‫עבודה בספרות‬

‫שני שושנים‬

‫מגישה‪ :‬רוז ארנבייב‬


‫‪1943‬‬ ‫שני שושנים‬
‫השיר מתחיל בכותב שמתחיל לספר לנו על סיפור מהעבר‪ .‬הסיפור‬
‫כותב‪ :‬יעקב אורלנד‬
‫אָ ִׁשיר לְָך ִׁשיר עַ ִּתיק‪ ,‬נו ָֹׁשן‪,‬‬
‫אָ ִׁשיר לְָך זֶ מֶ ר עַ ל ׁשו ָֹׁשן‪,‬‬
‫הָ יֹה הָ יּו לִ פְ נֵי ָׁשנִים‬
‫ְׁשנֵי ׁשו ַֹׁשּנִים‪ְׁ ,‬שנֵי ׁשו ַֹׁשּנִים‪.‬‬
‫הָ יָה זֶ ה ּכְ בָ ר‪ָ ,‬רחוֹק הַ ּיוֹם‪,‬‬
‫אֶ חָ ד לָבָ ן‪ֵׁ ,‬שנִי ָאדֹם‪.‬‬
‫ַאחים‪,‬‬
‫ּבְ נֵי‪ּ-‬גַן‪-‬אֶ חָ ד‪ּ ,‬כִ ְׁשנֵי ִ‬
‫מהלך השיר‬
‫הוא על שני שושנים אחד אדום ואחד לבן‪ .‬שני השושנים גדלו‬
‫יחדיו והיו קרובים ואוהבים כמו אחים‪ .‬השושנים גדלים‬
‫ומלבלבים עד שפתאום באה יד שקוטפת את אחד מהשושנים‪.‬‬
‫מסופר לנו שאין יודעים איזה שושן נקטף אך שיודעים כי השושן‬
‫שנותר לבו נשבר ממות חברו שהיה לו כמו אח‪.‬‬
‫הרעיון המרכזי בשיר הוא האובדן‪ .‬השיר מספר על שני חברים‬
‫שהם אפילו כמו אחים שבמקרה הזה אלו השושנים‪ .‬הם חיים‬
‫וגדלים ואז באופן בלתי צפוי אחד מהם מת או אפילו נרצח‪.‬‬

‫ִצ ְּמחּו עָ לֶה‪ִ ,‬צ ְּמחּו חו ִֹחים‪,‬‬ ‫והשני שחווה אובדן מאוד גדול נשבר ואנו אינינו יודעים האם‬
‫עֵ ת ּבָ א הַ ּב ֶֹקר ְצחוֹר ּגָוָ ן‬ ‫הוא אי פעם התאושש או לא‪ .‬יש פה אובדן מאוד גדול שחווה‬

‫ּפָ ַקח עיניים הַ ּלָבָ ן‪.‬‬ ‫השושן שנשאר‪.‬‬

‫וְ עֶ ֶרב ּבָ א וְ ַרד הַ ּיוֹם‬ ‫בשיר הדובר משתמש בטבע‪ ,‬בשני שושנים בכדי לבטא את‬
‫עָ צַ ם עיניים הָ ָאדֹם‪.‬‬ ‫רעיונותיו‪ .‬השיר שני שושנים הינו מטאפורה‪ .‬שני השושנים הם‬
‫בעצם שני חברים טובים‪ .‬אם נקשר זאת לימינו שני השושנים‬
‫ּובַ ּלֵילוֹת ּובַ ּלֵילוֹת‬ ‫הינם בעצם שני חיילים שאחד מת בקרב או שני חברים שאחד‬
‫נ ְָׁשבּו רּוחוֹת ּבָ ם ַקּלִ ילוֹת‪.‬‬ ‫מהם נרצח בפיגוע‪ .‬השיר מתאר מצב שאנו במדינת ישראל‬
‫ּכֹה לִ בְ לְ בּו עַ ד ּבָ ָאה יָד‪,‬‬ ‫מכירים לצערנו יותר מדי מקרוב‪ .‬אדם מאוד קרוב נרצח\מת‬
‫יָד ֶׁש ָּק ְטפָ ה ׁשו ָֹׁשן אֶ חָ ד‪,‬‬ ‫באופן פתאומי ובלתי צפוי‪.‬‬
‫וְ אֵ ין יו ֵֹדעַ עַ ד הַ ּיוֹם –‬ ‫אם ניקח את זה לזמן בו נכתב השיר ‪ 1943‬במהלך השואה‪ ,‬הכותב‬
‫אֶ ת הַ ּלָבָ ן א ֹו הָ ָאדֹם‪.‬‬ ‫כתב את השיר על שני יהודיים למיניהם אשר אחד מהם נרצח על‬
‫ידי הנאצים והשני שרד את השואה אך נשבר‪ .‬אנו יכולים לראות‬
‫וְ ַרק יו ְֹדעִ ים ּכִ י הַ ּנוֹתָ ר‬ ‫את זה מכיוון שכמו בשואה שאף אחד לא ציפה למה שיקרה גם‬
‫לִ ּב ֹו נ ְִׁשּבַ ר‪ ,‬לִ ּב ֹו נ ְִׁשּבַ ר‪,‬‬ ‫פה אחד השושנים מת בפתאומיות ואינינו צופים את העתיד‬
‫הָ יֹה הָ יּו לִ פְ נֵי ָׁשנִים‬ ‫לבוא‪.‬‬
‫ְׁשנֵי ׁשו ַֹׁשּנִים‪ְׁ ,‬שנֵי ׁשו ַֹׁשּנִים‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הכותב משתמש בטבע בכדי להמחיש לנו את התבגרותם‬
‫הָ יָה זֶ ה ּכְ בָ ר‪ָ ,‬רחוֹק הַ ּיוֹם‪,‬‬
‫יחדיו‪" :‬צמחו עלה צמחו חוחים" הוא ממחיש לנו יותר את‬
‫אֶ חָ ד לָבָ ן‪ֵׁ ,‬שנִי ָאדֹם‪.‬‬
‫התמונה שלהם יחדיו וכך מראה לנו עד כמה הקשר ביניהם היה‬
‫חזק‪ .‬הם עברו ביחד את תהליך ההתפתחות‪ .‬הם גדלו והעבירו‬
‫בתחילת הבית הרביעי הוא מתחיל מאוד‬ ‫את כל "ילדותם" יחדיו‪.‬‬
‫רגוע וקליל ונותן תחושה מאוד מרגיעה‪" :‬ובלילות ובלילות נשבו רוחות בם קלילות"‪ ,‬משלה אותנו ואת‬
‫השושנים שהכול בסדר ואז קורה האסון‪ .‬ממחיש לנו שלמרות האסון שקרה להם העולם המשיך במסלולו‬
‫ורוחות המשיכו לנשוב כסדרן‪ .‬כשדבר רע קורה העולם אינו עוצר מלכת אלא הוא אפילו טיפה אדיש‪.‬‬
 ‫אמצעים אומנותיים‬

‫בשיר יש האנשה של השושנים‪" .‬פקח עיניים הלבן‪...‬עצם עיניים האדום‪...‬הנותר ליבו נשבר" הכותב מעניק‬
‫לשושנים יכולות ורגשות של אדם‪ .‬כך הכותב גורם לנו להתחבר לשושנים וממחיש לנו את כאבם‪ .‬הרבה‬
‫פעמים אנו נוטים להתייחס לצמחים כדבר שאינו חי‪ .‬לכן כאשר הכותב משתמש בהאנשה אנו יותר מתחברים‬
‫וכואבים על מר גורלם של השושנים‪ .‬אך הכותב מאניש אותם לא ביכולת הדיבור אלא ברגשות‪ ,‬וכך הוא אינו‬
‫מפריז בהאנשה והשיר עדיין ראליסטי אך ההשפעה שלו אף יותר משמעותית מכיוון שזה יותר קרוב לעולם‬
‫האמיתי‪.‬‬

‫בבית הראשון והאחרון ארבעת השורות האחרונות חוזרות על עצמם‪ .‬אך בכל פעם המשמעות שלהם שונה‪.‬‬
‫בבית הראשון המשמעות שלהם היא טובה‪ ,‬התחלה של סיפור על שני שושנים סיפור שנשמע לנו סיפור טוב‬
‫ויפה‪ .‬בבית האחרון המשמעות של השורות הללו הופכת לעצובה פעם היו שני שושנים אך אנו כבר יודעים‬
‫שהאחד מת והשני שבור‪ .‬הוא מקבל משמעות של סוף אבל ועצב‪.‬‬

‫יש לנו חזרה פעמיים של ליבו נשבר‪ .‬הכותב מדגיש את הכאב והעצב הנורא בו היה השושן‪ .‬בעזרת החזרה‬
‫הכותב ממחיש לנו את הלב הנשבר ואנו יותר מזדהים עם השושן ומבינים אותו‪.‬‬

‫יש לנו בשיר את המוטיב של שני צבעי השושנים‪ .‬בכל בית יש לנו את הצבע אדום ולבן‪ .‬המוטיב בא בכדי‬
‫לרמוז לנו מי מהשושנים הוא הנקטף ואיזה מהם הוא הנותר‪ .‬הצבע שלהם נותן לנו רמז מאוד גדול בקשר‬
‫לזהותם‪ .‬השושנה האדומה מזכירה לנו דם‪ ,‬והשושנה הלבנה באה בהקשר של אבל‪ .‬האדום הוא צבע של דם‬
‫והלבן הוא צבע של אבל‪ .‬הנקטף הוא המת‪ ,‬השושן האדום‪ .‬הנותר הוא המתאבל‪ ,‬השושן הלבן‪.‬‬

‫אמצעי אומנותי נוסף הוא סוג של מטאפורה [דימוי]‪ .‬תהילים פרק סט' א' "ל ְ‬
‫מנֵַּצ ַח ַעל ׁשֹוַׁש ִּנים ְל ָדוִד" רש"י‪" :‬על‬

‫שושנים‪ "-‬על ישראל שהם כשושנה בין החוחים שהחוחים מנקבין אותם והתפלל עליהם‪ .‬רש"י מדמה את השושנה‬
‫לעם ישראל‪ ,‬ואת החוחים לגויים‪ .‬אנו יכולים להשוות שיר זה לכמה אירועים בהיסטוריית עם ישראל‪.‬‬

‫אנו יכולים להשוות את שני השושנים לשני עשרה השבטים שזמן מה לאחר ההתפצלות לממלכת יהודה‬
‫וממלכת ישראל הם יצאו לגלות והרבה מן השבטים נעלמו ואולי אף מתו‪ .‬השבטים שנשארו הם שבטי יהודה‬
‫ולוי‪ .‬ממלכת ישראל שיצאה לגלות היא כמו השושן שנקטף ממקומו וזה שאינינו יודעים מי מהשושנים הוא‬
‫המת ומי הוא הנותר רק מעצים כי גם כיום אינינו יודעים מי מהשבטים עוד קיים ומי לא [ישנן השערות]‪.‬‬
‫ממלכת יהודה היא השושן הנותר והיא מתאבלת על אובדן אחיה‪ .‬וכל הצרות הללו נגרמו לנו ממי אם לא‬
‫החוחים או היד הקוטפת בשיר‪ .‬שניהם גרמו לפילוג ואולי למוות של אחד האחים‪.‬‬

‫ההשוואה השנייה היא כפי שכבר הזכרנו‪ ,‬השואה‪ .‬בשואה יהודים רבים נספו ביניהם כאלה שאנו יודעים על‬
‫זהותם וכאלה שאינינו יודעים עליהם‪ .‬וישנם את הנשארים‪ ,‬אנחנו הנשארים מתאבלים עד היום על אובדן כל‬
‫אחינו היהודים שנרצחו‪ .‬אפשר להגיד ששני השושנים מסמלים משהו אחד שהתפצל לשני חלקים וסופו של כל‬
‫חלק היה שונה מהאחר‪ .‬מהשורש יצאו שני שושנים בעלי גורל שונה‪ .‬השורש הוא עם ישראל כולו‪ ,‬והשושנים‬
‫הם עם ישראל לאחר המשבר שהתפצל לשני חלקים‪ :‬חלק אחד הוא השושן הנותר‪ ,‬השורד‪ .‬החלק השני הוא‬
‫השושן הנקטף‪ ,‬האבוד‪ .‬שאינינו יודעים מה עלה בגורלו‪.‬‬
 ‫המחשבות שלי‬

‫אני חושבת שהשיר הזה הוא שיר שיכול להתאים לכל אחד ושהשיר הוא לאו דווקא על אדם שמת ועל מי‬
‫שנשאר מאחוריו אלא גם על כל דבר שהיה אתנו ואיבדנו‪ ,‬על כל סוף‪.‬‬
‫זה יכול להיות חפץ שהיינו מאוד קשורים אליו‪ .‬זה יכול להיות סדרה שקראנו הרבה זמן והיא נגמרה‪ .‬זה יכול‬
‫להיות אפילו על הילדות שבאיזשהו שלב נגמרת ואתה הופך להיות למבוגר‪ .‬והלב הנשבר אינו דווקא לב נשבר‬
‫במשמעות הזו אלא הוא יכול להיות פשוט עצב ואובדן שחשים בעקבות הסוף‪ .‬אפשר להגיד כי השושן שנקטף‬
‫בכלל לא מת והוא עכשיו צומח במקום אחר‪ ,‬מקום חדש‪ .‬אז במובן הזה האובדן שהנותר חש הוא לא אובדן‬
‫על מות חבר אלא אובדן על החברות שהסתיימה הם עדיין חברים אך הם כבר לא ביחד הם זיכרון‪ ,‬זיכרון טוב‬
‫אבל עדיין זיכרון‪ .‬הם כבר לא בשלב "הילדות" אלא הם כבר בוגרים וחיים את חייהם‪ .‬החברות ביניהם‬
‫לעולם כבר לא תחזור למה שהייתה כי הם כבר לא מה שהיו‪ .‬ליבם "נשבר" מהסוף של מה שהיה עד עכשיו‬
‫החברות שלהם‪.‬‬

‫התחברתי לשיר הזה כי הוא נוגע להמון רגעים מהחיים שלנו‪ .‬החיים שלנו מורכבים מסופים והתחלות שני‬
‫דברים שלא קל לעבור‪ .‬כי תמיד בסוף של משהו טוב או רע יש משהו שאתה מאבד והרבה פעמים אתה‬
‫מתגעגע למה שהיה ובמובן מסוים הלב שלך נשבר כי אתה אינך יכול תמיד לחזור למה שהיה‪ .‬לכן התחברתי‬
‫אל השיר הזה כי אני כמו כל אחד חוויתי סופים בין אם קטנים ובין אם גדולים חלקם היו דברים שהיו איתי‬
‫מילדותי וחלקם לא אבל זה לא משנה כי אל כל אחד מהם אני טיפה מתגעגעת‪.‬‬