‫‪1‬‬

‫לפיד אחד לפסחא‬

‫תרגם וערך‪ :‬יוסף דימנטשטיין אבני‬

‫ע"פ‬

‫‪O facile de Paste‬‬

‫‪Ion Luca Caragiale‬‬

 ‫‪2‬‬

‫‪20/1/2017‬‬

‫לפיד אחד לפסחא )‪ (O Faclie de Paste‬תרגום על‬

‫פי י‪ .‬ל‪ .‬קרגי'אלה‬

‫תרגום על פי הסיפור על האנטישמיות הנוראית ברומניה של מאה ‪ ,19‬המסופר על ידי‬

‫הסופר והמחזאי הרומני י‪ .‬ל‪ .‬קרגי'אלה ‪ .(Ion Luca Caragiale) -‬תודה מקרב לב על‬
‫האישור לבצע התרגום על פי‪Content License-Creative Commons Attribution-‬‬
‫‪Share Alike 3.0‬‬

‫חלק ‪1‬‬

‫לייבה זיבל‪ ,‬הפונדקאי מפודני‪ ,‬ישב לו מלא בדאגות ליד שולחן לפני החנות‪ ,‬תוך ציפייה‬
‫דרוכה לכרכרת הדואר שהייתה צריכה להגיע זה זמן מה; היא איחרה כבר כמעט שעה‪.‬‬
‫היסטוריית החיים של זיבל הנה ארוכה וגם לא כל כך שמחה; כאשר תופסת אותו‬
‫הקדחת‪ ,‬קיימת בשבילו לפחות איזו שמחה קטנה‪ ,‬שיוכל לעשות כל פעם צעד אחד ועוד‬
‫כזה צעד דרך שלביה הקשים של המחלה‪...‬‬

‫קניין של ירקות ופירות‪ ,‬מוכר של בגדים‪ ,‬ספסר‪ ,‬לפעמים יכולתו התדרדרה ומכר 'אלטע‬
‫זאכן'‪ ,‬לאחר מכן היה גם חייט ומנקה כתמים ברחוב קטן ועצוב ביאשי – את כולם הוא‬
‫ניסה אחרי התאונה שגרמה לו לאבד את מקומו כעוזר המוכר מאחורי דלפק של חנות‬
‫גדולה לממכר יינות שונים‪ .‬שני סבלים הורידו חבית לתוך המרתף תחת ההשגחה שלו‪.‬‬
‫התעוררה ביניהם אי הבנה מסוימת על חלוקת כספי הרווח‪ .‬אחד מהם תפס חתיכת בול‬
‫עץ שמצא בסביבה ופגע במצחו של שותפו אשר התבוסס בדמו שניגר ממנו כמו מים‪.‬‬
‫עוזר המוכר שראה את החייתיות הנוראית הזאת‪ ,‬צעק על מנת להודיע ולהזהיר‪ ,‬אבל‬
‫עלוב הנפש הזה דהר החוצה מהחצר‪ ,‬וכאשר עבר ליד לייבה‪ ,‬הרים את ידו והוריד מכה‬
‫אימתנית‪ .‬זיבל נפל מאולף מהמכה ומהפחד‪ .‬לאחר ששכב חולה מספר חודשים‪ ,‬חזר אל‬
‫בעל הבית של אותה חנות‪ ,‬אבל המשרה הייתה כבר תפוסה‪.‬‬

‫אז התחיל הקרב הקשה על מנת להישאר בחיים אשר נהיו עוד יותר קשים לאחר‬
‫שהתחתן עם שרה‪ ...‬אבל הסבלנות מעייפת בסופו של דבר גם את הגורל הרע‪ .‬האח של‬
‫שרה‪ ,‬פונדקאי בפודני‪ ,‬נפטר‪ ,‬והפונדק נשאר לזיבל שהמשיך את השכירות המסחרית‬
‫על חשבונו‪.‬‬

‫כאן הוא נמצא כבר חמש שנים‪.‬‬

 ‫‪3‬‬

‫אסף לעצמו עושר מסויים בכסף וביינות טעימים‪ ,‬שמטופלים היטב‪ ,‬סחורה שתמיד עושה‬
‫כסף )הדעה הכללית הייתה אז שהאב‪ -‬טיפוס של היהודי יודע לעשות כסף טוב על גבם‬
‫של שתייני המקום – דעה קדומה עממית ואנטישמית אותה הסופר מציג בצורה‬
‫מציאותית ככל האפשר‪ -‬המתרגם(‪ .‬לייבה השתחרר מהעוני‪ ,‬אבל עכשיו כולם חולים‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬האישה והילד חולים בקדחת הביצה‪ ... .‬האנשים בפודני רעים ומחפשים צרות !‪...‬‬
‫גידופים‪ ...‬זלזול‪...‬קללות‪ ...‬האשמות על הרעלה בוויטריול )האשמה נפוצה שהיהודי בעל‬
‫פונדק או בית מרזח‪ ,‬מרעיל את המשקאות החריפים בוויטריול‪-‬המתרגם(‪ .‬אבל מה עם‬
‫האיומים!?‬

‫האיום מקשה על הנשמה המתנדנדת והמתקיימת בקושי רב‪ ,‬אפילו יותר מאשר המכה‬
‫עצמה‪ .‬מה שמקשה על חייו של לייבה עכשיו‪ ,‬יותר אפילו מרעידות הקדחת‪ ,‬הוא האיום‪.‬‬
‫"אוי וועי‪ ,‬גוי נבל !" ) היהודים ברומניה של אז היו קוראים לשכנים הלא יהודים 'גוים'‬
‫ברבים או 'גוי' ליחיד –המתרגם(‪ ,‬חושב לייבה לעצמו‪ ,‬תוך אנחה חרישית‪.‬‬

‫הנבל הוא 'האח )‪' (badea‬גיאורגה – "איפה הוא יכול להימצא !?" זה אדם שעימו לזיבל‬
‫הייתה פרשה מאד לא נעימה‪ .‬בבוקר סתווי אחד‪ ,‬גיאורגה בא אל הפונדק‪ ,‬עייף מהדרך;‬
‫טען שיצא מבית החולים ושהוא מחפש עבודה‪ .‬הפונדקאי קיבל אותו לעבודה‪ .‬אבל‬
‫גיאורגה הראה את הפנים האמתיות שלו‪ ,‬של איש גס רוח ואלים‪...‬היה מקלל וממלמל‬
‫בחצר הפונדק‪ .‬היה משרת רע‪ ,‬עצלן וחוצפן‪...‬וגם גנב‪.‬‬

‫חלק ‪2‬‬

‫יום אחד‪ ,‬הוא איים על 'הבלבוסטע' )במקור ביידיש‪-‬בעלת הבית‪-‬המתרגם( שהייתה‬

‫בהריון מתקדם‪ ,‬שיפגע בה בבטן‪ ,‬ואשר קיללה אותו בצדק על כך‪ ...‬ופעם אחרת הסית‬
‫כלב שיפגע בשטרול‪ ,‬בנם הקטן של שרה ולייבה‪.‬‬

‫זיבל עשה לו מיד את החשבון וזרק אותו מהבית‪ .‬אבל גיאורגה לא הסכים ללכת; הוא‬
‫החזיק בדעתו‪ ,‬תוך כדי גלוי אלימות‪ ,‬ששכרו אותו לשנה שלמה‪ .‬אז הפונדקאי אמר לו‬
‫שילך לעירייה‪ ,‬שנמצאת על הגבעה‪ ,‬ויקרא למפקחים על המשרתים שיסלקו אותו‬
‫מהפונדק‪ .‬גיוארגה הכניס מהר את היד בין הבגד שלו והחזה וצעק‪" :‬יודה!" )האנטישמי‬
‫ישר קורא ליהודי 'יודה'‪ ,‬על שמו של אחד מתלמידי ישו שנטען על ידי הנוצרים שהוא בגד‬
‫בו‪-‬המתרגם( ורצה להתנפל על בעל הפונדק‪ .‬לצערו של הפונדקאי‪ ,‬בדיוק אז הגיעה‬
‫כרכרה גדולה גדושה בלקוחות‪ .‬גיאורגה חייך מפה לאוזן ואמר‪:‬‬

‫"מה נבהלת‪ ,‬מרן לייבה ?‪ ...‬ראה איך אני הולך‪.‬‬

‫"הוא התקרב בצורה מאימת‪ ,‬מעל הדוכן‪ ,‬קרוב ללייבה‪ ,‬שהתרחק עד כמה שאפשר‪,‬‬
‫ולחש לו‪:‬‬
 ‫‪4‬‬

‫"חכה לי‪ ,‬בליל הפסחא‪ ,‬כדי לשבור ביצים אדומות )מסורת נוצרית שמונהגת בפסחא‪-‬‬
‫המתרגם(‪ ,‬בוס‪ ...‬שתדע שגם אני עשיתי לך את החשבון"!‬

‫אז נכנסו הלקוחות לפונדק‪.‬‬

‫"שנתראה בריאים 'בתחיית ישו' )לפי המסורת הנוצרית‪-‬המתרגם( מרן לייבה !"‪ ,‬הוסיף‬
‫גיאורגה שהתרחק מהפונדק‪.‬‬

‫לייבה הלך לעירייה‪ ,‬הלך גם אל משרדי ראשות המחוז‪ ,‬כדי להתלונן על המאיים‪ ,‬וגם על‬
‫מנת שישמרו על משפחתו‪ .‬סגן ראש המחוז‪ ,‬צעיר חייכן ועליז‪ ,‬קיבל קודם את המתנה‬
‫'הצנועה' שהביא לייבה ולאחר מכן התחיל לצחוק וללעוג על היהודי הפחדן )המילה‬
‫שהשתמשו האנטישמים הייתה מילת הגנאי ‪ jidan‬במקום 'יהודי – '‪=evreu‬המתרגם(‪.‬‬
‫לייבה המשיך להסביר בהתלהבות כדי לשכנע אותו עד כמה המקרה חמור‪ ,‬מאחר‬
‫והפונדק היה רחוק מהכפר וגם מהכביש הראשי‪ .‬סגן ראש המחוז‪ ,‬נהיה רציני והציע לו‬
‫להיות שלוו; שלא יזכיר יותר את הנושא הזה אם אינו רוצה לעורר את הרוע אצל תושבי‬
‫הכפר שהם גם עניים וגם רעים‪ ,‬מלאי נטייה לעבור על החוק‪.‬‬

‫מאוחר יותר‪ ,‬לאחר מספר ימים‪ ,‬פקיד בכיר ושני פרשים חיפשו את ה'אח' גיאורגה כי‬
‫היה חשוד בדבר מה‪ .‬כמה טוב היה אם לייבה היה סובל את נוכחותו לפחות עד‬
‫שהאנשים האלה היו מגיעים !‪ ..‬אבל גיאורגה היה עכשיו מי יודע איפה‪...‬‬

‫למרות שזה קרה מזמן‪ ,‬בכל זאת במוח האדם הסובל מקדחת‪ ,‬חזרה הדמות של‬
‫גיאורגה‪ ,‬התנועה של ידו כאילו רוצה להוציא משהו מהמקום המוסתר שבין הבגד וחזהו‪,‬‬
‫וגם בעקבות מילות האיום שהטיח אליו‪ .‬איך התעורר בבהירות כזאת אותו זיכרון!?‬

‫הגיע שבת הפסחא‪.‬‬

‫על הגבעה‪ ,‬בכפר המרוחק כשני קילומטר‪ ,‬בין הביצות‪ ,‬שמעו את צלצולי הפעמונים של‬
‫הכנסייה‪...‬‬

‫חלק ‪3‬‬

‫שמעו אותם בצורה מאד מוזרה‪ ,‬במיוחד שאתה סובל מרעידות הקדחת‪ :‬במקום אחד‪,‬‬
‫חזק יותר ובמקום אחר‪ ,‬בכלל לא‪ ...‬הלילה שירד היה ליל הפסחא‪ :‬חוב ההבטחה של‬
‫גיאורגה‪...‬‬

‫"אבל מאד יתכן שתפסו אותו עד עכשיו"!‬

 ‫‪5‬‬

‫‪...‬בכל מקרה זיבל ישאר בפודני רק עד סיום תקופת השכירות‪ .‬עם הכסף שאסף עד‬
‫עכשיו‪ ,‬יוכל לפתוח מקום מסחרי שירוויח יפה ביאשי‪ .‬בעיר‪ ,‬לייבה שיהיה בריא‪ ,‬יהיה‬
‫קרוב לנציבות‪ ...‬הוא 'יכבד' את הנציב ‪ ,‬את קצין המשטרה הזוטר ואפילו את הסמל‪...‬‬
‫את מי שמשלם היטב גם שומרים עליו היטב‪ .‬בעיר גדולה כזאת‪ ,‬היכן בלילה יש רעש‬
‫ותאורה‪ ,‬לא שקט וחושך כמו בעמק המבודד של פודני‪ .‬יש פונדק ביאשי‪ ,‬שם בפינה‪ ,‬הוא‬
‫מקום טוב בשביל דוכן – בפונדק כזה שרות כל הלילה הבנות אשר מבלות כמו בבית‬
‫הקפה 'שנטן'‪ .‬איזה חיים שמחים ורועשים ! שם תמצא בכל שעה‪ ,‬ביום ובלילה‪ ,‬את מרן‬
‫הנציב עם הבנות ועם פריצים )במקור 'פורעץ' ביידיש‪-‬המתרגם( נוספים‪ .‬למה הוא צריך‬
‫את כאב הראש מכאן‪ ,‬היכן‪ ,‬במיוחד אחרי שפסי הברזל של הרכבת‪ ,‬שעקפו מרחוק את‬
‫הביצות‪ ,‬הורידו יותר ויותר את ההזדמנויות למסחר )'געשעפט' במקור ביידיש‪-‬‬
‫המתרגם‪).‬‬

‫"לייבה‪ ,‬קוראת לו שרה מבפנים‪ ,‬מגיעה כרכרת הדואר ושומעים את הפעמונים"‪.‬‬

‫העמק פודני הוא ואדי סגור בארבעת צדדיו בגבעות מיוערות‪ .‬בצד הדרומי‪ ,‬שהוא עמוק‬
‫יותר‪ ,‬מתחברים המעיינות שמתפרצים מתחת לגבעות ויוצרים אגמונים עמוקים‪ ,‬מעליהם‬
‫מתרוממים כמו מברשות‪ ,‬ברושים של סוף‪ .‬בין חלקי הביצות והחלקים הגבוהים יותר‬
‫בצד הצפוני‪ ,‬באמצע העמק‪ ,‬עומד הפונדק של לייבה‪ :‬הפונדק הוא מבנה אבן עתיק‪,‬‬
‫גדול בדומה למעוז; למרות שהאזור מלא ביצות‪ ,‬הפונדק בעל קירות ומרתפים יבשים‪.‬‬

‫כששמע את קולה של שרה‪ ,‬קם בקושי רב מהכיסא‪ ,‬מתח את הגפיים העייפות שלו; אז‬
‫הוא הסתכל באריכות באופק לכיוון המזרח; אין וגם לא היה שום סימן שכרכרת הדואר‬
‫מגיעה‪.‬‬

‫"לא מגיעה‪...‬היה נדמה לך !"‪ ,‬ענה לבעלת הבית )במקור 'באלאבוסטע' ביידיש‪-‬‬
‫המתרגם( והתיישב שוב‪ .‬מאד עייף‪ ,‬האיש קיפל את ידיו על השולחן והניח את ראשו‬
‫הבוער עליהם‪.‬‬

‫בחום השמש האביבית‪ ,‬שהתחילה "להדליק" את קצוות הביצות‪ ,‬כבשה את עצביו רכות‬
‫נעימה‪ ,‬ומחשבותיו התחילו להתפזר כמו על כלי אריגה של המצפון החולה‪ ,‬באופן כללי‬
‫ולא כל כך צפוף‪ ,‬ואפילו יותר נדיר‪ ,‬תוך כדי החלשת הצורות והצבעים של ההזיות‪...‬‬

‫גיאורגה‪...‬ליל הפסחא‪ ...‬גנבים‪...‬יאשי‪ ...‬בית מרזח במרכז העיר‪...‬דוכן שמח שהולך‬

‫טוב‪ ...‬הבריאות‪.‬‬

‫ונרדם‪...‬‬

‫‪...‬שרה נעלמה מהבית עם הילד‪ ,‬מזמן‪...‬‬

 ‫‪6‬‬

‫לייבה יצא אל דלת הדוכן של הפונדק‪ ,‬כדי לעקוב אחריהם‪ .‬ברחוב התנהלה תנועה ערה‪,‬‬
‫נשמעו רחשים מתמשכים של קפיצי הגלגלים בעגלות העוברות‪ ,‬בצירוף המכות‬
‫הקצביות של ריצת פרסות הסוסים על האספלט המבריק‪.‬‬

‫חלק ‪4‬‬

‫פתאום התחבורה נעצרה‪ ,‬ומקופואו )שכונה ביאשי‪-‬המתרגם( נראתה קבוצה גדולה של‬
‫אנשים שזזו עם תנועות רבות של ידיים וצעקו מאד נרגשים‪ .‬נראה כאילו הקבוצה לוותה‬
‫מישהו‪ :‬אנשי צבא‪ ,‬שומר אחד ועוד ציבור מגוון‪ .‬ליד דלתות הדוכנים התרכזו הצופים‬
‫הסקרנים‪.‬‬

‫"אוהו‪ ,‬חושב לייבה‪ ,‬תפסו איזה גנב"!‬

‫שורת האנשים התקרבה‪ .‬שרה התנתקה מההמון ועלתה על מדרגות בית המרזח‬
‫ונעמדה ליד לייבה‪" .‬מה קרה שרה?" שאל אותה‪.‬‬

‫‪"-‬זה משוגע שברח מגוליה )מקום בעיר יאשי‪-‬המתרגם‪).‬‬

‫‪ -‬בוא נסגור את הדוכן‪ ,‬לפני שהוא יתנפל עלינו‪.‬‬

‫‪ -‬הוא קשור עכשיו; לפני כמה זמן השתחרר‪ .‬הלך מכות עם‬

‫כל החיילים"‪.‬‬

‫איזה 'גוי' רע מתוך ההמון‪ ,‬תפס יהודי אחד ‪,‬שהיה שם‪ ,‬ודחף אותו לכיוון המשוגע‬
‫והמטורף נשך אותו על הפנים"‪.‬‬
 ‫‪7‬‬

‫לייבה ראה את כל ההתרחשות מהפינה שלו על המדרגות; מדרגה אחת יותר למטה‬
‫שרה נמצאת שבידיים שלה הילד‪ .‬זה אכן נכון שהאיש משוגע ומטורף שמחזיקים אותו‬
‫שני אנשים מהצדדים; האגרופים שלו היו קשורים ביחד באמצעות חגורה מתוחה‪ .‬זהו בן‬
‫אדם עם מבנה גוף ענקי‪ :‬ראש גדול כמו של שור‪ ,‬שער שחור‪ ,‬צפוף‪ ,‬זקן ושפם גסים‬
‫וסבוכים‪ .‬דרך החולצה הפתוחה והקרועה עקב הקרבות עם החיילים‪ ,‬ראו את החזה‬
‫הרחב שלו‪ ,‬מכוסה בסבך של שער כמו על ראשו של המשוגע‪ .‬רגליו ללא נעליים‪ ,‬פיו היה‬
‫מלא דם וירק כל העת שערות שחטף עם השיניים‪ ,‬כאשר נשך את זקנו של היהודי‪.‬‬
‫ההמון נעצר פתאום‪ ...‬מדוע? השוטרים שיחררו לו את הידיים למשוגע‪ .‬ההמון הרחיב‬
‫את המעגל סביבו ועשו לו מקום‪ .‬המשוגע הסתכל מסביב בעיניו הבוערות‪ ,‬ועצר עם‬
‫המבט על דלתו של זיבל; חרק בשיניו‪ ,‬והתחיל לרוץ במהירות אל שלושת המדרגות‪,‬‬
‫וברגע אחד‪ ,‬תפס בידו הימנית את ראשו של הילד ובידו השמאלית את ראשה של שרה‪,‬‬
‫וזרק אותם אחד לתוך השני בכל הכוח ושבר אותם כאילו היו ביצים רכות‪...‬נשמע רעש‬
‫חזק‪ ,‬שבר שאי אפשר להשוות לשום דבר‪ ,‬כאשר נפגשו שתי הגולגולות המעוכות‪.‬‬
‫לייבה‪ ,‬עם הלב מכווץ מפחד‪ ,‬כמו אדם שנופל מגובה רב‪ ,‬התחיל לצעוק‪:‬‬

‫כל העולם משאיר אותי בכוונה טרף למשוגע !" אבל צעקתו לא נשמעה בכלל‪.‬‬ ‫"‬

‫" קום יהודי צעק אחד תוך כדי שמכה על השולחן עם ענף של עץ‪.‬‬

‫" נבהלת יהודי? שאל תוך כדי צחוק האיכר הבדחן‪ .‬אתה ישן שנ"צ ?‪ ...‬תקום כבר‪ ,‬כי‬
‫מגיעים הלקוחות שלך בכרכרת הדואר"‪.‬‬

‫" בדיחה גרועה‪ ,‬אמרה שרה שנמצאת בכניסה לבית המרזח; שתפחיד כך את הבן‬
‫אדם שישן‪ ,‬איכר גס שכמוך"!‬

‫לייבה קפץ מיד ועמד על הרגליים‪..........‬‬

 ‫‪8‬‬

‫)כאן אפתח סוגריים ואספר לכם שבטיול שלנו ברומניה בשנת ‪ ,2016‬נתקלנו באיכר‬
‫אחד ביישוב ‪ Ștefănești‬היכן חיפשנו את בית הקברות היהודי העתיק ולצערי לא‬
‫מצאנו‪ .‬כששאלנו את האיכר אם יש לו פירות למכירה‪ ,‬הוא אמר שיש לו ויאסוף עבורנו‬
‫מהעץ שבחצר שלו‪ .‬הוא ראה שאנחנו זרים ושאל מאיפה אנחנו ואז אמרנו שמישראל‬
‫והוא הגיב כך‪" :‬אוהו‪ ,‬אתם ;"! ‪ jidani‬אז ראה שאנחנו מאד לא מרוצים ממה שאמר‪,‬‬
‫התנצל והסביר שכך קראו ליהודי היישוב בשנים שהיה ילד ולא ידע עד עצם אותו יום בו‬
‫נפגשנו שאפשר לקרוא לנו אחרת כמו למשל ‪ evrei.‬אז הבנתי שהביטוי הזה בעל‬
‫משמעות שונה כנראה אצל חלק מהעירונים ו‪/‬או המשכילים כאשר אצלם זה ביטוי של‬
‫זלזול מתוך רגש האנטישמיות לעומת חלק מהאיכרים שלא ידעו ביטוי אחר‪ .‬זה לא‬
‫לגמרי מקטין לי התחושה שגם בין האיכרים הרומנים‪ ,‬גם היום‪ ,‬יש אנטישמים‪ .‬לדעתי‪,‬‬
‫לא במקרה הציונות הראשונית צמחה ברומניה בעיר פוקשני‪ ,‬כי שם גם בסוף מאה ה‪19-‬‬
‫לא התקיימה שום אמנציפציה והיהודים אפילו לא היו אזרחים במדינה בה חיו זה מספר‬
‫דורות‪ -‬המתרגם(‬

‫חלק ‪5‬‬

‫ואז‪ ,‬כמו שהיה נוהג תמיד ומעצבן את היהודי )כאן‪ ,‬אני משער‪ ,‬המילה ‪ jidan‬בעלת‬
‫המשמעות שהסברתי בסוגריים שלפני פרק ‪ – 5‬המתרגם(‪ ,‬רצה לתפוס אותו בשתי‬
‫ידיו‪ ,‬להרים ולדגדג אותו‪.‬‬

‫"תעזוב אותי ! צעק הפונדקאי‪ ,‬תוך כדי משיכות חזקות על מנת להשתחרר מתפיסתו‬
‫של האיכר‪ .‬אתה לא רואה שאני חולה ! תעזוב אותי בשקט"!‬

‫כירכרת הדואר הגיעה סוף‪ ,‬סוף אחרי שלוש שעות של איחור‪ .‬ישנם שני נוסעים אשר‬
‫ביחד עם 'הבלאגולע'‪ ,‬שהוזמן על ידם‪ ,‬התישבו ליד אותו שולחן‪ .‬מתוך השיחה שבין‬
‫הנוסעים‪ ,‬מתבהרות הנסיבות האלה‪ :‬במקום אחר‪ ,‬שכירכרת הדואר חילקה את הדואר‪,‬‬
‫בלילה האחרון‪ ,‬התרחש רצח בפונדק של יהודי‪ .‬הפונדקאי שנרצח היה גם אחראי על‬
‫החלפת הסוסים של הכירכרה‪ .‬הרוצחים גם גנבו דברים מפונדקו של הנרצח‪ ,‬ועד שאנשי‬
‫הכפר חקרו ובדקו‪ ,‬נוסעי הכירכרה יכלו לחקור בניחותא את אתר הרצח‪ .‬חמישה נרצחו‪.‬‬

‫אבל מה הם הפרטים ! אם לא היו מוצאים שהפונדק נשדד‪ ,‬יכלו לחשוב שזה היה רצח‬
‫מתוך נקמנות או מעשה של שגעון דתי‪ .‬באנקדוטות של כתות האילומינטי‪ ,‬מספרים על‬
‫בצוע של הוצאה להורג פראית ובלתי שגרתית מסיבות דתיות‪.‬‬

‫לייבה רעד עקב התפרצות חזקה של הקדחת בזמן שהקשיב לשיחה בין נוסעי הכירכרה‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬קרה משהוא שצריך להעלות את רגש הכבוד אצל 'הבלאגולע' כלפי נוסיו‪.‬‬
‫נוסעי הכירכרה‪ ,‬הם שני סטודנטים צעירים‪ ,‬אחד לומד פילוסופיה והשני רפואה; הם‬
‫נוסעים כדי לבלות בעיירת השורשים שלהם‪ .‬בינהם התפתח וויכוח אקדמי על הרצח‪ ,‬מה‬
‫היו הגורמים לכך‪ ,‬ואם נרצה להיות הוגנים‪ ,‬איש הרפואה היה יותר ידען בנושא מחברו‬
‫הפילוסוף‪.‬‬
 ‫‪9‬‬

‫תווים בלתי רגילים‪...‬התמכרות לאלכוהול פתולוגית‪ ...‬תפיסת ההשפלה‪...‬עיוות‪..‬מחלת‬

‫המלריה‪ ...‬לאחר מכן‪ ,‬הפחד! – כל כך הרבה נצחונות של המדע המודרני‪ ...‬אבל המקרה‬
‫הוא של הסחת הדעת!‬

‫דרווין‪...‬הקל‪...‬לומברוסו‪...‬‬

‫במקרה של הסחת הדעת ‪' ,‬הבלאגולע' פתח זוג עיניים גדולות‪ ,‬בהן הבריק רגש‬
‫ההערצה על הכיבושים של המדע המודרני‪.‬‬

‫"זה בטוח‪ ,‬הוסיף איש הרפואה‪ .‬לכן הרוצח למעשה אם מתייחסים אליו כאב טיפוס‪ ,‬בעל‬
‫ידיים ארוכות במיוחד‪ ,‬הרגליים שלו קצרים מדי‪ ,‬מצחו צר ופחוס‪ ,‬הגולגולת מאד‬
‫מפותחת; פנים קשוחות וחייתיות בולטות באופן מיוחד לעיניים שרגילות לכך; הוא אדם‬
‫לא מפותח במידה מספקת; איך שאומרים‪ ,‬חיה‪ ,‬שרק לאחרונה הצליחה להתרומם על‬
‫הרגליים האחוריות ולהרים את הראש‪ ,‬לכיוון השמיים‪ ,‬לכיוון האור"!‬

‫בגיל העשרים‪ ,‬אחרי כל כך הרבה ריגושים‪ ,‬ואחרי ארוחה דשנה שטופה ביין כזה טוב‬
‫כמו היין של זיבל‪ ,‬משפט כזה עם נגיעה לירית‪ ,‬כמו המשפט שאמר איש הרפואה‪,‬‬
‫מתאים בהחלט‪.‬‬

‫החבר הצעיר‪ ,‬בין דרווין ולומברוסו‪ ,‬מצא זמן כדי להריח קצת שופנהאואר – " לכיוון‬
‫השמיים‪ ,‬לכיוון האור‪!".‬‬

‫זיבל היה מאד מרוחק מהבנת התיאוריה "המאירה" הזאת‪ .‬בפעם הראשונה‪ ,‬באווירה‬
‫הרטובה של פודני‪ ,‬הסתובבו כאלה מילים גבוהות ועם דקויות כאלה אציליות של חשיבה‬
‫עמוקה ולא שגרתית‪.‬‬

‫חלק ‪6‬‬

‫אבל מה שלייבה הבין יותר טוב מכולם‪ ,‬אפילו יותר טוב מהמרצה הרפואי‪ ,‬הייתה‬
‫הדוגמא הבולטת של התיאוריה הזאת; את מקרה הסחת הדעת הוא מכיר היטב מבחוץ‬
‫ומבפנים; זאת בדיוק הדמות של גיאורגה‪ .‬הדמות הזאת‪ ,‬שהצטיירה בפניו בעבר רק‬
‫בקווים גסים‪ ,‬התעוררה מחדש עכשיו אצלו בנשמה בצורה הכי ברורה ומפרפרת עד‬
‫לפרטים הקטנים ביותר‪.‬‬

‫הכרכרה התרחקה‪ .‬לייבה עקב אחריה במבט נוגה עד שנעלמה בסיבוב שמאלה‪ ,‬מאחורי‬
‫הגבעה‪ .‬השמש גם התחילה להסתתר במערב והערב התחיל לרדת כשערפל קליל כיסה‬
‫את הצורות השונות של עמק פודני‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫הפונדקאי‪ ,‬עצוב‪ ,‬התחיל לחשוב ולנתח במוחו הקודח את הדברים ששמע‪...‬בשקט‬

‫הלילה‪ ,‬אבודים בחושך‪ ,‬גבר‪ ,‬שתי נשים ושני ילדים שרק התחילו את חייהם‪ ,‬אשר נחטפו‬
‫בפתאומיות מחיבוק השינה המיטיבה על ידי אדם בדמות חיה והוקרבו אחד אחרי‬
‫השני‪...‬הצעקות הנוראיות של ילד בזמן שהרוצח פצח את בטנו ‪ ...‬הצואר שנשבר כשפגע‬
‫בו הגרזן‪ ,‬ודם ניגר ממנו ביחד עם נשימת החיים האחרונה‪...‬הקורבן האחרון‪ ,‬רואה הכל‬
‫ומחכה בפינה לתורו תוך זעזוע ובילבול נוראים‪...‬‬

‫התהליך יותר גרוע מהבצוע עצמו‪ ,‬יהודי בלי הגנה בידי 'הגוים'‪ ,‬הגולגולות החלשות מדי‬
‫בידי המטורף שסופר עליו מקודם‪.‬‬

‫השפתיים של לייבה‪ ,‬שרופים מהקדחת‪ ,‬עוקבים אחרי מחשבותיו ורועדים מכנית‬

‫במהירות גדולה ביותר‪ .‬משהו פתאומי הלם אותו בין הכתפיים; כך נכנס בצעדים לא‬
‫בטוחים במעבר אל הפונדק‪ .‬ללא ספק‪ - ,‬חשבה שרה‪ ,‬לייבה לא מרגיש טוב‪ ,‬והוא חולה‬
‫מאד; ללייבה יש "רעיונות בראש"‪ ...‬כי איזה מובן יש למה שעשה בימים האחרונים‪,‬‬
‫ובמיוחד מה שעשה היום?‬

‫את בית המרזח הוא סגר לפני הדלקת הנרות‪ ,‬בדיוק שיצאה השבת )כך במקור‪ -‬לא מובן‬
‫כי מבחינת הדת היהודת‪ ,‬הדלקת הנרות מתבצעת לפני כניסת השבת כמובן –‬
‫המתרגם(‪ .‬שלוש פעמים הלקחות דפקו בדלת בית המרזח‪ ,‬וצעקו בקולות מוכרים‬
‫שיפתח‪ .‬בכל דפיקה‪ ,‬הוא נרתע ועצר אותה בשקט ועם עיניים מפוחדות‪.‬‬

‫"אל תזוזי‪...‬איני רוצה ששום 'גוי' יכנס לכאן‪".‬‬

‫לאחר מכן הוא הלך מתחת לגגון המעבר‪ ,‬והתחיל לחדד את הגרזן על מדרגת האבן‪.‬‬
‫רעד כל כך שהיה קשה לו לעמוד על הרגליים‪ ,‬אבל לא רצה לנוח‪ .‬ומה מדאיג יותר מכל‪,‬‬
‫שהוא‪ ,‬לייבה‪ ,‬ענה בגסות רוח לשאלות שלה ושלח אותה לישון עם הציווי לכבות את‬
‫האור‪ .‬בינתיים היא התנגדה; אבל האיש חזר בקיצור נמרץ על הציווי‪ ,‬כך שהיא‪ ,‬למרות‬
‫הצער‪ ,‬נאלצה להתרצות ודחתה את הצורך בהסברים שלו ליותר מאוחר‪.‬‬

‫שרה כיבתה את המנורה‪ ,‬והלכה לישון ליד שטרול‪.‬‬

‫האישה צדקה‪...‬לייבה באמת חולה‪.‬‬

‫ירד הלילה וחשוך בכל מקום‪ .‬לייבה יושב על מדרגות המעבר ומקשיב לרעשי הלילה‪...‬‬
 ‫‪11‬‬

‫חלק ‪7‬‬

‫מה ? רעשים לא מזוהים נשמעים מרחוק‪...‬כאילו רעש של פרסות סוסים‪ ,‬רעם יותר‬
‫עמום‪ ,‬שיחות חשודות ונסערות‪ .‬תשומת לב מתוחה מחדדת את השמיעה בבדידות של‬
‫הלילה; כאשר העיניים חסרות כוח וללא יכולת תגובה‪ ,‬השמיעה כאילו נלחמת גם כדי‬
‫לראות‪.‬‬

‫אבל אין פה איזו דעה קדומה‪...‬על הדרך שפונה מהכביש לכאן נשמעות נקישות של‬
‫פרסות סוסים‪ .‬זיבל קם והולך ומתקרב אל השער הגדול שבמעבר‪ .‬השער נעול היטב‬
‫באמצעות קורה כבדה המונחת באלכסון‪ ,‬שקצותיה נחות בגומות עמוקות שבקיר‪ .‬בצעד‬
‫הראשון שעשה‪ ,‬החול השמיע חריקה חסרת טקט תחת הנעל‪ .‬זיבל הוריד את הנעליים‬
‫ונשאר רק בגרביים‪ .‬כעת‪ ,‬ללא שום רעש משמעותי שיכולה לשמוע אפילו אוזן לא‬
‫מאומנת‪ ,‬הלך אל שער המעבר בדיוק כאשר הרוכבים עברו מלפנים בקצב הסוסים‪ .‬הם‬
‫דיברו חרישית‪ ,‬אך ללא הועיל‪ ,‬כי לייבה תפס טוב מאד מספר מילים‪:‬‬

‫‪-‬הלך לישון מוקדם‪...‬‬

‫‪-‬אבל מה אם הוא הלך?‬

‫‪-‬יבוא תורו פעם אחרת‪ ...‬אבל אני הייתי רוצה"‪...‬‬

‫אי אפשר לשמוע ולהבין יותר; האנשים האלה כבר התרחקו‪.‬‬

‫על מי היה מדובר?‪...‬מי הלך לישון או שהלך בכלל?‪...‬למי יגיע תורו פעם אחרת‪?...‬‬

‫מי זה שרצה לעשות משהו אחר ?‪ ...‬ומה רצה זה שקיווה למשהו אחר‪?...‬‬

‫מה הם חיפשו בדרך הצדדית – דרך שאם נכנסים אליה זה רק כדי להגיע לפונדק‪?...‬‬

‫עייפות נוראית ירדה על העקשנות הגורפת של זיבל‪...‬‬

‫"אולי זה גיוארגה"?‬

‫לייבה הרגיש כאילו כל כוחותיו נגמרו והתישב בו במקום על המדרגות‪ .‬בין פיסות‬
‫המחשבה שהסתובבו בראשו הוא לא יכול לתפוס אפילו מחשבה אחת וגם אינו יכול‬
‫להחליט‪...‬מבולבל‪ ,‬הוא נכנס לדוכן‪ ,‬שיפשף גפרור והדליק את מנורת נפט‪.‬‬
 ‫‪12‬‬

‫זהו רק רעיון קטן של אור; הפתיל של המנורה ממוקם כל כך נמוך ‪ ,‬כך שהפתיל תפס את‬
‫כל החלק הפנימי של קפסולת האלומה; רק בזכות הרשת מסביב לאלומה‪ ,‬נשארו כמה‬
‫פסי אור חלשים אותם רואים בקושי רב‪ ,‬כך שסך הכל התאורה הנה כמעט מתה‪...‬אבל‬
‫בכל זאת נשאר מספיק אור כדי לראות במקצת את כל הפינות החשוכות שבדוכן‪...‬הו‪ ,‬הו‬
‫! קיים הבדל קטנטן בין השמש והניצוץ הרגעי שהופיע‪ ,‬לבינו והחושך שמעוור מסביב!‬

‫השעון טיקטק על הקיר‪ .‬הרעש המונוטוני שלו עיצבן את זיבל‪ .‬האיש שלנו שם את ידו על‬
‫הלשון המתנדנדת ועצר אותה‪.‬‬

‫פיו יבש והרגיש צמאון‪ .‬שטף כוסית באמבטיה בעלת שלוש רגליים שליד הדוכן ורצה‬
‫למזוג לעצמו ברנדי מהסוג הטוב‪ ,‬מתוך בקבוק; צואר הבקבוק התחיל לרעוד והרעיש‬
‫בעוצמה על שפת הכוסית‪...‬רעשים אלה הרגיזו אותו עוד יותר‪ .‬הוא ניסה פעם שניה‪,‬‬
‫ולמרות כל רצונו הטוב‪ ,‬לא הצליח להתגבר על חולשתו‪.‬‬

‫חלק ‪8‬‬

‫אז וויתר על הכוסית‪ ,‬עזב אותה שתיפול לתוך המים ושתה כמה פעמים ישר מהבקבוק‪.‬‬
‫החזיר את הבקבוק למקומו והמגע בין הבקבוק לקרש גרם למכה רועשת‪ .‬לרגע הוא‬
‫נעצר מהרושם שזה יכול לגרום‪ .‬לאחר מכן הרים את המנורה ושם אותה על נישת החלון‬
‫אשר מופנת אל המעבר; על השער ועל המרצפת עם הקיר שממול המעבר‪ ,‬הופיעו כמה‬
‫פסים רחבים של אור שהזכירו לו במעט תמונה מטושטשת והזויה‪ .‬זיבל התישב שוב על‬
‫המדרגות עם אוזן אפרקסת שיוכל לשמוע כל לחש תוך כדי הצבת מארב‪...‬‬

‫נשמע צילצול פעמונים מהגבעה‪ ...‬מתחיל הטירטור לקראת חג תחיית ישו‪...‬זאת אומרת‬
‫כבר אחרי חצות; מתקרבים לאור הבוקר‪...‬הו‪ ,‬הו ! שכבר יעבור החצי השני של הלילה‬
‫הארוך הזה‪ ,‬כמו שעבר החצי הראשון!‬

‫‪...‬שוב רעש של צעד על החול ! אבל הוא בגרביים ולא הזיז רגל מהמקום‪...‬רעש נוסף‬
‫נשמע‪...‬הולך ומתגבר‪ ...‬בטוח ישנו מישהו בחוץ‪ ,‬פה לא רחוק‪...‬‬

‫לייבה קם על רגליו‪ ,‬לוחץ על חזהו בידיו ומנסה להחזיר גרגרת מורדת שעלתה לו בגרון‪.‬‬

‫‪...‬ישנם כמה אנשים בחוץ‪...‬אולי אפילו גיאורגה‪ ...‬בטח הוא ישנו; כן‪ ,‬הוא נמצא עכשיו‬
‫שעל הגיבעה טיקטקה שעת תחייתו של ישו‪.‬‬

‫מתלחשים‪:‬‬

‫‪" - ...‬אני אומר לך שהוא ישן‪ .‬ראיתי שכיבה את האור‪.‬‬

 ‫‪13‬‬

‫‪-‬עוד יותר טוב; תופסים את את כל הקן‪.‬‬

‫‪-‬את השער אני פותח; אני מכיר את המנגנון‪ .‬נתאים חלונית‪ ..‬הקורה עוברת‬
‫מפה"‪...‬‬

‫הורגשו הנגיעות שהאדם התחיל למדוד בעזרת אצבעותיו את המרחק על העץ‪...‬‬

‫מקדחה גדולה נשמעה כאשר התחילה לגרוע חתיכות קטנות מהעץ של אלון זקן‪.‬‬

‫זיבל הרגיש סחרחורת ולכן נצמד אל השער‪ :‬כף יד שמאל נשענת על השער ועם יד ימין‬
‫כיסה את עיניו‪ .‬ואז‪ ,‬באופן מפתיע ובלתי מובן לחלוטין‪ ,‬האיש שהיה בפנים שמע צעקה‪:‬‬

‫"לייבה‪ ,‬הכרכרה מגיעה"!‬

‫ללא שום ספק‪ ,‬זה היה קולה של שרה‪...‬‬

‫קרן קטנה של תקווה הופיעה ‪...‬רגע של אושר‪ ...‬זה בכל זאת חלום!‪ ...‬אבל לייבה מושך‬
‫מהר מאד את ידו השמאלית‪ :‬הקצה של המקדחה חדר‪ ,‬לרגע‪ ,‬לתוך ידו של זיבל‪ .‬לחשוב‬
‫עכשיו על איך להשתחרר ?‪..‬זה אבסורדי‪...‬‬

‫במוח הקודח שלו‪ ,‬דמות המקדחה תפסה מימדים בלתי מוסברים‪ .‬הכלי‪ ,‬שממשיך‬
‫להסתובב נמשך עד אין‪-‬סוף והחור גדל וגדל עד כדי כך שבמסגרת העגולה שלו‪,‬‬
‫המפלצת יכלה להופיע בכל גודלה מבלי שתצטרך להתכופף‪ .‬מה שהתרחש במוחו יצאה‬
‫מתחום החשיבה האנשית‪ :‬החיים התרוממו למדרגה של התעלות שממנה ניתן לראות‬
‫ולשמוע הכל‪ ,‬וכן אפשר היה גם לגעת במידות הענקיות והכאוטיות האלה‪.‬‬

‫‪...‬העבודה שנעשתה בחוץ בוצעה בהתמדה ובעקשנות בלתי רגילים‪ .‬לייבה הספיק‬
‫לראות כבר ארבע פעמים איך שן הפלדה חרשה את עץ השער מבפנים החוצה‪.‬‬

‫חלק ‪9‬‬

‫‪"-‬עכשיו תביא את המסור ‪ ,"...‬אמר גיאורגה‪.‬‬

 ‫‪14‬‬

‫לשון צרה של מסור עברה דרך החור הראשון והתחילה ללעוס בתנועות צפופות וסדירות‬
‫את העץ‪ ...‬את התוכנית אפשר היה להבין ללא קושי‪ :‬ארבעה חורים בארבע פינות של‬
‫ריבוע; ביניהם‪ ,‬המסור חותך בקווים ישרים; במרכז הריבוע תכנס המקדחה; כאשר‬
‫ריבוע העץ יהיה מנותק מהשער‪ ,‬הוא ימשך החוצה; במסגרת הריקה שנוצרה‪ ,‬תוכנס יד‬
‫חזקה‪ ,‬תתפוס את קורת השער‪ ,‬ותזיז אותה הצידה‪ ...‬והנה 'הגוים' נכנסים לביתו של‬
‫לייבה‪.‬‬

‫זיעת מוות שטפה את גופו של זיבל; האיש הרגיש חולשה פתאומית בפרקים שלו ולאט‬
‫לאט נפל על בירכיו‪ ,‬כמו בהמה שמתכופפת תחת מכה על צווארה‪ ,‬תוך שהיא פוגעת‬
‫והורסת פיזית את כל גופה‪.‬‬

‫"כן!‪ ...‬צריך לתפוס אותו בנוקשות !‪ ..‬חשב כשהוא ממש אבוד‪ ...‬כן!‪ ...‬צריך לתפוס אותו‬
‫בנוקשות"‪!...‬‬

‫וכך נשאר כמה זמן עם העיניים נעוצות באור של החלון‪...‬כך במשך כמה דקות הוא נשאר‬
‫תקוע כאילו בעולם אחר‪ ,‬ופתאום‪:‬‬

‫"כן‪ ,‬אמר לעצמו תוך כדי חיוך עם מבט מלא עוז; כן!‪ ...‬צריך לתפוס אותו בנוקשות"‪!...‬‬

‫בבן אנוש הזה התרחשה אז תופעה מאד מוזרה‪ ,‬מהפך מקצה לקצה; הרעידות בגופו‬
‫הפסיקו‪ ,‬הסטייה שלו נעלמה‪ ,‬מבע הפנים המפורק שלו‪ ,‬התבהר באופן מוזר ביותר‪ .‬הוא‬
‫קם על רגליו‪ ,‬עם הביטחון של אדם בריא וחזק שמתכוון להגיע למטרה שקלה מאד‬
‫להשגה‪ .‬הקו החתוך שבין שני החורים העליונים של הריבוע כמעט הושלם‪ .‬לייבה‬
‫התקרב בסקרנות אל השער כדי לראות מקרוב את התנהגותה של המקדחה‪ .‬הניע את‬
‫ראשו‪ ,‬וכאילו אמר‪:‬‬

‫"יש לי עוד זמן"‪.‬‬

‫המסור המשיך ללעוס את הסיבים האחרונים שבין שני החורים העליונים‪ ,‬והתחיל את‬
‫עבודתו על החלק שבין שני החורים התחתונים‪.‬‬

‫"יש עוד שניים"‪ ,‬חשב לייבה‪ ,‬ותוך כדי גילוי צעדים זהירים של צייד מנוסה‪ ,‬נכנס בשקט‬
‫אל הדוכן‪ .‬חיפש מתחת לשולחן‪ ,‬לקח משהו ויצא גם בשקט החוצה; הסתיר את הדבר‬
‫שהחזיק בידו‪ ,‬כאילו פחד שהקירות שמסביב לא יגלו את סודו והלך על קצות האצבעות‬
‫אל השער‪ .‬אבל קרה משהו נורא‪ :‬העבודה בחוץ נעצרה לחלוטין ‪...‬לא הורגש יותר כלום‪.‬‬

‫"מה זה?‪...‬מה קרה להם?‪ ...‬הלכו?" עבר כמו ברק דרך מוחו של האיש מבפנים‪ .‬הוא‬
‫דמיין לעצמו מה יכול היה לקרות‪ ,‬ותוך כדי שנשך את שפתו התחתונה תפסה אותו‬
‫אכזבה בלתי רגילה ‪...‬‬
 ‫‪15‬‬

‫חלק ‪10‬‬

‫"חה‪ ,‬חה‪,‬חה !" זאת הייתה אכזבה מכוערת‪ :‬העבודה התחילה מחדש‪ ,‬והוא המשיך‬
‫לעקוב אחרי הדופק בליבו עם כל החום והרצון‪ .‬בצורה הכי החלטית‪ ,‬האיש שלנו אכל את‬
‫עצמו מתוך רצון בלתי מוסבר לראות במהירות את העבודה המוגמרת‪.‬‬

‫"יותר מהר ! חשב לייבה תוך כדי איבוד הסבלנות‪...‬יותר מהר"!‬

‫עכשיו שוב נשמע צילצול הפעמונים בגבעה‪.‬‬

‫"יותר מהר‪ ,‬אחי‪ ,‬כי תופס אותנו היום !" נשמע קול מבחוץ שהתגרה ברצונו של האדם‬
‫מבפנים‪ .‬העובד המשיך ביתר שאת לעבוד על השער‪ .‬עוד קצת עבודה וארבעת חורי‬
‫הריבוע התחברו ביחד‪.‬‬

‫סוף כל סוף!‬

‫המקדחה הוציאה בתנועות איטיות את ריבוע העץ החוצה‪ ...‬יד גדולה וחזקה נכנסה‪...‬עוד‬
‫לפני שתפסה את הקורה‪ ,‬נשמעו שתי צעקות רמות‪ ,‬כאשר זיבל עטף בעוצמה רבה את‬
‫קצה טבעת החנק על חתיכת העץ העבה של דלת המרתף‪...‬‬

‫טבעת החנק הייתה עשויה בצורה מתוחכמת‪ :‬חבל ארוך הקשור בצד אחד אל חתיכת‬
‫העץ העבה‪ ,‬באורך המתאים‪ ,‬במקום שריבוע העץ היה אמור להעלם‪ ,‬לייבה החזיק קשר‬
‫ביד שמאל‪ ,‬וביד ימין החזיק חזק את הקצה השני של הקשר‪ .‬ברגע שזה נדרש‪ ,‬זיבל‬
‫שיחרר את הקשר ותפס במהירות עם שתי ידיו את הקצה החופשי של הקשר ומשך‬
‫בתנועה חזקה את כל היד פנימה‪.‬‬

‫‪...‬ברגע אחד הפעולה הזאת הייתה מוכנה‪...‬שתי צעקות נוראיות נשמעו‪ ,‬אחת משולה‬
‫לאובדן והשנייה צעקת ניצחון‪ :‬היד הייתה תפוסה כמו בצבת בלי שום יכולת של תנועה‪.‬‬

‫נשמעו צעדים מתרחקים‪ .‬חבריו של גיאורגה השאירו את הקורבן שנתפס בצורה כה‬
‫מתוחכמת על ידי זיבל‪ ,‬לבד‪ .‬היהודי מיהר אל הדוכן‪ ,‬לקח את מנורת הנפט ועם סיבוב‬
‫מלא ביטחון הרים את הפתיל עד למקסימום‪ :‬האור שנראה בין הסורגים התחזק בלהבה‬
‫כאילו שמחה ומנצחת‪ ,‬וכל הסביבה גם כאילו התעוררה לחיים‪.‬‬
 ‫‪16‬‬

‫זיבל העביר את המנורה לתוך המעבר‪ .‬הגנב נאנח בקושי‪ :‬לאחר שידו נתפסה ונמתחה‬
‫הוא וויתר והפסיק להשתולל‪ .‬ידו התנפחה והאצבעות התכופפו‪...‬ניראה היה שכביכול‬
‫רצה לתפוס משהו‪ ...‬היהודי קירב את המנורה אל היד‪...‬הרגשה של כפור‪...‬כאילו רעידות‬
‫הקדחת חזרו‪...‬קירב את המנורה‪ ,‬כל כך קרוב‪ ,‬תוך כדי רעידות‪ ,‬ונגע ביד הגנב עם‬
‫הזכוכית החמה‪ :‬האצבעות התכווצו בצורה בלתי רצונית ובעכבות כך נשמעה גם אנקה‬
‫חרישית‪...‬‬

‫כשראה זאת‪ ,‬זיבל נרתע‪ ...‬בעיניים שלו הופיע כמו הבזק של ניצוצות מן השראה‬
‫אקסצנטרית‪ .‬התחיל לצחוק בטירוף שזעזע את המעבר ונכנס מהר לדוכן‪.‬‬

‫הופיעו קרני האור הראשונים של הבוקר‪.‬‬

‫שרה התעוררה פתאום‪ ...‬חשבה שחלמה שנשמעו צעקות נוראיות בחצר‪ .‬לייבה לא היה‬
‫בחדר‪ .‬היא גם נזכרה במה שהיה יום קודם‪ .‬נראה היה שהתרחש משהו רע ביותר‪ .‬קפצה‬
‫מהמיטה והדליקה את האור‪ .‬מיטתו של לייבה נשארה מסודרת כפי שהייתה‪ .‬הוא לא‬
‫הלך לישון בכלל‪.‬‬

‫חלק ‪) 11‬אחרון(‬

‫איפה הוא ? האישה הסתכלה דרך החלון; על הגבעה ממול מקפצים אורות קטנים‬
‫ותוססים; היו נעים בקפיצות‪ ,‬לרגע מופיעים וברגע אחר נעלמים ושוב מופיעים‪ ...‬יוצאים‬
‫מהתפילה שנערכה לכבוד "התחייה"‪ .‬שרה פתחה במקצת את החלון; אז היא שמעה‬
‫אנקות חרישיות מכיוון השער‪ .‬מופתעת‪ ,‬ירדה מהר על המדרגות‪ .‬המעבר היה מואר‪.‬‬
‫כשיצאה אל הסף‪ ,‬האישה לא האמינה למראה עיניה‪ :‬על כיסא קטן מעץ‪ ,‬עם הזקן מונח‬
‫על הידיים‪ ,‬ישב זיבל‪ .‬כמו איזה מדען‪ ,‬שמערבב כמה מרכיבים‪ ,‬מנסה לתפוס איזה סוד‬
‫עדין של הטבע‪ ,‬שתמיד הוא לא הצליח לתפוס וזה העציב אותו‪ .‬זיבל הביט על איזה דבר‬
‫תלוי‪ ,‬שחור וחסר צורה‪ ,‬שתחתיו‪ ,‬על כיסה אחר‪ ,‬דולקת לה להבה גדולה‪.‬‬

‫זיבל מסתכל מבלי למצמץ על התפוררות היד שלא הייתה מוותרת לו על כלום‪ .‬הוא לא‬
‫שמע את צעקותיו של המסכן שבחוץ; מה שראה עניין אותו יותר מאשר לשמוע את‬
‫הצעקות שבחוץ‪ .‬זיבל המשיך לעקוב אחרי ההתפתלויות וההתכווצויות של האצבעות‬
‫שבסופו של דבר הפסיקו לנוע‪ .‬נראו לו כמו רגליה של חיפושית שמתכווצות ומתארכות‬
‫וגם משתוללות בתנועות מוגזמות‪ ,‬חזקות בתחילה ואחר כך מאיטות את תנועתן עד‬
‫שנתקעות תחת ידיו של ילד גס רוח‪.‬‬

‫זה היה הסוף‪ .‬היד רתחה והתנפחה מהחום הנוראי בקצב איטי ומכאיב ביותר‪ .‬שרה‬
‫פלטה צעקת שבר‪:‬‬

‫"לייבה"!‬
 ‫‪17‬‬

‫הוא עשה לה סימן שלא תפריע לו‪ ...‬ריח רע של בשר שרוף‪ ,‬התפזר במעבר; רשרוש‬
‫נשמע וכן כמה מכות קלות‪...‬‬

‫"לייבה! מה קרה?" חזרה ושאלה האישה‪.‬‬

‫היום האיר לגמרי פנים‪ ...‬האישה זרקה את עצמה ומשכה את הקורה‪ .‬השער נפתח‬
‫כשגופו של גיאורגה תלוי עליו‪ .‬המון כפריים‪ ,‬עם לפידים קטנים לפסחא בידיהם‪ ,‬התפרצו‬
‫פנימה‪.‬‬

‫"מה קרה? מה קרה"?‬

‫מיד הבינו מה קרה‪ .‬זיבל‪ ,‬שקפא במקום באותו רגע‪ ,‬קם על רגליו‪ .‬הוא עשה לעצמו‬
‫בשקט מקום כדי לעבור‪.‬‬

‫"בוא הנה יהודי שכמוך‪ ,‬מה חשבת לעשות כאן?"‪ ,‬שאל אותו אחד מההמון‪.‬‬

‫‪-‬לייבה זיבל‪ ,‬אמר הפונדקאי‪ ,‬כשהרים את הקול ועשה סימן רחב בידיו‪ ,‬הולך‬
‫ליאשי כדי לספר לרב‪ ,‬שלייבה זיבל אינו יהודי יותר‪...‬לייבה זיבל הוא 'גוי'‪ ...‬כי הדליק‬
‫לפיד לישו!‬

‫האיש הלך לו‪ ,‬לאט‪ ,‬לאט‪ ,‬מזרחה מהגבעה‪ ,‬כמו נוסע ממושמע שיודע שמחכה לו דרך‬
‫ארוכה שאין להתחיל אותה בצעד חפוז ונמהר‪.‬‬

‫תרגם וערך יוסי אבני‬