‫‪//‬‬

‫_‪_009‬דבר ראש המחלקה ‪ /‬פרופ’ עדו בר–אל‬

‫_‪_011‬בלוג ‪ /‬המחלקה לבעיות אמנות_‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬

‫‪ 1/6‬מתחילים במילים (‪ 3‬תגובות)‬

‫‪ 2/6‬ניכוס תזות ביקורתיות אל מרחב האמנות (‪ 12‬תגובות)‬
‫‪ 3/6‬חברה ואמנות (‪ 10‬תגובות)‬
‫‪ 4/6‬פרפורמנס‪ ,‬למה לא? (‪ 9‬תגובות)‬
‫‪ 5/6‬האמן הצעיר (‪ 14‬תגובות)‬
‫‪ 6/6‬אמנות וסטיילינג (‪ 8‬תגובות)‬

‫_‪_051‬עבודות בוגרים‬

‫_‪_147‬אינדקס בוגרים ‪ /‬טקסטים‪ ,‬פרטי התקשרות‬

 ‫דבר ראש המחלקה‬
‫עדו בר–אל‬

‫”תרגישו את השינויים הזעירים לתנועות שלכם” אמר אהד בסדנת ה”גאגא” בגלריה‬
‫המרכזית במחלקה‪ .‬פעם ראשונה חברנו יחד מרצים וסטודנטים מכל השנים לסדנת‬
‫תנועה במחלקה לאמנות‪ .‬חשבתי שאולי איחרתי קצת כראש מחלקה לפתוח בסדנאות‬
‫אלו ‪ -‬לחדד את הרגישות‪ ,‬הראייה‪ ,‬המודעות ומה בעצם לא‪.‬‬
‫שמחתי בשביל אלו מכם‪ ,‬תלמידי שנה ד’‪ ,‬שהצטרפו ביום שלישי לסדנא זו‪ .‬מאידך‬
‫במאזן הרווח וההפסד ודאי שזכיתם לקבל בבצלאל דברים רבים‪ ,‬שונים ומרחיבים‬
‫דמיון ודעת‪.‬‬
‫גיוון אדיר של אמנים שונים מלמדים במחלקה לאמנות בבצלאל ואין שום מוסד‬
‫חינוכי בעולם שיכול להתחרות בעושר האנושי שיש לנו ובתהליכי ההתחדשות החינוכית‬
‫שהם עבורנו אתגר יום יומי‪.‬‬
‫העובדה שכל סגל ההוראה שותף ומלווה אתכם לאורך השנים‪ ,‬מוועדת הקבלה שרק‬
‫ועד לצוותי הביקורות בשנות הלימודים‪ .‬כך נוצרה התחייבות‬ ‫אתמול נבחנתם בה‬
‫אנושית‪ ,‬אחראית‪ ,‬פתוחה ורגישה שתמשיך ותלווה אתכם‪ ,‬אני מקווה‪ ,‬לכל החיים‪.‬‬
‫החברים מהמחזור‪ ,‬מהמחלקה‪ ,‬מהאקדמיה וסגל המורים ‪ -‬ידידות אמיצה לחיים‪.‬‬
‫שינויים זעירים לתנועות זעירות ‪ -‬זוהי בעצם תמצית ההוראה ותמצית‪ ,‬אולי‪ ,‬של‬
‫עשיית האמנות‪.‬‬
‫בהר הצופים ‪ -‬בתנאים הפיזיים הכי לא נעימים ללמד אמנות‪ ,‬מנסים אמנים יחדיו‬
‫לייצר חברה מעשירה‪ ,‬תומכת ומרחיבה דעת‪ .‬אתם בני מחזור ‪ 2009‬לימדתם אותנו‬
‫שאפשר יחד לשמר את מודל ביקורת האמנות השמרני‪ .‬מודל מגונה ומותקף ולקיימו‬
‫תוך שמירה על כבוד האמן הצעיר‪ .‬ערך העבודה וחופש דיבור לסטודנט‪ ,‬גם לצעיר‬
‫שבסטודנטים‪ ,‬מענה מכובד וראוי מול המרצה הבכיר‪ .‬התחלנו השנה חוששים ומלאי‬
‫דעות קדומות בתהליך ביקורות שנה ד’ ואתם יחד עם הצוות הוכחתם שבגרות‪ ,‬איפוק‬
‫ואולי חכמה ואנושיות תלויים בסייגים ובגבולות‪ .‬אין דרך חווייתית ומאתגרת‬
‫אלטרנטיבית לפומביות הביקורת‪ .‬גם לאחר ביקורות וויכוחים נוקבים נותרנו‪ ,‬תלמידים‬
‫ומורים‪” ,‬עם חומר למחשבה למשך שבועיים” כדבריכם‪.‬‬
‫כך‪ ,‬בכבוד‪ ,‬עמדתם על שילוב ערבית בקטלוג‪ ,‬יצרתם בלוגים כמקום אלטרנטיבי לדיון‬
‫וידעתם לבטא את רצונותיכם ותביעותיכם‪.‬‬
‫להתקדם לאט בשדה האמנות לצד עבודה לא פשוטה‪ ,‬נטולת הילה ‪ -‬תערוכת הסיום‬
‫כתערוכות שהצגתם בימי לימודיכם אינה ספקטקל זוהר ולא תכנית ריאליטי‪ .‬אמנות‬
‫היא לא משחק כדורגל בתחרות בין מוסדות מתחרים להשכלה גבוהה‪ .‬אין מנצחים‬
‫כמו שהיינו אנו אחד לשני‬ ‫ומנוצחים ‪ -‬יש חידה ומסתורין‪ .‬הרהורים סמויים וחידתיים‬
‫ובדרך שלמדנו להכיר‪ ,‬להקשיב‪ ,‬לקבל ולתת‪ .‬התהליך המאתגר והמעשיר שהמחלקה‬
‫לאמנות ובצלאל בדרכה מנסה להקנות רק מתחיל‪ .‬כמה עצוב שזה נגמר כל כך מהר‬
‫לדרך ארוכה של עוד לימודים ועשייה אמנותית‪ ,‬לתהייה ולטעייה בעולם‬ ‫‪ -‬צאו‬
‫החיים‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬

‫מתחילים במילים‬

‫‪ 3‬תגובות‬

‫‪1/6‬‬
‫את המתרס להיררכיה‪ ,‬בהציבו את הפילוסופיה מעל לאמנות (אך בל נשכח שכרגיל אצל‬
‫אפלטון‪ ,‬מדובר בעמדה אירונית‪ ,‬שכן אפלטון בעצמו היה טרגיקון מתוסכל)‪.‬‬
‫כאן עולה מיד השאלה הסאדו‪-‬מזוכיסטית‪ :‬מי העבד ומי האדון? מי אומר למי מה‬
‫לעשות? האם תלונת האמנות כי עליה לרקוד לפי חליל התיאוריה אכן מוצדקת? שהרי‬
‫מצד שני ניתן לטעון‪ ,‬כי בפועל‪ ,‬עקב משבר מדעי הרוח באוניברסיטאות‪ ,‬מרבית‬
‫הפעילות התיאורטית מתרחשת כיום דווקא תחת קורת הגג של בתי הספר לאמנות‪.‬‬
‫התיאוריה הפכה לשפחת האמנות‪.‬‬
‫במקום להמשיך ולהתכתש בעימות הלא נגמר הזה‪ ,‬אציב במקומו שאלה אחרת‪ ,‬שאולי‬
‫תסייע בשיכוכו‪ .‬הייתכן כי אפשר לתאר את היחסים בין האמנות לתיאוריה פחות‬
‫כמאבק בין מחנות יריבים ‪ -‬כל אחד והדגלים שלו‪ ,‬הנשק שלו‪ ,‬הטקטיקות השלו‪ ,‬אלו‬
‫שמעל ושמתחת לחגורה ‪ -‬ויותר כמאבק בין אחים‪ ,‬שלמרות היריבות הגדולה‪ ,‬השנאה‬
‫והאלימות‪ ,‬ניזונים ממקור משותף?‬
‫אולי לא מדובר בשפות שונות ‪ -‬זו מילולית וזו חזותית‪ ,‬זו קווית וזו מרחבית‪ .‬אולי‪,‬‬
‫אם נידרש למסתו של בנימין על התרגום‪ ,‬לא מדובר בשפת מקור ושפת יעד‪ ,‬שאת‬
‫הרעיון המובע באחת יש להריק לכאורה אל השנייה‪ .‬אולי כלל לא מדובר בהיררכיה‪.‬‬
‫אולי בנוסף לשתי אלו יש בכלל שפה שלישית ‪ -‬דבר שלישי ‪ -‬שאינו נאמר במפורש‬
‫בשתי השפות‪ ,‬אך מבליח במעבר מהאחת לשנייה‪ .‬אולי חרף המרחק והזרות שתי השפות‬
‫קשורות בטבורן לשפה שלישית‪ ,‬שהיא זו שמזינה אותן ומביאה אותן לכלל היות‪.‬‬
‫ומהי אותה שפה שלישית? מהו הדבר השלישי הזה‪ ,‬או כפי שבנימין מכנה אותו ‪-‬‬
‫שפת הדבר‪ .‬ייתכן שהדבר הלא נאמר הזה‪ ,‬המזין את האמנות והתיאוריה כאחת‪ ,‬הוא‬
‫ההתחבטות הבלתי פוסקת בתופעה המוזרה הקרויה 'חיים'‪ .‬התחבטות זו אינה אלא‬
‫ההיתקלות המבהילה והמבעיתה עם ערפילית של אנרגיית חיים צרופה‪ ,‬שעדיין לא באה‬
‫לכלל מובן וצורה‪ ,‬כי היא עדיין לא באה אל השפה‪ ,‬בין אם החזותית או המילולית‪.‬‬
‫ההיתקלות הראשונית בחיים הזו היא שמייצרת את שאלת החיים‪ :‬מה זה הדבר הזה‪,‬‬
‫החיים? מה לעשות אתו? מה לא לעשות אתו? בשביל מה בכלל לעשות אותו‪ ,‬אם אפשר‬
‫גם לא לעשות אותו? מה ייצא לנו מזה שנעשה אותו? הרוב אדיש לשאלה‪ .‬הוא מקבל‬
‫כמובן מאליו את שנאמר לו על החיים‪ ,‬ואת האופן שבו הם מוצגים בפניו‪ .‬הוא לא‬
‫שואל על החיים‪ ,‬הוא פשוט חי אותם‪ .‬לא כן האמנים והתאורטיקנים‪ .‬שאלת החיים‬
‫מציקה להם‪ ,‬טורדת את מנוחתם‪ ,‬ולפעמים אף משגעת אותם ורודפת אחריהם‪ .‬הררי‬
‫הספרים שבספריות וערמות היצירות שבמוזיאונים הם עדות ניצחת להתחבטות הסיזיפית‬
‫בשאלת החיים‪ ,‬על היבטיה השונים‪.‬‬
‫לא מחנות יריבים‪ ,‬אם כן‪ ,‬אלא אחים לצרה‪ ,‬אחים לנשק ולתשוקה‪ ,‬אחים בעלי אב‬
‫משותף‪ ,‬הלא היא שאלת החיים‪ .‬כל אחד מגייס את כישוריו וכלי הביטוי שלו כדי‬
‫להתמודד עם השאלה‪ .‬מי במכחול ומי בעט‪ .‬מי במצלמה ומי בספר‪ .‬מי בקו ומי במילה‪.‬‬
‫מי בצבע ומי במטפורה‪.‬‬
‫וזו אולי הסיבה‪ ,‬שבין אמנים ותאורטיקנים מתקיימים לא אחת יחסים של קרבה‬
‫מרוחקת‪ ,‬כמו למשל זו שבין בנימין וקליי‪ .‬זו אולי גם הסיבה‪ ,‬שלא אחת קורה שאמנים‬
‫ותאורטיקנים אומרים אותו דבר רק באופנים שונים‪ ,‬כבמקרה של היידגר ובויס‪ .‬זו אולי‬
‫גם הסיבה‪ ,‬שכל אמן ראוי לשמו הוא גם פילוסוף‪ ,‬כבמקרה של דושאן‪ .‬זו אולי גם‬
‫הסיבה‪ ,‬שכל פילוסוף ראוי לשמו הוא גם אמן‪ .‬שהרי חדי העין שבינינו יכולים לפעמים‬
‫לראות ממש מול העיניים את הדברים שהוא אומר‪ ,‬כמו בתמונה אימפרסיוניסטית‪.‬‬
‫האמנים והתאורטיקנים שייכים לזן מיוחד‪ ,‬כמעט נכחד‪ ,‬זן שואלי השאלה‪ .‬הם‬
‫שואלים את השאלה בלא הרף‪ ,‬נאבקים באדישות כלפיה‪ ,‬שבים ומעוררים אותה מחדש‪,‬‬
‫מציבים אותה מול האף ומטיחים אותה בפרצוף‪ .‬ומדובר באמנים ובתאורטיקנים של‬
‫ממש‪ ,‬לא בפסבדו–אמנים ובסימולקרות של תאורטיקנים‪ .‬כאלו יש למצער הרבה‪ ,‬הרבה‬
‫מדי‪.‬‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬
‫מתחילים במילים‬
‫שלום‪,‬‬
‫הבלוג הזה נבחר כמקום התדיינות בנושאים שונים הנוגעים לאמנות בנקודת זמן זו‪ .‬הוא נובע‬
‫מהצורך לייצר שיחה ולא מונולוג בפרובלמות השונות העולות כרגע בתוך המרחב של ההתרחשות‬
‫אמנותית‪ .‬אני מקווה כי הבלוג ישמש אותנו לדיון מאתגר אשר יקשה על מחשבתנו למען תגיע‬
‫למורכבות רבה יותר‪ .‬פלטפורמה זו עתידה להיות הבסיס לטקסט מודפס בקטלוג הבוגרים של‬
‫המחלקה לאמנות בבצלאל לשנה הקרובה‪.‬‬
‫רוסלנה ליכטציאר‬
‫‪‬‬
‫‪ 3‬תגובות‪:‬‬
‫פורסם ע”י_דרור פימנטל‬ ‫‪‬‬
‫בבואי להתמודד עם השאלות שהוטחו בפני‪ ,‬הבחנתי בכך שלפחות מנקודת מבטי‪,‬‬
‫השאלות ארוגות זו בזו לבלי הפרד‪ .‬למעשה‪ ,‬כולן תוקפות מזוויות שונות את מצבה‬
‫הבעייתי של האמנות כיום‪ .‬לפיכך‪ ,‬בחרתי שתי שאלות ‪ -‬זו בדבר הזיקה בין אמנות‬
‫ותיאוריה‪ ,‬וזו בדבר הזיקה בין אמנות וחברה ‪ 7-‬שההתמודדות עמן‪ ,‬כך תקוותי‪ ,‬תנבע‬
‫האחת מהשנייה באופן טבעי‪.‬‬
‫אפתח בשאלה בדבר הזיקה בין אמנות ותיאוריה‪ :‬על פניו‪ ,‬לעשות אמנות ולעשות‬
‫תיאוריה הם שני דברים נפרדים‪ .‬נפרדים עד כדי כך‪ ,‬שברוב המקרים אנשים שדרכם‬
‫צלחה באמנות דרכם אינה צולחת בתיאוריה‪ ,‬ולהפך‪ .‬שהרי שתי הפעילויות מתקיימות‬
‫במרחבים שונים בתכלית‪ :‬האחת במרחב החומרי‪ ,‬הטקטילי‪ ,‬שדורש מגע עם הדברים‬
‫עצמם ולא עם מסמניהם‪ .‬כאן החומר נחגג‪ ,‬נאהב‪ ,‬מגרה ומפרה‪ .‬ואילו האחרת נעשית‬
‫במרחב המסמנים הסטרילי‪ ,‬מתוך ריחוק מהחומר בשר ודם‪ ,‬ואף בוז כלפיו ואיום מצדו‪.‬‬
‫האמן אוהב ללכלך את הידיים‪ ,‬בעוד שהתאורטיקן רוחץ את ידיו היטב לפני שהוא ניגש‬
‫לכתיבה‪ .‬שתי הפעילויות גם דורשות כישורים אחרים בתכלית‪ :‬אי אפשר לעשות אמנות‬
‫עם שתי ידיים שמאליות‪ ,‬ואי אפשר לעשות תיאוריה בלי ראש על הכתפיים‪ .‬אפשר היה‬
‫למנות עוד כהנה וכהנה נימוקים להבדל בין עשיית אמנות לעשיית תיאוריה‪ ,‬המציב‬
‫את שתי הפעילויות משני עברים של מתרס‪ .‬זו הייתה כמובן דעתו של אפלטון‪ ,‬שהפך‬
‫הבלתי ניתן לעבירה‪ ,‬של השפה התאורית‪ ,‬הספרותית‪ ,‬לחמוק מהפרדוקס אותו דרידה‬
‫ביקש לסמן עבור פוקו בויכוח שלהם על דקרט‪ :‬אי אפשר לספר‪ ,‬לטענת דרידה את‬
‫השפה של מי שאין לו שפה מבהקת‪ ,‬שאינו מוכן להיות כפוף להיסטוריה של התבונה‪,‬‬
‫והוא מדבר שפה בלתי קיימת‪ ,‬שפת המשוגעים‪ .‬או שאתה בפנים‪ ,‬ואז‪ ,‬כפי שארטו‪,‬‬
‫גויה או ואן גוך הבינו‪ ,‬קולך נושם אבל נחנק‪ ,‬או שאתה בחוץ‪ ,‬ואז אתה נחנק אבל‬
‫קולך נשמע‪ ,‬אך השפה הפנימית המבטאת את עצמיותך‪ ,‬את החוויה הגבולית שלך ואת‬
‫המאבק מול העולם שאינם מתּוו ִָכים‪ ,‬או אינם ברי תיווך‪ .‬לעומת דרידה‪ ,‬פוקו‪ ,‬למרות‬
‫הביקורת‪ ,‬מבקש להציב כתיבה על אמנות‪/‬שגעון החומקת מעמדת המצביע על הדבר‬
‫מבחוץ‪ ,‬ולהעביר את המחשבה ואת השגעון מהסגירות ומהאטימות בה הנאורות שיקעה‬
‫אותו כחוסר משמעות‪ ,‬אל הפרפורמנס של הכתיבה בה הוא מחולל שינוי אונטולוגי‬
‫ביחסיה של הכתיבה‪ ,‬המחשבה והממשות‪.‬‬
‫החיבור שלנו ככותבים עם אמנים ומחברים משוגעים מאפשרת את הכתיבה על אמנות‪,‬‬
‫להציב את השינוי המתחולל עתה במחשבה עצמה‪ :‬לכתוב את ולא לכתוב על‪ ,‬לא לפרש‬
‫את ז'ראר דה נרוואל‪ ,‬מאלארמה‪ ,‬ניטשה‪ ,‬ארטו בטאיי‪ ,‬קלוסובסקי או בלאנשו‪ ,‬אלא‬
‫לכתוב איתם ואותם‪ ,‬לקרוס ולהקריס את ההבדל ואת הזהות‪ .‬לחיות עם האמנים את‬
‫ספרותם ולהתהוות עימם בתוך שפתם הם‪ ,‬עד כדי השתתפות ב– ‪L’écriture du‬‬
‫‪ ,désastre‬כתיבת האסון שנדחתה אפילו מהמעגל הסוריאליסטי‪ ,‬כל שכן מהמרחב‬
‫המוכר של הכתיבה‪ .‬הדרך היחידה להיות בליבה של האמנות היא להיאחז ללא הרף‬
‫בגבולה של זו‪ ,‬בגילוי גבולותיה ובחריגה מהם לעבר החוץ הבלתי קיים בתלילות המורד‬
‫שלה‪ .‬האמן נתפס במחויבות הריקה ‪ -‬המתרוקנת והולכת של הכתיבה‪ ,‬מחויבות ריקה‬
‫הדוחפת לכתוב‪ ,‬לצייר‪ ,‬דחף שלא להעמיד רומנים או טקסטים בהירים אפשריים‪ ,‬אלא‬
‫חזרות מתמידות‪ ,‬מתמיהות‪ ,‬בהן מופיע ההכרח האומר שחייבים לכתוב‪ ,‬שחיים בכתיבה‬
‫ומתים בכתיבה כאחד‪.‬‬
‫מושג הכתיבה על האמנות המופיע כאן הוא האפשרות של הסובייקט לעמוד בקצה‪,‬‬
‫בגבול הבלתי קיים של הייצוג‪ ,‬רגע של שגעון שהוא גם רגע של העדרות‪La folie, ,‬‬
‫‪ ,l’absence de l’ouvre‬כפי שפוקו מגדיר זאת גם בטקסט על לאס מנינאס של ולאסקז‪,‬‬
‫ביטוי למצב השגעון בו שרוי הצייר‪ ,‬שהוא הצגה של אי האפשרות כמה שמציב את‬
‫האפשרי‪ ,‬כתנאי הייצוג עצמו‪ .‬באמצעות הכתיבה על אמנות מגלים את היסוד האי‪-‬‬
‫תבוני נעדר מהתבונה‪ ,‬והעדרותו היא היצירה של תרבות המערב‪ ,‬זו המבליחה להרף‬
‫עין ברומנטיקה ושוב באמצע המאה העשרים לרגע אחד נוסף‪ .‬יצירה גדולה זו אינה‬
‫נוכחת‪ ,‬ואינה נוצרת‪ ,‬או בהיפוך‪ :‬השגעון כהעדרות היצירה מציע את עצמו כמחשבה‬
‫עבור השגעון כהיווצרות של יצירה ‪ -‬ולא במשמעות של עבודת האמנות‪ ,‬הציור או‬
‫כל זה מוביל היישר לשאלה בדבר הזיקה בין האמנות לחברה‪ :‬על האמנות‪ ,‬כמו גם על‬
‫התיאוריה‪ ,‬להיזון מהמרחב החברתי ולהזין אותו‪ .‬אין תיאוריה קוסמית ואין אמנות‬
‫קוסמית‪ .‬בהקשר החברתי‪ ,‬תפקיד האמנות‪ ,‬כמו של התיאוריה‪ ,‬מתמצה בהטחה ללא‬
‫משוא פנים של השאלה‪ ,‬המערערת את כל מה שיש בו מהמובן מאליו והלאקוני‪.‬‬
‫התמקמות האמנות במרחב החברתי כמטיחת השאלה מציבה אותה בין שני קטבים‪:‬‬
‫קוטב האחריות מזה וקוטב האחרות מזה‪ .‬בלא שני אלו תאבד דרכה‪ .‬אחריות‪ ,‬כי‬
‫האמנות אינה יכולה להתנער מההקשר החברתי–פוליטי שבו היא נטועה‪ ,‬ולהפוך לנחלתם‬
‫של מתי מעט‪ ,‬ליודעי ח"ן ולממתיקי סוד‪ .‬אלו עושים שימוש באמנות כדי לבדל את‬
‫עצמם מההמון וכדי ליצור מתרס כלכלי ואינטלקטואלי בפני המבקשים להסתנן פנימה‪.‬‬
‫או אז מצטרפת האמנות לאדישות במקום להילחם בה‪ .‬האמנות בוגדת בתפקידה כמטיחת‬
‫השאלה‪ ,‬והופכת לאיבר הומוגני בגוף החברתי‪ .‬האמנות הופכת למגויסת‪ ,‬בהופכה‬
‫ּול ּ ָפ ָר ְפ ָרזָ ה אינטלקטואלית שרק משרתים את הסדר במקום לערער‬
‫לקישוט פטישיסטי ְ‬
‫עליו‪ ,‬ולא משנה אם מדובר בסדר סוציאליסטי כפי שהיה בעבר‪ ,‬או בסדר קפיטליסטי‬
‫כפי שהוא כיום‪ .‬מנמר חברבורות האמור לטרוף את קלפי הסדר‪ ,‬האמנות הופכת לחיית‬
‫המחמד של הסדר‪.‬‬
‫אחרות‪ ,‬כי בהטחת השאלה האמנות מפגישה אותנו פנים אל פנים לראשונה עם בלתי‬
‫נסבלותם של החיים‪ ,‬עם אחרותם ומוזרותם‪ ,‬עם העובדה הקשה והחותכת‪ ,‬שוברת הלב‪,‬‬
‫כי לחיים באמת אין שום מטא–נרטיב‪ ,‬וכי לחיים באמת אין שום קשר למה שסיפרו לנו‬
‫על החיים‪ .‬בהטחת השאלה‪ ,‬האמנות מביכה את הסדר החברתי שמספק השכם וערב מעל‬
‫כל מסך ואקרן אינספור סימולקרות של חיים‪ ,‬וזאת כדי שנטעה לחשוב שהחיים כפי‬
‫שהם מוצגים בפנינו הם חיים ראויים‪ ,‬וכדי שלא נתחיל לתהות חלילה על קנקנם‬
‫האמיתי‪ .‬הטחת שאלת החיים בפני החיים מערערת את הסדר שהובנה אך ורק כדי‬
‫להשכיח את השאלה ולטפח את האדישות‪ :‬נולדים כי נולדים‪ ,‬חיים כי חיים‪ ,‬מתים כי‬
‫מתים‪ .‬לכל אחת מתחנות החיים מונפק קיט מעוצב שנועד לנטרל מראש את התפרצות‬
‫השאלה‪ .‬האמנות היא אינה אלא התפרצות השאלה בלב הסדר משכיח השאלה‪.‬‬
‫האמנות היא שגרירת האחרות בלב הסדר‪ .‬בלא אחריותה לאחרות‪ ,‬האמנות מאבדת את‬
‫ערכה ואת דרכה‪ .‬היא מאבדת את ערכה ואת דרכה‪ ,‬כי היא הופכת לעוד מוצר צריכה‬
‫שנועד להנעים לנו את החיים‪ ,‬לעוד סימולקרה שנועדה לשווק לנו את החיים‪ ,‬לעוד‬
‫רטייה שנועדה להסתיר מאתנו את החיים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_יונתן‬ ‫‪‬‬

‫השיר‪ ,‬אלא כ"יצירה" במובן של שיטה פילוסופית‪ ,‬מציע את היצירה הנוכחת כאן‬
‫כסכנה העומדת בפני הפילוסוף שלא ליפול מחדש ולכתוב את ההיסטוריה של השגעון‪,‬‬
‫לא להפוך אותה ליצירה שלא רק שלא תצליח לחלץ אותה מהעדרותה ומהדרתה‪ ,‬אלא‬
‫תכניס אותה עוד יותר לתוך המסגרות של "יצירה משוגעת" אותה בוחנים לאורה של‬
‫היצירה התבונית‪ ,‬או של מסורת ההשתקה‪ :‬לא או מושתק או מדובר‪ ,‬אלא גם מושתק‬
‫וגם מדובר וגם העמדת המסמנים בתוך הקשר היסטורי של חילון ‪ -‬שכן העבירה‬
‫והשגעון במובן הראשוני קשורים לרגע בו הן נראים לכאורה כעל סף ביטולם‪ ,‬בעולם‬
‫העולה על גדותיו‪ ,‬כהפרה של הסדרים הפנימיים ועיצובם מחדש ‪ -‬לא על פי חוקים‬
‫חיצוניים של מסורות דתיות‪ ,‬אלא על פי הבניות חברתיות ולשוניות השוללות בסופו של‬
‫דבר את קיומו של ְּפנִ ים כלשהו בכלל‪.‬‬
‫דעתי הענייה היא שאין דבר מטומטם וטרחני יותר מאמנים או חובבי אמנות כותבים;‬
‫קל וחומר בקטלוג ועל אחת כמה וכמה בקטלוג סטודנטיאלי‪ .‬יש משהו מכובד (ואם‬
‫תרצי סקסי) הרבה יותר בלסתום את הפה‪ ,‬מה גם שתאריך התפוגה של הדיבור שהצעתם‪,‬‬
‫שכשלעצמו נראה משעשע במקרה הטוב‪ ,‬הוא כמעט אפסי אם לא כבר בר–מינן [!]‪ .‬אני‬
‫מדבר כרגע בשמי אף שלא היה לי יד לא בהכנות ולא בפירות‪ .‬העבודות של קייטני‬
‫האמנות תדברנה לבד‪ ,‬אל‪-‬דאגה‪ .‬וכל קול אחר הוא קולו של ראש השבט‪ .‬חבל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_חיים דאואל לוסקי‬ ‫‪‬‬

‫‪‬‬
‫הנה מה שאני חושב על כתיבה‪ ,‬שבוודאי אינה צריכה לפייס (רמז לפימנטל)‪ .‬הכתיבה‬
‫מבקשת תמיד לחדור לתוך השפה הסגורה של האמן‪ ,‬של המשוגע בשגעונו‪ ,‬למחלקה‬
‫הסגורה שלו‪ ,‬שהיא ביטוי לכושרו המיוחד של השגעון‪/‬האמנות לעבור את הגבול של‬
 ‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬

‫ניכוס תזות ביקורתיות אל מרחב האמנות‬

‫‪ 12‬תגובות‬

‫‪2/6‬‬
‫היא שדה מחקר לכל דבר‪ ,‬ולפעמים נכון יותר להיאחז בשדות מחקר אחרים כדי לקבל‬
‫שלד לעבודת המחקר שלך‪.‬‬
‫בהרצאת אורח של רונלד ג’ונס שנערכה השנה בתכנית התואר השני בסלמה‪ ,‬הוא‬
‫דיבר הפוטנציאל של עבודה שמשלבת כמה דיסציפלינות‪ .‬גרף התוצאות שהציג הראה‬
‫כי אמנם רוב הניסיונות של שילוב הדיסציפלינות נידון לכשלון‪ ,‬אך זו הדרך היחידה‬
‫להגיע לפריצת דרך אמיתית‪ ,‬בכל דיסציפלינה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_תמר גטר‬
‫האמנות אינה ‘חייבת’ שום דבר‪ .‬בטקסט השאלות אשר שלחתם לי במייל‪ ,‬כתבתם‬
‫ה’מחרב הביקורתי’ במקום ‘המרחב’‪ ...‬אני מוצאת שזו שגיאה נחמדה! אמנות ניזונה‬
‫מכל דבר שהיא זקוקה לו; משיחת ילדים ועד לשיחת פילוסופים‪ .‬וכך טוב‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_דוד גינתון‬
‫אין מקום מוגן מן הדיבור‪ ,‬החשיבה והתיאוריה‪ .‬גם הסטודיו לא‪ .‬אין ניסיון או‬
‫ויזואליות טהורים‪ .‬אבל גם איננו מאיירים ‪ -‬אם איור זו פעולה נמוכה ‪ -‬של תיאוריות‪.‬‬
‫הקשר בין אמנות לכל השאר מורכב‪ .‬אפשר להשתמש במטאפורה של עיכול מזון‬
‫והפיכתו למה שהגוף צריך‪ .‬וגם‪ ,‬חשיבה ביקרתית אחת יכולה לחלץ אותנו ממה שאנחנו‬
‫מקבלים כנתון נקי מתיאוריות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_רועי צ’יקי ארד‬
‫ברומנים של דוסטויבסקי‪ ,‬אם אחטא בהכללה‪ ,‬אתה רואה שלושה טיפוסים‪ :‬שמרנים‪,‬‬
‫ליברלים ומהפכנים‪ .‬היום המושג מהפכן נעלם‪ .‬מי משתמש בביטוי מהפכן או מהפכה?‬
‫חיים יבין ואנשים שרוצים למכור משקפיים בזול (”שברנו את המונופול”)‪ .‬לעומת זאת‬
‫כולם ביקורתיים‪.‬‬
‫לעתים נדמה שהרעיון של הטקסטים ”הביקורתיים” הוא לתת אפשרות לממשל לעשות‬
‫פשעים שהאינטלקטואלים ינתחו אותם‪ ,‬תוך שהם שואפים למשרות על פי כושר הערפול‬
‫של הניסוח‪ .‬כלומר האקדמיה היא זרוע נוספת של הצבא ומשרד החוץ‪ ,‬כדי לתת תחושה‬
‫שיש פה דמוקרטיה‪ .‬מתי נאסר כותב ”ביקורתי”? כמה משעממת יכולה להיות דעה‬
‫ביקורתית של אדם שלא היה קצת בכלא‪ .‬אם לוקחים כותבים ביקורתיים באמת‪ ,‬למשל‬
‫מהסוג שהביא למהפכה הצרפתית ‪ -‬וולטר‪ ,‬דידרו ‪ -‬רואים שיש בהם איזו חרמנות‬
‫ואהבה אמיתית למצרכי הבסיס‪ .‬על זה צנזרו והגלו אותם‪.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬נראה שלצעירים עדיף לצאת לשמש‪ ,‬לאכול ולהזדיין ולא לקרוא יותר‬
‫מדי טקסטים מסורבלים וקשים לפיצוח (כמו פיסטוק חלבי סגור)‪ ,‬שמקפיאים את החשק‬
‫ואינם נכונים למזג האוויר הישראלי‪ .‬אני בטוח שהחשיפה לעולם ולשמש תעלה את‬
‫הסיכוי שהאמנים והכותבים ייכנסו לכלא ויבינו את חשיבות שינוי העולם שבו הם‬
‫נמצאים‪ ,‬וזאת על ידי צבירת נשק‪ .‬הרי האקלים הוא הכַ ן התיאורטי של האמנות מאז‬
‫ומעולם‪ ,‬עוד מימי החימר‪ .‬לטעמי‪ ,‬הביטוי צייטגייסט‪ ,‬מדבר על רוח הזמן במובן הרוח‬
‫הנושבת בחוץ ומצננת‪.‬‬
‫אני כותב זאת מעט בהומור‪ ,‬כמובן‪ .‬יש חשיבות לטקסטים‪ ,‬כמובן‪ ,‬כמו לכל דבר ‪ -‬כי‬
‫‪‬‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬
‫ניכוס תזות ביקורתיות אל מרחב האמנות‬
‫‪‬‬ ‫הדיון ביחסים בין מרחב האמנות למרחבי השיח התיאורטי הוא רחב מידי לפלטפורמה זו‪ ,‬אך‬
‫בכל זאת‪ ,‬ארצה לשאול על טיב יחסים אלה‪ ,‬הנתפסים כמובנים מאליהם‪ ,‬וכאלו שמרחביהם‬
‫אינם אוטונומים אחד ביחס לשני‪ .‬השאלה הראשונה היא האם האמנות מתפקדת כויזואליזציה‬
‫של תזות ביקורתיות? האם היא מחויבת להתייחס אל המרחב הביקורתי? המלל שהאמנות נסמכת‬
‫עליו וממנו היא צומחת שוב ושוב (בכתיבה הביקורתית שנעשית בהקשר לאמנות ובלימוד‬
‫לאמנות כפי שהוא מופיע בבתי הספר הגבוהים) הוא תמיד אח חורג בשפתו לשפתה של האמנות‪.‬‬
‫אז איך יתכן הדבר ואנו פועלים בצורה כה טבעית וברורה מעליה כמתרגמים בחצי משרה (והאם‬
‫זה מה שאנחנו עושים)? כאלה העוברים משפה אחת לאחרת ומנסים לבטא עצמנו בתוך החיבור‬
‫או הפער בין שני אלה?‬
‫‪‬‬ ‫שאלה נוספת היא מה המקום של חשיבה פילוסופית בתוך מרחב האמנות? האם האמנות ניכסה‬
‫לעצמה את החשיבה הזו עד כדי כך שאין לה כל מקום אוטונומי‪ ,‬כדוגמת סטודיו האמן? ואם‬
‫כן‪ ,‬מה הן הסיבות לכך? אם טיעון זה שקרי‪ ,‬איך יתכן וכמעט כל שיחה אמנותית נקשרת אל‬
‫המרחבים הפילוסופיים?‬
‫‪‬‬
‫‪ 12‬תגובות‪:‬‬
‫פורסם ע”י_גיא בן–ארי‬ ‫‪‬‬
‫ההתייחסות לתיאוריות חוץ אמנותית הן כלי שעוזר לנו לחשוב מחוץ לגבולות של‬
‫אמנות‪ .‬אותי לא מעניין להתעסק באמנות לשם אמנות‪ .‬האפשרויות להרהר בציור‬
‫באמצעות עולם הדימויים של הציור נראות לי מוגבלות מאד‪ .‬מטאפורות של תיאוריות‬
‫שבאות מחוץ למעגל הסגור של האמנות מציעות לי מסלול מחקר שחורג מהגבולות של‬
‫מדיום זה או אחר‪.‬‬
‫גם אם עבודה מסוימת מתייחסת בעיקר לשאלות על אמנות‪ ,‬ברגע שתהליך המחשבה‬
‫נעשה דרך פרקטיקה אחרת‪ ,‬חיצונית לשיח האמנות‪ ,‬נוצרת בהכרח שיחה רחבה יותר‪.‬‬
‫זה מכריח אותך להתרחק עוד קצת מהעבודה‪ ,‬לתת מבט ממושך יותר על מה שאתה‬
‫עושה‪ ,‬ולנסות להבין את ההחלטות שאתה מקבל‪ .‬הפעולה בתוך שדה האמנות עשויה‬
‫להצדיק את עצמה בקלות רבה מדי‪ ,‬היא מאפשרת הרבה וויתורים שלך לעצמך‪ .‬לדעתי‬
‫יותר מדי בחירות רעות נעשות בשם האינטואיציה‪ ,‬אבל זו לא הבעיה היחידה‪ .‬אמנות‬
 ‫פורסם ע”י_מאשה זוסמן‬
‫אני חושבת שאמנות זה אירוע אמפירי בעולם‪ .‬זה לא תרגום של תזה או טקסט‪ .‬אי‪-‬‬
‫אפשר לספר אמנות ולצמצם אותה לניסוח מילולי‪ .‬הטקסטים והתזות יכולים לבוא אחרי‬
‫ההופעה של יצירת אמנות‪.‬‬
‫שאלה אחרת ‪ -‬איך ארוע כזה קורה? אין לי תשובה כמובן‪ .‬כל אמן מחפש ובוחר את‬
‫המקורות שלו ‪ -‬מספר טלפונים עד לספר בפילוסופיה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_נועה צדקה‬
‫מתוך ‪ :‬טקסט אנטי טקסט‬
‫”טקסט אנטי טקסט” התחיל להיכתב ב–‪ ,1995‬כדרישה מהמחלקה בסוף הלימודים‬
‫לכתוב ”טקסט” שילווה את צילומי‪ .‬אני קראתי לו ”טקסט אנטי טקסט” (הייתי חייבת‬
‫להוסיף ”אנטי”)‪ .‬מאז אני מידי פעם עושה פרפורמנס של הקראה ומקריאה את הטקסט‬
‫וכל פעם לפני כל הקראה חדשה אני מוסיפה משפטים חדשים ומוציאה אחרים‪ ,‬ביגוניה‬
‫(חברה מספרד) אמרה שאני חייבת להפוך אותו לאקטואלי כל הזמן‪.‬‬
‫ולטקסט עצמו שמתחיל מציטוט‪:‬‬
‫”מתוך טקסט תערוכה‪ :‬התערוכה נשענת על יסודות סוגסטיבים המעוררים הלכי רוח‬
‫סותרים הן של נימנום והן של תזזתיות‪ .‬היא מרכזת פרמטרים אקלימים משתנים‬
‫ומגוללת רצף לא מוסדר של עוויתות‪ ,‬מעברים חדים בין אופני הימצאות מקבילים‪ ,‬בין‬
‫דרגות שונות של מוחשיות ובין עוצמות קוטביות של נראות (מוגברת‪ ,‬מוחלשת‬
‫ונעלמת)‪ ...‬לא מדובר בשיעתוק של חללים קיימים שבדייתם מחדש מעמיקה את‬
‫תלישותם‪ ,‬את חוסר האפשרות לפעול בתוכם‪ ,‬אלא בהסטה ופרימה של טיפוסי חלל‬
‫ותצוגה הנחווים מעתה כמתקנים פרוצים ‪...‬העבודה מציגה בזמן אמת מחזה של התרבות‬
‫והתנפצות‪ ,‬איחוי וקיטוע‪ ...‬העירוב בין מצבי הצבירה ממחיז השתנויות ברמה‬
‫המולקולארית‪ ,‬פרימה של יחסי חומר צורה‪ .‬השתנויות אלה מזמנות מפגשי כלאיים‪,‬‬
‫מראות מתעתעים וחומריות מפעפעת‪ ...‬התערוכה פורשת מרחב של שינויים ועוויתות‪,‬‬
‫המאכלס מצבים של הפקעה‪ ,‬תחלופה והדברה של זהויות ותכונות‪ .‬היא מציגה מערכים‬
‫של חומריות מלוכלכת‪ ,‬של פני שטח מבוקעים‪ ,‬גבשושיים ולחים ‪ -‬ומנגד מדמה מהלכים‬
‫של ביטול החומר של התאדות והלטה‪..‬החללים מצויים בהשתנות מתמדת‪ ,‬בוויברציה‬
‫קטטונית‪ ,‬בפרכוס מתמשך של קליטה ופליטה‪ ,‬התפשטות ונסיגה‪ ,‬התקת גבולות בלתי‬
‫פוסקים המשרטטת בחלל נתיבים מתפצלים‪ .‬ההתפצלויות הפנימיות מייצרות ריבוי‬
‫כאוטי של משכים מרחבי בו זמניות שבתוכם הצופה כלוא ואל תוכם הוא נעלם‪.‬‬
‫הקטטוניה של תרדמון קושרת בין הרעדה להדממה באמצעות הכפלות סימטריות וא‪-‬‬
‫סימטריות‪ ,‬הנפשה‪ ,‬עירוב בין הטקטילי לאופטי וחיבור בין מצבי צבירה שונים‪ .‬תנודות‬
‫אלה מגייסות לתוכן עוצמות של מצבי חירום של הישמטות עצמית שבמהלכה גופים‬
‫חסרי חיים הופכים לגוויות חיות בתוך מרחבים מתפוררים ‪...‬‬
‫ממה עשוי ק ו ף ?‬
‫ממה עשוי ב ר ו ו ז ?‬
‫ולטקסט תערוכה נוסף‪ :‬הקרבה בין האימתני והמורבידי‪ ,‬למרהיב ולקסום ניכרת גם‬
‫בחלק מעבודותיה של רף‪ ,‬בתצלומיה מתקיים מתח לא פתור בין פוטנציאל של חיות‬
‫‪‬‬ ‫טקסט זה דבר‪ ,‬אחרי הכול‪ ,‬כמו אהבה או ציפור או רצח של ילדים‪ .‬וכמו שאמנות‬
‫אפשרית על ציפורים‪ ,‬או חריוניהם‪ ,‬כך אפשר שגם תונע על ידי טקסט‪ .‬אבל לא כדאי‬
‫שטקסט יהיה האל של האמן (במיוחד לא זה הצעיר) ולא האליבי שלו ליצירות‬
‫משעממות‪ .‬טקסט אינו טוב מציפור‪ .‬לגבי הוגים ביקורתיים‪ ,‬הייתי מצפה מאדם נבון‬
‫למעט ראיה ביקורתית כלפיהם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_שי יחזקאלי‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫א‪ .‬ספרים זה דבר יפה וחשוב‪.‬‬
‫ב‪ .‬אמן לא‪-‬אהבל הוא לא ערובה לאמנות טובה‪ ,‬ואמנים מטומטמים יכולים להיות‬
‫מצויינים‪.‬‬
‫ג‪ .‬המקום של חשיבה פילוסופית בתור המרחב האמנותי חשובה בדיוק כמו החשיבה‬
‫הסוציולוגית‪ ,‬הפוליטית או האגרונומית‪ .‬החשיבה על העולם חשובה‪ .‬גם אם‬
‫אתה אמן אהבל‪.‬‬
‫ד‪ .‬הדבר היחיד שאמן חייב באמת להיות זה ערני‪ .‬אם הדיון הזה היה מתנהל‬
‫במסגרת של בוגרי החוג לתיאוריה וביקורת התשובה שלי הייתה אחרת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_יערה צח‬ ‫‪‬‬
‫לפעמים נדמה שהאמנות‪ ,‬במקום לשאוב מתאוריות וטקסטים‪ ,‬מזדהה איתם באופן‬
‫טוטאלי ומאבדת את זהותה‪ .‬כמו יחסי אם וילד‪ ,‬שנתקעו בשלב הסימביוטי ולא הצליחו‬
‫לייצר נפרדות‪ .‬נראה לי שהדבר הנכון ביותר עבור האמנות‪ ,‬במערכת היחסים שלה עם‬
‫עולם התיאוריה הוא להרשות לעצמה‪ ,‬כמו בריקוד‪ ,‬להיות לפעמים אקטיבית ולפעמים‬
‫פסיבית‪.‬כשהיצירה בטוחה בעצמה‪ ,‬אין לה צורך להתנצל ולהצדיק את קיומה באמצעות‬
‫אינטלקטואליזם‪ .‬אמנות שזוכרת את המקום העמוק והראשוני ביותר‪ ,‬מכילה בסיפור‬
‫שלה סיפור רחב ממנה‪ .‬יצירה שמדברת (גם) מהבטן פועלת כמו אבן שנזרקת למים‬
‫ויוצרת בהם מעגלים והדים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אלעד רוזן‬ ‫‪‬‬
‫אני מסכים עם האמירה שספרים זה דבר יפה וחשוב‪ ,‬הם דבר יפה וחשוב מדי מכדי‬
‫להפוך אותם לאינסטרומנטים בשירותה של האמנות‪ .‬לכן‪ ,‬במקרים רבים משמשים‬
‫טקסטים כסוג של כרטיס מועדון‪ .‬ישנם ספרים שאתה ”חייב” לקרוא כדי לאשרר את‬
‫הרלבנטיות של עבודתך‪ .‬העובדה הזו עומדת בסתירה לעושר ורוחב היריעה של העולם‬
‫הספרותי וכתוצאה מכך את עומק השדה שיכולה עבודה לקבל‪ .‬ראוי שגוף עבודות‪ ,‬אם‬
‫הוא נסמך על טקסט‪ ,‬יהיה נסמך על בסיס טקסטואלי רחב ככל האפשר ‪ -‬משירה‬
‫אירוטית של עבדים ועד מדע בדיוני‪ .‬בעיקר‪ ,‬בסיס זה צריך להישאב מעניין‬
‫אינטלקטואלי אמיתי וכן של האמן‪ .‬שימת חסמים וצנזורות עצמיות בשמו של איזשהו‬
‫קונצנזוס‪ ,‬אינטלקטואלי ככל שיהיה‪ ,‬פוגעת בעבודה ועלולה להביא למצב שיביא את‬
‫כולנו ליצור איורים למהדורת ”כל כתבי” של ז’אק לאקאן‪” .‬תנו ללקאן את אשר‬
‫לקיסר‪ ,‬ולאמנות את אשר לאמנות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ומחשבות אפשריות‪ .‬הפילוסופים מבקשים להתבלבל ולהתערער דרך ביטויי האמנות‬
‫המאפשרת להם לערער‪ ,‬להציב את העבר במקום בו הוא נמצא כמחלוקת עם הבנתנו‬
‫את העולם בהווה‪ ,‬שמהֶ עָ דרות ההתייחסות אליה אנחנו יוצרים הכרח לא מקודש‪ ,‬חריגה‬
‫מעבר לזהות של הזמן והמקום המאורגנים כ”מקור”‪ ,‬כ– ‪ origin‬עימו נמנעים‬
‫מלהתעמת‪.‬‬
‫כאן בדיוק הוא מקומה של יצירת האמנות‪ ,‬כמעבר לתזה או לביקורת‪ ,‬כמי שבונה את‬
‫עצמה‪ ,‬בניגוד למקור הנאיבי‪ ,‬כארוע המוחדר באורח מודע לתפר הזה שבין הצורה ‪-‬‬
‫הזמן‪ ,‬והתוכן ‪ -‬ההיסטוריה‪ ,‬בהבחינה בכך שככל שההיסטוריה כלואה יותר בממד‬
‫הדיאלקטי שלה‪ ,‬כך היא‪ ,‬האמנות‪ ,‬אדישה אליו לחלוטין‪ .‬האמנות מצליחה בדיוק‬
‫במקום בו הן ההיסטוריה והן הפילוסופיה נכשלות‪ ,‬לייצר את ההכרח שהמסכה המחקה‬
‫הדימוי‪-‬מ ְר ֶאה המצביע על הדיאלקטיקה‬
‫ָ‬ ‫והמכפילה את המקור ואת העדות מייצרת את‬
‫כמה שאינו יכול להיות עוד דיאלקטי‪ ,‬הערעור על עליונותה חסרת הפשרות בשיחה של‬
‫הפילוסופיה שאינה יכולה לחרוג מאי ההכרעתיות הרדילקית שלה‪ ,‬והמוצאת את עצמה‬
‫גם היא כלואה בלולאה (כפי שדרידה אכן הציג‪ ,‬בהיותו הגליאני מול דלז ופוקו‪ ,‬את‬
‫אי היכולת להשתחרר מהגל‪ ,‬וזה בהחלט שבר מבחינת המחשבה הקהילתית שלא‬
‫יתאחה)‪ .‬ומכאן ‪ -‬שהאמנות הנעמדת במקום האמצעי‪ ,‬לוקחת על עצמה תפקיד מתווך‬
‫כחרב פיפיות‪ :‬היא גם מצביעה כעובדָ ת קיום על העבר‪ ,‬ועל מיקומה והתמקמותה בתוכו‪,‬‬
‫מחד‪ ,‬אך גם מאפשרת לנו באמצעות שחזור החוויה‪ ,‬מאידך‪ ,‬לערער שוב ושוב על‬
‫אמינות ההצבה‪ ,‬על אמינות האמירה‪ ,‬על אמינותה כמקור מקודש הפועל מתוך ועל‬
‫הנוכחות‪ ,‬שם‪ ,‬הרף עין לפני שהבאנו אותה בכל פעם מחדש לכאן‪ ,‬להווה החולף תוך‬
‫חווית האמנות עצמה בעצמה רבה‪ .‬זהו ”החומר של המונטאז’”‪ ,‬כפי שכותב ולטר‬
‫בנימין במסה שלו על משבר הרומן‪ ,‬והוא ”בהחלט איננו שרירותי‪ .‬מונטאז’ אותנטי‬
‫מבוסס על תיעוד‪ .‬במאבקו הפנאטי נגד יצירת האמנות הפך הדאדאיזם‪ ,‬באמצעות‬
‫התיעוד‪ ,‬את חיי היומיום לבעל בריתו‪ .‬הוא היה הראשון שיצא‪ ,‬אם גם בהססנות‪,‬‬
‫בהכרזה על שלטון היחיד של האותנטי”‪ .‬ואכן‪ ,‬ההבנה הנוכחת כאן היא שאמנות‬
‫ופילוסופיה מעמידים את המונטאז’ בתשובה לסכימה הדיאלקטית בהבנתה את אי‬
‫האפשרות לחמוק ממנה‪ ,‬בכל הנוגע למחשבה‪ .‬כפי שבנימין מציג זאת‪ ,‬המונטאז’‪ ,‬או‬
‫אמנות המאה העשרים המבוססת עליו‪ ,‬מציבה את התיעוד של היומיומי כבעל–ברית‪,‬‬
‫אותו היא מפנה כנגד עצמו ‪ -‬כנגד עדותו על עצמו כאותנטי‪ ,‬כמקורי‪ ,‬כנגד עמידתו‬
‫בהיצב ההיסטורי הדיאלקטי המציג אותו כנדבך לשלב הבא‪ ,‬להיפוך השולל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_צביקה קנטור‬
‫התלות בין מחשבות עתיקה סימביוטית ולא ניתנת להפרדה‬
‫היחסים במשוואת ההישענות ניתנים לתימרון אבוי רק לאינטילגנציה מושחזת‬
‫הפחד להיקלע למצב קבוע של אנונימיות ושקיעה בשכחה עלול להשריש הרגלים מגונים‬
‫בהתכוונות אל הקונצנזוס‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_רונן אדלמן‬
‫אני חושב שצריך להבדיל בין שיחות על אמנות לבין האמנות עצמה‪ .‬שיחות על אמנות‬
‫זה מצוין‪ ,‬כן ירבו‪ .‬תזות ביקורתיות וחשיבה פילוסופיות בהחלט יכולים להוסיף לשיחה‪,‬‬
‫רק צריך לזכור שאמנות יכולה לבוא במקום בו הכתיבה מוגבלת‪ .‬אין צורך בתרגום של‬
‫ויופי לאיפוק מאיין‪ .‬רף מתחקה אחר הזיקה בין אינסטינקט להכרח‪ ,‬בין מיניות לדחף‪,‬‬
‫אובססיה וכפיתיות ועוטה מימד של דחיפות ארכאית‪ ,‬פרצי המאניה צוברים תאוצה‬
‫ודומה שהם מבקשים להשקיט רעב פיזי‪ ,‬רעב מיני ומהלך יצירתי שאינו יודע‬
‫שובעה‪.‬‬
‫בבקשה‬
‫פיקה פיקה פיקה פוגעים בי פיקה פיקה פיקה פוגעים בי‬
‫את הטקסטים למעלה כתבו לפי הסדר אורי דסאו ודרורית גור אריה‪.‬‬
‫ואני לא מבינה‬
‫אני לא מבינה‬
‫ואני בחרתי‪ ,‬לקחתי משפטים מתוכם ולא ממש לפי הסדר (לרוב אבל כן לפי הסדר)‪ ,‬זה‬
‫לא נראה לי הכי משמעותי‪ ,‬יכולתי לבחור טקסטים אחרים‪ ,‬אני נטפלת ויש חושבת צורך‬
‫להיטפל‪ .‬הכול נשמע התנשמויות טקסטואליות מתנפחות למה קיים ביצירה והוראות‬
‫הרגשה ומה אני כל כך נגד זה‪ ,‬זה לא שאני מטיפת אילמות‪ ,‬אני באמת לא מטיפת‬
‫אילמות‪ ,‬זה לא שאני חושבת‪ ,‬יותר נכון מבחינה‪ ,‬בין מקור ופירוש‪ ,‬בין החושניות הלא‬
‫מילולית של הציור לבין הדיבור על הציור‪ ,‬הכול נגוע בהסברים פיקטיבים ודיאלוגים‬
‫פנימיים מבארים וכפיתיות צנטרליסטית‪.‬‬
‫אני מנסה להגיד משהו‬
‫בייאוש‬
‫אבל בטקסטים למעלה יש איזה השתמשות במילים בצורה כל כך בטוחה שהיא נמצאת‪,‬‬
‫מסבירה משהו‪ ,‬מבאירה את‪ ,‬עונה אל‪ ,‬מקשרת עם ואני חולה מזה או בריאה מזה‪ ,‬לא‬
‫יודעת‪ .‬ישות מדברת (לאקאן)‪ ,‬אפילו דמעה היא דבר אינטלקטואלי ואנו מגיהים את‬
‫עצמנו תמיד (נתן זך)‪ .‬אני קוטפת פרח ממגדיר הצמחים (שיר הייקו יפני) ולברברה‬
‫קרוגר יוצאת מתוך האוזן המילה שומעת ויוסי ברגר יגיד את זה בלי פה וישמע את זה‬
‫בלי אוזן אם מסבירים אז מבינים‪ .‬הפאסאדה של מחשבה מארגנת‪ ,‬מתעלת זה כמו‬
‫אכזמה במוח‪ ,‬לא‪ ,‬איך שאני חושבת‪ ...‬איך שאני חושבת זה יותר כמו אכזמה‪ ..‬אני‬
‫לא יכולה שעוד אולי ישב לי בראש‪ ,‬אני מתאמנת בלהגיד משפטים חיוביים חד‬
‫‪‬‬ ‫משמעיים ותמיד יוצא לי להגיד לא גם שאני מתכוונת להגיד כן‪ .‬ים עושה לי טוב‪ .‬לקום‬
‫בבוקר אחרי ששתיתי תה צמחים בלילה עושה לי טוב‪ .‬חיוך של ארקדיוש‪ .‬חיבוק של‬
‫נמרוד‪ ,‬תלתלים של אדם‪ ,‬לראות את נישקו מחפשת את הירח בלילה‪ ,‬ביום עושה לי‬
‫טוב‪ .‬לראות את נישקו רוצה לעשות טובה לנמלה עושה לי טוב וארקדיוש ביקש שאני‬
‫בבקשה בבקשה אנסה להתאמן להגיד דברים טובים‬
‫אבל יוצאת לי מין צויחה כזו כל כמה זמן”‬
‫‪...‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_חיים דאואל לוסקי‬ ‫‪‬‬
‫אנחנו מגלים כי ההתבוננות ושקיעה בעדויות‪ ,‬בסימני המקור שנשמרו‪ ,‬לא רק שאינם‬
‫מצליחים לשחזר את המקור‪ ,‬אלא עולים עליו בהציעם שיפעה בלתי מתפשרת של חוויות‬
 ‫התיאוריות לשפה ויזואלית אך יש מקום לשיח עם התזות‪ ,‬להרחבה ולוויכוח‪ .‬בדרך כלל‬
‫לבורות אין הרבה חן‪ ,‬וכדאי לאמן להכיר את הרקע התיאורטי והפילוסופי של מה שהוא‬
‫מתעסק איתו אבל לא כדי לצטט או לאייר אותם אלא להשתתף ולהרחיב את הדיון בדרך‬
‫הייחודית שלו‪.‬‬

‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬

‫חברה ואמנות‬

‫‪ 10‬תגובות‬

‫‪3/6‬‬
‫עצמי מתלבט באותה שאלה כאמן‪ ,‬וכמובן שאינני הראשון או האחרון‪ .‬אני מאמין‬
‫בחופש האמנות‪ ,‬באוטונומיה שלה לשפה‪ ,‬להלך‪-‬רוח‪ ,‬ומתוך כך אני מרגיש שמחובתי‬
‫להתנגד לחיוב האמנות‪ ,‬או להפחתה מערכה‪ ,‬באשר אינה מטפלת בסביבתה המיידית‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬אני מאמין שקיימת בעיה של ממש כאשר חברה שבה כף המאזניים מוטה‬
‫למשקלה של העשייה ה”אוטונומית”‪ ,‬ה”אוניברסלית”‪ ,‬ואילו המעט שבמעט מתבקש‬
‫ממנה הוא להתייחס למקום הגאוגרפי‪ ,‬למצב החברתי והפוליטי‪.‬‬
‫הנטייה שלנו לחזור ולהצהיר בזכות האמנות נטולת השורשים התרבותיים (להתבונן‬
‫באמנות אמריקאית ואירופאית עכשווית וכיו”ב) מוטעית מיסודה‪ .‬היא מבוססת על‬
‫קריאה שגויה במקרה הטוב ונבערות במקרה המצוי‪ .‬אין אמנות (קרי‪ ,‬אין אמנות ראויה‬
‫לשמה) שהיא נטולת שורשים‪ .‬עשייה המתעקשת על התנערות מתמדת מן המקום‬
‫והחברה בו היא נעשית‪ ,‬נידונה‪ ,‬לתפיסתי‪ ,‬לכישלון בהיבטה ההיסטורי‪.‬‬
‫כל זאת‪ ,‬אני חוזר‪ ,‬אינו בכדי לטעון כי על כל אמן לדפדף בשנותני מלחמות ישראל‪,‬‬
‫ובאיסוף דימויים מ”בצלם” לטובת האינסטליישן הבא שלו‪ .‬המקום בו האמן מתקיים‬
‫ובו עברו ועתידו‪ ,‬אינהרנטי לעשייה שלו כמו כל רכיב אחר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_תמר גטר‬
‫סזאן הפך את העולם עם תפוח‪ ,‬ודושאן עם משתנה‪ .‬אלה הן הדוגמאות שלי למחויבות‬
‫אתית ממדרגה ראשונה‪ .‬המירב שיכולה אמנות להשיג הוא שינוי תודעה‪ .‬זה התחום‪.‬‬
‫אין לאמנות תחום אחר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_דוד גינתון‬
‫בסופו של דבר כל דבר עשוי להילקח בחשבון‪ .‬יש קשר בין המציאות לאמנות‪ ,‬אבל אין‬
‫אפשרות לקחת הכול בחשבון בזמן הווה‪ .‬והדברים שאתם הדגשתם‪ ,‬הפוליטי והחברתי‪,‬‬
‫אין חובה לקחת אותם בחשבון‪ ,‬וגם כאן מדובר בהכרעות אישיות‪ .‬לכן גם יש סתירות‪,‬‬
‫סיפורים מורכבים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_רועי צ’יקי ארד‬
‫השאלה שנשאלה היא אם האדם מחויב לחברה‪ .‬בגדול‪ ,‬אמן הוא בדיוק האיש שלא‬
‫מחויב לכלום‪ .‬לא לטקסט‪ ,‬לא למדינה‪ ,‬ולא לדעות שלי או שלכם‪ .‬זו חוצפה לחייב אמן‬
‫שאני לא מכיר לדעותיי שלי‪ .‬אפילו לעצמו עדיף שלא להיות מחויב (מתכון לשעמום)‪.‬‬
‫היתרון של האמן זה שהוא לא מחויב‪ ,‬ולכן יכול להתעסק בחברה שלו בדרך מרעננת‬
‫וביקורתית‪ ,‬ויש לו זמן חופשי‪ .‬יש שלושה‪ .‬סוגים של אנשים עם זמן חופשי‪ ,‬בגלל‬
‫הגדרה לא ברורה של תפקידם‪ :‬הפוליטיקאי‪ ,‬העשיר והיוצר‪ .‬כך שהיוצר יכול לצמצם‬
‫את הנזקים של השניים הראשונים‪.‬‬
‫אני אישית חושב שאמן צריך להסתכל סביבו‪ ,‬והוא עושה זאת על ידי החושים‪ .‬הדבר‬
‫דומה לאמן קלאסי שמצייר בחורה‪ .‬אם הוא יצייר אותה בלי אף או עם שד אחד‪ ,‬סימן‬
‫שחושיו אינם פועלים‪ .‬כך שהיום ‪ -‬עיוורון של אמן הופך אותו לאמן פחות טוב‪.‬‬
‫ויש גם התקרנפות‪ .‬אפשר לראות דוגמא קיצונית ומזעזעת לכך בשדה דומה‪ ,‬מוזיקת‬
‫הרוק שתוצאה של לחץ של גלגלץ הפכה למוזיקה דביקה‪ .‬או הטקסטים הלא פוליטיים‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬
‫חברה ואמנות‬
‫הנושא הנידון כאן הוא יחסי אמן וחברה‪ .‬האם האמן מחויב לחברה בה הוא יוצר? האם האמנות‬
‫‪‬‬ ‫מתחייבת (כל פעם מחדש) לתת מענה לחברה בה היא נוצרת? האם מענה זה צריך להיות קשור‬
‫למצבה הנוכחי של החברה?‬
‫נראה כי קיים פער בין עולמה של אמנות למצב החברה באשר היא‪ .‬עם זאת‪ ,‬האמנות מתקיימת‬
‫תמיד בתוך חברה ספציפית‪ .‬חברה אשר אנו מניחים שעומדת על מערך של כללי מוסר‪ .‬אם כך‪,‬‬
‫מהו האפיון הניתן לדמות האמן בחברה זו‪ .‬האם האמנות פועלת ביחס למערך המוסרי של החברה‬
‫בה היא נוצרת? אם כן‪ ,‬האם היא מחויבת למוסר זה‪ ,‬או האם היא אמורה לאתגר‪ ,‬לבגוד או‬
‫לאפיין מחדש את המערך המוסרי?‬
‫‪‬‬ ‫בשביל להתחיל בדיון הרחב הזה אציב שתי נקודות קיצון‪ .‬החברה הגלובלית מאופיינת בסחר‬
‫בסחורות למטרות רווח תוך כדי עמעום השינויים התרבותיים בין אזוריה הגיאוגרפים השונים‬
‫של קהילת עולם ראשון זו‪ .‬האם לאמן המתמסר למנגנון זה יש קשר לכללי המוסר של חברה‬
‫זו? ואם חברה זו אינה מאופיינת בכללי מוסר‪ ,‬האם תפקיד האמן לייצר כללים אלה או להיפך‪,‬‬
‫לבגוד בסדר הקיים על מנת לייצר את הסדר המוסרי?‬
‫האזור הגיאוגרפי של מדינת ישראל מכיל בתוכו את ההווה וההיסטוריה של הכיבוש‪ ,‬את פערי‬
‫המעמדות ההולכים ונהיים קיצוניים יותר ויותר‪ ,‬את האפליה והגזענות כחלק משיטת השלטון‪,‬‬
‫וזה רק קצה הקרחון‪ .‬האם למציאות זו יש קשר לפעולת האמנות והאם קשר זה מחייב?‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 10‬תגובות‪:‬‬
‫פורסם ע”י_שי יחזקאלי‬ ‫‪‬‬
‫אני מאמין שבכדי לענות לשאלות שהוצבו כאן במדויק‪ ,‬יש צורך מוקדם בבירור‬
‫מונחים‪ .‬מונחים כמו ”מענה” ו”מחוייבות” הן בעיני בעייתיים מכיוון שהם יכולים‬
‫להגדיר שני מצבים שונים‪ .‬אם‪ ,‬לשם העניין‪ ,‬אנחנו מדברים על ”מענה” כעל פתרון‪,‬‬
‫או תשובה לשאלה או לבעיה (וזוהי בדרך כלל האסוציאציה למילה הזאת)‪ ,‬אני‪ ,‬באופן‬
‫טבעי וטריוויאלי מדי‪ ,‬כמעט שולל לגמרי את ”המחויבות” של האמן לכך‪ .‬בהכללה גסה‬
‫אך קרובה למדויקת ניתן לומר שהעשייה האמנותית שיוצאת מתוך הנחה כזאת נופלת‬
‫לדידקטיות‪ ,‬מטיפנות‪ ,‬וסגפנות של מחשבה ושל נראות‪.‬‬
‫אם‪ ,‬מאידך‪ ,‬אנחנו מדברים על מענה כעל התייחסות למצב נתון‪ ,‬אני מודה שאני‬
‫יכול לה או יותר נכון מעוניין בה (תעשו אקט לא חוקי כמו מדורה באמצע הרחוב‪,‬‬
‫שיבואו שוטרים תגידו שאתם אמנים‪ .‬רוב הסיכויים שהשוטרים לא יעשו לכם כלום)‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬חופש ויכולת הביטוי הנפלא הזה חייבים לכלול גם את השאלה ‘מי מקשיב?’‬
‫‘למי מדברים?’ ו’מה רוצים להגיד?’ ומצב האמנות הוא זה שאת רוב האמנות הישראלית‬
‫היום לא מעניין בעצם מי מקשיב לה‪ ,‬אלא אם זה לצורך קידומה שלה‪ .‬גם כשהיא‬
‫אומרת משהו‪ ,‬היא מדקלמת ביקורת או מחאה ‪ -‬וזה במקרה הטוב‪ ,‬שבו היא לא כלי‬
‫יעיל לפרסום ושיווק‪.‬‬
‫בדמוקרטיות הליברליות‪ ,‬צריכים את האמנים הביקורתיים אבל כל עוד הם יישארו‬
‫במקומם‪ ,‬בגלריות‪ ,‬במרכזי האמנות‪ ,‬במגזינים שלהם‪ .‬מעודדים להיות ביקורתיים‬
‫באמנות וזה אפילו רצוי‪ ,‬כל עוד אינך יוצא כנגד המקומות הקדושים של האמנות‬
‫(גלריות‪ ,‬מוזיאונים‪ ,‬אוצרים) וכל עוד אתה לא אוכל את הידיים שמאכילים אותה‬
‫(ספונסרים‪ ,‬קרנות והפילנתרופים)‪ .‬אז האמן יכול להיות ביקורתי‪ ,‬חד וחכם‪ ,‬כל עוד‬
‫הוא לא אומר דבר על פעילות פוליטית‪ ,‬על שותפות סולידריות ‪ ,‬על שינוי‪ ,‬על מאבק‪.‬‬
‫וכאן אין מקום לחריגה והכי חשוב אסור לזהם את השיח בדרישה למעשה פוליטי מחוץ‬
‫לשדה האמנות (מותר לחתום על עצומות)‪ .‬כשתתבצע החריגה‪ ,‬עולם האמנות ידאג‬
‫לשמור על עצמו על ידי הוצאת החריג מהמרחב המוגן‪” .‬אתם הרי אמנים ולא חס‬
‫וחלילה משהו נחות כמו פעילים חברתיים או השם ישמור פוליטיקאים”‪.‬‬
‫כדי לעשות שינוי אמיתי‪ ,‬אמן צריך לצאת מהגטו של האמנות‪ ,‬להיות חלק מקהילה‬
‫אזרחית ולתרום את קישוריו ומבטו למאבק המשותף‪ .‬כל זאת לא עומד בניגוד אלא‬
‫הולך יד ביד עם פעולת האמנות האישית‪.‬‬
‫עוד בעיה של האמנות כאן‪ :‬המציאות מקורית ומעניינת הרבה יותר‪ ,‬מפתיעה ורדיקלית‬
‫ממנה‪ .‬אז עדיף להצטרף למציאות מאשר לנסות להביט ממנה מהצד ולנסות להיות‬
‫האמן שעומד בחוץ‪ ,‬מצביע ומתעד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אורי דסאו‬
‫מאוד קשה להגדיר מהו מצב נוכחי של חברה‪ ,‬אנשים לומדים שנים כדי להסביר מה‬
‫בדיוק המצב הנתון של חברה נתונה‪ .‬אמנות מעלה אספקטים מהותיים של חברה‬
‫ומחשבה חברתית ושאלות לגבי אופני הטיפול באספקטים אלה‪.‬בנוסף‪  ,‬יש אמנים שיש‬
‫להם עניין בביקורת הציונות‪ ,‬הציונות כגזענות‪ ,‬הציונות כקולוניאליזם‪ ,‬בעיקרון שווה‬
‫לפקפק בהכל‪ ,‬אבל גם לקחת החלטות משמעותיות לגבי ההיסטוריה‪ ,‬תוך כדי ספקנות‬
‫עמוקה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_איתן שוקר‬
‫האמן הבוחר להציג את עבודתו בפני קהל‪ ,‬פועל מצד אחד באופן אינטימי עם עצמו‪,‬‬
‫ובה בעת מודע לכך שעבודתו תיצור סוג של תקשורת עם הצופים בה‪ .‬בעיניי‪ ,‬האמן‬
‫תמיד מגיב לסביבה בה הוא חי‪ ,‬בין אם זו תגובה או דיאלוג עם משפחתו‪ ,‬חבריו‪,‬‬
‫המדינה בה הוא חי‪ ,‬התרבות‪ ,‬או דיאלוג עם הז’אנר בו הוא יוצר‪ ,‬עם תולדות האמנות‪,‬‬
‫עם האמנות שמוצגת באותה עת בארצו ומחוצה לה‪ .‬הבחירה נתונה לכל יוצר היא עד‬
‫כמה הדיאלוג עם החברה יהיה נוכח בעבודה‪ .‬ככל שהיוצר מודע ומעורה יותר בעולם‪,‬‬
‫מחלחלים לעבודותיו רבדים שהם תגובה לספיגה של הידע והתחושות שלו לגבי העולם‪.‬‬
‫גם אם האמן חש שהוא פועל בחלל בועתי ושוכח את קיומו של המתבונן‪ ,‬עדיין‬
‫של כותבים‪ ,‬גם כדי שלא תופסק השמעתם בגלצ (מימין ומשמאל‪ ,‬אגב)‪.‬‬
‫אני חושב שאמנות‪ ,‬שירה ומוזיקה טובים או מעניינים תמיד קשורים להתנגדות‬
‫כלשהי (זה יכול להיות גם התנגדות לפוליטיקה)‪ .‬אבל זה טעמי שלי ‪ -‬וגם ההתנגדות‬
‫תלויית פרשנות ומידה‪ .‬ואני פחות מתעניין באמנות שעסוקה בעצמה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אלעד רוזן‬ ‫‪‬‬
‫אחת מהבעיות של החברה הגלובלית היא שאמן‪ ,‬כמו גם כל אדם באשר הוא‪ ,‬ניצב אל‬
‫מול חברה עצומת מימדים ומונוליטית כל כך‪ ,‬שאין באפשרותו להיות מחויב אליה‬
‫במובן האמיתי של המילה‪ ,‬וכפועל יוצא‪ ,‬אין לו אפשרות למחות כנגד הנורמות שלה‪.‬‬
‫לדעתי צריך להחזיר את הרלבנטיות לקבוצות התייחסות קטנות יותר‪ .‬לפרק ולבנות‬
‫מחדש מונחים כמו אמנות קהילתית ואמנות עממית‪ ,‬בצורה כזו שיהפכו רלבנטיים‪.‬‬
‫פירוק כזה יהיה אפשרי כמובן‪ ,‬רק לאחר פירוק של המונח והרכבה מחדש של‬
‫המושגים ”קהילה”‪” ,‬עממי” ו”אמנות”‪.‬‬
‫אנו עדים כעת לתהליך בעולם בו ”נגמר הכסף”‪ .‬תהליך כזה מחייב אותנו כאמנים‬
‫לשאול את עצמנו ‪ -‬לאן אנחנו מכוונים את מעשינו‪ ,‬כאשר המניע הכלכלי המסורתי‬
‫מאחורי גלגלי האמנות נעלם? מה מניע את העולם הזה? מונחים המשמשים חושבים‬
‫רדיקליים בבואם להתמודד עם האתגרים העומדים בפני העולם‪ ,‬יכולים להיות רלבנטיים‬
‫גם בשדה האמנות ‪ -‬קיימות (בשורוק) ייצור עצמי‪ ,‬כלכלת מתנות‪ ,‬מיקרו כלכלה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_מאשה זוסמן‬ ‫‪‬‬
‫אני חושבת שאדם שקורא לעצמו אמן מתחייב למצב של ערנות מתמדת והתנגדות גורפת‬
‫‪‬‬ ‫ללקיחת הדברים כמובנים מאליהם‪ .‬כל הדברים‪ .‬גם את החומר שאיתו הוא עובד‬
‫בסטודיו וגם את החברה שבה הוא חי ופועל‪ .‬מה נובע מזה בפועל? ניסיונות ליצור‬
‫עולמות חדשים ואלטרנטיבות‪ .‬בכל רגע ובכל מקום ‪ -‬בבית‪ ,‬ברחוב‪ ,‬בסטודיו‪ ,‬בכיבוש‬
‫ובמלחמה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_צביקה קנטור‬ ‫‪‬‬
‫ברוך השם אמנים הם בני אדם עם התנהגויות ומציאויות שונות‬
‫להסיק כפיפה אחת על כולם זה קצת מוגזם‬
‫‪‬‬ ‫אין ספק שבק”מ המרובע של האמנות הישראלית הרבה דינמיקות מדהימות וסוחפות‬
‫אבל ישנם גם שטובעים בבריכת הגילדה‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_רונן אידלמן‬ ‫‪‬‬
‫כל אדם מחויב לחברה בה הוא חי‪ ,‬מחויב לעשות את המקום בו הוא חי למקום יותר‬
‫טוב ולהילחם בשביל מה שהוא מאמין בו‪ .‬אבל לאמן‪ ,‬מעבר להיותו אזרח אחראי כמו‬
‫כל אחד‪ ,‬יש עוד יתרון‪ ,‬כי באמנות אפשר לעשות הרבה‪ ,‬להגיד הרבה‪ .‬אפשר כמעט‬
‫להגיד הכול‪ .‬זהו המרחב הרדיקלי ביותר‪ ,‬שבו החוק מושהה וגם מצב החירום אולי לא‬
 ‫ההחלטות שלו לגבי היצירה נובעות מהדיאלוג שלו עם החברה‪.‬‬
‫האחריות היא זכות ולא חובה‪ .‬כשאמן בוחר באופן מודע ליצור דיאלוג עם החברה‪ ,‬הוא‬
‫לוקח אחריות אחרת מאשר בעבודה המתרכזת בפופיק של עצמו‪ .‬הפופיק של האמן‬
‫כמובן חשוב ומעניין ואף מעמיד מראה כלפי המתבונן‪ ,‬אבל המחויבות של האמן נשארת‬
‫כלפי עצמו‪ .‬התייחסות לחברה בה אתה חי דורשת חקירה והתעמקות בסוגיות אתיות‪,‬‬
‫מוסריות ופוליטיות לצד ודרך הברומטר האישי‪.‬‬
‫גם למדינה צריכה להיות אחריות כלפי האמנים הפועלים בה‪ .‬בין אם באופן ישיר‬
‫בתמיכות‪ ,‬ברכישה סדירה של יצירות‪ ,‬במערכת תמיכות כלכליות‪ ,‬או באופן עקיף ע”י‬
‫יצירת תנאים לקיום שוק של אספנים מקצועיים או מזדמנים (לדוגמא ע”י עידוד‬
‫באמצעות הקלות במס)‪ .‬המדינה אינה צריכה לראות בתרבות תחום שחייב להיות כלכלי‬
‫ולהתקיים בתנאי שוק קפיטליסטיים‪ ,‬כי אם נכס שעל החברה לשמר ולפתח‪ ,‬גם אם‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬ ‫הדבר דורש הקצאת משאבים שהחזרתם אינה כלכלית כי אם ערכית‪.‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬ ‫‪‬‬

‫פרפורמנס‪ ,‬למה לא?‬

‫‪ 9‬תגובות‬

‫‪4/6‬‬
‫לאמרו בפניי‪ .‬הוזכרה המילה אקט ‪ -‬ואכן פרפורמנס מהסוג שאני עושה דומה לסקס‪,‬‬
‫בכך שהוא הדבר עצמו‪ .‬ובכך שיש חשיבות לסיפור לחבר'ה‪ ,‬אחרת האקט יעלם ויתפורר‬
‫אחרי זמן מה‪ .‬ובכך שזה עובר תמיד חשוך בוידאו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_תמר גטר‬
‫כל פעולת אמנות בין אם היא נעלמת לאחר ביצועה או לא‪ ,‬היא פעולה פרפורמטיבית‬
‫ומה שקובע את משקלה בעולם האמנות הוא כוחה האמנותי והאמת האמנותית שלה‪.‬‬
‫פעולה פרפורמטיבית ו’פרפורמנס’ הם מושגים שונים (כדאי לדייק)‪ .‬כבר בשנות ה–‪70‬‬
‫נוכחו לדעת שגורל האמנות בכל צורות הופעותיה הוא גורל של אובייקטים סחירים‪.‬‬
‫הפרפורמנס ההיסטוריים נהגו גם (לא רק) בתוך אידאולוגיה ביקורתית ביחס לשוק‬
‫האמנות‪ ,‬אך עד מהרה הפכו לנכסים מוזיאליים יקרים‪ .‬עלות ההפקה והתיעוד של‬
‫הפיצוצים של טינגלי במדבר גדולה ‪ -‬כך ניתן לשער ‪ -‬מסך כל ההפקות שנעשו באמנות‬
‫הישראלית‪ ...‬בפרוייקט די מוקדם של כריסטו כבר עבדו ‪ 430‬אסיסטנטים‪ ,‬הפרוייקט‬
‫עלה ‪ 3.4‬מיליון דולאר והתקיים שבועיים‪ .‬פרוייקט ”מטרייה” שלו שבוצע ביפן‬
‫ובארה”ב ב–‪ ,1991‬כבר עלה ‪ 26‬מיליון דולאר‪...‬‬
‫השאלה‪ ,‬אם בכלל ישנה שאלה‪ ,‬איננה למה פרפורמנס עכשיו‪ ,‬אלא איזה פרפורמנס?‬
‫וזו שאלה שאמן מעמיד לעצמו מתוך החזון האסתטי שלו‪ .‬אין זו שאלה שניתן להכריע‬
‫עליה מטעם מפלגה כלשהי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_דוד גינתון‬
‫למרות שעידן הפרפורמנס נמצא כנראה מעבר לשיאו‪ ,‬מדובר בעניין סטטיסטי שאינו‬
‫יכול לפסול מראש אפשרות של פרפורמנס חשוב‪ .‬גם פרפורמנס יכול להיות סחיר‪ ,‬תלוי‬
‫איך משתמשים בו‪ .‬התיעוד הוא כמובן סוג של עבודה בפני עצמה‪ .‬לגבי השאלה ”למה‬
‫פרפורמנס עכשיו?” הצידוק התיאורטי יכול היה להיות בכך שהפרפורמנס הטוב היה‬
‫פוליטי‪ .‬אבל מהו הפוליטי היום? ולכן‪ ,‬מהו הפוליטי באמנות היום?‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_עדינה בר–און‬
‫אני חושבת שהשאלה לגבי ההיבט הכלכלי של הפרפורמנס כמוצר בעל ערך כספי או‬
‫כמוצר חסר ערך כספי‪ ,‬אינו רלוונטי לאמן הפרפורמנס‪ ,‬ובעצם זו שאלה שאינה אמורה‬
‫להיות רלוונטית לאף אמן באשר הוא‪ .‬אחרי ‪ 35‬שנות עבודה בתחום זה‪ ,‬אני נוכחת‬
‫שהתהודה של הפרפורמנס בתוך הקונטקסט של ”הכפריות”‪ ,‬היא תהודה שהולכת‬
‫ומתעצמת‪ ,‬ושבשנים האחרונות תהודה זו עוד הלכה והתגברה‪.‬‬
‫הפרפורמנס מקבל משמעות מיוחדת דווקא במדינות ובמקומות בעולם שבהם יש‬
‫קונפליקטים עזים של בין אידיאולוגיות פוליטיות‪ ,‬טריטוריאליות ודתיות‪ .‬ראו מדינות‬
‫בדרום–מזרח אסיה כאינדונזיה‪ ,‬או ארצות פוסט–קומוניסטיות כאלבניה וכבלרוס‪.‬‬
‫לעומת מדינות כמו אנגליה‪ ,‬צרפת וקנדה‪ ,‬היכן שהפרפורמנס מתנהל כאקט אמנותי‬
‫ממוסד עם משמעת צורנית מובהקת ללא פצעים חברתיים–פוליטיים‪ ,‬ללא מועקה‬
‫אידיאולוגית‪ .‬נדמה לי שגם בישראל‪ ,‬עם התגברות החיכוך שבין דתיים לחילונים‪,‬‬
‫פונדמנטאליסטים ואחרים‪ ,‬הפרפורמנס מקבל תאוצה‪ ,‬ואני מוצאת שהמופעים שלי‬
‫‪‬‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬
‫פרפורמנס‪ ,‬למה לא?‬
‫מה המקום של פעולה פרפורמטיבית במרחב האמנות העכשוי ביחס לכך שהאמנות הזו מתכמתת‬
‫אל תוך האקט‪ ,‬כאשר כל תוצר אחר שלה הוא רק תיעוד של הדבר המקורי‪ .‬האם יש משמעות‬
‫מיוחדת לאקט כדבר בלתי סחיר‪ ,‬במיוחד לאור המשבר הכלכלי של העולם המערבי?‬
‫ביחס למציאות של שוק האמנות בו הכל סחיר‪ ,‬מה משמעות התיעוד‪ ,‬האם התיעוד הופך‬
‫לעבודה עצמה‪ ,‬לאחר שהפרפורמנס נגמר? והשאלה הגדולה היא‪ ,‬למה פרפורמנס עכשיו?‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ 9‬תגובות‪:‬‬
‫פורסם ע”י_רועי צ’יקי ארד‬ ‫‪‬‬
‫יצא לי להציג כמה פעמים מה שנקרא מיצג‪ ,‬בדרך כלל עם חבר‪ ,‬נמרוד קמר‪ .‬אפשר‬
‫להגיד שאני בכלל אמן פרפורמנס‪ ,‬זה בעיקר מה שאני עושה במרבית היום‪ ,‬חוץ מאשר‬
‫באותם רגעים שבהם אני עושה פרפורמנס‪.‬‬
‫בדרך כלל לא תיעדתי את ההופעות‪ ,‬וזה לא הפסד גדול‪ ,‬כי הכוח שלהן היה‬
‫בקונטקסט (ערבֵ י פרפורמנס)‪ .‬אתן דוגמא לסוג פרפורמנס שעשיתי בערב מיצגים רווי‬
‫‪‬‬ ‫מאוד שארגנה אמנית בשם מיריי שינאן על גג של מסעדה הודית‪ :‬שוחחתי עם אמי‬
‫בטלפון‪ .‬לא שמעו את אמא שלי‪ .‬פשוט שמעו אותי אומר שלום‪ ,‬ואז מהמהמם ומקשיב‬
‫לה ‪ -‬כמו בשיחות רגילות‪ .‬למען האמת זו לא הייתה שיחה רגילה אלא שיחה ארוכה‬
‫מהממוצע‪ ,‬ובדרך כלל אני לא מתקשר אליה‪ ,‬אלא היא אלי‪.‬‬
‫פרפורמנס אחר היה תחרות עם נמרוד בתערוכה ברחוב מיכל ‪ ,7‬שנעשתה ב–‪7.7.07‬‬
‫‪ ,‬מי מרכיב יותר בנות על האופנוע (ניצחתי)‪ .‬ועוד עבודה היתה לשבת‪ ,‬אני ועוד כמה‬
‫גברים‪ ,‬ולקרוא עיתונים ולעשות עיניים לבנות שעוברות‪ .‬האם יש טעם לצלם את זה?‬
‫למה לטרוח?‬
‫עבודה שכן תועדה לכאורה היתה יום פגישות עם אנשים שבו דיברנו עם כל אחד רבע‬
‫שעה‪ ,‬אחרי תיאום פגישה וחתימה על חוזה דרקוני על זכויות לשידור הצילומים בכל‬
‫מדיה‪ .‬אבל היו יותר מדי חומרי וידאו מכדי שנערוך‪ .‬כך שגם העבודה הזו לא‬
‫תועדה‪.‬‬
‫בגדול‪ ,‬האמנות שלי היא אמנות שלא שואלת שאלות‪ ,‬וחסרת ביקורת עצמית‪ ,‬אלא‬
‫רצה קדימה‪ .‬בדרך כלל היא היא עצמה‪ ,‬כשכל פרשנות היא עניין מביש‪ ,‬שלא נעים‬
‫מוגדרים‪ .‬אותם גבולות שהופכים את הפרפורמנס לעתים קרובות כל כך לקפוא‬
‫ומשעמם‪.‬‬
‫בהרצאה שנכחתי בה בזמן החילופים בגרמניה דיברה נציגה של קבוצת אמנים‬
‫העוסקים בעבודה חברתית–קהילתית על השימוש במילה ‘אמנות’ כסוג של מפתח גנבים‬
‫בהתמודדות מול רשויות וגופים קהילתיית שונים‪ .‬פעולות שיכולות להיות קשות לבליעה‬
‫הופכות בדרך–כלל להרבה יותר קלות לעיכול כאשר הן מוגדרות כאמנות‪.‬‬
‫בהקשר הזה אני רואה דווקא את היתרון של המילה ‘פרפורמנס’ כסוג של ממוסס‬
‫התנגדות‪.‬‬
‫”‪-‬חבר’ה‪ ,‬מה לעזאזל אתם עושים?!‬
‫‪-‬אנחנו עושים פרפורמנס”‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_טל אלפרשטיין‬
‫קצת באופן אישי‬
‫אם היה משבר כלכלי‬
‫שגרם לי לעשות מיצג‬
‫זה היה עייפות מחומר‪,‬‬
‫זלזול באובייקטים שממשיכים להתקיים‪.‬‬
‫לפחות כרגע‪-‬‬
‫לפסל בין ארבע גפיים‬
‫בגודל הגוף שלי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_חיים דאואל לוסקי‬
‫לא חייבים לעשות מאומה מעבר לאמנות‪ ,‬שהיא עצמה ‪ -‬הפרפורמנס‪ .‬כל פעולה נוספת‬
‫שגויה בעיני משום שהאמנות היא מה שמציע צורה של מאבק תרבותי בתרבות‪ ,‬כנציגה‬
‫של הא‪-‬הפוליטי‪ ,‬כהוצאה אל הפועל של הצורה ‪ -‬ייצוג‪ ,‬או ‪ ,to perform‬דהיינו‪,‬‬
‫לבצע את התרבות בתרבותי‪ ,‬ולהטעות את הכל‪ ,‬בדיוק כפי שפוליטיקה אינה עושה‬
‫פרפורמציה ל”הפוליטי”‪ ,‬כך גם התרבות אינה הוצאה אל הפעולה של ה”תרבותי”‪ ,‬וכפי‬
‫שתיאורטיקנים של אמנות מגדירים זאת ‪ -‬האמנות היא תמיד ‪ -‬המצב‪ ,‬הארוע‪ ,‬מצב‬
‫החירום‪ ,‬והיא תמיד משבר מצב החרום‪ ,‬המשבר אותו בלתי ניתן להכיר אלא דרך‬
‫האמנות כמלאכה וכמעשה פועל‪ .‬התרבותי ‪ -‬או אולי האמנותי בתוך התרבות‪ ,‬הספירה‬
‫של האסתטי בתוך האמנות‪ ,‬הוא צורה של מאבק שאינו קשור רק לכלל העשיה בתרבות‬
‫ובאמנות‪ ,‬כפי שהפוליטי אינו קשור בהכרח ישירות לעשיה הפוליטית אלא להיפך ‪-‬‬
‫הוא המרחב המוגדר כך ברגע החרום שעבור האמנות במאה ה–‪ 20‬הוא אימננטי‪ :‬מותר‬
‫לעשות מה שמותר לעשות באמנות המאה ה–‪ ,20‬דהיינו מותר לעשות הכל משום שמצב‬
‫החירום מאפשר זאת‪ ,‬משום שהאמנות מבינה את עצמה כמה שמציג ומציב את מצב‬
‫החירום כל הזמן‪ ,‬בגבול שלו בסף ההיסטריה של החיים‪ .‬האמנות במאה ה–‪ 20‬ניתקת‬
‫מהמסורת ומעמידה את עצמה כמרחב בתוכו מה שמבקש לשבש ולערער מבפנים‬
‫ומבחוץ‪ ,‬היכול להגדיר את פעולתו ואת עצמת ההדף שלו ובכך היא כמובן מגדירה את‬
‫הדרך היחידה להסתכל‪ ,‬דרך המראה המכפילה‪ .‬כך גם השאלה ‪ -‬מהי הפעולה של‬
‫התרבותי ומהן מטרותיה‪ ,‬שאלה שאינה נשאלת כי הפעולה היא ההצבעה על הגבול ועל‬
‫הרגע בו האמן מצליח להנכיח ולייצר אותו מול הכללי‪ ,‬כערך רגעי זמני וחולף מיד‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬להבדיל ממופעיי בשנות השבעים‪ ,‬נענים לצורך לא רק בתוכי‪ ,‬אלא‬
‫גם בקהל שלי‪ .‬צורך שהפך דחוף במיוחד‪ .‬אני מוצאת שבשנת ‪ 2009‬הקהל צמא למפגש‬
‫ולריגוש ‪ -‬ולריגוש שבמפגש ‪ -‬האנושי‪ .‬הפרפורמנס משמש מטרה מיוחדת ואותנטית‬
‫שאף מפגש אחר לא משמש‪ ...‬אולי רק מפגשים חברתיים‪-‬פוליטיים שקשורים לקהילה‬
‫עשויים עדיין לשרת‪ .‬כוונתי לומר שבמפגש הפרפורמטיבי‪ ,‬המתרחש בין הקהל והאמן‬
‫ובין הקהל לבין עצמו‪ ,‬יש מימוש וגיבוש של צורך שהוא קהילתי‪ ,‬ובכך הוא גם נוגע‬
‫במימוש או דיוק בלהגיע למין תחושה של יחד‪ .‬אלו הם צרכים אדירים שיש היום‬
‫בקהילה ובחברה‪ :‬כן לדבוק‪ ,‬כן להתחבר וכן להרגיש חלק מעם או מעממיות‪ ,‬דת או‬
‫דתיות‪ .‬הפרפורמנס תמיד פורח בתקופות שבהן ישנם קונפליקטים בשדות החברתיים וגם‬
‫בשדות האמנותיים‪ .‬לפרפורמנס יש תמיד תפקיד של אופוזיציה‪ .‬ההתנגדות‪ ,‬הדרך‬
‫האחרת שהוא מייצג‪ ,‬היא קרקע פורייה לצמיחתו‪.‬‬
‫ערכו של קורס המיצג שאני מעבירה בבצלאל קשור בין השאר בכך שהוא קטליזאטור‬
‫‪‬‬ ‫מאוד פיזי‪ ,‬חי‪ ,‬לתהליכים של התבוננות והבנות המפריד ומקשר שבין פנימיותו של אדם‬
‫לבין הסובבים אותו‪ .‬מיצג זו בעצם עבודה שבה התנודות החשמליות של המוח‪ ,‬של‬
‫המחשבה‪ ,‬נוכחות בו‪ .‬הפרפורמנס שקוף ביכולת שלו להנכיח את ההתלבטויות של האמן‬
‫בפני הקהל‪ ,‬ולכן הפרפורמנס הוא בעל היכולת להנכיח בין הפנימיות של האמן לבין‬
‫הפרסונה הפיזית שלו‪ .‬אמן הפרפורמנס מחצין מחשבותיו גם כשהוא אינו מוצא את‬
‫כיווני הביטוי‪ ,‬ודווקא לזה יש ערך‪ ,‬כדוגמת הקו שמחפש על הנייר את הכיוון הנכון‬
‫עבור הצורה‪ .‬בריצודי הנשימה‪ ,‬בריצודי המבט‪ ,‬בריצוד ההתנהגותי‪ ,‬אמן הפרפורמנס‬
‫בעצם יוצר את המתווה הפלסטי של הרעיונות‪ ,‬הצורות והעיצובים שהוא רוצה להביא‬
‫בפני הקהל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_יערה צח‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫הפרפורמנס מאפשר לקהל להיות שותף לתהליך של האמן‪ .‬נראה לי שהצופה‪ ,‬אפילו אם‬
‫הוא מתבונן בלבד‪ ,‬נותן בנוכחותו תוקף ליצירה‪ ,‬ומזין במבטו את האמן‪ .‬השתתפותו‬
‫מייצגת בחירה‪ ,‬והופכת את הצפייה לפעולה אקטיבית‪ ,‬זאת בשונה מביקור בתערוכה‪,‬‬
‫וצפייה בקולנוע או טלוויזיה‪ .‬הדינמיות במדיום הזה מעוררת את תחושת האחריות של‬
‫הצופה‪ .‬אחריות הקהל מתחדדת כשעולים ביצירה תכנים שנויים במחלוקת‪ ,‬כגון פגיעות‬
‫עצמיות של האמנים או אלימות כלפי בני–אדם אחרים ובעלי חיים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אלעד רוזן‬ ‫‪‬‬
‫אני מנסה לענות על שאלה הנוגעת לפרפורמנס ומגלה שבעצם שמו של המדיום טמונה‬
‫הבעיתיות אשר מבחינתי מאפיינת את התחום‪ .‬פרפורמנס ניחן בתכונה כמו מיתית אשר‬
‫גורמת לכך שכאשר אמן מנסה לעשות ‘פרפורמנס’ הוא נידון א‪-‬פריורית לכישלון‪.‬‬
‫בהקשר הזה אני מסכים מאוד עם האמירה של רועי על כך שהוא עושה פרפורמנס בכל‬
‫עת שהוא אינו עושה ‘פרפורמנס’‪.‬‬
‫הבעיתיות‪ ,‬כאמור‪ ,‬מתחילה בשם ‘פרפורמנס’ ולא ‘מיצג’‪ ,‬ויותר מכך‪‘ ,‬מיצג’ ולא‬
‫‘מופע’‪.‬‬
‫אמנות מבוססת מופע מכילה פוטנציאל מהפכני (המילה הזאת!) שחלקו טמון באפשרות‬
‫של ניכוס אלמנטים חוץ אמנותיים לתוך השדה‪ ,‬וחלקו במסמוס הגבולות הבין‪-‬ז’אנריים‪.‬‬
‫בעוד שמיסגור פעולה בתוך ה’פרפורמנס’ עלולה להשאיר אותה בתוך גבולות מאוד‬
 ‫‪ -‬האמנות היא הדיסציפלינה היחידה במאה ה–‪ 20‬שהצליחה שלא לקדש שום ערך‪ ,‬שלא‬
‫לחזור על אותה פעולה פעמיים‪ ,‬להיות ניטשיאנית להחריד‪ ,‬עניין שאפילו בטאיי‪ ,‬פוקו‬
‫או דלז‪ ,‬כהוגים ניטשיאנים לא הצליחו בו‪ ,‬ושקעו כל אחד בתחומו בחזרה לאפוליני‪.‬‬
‫‪‬‬

‫פורסם ע”י_צביקה קנטור‬ ‫‪‬‬

‫פרפורמנס דווקא כן‬

‫לשמחתנו הרבה פתוח למרחב הגדול גם חילוני ויום–יומי‬
‫לעיתים התפקיד היום–יומי חזק כל כך‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬ ‫שמשכיח שההתנהלות הצגה‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬ ‫‪‬‬

‫האמן הצעיר‬

‫‪ 14‬תגובות‬

‫‪5/6‬‬
‫ממליץ על הקמת גלריה או הצגה בבית‪ ,‬או לפרסם פנזינים‪ ,‬ממליץ על גרפיטי והשחתת‬
‫רכוש ציבורי מכל סוג‪ .‬אני זוכר שקרן ציטר עבדה כטבחית במנזר ואז הוציאה עיתון‬
‫לסקס ואמנות בשם 'אלקסיה' שהוביל אותה הלאה‪ .‬כיום היא נבחרה באיזה שער‬
‫לאמנית הכי מעניינת באירופה‪ ,‬לא שזה קשה במיוחד‪.‬‬
‫אני גם חושב שזה עדיף על השיטה הרגילה‪ :‬להגיע לגלריות ביום חם עם תיקים‬
‫גדולים בצבע שחור ולהתחנף אל מנהלי הגלריות והמזכירות‪ ,‬כאילו שמדובר בגאונים‬
‫גדולים ובהצלחות‪ .‬האמן שהופך לגלריסט‪ ,‬שמשיג לעצמו שטח מדף‪ ,‬נפטר מהמון דעות‬
‫משעממות על אמנות‪ ,‬גחמות ותפישות מתות‪ ,‬ויכול לעשות מה שהוא רוצה‪ ,‬ואז‬
‫להישפט על כך‪ .‬עדיף לטעות את הטעויות שלך ולא את הטעויות של אחרים‪ .‬כך שאני‬
‫חושב שהמצב שהגלריות הלאות תוקעות אמנים הוא מעולה לאמנים‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_מאשה זוסמן‬
‫לדעתי לא מוצעות שום בחירות לאמן צעיר‪ .‬כל אחד יוצר את הבחירה שלו בעצמו‪ .‬יש‬
‫מודלים ורעיונות שכבר קיימים‪ .‬אפשר לאמץ אותם כמו שהם‪ ,‬אפשר לשכלל‪ ,‬אפשר גם‬
‫להמציא צורות חיים חדשות‪.‬‬
‫כחלק מגלריה ‘ברבור’ אני יכולה להגיד שהאינטואיציה הראשונית שלנו נכחה ברצון‬
‫להישאר קרוב אחד לשני ובחוסר רצון להצטרף באופן פסיבי למנגנון הקיים‪ .‬שני‬
‫הדברים האלו הובילו בסופו של דבר ליצירת גלריה ברבור והם גם אלו שממשיכים‬
‫להניע את הפעילות שלנו עד היום הזה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_רז גמא‬
‫נדמה לי כי על כל אמן לברר עם עצמו באילו תנאים ובאילו מגבלות יוכל להתמיד‪,‬‬
‫להעמיק ולפתח את יצירתו‪.‬‬
‫אני לא מוצא משיכה בפתרונות חברתיים חדשים‪ ,‬שנמענים מכלכלת השוק‪ ,‬שנעשים‬
‫מתוך איזו אידיאולוגיה של השחתת כל רכוש ציבורי‪ .‬כל אקט כזה שהופך להיות אקט‬
‫חברתי‪ ,‬נעשה שוב בשביל לזכות באהבת הלבבות התמימים‪ ,‬או עבור סיבה טובה לפתוח‬
‫בקבוק שמפניה (שזו מטרה אחרת‪ ,‬שלעצמה)‪.‬‬
‫הזדהיתי עם תגובתה של מאשה‪ -‬ברבור נוצרה על מנת לענות על צורך‪ ,‬ונדמה לי‬
‫שכאשר אמן מזהה נכון את צרכיו‪ ,‬כך יוכל לבחור את הדרך הנכונה לו שבה יחפש את‬
‫קהלו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_שי יחזקאלי‬
‫מבחינה מסוימת אפשר לומר שהמצב של "שדה האמנות המקומי" (המילים האלה‬
‫במרכאות מכיוון שאני לא בטוח לגבי משמעותן) הרבה יותר בריא מלפני כמה שנים‪,‬‬
‫ממש לא מזמן‪ ,‬כשאני וחבריי למדנו לתואר הראשון בבצלאל‪ .‬המקומות ששמן הועלה‬
‫בשאלה (ברבור‪ ,‬דרום וכיו"ב) לא היו קיימים‪ ,‬ואפשרויות התצוגה היו אותן ‪5-6‬‬
‫גלריות ותיקות‪.‬‬
‫יש עדיין יותר מדי אמנים ופחות מדי גופים המאפשרים תצוגה‪ .‬מכיוון שהאפשרות‬
‫לחסל את האמנים הפחות מוצלחים לא עומדת על סדר היום וגם מצלצלת לא משהו‪ ,‬על‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬
‫‪‬‬
‫האמן הצעיר‬
‫מהן הבחירות המוצעות לאמנים צעירים כיום? מה המקום שאמן צעיר מקבל בעולם‬
‫האמנות העכשווי? האם יש לו מקום מוכן מראש שהוא אמור לנכס‪ ,‬או הוא אמור‬
‫לברוא לעצמו מקום זה? כל בחירה או חוסר בחירה של בוגר טרי‪ ,‬טומנת בחובה‬
‫עמדה כלפי עולם האמנות‪ .‬מה המשמעות היותו של אמן צעיר‪ ,‬שהרגע סיים את‬
‫האקדמיה‪ ,‬להפוך לאמן גלריה? וברב המקרים‪ ,‬מה קורה כאשר אתה מתמודד עם‬
‫העולם לבדך‪ ,‬כאשר כנפיו של אף אחד לא נפרשו מעליך? מה מקום הקולקטיבים‬
‫הצומחים ועולים כדוגמת 'ברבור'‪' ,‬דרום' ו'אלפרד'? האם גלריות קבוצתיות אלה‬
‫מבטאות אלטרנטיבה לשוק הרחב? האם מתחת לפעולות אלה מסתתרת עמדה‬
‫‪‬‬ ‫אידיאולוגית או המנעות מהתמודדות בודדה במרחב הגדול הזה?‬
‫‪‬‬
‫‪ 14‬תגובות‪:‬‬
‫פורסם ע”י_תמר גטר‬ ‫‪‬‬
‫הבחירה העיקרית העומדת לפני אמן צעיר כמו לפני אמן זקן היא אחת ויחידה‪ :‬לעשות‬
‫את יצירתו הכי טוב שהוא יכול‪ .‬קידום האמנות שלו בעולם‪ ,‬בכל דרך‪ ,‬היא חלק‬
‫מעבודתו וחלק מאחריותו כלפיה‪ .‬אמנם הצד הזה של העבודה הוא הפחות נעים‪ .‬דבריו‬
‫של אמן נשמעים כאשר הם בעולם‪ .‬אין דרך אחרת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫פורסם ע”י_רועי צ’יקי ארד‬ ‫‪‬‬
‫שאלות בנושא קריירה? פניתם לאדם הנכון‪ .‬כמי שפתח עם חברים (יהושע סימון‪ ,‬אלון‬
‫קסטיאל‪ ,‬נמרוד קמר ומעין שטראוס) את גלריה 'החדש והרע' אני חושב שראשית‬
‫אמנות‪ ,‬וגם כן ספרות‪ ,‬אינה נמדדת אך ורק במה שאמן או משורר עושה על הדף‪.‬‬
‫התחביר או הקומפוזיציה צריכים להיות גם בחייו (דבר שרמזתי בשאלה על הפרפורמנס‪:‬‬
‫על האמן לעשות פרפורמנס משעמם ומביך ולחיות חיים מעניינים ומביכים)‪.‬‬
‫"מידוף"‪ :‬על אמן להשיג שטח מדף‪ ,‬ולמעשה תמיד היה‬
‫אני משתמש במושג השיווקי ִ‬
‫עליו‪ .‬האסטרטגיה היא לא הדרך לנצחון היא גם הנצחון או ההפסד עצמו‪ .‬אני מאוד‬
‫ההנחה‪ ,‬המונחת בשאלה‪ ,‬כי חוסר בחירה טומן בחובו עמדה כלפי עולם האמנות‪ .‬בעולם‬
‫האמנות כמו בכל עולם אחר‪ ,‬אי השתתפות מוציאה אותך מהמשחק‪ ,‬אלא אם כן חוסר‬
‫בחירה הוא הימנעות מודעת ממכשול‪.‬‬
‫האקדמיה משולה בעיני למנגנון בעל לחץ צנטריפוגלי‪ ,‬על הסטודנט מופעלים כוחות‬
‫סיבוביים האמורים לגרום לו התגבשות מקצועית וחיונית‪ .‬כשהייתי סטודנט בשנה‬
‫הרביעית הרגשתי את הלחץ מגיע לשיאו לקראת תערוכת גמר‪ .‬פתיחת התערוכה בסוף‬
‫שנה ד’ (ליתר דיוק הבוקר שאחרי) היא ההיפלטות מתוך אותו מנגנון‪ ,‬או שמא מפץ‬
‫לא מבוקר‪ ,‬אל הדממה‪ .‬חלק מהחלקיקים כבד ונשאר קרוב מדי‪ ,‬חלקם בעלי מסה‬
‫בינונית‪ ,‬נהנים וניזונים מהסיבוב ומהיציאה אל השקט וחלקם קלים מאד וברגע היציאה‬
‫פשוט טסים רחוק‪ ,‬רחוק מדי‪...‬‬
‫כמעט מיותר לציין שאני בעד בוגר בעל מסה בינונית‪ ,‬כזה שמכיר וזוכר את את‬
‫תרומת מוריו להתפתחותו אך גם מסוגל לזהות בהם חולשות‪ .‬אותו בוגר טרי ילמד ויזהה‬
‫את העומד לפניו עם סיום הלימודים והרי האפשרויות הן כמעט אינסופיות אם רק‬
‫מחליטים‪ .‬השאלה תוחמת את האפשרויות‪ ,‬גלריה‪ ,‬חלל עצמאי ו‪...‬זהו‪ .‬ההתייחסות‬
‫לאמן הצעיר כישות פאסיבית מוטעית ומטעה‪ ,‬בעיקר אותו‪.‬‬
‫היום אפשר לראות‪ ,‬בארץ ובעולם‪ ,‬המון יוזמות מגוונות של אמנים צעירים המכשירים‬
‫בעצמם את הקרקע וכאן נכנס תפקיד נוסף ומאד חשוב של האקדמיה‪ :‬לאפשר את‬
‫התנאים להגחה של יוזמות מצד הסטודנט בתקווה שזה ימשיך ליזום גם כאמן טרי טרי‪.‬‬
‫מניסיוני האישי אני יכול לומר שבשנה ב’ בבצלאל מצאתי חברים שאיתם ביחד אני‬
‫מתפתח עד היום ועדיין לא התעייפנו אחד מהשני ומאותו ניסיון בדיוק ההמלצה שלי‬
‫תהיה אחת ‪ -‬לעבוד בקבוצה‪ .‬זה לא החשש מבדידות זה רק הופך את הנחיתה בעולם‬
‫האמיתי לקצת יותר רכה (ומהנה)‪.‬‬
‫אי אפשר להפריז בחשיבותו של האמן הצעיר‪ ,‬על כתפיו מוטל המשא להמשך המסע‪,‬‬
‫הוא חשוב בראייה היסטורית עתידית ואל לו לחכות שמישהו או משהו יפרוש עליו‬
‫כנפיים כי ביחד עם ההגנה מגיע גם צל כבד‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אירית חמו‬
‫שני המודלים שציינת‪‘ ,‬ברבור’ ו’דרום’‪ ,‬על אף שונותם‪ ,‬פועלים על פי הבנתי מתוך‬
‫עמדה מובהקת של בחירה‪ .‬אבחר לדבר על ‘דרום’ כאלטרנטיבה לנעשה בשוק האמנות‬
‫בארץ‪.‬‬
‫נדמה לי ש’דרום’ מתאפיינת בעיקר ככזו הפועלת למען עצמה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אנשיה החליטו‬
‫לעשות מעשה אקטיבי (ואולי מתוך תפיסה עתידית ‪ )...‬וליצור לעצמם מרחב עשייה‬
‫תרבותי–אוטונומי על פי שיקולים אחרים משיקולים מסחריים ‪ -‬דבר המאפשר להם בין‬
‫אם בגלל התמימות שמא זו ההרואיות‪ ,‬להכנס לסוג זה של הרפתקאה הכרוכה במשאבים‬
‫כלכליים במקום כמו שלנו בו תמיכה ציבורית יפה ככל שתהיה אינה מספקת‪.‬‬
‫לאור התפיסה הרווחת של שוק הגלריות שרובן‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬פועלות מתוך ואל‬
‫תוך שיקולים כלכליים קרים‪ ,‬הברירה הרווחת של האמן הצעיר היא להיות שותף‬
‫בכלכלת השוק של עולם האמנות והגלריות‪ ,‬קרי לעמוד מול הגלריסט המזהה פוטנציאל‬
‫השתכרות נאה מאמן צעיר כלשהוא‪/‬היא‪ ,‬ועל כן הוא נסחר במקרה הטוב כמנייה‬
‫ספקולנטית‪ .‬אבוי אם תוך זמן קצר יתרוצצו מחשבות במוחו‪/‬מוחה של האמן בדבר‬
‫שינוי קטן או תזוזה‪ ,‬שהרי יש עוד אפשרויות בזמן העבודה בסטודיו מלבד אספקת‬
‫הסחורה‪ ,‬כי אז המניה תצנח‪.‬‬
‫השאלה המעניינת‪-‬צינית היא מי מנהל את עולם האמנות ומה האחריות של המוסד‬
‫אמן צעיר מוטלת החובה להתעקש‪ ,‬להיאבק על סטודיו‪ ,‬להיאבק על העבודה בסטודיו‪,‬‬
‫ולהיאבק על השחרור של העבודה מהסטודיו לחלל תצוגה זה או אחר‪.‬‬
‫שאלתם מה המשמעות של אמן צעיר שהרגע סיים את האקדמיה להפוך לאמן גלריה‪.‬‬
‫אין משמעות‪ .‬יש משמעות למשמעת של אותו אמן‪ ,‬לזקיפות הקומה שלו מול האפשרות‬
‫שיום אחד לא יהיה מיוצג בגלריה‪ ,‬וכו' וכו'‪ .‬מכיוון שלגלריות היום‪ ,‬בהכללה גסה‪ ,‬אין‬
‫שום משמעות או משנה‪-‬סדורה מאחוריה הן ניצבות‪ ,‬ההבדל היחיד הוא בגודל הפאסון‪,‬‬
‫ובדינאמיקה של האמן מול הגלריה הנתונה‪.‬‬
‫העולם לא חייב כלום לאמן הצעיר‪ .‬לאמנות אולי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אורי דסאו‬ ‫‪‬‬
‫לי נראה יותר פורה לחשוב על מקומות שאמנים ספציפיים מקבלים בעולם‪ ,‬לא על‬
‫ההגדרות הכלליות‪ :‬אמן צעיר‪ ,‬אמן זקן וכו’‪ .‬אם הוא מקורי הוא קיים בהרבה מישורים‪.‬‬
‫ממש לא כל בחירה או חוסר טומנת בחובה עמדה כלפי עולם האמנות‪ .‬יש אמנות‪ ,‬צריך‬
‫להראות אותה או להפיץ את ע צמה בדרכים שונות‪ .‬יש אמנים שמפיצים את אי‪-‬תפוצתה‬
‫של העבודה שלהם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אלעד רוזן‬ ‫‪‬‬
‫קודם כל הייתי רוצה להיפטר מהמונח ”אמן צעיר”‪ .‬זה מונח נגוע בסוג של תאוות‬
‫נעורים לא פרופורציונאלית‪ .‬אולי ”אמן חדש” הוא מונח טוב יותר‪ ,‬אבל גם זה מונח‬
‫בעייתי מכיוון שהוא היררכי במידה שזרה לאינטרס האישי של כל אמן ומתאימה יותר‬
‫לשיטות מיון מוזיאליות ו‪/‬או כלכליות ‪ -‬תערוכה של ”אמן צעיר” במוזיאון‪ .‬אוסף של‬
‫”אומנות צעירה” וכו’‪ .‬גם פה אנחנו רואים סוג של התמוססות‪ ,‬ולראייה מה שקורה‬
‫עכשיו במוזיאון תל אביב עם תערוכות של אמן בכיר ואמן צעיר שהפרש השנים ביניהם‬
‫‪‬‬ ‫הוא חד ספרתי‪.‬‬
‫לדעתי זה חסר תועלת לשים על עצמך את התווית של ”אמן צעיר” (חוץ מכאמור‬
‫לצרכים מוזיאליים או כלכליים‪ ,‬כמו העניין הפתאומי שמגלים אמנים בסכסוך הישראלי‪-‬‬
‫פלסטיני כאשר עולה ההזדמנות למפגש בין תרבותי ממומן בנדיבות באירופה)‪.‬‬
‫יש חשיבות בעיני‪ ,‬ואני מסכים עם קודמיי לשירשור‪ ,‬בנטילת עמדה אקטיבית אל מול‬
‫עולם האמנות (ואל מול העולם בכלל) וביצירת הקונטקסט המתאים לך בניגוד לשיחור‬
‫על הפתחים‪.‬‬
‫זה גם נראה לי יותר כיף‪ ,‬וחדווה היא בעלת חשיבות גדולה‪ ,‬במיוחד בשלב הקריטי‬
‫של היציאה מעולם האקדמיה הסגור יחסית לעולם‪ .‬פה אולי נעוץ ההבדל היחידי בעיניי‬
‫בין האמן החדש לאמן המבוסס‪ .‬על החדש מוטלת האחריות להתחיל את הנעת גלגל‬
‫התנופה הפנימי שיאפשר סוג של אינרציה בהמשך (שברירית ככל שתהיה זו)‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אבי סבח‬ ‫‪‬‬
‫קיימת הבחנה‪ ,‬בין אמן צעיר בגילו לאמן צעיר ברוחו‪ .‬שתי ההגדרות לא תמיד שלובות‬
‫ידיים‪ .‬אשמח לענות על השאלה כאילו נשאלה בעולם מושלם ולכן אתייחס ליצור צעיר‬
‫בגיל וברוח שכן הבוגר הטרי משוטט בטריטוריה זו‪ .‬בנוסף אני לא מעוניין לקבל את‬
‫שמאתגר ומשכר בסם הנעורים ‪ -‬ונותיר קורטוב עצום של ציניות מאחורינו‪ ,‬הרי‬
‫האמנות הצעירה היא מקום מבטיח ומרתק‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אייל ששון‬
‫בחירתו של האמן הצעיר בכלל ושל הבוגר טרי מבית ספר לאמנות בפרט‪ ,‬היא שאלת‬
‫ההישרדות של ה”להיות או לחדול”‪ .‬מעבר לעצות הפרקטיות שהעלו קודמי‪ ,‬קיים‬
‫הניסיון היום יומי לשלב בין הפרקטיקה האמנותית לבין מעגלי החיים השונים‪ .‬כל זאת‬
‫בנפרד מהאפשרות להצלחה או אי הצלחה בשוק האמנות בזמן זה או אחר‪.‬‬
‫האמן הצעיר כמו גם האמן המנוסה מחויב לבחון כל פעם מחדש את תהליכי הפעולה‬
‫ואת סיבות היצירה‪ ,‬ואם זאת אצל הראשון התשובה קריטית יותר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_צביקה קנטור‬
‫לאמן צעיר לא מוצע דבר‬
‫הוא מציע כמו כל בנאדם שחי על הפלנטה‬
‫יש מודלים שלעיתים לצעדים ראשונים ומהוססים טוב זמנית להיעזר בהם‬
‫הסיפורים על מציאת כנפיים פרוסות מעל יפה בסיפורים הפרקטיקה מהממת בבנאליות‬
‫שלה‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_רונן אדלמן‬
‫אמן צעיר‪/‬מתחיל צריך לשאול את עצמו עם הוא מעוניין להיות אמן מצליח או לעשות‬
‫אמנות טובה‪ .‬להיות אמן מצליח זה לא כל כך מסובך‪ .‬הגלריות והאוצרים (וכמובן‬
‫ועדות הפרסים) מחפשים את המוכר‪ ,‬הלא מטריד‪ ,‬את מה שכבר הוכיח את עצמו‪ .‬אמן‬
‫מצליח צריך גם קצת עבודות ביקורתיות ‪ -‬אז רק ביקורת על מה שכולם כבר מסכמים‬
‫עליה (כיבוש זה רע‪ ,‬כסף ואמנות זה מורכב‪ ,‬ילדים שחורים ועניים חמודים מצטלמים‬
‫מצוין)‪ .‬להשתתף בכמה שיותר תערוכות קבוצתיות לא משנה מה מציגים ומה הנושא‪,‬‬
‫ללכת לפתיחות ולהיות נחמד לכולם‪ ,‬לא להעביר ביקורת‪ ,‬כדאי להיות יפה ואם לא‪ ,‬אז‬
‫להתלבש קצת מוזר‪ ,‬לבלות תקופה במרכז אמנות באירופה או בארה”ב‪ ,‬להצהיר‬
‫בפאתוס הצהרות התנגדות כלל משמעויות שבעצם כל אחד יכול להבין אותה איך שהוא‬
‫רוצה‪ .‬כדאי גם לעשות אמנות אבל זה לא הכרח‪.‬‬
‫לעשות אמנות טובה זה כבר הרבה יותר מסובך‪ .‬אין כללים אבל יש כמה עקרונות‬
‫שיכולים לעזור‪ .‬כדאי שיהיה לך איכפת ממישהו חוץ מעצמך‪ ,‬להיות חלק מקהילה (של‬
‫יוצרים אחרים אבל גם של עוד חלקים מהחברה – מורים‪ ,‬טכנאים‪ ,‬משוררים‪ ,‬עורכי‬
‫דין‪ ,‬מובטלים‪ ,‬מתקני אופניים‪ ,‬כותבי קוד‪ ,‬טבחים ‪ .)...‬ואם הקהילה לבנות עולם חדש‬
‫‪ -‬לא כדי להיות אלטרנטיבה אלא כדי לצמוח בו יחד על ידי טיפוח הדדי‪ .‬לעבוד קשה‪,‬‬
‫ליהנות‪ ,‬לזרוק זיין על שדה האמנות‪ ,‬על מה שאופנתי‪ ,‬מצליח ומדובר‪ .‬להיות נחמד‪.‬‬
‫לתת כבוד לזקנים‪ ,‬ללמוד מהם‪ ,‬אבל לא לפחד לבעוט בהם כשצריך‪ .‬ותמיד צריך‪.‬‬
‫‪‬‬
‫האקדמי ו‪/‬או בתי–הספר לאמנות ל”רוח הדברים” (‪ ?)zeitgeist‬האם בכוחם לחולל‬
‫שינוי? או האם בתוקף היותם תלויים בתקציבים חיצונים כמו תרומות גם הם הפכו‬
‫לקורבנות השוק?‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_יעל אליאס‬ ‫‪‬‬
‫זה נחמד לפתוח מקום לאמנות‪ ,‬זה נחמד להשתיל אמנות במרחב הציבורי‪ .‬זה גם כיף‪.‬‬
‫זה ודאי מספק מאוד כשזה נשזר בחיי היומיום והופך את השיגרה לאפופת תחושה של‬
‫שליחות‪ .‬דברים טובים ומשמעותיים יכולים לצמוח מכך‪ .‬אבל בזהירות‪ .‬זה עשוי לשנות‬
‫את מנגנון ההזנה ולהפוך לייאוש נוח‪ ,‬לברירת‪-‬מחדל‪.‬‬
‫אני מניחה שכל ”האמנים הצעירים” היו שמחים להציג בגלריות גדולות‪ .‬הייתי רוצה‬
‫להאמין שהיתרון בכך הוא שגלריות יבשות מחייבות חישוב והכרה מחדש של האמן‬
‫ביצירה שלו עצמו‪ ,‬מה שמאפשר לאמנות לשמור על הערך שלה והכנות שלה‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬כדי שלא תהיה בכך איכות של הצדקה בזכייה‪ ,‬עלינו לרפד את ”השדה‬
‫האמנותי” ביוזמות פרטיות שיהיו באמת רדיקליות ולא רק נוחות‪ .‬להכתיב תנאים‬
‫חדשים שיחזירו לגלריות את הילת החסד‪ .‬רק כך נוכל להיפטר מכל המרכאות האלה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_חיים דאואל לוסקי‬ ‫‪‬‬
‫אמנית‪/‬ן צעירה‪/‬צעיר אינם צריכים לבקש לייצר מיד ערך‪ ,‬לחשוב איך להשתלב או לא‬
‫להשתלב‪ ,‬כי אז הם מחצינים אך ורק את תהליכי הנירמול ולא שום דבר אחר‪ .‬במקום‬
‫‪‬‬ ‫זאת עשויים לבקש לחשוב מתוך הארוע החמקמק של ההיסטורי בתוכו הוא מוצא עצמו‬
‫מושלך ביד המקרה‪ ,‬לחשוף את יחסי ההיסטוריּות שלהם ביחס למושא המחקר שלו‪,‬‬
‫לברר האם הוא כבר יודע מה מטריד אותו‪ ,‬מהי המהות המטרידה? מתוך הבנת חשיבות‬
‫האופן בו היסטוריה מסוימת תחשוב אותו עוד מעט‪ ,‬הוא יבנה את תנאי החממה‪ ,‬את‬
‫הקהילייה שבזמן האמת תבקש לאפשר לו את סרוס דברי המלך‪ ,‬את סרוס הקדושה‪,‬‬
‫כהקדמה לחילוניות ביקורתית בתוכה האמנות שלו תתמקם‪ .‬ערעור על הקדושה המודרנית‬
‫שנדמית לעצמה כחילונית ויצרה תת דתות דיסציפלינריות‪ ,‬כמו האמנות‪ ,‬תתגלה לו כצל‬
‫הבלהות‪ ,‬כרוח הרפאים שהוא מייצר עבור העבודה שלו‪ ,‬מה שירדוף אחריו ויסרב להיות‬
‫מנוכס על ידי התודעה של האחר‪ ,‬יחמוק ממנה בחיבור הבלתי בר ניתוק מההווה בו הוא‬
‫נולד‪ ,‬בהתנכרותו לאותו הווה עצמו‪ .‬כפי שהארוע ההיסטורי הנחשב באמצעות העדות‬
‫ההיסטורית‪ ,‬נחשב (בהמשך לבנימין) כמה שמתגלה בבלתי ניתן לחשיבה‪ ,‬כך האמנות‬
‫שלו תעמוד רוויית עדות העולה והחורגת בהרבה מעצמו‪ .‬העבודה שלו תמצא את עצמה‬
‫כשהיא מתהווה כשארית שופעת של הארוע המקורי הראשוני‪ ,‬בו יתגלה המקור הלא‬
‫מקורי שלו כ”יותר” שאינו ניתן להמשגה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_עדו בר–אל‬ ‫‪‬‬
‫גיל אינו שאלה כרונולוגית‪ .‬יש זקנים בני עשרים ויש צעירות וצעירים בני שביעים‪.‬‬
‫ניידות‪ ,‬יכולת שינוי‪ ,‬חוסר היקבעות עושים אדם צעיר‪ .‬נועזות של מחשבה ולפעמים‬
‫תשוקה עזה‪.‬‬
‫העולם שייך לצעירים ‪ -‬זו אמירה אכזרית מידי אך אם נטיב כולנו לקרוא את מה‬
 ‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬

‫אמנות וסטיילינג‬

‫‪ 8‬תגובות‬

‫‪6/6‬‬
 ‫פורסם ע”י_שי יחזקאלי‬
‫האופנה היתה מאז ומתמיד קשורה קשר הדוק עם אמנות בדיוק כפי שהיא כרוכה בכל‬
‫פרקטיקה אחרת‪ .‬לפעמים קראו לה ציידגייסט בשביל שזה ינגן יותר אלגנטי‪ .‬המקרים‬
‫המעניינים יותר הם כאשר האמנות מצליחה לגרום לאופנה להתנשף אחריה במעלה‬
‫ההר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אירית חמו‬
‫יש להפריד את המושגים "רוח הדברים" ו"הדברים הבוערים"‪ ‬לבין "טרנדים"‪ .‬אתחיל‬
‫מהשאלה שהעליתי בתגובתי ביחס למקומו של האמן הצעיר‪ .‬מי ה"בעלים" של "עולם‬
‫האמנות"‪ ,‬מי אמון על קביעת הטעם?‬
‫היחסים בין אספן האמנות לבין מוסדות האמנות‪ ,‬כמו מוזיאונים‪ ,‬הם כאלה שכל צד‬
‫אחראי לקדם את האינטרסים שלו עצמו‪.‬‬
‫יש להפריד בין מערכת היחסים הנרקמת בין האמנות לעיצוב (ראה לדוגמא אדם‬
‫רבינוביץ ואבנר בן גל בעבודות מוקדמות) לבין אמנות‪-‬סטיילינג כמו שניסחת‪.‬‬
‫כאשר האקדמיה נתפסת כנותנת שרות במסגרת ההפרטה ואילו הסטודנט‪ ‬משול ללקוח‬
‫(הלקוח תמיד צודק ע"פ התפיסה הקפיטליסטית)‪ ,‬האם גם אז ניתן לדבר על חופש‬
‫אקדמי או שמא הסטודנט יכתיב את יחסי "השוק"?‪  ‬כי אז השאלה היא מהם הגבולות‬
‫בין שני הצדדים‪.‬‬
‫האחריות הן של המרצה והן של האמן הצעיר הינה ביחס לקוד האתי שלו עצמו‪,‬‬
‫להבנה שלו‪/‬שלה כאדם בעל אחריות תרבותית‪-‬היסטורית שאינה מתיישבת עם כוחות‬
‫השוק ו‪/‬או עם השפעות חולפות אופנתיות כאלה או אחרות‪.‬‬
‫ראוי שתהיה למוסד לאמנות תפיסה אודות סדר–יום‪ .‬מה קורה כשעולם האמנות עובר‬
‫משברים? האם אנחנו‪ ,‬המרצים והאקדמיה‪ ,‬חסינים מפניהם?‬
‫האחריות הרובצת על האקדמיה ועל המרצה בין השאר‪ ,‬היא להשמיע‪ ,‬להראות ולעודד‬
‫את הסטודנט‪/‬ית לפתח יחס ביקורתי ולא לאמץ אפריורית כל תפיסה רווחת בין אם‪ ‬‬
‫עניינה בנראות‪/‬סטיילינג או כל תופעה אחרת‪.‬‬
‫לא פעם אני שומעת סטודנטים ובוגרים מתלוננים על כך שלא הכנו אותם לחיים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬איך צריך להתנהג‪ ‬ולהתנהל מול גלריות ו‪/‬או אספן‪ .‬בביה"ס גולדסמית' יש‬
‫קורס בהקשר זה‪( ‬אל נתפלא שהרי לאמנות הבריטית הצעירה בזמנו ‪ - YBA -‬יש‬
‫אחריות גדולה לשוק ה"קח‪-‬תן")‪.‬‬
‫נדמה לי שכל אמן‪ ,‬צעיר או בוגר‪ ,‬צריך לשאול את עצמו איך היה רוצה להעביר את‬
‫זמנו בסטודיו וממה מורכב זמן עבודה‪ ,‬האם מתהליכים הלוקחים זמן הבשלה או שהוא‬
‫בוחר לפתוח פס ייצור‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פורסם ע”י_אורי דסאו‬
‫מי שחושב במונחים של סטייל של נראות כשלעצמו‪ ,‬נראה לי חושב רחוק מאמנות‪,‬‬
‫ובאמת נמצא באזורים של עיצוב או ארט בהקשר של הפקות מצולמות‪ .‬אמנות שעוסקת‬
‫בעיצוב‪ ,‬אם היא טובה‪ ,‬אף פעם לא תעסוק בסטייל של נראות‪ ,‬במנותק מהתכנים של‬
‫העבודה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪artdepartment2009.blogspot.com‬‬
‫המחלקה לבעיות אמנות‬
‫אמנות וסטיילינג‬
‫מדי פעם‪ ,‬כשאנו מתהלכים במרחב של ”אמנות"‪ ,‬אנו חושבים לעצמנו‪" :‬זה נראה כמו אמנות‪,‬‬
‫אבל זה לא מרגיש כמו אמנות"‪ .‬אנו מזהים את הפעולה האמנותית כזו הנבלעת בשדה זר‪ ,‬לרב‬
‫של העיצוב‪.‬‬
‫הנושא שעולה כאן הוא אחד מהרגישים ביותר‪ ,‬בעיקר לנוכח היותנו בוגרים (בעוד רגע) של‬
‫מוסד לחינוך לאמנות‪ .‬האם אנו מחונכים ל"סטייל" מסוים של נראות‪ ,‬האם לנראות זו יש‬
‫פוטנציאל לכסות על כל מה שאמור להמצא בעשייה‪ ,‬עד כדי כך כי הנראות הזו היא היחידה‬
‫הנותרת? ומה הקשר בין הסטייל לכלכלה? מה המקום של האמנות הנוצרת למלונות בוטיק? האם‬
‫היא השער לאמנות הגבוהה‪ ,‬לאמנות כפי שאמורה להראות? או לחילופין‪ ,‬היא הפוש האחרון‬
‫שדוחף את האמנות במדרון הבנאליזציה? ואם הדברים לא קיצוניים לכאן או לכאן‪ ,‬מה הם‬
‫היחסים בין אמנות‪ ,‬נראות ועיצוב‪ ,‬איך יתכן הדבר וכל פעם מחדש אפשר לעלות על טרנדים?‬
‫האם אנו עסוקים בנושאים בוערים ולכן הנראות חוזרת על עצמה שוב ושוב במגוון עבודות‬
‫עכשוויות‪ ,‬או שאנו פשוט עוטים על עצמנו אמריקן אפרל ונזילות אקריליק?‬
‫‪‬‬
‫‪ 8‬תגובות‪:‬‬
‫פורסם ע”י_רועי צ'יקי ארד‬ ‫‪‬‬
‫אני נאלץ לא להסכים עם ההנחה המובלעת כאילו סטייל ואופנה נמוכים מאמנות‪,‬‬
‫בוודאי שאמנות חשובה פחות מסטייל! האופנה היא אדריכלות שזזה! האופנה היא חיה‬
‫וזזה‪ ,‬האמנות היא הבנאלית בימים כתיקונם‪ ,‬מלבד כמה איים‪ .‬ההוכחה לדבריי היא‬
‫התערוכות‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫אני חובב גדול של אופנה‪ .‬בזמנו אפילו עיצבתי ליין בגדי ותחתוני נשים כושל‬
‫שמכרתי בסֶ נטר על ידי שחקנית משנה בטלנובלה שמאז חזרה בתשובה‪ .‬אני חושב‬
‫שהשאלה שאתם שואלים‪ ,‬היא האם ישנו הבדל בין אמנות טובה‪ ,‬לבין אמנות שרק‬
‫נראית אמנות טובה ונעשית ממניעים "לא אמנותיים"‪ .‬וגם כאן אני חושב שאין‬
‫משמעות לשאלה‪ .‬ממילא רוב האמנים‪ ,‬כ"אמנים" או כאמנים‪ ,‬הם שעמום מוחץ‪ ,‬אז‬
‫מה זה משנה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫"אמנות" כדבר אפוריאטי‪ ,‬כרגע בלתי מפוענח במקום שהוא חדש לא פחות מהמרחב‬ ‫פורסם ע”י_תמר גטר‬ ‫‪‬‬

‫לתוכו מושלך הסובייקט הנולד אחרי ניסוח האמנה החברתית‪ ,‬האזרח שאינו יודע את‬
‫גבולותיו‪ .‬ההבדל בין האמנה למושג האמנות הוא בשאלת מהותה של האמנות‪ ,‬שמעתה‬ ‫אם זה 'לא מרגיש' כמו אמנות‪ ,‬זה לא אמנות‪.‬‬
‫ואילך תהווה ביטוי לרעיון ָמ פשט‪ ,‬הפשטה אותה ניתן למצוא גם במושג המיסתורי‬ ‫‪‬‬

‫"אזרח"‪.citoyen ,‬‬
‫‪‬‬ ‫פורסם ע”י_צביקה קנטור‬ ‫‪‬‬

‫פורסם ע”י_דוד גינתון‬ ‫‪‬‬ ‫יש הרבה חרטא לעיתים הקסם עובד‬
‫אם זה נראה כמו אז זה כמו מה הבעיה‬
‫לאמנות ויזואלית יש נראות‪ .‬אבל נראות אינה הכול‪ .‬דברים שנראים דומים עשויים‬ ‫אנחנו נפגשים באין סוף של דברים משווקים שאנחנו חומקים מהם‬
‫להיות שונים‪ .‬בשביל זה יש פרשנות‪ .‬אם הנראות הזהה היא כל מה שיש‪ ,‬או אם " זה‬ ‫העיצוב והאופנה מרגשים כשהם מרגשים ואין כל טעם למצוא שיפוט שונה לגביהם‬
‫לא מרגיש כמו אמנות" אז כנראה יש בעיה‪ .‬אפשר להניח שיש קשר בין נראות‬ ‫כשנפגשים עם כזה וכאילו נשאר לסמוך על הומור וחושים ארכאיים‬
‫לכלכלה‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫לשאלת החינוך פה האתיקה נכנסת בוורבליות רשמית ומכובדת‬
‫המסורות הפרקטית מונחלת לעומק בשתיק‬
‫‪‬‬

‫פורסם ע”י_חיים דאואל לוסקי‬ ‫‪‬‬

‫מהו סגנון? ולאסקז צייר יצירה חדשה המציגה לכאורה את תנאי האפשרות של כל‬
‫שיפוט שהוא – דהיינו‪ ,‬של השיפוט אודות המציאות ויכולתו של האדם להכיר את‬
‫הנוכח‪ ,‬את נוכחות הצייר ואת העדרותו המיוצגים בציור‪ .‬זה סגנון‪ .‬הבארוק מייצג את‬
‫הפשטות של השיטה ושל הסגנון כאסטרטגיה של פעולה במרחב‪ .‬בעקבותיו‪ ,‬מראה פוקו‬
‫כיצד ולאסקז מהפך את הדיון הקלאסי‪ ,‬ובמקום בו התנגשות ערכים הובילה לסתירה‪,‬‬
‫הוא מציב מעין אפוריה הפוכה‪ ,‬דווקא דרך הדמות ההחסרה ‪ -‬הזוג הנעלם של הריבון‬
‫ואשתו הסיבה והמסובב לכל זה‪ ,‬להזמנת הייצוג המסוים בתוכו הצייר‪ ,‬הנעדר הגמור‬
‫תמיד מהייצוג‪ ,‬מופיע‪ ,‬מציץ במבט מפוכח כמי שיודע מה מתחולל כשהוא מתבונן אלינו‬
‫– או אל המלך‪ ,‬או אל הציור‪ ,‬או אל הנערה העומדת‪ ,‬מאחורי הבד או מאחורי התמונה?‬
‫השגעון אינו עומד כאן כתנאי אפשרות – כפי שהציבו דקרט‪ ,‬תנאי שההשתחררות ממנו‬
‫תאפשר את ההכרה‪ ,‬את הספק התבוני‪ ,‬אלא אי אפשרות של הייצוג‪ ,‬שאינו ההפך של‬
‫האפשרי‪ ,‬אלא תנאי של האפשרי‪ ,‬תנאי של הציור להיות כאן מולנו עכשיו‪ .‬מושג‬
‫האמנות נתון בהעדרות היא דרך להבין את ההחלטה של ולאסקז ‪ -‬כיצד ניתן להנציח‬
‫את הרגע הזה‪ ,‬דווקא בציור ולא במילים‪ ,‬בפילוסופיה‪ ,‬שכן רק בציור‪ ,‬או רק באמצעות‬
‫האמנות הרגע מצביע בעצם לא רק על מבצע הדבר‪ ,‬אלא גם על נוכחות הרוח עצמה‪,‬‬
‫על המרחב בתוכו שוהים המצויירים‪ ,‬הציור והצייר כחלק מזמניות ומבר‪-‬החלוף של‬
‫המבט המפוכח לכאורה‪ .‬הסגנון הנולד אצל ולאסקז‪ ,‬כמו אצל דוד ב"מות מארה"‪ ,‬מוהו‬
‫אחלק ממושג אמנות חדש אותו פוקו מאפשר להכיר כנוכחות הקשורה למבנה שהוצב‬
‫במאמר שלו על המבוא לחילול הגבול [של בטאיי]; הבנה כיצד דווקא מותו של האל‪,‬‬
‫אינו נחמה אלא שינוי פרדיגמטי של תקופה‪ ,‬מעבר מצורת חשיבה אחת לצורה אחרת‬
‫בה מוות של האל ולא נוכחותו היא שלילה של "גבולו של החסר כל גבול"‪ ,‬אבדן הרקע‬
‫היציב לכאורה כנגדו יכול היה הניסיון האנושי להגדיר עצמו‪ ,‬ועתה‪ ,‬משנעדר הגבול‬
‫ונוכח החסר גבול‪ ,‬עומד הציור של ולאסקז כהתנסות בבלתי אפשרות של הייצוג ‪ -‬אי‬
‫האפשרות של המלך להיות מיוצג‪ ,‬היא מה שאנחנו חווים בהתבוננות בציור‪ ,‬שהיא‬
‫בדיוק גם ההיפך‪ ,‬בלתי אפשרות המכוננת את האפשרות הזו עצמה אותה אנחנו מדברים‬
‫כאן ועכשיו בהתנסות החדשה‪ ,‬כהנכחה של פעולה המציבה לראשונה את המושג‬