‫אלו דברים לשבת פרשת וישב תשע"א‬

‫נתחיל בסיפור‪.‬‬

‫קראתי בזורנברג על פרשת וישב‪ .‬ככל שקראתי – ולא בפעם הראשונה – ידעתי שהיא מדברת שם על‬
‫ההבדלים שבין פילוסופיה לשירה‪ .‬שמתי לב‪ ,‬הפעם‪ ,‬שהיא מדברת גם על תפילה‪ .‬היא מספרת על‬
‫"טיפולו" של תומאס מאן בנובלה שלו על יוסף ואחיו‪ ,‬במעמד שבתו של אשר‪ ,‬סרח‪ ,‬מספרת ליעקב כי‬
‫האחים גילו שיוסף חי במצרים‪ .‬היא נתבקשה על ידם לספר לסבא שלה כי יוסף חי‪ ,‬והיא עושה את זה‬
‫בשירה‪ .‬זורנברג מציינת כי פרט אחד מהמדרשים שישמשו בסיס לסיפור המסופר על ידי מאן ‪ ,‬הושמט‪.‬‬
‫שיעקב עומד ומתפלל כאשר סרח שרה לו ‪ :‬יוסף במצרים ‪ /‬נולדו לו על הברכיים ‪ /‬מנשה ואפרים‪.‬‬

‫הדברים של זורנברג על התפילה הזכירו לי דברים שקראתי פעם של השל על התפילה‪ ,‬ונגשתי לחפש‬
‫אותם‪ .‬במאמר שמופיע ב"הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" יש קטע שבו השל מבקר את נטייתם של רבנים‬
‫באמריקה‪ ,‬אליהם הוא מפנה דבריו‪ ,‬לספר לקהלם על מקורות התפילה ומבנָה במקום לנסות לדבר על‬
‫ליבם ולנסות להניע את ליבם לעיצומה של התפילה – כשיח עם בורא עולם‪ .‬אני קורא‪ ,‬והשל ממשיך‬
‫לדבר על התפילה ואני מגיע לקטע הבא בדברי השל –‬

‫" אנו העם המאותגר ביותר בעולם‪ .‬הקיום שלנו הוא שטחי ומיותר או חיוני לעולם; להיות יהודי הוא‬
‫‪1‬‬
‫טרגי או קדוש‪".‬‬

‫ואני אומר לעצמי‪ ":‬רגע‪ ,‬מה זה קשור לתפילה ?"‬

‫אני מביט בהערות בסוף הספר ‪ :‬מדובר בהרצאה שנשא השל בפני כנס הרבנים בארצות הברית ב ‪1953‬‬
‫ואני אומר לעצמי‪" :‬וואלה"; השל הצליח מתוך תהומות הישימון‪ ,‬ממקום לא נודע‪ ,‬באמצעות טקסט כתוב‬
‫להפתיע אותי ולזעזע אותי‪.‬‬

‫וכעת נזכרתי בדברים שכתב דרור בונדי בהקדמה לספרו "איכה"‪:‬‬

‫"‪....‬לא נראה לי כי נפוץ הדבר שמושא שאלת מחקר יסרב להיענות לחוקרו; שאובייקט נחקר יביע‬
‫התנגדות מפורשת לכלים אקדמיים מקובלים; שהוגה דעות כי נדמה כי כבר עבר מן העולם – יקום לפתע‬
‫‪2‬‬
‫משולחן הניתוחים ויפזר לכל עבר את כלי הניתוח של חוקרו"‪.‬‬

‫מלכתחילה חשבתי להתמקד בנקודת ממשק אחרת שמצאתי בין זורנברג לבין השל והיא‪ :‬ה"מי‬
‫השילוח"‪ .‬ה"מי השילוח" הוא אחד המקורות החסידיים המשותפים להשל ולזורנברג‪.‬‬

‫"מהם הביטויים המתארים במדויק המאפיינים הבולטים לקיום דתי‪ ,‬כפי שרואים על פי רוב ?" שואל‬
‫השל בספרו האחרון‪ .‬השל משיב‪ " :‬עצל‪ ,‬סתמי‪ ,‬פושר ובינוני‪ .‬מצב זה הוא סתירה בלתי נסבלת"‪ ,‬קובע‬
‫השל‪" .‬משמעותה של הדת היא שמדובר בשלמות‪ ,‬בשיא‪ ,‬לא בקישוט אלא בלב‪ ,‬עיקר ההוויה ‪,‬לא בחלק‬
‫אלא בשלם‪ ,‬לא רדידות אלא עומק‪ .‬הדרישה היא ל'חובת הלבבות' ומה שמוצע הוא ' מס שפתיים'"‪.‬‬

‫"ב'אימון לקראת נצרות'‪ ,‬הודה קירקגרד שהמטרות האידיאליות של הדת אינן ברות השגה‪ .‬אף על פי כן‬
‫ביקש לעורר אנשים לאידיאל גבוה יותר‪ .‬האם זו היתה מגמתו של הקוצקר ?" שואל השל‪.‬‬

‫"הקוצקר וקירקגרד‪ ,‬שניהם היו 'אוטסיידרס' ) ) ‪ , outsiders‬מיוסרים על ידי המצב המוסרי והרוחני‬
‫של חברות שבעות רצון ביציבותן‪ .‬חרדותיהם השחורות‪ ,‬התקפותיהם הרדיקליות ודרישותיהם נראו‬
‫כמוגזמות‪ ,‬מוזרות או פשוט פנטסטיות‪ .‬האם הקוצקר חש בנצחונו הממשמש ובא של השטן שהביא‬
‫השואה על עמו כעבור כמה דורות ? 'אינני מודאג מרעב' אמר הקוצקר' ' מה שמדאיג אותי זו אכזריות של‬
‫בני אדם"‬

‫‪We are the most challenged people under the sun. Our existence is either superfluous or indispensable 1‬‬
‫‪to the world; it is either tragic or holy to be a Jew‬‬
‫‪ 2‬ד‪ .‬בונדי‪" ,‬איכה ?"‪ ,‬עמ' יב‬
 ‫"התנגדות לקוצקר – ולקירקגרד ‪ -‬מובנת היא‪ .‬מרבית האנשים ספונים באופטימיות‪ ,‬מאמינים בחכמת '‬
‫שביל הזהב'‪ ,‬וקשה להם להזדהות עם רעיונות קשים ומתישים‪".‬‬
‫"הסתגלות פרושה התעוותות‪ ,‬בעיני הקוצקר ‪conformity was deformity in the eyes of the‬‬
‫‪ , Kotzker‬התנהגות ללא הבנה ומעורבות פנימית כמוה כגוף ללא נשמה‪"3.‬‬
‫בערוב ימיו‪ ,‬נדמה שהשל נתן דרור למתחים פנימיים שליוו אותו כל חייו‪ ,‬כפי שהוא מציין בהקדמה‬
‫לספרו האחרון; המתח בין השלווה והשמחה והבטחון של הבעל שם טוב לבין ההפך מכל אלה ‪ ,‬מתוך‬
‫רצון בוער לאמת בלתי מתפשרת ‪ ,‬שמצא אצל הרבי מקוצק‪.‬‬

‫ה"מי השילוח" הבין ‪ ,‬כך נדמה לי‪ ,‬שישנם ניגודים שאינם ניתנים ליישוב‪ ,‬בעולם הזה‪ .‬כזהו הניגוד שבין‬
‫"יהודה" ל"יוסף"‪ .‬זהו הקטע מדבריו‪ ,‬שהשל מביא אותו‪ ,‬במאמר הנ"ל‪:4‬‬

‫"וזה שנאמר ]ישיעהו י"א ‪ ,‬י"ג[ אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים‪ ,‬כי באמת אלו‬
‫השני שבטים הם תמיד מתנגדים זה לזה‪ ,‬כי ענין החיים שנתן הקב"ה בשבט אפרים הוא להביט תמיד‬
‫בכל דבר מעשה על הדין וההלכה מבלי לזוז ממנו‪ ,‬ולכן כשהכתוב מזהיר את ישראל לבלתי יחטאו‪ ,‬מטרת‬
‫התורה אז יאמר ] עמוס ה‪ ,‬ו‪ [,‬פן יצלה כאש בית יוסף‪ ,‬היינו שתראו כי לא יהיה מתנגד למעשיכם‪ ,‬ושורש‬
‫החיים של יהודה הוא להביט תמיד להש"י בכל דבר מעשה אע"פ שרואה האיך הדין נוטה עכ"ז מביט‬
‫להש"י שיראה לו עומק האמת בדבר‪ ,‬כי יוכל להיות אף שהדין אמת הוא לפי טענות בעלי דינים‪ ,‬אך אינו‬
‫לאמיתו כי פן יטעון אחד טענה שקרית כמו שמצינו ]נדרים כ"ה[ בקניא דרבא‪ ,‬וכמו כן נמצא בכל ענינים‬
‫וזאת שורש החיים של יהודה להביט לה' בכל דבר ולא להתנהג על פי מצות אנשים מלומדה אף שעשה‬
‫אתמול מעשה כזו מ"מ היום אינו רוצה לסמוך על עצמו‪ ,‬רק שהש"י יאיר לו מחדש רצונו ית' וענין הזה‬
‫יחייב לפעמים לעשות מעשה נגד ההלכה כי עת לעשות לה' וכו'‪ .‬ולזה אלו השני שבטים מתנגדים זה לזה‬
‫ולעתיד נאמר אפרים לא יקנא וכו' ויהודה לא יצור וכו'‪ ,‬היינו שלאפרים לא יהיה טענה על יהודה במה‬
‫שיוצא חוץ להלכה ולא יצר לו מזה כי יראה הש"י לאפרים את כוונת יהודה שהוא מכוון לשם שמים ולא‬
‫להנאת עצמו וממילא יהיה שלום ביניהם‪".‬‬

‫חלק מהניגודים שעלו במערכת הבחירות בירוחם הזכירו לי את הניגודים דלעיל‪ .‬המערכה מאחורינו‪,‬‬
‫המתח והצפייה "טרם הכרעה" התפוגגו וזה הזמן להטות שכם אחד אחר ראש המועצה הנבחר‪.‬‬

‫"סוד החיים נע בין היציבות לחולף"‪ .‬כך כתב פריץ רוטשילד בהקדמה לקובץ שערך על הגותו של השל‪.‬‬
‫נעקרתי משגרת יומי השבוע‪ ,‬מפאת לוויה של דוד של טוטי שנפטר בחו"ל לפני כמה חודשים ונקבר‬
‫אתמול בירושלים‪ .‬עמדתי ‪ ,‬עם הנאספים מול הקבר הפתוח וחשתי ריחוק מסויים שקשה לי לתאר‪ .‬ייתכן‬
‫והחודשים שחלפו בין המוות לבין הקבורה השניה בירושלים הם ההסבר לתחושת השונות שהרגשתי‬
‫בלוויה זו מלוויות אחרות‪ .‬בית הקברות ממוקם בין מגרש חניה גדול המשמש את אגף שפ"ע של עירית‬
‫ירושלים לבין מוסך של אגד‪ .‬היה זה סוף יום עבודה‪ ,‬לעת ערב וממעל השקפתי על רצפת ההבטון‬
‫האפורה של המוסך‪ .‬ראיתי בזווית העין שני עובדים משוחחים ביניהם וילד קטן חוצה את המשטח הריק‪.‬‬

‫מי שניהל את הלוויה פסק כי אל למשפחה לשבת שבעה "כמנהג ירושלים"‪ .‬חלף התקבצות עם האבלים‬
‫במקום ישיבתם התפזרו מרבית הנאספים‪ ,‬בידיעה שיתראו שוב בשבת הקרובה‪.‬‬

‫"סוד החיים נע בין היציבות לחולף"‪ .‬או כדברי יהודה עמיחי "פתוח סגור פתוח‪ .‬זה כל האדם‪".‬‬

‫שבת שלום‬
‫ג'ף‬

‫‪ 3‬תשוקה לאמת עמ' ‪ , 166-167‬תרגום שלי – ג'ף‬

‫‪ 4‬קטע מתוך הכרך השלישי ל"תורה מן השמיים באספקלריה של מעלה"‬