוש בגדי העבודה שלו‪ ,‬דין נוסע ברכבת מחוץ לעיר‪ ,‬שולף את התליון‪ .‬קורא את הכיתוב מאחור ‪" -‬אתה‬
‫אור השמש שלי‪".‬‬

‫דין יורד מהרכבת‪ .‬מבקש מאנשים הוראות הגעה‪.‬‬

‫‪ 85‬פנים‪ .‬אוטובוס ‪ -‬יום‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫תחושה של ציפייה‪ .‬דין מושך את הידית ‪ -‬התחנה שלו‪.‬‬

‫‪ 86‬פנים‪ .‬בית פרישה‪ .‬אחר הצהריים‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫דין הולך לחדרו של הזקן‪ .‬הדלת פתוחה‪ ,‬האורות כבויים‪ ,‬החדר ריק‪ .‬כל הרהיטים‪ ,‬התמונות‪ ,‬נעלמו ‪ -‬נותרה רק‬
‫מיטה ריקה‪ .‬דין לא יודע מה לעשות‪ .‬הוא שומע טלוויזיה מגיעה מעבר למסדרון‪ .‬הוא דופק‪ ,‬מחכה‬
‫ואז פותח את הדלת של סבתא של סינדי‪ .‬היא שוכבת במיטה‪ .‬מנסה לזהות את דין‪ .‬הוא מניח כיסא לידה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין‬
‫היי‪ .‬חיפשתי את השכן שלך… האיש שעבר לכאן‬
‫בחודש שעבר‪ .‬מעבר למסדרון‪ .‬את יודעת מה לו?‬

‫סבתא‬
‫הוא יצא לקנות מצרכים‪.‬‬

‫דין‬
‫מה עם הבחורה שהייתה איתך?‬

‫סבתא‬
‫מי?‬

‫השיחה נעה במעגלים‪ .‬אין הרבה מידע חדש‪ .‬דין בסופו של דבר רק מחזיק את ידה‪.‬‬

‫‪ 87‬פנים ‪ /‬חוץ‪ .‬אוטובוס ‪ -‬אחר הצהריים המאוחרים‬

‫האוטובוס נוסע משם‪ .‬בפנים‪ ,‬דין עומד‪ .‬הוא קצת מבואס‪ .‬הוא ממשש בכיסו‪ .‬מוצא את התליון‪ .‬הוא‬
‫עונד אותו‪ .‬האוטובוס נעצר‪ .‬כמה נוסעים עולים‪ .‬אחת מהן היא סינדי‪ .‬דין מסתכל עליה משלמת את דמי הנסיעה‬
‫שלה ועוברת לחלק האחורי של האוטובוס בלי לשים לב אליו‪.‬‬

‫היא מוצאת מושב‪ ,‬מושכת את הקפוצ'ון נמוך‪ ,‬אנונימית‪ .‬היא מדגישה קטעים מתוך ספר לימוד באמצעות מרקר‪.‬‬
‫דין קפוא‪ .‬הוא אוזר אומץ ללכת לקראתה‪ .‬האוטובוס נע מערער את שיווי המשקל שלו‪ .‬הוא עומד מעליה במשך‬
‫רגע‪ .‬סינדי חשה במישהו בקרבתה‪ .‬היא מסתכלת למעלה‪ .‬מזהה אותו‪ ,‬אבל לא בטוחה מאיפה‪.‬‬

‫דין‬
‫היי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫היי‪.‬‬

‫דין‬
‫בדיוק הייתה לי שיחה ארוכה עם סבתא שלך‪...‬‬
‫זאת‪ ,‬זאת סבתא שלך?‬

‫סינדי נזכרת בו עכשיו ‪ -‬הוא פשוט לבוש יפה יותר ‪ -‬הוא לא נראה כמו מוביל‬

‫דין (ממשיך)‬
‫חיפשתי את הבחור הזקן שעבר מעבר למסדרון‪,‬‬
‫את יודעת? את יודעת מה קרה לו?‬

‫סינדי‬
‫אני חושב שהוא נפטר‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין מרגיש אחר התליון סביב צווארו‪ .‬הוא מנענע בראשו‪.‬‬

‫דין‬
‫זה בדיוק מה שקרה לכלבה שלי‪ .‬ההורים שלי‬
‫עזבו את הבית שלנו ושלושה ימים לאחר מכן‬
‫היא נפטרה‪.‬‬

‫הוא שולף את התליון מאחורי חולצתו‪ .‬הוא פותח אותו‪ .‬מראה לה את התמונות‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫הוא היה כל כך חתיך‪ ,‬לא? ניסיתי להחזיר לו את זה‪.‬‬

‫סינדי מסתכלת על התליון‪.‬‬

‫סינדי‬
‫גם היא הייתה יפה‪..‬‬

‫דין חושב על הזקן‪ .‬האוטובוס נוסע‪.‬‬

‫דין‬
‫היא בטח הייתה משוגעת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫למה אתה אומר את זה?‬

‫דין‬
‫כי יש דבר אחד שאני יודע‪ ...‬ככל שהבחורה יפה יותר ‪-‬‬
‫היא משוגעת יותר‪ .‬כלומר‪ ,‬תראי אותך‪...‬‬
‫את חייבת להיות מטורפת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫סלח לי?‬

‫דין‬
‫זה בסדר‪ ,‬אני מתכוון‪ ,‬אני מבין את זה‪ .‬זו לא אשמתך‪.‬‬

‫סינדי מושכת את השרשרת כדי לעצור את האוטובוס‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫לאן את הולכת?‬

‫סינדי‬
‫הביתה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫האוטובוס מאט‪ .‬היא קמה לעזוב‪ .‬דלתות נפתחות‪.‬‬

‫דין‬
‫אני יכול ללכת איתך?‬

‫סינדי חושבת על זה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫רק לקצת‪ ...‬וכשלא תרצי ללכת איתי יותר‪,‬‬
‫פשוט תאיצי‪.‬‬

‫דלתות האוטובוס נפתחות‪ .‬סינדי חושבת על זה‪.‬‬

‫‪ 88‬חוץ‪ .‬רחובות העיר ‪ -‬בין ערביים עד עלות השחר‬

‫דין וסינדי משוטטים זה לצד זה במדרכות ורחובות העיר‪ .‬הם הולכים ומדברים על ‪ -‬עיירות קטנות‬
‫וערים גדולות‪ ,‬לימודים ועבודה‪ ,‬חלומות וסיוטים‪ ,‬להיות זקנים ולהיות צעירים וכו'‪.‬‬

‫דין‬
‫איפה הבית שלך?‬

‫סינדי‬
‫עברנו אותו‪.‬‬

‫דין‬
‫איפה?‬

‫סינדי‬
‫שם…‬

‫דין מביט לאחור‪ .‬הוא רואה קבוצת בתים שנראים אותו הדבר‪ .‬הם ממשיכים ללכת‪.‬‬

‫‪ 89‬א אליפסה‪ :‬סינדי מעשנת אחת מהסיגריות של דין‪ ,‬מתקשרת לאביה מטלפון ציבורי ואומרת לו שהיא לא תגיע‬
‫לארוחת ערב כי היא לומדת‪.‬‬

‫‪ 89‬ב אליפסה‪ .‬דין מספר לסינדי על ילדותו‪ ,‬המיניות של אמו‪ ,‬והעובדה שהוא מוקסם מתיקים של נשים‪ .‬זה גורם‬
‫לסינדי קצת לאי נוחות‪.‬‬

‫דין‬
‫את חושבת שזה יהיה בסדר אם אסתכל בתיק שלך?‬

‫סינדי‬
‫לא‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין‬
‫למה?‬

‫סינדי חושבת על זה לרגע‪ .‬בניגוד להיגיון הבריא‪ ,‬היא מוסרת את תיקה‪ .‬הוא שוקל הרבה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫בחיי‪ ...‬מה יש לך כאן?‬

‫סינדי‬
‫ספרים‪ .‬בעיקר‪.‬‬

‫דין‬
‫הרבה ספרים‪ .‬הולך לך טוב?‬

‫סינדי‬
‫נראה‪.‬‬

‫דין‬
‫מה את הולכת להיות כשתהיי גדולה?‬

‫סינדי‬
‫אני מנסה להתקבל לבית הספר לרפואה‪.‬‬

‫דין‬
‫את הולכת להיות רופאה?‬

‫סינדי‬
‫ביום מן הימים‪.‬‬

‫דין‬
‫אה כן? מה אני צריך לעשות לגבי זה?‬

‫הוא מעמיד פנים שהוא נתקל בעמוד‪ .‬סינדי צוחקת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אל תעשה את זה‪.‬‬

‫דין (משפשף את ראשו)‬

‫את תהיי רופאה טובה‪ .‬אני יודע‪.‬‬

‫הוא חופר בספרי לימוד‪ ,‬עטים‪ ,‬ארנק‪ ,‬משאף אסתמה‪ .‬ואז הוא מגיע לבקבוק קרם‪ .‬פותח את הפקק‪ ,‬מרחרח‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫בלו ולנטיין‬

‫מממ‪ .‬ככה את מריחה?‬

‫סינדי מהנהנת‪" ,‬אני מניחה שכן‪".‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני רוצה להריח כמוך‪ .‬אני יכול?‬

‫סינדי‬
‫אתה רוצה לשים את הקרם שלי?‬

‫דין מהנהן‪ ,‬מורח מעט קרם על קצות אצבעותיו‪ ,‬מורח אותו במעגלים על ידיו‪ ,‬מורח אותו על האמות‪ ,‬הצוואר‪,‬‬
‫פנים‪ .‬הוא נהנה מהתחושה של זה‪ ,‬מציע לה קצת‪ .‬היא אומרת לא‪ .‬הוא חופר בארנקה ומוצא שפתון‪ ,‬מריח אותו‪.‬‬

‫דין‬
‫זה הריח של השפתיים שלך? הן בטח מריחות טוב‪.‬‬

‫הוא שם קצת על שפתיו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫מממ‪ .‬השפתיים שלך בטח טעימות‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה מסתלבט עליי?‬

‫דין‬
‫לא‪.‬‬

‫‪ 89‬דין מוצא תיק קטן בתוך התיק‪ .‬היא חוטפת את זה‪.‬‬

‫דין‬
‫מה יש שם?‬

‫היא לוקחת את התיק שלה בחזרה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫טוב מספיק‪...‬‬

‫דין‬
‫למה?‬

‫סינדי‬
‫ככה‪.‬‬

‫במשך שאר הלילה דין מנסה ללא הרף לגנוב את התיק של סינדי ממנה‪ .‬זה משחק‪ .‬תמים‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫‪ 90‬אליפסה‪ .‬דין מנסה לתת לסינדי את התליון‪ .‬היא מסרבת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה לא תפספס את הרכבת שלך?‬

‫דין‬
‫כנראה‪ .‬אני חושב שאני‪ ...‬אני חושב שכבר פספסתי‪ .‬זה בסדר‪.‬‬
‫יש אחת מוקדם‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה פשוט הולך להישאר ער כל הלילה?‬

‫דין‬
‫עד שתתעייפי…‬

‫‪ 91‬אליפסה‪ :‬עוד הליכה ודיבור‬

‫דין‬
‫איפה גדלת?‬

‫סינדי‬
‫כאן‪.‬‬

‫דין‬
‫כאן?‬

‫סינדי עושה לו פרצוף‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אותם רחובות‪ .‬אותם אנשים‪ .‬הכל כאן זה אותו דבר‪.‬‬
‫אתה הולך במורד הרחוב‪ ,‬אתה לא יכול ללכת לאיבוד‪...‬‬
‫אתה יודע‪.‬‬

‫דין‬
‫לאן את רוצה ללכת? כלומר‪ ,‬אם יכולת ללכת לכל מקום‪..‬‬

‫הם הולכים למגרש משחקים ישן‪ .‬לסינדי יש רעיון‪.‬‬

‫סינדי‬
‫שם!‬

‫סינדי רצה לקרסולה ישנה וחורקת‪ ,‬קופצת עליה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫בלו ולנטיין‬

‫פעם אהבתי את הדברים האלה‪.‬‬

‫דין‬
‫הו אלוהים‪ ...‬אני שונא את הדברים האלה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫דחוף אותי‪.‬‬

‫דין חושש‪ ,‬אבל הולך איתה‪ .‬הוא מתחיל לאט‪ ,‬אבל היא מאיצה בו להגביר את הקצב‪ .‬הוא רץ במעגלים‪ ,‬מגביר‬
‫את הקצב‪ ,‬עד שהוא בספרינט מעגלי חסר נשימה‪ .‬הוא לא עומד בקצב של הכוח הצנטריפוגלי‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫המשך הלאה!‬

‫דין עושה את שנאמר לו‪ .‬שניהם מחזיקים חזק בפחד‪ .‬העולם מסתובב בטירוף‪ .‬האימה על פניו של דין נהפכת‬
‫לצחוק מטורף‪ .‬זה סופר כיף‪ .‬סינדי צורחת‪ .‬שערה חובט בפניה‪ .‬ואז‪ ,‬מבט של חולי גונב לה את החיוך‪ .‬היא רוצה‬
‫שזה ייפסק‪ ,‬מה שקורה לאט לאט‪ .‬היא יורדת ראשונה‪ ,‬מנסה ללכת‪ ,‬אבל היא מסוחררת מדי‪ .‬היא פשוט ממשיכה‬
‫לפול ארצה‪ .‬דין זוחל מהקרסולה על ארבע‪ ,‬צוחק‪.‬‬

‫דין‬
‫מה קרה‪ ,‬יא קשוחה?‬

‫סינדי‬
‫תגרום לזה להפסיק‪.‬‬

‫דין‬
‫את חייבת להקיא‪ ...‬זו הדרך היחידה‪.‬‬

‫היא מסרבת‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫זאת הדרך היחידה‪ .‬זה יגרום לך להרגיש‬
‫טוב יותר‪ .‬אל תתביישי‪ .‬אני אעשה את זה‪.‬‬

‫הוא מכניס את אצבעו לגרונו ומכריח את עצמו להקיא‪ .‬הקול של ההקאה הוא יותר מדי בשבילה‪ .‬היא באה להקיא‪.‬‬
‫זה לצד זה‪ ,‬הם מקיאים לתוך החצץ‪ .‬הם מסיימים עם העניינים שלהם ושוכבים על הגב‪ ,‬חסרי נשימה‪ ,‬זה לצד זה‪,‬‬
‫מסתכלים למעלה אל הכוכבים‪ .‬שניהם מכוסים בזיעה‪ .‬אנו רואים את הנשימה שלהם‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני עדיין מסתובבת‪.‬‬

‫דין‬
‫גם אני‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי‬
‫אולי זה רק כדור הארץ מסתובב‪.‬‬

‫דין‬
‫כן‪ .‬אנחנו עפים‪.‬‬

‫הם צוחקים‪ .‬ציפורים מתחילות להתעורר ולעוף‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫את צריכה לבוא לבקר אותי בעיר‬
‫מתישהו‪.‬‬

‫אוויר הבוקר מצמרר את גופם‪ .‬דין מוריד את שלו ז'קט ומשתמש בו כשמיכה‪ .‬הם מתקרבים זה לזו כדי‬
‫להתחמם ולצפות בכוכבים מסתובבים מעליהם‪.‬‬

‫‪ 92‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬חדר ירח ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫שולחן האוכל ערוך לשניים‪ .‬כוס שמפניה אחת מזכוכית מורמת‪.‬‬

‫דין‬
‫לכנות‪...‬‬

‫הם יושבים זה מול זה‪ .‬סינדי שותה בטרם עת‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫היי! חכי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אנחנו מרימים לחיים הלילה?‬

‫דין מקרב את הכוס שלו‪ .‬גלינג‪ .‬דין גומע את הכוס שלו‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫לפעמים אתה לא הגיוני‪ .‬אתה יכול באותה מידה לדבר סינית‪.‬‬

‫דין מחקה גבר סיני ‪ -‬זה נמשך יותר מדי זמן‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫יום נישואים באיחור שמח‪.‬‬

‫סינדי מתחילה לאכול ממרח הודי ולשתות אלכוהול‪.‬‬

‫בלו ולנטיין‬

‫דין‬
‫איך זה?‬

‫סינדי‬
‫טוב‪ .‬איך פרנקי נשמעה?‬

‫דין‬
‫נהדר‪ .‬אין עליה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫היא לא נשמעה עצובה?‬

‫דין‬
‫לא‪ .‬היא אלופה‪ .‬היא החלקים הכי טובים בך והחלקים הטובים‬
‫ביותר בי יחד‪ .‬כל יום היא נהיית יותר ויותר מדהימה‪.‬‬

‫דין לועס ביס בשר ושוטף אותו עם שוט של וודקה‪ .‬הוא ממלא מחדש את הכוסות של שניהם‪.‬‬

‫סינדי‬
‫הילדה הקטנה של אבא‪.‬‬

‫דין‬
‫היא לא שלי‪ .‬אני שלה‪.‬‬

‫סינדי מאטה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני אבא שלה‪ .‬היא לא שם בשבילי‪...‬‬
‫אני שם בשבילה‪ .‬ככה אני רואה את זה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫זה יפה‪.‬‬

‫דין‬
‫זו הבחירה שעשיתי כשהיא נולדה‪.‬‬

‫שתיקה‪ .‬הם לועסים‪ .‬סינדי בוהה דרך דין‪.‬‬

‫סינדי‬
‫למה שלא תעשה משהו‪...‬‬

‫דין‬
‫כמו מה?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי‬
‫אני לא יודעת‪ ...‬אין לך משהו שאתה רוצה לעשות?‬

‫דין חושב על זה‪ .‬מנענע בראשו‪.‬‬

‫דין‬
‫מה אני אמור לרצות לעשות?‬

‫סינדי‬
‫אני לא יודעת‪ ...‬יש לך כל כך הרבה דברים‬
‫שאתה יכול לעשות‪ .‬אתה טוב בהכל‪.‬‬
‫אתה יכול לעשות כל מה שתרצה‪.‬‬

‫דין‬
‫אני רק רוצה להיות איתך‪.‬‬

‫שתיקה‪ .‬סינדי מנסה לא להיראות מאוכזבת‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫את נראת כמו חיה עכשיו‪ .‬העיניים שלך נראות כמו חיה‪.‬‬
‫כמו עיניים של דוב‪.‬‬

‫סינדי‬
‫כמו ממש לפני שהדוב אוכל את האיש?‬

‫דין‬
‫כן‪ ,‬זה נכון‪ .‬ככה את נראת‪.‬‬

‫דין משועשע אבל חושש‪ .‬הביטחון העצמי של סינדי עולה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫על מה את חושבת?‬

‫סינדי‬
‫כמה אנחנו שונים‪ .‬אתה ואני‪.‬‬

‫דין‬
‫שונים?‬

‫סינדי‬
‫זה דבר טוב‪.‬‬

‫דין‬
‫את חושבת שזה טוב שאנחנו שונים?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי‬
‫בהחלט‪ .‬אנחנו לא צריכים להפריע אחד לשנייה‪.‬‬

‫דין‬
‫וככה את אוהבת את זה‪ ,‬נכון? את לא אוהבת‬
‫שאני מטריד אותך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫לא אמרתי את זה‪ .‬מה שהתכוונתי זה שחשוב‬
‫שיהיה לנו את המרחב שלנו‪.‬זה הכל‪ .‬אנחנו‬
‫אנשים מבוגרים‪.‬‬

‫דין‬
‫ובכן‪ ,‬אין כאן הרבה מרחב‪ .‬אז אני מניח שלא תוכלי‬
‫לברוח ממני‪ ,‬נכון?‬

‫סינדי‬
‫אתה יודע‪ ,‬לעתים רחוקות אנחנו יושבים ומנהלים שיחה‪.‬‬
‫שיחה בוגרת‪.‬כי בכל פעם שאנחנו עושים זאת‪ ,‬אתה‬
‫מסובב משהו שאמרתי והופך אותו למשהו שלא התכוונתי‬
‫לומר‪ .‬אתה פשוט מקשקש‪ .‬מקשקש‪.‬‬

‫דין‬
‫אם את לא מעוניינת לשמוע מה אני חושב אני פשוט לא‬
‫אגיד כלום‪.‬‬

‫סינדי‬
‫בהצלחה‪ .‬אני רק רוצה שתחשוב על מה שאתה אומר‬
‫לפעמים במקום להגיד מה שאתה חושב כל הזמן‪.‬‬

‫דין‬
‫אוקיי‪ .‬אני הולך להגיד משהו‪ .‬ועל מה שאני עומד לומר‬
‫חשבתי זמן רב מאוד‪.‬‬
‫אני האדם הכי בר מזל בחיים כי אני חי את החלום שלי ‪-‬‬
‫את‪ ,‬היא‪ ,‬זה‪ ,‬אנחנו‪ ,‬הכל‪.‬‬

‫סינדי מרימה את כוס היין הריקה שלה אל האור‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני חושבת שיש חור בכוס שלי‪.‬‬

‫סינדי חותכת את האוכל שלה ודוחפת חתיכה הצידה‪.‬‬

‫דין‬
‫בלו ולנטיין‬

‫מה הבעיה עם זה?‬

‫סינדי‬
‫זה שומן‪.‬‬

‫דין‬
‫זה הטעם‪ .‬תאכלי את זה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני לא רוצה‪ .‬אתה תאכל את זה‪.‬‬

‫דין דוקר חתיכת שומן ומכניס אותה לפיו‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫זה הולך ישר אל הציצים שלך‪.‬‬

‫דין‬
‫הציצים שלי? יש לי ציצים?‬

‫דין פותח את חולצתו ומציץ אל חזהו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫עדיין יכולתי לפרק אותך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫שיייט‪ .‬אני מהמרת על ‪ 5‬סנט שאתה אפילו לא יכול‬
‫לנצח אותי בהורדת ידיים‪.‬‬

‫דין‬
‫‪ 10‬סנט ואני בפנים‪.‬‬

‫סינדי לוגמת עוד שמפניה‪ .‬הם מזיזים את המנות מהדרך ומצמידים ידיים באמצע השולחן‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מוכן?‬

‫דין‬
‫אני תמיד מוכן‪ ,‬מותק‪.‬‬

‫סינדי‬
‫בספירת שלוש‪ ...‬אחת‪ ...‬שתיים…‬

‫סינדי מתמתחת ומתחילה‪.‬‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫שלוש!‬

‫דין‪ ,‬מתנהג כאילו הוא לא מנסה בכלל‪ ,‬אוחז בידה של סינדי בצורה יציבה‪.‬‬

‫דין‬
‫בחייך‪ .‬יאללה! תתחילי‪.‬‬

‫סינדי מתעלמת מההתגרויות שלו ודוחפת כמה שהיא יכולה‪ .‬לאט לאט היא מתחילה לדחוף את ידו של דין למטה‪.‬‬
‫דין נאנק‪ ,‬נותן לה לנצח קצת‪ .‬סינדי לוחצת עם כל משקלה‪ .‬ידו במרחק סנטימטרים מפגיעה בשולחן‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫הוא הופך את היוצרות‪ .‬סינדי נלחמת בכל הכוח שהיא יכולה לגייס‪ .‬דין צוחק‪ ,‬מגלה את התשוקה שלה לניצחון‪ .‬דין‬
‫דופק את ידה אל השולחן‪ .‬הוא עומד‪ ,‬מנשק את הדו‪-‬ראשי הכפוף שלו‪ .‬סינדי מרימה את ידה‪ .‬מזלג תקוע בחלקה‬
‫האחורי‪ .‬היא מסתכלת על זה בסקרנות‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫או שיט‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני בסדר‪.‬‬

‫דין‬
‫אל תזוזי‪.‬‬

‫הוא תולש את המזלג מידה‪ ,‬משאיר ארבע נשיכות ערפד‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אוי אוי אוי‪.‬‬

‫דין מוביל אותה למטבח‪ ,‬מחזיק את ידה מתחת לברז‪.‬‬

‫דין‬
‫את חושבת שאנחנו צריכים לקחת אותך לבית חולים‬
‫לפני שאת מדממת למוות?‬

‫סינדי יורה בו מבט‪ .‬דין עוטפת את ידה במגבת‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫זה כואב?‬

‫סינדי‬
‫זה קצת צורב‪.‬‬

‫דין מנסה להרים את סינדי‪ .‬היא נאבקת‪ .‬לבסוף הוא מערסל אותה כמו תינוק מתפתל‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫לא‪ ,‬לא‪ ...‬תניח אותי‪ .‬זה בסדר‪...‬‬

‫דין נוהם קצת‪ .‬סינדי מתאימה את משקלה‪ ,‬מודעת לעצמה‪ .‬הוא מרים אותה במסדרון אל חדר השינה‪.‬‬

‫‪ .93‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬חדר ירח ‪ -‬לילה ‪ -‬הווה‬

‫דין מניח את סינדי במבוכה על מיטת החללית העגולה‪.‬‬

‫דין‬
‫חכי חכי חכי‪.‬‬

‫הוא מפעיל את המתג והמיטה מתחילה להסתובב‪ .‬הוא יוצא בריצה מהחדר‪ .‬סינדי מתבוננת בחדר שסביבה‬
‫מסתובב‪ .‬דין חוזר עם בקבוק הוודקה ושתי כוסיות‪ .‬הוא כורע מעליה ומוזג להם שני שוטים‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫כדי להקהות את הכאב‪ .‬הוראות הרופאות‪/‬ים‪ .‬אני‬
‫רופא מרדים‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני מסתובבת‪.‬‬

‫היא מתיישבת‪ .‬הם מרימים לחיים‪ .‬דין מוריד את השוט שלו‪ .‬סינדי לוקחת לגימה‪.‬‬

‫דין‬
‫תשתי‪ .‬לא השתכרנו יחד שנים‪.‬‬

‫הוא ממלא את הכוס שלה‪ ,‬ממלא מחדש את הכוס שלו ושותה את רוב הדרינק בבת אחת‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני חייב להשתין‪ .‬אל תרדמי‪.‬‬

‫הוא מנשק אותה על מצחה‪ ,‬מועד‪ .‬סינדי שומעת את דין משתין‪ .‬זה עושה לה בחילה‪ .‬היא מנסה להניח את הכוס‬
‫המלאה שלה על הרצפה שמסתובבת מתחתיה‪ .‬המים יורדים בשירותים‪ .‬המשקה נשפך‪ .‬רעש חזק של התרסקות‬
‫מגיע מחדר האמבטיה‪ .‬סינדי מתיישבת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מה אתה עושה שם? ‪...‬דין?!‬

‫גניחה מייסרת מגיעה מהמסדרון‪ .‬סינדי מתנודדת מהמיטה המסתובבת ומועדת אל דלת השירותים‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אתה בסדר? דין‪...‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫היא דוחפת את הדלת אבל היא נעולה‪ .‬דין נאנק חזק יותר‪ .‬סינדי דוחפת שוב ופותחת אותה‪ .‬היא מכניסה את‬
‫ראשה פנימה‪ ,‬רואה אותו שוכב על גבו ומביט אל התקרה‪.‬‬

‫דין (ממלמל)‬
‫נפלתי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אה‪ .‬קדימה‪ ,‬קום‪.‬‬

‫דין‬
‫לא‪ ,‬אני רוצה שתבואי לכאן קודם‪ .‬אני רוצה שתצחקי‪.‬‬

‫סינדי פותחת את הדלת ודין זז ומפנה לה מקום‪ .‬הוא מוציא "או" לפני שמושיט את ידו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫תתקרבי‪ .‬אני רוצה לשמוע אותך‪ ...‬אני רוצה‬
‫להגיד לך‪ ...‬ששש‪ ,‬בואי הנה‪...‬‬

‫סינדי מצטרפת אליו בחוסר רצון על רצפת השירותים‪ .‬פניהם קרובים‪ ,‬מביטים אחד בשנייה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫את רוצה לשמוע בדיחה? בסדר‪ .‬מה טוב יותר מאשר לזכות‬
‫במדליית זהב בספיישל אולימפיקס?‬

‫סינדי‬
‫מה?‬

‫דין‬
‫לא להיות מפגר‪.‬‬

‫סינדי משפילה מבט‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫היי‪ ...‬זה לא מצחיק? איך את לא חושבת שאני מצחיק יותר? אני אומר‬
‫לך משהו מצחיק‪ .‬את צוחקת‪ .‬אני רואה אותך צוחקת‪ .‬אבל את לא ממש‬
‫צוחקת כל כך‪ .‬את כבר לא צוחקת סינדי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫דין‪ ...‬קדימה‪ ,‬הגיע הזמן לישון‪.‬‬

‫דין‬
‫לא‪ ,‬אני רוצה להצחיק אותך‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דמעות עולות בעיניה‪ .‬דין מתגלגל מעליה‪ .‬הוא עוטף את פניה בידיו ובוהה ארוכות בעיניה הדומעות‪.‬‬
‫דין (ממשיך)‬
‫שלום…‬

‫סינדי‬
‫אתה שיכור‪.‬‬

‫דין‬
‫לא‪ ,‬אני פשוט עדיין מאוהב בך‪.‬‬

‫לאחר רגע‪ ,‬השפתיים שלהם נפגשות בהתחדשות מביכה‪ .‬היא מרחיקה את ראשה וטופחת על כתפו של דין‬
‫במחווה של ידידות‪ .‬דין מנשק את צווארה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫האם את‪ ...‬רוצה עוד תינוק?‬
‫‪ ...‬אני רוצה עוד ילד‪.‬‬

‫סינדי נושכת את שפתה‪ .‬הוא מחליק את ידו בין רגליה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫לא‪ ...‬דין‪ ...‬חכה שנייה‪.‬‬

‫היא מסירה את ידו ומניחה אותה על מותנה‪ .‬דין ממשיך לנשק את צווארה‪ .‬הוא מחליק את ידו אל שדיה‪ .‬סינדי‬
‫מסובבת את ראשה לכיוון השני‪ .‬היא מרחיקה את ידו‪ .‬הוא מחזיר אותה בצורה אגרסיבית‪ .‬שוב‪ .‬סינדי מתפתלת‬
‫מתחתיו‪ .‬הוא תופס את פרקי ידיה ומחזיק את זרועותיה מעל ראשה שלה‪ .‬לשונו מלקקת את סינדי משדיה עד‬
‫פניה‪ .‬היא מרחיקה את זרועותיה ותופסת בשערו‪ .‬היא מקמרת את גבה‪ ,‬מביטה בו דרך עיניים כמעט סגורות‪.‬‬
‫האגן שלו מפמפם והוא גונח‪ .‬הוא מביט בה מעבר למצח לתוך עיניה הנואשות‪ .‬הוא מתרומם‪ .‬אגלי זיעה על מצחו‪.‬‬

‫דין‬
‫מה!? אני לא יכול לעשות סקס עם אשתי!?‬

‫סינדי מכסה את פניה בידה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני דוחה אותך עד כדי כך? אני טוב אלייך‪ .‬אני טוב לפרנקי‪.‬‬
‫מגיעה לי קצת חיבה‪ .‬את רוצה שאני אפסיק לאהוב אותך?‬
‫את רוצה שאני אזיין נשים אחרות? את רוצה שאני ארביץ לך?‬

‫סינדי‬
‫עצור… עצור… עצור‪...‬‬

‫דין‬
‫זה מה שאת חושבת שמגיע לך? זה יקל עלייך‬
‫להתייחס אליי ככה?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי מרימה את ירכיה ומורידה את תחתוניה‪ .‬היא מרימה את חולצתה מעל ראשה‪ ,‬מציבה את רגליה על משקוף‬
‫הדלת‪ .‬זרועה נופלת על עיניה‪ .‬חסר נשימה‪ ,‬דין מזיז במבוכה יד אחת מעלה ומטה על מחוכה‪.‬‬

‫הוא פותח את החגורה שלו‪ ,‬דוחף את מכנסיו ותחתוניו מתחת לברכיו‪ ,‬מחזיק את עצמו בידו‪ .‬הוא מתכופף אליה‪.‬‬
‫סינדי מכוונת את רגליה גבוה יותר‪ .‬הוא מסובב את ירכיו‪ ,‬מסתכל הרחק בריכוז‪ .‬זרועותיה של סינדי נעות סביבו‪,‬‬
‫אוחזות בגבו הקמור‪ .‬האגן שלו זז בביצוע חלש‪ .‬גניחה קטנה‪ .‬עיניה של סינדי נעצמות חזק יותר‪.‬‬
‫התנועה הלא סדירה מאטה‪ ...‬נעצרת‪ .‬הנשימה הצרודה של דין‪ .‬המשקל שלו מכסה את סינדי‪ .‬היא פוקחת את‬
‫עיניה לתקרה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני מצטער‪...‬אני מצטער‪...‬אני מצטער‪...‬‬

‫היא מביטה בו‪ .‬ראשו פונה החוצה‪ .‬היא מתגלגלת החוצה מתחתיו ועומדת‪ .‬היא עוטפת את שמלתה סביב גופה‬
‫וחומקת לחדר השינה‪.‬‬

‫‪ .94‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬לילה ‪ -‬המשך‬

‫מאחורי הדלת הסגורה‪ ,‬סינדי מסובבת את המנעול‪ .‬המבט בעיניה מתחלף מייאוש להקלה‪ .‬מבטה הולך ונהיה‬
‫פראי‪ .‬ידית הדלת מתנועעת‪ .‬צחוק סודי ומטורף נבנה בסינדי והיא משתיקה אותו‪ .‬דין מצמיד את פניו אל דלת‬
‫חדר השינה‪.‬‬
‫הוא מדבר איתה‪.‬‬

‫בצד השני של הדלת‪ ,‬סינדי מקשיבה‪ .‬קולו של דין נסדק‪ .‬גל של בלבול מרחיק את סינדי מהדלת‪ .‬היא מחפשת‬
‫דרך לברוח מהחדר‪ .‬אין חלונות‪ ,‬הדרך היחידה לצאת היא דרך הדלת הנעולה‪ .‬רועדת‪ ,‬היא עוטפת את זרועותיה‬
‫סביב עצמה‪ .‬היא מנסה להפוך את עצמה לקטנה ככל האפשר‪ .‬מיטת החללית היא המקום היחיד שבו היא יכולה‬
‫להיעלם‪ .‬היא זוחלת מתחת לשמיכות‪ ,‬מתכווצת לכדור הדוק‪ .‬העצב משתחרר‪ .‬הגוף של סינדי פועם עם דמעות‬
‫קלות וכואבות‪ .‬הקירות השחורים של החדר נוצצים עם כוכבים שתלויים בחלל‪ .‬הבכי נעלם‪.‬‬

‫‪ .95‬חוץ עיר‪ .‬לילה‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫שיכורים‪ ,‬דין וסינדי מתמזמזים בפינת הרחוב‪ .‬מספיק קר בחוץ כדי לראות את נשימתם‪ .‬הידיים שלהם מלטפות‬
‫אחד את השנייה‪ ,‬מרגישות את מה שיש מתחת לשכבות הבגדים‪ .‬סינדי עושה מוב‪ .‬היא פותחת את כפתורי‬
‫המעיל של דין‪ ,‬מרגישה את הצורה של החזה שלו‪ ,‬הבטן‪ ,‬הגב‪.‬‬

‫סינדי‬
‫קר לך?‬

‫דין‬
‫כן‪.‬‬

‫דין‪ ,‬בעקבותיה‪ ,‬מושיט יד מתחת לג'קט שלה כדי לגעת בעור בגבה התחתון‪ .‬היא נרתעת מהמגע הקפוא‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי‬
‫אתה רוצה ללכת לאנשהו‪.‬‬

‫דין‬
‫בטח‪.‬‬

‫סינדי‬
‫לאן אנחנו יכולים ללכת?‬

‫‪ .96‬פנים‪ .‬מונית‪ .‬לילה‪.‬‬

‫הם מתמזמזים במושב האחורי של מונית‪ .‬נהג המונית לא מאפשר זאת‪ .‬הם לא יכולים להרחיק את הידיים אחד‬
‫מהשנייה‪ .‬הם מנסים לא להיתפס‪.‬‬

‫‪ .97‬פנים‪ .‬דירת החבר של דין‪ 5 .‬בבוקר‪ .‬אור מוקדם‬

‫הדלת לחדרו של ג'ייק פתוחה מעט והטלוויזיה דולקת‪ .‬דין וסינדי הולכים על קצות אצבעותיהם בדירה‪ ,‬הכי בשקט‬
‫שהם יכולים‪ .‬הם לא יכולים להרחיק את הידיים אחד מהשני‪ .‬דין מארגן להם מיטה על הספה שבה הוא ישן ‪-‬‬
‫מיישר כמה סדינים לבנים‪ .‬הם זוחלים מתחת עם הבגדים עליהם‪.‬‬

‫סינדי (לוחשת)‬
‫השותף שלך ער?‬

‫דין (לוחש)‬
‫אני לא יודע‪ .‬תני לי ללכת לבדוק‪.‬‬

‫דין הולך על קצות האצבעות לחדרו של ג'ייק‪ .‬מציץ בדלת שלו‪ .‬חוזר לספה שבה סינדי מורידה את הז'קט‪ .‬הוא‬
‫זוחל בחזרה מתחת לסדין‪.‬‬

‫דין (לוחש) (ממשיך)‬

‫הוא רק צופה בטלוויזיה‪.‬‬

‫הם מתחילים להתמזמז כשהם מקשיבים לג'ייק‪.‬‬

‫סינדי (לוחשת)‬
‫אתה חושב שהוא עומד לצאת?‬

‫דין (לוחש)‬
‫אני לא יודע‪ ...‬ללכת לראות אם הוא‬
‫צחצח שיניים?‬

‫היא מהנהנת‪ .‬הוא זורק את הסדין ונכנס לשירותים‪ ,‬נוגע בסיבים של מברשת השיניים של ג'ייק‪ .‬סינדי מורידה את‬
‫הגרביים שלה ומחכה שדין יחזור‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין (לחישות) (ממשיך)‬

‫זה עדיין יבש‪.‬‬

‫הוא חוזר לספה‪ .‬הם מתנשקים‪ .‬לאט‪ .‬בשקט‪ .‬הידיים שלהם מחפשות זו את זה מתחת לשמיכה‪ .‬הבגדים יורדים‬
‫ויש הרבה תנועה‪ ,‬אבל הפרטים של מה שמתרחש מתחת לסדין נשארים ברובם בגדר תעלומה‪.‬‬

‫דלת חדר השינה של ג'ייק נפתחת וג'ייק יוצא לסלון ולמטבח‪ .‬דין וסינדי מעמידים פנים שהם ישנים‪ .‬הם מקשיבים‬
‫ושומעים את ג'ייק פותח את המקרר‪ ,‬מוזג לעצמו קערת דגני בוקר‪ ,‬לועס‪ .‬הם מרגישים שהוא מסתכל עליהם‪.‬‬
‫סינדי מנסה בכל כוחה לא לצחוק‪ .‬ג'ייק בוהה בסדין הרועד בבוז לפני שחוזר לחדר שלו‪ .‬סינדי משחררת את‬
‫צחוקה‪ .‬דין מנסה להשתיק אותה‪ ,‬אבל הוא לא יכול שלא לצחוק בעצמו‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫תהיי בשקט! ברצינות‪ .‬הוא הולך להרוג אותי‪.‬‬
‫הוא כבר שונא אותי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה חושב שהוא הולך לישון עכשיו?‬

‫הם שומעים את ג'ייק מחליף ערוצים בחדר השני‪ .‬הכי בשקט שהם יכולים‪ ,‬הם מקיימים יחסי מין מתחת לסדין‪.‬‬

‫‪ .98‬פנים‪ .‬קמפוס של קולג' ‪ -‬חדר אמבטיה ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סימן פלוס אדום מופיע על פס התוצאה של בדיקת הריון ביתית‪ .‬סינדי יושבת על אסלה בתא שירותים‪ ,‬מחזיקה‬
‫את המקל שמראה תוצאה חיובית‪ .‬דפיקה בדלת חדר האמבטיה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫רק שניה‪...‬‬

‫היא עוטפת את הבדיקה בנייר טואלט וקוברת אותה בפח‪.‬‬

‫עובר רגע והדלת נסגרת‪ .‬שקט‪.‬‬
‫סינדי פותחת את תא השירותים ומתעמתת עם עצמה במראה‪.‬‬

‫‪ .99‬פנים‪ .‬כיתת אודיטוריום ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי כותבת פתק לדין‪ ,‬כרטיס הביקור שלו יושב ליד מעטפה‪.‬‬

‫בפתק נכתב‪ :‬אני לא יודע אם אני יכול לסמוך עליך‪ .‬האם אני יכול לסמוך אתה? אני בצרות‪.‬‬

‫בובי מניח נייר מבחן לפני סינדי‪ .‬הציון שלה‪" ,‬נכשל"‪.‬‬

‫היא מכסה את הפתק שלה‪ .‬הוא רוכן קדימה וגונב את כרטיס הביקור‪.‬‬

‫סינדי‬
‫תחזיר אותו!‬
‫בלו ולנטיין‬

‫בובי מועך את הכרטיס באגרופו‪ .‬היא מנסה לפתוח אותו‪ .‬היא לא יכולה‪ .‬היא לא הולכת לקבל את זה בחזרה‪.‬‬

‫‪ .100‬חלל אחסון ‪ -‬מגרש חניה ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין וחבריו יוצאים מהמוסך‪ ,‬הוא שם לב לסינדי ממול‪ ,‬הוא מסתכל לשני הכיוונים‪ ,‬חוצה את הרחוב לעברה‪ .‬ככל‬
‫שהוא מתקרב אליה יותר היא נהיית יותר לחוצה‪.‬‬

‫דין‬
‫את בסדר?‬

‫סינדי מהנהנת‪.‬‬

‫קרטיס (‪)O.S‬‬
‫נתראה מאוחר יותר‪ ,‬אלביס!‬

‫דין מסתובב ורואה את החברים שלו לעבודה יורדים עליו כי הוא רומיאו‪ .‬הוא מנופף להם לשלום‪ ,‬פונה בחזרה‬
‫לסינדי‪ ,‬נבוך אבל שמח‪ .‬היא מחייכת‪ ,‬מסתירה משהו‪.‬‬

‫‪ .101‬חוץ‪ .‬גשר ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין וסינדי עומדים במרחק‪ .‬מכוניות מתחתיהם שואגות‪.‬‬

‫דין‬
‫הוא שלי?‬

‫סינדי מסתכלת לדין בעיניים‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני‪ ...‬אני לא יודעת‪ ...‬יכול להיות‪...‬‬

‫דין‬
‫נתת לחרא הזה להכניס אותך להיריון?‬

‫סינדי‬
‫‪...‬אני מצטערת… אני מצטערת‪...‬‬

‫דין‬
‫מתי זה קרה?‬

‫סינדי‬
‫לפנינו‪.‬‬

‫דין‬
‫בלו ולנטיין‬

‫מה את רוצה לעשות?‬

‫סינדי‬
‫אני לא יודעת‪.‬‬

‫דין‬
‫(אחרי הפסקה)‬
‫אנחנו נמשיך את ההיריון‪ .‬אנחנו נטפל בו‪.‬‬

‫סינדי מהנהנת‪ .‬שתיקה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫זה לא הזמן המתאים‪.‬‬

‫דין משפיל את מבטו‪ ,‬עוצר ומביט בחזרה אל סינדי‪.‬‬

‫דין‬
‫את רוצה לגדל אותו?‬

‫‪ .102‬פנים‪ .‬מרפאת הפלות ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫רופאה יושבת על כיסא מחשב עם גלגלים בפינת החדר ומסתכלת על התיק הרפואי של סינדי‪.‬‬

‫רופאה‬
‫את יכולה לשים את הבגדים שלך על הכיסא‪.‬‬

‫סינדי מניחה את בגדיה על הכסא‪.‬‬

‫רופאה (ממשיכה)‬
‫מה שלומך?‬

‫סינדי‬
‫בסדר‪...‬‬

‫הרופאה מתקרבת עם הכסא אל השולחן שבמרכז החדר‪ .‬היא מוציאה נייר נקי לבדיקה‪.‬‬

‫רופאה‬
‫אני אבקש ממך לשכב כאן‪ ,‬ולהניח את‬
‫הרגליים שלך למטה‪.‬‬

‫סינדי עולה על השולחן‪ ,‬מסתכלת על מגש של מכשירים‪.‬‬

‫הרופאה שמה מסיכה על פניה ‪ -‬שואב הווקום על גלגלים‪ .‬סינדי ממקדת את מבטה אל התקרה הגלית‪ ,‬אור עמום‪.‬‬

‫רופאה (ממשיכה)‬
‫בלו ולנטיין‬

‫את בסדר?‬

‫סינדי‬
‫כן‪.‬‬

‫הרופאה נוגעת בברך של סינדי כדי לפסק את רגליה‪ ,‬לוקחת מכשיר מהשולחן‪.‬‬

‫רופאה‬
‫אני רוצה שתנסי להירגע‪ .‬זה‬
‫הולך להיות קצת קר‪.‬‬

‫הרופאה מחדירה ספקולום לנרתיק של סינדי‪.‬‬

‫רופאה (ממשיכה)‬
‫הנה‪ ,‬תנשמי עמוק‪ ...‬מה את עושה?‬

‫סינדי‬
‫אני סטודנטית‪...‬‬

‫רופאה‬
‫מה את לומדת?‬

‫הרופאה טובלת ספוגית ארוכה בתמיסה‪ ,‬מחדירה אותה לתוך הנרתיק שלה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני לומדת להיות רופאה‪...‬‬

‫רופאה‬
‫זה מה שלמדתי‪.‬‬

‫היא צוחקת‪ .‬סינדי לא יודעת מה לעשות עם העיניים שלה‪ .‬הרופאה מרימה מזרק‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מה זה?‬

‫רופאה‬
‫זה חומר הרדמה קל עבור צוואר הרחם שלך‪.‬‬
‫את הולכת להרגיש צביטה ואז זה ירגיש כמו‬
‫חשמל‪.‬‬

‫סינדי מסתכלת בחזרה אל התקרה‪ .‬היא מייצבת את נשימתה‪.‬‬

‫רופאה (ממשיכה)‬
‫את יכולה להשתעל בשבילי?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי משתעלת‪.‬‬

‫רופאה (ממשיכה)‬
‫טוב‪ ...‬למה אתה רוצה להיות רופאה?‬

‫גלגלים נעים על פני רצפת הלינוליאום‪ .‬הרופאה ממקמת את שואב הוואקום‪.‬‬

‫סינדי‬
‫כי‪ ...‬תמיד חשבתי‪ ...‬שזה יהיה נפלא לקחת‬
‫ילד חולה ו…‬

‫סינדי עוצרת‪ .‬הרופאה מחזיקה צינור‪.‬‬

‫רופאה‬
‫ומה?‬

‫סינדי‬
‫‪...‬לרפא אותם…‬

‫רופאה‬
‫סינדי‪ ,‬אני הולכת להתחיל את ההליך‪.‬‬
‫זה לא ייקח הרבה זמן‪ .‬אולי תרגישי קצת‬
‫התכווצות‪.‬‬

‫הרופאה מדליקה את הוואקום‪ .‬פאניקה מופיעה בפניה של סינדי‪.‬‬

‫עיניה מתרחבות‪.‬‬

‫סינדי‬
‫חכי חכי‪.‬‬

‫‪ .103‬פנים‪ .‬מרפאת הפלות ‪ -‬חדר המתנה ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דגם פלסטיק של רחם ועובר על שולחן קפה עמוס מגזינים‪ .‬מאפרות עולות על גדותיהן‪ .‬דין‪ ,‬לובש את בגדי‬
‫העבודה שלו‪ ,‬יושב בין כמה אבות עתידיים‪.‬‬
‫הוא שואף את הסיגריה שלו וחוקר את העובר ברחם שעשוי פלסטיק‪ .‬טרוי‪ ,‬חברו המתאבק של בובי‪ ,‬יושב בקרבת‬
‫מקום‪.‬‬

‫דלת חדר ההמתנה נפתחת‪ ,‬סינדי יוצאת‪ .‬דין מניח חזרה את הדגם וקם‪ .‬הם בוהים זה בזו‪ .‬דין מהנהן קלות‪.‬‬
‫סינדי מנידה בראשה "לא"‪ .‬שטף של הבנה שוטף את פניו של דין‪ ,‬ואז מופיע חיוך‪ .‬הוא הולך אליה ועוטף את‬
‫זרועותיו סביבה‪.‬‬

‫טרוי (‪)O.S‬‬
‫סינדי?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי מביטה מעבר לכתפו של דין אל טרוי‪ ,‬שמביט בה מעל מגזין‪ .‬דין מביט קדימה ואחורה ביניהם‪.‬‬
‫סינדי מביטה קדימה ויוצאת עם דין‪.‬‬

‫‪ .104‬פנים‪ .‬אוטובוס ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫החושך חולף‪ .‬סינדי שוכבת על דין בחלקו האחורי של האוטובוס המואר‪ .‬ראשה מונח על חזהו‪ ,‬זרועותיה אוחזות‬
‫בזרועותיו המקיפות‪ .‬היא עונדת את התליון סביב צווארה‪ .‬דין מלטף את התנוך של סינדי‪ .‬עיניה עצומות‪.‬‬

‫דין‬
‫את לא בזה לבד‪ .‬התינוק הזה הוא‬
‫שלנו‪ .‬זה אנחנו‪ .‬בואי נקים משפחה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫העיניים שלך פקוחות לרווחה‪ ,‬ואתה‬
‫חולם?‬

‫סינדי נושמת עמוק ומתמקמת עליו‪ .‬דין מזמזם שיר ערש‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אתה מריח כמוך‪.‬‬

‫‪ .105‬פנים ‪ -‬סוויטה רומנטית ‪ -‬חדר שינה ‪ -‬מוקדם בבוקר ‪ -‬הווה‬

‫חושך מופרע על ידי צפצוף‪ .‬סינדי מתעוררת‪ ,‬מבולבלת מהלילה הקודם‪ .‬היא מרימה את הטלפון הנייד שלה‬
‫מהשולחן ליד המיטה ומאמצת את עיניה כדי לקרוא את מה שכתוב‪.‬‬

‫סינדי‬
‫שיט‪.‬‬

‫היא מפילה אותו ומתהפכת‪ .‬השעון הדיגיטלי מראה ‪...4:52‬‬

‫כמה רגעים לאחר מכן‪ ...‬היא בטלפון‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫היי זאת סינדי… אני בחופש בסופ"ש הזה‪.‬‬

‫סינדי מורידה את התחבושת על ידה‪ .‬היא לוחצת את ארבע נשיכות הערפד על שפתיה‪.‬‬

‫סינדי (בטלפון) (ממשיכה)‬

‫‪...‬מי לא הגיעה?‪...‬שוב מרדית'? כמה זמן היא‬
‫תוכל להמשיך לעשות את זה?‪ ...‬ניסית את ג'נט?‪...‬‬
‫היא השיחה הראשונה שלך‪...‬אני גם מחוץ לעיר‪...‬‬
‫כן אני יודעת‪ ,‬אני יודעת את כל זה‪ .‬כן‪...‬זה ייקח‬
‫בלו ולנטיין‬

‫לי כמה שעות‪.‬‬

‫היא מנתקת‪ ,‬פותחת את הדלת בקלות‪ .‬דין מעולף באמצע המסדרון‪ .‬היא מנסה להעיר אותו‪ ,‬אבל הוא‬
‫בשינה עמוקה‪ .‬היא דורכת על גופו שנפל‪.‬‬

‫‪ .106‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬זמנים שונים ‪ -‬הווה‬

‫‪ -‬סינדי שוטפת את פניה במקלחת‪ .‬היא מסתכלת על חורי ערפד על גב ידה‪.‬‬

‫‪ -‬שערה במגבת‪ ,‬סינדי מדליקה את מכונת הקפה‪ .‬היא אוכלת בננה‪ - .‬היא לובשת ג'ינס וסוודר‪ - .‬שואפת ממשאף‬
‫האסטמה שלה‪ - .‬מחזיקה את עינה פקוחה ושמה טיפות עיניים‪ - .‬מצחצחת שיניים במרץ‪ - .‬שותה קפה וכותבת‬
‫פתק על נייר המכתבים של הסוויטה‪ - .‬שוטפת את הספל בכיור המטבח‪ - .‬מדביקה את הפתק על מסך הטלוויזיה‪.‬‬
‫היא עומדת מעל דין‪.‬‬

‫סינדי‬
‫להתראות‪.‬‬

‫אין תגובה‪ .‬היא סוגרת את הדלת מאחוריה‪.‬‬

‫‪ .107‬סוויטה רומנטית ‪ -‬מאוחר יותר ‪ -‬הווה‬

‫הטלפון מצלצל‪ .‬עיניו של דין נאבקות להפתח‪ ,‬שיכורות‪ .‬הוא מקשיב עצבני לצלצול‪ .‬אחרי הצלצול השמיני‪ ,‬הוא‬
‫צועק‪.‬‬

‫דין‬
‫סינתיה!‬

‫אין תגובה‪ .‬הוא נאבק לקום ומועד אל הטלפון‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫שלום?‬

‫הודעה מוקלטת מראש‪.‬‬

‫הודעה‬
‫בוקר טוב‪ .‬זאת שיחת ההשכמה‬
‫שלך של שעה‪ 11:30...‬בבוקר‪...‬‬

‫דין‬
‫אוקיי‪.‬‬

‫הוא מנתק את הטלפון ומסתכל מסביב בחדר‪.‬‬

‫דין (מבולבל) (ממשיך)‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינתיה?‬

‫הוא נודד לחדר השינה‪ ,‬הדלת פתוחה‪ .‬התיקים של סינדי מונחים ליד מיטה מוצעת‪ .‬הוא קורא לה שוב‪ - .‬הוא‬
‫הולך לשירותים ומשתין‪ ,‬מוצא רק מגבת לחה תלויה על דלת המקלחת‪ .‬הוא נוגע בסיבים של מברשת השיניים של‬
‫סינדי‪ ,‬המברשת רטובה‪ - .‬הוא הולך למטבח ומדליק סיגריה‪ .‬הוא משתעל קצת כשמוזג לעצמו כוס קפה‪ .‬מחמם‬
‫אותה במיקרוגל‪.‬‬

‫‪ 108‬חוץ‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬מגרש חניה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫מטוס חוצה את השמים‪ .‬דין עומד מול מקום חניה ריק‪ .‬הוא בוהה במקום שהמכונית שלה אמורה להיות‪ .‬קרייזלר‬
‫אספן חונה כשהבגאז' פתוח‪ .‬קארינה ובילי‪ ,‬שני תלמידי תיכון‪ ,‬מעמיסים מזוודות‪.‬‬

‫‪ 109‬פנים‪ .‬לובי של סוויטות רומנטיות ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫דין נשען על דלפק הקבלה‪.‬‬

‫דין‬
‫היא הייתה עם בחור?‬

‫פקיד‬
‫כמו שאמרתי‪ ,‬לא יודע להגיד‪ .‬הרגע הגעתי‬
‫לכאן‪ ,‬אז אולי היא עזבה לפני שהגעתי‪.‬‬

‫הוא מקליד במחשב‪.‬‬

‫פקיד (ממשיך)‬
‫והיא לא עשתה צ'ק אאוט‪ .‬אתם עדיין‬
‫בבוקינג עד‪...‬יום שני בבוקר‪ 11 .‬בבוקר‪.‬‬
‫יש עוד משהו שאני יכול לעזור לך בו‬
‫אדוני?‬

‫‪ 110‬פנים‪ .‬סוויטה רומנטית ‪ -‬מסדרון ‪ /‬חדר ירח‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫דין מצמיד את המפתח שלו לדלת החדר שלו‪ .‬מעבר למסדרון‪ ,‬בילי קורא לתוך חדר‪.‬‬

‫בילי (‪)O.S‬‬
‫מהר רנדי!‬

‫דין נכנס לחדרו‪ ,‬מתיישב‪ ,‬כבד‪ .‬המבט שלו לא בפוקוס‪ .‬הוא מדליק את הטלוויזיה‪ .‬הווליום חזק‪ .‬הטלוויזיה מאירה‬
‫את הפתק שהשאירה סינדי‪ .‬דין בוהה בו לרגע‪ .‬הוא לוקח את הפתק מהמסך וקורא אותו‪.‬‬

‫"דין ‪ -‬קראו לי‪.‬‬

‫התכוונתי להעיר אותך אבל ידעתי שלא תבין‪.‬‬

‫בלו ולנטיין‬

‫אני אחזור היום אחר הצהריים כדי לקחת אותך‪ .‬אנחנו חייבים לדבר‪ .‬מצטערת… ‪-‬ס"‬

‫עיני דין מחפשות משהו‪ .‬הוא רואה את בקבוק הוודקה ולוקח שלוק‪ .‬צועד‪ ,‬הוא משחרר קול בכי כועס ומושיט יד‬
‫לכיס החולצה הקדמי שלו כדי לקחת סיגריה‪ .‬הן נגמרו‪.‬‬
‫הוא מוציא מהמאפרה סוף של סיגרייה‪ .‬הוא מחפש מצית‪ .‬הוא מדליק את הסיגריה שלו על הכיריים‪ .‬הוא שומע‬
‫את הילדים במסדרון‪.‬‬

‫הוא פותח את הדלת ורואה את רנדי ‪ -‬תלמיד תיכון שיכור‪ ,‬ואמנדה ‪ -‬חזה גדול‪ ,‬נמוכה‪ ,‬הולכים במסדרון‪,‬‬
‫זרועותיהם שלובות‪ .‬הם מאטים כשהם רואים דין מבולבל להחריד‪ ,‬עם וודקה ביד‪ ,‬סיגריה בפה‪ ,‬ממוסגר למשקוף‬
‫הדלת‪.‬‬

‫‪ .111‬פנים‪ .‬המכונית של בילי ‪ -‬יום ‪ -‬הווה‬

‫דין יושב במושב האחורי של ג'יפ צ'ירוקי‪ ,‬תקוע בין אמנדה לרנדי‪ .‬בילי וקרינה יושבים במושב הקדמי‪ .‬אמנדה‬
‫מציעה לדין מקטרת זכוכית‪.‬‬

‫אמנדה‬
‫רוצה קצת מזה?‬

‫אמנדה מעבירה לדין את המקטרת והוא לוקח שאיפה רצינית‪ ,‬מחזיק אותה עד שפניו הופכות לסגולות‪.‬‬

‫‪ .112‬חוץ‪ .‬שכונה ‪ -‬מוקדם בבוקר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫שמי אביב‪ ..‬פריחת עצים‪ .‬סינדי הולכת לבד ברחוב מתחנת הרכבת‪.‬‬

‫‪ .113‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬מוקדם בבוקר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דלת הכניסה נפתחת בחריקה‪ ,‬סינדי חומקת פנימה‪ .‬גלנדה ישנה שינה עמוקה על הספה‪ .‬היא עולה על קצות‬
‫האצבעות במעלה המדרגות החורקות‪ .‬קול של מקלחת‪ .‬היא פונה במסדרון לחדרה‪.‬‬

‫‪ .114‬פנים‪ .‬חדרה של סינדי ‪ -‬מוקדם בבוקר ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי פותחת את הדלת לחדר השינה שלה‪ ,‬נופלת על מיטתה ועומדת לעצום את עיניה אבל דעתה מוסחת‬
‫מהאור המהבהב במשיבון‪ .‬סינדי לוחצת על ‪.play‬‬

‫קול משיבון‬
‫יש לך עשרים וחמש הודעות חדשות‪ .‬ביפ‬

‫סינדי מתיישבת‪ .‬קולו של בובי נשמע ‪ -‬שיכור‪.‬‬

‫בובי (במשיבון)‬
‫אני רק רוצה להגיד לך תודה על ההפתעה‬
‫ועל ששחררת אותי מההגינות האנושית שלי‪.‬‬
‫כל החרא שלך הולך לזבל‪ ,‬הספרים שלך‬
‫בלו ולנטיין‬

‫יהיו קרועים‪ .‬נצא למלחמה ונראה מי ינצח‪.‬‬

‫אני יודע מי המזדיין ואני הולך להרוס אותו‪.‬‬
‫‪-‬ביפ‪ -‬את כנראה לא יודעת מה עשית‪ .‬אני‬
‫רוצה שהכל ייצא החוצה‪.‬‬
‫זה יהיה יפה‪ ,‬זה יהיה מתוק‪ ,‬זה יהיה מדהים‪.‬‬
‫‪-‬ביפ‪-‬‬

‫גלגל העין האדום של גלנדה מופיע בפתח‪.‬‬

‫בובי (‪( ).V.O‬ממשיך)‬

‫ביפ ובכן‪ ,‬מה שבאמת ניסיתי לומר לפני‬
‫שהמשיבון שלך ניתק אותי הוא שאת‬
‫יצרת אותי‪ ,‬אני הילד שלך‪ ...‬את יצרת‬
‫האדם שאני עכשיו‪ ,‬ועכשיו את צריכה‬
‫להתמודד עם האדם הזה‪.‬‬

‫צליל ‪ -‬סינדי מסתובבת רואה את אמא שלה בפתח‪.‬‬

‫‪ .115‬פנים‪ .‬המכונית של טרוי ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫המכונית נוסעת בכביש מהיר לכיוון העיר‪ .‬טוני מוזג בירות מאחור‪ .‬תחתונים תלויים מהמראה של הרכב‪.‬‬

‫בובי (‪).V.O‬‬
‫‪...‬ואין לי משהו יותר טוב לעשות מאשר‬
‫להרוס את שניכם‪- .‬ביפ‪ -‬אם את חושבת שאני‬
‫רשע‪ ,‬אין לך מושג‪ ,‬אין לך מושג בכלל‪...‬‬
‫אני נהיה מאוד חסר סבלנות ואני באמת לא‬
‫שם זין יותר…‬

‫בובי גומע במהירות כמות בירה במושב הנוסע‪ .‬מוזיקת מטאל מהירה ואדרנלין‪ .‬המכונית נוסעת ברעש ברחוב אל‬
‫חלל האחסון‪ .‬השלושה יוצאים מהמכונית‪ ,‬באגרופים קפוצים‪ ,‬ערוכים לאלימות קיצונית‪.‬‬

‫‪ .116‬פנים‪ .‬חלל אחסון ‪ -‬ברצף ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫הם מסתערים על קבלת הפנים‪ .‬המשרד ריק ‪ -‬ג'ו בהפסקת צהריים‪ .‬טרוי מנסה לפתוח את הדלת המובילה‬
‫למוסך‪ ,‬אבל היא נעולה‪ .‬אז הוא נדחס מבעד לחלון פקידת הקבלה‪ ,‬מחפש מתחת לשולחן את הכפתור שפותח‬
‫את הדלת‪ .‬טוני מושך את הדלת‪ .‬הדלת נפתחת בזמזום והחבורה‪ ,‬בהובלת בובי‪ ,‬ממהרת לתוך המוסך הקקופוני‪.‬‬

‫‪ .117‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬בוקר‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫סינדי מצמידה את הטלפון לאוזן ‪ -‬מחכה‪...‬‬

‫‪ .118‬פנים‪ .‬מוסך ‪ -‬ברצף‬

‫בלו ולנטיין‬

‫דין לבד במוסך‪ ,‬מעמיס משאית בקופסאות קרטון לקראת עבודה גדולה מחר‪ .‬בובי וחבורתו מחפשים במבוך של‬
‫משאיות צהובות‪.‬‬

‫בובי‬
‫היי חתיך!‬

‫דין ממשיך בעבודתו‪.‬‬

‫בובי (ממשיך)‬
‫קוראים לך דין?‬

‫דין‬
‫מי שואל?‬

‫בובי ממהר אליו‪ ,‬מטיח כתף בבטנו‪ .‬שניהם מתגוששים על הרצפה‪ .‬השניים ננעלים‪ .‬הכל מהיר‪.‬‬
‫בובי שולח שלל אגרופים לצלעות ולקרביים של דין‪ .‬דין מכה את חלקו האחורי של ראשו של בובי באגרוף‬
‫מאחורה‪.‬‬
‫מתברר שידו של בובי עליונה‪ .‬הוא מחזיק את ראשו העקוב מדם של דין במעין נעילת ראש מתחום הג'וג'יטסו‪.‬‬

‫בובי‬
‫חושב שאני מטומטם? חושב שאני עד כדי כך מטומטם?‬

‫דין מתקשה לנשום אבל מצליח לומר‪...‬‬

‫דין‬
‫אני חושב שאתה פאקינג אידיוט‪.‬‬

‫בובי מכה אותו שוב‪ ,‬חזק יותר‪ .‬חזק יותר‪.‬‬

‫בובי‬
‫חרא מזוין!‬

‫‪ -‬טרוי וטוני צופים בדלת ומעודדים את בובי‪ - .‬הטלפון מצלצל במשרד הריק‪.‬‬

‫‪ 119‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬בוקר‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫מוחה של סינדי לוקח אותה למקומות רעים‪ .‬היא מנתקת‪ .‬מספר עצמה שהכל בסדר‪ .‬צועדת בחדרה‪ ...‬מרימה את‬
‫הטלפון ומחייגת שוב‪.‬‬

‫‪ 120‬פנים‪ .‬מוסך ‪ -‬ברצף ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫טרוי שורק שריקה חדה‪ ,‬מזהיר את בובי שג'ו בדיוק הגיעה‪ .‬בובי בועט בדין בזמן שהוא למטה‪ .‬דין מוכה ובובי‬
‫חסר נשימה וכוח‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫בובי‬
‫תתרחק ממנה!‬

‫דין‬
‫לעולם לא‪.‬‬

‫בובי מביט בידיו המגואלות בדם‪ .‬חסר לו הכוח להרים את זרועותיו‪ .‬נותן בעיטה חלשה אחרונה לפנים המדממות‬
‫של דין‪ .‬טרוי וטוני מושכים את בובי החוצה‪ .‬החבורה עוזבת‪ ,‬מנצחת אבל איכשהו מובסת‪ .‬הטלפון המשרדי‪,‬‬
‫שצלצל ללא הרף‪ ,‬מפסיק‪.‬‬

‫דין על הרצפה בתנוחת העובר‪ .‬לוקח לו זמן‪ ,‬אבל הוא מצליח להתיישב‪ .‬הוא מרגיש את החלק הפנימי של השפה‬
‫המפוצלת עם הלשון‪ .‬הוא לא מרגיש כאב כמו שהוא מרגיש עקצוץ וצלצול ‪ -‬בכל מקום‪ .‬ג'ו נכנסת‪ .‬היא קופאת‬
‫כשהיא רואה אותו‪.‬‬

‫ג'ו‬
‫דין‪ ...‬טלפון‪.‬‬

‫לדין לוקח זמן לקום‪ ,‬אבל הוא עושה זאת‪ .‬לוקח לו זמן להגיע למשרד שבו ממתינה שיחת הטלפון שלו‪.‬‬
‫ברגע שהוא שם‪ ,‬הוא מחזיק את השפופרת בידו לרגע‪...‬‬

‫דין‬
‫שלום?‬

‫‪ 121‬פנים‪ .‬מרפאה ‪ -‬חדר המתנה ‪ -‬יום ‪ -‬היום ‪121‬‬

‫סינדי לובשת מדים‪ ,‬מרימה את הטלפון המצלצל‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מדיפלקס‪ ...‬אתה תצטרך לבוא‬
‫לכאן‪ ...‬נצטרך לראות אותו‪ ...‬אני‬
‫לא יכולה לאבחן בטלפון‪ ...‬בערך ‪-20‬‬
‫‪ 30‬דקות‪ ...‬בסדר? ‪...‬בסדר ביי‪...‬‬

‫סינדי מנתקת‪ .‬היא מחזיקה לוח כתיבה‪.‬‬

‫סינדי (קוראת) (ממשיכה)‬

‫מריה?‬

‫אישה היספנית‪ ,‬מריה גוואברה ‪ -‬חזקה‪ ,‬שנות ה‪ - 50-‬לופתת את ארנקה ומתרוממת מהכסא שבפינת ההמתנה‪.‬‬
‫סינדי מחייכת‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫מכאן‪.‬‬

‫‪ 122‬פנים‪ .‬קליניקה ‪ -‬חדר בדיקה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי פותחת את הדלת ומצביעה על מיטת הטיפולים‪.‬‬

‫סינדי‬
‫שבו על המיטה‪ ,‬גברת גווארה‪.‬‬

‫למריה יש מבט ריק‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫האם את מדברת עברית? האבלס הבראו?‬

‫מריה מרימה את אצבעותיה למעלה‪ ,‬מציינת סנטימטר‪.‬‬

‫מריה‬
‫קטן‪.‬‬

‫סינדי‬
‫פוקיטו?‬

‫מריה‬
‫סי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫יו טביאן‪ .‬דה דונדה ארס טו?‬

‫מריה‬
‫אל סלבדור‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אז‪...‬טו פמיליה אסטה אקי? כאן?‬

‫מריה‬
‫לא לא‪.‬‬

‫סינדי‬
‫הם באל סלבדור?‬

‫מריה‬
‫סי‪....‬יו‪...‬סולה‪ .‬איך אתה אומר אן הבראה?‬
‫סולה?‬

‫סינדי‬
‫אה‪ ...‬סולה‪ ...‬לבד‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫מריה‬
‫סי‪ .‬לבד‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אבל אני מקווה שלא בודדה‪.‬‬

‫מריה מסתירה את פניה בידה ומשחררת צחקוק עטוף רחמים עצמיים‪ .‬סינדי מביטה בלוח שלה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אז את מרגישה קצת כאב בשד השמאלי שלך‬
‫אה‪...‬טו דואלס אן טו צ'יצ'ה?‬

‫מריה‬
‫סי סי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫טוב בואי נסתכל‪.‬‬

‫סינדי מושיטה לה חלוק נייר‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫האם את יכולה להוריד טו רופאס ופונגס‪...‬‬
‫ללבוש את זה? בסדר? קומפרנדה?‬
‫מריה מהנהנת ולוקחת את החלוק‪ .‬סינדי פונה ללכת‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫לו סיינטו מי אספניול אס מוי מל‪.‬‬

‫‪ 123‬פנים‪ .‬מרפאה ‪ -‬מסדרון ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫סינדי יוצאת מהחדר ושותה שלוק מים מהקולר‪ .‬ד"ר פיינברג ניגש אליה מאחור‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג‬
‫עסוק‪ .‬עוד לא ישבתי‪ .‬לכי איתי‪.‬‬

‫סינדי מקרבת את לוח הכתיבה לחזה שלה‪ .‬הוא מטה אותו למטה עם האצבע שלו‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג (ממשיך)‬

‫מה יש לך?‬

‫סינדי‬
‫אישה ב‪ .215‬היספנית‪ .53 .‬חיה‬
‫לבד‪ .‬מתלוננת על כאבים בשד שמאל‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג‬
‫אה הא‪ .‬אני אגיע בעוד דקה‪ .‬דרך‬
‫דרך אגב‪ ,‬חשבתי עליך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אה כן?‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג‬
‫כן‪ ,‬אני יכול להבין למה לא תוכלי לעשות‬
‫רילוקיישן עם כל המשפחה שלך‬
‫לריברדייל‪ ,‬עם העובדה שבתך בבית‬
‫הספר והכל‪ .‬אבל חשבתי‪ ,‬אולי‪ ,‬את יכולה‬
‫לקבל דירה‪ .‬תעבדי במהלך השבוע‪,‬‬
‫תסעי בסופי שבוע‪.‬‬

‫הם מגיעים לדלת‪ ,‬חדר ‪.220‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג (ממשיך)‬

‫לא תצטרכי לדאוג לגבי להיות לבד‪...‬‬
‫נוכל לבלות ביחד‪ .‬לאכול כמה ארוחות‬
‫ערב מתישהו‪.‬‬

‫סינדי מסמיקה ואז מצחה מתקמט‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני נשואה‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג‬
‫זו לא הצעה‪ ,‬אני רק מנסה לעזור‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני לא זוכרת שביקשתי ממך עזרה‪.‬‬

‫הוא מרים את ידיו ומשאיר את סינדי לבד במסדרון‪.‬‬

‫היא מסתכלת על הרצפה‪ ,‬מסתובבת והולכת לחדר ‪.215‬‬

‫‪ 124‬פנים‪ .‬מרפאה ‪ -‬חדר בדיקה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫מריה יושבת על מיטת הטיפולים‪ ,‬עדיין לבושה‪ ,‬אוחזת בחלוק‪.‬‬

‫סינדי נכנסת לחדר ומביטה בה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מה הבעיה‪ ,‬מריה? טו סבס?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי עושה פנטומימה שבה מורידה את חולצתה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫נו קומפרנדה? נססיטה להוריד טו‬
‫קומיסיטס‪ .‬מבינה?‬

‫מריה מהנהנת ומשחררת את כפתוריי חולצתה‪ .‬סינדי מפנה את גבה‪ .‬מריה יושבת שמוטה עם חולצתה פתוחה‪.‬‬
‫פנטומימות של סינדי מורידה את החולצה במלואה‪ .‬מריה עושה זאת ויושבת עם יד מכסה את פניה‪ .‬סינדי‬
‫מצביעה על החזייה שלה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫פור פבור‪ ,‬מריה‪ .‬בחייך‪.‬‬

‫מריה מורידה את החזייה‪ .‬מורסה סגולה בגודל מלון גדלה על השד השמאלי שלה‪ .‬סינדי מכסה את פיה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אלוהים אדירים‪ .‬ישו‪ .‬מריה…‬

‫מריה לובשת בחזרה את החולצה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫מריה! קה אסו? למה לא באת מוקדם יותר?‬
‫למה חיכית כל כך הרבה?! אסו אס מוי מל‪.‬‬
‫רע מאוד‪.‬‬

‫מריה מתחילה לבכות‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫איך יכולת להסתכל על עצמך במראה ולהעמיד‬
‫פנים שזה לא שם? כמה זמן את מעמידה פנים?‬

‫ד"ר פיינברג נכנס לחדר‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג‬
‫סינדי‪ .‬מה קורה פה?‬

‫סינדי מצביעה על מריה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫השד שלה‪ .‬החזה שלה!‬

‫ד"ר פיינברג לוקח את הלוח מידיה של סינדי‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג‬
‫בלו ולנטיין‬

‫אני יכול להמשיך מכאן‪.‬‬

‫הוא מדבר עם מריה בצורה רגועה וברורה‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג (ממשיך)‬

‫שלום גברת גווארה‪ .‬אני ד"ר פיינברג‪ .‬אני‬
‫הרופא שלך‪ .‬תני לי לראות‪ .‬זה בסדר‪.‬‬

‫הוא מושיט יד אל החולצה הרועדת של מריה‪ .‬מריה נרתעת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫זה כנראה גדל כבר שנים!‬

‫ד"ר פיינברג פונה לסינדי‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג‬
‫החוצה!‬

‫הוא מסתובב בחזרה למריה ומניח את ידו על כתפה‪.‬‬

‫ד"ר‪ .‬פיינברג (ממשיך)‬

‫יהיה בסדר‪ ,‬גברת גווארה‪.‬‬

‫סינדי נסוגה מהחדר‪.‬‬

‫‪ 125‬חוץ‪ .‬מרפאה ‪ -‬יום ‪ -‬הווה‬

‫דין יוצא מהאספן (רכב)‪ .‬הילדים צופרים כשהם נוסעים‪ .‬שיכור ומסטול הוא הולך לפתח המרפאה נושא את‬
‫המזוודות שלהם‪.‬‬

‫‪ 126‬פנים‪ .‬מרפאה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫דין עובר במבואה ומתקרב למימי בדלפק הקבלה‪ .‬הוא מפיל את המטען שלו‪.‬‬

‫מימי‬
‫(בטלפון)‬
‫גברתי את תצטרכי להביא אותו‪...‬‬
‫את חייבת להביא אותו‪...‬‬

‫דין‬
‫איפה אשתי?‬

‫היא מוסרת לו טופס אשפוז‪ .‬דין מסתכל עליו‪.‬‬

‫בלו ולנטיין‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אני לא חולה‪.‬‬

‫מימי חופנת את ידה על הטלפון‪.‬‬

‫מימי‬
‫אתה צריך למלא את זה‪ ,‬אדוני‪ .‬אתה יכול‬
‫ללכת לשם‪.‬‬

‫מימי חוזרת לטלפון‪.‬‬

‫דין‬
‫הכל בסדר איתי‪.‬‬

‫דין מחזיר לה את הלוח‪.‬‬

‫מימי‬
‫לא‪ ,‬אתה צריך למלא את זה‪ ,‬אדוני‪ .‬תחזיר לי‬
‫כשתסיים‪.‬‬

‫דין‬
‫איפה אשתי?‬

‫מימי מנמיכה את הטלפון‪.‬‬

‫מימי‬
‫מי זאת אשתך?‬

‫דין‬
‫סינתיה‪ .‬איפה היא?‬

‫מימי‬
‫אתה דין?‬

‫דין‬
‫כן‪ ,‬את חירשת או שאת סתם מטומטמת?‬

‫היא שמה את הטלפון בהמתנה ונעלמת לתוך המרפאה‪ .‬דין מסתובב ומביט בא‪.‬נשים בחדר ההמתנה‪ .‬יש לו‬
‫עימות קל עם חבר כנופייה‪.‬‬

‫סינדי מתקרבת מהמסדרון‪.‬‬

‫סינדי‬
‫דין?‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין (מסתובב)‬
‫נחסך לך טיול‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני רואה‪ .‬איך הגעת לכאן?‬

‫דין‬
‫קיבלתי טרמפ‪.‬‬

‫מימי מופיעה מאחורי סינדי‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫‪ -‬יצאתי מדעתי‪ .‬לא ידעתי אם יש מצב חירום‪.‬‬
‫לא ידעתי אם פרנסיס נפגעה‪ .‬חשבת על זה?‬

‫סינדי‬
‫פרנקי בסדר‪...‬‬

‫דין מהנהן‪ .‬הוא מביט מעבר לכתפה של סינדי אל מימי‪.‬‬

‫דין‬
‫מצלמת תמונות?‬

‫מימי מתיישבת ליד השולחן שלה ומרימה טלפון מצלצל‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אנחנו לא הולכים לעשות את זה כאן‪.‬‬

‫סינדי חוצה את הדלפק‪ ,‬מרימה את התיקים שליד רגליו של דין‪.‬‬

‫סינדי (למימי) (ממשיכה)‬

‫תני לי כמה דקות‪.‬‬

‫מימי‬
‫אני אהיה כאן‪ .‬אל תתני לו לשטוף לך את‬
‫המוח שוב‪.‬‬

‫סינדי‬
‫תתעסקי בשלך‪.‬‬

‫סינדי יוצאת מהמרפאה כשהיא נושאת את התיקים שלה‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫בלו ולנטיין‬

‫תעזור לי‪.‬‬

‫דין תופס את המזוודות שנותרו ובא בעקבותיה‪ ,‬זורק מבט אחורה למימי ולחבר הכנופיה‪.‬‬

‫‪ 127‬חוץ‪ .‬מרפאה ‪ -‬מגרש חניה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫דין עוקב אחרי סינדי‪.‬‬

‫דין‬
‫אתמול בלילה נהיה דפוק‪ ,‬בסדר? אני יודע את זה‪.‬‬
‫אני יודע שאני עצלן‪ ,‬אוכל יותר מדי‪ ,‬שותה יותר מדי‪,‬‬
‫אני משגע אותך עם כל החרא של הקנאה שלי‪.‬‬
‫אני מפשל‪ .‬אני יודע שאני מגושם‪ .‬אבל את לא מנסה‬
‫יותר‪.‬‬

‫סינדי משליכה את התיקים לחלק האחורי של המכונית‪ .‬דין עוזר‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫בבקשה אל תגרמי לי להיות לבד‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה שיכור?‬

‫דין‬
‫אני בסדר‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה יכול לנהוג?‬

‫דין‬
‫כן‪ .‬בואי נלך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫לא‪ ,‬לך אתה‪ .‬קח את המכונית הביתה‪.‬‬

‫היא מושיטה לו את המפתחות‪.‬‬

‫דין‬
‫אתה לא חושב על אף אחד חוץ מעצמך‪ .‬נכון?‬

‫סינדי חוזרת למרפאה‪ .‬דין הולך בעקבותיה‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אין לך זמן בשבילי יותר‪ .‬הכל הולך לעבודה המזוינת‬
‫בלו ולנטיין‬

‫הזו‪ .‬את נותנת להם הכל‪ .‬כל האנשים האלה שלא אכפת‬
‫להם ממך‪ .‬הם מקבלים את הגרסה היפה שלך‪.‬‬
‫מה המשפחה שלך מקבלת? שום דבר‪ .‬את חוזרת הביתה‬
‫ואת ריקה‪ .‬את חושבת שאני לא שם לב? את חושבת‬
‫שפרנקי לא שמה לב? שאמא שלה מסתובבת כמו רוח רפאים?‬

‫סינדי‬
‫אתה יודע כמה אני מקריבה כל יום‪.‬‬

‫דין‬
‫את! מה איתי? ויתרתי על הכל בשבילך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫מעולם לא ביקשתי ממך! אני לא יכולה לסבול את‬
‫החרא הזה יותר‪.‬‬

‫סינדי נכנסת דרך הדלתות החשמליות‪.‬‬

‫‪ 128‬פנים‪ .‬מרפאה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫דין עוקב אחרי סינדי במסדרון לחדר העובדים‪.‬‬

‫דין‬
‫לסבול את מה? מה את לא יכולה לסבול‪ ...‬האמת?‬
‫אני יודע שאת לא יכולה‪ ...‬אף פעם לא יכולת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה צודק דין‪ ,‬אני לא יכולה לסבול את‬
‫האמת‪ ...‬נמאס לי מהאמת או‬
‫מה שזה לא יהיה שאתה ממציא על הדרך‬
‫וקורא לו האמת‪ ...‬אתה מנצח‪ .‬אני מוותרת‪...‬‬
‫שיקרתי לך כבר הרבה זמן‪.‬‬

‫דין‬
‫מי זה?‬

‫סינדי‬
‫זו אני‪ ,‬דין‪ .‬לא רציתי לפגוע בך‪ .‬אבל אני לא‬
‫האישה שהתאהבת בה‪.‬‬
‫ואתה לא מאפשר לי להיות שום דבר חוץ‬
‫מאותה אישה‪.‬‬
‫בגלל זה אני לא יכולה להסתכל עליך‪.‬‬
‫כי בכל פעם שאני מסתכלת אני לא יכולה‬
‫להפסיק לחשוב על כמה אני רוצה שתשנא‬
‫בלו ולנטיין‬

‫אותי‪ .‬אבל אתה טיפש מכדי לראות את זה‪,‬‬

‫וגם פאקינג פחדן מידי מכדי לעשות משהו‬
‫בנוגע לזה‪.‬‬

‫דין‬
‫חכי שנייה…‬

‫הוא תופס אותה בחיבוק‪ .‬זרועותיה נלחצות לצד‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני לא אוהבת אותך יותר‪ ...‬למה אתה לא יכול‬
‫להפסיק לאהוב אותי?‬

‫הוא מושך לאחור את אגרופו ומתנדנד‪ ,‬פוגע בארונית המתכת מאחורי ראשה של סינדי‪ .‬הוא מכה שוב בזעם‪.‬‬
‫פיינברג נכנס לחדר‪.‬‬

‫פיינברג‬
‫מה לעזאזל קורה כאן!?‬

‫דין מסתובב ולוקח תנופה עיוורת לעבר פיינברג‪ .‬מכה אחת ופיינברג מתגלגל כנגד הלוקרים המתכתיים‪ .‬הוא פוגע‬
‫בקרקע בחבטה‪ .‬האף שלו מזרים דם‪ .‬דין מסתובב סביב פיינברג כמו חיה בכלוב‪ .‬הוא מוריד ארונית עם היד שלו‪.‬‬
‫היא מתרסקת על הרצפה‪ .‬סינדי כורעת מעל פיינברג‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני מצטערת‪ .‬אני מצטערת‪ .‬תן לי לראות‬

‫פיינברג‬
‫את סיימת‪ .‬לכי‪.‬‬

‫דין מעיף את סינדי מהרצפה‪.‬‬

‫דין‬
‫קום‪.‬‬

‫היא מכה את דין בשטף של אגרופים מתנפנפים‪.‬‬

‫סינדי‬
‫בן זונה!‬

‫אגרופים תופסים אותו באף‪ .‬סינדי מציקה לדין לאחור עם דחיפות חוזרות ונשנות אל החזה‪ .‬הוא חוזר במורד ה‬
‫ִמ סְד רֹון‪ .‬מימי עומדת במסדרון‪.‬‬

‫מימי‬
‫אלוהים אדירים‪ .‬תתקשרו ל‪ .911‬אני הולכת‬
‫בלו ולנטיין‬

‫להתקשר ל‪.911‬‬

‫הדלתות נפתחות ודין חוזר החוצה‪.‬‬

‫‪ 129‬חוץ‪ .‬מרפאה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫סינדי‬
‫תן לי את המפתחות‪.‬‬
‫(נמשך)‬

‫היא חופרת בכיס שלו ודגה אותם החוצה‪ .‬היא צועדת אל המכונית‪ ,‬נכנסת למושב הנהג‪ ,‬מתניעה את המכונית ‪-‬‬
‫הרדיו מנגן בדציבלים גבוהים‪ .‬דין דופק על חלון הצד‪ .‬סינדי פותחת את הנעילה‪ .‬דין נכנס לרכב‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫אני רוצה להתגרש!‬

‫היא התרוקנה‪ .‬כל הגוף שלה קהה וזה מרגיש כאילו היא מרחפת בחלל‪ .‬הכעס מנצח את דין‪ .‬הוא פוגע לוח‬
‫המחוונים עם אגרופים קשים‪.‬‬

‫דין‬
‫אני יודע!‬

‫הוא תופס את המזוודה שלידו ופותח את הדלת‪ .‬הוא זורק אותה באוויר *‪ -‬מנסה להיפטר מכאב‪ ,‬געגועים וייאוש‪.‬‬
‫הוא אוחז בטבעת החתונה שלו‪ ,‬אבל לא יכול למשוך אותה מהאצבע השמנה שלו‪ .‬לבסוף‪ ,‬הוא מוריד אותה וזורק‬
‫אותה החוצה‪ .‬ברגע שהוא משחרר אותה‪ ,‬הוא מתחרט‪.‬‬

‫כמה רגעים לאחר מכן ‪ -‬דין וסינדי מחפשים את הטבעת‪ .‬היא אבדה‪ .‬מוזיקה מתחילה להתנגן הפוך‪.‬‬

‫‪ 130‬פנים ‪ /‬חוץ‪ .‬סרטון ביתי‬

‫סצנות שונות של משפחת פריירה ביחד…‬

‫‪ 131‬חוץ‪ .‬חנות פרחים‪ .‬אחר הצהריים‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫כל מיני פרחים‪ .‬צבעים‪ ,‬ריחות‪ .‬סודרו לאחרונה‪ .‬דין חוקר אותם‪ .‬מוצא את אלה שאוהב‪ .‬וגונב אותם‪.‬‬

‫‪ 132‬חוץ‪ .‬רחוב ‪ -‬בין ערביים ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫אנחנו עוקבים אחרי דין מאחור ‪ -‬הולכים באמצע הרחוב‪ .‬הוא מחזיק את הפרחים‪ .‬בינתיים‪ ,‬אנחנו שומעים את‬
‫סינדי שואלת את סבתא שלה שאלות על אהבה וחיים‪" .‬איך זה להיות זקנה?" ‪" -‬מתי גברים הפסיקו להסתכל‬
‫עליך?" היא מתוודה על רגשותיה כלפי דין‪( .‬התגובות יהיו תגובות אמיתיות ‪ -‬שיחה אמיתית)‪.‬‬

‫‪ 133‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬מטבח ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי וסבתא יושבות ליד שולחן האוכל‪ .‬סאונד של רתיחה‪ .‬מהסירים והמחבתות עולים אדים‪ .‬הן ממשיכות עם‬
‫השיחה שלהן‪.‬‬

‫‪ 134‬חוץ ‪ /‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין מוצא את הבית‪ .‬הוא מתיישר‪ ,‬הולך אל דלת הכניסה‪ ,‬מצלצל בפעמון‪ ,‬בודק את ריח הידיים שלו‪.‬‬
‫ג'רי‪ ,‬בורבון (וויסקי) בידו‪ ,‬פותח את הדלת‪ .‬פניו של דין סגולות ונפוחות מהמכות‪.‬‬

‫דין‬
‫לא ידעתי אם זה זאת ארוחה שכל אחד מביא‬
‫משהו אז הבאתי חציל‪.‬‬

‫הוא מצביע על פניו‪ .‬מאחורי ג'רי‪ ,‬סינדי מציצה החוצה מהמטבח בקצה המסדרון‪ .‬זו הפעם הראשונה שהיא‬
‫רואה את דין מאז המכות‪ .‬היא בהלם‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫הפנים נראות כמו חציל‪ ,‬לא?‬
‫מה שלומך אדוני‪ ,‬אני דין‪.‬‬

‫דין מושיט את ידו‪ .‬ג'רי מסתכל על דין מלמעלה ומטה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אוי אלוהים‪.‬‬

‫סינדי נדחפת על ידי אביה לדין‪ .‬ההבעה בפניה אומרות הכל‪ .‬דין מוסר לה את הפרחים‪ ,‬רוכן קדימה ומנשק אותה‪.‬‬
‫כשהוא קרוב אליה‪ ,‬הוא לוחש‪.‬‬

‫דין‬
‫גנבתי לך את אלה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אתה בסדר?‬

‫דין מהנהן‪ .‬היא מובילה אותו במסדרון‪ .‬ג'רי עוצר‪ ,‬מסתובב‪.‬‬

‫ג'רי (לסינדי)‬
‫תגיד לו לחלוץ את הנעליים‪.‬‬

‫דין מוריד את מגפיו‪ .‬אצבע מתנועעת מתוך חור בגרב‪ .‬הוא אוסף את החור ותוחב אותו בין הבוהן הגדולה שלו‬
‫לאצבע השנייה‪ .‬סינדי מובילה אותו בידו למטבח‪.‬‬

‫‪ 135‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬חדר אוכל ‪ -‬ברצף ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫משפחת הלר ודין יושבים סביב השולחן‪ .‬ג'רי‪ ,‬גלנדה וסבתא מרכינים את ראשם באמירות חסד‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫כולם חוץ מדין‬

‫בוא‪ ,‬אדון ישו‪ ,‬היה אורח שלנו‪ ,‬ותן‬
‫מתנותיך לנו יתברכו‪ .‬אמן‪.‬‬

‫גלנדה ממשיכה בנאום קטן על בחירות‪ ,‬ועל הצורך להיות מסוגלות לעשות טעויות עם הבחירות שלנו‪ .‬הנאום שלה‬
‫ממשיך בתמונות הבאות‪...‬‬

‫‪ -‬הם אוכלים‪ .‬דין מחמיא לארוחה‪ .‬גלנדה מצניעה את עצמה‪ .‬ג'רי שיפוטי‪ .‬סבתא רוצה ללכת הביתה‪.‬‬
‫סינדי לא יכולה להסיר את עיניה מדין ‪ -‬היא מאוהבת‪.‬‬

‫מאוחר יותר ‪ -‬סינדי מובילה את דין במעלה המדרגות לחדר שלה‪.‬‬

‫‪ 136‬פנים‪ .‬חדרה של סינדי ‪ -‬לילה ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין עוקב אחריה‪ ,‬בצייתנות‪ .‬סינדי סוגרת את הדלת מאחוריו‪ .‬היא מתחילה לנשק בעדינות את הפצעים של דין‪.‬‬
‫לוחשת‪.‬‬

‫סינדי‬
‫זה כואב?‬

‫דין‬
‫לא‪ .‬זה מרגיש טוב‪ .‬תמשיכי לעשות את זה‪.‬‬

‫היא ממשיכה ונקטעת על ידי‪ ...‬הצליל הקלוש של הוריה רבים למטה‪.‬‬

‫ג'רי (‪)O.S‬‬
‫‪...‬היא הולכת להתקשות בשאר החיים הארורים‬
‫שלה עם המפסידן המזוין הזה‪.‬‬
‫וזה בסדר מבחינתך‪ .‬שבי שם… שבי שם על התחת‬
‫השמן שלך‪ ,‬ואל תעשי שום דבר לעזאזל‪.‬‬
‫דין‬
‫אולי כדאי שאלך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫למה? הם יפסיקו בקרוב‪.‬‬

‫דין‬
‫אני הולך לפספס את הרכבת שלי‪.‬‬

‫סינדי‬
‫טוב‬
‫בלו ולנטיין‬

‫סינדי ניגשת למערכת הסטריאו שלה ומפעילה קצת מוזיקה‪ ,‬נמוכה ‪ -‬זה אותו שיר שדין וסינדי האזינו לו בחדר‬
‫הירח‪ .‬זה מטשטש חלק מהריב‪ .‬היא מתקרבת אליו‪ ,‬ומתחילה לפתוח את כפתורי חולצתו‪.‬‬

‫סינדי (ממשיכה)‬
‫תבטיח לי דבר אחד‪ ...‬לעולם לא תתן לי להפוך‬
‫למבוגרת‪.‬‬

‫דין‬
‫בסדר‪.‬‬

‫היא מנשקת אותו‪ .‬פותחת את החולצה שלו‪ .‬מגלה פלג גוף עליון חבול בצורה חמורה‪ .‬הוא מתכווץ קצת‬
‫מהתנועה‪ .‬היא מטפלת בפצעיו‪ ,‬מנקה אותו‪.‬‬

‫סינדי‬
‫הבן זונה הזה‪.‬‬

‫היא מנשקת את החזה שלו‪ .‬דין מתחיל להיכנס מתחת לבגדיה של סינדי‪ .‬הוא מניח את כף ידו על בטנה‪.‬‬

‫דין‬
‫אני אוהב אותך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫גם אני אוהבת אותך‪.‬‬

‫דין‬
‫באמת?‬

‫סינדי‬
‫כן‪.‬‬

‫מכאן והלאה‪ ,‬פעולותיהם מתגברות בדחיפות‪ .‬כל רגע שעובר גורם להם להיות יותר ויותר נואשים להרגיש את‬
‫עורו של האחר‪ .‬הם מגיעים עד התחתונים כשהם שומעים דלת נטרקת למטה‪.‬‬

‫דין‬
‫ההורים שלך הולכים להיכנס אלינו?‬

‫סינדי‬
‫הם אף פעם לא נכנסים לכאן‪.‬‬

‫הם עושים אהבה מתוקה‪.‬‬

‫‪ 137‬חוץ‪ .‬בית הלר ‪ -‬יום ‪ -‬הווה‬

‫דלת הכניסה נפתחת ופרנקי‪ ,‬עדיין בתחפושת הנמרה שלה‪ ,‬הולכת במהירות בשביל‪*.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫פרנקי‬
‫אבא! אבא! אמא!‬

‫המכונית של סינדי בחניה‪ .‬סינדי יוצאת‪ ,‬תופסת את המזוודה שלה‪ .‬ג'רי מגיח מהבית‪ .‬סינדי כורעת ברך ומחבקת‬
‫את פרנקי‪ .‬היא חשמל בזרועותיה‪* .‬‬

‫סינדי‬
‫מי אכל ממתקים לארוחת בוקר?‬

‫פרנקי לא עונה ומתפתלת החוצה מזרועותיה של סינדי‪ .‬היא רצה אל דין שיוצא מהמכונית כמו חייל פצוע‪.‬‬

‫דין‬
‫היי מתוקה‪.‬‬

‫פרנקי מזנקת אל זרועותיו של דין‪ .‬סינדי ניגשת אל הבית‪.‬‬

‫סינדי‬
‫איך היה פרנקי?‬

‫ג'רי‬
‫היא הייתה ילדה טובה‪ .‬את בסדר?‬

‫סינדי‬
‫אני בסדר‪.‬‬

‫סינדי מנשקת את אביה על הלחי‪ ,‬סוגרת את דלת הרשת‪.‬‬

‫דין (מחזיק את פרנקי)‬

‫אני לא יכול לשחק עכשיו‪ ,‬בסדר?‬

‫הוא משחרר את בתו* שמתרוצצת במעגלים סביבו‪ .‬דין ניגש למרפסת‪ .‬הוא וג'רי עומדים פנים אל פנים‪.‬‬

‫דין (ממשיך)‬
‫אתה רוצה לזוז מהדרך שלי?‬

‫ג'רי נסוג‪ .‬דין חולף על פניו לתוך הבית‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫אני לא יודע מה קרה שם למעלה‪ .‬אבל‬
‫בבקשה דין‪ ,‬בחייך‪ .‬תהיה עדין‪.‬‬
‫תן לזה להיות‪..‬‬

‫דין סוגר את דלת המסך מאחוריו ונועל אותה‪ .‬ג'רי מושך בדלת‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫ג'רי (ממשיך)‬
‫היי! אתה לא יכול לנעול אותי מחוץ לבית של‬
‫עצמי!‬

‫דין קורא בחזרה‪.‬‬

‫דין‬
‫שים עין על פרנסיס‪.‬‬

‫ג'רי‬
‫אין לי חמצן! היי!‬

‫‪ 138‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫סינדי לובשת שמלה צהובה פשוטה‪ .‬היא מסתכלת על עצמה במראה‪ .‬ידה עוקבת אחר הבליטה על בטנה‪.‬‬

‫‪ 139‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬מטבח ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫סינדי מוזגת כוס מים‪ .‬היא בולעת אספירין‪ .‬דין שומר מרחק בקצה החדר‪.‬‬

‫בחצר האחורית‪ ,‬פרנקי עושה לעצמה סחרחורת מסיבובים‪ .‬ג'רי מותח את צווארו כדי להביט אל חלון ביתו‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני לא חוזרת הביתה‪.‬‬

‫הפחד מכה את דין‪ .‬הוא לוחץ את בסיס כפות ידיו לתוך עיניו‪ ,‬משפשף עד שהוא רואה כוכבים‪.‬‬

‫דין‬
‫אנחנו לא לבד כאן סינתיה‪ .‬יש לנו ילדה קטנה‪.‬‬
‫אנחנו צריכים לחשוב עליה‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני חושבת עליה‪.‬‬

‫דין‬
‫כל מה שאת חושבת עליו זה על עצמך‪ .‬את‪.‬‬
‫פרנסיס הולכת לגדול בבית הרוס וזה בסדר‬
‫מבחינתך‪.‬‬

‫סינדי‬
‫אני לא יכולה לתת לה לגדול בבית שבו‬
‫ההורים שלה לא אוהבים אחד את השנייה‪.‬‬
‫בלו ולנטיין‬

‫דין‬
‫לא אוהבים אחד את השנייה? כל מה שעשיתי‬
‫אי פעם היה לאהוב אותך‪.‬‬

‫דין ניגש אליה מאחור‪ .‬מושיט יד…‬

‫‪ 140‬פנים‪ .‬דירת החבר של דין ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין לובש את הטוקסידו התכלת שלו‪ .‬הוא מסתכל על עצמו למעלה ולמטה במראה‪ .‬נושם עמוק‪.‬‬

‫‪ 141‬פנים‪ .‬בית הלר ‪ -‬מטבח ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫סינדי נרתעת מהמגע של דין‪ .‬מבט של אימה בעיניה‪ .‬דין מהסה אותה‪ .‬הוא מוביל אותה לכיסא ומושיב אותה‪ .‬הוא‬
‫כורע לצדה וחוזר על שמה‪.‬‬

‫דין‬
‫‪...‬סינתיה‪...‬סינתיה…‬

‫הוא אוחז בידיה ומגשש את זרועותיה‪ ,‬רגליה‪ ,‬כתפיה בכל מה שהיא תיתן לו לגעת‪ .‬לסינדי יש דמעות בעיניים‬
‫אבל היא מרוכזת‪ .‬אין מה לומר‪.‬‬

‫‪ 142‬פנים‪ .‬בית המשפט העירוני ‪ -‬יום ‪ 6 -‬שנים קודם‬

‫דין לוקח מטבע של רבע‪ ,‬מניח אותו במכונת כדורי מסטיק‪ ,‬מסובב את הידית‪ .‬קופסת פלסטיק מתגלגלת החוצה‪.‬‬
‫הוא לוקח אותה‪ ,‬מנער אותה ‪ -‬בפנים טבעת פלסטיק‪ .‬היא לוקחת מטבע של רבע ובעקבותיו‪ ,‬קונה עוד טבעת‬
‫פלסטיק‪.‬‬

‫‪ 143‬בית הלר ‪ -‬משתנה ‪ -‬ברצף ‪ -‬הווה‬

‫במטבח‪ ,‬פרנקי מטפסת פנימה דרך דלת הכלבה הישנה‪.‬‬

‫היא רואה את אביה כורע על הרצפה ליד רגליי אמה‪ .‬מבולבלת‪ ,‬היא מושכת באצבעה בשפתה התחתונה‪.‬‬
‫סינדי משחררת את עצמה מאחיזתו של דין והולכת למזוודה שלה‪ .‬היא נושאת אותה במעלה המדרגות‪.‬‬

‫‪144‬א פנים‪ .‬בניין עירוני ‪ -‬יום‪ 6 .‬שנים קודם‬

‫דין וסינדי מחכים יחד בחדר מלא בא‪.‬נשים אחרים שעומדים להתחתן‪ .‬הם מתבוננים באנשים האחרים וממציאים‬
‫סיפורים בדיוניים עליהם ועל חייהם אחד בשביל השני‪.‬‬

‫‪ 144‬פנים‪ .‬חדרה של סינדי ‪ -‬המשך‬

‫סינדי פותחת את הדלת ומניחה את המזוודה שלה על המיטה המאובקת‪ .‬החדר בדיוק כמו פעם‪.‬‬

‫‪ 145‬פנים‪ .‬בחזרה למטבח ‪ -‬המשך‬

‫בלו ולנטיין‬

‫דין מובס‪ .‬הוא יושב‪ ,‬נשען על הארונות‪ ,‬ראשו נמוך בין ברכיו‪ .‬פרנקי נוגעת בכתפיים שלו‪ .‬היא עושה לו עיסוי‪.‬‬

‫פרנקי‬
‫אני רוצה להישאר בבית של סבא בפעם‬
‫הבאה לחמישים לילות‪.‬‬

‫דין מרים את מבטו‪ .‬יש לו דמעות בעיניים‪ .‬פרנקי נוגעת באחת כשהיא מתגלגלת על פניו‪.‬‬

‫פרנקי (ממשיכה)‬
‫למה אתה בוכה?‬

‫דין לא יכול לענות‪ .‬פרנקי גוררת כיסא אל הכיור‪.‬‬

‫היא עולה וממלאת את הכוס במים‪ .‬מאזנת אותה‪ ,‬מביאה אותה לדין‪ .‬היא לוקחת לגימה ומגישה את הכוס אליו‪.‬‬
‫הוא שותה‪.‬‬

‫דין‬
‫תודה‪...‬‬