‫‪1‬‬

‫איזון הצדק‬

‫תרגם וערך‪ :‬יוסף דימנטשטיין אבני‬

‫ע"פ‬

‫‪Cumpana Dreptatii‬‬

‫‪Liviu Rebreanu‬‬
 ‫‪2‬‬

‫‪ / 2017‬יוני‪22 /‬‬

‫איזון הצדק‪(Cumpana Dreptatii)-‬‬

‫תרגום על פי הסיפור של הסופר ממחוז ביסטריצה‪-‬נסאוד‪ ,‬ליביו רבריאנו‪ ,‬אשר‬

‫סיפר לנו אל איך התייחסו ליהודים עקב תופעת האנטישמיות שהייתה קיימת‬
‫בתקופה בין שתי מלחמות העולם ברומניה‪ .‬תודה מקרב לב על האישור לבצע‬
‫התרגום על פי ‪Content License-Creative Commons Attribution-Share‬‬
‫‪Alike 3.0‬‬

‫פרק ‪:1‬‬

‫‪-‬גז!‪...‬באתי עם גז!‪...‬הגעתי עם הגז‪ ,‬לחש שולעם )שלום ביידיש( תוך‬

‫כדי כניסה‪ ,‬עם העול על הכתף‪ ,‬אל חצרו של עורך הדין‪ ,‬מיליצה דוגרו‪.‬‬

‫דלת הברזל נסגרה מעצמה מאחוריו‪ .‬עצי התות הזקנים‪ ,‬שומרי השער‪ ,‬פרשו‬
‫את צילם על החצץ הנקי‪ ,‬אשר חרק כאילו היה רטוב‪ ,‬תחת הנעליים הגבוהות‬
‫המתקלפות שלו‪ .‬באמצע החצר‪ ,‬הבית הישן‪ ,‬אשר נצבע לאחרונה ויש לו גג‬
‫עשוי מפח חדש‪ ,‬כמו רחוץ אחרי שינה תחת השמש הבוהקת של הבוקר‪,‬‬
‫מבריק ומקרין קרניים לבנות בכל חלונותיו‪ ...‬שולעם עקף בזהירות את מדרגות‬
‫האבן והלך בכיוון החלק האחורי של הבית‪ ,‬עד לדלת המטבח‪ ,‬הוריד בתשומת‬
‫לב רבה את המכלים המלאים על הרצפה‪ ,‬על מנת שלא יתהפכו‪ ,‬ואמר בקול‬
‫החלש והמונוטוני‪:‬‬

‫‪-‬גז‪...‬גזזזז‪...‬גז‪...‬‬

‫לאחר מספר דקות‪ ,‬נשמעה תשובה מהמטבח‪ ,‬בקול שמח‪:‬‬

‫‪-‬טוב שבאת‪ ,‬בוס‪ ...‬באמת טוב‪...‬חכה רגע‪...‬חכה רק עוד חמש דקות‪...‬‬

‫‪-‬אני מחכה‪...‬הנה אני מחכה‪...‬לחש שולעם תוך כדי השלמה טבעית‬

‫והרמת עיניים אל ביתו של עורך הדין‪ ,‬כאשר שאל את עצמו כמה עלתה‬
‫החלפת הגג הישן בגג פח חדש‪.‬‬

‫חיכה כך כרבע שעה‪ .‬הוא היה איש מבוגר כבן ‪ 60‬ויותר‪ ,‬מאד גבוה ורזה ואפילו‬
‫קצת מכופף עם בגדים מלאי כתמים בעלי ריח של גז‪...‬תחת כובעו המצחין‬
‫נראה היה סבך שערו הארוך‪ ,‬שהגיע עד לזקן החום המוזנח שלו‪ ,‬היכן אפשר‬
‫היה גם לספור על אצבעות יד אחת‪ ,‬כמה שערות בצבע כסף‪ .‬עיניו השחורות‪,‬‬
‫הקטנות‪ ,‬מוקפות באלף קמטים‪ ,‬נכבו בפניו השעירים כמו שני חרוזים עשויים‬
‫מזכוכית‪...‬‬
 ‫‪3‬‬

‫הטבחית הופיעה סוף‪ ,‬סוף על סף הדלת‪ ,‬שמחה‪ ,‬מופשלת‪ ,‬גי'נגי'ת חייכנית‪,‬‬

‫אשר הפיצה בצל החצר‪ ,‬ריח של בצל מקוצץ ואדים של בישולים‪ ...‬שולעם‪ ,‬שקל‬
‫אותה קצת בעיניו ולפני שהיא פתחה את הפה‪ ,‬אמר לה בחשדנות‪:‬‬

‫‪-‬אמרתם לי שהיום תשלמו‪?...‬‬

‫‪-‬אכן‪ ,‬אמרנו בוס‪ ,‬תוך כדי העלמות החיוך שהיה על פניה‪.‬‬

‫‪-‬נכון מאד‪ ,‬אתה צודק‪ ,‬אבל עכשיו בעל הבית שלנו ישן‪ ,‬ואסור לנו להעיר‬
‫אותו בשום פנים ואופן‪ ...‬גם אתמול בערב אמרתי לו שתבוא היום כדי לקבל את‬
‫הכסף וגם בגלל שנגמר לנו הגז‪...‬מי יצליח להסתדר עם כבודו? אמר לי‬
‫שתחכה עוד עד שבוע הבא שיוכל לשלם לך את כל החוב‪...‬‬

‫‪-‬מה פתאום שבוע הבא?‪ ...‬איך אפשר לחכות עוד? התפלא שולעם‪ .‬אני‬
‫כבר לא רוצה בשבוע הבא‪ ,‬את שומעת!‪...‬אני צריך את הכסף המזומן‪ ,‬כי אין לי‬
‫הון עצמי על מנת שאוכל לחכות עוד פעם עד שבוע הבא‪...‬כבר שלושה שבועת‬
‫מושכים אותי עם האמירה 'בשבוע הבא'‪...‬‬

‫‪-‬תשאיר את זה כך‪ ,‬בוס‪ ,‬כי בעל הבית לא ירמה אותך‪ ,‬בשם אלוקים!‬
‫הפסיקה אותו הטבחית תוך הצגת גאווה מופגנת על גבול הזלזול‪.‬‬

‫קולה ופניה של האישה הרגיזו את שולעם באופן פתאומי והוא התחיל לצרוח‬
‫כמו אחד שאיבד את סבלנותו תוך כדי תנודות עם הידיים כאילו רצה להתגונן‬
‫מאיזה אויב‪:‬‬

‫‪-‬אז למה הוא רוצה לרמות אותי? אין לו ממה לשלם לי?‪...‬אני כבר לא‬
‫רוצה לחכות‪ ,‬את שומעת אותי? אני לא רוצה ואני לא רוצה!‪...‬שישלם לי‪ ,‬כי אני‬
‫לא גנבתי את הגז! אני שילמתי מכספי על שלושת פחי הגז ונתתי לכם אותם‬
‫בקרדיט‪...‬אינני יכול‪ ,‬אינני יכול‪...‬אינני יכול‪...‬‬

‫פניו הפכו להיות בצבע חציל עקב הצעקות‪ ,‬הזקן עלה וירד כמו מתוך‬
‫צמרמורת‪ ,‬עיניו התנפחו ונראו כאילו עומדות לקפוץ החוצה מהארובות‪.‬‬

‫‪-‬אוי ואווי‪ ,‬בוס‪ ,‬הצטלבה הטבחית כשפניה מבריקות‪ .‬מה קרה לך?‪...‬‬
‫איתי אתה צריך להתווכח?‪...‬לבעל הבית‪ ,‬תאמר לו מה שתרצה לאומר כי רק‬
‫הוא קובע‪!...‬‬

‫‪-‬אני יכול להגיד לכל אחד‪...‬אינני מתבייש על הכסף שלי‪ ,‬כי אני עובד‬
‫קשה עד שאני מרגיש את כל עצמותיי עייפות למכביר‪...‬אני‪...‬אני‪...‬‬

‫הוא הפסיק באופן פתאומי את רצף דבריו תוך כדי שהמשיך להביט על עיניי‬
‫האישה‪ ,‬אשר עמדה בדלת המטבח‪ .‬המשיך לגמגם עוד מספר פעמים‬
 ‫‪4‬‬

‫"אני‪...‬אני‪ ,"...‬יותר ויותר מבולבל ובאיטיות‪ ,‬כאשר זקנו התקמט על חזהו וכיסה‬
‫את הצווארון המבריק מרוב שהיה מלוכלך‪.‬‬

‫ביתו של עורך הדין היה ממוקם ברחוב שקט‪ .‬רעש העיר נשמע מרחוק‪ ,‬עמום‬
‫בחלל שבסביבה‪ ,‬כאילו עם ביישנות הזמזום של כוורת חרוצה‪ ,‬בזמן שבחצר‬
‫שלט רעם האש שיצא מהמטבח ביחד עם תנועת הסירים שעל התנור‪ .‬שולעם‪,‬‬
‫בין מכלי הגז‪ ,‬נראה היה כמו שערה אכולה על ידי עששת‪ ,‬מוכנה להתמוטט‬
‫בכל רגע‪ ,‬אם תשאב הרוח‪ .‬נשם בקושי‪ .‬שפתיו תקתקו‪ .‬ידיו‪ ,‬תלויות כאילו‬
‫מתות לאורך הגוף‪ ,‬לעתים התפתלו בעצבנות יתר‪.‬‬

‫‪-‬עכשיו מה אני עושה? לחש לבסוף בלי יומרות תוך כדי התחננות‪ .‬אני‬
‫זקוק לכסף הזה‪ ,‬כי גם אני צריך לשלם ואף אחד לא מחכה לי כמו שאני מחכה‬
‫לכם ‪!...‬‬

‫הוא התחיל להתנדנד כמו בתפילה והרים את מבטו אל השמיים הכחולים‪.‬‬

‫במוחו התרוצצו בעוצמה מחשבות וזיכרונות‪ ,‬מעוררים באותה מידה‪ .‬מיליצה‬
‫דוגרו מנסה לרמות אותו‪ ,‬זה בטוח‪ ,‬ולכן הוא דוחה כל פעם את התשלומים‬
‫השבועיים עבור אספקת הגז‪ .‬מיליצה דוגרו‪ ,‬הוא עורך דין עשיר‪ ,‬הוא לא יכול‬
‫לזרוק לו כמה שטרות של כסף מזומן‪ ,‬אם היה רוצה לשלם?‪...‬זאת אומרת‪,‬‬
‫שהוא אשר התחיל לעת זקנה לעשות מסחר בגז בישול‪ ,‬ירמה אותו אדם‬
‫שמשחק בכסף? הוא אשר עבד חיים שלמים סבל והתאמץ כדי לגדל את ילדיו‪:‬‬
‫שני בנים נשואים עם חנויות‪ ,‬אחד בקראיובה )‪ (Craiova‬והשני בבוקרשט;‬
‫שלוש בנות נשואות ובעלות מקורות הכנסה מספקים‪...‬הוא עובד בשמחה גם‬
‫היום‪ ,‬מסתובב ברחובות העיירה עם העול על הגב‪ ,‬מתווכח עם המשלמים‬
‫הרעים‪ ,‬מאחר ואינו סובל לשבת ללא מעש‪ ,‬ובכל זאת למה מיליצה דוגרו מרמה‬
‫אותו?‬

‫ככל שחשב יותר על כך שרוצים לרמות אותו‪ ,‬שגעון של אובדן היכולת‪ ,‬חדר‬
‫יותר ויותר לתוך נשמתו‪ .‬הוא הסתכל שוב בעיני הטבחית‪ ,‬באריכות‪ ,‬כאילו רצה‬
‫לסרוק את עומק המוח שלה ואז שאל בצורה מאשימה אך גם מתחננת‪:‬‬

‫‪-‬למה אתם מנסים לרמות אותי?‬

‫האישה צחקה פתאום‪ ,‬כאילו שמעה בדיחה‪ ,‬סתרה עם ידה על פיה וענתה‪:‬‬

‫‪-‬לך מפה בוס‪ ,‬אתה מצחיק אותי עם השטויות האלה!‬

‫שולעם הנהן בראשו למרות חוסר האמון‪ ,‬ושוב שאל באופן קודר‪:‬‬

‫‪-‬למה אתם לא משלמים‪ ,‬למה‪...‬‬

 ‫‪5‬‬

‫‪-‬עכשיו תעזוב ואל תבלבל את המוח בוס‪ ,‬כי כל התבשילים שלי ישרפו‪,‬‬
‫הפסיקה אותו הטבחית שאבדה את סבלנותה‪.‬‬

‫‪-‬יותר טוב תמדוד חמישה קילו גז‪ ,‬ואל תדאג כי האדון ישלם לך‪...‬נו כבר‪,‬‬
‫תמהר גם אתה קצת!‬

‫אז‪ ,‬שולעם‪ ,‬שיצא מדעתו‪ ,‬התחיל לצרוח‪:‬‬

‫‪-‬מה?‪ ...‬מה?‪...‬שאני אתן לכם עוד גז על החשבון? שתוכלו לרמות אותי‬

‫טוב יותר?‪...‬אני כבר לא נותן כלום‪ ,‬את שומעת אותי?‪...‬אני כבר לא נותן‪ ,‬לא‬
‫נותן‪ ,‬שומעת?‪...‬אבל‪ ,‬תשלמו עכשיו את כל החוב‪ ,‬תשלמו עכשיו‪...‬כל הכסף‬
‫שלי‪...‬כל‪...‬‬

‫‪-‬שתוק בוס‪ ,‬אל תצעק כי תעיר את בעל הבית וגם את השכנים‪ ,‬אמרה‬
‫האישה כניסיון אחרון להרגיע אותו‪.‬‬

‫אבל שולעם כבר לא ראה‪ ,‬כבר לא שמע‪ ,‬והמשיך לצרוח כשהוא צרוד תוך כדי‬
‫הרמת אגרופים בכיוון בית עורך הדין‪.‬‬

‫‪-‬לא אכפת לי מהשכנים וגם לא מאף אחד כשמדובר בכסף ובעבודה‬

‫שלי!‪ ...‬אני לא מרמה את אף אחד‪ ,‬אבל אתם רמאים וגנבים‪ ,‬כי גנבתם את‬
‫הכסף האחרון של אדם עני!‪...‬אתם גנבים‪ ,‬שתדעי את‪ ,‬אתם גנבים!‬

‫‪-‬מה קורה פה? נשמע פתאום מכיוון מדרגות האבן‪ ,‬קולו של עורך הדין‪.‬‬

‫מיליצה דוגרו‪ ,‬לבוש בגלימה‪ ,‬החובש עדיין את כובע הלילה על ראשו‪ ,‬עם סימני‬
‫שינה על העיניים‪ ,‬חזר וצעק‪:‬‬

‫‪-‬מה קרה פה?‪ ...‬למה אתה צועק‪' ,‬יהודון?)‪' (jidan‬‬

‫שולעם הלך קדימה עוד כמה צעדים‪ ,‬במבט מתריס ושוב צעק‪:‬‬

‫‪-‬אני אומנם 'יהודון ‪' (jidan),‬אבל אתה זה שרוצה לרמות אותי!‪...‬תשלם‬

‫לי על הגז‪...‬תשלם לי!‬

‫על עורך הדין עבר מן ברק כזה לרגע‪ ,‬כאשר ראה את ההעזה הפתאומית‬
‫הזאת‪ ,‬אבל מיד לאחר מכן תפס בידו השמאלית את זקנו של שולעם ובידו‬
‫הימנית התחיל להכניס אגרופים בראשו תוך כדי שלחש לו בעצבנות את‬
‫המילים האלה‪:‬‬

‫‪-‬איך אתה מעיז 'יהודון‪' (tartan, jidan)?...‬איך אתה מעיז?‪...‬איך אתה‬

‫מעיז‪?...‬‬
 ‫‪6‬‬

‫העצבים של מחלק הגז נאלמו כאילו לא היו מהרגע שחטף את המכה‬

‫הראשונה‪.‬‬

‫‪-‬מה‪...‬מה‪...‬למה אתה מכה אותי אדון מיליצה? גמגם תוך כדי הליכה‬
‫אחורנית וניסיון לשחרר את זקנו מידו של עורך הדין‪.‬‬

‫תחת גשם המכות‪ ,‬שולעם התמוטט בין מכלי הגז‪ .‬מהאף התחיל לנזול לו דם‬
‫שנמרח על שפמו ועל זקנו בצורה בולטת ביותר‪ .‬הראש הסתובב לו כל כך‬
‫שחשב שכל החצר מסתובבת סביבו‪ .‬שפתיו המשיכו בגמגומים‪:‬‬

‫‪-‬מה‪...‬מה‪...‬על הכסף שלי‪...‬אדון מיליצה‪!...‬‬

‫כשראה אותו על הרצפה‪ ,‬עורך הדין מיליצה נרגע קצת‪ ,‬ואמר לו‬

‫כשהמשיך להתנשף‪:‬‬

‫‪-‬בוא‪ ,‬תעלם מהעיניים שלי‪' ,‬יהודון )‪' (tartan‬שכמוך‪ ,‬לפני שאני שובר לך‬
‫את הראש! חוצפן ונבל!‬

‫הטבחית שקפאה בדלת מפחד‪ ,‬עזרה לשולעם להתרומם מהרצפה‪ ,‬נתנה לו‬
‫את הכובע ואמרה לו תוך גילוי של רחמים‪:‬‬

‫‪-‬תלך בוס‪ ,‬תלך עם אלוקים‪...‬‬

‫‪-‬אני הולך‪ ,‬הנה אני הולך‪ ,‬לחש היהודי ההמום ותוך כדי איסוף כליו‪ .‬אני‬
‫הולך‪ ...‬הכסף שלי‪ ...‬המכות‪...‬‬

‫הוא שם לעצמו את העול על הכתף‪ ,‬התרחק בכיוון השער ובאותו זמן עורך הדין‬
‫נכנס הביתה‪ ,‬שקוע אך יותר רגוע‪:‬‬

‫‪-‬שתלך לעזאזל 'יהודון' ללא בושה‪!...‬‬

‫בשער‪ ,‬שולעם ניגב את אפו‪ ,‬נזכר שנפל על מכלי הגז וחשב לעצמו‪" :‬טוב שלא‬
‫נשפך הגז"‪...‬‬

‫ברחוב עצר והסתכל אחורה ואמר‪:‬‬

‫למה הכה אותי‪ ,‬הרי דברתי רק על הכסף שלי? אז למה היכה אותי ‪?...‬‬

‫פרק ‪:2‬‬

‫שולעם פנה ימינה‪...‬ניגב את אפו בשרוול השמאלי ותוך כדי כך נגע במצחו‬
‫וברקות הראש והרגיש בליטות שצמחו במקומות שקיבל את המכות‪ .‬הראש‬
‫הסתובב לו מכאב ופתאום ראה עקבות של דם על שרוול הבגד‪ ,‬נבהל ולחש ‪:‬‬
 ‫‪7‬‬

‫‪ -‬מכות‪ ...‬על הכסף שלי ‪...‬‬

‫בכל זאת הוא נזכר שלא מכר שום דבר עדיין והתחלה כה מכוערת הזדמנה לו‬
‫באותו יום‪ .‬הוא הלך בכוונה למיליצה דוגרו ראשון‪ ,‬כי שם חשב שתזדמן לו‬
‫מכירה ראשונה טובה ולבסוף מה קרה‪...‬אבל זה לא יכול להישאר כך! אבל זה‬
‫לא יכול להיות‪...‬מכות הוא לא קיבל מעולם‪ ,‬כי הוא נמנע מלהתעסק עם אנשים‬
‫רעים והעדיף לוותר מאשר שיקרה לו מי יודע מה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬לעת זקנה‪ ...‬על‬
‫הכסף שלו‪...‬‬

‫בפינת הרחוב‪ ,‬הרגיש יותר ויותר את הלחץ מהעול‪ ,‬יותר גרוע מתמיד‪ ,‬למרות‬
‫שהעביר אותו מכתף אחת אל השניה ובחזרה‪ .‬מחק בקושי את הזעיה ממצחו‬
‫ואז עברה במוחו המחשבה‪ " :‬אתבע אותו בבית המשפט‪ ,‬שישלם לי גם על‬
‫המכות‪" ...‬‬

‫אבל מייד נזכר שמשפט עולה הרבה כסף והוא גם בעל שני צדדים דווקא שיש‬
‫לך עסק עם אנשים ברמה שלך‪...‬איך הוא יכנס לפולמוס עם מיליצה דוגרו‪ ,‬עורך‬
‫הדין היחידי בעיירה‪ ,‬אשר עשה את העושר שלו מצרות של אחרים! יש גם‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬עוד עורך דין אחד‪ ,‬יהודי‪ ,‬יוסיפוביץ'‪ ,‬נמצא כאן כבר שנתיים‪ ,‬צעיר‬
‫ורזה כזה‪ ,‬עם ארבעה ילדים‪ ,‬שחי בקושי מהרחמים של דוגרו בשל העובדה‬
‫שרובם נמשכים אל עורך הדין הנחשב‪...‬האם זה כך‪?...‬‬

‫מבולבל ועם המחשבה שזה לא יכול להשאר סתם כך‪ ,‬שולעם החליט ללכת‬
‫הלאה‪ ,‬שיחשוב על זה עוד‪...‬כאשר פתאום נפגש עם המורה דימיטריאו פופסקו‪,‬‬
‫בעל קרחת ועם עיניים חמות‪.‬‬

‫‪-‬שלום מר שולעם‪ ,‬שלום! צעק מרחוק המורה‪ ,‬בידידות אך גם קצת נבוך‪,‬‬

‫כמו בעל חוב שהיה רוצה לשלם אך אינו יכול‪.‬‬

‫‪-‬התחלת את עבודתך כל כך מוקדם בבוקר? שולעם לחש משהו מתוך‬

‫העצבות שכבשה אותו‪ ,‬ותוך כדי שנזכר שגם המורה חייב לו כמה קילוגרמים‬
‫של גז‪ ,‬רצה להמשיך בדרכו‪ .‬אז המורה שראה את כתמי הדם שאל עם קורטוב‬
‫של פחד‪:‬‬

‫‪-‬אבל מה קרה‪ ,‬בוס‪ ,‬מי מילא אתך בדם?‬

‫הזקן שמח שיש מישהו שמתעניין ופירק את העול מעל ליבו בשתי מילים‪.‬‬
‫המורה התעצבן ואמר‪:‬‬

‫‪-‬איך תתכן כזאת ברבריות?‪ ...‬זה משהו‪...‬זה משהו‪...‬בלתי נתפס‪ .‬זאת‬

‫התנהגות בלתי קבילה לחלוטין‪ ...‬הוא חייב לשלם על כך‪...‬אדוני‪ ,‬בוא איתי‪!...‬‬

‫מוכר הגז ניסה להתחמק‪ ,‬אבל פופסקו לא עזב אותו‪ ,‬משך אותו ביד וצעק‪:‬‬
 ‫‪8‬‬

‫‪-‬מה חושב לעצמו אדון דוגרו שזאת מדינה שאין בה צדק?‪...‬שיכה כך‬
‫אנשים ללא סיבה?‪...‬ואם זה כך‪ ,‬נראה לו מהיכן בא הצדק לעולם‪ ,‬אדוני! שלא‬
‫יהיו לך דאגות‪ ,‬כי אנחנו נראה לו‪!...‬‬

‫הכעס של המורה‪ ,‬הפעיל מחדש את הכעס בתוך נשמתו של שולעם‪ ,‬אשר תוך‬
‫כדי הליכה המשיך בגניחות שלו‪ ,‬יותר ויותר חזק‪:‬‬

‫‪-‬ועוד על הכסף שלי‪ ,‬אדון פופסקו!‪...‬ביחד עם המכות‪...‬‬

‫יצאו אל הכיכר‪ ,‬כאשר פופסקו עצר אותו לפני בית עם חצר גדולה ועם גינת‬
‫ירק‪ .‬שם גר בשכר דירה עורך הדין יוסיפוביץ' אשר תוך גילוי רצון עז ללקוחות‪,‬‬
‫היה קם מאד מוקדם בבוקר‪ .‬חלונות הבית היו פתוחים‪ .‬ילד קטן אך מאד גמיש‪,‬‬
‫עם תיק בצד‪ ,‬יצא בדיוק דרך השער אל בית הספר‪.‬‬

‫‪-‬עצור‪ ,‬מישולה! אמר המורה‪ .‬אבא בבית?‪ ...‬הוא כבר קם?‬

‫‪-‬או‪ ,‬הוא קם מזמן!‪...‬אבוש‪ ,‬אבוש! הוא צעק לכיוון הבית‪...‬‬

‫באחד החלונות‪ ,‬הופיע ראשו של יוסיפוביץ'‪ ,‬מסופר למשעי‪ ,‬עם פנים שואלות‪.‬‬

‫‪-‬זה אני מר יוסיפוביץ'‪ ,‬אמר פופסקו כשנכנס לחצר יד ביד עם שולעם‪.‬‬

‫תסלח לי שאני מפריע לך כל כך מוקדם בבוקר‪ ,‬אבל כאשר תשמע על מה‬
‫מדובר‪ ,‬תמרוט לך את השערות מהראש‪...‬‬

‫‪-‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אמר עורך הדין במבוכה‪ ,‬תוך כדי שפנה אל העוזרת‬
‫שנקתה את החדר‪ :‬בואי ליאנקה‪ ,‬תסיימי ותסגרי את החלונות כי הגיעו כמה‬
‫לקוחות‪...‬‬

‫שולעם נעצר‪ ,‬נבוך במקצת‪ ,‬ליד המדרגות‪:‬‬

‫‪-‬מה אני עושה עכשיו עם הסחורה?‬

‫‪-‬השאר את המיכלים בחוץ‪ ,‬בוס‪ ,‬כי פה אף אחד לא יגנוב אותם‪ ,‬אמר לו‬
‫המורה‪.‬‬

‫בכל מקרה‪ ,‬הזקן לקח בחשבון שקיימת גם אפשרות כזאת‪...‬העורך דין פגש‬
‫אותם בקצה המדרגות ושפשף את ידיו בציפייה‪ .‬כאשר פופסקו ראה אותו‬
‫הרגיש רעידה מוזרה בלב‪ ,‬ופתאום כשנזכר שמיליצה דוגרו הוא נשיא‬
‫האפוטרופוסים של בתי הספר חשב לעצמו והתפלא‪" :‬מה אני מכניס את האף‬
‫שלי היכן שזה לא מקומי"?‬

‫‪-‬עוד פעם מר יוסיפוביץ'‪ ,‬גמגם המורה עם חיוך מבולבל‪ ,‬יש פה מקרה‬

‫מאד‪...‬לידיעתך‪ ,‬ממש משהו‪...‬מעניין‪...‬‬
 ‫‪9‬‬

‫יוסיפוביץ' ליווה אותם למשרדו מאיפה יצאה העוזרת עם המטטא ביד ועם היעה‬
‫גם‪ .‬שעון הקוקיה בדיוק הכריז על השעה שמונה‪ .‬פופסקו הגיב בהרגשת הקלה‬
‫ואמר במהירות‪:‬‬

‫‪-‬או אלוהים‪ ,‬שמונה‪...‬שמונה‪...‬אתם בטח לא יודעים כמה שהוא קפדן‬

‫המנהל שלי‪...‬מר יוסיפוביץ'‪ ,‬אני מאד מצטער שאיני יכול להתעכב ובוס ספר לו‬
‫הכל‪...‬הוא עורך דין לבבי‪...‬‬

‫לחץ את ידיהם של עורך הדין וגם של שולעם ורץ במהירות החוצה שלא ישנו‬
‫את דעתם ויקראו לו חזרה‪.‬‬

‫יוסיפוביץ' בחן את שולעם במשך כמה דקות‪ ,‬בקור רוח‪ ,‬אך לא החלטי‪ ,‬עד‬
‫שנזכר שמוכר הגז‪ ,‬אומנם לבוש בסמרטוטים‪ ,‬הוא אדם עשיר‪ .‬אז התבהרו‬
‫פניו‪ ,‬הציע לשולעם כיסא‪ ,‬ושאל אותו בקול מתחנף ותוך כדי כך שיפשף את ידיו‬
‫שוב‪:‬‬

‫‪-‬הי‪ ,‬מה קרה לך‪ ,‬סבאלה?‪ ...‬מישהו היכה אותך?‪...‬כי אתה נראה‬
‫שכאילו מרטו לך את הנוצות‪...‬‬

‫שולעם התיישב עם הרגשה שאין לו אומץ‪ .‬הליכתו של המורה הדאיגה אותו‪ ,‬כי‬
‫הוא בטח אמר לעצמו שהתפקיד בסוף הוא הקובע‪...‬על יוסיפוביץ' ידע שאינו‬
‫שומר מצוות ואינו אוכל כשר‪ ,‬זאת אומרת הוא כמו זר‪...‬גירד לעצמו את הפדחת‬
‫ותוך כדי כך פגע בבליטות שהתחילו לכאוב‪ .‬הוא הביט בעיניי עורך הדין‪ ,‬בהם‬
‫ראה עידוד של מקצוען‪.‬‬

‫‪-‬אדון עורך הדין‪ ,‬הוא רימה אותי‪ ,‬הוא היכה אותי‪ ,‬לחש הזקן בהיסוס‪.‬‬
‫ממש כך‪ ,‬ללא סיבה‪...‬יש מאין‪...‬‬

‫‪-‬כך‪...‬כן‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬אמר יוספוביץ וניהיה רציני‪ ,‬כדי להראות שהוא‬
‫מתעניין בגורלו של הלקוח‪ .‬כן‪...‬אבל יהיה יותר טוב שתספר לי על הכל‬
‫המתו ֶַדה‬
‫בהרחבה‪...‬הכל‪...‬וגם אין לך מה להתבייש בכך! עורך הדין הוא כמו ִ‬
‫שלך‪.‬‬

‫חייך אליו במתיקות יתר‪ ,‬תוך כדי שניסה להעריך באם למוכר הגז יש מספיק‬
‫כסף כדי לשלם שכר טירחה משמעותי‪...‬שולעם‪ ,‬התלהם‪ ,‬איבד את הקשר עם‬
‫המציאות‪ ,‬דיבר שטויות‪ ,‬שגרם לעורך דין לעצור את השתפכותו‪:‬‬

‫‪-‬מושלם‪...‬היבנתי הכל‪ ,‬אבל למי חלקת את הגז ומי היכה אותך? שולעם‬
‫הביט עליו מלא ספקות ואמר‪:‬‬

‫‪-‬מה‪ ...‬לא אמרתי לך? מי אתה חושב שזה יכול להיות?‪...‬אתא אפילו לא‬
‫מדמיין אפילו לרגע‪ ,‬מי?‪...‬מיליצה דוגרו!‬
 ‫‪10‬‬

‫יסיפוביץ' לא הצליח להסתיר תנועה של תהיה ובתוך שניה אחת עשה לעצמו‬
‫חשבון כאחד שחי מהרחמים של דוגרו‪ ,‬אם יקדם תביעה כזאת נגד מי שמפרנס‬
‫אותו‪ ,‬יהרוס לעצמו את הקריירה וגם יהרוס את העתיד שלו בעיירה‪...‬ובו ברגע‪,‬‬
‫אמר תוך כדי תהיה‪:‬‬

‫‪-‬מיליצה דוגרו? לא יתכן! עורך הדין אמרת? אדון מיליצה?‪...‬בלתי‬

‫אפשרי‪ ,‬אדוני!‪ ...‬עולם שלם מכיר אותו‪ ,‬איש של שלום‪ ,‬שקט ועם לב מלא‬
‫רחמים כלפי האחר‪ ...‬פניו של שולעם החליפו צבע לצהוב‪ ,‬קם על רגליו וגמגם‪:‬‬

‫‪-‬אתה אומר שזה בלתי אפשרי‪ ,‬אבל אני מרגיש לגמרי אחרת ממה‬
‫שאמרת‪ ...‬אני מלא דם כי הוא פיצץ לי את הפנים‪...‬אתה יכול לראות את כתמי‬
‫הדם על שרוול הבגד‪...‬‬

‫יוסיפוביץ'‪ ,‬על מנת שיתגבר על התסבוכת‪ ,‬הביט על משהו על שולחן המשרד‬

‫ואמר‪:‬‬

‫‪-‬עכשיו מה אתה רוצה‪?...‬‬

‫‪-‬מה אני רוצה? אמר שולעם בקול ממורמר‪...‬מה אתה חושב למה באתי‬
‫לכאן?‪...‬ולמה אתה עורך דין‪?...‬‬

‫התשובה ועוד יותר עוצמת הקול הרגיזו את יוסיפוביץ'‪" .‬הוא מדבר אלי כאילו‬
‫אני איזה משרת‪ ,‬חשב לעצמו עורך הדין‪ .‬לא פלא שמיליצה סטר לו והכניס לו‬
‫מכות כי דיבר בחוצפה ובכך הרגיז אותו מאד‪ ,‬מאד"‪...‬בכל זאת שמר על איפוק‪.‬‬

‫‪-‬עורך הדין לא יכול ללמד אותך מה שאתה צריך לעשות אלא רק איך‬
‫אתה צריך לעשות?‬

‫‪-‬אני לא יודע כלום על המסחרה הזאת‪ ,‬כי אם הייתי יודע איך ומה לעשות‬
‫לא הייתי בא אליך‪...‬מה שאני יודע שקיבלתי מכות בחינם וגם את החוב הוא לא‬
‫שילם לי‪...‬אני רוצה צדק!‬

‫יוסיפוביץ' הבין היטב‪ ,‬שהמקרה הזה יגרום ש'חתול שחור' יעבור בינו לבין‬
‫מיליצה דוגרו ולכן הוא לא צריך להמשיך בכך ולתבוע‪ .‬כאשר בעיירה יש רק שני‬
‫עורכי דין‪ ,‬הם לא צריכים לריב בשביל איזה שהוא זקן טרדן‪,‬אשר בסופו של‬
‫דבר ישלם לו באיזו עשיריה ולאחר מכן יעזוב את המקום‪ .‬הוא צריך להיות‬
‫משוגע כדי לסכן את האינטרסים של עצמו בשביל מה‪...‬‬

‫‪-‬תקשיב‪ ,‬סבאלה‪ ,‬אמר לו והתקרב אליו‪ .‬מה שהנך רוצה לעשות‪ ,‬זה לא‬
‫הכם וגם לא יפה‪...‬‬

‫‪-‬אבל מה שהאדון ההוא עשה‪ ,‬זה יפה? שאל במהירות מוכר הגז‪.‬‬
 ‫‪11‬‬

‫‪-‬אם הנך רוצה להיות אדם מן היישוב‪ ,‬תקשיב לי‪ ,‬אמר עורך הדין מבלי‬
‫לשמוע את דבריו של שולעם‪ .‬אני אבל לא טוען שברגע של כעס גם מר דוגרו‬
‫יכול לצאת מדעתו‪...‬כולנו בני אדם בסך הכל‪ ,‬לא כך?‪...‬אבל תחשוב טוב‪ ,‬עם‬
‫היד על הלב‪ ,‬מי הרגיז אותו?‪...‬למה התעצבן האיש השקט‪ ,‬המוערך והאהוד על‬
‫ידי כל מי שמכיר אותו?‪...‬אתה קצת קשוח בדבריך‪ ,‬סבאלה‪ ,‬ולא כל בני האדם‬
‫סבלניים כמוני‪ ,‬לא מתרגזים וממשיכים הלאה‪...‬‬

‫‪-‬אז אתה חושב שאני אשם? פתח עליו זוג עיניים שולעם‪.‬‬

‫‪-‬לא אמרתי שרק אתה‪ ,‬חס וחלילה התרעם עורך הדין‪ .‬לא! כי אף אחד‬
‫לא פוגע ללא סיבה‪ ,‬מבלי שיהיה מוסת לכך ובמיוחד עורך הדין מיליצה‪ ...‬גם‬
‫אל תספר לאף אחד שהוא רימה אותך כי עורך הדין דוגרו איש אשכולות‪ ,‬עשיר‬
‫עם כבוד רב בקהילה שלנו ובן אדם הגון לחלוטין‪...‬‬

‫שולעם תפס את ראשו בידיו‪ ,‬והתחיל להתלונן‪:‬‬

‫‪-‬אוי‪-‬ווי‪ ,‬הוא איש הגון ואני לא הגון בעבודה ובסחורה שלי כי הוא לא‬
‫רוצה לשלם לי‪...‬עצר באופן פתאומי את הנהי והתקרב אל יוסיפוביץ' עם ניצוצות‬
‫של עוינות במבט‪ ,‬והמשיך עם קול חנוק‪ :‬אדון עורך הדין‪ ,‬אני רואה שכואב לך‬
‫יותר על אדון מיליצה דוגרו מאשר על הכאב שלי‪...‬אבל אני רוצה צדק‪ ,‬אדון‬
‫עורך הדין! אני בשביל צדק באתי אליך!‬

‫‪-‬ואני חייב‪ ,‬לפני תחילת כל משפט צדק‪ ,‬להראות ללקוח שלי מה הדרך‬
‫הנכונה שבה הוא צריך ללכת! אמר עורך הדין הפגוע‪.‬‬

‫‪-‬יותר טוב תעשה אם לא תראה לי שום דבר‪ ,‬כי אני מביו היטב לאן אתה‬
‫מכוון! צעק שולעם בהתלהמות‪.‬‬

‫‪-‬בן אדם‪ ,‬יש לי המון סבלנות‪ ,‬אבל אל תשכך שלכל התחצפות קיים גבול!‬
‫אמר יוסיפוביץ' תוך כדי התאפקות ותוך כדי שסגר את כפתורי המקטורן שלו‪.‬‬
‫כל זאת כאשר אני מלמד אותך איך להתנהג בצורה יותר יפה‪...‬ויותר‪...‬‬

‫‪-‬אני בקשתי ממך שתלמד אותי? הגיב בעצבנות מוכר הגז‪ .‬אני מבקש‬
‫שתגיש תביעה בשמי‪...‬אני דורש צדק‪...‬אני‪...‬‬

‫‪-‬זה מספיק‪ ,‬זה נגמר! סיימתי איתך! אמר בקוצר רוח יוסיפוביץ‪ .‬אם אינך‬
‫יודע מה זה כבוד‪ ,‬צא מייד החוצה!‬

‫‪-‬אני לא יוצא! אמר שולעם בעקשנות מבלי לדעת מה הוא אומר‪ .‬תכין לי‬
‫את התביעה‪ ,‬כי בשביל זה אתה עורך דין‪...‬עד שלא תעשה‪ ,‬אני לא יוצא!‬

‫יוסיפוביץ' קפץ מלא בעצבים‪ ,‬כי הרגיש כאילו נתנו לו סטירה‪:‬‬

 ‫‪12‬‬

‫‪-‬מה?‪...‬מה?‪...‬אתה לא יוצא?‪...‬זה מה שאמרת‪ ...?...‬מהבית שלי‪?...‬‬

‫תפס אותו בצוארון והעיף אותו אל דלת היציאה‪ .‬אז שולעם‪ ,‬רועש ובוחש‪,‬‬
‫התחיל לצעוק בקולי קולות‪:‬‬

‫‪-‬שתתבייש לך אדוני!‪...‬זה צדק‪...‬זה‪...‬‬

‫יוסיפוביץ'‪ ,‬רץ אליו וסטר לו על הפה עם החלק האחורי של כף היד‪ ,‬תוך כדי‬
‫שהוא נושם בקושי‪:‬‬

‫‪-‬בבית שלי?‪...‬אתה גם מעליב אותי?‪ ...‬הי‪ ,‬בריון אחד!‪...‬שוב אתה‬

‫מעליב אותי?‪...‬צא החוצה גנב אחד!‪...‬החוצה כבר!‪...‬תצעד יותר מהר‪!...‬‬

‫הוציא אותו מהחדר תוך מטר של מכות וסטירות‪ ,‬בצעקות יותר ויותר רמות‪:‬‬

‫‪-‬החוצה חוצפן!‪...‬נבל!‪...‬עלוב אחד‪!...‬‬

‫מהרעש‪ ,‬אשתו של עורך הדין הגיעה למקום ומתוך ייאוש נתלתה על ידו של‬
‫בעלה‪.‬‬

‫‪-‬מישולה‪ ,‬תרגע‪ ,‬אל תהרוג אותו!‪ ...‬אתה יודע שיש לך יד קשה‪ ,‬מישולה‪,‬‬
‫אל תהרוס את חייך בגלל גנב עלוב‪!...‬‬

‫שולעם נפל על המדרגות עם המודדים שלו ומצא את עצמו בחוץ ליד מיכלי הגז‪.‬‬

‫‪-‬שוב חטפתי מכות!‪...‬שוב מכות!‪...‬נו טוב‪...‬אני לא מפחד‪...‬אני רוצה‬

‫צדק‪...‬נשאר לראות איפה הצדק‪...‬‬

‫הוא יצא דרך השער עם העול על הכתף‪ ,‬ולחש באופן מאיים‪:‬‬

‫‪-‬האם כך זה הולך?‪...‬רק עם מכות?‪...‬כך אתה חושב?‪ ...‬מה אין לי‬

‫פה‪?...‬‬

‫פרק ‪:3‬‬

‫שולעם כבר לא הרגיש שום כאב‪ ,‬כי היה כל כך המום ונשמתו הייתה מורעלת‬
‫מהמחשבות על מה שעבר באותו בוקר‪ .‬המשיך ללכת מהר מבלי לדעת לאן‬
‫הוא ממהר ופנה מרחוב לרחוב בביטחון מלא‪...‬רק שהיגיע לפני בית משפט‬
‫השלום נעצר כאשר ראה קבוצות של איכרים שחיכו לתורם‪ ,‬הבין שאינו יכול‬
‫להיכנס פנימה עם מיכלי הגז שלו‪ .‬באותו הרגע אמר לעצמו שחנות היווני‬
‫נמצאת במרחק של כמה צעדים בלבד‪ ,‬ומאחר והיווני איש טוב‪ ,‬השאיר ברשותו‬
‫של החנווני את מיכלי הגז ורץ מהר לבית המשפט‪ .‬הוא עבר בין האנשים כאילו‬
‫לא ראה אף אחד‪...‬‬
 ‫‪13‬‬

‫באולם ההמתנה הסתובבו המתדיינים והפקידים‪ .‬שולעם תפס מהאוויר כמה‬

‫מילים שזרק מתמחה צעיר‪ ,‬בעל אצבעות מלוכלכות בדיו‪ ,‬עם עפרון מאחורי‬
‫האוזן ותיקים תחת ידו המקופלת‪:‬‬

‫‪-‬כבוד השופט?‪...‬הוא בא‪...‬לפני כרגע‪...‬הזקן התנפל על המתמחה‪.‬‬

‫‪-‬אדוני‪ ,‬אדון‪...‬יש לי תלונה להציג לאדון השופט על מכות שקיבלתי‪...‬‬

‫‪-‬קדימה בפרוזדור‪ ,‬הדלת השלישית בצד שמאל‪ ,‬צעק המתמחה‪ ,‬מבלי‬

‫להסתכל עליו‪ ,‬אפילו‪ ,‬והמשיך לדבר בקול חלש יותר עם איכר עשיר ממנו קיווה‬
‫לקבל משהו‪.‬‬

‫גם שולעם לא ביקש ממנו הבהרות נוספות‪ ,‬המשיך להתקדם במהירות‬

‫בפרוזדור‪ ,‬תוך כדי ספירת הדלתות שבצד שמאל‪ .‬הדלת השלישית הייתה תחת‬
‫שמירה של סדרן בעל שפם בולט‪ ,‬שידיו החזיקו את ידית הדלת‪ ,‬כאשר סביבו‬
‫נאספו מספר אנשים שנראו כאילו הזדקנו מרוב המתנה לפתיחת הדלת‪.‬‬

‫‪-‬יש לי תלונה על מכות‪ ,‬אמר שולעם בגאווה של גיבור‪ ,‬תוך כדי שעשה‬
‫לעצמו מקום בעזרת המרפקים וכאשר ניסה לעבור דרך הדלת השמורה‪ ,‬נתקל‬
‫בסדרן שעצר אותו עם היד שדחף לשולעם לתוך החזה‪ ,‬וגם כיסה את הדלת‬
‫בכל גופו‪.‬‬

‫‪-‬עצור בוס‪ ,‬הווו‪...‬יש פה סדר! אמר הסדרן בכעס‪ .‬אדון השופט רק הגיע‬
‫ויש לו קודם כל עבודה עם הרשם‪...‬קצת סבלנות! הוסיף לאחר מכן בקול יותר‬
‫סלחני‪ ,‬ותוך כדי ששלח מבט רחום אל איכר ללא כיסוי ראש אשר דחף לו ליד‪,‬‬
‫לפני מספר דקות‪ ,‬כמה שטרות של כסף‪.‬‬

‫‪-‬כן‪ ,‬אבל אני ממהר כי אני סוחר‪ ,‬אמר בהחלטיות שולעם‪.‬‬

‫‪-‬יכול להיות‪ ,‬אני לא אומר‪ ,‬יתכן‪...‬אבל הם לא?‪ ...‬אמר בשקט נפשי‬

‫הסדרן עם חיוך של שותפות עם האיכר שלו‪ .‬שולעם המשיך להיות בלחץ כאילו‬
‫ישב על קוצים‪ .‬הוא הסתכל מסביב וראה רק עיניים של אנשים שהשלימו עם‬
‫מצבם‪ .‬שולעם הבין שהוא צריך לחכות והתחיל ללכת הלוך חזור בתוך המסדרון‬
‫תוך כדי לחישות לעצמו באופן לא מודע‪.‬‬

‫הרעש המהדהד של האנשים שהיו באולם ההמתנה‪ ,‬נשמע יותר‬

‫ויותר‪...‬לשולעם נראה היה שהזמן עומד במקום‪ ,‬לא חשוב כמה מהר הוא יצעד‪.‬‬
‫מההתרגשות ומההמתנה כל ראשו היה מיוזע והפיות שעל הרקות‪ ,‬התרככו‪.‬‬
‫הוא ניסה לסדר את מחשבותיו כדי שיוכל לספר בצורה מסודרת לשופט את‬
‫מהלך האירועים‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬לאחר שראה את האיכר שנכנס‪,‬‬
‫התקרב אל הדלת עם מבט שמוכן לפצור‪ ,‬וגם התקרב אל הסדרן הקשוח אשר‬
 ‫‪14‬‬

‫ענה לו בהרמת כתפיים‪ ,‬שלא ניתן לעשות שום דבר‪ .‬לרגע התבהרו מחשבותיו‪,‬‬
‫הלך טיפה הצידה‪ ,‬גירד שטר של כסף שמנוני באחד מכיסיו המוסתרים‪ ,‬והכניס‬
‫אותו לידיו של הסדרן‪.‬‬

‫‪-‬עוד טיפה של זמן‪ ,‬בוס‪...‬מגיע גם תורך כי אתה זקן ונראה עצוב‪ ,‬אמר‬
‫הסדרן‪ ,‬תוך כדי שמישש מאולף את נייר השטר‪.‬‬

‫סוף‪ ,‬סוף‪ ,‬שולעם הופיע בפני השופט‪ ,‬אדם רזה‪ ,‬צהבהב‪ ,‬ללא שפם עם שער‬
‫מלוקק‪ ,‬היושב ליד שולחן משרדי כשרגליו צצות ליד השולחן‪ .‬נעליו בלטו מחוץ‬
‫לשולחן והיו מבריקות‪ .‬בעמידה‪ ,‬ליד השולחן המשרדי‪ ,‬היה הרשם‪ ,‬שרירן‬
‫ושחרחר כמו דוב‪ ...‬השופט הסתכל אל שולעם במבט שואל‪...‬‬

‫‪-‬אדון השופט באתי אליך כדי להתלונן שרימו והיכו אותי‪...‬ראה שאני מלא‬
‫דם והראש מסתובב לי‪...‬‬

‫‪-‬ספר! אמר השופט בעזרת תנועה קלה של שפתיו‪ ,‬עם קול עייף ועם‬
‫הורדת מבטו אל התיק שלפניו‪.‬‬

‫שולעם‪ ,‬נרגש מקולו של השופט ויותר מהמבטים המזלזלים קמעה של פקיד‬

‫בית המשפט‪ ,‬התחיל לדבר מהר‪ ,‬ללא הפסקה‪ ,‬ובקושי הצליח להסביר את‬
‫קורות הבוקר‪...‬כאשר סיים‪ ,‬השופט שאל באותו הקול ובלי להרים את עיניו‬
‫מהתיק‪:‬‬

‫‪-‬עדים יש לך?‬

‫‪-‬עדים? פתח את עיניו שולעם‪ .‬האם מצבי הגרוע אינו מספיק לשם‬
‫עדות? צריך עדים?‬

‫‪-‬כמובן‪ ...‬אחרת איך בית המשפט יוכל לדעת מי היכה אותך?‬

‫‪-‬מאיפה אפשר לדעת? נדלק הזקן‪ .‬בית המשפט יסתכל עלי ויוכל לדעת!‬

‫‪-‬כן? ציין השופט המשועמם‪ .‬אתה חושב שהנך היחידי שנמצא פה‪...‬זה‬
‫מה שאתה חושב?‬

‫‪-‬אני חטפתי מכות‪ ,‬אדוני השופט‪ ,‬ואי אפשר‪...‬‬

‫‪-‬מה אי אפשר? אמר השופט תוך כדי שנהיה אדום מעצבים‪ .‬ככה מחר‬
‫אתה יכול ללכת מכות עם מישהו‪ ,‬ולאחר מכן תבוא להתלונן שקיבלת‬
‫מכות‪...‬החוק דורש עדים!‬
 ‫‪15‬‬

‫‪-‬החוק?‪...‬זה חוק זה?‪...‬התפרץ שלעם מהעצבים שכבשו אותו‪ .‬זאת‬

‫אומרת שאדם שלוו חייב שיהיו לידו תמיד עדים שבאים אחריו‪ ,‬כי החוק לא מגן‬
‫עלינו מנותני המכות?‬

‫‪-‬תשמע בן אדם‪ ,‬אתה עזוב אותנו מהתיאוריות שלך‪ ,‬כי אין לנו זמן‬
‫לשיחות‪ ,‬אמר השופט כשהחזיק את עצמו בקושי שלא להתפרץ‪.‬‬

‫‪-‬או שאתה מביא עדים או שלא ואז לך מפה ואל תסבך אותנו!‬

‫‪-‬איך אני אלך?‪...‬אני לא הולך!‪ ...‬אני רוצה צדק! צעק היהודי תוך כדי‬
‫שהרגיש שהאדמה מתפרקת לו תחת רגליו‪ .‬זאת אומרת כאשר יש הטיה אין‬
‫צדק‪ ,‬אדוני השופט!‪...‬אם הם עורכי דין‪ ,‬יכולים להכות אנשים‪ ,‬ובית המשפט יתן‬
‫להם גיבוי?‬

‫‪-‬זהו‪ ,‬מספיק!‪...‬צא!‪...‬לחש השופט בקול צרוד ותוך כדי שקם על רגליו‪.‬‬

‫זאת חוצפה!‬

‫‪-‬איזו חוצפה?‪...‬למה לי לצאת?‪...‬אתה צריך לעשות לי צדק!‪...‬אבל אתה‬

‫מחלק אותו לפי פרצוף האדם!‪ ...‬זה‪...‬וזה‪...‬לא‪...‬‬

‫‪-‬אדוני‪ ,‬פקיד בית המשפט‪ ,‬האיש הזה הפריע לבצוע תפקידי!‪...‬אני‬

‫מכריז עליו שהוא עצור!‪ ...‬אמר השופט‪ ,‬נרגע פתאום ונראה שוב במלאו הדרו‪.‬‬
‫אני מבקש שיעשו לגביו צעדים על מנת שיעמוד לרשותו של בית המשפט!‬

‫‪-‬מה?‪...‬אותי?‪ ...‬צרח שולעם‪.‬‬

‫פרק ‪:4‬‬

‫ברגע שהגיע למסדרון החשוך‪ ,‬שולעם חזר לעצמו ושאל בכאב את פקיד בית‬
‫המשפט‪ ,‬אשר לקח אותו ביד על מנת להעביר אותו לשוטר צבאי‪:‬‬

‫‪-‬מה אני עשיתי‪ ,‬אדוני?‪...‬זאת אומרת אני‪...‬‬

‫‪-‬אתה תראה עוד מעט! אמר הפקיד בזלזול‪ .‬אתה תחנק מכל כך הרבה‬
‫חוצפה!‬

‫באולם ההמתנה הצפוף והרועש‪ ,‬מלא אנשים שאבדו את סבלנותם‪ ,‬פקיד בית‬
‫המשפט לחץ על ידו של שולעם חזק יותר‪ ,‬וצעק בגאווה מופגנת‪:‬‬

‫‪-‬הי‪ ,‬שוטר!‬

‫הרעש המדהד של הקולות נפסק לרגע‪ ,‬אנשים זזו הצידה בבהלה‪ ,‬ומאולם‬
‫הישיבות נשמע קולו המנומס של השוטר‪:‬‬
 ‫‪16‬‬

‫‪-‬נוכח!‬

‫‪-‬הנה אתה‪ ,‬צעק פקיד בית המשפט בקול לוחמני‪ ,‬ותשים לב טוב‪ .‬הוא‬

‫התקומם נגד כבוד השופט‪.‬‬

‫בדיוק אז‪ ,‬בדלת שפונה לרחוב‪ ,‬שדופה מרוב שמש‪ ,‬נכנס עורך הדין מיליצה‬
‫דוגרו‪ ,‬עם תיק עבה תחת בית השחי‪ ,‬ועם הליכה איטית כמו של איש מכובד‬
‫ביותר‪ .‬כששמע את המילים האחרונות של פקיד בית המשפט‪ ,‬שאל בקיצור‪:‬‬

‫‪-‬איזו התקוממות‪ ,‬יקירי!‬

‫‪-‬תראה‪" ,‬היהודון" הזה התחצף נגד הבוס שלי‪...‬‬

‫דוגרו עצר והסתכל על שולעם‪ ,‬מבט ארוך‪ ,‬עם עיניים כמעט סגורות מההפתעה‪.‬‬
‫שולעם רעד מהברכיים‪ .‬הכעס הבוער‪ ,‬נכבה בליבו‪ .‬הפחד המשתק‪ ,‬הצהיב לו‬
‫את הפנים‪...‬במבט שלו הבהב צער ורגש נחיתות‪ ,‬שגרם לעורך הדין לסובב את‬
‫הראש‪ ,‬תפס את ידו של פקיד בית המשפט‪ ,‬והלך מהר אל משרדו של השופט‪.‬‬
‫שולעם הוריד את מבטו‪ ,‬ללא תקווה‪ .‬עכשיו הוא הרגיש שכל הצער שבעולם‬
‫נפל עליו‪...‬הוא גם הרגיש בתוך נשמתו מאד אשם‪ ,‬התפלא איך אדם כמוהו‪,‬‬
‫איש זקן ומתחשב‪ ,‬איבד את הראש עד כדי כך‪...‬אם לא היה ממהר כל כך עם‬
‫מיליצה דוגרו‪ ,‬לא היה קורה שום דבר‪...‬לפחות אם זה היה עוזר למשהו!‪...‬אבל‬
‫יצאו לו מזה רק מכות ובושות ורק אלוהים יודע מה עוד מחכה לו‪...‬‬

‫הוא לא מבין איך הצליח להסתבך עם איש מכובד כמו מילצה דוגרו‪ ,‬אשר גם‬
‫עכשיו יכול להציל אותו מהתסבוכת אליה הוא נכנס‪ ,‬אם הוא יגיד כמה מילים‬
‫במקום הנכון‪...‬וכל זאת עבור כמה גרושים! כאילו מיליצה דוגרו הוא האיש‬
‫שחושק בכסף האומללות שלו!‪ ...‬כי חבל על הזמן‪ ,‬כאשר אלוהים רוצה להעניש‬
‫אותך‪ ,‬אתה צריך לסחוב את הצרות שלך לבד‪...‬‬

‫‪-‬עבור לכאן‪ ,‬לפינה‪ ,‬אמר לו השוטר בקשיחות‪.‬‬

‫‪-‬אני עובר‪ ,‬אדוני השוטר‪ ,‬איך לא אעבור‪ ,‬לחש שולעם במהירות ומבוייש‪,‬‬
‫תוך כדי שהוא נאנח הסתכל לתקרה‪ .‬לאחר כרבע שעה‪ ,‬שולעם ראה שוב את‬
‫מיליצה דוגרו ביחד עם פקיד בית המשפט‪ ,‬ופתאום תקף אותו הפחד ביחד עם‬
‫נצנוץ קטן של תקווה‪ ,‬בעיקר בגלל ששניהם באו ישר אליו‪.‬‬

‫‪-‬בוא תשמע בוס‪ ,‬אמר לו ברצינות גמורה פקיד בית המשפט‪ ,‬כבוד‬
‫השופט הסכים לסלוח לך הפעם‪ ,‬אפילו שהגיע לך לשבת בבית הסוהר על‬
‫חוצפתך‪...‬יש לך גם מזל שהגיע אדון מיליצה שגם בקש הקלה בשבילך‪ ,‬כי‬
‫אחרת‪...‬שחרר אותו‪ ,‬שוטר‪ ,‬ושילך לעזאזל!‬
 ‫‪17‬‬

‫בהתחלה שולעם חשב שהוא לא שמע טוב‪ ,‬אבל כשפגש את מבטו של דוגרו‪,‬‬
‫הוא הבין‪ ,‬ועם עיניו מלאות בדמעות‪ ,‬הוא גמגם‪:‬‬

‫‪-‬אדון מיליצה‪...‬שתחיה‪...‬שאלוהים יתן לך שפע של בריאות‪...‬יש לך לב‬

‫טוב‪...‬שאלוהים יתן‪...‬‬

‫‪-‬השארת אותי בלי גז‪ ,‬שולעם‪ ,‬אמר עורך הדין וחייך בצורה מוזרה‪ .‬לך‬
‫מהר ומדוד לי כמה קילוגרמים כי ביום א' הקרוב‪ ,‬אשלם לך בצורה אנושית‬
‫ביותר‪...‬אבל בשום מקרה שלא תשאיר אותי בלי גז לערב‪ ,‬כדי שבסופו של דבר‬
‫לא אכעס עליך‪...‬‬

‫‪-‬בטח‪ ,‬בטח‪ ,‬אדון מיליצה‪ ,‬אני לא אשאיר אותך בלי גז?‪ ...‬שתחיה‬
‫ואלוהים יתן לך‪...‬‬

‫רק סיים את המילה האחרונה ויצא כמו כדור מתוך רובה אל הרחוב‪ ,‬רץ לקחת‬
‫את מכלי הגז שלו‪ ,‬לא הסתכל לא ימינה ולא שמאלה‪ ,‬וטס ישירות אל ביתו של‬
‫עורך הדין‪ ,‬מיליצה דוגרו‪ .‬כשנכנס דרך השער‪ ,‬הזיעה כבר זרמה חופשית על‬
‫הרקות שלו‪ .‬מרוב שמחה הוא כבר לא הרגיש כלום‪ ,‬רק שפתיו השרופים‪,‬‬
‫מלמלו בשקט‪:‬‬

‫‪-‬גז!‪...‬הגיע הגז‪...‬הגזזזזז!‬

‫תרגם וערך יוסי אבני‬