‫אחרי עשרים‪/‬נג'יב מחפוז‪-‬היבטים מרכזיים‬

‫הסיפור "אחרי עשרים שנה" מאת נג'יב מחפוז מגולל בפנינו מסע‪-‬פיזי ונפשי כאחד של גיבור הסיפור אל‬
‫עיירת‪-‬הולדתו שארדחה‪,‬שבקהיר‪.‬‬

‫בפתיחת הסיפור אנו מתוודעים לשארשרה‪,‬ראש כנופית פושעים‪,‬הצועד בראש "חייליו" אל שארדחה במטרה‬
‫לנקום באויבו להלובה‪,‬ולהשיב לעצמו את כבודו האבוד‪,‬וכלתו שנגזלה ממנו בערב‪-‬חתונתם‪.‬‬

‫בני‪-‬החבורה הינם בעלי מראה מאיים ואלים‪,‬בידיהם אבנים מחודדות ומקלות‪,‬וניכר שגם תנאי הסביבה ומזג‪-‬האוויר‬
‫אינם מסבירי‪-‬פנים‪.‬הרוח שנושבת ומכבידה הינה רוח חמסינית‪,‬והשמש מצטיירת כאלימה אף היא‪-‬קרניה מכות‬
‫באלימות על הראשים‪,‬ומוסיפה בכך לקושי‪,‬ולמצב‪-‬הרוח הקודר ולרגשות השנאה‪.‬‬

‫מבעד לתודעתו של הגיבור אנו נחשפים ליחסו המזלזל כלפי אנשי‪-‬המקום‪,‬אותם הוא רואה כ"חבורת זבובים"‪.‬יחד‬
‫עמו אנו לא רק חוזרים לשארדחה בהווה‪,‬אלא גם לעבר לפני עשרים שנה‪.‬חתונתו‪,‬שהיתה אמורה להיות שיא‬
‫מאושר בחייו הפכה לאירוע טראומטי ומכאיב‪,‬שהוא נלכד בו במשך כל חייו הבוגרים‪.‬להלובה פרץ עם אנשיו‬
‫לחתונה וגזל את כלתו מיד אחרי הטקס באיומי רצח‪,‬אלימות פיזית קשה והשפלה נוראית‪.‬‬

‫בגדיו נקרעו‪,‬והוא הופשט עירום לעיני כל‪.‬הזמר גורש‪,‬הנורות הצבעוניים נשברו‪,‬הוא הוכה במקל‪-‬במבוק עד אבדן‬
‫הכרה וראשו הוכנס לשלולית שתן‪-‬סוס‪.‬בשל הפחד הנורא איש לא בא לעזרתו [קישור להיותם זבובים בעיניו בעת‬
‫ששב לשם]‪.‬כעת הוא מבקש להשיב לאויבו כגמולו‪.‬אנו כקוראים מלווים אותו לקראת אירוע משמעותי זה‪,‬אותו‬
‫תכנן ולו ציפה במשך כל עשרים השנים האחרונות‪.‬שנים ארוכות אלו של טיפוח שנאה ונקמה מקנות למעמד‬
‫חשיבות עצומה ואנו מתכוננים עם הגיבור ואנשיו לקראתו‪.‬‬

‫מה רבה האכזבה ומה עזה "נפילת‪-‬המתח" נוכח הגילוי כי כל אלה היו לשווא‪,‬שכן האוייב הורעל יחד עם כל אנשיו‬
‫חמש שנים קודם‪-‬לכן‪.‬שיא מפתיע זה הינו בגדר "פואנטה"‪-‬נק' הפתעה‪,‬ההופכת את כל עלילת הסיפור על פיה‪.‬‬
‫הגיבור כואב את החמצת הנקמה שלעולם לא תצא עוד לפועל‪,‬אך בעצם החמיץ את האפשרות לבנות את חייו‬
‫מחדש כאדם מן הישוב באלכסנדריה‪,‬אליה ברח לאחר חתונתו‪.‬כל משאביו הושקעו בהוצאת לפועל של נקמה‪,‬‬
‫שבסוף לא התקיימה‪,‬אך בינתיים נמנע מנישואין‪,‬הבאת ילדים לעולם‪,‬והתבססות במקום עבודה ראוי‪.‬‬

‫מסתבר שהוא היה לעצמו אויב גדול יותר מלהלובה‪,‬שכן הפך את הטראומה שנגרמה לו בחתונה למרכז עולמו‬
‫וחייו‪,‬ובכך הרס את חייו הרבה יותר מכפי שלהלובה התכוון‪.‬זינב שבגרה והפכה לאשה עצמאית‪,‬המפרנסת עצמה‬
‫בבטחון כמו גם עם‪-‬זהרה‪,‬מעבידו לשעבר מדגישים את עוצמת השינוי שחל בו‪,‬ואת עוצמת ההרס וההחמצה‪,‬שהביא‬
‫על עצמו‪.‬‬

‫אם בעבר לאחר הרס‪-‬החתונה היתה לו מטרה לחיות למענה‪,‬כעת הוא מצוי בריק מוחלט‪,‬וללא כל ידיעה לאן יפנה‬
‫בהמשך דרכו‪.‬פגישתו עם זינב רק הדגישה‪ ,‬כי השנאה ותאוות הנקם הן שהניעו אותו כל אותן שנים ולא האהבה‬
‫אליה‪,‬וכי כבר אינו מסוגל לרכות ורגשות אהבה‪.‬בסיום הסיפור הוא פונה והולך לבדו אל עבר השדות‪.‬אין לדעת אם‬
‫יבחר לשוב לאנשיו‪,‬או לא‪.‬אם יצליח לשקם את חייו או ישוב לחיי‪-‬הפשע‪.‬האם יצליח לאהוב שוב ולמצוא אחיזה‬
‫של תרומה לזולת ויצירה‪,‬או שימשיך להחמיץ החמצות בחיים ריקים‪,‬מלאי יאוש והפצת רוע והרס‪.‬‬

‫אמצעים אמנותיים‪-‬‬

‫‪.1‬מספר "כל‪-‬יודע" החודר לתודעת הדמויות‪-‬חשיפת תודעתו של הגיבור והשיבה לעבר כהסבר להתנהלות בהווה‬

‫‪.2‬תיאור הטבע והסביבה בפתיחה‪-‬האלימות בחברה‪-‬האנושית ובטבע כאחד‬

‫‪.3‬דמויות המשנה‪-‬עם‪-‬זהרה‪,‬זינב ולהלובה‪-‬הנעת הגיבור והדגשת תכונותיו‬

‫‪.4‬הפואנטה בשיאו השני של הסיפור‪-‬הגילוי על מות להלובה והשפעתו על הגיבור‬

‫עיבוד‪:‬זהבה ויינרייך‬