‫ריק ריירדן‬

‫פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן‬

‫פרסי ג'קסון והאולימפיים ‪3‬‬

‫תרגום‪ :‬יעל אכמון‬

‫גרף‬
 ‫‪Rick Riordan‬‬
‫‪Percy Jackson and the Titan's Curse‬‬
‫‪Text copyright © Rick Riordan, 2007‬‬
‫‪All rights reserved‬‬

‫הסדרה של גילי בר‪-‬הלל‬

‫גרף צעיר‬

‫כל הזכויות שמורות © ‪2009‬‬

‫גרף הוצאה לאור‬
‫ת‪.‬ד‪ 65010 .‬תל‪-‬אביב ‪61650‬‬
‫טל‪ 03-6423788 .‬פקס‪03-6430980 .‬‬
‫‪www.gbooks.co.il‬‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪,‬‬
‫מכני או אחר ‪-‬כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא‬
‫ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬

‫תרגום‪ :‬יעל אכמון‬

‫עורך ראשי‪ :‬רני גרף‬
‫עורכת הסדרה‪ :‬גילי בר‪-‬הלל סמו‬
‫עריכת טקסט‪ :‬גיל ירושלמי‬

‫הפקה‪" :‬עלו‪-‬עט" ‪www.alouette.co.il‬‬

‫דאנאקוד ‪676-19‬‬
‫נדפס בישראל ‪Printed in Israel 2009‬‬
‫לטופר ברדפילד ולטוני דיוויס‪,‬‬
‫שני חניכים ששינו את העולם‪.‬‬
 ‫‪1‬‬
‫מבצע ההצלה שלי משתבש בגדול‬
‫ביום שישי האחרון לפני חופשת החורף‪ ,‬אימא שלי ארזה לי תרמיל וכמה כלי נשק קטלניים‬
‫ולקחה אותי לפנימייה חדשה‪ .‬בדרך אספנו את החברות שלי אנבת' ותאליה‪.‬‬
‫הנסיעה מניו יורק לבר הרבור שבמיין לוקחת שמונה שעות‪.‬‬
‫שלג וברד ניתכו על הכביש המהיר‪ .‬אנבת'‪ ,‬תאליה ואני לא התראינו כמה חודשים‪ ,‬אבל‬
‫בגלל הסופה והמחשבות על מה שאנחנו הולכים לעשות היינו מתוחים מכדי לדבר‪ .‬חוץ‬
‫מאימא שלי‪ .‬היא מדברת יותר כשהיא לחוצה‪ .‬עד שהגענו סוף סוף לפנימיית ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‬
‫כבר התחיל להחשיך‪ ,‬והיא הספיקה לספר לאנבת' ולתאליה כל סיפור מביך אפשרי מהימים‬
‫שהייתי תינוק‪.‬‬
‫תאליה ניגבה את האדים מחלון המכונית והביטה החוצה‪.‬‬
‫"אוהו‪ ,‬כמה כיף שיהיה לנו פה‪".‬‬
‫ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל נראתה כמו טירה של אביר מרושע‪ .‬היא היתה בנויה כולה מאבן שחורה‪ ,‬עם‬
‫צריחים וחרכים ודלתות עץ כפולות ענקיות‪ .‬היא ניצבה על צוק מושלג המשקיף אל יער‬
‫גדול וקפוא מצד אחד‪ ,‬ואוקיינוס אפור וסוער מהצד האחר‪.‬‬
‫"אתם בטוחים שאתם לא רוצים שאחכה לכם?" שאלה אימא שלי‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אימא‪ ,‬תודה‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני לא יודע כמה זמן זה ייקח‪ .‬נהיה בסדר‪".‬‬
‫"אבל איך תחזרו? פרסי‪ ,‬אני מודאגת‪".‬‬
‫קיוויתי שאני לא מסמיק מבושה‪ .‬כאילו לא מביך מספיק שאני צריך שאימא שלי תסיע אותי‬
‫לקרבות שלי‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ,‬גברת ג'קסון‪ ",‬חייכה אנבת' חיוך מרגיע‪ .‬שיערה הבלונדיני היה אסוף מתחת‬
‫לכובע צמר והעיניים האפורות שלה היו באותו צבע כמו האוקיינוס‪" .‬אנחנו נשמור עליו‬
‫שלא יסתבך‪".‬‬
‫נראה שאימא שלי נרגעת קצת‪ .‬בעיניה אנבת' היא החצי‪-‬אלה הכי שקולה ואחראית שהגיעה‬
‫אי פעם לכיתה ח'‪ .‬היא בטוחה שאנבת' מצילה אותי פעם אחר פעם ממוות בטוח‪.‬‬
‫היא גם צודקת‪ ,‬אבל זה לא אומר שזה מוצא חן בעיניי‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬ילדים‪ ",‬אמרה אימא שלי‪" .‬יש לכם כל מה שאתם צריכים?"‬
‫"כן‪ ,‬גברת ג'קסון‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬תודה על הטרמפ‪".‬‬
‫"סוודרים להחלפה? מספר הטלפון הנייד שלי?"‬
‫"אימא‪"...‬‬
‫"האמברוסיה והנקטר שלך‪ ,‬פרסי? ודרכמת זהב למקרה שתצטרכו להתקשר למחנה?"‬
‫"נו באמת‪ ,‬אימא! אנחנו נהיה בסדר‪ .‬בואו‪ ,‬הולכים‪".‬‬
‫נראה לי שהעלבתי אותה קצת והצטערתי על כך‪ ,‬אבל ממש רציתי לצאת מהמכונית‪.‬‬
‫הרגשתי שאם היא תספר עוד סיפור אחד על כמה שנראיתי חמוד באמבטיה בגיל שלוש‪ ,‬אני‬
‫הולך להתחפר בשלג ולהקפיא את עצמי למוות‪.‬‬
‫אנבת' ותאליה יצאו אחריי החוצה‪ .‬הרוח חדרה למעיל שלי כאילו היתה פגיונות של קרח‪.‬‬
‫כשהמכונית נעלמה‪ ,‬תאליה אמרה‪" :‬אימא שלך כל כך מגניבה‪ ,‬פרסי‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬היא בסדר‪ ",‬הודיתי‪" .‬ומה איתך? יוצא לך לדבר לפעמים עם אימא שלך?"‬
‫ברגע שאמרתי את זה התחרטתי‪ .‬תאליה חזקה מאוד במבטים רצחניים ‪ -‬זה הולך טוב עם‬
‫בגדי הפנקיסטית שהיא לובשת תמיד‪ :‬המעיל הצבאי הקרוע‪ ,‬מכנסי העור השחורים‬
‫והשרשראות‪ ,‬וגם עם האייליינר השחור והעיניים הכחולות החודרות שלה ‪ -‬אבל המבט‬
‫שהיא נעצה בי עכשיו היה רצח טהור‪" .‬אילו זה היה העסק שלך‪ ,‬פרסי‪"...‬‬
‫"כדאי שניכנס‪ ",‬קטעה אותה אנבת'‪" .‬גרובר בטח מחכה‪".‬‬
‫תאליה הביטה בטירה והצטמררה‪" .‬את צודקת‪ .‬מעניין מה הוא מצא כאן שגרם לו לשלוח‬
‫אותות מצוקה‪".‬‬
‫נשאתי מבט אל הצריחים האפלים של ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪" .‬טוב זה לא יכול להיות‪ ",‬הנחתי‪.‬‬
‫דלתות עץ האלון נפתחו באנקה ושלושתנו נכנסנו למבואה‪ ,‬כששלג מתערבל סביבנו‪.‬‬
‫כל מה שהצלחתי לומר היה‪" :‬וואו‪".‬‬
‫המקום היה ענקי‪ .‬לאורך הקירות היו תלויים דגלי קרב וכלי נשק‪ :‬רובים עתיקים‪ ,‬גרזני קרב‬
‫ודברים מהסוג הזה‪.‬‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר הוֹל היא פנימייה צבאית וכל זה‪ ,‬אבל העיצוב היה מוגזם עד‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬ידעתי שו ְ‬
‫מוות‪ .‬פשוטו כמשמעו ‪ -‬עד מוות‪.‬‬
‫היד שלי התגנבה לכיס‪ ,‬שם אני מחזיק את העט הקטלני שלי‪ ,‬אָ נַקלוּסמוֹס‪ .‬כבר עכשיו היתה‬
‫לי תחושה שמשהו לא בסדר במקום הזה‪ .‬יש פה סכנה‪ .‬תאליה שפשפה את צמיד הכסף‬
‫שלה‪ ,‬הפריט הקסום החביב עליה‪ .‬ידעתי שמחשבה דומה עוברת לשנינו בראש‪ .‬הולך להיות‬
‫פה קרב‪.‬‬
‫אנבת' התחילה לומר‪" :‬מעניין איפה‪"...‬‬
‫הדלתות נטרקו מאחורינו מעצמן‪.‬‬
‫"אוקיי‪ "...‬מלמלתי‪..." .‬אז כנראה אנחנו נשארים פה‪ ,‬בינתיים‪".‬‬
‫יכולתי לשמוע הדים של מוזיקה שעלו מהצד הרחוק של אולם הכניסה‪ .‬זה נשמע כמו מוזיקת‬
‫ריקודים‪.‬‬
‫החבאנו את התרמילים שלנו מאחורי עמוד גדול והתחלנו לחצות את רחבת הכניסה‪ .‬אחרי‬
‫מרחק קצר שמעתי קול צעדים על רצפת האבן‪ ,‬וגבר ואישה יצאו מתוך הצללים לפגוש‬
‫אותנו‪.‬‬
‫לשניהם היה שיער אפור קצוץ והם לבשו מדים צבאיים שחורים עם שוליים אדומים‪ .‬לאישה‬
‫היו זיפי שפם והגבר היה מגולח למשעי ‪ -‬שזה די ההיפך ממה שצריך להיות‪.‬‬
 ‫שניהם הלכו בנוקשות כאילו מישהו הדביק להם מקל של מטאטא לגב‪.‬‬
‫"ובכן?" דרשה האישה לדעת‪" .‬מה אתם עושים כאן?"‬
‫"אה‪ "...‬מצאתי את עצמי לא מוכן‪ .‬כל כך התרכזתי בשאלה איך נמצא את גרובר ונגלה מה‬
‫השתבש‪ ,‬שלא חשבתי בכלל על זה שמישהו עלול לשאול שאלות על שלושה ילדים‬
‫שמתגנבים בלילה לבית הספר‪ .‬במכונית בכלל לא דיברנו על איך ניכנס‪ .‬אמרתי לאישה‪:‬‬
‫"גברתי‪ ,‬אנחנו רק‪"...‬‬
‫"הא!" פלט הגבר בקול רם ואני קפצתי מרוב בהלה‪" .‬אין כניסה לאורחים למסיבת‬
‫הריקודים! איסתלקו לאלתר!"‬
‫היה לו מבטא משונה ‪ -‬צרפתי אולי‪ .‬הריש שלו היתה גרונית ומתגלגלת ‪ -‬לאלתרררר‪ .‬הוא‬
‫היה גבוה‪ ,‬עם תווי פנים כמו של ציפור טרף‪ .‬הנחיריים שלו התרחבו כשהוא דיבר כך שהיה‬
‫קשה שלא לבהות לו באף‪ ,‬וצבעי העיניים שלו לא תאמו ‪ -‬אחת היתה חומה ואחת כחולה‪,‬‬
‫כמו עיניים של חתול רחוב‪.‬‬
‫נראה היה שעוד רגע הוא יזרוק אותנו החוצה לשלג‪ ,‬אבל אז תאליה צעדה קדימה ועשתה‬
‫משהו משונה‪.‬‬
‫היא נקשה באצבעות‪ .‬הצליל היה חד ורם‪ .‬אולי דמיינתי את זה‪ ,‬אבל הרגשתי משב רוח יוצא‬
‫מהיד שלה וחוצה את חלל המבואה‪ .‬הוא עבר על פנינו ורשרש בדגלים התלויים על הקירות‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אדוני‪ ,‬אבל אנחנו לא אורחים‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫"אנחנו לומדים כאן‪ .‬אתה זוכר אותנו‪ :‬אני תאליה‪ ,‬ואלה אנבת' ופרסי‪ .‬אנחנו בכיתה ח'‪".‬‬
‫המורה צמצם את עיניו המשונות‪ .‬לא הבנתי מה עבר לתאליה בראש‪ .‬עכשיו בטח גם יענישו‬
‫אותנו על זה ששיקרנו וגם יזרקו אותנו החוצה לשלג‪ .‬אבל האיש נראה מהסס פתאום‪.‬‬
‫אוֹדגיר‪ ,‬את מכירה את התלמידים האלה?"‬ ‫הוא הביט במורה שאיתו‪" .‬גברת ְ‬
‫למרות הסכנה הברורה‪ ,‬נאלצתי לנשוך את הלשון כדי לא לפרוץ בצחוק‪ .‬מורה שקוראים לה‬
‫"עוד גיר"? זאת בדיחה‪ ,‬נכון?‬
‫האישה מצמצה‪ ,‬כאילו מישהו העיר אותה מחלום‪" .‬אני‪...‬‬
‫כן‪ .‬אני סבורה שכן‪ ,‬אדוני‪ ".‬היא הביטה בנו בחומרה‪" .‬אנבת'‪.‬‬
‫תאליה‪ .‬פרסי‪ .‬מה אתם עושים מחוץ לאולם הספורט?"‬
‫לפני שהספקנו לענות שמענו צעדים‪ ,‬וגרובר רץ אלינו קצר נשימה‪" .‬הצלחתם להגיע!"‬
‫קוֹטס!‬
‫אוֹדגיר! ד"ר ְ‬
‫הוא השתתק כשהבחין במורים‪" .‬גברת ְ‬
‫אני‪ ,‬אה‪"...‬‬
‫"מה העניין‪ ,‬מר אנדרווד?" אמר הגבר‪ .‬מנימת קולו היה ברור שהוא מתעב את גרובר‪" .‬מה‬
‫זאת אומרת 'הצלחתם להגיע'? התלמידים הללו הרי גרים כאן‪".‬‬
‫קוֹטס‪ .‬התכוונתי שאני שמח שהם הצליחו להגיע‪...‬‬ ‫גרובר בלע רוק‪" .‬כן‪ ,‬אדוני‪ .‬כמובן‪ ,‬ד"ר ְ‬
‫עם הפונץ' למסיבה!‬
‫הפונץ' יצא מעולה‪ .‬והם הכינו אותו!"‬
‫קוֹטס נעץ בכולנו מבט זועם‪ .‬החלטתי שאחת העיניים שלו בטח עשויה מזכוכית‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ד"ר‬
‫החומה? הכחולה? הוא נראה כאילו מתחשק לו להשליך את כולנו מהצריח הגבוה ביותר‬
‫אוֹדגיר אמרה בנימה חולמנית‪" :‬כן‪ ,‬הפונץ' באמת מצוין‪ .‬ועכשיו‬ ‫בטירה‪ ,‬אבל אז גברת ְ‬
‫תחזרו לאולם‪ .‬ושלא תצאו משם שוב!"‬
‫לא חיכינו שיגידו לנו פעמיים‪ .‬הסתלקנו עם שפע של "כן גברתי" ו"כן אדוני‪ ",‬ואפילו‬
‫הצדענו כמה פעמים‪ ,‬פשוט כי זה נראה מתאים‪.‬‬
‫גרובר הוביל אותנו במהירות בכיוון המוזיקה‪.‬‬
‫יכולתי לחוש במבטים של המורים הנעוצים לי בגב‪ ,‬אבל התקרבתי לתאליה ושאלתי בשקט‪:‬‬
‫"איך עשית את הדבר הזה עם הנקישה באצבעות?"‬
‫"אתה מתכוון לערפול? כירון עדיין לא הראה לך איך עושים את זה?"‬
‫משהו לא נעים חנק לי בגרון‪ .‬כירון היה המדריך הראשי במחנה שלנו‪ ,‬אבל הוא אף פעם לא‬
‫הראה לי משהו כזה‪ .‬למה הוא לימד את תאליה ואותי לא?‬
‫גרובר זירז אותנו לעבר דלת שהמלה "ספורט" היתה חרוטה על הזגוגית שלה‪ .‬אפילו אני‪,‬‬
‫עם הדיסלקציה שלי‪ ,‬הצלחתי לקרוא את זה‪.‬‬
‫"כמעט נתפסנו!" אמר גרובר‪" .‬תודה לאלים שהגעתם!"‬
‫אנבת' ותאליה חיבקו את גרובר ואני החלפתי איתו כִּ יפִ ים‪.‬‬
‫היה נהדר לראות אותו אחרי כל כך הרבה חודשים‪ .‬הוא גבה קצת בינתיים והזקנקן שלו‬
‫צמח‪ ,‬אבל מכל בחינה אחרת הוא נראה כפי שנראה תמיד כשהתחפש לבן אדם ‪ -‬כובע אדום‬
‫סרוג על השיער החום המתולתל שלו כדי להסתיר את קרני התיש‪ ,‬מכנסי ג'ינס רחבים ונעלי‬
‫ספורט עם כפות רגליים מדומות כדי להסתיר את הפרווה ואת הפרסות שלו‪.‬‬
‫הוא לבש חולצת טריקו שחורה ורק אחרי כמה שניות הצלחתי לפענח מה כתוב שם‪:‬‬
‫ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪ :‬חפ"שים‪ .‬לא הייתי בטוח אם זאת כאילו הדרגה שלו ‪ -‬חייל פשוט ‪ -‬או שזו‬
‫הסיסמה של בית הספר‪.‬‬
‫"עכשיו תגיד‪ ,‬על מה כל הלחץ?" שאלתי‪.‬‬
‫גרובר נשם נשימה עמוקה‪" .‬מצאתי שניים‪".‬‬
‫"שני חצויים?" נדהמה תאליה‪" .‬כאן?"‬
‫גרובר הנהן‪.‬‬
‫אפילו מציאת חצוי אחד היא עניין נדיר‪ .‬השנה‪ ,‬כירון גייס את הסאטירים לעבוד שעות‬
‫נוספות ושלח אותם לחפש חצויים בבתי ספר בכל רחבי הארץ‪ ,‬מכיתה ד' ועד תיכון‪ .‬הזמנים‬
‫היו קשים‪ .‬התחלנו לאבד חניכים‪ .‬נזקקנו לכל לוחם שנצליח למצוא‪ .‬הבעיה היתה שפשוט‬
‫אין כל כך הרבה חצויים‪.‬‬
‫"אח ואחות‪ ",‬הוא אמר‪" .‬הוא בן עשר והיא בת שתים‪-‬עשרה‪ .‬אני לא יודע מי ההורה שלהם‪,‬‬
‫אבל הם חזקים‪ .‬רק מה‪ ,‬אין לנו זמן‪ .‬אני צריך עזרה‪".‬‬
‫"מפלצות?"‬
‫"אחד‪ ".‬גרובר נראה עצבני‪" .‬הוא חושד בהם‪ .‬לא נראה לי שהוא יודע בוודאות‪ ,‬אבל זה‬
‫היום האחרון לפני החופשה‪.‬‬
‫אני בטוח שהוא לא ייתן להם ללכת הביתה לפני שיברר את זה עד הסוף‪ .‬יכול להיות שזאת‬
‫ההזדמנות האחרונה שלנו!‬
‫בכל פעם שאני מנסה להתקרב אליהם הוא נמצא שם לפניי וחוסם אותי‪ .‬אני לא יודע מה‬
‫לעשות!"‬
‫גרובר הביט בתאליה בייאוש‪ .‬השתדלתי לא להיעלב‪ .‬בעבר‪ ,‬כשגרובר היה צריך עזרה הוא‬
‫היה פונה אליי‪ ,‬אבל תאליה בכירה יותר ממני‪ .‬ולא רק כי אבא שלה הוא זאוס‪ .‬לתאליה היה‬
‫יותר ניסיון מכולנו בלחימה במפלצות בעולם האמיתי‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬היא אמרה‪" .‬החצויים האלה במסיבה?"‬
‫גרובר הנהן‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז הולכים לבלות‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬מי המפלץ?"‬
‫"אה‪ "...‬אמר גרובר והעיף מבט מתוח מסביב‪" .‬בדיוק פגשתם אותו‪ .‬זה סגן המנהל‪ ,‬ד"ר‬
‫קוֹטס‪".‬‬
‫ְ‬
‫הנה קטע מוזר בפנימיות צבאיות‪ :‬באירועים מיוחדים‪ ,‬כשמותר לילדים להסתובב על אזרחי‪,‬‬
‫הם פשוט מתפרעים‪ .‬אני מניח שרוב הזמן כל כך קשוחים איתם‪ ,‬שהם מרגישים שהם‬
‫צריכים לפצות על זה או משהו‪.‬‬
‫הרצפה של אולם הספורט היתה מלאה בלונים שחורים ואדומים‪ ,‬והבנים בעטו בהם אחד‬
‫לשני לפרצוף או ניסו לחנוק אחד את השני בסרטים שקישטו את הקירות‪ .‬הבנות הסתובבו‬
‫בלהקות‪ ,‬כמו בנות בכל מקום‪ ,‬עם הרבה איפור וחולצות צמודות ומכנסיים בצבעים‬
‫משוגעים ונעליים שנראו כמו מכשירי עינויים‪ .‬מדי פעם הן הקיפו את אחד הבנים כמו להקת‬
‫פיראנות‪ ,‬בצווחות ובצחקוקים‪ ,‬וכשהרפו ממנו השיער שלו היה מקושט בסרטים וכל הפנים‬
‫שלו היו מרוחות בליפסטיק‪ .‬כמה מהבנים היותר מבוגרים נראו כמוני ‪ -‬נבוכים‪ ,‬נצמדים‬
‫לקירות בניסיון להסתתר‪ ,‬כאילו בעוד רגע מישהו יכריח אותם להילחם בקרב לחיים‬
‫ולמוות‪.‬‬
‫במקרה שלי‪ ,‬כמובן‪ ,‬זה היה נכון‪...‬‬
‫"הנה הם‪ ".‬גרובר סימן עם הראש לעבר שני ילדים שישבו על הספסלים והתווכחו‪" .‬בּיאנקה‬
‫וניקוֹ די אנג'לו‪".‬‬
‫הילדה חבשה כובע קסקט ירוק‪ ,‬שנשמט על פניה כאילו היא מנסה להסתיר אותן‪ .‬הילד היה‬
‫בבירור אחיה הצעיר‪.‬‬
‫לשניהם היה שיער כהה וחלק ועור בגוון זית‪ ,‬והם נופפו הרבה בידיים בזמן שדיברו‪ .‬הילד‬
‫התעסק עם קלפים מסוג כלשהו‪ .‬נראה שאחותו נוזפת בו על משהו‪ .‬היא לא הפסיקה להעיף‬
‫מבטים מסביב‪ ,‬כאילו מרגישה שמשהו לא בסדר‪.‬‬
‫אנבת' אמרה‪" :‬הם‪ ...‬כלומר‪ ,‬סיפרת להם?"‬
‫גרובר נד בראשו לשלילה‪" .‬את יודעת איך זה‪ .‬זה עלול רק לסכן אותם יותר‪ .‬ברגע שהם‬
‫מבינים מי הם‪ ,‬הריח שלהם מתחזק‪".‬‬
‫הוא הביט בי ואני הנהנתי‪ .‬לא היה לי מושג איזה ריח בדיוק יש לחצויים‪ ,‬הריח הזה‬
‫שסאטירים ומפלצות מסוגלים להבחין בו‪ ,‬אבל ידעתי שאתה עלול להיהרג בגלל הריח שלך‪.‬‬
‫וככל שאתה מתחזק כחצי‪-‬אל‪ ,‬הריח שלך מושך יותר מפלצות‪.‬‬
‫"אז בואו ניקח אותם ונסתלק מפה‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫קוֹטס‪ ,‬התגנב‬
‫עמדתי לפנות בכיוונם‪ ,‬אבל תאליה הניחה יד על הכתף שלי‪ .‬סגן המנהל‪ ,‬ד"ר ְ‬
‫דרך דלת באזור הספסלים ועמד ממש ליד האחים די אנג'לו‪ .‬הוא נד בראשו לעברנו‬
‫בקרירות‪ .‬נדמה שהעין הכחולה שלו זוהרת‪.‬‬
‫קוֹטס‪ ,‬שהטריק של תאליה עם הערפול לא באמת השפיע עליו‪.‬‬ ‫הסקתי לפי הבעת הפנים של ְ‬
‫היה לו חשד מי אנחנו‪.‬‬
‫הוא פשוט חיכה לראות למה באנו לכאן‪.‬‬
‫"אל תביטו בילדים‪ ",‬פקדה תאליה‪" .‬חייבים לחכות להזדמנות מתאימה להתקרב אליהם‪.‬‬
‫צריך להעמיד פנים שהם לא מעניינים אותנו‪ .‬להסיט אותו מהמטרה‪".‬‬
‫"איך?"‬
‫"אנחנו שלושה חצויים חזקים‪ .‬עצם הנוכחות שלנו אמורה לבלבל אותו‪ .‬תסתובבו בשטח‪.‬‬
‫תתנהגו בטבעיות‪ .‬תרקדו קצת‪ .‬אבל תפקחו עין על האחים‪".‬‬
‫"לרקוד?" שאלה אנבת'‪.‬‬
‫תאליה הנהנה‪ .‬היא הקשיבה לרגע למוזיקה ועשתה פרצוף‪.‬‬
‫"איחס‪ .‬מי בחר בג'סי מקרטני?"‬
‫גרובר נעלב‪" .‬אני‪".‬‬
‫"אלים אדירים‪ ,‬גרובר‪ .‬זה כזה דפוק‪ .‬לא יכולת להשמיע‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬גְּ ִרין דֵּ יי או משהו?"‬
‫"גרין מה?"‬
‫"לא חשוב‪ .‬בוא נרקוד‪".‬‬
‫"אבל אני לא יכול לרקוד!"‬
‫"כשאתה איתי אתה יכול‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬קדימה‪ ,‬חתיכת תיש‪".‬‬
‫גרובר פלט צווחה כשתאליה תפסה אותו ביד והובילה אותו לרחבת הריקודים‪.‬‬
‫אנבת' חייכה‪.‬‬
‫"מה?" שאלתי‪.‬‬
‫"סתם‪ .‬פשוט מגניב שתאליה חזרה‪".‬‬
‫אנבת' עברה אותי בגובה מאז הקיץ האחרון‪ ,‬וזה די הציק לי‪ .‬בעבר לא היו לה תכשיטים‬
‫מלבד מחרוזת החרוזים של מחנה החצויים‪ ,‬אבל עכשיו היא ענדה עגילי כסף קטנים בצורת‬
‫ינשופים ‪ -‬הסמל של אימא שלה‪ ,‬אתנה‪ .‬היא הסירה את כובע הצמר שלה והשיער הבלונדיני‬
‫הארוך גלש לה על הכתפיים‪ .‬מסיבה כלשהי זה גרם לה להיראות מבוגרת יותר‪.‬‬
‫"אז מה‪ "...‬ניסיתי לחשוב על משהו לומר‪ .‬תתנהגו בטבעיות‪ ,‬תאליה אמרה לנו‪ .‬אבל מה זה‬
‫לעזאזל התנהגות טבעית בשביל חצוי שיצא למשימה מסוכנת? "אז‪ ...‬יצא לך לתכנן איזה‬
‫בניין בזמן האחרון?"‬
‫העיניים של אנבת' נצצו‪ ,‬כמו תמיד כשדיברה על אדריכלות‪" .‬אתה לא מבין‪ ,‬פרסי‪ .‬בבית‬
‫הספר החדש שלי יש שיעור בחירה בעיצוב תלת מימד‪ ,‬ולומדים תוכנת מחשב מגניבה‪"...‬‬
‫היא התחילה להסביר לי איך עיצבה מצבת זיכרון ענקית שהיא רוצה לבנות באתר מגדלי‬
‫התאומים במנהטן‪ .‬היא דיברה על תומכות ועל חזיתות ודברים מהסוג הזה‪ ,‬ואני התאמצתי‬
‫להקשיב‪ .‬ידעתי שהיא רוצה להיות אדריכלית‪-‬על כשתהיה גדולה ‪ -‬היא מתה על מתמטיקה‬
‫ועל בניינים היסטוריים ודברים כאלה ‪ -‬אבל בקושי הבנתי מילה ממה שהיא אמרה‪.‬‬
‫האמת שקצת התאכזבתי לשמוע שבית הספר החדש שלה מוצא חן בעיניה כל כך‪ .‬זאת היתה‬
‫הפעם הראשונה שהיא נרשמה לבית ספר בניו יורק‪ .‬קיוויתי שייצא לנו להיפגש לעתים‬
‫קרובות יותר‪ .‬מדובר היה בפנימייה בברוקלין‪ ,‬וגם תאליה למדה שם‪ .‬הפנימייה היתה קרובה‬
‫מספיק למחנה החצויים כדי שאפשר היה להזעיק את כירון בכל מקרה של בעיה‪ .‬אבל זאת‬
‫היתה פנימייה לבנות בלבד‪ ,‬ואני למדתי בבית ספר ציבורי במנהטן‪ ,‬כך שבקושי יצא לי‬
‫לפגוש אותן‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אה‪ ,‬מגניב‪ ",‬אמרתי‪" .‬אז אני מבין שאת נשארת שם עד סוף השנה?"‬
‫הפנים שלה קדרו‪" .‬כן‪ ,‬טוב‪ ,‬אולי‪ ,‬אם אני לא ‪"-‬‬
‫"היי!" תאליה קראה לנו‪ .‬היא רקדה סלואו עם גרובר‪ ,‬שלא הפסיק להיתקל ברגליים של‬
‫עצמו‪ ,‬לבעוט בשוקיים של תאליה‪ ,‬ובאופן כללי נראה כאילו הוא מקווה שהאדמה תבלע‬
‫אותו‪ .‬לפחות כפות הרגליים שלו היו מלאכותיות‪ ,‬כך שהיה לו תירוץ להיות מגושם‪ ,‬בניגוד‬
‫אליי‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬תרקדו!" פקדה עלינו תאליה‪" .‬אתם נראים מפגרים כשאתם סתם עומדים ככה‪".‬‬
‫העפתי מבט מתוח באנבת'‪ ,‬ואז בלהקת הבנות המשחרות לטרף באולם‪.‬‬
‫"נו?" אמרה אנבת'‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬את מי כדאי לי להזמין?"‬
‫היא החטיפה לי בוקס בבטן‪" .‬אותי‪ ,‬מוח אצה‪".‬‬
‫"אה‪ .‬אה‪ ,‬בטח‪".‬‬
‫ניגשנו לרחבה‪ ,‬ואני הסתכלתי על תאליה וגרובר כדי לראות איך הם עושים את זה‪ .‬הנחתי‬
‫יד אחת על המותן של אנבת'‪ ,‬והיא תפסה את היד השנייה שלי כאילו היא הולכת להפיל אותי‬
‫בתרגיל ג'ודו‪.‬‬
‫"אני לא נושכת‪ ",‬אמרה‪" .‬באמת‪ ,‬פרסי‪ .‬אצלך בבית ספר אין מסיבות ריקודים ?"‬
‫לא עניתי לה‪ .‬האמת שהיו‪ .‬אבל‪ ,‬כאילו‪ ,‬אף פעם לא ממש רקדתי בהן‪ .‬בדרך כלל הייתי אחד‬
‫הבנים שמשחקים כדורסל בפינה‪.‬‬
‫גררנו רגליים בכבדות במשך כמה דקות‪ .‬ניסיתי לחשוב על דברים חסרי חשיבות‪ ,‬כמו סרטי‬
‫הקישוט וקערת הפונץ' ‪ -‬כל דבר שהוא מלבד העובדה שאנבת' גבוהה ממני‪ ,‬ושהידיים שלי‬
‫מזיעות ובטח דוחות לגמרי‪ ,‬ושאני כל הזמן דורך לה על הרגל‪.‬‬
‫"אז מה התחלת לומר קודם?" שאלתי‪" .‬יש לך בעיות בבית הספר או משהו כזה?"‬
‫היא קפצה שפתיים‪" .‬לא זה העניין‪ .‬זה בגלל אבא שלי‪".‬‬
‫"אוי‪ ".‬ידעתי שמערכת היחסים של אנבת' עם אבא שלה לא בדיוק יציבה‪" .‬חשבתי שאתם‬
‫מסתדרים יותר טוב‪ .‬זה שוב בגלל האימא החורגת שלך?"‬
‫אנבת' נאנחה‪" .‬הוא החליט לעבור דירה‪ .‬בדיוק כשהתחלתי להתרגל לניו יורק‪ ,‬הוא קיבל‬
‫איזו הצעת מחקר מטומטמת לכתוב ספר על מלחמת העולם הראשונה‪ .‬בסן פרנסיסקו‪".‬‬
‫היא אמרה את השם כפי שהיתה אומרת "שדות הייסורים"‬
‫או "גרבי הספורט של האדס"‪.‬‬
‫"אז הוא רוצה שתעברי איתו?" שאלתי‪.‬‬
‫"לצד השני של המדינה‪ ",‬היא אמרה באומללות‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬חצויים לא יכולים לגור בסן‬
‫פרנסיסקו‪ .‬הוא אמור לדעת את זה‪".‬‬
‫"מה? למה לא?"‬
‫אנבת' גלגלה עיניים‪ .‬אולי היא חשבה שאני צוחק‪" .‬אתה יודע‪ .‬זה ממש שם‪".‬‬
‫"אה‪ ",‬אמרתי‪ .‬לא היה לי מושג על מה היא מדברת‪ ,‬אבל לא רציתי לצאת אידיוט‪" .‬אז מה‪...‬‬
‫את מתכוונת לחזור לגור במחנה או מה?"‬
‫"זה יותר רציני מזה‪ ,‬פרסי‪ .‬אני‪ ...‬נראה לי שאני צריכה לספר לך משהו‪".‬‬
‫פתאום היא קפאה במקום‪" .‬הם לא שם‪".‬‬
‫"מה?"‬
‫עקבתי אחרי המבט שלה‪ .‬הספסלים‪ .‬שני החצויים‪ ,‬ביאנקה וניקוֹ‪ ,‬כבר לא היו שם‪ .‬הדלת‬
‫קוֹטס נעלם גם הוא‪.‬‬
‫ליד הספסלים היתה פתוחה לרווחה‪ .‬ד"ר ְ‬
‫"חייבים לקרוא לתאליה ולגרובר!" אנבת' הביטה בבהלה לכל הכיוונים‪" .‬נו‪ ,‬לאן הם כבר‬
‫רקדו להם? אני לא מאמינה!"‬
‫היא רצה בתוך הקהל‪ .‬בדיוק כשעמדתי לרוץ אחריה‪ ,‬קבוצת בנות חסמה לי את הדרך‪.‬‬
‫עקפתי אותן כדי להינצל מטיפול הסרטים והשפתון‪ ,‬אבל עד שהצלחתי להתחמק אנבת'‬
‫נעלמה‪.‬‬
‫עשיתי הקפה שלמה בניסיון למצוא אותה או את תאליה וגרובר‪.‬‬
‫במקום זה הבחנתי במשהו שהקפיא לי את הדם‪.‬‬
‫במרחק חמישה‪-‬עשר מטר בערך‪ ,‬על הרצפה‪ ,‬נח כובע קסקט ירוק כמו זה שחבשה ביאנקה‬
‫קוֹטס‪ .‬הוא מיהר לצאת מבעד‬ ‫די אנג'לו‪ .‬לידו היו מפוזרים כמה קלפים‪ .‬ואז הבחנתי בד"ר ְ‬
‫לדלת בקצה הרחוק של אולם הספורט‪ ,‬ודחף לפניו את האחים די אנג'לו כשידיו לופתות‬
‫אותם בעורף כאילו היו חתלתולים‪.‬‬
‫עדיין לא הצלחתי לאתר את אנבת'‪ ,‬אבל ידעתי שהיא מתקדמת בדיוק בכיוון ההפוך בחיפוש‬
‫אחר תאליה וגרובר‪.‬‬
‫כמעט רצתי בעקבותיה‪ ,‬אבל אז חשבתי לעצמי‪ ,‬רגע‪.‬‬
‫נזכרתי במה שאמרה לי תאליה בכניסה לפנימייה‪ ,‬כשהביטה בי במבט מופתע אחרי ששאלתי‬
‫על הטריק של נקישת האצבעות‪ :‬כירון עדיין לא הראה לך איך עושים את זה? חשבתי על איך‬
‫שגרובר פנה אליה בציפייה שתציל את המצב‪.‬‬
‫לא שהיה לי משהו נגד תאליה‪ .‬היא היתה סבבה‪ .‬זאת לא היתה אשמתה שאבא שלה הוא‬
‫זאוס ושהיא זכתה בכל תשומת הלב‪ ...‬ועדיין‪ ,‬לא הייתי חייב לרוץ אליה בכל פעם שהיתה‬
‫לי בעיה ולצפות שהיא תפתור אותה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬לא היה זמן‪ .‬האחים די אנג'לו נמצאו בסכנה‪.‬‬
‫עד שאמצא את החברים שלי‪ ,‬מי יודע איפה הם יהיו‪ .‬גם אני כבר פגשתי מפלצות‪ .‬אני יכול‬
‫לטפל בזה בעצמי‪.‬‬
‫קוֹטס‪.‬‬
‫שלפתי את אָ נַקלוּסמוֹס מהכיס ורצתי בעקבות ד"ר ְ‬
‫הדלת הובילה למסדרון חשוך‪ .‬מלפניי שמעתי קולות מאבק‪ ,‬ואחריהם אנקת כאב‪ .‬הורדתי‬
‫את המכסה מעל אָ נַקלוּסמוֹס‪.‬‬
‫העט הלך וצמח עד שהחזקתי בידי חרב יוונית עשויה ארד‪ ,‬באורך מטר בערך‪ ,‬עם קת כרוכה‬
‫עור‪ .‬הלהב בהק באור קלוש‪ ,‬מטיל אור זהוב על שורות הארוניות‪.‬‬
‫רצתי לאורך המסדרון‪ ,‬אבל כשהגעתי לקצה לא היה שם אף אחד‪ .‬פתחתי דלת ומצאתי את‬
‫עצמי שוב ברחבת הכניסה‪.‬‬
‫קוֹטס לא נראה בשום מקום‪ ,‬אבל בצד השני של‬ ‫איכשהו הצלחתי להסתובב לגמרי‪ .‬ד"ר ְ‬
‫רחבת הכניסה ראיתי את האחים די אנג'לו‪ .‬הם עמדו קפואים מאימה‪ ,‬מביטים היישר לעברי‪.‬‬
‫הנמכתי קצת את החרב והתחלתי להתקדם לעברם באיטיות‪" .‬זה בסדר‪ .‬אני לא אפגע בכם‪".‬‬
‫קוֹטס? אולי הוא‬‫הם לא ענו‪ .‬העיניים שלהם היו מלאות פחד‪ .‬מה הבעיה שלהם? ואיפה ד"ר ְ‬
‫הרגיש באָ נַקלוּסמוֹס והחליט לסגת‪ .‬מפלצות מתעבות כלי נשק עשויים ארד שמימי‪.‬‬
‫"קוראים לי פרסי‪ ",‬אמרתי בניסיון לשמור על קול רגוע‪.‬‬
‫"אני אוציא אתכם מכאן‪ ,‬אקח אתכם למקום בטוח‪".‬‬
‫העיניים של ביאנקה נפערו‪ .‬האגרופים שלה נקפצו‪ .‬באיחור הבנתי את משמעות המבט שלה‪.‬‬
‫היא לא פחדה ממני‪ .‬היא ניסתה להזהיר אותי‪.‬‬
‫הסתובבתי במהירות ושמעתי קול וווווש! הכתף שלי התפוצצה מכאב‪ .‬משהו רב עוצמה‪ ,‬כמו‬
‫יד ענקית‪ ,‬הדף אותי לאחור והטיח אותי בקיר‪.‬‬
‫הצלפתי בחרב שלי אבל לא היה במה לפגוע‪.‬‬
‫צחוק צונן הדהד במבואה‪.‬‬
‫קוֹטס במבטא הצרפתי שלו‪" .‬אני יודע מי אתה‪".‬‬ ‫"כן‪ ,‬פרסאוס ז'קסון‪ ",‬אמר ד"ר ְ‬
‫ניסיתי לשחרר את הכתף שלי‪ .‬המעיל והחולצה הוצמדו לקיר במין דורבן ‪ -‬משהו שחור‪,‬‬
‫דמוי פגיון‪ ,‬באורך שלושים סנטימטר בערך‪ .‬הוא שרט את הכתף שלי כשפילח את הבגדים‪,‬‬
 ‫והחתך צרב‪ .‬כבר יצא לי להרגיש משהו כזה בעבר‪ .‬רעל‪.‬‬
‫הכרחתי את עצמי להתרכז‪ .‬אני לא אתעלף‪.‬‬
‫קוֹטס נכנס למעגל האור העמום‪ .‬הוא עדיין נראה אנושי‪,‬‬‫צללית אפלה התקדמה לעברנו‪ .‬ד"ר ְ‬
‫אבל בפרצוף שלו היה משהו שטני‪ .‬היו לו שיניים לבנות מושלמות והעיניים שלו‪ ,‬הכחולה‬
‫והחומה‪ ,‬שיקפו את אור החרב שלי‪.‬‬
‫"תודה שיצאת מאולם הספורט‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אני שונא מסיבות בית ספר‪".‬‬
‫ניסיתי להצליף שוב בחרב שלי‪ ,‬אבל הוא עדיין היה רחוק מדי‪.‬‬
‫קוֹטס‪ .‬לא נראה שהוא עצמו זז‪.‬‬‫וווווש! עוד משהו חד נורה ממקום כלשהו מאחורי ד"ר ְ‬
‫כאילו מישהו בלתי נראה עומד מאחוריו וזורק פגיונות‪.‬‬
‫לידי‪ ,‬ביאנקה פלטה צווחה‪ .‬הקוץ השני ננעץ בקיר האבן‪ ,‬סנטימטר מהפרצוף שלה‪.‬‬
‫קוֹטס‪" .‬בשקט‪.‬‬ ‫"שלושתכם תבואו איתי‪ ",‬אמר ד"ר ְ‬
‫בצייתנות‪ .‬אם תשמיעו ציוץ‪ ,‬או תקראו לעזרה או תנסו להיאבק‪ ,‬אני אראה לכם בדיוק עד‬
‫כמה שאני מוכשר בקליעה‪".‬‬
 ‫‪2‬‬
‫סגן המנהל משיג משגר טילים‬
‫קוֹטס‪ ,‬אבל הוא היה מהיר‪.‬‬
‫לא ידעתי איזה סוג מפלצת הוא ד"ר ְ‬
‫על עצמי אולי יכולתי לגונן‪ ,‬אם הייתי מפעיל את המגן שלי‪ .‬מגע קל בשעון שלי זה כל מה‬
‫שנדרש‪ .‬אבל להגן על האחים די אנג'לו היה עניין אחר לגמרי‪ .‬נזקקתי לעזרה‪ ,‬ויכולתי‬
‫לחשוב רק על דרך אחת להזעיק אותה‪.‬‬
‫עצמתי עיניים‪.‬‬
‫קוֹטס‪" .‬המשך ללכת!"‬
‫"מה אתה עושה‪ ,‬ז'קסון?" סינן ד"ר ְ‬
‫פקחתי עיניים והמשכתי לגרור רגליים קדימה‪" .‬זאת הכתף שלי‪ ",‬שיקרתי בניסיון להישמע‬
‫אומלל‪ ,‬מה שלא היה קשה במיוחד‪" .‬שורף לי‪".‬‬
‫"שטויות! הרעל שלי גורם כאב‪ .‬הוא לא יהרוג אותך‪.‬‬
‫קדימה!"‬
‫קוֹטס כיוון אותנו החוצה‪ ,‬ואני ניסיתי להתרכז‪ .‬דמיינתי לעצמי את הפנים של גרובר‪.‬‬ ‫ְ‬
‫התמקדתי בתחושת הפחד והסכנה‪ .‬בקיץ שעבר‪ ,‬גרובר יצר בינינו קשר הזדהות טלפתי‪.‬‬
‫הוא שלח תמונות לחלומות שלי כדי שאדע שהסתבך בצרות‪.‬‬
‫למיטב ידיעתי הקשר בינינו לא נותק‪ ,‬אבל אני מעולם לא ניסיתי ליצור קשר עם גרובר‪ .‬לא‬
‫ידעתי אפילו אם אפשר להפעיל אותו כשגרובר ער‪.‬‬
‫קוֹטס חוטף אותנו! הוא מטורף שיורה קוצי‪-‬רעל! הצילו!‬ ‫היי‪ ,‬גרובר! חשבתי‪ְ .‬‬
‫קוֹטס הצעיד אותנו אל תוך היער‪ .‬הלכנו בשביל מושלג‪ ,‬מואר באור פנסים בסגנון עתיק‪.‬‬ ‫ְ‬
‫הכתף שלי כאבה‪ .‬הרוח שנשבה מבעד לבגדים הקרועים שלי היתה קרה כל כך שהרגשתי‬
‫כמו פחית קפואה של פרסי‪-‬קולה‪.‬‬
‫קוֹטס‪" .‬שם נזמן את ההסעה שלכם‪".‬‬ ‫"בקרוב נגיע לגבול היער‪ ",‬אמר ְ‬
‫"איזו הסעה?" תבעה ביאנקה לדעת‪" .‬לאן אתה לוקח אותנו?"‬
‫"שקט‪ ,‬ילדה בלתי נסבלת!"‬
‫"אל תדבר ככה אל אחותי!" אמר ניקו‪ .‬הקול שלו רעד‪ ,‬אבל התרשמתי מעצם האומץ שהיה‬
‫לו לומר משהו‪.‬‬
‫קוֹטס פלט קול נהמה שבהחלט לא היה אנושי‪ .‬השערות על העורף שלי סמרו מפחד‪,‬‬ ‫ד"ר ְ‬
‫אבל הכרחתי את עצמי להמשיך ללכת ולהעמיד פנים של שבוי קטן וצייתן‪ .‬בינתיים שידרתי‬
‫מחשבות בטירוף ‪ -‬כל מה שעשוי למשוך את תשומת הלב של גרובר‪ :‬גרובר! תפוחים! פחיות‬
‫ריקות! תזיז לפה את ישבן התיש השעיר שלך ותביא איתך חברים עם נשק!‬
‫קוֹטס‪.‬‬
‫"עצרו‪ ",‬אמר ְ‬
‫הגענו לגבול היער‪ .‬מולנו היתה שפת צוק שהזדקרה מעל הים‪ .‬או לפחות הרגשתי את הים‬
‫שם למטה‪ ,‬מאות מטרים מתחתינו‪ .‬שמעתי את הגלים נשברים והרחתי קצף קר ומלוח‪.‬‬
‫אבל כל מה שראיתי היו ערפל וחשכה‪.‬‬
‫קוֹטס דחף אותנו לעבר שולי הצוק‪ .‬כשלתי‪ ,‬וביאנקה תפסה אותי‪.‬‬ ‫ד"ר ְ‬
‫"תודה‪ ",‬מלמלתי‪.‬‬
‫"תגיד‪ ,‬מה הוא בכלל?" היא לחשה לי‪" .‬איך נלחמים בו?"‬
‫"אני‪ ...‬אני עובד על זה‪".‬‬
‫"אני מפחד‪ ",‬מלמל ניקו‪ .‬הוא התעסק במשהו ‪ -‬מין חייל צעצוע קטן ממתכת‪.‬‬
‫קוֹטס‪" .‬להסתובב אליי!"‬ ‫"בלי דיבורים!" אמר ד"ר ְ‬
‫הסתובבנו‪.‬‬
‫עיניו בעלות הצבעים השונים של קוטס בהקו באור רעב‪.‬‬
‫הוא שלף משהו מתוך המעיל שלו‪ .‬ברגע הראשון חשבתי שזה אולר קפיצי‪ ,‬אבל זה היה רק‬
‫טלפון‪ .‬הוא לחץ על כפתור בצד ואמר‪" :‬החבילה מוכנה למסירה‪".‬‬
‫שקוֹטס נמצא על דיבורית‪ .‬היה בזה משהו מודרני מדי‬ ‫ְ‬ ‫נשמעה תשובה משובשת‪ ,‬והבנתי‬
‫ומשונה ‪ -‬מפלצת שמשתמשת בטלפון נייד‪.‬‬
‫העפתי מבט לאחור ותהיתי כמה גבוה הצוק‪.‬‬
‫קוֹטס צחק‪" .‬בבקשה‪ ,‬בנו של פוסידון‪ .‬קפוץ! הים נמצא מתחתיך‪ .‬הצל את עצמך‪".‬‬ ‫ד"ר ְ‬
‫"איך הוא קרא לך?" מלמלה ביאנקה‪.‬‬
‫"אני אסביר אחר כך‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"אבל יש לך תוכנית פעולה‪ ,‬נכון?"‬
‫גרובר! חשבתי בייאוש‪ .‬בוא אליי!‬
‫אולי אצליח לגרור את האחים די אנג'לו איתי מעבר לשפת הצוק‪ .‬אם נשרוד בנפילה‪ ,‬אני‬
‫אוכל להשתמש במים כדי לגונן עלינו‪ .‬כבר עשיתי דברים כאלה בעבר‪ .‬אם אבא שלי במצב‬
‫רוח טוב‪ ,‬ואם הוא מקשיב‪ ,‬יכול להיות שהוא יעזור‪ .‬אולי‪.‬‬
‫קוֹטס‪ ,‬כאילו קרא את מחשבותיי‪" .‬אין לך‬ ‫"אני אהרוג אתכם לפני שתגיע למים‪ ",‬אמר ד"ר ְ‬
‫מושג מי אני‪ ,‬מה?"‬
‫הבזק תנועה מאחוריו וקוץ נוסף חלף בשריקה ליד האוזן שלי ושרט אותה‪ .‬משהו התרומם‬
‫קוֹטס ‪ -‬כמו זרוע של דחפור‪ ,‬אבל גמיש יותר‪ ...‬כמעט כמו זנב‪.‬‬ ‫מאחורי ד"ר ְ‬
‫קוֹטס‪" ,‬אתם מבוקשים בחיים‪ ,‬במידת האפשר‪ .‬אחרת כבר הייתם‬ ‫ְ‬ ‫"לרוע המזל‪ ",‬אמר‬
‫מתים‪".‬‬
‫"מי רוצה אותנו?" דרשה ביאנקה לדעת‪" .‬כי אם אתם חושבים שתקבלו כופר‪ ,‬אתם טועים‪.‬‬
‫אין לנו משפחה‪ .‬ניקו ואני‪ "...‬הקול שלה נשבר קצת‪" .‬אין לנו אף אחד מלבד אחד את‬
‫השני‪".‬‬
‫קוֹטס‪" .‬אל תדאגו‪ ,‬פרחחים קטנים‪ .‬בקרוב תפגשו את‬ ‫"אוווו‪ ,‬כמה נוגע ללב‪ ",‬אמר ד"ר ְ‬
‫הבוס שלי‪ .‬ואז תהיה לכם משפחה חדשה ויפה‪".‬‬
‫"לוק‪ ",‬אמרתי‪" .‬אתה עובד בשביל לוק‪".‬‬
‫קוֹטס התעוות בסלידה כשאמרתי את שמו של האויב הוותיק שלי ‪ -‬חבר‬ ‫הפה של ד"ר ְ‬
‫לשעבר שניסה כבר כמה פעמים להרוג אותי‪" .‬אין לך מושג מה קורה‪ ,‬פרסאוס ז'קסון‪.‬‬
‫אני אניח לז'נרל להאיר את עיניך‪ .‬אתה עומד לעשות למענו שירות גדול מאוד הלילה‪ .‬הוא‬
‫מחכה בכיליון עיניים לפגוש אותך‪".‬‬
‫"הז'נרל?" שאלתי‪ ,‬ואז קלטתי שדיברתי במבטא צרפתי כמו של קוטס‪" .‬כלומר‪ ...‬מי זה‬
‫הגנרל הזה?"‬
‫קוֹטס השקיף לעבר האופק‪" .‬אה‪ ,‬הנה‪ .‬ההסעה שלכם‪".‬‬ ‫ְ‬
‫הסתובבתי וראיתי אור במרחק‪ ,‬כמו זרקור מעל הים‪.‬‬
‫ואז שמעתי טרטור של להבי מסוק‪ ,‬הולך ומתחזק‪ ,‬הולך ומתקרב‪.‬‬
‫"לאן אתם לוקחים אותנו?" שאל ניקו‪.‬‬
‫"ראה זאת כאות כבוד‪ ,‬ילד‪ .‬תינתן לכם הזדמנות להצטרף לצבא אדיר! ממש כמו המשחק‬
‫המטופש שאתה משחק עם קלפים ובובות‪".‬‬
‫"אלה לא בובות! אלה פסלונים! ואתה יכול לקחת את הצבא האדיר שלך ו‪" ...‬‬
‫קוֹטס בנימה מאיימת‪" .‬עוד תשנה את דעתך בשאלת ההצטרפות אלינו‪,‬‬ ‫"נו‪ ,‬נו‪ ",‬אמר ד"ר ְ‬
‫ילד‪ .‬ואם לא‪ ,‬ובכן‪ ...‬ישנם שימושים נוספים לחצויים‪ .‬יש לנו הרבה מפלצות רעבות‪.‬‬
‫ההתעוררות הגדולה החלה‪".‬‬
‫"המה הגדולה?" שאלתי‪ .‬הכל כדי לגרום לו להמשיך לדבר בזמן שאני מנסה לחשוב על‬
‫תוכנית פעולה‪.‬‬
‫קוֹטס חייך חיוך מרושע‪.‬‬‫"התעוררות המפלצות‪ ".‬ד"ר ְ‬
‫"הגרועות שבהן‪ ,‬המפלצות רבות העוצמה ביותר‪ ,‬החלו להתעורר‪ .‬מפלצות שלא נראו זה‬
‫אלפי שנים‪ .‬הן יחוללו חורבן ומוות כפי שלא ידעו בני התמותה מעולם‪ .‬ובקרוב תהיה בידינו‬
‫המפלצת החשובה מכולן ‪ -‬זאת שתביא לנפילת האולימפוס!"‬
‫"אוקיי‪ ",‬לחשה לי ביאנקה‪" .‬הוא משוגע לגמרי‪".‬‬
‫"אנחנו חייבים לקפוץ מהצוק‪ ",‬אמרתי לה בשקט‪" .‬אל הים‪".‬‬
‫"רעיון מעולה‪ .‬גם אתה משוגע לגמרי‪".‬‬
‫לא הספקתי להתווכח איתה‪ ,‬כי בדיוק באותו רגע התנגש בי כוח בלתי נראה‪.‬‬
‫במחשבה לאחור‪ ,‬התוכנית של אנבת' היתה מבריקה‪ .‬עם כובע ההיעלמות על ראשה‪ ,‬היא‬
‫קוֹטס הופתע‬‫התנגשה באחים די אנג'לו ובי והפילה אותנו על הקרקע‪ .‬לשבריר שנייה‪ ,‬ד"ר ְ‬
‫לגמרי‪ ,‬כך שמטח הקוצים הראשון שלו עבר מעל הראשים שלנו בלי לגרום נזק‪ .‬זה העניק‬
‫לתאליה ולגרובר הזדמנות לתקוף מאחור‪ .‬תאליה החזיקה במגן הקסום שלה‪ ,‬אַ ייגיס‪.‬‬
‫מי שלא ראה את תאליה מסתערת בקרב‪ ,‬אינו יודע פחד אמיתי מהו‪ .‬היא נלחמת בעזרת חנית‬
‫ענקית שנשלפת מתוך מכל של תרסיס פלפל להגנה עצמית שהיא מחזיקה בכיס שלה‪ ,‬אבל‬
‫לא זה החלק המפחיד‪ .‬המגן שלה מעוצב בדמות המגן שבו משתמש אבא שלה‪ ,‬זאוס ‪ -‬שגם‬
‫לו קוראים אַ ייגיס ‪ -‬מתנה מאתנה‪ .‬בגוף הארד של המגן מוטבע הראש של המפלצת מדוזה;‬
‫הוא לא הופך אותך לאבן אבל הוא ממש מחריד‪ ,‬ורוב האנשים נכנסים לפאניקה ובורחים‬
‫ברגע שהם רואים אותו‪.‬‬
‫קוֹטס נרתע ונהם כשראה אותו‪.‬‬ ‫אפילו ד"ר ְ‬
‫תאליה הסתערה עם החנית שלה‪" .‬בשם זאוס!"‬
‫קוֹטס‪ .‬תאליה דקרה עם החנית בכיוון הראש שלו‪ ,‬אבל הוא נהם‬ ‫חשבתי שהלך על ד"ר ְ‬
‫והסיט את החנית שלה‪ .‬היד שלו השתנתה לצורת טלף כתום של חיית טרף‪ ,‬עם טפרים‬
‫עצומים שהעלו ניצוצות כששרטו במגן של תאליה‪ .‬אלמלא אַ ייגיס‪ ,‬הוא היה קוצץ את‬
‫תאליה לחתיכות‪ .‬בזכות המגן היא הצליחה להתגלגל לאחור ולקום על הרגליים‪.‬‬
‫קול המסוק הלך והתחזק מאחוריי‪ ,‬אבל לא העזתי להסתכל‪.‬‬
‫קוֹטס שיגר מטח נוסף של קוצים בכיוון תאליה‪ ,‬והפעם הצלחתי לראות איך הוא עושה‬ ‫ד"ר ְ‬
‫את זה‪ .‬היה לו זנב ‪ -‬מין זנב עקרב ענקי ומשוריין שבקצה שלו דרבנות‪ .‬אַ ייגיס הדף את‬
‫הדרבנות‪ ,‬אבל כוח החבטה הפיל את תאליה לקרקע‪.‬‬
‫גרובר זינק קדימה‪ .‬הוא הצמיד את חליל הפאן שלו לשפתיו והתחיל לנגן ‪ -‬מנגינה פרועה‬
‫שנשמעה כמו מוזיקת ריקודים של שודדי ים‪ .‬עשב פרץ מתוך השלג‪ .‬בתוך שניות נכרכו‬
‫קוֹטס קנוקנות עבות כמו חבל‪ ,‬שריתקו אותו במקום‪.‬‬ ‫סביב הרגליים של ד"ר ְ‬
‫קוֹטס שאג והתחיל לשנות צורה‪ .‬הוא גדל וגדל עד שהגיע לצורתו האמיתית ‪ -‬הפנים‬ ‫ד"ר ְ‬
‫שלו נשארו אנושיות‪ ,‬אבל היה לו גוף של אריה ענקי‪ .‬הזנב המשוריין ירה קוצים קטלניים‬
‫לכל עבר‪.‬‬
‫"הוא מַ נְ טיקוֹר!" אמרה אנבת'‪ ,‬שהפכה בינתיים גלויה לעין‪.‬‬
‫כובע הבייסבול הקסום שלה נפל לה מהראש כשהתנגשה בנו‪.‬‬
‫"מי אתם?" תבעה ביאנקה די אנג'לו לדעת‪" .‬ומה זה הדבר הזה?"‬
‫"מַ נְ טיקוֹר?" התנשף ניקו‪" .‬יש לו כוח התקפה שלושת אלפים‪ ,‬ופלוס חמש לגלגולי הצלה!"‬
‫לא היה לי מושג על מה הוא מדבר‪ ,‬אבל לא היה זמן לנסות לברר‪ .‬המַ נְ טיקוֹר קרע לגזרים‬
‫את העשבים של גרובר ופנה לעברנו בנהמה‪.‬‬
‫"תתכופפו!" אנבת' דחפה את האחים די אנג'לו אל השלג‪.‬‬
‫בשנייה האחרונה נזכרתי שגם לי יש מגן‪ .‬לחצתי על השעון שלי‪ ,‬ורצועות מתכת נפתחו כמו‬
‫סליל ויצרו מגן ארד עבה‪...‬‬
‫ממש ברגע האחרון‪ .‬הקוצים הלמו במגן בעוצמה כזאת שחרצו גומות במתכת‪ .‬המגן היפהפה‬
‫שלי‪ ,‬מתנה מאחי‪ ,‬ניזוק קשה‪.‬‬
‫לא הייתי בטוח אפילו שהוא יצליח לחסום מטח נוסף‪.‬‬
 ‫שמעתי קול מכה וצווחה‪ ,‬וגרובר נחת לצדי בחבטה‪.‬‬
‫"היכנעו!" שאג המפלץ‪.‬‬
‫"לעולם לא!" צעקה תאליה מאחור‪ .‬היא הסתערה על המפלץ‪ ,‬ולרגע חשבתי שתצליח לשפד‬
‫אותו‪ .‬אבל מאחורינו נשמע קול אדיר ואור בוהק סנוור אותנו‪ .‬המסוק התרומם בערפל‪,‬‬
‫מרחף ממש מעבר לשולי הצוק‪ .‬זה היה מסוק קרב שחור וחלק‪ ,‬ומשני צדדיו היו התקנים‬
‫שנראו כמו משגרי טילים מונחי לייזר‪ .‬לא היה לי ספק שבני תמותה מטיסים את המטוס‪,‬‬
‫אבל מה הם עושים כאן? איך ייתכן שבני תמותה משתפים פעולה עם מפלץ? הזרקור סנוור‬
‫את תאליה‪ ,‬והמַ נְ טיקוֹר העיף אותה הצדה עם הזנב שלו‪ .‬המגן שלה התעופף לשלג‪ .‬החנית‬
‫שלה התעופפה בכיוון ההפוך‪.‬‬
‫"לא!" רצתי לעזור לה‪ .‬הצלחתי להדוף דורבן רגע לפני שננעץ בחזה שלי‪ .‬הרמתי את המגן‬
‫שלי מעלינו‪ ,‬אבל ידעתי שהוא לא יספיק‪.‬‬
‫קוֹטס צחק‪" .‬עכשיו אתם מבינים שאין לכם שום תקווה? היכנעו‪ ,‬גיבורים קטנים‪".‬‬ ‫ד"ר ְ‬
‫היינו לכודים בין מפלצת ומסוק חמוש‪ .‬לא היה לנו סיכוי‪.‬‬
‫ואז שמעתי קול חד וצלול‪ :‬תרועת קרן ציד מהדהדת ביער‪ .‬המַ נְ טיקוֹר קפא במקום‪ .‬לרגע‪,‬‬
‫איש לא זז‪ .‬רק משבי השלג ולהבי ההליקופטר המשיכו לנוע על הצוק‪.‬‬
‫קוֹטס‪" .‬זה לא ייתכן ‪"-‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר ד"ר ְ‬
‫דבריו נקטעו כשמשהו נורה וחלף על פניי כמו קרן אור ירח‪ .‬חץ כסוף בוהק נתקע בכתף של‬
‫קוֹטס‪.‬‬
‫ד"ר ְ‬
‫הוא כשל לאחור‪ ,‬מיילל מרוב כאב‪.‬‬
‫קוֹטס‪ .‬הוא ירה דרבנות‪ ,‬עשרות דרבנות בבת אחת‪ ,‬אל הכיוון שממנו‬ ‫"ארורים תהיו!" שאג ְ‬
‫בא החץ‪ ,‬אבל חצים כסופים נורו בתשובה באותה מהירות‪ .‬כמעט נדמה היה לי שהחצים‬
‫מיירטים את הדרבנות באוויר ומפלחים אותם לשתיים‪ ,‬אבל לא יכול להיות שזה מה‬
‫שראיתי‪ .‬אף אחד‪ ,‬אפילו לא הילדים של אפולו במחנה‪ ,‬אינו מסוגל לירות חצים בדייקנות‬
‫כזאת‪.‬‬
‫המַ נְ טיקוֹר שלף את החץ מהכתף שלו ביללת כאב‪ .‬נשימתו היתה כבדה‪ .‬ניסיתי להצליף‬
‫לעברו בחרב שלי‪ ,‬אבל הפציעה שלו היתה פחות קשה משנדמתה‪ .‬הוא חמק מהמתקפה‪ ,‬חבט‬
‫במגן שלי בזנבו והעיף אותי הצדה‪.‬‬
‫ואז יצאו נושאות הקשת מהיער‪ .‬הן היו כתריסר בנות‪ ,‬הצעירה שבהן אולי בת עשר‪,‬‬
‫המבוגרת בערך בת ארבע‪-‬עשרה‪ ,‬כמוני‪.‬‬
‫הן לבשו מעילי סקי כסופים ומכנסי ג'ינס‪ ,‬וכולן היו חמושות בקשתות‪ .‬הן סגרו על‬
‫המַ נְ טיקוֹר בהבעת פנים נחושה‪.‬‬
‫"הציידות!" קראה אנבת'‪.‬‬
‫תאליה‪ ,‬שעמדה לידי‪ ,‬רטנה‪" :‬אה‪ ,‬נפלא‪".‬‬
‫לא היתה לי הזדמנות לשאול למה היא מתכוונת‪.‬‬
 ‫אחת הציידות המבוגרות יותר צעדה קדימה בקשת דרוכה‪.‬‬
‫היא היתה גבוהה וחיננית‪ ,‬עם עור בצבע נחושת‪ .‬בניגוד לנערות האחרות‪ ,‬בשיערה הכהה‬
‫הארוך היתה קלועה עטרת כסף‪ ,‬כך שהיא נראתה כמו נסיכה פרסית‪" .‬רשות להרוג‪,‬‬
‫הגבירה?"‬
‫לא הצלחתי להבין אל מי היא פנתה‪ ,‬כי העיניים שלה נשארו נעוצות במַ נְ טיקוֹר‪.‬‬
‫המפלץ ילל‪" .‬זה לא הוגן! התערבות ישירה! החוקים העתיקים אוסרים על כך‪".‬‬
‫"אין זה נכון‪ ",‬אמרה נערה אחרת‪ .‬היא היתה מעט צעירה ממני‪ ,‬בת שתים‪-‬עשרה או‬
‫שלוש‪-‬עשרה אולי‪ .‬היה לה שיער ערמוני אסוף בקוקו ועיניים משונות‪ ,‬כסופות‪-‬צהבהבות‬
‫כמו הירח‪ .‬הפנים שלה היו יפות כל כך שנשימתי נעתקה‪ ,‬אבל הבעת פניה היתה חמורה‬
‫ומסוכנת‪" .‬ציד כל חיות הפרא הוא תחת סמכותי‪ .‬ואתה‪ ,‬יצור מתועב‪ ,‬חיית פרא‪ ".‬היא‬
‫הביטה בנערה האחרת‪ ,‬זאת עם עטרת הכסך‪" .‬זוֹאי‪ ,‬רשותי נתונה לך‪".‬‬
‫המַ נְ טיקוֹר נהם‪" .‬אם אינם שלי בחיים‪ ,‬הם יהיו שלי במוות!"‬
‫הוא הסתער על תאליה ועליי‪ ,‬בידיעה שאנחנו חלשים ומטושטשים‪.‬‬
‫"לא!" צעקה אנבת' והסתערה על המפלץ‪.‬‬
‫"פני דרך‪ ,‬חצויה!" אמרה הנערה עם עטרת הכסף‪" .‬את חוסמת את קו הירי!"‬
‫אבל אנבת' זינקה על גב המפלץ ונעצה פגיון ברעמה שלו‪.‬‬
‫המַ נְ טיקוֹר ילל והתחיל להתרוצץ במעגלים בזנב מצליף בעוד אנבת' נצמדת אליו בשארית‬
‫כוחותיה‪.‬‬
‫"אש!" פקדה זוֹאי‪.‬‬
‫"לא!" צרחתי‪.‬‬
‫אבל הציידות שחררו מטח חצים‪ .‬החץ הראשון פגע בצוואר של המַ נְ טיקוֹר‪ .‬חץ נוסף ננעץ‬
‫בחזהו‪ .‬המַ נְ טיקוֹר כשל לאחור‪ ,‬מילל‪" .‬זה לא נגמר‪ ,‬ציידות! עוד תשלמו על כך!"‬
‫ולפני שהספיק מישהו להגיב‪ ,‬המפלץ ‪ -‬כשאנבת' עדיין על גבו ‪ -‬זינק משולי הצוק אל‬
‫החשכה‪.‬‬
‫"אנבת'!" צעקתי‪.‬‬
‫התחלתי לרוץ אחריה‪ ,‬אבל האויב עוד לא אמר את המילה האחרונה‪ .‬קול טק‪-‬טק‪-‬טק עלה‬
‫מהמסוק ‪ -‬ירי רובים‪.‬‬
‫רוב הציידות התפזרו למראה החורים הזעירים בשלג לרגליהן‪ ,‬אבל הנערה עם השיער‬
‫הערמוני רק נשאה מבט שלֵו לעבר המסוק‪.‬‬
‫"בני תמותה‪ ",‬כך הכריזה‪" ,‬אינם רשאים לחזות בחבורת הציד שלי‪".‬‬
‫היא פשטה יד‪ ,‬והמסוק התפוצץ לענן אבק ‪ -‬לא‪ ,‬לא אבק‪ .‬המתכת השחורה התפוררה ללהקת‬
‫ציפורים ‪ -‬עורבים‪ ,‬שנבלעו בלילה‪.‬‬
‫הציידות סגרו עלינו‪.‬‬
‫הציידת ששמה זואי נעצרה בבת אחד כשהבחינה בתאליה‪.‬‬
 ‫"את‪ ",‬אמרה בנימה עוינת‪.‬‬
‫"זואי צל‪-‬ליל‪ ".‬הקול של תאליה רעד מרוב כעס‪" .‬בתזמון מושלם‪ ,‬כרגיל‪".‬‬
‫זואי סרקה את שאר הנוכחים‪" .‬ארבעה חצויים וסאטיר‪ ,‬הגבירה‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה הנערה הצעירה יותר‪" .‬כמה מהחניכים של כירון‪ ,‬אני רואה‪".‬‬
‫"אנבת'!" צעקתי‪" .‬את חייבת לתת לנו להציל אותה!"‬
‫הנערה בעלת השיער הערמוני פנתה לעברי‪" .‬אני מצטערת‪ ,‬פרסי ג'קסון‪ ,‬אבל לא ניתן‬
‫לעזור לחברתך‪".‬‬
‫נאבקתי לקום‪ ,‬אבל שתיים מהנערות החזיקו אותי בכוח‪.‬‬
‫"אינך יכול לזנק מראש צוקים במצבך‪ ",‬אמרה הנערה בעלת השיער הערמוני‪.‬‬
‫"תעזבו אותי!" צעקתי‪" .‬מי את חושבת שאת בכלל?"‬
‫זואי צעדה צעד אחד קדימה‪ ,‬כאילו רצתה לסטור לי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬פקדה הנערה השנייה‪" .‬הדברים לא נאמרו בזלזול‪ ,‬זואי‪ .‬הוא נסער‪ .‬הוא אינו מבין‪".‬‬
‫הנערה הצעירה הביטה בי ועיניה צוננות ובוהקות יותר מירח של חורף‪" .‬אני אַ ְרטֶ מיס‪",‬‬
‫אמרה‪" .‬אלת הציד‪".‬‬
 ‫‪3‬‬
‫ביאנקה די אנג'לו מקבלת החלטה‬
‫קוֹטס הופך למפלצת ומזנק מהצוק עם אנבת'‪ ,‬הייתם חושבים ששום‬ ‫אחרי שראיתי את ד"ר ְ‬
‫דבר כבר לא ידהים אותי‪ .‬אבל כשילדה בת שתים‪-‬עשרה אמרה לי שהיא האלה אַ ְרטֶ מיס‪,‬‬
‫יצא לי מהפה רק משהו שנון כגון‪" :‬אה‪ ...‬אוקיי‪".‬‬
‫התגובה שלי היתה עוד מכובדת יחסית לזו של גרובר‪ .‬הוא התנשף בתדהמה‪ ,‬ואז מיהר‬
‫לכרוע בשלג והתחיל לגמגם‪:‬‬
‫"תודה לך‪ ,‬הגבירה אַ ְרטֶ מיס! את כל כך‪ ...‬את כל כך‪ ...‬וואו!"‬
‫"קום כבר‪ ,‬תיש!" אמרה תאליה ברוגז‪" .‬יש לנו דאגות דחופות יותר‪ .‬אנבת' איננה!"‬
‫"רגע רגע רגע‪ ",‬אמרה ביאנקה די אנג'לו‪" .‬חכו שנייה‪.‬‬
‫פסק זמן‪".‬‬
‫כולם הביטו בה‪ .‬היא הצביעה עלינו באצבע בזה אחר זה‪ ,‬כאילו מנסה לחבר את הנקודות‪.‬‬
‫"מי‪ ...‬מי אתם?"‬
‫הבעת הפנים של אַ ְרטֶ מיס התרככה‪" .‬אולי מוטב לשאול‪ ,‬יקירתי‪ ,‬מי את? מי הם הורייך?"‬
‫ביאנקה העיפה מבט מתוח באחיה‪ ,‬שעדיין בהה באַ ְרטֶ מיס במבט מלא ייראה‪.‬‬
‫"ההורים שלנו מתו‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬אנחנו יתומים‪ .‬יש איזו קרן חיסכון שמשלמת את‬
‫שכר הלימוד שלנו‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫היא השתתקה‪ .‬אני מניח שהיה ברור לה שאנחנו לא מאמינים לה‪.‬‬
‫"מה יש?" ביאנקה התעקשה‪" .‬זאת האמת‪".‬‬
‫"חצויה את‪ ",‬אמרה זואי צל‪-‬ליל‪ .‬לא הצלחתי לזהות את המבטא שלה‪ .‬הוא נשמע מיושן‪,‬‬
‫כאילו היא מקריאה מספר עתיק‪" .‬אחד מהורייך היה בן תמותה‪ .‬האחר היה אולימפי‪".‬‬
‫"אולימפי‪ ?...‬ספורטאי אולימפי?"‬
‫"לא‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬אחד האלים‪".‬‬
‫"מגניב!" אמר ניקו‪.‬‬
‫"לא!" קולה של ביאנקה רעד‪" .‬זה לא מגניב!"‬
‫ניקו קפץ מרגל אל רגל כאילו הוא צריך לשירותים‪.‬‬
‫"ולזאוס באמת יש ברקים שעושים נזק שש מאות? הוא מקבל בונוס תנועה על ‪"-‬‬
‫"ניקו‪ ,‬תשתוק!" ביאנקה הרימה ידיים לצדי הפנים‪" .‬זה לא משחק מיתוֹמאגיקָ ה המפגר‬
‫שלך‪ ,‬בסדר? האלים לא קיימים!"‬
‫עד כמה שהייתי עסוק באנבת' ‪ -‬כל מה שרציתי היה לצאת לחפש אחריה ‪ -‬בכל זאת ריחמתי‬
‫על האחים די אנג'לו‪ .‬זכרתי איך הרגשתי כשרק גיליתי שאני חצי‪-‬אל‪.‬‬
‫תאליה הרגישה כנראה משהו דומה‪ ,‬כי הכעס בעיניים שלה שכך מעט‪" .‬ביאנקה‪ ,‬אני יודעת‬
‫שקשה להאמין‪ .‬אבל האלים עדיין כאן‪ .‬תאמיני לי‪ .‬הם בני אלמוות‪ .‬ובכל פעם שהם מולידים‬
‫ילדים עם בני אדם רגילים‪ ,‬ילדים כמונו‪ ,‬טוב‪ ...‬החיים שלנו מלאים סכנות‪".‬‬
‫"מלאים סכנות‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" ,‬כמו הילדה שנפלה‪".‬‬
‫תאליה השפילה את מבטה‪ .‬אפילו אַ ְרטֶ מיס נראתה עצובה‪.‬‬
‫"אל תאמרו נואש‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬אנבת' היתה עלמה אמיצה‪ .‬אם ניתן למצוא אותה‪ ,‬אני‬
‫אעשה זאת‪".‬‬
‫"אז למה את לא מרשה לנו ללכת לחפש אותה?" שאלתי‪.‬‬
‫"היא איננה‪ .‬אינך חש בכך‪ ,‬בנו של פוסידון? קסם כלשהו עשה את פעולתו כאן‪ .‬איני יודעת‬
‫מי או מדוע‪ ,‬אך חברתך נעלמה‪".‬‬
‫עדיין רציתי לקפוץ מהצוק ולחפש אותה‪ ,‬אבל היתה לי הרגשה שאַ ְרטֶ מיס צודקת‪ .‬אנבת'‬
‫נעלמה‪ .‬אם היא היתה נופלת לים הייתי מסוגל להרגיש בה‪.‬‬
‫קוֹטס? היה מדהים איך שיריתן בו חצים! הוא מת?"‬‫"אה‪ ,‬אה!" ניקו הרים יד‪" .‬ומה עם ד"ר ְ‬
‫"הוא היה מַ נְ טיקוֹר‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬יש לקוות שהושמד לעת עתה‪ ,‬אך מפלצות לעולם‬
‫אינן מתות באמת‪ .‬הן מתגבשות מחדש שוב ושוב‪ ,‬ויש לצוד אותן בכל פעם שהן מופיעות‪".‬‬
‫"אחרת הן צדות אותנו‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫ביאנקה די אנג'לו נרעדה‪" .‬זה מסביר‪ ...‬ניקו‪ ,‬אתה זוכר בקיץ שעבר‪ ,‬את החבר'ה ההם‬
‫שניסו לתקוף אותנו בסמטה בוושינגטון?"‬
‫"ונהג האוטובוס ההוא‪ ",‬אמר ניקו‪" .‬עם הקרניים‪ .‬אמרתי לך שזה היה אמיתי‪".‬‬
‫"לכן גרובר פקח עליכם עין‪ ",‬אמרתי‪" .‬כדי להגן עליכם אם יתברר שאתם באמת חצויים‪".‬‬
‫"גרובר?" ביאנקה לטשה בו מבט‪" .‬אתה חצי‪-‬אל?"‬
‫"טוב‪ ,‬האמת שאני סאטיר‪ ".‬הוא חלץ את הנעליים בבעיטה והראה לה את הפרסות שלו‪.‬‬
‫חשבתי שביאנקה תתעלף על המקום‪.‬‬
‫"גרובר‪ ,‬תנעל נעליים‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬אתה מלחיץ אותה‪".‬‬
‫"היי‪ ,‬הפרסות שלי נקיות!"‬
‫קוֹטס‬
‫"ביאנקה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬באנו לכאן לעזור לכם‪ .‬את וניקו צריכים ללמוד איך לשרוד‪ .‬ד"ר ְ‬
‫לא יהיה המפלץ האחרון שתפגשו‪ .‬אתם חייבים לבוא למחנה‪".‬‬
‫"למחנה?" היא שאלה‪.‬‬
‫"מחנה החצויים‪ ",‬אמרתי‪" .‬חצויים לומדים שם הישרדות ודברים כאלה‪ .‬אתם יכולים‬
‫להצטרף אלינו‪ ,‬להישאר שם כל השנה אם אתם רוצים‪".‬‬
‫"גדול‪ ,‬בואו נלך!" אמר ניקו‪.‬‬
‫"רגע‪ ".‬ביאנקה נדה בראשה‪" .‬אני לא ‪"-‬‬
‫"ישנה גם אפשרות אחרת‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"ממש אין!" אמרה תאליה‪.‬‬
‫תאליה וזואי נעצו זו בזו מבטים זועמים‪ .‬לא ידעתי על מה הן מדברות‪ ,‬אבל היה ברור שיש‬
‫להן היסטוריה בעייתית‪.‬‬
‫מסיבה כלשהי הן ממש שנאו זו את זו‪.‬‬
‫"העמסנו על הילדים הללו מספיק‪ ",‬הכריזה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬זואי‪ ,‬נעצור כאן למנוחה של כמה‬
‫שעות‪ .‬הקימו האוהלים‪ .‬טפלו בפצועים‪ .‬הביאו את חפציהם של אורחינו מבית הספר‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬הגבירה‪".‬‬
‫"ועכשיו‪ ,‬ביאנקה‪ ,‬בואי איתי‪ .‬רוצה אני לשוחח עמך‪".‬‬
‫"ומה איתי?" שאל ניקו‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס בחנה את הילד‪" .‬אולי תרצה ללמד את גרובר כיצד משחקים בקלפים שכה אהובים‬
‫עליך‪ .‬בטוחה אני שגרובר ישמח לבלות בחברתך לזמן מה‪ ...‬כטובה אישית עבורי?"‬
‫גרובר כמעט נפל מרוב חיפזון לקום‪" .‬בטח! בוא‪ ,‬ניקו!"‬
‫ניקו וגרובר התרחקו לכיוון היער‪ ,‬שקועים בשיחה על נקודות פגיעה ועל דירוגי שריון וכל‬
‫מני דברים חנוניים כאלה‪ .‬אַ ְרטֶ מיס הובילה את ביאנקה המבולבלת לאורך שולי הצוק‪.‬‬
‫הציידות התחילו לפרוק את התרמילים שלהן ולהקים מחנה‪.‬‬
‫זואי שלחה בתאליה עוד מבט אחד של שנאה ופנתה לפקח על הפעילויות‪.‬‬
‫ברגע שהיא הסתלקה‪ ,‬תאליה רקעה בקרקע בתסכול‪.‬‬
‫"החוצפה של הציידות האלה! הן חושבות שהן כל כך‪...‬‬
‫אוף!"‬
‫"אני איתך‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני לא סומך ‪"-‬‬
‫"אה‪ ,‬אתה איתי‪ ,‬מה?" תאליה הסתערה עליי בזעם‪" .‬מה חשבת לעצמך באולם הספורט‪,‬‬
‫קוֹטס לגמרי לבדך? ידעת שהוא מפלץ!"‬ ‫פרסי? שתטפל בד"ר ְ‬
‫"אני ‪"-‬‬
‫"אם היינו נשארים יחד‪ ,‬היינו יכולים לחסל אותו בלי התערבות הציידות‪ .‬יכול להיות‬
‫שאנבת' עדיין היתה כאן‪.‬‬
‫חשבת על זה בכלל?"‬
‫חשקתי שיניים‪ .‬כמה תשובות ארסיות עלו בדעתי‪ ,‬ויכול להיות שהייתי אומר אותן‪ ,‬אבל‬
‫באותו רגע הבטתי למטה וראיתי משהו כחול כהה נח בשלג לרגליי‪ .‬כובע ההיעלמות של‬
‫אנבת'‪.‬‬
‫תאליה לא אמרה מילה נוספת‪ .‬היא מחתה דמעה מהלחי‪ ,‬הסתובבה והתרחקה מהמקום‪,‬‬
‫משאירה אותי לבדי עם הכובע הרמוס בשלג‪.‬‬
‫הציידות הקימו מחנה בתוך דקות‪ .‬שבעה אהלים גדולים עשויים משי כסוף הוקמו בצורת‬
‫חצי ירח סביב צד אחד של מדורה גדולה‪ .‬אחת הנערות נשפה במשרוקית כסופה‪ ,‬וכעשרה‬
‫זאבים לבנים יצאו מבין העצים‪ .‬הם התחילו להקיף את המחנה כמו כלבי שמירה‪ .‬הציידות‬
‫התהלכו ביניהם והאכילו אותם חטיפים ללא כל פחד‪ ,‬אבל אני החלטתי להישאר קרוב‬
‫לאוהלים‪ .‬בזים צפו בנו מהעצים‪ ,‬עיניהם בוהקות לאור המדורה‪ ,‬והיתה לי הרגשה שגם הם‬
‫עומדים על המשמר‪ .‬נדמה שאפילו מזג האוויר מציית לפקודתה של האלה‪ .‬האוויר היה עדיין‬
‫צונן‪ ,‬אבל הרוח גוועה והשלג חדל לרדת‪ ,‬כך שבסביבת המדורה היה כמעט נעים‪.‬‬
‫כמעט‪ ...‬מלבד הכתף הכואבת שלי ותחושת האשמה שהכבידה עליי‪ .‬לא יכולתי להאמין‬
‫שאנבת' איננה‪ .‬ועד כמה שכעסתי על תאליה‪ ,‬היתה לי הרגשה לא נעימה שהיא צודקת‪ .‬זה‬
‫באמת קרה באשמתי‪.‬‬
‫מה רצתה אנבת' לומר לי באולם הספורט? משהו רציני‪ ,‬היא אמרה‪ .‬ועכשיו יכול להיות שלא‬
‫אדע לעולם‪ .‬נזכרתי איך רקדנו יחד חצי שיר‪ ,‬והלב שלי נעשה כבד עוד יותר‪.‬‬
‫צפיתי בתאליה שצעדה בשלג בשולי המחנה‪ ,‬מתהלכת בין הזאבים ללא פחד‪ .‬היא נעצרה‬
‫והעיפה מבט לעבר ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪ ,‬שעמד עכשיו חשוך לגמרי‪ ,‬נישא על צלע הגבעה מעבר‬
‫ליער‪ .‬תהיתי על מה היא חושבת‪.‬‬
‫לפני שבע שנים‪ ,‬אבא של תאליה הפך אותה לעץ אורן כדי שלא תמות‪ .‬היא נלחמה כנגד‬
‫צבא של מפלצות בראש גבעת החצויים‪ ,‬בפעולת השהייה שנועדה לאפשר לחבריה לוק‬
‫ואנבת' להימלט‪ .‬היא חזרה להיות אנושית רק לפני כמה חודשים‪ ,‬ומפעם לפעם עוד היתה‬
‫עומדת דוממת לחלוטין‪ ,‬כאילו היא עדיין עץ‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אחת הציידות הביאה לי את התרמיל שלי‪.‬‬
‫גרובר וניקו חזרו מהטיול שלהם‪ ,‬וגרובר עזר לי לטפל בזרוע הפצועה שלי‪.‬‬
‫"הפצע ירוק!" אמר ניקו בהתלהבות‪.‬‬
‫"אל תזוז‪ ",‬אמר לי גרובר‪" .‬הנה‪ ,‬תאכל קצת אמברוסיה בזמן שאני מנקה פה‪".‬‬
‫עשיתי פרצוף כשהוא חבש את הפצע‪ ,‬אבל האמברוסיה בהחלט עזרה‪ .‬היה לה טעם של עוגת‬
‫בראוּני ביתית‪ ,‬והיא נמסה לי בפה ומילאה את הגוף שלי תחושה חמימה‪ .‬בזכות האמברוסיה‬ ‫ָ‬
‫ובזכות משחת הקסם שבה השתמש גרובר‪ ,‬בתוך שתי דקות הכתף שלי היתה במצב הרבה‬
‫יותר טוב‪.‬‬
‫ניקו חיטט בתרמיל שלו‪ ,‬שארזו כנראה הציידות ‪ -‬אם כי לא היה לי מושג איך הן הצליחו‬
‫להתגנב אל ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל בלי שיראו אותן‪ .‬הוא סידר על השלג שורה של פסלונים‪:‬‬
‫ארס עם חנית‪,‬‬‫דגמים קטנים של אלים וגיבורים יווניים‪ .‬זיהיתי את זאוס עם חזיז הברק‪ֵ ,‬‬
‫אפולו במרכבת השמש‪.‬‬
‫"חתיכת אוסף‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫ניקו חייך חיוך רחב‪" .‬יש לי כמעט את כולם‪ ,‬יחד עם הקלפים ההולוגרפיים! טוב‪ ,‬מלבד‬
‫כמה ממש נדירים‪".‬‬
‫"אתה משחק בזה כבר הרבה זמן?"‬
‫"רק השנה‪ .‬לפני זה‪ "...‬הוא כיווץ את גבות עיניו‪ ,‬כאילו מנסה להיזכר במשהו‪.‬‬
‫"מה?" שאלתי‪.‬‬
‫"אני לא זוכר‪ .‬משונה‪".‬‬
 ‫הוא נראה מוטרד‪ ,‬אבל לא לאורך זמן‪" .‬תגיד‪ ,‬אני יכול לראות את החרב שלך?"‬
‫הראיתי לו את אָ נַקלוּסמוֹס והסברתי לו איך היא הופכת מעט לחרב כשמסירים ממנה את‬
‫המכסה‪.‬‬
‫"מגניב! נגמר בה הדיו לפעמים?"‬
‫"אה‪ ...‬טוב‪ ,‬האמת שאני אף פעם לא משתמש בה לכתיבה‪".‬‬
‫"אתה באמת הבן של פוסידון?"‬
‫"אה‪ ...‬כן‪".‬‬
‫"אז אתה גולש גלים ממש טוב?"‬
‫הבטתי בגרובר שהתאמץ מאוד שלא לפרוץ בצחוק‪.‬‬
‫"האמת‪ ,‬ניקו‪ ",‬אמרתי‪" .‬אף פעם לא ניסיתי‪".‬‬
‫הוא המשיך לשאול שאלות‪ .‬האם אני ותאליה רבים לעתים קרובות‪ ,‬כי היא הבת של זאוס?‬
‫)לא עניתי על השאלה הזאת( ואם אימא של אנבת' היא אתנה‪ ,‬אלת החוכמה‪ ,‬איך זה שאנבת'‬
‫לא היתה חכמה מספיק בשביל לא ליפול מהצוק?‬
‫)השתדלתי שלא לחנוק אותו על השאלה הזאת( והאם אנבת' היתה החברה שלי? )בשלב הזה‬
‫הייתי מוכן לדחוף את הילד לשק שמריח מבשר ולזרוק אותו לזאבים(‪ .‬היתה לי הרגשה‬
‫שבכל רגע הוא עומד לשאול אותי כמה נקודות פגיעה יש לי ואני אצא לגמרי מהכלים‪ ,‬אבל‬
‫אז ניגשה אלינו זואי צל‪-‬ליל‪.‬‬
‫"פרסי ג'קסון‪".‬‬
‫היו לה עיניים חומות כהות ואף סולד מעט‪ .‬עם עטרת הכסף שלה והבעת הפנים הגאה היא‬
‫הזכירה כל כך בת מלוכה שנאלצתי להיאבק בדחף להזדקף ולומר‪" :‬כן‪ ,‬הוד מלכותך‪ ".‬היא‬
‫בחנה אותי בהבעה של סלידה‪ ,‬כאילו אני שק כביסה מלוכלכת ששלחו אותה להביא‪.‬‬
‫"בוא איתי‪ ",‬היא אמרה‪" .‬הגבירה אַ ְרטֶ מיס מבקשת לשוחח עמך‪".‬‬
‫זואי הובילה אותי לאוהל האחרון‪ ,‬שלא נראה שונה מהאחרים‪ ,‬וסימנה לי להיכנס‪ .‬ביאנקה‬
‫די אנג'לו ישבה לצד הילדה בעלת השיער הערמוני‪ ,‬שעדיין התקשיתי לחשוב עליה כעל‬
‫אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫פנים האוהל היה חמים ונוח‪ .‬שטיחים וכריות משי כיסו את הקרקע‪ .‬במרכז עמדה מחתת אש‬
‫מוזהבת‪ ,‬בוערת ללא חומרי בערה או עשן נראים לעין‪ .‬מאחורי האלה‪ ,‬על מעמד מעץ אלון‬
‫ממורק‪ ,‬היתה קשת הכסף הענקית שלה שגולפה בדמות קרני איילה‪ .‬על הקירות נתלו פרוות‬
‫‪ -‬דוב שחור‪ ,‬טיגריס וכמה אחרים שלא זיהיתי‪ .‬כל פעיל למען זכויות בעלי חיים היה חוטף‬
‫התקף לב למראה פרוות החיות הנדירות הללו‪ ,‬אבל אולי כאלת הציד‪ ,‬אַ ְרטֶ מיס מסוגלת‬
‫לברוא מחדש כל חיה שהיא צדה‪ .‬חשבתי שלצדה פרושה עוד פרוות חיה אבל אז קלטתי‬
‫שזאת חיה אמיתית ‪ -‬צבי עם פרווה נוצצת וקרני כסף‪ ,‬שראשו נח בשביעות רצון בחיקה של‬
‫אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫"הצטרף אלינו‪ ,‬פרסי ג'קסון‪ ",‬אמרה האלה‪.‬‬
‫התיישבתי מולה על רצפת האוהל‪ .‬האלה בחנה אותי במבטה ואני הרגשתי מאוד לא נוח‪ .‬היו‬
‫לה עיניים זקנות מאוד בפנים של ילדה‪.‬‬
‫"הגיל שלי מפתיע אותך?" היא שאלה‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬קצת‪".‬‬
‫"ביכולתי להתגלות כאישה בוגרת‪ ,‬או כלהבת אש‪ ,‬או ככל דבר שארצה‪ ,‬אך זוהי הדמות‬
‫המועדפת עליי‪ .‬זהו הגיל הממוצע של הציידות שלי‪ ,‬ושל כל העלמות הצעירות שאני‬
‫פטרוניתן לפני שהן יוצאות לתרבות רעה‪".‬‬
‫"יוצאות לתרבות רעה?"‬
‫"מתבגרות‪ .‬מתאהבות בנערים‪ .‬הופכות שוטות‪ ,‬טרודות‪ ,‬נטולות ביטחון‪ .‬שוכחות את עצמן‪".‬‬
‫"אה‪".‬‬
‫זואי התיישבה לימין אַ ְרטֶ מיס‪ .‬היא נעצה בי מבט זועם כאילו כל הדברים שתיארה אַ ְרטֶ מיס‬
‫קרו באשמתי‪ ,‬כאילו אני זה שהמציא את הרעיון של להיות בחור‪.‬‬
‫"סלח נא לציידות שלי אם אין הן מקדמות בברכה את נוכחותך‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬נדירה‬
‫מאוד היא נוכחות נערים במחננו‪ .‬בדרך כלל אסור עליהם כל מגע עם הציידות‪ .‬האחרון אשר‬
‫ראה מחנה זה‪ "...‬היא הביטה בזואי‪" .‬מי היה הנער?"‬
‫"אותו נער בקולוראדו‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬הפכת אותו לארנבון‪-‬צבי‪".‬‬
‫"אהה‪ ,‬כן‪ ".‬אַ ְרטֶ מיס הנהנה בסיפוק‪" .‬אני אוהבת לברוא ארנבוני‪-‬צבי‪ .‬על כל פנים‪ ,‬הזמנתי‬
‫אותך לכאן‪ ,‬פרסי‪ ,‬על מנת שתספר לי כל שתוכל על המַ נְ טיקוֹר‪ .‬ביאנקה דיווחה לי על‬
‫הדברים ה‪ ....‬מטרידים שאמר המפלץ‪ .‬ייתכן שלא הבינה את דבריו כהלכה‪ .‬רוצה הייתי‬
‫לשמוע את הדברים מפיך‪".‬‬
‫אז סיפרתי לה‪.‬‬
‫כשגמרתי‪ ,‬אַ ְרטֶ מיס הניחה יד בהרהור על הקשת הכסופה‪.‬‬
‫"התשובה היא כאשר חששתי‪".‬‬
‫זואי רכנה קדימה‪" .‬הריח‪ ,‬הגבירה?"‬
‫"אכן‪".‬‬
‫"איזה ריח?" שאלתי‪.‬‬
‫"יצורים שלא צדתי זה אלפים שבשנים קמים כעת שוב לחיים‪ ",‬מלמלה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬טרף כה‬
‫עתיק עד שכמעט נשתכח מזיכרוני‪".‬‬
‫היא נעצה בי מבט חד‪" .‬באנו לכאן הלילה לאחר שחשנו במַ נְ טיקוֹר‪ ,‬אך לא הוא זה שחיפשנו‪.‬‬
‫קוֹטס‪ ,‬במדויק‪".‬‬ ‫דקלם לי שוב את דבריו של ד"ר ְ‬
‫"אה‪' ...‬אני שונא מסיבות בית ספר'‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ .‬לאחר מכן‪".‬‬
‫"הוא אמר שמישהו בשם הגנרל יסביר לי הכול‪".‬‬
‫הפנים של זואי החווירו‪ .‬היא פנתה אל אַ ְרטֶ מיס בכוונה לומר משהו‪ ,‬אבל אַ ְרטֶ מיס הרימה יד‪.‬‬
 ‫"המשך‪ ,‬פרסי‪ ",‬אמרה האלה‪.‬‬
‫כשקוֹטס דיבר על ההתערבות הגדולה ‪"-‬‬ ‫ְ‬ ‫"טוב‪ ,‬אז‬
‫"ההתעוררות‪ ",‬תיקנה אותי ביאנקה‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אז הוא אמר‪' ,‬בקרוב תהיה בידינו המפלצת החשובה מכולן ‪ -‬זאת שתביא לנפילת‬
‫האולימפוס'‪".‬‬
‫האלה ישבה דוממת כל כך שכמעט נראתה כמו פסל‪.‬‬
‫"אולי הוא שיקר‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס נדה בראשה‪" .‬לא‪ .‬הוא לא שיקר‪ .‬איחרתי להבחין בסימנים‪ .‬עליי לצוד את המפלצת‬
‫שעליה דיבר‪".‬‬
‫נראה שזואי מתאמצת שלא לפחוד‪ ,‬אבל גם היא הנהנה‪.‬‬
‫"נצא לדרך מיד‪ ,‬הגבירה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬זואי‪ .‬עליי לעשות זאת לבדי‪".‬‬
‫"אבל‪ ,‬אַ ְרטֶ מיס ‪"-‬‬
‫"משימה זאת מסוכנת מדי אפילו עבור הציידות‪ .‬הרי יודעת את היכן עליי להתחיל את‬
‫חיפושי‪ .‬לא תוכלו לבוא עמי לשם‪".‬‬
‫"כרצונך‪ ,‬הגבירה‪".‬‬
‫"אמצא את היצור‪ ",‬נשבעה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬ואביא אותו לאולימפוס עד יום אמצע החורף‪ .‬תהיה‬
‫זו הוכחה מספקת לשכנע את מועצת האלים בסכנה שבה אנו שרויים‪".‬‬
‫"את יודעת איזו מפלצת זאת?" שאלתי‪.‬‬
‫היד של אַ ְרטֶ מיס התהדקה סביב הקשת‪" .‬הבה נתפלל כי טעות בידי‪".‬‬
‫"אלים מסוגלים להתפלל?" שאלתי‪ ,‬כי מעולם לא חשבתי על זה‪.‬‬
‫צל של חיוך חלף על שפתיה של אַ ְרטֶ מיס‪" .‬לפני לכתי‪ ,‬פרסי ג'קסון‪ ,‬ברצוני להטיל עליך‬
‫משימה קטנה‪".‬‬
‫"זה קשור איכשהו בארנבוני‪-‬צבי?"‬
‫"למרבה הצער‪ ,‬לא‪ .‬ברצוני שתלווה את הציידות אל מחנה החצויים‪ .‬שם הן תוכלנה לשהות‬
‫בבטחה עד שובי‪".‬‬
‫"מה?" פלטה זואי‪" .‬אבל‪ ,‬אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬המקום ההוא שנוא עלינו‪ .‬בפעם האחרונה שהתארחנו‬
‫שם ‪"-‬‬
‫"כן‪ ,‬אני יודעת‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬אך בטוחה אני שדיוניסוס לא ינטור טינה על תקרית‬
‫קטנה של‪ ...‬אה‪ ...‬אי הבנה‪ .‬זכותכן להשתמש בביתן שמונה בשעת הצורך‪ .‬ומלבד זאת‪,‬‬
‫שמעתי שבנו מחדש את הביתנים ששרפתן‪".‬‬
‫זואי רטנה משהו על חניכים חסרי בינה‪.‬‬
‫"וכעת נותרה לנו הכרעה אחת אחרונה‪ ".‬אַ ְרטֶ מיס פנתה אל ביאנקה‪" .‬האם הגעת לכלל‬
‫החלטה‪ ,‬נערתי?"‬
 ‫ביאנקה היססה‪" .‬אני עדיין חושבת על זה‪".‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמרתי‪" .‬חושבת על מה?"‬
‫"הן‪ ...‬הן הזמינו אותי להצטרף לחבורת הציד‪".‬‬
‫"מה? אבל את לא יכולה! את חייבת לבוא למחנה החצויים כדי שכירון יוכל ללמד אותך‪.‬‬
‫זאת הדרך היחידה ללמוד לשרוד‪".‬‬
‫"אין זאת הדרך היחידה עבור נערה‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫לא האמנתי למה שאני שומע‪" .‬ביאנקה‪ ,‬המחנה מגניב!‬
‫יש שם אורוות פגסוסים וזירה ללחימה בחרב ו‪ ....‬כאילו‪ ,‬מה כבר תקבלי אם תצטרפי‬
‫לציידות?"‬
‫"לשם התחלה‪ ",‬אמרה זואי‪" ,‬חיי נצח‪".‬‬
‫בהיתי בה‪ ,‬ואחר כך באַ ְרטֶ מיס‪" .‬היא צוחקת‪ ,‬נכון?"‬
‫"זואי לא מרבה להתבדח‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬הציידות שלי מלוות אותי בהרפתקאותיי‪ .‬הן‬
‫אַ מותיי‪ ,‬בנות לווייתי‪ ,‬אחיותיי לנשק‪ .‬עם הישבען שבועת אמונים לי‪ ,‬אכן זוכות הן בחיי‬
‫נצח‪ ...‬אלא אם תיפולנה בקרב‪ ,‬התרחשות שאינה סבירה‪ .‬או אם תפרנה את שבועתן‪".‬‬
‫"איזו שבועה?" שאלתי‪.‬‬
‫"לעד לסרב לאהבת גברים‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬לעולם לא להתבגר‪ ,‬לעולם לא להינשא‪.‬‬
‫להישאר בתולות לנצח‪".‬‬
‫"כמוך?"‬
‫האלה הנהנה‪.‬‬
‫ניסיתי לדמיין את מה שהיא מתארת‪ .‬להיות בת אלמוות‪.‬‬
‫לבלות לנצח בחברת נערות בלבד‪ .‬לא הצלחתי לתאר לעצמי דבר כזה‪" .‬אז אתן מסתובבות‬
‫בעולם ומגייסות חצויות ‪"-‬‬
‫"לא חצויות בלבד‪ ",‬קטעה אותי זואי‪" .‬אין הגבירה אַ ְרטֶ מיס מפלה בין נערה לנערה‪ .‬כל‬
‫המכבדות את האלה מוזמנות להצטרף‪ ,‬בין אם חצויות הן‪ ,‬או נימפות‪ ,‬או בנות תמותה ‪"-‬‬
‫"ומה את?"‬
‫כעס הבזיק בעיניה של זואי‪" .‬אין זה מעניינך‪ ,‬נער‪ .‬העיקר הוא שביאנקה מוזמנת להצטרף‬
‫לשורותינו‪ ,‬אם זהו רצונה‪.‬‬
‫הבחירה נתונה בידיה‪".‬‬
‫"ביאנקה‪ ,‬זה מטורף‪ ",‬אמרתי‪" .‬מה עם אחיך? ניקו לא יכול להצטרף לציידות‪".‬‬
‫"בהחלט לא‪ ",‬אישרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬הוא יצטרף למחנה‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬זאת הפסגה שאליה‬
‫יכולים הנערים לשאוף‪".‬‬
‫"היי!" מחיתי‪.‬‬
‫"תוכלי לראותו מפעם לפעם‪ ",‬הבטיחה אַ ְרטֶ מיס לביאנקה‪.‬‬
‫"אך האחריות לשלומו תוסר ממך‪ .‬המדריכים במחנה ידאגו לו‪ .‬ואת תזכי במשפחה חדשה‪.‬‬
‫אנחנו‪".‬‬
‫"משפחה חדשה‪ ",‬חזרה אחריה ביאנקה בנימה חולמנית‪.‬‬
‫"ללא אחריות‪".‬‬
‫"ביאנקה‪ ,‬את לא יכולה לעשות את זה‪ ",‬אמרתי‪" .‬זה פסיכי לגמרי‪".‬‬
‫היא הביטה בזואי‪" .‬זה שווה את זה?"‬
‫זואי הנהנה‪" .‬כן‪".‬‬
‫"מה אני צריכה לעשות?"‬
‫"חזרי אחריי‪ ",‬אמרה לה זואי‪" ,‬מקדישה אני את עצמי לאלה אַ ְרטֶ מיס‪".‬‬
‫"מקדישה‪ ...‬מקדישה אני את עצמי לאלה אַ ְרטֶ מיס‪".‬‬
‫"מפנה אני עורף לחברת הגברים‪ ,‬מקבלת אני על עצמי בתולי נצח‪ ,‬ומצטרפת אני בזאת‬
‫לחבורת הציד‪".‬‬
‫ביאנקה חזרה אחריה‪" .‬זה הכול?"‬
‫זואי הנהנה‪" .‬אם הגבירה אַ ְרטֶ מיס תקבל את שבועתך‪ ,‬היא כובלת‪".‬‬
‫"מקבלת אני‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫הלהבות במחתה התעצמו‪ ,‬שוטפות את החדר בבוהק כסוף‪.‬‬
‫ביאנקה לא נראתה שונה‪ ,‬אבל היא נשמה נשימה עמוקה ופערה עיניים לרווחה‪" .‬אני‬
‫מרגישה‪ ...‬חזקה יותר‪".‬‬
‫"ברוכה הבאה‪ ,‬אחות‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"זכרי את שבועתך‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬היא חייך כעת‪".‬‬
‫לא הייתי מסוגל לומר מילה‪ .‬הרגשתי כמו משיג גבול‪.‬‬
‫וכישלון גמור‪ .‬לא יכולתי להאמין שעברתי את כל הדרך הזאת וסבלתי את כל הדברים הללו‬
‫ובסוף איבדתי את ביאנקה לאיזה מועדון בנות נצחי‪.‬‬
‫"אל ייאוש‪ ,‬פרסי ג'קסון‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬בכל זאת תזכה להציג את מחנה החצויים בפני‬
‫האחים די אנג'לו‪ .‬ואם ניקו יבחר בכך‪ ,‬הוא יוכל להישאר שם‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬אמרתי בניסיון שלא להישמע זועף‪" .‬איך אנחנו אמורים להגיע לשם?"‬
‫אַ ְרטֶ מיס עצמה עיניים‪" .‬השחר קרב‪ .‬זואי‪ ,‬דאגי לפירוק המחנה‪ .‬עליכם להגיע במהירות‬
‫ובבטחה אל לונג איילנד‪.‬‬
‫אזמן למענכם את אחי שיישא אתכם לשם‪".‬‬
‫זואי לא נראתה מאושרת מהרעיון‪ ,‬אבל היא הנהנה והורתה לביאנקה להתלוות אליה‪ .‬בדרך‬
‫החוצה‪ ,‬ביאנקה נעצרה מולי‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ,‬פרסי‪ .‬אבל זה מה שאני רוצה‪ .‬אני ממש ממש רוצה את זה‪".‬‬
‫ואז היא נעלמה‪ ,‬ואני נשארתי לבדי עם אלה בת שתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫"אז מה‪ ",‬אמרתי בעגמומיות‪" ,‬אחיך יסיע אותנו?"‬
‫עיניה הכסופות של אַ ְרטֶ מיס בהקו‪" .‬כן‪ ,‬ילד‪ .‬אתה מבין‪ ,‬ביאנקה די אנג'לו אינה היחידה שיש‬
‫לה אח מעצבן‪ .‬הגיע הזמן שתפגוש את אחי התאום חסר האחריות‪ ,‬אפולו‪".‬‬
 ‫‪4‬‬
‫תאליה שמה גז‬
‫אַ ְרטֶ מיס הבטיחה לנו שהשחר עומד להפציע‪ ,‬אבל היה קשה להאמין‪ .‬הלילה היה קר וחשוך‬
‫ומושלג מתמיד‪ .‬חלונות ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל שעל הגבעה היו חשוכים לחלוטין‪ .‬תהיתי אם המורים‬
‫קוֹטס נעדרים‪.‬‬
‫הבחינו כבר שהאחים די אנג'לו וד"ר ְ‬
‫לא רצית להיות בסביבה כשזה יקרה‪ .‬עם המזל שלי‪ ,‬השם היחיד שגברת אודגיר תזכור יהיה‬
‫"פרסי ג'קסון‪ ",‬והמשטרה תפתח במצוד מחוף אל חוף אחריי‪ ...‬שוב‪.‬‬
‫הציידות פירקו את המחנה באותה מהירות שהקימו אותו‪.‬‬
‫עמדתי רועד בשלג )בניגוד לציידות‪ ,‬שלא נראה שהרגישו אי נוחות כלשהי)‪ ,‬ואַ ְרטֶ מיס נעצה‬
‫מבט באופק המזרחי כאילו מצפה למשהו‪ .‬ביאנקה ישבה בצד עם ניקו‪ .‬לפי הפנים הקודרות‬
‫שלו היה ברור שהיא מסבירה לו את ההחלטה שלה להצטרף לחבורת הציד‪ .‬לא יכולתי שלא‬
‫לחשוב שזה היה אנוכי מאוד מצדה‪ ,‬לנטוש ככה את אחיה‪.‬‬
‫תאליה וגרובר הצטופפו אליי‪ ,‬להוטים לשמוע מה קרה באוהל האלה‪.‬‬
‫כשסיפרתי להם‪ ,‬גרובר החוויר‪" .‬הביקור האחרון של הציידות במחנה לא נגמר טוב‪".‬‬
‫"איך הן הגיעו לכאן בכלל?" תהיתי‪" .‬כלומר‪ ,‬הן פשוט צצו משום מקום‪".‬‬
‫"וביאנקה הצטרפה אליהן‪ ",‬אמרה תאליה בגועל‪" .‬הכול באשמת זואי‪ .‬הסנובית המגעילה ה‬
‫‪"-‬‬
‫"איך אפשר להאשים אותה?" אמר גרובר‪" .‬לבלות לנצח בחברת אַ ְרטֶ מיס?" הוא נאנח אנחה‬
‫כבדה‪.‬‬
‫תאליה גלגלה עיניים‪" .‬אתם הסאטירים‪ ,‬כולכם מאוהבים באַ ְרטֶ מיס‪ .‬אתם לא קולטים שהיא‬
‫בחיים לא תחזיר לכם אהבה?"‬
‫"אבל היא כל כך‪ ...‬בקטע של הטבע‪ ",‬אמר גרובר בהתפעלות‪.‬‬
‫"אתה מטורף‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫"מטורף על הטבע‪ ",‬אמר גרובר במבט חולמני‪" .‬בדיוק‪".‬‬
‫בסופו של דבר השמיים התחילו להתבהר‪ .‬אַ ְרטֶ מיס רטנה לעצמה‪" :‬הגיע הזמן‪ .‬הוא כל כך‬
‫עצלן בחורף‪".‬‬
‫"את מחכה לזריחה?" שאלתי‪.‬‬
‫"לאחי‪ .‬כן‪".‬‬
‫לא רציתי להגיב בגסות‪ .‬כלומר‪ ,‬הכרתי את האגדות לגבי אפולו ‪ -‬או לפעמים הֵ לְ יוֹס ‪ -‬שנוהג‬
‫במרכבת השמש הגדולה על פני השמיים‪ .‬אבל ידעתי גם שהשמש היא כוכב במרחק מיליוני‬
‫קילומטר מכדור הארץ‪ .‬התרגלתי לכך שחלק מהמיתוסים היווניים אמיתיים‪ ,‬ובכל זאת‪ ...‬לא‬
‫הצלחתי להבין איך אפולו מסוגל לנהוג בשמש‪.‬‬
 ‫"אין זה לגמרי כפי שאתה חושב‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬כאילו קוראת לי את המחשבות‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬טוב‪ ".‬התחלתי להירגע‪" .‬אז זה לא שהוא יחנה כאן את ה ‪"-‬‬
‫האופק הוצף פתאום הבזק אור‪ .‬פרץ של חמימות‪.‬‬
‫"הסב את עינייך‪ ",‬יעצה לי אַ ְרטֶ מיס‪" .‬עד שהוא יגמור לחנות‪".‬‬
‫לחנות?‬
‫הסבתי את העיניים‪ ,‬וראיתי שהאחרים עושים כמוני‪ .‬האור והחמימות התחזקו עד שהרגשתי‬
‫כאילו מעיל החורף שלי נמס מעליי‪ .‬ואז‪ ,‬פתאום‪ ,‬האור כבה‪.‬‬
‫הסתכלתי‪ .‬ולא יכולתי להאמין למראה עיניי‪ .‬זאת היתה המכונית שלי‪ .‬כלומר‪ ,‬המכונית‬
‫שתמיד רציתי‪" .‬מזֶראטי ספיידר" אדומה עם גג פתוח‪ .‬היא היתה מדהימה כל כך שממש‬
‫זהרה‪ .‬ואז קלטתי שהיא זוהרת כי המתכת לוהטת‪.‬‬
‫השלג נמס סביב המכונית בעיגול מושלם‪ ,‬ופתאום מצאתי את עצמי עומד על דשא ירוק‬
‫בנעליים רטובות‪.‬‬
‫הנהג יצא בחיוך‪ .‬הוא נראה בן שבע‪-‬עשרה או שמונה‪-‬עשרה‪ ,‬ולרגע היתה לי הרגשה לא‬
‫נעימה שזה לוק‪ ,‬האויב הוותיק שלי‪ .‬לבחור הזה היה אותו שיער בהיר ואותו מראה‬
‫ספורטיבי‪ .‬אבל זה לא היה לוק‪ .‬הבחור הזה היה גבוה יותר‪ ,‬ובניגוד ללוק לא היתה לו צלקת‬
‫על הפנים‪ .‬החיוך שלו היה קורן יותר ושובב יותר‪) .‬בימינו לוק היה עסוק בעיקר בהזעפת‬
‫פנים ובמבטים מלאי בוז‪ ).‬הנהג לבש מכנסי ג'ינס עם גופיית טריקו אפנתית ונעלי עור‬
‫נוחות‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬מלמלה תאליה‪" .‬אפולו לוהט‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬הוא אל השמש‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"לא לזה התכוונתי‪".‬‬
‫"אחות קטנה!" קרא אפולו‪ .‬אם השיניים שלו היו קצת יותר לבנות‪ ,‬הוא היה יכול לסנוור‬
‫אותנו עד עיוורון גם בלי רכב השמש‪" .‬מה העניינים? את לא מתקשרת‪ .‬את לא כותבת‪.‬‬
‫התחלתי לדאוג!"‬
‫אַ ְרטֶ מיס נאנחה‪" .‬שלומי טוב‪ ,‬אפולו‪ .‬ואיני אחותך הקטנה‪".‬‬
‫"תשמעי‪ ,‬אני נולדתי ראשון‪".‬‬
‫"אנחנו תאומים! כמה דורות עלינו להתווכח ‪"-‬‬
‫"אז מה קורה?" הוא קטע אותה‪" .‬הבנות איתך‪ ,‬אני רואה‪.‬‬
‫אתן צריכות טיפים לירי בקשת?"‬
‫אַ ְרטֶ מיס חרקה שיניים‪" .‬זקוקה אני לטובה ממך‪ .‬עליי לצאת לציד‪ ,‬לבדי‪ .‬בקשתי היא‬
‫שתיקח את בנות לווייתי למחנה החצויים‪".‬‬
‫"אין בעיה‪ ,‬אחות שלי!" ואז הוא הרים ידיים בתנועה של רגע רגע‪" .‬אני מרגיש הייקו*‬

‫מתגבש ‪".‬‬
‫] * הייקו‪ :‬צורת שירה שמקורה ביפן‪ .‬הייקו מסורתי אינו מתחרז‪ ,‬ויש בו בדיוק ‪ 17‬הברות‪ ,‬המחולקות בתבנית‬
‫כזאת‪ :‬חמש הברות בשורה הראשונה‪ ,‬שבע בשורה השנייה‪ ,‬וחמש בשורה השלישית והמסכמת‪) .‬המתרגמת([‬
‫הציידות נאנקו‪ .‬מתברר שהן כבר פגשו את אפולו בעבר‪.‬‬
‫הוא כחכח בגרונו והרים יד אחת בתנועה דרמטית‪.‬‬
‫"השלג נמס‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס ביקשה עזרה‪.‬‬
‫אני המלך‪".‬‬
‫הוא חייך לעברנו בציפייה לתשואות‪.‬‬
‫"בשורה האחרונה היו רק ארבע הברות‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫פניו של אפולו נפלו‪" .‬באמת?"‬
‫"כן‪ .‬מה דעתך על אני נאד נפוח?"‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬זה שש הברות‪ .‬הממ‪ ".‬הוא התחיל למלמל לעצמו‪.‬‬
‫זואי צל‪-‬ליל פנתה אלינו‪" .‬מאז ביקורו ביפן נתקף לורד אפולו חיבה לכתיבת שירי הייקו‪,‬‬
‫אך לפחות כעת זנח את אמנות החמשירים‪ .‬אם אצטרך עוד פעם אחת להאזין לשיר המתחיל‬
‫במילים מעשה באלה נושאת קשת ‪"-‬‬
‫"אני יודע!" הכריז אפולו‪" .‬אני ה‪-‬מלך‪ .‬זה חמש הברות!"‬
‫הוא קד קידה ונראה מרוצה מאוד מעצמו‪" .‬ועכשיו‪ ,‬אחות שלי‪ ,‬אמרת שהציידות צריכות‬
‫טרמפ? יופי של תזמון‪ .‬בדיוק התכוונתי לזוז‪".‬‬
‫"החצויים הללו יזדקקו אף הם להסעה‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס והצביעה עלינו‪" .‬כמה מחניכיו של‬
‫כירון‪".‬‬
‫"אין בעיה!" אפולו בחן אותנו‪" .‬בואו נראה‪ ...‬תאליה‪ ,‬נכון? שמעתי עלייך‪".‬‬
‫תאליה הסמיקה‪" .‬היי‪ ,‬לורד אפולו‪".‬‬
‫"הבת של זאוס‪ ,‬נכון? מה שאומר שאת אחותי למחצה‪.‬‬
‫היית פעם עץ‪ ,‬לא? יופי שחזרת‪ .‬אני שונא שהופכים נערות יפות לעצים‪ .‬תשמעו קטע‪ ,‬אני‬
‫זוכר איך פעם אחת ‪"-‬‬
‫"אחי‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬כדאי שתצא לדרכך‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬בטח‪ ".‬ואז הוא הביט בי והעיניים שלו הצטמצמו‪.‬‬
‫"פרסי ג'קסון?"‬
‫"אהא‪ .‬כלומר‪ ...‬כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫היה מוזר לקרוא למישהו שנראה צעיר כל כך "אדוני‪ ",‬אבל למדתי שתמיד כדאי להפגין‬
‫כבוד כלפי האלים‪ .‬הם נוטים להיעלב בקלות‪ .‬ואז הם מתחילים לפוצץ דברים‪.‬‬
‫אפולו בחן אותי‪ ,‬אבל לא אמר שום דבר וזה היה קצת מלחיץ‪.‬‬
‫"טוב!" הוא אמר לבסוף‪" .‬כדאי שנזוז‪ ,‬מה? ההסעה שלנו יוצאת רק בכיוון אחד ‪ -‬מערבה‪.‬‬
‫ומי שמאחר‪ ,‬נשאר מאחור‪".‬‬
 ‫הבטתי במזראטי‪ ,‬שהיה בה מקום לשני אנשים לכל היותר‪.‬‬
‫אנחנו היינו בערך עשרים‪.‬‬
‫"מכונית מגניבה‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫"תודה‪ ",‬אמר אפולו‪.‬‬
‫"אבל איך ניכנס כולנו?"‬
‫"אה‪ ".‬נראה שאפולו מבחין בבעיה בפעם הראשונה‪" .‬טוב‪ ,‬כן‪ .‬אני שונא לעבור ממצב‬
‫מכונית ספורט‪ ,‬אבל אני מניח‪"...‬‬
‫הוא שלף את מפתחות המכונית ולחץ על הכפתור של מערכת האזעקה‪ .‬ביפ ביפ‪.‬‬
‫לרגע המכונית בהקה שוב‪ .‬כשהבוהק דעך‪ ,‬המזראטי הוחלפה במין אוטובוס קטן מהסוג‬
‫שמשתמשים בו להסעות של בית הספר‪.‬‬
‫"קדימה‪ ",‬הוא אמר‪" .‬כולם להיכנס‪".‬‬
‫זואי הורתה לציידות להתחיל להעמיס ציוד‪ .‬היא הרימה את התרמיל שלה‪ ,‬ואפולו אמר‪:‬‬
‫"תני לי לעזור לך‪ ,‬מותק‪".‬‬
‫זואי נרתעה‪ .‬העיניים שלה רשפו באור רצחני‪.‬‬
‫"אחי‪ ",‬נזפה בו אַ ְרטֶ מיס‪" .‬אתה לא עוזר לציידות שלי‪.‬‬
‫אתה לא מביט בציידות שלי‪ ,‬אתה לא מדבר עם הציידות שלי ואתה לא מפלרטט עם הציידות‬
‫שלי‪ .‬ואתה לא קורא להן מותק‪".‬‬
‫אפולו הרים ידיים‪" .‬מצטער‪ .‬שכחתי‪ .‬תגידי‪ ,‬אחות שלי‪ ,‬לאן את בעצם הולכת?"‬
‫"לצוד‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬וזה לא עניינך‪".‬‬
‫"אפשר לחשוב שאני לא אצליח לגלות‪ .‬אני רואה הכול‪.‬‬
‫יודע הכול‪".‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס פלטה נשיפת בוז‪" .‬פשוט תקפיץ אותן למחנה‪ ,‬אפולו‪ .‬ובלי שטויות!"‬
‫"לא‪ ,‬לא! אני אף פעם לא עושה שטויות‪".‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס גלגלה עיניים ואז הביטה בנו‪" .‬נתראה ביום אמצע החורף‪ .‬זואי‪ ,‬את מופקדת על‬
‫הציידות עד שובי‪ .‬נהגי בהתאם‪ .‬נהגי כפי שהייתי אני נוהגת‪".‬‬
‫זואי הזדקפה‪" .‬כן‪ ,‬הגבירה‪".‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס כרעה על הקרקע ונגעה בה כאילו מחפשת עקבות‪ .‬כשהיא קמה‪ ,‬היא נראתה‬
‫מוטרדת‪" .‬הסכנה אדירה‪.‬‬
‫החיה חייבת להימצא‪".‬‬
‫היא פרצה בריצה לעבר היער ונמוגה בין השלג והצללים‪.‬‬
‫אפולו הסתובב בחיוך‪ ,‬מטלטל את המפתחות על אצבע אחת‪" .‬אז מה‪ ",‬אמר‪" ,‬מי רוצה‬
‫לנהוג?"‬
‫הציידות נכנסו לאוטובוס בזו אחר זו‪ .‬הן הצטופפו בחלק האחורי‪ ,‬רחוק ככל האפשר מאפולו‬
‫ומשאר הזכרים המידבקים‪ .‬ביאנקה ישבה איתן והשאירה את אחיה הקטן איתנו‪ ,‬מה שנראה‬
 ‫לי ממש אכזרי‪ ,‬אבל לא נראה שזה איכפת לניקו‪.‬‬
‫"זה כל כך מגניב!" אמר ניקו וקפץ מעלה מטה על כיסא הנהג‪" .‬זאת באמת השמש? חשבתי‬
‫שהליוס וסֶ ֵלנֵה הם אלי השמש והירח‪ .‬איך זה שלפעמים זה הם ולפעמים אתה ואַ ְרטֶ מיס?"‬
‫"קיצוצים‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬הרומאים התחילו בזה‪ .‬הם לא יכלו להרשות לעצמם את כל‬
‫הקורבנות הללו לאלים‪ ,‬אז הם פיטרו את הליוס ואת סלנה והעבירו את תחומי האחריות‬
‫שלהם אלינו‪ .‬אחותי קיבלה את הירח‪ ,‬אני קיבלתי את השמש‪.‬‬
‫זה היה די מעצבן בהתחלה‪ ,‬אבל לפחות קיבלתי את המכונית המגניבה הזאת‪".‬‬
‫"אבל איך זה עובד?" שאל ניקו‪" .‬חשבתי שהשמש היא כדור גז בוער!"‬
‫אפולו צחקק ופרע את שיערו של ניקו‪" .‬נראה לי שהשמועה הזאת התחילה כי אַ ְרטֶ מיס נהגה‬
‫לקרוא לי חתיכת כדור גז בוער‪ .‬ברצינות‪ ,‬תלוי אם אתה מדבר על אסטרונומיה או על‬
‫פילוסופיה‪ .‬אתה רוצה לדבר על אסטרונומיה? שטויות‪ ,‬מה הכיף בזה? אתה רוצה לדבר על‬
‫מה שבני אדם חושבים על השמש? זה כבר יותר מעניין‪ .‬השמש נמצאת במרכז עולמם של‬
‫בני האדם‪ ...‬כלומר‪ ,‬לאו דווקא מילולית‪ .‬היא מחממת אותם‪ ,‬מצמיחה יבולים‪ ,‬מניעה‬
‫מנועים‪ ,‬מאירה‪ .‬המרכבה הזאת בנויה מהחלומות של בני האדם על השמש‪ .‬היא עתיקה כמו‬
‫תרבות המערב עצמה‪ .‬בכל יום היא חוצה את השמיים ממזרח למערב ומאירה את החיים‬
‫האנושיים הזעירים‪ .‬המרכבה היא התגלמות של עוצמת השמש‪ ,‬של האופן שבו תופסים‬
‫אותה בני האדם‪ .‬מבין?"‬
‫ניקו נד בראשו‪" .‬לא‪".‬‬
‫"נו טוב‪ ,‬אז תחשוב עליה כרכב סולארי ממש חזק וממש מסוכן‪".‬‬
‫"אני יכול לנהוג?"‬
‫"לא‪ .‬צעיר מדי‪".‬‬
‫"אני! אני!" גרובר הרים את ידו‪.‬‬
‫"המממ‪ ,‬לא‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬שעיר מדי‪ ".‬הוא הביט מעבר לי והתמקד בתאליה‪.‬‬
‫"בת זאוס!" אמר‪" .‬אדון השחקים‪ .‬הבחירה המושלמת‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬לא‪ ".‬תאליה נדה בראשה‪" .‬לא תודה‪".‬‬
‫"נו‪ ,‬בואי‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬בת כמה את?"‬
‫תאליה היססה‪" .‬אני לא יודעת‪".‬‬
‫עצוב‪ ,‬אבל נכון‪ .‬היא הפכה לעץ כשהיתה בת שתים‪-‬עשרה‪ ,‬שבע שנים קודם לכן‪ .‬לפי‬
‫החשבון הזה‪ ,‬היא היתה אמורה להיות בת תשע‪-‬עשרה‪ .‬אבל היא עדיין הרגישה כמו בת‬
‫שתים‪-‬עשרה‪ .‬למי שהסתכל עליה‪ ,‬היא נראתה איפשהו באמצע‪ .‬למיטב הבנתו של כירון‪,‬‬
‫היא המשיכה להתבגר כשהיתה עץ אבל בקצב איטי בהרבה‪.‬‬
‫אפולו טפח באצבע על השפתיים‪" .‬את בת חמש‪-‬עשרה‪ ,‬כמעט שש‪-‬עשרה‪".‬‬
‫"איך אתה יודע?"‬
‫"תשמעי‪ ,‬אני אל הנבואה‪ .‬אני יודע דברים‪ .‬את עומדת להיות בת שש‪-‬עשרה בעוד שבוע‬
‫בערך‪".‬‬
‫"זה יום ההולדת שלי! עשרים ושניים בדצמבר‪".‬‬
‫"מה שאומר שאת מבוגרת מספיק לשיעור נהיגה!"‬
‫תאליה זזה מרגל לרגל בעצבנות‪" .‬אה‪"...‬‬
‫"אני יודע מה את מתכוונת לומר‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬לכבוד יהיה לך לנהוג במרכבת השמש‪".‬‬
‫"זה לא מה שהתכוונתי לומר‪".‬‬
‫"אל תדאגי! המרחק ללונג איילנד קצר‪ ,‬ולא חשוב מה קרה לילד האחרון שהדרכתי‪ .‬את‬
‫הבת של זאוס‪ .‬אותך הוא לא יעיף מהשמיים‪".‬‬
‫אפולו צחק בחביבות‪ .‬לא הצטרפנו לצחוק שלו‪.‬‬
‫תאליה ניסתה למחות‪ ,‬אבל אפולו התעקש‪ .‬הוא לחץ על כפתור בלוח המחוונים ושלט קטן‬
‫צץ על שמשת החלון‪.‬‬
‫הייתי צריך לקרוא אותו במהופך )ובשביל דיסלקטי זה לא ממש שונה מלקרוא בכיוון‬
‫הרגיל)‪ ,‬ואני די בטוח שהיה כתוב עליו "זהירות‪ :‬נהג לומד"‪.‬‬
‫"שימי גז‪ ",‬אמר אפולו לתאליה‪" .‬את נראית לי נהגת בדם‪".‬‬
‫אני מודה שקינאתי‪ .‬ממש התחשק לי כבר לנהוג‪ .‬בסתיו האחרון אימא שלי לקחה אותי‬
‫פעם‪-‬פעמיים לנסיעה בדרך החוף הריקה‪ ,‬ונתנה לי לנסות את ה"מאזדה" שלה‪ .‬כאילו‪ ,‬אמנם‬
‫ההיא היתה מכונית יפנית קטנה וכאן מדובר במרכבת השמש‪ ,‬אבל כמה שונות הן כבר‬
‫יכולות להיות?‬
‫"מהירות שווה חום‪ ",‬הסביר אפולו לתאליה‪" .‬אז תתחילי לאט ותוודאי שעלינו מספיק לפני‬
‫שתאיצי‪".‬‬
‫תאליה לפתה את ההגה חזק כל כך שמפרקי האצבעות שלה הלבינו‪ .‬היא נראתה כאילו היא‬
‫עומדת להקיא‪.‬‬
‫"מה הבעיה?" שאלתי אותה‪.‬‬
‫"שום דבר‪ ",‬היא אמרה בקול רועד‪" .‬אין ש‪-‬שום בעיה‪".‬‬
‫היא משכה בהגה‪ .‬הוא נטה לאחור והאוטובוס זינק מעלה מהר כל כך שנפלתי אחורה‬
‫והתנגשתי במשהו רך‪.‬‬
‫"אאוץ'‪ ",‬אמר גרובר‪.‬‬
‫"מצטער‪".‬‬
‫"לאט יותר!" אמר אפולו‪.‬‬
‫"מצטערת!" אמרה תאליה‪" .‬הכול בסדר‪ .‬אני בשליטה‪".‬‬
‫הצלחתי לקום‪ .‬כשהבטתי מהחלון ראיתי עשן עולה ממעגל העצים החרוכים סביב קרחת‬
‫היער שממנה המראנו‪.‬‬
‫"תאליה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬תירגעי עם הגז‪".‬‬
‫"זה בסדר‪ ,‬פרסי‪ ,‬אני בשליטה‪ ",‬היא אמרה בשיניים חשוקות‪ .‬אבל היא המשיכה ללחוץ על‬
‫דוושת הגז עד הסוף‪.‬‬
‫"פשוט תירגעי‪ ",‬אמרתי לה‪.‬‬
‫"אני רגועה!!!" היא אמרה‪ .‬הגוף שלה היה נוקשה כמו קרש‪.‬‬
‫"אנחנו רוצים לפנות דרומה לכיוון לונג איילנד‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬תסובבי שמאלה‪".‬‬
‫תאליה משכה בהגה בחוזקה ואני הושלכתי שוב על גרובר‪ ,‬שפלט צווחה‪.‬‬
‫"ועכשיו לשמאלה הנכון‪ ",‬הציע אפולו‪.‬‬
‫עשיתי שגיאה מרה והשקפתי שוב מהחלון‪ .‬האוטובוס הגיע לגובה אווירון ‪ -‬והשמיים‬
‫התחילו להשחיר‪.‬‬
‫"אה‪ "...‬אמר אפולו‪ ,‬והיתה לי הרגשה שהוא מתאמץ להישמע רגוע‪" .‬קצת יותר נמוך‪,‬‬
‫חמודה‪ .‬אנחנו מקפיאים את האדמה‪".‬‬
‫תאליה סובבה את ההגה‪ .‬הפנים שלה היו לבנות כמו סיד והמצח שלה היה מכוסה אגלי זיעה‪.‬‬
‫משהו בהחלט לא היה בסדר‪ .‬מעולם לא ראיתי אותה במצב כזה‪.‬‬
‫האוטובוס נטה מטה ומישהו צרח‪ .‬אולי אני‪ .‬עכשיו צללנו ישירות לעבר האוקיינוס האטלנטי‬
‫במהירות אלף חמש מאות קמ"ש‪ ,‬כשקו החוף של ניו אינגלנד משמאלנו‪ .‬האוטובוס התחיל‬
‫להתחמם‪.‬‬
‫אפולו הושלך בינתיים לאחורי האוטובוס‪ ,‬אבל התחיל לטפס בחזרה לאורך המושבים‪.‬‬
‫"תיקח ממנה את ההגה!" התחנן בפניו גרובר‪.‬‬
‫"אל תדאג‪ ",‬אמר אפולו‪ .‬אבל הוא עצמו נראה ממש מודאג‪" .‬היא פשוט צריכה ללמוד ל ‪-‬‬
‫היי!"‬
‫ראיתי מה הקפיץ אותו‪ .‬מתחתינו השתרעה עיירה קטנה מכוסה שלג‪ .‬או לפחות‪ ,‬היא היתה‬
‫מכוסה שלג עד לרגע זה‪ .‬בעודי צופה‪ ,‬השלג נמס מהעצים‪ ,‬מהגגות ומהמדשאות‪.‬‬
‫הצריח הלבן של הכנסייה הפך חום והתחיל להעלות עשן‪.‬‬
‫בכל רחבי העיירה התחילו לעלות תלתלי עשן קטנים‪ ,‬כמו נרות על עוגת יום הולדת‪ .‬עצים‬
‫וגגות הראו סימני חריכה‪.‬‬
‫"למעלה!" צעקתי‪.‬‬
‫אור פרוע בהק בעיניים של תאליה‪ .‬היא משכה בהגה‪ ,‬והפעם ידעתי שכדאי להחזיק חזק‪.‬‬
‫בעודנו שועטים מעלה‪ ,‬ראיתי שהאש שעלתה פה ושם בעיירה נכבתה בפרץ קור פתאומי‪.‬‬
‫"לשם!" הצביע אפולו‪" .‬לונג איילנד‪ ,‬ישר לפנינו‪ .‬בואי נאט קצת‪ ,‬מאמי‪ .‬אנחנו לא רוצים‬
‫שהעניינים יתחממו יותר מדי‪".‬‬
‫תאליה הובילה אותנו בשעטה לכיוון החוף הצפוני של לונג איילנד‪ .‬מחנה החצויים נגלה‬
‫באופק‪ :‬העמק‪ ,‬היער‪ ,‬החוף‪ .‬יכולתי לראות את העמודים היווניים ואת הביתנים ואת‬
‫האמפיתיאטרון‪.‬‬
‫"הכל בסדר‪ ,‬אני בשליטה‪ ",‬מלמלה תאליה‪" .‬אני לגמרי בשליטה‪".‬‬
 ‫היינו רק כמה מאות מטרים מהמחנה‪.‬‬
‫"תבלמי‪ ",‬אמר אפולו‪.‬‬
‫"אני יכולה לעשות את זה‪".‬‬
‫"תבלמי!"‬
‫תאליה לחצה בבת אחת על דוושת הבלמים‪ .‬אוטובוס השמש נטה קדימה בזווית של ארבעים‬
‫וחמש מעלות והוטח אל תוך האגם בקול וווווווש אדיר‪ .‬ענני קיטור עלו ממנו וכמה ניאדות‬
‫מפוחדות נמלטו מהמים עם סלי נצרים קלועים‪-‬למחצה‪.‬‬
‫האוטובוס צף אל פני המים ואיתו כמה סירות קאנו הפוכות‪ ,‬חצי מותכות‪.‬‬
‫"יפה יפה‪ ",‬אמר אפולו בחיוך אמיץ‪" .‬צדקת‪ ,‬יקירתי‪ .‬הכול באמת היה בסדר! מה אתם‬
‫אומרים‪ ,‬נלך לראות אם בישלנו מישהו חשוב?"‬
 ‫‪5‬‬
‫אני מתקשר אל לב ים‬
‫מעולם לא ראיתי את מחנה החצויים בחורף‪ ,‬והשלג הפתיע אותי‪.‬‬
‫אתם מבינים‪ ,‬למחנה יש בקרת אקלים קסומה‪ .‬שום דבר לא חוצה את הגבולות‪ ,‬אלא אם מר‬
‫ד'‪ ,‬מנהל המחנה‪ ,‬רוצה בכך‪ .‬חשבתי שהשמש תזרח ויהיה חמים‪ ,‬אבל מתברר שהניחו לשלג‬
‫קל לרדת‪ .‬כפור כיסה את מסלול מרוצי המרכבות ואת שדות התות‪ .‬הביתנים היו מקושטים‬
‫באורות קטנים מנצנצים‪ ,‬כמו תאורה של חג המולד‪ ,‬רק שנראה שאלה כדורי אש אמיתיים‪.‬‬
‫אורות נוספים זהרו ביער‪ ,‬והדבר הכי מוזר היה האש שהבהבה בחלון עליית הגג של הבניין‬
‫המרכזי‪ ,‬מקום משכנה של האורקל הכלואה בגוף מומיה עתיקה‪ .‬תהיתי אם רוח דלפי צולה‬
‫שם מרשמלו או משהו כזה‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמר ניקו כשירדנו מהאוטובוס‪" .‬זה קיר טיפוס שם?"‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"למה זורמת עליו לבה?"‬
‫"בשביל האתגר‪ .‬בוא‪ .‬אני אציג אותך בפני כירון‪ .‬זואי‪ ,‬כבר פגשת ‪"-‬‬
‫"מכירה אני את כירון‪ ",‬אמרה זואי ביובש‪" .‬מסור לו שאנו מתארחות בביתן שמונה‪ .‬ציידות‪,‬‬
‫אחריי‪".‬‬
‫"אני אראה לכן את הדרך‪ ",‬הציע גרובר‪.‬‬
‫"אנחנו יודעות את הדרך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬באמת‪ ,‬אין בעיה‪ .‬אפשר בקלות ללכת לאיבוד במחנה‪ ,‬אם לא‪ - "...‬הוא מעד על סירת‬
‫קאנו וקם בלי להפסיק לדבר ‪..." -‬כמו שהאבא התיש שלי נהג לומר!‬
‫אחריי!"‬
‫זואי גלגלה עיניים‪ ,‬אבל אני מניח שהחליטה שאין סיכוי להיפטר מגרובר‪ .‬הציידות הרימו‬
‫את התרמילים והקשתות ופנו לכיוון הביתנים‪ .‬כשביאנקה די אנג'לו פנתה ללכת איתן‪ ,‬היא‬
‫רכנה ולחשה משהו באוזנו של אחיה‪ .‬היא הביטה בו בציפייה לתשובה‪ ,‬אבל ניקו רק עשה‬
‫פרצוף והסתובב‪.‬‬
‫"תשמרו על עצמכן‪ ,‬מתוקות!" קרא אפולו אל הציידות‪.‬‬
‫הוא קרץ אליי‪" .‬תשים לב לנבואות‪ ,‬פרסי‪ .‬נתראה בקרוב‪".‬‬
‫"למה אתה מתכוון?"‬
‫במקום לענות‪ ,‬אפולו חזר לאוטובוס‪" .‬נתראה‪ ,‬תאליה‪ ",‬הוא קרא‪" .‬ו‪...‬אה‪ ...‬תתנהגי יפה!"‬
‫הוא חייך אליה חיוך שובב‪ ,‬כאילו הוא יודע משהו שהיא לא יודעת‪ ,‬ואז סגר את דלתות‬
‫האוטובוס והדליק את המנוע‪ .‬הסבתי מבט כשמרכבת השמש המריאה בענן לוהט‪.‬‬
‫כשהסתובבתי בחזרה‪ ,‬האגם העלה קיטור‪ .‬מכונית מזראטי אדומה דאתה מעל היער‪ ,‬מבהיקה‬
‫יותר ויותר ככל שהגביה לטפס‪ ,‬עד שנעלמה בקרן שמש‪.‬‬
‫ניקו עדיין נראה זועף‪ .‬תהיתי מה אחותו אמרה לו‪.‬‬
‫"מי זה כירון?" הוא שאל‪" .‬אין לי פסלון שלו‪".‬‬
‫"אחראי הפעילויות שלנו‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוא‪ ...‬טוב‪ ,‬עוד מעט תראה‪".‬‬
‫"אם הציידות האלה לא מחבבות אותו‪ ",‬רטן ניקו‪" ,‬הוא כבר מוצא חן בעיניי‪ .‬בוא נלך‪".‬‬
‫הדבר השני שהפתיע אותי במחנה היה כמה שהוא ריק‪ .‬כלומר‪ ,‬ידעתי שרוב החצויים‬
‫מתאמנים רק בקיץ‪ .‬בחורף נשארים רק אלה שגרים שם כל השנה ‪ -‬אלה שאין להם בית‬
‫ללכת אליו‪ ,‬או שיותר מדי מפלצות יתקפו אותם אם יעזבו‪ .‬אבל איכשהו נראה שאפילו הם‬
‫לא רבים‪.‬‬
‫ראיתי את צ'ארלס בֶּ קֶ נדוֹרף מביתן הֵ ַפייסטוֹס מלבה את הכבשן מחוץ לנשקייה של המחנה‪.‬‬
‫האחים שוֹד‪ ,‬טראוויס וקונור מביתן הרמס‪ ,‬ניסו לפרוץ לחנות של המחנה‪ .‬כמה ילדים מביתן‬
‫אַ ֵרס ניהלו מלחמת כדורי שלג עם הנימפות בשולי היער‪ .‬וזהו זה‪ ,‬פחות או יותר‪ .‬אפילו‬
‫היריבה הוותיקה שלי מביתן ארס‪ ,‬קלאריס‪ ,‬לא נראתה בשטח‪.‬‬
‫הבניין המרכזי היה מקושט בשרשראות של כדורי אש אדומים וצהובים שחיממו את‬
‫המרפסת בלי להבעיר שום דבר‪ .‬בפנים‪ ,‬להבות פצפצו באח‪ .‬האוויר היה מלא ריח של שוקו‬
‫חם‪ .‬מר ד'‪ ,‬מנהל המחנה‪ ,‬שיחק משחק קלפים שקט עם כירון בטרקלין‪.‬‬
‫הזקן החום של כירון היה מלא יותר בתקופת החורף‪ .‬השיער החום המתולתל שלו התארך‬
‫קצת‪ .‬השנה הוא לא נסע לשום מקום להתחזות למורה‪ ,‬אז אני מניח שהוא היה יכול להרשות‬
‫לעצמו להיראות פחות רשמי‪ .‬הוא לבש סוודר צמרירי עם דוגמה של עקבות פרסה‪,‬‬
‫והרגליים שלו היו מכוסות בשמיכה שהסתירה כמעט לחלוטין את כיסא הגלגלים שלו‪.‬‬
‫הוא חייך כשהבחין בנו‪.‬‬
‫"פרסי! תאליה! אה‪ ,‬וזה בוודאי ‪"-‬‬
‫"ניקו די אנג'לו‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוא ואחותו חצויים‪".‬‬
‫כירון נאנח אנחת רווחה‪" .‬השלמתם את המשימה בהצלחה‪ ,‬אם כך‪".‬‬
‫"האמת ש‪"...‬‬
‫החיוך שלו התפוגג‪" .‬מה קרה? והיכן אנבת'?"‬
‫"אוי‪ ",‬אמר מר ד' בקול משועמם‪" .‬אני מקווה שלא איבדנו עוד אחת‪".‬‬
‫ניסיתי להתעלם ממר ד'‪ ,‬אבל קשה להתעלם ממישהו שלובש טרנינג כתום זרחני בדוגמת‬
‫נמר ונעלי ריצה סגולות‪.‬‬
‫)כאילו שמר ד' יצא לריצה ולו פעם אחת בכל חיי האלמוות שלו‪ (.‬זר עלי דפנה מוזהב היה‬
‫מונח בזווית על השיער השחור המתולתל שלו‪ ,‬ככל הנראה עדות לכך שהוא זכה בסיבוב‬
‫האחרון בקלפים‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת?" שאלה תאליה‪" .‬את מי עוד?"‬
 ‫בדיוק אז נכנס גרובר בטפיפה לחדר‪ ,‬מחייך כמו משוגע‪.‬‬
‫היה לו פנס בעין‪ ,‬ועל לחי אחת היו סימנים אדומים כאילו מישהי סטרה לו‪" .‬הציידות‬
‫התמקמו בביתן!"‬
‫כירון נראה מהורהר‪" .‬הציידות‪ ,‬מה? אני מבין שיש לנו נושאים רבים לדון בהם‪ ".‬הוא העיף‬
‫מבט בניקו‪" .‬גרובר‪ ,‬אולי תיקח את ידידך הצעיר לחדר הטלוויזיה ותראה לו את סרט‬
‫ההדרכה שלנו?"‬
‫"אבל‪ ...‬אהה‪ ,‬בטח‪ .‬כן אדוני‪".‬‬
‫"סרט הדרכה?" שאל ניקו‪" .‬הוא מתאים לילדים? כי ביאנקה לא מרשה לי ‪"-‬‬
‫"הוא ממש מתאים לילדים‪ ",‬אמר גרובר‪.‬‬
‫"מגניב!" אמר ניקו ויצא בעליזות מהחדר בעקבות גרובר‪.‬‬
‫"ועכשיו‪ ",‬פנה כירון אל תאליה ואליי‪" ,‬אולי תרצו שניכם לשבת ולספר לי את כל‬
‫הסיפור?"‬
‫כשגמרנו‪ ,‬כירון פנה אל מר ד'‪" .‬צריך לפתוח מייד בחיפושים אחר אנבת'‪".‬‬
‫"אני אלך‪ ",‬אמרנו תאליה ואני בו זמנית‪.‬‬
‫מר ד' התנשף בחוסר סבלנות‪" .‬בשום אופן לא!"‬
‫תאליה ואני התחלנו למחות‪ ,‬אבל מר ד' הרים יד להשתיק אותנו‪ .‬בעיניים שלו בהקה אש‬
‫הכעס הסגולה שהעידה בדרך כלל על כך שמשהו ממש רע יקרה לנו אם לא נשתוק‪.‬‬
‫"לפי מה שסיפרתם‪ ",‬אמר מר ד'‪" ,‬יצאנו מהסיפור הזה מאוזנים פחות או יותר‪ .‬למרבה ה‪...‬‬
‫צער‪ ,‬אה‪ ,‬איבדנו את אנני בֶּ ל ‪"-‬‬
‫"אנבת'‪ ",‬אמרתי בכעס‪ .‬היא גרה במחנה מאז שהיתה בת שבע‪ ,‬ומר ד' עדיין העמיד פנים‬
‫שהוא לא יודע איך קוראים לה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ",‬הוא אמר‪" .‬ומצאתם ילד קטן ומעצבן שיחליף אותה‪ .‬אז לא נראה לי שיש טעם‬
‫לסכן חצויים נוספים במשימת הצלה מגוחכת‪ .‬סביר מאוד שאנני הזאת מתה‪".‬‬
‫רציתי לחנוק את מר ד' בידיים חשופות‪ .‬כל כך לא הוגן שזאוס שלח אותו לכאן להתייבש‬
‫מאה שנה כמנהל המחנה שלנו‪ .‬זה היה אמור להיות עונש על ההתנהגות הרעה של מר ד'‬
‫באולימפוס‪ ,‬אבל בסופו של דבר כולנו סבלנו בגלל זה‪.‬‬
‫"ייתכן שאנבת' עדיין בחיים‪ ",‬אמר כירון‪ ,‬אבל ראיתי שהוא מתקשה להפגין אופטימיות‪.‬‬
‫הוא פחות או יותר גידל את אנבת' כל השנים הללו‪ ,‬כל עוד היא גרה במחנה כל השנה‪ ,‬עד‬
‫שהחליטה לתת הזדמנות נוספת למגורים עם אבא שלה ועם אמה החורגת‪" .‬היא נערה‬
‫מבריקה‪ .‬אם‪ ...‬אם היא נמצאת בידי האויב‪ ,‬היא תנסה למשוך זמן‪ .‬ייתכן אפילו שתעמיד‬
‫פנים שהיא משתפת איתם פעולה‪".‬‬
‫"בדיוק‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬לוק לא ירצה להרוג אותה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר מר ד'‪" ,‬אני חושש שהיא תצטרך למצוא דרך למלט את עצמה‪".‬‬
‫קמתי מהכיסא‪.‬‬
‫"פרסי‪ ".‬הקול של כירון היה מלא אזהרה‪ .‬בתוך תוכי ידעתי שלא כדאי להסתבך עם מר ד'‪.‬‬
‫גם אם אתה סובל מהפרעת קשב כמוני ונוטה למעשים פזיזים‪ ,‬הוא לא ישלים עם התחצפות‪.‬‬
‫אבל כעסתי כל כך שלא היה אכפת לי‪.‬‬
‫"אתה שמח שאיבדת עוד חניך‪ ",‬האשמתי אותו‪" .‬היית רוצה שכולנו נעלם!"‬
‫מר ד' החניק פיהוק‪" .‬נו‪ ,‬אז מה עוד חדש?"‬
‫"כן‪ ",‬נהמתי‪" .‬אז מה אם שלחו אותך לכאן כעונש‪ .‬זה לא אומר שאתה חייב להיות כזה‬
‫גועלי ועצלן! תרבות המערב היא גם שלך‪ ,‬אתה יודע‪ .‬אולי תוכל לעזור קצת לשם שינוי!"‬
‫לרגע לא נשמע שום צליל מלבד פצפוץ האש באח‪ .‬האור השתקף בעיניו של מר ד' ושיווה‬
‫לו חזות מרושעת‪ .‬הוא פתח את הפה לומר משהו ‪ -‬ככל הנראה קללה שתפוצץ אותי‬
‫לחתיכות ‪ -‬אבל בדיוק אז ניקו פרץ לחדר‪ ,‬וגרובר בעקבותיו‪.‬‬
‫"איזה מגניב!" צעק ניקו והושיט את ידיו לעבר כירון‪.‬‬
‫"אתה‪ ...‬אתה קנטאור!"‬
‫כירון הצליח לחייך חיוך מתוח‪" .‬כן‪ ,‬מר די אנג'לו הצעיר‪.‬‬
‫אם כי אני מעדיף להישאר בדמות אנושית בכיסא הגלגלים הזה בכל ה‪ ...‬אהמ‪ ,‬המפגשים‬
‫הראשונים‪".‬‬
‫"וואו!" ניקו הביט במר ד'‪" .‬ואתה ההוא של היין? אין מצב!"‬
‫מר ד' הסב את עיניו ממני ונעץ בניקו מבט מלא תיעוב‪.‬‬
‫"ההוא של היין?"‬
‫"דיוניסוס‪ ,‬נכון? או‪ ,‬וואו! יש לי את הפסלון שלך‪".‬‬
‫"הפסלון שלי‪".‬‬
‫"במשחק שלי‪ ,‬מיתוֹמאגיקָ ה‪ .‬יש לי גם את הקלף ההולוגרפי! אפילו שיש לך רק משהו כמו‬
‫חמש מאות נקודות פגיעה וכולם חושבים שאתה הקלף הכי דפוק מבין האלים‪ ,‬אני חושב‬
‫שהכוחות שלך מגניבים לגמרי!"‬
‫"אהא‪ ".‬מר ד' נראה מבולבל למדי‪ ,‬מה שהציל לי כנראה את החיים‪" .‬ובכן‪ ...‬נעים לשמוע‪".‬‬
‫"פרסי‪ ",‬הזדרז כירון לומר‪" ,‬אני מציע שאתה ותאליה תחזרו לביתנים‪ .‬תודיעו לחניכים‬
‫שמחר בערב אנחנו משחקים בתפוס את הדגל‪".‬‬
‫"תפוס את הדגל?" שאלתי‪" .‬אבל אין לנו מספיק ‪"-‬‬
‫"זאת המסורת‪ ",‬אמר כירון‪" .‬תחרות ידידותית‪ ,‬בכל פעם שהציידות מבקרות‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬רטנה תאליה‪" .‬אני בטוחה שהיא תהיה לגמרי ידידותית‪".‬‬
‫כירון סימן בחדות עם הראש לעבר מר ד'‪ ,‬שהקשיב במבט מוטרד לניקו אשר הסביר כמה‬
‫נקודות הגנה יש לכל אל במשחק שלו‪" .‬זה הזמן ללכת‪ ",‬אמר לנו כירון‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬בוא‪ ,‬פרסי‪".‬‬
‫היא גררה אותי מהבניין המרכזי לפני שדיוניסוס ייזכר שהוא רוצה להרוג אותי‪.‬‬
‫"כבר הצלחת לגרום לארס לשנוא אותך‪ ",‬הזכירה לי תאליה כשצעדנו בכבדות בשלג לעבר‬
‫הביתנים‪" .‬אתה רוצה עוד אויב בן אלמוות?"‬
‫היא צדקה‪ .‬בקיץ הראשון שלי במחנה הסתבכתי עם ארס‪ ,‬ועכשיו הוא וכל הילדים שלו רצו‬
‫להרוג אותי‪ .‬ממש לא היה מומלץ להרגיז גם את דיוניסוס‪.‬‬
‫"מצטער‪ ",‬אמרתי‪" .‬לא יכולתי להתאפק‪ .‬זה פשוט כל כך לא הוגן‪".‬‬
‫היא נעצרה באזור הנשקייה והשקיפה על פני העמק לעבר גבעת החצויים‪ .‬עץ האורן שלה‬
‫עדיין עמד שם‪ ,‬גיזת הזהב מנצנצת על ענפיו התחתונים‪ .‬הקסם של העץ המשיך להגן על‬
‫גבולות המחנה‪ ,‬אבל כבר לא שאב את כוחו מנשמתה של תאליה‪.‬‬
‫"פרסי‪ ,‬שום דבר לא הוגן‪ ",‬רטנה תאליה‪" .‬לפעמים אני מצטערת ש‪"...‬‬
‫היא לא גמרה את המשפט‪ ,‬אבל הקול שלה היה עצוב כל כך שממש ריחמתי עליה‪ .‬עם‬
‫השיער השחור הפרוע שלה ובגדי הפנקיסטית השחורים‪ ,‬בתוך מעיל הצמר הישן ההדוק‬
‫מסביבה‪ ,‬היא נראתה כמו מין עורב ענקי‪ ,‬לחלוטין לא במקום בנוף הלבן‪.‬‬
‫"אנחנו נחזיר את אנבת'‪ ",‬הבטחתי לה‪" .‬אני פשוט עוד לא יודע איך‪".‬‬
‫"קודם גיליתי שאיבדנו את לוק‪ ",‬היא אמרה‪" .‬ועכשיו אנבת' ‪"-‬‬
‫"אל תחשבי ככה‪".‬‬
‫"אתה צודק‪ ".‬היא הזדקפה‪" .‬אנחנו נמצא דרך‪".‬‬
‫במגרש הכדורסל‪ ,‬כמה ציידות שיחקו בקליעות‪ .‬אחת מהן היתה שקועה בוויכוח עם מישהו‬
‫מביתן ארס‪ .‬היד שלו היתה מונחת על קת החרב שלו ונראה שבכול רגע הציידת תחליף את‬
‫הכדורסל בקשת וחץ‪.‬‬
‫"אני אלך להפריד ביניהם‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬תלך אתה לביתנים‪ .‬תודיע לכולם על תפוס את‬
‫הדגל מחר‪".‬‬
‫"בסדר‪ .‬את צריכה להנהיג את הקבוצה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אתה נמצא במחנה יותר זמן ממני‪.‬‬
‫תנהיג אתה‪".‬‬
‫"אנחנו יכולים‪ ,‬אה‪ ...‬להנהיג את הקבוצה יחד או משהו כזה‪".‬‬
‫היא נראתה נבוכה בדיוק כמוני‪ ,‬אבל הנהנה‪.‬‬
‫כשהיא פנתה ללכת למגרש‪ ,‬אמרתי לה‪" :‬תשמעי‪ ,‬תאליה‪".‬‬
‫"כן?"‬
‫ֵוסטאוֹבֵ ר‪ .‬הייתי צריך לחכות לכם‪".‬‬
‫"אני מצטער על מה שקרה בו ְ‬
‫"זה בסדר‪ ,‬פרסי‪ .‬סביר להניח שאני הייתי עושה בדיוק אותו דבר‪ ".‬היא זזה מרגל אל רגל‪,‬‬
‫כאילו מנסה להחליט אם לומר עוד משהו‪" .‬אתה יודע‪ ,‬שאלת אותי על אימא שלי וכמעט‬
‫הורדתי לך את הראש‪ .‬פשוט‪ ...‬חזרתי לחפש אותה אחרי שבע שנים‪ ,‬וגיליתי שהיא מתה‬
‫בלוס אנג'לס‪ .‬היא‪ ,‬אה‪ ...‬היא שתתה הרבה‪ ,‬ומתברר שנהגה במכונית שלה לילה אחד לפני‬
‫שנתיים בערך‪ ,‬ו‪ "...‬תאליה מצמצה במהירות‪.‬‬
 ‫"אני מצטער‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ .‬הרי לא‪ ...‬לא היינו קרובות‪ .‬ברחתי כשהייתי בת עשר‪ .‬השנתיים הכי טובות בחיים‬
‫שלי היו כשהתרוצצתי עם לוק ואנבת'‪ .‬ובכל זאת ‪"-‬‬
‫"בגלל זה היה קשה לך עם רכב השמש‪".‬‬
‫היא נעצה בי מבט חשדני‪" .‬מה זאת אומרת?"‬
‫"איך שקפאת שם‪ .‬בטח חשבת על אימא שלך ובגלל זה לא רצית לנהוג‪".‬‬
‫מיד הצטערתי שפתחתי את הפה‪ .‬הבעת הפנים של תאליה היתה קרובה במידה מסוכנת לזו‬
‫של זאוס‪ ,‬בפעם האחת שראיתי אותו כועס ‪ -‬כאילו בכל רגע העיניים שלה עומדות לירות‬
‫ברק של מיליון וולט‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬היא מלמלה‪" .‬בדיוק‪ ,‬זה היה העניין כנראה‪".‬‬
‫היא צעדה בכבדות לכיוון המגרש‪ ,‬שם ניסו הילד מביתן ארס והציידת להרוג זה את זה‬
‫בעזרת חרב וכדורסל‪.‬‬
‫הביתנים היו אוסף הבניינים המשונה ביותר שראיתם בחייכם‪.‬‬
‫באמצע עמדו הבניינים הלבנים הגדולים עם העמודים‪ ,‬בניין אחת ושתיים של זאוס ושל‬
‫הרה‪ ,‬עם חמישה ביתני אלים מצד שמאל וחמישה ביתני אלות מצד ימין‪ ,‬כך שביחד יצרו‬
‫צורת ח' מסביב למדשאה המרכזית ולרחבת הברביקיו‪.‬‬
‫הסתובבתי בין הביתנים וסיפרתי לכולם על תפוס את הדגל‪ .‬הערתי איזה ילד בביתן ארס‬
‫משנת הצהריים שלו והוא צעק עליי שאסתלק‪ .‬כששאלתי איפה קלאריס הוא אמר‪:‬‬
‫"היא יצאה למסע חיפושים מטעם כירון‪ .‬סודי ביותר!"‬
‫"היא בסדר?"‬
‫"לא שמענו ממנה כבר חודש‪ .‬היא נעדרת‪ .‬כמו שיקרה לך אם לא תתחפף מכאן!"‬
‫החלטתי שאתן לו לחזור לישון‪.‬‬
‫בסופו של דבר הגעתי לביתן שלוש‪ ,‬הביתן של פוסידון‪.‬‬
‫זה היה בניין אפור ונמוך בנוי מאבן ים‪ ,‬עם צדפים ומאובנים מוטבעים בסלע‪ .‬בפנים היה‬
‫הביתן ריק כמו תמיד‪ ,‬מלבד המיטה שלי‪ .‬קרן מינוטאור היתה תלויה על הקיר מעל הכרית‬
‫שלי‪.‬‬
‫הוצאתי את כובע ההיעלמות של אנבת' מהתרמיל שלי והנחתי אותו על השידה‪ .‬החלטתי‬
‫שאחזיר לה אותו כשאמצא אותה‪ .‬ואני בטוח אמצא אותה‪.‬‬
‫הורדתי את השעון מהיד והפעלתי את המגן‪ .‬הוא השמיע קול חריקה רמה כשנפתח‪ .‬הקוצים‬
‫קוֹטס עיקמו את הארד בעשרה מקומות שונים‪ .‬עיקום אחד מנע מהמגן להיפתח עד‬ ‫של ד"ר ְ‬
‫הסוף‪ ,‬והוא נראה כמו פיצה שחסרות בה שתי פרוסות‪ .‬ריקועי המתכת היפהפיים שהטביע‬
‫אחי במגן היו חבוטים לגמרי‪ .‬בציור שבו ראו אותי ואת אנבת' נלחמים בהידרה‪ ,‬נראה כאילו‬
‫מטאור השאיר לי מכתש בראש‪ .‬תליתי את המגן על הוו שלו‪ ,‬ליד קרן המינוטאור‪ ,‬אבל היה‬
‫קשה להביט בו‪ .‬אולי בקנדורף מביתן הֵ ַפייסטוֹס יוכל לתקן אותו בשבילי‪ .‬הוא היה חרש‬
‫הנשק הטוב ביותר במחנה‪ .‬אשאל אותו בארוחת הערב‪.‬‬
‫בעודי בוהה במגן הבחנתי בצליל משונה ‪ -‬קול מים מפכפכים ‪ -‬וגיליתי שיש בחדר משהו‬
‫חדש‪ .‬בקצה הביתן היה אגן גדול עשוי סלע ים אפור‪ ,‬עם זרבובית בצורת ראש דג חצובה‬
‫באבן‪ .‬מתוך הפה ניתז זרם מים‪ ,‬מעיין של מי מלח שזרזף אל ברכה‪ .‬המים היו חמים כנראה‪,‬‬
‫כי אדים עלו מהם באוויר החורף הקר כמו מסאונה‪ .‬הם מילאו את החדר בתחושה קיצית‬
‫חמימה‪ ,‬ובריח ים רענן‪.‬‬
‫ניגשתי אל האגן‪ .‬לא הוצמד אליו פתק או משהו כזה‪ ,‬אבל ידעתי שזאת יכולה להיות רק‬
‫מתנה מפוסידון‪.‬‬
‫הבטתי אל תוך המים ואמרתי‪" ,‬תודה‪ ,‬אבא‪".‬‬
‫אדוות חלפו במים‪ .‬בקרקעית הברכה נצצו מטבעות ‪ -‬כעשר מטבעות דרכמה מזהב‪ .‬עכשיו‬
‫הבנתי למה משמשת המזרקה‪ .‬זאת היתה תזכורת לשמור על קשר עם המשפחה‪.‬‬
‫פתחתי את החלון הקרוב ביותר‪ ,‬והשמש החורפית יצרה קשת באדים‪ .‬שליתי מטבע מהמים‬
‫החמים‪.‬‬
‫"איריס הנכבדה‪ ,‬אלת הקשת בענן‪ ",‬אמרתי‪" ,‬קבלי מנחה זו מידיי‪".‬‬
‫השלכתי את המטבע לערפל והיא נעלמה‪ .‬אבל פתאום קלטתי שאין לי מושג אל מי‬
‫להתקשר‪.‬‬
‫אל אימא שלי? זה מה שבן טוב היה עושה‪ ,‬אבל ידעתי שהיא עדיין לא מודאגת לגביי‪ .‬היא‬
‫כבר התרגלה שאני נעלם לימים ולשבועות‪.‬‬
‫אל אבא שלי? עבר יותר מדי זמן‪ ,‬כמעט שנתיים‪ ,‬מאז שממש דיברנו‪ .‬אבל אפשר בכלל‬
‫להתקשר באיריס‪-‬נט לאל? מעולם לא ניסיתי‪ .‬אולי זה מכעיס אותם‪ ,‬כמו שיחת טלמרקטינג‬
‫או משהו כזה?‬
‫היססתי‪ .‬ואז הגעתי להחלטה‪.‬‬
‫"תקשרי אותי אל טייסון‪ ",‬ביקשתי‪" .‬בכבשני הקיקלופים‪".‬‬
‫רסס המים הבליח‪ ,‬ודמותו של אחי‪-‬למחצה הופיעה‪ .‬הוא היה מוקף בלהבות‪ ,‬שזו סביבה‬
‫בעייתית‪ ,‬אלא אם כן אתה קיקלופ‪ .‬הוא עמד רכון מעל סדן והלם בלהב מלובן‪ .‬ניצוצות עלו‬
‫ולהבות עטפו את גופו‪ .‬חלון בעל מסגרת שיש נראה מאחוריו‪ ,‬משקיף אל מים כחולים כהים‬
‫‪ -‬קרקעית הים‪.‬‬
‫"טייסון!" צעקתי‪.‬‬
‫הוא לא שמע אותי בפעם הראשונה‪ ,‬בגלל החבטות ושאגת הלהבות‪.‬‬
‫"טייסון!"‬
‫הוא הסתובב והעין הענקית שלו נפערה לרווחה‪ .‬הפנים שלו אורו בחיוך מלא שיניים צהובות‬
‫ועקומות‪" .‬פרסי!"‬
‫הוא שמט את הלהב ורץ לעברי בניסיון לחבק אותי‪.‬‬
‫התמונה היטשטשה ואני נסוגותי אוטומטית לאחור‪" .‬טייסון‪ ,‬אני מתקשר באיריס‪-‬נט‪ .‬אני לא‬
‫באמת כאן‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬הוא נגלה שוב ונראה נבוך מאוד‪" .‬אה‪ ,‬בטח‪ ,‬ידעתי‪".‬‬
‫"מה שלומך?" שאלתי‪" .‬איך העבודה?"‬
‫עינו אורה‪" .‬מת על העבודה! תראה!" הוא הרים את הלהב המלובן בידיים חשופות‪" .‬עשיתי‬
‫את זה בעצמי!"‬
‫"זה ממש מגניב‪".‬‬
‫"כתבתי עליו את השם שלי‪ .‬הנה‪ ,‬כאן‪".‬‬
‫"מדהים‪ .‬תשמע‪ ,‬יוצא לך לדבר עם אבא?"‬
‫החיוך של טייסון התפוגג‪" .‬לא הרבה‪ .‬אבא עסוק‪ .‬הוא דואג בגלל המלחמה‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת?"‬
‫טייסון נאנח‪ .‬הוא נעץ את הלהב מבעד לחלון והלהב העלה ענן של בועות‪ .‬כשטייסון החזיר‬
‫אותו פנימה‪ ,‬המתכת כבר היתה קרירה‪" .‬רוחות ים עתיקות עושות צרות‪ .‬אַ ייגֵאוּס‪.‬‬
‫אוקיינוֹס‪ .‬החבר'ה האלה‪".‬‬
‫ידעתי פחות או יותר על מה הוא מדבר‪ .‬הוא התכוון לבני האלמוות שמשלו בימים בתקופת‬
‫הטיטאנים‪ ,‬לפני שהאולימפיים תפסו את השלטון‪ .‬העובדה שהם חזרו‪ ,‬עכשיו כשאדון‬
‫הטיטאנים קרונוס וצבאותיו צוברים כוחות‪ ,‬היתה מדאיגה‪.‬‬
‫"אני יכול לעשות משהו?" שאלתי‪.‬‬
‫טייסון נד בראשו בעצב‪" .‬אנחנו מחמשים את בנות הים‪.‬‬
‫הן צריכות אלף חרבות נוספות עד מחר‪ ".‬הוא הביט בלהב ונאנח‪" .‬הרוחות העתיקות מגנות‬
‫על הספינה הרעה‪".‬‬
‫"הנסיכה אנדרומדה?" שאלתי‪" .‬הספינה של לוק?"‬
‫"כן‪ .‬בגללם קשה למצוא אותה‪ .‬היא מוגנת מהסערות של אבא‪ ,‬אחרת הוא היה מרסק‬
‫אותה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬לרסק אותה נשמע טוב‪".‬‬
‫טייסון התעודד פתאום‪ ,‬כאילו עלתה בדעתו מחשבה אחרת‪" .‬אנבת'! היא שם?"‬
‫"אה‪ ,‬טוב‪ "...‬הלב שלי היה כבד כמו כדור בּאוּלינג‪ .‬טייסון חשב שאנבת' היא הדבר המגניב‬
‫ביותר מאז המצאת חמאת הבוטנים )והוא מת על חמאת בוטנים)‪ .‬לא הייתי מסוגל לספר לו‬
‫שהיא נעדרת‪ .‬הוא יתחיל לבכות והכבשנים עלולים להיכבות‪" .‬אה‪ ,‬לא‪ ...‬היא לא כאן‬
‫כרגע‪".‬‬
‫"תמסור לה שלום!" הוא קרן כולו‪" .‬שלום לאנבת'!"‬
‫"טוב‪ ".‬בלעתי את הגוש שחנק לי פתאום בגרון‪" .‬אני מבטיח‪".‬‬
‫"ופרסי‪ ,‬אל תדאג בקשר לספינה הרעה‪ .‬היא מסתלקת‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת?"‬
 ‫"לתעלת פנמה! רחוק רחוק‪".‬‬
‫תשובתו הטרידה אותי‪ .‬למה שלוק ייקח את ספינת התענוגות שורצת המפלצות שלו עד‬
‫תעלת פנמה? בפעם האחרונה שראינו אותו הוא שט לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית‬
‫כדי לגייס חצויים ולאמן את צבא המפלצות שלו‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמרתי‪ ,‬אם כי לא ממש התעודדתי‪" .‬זה‪ ...‬טוב מאוד‪ .‬אני מניח‪".‬‬
‫בכבשנים‪ ,‬קול עמוק שאג משהו שלא הצלחתי להבין‪.‬‬
‫טייסון נרתע‪" .‬חייב לחזור לעבודה! הבוס יכעס‪ .‬בהצלחה‪ ,‬אחי!"‬
‫"טוב‪ ,‬תגיד לאבא ‪"-‬‬
‫אבל לפני שהספקתי לגמור את המשפט‪ ,‬התמונה רעדה והתפוגגה‪ .‬נשארתי לבדי בביתן שלי‪,‬‬
‫בודד יותר מתמיד‪.‬‬
‫הייתי די אומלל באותו ערב בארוחה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬האוכל היה מצוין כרגיל‪ .‬קשה לפספס עם ברביקיו‪ ,‬פיצה וגביעי משקה שאף פעם‬
‫לא מתרוקנים‪ .‬בזכות הלפידים והמחתות היה חם ברחבת האוכל‪ ,‬אבל כולם חייבים לשבת‬
‫עם חבריהם לביתן כך שאני ישבתי לבדי בשולחן של פוסידון‪ .‬תאליה ישבה לבדה בשולחן‬
‫של זאוס‪ ,‬אבל אסור היה לנו לשבת יחד‪ .‬כללי המחנה‪ .‬בשולחנות של הפייסטוס‪ ,‬ארס‬
‫והרמס לפחות ישבו כמה אנשים‪ .‬ניקו ישב עם האחים שוד כי חניכים חדשים נתקעים תמיד‬
‫בביתן של הרמס אם אף אחד לא יודע מי ההורה האולימפי שלהם‪ .‬נראה שהאחים שוד היו‬
‫עסוקים בניסיון לשכנע את ניקו שפוקר הוא משחק טוב בהרבה ממיתומאגיקה‪ .‬קיוויתי שאין‬
‫לניקו כסף‪ ,‬כדי שלא יפסיד אותו‪.‬‬
‫השולחן היחיד שסביבו ישבו אנשים במצב רוח מרומם היה השולחן של אַ ְרטֶ מיס‪ .‬הציידות‬
‫שתו ואכלו וצחקו כמו משפחה גדולה ומאושרת‪ .‬זואי ישבה בראש כמו האימא‪.‬‬
‫היא לא צחקה כמו האחרות‪ ,‬אבל מפעם לפעם חייכה‪ .‬עטרת הסגנית שלה נצצה על צמותיה‬
‫הכהות‪ .‬חשבתי לעצמי שהיא נראית הרבה יותר נחמדה כשהיא מחייכת‪ .‬נראה שביאנקה די‬
‫אנג'לו עושה חיים משוגעים‪ .‬היא ניסתה ללמוד הורדות ידיים מהנערה הגדולה שרבה עם‬
‫הילד מארס במגרש הכדורסל‪ .‬הנערה הגדולה ניצחה אותה שוב ושוב‪ ,‬אבל לא נראה‬
‫שלביאנקה היה אכפת‪.‬‬
‫כשגמרנו לאכול‪ ,‬כירון הרים כוס מסורתית לכבוד האלים‪ ,‬וקיבל את הציידות למחנה בברכה‬
‫רשמית‪ .‬מחיאות הכפיים לא היו סוערות‪ .‬ואז הוא הכריז על משחק "ידידותי" של תפוס את‬
‫הדגל למחרת בערב‪ ,‬הכרזה שזכתה למחיאות כפיים נלהבות בהרבה‪.‬‬
‫אחרי הארוחה חזרנו כולנו לביתנים לכיבוי אורות מוקדם של חורף‪ .‬הייתי מותש‪ ,‬ולכן‬
‫נרדמתי בקלות‪ .‬אלה היו החדשות הטובות‪ .‬החדשות הרעות היו ששקעתי בסיוט‪ ,‬ואפילו‬
‫יחסית לסיוטים שלי הוא היה נורא‪.‬‬
‫***‬
‫אנבת' נמצאה על מדרון אפל‪ ,‬אפוף ערפל‪ .‬לרגע חשבתי שזה השאול‪ ,‬כי מיד הרגשתי‬
‫קלאוסטרופוביה וכי לא הצלחתי לראות את השמיים ‪ -‬רק חשכה כבדה ומעיקה‪ ,‬כאילו אנחנו‬
‫במערה‪.‬‬
‫אנבת' נאבקה לטפס במעלה הגבעה‪ .‬עמודים יווניים שבורים עשויים שיש שחור היו פזורים‬
‫מסביב‪ ,‬כאילו משהו פוצץ בניין עצום והחריב אותו‪.‬‬
‫"קוֹטס!" קראה אנבת'‪" .‬איפה אתה? למה הבאת אותי לכאן?" היא טיפסה מעל קיר שבור‬ ‫ְ‬
‫והגיעה לראש ההר‪.‬‬
‫היא התנשפה‪.‬‬
‫לוק היה שם‪ .‬והוא התייסר מכאבים‪.‬‬
‫הוא נח מכווץ על האדמה הסלעית‪ ,‬נאבק להתרומם‪.‬‬
‫החשכה היתה עמוקה במיוחד סביבו‪ ,‬ערפל מסתחרר ברעבתנות‪ .‬הבגדים שלו היו קרועים‬
‫והפנים שלו שרוטות ורטובות מזיעה‪.‬‬
‫"אנבת'!" הוא קרא‪" .‬תעזרי לי! בבקשה!"‬
‫היא רצה לעברו‪.‬‬
‫ניסיתי לצעוק אליה‪ :‬הוא בוגד! אל תבטחי בו!‬
‫אבל בחלום הקול שלי לא פעל‪.‬‬
‫העיניים של אנבת' היו מלאות דמעות‪ .‬היא הושיטה יד כאילו היא רוצה לגעת בפניו של לוק‪,‬‬
‫אבל ברגע האחרון היססה‪.‬‬
‫"מה קרה?" היא שאלה‪.‬‬
‫"הם השאירו אותי כאן‪ ",‬נאנק לוק‪" .‬בבקשה‪ .‬זה הורג אותי‪".‬‬
‫לא הצלחתי לראות מה הבעיה איתו‪ .‬נראה שהוא נאבק באיזו קללה בלתי נראית‪ ,‬כאילו‬
‫הערפל מוחץ אותו למוות‪.‬‬
‫"למה שאבטח בך?" שאלה אנבת'‪ .‬הקול שלה היה מלא כאב‪.‬‬
‫"אין סיבה‪ ",‬אמר לוק‪" .‬התנהגתי אלייך בצורה מחפירה‪.‬‬
‫אבל אם לא תעזרי לי אני אמות‪".‬‬
‫שימות‪ ,‬רציתי לצרוח‪ .‬לוק ניסה להרוג אותנו בדם קר פעמים רבות מדי‪ .‬לא הגיע לו שאנבת'‬
‫תעזור לו‪.‬‬
‫החשכה מעל לוק התחילה להתפורר‪ ,‬כמו תקרה של מערה ברעידת אדמה‪ .‬חתיכות ענקיות‬
‫של סלע שחור התחילו ליפול‪ .‬אנבת' מיהרה לעבר לוק בדיוק כשסדק גדול נפער בתקרה‬
‫והיא התמוטטה לחלוטין‪ .‬אנבת' החזיקה אותה איכשהו ‪ -‬טונות של סלע‪ .‬היא מנעה מהמערה‬
‫להתמוטט עליה ועל לוק‪ .‬זה לא נראה אפשרי‪ .‬היא לא היתה אמורה להיות מסוגלת לעשות‬
‫דבר כזה‪.‬‬
‫לוק התגלגל לחופשי‪ ,‬מתנשף‪" .‬תודה‪ ",‬הוא הצליח לומר‪.‬‬
‫"תעזור לי להחזיק‪ ",‬נאנקה אנבת'‪.‬‬
‫לוק החל לנשום באופן מסודר‪ .‬הפנים שלו היו מכוסות אבק וזיעה‪ .‬הוא התרומם ברגליים‬
‫לא יציבות‪.‬‬
‫"ידעתי שאני יכול לסמוך עלייך‪ ".‬הוא התחיל להתרחק בעוד החשכה הקורסת מאיימת‬
‫למחוץ את אנבת'‪.‬‬
‫"תעזור לי!" היא התחננה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אל תדאגי‪ ",‬אמר לוק‪" .‬העזרה בדרך‪ .‬הכול חלק מהתוכנית‪ .‬בינתיים‪ ,‬תשתדלי לא‬
‫למות‪".‬‬
‫התקרה האפלה התפוררה יותר ויותר‪ ,‬דוחקת את אנבת' לעבר הקרקע‪.‬‬
‫***‬
‫התיישבתי בבת אחת במיטה‪ ,‬מושך בסדינים‪ .‬שום קול לא נשמע בביתן‪ ,‬מלבד פכפוך מזרקת‬
‫המים המלוחים‪ .‬השעון שעל השידה הראה את השעה‪ ,‬קצת אחרי חצות‪.‬‬
‫זה היה רק חלום‪ ,‬אבל בשני דברים הייתי משוכנע לחלוטין‪:‬‬
‫אנבת' נמצאת בסכנה נוראית‪ .‬ולוק הוא האשם בכך‪.‬‬
 ‫‪6‬‬
‫משהו מת קופץ לביקור‬
‫למחרת‪ ,‬אחרי ארוחת הבוקר‪ ,‬סיפרתי לגרובר על החלום שלי‪ .‬ישבנו באחו וצפינו‬
‫בסאטירים רודפים אחרי נימפות יער בשלג‪ .‬הנימפות הבטיחו לנשק את הסאטירים אם‬
‫יצליחו לתפוס אותן‪ ,‬אבל רק לעתים נדירות הם הצליחו‪ .‬בדרך כלל הנימפה היתה נותנת‬
‫לסאטיר לצבור מהירות ואז הופכת לעץ מכוסה שלג; הסאטיר המסכן היה מתנגש בעץ‪,‬‬
‫וערמת שלג היתה נופלת לו על הראש‪.‬‬
‫כשסיפרתי לגרובר על הסיוט שלי‪ ,‬הוא התחיל לשחק עם האצבע בפרווה שעל הרגל‬
‫השעירה שלו‪.‬‬
‫"תקרת מערה התמוטטה עליה?" הוא שאל‪.‬‬
‫"כן‪ .‬מה זה אומר בכלל?"‬
‫גרובר נד בראשו‪" .‬אני לא יודע‪ .‬אבל אחרי החלום של זואי ‪"-‬‬
‫"רגע‪ ,‬רגע‪ ,‬מה זאת אומרת? גם זואי חלמה משהו כזה?"‬
‫"אני‪ ...‬אני לא יודע בדיוק‪ .‬בערך בשלוש לפנות בוקר היא הגיעה לבניין המרכזי ודרשה‬
‫לדבר עם כירון‪ .‬היא נראתה ממש מבוהלת‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬איך אתה יודע?"‬
‫גרובר הסמיק‪" .‬אפשר לומר שהקמתי מחנה מחוץ לביתן אַ ְרטֶ מיס‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫"רק כדי‪ ...‬אתה‪ ,‬יודע‪ ,‬להיות בסביבה שלהן‪".‬‬
‫"אתה מטרידן עם פרסות‪".‬‬
‫"לא נכון! בכל אופן‪ ,‬עקבתי אחריה לבניין המרכזי והתחבאתי בשיח וראיתי את כל מה‬
‫שקרה‪ .‬היא נעשתה ממש נסערת כשאַ ְרגוֹס לא נתן לה להיכנס‪ .‬זה כמעט נגמר בפיצוץ‪".‬‬
‫ניסיתי לדמיין את זה‪ .‬אַ ְרגוֹס היה אחראי האבטחה במחנה ‪ -‬בחור בלונדיני גדול עם עיניים‬
‫על כל הגוף‪ .‬רק לעתים נדירות ראינו אותו‪ ,‬אלא אם משהו חמור קרה‪ .‬לא הייתי רוצה‬
‫לנסות ולהתערב מי ינצח בקרב בינו ובין זואי צל‪-‬ליל‪.‬‬
‫"מה היא אמרה?" שאלתי‪.‬‬
‫גרובר עשה פרצוף‪" .‬טוב‪ ,‬היא מדברת בסגנון ממש מיושן כשהיא נסערת‪ ,‬אז היה קשה‬
‫להבין מה היא אומרת‪ .‬אבל היא אמרה משהו על זה שאַ ְרטֶ מיס בצרות וזקוקה לציידות‪ .‬ואז‬
‫היא קראה לאַ ְרגוֹס בן בלייעל רפה‪-‬מוח‪ ...‬אני די בטוח שזה היה עלבון‪ .‬ואז הוא קרא לה ‪"-‬‬
‫"חכה רגע‪ .‬איך ייתכן שאַ ְרטֶ מיס בצרות?"‬
‫"אני‪ ...‬טוב‪ ,‬בסופו של דבר כירון יצא לבוש בפיג'מה‪ ,‬עם רולים בזנב ‪"-‬‬
‫"כירון שם רולים בזנב?"‬
 ‫גרובר כיסה את הפה ביד‪.‬‬
‫"מצטער‪ ",‬אמרתי‪" .‬תמשיך‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז זואי אמרה שהיא מבקשת רשות לעזוב את המחנה מיד‪ .‬כירון סירב‪ .‬הוא הזכיר‬
‫לזואי שהציידות אמורות להישאר כאן עד שיקבלו פקודה מפורשת מאַ ְרטֶ מיס‪ .‬והיא‬
‫אמרה‪ "...‬גרובר בלע רוק‪" .‬היא אמרה‪' :‬איך נקבל פקודות מאַ ְרטֶ מיס אם אַ ְרטֶ מיס אבודה?'‬
‫"‬
‫"מה זאת אומרת אבודה? היא צריכה הנחיות נסיעה או משהו?"‬
‫"לא‪ .‬אני חושב שהיא מתכוונת איננה‪ .‬נלקחה‪ .‬נחטפה‪".‬‬
‫"נחטפה?" ניסיתי לתפוס את הרעיון‪" .‬איך אפשר לחטוף אלה בת אלמוות? זה אפשרי‬
‫בכלל?"‬
‫"טוב‪ ,‬כן‪ .‬כלומר‪ ,‬זה קרה ל ֶפּ ְרסֶ פוֹנֶה‪".‬‬
‫"אבל היא היתה‪ ,‬כאילו‪ ,‬אלת הפרחים‪".‬‬
‫גרובר נראה נעלב‪" .‬האביב‪".‬‬
‫"מה שזה לא יהיה‪ .‬אַ ְרטֶ מיס חזקה בהרבה‪ .‬מי מסוגל לחטוף אותה? ובשביל מה?"‬
‫גרובר נד בראשו באומללות‪" .‬אני לא יודע‪ .‬קרונוס?"‬
‫"לא יכול להיות שהוא כבר חזק כל כך‪ .‬נכון?"‬
‫בפעם האחרונה שראינו את קרונוס הוא היה קצוץ לחתיכות‪ .‬טוב‪ ...‬האמת שלא ממש ראינו‬
‫אותו‪ .‬לפני אלפי שנים‪ ,‬אחרי המלחמה הגדולה בין הטיטאנים והאלים‪ ,‬האלים קצצו אותו‬
‫המחזוּר נטול‬‫לחתיכות בחרמש שלו עצמו ופיזרו את החתיכות בטרטרוס‪ ,‬שזה כמו פח ִ‬
‫הקרקעית שאליו זורקים האלים את האויבים שלהם‪ .‬בקיץ לפני שנתיים‪ ,‬קרונוס הביא אותנו‬
‫בתחבולות אל שולי התהום וכמעט גרר אותנו פנימה‪ .‬בקיץ שעבר‪ ,‬על ספינת התענוגות‬
‫השטנית של לוק‪ ,‬ראינו ארון מתים מזהב‪ ,‬ולוק טען שהוא מזמן לשם את אדון הטיטאנים‬
‫מהתהום‪ ,‬חתיכה אחרי חתיכה‪ ,‬בכל פעם שמישהו חדש מצטרף לצד שלהם‪ .‬קרונוס מסוגל‬
‫להשפיע על אנשים בחלומות ולשטות בהם‪ ,‬אבל לא נראה לי שהוא מסוגל לגבור על‬
‫אַ ְרטֶ מיס אם הוא עדיין ערמת פסולת מרושעת‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬נראה לי שמישהו היה יודע אם קרונוס היה מתגבש מחדש‪.‬‬
‫האלים היו מודאגים יותר‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬משונה שהיה לך סיוט באותו לילה כמו זואי‪.‬‬
‫כמעט כאילו ‪"-‬‬
‫"הם קשורים‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫הלאה מאיתנו‪ ,‬באחו הקפוא‪ ,‬אחד הסאטירים כמעט והחליק בעודו רודף אחרי נימפת עץ‬
‫אדמונית‪ .‬היא צחקקה ופרשה זרועות לקראתו כשרץ לעברה‪ .‬פופ! היא הפכה לעץ אורן‬
‫והוא נישק את הגזע במהירות שיא‪.‬‬
‫"אח‪ ,‬אהבה‪ ",‬אמר גרובר בנימה חולמנית‪.‬‬
 ‫חשבתי על הסיוט של זואי‪ ,‬שחלמה שעות ספורות אחריי‪.‬‬
‫"אני חייב לדבר עם זואי‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"אה‪ ..‬לפני שתדבר איתה‪ "...‬גרובר שלף משהו מכיס המעיל‪ .‬זה היה דף נייר מקופל‬
‫לשלושה חלקים‪ ,‬כמו עלון של משרד נסיעות‪" .‬אתה זוכר את מה שאמרת ‪ -‬כמה מוזר‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר הוֹל כאילו משום מקום? אני חושב שאולי הן חיפשו אותנו‪".‬‬ ‫שהציידות הופיעו בו ְ‬
‫"חיפשו אותנו? מה זאת אומרת?"‬
‫הוא נתן לי את העלון‪ .‬זה היה עלון של ציידות אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫בצד הקדמי היה כתוב‪ :‬בחירה נכונה לעתיד ! בפנים היו תמונות של עלמות צעירות במהלך‬
‫ציד‪ ,‬רודפות אחרי מפלצות‪ ,‬יורות בקשתות‪ .‬הוא היה מלא כיתובים כגון‪:‬‬
‫הטבות למצטרפות‪ :‬כיצד האלמוות ישפר את חייך! או מחר נטול בנים!‬
‫"מצאתי את זה בתרמיל של אנבת'‪ ",‬אמר גרובר‪.‬‬
‫בהיתי בו‪" .‬אני לא מבין‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬נראה לי ש‪ ...‬אולי אנבת' חשבה להצטרף אליהן‪".‬‬
‫הייתי רוצה לומר שהתמודדתי היטב עם החדשות‪.‬‬
‫האמת שרציתי לחנוק את ציידות אַ ְרטֶ מיס אחת אחת‪.‬‬
‫כל אותו יום ניסיתי להעסיק את עצמי‪ ,‬אבל הייתי מודאג נורא בקשר לאנבת'‪ .‬הלכתי‬
‫לשיעור הטלת כידון‪ ,‬אבל חטפתי שטיפה מהמדריך )בן של ארס( אחרי שבלי לשים לב‬
‫השלכתי את הכידון למטרה לפני שהוא הספיק לזוז משם‪.‬‬
‫התנצלתי על החור במכנסיים שלו‪ ,‬אבל הוא בכל זאת סילק אותי מהשיעור‪.‬‬
‫ביקרתי באורוות הפגסוסים‪ ,‬אבל סילֵנה בּוֹריגַרד מביתן אפרודיטה היתה שקועה בוויכוח עם‬
‫אחת הציידות‪ ,‬אז החלטתי שמוטב לא להתערב‪.‬‬
‫בסופו של דבר ישבתי בפנים חמוצות על הספסלים הריקים בזירת מרוצי המרכבות‪ .‬הלאה‬
‫משם‪ ,‬במטווח החץ והקשת‪ ,‬כירון ניהל שיעור קליעה למטרה‪ .‬ידעתי שאין מתאים ממנו‬
‫לשוחח על מה שמטריד אותי‪ .‬אולי הוא יוכל לייעץ לי‪ .‬אבל משהו עצר בי‪ .‬היתה לי הרגשה‬
‫שכירון ינסה לגונן עליי‪ ,‬כדרכו תמיד‪ .‬יכול מאוד להיות שהוא לא יספר לי את כל מה שהוא‬
‫יודע‪.‬‬
‫הבטתי בכיוון ההפוך‪ .‬בראש גבעת החצויים‪ ,‬מר ד' ואַ ְרגוֹס האכילו את הדרקון התינוק‬
‫ששמר על גיזת הזהב‪.‬‬
‫ואז עלתה בדעתי מחשבה‪ :‬הבניין המרכזי ריק‪ .‬וישנו מישהו אחר‪ ...‬משהו אחר‪ ,‬שאוכל‬
‫לבקש ממנו עצה‪.‬‬
‫הדם הלם לי באוזניים כשרצתי לבניין ועליתי במדרגות‪.‬‬
‫עשיתי את זה רק פעם אחת בחיי‪ ,‬ועדיין היו לי סיוטים מהעניין‪ .‬פתחתי את הדלת הקבועה‬
‫בתקרה ונכנסתי לעליית הגג‪.‬‬
‫החדר היה חשוך ומאובק ומלא גרוטאות‪ ,‬בדיוק כמו שזכרתי‪ .‬היו שם מגנים עם סימני‬
‫נשיכה של מפלצות‪ ,‬חרבות מעוקמות בצורת ראשי שדים והמון פוחלצים‪ ,‬כגון הרפיה‬
‫מפוחלצת ונחש פיתון כתום זוהר‪.‬‬
‫ליד החלון‪ ,‬על שרפרף בן שלוש רגליים‪ ,‬נחה מומיה מצומקת של אישה זקנה לבושה שמלה‬
‫היפית בהדפס בַּ טיק‪.‬‬
‫האורקל‪.‬‬
‫הכרחתי את עצמי להתקרב אליה‪ .‬חיכיתי לערפל הירוק שיעלה מפי המומיה כמו בפעם‬
‫הקודמת‪ ,‬אבל שום דבר לא קרה‪.‬‬
‫"היי‪ ",‬אמרתי‪" .‬אה‪ ...‬מה קורה?"‬
‫התכווצתי כשקלטתי איזו שאלה מטומטמת זאת‪ .‬לא הרבה "קורה" כשאת מומיה מתה‬
‫שתקועה בעליית הגג‪ .‬אבל ידעתי שרוח האורקל נמצאת כאן איפשהו‪ .‬יכולתי להרגיש‬
‫בנוכחות צוננת בחדר‪ ,‬כמו נחש מצונף שישן‪.‬‬
‫"יש לי שאלה‪ ",‬אמרתי בקול קצת יותר רם‪" .‬אני צריך לדעת לגבי אנבת'‪ .‬איך אני יכול‬
‫להציל אותה?"‬
‫שום תגובה‪ .‬קרני שמש אלכסוניות הסתננו מבעד לחלון המלוכלך של עליית הגג‪ ,‬מאירות‬
‫את חלקיקי האבק שבאוויר‪.‬‬
‫חיכיתי עוד קצת‪.‬‬
‫בסופו של דבר התחלתי להתעצבן‪ .‬הגווייה התעלמה ממני‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמרתי‪" .‬אין בעיה‪ .‬אני כבר אסתדר לבד‪".‬‬
‫הסתובבתי והתנגשתי בשולחן גדול מלא מזכרות‪ .‬הוא נראה עמוס יותר משהיה בפעם‬
‫האחרונה שהייתי כאן‪ .‬גיבורים אחסנו בעליית הגג כל מני דברים‪ :‬מזכרות ממסעות חיפושים‬
‫שלא רצו להחזיק עוד בביתן שלהם‪ ,‬או חפצים שהעלו בהם זיכרונות כאובים‪ .‬ידעתי שלוק‬
‫אכסן כאן איפשהו טופר דרקון ‪ -‬זה שצילק לו את הפנים‪ .‬היתה שם קת חרב שבורה ועליה‬
‫תגית‪ :‬היא נשברה ולירוי נהרג‪.1999 .‬‬
‫ואז הבחנתי בצעיף משי ורוד שגם אליו מוצמדת תגית‪.‬‬
‫הרמתי את התגית וניסיתי לקרוא‪.‬‬

‫צעיף האלה אפרודיטה‬

‫נמצא בעולם המים‪ ,‬דנוור‬
‫על ידי אנבת' צ'ייס ופרסי ג'קסון‬

‫בהיתי בצעיף‪ .‬שכחתי ממנו לגמרי‪ .‬לפני שנתיים‪ ,‬אנבת' חטפה לי את הצעיף מהידיים ואמרה‬
‫משהו בסגנון של‪ :‬הו לא‪ .‬בלי קסמי אהבה!‬
‫בזמנו הנחתי שהיא זרקה אותו‪ .‬אבל הנה הוא כאן‪ .‬היא שמרה אותו מאז? ולמה אפסנה אותו‬
‫בעליית הגג?‬
‫פניתי לעבר המומיה‪ .‬היא לא זזה‪ ,‬אבל בגלל הצללים נדמה שהיא מחייכת חיוך מזוויע‪.‬‬
‫שמטתי את הצעיף וניסיתי שלא לרוץ לעבר היציאה‪.‬‬
‫***‬
‫באותו לילה‪ ,‬אחרי ארוחת הערב‪ ,‬הרגשתי מוכן לגמרי לנצח את הציידות בתפוס את הדגל‪.‬‬
‫השחקנים היו מעטים‪ .‬היו רק שלוש‪-‬עשרה ציידות‪ ,‬כולל ביאנקה די אנג'לו‪ ,‬ומספר דומה‬
‫של חניכים‪.‬‬
‫זואי צל‪-‬ליל נראתה נסערת למדי‪ .‬היא לא הפסיקה להעיף מבטים כעוסים לעבר כירון‪,‬‬
‫כאילו לא מאמינה שהוא מכריח אותה לעשות את זה‪ .‬גם הציידות האחרות לא נראו‬
‫מאושרות‪.‬‬
‫בניגוד ללילה הקודם‪ ,‬הן לא צחקו והתבדחו‪ .‬הן עמדו בקבוצה צפופה ברחבת האוכל‬
‫והתלחשו בעצבנות בזמן שחבשו את השריון שלהן‪ .‬נראה שכמה מהן אפילו בכו קודם‪.‬‬
‫תיארתי לעצמי שזואי סיפרה להן על הסיוט שלה‪.‬‬
‫בקבוצה שלנו היו בקנדורף ושני חבר'ה נוספים מביתן הפייסטוס‪ ,‬כמה חבר'ה מביתן ארס‬
‫)אם כי עדיין נראה מוזר שקלאריס לא שם)‪ ,‬האחים שוד וניקו מביתן הרמס וכמה בני‬
‫אפרודיטה‪ .‬היה מוזר שביתן אפרודיטה רצה להשתתף‪ .‬בדרך כלל הם העדיפו לשבת בצד‪,‬‬
‫לפטפט‪ ,‬לבדוק את הבבואה שלהם בנהר ודברים כאלה‪ ,‬אבל כשהם שמעו שאנחנו משחקים‬
‫נגד הציידות‪ ,‬הם התעקשו להצטרף‪.‬‬
‫"אני אראה להן מה זה 'האהבה חסרת ערך'‪ ",‬רטנה סילנה בוריגרד בעודה חובשת שריון‪.‬‬
‫"אני אכתוש אותן!"‬
‫והיינו גם תאליה ואני‪.‬‬
‫"אני אפקד על ההתקפה‪ ",‬התנדבה תאליה‪" .‬אתה תפקד על ההגנה‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬היססתי‪ ,‬כי בדיוק התכוונתי לומר את אותו דבר‪ ,‬רק הפוך‪" .‬את לא חושבת שעם‬
‫המגן שלך‪ ,‬עדיף שתפקדי על ההגנה?"‬
‫אַ ייגיס היה מוכן כבר על הזרוע של תאליה‪ ,‬ואפילו חברי הקבוצה שלנו הקפידו להתרחק‬
‫ממנו וניסו שלא להתכווץ מול ראש המדוזה העשוי ארד‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬חשבתי שהוא יעזור בהתקפה‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬לך יש יותר ניסיון בהגנה‪".‬‬
‫לא ידעתי אם היא מנסה לעקוץ אותי‪ .‬היה לי ניסיון די מחורבן בהגנה בתפוס את הדגל‪.‬‬
‫בשנה הראשונה שלי במחנה אנבת' הציבה אותי כסוג של פיתיון וכמעט חוררו אותי למוות‬
‫בחניתות‪ ,‬שלא לדבר על כלב השאול שכמעט הרג אותי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אין בעיה‪ ",‬שיקרתי‪.‬‬
‫"מעולה‪ ".‬תאליה הסתובבה לעזור לכמה חבר'ה מביתן אפרודיטה‪ ,‬שהתקשו לחבוש שריון‬
‫בלי לשבור ציפורן‪ .‬ניקו די אנג'לו רץ אליי עם חיוך ענקי על הפרצוף‪.‬‬
‫"פרסי‪ ,‬זה גדול!" קסדת הארד שלו עם הנוצה הכחולה כמעט נפלה לו על העיניים‪ ,‬ומגן‬
‫החזה שלו היה גדול עליו בשש מידות בערך‪ .‬תהיתי אם גם אני נראיתי מגוחך כל כך כשרק‬
‫הגעתי‪ .‬אני חושש שכן‪.‬‬
‫ניקו הרים את החרב שלו במאמץ‪" .‬מותר להרוג בנות מהקבוצה השנייה?"‬
‫"אה‪ ...‬לא‪".‬‬
‫"אבל הציידות בנות אלמוות‪ ,‬לא?"‬
‫"רק אם הן לא נופלות בקרב‪ .‬וחוץ מזה ‪"-‬‬
‫"פשוט היה גדול אם היינו יכולים‪ ,‬כאילו‪ ,‬לחזור לחיים ברגע שהורגים אותנו‪ ,‬ואז היינו‬
‫יכולים להמשיך להילחם‪ ,‬ו ‪"-‬‬
‫"ניקו‪ ,‬זה עניין רציני‪ .‬הפציעות אמיתיות‪ .‬זה עלול לכאוב‪".‬‬
‫הוא לטש בי מבט‪ ,‬מאוכזב מעט‪ ,‬ואני קלטתי שנשמעתי בדיוק כמו אימא שלי‪ .‬אוי‪ .‬לא סימן‬
‫טוב‪.‬‬
‫טפחתי לניקו על הכתף‪" .‬היי‪ ,‬זה בסדר‪ .‬פשוט תיצמד לקבוצה ואל תפריע לזואי‪ .‬יהיה‬
‫פיצוץ‪".‬‬
‫הפרסה של כירון בטשה בקול רעם ברצפת רחבת האוכל‪.‬‬
‫"גיבורים!" הכריז‪" .‬אתם מכירים את הכללים‪ .‬ערוץ‪-‬הנחל הוא קו הגבול‪ .‬הקבוצה הכחולה‪,‬‬
‫מחנה החצויים‪ ,‬תתמקם ביער המערבי‪ .‬ציידות אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬הקבוצה האדומה‪ ,‬יתמקמו ביער‬
‫המזרחי‪ .‬אני אשמש כשופט וכרופא שדה‪ .‬בלי להטיל מום במכוון‪ ,‬בבקשה! מותר השימוש‬
‫בכל פריט קסום‪ .‬לעמדות!"‬
‫"גדול‪ ",‬לחש לי ניקו‪" .‬איזה פריטים קסומים? גם אני מקבל אחד?"‬
‫עמדתי לבשר לו שלא‪ ,‬אבל בדיוק אז תאליה אמרה‪:‬‬
‫"הקבוצה הכחולה! אחריי!"‬
‫הם הריעו ויצאו בעקבותיה‪ .‬נאלצתי לרוץ כדי להשיג אותם‪ ,‬ובדרך מעדתי על המגן של‬
‫מישהו‪ ,‬אז לא בדיוק נראיתי כמו מי שמנהיג את הקבוצה יחד עם תאליה‪ .‬נראיתי יותר כמו‬
‫אידיוט‪.‬‬
‫תקענו את הדגל שלנו בראש "אגרוף זאוס"‪ .‬זאת קבוצת סלעים באמצע היער המערבי; אם‬
‫מסתכלים עליה מהכיוון הנכון‪ ,‬היא נראית כמו אגרוף ענקי הבוקע מהאדמה‪ .‬אם מסתכלים‬
‫עליה מכל כיוון אחר היא נראית כמו ערמה של גללי צבאים ענקיים‪ ,‬אבל כירון לא הרשה‬
‫לנו לקרוא למקום "ערמת הקקי"‪ ,‬בעיקר אחרי שכונה על שם זאוס‪ ,‬שלא ניחן בחוש הומור‬
‫מפותח במיוחד‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬זה היה מקום מוצלח לתקוע בו את הדגל‪ .‬גובה הסלע העליון היה שישה מטרים‬
‫והיה ממש קשה לטפס עליו‪ ,‬אז הדגל היה גלוי לעין כמו שמכתיבים הכללים‪ ,‬ולא היתה‬
‫חשיבות לכך שהשומרים נדרשו לשמור על מרחק של עשרה מטרים ממנו‪.‬‬
‫הצבתי את ניקו על המשמר עם בקנדורף והאחים שוד‪ ,‬במחשבה שככה הוא לא יסתבך‬
‫בצרות‪.‬‬
‫"נשלח פיתיון שמאלה‪ ",‬אמרה תאליה לקבוצה‪" .‬סילנה‪ ,‬את מובילה‪".‬‬
‫"הבנתי!"‬
‫"קחי את לורל ואת ג'ייסון‪ .‬הם טובים בריצה‪ .‬תקיפו את הציידות בקשת רחבה ותמשכו‬
‫אחריכם כמה מהן שתצליחו‪.‬‬
‫אני אקח את חוליית הפשיטה הראשית מימין כדי להפתיע אותן‪".‬‬
‫כולם הנהנו‪ .‬זה נשמע טוב‪ ,‬ותאליה אמרה את הדברים בכזה ביטחון שלא יכולת שלא‬
‫להאמין שזה יעבוד‪.‬‬
‫תאליה הביטה בי‪" .‬יש לך משהו להוסיף‪ ,‬פרסי?"‬
‫"אה‪ ...‬כן‪ .‬תפקחו עיניים בהגנה‪ .‬יש לנו ארבעה שומרים ושני סיירים‪ .‬זה לא הרבה ביער‬
‫גדול כזה‪ .‬אני אסתובב ביניכם‪ .‬תצעקו אם אתם צריכים עזרה‪".‬‬
‫"ואל תעזבו את העמדה שלכם!" אמרה תאליה‪.‬‬
‫"אלא אם כן אתם נתקלים בהזדמנות מעולה‪ ",‬הוספתי‪.‬‬
‫תאליה החמיצה פנים‪" .‬פשוט אל תעזבו את העמדה שלכם‪".‬‬
‫"בדיוק‪ ,‬אלא אם כן ‪"-‬‬
‫"פרסי!" היא נגעה בזרוע שלי וחשמלה אותי‪ .‬כלומר‪ ,‬בחורף הרבה אנשים מעבירים חשמל‬
‫סטאטי‪ ,‬אבל במקרה של תאליה זה כואב‪ .‬כנראה כי אבא שלה הוא אל הברק‪ .‬כבר קרה‬
‫שהיא שרפה לאנשים את הגבות‪.‬‬
‫"מצטערת‪ ",‬אמרה תאליה‪ ,‬אם כי היא לא נשמעה מצטערת במיוחד‪" .‬טוב‪ ,‬כולם יודעים מה‬
‫לעשות?"‬
‫כולם הנהנו‪ .‬התפצלנו לקבוצות‪ .‬תקיעת הקרן נשמעה‪ ,‬והמשחק החל‪.‬‬
‫הקבוצה של סילנה נעלמה בין העצים משמאל‪ .‬הקבוצה של תאליה חיכתה כמה שניות ואז‬
‫מיהרה ימינה‪.‬‬
‫חיכיתי שמשהו יקרה‪ .‬טיפסתי על אגרוף זאוס לתצפית טובה על היער‪ .‬זכרתי איך הציידות‬
‫הסתערו מהיער כשתקפו את המַ נְ טיקוֹר‪ ,‬והייתי מוכן למשהו מהסוג הזה ‪ -‬הסתערות אחת‬
‫גדולה שעלולה להכריע אותנו‪ .‬אבל שום דבר לא קרה‪.‬‬
‫הבחנתי לרגע בסילנה ובשני הסיירים שלה‪ .‬הם חצו בריצה קרחת יער וחמש ציידות‬
‫בעקבותיהם‪ .‬הם הובילו אותן אל עומק היער‪ ,‬הרחק מתאליה‪ .‬נראה שהתוכנית עולה יפה‪.‬‬
‫ואז הבחנתי בעוד קבוצה של ציידות שפנתה ימינה בקשתות דרוכות‪ .‬הן הבחינו בתאליה‪,‬‬
‫כנראה‪.‬‬
‫"מה קורה?" חקר ניקו‪ ,‬וניסה לטפס לידי‪.‬‬
‫המחשבות שלי התרוצצו‪ .‬אין סיכוי שתאליה תצליח להגיע ליעד‪ ,‬אבל הציידות מפוצלות‬
‫כרגע‪ .‬עם ציידות רבות כל כך מכל עבר‪ ,‬המרכז שלהן חשוף לגמרי‪ .‬אם אמהר לצאת‬
 ‫לשם‪...‬‬
‫הבטתי בבקנדורף‪" .‬אתה חושב שתצליחו להגן על הדגל?"‬
‫בקנדורף נשף בבוז‪" .‬ברור‪".‬‬
‫"אני נכנס‪".‬‬
‫האחים שוד וניקו הריעו כשרצתי לעבר קו הגבול‪.‬‬
‫רצתי בשיא המהירות‪ .‬הרגשתי פשוט מעולה‪ .‬דילגתי מעל הנחל אל שטח האויב‪ .‬יכולתי‬
‫לראות את הדגל הכסוף שלהן מקדימה‪ ,‬ורק שומרת אחת היתה מוצבת עליו‪ .‬היא אפילו לא‬
‫הסתכלה בכיווני‪ .‬שמעתי אנשים נלחמים מימין ומשמאל‪ ,‬אי שם ביער‪ .‬הכול פעל לטובתי‪.‬‬
‫השומרת הסתובבה ברגע האחרון‪ .‬זאת היתה ביאנקה די אנג'לו‪ .‬העיניים שלה נפערו‬
‫כשהתנגשתי בה והיא הושלכה אל השלג‪.‬‬
‫"מצטער!" צעקתי‪ .‬תלשתי את דגל המשי הכסוף מהעץ והסתובבתי לרוץ‪.‬‬
‫רק אחרי שעברתי עשרה מטרים‪ ,‬ביאנקה הצליחה לצעוק לעזרה‪ .‬חשבתי שהניצחון בכיס‬
‫שלי‪.‬‬
‫זיפ! פתיל כסוף חלף לאורך הקרסוליים שלי ונכרך סביב העץ שלידי‪ .‬תיל ממעיד‪ ,‬שנורה‬
‫מקשת! לפני שיכולתי לעצור‪ ,‬מעדתי והושלכתי בכוח קדימה אל השלג‪.‬‬
‫"פרסי!" תאליה צעקה משמאלי‪" .‬מה אתה עושה?"‬
‫לפני שהיא הספיקה להגיע אליי‪ ,‬חץ התפוצץ לרגליה וענן של עשן צהוב אפף את הקבוצה‬
‫שלה‪ .‬הם התחילו להשתעל ולהיחנק‪ .‬אפילו מהמקום שבו נמצאתי יכולתי להריח את הגז ‪-‬‬
‫ריח מחריד של גופרית‪.‬‬
‫"לא הוגן!" התנשפה תאליה‪" .‬אין שום רוח ספורטיבית בשימוש בחִ צי‪-‬פלוצים!"‬
‫קמתי והתחלתי לרוץ שוב‪ .‬רק כמה מטרים עד הנהר‪ ,‬וננצח במשחק‪ .‬חצים נוספים חלפו על‬
‫פניי בשריקה‪ .‬ציידת הגיחה משום מקום והצליפה לעברי בסכין שלה‪ ,‬אבל אני הדפתי אותה‬
‫והמשכתי לרוץ‪.‬‬
‫שמעתי צעקות מהעבר האחר של הנהר‪ .‬בקנדורף וניקו רצו בכיווננו‪ .‬חשבתי שהם באים‬
‫לקבל את פניי‪ ,‬אבל אז ראיתי שהם רודפים אחרי מישהי ‪ -‬זואי צל‪-‬ליל שרצה לעברי כמו‬
‫צ'יטה כשהיא חומקת מהחניכים בלי שום בעיה‪.‬‬
‫ובידיים שלה היא החזיקה את הדגל שלנו‪.‬‬
‫"לא!" צעקתי‪ ,‬ורצתי בכל הכוח‪.‬‬
‫הייתי חצי מטר מהנחל כשזואי זינקה מעליו‪ ,‬וכהשפלה סופית גם התנגשה בי‪ .‬הציידות‬
‫הריעו בעוד שני המחנות נאספים על הנחל‪ .‬כירון יצא מבין העצים בסבר פנים חמורות‪.‬‬
‫על הגב שלו הוא הרכיב את האחים שוד‪ ,‬ושניהם נראו כאילו הם חטפו חבטות רציניות‬
‫בראש‪ .‬בקסדה של קונור שוד היו נעוצים שני חצים שהזדקרו כמו אנטנות‪.‬‬
‫"ניצחון לציידות!" הכריז כירון באי רצון‪ .‬ואז הוסיף במלמול‪" :‬בפעם החמישים ושש‬
‫ברציפות‪".‬‬
‫"פרסאוס ג'קסון!" צעקה תאליה והסתערה לעברי‪ .‬נדף ממנה ריח ביצים סרוחות‪ ,‬והיא‬
‫כעסה כל כך שניצוצות כחולים הבזיקו על השריון שלה‪ .‬כולם נרתעו ונסוגו בגלל אַ ייגיס‪.‬‬
‫כל כוח הרצון שלי נדרש כדי שלא אתכווץ‪.‬‬
‫"מה בשם האלים חשבת לעצמך?" היא שאגה עליי‪.‬‬
‫קפצתי אגרופים‪ .‬מספיק דברים רעים קרו לי ביום אחד‪ .‬לא הייתי צריך גם את זה‪" .‬חטפתי‬
‫את הדגל‪ ,‬תאליה!" נופפתי בו מול הפנים שלה‪" .‬היתה לי הזדמנות וניצלתי אותה!"‬
‫"הגעתי למחנה שלהן!" צעקה תאליה‪" .‬אבל הדגל לא היה שם‪ .‬אם לא היית מתערב‪ ,‬היינו‬
‫מנצחים‪".‬‬
‫"אבל הציידות רדפו אחריכם‪ ,‬לא הייתם מצליחים!"‬
‫"אה‪ ,‬אז הפסדנו באשמתי?"‬
‫"זה לא מה שאמרתי‪".‬‬
‫"אוף!" תאליה דחפה אותי‪ ,‬וזרם חשמלי עבר בגופי והטיח אותי שלושה מטרים לאחור‪ ,‬אל‬
‫תוך המים‪ .‬כמה חניכים פלטו קריאות הפתעה‪ .‬ציידת או שתיים החניקו צחקוק‪.‬‬
‫"מצטערת!" אמרה תאליה‪ ,‬חיוורת‪" .‬לא התכוונתי ‪"-‬‬
‫זעם שאג לי באוזניים‪ .‬גל פרץ מהנהר‪ ,‬הוטח בפניה של תאליה והרטיב אותה מכף רגל ועד‬
‫ראש‪.‬‬
‫קמתי מהנחל‪" .‬כן‪ ",‬נהמתי‪" .‬גם אני לא התכוונתי‪".‬‬
‫תאליה התנשמה בכבדות‪.‬‬
‫"מספיק!" הורה כירון‪.‬‬
‫אבל תאליה כיוונה אליי את החנית שלה‪" .‬רוצה קצת מזה‪ ,‬מוח אצה?"‬
‫איכשהו‪ ,‬לא הפריע לי כשאנבת' קראה לי ככה ‪ -‬או לפחות התרגלתי לזה ‪ -‬אבל מהפה של‬
‫תאליה זה היה ממש לא לעניין‪.‬‬
‫"נראה אותַ ך‪ ,‬פרצוף של אצטרובל!"‬
‫הרמתי את אָ נַקלוּסמוֹס‪ ,‬אבל לפני שהספקתי להגן על עצמי תאליה פלטה צעקה; ברק הבזיק‬
‫מהשמיים‪ ,‬פגע בחנית שלה כמו כליא ברק והוטח בחזה שלי‪.‬‬
‫קרסתי על הקרקע‪ .‬ריח שריפה עמד באוויר; היתה לי הרגשה שהוא עולה מהבגדים שלי‪.‬‬
‫"תאליה!" אמר כירון‪" .‬זה מספיק!"‬
‫קמתי על הרגליים והוריתי לנהר כולו לגאות‪ .‬הוא הלך והתנחשל‪ ,‬מאות ליטרים של מים‬
‫במערבולת קפואה ואדירה‪.‬‬
‫"פרסי!" התחנן כירון‪.‬‬
‫עמדתי להטביע את תאליה באשד של מים‪ ,‬אבל אז הבחנתי במשהו ביער‪ .‬כל הכעס והריכוז‬
‫שלי התפוגגו בבת אחת‪.‬‬
‫המים ניתזו בחזרה אל ערוץ הנחל‪ .‬מרוב הפתעה‪ ,‬תאליה הסתובבה לראות על מה אני‬
‫מסתכל‪.‬‬
‫מישהו‪ ...‬משהו התקרב‪ .‬הדבר היה אפוף ערפל ירוק עכור‪ ,‬אבל כשהוא התקרב כך שניתן‬
‫היה לראות אותו‪ ,‬כל החניכים והציידות פלטו קריאות תדהמה‪.‬‬
‫"זה לא ייתכן‪ ",‬אמר כירון‪ .‬מעולם לא שמעתי אותו לחוץ כל כך‪" .‬זה‪ ...‬היא מעולם לא‬
‫יצאה מעליית הגג‪ .‬מעולם לא‪".‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬המומיה המצומקת שהכילה את רוח האורקל המשיכה להתקדם בגרירת רגליים‬
‫עד שעמדה במרכז הקבוצה‪ .‬ערפל הסתלסל סביב כפות רגלינו‪ ,‬צובע את השלג בגוון ירקרק‬
‫מחליא‪.‬‬
‫איש מאיתנו לא העז לזוז‪ .‬ואז שמעתי קול מלחשש בתוך הראש שלי‪ .‬כולם כנראה שמעו‬
‫אותו‪ ,‬כי אחדים מהאחרים ניסו לכסות על האוזניים בכפות הידיים‪.‬‬
‫אני היא רוח דֶ לְ פי‪ ,‬דוברת נבואות ֶפבּוֹס‪-‬אַ פּוֹלוֹן‪ ,‬קוטל הפיתון האדיר‪.‬‬
‫האורקל בחנה אותי בעיניה הצוננות‪ ,‬המתות‪ .‬ואז פנתה היישר לעבר זואי צל‪-‬ליל‪ .‬קרבי‬
‫הלום‪ ,‬המבקשת‪ ,‬ושאלי‪.‬‬
‫זואי בלעה רוק‪" .‬מה עליי לעשות כדי לעזור לאלה שלי?"‬
‫פיה של האורקל נפער וערפל ירקרק עלה ממנו‪ .‬ראיתי תמונה מעורפלת של הר‪ ,‬ונערה‬
‫עומדת על הפסגה החשופה‪.‬‬
‫זאת היתה אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬אך היא היתה כבולה בשלשלאות לסלע‪.‬‬
‫היא כרעה על ברכיה בידיים מורמות כאילו כדי להדוף תוקף‪ ,‬ונראתה מיוסרת‪ .‬האורקל‬
‫דיברה‪:‬‬

‫מערבה‪ ,‬אל אלה כבולה‪ ,‬ייצאו החמישה‬

‫אחד מהם יאבד‪ ,‬בארץ גשם לא פגשה‬
‫אימת האולימפוס אל הדרך תוביל‪,‬‬
‫חניכים וציידות ‪ -‬רק איחוד כוחות יציל‪,‬‬
‫בהתיצבו מול הטיטאן‪ ,‬אחד יישא קללתו‬
‫ואחד אחר ביד הורה ימצא הוא את מותו‬

‫ואז‪ ,‬בעודנו צופים‪ ,‬הערפל הסתלסל ונסוג כמו נחש ענקי אל פיה של המומיה‪ .‬האורקל‬
‫התיישבה על סלע‪ ,‬דוממת כמו בעליית הגג‪ ,‬כאילו היא מתכוונת להמשיך לשבת שם ליד‬
‫הנחל עוד מאות שנים‪.‬‬
 ‫‪7‬‬
‫כולם שונאים אותי )מלבד הסוס(‬
‫היה יכול להיות נחמד מצד האורקל אילו חזרה בעצמה לעליית הגג‪.‬‬
‫במקום זה‪ ,‬גרובר ואני נבחרנו לסחוב אותה‪ .‬היתה לי הרגשה שאנחנו לא הכי פופולריים‬
‫במחנה כרגע‪.‬‬
‫"זהירות על הראש שלה!" התריע גרובר כשעלינו במדרגות‪.‬‬
‫אבל הוא אמר את זה מאוחר מדי‪.‬‬
‫טראח! פניה של המומיה נחבטו במשקוף של הדלת הקבועה בתקרה‪ ,‬והעלו עננת אבק‪.‬‬
‫"אופס‪ ".‬הנחתי את האורקל ובדקתי את הנזק‪" .‬שברתי לה משהו?"‬
‫"אין לי מושג‪ ",‬הודה גרובר‪.‬‬
‫גררנו אותה למעלה והושבנו אותה על השרפרף שלה‪.‬‬
‫שנינו הזענו והתנשפנו בכבדות‪ .‬מי היה מתאר לעצמו שמומיה יכולה להיות כבדה כל כך?‬
‫הנחתי שהיא לא תדבר איתי‪ ,‬וצדקתי‪ .‬חשתי הקלה כשיצאנו משם בסופו של דבר וטרקנו את‬
‫דלת עליית הגג‪.‬‬
‫"מה אני אגיד לך‪ ",‬אמר גרובר‪" ,‬זה היה דוחה‪".‬‬
‫ידעתי שהוא מנסה לשמור על אווירה קלילה למעני‪ ,‬אבל בכל זאת הייתי מדוכא‪ .‬ידעתי שכל‬
‫המחנה כועס עליי בגלל ההפסד לציידות‪ ,‬שלא לדבר על הנבואה החדשה של האורקל‪.‬‬
‫כאילו רוח דלפי התאמצה במיוחד להוציא אותי מהתמונה‪.‬‬
‫היא התעלמה מהשאלה שלי וצעדה חצי קילומטר לדבר עם זואי‪ .‬והיא לא אמרה שום דבר‪,‬‬
‫אפילו לא ברמז‪ ,‬על אנבת'‪.‬‬
‫"מה נראה לך שכירון יעשה?" שאלתי את גרובר‪.‬‬
‫"הלוואי שידעתי‪ ".‬הוא השקיף בכמיהה מבעד לחלון הקומה השנייה‪ ,‬אל עבר הגבעות‬
‫המכוסות שלג‪" .‬אני רוצה להיות שם בחוץ‪".‬‬
‫"לחפש את אנבת'?"‬
‫לרגע הוא התקשה להתרכז בי‪ .‬ואז הוא הסמיק‪" .‬אה‪ ,‬כן‪.‬‬
‫גם זה‪ .‬בטח‪".‬‬
‫"למה?" שאלתי‪" .‬על מה חשבת?"‬
‫הוא בטש בפרסות שלו במבוכה‪" .‬סתם‪ ,‬על משהו שהמַ נְ טיקוֹר אמר‪ ,‬בקשר להתעוררות‬
‫הגדולה‪ .‬אני לא יודע‪...‬‬
‫אם כל הכוחות העתיקים הללו מתעוררים‪ ,‬אולי‪ ...‬אולי לא כולם מרושעים‪".‬‬
‫"אתה מתכוון לפאן‪".‬‬
‫הרגשתי די אנוכי‪ ,‬כי שכחתי לגמרי מהשאיפה העליונה של גרובר‪ .‬אל הטבע נעלם לפני‬
‫אלפיים שנה‪ .‬הסתובבו שמועות שהוא מת‪ ,‬אבל הסאטירים סירבו להאמין בזה‪ .‬הם היו‬
‫נחושים בדעתם למצוא אותו‪ .‬הם חיפשו אחריו לשווא כבר מאות שנים‪ ,‬וגרובר היה משוכנע‬
‫שהוא זה שיצליח במשימה‪.‬‬
‫השנה‪ ,‬כשכירון גייס את כל הסאטירים למשימת חירום של איתור חצויים‪ ,‬לא התאפשר‬
‫לגרובר להמשיך בחיפושים‪ .‬זה בטח שיגע אותו לגמרי‪.‬‬
‫"נתתי לעקבות להתקרר‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אני מרגיש חסר מנוחה‪ ,‬כאילו אני מפספס משהו‬
‫חשוב‪ .‬הוא איפשהו שם‪ ,‬מסתובב בעולם‪ .‬אני ממש מרגיש את זה‪".‬‬
‫לא ידעתי מה לומר‪ .‬רציתי לעודד אותו‪ ,‬אבל לא ידעתי איך‪ .‬כל התחושות המעודדות שלי‬
‫פחות או יותר נרמסו בשלג‪ ,‬יחד עם התקוות שלנו לנצח בתפוס את הדגל‪.‬‬
‫לפני שהספקתי לענות לו‪ ,‬תאליה עלתה במדרגות ברקיעות כבדות‪ .‬רשמית היא לא דיברה‬
‫איתי‪ ,‬אבל היא הביטה בגרובר ואמרה‪" :‬תגיד לפרסי שיזיז את הישבן שלו למטה‪".‬‬
‫"למה?" שאלתי‪.‬‬
‫"הוא אמר משהו?" שאלה תאליה את גרובר‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬הוא שאל למה‪".‬‬
‫"דיוניסוס מזמן את אחראי הביתנים לאספה לדון בנבואה‪ ",‬היא אמרה‪" .‬למרבה הצער זה‬
‫כולל את פרסי‪".‬‬
‫האספה נערכה סביב שולחן הפינג‪-‬פונג בחדר הטלוויזיה‪.‬‬
‫דיוניסוס נופף בידו וזימן לנו חטיפים‪ :‬פחית של "תרסיס גבינה‪ ",‬קרקרים וכמה בקבוקים‬
‫של יין אדום‪ .‬כירון הזכיר לו שבמסגרת ההגבלות עליו אסור לו לשתות יין אדום‪ ,‬ושרובנו‬
‫קטינים‪ .‬מר ד' נאנח‪ .‬הוא נקש באצבעותיו והיין הפך לדיאט קולה‪ .‬גם את זה אף אחד לא‬
‫שתה‪.‬‬
‫מר ד' וכירון )בכיסא הגלגלים( ישבו בקצה אחד של השולחן‪ .‬זואי וביאנקה די אנג'לו‬
‫)שהפכה למין עוזרת אישית של זואי( ישבו מהעבר האחר‪ .‬תאליה‪ ,‬גרובר ואני ישבנו מצד‬
‫ימין‪ ,‬ונציגי הביתנים האחרים ‪ -‬בקנדורף‪ ,‬סילנה בוריגרד והאחים שוד ‪ -‬ישבו משמאל‪ .‬גם‬
‫ביתן ארס היה אמור להיות מיוצג‪ ,‬אבל כל החניכים מהביתן גמרו את משחק תפוס את הדגל‬
‫עם גפיים שבורות באדיבות הציידות )"בטעות"(‪ .‬כולם היו עכשיו בהתאוששות במרפאה‪.‬‬
‫זואי פתחה את הישיבה בנימה חיובית‪" .‬זה חסר טעם לגמרי‪".‬‬
‫"תרסיס גבינה!" צהל גרובר‪ .‬הוא התחיל לקבץ אצלו ערמה של קרקרים וכדורי פינג‪-‬פונג‬
‫ולרסס אותם בגבינה‪.‬‬
‫"אין זמן לדיבורים‪ ",‬המשיכה זואי בדבריה‪" .‬האלה שלנו זקוקה לנו‪ .‬הציידות חייבות לצאת‬
‫מיד‪".‬‬
‫"ולאן תלכו?" שאל כירון‪.‬‬
‫"מערבה!" אמרה ביאנקה‪ .‬נדהמתי לראות עד כמה היא השתנתה אחרי רק כמה ימים בחברת‬
‫הציידות‪ .‬השיער הכהה שלה היה קלוע בסגנון של זואי‪ ,‬כך שהפנים שלה היו פתאום גלויות‪.‬‬
‫האף שלה היה מנומש והעיניים הכהות שלה הזכירו לי במעורפל מישהו מפורסם‪ ,‬אבל לא‬
‫הצלחתי להיזכר מי‪.‬‬
‫היא נראתה כאילו עשתה קצת כושר‪ ,‬והעור שלה בהק קלות‪ ,‬כמו העור של שאר הציידות‪,‬‬
‫כאילו התחילה להתקלח באור ירח נוזלי‪" .‬שמעתם את הנבואה‪ :‬מערבה‪ ,‬אל אלה כבולה‪,‬‬
‫ייצאו החמישה‪ .‬אנחנו יכולות לאסוף חמש ציידות ולצאת לדרך‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אישרה זואי‪" .‬אַ ְרטֶ מיס שבויה! חובה עלינו למצוא אותה ולשחרר אותה‪".‬‬
‫"כרגיל‪ ,‬אתן מחמיצות משהו‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬חניכים וציידות ‪ -‬רק איחוד כוחות יציל‪.‬‬
‫אנחנו אמורים לעשות את זה יחד‪".‬‬
‫"לא!" אמרה זואי‪" .‬הציידות אינן נזקקות לסעד‪".‬‬
‫"נזקקות לסעד‪ ",‬רטנה תאליה‪" .‬למה את לא מדברת כמו בן אדם נורמלי‪ ,‬זואי? פשוט תגידי‬
‫לא צריכות עזרה‪".‬‬
‫זואי היססה‪ ,‬כאילו מתקשה לומר את הביטוי כמו שצריך‪.‬‬
‫"איננו ציר ‪ -‬צירכות עזרה‪".‬‬
‫תאליה גלגלה עיניים‪" .‬לא חשוב‪ ,‬תעזבי‪".‬‬
‫"חוששתני שעל פי דברי הנבואה אתן כן זקוקות לעזרתנו‪ ",‬אמר כירון‪" .‬החניכים והציידות‬
‫צריכים לאחד כוחות‪".‬‬
‫"באמת?" שאל מר ד' בקול מהורהר וערבל את הדיאט קולה מתחת לאף שלו כמו מי שמריח‬
‫יין טוב‪" .‬אחד יאבד‪ .‬אחד ימצא מותו‪ .‬זה נשמע לא נעים‪ ,‬אתם לא חושבים? מה אם תיכשלו‬
‫בגלל הניסיון לאיחוד כוחות?"‬
‫"מר ד'‪ ",‬נאנח כירון‪" ,‬עם כל הכבוד‪ ,‬בצד של מי אתה?"‬
‫דיוניסוס הרים גבה‪" .‬התנצלותי הכנה‪ ,‬קנטאור יקר שלי‪.‬‬
‫בסך הכול ניסיתי לעזור‪".‬‬
‫"אנחנו אמורים לשתף פעולה‪ ",‬אמרה תאליה בעקשנות‪.‬‬
‫"גם בעיניי זה לא מוצא חן‪ ,‬זואי‪ ,‬אבל את יודעת איך זה עם נבואות‪ .‬את באמת רוצה לנסות‬
‫ולצאת נגד נבואה?"‬
‫זואי עשתה פרצוף‪ ,‬אבל היה ברור שהמילים של תאליה קלעו למטרה‪.‬‬
‫"אל לנו להתעכב‪ ",‬הזהיר כירון‪" .‬היום יום ראשון‪ .‬ביום שישי הקרוב‪ ,‬עשרים ואחד‬
‫בדצמבר‪ ,‬יחול יום אמצע החורף‪".‬‬
‫משמים‪".‬‬
‫ִ‬ ‫"הו‪ ,‬נפלא‪ ",‬רטן דיוניסוס‪" .‬עוד מפגש שנתי‬
‫"חובה על אַ ְרטֶ מיס להיות נוכחת ביום אמצע החורף‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬קולה היה אחד‬
‫המובילים במועצה בדרישה לפעול כנגד כוחותיו של קרונוס‪ .‬בהיעדרה‪ ,‬לא יחליטו האלים‬
‫דבר‪ .‬ואנו נפסיד שנה נוספת שהיה ניתן להקדיש להכנות למלחמה‪".‬‬
 ‫"האם את רומזת שהאלים מתקשים לשתף פעולה‪ ,‬גברתי הצעירה?" שאל דיוניסוס‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬הלורד דיוניסוס‪".‬‬
‫מר ד' הנהן‪" .‬רק בדקתי‪ .‬את לגמרי צודקת‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫המשיכו‪".‬‬
‫"אני חייב להסכים כאן עם זואי‪ ",‬אמר כירון‪" .‬נוכחותה של אַ ְרטֶ מיס במועצת החורף חיונית‪.‬‬
‫יש בידינו שבוע בלבד למצוא אותה‪ .‬ואף חשוב מזה‪ ,‬אולי‪ :‬לאתר את המפלצת שאַ ְרטֶ מיס‬
‫יצאה לצוד‪ .‬וכעת עלינו להחליט מי יצא למסע החיפושים‪".‬‬
‫"שלוש ושניים‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫כולם הביטו בי‪ .‬אפילו תאליה שכחה להתעלם ממני‪.‬‬
‫"חמישה אמורים לצאת למסע‪ ",‬אמרתי‪ ,‬נבוך פתאום מכל תשומת הלב הזאת‪" .‬שלוש‬
‫ציידות‪ ,‬שניים ממחנה החצויים‪.‬‬
‫זה נשמע לי הכי הוגן‪".‬‬
‫תאליה וזואי החליפו מבטים‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬זה באמת נשמע הגיוני‪".‬‬
‫זואי רטנה‪" .‬הייתי מעדיפה לקחת את כל הציידות‪ .‬יש כוח במספרים‪".‬‬
‫"מטרתכם להתחקות אחרי עקבות האלה‪ ",‬הזכיר לה כירון‪.‬‬
‫"במהירות‪ .‬אין ספק שאַ ְרטֶ מיס עקבה אחר המפלצת הנדירה הזאת‪ ,‬תהיה אשר תהיה‪ ,‬בדרכה‬
‫מערבה‪ .‬עליכם מוטל לעשות כמותה‪ .‬הנבואה אמרה זאת במפורש‪ :‬אימת האולימפוס אל‬
‫הדרך תוביל‪ .‬מה היתה גברתך אומרת? 'יותר מדי ציידות מטשטשות את העקבות'‪ .‬מוטב‬
‫לצאת בקבוצה קטנה‪".‬‬
‫זואי לקחה מחבט פינג‪-‬פונג מהשולחן ובחנה אותו כאילו היא מנסה להחליט מי הראשון‬
‫שיחטוף ממנו מכה‪" .‬מפלצת זו ‪ -‬אימת האולימפוס‪ .‬אף כי צדה אני בחברת הגבירה אַ ְרטֶ מיס‬
‫זה שנים רבות‪ ,‬אין לי צל של מושג מה טבעו של אותו יצור‪".‬‬
‫כולם הביטו בדיוניסוס‪ ,‬כנראה כי הוא היה האל היחיד באספה ואלים אמורים לדעת דברים‪.‬‬
‫הוא היה שקוע במגזין יין שעלעל בו‪ ,‬אבל כשכולם השתתקו הוא הרים מבט‪" .‬טוב‪ ,‬אל‬
‫תסתכלו עליי‪ .‬אני אל צעיר‪ ,‬זוכרים? אני לא עוקב אחרי כל המפלצות העתיקות והטיטאנים‬
‫המאובקים האלה‪ .‬זה נושא ממש משעמם לשיחה‪".‬‬
‫"כירון‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אין לך מושג מהי המפלצת?"‬
‫כירון קפץ שפתיים‪" .‬יש לי כמה רעיונות‪ ,‬ואף אחד מהם אינו טוב‪ .‬אף אחד מהם גם לא‬
‫הגיוני‪ִ .‬טיפוֹן‪ ,‬למשל‪ ,‬היה יכול להתאים לתיאור‪ .‬הוא באמת היה אימת האולימפוס‪ .‬או‬
‫מפלצת הים קֵ טוֹס‪ .‬אבל אם מישהו מהם היה מתעורר לחיים‪ ,‬כבר היינו יודעים‪ .‬אלה‬
‫מפלצות ים בגודל גורדי שחקים‪.‬‬
‫אביך פוסידון היה משמיע אזעקה‪ .‬אני חושש שמדובר במפלצת חמקמקה יותר‪ .‬אולי אפילו‬
‫רבת עוצמה יותר‪".‬‬
‫"נשמע שאתם יוצאים למסע מסוכן במיוחד‪ ",‬אמר קונור שוד‪) .‬מצא חן בעיניי איך שהוא‬
‫אמר אתם ולא אנחנו‪" (.‬הנבואה רומזת שלפחות שניים מהחמישה הולכים למות‪".‬‬
‫"אחד מהם יאבד‪ ,‬בארץ גשם לא פגשה‪ ",‬אמר בקנדורף‪.‬‬
‫"במקומכם לא הייתי מתקרב למדבר‪".‬‬
‫נשמעו מלמולי הסכמה‪.‬‬
‫"ומה עם בהתיצבו מול הטיטאן‪ ,‬אחד יישא קללתו?" אמרה סילנה‪" .‬מה זה אומר?"‬
‫ראיתי את כירון וזואי מחליפים מבטים מתוחים‪ ,‬אבל מה שזה לא היה‪ ,‬הם לא חלקו את זה‬
‫איתנו‪.‬‬
‫"ואחד אחר ביד הורה ימצא הוא את מותו‪ ",‬אמר גרובר בין נגיסות כדורי פינג‪-‬פונג מכוסים‬
‫תרסיס גבינה‪" .‬איך זה ייתכן? איזה הורה יהרוג את הילד שלו?"‬
‫שתיקה כבדה השתררה סביב השולחן‪.‬‬
‫העפתי מבט בתאליה ותהיתי אם היא חושבת על מה שאני חושב‪ .‬לפני שנים‪ ,‬כירון שמע‬
‫נבואה בנוגע לילד הבא של אחד משלושת הגדולים ‪ -‬זאוס‪ ,‬פוסידון והאדס ‪ -‬שיגיע לגיל‬
‫שש‪-‬עשרה‪ .‬לפי הנבואה‪ ,‬הילד הזה יקבל החלטה שתציל או תשמיד את האלים לנצח‪ .‬בגלל‬
‫הנבואה הזאת‪ ,‬אחרי מלחמת העולם השנייה נשבעו שלושת הגדולים שלא להביא ילדים‬
‫נוספים לעולם‪ .‬אבל תאליה ואני בכל זאת נולדנו‪ ,‬ושנינו התקרבנו לגיל שש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫נזכרתי בשיחה שלי עם אנבת' בשנה שעברה‪ .‬שאלתי אותה אז למה האלים לא הרגו אותי‪,‬‬
‫אם הם דואגים שאני עלול להיות מסוכן כל כך‪.‬‬
‫יש אלים שהיו רוצים להרוג אותך‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬אבל חוששים לפגוע בפוסידון‪.‬‬
‫האם ייתכן שהורה אולימפי יפנה נגד ילדו החצוי? האם ייתכן שיהיה קל לו יותר להניח לילד‬
‫למות? אם מישהו מהחצויים צריך להיות מוטרד משאלות כאלו‪ ,‬אלה הם תאליה ואני‪ .‬תהיתי‬
‫אם אולי בכל זאת הייתי צריך לשלוח לפוסידון את העניבה ההיא עם דוגמת הצדפים ביום‬
‫האב‪.‬‬
‫"אין ספק שצפויים מקרי מוות‪ ",‬החליט כירון‪" .‬הדבר ברור‪".‬‬
‫"יש!" אמר דיוניסוס‪.‬‬
‫כולם הביטו בו‪ .‬הוא הרים מבט של שה תמים מדפי המגזין "חובב היין"‪" .‬אח‪ ,‬הפִּ ינוֹ נוּאַ ר‬
‫חוזר בגדול השנה‪ .‬תתעלמו ממני‪".‬‬
‫"פרסי צודק‪ ",‬אמרה סילנה בוריגרד‪" .‬שני חניכים צריכים לצאת למסע‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬הבנתי‪ ",‬אמרה זואי בעוקצנות‪" .‬ואני מניחה שתבקשי להתנדב?"‬
‫סילנה הסמיקה‪" .‬אני לא הולכת לשום מקום עם הציידות‪.‬‬
‫אל תסתכלי עליי!"‬
‫"בת אפרודיטה‪ ,‬ואינה רוצה כי יסתכלו עליה‪ ",‬אמרה זואי בבוז‪" .‬מה היתה אמך אומרת?"‬
‫סילנה התחילה לקום מהכיסא‪ ,‬אבל האחים שוד משכו אותה בחזרה‪.‬‬
‫"תפסיקו‪ ",‬אמר בקנדורף‪ .‬הוא היה בחור גדול וחזק עם קול עוד יותר גדול וחזק‪ .‬הוא לא‬
‫דיבר הרבה‪ ,‬אבל כשדיבר אנשים הקשיבו‪" .‬בואו נתחיל בציידות‪ .‬מי השלוש שילכו?"‬
‫זואי קמה‪" .‬אני אצא‪ ,‬כמובן‪ ,‬ואקח איתי את פִ יבִּ י‪ .‬היא הטובה שבגששיות שלנו‪".‬‬
‫"הילדה הגדולה שאוהבת להרביץ לאנשים בראש?" שאל טראוויס שוד בזהירות‪.‬‬
‫זואי הנהנה‪.‬‬
‫"זאת שתקעה לי חצים בקסדה?" הוסיף קונור‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה זואי ברוגז‪" .‬מדוע?"‬
‫"אה‪ ,‬שום דבר‪ ",‬אמר טראוויס‪" .‬פשוט הבאנו לה חולצה מהחנות של המחנה‪ ".‬הוא הרים‬
‫חולצת טריקו גדולה וכסופה עם הכיתוב אַ ְרטֶ מיס אלת הירח‪ ,‬מסע ציד ‪ ,2002‬ומתחתיו‬
‫רשימה ארוכה של פארקים לאומיים ומקומות כאלה‪" .‬זה פריט לאספנים‪ .‬היא התפעלה‬
‫ממנו‪ .‬בא לך לתת לה אותה?"‬
‫ידעתי שהאחים שוד זוממים משהו‪ .‬הם תמיד זוממים משהו‪ .‬אבל זואי הכירה אותם הרבה‬
‫פחות טוב ממני‪ .‬היא רק נאנחה ולקחה את החולצה‪" .‬ובכן‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬אקח איתי את‬
‫פיבי‪ .‬והייתי רוצה שביאנקה תבוא אף היא‪".‬‬
‫ביאנקה נראתה המומה‪" .‬אני? אבל‪ ...‬אני חדשה‪ .‬אני לא אועיל לכם בכלום‪".‬‬
‫"את תסתדרי היטב‪ ",‬התעקשה זואי‪" .‬אין דרך טובה מזאת להוכיח את עצמך‪".‬‬
‫ביאנקה סגרה את הפה‪ .‬קצת ריחמתי עליה‪ .‬זכרתי את מסע החיפושים הראשון שלי כשהייתי‬
‫בן שתים‪-‬עשרה‪ .‬בזמנו הרגשתי שאני ממש לא מוכן‪ .‬היה מחמיא להיבחר‪ ,‬אבל גם מקומם‬
‫וממש מפחיד‪ .‬תיארתי לעצמי שבדיוק אותן תחושות מציפות את ביאנקה עכשיו‪.‬‬
‫"והחניכים?" שאל כירון‪ .‬העיניים שלו ננעצו בי‪ ,‬אבל לא הצלחתי לפענח מה הוא חושב‪.‬‬
‫"אני!" גרובר קם מהר כל כך שהתנגש בשולחן הפינג‪-‬פונג‪ .‬הוא הבריש מעליו פירורי‬
‫קרקרים ושאריות כדורי פינג‪-‬פונג‪" .‬הכול למען אַ ְרטֶ מיס!"‬
‫זואי קימטה את האף‪" .‬אני סבורה שלא‪ ,‬סאטיר‪ .‬אינך חצוי אפילו‪".‬‬
‫"אבל הוא כן חניך‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬ויש לו חושים של סאטיר והוא יודע קסמי יער‪ .‬למדת‬
‫כבר לנגן שיר מעקב‪ ,‬גרובר?"‬
‫"בטח!"‬
‫זואי היססה‪ .‬לא ידעתי מה זה שיר מעקב‪ ,‬אבל נראה שזואי חושבת שזה משהו מועיל‪.‬‬
‫"טוב ויפה‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬והחניך האחר?"‬
‫"אני אלך‪ ".‬תאליה קמה והביטה סביב‪ ,‬מציבה אתגר בפני כל מי שיטיל ספק בזכותה לעשות‬
‫זאת‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬בסדר‪ ,‬אז אולי כישורי החשבון שלי לא היו מזהירים‪ ,‬אבל פתאום קלטתי שהגענו‬
‫לחמישה‪ ,‬ושאני לא אחד מהם‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬רגע!" אמרתי‪" .‬גם אני רוצה לצאת‪".‬‬
‫תאליה לא אמרה שום דבר‪ .‬כירון המשיך לבחון אותי בעיניים עצובות‪.‬‬
‫"אה!" אמר גרובר שהבין פתאום שיש לנו בעיה‪" .‬מה‪ ,‬בטח‪ ,‬שכחתי לגמרי! פרסי חייב‬
‫ללכת‪ .‬לא התכוונתי‪ ...‬אני אשאר‪ .‬שפרסי ילך במקומי‪".‬‬
‫"הוא אינו יכול לבוא‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬הוא נער‪ .‬איננו מוכנות לצאת למסע בחברת נער‪".‬‬
‫"נסעתן לכאן איתי‪ ",‬הזכרתי לה‪.‬‬
‫"היה מדובר במקרה חירום ובנסיעה קצרה‪ ,‬והאלה הורתה על כך ישירות‪ .‬לא אחצה את‬
‫הארץ ואלחם בסכנות רבות מספור בחברת נער‪".‬‬
‫"ומה עם גרובר?" שאלתי‪.‬‬
‫זואי הנידה בראשה‪" .‬הוא אינו נחשב‪ .‬אין הוא אלא סאטיר‪.‬‬
‫מבחינה טכנית‪ ,‬הוא אינו נער"‪.‬‬
‫"היי!" מחה גרובר‪.‬‬
‫"אני חייב ללכת‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני חייב להשתתף במסע החיפושים הזה‪".‬‬
‫"מדוע?" שאלה זואי‪" .‬בשל חברתך אנבת'?"‬
‫הרגשתי שאני מסמיק‪ .‬ממש שנאתי איך שכולם מסתכלים עליי‪" .‬לא! כלומר‪ ,‬זה רק חלק‬
‫מהעניין‪ .‬אני פשוט מרגיש שאני אמור ללכת!"‬
‫איש לא קם לתמוך בי‪ .‬מר ד' נראה משועמם והמשיך לקרוא במגזין שלו‪ .‬סילנה‪ ,‬האחים‬
‫שוד ובקנדורף נעצו מבטים בשולחן‪ .‬ביאנקה הביטה בי במבט מלא רחמים‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה זואי נחרצות‪" .‬עומדת אני על כך‪ .‬ניקח את הסאטיר‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬אך לא‬
‫גיבור זכר‪".‬‬
‫כירון נאנח‪" .‬זהו מסע חיפושים אחר אַ ְרטֶ מיס‪ .‬הציידות רשאיות לבחור מי ילווה אותן‪".‬‬
‫האוזניים שלי צלצלו כשהתיישבתי‪ .‬ידעתי שגרובר וכמה מהאחרים מביטים בי באהדה‪ ,‬אבל‬
‫לא הייתי מסוגל להביט בהם‪ .‬אז פשוט ישבתי שם בעוד כירון מסכם את האספה‪.‬‬
‫"החלטנו‪ ,‬אם כך‪ ",‬הוא אמר‪" .‬תאליה וגרובר ילוו את זואי‪ ,‬ביאנקה ופיבי‪ .‬תצאו לדרך עם‬
‫אור ראשון‪ .‬ומי ייתן והאלים ‪ "-‬הוא העיף מבט בדיוניסוס "כולל אלה הנוכחים‪ ,‬יש לקוות ‪-‬‬
‫יהיו עמכם‪".‬‬
‫לא הגעתי לארוחת ערב באותו לילה‪ ,‬וזאת היתה טעות‪ ,‬כי כירון וגרובר באו לחפש אותי‪.‬‬
‫"פרסי‪ ,‬אני כל כך מצטער!" אמר גרובר והתיישב לידי על המיטה בביתן שלי‪" .‬לא ידעתי‬
‫שהם ‪ -‬שאתה ‪ -‬בחיי!"‬
‫הוא התחיל למשוך באף‪ ,‬ואני הבנתי שאם לא אעודד אותו הוא יפרוץ בבכי או שיתחיל‬
‫לכרסם לי את המזרון‪ .‬כשהוא נסער‪ ,‬הוא נוטה לנשנש אביזרי ריהוט‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ",‬שיקרתי‪" .‬באמת‪ .‬זה בסדר גמור‪".‬‬
‫השפה התחתונה של גרובר רעדה‪" .‬בכלל לא חשבתי‪...‬‬
‫הייתי מרוכז כל כך בעזרה לאַ ְרטֶ מיס‪ .‬אבל אני מבטיח שאחפש אחרי אנבת' בכל פינה‪ .‬אם‬
‫אני מסוגל למצוא אותה‪ ,‬אני אמצא אותה‪".‬‬
‫הנהנתי וניסיתי להתעלם מהתהום הענקית שהלכה ונפערה לי בחזה‪.‬‬
 ‫"גרובר‪ ",‬אמר כירון‪" ,‬תרשה לי להחליף מילה עם פרסי?"‬
‫"בטח‪ ",‬משך גרובר באף‪.‬‬
‫כירון המתין‪.‬‬
‫"אה‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬אתה מתכוון לבד‪ .‬בטח‪ ,‬כירון‪ ".‬הוא הביט בי באומללות‪" .‬אתה רואה?‬
‫אף אחד לא צריך תיש‪".‬‬
‫הוא יצא מהביתן‪ ,‬מנגב את האף בשרוול‪.‬‬
‫כירון נאנח וכרע על רגלי הסוס שלו‪" .‬פרסי‪ ,‬איני מתיימר להבין נבואות‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬טוב‪ ,‬אולי כי אין בהן שום היגיון‪".‬‬
‫כירון נעץ מבט במזרקת מי המלח שפכפכה בפינת החדר‪.‬‬
‫"לא הייתי בוחר בתאליה למסע החיפושים הזה‪ .‬היא נמהרת מדי‪ .‬היא פועלת בלי לחשוב‪.‬‬
‫היא בטוחה מדי בעצמה‪".‬‬
‫"היית בוחר בי?"‬
‫"בכנות‪ ,‬לא‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אתה ותאליה דומים מדי‪".‬‬
‫"ממש תודה‪".‬‬
‫הוא חייך‪" .‬ההבדל ביניכם הוא שאתה בטוח בעצמך פחות מתאליה‪ .‬זה עשוי להיות טוב‬
‫ועשוי להיות רע‪ .‬אבל דבר אחד ודאי‪ :‬הצירוף של שניכם יחד יהיה מסוכן‪".‬‬
‫"היינו מצליחים להסתדר‪".‬‬
‫"כפי שהסתדרתם בתפוס את הדגל?"‬
‫לא עניתי‪ .‬הוא צדק‪.‬‬
‫"אולי זה לטובה‪ ",‬הרהר כירון‪" .‬תוכל לחזור הביתה אל אמך לתקופת החגים‪ .‬אם נזדקק לך‪,‬‬
‫נוכל להתקשר‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬אולי‪".‬‬
‫הוצאתי את אָ נַקלוּסמוֹס מהכיס והנחתי אותה על השידה שלי‪ .‬לא נראה שבזמן הקרוב‬
‫אשתמש בה למשהו מעבר לכתיבת כרטיסי ברכה לחג המולד‪.‬‬
‫כשכירון ראה את העט‪ ,‬הוא נרתע לרגע‪" .‬אני מניח שאין זה מפתיע שזואי אינה מעוניינת‬
‫בחברתך‪ .‬לא כשאתה נושא את כלי הנשק המסוים הזה‪".‬‬
‫לא הבנתי על מה הוא מדבר‪ .‬ואז נזכרתי במשהו שאמר לי כירון מזמן‪ ,‬כשרק נתן לי את‬
‫החרב הקסומה‪ :‬יש לחרב היסטוריה ארוכה וטרגית שאין סיבה לדבר עליה כרגע‪.‬‬
‫רציתי לשאול אותו על זה‪ ,‬אבל הוא שלף דרכמת זהב מתרמיל האוכף שלו והשליך אותה‬
‫לעברי‪" .‬תתקשר לאימא שלך‪ ,‬פרסי‪ .‬תודיע לה שאתה חוזר הביתה בבוקר‪ .‬אה‪ ,‬כן‪ ,‬ורק‬
‫שתדע‪ ...‬כמעט התנדבתי לצאת למסע החיפושים בעצמי‪.‬‬
‫הייתי יוצא אלמלא השורה האחרונה בנבואה‪".‬‬
‫"ואחד אחר ביד הורה ימצא הוא את מותו‪ .‬בטח‪".‬‬
‫לא היה צורך לשאול‪ .‬ידעתי שאבא של כירון הוא קרונוס‪ ,‬אדון הטיטאנים המרושע בכבודו‬
‫ובעצמו‪ .‬אם כירון היה יוצא למסע‪ ,‬היה הרבה היגיון בשורה הזאת‪ .‬לקרונוס לא היה אכפת‬
‫מאיש‪ ,‬כולל ילדיו שלו‪.‬‬
‫"כירון‪ ",‬אמרתי‪" .‬אתה יודע מה זאת קללת הטיטאן‪ ,‬נכון?"‬
‫הפנים שלו קדרו‪ .‬הוא קיפל אצבעות מעל הלב וגרף אותן קדימה ‪ -‬מחוות הגנה עתיקה כנגד‬
‫רוע‪" .‬הבה נקווה כי משמעות הנבואה שונה מכפי שאני סבור‪ .‬ועכשיו‪ ,‬לילה טוב‪ ,‬פרסי‪.‬‬
‫זמנך עוד יגיע‪ .‬אני משוכנע בכך‪ .‬אין סיבה להיחפז‪".‬‬
‫הוא אמר "זמנך" כמו שאנשים אומרים לפעמים כשהם מתכוונים "יום מותך"‪ .‬לא ידעתי אם‬
‫לכך התכוון‪ ,‬אבל כשראיתי את המבט בעיניים שלו פחדתי לשאול‪.‬‬
‫עמדתי מול מזרקת מי המלח‪ ,‬משפשף בידי את המטבע של כירון‪ ,‬וניסיתי להחליט מה לומר‬
‫לאימא שלי‪ .‬באמת לא היה לי חשק לשמוע עוד מבוגר אומר לי שלא לעשות כלום זאת‬
‫תכנית הפעולה הכי טובה שלי כרגע‪ ,‬אבל תיארתי לעצמי שמגיע לאימא שלי שאעדכן אותה‪.‬‬
‫בסופו של דבר נשמתי נשימה עמוקה וזרקתי את המטבע למים‪" .‬אלה נכבדה‪ ,‬קבלי מנחה‬
‫זאת מידיי‪".‬‬
‫רסס המים הבליח‪ .‬האור מהשירותים הספיק בקושי ליצור קשת קלושה‪.‬‬
‫"תקשרי אותי לסאלי ג'קסון‪ ",‬ביקשתי‪" .‬אפר איסט סייד‪ ,‬מנהטן‪".‬‬
‫לא ציפיתי לתמונה שהופיעה ברסס המים‪ .‬אימא שלי ישבה אל שולחן המטבח שלנו עם‬
‫איזה‪ ...‬גבר‪ .‬הם צחקו בטירוף‪ .‬ערמה גדולה של ספרי לימוד היתה מונחת ביניהם‪.‬‬
‫האיש היה‪ ,‬אני לא יודע‪ ,‬בן שלושים ומשהו‪ ,‬עם שיער מאפיר די ארוך‪ ,‬ומעיל חום מעל‬
‫חולצת טריקו שחורה‪ .‬הוא נראה כמו שחקן ‪ -‬מישהו שישחק שוטר סמוי בטלוויזיה‪.‬‬
‫הייתי המום כל כך שלא אמרתי שום דבר‪ ,‬ולמרבה המזל אימא שלי והאיש היו שקועים מדי‬
‫בצחוק ולא הבחינו בקשר איריס‪-‬נט שלי‪.‬‬
‫הבחור אמר‪" ,‬סאלי‪ ,‬את כל כך מצחיקה‪ .‬רוצה עוד קצת יין?"‬
‫"אוי‪ ,‬ממש לא כדאי‪ .‬תשתה אתה אם אתה רוצה‪".‬‬
‫"האמת שאני צריך לשירותים‪ .‬אפשר?"‬
‫"בהמשך המסדרון‪ ",‬היא אמרה והתאפקה שלא לפרוץ שוב בצחוק‪.‬‬
‫הטיפוס השחקן הזה חייך וקם והסתלק‪.‬‬
‫"אימא!" אמרתי‪.‬‬
‫היא קפצה בכזאת בהלה שכמעט הפילה את הספרים מהשולחן‪ .‬בסופו של דבר היא איתרה‬
‫אותי‪" .‬פרסי! אוי‪ ,‬חמוד שלי! הכול בסדר?"‬
‫"מה את עושה?" דרשתי ממנה‪.‬‬
‫היא מצמצה‪" .‬שיעורי בית‪ ".‬ואז נראה שהיא מבינה את המבט על הפנים שלי‪" .‬אוי מתוק‪,‬‬
‫זה בסך הכול פול ‪ -‬אה‪...‬‬
‫כלומר‪ ,‬מר בּלוֹפיס‪ .‬הוא לומד איתי בסדנת כתיבה‪".‬‬
 ‫"מר בלופים?"‬
‫"בלופיס‪ .‬הוא עוד רגע חוזר‪ ,‬פרסי‪ .‬ספר לי מה קרה‪".‬‬
‫היא תמיד ידעה כשקרה משהו‪ .‬סיפרתי לה על אנבת'‪ .‬גם על כל הדברים האחרים‪ ,‬אבל‬
‫בעיקר על אנבת'‪.‬‬
‫העיניים של אימא נמלאו דמעות‪ .‬היה ברור שהיא מנסה לשמור על חזות אמיצה למעני‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬פרסי‪"...‬‬
‫"כן‪ .‬אז הם אמרו לי שאין שום דבר שאוכל לעשות‪ .‬אז נראה לי שאני חוזר הביתה‪".‬‬
‫היא שיחקה עם העיפרון שלה‪" .‬פרסי‪ ,‬כל כמה שאני רוצה שתחזור הביתה" ‪ -‬היא נאנחה‬
‫כאילו כועסת על עצמה ‪" -‬כל כמה שאני דואגת לשלומך‪ ,‬אני רוצה שתבין משהו‪ .‬אתה צריך‬
‫לעשות מה שלדעתך אתה חייב לעשות‪".‬‬
‫בהיתי בה‪" .‬מה זאת אומרת?"‬
‫"אני מתכוונת‪ ,‬עמוק בפנים אתה באמת מאמין שאתה חייב לעזור להציל אותה? אתה חושב‬
‫שזה הדבר הנכון לעשות?‬
‫כי דבר אחד אני יודעת לגביך‪ ,‬פרסי‪ .‬הלב שלך תמיד נמצא במקום הנכון‪ .‬תקשיב לו‪".‬‬
‫"את‪ ...‬את אומרת לי ללכת?"‬
‫אימא שלי כיווצה שפתיים‪" .‬אני אומרת לך ש‪ ...‬שאתה כבר קצת גדול בשביל שאני אגיד‬
‫לך מה לעשות‪ .‬אני אומרת לך שאתמוך בך גם אם תחליט לעשות משהו מסוכן‪ .‬אני לא‬
‫מאמינה שאני אומרת את זה‪".‬‬
‫"אימא ‪"-‬‬
‫המים ירדו בשירותים שבהמשך המסדרון‪.‬‬
‫"אין לי הרבה זמן‪ ",‬אמרה אימא שלי‪" .‬פרסי‪ ,‬מה שלא תחליט‪ ,‬אני אוהבת אותך‪ .‬ואני‬
‫יודעת שתעשה את הדבר הטוב ביותר בשביל אנבת'‪".‬‬
‫"איך את יודעת?"‬
‫"כי זה מה שהיא היתה עושה בשבילך‪".‬‬
‫ובמילים אלה נופפה אימא שלי מעל רסס המים‪ ,‬והקשר התנתק‪ .‬אני נשארתי עם תמונה‬
‫אחרונה של הידיד החדש שלה‪ ,‬מר בלופים‪ ,‬מתקרב בחיוך‪.‬‬
‫אני לא זוכר שנרדמתי‪ ,‬אבל אני זוכר את החלום‪.‬‬
‫הייתי שוב במערה החשופה‪ ,‬עם התקרה הכבדה והנמוכה‪.‬‬
‫אנבת' כרעה תחת משקל המסה האפלה של ערמת הסלעים‪.‬‬
‫היא היתה עייפה כל כך שאפילו לא זעקה לעזרה‪ .‬הרגליים שלה רעדו‪ .‬ידעתי שבכל רגע‬
‫הכוח שלה יאזל ותקרת המערה תתמוטט עליה‪.‬‬
‫"מה שלום האורחת בת התמותה שלנו?" רעם קול גבר‪.‬‬
‫זה לא היה קרונוס‪ .‬הקול של קרונוס היה מתכתי וצורמני‪ ,‬כמו חריקת פגיון על אבן‪ .‬פעמים‬
‫רבות שמעתי אותו לועג לי בחלומות‪ .‬הקול הזה היה עמוק ונמוך יותר‪ ,‬כמו גיטרת בס‪.‬‬
 ‫עוצמת הקול הרעידה את הקרקע‪.‬‬
‫לוק הגיח מבין הצללים‪ .‬הוא רץ אל אנבת'‪ ,‬כרע לצדה והעיף מבט לאחור אל האיש הבלתי‬
‫נראה‪" .‬היא דועכת‪.‬‬
‫אנחנו חייבים למהר‪".‬‬
‫חתיכת צבוע‪ .‬כאילו שאכפת לו מה יקרה לה‪.‬‬
‫הקול העמוק צחקק‪ .‬הוא בקע מבין הצללים‪ ,‬בשולי החלום שלי‪ .‬יד גדולה דחפה משהו‬
‫קדימה אל האור ‪ -‬אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬ידיה ורגליה כבולות בשלשלאות מארד שמימי‪.‬‬
‫התחלחלתי‪ .‬השמלה הכסופה שלה היתה קרועה לגזרים‪.‬‬
‫על הפנים והזרועות שלה היו חתכים שמתוכם זלג איכור‪ ,‬דם האלים הזהוב‪.‬‬
‫"שמעת את הנער‪ ",‬אמר האיש שבין הצללים‪" .‬תחליטי!"‬
‫העיניים של אַ ְרטֶ מיס רשפו מכעס‪ .‬לא ידעתי למה היא לא שוברת את השלשלאות בכוח‬
‫רצונה‪ ,‬או מעלימה את עצמה‪ ,‬אבל לא נראה שהיא מסוגלת לזה‪ .‬אולי השלשלאות מנעו‬
‫זאת‪ ,‬או קסם כלשהו ששרר במקום האפל והנורא ההוא‪.‬‬
‫האלה הביטה באנבת'‪ ,‬ופניה נמלאו דאגה וזעם‪" .‬כיצד אתה מעז לענות כך עלמה!"‬
‫"היא גוססת‪ ",‬אמר לוק‪" .‬את יכולה להציל אותה‪".‬‬
‫אנבת' פלטה קול מחאה קלוש‪ .‬הרגשתי כאילו מישהו מועך את הלב שלי‪ .‬רציתי לרוץ אליה‬
‫אבל לא הייתי מסוגל לזוז‪.‬‬
‫"שחרר את ידיי‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫לוק שלף את החרב שלו‪ ,‬נשכנית‪ .‬במכה מיומנת אחת הוא שבר את האזיקים שעל ידי האלה‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס רצה אל אנבת' ולקחה את העול מעל כתפיה‪.‬‬
‫אנבת' התמוטטה על הקרקע ושכבה שם רועדת‪ .‬אַ ְרטֶ מיס התנודדה בניסיון לתמוך במשקל‬
‫הסלעים השחורים‪.‬‬
‫האיש שבין הצללים צחקק‪" .‬קל לצפות את מעשייך ממש כפי שהיה קל להביס אותך‪,‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס‪".‬‬
‫"הצלחת להפתיע אותי‪ ",‬אמרה האלה שהתאמצה תחת העול‪" .‬זה לא יקרה שוב‪".‬‬
‫"בהחלט לא‪ ",‬אמר האיש‪" .‬עכשיו את מחוץ לתמונה לתמיד! ידעתי שלא תוכלי למנוע עזרה‬
‫מעלמה צעירה‪.‬‬
‫אחרי הכול‪ ,‬זאת ההתמחות שלך‪ ,‬יקירתי‪".‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס נאנקה‪" .‬אינך יודע דבר על מידת הרחמים‪ ,‬חזיר‪".‬‬
‫"על כך שוררת בינינו הסכמה‪ ",‬אמר האיש‪" .‬לוק‪ ,‬אתה יכול להרוג את הנערה‪".‬‬
‫"לא!" צעקה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫לוק היסס‪" .‬היא ‪ -‬היא עוד עשויה להביא תועלת‪ ,‬אדוני‪.‬‬
‫לשמש שוב כפיתיון‪".‬‬
‫"שטויות! אתה באמת חושב כך?"‬
 ‫"כן‪ ,‬הגנרל‪ .‬הם יבואו להציל אותה‪ .‬אני משוכנע בכך‪".‬‬
‫לדרקַ ייניאוֹת לשמור עליה‪.‬‬
‫האיש הרהר‪" .‬אם כך ניתן ָ‬
‫בהנחה שהיא לא תמות מהפציעות שספגה‪ ,‬אתה יכול להחזיק אותה בחיים עד יום אמצע‬
‫החורף‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אם נעלה את הקורבן כמתוכנן‪ ,‬החיים שלה יהיו חסרי משמעות‪ .‬חיי כל‬
‫בני התמותה יהיו חסרי משמעות‪".‬‬
‫לוק הרים את גופה הרפוי של אנבת' ונשא אותה משם‪.‬‬
‫"לעולם לא תמצא את המפלצת שאתה מחפש‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬מזימתך תיכשל‪".‬‬
‫"כמה בורה את‪ ,‬אלה צעירה‪ ",‬אמר האיש שבצללים‪.‬‬
‫"אפילו כעת‪ ,‬אמותייך היקרות מתחילות במסע החיפושים אחרייך‪ .‬הן ישחקו היישר לידיי‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬אם תסלחי לי‪ ,‬מסע ארוך צפוי גם לנו‪ .‬עלינו לקדם את פני הציידות שלך ולוודא‬
‫שהמסע שלהן יהיה‪ ...‬מאתגר‪".‬‬
‫צחוקו של האיש הדהד באפלה‪ ,‬מרעיד את הקרקע‪ ,‬עד שנדמה שהמערה כולה תתמוטט‪.‬‬
‫התעוררתי בבהלה‪ .‬הייתי משוכנע ששמעתי קול חבטה רם‪.‬‬
‫הסתכלתי סביב הביתן‪ .‬בחוץ שרר חושך‪ .‬מזרקת מי המלח המשיכה לפכפך‪ .‬שום צליל אחר‬
‫לא נשמע‪ ,‬מלבד קריאת ינשוף ביער ורחש הגלים המרוחק‪ .‬לאור הירח נראה על השידה‬
‫שלי כובע ההיעלמות של אנבת'‪ .‬בהיתי בו לרגע‪ ,‬ואז שמעתי את זה שוב‪ :‬טראח‪ .‬טראח‪.‬‬
‫מישהו‪ ,‬או משהו‪ ,‬הלם על הדלת שלי‪.‬‬
‫חטפתי את אָ נַקלוּסמוֹס ויצאתי מהמיטה‪.‬‬
‫"שלום?" קראתי‪.‬‬
‫בום‪ .‬בום‪.‬‬
‫התקרבתי בשקט אל הדלת‪ .‬הורדתי את המכסה מעל אָ נַקלוּסמוֹס‪ ,‬פתחתי בבת אחת את‬
‫הדלת‪ ,‬ומצאתי את עצמי פנים אל פנים מול פגסוס שחור‪.‬‬
‫זהירות‪ ,‬בוס! נשמע קול הסוס בתוך הראש שלי בעודו נרתע מהחרב השלופה‪ .‬שלא תעשה‬
‫ממני שישליק!‬
‫"בלאקג'ק‪ ",‬אמרתי‪ ,‬מלא הקלה אבל קצת מעוצבן‪" .‬אמצע הלילה עכשיו!"‬
‫בלאקג'ק צנף‪ .‬ממש לא‪ ,‬בוס‪ .‬כבר חמש בבוקר‪ .‬מה אתה עוד במיטה?‬
‫"כמה פעמים אני צריך להגיד לך? אל תקרא לי בוס‪".‬‬
‫מה שתגיד‪ ,‬בוס‪ .‬גבר‪-‬גבר‪ .‬אתה מספר אחת ברשימה שלי‪.‬‬
‫שפשפתי את קורי השינה מעיניי וניסיתי למנוע מהפגסוס לקרוא לי את המחשבות‪ .‬זאת‬
‫הבעיה כשאתה הבן של פוסידון‪:‬‬
‫הוא ברא את הסוס מקצף ים‪ ,‬כך שאני מסוגל להבין את רוב היצורים דמויי הסוסים ‪ -‬אבל‬
‫גם הם מסוגלים להבין אותי‪.‬‬
‫לפעמים‪ ,‬כמו במקרה של בלאקג'ק‪ ,‬הם די מתלבשים עלי‪.‬‬
‫אתם מבינים‪ ,‬בלאקג'ק היה שבוי על הספינה של לוק בקיץ שעבר‪ ,‬עד שיצרנו הסחת דעת‬
‫קטנה שאפשרה לו להימלט‪.‬‬
‫באמת שכמעט לא היה לי חלק בזה‪ ,‬אבל בלאקג'ק החליט שאני זה שהציל אותו‪.‬‬
‫"בלאקג'ק‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אתה אמור להישאר באורוות‪".‬‬
‫נראה לך? למה מה‪ ,‬כירון נשאר באורוות?‬
‫"טוב‪ ...‬האמת שלא‪".‬‬
‫בדיוק‪ .‬תשמע‪ ,‬יש לנו עוד יצור ימי קטן שצריך שתעזור לו‪.‬‬
‫"עוד פעם?"‬
‫כן‪ .‬אמרתי להיפּוֹקַ ְמפּוּסים שאביא אותך‪.‬‬
‫נאנקתי‪ .‬בכל פעם שהתקרבתי לחוף הים‪ ,‬ההיפוקמפוסים ביקשו ממני שאעזור להם באיזו‬
‫בעיה‪ .‬והיו להם אינספור בעיות‪ .‬לווייתנים שעלו על החוף‪ ,‬צבי ים שנלכדו ברשתות דיג‪,‬‬
‫בנות ים עם ציפורן חודרנית ‪ -‬בכל פעם הייתי חייב להיכנס למים ולעזור‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אני בא‪".‬‬
‫אתה המלך‪ ,‬בוס‪.‬‬
‫"ואל תקרא לי בוס!"‬
‫בלאקג'ק צהל בשקט‪ .‬יש מצב שזה היה צחוק‪.‬‬
‫העפתי מבט לאחור אל המיטה הנוחה שלי‪ .‬מגן הארד היה עדיין תלוי על הקיר‪ ,‬מעוקם וחסר‬
‫תועלת‪ .‬על השידה היה כובע ההיעלמות של אנבת'‪ .‬בדחף רגעי‪ ,‬דחפתי את הכובע לכיס‪ .‬אני‬
‫מניח שכבר היתה לי איזו תחושה שיעבור עוד הרבה הרבה זמן לפני שאוכל לחזור לביתן‬
‫שלי‪.‬‬
 ‫‪8‬‬
‫אני מבטיח הבטחה מסוכנת‬
‫בלאקג'ק הקפיץ אותי לחוף‪ ,‬ואני חייב להודות שזה היה גדול‪ .‬לרכוב על גב סוס מעופף‪,‬‬
‫לדאות מעל הגלים במהירות מאה חמישים קמ"ש כשהשיער שלי מתבדר ברוח ורסס הים‬
‫מרטיב לי את הפנים ‪ -‬תשמעו‪ ,‬זה טוב פי אלף מסקי מים‪.‬‬
‫הנה‪ .‬בלאקג'ק האט ודאה במעגל‪ .‬ישר למטה‪.‬‬
‫"תודה‪ ".‬קפצתי מהגב שלו וצללתי אל הים הקפוא‪.‬‬
‫בשנתיים האחרונות התחלתי להתרגל לקטעים כאלה‪.‬‬
‫מתחת לפני המים הייתי מסוגל לנוע פחות או יותר איך שרציתי‪ ,‬על ידי שליטה בזרמי הים‬
‫מסביבי שנשאו אותי הלאה‪ .‬יכולתי לנשום מתחת למים בלי בעיה והבגדים שלי לא נרטבו‪,‬‬
‫אלא אם רציתי בכך‪.‬‬
‫צללתי היישר לעבר החשכה‪.‬‬
‫שישה‪ ,‬תשעה‪ ,‬שניים‪-‬עשר מטר‪ .‬לחץ המים לא הפריע לי‪ .‬מעולם לא בדקתי את הגבולות‬
‫שלי באמת ‪ -‬לא ניסיתי לראות אם יש גבול לעומק שאליו אוכל לצלול‪ .‬ידעתי שרוב‬
‫האנשים הרגילים לא מסוגלים לצלול לעומק של יותר משישים מטר בלי להימחץ כמו פחית‬
‫אלומיניום‪ .‬בעומק כזה‪ ,‬בלילה‪ ,‬הייתי אמור גם להיות עיוור לגמרי‪ ,‬אבל יכולתי לראות את‬
‫החום שפולטים יצורים חיים‪ ,‬ואת דפוסי הקור של הזרמים‪ .‬קשה לתאר את זה‪ .‬זה שונה‬
‫קצת מראייה רגילה‪ ,‬אבל ידעתי איפה כל דבר נמצא‪.‬‬
‫כשהתקרבתי לקרקעית ראיתי שלושה היפוקמפוסים ‪ -‬סוסים עם זנבות של דג ‪ -‬שוחים‬
‫במעגל סביב סירה הפוכה‪.‬‬
‫ההיפוקמפוסים היו יפהפיים‪ .‬זנבות הדג שלהם נצנצו בכל צבעי הקשת‪ ,‬בוהקים באור זרחני‪.‬‬
‫הרעמות שלהם היו לבנות והם דהרו במים כמו שסוסים עצבניים דוהרים בסערת ברקים‪.‬‬
‫משהו הטריד אותם‪.‬‬
‫כשהתקרבתי ראיתי מה הבעיה‪ .‬דמות אפלולית ‪ -‬חיה כלשהי ‪ -‬היתה תקועה חלקית מתחת‬
‫לסירה‪ ,‬מסובכת ברשת דייגים‪ :‬אחת הרשתות הגדולות האלה שלוכדות כל דבר בסביבה‪ .‬אני‬
‫שונא רשתות כאלה‪ .‬גרוע מספיק שצבי ים ודולפינים טובעים בגללן‪ ,‬אבל מפעם לפעם‬
‫נלכדים בהן גם יצורים מיתולוגיים‪ .‬כשהרשתות מסתבכות‪ ,‬דייגים עצלנים פשוט חותכים‬
‫אותן ומניחים לחיות הלכודות למות‪.‬‬
‫מתברר שהיצור המסכן שחה לתומו על קרקעית מצר לונג איילנד והסתבך איכשהו ברשת‬
‫של סירת דייגים טבועה‪ .‬הוא ניסה להיחלץ והסתבך עוד יותר אחרי שהסירה עצמה זזה‬
‫מהמקום‪ .‬גוף הסירה‪ ,‬שהיה תקוע עד עכשיו על סלע גדול‪ ,‬התנדנד ואיים להתמוטט על‬
‫היצור המסובך ברשת‪.‬‬
‫ההיפוקמפוסים שחו מסביב נסערים; הם רצו לעזור אבל לא ידעו איך‪ .‬אחד ניסה לכרסם את‬
‫הרשת‪ ,‬אבל שיני היפוקמפוס לא מסוגלות לחתוך חבל‪ .‬ההיפוקמפוסים חזקים אבל אין להם‬
‫ידיים‪ ,‬והם )אל תגלו לאף אחד( לא היצורים הכי מבריקים בים‪.‬‬
‫הצילו‪ ,‬הלורד! אמר אחד ההיפוקמפוסים כשראה אותי‪.‬‬
‫האחרים הצטרפו לתחנוניו‪.‬‬
‫התקרבתי בשחייה אל היצור המסובך ברשת‪ .‬ברגע הראשון חשבתי שזה היפוקמפוס צעיר‪.‬‬
‫כבר יצא לי להציל כמה כאלה‪.‬‬
‫אבל אז שמעתי קול משונה‪ ,‬שממש לא שייך למעמקי הים‪:‬‬
‫"מווווווווּ!"‬
‫התקרבתי ליצור וגיליתי שזאת פרה‪ .‬כלומר‪ ...‬שמעתי על פרות ים‪ ,‬אבל זאת באמת היתה‬
‫פרה‪ ,‬עם זנב של נחש‪.‬‬
‫מקדימה היא היתה ֶﬠגְ לה ‪ -‬פרה תינוקת עם פרווה שחורה‪ ,‬חוטם לבן ועיניים חומות‪ ,‬גדולות‬
‫ועצובות‪ .‬החלק האחורי שלה היה זנב נחשי בצבעי שחור וחום‪ ,‬עם סנפירים לכל האורך‪,‬‬
‫מלמעלה ומלמטה‪ ,‬כמו צלופח ענקי‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬קטנטונת‪ ",‬אמרתי‪" .‬מאיפה הגעת לכאן?"‬
‫העגלה הביטה בי בעצב‪" .‬מוווּ!"‬
‫אבל לא הצלחתי להבין את המחשבות שלה‪ .‬אני מסוגל לתקשר רק עם סוסים‪.‬‬
‫אנחנו לא יודעים מה זה‪ ,‬אדון‪ ,‬אמר אחד ההיפוקמפוסים‪ .‬יצורים משונים מתעוררים בזמן‬
‫האחרון‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬מלמלתי‪" .‬שמעתי‪".‬‬
‫הורדתי את המכסה מעל אָ נַקלוּסמוֹס והחרב צמחה לגודלה המלא‪ .‬להב הארד בהק בחשכה‪.‬‬
‫הפרה הנחשית נלחצה והתחילה להיאבק ברשת בעיניים מבועתות‪" .‬רגע‪ ,‬רגע!" אמרתי‪.‬‬
‫"אני לא אפגע בך! תני לי לחתוך את הרשת‪".‬‬
‫אבל הפרה הנחשית השתוללה והצליחה לסבך את עצמה עוד יותר‪ .‬הסירה התחילה לנטות‪,‬‬
‫מעלה בוץ מקרקעית הים ומאיימת לקרוס על הפרה הנחשית‪ .‬ההיפוקמפוסים צהלו באימה‬
‫והתרוצצו במים‪ ,‬מה שלא בדיוק עזר‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר!" אמרתי‪ .‬החזרתי את החרב לצורת עט והתחלתי לדבר בקול שלֵו ככל‬
‫האפשר כדי שההיפוקמפוסים והפרה הנחשית יירגעו‪ .‬לא ידעתי אם אפשר להירמס מתחת‬
‫למים‪ ,‬אבל לא רציתי לבדוק את העניין‪" .‬הכול בסדר‪ .‬הנה‪ ,‬אין חרב‪ ,‬רואים? אין חרב‪.‬‬
‫תחשבו מחשבות מרגיעות‪ .‬אצות טעימות‪ .‬אימא פרה‪ .‬כולם צמחונים‪".‬‬
‫תיארתי לעצמי שהפרה הנחשית לא מבינה את מה שאני אומר‪ ,‬אבל היא הגיבה לנימת הקול‬
‫שלי‪ .‬ההיפוקמפוסים היו עדיין לחוצים‪ ,‬אבל הפסיקו להתרוצץ מסביב במהירות‪.‬‬
‫הצילו‪ ,‬הלורד! התחננו בפניי‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" ,‬הבנתי‪ .‬אני מנסה לחשוב על משהו‪".‬‬
‫אבל איך אוכל לשחרר את הפרה הנחשית אם היא )החלטתי שככל הנראה זאת "היא"(‬
‫נלחצת למראה החרב? נראה היה שכבר יצא לה להיתקל בחרבות והיא יודעת עד כמה הן‬
‫מסוכנות‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמרתי להיפוקמפוסים‪" .‬אני צריך שתדחפו יחד בדיוק איך שאגיד לכם‪".‬‬
‫התחלנו עם הסירה‪ .‬זה לא היה קל‪ ,‬אבל עם הכוח המשולב של שלושה היפוקמפוסים‬
‫הצלחנו להזיז את הסירה כך שכבר לא היתה סכנה שתקרוס על העגלה‪ .‬ואז התחלתי לעבוד‬
‫על הרשת והתרתי אותה חתיכה חתיכה‪ .‬הזזתי משקולות עופרת וקרסים‪ ,‬משכתי קשרים‬
‫סביב הפרסות של העגלה‪.‬‬
‫זה לקח המון זמן ‪ -‬כלומר‪ ,‬זה היה גרוע יותר מהפעם ההיא כשנאלצתי להתיר את סבך‬
‫הכבלים של כל משחקי המחשב שלי‪ .‬במשך כל הזמן הזה לא הפסקתי לדבר אל העגלה‬
‫ואמרתי לה שהכול יהיה בסדר‪ ,‬בעוד היא גועה ונאנקת‪.‬‬
‫"הכול בסדר‪ ,‬בֶּ סי‪ ",‬אמרתי‪ .‬אל תשאלו אותי למה התחלתי לקרוא לה ככה‪ .‬זה נשמע כמו‬
‫שם מתאים לפרה‪" .‬פרה טובה‪.‬‬
‫פרה נחמדה‪".‬‬
‫בסופו של דבר הרשת השתחררה והפרה זינקה במים ועשתה גלגלון לאחור מרוב אושר‪.‬‬
‫ההיפוקמפוסים צהלו בשמחה‪ .‬תודה רבה‪ ,‬הלורד!‬
‫"מווווּ!" העגלה הנחשית דחפה את האף שלה לעברי ונעצה בי עיניים חומות גדולות‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ",‬אמרתי‪" .‬על לא דבר‪ .‬פרה טובה‪ .‬רק‪ ...‬אל תסתבכי בצרות‪".‬‬
‫מה שהזכיר לי‪ .‬כמה זמן אני כבר נמצא מתחת למים? שעה לפחות‪ .‬ידעתי שאני חייב לחזור‬
‫לביתן שלי לפני שאַ ְרגוֹס או ההרפיות יגלו שאני בחוץ‪.‬‬
‫זינקתי אל פני המים ופרצתי בעדם‪ .‬בלאקג'ק מיהר לעברי וכיוון אותי להיאחז בצוואר שלו‪.‬‬
‫הוא הרים אותי באוויר ולקח אותי לעבר החוף‪.‬‬
‫הצלחנו‪ ,‬בוס?‬
‫"כן‪ .‬הצלנו תינוק‪ ...‬של משהו‪ .‬לקח לי מלא זמן‪ .‬כמעט רמסו אותי‪".‬‬
‫מעשים טובים זה תמיד מסוכן‪ ,‬בוס‪ .‬גם ת'רעמה העלובה שלי הצלת פעם‪ ,‬נכון?‬
‫כנגד רצוני חשבתי על אנבת' כפי שראיתי אותה בחלום שלי‪ ,‬מוטלת רפויה ודוממת‬
‫בזרועותיו של לוק‪ .‬הנה אני מציל לי להנאתי תינוקות של מפלצות‪ ,‬אבל את החברה הכי‬
‫טובה שלי אני לא מסוגל להציל‪.‬‬
‫בעוד בלאקג'ק טס בכיוון הביתן שלי‪ ,‬העפתי מבט ברחבת האוכל‪ .‬הבחנתי בדמות ‪ -‬נער‬
‫משתופף מאחורי עמוד יווני‪ ,‬כאילו מתחבא ממישהו‪.‬‬
‫זה היה ניקו‪ ,‬אבל השחר עוד לא עלה‪ .‬שעת ארוחת הבוקר היתה עוד רחוקה‪ .‬מה הוא עושה‬
‫שם?‬
‫היססתי‪ .‬הדבר האחרון שרציתי היה לתת לניקו עוד הזדמנות לספר לי על משחק‬
‫מיתומאגיקה שלו‪ .‬אבל משהו היה לא בסדר‪ .‬ידעתי את זה לפי הדרך שבה הוא התחבא‬
 ‫מאחורי העמוד‪.‬‬
‫"בלאקג'ק‪ ",‬אמרתי‪" ,‬תוריד אותי שם‪ ,‬בסדר? מאחורי העמוד ההוא‪".‬‬
‫כמעט פישלתי בענק‪.‬‬
‫עליתי במדרגות מאחורי ניקו‪ .‬הוא לא הבחין בי‪ .‬הוא השתופף מאחורי העמוד והציץ מעבר‬
‫לשוליו כשכל תשומת הלב שלו ממוקדת ברחבת האוכל‪ .‬הייתי כבר מטר וחצי ממנו ועמדתי‬
‫לומר בקול רם "מה אתה עושה‪ ",‬אבל אז קלטתי שהוא עושה בדיוק את מה שעשה גרובר‪:‬‬
‫הוא מרגל אחרי הציידות‪.‬‬
‫שמעתי קולות ‪ -‬שתי נערות משוחחות ליד אחד משולחנות האוכל‪ .‬בשעה כזאת? טוב‪ ,‬ככה‬
‫זה עם אלת השחר‪ ,‬אני מניח‪.‬‬
‫הוצאתי את כובע ההיעלמות של אנבת' מהכיס וחבשתי אותו‪.‬‬
‫לא הרגשתי שונה‪ ,‬אבל כשהרמתי זרועות לא יכולתי לראות אותן‪ .‬הייתי בלתי נראה‪.‬‬
‫התגנבתי לעבר ניקו וחמקתי סביבו‪ .‬בגלל החשכה לא יכולתי לראות את הנערות כמו‬
‫שצריך‪ ,‬אבל זיהיתי את הקולות שלהן‪ :‬זואי וביאנקה‪ .‬הן נשמעו שקועות בריב‪.‬‬
‫"לא ניתן לרפא זאת‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬לא במהירות‪ ,‬על כל פנים‪".‬‬
‫"אבל איך זה קרה?" שאלה ביאנקה‪.‬‬
‫"מתיחה אווילית‪ ",‬נהמה זואי‪" .‬האחים שוד הללו מביתן הרמס‪ .‬דם של קנטאור הוא כמו‬
‫חומצה‪ .‬כולם יודעים זאת‪.‬‬
‫הם ריססו בו את פנים אותה חולצה שהעניקו לה‪".‬‬
‫"אבל זה נורא!"‬
‫"היא תשרוד‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬אך תהיה מרותקת למיטתה למשך שבועות‪ ,‬כשהיא סובלת‬
‫מפריחה קשה‪ .‬אין שום אפשרות שתבוא איתנו‪ .‬הדבר תלוי כעת בי‪ ...‬ובך‪".‬‬
‫"אבל הנבואה‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬אם פיבי לא יכולה לבוא‪ ,‬אנחנו נשארים רק ארבעה‪ .‬אנחנו‬
‫חייבות לבחור מישהי אחרת‪".‬‬
‫"אין זמן‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬חובה עלינו לעזוב עם הנץ השחר‪ ,‬בעוד רגעים ספורים‪ .‬ומלבד זאת‪,‬‬
‫הנבואה אמרה כי אחד יאבד‪".‬‬
‫"בארץ גשם לא פגשה‪ ",‬אמר ביאנקה‪" ,‬אבל לא ייתכן שהכוונה לכאן‪".‬‬
‫"אולי כן‪ ",‬אמרה זואי‪ ,‬אבל לא נשמעה משוכנעת‪" .‬על המחנה מגוננים גבולות קסומים‪ .‬דבר‬
‫אינו חודר לכאן ללא רשות‪ ,‬אפילו לא מזג האוויר‪ .‬ייתכן שזאת הארץ שלא פגשה גשם‪".‬‬
‫"אבל ‪"-‬‬
‫"ביאנקה‪ ,‬הקשיבי לי‪ ".‬הקול של זואי נשמע מאומץ‪.‬‬
‫"איני‪ ...‬איני יכולה להסביר זאת‪ ,‬אך אני חשה שאל לנו לבחור מישהי אחרת‪ .‬יהיה זה‬
‫מסוכן מדיי‪ .‬גורלה יהיה גרוע מזה של פיבי‪ .‬איני רוצה שכירון יבחר חניך כבן לווייתנו‬
‫החמישי‪ .‬ו‪ ...‬ואיני רוצה להעמיד ציידת נוספת בסכנה‪".‬‬
‫ביאנקה שתקה לרגע‪" .‬את צריכה לספר לתאליה את המשך החלום שלך‪".‬‬
 ‫"לא‪ .‬אין בכך תועלת‪".‬‬
‫"אבל אם את צודקת בקשר לגנרל ‪"-‬‬
‫"הרי נתת לי שבועתך שלא תדוני בכך‪ ",‬אמרה זואי‪ .‬היא נשמעה ממש מיוסרת‪" .‬עד מהרה‬
‫נגלה‪ .‬וכעת בואי‪ .‬השחר מפציע‪".‬‬
‫ניקו מיהר לפנות להן דרך‪ .‬הוא היה זריז ממני‪.‬‬
‫כשהנערות רצו במורד המדרגות‪ ,‬זואי כמעט התנגשה בי‪.‬‬
‫היא קפאה במקומה בעיניים מצומצמות‪ .‬היד שלה התגנבה לעבר הקשת‪ ,‬אבל ביאנקה אמרה‪:‬‬
‫"האורות נדלקו בבניין המרכזי‪ .‬מהר!"‬
‫וזואי רצה בעקבותיה מרחבת האוכל‪.‬‬
‫היה ברור לי מה ניקו מתכנן‪ .‬הוא נשם נשימה עמוקה ועמד לרוץ בעקבות אחותו‪ ,‬אבל אני‬
‫הסרתי את כובע ההיעלמות ואמרתי‪" ,‬חכה רגע‪".‬‬
‫הוא הסתובב במהירות לעברי וכמעט החליק על המדרגות המכוסות שכבת קרח‪" .‬מאיפה‬
‫אתה צצת?"‬
‫"הייתי כאן כל הזמן‪ .‬בלתי נראה‪".‬‬
‫הוא ביטא ללא קול את המילים בלתי נראה‪" .‬וואו‪.‬‬
‫מגניב‪".‬‬
‫"איך ידעת שזואי ואחותך כאן?"‬
‫הוא הסמיק‪" .‬שמעתי אותן עוברות ליד ביתן הרמס‪ .‬אני לא‪ ...‬אני לא ישן כל כך טוב‬
‫במחנה‪ .‬שמעתי צעדים‪ ,‬ואחר כך התלחשויות‪ .‬אז עקבתי אחריהן‪ ,‬בערך‪".‬‬
‫"ועכשיו אתה מתכנן לצאת בעקבותיהן למסע החיפושים‪ ",‬ניחשתי‪.‬‬
‫"איך אתה יודע?"‬
‫"כי אם היא היתה אחותי‪ ,‬סביר להניח שזה בדיוק מה שאני הייתי עושה‪ .‬אבל אתה לא‬
‫יכול‪".‬‬
‫הוא הביט בי במבט מתריס‪" .‬כי אני צעיר מדי?"‬
‫"כי הם לא יתנו לך‪ .‬הם יתפסו אותך וישלחו אותך בחזרה לכאן‪ .‬וגם‪ ...‬כן‪ ,‬כי אתה צעיר‬
‫מדי‪ .‬אתה זוכר את המַ נְ טיקוֹר?‬
‫הם יתקלו בהרבה דברים מהסוג הזה‪ .‬עוד יותר מסוכנים‪.‬‬
‫כמה מהגיבורים ייהרגו‪".‬‬
‫הכתפיים שלו התכווצו‪ .‬הוא זז מרגל לרגל‪" .‬אולי אתה צודק‪ .‬אבל‪ ,‬אבל אתה יכול ללכת‬
‫בשבילי‪".‬‬
‫"מה?"‬
‫"אתה יכול להפוך לבלתי נראה‪ .‬אתה יכול ללכת!"‬
‫"הציידות לא אוהבות בנים‪ ",‬הזכרתי לו‪" .‬אם הן יגלו ‪"-‬‬
‫"אז שלא יגלו‪ .‬תעקוב אחריהן בלתי נראה‪ .‬תשגיח על אחותי בשבילי‪ .‬אתה חייב להסכים‪.‬‬
‫בבקשה?"‬
‫"ניקו‪"...‬‬
‫"בכל מקרה תיכננת ללכת‪ ,‬לא?"‬
‫רציתי להכחיש‪ .‬אבל הוא הביט בי ישר בעיניים‪ ,‬ואיכשהו לא הייתי מסוגל לשקר לו‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני חייב למצוא את אנבת'‪ .‬אני חייב לעזור‪ ,‬גם אם הן לא רוצות בעזרתי‪".‬‬
‫"אני לא אלשין‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אבל אתה חייב להבטיח שתשמור על אחותי‪".‬‬
‫"אני‪ ...‬זאת הבטחה רצינית‪ ,‬ניקו‪ ,‬במסע כזה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬יש לה את זואי‪ ,‬גרובר ותאליה ‪"-‬‬
‫"תבטיח‪ ",‬הוא התעקש‪.‬‬
‫"אני אעשה כמיטב יכולתי‪ .‬את זה אני מבטיח‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז תלך!" הוא אמר‪" .‬בהצלחה!"‬
‫זה היה מטורף לגמרי‪ .‬לא ארזתי ציוד‪ .‬לא היה לי שום דבר עליי מלבד כובע ההיעלמות‬
‫והחרב והבגדים שלגופי‪ .‬הייתי אמור לחזור למנהטן באותו בוקר‪" .‬תגיד לכירון ‪"-‬‬
‫"אני אמציא משהו‪ ".‬ניקו חייך חיוך עקמומי‪" .‬אני טוב בזה‪ .‬לך כבר!"‬
‫התחלתי לרוץ‪ ,‬ותוך כדי ריצה חבשתי את הכובע של אנבת'‪ .‬כשהשמש עלתה‪ ,‬הפכתי בלתי‬
‫נראה‪ .‬כשהגעתי לראש גבעת החצויים ראיתי את המיניוואן של המחנה נעלם במורד דרך‬
‫כפרית‪ .‬אַ ְרגוֹס הסיע כנראה את החבורה לעיר‪.‬‬
‫מאותו רגע והלאה הם יעמדו ברשות עצמם‪.‬‬
‫הרגשתי קצת אשם‪ ,‬ודי טיפש‪ .‬איך אני אמור לעקוב אחריהם? לרוץ?‬
‫ואז שמעתי משק כנפיים אדירות‪ .‬בלאקג'ק נחת לצדי‪ .‬הוא התחיל לכרסם באדישות כמה‬
‫גבעולי עשב שבצבצו מבעד לשלג‪.‬‬
‫אם הייתי צריך לנחש‪ ,‬בוס‪ ,‬הייתי אומר שאתה צריך סוס שודים‪ .‬מעוניין?‬
‫גוש של אסירות תודה חנק לי בגרון‪ ,‬אבל הצלחתי להגיד‪:‬‬
‫"בטח‪ .‬קדימה‪ ,‬עפנו מפה‪".‬‬
 ‫‪9‬‬
‫אני לומד איך מגדלים זומבים‬
‫העניין עם טיסה על גב פגסוס בשעות היום הוא שאם אתה לא נזהר‪ ,‬אתה עלול לגרום‬
‫לתאונות דרכים רציניות בכביש המהיר‪ .‬נאלצתי להחזיק את בלאקג'ק בגובה העננים‪,‬‬
‫שלמרבה המזל היו נמוכים למדי בחורף‪ .‬עופפנו בשמיים והשתדלנו לעקוב אחרי המיניוואן‬
‫הלבן של מחנה החצויים‪.‬‬
‫אם על הקרקע היה קר‪ ,‬באוויר היה קר פי כמה‪ .‬העור שלי צרב מדקירות גשם קפוא‪.‬‬
‫הצטערתי שלא הבאתי איתי כמה מהגטקעס התרמיים הכתומים שמוכרים בחנות של המחנה‪,‬‬
‫אבל אחרי הסיפור על פיבי והחולצה עם דם הקנטאור‪ ,‬לא הייתי משוכנע שאני בוטח‬
‫בסחורה שלהם‪.‬‬
‫איבדנו את המיניוואן פעמיים‪ ,‬אבל היתה לי הרגשה שהם נוסעים למנהטן אז לא היה קשה‬
‫לאתר אותם שוב‪.‬‬
‫התנועה בכביש התקדמה באיטיות בגלל החגים וכל זה‪ .‬רק באמצע הבוקר הם הגיעו לעיר‪.‬‬
‫הוריתי לבלאקג'ק לנחות על הגג של בניין "קרייזלר" וצפיתי במיניוואן הלבן במחשבה‬
‫שיעצור בתחנת האוטובוס‪ ,‬אבל הוא המשיך לנסוע‪.‬‬
‫"לאן ארגוס לוקח אותם?" מלמלתי לעצמי‪.‬‬
‫אה‪ ,‬אַ ְרגוֹס לא נוהג‪ ,‬בוס‪ ,‬אמר לי בלאקג'ק‪ .‬הבחורה נוהגת‪.‬‬
‫"איזו בחורה?"‬
‫הציידת‪ .‬זאת עם הכתר מכסף‪.‬‬
‫"זואי?"‬
‫זאתי‪ .‬היי‪ ,‬תראה! חנות סופגניות‪ .‬אפשר לקפוץ ולחטוף משהו לדרך?‬
‫ניסיתי להסביר לבלאקג'ק שאם סוס מעופף ייכנס לחנות זה יגרום לכל השוטרים שעומדים‬
‫שם לחטוף התקף לב‪ ,‬אבל הוא לא ממש היה איתי‪ .‬בינתיים המשיך המיניוואן לזחול עם‬
‫התנועה בכיוון מנהרת לינקולן‪ .‬לא עלה על דעתי שזואי יודעת לנהוג‪ .‬כלומר‪ ,‬היא לא‬
‫נראתה בת שש‪-‬עשרה‪ .‬מצד שני‪ ,‬היא היתה בת אלמוות‪ .‬תהיתי אם יש לה רישיון של מדינת‬
‫ניו יורק‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה תאריך הלידה שכתוב בו‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמרתי‪" .‬בוא נעוף אחריהם‪".‬‬
‫בדיוק כשעמדנו לזנק מגג בניין קרייזלר‪ ,‬בלאקג'ק צהל בעצבנות וכמעט הפיל אותי מעל‬
‫גבו‪ .‬משהו התפתל סביב הרגל שלי כמו נחש‪ .‬הושטתי יד לחרב שלי‪ ,‬אבל כשהשפלתי מבט‬
‫לא ראיתי שום נחש‪ .‬גפנים ‪ -‬גפני יין ‪ -‬בצבצו מהסדקים שבין אבני הבניין‪ .‬הן נכרכו סביב‬
‫הרגליים של בלאקג'ק וריתקו את הקרסוליים שלי כך שלא יכולנו לזוז‪.‬‬
‫"עפים לאנשהו?" שאל מר ד'‪.‬‬
 ‫הוא עמד שעון על הבניין‪ ,‬מרחף באוויר‪ ,‬טרנינג הנמר שלו והשיער השחור מתבדרים ברוח‪.‬‬
‫אזעקת אלים! צעק בלאקג'ק‪ .‬זה ההוא של היין!‬
‫מר ד' נאנח ברוגז‪" .‬האדם הבא‪ ,‬או הסוס‪ ,‬שיקרא לי 'ההוא של היין'‪ ,‬ימצא את עצמו בתוך‬
‫בקבוק מֶ רלו!"‬
‫"מר ד'‪ ",‬ניסיתי לשמור על קול רגוע בעוד הגפנים ממשיכות להיכרך לי סביב הרגליים‪.‬‬
‫"מה אתה רוצה?"‬
‫"אה‪ ,‬מה אני רוצה? הייתכן שחשבת שמנהל המחנה בן האלמוות לא יבחין שאתה עוזב בלי‬
‫רשות?"‬
‫"אה‪ ...‬אולי?"‬
‫"אולי כדאי שאשליך אותך מהבניין הזה‪ ,‬בלי הסוס המעופף‪ ,‬ונראה איזה גיבור תהיה בדרך‬
‫למטה‪".‬‬
‫קפצתי אגרופים‪ .‬ידעתי שכדאי שאסתום את הפה‪ ,‬אבל מר ד' התכוון או להרוג אותי או‬
‫לגרור אותי בחזרה למחנה‪ ,‬ולא הייתי מוכן לסבול לא את זה ולא את זה‪" .‬למה אתה שונא‬
‫אותי כל כך? מה כבר עשיתי לך?"‬
‫להבות סגולות הבליחו בעיניו‪" .‬אתה גיבור‪ .‬אני לא זקוק לסיבה נוספת‪".‬‬
‫"אני חייב לצאת למסע החיפושים הזה! אני חייב לעזור לחברים שלי‪ .‬זה משהו שאין סיכוי‬
‫שתבין!"‬
‫אה‪ ,‬בוס‪ ,‬אמר בלאקג'ק בעצבנות‪ .‬בהתחשב בזה שאנחנו שלוש מאות מטר באוויר ועטופים‬
‫גפנים‪ ,‬שווה לשקול לדבר אליו קצת יותר יפה‪.‬‬
‫הגפנים הידקו את אחיזתן‪ .‬מתחתינו‪ ,‬המיניוואן הלבן הלך והתרחק‪ .‬בקרוב הוא ייעלם מעין‪.‬‬
‫"סיפרתי לך פעם על אַ ריאַ ְדנֶה?" שאל מר ד'‪" .‬הנסיכה היפהפייה מכרתים? גם היא אהבה‬
‫לעזור לחברים‪ .‬למעשה‪ ,‬היא עזרה לגיבור צעיר בשם תֵ זֶאוּס‪ ,‬גם הוא בן של פוסידון‪.‬‬
‫היא נתנה לו כדור צמר קסום שעזר לו למצוא דרך אל מחוץ למבוך‪ .‬ואתה יודע איך תזאוס‬
‫גמל לה?"‬
‫רציתי לומר "לא אכפת לי!" אבל היתה לי הרגשה שזה לא יגרום למר ד' לגמור את הסיפור‬
‫מהר יותר‪.‬‬
‫"הם התחתנו‪ ",‬אמרתי‪" .‬וחיו באושר ועושר‪ .‬הסוף‪".‬‬
‫מר ד' נשף בבוז‪" .‬לא בדיוק‪ .‬תזאוס אמר שיתחתן איתה‪.‬‬
‫הוא לקח אותה לספינה שלו והפליג בכיוון אתונה‪ .‬בחצי הדרך‪ ,‬על אי קטן בשם נַקְ סוֹס‪,‬‬
‫הוא‪ ...‬איך אתם אומרים את זה כיום?‪ ...‬הוא זרק אותה‪ .‬אני מצאתי אותה שם‪ ,‬אתה יודע‪.‬‬
‫לבדה‪ .‬שבורת לב‪ .‬ממררת בבכי‪ .‬היא הקריבה הכול‪ ,‬ויתרה על כל מה שהכירה‪ ,‬כדי לעזור‬
‫לגיבור מקסים שהשליך אותה מעליו כמו סנדל קרוע‪".‬‬
‫"זה לא היה בסדר מצדו‪ ",‬אמרתי‪" .‬אבל זה קרה לפני אלפי שנים‪ .‬איך זה קשור אליי?"‬
‫מר ד' בחן אותי במבט צונן‪" .‬אני התאהבתי באריאדנה‪.‬‬
‫ריפאתי את הלב השבור שלה‪ .‬וכשהיא מתה‪ ,‬הפכתי אותה לאשתי בת האלמוות באולימפוס‪.‬‬
‫היא ממתינה לי ממש כעת‪.‬‬
‫אני אחזור אליה כשאגמור את מאה שנות העונש השטני הזה במחנה המגוחך שלכם‪".‬‬
‫בהיתי בו‪" .‬אתה‪ ...‬אתה נשוי? אבל חשבתי שהסתבכת בצרות כשרדפת אחרי נימפת יער ‪"-‬‬
‫"מה שניסיתי לומר זה שגיבורים לא משתנים‪ .‬אתם מאשימים אותנו האלים ביהירות‪ .‬כדאי‬
‫שתבחנו את עצמכם מפעם לפעם‪.‬‬
‫אתם לוקחים מה שאתם רוצים‪ ,‬משתמשים במי שאתם צריכים‪ ,‬ואז בוגדים בכולם סביבכם‪.‬‬
‫אז תסלח לי אם אין לי הרבה חיבה לגיבורים‪ .‬חבורה אנוכית וכפוית טובה‪ .‬תשאל את‬
‫אריאדנה‪.‬‬
‫או את מֵ דֵ יאָ ה‪ .‬או לצורך העניין את זואי צל‪-‬ליל‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬לשאול את זואי?"‬
‫הוא נופף בידו בביטול‪" .‬לך כבר‪ .‬תעקוב אחרי החברים המטופשים שלך‪".‬‬
‫הגפנים הרפו מהרגליים שלי‪.‬‬
‫מצמצתי בלי להאמין‪" .‬אתה‪ ...‬אתה נותן לי ללכת? סתם ככה?"‬
‫"הנבואה אומרת שלפחות שניים מכם ימותו‪ .‬אולי יתמזל מזלי ואתה תהיה אחד מהם‪ .‬אבל‬
‫זכור את דברי‪ ,‬בנו של פוסידון‪ .‬בין אם תחיה ובין אם תמות‪ ,‬בסופו של דבר יתברר שאינך‬
‫טוב יותר מיתר הגיבורים‪".‬‬
‫דיוניסוס נקש באצבעותיו‪ .‬דמותו התקפלה כמו דף נייר‪.‬‬
‫נשמע קול פופ והוא נעלם‪ ,‬משאיר אחריו ריח קלוש של ענבים שהתפוגג במהירות ברוח‪.‬‬
‫זה היה קרוב‪ ,‬אמר בלאקג'ק‪.‬‬
‫הנהנתי‪ ,‬אם כי כמעט והייתי פחות מודאג אם מר ד' היה גורר אותי בחזרה למחנה‪ .‬אם הוא‬
‫הניח לי ללכת סימן שבאמת האמין שיש סיכוי טוב שהמסע הזה יחסל אותי‪.‬‬
‫"קדימה‪ ,‬בלאקג'ק‪ ",‬אמרתי בניסיון להישמע עליז‪" .‬אני אקנה לך סופגניות בניו ג'רזי‪".‬‬
‫בסופו של דבר לא קניתי לבלאקג'ק סופגניות בניו ג'רזי‪ .‬זואי נהגה דרומה כמו משוגעת‪ ,‬ורק‬
‫במרילנד היא עצרה למנוחה‪.‬‬
‫בלאקג'ק כמעט נפל מהשמיים מרוב עייפות‪.‬‬
‫הכול בסדר‪ ,‬בוס‪ ,‬הוא התנשף‪ .‬אני רק‪ ...‬אני רק נח קצת‪.‬‬
‫"תישאר כאן‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬אני הולך לבדוק את השטח‪".‬‬
‫'תישאר כאן' מתאים לי‪ .‬לגמרי‪.‬‬
‫חבשתי את כובע ההיעלמות וניגשתי אל החנות של תחנת הדלק‪ .‬היה קשה לא ללכת כפוף‪,‬‬
‫כאילו שאני מתגנב‪ .‬נאלצתי להזכיר לעצמי שוב ושוב שאיש אינו יכול לראות אותי‪ .‬היה‬
‫קשה גם לזכור לפנות דרך לאנשים כדי שלא יתנגשו בי‪.‬‬
‫חשבתי להיכנס ולהתחמם קצת‪ ,‬אולי לקנות כוס שוקו חם או משהו‪ .‬היה לי קצת כסף קטן‪.‬‬
‫יכולתי להשאיר אותו על הדלפק‪ .‬בדיוק כששקעתי במחשבות לגבי כוס השוקו ‪ -‬האם היא‬
‫תהפוך בלתי נראית כשארים אותה או שתהיה לי בעיה של כוס שוקו צפה באוויר ‪ -‬כל‬
‫התוכנית שלי נהרסה כשראיתי את זואי‪ ,‬תאליה‪ ,‬ביאנקה וגרובר יוצאים מהחנות‪.‬‬
‫"גרובר‪ ,‬אתה בטוח?" אמרה תאליה‪.‬‬
‫"כן‪ ...‬די בטוח‪ .‬תשעים ותשעה אחוז‪ .‬טוב‪ ,‬שמונים וחמישה אחוז‪".‬‬
‫"ועשית את זה עם בלוטים?" שאלה ביאנקה כלא מאמינה‪.‬‬
‫גרובר נראה פגוע‪" .‬זה לחש מעקב ידוע‪ .‬כלומר‪ ,‬אני די בטוח שעשיתי אותו כמו שצריך‪".‬‬
‫"וושינגטון נמצאת בערך מאה קילומטר מכאן‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬ניקו ואני‪ "...‬המצח שלה‬
‫התקמט‪" .‬גרנו שם פעם‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬זה ממש מוזר‪ .‬שכחתי מזה לגמרי‪".‬‬
‫"לא נושא חן בעיניי הדבר‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬מוטב נפנה ישירות מערבה‪ .‬הנבואה אמרה‬
‫מערבה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬נראה לך שכישורי המעקב שלך יותר טובים?" נהמה תאליה‪.‬‬
‫זואי צעדה צעד אחד לעברה‪" .‬את מטילה ספק בכישורי המעקב שלי‪ ,‬קוטלת קנים שכמוך?‬
‫אינך יודעת דבר על הציידות!"‬
‫"קוטלת קנים‪ ,‬מה? את קוראת לי קוטלת קנים? מה זה בכלל קוטלת קנים?"‬
‫"די‪ ,‬די‪ ",‬אמר גרובר בעצבנות‪" .‬אל תתחילו עוד פעם!"‬
‫"גרובר צודק‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬וושינגטון היא האפשרות הכי טובה שלנו‪".‬‬
‫זואי לא נראתה משוכנעת‪ ,‬אבל הנהנה באי רצון‪" .‬טוב ויפה‪ .‬נמשיך בדרכנו‪".‬‬
‫"עוד יעצרו אותנו כשאת מאחורי ההגה‪ ",‬רטנה תאליה‪.‬‬
‫"אני נראית קרובה יותר לגיל שש‪-‬עשרה‪".‬‬
‫"ייתכן‪ ",‬השיבה זואי ברוגז‪" .‬אך אני נוהגת מאז המצאת המכונית‪ .‬הבה ניסע‪".‬‬
‫בלאקג'ק ואני המשכנו דרומה בעקבות המיניוואן‪ ,‬ואני תהיתי אם זואי התבדחה‪ .‬לא ידעתי‬
‫מתי בדיוק הומצאה המכונית‪ ,‬אבל נראה לי שאיפשהו בתקופה הפרה‪-‬היסטורית‪,‬‬
‫כשהטלוויזיה שידרה בשחור‪-‬לבן ואנשים צדו דינוזאורים‪.‬‬
‫אז בת כמה זואי? ועל מה דיבר מר ד'? מה היה הניסיון הרע שלה עם גיבורים?‬
‫בעודנו מתקרבים לוושינגטון‪ ,‬בלאקג'ק התחיל להאט ולאבד גובה‪ .‬הוא התנשם בכבדות‪.‬‬
‫"אתה בסדר?" שאלתי אותו‪.‬‬
‫אני עשר‪ ,‬בוס‪ .‬הייתי יכול‪ ...‬הייתי יכול לנצח צבא שלם‪.‬‬
‫"אתה לא נשמע טוב‪ ".‬ופתאום הרגשתי אשם‪ ,‬כי הדהרתי את הפגסוס כבר חצי יום בלי‬
‫לעצור‪ ,‬בניסיון לעמוד בקצב התנועה בכביש המהיר‪ .‬אפילו לסוס מעופף זה בוודאי קשה‪.‬‬
‫אל תדאג לי‪ ,‬בוס! אני חתיכת סוס קשוח‪.‬‬
‫תיארתי לעצמי שהוא צודק‪ ,‬אבל היתה לי הרגשה שבלאקג'ק יתיש את עצמו עד מוות לפני‬
‫שיתלונן‪ ,‬ולא רציתי שזה יקרה‪.‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬המיניוואן התחיל להאט‪ .‬הוא חצה את נהר הפוטומק אל מרכז וושינגטון‬
‫הבירה‪ .‬התחלתי לחשוב על שמירה אווירית ומערכת טילים ודברים כאלה‪ .‬לא ידעתי איך‬
‫בדיוק פועלות כל ההגנות הללו‪ ,‬ולא הייתי בטוח אם פגסוסים נקלטים בכלל במכ"מ צבאי‪,‬‬
‫אבל לא רציתי לגלות בדרך הקשה והמכאיבה‪.‬‬
‫"תוריד אותי שם‪ ",‬אמרתי לבלאקג'ק‪" .‬זה קרוב מספיק‪".‬‬
‫בלאקג'ק היה עייף כל כך שהוא לא התלונן‪ .‬הוא צנח לעבר אנדרטת וושינגטון והוריד אותי‬
‫על הדשא‪.‬‬
‫המיניוואן היה רק שני רחובות משם‪ .‬זואי חנתה ליד המדרכה‪.‬‬
‫הבטתי בבלאקג'ק‪" .‬אני רוצה שתחזור למחנה‪ .‬תנוח קצת‪.‬‬
‫תאכל משהו ירוק‪ .‬אני אסתדר‪".‬‬
‫בלאקג'ק הטה את ראשו בספקנות‪ .‬אתה בטוח‪ ,‬בוס?‬
‫"כבר עשית מעל ומעבר‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני אסתדר‪ .‬והמון תודה‪".‬‬
‫המון חציר‪ ,‬אולי‪ ,‬הרהר בלאקג'ק‪ .‬זה נשמע מעולה‪ .‬טוב‪ ,‬אבל תיזהר‪ ,‬בוס‪ .‬יש לי הרגשה‬
‫שהם לא באו לכאן לפגוש יצור ידידותי וחתיך כמוני‪.‬‬
‫הבטחתי לו שאזהר‪ .‬בלאקג'ק המריא וחג פעמיים מעל האנדרטה לפני שנעלם בין העננים‪.‬‬
‫העפתי מבט במיניוואן הלבן‪ .‬החבורה התחילה לצאת ממנו‪ .‬גרובר הצביע לעבר אחד‬
‫הבניינים הגדולים הצמודים לפארק‪ .‬תאליה הנהנה והארבעה החלו לצעוד בעייפות ברוח‬
‫הקרה‪.‬‬
‫התחלתי ללכת בעקבותיהם‪ .‬ואז קפאתי במקומי‪.‬‬
‫בקצה הרחוב נפתחה דלת של מכונית גדולה ושחורה‪ .‬גבר עם שיער אפור קצוץ בסגנון‬
‫צבאי יצא ממנה‪ .‬היו לו משקפי שמש כהים ומעיל שחור‪ .‬אז נכון שבוושינגטון מצפים‬
‫לראות אנשים כאלה בכל פינה‪ ,‬אבל פתאום קלטתי שהבחנתי במכונית הזאת לפחות פעם‬
‫פעמיים בכביש הראשי‪ ,‬נוסעת דרומה‪ .‬היא עקבה אחרי המיניוואן‪.‬‬
‫האיש שלף טלפון נייד ואמר משהו לתוכו‪ .‬ואז הביט מסביב‪ ,‬כאילו מוודא שהשטח פנוי‪ .‬הוא‬
‫התחיל לחצות את הפארק לכיוון החברים שלי‪.‬‬
‫קוֹטס‪,‬‬
‫ומה שהיה הכי גרוע בכל העניין‪ :‬כשהוא הסתובב בכיווני‪ ,‬זיהיתי אותו‪ .‬זה היה ד"ר ְ‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪.‬‬
‫המַ נְ טיקוֹר מו ְ‬
‫קוֹטס ממרחק‪ .‬הלב שלי דפק בכוח‪ .‬אם הוא שרד‬ ‫חמוש בכובע ההיעלמות‪ ,‬עקבתי אחרי ְ‬
‫בנפילה מהצוק‪ ,‬כנראה גם אנבת' שרדה‪ .‬החלומות שלי היו אמת‪ .‬היא בחיים אך מוחזקת‬
‫בשבי‪.‬‬
‫קוֹטס שמר על מרחק בטוח מהחברים שלי‪ ,‬מקפיד שלא להתגלות‪.‬‬ ‫ְ‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬גרובר נעצר מול בניין גדול עם השלט מוזיאון האוויר והחלל‪.‬‬
‫הסמית'סוניאן! ביקרתי כאן לפני מיליון שנה עם אימא שלי‪ ,‬אבל הכול נראה גדול יותר‬
‫בזמנו‪.‬‬
‫תאליה בדקה את הדלת‪ .‬היא היתה פתוחה‪ ,‬אבל רק אנשים מעטים נכנסו‪ .‬מזג האוויר היה‬
‫קר מדי‪ ,‬וכל התלמידים היו בחופש‪ .‬הם חמקו פנימה‪.‬‬
‫קוֹטס היסס‪ .‬לא ידעתי למה‪ ,‬אבל הוא לא נכנס למוזיאון‪ .‬הוא הסתובב וחצה את הפארק‬ ‫ד"ר ְ‬
‫בכיוון ההפוך‪ .‬אחרי שבריר שנייה קיבלתי החלטה והלכתי בעקבותיו‪.‬‬
‫קוֹטס חצה את הרחוב ועלה במדרגות מוזיאון הטבע‪ .‬על הדלת היה שלט גדול‪ .‬ברגע הראשון‬ ‫ְ‬
‫חשבתי שכתוב שם סגור לרגל אירוע פרטיה‪ .‬ואז קלטתי שזה בוודאי "פרטי"‪.‬‬
‫קוֹטס‪ ,‬וביחד חצינו מבואה ענקית מלאה שלדי ממותות‬ ‫ְ‬ ‫נכנסתי פנימה בעקבות ד"ר‬
‫ודינוזאורים‪ .‬קולות נשמעו מהמשך המבואה‪ ,‬מאחורי זוג דלתות סגורות‪ .‬שני שומרים עמדו‬
‫לקוֹטס‪ ,‬ואני נאלצתי לרוץ בשיא המהירות כדי להיכנס‬ ‫ְ‬ ‫מחוץ להן‪ .‬הם פתחו את הדלתות‬
‫אחריו לפני שיסגרו אותן שוב‪.‬‬
‫מה שראיתי בפנים היה מחריד כל כך שכמעט פלטתי זעקת תדהמה‪ ,‬דבר שהיה מוביל כנראה‬
‫למותי‪.‬‬
‫עמדתי בחדר ענקי שגלריה עגולה משקיפה אליו‪ .‬לפחות עשרה שומרים בני תמותה היו‬
‫מוצבים לאורך הגלריה‪ ,‬ונוסף עליהם שתי מפלצות ‪ -‬נשים עם גוף נחש כפול במקום‬
‫יתיוֹת‪.‬‬
‫דרקַ ייניאוֹת ְסקִ ִ‬
‫רגליים‪ .‬כבר יצא לי להיתקל בכאלה‪ .‬אנבת' כינתה אותן ָ‬
‫אבל לא זה היה החלק הגרוע ביותר‪ .‬בין הנשים הנחשיות ‪ -‬ויכולתי להישבע שהוא מסתכל‬
‫היישר לעברי ‪ -‬עמד האויב הוותיק שלי‪ ,‬לוק‪ .‬הוא נראה נורא‪ .‬העור שלו היה חיוור והשיער‬
‫הבלונדיני שלו נראה אפור כמעט‪ ,‬כאילו הזדקן עשר שנים בתוך כמה חודשים‪ .‬בעיניו עדיין‬
‫בער אור זועם‪ ,‬ועדיין היתה על פניו אותה צלקת במקום שבו שרט אותו דרקון‪ .‬אבל הצלקת‬
‫נראתה אדומה ומודלקת‪ ,‬כאילו נפתחה מחדש לא מזמן‪.‬‬
‫לצדו‪ ,‬יושב בין הצללים‪ ,‬היה אדם נוסף‪ .‬יכולתי לראות רק את כפות הידיים שלו נחות על‬
‫הזרועות המוזהבות של הכיסא‪ ,‬שנראה כמו כס מלכות‪.‬‬
‫"ובכן?" שאל האיש בכיסא‪ .‬זה היה הקול מהחלום שלי ‪ -‬לא משונה כמו זה של קרונוס אלא‬
‫עמוק וחזק יותר‪ ,‬כאילו האדמה עצמה פערה פה ומדברת‪ .‬הקול מילא את החדר כולו‪ ,‬למרות‬
‫שהוא לא צעק‪.‬‬
‫קוֹטס הסיר את משקפי השמש‪ .‬עיניו בשני הצבעים ‪ -‬אחת חומה ואחת כחולה ‪ -‬נצצו‬ ‫ד"ר ְ‬
‫מהתרגשות‪ .‬הוא קד קידה נוקשה והתחיל לדבר במבטא הצרפתי המשונה שלו‪:‬‬
‫"הם כאן‪ ,‬ז'נרל‪".‬‬
‫"אני יודע את זה‪ ,‬אידיוט‪ ",‬רעם קולו של האיש‪" .‬אבל היכן?"‬
‫"במוזיאון הטילים‪".‬‬
‫"מוזיאון האוויר והחלל‪ ",‬תיקן אותו לוק ברוגז‪.‬‬
‫קוֹטס נעץ בלוק מבט זועם‪" .‬כדבריך‪ ,‬אדון‪".‬‬ ‫ד"ר ְ‬
‫שקוֹטס היה מעדיף לשפד את לוק באחד הקוצים שלו ולא לקרוא לו‬ ‫ְ‬ ‫היתה לי הרגשה‬
‫"אדון"‪.‬‬
 ‫"כמה הם?" שאל לוק‪.‬‬
‫קוֹטס העמיד פנים שאינו שומע‪.‬‬ ‫ְ‬
‫"כמה הם?" דרש הגנרל ביתר תוקף‪.‬‬
‫קוֹטס‪" .‬הסאטיר‪ ,‬גרובר אנדרווד‪.‬‬‫"ארבעה‪ ,‬ז'נרל‪ ",‬אמר ְ‬
‫הנערה עם שיער הקוצים השחור והבגדים ה‪ ...‬איך קוראים לזה‪ ...‬הפנקיסטיים‪ ,‬והמגן‬
‫המחריד‪".‬‬
‫"תאליה‪ ",‬אמר לוק‪.‬‬
‫"ושתי נערות נוספות ‪ -‬ציידות‪ .‬האחת עונדת עטרת כסף‪".‬‬
‫"את זאת אני מכיר‪ ",‬נהם הגנרל‪.‬‬
‫כל הנוכחים בחדר נעו באי נוחות‪.‬‬
‫"תן לי לטפל בהם‪ ",‬אמר לוק לגנרל‪" .‬יש לנו די והותר ‪"-‬‬
‫"סבלנות‪ ",‬אמר הגנרל‪" .‬כבר טיפלתי בזה‪ .‬שלחתי חיית מחמד קטנה להעסיק אותם‪".‬‬
‫"אבל ‪"-‬‬
‫"איננו יכולים לסכן אותך‪ ,‬נערי‪".‬‬
‫קוֹטס בחיוך אכזרי‪" .‬אתה שברירי מכדי שנסכן אותך‪ .‬תנו לי לחסל‬ ‫"כן‪ ,‬נער‪ ",‬אמר ד"ר ְ‬
‫אותם‪".‬‬
‫"לא‪ ".‬הגנרל קם מהכיסא‪ ,‬ובפעם הראשונה ראיתי אותו בבירור‪.‬‬
‫הוא היה גבוה ושרירי‪ ,‬עם עור חום בהיר ושיער כהה מוחלק לאחור‪ .‬הוא לבש חליפת משי‬
‫חומה יקרה כמו הברוקרים בוול סטריט‪ ,‬אבל בחיים לא הייתם חושבים שהוא ברוקר‪.‬‬
‫היו לו פנים אכזריות‪ ,‬כתפיים ענקיות וידיים שהיו מסוגלות לשבור תורן כמו גפרור‪.‬‬
‫העיניים שלו היו כמו אבן‪ ,‬כאילו היה פסל חי‪ .‬היה מדהים שהוא בכלל יכול לזוז‪.‬‬
‫קוֹטס‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬‫"כבר אכזבת אותי פעם אחת‪ְ ,‬‬
‫"אבל‪ ,‬הז'נרל ‪"-‬‬
‫"בלי תירוצים!"‬
‫קוֹטס נרתע‪ .‬הוא נראה לי מפחיד כשראיתי אותו בפעם הראשונה‪ ,‬לבוש מדים שחורים‬ ‫ְ‬
‫קוֹטס נראה כמו ילד מטופש שמשחק בלהיות‬ ‫בפנימייה הצבאית‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬מול הגנרל‪ְ ,‬‬
‫חייל‪ .‬הגנרל היה הדבר האמיתי‪ .‬הוא לא היה זקוק למדים‪ .‬הוא היה מפקד מבטן ומלידה‪.‬‬
‫"הייתי צריך להשליך אותך לתהומות טרטרוס על הביצוע הכושל שלך‪ ",‬אמר הגנרל‪.‬‬
‫"שלחתי אותך ללכוד צאצא של שלושת האלים הבכירים‪ ,‬ואתה מביא לי בת אתנה עלובה‪".‬‬
‫קוֹטס‪" .‬פיקוד על כוח משלי!"‬
‫"אבל הבטחת לי נקמה!" מחה ְ‬
‫"אני המפקד הבכיר של הלורד קרונוס‪ ",‬אמר הגנרל‪.‬‬
‫"ואבחר סגנים שמשיגים תוצאות! רק הודות ללוק ניצלה התוכנית שלנו‪ .‬ועכשיו תסתלק‬
‫קוֹטס‪ ,‬עד שאמצא לך איזו משימה זניחה לבצע‪".‬‬ ‫מפה‪ְ ,‬‬
‫קוֹטס האדימו מזעם ועלבון‪ .‬חשבתי שתכף יצא לו עשן מהאוזניים או שהוא יתחיל‬ ‫הפנים של ְ‬
‫לירות קוצים‪ ,‬אבל הוא רק החווה קידה מגושמת ויצא מהחדר‪.‬‬
‫"ועכשיו‪ ,‬נערי‪ ".‬הגנרל פנה אל לוק‪" .‬הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא לבודד את החצויה‬
‫תאליה‪ .‬המפלצת שאנו מחפשים תבוא אליה‪".‬‬
‫"יהיה קשה להיפטר מהציידות‪ ",‬אמר לוק‪" .‬זואי צל‪-‬ליל "‪" -‬אל תבטא את השם הזה‬
‫בנוכחותי!"‬
‫לוק בלע רוק‪" .‬מ‪-‬מצטער‪ ,‬הגנרל‪ .‬פשוט ‪"-‬‬
‫הגנרל השתיק אותו בנפנוף יד‪" .‬תן לי להראות לך‪ ,‬נערי‪ ,‬איך נחסל את הציידות‪".‬‬
‫הוא הצביע אל אחד השומרים בקומת הקרקע‪" .‬השיניים אצלך?"‬
‫השומר מעד קדימה נושא כד חרס‪" .‬כן‪ ,‬הגנרל!"‬
‫"זרע אותן‪ ",‬אמר הגנרל‪.‬‬
‫במרכז החדר היתה אדנית גדולה ועגולה מלאה באדמה‪ ,‬אולי כהכנה לתצוגת דינוזאורים‪.‬‬
‫צפיתי במתח בשומר שהוציא מהכד שיניים לבנות וחדות ונעץ אותן בעפר‪ .‬לאחר מכן כיסה‬
‫אותן‪ ,‬בעוד הגנרל מחייך חיוך צונן‪.‬‬
‫השומר נסוג לאחור וניגב את ידיו‪" .‬הכול מוכן‪ ,‬הגנרל!"‬
‫"מצוין! השקה אותם‪ ,‬וניתן להם להריח את ריח הטרף‪".‬‬
‫השומר הרים מזלף קטן מקושט בדוגמת חרציות‪ .‬זה היה משונה‪ ,‬כי לא מים נשפכו ממנו‪ .‬זה‬
‫היה נוזל אדום כהה‪ ,‬והיתה לי הרגשה שלא מדובר במיץ פטל‪.‬‬
‫האדמה התחילה לבעבע‪.‬‬
‫"בקרוב‪ ",‬אמר הגנרל‪" .‬אראה לך‪ ,‬לוק‪ ,‬חיילים שלעומתם יחוויר הצבא הקטן שלך שעל‬
‫הסירה‪".‬‬
‫לוק קפץ אגרופים‪" .‬כבר שנה אני מאמן את הכוחות שלי!‬
‫כשהנסיכה אנדרומדה תגיע להר הם יהיו הכי ‪"-‬‬
‫"חה!" אמר הגנרל‪" .‬אני לא מכחיש שחייליך יהוו משמר כבוד נאה ללורד קרונוס‪ .‬וגם‬
‫אתה‪ ,‬כמובן‪ ,‬תמלא תפקיד ‪"-‬‬
‫נראה לי שלוק החוויר עוד יותר כשהגנרל אמר זאת‪.‬‬
‫" ‪ -‬אך תחת פיקודי‪ ,‬צבאותיו של לורד קרונוס יתעצמו פי מאה‪ .‬איש לא יוכל לעצור אותנו‪.‬‬
‫ראה‪ ,‬הנה מכונות ההרג המושלמות שלי‪".‬‬
‫האדמה התבקעה‪ .‬נרתעתי לאחור בחשש‪.‬‬
‫בכל נקודה שבה נשתלה שן‪ ,‬נאבק משהו לפרוץ מהאדמה‪.‬‬
‫היצור הראשון פלט קול‪":‬מיאו?"‬
‫זה היה חתלתול‪ .‬חתלתול ג'ינג'י קטן עם פסים כמו של טיגריס‪ .‬האחרים בקעו גם הם‬
‫מהאדמה בזה אחר זה עד שהיו שם כעשרה‪ ,‬כולם מתגלגלים ומשחקים בעפר‪.‬‬
‫כולם בהו בהם בלי להאמין‪ .‬הגנרל שאג‪" :‬מה זה צריך להיות? חתלתולים חמודים? מהיכן‬
‫לקחת את השיניים הללו?"‬
‫השומר שהביא את השיניים התכווץ מפחד‪" .‬מהתצוגה‪ ,‬המפקד! כמו שאמרת‪ .‬טיגריס‬
‫שן‪-‬חרב ‪"-‬‬
‫"לא‪ ,‬חתיכת אידיוט! אמרתי טירנוזאורוס! תאסוף את‪...‬‬
‫את כדורי הפרווה הארורים האלה וקח אותם החוצה‪ .‬ושלא תראה את הפרצוף שלך כאן‬
‫שוב‪".‬‬
‫השומר המבועת שמט את המזלף‪ .‬הוא אסף את החתלתולים ומיהר לצאת מהחדר‪.‬‬
‫"אתה!" הגנרל הצביע על שומר אחר‪" .‬תביא לי את השיניים הנכונות‪ .‬עכשיו!"‬
‫השומר החדש רץ למלא אחר הפקודה‪.‬‬
‫"מטומטמים‪ ",‬רטן לעצמו הגנרל‪.‬‬
‫"לכן אני לא משתמש בבני תמותה‪ ",‬אמר לוק‪" .‬אי אפשר לסמוך עליהם‪".‬‬
‫"הם רפי שכל‪ ,‬אלימים וקל לפתות אותם בכסף‪ ",‬אמר הגנרל‪" .‬אני מת עליהם‪".‬‬
‫לאחר דקה מיהר השומר בחזרה לחדר‪ ,‬כשהוא נושא ערמה של שיניים גדולות ומשוננות‪.‬‬
‫"מצוין‪ ",‬אמר הגנרל‪ .‬הוא טיפס על מעקה הגלריה וקפץ למטה‪ ,‬מגובה שישה מטרים‪.‬‬
‫במקום שבו נחת‪ ,‬רצפת השיש נסדקה תחת מגפי העור שלו‪ .‬הוא הזדקף בהעוויה ועיסה את‬
‫כתפיו‪" .‬לעזאזל עם הצוואר התפוס שלי‪".‬‬
‫"עוד כרית חימום‪ ,‬המפקד?" שאל אחד השומרים‪" .‬עוד משחת 'בן גיי'?"‬
‫"לא! זה יעבור‪ ".‬הגנרל החליק את חליפת המשי שלו ולקח מהשומר את השיניים‪" .‬אעשה‬
‫את זה בעצמי‪".‬‬
‫הוא הרים את אחת השיניים וחייך‪" .‬שיני דינוזאור ‪ -‬חה!‬
‫בני התמותה המטומטמים הללו לא יודעים אפילו שיש ברשותם שיני דרקון‪ .‬ולא סתם‬
‫דרקון‪ .‬אלה שיניה של סיבַּ ריס עצמה! הן בהחלט יתאימו למשימה‪".‬‬
‫הוא זרע שתים‪-‬עשרה שיניים באדמה‪ .‬ואז לקח את המזלף‪.‬‬
‫הוא הזליף על האדמה את הנוזל האדום‪ ,‬זרק את המזלף ופרש זרועות לרווחה‪" .‬קומו ועלו!"‬
‫העפר נרעד‪ .‬יד גרומה בקעה מהאדמה‪ ,‬מגששת באוויר‪.‬‬
‫הגנרל נשא מבט אל הגלריה‪" .‬מהר‪ ,‬הפריט אצלכן?"‬
‫"כן‪ ,‬הלורד‪ ",‬אמרה אחת הנשים הנחשיות‪ .‬היא שלפה פיסת בד כסופה‪ ,‬כמו הבד שממנו‬
‫עשויים בגדי הציידות‪.‬‬
‫"מצוין‪ ",‬אמר הגנרל‪" .‬ברגע שהלוחמים שלי יקלטו את הריח‪ ,‬הם ירדפו אחרי בעליו ללא‬
‫רחם‪ .‬דבר אינו יכול לעצור בהם‪ ,‬שום כלי נשק הידוע לחצוי או לציידת‪ .‬הם יקרעו את‬
‫הציידות ואת בני בריתן לגזרים‪ .‬השליכי אותו לכאן!"‬
‫בעודו מדבר‪ ,‬שלדים בקעו מהאדמה‪ .‬היו שם שניים‪-‬עשר שלדים‪ ,‬אחד מכל שן שזרע‬
‫הגנרל‪ .‬הם לא היו דומים כלל לבובות שלד או לשלדים שרואים בסרטים סוג ז'‪ .‬השלדים‬
‫שמולי הלכו והתכסו בשר והפכו לאנשים‪ ,‬אבל אנשים עם עור אפור עמום‪ ,‬עיניים צהובות‬
‫ובגדים מודרניים ‪ -‬גופיות אפורות‪ ,‬מכנסי דגמ"ח ונעליים צבאיות‪ .‬במבט חטוף כמעט יכולת‬
‫להאמין שהם אנושיים‪ ,‬אבל הבשר שלהם היה שקוף ועצמות זהרו במעומעם מתחתיו‪ ,‬כמו‬
‫בצילום רנטגן‪.‬‬
‫אחד השלדים הביט ישירות אליי ובחן אותי במבט צונן‪ ,‬ואני ידעתי ששום כובע היעלמות לא‬
‫יטעה את עיניו‪.‬‬
‫האישה הנחשית הרפתה מהצעיף וזה רפרף מטה לעבר ידו של הגנרל‪ .‬ברגע שהוא יושיט‬
‫אותו ללוחמים‪ ,‬הם יצודו את זואי ואת הציידות האחרות עד שיחסלו אותן עד האחרונה‪.‬‬
‫לא היה זמן לחשוב‪ .‬זינקתי בכל כוחי בין השלדים וחטפתי את הצעיף בעודו באוויר‪.‬‬
‫"מה קורה פה?" שאג הגנרל‪.‬‬
‫נחתתי לרגלי אחד השלדים‪ ,‬שלחשש בקול‪.‬‬
‫"יש לנו פולש‪ ",‬נהם הגנרל‪" .‬פולש עטוף צללים‪ .‬חסמו את הדלתות!"‬
‫"זה פרסי ג'קסון!" צעק לוק‪" .‬זה מוכרח להיות הוא‪".‬‬
‫רצתי לכיוון היציאה‪ ,‬אבל אז נשמע קול בד נקרע וקלטתי שהשלד תפס לי בשרוול וקרע‬
‫ממנו חתיכה‪ .‬כשהעפתי מבט לאחור ראיתי אותו מרים את חתיכת הבד אל האף ומרחרח‬
‫אותה‪ .‬הוא הושיט אותה לחבריו‪ .‬רציתי לצרוח אבל לא הייתי מסוגל‪ .‬חמקתי בקושי בין‬
‫הדלתות והן נטרקו בעוצמה מאחוריי‪.‬‬
‫רצתי‪.‬‬
 ‫‪10‬‬
‫אני שובר כמה חלליות‬
‫חציתי בריצה את הפארק בלי שאעז להעיף מבט לאחור‪.‬‬
‫נכנסתי בטיסה אל מוזיאון האוויר והחלל והורדתי את כובע ההיעלמות ברגע שעברתי את‬
‫הקופות‪.‬‬
‫החלק המרכזי של המוזיאון היה חדר גדול עם טילים ומטוסים תלויים מהתקרה‪ .‬שלוש‬
‫קומות של מרפסות הקיפו אותו‪ ,‬כדי שאפשר יהיה לסקור את התצוגות מגבהים שונים‪.‬‬
‫לא היו במקום הרבה אנשים‪ ,‬רק כמה משפחות ושתי קבוצות של ילדים‪ ,‬כנראה באיזה סיור‬
‫לימודי בזמן החופשה‪ .‬רציתי לצעוק לכולם שיפנו את המקום‪ ,‬אבל תיארתי לי שזה רק יסבך‬
‫אותי עם המשטרה‪ .‬ידעתי שאני חייב למצוא את תאליה ואת גרובר ואת הציידות‪ .‬בכל רגע‬
‫השלדים יפלשו למוזיאון‪ ,‬והיתה לי הרגשה שהם לא יסתפקו בסיור מודרך‪.‬‬
‫פתאום נתקלתי בתאליה ‪ -‬פשוטו כמשמעו‪ .‬כשרצתי במעלה הרמפה למרפסת העליונה‬
‫התנגשתי בה‪ ,‬והפלתי אותה אל רכב הנחיתה של חללית אפולו‪.‬‬
‫גרובר פלט צווחת הפתעה‪.‬‬
‫לפני שהספקתי להתאושש‪ ,‬זואי וביאנקה כבר כיוונו חצים לעבר החזה שלי‪ .‬הקשתות שלהן‬
‫פשוט צצו משום מקום‪.‬‬
‫כשזואי קלטה מי אני‪ ,‬לא נראה שהיא ממהרת במיוחד להוריד את הקשת‪" .‬אתה! כיצד אתה‬
‫מעז להראות את פרצופך כאן?"‬
‫"פרסי!" פעה גרובר‪" .‬תודה לאלים‪".‬‬
‫זואי נעצה בו מבט זועם והוא הסמיק‪" .‬כלומר‪ ,‬רגע‪ ,‬מה קורה פה? אתה לא אמור להיות‬
‫כאן!"‬
‫"לוק‪ ",‬אמרתי‪ ,‬מתנשף‪" .‬הוא כאן‪".‬‬
‫הכעס בעיניה של תאליה התפוגג מיד‪ .‬היא הניחה יד על צמיד הכסף שלה‪" .‬איפה?"‬
‫קוֹטס‪ ,‬על לוק והגנרל‪.‬‬
‫סיפרתי להם על מוזיאון הטבע‪ ,‬על ד"ר ְ‬
‫"הגנרל כאן?" זואי נראתה המומה‪" .‬אין זה אפשרי! אתה משקר‪".‬‬
‫"למה לי לשקר? תשמעו‪ ,‬אין זמן‪ .‬שלדים לוחמים ‪"-‬‬
‫"מה?" התפלצה תאליה‪" .‬כמה?"‬
‫"שניים‪-‬עשר‪ ",‬אמרתי‪" .‬וזה לא הכול‪ .‬האיש ההוא‪ ,‬הגנרל‪ ,‬אמר שהוא שולח משהו‪ ,‬איזו‬
‫'חיית מחמד'‪ ,‬להסיח את דעתכם‪ .‬מפלצת‪".‬‬
‫תאליה וגרובר החליפו מבטים‪.‬‬
‫"הלכנו בעקבותיה של אַ ְרטֶ מיס‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬הייתי משוכנע שהעקבות שלה מובילות‬
‫לכאן‪ .‬עם ריח חזק של מפלצות‪ ...‬היא כנראה עצרה כאן לחפש את המפלצת המסתורית‪.‬‬
 ‫אבל עדיין לא מצאנו שום דבר‪".‬‬
‫"זואי‪ ",‬אמרה ביאנקה בקול מתוח‪" ,‬אם הגנרל באמת כאן ‪"-‬‬
‫"לא ייתכן!" ענתה זואי בכעס‪" .‬פרסי ראה כנראה תמונת איריס‪-‬נט או אשליה אחרת‪".‬‬
‫"אשליות לא סודקות רצפת שיש‪ ",‬אמרתי לה‪.‬‬
‫זואי נשמה נשימה עמוקה בניסיון להירגע‪ .‬לא ידעתי למה היא לוקחת את זה באופן אישי‪ ,‬או‬
‫מאיפה היא מכירה את הגנרל‪ ,‬אבל לא נראה לי שזה הזמן המתאים לשאול‪.‬‬
‫"אם פרסי דובר אמת בנוגע לשלדים הלוחמים‪ ",‬היא אמרה‪" ,‬אין זמן לוויכוחים‪ .‬הם‬
‫הגרועים והאיומים ב‪ ...‬עלינו לעזוב מיד‪".‬‬
‫"רעיון טוב‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"לא כללתי אותך בדבריי‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬אינך חלק ממסע החיפושים הזה‪".‬‬
‫"רגע רגע רגע‪ ,‬אני מנסה להציל את החיים שלכם!"‬
‫"לא היית צריך לבוא‪ ,‬פרסי‪ ",‬אמרה תאליה בקול קודר‪.‬‬
‫"אבל אתה כאן‪ .‬בואו‪ .‬נחזור למיניוואן‪".‬‬
‫"ההחלטה אינה נתונה בידייך!" אמרה זואי ברוגז‪.‬‬
‫תאליה עשתה פרצוף‪" .‬את לא הבוס‪ ,‬זואי‪ ,‬ולא אכפת לי בת כמה את! את עדיין ילדה קטנה‬
‫וסנובית!"‬
‫"מעולם לא הפגנת מחשבה רבה בהחלטות הנוגעות לנערים‪ ",‬נהמה זואי‪" .‬מעולם לא היית‬
‫מסוגלת להותיר אותם מאחור!"‬
‫נראה שתאליה עומדת להכניס לזואי בוקס‪ .‬ואז קפאנו כולנו‪ .‬שמעתי נהמה חזקה כל כך‪,‬‬
‫שלרגע חשבתי שאחד ממנועי הסילון הופעל‪.‬‬
‫מתחתינו‪ ,‬כמה מבוגרים צרחו‪ .‬ילד קטן צווח בהתלהבות‪:‬‬
‫"חתולי!"‬
‫משהו ענקי דהר במעלה הרמפה‪ .‬הוא היה בגודל טנדר‪ ,‬עם טפרי כסף ופרווה זהובה נוצצת‪.‬‬
‫כבר יצא לי להיתקל במפלץ הזה‪ .‬לפני שנתיים ראיתי אותו בחטף מחלון רכבת‪ .‬עכשיו‪ ,‬פנים‬
‫אל פנים‪ ,‬הוא נראה עוד יותר גדול‪.‬‬
‫"האריה מנֶמֶ אָ ה‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬אל תזוזו‪".‬‬
‫האריה שאג בעוצמה כזו שמשב רוח הצמיד לי את כל השיער לראש‪ .‬הניבים שלו בהקו כמו‬
‫פלדת אלחלד‪.‬‬
‫"כשאתן את האות‪ ,‬כולנו נתפצל‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬נסו להסיח את דעתו‪".‬‬
‫"עד מתי?" שאל גרובר‪.‬‬
‫"עד שאמצא דרך להרוג אותו‪ .‬קדימה!"‬
‫שלפתי את אָ נַקלוּסמוֹס והתגלגלתי שמאלה‪ .‬חצים שרקו מעליי‪ ,‬וגרובר ניגן מנגינה צורמנית‬
‫על חליל הפאן שלו‪.‬‬
‫כשהסתובבתי ראיתי את זואי ואת ביאנקה מטפסות מעל רכב הנחיתה של החללית אפולו‪ .‬הן‬
‫ירו מטח של חצים‪ ,‬שהתנפצו על הפרווה המתכתית של האריה בלי לגרום נזק‪ .‬האריה הלם‬
‫בכפתו ברכב הנחיתה‪ ,‬מוטט אותו על צדו‪ ,‬והפיל את הציידות‪ .‬גרובר ניגן מנגינה מחרידה‪,‬‬
‫היסטרית‪ ,‬והאריה פנה לעברו‪ ,‬אבל תאליה התייצבה ביניהם כשאַ ייגיס מורם לפניה‪.‬‬
‫האריה נרתע‪" .‬ראאאאאר!"‬
‫"הופה!" צעקה תאליה‪" .‬אחורה!"‬
‫האריה נהם והצליף בכפותיו באוויר‪ ,‬אבל נסוג כאילו המגן יורק אש‪.‬‬
‫לרגע חשבתי שתאליה תסתדר‪ .‬ואז ראיתי שהאריה גוחן לקרקע ושרירי הרגליים שלו‬
‫מתכווצים‪ .‬מספיק מלחמות חתולים ראיתי בסמטה שמאחורי הבניין שלנו בניו יורק‪.‬‬
‫ידעתי שהאריה מתכוון לזנק‪.‬‬
‫"היי!" צעקתי‪ .‬אני לא יודע מה חשבתי לעצמי‪ ,‬אבל הסתערתי על האריה‪ .‬בסך הכול רציתי‬
‫להרחיק אותו מהחברים שלי‪ .‬הצלפתי באָ נַקלוּסמוֹס‪ ,‬מכה רצינית שהיתה אמורה לעשות‬
‫ממנו מזון לחתולים‪ ,‬אבל הלהב ניתז מהפרווה במטר של ניצוצות‪.‬‬
‫האריה הצליף לעברי בכפותיו‪ ,‬ותלש חתיכה מהמעיל שלי‪ .‬נסוגותי בכיוון המעקה‪ .‬הוא קפץ‬
‫לעברי‪ ,‬חמש מאות קילו של מפלץ זועם‪ ,‬ולא היתה לי ברירה אלא להסתובב ולקפוץ‪.‬‬
‫נחתּי על הכנף הכסופה של מטוס עתיק‪ ,‬שנטה וכמעט הפיל אותי אל הרצפה‪ ,‬שלוש קומות‬
‫מתחתיי‪.‬‬
‫חץ טס לי מעל הראש‪ .‬האריה ניתר אל המטוס‪ ,‬והכבלים שעליהם היה תלוי התחילו לחרוק‪.‬‬
‫האריה הצליף לעברי‪ ,‬ואני קפצתי מטה אל הפריט הבא‪ ,‬רכב חלל משונה עם להבים כמו של‬
‫הליקופטר‪ .‬הרמתי מבט וראיתי את האריה שואג ‪ -‬ובתוך הלוע שלו‪ ,‬לשון וגרון ורודים‪.‬‬
‫הפה שלו‪ ,‬חשבתי‪ .‬הפרווה חסינה לגמרי‪ ,‬אבל אם רק אצליח לפגוע בפה‪ ...‬רק מה‪ ,‬המפלץ‬
‫היה הרבה יותר מהיר ממני‪ .‬עם הכפות שלו והניבים‪ ,‬לא היה לי סיכוי להתקרב בלי שהוא‬
‫ירטש אותי‪.‬‬
‫"זואי!" צעקתי‪" .‬תכווני ללוע שלו!"‬
‫המפלץ הסתער‪ .‬חץ חלף על פניו‪ ,‬ופספס אותו לגמרי‪ ,‬ואני צנחתי מרכב החלל אל גלובוס‬
‫ענקי שניצב בקומת הקרקע‪.‬‬
‫החלקתי במורד רוסיה וקפצתי מקו המשווה לרצפה‪.‬‬
‫האריה מנֶמֶ אָ ה נהם והתכונן לקפיצה מרכב החלל‪ ,‬אבל המשקל שלו היה גדול מדי‪ .‬אחד‬
‫הכבלים נקרע‪ .‬רכב החלל התנודד כמו מטוטלת והאריה קפץ ממנו אל הקוטב הצפוני של‬
‫הגלובוס הענקי‪.‬‬
‫"גרובר!" צעקתי‪" .‬תפנה את המוזיאון!"‬
‫ילדים התרוצצו לכל עבר בצרחות‪ .‬גרובר ניסה לכוון אותם הלאה מהמפלצת‪ ,‬בדיוק‬
‫כשהכבל השני של רכב החלל נקרע והדגם התרסק על הרצפה‪ .‬תאליה קפצה ממעקה הקומה‬
‫השנייה ונחתה מהצד האחר של הגלובוס‪ .‬האריה בחן אותנו בניסיון להחליט את מי יהרוג‬
‫ראשון‪.‬‬
‫זואי וביאנקה עמדו מעלינו בקשתות שלופות‪ ,‬אבל האריה לא הפסיק לזוז והן לא הצליחו‬
‫לכוון‪.‬‬
‫"איני יכולה לכוון כהלכה!" צעקה זואי‪" .‬גרמו לו לפעור את לועו!"‬
‫האריה נהם מראש הגלובוס‪.‬‬
‫הסתכלתי מסביב‪ .‬אפשרויות פעולה‪ .‬אני צריך‪...‬‬
‫חנות המזכרות‪ .‬זכרתי אותה במעורפל מהביקור שלי כילד‪.‬‬
‫משהו שהתעקשתי שאימא תקנה לי‪ ,‬ואחר כך הצטערתי‪ .‬אם עדיין מוכרים את זה‪...‬‬
‫"תאליה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬תעסיקי אותו‪".‬‬
‫היא הנהנה בפנים קודרות‪.‬‬
‫"הופה!" היא הצביעה בחנית שלה וקשת של חשמל כחול נורתה ממנה אל הזנב של האריה‪.‬‬
‫"ראאאאאאר!" האריה הסתובב ותקף‪ .‬תאליה התגלגלה הצדה והרימה את אַ ייגיס כדי להדוף‬
‫את המפלצת‪ ,‬ואני רצתי לעבר חנות המזכרות‪.‬‬
‫"זה לא הזמן לקנות מזכרת!" צעקה זואי‪.‬‬
‫מיהרתי לעבר החנות‪ ,‬כשאני מפיל בדרך ערמות של חולצות טריקו וקופץ מעל שולחנות‬
‫עמוסים מדבקות זוהרות בחושך ודגמים של כוכבי לכת‪ .‬המוכרת לא אמרה כלום‪ .‬היא היתה‬
‫עסוקה מדי בהסתתרות מבוהלת מאחורי הקופה‪.‬‬
‫הנה! על הקיר המרוחק ‪ -‬חבילות כסופות נוצצות‪ .‬מדף שלם‪ .‬אספתי כל מה שבהישג יד‬
‫ורצתי בחזרה החוצה‪.‬‬
‫זואי וביאנקה המשיכו להמטיר על האריה חצים‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬נראה שהאריה נזהר שלא‬
‫לפעור את לועו יותר מדי‪ .‬הוא נקש בשיניו בכיוון תאליה והצליף בטפריו‪ .‬אפילו העיניים‬
‫שלו נשארו מצומצמות לחרכים זעירים‪.‬‬
‫תאליה דקרה בחנית שלה בכיוון המפלץ ונסוגה‪ .‬האריה סגר עליה‪.‬‬
‫"פרסי‪ ",‬היא קראה‪" ,‬מה שזה לא יהיה שאתה מתכנן ‪"-‬‬
‫האריה שאג והעיף אותה כמו צעצוע‪ ,‬והיא הוטחה ברקטת חלל‪ .‬הראש שלה פגע בגוף‬
‫המתכת של הרקטה והיא החליקה אל הרצפה‪.‬‬
‫"היי!" צעקתי אל האריה‪ .‬הייתי רחוק מכדי להכות בו אז החלטתי להמר‪ :‬השלכתי את‬
‫אָ נַקלוּסמוֹס כמו פגיון‪ .‬החרב ניתזה מהפרווה של האריה‪ ,‬אבל הצליחה למשוך את תשומת‬
‫לבו‪ .‬הוא הסתובב לעברי ונהם‪.‬‬
‫לא היתה ברירה אלא להתקרב‪ .‬הסתערתי לעבר האריה‪ ,‬וכשהוא זינק כדי ליירט אותי‬
‫דחפתי לו לפה חבילה של מזון אסטרונאוטים ‪ -‬חבילה של ַפּר ֶפה תות מיובש בהקפאה ועטוף‬
‫בצלופאן‪.‬‬
‫העיניים של האריה נפערו והוא השתעל כמו חתול שנתקע לו כדור פרווה בגרון‪.‬‬
‫היה קשה להאשים אותו‪ .‬זכרתי שגם אני הגבתי כמוהו כשניסיתי לאכול מזון אסטרונאוטים‬
‫כילד‪ .‬זה היה ממש מגעיל‪.‬‬
‫"זואי‪ ,‬תתכונני!" צעקתי‪.‬‬
‫מאחוריי שמעתי אנשים צורחים‪ .‬גרובר ניגן עוד מנגינה מחרידה בחליל שלו‪.‬‬
‫חמקתי מהאריה‪ .‬הוא הצליח לבלוע איכשהו את חבילת המזון והביט בי בשנאה תהומית‪.‬‬
‫"תאכל משהו!" צעקתי עליו‪.‬‬
‫הוא עשה טעות ושאג עליי‪ ,‬ואני הצלחתי לקלוע ללוע שלו קסטת גלידה‪ .‬למרבה המזל‪,‬‬
‫תמיד הייתי טוב בקליעות‪.‬‬
‫לפני שהאריה הפסיק להשתעל‪ ,‬קלעתי לו לפה גלידה בשני טעמים נוספים וארוחת ספגטי‬
‫מיובשת בהקפאה‪.‬‬
‫העיניים של האריה בלטו מארובותיהן‪ .‬הוא פער את הלוע לרווחה והתרומם על הרגליים‬
‫האחוריות בניסיון להתרחק ממני‪.‬‬
‫"עכשיו!" צעקתי‪.‬‬
‫חצים ננעצו מיד בלוע האריה ‪ -‬שני חצים‪ ,‬ארבעה‪ ,‬שישה‪.‬‬
‫האריה השתולל‪ ,‬הסתובב במקומו וקרס‪ .‬ואז דמם סופית‪.‬‬
‫אזעקות יללו ברחבי המוזיאון‪ .‬אנשים הסתערו על היציאות‪ .‬אנשי אבטחה התרוצצו באימה‪,‬‬
‫ללא שמץ של מושג מה קורה‪.‬‬
‫גרובר כרע לצדה של תאליה ועזר לה להתרומם‪ .‬היא נראתה בסדר‪ ,‬רק קצת מטושטשת‪.‬‬
‫זואי וביאנקה קפצו מהמרפסת ונחתו לצדי‪.‬‬
‫זואי בחנה אותי בזהירות‪" .‬זו היתה אסטרטגיה‪....‬‬
‫מעניינת‪".‬‬
‫"תשמעי‪ ,‬זה פעל‪".‬‬
‫היא לא התווכחה איתי‪.‬‬
‫נראה שהאריה הולך ומתפוגג כמו שקורה לפעמים למפלצות מתות‪ ,‬עד שלא נשאר ממנו‬
‫דבר מלבד הפרווה הנוצצת‪ ,‬ואפילו היא התכווצה לגודל של פרוות אריה רגיל‪.‬‬
‫"קח אותה‪ ",‬אמרה לי זואי‪.‬‬
‫בהיתי בה‪" .‬מה‪ ,‬את הפרווה? זה לא‪ ,‬כאילו‪ ,‬הפרה של זכויות בעלי חיים או משהו?"‬
‫"זהו שלל מלחמה‪ ",‬היא אמרה לי‪" .‬הרווחת אותו ביושר‪".‬‬
‫"את הרגת אותו‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫היא נדה בראשה‪ ,‬כמעט בחיוך‪" .‬אני סבורה כי קסטת הגלידה היתה האחראית למותו‪ .‬אך‬
‫הוגן הדבר‪ ,‬פרסי ג'קסון‪.‬‬
‫קח את הפרווה‪".‬‬
‫הרמתי את הפרווה; היא היתה קלה במידה מפתיעה‪ .‬מגעה היה רך וחלק‪ .‬זה לא הרגיש כמו‬
‫משהו שמסוגל לבלום להב‪.‬‬
‫בעודי צופה‪ ,‬צורת הפרווה השתנתה והיא הפכה למעיל ‪ -‬מעיל עד הקרסוליים‪ ,‬עשוי מפרווה‬
‫חומה זהובה‪.‬‬
‫"לא בדיוק הסגנון שלי‪ ",‬מלמלתי‪.‬‬
‫"אנחנו חייבים להסתלק מכאן‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬אנשי האבטחה לא יישארו מבולבלים לנצח‪".‬‬
‫בפעם הראשונה עלה על דעתי כמה מוזר שאנשי האבטחה לא מיהרו לעצור אותנו‪ .‬הם‬
‫התרוצצו בכל הכיוונים מלבד לעברנו‪ ,‬כאילו מחפשים משהו‪ .‬כמה מהם התנגשו בקירות או‬
‫זה בזה‪.‬‬
‫"אתה אחראי לזה?" שאלתי את גרובר‪.‬‬
‫הוא הנהן במבט נבוך מעט‪" .‬נעימת בלבול פשוטה‪ .‬ניגנתי קצת בארי מאנילו‪ .‬זה תמיד עובד‪.‬‬
‫אבל זה לא יימשך יותר מכמה שניות‪".‬‬
‫"אנשי האבטחה הם הקטנה שבבעיותינו‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"ראו‪".‬‬
‫מבעד לקיר הזכוכית של המוזיאון יכולתי לראות קבוצת אנשים חוצה את המדשאה‪ .‬גברים‬
‫אפורים בבגדי הסוואה אפורים‪ .‬הם היו רחוקים מכדי שנראה את העיניים שלהם‪ ,‬אבל‬
‫הרגשתי שהמבט של כולם נעוץ ישירות בי‪.‬‬
‫"לכו‪ ",‬אמרתי‪" .‬הם רודפים אחריי‪ .‬אני אסיח את דעתם‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬אנו הולכים יחד‪".‬‬
‫בהיתי בה‪" .‬אבל אמרת ‪"-‬‬
‫"הפכת לחלק ממסע החיפושים כעת‪ ",‬אמרה זואי באי רצון‪" .‬זה לא מוצא חן בעיניי‪ ,‬אך לא‬
‫ניתן לשנות את אשר הכתיב הגורל‪ .‬אתה הוא החבר החמישי במסע החיפושים‪.‬‬
‫ואיננו מפקירים את אנשינו‪".‬‬
 ‫‪11‬‬
‫גרובר מקבל למבורגיני‬
‫בזמן שחצינו את נהר הפוטומק הבחנו במסוק‪ .‬זה היה מסוק צבאי שחור כמו זה שראינו‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪ .‬והוא טס ישר לעברנו‪.‬‬
‫בו ְ‬
‫"הם מכירים את המיניוואן‪ ",‬אמרתי‪" .‬אנחנו חייבים לנטוש אותו‪".‬‬
‫זואי סטתה לנתיב המהיר‪ .‬המסוק הלך והתקרב‪.‬‬
‫"אולי הצבא יפיל אותו‪ ",‬אמר גרובר בקול מלא תקווה‪.‬‬
‫"הצבא בטח חושב שזה אחד משלו‪ ",‬אמרתי‪" .‬אבל איך הגנרל משתמש בבני תמותה?"‬
‫"שכירי חרב‪ ",‬אמרה זואי במרירות‪" .‬זה מעורר דחייה‪ ,‬אך בני תמותה רבים יילחמו למען‬
‫כל מטרה שהיא‪ ,‬כל עוד משלמים להם‪".‬‬
‫"בני התמותה האלה לא רואים בשביל מי הם עובדים?"‬
‫שאלתי‪" .‬הם לא שמים לב לכל המפלצות מסביב?"‬
‫זואי הנידה בראשה‪" .‬איני יודעת כמה הם רואים מבעד לערפול‪ .‬וספק בלבי אם היו חוזרים‬
‫בהם גם אילו ידעו‪ .‬בני התמותה גרועים לעתים ממפלצות‪".‬‬
‫המסוק המשיך להתקרב‪ .‬בניגוד לנו‪ ,‬הוא לא היה מוגבל בפקקי תנועה‪.‬‬
‫תאליה עצמה עיניים והתפללה בכל הכוח‪" .‬היי‪ ,‬אבא‪.‬‬
‫איזה ברק נחמד היה ממש עוזר לנו‪ .‬בבקשה?"‬
‫אבל השמיים נותרו אפורים עם עננים של שלג‪ .‬לא נראה שום סימן לסערת ברקים מועילה‪.‬‬
‫"הנה!" אמרה ביאנקה‪" .‬בחניון ההוא!"‬
‫"נהיה לכודים שם‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"תסמכי עליי‪ ",‬אמרה ביאנקה‪.‬‬
‫זואי חצתה בבת אחת שני נתיבי תנועה וזינקה לעבר חניון סגור של מרכז קניות על הגדה‬
‫הדרומית של הנהר‪ .‬השארנו את המיניוואן בחניון והלכנו בעקבות ביאנקה במורד גרם‬
‫מדרגות‪.‬‬
‫"זאת הכניסה לרכבת התחתית‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬ניסע דרומה‪ .‬לאלכסנדריה‪".‬‬
‫"העיקר להתרחק מכאן‪ ",‬אישרה תאליה‪.‬‬
‫קנינו כרטיסים ועברנו את המחסום‪ ,‬מעיפים מבטים לאחור לבדוק שלא רודפים אחרינו‪.‬‬
‫כמה דקות מאוחר יותר ישבנו בבטחה ברכבת היוצאת דרומה מוושינגטון‪ .‬כשהרכבת עלתה‬
‫מעל פני הקרקע יכולנו לראות את המסוק חג מעל החניון‪ ,‬אבל הוא לא עקב אחרינו‪.‬‬
‫גרובר פלט אנחה‪" .‬רעיון מעולה‪ ,‬ביאנקה‪ ,‬הרכבת התחתית‪".‬‬
‫ביאנקה נראתה מרוצה‪" .‬כן‪ ,‬טוב‪ .‬זכרתי את התחנה מהקיץ שעבר‪ ,‬כשניקו ואני עברנו כאן‪.‬‬
‫הייתי ממש מופתעת לראות אותה‪ ,‬כי היא לא היתה כאן כשגרנו בוושינגטון‪".‬‬
 ‫גרובר השתומם‪" .‬היא חדשה? כי היא נראתה ממש ישנה‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אולי‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" ,‬אבל תסמוך עליי‪ ,‬כשגרנו כאן כשהיינו ילדים קטנים‪ ,‬לא‬
‫היתה כאן רכבת תחתית‪".‬‬
‫המצח של תאליה התקמט בתהייה‪" .‬רגע‪ ,‬מה? לא היתה רכבת תחתית בכלל?"‬
‫ביאנקה סימנה בראשה שלא‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אני לא יודע שום דבר על וושינגטון‪ ,‬אבל לא נראה שמערכת הרכבות התחתיות בעיר‬
‫היתה יכולה להיבנות לפני פחות משתים‪-‬עשרה שנה‪ .‬כנראה כולם חשבו כמוני‪ ,‬כי כולנו‬
‫נראינו מבולבלים‪.‬‬
‫"ביאנקה‪ ",‬התחילה זואי לשאול‪" .‬לפני כמה זמן‪ "...‬היא השתתקה‪ .‬קול המסוק הלך והתחזק‬
‫שוב‪.‬‬
‫"אנחנו חייבים להחליף רכבת‪ ",‬אמרתי‪" .‬בתחנה הבאה‪".‬‬
‫במהלך חצי השעה הבאה‪ ,‬הדבר היחיד שחשבנו עליו היה איך להתחמק מהרודפים‪ .‬החלפנו‬
‫רכבות פעמיים‪ .‬לא היה לי מושג לאן אנחנו נוסעים‪ ,‬אבל לאחר זמן מה הצלחנו להתחמק‬
‫מהמסוק‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬כשירדנו לבסוף מהרכבת מצאנו את עצמנו בסוף הקו‪ ,‬באזור תעשייתי שאין בו‬
‫דבר מלבד מחסנים ופסי רכבת‪ .‬ושלג‪ .‬הרבה שלג‪ .‬נראה שהרבה יותר קר שם‪ .‬שמחתי על‬
‫מעיל פרוות האריה החדש שלי‪.‬‬
‫שוטטנו בין פסי הרכבת במחשבה שאולי נצליח למצוא רכבת נוסעים אחרת‪ ,‬אבל כל מה‬
‫שראינו היו שורות על גבי שורות של קרונות משא‪ ,‬רובם מכוסים בשלג כאילו לא זזו כבר‬
‫שנים‪.‬‬
‫חסר בית אחד עמד והתחמם ליד מדורה שהדליק בפח אשפה‪ .‬כנראה נראינו עלובים למדי‪,‬‬
‫כי הוא חייך אלינו חיוך נטול שיניים ואמר‪" :‬צריכים להתחמם? בואו‪ ,‬בואו!"‬
‫הצטופפנו סביב האש‪ .‬השיניים של תאליה נקשו‪ .‬היא אמרה‪" ,‬זה נהדר‪-‬ר‪-‬ר‪-‬ר‪".‬‬
‫"הפרסות שלי קפואות‪ ",‬התלונן גרובר‪.‬‬
‫"רגליים‪ ",‬תיקנתי אותו‪ ,‬בגלל חסר הבית‪.‬‬
‫"אולי כדאי שנתקשר למחנה‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬כירון ‪"-‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬הם אינם יכולים לסייע לנו‪ .‬חובה עלינו להשלים את המסע בכוחות‬
‫עצמנו‪".‬‬
‫הסתכלתי סביב באומללות‪ .‬במקום כלשהו‪ ,‬הרחק מערבה‪ ,‬אנבת' נמצאת בסכנה‪ .‬אַ ְרטֶ מיס‬
‫כבולה בשלשלאות‪ .‬מפלצת איומה מסתובבת חופשית‪ .‬ואנחנו היינו תקועים בפרוורי‬
‫וושינגטון‪ ,‬חולקים מדורה עם חסר בית‪.‬‬
‫"אתם יודעים‪ ",‬אמר חסר הבית‪" ,‬אין מצב שבו אתם לגמרי בלי חברים בעולם‪ ".‬הפנים שלו‬
‫היו מטונפות והזקן שלו סבוך‪ ,‬אבל הבעת הפנים שלו נראתה נעימה‪" .‬אתם מחפשים רכבת‬
‫מערבה?"‬
 ‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרתי‪" .‬אתה מכיר כזאת?"‬
‫הוא הצביע ביד מלוכלכת‪.‬‬
‫פתאום הבחנתי ברכבת משא נוצצת ונקייה משלג‪ .‬זאת היתה אחת הרכבות הללו להובלת‬
‫מכוניות‪ ,‬עם מסכים מרשת פלדה ושלוש קומות של מכוניות‪ .‬על צד הרכבת היה כתוב "נתיב‬
‫השמש מערבה"‪.‬‬
‫"כמה‪ ...‬נוח‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬תודה רבה‪ ,‬אה‪"...‬‬
‫היא הסתובבה אל חסר הבית‪ ,‬אבל הוא נעלם‪ .‬הפח מולנו היה קר וריק‪ ,‬כאילו לקח האיש‬
‫את הלהבות איתו‪.‬‬
‫***‬
‫שעה לאחר מכן היטלטלנו בדרכנו מערבה‪ .‬לא היה צורך להתווכח מי ינהג‪ ,‬כי כל אחד‬
‫מאיתנו קיבל מכונית פאר משלו‪ .‬זואי וביאנקה התמקמו במכונית "לקסוס" בקומה העליונה‪.‬‬
‫גרובר העמיד פנים שהוא נהג מרוצים מאחורי ההגה של מכונית "למבורגיני"‪ .‬ותאליה‬
‫שיחקה עם החוטים והפעילה את הרדיו במכונית "מרצדס" שחורה‪ ,‬וכיוונה אותו לתחנת רוק‬
‫אלטרנטיבי בוושינגטון‪.‬‬
‫"אפשר להצטרף?" שאלתי‪.‬‬
‫היא משכה בכתפיה ואני טיפסתי אל המושב שליד הנהג‪.‬‬
‫הרדיו ניגן שיר של ה"ווייט סטרייפס"‪ .‬זיהיתי את השיר כי זה היה אחד הדיסקים הבודדים‬
‫שלי שמצאו חן בעיני אימא שלי‪ .‬היא אמרה שזה מזכיר לה את "לד זפלין"‪ .‬המחשבות על‬
‫אימא שלי העציבו אותי‪ ,‬כי לא נראה לי שאספיק לחזור הביתה לחג המולד‪ .‬ייתכן אפילו‬
‫שלא אשרוד עד אז‪.‬‬
‫"יופי של מעיל‪ ",‬אמרה לי תאליה‪.‬‬
‫הידקתי סביבי את המעיל החום‪ ,‬אסיר תודה על החמימות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל האריה מנֶמֶ אָ ה לא היה המפלצת שאנחנו מחפשים‪".‬‬
‫"אפילו לא קרוב‪ .‬יש לנו עוד דרך ארוכה‪".‬‬
‫"מה שהמפלצת המסתורית הזאת לא תהיה‪ ,‬הגנרל אמר שהיא תימשך אלייך‪ .‬הוא רצה‬
‫לבודד אותך מהקבוצה כדי שהמפלצת תילחם איתך אחד על אחד‪".‬‬
‫"זה מה שהוא אמר?"‬
‫"טוב‪ ,‬בערך‪ .‬כן‪".‬‬
‫"נהדר‪ .‬תמיד רציתי להיות פיתיון‪".‬‬
‫"אין לך מושג איזו מפלצת זאת?"‬
‫היא נדה בראשה בעגמומיות‪" .‬אבל אתה יודע לאן אנחנו נוסעים‪ ,‬נכון? לסן פרנסיסקו‪ .‬לשם‬
‫אַ ְרטֶ מיס יצאה‪".‬‬
‫זכרתי משהו שאנבת' אמרה לי במסיבת הריקודים‪ :‬איך אבא שלה עומד לעבור לסן‬
‫פרנסיסקו‪ ,‬ואין סיכוי שהיא תבוא איתו‪ .‬חצויים לא יכולים לגור שם‪.‬‬
 ‫"למה?" שאלתי‪" .‬מה נורא כל כך בסן פרנסיסקו?"‬
‫"הערפול כבד שם מאוד כי הר הייאוש קרוב כל כך‪ .‬קסם טיטאנים ‪ -‬או מה שנשאר ממנו ‪-‬‬
‫עדיין שורר שם‪ .‬מפלצות נמשכות לאזור הזה כאילו אין מחר‪".‬‬
‫"מה זה הר הייאוש?"‬
‫תאליה הרימה גבה‪" .‬אתה באמת לא יודע? תשאל את זואי המפגרת‪ .‬היא המומחית‪".‬‬
‫היא תלתה מבט זועם בשמשת המכונית‪ .‬רציתי לשאול אותה על מה היא מדברת‪ ,‬אבל לא‬
‫התחשק לי להישמע כמו אידיוט‪ .‬שנאתי להרגיש שתאליה יודעת יותר ממני‪ ,‬אז סתמתי את‬
‫הפה‪.‬‬
‫שמש אחר הצהריים האירה מבעד לרשת הקרון‪ ,‬מטילה צללים על הפנים של תאליה‪.‬‬
‫חשבתי לעצמי כמה שהיא שונה מזואי ‪ -‬זואי כולה רשמית ויהירה כמו נסיכה‪ ,‬לעומת תאליה‬
‫עם הבגדים המרופטים שלה והאופי המרדני‪ .‬אבל היה ביניהן גם דמיון‪ .‬אותו סוג של‬
‫קשיחות‪ .‬באותו רגע‪ ,‬כשהיא ישבה ככה בצללים בהבעת פנים קודרת‪ ,‬תאליה הזכירה מאוד‬
‫את אחת הציידות‪.‬‬
‫פתאום קלטתי‪" :‬בגלל זה את לא מסתדרת עם זואי‪".‬‬
‫תאליה הביטה בי בהפתעה‪" .‬מה?"‬
‫"הציידות ניסו לגייס אותך‪ ",‬ניחשתי‪.‬‬
‫העיניים שלה בהקו באור מסוכן‪ .‬חשבתי שהיא עומדת לתקוע בי ברק‪ ,‬אבל היא רק נאנחה‪.‬‬
‫"כמעט הצטרפתי אליהן‪ ",‬הודתה‪" .‬לוק‪ ,‬אנבת' ואני נתקלנו בהן פעם אחת‪ ,‬וזואי ניסתה‬
‫לגייס אותי‪ .‬היא כמעט הצליחה‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫"אבל?"‬
‫האצבעות של תאליה התהדקו סביב ההגה‪" .‬כדי להצטרף הייתי צריכה לעזוב את לוק‪".‬‬
‫"אה‪".‬‬
‫"זואי ואני רבנו‪ .‬היא אמרה לי שאני מתנהגת כמו טיפשה‪.‬‬
‫היא אמרה שעוד אתחרט על ההחלטה שלי‪ .‬היא אמרה שלוק יאכזב אותי יום אחד‪".‬‬
‫צפיתי בשמש מבעד לרשת המתכת‪ .‬נדמה שאנחנו נוסעים יותר ויותר מהר משנייה לשנייה ‪-‬‬
‫הצללים הבהבו כמו מקרן קולנוע ישן‪.‬‬
‫"זה קשה‪ ",‬אמרתי‪" .‬קשה להודות שזואי צדקה‪".‬‬
‫"היא לא צדקה! לוק מעולם לא אכזב אותי‪ .‬מעולם לא‪".‬‬
‫"אנחנו נצטרך להילחם בו‪ ",‬אמרתי‪" .‬לא תהיה לנו ברירה‪".‬‬
‫תאליה לא ענתה‪.‬‬
‫"לא ראית אותו כבר הרבה זמן‪ ",‬הזהרתי‪" .‬אני יודע שקשה להאמין‪ ,‬אבל ‪"-‬‬
‫"אני אעשה מה שצריך‪".‬‬
‫"אפילו אם תצטרכי להרוג אותו?"‬
‫"תעשה לי טובה‪ ",‬היא אמרה‪" .‬תעוף מהמכונית שלי‪".‬‬
 ‫כל כך ריחמתי עליה‪ ,‬שאפילו לא ניסיתי להתווכח‪.‬‬
‫בדיוק כשעמדתי לצאת היא אמרה‪" :‬פרסי‪".‬‬
‫כשהבטתי לאחור‪ ,‬העיניים שלה היו אדומות‪ ,‬אבל לא ידעתי אם מכעס או מעצב‪" .‬גם אנבת'‬
‫רצתה להצטרף לציידות‪ .‬אולי כדאי שתחשוב למה‪".‬‬
‫לפני שהספקתי לענות‪ ,‬היא סגרה את החלונות החשמליים והשאירה אותי בחוץ‪.‬‬
‫ישבתי במושב הנהג בלמבורגיני של גרובר‪ .‬גרובר ישן במושב האחורי‪ .‬הוא סוף סוף ויתר‬
‫על הניסיון להרשים את זואי וביאנקה בנגינה שלו‪ ,‬אחרי שהצמיח אוג ארסי מתוך המזגן‬
‫במכונית שלהן‪.‬‬
‫צפיתי בשמש השוקעת וחשבתי על אנבת'‪ .‬פחדתי להירדם‪.‬‬
‫חששתי מהחלומות שאחלום‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אל תפחד מחלומות‪ ",‬אמר מישהו לידי‪.‬‬
‫הסתכלתי הצידה‪ .‬איכשהו‪ ,‬לא הייתי מופתע לראות את חסר הבית מפסי הרכבת יושב‬
‫במושב שליד הנהג‪ .‬מכנסי הג'ינס שלו היו משופשפים כל כך שהם כמעט היו לבנים‪.‬‬
‫המעיל שלו היה קרוע והבטנה בצבצה החוצה‪ .‬הוא נראה כמו סוג של דובון צעצוע שנדרס‬
‫על ידי משאית‪.‬‬
‫"אלמלא חלומות‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬לא הייתי יודע חצי מהדברים שאני יודע בנוגע לעתיד‪ .‬הם‬
‫טובים יותר מהצהובונים של האולימפוס‪ ".‬הוא כחכח בגרון והרים יד בתנועה דרמטית‪:‬‬
‫אסט‪,‬‬
‫"חלום‪ ,‬כפּוֹדקַ ְ‬
‫מוריד אליי אמיתות‪.‬‬
‫זה פשוט גדול‪".‬‬
‫"אפולו?" ניחשתי‪ ,‬כי לא נראה לי שמישהו אחר מסוגל לחבר כזה הייקו גרוע‪.‬‬
‫הוא שם לי אצבע על השפתיים‪" .‬אני בתחפושת‪ .‬תקרא לי פְ ֶרד‪".‬‬
‫"אל בשם פרד?"‬
‫"תשמע‪ ...‬זאוס מתעקש על כללים מסוימים‪ .‬אסור להתערב במסעות חיפוש אנושיים‪ ,‬אפילו‬
‫כשמשהו ממש לא בסדר‪.‬‬
‫אבל אף אחד לא חוטף את אחותי הקטנה‪ .‬אף אחד‪".‬‬
‫"אז אתה יכול לעזור לנו?"‬
‫"ששש‪ .‬כבר עזרתי לכם‪ .‬לא הסתכלת החוצה?"‬
‫"הרכבת‪ .‬באיזו מהירות היא נוסעת?"‬
‫אפולו צחקק‪" .‬מהר‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬הזמן הולך ואוזל‪ .‬השמש כמעט שקעה‪ .‬אבל לפחות נצליח‬
‫להקפיץ אתכם חתיכה רצינית מהדרך לחוף המערבי של ארצות הברית‪".‬‬
‫"אבל איפה אַ ְרטֶ מיס?"‬
‫הפנים של אפולו קדרו‪" .‬אני יודע הרבה‪ ,‬ואני רואה הרבה‪.‬‬
‫אבל אפילו אני לא יודע את התשובה‪ .‬היא‪ ...‬מוסתרת ממני‪.‬‬
 ‫זה לא מוצא חן בעיניי‪".‬‬
‫"ואנבת'?"‬
‫המצח שלו התקמט‪" .‬אה‪ ,‬אתה מתכוון לנערה שאיבדת?‬
‫הממ‪ .‬אני לא יודע‪".‬‬
‫ניסיתי לא להתעצבן‪ .‬ידעתי שהאלים מתקשים להתייחס ברצינות לבני תמותה‪ ,‬אפילו‬
‫חצויים‪ .‬החיים שלנו קצרים כל כך בהשוואה לחיי האלים‪.‬‬
‫"אז מה עם המפלצת שאַ ְרטֶ מיס עקבה אחריה?" שאלתי‪.‬‬
‫"אתה יודע מה היא?"‬
‫"לא‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬אבל אני מכיר מישהו שעשוי לדעת‪.‬‬
‫אם לא תמצאו את המפלצת לפני שתגיעו לסן פרנסיסקו‪ ,‬תחפשו את נ ֵֶראוּס‪ ,‬האיש הזקן‬
‫מהים‪ .‬יש לו זיכרון ארוך ועיניים חדות‪ .‬הוא ניחן במתת הידיעה של הדברים הנעלמים‬
‫לעתים מעיני האורקל שלי‪".‬‬
‫"אבל זאת האורקל שלך!" מחיתי‪" .‬אתה לא יכול להסביר לנו את משמעות הנבואה?"‬
‫אפולו נאנח‪" .‬זה כמו לבקש מאמן להסביר את יצירות האמנות שלו‪ ,‬או ממשורר להסביר‬
‫את השירים שלו‪ .‬זה מחטיא את העיקר‪ .‬המשמעות נחשפת רק באמצעות החיפוש‪".‬‬
‫"במילים אחרות‪ ,‬אתה לא יודע‪".‬‬
‫אפולו הציץ בשעון שלו‪" .‬היי‪ ,‬תראה מה השעה! אני חייב לזוז‪ .‬אני לא חושב שאוכל‬
‫להסתכן שוב ולעזור לכם‪ ,‬פרסי‪ ,‬אבל תזכור את מה שאמרתי! תישן קצת! וכשתחזרו‪ ,‬אני‬
‫מצפה לשמוע הייקו על המסע שלכם!"‬
‫רציתי למחות ולומר שאני לא עייף ושבחיים לא חיברתי הייקו‪ ,‬אבל אפולו נקש באצבעותיו‬
‫והעיניים שלי נעצמו כאילו מעצמן‪.‬‬
‫בחלום הייתי מישהו אחר‪ .‬לבשתי טוניקה יוונית בסגנון עתיק‪ ,‬מהסוג שמאוורר קצת יותר‬
‫מדי למטה‪ ,‬וסנדלי עור עם שרוכים‪ .‬פרוות האריה מנֶמֶ אָ ה היתה כרוכה סביב הגב שלי כמו‬
‫גלימה‪ ,‬ורצתי למקום כלשהו בעקבות נערה שאחזה בכוח ביד שלי ומשכה אותי אחריה‪.‬‬
‫"מהר!" היא אמרה‪ .‬היה חשוך מכדי שאראה את הפנים שלה בברור‪ ,‬אבל שמעתי את הפחד‬
‫בקול שלה‪" .‬הוא ימצא אותנו!"‬
‫השעה היתה שעת לילה‪ .‬מיליון כוכבים נצצו מעלינו‪.‬‬
‫רצנו בעשב הגבוה‪ ,‬וריח משכר של אלף פרחים שונים עמד באוויר‪ .‬זה היה גן יפהפה‪ ,‬אבל‬
‫הנערה הובילה אותי הלאה כאילו אנחנו עומדים למות‪.‬‬
‫"אני לא מפחד‪ ",‬ניסיתי לומר לה‪.‬‬
‫"אתה צריך לפחד!" היא אמרה ומשכה אותי‪ .‬היה לה שיער ארוך וכהה‪ ,‬קלוע בצמה‪.‬‬
‫מלבושי המשי שלה בהקו קלות לאור הכוכבים‪.‬‬
‫מיהרנו במעלה הגבעה‪ .‬היא משכה אותי אל מאחורי שיח קוצני והתמוטטנו שם‪ ,‬מתנשפים‪.‬‬
‫לא ידעתי למה הנערה מפחדת כל כך‪ .‬הגן נראה שלֵו‪ .‬ואני הרגשתי חזק‪ .‬חזק יותר‬
 ‫משהרגשתי אי פעם‪.‬‬
‫"אין סיבה לרוץ‪ ",‬אמרתי לה‪ .‬הקול שלי נשמע עמוק יותר‪ ,‬מלא ביטחון‪" .‬הבסתי כבר אלף‬
‫מפלצות בידי החשופות‪".‬‬
‫"לא את זאת‪ ",‬אמרה הנערה‪" .‬לאדוֹן חזק מדי‪ .‬אתה חייב לעקוף את המקום‪ ,‬לעלות בהר אל‬
‫אבי‪ .‬זה הסיכוי היחיד‪".‬‬
‫הכאב בקולה הפתיע אותי‪ .‬היא נשמעה מודאגת מאוד‪ ,‬כמעט כאילו אכפת לה ממני‪.‬‬
‫"אני לא בוטח באבא שלך‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"וטוב שכך‪ ",‬היא אישרה‪" .‬תצטרך לגבור עליו בתכסיסים‪.‬‬
‫אבל אינך יכול לקחת את הפרס ישירות‪ .‬אתה תיהרג!"‬
‫גיחכתי‪" .‬מדוע שלא תעזרי לי‪ ,‬אם כך‪ ,‬יפהפייה שלי?"‬
‫"אני‪ ...‬אני חוששת‪ .‬לאדוֹן יעצור אותי‪ .‬אחיותיי‪ ,‬אם יגלו‪ ...‬הן תתכחשנה לי‪".‬‬
‫"אז אין טעם להמשיך ולדבר‪ ".‬קמתי מהמקום‪ ,‬משפשף ידיים‪.‬‬
‫"חכה!" אמרה הנערה‪.‬‬
‫נראה שהיא מתייסרת בהחלטה כלשהי שהיא מנסה לקבל‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬באצבעות רועדות‪ ,‬היא שלפה סיכה לבנה וארוכה משיערה‪" .‬אם עליך להילחם‪ ,‬הנה‬
‫לך‪ ,‬קח‪ .‬אמי פְּ לֵיאוֹנֶה היא שנתנה לי אותה‪ .‬היא היתה בתו של אוקיינוֹס‪ ,‬וכוחו של אוקיינוס‬
‫מצוי בה‪ .‬כוחי שלי בן האלמוות‪".‬‬
‫הנערה נשפה על הסיכה וזו בהקה באור קלוש‪ .‬היא נצנה לאור הכוכבים כמו צדף ממורק‪.‬‬
‫"קח אותה‪ ",‬היא אמרה לי‪" .‬ועשה ממנה נשק‪".‬‬
‫צחקתי‪" .‬סיכת שיער? כיצד תוכל לקטול את לאדוֹן‪ ,‬יפהפייה שלי?"‬
‫"ייתכן שלא תוכל‪ ",‬היא הודתה‪" .‬אך זה כל מה שיש בידי לתת‪ ,‬אם אתה עומד בעקשנותך‪".‬‬
‫קולה של הנערה ריכך את לבי‪ .‬הושטתי יד ולקחתי את הסיכה‪ ,‬ובעודי עושה זאת היא הפכה‬
‫כבדה וארוכה יותר‪ ,‬עד שהחזקתי בידי חרב ארד מוכרת‪.‬‬
‫"היא מאוזנת היטב‪ ",‬אמרתי‪" .‬אם כי בדרך כלל אני מעדיף להילחם בידיים חשופות‪ .‬כיצד‬
‫אקרא ללהב הזה?"‬
‫"אָ נַקלוּסמוֹס‪ ",‬אמרה הנערה בעצב‪" .‬הנחשול המציף אדם בהפתעה‪ ,‬ולפני שיתאושש‪ ,‬הוא‬
‫סוחף אותו אל הים‪".‬‬
‫לפני שהספקתי להודות לה נשמעו קול עשב נרמס ולחשוש כמו אוויר היוצא מצמיג‪ .‬הנערה‬
‫אמרה‪" :‬מאוחר מדי! הוא כאן!"‬
‫התיישבתי בבת אחת במושב הנהג של הלמבורגיני‪ .‬גרובר טלטל לי את הזרוע‪.‬‬
‫"פרסי‪ ",‬הוא אמר‪" .‬כבר בוקר‪ .‬הרכבת נעצרה‪ .‬בוא!"‬
‫ניסיתי להתעורר‪ .‬תאליה‪ ,‬זואי וביאנקה הסיטו כבר את מסכי המתכת‪ .‬בחוץ נראו הרים‬
‫מושלגים ועצי אורן‪ ,‬והשמש האדומה הזורחת בין שתי פסגות‪.‬‬
‫הוצאתי את העט מהכיס שלי ובהיתי בו‪ .‬אָ נַקלוּסמוֹס‪ ,‬המילה היוונית העתיקה ל"נחשול"‪.‬‬
‫הצורה של החרב השתנתה‪ ,‬אבל הייתי משוכנע שזה הלהב שראיתי בחלום‪.‬‬
‫ודבר נוסף היה ברור לי‪ .‬הנערה שראיתי בחלום היתה זואי צל‪-‬ליל‪.‬‬
 ‫‪12‬‬
‫חזיר אחד ואני גולשים על סנובורד‬
‫הגענו לפרוורי עיירת סקי קטנה בין ההרים‪ .‬בשלט היה כתוב‪" ,‬ברוכים הבאים‬
‫לקלאוּדקרוֹפְ ט‪ ,‬ניו מקסיקו"‪ .‬האוויר היה קר ודליל‪ .‬גגות הבקתות היו מכוסים שלג‪,‬‬ ‫ְ‬
‫ותלוליות של שלג מלוכלך נערמו בשולי הכבישים‪ .‬עצי אורן גבוהים נישאו מעל העמק‪,‬‬
‫מטילים צללים שחורים למרות שהיה זה בוקר שטוף שמש‪.‬‬
‫אפילו במעיל פרוות האריה שלי קפאתי לגמרי לפני שהגענו לרחוב הראשי‪ ,‬כקילומטר‬
‫ממסילת הרכבת‪ .‬בזמן שהלכנו סיפרתי לגרובר על השיחה שלי עם אפולו בלילה הקודם ‪-‬‬
‫איך הוא אמר לי לחפש את נ ֵֶראוּס בסן פרנסיסקו‪.‬‬
‫גרובר נראה חסר שקט‪" .‬יופי‪ .‬אני חושב‪ .‬אבל קודם כל צריך להגיע לשם‪".‬‬
‫ניסיתי לא לשקוע בדיכאון בגלל הסיכויים הקלושים‪ .‬לא רציתי להבהיל את גרובר אבל‬
‫ידעתי שהזמן אוזל במהירות‪ ,‬ולא רק בגלל הצורך להציל את אַ ְרטֶ מיס לפני מועצת האלים‪.‬‬
‫הגנרל אמר שהוא ישאיר את אנבת' בחיים רק עד יום אמצע החורף‪ ,‬שעמד לחול ביום שישי‪,‬‬
‫בעוד ארבעה ימים בלבד‪.‬‬
‫והוא אמר משהו על קורבן‪ .‬ממש לא מצא חן בעיניי איך שזה נשמע‪.‬‬
‫עצרנו באמצע העיירה‪ .‬מהנקודה שבה עמדנו אפשר היה לראות הכול‪ ,‬פחות או יותר‪ :‬בית‬
‫ספר‪ ,‬כמה חנויות תיירים ובתי קפה‪ ,‬כמה בקתות סקי וחנות מכולת‪.‬‬
‫"נהדר‪ ",‬אמרה תאליה שהביטה מסביב‪" .‬אין תחנת אוטובוס‪ .‬אין תחנת מוניות‪ .‬אין השכרת‬
‫רכב‪ .‬שום דרך לצאת מכאן‪".‬‬
‫"יש בית קפה!" אמר גרובר‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬כולנו אוהבים קפה‪".‬‬
‫"ומאפים‪ ",‬אמר גרובר בקול חולמני‪" .‬ונייר פרגמנט‪".‬‬
‫תאליה נאנחה‪" .‬בסדר‪ .‬מה דעתך ללכת לקנות לנו אוכל?‬
‫פרסי‪ ,‬ביאנקה ואני נבדוק במכולת‪ .‬אולי הם יוכלו לתת לנו הנחיות‪".‬‬
‫הסכמנו להיפגש מול המכולת בעוד חמש‪-‬עשרה דקות‪.‬‬
‫לא נראה שביאנקה מרגישה בנוח לבוא איתנו‪ ,‬אבל היא לא אמרה שום דבר‪.‬‬
‫קלאוּדקרוֹפְ ט‪ :‬לא היה שם מספיק שלג‬ ‫ְ‬ ‫כשהגענו לחנות למדנו כמה פרטים מהותיים לגבי‬
‫לסקי‪ ,‬במכולת מכרו עכברושים מגומי במחיר דולר לעכברוש ולא היתה דרך נוחה לצאת‬
‫מהעיר‪ ,‬אלא במכונית פרטית בלבד‪.‬‬
‫ַמוֹגוֹרדוֹ‪ ",‬אמר המוכר בספקנות‪.‬‬
‫ְ‬ ‫"תוכלו להזמין מונית מאַ ל‬
‫"זאת העיירה שלמרגלות ההר‪ ,‬אבל ייקח למונית לפחות שעה להגיע לכאן‪ .‬יעלה לכם כמה‬
‫מאות דולרים‪".‬‬
 ‫המוכר נראה כה בודד‪ ,‬שקניתי ממנו עכברוש גומי‪ .‬ואז יצאנו ועמדנו במרפסת‪.‬‬
‫"נהדר‪ ",‬רטנה תאליה‪" .‬אני אעבור בין שאר החנויות‪ ,‬אולי למישהו יהיה רעיון יותר טוב‪".‬‬
‫"אבל המוכר אמר ‪"-‬‬
‫"אני יודעת‪ ",‬היא קטעה אותי‪" .‬אני בכל זאת אבדוק‪".‬‬
‫נתתי לה ללכת‪ .‬הכרתי מניסיון אישי את הרגשת חוסר המנוח שלה‪ .‬לכל החצויים יש‬
‫הפרעות קשב בגלל האינסטינקטים המולדים שלנו ללחימה‪ .‬אנחנו לא מסוגלים לעמוד‬
‫בשקט‪ .‬היתה לי גם הרגשה שתאליה עדיין מצוברחת בגלל השיחה שלנו על לוק אתמול‬
‫בלילה‪.‬‬
‫ביאנקה ואני עמדנו שם נבוכים‪ .‬כלומר‪ ...‬אף פעם לא הרגשתי בנוח בחברת בנות‪ ,‬אחד על‬
‫אחד‪ ,‬ועוד לא יצא לי להישאר לבד עם ביאנקה‪ .‬לא ידעתי מה לומר‪ ,‬בעיקר עכשיו כשהיא‬
‫היתה ציידת וכל זה‪.‬‬
‫"עכברוש נחמד‪ ",‬היא אמרה לבסוף‪.‬‬
‫הנחתי אותו על מעקה המרפסת‪ .‬אולי הוא ימשוך לקוחות לחנות‪.‬‬
‫"אז מה‪ ...‬איך ההרגשה להיות ציידת?" שאלתי‪.‬‬
‫היא קפצה שפתים‪" .‬אתה לא כועס עדיין על זה שהצטרפתי אליהן‪ ,‬נכון?"‬
‫"מה פתאום‪ .‬העיקר‪ ,‬את יודעת‪ ...‬שטוב לך‪".‬‬
‫"אני לא חושבת ש'טוב' זאת המילה המתאימה‪ ,‬עכשיו כשהגבירה אַ ְרטֶ מיס נעדרת‪ .‬אבל אני‬
‫מודה שמגניב להיות ציידת‪ .‬אני מרגישה רגועה יותר איכשהו‪ ,‬כאילו הכול האט מסביבי‪.‬‬
‫כנראה אלה חיי האלמוות‪".‬‬
‫לטשתי בה מבט בניסיון לראות מה השתנה‪ .‬היא באמת נראתה בטוחה יותר בעצמה‪ ,‬שלווה‬
‫יותר‪ .‬היא הפסיקה להסתיר את הפנים שלה מאחורי כובע ירוק‪ .‬השיער שלה היה אסוף והיא‬
‫הביטה בי ישירות כשדיברנו‪ .‬צמרמורת עברה בי כשקלטתי שבעוד חמש מאות או אלף שנה‪,‬‬
‫ביאנקה די אנג'לו תיראה בדיוק כמו שהיא נראית היום‪ .‬אולי היא תנהל שיחה בדיוק כזאת‬
‫עם איזה חצוי אחר שנים אחרי שאני כבר אהיה מת‪ ,‬אבל ביאנקה עדיין תיראה בת‬
‫שתים‪-‬עשרה‪.‬‬
‫"ניקו לא היה מסוגל להבין את ההחלטה שלי‪ ",‬מלמלה ביאנקה‪ .‬היא הביטה בי כאילו רצתה‬
‫שאגיד לה שזה בסדר‪.‬‬
‫"הוא יהיה בסדר‪ ",‬אמרתי‪" .‬מחנה החצויים אוסף הרבה ילדים קטנים‪ .‬ככה היה עם אנבת'‪".‬‬
‫ביאנקה הנהנה‪" .‬אני מקווה שנמצא אותה‪ .‬את אנבת'‪ ,‬אני מתכוונת‪ .‬יש לה מזל שיש לה חבר‬
‫כמוך‪".‬‬
‫"לא ממש עזר לה‪".‬‬
‫"אל תאשים את עצמך‪ ,‬פרסי‪ .‬סיכנת את חייך כדי להציל את אחי ואותי‪ .‬כאילו‪ ,‬זה היה ממש‬
‫אמיץ מצדך‪ .‬אם לא הייתי פוגשת אותך‪ ,‬לא הייתי מרגישה שאני יכולה להשאיר את ניקו‬
‫במחנה‪ .‬אבל עכשיו אני מרגישה שאם יש אנשים כמוך שם‪ ,‬ניקו יהיה בסדר גמור‪ .‬אתה‬
‫בחור טוב‪".‬‬
‫המחמאה הפתיעה אותי‪" .‬אפילו שהפלתי אותך בתפוס את הדגל?"‬
‫היא צחקה‪" .‬כן‪ ,‬אז חוץ מזה אתה בחור טוב‪".‬‬
‫במרחק מאתיים מטר מאיתנו‪ ,‬גרובר וזואי יצאו מבית הקפה עמוסים שקיות מאפים‬
‫ומשקאות‪ .‬האמת שלא רציתי שהם יחזרו עדיין‪ .‬זה מוזר‪ ,‬אבל גיליתי שאני נהנה לדבר עם‬
‫ביאנקה‪ .‬היא דווקא היתה בסדר‪ .‬היה הרבה יותר נעים בחברתה מאשר בחברת זואי צל‪-‬ליל‪,‬‬
‫בכל אופן‪.‬‬
‫"אז מה הסיפור איתך ועם ניקו?" שאלתי אותה‪" .‬איפה למדתם לפני ו ְֵסטאוֹבֶ ר?"‬
‫פניה עטו הבעה מבולבלת‪" .‬אני חושבת שבפנימייה בוושינגטון‪ .‬משום מה נדמה שזה היה‬
‫לפני המון זמן‪".‬‬
‫"אף פעם לא גרתם עם ההורים שלכם? כלומר‪ ,‬עם ההורה בן התמותה שלכם?"‬
‫"אמרו לנו שההורים שלנו מתו‪ .‬הקימו עבורנו קרן‪ .‬הרבה כסף‪ ,‬אני חושבת‪ .‬עורך דין היה‬
‫מגיע מדי פעם לבדוק מה שלומנו‪ .‬ואז היינו צריכים לעזוב את הפנימייה‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫ביאנקה כיווצה את גבותיה‪" .‬היינו צריכים ללכת לאיזה מקום‪ .‬אני זוכרת שזה היה חשוב‪.‬‬
‫נסענו המון זמן‪ .‬וגרנו באיזה מלון כמה שבועות‪ .‬ואז‪ ...‬אני לא יודעת‪ .‬יום אחד עורך דין‬
‫אחר בא לקחת אותנו‪ .‬הוא אמר שהגיע הזמן שנעזוב‪.‬‬
‫ֵוסטאוֹבֶ ר‪".‬‬
‫הוא הסיע אותנו מזרחה‪ ,‬דרך וושינגטון ועד מיין‪ .‬והתחלנו ללמוד בו ְ‬
‫זה היה סיפור משונה‪ .‬מצד שני‪ ,‬ביאנקה וניקו היו חצויים‪.‬‬
‫החיים של חצויים הם אף פעם לא נורמליים‪.‬‬
‫"אז את מגדלת את ניקו לבדך פחות או יותר כל החיים שלך?" שאלתי‪" .‬רק שניכם?"‬
‫היא הנהנה‪" .‬בגלל זה רציתי כל כך להצטרף לציידות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אני יודעת שזה אנוכי מצדי‪ ,‬אבל רציתי חיים משלי וחברות משלי‪ .‬אני אוהבת את‬
‫ניקו ‪ -‬שלא תבין אותי לא נכון ‪ -‬פשוט רציתי לגלות מה אני יכולה להיות מלבד אחות גדולה‬
‫עשרים וארבע שעות ביממה‪".‬‬
‫חשבתי על הקיץ האחרון‪ ,‬על איך שהרגשתי כשגיליתי שיש לי אח קטן קיקלופ‪ .‬יכולתי‬
‫להבין אותה‪.‬‬
‫"עושה רושם שזואי בוטחת בך‪ ",‬אמרתי‪" .‬אז על מה דיברתן ‪ -‬משהו מסוכן במסע‬
‫החיפושים הזה?"‬
‫"מתי?"‬
‫"אתמול בבוקר בחדר האוכל‪ ",‬אמרתי לפני שהספקתי לחשוב מה אני אומר‪" .‬משהו בקשר‬
‫לגנרל‪".‬‬
‫הפנים שלה קדרו‪" .‬איך אתה‪ ...‬כובע ההיעלמות! אתה ריגלת אחרינו?"‬
 ‫"לא! כלומר‪ ,‬לא ממש‪ .‬פשוט ‪"-‬‬
‫ניצלתי מהצורך להסביר כשזואי וגרובר הגיעו עם המשקאות והמאפים‪ .‬שוקו חם לביאנקה‬
‫ולי‪ .‬קפה להם‪.‬‬
‫קיבלתי מאפין אוכמניות‪ ,‬והוא היה טוב כל כך שכמעט הצלחתי להתעלם מהמבט הזועם‬
‫שנעצה בי ביאנקה‪.‬‬
‫"כדאי לבצע לחש מעקב‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬גרובר‪ ,‬האם יש בידיך עוד בלוטים?"‬
‫"אה‪ "...‬מלמל גרובר‪ .‬הוא היה שקוע בלעיסת מאפין בריאות‪ ,‬עם העטיפה והכול‪" .‬אני‬
‫חושב שכן‪ .‬אני צריך רק ‪"-‬‬
‫הוא קפא באמצע המשפט‪.‬‬
‫התכוונתי לשאול אותו מה קרה‪ ,‬אבל רוח חמימה חלפה על פנינו‪ ,‬כמו משב של אביב שהלך‬
‫לאיבוד באמצע החורף‪.‬‬
‫אוויר צח מלא ריחות פרחי בר ושמש‪ .‬ועוד משהו ‪ -‬משהו כמו קול‪ ,‬שניסה להגיד לנו משהו‪.‬‬
‫אזהרה‪.‬‬
‫"גרובר‪ ,‬הכוס שלך‪ ",‬אמרה זואי בתדהמה‪.‬‬
‫גרובר שמט את הכוס‪ ,‬שהיתה מקושטת בציורים של ציפורים‪ .‬הציפורים התנתקו פתאום‬
‫מהכוס ועופפו ‪ -‬להקה קטנה של יונים‪ .‬עכברוש הגומי שלי צייץ‪ .‬הוא מיהר מהמעקה אל בין‬
‫העצים ‪ -‬פרווה אמיתית‪ ,‬שפם אמיתי‪.‬‬
‫גרובר התמוטט ליד הקפה שלו‪ ,‬שנשפך בשלג והעלה אדים‪.‬‬
‫התקבצנו סביבו וניסינו להעיר אותו‪ .‬הוא נאנק והעיניים שלו מצמצו במהירות‪.‬‬
‫"היי!" אמרה תאליה‪ ,‬שהגיחה בריצה מהרחוב‪" .‬אני‪ ...‬מה קרה לגרובר?"‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוא קרס‪".‬‬
‫"אהההההה‪ ",‬נאנק גרובר‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬תקימו אותו!" אמרה תאליה‪ .‬היא אחזה בידה בחנית שלה‪ ,‬והעיפה מבטים לאחור‬
‫כאילו עוקבים אחריה‪" .‬אנחנו חייבים להסתלק מכאן‪".‬‬
‫הצלחנו להגיע לגשר העיירה לפני ששני השלדים הראשונים הופיעו‪ .‬הם הגיחו מבין העצים‬
‫משני צדי הדרך‪ .‬במקום בגדי הסוואה אפורים הם לבשו מדים כחולים של משטרת ניו‬
‫מקסיקו‪ ,‬אבל היו להם אותו עור אפור שקוף ואותן עיניים צהובות‪.‬‬
‫הם שלפו אקדחים‪ .‬אני מודה שתמיד חשבתי שיהיה מגניב ללמוד לירות באקדח‪ ,‬אבל שיניתי‬
‫את דעתי ברגע שהשלד כיוון אקדח אליי‪.‬‬
‫תאליה נקשה על הצמיד שלה‪ .‬אַ ייגיס נפתח על הזרוע שלה‪ ,‬אבל השלדים לא נרתעו‪.‬‬
‫העיניים הצהובות שלהם נותרו נעוצות בי‪.‬‬
‫שלפתי את אָ נַקלוּסמוֹס‪ ,‬אם כי לא הייתי בטוח כמה היא תועיל נגד אקדחים‪.‬‬
‫זואי וביאנקה שלפו קשתות‪ ,‬אבל ביאנקה התקשתה להסתדר כי גרובר היה מסוחרר וכל‬
‫הזמן נשען עליה‪.‬‬
 ‫"לסגת‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫התחלנו לסגת ‪ -‬אבל אז שמעתי רחש בין הענפים‪ .‬שני שלדים נוספים נגלו על הכביש‬
‫מאחורינו‪ .‬היינו מוקפים‪.‬‬
‫תהיתי היכן השלדים האחרים‪ .‬במוזיאון הטבע היו שניים‪-‬עשר‪ .‬ואז אחד השלדים הצמיד‬
‫טלפון נייד לאוזן ודיבר לתוכו‪.‬‬
‫רק שהוא לא בדיוק דיבר‪ .‬הוא פלט מין קול קרקוש‪ ,‬כמו שיניים יבשות שנוקשות על עצם‪.‬‬
‫פתאום הבנתי מה קורה‪.‬‬
‫השלדים התפצלו כדי לחפש אחרינו‪ .‬השלדים שלפנינו התקשרו לאחרים‪ .‬בקרוב יקיפו‬
‫אותנו כל התריסר‪.‬‬
‫"זה קרוב‪ ",‬נאנק גרובר‪.‬‬
‫"זה כאן‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬הוא התעקש‪" .‬המתת‪ .‬ברכת הפרא‪".‬‬
‫לא ידעתי על מה הוא מדבר‪ ,‬אבל המצב שלו הדאיג אותי‪.‬‬
‫הוא לא היה מסוגל ללכת‪ ,‬ודאי שלא להילחם‪.‬‬
‫"נצטרך להילחם אחד על אחד‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬הם ארבעה‪ .‬אנחנו ארבעה‪ .‬אולי ככה הם‬
‫יתעלמו מגרובר‪".‬‬
‫"מוסכם‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"הפרא!" נאנק גרובר‪.‬‬
‫רוח חמימה נשבה בעמק‪ ,‬מרשרשת בענפי העצים‪ ,‬אבל העיניים שלי נותרו נעוצות בשלדים‪.‬‬
‫זכרתי את הגנרל מתפאר בגורל הצפוי לאנבת'‪ .‬זכרתי איך לוק בגד בה‪.‬‬
‫והסתערתי‪.‬‬
‫השלד הראשון ירה‪ .‬הזמן האט פתאום‪ .‬אני לא אומר שיכולתי לראות את הכדור‪ ,‬אבל‬
‫יכולתי להרגיש בנתיב שלו כמו שהרגשתי זרמים באוקיינוס‪ .‬הדפתי אותו בשולי החרב שלי‬
‫והמשכתי להסתער‪.‬‬
‫השלד שלף אלה ואני קצצתי לו את הזרועות מהמרפקים‪.‬‬
‫ואז הנפתי את אָ נַקלוּסמוֹס לרוחב וחתכתי אותו לשתיים מהמותניים‪.‬‬
‫העצמות שלו התפרקו וקרקשו בערמה על האספלט‪.‬‬
‫כמעט מיד הן התחילו לזוז ולהיקשר מחדש‪ .‬השלד השני נקש לעומתי בשיניים שלו וניסה‬
‫לירות‪ ,‬אבל אני העפתי לו את האקדח מהיד אל השלג‪.‬‬
‫חשבתי שאני מסתדר לא רע‪ ,‬עד ששני השלדים האחרים ירו לי בגב‪.‬‬
‫"פרסי!" צרחה תאליה‪.‬‬
‫צנחתי עם הפנים על השלג‪ .‬ואז קלטתי משהו‪ ...‬שאני לא מת‪ .‬הכדורים פגעו בי כמו מכה‬
‫קהה‪ ,‬כאילו מישהו דחף אותי מאחור‪ ,‬אבל הם לא פצעו אותי‪.‬‬
‫פרוות האריה מנֶמֶ אָ ה! המעיל שלי היה חסין כדורים‪.‬‬
‫תאליה הסתערה על השלד השני‪ .‬זואי וביאנקה התחילו לירות חצים על השלישי והרביעי‪.‬‬
‫גרובר עמד בצד כשהידיים שלו מושטות אל העצים‪ ,‬כאילו הוא רוצה לחבק אותם‪.‬‬
‫קול ריסוק נשמע ביער משמאלנו‪ ,‬כמו בולדוזר‪ .‬אולי כוח התגבורת של השלדים מתקרב‪.‬‬
‫קמתי על הרגליים וחמקתי ממכת אלה‪ .‬השלד שחתכתי לשתיים התגבש כבר לגמרי והסתער‬
‫עליי‪.‬‬
‫לא הייתה שום דרך לעצור אותם‪ .‬זואי וביאנקה ירו על הראשים שלהם מטווח אפס‪ ,‬אבל‬
‫החצים פשוט עברו דרך ארובות העיניים שלהם‪ .‬שלד אחד הסתער על ביאנקה ואני חשבתי‬
‫שהלך עליה‪ ,‬אבל היא שלפה את סכין הציידים שלה ונעצה אותו בחזה של השלד‪ .‬השלד‬
‫כולו עלה בלהבות וכל מה שנשאר ממנו היתה ערמת אפר קטנה ותג שוטר‪.‬‬
‫"איך עשית זאת?" שאלה זואי‪.‬‬
‫"אני לא יודעת‪ ",‬אמרה ביאנקה בעצבנות‪" .‬מזל של מתחילים?"‬
‫"טוב‪ ,‬עשי זאת שוב!"‬
‫ביאנקה ניסתה‪ ,‬אבל שלושת השלדים שנשארו נזהרו ממנה‪ .‬הם הדפו אותנו לאחור‪ ,‬בטווח‬
‫אלה מהם‪.‬‬
‫"רעיונות?" אמרתי בעודנו נסוגים‪.‬‬
‫איש לא ענה‪ .‬העצים מאחורי השלדים נרעדו‪ .‬ענפים נשברו‪.‬‬
‫"מַ תָּ ת‪ ",‬מלמל גרובר‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בשאגה אדירה‪ ,‬הסתער אל הכביש מבין העצים החזיר הכי גדול שראיתי בחיים שלי‪ .‬זה‬
‫היה חזיר בר בגובה עשרה מטרים‪ ,‬עם חוטם ורוד ורטוב וחטים בגודל סירות קאנו‪.‬‬
‫על גבו הזדקרו שיערות חומות כקוצים‪ ,‬ועיניו היו פראיות וזועמות‪.‬‬
‫"ריייייייט!" הוא צווח‪ ,‬והעיף את שלושת השלדים בחטים שלו‪ .‬הוא עשה זאת בתנופה כזאת‬ ‫ִ‬
‫שהם התעופפו מעל העצים אל צלע ההר והתנפצו לרסיסים‪ ,‬עצמות ירך וזרוע מתפזרות לכל‬
‫עבר‪.‬‬
‫החזיר הסתובב לעברנו‪.‬‬
‫תאליה הרימה את החנית שלה אבל גרובר צעק‪" :‬אל תהרגי אותו!"‬
‫החזיר נחר ובטש בקרקע‪ ,‬מוכן להסתערות‪.‬‬
‫"זה חזיר הבר מאֶ רימַ נְ תוֹס‪ ",‬אמרה זואי שהתאמצה להישאר שלווה‪" .‬ספק בלבי אם נוכל‬
‫להרוג אותו‪".‬‬
‫"זו מתת‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬ברכת הפרא!"‬
‫החזיר אמר "רייייט!" וטלטל את חטיו‪ .‬זואי וביאנקה זינקו הצדה‪ .‬אני נאלצתי לדחוף את‬
‫גרובר כדי שלא ישוגר אל צלע ההר באדיבות חטי החזיר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני מרגיש ממש מבורך!" אמרתי‪" .‬להתפזר!"‬
‫רצנו בכיוונים שונים‪ ,‬ולרגע הצלחנו לבלבל את החזיר‪.‬‬
‫"הוא רוצה להרוג אותנו!" אמרה תאליה‪.‬‬
 ‫"כמובן‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬הוא פראי!"‬
‫"אז איפה הברכה כאן?" שאלה ביאנקה‪.‬‬
‫זאת נראתה לי שאלה הוגנת‪ ,‬אבל החזיר נעלב כנראה והסתער עליה‪ .‬היא היתה מהירה‬
‫משחשבתי‪ .‬היא התגלגלה הצדה והתרוממה מאחוריו‪ .‬הוא הצליף בחטים שלו וריטש את‬
‫לקלאוּדקרוֹפְ ט"‪.‬‬
‫ְ‬ ‫השלט "ברוכים הבאים‬
‫התאמצתי להיזכר במיתוס של חזיר הבר‪ .‬כמעט הייתי בטוח שהרקולס נלחם בו פעם‪ ,‬אבל‬
‫לא זכרתי איך הביס אותו‪ .‬זכרתי במעורפל שהחזיר שיטח כמה ערים יווניות לפני שהרקולס‬
‫שקלאוּדקרוֹפְ ט מבוטחת נגד מתקפות חזירי בר ענקיים‪.‬‬
‫ְ‬ ‫הצליח להכניע אותו‪ .‬קיוויתי‬
‫"הישארו בתנועה!" צעקה זואי‪ .‬היא וביאנקה רצו בכיוונים מנוגדים‪ .‬גרובר ריקד סביב‬
‫החזיר וניגן בחלילים שלו בעוד החזיר נוחר בזעם ומנסה לעקור לו את הקרביים‪ .‬תאליה‬
‫עשתה טעות והרימה את אַ ייגיס לגונן על עצמה‪ .‬למראה המדוזה צווח החזיר בזעם‪ .‬אולי היא‬
‫הזכירה לו את אחד מקרובי המשפחה שלו‪ .‬החזיר הסתער עלינו‪.‬‬
‫הסיבה היחידה שהצלחנו לחמוק ממנו היתה שרצנו במעלה הגבעה‪ ,‬ויכולנו לחמוק בין‬
‫העצים בעוד הוא חורש נתיב דרכם‪.‬‬
‫מעבר לראש הגבעה היו פסי רכבת ישנים‪ ,‬קבורים למחצה בשלג‪.‬‬
‫"לכאן!" תפסתי בזרוע של תאליה ורצנו לאורך הפסים בעוד החזיר נוהם מאחורינו‪ ,‬מחליק‬
‫ומועד בניסיון לעלות במדרון התלול‪ .‬הפרסות שלו לא נועדו לשלג‪ ,‬תודה לאלים‪.‬‬
‫מולנו ראיתי מנהרה מכוסה‪ .‬מעבר לה היה גשר קורות ישן מעל ערוץ נחל‪ .‬פתאום עלה בי‬
‫רעיון מטורף‪.‬‬
‫"בואי אחריי!"‬
‫תאליה האטה ‪ -‬לא היה לי זמן לשאול למה ‪ -‬אבל אני גררתי אותה והיא הלכה בעקבותיי‬
‫באי רצון‪ .‬מאחורינו‪ ,‬טנק חזירי במשקל עשרה טון העיף עצי אורן ופצפץ סלעים תחת‬
‫פרסותיו במרדף אחרינו‪.‬‬
‫תאליה ואני רצנו לתוך מנהרה ויצאנו בצד השני‪.‬‬
‫"לא!" צרחה תאליה‪.‬‬
‫היא החווירה כמו השלג‪ .‬עמדנו בקצה הגשר‪ .‬מתחתינו‪ ,‬המדרון הפך לערוץ תלול שצנח‬
‫לעומק של כעשרים מטר‪.‬‬
‫החזיר היה ממש מאחורינו‪.‬‬
‫"בואי!" אמרתי‪" .‬אני כמעט בטוח שהגשר יעמוד במשקל שלנו‪".‬‬
‫"אני לא יכולה!" צעקה תאליה‪ .‬העיניים שלה התרוצצו מרוב אימה‪.‬‬
‫החזיר התפרץ לתוך המנהרה ודהר בשיא המהירות‪.‬‬
‫"עכשיו!" צעקתי אל תאליה‪.‬‬
‫היא הביטה למטה ובלעה קצת רוק‪ .‬אני מוכן להישבע שהיא הפכה ירקרקה‪.‬‬
‫לא היה לי זמן לנסות ולהבין למה‪ .‬החזיר דהר לאורך המנהרה‪ ,‬היישר לעברנו‪ .‬תוכנית ב'‪.‬‬
‫הסתערתי על תאליה וגלגלתי את שנינו משולי הגשר אל צלע ההר‪ .‬גלשנו במורד הגבעה‬
‫כאילו אַ ייגיס הוא סנובורד‪ ,‬והחלקנו מעל סלעים‪ ,‬בוץ ושלג‪ .‬לחזיר לא היה כזה מזל; הוא‬
‫לא היה מסוגל לתמרן ולכן דהר היישר על הגשר הזעיר‪ ,‬במלוא עשרה הטון ששקל‪.‬‬
‫הגשר קרס תחת משקלו‪ .‬החזיר צנח אל הערוץ בצווחה רמה‪ ,‬ונחת בערמת שלג בקול פוף‬
‫אדיר‪.‬‬
‫תאליה ואני האטנו בהדרגה‪ ,‬עד שבסופו של דבר נעצרנו‪.‬‬
‫שנינו נשמנו בכבדות‪ .‬אני הייתי פצוע ומדמם‪ .‬השיער של תאליה היה מלא מחטי אורן‪.‬‬
‫לידינו‪ ,‬החזיר צווח ונאבק‪ .‬כל מה שראיתי היה קצה הגב שלו‪ ,‬המכוסה זיפי שיער‪ .‬הוא היה‬
‫תקוע בשלג כמו באריזת קלקר‪ .‬לא נראה שזה מכאיב לו‪ ,‬אבל היה ברור שהוא לא הולך‬
‫לשום מקום בינתיים‪.‬‬
‫הבטתי בתאליה‪" .‬יש לך פחד גבהים‪".‬‬
‫עכשיו כשירדנו בבטחה מההר‪ ,‬המבט הכעוס הרגיל מילא שוב את עיניה‪" .‬אל תדבר‬
‫שטויות‪".‬‬
‫"זה מסביר למה נלחצת באוטובוס של אפולו‪ .‬למה לא רצית לדבר על זה‪".‬‬
‫היא נשמה נשימה עמוקה‪ ,‬ואז הברישה את מחטי האורן מהשיער שלה‪" .‬אם תגלה למישהו‪,‬‬
‫אני נשבעת לך ‪"-‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬מה פתאום‪ .‬פשוט‪ ...‬לבת של זאוס‪ ,‬אדון השחקים‪ ,‬יש פחד גבהים?"‬
‫היא עמדה לדחוף אותי לשלג אבל אז שמענו את גרובר צועק מלמעלה‪" :‬האלוווו?"‬
‫"כאן‪ ,‬למטה!" קראתי‪.‬‬
‫לאחר כמה דקות הצטרפו אלינו זואי‪ ,‬ביאנקה וגרובר‪.‬‬
‫עמדנו והבטנו בחזיר הבר הנאבק בשלג‪.‬‬
‫"ברכת הפרא‪ ",‬אמר גרובר‪ ,‬אם כי עכשיו ראו עליו שגם הוא חושש‪.‬‬
‫"אכן‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬עלינו לנצל אותה‪".‬‬
‫"חכו רגע‪ ",‬אמרה תאליה ברוגז‪ .‬היא עדיין נראתה כאילו הפסידה בקרב היאבקות עם עץ‬
‫אורן‪" .‬תסבירו לי למה אתם משוכנעים כל כך שהחזיר הזה הוא ברכה‪".‬‬
‫גרובר הביט בה בחוסר ריכוז‪" .‬זה הטרמפ שלנו מערבה‪.‬‬
‫יש לכם מושג באיזו מהירות החזיר הזה מסוגל להתקדם?"‬
‫"כיף‪ ",‬אמרתי‪" .‬כמו‪ ...‬רודיאו חזירים‪".‬‬
‫גרובר הנהן‪" .‬אנחנו צריכים לעלות עליו‪ .‬הלוואי‪ ...‬הלוואי שהיה לי זמן להסתכל קצת‬
‫מסביב‪ .‬אבל זה נעלם‪".‬‬
‫"מה נעלם?"‬
‫לא נראה שגרובר שומע אותי‪ .‬הוא ניגש לחזיר וזינק על הגב שלו‪ .‬החזיר הצליח כבר‬
‫להיחלץ חלקית‪ .‬ברגע שהוא ישתחרר‪ ,‬לא נוכל לעצור אותו‪ .‬גרובר שלף את חליל הפאן‬
‫שלו‪ .‬הוא התחיל לנגן נעימה עליזה וזרק לחזיר תפוח‪ .‬התפוח צף והסתחרר ממש מתחת לאף‬
‫של החזיר‪ ,‬והחזיר התחיל להשתולל בניסיון להגיע אליו‪.‬‬
‫"היגוי אוטומטי‪ ",‬מלמלה תאליה‪" .‬גדול‪".‬‬
‫היא צעדה בכבדות בשלג וקפצה מאחורי גרובר‪ .‬נשאר עוד הרבה מקום לכולנו‪.‬‬
‫זואי וביאנקה ניגשו לחזיר‪.‬‬
‫"חכו רגע‪ ",‬אמרתי‪" .‬יש לכן מושג על מה גרובר מדבר ‪ -‬ברכת הפרא הזאת?"‬
‫"כמובן‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬האם לא חשת בכך ברוח? חזק כל כך‪ ...‬מעולם לא חשבתי שאחוש‬
‫שוב בנוכחותו‪".‬‬
‫"בנוכחות של מי?"‬
‫היא לטשה בי מבט כאילו הייתי אידיוט‪" .‬של אדון הפרא‪ ,‬כמובן‪ .‬לרגע חולף‪ ,‬עם הגעת‬
‫החזיר‪ ,‬חשתי בנוכחותו של ַפּאן‪".‬‬
 ‫‪13‬‬
‫אנחנו מבקרים במגרש הגרוטאות של האלים‬
‫רכבנו על החזיר עד שעת השקיעה‪ .‬עוד קצת והישבן שלי לא היה עומד בזה‪ .‬תארו לעצמכם‬
‫רכיבה על מברשת פלדה ענקית מעל מצע של חצץ‪ ,‬יום שלם‪ .‬ככה בערך ההרגשה‬
‫כשרוכבים על גב של חזיר בר‪.‬‬
‫אין לי מושג כמה קילומטרים עברנו‪ ,‬אבל ההרים נעלמו מאחורינו והתחלפו בקילומטרים של‬
‫ארץ שטוחה ויבשה‪.‬‬
‫העשב והשיחים הלכו והידלדלו עד שדהרנו )חזירי בר דוהרים?) בתוך מדבר‪.‬‬
‫עם רדת הלילה‪ ,‬החזיר נעצר בערוץ נחל ונחר בקול‪ .‬הוא התחיל לשתות מהמים הבוציים ואז‬
‫תלש קקטוס מהקרקע ולעס אותו‪ ,‬עם כל הקוצים‪.‬‬
‫"זהו‪ ,‬הוא לא ימשיך מכאן‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬כדאי שנרד ממנו כל עוד הוא אוכל‪".‬‬
‫לא היה קשה לשכנע אותנו‪ .‬החלקנו מגב החזיר בעודו עסוק בתלישת קקטוסים‪ .‬התרחקנו‬
‫ממנו בדשדוש‪ ,‬בישבנים דואבים‪.‬‬
‫אחרי הקקטוס השלישי ועוד קצת מים בוציים‪ ,‬החזיר צווח וגיהק‪ ,‬ואז הסתובב ודהר בחזרה‬
‫מזרחה‪.‬‬
‫"ההרים מוצאים חן בעיניו יותר‪ ",‬ניחשתי‪.‬‬
‫"צודק לגמרי‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬תראו‪".‬‬
‫לפנינו היה כביש דו נתיבי קבור חלקית בחול‪ .‬מצד אחד של הכביש היה אוסף בניינים‪ ,‬קטן‬
‫מכדי שיזכה בתואר עיירה‪ :‬בית חסום בקרשים‪ ,‬מסעדה מקסיקנית שנראה שהפעם האחרונה‬
‫שנפתחה היתה לפני שזואי נולדה‪ ,‬וסניף דואר לבן עם השלט "סוף הדרך‪ ,‬אריזונה" תלוי‬
‫במעוקם מעל הדלת‪ .‬מעבר לבניינים היתה שורת גבעות‪ ...‬אבל אז קלטתי שאלה לא גבעות‬
‫רגילות‪.‬‬
‫האזור מסביב היה שטוח מדי‪ .‬הגבעות היו תלים ענקיים של מכוניות ישנות‪ ,‬מכשירים‬
‫שבורים ופסולת מתכת מסוגים שונים‪ .‬זה היה מגרש גרוטאות‪ ,‬ונראה שהוא נמשך לנצח‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"משהו אומר לי שלא נמצא פה מכונית להשכרה‪ ",‬אמרה תאליה‪ .‬היא הביטה בגרובר‪" .‬אז‬
‫מה‪ ,‬אין לך עוד חזיר בר לשלוף מהשרוול?"‬
‫גרובר היה עסוק ברחרוח האוויר‪ ,‬ונראה לחוץ‪ .‬הוא הוציא מהכיס את הבלוטים והשליך‬
‫אותם לחול‪ ,‬ואז ניגן בחליל פאן שלו‪ .‬הבלוטים הסתדרו מעצמם בדפוס שנראה לי חסר‬
‫משמעות‪ ,‬אבל גרובר נראה מודאג‪.‬‬
‫"אלה אנחנו‪ ",‬אמר‪" .‬חמשת הבלוטים כאן בצד‪".‬‬
‫"איזה מהם הוא אני?" שאלתי‪.‬‬
 ‫"הקטן המעוות ההוא‪ ",‬הציעה זואי‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬תסתמי‪".‬‬
‫"הבלוטים האלה‪ ",‬אמר גרובר והצביע שמאלה‪" ,‬זה צרות‪".‬‬
‫"מפלצת?" שאלה תאליה‪.‬‬
‫גרובר היסס‪" .‬אני לא מריח שום דבר‪ ,‬וזה לא הגיוני‪ .‬אבל הבלוטים לא משקרים‪ .‬האתגר‬
‫הבא שלנו‪"...‬‬
‫הוא הצביע היישר לעבר מגרש הגרוטאות‪ .‬אור השמש כמעט נעלם בשלב זה‪ ,‬וגבעות‬
‫המתכת נראו כמו כוכב לכת חייזרי‪.‬‬
‫החלטנו לחנות למשך הלילה ולהיכנס למגרש הגרוטאות בבוקר‪ .‬איש מאיתנו לא רצה‬
‫להסתובב שם בחושך‪.‬‬
‫זואי וביאנקה שלפו מהתרמילים שלהן חמישה שקי שינה ומזרוני גומאוויר‪ .‬אני לא יודע איך‬
‫הן עשו את זה כי התרמילים היו קטנטנים‪ ,‬אבל כנראה הם היו מכושפים והיה בתוכם הרבה‬
‫מקום‪ .‬שמתי לב שגם הקשתות ואשפות החצים שלהן היו קסומות‪ .‬בהתחלה לא הבחנתי בזה‪,‬‬
‫אבל כשהציידות נזקקו להן הן פשוט הופיעו על הגב שלהן‪ .‬כשלא נזקקו להן‪ ,‬הן נעלמו‪.‬‬
‫הלילה התקרר במהירות‪ .‬גרובר ואני אספנו קרשים ישנים מחורבת הבית ותאליה ירתה בהם‬
‫ברק להדלקת מדורה‪ .‬בתוך זמן קצר היה לנו נוח‪ ,‬עד כמה שיכול להיות נוח בעיר רפאים‬
‫הרוסה באמצע שום מקום‪.‬‬
‫"הכוכבים יצאו‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫היא צדקה‪ .‬כאן‪ ,‬במקום שאין בו אורות עירוניים המאירים את השמיים באור כתום‪ ,‬נראו‬
‫מיליוני כוכבים‪.‬‬
‫"מדהים‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬אף פעם לא יצא לי ממש לראות את שביל החלב‪".‬‬
‫"וזוהי רק ההתחלה‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬בימי קדם נראו כוכבים רבים יותר‪ .‬קבוצות כוכבים‬
‫שלמות נעלמו בשל זיהום האור האנושי‪".‬‬
‫"את מדברת כאילו את בעצמך לא אנושית‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫זואי הרימה גבה‪" .‬אני ציידת‪ .‬קרובים ללבי אזורי הפרא של העולם‪ .‬ואתה‪ ,‬כלום אינך‬
‫מסכים?"‬
‫"לא 'כלום אינך'‪ ",‬תיקנה אותה תאליה‪" .‬סתם 'אתה לא'‪".‬‬
‫"אך זוהי שאלה‪".‬‬
‫"אז מה‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬לא 'כלום אינך' ולא 'האינך' ולא 'אינך'‪ .‬אומרים 'אתה לא'‪".‬‬
‫זואי הרימה ידיים בתסכול‪" .‬כמה מתעבת אני את השפה הזאת‪ .‬היא משתנה תכופות כל‬
‫כך!"‬
‫גרובר נאנח‪ .‬הוא המשיך לבהות בכוכבים כאילו חשב עדיין על עניין זיהום האור‪" .‬לו רק‬
‫היה כאן פאן‪ ,‬הוא היה מסדר הכול‪".‬‬
‫זואי הנהנה בעצב‪.‬‬
‫"אולי זה היה הקפה‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬הרוח נשבה כששתיתי קפה‪ .‬אולי אם אשתה עוד‬
‫קפה‪"...‬‬
‫בקלאוּדקרוֹפְ ט‪ ,‬אבל לא הייתי מסוגל‬
‫ְ‬ ‫הייתי די בטוח שלקפה לא היה שום קשר למה שקרה‬
‫לומר את זה לגרובר‪.‬‬
‫חשבתי על עכברוש הגומי ועל ציפורי הנייר שהתעוררו פתאום לחיים כשהרוח נשבה‪.‬‬
‫"גרובר‪ ,‬אתה באמת חושב שזה היה פאן? כלומר‪ ,‬אני יודע שאתה רוצה שזה יהיה הוא‪".‬‬
‫"הוא שלח לנו עזרה‪ ",‬התעקש גרובר‪" .‬אני לא יודע איך או למה‪ .‬אבל הרגשתי בנוכחות‬
‫שלו‪ .‬אחרי שמסע החיפושים הזה ייגמר‪ ,‬אני מתכוון לחזור לניו מקסיקו ולשתות ליטרים של‬
‫קפה‪ .‬זה כיוון החקירה הכי טוב שהיה לנו זה אלפיים שנה‪ .‬הייתי כל כך קרוב‪".‬‬
‫לא עניתי לו‪ .‬לא רציתי למחוץ לו את התקוות‪.‬‬
‫"מה שאני רוצה לדעת‪ ",‬אמרה תאליה והביטה בביאנקה‪" ,‬זה איך השמדת את אחד הזומבים‪.‬‬
‫יש עוד הרבה כאלה‪.‬‬
‫אנחנו צריכים לגלות איך נלחמים בהם‪".‬‬
‫ביאנקה נדה בראשה‪" .‬אני לא יודעת‪ .‬פשוט דקרתי אותו והוא עלה בלהבות‪".‬‬
‫"אולי יש משהו מיוחד בסכין שלך‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"סכינה זהה לשלי‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬עשוי הוא ארד שמימי‪ ,‬אכן‪ .‬אך לשלי לא היתה השפעה‬
‫שכזאת‪".‬‬
‫"אולי צריך לפגוע בנקודה מסוימת בשלד‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫נראה שביאנקה מרגישה שלא בנוח עם כל תשומת הלב הממוקדת בה‪.‬‬
‫"אין לכך חשיבות‪ ",‬אמרה לה זואי‪" .‬עוד נגלה את התשובה‪.‬‬
‫ובינתיים עלינו לתכנן את המשך דרכנו‪ .‬לאחר שנחצה את מגרש הגרוטאות‪ ,‬עלינו להמשיך‬
‫בנתיב מערבה‪ .‬אם נוכל לאתר כביש העובר שם‪ ,‬נתפוס טרמפים עד העיר הקרובה‪.‬‬
‫סבורה אני כי זאת לאס וגאס‪".‬‬
‫עמדתי למחות ולומר שגרובר ואני עברנו דברים לא נעימים בעיר הזאת‪ ,‬אבל ביאנקה‬
‫הקדימה אותי‪.‬‬
‫"לא!" היא אמרה‪" .‬לא לשם!"‬
‫היא נראתה ממש מבוהלת‪ ,‬כמו על המסילה הכי תלולה של רכבת הרים‪.‬‬
‫זואי כיווצה את המצח‪" .‬מדוע?"‬
‫ביאנקה נשמה נשימה נרעדת‪" .‬אני‪ ...‬אני חושבת שגרנו שם כמה זמן‪ .‬ניקו ואני‪.‬‬
‫כשהסתובבנו בדרכים‪ .‬ואז‪ ,‬אני לא מצליחה לזכור‪"...‬‬
‫פתאום עלתה בדעתי מחשבה מאוד מטרידה‪ .‬זכרתי את מה שסיפרה לי ביאנקה‪ ,‬איך שהיא‬
‫וניקו התגוררו תקופה מסוימת בבית מלון‪ .‬גרובר ואני החלפנו מבט‪ ,‬והיתה לי הרגשה‬
‫שמחשבה דומה עוברת בראשו‪.‬‬
‫"ביאנקה‪ ",‬אמרתי‪" .‬המלון שבו גרתם‪ .‬קראו לו במקרה מלון וקזינו 'לוטוס'?"‬
 ‫העיניים שלה נפערו‪" .‬איך ידעת?"‬
‫"אה‪ ,‬נהדר‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬מה זה קזינו לוטוס?"‬
‫"לפני שנתיים‪ ",‬אמרתי‪" ,‬גרובר‪ ,‬אנבת' ואני נלכדנו שם‪.‬‬
‫הוא בנוי ככה שאתה פשוט לא רוצה לעזוב‪ .‬נשארנו שם בערך שעה‪ .‬כשיצאנו גילינו שעברו‬
‫חמישה ימים‪ .‬במקום הזה הזמן עובר מהר יותר‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬לא‪ ,‬זה לא ייתכן‪".‬‬
‫"אמרת שמישהו בא והוציא אתכם משם‪ ",‬נזכרתי‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"איך הוא נראה? מה הוא אמר?"‬
‫"אני‪ ...‬אני לא זוכרת‪ .‬בבקשה‪ ,‬אני ממש לא רוצה לדבר על זה‪".‬‬
‫זואי רכנה קדימה בהבעת דאגה‪" .‬אמרת שוושינגטון השתנתה כשחזרתם לשם בקיץ האחרון‪.‬‬
‫לא זכרת את הרכבת התחתית‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל ‪"-‬‬
‫"ביאנקה‪ ",‬אמרה זואי‪" ,‬התוכלי לנקוב לי בשמו של נשיא ארצות הברית הנוכחי?"‬
‫"אל תהיי מצחיקה‪ ",‬אמרה ביאנקה‪ .‬היא אמרה את השם הנכון‪.‬‬
‫"ומי היה הנשיא לפניו?" שאלה זואי‪.‬‬
‫ביאנקה הרהרה רגע‪" .‬רוזוולט‪".‬‬
‫זואי בלעה רוק‪" .‬תיאודור או פרנקלין?"‬
‫"פרנקלין‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬פרנקלין דלאנו רוזוולט‪".‬‬
‫"רוזוולט?" שאלתי‪" .‬כמו דרך רוזוולט במנהטן?" כי באמת‪ ,‬זה כל מה שידעתי על רוזוולט‪.‬‬
‫"ביאנקה‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬רוזוולט לא היה הנשיא הקודם‪.‬‬
‫תקופת כהונתו כנשיא חלפה לפני כשבעים שנה‪".‬‬
‫"לא יכול להיות‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬אני‪ ...‬אני לא כזאת מבוגרת‪".‬‬
‫היא בהתה בידיים שלה כאילו מבקשת לבדוק שהן לא מקומטות‪.‬‬
‫העיניים של תאליה נמלאו עצב‪ .‬אני מניח שהיא הכירה את ההרגשה הזאת‪ ,‬כשמוציאים‬
‫אותך לתקופה מסויימת מרצף הזמן הרגיל‪" .‬זה לא חשוב‪ ,‬ביאנקה‪ .‬הדבר החשוב הוא שאת‬
‫וניקו בטוחים‪ .‬הצלחתם להיחלץ משם‪".‬‬
‫"אבל איך?" אמרתי‪" .‬אנחנו היינו שם רק שעה ובקושי הצלחנו להיחלץ‪ .‬איך נחלצתם משם‬
‫אחרי כל כך הרבה זמן?"‬
‫"אמרתי לך‪ ".‬נראה שביאנקה עומדת לפרוץ בבכי‪" .‬מישהו בא ואמר שהגיע הזמן לעזוב‪ .‬ו ‪-‬‬
‫"‬
‫"אבל מי? ולמה הוא עשה את זה?"‬
‫לפני שהיא הספיקה לענות‪ ,‬אור מסנוור הציף אותנו מכיוון הכביש‪ .‬פנסי מכונית הופיעו‬
‫כאילו משום מקום‪ .‬חלק מסוים בי קיווה שזה אפולו שבא לתת לנו שוב טרמפ‪ ,‬אבל המנוע‬
‫היה שקט בהרבה מהמנוע של מרכבת השמש‪ ,‬וחוץ מזה‪ ,‬היה לילה עכשיו‪ .‬חטפנו את שקי‬
‫השינה שלנו והתפזרנו לכל הכיוונים בעוד לימוזינה צחורה נעצרת מולנו‪.‬‬
‫הדלת האחורית של הלימוזינה נפתחה ממש לידי‪ .‬לפני שהספקתי להתרחק‪ ,‬חוד של חרב נגע‬
‫בצווארי‪ .‬שמעתי את זואי ואת ביאנקה דורכות את הקשתות שלהן‪ .‬בעל החרב יצא‬
‫מהמכונית ואני נסוגותי באיטיות‪ .‬לא היתה לי ברירה‪ ,‬כי הוא דחף את החרב מתחת לסנטר‬
‫שלי‪.‬‬
‫הוא חייך חיוך אכזרי‪" .‬כבר לא כל כך זריז‪ ,‬מה‪ ,‬אפס?"‬
‫זה היה גבר גדול עם תספורת קצוצה‪ ,‬מעיל אופנוענים מעור שחור‪ ,‬מכנסי ג'ינס שחורים‪,‬‬
‫גופייה לבנה ונעליים צבאיות‪ .‬משקפי טייסים הסתירו לו את העיניים‪ ,‬אבל ידעתי כבר מה‬
‫מסתתר מאחורי הזגוגיות המחוסמות ‪ -‬ארובות עיניים חלולות מלאות להבות אדומות‪.‬‬
‫"ארס‪ ",‬נהמתי‪.‬‬
‫אל המלחמה העיף מבט בחברים שלי‪" .‬עמוד נוח‪".‬‬
‫הוא נקש באצבעותיו וכלי הנשק שלהם נפלו על הקרקע‪.‬‬
‫"הפגישה שלנו כאן ידידותית‪ ".‬הוא דחק בחוד החרב עוד קצת‪" .‬הייתי שמח לקחת איתי את‬
‫הראש שלך‪ ,‬אבל מישהי רוצה לפגוש אותך‪ .‬ואני אף פעם לא עורף ראשים בנוכחותה של‬
‫ליידי‪".‬‬
‫"איזו ליידי?" שאלה תאליה‪.‬‬
‫ארס הביט בה‪" .‬תראו תראו‪ .‬שמעתי שחזרת אלינו‪".‬‬
‫הוא הוריד את החרב ודחף אותי ממנו‪.‬‬
‫"תאליה‪ ,‬בת זאוס‪ ",‬אמר ארס בהרהור‪" .‬את לא מסתובבת בחברה מוצלחת במיוחד‪".‬‬
‫"מה אתה רוצה‪ ,‬ארס?" היא אמרה‪" .‬מי יושבת במכונית?"‬
‫ארס חייך‪ ,‬נהנה מכל תשומת הלב‪" .‬אה‪ ,‬לא נראה לי שהיא תרצה להיפגש עם מישהו מכם‪.‬‬
‫בעיקר לא איתן‪ ".‬הוא סימן בסנטר שלו לעבר זואי וביאנקה‪" .‬למה שלא תקנו לכם משהו‬
‫לאכול? זה לא ייקח לפרסי יותר מכמה דקות‪".‬‬
‫"לא נפקיר אותו לידיך‪ ,‬לורד ארס‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"וחוץ מזה‪ ",‬הצליח גרובר לומר‪" ,‬המסעדה המקסיקנית סגורה‪".‬‬
‫ארס נקש שוב באצבעותיו‪ .‬האורות בתוך המסעדה נדלקו פתאום‪ .‬הקרשים שחסמו את הדלת‬
‫התעופפו לכל הכיוונים והשלט "סגור" התהפך אל "פתוח"‪" .‬אמרת משהו‪ ,‬תיש?"‬
‫"לכו‪ ",‬אמרתי לחברים שלי‪" .‬אני אסתדר‪".‬‬
‫ניסיתי להישמע בטוח בעצמי יותר משהרגשתי‪ .‬אני לא חושב שהצלחתי לעבוד על ארס‪.‬‬
‫"שמעתם אותו‪ ",‬הוא אמר‪" .‬הוא גדול וחזק‪ .‬הוא יודע מה הוא עושה‪".‬‬
‫באי רצון פנו חבריי אל המסעדה‪ .‬ארס בחן אותי בתיעוב ואז פתח את דלת הלימוזינה כמו‬
‫נהג‪.‬‬
‫"תיכנס‪ ,‬פרחח‪ ",‬אמר‪" .‬ותתנהג יפה‪ .‬היא הרבה פחות סלחנית ממני להתחצפויות‪".‬‬
‫כשראיתי אותה‪ ,‬הפה שלי נפער‪.‬‬
‫שכחתי איך קוראים לי‪ .‬שכחתי איפה אני נמצא‪ .‬שכחתי איך לדבר במשפטים שלמים‪.‬‬
‫היא היתה לבושה בשמלת סאטן אדומה והשיער שלה גלש על כתפיה במפל של תלתלים‪.‬‬
‫הפנים שלה היו היפות ביותר שראיתי בחיים‪ :‬איפור מושלם‪ ,‬עיניים בורקות‪ ,‬חיוך שהיה‬
‫מאיר את הצד האפל של הירח‪.‬‬
‫במחשבה לאחור‪ ,‬אני לא מסוגל לתאר למי היא היתה דומה‪.‬‬
‫או אפילו מה היה צבע השיער או העיניים שלה‪ .‬תבחרו את השחקנית היפה ביותר שעולה‬
‫בדעתכם‪ .‬האלה היתה יפה ממנה פי מאה‪ .‬תבחרו את צבע השיער שאתם הכי אוהבים‪ ,‬צבע‬
‫העיניים‪ ,‬הכול‪ .‬ככה היא נראתה‪.‬‬
‫כשהיא חייכה אליי‪ ,‬לשבריר שנייה היא נראתה קצת כמו אנבת'‪ .‬רגע אחר כך היא נראתה‬
‫כמו שחקנית טלוויזיה שהייתי מאוהב בה בכיתה ה'‪ .‬ואז‪ ...‬טוב‪ ,‬אתם מבינים את הרעיון‬
‫הכללי‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬הנה אתה‪ ,‬פרסי‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬אני אַ פְ רוֹדיטָ ה‪".‬‬
‫התיישבתי בזהירות על המושב מולה ואמרתי משהו בסגנון של‪" :‬אמ אה גה‪".‬‬
‫היא חייכה‪" .‬כמה מתוק מצדך‪ .‬תחזיק את זה בשבילי‪ ,‬בבקשה‪".‬‬
‫היא הושיטה לי מראה ממורקת בגודל צלחת כדי שאחזיק אותה מולה‪ .‬היא רכנה קדימה‬
‫ותיקנה את השפתון שלה‪ ,‬אם כי לא יכולתי למצוא בו שום פגם‪.‬‬
‫"אתה יודע מדוע אתה כאן?" היא שאלה‪.‬‬
‫רציתי לענות‪ .‬למה לא הייתי מסוגל לחבר שתי מילים למשפט? היא בסך הכול אישה‪ .‬אישה‬
‫יפהפייה‪ .‬עם עיניים כמו בריכות מים באביב‪ ....‬וואו‪.‬‬
‫צבטתי לעצמי את הזרוע‪ ,‬בכוח‪.‬‬
‫"אני‪ ...‬אני לא יודע‪ ",‬הצלחתי לגמגם‪.‬‬
‫"אוי‪ ",‬אמרה אפרודיטה‪" .‬עדיין בהכחשה?"‬
‫מחוץ למכונית שמעתי את ארס מצחקק‪ .‬היתה לי הרגשה שהוא שומע כל מילה מהשיחה‬
‫שלנו‪ .‬הרעיון שהוא עומד ומצותת הכעיס אותי‪ ,‬וזה עזר לראש שלי להצטלל‪.‬‬
‫"אני לא יודע על מה את מדברת‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מדוע יצאת למסע החיפושים הזה?"‬
‫"אַ ְרטֶ מיס נחטפה!"‬
‫אפרודיטה גלגלה עיניים‪" .‬נו‪ ,‬אַ ְרטֶ מיס‪ .‬באמת‪ .‬מקרה אבוד‪ .‬כלומר‪ ,‬אם מחליטים כבר‬
‫לחטוף אלה‪ ,‬זאת צריכה להיות מישהי עוצרת נשימה ביופייה‪ ,‬אתה לא חושב? אני מרחמת‬
‫על האומללים שנאלצו לכלוא את אַ ְרטֶ מיס‪ .‬מ‪-‬ש‪-‬ע‪-‬מם!"‬
‫"היא רדפה אחרי מפלצת‪ ",‬מחיתי‪" .‬מפלצת ממש ממש מסוכנת‪ .‬אנחנו חייבים למצוא‬
‫אותה!"‬
‫אפרודיטה הורתה לי להרים קצת את המראה‪ .‬נראה שהיא מצאה בעיה מיקרוסקופית כלשהי‬
‫בזווית העין שלה והיתה חייבת לתקן את המסקרה‪" .‬תמיד יש איזו מפלצת‪ .‬אבל פרסי‪,‬‬
‫יקירי‪ ,‬זאת הסיבה לכך שהאחרים יצאו למסע החיפושים הזה‪ .‬אני מתעניינת בך‪".‬‬
‫הלב שלי הלם בכוח‪ .‬לא רציתי לענות‪ ,‬אבל העיניים שלה משכו לי את התשובה מהפה‪.‬‬
‫"אנבת' נמצאת בסכנה‪".‬‬
‫אפרודיטה קרנה כולה‪" .‬בדיוק!"‬
‫"אני חייב לעזור לה‪ ",‬אמרתי‪" .‬היו לי כל מיני חלומות‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬אתה חולם עליה! זה כל כך חמוד!"‬
‫"לא! כלומר‪ ...‬לא לזה התכוונתי‪".‬‬
‫היא צקצקה בלשונה‪" .‬פרסי‪ ,‬אני בצד שלך‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬אני הסיבה לכך שאתה כאן‪".‬‬
‫בהיתי בה‪" .‬מה?"‬
‫"החולצה המורעלת שהאחים שוד נתנו לפיבי‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬
‫"חשבת שזה קרה במקרה? בלאקג'ק שבא לעזור לך? העובדה שהצלחת לחמוק מהמחנה?"‬
‫"את עשית את זה?"‬
‫"כמובן! כי באמת‪ ,‬כמה שהציידות הללו משעממות!‬
‫מסע חיפושים אחרי איזו מפלצת‪ ,‬בלה בלה בלה‪ .‬להציל את אַ ְרטֶ מיס‪ .‬מצדי שתישאר‬
‫חטופה‪ .‬אבל מסע למען אהבת אמת ‪"-‬‬
‫"רגע‪ ,‬לא אמרתי ש ‪"-‬‬
‫"אוי‪ ,‬יקירי‪ .‬אין צורך לומר‪ .‬אתה יודע שאנבת' עמדה להצטרף לציידות‪ ,‬נכון?"‬
‫הסמקתי‪" .‬לא הייתי בטוח ‪"-‬‬
‫"היא עמדה לוותר על חייה! ואתה‪ ,‬יקירי‪ ,‬אתה יכול להציל אותה מגורל נורא זה‪ .‬זה כל כך‬
‫רומנטי!"‬
‫"אה‪"...‬‬
‫"נו‪ ,‬תוריד את המראה‪ ",‬פקדה עליי אפרודיטה‪" .‬אני נראית בסדר גמור‪".‬‬
‫לא קלטתי שאני עדיין מחזיק את המראה מורמת‪ ,‬אבל ברגע שהורדתי אותה הרגשתי כמה‬
‫הזרועות שלי כואבות‪.‬‬
‫"ועכשיו תקשיב לי‪ ,‬פרסי‪ ",‬אמרה אפרודיטה‪" .‬הציידות הן האויב שלך‪ .‬תשכח מהן‬
‫ומאַ ְרטֶ מיס ומהמפלצת‪ .‬זה לא חשוב‪ .‬תתרכז במציאת אנבת' ובהצלתה‪".‬‬
‫"את יודעת איפה היא?"‬
‫אפרודיטה נופפה בידה בחוסר סבלנות‪" .‬לא‪ ,‬לא‪ .‬אני משאירה את הפרטים הקטנים לך‪ .‬אבל‬
‫עידנים עברו מאז שהיה לנו סיפור אהבה טראגי משובח‪".‬‬
‫"רגע רגע רגע‪ ,‬קודם כל‪ ,‬לא אמרתי שום דבר על אהבה‪.‬‬
 ‫וחוץ מזה‪ ,‬מה זאת אומרת טראגי?"‬
‫"האהבה גוברת על כל קושי‪ ",‬הבטיחה אפרודיטה‪" .‬תראה את הֶ ֵלנָה ופּאריס‪ .‬הם נתנו‬
‫למשהו להפריד ביניהם?"‬
‫"הם לא אלה שגרמו למלחמת טרויה ולמוות של אלפי אנשים?"‬
‫"נו‪ .‬לא זאת הנקודה‪ .‬עשה את אשר לבך מצווה עליך‪".‬‬
‫"אבל‪ ...‬אני לא יודע מה הוא אומר‪ .‬הלב שלי‪ ,‬זאת אומרת‪".‬‬
‫היא חייכה חיוך מלא אהדה‪ .‬היא באמת היתה יפהפייה‪.‬‬
‫ולא רק בגלל הפנים היפות שלה‪ .‬האמונה שלה באהבה היתה חזקה כל כך‪ ,‬שהיה קשה שלא‬
‫להסתחרר כשהיא דיברה עליה‪.‬‬
‫"חוסר הידיעה הוא חצי מהכיף‪ ",‬אמרה אפרודיטה‪" .‬כאב מתוק‪ ,‬האין זאת? כשאינך בטוח‬
‫את מי אתה אוהב ומי אוהב אותך? אח‪ ,‬ילדים! זה כל כך חמוד שעוד רגע אתחיל לבכות‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬אל תבכי‪".‬‬
‫"ואל דאגה‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אני לא אתן לזה להיות קל ומשעמם‪ .‬לא‪ ,‬תכננתי בשבילך‬
‫הפתעות נפלאות‪ .‬חיבוטי נפש‪ .‬התלבטויות‪ .‬אח‪ ,‬חכה ותראה‪".‬‬
‫"זה ממש בסדר‪ ",‬אמרתי לה‪" .‬חבל שתטרחי כל כך‪".‬‬
‫"אתה כל כך חמוד‪ .‬הלוואי שכל הבנות שלי היו יכולות לשבור את הלב לנער נחמד כמוך‪".‬‬
‫העיניים של אפרודיטה נמלאו דמעות‪" .‬ועכשיו כדאי שתלך‪ .‬ובאמת כדאי שתיזהר בשטח‬
‫של בעלי‪ ,‬פרסי‪ .‬אל תיקח שום דבר‪ .‬הוא כל כך קפדני בכל מה שקשור בצעצועים והשטויות‬
‫שלו‪".‬‬
‫"מה?" שאלתי‪" .‬את מתכוונת להֵ ַפייסטוֹס?"‬
‫אבל דלת המכונית נפתחה וארס תפס לי בכתף‪ ,‬ומשך אותי מהמכונית בחזרה אל הלילה‬
‫המדברי‪.‬‬
‫הראיון שלי עם אלת האהבה נגמר‪.‬‬
‫"יש לך מזל‪ ,‬אפס‪ ".‬ארס דחף אותי מהלימוזינה‪" .‬תהיה אסיר תודה‪".‬‬
‫"על מה?"‬
‫"שאנחנו כל כך נחמדים אליך‪ .‬אם זה היה תלוי בי ‪"-‬‬
‫"אז למה לא הרגת אותי וזהו?" עניתי‪ .‬זה היה דבר מטופש לומר לאל המלחמה‪ ,‬אבל‬
‫בנוכחותו תמיד הרגשתי כועס ופזיז‪.‬‬
‫הוא הנהן‪ ,‬כאילו סוף סוף אמרתי משהו אינטליגנטי‪.‬‬
‫"הייתי שמח להרוג אותך‪ ,‬לגמרי‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אבל אתה מבין‪ ,‬אני בבעיה‪ .‬לפי השמועות‬
‫שמסתובבות באולימפוס‪ ,‬יכול מאוד להיות שאתה עומד להביא למלחמה הכי גדולה‬
‫בהיסטוריה של היקום‪ .‬אני לא יכול להסתכן ולחבל בזה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬אפרודיטה חושבת‬
‫שאתה איזה כוכב של אופרת סבון או משהו כזה‪ .‬אם אני אהרוג אותך‪ ,‬היא לא תהיה מרוצה‪.‬‬
‫אבל אל תדאג‪ .‬לא שכחתי את ההבטחה שלי‪ .‬בקרוב ‪ -‬ממש בקרוב ‪ -‬תרים חרב להילחם‪,‬‬
‫ותיזכר בחמתו של ארס‪".‬‬
‫קפצתי אגרופים‪" .‬למה לחכות? כבר הבסתי אותך פעם אחת‪ .‬מה שלום הקרסול שלך?"‬
‫הוא חייך חיוך עקמומי‪" .‬לא רע‪ ,‬אפס‪ .‬אבל אתה טירון בהשוואה למלך העלבונות‪ .‬אני‬
‫אתחיל את הקרב כשארצה בכך‪ .‬ועד אז‪ ...‬אתה יכול לקפוץ לי‪".‬‬
‫הוא נקש באצבעותיו והעולם עשה סלטה שלמה בענן אבק אדום‪ .‬נפלתי על הקרקע‪.‬‬
‫כשקמתי שוב‪ ,‬הלימוזינה נעלמה‪ .‬הכביש‪ ,‬המסעדה המקסיקנית‪ ,‬כל העיירה "סוף הדרך"‬
‫נעלמו‪ .‬החברים שלי ואני עמדנו באמצע מגרש גרוטאות‪ ,‬מוקפים בהררים של פסולת‬
‫המתמשכים עד קצה האופק לכל העברים‪.‬‬
‫"מה היא רצתה ממך?" שאלה ביאנקה אחרי שסיפרתי להם על אפרודיטה‪.‬‬
‫"אני‪ ,‬אה‪ ...‬אני לא בטוח‪ ",‬שיקרתי‪" .‬היא אמרה שניזהר במגרש הגרוטאות של בעלה‪ .‬היא‬
‫אמרה שלא ניקח שום דבר‪".‬‬
‫זואי צמצמה עיניים‪" .‬לשם כך בלבד אלת האהבה לא היתה מתגלה‪ .‬גור לך‪ ,‬פרסי‪.‬‬
‫אפרודיטה הוליכה שולל גיבורים רבים‪".‬‬
‫"לשם שינוי אני מסכימה עם זואי‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬אסור לבטוח באפרודיטה‪".‬‬
‫גרובר נתן בי מבט משונה‪ .‬בגלל הקשר הטלפתי בינינו היה קל לו לקרוא את הרגשות שלי‪,‬‬
‫והיתה לי תחושה שהוא יודע בדיוק על מה דיברה איתי אפרודיטה‪.‬‬
‫"אז מה‪ ",‬אמרתי מתוך רצון עמוק להחליף נושא‪" ,‬איך אנחנו יוצאים מכאן?"‬
‫"משם‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬זוהי הדרך מערבה‪".‬‬
‫"איך את יודעת?"‬
‫לאור הירח המלא‪ ,‬הופתעתי כמה קל היה לי לראות אותה מגלגלת עיניים‪" .‬הדובה הגדולה‬
‫נמצאת בצפון‪ ",‬היא אמרה‪" ,‬ולפיכך שם המערב‪".‬‬
‫היא הצביעה לכיוון מערב‪ ,‬ולאחר מכן על מערכת הכוכבים הצפונית‪ ,‬שכמעט ואי אפשר היה‬
‫להבחין בה בין כל יתר הכוכבים בשמיים‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬הדובה ההיא‪".‬‬
‫זואי נראתה נעלבת‪" .‬הפגן כבוד‪ .‬היא היתה דובה מצוינת‪.‬‬
‫יריבה מרשימה‪".‬‬
‫"את מתנהגת כאילו זאת דובה אמיתית‪".‬‬
‫"חבר'ה‪ ",‬התערב גרובר‪" .‬תראו!"‬
‫הגענו לפסגת אחד מהרי הגרוטאות‪ .‬ערמות של חפצים מתכתיים נצצו לאור הירח‪ :‬ראשים‬
‫שבורים של סוסי ארד‪ ,‬רגליים מתכתיות מפסלים בדמות אנוש‪ ,‬מרכבות מנותצות‪ ,‬בלי סוף‬
‫מגנים וחרבות וכלי נשק אחרים‪ ,‬וגם חפצים מודרניים יותר כמו מכוניות זהובות וכסופות‪,‬‬
‫מקררים‪ ,‬מכונות כביסה וצגי מחשב‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמרה ביאנקה‪" .‬כל החפצים האלה‪ ...‬חלק מהדברים נראים כמו זהב אמיתי‪".‬‬
‫"זה באמת זהב‪ ",‬אמרה תאליה בקול קודר‪" .‬כמו שפרסי אמר‪ ,‬אל תגעו בשום דבר‪ .‬זה‬
‫מגרש הגרוטאות של האלים‪".‬‬
‫"גרוטאות?" גרובר הרים כתר יפהפה עשוי זהב‪ ,‬כסף ואבני חן‪ .‬הכתר היה שבור בצד אחד‪,‬‬
‫כאילו פגע בו גרזן‪" .‬לזה את קוראת גרוטאות?"‬
‫הוא נגס חתיכה מהכתר והתחיל ללעוס‪" .‬זה מעדן!"‬
‫תאליה העיפה את הכתר מידיו‪" .‬אני רצינית!"‬
‫"תראו!" אמרה ביאנקה‪ .‬היא רצה במורד הגבעה‪ ,‬מועדת בדרכה על סלילי ארד ולוחות זהב‪.‬‬
‫היא הרימה קשת שבהקה כסופה לאור הירח‪" .‬קשת של ציידת!"‬
‫היא פלטה צעקה מופתעת כשהקשת התחילה להתכווץ והפכה לסיכה בצורת סהר ירח‪" .‬זה‬
‫כמו החרב של פרסי!"‬
‫הפנים של זואי היו רציניות‪" .‬הניחי לזה‪ ,‬ביאנקה‪".‬‬
‫"אבל ‪"-‬‬
‫"היא הושלכה כאן מסיבה‪ .‬כל דבר שהושלך אל מגרש הגרוטאות חייב להישאר כאן‪ .‬יש בו‬
‫פגם‪ .‬או שמוטלת עליו קללה‪".‬‬
‫ביאנקה הניחה את הסיכה באי רצון‪.‬‬
‫"המקום הזה לא מוצא חן בעיניי‪ ",‬אמרה תאליה‪ .‬היא לפתה בכוח את מוט החנית שלה‪.‬‬
‫"מה נראה לך‪ ,‬שיתקפו אותנו מקררים רצחניים?"‬
‫שאלתי‪.‬‬
‫היא תקעה בי מבט כועס‪" .‬זואי צודקת‪ ,‬פרסי‪ .‬דברים מושלכים לכאן מסיבה טובה‪ .‬קדימה‪,‬‬
‫בואו נחצה את המגרש‪".‬‬
‫"זאת הפעם השנייה שהסכמת עם זואי‪ ",‬רטנתי‪ ,‬אבל תאליה התעלמה ממני‪.‬‬
‫התחלנו לפלס דרך בין העמקים והגבעות‪ .‬נדמה שהמגרש מתמשך לנצח‪ ,‬ואלמלא הדובה‬
‫הגדולה היינו הולכים לאיבוד‪.‬‬
‫כל גבעות הגרוטאות נראו אותו הדבר‪.‬‬
‫הייתי שמח לומר שלא נגענו בשום דבר‪ ,‬אבל היו שם דברים מגניבים כל כך שלא התאפקנו‬
‫ובדקנו אותם‪ .‬אני מצאתי גיטרה חשמלית מעוצבת כמו הלירה של אפולו‪ ,‬מדהימה כל כך‬
‫שהייתי חייב להרים אותה‪ .‬גרובר מצא עץ שבור עשוי מתכת‪ .‬הוא נקצץ לחתיכות‪ ,‬אבל על‬
‫כמה מהענפים היו עדיין ציפורי זהב‪ ,‬והן הסתחררו כשגרובר הרים אותן וניסו לנופף‬
‫בכנפיים‪.‬‬
‫בסופו של דבר נגלה לעין קצה המגרש במרחק של כקילומטר לפנינו‪ ,‬ומעבר לו אורות‬
‫הכביש המהיר העובר במדבר‪ .‬אבל בינינו ובין הכביש‪...‬‬
‫"מה זה?" נבהלה ביאנקה‪.‬‬
‫מולנו היתה גבעה גדולה וארוכה בהרבה מכל האחרות‪ .‬הר שטוח עשוי מתכת‪ ,‬באורך מגרש‬
‫כדורגל ובגובה של עמוד חשמל‪ .‬בקצה אחד של ההר היתה שורה של עשרה עמודי מתכת‬
 ‫עבים‪ ,‬צמודים זה לזה‪.‬‬
‫המצח של ביאנקה התקמט‪" .‬הם נראים כמו ‪"-‬‬
‫"בהונות‪ ",‬אמר גרובר‪.‬‬
‫ביאנקה הנהנה‪" .‬בהונות של רגל ענקית‪".‬‬
‫זואי ותאליה החליפו מבטים מתוחים‪.‬‬
‫"בואו נעשה עיקוף‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬עיקוף ממש גדול‪".‬‬
‫"אבל הדרך ממש שם‪ ",‬מחיתי‪" .‬יהיה מהר יותר לטפס‪".‬‬
‫פינג‪.‬‬
‫תאליה הרימה את החנית שלה וזואי את הקשת‪ ,‬אבל אז קלטתי שזה בסך הכול גרובר‪ .‬הוא‬
‫זרק חתיכת מתכת על הבהונות ופגע באחת מהן‪ .‬נשמע הד עמוק‪ ,‬כאילו העמוד חלול‪.‬‬
‫"מדוע עשית זאת?" תבעה זואי לדעת‪.‬‬
‫גרובר התכווץ‪" .‬אני לא יודע‪ .‬אני‪ ...‬אה‪ ...‬לא אוהב רגליים מלאכותיות?"‬
‫"בואו‪ ".‬תאליה הביטה בי‪" .‬מסביב‪".‬‬
‫לא התווכחתי איתה‪ .‬הבהונות התחילו להלחיץ גם אותי‪.‬‬
‫כאילו‪ ,‬מי בונה בהונות בגובה שלושה מטרים וזורק אותן למגרש גרוטאות?‬
‫אחרי כמה דקות הליכה הגענו סוף סוף לכביש‪ ,‬רצועה שוממת אך מוארת היטב של אספלט‬
‫שחור‪.‬‬
‫"הצלחנו לצאת‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬השבח לאלים‪".‬‬
‫אבל מתברר שהאלים לא רצו בשבחים‪ .‬באותו רגע שמעתי צליל‪ ,‬כמו אלף מכבשים‬
‫שמועכים פסולת מתכת‪.‬‬
‫הסתובבתי במהירות‪ .‬מאחורינו‪ ,‬הר המתכת התרומם בהדרגה‪ .‬הבהונות נטו על צדן ואני‬
‫הבנתי למה הן נראות כמו בהונות‪ .‬הן באמת היו בהונות‪ .‬הר המתכת שהתרומם היה ענק‬
‫ארד בשריון קרב יווני מלא‪ .‬הוא היה גבוה להדהים ‪ -‬כמו גורד שחקים עם רגליים וזרועות‪.‬‬
‫כל גופו בהק לאור הירח‪ .‬הוא השפיל מבט אלינו‪ ,‬והפנים שלו היו מעוותות‪ .‬הצד השמאלי‬
‫נמס חלקית‪ .‬המפרקים שלו חרקו מחלודה ועל החזה הענקי שלו כתבה אצבע אדירה באבק‪:‬‬
‫תשטפו אותי‪.‬‬
‫"טאלוֹס!" התנשפה זואי‪.‬‬
‫"מי‪ ...‬מי זה טאלוֹס?" גמגמתי‪.‬‬
‫"אחת היצירות של הֵ ַפייסטוֹס‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬אבל לא יכול להיות שזה המקור‪ .‬הוא קטן‬
‫מדי‪ .‬אבטיפוס‪ ,‬אולי‪ .‬דגם פגום‪".‬‬
‫לא נראה שהמילה פגום מוצאת חן בעיניי ענק המתכת‪.‬‬
‫הוא קרב יד אחת אל הנדן שלו ושלף חרב‪ .‬קול החרב הנשלפת מהנדן היה נורא‪ ,‬חריקת‬
‫מתכת על מתכת‪ .‬אורך הלהב היה שלושים מטר לפחות‪ .‬הוא נראה חלוד וקהה‪ ,‬אבל לא‬
‫נראה לי שזה משנה‪ .‬חבטה מהחרב הזאת תהיה דומה לחבטה מספינת מלחמה‪.‬‬
 ‫"אחד מכם נטל דבר מה‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬מי נטל דבר מה?"‬
‫היא הפנתה אליי מבט מאשים‪.‬‬
‫הנדתי בראשי‪" .‬הרבה דברים אפשר לומר עליי‪ ,‬אבל אני לא גנב‪".‬‬
‫ביאנקה שתקה‪ .‬יכולתי להישבע שהיא נראית מלאת אשמה‪ ,‬אבל לא היה לי זמן לחשוב על‬
‫זה כי טאלוֹס הפגום הענקי צעד לעברנו צעד אחד‪ .‬בצעד האחד הזה הוא עבר את חצי‬
‫המרחק והאדמה רעדה תחתיו‪.‬‬
‫"כולם לרוץ!" צעק גרובר‪.‬‬
‫יופי של עצה‪ ,‬רק שלא היה בזה טעם‪ .‬היצור הזה היה מסוגל להשיג אותנו כשהוא מטייל לו‬
‫בנחת‪.‬‬
‫התפצלנו‪ ,‬כמו שעשינו בקרב נגד האריה מנֶמֶ אָ ה‪ .‬תאליה שלפה את המגן שלה והרימה אותו‬
‫בעודה רצה לאורך הכביש‪ .‬הענק נופף בחרבו והפיל שורה של עמודי חשמל‪ ,‬שהעלו מטח‬
‫של ניצוצות וחסמו את דרכה של תאליה‪.‬‬
‫החצים של זואי שרקו לעבר פני היצור אבל התנפצו על המתכת בלי לגרום נזק‪ .‬גרובר פעה‬
‫כמו גדי והתחיל לטפס על הר מתכת‪.‬‬
‫ביאנקה ואני מצאנו את עצמנו מתחבאים יחד מאחורי מרכבה שבורה‪.‬‬
‫"לקחת משהו‪ ",‬אמרתי לה‪" .‬את הקשת ההיא‪".‬‬
‫"לא!" היא אמרה‪ ,‬אבל הקול שלה רעד‪.‬‬
‫"תחזירי אותה!" אמרתי‪" .‬תניחי אותה!"‬
‫"אני‪ ...‬אני לא לקחתי את הקשת! וחוץ מזה‪ ,‬מאוחר מדי‪".‬‬
‫"מה לקחת?"‬
‫לפני שהיא הספיקה לענות שמעתי קול חריקה נוראי וצל כיסה את השמיים‪.‬‬
‫"רוצי!" מיהרתי במורד הגבעה כשביאנקה מאחוריי‪ .‬כף הרגל הענקית רקעה מכתש במקום‬
‫שבו התחבאנו עד לפני רגע‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬טאלוֹס!" צעק גרובר‪ ,‬אבל מבטו של המפלץ היה נעוץ בביאנקה ובי כשהניף את חרבו‪.‬‬
‫גרובר ניגן נעימה מהירה בחליל הפאן שלו‪ .‬עמודי החשמל שנפלו על הכביש התחילו לרקד‪.‬‬
‫הבנתי מה גרובר מתכנן שבריר שנייה לפני שזה קרה‪ .‬אחד העמודים שחוטי חשמל עדיין היו‬
‫מחוברים אליו עופף בכיוון הרגל האחורית של טאלוֹס והחוטים נכרכו סביב הקרסול שלו‪.‬‬
‫חוטי החשמל העלו ניצוצות והעבירו זרם חשמלי עד הישבן של הענק‪.‬‬
‫טאלוֹס הסתובב בבת אחת‪ ,‬חורק ומעלה ניצוצות‪ .‬גרובר השיג לנו כמה שניות‪.‬‬
‫"בואי!" אמרתי לביאנקה‪ .‬אבל היא נשארה קפואה במקומה‪ .‬מכיסה שלה היא הוציאה דמות‬
‫מתכת קטנה‪ ,‬פסל של אל‪" .‬זה‪ ...‬זה בשביל ניקו‪ .‬זה הפסלון היחיד שחסר לו באוסף‪".‬‬
‫"איך את יכולה לחשוב על מיתומאגיקה בזמן כזה?"‬
‫אמרתי‪.‬‬
‫העיניים שלה היו מלאות דמעות‪.‬‬
 ‫"תזרקי אותו‪ ",‬אמרתי‪" .‬אולי הענק יעזוב אותנו במנוחה‪".‬‬
‫היא שמטה את הפסל באי רצון‪ ,‬אבל שום דבר לא קרה‪.‬‬
‫הענק המשיך להתקדם לעבר גרובר‪ .‬הוא נעץ את החרב שלו בגבעת גרוטאות‪ ,‬והחמיץ את‬
‫גרובר בכמה מטרים‪ ,‬אבל מפולת של חלקי מתכת כיסתה אותו והוא נעלם מעין‪.‬‬
‫"לא!" צעקה תאליה‪ .‬היא כיוונה את החנית שלה וקשת כחולה של ברק זינקה ממנה ופגעה‬
‫בברך החלודה של הענק‪.‬‬
‫הברך התקפלה‪ .‬הענק התמוטט‪ ,‬אך מיד התחיל לקום שוב‪ .‬לא היה ברור אם הוא בכלל חש‬
‫במשהו‪ .‬שום רגש לא נגלה בפנים המומסות שלו‪ ,‬אבל היתה לי תחושה שהוא מעוצבן כפי‬
‫שרק לוחם מתכת בגובה בניין של עשרים קומות מסוגל להיות‪.‬‬
‫הוא הרים רגל לרמוס אותנו ואני ראיתי שהסוליה מלאה חריצים‪ ,‬כמו סוליה של נעל‬
‫ספורט‪ .‬בעקב הנעל היה חור‪ ,‬כמו פתח ביוב גדול‪ ,‬ומילים אדומות סביבו‪ .‬הצלחתי לפענח‬
‫אותן רק אחרי שהרגל דרכה‪ :‬לצורכי תחזוקה בלבד‪.‬‬
‫"יש לי רעיון מטורף‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫ביאנקה הביטה בי לחוצה‪" .‬הכול הולך‪".‬‬
‫הסברתי לה על פתח התחזוקה‪" .‬יכול להיות שאפשר לשלוט בדבר הזה מבפנים‪ .‬אולי יש לו‬
‫מתגים או משהו כזה‪.‬‬
‫אני נכנס‪".‬‬
‫"איך? תצטרך לעמוד מתחת לרגל! הוא ירמוס אותך‪".‬‬
‫"תסיחי את דעתו‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני אצטרך לתזמן את זה בדיוק‪".‬‬
‫ביאנקה חשקה את שיניה‪" .‬לא‪ .‬אני אלך‪".‬‬
‫"את לא יכולה‪ .‬את חדשה בזה! הוא יהרוג אותך‪".‬‬
‫"המפלצת תקפה בגללי‪ ",‬היא אמרה‪" .‬האחריות מוטלת עליי‪ .‬הנה‪ ".‬היא הרימה את פסל‬
‫האל הקטן ושמה לי אותו ביד‪" .‬אם משהו יקרה לי‪ ,‬תיתן אותו לניקו‪ .‬תגיד לו‪ ...‬תגיד לו‬
‫שאני מצטערת‪".‬‬
‫"ביאנקה‪ ,‬לא!"‬
‫אבל היא לא חיכתה‪ .‬היא הסתערה בכיוון הרגל השמאלית של הענק‪.‬‬
‫תשומת הלב שלו היתה ממוקדת כרגע בתאליה‪ .‬היא גילתה שלמרות ממדיו האימתניים של‬
‫הענק‪ ,‬הוא איטי‪ .‬אם מצליחים להתקרב אליו בלי להירמס‪ ,‬אפשר לרוץ סביבו בבטחה‬
‫יחסית‪ .‬לפחות זה עבד עד אותו הרגע‪.‬‬
‫ביאנקה התקרבה אל הרגל של הענק‪ ,‬מתאמצת לשמור על שיווי משקל בין ערמות המתכת‬
‫שזזו וגלשו תחת משקלו‪.‬‬
‫זואי צעקה‪" :‬מה את עושה?"‬
‫"תגרמי לו להרים את הרגל!" אמרה ביאנקה‪.‬‬
‫זואי ירתה חץ לעבר הפרצוף של הענק‪ .‬החץ עופף היישר אל תוך נחיר אחד‪ .‬הענק הזדקף‬
‫וטלטל את ראשו‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬גרוטאון!" צעקתי‪" .‬כאן למטה‪".‬‬
‫רצתי אל הבוהן הגדולה שלו ודקרתי אותה באָ נַקלוּסמוֹס‪.‬‬
‫הלהב הקסום פער חתך בארד‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬התוכנית שלי פעלה טוב מדי‪ .‬טאלוֹס הסתכל עליי והרים רגל למעוך אותי כמו‬
‫ג'וק‪ .‬לא יכולתי לראות מה ביאנקה עושה‪ .‬הייתי חייב לרוץ ולרוץ‪ .‬הרגל הלמה בעוצמה‬
‫בערך חמישה סנטימטרים ממני ואני הושלכתי באוויר‪.‬‬
‫פגעתי במשהו קשה והתיישבתי מטושטש כולי‪ .‬הענק העיף אותי לתוך מקרר‪.‬‬
‫הענק עמד לחסל אותי‪ ,‬אבל גרובר הצליח איכשהו להיחלץ מתחת לערמת הגרוטאות‪ .‬הוא‬
‫ניגן בחליל שלו בטירוף‪ ,‬והמוזיקה העיפה עוד עמוד חשמל ישר אל הירך של טאלוֹס‪.‬‬
‫הענק הסתובב‪ .‬גרובר היה צריך לרוץ‪ ,‬אבל כנראה הותש מכל הקסמים שביצע‪ .‬הוא צעד‬
‫שני צעדים‪ ,‬נפל ולא קם‪.‬‬
‫"גרובר!" תאליה ואני רצנו לעברו‪ ,‬אבל ידעתי שנאחר את המועד‪.‬‬
‫הענק הרים את החרב להכות בגרובר‪ .‬ואז קפא‪.‬‬
‫טאלוֹס הטה את ראשו הצדה‪ ,‬כאילו שמע מוזיקה חדשה ומשונה‪ .‬הוא התחיל להזיז את‬
‫הזרועות והרגליים בצורה משונה‪ ,‬כאילו רקד ברייקדנס‪ .‬ואז היד שלו נקפצה לאגרוף והוא‬
‫חבט לעצמו בפרצוף‪.‬‬
‫"כל הכבוד‪ ,‬ביאנקה!" צעקתי‪.‬‬
‫זואי נראתה מבועתת‪" .‬היא בפנים?"‬
‫הענק כשל סביב‪ ,‬והבנתי שהסכנה עוד לא חלפה‪ .‬תאליה ואני הרמנו את גרובר והתחלנו‬
‫לרוץ לעבר הכביש‪ .‬זואי כבר היתה לפנינו‪ .‬היא צעקה‪" :‬כיצד היא תצא משם?"‬
‫הענק חבט לעצמו בפרצוף שוב והפיל את החרב‪ .‬רעד חלף בכל גופו הענקי והוא כשל לעבר‬
‫עמודי החשמל‪.‬‬
‫"זהירות!" צעקתי‪ ,‬אבל איחרתי את המועד‪.‬‬
‫הקרסול של הענק הסתבך בחוטים‪ ,‬וניצוצות כחולים הבזיקו במעלה גופו‪ .‬קיוויתי שהוא‬
‫מבודד מבפנים‪ .‬לא היה לי מושג מה קורה שם‪ .‬הענק נטה בחזרה לעבר מגרש הגרוטאות ויד‬
‫ימין שלו נפלה ממנו ונחתה בין הגרוטאות בקול קרקוש נורא‪.‬‬
‫הזרוע השמאלית שלו השתחררה אף היא‪ .‬הענק התפרק והלך‪.‬‬
‫טאלוֹס התחיל לרוץ‪.‬‬
‫"חכי!" צעקה זואי‪ .‬רצנו אחרי הענק‪ ,‬אבל לא היינו מסוגלים לעמוד בקצב שלו‪ .‬חתיכות‬
‫מהרובוט נשרו ממנו וחסמו את דרכנו‪.‬‬
‫הענק הלך והתפורר‪ ,‬מלמעלה למטה‪ :‬הראש שלו‪ ,‬חתיכות מהחזה שלו ובסופו של דבר הגוף‬
‫והרגליים קרסו בזה אחר זה‪ .‬כשהגענו להריסות חיפשנו כמו משוגעים‪ ,‬צועקים את שמה של‬
 ‫ביאנקה‪ .‬זחלנו אל החזה החלול‪ ,‬אל הרגליים והגוף‪.‬‬
‫חיפשנו עד שהשמש התחילה לזרוח‪ ,‬אך לשווא‪.‬‬
‫זואי התיישבה והתייפחה‪ .‬הייתי המום לראות אותה בוכה‪.‬‬
‫תאליה פלטה צעקה של כעס ונעצה את חרבה בפרצוף המעוך של הענק‪.‬‬
‫"אפשר להמשיך לחפש‪ ",‬אמרתי‪" .‬כבר יש קצת אור‪.‬‬
‫אנחנו נמצא אותה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אנחנו לא‪ ",‬אמר גרובר באומללות‪" .‬זה קרה בדיוק כמו שהיה אמור לקרות‪".‬‬
‫"על מה אתה מדבר?" דרשתי ממנו‪.‬‬
‫הוא הרים אליי מבט בעיניים גדולות‪ ,‬מלאות דמעות‪.‬‬
‫"הנבואה‪ .‬אחד מהם יאבד‪ ,‬בארץ גשם לא פגשה‪".‬‬
‫למה לא חשבתי על זה? למה נתתי לה ללכת במקומי?‬
‫מגרש הגרוטאות היה במדבר‪ .‬וביאנקה די אנג'לו אבדה לנו‪.‬‬
 ‫‪14‬‬
‫אני נתקע בסכר‬
‫בשולי המגרש מצאנו משאית גרר עתיקה כל כך‪ ,‬שבוודאי היתה בעצמה גרוטאה‪ .‬אבל‬
‫המנוע פעל‪ ,‬והיה בה חצי מכל דלק‪ ,‬אז החלטנו לשאול אותה‪.‬‬
‫תאליה נהגה‪ .‬היא נראתה פחות המומה מזואי‪ ,‬מגרובר וממני‪.‬‬
‫"השלדים עדיין בעקבותינו‪ ",‬היא הזכירה לנו‪" .‬אנחנו חייבים להמשיך לזוז‪".‬‬
‫היא ניווטה דרך המדבר‪ ,‬תחת שמיים כחולים בהירים‪ .‬החול היה בוהק כל כך שכאב‬
‫להסתכל בו‪ .‬זואי ישבה מקדימה עם תאליה‪ .‬גרובר ואני ישבנו מאחור בארגז של המשאית‪,‬‬
‫נשענים על וו הגרירה‪ .‬האוויר היה צונן ויבש‪ ,‬אבל מזג האוויר הנעים נדמה כעלבון אחרי‬
‫שאיבדנו את ביאנקה‪.‬‬
‫הידיים שלי סגרו על הפסלון שעלה לה בחייה‪ .‬עדיין לא היה ברור לי איזה אל זה אמור‬
‫להיות‪ .‬ניקו בטח ידע‪.‬‬
‫הו‪ ,‬אלים‪ ...‬מה אני הולך להגיד לניקו?‬
‫רציתי להאמין שביאנקה עדיין בחיים איפשהו‪ .‬אבל היתה לי הרגשה רעה שהיא איננה‪,‬‬
‫לתמיד‪.‬‬
‫"זה היה צריך להיות אני‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני הייתי צריך להיכנס לתוך הענק‪".‬‬
‫"אל תגיד את זה!" נבהל גרובר‪" .‬מספיק רע שאנבת' איננה‪ ,‬ועכשיו ביאנקה‪ .‬אתה חושב‬
‫שהייתי מסוגל לעמוד בזה אם‪ "...‬הוא משך באף‪" .‬נראה לך שמישהו אחר היה מוכן להיות‬
‫החבר הכי טוב שלי?"‬
‫"אוי‪ ,‬גרובר‪"...‬‬
‫הוא מחה עיניים בבד שמנוני שלכלך את הפנים שלו כמו צבע מלחמה‪" .‬אני‪ ...‬אני בסדר‪".‬‬
‫אבל הוא לא היה בסדר‪ .‬מאז ניו מקסיקו‪ ,‬מאז שהרוח החמימה נשבה על פנינו‪ ,‬הוא נראה‬
‫שברירי מאוד‪ ,‬ורגשני יותר מהרגיל‪ .‬פחדתי לדבר איתו על זה‪ ,‬כי הייתי בטוח שהוא יתחיל‬
‫ליילל‪.‬‬
‫היה רק דבר טוב אחד בכך שיש לי חבר שנלחץ יותר ממני‪.‬‬
‫הבנתי שאני לא יכול להיכנע לדיכאון‪ .‬אני חייב להפסיק לחשוב על ביאנקה ולהמשיך במסע‪,‬‬
‫כמו תאליה‪ .‬תהיתי על מה היא מדברת עם זואי בקבינה של המשאית‪.‬‬
‫הדלק אזל בשולי קניון שבתוכו זרם נהר‪ ,‬אבל זה לא שינה שום דבר‪ ,‬כי ממילא הכביש‬
‫נעצר שם‪.‬‬
‫תאליה יצאה מהמשאית וטרקה את הדלת‪ .‬בתגובה‪ ,‬אחד הצמיגים התפוצץ‪" .‬פשוט נהדר‪ .‬אז‬
‫מה עכשיו?"‬
‫סרקתי את האופק‪ .‬הנוף לא היה מרתק‪ .‬מדבר מכל עבר‪ ,‬פה ושם כמה הרים שוממים‪ .‬עמק‬
‫הנהר היה הדבר המעניין היחיד‪ .‬הנהר עצמו לא היה גדול במיוחד‪ ,‬ברוחב חמישים מטר‬
‫אולי‪ ,‬מים ירוקים ופה ושם אשדות לבנים‪ ,‬אבל הוא חרץ צלקת ענקית במדבר‪ .‬מדרונות‬
‫תלולים צנחו מתחתינו‪.‬‬
‫"יש שם שביל‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬אנחנו יכולים לרדת לנהר‪".‬‬
‫ניסיתי לראות על מה הוא מדבר‪ ,‬ובסופו של דבר הבחנתי במדף סלע זעיר שהתמשך מטה‬
‫לאורך הצוק‪" .‬זה שביל עזים‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"נו?" הוא שאל‪.‬‬
‫"אתה התיש היחיד פה‪".‬‬
‫" נצליח לרדת בו‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬נדמה לי‪".‬‬
‫הרהרתי בהצעה‪ .‬כבר יצא לי להשתלשל מצוקים‪ ,‬אבל לא השתגעתי על זה‪ .‬ואז הבטתי‬
‫בתאליה וראיתי איך היא מחווירה‪ .‬פחד הגבהים שלה‪ ...‬אין סיכוי שהיא תצליח‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני‪ ,‬אה‪ ,‬חושב שאנחנו צריכים להתקדם במעלה הנהר‪".‬‬
‫גרובר אמר‪" :‬אבל ‪"-‬‬
‫"בוא‪ ",‬אמרתי‪" .‬לא יזיק לנו ללכת קצת‪".‬‬
‫העפתי מבט בתאליה‪ .‬העיניים שלה אמרו לי "תודה"‬
‫חפוזה‪.‬‬
‫עקבנו אחרי הנהר כקילומטר‪ ,‬עד שמצאנו מדרון מתון יותר שהוביל אל הנהר עצמו‪ .‬על גדת‬
‫המים היתה ֶﬠמדה להשכרת סירות קאנו שנסגרה לתקופת החורף‪ ,‬אבל השארתי על הדלפק‬
‫ערמה של דרכמות זהב ופתק שאני חייב להם שתי סירות קאנו‪.‬‬
‫"עלינו להתקדם במעלה הנהר‪ ",‬אמרה זואי‪ .‬זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותה‬
‫אומרת מילה מאז מגרש הגרוטאות‪ ,‬והקול שלה נשמע מדאיג‪ ,‬כמו מישהו שחולה בשפעת‪.‬‬
‫"אבל הזרם חזק מדי‪".‬‬
‫"תסמכו עליי‪ ",‬אמרתי‪ .‬גררנו את סירות הקאנו למים‪.‬‬
‫תאליה משכה אותי הצדה כשהלכנו להביא את המשוטים‪.‬‬
‫"תודה על קודם‪".‬‬
‫"אין בעיה‪".‬‬
‫"אתה באמת יכול‪ "...‬היא סימנה עם הראש לעבר המים‪.‬‬
‫"אתה יודע‪".‬‬
‫"אני חושב שכן‪ .‬בדרך כלל אני מסתדר עם מים‪".‬‬
‫"אתה מוכן להיות עם זואי?" היא שאלה‪" .‬אולי‪ ,‬אה‪ ,‬תדבר איתה‪".‬‬
‫" זה לא ימצא חן בעיניה‪".‬‬
‫"בבקשה? אני לא יודעת אם אני מסוגלת להיות איתה באותה סירה‪ .‬היא‪ ...‬היא מתחילה‬
‫להדאיג אותי‪".‬‬
 ‫זה היה פחות או יותר הדבר האחרון שרציתי לעשות‪ ,‬אבל הנהנתי‪.‬‬
‫הכתפיים המכווצות של תאליה נרפו‪" .‬אני חייבת לך טובה‪".‬‬
‫"שתיים‪".‬‬
‫"אחת וחצי‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫היא חייכה‪ ,‬ולרגע נזכרתי שאני די מחבב אותה כל עוד היא לא צועקת עליי‪ .‬היא הסתובבה‬
‫ועזרה לגרובר להכניס את הקאנו שלהם למים‪.‬‬
‫התברר שבכלל לא הייתי צריך להתעסק בזרמי המים‪.‬‬
‫ברגע שנכנסנו לנהר‪ ,‬הבטתי מעבר לשולי הסירה וגיליתי שתי ניאדות בוהות בי‪.‬‬
‫הן נראו כמו נערות רגילות‪ ,‬מהסוג שמסתובב בקניון ודברים כאלה‪ ,‬אבל מתחת למים‪.‬‬
‫היי‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫הן השמיעו קולות ביעבוע‪ ,‬אולי היו אלה צחקוקים‪ .‬לא הייתי בטוח‪ .‬לא תמיד אני מבין‬
‫ניאדות‪.‬‬
‫אנחנו צריכים להתקדם במעלה הנהר‪ ,‬אמרתי להן‪ .‬אתן חושבות שתוכלו ‪ -‬לפני שהספקתי‬
‫לגמור את המשפט‪ ,‬כל ניאדה בחרה סירה והתחילה לדחוף אותה במעלה הזרם‪ .‬יצאנו לדרך‬
‫מהר כל כך‪ ,‬שגרובר נפל לאחור בתוך הסירה והפרסות שלו התנופפו באוויר‪.‬‬
‫"אני שונאת ניאדות‪ ",‬רטנה זואי‪.‬‬
‫שפריץ של מים ניתז מאחורי הסירה ופגע לזואי בפרצוף‪.‬‬
‫"בנות‪-‬שטן!" זואי הושיטה יד לקשת שלה‪.‬‬
‫"תירגעי‪ ",‬אמרתי‪" .‬הן סתם צוחקות‪".‬‬
‫"רוחות מים ארורות‪ .‬הן מעולם לא סלחו לי‪".‬‬
‫"סלחו לך על מה?"‬
‫היא תלתה את הקשת שלה על הכתף‪" .‬הדבר אירע לפני שנים רבות‪ .‬אין זה חשוב‪".‬‬
‫שעטנו במעלה הנהר‪ ,‬בין הצוקים המיתמרים משני עברינו‪.‬‬
‫"את לא אשמה במה שקרה לביאנקה‪ ",‬אמרתי לה‪" .‬אני אשם‪ .‬אני נתתי לה ללכת‪".‬‬
‫חשבתי שזה ייתן לזואי תירוץ להתחיל לצעוק עליי‪ .‬אולי זה יעזור לה לצאת מהדיכאון‪.‬‬
‫אבל הכתפיים שלה נשמטו‪" .‬לא‪ ,‬פרסי‪ .‬אני היא שדחפה אותה אל מסע החיפושים הזה‪.‬‬
‫הייתי להוטה כל כך‪ .‬היא היתה חצויה רבת עוצמה‪ .‬ולבה היה טוב‪ .‬אני‪ ...‬סברתי שהיא תהיה‬
‫לסגנית הבאה‪".‬‬
‫"אבל את הסגנית‪".‬‬
‫היד שלה נסגרה בכוח על רצועת אשפת החצים שלה‪.‬‬
‫היא נראתה עייפה יותר משראיתי אותה אי פעם‪" .‬דבר אינו לנצח‪ ,‬פרסי‪ .‬זה אלפיים שנה‬
‫ויותר אני מובילה את מסע הציד‪ ,‬ולא צברתי חוכמה במעשיי‪ .‬וכעת אַ ְרטֶ מיס עצמה נמצאת‬
‫בסכנה‪".‬‬
‫"תשמעי‪ ,‬את לא יכולה להאשים את עצמך‪".‬‬
 ‫"לו רק הייתי עומדת על כך שאצטרף אליה ‪"-‬‬
‫"את חושבת שהיית מסוגלת לנצח משהו שהוא מספיק חזק בשביל לחטוף את אַ ְרטֶ מיס? לא‬
‫היית יכולה לעזור לה‪".‬‬
‫זואי לא ענתה‪.‬‬
‫הצוקים משני צדי הנהר הלכו וגבהו‪ .‬צללים ארוכים כיסו את המים והקור גבר למרות אור‬
‫השמש‪.‬‬
‫בלי לחשוב הוצאתי את אָ נַקלוּסמוֹס מהכיס‪ .‬זואי הביטה בעט בהבעת פנים כאובה‪.‬‬
‫"את יצרת אותה‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"מהיכן אתה יודע?"‬
‫"ראיתי את זה בחלום‪".‬‬
‫היא בחנה אותי‪ .‬הייתי בטוח שהיא עומדת לומר שאני מטורף‪ ,‬אבל היא רק נאנחה‪" .‬זה היה‬
‫שי‪ .‬וטעות מרה‪".‬‬
‫"מי היה הגיבור?" שאלתי‪.‬‬
‫זואי הנידה בראשה‪" .‬אל תבקש ממני לבטא את שמו‪.‬‬
‫נשבעתי כי לעולם לא אומר אותו שוב‪".‬‬
‫"את מתנהגת כאילו אני אמור להכיר אותו‪".‬‬
‫"אני משוכנעת שהוא מוכר לך‪ .‬אתם הנערים‪ ,‬האם אינכם כולכם חולמים להידמות לו?"‬
‫המרירות בקולה היתה עמוקה כל כך שהחלטתי לא להמשיך לחקור‪ .‬הבטתי באָ נַקלוּסמוֹס‪,‬‬
‫ובפעם הראשונה תהיתי אם היא מקוללת‪.‬‬
‫"אימא שלך היתה אלת מים?" שאלתי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬פְּ לֵיאוֹנֶה‪ .‬היו לה חמש בנות‪ .‬אחיותיי ואני‪.‬‬
‫ההֶ ְס ֶפּרידוֹת‪".‬‬
‫"הנערות שחיו בגן שבקצה המערב‪ .‬עם עץ תפוחי הזהב‪ ,‬והדרקון השומר עליו‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה זואי בקול מלא געגועים‪" .‬לאדוֹן‪".‬‬
‫"אבל היו רק ארבע אחיות‪ ,‬לא?"‬
‫"זה מספרן כעת‪ .‬אני הוגליתי‪ .‬נשכחתי מלב‪ .‬שמי נמחה כמו לא הייתי קיימת מעולם‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫זואי הצביעה על העט שלי‪" .‬משום שבגדתי במשפחתי וסייעתי לגיבור‪ .‬גם זאת לא תמצא‬
‫באגדה‪ .‬הוא מעולם לא הזכיר את שמי‪ .‬לאחר שנכשל בהתקפתו הישירה על לאדוֹן‪ ,‬אני זאת‬
‫שהציעה לו כיצד לגנוב את התפוחים‪ ,‬כיצד להערים על אבי‪ ,‬אך הוא זקף כל זאת לזכותו‪".‬‬
‫"אבל ‪"-‬‬
‫בלופ בלופ‪ ,‬אמרה הניאדה במחשבתי‪ .‬סירת הקאנו האטה‪.‬‬
‫הבטתי קדימה והבנתי למה‪.‬‬
‫הן לא יכלו לדחוף אותנו הלאה‪ .‬הנהר היה חסום‪ .‬סכר בגודל מגרש כדורגל עמד בדרכנו‪.‬‬
 ‫***‬
‫"סכר הוּבֵ ר‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬הוא ענקי‪".‬‬
‫עמדנו בשולי הנהר‪ ,‬מביטים מעלה אל קשת הבטון שהיתמרה בין הצוקים‪ .‬אנשים התהלכו‬
‫על ראש הסכר‪ .‬הם נראו זעירים‪ ,‬כמו פרעושים‪.‬‬
‫הניאדות הסתלקו ברטינות רמות ‪ -‬הן לא דיברו במילים ברורות‪ ,‬אבל היה ברור שהן‬
‫שונאות את הסכר שחוסם את הנהר הנחמד שלהן‪ .‬סירות הקאנו שלנו שייטו בחזרה במורד‬
‫הזרם‪ ,‬מסתחררות בזרמים היוצאים מהסכר‪.‬‬
‫"גובה מאתיים ועשרים מטר‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוקם בשנות השלושים‪".‬‬
‫"שלושים וחמישה קילומטרים מעוקבים של מים‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫גרובר נאנח‪" .‬פרויקט הבינוי הגדול ביותר בארצות הברית‪".‬‬
‫זואי בהתה בנו‪" .‬כיצד יודעים אתם כל זאת?"‬
‫"אנבת'‪ ",‬אמרתי‪" .‬היא אהבה אדריכלות‪".‬‬
‫"היא היתה משוגעת על מבנים מיוחדים‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫"לא הפסיקה לפלוט עובדות סטטיסטיות‪ ".‬גרובר משך באף‪" .‬זה היה כל כך מעצבן‪".‬‬
‫"הלוואי שהיא היתה כאן‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫האחרים הנהנו בהסכמה‪ .‬זואי נתנה בנו מבט משונה‪ ,‬אבל לא היה אכפת לי‪ .‬זה פשוט לא‬
‫הוגן שהגענו לסכר הובר‪ ,‬אחד המקומות האהובים על אנבת'‪ ,‬והיא לא איתנו‪.‬‬
‫"בואו נעלה‪ ",‬אמרתי‪" .‬בשבילה‪ .‬רק כדי לומר שהיינו שם‪".‬‬
‫"אתם מטורפים‪ ",‬החליטה זואי‪" .‬אך לשם מושכת הדרך‪".‬‬
‫היא הצביעה על חניון ענקי באזור ראש הסכר‪" .‬הבה נעלה ונבקר בסכר כאחד התיירים‪".‬‬
‫הלכנו כמעט שעה בלי למצוא שביל המוביל למעלה‪ .‬בסוף מצאנו שביל על הגדה המזרחית‬
‫של הנהר‪ .‬טיפסנו לכיוון הסכר ברגליים כושלות‪ .‬הרוח התחזקה למעלה והיה קר‪ .‬מצד אחד‬
‫השתרע אגם גדול‪ ,‬מוקף הרי מדבר חרבים‪ .‬מהצד האחר צנח הסכר כמו מסלול הסקייטבורד‬
‫המסוכן בעולם‪ ,‬מאתיים ועשרים מטר עד הנהר שלמטה‪ ,‬ועד למים שהתערבלו מהפתחים‬
‫בסכר‪.‬‬
‫תאליה הלכה באמצע המסלול‪ ,‬רחוק ככל האפשר מהשוליים‪ .‬גרובר רחרח את האוויר ונראה‬
‫עצבני‪ .‬לא אמרתי דבר‪ ,‬אבל ידעתי שהוא מריח מפלצות‪.‬‬
‫"כמה הם קרובים?" שאלתי אותו‪.‬‬
‫הוא הניד בראשו‪" .‬אולי לא קרובים‪ .‬עם הרוח על הסכר‪ ,‬והמדבר מסביב‪ ...‬אני בטוח‬
‫שהריח יכול להגיע ממרחק קילומטרים‪ .‬אבל הוא מגיע מכמה כיוונים בבת אחת‪ .‬זה לא‬
‫מוצא חן בעיניי‪".‬‬
‫גם בעיניי זה לא מצא חן‪ .‬היה כבר יום רביעי‪ ,‬רק יומיים לפני יום אמצע החורף‪ ,‬ונשארה‬
‫לנו עוד דרך ארוכה לעבור‪.‬‬
‫מפלצות נוספות היו הדבר האחרון שהיינו צריכים‪.‬‬
 ‫"יש קפיטריה במרכז המבקרים‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫"כבר היית כאן פעם?" שאלתי‪.‬‬
‫"פעם אחת‪ .‬באתי לראות את השומרים‪ ".‬היא הצביעה על הקצה המרוחק של הסכר‪ .‬בצלע‬
‫ההר נחצבה כיכר קטנה עם שני פסלי ארד גדולים‪ .‬הם נראו כמו פסלוני אוסקר עם כנפיים‪.‬‬
‫"הם הוקדשו לזאוס כשהסכר נבנה‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫"כמתנה מאתנה‪".‬‬
‫תיירים התקבצו מסביב לפסלים‪ .‬נראה שהם מביטים בכפות הרגליים שלהם‪.‬‬
‫"מה הם עושים?" שאלתי‪.‬‬
‫"משפשפים את הבהונות‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬הם חושבים שזה מביא מזל‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫היא משכה בכתפיה‪" .‬לבני תמותה יש רעיונות משונים‪.‬‬
‫הם לא יודעים שהפסלים קדושים לזאוס‪ ,‬אבל מרגישים שיש בהם משהו מיוחד‪".‬‬
‫"כשהיית כאן בפעם הקודמת‪ ,‬הפסלים דיברו אלייך או משהו כזה?"‬
‫הפנים של תאליה קדרו‪ .‬היה ברור שזה בדיוק מה שקיוותה שיקרה כשהגיעה לכאן ‪ -‬שהיא‬
‫תזכה לאיזה סימן מאביה‪.‬‬
‫שהוא ייצור קשר איכשהו‪" .‬לא‪ .‬הם לא עושים שום דבר‪ .‬הם סתם פסלי מתכת גדולים‪".‬‬
‫חשבתי על פסל המתכת האחרון שנתקלנו בו‪ .‬זאת לא היתה חוויה מוצלחת במיוחד‪ .‬אבל‬
‫החלטתי שלא להעלות את העניין‪.‬‬
‫"כתוב כאן כי הסכר עשוי מבטון מזוין‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫גרובר חייך‪" .‬זה סכר מזוין?"‬
‫זואי מצמצה‪" .‬כן‪ .‬מה מצחיק?"‬
‫"שום דבר‪ ",‬אמר גרובר בניסיון שלא להתפקע מצחוק‪.‬‬
‫"אולי גם הקפיטריה עשויה מבטון מזוין‪".‬‬
‫אפילו תאליה חייכה‪" .‬ואני הולכת לבדוק אם השירותים עשויים מבטון מזוין‪".‬‬
‫אולי בגלל שהיינו עייפים כל כך ומותשים רגשית‪ ,‬אני פשוט התפקעתי מצחוק‪ ,‬ותאליה‬
‫וגרובר התפקעו ביחד איתי‪.‬‬
‫זואי רק הביטה בנו‪" .‬איני מבינה‪".‬‬
‫"אולי גם מתקני השתייה עשויים מבטון מזוין‪ ",‬אמר גרובר‪.‬‬
‫"ואני‪ "...‬תאליה ניסתה להתאושש מגל הצחוק‪" .‬אני הולכת לקנות חולצה בחנות המזכרות‪.‬‬
‫תנחשו ממה היא עשויה?"‬
‫התקפלתי מרוב צחוק‪ ,‬וסביר להניח שהייתי ממשיך לצחוק כל היום‪ ,‬אבל אז שמעתי קול‪:‬‬
‫"מוווווּ‪".‬‬
‫החיוך נעלם לי מהפנים‪ .‬תהיתי אם הקול נשמע רק בתוך הראש שלי‪ ,‬אבל גם גרובר הפסיק‬
‫לצחוק‪ .‬הוא הסתכל מסביב במבט מבולבל‪" .‬רק נדמה לי או ששמעתי פרה?"‬
 ‫"פרה מבטון מזוין?" צחקה תאליה‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬אני רציני‪".‬‬
‫זואי הקשיבה‪" .‬איני שומעת דבר‪".‬‬
‫תאליה הביטה בי‪" .‬פרסי‪ ,‬אתה בסדר?"‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬אתם יודעים מה‪ ,‬תמשיכו בלעדיי‪ .‬אני כבר מגיע‪".‬‬
‫"מה קרה?" שאל גרובר‪.‬‬
‫"שום דבר‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני‪ ...‬אני סתם צריך רגע לבד‪ .‬כדי לחשוב‪".‬‬
‫הם היססו‪ ,‬אבל כנראה נראיתי נסער כי הם פנו לכיוון מרכז המבקרים בלעדיי‪ .‬ברגע שהם‬
‫הסתלקו רצתי לקצה הצפוני של הסכר והצצתי מעבר לשוליים‪.‬‬
‫"מווּ‪".‬‬
‫היא היתה כעשרה מטרים מתחתיי‪ ,‬באגם‪ ,‬אבל יכולתי לראות אותה בבירור‪ :‬חברתי הקטנה‬
‫ממצר לונג איילנד‪ ,‬בֶּ סי העגלה הנחשית‪.‬‬
‫הסתכלתי מסביב‪ .‬קבוצה של ילדים רצה לאורך הסכר‪ .‬הרבה קשישים‪ .‬כמה משפחות‪ .‬אבל‬
‫לא נראה שמישהו מבחין בבֶּ סי‪.‬‬
‫"מה את עושה כאן?" שאלתי אותה‪.‬‬
‫"מווּ!"‬
‫בקול שלה היתה נימה של דחיפות‪ ,‬כאילו היא מנסה להזהיר אותי ממשהו‪.‬‬
‫"איך הגעת לכאן?" שאלתי‪ .‬היינו אלפי קילומטרים מלונג איילנד‪ ,‬מאות קילומטרים בתוך‬
‫היבשה‪ .‬לא ייתכן שהיא שחתה כל הדרך לכאן‪ .‬אבל הנה היא מולי‪.‬‬
‫בֶּ סי שחתה במעגל ודפקה את הראש כנגד קיר הסכר‪.‬‬
‫"מווּ!"‬
‫היא רצתה שאבוא איתה‪ .‬היא ניסתה להפציר בי שאמהר‪.‬‬
‫"אני לא יכול‪ ",‬אמרתי‪" .‬החברים שלי בפנים‪".‬‬
‫היא הביטה בי בעיניים חומות ועצובות‪ .‬ואז פלטה "מווּ!"‬
‫בהול אחרון‪ ,‬עשתה היפוך במים ונעלמה בתוכם‪.‬‬
‫היססתי‪ .‬משהו היה לא בסדר‪ .‬היא ניסתה להזהיר אותי‪.‬‬
‫שקלתי לקפוץ פנימה בעקבותיה‪ ,‬אבל אז קפאתי‪ .‬השיער על הזרועות שלי סמר‪ .‬השקפתי‬
‫לאורך כביש הסכר מזרחה וראיתי שני אנשים צועדים באיטיות בכיווני‪ .‬הם לבשו בגדי‬
‫הסוואה אפורים שהבליחו מעל שלדים‪.‬‬
‫הם חצו קבוצה של ילדים ודחפו אותם הצידה‪ .‬ילד צעק‪:‬‬
‫"היי!"‬
‫אחד הלוחמים הסתובב והפנים שלו הפכו לרגע לשלד‪.‬‬
‫"אההה!" צעק הילד‪ ,‬וכל הקבוצה נסוגה‪.‬‬
‫רצתי בכיוון מרכז המבקרים‪.‬‬
‫כמעט הספקתי להגיע למדרגות‪ ,‬אבל אז שמעתי חריקת צמיגים‪ .‬מהצד המערבי של הסכר‪,‬‬
‫טנדר שחור נעצר בסיבוב באמצע הכביש‪ ,‬וכמעט דרס כמה קשישים‪.‬‬
‫דלתות הטנדר נפתחו ושלדים נוספים יצאו מתוכו‪ .‬הייתי מוקף‪.‬‬
‫רצתי במורד המדרגות אל הכניסה למוזיאון‪ .‬השומר שעמד ליד מגלה המתכות צעק‪" :‬היי‪,‬‬
‫ילד!" אבל לא עצרתי‪.‬‬
‫עברתי בריצה את התצוגות וצללתי מאחורי קבוצה מאורגנת‪ .‬חיפשתי את החברים שלי‪ ,‬אבל‬
‫לא הצלחתי לאתר אותם‪ .‬בטון מזוין או לא בטון מזוין‪ ,‬איפה הקפיטריה?‬
‫"עצור!" צעק השומר מהכניסה‪.‬‬
‫לא היה מוצא מלבד לרדת במעלית עם הקבוצה‪ .‬זינקתי פנימה רגע לפני שהדלתות נסגרו‪.‬‬
‫"אנחנו עומדים לרדת כמאתיים מטר‪ ",‬אמרה המדריכה בעליזות‪ .‬היא היתה לבושה במדים‬
‫של משמר הפארקים הלאומיים‪ ,‬עם שיער שחור ארוך אסוף בקוקו ומשקפיים כהים‪ .‬אני‬
‫מניח שהיא לא שמה לב שרודפים אחריי‪" .‬אל דאגה‪ ,‬גבירותיי ורבותיי‪ ,‬המעלית מתקלקלת‬
‫רק לעתים נדירות‪".‬‬
‫"היא יורדת לקפיטריה?" שאלתי אותה‪.‬‬
‫כמה אנשים מאחורי גיחכו‪ .‬המדריכה הביטה בי‪ .‬משהו במבט שלה גרם לעור שלי לסמור‪.‬‬
‫"היא יורדת אל הטורבינות‪ ,‬בחור צעיר‪ ",‬אמרה המדריכה‪.‬‬
‫"לא הקשבת להסבר המרתק שלי למעלה?"‬
‫"אה‪ ...‬כן‪ ,‬בטח‪ .‬יש עוד דרך לצאת מהסכר?"‬
‫"זאת דרך ללא מוצא‪ ",‬אמר אחד התיירים מאחורי‪" .‬נו באמת‪ .‬היציאה היחידה היא דרך‬
‫המעלית השנייה‪".‬‬
‫הדלתות נפתחו‪.‬‬
‫"אתם מוזמנים להתקדם‪ ,‬רבותיי‪ ",‬אמרה לנו המדריכה‪.‬‬
‫"מדריך נוסף ממתין לכם בקצה המסדרון‪".‬‬
‫לא היתה לי ברירה אלא לצאת עם הקבוצה‪.‬‬
‫"ובחור צעיר‪ ",‬קראה המדריכה אחריי‪ .‬העפתי מבט לאחור‪.‬‬
‫היא הסירה את משקפי השמש שלה‪ .‬לעיניים שלה היה צבע אפור מדהים‪ ,‬כמו ענני סערה‪.‬‬
‫"תמיד קיים מוצא‪ ,‬בשביל אלה הנבונים דיים למצוא אותו‪".‬‬
‫דלתות המעלית נסגרו‪ ,‬ואני נשארתי לבד‪.‬‬
‫לפני שהספקתי לחשוב יותר מדי על המדריכה‪ ,‬קול דינג נשמע מעבר לפינה‪ .‬המעלית‬
‫השנייה נפתחה‪ ,‬ואני שמעתי רעש מוכר ‪ -‬קרקוש שיני שלד‪.‬‬
‫רצתי אחרי הקבוצה‪ ,‬דרך המנהרה שנחצבה בעומק הסלע‪.‬‬
‫נדמה שהיא מתמשכת לנצח‪ .‬הקירות היו לחים והאוויר היה כבד מחשמל ומשאגת מים‪.‬‬
‫מצאתי את עצמי במרפסת בצורת ח' שהשקיפה על אזור עצום של מכונות‪ .‬חמישה‪-‬עשר‬
‫מטר מתחתינו פעלו טורבינות ענקיות‪ .‬זה היה חדר גדול‪ ,‬אבל לא ראיתי אף יציאה אחרת‪,‬‬
‫אלא אם התחשק לי לקפוץ אל הטורבינות שימחצו אותי כדי להפיק חשמל‪ .‬לא התחשק לי‪.‬‬
‫מדריך אחר דיבר במיקרופון וסיפר לתיירים על אספקת המים בנבאדה‪ .‬התפללתי שתאליה‪,‬‬
‫זואי וגרובר בסדר‪ .‬ייתכן שכבר לכדו אותם‪ ,‬או שהם אוכלים בקפיטריה בלי שיהיה להם‬
‫שמץ של מושג שאנחנו מוקפים‪ .‬ותראו אותי‪ ,‬גאון הדור‪ :‬הכנסתי את עצמי לפינה‪ ,‬מאות‬
‫מטרים מתחת לפני האדמה‪.‬‬
‫הקפתי את הקהל בניסיון שלא לבלוט‪ .‬בצד האחר של המרפסת היה מסדרון ‪ -‬אולי מקום‬
‫שאוכל להתחבא בו‪.‬‬
‫היד שלי החזיקה באָ נַקלוּסמוֹס‪ ,‬מוכנה לתקוף‪.‬‬
‫עד שהגעתי לצד האחר של המרפסת‪ ,‬העצבים שלי היו מרוטים לגמרי‪ .‬נסוגותי אל המסדרון‬
‫הקטן וצפיתי במנהרה שממנה הגעתי‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬ממש מאחורי‪ ,‬שמעתי צליל צורמני‪ ,‬כמו קול של שלד‪.‬‬
‫בלי לחשוב הסרתי את המכסה מאָ נַקלוּסמוֹס והסתובבתי‪ ,‬מצליף בחרב‪.‬‬
‫הנערה שכמעט חתכתי לשתיים פלטה צווחה ושמטה את הטישו מידה‪.‬‬
‫"אההה!" היא צעקה‪" .‬אתה תמיד הורג אנשים שמקנחים את האף?"‬
‫הדבר הראשון שעבר לי בראש היה שהחרב לא פגעה בה‪ .‬היא חלפה דרך הגוף שלה בלי‬
‫לגרום נזק‪" .‬את בת תמותה!"‬
‫היא הביטה בי כלא מאמינה‪" .‬מה זאת אומרת? ברור שאני בת תמותה! איך הצלחת להעביר‬
‫את החרב הזאת בעמדת האבטחה?"‬
‫"אני לא ‪ -‬רגע‪ ,‬את רואה חרב בידיים שלי?"‬
‫הנערה גלגלה עיניים‪ ,‬ירוקות כמו שלי‪ .‬היה לה שיער חום‪-‬אדמוני מקורזל‪ .‬האף שלה היה‬
‫גם הוא אדום‪ ,‬כאילו היא מצוננת‪ .‬היא לבשה סווטשרט בורדו גדול של אוניברסיטת‬
‫הרווארד ומכנסי ג'ינס מלאי כתמי טושים וחרירים קטנים‪ ,‬כאילו בזמנה הפנוי היא נהנית‬
‫לחורר אותם במזלג‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אם זאת לא חרב זה חייב להיות הקיסם הכי גדול שראיתי בחיים שלי‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬
‫"ולמה היא לא פצעה אותי? כלומר‪ ,‬לא שאני מתלוננת‪ .‬מי אתה? ו‪ ...‬רגע! מה אתה לובש?‬
‫זאת פרוות אריה?"‬
‫היא שאלה שאלות רבות כל כך בקצב מהיר כל כך‪ ,‬שהרגשתי כאילו היא מיידה בי אבנים‪.‬‬
‫לא הצלחתי לחשוב מה לומר‪ .‬הבטתי בשרוולי המעיל שלי כדי לבדוק אם הוא הפך בחזרה‬
‫לחתיכת פרוות אריה אבל הוא עדיין נראה כמו מעיל חורף חום‪.‬‬
‫ידעתי שהשלדים רודפים אחריי‪ .‬לא היה לי זמן לבזבז‪.‬‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר‬
‫אבל פשוט עמדתי שם ובהיתי בילדה הג'ינג'ית‪ .‬ואז נזכרתי במה שעשתה תאליה בו ְ‬
‫הוֹל כדי לעבוד על המורים‪.‬‬
‫אולי גם אני אוכל ליצור ערפול‪.‬‬
‫התרכזתי ככול יכולתי ונקשתי באצבעות‪" .‬את לא רואה חרב‪ ",‬אמרתי לנערה‪" .‬זה סתם‬
‫עט‪".‬‬
‫היא מצמצה‪" .‬אה‪ ...‬לא‪ .‬זאת בהחלט חרב‪ ,‬מפגר‪".‬‬
‫"מי את?" דרשתי ממנה‪.‬‬
‫היא נשפה בעלבון‪" .‬רייצ'ל אליזבת דֵ ר‪ .‬ועכשיו אתה מתכוון לענות על השאלות שלי או‬
‫שאני צריכה לצרוח לשומרים?"‬
‫"לא!" אמרתי‪" .‬כלומר‪ ,‬אני ממהר‪ .‬הסתבכתי קצת‪".‬‬
‫"הסתבכת או שאתה ממהר?"‬
‫"אה‪ ...‬קצת משניהם‪".‬‬
‫היא הביטה מעבר לכתף שלי ועיניה התרחבו‪.‬‬
‫"לשירותים!"‬
‫"מה?"‬
‫"לשירותים! מאחוריי! עכשיו!"‬
‫אני לא יודע למה‪ ,‬אבל הקשבתי לה‪ .‬חמקתי אל שירותי הבנים והשארתי את רייצ'ל אליזבת‬
‫דֵ ר עומדת בחוץ‪ .‬במחשבה לאחור‪ ,‬זה נראה לי מעשה פחדני‪ .‬אבל אני די משוכנע שזה הציל‬
‫לי את החיים‪.‬‬
‫שמעתי את הקולות המקרקשים והמלחששים של השלדים המתקרבים‪.‬‬
‫האחיזה שלי סביב אָ נַקלוּסמוֹס התהדקה‪ .‬מה חשבתי לעצמי? השארתי נערה בת תמותה‬
‫למות בחוץ‪ .‬בדיוק כשהתכוונתי לפרוץ החוצה ולהילחם‪ ,‬רייצ'ל אליזבת דֵ ר התחילה לדבר‬
‫שוב בשיא המהירות‪.‬‬
‫"אני לא מאמינה! ראיתם את הילד ההוא? סוף סוף הגעתם‪.‬‬
‫הוא ניסה להרוג אותי! היתה לו חרב‪ .‬איזה מין מאבטחים אתם‪ ,‬שאתם נותנים למטורף עם‬
‫חרב להיכנס לשטח אוצר לאומי? כלומר‪ ,‬בחייכם! הוא רץ לשם‪ ,‬בכיוון של הטורבינות‪.‬‬
‫אני חושבת שהוא קפץ פנימה או משהו‪ .‬אולי הוא נפל‪".‬‬
‫השלדים קרקשו בהתרגשות‪ .‬שמעתי אותם מתרחקים‪.‬‬
‫רייצ'ל פתחה את הדלת‪" .‬השטח פנוי‪ .‬אבל כדאי שתמהר‪".‬‬
‫היא נראתה מבוהלת‪ .‬הפנים שלה היו אפורות ומכוסות זעה‪.‬‬
‫הצצתי מעבר לפינה‪ .‬שלושה שלדים רצו בכיוון הקצה הרחוק של המרפסת‪ .‬הדרך אל‬
‫המעלית היתה פנויה למשך כמה שניות‪.‬‬
‫"אני חייב לך בגדול‪ ,‬רייצ'ל אליזבת דֵ ר‪".‬‬
‫"מה היו הדברים האלה?" היא שאלה‪" .‬הם נראו כמו ‪"-‬‬
‫"שלדים?"‬
‫היא הנהנה באי שקט‪.‬‬
‫"תעשי לעצמך טובה‪ ",‬אמרתי‪" .‬תשכחי מזה‪ .‬תשכחי שפגשת אותי בכלל‪".‬‬
 ‫"לשכוח שניסית להרוג אותי?"‬
‫"כן‪ ,‬גם את זה‪".‬‬
‫"אבל מי אתה?"‬
‫"פרסי ‪ "-‬התחלתי לומר‪ .‬ואז השלדים הסתובבו‪" .‬חייב לזוז!"‬
‫"איזה מין שם זה פרסי חייבלזוז?"‬
‫זינקתי בכיוון היציאה‪.‬‬
‫הקפיטריה היתה מלאה ילדים שנהנו מהחלק המוצלח ביותר בסיור ‪ -‬ארוחת הצהריים‪.‬‬
‫תאליה‪ ,‬זואי וגרובר בדיוק התיישבו עם מגשי אוכל‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים לזוז‪ ",‬התנשפתי‪" .‬עכשיו!"‬
‫"אבל רק עכשיו קיבלנו את הבוריטוס שלנו!" אמרה תאליה‪.‬‬
‫זואי קמה‪ ,‬ממלמלת קללה ביוונית עתיקה‪" .‬הוא צודק!‬
‫ראו‪".‬‬
‫חלונות בית הקפה השקיפו בשלוש מאות שישים מעלות סביב‪ ,‬כך שזכינו בנוף פנוראמי‬
‫מרהיב על צבא השלדים שבא לחסל אותנו‪.‬‬
‫ספרתי שניים בצד המזרחי של הכביש‪ ,‬חוסמים את הדרך לכיוון אריזונה‪ .‬שלושה נוספים‬
‫נמצאו במערב‪ ,‬מהצד של נבאדה‪ .‬כולם היו חמושים באלות ובאקדחים‪.‬‬
‫אבל הבעיה המיידית שלנו היתה קרובה בהרבה‪ .‬שלושת השלדים שרדפו אחריי בחדר‬
‫הטורבינות עלו במדרגות‪ .‬הם הבחינו בי מהצד הרחוק של הקפיטריה וקרקשו בשיני השלד‬
‫שלהם‪.‬‬
‫"למעלית!" אמר גרובר‪ .‬רצנו בכיוון המעלית‪ ,‬אבל הדלתות נפתחו בקול דינג נעים ושלושה‬
‫שלדים נוספים יצאו ממנה‪.‬‬
‫כל השלדים הגיעו לכאן‪ ,‬מלבד זה שביאנקה העלתה באש בניו מקסיקו‪ .‬היינו מוקפים‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫ואז עלה בדעתו של גרובר רעיון מבריק בסגנון גרוברי‪.‬‬
‫"קרב בוריטוס!" הוא צעק‪ ,‬והשליך את הבוריטו שלו המלא ממרח אבוקדו ישר בפרצוף של‬
‫השלד הקרוב ביותר‪.‬‬
‫אם מעולם לא פגע בכם בוריטו מעופף‪ ,‬תדעו שיש לכם מזל‪ .‬במונחים של קליעים קטלניים‪,‬‬
‫הוא עומד בכבוד בתחרות מול רימונים וכדורי תותח‪ .‬ארוחת הצהריים של גרובר פגעה‬
‫בשלד וערפה לו את הגולגולת מהכתפיים‪ .‬אני לא בטוח מה ראו שאר הילדים בבית הקפה‪,‬‬
‫אבל הם התחילו להשתולל ולזרוק זה על זה בוריטוס וסלסילות צ'יפס ובקבוקי משקה‪,‬‬
‫בצעקות וצווחות רמות‪.‬‬
‫השלדים ניסו לכוון אקדחים אבל לא היה להם סיכוי‪.‬‬
‫בוריטוס ובקבוקים התעופפו לכל עבר‪.‬‬
‫בחסות המהומה‪ ,‬תאליה ואני דחפנו את שני השלדים האחרים שעל המדרגות והעפנו אותם‬
‫אל עגלת הרטבים‪ .‬ואז דהרנו במורד המדרגות כשקליעים נוטפי אבוקדו שורקים לנו מעל‬
‫הראשים‪.‬‬
‫"לאן עכשיו?" שאל גרובר כשפרצנו החוצה‪.‬‬
‫לא ידעתי מה לומר‪ .‬השלדים שעל הכביש הלכו וסגרו עלינו משני העברים‪ .‬חצינו את‬
‫הכביש בריצה לעבר הכיכר עם פסלי הארד המכונפים‪ ,‬אבל בכך רק הכנסנו את עצמנו‬
‫לפינה‪ .‬ההר נמצא עכשיו בגבנו‪.‬‬
‫השלדים סגרו עלינו בחצי סהר‪ .‬אחיהם מהקפיטריה התקרבו בריצה‪ .‬אחד היה עסוק עדיין‬
‫בהחזרת הגולגולת שלו למקום‪ .‬אחר היה מכוסה בקטשופ ובחרדל‪ .‬לשניים נוספים היו‬
‫תקועים בוריטוס בין הצלעות‪ .‬הם לא נראו מאושרים מהעניין‪ .‬הם שלפו אלות וסגרו עלינו‪.‬‬
‫"ארבעה נגד אחד‪-‬עשר‪ ",‬מלמלה זואי‪" .‬והם אינם מסוגלים למות‪".‬‬
‫"היה נחמד לצאת איתכם להרפתקאות‪ ,‬חבר'ה‪ ",‬אמר גרובר בקול רועד‪.‬‬
‫משהו נוצץ לכד את תשומת לבי מזווית העין‪ .‬העפתי מבט לאחור אל רגלי הפסלים‪" .‬היי‪",‬‬
‫אמרתי‪" .‬הבהונות שלהם ממש בוהקות‪".‬‬
‫"פרסי!" אמרה תאליה‪" .‬זה לא הזמן לזה‪".‬‬
‫אבל לא יכולתי להסיט את המבט משני ענקי הארד עם הכנפיים המקופלות המחודדות כמו‬
‫סכינים‪ .‬צבעם היה חום דהוי‪ ,‬מלבד הבהונות שבהקו כמו מטבעות חדשים מכל הפעמים‬
‫שאנשים שפשפו אותן למזל‪.‬‬
‫מזל‪ .‬ברכת זאוס‪.‬‬
‫חשבתי על המדריכה במעלית‪ .‬על העיניים האפורות ועל החיוך שלה‪ .‬מה היא אמרה? תמיד‬
‫קיים מוצא‪ ,‬בשביל אלה הנבונים דיים למצוא אותו‪.‬‬
‫"תאליה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬תתפללי לאבא שלך‪".‬‬
‫היא נעצה בי מבט זועם‪" .‬הוא אף פעם לא עונה‪".‬‬
‫"רק הפעם‪ ",‬התחננתי‪" .‬תבקשי עזרה‪ .‬אני חושב‪ ...‬אני חושב שהפסלים יכולים להביא לנו‬
‫קצת מזל‪".‬‬
‫שישה שלדים כיוונו אקדחים‪ .‬חמשת האחרים התקדמו עם אלות שלופות‪ .‬חמישה‪-‬עשר‬
‫מטר‪ .‬שניים‪-‬עשר‪.‬‬
‫"תתפללי!" צעקתי‪.‬‬
‫"לא!" אמרה תאליה‪" .‬הוא לא יענה לי‪".‬‬
‫"הפעם זה שונה!"‬
‫"מי אמר?"‬
‫היססתי‪" .‬נדמה לי שאתנה‪".‬‬
‫תאליה עשתה פרצוף‪ ,‬כאילו בטוחה שאני משוגע‪.‬‬
‫"תנסי‪ ",‬התחנן גרובר‪.‬‬
 ‫תאליה עצמה עיניים‪ .‬השפתיים שלה נעו בתפילה דוממת‪.‬‬
‫אני התפללתי לאימא של אנבת' בתקווה שצדקתי ואכן היתה זאת היא במעלית ‪ -‬ושהיא‬
‫מנסה לעזור לנו להציל את הבת שלה‪.‬‬
‫ושום דבר לא קרה‪.‬‬
‫השלדים הלכו והתקרבו‪ .‬הרמתי את אָ נַקלוּסמוֹס להתגונן‪.‬‬
‫תאליה הרימה את המגן שלה‪ .‬זואי דחפה את גרובר מאחוריה וכיוונה חץ אל ראש אחד‬
‫השלדים‪.‬‬
‫צל כיסה אותי‪ .‬חשבתי שאולי זה צל המוות‪ .‬ואז קלטתי שיש לצל צורה של כנף ענקית‪.‬‬
‫השלדים הרימו מבט באיחור‪.‬‬
‫משהו עשוי ארד הבזיק‪ ,‬וכל חמשת השלדים הנושאים אלות הושלכו הצדה‪.‬‬
‫השלדים האחרים פתחו באש‪ .‬הרמתי את מעיל האריה שלי כדי להתגונן‪ ,‬אבל לא היה בו‬
‫צורך‪ .‬מלאכי הארד נעמדו לפנינו וקיפלו את הכנפיים שלהם כמו מגנים‪ .‬כדורים ניתזו מהם‬
‫כמו גשם מגג פח‪ .‬שני המלאכים הצליפו קדימה‪ ,‬והשלדים הועפו אל מעבר לכביש‪.‬‬
‫"חביבי‪ ,‬איזו הרגשה מעולה זאת לעמוד!" אמר המלאך הראשון‪ .‬הקול שלו נשמע מתכתי‬
‫וחלוד‪ ,‬כאילו לא שתה שום דבר מאז שנבנה‪.‬‬
‫"תסתכל על הבהונות שלי!" אמר האחר‪" .‬בשם זאוס‪ ,‬מה התיירים האלה חושבים לעצמם?"‬
‫עד כמה שהייתי המום מהתעוררות המלאכים‪ ,‬השלדים הם שהדאיגו אותי כרגע‪ .‬כמה מהם‬
‫התחילו לקום ולהתגבש מחדש‪ ,‬ידי עצם מגששות אחר כלי נשק‪.‬‬
‫"אנחנו בבעיה!" אמרתי‪.‬‬
‫"תוציאו אותנו מכאן!" צעקה תאליה‪.‬‬
‫שני המלאכים הביטו בה‪" .‬הילדה של זאוס?"‬
‫"כן!"‬
‫"אפשר אולי לשמוע ממך בבקשה‪ ,‬גברת ילדה של זאוס?"‬
‫שאל אחד המלאכים‪.‬‬
‫"בבקשה!"‬
‫המלאכים הביטו זה בזה ומשכו כתפיים‪.‬‬
‫"לא יזיק לנו להתמתח קצת‪ ",‬החליט אחד מהם‪.‬‬
‫ותוך רגע‪ ,‬אחד מהם תפס את תאליה ואותי‪ ,‬האחר תפס את זואי ואת גרובר‪ ,‬וביחד המראנו‬
‫השמיימה‪ ,‬מעל הסכר והנהר‪ .‬השלדים הלכו והתכווצו לנקודות זעירות מתחתינו וצליל ירי‬
‫אקדחים הדהד מצלעות ההרים‪.‬‬
 ‫‪15‬‬
‫אני מתאבק עם חסר בית‬
‫"תגיד לי כשזה ייגמר‪ ",‬אמרה לי תאליה‪ .‬העיניים שלה היו עצומות בחוזקה‪ .‬הפסל החזיק‬
‫אותנו היטב כדי שלא ניפול‪ ,‬אבל תאליה חיבקה את הזרוע שלי כאילו היא הדבר החשוב‬
‫ביותר בעולם‪.‬‬
‫"הכול בסדר‪ ",‬הבטחתי לה‪.‬‬
‫"אנחנו‪ ...‬אנחנו עפים ממש גבוה?"‬
‫השקפתי למטה‪ .‬מתחתינו חלף בסערה רכס הרים מושלג‪.‬‬
‫מתחתי רגל ובעטתי בשלג שעל אחת הפסגות‪.‬‬
‫"ממש לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬בכלל לא גבוה‪".‬‬
‫ֵירה!" צעקה זואי‪ .‬היא וגרובר היו תלויים מזרועות הפסל השני‪.‬‬ ‫הסי ָ‬
‫"אנחנו מעל הרי ִ‬
‫"יצאתי כאן למסעות ציד‪.‬‬
‫בקצב זה נגיע אל סן פרנסיסקו בתוך כמה שעות‪".‬‬
‫יסקוֹ!" אמר המלאך שלנו‪" .‬צ'אק‪ ,‬אחי! נוכל לבקר שוב אצל החבר'ה ההם‬ ‫"היי‪ ,‬היי‪ ,‬פְ ִר ְ‬
‫מאנדרטת המכונאים!* אלה יודעים לעשות מסיבה!"‬
‫] * אנדרטת המכונאים ‪ -‬אנדרטה מפורסמת בסן פרנסיסקו‪ ,‬לזכר התעשיין החלוצי פיטר דונהיו‪ .‬באנדרטה‬
‫משולבים פסלי ארד של חמישה גברים )המתרגמת)‪[.‬‬
‫"גדול‪ ",‬אמר המלאך השני‪" .‬אני מה זה שם!"‬
‫"אז כבר יצא לכם לבקר בסן פרנסיסקו?" שאלתי‪.‬‬
‫"גם אוטומטונים צריכים לעשות חיים פה ושם‪ ,‬לא?" אמר הפסל שלנו‪" .‬המכונאים ההם‬
‫לקחו אותנו למוזיאון 'דה יאנג' והכירו לנו כמה גברות משיש‪ ,‬ו ‪"-‬‬
‫"האנק!" קטע אותו הפסל ששמו צ'אק‪" .‬אחי‪ ,‬אלה ילדים‪".‬‬
‫"אופס‪ ,‬צודק‪ ".‬אם פסלי ארד מסוגלים להסמיק‪ ,‬אני נשבע שהאנק היה אדום‪" .‬אני רק אעוף‬
‫לי כאן‪".‬‬
‫מהירות הטיסה שלנו הואצה‪ ,‬כך שהיה ברור שהמלאכים נלהבים‪ .‬ההרים התחלפו בגבעות‪,‬‬
‫ותוך זמן קצר חלפנו בטיסה מעל חוות ועיירות וכבישים‪.‬‬
‫גרובר ניגן בחליל הפאן שלו כדי להעביר את הזמן‪ .‬זואי השתעממה והתחילה לירות חיצים‬
‫בשלטי פרסומת אקראיים שעל פניהם חלפנו‪ .‬בכל פעם שנתקלנו בשלט עגול ‪ -‬והיו הרבה‬
‫כאלה ‪ -‬היא קלעה בול באמצע במהירות מאתיים קמ"ש‪.‬‬
‫תאליה המשיכה לעצום עיניים כל הדרך‪ .‬היא מלמלה לעצמה הרבה‪ ,‬כאילו היא מתפללת‪.‬‬
‫"עשית דבר טוב שם‪ ",‬אמרתי לה‪" .‬זאוס הקשיב לך‪".‬‬
‫היה קשה לדעת מה היא חושבת‪ ,‬כשהיא ככה עם עיניים עצומות‪.‬‬
‫"אולי‪ ",‬היא אמרה‪" .‬תגיד‪ ,‬איך בסוף הצלחת לברוח מהשלדים בחדר הטורבינות? אמרת‬
‫שהם לכדו אותך בפינה‪".‬‬
‫סיפרתי לה על בת התמותה המשונה‪ ,‬רייצ'ל אליזבת דֵ ר‪ ,‬שנראה שהערפול לא השפיע עליה‪.‬‬
‫חשבתי שתאליה תקרא לי מטורף‪ ,‬אבל היא רק הנהנה‪.‬‬
‫"יש בני תמותה כאלה‪ ",‬אמרה‪" .‬אף אחד לא יודע למה‪".‬‬
‫פתאום עלה בדעתי משהו שלא חשבתי עליו קודם‪ .‬אימא שלי היא כזאת‪ .‬היא ראתה את‬
‫המינוטאור על גבעת החצויים וידעה בדיוק מה הוא‪ .‬היא לא הופתעה לפני שנה כשסיפרתי‬
‫לה שהחבר שלי טייסון הוא למעשה קיקלופ‪ .‬אולי היא ידעה מההתחלה‪ .‬לא מפתיע שהיא‬
‫חששה כל כך לשלומי כשהייתי קטן‪ .‬הערפול השפיע עליה עוד פחות מאשר עליי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬היא היתה מעצבנת‪ ",‬אמרתי‪" .‬אבל אני שמח שאָ נַקלוּסמוֹס לא פגעה בה‪ .‬לא הייתי‬
‫רוצה שיקרה דבר כזה‪".‬‬
‫תאליה הנהנה‪" .‬בטח נחמד להיות בת תמותה רגילה‪".‬‬
‫היא אמרה את זה כאילו הקדישה לכך הרבה מחשבה‪.‬‬
‫"אז איפה אתם רוצים שנוריד אתכם?" שאל האנק והעיר אותי מנמנום קל‪.‬‬
‫הסתכלתי למטה ואמרתי‪" :‬וואו‪".‬‬
‫כבר יצא לי לראות את סן פרנסיסקו בתמונות‪ ,‬אבל אף פעם לא בחיים‪ .‬זאת כנראה העיר‬
‫הכי יפה שראיתי בחיים‪:‬‬
‫כמו מנהטן קטנה ונקייה‪ ,‬אם מנהטן היתה מוקפת גבעות ירוקות וערפל‪ .‬היה שם מפרץ ענק‬
‫עם ספינות‪ ,‬איים וסירות‪ ,‬וגשר שער הזהב בצבץ מתוך הערפל‪ .‬הרגשתי שאני צריך לצלם‬
‫שם תמונה או משהו‪ .‬דרישת שלום מסן פרנסיסקו‪ .‬עדיין לא מת‪ .‬הלוואי שהיית כאן‪.‬‬
‫"שם‪ ",‬הציעה זואי‪" .‬ליד בניין 'אֵ ְמבַּ ְרקַ דֵ רוֹ'‪".‬‬
‫"רעיון טוב‪ ",‬אמר צ'אק‪" .‬האנק ואני נוכל להסתתר בין היונים‪".‬‬
‫כולנו הבטנו בו‪.‬‬
‫"סתם‪ ,‬סתם‪ ",‬הוא אמר‪" .‬מה יש‪ ,‬אסור לפסל לצחוק קצת?"‬
‫מתברר שלא היה צורך להסתתר‪ .‬השעה היתה מוקדמת ורק אנשים מעטים הסתובבו בחוץ‪.‬‬
‫הבהלנו עד מוות חסר בית אחד כשנחתנו על רציף המעבורת‪ .‬הוא צרח כשראה את האנק‬
‫ואת צ'אק‪ ,‬וברח משם כשהוא צווח משהו על מלאכי מתכת ממאדים‪.‬‬
‫נפרדנו לשלום מהמלאכים‪ ,‬שעופפו לחגוג עם חבריהם הפסלים‪ .‬רק אז קלטתי שאין לי מושג‬
‫מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו‪.‬‬
‫הצלחנו להגיע לחוף המערבי‪ .‬אַ ְרטֶ מיס היתה כאן‪ ,‬איפשהו‪.‬‬
‫וגם אנבת'‪ ,‬כך קיוויתי‪ .‬אבל לא היה לי מושג איך למצוא אותן‪ ,‬ולמחרת עמד לחול יום‬
‫אמצע החורף‪ .‬גם לא ידעתי מהי המפלצת שאחריה עקבה אַ ְרטֶ מיס‪ .‬המפלצת היתה אמורה‬
‫למצוא אותנו במסע החיפושים הזה‪ .‬היא היתה אמורה "להוביל אל הדרך‪ ",‬אבל שום דבר‬
‫כזה לא קרה‪ .‬ועכשיו היינו תקועים על רציף המעבורת בלי מזומנים‪ ,‬בלי חברים ובלי שום‬
‫מזל‪.‬‬
‫אחרי דיון קצר הסכמנו שאנחנו צריכים לגלות מהי המפלצת המסתורית‪.‬‬
‫"אבל איך?" שאלתי‪.‬‬
‫"נ ֵֶראוּס‪ ",‬אמר גרובר‪.‬‬
‫הבטתי בו‪" .‬מה?"‬
‫"זה לא מה שאפולו אמר לך לעשות? למצוא את נ ֵֶראוּס?"‬
‫הנהנתי‪ .‬שכחתי לגמרי מהשיחה האחרונה שלי עם אל השמש‪.‬‬
‫"הזקן מהים‪ ",‬נזכרתי‪" .‬אני אמור למצוא אותו ולהכריח אותו לגלות לנו את מה שהוא יודע‪.‬‬
‫אבל איך מוצאים אותו?"‬
‫זואי העוותה את פניה‪" .‬נ ֵֶראוּס הזקן‪ ,‬מה?"‬
‫"את מכירה אותו?" שאלה תאליה‪.‬‬
‫"אמי היתה אלת ים‪ .‬כן‪ ,‬אני מכירה אותו‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬אין זה קשה למצוא אותו‪ .‬די לעקוב‬
‫אחר מקור הריח‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת?" שאלתי‪.‬‬
‫"בואו‪ ",‬היא אמרה בחוסר התלהבות בולט‪" .‬אראה לכם‪".‬‬
‫ידעתי שהסתבכתי כשעצרנו בתיבת תרומות בגדים לעניים‪.‬‬
‫בתוך חמש דקות זואי התאימה לי חולצת פלנל בלויה‪ ,‬מכנסי ג'ינס שהיו גדולים עליי בשלוש‬
‫מידות‪ ,‬נעלי ספורט אדומות וכובע גדול בכל צבעי הקשת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בטח‪ ",‬אמר גרובר שהתאמץ שלא לפרוץ בצחוק‪" ,‬אתה לגמרי משתלב בסביבה‪".‬‬
‫זואי הנהנה בסיפוק‪" .‬נווד טיפוסי‪".‬‬
‫"ממש תודה‪ ",‬רטנתי‪" .‬תזכירי לי למה אני עושה את זה?"‬
‫"הרי אמרתי לך‪ .‬על מנת להשתלב‪".‬‬
‫היא הובילה אותי בחזרה בכיוון הים‪ .‬אחרי שהסתובבנו זמן רב לאורך הרציפים‪ ,‬זואי עצרה‬
‫לבסוף במקומה‪ .‬היא הצביעה על כמה חסרי בית שהצטופפו יחד‪ ,‬עטופים בשמיכות‪ ,‬בתור‬
‫לארוחת הצהריים בבית התמחוי‪.‬‬
‫"תמצאנו שם בסביבה‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬הוא לעולם אינו מרחיק מן המים‪ .‬בשעות היום הוא‬
‫נוהג להתחמם בשמש‪".‬‬
‫"איך אני אמור לדעת מי מהם זה הוא?"‬
‫"הסתנן לשורותיהם‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬העמד פני חסר בית‪.‬‬
‫אתה תזהה אותו‪ .‬ריחו יהיה‪ ...‬שונה‪".‬‬
‫"נהדר‪ ".‬לא רציתי לברר פרטים‪" .‬ונניח שאמצא אותו?"‬
‫"אחוז בו‪ ",‬היא אמרה‪" .‬ואל תרפה‪ .‬הוא יעשה כל שביכולתו להיחלץ ממך‪ .‬אך אתה אל‬
‫תרפה‪ .‬כפה עליו לספר לך על המפלצת‪".‬‬
‫"אנחנו מאחוריך‪ ",‬אמרה תאליה‪ .‬היא קילפה משהו מגב החולצה שלי ‪ -‬גוש גדול של סיבים‬
‫של אני לא רוצה לדעת מה‪" .‬איחס‪ .‬במחשבה שנייה‪ ...‬לא נראה לי שנהיה מאחוריך‪.‬‬
‫אבל נעודד אותך מרחוק‪".‬‬
‫גרובר זקף אגודלים בעידוד‪.‬‬
‫רטנתי על כמה נחמד זה להסתובב עם חברים שיש להם כוחות‪-‬על‪ .‬ואז פניתי לכיוון חסרי‬
‫הבית‪.‬‬
‫משכתי את הכובע למטה וכשלתי כאילו אני עומד להתעלף‪ ,‬מה שלא היה קשה בהתחשב‬
‫במצב העייפות שלי‪.‬‬
‫עברתי על פני ידידנו חסר הבית מה"אמברקדרו"‪ ,‬שעדיין ניסה להזהיר אנשים לגבי מלאכי‬
‫המתכת מהמאדים‪.‬‬
‫הריח שלו לא היה להיט‪ ,‬אבל לא היה לו ריח‪ ...‬שונה‪.‬‬
‫המשכתי ללכת‪.‬‬
‫שני גברים מטונפים עם שקיות ניילון במקום כובעים בחנו אותי כשהתקרבתי‪.‬‬
‫"תתחפף‪ ,‬ילד!" נהם אחד מהם‪.‬‬
‫המשכתי ללכת‪ .‬היה להם ריח די מצחין‪ ,‬אבל לא משהו יוצא דופן‪ .‬סתם מצחין‪.‬‬
‫עברתי על פני אישה שדחפה עגלת קניות מלאה ציפורי פלמינגו מפלסטיק‪ .‬היא נעצה בי‬
‫מבט זועם כאילו אני זומם לגנוב לה את הציפורים‪.‬‬
‫בקצה המזח‪ ,‬מישהו שנראה בן מיליון שנה שכב מעולף בכתם שמש‪ .‬הוא היה לבוש בפיג'מה‬
‫ובחלוק שעיר שפעם היה אולי לבן‪ .‬הוא היה שמן‪ ,‬עם זקן שיבה מצהיב‪ .‬הוא היה דומה קצת‬
‫לסנטה קלאוס‪ ,‬אם היו מושכים את סנטה מהמיטה בבוקר וגוררים אותו דרך מזבלה‪.‬‬
‫והריח שלו?‬
‫כשהתקרבתי‪ ,‬קפאתי במקום‪ .‬בהחלט היה לו ריח מסריח ‪ -‬אבל סירחון אוקיינוס‪ .‬כמו אצות‬
‫רקובות ודגים מתים ומלח‪.‬‬
‫אם יש לאוקיינוס צד אפל‪ ...‬זה היה האיש‪.‬‬
‫ניסיתי לא להיחנק‪ .‬התיישבתי לידו כאילו אני עייף‪ .‬סנטה פקח עין אחת בחשדנות‪ .‬הרגשתי‬
‫שהוא נועץ בי מבט‪ ,‬אבל לא הסתכלתי‪ .‬מלמלתי משהו על בית הספר הדפוק וההורים‬
‫הדפוקים שלי‪ ,‬במחשבה שזה ישתלב באווירה הכללית‪.‬‬
‫סנטה קלאוס חזר לישון‪.‬‬
‫כל השרירים שלי נדרכו‪ .‬ידעתי שזה ייראה משונה‪ .‬לא ידעתי איך יגיבו חסרי הבית‬
‫האחרים‪ .‬אבל זינקתי על סנטה קלאוס‪.‬‬
‫"אהההה!" הוא צרח‪ .‬התכוונתי לתפוס אותו‪ ,‬אבל במקום זה נדמה שהוא תפס אותי‪ .‬כאילו‬
‫כל הזמן הזה הוא בכלל לא ישן‪ .‬הוא בהחלט לא היה זקן חלש‪ .‬היו לו שרירים כמו כבלי‬
‫פלדה‪" .‬תעזרו לי!" הוא צרח בעודו מוחץ אותי למוות‪.‬‬
‫"זה לא בסדר!" צעק אחד מחסרי הבית‪" .‬ילד שמתנפל ככה על איש זקן!"‬
‫ואני התגלגלתי ‪ -‬לאורך כל המזח עד שהראש שלי נחבט בעמוד‪ .‬הייתי מטושטש לרגע‪,‬‬
‫ונ ֵֶראוּס הרפה קצת מאחיזתו‪.‬‬
‫"אין לי כסף!" הוא ניסה לקום ולברוח‪ ,‬אבל אני נעלתי זרועות סביב החזה שלו‪ .‬ריח הדגים‬
‫הרקובים שנדף ממנו היה נורא‪ ,‬אבל לא הרפיתי‪.‬‬
‫"אני לא רוצה כסף‪ ",‬אמרתי בעודי נאבק‪" .‬אני חצוי! אני צריך מידע!"‬
‫זה רק גרם לו להיאבק ביתר פראות‪" .‬גיבורים! למה אתם תמיד נטפלים אליי?"‬
‫"כי אתה יודע הכול!"‬
‫הוא נהם וניסה לנער אותי ממנו‪ .‬הרגשתי כאילו אני נאחז ברכבת הרים‪ .‬הוא התפתל‬
‫והתחבט ואני לא הצלחתי לקום על הרגליים‪ ,‬אבל חרקתי שיניים והידקתי את האחיזה שלי‪.‬‬
‫כשלנו לעבר קצה המזח‪ ,‬ואז עלה בי רעיון‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬לא!" אמרתי‪" .‬רק לא למים!"‬
‫התוכנית פעלה‪ .‬נ ֵֶראוּס פלט צעקת ניצחון וקפץ מקצה המזח‪ .‬ויחד צללנו אל מפרץ סן‬
‫פרנסיסקו‪.‬‬
‫אני בטוח שהוא הופתע מאוד כשרק הידקתי את אחיזתי‪ ,‬מאושש מהכוחות שהחדיר בי‬
‫האוקיינוס‪ .‬אבל גם לו היו כמה תכסיסים בשרוול‪ .‬הוא החליף צורה‪ ,‬ופתאום החזקתי בידיי‬
‫אריה ים שחור חלקלק‪.‬‬
‫אני אומר לכם‪ ,‬אין דבר קשה יותר מאשר להיאחז באריה ים במים‪ .‬נ ֵֶראוּס צלל לעומק‪,‬‬
‫מתפתל ומתחבט ומסתחרר במים האפלים‪ .‬אלמלא הייתי בנו של פוסידון‪ ,‬לא היה לי סיכוי‪.‬‬
‫נ ֵֶראוּס הסתובב והתנפח‪ ,‬והפך ללווייתן אורקה‪ ,‬אבל אני נאחזתי בסנפיר הגב שלו כשהוא‬
‫פרץ מהמים‪.‬‬
‫קבוצה שלמה של תיירים צעקה‪" :‬ואוו!"‬
‫הצלחתי לנופף לקהל‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אנחנו עושים דברים כאלה כל יום‪ ,‬פה בסן פרנסיסקו‪.‬‬
‫נ ֵֶראוּס צלל במים והפך לצלופח חלקלק‪ .‬ניסיתי לקשור בו קשר אבל הוא קלט מה אני עושה‬
‫וחזר לצורתו האנושית‪.‬‬
‫"למה אתה לא טובע?" הוא ילל וחבט בי באגרופים‪.‬‬
‫"אני בן של פוסידון‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"מארה על ראש חומס הכס הזה! אני הייתי כאן קודם!"‬
‫בסופו של דבר התמוטטנו בשולי מעגן הסירות‪ .‬מעלינו השקיפה טיילת לתיירים ולאורכה‬
‫חנויות‪ ,‬כמו קניון מעל המים‪ .‬נ ֵֶראוּס התנשף ממאמץ‪ .‬אני הרגשתי מעולה‪ .‬הייתי יכול‬
‫להמשיך בזה כל היום‪ ,‬אבל לא אמרתי לו את זה‪ .‬רציתי שהוא ירגיש שנלחם היטב‪.‬‬
‫החברים שלי רצו במורד המדרגות המובילות מהמזח‪.‬‬
‫"תפסת אותו!" אמרה זואי‪.‬‬
‫"את לא חייבת להישמע המומה‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫נ ֵֶראוּס נאנק‪" .‬אח‪ ,‬נפלא‪ .‬קהל של עדים להשפלתי! העסקה הרגילה‪ ,‬אני מניח? תשחרר אותי‬
‫אם אענה על שאלתך?"‬
‫"יש לי יותר משאלה אחת‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"שאלה אחת לכל לכידה! זה הכלל‪".‬‬
‫הבטתי בחברים שלי‪.‬‬
‫זה היה רע מאוד‪ .‬היינו צריכים למצוא את אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬וגם לגלות מהו היצור הנורא שאותו‬
‫צדה‪ .‬רציתי גם לדעת אם אנבת' עדיין בחיים‪ ,‬ואיך להציל אותה‪ .‬איך יכולתי לשאול את כל‬
‫זה בשאלה אחת?‬
‫קול בתוכי צרח‪ :‬תשאל על אנבת'! זה הדבר שהיה הכי חשוב לי‪.‬‬
‫אבל אז דמיינתי לעצמי מה היתה אנבת' אומרת‪ .‬היא לעולם לא היתה סולחת לי אם הייתי‬
‫מציל אותה ולא את האולימפוס‪ .‬זואי היתה רוצה שאשאל על אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬אבל כירון אמר לי‬
‫שהמפלצת חשובה אפילו ממנה‪.‬‬
‫נאנחתי‪" .‬בסדר‪ ,‬נ ֵֶראוּס‪ .‬תגיד לי איפה למצוא את המפלצת הנוראה הזאת שעלולה להביא‬
‫לקץ האלים‪ .‬זאת שאחריה רדפה אַ ְרטֶ מיס‪".‬‬
‫זקן הים חייך וחשף שיניים ירוקות כמו אצות‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬קל מאוד‪ ",‬אמר בנבזיות‪" .‬ממש כאן‪".‬‬
‫נ ֵֶראוּס הצביע על המים לרגליי‪.‬‬
‫"איפה?" אמרתי‪.‬‬
‫"העסקה הושלמה!" שמח נ ֵֶראוּס לאידי‪ .‬בום‪ ,‬הוא הפך לדג זהב וקפץ לים בסלטה לאחור‪.‬‬
‫"עבדת עליי!" צעקתי‪.‬‬
‫"חכה רגע‪ ".‬העיניים של תאליה נפערו‪" .‬מה זה הדבר הזה?"‬
‫"מוווווווּ!"‬
‫הבטתי למים וראיתי את ידידתי העגלה הנחשית שוחה לאורך הרציף‪ .‬היא מזמזה את הנעל‬
‫שלי עם האף שלה ונעצה בי עיניים חומות ועצובות‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬בֶּ סי‪ ",‬אמרתי‪" .‬לא עכשיו‪".‬‬
‫"מוווּ!"‬
‫הפה של גרובר נפער‪" .‬הוא אומר שלא קוראים לו בֶּ סי‪".‬‬
‫"אתה מסוגל להבין אותה‪ ...‬אה‪ ...‬אותו?"‬
‫גרובר הנהן‪" .‬הוא מדבר בשפה עתיקה מאוד‪ .‬אבל הוא אומר שקוראים לו האוֹפיאוֹטַ אוּרוֹס‪".‬‬
‫"אופי מה?"‬
‫"שור‪-‬נחש ביוונית‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬אבל מה הוא עושה כאן?"‬
‫"מווווווּ!"‬
‫"הוא אומר שפרסי מגן עליו‪ ",‬הכריז גרובר‪" .‬ושהוא בורח מהאנשים הרעים‪ .‬הוא אומר‬
‫שהם קרובים‪".‬‬
 ‫תהיתי איך אפשר להבין את כל זה מצליל מווווווּ אחד‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמרה זואי והביטה בי‪" .‬אתה מכיר את הפרה הזאת?"‬
‫הייתי חסר סבלנות‪ ,‬אבל סיפרתי להם את הסיפור‪.‬‬
‫תאליה הנידה בראשה כלא מאמינה‪" .‬ופשוט שכחת להזכיר את זה קודם?"‬
‫"טוב‪ ...‬כן‪ ".‬זה נשמע טיפשי‪ ,‬עכשיו כשהיא אמרה את זה‪ ,‬אבל הכול קרה מהר כל כך‪ .‬בֶּ סי‬
‫האוֹפיאוֹטאוּרוֹס נראה כפרט שולי‪.‬‬
‫"איזו שוטה אני‪ ",‬אמרה זואי פתאום‪" .‬הסיפור הזה מוכר לי!"‬
‫"איזה סיפור?"‬
‫"ממלחמות הטיטאנים‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אבי‪ ...‬אבי סיפר לי את הסיפור‪ ,‬לפני אלפי שנים‪ .‬זוהי‬
‫החיה שאחריה חיפשנו‪".‬‬
‫"בֶּ סי?" הבטתי בשור‪-‬נחש‪" .‬אבל‪ ...‬הוא כל כך חמוד‪ .‬לא יכול להיות שהוא מסוגל להשמיד‬
‫את העולם‪".‬‬
‫"ובזה שורש טעותנו‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬ציפינו למפלצת גדולת ממדים ומסוכנת‪ ,‬אך לא כך יפיל‬
‫האוֹפיאוֹטאוּרוֹס את האלים‪.‬‬
‫יש להעלותו קורבן‪".‬‬
‫"מממממ!" געה בֶּ סי‪.‬‬
‫"אני לא חושב שמוצאת חן בעיניו המילה שמתחילה בקו"ף‪ ",‬אמר גרובר‪.‬‬
‫טפחתי על הראש של בֶּ סי בניסיון להרגיע אותו‪ .‬הוא הניח לי לגרד לו מאחורי האוזניים‪,‬‬
‫אבל המשיך לרעוד‪.‬‬
‫"מי ירצה לפגוע בו?" אמרתי‪" .‬הוא בלתי מזיק‪".‬‬
‫זואי הנהנה‪" .‬אך יש עוצמה בקטל התמימות‪ .‬עוצמה אדירה‪ .‬אלות הגורל חרצו זאת לפני‬
‫עידנים‪ ,‬עם לידתו של היצור‪ .‬הן אמרו כי זה אשר יהרוג את האוֹפיאוֹטאוּרוֹס ויעלה את‬
‫קרביו באש‪ ,‬יהיה בידו הכוח להשמיד את האלים‪".‬‬
‫"מממממ!"‬
‫"אה‪ "...‬אמר גרובר‪" .‬ואם אפשר‪ ,‬בואו גם לא נזכיר קרביים‪".‬‬
‫תאליה בהתה בשור‪-‬נחש בפליאה‪" .‬הכוח להשמיד את האלים‪ ...‬אבל איך? כלומר‪ ,‬מה‬
‫יקרה?"‬
‫"איש אינו יודע‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬במהלך מלחמת הטיטאנים קטל את האוֹפיאוֹטאוּרוֹס ענק‬
‫אדיר בן בריתם של הטיטאנים‪ ,‬אך אביך זאוס שלח עיט לחטוף את הקרביים לפני שהושלכו‬
‫לאש‪ .‬הסכנה היתה גדולה‪ .‬וכעת‪ ,‬לאחר שלושת אלפים שנה‪ ,‬נולד האוֹפיאוֹטאוּרוֹס מחדש‪".‬‬
‫תאליה התיישבה על הרציף‪ .‬היא שלחה יד למים‪ .‬בֶּ סי ניגש אליה‪ .‬תאליה הניחה יד על‬
‫ראשו‪ .‬בֶּ סי רעד‪.‬‬
‫הבעת הפנים של תאליה הדאיגה אותי‪ .‬היא כמעט נראתה‪...‬‬
‫רעבה‪.‬‬
 ‫"אנחנו חייבים להגן עליו‪ ",‬אמרתי לה‪" .‬אם לוק ישים עליו יד ‪"-‬‬
‫"לוק לא יהסס‪ ",‬מלמלה תאליה‪" .‬הכוח להפיל את אלי האולימפוס‪ .‬זה‪ ...‬זה עצום‪".‬‬
‫"בהחלט‪ ,‬יקירתי‪ ",‬אמר קול גבר במבטא צרפתי כבד‪.‬‬
‫"וידייך הן שיעשו את המעשה‪".‬‬
‫האוֹפיאוֹטאוּרוֹס פלט יבבה וצלל במים‪.‬‬
‫הרמתי מבט‪ .‬היינו שקועים כל כך בשיחה שלא הרגשנו במלכודת‪.‬‬
‫קוֹטס‬
‫ְ‬ ‫מאחורינו‪ ,‬נועץ בנו מבט בעיניים בנות שני צבעים שנצצו ברשעות‪ ,‬עמד ד"ר‬
‫המַ נְ טיקוֹר‪.‬‬
‫"זה פשוט מוש‪-‬לם‪ ",‬התמוגג המַ נְ טיקוֹר‪.‬‬
‫הוא היה לבוש במעיל גשם שחור בלוי מעל מדי ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל שהיו גם הם קרועים‬
‫ומוכתמים‪ .‬התספורת הצבאית שלו צמחה והפכה קוצנית ושמנונית‪ .‬הוא לא התגלח כבר‬
‫ימים רבים ופניו היו מכוסות זיפים כסופים‪ .‬האמת שהוא הזכיר את חסרי הבית מול בית‬
‫התמחוי‪.‬‬
‫"לפני שנים רבות‪ ,‬האלים גירשו אותי ל ָפּ ָרס‪ ",‬אמר המַ נְ טיקוֹר‪" .‬נאלצתי ללקט מזון בשולי‬
‫העולם‪ ,‬להתחבא ביערות‪ ,‬לטרוף חוואים עלובים‪ .‬לא זכיתי להילחם בגיבורים של ממש‪.‬‬
‫בסיפורים העתיקים‪ ,‬איש לא חשש מפניי ולא העריץ אותי! אבל כל זה עומד להשתנות‪.‬‬
‫הטיטאנים יכבדו אותי‪ ,‬ואני אתענג על בשר חצויים!"‬
‫משני צדדיו עמדו שני אנשי אבטחה חמושים‪ ,‬משכירי החרב האנושיים שראיתי בוושינגטון‪.‬‬
‫שניים נוספים עמדו על הרציף הסמוך‪ ,‬למקרה שננסה להימלט משם‪ .‬תיירים הסתובבו‬
‫באזור ‪ -‬התהלכו על המזח‪ ,‬ערכו קניות בטיילת שמעלינו ‪ -‬אבל ידעתי שזה לא ימנע משכירי‬
‫החרב לפעול‪.‬‬
‫"איפה‪ ...‬איפה השלדים?" שאלתי את המַ נְ טיקוֹר‪.‬‬
‫הוא נחר בבוז‪" .‬איני זקוק לאל‪-‬מתים המטופשים הללו!‬
‫הז'נרל חושב שאין בי תועלת? הוא ישנה את דעתו כשאביס אתכם בעצמי!"‬
‫הייתי צריך קצת זמן למחשבה‪ .‬ידעתי שאני חייב להציל את בֶּ סי‪ .‬יכולתי לצלול לים‪ ,‬אבל‬
‫איך נמלטים במהירות עם שור‪-‬נחש במשקל מאתיים קילו? ומה לגבי החברים שלי?‬
‫"כבר ניצחנו אותך פעם אחת‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"הא! בקושי הצלחתם להילחם בי בסיוע האלה‪ .‬ואבוי‪...‬‬
‫האלה קצת עסוקה כרגע‪ .‬איש לא יסייע לכם כעת‪".‬‬
‫זואי מתחה חץ בקשת וכיוונה אותו היישר לעבר ראש המַ נְ טיקוֹר‪ .‬השומרים שמשני צדדיו‬
‫כיוונו אקדחים‪.‬‬
‫"חכי!" אמרתי‪" .‬זואי‪ ,‬לא!"‬
‫המַ נְ טיקוֹר חייך‪" .‬הצדק עם הילד‪ ,‬זואי צל‪-‬ליל‪ .‬הניחי את הקשת‪ .‬חבל יהיה להרוג אותך‬
‫לפני שתהיי עדה לניצחון הגדול של תאליה‪".‬‬
 ‫"על מה אתה מדבר?" נהמה תאליה‪ .‬המגן והחנית שלה היו מורמים‪.‬‬
‫"הרי זה ברור כל כך‪ ",‬אמר המַ נְ טיקוֹר‪" .‬זה הרגע שלך‪.‬‬
‫לשם כך החזיר אותך הלורד קרונוס לחיים‪ .‬את תקריבי את האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪ .‬את תביאי את‬
‫קרביו לאש המקודשת שעל ההר‪ .‬את תזכי בכוח לא מוגבל‪ .‬וביום הולדתך השישה‪-‬עשר‪,‬‬
‫את תפילי את אלי האולימפוס‪".‬‬
‫איש לא דיבר‪ .‬זה נשמע הגיוני לגמרי‪ .‬יום ההולדת של תאליה עמד לחול בעוד יומיים‪ .‬היא‬
‫היתה בת של אחד משלושת הגדולים‪ .‬והיא עמדה בפני החלטה‪ ,‬החלטה נוראה שעלולה‬
‫להביא לקץ האלים‪ .‬בדיוק כפי שנאמר בנבואה‪ .‬לא הייתי בטוח אם אני מרגיש הקלה‪ ,‬אימה‬
‫או אכזבה‪ .‬מתברר שלא אני הילד מהנבואה‪ .‬יום הדין הגיע עכשיו‪.‬‬
‫חיכיתי לתאליה שתגיד למַ נְ טיקוֹר ללכת לעזאזל‪ ,‬אבל היא היססה‪ .‬היא נראתה המומה‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫"את יודעת שזאת הבחירה הנכונה‪ ",‬אמר לה המַ נְ טיקוֹר‪.‬‬
‫"חברך לוק הכיר בכך‪ .‬וכעת תתאחדו שוב‪ .‬כעת תמלכו בעולם יחדיו‪ ,‬תחת חסות הטיטאנים‪.‬‬
‫אביך נטש אותך‪ ,‬תאליה‪.‬‬
‫לא אכפת לו ממך‪ .‬וכעת תהיי את חזקה ממנו‪ .‬תרמסי את האולימפיים תחת כף רגלך‪ ,‬כפי‬
‫שראוי שייעשה להם‪ .‬קראי לחיה! היא תבוא אלייך‪ .‬השתמשי בחנית שלך‪".‬‬
‫"תאליה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬תתאפסי על עצמך!"‬
‫היא הביטה בי כמו באותו בוקר כשהתעוררה על גבעת החצויים‪ ,‬מטושטשת ומלאה היסוס‪.‬‬
‫כמעט כאילו היא לא מזהה אותי‪" .‬אני‪ ...‬אני לא ‪"-‬‬
‫"אבא שלך עזר לך‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוא שלח את מלאכי המתכת‪ .‬הוא הפך אותך לעץ כדי להגן‬
‫עלייך‪".‬‬
‫היד שלה התהדקה סביב מוט החנית‪.‬‬
‫הבטתי בגרובר בייאוש‪ .‬תודה לאלים‪ ,‬הוא הבין מה אני צריך‪ .‬הוא הרים את חליל הפאן שלו‬
‫לשפתיים וניגן כמה צלילים מהירים‪.‬‬
‫המַ נְ טיקוֹר צעק‪" :‬תעצרו אותו!"‬
‫השומרים התמקדו עד כה בזואי‪ ,‬ולפני שהספיקו להבין שהנער עם החליל הוא מוקד הבעיה‪,‬‬
‫קורות העץ לרגליהם הצמיחו ענפים שסיבכו להם את הרגליים‪ .‬זואי ירתה שני חצים מהירים‬
‫שהתפוצצו לרגליהם בעננים של עשן גופריתי צהוב‪ .‬חצי‪-‬פלוצים!‬
‫השומרים התחילו להשתעל‪ .‬המַ נְ טיקוֹר ירה קוצים בכיווננו אבל הם ניתזו מפרוות האריה‬
‫שלי‪.‬‬
‫"גרובר‪ ",‬אמרתי‪" ,‬תגיד לבֶּ סי לצלול עמוק ולהישאר שם!"‬
‫"מוווווּ!" תרגם גרובר‪ .‬קיוויתי שבֶּ סי קלט את המסר‪.‬‬
‫"הפרה‪ "...‬מלמלה תאליה‪ ,‬עדיין מטושטשת‪.‬‬
‫"בואי!" משכתי אותה אחריי בעודנו רצים במעלה המדרגות אל החנויות שלאורך הטיילת‪.‬‬
‫עקפנו את פינת החנות הקרובה ביותר‪ .‬שמעתי את המַ נְ טיקוֹר צועק על השומרים‪" :‬תתפסו‬
‫אותם!" תיירים צרחו כשהשומרים ירו בעיוורון באוויר‪.‬‬
‫מיהרנו אל קצה הטיילת‪ .‬התחבאנו מאחורי קיוסק קטן מלא חפצים עשויים מקריסטלים ‪-‬‬
‫פעמוני רוח‪ ,‬מוביילים ודברים כאלה ‪ -‬נוצצים כולם בשמש‪ .‬לידנו ניצב מתקן שתייה‪.‬‬
‫למטה‪ ,‬על קו המים‪ ,‬להקה של כלבי ים התחממה על הסלעים‪.‬‬
‫מפרץ סן פרנסיסקו כולו נפרש לפנינו‪ :‬גשר שער הזהב‪ ,‬האי אַ לְ קַ ְט ַרז‪ ,‬ומצפון הגבעות‬
‫הירוקות והערפל‪ .‬תמונה מושלמת‪ ,‬מלבד העובדה שעמדנו למות והעולם עמד להיחרב‪.‬‬
‫"קפוץ למים!" אמרה לי זואי‪" .‬תוכל להימלט אל הים‪ ,‬פרסי‪ .‬קרא לאביך לעזרה‪ .‬אולי יהיה‬
‫בידך להושיע את האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪".‬‬
‫היא צדקה‪ ,‬אבל לא יכולתי לעשות את זה‪.‬‬
‫"אני לא מוכן לעזוב אתכם‪ ",‬אמרתי‪" .‬אנחנו נלחמים יחד עד הסוף‪".‬‬
‫"אתה חייב להודיע למחנה!" אמר גרובר‪" .‬לפחות שידעו מה קורה!"‬
‫ואז הבחנתי שהקריסטלים מפזרים קשתות באור השמש‪.‬‬
‫ולידי היה מתקן שתייה‪...‬‬
‫"להודיע למחנה‪ ",‬מלמלתי‪" .‬רעיון טוב‪".‬‬
‫שלפתי את אָ נַקלוּסמוֹס ופילחתי את החלק העליון של מתקן השתייה‪ .‬מים ניתזו ברסס‬
‫מהצינור שנפרץ‪.‬‬
‫תאליה קפצה כשהמים פגעו בה‪ .‬נראה שהערפל התפוגג מעיניה‪" .‬אתה משוגע?" היא צעקה‪.‬‬
‫אבל גרובר הבין‪ .‬הוא התחיל כבר לחטט בכיסים בחיפוש אחר מטבע‪ .‬הוא השליך דרכמת‬
‫זהב אל הקשת שנוצרה ברסס המים וצעק‪" :‬אלה נכבדה‪ ,‬קבלי מנחה זאת מידיי!"‬
‫רסס המים הבליח‪.‬‬
‫"מחנה החצויים!" אמרתי‪.‬‬
‫ושם‪ ,‬מתנוצץ ברסס המים ממש מולנו‪ ,‬היה האדם האחרון שרציתי לראות‪ :‬מר ד'‪ ,‬לבוש‬
‫בטרנינג שלו בדוגמת הנמר‪ ,‬מחטט במקרר‪.‬‬
‫הוא הרים מבט עצל‪" .‬אכפת לכם?"‬
‫"איפה כירון!" צעקתי‪.‬‬
‫"כמה חצוף‪ ",‬מר ד' לגם לגימה גדולה מקנקן מיץ ענבים‪.‬‬
‫"ככה אומרים שלום?"‬
‫"שלום‪ ",‬תיקנתי את עצמי‪" .‬אנחנו עומדים למות! איפה כירון?"‬
‫מר ד' שקל את מה שאמרתי‪ .‬רציתי לצרוח עליו שימהר‪ ,‬אבל ידעתי שזה לא יעזור‪.‬‬
‫מאחורינו נשמעו צעדי ריצה וצעקות ‪ -‬השומרים של המַ נְ טיקוֹר הלכו וסגרו עלינו‪.‬‬
‫"עומדים למות‪ ",‬אמר מר ד' בקול מהורהר‪" .‬כמה מרגש‪ .‬אני חושש שכירון אינו נמצא‬
‫כרגע‪ .‬אולי תרצו להשאיר הודעה?"‬
 ‫הבטתי בחברים שלי‪" .‬הלך עלינו‪".‬‬
‫תאליה אחזה בחנית שלה‪ .‬היא שוב נראתה כמו תאליה הכועסת הרגילה‪" .‬אם כך נמות‬
‫כשנשק בידינו‪".‬‬
‫"כמה אצילי‪ ",‬אמר ד' והבליע פיהוק‪" .‬אז מה הבעיה‪ ,‬בדיוק?"‬
‫לא נראה לי שזה ישנה משהו‪ ,‬אבל סיפרתי לו על האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪.‬‬
‫"המממ‪ ".‬הוא בחן את תוכן המקרר‪" .‬אז זה העניין‪ .‬אני מבין‪".‬‬
‫"בכלל לא אכפת לך!" צרחתי‪" .‬אתה מעדיף שנמות!"‬
‫"בוא נראה‪ .‬נראה לי שהערב מתחשק לי פיצה‪".‬‬
‫רציתי להצליף בחרב מבעד לקשת ולנתק את השיחה‪ ,‬אבל לא היה לי זמן‪ .‬המַ נְ טיקוֹר צרח‪:‬‬
‫"שם!" ואנחנו היינו מוקפים‪.‬‬
‫שני שומרים עמדו מאחוריו‪ .‬שני האחרים הגיחו על גגות חנויות מעלינו‪ .‬המַ נְ טיקוֹר השליך‬
‫מעליו את המעיל ולבש את צורתו האמיתית‪ .‬טופרי האריה היו שלופים והזנב הקוצני הצליף‪,‬‬
‫מכוסה כולו עוקצים רעילים‪.‬‬
‫"מצוין‪ ",‬הוא אמר‪ .‬הוא העיף מבט בתמונה שברסס המים ונחר בבוז‪" .‬לבד‪ ,‬ללא עזרה‬
‫אמיתית‪ .‬נפלא‪".‬‬
‫"היית יכול לבקש עזרה‪ ",‬מלמל אליי מר ד'‪ ,‬כאילו מדובר ברעיון משעשע‪" .‬היית יכול‬
‫לומר בבקשה‪".‬‬
‫כשהשאול יקפא‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ .‬לא היה מצב שאמות תוך שאני מתחנן ליצור מגעיל כמו מר‬
‫ד'‪ ,‬רק כדי לשעשע אותו בזמן שיורים בכולנו למוות‪.‬‬
‫זואי כיוונה את הקשת שלה‪ .‬גרובר הרים את החליל‪ .‬תאליה הרימה את המגן שלה‪ ,‬והבחנתי‬
‫בדמעה זולגת על לחייה‪.‬‬
‫פתאום קלטתי‪ :‬היא כבר עברה משהו כזה פעם‪ .‬המפלצות סגרו עליה על גבעת החצויים‪.‬‬
‫היא הקריבה את חייה מרצון למען חבריה‪ .‬אבל הפעם היא לא תוכל להציל אותנו‪.‬‬
‫איך יכולתי לתת לזה לקרות לה שוב?‬
‫"בבקשה‪ ,‬מר ד'‪ ",‬מלמלתי‪" .‬תעזור לנו‪".‬‬
‫שום דבר לא קרה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫המַ נְ טיקוֹר חייך‪" .‬אל תהרגו את בת זאוס‪ .‬היא תצטרף אלינו בקרוב‪ .‬חסלו את השאר‪".‬‬
‫השומרים כיוונו אקדחים‪ ,‬אבל אז קרה משהו משונה‪ .‬אתם מכירים את ההרגשה כשכל הדם‬
‫עולה לכם לראש‪ ,‬למשל כשאתם תלויים הפוך ומתרוממים מהר מדי? פתאום הרגשתי‬
‫תחושה כזאת מסביבי‪ ,‬בצירוף קול כמו אנחה כבדה‪ .‬אור השמש לבש גוון סגול‪ .‬הרחתי ריח‬
‫ענבים ומשהו חמוץ יותר ‪ -‬יין‪.‬‬
‫קראק!‬
‫זה היה הקול של המון מוחות שמתחרפנים בבת אחת‪ .‬קול הטירוף‪ .‬שומר אחד החזיק את‬
‫האקדח שלו בין השיניים כאילו היה עצם והתחיל להתרוצץ על ארבע‪ .‬שניים אחרים זרקו‬
‫את האקדחים שלהם והתחילו לרקוד ביחד ואלס‪ .‬הרביעי התחיל לעשות משהו שנראה כמו‬
‫ריקוד סטפס‪ .‬זה היה יכול להיות מצחיק‪ ,‬אלמלא זה היה מבעית כל כך‪.‬‬
‫"לא!" צרח המַ נְ טיקוֹר‪" .‬אני אטפל בכם בעצמי!"‬
‫הזנב שלו הצליף‪ ,‬אבל מהקורות שמתחת לכפותיו פרצו גפני יין שנכרכו סביב גופו של‬
‫המפלץ‪ ,‬מצמחות עלים ואשכולות ענבים שהבשילו בתוך שניות בעוד המַ נְ טיקוֹר צווח‪ ,‬עד‬
‫שהוא היה עטוף כולו בגוש אדיר של גפנים‪ ,‬עלים ואשכולות ענבים סגולים‪ .‬בסופו של דבר‬
‫הפסיקו הגפנים להיטלטל‪ ,‬והיתה לי הרגשה שעמוק ביניהן‪ ,‬המַ נְ טיקוֹר איננו עוד‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמר דיוניסוס וסגר את המקרר‪" .‬זה היה כיף‪".‬‬
‫בהיתי בו מבועת‪" .‬אבל איך יכולת‪ ...‬איך הצלחת ‪"-‬‬
‫"איזו אסירות תודה מרגשת‪ ",‬הוא רטן לעצמו‪" .‬בני התמותה יתאוששו‪ .‬להשאיר אותם‬
‫במצב כזה לתמיד ידרוש יותר מדי הסברים מעיקים‪ .‬אני שונא לכתוב דוחות לאבא‪".‬‬
‫הוא נעץ בתאליה מבט חמור‪" .‬אני מקווה שלמדת את הלקח‪ ,‬ילדה‪ .‬לא קל לעמוד בפיתוי‬
‫הכוח‪ ,‬מה?"‬
‫תאליה הסמיקה כאילו היא מתביישת בעצמה‪.‬‬
‫"מר ד'‪ ",‬אמר גרובר בתדהמה‪" .‬אתה‪ ...‬אתה הצלת אותנו‪".‬‬
‫"המממ‪ .‬אל תגרום לי להתחרט על כך‪ ,‬סאטיר‪ .‬ועכשיו קדימה‪ ,‬פרסי ג'קסון‪ .‬קניתי לכם‬
‫שעות ספורות לכל היותר‪".‬‬
‫"האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪ ",‬אמרתי‪" .‬אתה יכול להעביר אותו למחנה?"‬
‫מר ד' התנשף בבוז‪" .‬איני עוסק בהובלת בקר‪ .‬זאת הבעיה שלך‪".‬‬
‫"אבל לאן אנחנו אמורים ללכת?"‬
‫דיוניסוס הביט בזואי‪" .‬הו‪ ,‬אני חושב שהציידת יודעת‪.‬‬
‫תצטרכו להיכנס לשם עם השקיעה היום‪ ,‬את יודעת‪ ,‬או שהכול אבוד‪ .‬ועכשיו להתראות‪.‬‬
‫הפיצה שלי מחכה‪".‬‬
‫"מר ד'‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫הוא הרים גבה‪.‬‬
‫"קראת לי בשם הנכון‪ ",‬אמרתי‪" .‬קראת לי פרסי ג'קסון‪".‬‬
‫"כלל וכלל לא‪ ,‬פיטר ג'ונסון‪ .‬ועכשיו לך!"‬
‫הוא נופף בידו והתמונה התפוגגה‪.‬‬
‫מסביבנו‪ ,‬השומרים של המַ נְ טיקוֹר המשיכו להתנהג כמו משוגעים‪ .‬אחד מהם מצא את ידידנו‬
‫חסר הבית והם ניהלו שיחה רצינית על מלאכי מתכת מהמאדים‪ .‬כמה שומרים אחרים‬
‫הטרידו את התיירים בקולות של חיות וניסו לגנוב להם את הנעליים‪.‬‬
‫הבטתי בזואי‪" .‬למה הוא התכוון‪ ...‬שאת יודעת לאן ללכת?"‬
‫הפנים שלה היו חיוורות לגמרי‪ .‬היא הצביעה מעבר למפרץ‪ ,‬מעבר לגשר שער הזהב‪.‬‬
‫במרחק‪ ,‬הר יחיד היתמר עד מעל לעננים‪.‬‬
‫"הגן של אחיותיי‪ ",‬היא אמרה‪" .‬עליי לחזור הביתה‪".‬‬
 ‫‪16‬‬
‫אנחנו פוגשים בדרקון עם ריח הפה המסריח בעולם‬
‫"לעולם לא נצליח‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬קצב התקדמותנו אינו מספיק‪ .‬אך איננו יכולים לעזוב את‬
‫צדו של האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪".‬‬
‫"מווווּ‪ ",‬אמר בֶּ סי‪ .‬הוא שחה במקביל אליי בעודנו רצים לאורך קו המים‪ .‬השארנו את טיילת‬
‫החנויות מאחור‪ .‬פנינו בכיוון גשר שער הזהב‪ ,‬אבל הוא היה רחוק בהרבה משחשבתי‪.‬‬
‫השמש התחילה כבר לרדת לכיוון האופק‪.‬‬
‫"אני לא מבין‪ ",‬אמרתי‪" .‬למה אנחנו חייבים להגיע לשם עם השקיעה?"‬
‫"ההֶ ְס ֶפּרידוֹת הן נימפות השקיעה‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬ניתן להיכנס לגן רק עם התחלפות היום‬
‫בלילה‪".‬‬
‫"מה יקרה אם לא נספיק?"‬
‫"מחר הוא יום אמצע החורף‪ .‬אם נחמיץ את השקיעה הלילה‪ ,‬ניאלץ לחכות עד ערב המחרת‪.‬‬
‫ובינתיים תסתיים מועצת האולימפיים‪ .‬עלינו לשחרר את הגבירה אַ ְרטֶ מיס הלילה‪".‬‬
‫אחרת אנבת' תמות‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬אבל לא אמרתי את זה בקול‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים מכונית‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫"אבל מה עם בֶּ סי?" שאלתי‪.‬‬
‫גרובר נעצר במקום‪" .‬יש לי רעיון! האוֹפיאוֹטאוּרוֹס מסוגל להופיע במאגרי מים שונים‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫"טוב‪ ,‬כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬כלומר‪ ,‬הוא היה במצר לונג איילנד‪.‬‬
‫ואז הוא הופיע באגם של סכר הובר‪ .‬ועכשיו הוא כאן‪".‬‬
‫"אז אולי נוכל לשכנע אותו שיחזור למצר לונג איילנד‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬ואז כירון יוכל לעזור‬
‫לנו להביא אותו לאולימפוס‪".‬‬
‫"אבל הוא עקב אחריי‪ ",‬אמרתי‪" .‬אם אני לא שם‪ ,‬הוא ידע לאן ללכת?"‬
‫"מווּ‪ ",‬אמר בֶּ סי בעצב‪.‬‬
‫"אני‪ ...‬אני יכול להראות לו‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬אני אלך איתו‪".‬‬
‫בהיתי בו‪ .‬גרובר לא השתגע על מים‪ .‬בקיץ שעבר הוא כמעט טבע בים המפלצות‪ ,‬והיה קשה‬
‫לו לשחות עם פרסות התיש שלו‪.‬‬
‫"אני היחיד שמסוגל לדבר איתו‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬זה מתבקש‪".‬‬
‫הוא התכופף ואמר משהו באוזן של בֶּ סי‪ .‬בֶּ סי נרעד ואז פלט געייה מרוצה‪.‬‬
‫"ברכת הפרא‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬זה יעזור לנו להגיע בשלום‪.‬‬
‫פרסי‪ ,‬תתפלל גם לאבא שלך‪ .‬תבקש ממנו שיעניק לנו מעבר בטוח בימים‪".‬‬
‫לא הבנתי איך אפשר לשחות ללונג איילנד מקליפורניה‪.‬‬
 ‫מצד שני‪ ,‬מפלצות לא עוברות את הדרך כמו בני אדם‪ .‬כבר נתקלתי בעדויות רבות לכך‪.‬‬
‫ניסיתי להתרכז בגלים‪ ,‬בריח האוקיינוס‪ ,‬ברחש הגאות‪.‬‬
‫"אבא‪ ",‬אמרתי‪" .‬תעזור לנו‪ .‬תביא את האוֹפיאוֹטאוּרוֹס ואת גרובר בבטחה למחנה‪ .‬תגן‬
‫עליהם בים‪".‬‬
‫"תפילה כזאת דורשת קורבן‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬משהו גדול‪".‬‬
‫חשבתי לרגע‪ ,‬ואז פשטתי את המעיל שלי‪.‬‬
‫"פרסי‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬אתה בטוח? פרוות האריה הזאת‪...‬‬
‫היא ממש מועילה‪ .‬הרקולס השתמש בה!"‬
‫ברגע שהוא אמר את זה‪ ,‬קלטתי משהו‪.‬‬
‫העפתי מבט בזואי‪ ,‬שעקבה אחריי בקפידה‪ .‬הבנתי שאני כן יודע מי היה הגיבור של זואי; זה‬
‫שהרס לה את החיים‪ ,‬שגרם למשפחתה להתכחש לה‪ ,‬ומעולם לא הזכיר שהיא עזרה לו‪.‬‬
‫הרקולס‪ ,‬גיבור שהערצתי כל החיים‪.‬‬
‫"אם נועדתי לשרוד‪ ",‬אמרתי‪" ,‬זה לא יהיה בזכות גלימה מפרוות אריה‪ .‬אני לא הרקולס‪".‬‬
‫זרקתי את המעיל למפרץ‪ .‬הוא הפך שוב לפרוות אריה זהובה‪ ,‬נוצצת בשמש‪ .‬ואז‪ ,‬בעוד‬
‫הפרווה שוקעת מתחת לגלים‪ ,‬נדמה שהיא נמסה והופכת לניצוצות אור שמש על המים‪.‬‬
‫הרוח המנשבת מהים התחזקה‪.‬‬
‫גרובר נשם נשימה עמוקה‪" .‬טוב‪ ,‬אנחנו חייבים לזוז‪".‬‬
‫הוא קפץ למים ומיד התחיל לשקוע‪ .‬בֶּ סי גלש לעברו ונתן לגרובר להיאחז בצוואר שלו‪.‬‬
‫"תיזהרו‪ ",‬אמרתי להם‪.‬‬
‫"אנחנו ניזהר‪ ",‬אמר גרובר‪" .‬אוקיי‪ ,‬אה‪ ...‬בֶּ סי? אנחנו שוחים ללונג איילנד‪ .‬זה מזרחית‬
‫לכאן‪ .‬בכיוון ההוא‪".‬‬
‫"מווווּ?" אמר בֶּ סי‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬ענה גרובר‪" .‬לונג איילנד‪ .‬אתה יודע‪ ,‬איפה שהמחנה?‬
‫פשוט תשחה לשם‪".‬‬
‫"מוווּ!"‬
‫בֶּ סי זינק קדימה‪ .‬הוא התחיל לצלול וגרובר אמר‪" :‬אני לא מסוגל לנשום מתחת למים!‬
‫חשבתי רק לציין ‪ "-‬בלופ!‬
‫והם יצאו לדרך‪ .‬קיוויתי שההגנה של אבא שלי תכלול פרטים שוליים כגון נשימה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬בבעיה אחת טיפלנו‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬אך כיצד נגיע במועד אל גן אחיותיי?"‬
‫"תאליה צודקת‪ ",‬אמרתי‪" .‬אנחנו צריכים מכונית‪ .‬אבל אנחנו לא מכירים אף אחד בעיר‪.‬‬
‫אלא אם כן‪ ...‬אה‪ ...‬נשאל מכונית‪".‬‬
‫האפשרות הזאת לא מצאה חן בעיניי‪ .‬כלומר‪ ,‬היה מדובר במקרה של חיים או מוות‪ ,‬ועדיין‬
‫זאת תהייה גניבה‪ ,‬והיא רק תמשוך תשומת לב מיותרת‪.‬‬
‫"חכו רגע‪ ",‬אמרה תאליה‪ .‬היא התחילה לחטט בתרמיל שלה‪" .‬יש בסן פרנסיסקו מישהו‬
‫שיכול לעזור לנו‪ .‬יש לי את הכתובת איפשהו‪".‬‬
‫"מי?" שאלתי‪.‬‬
‫תאליה שלפה מהתרמיל חתיכת נייר מקומטת‪" .‬פרופסור צ'ייס‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אבא של‬
‫אנבת'‪".‬‬
‫אחרי ששמעתי את הקיטורים של אנבת' על אבא שלה במשך שנתיים‪ ,‬ציפיתי למישהו עם‬
‫קרניים וזנב של שטן‪ .‬בהחלט לא ציפיתי שהוא יחבוש כובע טייסים מיושן עם משקפי מגן‪.‬‬
‫הוא נראה משונה כל כך עם העיניים המוגדלות בעדשות המשקפיים‪ ,‬שכולנו נסוגנו צעד‬
‫אחד לאחור על מרפסת הכניסה‪.‬‬
‫"שלום‪ ",‬הוא אמר בקול ידידותי‪" .‬הבאתם את המטוסים שלי?"‬
‫תאליה‪ ,‬זואי ואני החלפנו מבטים בחשש‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬לא‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"אוף‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אני צריך עוד שלושה מטוסי 'סוֹפּווית קאמל'‪".‬‬
‫"ברור‪ ",‬אמרתי‪ ,‬אם כי לא היה לי מושג על מה הוא מדבר‪.‬‬
‫"אנחנו חברים של אנבת'‪".‬‬
‫"אנבת'?" הוא הזדקף בבת אחת כאילו חטף מכת חשמל‪.‬‬
‫"היא בסדר? קרה לה משהו?"‬
‫איש מאיתנו לא ענה‪ ,‬אבל מהפרצופים שלנו הוא הבין כנראה שמשהו ממש לא בסדר‪ .‬הוא‬
‫הסיר את הכובע ומשקפי המגן‪ .‬היו לו שיער בהיר כמו של אנבת' ועיניים חומות ערניות‪.‬‬
‫הוא נראה טוב‪ ,‬אני מניח‪ ,‬יחסית למישהו מבוגר‪ ,‬אבל לא נראה שהתגלח בימים האחרונים‪,‬‬
‫והחולצה שלו לא היתה מכופתרת כמו שצריך‪ ,‬כך שצד אחד של הצווארון היה גבוה מהשני‪.‬‬
‫"בואו‪ ,‬תיכנסו‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫זה לא נראה כמו בית שרק עכשיו עברו אליו‪ .‬רובוטים מלֶגו היו מפוזרים על המדרגות ושני‬
‫חתולים ישנו על הספה בסלון‪.‬‬
‫על שולחן הקפה היו ערמות של מגזינים ומעיל חורף קטן של ילד היה מוטל על הרצפה‪.‬‬
‫בחלל הבית שרר ריח של עוגיות שוקולד‪-‬צ'יפס שהרגע יצאו מהתנור‪ .‬מוזיקת ג'ז נשמעה‬
‫מהמטבח‪ .‬זה נראה בית מהסוג המבולגן והעליז ‪ -‬מקום שגרו בו כבר נצח‪.‬‬
‫"אבא!" צרח ילד קטן‪" .‬הוא מפרק לי את הרובוטים!"‬
‫"בּוֹבּי‪ ",‬אמר ד"ר צ'ייס בהיסח הדעת‪" ,‬אל תפרק את הרובוטים של אחיך‪".‬‬
‫"אני בובי‪ ",‬מחה הילד הקטן‪" .‬הוא מַ ְתיוּ!"‬
‫"מתיו‪ ",‬קרא ד"ר צ'ייס‪" ,‬אל תפרק את הרובוטים של אחיך!"‬
‫"טוב‪ ,‬אבא!"‬
‫ד"ר צ'ייס פנה אלינו‪" .‬בואו‪ ,‬נעלה למעלה לחדר העבודה שלי‪ .‬מכאן‪".‬‬
‫"מתוק?" קרא קול נשי‪ .‬האימא החורגת של אנבת' נכנסה לסלון כשהיא מנגבת ידיים במגבת‬
‫כלים‪ .‬היא היתה אישה אסייתית יפה עם שיער צבוע בגוונים אדומים‪ ,‬אסוף על הראש‪.‬‬
‫"מי האורחים שלך?" היא שאלה‪.‬‬
‫"אה‪ "...‬אמר ד"ר צ'ייס‪" .‬אלה‪"...‬‬
‫הוא בהה בנו במבט ריק‪.‬‬
‫"פְ ֶר ְדריק‪ ",‬היא נזפה בו‪" .‬שוב שכחת לשאול את אורחיך לשמם?"‬
‫הצגנו את עצמנו במבוכה מסוימת‪ ,‬אבל גברת צ'ייס עשתה רושם ממש נחמד‪ .‬היא שאלה אם‬
‫אנחנו רעבים‪ .‬הודינו שכן‪ ,‬והיא אמרה שתביא לנו עוגיות וכריכים ושתייה‪.‬‬
‫"יקירתי‪ ",‬אמר ד"ר צ'ייס‪" .‬הם באו בקשר לאנבת'‪".‬‬
‫כמעט ציפיתי שגברת צ'ייס תתחיל להשתולל כמו מטורפת‪ ,‬אבל היא רק קפצה שפתיים‬
‫ונראתה מודאגת‪" .‬בסדר‪ .‬תעלו לחדר העבודה ואני אביא לכם משהו לאכול‪ ".‬היא חייכה‬
‫אליי‪" .‬נחמד לפגוש אותך‪ ,‬פרסי‪ .‬שמענו עליך המון‪".‬‬
‫למעלה‪ ,‬נכנסנו לחדר העבודה של ד"ר צ'ייס ואני אמרתי‪:‬‬
‫"וואו!"‬
‫כל הקירות היו מכוסים מדפים עם ספרים‪ ,‬אבל מה שלכד את תשומת לבי היו צעצועי‬
‫המלחמה‪ .‬היה שם שולחן עצום עם טנקים וחיילים מיניאטוריים שנלחמו לאורך נהר כחול‬
‫מצויר‪ ,‬עם גבעות ועצים קטנים והכול‪ .‬דגמים של מטוסים עתיקים היו תלויים בחוטים‬
‫מהתקרה‪ ,‬נוטים בזוויות מטורפות כאילו הוקפאו באמצע קרב אווירי‪.‬‬
‫ד"ר צ'ייס חייך‪" .‬כן‪ .‬קרב אי ֵפּר השלישי במלחמת העולם הראשונה‪ .‬אני כותב מאמר‪ ,‬אתם‬
‫מבינים‪ ,‬על השימוש במטוסי 'סוֹפּווית קאמל' להפצצת קווי אויב‪ .‬אני מאמין שהם מילאו‬
‫תפקיד חשוב בהרבה מכפי שמייחסים להם‪".‬‬
‫הוא הוריד את אחד המטוסים מהחוטים ונופף אותו מעל שדה הקרב‪ ,‬מזמזם כמו מנוע בעודו‬
‫מפיל חיילים גרמניים קטנים‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬בטח‪ ",‬אמרתי‪ .‬ידעתי שאבא של אנבת' הוא פרופסור להיסטוריה צבאית‪ .‬היא מעולם‬
‫לא הזכירה שהוא משחק בחיילים‪.‬‬
‫זואי ניגשה אל השולחן ובחנה את שדה הקרב‪" .‬הקווים הגרמניים היו רחוקים יותר מהנהר‪".‬‬
‫ד"ר צ'ייס בהה בה‪" .‬איך את יודעת?"‬
‫"הייתי שם‪ ",‬היא אמרה כלאחר יד‪" .‬אַ ְרטֶ מיס רצתה ללמד אותנו עד כמה מחרידה היא‬
‫המלחמה‪ ,‬כשגברים בני תמותה נלחמים זה בזה‪ ,‬ועד כמה זהו עניין מטופש‪ .‬הקרב היה‬
‫מיותר לחלוטין‪".‬‬
‫הפה של ד"ר צ'ייס נפער מרוב תדהמה‪" .‬את ‪"-‬‬
‫"היא אחת הציידות‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬אבל לא בגלל זה באנו‪ .‬אנחנו צריכים ‪"-‬‬
‫"את ראית את מטוסי ה'סוֹפּווית קאמל'?" שאל ד"ר צ'ייס‪.‬‬
‫"כמה היו שם? באיזה מבנים הם טסו?"‬
 ‫"אדוני‪ ",‬התערבה תאליה שוב‪" .‬אנבת' בסכנה‪".‬‬
‫זה משך את תשומת לבו‪ .‬הוא הניח את המטוס‪.‬‬
‫"כמובן‪ ",‬אמר‪" .‬ספרו לי הכול‪".‬‬
‫זה לא היה קל‪ ,‬אבל ניסינו‪ .‬בינתיים‪ ,‬אור אחר הצהריים הלך והתפוגג בחוץ‪ .‬הזמן הלך ואזל‪.‬‬
‫כשגמרנו את הסיפור‪ ,‬ד"ר צ'ייס קרס על כורסת העור שלו‪ .‬הוא שילב כפות ידיים‪" .‬אנבת'‬
‫האמיצה שלי‪ .‬אנחנו חייבים להזדרז‪".‬‬
‫"אדוני‪ ,‬אנו זקוקים להסעה להר טָ אמַ לְ ֵפּייס‪ ",‬אמר זואי‪.‬‬
‫"וזקוקים לה מייד‪".‬‬
‫"אני אסיע אתכם‪ .‬הממ‪ ,‬יהיה מהיר יותר לטוס בקאמל שלי‪ ,‬אבל יש בו מקום רק לשניים‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬יש לך מטוס אמיתי?" אמרתי‪.‬‬
‫"בשדה התעופה 'קריסי'‪ ",‬אמר ד"ר צ'ייס בגאווה‪" .‬לכן נאלצתי לעבור לכאן‪ .‬המממן שלי‬
‫הוא אספן פרטי עם כמה מהשרידים האיכותיים ביותר ממלחמת העולם הראשונה‪.‬‬
‫הוא נתן לי לשפץ את ה'סוֹפּווית קאמל' ‪"-‬‬
‫"אדוני‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬מכונית תספיק‪ .‬וכדאי שניסע בלעדייך‪ .‬זה מסוכן מדי‪".‬‬
‫ד"ר צ'ייס הרצין והקדיר‪" .‬רגע רגע רגע‪ ,‬עלמתי הצעירה‪.‬‬
‫אנבת' היא הבת שלי‪ .‬מסוכן או לא‪ ,‬אני‪ ...‬אני לא יכול פשוט ‪"-‬‬
‫"מי רוצה לאכול?" הכריזה גברת צ'ייס‪ .‬היא נכנסה עם מגש עמוס כריכי חמאת בוטנים‬
‫וריבה‪ ,‬כוסות קולה ועוגיות שיצאו זה עתה מהתנור‪ .‬השוקולד‪-‬צ'יפס היו עדיין נוזליים‪.‬‬
‫תאליה ואני זללנו כמה עוגיות בזמן שזואי אמרה‪" :‬אני אוכל לנהוג‪ ,‬אדוני‪ .‬אני מבוגרת מכפי‬
‫מראי‪ .‬מבטיחה אני שלא אפגע במכונית‪".‬‬
‫הגבות של גברת צ'ייס התכווצו‪" .‬מה העניין?"‬
‫"אנבת' בסכנה‪ ",‬אמר ד"ר צ'ייס‪" .‬על הר טאם‪ .‬רציתי להסיע אותם אבל‪ ...‬כנראה זה לא‬
‫מקום מתאים לבני תמותה‪".‬‬
‫את המילים האחרונות נשמע שהיה לו ממש קשה לבטא‪.‬‬
‫חיכיתי שגברת צ'ייס תסרב‪ .‬כלומר‪ ,‬איזה הורה בן תמותה היה מרשה לשלושה ילדים‬
‫לשאול את המכונית שלו?‬
‫להפתעתי‪ ,‬היא הנהנה‪" .‬אז כדאי שהם יצאו לדרך‪".‬‬
‫"צודקת!" ד"ר צ'ייס זינק מהכורסא והתחיל לטפוח על הכיסים שלו‪" .‬המפתחות שלי‪"...‬‬
‫אשתו נאנחה‪" .‬פרדריק‪ ,‬באמת‪ .‬היית מאבד את הראש שלך אלמלא כובע הטייסים‪.‬‬
‫המפתחות תלויים על המסמר ליד הדלת‪".‬‬
‫"צודקת!" אמר ד"ר צ'ייס‪.‬‬
‫זואי חטפה כריך‪" .‬תודה לשניכם‪ .‬מוטב שנלך‪ .‬עכשיו‪".‬‬
‫מיהרנו לצאת מהחדר ולרדת במדרגות‪ ,‬בני הזוג צ'ייס ממש מאחורינו‪.‬‬
‫"פרסי‪ ",‬קראה גברת צ'ייס בעודי יוצא‪" ,‬תגיד לאנבת'‪...‬‬
 ‫תגיד לה שעדיין יש לה בית כאן‪ ,‬בסדר? תזכיר לה את זה‪".‬‬
‫העפתי מבט אחרון בסלון המבולגן‪ .‬האחים‪-‬למחצה של אנבת' פיזרו מסביב קוביות לגו‬
‫והתווכחו‪ .‬ריח עוגיות מילא את האוויר‪ .‬מקום לא רע‪ ,‬חשבתי לעצמי‪.‬‬
‫"אני אמסור לה‪ ",‬הבטחתי‪.‬‬
‫רצנו החוצה אל מכונית הפולקסווגן הצהובה החונה בחנייה‪ .‬השמש הלכה והתקרבה לאופק‪.‬‬
‫להערכתי‪ ,‬היתה לנו פחות משעה להציל את אנבת'‪.‬‬
‫"הדבר הזה לא יכול לנסוע מהר יותר?" התלוננה תאליה‪.‬‬
‫זואי העיפה בה מבט זועם‪" .‬אין לי שליטה בתנועה‪".‬‬
‫"שתיכן נשמעות כמו אימא שלי‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"שתוק!" הן אמרו פה אחד‪.‬‬
‫זואי זגזגה בין המכוניות על גשר שער הזהב‪ .‬השמש כבר שקעה לקראת האופק כשהגענו‬
‫סוף סוף למחוז מָ רין וירדנו מהכביש הראשי‪.‬‬
‫הכבישים היו צרים במידה מטורפת והתפתלו בין היערות והגבעות ועל שפת ערוצים‬
‫עמוקים‪ .‬זואי לא האטה לרגע‪.‬‬
‫"למה הכול מריח כמו סוכריות נגד שיעול?" שאלתי‪.‬‬
‫"עצי אקליפטוס‪ ".‬זואי הצביעה על העצים הענקיים שצמחו בכל פינה‪.‬‬
‫"מה שדובי קואלה אוכלים?"‬
‫"ומפלצות‪ ",‬היא אמרה‪" .‬הן אוהבות ללעוס את העלים‪.‬‬
‫בעיקר דרקונים‪".‬‬
‫"דרקונים לועסים עלי אקליפטוס?"‬
‫"האמן לי‪ ",‬אמרה זואי‪" ,‬לו לך היתה נשימת דרקון‪ ,‬גם אתה היית לועס עלי אקליפטוס‪".‬‬
‫לא התווכחתי איתה‪ ,‬והקפדתי לפקוח עיניים היטב בהמשך הנסיעה‪ .‬מולנו היתמר הר‬
‫טאמַ לְ פייס‪ .‬יחסית להרים אחרים בעולם זה לא הר גדול‪ ,‬אבל כשנסענו לעברו הוא נראה‬
‫ענקי‪.‬‬
‫"אז זה הר הייאוש?" שאלתי‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה זואי קצרות‪.‬‬
‫"למה קוראים לו ככה?"‬
‫היא שתקה במשך שני קילומטרים כמעט לפני שענתה‪.‬‬
‫"לאחר המלחמה בין הטיטאנים והאלים‪ ,‬נענשו רבים מהטיטאנים ונכלאו‪ .‬קרונוס נגזר‬
‫לגזרים והושלך אל טרטרוס‪.‬‬
‫יד ימינו של קרונוס‪ ,‬הגנרל אשר פיקד על כל צבאותיו‪ ,‬נכלא כאן על הפסגה הזאת‪ ,‬ממש‬
‫מעבר לגן ההֶ ְס ֶפּרידוֹת‪".‬‬
‫"הגנרל‪ ",‬אמרתי‪ .‬נדמה שעננים חגים סביב הפסגה‪ ,‬כאילו ההר מושך אותם אליו ומסחרר‬
‫אותם כמו סביבון‪" .‬מה קורה שם למעלה? סערה?"‬
‫זואי לא ענתה‪ .‬היתה לי הרגשה שהיא יודעת בדיוק מה משמעות העננים‪ ,‬ושזה לא מוצא חן‬
‫בעיניה‪.‬‬
‫"אנחנו חייבים להתרכז‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬הערפול כבד מאוד כאן‪".‬‬
‫"הערפּוּל או הער ֶפל?" שאלתי‪.‬‬
‫"גם וגם‪".‬‬
‫העננים הלכו וכיסו את ההר‪ ,‬ואנחנו נסענו ישר לעברם‪.‬‬
‫בשלב מסויים עלינו מעל קו העצים והגענו למרחבים פתוחים של צוקים‪ ,‬עשב‪ ,‬סלעים‬
‫וערפל‪.‬‬
‫במקרה העפתי מבט למטה‪ ,‬לעבר האוקיינוס‪ ,‬כשעברנו בעיקול יפה במיוחד של הדרך‪,‬‬
‫וראיתי משהו שגרם לי לקפוץ מהמושב‪.‬‬
‫"תראו!" אבל הכביש התפתל והאוקיינוס נעלם מאחורי הגבעות‪.‬‬
‫"מה?" שאלה תאליה‪.‬‬
‫"ספינה גדולה ולבנה‪ ",‬אמרתי‪" .‬עוגנת ליד החוף‪ .‬היא נראתה כמו ספינת תענוגות‪".‬‬
‫העיניים שלה נפערו‪" .‬הספינה של לוק?"‬
‫רציתי לומר שאני לא בטוח‪ .‬ייתכן שמדובר בצירוף מקרים‪ .‬אבל ידעתי שזה לא נכון‪.‬‬
‫"הנסיכה אנדרומדה"‪ ,‬ספינת המפלצות של לוק‪ ,‬היא שעגנה שם בחוף‪ .‬לכן הוא שלח את‬
‫הספינה שלו דרומה לתעלת פנמה‪ .‬זאת היתה הדרך היחידה להפליג מהחוף המזרחי‬
‫לקליפורניה‪.‬‬
‫"אם כך צפויה לנו חברה‪ ",‬אמרה זואי בקול קודר‪" .‬צבאו של קרונוס‪".‬‬
‫עמדתי לענות‪ ,‬אבל פתאום כל השערות על העורף שלי בבת אחת סמרו‪ .‬תאליה צעקה‪:‬‬
‫"תעצרי את המכונית‪.‬‬
‫עכשיו!"‬
‫זואי הרגישה כנראה שמשהו לא בסדר‪ ,‬כי היא לחצה על הבלמים בלי להסס‪ .‬המכונית‬
‫הצהובה הסתחררה פעמיים לפני שנעצרה בשולי הצוק‪.‬‬
‫"החוצה!" תאליה פתחה את הדלת ודחפה אותי בכוח‪.‬‬
‫שנינו התגלגלנו החוצה‪ .‬ואחרי רגע‪ :‬בום!‬
‫ברק הבזיק‪ ,‬והמכונית של ד"ר צ'ייס התפוצצה כמו רימון צהוב‪ .‬סביר להניח שהייתי נהרג‬
‫מרסיסים אלמלא המגן של תאליה‪ ,‬שנפתח וכיסה אותי‪ .‬שמעתי צליל כמו גשם של מתכת‪,‬‬
‫וכשפקחתי עיניים גיליתי שאנחנו מוקפים בשאריות המכונית‪.‬‬
‫חלק מהפגוש ננעץ בכביש‪ .‬מכסה המנוע המעלה עשן הסתחרר במעגלים‪ .‬פיסות של מתכת‬
‫צהובה היו פזורות על הדרך‪.‬‬
‫בלעתי טעם עשן והבטתי בתאליה‪" .‬הצלת את חיי‪".‬‬
‫"ואחד אחר ביד הורה ימצא הוא את מותו‪ ",‬היא מלמלה‪.‬‬
‫"קללה על ראשו‪ .‬הוא מוכן להרוג אותי? אותי?"‬
‫לקח לי רגע להבין שהיא מדברת על אבא שלה‪" .‬לא‪ ,‬רגע‪ ,‬לא יכול להיות שזה היה ברק של‬
‫זאוס‪ .‬אין מצב‪".‬‬
‫"אז של מי?" דרשה תאליה בתקיפות‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ .‬זואי דיברה על קרונוס‪ .‬אולי הוא ‪"-‬‬
‫תאליה הנידה בראשה בפנים כועסות והמומות‪" .‬לא‪ .‬לא נראה לי‪".‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמרתי‪" ,‬איפה זואי? זואי!"‬
‫שנינו קמנו ועקפנו בריצה את המכונית ההרוסה‪ .‬שום דבר בפנים‪ .‬שום דבר במעלה הכביש‬
‫או במורד‪ .‬העפתי מבט מעבר לשולי הצוק‪ .‬שום סימן לזואי‪.‬‬
‫"זואי!" צעקתי‪.‬‬
‫פתאום היא עמדה ממש לידי ומשכה לי בזרוע‪" .‬הס‪ ,‬שוטה! האם רוצה אתה להעיר את‬
‫לאדוֹן?"‬
‫"את מתכוונת שהגענו?"‬
‫"אנו קרובים מאוד‪ ",‬היא אמרה‪" .‬בואו איתי‪".‬‬
‫עננים של ערפל ריחפו על פני הכביש‪ .‬זואי פסעה לתוך אחד מהם‪ ,‬וכשהערפל התפוגג היא‬
‫לא היתה שם‪ .‬תאליה ואני החלפנו מבטים‪.‬‬
‫"תתרכז בזואי‪ ",‬הציעה תאליה‪" .‬אנחנו הולכים בעקבותיה‪.‬‬
‫תיכנס ישר לתוך הערפל כשאתה חושב עליה‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬תאליה‪ .‬בקשר למה שקרה על המזח‪ ...‬כלומר‪ ,‬עם המַ נְ טיקוֹר והקורבן ‪"-‬‬
‫"אני לא רוצה לדבר על זה‪".‬‬
‫"אין מצב שהיית מחליטה‪ ...‬את יודעת‪ .‬נכון?"‬
‫היא היססה‪" .‬הייתי בהלם‪ .‬זה הכול‪".‬‬
‫"זאוס לא הכה את המכונית בברק‪ .‬זה היה קרונוס‪ .‬הוא מנסה לבלבל אותך‪ ,‬לגרום לך‬
‫לכעוס על אבא שלך‪".‬‬
‫היא נשמה נשימה עמוקה‪" .‬פרסי‪ ,‬אני יודעת שאתה מנסה לעודד אותי‪ .‬תודה‪ .‬אבל בוא‪.‬‬
‫אנחנו חייבים לזוז‪".‬‬
‫היא פסעה אל תוך הערפל‪ ,‬אל תוך הערפּוּל‪ ,‬ואני נכנסתי בעקבותיה‪.‬‬
‫כשהערפל התפוגג עדיין הייתי על צלע ההר‪ ,‬אבל הכביש הפך לדרך עפר‪ .‬העשב היה שופע‬
‫יותר‪ .‬השקיעה צבעה פלח אדום בים‪ .‬פסגת ההר נדמתה קרובה יותר‪ ,‬מוקפת ענני סערה‬
‫וכוח טהור‪ .‬רק שביל אחד הוביל לפסגה‪ ,‬השביל שמולנו‪.‬‬
‫הוא עבר דרך אחו ירוק של צללים ושל פרחים‪ :‬גן הדמדומים‪ ,‬ממש כמו בחלום שלי‪.‬‬
‫אלמלא הדרקון הענקי‪ ,‬הגן היה זוכה בתואר המקום היפה ביותר שראיתי אי פעם‪ .‬העשב‬
‫נצץ באור הערב הכסוף‪ ,‬והפרחים היו צבעוניים כל כך שהם כמעט זרחו בחשכה‪.‬‬
‫שביל של אבני שיש שחור וממורק הוביל משני צדדיו של עץ תפוחים בגובה חמש קומות‪.‬‬
‫על כל ענף נצצו תפוחי זהב‪ ,‬ואני לא מתכוון לתפוזים‪ .‬אני מתכוון לתפוחים עשויים זהב‬
‫אמיתי‪ .‬אני לא יכול לתאר מה היה כל כך מושך בהם‪ ,‬אבל ברגע שהרחתי אותם ידעתי‬
‫שביס מתפוח כזה יהיה הדבר הטעים ביותר שאפשר לטעום‪.‬‬
‫"תפוחי האלמוות‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬מתנת הנישואים של זאוס להרה‪".‬‬
‫הייתי מטפס על העץ וקוטף אחד‪ ,‬אלמלא הבעיה הקטנה של הדרקון שהיה כרוך סביב העץ‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬אני לא יודע מה אתם מדמיינים לעצמכם כשאני אומר דרקון‪ .‬מה שזה לא יהיה‪,‬‬
‫הדרקון האמיתי היה מפחיד בהרבה‪ .‬הגוף הנחשי שלו היה עבה כמו רקטת דחף של חללית‪,‬‬
‫ומכוסה קשקשי נחושת נוצצים‪ .‬לא הייתי מסוגל לספור כמה ראשים יש לו‪ ,‬כמו מאה נחשי‬
‫פיתון קטלניים שהולחמו לגוש אחד‪ .‬הוא נראה ישֵ ן‪ .‬הראשים נחו מצונפים על הדשא כמו‬
‫ערמת ספגטי ענקית וכל העיניים היו עצומות‪.‬‬
‫הצללים שלפנינו התחילו לנוע‪ .‬נשמע קול שירה מקסימה‪ ,‬משונה‪ ,‬כמו קולות הבוקעים‬
‫מקרקעית באר‪ .‬הושטתי יד לאָ נַקלוּסמוֹס אבל זואי עצרה בי‪ .‬ארבע דמויות הבליחו ונגלו‪,‬‬
‫ארבע נשים צעירות שהיו דומות מאוד לזואי‪ .‬כולן היו לבושות כיתונים* יווניים לבנים ‪.‬‬
‫העור שלהן היה בצבע קרמל‪.‬‬
‫] * כיתון ‪ -‬הכתונת היוונית הפשוטה ששימשה בסיס לטוגה הרומאית‪) .‬המתרגמת([‬
‫שיער שחור משיי גלש על כתפיהן‪ .‬משונה‪ ,‬אבל מעולם לא שמתי לב כמה זואי יפהפייה עד‬
‫שראיתי את האחיות שלה‪ ,‬ההֶ ְס ֶפּרידוֹת‪ .‬הן נראו בדיוק כמו זואי ‪ -‬מדהימות‪ ,‬וככל הנראה‬
‫מסוכנות מאוד‪.‬‬
‫"אחיותיי‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"איננו רואות אחות‪ ",‬אמרה אחת מהן בקול צונן‪" .‬אנו רואות שני חצויים וציידת‪ .‬וכולם‬
‫ימותו בקרוב‪".‬‬
‫"את טועה‪ ".‬צעדתי צעד אחד קדימה‪" .‬אף אחד לא עומד למות‪".‬‬
‫הנערות בחנו אותי‪ .‬היו להן עיניים כמו סלע געשי‪ ,‬מבריקות ושחורות לחלוטין‪.‬‬
‫"פרסאוס ג'קסון‪ ",‬אמרה אחת מהן‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה אחרת בקול מהורהר‪" .‬איני רואה מה בו מהווה איום‪".‬‬
‫"מי אמר שאני מהווה איום?"‬
‫הראשונה העיפה מבט לאחור‪ ,‬אל פסגת ההר‪" .‬הם חוששים מפניך‪ .‬אין הם מרוצים מכך‬
‫שזו עוד לא קטלה אותך‪ ".‬היא הצביעה על תאליה‪.‬‬
‫"זה מפתה לפעמים‪ ",‬הודתה תאליה‪" .‬אבל לא תודה‪ .‬הוא חבר טוב‪".‬‬
‫"אין חברים כאן‪ ,‬בת זאוס‪ ",‬אמרה הנערה‪" .‬רק אויבים‪.‬‬
‫שובי לאחור‪".‬‬
‫"לא בלי אנבת'‪ ",‬אמרה תאליה‪.‬‬
‫"ואַ ְרטֶ מיס‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬חובה עלינו לעלות בהר‪".‬‬
‫"יודעת את כי יהרוג אותך‪ ",‬אמרה הנערה‪" .‬לא תוכלי לעמוד מולו‪".‬‬
‫"עליי לשחרר את אַ ְרטֶ מיס‪ ",‬התעקשה זואי‪" .‬הניחו לנו לעבור‪".‬‬
‫הנערה נדה בראשה‪" .‬לך אין עוד זכויות כאן‪ .‬כל שעלינו לעשות הוא לשאת קול ולאדוֹן‬
‫יתעורר‪".‬‬
‫"הוא לא יפגע בי‪ ",‬אמרה זואי‪.‬‬
‫"לא? ומה באשר לאלה שאת מכנה חברים?"‬
‫זואי עשתה את הדבר האחרון שציפיתי שתעשה‪ .‬היא צעקה‪" ,‬לאדוֹן! התעורר!"‬
‫הדרקון זע‪ ,‬מתנוצץ כמו הר של מטבעות‪ .‬ההֶ ְס ֶפּרידוֹת פלטו צווחה והתפזרו‪ .‬הבכורה אמרה‬
‫לזואי‪" :‬נטרפה דעתך?"‬
‫"מעולם לא היה בך אומץ‪ ,‬אחות‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬זוהי המכשלה שלך‪".‬‬
‫הדרקון לאדוֹן התפתל‪ ,‬מאה ראשים מצליפים סביב ומאה לשונות מבזיקות וטועמות את‬
‫האוויר‪ .‬זואי צעדה צעד קדימה בזרועות מורמות‪.‬‬
‫"זואי‪ ,‬לא‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬את כבר לא אחת ההֶ ְס ֶפּרידוֹת‪.‬‬
‫הוא יהרוג אותך‪".‬‬
‫"לאדוֹן אולף להגן על העץ‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬עקפו את העץ בשולי הגן‪ .‬עלו בהר‪ .‬כל עוד אני‬
‫מהווה איום גדול יותר‪ ,‬סבורה אני שמכם הוא יתעלם‪".‬‬
‫"סבורה‪ ",‬אמרתי‪" .‬זה לא ממש מעודד‪".‬‬
‫"אין דרך אחרת‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אפילו שלושתנו יחד לא נוכל לו בקרב‪".‬‬
‫לאדוֹן פער את פיותיו‪ .‬קול מאה ראשים מלחששים בבת אחת העביר בי צמרמורת‪ ,‬וזה עוד‬
‫לפני שהרגשתי בנשימה המסריחה שלו‪ .‬הריח היה כמו חומצה מאכלת‪ .‬העיניים שלי צרבו‪,‬‬
‫העור שלי הצטמרר והשיער שלי סמר‪ .‬נזכרתי בפעם ההיא באמצע הקיץ‪ ,‬כשעכברוש מת‬
‫בתוך הקיר של הדירה שלנו בניו יורק‪ .‬הסירחון היה דומה‪ ,‬רק גרוע פי מאה‪ ,‬ומעורב בריח‬
‫עלי אקליפטוס לעוסים‪ .‬הבטחתי לעצמי בו במקום שאני לעולם לא אגע יותר בסוכריות נגד‬
‫שיעול‪.‬‬
‫רציתי לשלוף חרב‪ ,‬אבל נזכרתי בחלום שלי על זואי ועל הרקולס‪ ,‬ואיך הרקולס נכשל‬
‫במתקפה חזיתית‪ .‬החלטתי לסמוך על זואי‪.‬‬
‫תאליה פנתה שמאלה‪ .‬אני פניתי ימינה‪ .‬זואי צעדה היישר לעבר הדרקון‪.‬‬
‫"זו אני‪ ,‬דרקון קטן שלי‪ ",‬אמרה‪" .‬זואי חזרה‪".‬‬
‫לאדוֹן זע קדימה‪ ,‬ואז לאחור‪ .‬כמה מהפיות נסגרו‪ .‬כמה המשיכו ללחשש‪ .‬דרקון מבולבל‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬ההֶ ְס ֶפּרידוֹת הבליחו והפכו לצללים‪ .‬קול הבכורה לחש‪" :‬שוטָ ה‪".‬‬
‫"נהגתי להאכילך מכף ידי‪ ",‬המשיכה זואי לדבר בקול מרגיע ולהתקרב לעץ הזהוב‪" .‬בשר‬
‫טלה עדיין אהוב עליך?"‬
‫עיני הדרקון נצצו‪.‬‬
‫תאליה ואני עברנו כבר את מחצית הגן‪ .‬לפנינו ראיתי שביל סלעי יחיד מוביל אל הפסגה‬
‫השחורה של ההר‪ .‬ענני הסערה געשו‪ ,‬מסתחררים סביב הפסגה כאילו היתה הציר המרכזי‬
‫של העולם כולו‪.‬‬
‫כמעט והצלחנו לצאת מהאחו‪ ,‬אבל משהו השתבש‪ .‬הרגשתי איך מצב הרוח של הדרקון‬
‫משתנה‪ .‬אולי זואי התקרבה יותר מדי‪ .‬אולי הדרקון גילה שהוא רעב‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הוא הסתער‬
‫עליה‪.‬‬
‫היא שרדה בזכות אלפיים שנות אימונים‪ .‬היא חמקה משיניים חשופות של ראש אחד‬
‫והתגלגלה מתחת לראש אחר‪ ,‬מזגזגת בין ראשי הדרקון בכיווננו‪ ,‬חנוקה מנשימתו‬
‫המבאישה‪.‬‬
‫שלפתי את אָ נַקלוּסמוֹס כדי לעזור‪.‬‬
‫"לא!" התנשפה זואי‪" .‬רוצו!"‬
‫הדרקון סגר את מלתעותיו על מותניה של זואי‪ ,‬והיא פלטה צעקה‪ .‬תאליה פרשה את אַ ייגיס‬
‫והדרקון לחשש בהפתעה‪.‬‬
‫הוא היסס לרגע‪ ,‬וזואי ניצלה את ההזדמנות כדי לרוץ אל השביל ההררי‪ ,‬ואנחנו בעקבותיה‪.‬‬
‫הדרקון לא ניסה לרדוף אחרינו‪ .‬הוא לחשש ורקע ברגליו‪ ,‬אבל כנראה היה מאולף לשמור‬
‫על העץ‪ .‬הוא לא התכוון להתרחק ממנו‪ ,‬אפילו למען הסיכוי לחטיפי גיבורים טעימים‪.‬‬
‫רצנו במעלה ההר‪ .‬ההֶ ְס ֶפּרידוֹת חזרו לשיר בין הצללים מאחורינו‪ .‬פתאום המוזיקה לא‬
‫נשמעה לי יפהפייה ‪ -‬אלא יותר כמו פסקול של הלוויה‪.‬‬
‫בראש ההר היו חורבות‪ ,‬גושים שחורים של גרניט ושיש גדולים כמו בתים‪ .‬עמודים‬
‫שבורים‪ .‬פסלי ארד שנראו מותכים למחצה‪.‬‬
‫אוֹתריס‪ ",‬לחשה תאליה בקול מלא ייראה‪.‬‬ ‫"חורבות מצודת ְ‬
‫"כן‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬הן לא היו כאן בעבר‪ .‬זהו סימן רע מאוד‪".‬‬
‫אוֹתריס?" שאלתי‪ .‬כמו תמיד‪ ,‬הרגשתי אידיוט‪.‬‬ ‫"מה זאת מצודת ְ‬
‫ואוֹתריס‬
‫ְ‬ ‫"המבצר ההררי של הטיטאנים‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬במלחמה הראשונה היו אולימפוס‬
‫אוֹתריס ‪ "-‬הפנים שלה התעוו והיא תפסה את צד הגוף‪.‬‬ ‫ערי הבירה המתחרות של העולם‪ְ .‬‬
‫"את פצועה‪ ",‬אמרתי‪" .‬תני לי לראות‪".‬‬
‫אוֹתריס עד עפר‪".‬‬
‫"לא! אין בכך דבר‪ .‬כפי שאמרתי‪ ...‬במלחמה הראשונה הוחרבה ְ‬
‫"אבל‪ ...‬איך היא הגיעה לכאן?"‬
‫תאליה בחנה את הסביבה בזהירות בעודה מובילה אותנו בין החורבות‪ ,‬על פני גושי שיש‬
‫וקשתות שבורות‪" .‬אותריס זזה כמו שהאולימפוס זז‪ .‬היא תמיד קיימת בשולי התרבות‪.‬‬
‫אבל העובדה שהיא כאן‪ ,‬על ההר הזה‪ ,‬ממש לא טובה‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫"זהו ההר של אַ ְטלָס‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬כאן הוא נושא ‪"-‬‬
‫היא קפאה‪ .‬הקול שלה נמלא ייאוש‪" .‬כאן הוא נהג לשאת את השמיים‪".‬‬
‫הגענו לפסגה‪ .‬כמה מטרים לפנינו‪ ,‬עננים אפורים הסתחררו במערבולת כבדה‪ .‬העננים יצרו‬
‫משפך שכמעט ונגע בפסגת ההר‪ ,‬אך במקום זאת נח על כתפיה של נערה בת שתים‪-‬עשרה‬
‫עם שיער אדמוני ושמלת כסף מרופטת‪:‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬רגליה כבולות לסלע בשלשלאות ארד שמימי‪ .‬זה מה שראיתי בחלום שלי‪ .‬לא את‬
‫גג המערה נאלצה אַ ְרטֶ מיס לשאת‪ .‬היא נשאה את גג העולם‪.‬‬
‫"הגבירה!" מיהרה זואי קדימה‪ ,‬אבל אַ ְרטֶ מיס אמרה‪:‬‬
‫"עצרו! זוהי מלכודת‪ .‬עליכם לעזוב מיד‪".‬‬
‫הקול שלה נשמע מאומץ‪ .‬היא היתה שטופת זיעה‪ .‬מעולם לא ראיתי אלה סובלת מכאב‪ ,‬אבל‬
‫היה ברור שמשקל השמיים כבד מדי עבור אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫זואי התייפחה‪ .‬היא רצה קדימה למרות אזהרות אַ ְרטֶ מיס ומשכה בשלשלאות‪.‬‬
‫קול רעם מאחורינו‪" :‬אח‪ ,‬כמה נוגע ללב‪".‬‬
‫הסתובבנו‪ .‬הגנרל עמד שם בחליפת המשי החומה שלו‪.‬‬
‫דרקַ ייניאוֹת שנשאו את ארון הזהב של קרונוס‪ .‬אנבת' עמדה לצדו של‬ ‫לצדו היו לוק ושש ָ‬
‫לוק‪ .‬הידיים שלה היו כבולות מאחורי גבה והפה שלה היה חסום‪ ,‬ולוק כיוון את חוד החרב‬
‫שלו לגרונה‪.‬‬
‫הבטתי לה בעיניים וניסיתי לשאול אותה אלף שאלות‪.‬‬
‫אבל היא שידרה לי רק דבר אחד‪ :‬תברחו‪.‬‬
‫"לוק‪ ",‬נהמה תאליה‪" .‬תעזוב אותה‪".‬‬
‫החיוך של לוק היה קלוש וחיוור‪ .‬הוא נראה גרוע יותר מאשר לפני שלושה ימים בוושינגטון‪.‬‬
‫"הגנרל הוא שיחליט על כך‪ ,‬תאליה‪ .‬אבל טוב לראות אותך שוב‪".‬‬
‫תאליה ירקה בכיוונו‪.‬‬
‫הגנרל צחקק‪" .‬חברים ותיקים‪ ,‬מה? ואת‪ ,‬זואי‪ .‬זמן רב עבר‪.‬‬
‫מה שלום הבוגדת הקטנה שלי? אני איהנה להרוג אותך‪".‬‬
‫"אל תגיבו‪ ",‬נאנקה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬אל תזמינו אותו לקרב‪".‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמרתי‪" .‬אתה אטלס?"‬
‫הגנרל העיף בי מבט‪" .‬תראו תראו‪ ,‬אפילו הגיבור הטיפש ביותר הבין סוף סוף משהו‪ .‬כן‪,‬‬
‫אני אטלס‪ ,‬גנרל הטיטאנים ואימת האלים‪ .‬כל הכבוד‪ .‬אני אהרוג אותך אישית‪ ,‬ברגע שאטפל‬
‫בנערה העלובה הזאת‪".‬‬
‫"אתה לא תפגע בזואי‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני לא אתן לך‪".‬‬
‫הגנרל הביט בי בבוז‪" .‬אין לך זכות להתערב‪ ,‬גיבור קטן‪.‬‬
‫זה עניין משפחתי‪".‬‬
‫המצח שלי התקמט‪" .‬עניין משפחתי?"‬
‫"כן‪ ",‬אמרה זואי בקול קודר‪" .‬אטלס הוא אבי‪".‬‬
 ‫‪17‬‬
‫אני מקבל החלטה כבדת משקל‬
‫והנה הדבר הנורא‪ :‬יכולתי לראות את הדמיון בפנים שלהם‪.‬‬
‫לאטלס היתה אותה הבעה מלכותית כמו לזואי‪ ,‬אותו מבט גאה וקר שעלה לה לפעמים‬
‫בעיניים כשהיא כעסה‪ ,‬אם כי אצלו אותו מבט נראה מרושע פי אלף‪ .‬הוא היה תמצית כל‬
‫הדברים ששנאתי בהתחלה בזואי‪ ,‬בלי כל הדברים הטובים שלמדתי להעריך עם הזמן‪.‬‬
‫"שחרר את אַ ְרטֶ מיס‪ ",‬תבעה זואי‪.‬‬
‫אטלס התקרב לאלה הכבולה‪" .‬אולי תרצי לקחת ממנה את השמיים? את מוזמנת‪".‬‬
‫זואי פתחה את הפה לענות‪ ,‬אבל אַ ְרטֶ מיס אמרה‪" :‬לא! אל תתנדבי‪ ,‬זואי! אני אוסרת עלייך‪".‬‬
‫אטלס גיחך‪ .‬הוא כרע לצד אַ ְרטֶ מיס וניסה לגעת לה בפנים‪ ,‬אבל האלה נשכה בכיוונו וכמעט‬
‫הורידה לו אצבע‪.‬‬
‫"או‪-‬הו‪ ",‬צחקק אטלס‪" .‬את רואה‪ ,‬בתי? הגבירה אַ ְרטֶ מיס אוהבת את העבודה החדשה שלה‪.‬‬
‫אני חושב שאציב את כל אלי האולימפוס לשאת בעול שלי בזה אחר זה כשלורד קרונוס‬
‫יחזור לשלטון‪ ,‬וזה יהיה לב הארמון שלנו‪ .‬זה כבר ילמד את החלשלושים האלה ענווה‪".‬‬
‫הבטתי באנבת'‪ .‬היא התאמצה נואשות לומר לי משהו‪ .‬היא סימנה בראש שלה לעבר לוק‪.‬‬
‫אבל כל מה שיכולתי לעשות היה לבהות בה‪ .‬רק עכשיו הבחנתי שמשהו בה השתנה‪.‬‬
‫בשיער הבלונדיני שלה עברו עכשיו פסי שיבה‪.‬‬
‫"זה מהחזקת השמיים‪ ",‬מלמלה אליי תאליה‪ ,‬כאילו קראה לי את המחשבות‪" .‬המשקל היה‬
‫אמור להרוג אותה‪".‬‬
‫"אני לא מבין‪ ",‬אמרתי‪" .‬למה שאַ ְרטֶ מיס לא תרפה מהשמיים?"‬
‫אטלס צחק‪" .‬כמה בור אתה‪ ,‬גיבור צעיר‪ .‬זוהי הנקודה שבה נפגשו בראשונה השמיים‬
‫והארץ‪ ,‬שבה הולידו גאיהָ ואוּראנוֹס את צאצאיהם האדירים‪ ,‬הטיטאנים‪ .‬השמיים כמהים‬
‫עדיין לחבוק את האדמה‪ .‬מישהו מוכרח להחזיקם במקומם‪ ,‬אחרת יקרסו על המקום הזה‬
‫וישטחו את ההר וכל סביבותיו ברדיוס של חמש מאות קילומטר‪ .‬מרגע שלקחת על עצמך את‬
‫העול‪ ,‬לא ניתן לסגת‪ ".‬אטלס חייך‪" .‬אלא אם מישהו אחר לוקח אותו ממך‪".‬‬
‫הוא ניגש אלינו ובחן את תאליה ואותי‪" .‬אז אלה מיטב הגיבורים של זמננו? לא מרשימים‬
‫במיוחד‪".‬‬
‫"תילחם בנו‪ ",‬אמרתי‪" ,‬ונראה‪".‬‬
‫"האם לא למדתם דבר מהאלים? בן אלמוות אינו נלחם ישירות בבן תמותה עלוב‪ .‬הדבר‬
‫מתחת לכבודנו‪ .‬במקום זאת אורה ללוק לחסל אתכם‪".‬‬
‫"אז אתה גם פחדן‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫העיניים של אטלס רשפו משנאה‪ .‬במאמץ‪ ,‬הוא הפנה את תשומת לבו לתאליה‪.‬‬
 ‫"ובאשר אלייך‪ ,‬בת זאוס‪ ,‬נראה שלוק טעה לגבייך‪".‬‬
‫"לא טעיתי‪ ",‬הצליח לוק לומר‪ .‬הוא נראה חלש להחריד‪ ,‬וביטא כל מילה כאילו שהדיבור‬
‫מכאיב לו‪ .‬אלמלא שנאתי אותו כל כך‪ ,‬כמעט והייתי מרחם עליו‪" .‬תאליה‪ ,‬את עדיין יכולה‬
‫להצטרף אלינו‪ .‬זמני את האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪ .‬הוא יבוא אלייך‪ .‬תראי!"‬
‫הוא נופף בידו וברכת מים הופיעה לידינו‪ :‬ברכה מוקפת שיש שחור‪ ,‬גדולה מספיק עבור‬
‫האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪ .‬יכולתי לדמיין את בֶּ סי בברכה‪ .‬למעשה‪ ,‬ככל שחשבתי על זה יותר‪ ,‬כך‬
‫התחזקה ההרגשה שלי שאני שומע את בֶּ סי גועה‪.‬‬
‫אל תחשוב עליו! הקול של גרובר נשמע פתאום בראש שלי ‪ -‬הקשר הטלפתי‪ .‬יכולתי‬
‫להרגיש את מה שהוא מרגיש‪ .‬הוא היה על סף פאניקה מוחלטת‪ .‬אני מאבד את בֶּ סי‪ .‬תחסום‬
‫את המחשבות האלה!‬
‫ניסיתי לרוקן את הראש‪ .‬ניסיתי לחשוב על שחקני כדורסל‪ ,‬על החלקה על סקייטבורד‪ ,‬על‬
‫הסוגים השונים של ממתקים בחנות של אימא שלי‪ .‬על כל דבר שהוא מלבד בֶּ סי‪.‬‬
‫"תאליה‪ ,‬תקראי לאופיאוטאורוס‪ ",‬התעקש לוק‪" .‬ותהיי חזקה יותר מהאלים‪".‬‬
‫"לוק‪ "...‬הקול שלה היה מלא כאב‪" .‬מה קרה לך?"‬
‫"את לא זוכרת את כל השיחות שלנו? את כל הפעמים שקיללנו את האלים? האבות שלנו לא‬
‫עשו למעננו שום דבר‪.‬‬
‫אין להם זכות למשול בעולם!"‬
‫תאליה נדה בראשה‪" .‬שחרר את אנבת'‪ .‬תן לה ללכת‪".‬‬
‫"אם תצטרפי אליי‪ ",‬הבטיח לוק‪" ,‬זה יהיה כמו בזמנים הטובים ההם‪ .‬שלושתנו יחד‪ .‬נלחמים‬
‫למען עולם טוב יותר‪.‬‬
‫בבקשה‪ ,‬תאליה‪ ,‬אם לא תסכימי‪"...‬‬
‫הקול שלו נשבר‪" .‬זאת ההזדמנות האחרונה שלי‪ .‬הוא ישתמש בדרך האחרת אם לא תסכימי‪.‬‬
‫בבקשה‪".‬‬
‫לא ידעתי למה הוא מתכוון‪ ,‬אבל הפחד בקולו נשמע אמיתי‪ .‬האמנתי שלוק נמצא בסכנה‪.‬‬
‫החיים שלו היו תלויים בהצטרפות של תאליה למחנה שלהם‪ ,‬וחששתי שגם תאליה מאמינה‬
‫בזה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬תאליה‪ ",‬הזהירה אותה זואי‪" .‬חובה עלינו להילחם בהם‪".‬‬
‫לוק נופף שוב בידו והעלה להבת אש‪ .‬מחתת ארד‪ ,‬ממש כמו זאת שבמחנה‪ .‬מדורת קורבן‪.‬‬
‫"תאליה‪ ",‬אמרתי‪" .‬לא‪".‬‬
‫מאחורי לוק‪ ,‬סרקופג הזהב התחיל לזרוח‪ .‬לאורו יכולתי להבחין במראות בערפל שסביבנו‪:‬‬
‫קירות שיש לבנים מתרוממים‪ ,‬החורבות הופכות שלמות שוב‪ ,‬ארמון יפהפה ונורא קם ונוצר‬
‫סביבנו‪ ,‬עשוי פחד וצללים‪.‬‬
‫אוֹתריס‪ ",‬הבטיח לוק‪.‬‬ ‫"אנחנו נקים כאן מחדש את מצודת ְ‬
‫הקול שלו היה מאומץ כל כך שכמעט לא נשמע כמו קולו שלו‪" .‬שוב היא תהיה חזקה‬
‫ואדירה מהאולימפוס‪ .‬תראי‪ ,‬תאליה‪ .‬אנחנו לא חלשים‪".‬‬
‫הוא הצביע לעבר האוקיינוס‪ ,‬והלב שלי צנח לתחתונים‪.‬‬
‫דרקַ ייניאוֹת‬
‫צבא אדיר צעד במעלה ההר מהמקום שבו עגנה "הנסיכה אנדרומדה"‪ָ .‬‬
‫ַייס ְטריגוֹנים‪ ,‬מפלצות וחצויים‪ ,‬כלבי שאול‪ ,‬הרפיות ויצורים אחרים שלא ידעתי אפילו את‬ ‫ול ְ‬
‫שמם‪ .‬הספינה התרוקנה כנראה לחלוטין‪ ,‬כי היו שם מאות יצורים‪ ,‬הרבה יותר משראיתי על‬
‫הסיפון בקיץ הקודם‪ .‬והם צעדו בכיווננו‪ .‬בתוך כמה דקות הם יגיעו לכאן‪.‬‬
‫"זאת רק טעימה מהעתיד לבוא‪ ",‬אמר לוק‪" .‬בקרוב נהיה מוכנים לתקוף את מחנה החצויים‪.‬‬
‫ואחריו‪ ,‬את האולימפוס עצמו‪ .‬רק עזרתֵ ך חסרה לנו‪".‬‬
‫לרגע נורא אחד‪ ,‬תאליה היססה‪ .‬היא הביטה בלוק בעיניים מלאות כאב‪ ,‬כאילו אין דבר‬
‫בעולם שהיא רוצה יותר מאשר להאמין לו‪ .‬ואז היא הרימה את החנית שלה‪" .‬אתה לא לוק‪.‬‬
‫אני לא מכירה אותך יותר‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬את מכירה‪ ,‬תאליה‪ ",‬הוא התחנן בפניה‪" .‬בבקשה‪.‬‬
‫אל תאלצי אותי‪ ...‬אל תאלצי אותו להשמיד אותך‪".‬‬
‫הזמן שלנו אזל‪ .‬אם הצבא יגיע לראש ההר‪ ,‬לא יהיה לנו סיכוי‪ .‬הבטתי שוב באנבת'‪ .‬היא‬
‫הנהנה‪.‬‬
‫הבטתי בתאליה ובזואי‪ ,‬והחלטתי שיש דברים גרועים יותר מאשר למות בלחימה לצד חברות‬
‫כמותן‪.‬‬
‫"עכשיו‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫ויחד‪ ,‬הסתערנו‪.‬‬
‫תאליה זינקה היישר לעבר לוק‪ .‬השפעת המגן שלה היתה חזקה כל כך שנשות הנחש‬
‫ששימשו לו כשומרות ראש נמלטו באימה‪ .‬ארון הזהב נשמט ולוק נשאר לבדו‪ .‬אבל למרות‬
‫המראה החלוש שלו‪ ,‬לוק היה עדיין זריז בשימוש בחרב‪ .‬הוא נהם כמו חיית פרא והשיב‬
‫מלחמה‪ .‬כשחרבו‪ ,‬נשכנית‪ ,‬פגעה במגן של תאליה‪ ,‬כדור ברק התפוצץ בין שניהם ושלח‬
‫באוויר נחשים של חשמל צהבהב‪.‬‬
‫אני עשיתי את הדבר המטופש ביותר בחיים שלי )וזאת רשימה לא קצרה(‪ .‬תקפתי את‬
‫הטיטאן אטלס‪.‬‬
‫הוא צחק כשהתקרבתי אליו‪ .‬כידון ענקי התגשם בין הידיים שלו‪ .‬חליפת המשי שלו הפכה‬
‫לשריון קרב יווני‪.‬‬
‫"נראה אותך!"‬
‫"פרסי!" אמרה זואי‪" .‬היזהר!"‬
‫ידעתי מפני מה היא מזהירה אותי‪ .‬כירון אמר לי את זה מזמן‪ :‬כללים עתיקים מגבילים את‬
‫פעולותיהם של בני האלמוות‪ .‬אבל גיבור יכול ללכת לכל מקום‪ ,‬להציב אתגר בפני כל אחד‪,‬‬
‫כל עוד הוא מעז לעשות זאת‪ .‬ברגע שאתקוף‪ ,‬אטלס יהיה רשאי לתקוף בחזרה‪ ,‬ישירות‪ ,‬בכל‬
‫עוצמתו‪.‬‬
‫הצלפתי בחרב שלי‪ ,‬ואטלס העיף אותי הצידה במוט הכידון שלו‪ .‬הושלכתי באוויר והוטחתי‬
‫בקיר שחור‪ .‬כבר לא היה מדובר בערפול‪ .‬המצודה הלכה וקמה‪ ,‬לבנה אחר לבנה‪ .‬היא הפכה‬
‫אמיתית‪.‬‬
‫"שוטה!" צרח אטלס בחדווה והדף בקלות את אחד החצים של זואי‪" .‬רק משום שהצלחת‬
‫להיאבק באל המלחמה הזוטר‪ ,‬נראה לך שתוכל לעמוד מולי?"‬
‫אזכור שמו של ארס העביר בי זעזוע‪ .‬התנערתי מהטשטוש והסתערתי שוב‪ .‬אם רק אצליח‬
‫להגיע לברכת המים היא תכפיל את הכוח שלי‪.‬‬
‫חוד הכידון הצליף לעברי כמו מגל‪ .‬הרמתי את אָ נַקלוּסמוֹס במחשבה לחתוך את מוט הכידון‪,‬‬
‫אבל פתאום נדמה שהזרוע שלי עשויה עופרת‪ .‬החרב שלי שקלה טון‪.‬‬
‫ואני נזכרתי באזהרה של ארס‪ ,‬מחוץ למכונית של אפרודיטה‪ ,‬לפני זמן שנדמה כמו נצח‪:‬‬
‫בקרוב תרים חרב להילחם‪ ,‬ותיזכר בחמתו של ארס‪.‬‬
‫לא עכשיו! התחננתי‪ .‬אבל לשווא‪ .‬ניסיתי לחמוק‪ ,‬אבל הכידון פגע לי בחזה והעיף אותי כמו‬
‫בובת סמרטוטים‪.‬‬
‫הוטחתי על הקרקע בראש סחרחר‪ .‬הרמתי מבט וגיליתי שאני לרגלי אַ ְרטֶ מיס‪ ,‬שהמשיכה‬
‫להיאבק במשקל השמיים‪.‬‬
‫"ברח‪ ,‬ילד‪ ",‬היא אמרה לי‪" .‬אתה חייב לברוח!"‬
‫אטלס לא מיהר‪ .‬החרב שלי לא היתה בידי‪ .‬היא הושלכה מעבר לשולי הצוק‪ .‬ייתכן שהיא‬
‫תופיע בכיס שלי ‪ -‬אולי בעוד כמה שניות ‪ -‬אבל לא היתה לכך חשיבות‪ .‬הטיטאן יהרוג אותי‬
‫לפני כן‪ .‬לוק ותאליה נלחמו כמו שדים‪ ,‬ברקים מבזיקים סביבם‪ .‬אנבת' שכבה על הקרקע‪,‬‬
‫נאבקת נואשות לשחרר את ידיה‪.‬‬
‫"חייך הגיעו לקצם‪ ,‬גיבור קטן‪ ",‬אמר אטלס‪.‬‬
‫הוא הרים את הכידון לשפד אותי‪.‬‬
‫"לא!" צעקה זואי ומטח של חצי כסף ננעץ בבית השחי של אטלס‪ ,‬בפער שבין חלקי השריון‪.‬‬
‫"ארררג!" הוא שאג ופנה לעבר בתו‪.‬‬
‫הושטתי יד והרגשתי באָ נַקלוּסמוֹס שוב בכיס שלי‪ .‬אבל לא הייתי מסוגל להילחם באטלס‪,‬‬
‫אפילו לא עם החרב‪ .‬ואז עברה בי צמרמורת‪ .‬נזכרתי בדברי הנבואה‪ :‬בהתיצבו מול הטיטאן‪,‬‬
‫אחד יישא קללתו‪ .‬לא היה לי סיכוי להביס את אטלס‪ .‬אבל למישהי אחרת כן היה סיכוי‪.‬‬
‫"השמיים‪ ",‬אמרתי לאלה‪" .‬תני לי אותם‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬ילד‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪ .‬המצח שלה היה מכוסה בזעה מתכתית‪ ,‬כמו אגלי כספית‪" .‬אינך‬
‫יודע מה אתה מבקש‪.‬‬
‫המשקל ימחץ אותך!"‬
‫"אנבת' עמדה בזה!"‬
 ‫"היא בקושי שרדה‪ .‬היא הפגינה רוח ציידת אמיתית‪ .‬אתה לא תשרוד זמן רב כמוה‪".‬‬
‫"בכל מקרה אני עומד למות‪ ",‬אמרתי‪" .‬תני לי את משקל השמיים!"‬
‫לא חיכיתי לתשובה‪ .‬שלפתי את אָ נַקלוּסמוֹס וניתקתי את הכבלים שלה‪ .‬ואז ניגשתי אליה‬
‫והתייצבתי ברגל אחת כפופה ‪ -‬עם הידיים למעלה ‪ -‬ונגעתי בעננים הקרים‪ ,‬הכבדים‪ .‬לרגע‪,‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס ואני נשאנו את המשקל יחד‪ .‬זה היה הדבר הכבד ביותר שהרגשתי אי פעם‪ ,‬כאילו‬
‫אני נמחץ תחת אלף משאיות‪ .‬כמעט התעלפתי מהכאב‪ ,‬אבל נשמתי נשימה עמוקה‪ .‬אני‬
‫מסוגל לעשות את זה‪.‬‬
‫ואז אַ ְרטֶ מיס חמקה הצדה‪ ,‬ואני החזקתי את השמיים לבדי‪.‬‬
‫אחרי שהכול נגמר‪ ,‬ניסיתי פעמים רבות להסביר את ההרגשה‪ .‬לא הייתי מסוגל‪.‬‬
‫כל שריר בגוף שלי הפך לאש‪ .‬הרגשתי כאילו העצמות שלי נמסות‪ .‬רציתי לצרוח‪ ,‬אבל לא‬
‫היה בי הכוח לפתוח את הפה‪.‬‬
‫התחלתי לשקוע נמוך יותר ויותר‪ ,‬משקל השמיים מוחץ אותי‪.‬‬
‫תיאבק! אמר הקול של גרובר בתוך הראש שלי‪ .‬אל תתייאש‪.‬‬
‫התרכזתי בנשימה‪ .‬אם רק אצליח להחזיק את השמיים למשך כמה שניות‪ .‬חשבתי על‬
‫ביאנקה‪ ,‬שהקריבה את החיים שלה כדי שנגיע לכאן‪ .‬אם היא היתה מסוגלת לכך‪ ,‬אני מסוגל‬
‫להחזיק את השמיים‪.‬‬
‫הראייה שלי התערפלה‪ .‬הכול לבש גוון אדום‪ .‬הבחנתי בתמונות חטופות מהקרב‪ ,‬אבל לא‬
‫הייתי בטוח שאני רואה בבירור‪ .‬אטלס עמד שם בשריון קרב מלא‪ ,‬דוקר בכידון‪ ,‬צוחק צחוק‬
‫מטורף בעודו נלחם‪ .‬ואַ ְרטֶ מיס‪ ,‬כמו הבזק מטושטש של כסף‪ .‬היו לה שני סכיני ציד מרושעים‬
‫למראה‪ ,‬כל אחד באורך זרוע‪ ,‬והיא הצליפה בפראות לעבר הטיטאן‪ ,‬חומקת ומזנקת בחינניות‬
‫מדהימה‪ .‬נדמה שהיא משנה צורה בעודה נלחמת‪.‬‬
‫היא היתה לטיגריס‪ ,‬לאיילה‪ ,‬לדוב‪ ,‬לבז‪ .‬או אולי הכול נבע מדמיוני הקודח‪ .‬זואי ירתה חצים‬
‫באביה‪ ,‬מכוונת אל חיבורי השריון‪ .‬הוא שאג מכאב בכל פעם שאחד מהם ננעץ בבשרו‪ ,‬אבל‬
‫השפעתם לא היתה גדולה מזו של עקיצות דבורה‪ .‬הם רק הרגיזו אותו יותר ודרבנו אותו‬
‫להילחם ביתר פראות‪.‬‬
‫תאליה ולוק נלחמו חנית מול חרב‪ ,‬ברקים מבזיקים סביבם‪ .‬תאליה הלכה והדפה את לוק‬
‫לאחור בהילת הפחד הקורנת מהמגן שלה‪ .‬אפילו הוא לא היה חסין בפניו‪ .‬הוא נסוג‪ ,‬מעווה‬
‫את פניו ונוהם בתסכול‪.‬‬
‫"היכנע!" צעקה תאליה‪" .‬מעולם לא היית מסוגל להביס אותי‪ ,‬לוק‪".‬‬
‫הוא חשף שיניים‪" .‬עוד נראה‪ ,‬חברתי הוותיקה‪".‬‬
‫זעה נטפה לי על הפנים‪ .‬הידיים שלי הפכו חלקלקות‪.‬‬
‫הכתפיים שלי היו צורחות מכאב לו היה להן קול‪ .‬הרגשתי כאילו מישהו מרתך לי את‬
‫חוליות עמוד השדרה במבער‪.‬‬
‫אטלס הלך והתקדם‪ ,‬דוחק את אַ ְרטֶ מיס לאחור‪ .‬היא היתה מהירה‪ ,‬אבל הוא היה חזק במידה‬
‫מדהימה‪ .‬הכידון שלו הוטח בקרקע במקום שבו עמדה אַ ְרטֶ מיס שבריר שנייה קודם לכן‪,‬‬
‫ובקע נפער בסלע‪ .‬הוא זינק מעליו והמשיך לרדוף אחריה‪.‬‬
‫היא הובילה אותו בחזרה לעברי‪.‬‬
‫תתכונן‪ ,‬אמר הקול שלה בראש שלי‪.‬‬
‫הלכתי ואיבדתי את היכולת לחשוב תחת כל הכאב הזה‪.‬‬
‫התגובה שלי היתה משהו כגון אחחחח‪-‬אַ וּוּוּוּוּוּּ‪.‬‬
‫"את נלחמת היטב יחסית לבחורה‪ ",‬צחק אטלס‪" .‬אך אינך יריבה שווה לי‪".‬‬
‫הוא הטעה בחוד הכידון ואַ ְרטֶ מיס ניסתה לחמוק‪ .‬ראיתי את התכסיס בהתהוותו‪ .‬אטלס הניף‬
‫את הכידון בתנועה מעגלית והכה ברגליה של אַ ְרטֶ מיס כך שהיא איבדה את שיווי משקלה‪.‬‬
‫היא נפלה‪ ,‬ואטלס הרים את חוד הכידון למכה הסופית‪.‬‬
‫"לא!" צרחה זואי‪ .‬היא זינקה בין אביה ובין אַ ְרטֶ מיס וירתה חץ היישר במצח של הטיטאן‪,‬‬
‫שם ננעץ כמו קרן על מצחו של חד‪-‬קרן‪ .‬אטלס שאג בזעם‪ .‬הוא העיף את בתו הצדה במכה‬
‫מגב ידו והיא הוטחה אל הסלעים השחורים‪.‬‬
‫רציתי לצעוק אליה‪ ,‬לרוץ לעזרתה‪ ,‬אבל לא הייתי מסוגל לדבר או לזוז‪ .‬לא ראיתי אפילו‬
‫היכן היא נחתה‪ .‬אטלס הסתובב לעבר אַ ְרטֶ מיס במבט של ניצחון‪ .‬אַ ְרטֶ מיס נראתה פצועה‪.‬‬
‫היא לא קמה‪.‬‬
‫"הדם הראשון שמוקז במלחמה החדשה‪ ",‬התגרה בה אטלס‪ .‬ודקר כלפי מטה‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס תפסה במוט הכידון‪ ,‬זריזה כמו מחשבה‪ .‬הוא פגע בקרקע לצדה והיא משכה לאחור‪,‬‬
‫משתמשת בכידון כבידית ובועטת בטיטאן כך שיושלך מעליה‪ .‬ראיתי אותו נופל בכיווני‬
‫והבנתי מה עומד לקרות‪ .‬הרפיתי מאחיזתי בשמיים‪ ,‬וכשאטלס הוטח בי לא ניסיתי להמשיך‬
‫ולהחזיק בהם‪ .‬הנחתי לעצמי להידחף החוצה והתגלגלתי בכל מעודי‪.‬‬
‫משקל השמיים צנח על גבו של אטלס‪ ,‬כמעט ומוחץ אותו עד שהצליח להתרומם על ברכיו‪.‬‬
‫הוא נאבק לחמוק מהמשקל המרסק‪ ,‬אבל איחר את המועד‪.‬‬
‫"לאאאאאא!" הוא שאג בקול שהרעיד את ההר כולו‪.‬‬
‫"לא שוב!"‬
‫אטלס נלכד שוב תחת הנטל הישן שלו‪ ,‬קללת הטיטאן‪.‬‬
‫ניסיתי לעמוד ונפלתי שוב לאחור‪ ,‬מטושטש מרוב כאב‪.‬‬
‫הרגשתי כאילו כל גופי עולה באש‪.‬‬
‫לוק נסוג תחת המתקפה של תאליה עד שולי הצוק‪ ,‬אבל הם המשיכו להילחם שם‪ ,‬בקרבת‬
‫סרקופג הזהב‪ .‬בעיניה של תאליה היו דמעות‪ .‬על החזה של לוק היה חתך מדמם ופניו‬
‫החיוורות נצצו מזיעה‪.‬‬
‫הוא הסתער על תאליה והיא הטיחה בו את המגן שלה‪.‬‬
‫החרב של לוק‪ ,‬נשכנית‪ ,‬הושלכה מידיו אל הסלעים‪ .‬תאליה קירבה את חוד החנית שלה אל‬
‫גרונו‪.‬‬
‫לרגע השתררה דממה‪.‬‬
‫"נו?" שאל לוק‪ .‬הוא ניסה להסתיר זאת‪ ,‬אבל קולו חשף פחד‪.‬‬
‫תאליה רעדה מרוב זעם‪.‬‬
‫מאחוריה הגיעה אנבת' בריצה‪ ,‬חופשייה סוף סוף מהאזיקים‪ .‬פניה היו חבולות ומוכתמות‬
‫בעפר‪" .‬אל תהרגי אותו!"‬
‫"הוא בוגד‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬בוגד!"‬
‫במצבי המטושטש‪ ,‬קלטתי שאַ ְרטֶ מיס לא לידי‪ .‬היא רצה לעבר הסלעים השחורים שאליהם‬
‫הושלכה זואי‪.‬‬
‫"נחזיר את לוק איתנו‪ ",‬התחננה אנבת'‪" .‬לאולימפוס‪.‬‬
‫הוא‪ ...‬הוא יכול להועיל‪".‬‬
‫לרצות את‬
‫"זה מה שאת רוצה‪ ,‬תאליה?" אמר לוק בבוז‪" .‬לחזור לאולימפוס עטורת ניצחון? ַ‬
‫אבא שלך?"‬
‫תאליה היססה‪ ,‬ולוק הסתער נואשות על החנית שלה בניסיון לחטוף אותה‪.‬‬
‫"לא!" צעקה אנבת'‪ .‬אבל היא איחרה את המועד‪ .‬בתנועה אוטומטית‪ ,‬תאליה בעטה בלוק‬
‫להרחיקו ממנה‪ .‬הוא איבד שיווי משקל‪ ,‬פניו נשטפו אימה‪ ,‬והוא נפל‪.‬‬
‫"לוק!" צרחה אנבת'‪.‬‬
‫רצנו אל שולי הצוק‪ .‬מתחתינו‪ ,‬הצבא מ"הנסיכה אנדרומדה"‬
‫נעצר המום‪ .‬הם בהו בגופו השבור של לוק על הסלעים‪ .‬עד כמה ששנאתי אותו‪ ,‬לא הייתי‬
‫מסוגל לראות את זה‪ .‬רציתי להאמין שהוא עדיין חי‪ ,‬אבל זה לא היה אפשרי‪ .‬הוא נפל‬
‫חמישה‪-‬עשר מטר לפחות‪ ,‬ולא זז‪.‬‬
‫אחד הענקים נשא מבט ונהם‪" :‬להרוג אותם!"‬
‫תאליה עמדה נוקשה מרוב צער‪ ,‬דמעות זולגות על לחייה‪.‬‬
‫משכתי אותה לאחור כשגל של כידונים שייט מעל לראשינו‪.‬‬
‫רצנו לעבר הסלעים‪ ,‬מתעלמים מהקללות והאיומים של אטלס כשחלפנו על פניו‪.‬‬
‫"אַ ְרטֶ מיס!" צעקתי‪.‬‬
‫האלה הרימה מבט‪ ,‬פניה מוכות צער כמעט כמו פניה של אנבת'‪ .‬זואי שכבה בין זרועותיה‬
‫של האלה‪ .‬היא נשמה‪.‬‬
‫העיניים שלה היו פקוחות‪ .‬ועדיין‪...‬‬
‫"הפצע מורעל‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫"אטלס הרעיל אותה?" שאלתי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה האלה‪" .‬לא אטלס‪".‬‬
‫היא הראתה לנו את הפצע בצד גופה של זואי‪ .‬כמעט ושכחתי איך התקיף אותה לאדוֹן‬
‫הדרקון‪ .‬הנשיכה היתה חמורה בהרבה משחשפה זואי‪ .‬בקושי הייתי מסוגל להביט בפצע‪.‬‬
‫היא הסתערה אלי קרב עם אביה כשפצע מחריד כבר גוזל ממנה את כוחה‪.‬‬
‫"הכוכבים‪ ",‬מלמלה זואי‪" .‬איני רואה אותם‪".‬‬
‫"נקטר ואמברוסיה‪ ",‬אמרתי‪" .‬נו כבר! אנחנו חייבים לתת לה קצת‪".‬‬
‫איש לא זז‪ .‬אבל עמד באוויר‪ .‬צבא קרונוס נמצא ממש מתחת לרכס‪ .‬אפילו אַ ְרטֶ מיס היתה‬
‫המומה מכדי שתזוז‪ .‬גורלנו היה עשוי להיחרץ שם‪ ,‬אבל אז שמעתי צליל זמזום משונה‪.‬‬
‫ממש ברגע שבו הסתער צבא המפלצות במעלה הגבעה‪ ,‬מטוס "סוֹפּווית קאמל" צלל‬
‫מהשמיים‪.‬‬
‫"תעזבו את הבת שלי!" צעק ד"ר צ'ייס‪ ,‬ומכונת הירייה שלו התעוררה לחיים‪ ,‬מרססת את‬
‫האדמה בכדורים ומפזרת את צבא המפלצות‪.‬‬
‫"אבא?" צעקה אנבת' כלא מאמינה‪.‬‬
‫"רוצו!" הוא קרא בחזרה וקולו התרחק כשהמטוס חלף מעלינו‪.‬‬
‫הקולות טלטלו את אַ ְרטֶ מיס מקיפאון האבל‪ .‬היא הרימה מבט אל המטוס העתיק שהסתובב‬
‫לחזור בכיווננו‪.‬‬
‫"גבר אמיץ‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס בהערכה כנגד רצונה‪" .‬בואו‪.‬‬
‫אנחנו חייבים לחלץ את זואי מכאן‪".‬‬
‫היא הרימה את קרן הציד שלה אל שפתיה‪ ,‬והקול הצלול הדהד במורד העמקים של מחוז‬
‫מרין‪ .‬העפעפיים של זואי רפרפו‪.‬‬
‫"תחזיקי מעמד!" אמרתי לה‪" .‬הכול יהיה בסדר!"‬
‫המטוס חלף מעלינו שוב‪ .‬כמה ענקים השליכו כידונים‪ ,‬ואחד מהם חלף היישר בין כנפי‬
‫המטוס הכפולות‪ ,‬אבל מכונות הירייה התחילו לטרטר שוב‪ .‬רק אז קלטתי בתדהמה שד"ר‬
‫צ'ייס הצליח להשיג איכשהו ארד שמימי ליצירת כדורים‪.‬‬
‫השורה הראשונה של נשות הנחש יללה והתפוצצה בענן של אבקה גופריתית צהובה‪.‬‬
‫"זה‪ ...‬זה אבא שלי!" אמרה אנבת' בתדהמה‪.‬‬
‫לא היה לנו זמן להתפעל מהמטוס‪ .‬הענקים ונשות הנחש כבר התחילו להתאושש מתדהמתם‬
‫הראשונית‪ .‬בקרוב ד"ר צ'ייס יהיה בצרה‪.‬‬
‫ואז התחזק אור הירח ומרכבת כסף נגלתה בשמיים‪ ,‬רתומה לצבי היפה ביותר שראיתי אי‬
‫פעם‪ .‬המרכבה נחתה לידנו‪.‬‬
‫"היכנסו‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫אנבת' עזרה לי להכניס את תאליה למרכבה‪ .‬אחר כך עזרתי לאַ ְרטֶ מיס להכניס את זואי‪.‬‬
‫עטפנו את זואי בשמיכות‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס משכה במושכות והמרכבה התרוממה מצלע ההר היישר לשמיים‪.‬‬
‫"כמו המזחלת של סנטה קלאוס‪ ",‬מלמלתי‪ ,‬עדיין מטושטש מרוב כאב‪.‬‬
 ‫ארטמיס טרחה להעיף מבט לאחור לעברי‪" .‬אכן‪ ,‬חצוי צעיר‪ .‬ומה מקור האגדה‪ ,‬לדעתך?"‬
‫ד"ר צ'ייס‪ ,‬שראה שהצלחנו להימלט‪ ,‬סובב את המטוס ועקב אחרינו כמו משמר כבוד‪ .‬זה‬
‫היה בוודאי אחד המראות המשונים ביותר שנראו אי פעם‪ ,‬אפילו באזור סן פרנסיסקו‪:‬‬
‫מרכבה כסופה מעופפת רתומה לצבי‪ ,‬בליווי מטוס "סוֹפּווית קאמל"‪.‬‬
‫מאחורינו‪ ,‬צבא קרונוס שאג בכעס בעודו נאסף על פסגת הר טאמַ לְ פייס‪ ,‬אך הקול הרם‬
‫מכולם היה קולו של אטלס‪ ,‬השואג קללות כנגד האלים בעודו נאבק תחת משקל השמיים‪.‬‬
 ‫‪18‬‬
‫אנחנו נפרדים לשלום מחברה‬
‫נחתנו בשדה התעופה "קריסי" אחרי רדת הלילה‪.‬‬
‫ברגע שד"ר צ'ייס יצא ממטוס הקאמל שלו‪ ,‬אנבת' רצה אליו וחיבקה אותו חיבוק ענקי‪.‬‬
‫"אבא! אתה טסת‪ ...‬אתה ירית‪...‬‬
‫אלים אדירים! זה הדבר הכי מדהים שראיתי בחיים שלי!"‬
‫אבא שלה הסמיק‪" .‬טוב‪ ,‬אני מניח שזה באמת היה לא רע יחסית לבן תמותה בגיל העמידה‪".‬‬
‫"אבל כדורים מארד שמימי! מאיפה השגת אותם?"‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ .‬ובכן‪ ,‬השארת כמות מרשימה למדי של כלי נשק בחדר שלך בווירג'יניה בפעם‬
‫האחרונה ש‪ ...‬עזבת‪".‬‬
‫אנבת' השפילה מבט‪ ,‬נבוכה‪ .‬הבחנתי שד"ר צ'ייס הקפיד שלא לומר "ברחת מהבית"‪.‬‬
‫"החלטתי לנסות ולהתיך כמה מהם כדי להכין תרמילי כדורים‪ ",‬הוא המשיך‪" .‬רק כניסוי‬
‫קטן‪".‬‬
‫הוא אמר את זה כאילו זה לא סיפור גדול‪ ,‬אבל היה לו מין ניצוץ כזה בעיניים‪ .‬פתאום‬
‫יכולתי להבין מה ראתה בו אתנה‪ ,‬אלת היצירה והחוכמה‪ .‬עמוק בלב הוא היה מדען מטורף‬
‫מהסוג הטוב ביותר‪.‬‬
‫"אבא‪ "...‬גמגמה אנבת'‪.‬‬
‫"אנבת'‪ ,‬פרסי‪ ",‬קטעה אותה תאליה‪ .‬בקולה היתה נימה של דחיפות‪ .‬היא ואַ ְרטֶ מיס כרעו לצד‬
‫זואי לחבוש את הפצעים שלה‪.‬‬
‫אנבת' ואני רצנו לעזור להן‪ ,‬אבל לא היה הרבה מה לעשות‪ .‬לא היו לנו אמברוסיה או נקטר‪.‬‬
‫תרופות רגילות לא היו עוזרות‪ .‬היה חשוך בחוץ‪ ,‬אבל יכולתי לראות שמצבה של זואי לא‬
‫טוב‪ .‬היא רעדה כולה‪ ,‬והבוהק הקלוש שקרן ממנה בדרך כלל התחיל להתעמעם‪.‬‬
‫"את לא יכולה לרפא אותה בקסם?" שאלתי את אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫"כלומר‪ ...‬את הרי אלה‪".‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס נראתה מוטרדת‪" .‬החיים הם דבר שברירי‪ ,‬פרסי‪.‬‬
‫אם אלות הגורל החליטו לגזור את החוט‪ ,‬אין הרבה שאוכל לעשות‪ .‬אבל אני יכולה לנסות‪".‬‬
‫היא ניסתה להניח יד על הפצע של זואי‪ ,‬אבל זואי תפסה בפרק ידה‪ .‬היא הביטה היישר בעיני‬
‫האלה‪ ,‬והבנה כלשהי חלפה ביניהן‪.‬‬
‫"האם‪ ...‬שירתּי אותך היטב?" לחשה זואי‪.‬‬
‫"בכבוד ובנאמנות‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס בקול רך‪" .‬הטובה שבבנות לווייתי‪".‬‬
‫שלווה הציפה את פניה של זואי‪" .‬מנוחה‪ .‬סוף סוף‪".‬‬
‫"אוכל לנסות ולרפא את הרעל‪ ,‬אמיצה שלי‪".‬‬
 ‫אבל ברגע ההוא ידעתי שלא רק הרעל הוא שהורג אותה‪.‬‬
‫זאת היתה המכה האחרונה מאביה‪ .‬זואי ידעה מהרגע הראשון שעליה דיברה נבואת האורקל‪:‬‬
‫היא זאת שתמות מיד הורה‪.‬‬
‫ובכל זאת היא יצאה למסע החיפושים‪ .‬היא בחרה להציל אותי‪ ,‬וזעמו של אטלס שבר אותה‬
‫מבפנים‪.‬‬
‫היא הבחינה בתאליה‪ ,‬ואחזה בידה‪.‬‬
‫"צר לי שרבנו‪ ",‬אמרה זואי‪" .‬יכולנו להיות אחיות‪".‬‬
‫"אני הייתי האשמה‪ ",‬אמרה תאליה ומצמצה במהירות‪.‬‬
‫"את צדקת לגבי לוק‪ ,‬לגבי גיבורים‪ ,‬גברים ‪ -‬הכול‪".‬‬
‫"אולי לא כל הגברים‪ ",‬מלמלה זואי‪ .‬היא חייכה אליי חיוך קלוש‪" .‬החרב עדיין בידיך‪,‬‬
‫פרסי?"‬
‫לא יכולתי לדבר‪ ,‬אבל הוצאתי את אָ נַקלוּסמוֹס מהכיס ושמתי את העט בידה‪ .‬היא אחזה בו‬
‫בסיפוק‪" .‬אמת דיברת‪ ,‬פרסי ג'קסון‪ .‬אינך דומה בדבר ל‪ ...‬להרקולס‪ .‬לכבוד הוא לי שאתה‬
‫נושא חרב זאת‪".‬‬
‫צמרמורת עברה בגוף שלה‪.‬‬
‫"זואי ‪ "-‬אמרתי‪.‬‬
‫"כוכבים‪ ",‬היא לחשה‪" .‬אני רואה את הכוכבים שוב‪ ,‬הגבירה‪".‬‬
‫דמעה זלגה על לחייה של אַ ְרטֶ מיס‪" .‬כן‪ ,‬אמיצה שלי‪ .‬הם יפהפיים הלילה‪".‬‬
‫"כוכבים‪ ",‬אמרה זואי שוב‪ .‬עיניה ננעצו בשמי הלילה‪ ,‬והיא לא זעה שוב‪.‬‬
‫תאליה הרכינה ראש‪ .‬אנבת' הבליעה יפחה‪ ,‬ואביה הניח יד על כתפה‪.‬‬
‫צפיתי באַ ְרטֶ מיס שקיערה כף יד מעל פיה של זואי וביטאה כמה מילים ביוונית עתיקה‪ .‬סליל‬
‫אד כסוף עלה מבין שפתיה של זואי ונלכד בידה של האלה‪ .‬גופה של זואי הבליח ונעלם‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס קמה‪ ,‬ביטאה מעין ברכה‪ ,‬נשפה אל ידה הקעורה ושחררה את האבק הכסוף אל‬
‫השמיים‪ .‬הוא היתמר מעלה‪ ,‬נצנץ ונעלם‪.‬‬
‫לרגע לא ראיתי שום הבדל‪ .‬ואז אנבת' קראה בפליאה‪.‬‬
‫כשהרמתי מבט לשמיים‪ ,‬ראיתי שהכוכבים בוהקים יותר‪ .‬הם יצרו דפוס שלא הבחנתי בו עד‬
‫לאותו רגע ‪ -‬קבוצת כוכבים שנראתה כמו דמות נערה ‪ -‬נערה נושאת קשת החוצה את‬
‫השמיים בריצה‪.‬‬
‫"מין הראוי כי העולם יכבד אותך‪ ,‬ציידת שלי‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬ותחיי לנצח בין הכוכבים‪".‬‬
‫לא היה קל להיפרד‪ .‬רעמים וברקים המשיכו להשתולל מעל הר טאמַ לְ פייס מצפון לנו‪.‬‬
‫אַ ְרטֶ מיס היתה נסערת כל כך‪ ,‬שנצצה כולה באור כסוף‪ .‬זה היה מלחיץ‪ ,‬כי ידעתי שאם היא‬
‫תאבד שליטה פתאום ותופיע בדמותה האלוהית האמיתית‪ ,‬כולנו נישרף אם רק נביט בה‪.‬‬
‫"אני חייבת להגיע מיד לאולימפוס‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬לא אוכל לקחת אתכם איתי‪ ,‬אך‬
‫אשלח לכם עזרה‪".‬‬
‫האלה הניחה יד על כתפה של אנבת'‪" .‬את אמיצה לאין שיעור‪ ,‬נערתי‪ .‬את תעשי את הדבר‬
‫הנכון‪".‬‬
‫ואז היא בחנה את תאליה‪ ,‬כאילו לא בטוחה איך להתייחס לבת הזאת של זאוס‪ ,‬הצעירה‬
‫ממנה‪ .‬תאליה לא נראתה נלהבת להרים מבט‪ ,‬אך משהו גרם לה לעשות זאת בכל זאת והיא‬
‫לא נרתעה ממבטה הישיר של האלה‪ .‬לא ידעתי מה בדיוק חולף ביניהן‪ ,‬אבל מבטה של‬
‫אַ ְרטֶ מיס התרכך באהדה‪.‬‬
‫ואז היא פנתה אליי‪.‬‬
‫"יפה עשית‪ ",‬אמרה‪" .‬יחסית לגבר‪".‬‬
‫רציתי למחות‪ .‬אבל אז קלטתי שזאת הפעם הראשונה שהיא לא קראה לי ילד‪.‬‬
‫היא עלתה למרכבה‪ ,‬שהתחילה לזהור‪ .‬הסבנו את המבט‪.‬‬
‫נראה הבזק אור כסוף‪ ,‬והאלה נעלמה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬נאנח ד"ר צ'ייס‪" ,‬היא היתה מרשימה‪ .‬אבל אני חייב לומר שאני מעדיף את אתנה‪".‬‬
‫אנבת' פנתה לעברו‪" .‬אבא‪ ,‬אני‪ ...‬אני מצטערת ש ‪"-‬‬
‫"ששש‪ ".‬הוא חיבק אותה‪" .‬עשי את מה שאת צריכה לעשות‪ ,‬יקירתי‪ .‬אני יודע שזה לא קל‬
‫לך‪".‬‬
‫הקול שלו רעד מעט‪ ,‬אבל הוא חייך אל אנבת' חיוך אמיץ‪.‬‬
‫ואז שמעתי טפיחת כנפיים גדולות‪ .‬שלושה פגסוסים צללו מתוך הערפל‪ :‬שניים לבנים ואחד‬
‫שחור כלילה‪.‬‬
‫"בלאקג'ק!" קראתי‪.‬‬
‫היי בוס! הוא ענה‪ .‬הצלחת להסתדר איכשהו בלעדיי?‬
‫"זה לא היה קל‪ ",‬הודיתי‪.‬‬
‫פּוֹרק ַפּיי‪.‬‬
‫הבאתי איתי את גְ ווידוֹ ואת ְ‬
‫מה העניינים? אמרו שני הפגסוסים הלבנים בתוך הראש שלי‪.‬‬
‫בלאקג'ק בחן אותי בדאגה‪ ,‬ואז סרק במבטו את ד"ר צ'ייס‪ ,‬תאליה ואנבת'‪ .‬צריך שנרמוס‬
‫מישהו?‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ",‬אמרתי בקול‪" .‬אלה חברים שלי‪ .‬אנחנו צריכים להגיע לאולימפוס בשיא‬
‫המהירות‪".‬‬
‫אין בעיה‪ ,‬אמר בלאקג'ק‪ .‬מלבד בן התמותה‪ .‬אני מקווה שהוא לא מצטרף‪.‬‬
‫הרגעתי אותו שד"ר צ'ייס נשאר כאן‪ .‬הפרופסור בהה בפגסוסים בפה פעור‪.‬‬
‫"מרתק‪ ",‬הוא אמר‪" .‬איזו יכולת תמרון! אני תוהה איך מפצה מוטת הכנפיים על משקל גופו‬
‫של הסוס‪"...‬‬
‫בלאקג'ק הטה ראש‪ .‬הא?‬
‫"מה‪ ,‬אם לבריטים היו הפגסוסים הללו בקרבות הפרשים בחצי האי קרים‪ ",‬אמר ד"ר צ'ייס‪,‬‬
‫"במקום הפרשים הקלים ‪"-‬‬
 ‫"אבא!" קטעה אותו אנבת'‪.‬‬
‫ד"ר צ'ייס מצמץ‪ .‬הוא הביט בבתו והצליח לחייך‪" .‬מצטער‪ ,‬יקירתי‪ .‬אני יודע שאתם חייבים‬
‫ללכת‪".‬‬
‫הוא חיבק אותה חיבוק אחרון‪ ,‬מגושם ומלא כוונות טובות‪.‬‬
‫בעודה מסתובבת לטפס על גב הפגסוס גווידו‪ ,‬קרא ד"ר צ'ייס‪" :‬אנבת'‪ .‬אני יודע‪ ...‬אני יודע‬
‫שסן פרנסיסקו היא מקום מסוכן עבורך‪ .‬אבל בבקשה תזכרי‪ ,‬תמיד יש לך בית איתנו‪.‬‬
‫אנחנו נשמור עלייך‪".‬‬
‫אנבת' לא ענתה‪ ,‬אבל העיניים שלה היו אדומות כשהסתובבה‪ .‬ד"ר צ'ייס התחיל לומר משהו‬
‫נוסף‪ ,‬אך בסופו של דבר חזר בו‪ .‬הוא הרים יד בברכת שלום עצובה וחצה בכבדות את שדה‬
‫התעופה החשוך‪.‬‬
‫תאליה ואנבת' ואני עלינו על הפגסוסים שלנו‪ .‬הם המריאו יחדיו מעל המפרץ ועופפו לעבר‬
‫הגבעות שממזרח‪ .‬עד מהרה היתה סן פרנסיסקו סהר של אורות נוצצים מאחורינו‪ .‬ברק‬
‫הבזיק פה ושם בצפון‪.‬‬
‫פּוֹרק ַפּיי‪ .‬ידעתי שהיא כנראה מתה‬ ‫תאליה היתה מותשת כל כך שהיא נרדמה על הגב של ְ‬
‫מעייפות אם היא מצליחה לישון באוויר למרות פחד הגבהים שלה‪ ,‬אבל לא היתה לה סיבה‬
‫לדאגה‪ .‬הפגסוס שלה עופף בקלילות‪ ,‬משנה תנוחה פה ושם כדי שתאליה תישאר מאוזנת‬
‫בבטחה על הגב שלו‪.‬‬
‫אנבת' ואני עופפנו זה לצד זה‪.‬‬
‫"אבא שלך נראה מגניב‪ ",‬אמרתי לה‪.‬‬
‫היה חשוך מכדי שאראה את הבעת הפנים שלה‪ .‬היא העיפה מבט מעבר לכתפה‪ ,‬למרות‬
‫שקליפורניה נשארה כבר הרחק מאחורינו‪.‬‬
‫"אתה צודק‪ ,‬כנראה‪ ",‬אמרה‪" .‬אנחנו רבים כבר כל כך הרבה שנים‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬זה מה שאמרת‪".‬‬
‫"אתה חושב ששיקרתי?" זה נשמע כמו אתגר‪ ,‬אבל רק בחצי לב‪ ,‬כאילו היא שואלת את‬
‫עצמה את אותה שאלה‪.‬‬
‫"לא אמרתי ששיקרת‪ .‬פשוט‪ ...‬הוא נראה בסדר‪ .‬וגם האימא החורגת שלך‪ .‬אולי הם‪ ,‬אה‪,‬‬
‫נעשו מגניבים יותר מאז הפעם האחרונה שפגשת אותם‪".‬‬
‫היא היססה‪" .‬הם עדיין בסן פרנסיסקו‪ ,‬פרסי‪ .‬אני לא יכולה לגור רחוק כל כך מהמחנה‪".‬‬
‫לא רציתי לשאול אותה את השאלה הבאה‪ .‬פחדתי מפני התשובה‪ .‬אבל בכל זאת שאלתי‪" .‬אז‬
‫מה תעשי עכשיו?"‬
‫עופפנו מעל עיירה‪ ,‬אי של אור באמצע החשכה‪ .‬עברנו מעליה בחטף‪ ,‬מהר כמו מטוס‪.‬‬
‫"אני לא יודעת‪ ",‬היא הודתה‪" .‬אבל תודה שהצלת אותי‪".‬‬
‫"מה‪ ,‬זה לא סיפור גדול‪ .‬אנחנו חברים‪".‬‬
‫"לא האמנת שאני מתה?"‬
 ‫"אפילו לא לשנייה‪".‬‬
‫היא היססה‪" .‬גם לוק לא‪ ,‬אתה יודע‪ .‬כלומר‪ ...‬הוא לא מת‪".‬‬
‫לטשתי בה מבט‪ .‬לא ידעתי אם היא מתחילה להישבר תחת הלחץ או מה‪" .‬אנבת'‪ ,‬זאת היתה‬
‫חתיכת נפילה‪ .‬אין מצב ‪"-‬‬
‫"הוא לא מת‪ ",‬היא חזרה ואמרה בעקשנות‪" .‬אני יודעת את זה‪ .‬כמו שאתה ידעת לגביי‪".‬‬
‫ההשוואה לא גרמה לי הרבה אושר‪.‬‬
‫חלפנו מהר יותר ויותר מעל העיירות‪ ,‬איים של אור מקובצים יחד‪ ,‬עד שהנוף כולו הפך‬
‫לשטיח של אורות‪ .‬השחר היה קרוב‪ .‬שמי המזרח האפירו‪ .‬ומולנו הלך והתחזק בוהק לבן‬
‫וצהוב ‪ -‬אורות העיר ניו יורק‪.‬‬
‫מהר או לא מהר‪ ,‬בוס? התרברב בלאקג'ק‪ .‬שווה תוספת ענקית של חציר לארוחת הבוקר‬
‫שלנו?‬
‫"אתה גבר‪-‬גבר‪ ,‬בלאקג'ק‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬אה‪ ...‬סוס‪-‬סוס‪ ,‬זאת אומרת‪".‬‬
‫"אתה לא מאמין לי בקשר ללוק‪ ",‬אמרה אנבת'‪" ,‬אבל עוד ניתקל בו‪ .‬הוא הסתבך בצרה‬
‫רצינית‪ ,‬פרסי‪ .‬קרונוס כישף אותו‪".‬‬
‫לא רציתי להתווכח‪ ,‬אבל מה שהיא אמרה הכעיס אותי‪.‬‬
‫איך ייתכן שהיא עדיין מרגישה משהו כלפי הזבל הזה? איך היא מסוגלת לתרץ עבורו‬
‫תירוצים? הגיע לו ליפול‪ .‬הגיע לו‪ ...‬טוב‪ ,‬אני אגיד את זה במפורש‪ .‬הגיע לו למות‪ .‬בניגוד‬
‫לביאנקה‪ .‬בניגוד לזואי‪ .‬לא ייתכן שלוק בחיים‪ .‬זה פשוט לא הוגן‪.‬‬
‫"הנה‪ ",‬אמרה תאליה‪ ,‬שהתעוררה בינתיים‪ .‬היא הצביעה לעבר מנהטן‪ ,‬שהלכה והתקרבה‬
‫בקצב מסחרר‪" .‬זה התחיל‪".‬‬
‫"מה התחיל?" שאלתי‪.‬‬
‫ואז ראיתי לאן היא מצביעה‪ .‬גבוה מעל בניין ה"אמפייר סטייט"‪ ,‬נראה האולימפוס כאי של‬
‫אור משלו‪ ,‬הר צף בוער באור לפידים ומחתות‪ ,‬ארמונות שיש לבן בוהקים באור השחר‪.‬‬
‫"יום אמצע החורף‪ ",‬אמרה תאליה‪" .‬מועצת האלים‪".‬‬
 ‫‪19‬‬
‫האלים מצביעים איך להרוג אותנו‬
‫מספיק רע שאני‪ ,‬בן של פוסידון‪ ,‬נאלצתי לעבור את הדרך בטיסה‪ .‬אבל לעוף היישר לעבר‬
‫הארמון של זאוס‪ ,‬המוקף במערבולת של רעמים וברקים‪ ,‬זה היה עוד יותר גרוע‪.‬‬
‫הקפנו את מרכז מנהטן‪ ,‬הקפה שלמה סביב האולימפוס‪.‬‬
‫הייתי שם רק פעם אחת בעבר‪ ,‬כשעליתי במעלית לקומה השש מאות הסודית של בניין‬
‫ה"אמפייר סטייט"‪ .‬הפעם‪ ,‬תאמינו או לא‪ ,‬האולימפוס היה עוד יותר מדהים‪.‬‬
‫באפלולית השחר‪ ,‬לפידים ומדורות האירו את הארמונות שעל צלע ההר בעשרים צבעים‬
‫שונים‪ ,‬מאדום‪-‬דם ועד סגול עמוק‪ .‬מתברר שאיש אינו ישן על האולימפוס‪ .‬הרחובות‬
‫המתפתלים היו מלאים אלים‪-‬למחצה ורוחות טבע ואלים זוטרים‪ ,‬שהתרוצצו לכל מקום‪.‬‬
‫חלקם נסעו בכרכרות או בכיסאות אפריון שנישאו על כתפי קיקלופים‪ .‬לא נראה שהחורף‬
‫שורר שם‪ .‬הבחנתי בריח גנים בשיא פריחתם‪ ,‬ריחות ורדים ויסמין וריחות מתוקים יותר‬
‫שלא ידעתי מה הם‪ .‬מוזיקה הסתננה מחלונות רבים‪ ,‬צלילים רכים של לירה ושל חליל פאן‪.‬‬
‫על פסגת ההר היתמר הארמון הגדול מכולם‪ ,‬ההיכל הלבן והמבהיק של האלים‪.‬‬
‫הפגסוסים הנחיתו אותנו בחצר החיצונית‪ ,‬מול שערי הכסף העצומים‪ .‬לפני שהספקתי אפילו‬
‫לחשוב לדפוק‪ ,‬נפתחו השערים מעצמם‪.‬‬
‫בהצלחה‪ ,‬בוס‪ ,‬אמר בלאקג'ק‪.‬‬
‫"אה‪-‬הא‪ ".‬לא ידעתי למה‪ ,‬אבל פתאום התמלאתי תחושה שנחרץ גורלנו‪ .‬מעולם לא ראיתי‬
‫את כל האלים יחד‪ .‬ידעתי שכל אחד מהם יכול לרסק אותי לאבק‪ ,‬וכמה מהם היו שמחים‬
‫לעשות זאת‪.‬‬
‫תשמע‪ ,‬אם לא תחזור‪ ,‬אני יכול לקבל את הביתן שלך כאורווה פרטית?‬
‫הבטתי בפגסוס‪.‬‬
‫סתם‪ ,‬סתם‪ ,‬הוא אמר‪ .‬מצטער‪.‬‬
‫בלאקג'ק וחבריו עופפו משם והשאירו את תאליה‪ ,‬אנבת' ואותי לבדנו‪ .‬לרגע עמדנו שם‬
‫ובחנו את הארמון‪ ,‬כפי שעמדנו בפני ו ְֵס ְטאוֹבֶ ר הוֹל לפני מיליון שנה בערך‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬זה לצד זה‪ ,‬צעדנו אל חדר הכס‪.‬‬
‫שניים‪-‬עשר כסאות מלכות עצומים עמדו בצורת ח' סביב אח מרכזית‪ ,‬כמו מיקום הביתנים‬
‫במחנה‪ .‬על התקרה שלמעלה נצצו קבוצות כוכבים ‪ -‬אפילו קבוצת הכוכבים החדשה ביותר‪,‬‬
‫זואי הציידת‪ ,‬העושה את דרכה על פני השמיים בקשת דרוכה‪.‬‬
‫כל המושבים היו תפוסים‪ .‬כל אל ואלה היו בגובה חמישה מטרים בערך‪ ,‬ואני אומר לכם‪ ,‬אם‬
‫אף פעם לא הפנו אליכם מבט שתים‪-‬עשרה ישויות סופר‪-‬גדולות וסופר‪-‬חזקות בבת אחת‪...‬‬
‫די לומר שקרב מול מפלצות נראה פתאום כמו משחק ילדים‪.‬‬
 ‫"ברוכים הבאים‪ ,‬גיבורים‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫"מוווּ!"‬
‫רק אז הבחנתי בבֶּ סי ובגרובר‪.‬‬
‫כדור של מים ריחף במרכז החדר‪ ,‬ליד האח‪ .‬בֶּ סי שחה בעליזות בתוכו‪ ,‬מתיז בזנבו ומציץ‬
‫מפעם לפעם מבעד לדופנות הכדור ולתחתיתו‪ .‬נראה שהוא נהנה מהחידוש שבשחייה בתוך‬
‫בועה קסומה‪ .‬גרובר כרע לרגלי הכס של זאוס‪ ,‬כאילו היה באמצע דיווח‪ ,‬אבל כשראה אותנו‬
‫צעק‪:‬‬
‫"הצלחתם להגיע!"‬
‫הוא התחיל לרוץ לעברי‪ ,‬ואז נזכר שבכך הוא מפנה את הגב לזאוס‪ ,‬והרים מבט בבקשת‬
‫רשות‪.‬‬
‫"לך‪ ",‬אמר זאוס‪ .‬אבל האמת שהוא לא היה מרוכז בגרובר‪.‬‬
‫אדון השחקים נעץ מבט חודר בתאליה‪.‬‬
‫גרובר הידס לעברנו‪ .‬אף אחד מהאלים לא דיבר‪ .‬כל קרקוש פרסה הדהד על רצפת השיש‪.‬‬
‫בֶּ סי שכשך לו בבועה הקסומה‪.‬‬
‫האש באח פצפצה‪.‬‬
‫העפתי מבט מתוח באבא שלי‪ ,‬פוסידון‪ .‬הוא היה לבוש בדומה לפעם הקודמת שראיתי אותו‪:‬‬
‫מכנסיים קצרים‪ ,‬חולצת הוואי וסנדלים‪ .‬היו לו פנים שזופות‪ ,‬פנים של מישהו שמבלה הרבה‬
‫בחוץ‪ ,‬עם זקן כהה ועיניים בצבע ירוק עמוק‪.‬‬
‫לא הייתי בטוח איך הוא ירגיש בפגישה המחודשת איתי‪ ,‬אבל בזוויות העיניים שלו עלו‬
‫קמטי צחוק‪ .‬הוא הנהן כאילו אומר זה בסדר‪.‬‬
‫גרובר חיבק את אנבת' ואת תאליה חיבוקים גדולים‪ .‬ואז הוא תפס לי בזרועות‪" .‬פרסי‪ ,‬בֶּ סי‬
‫ואני הצלחנו! אבל אתה חייב לשכנע אותם! הם לא יכולים לעשות את זה!"‬
‫"לעשות מה?" שאלתי‪.‬‬
‫"גיבורים‪ ",‬קראה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫האלה גלשה מהכס שלה ולבשה מימדים אנושיים‪ ,‬בדמות הנערה בעלת השיער האדמוני‪.‬‬
‫היא נראתה לחלוטין בנוח בין האולימפיים הענקיים‪ .‬היא צעדה לעברנו‪ ,‬גלימות הכסף שלה‬
‫מנצנצות‪ .‬הפנים שלה היו ריקות מרגש‪ .‬נדמה שהיא צועדת באלומה של אור ירח‪.‬‬
‫"דוּוח למועצה על פעולותיכם‪ ",‬אמרה לנו אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫אוֹתריס עולה במערב‪ .‬הם יודעים על הניסיון של אטלס להשתחרר‪,‬‬ ‫"הם יודעים שמצודת ְ‬
‫ועל צבאותיו הנאספים של קרונוס‪ .‬הצבענו בעד פעולה‪".‬‬
‫נשמעו מלמולים ורחש תזוזה מכיוון האלים‪ ,‬כאילו לא כולם מרוצים מההחלטה‪ ,‬אבל איש‬
‫לא מחה‪.‬‬
‫"בפקודת הלורד זאוס‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" ,‬אחי אפולו ואנוכי נצוד את המפלצות החזקות‬
‫ביותר‪ ,‬להכותן לפני שיספיקו להצטרף לצבא הטיטאנים‪ .‬הגבירה אתנה תבדוק באופן אישי‬
‫את מצב הטיטאנים האחרים כדי לוודא שלא יימלטו ממקומות כלאם‪ .‬ללורד פוסידון ניתנה‬
‫רשות לכלות את מלוא זעמו בספינת התענוגות 'הנסיכה אנדרומדה' ולשלח אותה אל‬
‫קרקעית הים‪ .‬ובאשר אליכם‪ ,‬גיבורים שלי‪"...‬‬
‫היא פנתה לעבר שאר האלים‪" .‬חצויים אלה עשו לאולימפוס שירות גדול‪ .‬היש מי שיכחיש‬
‫זאת?"‬
‫היא הביטה סביב באלים‪ ,‬נועצת בהם מבט בזה אחר זה‪.‬‬
‫זאוס בחליפת הפסים הכהה שלו‪ ,‬זקנו השחור מטופח ועיניו מבזיקות חשמל‪ .‬לצדו ישבה‬
‫אישה יפהפייה בעלת שיער כסוף קלוע בצמה הגולשת על כתף אחת‪ ,‬ושמלה שבהקה כמו‬
‫נוצות טווס‪ .‬הגבירה הֵ ָרה‪.‬‬
‫מימינו של זאוס‪ ,‬אבי פוסידון‪ .‬לצדו‪ ,‬גבר אדיר ממדים עם רגל בסד מתכת‪ ,‬ראש מעוות וזקן‬
‫חום פרוע‪ ,‬להבות מבזיקות בין הזיפים‪ .‬אדון הכבשנים‪ ,‬הֵ ַפייסטוֹס‪.‬‬
‫הרמס קרץ אליי‪ .‬היום הוא היה לבוש בחליפת עסקים‪ ,‬ולא הפסיק לבדוק הודעות‬
‫בקָ דוּקֵ אוּס‪-‬טלפון‪-‬נייד שלו‪ .‬אפולו היה שרוע לאחור על כס הזהב שלו‪ ,‬חבוש משקפי שמש‪.‬‬
‫שמתי לב גם לאוזניות אייפוד על האוזניים שלו‪ ,‬אז לא הייתי בטוח שהוא מקשיב בכלל‪,‬‬
‫אבל הוא זקף אגודלים לעברי בעידוד‪ .‬דיוניסוס נראה משועמם ושיחק באצבעותיו בגפן‬
‫ענבים‪ .‬וארס‪ ,‬טוב‪ ,‬הוא ישב על הכס שלו העשוי עור וכרום ונעץ בי מבט זועם כשהוא‬
‫משחיז פגיון‪.‬‬
‫בצד של הגבירות באולם הכס‪ ,‬אלה כהת שיער בעלת גלימות ירוקות ישבה לצד הרה על כס‬
‫קלוע מענפי עץ תפוח‪.‬‬
‫דֵ מֶ טֵ ר‪ ,‬אלת הקציר‪ .‬לצדה ישבה אישה יפהפייה אפורת עיניים בשמלה לבנה אלגנטית‪ .‬לא‬
‫היה ספק שזאת אימא של אנבת'‪ ,‬אתנה‪ .‬וישבה שם גם אפרודיטה‪ ,‬שחייכה אליי במבט מלא‬
‫משמעות וגרמה לי להסמיק כנגד רצוני‪.‬‬
‫כל האולימפיים במקום אחד‪ .‬החדר היה מלא עוצמה כזאת‪ ,‬שמדהים שהוא לא התפוצץ או‬
‫משהו‪.‬‬
‫"אני חייב לומר‪ ",‬הפר אפולו את הדממה‪" ,‬הילדים האלה שיחקו אותה‪ ".‬הוא כחכח בגרונו‬
‫והתחיל לדקלם‪" :‬זרי דפנה לראש הגיבורים ‪"-‬‬
‫"אממ‪ ,‬כן‪ ,‬יפה מאוד‪ ,‬בהחלט‪ ",‬קטע אותו הרמס‪ ,‬כאילו להוט להימנע מהשירה של אפולו‪.‬‬
‫"כל מי שנגד לחסל אותם?"‬
‫כמה ידיים התרוממו בהיסוס ‪ -‬דמטר‪ ,‬אפרודיטה‪.‬‬
‫"רגע רגע רגע‪ ",‬נהם ארס‪ .‬הוא הצביע על תאליה ועליי‪.‬‬
‫"השניים האלה מסוכנים‪ .‬אם הם כבר כאן‪ ,‬יהיה בטוח בהרבה ‪"-‬‬
‫"ארס‪ ",‬קטע אותו פוסידון‪" ,‬הם גיבורים שהוכיחו את עצמם‪ .‬אנחנו לא עומדים לפוצץ את‬
‫הילד שלי לחתיכות‪".‬‬
‫"ולא את בתי‪ ",‬רטן זאוס‪" .‬היא פעלה היטב‪".‬‬
‫תאליה הסמיקה‪ .‬היא נעצה מבט ברצפה‪ .‬ידעתי איך היא מרגישה‪ .‬בקושי יצא לי לדבר עם‬
‫אבא שלי‪ ,‬ודאי שלא לקבל ממנו מחמאות‪.‬‬
‫האלה אתנה כחכחה בגרונה ורכנה קדימה‪" .‬גם אני גאה בבתי‪ .‬אך השניים האחרים מהווים‬
‫סיכון בטחוני‪".‬‬
‫"אימא!" אמרה אנבת'‪" .‬איך את יכולה ‪"-‬‬
‫אתנה השתיקה אותה במבט שלֵו אך תקיף‪" .‬מצער מאוד שאבי‪ ,‬זאוס‪ ,‬ודודי‪ ,‬פוסידון‪,‬‬
‫החליטו להפר את שבועתם שלא להוליד עוד ילדים‪ .‬רק האדס עמד בדיבורו‪ ,‬עובדה שאני‬
‫מוצאת בה אירוניה רבה‪ .‬כפי שידוע לנו מהנבואה הגדולה‪ ,‬ילדי שלושת האלים הבכירים‪...‬‬
‫כגון תאליה ופרסי‪ ...‬מהווים סכנה‪.‬‬
‫קהה‪-‬מוחין עד כמה שיהיה‪ ,‬יש צדק בדבריו של ארס‪".‬‬
‫"בדיוק!" אמר ארס‪" .‬היי‪ ,‬רגע‪ .‬איך קראת ‪"-‬‬
‫הוא התחיל לקום‪ ,‬אבל גפן יין התפתלה סביב מותניו כמו חגורת בטיחות ומשכה אותו‬
‫בחזרה לכיסא‪.‬‬
‫"נו באמת‪ ,‬ארס‪ ",‬נאנח דיוניסוס‪" .‬תשמור את ההתכתשויות לאחר כך‪".‬‬
‫ארס קילל ותלש את הגפן‪" .‬מי שמדבר‪ ,‬שיכור זקן‪ .‬אתה באמת רוצה להגן על הפרחחים‬
‫האלה?"‬
‫דיוניסוס השפיל אלינו מבט עצל‪" .‬אין בלבי שום חיבה אליהם‪ .‬אתנה‪ ,‬את באמת חושבת‬
‫שבטוח יותר להשמיד אותם?"‬
‫"איני חורצת משפט‪ ",‬אמרה אתנה‪" .‬אני רק מציינת את הסיכונים‪ .‬על המועצה להחליט מה‬
‫נעשה כעת‪".‬‬
‫"איני מוכנה שנעניש אותם‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬הם צריכים לזכות בגמול ולא בעונש‪ .‬אם‬
‫נשמיד גיבורים שתרמו לנו תרומה גדולה‪ ,‬הרי איננו טובים מהטיטאנים‪ .‬אם זהו צדק‬
‫אולימפי‪ ,‬לי לא יהיה חלק בו‪".‬‬
‫"תירגעי‪ ,‬אחות שלי‪ ",‬אמר אפולו‪" .‬את צריכה לקחת דברים יותר בקלות‪".‬‬
‫"אל תקרא לי אחות שלי! אני אגמול להם‪".‬‬
‫"ובכן‪ ",‬רטן זאוס‪" .‬ייתכן‪ .‬אך לפחות את המפלצת יש להשמיד‪ .‬על כך יש בינינו הסכמה?"‬
‫ראשים רבים הנהנו‪.‬‬
‫לקח לי רגע להבין מה הם אומרים‪ .‬הלב שלי צנח‪" .‬את בֶּ סי? אתם רוצים להשמיד את‬
‫בֶּ סי?"‬
‫"מוווווּ!" מחה בֶּ סי‪.‬‬
‫אבא שלי הזעיף פנים‪" .‬קראת לאוֹפיאוֹטאוּרוֹס בֶּ סי?"‬
‫"אבא‪ ",‬אמרתי‪" ,‬הוא בסך הכול יצור ימי‪ .‬יצור ימי ממש נחמד‪ .‬אתם לא יכולים להשמיד‬
‫אותו‪".‬‬
‫פוסידון זע על הכס באי נוחות‪" .‬פרסי‪ ,‬כוחו של המפלץ הזה נכבד‪ .‬אם הטיטאנים יגנבו‬
‫אותו‪ ,‬או ‪"-‬‬
‫"לא‪ ,‬אתם לא יכולים‪ ",‬התעקשתי‪ .‬הבטתי בזאוס‪ .‬סביר להניח שהייתי צריך לפחד ממנו‪,‬‬
‫אבל הבטתי לו ישר בעיניים‪" .‬כל הניסיונות לשלוט בנבואות נכשלים‪ ,‬לא?‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬בס ‪ -‬כלומר‪ ,‬האוֹפיאוֹטאוּרוֹס תמים וחף מפשע‪.‬‬
‫אסור להרוג יצור כזה‪ .‬זה לא בסדר‪ ,‬ממש כמו‪ ...‬ממש כמו קרונוס שאכל את הילדים שלו‬
‫רק בגלל משהו שהם עלולים לעשות‪ .‬זה לא בסדר!"‬
‫נראה שזאוס מהרהר במה שאמרתי‪ .‬העיניים שלו ננעצו בבתו תאליה‪" .‬ומה לגבי הסיכון?‬
‫קרונוס יודע היטב שאם אחד מכם יעלה קורבן באש את קרבי היצור‪ ,‬יהיה בידכם הכוח‬
‫להשמיד אותנו‪ .‬את חושבת שנוכל להשאיר את האפשרות הזאת פתוחה? את‪ ,‬בתי‪ ,‬תהיי בת‬
‫שש‪-‬עשרה מחר‪ ,‬ממש כפי שנאמר בנבואה‪".‬‬
‫"אתה חייב לבטוח בהם‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬אדוני‪ ,‬אתה חייב לבטוח בהם‪".‬‬
‫זאוס החמיץ פנים‪" .‬לבטוח בגיבור?"‬
‫"הצדק עם אנבת'‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬ולכן תחילה עליי להעניק את הפרס‪ .‬בת לווייתי‬
‫הנאמנה‪ ,‬זואי צל‪-‬ליל‪ ,‬חלפה אל הכוכבים‪ .‬אני זקוקה לסגנית חדשה‪ .‬ובכוונתי לבחור לי‬
‫כזאת‪ .‬אבל תחילה‪ ,‬אבא זאוס‪ ,‬עליי לשוחח איתך ביחידות‪".‬‬
‫זאוס סימן לאַ ְרטֶ מיס שתתקרב‪ .‬הוא רכן לעברה והקשיב בעודה מדברת באוזנו‪.‬‬
‫אימה הציפה אותי‪" .‬אנבת'‪ ",‬סיננתי בלחש‪" .‬לא‪".‬‬
‫המצח שלה התקמט‪" .‬מה?"‬
‫"תראי‪ ,‬אני חייב לומר לך משהו‪ ",‬המשכתי‪ .‬המילים נפלטו מפי בגמגום‪" .‬לא הייתי מסוגל‬
‫לעמוד בזה אם‪ ...‬אני לא רוצה שאת ‪"-‬‬
‫"פרסי?" היא אמרה‪" .‬אתה נראה כאילו אתה עומד להקיא‪".‬‬
‫וככה הרגשתי‪ .‬רציתי לומר עוד‪ ,‬אבל הלשון שלי לא שיתפה פעולה‪ .‬היא סירבה לזוז‪ ,‬בגלל‬
‫הפחד שהציף אותי‪.‬‬
‫ואז אַ ְרטֶ מיס חזרה‪.‬‬
‫"כעת אמנה סגנית חדשה‪ ",‬הכריזה‪" .‬אם תסכים לקבל עליה את התפקיד‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬מלמלתי‪.‬‬
‫"תאליה‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪" .‬בת זאוס‪ .‬האם תצטרפי לחבורת הציד?"‬
‫דממה המומה מילאה את החדר‪ .‬בהיתי בתאליה בלי להאמין למה ששמעו אוזניי‪ .‬אנבת'‬
‫חייכה‪ .‬היא לחצה את הזרוע של תאליה והרפתה ממנה‪ ,‬כאילו ציפתה לזה מלכתחילה‪.‬‬
‫"אצטרף‪ ",‬אמרה תאליה בהחלטיות‪.‬‬
‫זאוס קם מהכס ועיניו מלאות דאגה‪" .‬בתי‪ ,‬שקלי זאת היטב ‪"-‬‬
‫"אבא‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אני לא אהפוך לבת שש‪-‬עשרה מחר‪ .‬לעולם לא אהפוך לבת‬
‫שש‪-‬עשרה‪ .‬איני מוכנה להיות החצויה מהנבואה‪ .‬אני עומדת לצדה של אחותי אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
 ‫קרונוס לעולם לא יפתה אותי שוב‪".‬‬
‫היא כרעה בפני האלה והתחילה לדקלם את המילים שזכרתי מהשבועה של ביאנקה‪ ,‬שנדמה‬
‫שנשבעה לפני נצח‪.‬‬
‫"מקדישה אני את עצמי לאלה אַ ְרטֶ מיס‪ .‬מפנה אני עורף לחברת הגברים‪"...‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬תאליה עשתה משהו שהפתיע אותי כמעט כמו ההחלטה שלה להצטרף לאַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫היא ניגשה אליי‪ ,‬חייכה וחיבקה אותי חיבוק גדול בפני החדר כולו‪.‬‬
‫הסמקתי כמו סלק‪.‬‬
‫כשהיא התרחקה ותפסה לי בכתפיים‪ ,‬אמרתי‪" :‬אה‪ ...‬את לא אמורה להפסיק לעשות דברים‬
‫כאלה מעכשיו? לחבק בנים‪ ,‬זאת אומרת?"‬
‫"אני מכבדת חבר טוב‪ ",‬היא תיקנה אותי‪" .‬אני חייבת להצטרף לחבורת הציד‪ ,‬פרסי‪ .‬אני‬
‫חיה ללא שלווה מאז‪...‬‬
‫מאז גבעת החצויים‪ .‬סוף סוף אני מרגישה שיש לי בית‪ .‬אבל אתה גיבור‪ .‬אתה תהיה הגיבור‬
‫מהנבואה‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬רטנתי‪.‬‬
‫"אני גאה להיות חברה שלך‪".‬‬
‫היא חיבקה את אנבת'‪ ,‬שהתאמצה לא לבכות‪ .‬היא חיבקה אפילו את גרובר‪ ,‬שנראה על סף‬
‫עילפון‪ ,‬כאילו מישהו נתן לו תלושי אכול‪-‬ככל‪-‬יכולתך למסעדה מקסיקנית‪.‬‬
‫תאליה ניגשה לעמוד לצדה של אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫"ועכשיו האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪ ",‬אמרה אַ ְרטֶ מיס‪.‬‬
‫"הנער הזה עדיין מהווה סכנה‪ ",‬הזהיר דיוניסוס‪" .‬היצור מהווה פיתוי גדול לצבירת כוח‬
‫אדיר‪ .‬גם אם נחוס על חיי הנער ‪"-‬‬
‫"לא‪ ".‬הבטתי מסביב בכל האלים‪" .‬בבקשה‪ .‬תגנו על האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪ .‬אבא שלי יכול‬
‫להחביא אותו בעומק הים איפשהו‪ ,‬או להחזיק אותו באקווריום כאן באולימפוס‪ .‬אבל אתם‬
‫חייבים להגן עליו‪".‬‬
‫"ומדוע שנבטח בך?" רעם קולו של הֵ ַפייסטוֹס‪.‬‬
‫"אני רק בן ארבע‪-‬עשרה‪ ",‬אמרתי‪" .‬אם הנבואה מדברת עליי‪ ,‬יש עוד שנתיים‪".‬‬
‫"שנתיים שבהן יכול קרונוס להונות אותך‪ ",‬אמרה אתנה‪.‬‬
‫"דברים רבים עשויים להשתנות בשנתיים‪ ,‬גיבור צעיר‪".‬‬
‫"אימא!" אמרה אנבת' בכעס‪.‬‬
‫"זאת האמת‪ ,‬ילדתי‪ .‬אין זו אסטרטגיה נבונה לאפשר לייצור לחיות‪ .‬וגם לו לנער‪".‬‬
‫אבא שלי קם על רגליו‪" .‬לא אסכים להשמדתו של יצור ימי אם אוכל למנוע זאת‪ .‬ואני יכול‬
‫למנוע זאת‪".‬‬
‫הוא הרים יד‪ ,‬וקלשון הופיע בה‪ :‬מוט ארד באורך שישה מטרים עם שלושה חודים שבהקו‬
‫באור כחול מימי‪" .‬אני אערוב לנער‪ ,‬ולשלום האוֹפיאוֹטאוּרוֹס‪".‬‬
‫"לא תיקח את היצור אל מעמקי הים!" זאוס קם גם הוא פתאום‪" .‬לא אסכים לתת ברשותך‬
‫קלף מיקוח כה חזק‪".‬‬
‫"אחי‪ ,‬אנא‪ ",‬נאנח פוסידון‪.‬‬
‫חזיז הברק של זאוס הופיע בידו‪ ,‬קרן חשמלית שמילאה את החדר בריח סערת ברקים‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמר פוסידון‪" .‬אבנה אקוואריום ליצור כאן‪.‬‬
‫הפייסטוס יוכל לעזור לי‪ .‬היצור יהיה מוגן‪ .‬אנחנו נגונן עליו במלוא כוחותינו המשולבים‪.‬‬
‫הנער לא יבגוד בנו‪ .‬אני ערב לכבודו‪".‬‬
‫זאוס הרהר‪" .‬מי בעד?"‬
‫להפתעתי‪ ,‬ידיים רבות התרוממו‪ .‬דיוניסוס נמנע‪ .‬וכך גם ארס ואתנה‪ .‬אבל כל השאר‪...‬‬
‫"הגענו להחלטה‪ ",‬הכריז זאוס‪" .‬וכיוון שלא נשמיד את הגיבורים הללו‪ ...‬נראה לי שמין‬
‫הראוי לכבדם‪ .‬החלו בחגיגות הניצחון!"‬
‫***‬
‫יש מסיבות‪ ,‬ויש מסיבות פיצוץ ענקיות‪ .‬ויש מסיבות אולימפיות‪ .‬אם מתאפשר לכם לבחור‪,‬‬
‫לכו על הסוג האולימפי‪.‬‬
‫תשע המוזות היו אחראיות על המוזיקה‪ ,‬ואני גיליתי שכל אחד שמע את מה שרצה לשמוע‪:‬‬
‫האלים שמעו מוזיקה קלאסית והאלים‪-‬למחצה הצעירים שמעו היפ‪-‬הופ או מה שזה לא יהיה‪,‬‬
‫ושום דבר לא התנגש‪ .‬בלי מריבות‪ .‬בלי ויכוחים על התחנה ברדיו‪ .‬רק בקשות להגביר את‬
‫העוצמה‪.‬‬
‫דיוניסוס הסתובב והצמיח מהרצפה דוכני משקה‪ ,‬ואישה יפהפייה התהלכה איתו בזרועות‬
‫שלובות ‪ -‬אשתו‪ ,‬אַ ריאַ ְדנֶה‪.‬‬
‫זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את דיוניסוס מאושר‪.‬‬
‫נקטר ואמברוסיה נבעו ממזרקות של זהב‪ ,‬ושולחנות האוכל כרעו תחת עומס חטיפים‬
‫אנושיים‪ .‬גביעי זהב התמלאו בכל משקה שהנפש יכולה לחשוק בו‪ .‬גרובר הסתובב עם צלחת‬
‫עמוסה פחיות משקה ריקות ואנצ'ילדות מקסיקניות‪ ,‬והגביע שלו היה מלא אספרסו‪ .‬הוא לא‬
‫הפסיק למלמל מעליו כמו לחש‪" :‬פאן! פאן!"‬
‫אלים ניגשו אליי לברך אותי‪ .‬למרבה המזל הם החזירו את עצמם לגודל אנושי כדי שלא‬
‫ירמסו בטעות אורחים במסיבה‪ .‬הרמס התחיל לפטפט איתי‪ ,‬והיה עליז כל כך שהיססתי‬
‫לספר לו מה קרה לבן הכי פחות אהוב עליו‪ ,‬לוק‪.‬‬
‫לפני שהספקתי לאזור אומץ הוא ענה לשיחה בקָ דוּקֵ אוּס שלו והסתלק‪.‬‬
‫אפולו אמר שאני יכול לנהוג במרכבת השמש שלו מתי שייתחשק לי‪ ,‬ואם אזדקק לשיעורי‬
‫ירי בקשת ‪"-‬תודה‪ ",‬אמרתי לו‪" .‬אבל באמת‪ ,‬אני ממש גרוע בחץ וקשת‪".‬‬
‫"שטויות‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אימוני ירי מהמרכבה כשאנחנו טסים מעל ארצות הברית? אין יותר‬
‫כיף מזה!"‬
‫מצאתי איזה תירוץ להסתלק והשתחלתי בין ההמונים שרקדו בחצר הארמון‪ .‬חיפשתי את‬
‫אנבת'‪ .‬בפעם האחרונה שראיתי אותה היא רקדה עם איזה אל זוטר‪.‬‬
‫ואז שמעתי קול גברי מאחוריי‪" :‬לא תאכזב אותי‪ ,‬אני מקווה‪".‬‬
‫הסתובבתי ומצאתי את פוסידון מחייך אליי‪.‬‬
‫"אבא‪ ...‬היי‪".‬‬
‫"שלום‪ ,‬פרסי‪ .‬עשית עבודה טובה‪".‬‬
‫השבח עורר בי מבוכה‪ .‬כלומר‪ ,‬ההרגשה היתה טובה‪ ,‬אבל ידעתי איזה סיכון הוא לוקח על‬
‫עצמו בכך שהוא ערב לי‪.‬‬
‫היה קל בהרבה מבחינתו להניח לאחרים לחסל אותי‪.‬‬
‫"אני לא אאכזב אותך‪ ",‬הבטחתי‪.‬‬
‫הוא הנהן‪ .‬לא קל לקרוא הבעת פנים של אל‪ ,‬אבל תהיתי אם יש לו ספקות לגביי‪.‬‬
‫"חברך לוק ‪"-‬‬
‫"הוא לא חבר שלי‪ ",‬פלטתי‪ .‬ואז קלטתי שכנראה גס רוח מצדי לקטוע את דבריו‪" .‬סליחה‪".‬‬
‫"חברך לשעבר לוק‪ ",‬תיקן פוסידון את עצמו‪" .‬גם הוא הבטיח פעם דברים מעין אלה‪ .‬הוא‬
‫היה משוש לבו של הרמס‪.‬‬
‫זכור זאת‪ ,‬פרסי‪ .‬אפילו האמיצים ביותר עלולים ליפול‪".‬‬
‫"לוק נפל נפילה רצינית‪ ",‬אישרתי‪" .‬הוא מת‪".‬‬
‫פוסידון הניד בראשו‪" .‬לא‪ ,‬פרסי‪ .‬הוא לא מת‪".‬‬
‫בהיתי בו‪" .‬מה?"‬
‫"אני סבור שאנבת' כבר אמרה לך‪ .‬לוק עדיין חי‪ .‬ראיתי זאת במו עיניי‪ .‬הספינה שלו מפליגה‬
‫מסן פרנסיסקו עם הארון של קרונוס ברגעים אלה ממש‪ .‬הוא ייסוג להתארגנות מחדש לפני‬
‫שיתקוף אתכם שוב‪ .‬אני אעשה כמיטב יכולתי להשמיד את הספינה שלו בסערות‪ ,‬אבל הוא‬
‫כרת בריתות עם אוייבי‪ ,‬רוחות אוקיינוס קדומות ממני‪ .‬הם יילחמו לגונן עליו‪".‬‬
‫"איך יכול להיות שהוא בחיים?" אמרתי‪" .‬הוא היה אמור להיהרג מנפילה כזאת!"‬
‫פוסידון נראה מוטרד‪" .‬איני יודע‪ ,‬פרסי‪ ,‬אבל היזהר ממנו‪.‬‬
‫הוא מסוכן מתמיד‪ .‬וסרקופג הזהב עדיין איתו‪ ,‬עדיין הולך ומתחזק‪".‬‬
‫"ומה עם אטלס?" אמרתי‪" .‬מה מונע ממנו לברוח שוב?‬
‫הוא לא יכול לכפות על איזה ענק או משהו כזה לקחת ממנו את השמיים?"‬
‫אבא שלי נחר בבוז‪" .‬אם זה היה קל כל כך‪ ,‬הוא היה נמלט מזמן‪ .‬לא‪ ,‬בן‪ .‬את קללת השמיים‬
‫ניתן לכפות רק על טיטאן‪ ,‬אחד מילדי גאיהָ ואוּראנוֹס‪ .‬כל אחד אחר חייב לבחור מרצונו‬
‫החופשי לשאת בעול‪ .‬רק גיבור‪ ,‬מישהו חזק ובעל לב נכון ואמיץ היה עושה דבר מעין זה‪.‬‬
‫איש מצבא קרונוס לא יעז לשאת את משקל השמיים‪ ,‬אפילו לא תחת איום במוות‪".‬‬
‫"לוק עשה את זה‪ ",‬אמרתי‪" .‬הוא החליף את אטלס‪ .‬ואז הוא רימה את אנבת' וגרם לה‬
‫להחליף אותו‪ ,‬כדי לשכנע את אַ ְרטֶ מיס לשאת את השמיים"‪.‬‬
 ‫"כן‪ ",‬אמר פוסידון‪" .‬לוק הוא‪ ...‬מקרה מעניין‪".‬‬
‫אני חושב שהוא רצה להוסיף על זה‪ ,‬אבל בדיוק אז בֶּ סי התחיל לגעות מהצד השני של‬
‫החצר‪ .‬כמה אלים‪-‬למחצה התחילו לשחק בבועת המים הגדולה שלו ודחפו אותה בעליזות‬
‫הלוך וחזור מעל ראשי הקהל‪.‬‬
‫"כדאי שאטפל בזה‪ ",‬רטן פוסידון‪" .‬לא בא בחשבון שהאוֹפיאוֹטאוּרוֹס יושלך מיד ליד כמו‬
‫כדור מתנפח‪ .‬המשך בדרכך הטובה‪ ,‬בן‪ .‬ייתכן שלא נדבר שוב זמן מה‪".‬‬
‫ובמילים אלה הוא הסתלק‪.‬‬
‫עמדתי להמשיך ולחפש בקהל‪ ,‬אבל קול אחד דיבר אז‪.‬‬
‫"אביך לקח על עצמו סיכון גדול‪ ,‬אתה יודע‪".‬‬
‫מצאתי את עצמי פנים אל פנים עם אישה אפורת עיניים שהיתה דומה כל כך לאנבת' שכמעט‬
‫קראתי לה בשמה‪.‬‬
‫"אתנה‪ ".‬ניסיתי לא להישמע נעלב על כך שהיא הציעה למועצת האלים לחסל אותי‪ ,‬אבל‬
‫כנראה לא הסתרתי את זה מי יודע מה‪.‬‬
‫היא חייכה חיוך יבש‪" .‬אל תשפוט אותי לחומרה‪ ,‬חצוי‪.‬‬
‫עצה טובה אינה תמיד פופולרית‪ ,‬אך אמת דיברתי‪ .‬אתה מסוכן‪".‬‬
‫"את אף פעם לא לוקחת סיכונים?"‬
‫היא הנהנה‪" .‬אני מודה שיש אמת בדברייך‪ .‬ייתכן שתוכל להביא תועלת‪ .‬ועדיין‪ ...‬הפגם‬
‫היסודי באופייך עוד עלול להשמיד את כולנו‪".‬‬
‫משהו חנק לי בגרון‪ .‬לפני שנה‪ ,‬אנבת' ואני דיברנו על פגמים יסודיים‪ .‬לכל גיבור יש פגם‬
‫כזה‪ .‬שלה‪ ,‬כך אמרה‪ ,‬היא הגאווה‪ .‬היא האמינה שהיא מסוגלת לעשות כל דבר‪ ...‬למשל‬
‫להחזיק את השמיים‪ .‬או להציל את לוק‪ .‬אבל לא ידעתי מה הפגם שלי‪.‬‬
‫אתנה נראתה כמעט כאילו היא מרחמת עליי‪" .‬קרונוס יודע מהו הפגם שלך‪ ,‬גם אם אתה‬
‫אינך יודע‪ .‬הוא יודע לבחון את אויביו‪ .‬חשוב‪ ,‬פרסי‪ .‬כיצד הצליח לתמרן אותך? תחילה‪,‬‬
‫אמך נלקחה ממך‪ .‬ואז חברך הטוב‪ ,‬גרובר‪ .‬וכעת בתי‪ ,‬אנבת'‪".‬‬
‫היא השתתקה לרגע‪ ,‬מסויגת‪" .‬בכל אחד מהמקרים‪ ,‬קרונוס השתמש באדם אהוב עליך כדי‬
‫למשוך אותך אל המלכודת‪.‬‬
‫הפגם היסודי שלך הוא נאמנות‪ ,‬פרסי‪ .‬אינך יודע לוותר‪ .‬כדי להציל חבר‪ ,‬אתה מוכן להקריב‬
‫את העולם כולו‪ .‬כשמדובר בגיבור מהנבואה‪ ,‬זוהי תכונה מסוכנת ביותר‪".‬‬
‫קפצתי אגרופים‪" .‬זה לא פגם‪ .‬אז מה אם אני רוצה לעזור לחברים שלי ‪"-‬‬
‫"הפגמים המסוכנים ביותר הם אלה שיש בהם טוב כשהם מיושמים במידה‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬
‫"ברשע קל להילחם‪ .‬חוסר מחשבה‪ ...‬זה דבר שקשה מאוד להילחם בו‪".‬‬
‫רציתי להתווכח‪ ,‬אבל גיליתי שאני לא מסוגל‪ .‬אתנה באמת היתה חכמה‪.‬‬
‫"אני מקווה שהחלטת המועצה תתברר כנבונה‪ ",‬אמרה אתנה‪" .‬אך בכוונתי לעקוב אחריך‪,‬‬
‫פרסי ג'קסון‪ .‬איני תומכת בחברותך עם בתי‪ .‬איני חושבת שהדבר חכם עבור איש משניכם‪.‬‬
 ‫ואם נאמנותך תתחיל להתערער‪"...‬‬
‫היא נעצה בי מבט אפור וצונן‪ ,‬ואני הבנתי איזו אויבת נוראה מסוגלת אתנה להיות‪ ,‬גרועה פי‬
‫עשרה מארס או מדיוניסוס ואולי אפילו מאבי‪ .‬אתנה לעולם לא תאמר נואש‪.‬‬
‫היא לעולם לא תעשה מעשה פזיז או מטופש בגלל השנאה שלה כלפיך‪ ,‬ואם היא תגבש‬
‫תוכנית להשמיד אותך‪ ,‬התוכנית לא תיכשל‪.‬‬
‫"פרסי!" אמרה אנבת' שהגיחה בריצה מתוך הקהל‪ .‬היא נעצרה במקומה כשראתה עם מי אני‬
‫מדבר‪" .‬אה‪ ...‬אימא‪".‬‬
‫"אניח לכם לנפשכם‪ ",‬אמרה אתנה‪" .‬לעת עתה‪".‬‬
‫היא הסתובבה וחצתה את ההמון‪ ,‬אשר נחצה בפניה כאילו היא נושאת את אַ ייגיס‪.‬‬
‫"היא ירדה עליך?" שאלה אנבת'‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬זה‪ ...‬זה בסדר‪".‬‬
‫היא בחנה אותי בדאגה‪ .‬היא נגעה בקווצה האפורה בשיער שלי‪ ,‬זאת שתאמה את שלה ‪-‬‬
‫מזכרת מכאיבה מנשיאת העול של אטלס‪ .‬היו דברים רבים שרציתי לומר לאנבת'‪ ,‬אבל אתנה‬
‫השאירה אותי חסר ביטחון‪ .‬הרגשתי כאילו הכניסו לי אגרוף בבטן‪.‬‬
‫איני תומכת בחברותך עם בתי‪.‬‬
‫"אז מה‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬מה רצית לומר לי קודם?"‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪.‬‬
‫המוזיקה התנגנה‪ .‬אנשים רקדו ברחובות‪" .‬אני‪ ,‬אה‪ ,‬נזכרתי שהפריעו לנו בו ְ‬
‫ו‪ ...‬אני חושב שאני חייב לך ריקוד‪".‬‬
‫חיוך עלה באטיות על פניה‪" .‬בסדר‪ ,‬מוח אצה‪".‬‬
‫אז לקחתי את היד שלה‪ ,‬ואני לא יודע מה שמעו כל השאר‪ ,‬אבל לי זה נשמע כמו ריקוד‬
‫סלואו‪ :‬קצת עצוב‪ ,‬אבל עם שמץ תקווה‪.‬‬
 ‫‪20‬‬
‫אני מקבל אויב חדש לחג המולד‬
‫לפני שעזבתי את האולימפוס‪ ,‬החלטתי להתקשר לכמה אנשים‪ .‬זה לא היה פשוט‪ ,‬אבל בסופו‬
‫של דבר מצאתי מזרקה שקטה בגן צדדי והתקשרתי באיריס‪-‬נט לאחי טייסון‪ ,‬בלב הים‪.‬‬
‫סיפרתי לו על ההרפתקאות שעברנו‪ ,‬ועל בֶּ סי ‪ -‬הוא רצה לשמוע כל פרט ופרט על העגל‬
‫הנחשי החמוד ‪ -‬ואני הרגעתי אותו ואמרתי לו שאנבת' בסדר גמור‪ .‬בסופו של דבר הודיתי‬
‫שהמגן שהוא הכין לי בקיץ שעבר ניזוק בהתקפה של המַ נְ טיקוֹר‪.‬‬
‫"יופי!" אמר טייסון‪" .‬אז הוא היה טוב! הוא הציל את החיים שלך!"‬
‫"לגמרי‪ ,‬קטנצ'יק‪ ",‬אמרתי‪" .‬אבל הוא נהרס‪".‬‬
‫"לא נהרס!" הבטיח טייסון‪" .‬אני אבוא לבקר בקיץ הבא ואתקן אותו‪".‬‬
‫הרעיון שיפר לי את מצב הרוח מיד‪ .‬כנראה שלא קלטתי כמה אני מתגעגע לטייסון‪.‬‬
‫"ברצינות?" שאלתי‪" .‬יתנו לך חופש?"‬
‫"כן! הכנתי אלפיים שבע מאות ארבעים ואחת חרבות קסומות‪ ",‬אמר טייסון בגאווה והראה‬
‫לי את הלהב האחרון שהכין‪" .‬הבוס אומר 'יפה מאוד!' הוא ייתן לי חופש לכל הקיץ‪ .‬אני‬
‫אבוא לבקר במחנה!"‬
‫המשכנו לדבר זמן מה על ההכנות למלחמה ועל הקרבות של אבא שלנו ברוחות הים‬
‫העתיקות‪ ,‬ועל כל הדברים שנוכל לעשות יחד בקיץ הבא; אבל הבוס של טייסון התחיל‬
‫לצעוק עליו שהוא צריך לחזור לעבודה‪.‬‬
‫שלפתי את מטבע הזהב האחרון שלי והתחברתי פעם נוספת לאיריס‪-‬נט‪.‬‬
‫"סאלי ג'קסון‪ ",‬אמרתי‪" .‬אפר איסט סייד‪ ,‬מנהטן‪".‬‬
‫הערפל הבליח‪ ,‬ואני ראיתי את אימא ליד שולחן המטבח שלנו‪ ,‬צוחקת ומחזיקה ידיים עם‬
‫הידיד החדש שלה‪ ,‬מר בלופים‪.‬‬
‫הייתי נבוך כל כך שכמעט נופפתי ביד דרך הערפל כדי לנתק את החיבור‪ ,‬אבל לפני‬
‫שהספקתי אימא הבחינה בי‪.‬‬
‫העיניים שלה נפערו‪ .‬היא הרפתה מהיד של מר בלופים ממש מהר‪" .‬אה‪ ,‬פול! אתה יודע מה?‬
‫השארתי את הקלסר שלי בסלון‪ .‬אכפת לך להביא לי אותו?"‬
‫"בטח סאלי‪ .‬אין בעיה‪".‬‬
‫הוא יצא מהחדר‪ ,‬ואימא שלי רכנה מיד לעבר תמונת האיריס‪-‬נט‪" .‬פרסי! אתה בסדר?"‬
‫"אני‪ ,‬אה‪ ,‬כן‪ ,‬בסדר‪ .‬אז איך הולך עם סדנת הכתיבה?"‬
‫היא קפצה שפתיים‪" .‬בסדר גמור‪ .‬אבל זה לא הדבר החשוב‪.‬‬
‫ספר לי מה קרה!"‬
‫עדכנתי אותה בקיצור נמרץ‪ .‬היא נאנחה בהקלה כששמעה שאנבת' בסדר‪.‬‬
 ‫"ידעתי שתצליח!" אמרה‪" .‬אני כל כך גאה בך!"‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ ,‬כדאי שאתן לך לחזור לשיעורי הבית שלך‪".‬‬
‫"פרסי‪ ,‬אני‪ ...‬פול ואני ‪"-‬‬
‫"אימא‪ ,‬את מאושרת?"‬
‫נראה שהשאלה מפתיעה אותה‪ .‬היא הרהרה לרגע‪" .‬כן‪ ,‬פרסי‪ .‬כשאני איתו אני מאושרת‪".‬‬
‫"אז זה בסדר‪ .‬באמת‪ .‬אל תדאגי בקשר אליי‪".‬‬
‫והקטע הוא‪ ,‬שבאמת התכוונתי לזה‪ .‬אחרי כל מה שעבר עליי במסע החיפושים הזה‪ ,‬אולי‬
‫הייתי אמור להיות מודאג בקשר לאימא שלי‪ .‬ראיתי כמה נבזיים יכולים אנשים להיות‪ ,‬כמו‬
‫שהרקולס היה כלפי זואי צל‪-‬ליל‪ ,‬כמו שלוק היה כלפי תאליה‪ .‬פגשתי את אפרודיטה‪ ,‬אלת‬
‫האהבה בכבודה ובעצמה‪ ,‬והכוחות שלה הפחידו אותי יותר מאלה של ארס‪.‬‬
‫אבל כשראיתי את אימא שלי צוחקת ומחייכת‪ ,‬אחרי כל השנים שהיא סבלה בחברת האבא‬
‫החורג המגעיל שלי‪ ,‬גייב אגליאנו‪ ,‬פשוט שמחתי בשבילה‪.‬‬
‫"אתה מבטיח שלא לקרוא לו מר בלופים?" היא שאלה‪.‬‬
‫משכתי בכתפיים‪" .‬טוב‪ ,‬אולי לא בפניו‪ ,‬לפחות‪".‬‬
‫"סאלי?" קרא מר בלופיס מהסלון שלנו‪" .‬את רוצה את הקלסר הירוק או את האדום?"‬
‫"אני צריכה ללכת‪ ",‬היא אמרה לי‪" .‬נתראה בחג המולד?"‬
‫"תמלאי לי את הגרב התלויה בממתקים כחולים?"‬
‫היא חייכה‪" .‬אם אתה לא מבוגר מדי בשביל שטויות כאלה‪".‬‬
‫"אני לעולם לא אהיה מבוגר מדי לממתקים‪".‬‬
‫"אז נתראה‪".‬‬
‫היא נופפה בידה דרך הערפל‪ .‬תמונתה נעלמה‪ ,‬וחשבתי לעצמי שתאליה צדקה במה שאמרה‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪ :‬אימא שלי באמת מגניבה‪.‬‬
‫לפני ימים רבים כל כך בו ְ‬
‫בהשוואה לאולימפוס‪ ,‬מנהטן היתה שקטה‪ .‬זה היה יום שישי שלפני חג המולד‪ ,‬אבל השעה‬
‫היתה מוקדמת והשדרה החמישית היתה ריקה כמעט‪ .‬אַ ְרגוֹס‪ ,‬אחראי האבטחה מרובה‬
‫העיניים‪ ,‬אסף את אנבת'‪ ,‬גרובר ואותי ליד בניין ה"אמפייר סטייט" והסיע אותנו בחזרה‬
‫למחנה בסופת שלגים קלה‪.‬‬
‫הכביש המהיר של לונג איילנד היה נטוש כמעט‪.‬‬
‫כשטיפסנו במעלה גבעת החצויים‪ ,‬משרכים רגליים בשלג לעבר עץ האורן שעליו נצצה גיזת‬
‫הזהב‪ ,‬כמעט ציפיתי לראות שם את תאליה מחכה לנו‪ .‬אבל היא לא היתה שם‪.‬‬
‫היא הסתלקה מזמן עם אַ ְרטֶ מיס ועם שאר הציידות בדרך להרפתקה הבאה‪.‬‬
‫כירון קידם את פנינו בבניין המרכזי עם שוקו חם וטוסטים עם גבינה‪ .‬גרובר יצא עם‬
‫החברים הסאטירים שלו להפיץ את השמועה על המפגש המשונה שלנו עם הקסם של פאן‪.‬‬
‫בתוך שעה‪ ,‬כל הסאטירים הסתובבו נרגשים וניסו לברר איפה נמצא בית הקפה הקרוב‪.‬‬
‫אנבת' ואני ישבנו עם כירון ועם כמה מהחניכים הוותיקים ‪ -‬בקנדורף‪ ,‬סילנה בוריגרד‬
‫והאחים שוד‪ .‬אפילו קלאריס מביתן ארס היתה שם‪ ,‬אחרי שחזרה ממשימת הסיור החשאית‬
‫שלה‪ .‬היה ברור שהמסע שלה היה קשה‪ ,‬כי היא אפילו לא ניסתה לכתוש אותי‪ .‬על הסנטר‬
‫שלה היתה צלקת חדשה‪ ,‬והשיער הבלונדיני המלוכלך שלה היה מסופר בתספורת קצרה ולא‬
‫אחידה‪ ,‬כאילו מישהו תקף אותה במספרי זיגזג‪.‬‬
‫"יש לי חדשות‪ ",‬היא מלמלה באי שקט‪" .‬חדשות רעות‪".‬‬
‫"אני אעדכן אתכם אחר כך‪ ",‬אמר כירון בעליזות מזויפת‪.‬‬
‫"הדבר החשוב הוא ששרדתם‪ .‬והצלתם את אנבת'!"‬
‫אנבת' חייכה אליי חיוך מלא תודה‪ ,‬ואני הסבתי מבט במבוכה‪.‬‬
‫מסיבה לא ברורה כלשהי‪ ,‬מצאתי את עצמי חושב על סכר הובר‪ ,‬ועל הנערה המוזרה‬
‫שנתקלתי בה‪ ,‬רייצ'ל אליזבת דֵ ר‪ .‬אני לא יודע למה‪ ,‬אבל ההערות המעצבנות שלה עלו‬
‫בזיכרוני שוב ושוב‪ .‬אתה תמיד הורג אנשים שמקנחים את האף? הצלחתי לשרוד רק בזכות‬
‫העזרה של כל כך הרבה אנשים‪ ,‬כולל נערה בת תמותה שסתם נתקלתי בה במקרה‪.‬‬
‫אפילו לא הסברתי לה מי אני‪.‬‬
‫"לוק בחיים‪ ",‬אמרתי‪" .‬אנבת' צדקה‪".‬‬
‫אנבת' הזדקפה במושב שלה‪" .‬איך אתה יודע?"‬
‫ניסיתי שלא להתעצבן מהעניין שהיא מפגינה‪ .‬סיפרתי לה את מה שאמר אבא שלי לגבי‬
‫"הנסיכה אנדרומדה"‪.‬‬
‫"טוב‪ "...‬אמרה אנבת' וזעה באי שקט במושב שלה‪" .‬אם הקרב האחרון באמת יקרה כשפרסי‬
‫יהיה בן שש‪-‬עשרה‪ ,‬לפחות יש לנו שנתיים לנסות למצוא פיתרון‪".‬‬
‫היתה לי הרגשה שכשהיא אמרה "לנסות למצוא פיתרון‪ ",‬היא התכוונה "לשכנע את לוק‬
‫לחזור למוטב"‪ .‬וזה עצבן אותי עוד יותר‪.‬‬
‫הבעת הפנים של כירון היתה עצובה‪ .‬כשהוא ישב ככה ליד האח בכיסא הגלגלים‪ ,‬הוא נראה‬
‫ממש זקן‪ .‬כלומר‪ ...‬הוא באמת זקן‪ ,‬אבל בדרך כלל לא רואים את זה עליו‪.‬‬
‫"שנתיים נראות אולי הרבה זמן‪ ",‬הוא אמר‪" .‬אבל הן עוברות כהרף עין‪ .‬אני עדיין מקווה‬
‫שאתה לא הנער מהנבואה‪ ,‬פרסי‪ .‬אבל אם כן‪ ,‬מלחמת הטיטאנים השנייה כמעט והגיעה‪.‬‬
‫המקום הראשון שקרונוס יתקוף יהיה כאן‪".‬‬
‫"איך אתה יודע?" שאלתי‪" .‬למה שיהיה אכפת לו מהמחנה?"‬
‫"כי האלים משתמשים בגיבורים ככלי משחק‪ ",‬אמר כירון בפשטות‪" .‬אם תשמיד את כלי‬
‫המשחק‪ ,‬תפגע קשות בכוחם של האלים‪ .‬הצבא של לוק יתקוף כאן‪ .‬בני תמותה‪ ,‬חצויים‪,‬‬
‫מפלצות‪ ...‬אנחנו חייבים להתכונן‪ .‬החדשות שהביאה קלאריס מרמזות לנו לגבי אופן‬
‫ההתקפה‪ ,‬אבל ‪"-‬‬
‫נשמעה דפיקה בדלת‪ ,‬וניקו די אנג'לו נכנס לסלון מתנשף‪ ,‬בלחיים אדומות מקור‪.‬‬
‫הוא חייך חיוך גדול‪ ,‬אבל אז הביט מסביב בדאגה‪" .‬היי!‬
 ‫איפה‪ ...‬איפה אחותי?"‬
‫דממת מוות‪ .‬בהיתי בכירון‪ .‬לא האמנתי שאף אחד לא סיפר לו‪ .‬ואז קלטתי למה‪ .‬הם חיכו‬
‫שנגיע ונספר לניקו בעצמנו‪.‬‬
‫זה היה הדבר האחרון שרציתי לעשות‪ .‬אבל הייתי חייב את זה לביאנקה‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬ניקו‪ ".‬קמתי מהכיסא הנוח שלי‪" .‬בוא נעשה סיבוב‪ ,‬טוב? אנחנו צריכים לדבר‪".‬‬
‫הוא הקשיב בדממה‪ ,‬מה שהיה גרוע יותר איכשהו‪ .‬לא הפסקתי לדבר‪ ,‬בניסיון להסביר לו‬
‫איך זה קרה‪ ,‬איך ביאנקה הקריבה את עצמה כדי להציל את מסע החיפושים‪ .‬אבל הרגשתי‬
‫שאני רק מחמיר את המצב‪.‬‬
‫"היא רצתה שאתן לך את זה‪ ".‬שלפתי את פסלון האל שביאנקה מצאה במגרש הגרוטאות‪.‬‬
‫ניקו החזיק אותו בכף ידו ובהה בו‪.‬‬
‫עמדנו בחדר האוכל הפתוח‪ ,‬בדיוק במקום שבו דיברנו בפעם האחרונה לפני שיצאתי למסע‬
‫החיפושים‪ .‬הרוח היתה קרה מאוד‪ ,‬למרות בקרת האקלים הקסומה של המחנה‪ .‬שלג קל ירד‬
‫על מדרגות השיש‪ .‬תיארתי לעצמי שמחוץ לגבולות המחנה משתוללת סופת שלג‪.‬‬
‫"הבטחת לי שתגן עליה‪ ",‬אמר ניקו‪.‬‬
‫אם הוא היה דוקר אותי בפגיון חלוד ישר בבטן‪ ,‬זה היה מכאיב פחות מהתזכורת הזאת‪.‬‬
‫"ניקו‪ ",‬אמרתי‪" .‬באמת שניסיתי‪ .‬אבל ביאנקה הקריבה את עצמה כדי להציל את כולנו‪.‬‬
‫אמרתי לה שלא תלך‪ .‬אבל היא ‪"-‬‬
‫"אבל הבטחת!"‬
‫הוא נעץ בי מבט זועם מעיניים אדומות‪ .‬האגרוף הקטן שלו נקפץ סביב פסלון האל‪.‬‬
‫"לא הייתי צריך לבטוח בך‪ ".‬הקול שלו נשבר‪" .‬אתה שיקרת לי‪ .‬הסיוטים היו נכונים!"‬
‫"רגע‪ ,‬איזה סיוטים?"‬
‫הוא זרק את פסלון האל על הקרקע‪ .‬הפסלון התגלגל על השיש הקפוא‪" .‬אני שונא אותך!"‬
‫"יכול להיות שהיא עדיין בחיים‪ ",‬אמרתי בייאוש‪" .‬אני לא בטוח ‪"-‬‬
‫"היא מתה‪ ".‬הוא עצם עיניים‪ .‬כל הגוף שלו רעד מרוב כעס‪" .‬הייתי צריך לדעת‪ .‬היא נמצאת‬
‫בשדות אַ ְספוֹדֶ ל‪ .‬היא עומדת מול השופטים ממש עכשיו והם מעריכים את החיים שלה‪ .‬אני‬
‫יכול להרגיש את זה‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬אתה יכול להרגיש את זה?"‬
‫לפני שהוא הספיק לענות‪ ,‬שמעתי צליל אחר מאחוריי‪.‬‬
‫קול לחשוש וקרקוש שזיהיתי טוב מדי‪.‬‬
‫שלפתי את החרב שלי וניקו התנשף בתדהמה‪ .‬הסתובבתי במהירות לאחור ומצאתי את עצמי‬
‫מול ארבעה שלדים‪ .‬הם חייכו חיוכים נטולי בשר והתקדמו בחרבות שלופות‪ .‬אני לא יודע‬
‫איך הם הצליחו לחדור למחנה‪ ,‬אבל לא היתה לזה חשיבות‪ .‬ידעתי שאין סיכוי שאספיק‬
‫להזעיק עזרה בזמן‪.‬‬
‫"אתה מנסה להרוג אותי!" צרח ניקו‪" .‬הבאת את ה‪ ...‬את היצורים האלה?"‬
 ‫"לא! כלומר‪ ,‬כן‪ ,‬הם עקבו אחריי‪ ,‬אבל לא! ניקו‪ ,‬תברח‪ .‬אי אפשר להשמיד אותם‪".‬‬
‫"אני לא סומך עליך!"‬
‫השלד הראשון תקף‪ .‬הצלחתי להפיל לו את החרב מהיד‪ ,‬אבל שלושת האחרים המשיכו‬
‫להתקדם‪ .‬חתכתי אחד לשתיים‪ ,‬אבל מיד הוא התחיל להתחבר מחדש‪ .‬ערפתי לאחר את‬
‫הראש‪ ,‬אבל הוא לא הפסיק להילחם‪.‬‬
‫"ניקו‪ ,‬תברח!" צעקתי‪" .‬תזעיק עזרה!"‬
‫"לא!" הוא כיסה את האוזניים בכפות הידיים‪.‬‬
‫לא הייתי מסוגל להילחם בארבעה בו זמנית‪ ,‬לא בכאלה שלא יכולים למות‪ .‬הצלפתי‪,‬‬
‫שיספתי‪ ,‬חסמתי‪ ,‬דקרתי‪ ,‬אבל הם רק המשיכו להתקדם‪ .‬ידעתי שבתוך שניות הזומבים‬
‫יחסלו אותי‪.‬‬
‫"לא!" צעק ניקו בקול רם יותר‪" .‬לכו מפה!"‬
‫הקרקע רעדה מתחתיי‪ .‬השלדים קפאו במקום‪ .‬התגלגלתי הצידה בדיוק כשסדק נפער לרגלי‬
‫ארבעת השלדים‪ .‬הבקע התרחב כמו פה פעור‪ .‬להבות פרצו מהבקע‪ ,‬והאדמה בלעה את‬
‫השלדים בקול ריסוק רם‪.‬‬
‫דממה‪.‬‬
‫במקום שבו עמדו קודם השלדים נשארה צלקת של שישה מטרים ברצפת השיש של רחבת‬
‫האוכל‪ .‬מכל בחינה אחרת לא נשאר סימן מהשלדים‪.‬‬
‫הבטתי בניקו‪ ,‬המום‪" .‬איך ‪"-‬‬
‫"לך מפה!" הוא צעק‪" .‬אני שונא אותך! הלוואי שהיית מת!"‬
‫האדמה לא נפערה ובלעה אותי‪ ,‬אבל ניקו רץ במורד המדרגות בכיוון היער‪ .‬התחלתי לרוץ‬
‫אחריו‪ ,‬אבל החלקתי ומעדתי במדרגות המכוסות קרח‪ .‬כשקמתי‪ ,‬הבחנתי על מה החלקתי‪.‬‬
‫הרמתי את פסלון האל שלקחה ביאנקה ממגרש הגרוטאות עבור ניקו‪ .‬זה הפסלון היחיד‬
‫שחסר לו באוסף‪ ,‬היא אמרה‪.‬‬
‫מתנה אחרונה מאחותו‪.‬‬
‫בהיתי בפסלון באימה‪ ,‬כי עכשיו הבנתי למה הפרצוף של הדמות נראה מוכר כל כך‪ .‬כבר‬
‫ראיתי אותו בעבר‪.‬‬
‫זה היה פסל של האדס‪ ,‬אדון המתים‪.‬‬
‫אנבת' וגרובר עזרו לי לחפש ביער במשך שעות‪ ,‬אבל לא נראה זכר לניקו די אנג'לו‪.‬‬
‫"אנחנו חייבים לספר לכירון‪ ",‬אמרה אנבת' בקול קצר נשימה‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫היא וגרובר בהו בי‪.‬‬
‫"אה‪ "...‬אמר גרובר בעצבנות‪" ,‬מה זאת אומרת‪ ...‬לא?"‬
‫עדיין ניסיתי להבין למה אמרתי את זה‪ ,‬אבל המלים נשפכו לי מהפה בלי שליטה‪" .‬אסור לנו‬
‫לספר לאף אחד‪ .‬אני לא חושב שמישהו יודע שניקו הוא ‪"-‬‬
‫"בן של האדס‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬פרסי‪ ,‬יש לך שמץ של מושג כמה שזה חמור? אפילו האדס‬
‫הפר את השבועה! זה נורא!"‬
‫"אני לא חושב‪ ",‬אמרתי‪" .‬לא נראה לי שהאדס הפר את השבועה‪".‬‬
‫"מה?"‬
‫"הוא אבא שלהם‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אבל ביאנקה וניקו היו מחוץ לעניינים הרבה זמן‪ ,‬עוד לפני‬
‫מלחמת העולם השנייה‪".‬‬
‫"קזינו 'לוטוס'!" אמר גרובר‪ ,‬וסיפר לאנבת' על השיחה שלנו עם ביאנקה במסע החיפושים‪.‬‬
‫"היא וניקו היו תקועים שם עשרות שנים‪ .‬הם נולדו לפני השבועה‪".‬‬
‫הנהנתי‪.‬‬
‫"אבל איך הם יצאו משם?" מחתה אנבת'‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬הודיתי‪" .‬ביאנקה אמרה שאיזה עורך דין הגיע והוציא אותם משם והסיע‬
‫ֵוס ְטאוֹבֶ ר הוֹל‪ .‬אני לא יודע מי זה היה יכול להיות‪ ,‬או למה הוא עשה את זה‪.‬‬
‫אותם לו ְ‬
‫אולי זה חלק מההתעוררות הגדולה הזאת‪ .‬אני לא חושב שניקו מבין מי הוא‪ .‬אבל אנחנו לא‬
‫יכולים לספר לאף אחד‪.‬‬
‫אפילו לא לכירון‪ .‬אם האולימפיים יגלו ‪"-‬‬
‫"הם עלולים להתחיל לריב שוב‪ ",‬אמרה אנבת'‪" .‬זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים‪".‬‬
‫גרובר נראה מודאג‪" .‬אבל אי אפשר להסתיר דברים מהאלים‪ .‬לא לתמיד‪".‬‬
‫"זה לא צריך להיות לתמיד‪ ",‬אמרתי‪" .‬רק שנתיים‪ .‬עד שאהיה בן שש‪-‬עשרה‪".‬‬
‫אנבת' החווירה‪" .‬אבל פרסי‪ ,‬זה אומר שיכול להיות שהנבואה לא דיברה עליך‪ .‬יכול להיות‬
‫שהיא דיברה על ניקו‪.‬‬
‫אנחנו חייבים ‪"-‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני בוחר בנבואה‪ .‬אני אומר שהיא עליי‪".‬‬
‫"איך אתה אומר דבר כזה?" היא צעקה‪" .‬אתה רוצה להיות אחראי לכל העולם?"‬
‫זה הדבר האחרון שרציתי‪ ,‬אבל לא אמרתי את זה‪ .‬ידעתי מה שאני צריך לעשות‪.‬‬
‫"אני לא מוכן להעמיד את ניקו בסכנה‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני חייב את זה לאחותו‪ .‬אני‪ ...‬אני‬
‫אכזבתי את שניהם‪ .‬אני לא מוכן שהילד המסכן הזה יסבול עוד‪".‬‬
‫"הילד המסכן ששונא אותך ורוצה שתמות‪ ",‬הזכיר לי גרובר‪.‬‬
‫"אולי נצליח למצוא אותו‪ ",‬אמרתי‪" .‬נשכנע אותו שזה בסדר‪ ,‬נחביא אותו באיזה מקום‬
‫בטוח‪".‬‬
‫אנבת' רעדה‪" .‬אם לוק ישים עליו יד ‪"-‬‬
‫"זה לא יקרה‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני אדאג לכך שהוא יהיה עסוק בדברים אחרים‪ .‬בי‪ ,‬בעיקר‪".‬‬
‫אני לא בטוח שכירון האמין לסיפור שאנבת' ואני סיפרנו לו‪ .‬אני חושב שהוא הרגיש שאנחנו‬
‫מסתירים משהו לגבי ההיעלמות של ניקו‪ ,‬אבל בסופו של דבר הוא קיבל את מה שאמרנו‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬ניקו לא היה החצוי הראשון שנעלם‪.‬‬
‫"צעיר כל כך‪ ",‬נאנח כירון‪ .‬ידיו נחו על מעקה המרפסת הקדמית‪" .‬אני מקווה שהמפלצות‬
‫טרפו אותו‪ .‬אפשרות טובה בהרבה מהתגייסות לצבא הטיטאן‪".‬‬
‫הרעיון היה מטריד‪ .‬כמעט שיניתי את דעתי וסיפרתי לכירון הכול‪ ,‬אבל בסופו של דבר‬
‫החלטתי שלא‪.‬‬
‫"אתה באמת חושב שההתקפה הראשונה תהיה עלינו?" שאלתי‪.‬‬
‫כירון בהה בשלג הצונח על הגבעות‪ .‬יכולתי לראות עשן עולה מהדרקון השומר על עץ‬
‫האורן‪ ,‬נצנוץ רחוק של הגיזה‪.‬‬
‫"יש לנו שהות עד הקיץ‪ ,‬לפחות‪ ",‬אמר כירון‪" .‬החורף הזה יהיה קשה‪ ...‬הקשה ביותר זה‬
‫מאות רבות של שנים‪ .‬מוטב שתלך הביתה‪ ,‬פרסי‪ ,‬ותנסה לחשוב על הלימודים‪ .‬ותנוח‪.‬‬
‫אתה זקוק למנוחה‪".‬‬
‫הבטתי באנבת'‪" .‬ומה איתך?"‬
‫הלחיים שלה הסמיקו‪" .‬אני בכל זאת מתכוונת לנסות את סן פרנסיסקו‪ .‬אולי אוכל לפקוח‬
‫עין על הר טאם‪ ,‬לוודא שהטיטאנים לא מנסים משהו חדש‪".‬‬
‫"תשלחי הודעה באיריס‪-‬נט אם תראי משהו חשוד?"‬
‫היא הנהנה‪" .‬אבל אני חושבת שכירון צודק‪ .‬זה לא יקרה לפני הקיץ‪ .‬לוק צריך זמן‬
‫להתאושש‪".‬‬
‫לא מצא חן בעיניי הרעיון שנחכה‪ .‬מצד שני‪ ,‬באוגוסט הבא אהיה בן חמש‪-‬עשרה‪ .‬קרוב כל‬
‫כך לשש‪-‬עשרה שלא רציתי לחשוב על זה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמרתי‪" .‬רק תשמרי על עצמך‪ .‬ובלי פעלולים מטורפים ב'סוֹפּווית קאמל'‪".‬‬
‫היא חייכה חיוך זהיר‪" .‬עשינו עסק‪ .‬ופרסי ‪"-‬‬
‫אני לא יודע מה היא התכוונה לומר‪ ,‬כי באותו רגע גרובר יצא בריצה מהבניין המרכזי‪ ,‬מועד‬
‫על פחיות ריקות‪ .‬הפנים שלו היו חיוורות ומזועזעות‪ ,‬כאילו ראה רוח רפאים‪.‬‬
‫"הוא דיבר!" קרא גרובר‪.‬‬
‫"הירגע‪ ,‬סאטיר צעיר‪ ",‬אמר כירון במצח מקומט‪" .‬מה קרה?"‬
‫"אני‪ ...‬אני ניגנתי משהו בסלון‪ ",‬הוא גמגם‪" ,‬ושתיתי קפה‪ .‬הרבה הרבה קפה! והוא דיבר‬
‫במחשבות שלי!"‬
‫"מי?" שאלה אנבת'‪.‬‬
‫"פאן!" ילל גרובר‪" .‬אדון הפרא בעצמו‪ .‬שמעתי אותו! אני חייב‪ ...‬אני חייב למצוא מזוודה‪".‬‬
‫"רגע רגע רגע‪ ",‬אמרתי‪" .‬מה הוא אמר לך?"‬
‫גרובר בהה בי‪" .‬רק שלוש מילים‪ .‬הוא אמר‪' :‬אני ממתין לך'‪".‬‬