‫פיקסו‬

‫אינטרמצו‪ -‬מעבר‪ -‬תקופת ביניים‪ .‬פיקסו עובר שינויים‪ ,‬ובשנים אלה מתחיל אצלו פרץ יצירה ריאליסטי ברובו‪.‬‬
‫"אישה בכובע כחול"‪ -‬מצוירת האישה שהיתה איתו‪ ,‬אם ביתו‪ -‬אולגה‪ .‬רישום פחם‪ ,‬צורות ריאליסטיות מאד‪.‬‬
‫חום ונינוחות שניכרים בנפח ובמימדים‪ .‬גם הפורמט‪ -‬נייר‪.‬‬
‫"פול"‪ -‬ציור של הבן‪ .‬קלוזאפ פנים עם כובע‪.‬‬

‫"הנאהבים"‪ -‬ציור שלו ושל אולגה‪.‬‬

‫שנתיים אחר כך‪ -1925 -‬היחסים עם אולגה מידרדרים‪ ,‬הוא כבר לא חי איתה‪.‬‬
‫"שלושת הרקדניות"‪-‬‬
‫אפשר לראות שהציור סוריאליסטי‪ ,‬בוטה ואלים‪ .‬אולגה היתה רקדנית‪ .‬כל אחת מהדמויות היא אולגה‪ ,‬והוא‬
‫מתעלל בהן בציור‪ .‬חיסול חשבונות של פיקסו עם אולגה‪ .‬הוא לא סובל אותה ולא מוכן להתחתן‪ .‬הרקדנית‬
‫הימנית היא יד‪ ,‬שד‪ ,‬ופרופיל של גוף לבן‪ .‬האמצעית היא ראש‪ ,‬יד ורגל‪ .‬הידים שלהן נוגעות זו בזו‪ ,‬ובחלל‬
‫הנגטיבי נוצר השיער של הרקדנית החומה‪ .‬בצד שמאל דמות שמורכבת מחלקים של דמויות‪ ,‬מעוותת והגוף‬
‫חלול במרכזו‪ ,‬סוג של איזומטריה של שד‪ ,‬ואיבר מין‪ .‬מערך של דימויים אלימים עם האלמנט של הביוגרפיה‬
‫האישית של פיקסו‪.‬‬
‫כל זה מתרחש על רקע של מרפסת עם חלונות וסורגים‪.‬‬
 ‫•מארי תרז וולטר‪ -‬פיקסו מאוד אהב אותה היתה להם בת משותפת‪ .‬הכירו כשהיתה בת ‪ ,15‬בגיל‬
‫‪ 45‬התאבדה‪ .‬היא היתה שמנה‪ ,‬נמוכה‪ ,‬בלונדינית עם שיער דליל‪ ,‬ולא היתה יפה‪.‬‬

‫"אישה עירומה בכורסא אדומה" ו"החלום" הדוגמנית היא מארי תרז וולטר‪ .‬בשני המקרים היא‬
‫עירומה בכורסא אדומה וחולמת חלום אירוטי‪ .‬מה שמאפיין את הסוריאליזם של פיקסו הוא הדיוקן הסימולטני‪-‬‬
‫הוא מצייר כמה צדדים של אותו אדם‪ .‬ב"חלום" הדמות מאוננת והפנים שלה מתחברים לאיבר מין גברי‪ .‬ברקע‬
‫טפט שהיה בסטודיו‪ .‬הפנים בפרופיל אך הפה הוא חזיתי‪.‬‬
‫"המוזה"‪ -‬שוב מארי תרז וולטר‪ -‬היא עצמה מציירת‪ .‬הקוים הרבה יותר בוטים‪ ,‬הסטודיו הופך למערך של‬
‫צורות שמזכירות לנו שוב את הקוביזם‪ .‬ברקע ישנה דמות שעונה על שולחן‪ -‬ספק מי זו‪.‬‬
 ‫"נשים על חוף הים"‬

‫‪ -‬מלחמת האזרחים בספרד היא בעיצומה‪ .‬הציור קשור בנושא ותיק בתולדות האמנות‪ -‬מתרחצות על שפת אגם‪.‬‬
‫יש פה הגזמה ועיוות של איברים נשיים‪ -‬מנותק מדימוי גוף אנטומי‪ .‬פה אין שום אירוטיקה למרות שמדובר‬
‫באישה עירומה‪.‬‬

‫"הגרניקה"‪-‬‬
‫היסטוריה‪ :‬פיקאסו גולה מארצו כשפרנקו עולה לשלטון‪ ,‬יש זליגה של אזרחים ספרדים לצרפת‪ .‬בצרפת מוקמת‬
‫ממשלה גולה‪ .‬פיקאסו לא מעוניין בקשר עם הפוליטיקאים הספרדים שמרכיבים את הממשלה הגולה‪ .‬ביוני‬
‫‪ 1937‬היתה אמורה להיפתח תערוכה גדולה בפאריז‪ -‬תערוכה עולמית‪ ,‬שבה יהיה גם ביתן ספרדי‪ .‬נציגי‬
‫הממשלה הגולה כבר חצי שנה קודם פונים לפיקאסו בבקשה לתרום יצירה‪ .‬הוא מסרב להתחייב‪.‬‬
‫כל השליטים באירופה הם בקשר עם היטלר‪ .‬היטלר רוצה לעשות "ניסוי כלים" עם המפציצים של חיל האויר‬
‫שלו‪ ,‬ומקבל רשות מפרנקו להפציץ את ספרד‪ -‬ליתר דיוק את גרניקה‪ ,‬הבירה ההיסטורית של חבל הבאסקים‪.‬‬
‫לפרנקו לא היה אכפת מחבל הבאסקים הבדלני שממילא יוצאים ממנו פרטיזנים שנלחמים נגדו‪ .‬העיירה גרניקה‬
‫נשרפה כמעט כליל‪ .‬לקח לעיתונות כמה ימים לדווח‪ ,‬ובערך שבוע אחרי (ההפצצה היתה ב‪ 26-‬באפריל) זה‬
‫נודע לפיקאסו‪ .‬בתחילת חודש מאי החל לעבוד בסטודיו כאחוז אמוק עד שביוני סיפק את היצירה שגודלה ‪7.8‬‬
‫על ‪ 35‬מטרים‪ .‬הוא הבהיר שלא מדובר בתיאור של מה שקרה‪ ,‬אלא בסממנים נגד הרג‪ ,‬מסרים אוניברסלים‪,‬‬
‫למרות שקיימים דימויים ספרדיים קלאסים כמו הסוס והשור‪ .‬הציור בשחור לבן‪ .‬תיאורי חוץ ופנים בו זמנית‪.‬‬
‫רוב ההתרחשות נמצאת על משולש שבקודקודו עששית נפש‪ .‬למעלה נורת חשמל ומסביבה בוהק שמסמל את‬
‫אור הפצצות‪ .‬בתוך הנורה ציפור שכנפיה שייכות למטוס מפציץ‪ .‬מימין פנים מבועתים ומעוותים של אישה ליד‬
‫חלון‪ ,‬מוקפת בלהבות‪ .‬השוק הימנית של המשולש בנויה על דמות של אישה מרוטשת‪ .‬השד נראה כמוצץ של‬
‫תינוקות‪ -‬האישה לא תוכל ללדת‪ .‬הסוס פצוע‪ ,‬הגוף שלו מעוות וחלק ממנו נראה כעשוי גזרי עיתונים‪ .‬הוא‬
‫רומס חייל שפיו פעור וידו האחת אוחזת חרב שבורה‪ .‬מתוך היד מתחיל לבצבץ פרח (קרן האור היחידה בציור)‪.‬‬
‫השור‪ -‬עיניו קרועות לרווחה‪ .‬יש לו פרצוף "סימולטני" ונחיריו נראים כמו דמעות‪ .‬האם הצועקת שמחזיקה את‬
‫תינוקה המת ביד כאילו צועקת לעזרת השור (סמל לאומה הספרדית)‪ .‬כל הסממנים הם אוניברסלים‪ .‬הוא מדגיש‬
‫את הזוועה שבטבח‪.‬‬