‫פוסט אימפרסיוניזם‬

‫זהו לא סגנון באמנות‪ ,‬אלא הגדרה כרונולוגית שפירושה‪ -‬אחרי האימפרסיוניזם‪.‬‬

‫‪-‬ז'ורז' סרא‬
‫‪-‬וינסנט ואן גוך‬
‫‪-‬פול גוגן‬
‫‪-‬פול סזאן‬
‫כל אלה נחשבים לאמנים פוסט‪-‬אימפרסיוניסטים משום שבשלב מוקדם של עבודתם הכירו‪ ,‬עבדו והציגו עם‬
‫האימפ'‪ ,‬ובשלב מסוים עזבו את האימפ' ופרצו גבולות חדשים‪ -‬אך כולם היו אימפ' בהתחלה‪ .‬מתוכם יצאו‬
‫זרמי האמנות החשובים ביותר של המאה ה‪.20-‬‬
‫ז'ורז' סרא‪ -‬הכי קרוב לאימפ'‪ .‬הוא מצייר בכתמים כל כך קטנים שהם נדמים כנקודות‪ ,‬ולכן‪ ,‬הדרך שבה‬
‫צייר נקראה פוינטליז ם‪ ,‬א ו ניאו‪ -‬אימפרסיוני זם (היו שקראו לזה גם דיביזיוניזם‪ -‬חלוקה)‪.‬‬
‫•פול סיניאק‪ -‬היה תלמידו של סרא‪ .‬כתב ספר ובו הגדיר את ה"פוינטליזם"‪ .‬סרא עצמו לא התעסק‬
‫בתיאוריה‪.‬‬
‫וינסנט ואן גוך‪ -‬אבי האקס פרסיו ניזם והאמן הראשון שציוריו קיבלו את הביטוי‪ .‬הסגנון חייב להיות‬
‫בעל המרכיבים הבאים‪ :‬צבעים עזים‪ ,‬צבע גדוש ואלמנטים מעוותים‪ -‬יש עיוות מכוון באובייקטים‪ .‬הסגנון הזה‬
‫מביע רגשות באופן מאד מוחצן ומובהק‪.‬‬
‫פול גוגן‪ -‬מבוגר יחסית‪ ,‬בעל משפחה וקריירה שמחליט להפוך לאמן בתמורה למחיר כבד‪ .‬הציור שלו‬
‫מבוסס על צבע מרמז (סוגסטיבי)‪ -‬מצייר בצבעים שלא קשורים למה שרואים באמת‪ ,‬אלא מרמזים על נושא‬
‫הציור‪ .‬הוא מבקר במקומות אקזוטיים וחי עם הילידים (טהיטי) ומכניס לציוריו את הסימבוליזם‬
‫וה פרימיטיביזם‪.‬‬
‫פול סזאן‪ -‬מנסה לנסח ניסוח מדעי של כללי הציור שלו‪ .‬הוא רוצה לצייר מתוך חוקיות אוניברסלית שקיימת‬
‫בטבע‪ .‬הוא ימציא סגנון‪ -‬קונ סטרוקטיביזם‪ -‬פירוק לצורות גיאומטריות‪ .‬רק לקראת סוף חייו הגיע לפריצת‬
‫הדרך‪ .‬נחשב גם לאבי הקוביזם‪.‬‬

‫ז'ורז סרא‬
‫מלבד היותו אמן‪ ,‬היה גם מדען (התעסק עם מנסרות וקרני אור)‪ .‬בתור אמן‪ -‬הוא נותר אימפרסיוניסט בנושאי‬
‫הציור שלו (הווי בורגני צרפתי)‪ ,‬אך במהות היצירה הוא אינו אימפ' וזאת משום שלא עניין אותו ה"רגע‬
‫החולף"‪.‬‬
‫סרא הבדיל בין שני סוגי צבע‪ .‬ראשית‪ ,‬קיים "הצבע הטהור"‪ -‬זהו צבע המתקבל כשהצופה מסתכל בערבוב של‬
‫מספר צבעים וקולט צבע מסויים‪ .‬הוא טוען שכל הצבעים קיימים בקרן אור ביקום ואנחנו רק קולטים את הצבע‬
‫כאשר קרן האור נשברת על משטח מסוים‪.‬‬
‫סרא טוען כי תערובת צבעים אינה יכולה להפוך לצבע טהור (כמו שאדום‪ ,‬צהוב וכחול יחד לא יוצרים לבן‪ ,‬כמו‬
‫בפיזיקה‪ ,‬אלא חום)‪ .‬לכן הוא אינו רוצה להניח צבע כזה על הבד והוא מחליט להניח אותו בעזרת חלוקה‬
‫מסוימת‪ ,‬ורק כאשר הצופה יסתכל על הצבעים מרחוק‪ ,‬יתגלה הצבע הנכון‪.‬‬
‫הוא עבד בעזרת טבלאות וחישובים‪ ,‬עבודה סיזיפית וממושכת‪.‬‬
 ‫‪-‬עמד קרוב לציוריו ואילו אנו צופים בהם מרחוק‪ ,‬בחללים רחבים‪.‬‬
‫‪ -‬זהו למעשה ניסוי באופטיקה ולאו דוקא תיאור של נוף‪.‬‬
‫‪-‬בפועל‪ ,‬התיאוריה נכשלה אך החשיבות שלה היא בהכרה שלמ דע יש ח שיבו ת באמנו ת‪.‬‬
‫‪ -‬סרא היה אחד הראשונים שיישמו את ההבנה שהדרך והכוונה מאחורי היצירה חשובה לפחות כמו היצירה‬
‫הסופית‪.‬‬

‫"אחה"צ בלה גראנד ז'אט"‬

‫ציור גדול מאד‪ .‬השם כבר מדבר על האימפ' וכך גם נושא הציור‪ -‬בילוי בורגני בפאריז‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הטכניקה‬
‫היא חדשה לגמרי‪ .‬הנקודות הקטנות יוצרות דמויות וכתמי צבע גדולים יותר‪ ,‬אך לא אחידים‪ .‬הדמויות מזכירות‬
‫צלליות‪ -‬הן מאד מוגדרות‪ ,‬עד שנדמה כאילו יש קו מתאר סביבן (בניגוד מוחלט לדמויות האימפרסיוניסטיות)‪.‬‬
‫זהו ציור מאד מובנה ומוקפד‪ ,‬ולכן יש צורך להכין לו סקיצות (ההיפך מהציור האימפ' הספונטני)‪.‬‬
‫ניתן אפילו להבחין במעין גריד בתוך הציור‪ -‬הדמויות יושבות כמעט במרחקים שווים‪ .‬אפילו כתמי הצל על‬
‫הדשא נראים מחושבים‪.‬‬
 ‫"מתרחצים באנייר"‬

‫סצנה של רחצה לחופו של נהר עם עיר תעשייתית ברקע‪ .‬פה אנחנו יותר מקבלים רושם של כתמי צבע אחידים‪.‬‬
‫זהו ציור אמין בנושא שלו‪ ,‬אך בטכניקה ובסגנון‪ -‬ממש לא אימפרסיוניסטי‪.‬‬

‫אקספרסיוניזם‪ -‬ואן גוך‬

‫ואן גוך סבל מבעיות נפשיות‪ -‬היום ידוע שמדובר במאניה דיפרסיה‪ ,‬הפרעה דו‪-‬קוטבית‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬האמנות‬
‫היתה מאד מוגזמת וקיצונית‪ .‬הצבע‪ ,‬הטכניקה והקומפוזיציה תרמו ליצירתו של סגנון מאד שונה ממה שהיה‬
‫קיים עד אז‪.‬‬
‫ון הייחודי שלו‬ ‫בגיל ‪ 37‬ואן גוך מתאבד וזאת לאחר ‪ 10‬שנים בלבד שבהן הוא מצייר‪ .‬מתוך אלו‪ -‬הסגנ‬
‫ה תפתח רק בשנתיים ה אחרו נות ל חייו‪.‬‬
‫הגיע לפאריז מהולנד בעקבות הזמנתו של אחיו (שהיה סוחר אמנות)‪ ,‬בדיוק בשיא הגל האימפרסיוניסטי‪,‬‬
‫כשהציירים היו עדין מנודים ויצירותיהם לא הוצגו במוזיאונים‪ .‬תיאו ואן גוך מציג לוינסנט את כל האמנים‬
‫הללו‪ ,‬אך לואן גוך לא היה עניין באותם חיי חברה והציור בתוך הבילוי הבורגני‪ .‬לכן הוא נוסע לארל (דרום‬
‫צרפת) ושם מתחיל להתפתח הסגנון הייחודי שלו‪ .‬הוא עדין לא מתערה בין התושבים ולכן אחיו שולח אליו את‬
‫גוגן‪ ,‬לגור ביחד‪ .‬השניים לא מסתדרים‪ -‬ואן גוך היה מפוחד ולא הסתדר עם אף אחד‪ ,‬וגוגן היה גבר נאה‪ ,‬מלא‬
‫בביטחון ועם נשים הכרוכות אחריו‪.‬‬
 ‫(המקרה עם האוזן התרחש באותה תקופה‪ -‬עדין לא ברור האם זה היה במקרה או בכוונה‪ ,‬וכמה באמת נחתך)‬
‫הסגנון הייחודי של ואן גוך שהוא פיתח בשנותיו האחרונות‪ ,‬נחשב לאבי הרבה סגנונות במאה ה‪-20-‬‬
‫האקספרסיוניזם‪.‬‬

‫פול גוגן‬
‫גוגן מתחיל את עיסוקו באמנות בגיל מאוחר יחסית‪ -‬שנות ה‪ 40-‬לחייו‪ ,‬לאחר שכבר היה בעל מקצוע ומשפחה‪.‬‬
‫לאחר מותו קיבל את הכינוי "פרא אציל" וזאת משום שבחייו תמיד היה אותו אלמנט בלתי‪-‬מרוסן ופראי‪ ,‬אך‬
‫בעת ובעונה אחת איפוק וריסון‪ .‬עדות לכך היתה נסיעתו (עם משפחתו לחופשה) לפרו‪ -‬שם היו לאמו קרובי‬
‫משפחה‪ .‬שם גם התבצעה "צריבתו" האמנותית‪ .‬משחזר לצרפת התחנך למקצוע הימאות ואף היה בצי הסוחר‬
‫הצרפתי‪ ,‬וכך חווה משני העולמות‪.‬‬
‫מאוחר יותר נישא‪ ,‬מוליד ‪ 4‬בנות ועובר לעבוד בבורסה‪ ,‬אך תוקף אותו השיעמום‪ .‬באופן מקרי נתקל‬
‫באימפרסיוניסטים בבית קפה‪ ,‬ומחליט להיכנס לעולם האמנות‪ .‬הדבר גורם למשבר מאד גדול בחייו (אשתו‬
‫ובנותיו חזרו לקופנהאגן)‪ ,‬וזאת משום שלא כשאר האימפ'‪ ,‬לו היתה משפחה‪ .‬כך יכול היה להקדיש את כל זמנו‬
‫לאמנות‪ .‬אך האימפרסיוניזם לא היה בשבילו‪ -‬הוא לא היה בורגני אמיתי‪.‬‬
‫הוא מחליט שאינו מסוגל לחיות בעיר הגדולה‪ -‬פאריז‪ -‬עקב יוקר המחיה‪ ,‬ועובר לחבל נורמנדי הכפרי והחקלאי‬
‫שנדמה כאילו ההתפתחות בו נעצרה בימי הביניים‪ .‬המודרניזציה לא הגיעה לשם‪ ,‬ואורח החיים מאד דתי‪-‬‬
‫קתולי‪.‬‬
‫המצב החדש מטעין אותו מבחינה יצירתית‪ .‬במיקום מגוריו הראשון‪ -‬פונט אבן‪ -‬האוכלוסיה אינה מקבלת‬
‫אותו‪ ,‬בהיותו אמן‪ ,‬בוהמיין‪ ,‬יפה תואר שנשים נשרכו אחריו וכל אורח חייו לא התאים למוסכמות החברה‬
‫המחמירות‪ .‬הם דוחים אותו והוא נאלץ לעבור לכפר אחר‪ -‬לה פולדו‪ -‬וגם משם הוא מנודה‪ .‬אז הוא חוזר‬
‫לפאריז לתקופה קצרה ושם פוגש את תיאו ואן גוך‪ ,‬המציע לו לגור בחינם עם אחיו וינסטנט‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬שב לפאריז‪ ,‬ובתור אדם עם ניסיון בימאות‪ ,‬עולה על ספינה ועוזב לטהיטי‪ ,‬ואח"כ לאיי מרטיניק‪.‬‬
‫חוזר עוד מספר פעמים לפאריז (ומנסה לשכנע אמנים נוספים לחזור עמו לטהיטי‪ ,‬ללא הצלחה)‪ .‬בסופו של דבר‬
‫מת באיי מרטיניק‪.‬‬

‫‪-‬בפונט אבן מתחיל סגנונו הייחודי של גוגן‪ .‬הפרידה מפאריז היתה גם פרידה מהסגנון האימפ' (שבו ממילא לא‬
‫הצטיין)‪.‬‬
‫‪-‬על פי גוגן‪ ,‬צריך להתרשם מהטבע‪ ,‬אך לצייר מהזיכרון‪ .‬טענתו היא שהציור הוא "פרי נפשו של האמן"‪,‬‬
‫וזאת לאחר שהמראה שנצרב בזכרונך מרגש אותך‪ ,‬ועושה לך משהו‪.‬‬
‫"הזיכרון צובע את המראות באופן אמוציונאלי"‪ -‬צבע סוגסטיבי‪ .‬הצבע בציוריו אינו כמו במציאות‪ ,‬אלא‬
‫קשור ברגש‪ -‬במה שהשאיר עליו רושם‪ .‬צבע נקי‪ ,‬שטוח‪ ,‬לעיתים מופרד בקונטור שחור‪ ,‬גרפי‪ .‬כמעט אין עדות‬
‫למכחול או ל"כתב ידו" של האמן‪ .‬הוא מייחס רגשות לצבעים‪.‬‬
‫‪-‬גוגן הפך לימים לאבי תנועת הסימבוליזם‪ ,‬וזאת משום שהאמין שלצבעים יש משמעות פסיכולוגית‪ -‬הם‬
‫מעבירים לנו מידע על רגשות ותחושות האמן‪.‬‬
‫‪ -‬לבטא אין פירושו לת אר‪.‬‬
‫‪-‬סימול באמצעות צבע‪ ,‬ולא באמצעות אטריבוט‪.‬‬
 ‫כשגוגן מגיע לטהיטי הוא חי עם התושבים‪ ,‬ולא בעיר הנמל הקולוניאלית‪ ,‬ובעיקר נשים‪ ,‬ואף נולד לו בן‪.‬‬

‫"כפריות ברטוניות"‬

‫כאן עדין יש שאריות אימפ' אך כבר קיימים פה אותם אזורי צבע אחיד‪ ,‬לעיתים עם קו קונטור שחור‪ .‬מדרך‬
‫הלבוש ניתן ללמוד על האופי הדתי והצנוע של החיים הכפריים‪.‬‬

‫"בונז'ור מסייה גוגן"‬

‫אותו שם בדיוק כמו הציור של קורבה‪ ,‬המדבר על מעמדו הרם של האמן‪ .‬גוגן מצייר את עצמו כשמולו חולפת‬
‫אישה כפרית בלבוש צנוע ואומרת לו שלום‪ .‬זהו ציור דמיוני‪ -wishful thinking -‬וזאת משום שהאוכלוסיה‬
‫המקומית דחתה את גוגן‪ .‬פה הצבעים בחלקם קרובים למקור‪ ,‬אך בחלקם סוגסטיבים (צמרות העצים‬
‫המתערבבות עם השמים)‪ .‬בין גוגן לאישה יש גדר‪.‬‬

‫"ישו הצהוב"‪" ,‬ישו הירוק"‬

‫בשני המקרים‪ -‬דיוקנו של ישו מבוסס על דיוקנו של גוגן‪ -‬פעם אחת בצליבה‪ ,‬ופעם אחת בפייטה‪.‬‬
‫ב" י שו הירוק" מתוארת למעשה סצנת הפייטה‪ ,‬סצנת הרחמים והחמלה על ישו לאחר המוות‪ .‬ואם מתואר בה‬
‫גוגן‪ ,‬הרי זוהי סצנת הרחמים על גוגן עצמו‪ .‬ישו מופיע כסמל לקורבן‪ -‬גוגן מרגיש עצמו כקורבן של חברה‬
‫שאינה מקבלת אותו‪ ,‬דוחה אותו‪ ,‬מקנאת בו‪ .‬הנשים סביבו‪ -‬אטריבוט של שלוש המריות‪ -‬רמז לאותן נשים‬
‫שהתקבצו סביבו‪.‬‬
‫ב "ישו הצהוב "‪ -‬מסביב לגוגן הצהוב ישובות אותן נשים כפריות כשהן פאסיביות‪ .‬מאחור‪ ,‬הרקע מתואר‬
‫בצורה לא מדעית‪ -‬הופך לרצועות של צבע שטוח‪ -‬סטריפים של עצים אדומים‪ -‬צבע סוגסטיבי‪.‬‬

‫"דיוקן עצמי על רקע ישו הצהוב"‬

‫מצויר בסטודיו‪ ,‬כשברקע ניתן לראות את הציור מצד אחד‪ ,‬ומצד שני כד פרואני‪ .‬כאן הצביעה של פניו היא‬
‫אימפ' ואילו בציור ברקע‪ ,‬סוגסטיבית‪.‬‬
 ‫"דיוקן עצמי כאדם"‬

‫פה הצביעה היא סוגסטיבית‪ .‬משתמש באטריבוטים מוכרים‪ -‬התפוח‪ ,‬ההילה‪ ,‬הנחש‪ .‬שוב עיסוק בנושא דתי‬
‫כאשר גוגן הוא בתפקיד הראשי‪ .‬הרקע האדום‪ -‬מקושר לכוחניות‪ ,‬עוצמה‪.‬‬

‫"נשים על החוף"‪" ,‬מתי תינשאי?"‬

 ‫בהגיעו לטהיטי שוב משחרר גוגן את הצד הפראי שבו‪ .‬דבר מעניין המשותף לשני הציורים הללו (ולרבים‬
‫אחרים שלו)‪ ,‬הוא הימצאות בגדים מערביים על הנשים‪ -‬שילוב בין העבר וההווה שלו‪ -‬הוא עדין "חוזר"‬
‫לעברו ומתגעגע אליו‪ .‬הוא אינו מנתק קשר (גם במציאות) מהמערב ובעצם נמצא בשני העולמות‪ .‬הציור מתרגם‬
‫את רצונותיו‪ -‬להיות גם טהיטיאני וגם מערבי‪" .‬מתי תינשאי"‪ -‬הצבע הסוגסטיבי מתחזק‪ -‬הצל של העץ הופך‬
‫לכחול‪ ,‬הסטריפים של הצבע נהיים יותר ברורים‪.‬‬
‫התיור נעשה מתוך אהבה‪ ,‬לא מתוך תחושה של התנשאות מלמעלה‪ .‬תיאור הגוף הנשי הוא גס יותר מהמקובל‪-‬‬
‫מעט בהמי ומגושם יותר‪ -‬סותר את אידיאל היופי הנשי המערבי‪ .‬אלו נשים אחרות‪ ,‬והוא לא מייפה אותן או‬
‫מעדן אותן‪ .‬זוהי אחת הנקודות שעליה קיבל את הביקורת הקשה ביותר בפאריז‪ -‬לא רק צורת הציור החדשה‪,‬‬
‫אלא גם העובדה כי חי (ושכב) עם אותן נשים‪ ,‬שבעיני הפאריזאים הקולוניאליסטים נחשבו דומות לחיות‪.‬‬

‫"תבורכי‪ ,‬מריה"‬
 ‫על הציור כתוב באותיות לטיניות‪ ,‬אך בשפה המקומית‪ .‬שוב‪ ,‬השילוב בין התרבויות‪ .‬עדין לא נגמל מנושאי‬
‫התרבות המערבית והדת‪ .‬המריה של גוגן היא נערה צעירה מקומית‪ ,‬שישו השחור יושב על כתפה‪ .‬מעל ראשי‬
‫שניהם ישנן הילות‪ .‬כאן ישו אינו קורבן‪ ,‬אלא גדל בגן עדן טרופי של תום ואושר‪.‬‬
‫דרך האמנות מנסה גוגן לקשר בין שתי התרבויות‪ .‬גוגן הוא זה שמכניס את הפרימיטיביזם לאירופה‪.‬‬

‫"מי אנו‪ ,‬מניין באנו‪ ,‬ולאן אני הולכים?"‬

‫זהו ציור פאנורמי המתאר שלבי חיים של אדם‪ -‬מהלידה עד המוות‪ .‬פה מתואר אדם‪ ,‬יצור אנושי‪ ,‬לאו דוקא‬
‫מערבי או מטהיטי‪ .‬זהו ציור סימבולי‪ -‬גלגל החיים עם השאלה הנצחית‪.‬‬