‫‪ 08288‬תורת הקבוצות‪ ,‬סמסטר הסתיו תשע"ו – תוכן ההרצאות‬

‫‪ 09109802891‬מבוא‪ .‬אקסיומת ההיקפיות‪ .‬אקסיומות הקיום הבסיסיות‪ .‬אנטינומית רסל‪ .‬מחלקות‪.‬‬

‫שפת תורת הקבוצות‪ .‬פעולות על מחלקות‪ .‬דוקטרינת הגבלת הגודל‪ .‬אקסיומות ההפרדה‪ ,‬הזוג‪,‬‬
‫האיחוד והאינסוף‪ .‬הזוג הסדור‪.‬‬

‫‪ 21098091‬מושג היחס‪ ,‬והגדרתו כמחלקה של זוגות סדורים‪ .‬מכפלה קרטזית‪.‬יחס שקילות וחלוקה‪,‬‬
‫והמעבר מאחד לשני‪ .‬מושג הפונקציה‪ .‬הגבלת פונקציה‪ .‬הרכבת פונקציות‪ .‬פונקציה חד חד ערכית‪.‬‬
‫הפונקציה ההפוכה‪.‬‬

‫‪ 209902891‬פונקציות מתיישבות‪ .‬שיוויון עוצמה‪ .‬קבוצות סופיות‪ .‬עקרון האינדוקציה לקבוצות סופיות‬
‫ושימושיו‪ .‬קבוצות חסומות של מספרים טבעיים‪ .‬קבוצה סופית אינה שוות עוצמה לקבוצה חלקית‬
‫ממש שלה‪.‬‬

‫‪ 109902891‬קבוצה בת מניה‪ .‬הקבוצות הבאות בנות מניה‪ :‬אחוד של קבוצה בת מניה עם קבוצה‬
‫סופית או בת מניה‪ ,‬קבוצת השלמים‪ ,‬המכפלה הקרטזית של שתי קבוצות בנות מניה‪ ,‬קבוצה לא‬
‫חסומה של מספרים טבעיים‪ .‬כל קבוצה חלקית לקבוצה בת מניה היא סופית או בת מניה‪ .‬לפונקציה‬
‫על הטבעיים יש צמצום לקבוצה חלקית שהוא פונקציה חד חד ערכית עם אותו טווח‪.‬‬

‫‪ 9109902891‬קבוצת המספרים הרציונליים היא בת מניה‪-n .‬יות וסדרות סופיות‪ .‬קבוצת ה‪-n-‬יות‬
‫וקבוצת הסדרות הסופיות של קבוצה בת מניה היא בת מניה‪ .‬קבוצת המספרים האלגבריים היא בת‬
‫מניה‪ .‬שוויון העוצמה של קבוצת הממשיים עם כל הקטעים והקרניים‪ .‬קבוצת הממשיים אינה בת‬
‫מניה‪ .‬משפט קנטור שקבוצת החזקה של קבוצה אינה שוות עוצמה עם הקבוצה‪.‬‬

‫‪ 2209902891‬השוואת קבוצות‪ .‬משפט קנטור ברנשטיין‪ .‬חזקת קבוצות‪ .‬קבוצת החזקה של ‪ A‬שוות‬
‫עוצמה לקבוצת כל הפונקציות מ‪ A-‬ל‪ ,}F,T{-‬קבוצת הממשיים שוות עוצמה לקבוצת החזקה של‬
‫הטבעיים‪ .‬מושג העוצמה‪.‬‬

‫‪ 2809902891‬הסדר החלקי של המונים‪ .‬חיבור מונים ותכונותיו‪ .‬חישוב סכומים‪ .‬כפל מונים ותכונותיו‪.‬‬
‫חישוב מכפלות‪ .‬תכונות של החיבור והכפל במספרים הטבעיים שאינן עוברת לכל המונים‪ .‬התאמת‬
‫הסדר‪ ,‬החיבור והכפל במספרים הטבעיים לאותם מושגים בכלל המונים‪.‬‬

‫‪ 709202891‬חזקת הקבוצות ותכונותיה‪ .‬חזקה של מונים וכללי החזקה‪ .‬אי שווניונים‪ .‬חישוב של‬
‫חזקות‪ .‬עוצמות קבוצת הפונקציות הממשיות וקבוצת הפונקציות הממשיות הרציפות‪ .‬הדגמת הצגת‬
‫הגדרה ברקורסיה כהגדרה מפורשת‪ .‬אקסיומת הבחירה‪0 .‬א הוא המונה האינסופי המזערי‪ .‬הטווח‬
‫של פונקציה ניתן לשיכון בתחום שלה‪.‬‬

‫‪ 9109202891‬קיום פונקצית בחירה לקבוצה סופית של קבוצות‪ .‬חיבור וכפל של כל כל מספר של‬
‫מונים‪ .‬רישאות וסיפאות של קבוצות סדורות חלקית‪ .‬סדר טוב על קבוצה‪ .‬סדר בו לכל סיפא לא ריקה‬
‫יש מינימום הוא סדר טוב‪ .‬סדר על קבוצה סופית הוא סדר טוב‪ .‬קבוצה סדורה היא סדורה היטב אםם‬
‫אין בה סדרה יורדת אינסופית‪.‬‬

‫‪ 2909202891‬הוכחה באינדוקציה על קבוצה סדורה היטב‪ .‬העתקות שומרות סדר מקבוצה סדורה‬
‫היטב לתוך עצמה‪ ,‬ועל רישא של קבוצה סדורה היטב כלשהי‪ .‬הגדרה ברקורסיה על קבוצה סדורה‬
‫היטב‪ .‬השוואת שתי קבוצות סדורות היטב‪ .‬הגדרת מושג הסודר‪ .‬כל סודר הוא קבוצת סודרים‪.‬‬

‫‪ 2009202891‬מחלקת הסודרים סדורה היטב והיא מחלקה ממש‪ .‬קבוצה טרנזיטיבית של סודרים היא‬
‫סודר‪ .‬אחוד של קבוצת סודרים הוא החסם העליון שלה‪ .‬סודרים עוקבים וגבוליים‪ .‬המספרים‬
‫הטבעיים כסודרים מיוחדים‪ ,‬ונכונות אקסיומות פיאנו עבורם‪ .‬כל קבוצה סדורה היטב דומה לסודר‬
‫יחיד‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫‪ 10902891‬הסודר של קבוצה סדורה היטב‪ .‬קבוצה סדורה היטב דומה לרישא של חברתה אםם‬
‫הסודר שלה קטן מן הסודר של חברתה‪ .‬משפט הרטוגס‪ .‬הוכחת משפט הסדר הטוב ושקילותו‬
‫לאקסיומת הבחירה‪ .‬הוכחת משפט השוואת העוצמות ושקילותו לאקסיומת הבחירה‪.‬‬

‫‪ 990902891‬הלמה של צורן‪ .‬הוכחת משפט השוואת העוצמות ואקסיומת הבחירה מהלמה של צורן‪.‬‬
‫לכל מרחב וקטורי יש בסיס‪ .‬הגדרת העוצמה של קבוצה סדירה היטב‪ ..‬מידע בסיסי על הסודרים‬
‫מונים‪ .‬החסם העליון של קבוצת סודרים מונים‪.‬‬

‫‪ 900902891‬השוואת יחסי הסדר של הסודרים מונים כמונים וכסודרים‪ .‬הגדרת הפונקציה א‬

‫ותכונותיה‪ .‬חישוב הסכום והמכפלה של שני אלפים‪ .‬השערת הרצף והשערת הרצף המוכללת‪ .‬סכום‬
‫של מספר כלשהו של מונים‪ .‬אי השיוויון של צרמלו קניג‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬

‫פרק א'‪ :‬מושגי יסוד‬

‫גרסת ‪20.10.2016‬‬
‫מאז ומעולם עסקו במתמטיקה באוספים של עצמים מתמטיים‪ ,‬אבל לאוספים אלו עצמם‪,‬‬
‫ובמיוחד לאוספים האינסופיים שביניהם‪ ,‬לא התייחסו כאל עצמים מתמטיים בזכות‬
‫עצמם‪ .‬למשל‪ ,‬גם אם המשולשים שווי הצלעות היו מוכרים מאז התקופה העתיקה‪ ,‬לא‬
‫התייחסו לאוסף כל המשולשים הללו כאל עצם מתמטי‪.‬‬
‫את תורת הקבוצות פיתח גיאורג קנטור בשנות השבעים של המאה ה־‪ .19‬הרעיון היסודי‬
‫של תורת הקבוצות הוא שהאוספים של עצמים מתמטיים הם עצמים מתמטיים בזכות‬
‫עצמם‪ ,‬כמו המספרים‪ ,‬הנקודות והישרים‪ ,‬וכאשר אנו משתמשים באוספים כבעצמים‬
‫מתמטיים אנו קוראים להם קבוצות‪ .‬גישה זאת איפשרה את הפיתוח של כלים לטיפול‬
‫בקבוצות המאפשרים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬להשוות קבוצות שונות זו לזו‪ ,‬ולספור את מספר העצמים‬
‫הנמצאים גם בקבוצות אינסופיות‪.‬‬
‫השימוש העיקרי של תורת הקבוצות הוא שהיא משמשת כיום גם כשפה הבסיסית וגם‬
‫כאחת מאבני הבנין של תורות מתמטיות רבות‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬תורת הקבוצות היא תחום‬
‫מתמטי מענין ומאתגר בזכות עצמו‪.‬‬
‫כאשר התחילו לעסוק בתורת הקבוצות התברר שאפשר לנסח את כל המתמטיקה‬
‫במסגרת תורת הקבוצות‪ ,‬כלומר אפשר להניח שכל העצמים המתמטיים הם קבוצות‬
‫ושהיחסים הקיימים ביניהם ניתנים להגדרה באמצעות כלי תורת הקבוצות‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם‬
‫כאשר כל העצמים של תורה מתמטית נחשבים לקבוצות עדיין הפיתוח של התורה נעשה‬
‫בכלים הטיפוסיים של אותה תורה ולא בכלים הכלליים של תורת הקבוצות‪ .‬למשל‪ ,‬גם‬
‫אם בגיאומטריה הנקודות‪ ,‬הישרים והמעגלים הם כולם קבוצות‪ ,‬אנו נמשיך להוכיח את‬
‫משפטי הגיאומטריה בשיטות של הגיאומטריה ולא בשיטות של תורת הקבוצות‪.‬‬
‫כעת מתעורר הצורך להגיד ביתר דיוק למה אנחנו קוראים קבוצה‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה‬
‫אז כדי לומר שהעצם ‪ x‬שייך לקבוצה ‪ A‬אנו אומרים ש־‪ x‬הוא איבר של ‪ A‬וכותבים‬
‫זאת כ־ ‪ .x ∈ A‬כל המידע הגלום בקבוצה הוא רק מיהם איברי הקבוצה ומיהם אינם‬
‫איברי הקבוצה‪ .‬נדגים זאת ע"י שנתבונן בעצמים אחרים הנראים כקבוצות של עצמים‬
‫מסויימים‪ ,‬אבל הם אינם הקבוצה של עצמים אלו‪ .‬בארץ עוץ הקימו המתמטיקאים שתי‬
‫אגודות שמשתייכים אליהן כל המתמטיקאים באותה ארץ‪ .‬אחת האגודות היא הסתדרות‬
‫המתמטיקאים והיא עוסקת בשכר ובתנאי העבודה של המתמטיקאים בארץ עוץ‪ ,‬והשניה‬

‫‪3‬‬
‫היא האיגוד למתמטיקה שתפקידה לקדם את הידע המקצועי של המתמטיקאים ולעודד‬
‫את פיתוח המתמטיקה בארץ עוץ‪ .‬למרות שלשתי האגודות הללו ישנם אותם החברים‬
‫אלו הן שתי אגודות שונות כי יש להם תקנונים שונים‪ ,‬הנהלות שונות וחשבונות בנק‬
‫שונים‪ .‬כך אם ‪ A‬היא אחת האגודות הללו אז ‪ A‬מכילה בתוכה יותר מידע מאשר רק‬
‫מי שייך ל־‪ A‬ומי לא‪ .‬קבוצת המתמטיקאים בארץ עוץ היא עצם השונה משתי האגודות‬
‫הללו‪ ,‬וכל המידע הגלום בקבוצה זאת הוא מי נמצא בה ומי לא‪ .‬גם במתמטיקה נעסוק‬
‫בעצמים הדומים לקבוצות‪ ,‬בכך שנדבר על מה נמצא בתוך העצמים הללו ומה לא‬
‫נמצא בתוכם‪ ,‬אבל העצמים שמדובר בהם יכללו גם מידע נוסף על כך‪ .‬עצמים כאלו‬
‫נקראים בשם מבנים‪ ,‬ובהמשך הקורס נעסוק בקבוצות סדורות‪ ,‬שהן סוג מסויים של‬
‫מבנים‪ .‬דוגמה נוספת להבחנה בין קבוצה למבנה היא ההבחנה בין קבוצת המספרים‬
‫הממשיים שהיא קבוצה לשדה המספרים הממשיים שהוא מבנה המורכב לא רק מקבוצת‬
‫המספרים הממשיים אלא גם מפעולות החיבור והכפל של המספרים הממשיים‪ .‬מכיוון‬
‫שאנו עוסקים בתורת הקבוצות כתורה אקסיומטית‪ ,‬אז את מה שאמרנו שהמידע היחיד‬
‫הנמצא בקבוצה הוא מיהם האיברים שלה ננסח כאקסיומה הבאה‪.‬‬
‫‪ .1.1‬אקסיומת ההיקפיות‪.‬‬
‫אם לקבוצות ‪ A‬ו־‪ B‬אותם האיברים‪ ,‬כלומר אם לכל ‪ x‬קיים ‪ x ∈ A‬אםם ‪ ,x ∈ B‬אז‬
‫‪ ,A = B‬כאשר השיוויון מסמן זהות‪.‬‬
‫כשאנו באים ליצור קבוצה עלינו לומר אילו עצמים יהיו איברים של הקבוצה ואילו לא‬
‫יהיו איברים של הקבוצה‪ .‬הכלים העומדים לרשותנו למטרה זאת הם התכונות‪ ,‬כפי שאנו‬
‫רואים באקסיומה הבאה‪.‬‬
‫‪ .1.2‬אקסיומות הקיום הבסיסיות‪ .‬בהינתן תכונה ‪ Φ‬קיימת קבוצה המכילה בדיוק את‬
‫כל העצמים בעלי התכונה ‪.Φ‬‬
‫ההבדלים בין תכונה לקבוצה הם שתכונה היא יצור של השפה בעוד שקבוצה היא עצם‬
‫מתמטי‪ ,‬וגם‪ ,‬כנזכר לעיל‪ ,‬שקבוצה "יודעת" רק מי נמצא בה ומי אינו נמצא בה‪ ,‬בעוד‬
‫שתכונה יכולה גם "לדעת" משהו נוסף על עצמים המקיימים אותה‪.‬‬
‫מכיוון שאיננו יכולים לדבר באופן חופשי בשפה המתמטית על השפה עצמה‪ ,‬כפי שנראה‬
‫בהמשך לגבי ההגדרות של מספרים‪ ,‬לכן איננו יכולים לדבר בשפה המתמטית במרוכז‬
‫על כל התכונות‪ ,‬וכתוצאה מכך אנו זקוקים לאקסיומת קיום נפרדת לכל תכונה ‪ , Φ‬ולכן‬
‫קיימות אקסיומות רבות של קיום קבוצות‪.‬‬
‫‪ .1.3‬משפט‪ .‬לתכונה ‪ Φ‬קיימת‪ ,‬לפי ‪ ,1.1‬לכל היותר קבוצה אחת המכילה בדיוק את‬
‫כל העצמים שהם בעלי התכונה ‪ ,Φ‬ולכן‪ ,‬לאור ‪ ,1.2‬קיימת בדיוק קבוצה אחת המכילה‬
‫בדיוק את כל העצמים ‪ x‬שהם בעלי התכונה ‪ .Φ‬קבוצה זאת מסומנת ב־ })‪,{x | Φ(x‬‬
‫היכן ש־)‪ Φ(x‬זאת הטענה ש־‪ x‬הוא בעל התכונה ‪.Φ‬‬

‫‪4‬‬
‫‪ .1.4‬אנטינומית רסל‪ .‬משפט‪ .‬לא קיימת קבוצה ‪ y‬המכילה בדיוק את הקבוצות ‪x‬‬
‫∈ ‪.x‬‬
‫המקיימות ‪/ x‬‬
‫∈ ‪ .y‬לכן אם ‪y ∈ y‬‬ ‫הוכחה‪ .‬אם ‪ y‬היא כזאת אז‪ ,‬לפי הגדרתה קיים ‪ y ∈ y‬אםם ‪/ y‬‬
‫∈ ‪ ,y‬וזאת‬
‫∈ ‪ y‬אז גם ‪ ,y ∈ y‬וכך‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬גם ‪ y ∈ y‬וגם ‪/ y‬‬
‫∈ ‪ ,y‬ואם ‪/ y‬‬‫אז גם ‪/ y‬‬
‫סתירה לוגית‪.‬‬
‫∈ ‪.x‬‬
‫משפט ‪ 1.4‬סותר את האקסיומה מתוך ‪ 1.2‬המתקבלת כאשר ‪ Φ‬הוא ‪/ x‬‬
‫‪ .1.5‬כאשר ברטרנד רסל גילה את האנטינומיה בשנת ‪ 1901‬התברר שהשימוש במלוא‬
‫האקסיומות של ‪ 1.2‬מביא לסתירה‪ ,‬ונעשו מספר נסיונות לעבור למערכת אקסיומות‬
‫לתורת הקבוצות שאי אפשר להוכיח בה את אנטינומית רסל וסתירות דומות‪ .‬הקריטריון‬
‫בבחירת מערכת אקסיומות כזאת הוא שהשימוש בה יהיה פשוט ושיהיה ניתן לפתח בה‬
‫את המתמטיקה‪ .‬התברר שהדרך הטובה היא להמשיך להשתמש באקסיומות הקיום‬
‫הבסיסיות אבל רק בקבוצה מוגבלת של אקסיומות אלו‪ .‬מערכת אקסיומות כזאת‬
‫שהתבררה כמוצלחת והיא מקובלת כיום לגמרי היא מערכת צרמלו־פרנקל הנקראת על‬
‫שם המתמטיקאים שהציעו אותה‪ .‬קו מנחה בבחירת אקסיומות הקיום למערכת צרמלו‬
‫פרנקל היא הדוקטרינה של הגבלת הגודל‪ ,‬האומרת שאפשר להשתמש באקסיומת קיום‬
‫כל עוד היא נותנת קבוצה שאינה גדולה מדי בהשוואה לקבוצות קיימות‪.‬‬
‫‪ .1.6‬מחלקות‪ .‬גם היכן שתכונה ‪ Φ‬אינה קובעת קבוצה‪ ,‬כמו במקרה ש־‪ Φ‬היא‬
‫∈ ‪ ,x‬נדבר על מחלקת כל העצמים שהם בעלי התכונה ‪ .Φ‬בניגוד לקבוצה‪ ,‬מחלקה‬ ‫‪/ x‬‬
‫אינה בהכרח עצם מתמטי‪ .‬הדיבור על מחלקה הוא בעצם דיבור על תכונה‪ ,‬אולם‬
‫אנו מעדיפים להשתמש במחלקות במקום בתכונות היכן שאנו מעוניינים לא בניסוח‬
‫של התכונה אלא בעצמים המקיימים אותה‪ .‬את מחלקת העצמים בעלי התכונה ‪Φ‬‬
‫נסמן ב־ })‪ .{x | Φ(x‬היכן שקיימת קבוצה ‪ y‬המכילה בדיוק את העצמים שהם בעלי‬
‫התכונה ‪ Φ‬אנו מזהים את המחלקה })‪ {x | Φ(x‬עם הקבוצה ‪ y‬ואנו אומרים שהמחלקה‬
‫})‪ {x | Φ(x‬היא קבוצה‪ .‬למחלקה שאינה קבוצה אנו קוראים מחלקה ממש‪ .‬למשל‪,‬‬
‫∈ ‪ {x | x‬היא מחלקה ממש‪ .‬אנו נפגוש בהמשך מספר אקסיומות האומרות‬ ‫המחלקה }‪/ x‬‬
‫שהמחלקות })‪ {x | Φ(x‬המתאימות לתכונות ‪ Φ‬מסויימות הן קבוצות‪.‬‬
‫‪ .1.7‬השפה‪ .‬מכיוון שהתכונות אותן אנו יכולים להביע תלויות בשפה בה אנו משתמשים‬
‫חשוב לומר משהו על השפה‪ .‬אם לא נבהיר במה מותר ובמה אסור להשתמש בשפת‬
‫תורת הקבוצות‪ ,‬אנו עלולים להיתקל לא רק בביטויים חסרי משמעות‪ ,‬כמו "קבוצת‬
‫כל הקבוצות הירוקות" אלא אף להגיע לסתירה בדרך הבאה‪ .‬נתבונן בביטוי "המספר‬
‫הטבעי הקטן ביותר שאי אפשר להגדירו בפחות מעשרים מילים בשפה העברית"‪ .‬מכיוון‬
‫שיש אינסוף מספרים טבעיים ואילו מספר הביטויים בעלי פחות מעשרים מילים בשפה‬
‫העברית הוא סופי‪ ,‬לכן קיימים מספרים טבעיים שאי אפשר להגדירם בפחות מעשרים‬
‫מילים בשפה העברית ולכן קיים המספר הטבעי הקטן ביותר שאי אפשר להגדירו בפחות‬
‫מעשרים מילים בשפה העברית‪ .‬את המספר הזה הגדרנו כעת בפחות מעשרים מילים‪,‬‬

‫‪5‬‬
‫וזאת סתירה‪ .‬סתירה זאת נובעת מכך שהשפה לא הוגדרה היטב במובן שזה לא חד‬
‫משמעי מה בדיוק אפשר להביע בשפה העברית‪ .‬לכן‪ ,‬כדי למנוע סתירות כאלו‪ ,‬נגדיר‬
‫כאן היטב את השפה‪ .‬השפה הבסיסית בה נשתמש מכילה משתנים ‪,A, B, . . . , x, y, . . .‬‬
‫סימני יחס = ו־∈‪ ,‬קשרים לוגיים "או" ∨‪" ,‬וגם" ∧‪" ,‬אם ‪ . . .‬אז" →‪" ,‬אם ורק‬
‫אם" )"אםם"( ↔‪ ,‬ו־"לא" ¬‪ ,‬כמתים "לכל" ∀‪ ,‬ו־"קיים" ∃‪ ,‬והתכונה "להיות קבוצה"‪.‬‬
‫לשפה זאת נקרא "שפת תורת הקבוצות"‪ .‬ניתן להעשיר את השפה הזאת ע"י הגדרות של‬
‫מושגים חדשים‪ .‬נעשיר כאן את השפה ע"י הוספת התכונות "מספר טבעי‪ ,‬שלם‪ ,‬רציונלי‪,‬‬
‫אלגברי‪ ,‬ממשי‪ ,‬מרוכב" וסימנים עבור יחס הסדר ופעולות החשבון במספרים אלו‪ .‬נביא‬
‫בהמשך חלק מהגדרות אלו‪.‬‬
‫‪ .1.8‬הגדרה‪ .‬א‪ .‬אנו אומרים שהמחלקות ‪ A‬ו־‪ B‬שוות‪ ,‬וכותבים ‪ ,A = B‬אם יש להן‬
‫בדיוק את אותם האיברים‪.‬‬
‫ב‪ .‬אנו אומרים שמחלקה ‪ A‬היא מחלקה חלקית של מחלקה ‪ ,B‬או תת מחלקה של ‪,B‬‬
‫אם כל איבר של ‪ A‬הוא איבר של ‪ ,B‬ומסמנים זאת ב־ ‪ .A ⊆ B‬אם ‪ A‬היא קבוצה אנו‬
‫אומרים שהיא קבוצה חלקית של ‪ ,B‬או תת־קבוצה של ‪.B‬‬
‫ג‪ .‬אנו אומרים שמחלקה ‪ A‬היא מחלקה חלקית ממש של מחלקה ‪ B‬אם ‪ A‬חלקית ל־‪B‬‬
‫אבל אינה שווה לה‪ ,‬ומסמנים זאת ב־ ‪.A ( B‬‬
‫‪ .1.9‬אקסיומות ההפרדה‪ .‬בהינתן תכונה ‪ Φ‬קיימת לכל קבוצה ‪ A‬קבוצה ‪ B‬המכילה‬
‫בדיוק את אותם איברי ‪ A‬שהם בעלי התכונה ‪ .Φ‬נוסח אחר של אקסיומות אלו הוא‬
‫שכל מחלקה חלקית לקבוצה ‪ A‬גם היא קבוצה‪.‬‬
‫הוכחת שקילות שתי הגירסאות של אקסיומות ההפרדה‪ .‬כוון אחד‪ :‬נצא מכך שבהינתן‬
‫תכונה ‪ Φ‬אז לקבוצה ‪ A‬קיימת קבוצה ‪ B‬המכילה בדיוק את אותם איברי ‪ A‬שהם בעלי‬
‫התכונה ‪ .Φ‬תהיינה כעת ‪ A‬קבוצה ו־‪ C‬מחלקה חלקית לה‪ .‬תהי )‪ Φ(x‬התכונה ‪,x ∈ C‬‬
‫אז קיימת קבוצה ‪ B‬המכילה בדיוק את איברי ‪ A‬שהם בעלי התכונה ‪ Φ‬כלומר‪ ,‬בדיוק‬
‫את איברי ‪ A‬הנמצאים ב־‪ ,C‬אולם מכיוון ש־‪ C‬היא מחלקה חלקית ל־‪ A‬אלו הם בדיוק‬
‫כל איברי ‪ C‬כלומר‪ ,‬ל־‪ B‬ול־‪ C‬אותם האיברים ולכן ‪ C‬היא הקבוצה ‪.B‬‬
‫הכיוון השני‪ :‬נצא מכך שכל מחלקה חלקית לקבוצה היא קבוצה‪ .‬תהיינה ‪ Φ‬תכונה ו־‪A‬‬
‫קבוצה‪ .‬המחלקה })‪ {x | x ∈ A ∧ Φ(x‬היא כמובן חלקית לקבוצה ‪ A‬ולכן היא קבוצה‪,‬‬
‫וזאת היא הקבוצה ‪ B‬שאיבריה הם איברי ‪ A‬שהם בעלי התכונה ‪.Φ‬‬
‫אקסיומות ההפרדה הן אקסיומות קיום הלקוחות מתוך קבוצת אקסיומות הקיום ‪.1.2‬‬
‫הן מהוות את השימוש המיידי ביותר של דוקטרינת הגבלת הגודל‪ :‬אם ‪ A‬אינה גדולה‬
‫מדי אז כל מחלקה ‪ B‬החלקית לה בוודאי אינה גדולה מדי‪.‬‬
‫‪ .1.10‬משפט‪ .‬המחלקה ‪ V‬המכילה את כל הקבוצות היא מחלקה ממש‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫לא קיימת קבוצה שהיא קבוצת כל הקבוצות‪.‬‬
‫∈ ‪ {x | x‬של‬
‫הוכחה‪ .‬אילו היתה ‪ V‬קבוצה אז‪ ,‬לפי ‪ ,1.9‬גם המחלקה החלקית לה }‪/ x‬‬
‫אנטינומית רסל היתה קבוצה‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫‪ .1.11‬הגדרה‪ .‬נגדיר כעת מספר מחלקות‪ .‬בהמשך נראה שחלקן הן קבוצות‪.‬‬
‫א‪ .‬המחלקה הריקה }‪.∅ = {x | x 6= x‬‬
‫ב‪ .‬מחלקת יחידה }‪.{a} = {x | x = a‬‬
‫ג‪ .‬זוג )לא סדור( }‪ x = b‬או ‪.{a, b} = {x | x = a‬‬
‫ד‪ .‬איחוד מחלקות‪ x ∈ B} .‬או ‪.A ∪ B = {x | x ∈ A‬‬
‫ה‪ .‬חיתוך מחלקות‪ x ∈ B} .‬וגם ‪.A ∩ B = {x | x ∈ A‬‬
‫∈ ‪ x‬וגם ‪.A \ B = {x | x ∈ A‬‬
‫ו‪ .‬הפרש מחלקות‪/ B} .‬‬
‫‪S‬‬
‫ז‪ .‬מחלקת האיחוד של ‪ x} .A‬הוא איבר של איבר כלשהו של ‪. A = {x | A‬‬
‫‪T‬‬
‫ח‪ .‬מחלקת החיתוך של ‪ x} .A‬הוא איבר של כל איבר של ‪. A = {x | A‬‬
‫‪ .1.12‬משפט‪ .‬לכל המחלקות ‪ A, B, C‬קיים‪:‬‬
‫א‪.∅ ⊆ A .‬‬
‫ב‪.A ⊆ A .‬‬
‫ג‪ .A, B ⊆ A ∪ B .‬אם ‪ A ⊆ C‬ו־ ‪ B ⊆ C‬אז ‪.A ∪ B ⊆ C‬‬
‫ד‪ .A ∩ B ⊆ A, B .‬אם ‪ C ⊆ A‬ו־ ‪ C ⊆ B‬אז ‪.C ⊆ A ∩ B‬‬
‫‪T‬‬
‫‪ .1.13‬משפט‪ .‬אם ‪ A‬מחלקה לא ריקה של קבוצות אז ‪ A‬קבוצה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם ‪ u‬היא איבר מסויים של ‪ A‬אז ‪ , A ⊆ u‬ולפי אקסיומת ההפרדה ‪A‬‬
‫היא קבוצה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫הערה‪ ∅ .‬היא מחלקת כל העצמים‪ ,‬כי לכל עצם ‪ x‬זה נכון באופו ריק שהוא איבר‬
‫‪T‬‬
‫של כל איבר של ∅‪ ,‬כי ל־∅ אין איברים‪ .‬כך ∅ היא מחלקה ממש כי המחלקה של‬
‫אנטינומית רסל חלקית לה‪.‬‬
‫‪ .1.14‬אקסיומות‪ .‬האקסיומות הבאות הן אקסיומות קיום שהן אקסימות מתוך קבוצת‬
‫אקסיומות הקיום ‪.1.2‬‬
‫א‪ .‬אקסיומת הזוג‪ .‬לכל העצמים ‪ a, b‬קיימת קבוצה המכילה בדיוק את ‪ a‬ואת ‪ .b‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬המחלקה }‪ {a, b‬היא קבוצה‪ .‬במיוחד‪ ,‬מכיוון שנכלל גם המקרה בו ‪ ,b = a‬גם‬
‫המחלקה }‪ {a‬היא קבוצה‪.‬‬
‫‪S‬‬
‫ב‪ .‬אקסיומת האחוד‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה אז גם ‪ A‬היא קבוצה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אקסיומת האינסוף‪ .‬מחלקת המספרים הטבעיים ‪ N‬היא קבוצה‪.‬‬
‫אקסיומת האינסוף היא חיונית‪ ,‬כי בעזרתה אנו מוכיחים גם את קיומן של יתר הקבוצות‬
‫האינסופיות בהן אנו מעוניינים כמו קבוצת המספרים הממשיים‪ ,‬קבוצת הפונקציות‬
‫הממשיות ועוד‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫‪ .1.15‬משפט‪ .‬א‪ .‬המחלקה הריקה ∅ היא קבוצה‪] .‬נובע מ־‪ 1.9‬עם התכונה ‪,x 6= x‬‬
‫כאשר קיום קבוצה כלשהי נובע מ־‪1.14‬ג'[‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬קבוצות אז ‪ A ∪ B‬קבוצה‪] .‬לפי אקסיומות הזוג והאיחוד‪ ,‬כי‬
‫‪S‬‬
‫}‪[ .A ∪ B = {A, B‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה ו־‪ B‬מחלקה אז ‪ A ∩ B‬קבוצה ]לפי ‪1.12‬ד' ו־‪.[1.9‬‬
‫בהמשך ייעשה שימוש באקסיומות קיום נוספות אבל לא תמיד נזכיר זאת במפורש‪.‬‬
‫‪1.15‬א‪ .‬תרגיל‪ .‬אקסיומות ההפרדה שקולות לטענה של ‪1.15‬ג‪.‬‬
‫‪ .1.16‬הזוג הסדור‪ .‬נוסף על הזוגות אנו זקוקים גם לזוגות סדורים‪ .‬זוגות סדורים‬
‫משמשים אותנו‪ ,‬למשל‪ ,‬לקואורדינטות של נקודות במישור‪ ,‬והסדר בתוך הזוג הוא חשוב‬
‫כי הזוגות הסדורים ‪ h1, 2i‬ו־ ‪ h2, 1i‬הם קואורדינטות של נקודות שונות במישור‪ .‬כך‬
‫פעולת הזוג הסדור היא פעולה היוצרת מעצמים ‪ x, y‬כלשהם עצם ‪ hx, yi‬המצביע על ‪x‬‬
‫כעצם הנמצא במקום הראשון ועל ‪ y‬כעצם הנמצא במקום השני‪ .‬הניסוח המתמטי של‬
‫זה הוא‪:‬‬
‫תכונת הזוג הסדור‪ :‬אם ‪ x, y, u, v‬הם עצמים כך ש־ ‪ hx, yi = hu, vi‬אז ‪x = u‬‬
‫ו־ ‪.y = v‬‬
‫אנו רוצים להגדיר פעולת זוג סדור המקיימת תכונה זאת ודרך נוחה לעשות זאת היא‬
‫הבאה‪.‬‬
‫‪ .1.17‬הגדרה‪.hx, yi = {{x}, {x, y}} .‬‬
‫‪ .1.18‬משפט‪ .‬אם ‪ x, y, u, v‬הם עצמים כך ש־ ‪ hx, yi = hu, vi‬אז ‪ x = u‬ו־ ‪.y = v‬‬
‫בהוכחת משפט זה נעזר בלמה הבאה‪.‬‬
‫למה‪ .‬אם }‪ {a, b} = {a, c‬אז ‪.b = c‬‬
‫הוכחת הלמה‪ .‬אם ‪ b = a‬אז יש ב־}‪ {a, b‬רק איבר אחד‪ ,‬ולכן גם ב־ }‪ {a, c‬השווה לו‪,‬‬
‫ואז ‪ c = a‬ולכן ‪ .c = b‬אם ‪ b 6= a‬אז מכיוון ש־ }‪ b ∈ {a, b} = {a, c‬ו־ ‪ b 6= a‬קיים‬
‫‪.b = c‬‬
‫הוכחת המשפט‪ .‬נניח כי ‪ hx, yi = hu, vi‬ונוכיח כי ‪ x = u‬ו־ ‪ .y = v‬לפי הגדרת פעולת‬
‫הזוג הסדור קיים‬

‫)‪(1‬‬ ‫}}‪{{x} , {x, y}} = {{u} , {u, v‬‬

‫הקבוצה }‪ {x‬שהיא איבר של אגף שמאל של )‪ (1‬היא גם איבר של אגף ימין של )‪ (1‬ולכן‬
‫}‪ {x} = {u‬או }‪ .{x} = {u, v‬בכל אחד משני שיוויונות אלו ‪ u‬הוא איבר של אגף ימין‬
‫ולכן גם של אגף שמאל ולכן ‪ u = x‬כי בשיוויונות אלו ‪ x‬הוא האיבר היחיד של אגף‬
‫שמאל‪ .‬את )‪ (1‬אפשר לכתוב כעת כ־ }}‪ .{{x} {x, y}} = {{x} {x, v‬הפעלת הלמה‬

‫‪8‬‬
‫על שוויון זה‪ ,‬כאשר האיבר המשותף לשני אגפיו הוא }‪ ,{x‬נותנת }‪,{x, y} = {x, v‬‬
‫והפעלת הלמה על השוויון האחרון נותנת ‪.y = v‬‬
‫‪ .1.19‬מושג היחס )הדו־מקומי(‪ .‬כאשר עסקנו בתכונות ובמחלקות יצאנו מתכונות )‪Φ(x‬‬
‫של עצם ‪ ,x‬כאשר תכונה היא משהו שאנו יכולים להביע בשפת תורת הקבוצות‪ ,‬וכאשר‬
‫רצינו להתעלם מן התכונה עצמה ולעסוק רק באוסף האיברים המקיימים את התכונה‬
‫עברנו מן התכונה למחלקה })‪ .{x | Φ(x‬יחס הוא משהו כמו תכונה רק שהוא מתייחס‬
‫לשני עצמים ‪ .‬דוגמאות ליחסים הן‪ x" :‬הוא קבוצה של קבוצות חלקיות ל־‪ "y‬וגם "‪ y‬הוא‬
‫מספר טבעי שהוא מספר איברי הקבוצה ‪ ."x‬גם כאן אנו רוצים לעבור מן היחס המנוסח‬
‫בשפת תורת הקבוצות למשהו המתעלם מניסוח היחס ו"יודע" רק אם זוג איברים מקיים‬
‫את היחס או לא‪ .‬למשהו הזה לא נקבע מונח נפרד בתורת הקבוצות‪ ,‬ולכן גם לו נקרא‬
‫יחס‪ .‬יהי ‪ R‬יחס במובן הזה‪ ,‬ואז נכתוב ‪ xRy‬כאשר העצמים ‪ x‬ו־‪ y‬נמצאים ביחס ‪.R‬‬
‫כדי להשתמש ביחסים כאלו בתורת הקבוצות איננו צריכים להעשיר את תורת הקבוצות‬
‫במושג שבא מבחוץ אלא אנו יכולים להגדיר את היחסים הללו במסגרת המושגים של‬
‫תורת הקבוצות שהם כבר ברשותנו כך‪:‬‬
‫‪ .1.20‬הגדרה‪ .‬א‪ .‬יחס הוא מחלקה שכל איבריה זוגות סדורים‪ .‬מחלקה זאת יכולה‬
‫להיות קבוצה‪ ,‬ואז היחס הוא עצם מתמטי‪.‬‬
‫ב‪ .‬נכתוב ‪ xRy‬עבור ‪.hx, yi ∈ R‬‬
‫אם נחזור לדוגמאות שהזכרנו אז בדוגמה הראשונה המחלקה המתאימה היא מחלקת‬
‫כל הזוגות ‪ hx, yi‬בהם ‪ x‬הוא קבוצה של קבוצות חלקיות ל־‪ ,y‬ובדוגמה השניה המחלקה‬
‫המתאימה היא מחלקת כל הזוגות ‪ hx, yi‬בהם ‪ y‬הוא מספר טבעי והוא מספר איברי‬
‫הקבוצה ‪.x‬‬
‫ג‪ .‬תחום היחס ‪ ,R‬המסומן ב־ ‪ ,Dom R‬הוא המחלקה }קיים ‪ y‬כך ש־ ‪{x | xRy‬‬
‫)כלומר מחלקת ה־‪x‬־ים שקיים עבורם ‪ y‬כך ש־ ‪.( xRy‬‬
‫ד‪ .‬טווח היחס ‪ ,R‬המסומן ב־ ‪ ,Range R‬הוא המחלקה }קיים ‪ x‬כך ש־ ‪.{y | xRy‬‬
‫כאשר נטפל בפונקציות נבין מדוע נבחרו כאן המונחים "תחום" ו־"טווח"‪.‬‬
‫‪ .1.21‬הגדרה תיקנית של יחס‪ .‬תהי )‪ Φ(x, y‬תבנית פסוק האומרת משהו על ‪x‬‬
‫ו־‪ y‬נתבונן במחלקה }קיימים ‪ x, y‬כך ש־‪ z = hx, yi‬ו־)‪ {z | Φ(x, y‬שאיבריה הם כל‬
‫הזוגות ‪ hx, yi‬שעבור רכיביהם ‪ x‬ו־‪ y‬קיים )‪ .Φ(x, y‬מחלקה זאת היא היחס ‪ R‬כך שלכל‬
‫‪ x, y‬קיים ‪ xRy‬אםם מתקיים )‪ .Φ(x, y‬את היחס הזה נכתוב כ־ })‪{hx, yi | Φ(x, y‬‬
‫ולהגדרה כזאת של ‪ R‬נקרא ההגדרה התיקנית של היחס‪.‬‬
‫‪ .1.22‬הגדרה‪ A × B .‬הוא היחס }‪ .{hx, yi | x ∈ A , y ∈ B‬ברור כי לכל יחס ‪ A‬קיים‬
‫‪.A ⊆ DomR × RangeR‬‬
‫נעיר עתה‪ ,‬מבלי להוכיח זאת‪ ,‬כי אם ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות אז גם ‪ A × B‬הוא קבוצה‬
‫)ראה ‪ .(3.16‬מזה נובע שאם ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות ו־‪ R‬הוא יחס כך ש־ ‪Dom R ⊆ A‬‬

‫‪9‬‬
 ‫אז גם ‪ R‬הוא קבוצה‪.‬‬ ‫ו־ ‪Range R ⊆ B‬‬
‫‪1.22‬א‪ .‬למה‪ .‬היחס ‪ R‬הוא קבוצה‪ ,‬אםם התחום והטווח שלו הם קבוצות‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם ‪ DomR‬ו־‪ RangeR‬הם קבוצות אז גם אם ‪ DomR × RangeR‬היא קבוצה‪,‬‬
‫ומכיוון ש־ ‪ R ⊆ DomR × RangeR‬גם ‪ R‬היא קבוצה‪ .‬בכיוון ההפוך‪ ,‬אם ‪hx, yi ∈ R‬‬
‫‪SS‬‬
‫∈ ‪.x, y‬‬ ‫אז‪ ,‬לפי הגדרת הזוג הסדור ‪ x, y ∈ {x, y} ∈ hx, yi ∈ R ,1.17‬ואז ‪R‬‬
‫‪SS‬‬
‫⊆ )‪ .Dom(R), Range(R‬שתי הפעלות של אקסיומת האחוד אומרות‬ ‫לכן ‪R‬‬
‫‪SS‬‬
‫היא קבוצה‪ ,‬ולפי אקסיומת ההפרדה גם ‪ DomR‬ו־‪ RangeR‬הן קבוצות‪.‬‬ ‫ש־‪R‬‬
‫בעזרת אקסיומה נוספת של תורת הקבוצות אפשר להוכיח ש־ ‪ DomR‬ו־‪ RangeR‬הן‬
‫קבוצות מבלי להשתמש בהגדרה המיוחדת ‪ 1.17‬של הזוג הסדור‪.‬‬
‫‪ 1.23‬הגדרה‪ .‬א‪ .‬יחס ‪ R‬נקרא יחס על מחלקה ‪ A‬אם הוא קיים רק בין איברים של ‪,A‬‬
‫כלומר אם ‪.R ⊆ A × A‬‬
‫ב‪ .‬יחס ‪ R‬נקרא יחס שקילות על מחלקה ‪ A‬אם הוא מקיים את התנאים הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬רפלקסיביות‪ :‬לכל ‪.xRx x ∈ A‬‬
‫‪ .2‬סימטריה‪ :‬לכל ‪ ,x, y ∈ A‬אם ‪ xRy‬אז גם ‪.yRx‬‬
‫‪ .3‬טרנזיטיביות‪ :‬לכל ‪ ,x, y, z ∈ A‬אם ‪ xRy‬ו־ ‪ yRz‬אז גם ‪.xRz‬‬
‫ג‪ .‬מחלקה ‪ P‬של קבוצות חלקיות למחלקה ‪ A‬נקראת חלוקה של ‪ A‬אם היא מקיימת‬
‫את התנאים הבאים‪:‬‬
‫∈ ∅‪ ,‬כלומר כל קבוצה ב־ ‪ P‬אינה ריקה‪.‬‬
‫‪/ P .1‬‬
‫‪ .2‬כל איבר של ‪ A‬נמצא בקבוצה יחידה של ‪ .P‬את דרישת היחידות אפשר לנסח גם‬
‫כך‪ :‬כל שני איברים ‪ B, C‬שונים של ‪ P‬הם זרים‪ ,‬כלומר הם מקיימים ∅ = ‪.B ∩ C‬‬
‫ד‪ .‬אם ‪ R‬יחס שקילות על מחלקה ‪ A‬אז לכל ‪ z ∈ A‬המחלקה }‪D = {x ∈ A | xRz‬‬
‫נקראת מחלקת השקילות של ‪ z‬ביחס ‪.R‬‬
‫‪ 1.24‬למה‪ .‬אם ‪ R‬הוא יחס שקילות על מחלקה ‪ A‬ו־‪ D‬היא מחלקת השקילות של ‪z ∈ A‬‬
‫כלשהו‪ ,‬אז ‪ z ∈ D‬ו־‪ D‬היא גם מחלקת השקילות של כל ‪.y ∈ D‬‬
‫הוכחה‪ .‬מכיוון שהיחס ‪ R‬רפלקסיבי קיים ‪ zRz‬ולכן ‪ .z ∈ D‬אם ‪ y ∈ D‬אז‪ ,‬מכיוון‬
‫ש־‪ D‬היא מחלקת השקילות של ‪ z‬קיים ‪ ,yRz‬ומכיוון שהיחס ‪ R‬הוא סימטרי קיים גם‬
‫‪ .zRy‬תהי ‪ E‬מחלקת השקילות של ‪ .y‬לכל ‪ x ∈ E‬קיים ‪ ,xRy‬ומכיוון ש־‪ yRz‬ו־‪R‬‬
‫טרנזיטיבי קיים ‪ xRz‬ולכן ‪ ,x ∈ D‬ולכן ‪ .E ⊆ D‬באותו אופן רואים שאם ‪ x ∈ D‬אז‬
‫‪ xRz‬ומכיוון ש־ ‪ zRy‬גם ‪ xRy‬ולכן ‪ ,x ∈ E‬וכך ‪ . D ⊆ E‬מכיוון ש־ ‪ E ⊆ D‬לכן‬
‫‪ E = D‬וכך ‪ D‬היא גם מחלקת השקילות של ‪.y‬‬
‫‪ 1.25‬משפט‪ .‬א‪ .‬אם ‪ R‬יחס שקילות על קבוצה ‪ A‬אז קבוצת מחלקות השקילות של ‪R‬‬
‫)כלומר מחלקות השקילות של איברי ‪ A‬ביחס ‪ (R‬היא חלוקה של ‪ ,A‬שנסמנה ב־ ‪.PR‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ P‬היא חלוקה של מחלקה ‪ A‬אז היחס ‪ R‬המוגדר ע"י ‪ xRy‬אם ‪ x‬ו־‪ y‬נמצאים‬
‫באותה קבוצה של ‪ ,P‬ובניסוח סימבולי })‪ ,R = {hx, yi | (∃D ∈ P )(x, y ∈ D‬הוא‬
‫יחס שקילות על ‪ ,A‬שנסמנו ב־ ‪.RP‬‬

‫‪10‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ R‬יחס שקילות על קבוצה ‪ A‬אז ‪ ,RPR = R‬כלומר יחס השקילות המתקבל‬
‫לפי ב' מן החלוקה של ‪ A‬המתקבלת לפי א' מיחס השקילות הוא ‪ R‬עצמו‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם ‪ P‬היא חלוקה של קבוצה ‪ A‬אז ‪ ,PRP = P‬כלומר החלוקה המתקבלת לפי א'‬
‫מיחס השקילות על ‪ A‬המתקבל לפי ב' מן החלוקה ‪ P‬הוא החלוקה ‪ P‬עצמה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .1 .‬מחלקת שקילות אינה ריקה‪ ,‬כי‪ ,‬לפי ‪ 1.24‬מחלקת השקילות של ‪ z‬מכילה‬
‫את ‪.z‬‬
‫‪ .2‬לפי למה ‪ 1.24‬ל־ ‪ y ∈ A‬כל מחלקת שקילות ש־‪ y‬נמצא בה היא מחלקת השקילות‬
‫של ‪ ,y‬וכן ‪ y‬נמצא במחלקת שקילות יחידה‪..‬‬
‫ב‪ .1 .‬אם ‪ x ∈ A‬אז ‪ x‬נמצא בקבוצה ‪ D‬שהיא אחת מקבוצות החלוקה ‪ ,P‬ולכן קיים‬
‫‪.xRx‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ xRy‬אז קיימת ‪ D ∈ P‬כך ש־ ‪ ,x, y ∈ D‬ולכן גם ‪.yRx‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ xRy‬ו־ ‪ yRz‬אז גם ‪ x‬וגם ‪ z‬נמצאים בקבוצת החלוקה ‪ D‬המכילה את ‪) y‬מכיוון‬
‫ש־ ‪ P‬חלוקה יש רק אחת כזאת(‪ ,‬ולכן ‪.xRz‬‬
‫ג‪ xRy .‬אםם ‪ x‬ו־‪ y‬נמצאים באותה מחלקת שקילות של ‪ ,R‬כלומר‪ ,‬לפי א'‪ ,‬באותה‬
‫קבוצת חלוקה של ‪ ,PR‬וזה קיים‪ ,‬לפי ב'‪ ,‬אםם ‪.xRPR y‬‬
‫ד‪ .‬יהי ‪ x ∈ A‬כלשהו‪ .‬אז לפי ב'‪ ,‬איבר ‪ y‬של ‪ A‬נמצא באותה קבוצת חלוקה של ‪ P‬עם‬
‫‪ x‬אםם ‪ ,xRP y‬כלומר‪ ,‬אםם ‪ x‬ו־‪ y‬נמצאים באותה מחלקת שקילות של היחס ‪ ,RP‬וזה‬
‫קיים‪ ,‬לפי א'‪ ,‬אםם ‪ x‬ו־‪ y‬נמצאים באותה קבוצת חלוקה של החלוקה ‪ .PRP‬כך ראינו‬
‫שקבוצת החלוקה המכילה את ‪ x‬בחלוקה ‪ PRP‬שווה לקבוצת החלוקה המכילה את ‪x‬‬
‫בחלוקה ‪ .P‬מכיוון שזה קיים לכל ‪ x ∈ A‬לכן ‪.PRP = P‬‬
‫‪ .1.26‬מושג הפונקציה‪ .‬פונקציה היא משהו המתאים לעצמים ‪ x‬מסויימים עצמים ‪ y‬כך‬
‫שלכל עצם ‪ x‬מותאם לכל היותר עצם ‪ y‬אחד‪ .‬אם הפונקציה ‪ F‬מתאימה עצם ל־‪ x‬אז‬
‫עצם זה מסומן ב־ )‪ F (x‬או ב־ ‪ .F x‬אם ‪ F‬אינה מתאימה ל־‪ x‬עצם כלשהו אז אנו‬
‫אומרים שהביטויים )‪ F (x‬ו־‪ F x‬אינם מוגדרים‪ .‬לאור הכוונה שלנו לנסח בכלי תורת‬
‫הקבוצות הנמצאים כבר ברשותנו מושגים שמראש אינם מנוסחים בכלים אלו נגדיר את‬
‫מושג הפונקציה כדלקמן‪.‬‬
‫‪ 1.27‬הגדרה‪ .‬א‪ .‬פונקציה היא יחס חד ערכי‪ ,‬כלומר יחס ‪ F‬כך שלכל ‪ ,x, y, z‬אם ‪xF y‬‬
‫ו־‪ xF z‬אז ‪.y = z‬‬
‫ב‪ .‬בהתאם ל־‪ ,1.26‬אם ‪ x ∈ Dom F‬אנו מסמנים ב־ )‪ F (x‬וגם ב־‪ F x‬את ה־‪ y‬היחיד‬
‫המקיים ‪ .xF y‬אם ‪/ Dom F‬‬
‫∈ ‪ x‬אז אנו אומרים ש־ )‪ F (x‬ו־‪ F x‬אינם מוגדרים‪.‬‬
‫ג‪ .‬אנו כותבים ‪ ,F : A → B‬ואומרים גם ש־ ‪ F‬היא העתקה מ־‪ A‬ל־‪ B‬אם ‪ F‬היא‬
‫פונקציה שתחומה ‪ A‬ושטווחה חלקי ל־‪) B‬כלומר לכל ‪ F (x) x ∈ A‬מוגדר ומקיים‬
‫‪.( F (x) ∈ B‬‬
‫ד‪ .‬אנו אומרים שהפונקציה ‪ F‬היא על מחלקה ‪ B‬אם ‪ ,Range F = B‬כלומר אם לכל‬
‫‪ y ∈ B‬קיים ‪ x ∈ Dom F‬כך ש־ ‪.F (x) = y‬‬

‫‪11‬‬
‫∈ ‪ ,x, y‬אם ‪ x 6= y‬אז‬ ‫‪Dom F‬‬
‫ה‪ .‬פונקציה ‪ F‬נקראת חד־חד ערכית )חח"ע( אם לכל‬
‫)‪ ,F (x) 6= F (y‬ובמלים אחרות‪ ,‬אם )‪ F (x) = F (y‬אז ‪.x = y‬‬
‫ו‪ .‬עבור ‪ A ⊆ Dom F‬אנו מסמנים ב־ ]‪ F [A‬את }‪ ,{F (x) | x ∈ A‬שהיא מחלקת‬
‫הערכים ש־ ‪ F‬מקבלת עבור איברי ‪.A‬‬
‫‪ .1.28‬ההגדרה התיקנית של פונקציה‪ .‬תהי ‪ A‬מחלקה ותהי )‪ Φ(x, y‬תבנית פסוק כך שלכל‬
‫‪ x ∈ A‬ישנו בדיוק ‪ y‬אחד המקיים )‪ Φ(x, y‬אז היחס })‪F = {hx, yi | x ∈ A ∧ Φ(x, y‬‬
‫הוא פונקציה המקיימת ‪ ,Dom (F ) = A‬ולכל ‪ F (x) x ∈ A‬הוא ה־‪ y‬המקיים )‪,Φ(x, y‬‬
‫והיא הפונקציה היחידה המקיימת תנאים אלו‪.‬‬
‫בשם הגדרה תיקנית של פונקציה ‪ F‬נקרא להגדרה מהצורה‪ ,Dom (F ) = A :‬ולכל‬
‫‪ F (x) x ∈ A‬הוא ה־‪ y‬המקיים )‪.Φ(x, y‬‬
‫אם התבנית )‪ Φ(x, y‬היא מהצורה )‪ ,y = τ (x‬היכן ש־)‪ τ (x‬הוא שם עצם התלוי ב־‪,x‬‬
‫כמו }‪ {x‬או ‪ ,x ∩ B‬אז ההגדרה התיקנית של ‪ F‬היא בעלת הצורה‬
‫‪ ,Dom (F ) = A‬ולכל ‪ .F (x) = τ (x) x ∈ A‬את הפונקציה המוגדרת בדרך זאת נסמן‬
‫גם ב־ ‪.hτ (x) | x ∈ Ai‬‬
‫‪ .1.29‬הגדרה‪ .‬תהי ‪ F‬פונקציה ו־ ‪ .A ⊆ Dom F‬נסמן ב־ ‪ F  A‬את הפונקציה ‪G‬‬
‫המוגדרת ע"י ‪ ,Dom G = A‬ולכל ‪ F  A .G(x) = F (x) x ∈ A‬נקראת ההגבלה‬
‫של ‪ F‬ל־‪.A‬‬
‫‪ .1.30‬למה‪ .‬תהי ‪ F‬פונקציה ו־ ‪.A ⊆ Dom F‬‬
‫א‪.Range (F  A) = F [A] .‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ F‬היא חד חד ערכית גם ‪ F  A‬היא חד חד ערכית‪.‬‬
‫‪ .1.31‬הגדרה‪ .‬א‪ .‬לכל מחלקה ‪ A‬פונקצית הזהות ‪ 1A‬על ‪ A‬היא הפונקציה הנתונה ע"י‬
‫‪ ,Dom (1A ) = A‬ולכל ‪.1A (x) = x x ∈ A‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ F : A → B‬ו־ ‪ G : B → C‬אז ההרכבה של פונקציות אלו היא הפונקציה ‪GF‬‬
‫הנתונה ע"י‪ ,Dom (GF ) = A :‬ולכל ‪ .(GF )(x) = G(F (x)) x ∈ A‬ברור כי‬
‫‪.GF : A → C‬‬
‫‪F‬‬ ‫‪−1‬‬ ‫ג‪ .‬אם ‪ F‬היא פונקציה חד חד ערכית מ־ ‪ A‬על ‪ B‬אז הפונקציה ההפוכה‬
‫היא הפונקציה הנתונה ע"י ‪ Dom (F −1 ) = B‬ולכל ‪ F −1 (y) y ∈ B‬הוא ה־‪ x‬כך‬
‫ש־ ‪ .F (x) = y‬ברור כי ‪.F −1 : B → A‬‬
‫‪ .1.32‬משפט‪ .‬א‪ 1A .‬היא העתקה חד חד ערכית של ‪ A‬על ‪.A‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ F : A → B‬אז ‪ 1B F = F‬ו־ ‪.F 1A = F‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ G : B → C ,F : A → B‬ו־ ‪ H : C → D‬אז ‪.H (GF ) = (HG) F‬‬
‫ד‪ .‬אם ‪ F : A → B‬היא העתקה על ‪ B‬ו־ ‪ G : B → C‬היא העתקה על ‪ C‬אז‬
‫‪ GF : A → C‬היא העתקה על˜‪.C‬‬
‫ה‪ .‬אם ‪ F : A → B‬ו־ ‪ G : B → C‬הן חד חד ערכיות אז גם ‪ GF‬חד חד ערכית‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫ו‪ .‬אם ‪ F‬היא העתקה חד חד ערכית של ‪ A‬על ‪ ,B‬אז ‪ F −1‬היא העתקה חד חד ערכית‬
‫של ‪ B‬על ‪ ,F F −1 = 1B ,F −1 F = 1A ,A‬ו־ ‪.(F −1 )−1 = F‬‬
‫ז‪ .‬תהי ‪ F : A → B‬העתקה חד חד ערכית ועל‪ ,‬אז ‪ F −1‬היא הפונקציה ‪.G : B → A‬‬
‫היחידה המקיימת ‪ ,GF = 1A‬והיא גם הפונקציה היחידה המקיימת ‪.F G = 1B‬‬
‫]רמז‪ :‬אפשר לבדוק ישירות לאן מעבירה ‪ G‬איבר ‪ ,y ∈ B‬ואפשר לתת הוכחה אלגברית‬
‫ע"י הכפלת אגפי השיוויון ‪ GF = 1A‬מימין ב־ ‪ F −1‬וע"י הכפלת השיוויון ‪F G = 1B‬‬
‫משמאל ב־ ‪.[F −1‬‬
‫ח‪ .‬אם ‪ F : A → B‬ו־ ‪ G : B → C‬העתקות חד חד ערכיות ועל‪,‬‬
‫אז ‪] .(GF )−1 = F −1 G−1‬רמז‪ :‬השתמש ב־ז' וב־ג'[‪.‬‬
‫‪ .1.33‬הגדרה‪ .‬אנו אומרים שהפונקציות ‪ F‬ו־‪ G‬מתיישבות אם לכל‬
‫‪ x ∈ Dom F ∩ Dom G‬קיים )‪.F (x) = G(x‬‬
‫‪ .1.34‬למה‪ .‬א‪ .‬הפונקציות ‪ F‬ו־‪ G‬מתיישבות אםם היחס ‪ F ∪ G‬הוא פונקציה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ F, G‬פונקציות שתחומיהן זרים )כלומר ש־ ∅ = ‪ ( Dom F ∩ Dom G‬אז הן‬
‫מתיישבות ו־ ‪ F ∪ G‬היא פונקציה‪ F ∪ G .‬היא חד־חד ערכית אםם גם ‪ F‬וגם ‪ G‬הן‬
‫חד־חד ערכיות והטווחים של ‪ F‬ו־‪ G‬הם זרים )כלומר ∅ = ‪.( Range F ∩ Range G‬‬
‫‪S‬‬
‫ג‪ .‬תהי ‪ W‬מחלקה של פונקציות‪ .‬אז ‪ W‬היא פונקציה אםם כל שתי פונקציות ב־ ‪W‬‬
‫הן מתיישבות‪.‬‬
‫‪ 1.35‬הגדרה‪ .‬לפונקציה ‪ a‬שתחומה הוא קבוצת המספרים הטבעיים נקרא גם בשם‬
‫סידרה‪ ,‬ואת הערך שלה עבור ‪ n‬נסמן גם ב־ ‪ .an‬את הסידרה נכתוב גם כ־ ‪,han | n ∈ N i‬‬
‫ובאופן לא פורמלי גם כ־ ‪ .ha0 , a1 , a2 , . . .i‬את טווח הסידרה נכתוב כ־ } ‪{an | n ∈ N‬‬
‫ובאופן לא פורמלי כ־ }‪ .{a0 , a1 , a2 , . . .‬לפי ‪ 3.15‬כל סידרה‪ ,‬וגם הטווח שלה‪ ,‬היא‬
‫קבוצה‪.‬‬

‫קינוח לאניני הטעם‬

‫‪ 1.36‬נאלצנו לוותר על הרעיון הגלום באקסיומות הקיום הבסיסיות ‪ 1.2‬והוא שכל תכונה‬
‫קובעת קבוצה‪ .‬בכך נאלצנו להיכנע לעליונותה של הלוגיקה ולהסכים לכך שלא כל‬
‫תכונה קובעת קבוצה‪ .‬כך גם אלו המאמינים שאלוהים הוא כל יכול נאלצים להיכנע לכך‬
‫שאלוהים לא יכול לברוא אבן שהיא כל כך כבדה שהוא אינו יכול להרים אותה‪ .‬הוויתור‬
‫שנאלצנו לעשות הוא שמתוך אקסיומות הקיום הבסיסיות אנו מקבלים רק את אלו‬
‫המתיישבות עם דוקטרינת הגבלת הגודל‪ .‬מה שמצדיק את הבחירה הזאת אינו בהכרח‬
‫שיקול רעיוני כלשהו אלא העובדה שבחירה זאת מאפשרת לנו לפתח בלי מגבלות את‬
‫המתמטיקה המוכרת לנו‪.‬‬
‫כדי להתמודד עם העובדה שלא כל תכונה קובעת קבוצה הבאנו לעולם את מושג‬
‫המחלקה‪ ,‬כך שכל תכונה של העצמים המתמטיים קובעת מחלקה‪ .‬מחלקה אמורה‬

‫‪13‬‬
‫להיות כמו קבוצה‪ ,‬פרט לכך שאם היא מחלקה ממש‪ ,‬היא אינה עצם מתמטי‪ ,‬ולכן היא‬
‫אינה יכולה להיות איבר של מחלקה כלשהי‪ ,‬כי רק עצם מתמטי יכול להיות איבר של‬
‫מחלקה‪ .‬כך יצרנו עולם עם שני סוגי עצמים‪ ,‬בעלי זכויות שונות‪ .‬מכיוון שהדמוקרטיה‬
‫עדיין לא השתלטה על המתמטיקה‪ ,‬מצב כזה יתכן‪ ,‬אבל הוא איננו אסתטי‪ ,‬והוא גם‬
‫מכביד על חקר תורת הקבוצות‪ .‬לכן הדרך הטובה להתבונן במחלקות היא זאת שהזכרנו‬
‫בקצרה ב־‪ ,1.6‬והיא שהמחלקות אינן עצמים כלל אלא הן המצאה שלנו לנוחיות הדיבור‪.‬‬
‫כאשר אנו מדברים על מחלקה ‪ A‬אנו מתכוונים למחלקה })‪ {x|Φ(x‬כלשהיא‪ ,‬ואז את‬
‫מה שאנו אומרים על המחלקה })‪ {x | Φ(x‬אנו יכולים להגיד מבלי להזכיר מחלקות‬
‫כלל‪.‬‬
‫לא ניתן כאן את הדרך המלאה כיצד לפרש כל פסוק המדבר על מחלקות כפסוק המדבר‬
‫רק על עצמים מתמטיים‪ ,‬ונסתפק בשתי דוגמאות‪ .‬הדוגמה הראשונה היא הפסוק ‪.A ∈ z‬‬
‫‪ A‬מייצגת מחלקה })‪ {x | Φ(x‬ולכן עלינו לפרש את הפסוק ‪ .{x | Φ(x)} ∈ z‬הפרוש‬
‫של פסוק זה הוא הפסוק "קיים איבר ‪ y‬של הקבוצה ‪ z‬כך ש־‪ y‬הוא קבוצה שאיבריה‬
‫הם בדיוק כל העצמים שהם בעלי התכונה ‪ ."Φ‬פרוש זה אינו מדבר כלל על מחלקות‪.‬‬
‫הדוגמה השניה היא משפט ‪1.15‬ב' האומר שאם המחלקות ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות אז גם‬
‫‪ A ∪ B‬היא קבוצה‪ A .‬מייצגת מחלקה })‪ {x | Φ(x‬ו־‪ B‬מייצגת מחלקה })‪,{x | Ψ(x‬‬
‫ובהתייחס למחלקות אלו המשפט אומר שאם })‪ {x | Φ(x‬ו־ })‪ {x | Ψ(x‬הן קבוצות אז‬
‫גם })‪ {x | Φ(x)} ∪ {x | Ψ(x‬היא קבוצה‪ .‬הפרוש של פסוק זה הוא "אם קיימת קבוצה‬
‫‪ u‬שאיבריה הם בדיוק כל העצמים בעלי התכונה ‪ Φ‬ואם קיימת קבוצה ‪ v‬שאיבריה הם‬
‫בדיוק כל העצמים בעלי התכונה ‪ Ψ‬אז קיימת קבוצה ‪ w‬שאיבריה הם בדיוק העצמים‬
‫שהם בעלי התכונה ‪ Φ‬או בעלי התכונה ‪."Ψ‬‬

‫‪14‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ב'‪ :‬קבוצות סופיות ובנות מניה‬
‫גרסת ‪20.10.2016‬‬
‫‪ .2.1‬הגדרה‪ .‬אנו אומרים שהקבוצה ‪ A‬שוות עוצמה לקבוצה ‪ ,B‬ואנו כותבים ‪,A ≈ B‬‬
‫אם קיימת פונקציה ‪ F : A → B‬שהיא חד־חד ערכית ועל ‪.B‬‬
‫יחס זה מאפשר לנו לומר מתי יש לשתי קבוצות שונות "אותו מספר" של איברים גם אם‬
‫הן אינן קבוצות סופיות שאנו יודעים לספור את איבריהן‪.‬‬
‫‪ .2.2‬למה‪ .‬אם ‪ F‬פונקציה חד־חד ערכית ו־‪ A‬קבוצה חלקית ל־ ‪ DomF‬אז ‪.F [A] ≈ A‬‬
‫‪ .2.3‬משפט‪ .‬יחס שוויון העוצמה ≈ הוא יחס שקילות‪ ,‬כלומר רפלקסיבי‪ ,‬סימטרי‬
‫וטרנזיטיבי‪] .‬נובע מ־‪[.1.32‬‬
‫‪ .2.4‬למה‪ .‬א‪ .‬אם ‪ v ∈ B ,u ∈ A‬ו־ ‪ A ≈ B‬אז קיימת העתקה חח"ע ‪ F‬של ‪ A‬על ‪B‬‬
‫כך ש־ ‪.F (u) = v‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ v ∈ B ,u ∈ A‬ו־ ‪ A ≈ B‬אז }‪.A \ {u} ≈ B \ {v‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬תהי ‪ G‬העתקה חח"ע כלשהי של ‪ A‬על ‪ .B‬אם ‪ G(u) = v‬נבחר ‪.F = G‬‬
‫אם ‪ G(u) 6= v‬אז נסמן )‪ ,w = G−1 (v‬ואז ‪ .w 6= u‬תהי ‪ F‬הפונקציה שהיא כמו ‪G‬‬
‫בהחלפת ערכיה ל־‪ u‬ול־‪ ,w‬כלומר‪ F (u) = G(w) = v ,‬ו־ ֵ)‪.F (w) = G(u‬‬

‫‪,‬‬
‫ברור כי גם ‪ F‬היא העתקה חח"ע של ‪ A‬על ‪) B‬הוכח!(‪.‬‬
‫ברור כי‬ ‫ב‪ .‬לפי א' קיימת העתקה ‪ F‬חח"ע של ‪ A‬על ‪ B‬כך ש־ ‪.F (u) = v‬‬
‫)}‪ F  (A \ {u‬היא העתקה חח"ע של }‪ A \ {u‬על }‪.B \ {v‬‬
‫המספרים הטבעיים‪ .‬נתייחס למספרים הטבעיים כידועים לנו‪ ,‬כולל יחס הסדר שלהם‪,‬‬
‫הוכחה באינדוקציה‪ ,‬פעולות החשבון בהם‪ ,‬והגדרת פונקציות עליהם ברקורסיה‪ .‬מאוחר‬
‫יותר נגדיר את המספרים הטבעיים ונטפל לפחות בחלק מן הדברים בהם אנו משתמשים‬
‫עתה‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫האותיות ‪ k, l, m, n‬יסמנו תמיד מספרים טבעיים אלא אם נאמר אחרת‪ ,‬במפורש או‬
‫במשתמע‪.‬‬
‫‪ .2.5‬הגדרה‪ .‬א‪.Nn = {m | m ∈ N, m < n} .‬‬
‫ב‪ .‬ל־ ‪ ,n ∈ N‬אנו אומרים כי קבוצה ‪ A‬היא בת ‪ n‬איברים אם ‪.A ≈ Nn‬‬
‫ג‪ .‬קבוצה ‪ A‬נקראת סופית אם היא בת ‪ n‬איברים ל־ ‪ n ∈ N‬כלשהו‪.‬‬
‫ד‪ .‬קבוצה שאינה סופית נקראת אינסופית‪.‬‬
‫הערה‪ .‬לפי מה שידוע לנו בשלב זה‪ ,‬קבוצה ‪ A‬יכולה להיות בת ‪ n‬איברים וגם בת ‪m‬‬
‫איברים עם ‪ ,m 6= n‬רק ב־‪2.13‬ג' נראה שזה בלתי אפשרי‪.‬‬
‫‪ .2.6‬מסקנות‪ .‬א‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה בת ‪ n‬איברים אז קבוצה ‪ B‬גם היא בת ‪ n‬איברים אםם‬
‫‪.B ≈ A‬‬
‫ב‪ .‬קבוצה שוות עוצמה לקבוצה סופית גם היא סופית‪.‬‬
‫ג‪ .‬קבוצה שוות עוצמה לקבוצה אינסופית גם היא אינסופית‪.‬‬
‫‪ .2.7‬משפט‪ .‬א‪ .‬הקבוצה הריקה ∅ היא קבוצה בת ‪ 0‬איברים ולכן היא סופית‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה בת ‪ n‬איברים ו־ ‪ x 6∈ A‬אז }‪ A ∪ {x‬היא קבוצה בת ‪n + 1‬‬
‫איברים‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה סופית אז לכל ‪ A ∪ {x} x‬היא קבוצה סופית‪.‬‬
‫ד‪ .‬קבוצה ‪ A‬חלקית ל־ ‪ Nn‬היא קבוצה בת ‪ m‬איברים ל־ ‪ m ≤ n‬כלשהו‪.‬‬
‫]הוכחה‪ .‬באינדוקציה על ‪ .n‬ל־ ‪ ,n + 1‬אם ‪ A ⊆ Nn+1‬תהי ‪ ,B = A ∩ Nn‬ואז ‪A = B‬‬
‫או }‪ .A = B ∪ {n‬השתמש בהנחת האינדוקציה על ‪ B‬וב־ב'‪[.‬‬
‫ה‪ .‬קבוצה חלקית לקבוצה בת ‪ n‬איברים היא קבוצה בת ‪ m‬איברים ל־ ‪ m ≤ n‬כלשהו‪.‬‬
‫ו‪ .‬קבוצה חלקית לקבוצה סופית היא סופית‪ .‬קבוצה המקיפה קבוצה אינסופית היא‬
‫אינסופית‪.‬‬
‫ז‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה בת ‪ n‬איברים ו־ ‪ x ∈ A‬אז }‪ A \ {x‬היא קבוצה בת ‪n − 1‬‬
‫איברים‪.‬‬
‫]הוכחה‪ .‬מכיוון ש־ ‪ A ≈ Nn‬אז לפי ‪ 2.4‬ב' מתקיים ‪[.A\{x} ≈ Nn \{n − 1} = Nn−1‬‬
‫‪ .2.8‬עקרון האינדוקציה לקבוצות סופיות‪ .‬תהי ‪ Φ‬תכונה כך ש‪:‬‬
‫בסיס האינדוקציה‪ :‬הקבוצה הריקה ∅ היא בעלת התכונה ‪,Φ‬‬
‫וצעד האינדוקציה‪ :‬לכל קבוצה ‪ A‬ועצם ‪ ,x‬אם ‪ A‬היא בעלת התכונה ‪ Φ‬אז גם }‪A ∪ {x‬‬
‫היא בעלת התכונה ‪,Φ‬‬
‫אז מסקנת האינדוקציה‪ :‬כל קבוצה סופית היא בעלת התכונה ‪. Φ‬‬
‫∈ ‪ ,x‬כי אם ‪ x ∈ A‬אז ‪,A ∪ {x} = A‬‬‫הערה‪ :‬די להוכיח את צעד האינדוקציה עבור ‪/ A‬‬
‫ו־‪ A‬היא בוודאי בעלת התכונה ‪.Φ‬‬
‫הוכחה‪ .‬בצאתנו מבסיס האינדוקציה ומצעד האינדוקציה נוכיח‪ ,‬באינדוקציה על ‪ ,n‬כי‬
‫כל קבוצה בת ‪ n‬איברים היא בעלת התכונה ‪ .Φ‬קבוצה בת ‪ 0‬איברים היא הקבוצה‬
‫הריקה ולכן היא בעלת התכונה ‪ .Φ‬נניח עתה‪ ,‬כהנחת האינדוקציה על ‪ ,n‬כי כל קבוצה‬
‫בת ‪ n‬איברים היא בעלת התכונה ‪ Φ‬ונוכיח כי כל קבוצה בת ‪ n + 1‬איברים היא בעלת‬
‫התכונה ‪ .Φ‬תהי ‪ A‬קבוצה בת ‪ n + 1‬איברים‪ .‬יהי ‪ x‬איבר כלשהו של ‪ .A‬לפי ‪2.7‬ז'‬

‫‪16‬‬
‫הקבוצה }‪ A \ {x‬היא בת ‪ n‬איברים‪ ,‬ולכן היא בעלת התכונה ‪ .Φ‬לפי צעד האינדוקציה‬
‫גם הקבוצה }‪ A = (A \ {x}) ∪ {x‬היא בעלת התכונה ‪.Φ‬‬
‫‪ .2.9‬משפט‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות סופיות )לאו דווקא זרות( אז ‪ A ∪ B‬גם היא סופית‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח זאת באמצעות עקרון האינדוקציה לקבוצות סופיות‪ .‬התכונה ‪ Φ‬של ‪A‬‬
‫שאנו עוסקים בה היא שעבור קבוצה סופית ‪ B‬נתונה ‪ A ∪ B‬סופית‪.‬‬
‫בסיס האינדוקציה‪ :‬ל־ ∅ = ‪ A‬תכונה זאת קיימת כי ‪ ,∅ ∪ B = B‬וזאת קבוצה סופית‪.‬‬
‫צעד האינדוקציה‪ :‬אם תכונה זאת קיימת ל־‪ A‬זה אומר ש־ ‪ A ∪ B‬סופית ואז‬
‫}‪ A ∪ {x} ∪ B = (A ∪ B) ∪ {x‬סופית‪ ,‬לפי ‪ 2.7‬ג'‪.‬‬
‫לכן‪ :‬מסקנת האינדוקציה‪ :‬לכל קבוצה סופית ‪ A ∪ B A‬סופית‪.‬‬
‫‪ .2.10‬תרגיל‪ .‬א‪ .‬תהי ‪ F‬פונקציה‪ .‬אם ‪ DomF‬קבוצה סופית אז גם ‪ RangeF‬קבוצה‬
‫‪S‬‬ ‫סופית‪.‬‬
‫ב‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סופית שאיבריה הם קבוצות סופיות אז ‪ A‬היא קבוצה סופית‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות סופיות אז גם ‪ A × B‬היא קבוצה סופית‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה סופית אז גם קבוצת החזקה של ‪ ,A‬כלומר קבוצת כל הקבוצות‬
‫החלקיות ל־‪ ,P (A) = {x | x ⊆ A} A‬היא סופית‪.‬‬
‫‪ .2.11‬תרגיל‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סופית ו־‪ B‬מחלקה כלשהי‪ .‬אז קיימת העתקה חד־חד‬
‫ערכית ‪ F‬של ‪ B‬לתוך ‪ ,A‬או של ‪ A‬לתוך ‪ .B‬במיוחד‪ ,‬אם ‪ B‬קבוצה אינסופית או‬
‫מחלקה ממש אז ‪ F‬היא העתקה חד־חד ערכית של ‪ A‬לתוך ‪.B‬‬
‫‪ .2.12‬הגדרה‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה של מספרים טבעיים‪ A .‬נקראת חסומה ע"י המספר‬
‫הטבעי ‪ ,m‬ו־‪ m‬נקרא חסם של ‪ ,A‬אם לכל ‪.n ≤ m n ∈ A‬‬
‫‪ A‬נקראת חסומה אם היא חסומה ע"י מספר טבעי כלשהו‪.‬‬
‫‪ .2.13‬משפט‪ .‬א‪ .‬כל קבוצה של מספרים טבעיים החסומה ע"י מספר טבעי ‪ n‬היא בת‬
‫‪ m‬איברים עבור ‪ m ≤ n + 1‬כלשהו‪2.7] .‬ד' [‪ .‬לכן כל קבוצה אינסופית של מספרים‬
‫טבעיים אינה חסומה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל קבוצה סופית של מספרים טבעיים היא חסומה‪] .‬הוכחה באינדוקציה על הקבוצה‪[.‬‬
‫ג‪ .‬כל קבוצה לא חסומה של מספרים טבעיים‪ ,‬ובמיוחד ‪ N‬עצמה‪ ,‬היא אינסופית‪.‬‬
‫‪ . 2.14‬משפט‪ .‬קבוצה סופית ‪ A‬אינה שוות עוצמה לא קבוצה חלקית ממש שלה‪.‬‬
‫נביא שתי הוכחות למשפט זה‪.‬‬
‫הוכחה באינדוקציה על ‪ n‬לקבוצה בת ‪ n‬איברים‪ .‬לקבוצה ‪ A‬בת ‪ 0‬איברים המשפט נכון‪,‬‬
‫כי אז ‪ A‬היא הקבוצה הריקה ואין לה קבוצה חלקית ממש‪ .‬נניח שהמשפט נכון לקבוצות‬
‫בנות ‪ n‬איברים ונוכיח אותו לקבוצה ‪ A‬בת ‪ n + 1‬איברים‪ .‬תהי ‪ A‬שוות עוצמה לקבוצה‬
‫‪ B‬חלקית ממש ל־‪ ,A‬ואז תהי ‪ F‬פונקציה חח"ע מ־‪ A‬על ‪ .B‬מכיוון ש־ ‪ B ( A‬ישנו‬
‫איבר ‪ x ∈ A‬שאינו ב־‪ ,B‬ואז }‪ ,B ⊆ A \ {x‬ולפי ‪2.7‬ז' }‪ A \ {x‬היא קבוצה בת ‪n‬‬
‫איברים‪ .‬הפונקציה )}‪ ,F  (A \ {x‬היא העתקה חח"ע של }‪ A \ {x‬על })‪B \ {F (x‬‬
‫שהינה חלקית ממש ל־‪ B‬ולכן גם ל־ }‪ .A \ {x‬לכן הקבוצה }‪ A \ {x‬שוות עוצמה‬
‫לקבוצה })‪ B \ {F (x‬החלקית לה ממש‪ ,‬וזה סותר את הנחת האינדוקציה על קבוצות‬
‫בנות ‪ n‬איברים‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫הוכחה באינדוקציה על הקבוצה החלקית ממש‪ .‬מכיוון ש־‪ A‬סופית אז‪ ,‬לפי ‪2.7‬ו'‪ ,‬גם ‪B‬‬
‫סופית‪ .‬לכן די להוכיח את המשפט שאם ‪ B‬סופית אז לכל קבוצה ‪ A‬אם ‪ B ( A‬אז ‪A‬‬
‫אינה שוות עוצמה ל־‪ ,B‬ונוכיח זאת באינדוקציה על ‪ .B‬ברור שזה נכון כאשר ∅ = ‪.B‬‬
‫∈ ‪ x‬ו־‪ A‬קבוצה כך ש־ ‪ ,B ∪ {x} ( A‬ואז }‪ .B ( A \ {x‬אילו היה‬ ‫יהיו כעת ‪/ B‬‬
‫‪ B ∪ {x} ≈ A‬אז‪ ,‬לפי ‪2.4‬ב'‪ ,‬היה }‪ ,B ≈ A \ {x‬בסתירה להנחת האינדוקציה על ‪.B‬‬
‫‪ .2.15‬מסקנות‪ .‬א‪ .‬אם קבוצה היא שוות עוצמה לקבוצה חלקית ממש שלה אז היא‬
‫אינסופית‪.‬‬
‫ב‪ .‬ל־ ‪ Nn m 6= n‬ו־ ‪ Nm‬אינן שוות עוצמה‪] .‬כי אם ‪ m < n‬אז ‪[Nm ( Nn‬‬
‫ג‪ .‬כל קבוצה סופית היא בת ‪ n‬איברים ל־ ‪ n ∈ N‬יחיד‪.‬‬
‫ד‪ .‬קבוצה חלקית ממש לקבוצה בת ‪ n‬איברים היא בת ‪ m‬איברים‪ ,‬כאשר ‪.m < n‬‬
‫‪2.15‬ד' אומר שגריעת איברים מקבוצה סופית מקטינה את מספר איברי הקבוצה‪ ,‬ולכן‬
‫גם הוספת איברים לקבוצה סופית מגדילה את מספר איברי הקבוצה‪ .‬נראה בהמשך‬
‫שלגבי קבוצות אינסופיות המצב הוא‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬שונה ואפשר לגרוע מהן מספר סופי‬
‫של איברים‪ ,‬וגם להוסי להן מספר סופי של איברים ‪ ,‬מבלי לשנות את מספר איברי‬
‫הקבוצה‪.‬‬
‫‪ 2.16‬למה‪ .‬קבוצות ‪ A‬ו־‪ B‬נקראות זרות אם אין להן איבר משות‪.‬‬
‫אם ‪ A‬ו־‪ B‬קבוצות זרות ו־ ‪ A0‬ו־ ‪ B 0‬קבוצות זרות אז אם ‪ A ≈ A0‬וגם ‪ B ≈ B 0‬אז‬
‫‪] .A ∪ B ≈ A0 ∪ B 0‬אם ‪ F‬העתקה חח"ע של ‪ A‬על ‪ A0‬ו־‪ G‬העתקה חח"ע של ‪ B‬על‬
‫‪ B 0‬אז‪ ,‬לפי ‪1.34‬ב'‪ F ∪ G ,‬היא העתקה חח"ע של ‪ A ∪ B‬על ‪[.A0 ∪ B 0‬‬
‫‪ 2.17‬הגדרה‪ .‬קבוצה ‪ A‬נקראת בת מניה אם היא שוות עוצמה ל־ ‪ .N‬בסימון של‬
‫‪ 1.35‬אפשר לכתוב כל קבוצה בת מניה כ־ } ‪ ,{an | n ∈ N‬ובאופן לא פורמלי‬
‫כ־ }‪{a0 , a1 , a3, . . .‬‬
‫במובן שנראה אותו מאוחר יותר‪ ,‬הקבוצות בנות המניה הן הקבוצות האינסופיות הקטנות‬
‫ביותר‪.‬‬
‫‪ .2.18‬משפט‪ .‬א‪ N .‬היא בת מניה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל קבוצה בת מניה היא אינסופית‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה בת מניה‪ ,‬אז קבוצה ‪ B‬היא בת מניה אםם היא שוות עוצמה ל־‪.A‬‬
‫ד‪ .‬לכל ‪ n ∈ N‬הקבוצה ‪ {m | m ≥ n} = N \ Nn‬היא בת מנייה‪.‬‬
‫ה‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה בת מניה אז }‪ A ∪ {x‬בת מניה‪.‬‬
‫ו‪ .‬אחוד של קבוצה בת מניה ‪ A‬וקבוצה סופית ‪ B‬הוא קבוצה בת מניה‪.‬‬
‫ז‪ .‬קבוצת הטבעיים הזוגיים וקבוצת הטבעיים האיזוגיים הן בנות מניה‪.‬‬
‫ח‪ .‬אחוד של שתי קבוצות בנות מניה זרות הוא קבוצה בת מניה‪) .‬יותר מאוחר נראה‬
‫שתנאי הזרות מיותר(‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬ו‪ .‬הוכח באינדוקציה על הקבוצה ‪ ,B‬תוך שימוש ב־ה' או השתמש בכך ש־ ‪A∪B‬‬
‫שווה לאחוד של הקבוצות הזרות ‪ A‬ו־ ‪ B \ A‬והשתמש ב־ג' וב־ד'‪.‬‬
‫כפי שנראה בהמשך הקורס‪ ,‬הקבוצות בנות המניה הן הקבוצות האינסופיות הקטנות‬
‫ואנו נפגוש קבוצות גדולות בהרבה מן הקבוצות בנות המניה‪ .‬בהמשך הפרק נגלה את‬

‫‪18‬‬
‫הגבולות של מחלקת הקבוצות בנות המניה במובן שנראה כמה אנחנו יכולים להגדיל את‬
‫הקבוצות בהן אנו עוסקים מבלי לקבל קבוצות שאינן בנות מניה‪ .‬מה שנצליח לעשות‬
‫הוא שנראה שקבוצת המספרים הרציונליים היא בת מניה )‪ (2.25‬ואף קבוצת המספרים‬
‫האלגבריים היא בת מניה )‪ .(2.29‬בפרק הבא נראה שקבוצת כל המספרים הממשיים‬
‫כבר אינה בת מניה‪.‬‬
‫‪ .2.19‬משפט‪ .‬קבוצת המספרים השלמים ‪ Z‬היא בת מניה‪,‬‬
‫הוכחה‪ Z .‬היא האחוד של שתי הקבוצות בנות המנייה ‪ N‬וקבוצת השלמים השליליים‪.‬‬
‫‪ 2.20‬משפט‪ N × N .‬היא קבוצה בת מניה‪.‬‬
‫הוכחה ראשונה‪ .‬הוכחה זאת היא קצת יותר ארוכה‪ ,‬אבל היא מצביעה באופן יותר‬
‫אינטואיטיבי על כך שהקבוצה ‪ N × N‬היא בת מניה‪ .‬נבנה מניה טבעית של הנקודות‬
‫‪ hk, li‬בשריג הנקודות ‪ N × N‬הנמצא ברבעון הראשון של המישור הקרטזי‪ .‬תחילה‬
‫נמנה את הנקודה ‪ h0, 0i‬הנמצאת בראשית הצירים‪ ,‬אחריה נמנה‪ ,‬משמאל לימין‪ ,‬את‬
‫הנקודות ‪ h1, 0i‬ו־‪ h0, 1i‬הנמצאות באלכסון הקרוב לראשית‪ ,‬אחריה את הנקודות‬
‫‪ h0, 2i , h1, 1i , h2, 0i‬הנמצאות באלכסון שמעליו‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬המשותף לכל הזוגות ‪hk, li‬‬
‫הנמצאים באלכסון אחד הוא הסכום ‪ k + l‬של רכיביהם‪ ,‬וככל שסכום זה גדול יותר‬
‫האלכסון הוא גבוה יותר‪ .‬כך הזוג ‪ hk1 , l1 i‬קודם לזוג ‪ hk2 , l2 i‬כאשר ‪,k1 + l1 < k2 + l2‬‬
‫וכן כאשר ‪ k1 + l1 = k2 + l2‬ו־ ‪ .k1 < k2‬נמצא עתה את המקום של הזוג ‪ hk, li‬בסדר‬
‫הזוגות‪ .‬נסמן את ‪ k + l‬ב־‪ .n‬הזוגות הקודמים לזוג ‪ hk, li‬הם הזוגות ‪ hi, ji‬המקיימים‬
‫‪ i + j = m‬עבור ‪ m < n‬כלשהו‪ ,‬וכן הזוגות ‪ hi, n − ii‬עבורם ‪ .i < k‬לכל ‪ ,m‬הזוגות‬
‫‪ hi, ji‬המקיימים ‪ i + j = m‬הם הזוגות‬
‫‪ h0, mi , h1, m − 1i , h2, m − 2i , . . . , hm − 1, 1i , hm, 0i‬שמספרם הוא ‪ ,m + 1‬ולכן‬
‫‪ P‬עבור ‪ m < n‬כלשהו הוא‬ ‫המקיימים ‪i + j = m‬‬
‫‪n−1‬‬ ‫הזוגות ‪Pn hi, ji‬‬
‫‪Pk+l‬‬‫מספר‬
‫‪ . m=0 (m + 1) = m=1 m = m=1 m‬מספר הזוגות ‪ hi, n − ii‬עבורם ‪ i < k‬הוא‬
‫‪ , k+l‬וזהו המספר אותו אנו‬
‫‪P‬‬
‫‪Pk+l‬‬ ‫‪ k‬ולכן מספר הזוגות הקודמים לזוג ‪ hk, li‬הוא ‪m=1 m + k‬‬
‫מתאימים לזוג ‪ ,hk, li‬ולכן נגדיר את ‪ F : N ×N → N‬ע"י ‪.F (hk, li) = m=1 m+k‬‬
‫לנוחיות הכתיבה מקובל לכתוב את )‪ F (hk, li‬כ־ )‪.F (k, l‬‬
‫נוכיח תחילה ש־ ‪ F‬היא חח"ע‪ .‬יהיו ‪hk, li‬ו־‪ hk 0 , l0 i‬זוגות שונים ב־ ‪ .N × N‬נניח‪ ,‬ללא‬
‫הגבלת הכלליות‪ ,‬כי ‪ .k + l ≤ k 0 + l0‬תחילה נטפל במקרה בו ‪ .k + l < k 0 + l0‬במקרה‬
‫זה‬
‫‪Pk0 +l0‬‬
‫‪F (k, l) = k+l‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪Pk+l‬‬ ‫‪Pk+l+1‬‬ ‫‪0‬‬
‫< ‪m=1 m + k‬‬ ‫= )‪m=1 m + (k + l + 1‬‬ ‫≤ ‪m=1 m‬‬ ‫‪m=1 m + k‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫) ‪= F (k + l‬‬

‫ולכן ) ‪ .F (k, l) 6= F (k 0 + l0‬כעת נטפל במקרה בו ‪ k + l = k 0 + l0‬ונניח‪ ,‬ללא הגבלת‬

‫הכלליות‪ ,‬כי ‪) k < k 0‬אילו היה ‪ k = k 0‬אז מכיוון ש־ ‪ k + l = k 0 + l0‬היה גם ‪l = l0‬‬
‫‪Pk0 +l0‬‬ ‫קיים‬
‫כעת‪Pk0‬‬ ‫והזוגות היו שווים(‪.‬‬
‫‪Pk+l‬‬ ‫‪+l0‬‬
‫) ‪.F (k, l) = m=1 m + k = m=1 m + k < m=1 m + k 0 = F (k 0 , l0‬‬
‫‪Pn+1‬‬
‫כלשהו‪ .‬מכיוון ש־ ‪ m=1 m > n‬יהי‪pP‬‬
‫‪0‬‬ ‫עתה נוכיח כי ‪ F‬היא על ‪ .N‬יהי ‪Pp n ∈ N‬‬
‫המספר הטבעי המקסימלי כך ש־ ‪) m=1 m ≤ n‬קיים ‪ p‬כזה כי ‪( m=1 m = 0 ≤ n‬‬

‫‪19‬‬
 ‫ויהי ‪ .q = n − pm=1 m‬אילו היה ‪ q > p‬אז היה‬
‫‪P‬‬
‫‪Pp+1‬‬ ‫‪Pp‬‬ ‫‪Pp‬‬
‫‪ , m=1 m = m=1 m + p + 1 ≤ m=1 m + q = n‬בסתירה למירביות ‪ .p‬לכן‬
‫‪ q ≤ p‬ואז ‪.F (q, p − q) = n‬‬
‫הוכחה שניה‪ .‬נגדיר את ‪ F : N × N → N‬ע"י ‪.F (k, l) = 2k (2l + 1) − 1‬‬
‫‪ F‬היא חח"ע כי אם )‪ F (k.l) = F (m, n‬ו־ ‪ k ≤ m‬אז )‪2k (2l + 1) = 2m (2n + 1‬‬
‫ו־ )‪ ,2l + 1 = 2m−k (2n + 1‬ואז ‪ m − k = 0‬כי ‪ 2l + 1‬איזוגי ולכן ‪m = k‬‬
‫ו־ ‪ 2n + 1 = 2l + 1‬וגם ‪ F .n = l‬היא על ‪ N‬כי לכל ‪ n ∈ N‬יהי ‪ k‬המספר הטבעי‬
‫המירבי כך ש־ ‪ 2k‬מחלק את ‪ n+1‬ואז המנה אינה מתחלקת ב־‪ 2‬ולכן היא מספר איזוגי‬
‫‪ 2l + 1‬ו־ ‪.F (k, l) = n‬‬
‫‪ .2.21‬משפט‪ .‬א‪ .‬אם ‪ A ≈ A0‬ו־ ‪ B ≈ B 0‬אז ‪.A × B ≈ A0 × B 0‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬הן בנות מניה גם ‪ A × B‬היא בת מניה‪] .‬נובע מ־‪ 2.20‬ומ־א'[‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬אם ‪ F‬העתקה חח"ע של ‪ A‬על ‪ A0‬ו־‪ G‬העתקה חח"ע של ‪ B‬על ‪ B 0‬אז ‪H‬‬
‫שתחומה ‪ A×B‬והמוגדרת ע"י ‪ H(x, y) = hF (x), G(y)i‬היא העתקה חח"ע של ‪A×B‬‬
‫על ‪.A0 × B 0‬‬
‫‪ .2.22‬משפט‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה חלקית לא חסומה של ‪ N‬אז ‪ A‬בת מניה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬נגדיר ברקורסיה פונקציה ‪ F‬על ‪ N‬כדלקמן‪ F (0) .‬הוא האיבר המזערי של ‪.A‬‬
‫)‪ F (n + 1‬הוא האיבר המזערי ב־‪ A‬הגדול מ־)‪ .F (n‬יש איבר כזה כי ‪ A‬אינה חסומה‪.‬‬
‫ברור כי ‪.F : N → A‬‬
‫קל להוכיח באינדוקציה על ‪ n‬כי )‪ F (n‬גדול מכל )‪ F (k‬עבור ‪ .k < n‬זה כמובן גורר‬
‫ש־ ‪ F‬היא פונקציה חח"ע‪ .‬כעת נוכיח כי ‪ F‬היא על ‪ .A‬נניח שאין זה כך‪ ,‬ויהי ‪m‬‬
‫האיבר המזערי של ‪ A‬שאינו בטווח ‪ .F‬מכיוון ש־ ‪ Dom F = N‬אינסופית ו־ ‪ F‬חח"ע גם‬
‫‪ Range F‬אינסופית ולכן‪ ,‬לפי ‪2.13‬א'‪ ,‬היא אינה חסומה‪ .‬לכן קיים מספר ‪ k‬מזערי כך‬
‫ש־ ‪ k > 0 .F (k) > m‬כי )‪ F (0‬הוא המספר המזערי ב־‪ A‬ולא יתכן ‪.F (0) > m ∈ A‬‬
‫לפי בחירת ‪ F (k − 1) < m k‬ולכן קיים )‪ F (k − 1) < m < F (k‬בסתירה להגדרת‬
‫)‪ F (k‬כאיבר המזערי של ‪ A‬הגדול מ־)‪.F (k − 1‬‬
‫‪ .2.23‬מסקנות‪ .‬א‪ .‬כל קבוצה חלקית ל־ ‪ N‬היא סופית אם היא חסומה‪ ,‬ובת מניה אם‬
‫אינה חסומה‪.‬‬
‫ב‪ .‬קבוצה חלקית של קבוצה בת מניה היא סופית או בת מניה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬בנות מניה גם ‪ A ∪ B‬בת מניה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם כ"א מ־‪ A‬ו־‪ B‬היא סופית או בת מניה אז גם ‪ A ∪ B‬כן‪.‬‬
‫ה‪ .‬בליעת קבוצה סופית או בת מניה‪ :‬אם לקבוצה ‪ A‬יש תת קבוצה בת מניה ו־‪ B‬היא‬
‫קבוצה סופית או בת מניה אז ‪.A ∪ B ≈ A‬‬
‫הוכחה‪ .‬ג‪ A ∪ B .‬היא האחוד של הקבוצות הזרות ‪ A‬ו־ ‪ B \ A .B \ A‬היא‪ ,‬לפי ב'‪,‬‬
‫סופית או בת מניה‪ .‬כעת השתמש ב־‪2.18‬ו' וב־‪2.18‬ח'‪.‬‬
‫ה‪ .‬תהי ‪ C‬תת קבוצה בת מניה של ‪ .A‬קיים‬
‫))‪.A ∪ B = A ∪ (B \ A) = ((A \ C) ∪ C) ∪ (B \ A) = (A \ C) ∪ (C ∪ (B \ A‬‬
‫‪ B \ A‬היא סופית או בת מניה ולכן‪ ,‬לפי ג' ו־‪2.18‬ו' )‪ C ∪ (B \ A‬היא בת מניה‪ .‬מכיוון‬
‫שכל אחת משתי הקבוצות ‪ C‬ו־ )‪ C ∪ (B \ A‬היא בת מניה וזרה ל־ ‪ A \ C‬לכן‪,‬‬

‫‪20‬‬
 ‫לפי ‪.A ∪ B = (A \ C) ∪ (C ∪ (B \ A)) ≈ (A \ C) ∪ C = A ,2.16‬‬
‫‪ .2.24‬משפט‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סופית או בת מניה ותהי ‪ F‬פונקציה שתחומה ‪ .A‬קיימת‬
‫קבוצה ‪ B ⊆ A‬כך שהפונקציה ‪ F  B‬היא חד־חד ערכית והטווח שלה שווה לטווח ‪.F‬‬
‫הערה‪ .‬משפט זה נכון גם‪ ,‬בהנחה מסויימת‪ ,‬לכל קבוצה ‪) A‬ראה ‪.(5.9‬‬
‫הוכחה‪ .‬כדי ש־‪ B‬תהיה כי שאנו רוצים עלינו להכניס לתוכה לכל ‪ y ∈ RangeF‬איבר‬
‫יחיד ‪ x ∈ A‬כך ש־ ‪ ,F (x) = y‬ולשם כך עלינו לבחור איבר אחד מתוך הקבוצה‬
‫}‪ .{x ∈ A | F (x) = y‬את זה נוכל לעשות אם יש לנו פונקציה ‪ C‬שתחומה קבוצת‬
‫=∅‬ ‫החזקה )‪ P (A‬של ‪) A‬כלומר קבוצת כל הקבוצות החלקיות ל־‪ (A‬כך שלכל ‪6 D ⊆ A‬‬
‫‪ .C(D) ∈ D‬כדי לקבל פונקציה ‪ C‬כזאת נצא מפונקציה חד חד ערכית ‪,H : A → N‬‬
‫= ∅ את )‪ C (D‬כאיבר ‪ x‬של ‪D‬‬ ‫הקיימת לפי הנחתנו על ‪ ,A‬ונגדיר לכל ‪6 D ⊆ A‬‬
‫שעבורו )‪ H(x‬הוא המספר המינימלי שאותו ‪ H‬מקבלת על איברי הקבוצה ‪ .D‬מכיוון‬
‫ש־‪ H‬חח"ע ישנו בדיוק ‪ x‬אחד כזה‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬כאשר עומדת לרשותנו הפונקציה ‪ ,C‬נקבע את ‪ B‬כקבוצת איברי ‪A‬שהם הנבחרים‬
‫ע"י הפונקציה ‪ C‬מן הקבוצות }‪ {x ∈ A | F (x) = y‬לכל ) ‪ ,y ∈ Range(F‬כלומר‬
‫} ‪ .B = {C ({x ∈ A | F (x) = y}) | y ∈ RangeF‬נשים לב שכל איבר ‪ z‬של ‪ B‬הוא‬
‫)}‪ C ({x ∈ A | F (x) = y‬עבור ‪ y‬יחיד שהוא )‪ ,F (z‬כי אם‬
‫)}‪ z = C ({x ∈ A | F (x) = y‬אז }‪ z ∈ {x ∈ A | F (x) = y‬ולכן )‪.y = F (z‬‬
‫‪ F  B‬היא חד חד ערכית כי אם ‪ z, u ∈ B‬ו־ ‪ F (z) = F (u) = y‬אז‪ ,‬כפי שראינו זה‬
‫‪ F  B‬היא על ‪ RangeF‬כי‬ ‫עתה‪ ,‬גם ‪ z‬וגם ‪ u‬שווים ל־ )}‪.C ({x ∈ A | F (x) = y‬‬
‫לכל ‪ y = F (z) y ∈ RangeF‬היכן ש־ ‪.z = C ({x ∈ A | F (x) = y}) ∈ B‬‬
‫מסקנה‪ .‬כל פונקציה שתחומה הוא קבוצה בת מניה הטווח שלה הוא קבוצה סופית או‬
‫בת מניה‪] .‬לפי ‪2.23‬ב'[‪.‬‬
‫‪ .2.25‬משפט‪ .‬קבוצת המספרים הרציונליים ‪ Q‬היא בת מניה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהי ‪ F : Q → Z × N‬הפונקציה כך ש־ ‪ F (0) = h0, 1i‬ולכל מספר‬
‫רציונלי ‪ F (z) = hk, li z 6= 0‬היכן ש־ ‪ k‬ו־ ‪ l‬הם המספרים השלמים היחידים כך‬
‫ש־ ‪ k ,z = kl‬ו־‪ l‬זרים ו־ ‪ F .l > 0‬היא חח"ע ולכן ‪ Q‬שוות עוצמה ל־ ‪RangeF‬‬
‫החלקית ל־ ‪ RangeF .Z × N‬היא סופית או בת מניה לפי ‪2.21 ,2.19‬ב' ו־‪2.23‬ב'‪ ,‬ולכן‬
‫גם ‪ Q‬כן‪ Q .‬אינה סופית כי ‪ Q ⊇ N‬ולכן ‪ Q‬היא בת מניה‪.‬‬
‫‪ .2.26‬הגדרה‪ .‬א‪ .‬בשם ‪n‬־יה‪ ,‬או ‪n‬־יה סדורה‪ ,‬נקרא לפונקציה שתחומה ‪ .Nn‬בשם‬
‫רכיבי ה־‪n‬־יה ‪ x‬נקרא לערכים )‪ ,x(0), x(1), . . . , x(n−1‬שנסמנם גם ב־ ‪.x0 , . . . , xn−1‬‬
‫‪n‬־יה שכל רכיביה הם איברים של ‪ A‬נקראת ‪n‬־יה של איברי ‪ .A‬לקבוצה ‪ A‬נסמן ב־ ‪An‬‬
‫את קבוצת ה־‪n‬־יות של איברי ‪.A‬‬
‫מושג ה־‪2‬־יה אינו זהה למושג הזוג הסדור‪ ,‬כי ה־‪2‬־יה שרכיביה הם ‪ x‬ו־‪ y‬היא‬
‫}‪ {h0, xi, h1, yi‬והזוג הסדור עם אותם רכיבים הוא ‪ .hx, yi‬עם זאת ה־‪2‬־יה ממלאת‬
‫אחר תכונת הזוג הסדור )‪ (1.16‬ולכן היא יכולה לשמש במקום הזוג הסדור‪ ,‬ומכאן ואילך‬
‫לא נבחין בין הזוג הסדור ‪ hx, yi‬לבין ה־‪2‬־יה }‪.{h0, xi, h1, yi‬‬
‫נשים לב שישנה בדיוק ‪0‬־יה אחת ‪ hi‬שהיא הקבוצה הריקה‪.‬‬
‫פעמים רבות גם לא נבחין בין העצם ‪ x‬לבין ה־‪1‬־יה ‪ ,hxi‬למרות שמדובר בעצמים שונים‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫ב‪ .‬את ה־‪n‬־יה שרכיביה‪ ,‬לפי הסדר הם ‪ ,x0 , . . . , xn−1‬נסמן ב־ ‪ .hx0 , . . . , xn−1 i‬לאור‬
‫מה שנאמר ב־א'‪ ,‬הדו־משמעותיות של סימון זה כאשר ‪ n = 2‬אינה צריכה להפריע‪.‬‬
‫ג‪ .‬סידרה סופית זאת ‪n‬־יה עבור ‪ n ∈ N‬כלשהו‪ .‬ל־‪ n‬נקרא בשם אורך הסידרה‪ .‬סידרה‬
‫סופית של איברי ‪ A‬זאת סידרה סופית שכל רכיביה הם איברי ‪.A‬‬
‫ד‪ .‬לכל פונקציה ‪ F‬ו־‪n‬־יה ‪ hx0 , . . . , xn−1 i‬נכתוב ) ‪ F (x0 , . . . , xn−1‬עבור‬
‫)‪.F (hx0 , . . . , xn−1 i‬‬
‫‪ 2.27‬למה‪ .‬א‪ .‬אם ‪ A ≈ B‬אז לכל ‪.An ≈ B n n ∈ N‬‬
‫ב‪ .‬למחלקה ‪ A‬כלשהי נסמן ב־ ∗‪ A‬את מחלקת כל הסדרות הסופיות של איברי ‪.A‬‬
‫אם ‪ A ≈ B‬אז ∗ ‪.A∗ ≈ B‬‬
‫‪ .2.28‬משפט‪ .‬א‪ .‬ל־‪ n > 0‬קבוצת ה־‪n‬־יות של איברי קבוצה בת מניה היא בת מניה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הקבוצה ∗‪ A‬של כל הסדרות הסופיות של איברי קבוצה בת מניה ‪ A‬היא בת מניה‪.‬‬
‫לחלקים א' ו־ב' של המשפט נביא שתי הוכחות‪ .‬ההוכחה הראשונה מסתמכת על מה‬
‫שהוכחנו ב־‪ 2.20‬שהקבוצה ‪ N × N‬היא בת מניה‪ .‬ההוכחה השניה אינה משתמשת‬
‫במשפט ‪ ,2.20‬ואף גוררת אותו‪ ,‬והיא משתמשת ביחידות הפריקות של המספרים הטבעיים‬
‫החיוביים למכפלה של מספרים ראשוניים‪.‬‬
‫∗‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה סופית לא ריקה אז ‪ A‬היא בת מניה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬לאור ‪ 2.27‬די להוכיח את א' ו־ב' למקרה בו ‪ ,A = N‬ואת ג' למקרה בו ‪A = Nn‬‬
‫עם ‪.n > 0‬‬
‫נגדיר‪ ,‬עבור‬ ‫לפי ‪ 2.20‬קיימת העתקה חח"ע ‪ F‬של ‪ N × N‬על ‪.N‬‬ ‫א‪.‬‬
‫‪ n > 0‬את הפונקציה ‪ Fn‬ברקורסיה על ‪ n‬כפונקציה שתחומה ‪ N n‬ע"י ‪F1 (hxi) = x‬‬
‫ו־ ) ‪ .Fn+1 (x0 , . . . , xn ) = F (Fn (x0 , . . . , xn−1 ), xn‬באינדוקציה על ‪ n‬מוכיחים כי‬
‫‪ Fn‬היא העתקה חח"ע של ‪ N n‬על ‪.N‬‬
‫ב‪ .‬נגדיר העתקה חד חד ערכית ‪ G‬של ∗ ‪ N‬לתוך ‪ ,N‬ולכן‪ ,‬לפי ‪2.23‬ב'‪ ,‬טווח ‪ G‬היא‬
‫קבוצה סופית או בת מניה‪ ,‬ולכן גם ∗ ‪ N‬כן‪ .‬מכיוון ש־ ∗ ‪ N‬בוודאי אינה סופית לכן היא‬
‫בת מניה‪ .‬כל ∗ ‪ x ∈ N‬הוא ‪n‬־יה של איברי ‪ Nn‬עבור ‪ n‬מסויים‪ .‬עבור ‪ n = 0‬נגדיר‬
‫)‪ ,G (hi) = F (0, 0‬ועבור ‪ n > 0‬נגדיר ))‪ .G(x) = F (n, Fn (x‬ברור כי ‪,G(x) ∈ N‬‬
‫ומכיוון שהפונקציות ‪ F‬ו־ ‪ Fn‬חד־חד ערכיות גם ׂ‪ G‬חד־חד ערכית‪.‬‬
‫ג‪ .‬מכיוון ∗ ‪ Nn∗ ⊆ N‬ו־ ∗ ‪ N‬היא בת מניה ‪ ,‬אז לפי ‪2.23‬ב'‪ Nn∗ ,‬היא סופית או בת מניה‪.‬‬
‫כאשר ‪ n > 0‬נגדיר פונקציה ‪ H‬מ־ ‪ N‬לתוך ∗‪ Nn‬כך שלכל ‪ k‬טבעי )‪ H(k‬היא ‪k‬־יה שכל‬
‫רכיביה הם ‪ H ֵׁ .0‬היא חח"ע ולכן הטווח שלה הוא קבוצה בת מניה חלקית ל־ ∗‪.Nn‬‬
‫הוכחה שניה של חלקים א' ו־ב'‪ .‬ב‪ .‬תהי ‪ N+‬קבוצת המספרים הטבעיים החיוביים‪.‬‬
‫לפי ‪2.18‬ד' ‪ N+‬היא בת מניה‪ .‬לאור ‪2.27‬ב' די לנו להוכיח כי ∗‪ N+‬בת מניה כי אז‪ ,‬לכל‬
‫קבוצה בת מניה ‪ ,A‬מכיוון ש־ ‪ A ≈ N+‬אז גם ∗‪ A∗ ≈ N+‬ולכן גם ∗‪ A‬בת מניה‪ .‬נגדיר‬
‫עתה פונקציה חח"ע ‪ F‬מ־ ∗‪ N+‬לתוך ‪ N+‬ונוכיח כי היא חח"ע ועל ‪ ,N+‬ולכן ∗‪ N+‬בת‬
‫מנייה‪ .‬יהיו ‪ p0 , p1 , p2 , . . .‬המספרים הראשוניים לפי הסדר‪ ,‬כלומר ‪ .2, 3, 5, . . .‬לכל‬
‫‪x‬‬
‫‪n‬־יה ‪ hx0 , . . . , xn−1 i‬נגדיר ‪ ,F (x0 , . . . , xn−1 ) = px0 0 px1 1 . . . pnn−−11‬כאשר המכפלה‬
‫הריקה היא ‪) 1‬ולכן עבור ‪ .(F () = 1 n = 0‬מכיוון שכל מספר טבעי חיובי הוא‬
‫מכפלה של מספרים ראשוניים טווח ‪ F‬הוא ‪ ,N+‬ומכיוון שההצגה של מספר טבעי חיובי‬
‫כמכפלת חזקות של מספרים ראשוניים היא יחידה לכן ‪ F‬היא חח"ע‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫א‪ .‬מכיוון ש־ ∗‪ N+‬היא בת מנייה ו־ ∗‪ N+n ⊆ N+‬אז ‪ N+n‬היא סופית או בת מניה‪ ,‬ומכיוון‬
‫שעבור ‪ N+n n > 0‬בוודאי אינה סופית‪ ,‬לכן ‪ N+n‬בת מניה‪ ,‬ולכן‪ ,‬לכל קבוצה בת מניה‬
‫‪ ,A‬גם ‪ An‬היא בת מניה‪.‬‬
‫‪ .2.29‬משפט‪ .‬קבוצת המספרים האלגבריים היא בת מניה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬מספר אלגברי הוא שורש של פולינום ‪ p‬עם מקדמים שלמים ממעלה‬
‫‪ n > 0‬כלשהי‪ .‬ל־‪ p‬יש לכל היותר ‪ n‬שורשים‪ ,‬נסמן את מספרם ב־ ‪ .mp‬נסדר‬
‫אותם בסדר שיטתי כלשהו )למשל‪ ,‬לפי הסדר של הרכיב הממשי שלהם‪ ,‬ואת השורשים‬
‫עם אותו רכיב ממשי נסדר לפי הרכיב הדימיוני( ותהי ‪ fp‬הפונקציה המעתיקה את‬
‫קבוצת המספרים }‪ {0, . . . , mp − 1‬על קבוצת שורשי ‪ p‬לפי הסדר שלהם‪ .‬תהי ‪W‬‬
‫קבוצת הזוגות ‪ ha, ki‬היכן ש־ ‪ a‬היא סידרה באורך < ‪ 1‬של מספרים שלמים שרכיבה‬
‫הראשון אינו ‪ 0‬ו־ ‪ k‬מספר טבעי קטן ממספר השורשים של הפולינום שסדרת מקדמיו‬
‫היא ‪ .a‬תהי ‪ F‬הפונקציה שתחומה ‪ W‬ושלכל ‪ F (a, k) ha, ki ∈ W‬הוא השורש‬
‫ה־ ‪k‬־י של הפולינום ‪ p‬שסידרת מקדמיו היא ‪ ,a‬כלומר )‪ F .F (a, k) = fp (k‬היא‬
‫העתקה של ‪ W‬על קבוצת המספרים האלגבריים‪ ,W ⊆ Z ∗ × N .‬היכן ש־ ∗ ‪ Z‬היא‬
‫קבוצת כל הסדרות הסופיות של המספרים השלמים‪ Z ∗ × N .‬היא בת מניה‪ ,‬לפי ‪,2.19‬‬
‫‪2.21‬ב' ו־‪2.28‬ב'‪ .‬ברור ש־ ‪ W‬אינה סופית ולכן ‪ W‬היא בת מניה‪ .‬לפי המסקנה ממשפט‬
‫‪ 2.24‬קבוצת המספרים האלגבריים היא סופית או בת מניה‪ ,‬אולם היא אינה סופית כי‬
‫היא מקיפה את ‪.N‬‬

‫קינוח לאניני הטעם‬

‫‪ 2.30‬ב־‪2.5‬ג' הגדרנו שקבוצה היא סופית אם היא בת ‪ n‬איברים למספר טבעי ‪ n‬כלשהו‪,‬‬
‫כלומר אם היא שוות עוצמה לקבוצת המספרים הטבעיים הקטנים מ־‪ .n‬ישנה גם אפשרות‬
‫פשוטה להגדרת מושג הקבוצה הסופית ללא תלות במושג המספר הטבעי‪ ,‬ונראה עתה‬
‫כיצד לעשות זאת‪.‬‬
‫מטרתנו היא להגדיר שקבוצה ‪ A‬היא סופית אם היא מתקבלת מן הקבוצה הריקה ע"י‬
‫הוספת איבר כל פעם )כולל ‪ 0‬הוספות(‪ .‬הבעיה היא איך לנסח באופן מתמטי את‬
‫התכונה האינטואיטיבית "מתקבלת מן הקבוצה הריקה ע"י הוספת איבר כל פעם"‪ .‬נראה‬
‫כיצד לעשות זאת‪ .‬תהי ‪ B‬קבוצה כלשהי של קבוצות חלקיות ל־‪ .A‬נאמר ש־‪ B‬היא‬
‫קבוצה אינדוקטיבית אם הקבוצה הריקה נמצאת ב־‪ B‬ולכל קבוצה ‪ P‬ב־‪ B‬ולכל איבר‬
‫‪ x‬של ‪ A‬גם ‪ P ∪ x‬נמצאת ב־‪ .B‬קבוצה אינדוקטיבית ‪ B‬של קבוצות חלקיות ל־‪A‬‬
‫מכילה‪ ,‬כמובן‪ ,‬את כל הקבוצות שאליהן ניתן להגיע מן הקבוצה הריקה ע"י הוספת‬
‫איבר של ‪ A‬כל פעם‪ .‬לכן אם ל־‪ A‬עצמה אפשר להגיע ע"י הוספת איבר כל פעם אז‬
‫גם ‪ A‬עצמה נמצאת ב־‪ .B‬מצד שני‪ ,‬נסמן ב־‪ C‬את קבוצת הקבוצות החלקיות ל־‪A‬‬
‫אליהן ניתן להגיע מן הקבוצה הריקה ע"י הוספת איבר כל פעם‪ .‬ברור ש־‪ C‬עצמה היא‬
‫אינדוקטיבית‪ ,‬ואם ‪ A‬אינה מתקבלת מן הקבוצה הריקה ע"י הוספת איבר כל פעם אז ‪A‬‬
‫אינה ב־‪ .C‬כך קבלנו ש־‪ A‬מתקבלת מן הקבוצה הריקה ע"י הוספת איבר כל פעם אםם‬
‫‪ A‬נמצאת בכל קבוצה אינדוקטיבית של קבוצות חלקיות ל־‪ .A‬התכונה ש־‪ A‬נמצאת‬
‫בכל קבוצה אינדוקטיבית של קבוצות חלקיות לה היא תכונה מתמטית מנוסחת היטב‪,‬‬

‫‪23‬‬
 ‫ונשתמש בה להגדרת הסופיות‪.‬‬
‫‪ 2.31‬הגדרה‪ .‬קבוצה ‪ B‬נקראת קבוצה אינדוקטיבית ב־‪ A‬אם היא קבוצה של קבוצות‬
‫חלקיות ל־‪ A‬כך ש־ ‪ ,∅ ∈ B‬ולכל קבוצה ‪ P ∈ B‬ו־‪ P ∪ x x ∈ A‬נמצאת ב־‪ .B‬קבוצה‬
‫‪ A‬נקראת סופית אם היא נמצאת בכל קבוצה אינדוקטיבית ב־‪.A‬‬
‫דוגמה לקבוצה שאינה סופית‪ :‬קבוצת כל הקבוצות החסומות של המספרים הטבעיים‬
‫היא אינדוקטיבית בקבוצת המספרים הטבעיים ‪ ,‬אבל היא אינה מכילה את ‪.N‬‬
‫‪ 2.32‬משפט‪ :‬א‪ .‬הקבוצה הריקה ∅ היא סופית‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם הקבוצה ‪ A‬סופית ו־‪ y‬עצם כלשהו‪ ,‬אז גם }‪ A ∪ {y‬סופית‪] .‬רמז‪ .‬תהי ‪ B‬קבוצה‬
‫אינדוקטיבית ב־ }‪ .A ∪ {y‬נסמן ב־‪ C‬את הקבוצה של אותן קבוצות ב־‪ B‬שהן חלקיות‬
‫ל־‪ C .A‬אינדוקטיבית ב־‪ A‬ולכן ‪[.A ∈ C ⊆ B‬‬
‫‪ 2.33‬עקרון האינדוקציה לקבוצות סופיות‪ .‬אם ‪ Φ‬היא תכונה אינדוקטיבית‪ ,‬כלומר אם ∅‬
‫היא בעלת התכונה ‪ ,Φ‬ולכל קבוצה ‪ A‬ולכל עצם ‪ x‬אם ‪ A‬היא בעלת התכונה ‪ Φ‬אז גם‬
‫}‪ A ∪ {x‬היא בעלת התכונה ‪ ,Φ‬אז כל קבוצה סופית היא בעלת התכונה ‪.Φ‬‬
‫]רמז‪ :‬לכל קבוצה ‪ A‬קבוצת כל הקבוצות החלקיות ל־‪ A‬שהן בעלות התכונה ‪ Φ‬היא‬
‫קבוצה אינדוקטיבית ב־‪[.A‬‬
‫כעת נוכיח כי מושג הסופיות שהוגדר כאן זהה למושג הסופיות שהוגדר לעיל באמצעות‬
‫המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬נראה כי כל קבוצה סופית‪ ,‬כפי שהוגדר כאן היא קבוצה בת ‪ n‬איברים עבור‬
‫מספר טבעי כלשהו‪ ,‬ע"י שנראה שהתכונה להיות קבוצה בת ‪ n‬איברים עבור מספר טבעי‬
‫‪ n‬כלשהו היא תכונה אינדוקטיבית‪ .‬הקבוצה הריקה ∅ היא בת ‪ 0‬איברים‪ .‬אם קבוצה‬
‫‪ A‬היא בת ‪ n‬איברים‪ ,‬למספר טבעי ‪ n‬אז ‪ A ∪ x‬היא בת ‪ n + 1‬איברים‪.‬‬
‫בכוון ההפוך‪ ,‬נראה כי כל קבוצה בת ‪ n‬איברים היא סופית לפי ההגדרה כאן‪ ,‬ונעשה‬
‫זאת באינדוקציה על ‪ .n‬קבוצה בת ‪ 0‬איברים היא ∅ ולכן היא סופית‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה‬
‫בת ‪ n + 1‬איברים‪ ,‬ויהי ‪ x‬איבר כלשהו של ‪. A‬אז }‪ A \ {x‬היא קבוצה בת ‪ n‬איברים‬
‫ולכן היא סופית‪ ,‬לפי הנחת האינדוקציה‪ .‬לפי ‪2.32‬ב' גם }‪ A = (A \ {x}) ∪ {x‬סופית‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫‪ 2.34‬תרגיל‪ :‬בשיטות של הדיון כאן הוכח כי כל קבוצה חלקית של קבוצה סופית היא‬
‫סופית‪ .‬עשה זאת בשתי דרכים‪ .‬האחת היא ע"י שימוש ישיר בהגדרת הסופיות‪ ,‬והשניה‬
‫באינדוקציה‪.‬‬
‫‪ 2.35‬תרגיל‪ .‬קבוצה ‪ A‬היא סופית אםם לכל קבוצה ‪ Q‬של קבוצות חלקיות ל־‪ A‬ישנו‬
‫איבר מקסימלי ‪) B‬במובן שלא קיים ‪ C ∈ Q‬כך ש־ ‪ .(C % B‬איפיון זה של הקבוצות‬
‫הסופיות יכול לשמש כהגדרה חלופית של מושג הקבוצה הסופית שאינה משתמשת במושג‬
‫המספר‪.‬‬
‫‪ 2.36‬תכונה של קבוצות אינסופיות‪2.15 .‬א' אומר שאם לקבוצה ‪ A‬ישנה העתקה חד־חד‬
‫ערכית לקבוצה חלקית ממש שלה אז ‪ A‬היא אינסופית‪ .‬האם לכל קבוצה אינסופית ‪A‬‬
‫קיימת העתקה חד־חד ערכית על תת־קבוצה חלקית שלה? בשלב זה איננו יכולים לענות‬
‫על שאלה זאת‪ ,‬ומה שאנו יכולים כבר לומר זהו המשפט הבא‪.‬‬
‫משפט‪ .‬לקבוצה ‪A‬ישנה העתקה חד־חד ערכית על קבוצה חלקית ממש שלה אםם יש‬
‫ל־‪ A‬תת קבוצה בת מניה‪.‬‬
‫רמז‪ .‬תהי ‪ F‬העתקה חד־חד ערכית של ‪ A‬על קבוצה חלקית ממש שלה‪ .‬יהי‬
‫‪ .w ∈ A \ RangeF‬נגדיר ברקורסיה ‪ ,w0 = w‬ולכל ‪.wn+1 = F (wn ) n‬‬

‫‪25‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ג'‪ :‬השוואת קבוצות‬
‫גרסת ‪7.12.2015‬‬
‫בפרק זה נראה קבוצות אינסופיות שהן גדולות יותר בעוצמתן מן הקבוצות בנות המנייה‪.‬‬
‫הפופולרית ביותר מבין קבוצות אלו היא קבוצת המספרים הממשיים‪ ,‬ונתחיל בהתבוננות‬
‫בקבוצה זאת‪.‬‬
‫‪ .3.1‬משפט‪ .‬הקבוצות הבאות של מספרים ממשיים שוות עוצמה זו לזו‪.‬‬
‫א‪ .‬קבוצת המספרים הממשיים <‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל הקטעים הממשיים הפתוחים }‪ ,(a, b) = {x ∈ < | a < x < b‬כאשר ‪.a < b‬‬
‫ג‪ .‬כל הקרניים הממשיות הפתוחות }‪(a, ∞) = {x ∈ < | a < x‬‬
‫ו־ }‪.(−∞, a) = {x ∈ < | x < a‬‬
‫ד‪ .‬כל הקטעים הממשיים הסגורים }‪ , [a, b] = {x ∈ < | a ≤ x ≤ b‬כאשר ‪.a < b‬‬
‫ה‪ .‬כל הקרניים הממשיות הסגורות }‪[a, ∞) = {x ∈ < | a ≤ x‬‬
‫ו־ }‪.(−∞, a] = {x ∈ < | x ≤ a‬‬
‫ו‪ .‬כל הקטעים הממשיים החצי פתוחים }‪,[a, b) = {x ∈ < | a ≤ x < b‬‬
‫ו־ }‪ , (a, b] = {x ∈ < | a < x ≤ b‬כאשר ‪.a < b‬‬
‫הוכחה‪ .‬נוכיח רק חלק משוויונות העוצמה‪.‬‬
‫הפונקציה ‪ f (x) = a + (b − a) x‬מעתיקה חד חד ערכית את )‪[0, 1) ,[0, 1] ,(0, 1‬‬
‫ו־]‪ (0, 1‬על )‪ [a, b) ,[a, b] ,(a, b‬ו־]‪ ,(a, b‬בהתאמה‪.‬‬
‫מכיוון שהקטע )‪ (0, 1‬מקיף את הקבוצה בת המניה ‪ n1 | n > 0‬לכן‪ ,‬לפי משפט‬
‫‬

‫הבליעה ‪2.23‬ה'‪ ,‬הוספת נקודות קצה לקטע זה ולקרן )∞ ‪ (0,‬משאירה את שוויון העוצמה‪.‬‬
‫את )‪ (0, 1‬על הקרן )∞ ‪.(0,‬‬‫מעתיקה
‬ ‫הפונקציה ‪g(x)
= x1 − 1‬‬
‫לפי ‪.< = (−∞, 0) ∪ {0} ∪ (0, ∞) ≈ 0, 2 ∪ 2 ∪ 12 , 1 = (0, 1) ,2.16‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫‪ .3.2‬הגדרה‪ .‬א‪ A  B .‬אם קיימת ‪ F : A → B‬חד חד ערכית‪ ,‬ואז אנו אומרים ש־‪A‬‬
‫קטנה או שווה בעוצמתה מ־‪ ,B‬וש־‪ B‬גדולה או שווה בעוצמתה מ־‪. .A‬‬
‫ב‪ A ≺ B .‬אםם ‪ A  B‬ו־ ‪ ,A 6≈ B‬ואז אנו אומרים ש־‪ A‬קטנה בעוצמתה מ־‪,B‬‬
‫וש־‪ B‬גדולה בעוצמתה מ־‪.A‬‬
‫‪ .3.3‬למה‪ .‬א‪ A  B .‬אםם ישנה ‪ C ⊆ B‬כך ש־ ‪.C ≈ A‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ A ⊆ B‬אז ‪ ,A  B‬ולכן תמיד ‪ ,A  A‬והיחס  הוא רפלקסיבי‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A ≈ B‬אז ‪ ,A 6≺ B‬ולכן תמיד ‪ ,A 6≺ A‬והיחס ≺ הוא אירפלקסיבי‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫ד‪ .‬היחם  הוא טרנזיטיבי‪ :‬אם ‪ A  B‬ו־ ‪ B  C‬אז ‪] .A  C‬כי‪ ,‬לפי ‪1.32‬ג'‪ ,‬הרכבת‬
‫פונקציות חח"ע נותנת פונקציה חח"ע‪[.‬‬
‫ה‪ .‬יהיו ‪ A0 ≈ A‬ו־ ‪ ,B 0 ≈ B‬אז אם ‪ A  B‬אז גם ‪ ,A0  B 0‬ואם ‪ A ≺ B‬אז גם‬
‫‪.A0 ≺ B 0‬‬
‫‪ .3.4‬למה‪ .‬א‪ .‬אם ‪ B‬סופית ו־ ‪ A  B‬אז גם ‪ A‬סופית‪ .‬אם ‪ A‬אינסופית ו־ ‪A  B‬‬
‫אז גם ‪ B‬אינסופית‪ 2.6] .‬ו־‪2.7‬ה'[‬
‫ב‪ .‬לכל ‪ Nm  Nn m, n ∈ N‬אםם ‪[2.14] .m ≤ n‬‬
‫ג‪ .‬לכל ‪ Nm ≺ Nn m, n ∈ N‬אםם ‪[2.14] .m < n‬‬
‫ד‪ .‬לכל ‪2.6] .Nn ≺ N n ∈ N‬ב' ו־‪2.13‬ג'[‬
‫ה‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה סופית ו־‪ B‬קבוצה אינסופית אז ‪.A ≺ B‬‬
‫הוכחה‪ .‬ה‪ .‬מכיוון שלפי ‪2.6‬ב' הקבוצה הסופית ‪ A‬אינה שוות עוצמה לקבוצה האינסופית‬
‫‪ ,B‬די לנו להוכיח כי כי ‪ , A  B‬ונעשה זאת באינדוקציה על הקבוצה הסופית ‪.A‬‬
‫כאשר ∅ = ‪ A‬ברור כי ‪ .∅  B‬נניח‪ ,‬כהנחת האינדוקציה‪ ,‬כי ‪ A‬סופית ו־ ‪A  B‬‬
‫ונוכיח כי אם ‪ u‬הוא עצם כלשהו שאינו ב־‪ A‬אז גם ‪ .A ∪ {u}  B‬מכיוון ש־ ‪A  B‬‬
‫קיימת פונקציה חד חד ערכית ‪ .F : A → B‬מכיוון ש־ ‪ A 6≈ B‬לכן קיים ‪ v ∈ B‬שאינו‬
‫בטווח ‪ F ∪ {hu, vi} .F‬היא לכן העתקה חח"ע של }‪ A ∪ {u‬לתוך ‪ .B‬כך הוכחנו את‬
‫מסקנת שלב האינדוקציה שהיא ‪.A ∪ {u}  B‬‬
‫‪ .3.5‬משפט‪ .‬קבוצת המספרים הממשיים < אינה בת מניה‪ ,‬ולכן‪ ,‬מכיוון ש־ < ⊆ ‪,N‬‬
‫< ≺ ‪.N‬‬
‫הוכחה‪ .‬ברור שדי שנוכיח שהקטע )‪ (0, 1‬אינו קבוצה בת מניה‪ .‬נעשה זאת ע"י שנוכיח‬
‫שכל העתקה )‪ F : N → (0, 1‬איננה על )‪ .(0, 1‬את זה נעשה ע"י שנמציא לכל העתקה‬
‫‪ F‬כזאת מספר ממשי ‪ 0 < b < 1‬שאינו בטווח ‪ .F‬תהי ‪ F‬העתקה כנ"ל אז לכל ‪ n‬תהי‬
‫‪ 0.an,0 an,1 . . .‬הצגה של )‪ F (n‬כשבר עשרוני אינסופי‪.‬‬

‫נבנה מספר ‪ b‬ע"י שנבנה את הצגתו העשרונית ‪ 0.b1 b2 . . .‬כך שנבטיח שהוא יהיה שונה‬
‫מכל המספרים ‪ .F (0), F (1), . . .‬כדי ש־‪ b‬יהיה שונה מ־)‪ F (n‬נבחר את הסיפרה ‪bn‬‬
‫כך שהיא תהיה שונה מן הסיפרה ‪ an,n‬הנמצאת באותו מקום בהצגת )‪ .F (n‬את ‪bn‬‬

‫‪27‬‬
‫נבחר כסיפרה בין ‪ 1‬ל־‪ 8‬שהיא ‪ an,n + 1‬או ‪ .an,n − 1‬למשל‪ ,‬נבחר ‪bn = an,n + 1‬‬
‫אם ‪ an,n ≤ 7‬ו־ ‪ bn = an.n − 1‬אם ‪ .an,n ≥ 8‬כך ההצגה העשרונית של ‪ b‬שונה מכל‬
‫ההצגות העשרוניות דלעיל של ‪ .F (0), F (1), . . .‬מכיוון שהספרות ‪ 0‬ו־‪ 9‬אינן מופיעות‬
‫בהצגה של ‪ b b‬מקיים ‪ 0 < b < 1‬ול־‪ b‬ישנה הצגה יחידה כשבר עשרוני אינסופי‬
‫)למספרים שיש להם שתי הצגות כשבר עשרוני אינסופי מופיעה בהצגה אחת הסיפרה‬
‫‪ 9‬בכל מקום ממקום מסויים ואילך‪ ,‬ובשניה מופיעה הסיפרה ‪ 0‬ממקום מסויים ואילך(‪.‬‬
‫לכן המצב של־‪ b‬ול־)‪ F (n‬יש ספרות שונות במקום המתאים ל־‪ n‬מבטיח ש־ )‪6 F (n‬‬
‫= ‪,b‬‬
‫וזה לכל ‪ .n‬שיטת הבניה של ‪ b‬נקראת שיטת האלכסון כי אנו בונים את ‪ b‬ע"י שאנו‬
‫הולכים לאורך האלכסון בהצגה שלעיל ובוחרים בכל מקום סיפרה השונה מן הסיפרה‬
‫שהאלכסון עובר דרכה‪.‬‬
‫ראינו זה עתה שקבוצת המספרים הממשיים גדולה בעוצמתה מן הקבוצות בנות המניה‪.‬‬
‫נראה עתה דרך לקבל מכל קבוצה ‪ A‬קבוצה הגדולה בעוצמתה מ־‪.A‬‬
‫‪ .3.6‬אקסיומת קבוצת החזקה‪ .‬לכל קבוצה ‪ A‬קיימת קבוצה המכילה את כל הקבוצות‬
‫החלקיות ל־‪) A‬במילים אחרות‪ ,‬מחלקת הקבוצות החלקיות ל־‪ A‬היא קבוצה(‪.‬‬
‫הגדרה‪ .‬קבוצת כל הקבוצות החלקיות ל־‪ A‬נקראת קבוצת החזקה של ‪) A‬נראה מאוחר‬
‫יותר מהיכן בא שם זה( ואנו מסמנים אותה ב־)‪.P (A‬‬
‫אקסיומת קבוצת החזקה שייכת לקבוצת אקסיומות הקיום הבסיסיות )‪ .(2‬היא נכנסת‬
‫תחת המטריה של דוקטרינת הגבלת הגודל‪ ,‬כי‪ ,‬במובן מסויים אפשר לומר שהקבוצה‬
‫)‪ P (A‬אינה גדולה מדי בהשוואה ל־‪ .A‬עם זאת כדאי לשים לב שכאן אנחנו מתחככים‬
‫בגבול של דוקטרינה זאת‪ ,‬וכדי להבין את זה די לנו להתבונן בקבוצות הסופיות‪ .‬קל‬
‫להוכיח כי אם ‪ A‬קבוצה סופית בת ‪ n‬איברים אז )‪ P (A‬היא קבוצה בת ‪ 2n‬איברים‪.‬‬
‫בכך ש־ ‪ 2n‬הוא הרבה יותר גדול מ־‪ n‬נוכח השח הפרסי כאשר ממציא משחק השחמט‬
‫בקש ממנו‪ ,‬כשכר המצאתו‪ ,‬לשים במשבצת אחת של לוח השחמט גרגיר חיטה אחד‪,‬‬
‫ובכל משבצת שאחריה גרגירים במספר כפול ממספר הגרגירים במשבצת שלפניה‪.‬‬
‫‪ .3.7‬משפט קנטור‪ .‬לכל קבוצה ‪.A ≺ P (A) A‬‬
‫הוכחה‪ .‬ברור כי הפונקציה ‪ G‬שתחומה ‪ A‬והמוגדרת לכל ‪ x‬ע"י }‪ G(x) = {x‬היא‬
‫העתקה חד־חד ערכית של ‪ A‬לתוך )‪ .P (A‬נראה שלא קיימת העתקה ‪ F‬של ‪ A‬על )‪.P (A‬‬
‫כמו בהוכחה שקבוצת המספרים הממשיים < אינה בת מניה‪ ,‬גם כאן נצביע על פעולה‬
‫היוצרת מכל העתקה )‪ F : A → P (A‬איבר ‪ u‬של )‪ P (A‬שאינו בטווח ‪ .F‬בהינתן ‪F‬‬
‫‪ u‬שונה מכל קבוצה )‪ F (x‬כי ‪ x ∈ u‬אםם‬ ‫∈ ‪.{x ∈ A | x‬‬‫תהי ‪ u‬הקבוצה })‪/ F (x‬‬
‫∈ ‪ ,x‬ולכן ל־‪ u‬ול־)‪ F (x‬אין אותם האיברים והן קבוצות שונות‪.‬‬
‫)‪/ F (x‬‬

‫‪28‬‬
‫הערה‪ .‬נראה כיצד הוכחה זאת מתקבלת בעזרת שיטת האלכסון שבה נפגשנו בהוכחת‬
‫‪ .3.5‬בהינתן קבוצה ‪ A‬נדמיין טבלה שיש לה עמודה לכל איבר ‪ x‬של ‪ .A‬בשורה העליונה‬
‫של הטבלה נכתוב את כל איברי ‪ ,A‬שמהם מופיעים בטבלה כאן האיברים ‪.u, v, w‬‬
‫שורות הטבלה משמשות להצגת קבוצות ‪ C‬חלקיות ל־‪ A‬כך שבשורה המציגה את ‪C‬‬
‫מופיע הסימן ‪ +‬בעמודות של אותם איברי ‪ A‬הנמצאים ב־‪ C‬והסימן ‪ −‬בעמודות של‬
‫איברי ‪ A‬שאינם נמצאים ב־‪ C‬הקבוצה ‪ C‬המסויימת המופיעה בטבלה מכילה את ‪ u‬ואת‬
‫‪ w‬ואינה מכילה את ‪ v‬ולכן בשורה שלה מופיע הסימן ‪ +‬בעמודות של ‪ u‬ו־‪ w‬והסימן ‪−‬‬
‫בעמודה של ‪ .v‬בהינתן פונקציה )‪ F : A → P(A‬נבנה קבוצה ‪ B ⊆ A‬שאינה נמצאת‬
‫בטווח ‪ F‬ולכן ‪ F‬אינה על )‪ .P(A‬נדמיין את כל הערכים )‪ F (x‬מופיעים כשורות בטבלה‬
‫באותו סדר בו איברי ‪ A‬מופיעים בעמודות‪) .‬איננו מניחים כי הקבוצה ‪ A‬ניתנת כלל‬
‫לסידור ואנו מתייחסים לסדר רק כדי לסבר את העין(‪ .‬לכל ‪ x ∈ A‬האלכסון המסומן‬
‫עובר בשורה של )‪ F (x‬בעמודה של ‪ .x‬כעת נבנה קבוצה ‪ B ⊆ A‬ע"י שבשורה של ‪B‬‬
‫נרשום בעמודה של ‪ x‬סימן הפוך לסימן הרשום באותה העמודה על האלכסון‪ ,‬כלומר‬
‫לסימן של )‪ F (x‬באותה עמודה‪ .‬בשורה של ‪ B‬בטבלה כאן נרשם ‪ +‬בעמודה של ‪,u‬‬
‫כי באוצה עמודה מופיע ‪ −‬בשורה של )‪ ,F (u‬נרשם ‪ −‬בעמודה של ‪ v‬כי באותה עמודה‬
‫מופיע ‪ +‬בשורה של )‪ F (v‬ונרשם ‪+‬בעמודה של ‪ w‬כי באותה עמודה מופיע ‪ −‬בשורה‬
‫של )‪ .F (w‬הקבוצה ‪ B‬המתקבלת בשיטת האלכסון הזאת שונה מכל קבוצה )‪ F (x‬כי‬
‫בעמודה של ‪ x‬מופיעים סימנים שונים בשורות של ‪ B‬ושל )‪ .F (x‬זה אומר שהאיבר ‪x‬‬
‫נמצא בדיוק באחת מבין הקבוצות ‪ B‬ו־)‪ F (x‬ולכן )‪ ,B 6= F (x‬ומכיוון שזה נכון לכל‬
‫‪ B x ∈ A‬אינו נמצאת בטווח ‪ .F‬לפי בניית ‪ ,B‬איבר ‪ x ∈ A‬נמצא ב־‪ B‬בדיוק אז‬
‫∈ ‪ ,B = {x ∈ A | x‬וזאת היא הקבוצה‬ ‫כאשר הוא אינו נמצא ב־)‪ ,F (x‬ולכן })‪/ F (x‬‬
‫החלקית ל־‪ A‬שאינה נמצאת בטווח ‪.F‬‬

‫אנו עוסקים עתה בהשוואת קבוצות‪ ,‬ולעיל אמרנו שאם ‪ A ≺ B‬אז אנו אומרים‬
‫ש־‪ A‬קטנה מ־‪ .B‬השאלה היא אם יתכן שבאותו זמן גם ‪ B ≺ A‬ואז ‪ A‬קטנה מ־‪B‬‬
‫וגם ‪ B‬קטנה מ־‪ ,A‬וזה כמובן איננו מה שאנו מתכוונים לו במונח "קטנה"‪ .‬המשפט הבא‬
‫מבטיח לנו שמצב זה אינו אפשרי‪.‬‬

‫‪29‬‬
 ‫‪ .3.8‬משפט קנטור ברנשטיין‪ .‬אם ‪ A  B‬ו־ ‪ B  A‬אז ‪.A ≈ B‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהיינה ‪ F : A → B‬ו־ ‪ G : B → A‬פונקציות חד־חד ערכיות‪ .‬מצב זה מתואר‬
‫בציור המופיע כאן‪.‬‬

‫מכיוון ש־ ‪ F‬ו־‪ G‬הן פונקציות חד־חד ערכיות גם ההרכבה שלהן ‪ GF‬היא חד־חד‬
‫‪Range F‬‬ ‫ערכית ולכן ] ‪) A ≈ Range GF = G[Range F‬לפי ‪ .(1.32‬מכיוון ש־ ‪⊆ B‬‬
‫)*(‬ ‫‪G[Range F ] ⊆ Range G ⊆ A‬‬ ‫קיים‬
‫הקבוצות הקיצוניות ] ‪ G[Range F‬ו־‪ A‬ב־)*( שוות עוצמה‪ .‬אם נוכיח שקבוצת הביניים‬
‫‪ Range G‬שוות עוצמה לשתי קבוצות אלו נסיים‪ ,‬כי ‪ Range G‬שוות עוצמה ל־‪) B‬כי ‪G‬‬
‫חד־חד ערכית(‪ .‬כך הגענו למצב בו קיימות שלוש קבוצות ‪ D ⊆ C ⊆ A‬כך ש־ ‪D ≈ A‬‬
‫ועלינו להוכיח שגם ‪ .C ≈ A‬נוכיח זאת במשפט הבא‪.‬‬

‫‪30‬‬
‫‪ .3.9‬משפט הסנדויץ'‪ .‬תהיינה ‪ A, B, C‬קבוצות כך ש־‪ C ⊆ B ⊆ A‬ו־ ‪ ,C ≈ A‬אז גם‬
‫‪.B ≈ A‬‬
‫הוכחה ראשונה‪ .‬תהי ‪ F‬העתקה חד־חד ערכית של ‪ A‬על הקבוצה ‪ C‬החלקית ל־‪.B‬‬
‫נגדיר עתה העתקה ‪ G‬חד־חד ערכית של ‪ A‬על ‪ .B‬הרעיון של בניית ‪ G‬הוא שנצא‬
‫מפונקצית הזהות ‪ 1B‬שתחומה ‪ B‬וטווחה ‪ ,B‬ונגדיל את תחומה ל־‪ A‬ע"י הוספת הקבוצה‬
‫‪ A \ B‬לתחום מבלי לשנות את הטווח ‪.B‬‬

‫נתבונן על ‪ B‬כעל מלון בו כל דייר גר בחדרו‪ .‬כעת מגיעה למלון קבוצת האורחים‬
‫‪ ,A \ B‬שנסמנה ב־ ‪ .P0‬את האורחים האלו אנו משכנים במלון לפי הפונקציה ‪ ,F‬כלומר‬
‫כל אורח חדש ‪ x‬משוכן במקום )‪ .F (x‬קבוצת החדרים שאליהם נכנסו אורחים אלו‬
‫היא ] ‪ ,F [A \ B] = F [P0‬ונסמנה ב־ ‪ .P1‬הדיירים שהיו קודם בחדרים אלו נשארו ללא‬
‫מחסה ואנו שוב נשתמש בפונקציה ‪ F‬כדי לשכנם והם יעברו לקבוצת החדרים ] ‪F [P1‬‬
‫שנסמנה ב־ ‪ .P2‬כך נמשיך לאורך כל המספרים הטבעיים‪ .‬לכל מספר טבעי ‪ n‬אנו‬
‫מגדירים ] ‪ .Pn+1 = F [Pn‬ולכל דייר נמצא מקום כי הדיירים הקודמים של ‪ Pn‬שוכנו‬
‫כולם ב־ ‪ .Pn+1‬תהי ‪ P‬הקבוצה שהיא האחוד של כל הקבוצות ‪ .Pn‬כך כל אורח ודייר‬
‫‪ x‬בקבוצה ‪ P‬שוכן בחדר )‪ ,F (x‬וכל יתר הדיירים נשארו במקומם‪ .‬לכן הפונקציה ‪G‬‬
‫המבוקשת מוגדרת כך‪:‬‬
‫‬
‫)‪F (x‬‬ ‫‪x∈P‬‬
‫= )‪G(x‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪x∈A\P‬‬

‫= ‪ .x‬אם ‪ x, y ∈ P‬אז‬‫נראה כי ‪ G‬חד־חד ערכית‪ .‬יהיו ‪6 y ,x, y ∈ A‬‬

‫= )‪ G(x) = F (x‬כי ‪ F‬חד־חד ערכית‪ .‬אם ‪ x, y ∈ A \ P‬אז‬ ‫)‪6 F (y) = G(y‬‬
‫)‪ .G(x) = x 6= y = G(y‬אם‪ ,‬ללא הגבלת הכלליות‪ x ∈ P ,‬ו־ ‪ y ∈ A \ P‬אז‬

‫‪31‬‬
‫= )‪ .G(x‬נראה עתה כי ‪G‬‬ ‫‪ G(x) = F (x) ∈ P‬ו־ ‪ G(y) = y ∈ A \ P‬ולכן )‪6 G(y‬‬
‫∈ ‪ y‬ולכן ‪y ∈ Pn‬‬‫היא על ‪ .B‬יהי ‪ .y ∈ B‬אם ‪ y ∈ P‬אז מכיוון ש־ ‪/ P0 y ∈ B‬‬
‫עבור ‪ n > 0‬כלשהו‪ ,‬ולכן לפי הגדרת ‪ y = F (x) ,Pn‬עבור ‪ x ∈ Pn−1‬מסויים ולכן‬
‫∈ ‪ y‬אז ‪ y ∈ A \ P‬וקיים )‪.y = G(y‬‬
‫)‪ .y = G(x‬אם ‪/ P‬‬
‫הוכחה שניה‪ .‬הוכחה זאת דומה להוכחה הראשונה אבל היא אינה משתמשת במספרים‬
‫הטבעיים‪ .‬הקבוצה ‪ P‬של ההוכחה הראשונה מקיפה את ‪ A \ B‬והיא סגורה תחת ‪F‬‬
‫)כלומר‪ ,‬אם ‪ x ∈ P‬אז גם ‪ .( F (x) ∈ P‬ברור גם כי כל קבוצה ‪ Q ⊆ A‬המקיפה את‬
‫‪ A \ B‬והסגורה תחת ‪ F‬מקיפה את כל ה־ ‪Pn‬־ים ולכן גם את ‪ .P‬לכן בהוכחה הנוכחית‬
‫נגדיר ישירות את ‪ P‬כקבוצה החלקית ל־‪ A‬ה"מזערית" המקיפה את ‪ A \ B‬והסגורה‬
‫תחת ‪.F‬‬
‫המקיימות ‪ A \ B ⊆ Q ⊆ A‬והסגורות תחת ‪W .F‬‬ ‫תהי ‪ W‬קבוצת כל הקבוצות ‪T Q‬‬
‫אינה ריקה כי ‪ .A ∈ W‬תהי ‪ .P = W‬ברור כי ‪ P .P ⊇ A \ B‬סגורה תחת ‪ ,F‬כי‬
‫לכל ‪ x ∈ P‬קיים ‪ Q ∈ W‬כך ש־ ‪ ,x ∈ Q‬ומכיוון ש־‪ Q‬סגורה תחת ‪ F‬גם ‪F (x) ∈ Q‬‬
‫ולכן ‪ ..F (x) ∈ P‬נגדיר כעת את ‪ G‬כמו בהגדרה הראשונה‪ .‬ההוכחה ש־‪ G‬היא העתקה‬
‫חד־חד ערכית של ‪ A‬על ‪ B‬שונה מן ההוכחה הראשונה רק בפרט הבא הכלול בהוכחה‬
‫ש־‪ G‬היא על ‪ .B‬יהי ‪ y‬איבר של ‪ B‬הנמצא ב־ ‪ P‬ועלינו להראות ש־ )‪ y = F (x‬עבור‬
‫‪ x ∈ P‬מסויים‪ .‬נניח שלא‪ ,‬ואז גם הקבוצה }‪ P \ {y‬מקיפה את ‪ A \ B‬והיא סגורה‬
‫תחת ‪ ,F‬בסתירה לכך שכל קבוצה בעלת תכונות אלו מקיפה את ‪.P‬‬
‫‪ .3.10‬מסקנה‪ .‬אם ‪ A  B ≺ C‬או ‪ A ≺ B  C‬אז ‪.A ≺ C‬‬
‫‪ .3.11‬הגדרה‪ .‬נסמן ב־ ‪ A B‬את קבוצת כל הפונקציות מ־‪ A‬ל־‪.B‬‬
‫‪ .3.12‬תרגיל‪ .‬א‪ .‬אם ‪ A ≈ B‬אז )‪.P (A) ≈ P (B‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ A ⊆ B‬אז )‪.P (A) ⊆ P (B‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A  B‬אז )‪.P (A)  P (B‬‬
‫‪ .3.13‬משפט‪ .‬לכל קבוצה ‪ A‬ולכל שני עצמים שונים ‪ T, F‬קיים } ‪.P (A) ≈ A {T, F‬‬
‫הוכחה‪ .‬נקרא ל־ ‪ T‬אמת )‪ (true‬ול־ ‪ F‬שקר )‪ .(false‬לכל ‪ B ⊆ A‬תהי } ‪fB ∈ A {T, F‬‬
‫הפונקציה שתחומה ‪ A‬הנתונה ע"י‬

‫‪T‬‬ ‫אם ‪x ∈ B‬‬

‫‪n‬‬
‫= )‪fB (x‬‬
‫‪F‬‬ ‫∈‪x‬‬‫אם ‪/ B‬‬

‫פונקציה זאת נקראת הפונקציה האופיינית של ‪ .B‬הפונקציה ‪ H‬שתחומה )‪ P(A‬הנתונה‬

‫ע"י ‪ H(B) = fB‬היא העתקה חד־חד ערכית של )‪ P (A‬על } ‪.A {T, F‬‬
‫= ‪ B‬אז‪ ,‬ללא הגבלת הכלליות‪ ,‬קיים ‪ .y ∈ B \ C‬אז‬ ‫‪ H‬חח"ע‪ :‬אם ‪ B, C ⊆ A‬ו־ ‪6 C‬‬
‫)‪ fB (y) = T 6= F = fC (y‬ולכן )‪.H(B) = fB 6= fC = H(C‬‬
‫‪ H‬על } ‪ :A {T, F‬תהי } ‪ g ∈ A {T, F‬ותהי } ‪ .B = {x ∈ A | g(x) = T‬אז‪ ,‬עבור‬
‫‪ ,x ∈ A‬אם ‪ g(x) = T‬אז ‪ x ∈ B‬ולכן )‪ ,fB (x) = T = g(x‬ואם ‪ g(x) = F‬אז‬
‫‪ x 6∈ B‬ולכן )‪ .fB (x) = F = g(x‬כך הוכחנו כי )‪ ,g = fB = H(B‬ו־‪ g‬הוא בטווח ‪.H‬‬

‫‪32‬‬
 ‫‪ .3.14‬משפט‪< ≈ P (N ) .‬‬
‫הוכחה אחת‪ .‬הכוון ) ‪ :<  P (N‬נוכיח כי )‪ ,<  P (Q‬היכן ש־‪ Q‬היא קבוצת‬
‫הרציונליים‪ .‬לפי ‪ ,N ≈ Q 2.25‬ולפי ‪3.12‬א' ) ‪ P (Q) ≈ P (N‬ולכן נקבל ) ‪.<  P (N‬‬
‫נגדיר ‪ F‬שתחומה < ע"י )‪ .F (x) = {r ∈ Q | r < x} ∈ P (Q‬מכיוון שבין כל שני‬
‫ממשיים שונים יש מספר רציונלי ‪ F‬היא חד חד ערכית‪.‬‬
‫הכוון <  ) ‪ :P (N‬תהיינה ‪ k, l‬שתי ספרות שונות מבין הספרות ‪ 1‬עד ‪ .8‬לאור ‪ 3.13‬די‬
‫‪ .NP‬נגדיר פונקציה < → }‪ G : N {k, l‬ע"י‬ ‫להוכיח < ‪{k, l} 4‬‬
‫∞ = ) ‪ .G(f‬הצגת מספר ממשי כשבר עשרוני אינסופי היא יחידה‬ ‫‪n=0 f (n) · 10‬‬
‫‪−n‬‬

‫פרט למקרה בו יש למספר ממשי שתי הצגות כאלו‪ ,‬באחת מופיע ‪ 0‬ממקום מסויים‬
‫ואילך ובשניה מופיע ‪ 9‬ממקום מסויים ואילך‪ .‬מכיוון ש־‪ k‬ו־‪ l‬שונים מ־‪ 0‬ו־‪ 9‬זה לא יכול‬
‫לקרות עבור ערכי ‪ G‬ולכן ‪ G‬היא חד חד ערכית‪.‬‬
‫הוכחה שניה‪ .‬לאור ‪ 3.13‬ו־‪ 3.1‬די להוכיח כי }‪ .(0, 1] ≈ N {0, 1‬נחלק את }‪ N {0, 1‬לשתי‬
‫קבוצות זרות כך‪ A :‬תהיה קבוצת הסדרות האינסופיות של ֵ‪0‬־ים ו־‪1‬־ים בהן הערך ‪1‬‬
‫מתקבל על קבוצה לא חסומה של מספרים‪ ,‬ו־ ‪ B‬תהיה קבוצת הסדרות האינסופיות‬
‫בהן הערך ‪ 1‬מתקבל רק על קבוצה חסומה של מספרים‪ .‬תהי ‪ F‬הפונקציה שתחומה ‪A‬‬
‫המעתיקה את הסדרה ‪ ha0 , a1 , a2, , . . .i‬לשבר הבינארי האינסופי ‪ .0.a1 a2 a3 . . .‬מכיוון‬
‫שלכל מספר בקטע ]‪ (0, 1‬ישנה הצגה יחידה כשבר בינארי שבו הסיפרה ‪ 1‬מופיעה‬
‫בקבוצה לא חסומה של מקומות‪ F ,‬היא העתקה חח"ע של ‪ A‬על ]‪ .(0, 1‬תהי ‪ G‬הפונקציה‬
‫שתחומה ‪ B‬והמעתיקה את הסדרה ‪ ha0 , a1 , a2, , . . .i‬לסדרה הסופית‬
‫‪ ha0 , a1 , . . . , ak i‬היכן ש־ ‪ k‬הוא המספר המקסימלי כך ש־‪,ak = 1‬‬
‫∗}‪ Range (G) ⊆ {0, 1‬ולכן‪ ,‬לפי ‪2.28‬ג' ו־‪2.23‬ב'‪,‬‬ ‫ו־ ‪.G (h0, 0, . . .i) = hi‬‬
‫סופית או בת מניה‪ .‬מכיוון שלקטע ]‪ (0, 1‬ישנה תת קבוצה בת מניה‬ ‫)‪ Range (G‬היא‬
‫‪ n1 | n ∈ N, n > 0‬לכן‪ ,‬לפי ‪ 2.16‬ולפי משפט הבליעה ‪2.23‬ה'‪,‬‬
‫‬

‫]‪.N {0, 1} = A ∪ B ≈ (0, 1] ∪ Range G) ≈ (0, 1‬‬

‫קינוח לאניני הטעם‬

‫עסקנו עד כה בדי הרבה קבוצות והסתפקנו באמירה שאלו הן קבוצות‪ .‬אמנם לא נעשה‬
‫נזק‪ ,‬והלכנו בדרך סלולה‪ ,‬אבל כדאי לראות כיצד מוכיחים שאלו הן באמת קבוצות‪.‬‬
‫לשם כך נשתמש‪ ,‬בנוסף על האקסיומות שראינו בפרק א' באקסיומת קבוצת החזקה‬
‫ובקבוצת האקסיומות הבאה‪:‬‬
‫‪ 3.15‬אקסיומות ההחלפה‪ .‬תהי ‪ F‬פונקציה‪ .‬אם ‪ Dom F‬קבוצה אז גם ‪ Range F‬קבוצה‪.‬‬
‫מדובר כאן על אקסיומות ולא על אקסיומה אחת‪ ,‬כי ישנה כאן אקסיומה נפרדת לכל‬
‫מחלקה ‪ F‬הנתונה כ־})‪ .{x | Φ(x‬אקסיומות אלו תואמות לגמרי את דוקטרינת הגבלת‬
‫הגודל כי‪ ,‬אינטואיטיבית‪ ,‬המחלקה ‪ Range F‬איננה גדולה יותר מ־ ‪ .Dom F‬אקסיומות‬
‫אלו נקראות אקסיומות ההחלפה כי הן אומרות שאם אנחנו יוצאים מקבוצה ‪ ,A‬שהיא‬
‫התחום של פונקציה ‪ ,F‬ומחליפים כל איבר ‪ x‬שלה בעצם )‪ F (x‬המחלקה ‪Range F‬‬
‫המתקבלת היא קבוצה‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫‪ .3.16‬תחילה נראה מה אנו יכולים להוכיח בעזרת אקסיומת קבוצת החזקה‪ .‬מכיוון‬
‫שהגדרנו את הזוג הסדור ‪ hu, vi‬כקבוצה }}‪ {{u}, {u, v‬לכן אם ‪ A‬היא קבוצה אז‬
‫המחלקה‬
‫‪ ,A × A‬שהיא מחלקת כל הזוגות הסדורים של איברי ‪ A‬היא מחלקה חלקית‬
‫ל־))‪ ,P (P (A‬ולכן‪ ,‬לפי אקסיומת ההפרדה‪ ,‬היא קבוצה‪ .‬כל יחס ‪ R‬על ‪ ,A‬כלומר‬
‫יחס ‪ R‬שהתחום והטווח שלו חלקיים ל־ְֵ‪ ,A‬הוא מחלקה חלקית ל־ ‪ A × A‬ולכן גם הוא‬
‫קבוצה‪ .‬מכיוון שלפי ‪1.15‬ב' אם ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות אז גם ‪ A ∪ B‬קבוצה לכן גם ‪A × B‬‬
‫החלקית ל־ )‪ (A ∪ B) × (A ∪ B‬היא קבוצה‪.‬‬
‫כל פונקציה מ־‪ A‬ל־‪ B‬היא קבוצה חלקית ל־‪ ,A × B‬ולכן היא קבוצה‪ .‬המחלקה ‪A B‬‬

‫המוגדרת ב־‪ 3.11‬היא לכן חלקית ל־ )‪ P (A × B‬והיא קבוצה‪.‬‬

‫בהגדרות המקובלות של המספרים השלמים‪ ,‬הרציונליים והממשיים בתורת הקבוצות‬
‫אפשר להוכיח‪ ,‬ע"י שימוש באקסיומות של פרק א' ובאקסיומת קבוצת החזקה‪ ,‬כי מחלקות‬
‫אלו הן אמנם קבוצות‪.‬‬
‫‪ 3.17‬למה שעשינו כאן עד כה ישנם שני חסרונות‪ .‬הראשון הוא שהשתמשנו בקלות דעת‬
‫באקסיומת קבוצת החזקה‪ ,‬שהיא נשק יום הדין‪ ,‬לקבלת מסקנות די צמחוניות‪ .‬החסרון‬
‫השני שהסתמכנו ללא צורך על הדרך בה הגדרנו את המושגים השונים‪ .‬כבר עבור הזוג‬
‫הסדור השתמשנו בכך שהוא הוגדר כ־ }}‪ ,{{u}, {u, v‬למרות שאפשר להגדיר מושג זה‬
‫גם בכל דרך שתקיים את תכונת הזוג הסדור של ‪ .1.16‬לקבוצות של המספרים השלמים‪,‬‬
‫הרציונליים והממשיים בוודאי היינו צריכים להסתמך על הגדרות מסויימות שלהם בתורת‬
‫הקבוצות‪ .‬נסקור עתה כיצד אפשר לעשות את כל מה שעשינו לעיל מבלי להסתמך על‬
‫ההגדות המסויימות של הזוג הסדור וקבוצות המספרים השונות‪ ,‬תוך שימוש באקסיומות‬
‫ההחלפה‪ ,‬ושימוש באקסיומת קבוצת החזקה רק היכן שהדבר חיוני‪.‬‬
‫תהי ‪ A‬קבוצה‪ ,‬ויהי ‪ .y ∈ A‬תהי ‪ Fy‬הפונקציה שתחומה ‪ A‬המוגדרת ע"י‬
‫‪ Fy (x) = hx, yi‬לכל ‪ .x ∈ A‬לפי אקסיומת ההחלפה המחלקה‬
‫תהי ‪ G‬הפונקציה‬ ‫‪ Ay = {hx, yi | x ∈ A} = Range Fy‬היא קבוצה‪.‬‬
‫המוגדרת ע"י ‪ .G(y) = Ay‬לפי אקסיומת ההחלפה ‪ Range G‬היא קבוצה‪,‬‬
‫‪S‬‬ ‫שתחומה ‪A‬‬
‫ולכן ‪ A × A = Range G‬היא קבוצה‪ .‬לכן גם )‪A × B ⊆ (A ∪ B) × (A ∪ B‬‬
‫היא קבוצה‪ .‬טווח הפונקציה ‪ F‬על ‪ N‬הנתונה ע"י ‪ F (n) = −n‬לכל ‪ n ∈ N‬היא‬
‫מחלקת המספרים האי־חיוביים ולכן‪ ,‬לפי אקסיומת ההחלפה היא קבוצה‪ ,‬והאחוד שלה‬
‫עם ‪ ,N‬שהוא מחלקת המספרים השלמים‪ ,‬הוא קבוצה‪ .‬כדי לקבל שמחלקת המספרים‬
‫הרציונליים היא קבוצה מראים תחילה שלכל ‪ n ∈ N‬המחלקה ‪ Qn‬של המספרים‬
‫המצומצמת‪ ,‬הוא ‪ n‬היא קבוצה‪ .‬אז מראים שמחלקת‬
‫‪S‬‬ ‫הרציונליים שהמכנה שלהם‪ ,‬בהצגה‬
‫המספרים הרציונליים היא } ‪ , Q = {Qn | n ∈ N‬ולכן היא קבוצה‪.‬‬
‫לפי אקסיומת קבוצת החזקה המחלקה )‪ P (Q‬היא קבוצה‪ .‬תהי )‪ W ⊆ P (Q‬קבוצת‬
‫הקבוצות ‪ B ⊆ Q‬שהן לא ריקות וחסומות‪ .‬תהי ‪ H‬הפונקציה שתחומה ‪ W‬ולכל‬
‫‪ .H(B) = sup B B ∈ W‬לכן מחלקת המספרים הממשיים ‪ < = Range H‬היא‬
‫קבוצה‪.‬‬

‫‪34‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ד'‪ :‬העוצמות של הקבוצות‬
‫גרסת ‪15.12.2015‬‬
‫נגדיר עתה שני מושגים שונים זה מזה של יחס סדר חלקי‪ ,‬האחד במובן של "קטן או‬
‫שווה" והשני במובן של "קטן"‪ ,‬ולשני מושגים אלו נקרא "סדר חלקי"‪ .‬זה לא יוצר בעייה‬
‫כי שני המושגים הללו קשורים מאוד אחד בחברו ובכל פעם שנשתמש בהם יהיה ברור‬
‫לגמרי לאיזה מושג אנו מתכוונים‪.‬‬
‫‪ .4.1‬הגדרה‪ .‬יחס ≤ על מחלקה ‪ A‬כלומר‪ ,‬יחס חלקי ל־ ‪ ,A × A‬נקרא יחס סדר חלקי‬
‫)במובן "קטן או שווה"( על ‪ A‬אם הוא מקיים את התנאים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬רפלקסיביות‪ :‬לכל ‪.x ≤ x x ∈ A‬‬
‫ב‪ .‬אנטיסימטריה‪ :‬לכל ‪ x, y ∈ A‬אם ‪ x ≤ y‬ו־ ‪ y ≤ x‬אז ‪.x = y‬‬
‫ג‪ .‬טרנזיטיביות‪ :‬לכל ‪ x, y, z ∈ A‬אם ‪ x ≤ y‬ו־ ‪ y ≤ z‬אז ‪.x ≤ z‬‬
‫הגדרה‪ .‬יחס < על מחלקה ‪ A‬כלומר‪ ,‬יחס חלקי ל־ ‪ ,A × A‬נקרא יחס סדר חלקי‬
‫)במובן "קטן"( על ‪ A‬אם הוא מקיים את התנאים הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬אירפלקסיביות‪ :‬לכל ‪.x 6< x x ∈ A‬‬
‫ב‪ .‬טרנזיטיביות‪ .‬לכל ‪ x, y, z ∈ A‬אם ‪ x < y‬ו־ ‪ y < z‬אז ‪.x < z‬‬
‫ומשני תנאים אלו נובע כי קיים גם‪:‬‬
‫ג‪ .‬אסימטריה‪ .‬לכל ‪ x, y ∈ A‬לא יתכן שקיים גם ‪ x < y‬וגם ‪] .y < x‬כי אם ‪x < y < x‬‬
‫אז לפי ב' ‪ ,x < x‬בסתירה ל־א'‪[.‬‬
‫‪ .4.2‬למה‪ .‬א‪ .‬אם ≤ יחס סדר חלקי על ‪ A‬אז היחס < על ‪ A‬המוגדר ע"י ‪ x < y‬אם‬
‫‪ x ≤ y‬ו־ ‪ x 6= y‬הוא יחס סדר חלקי על ‪.A‬‬
‫ב‪ .‬אם < יחס סדר חלקי על ‪ A‬אז היחס ≤ על ‪ A‬המוגדר ע"י ‪ x ≤ y‬אם ‪ x < y‬או‬
‫‪ x = y‬הוא יחס סדר חלקי על ‪.A‬‬
‫דוגמאות ליחסי סדר חלקי הם היחס ⊆ בין הקבוצות‪ ,‬והיחס "‪ m‬מחלק את ‪ "n‬בין‬
‫המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫‪ .4.3‬המספר המונה‪ .‬הרעיון הבסיסי הוא למצוא "מספר" לכל קבוצה‪ ,‬לאו דווקא‬
‫לקבוצות הסופיות שעבורן כבר יש לנו מספרים‪ .‬כמובן שלשתי קבוצות שוות עוצמה‬
‫צריך להיות אותו מספר‪ ,‬ולקבוצות שאינן שוות עוצמה צריכים להיות מספרים שונים‪.‬‬
‫נסמן את המספר של קבוצה ‪ ,A‬שנקרא לו העוצמה של ‪ A‬ב־|‪ ,|A‬ואז את מה שאמרנו‬
‫זה עתה נכתוב כ־‬
‫‪|A| = |B| ⇔ A ≈ B‬‬ ‫)‪(1‬‬

‫‪35‬‬
‫בהנתן קבוצה ‪ ,A‬נסמן ב־)‪ ΦA (x‬את התכונה שהקבוצה ‪ x‬שוות עוצמה ל־‪ .A‬לתכונה‬
‫זאת מתאימה כמובן המחלקה }‪ .{x | x ≈ A‬לפני שהיה ידוע על האנטינומיה של רסל‬
‫מחלקה זאת נחשבה לקבוצה ולכן היה אפשר להגדיר את |‪ |A‬כקבוצה זאת‪ ,‬והגדרה‬
‫זאת בוודאי מקיימת את )‪ .(1‬כך עשה ‪ Frege‬בשנת ‪ .1884‬כעת שאנו יודעים שלפי הגדרה‬
‫זאת |‪ |A‬היא מחלקה‪ ,‬וקל להוכיח שעבור ∅ =‪ A 6‬זאת מחלקה ממש‪ ,‬ולכן היא אינה‬
‫עונה על מטרתנו שהעוצמה של קבוצה תהיה עצם מתמטי‪ .‬לכן בשלב זה נוותר על‬
‫הגדרת העוצמה‪ ,‬נתייחס לפעולה הנותנת לכל קבוצה את העוצמה שלה כאל מושג יסודי‬
‫חדש ונקבע את )‪ (1‬כאקסיומה‪ .‬פירושו של דבר הוא שלקבוצה ‪ A‬איננו יודעים דבר על‬
‫העצם |‪ ,|A‬פרט לכך שהוא העוצמה של ‪ ,A‬אבל בכך ניתן להסתפק בשלב זה‪.‬‬
‫‪ .4.4‬הגדרה‪ .‬עצם כלשהו נקרא מספר מונה‪ ,‬או‪ ,‬בקיצור‪ ,‬מונה‪ ,‬אם הוא עוצמה של‬
‫קבוצה כלשהי‪ .‬מונה ‪ a‬נקרא מונה סופי אם הוא העוצמה של קבוצה סופית ומונה‬
‫אינסופי אם הוא העוצמה של קבוצה אינסופית‪ .‬האותיות ‪ a, b, c, d, e‬יסמנו בהמשך‬
‫מונים‪ ,‬אלא אם כן יאמר אחרת‪ ,‬במפורש או במשתמע‪.‬‬
‫‪ .4.5‬המונים הסופיים‪ .‬בניגוד לסתם קבוצה ‪ ,A‬אשר בשלב זה אין לנו סיבה מיוחדת‬
‫לבחור בעצם מסויים כעוצמה שלה )וליתר דיוק‪ ,‬היתה לנו סיבה כזאת אבל היא הביאה‬
‫אותנו למחלקה שאינה קבוצה( הרי לקבוצה ‪ A‬סופית‪ ,‬ובמיוחד לקבוצה ‪ ,Nn‬יש מועמד‬
‫מתאים למספר האיברים‪ ,‬הידוע לנו עוד מכיתה א'‪ ,‬והוא המספר ‪ .n‬לכן נוסיף אקסיומה‬
‫שניה והיא‬

‫‪|Nn | = n‬‬ ‫)‪(2‬‬

‫במיוחד‪ ,‬לפי אקסיומה זאת ‪ .|∅| = |N0 | = 0‬האם אקסיומה זאת מתנגשת עם אקסיומה‬
‫)‪ (1‬בכך שהיא מתאימה עוצמות שונות לקבוצות שוות עוצמה? התשובה לכך היא שלילית‪,‬‬
‫כי לפי ‪2.15‬ב' אם ‪ m 6= n‬אז ‪.Nm 6≈ Nn‬‬
‫בהמשך נשתמש באותיות ‪ k, l, m, n‬כמשתני מספרים טבעיים‪.‬‬
‫‪ .4.6‬בהמשך נוכל‪ ,‬בהנחות מסויימות‪ ,‬להגדיר את מושג העוצמה כך שנוכל להוכיח את‬
‫)‪ (1‬ואת )‪ .(2‬אז‪ ,‬כמובן ייהפכו )‪ (1‬ו־)‪ (2‬מאקסיומות למשפטים‪.‬‬
‫‪ A‬היא סופית אםם ‪ ,|A| ∈ N‬ולכן‪ ,‬מונה ‪ a‬הוא סופי‬ ‫‪ .4.7‬משפט‪ .‬א‪ .‬לכל קבוצה ‪,A‬‬
‫אםם ‪.a∈N‬‬
‫ב‪ .‬לכל קבוצה ‪ |A| = 0 ,A‬אםם ‪ A‬היא ריקה‪.‬‬
‫‪ 4.8‬הגדרה‪ .‬א‪ ,|N | = ℵ0 .‬ולכן קבוצה ‪ A‬היא בת מניה אםם ‪.|A| = ℵ0‬‬
‫ב‪ ,|<| = 2ℵ0 .‬ולכן גם אם ‪ A‬היא קטע ממשי או קרן ממשית אז ‪.|A| = 2ℵ0‬‬
‫בשלב זה יש לראות ב־ ‪ 2ℵ0‬סימן אחד ולא חזקה‪.‬‬
‫‪ .4.9‬הסדר החלקי של המונים‪ .‬הגדרה‪ .‬למונים ‪ a ≤ b ,a, b‬אם קיימות קבוצות ‪A, B‬‬
‫כך ש־ ‪ |B| = b ,|A| = a‬ו־‪ a < b .A  B‬אם ‪ a ≤ b‬ו־ ‪.a 6= b‬‬
‫‪ a ≥ b‬אם ‪ a > b .b ≤ a‬אם ‪.b < a‬‬

‫‪36‬‬
‫ב־‪ 4.38‬מוכח שעבור המונים הסופיים יחס הסדר החלקי שהוגדר כאן זהה ליחס הסדר‬
‫של המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫‪ .4.10‬למה‪ .‬א‪ .‬התנאים הבאים שקולים‪:‬‬
‫‪,.a ≤ b .(i).‬‬
‫)‪ .(ii‬קיימות קבוצות ‪ A, B‬כך ש־ ‪ |B| = b ,|A| = a‬ו־ ‪.A ⊆ B‬‬
‫)‪ .(iii‬לכל קבוצה ‪ B‬כך ש־ ‪ |B| = b‬קיימת קבוצה ‪ A ⊆ B‬כך ש־ ‪.|A| = a‬‬
‫)‪ .(iv‬לכל הקבוצות ‪ A, B‬המקיימות ‪ |A| = a‬ו־ ‪ |B| = b‬קיים ‪.A  B‬‬
‫ב‪ .‬התנאים הבאים שקולים‪:‬‬
‫)‪.a < b .(i‬‬
‫)‪ .(ii‬קיימות קבוצות ‪ A, B‬המקיימות ‪ |B| = b ,|A| = a‬ו־ ‪.A ≺ B‬‬
‫)‪ .(iii‬לכל הקבוצות ‪ A, B‬המקיימות ‪ |A| = a‬ו־ ‪ |B| = b‬קיים ‪.A ≺ B‬‬
‫ג‪ .‬לכל הקבוצות ‪ A  B ,A, B‬אםם |‪ ,|A| ≤ |B‬ו־ ‪ A ≺ B‬אםם |‪.|A| < |B‬‬
‫‪ .4.11‬משפט‪ .‬היחסים ≤ ו־< בין המונים הם יחסי סדר חלקיים‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬הדבר נובע מ־‪ ,4.10‬כאשר הוכחות האנטיסימטריה של ≤ והטרנזיטיביות של <‬
‫מסתמכות על משפט קנטור־ברנשטיין‪.‬‬
‫‪ .4.12‬משפט‪ .‬א‪ .‬לכל ‪ n‬סופי‪ ,‬אם ‪ a ≤ n‬אז גם ‪ a‬מונה סופי‪2.7] .‬ה' ו־‪2.6‬ב'[‬
‫ב‪ .‬לכל ‪ n‬סופי ולכל מונה אינסופי ‪ a‬קיים ‪ 2.11] .n < a‬ו־‪2.6‬ב'[‬
‫ג‪ .‬לכל מונה ‪ ,a‬אם ‪ a < ℵ0‬אז ‪ a‬מונה סופי‪2.23] .‬ב'[‬
‫ד‪[3.5] .ℵ0 < 2ℵ0 .‬‬
‫‪|B| = b‬‬ ‫‪ .4.14‬הגדרת החיבור‪ .‬למונים ‪ a, b‬תהיינה ‪ A, B‬קבוצות כך ש־ ‪,|A| = a‬‬
‫ו־ ∅ = ‪ .A ∩ B‬הסכום ‪ a + b‬מוגדר כ־ |‪.|A ∪ B‬‬
‫כדי לראות שהחיבור מוגדר לכל זוג מונים והוא מוגדר היטב עלינו להוכיח את הדברים‬
‫הבאים‪.‬‬
‫א‪ .‬כדי שהחיבור יהיה מוגדר לכל ‪ a, b‬עלינו לראות כי לכל ‪ a, b‬יש קבוצות ‪ A, B‬כמו‬
‫בהגדרה‪ .‬לפי הגדרת מושג המונה קיימות קבוצות ‪ A, B‬כך ש־ ‪ |A| = a‬ו־ ‪.|B| = b‬‬
‫אם הן אינן זרות נחליף אותן ב־ ‪ {0} × A‬וב־ ‪ {1} × B‬שהן זרות ושוות עוצמה ל־‪A‬‬
‫ול־‪ ,B‬בהתאמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬כדי לראות שהסכום שהוגדר כאן אינו תלוי בבחירת הקבוצות ‪ ,A, B‬תהיינה גם‬
‫‪ A0 , B 0‬קבוצות כאלו ואז |‪ |A0 | = a = |A‬ו־ |‪ |B 0 | = b = |B‬ולכן ‪ A0 ≈ A‬ו־ ‪,B 0 ≈ B‬‬
‫ומכיוון ש־ ∅ = ‪ A ∩ B‬ו־ ∅ = ‪ A0 ∩ B 0‬לכן לפי ‪ 2.16‬קיים ‪ A0 ∪ B 0 ≈ A ∪ B‬ומכאן‬
‫‪ ,|A0 ∪ B 0 | = |A ∪ B| = a + b‬והחלפת ‪ A, B‬ב־ ‪ A0 , B 0‬אינה משנה את ‪.a + b‬‬
‫‪ .4.14.1‬ב־‪ 4.14‬הגדרנו את החיבור ‪ a + b‬כ־|‪ ,|A ∪ B‬היכן ש־ ‪|B| = b ,|A| = a‬‬
‫ו־ ∅ = ‪ A ∩ B‬ואחר כך הוכחנו שהסכום הוא "מוגדר היטב" כלומר הוא אינו תלוי‬
‫בבחירה של הקבוצות ‪ A‬ו־‪ B‬כל עוד הן מקיימו את התנאי הנדרש‪ .‬איך נתאר את‬
‫הדרישה שהחיבור יהיה "מוגדר היטב" במינוח בו אנו משתמשים כאן? כפי שהחיבור‬
‫מוגדר בתחילת ההגדרה הוא אינו מוגדר כפעולה‪ ,‬כלומר כפונקציה על מחלקת הזוגות‬
‫של המונים‪ ,‬אלא כיחס‪ .‬יחס זה הוא היחס )‪ S (a, b, c‬המוגדר כיחס בין ‪ a, b, c‬הקיים‬
‫כאשר קיימות קבוצות ‪ A, B‬כך ש־ ‪ A ∩ B = ∅ ,|B| = b ,|A| = a‬ו־ |‪.c = |A ∪ B‬‬

‫‪37‬‬
‫כדי להראות שיחס זה הוא פעולה‪ ,‬עלינו להראות שאם )‪ S(a, b, c‬אז ‪ c‬הוא המונה היחיד‬
‫המקיים יחס זה עבור ‪ a‬ו־‪ b‬הנתונים‪ ,‬כלומר‪ ,‬עלינו להוכיח שאם קיים גם ) ‪S (a, b, c0‬‬
‫אז ‪ .c = c0‬אם קיים ) ‪ S (a, b, c0‬אז‪ ,‬לפי הגדרת היחס ‪ S‬קיימות קבוצות ‪ ,A0 , B 0‬שהן‬
‫לא בהכרח הקבוצות ‪ A, B‬שבעזרתן קבלנו ש־)‪ ,S(a, b, c‬כך ש־ ‪,|B 0 | = b ,|A0 | = a‬‬
‫∅ = ‪ A0 ∩ B 0‬ו־ | ‪ .c0 = |A0 ∪ B 0‬מה שעשינו בחלק ב' של ההוכחה ב־‪ 4.14‬הוא שהראינו‬
‫שבהנחות אלו |‪ |A0 ∪ B 0 | = |A ∪ B‬ולכן ‪ c0 = c‬והיחס ‪ S‬הוא פעולה‪.‬‬
‫‪ 4.15‬משפט‪ .‬אם ‪ a‬ו־‪ b‬מונים סופיים אז גם סכומם ‪ a + b‬מונה סופי‪.[2.9] .‬‬
‫ב־‪ 4.38‬מוכח שעבור המונים הסופיים יפעולת החיבור שהוגדרה כאן זהה לפעולת החיבור‬
‫של המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫‪ .4.16‬משפט‪ .‬א‪ .‬חוק החילוף‪.a + b = b + a :‬‬
‫ב‪ .‬חוק הקיבוץ‪] .a + (b + c) = (a + b) + c :‬כאשר בוחרים קבוצות ‪ A, B, C‬כך‬
‫ש־ ‪ |B| = b ,|A| = a‬ו־ ‪ |C| = c‬אפשר להניח שהן זרות זו לזו‪ ,‬כי אחרת אפשר‬
‫להחליפן בקבוצות ‪[ {0} × A, {1} × B, {2} × C‬‬
‫ג‪.a + 0 = a .‬‬
‫‪ 4.17‬משפט‪ .‬א‪.a + b ≥ a .‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ a ≤ b‬אז קיים מונה ‪ c‬כך ש־ ‪] .a + c = b‬לפי ‪4.10‬א' קיימים ‪,|A| = a‬‬
‫‪ |B| = b‬כך ש־ ‪ A ⊆ B‬ואז |‪[ |A| + |B \ A| = |B‬‬
‫ג‪ .‬מונוטוניות‪ :‬אם ‪ a ≤ b‬אז ‪] .c + a ≤ c + b‬לפי ב' קיים ‪ d‬כך ש־ ‪ a + d = b‬ולפי א'‬
‫‪.[c + a ≤ (c + a) + d = c + (a + d) = c + b‬‬
‫‪ .4.18‬א‪2.18] .ℵ0 + ℵ0 = ℵ0 .‬ח'[‪.‬‬
‫ב‪ .‬לכל ‪2.18] .ℵ0 + n = ℵ0 n ∈ N‬ו'‪ ,‬או מכיוון שלפי‬
‫‪.[ℵ0 ≤ ℵ0 + n ≤ ℵ0 + ℵ0 = ℵ0 4.17‬‬
‫‪ .4.19‬משפט‪ ,2ℵ0 + 2ℵ0 = 2ℵ0 + ℵ0 = 2ℵ0 + n = 2ℵ0 .‬לכל ‪.n ∈ N‬‬
‫]לפי ‪ ,3.1‬כי )‪ 4.12 ,(0, 1] ∪ (1, 2) = (0, 2‬ו־‪.[4.17‬‬
‫‪ .4.20‬משפט‪ .‬א‪ .‬לא קייםחילוץ בחיבור מונים כי ‪ ℵ0 + 0 = ℵ0 + 1‬אולם ‪ .0 6= 1‬לכן‬
‫אי אפשר להגדיר חיסור של מונים הדומה לחיסור של מספרים טבעיים‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכוון ההפוך של מונוטוניות החיבור לא קיים כי ‪ ,ℵ0 + 1 ≤ ℵ0 + 0‬אולם ‪.1 6≤ 0‬‬
‫ג‪ .‬לא קיימת המונוטוניות החזקה של החיבור כי ‪ 0 < 1‬בעוד ‪.ℵ0 + 0 = ℵ0 + 1‬‬
‫ד‪ .‬על השאלה אם ‪ c + a < c + b‬גורר כי ‪ a < b‬אין תשובה בשלב זה‪.‬‬
‫‪ . 4.21‬משפט‪ .‬נאמר שמונה ‪ a‬בולע את המונה ‪) b‬ולא נודע כי בא אל קירבו( אם‬
‫‪.a + b = a‬‬
‫א‪ .‬אם המונה ‪ a‬בולע את המונה ‪ b‬ו־ ‪ c ≤ b‬אז ‪ a‬בולע גם את ‪] .c‬בגלל המונוטוניות‬
‫‪ a ≤ a + c ≤ a + b = a‬ובגלל האנטיסימטריה של ≤ ‪.[a + c = a‬‬
‫ב‪ .‬אם המונה ‪ a‬בולע את המונה ‪ b‬ו־ ‪ d ≥ a‬אז גם ‪ d‬בולע את ‪] .b‬לפי ‪4.17‬ב' קיים ‪c‬‬
‫כך ש־ ‪ ,d = c + a‬ואז ‪.[d + b = (c + a) + b = c + (a + b) = c + a = d‬‬
‫‪ 4.22‬משפט‪ .‬א‪ .‬כל מונה בולע את ‪.0‬‬
‫ב‪ .‬מונה סופי ‪ n‬אינו בולע את ‪ 1‬ולכן‪ ,‬לפי ‪4.21‬א' הוא אינו בולע אף מונה‪ ,‬פרט ל־‪.0‬‬

‫‪38‬‬
‫]כי | ‪ n = |Nn‬ו־ | ‪ ,n + 1 = |Nn ∪ {n}| = |Nn+1‬והקבוצות ‪ Nn‬ו־ ‪ Nn+1‬אינן שוות‬
‫עוצמה‪ ,‬לפי ‪2.15‬ב'‪[.‬‬
‫ג‪ ℵ0 .‬ו־ ‪ 2ℵ0‬בולעים את עצמם‪ ,‬ולכן הם בולעים גם כל מונה הקטן מהם‪4.19 ,4.18] .‬‬
‫ו־א'[‪.‬‬
‫‪ 4.22.1‬ביחס ל־‪4.20‬ד' נעיר שאם ‪ c‬בולע את ‪ a‬אבל אינו בולע את ‪ b‬אז ‪,c+a = c < c+b‬‬
‫ואם קיימים ‪ a‬ו־‪ b‬כאלו כך שלא קיים ‪ a < b‬אז הגרירה של ‪4.20‬ד' אינה מתקיימת‬
‫עבור ‪ a, b, c‬אלו‪ .‬בשלב זה לא שללנו את קיומו של מונה אינסופי ‪ b‬שאינו ≤ ‪.ℵ0‬‬
‫‪ ℵ0‬בולע את ‪ ℵ0‬אבל לא את ‪) b‬כי המונים ‪ b ≤ ℵ0‬הם רק המונים הסופיים ו־ ‪ (ℵ0‬אבל‬
‫לא קיים ‪.ℵ0 < b‬‬
‫‪ .4.23‬הגדרת הכפל‪ .‬למונים ‪ a, b‬תהיינה ‪ A, B‬קבוצות כך ש־ ‪ ,|A| = a‬ו־ ‪.|B| = b‬‬
‫המכפלה ‪ a · b‬מוגדרת כ־ |‪.|A × B‬‬
‫כדי לראות שהכפל מוגדר היטב עלינו להוכיח שהמכפלה שהוגדרה כאן אינה תלויה‬
‫בבחירת הקבוצות ‪ .A, B‬תהיינה גם ‪ A0 , B 0‬קבוצות כאלו ואז |‪|A0 | = a = |A‬‬
‫ו־ |‪ |B 0 | = b = |B‬ולכן ‪ A0 ≈ A‬ו־ ‪ .B 0 ≈ B‬לפי ‪2.21‬א' קיים ‪A0 × B 0 ≈ A × B‬‬
‫ומכאן ‪ ,|A0 × B 0 | = |A × B| = a · b‬והחלפת ‪ A, B‬ב־ ‪ A0 , B 0‬אינה משנה את ‪.a · b‬‬
‫כמו ב־‪ 4.14.1‬כאן תחילה הגדרנו את המכפלה כיחס‪ ,‬ואז הראינו שהיא פעולה‪.‬‬
‫‪ 4.24‬משפט‪ .‬אם ‪ a‬ו־‪ b‬מונים סופיים אז גם מכפלתם ‪ a · b‬היא מונה סופי‪2.10] .‬ג'[‪.‬‬
‫ב־‪ 4.38‬מוכח שעבור המונים הסופיים פעולת הכפל שהוגדרה כאן זהה לפעולת הכפל של‬
‫המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫‪ .4.25‬משפט‪ .‬א‪ .‬חוק החילוף‪.a · b = b · a :‬‬
‫ב‪ .‬חוק הקיבוץ‪.a · (b · c) = (a · b) · c :‬‬
‫ג‪.a · 1 = a ,a · 0 = 0 .‬‬
‫ד‪ .‬חוק הפילוג‪.a · (b + c) = a · b + a · c :‬‬
‫ה‪ a · b = 0 .‬אםם ‪ a = 0‬או ‪.b = 0‬‬
‫ו‪ .‬מונוטוניות הכפל‪ :‬אם ‪ a ≤ b‬אז ‪] .c · a ≤ c · b‬ד' ו־‪[4.17‬‬
‫ז‪ .‬אם ‪ b ≥ 1‬אז ‪a · b ≥ a‬‬
‫= ‪ 0‬קיים ‪ ,2.20] .ℵ0 · ℵ0 = ℵ0 · n = ℵ0‬מונוטוניות‬
‫‪ .4.26‬משפט‪ .‬א‪ .‬לכל ‪6 n ∈ N‬‬
‫הכפל והאנטיסימטריה של ≤[‬
‫ב‪ .‬לכל ‪ 0 6= n ∈ N‬קיים ‪.2 · ℵ0 = 2 · n = 2ℵ0‬‬
‫‪ℵ‬‬‫‪0‬‬ ‫‪ℵ‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪ℵ‬‬ ‫‪ℵ‬‬
‫] < → ‪ F : (0, 1) × N‬הנתונה ע"י ‪ F (w, n) = n + w‬היא חח"ע‪ ,‬ולכן ‪.ℵ0 · 2 ≤ 2‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫מכאן משתמשים במונוטוניות הכפל והאנטיסימטריה של ≤[‬

‫‪ .4.27‬משפט‪ .‬א‪ .‬לא קייםחילוץ בכפל מונים כי ‪ ℵ0 · 1 = ℵ0 · 2‬אולם ‪6 2‬‬
‫= ‪ .1‬לכן אי‬
‫אפשר להגדיר פעולה הדומה לחילוק עם שארית של מספרים טבעיים‪.‬‬
‫ב‪ .‬הכוון ההפוך של מונוטוניות הכפל לא קיים כי ‪ ,ℵ0 · 2 ≤ ℵ0 · 1‬אולם ‪.2 6≤ 1‬‬
‫ג‪ .‬לא קיימת המונוטוניות החזקה של הכפל כי ‪ 1 < 2‬בעוד ‪.ℵ0 · 1 = ℵ0 · 2‬‬
‫ד‪ .‬על השאלה אם ‪ c · a < c · b‬גורר כי ‪ a < b‬אין תשובה בשלב זה‪.‬‬

‫‪39‬‬
 ‫‪ .4.28‬למה‪ .‬עבור הפעולה ‪ B A‬המוגדרת ב־‪ 3.11‬קיים‪:‬‬
‫א‪ .‬אם ‪ A ≈ C‬ו־ ‪ B ≈ D‬אז ‪.B A ≈ D C‬‬
‫ב‪.∅ A = {∅} .‬‬
‫ג‪ .‬אם ∅ =‪ B 6‬אז ∅ = ∅ ‪.B‬‬
‫ד‪.{x} A ≈ A .‬‬
‫ה‪ .‬אם ∅ = ‪ B ∩ C‬אז ‪.B∪C A ≈ B A ×C A‬‬
‫ו‪.C (A × B) ≈ C A ×C B .‬‬
‫ז‪.C (B A) ≈ C×B A .‬‬
‫ח‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬קבוצות סופיות אז גם ‪ B A‬סופית‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬בהנתן ‪ F : A → C‬שהיא חח"ע ועל ‪ C‬ו־ ‪ G : B → D‬שהיא חח"ע‬
‫ועל ‪ .D‬נגדיר פונקציה ‪ H : B A →D C‬ונוכיח שהיא חח"ע ועל ‪ .D C‬לכל ‪,j ∈ B A‬‬
‫כלומר ‪ H ,j : B → A‬תעתיק את ‪ j‬לפונקציה ‪ k : D → C‬כך שלכל ‪x ∈ D‬‬
‫)‪ k(x‬מתקבל מ־‪ x‬כך‪ .‬תחילה ‪ G−1‬מעבירה את ‪ x‬ל"תאום" שלו ‪ G−1 x‬ב־ֲ‪ B‬ואז ‪j‬‬
‫מעבירה ערך זה לתמונת ‪ j‬שלו ‪ jG−1 x‬ב־‪ A‬ואז ‪ F‬מעבירה ערך זה ל"תאום" שלו‬
‫‪ F jG−1 x‬ב־‪ ,C‬וכך ‪ k(x) = F jG−1 x‬ולכן ‪ H .H(j) = k = F jG−1‬חח"ע כי עבור‬
‫‪ H .j = F −1 H(j)G j ∈ B A‬היא על ‪ D C‬כי אם ‪ g ∈ D C‬אז ‪ F −1 gG ∈ B A‬ו־‬
‫‪.H(F −1 gG) = g‬‬
‫ה‪ .‬תהי ‪ H : B∪C A →B A × C C‬מוגדרת כך שעבור ‪j ∈B∪C A‬‬
‫‪ H .H(j) = hj  B, j  Ci‬היא חח"ע כי עבור ‪,j = j  B ∪ j  C j ∈ B∪C A‬‬
‫ולכן ‪ j‬נקבעת ע"י תמונת ‪ H‬שלה ‪ H .hj  B, j  Ci‬היא על ‪ B A ×C A‬כי אם‬
‫‪ f ∈ B A‬ו־ ‪ g ∈ C A‬אז ‪ f ∪ g ∈ B∪C A‬ו־‪.H(f ∪ g) = hf, gi‬‬
‫ו‪ .‬נסמן ב־ ‪ 1st‬את הפונקציה שתחומה הוא מחלקת כל הזוגות הסדורים והנותנת כערך‬
‫את הרכיב הראשון של הזוג‪ ,‬כלומר ‪ ,1st (x, y) = x‬וב־ ‪ 2nd‬את הפונקציה שתחומה‬
‫הוא מחלקת כל הזוגות הסדורים והנותנת כערך את הרכיב השני של הזוג‪ ,‬כלומר‬
‫‪ .2nd (x, y) = y‬תהי ‪ H : C (A × B) → C A × C B‬מוגדרת כך שעבור )‪j ∈ C (A × B‬‬
‫‪ 1st j ) H(j) = h1st j, 2nd ji‬ו־‪ 2nd j‬הכתובים כאן הם ההרכבות של הפונקציות ‪1st‬‬
‫ו־ ‪ 2nd‬עם הפונקציה ‪ H .(j‬היא חח"ע ועל ‪ ,C A × C B‬כי אם ‪ hf, gi ∈ C A × C B‬אז‬
‫ה־ )‪ j ∈ C (A × B‬היחיד כך ש־ ‪ H(j) = hf, gi‬הוא ‪ j‬הנתון ע"י ‪j(x) = hf (x), g(x)i‬‬
‫לכל ‪.x ∈ C‬‬
‫
‬ ‫‪
C×B‬‬
‫→ ‪ .H : C B A‬ל־ ‪ H(F ) F ∈ C B A‬אמורה להיות‬ ‫ז‪ .‬נגדיר את ‪A‬‬
‫ב־‪ C×B A‬ולכן נגדיר את הפונקציה ) ‪ H(F‬ע"י מתן ערכיה לזוגות ‪ h
x, yi‬בהם ‪x ∈ C‬‬
‫ו־ ‪ ,y ∈ B‬ונקבע )‪ .H(F )(x, y) = F (x)(y‬נשים לב שמכיוון ש־ ‪F ∈ C B A‬‬
‫ו־ ‪ x ∈ C‬אז ‪ ,F (x) ∈ B A‬ומכיוון ש־ ‪ y ∈ B‬אז ‪ F (x)(y) ∈ A‬ולכן‬
‫‪ H‬היא חח"ע כי אם‬ ‫
‪ ,H(F )(x, y) = F (x)(y) ∈ A‬ו־ ‪.H(F ) ∈ C×B A‬‬
‫‪ F, G ∈C B A‬ו־ ‪ F 6= G‬אז‪ ,‬מכיוון ש־ ‪ F‬ו־‪ G‬הן פונקציות שתחומן ‪ C‬קיים‬
‫= )‪ F (x‬ומכיוון ש־ ‪ F (x), G(x) ∈ B A‬ו־)‪ F (x‬ו־)‪ G(x‬הן‬ ‫‪ x ∈ C‬כך ש־ )‪6 G(x‬‬
‫פונקציות ולכן קיים ‪ y ∈ B‬כך ש־ )‪ ,F (x)(y) 6= G(x)(y‬כלומר‬
‫= )‪ ,H(F )(x, y) = F (x)(y‬ולכן )‪,H(F ) 6= H(G‬‬ ‫)‪6 G(x)(y) = H(G)(x, y‬‬

‫‪40‬‬
‫ו־‪ H‬היא חח"ע‪ .‬כדי להראות ש־ ‪
F‬היא על ‪ ,C×B A‬יהי ‪ J ∈C×B A‬ונראה כי ‪ J‬היא‬
‫בטווח ‪ .H‬תהי ‪ F‬הפונקציה ב־ ‪ C B A‬המוגדרת כך שלכל ‪ F (x) x ∈ C‬היא‬
‫הפונקציה ב־‪ B A‬המוגדרת ע"י )‪ .F (x)(y) = J(x, y‬לפי הגדרת ‪ H‬קיים לכל ‪x ∈ C‬‬
‫ו־ ‪ H(F )(x, y) = F (x)(y) = J(x, y) y ∈ B‬ולכן ‪ H(F ) = J‬ו־‪ J‬היא בטווח ‪.H‬‬
‫ח‪ .‬מוכח באינדוקציה על הקבוצה הסופית ‪ ,B‬תוך שימוש ב־ד'‪ ,‬ה' ו־ ‪2.10‬ג'‪.‬‬
‫‪ .4.29‬הגדרת החזקה‪ .‬למונים ‪ a, b‬תהיינה ‪ A, B‬קבוצות כך ש־ ‪ ,|A| = a‬ו־ ‪.|B| = b‬‬
‫החזקה ‪ ab‬מוגדרת כ־ |‪|B A‬‬
‫כדי לראות שהחזקה מוגדרת היטב עלינו להוכיח שהחזקה שהוגדרה כאן אינה תלויה‬
‫בבחירת הקבוצות ‪ .A, B‬תהיינה גם ‪ C, D‬קבוצות כאלו ואז |‪|C| = a = |A‬‬
‫ו־ |‪ |D| = b = |B‬ולכן ‪ C ≈ A‬ו־ ‪ ,D ≈ B‬ולפי ‪4.28‬א' קיים ‪ D C ≈ B A‬ומכאן‬
‫‪ ,|D C| = |B A| = ab‬והחלפת ‪ A, B‬ב־ ‪ C, D‬אינה משנה את ‪.ab‬‬
‫ב־‪ 4.38‬מוכח שעבור המונים הסופיים פעולת החזקה שהוגדרה כאן זהה לפעולת החזקה‬
‫של המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫‪c‬‬ ‫‪c‬‬
‫היכן שכתוב ‪ ab‬ללא סוגריים הכוונה היא ל־ ) ‪.a(b‬‬
‫‪ .4.30‬כללי החזקה‪ .‬א‪4.28] .ab+c = ab · ac .‬ה'[‬
‫ב‪4.28] .(a · b)c = ac · bc .‬ו'[‬
‫ג‪4.28] .(ab )c = ab·c .‬ז'[‬
‫‪ .4.31‬משפט‪ .‬א‪4.28] .a0 = 1 .‬ב'[‬
‫ב‪4.28] .1a = 1 ,a1 = a .‬ד'[‬
‫ג‪ .‬אם ‪a 6= 0‬אז ‪] .ab 6= 0‬כי ‪ a ≥ 1‬ולפי ‪4.32‬ב' ו־ב' ‪[a ≥ 1 = 1‬‬
‫‪b‬‬ ‫‪b‬‬

‫ד‪ ab = 0 .‬אםם ‪ b 6= 0‬ו־ ‪] .a = 0‬א'‪ ,‬ג'‪ ,‬ו־‪4.28‬ג'[‬

‫ד‪ .‬אם ‪ a‬ו־‪ b‬סופיים אז גם ‪ ab‬סופי‪4.28] .‬ח'[‬
‫ה‪ .‬לכל ‪2.28] .ℵn0 = ℵ0 n ≥ 1‬א'‪ ,‬או באינדוקציה על ‪ ,n‬לפי ב'‪4.30 ,‬א' ו־‪4.26‬א' [‬
‫‪ .4.32‬מונוטוניות החזקה‪ .‬א‪ .‬אם ‪ a ≤ b‬ו־‪ c 6= 0‬אז ‪.ca ≤ cb‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ a ≤ b‬אז ‪] .ac ≤ bc‬כי אם ‪ A ⊆ B‬אז ‪[C A ⊆ C B‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬מכיוון ש־ ‪ a ≤ b‬אז לפי ‪4.17‬ב' קיים מונה ‪ d‬כך ש־ ‪ b = a + d‬ומכיוון שגם‬
‫‪ c 6= 0‬אז לפי ‪4.30‬א'‪ ,‬ג' ומונוטוניות הכפל ‪.cb = ca+d = ca · cd ≥ ca · 1 = ca‬‬
‫‪ .4.33‬משפט‪ .‬לכל קבוצה ‪ A‬קיים |‪[3.13] .|P (A)| = 2|A‬‬
‫זהו ההסבר לכך מדוע )‪ P (A‬נקראת קבוצת החזקה של ‪.A‬‬
‫‪.|<| = 2ℵ0 .4.34‬‬
‫ב־‪4.8‬ב' סימנו את |<| ב־ ‪ 2ℵ0‬ואמרנו שיש להתייחס ל־ ‪ 2ℵ0‬כאל סימן בודד‪ .‬כאן אנו‬
‫אומרים כי ‪ |<| = 2ℵ0‬היכן שהמשמעות של ‪ 2ℵ0‬היא החזקה‪ ,‬כפי שהוגדרה ב־‪.4.29‬‬
‫שיוויון זה נובע מייד מ־‪ 3.14‬ו־‪.4.33‬‬
‫‪ .4.35‬משפט‪ .‬לכל מונה ‪ a‬קיים ‪ ,2a > a‬ולכן לכל מונה ‪ b ≥ 2‬קיים ‪.ba > a‬‬
‫]‪ ,4.33‬משפט קנטור ו־‪4.32‬ב'[‬

‫‪41‬‬
 ‫‪
ℵ‬‬ ‫‪
n‬‬
‫‪ .4.36‬משפט‪ .‬א‪ .‬לכל ‪ , 2ℵ0 0 = 2ℵ0 = 2ℵ0 n > 0‬ובמיוחד ‪.2ℵ0 · 2ℵ0 = 2ℵ0‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ a + a = a‬אז לכל ‪ ,b · 2a = 2a 1 ≤ b ≤ 2a‬ובמיוחד‪ ,‬אם ‪ a 6= 0‬אז‬
‫‪.a · 2a = 2a‬‬
‫‪a‬‬
‫‪.b = 2‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ a · a = a‬אז לכל ‪2 ≤ b ≤ 2‬‬
‫‪
2ℵ0‬‬ ‫‪ℵ‬‬ ‫‪ℵ‬‬
‫‪. 2 ℵ0‬‬ ‫ד‪= ℵ20 0 = 22 0 .‬‬
‫‪
ℵ‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ , 2ℵ0 0 = 2ℵ0 ·ℵ0 = 2ℵ0 .‬לפי ‪4.30‬ג' ו־‪4.26‬א'‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי מונוטוניות הכפל ו־‪4.30‬א' ‪.2a = 1 · 2a ≤ b · 2a ≤ 2a · 2a = 2a+a = 2a‬‬
‫ג‪ ,2a ≤ ba ≤ (2a )a = 2a·a = 2a .‬לפי ‪4.32‬ב'‪4.30 ,‬ג' ותכונות ≤‪.‬‬
‫ד‪ .‬נובע מ־ג' כאשר ‪.a = 2ℵ0‬‬
‫‪ℵ0‬‬
‫‪ 4.34] .22‬ו־‪4.36‬ד'[‬ ‫‪ .4.37‬משפט‪ .‬א‪ .‬עוצמת קבוצת כל הפונקציות הממשיות < < היא‬
‫ב‪ .‬עוצמת קבוצת כל הפונקציות הממשיות הרציפות היא ‪.2ℵ0‬‬
‫הוכחה‪ .‬ב‪ .‬תהי ‪ W‬קבוצת כל הפונקציות הממשיות הרציפות‪ .‬תהי ‪ F : < → W‬כך‬
‫שלכל < ∈ ‪ F (z) z‬היא הפונקציה הקבועה ‪ ,z‬כלומר‪ ,‬לכל < ∈ ‪.F (z)(x) = z x‬‬
‫‪ F‬היא חח"ע ולכן | ‪ .2ℵ0 ≤ |W‬כעת תהי < ‪ G : W → Q‬הפונקציה הנתונה ע"י‬
‫‪ ,G(f ) = f  Q‬היכן ש־‪ Q‬היא קבוצת הרציונליים‪ G .‬היא חח"ע כי כל הערכים של‬
‫פונקציה ממשית רציפה נקבעים ע"י ערכיה על הרציונליים‪.‬‬
‫‪
ℵ‬‬
‫‪ ,|W | ≤ Q < = 2ℵ0 0 = 2ℵ0‬לפי ‪4.36‬א'‪.‬‬
‫‪ .4.38‬פעולות החשבו ויחס הסדר על המספרים הטבעיים‪ .‬הגדרנו כאן את פעולות‬
‫החשבון ויחס הסדר החלקי לכל המונים‪ ,‬כולל המספרים הטבעיים‪ ,‬אבל על המספרים‬
‫הטבעיים יש לנו כבר פעולות חשבון ויחס סדר‪ ,‬ועלינו לבדוק אם בתחום המספרים‬
‫הטבעיים הפעולות והיחס שהגדרנו עתה זהות לאלו המוכרות לנו מכבר‪.‬‬
‫יחס הסדר החלקי‪ ≤ :‬מסמן את יחס הסדר החלקי של המונים שהוגדר ב־‪ ,4.9‬ונסמן‬
‫ב־‪ 5‬את יחס הסדר הרגיל על המספרים הטבעיים‪ .‬אם ‪ m 5 n‬אז ‪ .Nm ⊆ Nn‬לפי‬
‫‪3.3‬ב' ‪ Nm  Nn‬ולפי ‪ 4.5‬והגדרת ≤ קיים ‪ .m ≤ n‬בכוון ההפוך‪ ,‬אם ‪ m ≤ n‬אז‪ ,‬לפי‬
‫‪ 4.5‬ו־ ‪4.10‬א)‪ ,(iv‬קיים ‪ ,Nm  Nn‬ולפי ‪3.4‬ב' ‪.m 5 n‬‬
‫פעולת החיבור‪ :‬נסמן‪ ,‬לצורכי הוכחה זאת בלבד‪ ,‬את פעולת החיבור המוכרת לנו של‬
‫המספרים הטבעיים ב־⊕‪ .‬לכל ‪ m, n ∈ N‬קיים ) ‪ .Nm⊕n = Nm ∪ (Nm⊕n \ Nm‬ברור‬
‫כי ‪ Nm‬ו־ ‪ Nm⊕n \ Nm‬קבוצות זרות ולכן לפי ‪ (2)4.5‬ו־‪4.14‬‬
‫| ‪ .m ⊕ n = |Nm⊕n | = |Nm | + |Nm⊕n \ Nm | = m + |Nm⊕n \ Nm‬נוכיח כי‬
‫‪ Nm⊕n \ Nm ≈ Nn‬ואז השיוויון הקודם נותן ‪ m ⊕ n = m + n‬ולכן פעולת החיבור‬
‫‪+‬שווה לפעולת החיבור ⊕על המספרים הטבעיים‪ .‬נגדיר את ‪F : Nn → Nm⊕n \ Nm‬‬
‫ע"י ‪ .F (k) = m ⊕ k‬מן התכונות הידועות של ⊕ מתקבל ש־ ‪ F‬היא חד חד ערכית ועל‬
‫‪ Nm⊕n \ Nm‬ולכן ‪.Nm⊕n \ Nm ≈ Nn‬‬
‫פעולת הכפל‪ :‬נסמן את פעולת הכפל המוכרת לנו של המספרים הטבעיים ב־ ‪ .‬יהיו‬
‫‪ m, n ∈ N‬כלשהם‪ .‬אפשרות אחת היא להשתמש בעובדה המוכרת שמספר איברי‬
‫‪ Nm × Nn‬הוא ‪) m n‬את זה קל להוכיח באינקדוציה על ‪ , (n‬ומכיוון ש־ ‪m · n‬‬
‫הוגדר כמספר איברי ‪ ,Nm × Nn‬לכן ‪ .m · n = m n‬אפשרות שניה היא לשים לב‬
‫ששתי פעולות הכפל מקיימות לכל ‪ m‬את אותה הגדרה ברקורסיה על ‪ n‬ש־ ‪m · 0 = 0‬‬

‫‪42‬‬
 ‫ו־ ‪ ,m · (n + 1) = m · n + m n‬ולכן הן זהות‪.‬‬
‫פעולת החזקה‪ :‬אפשרות אחת היא להשתמש במשפט הקומבינטורי האומר שלכל‬
‫‪ m, n ∈ N‬מספר הסדרות באורך ‪ n‬של המספרים הטבעיים הקטנים מ־‪ m‬הוא ‪,mn‬‬
‫כאשר החזקה כאן היא החזקה הרגילה של המספרים הטבעיים‪ .‬קבוצת סדרות זאת‬
‫היא הקבוצה ‪ Nn Nm‬שמספר איבריה הוא ”‪ m‬לפי הגדרת החזקה ב־‪ ,4.29‬ולכן שתי‬
‫פעולות החזקה הן זהות במספרים הטבעיים‪ .‬אפשרות שניה היא להשתמש בכך ששתי‬
‫פעולות החזקה מקיימות לכל ‪ m‬את אותה הגדרה ברקורסיה על ‪ n‬ש־ ‪m0 = 1‬‬
‫ו־ ‪.mn+1 = mn · m‬‬

‫‪.‬‬

‫‪43‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ה'‪ :‬אקסיומת הבחירה‬
‫גרסת ‪24.12.2015‬‬
‫לפי ‪4.12‬ג'‪ ℵ0 ,‬היא מונה אינסופי מינימלי במובן שכל מונה הקטן ממנו הוא סופי‪ .‬האם‬
‫הוא גם המונה האינסופי המינימלי במובן שלכל מונה אינסופי ‪ a‬קיים ‪ ? ℵ0 ≤ a‬כדי‬
‫להוכיח זאת עלינו להוכיח כי לכל קבוצה אינסופית ‪ A‬קיים ‪ ,N  A‬כלומר‪ ,‬שקיימת‬
‫סידרה ‪ a : N → A‬חח"ע‪ .‬נגדיר ברקורסיה סידרה ‪ a‬כזאת כדלקמן‪ .‬מכיוון ש־‪A‬‬
‫אינסופית היא אינה ריקה‪ ,‬ולכן יש בה איבר ‪ ,w‬ונגדיר ‪ .a0 = w‬עבור ‪ n > 0‬הקבוצה‬
‫‪ An = {a0 , . . . , an−1 } ⊆ A‬אינה כל ‪ ,A‬כי היא סופית בעוד ‪ A‬אינסופית‪ .‬לכן נקח‬
‫ל־ ‪ an‬איבר כלשהו של ‪ .A \ An‬קל מאוד לראות כי סידרה ‪ a‬זאת היא חח"ע ולכן היא‬
‫העתקה חח"ע של ‪ N‬על } ‪ ,{an | n ∈ N‬ו־ } ‪ {an | n ∈ N‬היא תת־קבוצה בת מניה‬
‫של ‪.A‬‬
‫בהוכחה שהבאנו השתמשנו בסידרה ‪ a‬שהגדרנו ברקורסיה‪ ,‬אולם כדי להגדיר סידרה‪,‬‬
‫שהיא פונקציה‪ ,‬עלינו ללהראות שאפשר לתת לה הגדרה תיקנית כיחס )‪ .Φ(x, y‬איננו‬
‫אומרים בזאת שפונקציות שאינן באות מהגדרה תיקנית אינן קיימות‪ ,‬אלא שאנחנו יכולים‬
‫לטעון שפונקציות אלו קיימות רק אם הוכחנו את קיומן מן האקסיומות הקיימות או‬
‫שאנחנו מוסיפים אקסיומות שמהן אפשר להוכיח את קיומן‪ .‬כאן הגדרנו את הסידרה‬
‫‪ a‬ברקורסיה‪ ,‬ונראה אם אנו יכולים להוכיח את קיומה באמצעות אקיומות הקיום‬
‫הבסיסיות ‪.1.2‬‬
‫לא נתעמק כאן בדיון מהן הפונקציות המוגדרות ברקורסיה שאפשר להוכיח את קיומן‬
‫מאקסיומות הקיום הבסיסיות‪ ,‬אלא נסתפק בדוגמה בודדת‪ .‬נגדיר סידרה ‪b : N → N‬‬
‫ברקורסיה כך‪ ,b0 = 3 :‬ולכל ‪ .bn+1 = bn · (bn − 1) n ∈ N‬כדי לקבל ש־‪ b‬היא‬
‫אמנם סידרה עלינו להראות שאפשר לתת לה הגדרת תיקנית )‪ ,(1.25‬כלומר‪ ,‬להציג יחס‬
‫)‪ Φ(x, y‬כך שהזוג ‪ hx, yi‬מקיים את היחס אםם ‪ x ∈ N‬ו־ ‪ .y = bx‬לפונקציה ‪ b‬זאת‬
‫נבחר את )‪ Φ(x, y‬כיחס הבא‪ ,‬שתחילה נתאר אותו בצורה לא פורמלית‪ .‬נאמר ש־‪y‬‬
‫הוא המספר המתקבל בשלב האחרון של חישוב בן ‪ x + 1‬צעדים בו בצעד הראשון אנו‬
‫מקבלים את המספר ‪ 3‬ובכל צעד אם קבלנו באותו צעד את המספר ‪ u‬אז אנו מקבלים‬
‫בצעד הבא את המספר )‪ .u · (u − 1‬ברור שיש כאן תאור של היחס ‪ ,Φ‬וזה אפילו מתכון‬
‫לחישוב ‪ y‬כאשר נתון ‪ .x‬ההגדרה הפורמלית של )‪ Φ(x, y‬היא‪:‬‬

‫‪x ∈ N ∧ ∃g(g : Nx+1 → N ∧ g(0) = 3‬‬

‫)‪∧(∀n < x)(g(n + 1) = g(n) · (g(n) − 1)) ∧ g(x) = y‬‬

‫זה אומר‪ x :‬הוא מספר טבעי‪ ,‬וקיימת פונקציה ‪ g‬מקבוצת המספרים הטבעיים הקטנים‬

‫‪44‬‬
‫או שווים ל־‪ x‬לתוך קבוצת המספרים הטבעיים כך ש־ ‪ g(0) = 3‬ולכל מספר ‪ n‬הקטן‬
‫מ־‪ ,g(n + 1) = g(n) · (g(n) − 1) x‬ו־‪ .g(x) = y‬כעת יש להוכיח ש־)‪ Φ(x, y‬אמנם‬
‫מגדיר פונקציה שתחומה ‪ ,N‬ולשם כך עלינו להוכיח שעבור כל ‪ x ∈ N‬קיים ‪ y‬יחיד‬
‫המקיים )‪ .Φ(x, y‬נוסף על כך יש להוכיח שהסידרה ‪ b‬אמנם מקיימת את ההגדרה‬
‫הרקורסיבית שלה‪ .‬לא נעשה זאת כאן‪.‬‬
‫אם ננסה לנסח יחס )‪ Φ(x, y‬עבור הסידרה ‪ a‬הדומה ליחס שהגדרנו לעיל נאמר ש־‪y‬‬
‫הוא המספר המתקבל בשלב האחרון של תהליך בן ‪ x+1‬צעדים בו בצעד הראשון אנחנו‬
‫בוחרים איבר כלשהו של ‪ A‬ובכל צעד אנחנו בוחרים איבר כלשהו של ‪ A‬השונה מכל‬
‫איברי ‪ A‬שבחרנו בצעדים הקודמים‪ .‬ברור שיחס זה לא יהיה פונקציה כי כדי שהיחס‬
‫יהיה פונקציה צריך שיהיה איבר ‪ y‬יחיד של ‪ A‬המתקבל בסופם של כל התהליכים שהם‬
‫כנדרש ב־)‪ Φ(x, y‬וברור שבניגוד לדוגמה הקודמת בה כל חישוב המקיים את הדרישות‬
‫מן החישוב יוביל לאותו מספר‪ ,‬כלומר עבור ‪ x‬הנתון יש ‪ y‬יחיד המקיים את )‪,Φ(x, y‬‬
‫בדוגמה הנוכחית כל איבר ‪ y‬של ‪ A‬יכול להתקבל בסוף תהליך כפי שתואר‪ ,.‬ולכן אם‬
‫ננסח יחס )‪ Φ(x, y‬כפי שתואר כאן יחס זה לא יהיה פונקציה‪.‬‬
‫נראה עתה דוגמה ציורית של פונקציה שאיננו יכולים להוכיח את קיומה כי איננו יכולים‬
‫לנסח יחס מתאים‪ .‬תהי ‪ H‬סידרה של זוגות נעליים‪ ,‬כלומר לכל ‪ Hn n‬הוא זוג נעליים‪.‬‬
‫אנו רוצים בסידרה ‪ a‬הבוחרת נעל מכל זוג נעליים שבטווח ‪ .H‬קל מאוד להגיע לסידרה‬
‫כזאת‪ .‬נגדיר לכל ‪n ∈ N‬‬
‫הנעל הימנית שבזוג ‪an = Hn‬‬
‫זאת היא הגדרה תיקנית כמו ב־‪ 1.25‬וכמובן שקיימת סידרה ‪ a‬כזאת‪ .‬כעת תהי ׁ‪H‬‬
‫סידרה אינסופית של זוגות גרביים‪ ,‬ואנו מעוניינים בסידרה ‪ a‬הבוחרת גרב מכל זוג‬
‫גרביים שבטווח ‪ .H‬הדרישה שלכל ‪ an ∈ Hn n ∈ N‬היא תנאי שאנו רוצים שהסידרה‬
‫‪ a‬תקיים אבל אינה הגדרה של ‪ ,a‬ולא נראית לעין כל הגדרה לסידרה כזאת‪.‬‬
‫לכן אם אנו רוצים‪ ,‬למשל‪ ,‬לקבל סידרה ‪ a‬כך שלכל ‪ an n ∈ N‬תהיה גרב אחת מתוך‬
‫זוג הגרביים ‪ ,Hn‬עלינו להוסיף במפורש אקסיומה האומרת שקיימת פונקציה כזאת‪.‬‬
‫‪ .5.1‬הגדרה‪ .‬לקבוצה ‪ ,A‬פונקציה ‪ C‬שתחומה ‪ A‬נקראת פונקצית בחירה על ‪ A‬אם לכל‬
‫‪ X ∈ A‬שהיא קבוצה לא ריקה קיים ‪.C(X) ∈ X‬‬
‫מינוח‪ .‬כאשר אנו אומרים ש־‪ C‬היא פונקצית בחירה על ‪ A‬אנו מתכוונים שהתחום של‬
‫של ‪ C‬הוא ‪ A‬למרות שבדרך כלל כאשר אנו אומרים שפונקציה היא על מחלקה ‪ A‬אנו‬
‫מתכוונים שהטווח שלה הוא ‪ .A‬גם במספר מקומות אחרים שבהם איננו מתעניינים‬
‫במיוחד בטווח של הפונקציה נאמר שפונקציה היא על ‪ A‬במשמעות שהתחום שלה‬
‫הוא ‪ .A‬יש להבין התבטאויות כאלו לפי ההקשר‪.‬‬
‫‪ .5.2‬אקסיומת הבחירה‪ .‬לכל קבוצה ‪ A‬קיימת פונקציה בחירה ‪ C‬שתחומה ‪.A‬‬
‫במשפטים בהם נשתמש באקסיומת הבחירה נכתוב )אה"ב( אחרי המילה "משפט"‪.‬‬
‫‪ 5.3‬משפט‪ .‬גם ללא שימוש באקסיומת הבחירה‪ ,‬קיימת על כל קבוצה סופית ‪ A‬פונקצית‬
‫בחירה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬באינדוקציה על ‪.A‬הפונקציה הריקה ∅ היא פונקצית בחירה על ∅‪ .‬אם ‪ C‬היא‬
‫פונקצית בחירה על ‪ A‬אז לכל ‪ z‬יהי ‪ y ∈ z‬אם ‪ z‬קבוצה לא ריקה‪ ,‬ו־‪ y‬עצם כלשהו‬

‫‪45‬‬
 ‫אחרת‪ ,‬אז }‪ C ∪ {hz, yi‬היא פונקצית בחירה על }‪.A ∪ {z‬‬
‫‪ .5.4‬משפט‪ .‬ניסוח שקול של אקסיומת הבחירה הוא‪ :‬לכל קבוצה ‪ A‬ופונקציה ‪F‬‬
‫על ‪ A‬קיימת פונקציה ‪ G‬על ‪ A‬כך שלכל ‪ x ∈ A‬שעבורו )‪ F (x‬היא קבוצה לא ריקה‬
‫קיים )‪ .G(x) ∈ F (x‬לפונקציה ‪ G‬כזאת נקרא פונקצית בחירה ל־ ‪.F‬‬
‫הוכחה‪ .‬בכוון אחד‪ ,‬בהינתן ‪ A‬ו־ ‪ F‬כנ"ל תהי ‪ C‬פונקצית בחירה על הטווח של ‪,F‬‬
‫ונבחר ‪ .G = CF‬בכוון השני‪ ,‬בהינתן הקבוצה ‪ A‬תהי ‪ F‬פונקצית הזהות ‪ 1A‬על ‪A‬‬
‫ואז‪ ,‬לפי הנוסח של האקסיומה המופיע כאן‪ ,‬קיימת פונקציה ‪ C‬שתחומה ‪ A‬כך שלכל‬
‫‪ x ∈ A‬קיים ‪.C(x) ∈ 1A (x) = x‬‬
‫‪ .5.5‬תרגיל‪ .‬ניסוח שקול של אקסיומת הבחירה הוא‪ :‬לכל קבוצה ‪ A‬שאיבריה הם‬
‫קבוצות זרות לא ריקות קיימת קבוצה ‪ B‬כך שלכל איבר ‪ C‬של ‪ B A‬מכילה בדיוק‬
‫איבר אחד של ‪.C‬‬
‫‪ .5.6‬משפט )אה"ב(‪ .‬לכל קבוצה אינסופית ‪ A‬יש תת־קבוצה בת מניה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהי ‪ C‬פונקצית בחירה שתחומה )‪ .P (A‬נגדיר ברקורסיה ‪a : N → A‬‬
‫כדלקמן‪) .an = C(A \ {a0 , a1 , . . . , an−1 }) .‬עבור ‪ n = 0‬זה אומר )‪.( a0 = C(A‬‬
‫לכן ‪ an‬הוא איבר של ‪ A‬השונה מ־ ‪ a0 , a1 , . . . , an−1‬והסידרה ‪ a‬היא חח"ע‪ .‬הקבוצה‬
‫} ‪ {an | n ∈ N‬היא כמובן בת מניה והיא חלקית ל־‪.A‬‬
‫‪ .5.7‬מסקנה )אה"ב(‪ ℵ0 .‬הוא המונה האינסופי המזערי במובן שלכל מונה אינסופי ‪a‬‬
‫קיים ‪.ℵ0 ≤ a‬‬
‫‪ .5.8‬מסקנה )אה"ב(‪ .‬קבוצה ‪ A‬היא סופית אםם לא קיימת העתקה חח"ע שלה על‬
‫תת־קבוצה ממש שלה‪] .‬ראה ‪ ,2.14‬ו־‪[2.36‬‬
‫‪ .5.9‬משפט )אה"ב(‪ .‬אם ‪ F : A → B‬על ‪ B‬אז קיימת תת־קבוצה ‪ D‬של ‪ A‬כך‬
‫ש־ ‪ F  D‬היא העתקה חח"ע של ‪ D‬על ‪ ,B‬ולכן |‪.|B| ≤ |A‬‬
‫הוכחה‪ .‬ב־‪ 2.24‬הוכחנו את המשפט הזה למקרה בו ‪ A‬היא קבוצה סופית או בת מניה‪.‬‬
‫השימוש היחיד שנעשה שם בכך ש־‪ A‬היא סופית או בת מניה היה כדי להוכיח את‬
‫הקיום של פונקצית בחירה ‪ C‬על )‪ ,P(A‬אבל הנחה זאת על ‪ A‬אינה דרושה כאשר‬
‫אנו משתמשים באקסיומת הבחירה‪ ,‬כי בעזרתה קיימת פונצית בחירה ‪ C‬על )‪ P(A‬לכל‬
‫קבוצה ‪.A‬‬
‫דוגמה נוספת לשימוש ישיר באקסיומת הבחירה היא ההגדרה של פעולות החיבור והכפל‬
‫האינסופיות של המונים‪ .‬הגדרנו את החיבור והכפל של שני מונים‪ .‬אפשר להגדיר‬
‫באותה הדרך את החיבור והכפל של מספר סופי כלשהו של מונים‪ .‬למשל‪ ,‬אפשר‬
‫להגדיר את הסכום ‪ a + b + c‬של שלושת המונים ‪ a, b, c‬כ־|‪ ,|A ∪ B ∪ C‬היכן‬
‫ש־‪ A, B, C‬הן קבוצות זרות הדדית המקיימות ‪ |B| = b ,|A| = a‬ו־ ‪ .|C| = c‬עם‬
‫זאת‪ ,‬אין צורך בהגדרה מיוחדת של החיבור והכפל של מספר סופי של מונים‪ ,‬כי לאור‬
‫האסוציאטיביות של פעולות החיבור והכפל של שני מונים אפשר להגדיר את החיבור‬
‫והכפל של מספר סופי של מונים כחזרה על אותן פעולות בשני מונים‪ .‬למשל‪ ,‬את הסכום‬
‫‪ a + b + c‬של שלושה מונים אפשר להגדיר כ־ ‪ (a + b) + c‬השווה גם ל־ )‪.a + (b + c‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬החיבור והכפל של מספר אינסופי של מונים זקוקים להגדרות ישירות‪ ,‬שהן‬

‫‪46‬‬
 ‫הכללות של הגדרות החיבור והכפל של שני מונים‪.‬‬
‫‪ 5.10‬הגדרה )אה"ב(‪ .‬א‪ .‬תהי ‪ I‬קבוצה כלשהי ותהי ‪ a‬פונקציה מ־‪ I‬לתוך מחלקת‬
‫כלומר‪ ,‬לכל ‪ ai i ∈ I‬הוא ‪S‬מונה‪ .‬הסכום ‪ Σi∈I ai‬של מונים אלו מוגדר‬ ‫המונים‪S ,‬‬
‫כ־ | ‪) | i∈I Ai‬כלומר כ־ |)‪ ,( | Range (A‬היכן ש־‪ A‬היא פונקציה שתחומה ‪ ,I‬לכל‬
‫‪ ,|Ai | = ai i ∈ I‬ולכל ‪ i, j ∈ I‬אם ‪ i 6= j‬אז ∅ = ‪.Ai ∩ Aj‬‬
‫כדי שהגדרה זאת תהיה תקפה עלינו להוכיח עוד שני דברים‪ .‬ראשית‪ ,‬שתמיד קיימת‬
‫פונקציה ‪ A‬כנדרש‪ ,‬ושנית‪ ,‬שהסכום אינו תלוי בבחירת הפונקציה ‪ ,A‬כלומר שאם ‪A‬‬
‫ו־‪ B‬הן פונקציות כנדרש אז שתיהן נותנות את אותו הסכום‪.‬‬
‫לצורך הוכחת קיום פונקציה ‪ A‬כנדרש אנו צריכים להניח את קיומו של מונה ‪ b‬הגדול‬
‫או שווה מכל המונים ‪ ,ai‬ל־ ‪ .i ∈ I‬קיום מונה כזה מוכח ע"י שימוש לא ישיר באקסיומת‬
‫הבחירה‪ ,‬שנראה אותו מאוחר יותר‪ .‬תהי ‪ B‬קבוצה שעוצמתה ‪ ,b‬ואז‪ ,‬לפי ‪4.10‬א'‪ ,‬לכל‬
‫‪ i ∈ I‬קיימת קבוצה חלקית ל־‪ B‬שעוצמתה ‪ ,ai‬ולכן הקבוצה } ‪{D ⊆ B | |D| = ai‬‬
‫אינה ריקה‪ .‬תהי ‪ C‬פונקצית בחירה על ))‪ P (P (B‬אז )} ‪C({D ⊆ B | |D| = ai‬‬
‫היא קבוצה שעוצמתה ‪ ai‬שנסמנה ב־ ‪ .Di‬נגדיר עתה את הפונקציה ‪ A‬שתחומה ‪ I‬ע"י‬
‫‪ Ai = {i} × Di‬לכל ‪ .i ∈ I‬ברור כי לכל ‪ |Ai | = |Di | = ai i ∈ I‬ועבור ‪ i, j ∈ A‬אם‬
‫‪ i 6= j‬אז ∅ = ‪ .Ai ∩ Aj‬לכן ‪ A‬היא פונקציה כנדרש‪.‬‬
‫תהיינה עתה ‪ A‬ו־‪ B‬פונקציות כנדרש‪ .‬אז לכל ‪ i ∈ I‬קיים | ‪ ,|Ai | = ai = |Bi‬ולכן‬
‫‪ ,Ai ≈ Bi‬והקבוצה ‪ Hi‬של כל הפונקציות החח"ע מ־ ‪ Ai‬על ‪ Bi‬אינה ריקה‪ .‬לפי הנוסח‬
‫השקול של אקסיומת הבחירה קיימת פונקציה ‪ G‬שתחומה ‪ I‬כך שלכל ‪ i ∈ I‬קיים‬
‫‪ GS‬היא העתקה חח"ע של ‪ Ai‬על ‪ .Bi‬מכיוון שהקבוצות ‪ Ai‬זרות‬ ‫‪ ,Gi ∈ Hi‬כלומר‪i ,‬‬
‫והקבוצות‬
‫‪S‬‬ ‫הדדית לכן ‪ F = i∈I Gi‬היא פונקציה ומכיוון שכל פונקציה ‪ Hi‬היא ‪S‬‬
‫חח"ע‬
‫‪i∈I‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪i‬‬ ‫על‬ ‫‪ Bi‬זרות הדדית ‪ F‬היא חח"ע‪ .‬לכן ‪ F‬היא העתקה חח"ע של ‪i∈I Ai‬‬
‫והפוקציות ‪ A‬ו־‪ B‬נותנות את אותו הסכום של המונים‪.‬‬
‫ב‪ .‬תהי ‪ I‬קבוצה ו־‪ A‬פונקציה שתחומה ‪ I‬כך שלכל ‪ Ai i ∈ I‬היא קבוצה‪ .‬המכפלה‬
‫‪ s Q‬שתחומן ‪ I‬כך שלכל ‪.si ∈ Ai i ∈ I‬‬ ‫הקרטזית ‪ ×i∈I Ai‬מוגדרת כקבוצת הפונקציות‬
‫ג‪ .‬תהיינה ‪ I‬ו־‪ a‬כמו ב־א'‪ .‬המכפלה ‪ i∈I ai‬של מונים אלו מוגדרת כ־ | ‪, | ×i∈I Ai‬‬
‫היכן ש־‪ A‬היא פונקציה שתחומה ‪ I‬ולכל ‪.|Ai | = ai i ∈ I‬‬
‫ב־א'‪ ,‬הוכחנו שתמיד קיימת פונקציה ‪ A‬כנדרש‪ .‬לכן‪ ,‬כדי שהגדרת המכפלה תהיה‬
‫תקפה עלינו להוכיח שהמכפלה אינו תלויה בבחירת הפונקציה ‪ ,A‬כלומר שאם ‪ A‬ו־‪B‬‬
‫הן פונקציות כנדרש אז שתיהן נותנות את אותה המכפלה‪ .‬לשם כך נגדיר פונקציה ‪F‬‬
‫חח"ע מ־ ‪ ×i∈I Ai‬על ‪ ,×i∈I Bi‬ואז | ‪ ,| ×i∈I Ai | = | ×i∈I Bi‬והמכפלה אינה משתנה‬
‫כאשר אנחנו מחליפים את ‪ A‬ב־‪ .B‬ל־ ‪ i ∈ I‬תהי ‪ Gi‬היא ההעתקה החח"ע של ‪ Ai‬על‬
‫‪ Bi‬המוגדרת ב־א'‪ .‬ל־ ‪ s ∈ ×i∈I Ai‬נקבע ‪ .F (s) = hGi (si ) | i ∈ Ii‬נוכיח כי ‪ F‬היא‬
‫חח"ע‪ .‬יהיו ‪ .s 6= t ,s, t ∈ ×i∈I Ai‬אז קיים ‪ j ∈ I‬כך ש־ ‪ .sj 6= tj‬מכיוון ש־ ‪ Gj‬חח"ע‬
‫= ) ‪ ,F (s)j = Gj (sj‬ולכן )‪ .F (s) 6= F (t‬כעת נוכיח כי ‪ F‬היא‬‫לכן ‪6 Gj (tj ) = F (t)j‬‬
‫‪−1‬‬
‫על ‪ .×i∈I Bi‬יהי ‪ ,w ∈ ×i∈I Bi‬ואז יהי ‪ ,s = hGi (wi ) | i ∈ Ii ∈ ×i∈I Ai‬וברור כי‬
‫‪.F (s) = w‬‬
‫‪ 5.11‬הערה‪ .‬אם עבור ‪ j ∈ I‬כלשהו קיים ∅ = ‪ Aj‬אז ∅ = ‪ .×i∈I Ai‬הטענה שלכל‬
‫קבוצה ‪ I‬ולכל פונקציה ‪ A‬שתחומה ‪ I‬וערכיה קבוצות אם לכל ‪ Ai 6= ∅ i ∈ I‬אז גם‬

‫‪47‬‬
‫∅ =‪ ×i∈I Ai 6‬שקולה לאקסיומת הבחירה‪] .‬ראה את הנוסח ‪ 5.4‬של אקסיומת הבחירה‪[.‬‬
‫‪ 5.12‬תרגיל‪Q.‬יהיו ‪ a, b‬מונים ותהי ‪ B‬קבוצה שעוצמתה ‪ .b‬הוכח כי ‪ Σi∈B a = a · b‬וכי‬
‫‪. i∈B a = ab‬‬
‫ו־‪b‬‬
‫ותהיינה ‪P a‬‬‫‪ 5.13‬תרגיל )אה"ב(‪ .‬א‪ .‬מונוטוניות החיבור‪ .‬תהי ‪ I‬קבוצה כלשהי ‪P‬‬
‫פונקציות מ־‪ I‬לתוך מחלקת המונים כך שלכל ‪ ,ai ≤ bi i ∈ I‬אז ‪. i∈I ai ≤ i∈I bi‬‬
‫לתוך מחלקת המונים‪ ,‬אז‬ ‫תהייינה ‪ ,J ∩ K = ∅ ,J ∪ K = I‬ותהי ‪P a‬‬
‫פונקציה מ־‪PI‬‬ ‫‪P‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫‪ ,Σi∈I ai = Σi∈J ai + i∈K ai‬ובמיוחד‪. i∈I ai ≥ i∈J ai ,‬‬
‫ו־‪ b‬פונקציות‬
‫ותהיינה ‪Q a‬‬
‫‪ 5.14‬תרגיל )אה"ב(‪ .‬א‪ .‬מונוטוניות הכפל‪ .‬תהי ‪ I‬קבוצה כלשהי‪Q‬‬
‫מ־‪ I‬לתוך מחלקת המונים כך שלכל ‪ ,ai ≤ bi i ∈ I‬אז ‪. i∈I ai ≤ i∈I bi‬‬
‫פונקציה מ־‪ I‬לתוך מחלקת המונים כך שלכל ‪i ∈ I \ J‬‬‫ב‪ .‬תהייינה ‪QJ ⊆ I‬ותהי ‪Q a‬‬
‫‪ ,ai 6= 0‬אז ‪. i∈J ai ≤ i∈I ai‬‬

‫קינוח לאניני הטעם‬

‫‪ .5.15‬נחזור לדוגמה של זוגות הגרביים‪ .‬מה קורה אם במקום סידרה אינסופית של‬
‫זוגות גרביים יש לנו סידרה בת שלושה זוגות גרביים‪ ,‬כלומר ‪ H‬היא פונקציה שתחומה‬
‫‪ ? N3‬במקרה זה אנו יכולים‪ ,‬כפי שנראה‪ ,‬להוכיח קיום פונקציה ‪ F‬כנדרש‪ ,‬גם אם‬
‫איננו יכולים להצביע על פונקציה מסויימת כזאת‪ .‬נניח כי )‪b ∈ H(1) ,a ∈ H(0‬‬
‫ו־ )‪ .c ∈ H(2‬תהי ‪ F‬הפונקציה המוגדרת ע"י ההגדרה המפורשת ‪F (1) = b ,F (0) = a‬‬
‫ו־ ‪ .F (2) = c‬כך הוכחנו שלכל )‪ b ∈ H(1) ,a ∈ H(0‬ו־ )‪ c ∈ H(2‬קיימת פונקציה‬
‫‪ F‬המקיימת )‪ F (n) ∈ H(n‬לכל ‪ .n ∈ N2‬אולם מכיוון שכל אחת מהקבוצות )‪,H(0‬‬
‫)‪ H(1‬ו־ )‪ H(2‬היא קבוצה בת שתי גרביים היא אינה ריקה וקיימים ‪ a, b, c‬כנ"ל‪ ,‬ולכן‬
‫קיימת פונקציה ‪ F‬המקיימת )‪ F (n) ∈ H(n‬לכל ‪ .n ∈ N2‬פונקציה זאת מוגדרת‬
‫באמצעות יחס )‪ Φ(x, y‬שהמשתנים ‪ a, b, c‬מופיעים בו כפרמטרים‪.‬‬
‫‪ 5.16‬תרגיל )אה"ב(‪.‬א‪ .‬נסח והוכח את חוקי החילוף של החיבור והכפל של ‪ ,5.10‬כאשר‬
‫החילוף מתבטא בכך שאם משנים את קבוצת האינדקסים ‪ I‬ב־ ‪ Σi∈I ai‬מבלי לשנות‬
‫את המחוברים אז הסכום אינו משתנה‪ ,‬והוא הדין לכפל‪.‬‬
‫ב‪ .‬נסח והוכח את חוקי הקיבו של החיבור והכפל של ‪ ,5.10‬וכן את חוק הפילוג של‬
‫הכפל ביחס לחיבור‬

‫‪48‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ו'‪ :‬סדר טוב‬
‫גרסת ‪15.1.2016‬‬
‫‪ 6.1‬ב־‪ 4.1‬הגדרנו את מושגי הסדר החלקי < ו־≤ על מחלקה ‪ A‬ואת המעבר האוטומטי‬
‫מאחד מהם לשני‪ .‬אנו נכתוב גם ‪ x > y‬אם ‪ ,y < x‬ו־ ‪ x ≥ y‬אם ‪ .y ≤ x‬לפעמים‪,‬‬
‫כאשר הדבר יהיה ברור מן ההקשר‪ ,‬נאמר ש־< הוא יחס סדר חלקי על ‪ ,A‬או ש־<‬
‫מסדר חלקית את ‪ A‬גם כאשר < הוא יחס על מחלקה המקיפה את ‪ ,A‬אם ההגבלה‬
‫‪< ∩A × A‬של < ל־‪ A‬היא יחס סדר חלקי על ‪ ,A‬והוא הדין ליחס ≤‪ .‬יחס הסדר‬
‫החלקי <נקרא יחס סדר )והיכן שנרצה להדגיש זאת נקרא לו גם סדר קוי( אם הוא‬
‫= ‪ x‬אז ‪ x < y‬או ‪ .y < x‬תנאי‬ ‫מקיים גם את תנאי ההשוואה‪ :‬לכל ‪ x, y ∈ A‬אם ‪6 y‬‬
‫ההשוואה המקביל ליחס הסדר החלקי ≤ הוא שלכל ‪ x, y ∈ A‬קיים ‪ x ≤ y‬או ‪.y ≤ x‬‬
‫יחס סדר חלקי על קבוצה ‪ A‬הוא יחס על ‪ A‬וככזה הוא חלקי ל־ ‪ A × A‬ולכן אם ‪A‬‬
‫היא קבוצה אז גם היחסים < ו־≤ הם קבוצות‪ ,‬ואז הזוגות ‪ hA, <i‬ו־‪ hA, ≤i‬נקראים‬
‫קבוצה סדורה חלקית‪ ,‬או‪ ,‬כאשר היחס הוא יחס סדר על ‪ ,A‬קבוצה סדורה‪ .‬היכן שברור‬
‫לנו מהו יחס הסדר החלקי‪ ,‬או יחס הסדר‪ ,‬נדבר על הקבוצה הסדורה חלקית ‪ ,A‬או על‬
‫הקבוצה הסדורה ‪ ,A‬מבלי להזכיר את יחס הסדר‪.‬‬
‫במשפטים ובהגדרות שנביא מכאן ואילך נתייחס‪ ,‬על פי רוב‪ ,‬רק לאחד משני יחסי הסדר‬
‫החלק < ו־≤ ואז הניסוח ליחס הסדר השני הוא ברור‪.‬‬
‫דוגמאות לקבוצות סדורות‪ ,‬עם יחסי הסדר הרגילים עליהן‪ ,‬הן קבוצת המספרים הטבעיים‪,‬‬
‫קבוצת המספרי השלמים‪ ,‬קבוצת המספרים הרציונליים‪ ,‬קבוצת המספרים הממשיים‪,‬‬
‫וקבוצת המילים שאפשר לכתוב באותיות עבריות עם הסדר כמו שהן מסודרות במילון‪.‬‬
‫‪ 6.2‬למה‪ .‬אם < הוא יחס המסדר חלקית מחלקה ‪ A‬ו־ ‪ B ⊆ A‬אז הוא מסדר חלקית‬
‫גם את ‪ .B‬אם < מסדר את ‪ A‬אז הוא מסדר גם את ‪.B‬‬
‫‪ 6.3‬הגדרה‪ .‬יהי < יחס סדר חלקי על מחלקה ‪ .A‬איבר ‪ x‬של ‪ A‬נקרא איבר מינימלי‬
‫)מקסימלי( ביחס ל־< אם לא קיים ‪ y ∈ A‬המקיים ‪) y < x‬בהתאמה ‪ .(x < y‬בשימוש‬
‫ביחס ≤‪ x ,‬מינימלי )מקסימלי( אם לכל ‪ y ∈ A‬אם ‪ (x ≤ y) y ≤ x‬אז ‪ .y = x‬אם‬
‫לכל ‪ y ∈ A‬השונה מ־‪ x‬קיים ‪) x < y‬בהתאמה ‪ (y < x‬אז ‪ x‬נקרא מינימום )מקסימום(‬
‫ביחס ל־<‪ ,‬ובשימוש ביחס ≤‪ x ,‬הוא מינימום )מקסימום( אם לכל ‪ y ∈ A‬קיים ‪x ≤ y‬‬
‫)‪ .(y ≤ x‬ברור שאם ‪ x‬הוא מינימום )מקסימום( אז הוא גם איבר מינימלי )מקסימלי(‪.‬‬
‫‪ 6.4‬תרגיל‪ .‬א‪ .‬אם < הוא יחס סדר על ‪ A‬ו־‪ x‬הוא איבר מינימלי )מקסימלי( אז הוא‬
‫גם מינימום )מקסימום(‪ ,‬ולאיבר כזה נקרא גם האיבר הראשון )האחרון( ב־‪.A‬‬
‫ב‪ .‬לכל מחלקה ‪ A‬עם יחס סדר חלקי עליה יש לכל היותר מינימום אחד ולכל היותר‬
‫מקסימום אחד‪ .‬אם קיים מינימום )מקסימום(‪ ,‬אז הוא גם האיבר המינימלי )המקסימלי(‬

‫‪49‬‬
 ‫היחיד‪.‬‬
‫‪ 6.5‬דוגמאות‪ .‬יחס ההקפה ⊆ הוא יחס סדר חלקי על כל מחלקת חזקה )‪ P (A‬והוא אינו‬
‫יחס סדר אם יש ב־‪ A‬לפחות שני איברים‪ .‬המינימום של )‪ P (A‬היא הקבוצה הריקה ∅‪,‬‬
‫אם ‪ A‬היא קבוצה אז ‪ A‬היא המקסימום‪ ,‬ואם ‪ A‬היא מחלקה ממש אז אין ב־)‪P (A‬‬
‫איבר מקסימלי‪.‬‬
‫בקבוצת המספרים הטבעיים היחס "‪ x‬מחלק את ‪ "y‬הוא יחס סדר חלקי‪ ,‬עם מינימום‬
‫‪ 1‬ומקסימום ‪ .0‬בקבוצת המספרים הטבעיים החיוביים ‪ 1‬הוא המינימום‪ ,‬ואין אף‬
‫איבר מקסימלי‪ .‬בקבוצת המספרים הטבעיים הגדולים מ־‪1‬יש אינסוף איברים מינימליים‬
‫)מיהם?( ואין איבר מקסימלי‪.‬‬
‫‪ 6.6‬תרגיל‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה סופית לא ריקה ו־< יחס סדר חלקי על ‪ A‬אז יש ב־‪ A‬איבר ‪y‬‬
‫שהוא מינימלי ביחס ל־< ואיבר ‪ z‬שהוא מקסימלי ביחס ל־<‪.,‬‬
‫‪ 6.7‬הגדרה‪ .‬אם היחס < הוא יחס סדר על ‪ A‬אז מחלקה ‪ B‬חלקית ל־‪ A‬נקראת רישא‬
‫של ‪) A‬ביחס ל־<( אם לכל ‪ y ∈ B‬ולכל ‪ x < y‬גם ‪ .x ∈ B‬אם ‪ B‬שונה מ־‪ A‬היא‬
‫נקראת רישא ממש של ‪ .A‬מחלקה ‪ B‬חלקית ל־‪ A‬נקראת סיפא של ‪) A‬ביחס ל־<(‬
‫אם לכל ‪ y ∈ B‬ולכל ‪ x > y‬גם ‪ .x ∈ B‬אם ‪ B‬שונה מ־‪ A‬היא נקראת סיפא ממש‬
‫של ‪.A‬‬
‫‪ 6.8‬תרגיל‪ .‬א‪ .‬אם ‪ A‬מחלקה סדורה ו־ ‪ B ⊆ A‬אז ‪ B‬היא רישא של ‪ A‬אםם ‪A \ B‬‬
‫היא סיפא של ‪.A‬‬
‫ב‪ .‬המחלקות היחידות שהן גם רישא וגם סיפא של ‪ A‬הן המחלקה הריקה ו־‪ A‬עצמה‪.‬‬
‫‪ .6.9‬משפט‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה‪ ,‬אז יחס ההקפה ⊆ הוא יחס סדר על קבוצת‬
‫הרישאות של ‪.A‬‬
‫הוכחה‪ .‬נראה שיחס ההקפה ממש ⊆ מקיים את תנאי ההשוואה של ≤‪ .‬תהיינה ‪B, C‬‬
‫רישאות של ‪ ,A‬ונראה כי ‪ B ⊆ C‬או ‪ .C ⊆ B‬אם לא קיים ‪ B ⊆ C‬אז קיים ‪.x ∈ B \C‬‬
‫לכל ‪ ,y ∈ C‬לא יתכן כי ‪ x ≤ y‬כי אז‪ ,‬מכיוון ש־‪ C‬היא רישא‪ ,‬גם ‪ ,x ∈ C‬בניגוד‬
‫לבחירת ‪ ,x‬ולכן ‪ ,y < x‬ומכיוון ש־ ‪ x ∈ B‬ו־‪ B‬היא רישא גם ‪ ,y ∈ B‬ולכן ‪.C ⊆ B‬‬
‫יש לנו ענין ביחסי סדר על קבוצות המאפשרים לנו לטפל באיברי הקבוצות איבר איבר‬
‫לפי הסדר‪ .‬כל יחס סדר על קבוצה סופית הוא כזה‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה סופית לא ריקה‬
‫אז‪ ,‬לפי ‪ 6.6‬יש לה איבר ראשון ואנו מטפלים בו‪ .‬אם יש בקבוצה עוד איברים אז‬
‫קבוצת יתר האיברים היא סופית‪ ,‬כי היא חלקית ל־‪ ,A‬ולכן גם לה יש איבר ראשון‬
‫ואנו מטפלים בו‪ ,‬וכן הלאה עד שלא יוותרו איברים‪ .‬דוגמה ליחס סדר על קבוצה‬
‫אינסופית המאפשר טיפול באיבריה זה אחר זה הוא יחס הסדר הרגיל של המספרים‬
‫הטבעיים‪ .‬אנחנו מתחילים את הטיפול ב־‪ ,0‬ואם כבר טיפלנו במספרים מ־‪ 0‬עד ‪n‬‬
‫אנו מטפלים ב־‪ ,n + 1‬וכך מטופלים כל המספרים הטבעיים‪ .‬נתבונן עתה בסדר שונה‬
‫של המספרים הטבעיים בו מסודרים המספרים הטבעיים כך‪.0, 2, 4, . . . , 1, 3, 5, . . . :‬‬
‫גם בסדר זה אנחנו מתחילים את הטיפול ב־‪ ,0‬אחרי כל מספר זוגי ‪ n‬אנחנו מטפלים‬
‫במספר הזוגי הבא ‪ n + 2‬וכך הלאה‪ .‬כאשר סיימנו את הטיפול בכל המספרים הזוגיים‬
‫המספר הראשון אחריהם הוא ‪ .1‬כעת אנחנו מטפלים במספרים האיזוגיים לפי הסדר‬

‫‪50‬‬
‫עד שמסתיים הטיפול בכל המספרים הטבעיים‪ .‬דוגמה ליחס סדר על קבוצה אינסופית‬
‫שאינו מאפשר טיפול באיבריה בזה אחר זה לפי הסדר הוא יחס הסדר הטבעי על‬
‫המספרים הרציונליים‪ .‬שם אין לנו אפילו מספר ראשון בשביל להתחיל בו את הטיפול‪.‬‬
‫גם‪ ,‬אם כבר טיפלנו בכל המספרים השליליים וב־‪ ,0‬אין מספר חיובי ראשון שיש לטפל‬
‫בו‪ .‬בכל פעם בו אנו עוסקים בטיפול לפי הסדר באיברי קבוצה סדורה ‪ A‬קבוצת איברי‬
‫‪ A‬שעדיין לא טופלו ברגע מסויים היא סיפא של ‪ A‬כי אם ‪ x‬עדיין לא טופל אז גם כל‬
‫איברי ‪ A‬הנמצאים אחריו בוודאי שלא טופלו‪ .‬כדי שאפשר יהיה להמשיך את הטיפול‬
‫לפי הסדר דרוש שכל עוד לא הסתיים הטיפול בכל איברי ‪ A‬בקבוצת האיברים שעדיין‬
‫לא טופלו יהיה איבר ראשון‪ ,‬והוא האיבר שיטופל בשלב זה‪ .‬ההגדרה הבאה קובעת את‬
‫יחסי הסדר שהם בעלי תכונה זאת‪.‬‬
‫‪ 6.10‬הגדרה‪ .‬יחס סדר על קבוצה ‪ A‬נקרא תור )זאת אינה הגדרה נפוצה בתורת‬
‫הקבוצות( אם לכל סיפא לא ריקה ביחס הזה יש איבר ראשון ‪.‬‬
‫כאשר אנו עוסקים בקבוצה סדורה ‪ A‬אנחנו לאו דווקא מטפלים בכל איברי ‪ A‬אלא‬
‫באברי קבוצה ‪ B‬כלשהי החלקית ל־‪ .A‬כדי שנוכל לטפל באיברי ‪ B‬לפי הסדר חשוב לנו‬
‫גם שב־‪ B‬עצמה‪ ,‬ובכל סיפא לא ריקה של ‪ ,B‬יהיה איבר ראשון‪ .‬המשפט הבא אומר‬
‫שאם יחס הסדר הוא תור אז דרישה זאת מתמלאת ממילא‪.‬‬
‫‪ 6.11‬משפט‪ .‬אם יחס הסדר של קבוצה סדורה ‪ A‬הוא תור אז לכל קבוצה ‪ B ⊆ A‬לא‬
‫ריקה יש איבר ראשון‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהי ‪ C‬קבוצת האיברים ‪ x ∈ A‬המקיימים ‪ x ≥ y‬לאיבר ‪ y‬כלשהו של ‪.B‬‬
‫תחילה נראה כי ‪ C‬היא סיפא של ‪ A‬ע"י שנראה שאם ‪ x ∈ C‬ו־ ‪ z > x‬אז גם ‪.z ∈ C‬‬
‫מכיוון ש־ ‪ x ∈ C‬קיים ‪ y ∈ B‬כך ש־ ‪ ,x ≥ y‬ומכיוון ש־ ‪ z > x‬גם ‪ z ≥ y‬ולכן‪ ,‬לפי‬
‫הגדרת ‪ ,C‬גם ‪ ,z ∈ C‬ובכך הוכחנו כי ‪ C‬היא סיפא של ‪ .A‬מכיוון שיחס הסדר על ‪A‬‬
‫הוא תור ו־‪ C‬אינה ריקה‪ ,‬כי היא מקיפה את ‪ ,B‬לכן יש ב־‪ C‬איבר ראשון ‪ .u‬נראה כי‬
‫‪ u ∈ B‬ובכך נגמור‪ ,‬כי מכיוון שאם ‪ u‬הוא האיבר הראשון בקבוצה ‪ C‬המקיפה את ‪B‬‬
‫הוא בוודאי האיבר הראשון של ‪ .B‬לפי הגדרת ‪ u ≥ y C‬עבור ‪ y ∈ B‬מסויים‪ y .‬זה‬
‫נמצא כמובן גם ב־‪ ,C‬ומכיוון ש־‪ u‬הוא האיבר הראשון של ‪ C‬ו־ ‪ y ≤ u‬לכן ‪,y = u‬‬
‫ולכן גם ‪ ,u ∈ B‬וגמרנו‪.‬‬
‫ניתן שם לתכונה של ‪ 6.11‬ונגדיר‪.‬‬
‫‪ 6.12‬הגדרה‪ .‬יחס < על קבוצה ‪ A‬נקרא יחס סדר טוב על ‪ ,A‬אם הוא יחס סדר על ‪A‬‬
‫כך שלכל קבוצה ‪ B ⊆ A‬שאינה ריקה יש איבר ראשון‪ ,‬כלומר איבר ‪ y‬כך שלכל ‪x ∈ B‬‬
‫קיים ‪ .y ≤ x‬קבוצה סדורה היטב זהו זוג ‪ hA, <i‬בו < הוא יחס המסדר היטב את‬
‫הקבוצה ‪ .A‬היכן שברור מהו היחס < אנו אומרים ש־‪ A‬היא קבוצה סדורה היטב‪.‬‬
‫ב־‪ 6.11‬הראינו שכל תור הוא יחס סדר טוב‪ ,‬וברור שכל יחס סדר טוב הוא תור‪ .‬מכיוון‬
‫שתכונת הסדר הטוב היא התכונה השימושית יותר אז מעדיפים להשתמש בהגדרת הסדר‬
‫הטוב ולא בהגדרת התור‪ ,‬ומושג התור מופיע רק כאן כמבוא למושג הסדר הטוב‪.‬‬

‫‪51‬‬
‫‪ 6.13‬תרגיל‪ .‬א‪ .‬אם < הוא יחס סדר טוב על קבוצה ְ אז הוא גם סדר טוב על כל קבוצה‬
‫‪ B‬החלקית ל־‪.A‬‬
‫ב‪ .‬אם <הוא יחס סדר טוב על ‪ A‬ו־ ‪ F‬העתקה של ‪ A‬על ‪ B‬אז הגדר סדר טוב על ‪.B‬‬
‫‪ 6.14‬למה‪ .‬במחלקה סדורה חלקית ‪ ְ A‬איבר ‪ y‬נקרא עוקב של איבר ‪ x‬אם ‪ y > x‬ולא‬
‫קיים אף איבר ‪ z‬ביניהם‪ ,‬כלומר לא קיים ‪ .x < z < y‬אם ‪ A‬היא קבוצה סדורה אז‬
‫לכל ‪ x‬יש לכל היתר עוקב אחד‪ ,‬ונקרא הו העוקב של ‪ .x‬אם ‪ A‬סדורה היטב אז לכל‬
‫‪ x ∈ A‬יש עוקב‪ ,‬אלא אם ‪ x‬הוא האיבר האחרון של ‪.A‬‬
‫‪ 6.15‬דוגמאות ותרגיל‪ .‬א‪ .‬כל קבוצה סדורה סופית היא סדורה היטב‪ 6.2] .‬ו־‪.[6.6‬‬
‫ב‪ .‬קבוצת המספרים הטבעיים ‪ N‬מסודרת בסדרה הטבעי היא סדורה היטב‪.‬‬
‫ג‪ .‬הקבוצה }‪ ,{0, 1.2, . . . , −1, −2, −3, . . .‬מסודרת ככתוב כאן‪ ,‬היא סדורה היטב‪.‬‬
‫ד‪ .‬הקבוצה }‪,{h0, 0i, h0, 1i, h0, 2i, . . . , h1, 0i, h1, 1i, h1, 2i, . . . , h2, 0i, h2, 1i, h2, 2i, . . .‬‬
‫מסודרת ככתוב כאן‪ ,‬היא סדורה היטב‪.‬‬
‫‪ .6.15‬משפט ההוכחה באינדוקציה על קבוצה סדורה היטב‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה שהיא סדורה‬
‫היטב ע"י היחס <‪ ,‬ותהי ‪ Φ‬תכונה‪.‬‬
‫אם קיים צעד האינדוקציה‪ :‬לכל ‪ ,x ∈ A‬אם כל ‪ y ∈ A‬המקיים ‪ y < x‬הוא בעל‬
‫התכונה ‪) Φ‬כלומר‪ ,‬אם כל הקודמים ל־‪ x‬ביחס < הם בעלי התכונה ‪ ( Φ‬אז גם ‪ x‬הוא‬
‫בעל התכונה ‪,Φ‬‬
‫אז קיימת מסקנת האינדוקציה‪ :‬כל איברי ‪ A‬הם בעלי התכונה ‪Φ‬‬
‫דיון‪ .‬מה שנאמר בצעד האינדוקציה על ‪ x‬מתחלק לשני חלקים‪ :‬החלק "כל ‪ y‬המקיים‬
‫‪ y < x‬הוא בעל התכונה ‪ " Φ‬הנקרא הנחת האינדוקציה והחלק "‪ x‬הוא בעל התכונה ‪" Φ‬‬
‫הנקרא מסקנת צעד האינדוקציה‪ .‬כאשר נתונה לנו קבוצה ‪ A‬סדורה היטב ע"י יחס <‬
‫ואנו רוצים להוכיח שכל איברי ‪ A‬הם בעלי התכונה ‪ Φ‬משפט ההוכחה באינדוקציה‬
‫מבטיח לנו שאם נוכיח את צעד האינדוקציה אז נדע כבר שכל איברי ‪ A‬הם בעלי‬
‫התכונה ‪ .Φ‬כדי להוכיח את צעד האינדוקציה אנו מניחים ל־‪ x‬כלשהו את הנחת‬
‫האינדוקציה ומוכיחים ממנה את מסקנת צעד האינדוקציה‪.‬‬
‫בהנחה ש־‪ A‬אינה ריקה‪ ,‬כיצד מבטיח לנו צעד האינדוקציה שאיברה הראשון ‪ a‬הוא‬
‫בעל התכונה ‪ ? Φ‬מתברר‪ ,‬שצעד האינדוקציה עושה זאת ישירות‪ .‬מכיוון של־‪ a‬אין‬
‫קודמים זה נכון‪ ,‬באופן ריק‪ ,‬שכל קודמיו הם בעלי התכונה ‪ ,Φ‬ולכן צעד האינדוקציה‬
‫אומר ש־‪ a‬הוא בעל התכונה ‪) Φ‬ולשם כך לא היינו זקוקים למשפט האינדוקציה(‪ .‬כמובן‬
‫שכאשר אנו מוכיחים את צעד האינדוקציה עלינו לוודא שהוכחה זאת תקפה גם ל־‪x‬‬
‫שהוא האיבר הראשון ב־‪ .A‬אם אנו מוכיחים את צעד האינדוקציה רק עבור איברים ‪x‬‬
‫של ‪ A‬שיש להם קודמים ב־‪ A‬אז לא הוכחנו את צעד האינדוקציה לכל איברי ‪ ,A‬ואיננו‬
‫יכולים להשתמש במשפט ההוכחה באינדוקציה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬אחרי הדיון הארוך ניגש להוכחה הקצרה‪ .‬נוכיח את משפט האינדוקציה בדרך‬
‫השלילה‪ ,‬ולשם כך נניח שלא כל איברי ‪ A‬הם בעלי התכונה ‪ .Φ‬תהי ‪ B‬קבוצת איברי ‪A‬‬
‫שאינם בעלי התכונה ‪ .Φ‬מכיוון שאנו מניחים שלא כל איברי ‪ A‬הם בעלי התכונה ‪Φ‬‬
‫לכן ‪ B‬אינה ריקה‪ .‬מכיוון ש־‪ A‬סדורה היטב ע"י < יש ל־‪ B‬איבר ראשון שנסמנו‬
‫ב־‪ .b‬מכיוון ש־‪ b‬האיבר הראשון של ‪ B‬לכן איברי ‪ A‬הקודמים ל־‪ b‬אינם נמצאים ב־‪,B‬‬

‫‪52‬‬
‫כלומר הם בעלי התכונה ‪ ,Φ‬בניגוד ל־‪ b‬שאינו בעל התכונה ‪ Φ‬מכיוון שהוא ב־‪ .B‬כך‬
‫קבלנו סתירה לצעד האינדוקציה האומר שאם כל הקודמים לאיבר כלשהו ‪ x‬הם בעלי‬
‫התכונה ‪ Φ‬אז גם ‪ x‬עצמו הוא בעל תכונה זאת‪.‬‬
‫האינדוקציה על קבוצה סדורה היטב ידועה גם בשם אינדוקציה טרנספיניטית שפרושו‬
‫אינדוקציה על סופית‪ .‬אחרי מספר מילים על סימונים נראה דוגמה ראשונה לשימוש‬
‫באינדוקציה זאת‪.‬‬
‫‪ 6.16‬תרגיל‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה ע"י יחס סדר < כך שמשפט ההוכחה באינדוקציה‬
‫קיים לכל תכונה ‪ ,Φ‬אז היחס < הוא יחס סדר טוב‪.‬‬
‫סימון‪ .‬כאשר מדובר בשני יחסי סדר שונים על קבוצה אחת עלינו לסמנם‪ ,‬כמובן‪ ,‬בשני‬
‫סימנים שונים‪ ,‬כגון ‪ R‬ו־‪ .S‬אבל כאן אנו נעסוק בדרך כלל רק ביחס סדר אחד על‬
‫קבוצה ולכן נסמנו ב־<‪ .‬אמנם פרושו של דבר הוא שהסימן < יסמן שני יחסי סדר על‬
‫שתי קבוצות שונות‪ ,‬אבל זה לא יגרום לבילבול‪.‬‬
‫‪ .6.17‬הגדרה‪ .‬אם ‪ A, B‬קבוצות סדורות ו־ ‪ F : A → B‬אז אנו אומרים ש־ ‪ F‬שומרת‬
‫סדר‪ ,‬או ש־ ‪ F‬היא שיכון‪ ,‬אם לכל ‪ x, y ∈ A‬אם ‪ x < y‬אז )‪ .F (x) < F (y‬כמובן שכל‬
‫פונקציה שומרת סדר מקבוצה סדורה לקבוצה סדורה היא חד חד ערכית‪ .‬לפונקציה‬
‫שומרת סדר מקבוצה סדורה ‪ A‬על קבוצה סדורה ‪ B‬אנו קוראים איזומורפיזם מ־‪A‬‬
‫ל־‪ ,B‬וגם העתקת דימיון מ־‪ A‬ל־‪ ,B‬ואנו אומרים ש־‪ A‬ו־‪ B‬הן איזומורפיות או דומות‪.‬‬
‫‪ 6.18‬למה‪ .‬א‪ .‬אם ‪ F‬היא איזומורפיזם מ־‪ A‬על ‪ B‬אז ‪ F −1‬הוא איזומורפיזם מ־‪B‬‬
‫על ‪ ,A‬ואם גם ‪ G‬הוא איזומורפיזם מ־‪ B‬על ‪ C‬אז ‪ GF‬הוא איזומורפיזם מ־‪ A‬על ‪.C‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬יחס הדימיון הוא יחס שקילות‪ ,‬כלומר‪ ,‬רפלקסיבי‪ ,‬סימטרי וטרנזיטיבי‪.‬‬
‫כמובן שאם שתי קבוצות סדורות הן דומות אז הן גם שוות עוצמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ F‬היא העתקה שומרת סדר של ‪ A‬על רישא של ‪ ,B‬ו־‪ C‬היא רישא של ‪ A‬אז‬
‫]‪ F [C‬היא רישא של ‪.B‬‬
‫‪ .6.19‬משפט‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה היטב ו־ ‪ F : A → A‬שומרת סדר‪ .‬אז קיים לכל‬
‫‪.F (x) ≥ x x ∈ A‬‬
‫הוכחה‪ .‬נוכיח את ‪ F (x) ≥ x‬לכל ‪ x ∈ A‬באינדוקציה על ‪ .x‬נניח‪ ,‬כהנחת האינדוקציה‪,‬‬
‫כי לכל ‪ y < x‬קיים ‪ .f (y) ≥ y‬לכן‪ ,‬מכיוון ש־ ‪ f‬שומרת סדר קיים ‪.f (x) > f (y) ≥ y‬‬
‫כך קבלנו ש־ ‪ f (x) > y‬לכל ‪ ,y < x‬ולכן ‪.f (x) ≥ x‬‬
‫‪ .6.20‬מסקנות‪ .‬א‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה סדורה היטב אז ‪ A‬אינה דומה לאף רישא ממש של‬
‫עצמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לקבוצה סדורה היטב ‪ A‬העתקת הזהות היא העתקת הדימיון היחידה של ‪ A‬על‬
‫עצמה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות סדורות היטב אז קיימת לכל היותר העתקת דימיון אחת של‬
‫‪ A‬על רישא כלשהי של ‪ ,B‬כלומר‪ ,‬קיימת לכל היותר רישא יחידה ‪ C‬של ‪ B‬הדומה ל־‪A‬‬
‫והעתקת דימיון יחידה של ‪ A‬על ‪.C‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬תהי ‪ F‬העתקת דימיון של ‪ A‬על רישא ממש ‪ B‬של עצמה‪ .‬מכיוון ש־‪B‬‬
‫רישא ממש של ‪ A‬קיים איבר ‪ .x ∈ A \ B‬מכיוון ש־‪ B‬רישא של ‪ A‬ו־‪ x‬אינו איבר שלה‬

‫‪53‬‬
‫גם אברי ‪ A‬הגדולים מ־‪ x‬אינם איברים שלה‪ .‬לפי ‪ F (x) ≥ x 6.13‬ולכן גם )‪ F (x‬אינו‬
‫ב־‪ B‬בסתירה לכך ש־ ‪ F‬היא על ‪.B‬‬
‫ב‪ .‬תהי ‪ F‬העתקת דימיון של ‪ A‬על עצמה‪ .‬אז‪ ,‬לפי ‪ 6.13‬קיים לכל ‪x ∈ A‬‬
‫‪ .F (x) ≥ x‬מכיוון שגם ‪ F −1‬היא העתקת דימיון של ‪ A‬על עצמה קיים‪ ,‬שוב לפי ‪,6.13‬‬
‫)‪ .x = F −1 (F (x)) ≥ F (x‬לכן קיים ‪ F (x) = x‬לכל ‪ ,x ∈ A‬ו־ ‪ F‬היא העתקת הזהות‪.‬‬
‫ג‪ .‬תהיינה ‪ F‬ו־‪ G‬העתקות דימיון של ‪ A‬על רישאות של ‪ .B‬לפי ‪ 6.9‬אפשר להניח‪ ,‬ללא‬
‫הגבלת הכלליות‪ ,‬ש־ ‪ .RangeF ⊆ RangeG‬לכן‪ ,‬לפי ‪6.18‬ב' ‪ RangeF‬היא רישא של‬
‫‪ RangeG‬ו־ ‪ G−1 F‬היא העתקת דימיון של ‪ A‬על רישא של ‪ .A‬לפי א' ‪ G−1 F‬היא‬
‫העתקת דימיון של ‪ A‬על עצמה ולכן‪ ,‬לפי ב'‪ ,‬זאת העתקת הזהות של ‪ A‬על עצמה‪ ,‬ולכן‬
‫לכל ‪ ,.G−1 F (x) = x x ∈ A‬כלומר )‪ ,G(x) = F (x‬ולכן ‪.G = F‬‬
‫‪ .6.21‬הגדרת פונקציה ברקורסיה על קבוצה סדורה היטב‪ .‬כאשר אנו באים להגדיר‬
‫ברקורסיה פונקציה ‪ F‬על קבוצה סדורה היטב ‪ A‬אנו מגדירים את הערך )‪ F (x‬בתלות‬
‫בערכים של ‪ F‬על איברים של ‪ A‬הקודמים ל־‪ .x‬כל המידע על התנהגות ‪ F‬על איברי‬
‫‪ A‬הקודמים ל־‪ x‬מצוי בפונקציה }‪ F  {y ∈ A | y < x‬ולכן הצורה הכללית ביותר של‬
‫הגדרת ‪ F‬ברקורסיה היא‬

‫לכל ‪F (x) = H(F  {y ∈ A | y < x}) ,x ∈ A‬‬ ‫)∗(‬

‫היכן ש־‪ H‬היא פונקציה נתונה מראש שתחומה הוא מחלקת כל הפונקציות שתחומן‬
‫רישא של ‪.A‬‬
‫ברור כי )∗( אינה הגדרה מפורשת של ‪ ,F‬כי בהגדרה מפורשת הפונקציה ‪ F‬שמגדירים‬
‫אותה אינה מופיעה בצד ימין של שיוויון ההגדרה‪ .‬כדי ש־)∗( תהיה הגדרה לגיטימית‬
‫יש להוכיח כי קיימת פונקציה ‪ F‬יחידה המקיימת את )∗( ואז אנו יכולים להגדיר‬
‫את ‪ F‬כפונקציה היחידה המקיימת את )∗(‪ .‬אמנם אין יותר מפונקציה ‪ F‬אחת‬
‫המקיימת את )∗( כי אם ‪ F1‬ו־ ‪ F2‬הן שתי פונקציות המקיימות את )∗( אז קל להוכיח‬
‫באינדוקציה כי לכל ‪ .F1 (x) = F2 (x) x ∈ A‬ההוכחה שאמנם קיימת פונקציה ‪F‬‬
‫המקיימת את )∗( היא יותר ארוכה‪ .‬אנו נקבל כאן את עקרון ההגדרה ברקורסיה‬
‫ללא הוכחה‪ ,‬ורק נציג את היחס )‪ Φ(x, y‬המגדיר את הפונקציה ‪ .F‬יחס זה הוא‬
‫)‪.∃f (Domf = {z | z ≤ x} ∧ (∀z ≤ x) (f (z) = H (f  {u | u < z})) ∧ f (x) = y‬‬
‫שימוש חשוב ביותר של עקרון זה הוא המשפט הבא‪.‬‬
‫‪ .6.22‬משפט‪ .‬לכל שתי קבוצות סדורות היטב ‪ A‬ו־‪ ,B‬קיימת העתקת דימיון מאחת מהן‬
‫על רישא של השניה‪ ,‬ולפי ‪6.20‬ג' הרישא וההעתקה הם יחידים‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬רעיון ההוכחה הוא להעתיק את האיבר הראשון של ‪ A‬לאיבר הראשון של‬
‫‪ ,B‬את האיבר השני של ‪ A‬לאיבר השני של ‪ B‬וכן הלאה עד שבאחת משתי הקבוצות‬
‫לא נותרים איברים‪ .‬הגדרת פונקציה ‪ F‬העושה זאת הינה הגדרה ברקורסיה‪ ,‬כאשר‬
‫בכל שלב אנו מתאימים לאיבר ‪ x‬של ‪ A‬את האיבר הראשון של ‪ B‬שעדיין לא הותאם‬
‫לאיברים קודמים של ‪ ,A‬וכך אנו מגדירים את )‪ F (x‬בתלות בערכי ‪ F‬עבור איברי ‪A‬‬
‫הקודמים ל־‪ .x‬כך ההגדרה של ‪ F‬אמורה להיות‪ :‬לכל ‪ F (x) ,x ∈ A‬הוא האיבר‬
‫הראשון של }‪ .B \ {F (y) | y < x‬עם הגדרה זאת קיימת הבעייה שיתכן שהקבוצה‬
‫‪" B‬נגמרת לפני ‪ "A‬כלומר שעבור ‪ x ∈ A‬מסויים הקבוצה }‪ B \ {F (y) | y < x‬היא‬

‫‪54‬‬
‫ונגדיר את‬ ‫לכן נקח עצם כלשהו שאינו ב־‪ ,B‬נקרא לו ‪end‬‬ ‫ריקה ואין לה איבר ראשון‪.‬‬
‫הפונקציה ‪ F‬על ‪ A‬ברקורסיה ע"י שנקבע לכל ‪x ∈ A‬‬
‫האיבר הראשון של }‪B \ {F (y) | y < x‬‬ ‫אם ∅ =‪B \ {F (y) | y < x} 6‬‬
‫(‬
‫= )‪F (x‬‬
‫‪end‬‬ ‫אחרת‬

‫אם ‪ F (x) = end‬עבור ‪ x ∈ A‬כלשהו‪ ,‬אז מכיוון ש־‪ A‬סדורה היטב קיים ‪u ∈ A‬‬
‫שהוא המינימלי בעל תכונה זאת‪ .‬נסמן }‪ D .D = {y ∈ A | y < u‬היא כמובן רישא‬
‫של ‪ .A‬כתוצאה ממינימליות ‪ u‬קיים לכל ‪ ,F (x) ∈ B x < u‬כלומר ‪. F [D] ⊆ B‬‬
‫מכיוון ש־ ‪ F (u) = end‬קיים ∅ = }‪ ,B \ {F (y) | y < u‬כלומר‬
‫‪ F [D] = {F (y) | y < u} = B‬ו־ ‪ F‬היא העתקת דימיון של הרישא ‪ D‬של ‪ A‬על ‪.B‬‬
‫אם לכל ‪ F (x) 6= end x ∈ A‬נסמן ‪ ,D = A‬ואז ‪.F [D] ⊆ B‬‬
‫נוכיח עתה‪ ,‬באינדוקציה על ‪ ,x ∈ D‬כי }‪ {F (y) | y ≤ x‬היא רישא של ‪ .B‬לפי הנחת‬
‫האינדוקציה לכל ‪ {F (y) | y ≤ z} zS< x‬היא רישא של ‪.B‬‬
‫}‪ {F (y) | y < x} = z<x {F (y) | y ≤ z‬ולכן קבוצה זאת היא רישא של ‪ B‬מכיוון‬
‫שהיא אחוד של רישאות של ‪ .B‬מכיוון ש־ ‪ F (x) x ∈ D‬הוא האיבר המינימלי‬
‫של ‪ B‬שאינו ברישא }‪ {F (y) | y < x‬ולכן הוא גדול מכל איברי הרישא והקבוצה‬
‫})‪ {F (y) | y ≤ x} = {F (y) | y < x} ∪ {F (x‬גם היא רישא של ‪ F  D .B‬שומרת‬
‫סדר‪ ,‬כי אם ‪ z, x ∈ D‬ו־ ‪ z < x‬אז )‪ F (z‬נמצא ברישא }‪ {F (y) | y < x‬ש־)‪ F (x‬גדול‬
‫‪ .F (z) < F‬אם ‪ D = A‬אז טווח ‪ F‬הוא‬ ‫מכל איבריה ולכן )‪S(x‬‬
‫}‪ {F (y) | y ∈ A} = x∈A {F (y) | y ≤ x‬והוא רישא של ‪ B‬כי הוא אחוד של רישאות‬
‫של ‪ ,B‬וכך ‪ F‬היא העתקת דימיון של ‪ A‬על רישא של ‪.B‬‬
‫בהוכחת משפט ‪ 6.22‬הגדרנו ברקורסיה פונקציה ‪ ,F‬ונראה עתה איך הגדרת זאת היא‬
‫במתכונת של ההגדרה )∗( במשפט ‪ ,6.21‬שהוא המשפט המתיר לנו להשתמש בהגדרה‬
‫ברקורסיה‪ .‬לשם כך נציג את הפונקציה המסויימת ‪ H‬בה יש להשתמש ב־)∗( כדי לקבל‬
‫את הגדרת ‪ F‬של ‪ .6.22‬נקבע את ‪ H‬כך שתחומה היא מחלקת כל הפונקציות ולכל ‪f‬‬
‫הערך ) ‪ H(f‬יהיה כדלקמן‪ :‬אם∅ =‪ B \ Range (f ) 6‬אז ) ‪ H(f‬הוא האיבר הראשון של‬
‫קבוצה זאת‪ ,‬ואחרת ‪ .H(f ) = end‬כאשר נשתמש בפונקציה ‪ H‬זאת ב־)∗( ונשים לב‬
‫ש־ }‪ Range (F  {y ∈ A | y < x}) = {F (y) | y < x‬נקבל בדיוק את הגדרת ‪ F‬של‬
‫‪.6.22‬‬
‫‪ 6.23‬תרגיל‪ .‬הוכח את משפט ‪ 6.22‬ללא שימוש בהגדרה ברקורסיה כדלקמן‪ .‬תהי ‪W‬‬
‫קבוצת כל ההעתקות שומרות הסדר מרישא של ‪ A‬על רישא של ‪ .B‬תהיינה ‪F, G ∈ W‬‬
‫הוכח‪ ,‬באינדוקציה על ‪ x‬שאם ‪ x‬בחיתוך‪S‬התחומים של ‪ F‬ו־‪ G‬אז )‪ ,F (x) = G(x‬כלומר‬
‫ש־ ‪ F‬ו־‪ G‬מתיישבות‪ .‬לכן האחוד ‪ H = W‬של כל איברי˜ ‪ W‬הוא פונקציה‪ .‬הוכח‬
‫כעת כי גם ‪ H‬היא פונקציה שומרת סדר מרישא של ‪ A‬לרישא של ‪ ,B‬ואז הוכח שתחום‬
‫‪ H‬הוא ‪ A‬או שטווח ‪ H‬הוא ‪ ,B‬כי אחרת ניתן להרחיב את ‪ H‬לפונקציה שתחומה מקיף‬
‫ממש את תחום ‪ H‬וגם היא ב־ ‪.W‬‬
‫ממשפט ‪ 6.22‬אנו רואים שאם ‪ A‬ו־‪ B‬הן שתי קבוצות שקיימים עליהם יחסי סדר טוב‬
‫כלשהם אז ‪ A  B‬או ‪ ,B  A‬ובמעבר לעוצמות‪ ,‬כי |‪ |A| ≤ |B‬או |‪.|B| ≤ |A‬‬

‫‪55‬‬
‫עד כה לא יכולנו להוכיח זאת לסתם שתי קבוצות ‪ A‬ו־‪ .B‬מצב זה לא תאם את‬
‫האינטואיציה הפשוטה האומרת שמכיוון שהעוצמות מייצגות כמויות אז אם שתי כמויות‬
‫אינן שוות אז אחת מהן צריכה להיות גדולה מחברתה‪ .‬כמובן שאיננו צריכים לקחת‬
‫את האינטואיציה הזאת לגמרי ברצינות כי אינטואיציה זאת באה מניסיוננו עם כמויות‬
‫סופיות והיא אינה מתאימה בהכרח לכמויות אינסופיות‪ .‬משפט ‪ 6.22‬אומר לנו שעוצמות‬
‫של קבוצות הניתנות לסידור היטב הן תמיד ניתנות להשוואה‪ ,‬ולכן אם נצליח להוכיח‬
‫שכל קבוצה ניתנת לסידור היטב אז נדע שכל שתי עוצמות ניתנות להשוואה‪ ,‬ואמנם‬
‫אפשר להוכיח זאת תוך שימוש באקסיומת הבחירה‪ .‬את זה נעשה בפרק ‪.8‬‬
‫‪ .6.24‬הגדרה ומשפט‪ .‬א‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה ע"י היחס ‪ <A‬ו־‪ B‬קבוצה סדורה‬
‫ע"י היחס ‪ .<B‬יהי < היחס המוגדר על הקבוצה ‪ A × B‬ע"י ‪ ha, bi < ha0 , b0 i‬כאשר‬
‫‪ a <A a0‬או ‪ a = a0‬ו־ ‪ .b <B b0‬יחס זה הוא יחס סדר על ‪ A × B‬והוא נקרא הסדר‬
‫המילוני )הלקסיקוגרפי( כי זהו הסדר בו מסודרות המילים )בנות ‪ 2‬אותיות( במילון‪.‬‬
‫ב‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה ע"י היחס <‪ .‬היחס < על הקבוצה ∗‪ A‬של הסדרות הסופיות‬
‫של איברי ‪ A‬הוא היחס < הנתון ע"י ‪ a < b‬כאשר ‪ a‬ו־‪ b‬הן סדרות באורך ‪ k‬ו־‪,l‬‬
‫בהתאמה‪ ,‬וקיים ‪ m ≤ k, l‬כך ש־ ‪ ai = bi‬לכל ‪ i < m‬ו־ ‪ am < bm‬או שמתקיים‬
‫‪ k < l‬ולכל ‪ .ai = bi i < k‬יחס זה הוא יחס סדר על ∗‪ A‬והוא נקרא הסדר המילוני‬
‫)הלקסיקוגרפי(‪.‬‬
‫‪ .6.25‬משפט‪ .‬א‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬הן קבוצות סדורות היטב אז הסדר המילוני של ‪A × B‬‬
‫הוא סדר טוב של ‪.A × B‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה סדורה היטב אז לכל ‪ , An n ∈ N‬מסודרת בסדר המילוני של ‪6.24‬ב'‪,‬‬
‫היא קבוצה סדורה היטב‪.‬‬
‫‪ .6.26‬תרגיל‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה‪ .‬מצא תנאי הכרחי ומספיק על ‪ A‬לכך ש־ ∗‪,A‬‬
‫סדורה בסדר המילוני‪ ,‬תהיה סדורה היטב‪.‬‬
‫‪ 6.27‬תרגיל‪ .‬עבור יחס נתון ‪ R‬היחס ההפוך ‪ R−1‬הוא היחס המוגדר ע"י ‪xR−1 y‬‬
‫כאשר ‪ .yRx‬היכן שאנו מסמנים יחס סדר חלקי ב־< אנו מסמנים את היחס ההפוך‬
‫ב־>‪ .‬מושגי הסדר החלקי והסדר הם סימטריים ביחס להיפוך היחס‪ ,‬במובן שאם נחליף‬
‫בקבוצה סדורה חלקית את יחס הסדר החלקי ביחס ההפוך לו נקבל שוב קבוצה סדורה‬
‫חלקית‪ ,‬ואם נחליף בקבוצה סדורה את יחס הסדר ביחס ההפול לו נקבל שוב קבוצה‬
‫סדורה‪ .‬כך אם במספרים הטבעיים נחליף את יחס הסדר החלקי "‪ x‬מחלק את ‪"y‬‬
‫ביחס "‪ x‬כפולה של ‪ "y‬נקבל שוב קבוצה סדורה חלקית‪ ,‬ואם נחליף את יחס הסדר <‪,‬‬
‫אשר בו הנספרים מסודרים כ־ ‪ ,0, 1, 2, 3, . . .‬ביחס > אשר בו המספרים מסודרים כ־‬
‫‪ , . . . , 3, 2, 1, 0‬נקבל שוב קבוצה סדורה‪ .‬לעומת זאת מושג הסדר הטוב אינו סימטרי‬
‫ביחס להיפוך היחס‪ .‬אם < יחס סדר טוב על קבוצה ‪ A‬אז היחס ההפוך > אינו בהכרח‬
‫יחס סדר טוב על ‪ .A‬אם < יחס סדר על ‪ A‬אז היחס ההפוך לו > הוא יחס סדר טוב‬
‫על ‪ A‬אםם לכל קבוצה ‪ B‬לא ריקה חלקית ל־‪ A‬יש איבר מקסימלי בסדר <‪.‬‬
‫א‪ .‬הבא דוגמה לקבוצה סדורה ‪ A‬שהיא סדורה היטב ביחס < ואינה סדורה היטב‬
‫ביחס ההפוך >‪.‬‬
‫ב‪ .‬הוכח שאם ‪ A‬היא קבוצה שהיא סדורה היטב גם ביחס < וגם ביחס > ההפוך לו אז‬

‫‪56‬‬
‫‪ A‬סופית‪ .‬השתדל להשתמש בהוכחה רק בהגדרת הסדר הטוב ולא במשפטים שהוכחנו‬
‫על הסדר הטוב‪.‬‬

‫קינוח לאניני הטעם‬

‫‪ 6.28‬תרגיל‪ .‬א‪ .‬כל קבוצה סדורה בת ‪ n‬איברים דומה לקבוצה ‪ Nn‬הסדורה בסדר‬
‫הרגיל‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ A‬קבוצה סדורה בת ‪ n‬איברים ו־‪ B‬היא קבוצה סדורה בת לפחות ‪ n‬איברים‬
‫)כלומר ‪ ( |B| ≥ n‬אז קיימת העתקה שומרת סדר של ‪A‬על רישא של ‪.B‬‬
‫‪ 6.29‬תרגיל‪ .‬בקבוצת המספרים הממשיים ‪ ,Re‬סדורה בסדר הרגיל של הממשיים‪,‬‬
‫הקבוצות הבאות כולן דומות אחת לשניה‪ Re :‬עצמה‪ ,‬כל הקטעים הפתוחים )‪(a, b‬‬
‫כאשר ‪ ,a < b‬כל הקרניים הפתוחות )∞ ‪ (a,‬ו־ )‪) (−∞, a‬ראה ‪ .(3.1‬אותו דבר נכון גם‬
‫לקבוצת המספרים הרציונליים הסדורה בסדר הרגיל‪.‬‬
‫‪ 6.30‬הגדרה‪ .‬הסדר של קבוצה סדורה ‪A‬נקרא סדר צפוף‪ ,‬והקבוצה נקראת קבוצה‬
‫צפופה אם יש ב־‪ A‬לפחות שני איברים ולכל ‪ x, y ∈ A‬כך ש־ ‪ x < y‬קיים ‪ z ∈ A‬כך‬
‫ש־ ‪.x < z < y‬‬
‫קבוצת המספרים הרציונליים וקבוצת המספרים הממשיים‪ ,‬סדורות בסדר הרגיל‪ ,‬הן‬
‫צפופות‪ .‬אף קבוצה סדורה היטב איננה צפופה )מדוע?(‪.‬‬
‫‪ .6.31‬משפט‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה צפופה כך שקיימת פונקצית בחירה ‪ C‬על )‪P (A‬‬
‫ותהי ‪ B‬קבוצה סדורה בת מניה כלשהי‪ .‬אז קיימת העתקה שומרת סדר של ‪ B‬לתוך ‪.A‬‬
‫במקרה הכללי אנו צריכים להשתמש באקסיומת הבחירה כדי לקבל פונקציה בחירה ‪C‬‬
‫כזאת‪ ,‬אבל אם ‪ A‬היא קבוצה בת מניה אז אנו יודעים שקיימת פונקצית בחירה כזאת‬
‫גם מבלי להזדקק לאקסיומת הבחירה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬די לטפל במקרה בו אין ל־‪ A‬איבר ראשון ואיבר אחרון‪ ,‬כי אחרת נחליף את ‪A‬‬
‫בקבוצה ‪ A0‬המתקבלת מ־‪ A‬ע"י הוצאת האיבר הראשון והאחרון‪ ,‬וההעתקה המתקבלת‬
‫תהיה לתוך ‪.A0‬‬
‫תהי }‪ ,B = {b0 , b1 , . . .‬היכן ש־‪ b‬סידרה חח"ע‪ .‬נגדיר ברקורסיה סידרה ‪hfn | n ∈ N i‬‬
‫של פונקציות כך ש־ ‪ fn‬היא פונקציה שומרת סדר מ־ } ‪ {b0 , b1 , . . . , bn‬לתוך ‪.A‬‬
‫נקבע }‪ .f0 = {hb0 , C(A)i‬פונקציה זאת שומרת סדר באופן טריביאלי‪ .‬בשלב‬
‫הרקורסיה אנו יוצאים מ־ ‪ fn : {b0 , . . . , bn } → A‬שומרת סדר‪ .‬יהיו ‪c0 , . . . , cn‬‬
‫האיברים ‪ b0 , . . . , bn‬של ‪ B‬כשהם מסודרים לפי הסדר שלהם ב־‪ bn+1 .B‬שונה מ־‬
‫‪ c0 , . . . , cn‬שהם ‪ ,b0, . . . , bn‬ולכן תתכנה האפשרויות הבאות בלבד‪ :‬א‪,bn+1 < c0 .‬‬
‫ב‪ .‬קיים ‪ 0 ≤ k < n‬כך ש־ ‪ ,ck < bn+1 < ck+1‬ו־ג‪ .cn < bn+1 .‬את‬
‫‪ fn+1‬נבחר כ־ }‪ ,fn ∪ {hbn+1 , fn+1 (bn+1 )i‬כאשר ) ‪ fn+1 (bn+1‬נקבע כך שמיקומו‬
‫ביחס ל־ ) ‪ fn (b0 ), . . . , fn (bn‬יהיה כמו המיקום של ‪ bn+1‬ביחס ל־ ‪ .c0 , . . . , cn‬ליתר‬
‫דיוק‪ ,‬במקרה א' נבחר )}) ‪ ,fn+1 (bn+1 ) = C({y ∈ A | y < fn (c0‬במקרה ב'‬
‫נבחר )}) ‪ ,fn+1 (bn+1 ) = C({y ∈ A | fn (ck ) < y < fn (ck+1‬ובמקרה ג' נבחר‬
‫)})‪ .fn+1(bn+1) = C({y ∈ A | y > fn(cn‬נראה עתה כי ‪ fn+1‬שומרת סדר‪ ,‬ונעשה‬

‫‪57‬‬
‫זאת למקרה ב'‪ ,‬כאשר בשני המקרים האחרים ההוכחה דומה‪ .‬יהיו ‪,x, y ∈ b0 , . . . , bn+1‬‬
‫‪ .x < y‬אם } ‪ x, y ∈ {b0 , . . . , bn‬אז‪ ,‬מכיוון ש־ ‪ fn‬שומרת סדר‪,‬‬
‫)‪ .fn+1 (x) = fn (x) < fn (y) = fn+1 (y‬אם ‪ x = bn+1‬אז ‪ y = cm‬עבור‬
‫‪ k + 1 ≤ m ≤ n‬מסויים ואז‬
‫)‪.fn+1 (x) < fn (ck+1 ) ≤ fn (cm ) = fn (cm ) = fn (y) = fn+1 (y‬‬
‫אם ‪ y = bn+1‬אז ‪ x = cm‬עבור ‪ 0 ≤ m ≤ k‬מסויים ואז‬
‫)‪.fn+1 (x) = fn+1 (cm ) = fn (cm ) ≤ fn (ck ) < fn+1 (bn+1 ) = fn+1 (y‬‬
‫כך קבלנו שלכל ‪S,fn ⊆ fn+1 n‬ולכן לכל ‪ k < l‬קיים ‪ ,fk ⊆ fl‬והפונקציות ‪fk , fl‬‬
‫מתיישבות‪ .‬לכן } ‪ F = {fn | n ∈ N‬היא פונקציה לתוך ‪ A‬שתחומה היא אחוד‬
‫התחומים של הפונקציות ‪ ,fn‬כלומר ‪ F .B‬היא שומרת סדר כי אם ‪ x, y ∈ B‬ו־ ‪x < y‬‬
‫יהי ‪ y = bl ,x = bk‬ויהי ‪n ≥ k, l‬ואז )‪ .F (x) = fn (x) < fn (y) = F (y‬לכן ‪ F‬היא‬
‫הפונקציה שקיומה נדרש במשפט‪..‬‬
‫‪ 6.32‬משפט‪ .‬תהיינה ‪ A‬ו־‪ B‬קבוצות סדורות צפופות בנות מניה בלי איבר ראשון‬
‫ואחרון‪ ,‬אז הן דומות זו לזו‪ .‬דוגמה לקבוצה כזאת היא קבוצת המספרים הרציונליים‬
‫בסדר הרגיל‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬הוכחת משפט זה דומה מאוד להוכחת המשפט הקודם‪ ,‬רק שכאן אנו עובדים‬
‫בשני הכוונים‪ ,‬מ־‪ B‬ל־‪ A‬ומ־‪ A‬ל־‪ .B‬תהיינה }‪,B = {b0 , b1 , . . .} A = {a0 , a1 , . . .‬‬
‫היכן ש־‪ a‬ו־‪ b‬סדרות חח"ע‪ .‬נגדיר ברקורסיה סידרה ‪ hfn | n ∈ N i‬של פונקציות כך ש־‬
‫‪ fn‬היא פונקציה שומרת סדר עם תחום סופי המקיים ‪{b0 , b1 , . . . , bn } ⊆ Dom fn ⊆ B‬‬
‫והמקיימת ‪.{a0 , a1 , . . . , an } ⊆ Range fn ⊆ A‬‬
‫נקבע }‪ .f0 = {hb0 , a0 i‬בהינתן ‪ fn‬נגדיר תחילה פונקציה ‪ fn‬כך‪ :‬אם ‪bn+1 ∈ Dom fn‬‬
‫‪+‬‬

‫∈ ‪ bn+1‬נקבע את ‪ fn+‬כמו שקבענו את ‪ fn+1‬בהוכחת‬ ‫נבחר ‪ .fn+ = fn‬אם ‪/ Dom fn‬‬

‫המשפט הקודם‪ .‬יהיו ‪ c0 , . . . , cj‬האיברים של ‪ Dom fn‬כשהם מסודרים לפי הסדר‬
‫שלהם ב־‪ .B‬נמצא כעת את המקום של ‪ bn+1‬בין האיברים ‪ .c0 , . . . , cj‬נטפל כאן‬
‫רק באותו מקרה בו טיפלנו בהוכחת המשפט הקודם והוא שקיים ‪ 0 ≤ k < n‬כך‬
‫ש־ ‪ .ck < bn+1 < ck+1‬במקרה זה נקבע את ‪ fn+‬כ־ }‪fn ∪ {hbn+1 , fn+ (bn+1 )i‬‬
‫היכן ש־) ‪ fn+ (bn+1‬הוא ‪ ai‬עם המספר ‪ i‬המזערי המקיים ) ‪.fn (ck ) < ai < fn (ck+1‬‬
‫ההוכחה ש־ ‪ fn+‬שומרת סדר היא כמו ההוכחה ש־ ‪ fn+1‬שומרת סדר במשפט הקודם‪.‬‬
‫כעת נקבע את ‪ fn+1‬כך‪ :‬אם ‪ an+1 ∈ Range fn+‬נקבע ‪ ,fn+1 = fn+‬ואם‬
‫∈ ‪ an+1‬יהיו ‪ d0 , . . . , dm‬האיברים של ‪ Range fn+‬כשהם מסודרים לפי‬ ‫‪/ Range fn+‬‬
‫הסדר שלהם ב־‪ A‬נמצא כעת את המקום של ‪ an+1‬בין האיברים ‪ d0 , . . . , dm‬ונקבע את‬
‫‪ fn+1‬כ־ ֵ}‪ fn+ ∪hbr , an+1 i‬כאשר ‪ r‬הוא המספר המזערי כך ש־ ‪ br‬נמצא במקום המתאים‬
‫ביחס לתחום של ‪ fn+‬כמו ‪ an+1‬בין האיברים ‪ .d0 , . . . , dm‬קל לראות שהפונקציה ‪fn+1‬‬
‫שהתקבלה היא פונקציה שומרת סדר עם תחום סופי המקיים‬
‫‪ {b0 , b1 , . . . , bn+1 } ⊆ Dom fn+1 ⊆ B‬והמקיימת‬
‫‪ .{a0 , a1 , . . . , an+1 } ⊆ Range‬כמו בהוכחת ‪ 6.31‬נקבע‬
‫‪S fn+1 ⊆ A‬‬
‫} ‪ ,F = {fn | n ∈ N‬ופונקציה זאת היא העתקה שומרת סדר של ‪ B‬על ‪.A‬‬
‫כעת נעבור לדון במושג הסדר הטוב‪ ,‬ותחילה נרחיב אותו גם למחלקות ממש‪.‬‬

‫‪58‬‬
‫‪ 6.33‬הגדרה‪ .‬יחס < על מחלקה ‪ A‬נקרא יחס סדר טוב על ‪ ,A‬אם הוא יחס סדר על ‪A‬‬
‫המקיים את שני התנאים הבאים‪.‬‬
‫א‪ .‬לכל קבוצה ‪ w ⊆ A‬שאינה ריקה יש איבר ראשון‪ ,‬כלומר איבר ‪ y‬כך שלכל ‪x ∈ w‬‬
‫קיים ‪.y ≤ x‬‬
‫ב‪ .‬לכל ‪ y ∈ A‬מחלקת איברי ‪ A‬הקודמים ל־‪ y‬היא קבוצה‪.‬‬
‫תנאי ב' קיים אוטומטית כאשר ‪ A‬היא קבוצה ולכן עבור קבוצה ‪ A‬ההגדרה הנוכחית‬
‫שקולה להגדרה ‪6.12‬‬
‫מתנאי ב' נובע שכל רישא ממש של מחלקה סדורה היטב היא קבוצה‪ .‬נרחיב עתה‬
‫למחלקות את משפט ההוכחה באינדוקציה ‪.6.15‬‬
‫‪ .6.34‬משפט ההוכחה באינדוקציה על מחלקה סדורה היטב‪ .‬תהי ‪ A‬מחלק שהיא סדורה‬
‫היטב ע"י היחס <‪ ,‬ותהי ‪ Φ‬תכונה‪.‬‬
‫אם קיים צעד האינדוקציה‪ :‬לכל ‪ ,x ∈ A‬אם כל ‪ y ∈ A‬המקיים ‪ y < x‬הוא בעל‬
‫התכונה ‪) Φ‬כלומר‪ ,‬אם כל הקודמים ל־‪ x‬ביחס < הם בעלי התכונה ‪ ( Φ‬אז גם ‪ x‬הוא‬
‫בעל התכונה ‪,Φ‬‬
‫אז קיימת מסקנת האינדוקציה‪ :‬כל איברי ‪ A‬הם בעלי התכונה ‪Φ‬‬
‫הוכחה‪ .‬נוכיח את המשפט בדרך השלילה‪ ,‬ולשם כך נניח שלא כל איברי ‪ A‬הם בעלי‬
‫התכונה ‪ .Φ‬יהי ‪ y‬איבר של ‪ A‬שאינו בעל התכונה ‪ .Φ‬נראה שקיים איבר ‪ b‬של ‪A‬‬
‫שהוא הראשון מבין איברי ‪ A‬שאינו בעל התכונה ‪ .Φ‬אם ‪ y‬אינו הראשון שאינו בעל‬
‫התכונה ‪ Φ‬אז המחלקה ‪ B‬של איברי ‪ A‬הקודמים ל־‪ y‬שאינם בעלי התכונה ‪ Φ‬אינה‬
‫ריקה‪ .‬מחלקה זאת חלקית למחלקת איברי ‪ A‬הקודמים ל‪ ,y‬שהיא קבוצה לפי תנאי ב'‬
‫של ‪ 6.33‬ולכן היא קבוצה‪ ,‬ויש לה איבר ראשון ‪ .b‬לפי בחירת ‪ b‬כל איברי ‪ A‬הקודמים‬
‫ל־‪ b‬הם בעלי התכונה ‪ ,Φ‬בניגוד ל־‪ b‬שאינו בעל התכונה ‪ .Φ‬כך קבלנו סתירה לצעד‬
‫האינדוקציה האומר שאם כל הקודמים לאיבר ‪ x‬כלשהו הם בעלי התכונה ‪ Φ‬אז גם ‪x‬‬
‫עצמו הוא בעל תכונה זאת‪.‬‬
‫הכללה מיידית של ‪ 6.19‬היא‪:‬‬
‫‪ 6.35‬מסקנה‪ .‬תהי ‪ A‬מחלקה סדורה היטב ו־ ‪ F : A → A‬שומרת סדר‪ .‬אז קיים לכל‬
‫‪.F (x) ≥ x x ∈ A‬‬
‫ב־‪ 6.21‬ראינו את משפט ההגדרה של פונקציה על קבוצה סדורה היטב מבלי שהוא הוכח‬
‫באופן מלא‪ .‬כאן נביא את המשפט הכללי יותר של הגדרה ברקורסיה על מחלקה סדורה‬
‫היטב ונוכיח אותו‪.‬‬
‫‪ .6.36‬הגדרת פונקציה ברקורסיה על מחלקה סדורה היטב‪ .‬תהי ‪ A‬מחלקה סדורה היטב‬
‫ותהי ‪ H‬פונקציה שתחומה היא מחלקת כל הקבוצות שהן פונקציות‪ .‬שתחומן חלקי ל־‪.A‬‬
‫אז קיימת פונקציה ‪ F‬יחידה שתחומה ‪ A‬המקיימת‬

‫לכל ‪F (x) = H (F  {u ∈ A | u < x}) ,x ∈ A‬‬ ‫)∗(‬

‫הוכחה‪ .‬לצורך הוכחה זאת נקרא בשם פונקציה טובה לפונקציה ‪ f‬שתחומה הוא רישא‬

‫‪59‬‬
‫של ‪) A‬ולכן תחום ‪ ,f‬ו־ ‪ f‬עצמה‪ ,‬הם קבוצות( והמקיימת לכל ‪ x‬בתחומה את תנאי‬
‫הרקורסיה שהוא )}‪ .f (x) = H(f  {u ∈ A | u < x‬את הפונקציה ‪ F‬נגדיר ע"י‬
‫היחס )‪ Φ(x, y‬הנתון ע"י "קיימת פונקציה טובה ‪ f‬אשר ‪ x‬נמצא בתחומה והמקיימת‬
‫‪." f (x) = y‬‬
‫כעת עלינו להוכיח כי היחס הנתון ע"י )‪ Φ(x, y‬הוא פונקציה שתחומה ‪ A‬ושפונקציה‬
‫זאת מקיימת את תנאי הרקורסיה )∗(‪.‬‬
‫תהיינה ‪ f‬ו־‪ g‬פונקציות טובות‪ ,‬ונוכיח שאחת מהן מקיפה את חברתה‪ ,‬ולכן הן בוודאי‬
‫מתיישבות‪ .‬מכיוון שהתחומים של ‪ f‬ו־‪ g‬הם רישאות של ‪ A‬אז אחד מהם מקיף את‬
‫חברו‪ ,‬ונניח כי ‪ Dom f ⊆ Dom g‬ונוכיח כי ‪ .f ⊆ g‬לשם כך עלינו להוכיח כי לכל‬
‫‪ .f (x) = g(x) x ∈ Dom f‬נוכיח את זה באינדוקציה‪ .‬הנחת האינדוקציה היא שלכל‬
‫‪ f (u) = g(u) u < x‬ולכן }‪ .f  {u ∈ A | u < x} = g  {u ∈ A | u < x‬מכיוון‬
‫ש־ ‪ f‬ו־‪ g‬מקיימות את תנאי הרקורסיה לכן‬
‫)‪ ,f (x) = H (f  {u ∈ A | u < x}) = H (g  {u ∈ A | u < x}) = g(x‬ובכך‬
‫הוכחה מסקנת צעד האינדוקציה‪.‬‬
‫ממה שכבר ראינו נראה כי נובע שלכל ‪ x ∈ A‬קיים לכל היותר ‪ y‬אחד המקיים )‪.Φ(x, y‬‬
‫לשם כך נניח שקיימים ‪ y‬ו־‪ z‬כך ש־)‪ Φ(x, y‬ו־)‪ .Φ(x, z‬אז קיימות פונקציות טובות ‪f‬‬
‫ו־‪ g‬כך ש־ ‪ f (x) = y‬ו־ ‪ .g(x) = z‬אבל מכיוון שכל שתי פונקציות טובות מתיישבות‬
‫קיים ‪.y = f (x) = g(x) = z‬‬
‫כדי להוכיח שלכל ‪ x ∈ A‬קיים ‪ y‬כך ש־ )‪ Φ(x, y‬די להוכיח כי לכל ‪ x ∈ A‬קיימת‬
‫פונקציה טובה שתחומה מכיל את ‪ ,x‬ונעשה זאת באינדוקציה על ‪ .x‬הנחת האינדוקציה‬
‫היא שלכל ‪ v < x‬קיימת פונקציה טובה ‪ g‬שתחומה מכיל את ‪ .v‬נגדיר את הפונקציה ‪j‬‬
‫על }‪ {u ∈ A | u < x‬ע"י )‪ j(u) = g(u‬כאשר ‪ g‬היא פונקציה טובה כלשהי שתחומה‬
‫מכיל את ‪ .u‬בכך נתנו ל־)‪ j(u‬ערך יחיד כי כל שתי פונקציות טובות מתיישבות‪.‬‬
‫נוכיח עתה כי ‪ j‬היא פונקציה טובה‪ .‬תהי ‪ g‬פונקציה טובה שתחומה מכיל את ‪u‬‬
‫ולכן גם את כל ‪ v‬כך ש־‪ .v < u‬מכיוון ש־‪ g‬היא פונקציה טובה שתחומה מכיל‬
‫את ‪ .j(v) = g(v) ,v‬לכן }‪ j  {v ∈ A | v < u} = g  {v ∈ A | v < u‬וקיים‬
‫)}‪ .j(u) = g(u) = H (g  {v ∈ A | v < u}) = H (j  {v ∈ A | v < u‬כך ראינו‬
‫ש־‪ j‬היא פונקציה טובה‪ .‬לכן גם }‪ j ∪ {hx, H(j)i‬היא פונקציה טובה שתחומה מכיל‬
‫את ‪ ,x‬ובזה סיימנו את הוכחת שלב האינדוקציה‪.‬‬
‫כך ראינו שהיחס )‪ Φ(x, y‬מגדיר פונקציה ‪ F‬שתחומה ‪ ,A‬ונותר לנו רק להוכיח‬
‫שפונקציה ‪ F‬זאת ממלאת אחר תנאי הרקורסיה )∗(‪ .‬יהי ‪ x ∈ A‬ותהי ‪ g‬פונקציה‬
‫טובה שתחומה מכיל את ‪ .x‬ברור כי קיים ))‪ ,Φ(x, g(x‬וגם לכל ‪.Φ(u, g(u)) u < x‬‬
‫מכיוון ש־ ‪ F‬היא הפונקציה המוגדרת ע"י היחס )‪ Φ(x, y‬זה אומר ש־)‪,F (x) = g(x‬‬
‫ולכל ‪ ,F (u) = g(u) u < x‬ולכן }‪.F  {u ∈ A | u < x} = g  {u ∈ A | u < x‬‬
‫מכיוון ש־‪ g‬פונקציה טובה קיים‬
‫)}‪ ,F (x) = g(x) = H (g  {u ∈ A | u < x}) = H (F  {u ∈ A |< x‬וזהו תנאי‬
‫הרקורסיה ל־ ‪.F‬‬
‫המשפט הבא הוא ההכללה של ‪ 6.20‬למחלקות‪.‬‬

‫‪60‬‬
‫‪ 6.37‬משפט‪ .‬א‪ .‬למחלקה סדורה היטב ‪ A‬העתקת הזהות היא העתקת הדימיון היחידה‬
‫של ‪ A‬על עצמה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לכל שתי מחלקות סדורות היטב ‪ A‬ו־‪ ,B‬קיימת העתקת דימיון מאחת מהן על רישא‬
‫של השניה‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם אחת מ־‪ A‬ו־‪ B‬היא קבוצה והשניה מחלקה ממש אז העתקת הדימיון היא מן‬
‫הקבוצה על רישא של המחלקה‪.‬‬
‫ד‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬מחלקות ממש העתקת הדימיון היא מאחת מהן על השניה‪ ,‬ולכן כל שתי‬
‫מחלקות ממש סדורות היטב הן דומות‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬ההוכחה זהה להוכחת ‪6.20‬ב'‪.‬‬
‫ב‪ .‬ההוכחה זהה להוכחת ‪6.22‬‬
‫‪ F‬היתה העתקה חח"ע של‬ ‫‪−1‬‬ ‫ב‪ .‬אילו היתה העתקת הדימיון ‪ F‬לתוך קבוצה אז‬
‫‪ ,Range F‬שהיא קבוצה‪ ,‬על ‪ ,Dom F‬ולפי אקסיומת ההחלפה היתה ‪ Dom F‬קבוצה‪,‬‬
‫ולא מחלקה ממש‪.‬‬
‫ג‪ .‬אילו העתקת הדימיון היתה מ־‪ A‬על רישא ממש של ‪ B‬אז מכיוון שכל רישא ממש‬
‫של מחלקה סדורה היטב היא קבוצה זאת היתה העתקת דימיון של מחלקה ממש לתוך‬
‫קבוצה‪ ,‬וראינו ב־ג' שזה לא יתכן‪.‬‬

‫‪61‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ז'‪ :‬המספרים הסודרים‬
‫גרסת ‪3.1.2015‬‬
‫משפט ‪ 6.22‬אומר לנו שאנו יכולים תמיד להשוות שתי קבוצות סדורות היטב‪ .‬כאשר אנו‬
‫באים להשוות שתי קבוצות סופיות מצבנו נוח במיוחד כי איננו צריכים להשוות אותן ישירות‬
‫זו לזו אלא אנו עושים זאת באמצעות ספירת האיברים של כל אחת מהן‪ .‬למדנו לספור‬
‫כבר בכיתה א'‪ ,‬ואולי אף קודם לכן‪ .‬כאן נעשה שינוי קטן והוא שנתחיל את הספירה‬
‫במספר ‪ .0‬לאיבר הראשון אנו מצמידים את המספר הסודר ‪ ,0‬לשני את המספר הסודר‬
‫‪ ,1‬וכן הלאה‪ .‬והמספר הסודר של הקבוצה כולה יהיה המספר העוקב למספרים הסודרים‬
‫של איברי הקבוצה‪ .‬כך המספרים הסודרים של איברי קבוצה סדורה בת ‪ 3‬איברים הם‬
‫‪ 1, 0‬ו־‪ 2‬והמספר הסודר של הקבוצה הוא ‪ .3‬השוואת הקבוצות נעשית עתה ע"י השוואת‬
‫המספרים הסודרים שלהן‪ .‬ניגש עתה לעשות את אותו הדבר גם לקבוצות סדורות היטב‬
‫אינסופיות‪ ,‬כלומר נגדיר מושג של מספר סודר גם לקבוצות כאלו ואז נדע כי הקבוצה ‪A‬‬
‫איזומורפית לרישא של ‪ B‬אםם המספר הסודר של ‪ A‬קטן או שווה לזה של ‪ .B‬ניגש‬
‫עתה לספירת קבוצת כל המספרים הטבעיים לפי הסדר באותו האופן בו ספרנו את איברי‬
‫הקבוצות הסופיות‪ .‬בספירת המספרים הטבעיים המספר הסודר של כל מספר הוא המספר‬
‫עצמו ובתום הספירה עלינו לתת לקבוצה את המספר העוקב למספרים הסודרים של איבריו‪.‬‬
‫הבעייה בספירת קבוצת כל המספרים הטבעיים היא שלא קיים מספר העוקב לכל המספרים‬
‫הטבעיים‪ ,‬למטרה זאת נמציא מספר סודר חדש ונקרא לו ‪) ω‬אומגה(‪ .‬זה יהיה המספר‬
‫העוקב לכל המספרים הטבעיים והוא יהיה המספר הסודר של קבוצת המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫נתבונן עתה בקבוצה הסדורה היטב ‪ h0, 1, . . . , −1i‬ונספור את איבריה‪ ,‬כאשר עברנו על כל‬
‫המספרים הטבעיים נגמרו לנו מספרים אלו ועלינו להתאים ל־‪ −1‬הבא אחריהם את המספר‬
‫הבא שהוא ‪ .ω‬לקבוצה כולה עלינו להתאים את המספר העוקב ל־‪ ω‬ומכיוון שאין לנו מספר‬
‫כזה עלינו להמציא אותו‪ .‬נראה עתה דרך שיטתית ליצירת כל המספרים הדרושים‪.‬‬
‫כאשר אנו באים להגדיר מספרים לקבוצות סדורות היטב כלשהן נתבונן עוד פעם בדרך בה‬
‫נעשה הדבר לקבוצות סופיות ונלמד מכך מה לעשות לכלל הקבוצות‪ .‬עד עתה קבלנו בקורס‬
‫זה את המספרים הטבעיים כעצמים שבאו לתורת הקבוצות מבחוץ‪ .‬כעת נראה שאנו יכולים‬
‫גם להגדיר אותם כקבוצות מסויימות‪ ,‬והדבר הוא בהתאם לרצון לפתח את כל המתמטיקה‬
‫בתוך תורת הקבוצות‪ .‬צרמלו הגדיר את המספרים הטבעיים כ־ ‪ ,∅, {∅}, {{∅}}, . . .‬כלומר‬
‫הם מתחילים במספר ‪ 0‬שהוא הקבוצה הריקה ∅‪ ,‬ולכל מספר ‪ n‬העוקב שלו‬
‫הוא קבוצת היחידה }‪ .{n‬הגדרה זאת אינה נוחה במיוחד כי לא כל כך נוח להגדיר בשבילה‬
‫מתי מספר אחד קטן ממספר אחר‪ .‬פון נוימן הגדיר את המספרים הטבעיים כך שכל מספר‬
‫טבעי ‪ n‬הוא הוא הקבוצה }‪ {0, 1, 2, . . . , n − 1‬של כל המספרים הטבעיים הקטנים ממנו‪.‬‬
‫מכיוון שאין מספר טבעי הקטן מ־‪ 0‬לכן ‪ 0‬הוא הקבוצה הריקה ∅‪ .‬המספר הטבעי היחיד‬
‫הקטן מ־‪ 1‬הוא ‪ 0‬ולכן }∅{ = }‪ .1 = {0‬בהמשך אנו מקבלים }}∅{ ‪3 = ,2 = {0, 1} = {∅,‬‬
‫}}}∅{ ‪ ,{0, 1, 2} = {∅, {∅} , {∅,‬וכן הלאה‪ .‬כ־ ‪,∅, {∅}, {∅, {∅}}, {∅, {∅}, {∅, {∅}}}, . . .‬‬
‫כלומר‪ ,‬כל מספר טבעי ‪ n‬הוא הקבוצה }‪ {0, 1, 2, . . . , n − 1‬של כל המספרים הטבעיים‬
‫הקטנים ממנו‪ .‬את המספרים של צרמלו איננו יכולים להמשיך באותה הדרך מעבר למספרים‬
‫הטבעיים‪ ,‬אבל את המספרים של פון נוימן אנו יכולים‪ ,‬ולמשל‪ ,‬המספר הראשון מעבר‬
‫למספרים הטבעיים יהיה קבוצת כל המספרים הטבעיים‪ ,‬שנסמן אותה‪ ,‬ב־‪ .ω‬הסודר העוקב‬

‫‪62‬‬
 ‫ל־‪ ,ω‬שנסמנו ב־ ‪ ω 0‬הוא }‪ ,{0, 1, 2, . . . , ω‬והעוקב לו הוא } ‪.{0, 1, 2, . . . , ω, ω 0‬‬
‫אנו נצא‪ ,‬אם כן‪ ,‬מן ההגדרה של פון נוימן ולמספרים שנקבל נקרא מספרים סודרים‪ ,‬ובקיצור‬
‫סודרים‪ .‬נראה כעת מהן התכונות של המספרים של פון נוימן ונלמד מהן כיצד להגדיר את‬
‫מושג המספר הסודר‪ .‬האיברים של מספר ‪ n‬הם המספרים ‪ m‬הקטנים ממנו‪ ,‬ומספר ‪m‬‬
‫כזה הוא קבוצת המספרים הקטנים ממנו‪ ,‬שכולם גם איברים של ‪ .n‬כך ראינו כי כל איבר‬
‫של ‪ n‬הוא מספר ‪ m‬שהוא קבוצה חלקית של ‪ ,n‬וזאת היא התכונה הראשונה בה אנו‬
‫מעוניינים‪ .‬מכיוון שמספר קטן יותר הוא איבר של מספר גדול יותר הרי היחס המייצג את‬
‫סדר המספרים לפי גודלם הוא יחס האיברות ∈‪ .‬את המספרים אנו בונים זה אחר זה כמו‬
‫בדוגמאות שראינו לעיל ולכן אנו רוצים שהסדר שלהם יהיה סדר טוב‪ .‬לכן התכונה השניה‬
‫היא שמספר יהיה בעצמו קבוצה סדורה היטב כאשר יחס הסדר הוא יחס האיברות ∈‪ .‬על‬
‫התכונות הללו תתבסס ההגדרה של מושג הסודר ב־‪ .7.4‬נתחיל בהגדרת התכונה הראשונה‬
‫שהזכרנו כאן‪ ,‬והיא שכל איבר של קבוצה הוא קבוצה חלקית לקבוצה‪.‬‬
‫‪ .7.1‬הגדרה‪ .‬מחלקה ‪ A‬נקראת טרנזיטיבית אם כל איבר שלה הוא קבוצה חלקית שלה‪ .‬זה‬
‫שקול לכך שכל איברי ‪ A‬הם קבוצות וכל איבר של איבר של ‪ A‬הוא איבר של ‪.A‬‬
‫אין לבלבל בין מושג הטרנזיטיביות של מחלקה‪ ,‬שהוגדר כאן‪ ,‬לבין מושג הטרנזיטיביות של‬
‫יחס‪ ,‬ויש להבחין בין שני מושגים אלו לפי ההקשר‪.‬‬
‫‪ 7.2‬למה‪ .‬אם ‪ A‬ו־‪ B‬מחלקות טרנזיטיביות אז גם ‪ A ∪ B‬ו־ ‪ A ∩ B‬טרנזיטיביות‪.‬‬
‫‪ .7.3‬למה‪ .‬אם כל‪S‬איברי ‪ A‬הם קבוצות טרנזיטיביות אז‪:‬‬
‫טרנזיטיבי‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫א‪ .‬גם אחודם ‪ A‬הוא‬
‫ב‪ .‬אם ∅ =‪ A 6‬אז גם חיתוכם ‪ A‬הוא טרנזיטיבי‪.‬‬
‫‪ .7.4‬הגדרה‪ .‬בהתבסס על הדיון דלעיל נגדיר כי קבוצה ‪ x‬תיקרא מספר סודר או‪ ,‬בקיצור‪,‬‬
‫סודר אם‪:‬‬
‫א‪ x .‬קבוצה טרנזיטיבית‪.‬‬
‫ב‪ x .‬סדורה היטב ע"י יחס ה־∈‪.‬‬
‫האותיות היווניות ‪ α, β, γ, δ‬יסמנו סודרים‪.‬‬
‫‪ .7.5‬משפט‪ ∅ .‬היא סודר‪] .‬כל התכונות הנדרשות קיימות באופן ריק‪[.‬‬
‫‪ 7.6‬כל איבר של סודר ‪ α‬הוא סודר‪ ,‬ובמלים אחרות‪ ,‬כל סודר הוא קבוצה של סודרים‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬יהי ‪ .z ∈ α‬תחילה נוכיח ש־‪ z‬טרנזיטיבית‪ .‬מכיוון ש־‪ α‬טרנזיטיבית ‪ z ⊆ α‬ולכן כל‬
‫איברי ‪ z‬הם קבוצות‪ .‬יהיו ‪ ,x ∈ y ∈ z‬עלינו להוכיח כי ‪ .x ∈ z‬מכיוון ש ‪ z ⊆ α‬גם ‪y ∈ α‬‬
‫ומכיוון ש־‪ α‬טרנזיטיבית גם ‪ .x ∈ α‬כעת ש־ ‪ x, y, z ∈ α‬אז לאור טרנזיטיביות היחס ∈ על‬
‫‪ α‬קיים ‪.x ∈ z‬‬
‫כעת נראה כי ∈ מסדר היטב את ‪ .z‬מכיוון ש־‪ α‬טרנזיטיבית ‪ ∈ .z ⊆ α‬מסדר היטב את ‪,α‬‬
‫ולכן‪ ,‬לפי ‪ ,6.13‬הוא גם מסדר היטב את ‪.z‬‬
‫‪ 7.7‬יחס האיברות כיחס סדר טוב על הסודרים‪ .‬א‪ .‬בשלב זה המטרה שלנו היא להראות‬
‫שיחס האיברות ∈ מסדר היטב את מחלקת כל הסודרים‪ .‬לכן נסמן את היחס הזה גם בסימן‬
‫<‪ .‬לפי ‪ 7.6‬כל האיברים של סודר ‪ α‬הם סודרים ומכיוון שלומר ש־ ‪ β < α‬זה בדיוק כמו‬
‫לומר ש־ ‪ β ∈ α‬לכן כל סודר ‪ α‬הוא בדיוק קבוצת כל הסודרים הקטנים ממנו‪.‬‬
‫ב‪ .‬מכיוון שכל סודר הוא קבוצה טרנזיטיבית אנו כבר יודעים שאם ‪ α ∈ β ∈ γ‬אז ‪,α ∈ γ‬‬
‫כלומר היחס < על הסודרים הוא יחס טרנזיטיבי‪.‬‬
‫ג‪ .‬קבוצה ‪ u‬חלקית לסודר ‪ α‬היא רישא של ‪ α‬כאשר לכל ‪ β ∈ u‬ולכל ‪ γ ∈ β‬קיים גם‬
‫‪ ,γ ∈ u‬וזהו אומר בדיוק ש־‪ u‬היא טרנזיטיבית‪ .‬לכן גם כל סודר ‪ ,β ∈ α‬שהוא קבוצה‬
‫טרנזיטיבית‪ ,‬הוא רישא של ‪.α‬‬

‫‪63‬‬
 ‫‪ .7.8‬משפט‪ .‬לכל סודר ‪ α‬קיים ‪ ,α 6∈ α‬כלומר היחס < על הסודרים הוא אירפלקסיבי‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬לפי הגדרת מושג הסודר‪ ∈ ,‬מסדר את ‪ α‬ובפרט קיימת אירפלקסיביות‪ ,‬כלומר לכל‬
‫‪ .x 6∈ x x ∈ α‬אילו היה ‪ α ∈ α‬היה כלל זה נכון גם לאיבר המסויים ‪ α‬של ‪ ,α‬והיה קיים‬
‫‪ ,α 6∈ α‬בסתירה להנחה ש־ ‪.α ∈ α‬‬
‫‪ 7.9‬משפט‪ .‬א‪ .‬כל קבוצה טרנזיטיבית ‪ b‬חלקית ממש לסודר ‪ α‬היא איבר של ‪ .α‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬כל רישא ממש של ‪ α‬היא איבר של ‪.α‬‬
‫ב‪ .‬לכל הסודרים ‪ β ( α ,α, β‬אםם ‪.β ∈ α‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬מכיוון ש־‪ α‬סדורה היטב ע"י ∈ יהי ‪ β‬האיבר הראשון של ‪ ,α \ b‬נוכיח כי ‪b = β‬‬
‫ולכן ‪.b ∈ α‬‬
‫יהי ‪ γ ∈ β‬מכיוון ש־‪ α‬טרנזיטיבי ו־ ‪ β ∈ α‬גם ‪ .γ ∈ α‬מכיוון ש־‪ β‬הוא הראשון ב־‪,α \ b‬‬
‫∈ ‪ ,γ‬ולכן ‪ .γ ∈ b‬כך הוכחנו כי ‪.β ⊆ b‬‬
‫קיים ‪/ α \ b‬‬
‫∈ ‪ β‬אז כל איבר ‪γ‬של‬ ‫נראה עתה כי ‪ b ⊆ β‬ובכך נסיים‪ .‬מכיוון ש־‪ b‬היא רישא של ‪ α‬ו־ ‪/ b‬‬
‫∈ ‪ ,(β‬ולכן ‪.b ⊆ β‬‬
‫‪ b‬הוא קטן מ־‪) β‬כי אם ‪β ≤ γ ∈ b‬אז גם ‪ β ∈ b‬בניגוד לכך ש־ ‪/ b‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ β ( α‬אז‪ ,‬מכיוון ש־‪ β‬טרנזיטיבית קיים‪ ,‬לפי א'‪ .β ∈ α ,‬אם ‪ β ∈ α‬אז‪ ,‬מכיוון‬
‫∈ ‪ β‬בעוד ‪ β ∈ α‬לכן ‪.β ( α‬‬ ‫ש־‪ α‬טרנזיטיבית ‪ ,β ⊆ α‬אולם‪ ,‬לפי ‪/ β 7.7‬‬
‫‪ .7.10‬משפט‪ .‬לכל ‪ α = β α, β‬או ‪ α ∈ β‬או ‪ ,β ∈ α‬כלומר‪ ,‬הסדר < של הסודרים הוא‬
‫סדר קווי‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬יהי ‪ .y = α ∩ β‬לפי ‪ y 7.2‬היא קבוצה טרנזיטיבית‪ .‬לפי ‪7.9‬א'‪ y = α ,‬או ‪,y ∈ α‬‬
‫וכן ‪ y = β‬או ‪ .y ∈ β‬אם קיים לפחות אחד משני השיוויונות‪ ,‬אז קיימת תוצאת המשפט‪.‬‬
‫אחרת‪ ,‬קיים ‪ y ∈ α‬וגם ‪ y ∈ β‬ולכן ‪ ,y ∈ α ∩ β = y‬וזה נוגד את האירפקסיביות של יחס‬
‫הסדר של הסודרים‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪ .7.11‬משפט‪ .‬אם ‪ A‬מחלקה לא ריקה של סודרים אז ‪ A‬הוא האיבר הראשון של ‪.A‬‬
‫הסודרים‪ ,‬שנסמנה ב־‪ On‬היא סדורה היטב ע"י ∈‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫לכן מחלקת כל‬
‫סודר ‪β ∈ A‬‬‫‪T‬‬ ‫לכל‬ ‫חלקית‬ ‫שהיא‬ ‫ומכיוון‬ ‫טרננזיטיבית‬
‫‪T‬‬ ‫קבוצה‬ ‫היא‬ ‫‪A‬‬ ‫‪7.2‬ב'‬ ‫הוכחה‪ .‬לפי‬
‫מקיימת ‪ . A ≤Tβ‬לסודר ‪ γ ∈ A‬קיים ‪ , A = γ‬כי אחרת‬ ‫‪T‬‬ ‫והיא‬ ‫סודר‬ ‫היא‬ ‫‪7.9‬‬
‫אז לפי ‪T‬‬
‫‪ A ∈ β‬לכל ‪ β ∈ A‬ולכן ‪ , A ∈ A‬בסתירה לאירפלקסיביות ∈ על הסודרים‪.‬‬
‫‪ 7.13‬מסקנה‪ .‬מחלקת כל הסודרים ‪ On‬היא מחלקה ממש‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬אילו היתה ‪ On‬קבוצה אז לפי ‪ 7.6‬היא טרנזיטיבית ‪ ,‬ולפי ‪ 7.11‬היא סדורה היטב‬
‫ע"י ∈ ולכן היא היתה ‪ On‬סודר ולכן היה קיים ‪ ,On ∈ On‬בניגוד לאירפלקסיביות ∈ על‬
‫הסודרים‪.‬‬
‫‪ 7.14‬מסקנות‪ .‬א‪ .‬כל קבוצה טרנזיטיבית של סודרים היא סודר‪ ,‬ובמילים אחרות‪ ,‬כל קבוצה‬
‫‪S‬‬ ‫הסודרים היא סודר‪.‬‬
‫‪S‬‬ ‫שהיא רישא של מחלקת‬
‫ב‪ .‬לכל קבוצת סודרים ‪ A A‬היא סודר שהוא החסם העליון של ‪ ,A‬כלומר ‪ A‬היא‬
‫הסודר הראשון שהוא גדול או שווה מכל אחד מן הסודרים ב־‪.A‬‬
‫‪S‬‬ ‫ו־‪6.13‬ב'‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬נובע מ־‪S 7.11‬‬
‫ב־‪ .A‬מצד‬
‫‪S‬‬ ‫סודר‬ ‫מכל‬ ‫שווה‬ ‫או‬ ‫גדול‬ ‫‪A‬‬ ‫‪7.9‬ב'‬ ‫לפי‬ ‫סודר‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫ב‪ .‬לפי ‪7.3‬א'‪ 7.6 ,‬ו־א' ‪A‬‬
‫‪ β S‬לכל ‪ α ∈ A‬אז‪ ,‬לאור טרנזיטיביות ‪ β ⊇ α ,β‬לכל ‪ α ∈ A‬ולכן ‪,β ⊇ A‬‬ ‫שני‪ ,‬אם ‪≥ α‬‬
‫ולפי ‪.β ≥ A 7.9‬‬
‫‪ .7.15‬הגדרה‪ .‬בקבוצה סדורה ‪ b W‬נקרא העוקב ל־‪ a‬ו־‪ a‬נקרא הקודם )בהא הידיעה( אם‬
‫לא קיים ב־ ‪ W‬איבר ‪ c‬המקיים ‪ .a < c < b‬ברור שבכל קבוצה סדורה ‪ W‬יש לכל איבר‬
‫לכל היותר איבר אחד העוקב לו‪ ,‬ולכל היותר איבר אחד הקודם לו‪.‬‬
‫‪ .7.16‬משפט‪ .‬לכל סודר ‪ α‬גם }‪ α ∪ {α‬הוא סודר‪ ,‬והוא הסודר העוקב ל־‪ .α‬לכן ‪ α‬הוא‬
‫הסודר הקודם ל־ }‪ .α ∪ {α‬נסמן את העוקב }‪ α ∪ {α‬של ‪ α‬גם ב־ ‪ ,α + 1‬גם אם בשלב זה‬

‫‪64‬‬
 ‫עדיין לא הגדרנו חיבור של הסודרים‬
‫הוכחה‪ .‬נראה כי }‪ α ∪ {α‬קבוצה טרנזיטיבית של סודרים ואז‪ ,‬לפי ‪7.14‬א'‪ α ∪ {α} ,‬הוא‬
‫סודר‪ .‬לפי ‪ 7.6‬כל איברי ‪ α‬הם סודרים‪ ,‬ולכן גם כל איברי }‪ α ∪ {α‬הם סודרים‪ .‬לכל‬
‫קבוצה טרנזיטיבית ‪ y‬הקבוצה }‪ y ∪ {y‬היא טרנזיטיבית )הוכח!( ומכיוון ש־‪ α‬טרנזיטיבית‬
‫גם }‪ α ∪ {α‬כן‪.‬‬
‫}‪ α ∪ {α‬הוא הסודר העוקב ל־‪ α‬כי‪ ,‬מצד אחד }‪ ,α ∈ α ∪ {α‬ומצד שני‪ ,‬אם }‪β ∈ α ∪ {α‬‬
‫אז ‪ β ∈ α‬או ‪.β = α‬‬
‫‪ 7.17‬הגדרה‪ .‬א‪ α .‬נקרא סודר עוקב אם עבור סודר ‪ β‬כלשהו ‪.α =β + 1‬‬
‫ב‪ .‬את הסודר ∅ נסמן גם ב־‪.0‬‬
‫ג‪ .‬סודר שאינו ‪ 0‬ואינו עוקב נקרא סודר גבולי‪.‬‬
‫כך הסודרים מתחלקים לשלושה סוגים‪ ,0 :‬הנמצא בבדידות מזהירה‪ ,‬הסודרים העוקבים‬
‫והסודרים הגבוליים‪.‬‬
‫‪ .7.18‬למה‪ .‬סודר ‪ α‬הוא גבולי אםם ‪ α 6= 0‬ולכל ‪ β < α‬קיים ‪ γ‬כך ש־ ‪.β < γ < α‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם ‪ α‬גבולי ו־ ‪ β < α‬אז לא קיים }‪ ,α < β ∪ {β‬כי זה גורר ‪ , α ≤ β‬וגם לא‬
‫קיים }‪ ,α = β ∪ {β‬כי ‪ α‬אינו עוקב‪ ,‬ולכן ‪ .β ∪ {β} < α‬כך כאשר }‪ γ = β ∪ {β‬מתקיים‬
‫= ‪ α‬ולכל ‪ β < α‬קיים ‪ γ‬כך ש־ ‪ β < γ < α‬אז ‪ α‬אינו‬ ‫‪ .β < γ < α‬מצד שני‪ ,‬אם ‪6 0‬‬
‫עוקב‪ ,‬כי אם }‪ α = δ ∪ {δ‬אז ‪ δ < α‬ולפי הנחתנו קיים ‪ γ‬כך ש־ }‪,δ < γ < α = γ ∪ {γ‬‬
‫בניגוד ל־‪.7.16‬‬
‫‪ 7.20‬המספרים הטבעיים‪ .‬עד כה התייחסנו למספרים הסופיים כאל עצמים נתונים שתכונותיהם‬
‫ידועות לנו‪ .‬כעת נראה שאפשר לקבל בתוך תורת הקבוצות מספרים המתנהגים כפי שאנו‬
‫מצפים ממספרים הטבעיים‪ .‬כאשר נעשה זאת כמובן לא נשתמש במספרים הטבעיים בהם‬
‫השתמשנו עד כה‪.‬‬
‫‪ .7.21‬הגדרה‪ α .‬נקרא מספר טבעי אם ‪ α‬הוא סודר שהוא ‪ 0‬או עוקב וכל סודר הקטן ממנו‬
‫הוא ‪ 0‬או עוקב‪ .‬כאשר נדבר בהמשך על מספרים טבעיים נתכוון למספרים הטבעיים כפי‬
‫שהם הוגדרו כאן‪.‬‬
‫‪ .7.22‬למה‪ .‬א‪ .‬הקבוצה הריקה ∅ היא מספר טבעי‪.‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ α‬מספר טבעי אז כל סודר ‪ β < α‬גם הוא מספר טבעי‪.‬‬
‫ג‪ .‬אם ‪ α‬הוא מספר טבעי אז גם הסודר }‪ α ∪ {α‬העוקב לו הוא מספר טבעי‪.‬‬
‫‪ .7.23‬משפט‪ .‬המספרים הטבעיים ממלאים אחר אקסיומות פיאנו‪ ,‬שהן האקסיומות של‬
‫המספרים הטבעיים‪ .‬לכן מכאן ואילך הם ייכנסו לנעליים של המספרים הטבעיים בהם‬
‫השתמשנו עד כה‪ .‬נסמן ב־‪ 0‬את הקבוצה הריקה ∅‪ ,‬שהיא מספר טבעי לפי ‪7.22‬א'‪ ,‬וב־)‪s(n‬‬
‫את העוקב }‪ n ∪ {n‬של המספר הטבעי ‪ ,n‬שהוא מספר טבעי לפי ‪7.22‬ב'‪ .‬אקסיומות פיאנו‬
‫הן‪.:‬‬
‫א‪6 0 .‬‬
‫= )‪.s(n‬‬
‫ב‪ .‬אם )‪ s(m) = s(n‬אז ‪.m = n‬‬
‫ג‪ .‬אקסיומת האינדוקציה‪ .‬אם ‪ A‬היא קבוצה כך ש־ ‪ 0 ∈ A‬ולכל מספר טבעי ‪ n‬אם ‪n ∈ A‬‬
‫אז גם ‪ ,s(n) ∈ A‬אז ‪ A‬מכילה את כל המספרים הטבעיים‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬ג‪ .‬אם ‪ A‬אינה מכילה את כל המספרים הטבעיים‪ ,‬יהי ‪ α‬המספר הטבעי הראשון‬
‫= ‪ α‬כי ‪ .0 ∈ A‬לכן ‪ α‬הוא עוקב של סודר ‪ ,β‬שהוא מספר טבעי לפי ‪7.22‬ב'‪.‬‬
‫שאינו ב־‪6 0 .A‬‬
‫מכיוון ש־‪ α‬הוא המספר הטבעי הראשון שאינו ב־‪ A‬קיים ‪ ,β ∈ A‬ולכן‪ ,‬לפי הנחתנו על ‪,A‬‬
‫גם ‪ ,α = s(β) ∈ A‬בסתירה לבחירת ‪.α‬‬
‫‪ 7.24‬משפט‪ .‬א‪ .‬קבוצת המספרים הטבעיים‪ ,‬שסימנו אותה ב־ ‪ ,N‬היא סודר גבולי‪ ,‬ונסמן‬
‫אותה גם ב־‪ω‬‬

‫‪65‬‬
‫ב‪ .‬כל מספר טבעי ‪ ,n‬כפי שהוגדר כאן‪ ,‬הוא הקבוצה ‪ Nn‬של המספרים הטבעיים הקטנים‬
‫ממנו‪ ,‬ולכן הוא קבוצה סופית‪ ,‬כפי שהוגדר ב־‪ ,2.5‬ויתר הסודרים הם קבוצות אינסופיות‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬לפי ‪7.22‬ב' ‪ ω‬היא קבוצה טרנזיטיבית של סודרים‪ ,‬ולכן‪ ,‬לפי ‪7.14‬א' ‪ ω‬היא סודר‪.‬‬
‫לפי ‪7.22‬ג' ‪ ω‬היא סודר גבולי‪.‬‬
‫ב‪ .‬כל סודר הוא קבוצת הסודרים הקטנים ממנו‪ ,‬ומכיוון שלפי ‪7.22‬ב' סודרים אלו הם‬
‫מספרים טבעיים‪ n ,‬הוא הקבוצה ‪ Nn‬כל המספרים הטבעיים הקטנים ממנו‪ .‬לכן ‪ n‬הוא‬
‫קבוצה בת ‪ n‬איברים‪ ,‬ולכן הוא קבוצה סופית‪ .‬לפי ‪2.13‬ג' הקבוצה ‪ N = ω‬היא אינסופית‪.‬‬
‫לפי ‪7.22‬ב' כל סודר ‪ α‬שאינו מספר טבעי הוא גדול מכל המספרים הטבעיים‪ ,‬ולכן הוא מכיל‬
‫את כולם‪ ,‬וכך הוא מקיף את ‪ ,ω‬שהיא אינסופית‪ ,‬ולפי ‪2.7‬ו' ‪ α‬הוא קבוצה אינסופית‪.‬‬
‫כעת אנו מגיעים למשפט האומר שהמספרים הסודרים הם המספרים של הקבוצות הסדורות‬
‫היטב‪.‬‬
‫‪ .7.25‬משפט‪ .‬לכל קבוצה סדורה היטב ‪ A‬קיים סודר יחיד ‪ α‬כך ש־ ‪ A‬דומה ל־ ‪ .α‬סודר‬
‫זה נקרא טיפוס הסדר של ‪ ,A‬וגם הסודר של ‪.A‬‬
‫הוכחה‪ .‬נתחילה נראה כי יש לכל היותר סודר ‪ α‬אחד כמו במשפט‪ .‬נניח ש־‪ α‬ו־‪ β‬הם‬
‫סודרים כך ש־‪ β ≤ α‬וקיימת העתקת דימיון של ‪ A‬על ‪ α‬ועל ‪ β .β‬היא‪ ,‬לפי ‪7.7‬א'‪ ,‬רישא‬
‫של ‪ .α‬מכיוון שלפי ‪6.20‬ג' ‪ A‬דומה לרישא יחידה של ‪ α‬קיים ‪.β = α‬‬
‫כעת נגדיר העתקת דימיון ‪ F‬של ‪ A‬על סודר ‪ .α‬נגדיר את ‪ F‬ברקורסיה על ‪ A‬ע"י‬
‫}‪F (x) = {F (y) | y < x‬‬ ‫)∗(‬
‫ראשית נוכיח‪ ,‬באינדוקציה על ‪ ,x‬כי )‪ F (x‬הוא סודר‪ .‬לפי הנחת האינדוקציה‪ ,‬לכל ‪y < x‬‬
‫)‪ F (y‬הוא סודר‪ ,‬ולכן אגף ימין של )∗( הוא קבוצה של סודרים‪ .‬נראה שזאת קבוצה‬
‫טרנזיטיבית ולכן‪ ,‬לפי ‪7.14‬א'‪ ,‬אגף ימין של )∗( הוא סודר‪ .‬איבר טיפוסי של אגף ימין של‬
‫)∗( הוא )‪ F (z‬כאשר ‪ .z < x‬לפי הגדרת )‪ F (z‬קיים‬
‫)‪ ,F (z) = {F (y) | y < z} ⊆ {F (y) | y < x} = F (x‬ולכן )‪ F (x‬קבוצה טרנזיטיבית‪.‬‬
‫לפי הגדרת ‪ F‬כל איבר )‪ F (x‬של ‪ Range F‬הוא קבוצה חלקית ל־ ‪ Range F‬ולכן ‪Range F‬‬
‫היא קבוצה טרנזיטיבית של סודרים‪ ,‬ולפי ‪7.14‬א' היא סודר‪.‬‬
‫‪ F‬היא העתקה שומרת סדר‪ ,‬כי לכל ‪ y < x‬קיים‪ ,‬לפי הגדרת )‪ .F (y) ∈ F (x) ,F (x‬מכיוון‬
‫ש־ ‪ F‬היא על ‪ F ,Range F‬היא העתקת דימיון של ‪ A‬על הסודר ‪.Range F‬‬
‫הוכחה חלופית לקיום ‪ .F‬נגדיר את ‪ F‬ברקורסיה כך ש־)‪ F (x‬הוא הסודר המינימלי במחלקה‬
‫]}‪ .On \ F [{y | y < x‬מחלקה זאת אינה ריקה כי ‪ On‬היא מחלקה ממש בעוד שלפי‬
‫אקסיומת ההחלפה ]}‪ F [{y | y < x‬היא קבוצה מכיוון ש־ ‪ F‬מעתיקה עליה את הקבוצה‬
‫}‪ {y | y < x‬החלקית ל־‪.A‬‬
‫א‪ F .‬היא חד חד ערכית‪ .‬אם ‪ z < x‬אז ]}‪ F (z) ∈ F [{y | y < x‬בעוד שלפי הגדרת ‪F‬‬
‫∈ )‪ ,F (x‬ולכן ‪6 z‬‬
‫= ‪.x‬‬ ‫]}‪/ F [{y | y < x‬‬
‫∈ )‪F (x‬‬‫ב‪ F .‬שומרת סדר כי אם ‪ z < x‬אז‪ ,‬מכיוון ש־ ‪ F‬חד חד ערכית‪/ F [{y | y < z}] ,‬‬
‫ולכן )‪ F (x‬איבר של המחלקה ]}‪ On \ F [{y | y < z‬ש־)‪ F (z‬הוא האיבר המינימלי שלה‪,‬‬
‫ומכיוון ש־ ‪ F‬חד חד ערכית )‪ F (z) 6= F (x‬ולכן )‪.F (z) < F (x‬‬
‫ג‪ RangeF .‬היא קבוצה שהיא רישא של ‪ On‬ולכן היא סודר‪ .‬נראה כי אם עבור ‪x ∈ A‬‬
‫)‪ β < F (x‬אז גם ‪ .β ∈ RangeF‬לפי הגדרת ‪ F (x) F‬הוא הסודר המזערי‬
‫ב־]}‪ On \ F [{y | y < x‬ומכיוון ש־)‪ β β < F (x‬אינו בקבוצה זאת ולכן‬
‫‪.β ∈ F [{y | y < x}] ⊆ RangeF‬‬
‫‪ .7.26‬למה‪ .‬תהי ‪ F‬העתקת דימיון של קבוצה סדורה ‪ A‬על קבוצה סדורה ‪ B‬אז לכל רישא‬
‫ממש ‪ A0‬של ‪ F [A0 ] A‬היא רישא ממש של ‪.B‬‬
‫הוכחה‪ .‬תחילה נראה ש־ ] ‪ F [A0‬היא רישא של ‪ .B‬יהי ] ‪ .u < v ∈ F [A‬מכיוון ש־‬
‫‪0‬‬

‫]‪ v ∈ F [A0‬קיים ‪ x ∈ A0‬כך ש־ )‪ .v = F (x‬מכיוון ש־ ‪ F‬היא על ‪ B‬קיים ‪ y ∈ A‬כך‬

‫‪66‬‬
‫ש־ )‪ .u = F (y‬אם ‪ y ≥ x‬אז ‪ ,u = F (y) ≥ F (x) = v‬בניגוד להנחתנו‪ ,‬ולכן ‪.y < x‬‬
‫מכיוון ש־ ‪ A0‬רישא גם ‪ y ∈ A0‬ו־ ] ‪ ,u = F (y) ∈ F [A0‬ו־] ‪ F [A0‬היא רישא של ‪.B‬‬
‫כעת נראה ש־] ‪ F [A0‬היא רישא ממש של ‪ .B‬מכיוון ש־ ‪ A0‬היא רישא ממש של ‪ A‬קיים‬
‫‪ .x ∈ A \ A0‬נראה כי ] ‪ .F (x) 6∈ F [A0‬אילו היה ] ‪ F (x) ∈ F [A0‬היה קיים ‪ y ∈ A0‬כך‬
‫ש־ )‪ ,F (y) = F (x‬ומכיוון ש־ ‪ F‬חד חד ערכית קיים ‪ ,x = y ∈ A0‬בניגוד לבחירת ‪ x‬כאיבר‬
‫של ‪.A \ A0‬‬
‫‪ 7.27‬משפט‪ .‬אם ‪ α‬טיפוס הסדר של קבוצה סדורה היטב ‪ ,A‬אז לכל סודר ‪ β < α ,β‬אםם‬
‫‪ β‬הוא טיפוס הסדר של רישא ממש של ‪.A‬‬
‫הוכחה‪ .‬לפי הנתון קיימת העתקת דימיון ‪ F‬של ‪ α‬על ‪ .A‬אם ‪ β < α‬אז ‪ β‬היא רישא ממש‬
‫של ‪ ,α‬ולפי ‪ F [β] 7.26‬היא רישא ממש של ‪ F  β .A‬היא העתקת דימיון של ‪ β‬על ]‪F [β‬‬
‫ולכן ‪ β‬היא טיפוס הסדר של ]‪.F [β‬‬
‫מצד שני‪ ,‬אם ‪ B‬היא רישא ממש של ‪ A‬אז לפי ‪ F −1 [B] 7.26‬היא רישא ממש של ‪ α‬ולכן‪,‬‬
‫לפי ‪ F −1 [B] 7.9‬היא סודר ‪ .β < α‬מכיוון ש־‪ F −1  B‬היא העתקת דימיון של ‪ B‬על ‪,β‬‬
‫‪ β‬הוא טיפוס הסדר של ‪.B‬‬
‫כעת נוכיח את המשפט שהסודר של קבוצה סדורה היטב הוא ה"אורך" של הקבוצה‪,‬‬
‫וכאשר אנו יוצרים העתקת דימיון בין שתי קבוצות סדורות היטב אז נגמרת קודם הקבוצה‬
‫שהסודר שלה קטן יותר‪.‬‬
‫‪ .7.28‬משפט‪ .‬תהיינה ‪ A, B‬קבוצות סדורות היטב שטיפוסי הסדר שלהן הם‪ ,‬בהתאמה‪,‬‬
‫‪ .α, β‬אז קיימת העתקת דמיון של ‪ A‬על רישא של ‪ B‬אםם ‪.α ≤ β‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהיינה ‪ F‬העתקת דמיון של ‪ α‬על ‪ A‬ו־‪ G‬העתקת דימיון של ‪ β‬על ‪.B‬‬
‫אם ‪ α ≤ β‬אז )‪ ,Range (F −1 ) = α ⊆ β = Dom (G‬ולכן‬
‫]‪ GF −1 .GF −1 [A] = G[F −1 [A]] = G[α‬היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬העתקת דימיון של ‪ A‬על ]‪G[α‬‬
‫שהיא‪ ,‬לפי ‪ ,7.26‬רישא של ‪.B‬‬
‫אם קיימת העתקת דימיון ‪ H‬של ‪ A‬על רישא ‪ D‬של ‪ B‬אז‪ ,‬מכיוון ש־‬
‫)‪ HF ,Range (F ) = A = Dom (H‬היא העתקת דימיון של ‪ α‬על ‪ ,D‬כלומר ‪ α‬הוא‬
‫טיפוס הסדר של הרישא ‪ D‬של ‪ .B‬לפי ‪.α ≤ β 7.27‬‬
‫‪ 7.29‬למה‪ .‬יהי ‪ R‬יחס כלשהו על ‪ A‬ותהי ‪ F‬העתקה חח"ע מ־‪ A‬על ‪ .B‬בשם היחס המושרה‬
‫על ‪ B‬ע"י ‪ R‬באמצעות ‪ F‬אנו קוראים ליחס }‪ S = {hF (x), F (y)i | xRy‬על ‪ .B‬אם ‪R‬‬
‫הוא יחס סדר על ‪ A‬אז ‪ S‬הוא יחס סדר על ‪ B‬ו־ ‪ F‬היא העתקת דימיון של ‪ A‬על ‪ .B‬אם‬
‫‪ R‬הוא יחס סדר טוב על ‪ A‬אז גם ‪ S‬הוא יחס סדר טוב על ‪.B‬‬
‫‪ .7.30‬משפט הרטוגס‪ .‬לכל קבוצה ‪ A‬קיים סודר ‪ α‬כך שלא קיים ‪.α  A‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהי ‪ W‬קבוצת כל טיפוסי הסדר של הקבוצות החלקיות ל־‪ A‬כשהן מסודרות‬
‫בסדרים טובים כלשהם )לקבוצה ‪ B ⊆ A‬יכולים להיות טיפוסי סדר רבים כאשר היא‬
‫מסודרת בסדרים טובים שונים‪ .‬למשל‪ ,‬טיפוס הסדר של קבוצת המספרים הטבעיים בסדרם‬
‫הטבעי הוא ‪ ,ω‬וטיפוס הסדר של קבוצת המספרים הטבעיים כאשר הם מסודרים כך שתחילה‬
‫באים המספרים הזוגיים בסדרם הטבעי ואחריהם המספרים האיזוגיים בסדרם הטבעי הוא‬
‫קבוצה ולא מחלקה ממש‪,‬‬ ‫גדול מ־‪ .(ω‬מה שמאפשר את הוכחת המשפט הוא ש־ ‪ W‬היא ‪S‬‬
‫ונעסוק בכך בסוף ההוכחה‪ .‬מכיוון ש־ ‪ W‬היא קבוצה‪ ,‬הקבוצה ‪ W‬היא‪ ,‬לפי ‪7.14‬ב'‪ ,‬סודר‬
‫שהוא החסם העליון של ‪ ,W‬ויהי ‪ α‬העוקב של סודר זה‪ .‬ברור כי ‪ α‬גדול מכל איברי ‪.W‬‬
‫נראה עתה כי ‪ .α  A‬אילו היתה ‪ α  A‬היתה קיימת העתקה ‪ F‬חח"ע של ‪ α‬על קבוצה‬
‫‪ B‬חלקית ל־‪ .A‬לפי ‪ 7.29‬קיים יחס סדר טוב < על ‪ B‬כך ש־ ‪ F‬הוא העתקת דימיון של‬
‫‪ hα, <i‬על ‪ .hB, <i‬לכן ‪ α‬הוא טיפוס הסדר של ‪ ,hB, <i‬ו־ ‪ ,α ∈ W‬בסתירה לכך ש־‪α‬‬
‫גדול מכל איברי ‪.W‬‬

‫‪67‬‬
‫נותר לנו להראות ש־ ‪ W‬היא קבוצה‪ .‬כאשר נדבר עתה על יחס סדר על קבוצה ‪ B‬נתכוון‬
‫ליחס מסוג ≤ כי מיחס ‪ R‬כזה אפשר לשחזר את הקבוצה ‪ B‬ע"י ‪ .B = Dom R‬כל יחס‬
‫סדר על קבוצה ‪ B‬חלקית ל־‪ A‬הוא קבוצה של זוגות סדורים של איברי ‪ A‬ולכן הוא קבוצה‬
‫חלקית ל־ ‪ .A × A‬לכן המחלקה ‪ U‬של כל הסידורים הטובים של הקבוצות החלקיות ל־‪A‬‬
‫היא קבוצה חלקית ל־)‪ .P (A × A‬הפונקציה המעתיקה כל איבר של ‪ U‬לטיפוס הסדר שלו‬
‫היא פונקציה מ־ֹ ‪ U‬על ‪ ,W‬ולכן ‪ W‬היא קבוצה‪ ,‬לאור אקסיומת ההחלפה האומרת שאם‬
‫תחום של פונקציה הוא קבוצה אז גם הטווח שלה הוא קבוצה‪.‬‬

‫‪68‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ח'‪ :‬הפנים הרבות של אקסיומת הבחירה‬
‫גרסת ‪25.12.2015‬‬
‫בפרק זה נראה את כוחה הגדול של אקסיומת הבחירה‪ ,‬ונראה גם שהיא מופיעה בצורות‬
‫שונות וזה מצביע על כך שזאת היא אקסיומה טבעית של תורת הקבוצות המופיעה בהקשרים‬
‫רבים ושונים זה מזה‪.‬‬
‫כפי שראינו בפרק הקודם‪ ,‬עולם הקבוצות שאפשר לסדרן בסדר טוב הוא עולם הרבה‬
‫יותר נוח מאשר עולם כל הקבוצות‪ .‬כאשר יש סדר טוב על קבוצה הוא מאפשר לנו‬
‫לטפל באיבריה טיפול אינדיבידואלי בזה אחר זה‪ ,‬וזה מתבטא במיוחד במשפטי ההוכחה‬
‫באינדוקציה וההגדרה ברקורסיה )‪ 6.15‬ו־‪ .(6.21‬יתר על כן‪ ,‬כאשר יש סדר טוב על שתי‬
‫קבוצות אז הן ניתנות להשוואה‪ ,‬במובן שקיימת העתקה חד חד ערכית של אחת מהן לתוך‬
‫השניה‪ ,‬וכתוצאה מזה הסדר החלקי של העוצמות הופך להיות סדר מלא‪ .‬המשפט הבא יראה‬
‫לנו שבעזרת אקסיומת הבחירה אפשר לסדר היטב את כל הקבוצות‪.‬‬
‫‪ .8.1‬משפט הסידור הטוב )אה"ב(‪ .‬על כל קבוצה ‪ A‬קיים יחס < המסדר את ‪ A‬היטב‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬נוכיח את המשפט ע"י בניית העתקה חח"ע של סודר ‪ δ‬על ‪ .A‬מכיוון ש־‪ δ‬מסודר‬
‫היטב ע"י ∈ העתקה זאת משרה סדר טוב על ‪) A‬ראה ‪ .(7.29‬נחקה כאן את ההוכחה של‬
‫‪ 5.6‬בה בנינו העתקה של ‪ ω‬לתוך ‪ .A‬שם עצרנו אחרי ‪ ω‬צעדים‪ ,‬ואילו כאן נמשיך כמה‬
‫שאנחנו יכולים‪ .‬נקח כאן עצם כלשהו שאינו ב־‪ A‬ונסמנו ב־‪ end‬כדי שהוא יאותת לנו שכבר‬
‫מיצינו את כל הקבוצה ‪ A‬ואי אפשר להמשיך‪ .‬תהי ‪ C‬פונקצית בחירה על )‪ .P (A‬לפי משפט‬
‫הרטוגס ‪ 7.30‬קיים סודר ‪ γ‬כך ש־ ‪ .γ  A‬לכן כאשר נעתיק את הסודרים לתוך ‪ A‬נמצה‬
‫את כל ‪ A‬לפני שנגיע ל־‪ .γ‬נגדיר עתה ברקורסיה פונקציה }‪ F : γ → A ∪ {end‬כדלקמן ‪:‬‬
‫‬
‫= )‪F (β‬‬ ‫אם ‪C(A \ F [β]) F [β] $ A‬‬
‫‪end‬‬ ‫אחרת‬

‫יהי ‪ δ‬הסודר המזערי הקטן מ־‪ γ‬כך ש־ ‪ F (δ) = end‬אם קיים סודר כזה‪ ,‬ואחרת יהי‬
‫‪ .δ = γ‬נראה כי ‪ F  δ‬היא חח"ע לתוך ‪ .A‬יהי ‪ .λ < δ‬לפי הגדרת ‪ F (λ) 6= end δ‬ולכן‬
‫‪ .F (λ) ∈ A‬זה אומר ש־ ‪ .F [δ] ⊆ A‬יהי ‪ .β < λ‬לפי הגדרת )‪ F (λ) F (λ‬שונה מכל‬
‫)‪ F (α‬עבור ‪ α < λ‬ולכן )‪ F (λ) 6= F (β‬ו־‪ F  δ‬היא חח"ע‪ .‬לא יתכן כי ‪ δ = γ‬כי אז היתה‬
‫‪ F  δ‬העתקה חח"ע של ‪ γ‬לתוך ‪ ,A‬והעתקה כזאת אינה קיימת‪ ,‬לפי בחירת ‪ .γ‬לכן ‪δ < γ‬‬
‫ו־ ‪ .F (δ) = end‬ראינו כי ‪ ,F [δ] ⊆ A‬ומכיוון שלפי הגדרת )‪ F (δ‬לא מתקיים ‪F [δ] A‬‬
‫לכן ‪ ,F [δ] = A‬וכך ‪ F  δ‬היא העתקה חח"ע של ‪ δ‬על ‪ .A‬לפי ‪ F 7.29‬משרה על ‪ A‬סידור‬
‫טוב שטיפוס הסדר שלו הוא ‪.δ‬‬
‫‪ .8.2‬משפט‪ .‬עקרון הסידור הטוב‪ ,‬שכל קבוצה ניתנת לסידור היטב‪ ,‬גורר את אקסיומת‬
‫הבחירה‪.‬‬
‫‪S‬‬ ‫הבחירה‪ .‬וכתוצאה מ־‪ 8.1‬הוא שקול לאקסיומת‬
‫הוכחה‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה‪ .‬יהי < סידור טוב של ‪ . A‬נגדיר את הפונקציה ‪ C‬על ‪ A‬ע"י‬
‫שנקבע שאם ‪ X ∈ A‬קבוצה לא ריקה אז )‪ C(X‬הוא האיבר הראשון של של ‪ X‬בסדר <‪,‬‬
‫ואם ‪ X‬הוא קבוצה ריקה או אינו קבוצה אז )‪ C(X‬הוא עצם כלשהו‪ ,‬למשל ‪ .0‬הפונקציה‬
‫‪ C‬היא כנדרש באקסיומת הבחירה‪.‬‬

‫‪69‬‬
‫‪ 8.3‬משפט השוואת העוצמות )אה"ב(‪ .‬לכל שתי קבוצות ‪ A, B‬קיים ‪ A  B‬או ‪.B  A‬‬
‫במונחים של עוצמות‪ ,‬לכל שתי עוצמות ‪ a, b‬קיים ‪ a ≤ b‬או ‪.b ≤ a‬‬
‫הוכחה‪ .‬נשתמש בעקרון הסידור הטוב‪ .‬נסדר היטב את הקבוצות ‪ A‬ו־‪ .B‬לפי ‪ 6.22‬קיימת‬
‫העתקת דימיון של אחת מהן של רישא של השניה‪ .‬לכן אחת מהן היא שוות עוצמה לתת‬
‫קבוצה של חברתה‪.‬‬
‫‪ 8.4‬משפט‪ .‬עקרון השוואת העוצמות גורר את אקסיומת הבחירה‪ ,‬ולכן הוא שקול לאקסיומת‬
‫הבחירה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬נראה שעקרון השוואת העוצמות גורר את עקרון הסידור הטוב‪ ,‬ולכן‪ ,‬לפי ‪ ,8.2‬הוא‬
‫גורר את אקסיומת הבחירה‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה כלשהי ונראה כי אפשר לסדרה היטב‪ .‬לפי‬
‫משפט הרטוגס ‪ 7.30‬קיים סודר ‪ α‬כך שלא קיים ‪ .α  A‬לפי עקרון השוואת העוצמות קיים‬
‫לכן ‪ .A  α‬לכן קיימת העתקה חח"ע של ‪ A‬לתוך ‪ α‬והסדר הטוב של ‪ α‬משרה סדר טוב‬
‫על ‪.A‬‬
‫ראינו עד עתה שלוש פנים של אקסיומת הבחירה‪ ,‬אקסיומת הבחירה עצמה‪ ,‬עקרון הסידור‬
‫הטוב ועקרון השוואת העוצמות‪ ,‬שכל אחת מהן נראית מאוד טבעית‪ .‬כעת נביא עקרון‬
‫נוסף שנראה מאוד טכני אבל הוא עקרון שימושי ביותר להוכחת משפטים רבים במתמטיקה‪.‬‬
‫כאן הוא המקום להדגיש שבקורס זה אנחנו רחוקים מאוד מהכרת כל הפנים של אקסיומת‬
‫הבחירה‪ .‬נכתבו כבר מספר ספרים שעיקר התוכן שלהם הוא הצגת טענות מתמטיות שונות‬
‫שהן שקולות לאקסיומת הבחירה‪.‬‬
‫‪ 8.5‬הגדרה‪ .‬בקבוצה סדורה חלקית ‪ A‬איבר ‪ y‬נקרא חסם מלעיל של קבוצה ‪ B‬חלקית ל־‪A‬‬
‫אם קיים ‪ y ≥ x‬לכל ‪ ,x ∈ B‬ו־‪ y‬נקרא חסם מלעיל ממש של ‪ B‬אם אם קיים ‪ y > x‬לכל‬
‫‪ .x ∈ B‬קבוצה ‪ B‬חלקית ל־‪ A‬נקראת שרשרת אם יחס הסדר החלקי של ‪ A‬הוא יחס סדר‬
‫מלא על ‪ .B‬שרשרת ‪ B‬נקראת שרשרת מקסימלית ב־‪ A‬אם לא קיית שרשרת ב־‪ A‬המקיפה‬
‫ממש את ‪.B‬‬
‫‪ 8.6‬משפט )אה"ב( עקרון הקופינליות )זה אינו שם מקבל בספרות(‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה‬
‫חלקית‪ .‬ב־‪ A‬יש שרשרת ‪ B‬סדורה היטב שהיא "הולכת כל הדרך למעלה"‪ ,‬כלומר שאין לה‬
‫חסם מלעיל ממש‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם ‪ A‬ריקה נבחר ∅ = ‪ .B‬אם ‪ A‬אינה ריקה רעיון ההוכחה הוא כך‪ .‬נבחר ב־‪A‬‬
‫איבר ‪ .a0‬אם אין ב־‪ A‬איבר גדול מ־ ‪ a0‬אז } ‪{a0‬היא שרשרת כנדרש‪ .‬אם יש ב־‪ A‬איברים‬
‫גדולים מ־ ‪ a0‬נבחר איבר כזה ‪ .a1‬אם אין ב־‪ A‬איבר גדול מ־ ‪ a1‬אז } ‪ {a0 , a1‬היא שרשרת‬
‫כנדרש‪ .‬אם יש ב־‪ A‬איברים גדולים מ־ ‪ a1‬נבחר איבר כזה ‪ ,a2‬וכן הלאה‪ .‬תהליך זה יכול‬
‫להימשך לא רק לאורך המספרים הטבעיים אלא גם לאורך הסודרים‪ .‬מכיוון שלפי משפט‬
‫הרטוגס ‪ 7.30‬קיים סודר ‪ γ‬המקיים ‪ γ  A‬ומכיוון שהאיברים ‪ a0 , a1 . . .‬שונים זה מזה‬
‫תהליך זה חייב להסתיים לפני הסודר ‪ ,γ‬ומתקבלת שרשרת כנדרש‪ .‬תהליך זה דומה מאוד‬
‫למה שעשינו ב־‪.8.1‬‬
‫תהי ‪ C‬פונקצית בחירה על )‪ .P (A‬לקבוצה ‪ D ⊆ A‬נסמן ב־)‪ H(D‬את קבוצת החסמים‬
‫מלעיל ממש של ‪ .D‬כמו ב־‪ 8.1‬נקח עצם ‪ end‬שאינו ב־‪ A‬ונגדיר ברקורסיה פונקציה‬
‫}‪ F : γ → A ∪ {end‬כך‪:‬‬

‫אם ‪ F [β] ⊆ A‬ו־ ∅ =‪C(H(F [β])) H(F [β]) 6‬‬

‫‪n‬‬
‫= )‪F (β‬‬
‫‪end‬‬ ‫אחרת‬
‫כמו בהוכחת ‪ 8.1‬יהי ‪ δ‬הסודר המזערי הקטן מ־‪ γ‬כך ש־ ‪ F (δ) = end‬אם קיים סודר כזה‪,‬‬
‫ואחרת יהי ‪ .δ = γ‬נראה כי ‪ F  δ‬היא פונקציה שומרת סדר מ־‪ δ‬לתוך ‪ .A‬יהי ‪ λ < δ‬ואז‪,‬‬
‫לפי הגדרת ‪ ,F (λ) ∈ Aֵ ,δ‬ולכן ‪ .F [δ] ⊆ A‬יהי ‪ .β < λ‬לפי הגדרת )‪ F (λ) F (λ‬הוא‬
‫חסם מלעיל ממש של הקבוצה }‪ {F (α) | α < λ‬המכילה את )‪ F (β‬ולכן )‪F (β) < F (λ‬‬

‫‪70‬‬
‫ו־‪ F  δ‬היא שומרת סדר‪ ,‬ולכן ]‪ F [δ‬היא שרשרת סדורה היטב‪ .‬כמו כן‪ F  δ ,‬היא חח"ע‬
‫ולכן ‪ ,δ  A‬ומכיוון ש־ ‪ γ  A‬קיים ‪ .δ < γ‬מכיוון ש־ ‪ F (δ) = end‬אין לשרשרת ]‪F [δ‬‬
‫חסם מלעיל ממש ב־‪.A‬‬
‫‪ 8.7‬מסקנות מעקרון הקופינלות‪ ,‬המתקבלות ממנו ללא שימוש נוסף באקסיומת הבחירה‪.‬‬
‫א‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה חלקית בה לכל שרשרת סדורה היטב יש חסם מלעיל‪ ,‬אז יש ב־‪A‬‬
‫איבר מקסימלי‪.‬‬
‫ב‪ .‬הלמה של צורן‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה סדורה חלקית בה לכל שרשרת ‪ W‬יש חסם מלעיל‪ ,‬אז‬
‫יש ב־‪ A‬איבר מקסימלי‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬לפי עקרון הקופינליות יש ב־‪ A‬שרשרת סדורה היטב ‪ B‬שאין לה חסם מלעיל‬
‫ממש‪ .‬מצד שני ‪ ,‬לפי ההנחה של א' יש ל‪ B−‬חסם מלעיל ‪ y‬ולכן זהו המקסימום של ‪.B‬‬
‫‪ y‬הוא גם איבר מקסימלי של ‪ A‬כי אילו היה ב־‪ A‬איבר ‪ z‬המקיים ‪ z > y‬אז הוא היה חסם‬
‫מלעיל ממש של ‪.B‬‬
‫ב‪ .‬נובע ישירות מ־א'‪.‬‬
‫‪ 8.8‬דיון בלמה של צורן‪ .‬א‪ .‬לא דרשנו במפורש בניסוח הלמה של צורן שהקבוצה ‪ A‬אינה‬
‫ריקה‪ ,‬אבל ברור שהנחה זאת צריכה להופיע במקום כלשהו כי מסקנת הלמה של צורן בוודאי‬
‫אינה נכונה כאשר ‪ A‬ריקה‪ .‬ההנחה ש־‪ A‬אינה ריקה מסתתרת בהנחה שלכל שרשרת ‪W‬‬
‫ב־‪ A‬יש חסם מלעיל ב־ ‪ ,W‬כי הקבוצה הריקה היא בוודאי שרשרת ב־‪ A‬ולכן יש לה חסם‬
‫מלעיל ב־‪ A‬ולכן ‪ A‬אינה ריקה‪ .‬לכן‪ ,‬כאשר משתמשים בלמה של צורן ומוכיחים שלכל‬
‫שרשרת ‪ W‬ב־‪ A‬יש חסם מלעיל יש להקפיד על כך שהוכחה זאת חלה גם על המקרה בו ‪W‬‬
‫ריקה‪ ,‬או שיש להוכיח בנפרד ש־‪ A‬אינה ריקה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הלמה של צורן אינה למה אלא היא משפט חשוב ומרכזי‪ .‬משפט זה כונה בשם למה‬
‫כי המתמטיקאי צורן השתמש בו‪ ,‬בשנת ‪ ,1935‬כמשפט עזר להוכחת משפטים באלגברה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1914‬הוכיח האוזדורף שבכל קבוצה סדורה חלקית ‪ A‬יש שרשרת מקסימלית‪ ,‬וזה גורר‬
‫מיידית את הלמה של צורן‪ .‬משפט קרוב מאוד לללמה של צורן הוכח ע"י קורטובסקי בשנת‬
‫‪ .1922‬למרות היסטוריה זאת‪ ,‬הלמה נקראת בשם צורן‪ ,‬שהתקבל לגמרי בין המתמטיקאים‪.‬‬
‫לא בלבד שהלמה של צורן שקולה לאקסיומת הבחירה‪ ,‬אלא שאפשר להוכיח ממנה ישירות‬
‫גם את עקרון הסדר הטוב ואת עקרון השוואת העוצמות‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪ .‬לשם הדגמה‬
‫נביא ב־‪ 8.13‬שימוש שלה באלגברה לינארית‪.‬‬
‫ג‪ .‬בניגוד לאקסיומת הבחירה‪ ,‬לעקרון הסידור הטוב ולעיקרון השוואת העוצמות שכולם‬
‫משפטים מתמטיים מעניינים הלמה של צורן נראית כמשפט טכני לא מענייין העוסק בתכונה‬
‫לא חשובה של קבוצות סדורות חלקית מסווימות‪ .‬האמת היא שהלמה של צורן מהווה‬
‫מקפצה מהירה לרבות מן המסקנות של אקסיומת הבחירה‪ .‬בהוכחת מסקנה של אקסיומת‬
‫הבחירה אנחנו בונים‪ ,‬במקרים רבים‪ ,‬עצם מתמטי בצעדים‪ ,‬כגון סידור טוב בהוכחת משפט‬
‫הסידור הטוב‪ ,‬ושרשרת לא חסומה בעקרון הקופינליות‪ ,‬כאשר בבנית העצם ישנם שני‬
‫מרכיבים חשובים‪ .‬הראשון הוא שבכל צעד יש לנו אפשרויות בחירה רבות ואנחנו משתמשים‬
‫בפונקצית בחירה ‪ C‬כדי לבחור אחת מהן‪ ,‬השני הוא שאנו צריכים להשתמש ברקורסיה על‬
‫הסודרים עד שבסוף אנו מגיעים לעצם בו אנו מעוניינים‪ .‬הלמה של צורן‪ ,‬המכילה בתוכה את‬
‫כוחה של אקסיומת הבחירה‪ ,‬מאפשרת לנו גם לפסוח על צעדי בנית העצם ולהגיע ישירות‬
‫לעצם בו אנו מעוניינים‪ .‬לכן מן הראוי היה לקרוא ללמה של צורן משפט קפיצת הדרך‪.‬‬
‫‪ 8.9‬הוכחת עקרון השוואת העוצמות מן הלמה של צורן‪ .‬עלינו להוכיח כי לכל שתי קבוצות ‪A‬‬
‫ו־‪ B‬קיימת פונקציה חח"ע ‪ F‬מ־‪ A‬ל־‪ B‬כך שאו שתחומה הוא ‪ A‬או שהטווח שלה הוא ‪.B‬‬
‫הגישה האינטואיטיבית לבניית פונקציה ‪ F‬כנדרש היא לבחור איברים ‪ a ∈ A‬ו־ ‪b ∈ B‬‬
‫כלשהם ולקבוע ‪ .F (a) = b‬אחר כך לבחור איבר ‪ a0 ∈ A‬כלשהו השונה מ־‪ a‬ואיבר ‪b0 ∈ B‬‬
‫כלשהו ולקבוע ‪ ,F (a0) = b0‬אחר כך לבחור איבר ‪ a00‬כלשהו השונה מ־‪ a‬ומ־‪ a0‬ואיבר ‪b00‬‬

‫‪71‬‬
‫כלשהו השונה מ־‪ b‬ומ־ ‪ b0‬ולקבוע ‪ ,F (a00 ) = b00‬וכן הלאה‪ .‬בכל אחד משלבים אלו ישנה‬
‫בידינו פונקציה האמורה להיום חלק מן הפונקציה ‪ .F‬ברמה התחתונה אנחנו מתחילים עם‬
‫הפונקציה הריקה ∅‪ ,‬ברמה שמעליה נמצאות כל הפונקציות }‪ {ha, bi‬עבור ‪ a ∈ A‬ו־ ‪,b ∈ B‬‬
‫ברמה שמעליה נמצאות כל הפונקציות }‪ {ha, bi, ha0 , b0 i‬עבור ‪ b, b0 ∈ B ,a, a0 ∈ A‬עבור‬
‫‪ a 6= a0 ,b, b0 ∈ B ,a, a0 ∈ A‬ו־ ‪.b 6= b0‬ככל שאנו מתקדמים בבניית הפונקציה ‪ F‬אנו‬
‫עוברים מפונקציה חח"ע שכבר קבלנו לפונקציה חח"ע המקיפה אותה‪ .‬כך הקבוצה ‪ S‬של‬
‫כל הפונקציות שאותן אפשר לקבל בשלבי הבנייה של ‪ F‬היא קבוצת כל הפונקציות החח"ע‬
‫מקבוצה חלקית ל־‪ A‬לקבוצה חלקית ל־‪ B‬ויחס הסדר בין פונקציות אלו הוא יחס ההקפה‬
‫⊆‪ .‬כך ‪ ,S‬עם ההגבלה של היחס ⊆ לאיבריה‪ ,‬היא קבוצה סדורה חלקית‪.‬‬
‫הראה שהתנאי של הלמה של צורן מתקיים עבור הקבוצה הסדורה חלקית ‪ ,S‬ולכן‪ ,‬לפי‬
‫הלמה של צורן‪ ,‬יש איבר מקסימלי ב־‪ .S‬הראה שאיבר כזה הוא פונקציה חח"ע ‪ F‬מ־‪A‬‬
‫לתוך ‪ B‬או מקבוצה חלקית ל־‪ A‬על ‪.B‬‬
‫‪ 8.10‬הוכחת אקסיומת הבחירה מן הלמה של צורן‪ .‬בהינתן קבוצה ‪ A‬אנו ניגשים לבניית‬
‫פונקצית בחירה ‪ C‬על ‪ .A‬לשם כל אנו בונים פונקציות עם תחומים הולכים וגדלים החלקיים‬
‫ל־‪ A‬שהן פונקציות בחירה על תחומן‪ .‬כך אנו מתחילים עם הפונקציה הריקה ∅‪ ,‬עוברים‬
‫לפונקציות }‪ {ha, bi‬היכן ש־ ‪ a ∈ A‬ו־ ‪ b ∈ a‬אם ‪ a‬קבוצה לא ריקה ו־ ∅ = ‪ b‬אחרת‪,‬‬
‫ומפונקציות אלו לפונקציות }‪ {ha, bi, ha0 , b0 i‬בהן גם ‪ ,a0 ∈ A‬ו־ ‪ b0 ∈ a0‬אם ‪ a0‬קבוצה לא‬
‫ריקה ו־ ∅ = ‪ b0‬אחרת וכן הלאה‪ .‬לכן טבעי הוא שהקבוצה ‪ S‬של כל הפונקציות שאותן‬
‫אפשר לקבל בשלבי הבנייה של ‪ C‬היא קבוצת כל פונקציות הבחירה על הקבוצה החלקיות‬
‫ל־‪ ,A‬ויחס הסדר בין פונקציות אלו הוא יחס ההקפה ⊆‪ .‬כך ‪ ,S‬עם ההגבלה של היחס ⊆‬
‫לאיבריה‪ ,‬היא קבוצה סדורה חלקית‪.‬‬
‫הראה שהתנאי של הלמה של צורן מתקיים עבור הקבוצה הסדורה חלקית ‪ ,S‬ולכן‪ ,‬לפי‬
‫הלמה של צורן‪ ,‬יש איבר מקסימלי ב־‪ .S‬הראה שאיבר כזה הוא פונקצית בחירה על ‪.A‬‬
‫‪ 8.11‬הוכחת עיקרון הסידור הטוב מן הלמה של צורן‪ .‬כפי שהדבר נעשה בהוכחת ‪ 8.1‬נוכיח‬
‫את המשפט ע"י בניית העתקה חח"ע של סודר ‪ δ‬על ‪ .A‬כמו באותה הוכחה הקבוצה ‪ S‬של‬
‫כל הפונקציות שאותן אפשר לקבל בשלבי הבנייה של ‪ C‬היא קבוצת כל ההעתקות החח"ע‬
‫של סודרים על קבוצות חלקיות ל־‪ ,A‬ויחס הסדר בין פונקציות אלו הוא יחס ההקפה ⊆‪.‬‬
‫‪ S‬היא קבוצה ולא מחלקה ממש כי יהי ‪ γ‬סודר המקיים ‪ ,γ  A‬וסודר כזה קיים לפי משפט‬
‫הרטוגס ‪ ,7.30‬אז התחומים של הפונקציות ב־‪ S‬כולם סודרים הקטנים מ־‪.γ‬‬
‫הראה שהתנאי של הלמה של צורן מתקיים עבור הקבוצה הסדורה חלקית ‪ ,S‬ולכן‪ ,‬לפי‬
‫הלמה של צורן‪ ,‬יש איבר מקסימלי ב־‪ .S‬הראה שאיבר כזה הוא העתקה חח"ע של סודר ‪δ‬‬
‫על ‪.A‬‬
‫‪ 8.12‬שימוש של הלמה של צורן באלגברה לינארית‪ .‬יהי ‪ V‬מרחב וקטורי‪ .‬נרחיב מושגים‬
‫המוכרים לנו עבור קבוצות סופיות לקבוצות כלשהן‪ .‬וקטור ‪ v‬הקרא צרוף לינארי של קבוצה‬
‫‪ W‬חלקית ל־ ‪ V‬אם הוא צרוף לינארי של תת קבוצה סופית של ‪ .W‬קבוצה ‪W ⊆ V‬‬
‫נקראת בלתי תלויה אם אף וקטור ‪ v‬ב־ ‪ W‬אינו צרוף לינארי של הקבוצה }‪ .W \ {v‬ברור‬
‫כי ‪ W ⊆ V‬היא בלתי תלויה אםם כל תת־קבוצה סופית שלה היא בלתי תלויה‪ .‬קבוצה‬
‫‪ W ⊆ V‬נקראת בסיס של ‪ V‬אם היא בלתי תלויה וכל וקטור ב־ ‪ V‬הוא צרוף לינארי שלה‪.‬‬

‫‪72‬‬
 ‫‪ 8.13‬משפט )אה"ב(‪ .‬לכל מרחב וקטורי יש בסיס‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהי ‪ Q‬קבוצת כל תתי הקבוצות הבלתי תלויות במרחב הווקטורי ‪ ,V‬סדורה חלקית‬
‫צורן‪ .‬תהי ‪ S‬שרשרת חלקית‬ ‫ע"י יחס ההקפה ⊆‪S.‬נראה כי לגביה קיים התנאי של הלמה של ‪S‬‬
‫‪ S‬חסם מלעיל של ‪ S‬ב־‪.Q‬‬ ‫ל־‪ ,Q‬נראה כי ‪ S‬תת קבוצה בלתי תלויה של ‪ V‬ולכן ‪S‬‬
‫נניח כי } ‪ {s1 , s2 , . . . , sn‬תת קבוצה סופית כלשהי של ‪ S‬ונראה כי קבוצה זאת בלתי‬
‫תלויה‪ .‬לכל ‪ 1 ≤ i ≤ n‬קיימת קבוצה ‪ Ti‬כך ש־ ‪ .si ∈ Ti ∈ S‬הקבוצה } ‪{T1 , T2 , . . . , Tn‬‬
‫היא חלקית לשרשרת ‪ S‬ולכן היא סדורה ויש לה איבר מקסימלי ‪ Tj‬המקיף את כל ה־ ‪Ti‬־‬
‫ים‪ ,‬ולכן מכיל את כל ה־ ‪si‬־ים‪ ,‬וקיים ‪ .{s1 , s2 , . . . , sn } ⊆ Tj ∈ S‬מכיוון ש־‪Tj ∈ S‬‬
‫ֵ ‪ Tj‬קבוצה בלתי תלויה‪ ,‬ולכן גם } ‪ {s1 , s2 , . . . , sn‬בלתי תלויה‪.‬‬
‫לפי הלמה של צורן יש ב־‪ Q‬איבר מקסימלי ‪ .P‬מכיוון ש־ ‪ P P ∈ Q‬היא בלתי תלויה‪.‬‬
‫נראה כי ‪ P‬היא בסיס למרחב ‪ V‬ע"י שנראה כי כל ווקטור ‪ u‬ב־ ‪ V‬הוא צרוף לינארי של ‪.P‬‬
‫אם ‪ u‬אינו צרוף לינארי של ‪ P‬נראה כי גם הקבוצה }‪ P ∪ {u‬היא בלתי תלויה‪ ,‬בסתירה‬
‫למקסימליות ‪ .P‬אם }‪ P ∪ {u‬תלויה אז יש לה תת קבוצה סופית תלויה‪ .‬תת קבוצה זאת‬
‫איננה יכולה להיות חלקית ל־ ‪ P‬כי ‪ P‬בלתי תלויה‪ ,‬ולכן היא בעלת הצורה }‪ ,R ∪ {u‬היכן‬
‫ש־ ‪ .R ⊆ P‬מכיוון ש־‪ R‬חלקית ל־ ‪ Rֵ P‬היא בלתי תלויה ומכייון ש־‪ R‬היא קבוצה סופית‬
‫ו־ }‪ R ∪ {u‬תלויה‪ ,‬לכן ‪ u‬היא צרוף לינארי של ‪ R‬ולכן גם של ‪ ,P‬וזה מה שהיינו צריכים‬
‫להוכיח‪.‬‬
‫‪ 8.14‬משפט טייכמילר־טקי )אה"ב(‪ .‬תהי ‪ D‬קבוצה של קבוצות‪ .‬קבוצה ‪ A ⊆ D‬נקראת בעלת‬
‫= ‪ A‬ולכל ‪,x ∈ D‬‬ ‫אופי סופי‪ ,‬וגם תכונה המגדירה אותה נקראת בעלת אופי סופי‪ ,‬אם ∅ ‪6‬‬
‫‪ x ∈ A‬אםם כל תת קבוצה סופית של ‪ x‬נמצאת ב־‪ .A‬אם ‪ A‬היא בעלת אופי סופי אז יש‬
‫בה קבוצה מקסימלית ביחס ליחס ⊆‪ ,‬כלומר קיימת ‪ x ∈ A‬כך שלכל ‪.y + x y ∈ A‬‬
‫הוכחה‪ A .‬סדורה חלקית ע"י היחס ⊆‪ .‬לכל שרשרת ‪ W‬ב־‪ ∪A A‬היא חסם מלעיל‬
‫של ‪ W‬הנמצא ב־‪) A‬מדוע?(‪ .‬לכן‪ ,‬לפי הלמה של צורן‪ ,‬יש ב־‪ A‬איבר מקסימלי‪.‬‬
‫‪ 8.15‬תרגיל‪ .‬פעמים רבות‪ ,‬כאשר משתמשים בלמה של צורן נוח יותר להשתמש במשפט‬
‫טייכמילר־טקי‪ .‬הראה כיצד ניתן להחליף ב־‪ ,8.9‬ב־‪ 8.10‬וב־‪ 8.13‬את השימוש בלמה של‬
‫צורן בשימוש במשפט טיימילר־טקי‪ .‬זה גם יראה שמשפט טייכמילר־טקי שקול לאקסיומת‬
‫הבחירה‪.‬‬

‫‪73‬‬
 ‫קורס תורת הקבוצות ־ סתיו תשע"ו‬
‫פרק ט'‪ :‬סודרים כעוצמות‬
‫גרסת ‪11.1.2016‬‬
‫כאשר אנו פוגשים במתמטיקה יחס שקילות על מחלקה ‪ A‬יש לנו ענין בעצם שיסמן את‬
‫המשותף לאיבר ‪ a‬של ‪ A‬ולכל איברי ‪ A‬השקולים לו‪ .‬למשל‪ ,‬במישור האוקלידי יחס‬
‫החפיפה של המשולשים הוא יחס שקילות‪ .‬מה שמשותף למשולשים חופפים הוא הצורה‬
‫שלהם‪ ,‬והם שונים זה מזה רק במיקומם‪ .‬יש לנו ענין בעצם מתמטי ‪ z‬שיסמן את הצורה‬
‫של משולש נתון ‪ a‬במובן שנוכל לומר ש־‪ a‬הוא בעל הצורה ‪ ,z‬וכן גם כל משולש החופף‬
‫ל־‪ ,a‬אבל משולש שאינו חופף ל־‪ a‬הוא איננו בעל הצורה ‪ z‬אלא בעל צורה אחרת‪ .‬היכן‬
‫שמדובר ביחס שקילות על קבוצה המשימה של מציאת עצם שהוא משותף לכל איברי ‪A‬‬
‫השקולים לאיבר מסויים ‪ a‬ולא לאיברים אחרים היא קלה כי אנו יכולים לבחור למטרה‬
‫זאת את מחלקת השקילות של ‪ a‬ואז ברור כי לכל ‪ b ∈ A‬מחלקת השקילות של ‪ b‬שווה‬
‫לזו של ‪ a‬אםם ‪ b‬שקול ל־‪ .a‬פרגה ניסה להגדיר בדרך זאת את המספרים הטבעיים‪,‬‬
‫ולהגדיר‪ ,‬למשל‪ ,‬את המספר ‪ 2‬כקבוצת כל הקבוצות שהן שוות עוצמה לקבוצה }‪{a, b‬‬
‫היכן ש־ ‪6 b‬‬
‫= ‪ ,a‬אבל זה היה לפני גילוי האנטינומיה של רסל‪ ,‬וכעת אנו יודעים שמחלקת‬
‫שקילות זאת אינה קבוצה אלא מחלקה ממש‪ ,‬ועל כן היא אינה יכולה לשמש כעצם‬
‫מתמטי‪ .‬כך‪ ,‬היכן שמחלקות השקילות אינן קבוצות עדיין מוטל עלינו לפתור את הבעיה‬
‫של מציאת עצם שיסמן את המשותף לעצמים השקולים זה לזה‪.‬‬
‫את המשותף לקבוצות שוות עוצמה אנו מכנים בשם העוצמה של הקבוצות‪ .‬בפרק ‪4‬‬
‫לא עמדה לרשותנו דרך כלשהי להגדיר את העוצמות‪ ,‬ולכן פתרנו ב־‪ 4.3‬את בעיית‬
‫הצורך בעוצמות בכוח הזרוע בכך שלא אמרנו מהי העוצמה |‪ |a‬של הקבוצה ‪ a‬אלא‬
‫הבטחנו שהעוצמות יתנהגו כפי שמצופה מהן באמצעות אקסיומה מיוחדת )אקסיומה )‪(1‬‬
‫ב־‪ .(4.3‬פתרון יותר אלגנטי לסימון המשותף לכל העצמים השקולים זה לזה הוא לסמן‬
‫את המשותף להם ע"י עצם מיוחד מבין עצמים אלו‪ ,‬ואם זה בלתי אפשרי אז ע"י קבוצה‬
‫מסויימת שהיא חלקית למחלקת השקילות של העצמים‪ .‬נראה כיצד נהגנו במקרה בו‬
‫‪ A‬היא מחלקת הקבוצות הסדורות היטב‪ ,‬ויחס השקילות הוא יחס הדימיון‪ .‬במקרה‬
‫זה זכינו לכך שלפי ‪ 7.25‬יש במחלקת השקילות של כל קבוצה סדורה היטב בדיוק סודר‬
‫אחד‪ ,‬ולכן קראנו לסודר זה בשם טיפוס הסדר של כל הקבוצות הסדורות במחלקת‬
‫השקילות שלו‪ .‬כעת נחזור ליחס השקילות של שיוויון העוצמה‪ .‬אם אנו יוצאים מקבוצה‬
‫‪ D‬הניתנת לסידור טוב אז נבחר סדר טוב כזה‪ .‬עם סדר טוב זה הקבוצה דומה לטיפוס‬
‫הסדר שלה שהוא סודר‪ ,‬ולכן היא שוות עוצמה לסודר זה‪ .‬כך קבלנו שהקבוצה ‪ D‬שוות‬
‫עוצמה לסודר‪ D .‬יכולה להיות שוות עוצמה לסודרים רבים‪ ,‬אבל אז אנו יכולים לבחור‬
‫את הקטן מביניהם‪ .‬בהתאם לכך אנו מגדירים‪:‬‬
‫‪ .9.1‬הגדרה‪ .‬לקבוצה ‪ D‬שיש לה סידור טוב‪ ,‬ואם מניחים את אקסיומת הבחירה אז‬

‫‪74‬‬
 ‫זאת קבוצה כלשהי‪ ,‬עוצמת ‪ |D| D‬היא הסודר הקטן ביותר שהוא שווה עוצמה ל־‪.D‬‬
‫‪ 9.2‬למה‪ .‬א‪ .‬לקבוצות ‪ D‬ו־‘‪ E‬הניתנות לסידור טוב קיים |‪ |D| = |E‬אםם ‪.D ≈ E‬‬
‫ב‪ .‬סודר ‪ α‬הוא עוצמה של קבוצה כלשהי אםם הוא אינו שווה עוצמה לאף סודר קטן‬
‫ממנו‪.‬‬
‫אם איננו מניחים את אקסיומת הבחירה אז אקסיומת העוצמה )‪ (1‬של ‪ 4.3‬נשארת בעינה‪,‬‬
‫והגדרה ‪ 9.1‬מהווה הרחבה של אקסיומה )‪ (2‬של ‪ .4.5‬כדי למנוע בלבול נוסיף את הדרישה‬
‫שאם ‪ D‬היא קבוצה שאינה ניתנת לסידור טוב אז |‪ |D‬אינה סודר‪.‬‬
‫‪ .9.3‬הגדרה‪ .‬בשם סודר מונה נקרא לסודר שאינו שוה עוצמה לאף סודר קטן ממנו‪.‬‬
‫לפי ‪9.2‬ב' אלו הם בדיוק הסודרים שהם עוצמות של קבוצות הניתנות לסידור טוב‪.‬‬
‫‪ .9.4‬משפט‪ .‬א‪ .‬כל סודר סופי הוא סודר מונה‪.‬‬
‫ב‪ ω .‬הוא סודר מונה‪.‬‬
‫ג‪ .‬כל סודר מונה אינסופי הוא סודר גבולי‪.‬‬
‫∈ ‪ .β‬סודר סופי ‪ n‬הוא קבוצה סופית‪,‬‬ ‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬לסודרים ‪ β < n‬קיים ‪ β n‬כי ‪/ β‬‬
‫לפי ‪7.24‬ב'‪ ,‬ולפי ‪ 2.14‬הוא אינו שווה עוצמה לקבוצה חלקית ממש שלו‪ ,‬ולכן אינו שווה‬
‫עוצמה ל־‪ β‬הקטן ממנו‪.‬‬
‫ב‪ .‬לפי ‪2.12‬ג' ‪ ω‬היא קבוצה אינסופית בעוד שכל סודר קטן מ־‪ ω‬הוא סודר סופי ולכן‬
‫הוא קבוצה סופית‪ ,‬לפי ‪7.24‬ב'‪ ,‬ולכן הוא אינו שווה עוצמה ל־‪.ω‬‬
‫ג‪ .‬יהי ‪ α‬סודר עוקב אינסופי‪ ,‬ונראה כי ‪ α‬אינו מונה‪ .‬קיים }‪ α = β ∪{β‬עבור הסודר ‪β‬‬
‫הקודם ל־‪ β .α‬אינסופי‪ ,‬כי אילו היה ‪ β‬סופי גם }‪ α = β ∪ {β‬היה סופי‪ ,‬ולכן ‪.β ≥ ω‬‬
‫מכיוון ש־ ‪ β ⊇ ω‬קיים‪ ,‬לפי ‪ 4.21‬ו־‪ ,4.22‬ש־ ‪ β‬בולע את ‪ 1‬ולכן ‪ .α = β ∪ {β} ≈ β‬כך‬
‫‪ α‬שווה עוצמה לסודר ‪ β‬הקטן ממנו ולכן ‪ α‬אינו מונה‪.‬‬
‫‪ 9.4.1‬משפט‪ .‬שני יחסי הסדר הקיימים על הסודרים מונים‪ ,‬שהם יחס הסדר שלהם‬
‫כסודרים ויחס הסדר שלהם כמונים‪ ,‬כפי שהוגדר ב־‪ ,4.9‬הם אותו יחס‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬לצורך הוכחה זאת בלבד נסמן ב־ ∗≤ וב־ ∗< את יחסי הסדר בין מונים שהוגדרו‬
‫ב־‪ .4.9‬יהיו ‪ α‬ו־‪ β‬סודרים מונים‪ ,‬ואז ‪ ,|α| = α‬ו־ ‪ .|β| = β‬אם ‪ α ≤ β‬אז ‪α ⊆ β‬‬
‫ולכן ‪ .α = |α| ≤∗ |β| = β‬בכוון השני‪ ,‬אם ‪ α ≤∗ β‬נראה כי לא יתכן ש־ ‪ β < α‬ולכן‬
‫‪ .α ≤ β‬אילו היה ‪ β < α‬היה גם‪ ,‬כפי שראינו זה עתה‪ β ≤∗ α ,‬ולפי משפט קנטור‬
‫ברנשטיין ‪ 3.8‬היה ‪ β ≈ α‬וזה לא יתכן כי ‪ α‬הוא סודר מונה ואינו שווה עוצמה לסודר‬
‫קטן ממנו‪.‬‬
‫= ‪ ,α‬וזה קיים אםם‬ ‫∗‬
‫כעת‪ α < β ,‬אםם ‪ α ≤ β‬ו־ ‪ ,α 6= β‬וזה קיים אםם ‪ α ≤ β‬ו־ ‪6 β‬‬
‫‪.α <∗ β‬‬
‫‪ 9.4.2‬למה‪ .‬אם ‪ α‬הוא סודר שאינו סודר מונה אז לא קיים סודר מונה ‪ β‬המקיים‬
‫‪.|α| < β < α‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם ‪ β‬סודר מונה ו־ ‪ β < α‬אז ‪ β ⊆ α‬ולפי ‪.β = |β| ≤ |α| 9.4.1‬‬
‫‪ 9.5‬משפט‪ .‬לפי משפט הרטוגס ‪ 7.30‬קיים לכל קבוצה ‪ A‬סודר ‪ α‬המקיים ‪.α 6 A‬‬
‫הסודר המזערי ‪ α‬המקיים ‪ α 6 A‬הוא סודר מונה‪ .‬לכן לכל סודר ‪ β‬קיים סודר מונה‬
‫‪ α‬הגדול ממנו‪.‬‬

‫‪75‬‬
‫הוכחה‪ .‬יהי ‪ ,γ < α‬אז לפי מזעריות ‪ α‬קיים ‪ .γ  A‬אילו היה ‪ γ ≈ α‬היה גם ‪,α  A‬‬
‫בניגוד לבחירת ‪.α‬‬
‫‪S‬‬
‫‪ 9.6‬משפט‪ .‬לכל קבוצה ‪ A‬של סודרים מונים החסם העליון שלה ‪ A‬הוא סודר מונה‪.‬‬
‫סודר מונה זה יסומן גם‪S‬ב־‪.sup A‬‬
‫‪ 9.4.2‬אין‬
‫‪S‬‬ ‫שלפי‬ ‫מכיוון‬ ‫‪.β‬‬ ‫=‬
‫‪S‬‬ ‫|‪|α‬‬ ‫<‬ ‫‪α‬‬ ‫יהי‬ ‫מונה‬ ‫אינו‬ ‫הוכחה‪ .‬נסמן ‪ . A = α‬אם ‪α‬‬
‫מונים בין ‪ β‬ל־‪ α‬לכן כל ‪ γ ∈ A‬מקיים ‪ γ ≤ β‬ולכן ‪ , A ⊆ β < α = A‬וזאת‬
‫סתירה‪.‬‬
‫‪ 9.7‬הגדרה‪ .‬נגדיר פונקציה ‪ ℵ‬על הסודרים ברקורסיה כך‪ ,ℵ0 = ω :‬לכל סודר ‪α‬‬
‫הסודר מונה המזערי הגדול מ־ ‪) ℵα‬קיים כזה לפי ‪ ,(9.5‬ולכל סודר גבולי ‪β‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪ ℵα+1‬הוא‬
‫}‪) ℵβ = {ℵα | α < β‬זהו סודר מונה לפי ‪.(9.6‬‬
‫המינוח הנוכחי שלנו הוא עקבי עם ההגדרה ב־‪4.8‬א' של ‪ ℵ0‬כעוצמה של הקבוצות בנות‬
‫המניה‪ ,‬כי כאן הגדרנו את ‪ ℵ0‬כ־‪ ,ω‬ו־‪ ω‬הוא הסודר מונה שהוא שווה עוצמה לכל קבוצה‬
‫בת מניה‪.‬‬
‫‪ 9.8‬משפט‪ .‬א‪ .‬תהי ‪ F : On → On‬פונקציה כך שלכל סודר ‪,F (α + 1) > F (α) α‬‬
‫ולכל סודר גבולי ‪ F (β) ≥ F (α) β‬לכל ‪ ,α < β‬אז ‪ F‬פונקציה עולה‪.‬‬
‫ב‪ .‬תהי ‪ F : On → On‬פונקציה עולה אז לכל סודר ‪ α‬קיים ‪.F (α) ≥ α‬‬
‫הוכחה‪ .‬א‪ .‬נוכיח באינדוקציה על ‪ γ‬כי אם ‪ α < γ‬אז )‪ .F (α) < F (γ‬אם ‪γ‬‬
‫עוקב יהי ‪ .γ = β + 1‬מכיוון ש־ ‪ α < γ‬קיים ‪ α ≤ β‬ולכן‪ ,‬לפי הנחת האינדוקציה‪,‬‬
‫)‪ .F (α) ≤ F (β) < F (γ‬אם ‪ γ‬גבולי אז גם ‪ ,α + 1 < γ‬ולכן‪ ,‬לפי הנחתנו על ‪,F‬‬
‫)‪.F (α) < F (α + 1) ≤ F (γ‬‬
‫ב‪ .‬זהו משפט ‪ .6.19‬שם תחום ‪ F‬הוא קבוצה ‪ A‬סדורה היטב וכאן הוא מחלקת‬
‫הסודרים‪ ,‬אבל הוכחת ‪ 6.19‬תקפה גם כאן‪.‬‬
‫‪ .9.9‬מסקנה‪ .‬א‪ ℵ .‬היא פונקציה עולה‪.‬‬
‫ב‪ .‬לכל סודר ‪.ℵα ≥ α α‬‬
‫‪ .9.10‬משפט‪ .‬טווח ‪ ℵ‬הוא מחלקת כל הסודרים המונים האינסופיים‪ .‬לכן נקרא לסודרים‬
‫מונים אינסופיים בשם אלפים‪ .‬בהנחת אקסיומת הבחירה כל העוצמות הן סודרים מונים‪,‬‬
‫ולכן העוצמות האינסופיות הן בדיוק האלפים‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬יהי ‪ γ‬סודר מונה אינסופי‪ .‬לפי ‪9.9‬ב' ‪ .ℵγ ≥ γ‬לכן קיים סודר ‪ β‬מזערי כך‬
‫ש־ ‪ .ℵβ ≥ γ‬אם ‪ β = 0‬פרושו של דבר הוא כי ‪ ,γ ≤ ℵ0 = ω‬ומכיוון ש־‪ γ‬אינסופי‬
‫‪ γ = ω‬וכך ‪ .γ = ℵ0 ∈ Range ℵ‬אם ‪ β = α + 1‬אז לפי הגדרת ‪ β‬קיים ‪ ,ℵα < γ‬ולפי‬
‫הגדרת ‪ ℵα+1 ℵα+1‬הוא הסודר מונה המזערי הגדול מ־ ‪ ℵα‬ולכן ‪.ℵβ = ℵα+1 ≤ γ‬‬
‫מכיוון שלפי בחירת ‪ ℵβ ≥ γ β‬לכן ‪ .γ = ℵβ ∈ Range ℵ‬אם ‪β‬‬
‫‪ S‬גבולי אז לפי‬
‫בחירת ‪ β‬קיים לכל ‪ ℵα < γ α < β‬ולכן ‪ .ℵβ = {ℵα | α < β} ≤ γ‬לכן‬
‫‪.γ = ℵβ ∈ Range ℵ‬‬
‫‪ .9.11‬משפט‪ .‬לכל ‪ ,ℵα + ℵα = ℵα α‬ובמילים אחרות‪.ℵα · 2 = ℵα ,‬‬
‫הוכחה‪ .‬לפי ‪ ,ℵα = ℵα · 1 ≤ ℵα · 2 ≤ ℵα · ℵα = ℵα 9.14‬ולכן ‪ .ℵα · 2 = ℵα‬הוכחה‬
‫אלגנטית יותר נמצאת בקינוח‪.‬‬

‫‪76‬‬
 ‫‪ .9.12‬מסקנה‪ .‬לכל ‪ ,ℵα + ℵβ = ℵmax(α,β) α, β‬ולכל ‪.ℵα + n = ℵα n ∈ N‬‬
‫‪ 9.12.1‬תרגיל‪ .‬הטענה שלכל זוג מונים אינסופיים ‪ a, b‬סכומם ‪ a + b‬שווה ל־‪ a‬או ל־‪b‬‬
‫שקולה לאקסיומת הבחירה‪.‬‬
‫‪ 9.13‬למה‪ .‬תהי ‪hA, <i‬קבוצה סדורה היטב‪ .‬יהי ∗< היחס על ‪ A × A‬המוגדר ע"י‪:‬‬
‫‪ hx, yi < hu, vi‬אם )‪) max(x, y) < max(u, v‬היכן ש־)‪ max(a, b‬הוא הגדול מבין‬
‫‪ a‬ו־‪ b‬בסדר < ( או אם )‪ max(x, y) = max(u, v‬ו־‪ hx, yi‬קודם ל־‪ hu, vi‬בסדר‬
‫המילוני )השמאלי(‪ .‬אז ∗< הוא סדר טוב על ‪.A × A‬‬
‫‪ .9.14‬משפט‪ .‬לכל ‪.ℵα · ℵα = ℵα α‬‬
‫הוכחה‪ .‬באינדוקציה על ‪ .α‬נסדר את ‪ ℵα × ℵα‬בסדר ∗< של ‪ .9.13‬זהו סדר טוב‪,‬‬
‫ויהי ‪ γ‬הסודר של סדר טוב זה‪ .‬קיים‬
‫‪ .γ ≥ |γ| = |ℵα × ℵα | = ℵα · ℵα ≥ ℵα‬נראה עתה כי לא יתכן ש־ ‪γ > ℵα‬‬
‫ולכן ‪ γ = ℵα‬ו־ ‪ ℵα · ℵα = |ℵα × ℵα | = |γ| = ℵα‬כאמור במשפט‪ .‬נניח עתה כי‬
‫‪ .γ > ℵα‬תהי ‪ F‬העתקת הדימיון של ‪ γ‬על ‪ ,ℵα × ℵα‬ויהי ‪ .F (ℵα ) = hξ, ηi‬יהי‬
‫‪ .ζ = max (ξ, η) + 1‬מכיוון ש־ ‪ F (ℵα ) ∈ ℵα × ℵα‬לכן ‪ ,ξ, η < ℵα‬ומכיוון ש־ ‪ℵα‬‬
‫סודר גבולי )‪9.4‬ג'( גם ‪ .ζ < ℵα‬לכל ‪ δ < ℵα‬קיים ‪ F (δ) = hσ, ρi < hξ, ηi‬ואז‬
‫‪ .σ, ρ ≤ max (σ, ρ) ≤ max (ξ, η) < ζ‬לכן ‪ .F [ℵα ] ⊆ ζ × ζ‬מכיוון ש־ ‪ ζ < ℵα‬אז ‪ζ‬‬
‫סופי או ‪ |ζ| = ℵβ‬עם ‪ .β < α‬אם ‪ ζ‬סופי אז גם ‪ ζ × ζ‬סופית ולכן ‪ ,|ζ × ζ| < ℵα‬אם‬
‫‪ |ζ| = ℵβ‬ו־ ‪ β < α‬אז ‪ ,|ζ ×ζ| = ℵβ ·ℵβ‬ומכיוון שלפי הנחת האינדוקציה ‪ℵβ ·ℵβ = ℵβ‬‬
‫לכן ‪ .|ζ × ζ| = ℵβ < ℵα‬כך קבלנו שבכל מקרה ‪ ,|F [ℵα ] | ≤ |ζ × ζ| < ℵα‬וזה‬
‫בסתירה לכך ש־ ‪ F‬פונקציה חד חד ערכית‪.‬‬
‫‪ .9.15‬מסקנה‪ .‬לכל ‪ ,ℵα · ℵβ = ℵmax(α,β) α, β‬ולכל ‪.ℵα · n = ℵα n ≥ 1‬‬
‫‪ .9.16‬מסקנות‪ .‬א‪ .‬לכל ‪ β ≤ α‬ו־ ‪n ≥ 2‬‬
‫‪] .(2ℵα )ℵα = (2ℵβ )ℵα = (2ℵα )ℵβ = (2ℵα )n = nℵα = 2ℵα‬כלל החזקה ‪4.30‬ג'[‬
‫‪ℵα‬‬ ‫‪ℵα‬‬
‫ב‪ .‬לכל ‪ α‬ולכל ‪.a(2 ) = 2(2 ) 2 ≤ a ≤ 2ℵα‬‬
‫‪ .9.17‬האלפים כמעריכי חזקה‪ 9.12 .‬ו־‪ 9.15‬נתנו את התוצאות של פעולות החיבור‬
‫והכפל של אלפים‪ ,‬והתוצאות היו גם כן אלפים‪ .‬מתברר שבאשר לפעולת החזקה המצב‬
‫שונה לחלוטין‪ .‬לראשונה התעוררה השאלה ביחס ל־ ‪ ,2ℵ0‬שהיא העוצמה של קבוצת‬
‫המספרים הממשיים‪ .‬ההנחה הטבעית היתה שעוצמתו היא האלף העוקב ל־ ‪ ℵ0‬כלומר‬
‫ל־ ‪ .ℵ1‬הטענה ש־ ‪ 2ℵ0 = ℵ1‬נקראת השערת הרצף‪ .‬ההנחה הכללית יותר‪ ,‬שהמעבר‬
‫מן האלף ‪ ℵα‬של קבוצה אינסופית לעוצמה ‪ 2ℵα‬של קבוצת החזקה שלה מוביל לאלף‬
‫העוקב ל־ ‪ ℵα‬שהוא ‪ ,ℵα+1‬נקראת השערת הרצף המוכללת‪ .‬אבי תורת הקבוצות גיאורג‬
‫קנטור השקיע מאמצים רבים בנסיונות להוכיח את השערת הרצף והעלה חרס בידו‪.‬‬
‫מאז הוכיח קורט גדל שמאקסיומות תורת הקבוצות אי אפשר לסתור את השערת הרצף‬
‫המוכללת ופאול כהן הוכיח כי אי אפשר להוכיח אפילו את השערת הרצף‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫עבור "רוב" הסודרים ‪ α‬יתכן כי ‪ .2ℵ0 = ℵα‬אם איננו מניחים את אקסיומת הבחירה‬
‫אי אפשר להוכיח אפילו שקבוצת המספרים הממשיים ניתנת לסידור טוב‪ .‬בקורס הזה‬
‫הקפדנו לציין במפורש את המשפטים שלצורך הוכחתם הזדקקנו לאקסיומת הבחירה‪,‬‬

‫‪77‬‬
‫אבל בכל ענפי תורת הקבוצות פרט לתורת הקבוצות אקסיומת הבחירה מקובלת לגמרי‬
‫ומשתמשים בה מבלי לציין זאת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬השערת הרצף המוכללת לא התקבלה‬
‫כאקסיומה מתמטית‪ ,‬וכאשר משתמשים בה להוכחת משפט כלשהו מציינים זאת במפורש‪.‬‬
‫‪ .9.18‬חיבור וכפל אינסופיים של מונים‪ .‬ב־‪ 5.7‬הגדרנו את פעולות החיבור והכפל‬
‫האינסופיות )וליתר דיוק‪ ,‬הרב מקומיות( של המונים‪ ,‬תוך שימוש באקסיומת הבחירה‪.‬‬
‫כאשר מדובר על סודרים מונים איננו זקוקים‪S‬לאקסיומת הבחירה כדי להגדיר את‬
‫הפעולות הללו‪ ,‬כי אז אנו מגדירים | ‪ Σi∈I ai = | i∈I {i} × ai‬ו־ | ‪.Πi∈I ai = | ×i∈I ai‬‬
‫אולם הענין שלנו בפעולות החשבון אינו מוגבל לסודרים המונים עצמם אלא לקבוצות‬
‫כלשהן שסודרים מונים אלו הם העוצמות שלהן‪ ,‬ולכן אנו מצפים לכך‪ ,‬שאם לכל ‪i ∈ I‬‬
‫‪ Ai‬מקיימת ‪S|Ai | = ai‬אז ‪ ,| ×i∈I Ai | = Πi∈I ai‬ואם גם הקבוצות ‪ Ai‬זרות זו לזו אז‬
‫גם ‪ .| i∈I Ai | = Σi∈I ai‬להוכחת שוויונות אלו דרושה אקסיומת הבחירה‪.‬‬
‫‪ 9.19‬משפט ]אה"ב[‪ .‬יהי לכל ‪ ai i ∈ I‬מונה ותהי }‪ J = {i ∈ I | ai > 0‬אז‪ ,‬אם ‪J‬‬
‫קבוצה אינסופית או לפחות אחד ה־ ‪ai‬־ים אינסופי‪ ,‬קיים‬
‫‪P‬‬ ‫)}‪.Σi∈I ai = sup ({|J|} ∪ {ai | i ∈ I‬‬
‫וכן‬
‫‪P i∈I i‬‬ ‫‪a‬‬ ‫≥‬ ‫‪a‬‬‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫∈‬ ‫‪I‬‬ ‫לכל‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫בכוון‬
‫ו־‪ 5.12‬קיים‪P ,‬‬
‫‪5.13 P‬ב' ‪P‬‬ ‫הוכחה‪ .‬לפי‬
‫|‪ i∈I ai ≥ i∈J ai ≥ i∈J 1 = |J‬ולכן )}‪. i∈I ai ≥ sup ({|J|} ∪ {ai | i ∈ I‬‬
‫בכוון הפוך‪ ,‬נסמן )}‪ .b = sup ({|J|}, {ai | i ∈ I‬לפי הנחת המשפט ‪ b‬הוא מונה‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫מכיוון ש־ ‪P,|J| ≤ b‬‬
‫אינסופי‪P .‬‬
‫‪i∈I‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪i‬‬ ‫=‬ ‫‪Pi∈J‬‬ ‫‪a‬‬‫‪i‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪i∈I\J‬‬ ‫‪a‬‬‫‪i‬‬ ‫=‬ ‫‪i∈J‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪i∈J\I‬‬ ‫‪0‬‬ ‫=‬ ‫‪i∈J ai + 0‬‬
‫‪= i∈J ai ≤ i∈J b = |J| · b = b‬‬ ‫‪.‬‬
‫זה עתה קבלנו נוסחה נוחה לסכום אינסופי של סודרים מונים‪ .‬איננו מצפים לקבל‬
‫נוסחה יפה למכפלה אינסופית של סודרים מונים כי כפי שהזכרנו‪ ,‬אפילו לחזקה של‬
‫מונים סודרים שהיא כפל חוזר באותו מונה סודר אין תוצאה חד משמעית‪ .‬כל מה‬
‫שנצליח לקבל זהו אי השוויון ‪.9.21‬‬
‫‪S‬‬
‫‪ 9.20‬משפט ]אה"ב[‪ .‬יהי ‪ Ai ≺ Bi‬לכל ‪ ,i ∈ I‬אז לא קיימת העתקה של ‪ i∈I Ai‬על‬
‫‪S‬‬ ‫‪. ×i∈I Bi‬‬
‫הוכחה‪ .‬תהי ‪ .F : i∈I Ai → ×i∈I Bi‬נראה כי ‪ F‬אינה על ‪ ×i∈I Bi‬ע"י‪S‬שנבנה בשיטת‬
‫האלכסון איבר ‪ w‬של ‪ ×i∈I Bi‬שאינו בטווח ‪ .F‬טווח ‪ F‬הוא ] ‪ , F [Ai‬ולכל ‪i ∈ I‬‬
‫∈ ‪ w‬ע"י שנקבע את הרכיב ה־‪ wi i‬של ‪ w‬כך שהוא יהיה שונה מכל‬ ‫נוודא ש־ ] ‪/ F [Ai‬‬
‫הרכיבים ה־‪ i‬של איברי ] ‪ ,F [Ai‬ואם נצליח בזאת אז ‪ w‬לא יהיה בטווח של ‪ .F‬תהי ‪gi‬‬
‫הפונקציה שתחומה הוא ‪ Ai‬והיא מעתיקה כל איבר של ‪ Ai‬לרכיב ה־‪ i‬של תמונת ‪ F‬שלו‬
‫שהוא איבר של ‪ ,Bi‬כלומר ‪ .gi (x) = F (x)i ∈ Bi‬כך טווח ‪ gi‬הוא קבוצת הרכיבים‬
‫ה־‪i‬־ים של איברי ] ‪ gi .F [Ai‬היא העתקה של ‪ Ai‬לתוך ‪ .Bi‬מכיוון ש־ ‪Ai ≺ Bi‬‬
‫אז‪ ,‬לפי ‪ ,5.9‬לא קיימת העתקה של ‪ Ai‬על ‪ Bi‬ולכן הפונקציה ‪ gi‬אינה על ‪ Bi‬והקבוצה‬
‫‪ Bi \ Range gi‬אינה ריקה‪ .‬בעזרת אקסיומת הבחירה אנו קובעים את ‪w ∈ ×i∈I Bi‬‬
‫∈ ‪.w‬‬
‫∈ ‪ ,w‬ולכן ‪/ Range F‬‬‫כך שלכל ‪ wi ∈ Bi \ Range gi i ∈ I‬ולכן ] ‪/ F [Ai‬‬
‫‪ 9.21‬מסקנות ]אה"ב[‪ .‬א‪ .‬אי השיוויון של צרמלו קניג‪ .‬אם לכל ‪ ai i ∈ I‬ו־ ‪ bi‬הם‬
‫עוצמות כך ש־ ‪ ai < bi‬אז ‪] .Σi∈I ai < Πi∈I bi‬אם לכל ‪ |Ai| = ai i ∈ I‬ו־ ‪,|Bi| = bi‬‬

‫‪78‬‬
 ‫‪S‬‬
‫על ‪.[ ×i∈I Bi‬‬ ‫‪i∈I‬‬‫אז אילו היה ‪ Σi∈I ai ≥ Πi∈I bi‬היתה קיימת העתקה של ‪Ai‬‬
‫ב‪] ℵℵω0 > ℵω .‬כי לכל ‪ ℵi < ℵω i ∈ ω‬ולכן‪ ,‬לפי ‪,9.19‬‬
‫‪.[ ℵω = Σi∈ω ℵi < Πi∈ω ℵω = ℵℵω0‬‬
‫‪.[ (2ℵ0 )ℵ0‬‬ ‫ג‪] 2ℵ0 6= ℵω .‬נובע מ־ב' כי ‪ 2ℵ0‬שונה מ־ ‪ ℵω‬בכך ש־ ‪= 2ℵ0‬‬
‫הערה‪ .‬אי השיוויון של צרמלו קניג הוא הכללה של אי השיוויון של קנטור‪ ,‬במובן שאי‬
‫כדלקמן‪.‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪b‬־ים‪,‬‬
‫השוויון של קנטור מתקבל ממנו ע"י בחירת ערכים מסויימים ל־ ‪ai‬־ים ול־ ‪Pi‬‬
‫‪a‬‬
‫‪i∈I i‬‬ ‫=‬ ‫ואז‪ ,‬לפי ‪ 5.8‬ו־‪i∈I 1 = |I| ,4.31‬‬
‫‪Q i‬‬
‫לכל ‪ i ∈ I‬נבחר ‪ ai = 1‬ו־ ‪b = 2‬‬
‫|‪|I‬‬
‫‪Q‬‬
‫‪ . i∈I bi = Q‬לערכים אלו אי השוייון של צרמלו קניג הוא‬ ‫ו־ |)‪i∈I 2 = 2 P= |P (I‬‬
‫|‪.|P (I)| = i∈I bi > i∈I ai = |I‬‬

‫קינוח לאניני הטעם‬

‫נוכיח עתה את משפט ‪ 9.11‬האומר כי לכל ‪ ℵα + ℵα = ℵα α‬ע"י שנראה שכל סודר‬
‫גבולי ‪ λ‬הוא אחוד של שתי קבוצות סודרים זרות הדומות ל־‪ .λ‬מכיוון שלפי ‪8.4‬ג'‬
‫‪ ℵα‬הוא סודר גבולי לכן ‪ .ℵα + ℵα = ℵα‬רעיון ההוכחה הוא לפרק את ‪ λ‬לשתי‬
‫קבוצות ‪ A0 , A1‬כך‪ .‬כאשר אנחנו מתחילים ב־‪ 0‬או בסודר גבולי אנו שמים אותו ב־ ‪,A0‬‬
‫את העוקב שלו אנו שמים ב־ ‪ ,A1‬את העוקב של זה שוב ב־ ‪ A0‬ואת העוקב שלו ב־ ‪,A1‬‬
‫וחוזר חלילה‪.‬‬
‫‪ 9.22‬הגדרה‪ .‬לכל סודר ‪ α‬ומספר טבעי ‪ α+n n‬מוגדר ברקורסיה על ‪ n‬כך‪,α+0 = α :‬‬
‫}‪ .α + (n ∪ {n}) = (α + n) ∪ {α + n‬זה מקרה פרטי של החיבור של הסודרים‪ ,‬אבל‬
‫זה כל מה שדרוש לנו כאן‪.‬‬
‫‪ 9.23‬למה‪ .‬א‪ .‬לכל ‪ α‬ולכל ‪ m < n‬קיים ‪] .α + m < α + n‬הוכחה באינדוקציה על ‪.[n‬‬
‫ב‪ .‬אם ‪ α < β‬ו־‪ β‬סודר גבולי אז לכל ‪ n‬טבעי ‪] .α + n < β‬נובע מ־‪ ,7.18‬באינדוקציה‬
‫על ‪.[n‬‬
‫‪ 9.24‬הגדרה‪ .‬א‪ .‬הפונקציה ‪ Lim‬על מחלקת הסודרים מוגדרת ברקורסיה כך‪ :‬לכל‬
‫סודר ‪ α‬שהוא ‪ 0‬או גבולי ‪ ,Lim(α)=α‬ולסודר עוקב ‪.Lim(α+1)=Lim(α) α + 1‬‬
‫ב‪ .‬הפונקציה ‪ Fin‬על מחלקת הסודרים מוגדרת ברקורסיה כך‪ :‬לכל סודר ‪ α‬שהוא ‪0‬‬
‫או גבולי ‪ ,Fin(α)=0‬ולסודר עוקב ‪.Fin(α+1)=Fin(α)+1 α + 1‬‬
‫‪ 9.25‬למה‪ .‬א‪ .‬לכל סודר ‪] .Lim(α)+Fin(α)=α α‬באינדוקציה על ‪[α‬‬
‫‪ α < β‬אםם ) ‪ Lim(α)<Lim(β‬או אם ) ‪Lim(α)=Lim(β‬‬ ‫ב‪ .‬לכל ‪,α, β‬‬
‫ו־ ) ‪[9.23] Fin(α)<Fin(β‬‬
‫הרעיון בהגדרות אלו הוא ש־ )‪ Lim(α‬הוא המספר גבולי הגדול ביותר שהוא קטן או‬
‫שווה ל־‪ ,α‬ו־ )‪ Fin(α‬הוא המרחק של ‪ α‬מסודר גבולי זה‪.‬‬
‫‪ 9.28‬משפט‪ .‬כל סודר גבולי ‪ λ‬הוא אחוד של שתי קבוצות סודרים זרות שכל אחת מהן‬
‫היא מטיפוס הסדר ‪.λ‬‬
‫הוכחה‪ .‬ל־ ‪ i = 0, 1‬תהי ‪ Fi‬הפונקציה על ‪ λ‬המוגדרת ע"י‬
‫‪ .Fi(α) = Lim(α)+2·Fin(α)+i‬לפי ‪9.25‬ב' כל פונקציה ‪ Fi‬משתי פונקציות אלו היא‬

‫‪79‬‬
‫שומרת סדר ולכן היא העתקת דימיון של ‪ λ‬על הטווח ) ‪ Range (Fi‬שלה‪ ,‬ולכן טיפוס‬
‫הסדר של הטווח שלה הוא ‪ .λ‬לפי ‪9.23‬ב' הטווחים של שתי הפוקציות חלקיים ל־‪ .λ‬לפי‬
‫‪9.25‬ב' הטווחים של שתי הפונקציות הם קבוצות זרות‪ ,‬ולפי ‪9.25‬א' אחודן הוא כל ‪.λ‬‬
‫‪ 9.29‬משפט‪ .‬כל סודר ‪ λ‬הוא אחוד של שתי קבוצות סודרים זרות שכל אחת מהן היא‬
‫מטיפוס הסדר ‪ λ‬אםם ‪ λ‬הוא ‪ 0‬או גבולי‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם ‪ λ = 0‬אז ברור שהוא אחוד של שתי קבוצות כנדרש‪ .‬אם ‪ λ‬הוא גבולי‬
‫אז לפי ‪ 9.28‬הוא אחוד של שתי קבוצות כנדרש‪ .‬בכוון ההפוך‪ ,‬נניח כי ‪ F0‬ו־ ‪ F1‬הן‬
‫שתי פונקציות שומרות סדר מ־‪ λ‬לתוך ‪ λ‬שטווחיהן זרים‪ .‬לפי ‪9.8‬ב' קיים לכל ‪α < λ‬‬
‫ול־ ‪ .Fi (α) ≥ α i = 0, 1‬אם ‪ λ‬הוא עוקב יהי ‪ µ‬הסודר הקודם ל־‪ ,λ‬ואז ל־ ‪i = 0, 1‬‬
‫‪ ,µ ≤ Fi (µ) < λ‬ומכיוון ש־‪ λ‬הוא העוקב של ‪ Fi (µ) = µ µ‬ו־‪ µ‬נמצאת בטווחים של‬
‫שתי הפונקציות בניגוד להנחתנו שטווחים אלו זרים‪.‬‬
‫לרשימת הטענות השקולות לאקסיומת הבחירה‪ ,‬נוסיף עתה עוד אחת‪.‬‬
‫‪ 9.30‬משפט‪ .‬הטענה שלכל עוצמה אינסופית ‪ a‬קיים ‪ ,a2 = a‬ובנוסח שאינו משתמש‬
‫במושג העוצמה‪ ,‬שלכל קבוצה ‪ A‬אינסופית קיים ‪ ,A × A ≈ A‬שקולה לאקסיומת‬
‫הבחירה‪.‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם יוצאים מאקסיומת הבחירה אז לפי ‪ 9.14‬קיים ‪ a2 = a‬לכל עוצמה‬
‫אינסופית ‪ .a‬בכוון ההפוך‪ ,‬נניח כי לכל עוצמה אינסופית ‪ a‬קיים ‪ a2 = a‬ונוכיח‬
‫את עקרון הסדר הטוב‪ ,‬הגורר את אקסיומת הבחירה‪ .‬תהי ‪ A‬קבוצה כלשהי ויהי ‪α‬‬
‫סודר אינסופי כך ש־ ‪ .α 64 A‬סודר זה קיים לפי משפט הרטוגס ‪ .7.30‬הקבוצה ‪A ∪ α‬‬
‫היא כמובן קבוצה אינסופית‪ .‬לכן‪ ,‬לפי הנחתנו ‪ .(A ∪ α) × (A ∪ α) ≈ A ∪ α‬ותהי ‪G‬‬
‫העתקה חח"ע של )‪ (A ∪ α) × (A ∪ α‬על ‪ .A ∪ α‬מכיוון ש־‬
‫)‪ (A ∪ α) × (A ∪ α) = (A × A) ∪ (A × α) ∪ (α × A) ∪ (α × α‬לכן‪ ,‬אם נסמן ב־ ‪F‬‬
‫את )‪ G  (A × α‬אז ‪ F‬היא העתקה חח"ע של ‪ A × α‬לתוך ‪ .A ∪ α‬למה ‪ 9.31‬הבאה‬
‫אומרת שבמקרה זה ‪ α 4 A‬או ‪ .A 4 α‬מכיוון שלפי בחירת ‪ α‬לא קיים ‪ α 4 A‬לכן‬
‫‪ .A 4 α‬זה אומר שקיימת פונקציה חח"ע ‪ H‬המעתיקה את ְ‪ A‬ל־‪ .α‬הפונקציה ההפוכה‬
‫‪ G−1‬משרה סדר טוב על ‪.A‬‬
‫‪ 9.31‬למה‪ .‬יהיו ‪ A‬קבוצה ו־‪ α‬סודר כלשהם‪ .‬אם קיימת העתקה חח"ע ‪ F‬של ‪A × α‬‬
‫לתוך ‪ A ∪ α‬אז ‪ α 4 A‬או ‪.A 4 α‬‬
‫הוכחה‪ .‬אם קיים ‪ x ∈ A‬כך שלכל ‪ F (x, β) ∈ A β ∈ α‬אז הפונקציה ‪ G‬שתחומה‬
‫‪α‬המוגדרת ע"י )‪ G (β) = F (x, β‬לכל ‪ β ∈ α‬היא העתקה חח"ע של ‪ α‬לתוך ‪,A‬‬
‫∈ )‪ F (x.β‬ולכן‬‫ולכן ‪ .α 4 A‬אחרת‪ ,‬קיים לכל ‪ x ∈ A‬סודר ‪ β ∈ α‬כך ש־ ‪/ A‬‬
‫‪ .F (x, β) ∈ α‬תהי ‪ G‬הפונקציה שתחומה ‪ A‬וכך שלכל ‪ G (x)ׂ x ∈ A‬הוא הסודר‬
‫המזערי כך ש־ ‪ .F (x, G (x)) ∈ α‬מכיוון ש־ ‪ F‬היא חח"ע גם הפונקציה ‪ H‬שתחומה‬
‫‪ A‬והמוגדרת ע"י ))‪ H (x) = F (x, G (x‬לכל ‪ x ∈ A‬היא פונקציה חח"ע לתוך ‪ ,α‬ולכן‬
‫‪.A 4 α‬‬

‫‪80‬‬