‫שירים מהמחצית הראשונה של המאה ה‪20-‬‬

‫שיר אמי והנחל ‪ /‬אורי צבי גרינברג‬

‫לא רגעי שנת ‪ /‬שאול טשרניחובסקי‬
‫ירח ‪ /‬נתן אלתרמן‬

‫שיר אמי והנחל‬

‫אורי צבי גרינברג‬
‫‪1952‬‬

‫אורי צבי גרינברג – ‪1896-1981‬‬

‫נולד בגליציה למשפחה חסידית‪ .‬קיבל בנעוריו חינוך יהודי מסורתי‪ ,‬אך כבר בנעוריו נפתח אל תרבות העולם הרחב‪.‬‬
‫כשהיה בן ‪ 18‬כבר פירסם בכתבי עת נודעים את ראשוני שיריו ביידיש ובעברית‪ .‬במלחמת העולם הראשונה שירת‬
‫בצבא האוסטרו הונגרי‪ .‬כששב לביתו בסתיו ‪ 1918‬חווה על בשרו את אימי הפרעות ביהודים‪ .‬בעקבות אירוע‬
‫טראומטי בו הועמד אל הקיר עם בני משפחתו כדי שיירו בהם ורק ברגע האחרון נמנע הרצח‪ ,‬חל מפנה יסודי‬
‫בתפיסת עולמו והוא הפך ללאומן‪ .‬ב‪ 1924 -‬עלה ארצה‪ .‬בארץ חדל לכתוב ביידיש וכתב בעברית בלבד‪ .‬הוא כתב שני‬
‫טורים בעיתון "דבר"‪ .‬לאחר הקמת המדינה היה חבר כנסת מטעם תנועת "חרות"‪ .‬ב‪ 1957 -‬זכה בפרס ישראל‬
‫לספרות‪.‬‬

‫השיר מתאר את מבטו של בן באמו‪ .‬שתי תמונות רואה הבן בעיני רוחו‪ :‬האחת – תמונת אמו‬
‫בנעוריה‪ ,‬השנייה – תמונת אמו באחריתה‪ .‬בין שתי התמונות קיים פער טראגי‪:‬‬
‫בנעוריה רואה הבן את אמו הצעירה כאלה‪ .‬היא עולה מן הנחל כמו ונוס העולה מן הים‪ .‬היא‬
‫נשית‪ ,‬יפה‪ ,‬טהורה ואלוהית‪ .‬תמונה מרהיבה זו של האם מכוונת ליחסו הסוגד של הבן לאישה‬
‫שהעניקה לו חיים‪.‬‬
‫התמונה השנייה היא תמונה מזעזעת של אחריתה הטראגית‪ .‬זוהי תמונת הרצח של האם בידי גוי‬
‫גרמני ואכזר המותירה את בנה המעריץ כאוב‪ ,‬סובל‪ ,‬מועק מרגשות האשם על שלא נקם‪ ,‬לא‬
‫שילם (=נקם)‪ ,‬לא חפר את קברה‪.‬‬

‫עיקרו של השיר הוא הפער בין שתי התמונות‪ .‬זהו הפער של המדפדף באלבומו של מי שמת‪ .‬מול‬
‫עוצמת האינות (=אין) של המוות עולה היש שהיה בחיים ומעצים את גודל הטרגדיה‪ .‬הדבר בולט‬
‫בעיקר בתמונות העבר של מי שמת בטרם עת‪ .‬אותן התמונות הנציחו רגעי שמחה‪ ,‬והן נראות‬
‫בדרך כלל כהבטחה גדולה‪ ,‬אשר בזדוניות הגורל לא התממשה‪.‬‬

‫סיפורו של הבן מקפל בתוכו את סיפורו של העם היהודי בשואה‪ .‬זהו סיפורו של דור בנים שאיבד‬
‫את אבותיו‪ ,‬שאיבד את אותה "הבטחה" שנמצאת שם תמיד טרם פגעה יד הגורל‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫בית ראשון‬

‫השיר פותח בתיאור הדובר "מתבונן" באמו הצעירה‪ ,‬טרם הכירה את אביו‪ .‬המילה "ואולי"‬
‫הפותחת את השיר מעניקה לדברים אופי של הרהור‪ .‬בתהליך ההזכרות ובניסיון להנציח את אמו‬
‫המתה‪ ,‬מנסה הדובר להשלים פער על פרק חיים של אמו טרם היותו‪.‬‬

‫בדמיונו עולה האם כעלמה צעירה הרוחצת בנחל‪ .‬אולי הייתה באה הנערה אדומת השיער אל‬
‫הנחל "מימי הנערות" ששוטף את הגדם של העץ הכרות‪ .‬הנחל שמלחך (=מרטיב‪ ,‬מלקק)‪ ,‬שוטף‪ ,‬מרווה‬
‫את הזרדים החומים ואת הגנים שסביבו‪.‬‬

‫במרכז הבית הראשון תמונת הנערה הפושטת את בגדיה ובכתונת משי יורדת אל המים‪ .‬הדובר‪,‬‬
‫הבן הסוגד לאמו מתאר את האם המיתולוגית כאלה‪" :‬אלהית היא במים נאוה בכחה!" התמונה‬
‫הפסטורלית המדומה לגן עדן מתעצמת בתיאור‪" :‬דומיה וניחוח פירות מסביב"‪.‬‬

‫השורות המסיימות בית זה מעניקות לתמונה את אופייה‪ ,‬את היותה הרהור של הדובר על אמו‬
‫הנערה הצעירה טרם היותו‪ ,‬טרם פגשה את אביו‪.‬‬

‫למרות אופייה האידילי של התמונה המתוארת ישנם רמזים מטרימים לכך שגן העדן יהפוך‬
‫לגיהנום‪ .‬כטבעם של רמזים מטרימים הם נחשפים רק לאור האינפורמציה המתבררת בסיום‪:‬‬
‫העץ הכרות‪ ,‬שיערה האדום של האם והדמדומים מרמזים לסיום האלים והטראגי‪ ,‬לדמה שנשפך‬
‫באכזריות‪.‬‬

‫בית שני‬

‫בית זה ממשיך את תמונת האם הצעירה‪ .‬התיאור "והנה היא עולה מן הנחל‪ "...‬מצייר את האם‪:‬‬
‫"הנערה הברה אדמת השיער" כמו ונוס העולה מן הים בציורו של בוטיצ'לי "הולדת ונוס" (בוטיצ'לי‬
‫– כינויו של אחד הציירים המובילים בתקופת הרנסאנס באיטליה‪ .‬חי ב‪)1445-1510 -‬‬
‫ונוס היא אלת הגנים והכרמים‪ ,‬אלת החסד האלוהי הנחשבת גם כאם הרומאים‪ .‬היא אפרודיטה‬
‫היוונית ‪ -‬אלת האהבה והיופי‪ .‬הבן הדובר בשיר מתאר את אמו הצעירה תיאור אידילי ואירוטי‬
‫המתעצם באמצעות האסוציאציה לאלה המיתולוגית‪.‬‬

‫במרכז התיאור בבית זה מתעצם הפער הטראגי בין הראשית לאחרית‪ .‬אותה נערה צעירה יפה‪,‬‬
‫מינית‪ ,‬מלאת חיים שלימים הייתה אמו‪ ,‬לא זכתה לראות את בנה המבוגר עומד ומתבונן בה‪,‬‬
‫בהיותה נערה צעירה‪ ,‬מלאת חיים‪ ,‬שימיה מתוקים ואש הנעורים בוערת בה בהבטחה גדולה‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫הדמדומים המהווים רקע לתמונה‪ ,‬תורמים לאווירה הרומנטית‪ ,‬ליופי ולרוך‪ ,‬אך בצבעם ומצלולם‬
‫(=צלילם) מרמזים לדם ולדממה שיסמלו את מות האם‪.‬‬

‫בית שלישי‬

‫זהו בית קצר וחותך המעמיד את המציאות האכזרית מול הדמיון הקסום‪.‬‬
‫נראה כי התיאור נמסר בקיצור בשל הקושי לעמוד מול המראה הנורא‪ ,‬בניגוד לתיאור הארוך של‬
‫התמונה האידילית‪.‬‬

‫ראשיתו של הבית בתיאור מטפורי של חלוף הזמן‪" :‬הה הכסיף זה הראש והשלג זה הראש" תיאור‬
‫זה מתעתע בקורא כאילו הוא נדבך נוסף ברצף הטבעי של החיים‪ .‬השנים חלפו והנערה הצעירה‬
‫והיפה הפכה לאישה מבוגרת ששיבה זרקה בשערה‪.‬‬

‫שלוש השורות האחרונות של השיר מפתיעות‪ ,‬מזעזעות ומאירות באור טראגי את התמונה‬
‫שקדמה להם‪ :‬האם נרצחה באכזריות‪ .‬דמה נשפך "בידי גוי גרמני ואכזר" והבן‪ ,‬הדובר בשיר לא‬
‫נקם את נקמתה ולא זכה להביאה למנוחת עולמים‪.‬‬

‫השיר מסתיים בתיאור אוזלת ידו (=חולשתו) של הבן‪ .‬תיאור זה מתעצם באמצעות האלוזיה לדברי‬
‫האל‪" :‬לי נקם ושלם" (דברים לב‪ .)35 ,‬הדובר מתאר את הבן – את עצמו‪" :‬והבן לא שלם ואת‬
‫הבור לא חפר"‪ .‬בניגוד לעוצמתו של האל‪ ,‬הדובר בשיר חש רגשות האשם‪ ,‬מועקה ותחושת‬
‫החמצה‪ .‬גם החזרה על המילה "לא" מדגישה את תחושת חולשתו‪.‬‬

‫סיכום‬
‫זהו שיר אישי על אהבת אם ורצח אם בשואה‪ .‬אבל האישי הוא גם כללי – סיפורו של הדובר‬
‫והאם הוא סיפורם של העם היהודי בשואה‪ .‬בצד תחושות עזות של אהבה והערצה לאם באות‬
‫לידי ביטוי תחושות עזות של ייאוש‪ ,‬כאב‪ ,‬אשמה‪ ,‬וחולשה של הדובר שידו קצרה מלהושיע את‬
‫אמו‪.‬‬

‫שאלות בגרות‬

‫בשיר זה יש ניגוד עמוק בין שני הבתים הראשונים לבית האחרון‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫הסבר מהו הניגוד‪ ,‬כיצד הוא מעוצב‪ ,‬ומהי תרומתו למשמעות השיר‪.‬‬

‫המשורר מדמיין את אמו בשתי תקופות שונות‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫הסבר והדגם קביעה זו‪ .‬בתשובתך התייחס גם למשמעות של תיאור כפול זה בשיר‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫לא רגעי שנת‪ ,‬טבע‬
‫שאול טשרנחובסקי‬
‫‪1896‬‬

‫שאול טשרנחובסקי ‪1875-1943‬‬

‫נולד בכפר שעל גבול אוקריאנה‪-‬קרים למשפחה יהודית ליברלית ששמרה על מצוות הדת‪ ,‬אך הייתה פתוחה לתרבות‬
‫הכללית‪ .‬למד רפואה‪ .‬בשנת ‪ 1931‬עלה ארצה‪.‬‬

‫השיר מבטא הערצה למאבק האיתנים המתמיד בטבע‪ :‬מאבק שיש בו שמירה על עצמיות האני‪,‬‬
‫למרות הפגעים והכאב‪.‬‬

‫לשיר מבנה של סונטה‪.‬‬

‫סונטה – שיר זה"ב – שיר בו ‪ 14‬שורות‪ ,‬המתחלקות לשני חלקים‪:‬‬

‫האוקטבה ‪ -‬שני הבתים הראשונים (‪ 8‬שורות) מציגה את הרקע‪ ,‬את הבעיה‪ .‬הססטט ‪ -‬שני הבתים‬
‫הבאים (‪ 6‬שורות) מציג את הפתרון או המפנה‪ .‬חלוקה זו מודגשת גם על ידי החריזה היוצרת קשר‬
‫בין הבית הראשון והשני ובין הבית שלישי והרביעי‪.‬‬

‫בשיר זה ‪ 14‬שורות‪ .‬שני בתים בני ‪ 4‬שורות כל אחד ושני בתים בני ‪ 3‬שורות כל אחד‪ .‬מבנה זה‬
‫יוצר חלוקה לשני חלקים – אוקטבה וססטט ‪ -‬המודגשת גם בחריזה‪ .‬בחלק הראשון החריזה היא‪:‬‬
‫אבאב אבאב בחלק השני החריזה היא‪ :‬גגד ההד ‪.‬‬

‫הדובר פונה אל הטבע בלשון גבוהה‪ ,‬נרגשת ‪ -‬פאתוס‪ .‬הוא עושה זאת בשעת מצוקה‪ ,‬מדגיש את‬
‫עוצמתו של הטבע אל מול אפסות האדם ומבקש לשאוב כוח מן הטבע‪ .‬הטבע עומד במרכז השיר‬
‫והאדם מבקש להתאים את עצמו למידותיו של הטבע‪.‬‬

‫חלק ראשון ‪ -‬האוקטבה‬

‫בית ראשון ‪ -‬הטבע‬

‫הדובר פונה אל הטבע ‪ -‬הנמען ואומר שהוא אינו מוצא בו שלווה ומתיקות אלא רק רגש‪ ,‬סערות‬
‫קרב ‪ -‬עוצמה‪ .‬לא נופים פסטורליים הוא בוחר לתאר‪ ,‬אלא נופים דרמטיים ומנוגדים המבטאים‬
‫את עוצמתו ונצחיותו של הטבע‪ :‬פסגות ההרים‪ ,‬מעמקי האדמה‪ ,‬המדבר והשמים‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫הבחירה במקומות שהם קצווי היקום עמם מבקש הדובר להזדהות‪ ,‬מעידה על שאיפתו להרחיב‬
‫את נפשו עד שתהיה מסוגלת להקיף את היקום כולו‪.‬‬

‫בית שני – הדובר‪ ,‬האדם‬

‫לעומת הטבע המתואר בעוצמתו‪ ,‬האדם מתואר בחולשתו‪ .‬נפשו אבלה‪ ,‬פצעיו זועקים‪ ,‬הוא מאבד‬
‫את תקוותיו‪ .‬תיאור זה מודגש באמצעות דימוי התקוות שנגוזו לשושן הנובל בסתיו‪ .‬הדובר בוחר‬
‫בדימוי מן הטבע כדי לתאר את החולשה האנושית‪ .‬להבדיל מתיאורי הטבע המבטאים עוצמה‬
‫בראשית השיר‪ ,‬עתה מתאר הדובר את הטבע בחולשתו‪ .‬קמילת השושן בסתיו מייצגת את החולף‪,‬‬
‫את הזמני‪ ,‬בניגוד לנופים רבי העוצמה שמייצגים נצחיות‪ .‬בשעות משבר כאלה יוצא הדובר אל‬
‫הטבע לשאוב עידוד מעוצמתו‪ .‬הוא יוצא לראות את גלי הים ואת הסלעים‪ ,‬שמייצגים את איתני‬
‫הטבע‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬בשני הבתים הראשונים הציג הדובר את הטבע כעצום ואת האדם כחלש ועלוב לעומתו‪.‬‬
‫החלק הראשון של הסונטה מסתיים באדם הכאוב‪ ,‬החלש‪ ,‬שיוצא לשאוב כוח מעוצמתו של‬
‫הטבע‪ .‬נרמזת כאן ההתפכחות מחלום ההזדהות שתבוא בחלקה השני של הסונטה – האדם לא‬
‫כמו הטבע‪.‬‬

‫חלק שני – הססטט ‪ -‬המפנה‬

‫בית שלישי ‪ -‬הגלים‬

‫הבית מבטא את תגובת הדובר לנוף שהתגלה לעיניו‪ .‬כשמתבונן הדובר בגלים הנאבקים עם‬
‫הסלעים הוא חש גם בושה ונחיתות וגם כי הטבע מציע לו דרך חיים נכונה‪ :‬להבדיל ממנו‪ ,‬הגלים‬
‫אינם מתייאשים וממשיכים במאבק‪ .‬הם מתנפצים על הסלעים אבל שבים ותוקפים‪ ,‬וכל גל גבוה‬
‫ממשנהו וחזק ממנו‪ .‬למרות הקושי‪ ,‬ממשיכים הגלים במאבק ומתעצמים‪.‬‬
‫מבחינה נפשית יש כאן מפנה‪ ,‬כי הדובר גילה את דרך המאבק‪ ,‬הוא לומד מהגלים לא לוותר‪ .‬הוא‬
‫לומד על מציאת כוחות חדשים המחזקים את האדם בשעת משבר‪.‬‬

‫בית רביעי ‪ -‬הצורים‬

‫הבית מבטא צד נוסף של אותו גילוי‪ ,‬והפעם מהזווית של הסלעים‪ .‬הדובר מתפעל מהסלעים‬
‫הגאים‪ ,‬הזוקפים את ראשם ומתגלים למרות ניסיונם של הגלים לכסות אותם‪ ,‬למרות הכאב‪.‬‬
‫גם מולם הוא חש בושה‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫שני בתים אלה מקבילים זה לזה‪ .‬הם פותחים במילים הנרדפות "בושתי" ו "נכלמתי"‪ .‬הם מתארים‬
‫את חולשתו של האדם‪ ,‬שנשבר ומתעייף‪ ,‬חש מובס ומבקש להפסיק להיאבק לעומת הטבע‬
‫העיקש שעומד איתן ולא מוותר במאבקיו‪.‬‬

‫בפעולת הגלים יש ביטוי לאומץ של מי שמתקיף ואינו נרתע מתבוסה‪ ,‬אבל תמונת הצורים‬
‫מבטאת את גדלות הנפש של החלש‪ .‬בחולשתם דומים הסלעים לאדם אבל דווקא קרבה זו‬
‫מכלימה אותו יותר‪ ,‬מבישה אותו יותר‪ ,‬כי הוא לעומתם אינו מסוגל לשאת את אסונו בגאווה‪.‬‬
‫סיכום‬

‫בנימת הערצה כותב טשרניחובסקי שיר הלל לטבע‪ .‬הוא בוחר לתאר את העוצמה דרך נופים‬
‫דרמטיים כמו המדבר‪ ,‬הים‪ ,‬הסלעים‪ .‬האדם קטן ואפסי אל מול היקום האדיר‪ .‬בשעת מצוקה יוצא‬
‫האדם אל הטבע‪ ,‬מביט בעוצמה‪ ,‬בסערות הקרב חש בוש ונכלם‪ ,‬מבקש לשאוב כוח‪.‬‬

‫שני הבתים האחרונים המסיימים את הסונטה מציגים בלשון מטאפורית של קרב ומאבק את‬
‫המפגש של גלי הים עם הסלעים‪ ,‬מפגש של כוחות אדירים‪ .‬הדובר בשיר מעריץ עוצמה זו‪ .‬הוא‬
‫מתפעל מהמאבק הסיזיפי הן של הגלים והן של הסלעים‪ .‬הגלים ממשיכים בניסיונם להגיע אל‬
‫החוף‪ ,‬זאת למרות שיתנפצו אל הסלעים‪ ,‬והסלעים ממשיכים לזקור ראשיהם אל‪-‬על למרות‬
‫שגלים חדשים יכסו אותם‪.‬‬

‫דרך ההלל וההערצה לטבע מביע הדובר תפיסת עולם שרואה במאבק האינסופי משמעות ועוצמה‪.‬‬
‫האדם לעיתים מתעייף מהמאבקים‪ ,‬תקוותיו נובלות "כשושן בסתיו" ודווקא אז קורא לו הדובר‬
‫להביט בטבע ואולי אפילו לשאוב ממנו עידוד וכוח‪.‬‬

‫שאלת בגרות‬

‫בסונטה הדובר מכריז‪:‬‬

‫"אז בשתי מגלים הרבים בסלעים‪...‬‬
‫מצורים נכלמתי‪"...‬‬
‫מדוע הדובר חש תחושות אלה? הסבר והדגם את דבריך‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫ירח‬
‫נתן אלתרמן‬
‫‪1938‬‬

‫נתן אלתרמן ‪1910-1970‬‬

‫המשורר נתן אלתרמן נולד בפולין ובגיל ארבע חזר עם משפחתו לרוסיה‪ ,‬ארץ מוצאם‪ .‬האירועים ההיסטוריים –‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬המהפכה הבולשביקית‪ ,‬פרעות ביהודים – כפו על בני משפחתו עשר שנות נדודים‪ .‬הם עלו‬
‫ארצה כשנתן היה בן ‪ 15‬בשנת ‪ .1925‬הוא סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה‪ .‬בין השנים ‪ 1929-1931‬הוא‬
‫למד הנדסה חקלאית בצרפת‪ .‬בשובו לארץ החל לכתוב בעיתוני ארץ ישראל‪ .‬הוא כתב בקביעות בעיתון "הארץ"‬
‫אחר‪-‬כך בעיתון "דבר" ובאחרית ימיו פרסם גם ב"מעריב"‪.‬‬

‫אלתרמן נמנה עם קבוצת משוררים שנתלכדו סביב המשורר אברהם שלונסקי ונקראו "המודרניסטים"‪ .‬שלונסקי תקף‬
‫את ביאליק וטען שעבר זמנה של שירתו‪ .‬הוא רצה לבטא את דופק החיים של העידן המודרני הן בתוכן השירים והן‬
‫בדרכי הכתיבה‪ .‬שירו הראשון של אלתרמן הודפס בשבועון "כתובים" בעריכת אברהם שלונסקי בשנת ‪.1931‬‬
‫לימים חל פיחות במעמדו של שלונסקי ומעמדו של אלתרמן כמשורר הלך והתחזק‪.‬‬

‫"כוכבים בחוץ" הוא קובץ שיריו הראשון של המשורר‪ .‬הוא יצא לאור בשנת ‪ .1938‬ספרו השני "שמחת עניים" יצא‬
‫לאור בשנת ‪ .1941‬אחריו כתב את "שירי מכות מצרים" בשנת ‪ .1944‬במהלך השנים הוציא לאור ספרים נוספים‪ ,‬כתב‬
‫מחזות‪ ,‬תרגם מחזות ושירים‪.‬‬

‫בין השנים ‪ 1943-1967‬כתב המשורר את "שירי העת והעיתון"‪ .‬שירים אלה נכתבו במדור "רגעים" בעיתון "הארץ"‬
‫ובעיקר במדור "הטור השביעי" בעיתון "דבר"‪ .‬בשירים אלה הגיב אלתרמן למאורעות השעה של הישוב בארץ ישראל‬
‫שלפני קום המדינה ושל המדינה בעשוריה הראשונים‪ .‬לימים כונסו השירים בספר שנקרא "הטור השביעי"‪.‬‬

‫השיר "ירח"" מופיע בספרו הראשון של אלתרמן "כוכבים בחוץ"‪ .‬השירים השונים בקובץ מרכיבים יצירה שלמה בעלת‬
‫פואטיקה ייחודית‪" .‬גיבורים" מרכזיים בקובץ הם "ההלך" וה"דרך"‪ .‬הנווד הוא בן חורין אמיתי‪ ,‬שאינו כפוף למסגרות‬
‫של חיי השגרה‪ .‬הוא סוגד לרגעים בני החלוף‪ ,‬עמם הוא נפגש "פגישה לאין קץ" בדרך‪ ,‬בתבל‪ .‬באמצעות ההלך והדרך‬
‫מתעצבת תפיסת עולמו של המשורר והשקפתו הארספואטית‪ .‬ההלך הוא המשורר ומראות התבל אליהם הוא נחשף‬
‫בנדודיו‪ ,‬הם חומרי הגלם ליצירתו‪ .‬מלאכת היצירה היא הנצחת הרגעים בני החלוף‪.‬‬

‫השיר‬

‫‪7‬‬
 ‫במרכז השיר עומדת המשיכה אל העולם ואל התופעות החוזרות בו‪ .‬בשיר מתואר‬
‫ליל ירח המאפשר ראייה אחרת של המראות המוכרים‪ .‬השיר מתאר נוף עירוני לאור‬
‫ירח מלא‪ .‬התיאור בשיר מבוסס על תמונה ישנה ומוכרת אבל ה"מעבדה הנפשית‬
‫והיצירתית של המשורר" משנה את המרכיבים של התמונה ומקנה להם אופי אחר‪.‬‬

‫לשיר מבנה מיוחד (מעבר לחלוקה לבתים)‪ :‬ראשיתו בהכרזה נוקבת‪ ,‬דרמטית‬
‫ומפתיעה‪ ,‬אותה מוכיח המשורר לאורך השיר בסדרת תמונות מטפוריות היוצרות‬
‫הזרה (=עיצוב המוכר כזר) למציאות‪ .‬בסיום מופיעה קביעה שמסבירה את המציאות‬
‫שתוארה בשיר‪.‬‬

‫בית ראשון‬

‫השיר פותח בקביעה המדהימה‪" :‬גם למראה נושן יש רגע של הולדת"‪ .‬קביעה זו‬
‫מכילה בתוכה את השקפת עולמו של המשורר‪ :‬כל מראה נושן ניתן לראותו מחדש‬
‫באורח שונה מהצפוי והמקובל‪ .‬כל מראה נושן יכול להיוולד מחדש‪.‬‬

‫לאחר קביעה זו מופיעות שתי תמונות המתארות את המוכר באורח שונה וזר‪:‬‬
‫התמונה הראשונה היא‪" :‬שמים בלי צפור זרים ומבוצרים"‪ .‬תמונה זו מתארת את‬
‫השמים כזרים אטומים‪ ,‬וחסרי חיים‪ .‬תיאור זה מפתיע ומנוגד לצפייה לשמים‬
‫כחולים‪ ,‬רחבים ופתוחים שציפורים עפות בהם‪ .‬זוהי תמונה של שמי עיר אורבנים‬
‫(=עירוניים)‪.‬‬
‫התמונה השנייה היא‪" :‬בלילה הסהור מול חלונך עומדת עיר טבולה בבכי הצרצרים"‪.‬‬
‫דווקא העיר האורבנית מתוארת כמו מרחבי טבע פתוחים בהם שומעים את קולות‬
‫הצרצרים‪ .‬ליל ירח בעיר האורבנית נתפס כלילה בו מטשטשים הגבולות בין העיר‬
‫לטבע‪.‬‬

‫בית שני‬

‫האנשת הדרך ה"צופה אל הלך" מזכירה את ה "דרך הנפקחת לאורך" בשיר "עוד חוזר‬
‫הניגון"‪ ,‬היא הדרך המתבוננת‪ ,‬השופטת‪ ,‬שקוראת לנווד ללכת בה‪ .‬השורה הקצרה‪:‬‬
‫"והירח" מזכירה את הסיבה לראייה המיוחדת את הדברים – ליל ירח‪ .‬במרכז הבית‬
‫תמונה ייחודית המתארת רגע חד פעמי בו הברוש נראה כמו כידון והירח הוא חפץ‬
‫(אולי ראש)‪ ,‬שהכידון תקוע בו‪ .‬תמונה שגרתית של ברוש בליל ירח הופכת לתמונה‬
‫רבת עוצמה ואפילו מאיימת‪.‬‬

‫‪8‬‬
 ‫הדובר שהוא הנווד‪ ,‬ההלך‪ ,‬מתאר את התפעלותו‪ ,‬את התרגשותו מהמראות‬
‫המתחדשים הנגלים לעיניו‪" :‬אתה אומר – אלי העוד ישנם כאלה?‬
‫העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?"‬

‫קשר אינטימי מתקיים בין הנווד לבין המראות המתחדשים שנפרשים לפניו‪ ,‬זהו‬
‫הקשר המיוחד שבינו לבין הדרך בה הוא הולך‪.‬‬

‫בית שלישי‬

‫התיאור הפותח את הבית‪" :‬מאגמיהן המים ניבטים אלינו" יוצר אף הוא הזרה‬
‫לתמונה המוכרת‪ .‬בדרך כלל העין מביטה במי האגמים ואילו אלתרמן בוחר בצורת‬
‫הפאסיבי – המים ניבטים‪ ,‬וכך מצטיירים לפתע האגמים כמו עיניים המתבוננות‬
‫בעולם ומשקפות אותו‪ .‬העץ הפורח מתואר במטאפורה‪" :‬שוקט העץ באודם‬
‫עגילים" כמדומה לדמות נשית צבעונית ומקושטת‪.‬‬
‫לאורך השיר מתאר אלתרמן אובייקטים שונים ברגע מסוים‪ ,‬רגע של הולדת‪ ,‬רגע‬
‫של התחדשות‪ .‬בסיום השיר הוא קובע את המכנה המשותף לכולם – הם צעצועי‬
‫האל‪ .‬השיר מסתיים במעין שבועה של הנווד המבטיח‪" :‬לעד לא תעקר ממני‪,‬‬
‫אלוהינו‪ ,‬תוגת צעצועיך הגדולים"‪ .‬המכנה המשותף לכל האובייקטים הוא שהם‬
‫צעצועי האל‪ .‬הנווד מעניק להם אף מכנה משותף נוסף ‪ -‬בליל ירח הוא קולט אותם‬
‫על תוגתם (עצבותם) ‪ ,‬רגע מיוחד‪ ,‬מדהים‪ ,‬אותו הוא מבטיח להנציח‪ ,‬כדי שלא‬
‫ישכח‪.‬‬

‫סיכום‬

‫כל התיאורים בשיר ממשים את הקביעה בראשיתו‪" :‬גם למראה נושן יש רגע של‬
‫הולדת"‪ .‬העולם נולד בכל רגע מחדש‪ .‬הנווד ‪ -‬המשורר הוא בעל תודעה הפתוחה‬
‫לקלוט את רגעי הלידה מחדש‪.‬‬
‫זו מהות הנוודות‪ ,‬להיחשף למראות המשתנים‪ ,‬לרגעים בני החלוף‪.‬‬

‫שיר זה מכוון להיגיון שמאחורי התפיסה האלתרמנית‪ .‬ליל ירח מאפשר באורו הלילי‬
‫המיוחד קליטה מחודשת של המראות‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫בשיר זה הדובר והנמען אחד הם – המשורר‪ -‬ההלך‪ .‬המשורר הוא העין המתבוננת‬
‫הקולטת את האובייקטים קליטה סובייקטיבית‪ .‬בליל ירח קולטת עינו הרגישה של‬
‫הנווד‪-‬המשורר את המראות המוכרים באורח חדש‪ .‬היא קולטת את המראות על‬
‫תוגתם והוא נשבע להנציח רגעים אלה במעשה האומנות‪ ,‬בשיריו‪.‬‬

‫שאלות בגרות‬

‫השיר פותח באמירה "גם למראה נושן יש רגע של הולדת"‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫הסבר כיצד השיר מדגים אמירה זו באמצעות ציורי הלשון‪.‬‬

‫פרש שתיים מהתמונות בשיר‪ ,‬והסבר כיצד הן ממחישות את ההצהרה‬ ‫‪.2‬‬

‫הפותחת את השיר‪.‬‬

‫‪10‬‬