‫עמרי אסנהיים‬

‫לתפוס רוצח‬
‫המסע בעקבות האלמן שרצח את נשותיו‬
 ‫‪Omri Assenheim‬‬
‫‪CATCHING A MURDERER‬‬
‫‪All Rights Reserved‬‬
‫‪Copyright © 2016 by Omri Assenheim‬‬
‫‪Hebrew Language Copyright‬‬
‫‪© 2016 Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir — Publishing House Ltd.‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫© תשע"ו ‪ 2016‬עמרי אסנהיים‬
‫זכויות בעברית © תשע"ו ‪ 2016‬כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬
‫עורכת הספר‪ :‬רותי יובל‬
‫© הזכויות לשיר בעמוד ‪ 88‬שמורות לבעלי הזכויות ולאקו״ם‬
‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪,‬‬
‫אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬
‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬
‫סידור‪ ,‬עימוד‪ ,‬הפקה וקדם־דפוס במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬
‫רח' אגוז ‪ ,6‬פארק תעשיות חמן‪ ,‬חבל מודיעין ‪7319900‬‬
‫נדפס בישראל‬
‫‪Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir – Publishing House Ltd.‬‬
‫‪6 Egoz St., Hevel Modi'in Industrial Park 7319900, Israel‬‬
‫‪Printed in Israel‬‬
‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-566-295-5‬‬
‫‪www.kinbooks.co.il‬‬
‫סקרנות‪ :‬טבעו של הסקרן‪ ,‬תשוקה לדעת ולהכיר משהו‪ ,‬לגלות סוד‪) .‬מתוך מילון‬
‫אבן־שושן(‬
‫לאמא שלי‪ ,‬רותי אסנהיים ז"ל‪ ,‬שלימדה אותי להיות סקרן‪.‬‬
 ‫הנשים בחייו‬

‫אורית דורון־קופרשמיד — אשתו הראשונה של קופר‪ .‬הכירה את קופר במסיבת הגיוס שלו‪.‬‬
‫השניים נישאו בשנת ‪ ,1983‬רכשו דירה משותפת בשכונת תל כביר בתל אביב ונולדו להם‬
‫שני בנים‪ .‬בבוקר ‪ 18‬בינואר ‪ 1994‬דיווח קופר למד"א כי מצא את אורית ללא רוח חיים‬
‫וכדורים פזורים סביב מיטתה‪ .‬נתיחת גופתה לא הצליחה לקבוע את סיבת המוות‪.‬‬

‫שרונה בן־אור — אשתו השנייה של קופר‪ .‬היתה נשואה בעבר פעמיים ואם לשני בנים‪.‬‬
‫בינואר ‪ ,1994‬מיד אחרי מות רעייתו אורית‪ ,‬עבר קופר להתגורר בביתה בנתניה‪ .‬מאוחר‬
‫יותר עברו בני הזוג וארבעת ילדיהם להתגורר בבית פרטי ביישוב פרדסיה בשרון שנרכש‬
‫עבורם בסיוע הוריה של שרונה עוד לפני מות אורית‪ .‬הנישואין נמשכו כשנה וחצי‪.‬‬
‫טלי רון — חברת קיבוץ חצרים‪ .‬הכירה את קופר כשהיתה גרושה ואם לשלושה ילדים‪ ,‬עוד‬
‫לפני גירושיו הרשמיים משרונה‪ .‬כעבור כמה חודשי היכרות עבר קופר עם שני בניו‬
‫להתגורר בביתה בחצרים והחל לעבוד במפעל הקיבוצי‪ .‬כעבור כמה חודשים‪ ,‬החליטה טלי‬
‫להיפרד ממנו‪.‬‬

‫איריס נאור — חברת קיבוץ בית קמה‪ .‬הכירה את קופר בסתיו ‪ .1997‬היא היתה אלמנה ואם‬
‫לשלושה ילדים והוא היה עדיין בן זוגה של טלי רון‪ .‬כעבור תקופת היכרות קצרה הציע לה‬
‫קופר נישואין‪ .‬אבל אחרי חודשים ספורים‪ ,‬כשהתברר לה ששיקר לגבי עברו‪ ,‬החליטה‬
 ‫להיפרד ממנו‪.‬‬

‫ג'ני מלמד־קופר — אשתו השלישית של קופר‪ .‬חברת קיבוץ אייל‪ ,‬גרושה ואם לשתי בנות‪.‬‬
‫ג'ני הכירה את קופר במאי ‪ 1998‬אחרי שנפרד מאיריס נאור ותוך זמן קצר הוא עבר עם בניו‬
‫להתגורר איתה ועם בנותיה בביתה שבקיבוץ אייל‪ .‬באוגוסט ‪ 2007‬השניים נישאו במפתיע‬
‫בקפריסין‪ .‬שנתיים אחר כך‪ ,‬בבוקר ‪ 21‬באוגוסט ‪ 2009‬נמצאה ג'ני במיטתה כשהיא ללא רוח‬
‫חיים ועשרות כדורים פזורים סביבה‪.‬‬

‫ד"ר מריה זקוטצקי )מאשה( — האישה איתה ניהל קופר רומן בשנים האחרונות לחייה של‬
‫ג'ני מלמד‪ .‬הכירה את קופר באמצעות שדכנית‪ ,‬ולדבריה לא ידעה שהוא נשוי‪ .‬יום אחרי‬
‫תום השבעה על ג'ני עברה עם בנה להתגורר בביתם של ג'ני וקופר בקיבוץ אייל‪ .‬ד"ר‬
‫זקוטצקי‪ ,‬רופאה מרדימה שעבדה בבית החולים "מאיר" בכפר סבא‪ ,‬סיפקה לקופר את חומר‬
‫ההרדמה הקטלני ששימש‪ ,‬ללא ידיעתה‪ ,‬לרציחתה של ג'ני‪ .‬נעצרה ביחד עם קופר‬
‫באוקטובר ‪.2012‬‬

‫ריקי — מושבניקית מאזור השפלה ואם לארבעה‪ .‬הכירה את קופר בינואר ‪ 2012‬כשהיתה‬
‫בהליכי גירושין מבעלה וניהלה עמו רומן מבלי שידעה שהוא בן זוגה של ד"ר מריה‬
‫זקוטצקי‪ .‬מערכת היחסים שלה עם קופר נחשפה כשנבדקו השיחות היוצאות מקווי הטלפון‬
‫שלו במסגרת החקירה הסמויה לקראת מעצרו בחשד לרצח נשותיו‪.‬‬
 ‫פרק ‪:1‬‬

‫מקור בגן הילדים‬

‫שנייה לפני שחציתי את הצומת התחלף הרמזור לאדום‪ .‬סיננתי קללה ובלמתי‪ .‬זו היתה שעת‬
‫לילה מאוחרת מדי‪ ,‬ובין הטויוטה הכחולה שלי שעמדה בודדה בצומת אייל‪ ,‬לבין המיטה‬
‫בכוכב יאיר הפרידו חמש דקות נסיעה בלבד‪ .‬הפנסים הצהובים הבודדים שהאירו קלושות‬
‫את הצומת קיבלו חיזוק מהילת האורות שזהרו מבתי קלקיליה הסמוכה‪ .‬הנמכתי את עוצמת‬
‫הרדיו שללא רעש הנסיעה נשמע פתאום חזק מדי‪ .‬במראה סינוורו אותי אורות לבנים של‬
‫מכונית מתקרבת‪ .‬כעבור שניות נעצרה בנתיב הצמוד פיאט פונטו לבנה‪.‬‬
‫הפניתי מבט והבחנתי בו מיד‪ .‬אי אפשר היה לטעות‪ :‬הגוף הגדול‪ ,‬הצדעיים המאפירים‬
‫סביב הקרחת‪ ,‬המבט שנעץ בי‪ ,‬מבט שכבר יכולתי לזהות מרחוק‪ .‬זה היה האיש שהעסיק את‬
‫מחשבותי לאורך שנים‪ ,‬האלמן הכפול מקיבוץ אייל‪ ,‬שמעון קופר‪ .‬הוא היה לבד ברכב‪ .‬עד‬
‫היום אינני יודע אם זיהה אותי‪ .‬חנינו כך‪ ,‬זה לצד זה‪ ,‬למשך דקות שנראו לי ודאי ארוכות‬
‫מכפי שהיו באמת‪.‬‬
‫במסע התחקירי ארוך השנים שעשיתי בעקבות שמעון קופר‪ ,‬היו עליות וירידות‪ .‬חוויתי‬
‫רגעים של ייאוש‪ ,‬של קושי‪ ,‬של סיפוק‪ ,‬וגם של בדידות גדולה‪.‬‬
‫אבל היתה רק פעם אחת שפחדתי‪.‬‬
‫כשהרמזור התחלף לירוק‪ ,‬הייתי הראשון ללחוץ על הגז‪.‬‬
‫***‬
‫כשחלמתי להיות עיתונאי חוקר‪ ,‬אי שם בשנות השירות הצבאי‪ ,‬דמיינתי פעמים רבות איך‬
‫ייראה הרגע בו אקבל את הסיפור הגדול‪ .‬ליהקתי את עצמי לסצנות שמתרחשות בחניון‬
‫תת־קרקעי ענק מול מקור מוצלל פנים בקומה אפלה‪ .‬דמיינתי ארגזים כבדים של מסמכים‬
‫שעוברים מיד ליד‪ ,‬או הקלטות מעוותות קול בסלילים מאובקים‪ .‬אף אחד מהתסריטים לא‬
‫כלל פגישה עם מקור בגן הילדים‪.‬‬
‫באותו אחר צהריים סתווי של סוף אוקטובר ‪ 2009‬עזבתי מוקדם את מערכת תוכנית‬
‫הטלוויזיה "עובדה" בתל אביב‪ ,‬בה אני משמש כתב‪ ,‬ונסעתי לקיבוץ אייל‪ ,‬ממהר להוציא‬
‫מהגן בזמן את איתמר‪ ,‬בני הבכור‪ .‬גרנו אמנם ביישוב כוכב יאיר הסמוך‪ ,‬אבל רצינו‬
‫שהילדים ישאפו את ריחות מדשאות הקיבוץ בשנות חינוכם הראשונות‪.‬‬
‫חניתי כרגיל ליד המרכולית במרכז הקיבוץ וחציתי במהירות את השביל המפריד בין‬
‫הדשא הגדול של חדר האוכל לאשכול הגנים‪ .‬מרחוק כבר יכולתי לשמוע את המולת סוף‬
‫היום של הגן‪ .‬איתמר רץ אלי‪ ,‬חיבקתי אותו כרגיל‪ ,‬והתקפלנו ליציאה‪ .‬בשער הגן‪ ,‬רגע לפני‬
‫שיצאנו‪ ,‬קראה מישהי בשמי‪ .‬כשהסתובבתי ראיתי אישה נאה ומתולתלת‪ ,‬בחודשי היריון‬
‫מוקדמים‪ .‬ידעתי שהיא אימא של ילדה מהגן‪ ,‬לא הכרתי את שמה‪.‬‬
‫היא לא ביזבזה זמן‪" .‬אתה עובד ב'עובדה'‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן‪ ",‬עניתי‪.‬‬
‫"יש לי סיפור שיוכל אולי לעניין אותך‪".‬‬
‫התלבטתי אם להמשיך את השיחה או לדחות אותה בתירוץ כלשהו ולבקש שתתקשר‬
‫מאוחר יותר‪ .‬מפתן דלתו של גן ילדים בארבע אחר הצהריים‪ ,‬בין ילדים רעשנים והורים‬
‫ממהרים‪ ,‬לא היה האתר האידיאלי להתעדכנות בסיפורים עיתונאיים‪ .‬ובינינו‪ ,‬מה הסיכוי‬
‫שסיפור כזה של אימא מהקיבוץ יגיע באמת למסך של "עובדה"?‬
‫אבל המשכתי לעמוד‪.‬‬
‫"יש לי פה בקיבוץ חברה בת ‪ ,46‬שנפטרה לא מזמן בנסיבות לא ברורות‪ ",‬אמרה‪ .‬היה‬
‫נדמה לי שהיא רועדת‪ ,‬שלא קל לה להוציא את הדברים‪" .‬לבעל שלה היתה אישה נוספת‪,‬‬
‫שגם היא נפטרה לפני ‪ 15‬שנה‪ ,‬לא ברור ממה‪".‬‬
‫נדרכתי‪ .‬לא לסיפור כזה ציפיתי‪ .‬לרגע שכחתי את הגן‪ ,‬את שאון הילדים‪ ,‬אפילו את היד‬
‫של איתמר שמשכה נמרצות בידי כדי שאגמור עם ענייני העבודה ונצא סוף־סוף הביתה‪.‬‬
‫בחנתי אותה‪ .‬בדומה למקום המוזר שבו בחרה לפנות אלי‪ ,‬מאי קאופמן היתה הדבר הכי‬
‫רחוק מדמות קלאסית של מקור עיתונאי‪ .‬היא היתה אז בת ‪ ,33‬אימא צעירה לשני ילדים‬
‫שמצפה לשלישי‪ .‬ילדה טובה רעננה שהגיעה מיד אחרי השירות הצבאי לעבוד כברמנית‬
‫בפאב של קיבוץ אייל‪ ,‬התאהבה במקום ובבן הקיבוץ אוהד קאופמן‪ ,‬התחתנה‪ ,‬השתקעה‪,‬‬
‫ועכשיו תימרנה בין גידול הילדים‪ ,‬עבודות שונות במפעלי הקיבוץ‪ ,‬ופעולות התנדבות‬
‫שמילאו את לבה הרחב‪.‬‬
‫את ג'ני מלמד‪ ,‬חברת קיבוץ גרושה ואם לשתי בנות‪ ,‬הכירה מאי ‪ 12‬שנים קודם דרך‬
‫ידידה משותפת‪ .‬למרות הפרש הגילים ביניהן — ג'ני מבוגרת ממאי ב־‪ 15‬שנה‪ ,‬הקליק היה‬
‫מיידי‪" .‬היא שמה את היד עלי וכאילו העבירה אלי אנרגיות מטורפות‪ ",‬תסביר לי מאי‬
‫לימים‪" ,‬בטח שמעת מכולם על הידיים המדהימות שלה‪ .‬היא היתה חמה כזאת‪ ,‬אוהבת‪,‬‬
‫מחבקת‪".‬‬
‫כשעברו לעבוד יחד במפעל של קיבוץ אייל‪ ,‬התהדקה עוד יותר החברות בין מאי לג'ני‪.‬‬
‫הן בילו שעות בהליכות משותפות בשבילי הקיבוץ ובמפגשי קפה תכופים של אחר‬
‫הצהריים‪ .‬באחד מהמפגשים גילתה ג'ני למאי על כמיהתה המחודשת לאהבה‪ .‬לפתיחת פרק‬
‫ב בחייה‪ .‬יום אחד חשפה בפניה‪ ,‬בסוד כמובן‪ ,‬שמצאה כנראה את מה שחיפשה‪ .‬קוראים לו‬
‫שמעון קופר‪.‬‬
‫מאי פגשה את קופר לראשונה כשהגיע למדורת ל"ג בעומר של ‪ 1998‬בקיבוץ אייל‪ ,‬וג'ני‬
‫הציגה לה את בן זוגה‪ .‬מהרגע הראשון מאי לא חיבבה אותו‪ .‬משהו בו עבר לה חלקלק מדי‪.‬‬
‫אבל מצד שני‪ ,‬היא לא יכלה שלא להבחין שלראשונה‪ ,‬אחרי שנים ארוכות של בדידות ג'ני‬
‫נראית מאושרת‪ .‬אז מאי שתקה‪ .‬לא אמרה מילה‪ ,‬אפילו לא רמז‪ ,‬על מה שהרגישה‪ .‬בדומה‬
‫לחברות אחרות של ג'ני בקיבוץ ומחוצה לו‪ ,‬בחרה לתמרן בעדינות בין החברות האמיצה עם‬
‫ג'ני לבין הסלידה מבן הזוג קופר‪.‬‬
‫ממילא רק לעתים רחוקות‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬הן שיתפו זו את זו בפרט זה או אחר בנוגע‬
‫למערכות היחסים עם הגברים בחייהן‪ .‬זה היה הסכם הגבולות הלא כתוב שהתקיים ביניהן‬
‫ולשתיהן היה נוח איתו‪ .‬רק אחרי מותה של ג'ני תלמד מאי מה באמת עברה חברתה בשנים‬
‫האלה‪ .‬רק אז תבין עד כמה לא ידעה‪.‬‬
‫למרות היחסים הקרירים ביניהם‪ ,‬קיבלה מאי יום אחד באוגוסט ‪ 2009‬טלפון מפתיע‬
‫מקופר‪ .‬זאת היתה הפעם הראשונה שהתקשר אליה‪ .‬הוא שאל בזהירות אם היא נמצאת לבד‪.‬‬
‫כשענתה בחיוב‪ ,‬זרק את הפצצה‪" .‬אני חייב לספר לך משהו‪ ",‬אמר קופר‪" ,‬לפני שבועיים‬
‫ג'ני ניסתה להתאבד‪ .‬אני אשמח אם תדברי איתה‪ ,‬אבל אל תגידי לה שדיברת איתי על זה‪.‬‬
‫תרחרחי‪ ,‬תנסי ככה בעקיפין לראות מה קורה איתה‪ .‬תגידי לי איך היא נראית לך‪".‬‬
‫מאי נדהמה‪ .‬בכל המפגשים הרבים ביניהן לא חשה בדבר‪ .‬גם לא היה לה מושג‬
‫שאמבולנס פינה באחד הימים את ג'ני לבית החולים‪ ,‬כפי שסיפר לה קופר במהלך אותה‬
‫שיחה טלפונית‪ .‬כבר למחרת טילפנה מאי לג'ני‪ ,‬וביקשה לקפוץ לבקר אותה בביתה‪ .‬היא‬
‫הגיעה לביקור עם בנה התינוק‪ .‬כשנכנסו הוביל אותם קופר אל השולחן שבפינת האוכל‪.‬‬
‫למאי זה היה מוזר‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬כשבאה לביקור‪ ,‬נהגו להתרווח בסלון‪ .‬אבל ג'ני שידרה‬
‫עסקים כרגיל‪ .‬היא סיפרה למאי על תערוכה שהיא מתכננת להשתתף בה‪ ,‬נראתה מלאת‬
‫חיים‪ ,‬בטח לא כמו אישה ששרדה ניסיון התאבדות‪ .‬מאי לא רמזה לג'ני על תוכן שיחתה עם‬
‫קופר יום קודם‪ .‬היא ניסתה לבחון בעין רגישה‪ ,‬לגשש במילים‪ ,‬אבל לא איתרה שום דבר‬
‫חריג‪ .‬אחרי שחזרה הביתה קופר התקשר למאי לשאול איך התרשמה‪ .‬היא סיפרה לו בכנות‬
‫מה הרגישה‪.‬‬
‫שבועיים מאוחר יותר‪ ,‬ביום שישי‪ 21 ,‬באוגוסט ‪ ,2009‬בילתה מאי עם אוהד‪ ,‬בעלה‪,‬‬
‫בחופשה בצפון‪ .‬בשעת בוקר מאוחרת צילצל הטלפון הנייד שלה‪" .‬איפה את?" שאל אותה‬
‫איציק‪ ,‬חבר קיבוץ‪" ,‬אני צריך דחוף את המפתח לחדר האוכל‪ ".‬זו היתה בקשה לא שגרתית‪.‬‬
‫מאי ואוהד אמנם היו אחראים אז על חדר האוכל‪ ,‬אבל כבר שנים‪ ,‬מאז עבר קיבוץ אייל‬
‫הפרטה‪ ,‬חדר האוכל לא היה פעיל‪ .‬לא היתה שום סיבה שהם יתבקשו למסור את המפתח‬
‫בדחיפות ועוד ביום שישי בבוקר‪.‬‬
‫"בשביל מה אתה צריך אותו?" שאלה מאי‪.‬‬
‫"ג'ני התאבדה‪ ",‬ענה איציק‪.‬‬
‫מאי שתקה‪" .‬אתה מדבר שטויות‪ ",‬צעקה לבסוף‪ ,‬וניתקה את השיחה‪.‬‬
‫כעבור רגע התעשתה‪ ,‬והחלה להתקשר מזועזעת לאנשים בקיבוץ‪ .‬כשסוף־סוף הצליחה‬
‫לתפוס מישהו‪ ,‬זכתה לאותה תשובה מצמיתה‪ :‬ג'ני התאבדה‪" .‬יאללה‪ ,‬מתקפלים‪ ",‬הודיעה‬
‫מאי לבעלה‪ ,‬כשהיא מנסה להתקשר שוב ושוב אל הטלפון הנייד של ג'ני‪ .‬בכל פעם הופנתה‬
‫למענה הקולי‪.‬‬
‫בדרך חזרה החליטה שייסעו ישר ליפו‪ ,‬להוריה של ג'ני‪ ,‬אותם זכרה מביקוריהם‬
‫המזדמנים בקיבוץ‪ .‬אבל לא היה לה מושג מה הכתובת המדויקת‪ .‬היא החליטה לעבור‬
‫בקיבוץ‪ ,‬ולנסות לדלות את הפרטים מהאינטרנט‪.‬‬
‫כשעברו את שער הברזל הצהוב של אייל‪ ,‬אחרי שחלפו בכביש המקיף את מגרשי הטניס‬
‫והבריכה והתכוונו לחנות‪ ,‬ביקשה מאי מאוהד להתקדם עוד כמה מטרים עם הרכב‪ ,‬לכיוון‬
‫הבית של ג'ני ושמעון קופר‪ .‬היתה כבר שעת אחר הצהריים‪ ,‬ובבית דלק אור‪ .‬מאי צעדה על‬
‫השביל לכיוון דלת הכניסה האחורית‪ .‬כשנכנסה פנימה ראתה את קופר שקוע בכורסת‬
‫הטלוויזיה בסלון‪ ,‬ידיו שעונות על ידיות העץ‪ ,‬והוא צופה במסך‪ .‬מבטו‪ ,‬באופן מפתיע‪,‬‬
‫נראה אדיש‪ .‬היא ניגשה לתת לו חיבוק מנחם‪ ,‬אבל הוא לא השיב בחיבוק‪ ,‬וגם לא הוציא‬
‫מילה‪ .‬יותר מהכול‪ ,‬מאי קיבלה את התחושה שהיא מפריעה לו‪ .‬היא העיפה עוד מבט חטוף‪,‬‬
‫מחפשת את שתי בנותיה של ג'ני‪ ,‬רינת ושרית‪ .‬הן לא היו שם והיא יצאה‪.‬‬
‫אי־הנוחות מול התנהגותו של קופר נמשכה לאורך כל סוף השבוע של האסון‪ .‬הוא נכנס‬
‫לוויכוחים כמעט על כל דבר‪ :‬תחילה סירב שהגופה תילקח לנתיחה‪ .‬אחר כך לא הסכים‬
‫שהשבעה תתקיים בקיבוץ ובהמשך התווכח היכן כן ישבו שבעה‪ .‬מצד שני‪ ,‬בימים שלאחר‬
‫המוות החל קופר להתקשר אל מאי באובססיביות‪ .‬הוא נהג לטלפן כמה פעמים ביום‪ ,‬בכל‬
‫פעם לשיחה ממושכת למדי‪ .‬לעתים‪ ,‬רק הסתיימה השיחה‪ ,‬ותוך כמה דקות היה מתקשר‬
‫שוב כדי להתחיל אחת נוספת‪.‬‬
‫בשיחות הראשונות הרבה קופר להתעניין בעיקר במה שאומרים עליו בקיבוץ‪ .‬באחת‬
‫השיחות זרק למאי בעצבנות‪" :‬חושבים שרצחתי אותה‪ .‬מישהו צעק לי‪' ,‬אתה רצחת אותה‪"'.‬‬
‫מאי ניסתה להרגיע אותו‪ ,‬אבל היא עצמה היתה זקוקה לנחמה‪ .‬באחת השיחות תיאר לה את‬
‫זירת המוות‪" .‬הוא אמר לי שזה היה מראה מזעזע‪ ",‬סיפרה מאי‪" ,‬ואני ישר התחלתי לחשוב‬
‫לעצמי מה קרה? מה‪ ,‬היא ירתה בעצמה? היא חתכה לעצמה ורידים? פעם אחת הוא אמר לי‬
‫שהיו שם מלא כדורים פזורים‪ ,‬פעם אחת הוא אמר דום לב‪ .‬פעם הוא זרק לי שזה היה דומה‬
‫לאיך שזה קרה לאשתו הראשונה‪ .‬ואני תמיד ידעתי שאשתו הראשונה נפטרה מסרטן‪ .‬אז לא‬
‫הצלחתי בעצם להבין שום דבר ממה שקרה באותו יום‪ .‬זה השאיר אותי באיזה חוסר שקט‪".‬‬
‫מאי נעשתה מוטרדת גם מהשינויים ביחסו של קופר כלפי רינת ושרית מלמד‪ ,‬בנותיה של‬
‫ג'ני‪ .‬בשבעה הוא עוד היה חם ומלטף כלפיהן‪ ,‬לפחות כלפי חוץ‪ .‬אבל ככל שעברו הימים‬
‫הלך והקשיח את התנהגותו כלפי בנותיו החורגות‪ .‬באחת משיחותיהם התלונן קופר באוזני‬
‫מאי שהבנות מעדיפות לבלות בחופשה בים המלח כש"גופת אמן עוד לא התקררה‪".‬‬
‫ומאוחר יותר‪ ,‬החל למנוע מהן בכוח את כניסתן לבית‪ .‬כשמאי באה אליו בטענות ענה לה‪,‬‬
 ‫"מה את חושבת‪ ,‬גם לשרית יש יד בדבר הזה של ג'ני‪".‬‬
‫מאי המודאגת הזמינה אליה כעבור כמה ימים את רינת ושרית כדי להבהיר את הדברים‪.‬‬
‫הן סיפרו לה להפתעתה שקופר בעצמו הפעיל עליהן לחץ שייסעו לים המלח‪ ,‬ומאז‬
‫לדבריהן הוא מנסה בכל דרך להרחיק אותן מהבית‪.‬‬
‫רק ביום השלושים למותה של ג'ני החלה מאי להרהר ברצינות מה יכול לגרום לקופר‬
‫לנסות להרחיק את הבנות‪ .‬אחרי שעמדו סביב הקבר הטרי לטקס אזכרה קצר בבית העלמין‬
‫הקטן של קיבוץ אייל‪ ,‬מרחק מאה מטרים בלבד מביתם של ג'ני ושמעון‪ ,‬ממש מעבר‬
‫לכביש‪ ,‬ביקשו כמה מהחברים ומבני המשפחה מקופר להיכנס לקפה בביתו‪ .‬תחילה הוא‬
‫התנגד בתוקף‪ ,‬אבל הם לא ממש השאירו לו ברירה‪.‬‬
‫כשנכנסה מאי עם החברים לבית‪ ,‬לבה החסיר פעימה‪ .‬מבט חטוף הספיק לה כדי לראות‬
‫שלמרות הזמן הקצר שחלף מאז המוות‪ ,‬פנים הבית השתנה לחלוטין‪ .‬הריהוט אותו הכירה‬
‫כל השנים נעלם‪ .‬התמונות הוסרו מהקירות ובמקומן נתלו תמונות חדשות‪ .‬מאי הבחינה‬
‫שגם תמונות בנותיה‪ ,‬אותן הצמידה ג'ני במגנט למקרר‪ ,‬כבר לא היו שם‪.‬‬
‫ככל שעברו הימים‪ ,‬הקשיים שהערים קופר על כניסת הבנות לבית אמן הלכו והתעצמו‪.‬‬
‫כמה שבועות אחרי מותה כבר מנע כליל את גישתן של רינת ושרית לחדריהן‪ ,‬לארונות‬
‫הבגדים שלהן ואפילו למזכרות המעטות שהשאירה אמן אחרי מותה‪ .‬באחת הפעמים ממש‬
‫חסם בגופו הגדול את שביל הגישה אל הבית‪ .‬כשמאי התגייסה לעזרתן‪ ,‬התעמת איתה‬
‫בעצבנות שגלשה כמעט עד לחילופי מהלומות‪ .‬כשהבנות החליטו להתלונן במשטרת טייבה‬
‫הסמוכה‪ ,‬מאי התלוותה אליהן‪ .‬הן נחקרו בתחנה במשך שעות‪ ,‬עד שהרגישו אשמות בעצמן‬
‫ונשבעו שלא ישובו לשם לעולם‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי חגי תשרי‪ ,‬כחודש וחצי אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬הגיעה מאי עם הבת שרית‪,‬‬
‫לבקר את הוריה של ג'ני‪ ,‬שרה וצפניה מור־חיים‪ ,‬ביפו‪ .‬האווירה בבית ההורים היתה טעונה‪.‬‬
‫לפתע פנתה האם‪ ,‬שרה מור־חיים‪ ,‬למאי‪" .‬את יודעת‪ ",‬היא אמרה לה‪" ,‬אורית‪ ,‬אשתו‬
‫הראשונה של שמעון‪ ,‬לא נפטרה מסרטן‪ ".‬מאי נדרכה‪ .‬כל השנים סיפר קופר לכולם שאשתו‬
‫הראשונה מתה מהמחלה הארורה‪ .‬כך ידעו כולם‪ .‬מאי החזירה לשרה מבט שואל‪ .‬שרה‬
‫גילתה לה על הפגישה שקיים בעלה‪ ,‬צפניה‪ ,‬עם הוריה של אורית‪ ,‬האישה הראשונה‪ ,‬זמן‬
‫קצר אחרי תום השבעה על ג'ני‪.‬‬
‫את הפגישה יזם צפניה‪ ,‬כי תמה על כך שהוריה של אורית לא ביקרו בשבעה‪ ,‬על אף‬
‫שלאורך השנים היו בקשר רציף עם נכדיהם‪ ,‬בניהם של בתם המנוחה ושמעון קופר‪ .‬מיד‬
‫בתחילת הפגישה עם הוריה של אורית התבררו לצפניה שתי עובדות שהתמיהו אותו מאוד‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬התברר לו שאיש‪ ,‬כולל נכדיהם‪ ,‬לא עידכן את הוריה של אורית על מותה של‬
‫ג'ני‪ .‬אבל מה שהיכה אותו בתדהמה היה המידע שהתברר לו במהלך השיחה‪ .‬אורית‪ ,‬כך‬
‫סיפרו לו הוריה‪ ,‬כלל לא מתה מסרטן אלא מסיבה אחרת‪ ,‬לא לגמרי ברורה‪ ,‬כנראה‬
‫התאבדות‪.‬‬
‫הדרך חזרה מיפו לקיבוץ אייל עברה על מאי ועל שרית‪ ,‬בתה של ג'ני‪ ,‬בשקט מתוח‪ .‬מאי‬
‫היתה הראשונה לשבור את השתיקה‪" .‬אני מרגישה שאימא שלך זועקת אלינו מהקבר‪",‬‬
‫אמרה לשרית‪" ,‬אני לא מאמינה בדברים כאלה‪ ,‬את יודעת‪ ,‬אבל אני מרגישה שהיא מעבירה‬
‫לנו משהו מהאנרגיות שהיא העבירה לנו בחיים‪ .‬משהו לא נותן לה לנוח כמו שצריך‪ .‬אנחנו‬
‫מוכרחות לעשות משהו‪".‬‬
‫כשהיו בבית הוריה של ג'ני‪ ,‬ריצדה על מסך הטלוויזיה התוכנית "כלבוטק"‪ .‬זה הזכיר‬
‫למאי את הילד מהגן בקיבוץ אייל‪ ,‬איתמר אסנהיים‪ ,‬חבר של בתה‪ ,‬שאבא שלו הוא עיתונאי‬
‫ב"עובדה"‪.‬‬
‫"את יודעת מה‪ ",‬פנתה מאי לשרית תוך כדי נהיגה‪" ,‬אני מכירה איזה עיתונאי‪ .‬אדבר‬
‫איתו מחר‪ .‬אולי הוא יוכל לעזור לנו‪".‬‬
‫שרית הופתעה‪" .‬באמת תעשי את זה?"‬
‫"כן‪ ",‬ענתה מאי קצרות‪" .‬ברגע שאני נכנסת במשהו‪ ,‬אני הופכת עולמות‪".‬‬
‫***‬
‫השאלה הראשונה ששאלתי את מאי קאופמן כשעמדנו זה מול זו בשער הגן היתה מה‬
‫עשתה המשטרה‪ .‬האם שמעון קופר נחקר בכלל‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬השיבה‪" ,‬המשטרה חקרה אותו וסגרה את התיק מחוסר אשמה‪".‬‬
‫הרגשתי איך הרוח שמילאה את מפרשי סקרנותי יוצאת מהם באחת‪ .‬יש הרי כמה סיבות‬
‫לסגור תיק חקירה במשטרה‪ :‬חוסר עניין לציבור‪ ,‬היעדר ראיות מספיקות‪ .‬אפשרויות סגירה‬
‫כאלה עוד משאירות פתח צר לתחקיר עיתונאי‪ .‬סגירת תיק מחוסר אשמה‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫סותמת בדרך כלל את הפתח הזה הרמטית‪ .‬רשויות החוק מציידות למעשה את מי שהיה‬
‫חשוד בתעודת יושר אולטימטיבית ואומרות לו‪ :‬אדוני‪ ,‬אתה צח כשלג‪ ,‬לך לדרכך‪.‬‬
‫"ומה אני הקטן אוכל לעשות עם תיק שהמשטרה סגרה‪ ,‬ועוד מחוסר אשמה?" שאלתי את‬
‫מאי‪.‬‬
‫היא התקשתה להשיב‪.‬‬
‫עברו שבועות מאז הפגישה עם מאי קאופמן בגן באייל‪ .‬שקעתי בהכנת כתבה אחרת‬
‫ל"עובדה" וכמעט שכחתי את הסיפור‪ .‬כשסיימתי את הפרויקט והכתבה שודרה‪ ,‬חזרתי כמו‬
‫תמיד אל קובץ "הנושאים שלי" במחשב‪ ,‬משם נהגתי לשאוב את הרעיונות לכתבות הבאות‪.‬‬
‫התאכזבתי לגלות שהרשימה הפעם דלה במיוחד‪ .‬היו בה בעיקר שאריות של סיפורים לא‬
‫מוצלחים משנים קודמות‪ .‬הזמן הקרוב‪ ,‬חשבתי בתסכול‪ ,‬יהיה משעמם מאוד‪.‬‬
‫לפני שסגרתי את הקובץ בחנתי שוב את הרשימה‪ .‬בשורה האחרונה נכתב‪" ,‬אלמן כפול‬
‫מקיבוץ אייל"‪ .‬זה היה שם הקוד שנתתי כמה שבועות קודם לבדל הסיפור שסיפקה לי מאי‬
‫קאופמן בשער של גן הילדים‪ .‬הסתכלתי‪ ,‬השוויתי לאופציות האחרות‪ ,‬והחלטתי‪ :‬אשקיע‬
‫בכל זאת שבוע בבדיקה ראשונית של הסיפור‪ .‬מקסימום אבזבז כמה ימי עבודה לא‬
 ‫מסעירים‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬את המסע התחקירי שלי בעקבות האלמן הכפול מקיבוץ אייל התחלתי כי לא‬
‫באמת היה לי משהו יותר טוב לעשות‪.‬‬
 ‫פרק ‪:2‬‬

‫לישון עם האויב‬

‫כשסיפרתי לדורון גלעזר‪ ,‬עורך "עובדה"‪ ,‬על הפגישה בקיבוץ אייל‪ ,‬העיניים שלו נצצו‪ .‬זאת‬
‫לא היתה תגובה נדירה אצלו‪ .‬למרות שהספיק כבר לראות כמעט הכול בקריירה העיתונאית‬
‫שלו‪ :‬משנותיו הראשונות בעיתון הירושלמי הלוחמני "כל העיר"‪ ,‬דרך מסדרונות "ידיעות‬
‫אחרונות" ו"מעריב" בהם טיפס עד לראש פירמידת העריכה‪ ,‬ועד שנותיו בעריכת "עובדה"‪,‬‬
‫דורון הצליח לשמר זיק של סקרנות אמיתי וחף מציניות‪ ,‬כששמע סיפור טוב‪.‬‬
‫כשנכנסתי לראשונה למשרדו‪ ,‬אחרי שגייס אותי לשורות "עובדה" באוקטובר ‪ ,2006‬חשתי‬
‫כמו שחקן בסרט אמריקאי על עיתונות חוקרת‪ .‬יחד עם עשן הסיגריות הסמיך ששימש לו‬
‫כתפאורת רקע קבועה‪ ,‬דורון נשם עיתונות ורוב הזמן הצליח להדביק אותנו בהתלהבות‬
‫שלו‪ .‬אפשר היה לדבר עם דורון על פילוסופיה‪ ,‬על פוליטיקה‪ ,‬על כדורגל‪ ,‬אבל יותר מהכול‬
‫הוא אהב תחקירים‪ .‬והסיפור של קופר הדליק אותו כבר מהתחלה‪.‬‬
‫אחרי שדורון שאל את כל השאלות הנכונות‪ ,‬שעל רובן עדיין לא ידעתי לענות אז‪,‬‬
‫ביקשתי את אישורו לעבוד על הסיפור עם התחקירנית ליאת לויאן‪ .‬ליאת הגיעה ל"עובדה"‬
‫כחודשיים לפני‪ .‬תוך זמן קצר היא הוכיחה יכולות של תחקירנית מזן נדיר‪ :‬יסודית‪ ,‬חרוצה‪,‬‬
‫לא משאירה קצוות פתוחים‪ .‬הערכתי שלתחקיר מהסוג הזה‪ ,‬שבו תנאי ראשון להצלחה הוא‬
‫רכישת אמונם של המקורות‪ ,‬ליאת תתאים בול‪ .‬לימים‪ ,‬יסתבר עד כמה צדקתי‪.‬‬
‫כשדורון אישר את הבקשה צהלתי‪ .‬יצאנו לדרך‪.‬‬
‫בשיחת הטלפון הראשונה שעשיתי אליהן‪ ,‬נשמעו בנותיה של ג'ני‪ ,‬רינת ושרית מלמד‪,‬‬
‫חשדניות מאוד‪ .‬הן חיכו אמנם למישהו שיחקור לעומק את נסיבות מותה של אמן‪ ,‬אבל‬
‫במהלך החודשים שמאז האסון הספיקו שתיהן לאבד אמון בכל מערכת אפשרית‪ .‬החשש‬
‫הגדול שלהן היה שקופר יצליח להערים גם עלינו‪" .‬במשטרה אמרו לי שלשקר זה לא פשע‪,‬‬
‫אבל הוא שקרן כרוני‪ ",‬הסבירה לי רינת‪" ,‬אתה עלול להאמין לו‪ .‬אתה תאכל את השקרים‬
‫שלו‪ .‬הוא יספר לך את כל הסיפור בקו שלו‪ ".‬לבסוף‪ ,‬אחרי עוד קצת לחץ‪ ,‬הן השתכנעו‬
‫להיפגש‪.‬‬
‫ליאת הצטרפה אלי לפגישה‪ .‬עברנו את שער הקיבוץ‪ ,‬פנינו לשביל העוקף‪ ,‬חלפנו על פני‬
‫בית העלמין הקטן משמאל וזיהינו את גג הרעפים שהזדקר מבעד לצמחייה מעל ביתו של‬
‫שמעון קופר‪ .‬החניה שלו היתה ריקה‪ .‬אחרי ‪ 200‬מטרים נוספים‪ ,‬זיהינו בקצה הכביש נערה‬
‫בהירת שיער וממושקפת‪ ,‬גבוהה ודקה‪ ,‬שהמתינה לנו מחוץ לבית קטן‪ ,‬הקיצוני ברחוב‪ .‬זאת‬
‫היתה רינת מלמד‪.‬‬
‫רינת ליוותה אותנו לתוך הבית פנימה‪ .‬על הספה בסלון חיכתה נערה בגיל תיכון‪ .‬תחילה‬
‫הבחנתי ביופייה המיוחד‪ ,‬ומיד אחר כך בשבריריות ובחוסר האונים שלה‪ ,‬אבל גם בשקט‬
‫פנימי עמוק‪ .‬שרית מלמד‪ ,‬בתה הקטנה של ג'ני‪ ,‬בת ‪ 17‬בלבד‪ ,‬היתה אז עדיין תחת ההלם‬
‫הכבד ממות אמה‪.‬‬
‫סלון הבית נראה כחדר קיבוץ של נער מתבגר‪ :‬פוסטרים על הקירות‪ ,‬מאפרות גדושות‬
‫בדלי סיגריות‪ ,‬ובקבוקי בירה ריקים שניצבו ליד דלת הכניסה‪ .‬לקח עוד רגע עד שהבחנתי‬
‫במיטת נוער צמודה לקיר הסלון ובה התנמנם גבר כבן ‪ .45‬היה לו שיער ארוך אסוף לקוקו‪,‬‬
‫עגילים באוזניים‪ ,‬גוף מקועקע ולא היה אפשר להחמיץ את הדמיון שלו לרינת‪" .‬זה אבא‬
‫שלנו וזה הבית שלו‪ ",‬היא הסבירה מיד‪" ,‬שרית ואני גרות כאן מאז ששמעון מונע מאיתנו‬
‫להיכנס לבית‪ ".‬שנייה לפני שהתיישבנו התעורר אבי מלמד‪ ,‬בעלה הראשון של ג'ני‪ ,‬בירך‬
‫אותנו בנימוס שקט ויצא מהבית‪.‬‬
‫ליאת התחקירנית שלפה את מכשיר ההקלטה והניחה אותו על השולחן‪ .‬שרית ישבה‬
‫בשקט‪ ,‬מחבקת את רגליה המקופלות על הספה‪ .‬רינת הציתה סיגריה ואז הוציאה מסמך‬
‫מתוך תיק‪ .‬זאת היתה הצוואה של ג'ני‪ִ ,‬אמה‪ ,‬שהתגלתה אחרי מותה‪" .‬הנני מורישה לכל‬
‫אחד מיורשי החוקיים סך של שקל אחד‪ ",‬הקריאה רינת בקול שקט ומיד הרימה אלינו את‬
‫מבטה‪" .‬אין סיכוי בעולם שאימא שלי השאירה לי ולאחותי שקל‪ ,‬וכתבה את זה בצורה‬
‫כזאת מזלזלת‪ .‬אין סיכוי‪ ".‬ליאת ביקשה להציץ בנייר‪ .‬החלפנו בינינו מבטים‪ .‬מיד אחר כך‬
‫ביקשנו מרינת ומשרית שיספרו לנו על אימא שלהן‪.‬‬
‫***‬
‫ג'ני מור־חיים נולדה ביום כיפור של ‪ 1962‬לזוג הורים שעלו מטורקיה‪ ,‬נישאו בישראל ובנו‬
‫את ביתם בטירת הכרמל‪ ,‬על יד חיפה‪ .‬האב‪ ,‬צפניה מור־חיים‪ ,‬עבד במקצועו כמכונאי רכב‪.‬‬
‫האם שרה‪ ,‬גידלה כעקרת בית את שני בניה הקטנים‪ ,‬והבת שנוספה עכשיו למשפחה הציפה‬
‫את ההורים באושר עצום‪.‬‬
‫היא נקראה ג'ני־סניורה‪ ,‬על שם אמו של צפניה‪ ,‬וגדלה כילדה מפונקת וקצת תלותית אבל‬
‫טובה וממושמעת ועם לב רחב ורגיש‪ .‬עד היום מסתובב במשפחה הסיפור איך חזרה יום‬
‫אחד מבית הספר היסודי ביפו‪ ,‬לשם עברה המשפחה ושם מתגוררים ההורים עד היום‪,‬‬
‫כשהיא ממררת בבכי‪ .‬אחרי שנרגעה מעט סיפרה ג'ני שחבורת ילדים בכיתה מתעללת כבר‬
‫תקופה במורה‪ ,‬והפעם הם השליכו לעברה כדורי נייר‪ .‬המורה פרצה בבכי וג'ני הקטנה‬
‫הזדהתה איתה בשטף של דמעות שלא פסק עד שהגיעה הביתה‪.‬‬
‫בצבא שירתה ג'ני במודיעין בקריה‪ ,‬וכשהשתחררה פנתה להגשים חלום ונרשמה ללימודי‬
‫אדריכלות‪ .‬מסלול חייה השתנה באחת כשנענתה לחיזוריו של אבי מלמד‪ ,‬קצין הנדסה‬
‫משוחרר‪ ,‬שהיה ידידה הקרוב מאז חלקו את ספסל הלימודים בתיכון עירוני ז ביפו‪ .‬רק אחרי‬
‫שהשתחררו מהצבא התוודה בפניה אבי על אהבתו‪ .‬הם הפכו לזוג ואחרי פרידה אחת וחזרה‬
‫נרגשת זה לזרועות זו‪ ,‬אבי לקח את ג'ני לחנות תכשיטי זהב ביפו וענד לה טבעת אירוסין‪.‬‬
‫אחרי החתונה הם שכרו דירה ביפו‪ ,‬ונאבקו בקשיי החיים של זוג צעיר שנולד בלי כפית‬
‫זהב בפה‪ .‬האינפלציה המשתוללת של שנות השמונים הפכה את מצבם הכלכלי לבלתי‬
‫אפשרי‪ .‬ג'ני נאלצה לעצור את לימודי האדריכלות כדי לפנות כסף ללימודיו של אבי‪ .‬הוא‬
‫החל ללמוד הוראה באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬אבל לבסוף החליט לפרוש כי התקשה לשאת‬
‫את העובדה שההורים מממנים את חייהם‪ .‬משם החל אבי להתגלגל בין עבודות מזדמנות‪,‬‬
‫מתקשה למצוא את מקומו ולבנות בסיס יציב למשפחתו‪ .‬כשנולדה הבת רינת‪ ,‬החליטו בני‬
‫הזוג להמר על עתיד טוב יותר למשפחה באחד הקיבוצים‪ .‬בשנת ‪ ,1989‬כשרינת היתה בת‬
‫חצי שנה בלבד‪ ,‬התקבלו אבי וג'ני מלמד כחברים בקיבוץ אייל‪.‬‬
‫ההתחלה היתה מבטיחה‪ .‬אבי מצא עבודה שאהב במוסך של אייל‪ ,‬וג'ני הנמרצת הפכה‬
‫מיד לפעילה מרכזית בחיי הקהילה בקיבוץ‪ .‬היא ידעה לגעת באנשים‪ ,‬תרתי משמע‪" .‬היו לה‬
‫ידיים חמות כאלה‪ ,‬שכל אחד רק רצה שהיא תרים את היד ותיגע בו‪ ,‬תשים עליו את היד‪",‬‬
‫סיפרה לי יפעת וידר‪ ,‬חברתה‪" .‬היה משהו מופלא בלקבל ממנה מגע‪ ",‬הוסיפה גם מזל לוי‪,‬‬
‫חברה קרובה אחרת‪" .‬היא היתה בן אדם מאוד חם שאוהב לגעת‪ ,‬תמיד אופטימית ומלאת‬
‫שמחת חיים‪".‬‬
‫אבל דווקא אז‪ ,‬כשהתאקלמו בקיבוץ ונראה שהחיים נכנסים למסלול הנכון‪ ,‬החלו חריקות‬
‫בחיי הנישואין של ג'ני ואבי מלמד‪ .‬הוא עזב את הבית לזמן מסוים‪ ,‬חזר‪ ,‬ואז שרית‪ ,‬הבת‬
‫השנייה‪ ,‬נולדה‪ .‬לרגע נדמה היה שהכול שוב מסתדר‪ ,‬אבל לבסוף התפרקה החבילה‬
‫המשפחתית‪ .‬ב־‪ 1995‬אבי וג'ני מלמד החליטו להתגרש‪.‬‬
‫המשפחה המורחבת קיבלה בהפתעה את ההחלטה‪ .‬עד אז נמנעה ג'ני מלספר למשפחתה‪,‬‬
‫גם לקרובים לה ביותר‪ ,‬על הסדקים שבקשר בינה לבין בעלה‪" .‬לא ידעתי דבר על הבעיות‬
‫בקשר הזוגי שלה עם אבי‪ ",‬תספר לי לימים מירי מור־חיים‪ ,‬גיסתה של ג'ני שהיתה קרובה‬
‫אליה במיוחד‪" ,‬לי יש שלוש אחיות גרושות‪ .‬לא היתה בעיה לספר לי דבר כזה‪ .‬אבל אצל‬
‫ג'ני זה היה אסור‪ .‬כשמשהו התקלקל אצלה בבית זה היה מבחינתה אסון‪ .‬אחרי הפרידה‬
‫מאבי אפשר היה לראות עליה שהיא נכוותה‪ .‬עד אז ג'ני כל הזמן היתה צוחקת‪ ,‬פתאום היא‬
‫הפכה שבר כלי‪ .‬כל הזמן עם הפנים למטה‪ ,‬הפסיקה לצחוק‪ .‬היא נהיתה בנאדם אחר‪ ,‬עצוב‪.‬‬
‫היא מצאה את עצמה לבד בקיבוץ והתחילה לשאול את עצמה שאלות של בנאדם שנבגד‪:‬‬
‫אולי לא עשיתי מספיק בשבילו? אולי משהו איתי לא היה בסדר? עברו מספר שנים עד‬
‫שהרגשתי שהיא בשלה לאהבה חדשה‪ .‬היא ביקשה מישהו שיחזיר לה את הביטחון‪ ,‬יחזיר‬
‫לה את החשק לחיות ויעזור לה בגידול הילדים‪ .‬כל אישה זקוקה לתמיכה‪ ,‬לאהבה ולעידוד‪.‬‬
‫גם לה זה היה חסר‪".‬‬
‫יום אחד כשביקרה בבית הוריה ביקשה ג'ני משרה‪ ,‬אמה‪ ,‬שתשגיח לכמה שעות על רינת‬
 ‫ושרית‪.‬‬
‫"לאן את הולכת?" התעניינה האם‪.‬‬
‫"לפגוש מישהו בחולון‪ ",‬גילתה ג'ני‪" .‬גבר‪ .‬אני אראה אם זה מתאים לי‪".‬‬
‫***‬
‫היא הכירה אותו דרך מודעה שפירסם במדור ההיכרויות של עלון התנועה הקיבוצית באביב‬
‫‪ .1998‬שמעון קופר הציג את עצמו כאלמן עם שני ילדים‪ ,‬שמבקש לפתוח פרק ב‪ .‬אחרי‬
‫התלבטות‪ ,‬ג'ני החליטה להתקשר‪ .‬כבר בפגישות הראשונות היא הרגישה נוח‪ ,‬ומשם הכול‬
‫התקדם במהירות‪.‬‬
‫ביום העצמאות ג'ני הזמינה את קופר לראשונה לקיבוץ אייל‪ .‬הוא הגיע עם שני בניו‪ ,‬בני‬
‫ועדי‪ ,‬וביחד עם הוריה ובנותיה של ג'ני הם יצאו לצפות במופע הזיקוקים בצור יגאל‪,‬‬
‫היישוב הסמוך‪ .‬יותר מכול חששה ג'ני מהמפגש בין קופר לבנותיה‪ ,‬בעיקר רינת‪ ,‬בתה‬
‫המתבגרת שהתנגדה עד אז לכל מערכת יחסים שג'ני ניסתה לפתח‪" .‬אני הייתי ילדה‬
‫שההורים שלה התגרשו‪ ,‬ורק חלמתי שהם יחזרו להיות ביחד‪ ",‬הודתה בפני כששיחזרה את‬
‫הסיפור באוזנינו‪.‬‬
‫לרווחתה של ג'ני חששותיה התבדו‪ .‬קופר‪ ,‬בניגוד לקודמיו‪ ,‬הצליח כמעט מיד לרכוש את‬
‫לבן של רינת ושרית‪" .‬מההתחלה הוא התייחס אלינו מאוד יפה‪ ",‬סיפרה לנו רינת‪" ,‬הוציא‬
‫אותנו לארוחות ערב במסעדות‪ ,‬קנה לנו מתנות‪ .‬הוא ערך איתי כל מיני התערבויות כאלה‪:‬‬
‫'אם תאכלי פיתה עם סחוג‪ ,‬אני קונה לך עכשיו פוף חדש‪ ',‬כשפוף היה כל מה שרציתי‪ .‬כל‬
‫מיני הבטחות של 'אני אקנה לך' ו'אני אביא לך‪ ',‬ו'אני אעשה לך‪ '.‬הוא כל הזמן השרה‬
‫אווירה שיש על מי לסמוך‪".‬‬
‫בהמשך אגלה שגם חברותיה של ג'ני התרשמו מבן זוגה החדש‪" .‬הוא היה ‪ over‬מקסים‪",‬‬
‫סיפרה לנו חברתה הטובה יפעת וידר‪" ,‬חזותית הוא לא הרשים‪ ,‬אותי בכל אופן לא‪ ,‬אבל‬
‫הוא היה גבר מאוד משכנע ואפילו סוחף‪ .‬מארח בצורה יוצאת דופן‪ .‬תמיד הכול היה בשפע‪,‬‬
‫מוגזם אפילו‪ .‬כשהוא היה מזמין ל'על האש'‪ ,‬זה תמיד היה בכמויות מטורפות‪ .‬הוא הפגין‬
‫חום עוטף‪ ,‬חד מבחינה שכלית וורבאלית‪ ,‬כריזמטי ובעל כושר ניסוח מעולה‪".‬‬
‫אל הוריה של ג'ני התייחס קופר בכבוד מלכים‪ .‬כבר בשלב מוקדם של הקשר נהג לומר‬
‫לשרה ולצפניה שהוא רואה בהם הורים לכל דבר‪ .‬לא עבר זמן רב והוא החל לכנות אותם‬
‫"אבא" ו"אימא"‪ .‬הם‪ ,‬מצדם‪ ,‬אימצו בחום את הבן החדש שנכנס למשפחה‪" .‬ההורים היו‬
‫שבויים שלו‪ ",‬סיפרה אתי מור־חיים‪ ,‬גיסה אחרת של ג'ני‪" ,‬תוך זמן קצר לא יכולת להעביר‬
‫שם משפט מבלי שהם יגידו 'שמעון‪ ,‬שמעון שמעון‪ '.‬הוא היה בשבילם אלוהים‪".‬‬
‫באחת הפעמים‪ ,‬נזכרה אתי‪ ,‬התייעצו הוריה של ג'ני עם קופר האם לחדש את ביטוח‬
‫הרכב‪ .‬קופר סיפר להם שהרכב שלו כלל אינו מבוטח והציע גם להם לבטל את הביטוח‪.‬‬
‫צפניה ושרה מור־חיים ביטלו את תשלומי הביטוח ובאורח פלא באותו הלילה נגנב רכבם‪.‬‬
‫בחצות התקשרו מודאגים לג'ני‪" .‬אל תדאגו‪ ",‬היא הרגיעה אותם‪" ,‬שמעון תכף ייסע למעבר‬
‫הגבול עם השטחים‪ .‬הוא מכיר את כל הערבים שם‪ ".‬בסיום הלילה‪ ,‬עד היום לא ברור איך‪,‬‬
‫קופר החזיר את הרכב ללא נזק להורים אסירי התודה‪.‬‬
‫ג'ני היתה מאוהבת‪ .‬קופר נהג להרכיב אותה על האופנוע שלו לסיבובי ראווה בשבילי‬
‫הקיבוץ ולימד אותה לירות בנשקו האישי במטווח‪ .‬הוא כינה אותה בחיבה "הפולנייה שלי"‪,‬‬
‫ונהג להכריז שההיכרות איתה היא מבחינתו זכייה בפיס‪" .‬כל מה שלא היה לה עם אבי‪,‬‬
‫עכשיו היה לה עם שמעון‪ ",‬סיפרה מירי מור־חיים‪" ,‬ים‪ ,‬סופי שבוע בבתי מלון‪ .‬פתאום היא‬
‫אומרת לי‪' ,‬יואו‪ ,‬איפה הייתי עד עכשיו‪ .‬אני יוצאת לטיולים שלא עשיתי‪ ,‬למקומות שלא‬
‫הייתי בהם‪ '.‬שמעון השלים לה את כל החסר‪ ".‬משפחתה וחברותיה לא זכרו מתי ראו אותה‬
‫כל כך מאושרת‪.‬‬
‫פחות משנה אחרי שהכירו‪ ,‬החליטו שמעון וג'ני לאחד את משפחותיהם ולהתגורר בקיבוץ‬
‫אייל‪ .‬עד שישופץ הבית ויותאם לצורכי המשפחה המורחבת עברו כולם לדירה זמנית‪.‬‬
‫כשחזרו גילו שהבית המשופץ שינה את פניו‪ :‬לקומה הראשונה נוספה קומה שנייה בה‬
‫מוקמו חדרי הילדים‪ ,‬שני בניו ושתי בנותיה‪ ,‬לכל ילד חדר משלו‪ .‬חדרן של שרית ורינת‬
‫בקומה התחתונה הורחב והפך לחדר השינה המרווח של שמעון וג'ני‪.‬‬
‫המהפך בבית משפחת מלמד־קופר באייל אף תועד בתוכנית הטלוויזיה "עבודת בית"‬
‫בערוץ ‪ ,2‬במסגרתה מגיע צוות של שיפוצניקים לסייע לפונים להגשים את החלום‪ .‬חיפשתי‬
‫את קלטת התוכנית בארכיון "שידורי קשת"‪ .‬כשצפיתי בה ראיתי שם משפחה גדולה‬
‫ומאושרת‪.‬‬
‫***‬
‫קרוביה של ג'ני ידעו מעט מאוד על קופר שנכנס בסערה לחייהם‪ .‬ממעט הסיפורים שנידב‬
‫הבינו שאביו נפטר כשהיה ילד‪ .‬את פרידה קופרשמיד‪ ,‬אמו הקשישה שגרה בחולון‪ ,‬הספיקו‬
‫ג'ני ובנותיה לבקר פעמים ספורות בלבד לפני שנפטרה בשנת ‪ .2001‬עם אחותו היחידה‪,‬‬
‫בת־שבע‪ ,‬ניהל קופר מערכת יחסים קרירה שעם הזמן התנתקה לגמרי‪ .‬פעם‪ ,‬כשנסעו‬
‫לחתונת אחיינו‪ ,‬סיפר קופר לרינת מלמד שאחותו שונאת אותו ושבעלה מתנכל לו‪ ,‬אבל גם‬
‫על הנושא הטעון הזה הוחלפו משפטים ספורים בלבד‪" .‬היחסים בינינו לבין שמעון התבססו‬
‫על כך שלא מדברים על העבר‪ ",‬הסבירה רינת‪" ,‬זה קשה מדי‪ ,‬ולכן עוזבים את זה‪".‬‬
‫אחד הנושאים הרגישים ביותר מעברו‪ ,‬עליו לא הסכים להרחיב במילים‪ ,‬היה נסיבות‬
‫מותה של אשתו הראשונה ואם בניו‪ ,‬אורית‪ .‬קופר סיפר רק שאורית נפטרה מסרטן השד‪,‬‬
‫ושאחרי השבעה הוא בחר לברוח עם שני בניו מהבית כי הוריה הם "אנשים רעים‪ ".‬פעם גם‬
‫הזכיר‪ ,‬כמעט בדרך אגב‪ ,‬שתקופה קצרה אחרי מותה של אורית היה שוב נשוי לאישה‬
‫שהכיר כששכר אותה כמטפלת לילדיו‪ .‬לדבריו‪ ,‬חודשים ספורים אחרי שנישא למטפלת‬
‫גילה לתדהמתו שבמהלך נסיעותיו התכופות לחו"ל במסגרת עבודתו היא נהגה להעליב את‬
‫בניו‪ ,‬להכות אותם ואפילו לנעול אותם במרתף הבית‪ .‬לדבריו‪ ,‬כשגילה זאת החליט לסיים‬
‫במהירות את הנישואין ולהתגרש‪ .‬כאן‪ ,‬מבחינת קופר‪ ,‬הסתיים הסיפור‪ .‬אם מישהו ניסה‬
‫להרחיב‪ ,‬לשאול עוד שאלה‪ ,‬קופר היסה אותו באופן שלא השתמע לשתי פנים‪.‬‬
‫גם מקור פרנסתו היה נושא מעורפל‪ .‬בהתחלה סיפר שהוא עובד בדפוס‪ ,‬אחר כך נהג‬
‫במונית שחנתה לעתים ליד הבית‪ ,‬אבל כל הזמן נתן להבין שעבודות היום־יום האלו הן רק‬
‫סיפור כיסוי לפעילותו הביטחונית העשירה‪ .‬לבני משפחתה של ג'ני היה ברור מההתחלה‬
‫שאסור להם להעלות מיוזמתם את ענייניו הביטחוניים של קופר‪ ,‬בהווה ובעבר‪ .‬הוא עצמו‬
‫נהג לדבר עליהם לא מעט‪ ,‬בשושו מוחלט כמובן‪ .‬לחלקם סיפר שהוא איש שב"כ פעיל‪ .‬היו‬
‫גם שזכו לשמוע את עלילות העבר שלו כסוכן מוסד‪ .‬כשנפלה עליו רוח דיסקרטית במיוחד‬
‫קימץ במידע‪ ,‬ואמר רק שהוא איש משרד הביטחון‪.‬‬
‫האם שרה מור־חיים‪ ,‬אישה עם חושים חדים‪ ,‬שאלה אותו פעם מדוע הפסיק לעבוד‬
‫במוסד‪ .‬קופר הסביר לה שהיה חתום על חוזה של ‪ 15‬שנה עם הארגון‪ ,‬אבל כשאורית אשתו‬
‫הראשונה נפטרה‪ ,‬שנה בלבד לפני פקיעת החוזה‪ ,‬נאלץ להפר אותו כדי לטפל בבניו‪ ,‬וכך‬
‫הפסיד את זכויותיו הפנסיוניות‪.‬‬
‫כבר בפגישתנו הראשונה נזכרה רינת איך הורה קופר יום אחד לבני המשפחה לצאת‬
‫מהבית‪ ,‬כי אנשים חשובים‪ ,‬ביניהם גם ראש הממשלה אמורים להגיע לשם לפגישה סודית‪.‬‬
‫קופר‪ ,‬כך סיפרה רינת‪ ,‬הזהיר אותם לא לגלות לאיש דבר‪ .‬הוא הסביר שמדובר בעניין סודי‬
‫ביותר‪ ,‬ובנות המשפחה מצדן גילו הבנה ולא הקשו בשאלות‪ .‬ג'ני טרחה במטבח‪ ,‬ערכה את‬
‫השולחן עבור האורחים רמי הדרג‪ ,‬ועזבה עם הילדים לכמה שעות את הבית כדי לפנות‬
‫אותו לאורחים החשובים‪.‬‬
‫"בגדול‪ ,‬הענן שתמיד ליווה אותנו זה שהוא במשרד הביטחון‪ ,‬שיש לו מלא קשרים‬
‫ושאסור לשאול ואסור לדבר‪ ",‬סיפרה רינת‪" .‬היו פעמים שהוא היה נעלם לכמה ימים ולא‬
‫מספר איפה הוא‪ .‬כשהתקבלתי בצבא לתפקיד ממש טוב בחיל החינוך‪ ,‬הוא עידכן שזה‬
‫בזכות הקשרים שהוא הפעיל‪".‬‬
‫בתחילתו של הקשר בין ג'ני לקופר‪ ,‬אף אחד לא באמת חשד בו‪" .‬אם ג'ני האמינה ורצתה‬
‫אותו‪ ,‬למה שאני לא אאמין?" הסבירה לי גיסתה מירי מור־חיים‪" ,‬אני לא חקרתי מי הוא או‬
‫מה הוא‪ .‬אם הוא מתאים לה‪ ,‬טוב גם לי‪ .‬היא אהבה אותו וזה הספיק לי‪ ".‬ובאמת‪ ,‬כשיומנה‬
‫של ג'ני הגיע לידיי‪ ,‬גיליתי כי חצי שנה בלבד לפני מותה‪ ,‬אחרי כעשר שנות זוגיות צמודה‬
‫עם קופר‪ ,‬ג'ני עוד כתבה לעצמה כי בעלה הוא "עצמאי‪ ,‬היום פנסיונר במשרד הביטחון‪".‬‬
‫***‬
‫במאי ‪ ,1999‬כשנה אחרי שהפך לבן זוגה של ג'ני‪ ,‬הגיש קופר מועמדות להתקבל כחבר‬
‫בקיבוץ אייל‪ .‬הקיבוץ‪ ,‬שהיה באותם ימים בעיצומו של תהליך התאוששות מהמשבר‬
‫הכלכלי הקשה שפקד אותו במהלך שנות התשעים נמנע מקליטת חברים חדשים‪ ,‬אבל‬
‫קופר‪ ,‬כבן זוגה של חברת קיבוץ‪ ,‬נהנה מזכאות מיוחדת‪ .‬המעמד הזה גם איפשר לו לדלג על‬
‫הליכים שגרתיים כמו הגשת קורות חיים והתייצבות בפני ועדת קבלה‪.‬‬
‫כחלק מהליך הקליטה החל קופר לעבוד במפעל האופטיקה של הקיבוץ‪ .‬מי שהיה אז‬
‫המזכיר של אייל‪ ,‬נמרוד זיו‪ ,‬שמע מקופר על ניסיונו הניהולי בעיסוקים קודמים‪ ,‬והחליט‬
‫לתת לו הזדמנות כמנהל זוטר באחת ממחלקות הייצור של המפעל‪ ,‬בה הועסקו בעיקר‬
‫צעירים מהקיבוץ‪ .‬אבל בפברואר ‪ ,2000‬זמן קצר אחרי שהחל לעבוד‪ ,‬התפטר קופר‬
‫במפתיע‪ .‬לימים יטען שהחריצות הנמרצת שלו בעבודה לא התאימה לאופיים המנומנם של‬
‫הקיבוצניקים‪ ,‬ושכשחשף דיווח כוזב על שעות עבודה מצד כמה מעובדות המפעל‪ ,‬קמו עליו‬
‫שאר העובדים‪ .‬העובדים מצדם הכחישו זאת מכול וכול‪.‬‬
‫ביקשתי וקיבלתי את פרוטוקול הישיבה שדנה בסיום עבודתו של קופר‪ .‬הישיבה התקיימה‬
‫במשרד משאבי האנוש של המפעל‪" .‬שמעון הקל עלי בהתפטרותו כי אם לא כן‪ ,‬אני הייתי‬
‫נאלץ לפטרו‪ ",‬הסביר בישיבה גבי‪ ,‬מנהלו הישיר של שמעון‪.‬‬
‫"לו דמיינו את האחריות לכישלונו של שמעון על ציר בין 'אחריות מפעל' לבין 'אחריות‬
‫שמעון'‪ ",‬הדגיש ניצן‪ ,‬מנהל אחר‪" ,‬מיקום האחריות הוא הרבה יותר קרוב ל'שמעון' מאשר‬
‫ל'מפעל'‪".‬‬
‫"יש לי תחושה ששמו לי רגליים‪ ",‬ענה להם קופר בישיבה‪" ,‬לא העבודה הפחידה אותי‬
‫ולא הלחץ בעבודה‪ .‬ההתמודדות מול חברים שלא ידעו להפריד בין עבודה לקהילה היא‬
‫הקושי‪ .‬קושי זה היה המניע להחלטתי להתפטר‪ .‬מקור הקושי הוא ההתמודדות המתמדת של‬
‫חברים על עמדות מפתח במפעל‪".‬‬
‫שלושה חודשים הסתובב קופר מובטל בשבילי הקיבוץ‪ ,‬נהנה מקצבת חבר‪ .‬חברי הקיבוץ‪,‬‬
‫מצדם‪ ,‬החלו לבחון בעין עקומה את המועמד לחברות שחי על חשבונם‪ .‬בערך באותם ימים‬
‫הגיעה לאייל שמועה מטרידה מאוד על עברו של קופר‪ .‬אתי שוורץ‪ ,‬אחת התושבות‪ ,‬סיפרה‬
‫למזכיר נמרוד זיו‪ ,‬שמישהי שעובדת איתה בבית החולים "מאיר" בכפר סבא‪ ,‬טוענת כי‬
‫בעבר היתה נשואה לקופר‪ .‬אותה אישה סיפרה לאתי שקופר "הרג את אשתו הראשונה‪",‬‬
‫ושהיא בעצמה החליטה לעזוב אותו כשחשדה שהוא מתכוון להרוג גם אותה‪ .‬האישה‬
‫לשעבר‪ ,‬שהשביעה את אתי לא לחשוף את שמה‪ ,‬התריעה בפניה שקופר הוא "אדם שצריך‬
‫מאוד להיזהר ממנו‪".‬‬
‫נמרוד‪ ,‬המזכיר‪ ,‬לא עבר לסדר היום על הסיפור‪ .‬הוא ביקש מקופר מסמך קורות חיים‬
‫מפורט‪ .‬קופר נענה‪ ,‬ובמסמך שהגיש הצהיר שהיה קצין בהנדסה קרבית‪ ,‬ושאחרי שחרורו‬
‫מצה"ל‪ ,‬במשך ‪ 12‬שנים‪ ,‬בין ‪ 1982‬ל־‪ 1994‬עבד במשרד הביטחון "במגוון תפקידים שכללו‬
‫נסיעות לחו"ל ועבודות שם‪ ".‬קופר הוסיף שהוא בעל תואר בפסיכולוגיה מאוניברסיטת‬
‫בר־אילן אותו השלים לדבריו בין השנים ‪.1989-1983‬‬
‫נמרוד החליט לבדוק שני סעיפים קלים יחסית בקורות החיים‪ :‬השירות הצבאי הסדיר‬
‫וההשכלה האקדמית‪ .‬הוא גילה שקופר הוא לא קצין‪ ,‬אלא סיים את שירותו בדרגת סמל‪.‬‬
‫הוא אמנם מצא מרצה בשם ד"ר שמעון קופר במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה‬
‫באוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬אבל בירור נוסף העלה שלא מדובר באותו שמעון קופר‪.‬‬
‫נמרוד זימן את קופר לשיחה‪ .‬הוא הסביר לו שלאור בעיות קשות שהתגלו באמינותו‬
‫החליט לעצור את הליך הקליטה שלו כחבר קיבוץ‪ .‬הוא הציע לקופר שתי אפשרויות‪ :‬אחת‪,‬‬
‫שיודיע ביוזמתו על הסרת המועמדות וכך יותיר לעצמו סיכוי להגיש אותה בהמשך‪.‬‬
‫השנייה‪ ,‬שהמזכירות תחליט בעצמה‪ .‬קופר ביקש זמן להתלבט‪.‬‬
‫מיד אחר כך זימן נמרוד את ג'ני לפגישה נפרדת כדי לעדכן אותה בהחלטתו‪ .‬זאת היתה‬
‫שיחה קשה‪ .‬נמרוד הציג בפני ג'ני לפרטים את הפער בין קורות החיים שהגיש קופר לבין‬
‫העובדות‪" .‬את חיה עם אדם לא אמין‪ ",‬אמר לה‪" ,‬תעשי את השיקולים שלך‪ ".‬אחרי‬
‫התלבטות לא פשוטה‪ ,‬החליט שלא לספר לה על המידע שהעבירה אליו אתי שוורץ מאשתו‬
‫לשעבר של קופר‪.‬‬
‫ימים ספורים אחרי אותה שיחה שלחה ג'ני מכתב תוקפני לנמרוד‪ .‬במכתב היא טענה‬
‫כלפיו שבהחלטתו הוא עלול לסכל את החלום שלה להקים מחדש משפחה‪ .‬אבל כמה ימים‬
‫אחר כך‪ ,‬ברביעי ביוני ‪ ,2000‬הגיש קופר לקיבוץ מכתב משלו ובו הוא מודיע על החלטתו‬
‫לוותר על מועמדותו לחברות באייל ולהמשיך לחיות בקיבוץ כתושב‪ .‬ההודעה התפרסמה‬
‫בדפי המידע של הקיבוץ‪.‬‬
‫עבר זמן לא רב וקופר החל לטעון באוזני המזכיר שהקיבוץ מתנכל לו כספית‪ .‬הוא קבל‬
‫על גביית יתר של מסים‪ ,‬והתלונן על כך שלא רק שהשקיע כספים רבים בשיפוץ הבית‪,‬‬
‫הקיבוץ ממשיך לגבות ממנו שכר דירה שנראה לו מופקע‪ .‬הפגישות של קופר וג'ני עם‬
‫מזכיר הקיבוץ הלכו והפכו לתכופות יותר וטעונות יותר מפעם לפעם‪ .‬נמרוד זכר שלא‬
‫במפתיע קופר היה הדומיננטי בשיחות אלו וג'ני שתקה רוב הזמן במבוכה‪ .‬כשהקיבוץ הגיש‬
‫נגד קופר תלונה במשטרה על כך שהשתמש לכאורה ברכבי הקיבוץ ללא היתר‪ ,‬המתח בין‬
‫קופר לקיבוץ החמיר‪.‬‬
‫על אף שהתיק נסגר בסופו של הליך‪ ,‬הכישלון של קופר להיקלט כחבר באייל‪ ,‬ועוד יותר‬
‫מכך ענן הלחשושים שהחל ללוות אותו מאז התפטר מהמפעל והסיר את מועמדותו‬
‫לחברות‪ ,‬העמידו את ג'ני בדילמה קשה‪ .‬היא אהבה את הקיבוץ ונחשבה לאחת החברות‬
‫האהודות‪ .‬מצד שני‪ ,‬היא התאכזבה וכעסה על מה שראתה כיחס עוין ולא הוגן כלפי בן‬
‫זוגה‪ .‬היא התחילה להתרחק מהחברים‪ .‬נמנעה מלהשתתף במסיבות החגים של הקיבוץ‪ ,‬לא‬
‫נרשמה לטיולים שאירגנו החברים בסופי השבוע‪ ,‬ובשלב מסוים אפילו הגישה במפתיע את‬
‫התפטרותה ממפעל הקיבוץ‪.‬‬
‫עזיבתה של ג'ני את המפעל היתה עוד צעד בהתנתקות העוינת של הזוג מלמד־קופר‬
‫מהקיבוץ‪ .‬זמן קצר אחרי התפטרותה תיעדו מצלמות האבטחה את קופר נכנס למפעל בשעת‬
‫בוקר מוקדמת ויוצא ממנו כשבידו מחשב אישי‪ .‬מפעל הקיבוץ הגיש למשטרה תלונה נגד‬
‫קופר וצירף אליה את הסרטים ממצלמות האבטחה‪ .‬קופר טען להגנתו שבסך הכול בא‬
‫לאסוף את המחשב האישי של ג'ני שהתפטרה‪ ,‬אבל בסופו של דבר הוא נאלץ‪ ,‬במסגרת‬
‫עסקת טיעון‪ ,‬להודות בגנבה ולרצות עבודות שירות‪ .‬העניין נשמר בסוד מפני החברים‪.‬‬
‫הפרשה הזאת טילטלה ככל הנראה את ג'ני‪ .‬היא החליטה להיחלץ מהבידוד שכפתה על‬
‫עצמה ולהפריד בין חייה הפרטיים לחייה בקהילה‪ .‬בהדרגה החלה לחזור ולהגיע‪ ,‬עכשיו‬
‫כבר בלי קופר‪ ,‬לאירועים המשותפים בקיבוץ‪ .‬חברותיה‪ ,‬מהן התנתקה למשך תקופה‪ ,‬לא‬
‫נטרו לה טינה וקיבלו אותה חזרה בזרועות פתוחות‪.‬‬
‫***‬
‫מתוקף הנסיבות החברתיות בקיבוץ‪ ,‬מצאו בני הזוג חוג חברים אלטרנטיבי והצטרפו‬
‫למועדון "‪ 30‬פלוס"‪ ,‬קבוצת חברים‪ ,‬רובם מהיישוב צור יגאל הסמוך‪ ,‬שנהגו להיפגש אחת‬
‫לחודש‪ ,‬בכל פעם בביתו של חבר אחר מהקבוצה כדי לשמוע הרצאות במגוון נושאים‪.‬‬
‫באחד המפגשים במהלך שנת ‪ ,2004‬הגיע שבוי מלחמת ההתשה‪ ,‬הטייס עמוס לויטוב‪,‬‬
‫להרצות בפני הקבוצה‪ .‬סיפור החקירות והעינויים שעבר בשבי המצרי ריתק את חוג‬
‫שומעיו‪ .‬שבוע בלבד אחרי אותה הרצאה התקשרה ג'ני לאחת ממארגנות הקבוצה‪ ,‬מירי‬
‫קורן‪ ,‬וביקשה ממנה להיפגש איתה ועם בן זוגה קופר‪ .‬קורן‪ ,‬שחיבבה את ג'ני ממפגשיהן‬
‫במסגרת המועדון‪ ,‬הסכימה מיד והזמינה אותם לקפה‪.‬‬
‫"שמעון ביקש לשתף אותנו בסיפור אישי‪ ",‬שיחזרה באוזני לימים מירי קורן‪" ,‬לדבריו‪,‬‬
‫במהלך שירותו הצבאי הוא נפל בשבי‪ ,‬והוא חושב שאם הוא יספר את הדברים לחברי‬
‫המועדון זה עשוי להעביר אותו סוג של תרפיה שתשחרר אותו מטראומת השבי‪ .‬שזה יעזור‬
‫לו להתמודד עם הסיוט שעבר‪ .‬ג'ני היתה מופתעת‪ .‬היא אמרה שזו הפעם הראשונה שהיא‬
‫שומעת על כך‪ ,‬שהיא לא הכירה את הסיפור הזה לפני כן‪ .‬שמעון התנצל ואמר שקשה לו‬
‫לדבר על כך ושבשל הזמן שחלף או ההדחקה‪ ,‬הפרטים מאוד מתבלבלים לו‪ .‬אמרתי לו‬
‫שמאחר שאני די מאורגנת ומסודרת בחשיבה שלי‪ ,‬אני מוכנה לעזור לו לארגן ולכתוב את‬
‫הסיפור‪".‬‬
‫מירי קורן ושמעון קופר נפגשו פעמיים באותו חודש‪ .‬כל פגישה ארכה מעל לשעתיים‪.‬‬
‫בפגישה הראשונה ג'ני ישבה איתם‪ ,‬בפעם הנוספת הם ישבו לבד‪ .‬הוא סיפר‪ ,‬היא הקשיבה‬
‫ורשמה‪ .‬במהלך מלחמת לבנון הראשונה‪ ,‬סיפר קופר למירי‪ ,‬כשהיה קצין בדרגת סגן‪ ,‬הוא‬
‫הוצב עם חמישה חיילים נוספים על הר גבוה כדי לשמור שם על ציוד צבאי‪ .‬ביום השלישי‬
‫למלחמה הותקפו הוא וחייליו באש מרגמות‪ .‬קופר שהיה בעל הדרגה הבכירה במקום‪ ,‬נתן‬
‫מיד פקודת נסיגה‪ ,‬אבל זה היה מאוחר מדי‪ .‬כל החיילים מלבדו נהרגו‪ .‬הוא היחיד ששרד‬
‫וכעבור כמה שעות נפל בשבי הסורי‪ .‬קופר הרחיב בפירוט העינויים שעבר בשבי‪ .‬לדבריו‬
‫השובים הסורים תקעו אלקטרודות חשמל מתחת לציפורני הידיים והרגליים שלו‪ ,‬וכשהיה‬
‫צמא אילצו אותו לשתות את השתן של עצמו‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬סיפר קופר‪ ,‬הוא הצליח לגלות נקודת תורפה בשמירה הסורית‪ .‬הוא גרר איתו שני‬
‫שבויים ישראלים שפגש קצת קודם במתקן‪ ,‬אחד מהם פצוע ומשותק בשתי רגליו‪ .‬הוא‬
‫העמיס אותם על ג'יפ סורי שחנה שם והתחיל לדהור לכיוון הגבול הישראלי‪ ,‬כשכל הזמן‬
‫הזה מפעיל השבוי הבריא את המקלע שבג'יפ‪ ,‬יורה לכל הכיוונים‪ .‬רק בנס הצליחו להתחמק‬
‫מהירי הכבד של המחבלים ובנהיגה מטורפת חצו את גבול סוריה־לבנון‪ .‬כשהיו מרוחקים‬
‫כעשרה קילומטרים בלבד מהגבול הישראלי ומסביב עלטה כבדה‪ ,‬התהפך הג'יפ‪ .‬קופר ושני‬
‫השבויים שחילץ המתינו כל הלילה‪ .‬כשעלה הבוקר הגיעו כוחות צה"ל שאיתרו אותם‬
‫והשיבו אותם בשלום לישראל‪.‬‬
‫קופר הוסיף שהצליח להביא איתו בג'יפ גם מפות שסייעו מאוחר יותר לחיל האוויר‬
‫הישראלי להשמיד את קו הביצורים הסורי‪ .‬וכך‪ ,‬לא רק שזכה לעיטור הגבורה אלא גם‬
‫הצליח לצוד את עינם של שירותי הביטחון הישראליים‪ ,‬השב"כ והמוסד‪ ,‬שזיהו את יכולותיו‬
‫הגבוהות וגייסו אותו לשורותיהם‪ .‬אחת המשימות הראשונות שהוטלה עליו היתה חיסול‬
‫"אובייקט"‪ ,‬כהגדרתו‪ ,‬במונטריאול‪ .‬במשך שבועות ארוכים נהג לעקוב‪ ,‬מלווה בסוכנת‬
‫אמריקאית יפהפייה‪ ,‬אחרי כל תנועה של היעד‪ :‬ברחוב‪ ,‬במסעדות‪ ,‬בבתי מלון‪ ,‬מחפש את‬
‫ההזדמנות הנכונה לפגוע בו‪.‬‬
‫גם כוחות הביטחון האמריקאיים לא יכלו‪ ,‬כך סיפר קופר‪ ,‬להתעלם מהפוטנציאל המבצעי‬
‫שלו וגייסו אותו לשורותיהם‪ .‬בתחילה סייע להם בפעילות למיטוט משטר צ'אוצ'סקו‬
‫ברומניה‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬במהלך מלחמת המפרץ בעיראק‪ ,‬פיקד על פלוגת חיילי מארינס‪.‬‬
‫תפקידם היה לצוד משגרים של טילי סקאד‪ .‬באחת הפעמים‪ ,‬תיאר קופר‪ ,‬איתרו הוא וחייליו‬
‫סוללת סקאדים על אדמת עיראק‪ .‬אבל כשנתן לחייליו האמריקאים פקודת הסתערות‪ ,‬הם‬
‫נותרו צמודים לקרקע‪ ,‬מאובנים מפחד‪ ,‬וקופר מצא את עצמו מסתער לבד על הכוח‬
‫העיראקי המופתע‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא הצליח להשמיד את הסוללה‪ ,‬מה שהקנה לו את "אות הלב‬
‫הסגול" האמריקאי‪ .‬חבריו מהמארינס כינו אותו מאז "‪."the crazy Jew‬‬
‫מירי קורן רשמה הכול‪ .‬תחילה‪ ,‬כשסיפר לה על הסבל שעבר בשבי‪ ,‬היא עשתה זאת‬
‫באמפתיה ואפילו ברחמים‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשהמשיך בתיאור עלילותיו‪ ,‬רשמה בתמיהה הולכת‬
‫וגוברת‪ .‬גם ניסיונותיה לייצר בסיפורו איזה סדר זמנים כרונולוגי של ימים ושנים עלו‬
‫בתוהו‪ .‬קופר‪ ,‬שראה כנראה את הפליאה על פניה‪ ,‬הסביר למירי שהשירות ארוך השנים‬
‫והמפרך נתן בו את אותותיו‪ .‬הוא שיתף אותה בפרט מחייו האישיים‪ :‬כשעוד היה נשוי‬
‫לאשתו הראשונה אורית‪ ,‬תיאר‪ ,‬היו מקרים בהם היה מתעורר בלילה מכל רחש ומיד "כמו‬
‫מכונה" היה מצמיד אקדח לרקתה‪ .‬רק ברגע האחרון התעשת ונמנע מללחוץ על ההדק‪.‬‬
‫כשמירי סיפרה לבעלה קצת מסיפוריו של קופר הוא חשד מיד‪" .‬תעזבי את זה‪ .‬אל‬
‫תתעסקי עם זה‪ ",‬אמר לה‪ .‬אבל מירי הרגישה שאין לה יכולת לשפוט‪" .‬ג'ני היא חברה שלי‪,‬‬
‫אני מאמינה בה‪ ",‬הסבירה לימים‪" ,‬אם בן זוגה אומר כזה דבר‪ ,‬אז אני נוטה להאמין‪...‬‬
‫הצורך שלי לשמר את הקשר ואת הידידות‪ ...‬אולי גבר על השיפוט הבריא והנורמלי‪ .‬מאוד‬
‫יכול להיות‪".‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬תוכנית ההרצאה של קופר כבר יצאה לדרך ובהזמנה שהופקה נכתב כי‬
‫"שמעון קופר‪ ,‬חבר המועדון‪ ,‬יספר את סיפור ההתפכחות האישית שלו בשירות המדינה‪.‬‬
‫סיפור חיים יוצא דופן ומעניין‪ ".‬ימים ספורים לפני המועד המתוכנן הגיע קופר לביתם של‬
‫החברים גיל ויפעת וידר‪ ,‬כדי לערוך בפניהם חזרה גנרלית‪ ,‬וסיפר את סיפורו‪ .‬יפעת‪,‬‬
‫בחשדנות קלה‪ ,‬ביקשה מקופר שיציג בפניה את אותות הגבורה עליהם סיפר והוא ענה בלי‬
‫להתבלבל שהם נמצאים ברשות השב"כ‪ ,‬והבטיח שישיג אותם עד למועד ההרצאה‪ .‬לפני‬
‫שעזב ביקש קופר מיפעת את רשימת המשתתפים בהרצאה‪ ,‬כולל מספרי תעודות הזהות‬
‫שלהם‪ ,‬כדי שיעביר אותם לבדיקת השב"כ‪.‬‬
‫מיד אחרי הפגישה הודיע גיל לאשתו שמדובר בבדיות ושאין לו כל כוונה להגיע‬
‫להרצאה‪ .‬גם אצל יפעת התעוררו ספקות כבדים‪ .‬היא התחילה לחפש מידע על שבוי בשם‬
‫שמעון קופר‪ ,‬ולא מצאה‪.‬‬
‫ההרצאה נערכה בליל שבת בביתו של אחד מחברי הקבוצה ביישוב בת חפר‪ .‬כמובטח‪,‬‬
‫הביא איתו קופר מגני הצטיינות והערכה שהוצגו בתוך לוח זכוכית ממוסגר‪ .‬הוא העביר‬
‫אותם להתרשמות בין חברי הקבוצה‪ .‬ליפעת הם נראו קצת חדשים ונוצצים מדי‪ .‬ההרצאה‬
‫עצמה היתה שחזור לא מדויק של הדברים שכבר סיפר למירי וליפעת‪ .‬עכשיו נוספו פרטים‬
‫שלא הזכיר קודם‪ .‬כשהיה בן שלוש‪ ,‬כך סיפר למשל‪ ,‬נהרג אביו שהיה לוחם משמר הגבול‬
‫בפעולת טרור בנהריה במהלכה הציל ילדים ממוות‪ .‬הדרך בה מצא אביו את מותו היא‬
‫שדחפה אותו‪ ,‬ניתח קופר‪ ,‬להתגייס ליחידה קרבית‪ ,‬ולהמשיך משם למסלול המפואר‬
‫בשירותי הביטחון‪.‬‬
‫כבר במהלך ההרצאה היו מי שיצאו החוצה מתלחששים שהסיפור נשמע מופרך לגמרי‪.‬‬
‫אחרים ישבו מרותקים ונסערים‪ ,‬משוכנעים שקופר הוא גיבור ישראל‪ .‬מירי קורן‪ ,‬שאצלה‬
‫בבית התהיות עלו כבר קודם‪ ,‬העניקה לקופר בסיום ההרצאה מתנה בשם החברים‪ :‬שעון‬
‫מעורר מעוטר בצילום של ג'יימס בונד‪ .‬זו היתה דרכה הפרטית להביע את ספקותיה‪.‬‬
‫במשך חודשים ארוכים נמשכו הוויכוחים הסוערים בנושא בתוך קבוצת "‪ 30‬פלוס"‪.‬‬
‫"למחרת ההרצאה הגיעו אלינו הביתה מספר חברים‪ ,‬נכנסו לאינטרנט והזינו את השם שלו‪",‬‬
‫סיפרה מירי קורן‪" ,‬ניסינו לחפש ולא מצאנו שום דבר‪ .‬ניסינו גם את שם המשפחה הקודם‬
‫שלו‪ ,‬קופרשמיד‪ ,‬אבל לא נתקלנו בשום אזכור‪ .‬אבל היו גם חברים שעדיין אמרו‪' :‬כן‪ ,‬הוא‬
‫חשאי‪ ,‬אז המדינה מכסה עליו‪"'.‬‬
‫איש לא העז לדבר עם ג'ני ישירות על החשדות המכבידים שעלו‪ .‬אחרי שנים של בדידות‬
‫היא נראתה עכשיו כל כך מאושרת‪ ,‬שלאף אחד לא היה לב להעכיר את רוחה‪ .‬אף אחד חוץ‬
‫מיפעת וידר‪ .‬כמה שנים קודם‪ ,‬כשנתיים אחרי שהפכה לבת זוגו של שמעון קופר‪ ,‬ביקשה‬
‫ג'ני לשתף את חברתה במצוקתה‪ .‬היא גילתה ליפעת שיש לה לבטים לגבי הקשר עם קופר‪,‬‬
‫שדברים נראים לה לא כל כך ברורים‪ ,‬לא כל כך אמינים‪ .‬היא סיפרה שהוא נוהג להיעלם‬
‫בלילות ומספר שהוא יוצא לפעילויות שונות של כוחות הביטחון‪ .‬ג'ני חשדה שהוא מנהל‬
‫רומן‪ .‬במצוקתה היא אפילו ביקשה מיפעת להצטרף אליה למעקב אחרי קופר‪ .‬יפעת סירבה‪.‬‬
‫בינתיים הזוגיות בין ג'ני לשמעון עלתה‪ ,‬לפחות כלפי חוץ‪ ,‬על פסים יציבים‪ ,‬והעניין נשכח‪.‬‬
‫אבל אחרי ההרצאה בבת חפר‪ ,‬כשהחשדות נגד קופר הפכו כבר לשיחת היום בחוג שלהם‪,‬‬
‫יפעת החליטה לנצל את הערוץ שפתחה בפניה ג'ני בזמנו‪" .‬אמרתי לה מאוד בעדינות‬
‫ומאוד בפחד שדברים לא נראים לי ושכדאי שהיא תבדוק אותם‪ ",‬סיפרה לנו יפעת‪" ,‬שאלתי‬
‫אותה אם היא יודעת באמת איפה הוא עובד ומה הוא עושה‪ .‬היא אמרה שהוא עובד בשב"כ‪.‬‬
‫שאלתי‪' ,‬ראית פעם תלוש משכורת שלו?' היא ענתה שלא‪ .‬שאסור לו להביא תלושים‪ ,‬רק‬
‫מזומן‪ ,‬כי זה כל כך סודי‪ ...‬היא לא היתה נאיבית‪ .‬היא פשוט נגררה לדעתי אחרי הסיפור‬
‫הזה‪ .‬אני חושבת שהיא קודם כול שמה הגנה כלפי עצמה‪ .‬לא רק איתי היא לא דיברה על‬
‫זה‪ ...‬באיזשהו מקום היא הבינה שמשהו פה לא בסדר‪ ,‬והיא שמה איזושהי חומה סביב‬
‫הנושא שלו‪ .‬שמעון משדר המון כוח‪ .‬המון עוצמה‪ .‬והוא נתן לה מצד אחד תחושה של‬
‫ביטחון‪ ,‬שהיא מרגישה שהיא יכולה לסמוך עליו‪ ,‬שהוא גב בשבילה‪ .‬היא אמרה שכשהיא‬
‫נזכרת בתקופה שהיא היתה לבד‪ ,‬היא מעדיפה להיות איתו‪ ,‬ולא לחזור לתקופה ההיא‪".‬‬
‫את המשפט האחרון שנאמר בשיחה יפעת לא יכלה לשכוח‪" .‬זה בן הזוג שלי‪ ,‬ואני בוחרת‬
‫להאמין לו‪ ",‬אמרה לה ג'ני‪.‬‬
‫מאז הן לא שבו לדבר על הנושא‪.‬‬
‫***‬
‫כששמעתי מרינת ומשרית מלמד ומאוחר יותר מחברותיה ומקרוביה של ג'ני על עלילותיו‬
‫הביטחוניות של שמעון קופר‪ ,‬הרגשתי שמדובר בבדותות מוחלטות‪ .‬במשך שבועות ניסינו‪,‬‬
‫ליאת ואני‪ ,‬לדלות כל פרט על עברו הביטחוני של קופר‪ .‬בתחילה ביררנו אצל אנשים‬
‫רלוונטים בשב"כ‪ ,‬במשרד ראש הממשלה ובדובר צה"ל‪ .‬בכל המקומות נשבעו בפנינו שלא‬
‫שמעו מעולם את השם שמעון קופר‪ .‬המשכנו ליחידת אית"ן המופקדת על איתור שבויים‬
‫ונעדרים בצה"ל‪ .‬שאלנו אם בדפי ההיסטוריה הצבאיים נרשם שבוי בשם שמעון קופר או‬
‫קופרשמיד‪ .‬התשובה היתה שלילית‪.‬‬
‫לקראת שידור התחקיר‪ ,‬כשאתקשר לקבל את תגובתו של קופר ואשאל אותו ישירות האם‬
‫שירת כאיש שירותי הביטחון או האם נפל בשבי הסורי‪ ,‬הוא יענה לי בקור רוח של סוכן‬
‫מוסד מיומן‪" ,‬אני לא מוכן להגיב בשלב זה‪".‬‬
 ‫פרק ‪:3‬‬

‫עושה לביתו‬

‫גיל שגיא‪ ,‬מזכיר קיבוץ אייל‪ ,‬מוביל אותי בשביל החשוך אל חדר צדדי שבקצה מבנה‬
‫משרדים חד־קומתי במרכז הקיבוץ‪ .‬בצעדיו הנמרצים וגופו הצנום‪ ,‬תוצאה של שגרת ריצות‬
‫ארוכות מדי בוקר‪ ,‬הוא נראה מאחור כמו נער מתבגר‪ .‬רק השיער המאפיר מסגיר את גילו‪,‬‬
‫כחמישים פחות או יותר‪ .‬אם זה היה תלוי בו‪ ,‬הפגישה בינינו לא היתה מתקיימת כלל‪.‬‬
‫כשהתקשרתי אליו בפעם הראשונה‪ ,‬הוא לא התלהב‪ .‬אף מזכיר קיבוץ לא משתגע על‬
‫הרעיון שעיתונאי יסתובב לו בשבילים וישאל שאלות‪ ,‬בטח לא מהסוג שאני התכוונתי‬
‫לשאול‪ .‬גיל‪ ,‬שזמן לא רב קודם נכנס לנעליו של המזכיר הוותיק‪ ,‬נמרוד זיו‪ ,‬חשש מהשקט‬
‫שיופר ומפגיעה אפשרית בתדמית הקיבוץ‪ .‬אבל יותר מהכול הוא דאג‪ ,‬בדומה לבנותיה של‬
‫ג'ני‪ ,‬מהאפשרות שקופר יצליח להפעיל עלי את קסמיו ולשכנע אותי בסיפורו‪ .‬מצד שני‪ ,‬די‬
‫מהר הוא זיהה בפנייה שלי הזדמנות‪ .‬המוות הפתאומי והמוזר של ג'ני לא נתן לו מנוחה‪.‬‬
‫שיחת הטלפון מהקיבוץ ביום האסון תפסה אותו במהלך חופשה בצפון‪ .‬בהתחלה נאמר לו‬
‫שליד הבית של ג'ני ושמעון קופר חונים אמבולנסים‪ .‬כעבור כמה דקות התקשר רכז‬
‫הביטחון של הקיבוץ ובישר שג'ני מתה‪ ,‬ושהפרמדיקים שיצאו מהבית מעריכים שמדובר‬
‫בהתאבדות‪ .‬החופשה‪ ,‬הבין גיל מיד‪ ,‬הסתיימה‪ .‬הוא נכנס לרכב ודהר לקיבוץ‪ .‬כבר מהדרך‬
‫הפעיל את צוות החירום היישובי‪.‬‬
‫בסביבות השעה עשר בבוקר גיל כבר חצה במהירות את שביל הכניסה לבית‪ .‬מהחלון‬
‫הבחין בחוקרי משטרה מתחקרים את בני המשפחה‪ .‬מחוץ לדלת הוא זיהה פרמדיקים‬
‫שעדיין לא עזבו את הזירה‪ .‬כשניגש אליהם‪ ,‬סיפרו לו שליד הגופה נמצאו כדורים‪ .‬גיל‬
‫הגיש לאחד הפרמדיקים פתקית נייר‪ ,‬וביקש ממנו לרשום במדויק את סוגי הכדורים‪.‬‬
‫בסביבות שתיים בצהריים עזבה הניידת האחרונה את הקיבוץ‪ .‬לפני שיצאו הגיש אחד‬
‫השוטרים לגיל את תעודת הפטירה של ג'ני‪ .‬תחת סעיף "סיבת המוות" נכתב "לא ידועה‪".‬‬
‫לגיל זה נראה מוזר‪ .‬הרי רק ארבע שעות קודם נמסר לו שג'ני התאבדה‪ .‬אבל הוא כבר היה‬
‫שקוע בארגון מערך הפסיכולוגים‪ ,‬העובדים הסוציאליים וכלל חגורת התמיכה שקהילה‬
‫קטנה וסגורה נזקקת לה כשפוקד אותה אסון כזה‪ .‬אחר כך הוא טילפן למפקד תחנת‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫"למה כתבתם ככה?" שאל‪" .‬זה לא התאבדות?"‬
‫"שמע‪ ,‬בן הזוג שמעון קופר סירב לנתיחה‪ ",‬ענה לו קצין המשטרה‪" .‬אי אפשר לקבוע‬
‫התאבדות בלי נתיחה‪ ,‬אז אנחנו משחררים את הגופה בלי לקבוע את סיבת המוות‪".‬‬
‫ואז גיל נזכר במשהו‪ .‬למרות השעה‪ ,‬בין הערביים של יום שישי‪ ,‬הוא חצה את הקיבוץ‬
‫ומיהר למשרדו‪ .‬כפי שזכר‪ ,‬המסמך‪ ,‬טופס בקשה שהגישה ג'ני רק חמישה שבועות קודם‬
‫לכן‪ ,‬עדיין היה מונח על שולחנו‪.‬‬
‫חודשים אחרי אותו יום שישי‪ ,‬אנחנו שוב עושים את אותה הדרך ונכנסים למשרדו‪ .‬גיל‬
‫ניגש לארון מתכת ישן ומוציא קלסר גדול‪ ,‬מתוכו הוא שולף בקלות את המסמך שמצא ביום‬
‫מותה של ג'ני‪" .‬תסתכל‪ ",‬הוא מניח לפני את המסמך שכותרתו‪" :‬הודעה על מינוי חליף"‪,‬‬
‫ומתחתיה נכתב‪:‬‬
‫"במקרה שאמות‪ ,‬יעברו כל מניותי בקיבוץ לבעלי‪ ,‬שמעון קופר‪".‬‬
‫"זה מאוד מוזר שאישה בת ‪ 46‬תדאג שהמניות יעברו לבן זוגה אחרי מותה‪ ",‬הוא מקדים‬
‫ומנסח במילים בדיוק את מה שאני חושב באותו הרגע‪" .‬זו הפעם הראשונה שנתקלתי‬
‫במכתב כזה‪ .‬כשקראתי את זה ביום המוות אמרתי לעצמי‪' ,‬משהו פה לא בסדר‪ .‬אתה חייב‬
‫לפנות למשטרה‪"'.‬‬
‫התיישבנו זה מול זה כשבינינו שולחן פורמייקה משרדי חום‪ .‬על הקיר היה תלוי תצלום‬
‫אוויר ענק‪ ,‬ודי ישן‪ ,‬של קיבוץ אייל‪ .‬גיל הניח מולי את הקלסר‪ ,‬והתחיל לדפדף במהירות‬
‫במסמכים כשהוא זורק לאוויר הסברים בקצב מסחרר‪" .‬עצור רגע‪ ",‬ביקשתי‪" .‬ספר לי על‬
‫ההיכרות שלך עם שמעון קופר מהרגע שהגיע לקיבוץ אייל‪".‬‬
‫***‬
‫"כשהחלפתי בתפקיד מזכיר הקיבוץ את נמרוד זיו‪ ",‬פתח גיל‪" ,‬לא הייתי מצוי בפרטי‬
‫הסכסוך בין קופר לקיבוץ ולא ידעתי בכלל על הרשעתו של קופר‪ ".‬הדיסקרטיות שליוותה‬
‫את הטיפול בפרשה נשמרה בקפדנות‪ .‬אבל בינואר ‪ 2006‬נאלץ גיל להיכנס לעניינים‪ .‬בוקר‬
‫אחד נחת על שולחנו מכתב לוחמני שנשלח אליו מעורך הדין צבי טהורי‪ ,‬מי שייצג באותה‬
‫עת את שמעון קופר וג'ני מלמד‪ .‬עו"ד טהורי גולל במכתב האשמות שנשמעו למזכיר החדש‬
‫דמיוניות לחלוטין ותיארו שנים של התנכלויות מכוונות מצד הקיבוץ כנגד בני הזוג‪.‬‬
‫לסיכום המכתב‪ ,‬טען עו"ד טהורי‪ ,‬ההתנהגות הזאת מצד הקיבוץ המאיסה על בני הזוג את‬
‫החיים באייל‪ ,‬לכן הם מתכוונים לעזוב ויש לפצות אותם בסכום הולם של מאות אלפי‬
‫שקלים‪ .‬גיל סיפר שהיה המום‪" .‬לא היה לי מושג על מה הם מדברים‪ .‬לא ידעתי שקיים‬
‫סכסוך שכזה‪ .‬כבר אז הערכתי שהוא קיים בראשו של קופר בלבד‪".‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬גיל התייעץ עם עורכי הדין של הקיבוץ כיצד לנהוג‪ .‬הם הציעו לקיים פגישה‬
‫לליבון העניינים בהשתתפות ראשי הקיבוץ‪ ,‬בני הזוג ועורכי הדין של שני הצדדים‪ .‬ובאמת‬
‫כעבור כמה ימים התכנסו כולם במשרד עורכי הדין של הקיבוץ לפגישה מוזרה וטעונת‬
‫רגשות‪ .‬איש מהנוכחים לא היה מודע לכך שכבר בתחילת הפגישה הפעיל קופר טייפ‬
‫מנהלים קטן‪ .‬בהקלטה‪ ,‬שתושמע בבוא היום במסגרת הדיונים המשפטיים נגד קופר‪ ,‬נשמע‬
‫עורך הדין טהורי חוזר בעל פה על הטענות הקשות שהציג במכתב‪ .‬פעמים מספר במהלך‬
‫ההקלטה נשמע ברקע קול בכי חרישי‪ .‬זו היתה ג'ני‪ ,‬שלדברי הנוכחים היתה נסערת‪ ,‬אם כי‬
‫מיעטה לדבר‪.‬‬
‫אנשי הקיבוץ מצדם הביעו פליאה על כל טענותיהם של בני הזוג‪ .‬לבסוף הוסכם שהמזכיר‬
‫גיל שגיא ינסח מכתב‪ ,‬שיפורסם על לוח המודעות של אייל‪ ,‬ובו ייכתב שלקיבוץ אין כל‬
‫טענות כלפי קופר וג'ני‪ ,‬וכי הוא ממשיך לראות בקופר תושב הקהילה ובג'ני חברת קיבוץ‬
‫מן המניין‪ .‬כמה ימים אחרי הישיבה‪ ,‬אחרי תהליך מייגע של חילופי נוסחים וגרסאות‪ ,‬הציע‬
‫גיל לבני הזוג ולעורכי הדין לרדת מהעניין‪ .‬לדבריו‪ ,‬רוב החברים אם לא כולם‪ ,‬כלל לא‬
‫מודעים לסכסוך שקיים בין בני הזוג לבין הקיבוץ‪ ,‬ונוסח בו ייכתב כי "לקיבוץ אייל אין דבר‬
‫כנגד ג'ני מלמד ושמעון קופר"‪ ,‬רק יעורר שאלות מיותרות ועלול יותר להזיק להם מאשר‬
‫לעזור‪ .‬הצעתו של גיל התקבלה‪ ,‬ובחודשים הארוכים שחלפו מאז הפגישה נראה היה‬
‫שהדברים מתחילים להירגע‪.‬‬
‫אבל בזמן שבקיבוץ העניינים חזרו לכאורה למסלולם התקין‪ ,‬בבית החלו העניינים‬
‫להסתבך‪ .‬האידיליה היחסית ששררה בחודשים הראשונים של הקשר בין רינת‪ ,‬בתה‬
‫המתבגרת של ג'ני‪ ,‬לבין קופר‪ ,‬התחלפה במתיחות קשה‪ .‬זה החל מהתנגדותה של רינת למה‬
‫שראתה כמשמעת יתר שאביה החורג מנסה להשליט בבית‪ .‬וכשכללי הנימוס הנוקשים‬
‫שאסרו להניח רגליים על הספה או לאכול בסלון הפכו לאיסור מפורש על רינת בת‬
‫השבע־עשרה להסתגר עם החבר שלה בחדרה‪ ,‬גברה המתיחות והפכה לשדה קרב של תגרות‬
‫מילוליות רמות‪" .‬היינו רבים המון‪ ,‬על כל דבר‪ ",‬סיפרה לי רינת‪" .‬הייתי מגיעה הביתה‬
‫ופשוט מרגישה שזה לא הבית שלי‪ .‬זה היה מין לחץ שאין לו מענה‪".‬‬
‫במפגשים משפחתיים בבית הוריה של ג'ני דיבר קופר בקביעות נגד רינת‪ .‬הוא טען שהיא‬
‫מחפשת כל עילה לריב איתו‪ ,‬שהיא מפיצה בקיבוץ שהוא אדם רע ובכלל שהיא מנסה‬
‫להרוס את חייו‪ .‬באחת הפעמים הוא אף הודיע לתדהמת בני המשפחה כי גילה שרינת‬
‫חיבלה לו במזיד באופנוע‪ ,‬שהוא משוכנע שהיא מבקשת להרוג אותו ושהוא כלל לא יתפלא‬
‫אם כבר שילמה לרוצח שכיר כדי שיחסל אותו‪ .‬מיד אחר כך שלף קופר מתיקו טייפ מנהלים‬
‫והשמיע לבני המשפחה הקלטה של נערה בעיוות קול שנשמעת אומרת‪" ,‬אני אהרוג אותך‪,‬‬
‫תיזהר על החיים שלך‪ ".‬הוא הסביר להם שזוהי חברה של רינת שהתקשרה לאיים עליו ועל‬
‫הבנים שלו‪ .‬רינת נשבעה שאין לה מושג מי זו הנערה הנשמעת בהקלטה‪ ,‬ושאין לה כל קשר‬
‫לדברים‪.‬‬
‫"היינו יושבים בסלון והוא פשוט לא הפסיק לדבר על כמה שאני רעה‪ ",‬שיחזרה רינת‬
‫באוזני‪" ,‬אני יושבת ובוכה‪ ,‬וכולם מסביב שותקים במבט מאשים‪ ,‬כי הם אומרים לעצמם‪,‬‬
‫'רגע‪ ,‬אם ג'ני איתו אז אין מצב שהבנאדם ימציא דברים‪"'.‬‬
‫עד כמה שהסיפורים נשמעו מופרכים‪ ,‬קופר זכה אז לקרדיט כמעט בלתי מוגבל מצד‬
‫משפחתה של ג'ני‪ .‬הם לא הטילו ספק בסיפוריו‪" .‬כל הזמן חשבנו שאולי הילדה לא בסדר‪",‬‬
‫סיפרה שרה‪ ,‬אמה של ג'ני‪" .‬שיכול להיות שהיא במצב של גיל טיפש־עשרה‪ .‬האמנו לו ולא‬
‫לילדה‪".‬‬
‫החשש העיקרי שליווה את הוריה ואת אחיה של ג'ני היה שהיחסים המעורערים בין קופר‬
‫ורינת ידחפו את קופר לעזוב את הבית‪ .‬אחרי אחד מהביקורים בהם שוב דיווח להם קופר‬
‫על התנכלויותיה של רינת כלפיו‪ ,‬ביקשו הוריה של ג'ני את רינת להתנצל בפניו‪ .‬רינת‬
‫בלעה את הרוק ואת הגאווה וניסתה‪ .‬היא אפילו הזמינה את קופר ואת אמה להשתתף‬
‫בטיפול פסיכולוגי אותו עברה אז‪ .‬לדבריה‪ ,‬אפילו שם קופר לא הפסיק להקניט אותה‪.‬‬
‫בשלב מסוים‪ ,‬כשגם ג'ני הרגישה שהגזים‪ ,‬היא ניסתה להתערב‪" .‬שמעון‪ ,‬די מספיק‪ ,‬אתה‬
‫לא צריך להתלהם‪ ",‬אמרה לו‪.‬‬
‫"תסתמי את הפה שלך‪ ",‬ענה לה קופר‪" .‬מה שאני אומר נכון וזכותי להגיד מה שאני‬
‫רוצה‪".‬‬
‫ימים ספורים אחרי אותה פגישה‪ ,‬קופר השליך תיק גדול בפתח הכניסה לבית ואמר לרינת‬
‫בזעם‪" ,‬את יכולה למלא את התיק הזה וללכת לגור אצל אבא שלך‪ ".‬רינת מיהרה למחות‬
‫בפני אמה ולתדהמתה ענתה לה ג'ני‪" ,‬הידיים שלי כבולות‪".‬‬
‫ולא שהמצב לא חרה לג'ני‪ .‬חברותיה סיפרו לי שהיא שיתפה אותן במצוקתה הגדולה‬
‫לנוכח התדרדרות היחסים בין קופר לבתה‪ .‬אבל ברגע האמת ג'ני עשתה את הבחירה בבן‬
‫זוגה‪ .‬זה קרה כשרינת‪ ,‬שלמדה בתיכון במגמת תיאטרון‪ ,‬נזקקה להסעה לחזרה חשובה‬
‫שהתקיימה בבית הספר‪ .‬ג'ני הסכימה מיד לתת לה טרמפ‪ ,‬אבל קופר‪ ,‬שזעם על רינת אחרי‬
‫עוד אחד מהריבים ביניהם‪ ,‬רצה להעניש אותה והודיע לג'ני שהיא לא תסיע את בתה‪ .‬בסופו‬
‫של ויכוח קולני בין בני הזוג‪ ,‬אמרה ג'ני לרינת‪ ,‬חנוקה מדמעות‪ ,‬שהיא מצטערת אבל היא‬
‫לא תוכל להסיע אותה‪ .‬באותו ערב רינת ארזה את חפציה ועברה לגור בחדרו של אביה‬
‫בקיבוץ‪ .‬מאז לא חזרה הביתה‪.‬‬
‫ג'ני היתה מרוסקת‪ .‬במשך תקופה לא קצרה רינת אפילו לא ענתה לשיחות הטלפון ממנה‪.‬‬
‫ג'ני ניסתה לשלוח לבתה כסף במעטפות שהעבירה באמצעות שרית‪ ,‬הבת הקטנה‪ ,‬אבל רינת‬
‫סירבה לקבל את המעטפות‪ .‬כשבית האב היה ריק מדייריו‪ ,‬ג'ני היתה חומקת לשם בסתר‬
‫כדי לנקות ולסדר את חדרה של רינת‪.‬‬
‫גם היחסים בין ג'ני לבין קופר כבר לא היו כבעבר‪ .‬החום והרכות שהרעיף עליה קופר‬
‫בשנה־שנתיים הראשונות התחלפו ביחס נוקשה ומזלזל מצדו‪ .‬בנותיה סיפרו שבמהלך‬
‫הוויכוחים שהתפתחו בין בני הזוג הוא נהג לצעוק עליה בגסות‪ .‬זה מעולם לא גלש‬
‫לאלימות פיזית ממש אבל זה היה מכוער‪" .‬למשל בריבים סביב היחסים בינו לביני הוא היה‬
‫מרים עליה את היד באיום ואומר לה‪' ,‬תשתקי או שאני לא יודע מה אני עושה לך‪ "',‬סיפרה‬
‫לי רינת‪" ,‬היו פעמים כשהייתי מדברת עם אימא שלי‪ ,‬והוא היה מתפרץ ואומר‪' ,‬עכשיו יהיה‬
‫שקט‪ .‬עכשיו אני מדבר‪ '.‬הרבה פעמים כשהיא היתה עונה לו הוא היה אומר 'תסתמי את‬
 ‫הפה טיפשה‪ ,‬את מטומטמת‪"'.‬‬
‫גם חברותיה של ג'ני סיפרו איך קופר החל לכפות את עצמו בפגישותיה עמן‪ ,‬ואיך ניסה‬
‫להגביל את החופש שלה‪ .‬הן גילו‪ ,‬למשל‪ ,‬שלפעמים הוא נהג לצותת לשיחות הטלפון‬
‫ביניהן‪ .‬כשאחת מהן תהתה על התנהגותו הגסה‪ ,‬ענתה לה ג'ני בחיוך נבוך‪" ,‬עזבי‪ ,‬זה‬
‫שטויות‪ ,‬אל תתייחסי‪".‬‬
‫קופר מצדו הקפיד בקנאות על פרטיותו‪ .‬הוא נהג להיעלם פעמים רבות בלילות‪ ,‬ותירץ‬
‫את היעדרויותיו במשימות ביטחוניות בהן היה חייב לקחת חלק‪ .‬אבל "העבודות" שלו לא‬
‫הכניסו כסף‪ .‬המצב הכלכלי הלך והתדרדר‪ .‬קופר לא ממש עבד‪ ,‬וגם ג'ני‪ ,‬מאז עזבה את‬
‫מפעל הקיבוץ‪ ,‬התחילה להתגלגל בין מקומות עבודה‪.‬‬
‫באחד הימים שמעה הבת שרית ויכוח עצבני בין אמה לבין קופר שהתנהל בטונים גבוהים‪:‬‬
‫"מאיפה יהיה לנו כסף?" הטיחה בו ג'ני "אתה לא עובד ואני לא עובדת‪ ".‬בפעם אחרת‪,‬‬
‫כשהוזמנו לחתונת אחייניתה התקשרה ג'ני להתנצל שלא יוכלו לתת כסף למתנה‪ ,‬כי‬
‫"שמעון מחכה לסכום שעוד מעט יגיע‪".‬‬
‫"ידעתי שהמצב שלהם לא קל‪ ,‬כי הרבה פעמים היא ביקשה מההורים הלוואות‪ ",‬נזכרה‬
‫מירי מור־חיים‪ ,‬גיסתה של ג'ני‪" ,‬כשהם היו הולכים לאירועים חמותי היתה שמה עבורם‬
‫כסף במעטפה‪".‬‬
‫לאחת השמחות המשפחתיות האלה הגיעה ג'ני בלי קופר‪ .‬אתי מור־חיים‪ ,‬גיסתה השנייה‪,‬‬
‫הבחינה מיד שהעיניים שלה נפוחות מבכי‪ .‬היא התלבטה אם לשאול מה קרה‪ ,‬כי ידעה‬
‫שלמרות אופייה החברותי והשמח‪ ,‬ג'ני נמנעת מלשתף את משפחתה בפרטים מחייה‬
‫האישיים‪ .‬בסוף אתי העזה וניגשה אל ג'ני‪" .‬הכול בסדר?" שאלה‪.‬‬
‫ג'ני פרצה בבכי‪ .‬השתיים יצאו החוצה וכשהתרחקו מעט‪ ,‬ואחרי שג'ני נרגעה‪ ,‬היא הודיעה‬
‫לאתי במפתיע‪" ,‬זהו‪ .‬אני נפרדת משמעון‪ .‬סופית‪".‬‬
‫אתי לקחה אוויר‪ .‬היא לא ציפתה לזה‪" .‬תשמעי‪ ,‬אם המצב גרוע עד כדי כך אל תחשבי‬
‫פעמיים‪ .‬את לא היחידה שמתגרשת פעם שנייה‪".‬‬
‫"יש הרבה דברים שאת לא יודעת‪ ",‬אמרה לה ג'ני‪" .‬דברים שאני לא מתכוונת לספר לאף‬
‫אחד‪".‬‬
‫חודש אחרי השיחה הנסערת שקיימה עם ג'ני מחוץ לגן האירועים נדהמה אתי מור־חיים‬
‫לגלות שג'ני ושמעון קופר התחתנו‪.‬‬
‫זה קרה באוגוסט ‪ .2007‬במהלך החופש הגדול קופר הפתיע את שרית‪ ,‬בתה הצעירה של‬
‫ג'ני‪ ,‬ובישר לה שבעוד כמה ימים היא תטוס עם אמה ואיתו לחופשה בקפריסין‪ .‬שרית שלא‬
‫הסתירה את קנאתה בבניו של קופר שזכו להצטרף לחופשתם הקודמת של בני הזוג בפריז‪,‬‬
‫הגיבה בהתלהבות‪ .‬כשנחתו בקפריסין‪ ,‬התברר לשרית שתפקידה האמיתי בנסיעה הוא‬
‫לשמש עדה בחתונת אמה עם קופר‪.‬‬
‫חבריה וקרוביה של ג'ני‪ ,‬שאיש מהם לא ידע מראש על כוונת השניים להינשא בקפריסין‪,‬‬
‫הופתעו לגלות זאת רק אחרי שובם לארץ כזוג נשוי‪ .‬כששרה‪ ,‬אמה‪ ,‬ראתה את טבעת‬
‫הנישואין החדשה של ג'ני‪ ,‬היא שאלה אותה‪" ,‬מה פתאום חתונה?" "ככה הוא רצה‪ ",‬ענתה‬
‫לה בתה בלי להידרש להסברים נוספים‪ .‬לעדי‪ ,‬בנו החייל של קופר‪ ,‬בישרו בני הזוג על‬
‫נישואיהם כבדרך אגב במהלך טקס ההשבעה שלו ושל חבריו הטירונים בכותל‪ .‬וגם חברתה‬
‫הטובה של ג'ני‪ ,‬יפעת וידר‪ ,‬גילתה על הנישואין בדרך אקראית‪ .‬יום אחד הבחינה במקרה‬
‫שג'ני מוסיפה לחתימתה את השם קופר‪ .‬כשהביעה תמיהה‪ ,‬ענתה לה ג'ני‪" ,‬אה‪ ,‬התחתנתי‪,‬‬
‫לא סיפרתי לך‪ ".‬יפעת תמהה על הלקוניות הלא נלהבת בה עידכנה אותה ג'ני על אירוע כה‬
‫משמעותי בחייה‪ ,‬אבל לא הכבידה בשאלות מיותרות‪.‬‬
‫מי שכעסה ממש כששמעה על החתונה היתה גיסתה של ג'ני‪ ,‬אתי מור־חיים‪ ,‬שרק חודש‬
‫קודם שמעה ממנה על כוונתה להיפרד מקופר‪" .‬שאלתי אותה‪' ,‬למה עשית את זה? הרי‬
‫אמרת לי שאת רוצה לעזוב אותו‪ '.‬היא ענתה לי‪' ,‬אני לא יודעת‪ '.‬אמרתי לה‪ ,‬ואמרתי גם לו‪,‬‬
‫'לא התחתנתם בארץ‪ .‬אין חופה‪ ,‬אין קידושין‪ ,‬אין מסיבה‪ ,‬בשבילי אתם לא נשואים‪ '.‬במקום‬
‫לכעוס ג'ני נראתה כנהנית מזה‪ .‬היא אמרה לשמעון‪' ,‬הנה‪ ,‬אתה רואה? היא צודקת‪ .‬אנחנו‬
‫לא נשואים‪"'.‬‬
‫***‬
‫אני יושב מול גיל שגיא במשרדו הצנוע ובינינו פתוח הקלסר הגדול‪ .‬שמעון קופר‪ ,‬מסביר לי‬
‫גיל‪ ,‬לא ביזבז זמן מיותר‪ .‬חודשיים לפני החתונה הוא טילפן לעו"ד אורן מצגר‪ ,‬עורך דין‬
‫מכפר סבא שהכיר דרך חבר משותף‪ ,‬וקבע איתו פגישה‪ .‬כעבור ימים מספר כבר נכנסו ג'ני‬
‫וקופר‪ ,‬אוחזים ידיים‪ ,‬למשרדם של עו"ד מצגר ושותפו‪ ,‬עו"ד עזרא ראובני‪ .‬אחרי היכרות‬
‫נימוסית קצרה זרק קופר לחלל המשרד הכרזה שהשאירה את שני עורכי הדין באלם‪.‬‬
‫בקיבוץ אייל‪ ,‬כך אמר להם‪ ,‬מנסים לחסל אותי‪.‬‬
‫קופר סיפר לעורכי הדין בזעם מהול בפאניקה איך במסגרת מאבקם של אנשי הקיבוץ בו‬
‫ובג'ני הם השליכו שקיות אשפה לגינתם‪ ,‬שברו את קולטי המים שעל גג הבית‪ ,‬ריססו חומר‬
‫כימי על צמחיית החצר‪ ,‬העלו באש את מכונת הכביסה והמייבש‪ ,‬זרקו חזיזי נפץ למרפסת‬
‫והטמינו צואת פרות בתיבת הדואר‪ .‬לדבריו‪ ,‬בעקבות ההסתה הפרועה של הקיבוץ נגד‬
‫המשפחה ילדים ניסו לפגוע בבנו‪ ,‬עדי‪ ,‬בהסעה לבית הספר וגם ניסו להרעיל את מי השתייה‬
‫בברזים של הבית‪ .‬ההתנהלות האלימה של אנשי הקיבוץ‪ ,‬תיאר קופר בלהט באוזני עורכי‬
‫הדין‪ ,‬גרמה גם למותו המצער של חומי‪ ,‬כלבם של בני הבית‪ .‬לגרסת קופר הכלב הומת‬
‫באמצעות הרעלת מזונו באבקת זרחן‪.‬‬
‫לימים יספרו עורכי הדין מצגר וראובני שג'ני‪ ,‬שישבה גם היא בפגישה‪ ,‬לא עירערה על‬
‫טענות בן זוגה‪" .‬הוא הציג את הדברים והיא תמכה בו‪ ",‬יתאר עו"ד מצגר‪" .‬היו מקרים‬
‫שהחרדה מהדברים שסיפר ניכרה על פניה‪ .‬ההתרשמות שלי היתה ששניהם בתוך העניין‪".‬‬
‫אחרי שסיים לתאר את מסכת ההתעללות שעברו הוא ובני משפחתו הגיע קופר לעניין‬
‫לשמו זימן את הפגישה‪ :‬קיבוץ אייל‪ ,‬הסביר לעורכי הדין‪ ,‬מצוי בעיצומו של תהליך שיוך‬
‫הדירות לחברים‪ .‬מבחינת הקיבוצניקים מדובר באירוע דרמטי‪ .‬הדירות שהיו עד אז ברשות‬
‫הקיבוץ‪ ,‬יהפכו לראשונה לרכושם הפרטי של החברים‪" .‬לגבי ג'ני אין בעיה‪ ",‬הסביר קופר‪,‬‬
‫"היא חברת קיבוץ‪ .‬אבל ממני ירצו כולם להיפטר‪ ".‬הוא הדגיש שמעבר לחשש האמיתי‬
‫שמלווה אותו שמא חברי הקיבוץ יפגעו בו פיזית‪ ,‬הוא מודאג מכך שייפגע גם כלכלית‪.‬‬
‫לדבריו השקיע כ־‪ 150‬אלף דולר בשיפוץ הבית המשותף של ג'ני ושלו‪ ,‬והוא חושש‬
‫שהקיבוץ ינשל אותו מהבית‪ ,‬ושכספו ירד לטמיון‪ .‬קופר ביקש‪ ,‬לפיכך‪ ,‬מעורכי הדין שינסחו‬
‫מסמכים משפטיים שיבטיחו את רכושו מול הקיבוץ‪.‬‬
‫עורכי הדין מצגר וראובני החלו לעבוד‪ .‬ב־‪ 13‬באוגוסט ‪ ,2007‬כשבועיים לפני החתונה‬
‫בקפריסין‪ ,‬שבו קופר וג'ני למשרדם של עורכי הדין‪ .‬על השולחן במשרד חיכו שלושה‬
‫מסמכים לחתימה‪.‬‬
‫גיל שגיא שולף מהקלסר שעל השולחן את שלושת המסמכים ומציג לי אותם אחד לאחד‪,‬‬
‫כשהוא מצביע על חתימותיהם של קופר וג'ני‪ .‬הנייר הראשון נראה כמו הסכם שכירות‬
‫תמים‪ .‬בני הזוג מצהירים בו שהחל מהיום שהכירו בסוף שנות התשעים‪ ,‬קופר שכר למעשה‬
‫חלק מביתה של ג'ני בקיבוץ‪ .‬הסכם השכירות‪ ,‬על פי הכתוב בחוזה‪ ,‬לא מוגבל בזמן‪.‬‬
‫המשמעות של המסמך‪ :‬שמעון קופר הוא דייר מוגן בביתה של ג'ני עד שיוכרז אחרת‪.‬‬
‫המטרה‪ ,‬כפי שיסבירו עורכי הדין לבני הזוג‪ ,‬להגן על קופר מפני האפשרות ממנה חשש‪,‬‬
‫שהקיבוץ ינסה לסלק אותו‪.‬‬
‫סביר שג'ני‪ ,‬שחתמה על ההסכם שניסחו עורכי הדין לבקשתו של קופר‪ ,‬כלל לא היתה‬
‫מודעת להשלכות החוזיות החמורות מבחינתה‪ .‬על פי תקנון הקיבוץ‪ ,‬נאסר על חברים‬
‫באיסור חמור להשכיר את ביתם‪ .‬חבר שעובר על התקנון עלול להיות מסולק מהקיבוץ‪.‬‬
‫מסמך כמו זה שעליו חתמה ג'ני‪ ,‬אם היה מתגלה‪ ,‬עלול היה להביא לנישולה מביתה‬
‫ולאיבוד כל זכויותיה בקיבוץ‪ .‬אבל גם במקרה כזה קופר‪ ,‬למרבה האירוניה‪ ,‬היה יכול‬
‫להמשיך ולהתגורר בביתה של ג'ני כדייר מוגן גם אחרי סילוקה‪ .‬על פי החוזה‪ ,‬אפילו אם‬
‫ייפרדו בכל זמן בעתיד‪ ,‬קופר יוכל להמשיך לגור בביתה של ג'ני‪.‬‬
‫במשפטו של קופר‪ ,‬תהו על כך השופטים בפני עורכי הדין שהכינו את המסמך‪.‬‬
‫"אתה תיארת שבא אליך גבר דומיננטי‪ ,‬אישה ששתקה‪ ",‬פנה השופט רמי אמיר לעורך‬
‫הדין מצגר‪..." ,‬והשאלה היא אם היא הבינה‪' ...‬תדעי לך‪ ,‬אם הדברים ביניכם לא יהיו‬
‫טובים‪ ,‬אז את ממש נדפקת מהסיפור?'"‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ .‬הכול הוסבר‪ ",‬הרגיע הפרקליט‪..." .‬היא הבינה וידעה גם את ההשלכות של‬
‫הנייר‪ ...‬הם גוף אחד לצורך העניין‪ ,‬באש ובמים לטוב ולרע‪".‬‬
‫גיל שולף ומראה לי את המסמך השני‪ ,‬מסמך הצוואות ההדדיות עליהן חתמו שני בני‬
‫הזוג‪ .‬ג'ני מצהירה שם כי אם תמות‪ ,‬היא תוריש את כל רכושה "על כל תתי סעיפיו וכן כל‬
‫רכוש נוסף שיהיה לי ביום פטירתי‪ ,‬הכול ללא יוצא מן הכלל לבן זוגי שמעון קופר‪".‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬ג'ני חתמה שכשתלך לעולמה יעבור כל רכושה לקופר‪ ,‬ובנותיה לא יזכו‬
‫לקבל דבר‪ .‬רק ביום מותו של קופר יתחלק הרכוש שנותר בין ארבעת הילדים — בניו‪,‬‬
‫ובנותיה של ג'ני‪ .‬בנוסף‪ ,‬קופר רשאי על פי הצוואה לממש נכסים מהצוואה אחרי מותה של‬
‫ג'ני‪ ,‬ובכך לגרוע משמעותית מהרכוש העתידי שיקבלו בנותיה אחרי מותו‪.‬‬
‫גם קופר חתם על התחייבות דומה כלפי ג'ני בצוואה שהוא הכין‪ .‬אלא שלקופר בניגוד‬
‫לג'ני לא היה‪ ,‬על פי הידוע‪ ,‬כל רכוש שניתן להוריש‪.‬‬
‫כשיעידו במשפטו של קופר‪ ,‬יטענו עורכי הדין מצגר וראובני שהם בעצמם הגו את מסמך‬
‫הצוואה ההדדית‪ ,‬ושבניגוד לחשדות השופט‪ ,‬קופר לא הכתיב להם דבר‪ .‬אבל הם יתקשו‬
‫להסביר מדוע ג'ני חתמה על הסכם חד־צדדי כזה שמסכן את עתיד בנותיה‪ ,‬כשבמקור קופר‬
‫הוא זה שלכאורה הביע חשש לחייו‪ .‬השופטים טענו נגד עורכי הדין שבעצם פעלו לכאורה‬
‫רק לטובתו של קופר‪.‬‬
‫"אתה מסכים איתי שמבחינה כלכלית התוצאה פה היא חד־סטרית?" שאל השופט רמי‬
‫אמיר את עורך הדין ראובני‪" ,‬היא רק לטובת ילדי שמעון‪".‬‬
‫ראובני‪)..." :‬ב(מבחן התוצאה בגדול כן‪ ...‬זה הכול אנחנו הגינו‪ .‬אף אחד לא ביקש את‬
‫זה‪".‬‬
‫"עכשיו‪ ",‬אומר לי גיל שגיא ומניח לפני כמה דפים מהודקים‪" ,‬תקרא לבד את המסמך‬
‫השלישי עליו חתמה ג'ני‪ ".‬הוא מביט בי כשאני קורא בשקט‪ .‬בהסכם השלישי עליו חתמה‬
‫באותו היום‪ ,‬התחייבה ג'ני בפני קופר באופן שאין לחזור ממנו בשום תנאי‪ ,‬להשיב לו ‪150‬‬
‫אלף דולר‪ ,‬אותם לכאורה השקיע בעבר בשיפוץ הבית‪ .‬מדובר היה בסכום מופרז לכל‬
‫הדעות‪ .‬קופר בעצמו הצהיר בעבר באחד ממכתביו הרבים לקיבוץ שהשקיע כ־‪ 120‬אלף‬
‫שקלים בלבד בעבודות השיפוץ‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬על פי המסמך שניסחו עורכי הדין מצגר וראובני בשפה משפטית חד־צדדית‪,‬‬
‫קופר שמר לעצמו זכות בלתי ניתנת לערעור לקבל מבת זוגו מאות אלפי שקלים‪ ,‬שספק אם‬
‫הגיעו לו‪ ,‬באופן מיידי ובכל רגע נתון‪.‬‬
‫ואז הגעתי לשני המשפטים שגרמו לי להרים מבט נדהם אל גיל שגיא‪.‬‬
‫"אני מצהירה‪ ,‬מאשרת ומתחייבת בזאת להשיב לשמעון ולסלק את החוב במלואו‪ ,‬לאלתר‪,‬‬
‫סילוק מלא סופי ומוחלט‪ ,‬בהתקיים כל אחד מן התנאים הבאים‪ ",‬חתמה ג'ני‪ ,‬ומיד פירטה‪:‬‬
‫"נשתבשה עלי דעתי‪.‬‬
‫הסתלקתי לבית עולמי‪".‬‬
‫שמעון קופר‪ ,‬שלכאורה חשש לחייו מפני הקיבוץ‪ ,‬ביטח את עצמו מסמך אחרי מסמך‬
‫דווקא למקרה שאשתו תמות‪.‬‬
‫היו לילות במהלך התחקיר על שמעון קופר בהם התקשיתי להירדם‪ .‬זה היה אחד‬
‫מהלילות האלה‪.‬‬
‫***‬
‫איש מקרוביה של ג'ני לא ידע בזמן אמת על המסמכים עליהם חתמה עם קופר במשרד‬
‫עורכי הדין‪ .‬לא חברותיה‪ ,‬לא בנותיה‪ ,‬גם לא הוריה‪ .‬ארבעה חודשים אחרי החתונה וחתימת‬
‫המסמכים עמד צפניה מור־חיים‪ ,‬אביה של ג'ני‪ ,‬לעבור ניתוח לא פשוט‪ .‬שרה‪ ,‬האם‪ ,‬חששה‬
‫שאחרי הניתוח יוגבל צפניה פיזית ויתקשה לעלות במדרגות לדירתם שבקומה השלישית‪.‬‬
‫הם החלו לחפש ביפו דירת קרקע‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬באותם ימים הודיעה השכנה מהקומה‬
‫הראשונה בבניין שלהם‪ ,‬שהיא מעוניינת למכור את דירתה‪ .‬שרה וצפניה החליטו לקפוץ על‬
‫המציאה‪ .‬מחירה הנמוך יחסית של הדירה‪ ,‬שמחו‪ ,‬יאפשר להם שלא למכור את דירתם‬
‫המקורית‪ ,‬וכך ישפרו מעט את מצבם הכלכלי לעת זקנה‪.‬‬
‫למעמד חתימת חוזה הקנייה‪ ,‬הצטרפו אליהם ג'ני‪ ,‬בתם‪ ,‬וקופר‪ ,‬בעלה הטרי‪ ,‬שעדיין זכה‬
‫אז להערכת הוריה‪ ,‬כמעט להערצתם‪ .‬ממש רגע לפני החתימה ביקש קופר להתערב‪.‬‬
‫"אמא‪ ",‬פנה לשרה כפי שנהג לכנות אותה אז‪" .‬אתם יודעים שתצטרכו לשלם מס בשביל‬
‫דירה שנייה בבעלותכם?"‬
‫לשרה ולצפניה לא היה מושג‪ .‬הם היו זקוקים לכל שקל כדי לשפץ את הדירה אליה‬
‫התכוננו לעבור‪.‬‬
‫לקופר היתה הצעה‪" :‬יש פתרון אחד‪ .‬שאת הבית תקנה לכאורה ג'ני והוא יירשם על שמה‪.‬‬
‫לג'ני הרי אין רכוש נדל"ני על שמה‪ .‬הבית באייל שייך לקיבוץ‪ .‬אם הדירה תירשם על שמה‪,‬‬
‫זו תהיה לכאורה הדירה הראשונה בבעלותה‪ ,‬ולכן היא תהיה פטורה ממס‪ .‬אחרי כמה שנים‬
‫תוכלו להעביר בחזרה את השם שלכם על הדירה שקניתם‪".‬‬
‫"מה אתה אומר?" שאלה שרה את עורך הדין שישב בצד‪.‬‬
‫"אני לא בעניינים‪ ",‬ענה לה‪" .‬תעשו מה שאתם רוצים‪".‬‬
‫ב־‪ 16‬בדצמבר ‪ 2007‬שילמו צפניה ושרה מור־חיים לשכנתם עבור הדירה בקומה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫אבל על החוזה היתה חתומה ג'ני מלמד‪ .‬הדירה נרשמה על שמה‪.‬‬
‫מי יכול היה לחזות אז שכעבור פחות משנתיים‪ ,‬מיד אחרי האסון שיפקוד אותם עם מות‬
‫בתם‪ ,‬יממש שמעון קופר את הצוואה שהיא הותירה אחריה‪ ,‬ודירתם של הוריה תעבור‬
‫לבעלותו?‬
 ‫פרק ‪:4‬‬

‫קשיי נשימה‬

‫המאזין שעל הקו ביקש להישאר בעילום שם‪ .‬איריס קול‪ ,‬מגישת התוכנית ב"רדיו ללא‬
‫הפסקה"‪ ,‬נענתה ללא ויכוח‪ .‬מאזינים שעלו לשידור בתוכנית הצהריים הרדיופונית שלה‬
‫ושיתפו אותה בבעיותיהם האישיות ביקשו לא פעם להסתיר את זהותם‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬מה שלומך?" פנתה קול למאזין באותה אמפתיה אינטימית שהפכה לסמלה המסחרי‬
‫של התוכנית הפופולרית‪.‬‬
‫"תמיד יכול להיות יותר טוב‪ ",‬ענה לה המאזין ונאנח‪.‬‬
‫אחרי שהתנצל‪ ,‬שהוא מתרגש כי זו הפעם הראשונה שלו ברדיו‪ ,‬החל לגולל את סיפורו‪.‬‬
‫"אני נשוי פעם שנייה‪ .‬פרק ב שלי ופרק ב כמובן גם של אשתי‪ .‬אנחנו תשע שנים וקצת‬
‫גרים ביישוב קהילתי‪ ,‬ואותו יישוב במשך השנים ניסה ועדיין מנסה להפריד ביני לבין‬
‫אשתי‪".‬‬
‫קול ביקשה לדעת באיזה יישוב מדובר‪ .‬היא לא הזדקקה להפעלת לחץ כדי לשכנע את‬
‫המאזין לחשוף שמדובר בקיבוץ‪.‬‬
‫מזל לוי‪ ,‬חברה קרובה של ג'ני‪ ,‬נהגה באותה שעה בדרכה מקיבוץ אייל לתל אביב‬
‫כשבספסל האחורי ישב בנה הקטן‪ .‬השניים היו בדרכם להצגת חנוכה בעיר‪ .‬הרדיו במכונית‬
‫היה מכוון ל"רדיו ללא הפסקה"‪ .‬מיד כשהחל לדבר זיהתה מזל את קולו של המאזין‬
‫האלמוני על הקו‪ .‬היא נדרכה והקשיבה‪.‬‬
‫המאזין גולל את תלאותיהם שלו ושל בת זוגו מאז החל תהליך הפרטת הקיבוץ ושיוך‬
‫הנכסים לבעליהם שלטענתו‪ ,‬העביר את החברים על דעתם‪ .‬לדבריו‪ ,‬ארבעה מראשי הקיבוץ‪,‬‬
‫שבשמם לא הסכים לנקוב‪ ,‬עושים הכול כדי לסלק את אשתו ואותו מהקיבוץ במטרה‬
‫להשתלט על ביתם‪" .‬הם עוברים לנו היום ליד הבית‪ ...‬מצביעים על הבית ואומרים אנחנו‬
‫נשבור פה‪ ,‬ופה אנחנו נבנה‪ ...‬ובלי בושה‪ ...‬אין שום דבר שיכול למנוע מהם‪ ".‬הוא הגדיל‬
‫וסיפר לקול המזועזעת שכדי להתגונן נושאים הוא ובת זוגו אקדחים ברישיון‪ .‬הם שומרים‬
‫אותם ליום פקודה בכספת מיוחדת מחשש שתוגש נגדם תלונה על ניסיון פגיעה בחברי‬
‫קיבוץ‪.‬‬
‫איריס קול נשמעה המומה‪ .‬איך לא פניתם למשטרה‪ ,‬תמהה‪.‬‬
‫"החוויות שאני ואשתי עברנו בתחנת המשטרה הן דברים שפשוט קשה להעלות על‬
‫הדעת‪ ",‬הסביר שמעון קופר בתשובה‪" .‬זלזול‪ ,‬חוסר התייחסות והתעלמות‪ .‬דברים שבעצם‬
‫הוליכו אותי לבקש עזרה מחוץ לגבולות המשטרה ולהגיע למקומות‪ ,‬אפשר להגיד‪ ,‬אפילו‬
‫אפלים‪".‬‬
‫מזל לוי לא האמינה למשמע אוזניה‪ .‬היא האזינה לשיחה בוערת מזעם‪ ,‬מתלבטת אם‬
‫להתקשר מיד לתחנת הרדיו ולהסביר שמדובר ברצף של המצאות שקריות‪ .‬נוכחותו של בנה‬
‫הקטן בספסל האחורי עצרה אותה‪.‬‬
‫השיחה התקרבה לסיומה‪" .‬ומה מצב העניינים הנוכחי בקיבוץ?" התעניינה קול‪ .‬את‬
‫התשובה של קופר‪ ,‬מזל לוי לא תשכח אף פעם‪.‬‬
‫"עכשיו אנחנו מקבלים הבטחות שהמצב שלנו יהיה כמו בסרט 'אדמה משוגעת'‪ ",‬ענה‬
‫קופר‪.‬‬
‫"אני לא ראיתי את הסרט‪ ",‬התנצלה קול‪.‬‬
‫"התמצית של הסרט זה זוג שחי בקיבוץ‪ .‬היא היתה חברת קיבוץ‪ ,‬בן זוגה‪ ...‬גרמו לו‬
‫לעזוב‪ ...‬וגרמו לה בעצם לקחת‪ ,‬ליטול את חייה בידיה‪ ...‬כל הכוונה של ברי הכוח‬
‫בקיבוץ‪ ...‬זה בעצם לגרום לאשתי לאבד את שפיות דעתה או ליטול את חייה בידיה‪".‬‬
‫מזל חזרה הביתה נסערת‪ .‬היא התלבטה ארוכות אם לשתף את ג'ני במה ששמעה‪ .‬לבסוף‬
‫החליטה להתייעץ עם פאני לירז‪ ,‬חברה משותפת שלה ושל ג'ני מהקיבוץ‪ .‬גם פאני לא ממש‬
‫ידעה איך לנהוג‪ .‬ואז‪ ,‬בהחלטה של רגע הבינה שאי אפשר להשאיר את הנושא פתוח‬
‫וביקשה מג'ני להיפגש איתה‪ .‬זה דחוף‪ ,‬הבהירה‪ .‬כשנפגשו ופאני החלה להעלות בעדינות‬
‫את הנושא‪ ,‬הגיבה ג'ני באינסטינקט מתגונן שהפך כבר להרגל‪" ,‬מה אומרים עליו שוב‪ ,‬על‬
‫שמעון? מה מדברים עליו?"‬
‫"ג'ני‪ ,‬לא מדברים עליו‪ ",‬ניסתה פאני להרגיע‪" .‬דואגים לך‪ .‬ממש דואגים לך‪ .‬אני נותנת‬
‫לך את הלינק באינטרנט להקלטה של השיחה ברדיו‪ ".‬ג'ני הבטיחה שתאזין‪.‬‬
‫כעבור יומיים התעניינה פאני אם ג'ני כבר הספיקה לשמוע את ההקלטה‪ .‬ג'ני אמרה שלא‬
‫הצליחה לפתוח את הקובץ‪ .‬למחרת היא חזרה אל פאני‪ ,‬כמעט מתנצלת‪" .‬דיברתי עם‬
‫שמעון והחלטתי לעזוב את זה‪ .‬הוא פשוט חרד לי יותר מדי‪ ,‬ולפעמים הוא מגזים עם זה‪.‬‬
‫אבל תודה לכם על הדאגה‪".‬‬
‫מאז‪ ,‬פאני לא דיברה עם ג'ני על שיחת הרדיו של קופר‪ .‬גם מזל לוי ששמעה מפאני על‬
‫תגובתה של ג'ני החליטה להניח לנושא‪ ,‬לא להעיק עליה יותר בעניין‪.‬‬
‫***‬
‫בעדויות שהחלו להצטבר אצל התחקירנית ליאת לויאן ואצלי הלך והתבהר ששיחת הרדיו‬
‫של קופר לרדיו ל״לא הפסקה״ בדצמבר ‪ ,2008‬היתה רק ההתחלה‪ .‬מול עינינו נבנתה רשת‬
‫קשר שלמה של התרעות שהפנה קופר לחברותיה ולבני משפחתה של ג'ני במהלך החודשים‬
‫הראשונים של שנת ‪ .2009‬מירי מור־חיים‪ ,‬גיסתה של ג'ני‪ ,‬סיפרה לנו שבאותה תקופה החל‬
‫קופר להתקשר אליה מדי פעם ולהתריע שג'ני נמצאת בדיכאון קשה ושחייבים לטפל בה‬
‫לפני שיהיה מאוחר מדי‪.‬‬
‫ממש כמו שסיפרה לנו חברתה של ג'ני‪ ,‬מאי קאופמן‪ ,‬מי שהיתה המקור הראשוני‬
‫לתחקיר‪ ,‬מיד אחרי ששטח באוזניה את דאגותיו לאשתו השביע קופר את מירי שלא תספר‬
‫לג'ני דבר‪ .‬מירי התייעצה עם בעלה‪ ,‬אחיה של ג'ני‪ ,‬כיצד לנהוג‪" .‬עזבי‪ ",‬הוא פטר אותה‪.‬‬
‫"שמעון היה בשבי הסורי‪ .‬נשארה לו משם שריטה‪".‬‬
‫אבל מירי התקשתה לשמור את הדברים בבטן‪ .‬באחת ההזדמנויות‪ ,‬כשג'ני הגיעה לביקור‬
‫בביתם‪ ,‬מירי לקחה אותה הצידה‪" .‬אני חייבת לספר לך משהו‪ ",‬אמרה לג'ני‪" .‬אסור לי‬
‫להתערב כי שמעון ביקש ממני לא לספר ואני לא רוצה לקלקל את היחסים בינך לבינו‪ ,‬אבל‬
‫אני לא יכולה להסתיר ממך‪ .‬שמעון התקשר להגיד שמשהו לא תקין איתך‪ ,‬וזו לא הפעם‬
‫הראשונה שהוא עשה את זה‪ .‬הוא כבר‪ "...‬ג'ני קטעה את דבריה‪" ,‬אל תשימי לב למה שהוא‬
‫אומר‪ .‬הכול בסדר איתי‪".‬‬
‫הן מירי מור־חיים והן מאי קאופמן‪ ,‬לה סיפר קופר כי ג'ני אף ניסתה להתאבד‪ ,‬טענו‬
‫בפנינו שלא זיהו אצל ג'ני שום אותות מצוקה‪.‬‬
‫גם שרה מור־חיים‪ ,‬אמה של ג'ני‪ ,‬לא הבחינה בהתנהגות חריגה‪" .‬היא לא הראתה לנו אף‬
‫פעם שמשהו לא תקין כשהיא היתה באה אלינו‪ ",‬סיפרה האם‪" ,‬על כל אירוע הכי קטן היא‬
‫היתה נכנסת לבית עם קולולולו‪ ,‬שמחה‪ .‬איך אפשר להבחין שהיא לא היתה בסדר?"‬
‫אבל קופר לא הסתפק בדיווחים על מצבה הנפשי המתערער של ג'ני‪ .‬עם הזמן החל‬
‫להביע בפני בני משפחתה וחברותיה דאגה הולכת וגוברת גם ממה שתיאר כ"מצבה‬
‫הבריאותי הירוד"‪ .‬קופר סיפר שלג'ני יש הפסקות נשימה תוך כדי שינה‪ .‬הוא סיפר‬
‫למקורבים‪ ,‬בדיסקרטיות אך בחרדה‪ ,‬שהיא מפסיקה לנשום בלילות עד שהוא נאלץ להנשים‬
‫אותה‪ .‬כמה פעמים‪ ,‬סיפר‪ ,‬ממש הציל את חייה‪ .‬עברו עוד כמה שבועות וקופר עדכן את‬
‫המקורבים שמצבה של ג'ני התדרדר כל כך עד שנאלץ לעזוב את עבודתו כדי להשגיח על‬
‫אשתו ‪ 24‬שעות ביממה‪ .‬לא שמישהו ידע על איזו עבודה בדיוק נאלץ קופר לוותר‪ ,‬אבל‬
‫האפקט של הסיפור היה מאוד דרמטי‪.‬‬
‫כבר בפגישתנו הראשונה עם שרית שאלנו אותה מה באמת ידעה על מצבה הבריאותי של‬
‫אמה‪ .‬שרית סיפרה שבחודשים האחרונים לחיי ג'ני נהג קופר ליזום איתה שיחות מאוד‬
‫דרמטיות‪" .‬אימא שלך חולה‪ ,‬היא לא מרגישה טוב‪ ",‬נהג להגיד לה בפטרונות‪" ,‬אנחנו‬
‫צריכים לשמור עליה עכשיו‪ .‬להיות איתה הרבה בבית‪ ".‬גם לשרית סיפר על לילות האימה‬
‫בהם ג'ני מפסיקה לנשום והוא נאלץ להפוך אותה מצד לצד ולהעיר אותה‪ .‬שרית המודאגת‬
‫התעניינה אצל ג'ני עד כמה מצבה אכן חמור‪" .‬אני לא זוכרת שום דבר מזה‪ ",‬ענתה לה‬
‫אמה‪.‬‬
‫שרית לא הרפתה‪" .‬את מרגישה את הפסקות הנשימה?"‬
‫"לא‪ ,‬שמעון מספר לי את זה‪ ",‬ענתה ג'ני‪" ,‬אני ישנה‪".‬‬
‫לילה אחד‪ ,‬כשחזרה מאוחר מבילוי‪ ,‬הבחינה שרית בקופר שוכב ער לצד אמה‪ .‬שרית‬
‫עצרה ליד החדר‪ .‬ג'ני מילמלה משהו מתוך שינה וקופר מיהר והפך אותה על צדה‪" .‬ככה‬
‫אני עושה כשהיא לא נושמת‪ ",‬הסביר לשרית ההמומה‪ .‬לפני שעלתה לחדרה בקומה השנייה‬
‫עצר אותה קופר לעוד רגע‪" .‬אני מפחד שיום אחד אני אתעורר ולא אמצא את אימא שלך‬
‫לידי‪ ",‬אמר לה‪" .‬שהיא כבר לא תהיה בין החיים‪".‬‬
‫בינתיים השתחררה מהצבא רינת‪ ,‬בתה הגדולה של ג'ני‪ .‬היא מצאה עבודה בצוות הבידור‬
‫של אחד מבתי המלון בים המלח ועברה להתגורר שם‪ .‬באחד מימי חמישי‪ ,‬מהימים היותר‬
‫פעילים של צוותי הבידור‪ ,‬התקשר אליה קופר ואמר לה בטון קודר‪" ,‬אימא שלך מאוד‬
‫חולה‪ ,‬את חייבת לחזור הביתה לסוף השבוע‪".‬‬
‫"מה קרה?" נבהלה רינת‪.‬‬
‫"תחזרי הביתה כמה שיותר מהר‪ ",‬סירב קופר לפרט‪.‬‬
‫כשרינת המבוהלת הגיעה לקיבוץ בבוקר יום שישי התיישב קופר איתה ועם שרית לשיחה‬
‫בסלון‪ .‬הבנות ישבו על הספה‪ ,‬הוא ישב על הכורסה הקבועה שלו‪ .‬ג'ני ישבה במטבח עם‬
‫הגב אליהן‪" .‬תקשיבו‪ ",‬אמר קופר לבנות‪" ,‬אימא שלכן לא תספר לכן על זה כי היא לא‬
‫רוצה שתדעו‪ ,‬אבל אני אספר לכן‪ :‬היא אישה מאוד חולה‪ .‬היא מפסיקה לנשום בלילה‪ .‬אני‬
‫מפחד שיקרה לה משהו‪".‬‬
‫ממש במהלך דיבורו של קופר עלתה במוחה של רינת תמונה‪ .‬היא נזכרה איך זמן לא רב‬
‫קודם‪ ,‬כשנסעו לביקור אצל סבה וסבתה ביפו‪ ,‬ג'ני הניחה ראש על משענת המושב הקדמי‪,‬‬
‫מבקשת לחטוף תנומה‪ .‬היא עוד לא הספיקה להירדם וקופר‪ ,‬שנהג‪ ,‬אחז וטילטל אותה בידו‬
‫הימנית‪.‬‬
‫"שמעון‪ ,‬למה אתה מעיר אותי? אתה מפחיד אותי‪ ",‬אמרה לו ג'ני‪.‬‬
‫"את הפסקת לנשום‪ ",‬הוא ענה‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬כשקופר סיים את דבריו‪ ,‬מיהרה רינת לאמה שישבה כל העת במטבח בגבה אליהם‬
‫והאזינה לכל מילה‪ .‬כשג'ני הסתובבה לקראתה‪ ,‬רינת ראתה שעיניה מוצפות דמעות‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬מה קרה?" שאלה את ג'ני‪" .‬למה אף אחד לא סיפר לי שום דבר? למה אתם לא‬
‫משתפים אותי?" בתגובה ג'ני הנידה בראשה‪ ,‬ואמרה‪" ,‬אני לא יכולה לדבר‪".‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬אחר הצהריים‪ ,‬יצאו שלושתן‪ ,‬ג'ני רינת ושרית‪ ,‬למרפסת הבית‪ .‬הבנות ציפו‬
‫לקבל סוף־סוף מאמן תשובות אמיתיות על מצבה‪ .‬אבל לפני שהספיקו לדבר צעק קופר‬
‫מתוך הבית על ג'ני לחזור מיד פנימה‪.‬‬
‫"מה נסגר איתו? למה הוא צועק עלייך?" שאלה רינת‪ ,‬שהשלימה בינתיים עם אמה אבל‬
‫המשיכה לבטא את סלידתה מקופר‪.‬‬
‫"בואו ניכנס‪ ",‬השיבה ג'ני‪" .‬לא נעים לי‪ .‬שמעון לא אוהב שמשאירים אותו בצד‪ .‬הוא לא‬
‫אוהב שמסתירים ממנו דברים‪".‬‬
‫"היא צריכה להפסיק לשקר‪ ",‬אמר קופר הנרגז לרינת ולשרית כשחזרו ונכנסו לסלון‪ .‬ואז‬
‫פנה לג'ני‪" ,‬את מבטיחה להפסיק להיות שקרנית ולהגיד להן שאת לא מרגישה טוב? שאת‬
‫לא בריאה? את יכולה כבר להגיד להן את זה?"‬
‫***‬
‫במהלך כל החודשים האלה‪ ,‬המשיך קופר להיוועץ בתדירות הולכת וגוברת בעורכי דין‪.‬‬
‫אחרי שעורכי הדין אורן מצגר ועזרא ראובני השלימו את משימתם והכינו עבורו את מסמכי‬
‫הצוואות‪ ,‬המשיך קופר למשרד עורכי דין אחר בכפר סבא‪ .‬אורי פנטילט אליו פנה קופר‬
‫בנובמבר ‪ ,2008‬הוסמך רק שנה קודם כעורך דין‪ ,‬בעיקר בתחומים אזרחיים‪ ,‬ושמח מאוד‬
‫לקבל לקוח חדש‪ .‬השניים קבעו פגישה דחופה בביתו של עו"ד פנטילט בכפר סבא‪ ,‬וקופר‬
‫הגיע לשם בגפו‪.‬‬
‫בשונה מהסיפור שבחר להציג לעורכי הדין הקודמים‪ ,‬לפיו הוא חושש לחייו‪ ,‬הפעם בפני‬
‫עו"ד פנטילט הביע קופר דאגה עמוקה לחיי ג'ני‪ .‬הסיבה נותרה ללא שינוי‪ :‬ראשי הקיבוץ‬
‫עושים הכול כדי להיפטר ממנו ומג'ני‪ ,‬במטרה להשתלט על ביתם‪ .‬קופר גולל באריכות את‬
‫מסכת ההתעללויות שמעבירים חברי קיבוץ אייל אותו ואת רעייתו‪ .‬אחרי שפרשֹ באוזני‬
‫עו"ד פנטילט את כל טענותיו‪ ,‬אמר קופר שהוא חושש שמישהו מאנשי הקיבוץ יפגע בג'ני‪,‬‬
‫אפילו ינסה לחסל אותה‪ .‬הוא גם ציין שהמתח היומיומי הנורא דירדר את מצבה הנפשי של‬
‫ג'ני במידה כזו שהוא חושש שהיא עלולה לפגוע בעצמה‪ .‬למעשה‪ ,‬טען קופר‪ ,‬הוא מגיע‬
‫לעו"ד פנטילט כבא כוחה וכנציגה של אשתו‪ ,‬ג'ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫"נשוי שנה וחצי‪ ...‬היא חברת קיבוץ‪ ...‬איימו על אשתו‪ ",‬רשם לעצמו עו"ד פנטילט‬
‫בפנקסו במהלך הפגישה‪" .‬אשתו מתחילה להישבר ונמאס לה‪ .‬רוצה לדעת מה יהיה אם‬
‫האישה תלך לעולמה‪".‬‬
‫בסיום הפגישה ביקש קופר מעו"ד פנטילט להכין חוות דעת משפטית שתפרט את‬
‫זכויותיו בהליך שיוך הבתים בקיבוץ אם ג'ני תמות‪ .‬שישה ימים אחרי הפגישה‪ ,‬חוות הדעת‬
‫שקופר היה הנמען הבלעדי שלה היתה מוכנה‪.‬‬
‫במסמך שהגיע לידי‪ ,‬נכתב כבר בסעיף הראשון‪" :‬ראשית‪ ,‬בנוגע לחששותיך המיוחסים כי‬
‫יבולע חס ושלום לבת זוגך על ידי מי מחברי הקיבוץ או המזכירות‪ ...‬אזי מי שהורשע על כך‬
‫שגרם במתכוון למותו של המוריש או אשר ניסה לגרום למותו‪ ,‬פסול לרשת אותו‪".‬‬
‫בסעיף ‪ ,3‬הרחיב עו"ד פנטילט‪" :‬במידה והמעשים הללו יימשכו או יתגברו ויגיעו חס‬
‫וחלילה עד כדי ניסיונות לגרום למותה של בת זוגך‪ ,‬או חס ושלום למותה ממש‪ ,‬לא יוכל‬
‫הקיבוץ כגוף הכשר לחובות וזכויות לרשת את זכויותיה באם ייוודע שהדברים נעשו בצורה‬
‫שיטתית ומאורגנת על ידי הקיבוץ או בידיעתו או בהסכמתו שבשתיקה‪ ,‬או בעצימת עין‪".‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬עו"ד פנטילט הסביר לקופר בחוות דעת מפורטת איזה רכוש יישאר בידיו‬
‫אם הקיבוץ יגרום למותה של ג'ני‪ .‬בדומה לתהיות שעלו במהלך עדותם של עורכי הדין‬
‫מצגר וראובני שניסחו עבור קופר בצייתנות את המסמכים שביקש‪ ,‬גם למשמע עדותו של‬
 ‫עו"ד פנטילט נראו השופטים מוטרדים‪.‬‬
‫"בא אליך הלקוח‪ ,‬משמיע לך תיאור מצב שיש הכנה לניסיון לרצח מצד אנשים מסוימים‬
‫בקיבוץ‪ ,‬ואתה נותן לו חוות דעת מה יהיה הדין במצב הזה?!" הטיח השופט רמי אמיר‬
‫בעו"ד פנטילט‪" .‬הוא מצייר לך מצב עובדתי שהקיבוץ הולך לרצוח את ג'ני‪ ,‬ואתה נותן לו‬
‫חוות דעת מה יהיה הדין מבחינה אזרחית‪ ...‬אתה כתבת חוות דעת על התוצאות האזרחיות‬
‫של רצח של ג'ני על ידי אנשי הקיבוץ‪ ,‬זאת חוות הדעת שלך‪ ",‬חזר השופט אמיר בשלישית‪,‬‬
‫מזועזע בעליל‪ .‬עו"ד פנטילט התפתל‪ .‬תשובה טובה לא היתה לו‪.‬‬
‫וזו לא היתה התמיהה היחידה שהעלתה התנהלותו של עו"ד פנטילט‪ .‬אחרי שהוא הציג‬
‫בפני קופר את חוות הדעת המשפטית‪ ,‬הוא התבקש להכין עבורו מסמך נוסף‪ :‬הודעת חליף‪.‬‬
‫זהו מסמך חתום‪ ,‬מאושר בידי עורך דין‪ ,‬בו מודיע חבר הקיבוץ למי יועברו מניותיו בהון‬
‫האגודה השיתופית לאחר פטירתו‪ .‬משמעות הבקשה של קופר היתה התחמשות בנשק‬
‫משפטי נוסף לקראת המאבק העתידי הצפוי במידה ואשתו תמות‪.‬‬
‫הפנייה היתה יוזמה פרטית של קופר‪ .‬ג'ני לא היתה שותפה לכל ההליך‪ ,‬אלא שהוצאת‬
‫המסמך חייבה את חתימתה‪ .‬לצורך כך זומנה ג'ני למשרדו של עו"ד פנטילט במרס ‪.2009‬‬
‫זאת היתה הפעם הראשונה שהיא הגיעה לשם‪ ,‬למרות שלמעשה היתה הלקוחה הראשית של‬
‫עו"ד פנטילט ומסמך הודעת החליף נכתב לכאורה לבקשתה‪ .‬גם על כך יתהו השופטים‬
‫באוזני הפרקליט הכפר סבאי‪.‬‬
‫"במסמכים הללו‪ ",‬העירה השופטת ליאורה ברודי‪" ,‬אין התייחסות מה העמדה של ג'ני‬
‫המנוחה בעניין הזה‪ .‬סך הכול היא בעלת הזכויות‪ .‬הוא בא לדבר על זכויות שהן שלה‪".‬‬
‫עו"ד פנטילט‪" :‬לא‪ ,‬אין התייחסות לעמדה שלה כי היא לא היתה נוכחת‪".‬‬
‫השופט אמיר‪" :‬מסמך חליף זה סוג של מסמך שאדם מכין להסדר של רכושו לאחר‬
‫מותו‪ ...‬אומר לך קופר‪ :‬היא עלולה לשים קץ לחייה‪ ...‬כי מתנכלים לה‪ ,‬כי היא במצב‬
‫דיכאוני‪ .‬כי כלפי חוץ היא מחייכת אבל בפנים היא הרוסה‪ .‬אתה יודע את כל זה‪ ,‬אז זה כמו‬
‫שאתה יושב עם לקוח של צוואה‪ .‬לא בדקת איתה את הנושא?"‬
‫עו"ד פנטילט‪" :‬אם מה? אם היא עלולה לפגוע בעצמה?"‬
‫השופט אמיר‪" :‬למשל‪ .‬או אם היא במצב תקין‪ .‬אם היא באמת חותמת על המסמך הזה‬
‫כמישהי שקפאה שד‪".‬‬
‫עו"ד פנטילט‪" :‬איך אני יכול לדעת אם היא נמצאת‪"...‬‬
‫השופט אמיר‪" :‬זה התפקיד של כל עורך דין‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫פנטילט‪" :‬לא‪ .‬אני לא התרשמתי שזה כמישהו שקפאו שד‪ ...‬לא שאלתי אותה אם את‬
‫הולכת לפגוע בעצמך‪ ,‬אבל לא התרשמתי ממנה שזה המצב‪".‬‬
‫התובעת‪ ,‬נאוה טולדנו‪" :‬שאלת אותה אם היא מרגישה מאוימת על ידי מישהו? מישהו‬
‫איים לפגוע בה?"‬
‫עו"ד פנטילט‪ ..." :‬לא‪".‬‬
‫להגנתו של עו"ד פנטילט ייאמר שקופר עשה עבודה מאומצת בניסיון לבנות מצג ראיות‬
‫שישכנע אותו כי ג'ני אכן שותפה מלאה לחששות של בעלה‪ ,‬תמוהות ככל שתהיינה‪.‬‬
‫במקביל להודעת החליף‪ ,‬ביקש קופר מעו"ד פנטילט להכין תצהירים זהים שיצורפו‬
‫להודעה‪ ,‬עליהם יחתמו שני בני הזוג‪ ,‬קופר וג'ני‪ .‬מטרת המסמכים‪ ,‬הסביר לימים עו"ד‬
‫פנטילט‪ ,‬היתה להבטיח משפטית את הכספים שהשקיע קופר בשיפוץ הבית אם ראשי‬
‫הקיבוץ ינסו לסלק משם את ג'ני ואותו‪ ,‬או לחלופין יפגעו בג'ני‪ .‬כחלק מההליך השאירו‬
‫התצהירים בידי קופר מסמך רשמי בחתימתה של ג'ני שתומך בגרסתו‪.‬‬
‫"מזה כעשר שנים עוברים אני בעלי וילדינו מסכת רציפה של התנכלויות מצד חלק‬
‫מחברי הקיבוץ כמעט מכל סוג שניתן להעלות על הדעת‪ ,‬וזאת על רקע יחסי עם בעלי‬
‫שאינו חבר קיבוץ‪ ",‬נכתב בתצהיר עליו חתמה ג'ני‪" .‬ניסיון חברי הקיבוץ הוא לנשל אותנו‬
‫מביתנו‪ ,‬להביאנו לעקור ו‪/‬או להסתלק מהקיבוץ‪ ,‬ללא כל תמורה או בעד תמורה מגוחכת‬
‫ובלתי ריאלית‪ ,‬ובכך להותירנו ללא קורת גג‪ ...‬מעשי חברי הקיבוץ הלכו וגברו משנה לשנה‬
‫והוחרפו עם התקדמותו של הליך השיוך שעובר הקיבוץ‪ ,‬והחלו אף לגבול בפלילים ובסיכון‬
‫חיי אדם‪".‬‬
‫אמנם את התמונה המתוארת בתצהיר ניסח עו"ד פנטילט על פי הגרסה שמסר לו קופר‪,‬‬
‫אך לדברי עורך הדין ג'ני קראה אותם בעיון‪ ,‬שאלה פה ושם שאלות ולבסוף חתמה על‬
‫התצהיר מרצונה המלא‪ .‬ברשימות אותן ערך ביום החתימה ציין לעצמו עו"ד פנטילט את‬
‫התרשמותו מג'ני‪" .‬כלפי חוץ נראית שמחה וכולי‪ ,‬אבל מבפנים סובלת‪ ,‬ראה מכתבים‪".‬‬
‫ה"מכתבים"‪ ,‬כהגדרת עורך הדין‪ ,‬היו רשימות שכתבה ג'ני בכתב ידה ושאותם הציג קופר‬
‫בפני פנטילט כדי שיצרפם לתצהירים‪ .‬כשרשימות אלו ומסמכים דומים‪ ,‬גם כאלו שלא‬
‫הוגשו לעו"ד פנטילט‪ ,‬הגיעו לידי‪ ,‬לא יכולתי שלא לתהות מה באמת הניע את ג'ני לתעד‬
‫את התחושות שהיא מעלה בהם‪ .‬לפעמים היו אלה ניירות בכתב ידה של ג'ני‪ ,‬לפעמים‬
‫הקלטות בקולה‪ .‬חלק מהם יציג לימים קופר בפנינו‪ ,‬אחרים צורפו להליכים המשפטיים‬
‫השונים שהוא יזם כדי להבטיח את עתידו בקיבוץ‪ .‬במכתבים ובהקלטות מספרת ג'ני על‬
‫חוויות קשות אותן עוברים לכאורה קופר והיא בקיבוץ‪ .‬דברים דומים לגרסה שגולל קופר‬
‫שוב ושוב באותם חודשים‪.‬‬
‫ג'ני כתבה למשל על "התנכלות של שנים שנמשכת עד היום‪ ,‬השמצות ותלונות סרק‬
‫במשטרה‪ ,‬הכפשת שמו של בן הזוג שמעון עד עצם היום הזה‪ ,‬וכן מניעה והתעלמות בוטה‬
‫מרצונו של בן זוגי ושלי לעבור הצבעת קלפי למטרת חברות בקיבוץ‪ ,‬וזאת לאחר מספר‬
‫פניות בעבר‪ "....‬היא גם האשימה את מזכיר הקיבוץ הקודם‪ ,‬נמרוד זיו‪ ,‬בכך שניסה להפריד‬
‫בינה לבין קופר‪" .‬מטרה אחת היתה בעיניו‪ :‬לפגוע בקשר שבינינו‪ ...‬מאז יש ניסיונות‬
‫להוציא את שמעון מהמקום תוך התנכרות והתעלמות מוחלטת מאיתנו‪ ...‬הבטיחו לשמעון‬
‫כי חיינו יהפכו לסרט‪ ,‬כדוגמת הסרט 'אדמה משוגעת'‪".‬‬
‫העובדה שג'ני תומכת בכתב ובקולה ממש בטענות של קופר נגד הקיבוץ הטרידה אותי‪.‬‬
‫סיפוריו של קופר על התנכלויות הקיבוץ נשמעו לי מופרכים לגמרי‪ .‬פגשנו את‬
‫הקיבוצניקים אותם האשים קופר במזימות נגדו‪ ,‬ולא היה שום קשר בין הרושם שקיבלתי‬
‫מהם לבין תיאוריו‪ .‬אבל התקשיתי להבין איך ג'ני‪ ,‬שעל אף סלידת החברים מקופר היתה‬
‫עדיין דמות אהודה ומקובלת בקיבוץ‪ ,‬מתבטאת כך נגד תושביו‪.‬‬
‫ליאת ואני ניסינו להבהיר לעצמנו את התמונה‪ ,‬תחילה עם חברותיה של ג'ני בקיבוץ‪.‬‬
‫ביררנו האם היא שיתפה אותן בטענות הקשות אותן העלתה על הכתב במכתבים‪ .‬החברות‬
‫כולן נשבעו שג'ני מעולם לא התבטאה לידן כלל על הנושאים האלה‪" .‬אם זה היה קורה היא‬
‫היתה משתפת אותי‪ ",‬אמרה לי בהתרגשות חברתה פאני לירז‪" .‬והיא בפירוש לא דיברה על‬
‫הדברים האלה‪ ".‬ובכל זאת‪ ,‬בהקלטות נשמע קולה של ג'ני שלכאורה דיברה מיוזמתה אל‬
‫מכשיר ההקלטה‪.‬‬
‫מאי קאופמן‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬סיפרה לי כי משלב מסוים התחילו בני הזוג קופר‬
‫להשתעשע במכשירי הקלטה‪ .‬באחד מביקוריה אצל ג'ני השמיע לה קופר כבדרך אגב שיחה‬
‫שהקליט בסתר עם אחת מעובדות מפעל הקיבוץ‪ .‬ופעם אחרת‪ ,‬באחד ממפגשיהן‪ ,‬שלפה ג'ני‬
‫מכשיר הקלטה מהכיס התחתון של מכנסי הדגמ"ח שלבשה‪ .‬היא הסבירה למאי שקופר‬
‫לימד אותה איך להקליט‪ ,‬ולתדהמת מאי השמיעה לה את השיחה שניהלו ביניהן עד אותה‬
‫נקודה‪" .‬כעסתי עליה‪ ,‬אבל אחרי זמן קצר זה עבר לי‪ ",‬נזכרה מאי‪" .‬אי אפשר היה באמת‬
‫לכעוס על ג'ני‪ ".‬מאי לא ידעה מה מידת המעורבות של קופר בהקלטות של ג'ני‪ ,‬אבל‬
‫הציעה שנפנה לשרית שגרה איתם בבית באותה תקופה‪.‬‬
‫"הוא היה מכתיב לה מה להגיד‪ ",‬סיפרה לנו שרית מיד‪" .‬פעם אחת‪ ,‬כשזה קרה‪ ,‬היא‬
‫קלטה שהוא מקליט אותה‪ .‬היא שאלה אותו‪' ,‬שמעון‪ ,‬מה זה הדבר הזה? אתה מקליט אותי‪,‬‬
‫נכון?' הוא אמר לה שזה שום דבר‪ ,‬אבל היה ברור שהוא מקליט אותה‪".‬‬
‫"למה הוא הקליט אותה? סתם?" תהתה ליאת‪.‬‬
‫"לא‪ .‬כשהיא דיברה על הקיבוץ‪ ",‬ענתה שרית‪" .‬אני זוכרת שהיא ישבה בשולחן האוכל‬
‫ושמעון היה בסלון‪ ,‬היא כתבה על דף משהו על הקיבוץ או על המפעל‪ .‬לא האזנתי בדיוק‬
‫על מה‪ ,‬אבל שמעון אמר לה מה לכתוב‪".‬‬
‫כשיעיד במשפטו‪ ,‬יתבקש קופר להסביר את הטענות לפיהן הכתיב לג'ני את המכתבים‬
‫וההקלטות‪ .‬הוא כמובן הכחיש‪ .‬לעתים‪ ,‬הסביר‪ ,‬כשג'ני כתבה היא היתה "מבקשת את‬
‫העזרה שלי‪ ...‬אני יושב רואה טלוויזיה והיא היתה יושבת בפינת אוכל עם ניירות‪ ,‬חשבונות‪,‬‬
‫מסדרת קלסרים‪ ...‬לא הבנתי שהיא כותבת יומן וכל מיני הערות לעצמה‪ ,‬אבל היא היתה‬
‫מסדרת את זה לפי איזשהו סדר מסוים והיתה שואלת אותי אם זה נשמע ככה או נשמע‬
‫אחרת‪ ,‬ואני הייתי מתקן אותה‪ ...‬זה נשמע כאילו מישהו הכתיב לה‪ ...‬זה לא מישהו הכתיב‬
‫לה‪ .‬אלא הייתי מתקן אותה‪"...‬‬
‫"בלי מעורבות שלך בכלל?" התריס בפניו השופט מנחם פינקלשטיין‪" .‬היא החליטה?‬
‫המכתבים האנונימיים‪ ,‬הטלפון‪ ,‬האש למרפסת‪ ,‬המכונת כביסה‪ ,‬הכלב חומי‪ ,‬כל הדברים‬
 ‫האלה לבד?"‬
‫קופר‪..." :‬זה יוזמה שלה‪ ...‬לגבי ההקלטה‪ ,‬הייתי שומע אותה יושבת בסלון ומדברת‪ .‬הייתי‬
‫שואל 'מה את מקשקשת שם?' אז היא אומרת לי‪' ,‬זה בסדר‪"'.‬‬
‫אבל גם במסכת הראיות המסודרת שבנה קופר נמצא סדק שהוא התקשה להסביר‪ .‬לימים‪,‬‬
‫במהלך אחד הדיונים המשפטיים שיתקיימו בעניינו‪ ,‬יקריא סנגורו לאותה עת‪ ,‬עו"ד דן‬
‫באומן‪ ,‬מכתב בחתימתה של ג'ני שתיאר את מערכת היחסים העכורה עם הקיבוץ‪" .‬כבר אז‬
‫ניסו גורמים בקיבוץ להכפיש את שמי ולהפיץ דברי שקר וכזב‪ ",‬הקריא עו"ד באומן בפני‬
‫בית המשפט‪" ,‬וברוב חוצפתם ניסו להשפיע עלי ולשכנעני בכל דרך שהיא לנתק את הקשר‬
‫עם ג'ני‪"...‬‬
‫"מי כתב את זה‪ ,‬סליחה?" התפרץ השופט רמי אמיר לדבריו של עו"ד באומן‪" ,‬אתם‬
‫טוענים שזה מכתב שלה?"‬
‫"כן‪ ,‬זה גם נבדק גרפולוגית‪ ,‬אדוני‪ ,‬על ידי המשטרה‪ ",‬ענה הסנגור‪.‬‬
‫השופט אמיר‪" :‬לא‪ ,‬אני שואל אם אתם חושבים שזה מכתב שלה‪".‬‬
‫עו"ד באומן‪" :‬אני מבין למה אדוני שואל‪ ,‬כי יש פה מילה שלא מתאימה‪'...‬לנתק את‬
‫הקשר עם ג'ני'‪".‬‬
‫"זה נשמע מוכתב‪ ",‬סיכם השופט אמיר את מה שהבינו כולם באולם‪" ,‬כאילו מישהו‬
‫התבלבל ושכח‪".‬‬
‫"יכול להיות‪ .‬כן‪ ",‬הודה הסנגור במבוכה‪.‬‬
‫***‬
‫ככל שהתקדמנו בתחקיר ניסינו‪ ,‬ליאת ואני‪ ,‬לשרטט את תמונת המצב המתקבלת מסך‬
‫הראיות והעדויות שהלכו והצטברו‪ .‬מסקנה אחת היתה ברורה לנו כבר בשלב הזה —‬
‫בחודשים שקדמו למותה של ג'ני טרח קופר על אריגת שני נרטיבים מקבילים שיוכלו‬
‫להסביר בעתיד את המוות הפתאומי‪ :‬התערערות בריאותה הנפשית והתדרדרות בריאותה‬
‫הפיזית‪ .‬לכל אחד מהצירים ייצר קופר גרסה אחרת שתסביר את מותה של אשתו‪.‬‬
‫החלטנו שלפני הכול צריך לברר את אמיתות שתי הגרסאות‪ .‬התחלנו ממרפאת הקיבוץ‬
‫וניסינו לבדוק האם הדיווחים המודאגים של קופר על מצבה הבריאותי של ג'ני נשענו על‬
‫עובדות‪ .‬נמסר לנו שמבחינה פיזית מצבה הכללי של ג'ני היה תקין לגמרי‪ ,‬למעט בעיה לא‬
‫דרמטית של עודף שומנים בדם‪ ,‬שטופלה‪ .‬לא רק שהיא מעולם לא התלוננה על קשיי‬
‫נשימה בפני רופאת הקיבוץ שטיפלה בה‪ ,‬אלא שממש עד יום מותה היא עסקה בספורט‬
‫באופן שנראה לעתים כמעט אובססיבי‪ .‬היא רכבה על אופני שטח והשתתפה בתחרויות‬
‫טריאתלון‪ ,‬התאמנה באופן קבוע בחדר כושר ושיחקה בקבוצות כדורסל וכדורעף נשים‬
‫לפחות פעמיים בשבוע‪ ,‬כולל בשבוע בו מתה‪.‬‬
‫התלונה היחידה של ג'ני על מצוקה נפשית נרשמה במרפאת הקיבוץ ארבע שנים קודם‪,‬‬
‫כשחוותה מה שהוגדר אז כ"מצב חרדתי קל"‪ .‬ג'ני לא היססה לפנות לד"ר רינה גולדברג‪,‬‬
‫הרופאה של אייל‪ .‬גולדברג סיכמה אז את המצב כ"אי־שקט נקודתי" אותו חוותה ג'ני‬
‫בעקבות התפטרותה ממפעל הקיבוץ שם עבדה שנים ארוכות‪ .‬היא ציידה את ג'ני בעשרה‬
‫כדורי הרגעה ומאז לא חזרה ג'ני לבקש סיוע בעקבות מצוקה נפשית‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬משהו בהתנהגותה של ג'ני השתנה בחודשים שלפני מותה‪ .‬חברותיה ובני‬
‫משפחתה סיפרו לנו שג'ני נראתה קצת מרוחקת‪ ,‬קצת קודרת מהרגיל‪ .‬לשאלותיהם הסכימה‬
‫לספר שדברים לא טובים קורים בבית‪.‬‬
‫פאני לירז שהתקרבה לג'ני באותם חודשים סיפרה לנו שהיא חשה שמערכת היחסים של‬
‫ג'ני עם קופר הולכת ומתדרדרת‪ .‬לדבריה‪ ,‬ג'ני התלוננה בפניה שנמאס לה שקופר מבלה את‬
‫הימים בבית ולא עושה דבר‪ .‬לראשונה העזה ג'ני לפרוץ את החומה שטרחה להציב כל‬
‫השנים בין יחסיה עם קופר לבין קרוביה‪ ,‬והודתה בפני פאני שבינה לבין בעלה כבר אין‬
‫אינטימיות‪ ,‬שחודשים ארוכים הם לא מקיימים יחסי מין‪.‬‬
‫"בחודשיים האחרונים לחייה הבנתי שהמצב ממש קשה‪ ",‬סיפרה לי פאני‪" .‬יום אחד‬
‫שיחקנו כדורעף יחד‪ ,‬ובדרך חזרה אמרתי לה משהו והיא ענתה לי בכעס‪ .‬כשהגענו לביתה‬
‫החניתי את המכונית‪ ,‬וכשהיא יצאה היא אמרה‪' ,‬אני מתנצלת על התוקפנות‪ .‬דברים קשים‬
‫מאוד קורים בבית‪"'.‬‬
‫גם מאי קאופמן הרגישה באותם שבועות שג'ני כבר לא מגוננת על קופר כבעבר‪ .‬ג'ני‬
‫הגיעה פעמים תכופות יותר לבקר את מאי בביתה‪ ,‬ולמאי היה נדמה שהיא מבקשת את‬
‫קרבתה גם כדי לברוח מהבית‪.‬‬
‫מהיומן האישי של ג'ני שהגיע אז לידי הצטיירה תמונה דומה‪ .‬בפברואר ‪ ,2009‬כחצי שנה‬
‫לפני מותה כתבה ג'ני‪" :‬ידי כבולות‪ .‬תפקיד בבית — זמני‪ .‬מרגישה צורך לצאת החוצה‪.‬‬
‫קשה לי להסתיר משמעון‪ .‬תסכול — לא עשיתי למען עצמי‪ ".‬כעבור ארבעה חודשים כתבה‪:‬‬
‫"שמעון‪ ,‬התנהלות‪ ,‬התעלמות‪ ".‬כמה ימים אחרי‪ ,‬באותו חודש‪ ,‬ציינה ג'ני "קשה‬
‫משפחתית‪".‬‬
‫כחודשיים וחצי לפני מותה‪" :‬בקשר האישי עם שמעון‪/‬ביחסים עם שמעון אני רוצה‬
‫שוויון‪ .‬ביחסים עם שמעון אני רוצה פתיחות‪ .‬ביחסים עם שמעון אני רוצה להוציא את‬
‫הכעסים והתסכול שלי‪ .‬הערכה והכרה התחשבות ורגישות‪ ".‬כאן עברה לכתוב באותיות‬
‫ענק‪" :‬מה אני? מה אני רוצה? ומה יצא לי מזה? אני ג'ני הכי חשובה‪ ".‬שבוע לאחר מכן‬
‫כותבת ג'ני‪" :‬מצב רוח — בכי‪ ,‬ללא סיבה‪ .‬קשה לי לבד‪".‬‬
‫באופן מוזר‪ ,‬דווקא באותם ימים‪ ,‬כשמערכת היחסים בין בני הזוג נראתה מתוחה מתמיד‬
‫החלו ג'ני ושמעון קופר לגלגל רעיון משפחתי חדש‪ .‬יום אחד סיפרה ג'ני לחברתה מזל לוי‬
‫שקופר והיא שוקלים את האפשרות לאמץ ילד בוגר‪ ,‬אוטיסט‪ ,‬אותו הכיר קופר‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫במסגרת עבודתו במשרד הביטחון‪ .‬מזל המופתעת הציעה לג'ני להקדיש לעניין מחשבה‬
‫עמוקה‪ ,‬כי אימוץ של ילד בעל צרכים מיוחדים עלול להיות מורכב‪.‬‬
‫גם רינת‪ ,‬בתה הבכורה של ג'ני‪ ,‬שמעה במשך תקופה ארוכה מקופר שהוא משמש כמעין‬
‫דמות אב לילד במסגרת פרויקט חונכות "מטעם משרד הביטחון"‪ .‬קופר‪ ,‬לדבריה‪ ,‬היה נוהג‬
‫לשוחח בטלפון ארוכות עם הילד ועם אמו‪ ,‬ולעתים קרובות היה יוצא מהבית לזמן ממושך‪,‬‬
‫לכאורה כדי לסייע להם בבעיות שונות‪ .‬את רעיון האימוץ לא חלקה ג'ני עם רינת וגם לא‬
‫עם שרית‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬באותה תקופה מתוחה החל קופר להפגין גילויים של פתיחות וידידותיות כלפי‬
‫העולם‪ .‬ביום שבת‪ 1 ,‬באוגוסט‪ ,‬הגיעו בני הזוג קופר לארוחת צהריים בביתם של הוריה של‬
‫ג'ני‪ ,‬צפניה ושרה מור־חיים‪ .‬במהלך הביקור קיבל קופר טלפון‪ ,‬וכרגיל פרש הצידה לדבר‪.‬‬
‫כשחזר הודיע שמשאית עם ציוד רב עושה את דרכה אל ביתם שבקיבוץ‪ ,‬והאיץ בג'ני למהר‬
‫ולחזור הביתה כדי לקבל את המשאית‪.‬‬
‫"איזו משאית?" תהו כולם‪ ,‬גם ג'ני‪.‬‬
‫"יש לי איזה חבר שצריך לעבור דירה‪ .‬הדירה החדשה שלו עדיין לא פנויה‪ ,‬והוא רוצה‬
‫לאפסן אצלי בחצר כמה רהיטים‪ ",‬הסביר קופר‪.‬‬
‫ג'ני מחתה בפני בעלה על כך שהיא שומעת בהפתעה שארגזים עומדים למלא את חצר‬
‫הבית‪ ,‬אבל קופר הסביר לה שמאוחר מדי והמשאית כבר בדרך‪ .‬הוריה של ג'ני‪ ,‬כרגיל‪,‬‬
‫צידדו בו‪" :‬עזבי‪ ",‬אמרו לבתם‪" ,‬הוא רוצה לעשות טובה לחבר‪ ,‬וזה רק לחודש‪ .‬נו‪ ,‬באמת‪,‬‬
‫ג'ני‪ ,‬אפשר לעשות טובה‪ ".‬כשהגיעו בני הזוג לקיבוץ סייעו לפרוק את הארגזים וקופר‬
‫איחסן אותם עם ציוד נוסף במעין סוכה מאולתרת שהציב בחצר וכיסה בבדים ובסדינים‪.‬‬
‫כשרינת‪ ,‬שעבדה אז במלון בים המלח‪ ,‬הגיעה לבקר בסוף השבוע שאחרי‪ ,‬היא הציצה‬
‫מתחת לסדינים והצליחה להבחין ברהיטי סלון‪ ,‬ארונות‪ ,‬מזוודות‪ ,‬וגם כמה תמונות‪.‬‬
‫כששאלה את אמה במה מדובר הסבירה לה ג'ני שקופר התנדב לשמור לתקופה קצרה על‬
‫ציוד של חבר ממשרד הביטחון שפינה דירה בראשון לציון‪.‬‬
‫התנהגותו המוזרה של קופר לא הקלה על מצב היחסים בין בני הזוג ובוודאי שלא על‬
‫מצבה של ג'ני‪ .‬האנשים היותר קרובים לג'ני היו עדים למצוקה‪" .‬היא לא היתה מי שהיא‬
‫היתה קודם‪ .‬היא היתה שונה‪ ",‬סיפרה שרית‪ ,‬בתה הצעירה של ג'ני‪" .‬היה הרבה לחץ‪ .‬כאילו‬
‫משהו מפריע לה‪ .‬היה איזה יום שישבנו בשולחן האוכל‪ ,‬אני אימא ועדי‪ ,‬הבן של שמעון‪.‬‬
‫היה שם ויכוח‪ .‬היא התחילה לבכות והלכה לחדר העבודה שלה‪ .‬היא פשוט התפרקה כמו‬
‫שלא ראיתי אותה בחיים‪ .‬היא אמרה‪' ,‬אני מפחדת שיום אחד יקרה לי משהו ולאף אחד לא‬
‫יהיה אכפת‪"'.‬‬
‫בתה הבכורה רינת סיפרה שחודשיים לפני מותה התלוננה אמה שאינה יכולה לישון‬
‫בלילה כי קופר שומר עליה כל הזמן‪ ,‬והיא מרגישה שלא בנוח‪" .‬אני נחנקת בבית‪ ",‬אמרה‬
‫לה ג'ני באחת משיחות הטלפון ביניהן‪" .‬אני לא יכולה להישאר כאן יותר‪".‬‬
‫"את אוהבת בכלל את שמעון?" שאלה רינת בתגובה‪" ,‬מה את עושה איתו?"‬
‫"רינת‪ ,‬תעזבי‪ ,‬אל תדברי על זה‪ ",‬ביקשה ג'ני לסיים‪" .‬הכול בסדר‪".‬‬
‫בכלל‪ ,‬נראה שבתקופה הזו ג'ני החלה לגלגל בקול את המחשבה על הפרידה מקופר‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬נמאס לי ממנו‪ ",‬התפרצה ג'ני באחת משיחות הטלפון עם אמה‪ ,‬שרה מור־חיים‪,‬‬
‫"אני לא יכולה יותר‪ .‬אני רוצה לברוח מהבית‪".‬‬
‫"אז תעזבי אותו‪ ",‬הציעה שרה‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬אמרתי לו את זה והוא התחיל לבכות‪ ",‬השיבה ג'ני‪" .‬הוא אמר‪' ,‬ג'ני‪ ,‬לאיפה אני‬
‫אלך? אין לי כסף‪ ,‬אין לי עבודה‪ .‬אני אהיה זרוק‪ .‬את רוצה שאני אלך לעזאזל? אין לי לאן‬
‫ללכת‪"'.‬‬
‫***‬
‫ב־‪ 11‬ביולי ‪ 2009‬בשעת בוקר מוקדמת של שבת התקשר קופר למוקד מד"א להזמין‬
‫אמבולנס‪ .‬הוא דיווח שמשהו קרה לאשתו‪ .‬זמן קצר אחר כך חתכו צפירות הסירנות של‬
‫צמד אמבולנסים את השקט הפסטורלי של השבת הקיצית בקיבוץ אייל‪ .‬כשהפרמדיקים‬
‫נכנסו הביתה הם מצאו את קופר ליד מיטת אשתו‪ .‬הוא סיפר לאנשי הצוות הרפואי שג'ני‬
‫הפסיקה לנשום תוך כדי שינה‪ ,‬ושהוא נאלץ להנשים אותה‪ ,‬ואף נעזר בעדי‪ ,‬בנו‪ ,‬ששירת אז‬
‫כחובש קרבי בצה"ל‪.‬‬
‫ג'ני אמנם נראתה לאנשי מד"א מבולבלת‪ ,‬אבל בהכרה מלאה‪ .‬בכל זאת החליטו לפנות‬
‫אותה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא‪.‬‬
‫דו"ח הקבלה הקצר מחדר המיון הגיע לידי‪ .‬צוין שם שג'ני מדווחת על התכווצויות‬
‫בגפיים התחתונות‪ ,‬תחושת עילפון‪ ,‬חנק ואיבוד שליטה על הסוגרים‪ .‬לרופאים סיפרה‬
‫שלפתע הרגישה ששרירי הרגליים לא מסוגלים להחזיק אותה‪ ,‬וראתה שחור בעיניים‪ .‬היא‬
‫נשכבה על הספה בסלון‪ ,‬שמעה מה קורה מסביב‪ ,‬אבל לא יכלה להגיב‪ .‬לדבריה‪ ,‬האירוע‬
‫נמשך כמה דקות‪ .‬ג'ני שהתקשתה לזכור את מהלך האירועים במדויק ציטטה את קופר‬
‫שסיפר כי בנו עדי הנשים אותה וכך הציל את חייה‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬במהלך משפטו של אביו‪ ,‬עומת עדי קופר עם עדות אביו לפיה הנשים את ג'ני וכך‬
‫הציל אותה‪ .‬הבן נשמע מופתע‪" .‬אני לא הנשמתי אף אחד‪ ",‬אמר‪" .‬לא זכור לי דבר כזה‬
‫בכלל‪ ...‬לא קרה‪ ...‬אני פיניתי אותה לבית החולים והלכתי לישון‪".‬‬
‫בבדיקות המקיפות שביצעו הרופאים לג'ני בבית החולים הם לא גילו דבר‪ .‬כעבור‬
‫שעתיים־שלוש היא שוחררה מבית החולים מבלי להתאשפז כלל עם הפניה לתור במעבדת‬
‫שינה‪ .‬המצב השתפר במהירות כה רבה שג'ני התעקשה להמשיך ישירות לאחד מבתי הקפה‬
‫בנמל תל אביב‪ ,‬שם חגגה משפחתה את יום ההולדת של צפניה‪ ,‬אביה‪.‬‬
‫ביומנה האישי תציין למחרת ג'ני את האירוע בשורה הסתמית‪" :‬בעיות שרירים‪ ,‬בית‬
‫חולים‪ ,‬בסדר‪".‬‬
‫מה באמת קרה לג'ני באותו הבוקר? למה מיהר קופר להזמין אמבולנס? איך השתפר‬
‫מצבה במהירות כזו? והאם כל זה קשור למותה חודש מאוחר יותר? השאלות האלה טרדו‬
 ‫באותם ימים את מנוחתי‪.‬‬
‫***‬
‫גם אם פיזית ג'ני התאוששה במהירות מהקריסה הגופנית הלא מוסברת‪ ,‬היה ברור שמשהו‬
‫נסדק בתחושת הביטחון שלה‪ .‬לחברתה מזל לוי היא סיפרה באותם ימים שהיא מרבה‬
‫להתעורר בלילה ואז היא מגלה את קופר ער לצדה מתבונן בה במבט מרוכז‪ .‬בתשובה‬
‫לשאלותיה היה מסביר לה שהפסיקה לנשום בשנתה‪ .‬ג'ני סיפרה למזל שפעמים רבות היא‬
‫בוחרת לבלות את שעות אחר הצהריים והערב על המרפסת בחוץ כדי שאם יקרה לה משהו‬
‫העוברים והשבים בשבילי הקיבוץ יוכלו לסייע לה‪" .‬אני פוחדת שיום אחד משהו נורא יקרה‬
‫לי ואף אחד לא יהיה שם כדי לעזור לי‪ ",‬אמרה ג'ני‪.‬‬
‫למזל‪ ,‬הסיפור כולו נשמע מוזר‪ .‬קופר הרי בילה את רוב ימיו בבית‪ ,‬למה שג'ני תחשוש‬
‫להיות לבד? ובכלל‪ ,‬למה שתחשוש שיקרה לה משהו? ג'ני שידרה תמיד אופטימיות ומרץ‬
‫וגם עכשיו לא ויתרה על פעילות הספורט הנמרצת שלה‪ .‬לשאלתה של מזל סיפרה ג'ני‬
‫שכבר ביצעה את כל הבדיקות האפשריות‪ :‬נוירולוגיות‪ ,‬אקו לב ובדיקות דם‪ ,‬וכל התוצאות‬
‫נמצאו תקינות‪.‬‬
‫כשדיפדפתי בעמודי היומן האישי שכתבה ג'ני באותם ימים שאחרי הפינוי הבהול לבית‬
‫החולים‪ ,‬יכולתי להבחין איך על חוסר הנחת שביטאה עוד קודם מהתנהלות חייה‪ ,‬התחילו‬
‫להאפיל עכשיו חרדות בריאותיות‪ .‬ב־‪ 26‬ביולי כתבה ג'ני‪" :‬ימים קשים בבית מכל‬
‫הכיוונים‪ ...‬יש לי המון פחדים‪ ,‬גם במשפחה‪ ,‬שיחה עם הבנות‪ ,‬התקדמנו‪ ".‬עשרה ימים אחר‬
‫כך‪ ,‬ב־‪ 5‬באוגוסט‪ ,‬היא כתבה‪" :‬הרגשה רעה‪ ,‬חולשה‪ ,‬אי־שקט‪ ,‬לא להפריע לחברים‪ ,‬חלום‬
‫לא טוב‪ ,‬זרמים בגוף‪ ,‬חרדה‪' ,‬אני לא בסדר' לא עומדת בציפיות של עצמי‪ .‬פיספסתי יום‬
‫חופשי עם רינת — יום מתסכל‪ 12,000 .‬שקל — שמעון כועס‪".‬‬
‫במבט לאחור‪ ,‬נדמה שהאשפוז הקצר של ג'ני הכניס גם את קופר לסחרור‪ .‬מהעדויות‬
‫שהצטברו אצלנו היה ברור שמשלב זה המאמצים שהשקיע בצביעת תמונת המציאות‬
‫שביקש להציג הלכו והתעצמו‪ .‬כמעט כל קרוביה של ג'ני עמם שוחחתי ידעו לספר על כך‬
‫שקופר לא הפסיק להחצין באותם ימים את דאגתו הרבה למצבה‪ ,‬ושהגביר את הלחץ עליה‪.‬‬
‫ג'ני‪ ,‬כך סיפרו‪ ,‬החלה כבר לשדר בתגובה סימנים של כעס‪.‬‬
‫בתחילת חודש אוגוסט תיכננה ג'ני לנסוע לים המלח‪ ,‬לחוג שם את יום הולדתה של בתה‬
‫רינת‪ .‬אבל יום לפני הנסיעה היא התקשרה לרינת והודיעה לה‪" ,‬אנחנו כנראה לא נבוא כי‬
‫שמעון מפחד שיקרה לי משהו בדרך‪ .‬הוא מפחד שאני אתמוטט‪ .‬הוא לא נותן לי לנסוע‬
‫לבד‪ ".‬רינת מחתה בתוקף וג'ני‪ ,‬באופן נדיר‪ ,‬עמדה על שלה והחליטה לנסוע בכל זאת‪.‬‬
‫במקום קופר היא צירפה אליה לנסיעה את הוריה‪.‬‬
‫זו היתה נסיעה משפחתית מאושרת‪ ,‬יעידו לימים בני המשפחה‪ .‬בדרך האזינו כולם לדיסק‬
‫הלהיטים של תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" שרק יצא‪ ,‬וליוו את הזמרים בשירה‪ .‬גם ג'ני‬
‫נראתה שמחה ומשוחררת עד שהטלפונים התכופים של קופר הפרו את האווירה הנינוחה‪.‬‬
‫"ג'ני‪ ,‬הכול בסדר? איפה את‪ ",‬שמעו בני המשפחה את קולו בדיבורית הרכב מדי כמה‬
‫דקות‪ ,‬עד שג'ני כבר לא התאפקה‪" .‬די‪ ,‬אל תתקשר אלי יותר‪ ",‬נזפה בו‪" .‬אתה מפריע לי‬
‫בנסיעה‪".‬‬
‫מירי קורן‪ ,‬חברתה של ג'ני ומי שצירפה את בני הזוג קופר למועדון החברים "‪ 30‬פלוס"‪,‬‬
‫סיפרה לנו על המועקה שנשאה איתה לאורך חודשים‪ ,‬מאז הבילוי האחרון שלה עם ג'ני‬
‫בבריכת הקיבוץ באותו הקיץ‪ .‬הן ישבו על שפת הבריכה‪ ,‬מנסות לצנן את עצמן מהחום של‬
‫תחילת אוגוסט‪ ,‬וקופר לא הפסיק להתקשר‪" .‬אחת לרבע שעה הוא טילפן לג'ני כדי לשאול‬
‫איפה היא‪ ,‬מה היא עושה‪ ,‬ומתי היא חוזרת‪ ",‬שיחזרה מירי כשנפגשנו‪" ,‬הוא לא נתן לה‬
‫לנשום‪ .‬היא אפילו הודתה שהוא מטריף אותה‪ .‬אמרתי לה‪' ,‬תגידי לו שיפסיק להציק לך‪',‬‬
‫אבל היה ברור שכרגיל‪ ,‬היא תבחר שלא להתעמת איתו‪".‬‬
‫כעבור שבועיים‪ ,‬ביום שישי בסביבות שש בערב התקשרו שמעון וג'ני במפתיע למירי‬
‫ולבעלה וביקשו לקפוץ לקפה‪ .‬הביקור הספונטני גלש אל תוך הלילה וקופר סיפר למארחיו‬
‫בדאגה שג'ני לא מרגישה טוב כבר תקופה ארוכה‪ .‬שהיא אפילו התעלפה לאחרונה כמה‬
‫פעמים‪ .‬קופר גולל באוזניהם באריכות את מסכת הקשיים שהוא עובר מדי לילה‪ ,‬חושש‬
‫להירדם בגלל הפסקות הנשימה של ג'ני בשנתה‪ .‬הפעם הגדיל קופר וקישר בין בעיות‬
‫הבריאות של ג'ני לבין הלחץ שנגרם לה בשל התנהגות הקיבוץ כלפיהם‪ .‬הוא סיפר שלמרות‬
‫כל בקשותיו אחות הקיבוץ מונעת מג'ני לפגוש רופא‪.‬‬
‫ג'ני ישבה והקשיבה בשתיקה‪ .‬רק אחרי כשעה נשענה על קופר‪ ,‬וביקשה‪ ,‬כמעט התחננה‪,‬‬
‫"די שמעון‪ ,‬תפסיק לדבר על מחלות‪".‬‬
‫הפגישה אצל בני הזוג קורן היתה רק אחת מתוך רצף פגישות שקיימו קופר וג'ני בשבוע‬
‫האחרון לחייה‪ .‬יומיים אחרי הפגישה אצל בני הזוג קורן‪ ,‬ביום ראשון‪ ,‬חמישה ימים לפני‬
‫מותה‪ ,‬פגשה ג'ני את בועז נפתלי במכולת הקטנה של הקיבוץ‪ .‬במשך השנים ראו בני הזוג‬
‫בבועז שותף גורל של שמעון קופר‪ .‬בדומה לקופר גם בועז היה תושב חוץ שחי שנים‬
‫בזוגיות עם חברת קיבוץ‪ .‬ג'ני שאלה את בועז אם תוכל להגיע בערב עם קופר להתייעצות‬
‫קצרה בביתם‪ .‬בערב‪ ,‬כשנפגשו‪ ,‬הסביר קופר לבועז ולאורנה בכר‪ ,‬זוגתו‪ ,‬שבקיבוץ אייל‬
‫החליטו להשתלט על ביתו‪ .‬הוא סיפר להם שהבחין אפילו בשתי חברות קיבוץ לוטשות‬
‫עיניים על הבית ומתכננות בלחש איך ישתלטו עליו‪.‬‬
‫לקראת סיום הפגישה‪ ,‬זרק קופר משפט שנשמע אז קצת מלודרמטי‪" ,‬אם משהו יקרה‬
‫לאשתי‪ ,‬לג'ני‪ ,‬מישהו בקיבוץ ישלם על זה ביוקר‪ ".‬כשבועז שיחזר באוזנינו את אותה‬
‫פגישה מוזרה הוא סיפר שג'ני ניסתה להסות את בעלה‪" .‬תירגע‪ ,‬שמעון‪ ,‬לא יקרה שום‬
‫דבר‪ ",‬אמרה לו‪ .‬אבל בועז התרשם שלג'ני "לא היה יותר מדי מקום לומר את הדברים‪".‬‬
‫בסיום הפגישה המליץ בועז לבני הזוג קופר לפנות למנהל הקהילה של אייל‪ ,‬צפי פלד‪,‬‬
‫ולנסות לפתוח בסיועו דף חדש ביחסיהם עם הקיבוץ‪.‬‬
‫כעבור יומיים בלבד‪ ,‬ביום שלישי‪ ,‬התקשרה ג'ני בשמחה אל בועז‪ .‬היא עידכנה אותו על‬
‫פגישתם עם פלד ושאלה אם יסכים לקחת על עצמו את תפקיד הבורר בין הקיבוץ לביניהם‪.‬‬
‫בועז סירב בנימוס‪.‬‬
‫לימים ביקשתי מהתחקירנית ליאת לויאן שתברר אצל צפי פלד מה בדיוק התרחש‬
‫בפגישתו עם בני הזוג קופר‪ .‬פלד אישר באוזניה שקופר ביקש להגיע לפיוס עם הקיבוץ וזכר‬
‫בבירור שג'ני כמעט שלא התבטאה לאורך כל הפגישה‪ .‬לדברי פלד‪ ,‬היא נראתה "כבויה"‪.‬‬
‫באותו יום שלישי‪ ,‬שלושה ימים לפני מותה של ג'ני‪ ,‬לראשונה מאז נכנס לחייה הודיע‬
‫קופר במפתיע לאשתו שיצטרף אליה בערב כדי לצפות במשחק הכדורעף של קבוצתה‬
‫ביישוב צור יגאל‪ .‬פאני לירז‪ ,‬חברתה של ג'ני ששיחקה לצדה בקבוצת הכדורעף‪ ,‬הופתעה‬
‫לראות שם את קופר ועוד יותר הופתעה מהתנהגותו במהלך המשחק‪" .‬הוא ישב בצד וכל‬
‫הזמן צעק לעבר ג'ני‪' ,‬אה‪ ,‬עכשיו אני מבין מאיפה כל החבורות הכחולות על הידיים שלך‪'.‬‬
‫ג'ני התבוננה בו‪ ,‬מובכת‪ ,‬וביקשה ממנו‪' ,‬די‪ ,‬שמעון‪ ,‬מספיק‪"'.‬‬
‫כעבור יומיים‪ ,‬ביום חמישי‪ ,‬הגיע קופר לצפות גם במשחק הכדורסל של ג'ני‪ .‬כמה שעות‬
‫אחרי המשחק‪ ,‬כמעט בחצות‪ ,‬חזרה הבת שרית מבילוי‪ .‬באותו בוקר ראתה את אמה‬
‫מדוכדכת ונפולת פנים‪ ,‬והיא עברה דרך חדרם של בני הזוג כדי לראות אם מצבה השתפר‪.‬‬
‫ג'ני וקופר שכבו ערים במיטה‪ .‬שרית נשכבה לכמה דקות לצד ג'ני‪" .‬הכול היה כרגיל‪",‬‬
‫תספר לנו על אותו הלילה‪" ,‬אולי היה נשמע שהיא קצת עייפה‪ ,‬אבל לא היתה איזו בעיה‬
‫שאפשר להצביע עליה‪ .‬שמעון אמר אחר כך שכבר אז הרגשתי משהו‪ ,‬שידעתי מה הולך‬
‫לקרות‪ .‬זה פשוט לא נכון‪ .‬לא היה שום דבר‪".‬‬
‫זו היתה הפעם האחרונה ששרית ראתה את ג'ני‪.‬‬
 ‫פרק ‪:5‬‬

‫סיבת המוות? תלוי מי שואל‬

‫מירי קורן‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬היתה הראשונה שביטאה את החשד במילים‪" .‬זה הוא‪ ",‬היא‬
‫אמרה לבעלה‪" ,‬אני חושבת שהוא עשה לה משהו‪ ".‬זה היה דקות ספורות אחרי שהגיעה‬
‫אליהם שיחת הטלפון הדרמטית משמעון קופר‪.‬‬
‫מירי היתה מאותם מרואיינים שפגשנו במהלך התחקיר ונדמה היה שעצם הדיבור על‬
‫קופר משתק אותם‪ .‬במשך שבועות ארוכים סירבה להיפגש איתי‪ .‬כשהתרצתה סוף־סוף‪ ,‬היה‬
‫ברור שמשהו בסיפור הזה הופך לה את הבטן‪ .‬ישבנו בקפה "ארומה" בכניסה ליישוב כוכב‬
‫יאיר ומירי חזרה לאותו יום שישי ‪ 21‬באוגוסט ‪ ,2009‬בסביבות השעה עשר בבוקר‪ .‬היא‬
‫סיפרה שהתקלחה בביתה כשבעלה קיבל את השיחה מקופר‪" .‬את חייבת לצאת עכשיו‪",‬‬
‫האיץ בה כשסיים את השיחה‪" ,‬ג'ני נפטרה‪".‬‬
‫"מה?" צעקה מירי ומיהרה לצאת ולהתקשר לקופר‪" .‬מה קרה?" שאלה אותו מזועזעת‪.‬‬
‫"הגרוע מכול מפניו חששנו‪ ",‬השיב קופר כמעט לוחש‪.‬‬
‫"מה? ממה חששנו? איך זה קרה? מתי?"‬
‫קופר לא ענה ומירי ניתקה את השיחה‪.‬‬
‫דקות ארוכות התהלכה מקיר לקיר כשהמשפט של קופר לא יוצא לה מהראש‪.‬‬
‫"הגרוע מכול מפניו חששנו קרה‪".‬‬
‫ואז היא עצרה‪ ,‬מתלבטת אם מותר להגיד את מה שחשבה‪ .‬היא פנתה לבעלה‪" .‬אני‬
‫חושבת שהוא עשה לה משהו‪ ",‬אמרה לו‪.‬‬
‫***‬
‫כמעט שעה קודם‪ ,‬ב־‪ 09:18‬בבוקר‪ ,‬צילצל הטלפון במוקד מגן דוד בכפר סבא‪.‬‬
‫"אני מבקש אמבולנס דחוף לקיבוץ אייל‪ ",‬אמר המתקשר בהתרגשות‪ .‬הקול שלו היה‬
‫שבור‪ .‬הוא נשמע על סף בכי‪.‬‬
‫"אייל אמרת? איפה באייל?" שאל המוקדן‪.‬‬
‫"תוציא בינתיים אמבולנס‪ ",‬כמעט צעק המתקשר בחוסר סבלנות‪.‬‬
‫מוקדן מד"א‪" :‬מוציא‪ ,‬מוציא‪ ,‬בת כמה היא?"‬
‫שמעון קופר‪" :‬ארבעים ושש‪".‬‬
‫"תיגש אליה בבקשה‪ .‬היא חולה באיזשהן מחלות?" נשמע המוקדן בהקלטת השיחה‬
‫שהגיעה לידינו‪.‬‬
‫קופר‪" :‬לא‪ .‬יש לה בעיות של‪ ...‬קשה לה לנשום בזמן שינה‪".‬‬
‫מוקדן‪" :‬ועכשיו היא לא נושמת?"‬
‫קופר‪" :‬לא‪ .‬הסתכלתי על האישונים שלה‪ .‬הם מורחבים‪ .‬ואין תזוזה‪".‬‬
‫מוקדן‪" :‬היא נטלה תרופות?"‬
‫קופר‪" :‬כן‪".‬‬
‫מוקדן‪" :‬אתה יכול להסתכל בבקשה? זה חשוב‪".‬‬
‫קופר‪" :‬רספיטין או רספידל‪".‬‬
‫מוקדן‪" :‬יש הרבה כדורים מזה?"‬
‫קופר‪" :‬יש‪ ...‬יש‪ ...‬ואסיוול גם‪ ...‬וואבן‪".‬‬
‫מוקדן‪" :‬הבנתי‪".‬‬
‫"למה שמעתי בקול הרופאה‪ ,‬למה?" אמר פתאום קופר‪.‬‬
‫"מה?" נדרך המוקדן המופתע‪.‬‬
‫"למה שמעתי בקול הרופאה‪"...‬‬
‫ושוב‪ ,‬חודש בלבד אחרי הפינוי הקודם של ג'ני לבית החולים‪ ,‬דהרו אמבולנסים בשער‬
‫הקיבוץ וצפירת הסירנות ניסרה את השקט‪ .‬הדבר שבלט יותר מכול לאנשי הצוות הרפואי‬
‫שנכנסו לבית היה השקט‪ ,‬כמעט אדישות‪ ,‬של שמעון קופר‪" .‬משהו היה לנו מוזר שם‪ ",‬יעיד‬
‫לימים עבד קשקוש‪ ,‬אחד הפרמדיקים‪ .‬אחרי דקות ארוכות של ניסיונות החייאה הגיע‬
‫למקום גם ד"ר יורי איזנבורג‪ ,‬רופא במד"א ירקון‪ ,‬כדי לקבוע רשמית את מותה של ג'ני‪.‬‬
‫בכניסה לבית פגש את קופר‪ ,‬עסוק בסינון קפדני של הנכנסים פנימה‪" .‬האווירה סביב‬
‫המנוחה לא היתה כמו תמיד‪ ",‬יעיד לימים ד"ר איזנבורג‪" .‬בדרך כלל יש סבל‪ ,‬כעס‪ ,‬בכי‪,‬‬
‫ופה ההתנהגות של הבעל היתה של 'אמרתי לכם‪ ,‬אתם אשמים‪ ,‬אף אחד מהקיבוץ לא ייכנס‬
‫לפה‪ ,‬זה בגללכם‪ '.‬זה לא מה שהוא אמר‪ ,‬זה מה שאני הרגשתי‪ .‬בדרך כלל אדם שבן הזוג‬
‫שלו נפטר עסוק בדברים אחרים‪ .‬הוא עם עצמו‪ ,‬עם הסבל‪ ,‬ולא מתווכח בדלת מי ייכנס ומי‬
‫לא‪".‬‬
‫"אני והרופא דיברנו על זה שמשהו לא מתאים לנו מבחינת התנהגות הבעל‪ ",‬סיפר‬
‫הפרמדיק קשקוש‪" ,‬זה לא משהו שאנחנו רגילים לראות‪ .‬משהו שם היה רגוע מדי‪".‬‬
‫אחרי שמונה אמפולות של אדרנלין‪ ,‬כמות לא מבוטלת של אטרופין‪ ,‬קרבונט ומכות‬
‫חשמל‪ ,‬הודיע ד"ר איזנבורג שאין מה לעשות יותר‪" .‬בת ‪ ,46‬אין מידע על עברה הרפואי‪",‬‬
‫כתב בדו"ח‪" ,‬כפי שניתן להבין מבעלה לא סובלת ממחלת נפש ולא מטופלת בתרופות‪...‬‬
‫לדברי בעלה נמצאה במיטתה בביתה מחוסרת הכרה ואינה נושמת‪ .‬הבעל החל בהחייאה‪ ,‬עד‬
‫הגעת צוות אמבולנס רגיל ומשופר ופרמדיק כונן למקום‪ .‬נמצאה ללא דופק וללא נשימה‪.‬‬
‫בוצעה החייאה מלאה כולל תרופות ושוקים ועיסויים כארבעים דקות‪ .‬בהגיענו ללא נשימה‬
‫ספונטנית‪ ,‬ללא דופק במוניטור‪ ...‬אישונים מורחבים‪ .‬ההחייאה הופסקה ונקבע מוות‪ .‬לדברי‬
‫בעלה הוא מצא ליד המיטה כמות גדולה של קופסאות ריקות מתרופות שינה‪ :‬רספרידל‬
‫ואלידול‪".‬‬
‫זמן קצר אחר כך הגיעה שיחת טלפון בהולה אל אופירה וולפר‪ ,‬אחות הקיבוץ‪ ,‬שהיתה‬
‫במשמרת בוקר במרפאת צור יגאל‪ .‬דוד אקרמן‪ ,‬רב"ש )רכז ביטחון שוטף( קיבוץ אייל‪,‬‬
‫התקשר לעדכן אותה שמשהו קרה לג'ני‪" .‬מה הוא עשה לה?" הגיבה מיד בלי לחשוב‬
‫ומיהרה לביתם של ג'ני וקופר בקיבוץ‪ .‬כבר בכניסה אמר לה מישהו‪ ,‬היא לא זכרה מי‪ ,‬שג'ני‬
‫התאבדה‪ .‬במטבח ראתה את קופר יושב חפוי ראש ליד השולחן כשסביבו חוקרי משטרה‪.‬‬
‫על השולחן היו מונחות חפיסות כדורים מסוג אלידול ורספרידל‪ ,‬דוגמאות מהמבחר שהציג‬
‫לשוטרים‪ .‬אופירה הופתעה‪ .‬אלה היו תרופות פסיכיאטריות‪ .‬למיטב ידיעתה איש מבני‬
‫הבית לא צרך אותן‪ .‬כשנכנסה לחדר השינה ראתה סביב גופתה של ג'ני עשרות כדורים‪,‬‬
‫ביניהם כדורים פסיכיאטריים‪ ,‬וכדורי הרגעה ושינה מסוגים שונים‪ .‬מאות כדורים כאלה‬
‫נמצאו במקומות שונים בבית‪.‬‬
‫כמות הכדורים שנמצאה בבית וסביב ג'ני נראתה לנו כבר משלביו המוקדמים של התחקיר‬
‫כציר חשוב בניסיון להבין ממה היא מתה‪ .‬התחלנו לברר אצל חברותיה ובני משפחתה האם‬
‫בחודשים שלפני מותה סיפרה להם ג'ני שהיא נוטלת כדורים וגילינו שג'ני אכן השתמשה‬
‫בכדורים מסוגים שונים‪ .‬אתי מור־חיים‪ ,‬גיסתה של ג'ני‪ ,‬סיפרה כי בכמה הזדמנויות יצא לה‬
‫לראות את ג'ני כשהיא מטושטשת‪ .‬היא שאלה אותה מה קרה‪ ,‬וג'ני סיפרה שקופר נותן לה‬
‫ואבן‪ ,‬סוג של כדור הרגעה‪ ,‬כי הוא טוען שהיא בלחצים‪ .‬אתי‪ ,‬שהעניין נשמע לה מוזר‪,‬‬
‫הסבירה לג'ני שקיימים בשוק כדורים אחרים‪ ,‬חדשים וטובים יותר להתמודדות עם חרדה‪,‬‬
‫ושצריך לבדוק אם ואבן הוא בכלל הכדור המתאים למצבה‪.‬‬
‫גם רינת‪ ,‬בתה של ג'ני‪ ,‬נזכרה שבשיחותיהן האחרונות ציינה בפניה אמה שקופר מספק לה‬
‫כדורי הרגעה‪" .‬כשהיא סיפרה לי את זה‪ ",‬נזכרה רינת‪" ,‬נדלקה לי נורה אדומה‪ .‬אימא שלי‬
‫אישה רגועה לגמרי‪ .‬היא לא היתה זקוקה לשום דבר שירגיע אותה‪ ".‬אבל כשרינת הביעה‬
‫תמיהה‪ ,‬ג'ני הרגיעה‪" .‬הכול בסדר‪ .‬שמעון מטפל בי‪".‬‬
‫רינת‪" :‬שאלתי אותה אם היא היתה אצל הרופאה‪ .‬היא ענתה שכן וכל הבדיקות היו‬
‫תקינות‪ ,‬אבל שמעון מפחד שיקרה לה משהו‪ ,‬אז היא לוקחת את הכדורים שהוא נותן לה‪.‬‬
‫היא אמרה לי‪' ,‬אל תדאגי‪ .‬זה רק כדורי הרגעה‪ .‬זה לא מסוכן‪"'.‬‬
‫כעבור חודשים‪ ,‬ערב שידור התחקיר בתוכנית "עובדה"‪ ,‬כשקופר הגיע לשיחת רקע‬
‫במשרדי "שידורי קשת"‪ ,‬הבחנו שבכל פעם שהעלינו את נושא הכדורים הוא ניסה‬
‫להתחמק‪ .‬כשכבר ענה‪ ,‬סיפק תשובות מבולבלות וסותרות‪" .‬לא‪ ",‬השיב קופר נחרצות‬
‫כששאלנו אותו אם הבחין בכדורים סביב ג'ני כשמצא אותה מתה במיטתה‪" .‬הוא לא ראה‬
‫כלום מסביבו‪ ",‬חיזקה את דבריו קרן דביר־ברקוביץ'‪ ,‬עורכת דינו באותה עת‪" .‬את הכדורים‬
‫ראיתי רק כשהמשטרה הגיעה‪ ",‬סיכם קופר‪ ,‬לא ער לכך שבידינו נמצאת כבר קלטת שיחתו‬
 ‫למד"א בה אמר דברים אחרים‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬לאחר שהקשינו בשאלות‪ ,‬תיקן את עצמו ואמר‪" ,‬אני חושב )שראיתי אותם‪,‬‬
‫ע"א( קצת לפני שהמשטרה הגיעה‪ ,‬כן‪ ".‬ובהמשך השיחה‪ ,‬כשהתחקירנית ליאת לויאן שאלה‬
‫אותו שוב אם נמצאו כדורים ליד ג'ני‪ ,‬כבר סיפק גרסה הפוכה‪" .‬כמות אסטרונומית של‬
‫כדורים‪ ",‬אמר‪" .‬מכל הסוגים שבעולם‪".‬‬
‫גם בתשובה לשאלתנו בדבר מקור הכדורים הפתיע קופר בריבוי הגרסאות שסיפק לנו‪.‬‬
‫בתחילה אמר שהקיבוץ נתן לג'ני את הכדורים )"או הרופאה או האחות‪ ...‬אין מקום אחר‬
‫שיכול לתת לה‪ ".‬אחר כך הסביר שהכדורים הגיעו מאמה של ג'ני‪ ,‬שרה מור־חיים )"האימא‬
‫היתה נותנת לה ואליום‪ ,‬או משהו אחר‪ .‬ידעתי‪ ,‬אבל לא בכמות שהמשטרה הראתה לי"(‬
‫ולבסוף הדהים כשאמר שג'ני רקחה את הכדורים בעצמה )"היא רקחה כל מיני רגיעונים‬
‫כאלה ואחרים למיניהם‪(".‬‬
‫רק כשנגלה לימים מהיכן בדיוק הגיעו הכדורים לג'ני‪ ,‬נבין למה טרח כל כך שמעון קופר‬
‫להסתיר את מקור הכדורים ולמה הסתבך כך בריבוי הגרסאות‪.‬‬
‫***‬
‫כבר בשעות הראשונות לאחר מותה של ג'ני החל קופר להתנהג מוזר‪ .‬לבת רינת התקשר‬
‫מהטלפון הנייד של ג'ני ותפס אותה באמצע המשמרת במלון בים המלח‪ .‬היא ענתה בשמחה‬
‫כי טעתה לחשוב שזאת אמה‪ ,‬ואז הודיע לה קופר שקרה משהו לג'ני‪ .‬הוא סירב לפרט והורה‬
‫לרינת לחזור מהר הביתה‪ .‬כשהיא ביקשה‪ ,‬כועסת‪ ,‬לדבר עם ג'ני‪ ,‬הודיע לה קופר שזה בלתי‬
‫אפשרי‪ .‬רינת ארזה את כל החפצים שלה מחדר העובדים במלון‪ ,‬כאילו ידעה שכבר לא‬
‫תחזור לשם‪ ,‬ותפסה טרמפ עם חבר קיבוץ ששהה במקרה בים המלח‪.‬‬
‫את השעתיים של הנסיעה לקיבוץ העבירה בהרצת תסריטי אימה ובהתפרצויות בכי‪.‬‬
‫כשצעדה בשביל הכניסה לבית‪ ,‬גוררת את המזוודה‪ ,‬נתקלה בהמולת חברי הקיבוץ‬
‫שהתכנסו סביב הבית‪ .‬כשנכנסה פנימה ראתה את קופר יושב בשקט בפינת האוכל ועל‬
‫השולחן הטלפונים הניידים של כל בני הבית‪ .‬אופירה וולפר‪ ,‬אחות הקיבוץ‪ ,‬שראתה אותה‪,‬‬
‫שברה את השתיקה‪" .‬אימא איננה‪ ",‬אמרה לה במילים את מה שרינת כבר הבינה בעצמה‪.‬‬
‫כל אותו הזמן ישנה הבת הצעירה שרית‪ ,‬אז בת ‪ ,17‬בחדרה שבקומה העליונה‪ ,‬לא מודעת‬
‫לדרמה הגדולה שמתחוללת בקומה שמתחתיה‪ .‬רק בסביבות השעה ‪ 11‬בבוקר‪ ,‬עלתה אליה‬
‫אופירה‪ ,‬אחות הקיבוץ‪ ,‬ועידכנה אותה בהתרחשויות הטרגיות‪ .‬שרית‪ ,‬הלומת תדהמה וצער‪,‬‬
‫מיהרה לרדת לקומה התחתונה‪ ,‬מבקשת להיכנס לחדר של אמה‪ .‬קופר חסם את דרכה‪.‬‬
‫"הדלת נעולה‪ ",‬הודיע לשרית‪" ,‬אי אפשר להיכנס‪ ".‬שרית‪ ,‬עדיין המומה ונסערת‪ ,‬לא מצאה‬
‫בעצמה את הכוח להתווכח‪.‬‬
‫יעברו עוד שעות ארוכות עד שקופר יודיע להוריה של ג'ני על מות בתם‪ .‬רק בסביבות‬
‫השעה שתיים בצהריים‪ ,‬חמש שעות אחרי שהזעיק את האמבולנסים‪ ,‬התקשר קופר‪ ,‬גם‬
‫הפעם ממכשיר הטלפון הנייד של ג'ני‪ ,‬אל מירי מור־חיים‪ ,‬גיסתה של ג'ני‪ ,‬והודיע לה שכל‬
‫המשפחה צריכה להתכנס בבית ההורים ביפו בשעה שלוש בדיוק‪ .‬מירי שהיתה שקועה‬
‫בבישולים לקראת שבת‪ ,‬ביקשה להבין מה עומד מאחורי הכינוס המשפחתי הלא מתוכנן‪,‬‬
‫אבל קופר סירב להסביר‪ .‬ברקע היא שמעה קולות חנוקים של בכי וכשביקשה לדבר עם‬
‫ג'ני‪ ,‬עצר אותה קופר בכעס‪" .‬אל תשאלי שאלות קשות‪ .‬תגיעו וזהו‪ ",‬אמר וניתק את‬
‫השיחה‪ .‬מירי ניסתה לחייג שוב למספר של ג'ני‪ .‬קופר ענה והפעם כבר זעם ממש‪ .‬הוא נזף‬
‫בה שתמלא את בקשתו ושתחדל מלהפריע בשאלות מיותרות‪.‬‬
‫כשבני‪ ,‬אחיה של ג'ני‪ ,‬הגיע הביתה הוא מצא את אשתו בוכה‪ .‬מירי סיפרה לו על השיחות‬
‫המוזרות שהתנהלו בינה לבין קופר‪ ,‬ולבסוף אמרה לו‪" ,‬בני‪ ,‬אחותך מתה‪" ".‬עזבי‪ ,‬מירי‪",‬‬
‫היסה אותה‪" ,‬היא סוף־סוף עזבה אותו‪ .‬עשתה בשכל‪ .‬היא נעלמה לו והוא רוצה לבוא אלינו‬
‫כי הוא לא מוצא אותה‪".‬‬
‫"הלוואי ואתה צודק‪ ",‬אמרה מירי‪.‬‬
‫בשלוש בדיוק התכנסו כולם בדירתם של צפניה ושרה מור־חיים ברחוב הפיקוס ביפו‪.‬‬
‫מירי עמדה‪ ,‬חרדה‪ ,‬ליד החלון‪ .‬היא ראתה את הרכב של קופר נעצר ליד הבית‪ .‬ראשון ירד‬
‫הוא עצמו‪ .‬אחריו ירדו הבנות של ג'ני‪ ,‬ומיד אחריהן שני בניו‪ .‬מירי פלטה צרחה‪ .‬ג'ני לא‬
‫היתה שם‪.‬‬
‫כעבור שתי דקות קופר נעמד בפתח הדירה‪ ,‬נשען על הדלת‪ .‬מירי זוכרת שהדבר הראשון‬
‫שהבחינה בו היה המבט הקר בעיניים‪ .‬לאתי מור־חיים‪ ,‬הגיסה השנייה של ג'ני‪ ,‬הוא נראה‬
‫מתאמץ להיראות כמי שעולמו חרב עליו‪ .‬האם שרה מור־חיים היתה הראשונה ששאלה‬
‫איפה ג'ני‪ .‬קופר לא ענה‪" .‬היא בבית חולים?" התעקשה האם‪ .‬אחרי שתיקה נוספת של‬
‫שניות ארוכות פלט לבסוף קופר קצרות‪" :‬ג'ני כבר איננה‪".‬‬
‫"מתי זה קרה?" צעקה שרה‪.‬‬
‫"בשמונה בבוקר‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫שרה‪" :‬מה קרה?"‬
‫קופר‪" :‬דום לב‪".‬‬
‫שרה‪" :‬למה חיכית עד עכשיו? איפה היא? אני רוצה להיפרד מהבת שלי‪".‬‬
‫אחיה של ג'ני ביקשו לצאת מיד למכון לרפואה משפטית באבו כביר‪ ,‬שם כפי שאמר להם‬
‫קופר נמצאת הגופה‪ ,‬אבל הוא חסם את דרכם‪" .‬אין לכם מה ללכת‪ ",‬אמר לבני המשפחה‪,‬‬
‫"לא ייתנו לכם להיכנס‪".‬‬
‫הם התיישבו בסלון חסרי אונים‪.‬‬
‫"אתה נתת לג'ני כדורים?" הטיחה לפתע מירי מור־חיים בקופר‪ .‬היא ידעה מג'ני שנהגה‬
‫לקחת כדורים שסיפק לה בעלה‪.‬‬
‫"על מה את מדברת?" ירה קופר בחזרה‪" .‬למה את רומזת?"‬
‫מירי שתקה‪ .‬בתוך־תוכה כבר החלה לחשוד‪.‬‬
‫לקראת סוף הביקור היתה לקופר עוד בקשה אחת‪ :‬חשוב לו שהשבעה תיערך בביתם‬
‫שביפו‪ .‬לשרה מור־חיים הבקשה נשמעה מוזרה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬הלומת כאב וצער‪ ,‬הסכימה‬
‫לבקשתו כי לא רצתה להתעמת עם האלמן הטרי‪.‬‬
‫בדרך חזרה הביתה‪ ,‬בתוך הדמעות‪ ,‬לא יכלה מירי מור־חיים להתאפק יותר‪" .‬תקשיב‪,‬‬
‫אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה‪ ,‬ידו בדבר‪ ".‬אמרה לבני‪ ,‬בעלה‪.‬‬
‫"תפסיקי לדבר שטויות‪ ",‬היסה אותה בני‪ ,‬אחיה של ג'ני‪" .‬שלא תעזי לדבר ככה על יד‬
‫המשפחה שלי‪" ".‬תחשוב מה שאתה רוצה‪ ",‬סיכמה מירי‪" .‬ככה אני חושבת‪".‬‬
‫ביום שישי בערב‪ ,‬אחרי שקופר חזר מהוריה של ג'ני לקיבוץ‪ ,‬הגיעו מירי קורן ועוד שני‬
‫חברים ממועדון "‪ 30‬פלוס" לניחום אבלים קצר‪ .‬זה היה ביקור מוזר‪ .‬קופר הודיע להם‬
‫שהבית לא ייראה עוד כפי שהיה‪ ,‬שהוא עומד לזרוק את כל התמונות‪ ,‬את הספה‪ ,‬את‬
‫המיטה‪ ,‬ולמעשה כל זכר מהבית הישן‪ ,‬כי הוא רוצה ש"הבית לא יהיה מוזיאון לזכרה של‬
‫ג'ני‪".‬‬
‫***‬
‫כשנודע לחברי הקיבוץ שהשבעה אמורה להתקיים בבית הוריה של ג'ני ביפו‪ ,‬יצאה כבר‬
‫במוצאי שבת משלחת לביתם של ההורים בניסיון להניא אותם מההחלטה‪ .‬מהר מאוד הבינו‬
‫חברי הקיבוץ שמי שביקש לקיים את השבעה הרחק מאייל היה בכלל קופר‪ .‬הם שאלו אותו‬
‫למה‪ .‬קופר הסביר שזה מה שג'ני היתה רוצה‪ ,‬כמו ש"היא רצתה הלוויה צנועה‪ ".‬אנשי‬
‫הקיבוץ הסתכלו אחד על השני‪ ,‬נדהמים‪ .‬אחד מהם שאל את קופר‪" ,‬מה הלוויה צנועה? מה‬
‫פתאום היא דיברה על הלוויה? מי מדבר על הלוויה בגילה?"‬
‫"כן‪ ",‬התעקש קופר‪" .‬היא אפילו אמרה את זה לעדי‪ ,‬הבן שלי‪ ,‬ולבתה הצעירה‪ ,‬שרית‪".‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬כשאחת מחברות הקיבוץ ביררה עם שרית אם זה אכן מה שאמה ביקשה‪,‬‬
‫לשרית לא היה מושג על מה היא מדברת‪ .‬לבסוף‪ ,‬שרית ואחותה רינת החליטו למחות בפני‬
‫סבתם‪ ,‬שרה מור־חיים‪ ,‬וזו החליטה לחזור בה ולקבל את בקשתן לקיים את השבעה בקיבוץ‪.‬‬
‫מחאותיו הנמרצות של קופר לא הועילו‪ .‬גם על ההסכמה לנתיחה שלאחר המוות‪,‬‬
‫שתוצאותיה יגיעו אחרי שבועות ארוכים‪ ,‬נאלץ לבסוף לחתום בלחץ כבד של המשטרה‪,‬‬
‫שלא הותירה בידיו ברירה‪.‬‬
‫ג'ני מלמד־קופר נקברה ביום ראשון‪ 23 ,‬באוגוסט‪ ,‬בקיבוץ אייל‪.‬‬
‫במהלך השבעה הלכו והתגברו אצל המנחמים התמיהות אל מול התנהגותו של קופר‪.‬‬
‫מהרגע הראשון אסר על המבקרים להיכנס לחדרה של ג'ני‪ .‬בשלב מסוים אפילו תלה שלט‬
‫"הכניסה אסורה" על דלת החדר‪ ,‬והורה לבני‪ ,‬בנו‪ ,‬לעמוד בפתח ולהשגיח שאיש לא ייכנס‪.‬‬
‫שוב ושוב השמיע באוזני המבקרים דאגה לעתיד רכושו בקיבוץ‪ .‬כבר באחד הימים‬
‫הראשונים של השבעה זימן את מאי קאופמן ומזל לוי‪ ,‬חברותיה של ג'ני‪ ,‬וביקש לברר אצלן‬
‫אם כבר הספיקו לשמוע את "כל הרכילות בקיבוץ‪ ".‬שתיהן תהו בפניו על מה הוא מדבר‪.‬‬
 ‫קופר הסביר להן שבקיבוץ "כבר התחילו לבנות על זה שמעיפים אותי ומוכרים את הבית‪".‬‬
‫את רינת ושרית‪ ,‬בנותיה של ג'ני‪ ,‬זימן קופר במהלך השבעה למעין "ישיבות" יומיות בהן‬
‫התריע על העומד להתרחש‪" .‬עכשיו הולכת להיות מלחמה‪ ",‬הודיע קופר לבנות האבלות‪.‬‬
‫"כבר התחילו שמועות‪ .‬אנשים מתחילים לשאול אותי מתי אני עוזב‪ ,‬אבל אנחנו לא נוותר‪.‬‬
‫זה אנחנו נגד הקיבוץ‪ .‬הגופה עוד לא התקררה והם כבר רוצים לקחת את הבית‪ ".‬הבנות לא‬
‫ממש הבינו על מה קופר מדבר‪ .‬לתחושתן‪ ,‬במהלך ימי השבעה הקיבוץ דווקא עטף את‬
‫המשפחה בחום ובאהבה גדולה‪.‬‬
‫למשך שעות ארוכות במהלך השבעה‪ ,‬בעיקר בלילות‪ ,‬קופר נעדר מהבית‪ .‬לעתים היה‬
‫אוסף בערבים את האוכל שנשאר ומסביר שהוא מקפיץ אותו לחיילים ששומרים במחסום‬
‫קלקיליה הסמוך‪ .‬לפאני לירז‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬קופר הסביר את היעדרויותיו מהשבעה בכך‬
‫שהוא הולך לקברה של ג'ני ובמשך שעות ארוכות צועק עליה איך הותירה אותו "לבד עם‬
‫כל הגועל נפש הזה של הקיבוץ‪ ".‬גם ליפעת וידר‪ ,‬חברה נוספת של ג'ני‪ ,‬התקשר יום אחד‬
‫והסביר שנעלם לשלושה ימים כי הלך לישון לצד הקבר של ג'ני‪ ,‬ללא אוכל וללא שתייה‪,‬‬
‫כדי לצעוק עליה על כך שנטשה אותו ב"קיבוץ הזה"‪ .‬יפעת ניצלה את ההזדמנות וניסתה‬
‫לפתח שיחה עם קופר‪" .‬ממה היא מתה?" שאלה אותו‪.‬‬
‫"מדום לב‪ ",‬ענה קופר מיד‪.‬‬
‫בתשובה לשאלותיה הוסיף וסיפר שכרגיל שמר על ג'ני לאורך כל הלילה עד שבארבע‬
‫לפנות בוקר היא אמרה לו‪" ,‬תעזוב אותי‪ ,‬אני לא יכולה לישון‪ ".‬לדבריו‪ ,‬הוא נעתר‬
‫לבקשתה‪ ,‬ועבר לנמנם בכורסת הסלון‪ .‬בסביבות שמונה בבוקר התעורר וניגש לראות מה‬
‫שלום ג'ני‪ .‬כשנגע בה הרגיש שהיא קרה‪ .‬הוא כיבה את המזגן כי חשב שקר לה‪ .‬ואז‪,‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הוא שם לב שג'ני לא נושמת והבין שהיא מתה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬באחד מימי השבעה התיישב קופר על יד פאני לירז‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬ופתח‬
‫בשיחה‪" .‬את יודעת‪ ",‬אמר לה‪" ,‬כל החצי שנה האחרונה היו בעיות‪ .‬ג'ני היתה מאוד לחוצה‬
‫בגלל היחס של הקיבוץ‪ .‬היא ניסתה להתאבד שש פעמים‪ ".‬פאני הסתכלה עליו‪ ,‬נדהמת‪.‬‬
‫"ג'ני חברה שלי‪ .‬אני מכירה אותה‪ ",‬אמרה לו כשהתעשתה‪" .‬אין מצב שהיא ניסתה‬
‫להתאבד שש פעמים בחצי שנה‪ .‬ומה אתה עשית כשהיא ניסתה להתאבד שש פעמים?‬
‫פינית אותה לבית החולים?" קופר‪ ,‬לדבריה‪ ,‬התבלבל‪ ,‬ואז השיב‪" ,‬רק פעם אחת‪ ".‬כשאנשים‬
‫החלו להתאסף סביב‪ ,‬השיחה ביניהם הסתיימה‪.‬‬
‫לא פלא‪ ,‬אם כך‪ ,‬שהשאלה "ממה היא מתה" היתה הנושא המרכזי שהעסיק באותם ימים‬
‫את בני משפחתה של ג'ני ואת חברי הקיבוץ‪ .‬מצד אחד‪ ,‬קופר הרחיב בתיאור הסימפטומים‬
‫הפיזיים שקדמו לדום לב עליו דיווח לחלק מהחברים‪ .‬מצד שני‪ ,‬שעה אחרי המוות הציג‬
‫בפני השוטרים את ערמות הכדורים שהקיפו את מיטתה‪ .‬גם אותם כיוון קופר לאפשרות‬
‫שג'ני התאבדה‪ .‬בפני השוטר שחר הרוש הציג קופר את המכתבים שכתבה ג'ני בתקופה‬
‫האחרונה לחייה‪ ,‬בהם הביעה לכאורה תסכול עמוק מהמצב בקיבוץ‪ .‬הוא גם הראה לו את‬
‫מסמך החליף‪ ,‬עליו ג'ני חתמה חודש קודם‪ ,‬ולפיו אחרי מותה יעברו מניותיה בקיבוץ‬
‫לקופר‪ .‬בשיחתו עם סגן ניצב מנשה יצחק‪ ,‬מפקד תחנת המשטרה בטייבה‪ ,‬הגדיל קופר‬
‫לעשות והשמיע לו את אחת ההקלטות של ג'ני‪ ,‬בה היא מתלוננת על יחס הקיבוץ‪.‬‬
‫"זה לא שגרתי שאתה נחשף להקלטה כזאת‪ ,‬בטח בטווח הזמן הזה עם קרות האירוע‪"...‬‬
‫יעיד סגן ניצב יצחק לימים‪" .‬התחושה שלי‪ ,‬לפחות בנקודת הזמן הזאת‪ ,‬היתה שקופר מנסה‬
‫להוביל אותי בהשמעת ההקלטה לחשוב חשיבה כלשהי‪ ...‬שהוא רוצה להפנות את תשומת‬
‫לבי למצבה הנפשי של המנוחה‪".‬‬
‫הבת רינת ששמעה מחברים בקיבוץ שקופר רומז שג'ני התאבדה‪ ,‬פנתה אליו ישירות‬
‫ושאלה אם הדבר נכון‪" .‬אין סיכוי‪ ,‬מה פתאום‪ ",‬השיב בפסקנות‪" ,‬אל תקשיבי למה שאנשים‬
‫אומרים לך‪ ".‬גם כשבקיבוץ הוחלט‪ ,‬על בסיס הגרסה הראשונית ששמעו מקופר‪ ,‬להזמין‬
‫עובדת סוציאלית שתקיים פגישה עם בני הכיתה של שרית מלמד ותסביר להם על‬
‫התאבדות ומשמעויותיה‪ ,‬התקומם קופר נגד מה שהגדיר כ"שמועות זדוניות" אודות ג'ני‪.‬‬
‫כתוצאה מכך בוטלה פגישת הסיוע המתוכננת‪.‬‬
‫בטקס השלושים לזכרה של ג'ני‪ ,‬פגשה פאני לירז את קופר בשבילי בית העלמין‪ .‬הוא‬
‫הגיע לבוש בהידור‪ ,‬מגולח‪ ,‬והדיף ניחוחות אפטרשייב‪ .‬פאני נזכרה בתלונות של ג'ני‬
‫מהשבועות האחרונים לחייה על כך שקופר מזניח את עצמו‪ ,‬וחשבה על המהפך החיצוני‬
‫שעבר מאז פטירתה של אשתו‪ .‬היא לא יכלה להתאפק‪" .‬שמע‪ ,‬נשאר אצלי פתוח מה‬
‫שדיברנו בשבעה‪ ",‬אמרה לו‪" .‬שג'ני ניסתה להתאבד שש פעמים‪ .‬ספר לי‪ ,‬מה קרה שם‬
‫באותו לילה? היא לקחה תרופות? היא התאבדה כמו שרמזת לי אז?"‬
‫"כן‪ ",‬ענה לבסוף קופר‪" .‬אני לא יכול לדבר על זה עכשיו‪ ,‬אבל כן‪ .‬אחרי השלושים את‬
‫כבר תראי‪ .‬יתברר מה כל הנשמות הטובות כאן בקיבוץ עשו‪".‬‬
‫פאני עזבה נסערת את טקס האזכרה‪ .‬זאת היתה הפעם האחרונה בה דיברה עם קופר‪.‬‬
‫***‬
‫ביום האחרון של השבעה‪ ,‬כשבני המשפחה של ג'ני עמדו לחזור לביתם‪ ,‬הודיע להם קופר‬
‫שהכול עומד להשתנות‪" .‬מעכשיו לא תוכלו לבוא הנה יותר‪ ",‬אמר לשרה‪ ,‬אמה של ג'ני‪,‬‬
‫"אם תרצי לראות את הנכדות שלך‪ ,‬אני אביא לכם אותן ליפו‪ ".‬הוא הצביע על ספת‬
‫האורחים המתקפלת‪ ,‬אותה רכשו בעבר הוריה של ג'ני כדי שיהיה להם איפה לישון כשיגיעו‬
‫לביקור‪ ,‬ואמר שהוא מתכוון להוציא אותה מהבית‪.‬‬
‫"הוא הוציא אותנו מהחיים שלו כל כך מהר‪ ,‬שזה לא יתואר‪ ",‬תספר לנו שרה‪" .‬עד אז‬
‫הוא כל הזמן חיבק ונישק אותנו‪' :‬אתם ההורים‪ ,‬אין כמוכם‪ '.‬פתאום אנחנו לא קיימים‬
‫בשבילו‪ .‬הוא אמר‪' ,‬אני סוגר את הבית והולך לעבוד יום ולילה כי יש לי מינוס של שישים‬
‫אלף שקל בבנק מכל התקופה הזו שלא עבדתי כדי לשמור על ג'ני‪ .‬לכן אני סוגר את הבית‪,‬‬
‫ולא יהיה פה אף אחד‪ '.‬אחר כך הוא אמר שהוא יביא אישה שתעזור לו בענייני הבית‪.‬‬
‫שאלתי אותו למה הוא צריך עזרה‪ ,‬הרי הילדים גדולים כבר‪ .‬הוא אמר שזה סיוע שמגיע לו‬
‫ממשרד הביטחון‪".‬‬
‫כשחזרו שבורים הביתה‪ ,‬העיר צפניה מור־חיים‪ ,‬אביה של ג'ני‪ ,‬לשרה‪ ,‬האם‪ ,‬שמוזר בעיניו‬
‫שהוריה של אורית‪ ,‬אשתו הראשונה של שמעון קופר‪ ,‬לא הגיעו לניחום אבלים‪ .‬נכון‬
‫שאורית מתה ‪ 15‬שנים קודם‪ ,‬אבל דב ודבורה דורון‪ ,‬הוריה‪ ,‬שמרו על קשר עם קופר‪,‬‬
‫ובמיוחד עם בניו‪ ,‬נכדיהם‪ .‬כך יצא‪ ,‬שנהגו לפגוש באירועים משפחתיים משותפים את ג'ני‬
‫ואת הוריה‪ .‬היעדרותם הלא מוסברת מהשבעה על בתו המשיכה להטריד את צפניה גם‬
‫בשבועות הבאים‪ .‬לבסוף החליט שהוא חייב לברר את העניין‪.‬‬
‫בוקר אחד‪ ,‬ארבעה חודשים אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬יצא צפניה למצוא את הוריה של אורית‪.‬‬
‫הוא לא ידע את הכתובת המדויקת שלהם בחולון‪ ,‬אבל זכר את שם השכונה אותו הזכירו‬
‫באחת משיחותיהם‪ .‬ביסודיות השמורה למי שמוכרח למצוא תשובה עבר מבית לבית‬
‫בשכונה עד שבסביבות השעה שתיים בצהריים הגיע לבית מגורים משותף‪ ,‬וכשסרק את‬
‫השמות על האינטרקום נתקלו עיניו בכיתוב "משפחת דורון" ברשימת הדיירים‪ .‬צפניה לחץ‬
‫על הפעמון‪ ,‬ושמע את קולה של דבורה דורון שואלת‪" ,‬מי זה?"‬
‫"זה אבא של ג'ני‪ ,‬זיכרונה לברכה‪ ",‬השיב לה צפניה‪.‬‬
‫"זיכרונה לברכה?" שאלה דבורה דורון‪ ,‬נדהמת‪ ,‬והזמינה את צפניה להיכנס‪.‬‬
‫בני הזוג דורון פתחו לו את הדלת מופתעים‪ ,‬מעט מבוהלים‪ ,‬והזמינו אותו לשבת בסלון‬
‫הדירה‪ .‬נדהמים מהמידע המזעזע על מותה של ג'ני‪ ,‬התנצלו במבוכה על כך שלא הגיעו‬
‫לנחם‪ .‬איש לא עידכן אותנו על האסון‪ ,‬סיפרו‪ .‬לא שמעון קופר וגם לא בני ועדי‪ ,‬נכדיהם‪,‬‬
‫הבנים המשותפים של שמעון קופר ואורית‪ ,‬בתם המנוחה‪ .‬צפניה לא ממש ידע מה לומר‪.‬‬
‫"אתם בטח מבינים מה זה לאבד בת‪ ",‬אמר להם לבסוף‪" .‬גם הבת שלכם נפטרה‪ ,‬מסרטן‪".‬‬
‫"סרטן?" ענתה לו דבורה דורון מופתעת‪" ,‬לאורית שלנו בכלל לא היה סרטן‪ .‬היא לא‬
‫מתה ממחלה‪".‬‬
 ‫פרק ‪:6‬‬

‫מי יתחתן עם שמנה כמוני‬

‫אל הגרסה החדשה באשר לנסיבות מותה של אורית דורון התוודענו סמוך מאוד לתחילת‬
‫התחקיר‪ .‬היה ברור לחלוטין שהוריה של אורית יהיו מפתח חשוב לפתיחת עוד צוהר בדרך‬
‫לפענוח הסיפור‪ ,‬אבל לא היה לנו קצה של מושג איך עושים את זה‪ .‬נודע לנו שכבר במהלך‬
‫חקירת המשטרה הראשונה בעניין נסיבות מותה של ג'ני התקשר אחד החוקרים לדב‬
‫ולדבורה דורון וניסה להבין קצת יותר ממה בדיוק מתה אורית‪ .‬ההורים השכולים השיבו‬
‫שלמיטב ידיעתם בתם התאבדה‪ ,‬והבהירו שאין להם שום טענות כלפי שמעון קופר‪.‬‬
‫הערכנו שאם נגיע אל ההורים ללא כל הכנה מוקדמת הם יסרבו לשתף איתנו פעולה‪.‬‬
‫הרעיון הראשון‪ ,‬לפיכך‪ ,‬היה לארגן פגישה בינם לבין רינת ושרית מלמד‪ ,‬בנותיה של ג'ני‪,‬‬
‫ולהצטרף לפגישה באמתלה כלשהי‪ .‬אלא שכשרינת התקשרה‪ ,‬לבקשתי‪ ,‬אל דבורה דורון‬
‫וביקשה להיפגש איתה כדי לשמוע ממנה פעם נוספת את סיפורה של אורית‪ ,‬לכאורה כדי‬
‫לנסות ולבחון את הדמיון בינו לבין המקרה של ג'ני‪ ,‬אמה של אורית גילתה חשדנות וסירבה‬
‫להיפגש‪.‬‬
‫הסיכוי היחיד ליצור קשר עם ההורים היה ד'‪ ,‬אחיה של אורית‪ .‬ליאת‪ ,‬התחקירנית‪,‬‬
‫התקשרה וביקשה להיפגש איתו לקפה‪ .‬ד' הופתע‪ .‬הוא היה מעט חשדן‪ ,‬אבל הבטיח‬
‫שיחשוב על כך‪ .‬אחרי כמה ימים השיב בחיוב‪.‬‬
‫נפגשנו בבניין "שידורי קשת" בשעת ערב מאוחרת‪ .‬חדרו של עורך "עובדה"‪ ,‬דורון‬
‫גלעזר‪ ,‬היה כבר ריק והתיישבנו סביב השולחן‪ .‬ד'‪ ,‬בסוף שנות השלושים לחייו‪ ,‬פתח‬
‫והסביר שבדיוק החל לעבוד כשף של בית חולים גדול‪ ,‬משרה שיקרה לו מאוד‪ ,‬וכל חשיפה‪,‬‬
‫ודאי בנושא כזה‪ ,‬עלולה להזיק לו‪ .‬הבטחנו לו שנשמור על חסיונו‪ ,‬והוא החל לדבר‪ .‬כבר‬
‫במשפטים הראשונים היה ברור שגם ד'‪ ,‬בדומה לאחרים בסיפור הזה‪ ,‬חיכה כבר שנים‬
‫למישהו שישאל שאלות‪ .‬לא משנה כמה ניסה להדחיק את מותה של אחותו היחידה‪,‬‬
‫השאלות לא הרפו ממנו כל השנים‪ .‬כשהוריו עידכנו אותו בדבר הביקור המפתיע של צפניה‪,‬‬
‫אביה של ג'ני‪ ,‬ובדבר מותה המוזר של ג'ני הפכו השאלות לחשדות של ממש‪.‬‬
‫"מהיום שאחותי מתה‪ ,‬הרגשתי שמשהו לא בסדר‪ ",‬אמר לנו ד'‪" .‬אתה יכול להבין‬
‫שמישהו נפטר ממחלה‪ ,‬אתה יכול להבין שמישהו נופל בקרב‪ ,‬אתה יכול להבין שמישהו מת‬
‫מזקנה‪ .‬אבל במוות הזה היה משהו מוזר שכמעט הפריע לי להתאבל בצורה נקייה‪ .‬מאז‬
‫המוות של אורית המשפחה נגמרה‪ .‬עוד מעט סדר פסח‪ .‬כשהיא היתה בחיים היינו‬
‫ארבעה־עשר‪ ,‬חמישה־עשר איש‪ .‬היום סדר פסח הוא רק אני וההורים שלי‪ .‬שלושה אנשים‪".‬‬
‫אז איך זה‪ ,‬שאלנו את ד'‪ ,‬שלמרות המכה הקשה למשפחה ולמרות סימני השאלה‬
‫שהשאיר מותה של אורית ההורים מציבים חומה בצורה בפני כל מי שמנסה לגעת בסיפור‪.‬‬
‫"ההורים שלי יודעים שזו תיבת פנדורה‪ ",‬הוא השיב‪" ,‬שאם אתה נכנס אליה זה לא רק עם‬
‫האצבע‪ ,‬אלא עם כל הגוף‪ .‬ולהורים שלי הספיקה המערבולת באותו הזמן‪' .‬לא רוצים‬
‫להתעסק עם זה' היה משפט ששמעת אצלנו הרבה בבית‪".‬‬
‫לקשר השתיקה היו גם שתי סיבות קונקרטיות‪ ,‬כפי שהסביר ד'‪" :‬מבחינתנו‪ ,‬אם זו היתה‬
‫התאבדות‪ ,‬זו בושה‪ .‬סוד משפחתי שלא רצינו לחשוף‪ .‬לא דיברנו על זה שנים‪ .‬והסיבה‬
‫השנייה‪ ,‬אולי החשובה יותר‪ ,‬היא בני ועדי‪ ,‬הילדים של שמעון ואורית‪ .‬הם הנכדים היחידים‬
‫של ההורים שלי‪ ,‬והיה חשש שכל נגיעה בסיפור תגרום לשמעון להרחיק אותם מהורי‪ .‬זה‬
‫דבר שכבר קרה לאורך השנים וההורים שלי לא רצו לקחת את הסיכון‪ .‬אחרי שאבא של ג'ני‬
‫סיפר מה קרה לה דחקתי בהורים שלי לשתף פעולה עם המשטרה‪ .‬אמרתי להם שיש כאן מה‬
‫לחקור‪ .‬הם ענו לי‪' ,‬אם ההורים של ג'ני יודעים‪ ,‬עכשיו זה כבר בטיפול שלהם‪ .‬אנחנו לא‬
‫פתחנו את זה חמש־עשרה שנה‪ ,‬אין סיבה שנפתח את זה עכשיו‪"'.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬ד' לא ידע לספר הרבה‪ .‬בין אחותו ובינו הפרידו כעשר שנים‪ .‬הוא מעולם לא‬
‫היה קרוב אליה‪ ,‬ולא ממש ידע מה עובר עליה במערכת היחסים עם קופר‪ .‬כשמתה‬
‫בפתאומיות היא כבר היתה נשואה שנים ואימא לשני ילדים‪ ,‬והוא עדיין גר עם ההורים‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬במהלך הפגישה אפשר היה להבחין בין השורות בקשר החזק בין ד' לבין אמו‬
‫דבורה‪ .‬בסיום הפגישה‪ ,‬לפני שנפרדנו‪ ,‬ביקשתי מד' לעשות מאמץ ולשכנע את אמו להיפגש‬
‫איתנו‪" .‬זה ייתן סיכוי למשהו בסיפור הזה להתפתח‪ ",‬ניסיתי לשכנע‪ .‬הוא הבטיח שינסה‬
‫לשכנע את אמו‪ .‬הייתי סקפטי‪ ,‬אבל להפתעתי כעבור כמה ימים התקשר ד' להודיע שדיבר‬
‫עם הוריו‪ ,‬והם מחכים לטלפון מאיתנו‪.‬‬
‫***‬
‫כשנכנסנו לשכונה האפורה בחולון‪ ,‬מנסים לאתר בין רכבות הבלוקים את הכתובת של דב‬
‫ודבורה דורון‪ ,‬נזכרתי ב"חולון" של הזמר עמיר לב‪ .‬ליאת כבר הפעילה בחוץ את מכשיר‬
‫ההקלטה‪ ,‬ואני נשמע בקלטת מזמזם לעצמי את מילות השיר‪:‬‬
‫ברכת הניצחון ‪ 501‬עם תג‬
‫צמודות צמודות‪.‬‬
‫כל הבנים תמיד על הגדר‬
‫עם מכנסיים קצרות‪.‬‬
‫אחד קוסם‪ ,‬אחד פושע‪ ,‬אחד נהרג בלבנון‬
 ‫אבל אף אחד לא נשאר בחולון‪.‬‬
‫צילצלנו בפעמון‪ .‬דב ודבורה דורון כבר המתינו במבואה של הדירה הקטנה‪ .‬הם הושיבו‬
‫אותנו בסלון‪ .‬דבורה פנתה למטבח להביא כיבוד‪ ,‬ודב הציג בפנינו את ספרי ההיסטוריה‬
‫הביטחוניים שכתב לאורך השנים‪ .‬כשהבטתי בבני הזוג‪ ,‬ואחר כך העפתי מבט סביב על‬
‫הדירה הצנועה‪ ,‬נזכרתי איך תיאר ד' את הוריו‪ :‬אנשים טובים אבל מאוד בודדים‪ .‬כשדבורה‬
‫הצטרפה אלינו אחרי כמה דקות‪ ,‬ניגש דב ישר לעניין‪" :‬עכשיו תגידו‪ ,‬מה פתאום אתם‬
‫נכנסים לסיפור של שמעון? מה יש שם שמעניין? מה משך את תשומת הלב?"‬
‫פירטתי את התמונה המתחילה להצטייר‪ ,‬את העניין בקיום בדיקה מעמיקה יותר‪.‬‬
‫"עברו חמש־עשרה שנים מאז שאורית איננה‪ ",‬אמרה דבורה‪" .‬העניין היה סגור מבחינתנו‪.‬‬
‫על המוות של ג'ני לא ידענו שום דבר‪ .‬הילדים‪ ,‬הנכדים שלנו‪ ,‬היו פה כמה פעמים‪ ,‬אבל עד‬
‫היום לא סיפרו כלום‪ .‬הם באים אלינו‪ ,‬אנחנו שואלים‪' ,‬מה שלומכם?' והם עונים שהכול‬
‫בסדר‪ .‬אחרי שאבא של ג'ני היה כאן‪ ,‬וכבר ידעתי על מותה‪ ,‬שאלתי אותם‪' ,‬למה לא‬
‫סיפרתם לי?' בני‪ ,‬הבן הגדול‪ ,‬ענה‪' ,‬לא רצינו להדאיג אותך‪"'.‬‬
‫את יודעת למה בעצם אבא של ג'ני הגיע אליכם? הקשיתי‪" .‬הוא רצה להגיד ששמעון הרג‬
‫את ג'ני‪ ",‬היא ענתה מיד‪" ,‬אמר שהוא חושב שקרה להם את אותו הדבר שקרה לנו עם‬
‫אורית‪ .‬אבל אני דחיתי את זה כי אני לא מאמינה‪ .‬אמרתי לו שהוא יכול לחשוב מה שהוא‬
‫רוצה‪ ,‬אני חושבת מה שאני רוצה‪".‬‬
‫"נתחיל עם זה שאנחנו לא מופיעים בכתבה בשם שלנו‪ ",‬עצר אותה דב ופנה אלינו‬
‫כשהוא מצביע על הטייפ הפועל‪" .‬שום סימן מזהה‪ .‬אנחנו חייבים שהילדים שלו‪ ,‬הנכדים‬
‫שלנו‪ ,‬ידעו שאין לנו קשר לסיפור הזה‪ ...‬זה הדבר היחיד שיש לנו‪ .‬אין לנו משפחה‪ .‬לקח‬
‫לנו ארבע שנים כדי להחזיר אותם‪ ,‬שייתנו בנו אמון‪ .‬אנחנו בציפורניים נלחמנו‪ .‬אני חושב‬
‫שהבן הגדול‪ ,‬בני‪ ,‬מפחד ממנו‪ ,‬הם תחת הצל שלו‪ ".‬הם הסכימו שנצטט מדבריהם‪ .‬דב גם‬
‫ביקש שנדגיש שקופר היה אבא טוב לילדים במשך השנים‪ .‬ואז התחילו לספר‪.‬‬
‫***‬
‫אורית דורון נולדה אחרי שנים של ניסיונות עקרים וגודלה כנסיכה‪ .‬היא היתה ילדה טובה‪,‬‬
‫תלמידה שקדנית‪ ,‬שקטה‪ ,‬ביישנית וצמודה להוריה‪ .‬דב דורון‪ ,‬פדגוג ומנהל בית ספר‪ ,‬הרגיש‬
‫תמיד שבתו היתה ילדה עצובה‪" :‬אני חושב שכל המתח לפני שהיא נולדה והדאגה שלנו‬
‫ששמרנו עליה כמו על אתרוג שהפיטם שלו לא ייכרת‪ ,‬גרמו לה להיות הפחדנית הגדולה‬
‫ביותר בהיסטוריה‪ .‬היא פחדה מכל דבר — חי‪ ,‬מת‪ ,‬הולך‪ ,‬מטפס‪ ,‬זוחל‪ ...‬רשמתי אותה לחוגי‬
‫בלט וקרמיקה‪ ,‬שהיא תוכל להגביר קצת את הביטחון העצמי‪ .‬אחר כך בכיתה א היא היתה‬
‫תלמידה טובה‪".‬‬
‫כשהתבגרה‪ ,‬אורית נפתחה מעט‪ .‬היא התנדבה כמו חבריה למשמר האזרחי‪ ,‬אהבה לקרוא‪,‬‬
‫לשמוע את הביג'יז‪ ,‬לצפות ב"גריז" ובעיקר לבשל ולאפות‪ .‬אף אחד לא התפלא כשנענתה‬
‫למודעה בעיתון והשתתפה בתחרות אפייה‪ ,‬גם לא כשזכתה במקום הראשון עם מתכון‬
‫מיוחד לעוגת שוקולד־תפוזים‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בגיל ‪ ,18‬נכנס שמעון קופר לחייה‪.‬‬
‫הם הכירו במסיבת הגיוס שערך קופר‪ ,‬אז עוד קופרשמיד‪ ,‬עם חבר‪ .‬אורית שגרה בשכנות‬
‫לחברו הגיעה למסיבה‪ ,‬פגשה שם את קופר והשניים הפכו לזוג‪ .‬הוא היה החבר הראשון‬
‫שלה‪ .‬לו היו כמה חברות לפניה‪ ,‬אבל היא היתה הרצינית מביניהן‪ .‬קופר התחבב מיד על‬
‫הוריה של אורית‪ .‬הם ראו בו בחור רב־קסם‪ ,‬מרשים חזותית‪ ,‬מסור‪ ,‬אחד שתמיד שש לעזור‪.‬‬
‫"הוא היה כמו הבן שלי‪ ",‬סיפרה דבורה דורון‪" .‬כשכאב לו משהו‪ ,‬הוא לא היה הולך לאימא‬
‫שלו לספר‪ ,‬אלא בא אלי‪".‬‬
‫גם דב‪ ,‬אביה של אורית‪ ,‬חיבב את קופר בזכות לשונו החלקלקה וידי הזהב שלו‪ .‬הוא היה‬
‫מוכן להעלים עין מנטייתו של קופר להגזמות‪ ,‬לעתים אפילו לבדיות‪ ,‬שאיבחן אצלו כבר‬
‫מתחילת הקשר שלו עם בתו‪" .‬הוא יכול היה למכור קרח לאסקימואים‪ ",‬סיפר דב‪" .‬והבת‬
‫שלי היתה כזאת פחדנית‪ ...‬אמרתי‪ ,‬היא צריכה אחד כזה שישמור עליה‪".‬‬
‫הקשר הזוגי בין אורית לקופר נמשך גם לאורך השירות הצבאי של שניהם‪ .‬כשנה אחרי‬
‫שהשתחררו פנה דב דורון לקופר‪" .‬שמע‪ ",‬הוא אמר לו‪" ,‬אורית לא יכולה לאבד שנים סתם‬
‫כך‪ .‬תחליט‪ :‬או שאתה מציע לה נישואין‪ ,‬או שאתה עוזב אותה‪ ".‬קופר ביקש כמה חודשים‬
‫לחשוב‪" .‬אל תחשוב‪ ",‬ענה דב‪" .‬אתה רוצה להתחתן? תתחתן‪ .‬אם לא‪ ,‬תעזוב אותה‪ .‬חבל על‬
‫הזמן שלה‪ ".‬קופר בחר באפשרות הראשונה‪ .‬ביוני ‪ 1983‬הוא ואורית דורון נישאו‪.‬‬
‫שנות הנישואין הראשונות היו טובות‪ .‬הם מצאו לעצמם חוג חברים קרוב‪ ,‬כולם זוגות‬
‫צעירים מחולון‪ ,‬והיו נפגשים בעיקר בסופי שבוע כל פעם בבית אחר‪ ,‬ומרבים לצאת‬
‫לטיולים ולפיקניקים בחיק הטבע‪ .‬שמעון ואורית‪ ,‬הזוג הראשון שהתחתן‪ ,‬הפכו למרכז‬
‫החבורה‪ .‬לדברי הוריה של אורית‪ ,‬מבחינה משפחתית קופר תיפקד באותן שנים כבן זוג‬
‫אידיאלי‪ .‬כשהבן הבכור בני נולד‪ ,‬הוא התגלה גם כאבא נפלא‪ .‬בני הפעוט היה כרוך אחריו‬
‫ונוצר ביניהם קשר הדוק‪.‬‬
‫מבחינה כלכלית חייהם של בני הזוג קופרשמיד־קופר לא היו פשוטים כבר מההתחלה‪.‬‬
‫קופר עבד כאיש דפוס‪ ,‬אורית כפקידה בבנק‪ ,‬אבל הם נישאו אל תוך תקופת האינפלציה‬
‫המשתוללת‪ ,‬ורוב הכסף אותו קיבלו כמתנה לחתונתם איבד מהר מאוד מערכו‪ .‬רק בקושי‬
‫הם הצליחו לרכוש דירה בשכונת נווה עופר שבדרום תל אביב‪ ,‬סמוך לשכונת תל כביר‪,‬‬
‫ונאבקו במשכנתה שבשל האינפלציה הלכה ותפחה מדי חודש‪ .‬כשנולד עדי‪ ,‬הבן השני‪,‬‬
‫אורית הפסיקה לעבוד‪ ,‬ונשארה לטפל בו‪ .‬אז גם משהו ביחסים בינה לבין קופר החל‬
‫להתערער‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬מתח ביניהם היה אולי שנתיים לפני המוות‪ ",‬סיפר דב דורון‪.‬‬
‫"אלה היו שנים קשות מאוד מבחינה כלכלית‪ ",‬הסבירה דבורה‪ ,‬האם‪" ,‬היא לא עבדה‪,‬‬
‫והוא החליף עבודות בקצב‪ .‬הוא כל פעם סיפר שחייבים לו כסף‪ ,‬אבל לא פעל כדי לגבות‬
‫אותו‪ .‬עזרנו להם כלכלית‪ .‬הייתי קונה להם ירקות ופירות כי לא היה להם בבית‪".‬‬
‫השנים הקשות ההן ניכרו על אורית גם מבחינה פיזית‪ .‬הוריה סיפרו שבתקופה ההיא‬
‫השמינה מאוד והזניחה את עצמה וגם את הבית‪ .‬אביה נהג באותם ימים להקניט את בתו על‬
‫צורתה החיצונית ובמיוחד על משקלה‪ .‬אם תתגרשי‪ ,‬הטיח בה פעם‪ ,‬אף גבר לא ירצה‬
‫להתחתן איתך‪.‬‬
‫"אחרי שהיא ילדה את עדי היא נשארה בבית והיינו בקשר יותר רציף‪ ",‬סיפרה לימים‬
‫חברתה‪ ,‬עדנה ביק‪" .‬הרבה לא ידעתי‪ .‬אורית היתה טיפוס מאוד סגור והיתה בנו תמימות‬
‫של פעם — לא ממש דיברנו על יחסים אינטימיים ודברים כאלה‪ .‬שמעון עבד המון שעות‬
‫בבית הדפוס‪ .‬הרבה לילות‪ ,‬הרבה סופי שבוע‪ .‬היא היתה הרבה שעות לבד עם הילדים‪ ,‬כי‬
‫שמעון היה בעבודה‪ .‬היה לה קשה לגדל לבד את הילדים‪ ,‬היה לה קשה עם שמעון‪ .‬גם היה‬
‫לה קשה כלכלית‪ .‬היא חשבה שאין הלימה בין שעות העבודה שלו לבין מה שהוא מכניס‬
‫הביתה‪ ,‬אבל ניסתה להצדיק את זה בכך שהוא לא בעל מקצוע‪ ,‬אלא לומד את המקצוע‪,‬‬
‫ולכן הוא משתכר פחות‪".‬‬
‫ההיעדרויות של קופר מהבית הפכו יותר ויותר תכופות‪ .‬בקיץ‪ ,‬כמה חודשים לפני מותה‬
‫של אורית‪ ,‬הוא הודיע יום אחד שהוא יוצא לשירות מילואים ממושך‪ ,‬ולמשך חמישה‬
‫שבועות רצופים‪ ,‬למעט ביקורים חטופים‪ ,‬לא הגיע הביתה‪ .‬אורית נשארה לשאת לבד בעול‬
‫הבית והטיפול בילדים במהלך רוב תקופת החופש הגדול‪" .‬כשהוא חזר ממילואים‪ ,‬הוא‬
‫הגיע עם בגדים אזרחיים‪ ,‬נקי‪ ,‬מסודר‪ ",‬סיפרה לימים דבורה דורון על רשמיה מביקור‬
‫שקיימו היא ובעלה באותו יום בבית משפחת קופר‪" ,‬אני לא יודעת איך חוזרים ממילואים‬
‫ככה‪ ...‬אבל זה היה נראה לי קצת מוזר‪ .‬היות והוא חזר מאוחר שאלנו אותו למה כל־כך‬
‫מאוחר‪ ,‬אז הוא אמר שבדרך חתכו לו את הצמיגים‪ .‬כשסיימנו את הביקור ירדנו למטה‬
‫וראינו שכל הצמיגים בסדר גמור‪".‬‬
‫כעבור שבועיים קופר נעדר גם מארוחת ערב ראש השנה‪ .‬כשדבורה ניסתה לברר איפה‬
‫היה‪ ,‬קופר השיב ששוב נאלץ לרדוף אחר מישהו שחייב לו כסף‪ .‬אורית החלה לצאת‬
‫בלעדיו‪ .‬לחתונה אליה הוזמנו באותם ימים הופיעה עם אחיה במקום עם בעלה‪ .‬גם‬
‫כשסוף־סוף נפגשו אי אפשר היה להסתיר את המתח בין בני הזוג‪ .‬באחת הפעמים כשהגיעה‬
‫לבקרם שמעה האם את אורית מאיימת על קופר‪" ,‬אתה תראה‪ ,‬אני עוד אעזוב אותך עם‬
‫הילדים‪".‬‬
‫"היתה לנו שיחה על שמעון‪ ",‬סיפרה לימים עדנה ביק‪ ,‬חברה של אורית‪" .‬היא אמרה לי‬
‫שהיא מתלבטת אם לקחת בלש‪ ,‬כי היא חושבת שהוא בוגד בה‪ .‬אני בתמימות ובצחקוקים‬
‫שלי אמרתי לה שזה נשמע לי מאוד הזוי‪ ,‬כי מי תרצה את שמעון‪ .‬כששאלתי אותה למה את‬
‫לא מתגרשת אם כל כך לא טוב לך‪ ,‬אז היא אמרה‪' ,‬מי ייקח שמנה כמוני?' וזהו‪ ,‬בזה זה‬
‫נגמר‪ .‬זאת היתה מין שיחה הזויה‪ ,‬כי בדרך כלל אף פעם לא דיברנו על נושאים שבינו‬
 ‫לבינה‪ ,‬אז זה קצת הפתיע אותי‪".‬‬
‫אורית התלבטה זמן ממושך אם לשתף את הוריה בחשדות‪ .‬לבסוף אזרה אומץ וביקשה‬
‫לדבר ביחידות עם דבורה‪ ,‬אמה‪" .‬אני חושבת שיש לשמעון אישה אחרת‪ ",‬אמרה לה‪.‬‬
‫"איך את יודעת?" שאלה דבורה‪.‬‬
‫"אימא‪ ,‬כל הדברים שלו נעלמים מהבית‪".‬‬
‫"יש לכם בכלל יחסים אינטימיים?"‬
‫"רק כשהוא רוצה‪".‬‬
‫דבורה התלבטה עד כמה להתערב‪ .‬לבעלה לא סיפרה דבר‪ .‬לבסוף הציעה לאורית לדבר‬
‫על זה עם קופר‪ .‬לנסות לברר איתו את העניין‪ .‬עד היום היא לא יודעת אם אורית שמעה‬
‫לעצתה‪.‬‬
‫בסתיו ‪ 1993‬נראה שאורית חוזרת לפתע למסלול‪ .‬אחרי שנים ללא תעסוקה היא מצאה‬
‫עבודה כפקידה במשרדים הראשיים של קופת חולים "מכבי" ברחוב אילת בחולון‪.‬‬
‫לחברותיה סיפרה כמה טוב לה אחרי שנים בהן היתה סגורה בבית להתעורר מדי בוקר‪,‬‬
‫להתלבש ולצאת לעבוד‪ .‬השינוי המרענן ניכר גם בחיצוניותה‪ .‬חברותיה הבחינו שהחלה‬
‫להתלבש יפה‪ .‬היא הסתפרה‪ ,‬והחלה לצבוע את שערה בגוונים‪" .‬עצם זה שאת לא צריכה‬
‫לקום וללבוש את הסמרטוטי בית אלא להתלבש יפה ולצאת לעבודה‪ ,‬זה עושה טוב לבן‬
‫אדם‪ ,‬וגם לאורית זה עשה טוב‪ ",‬העידה עדנה ביק‪ ,‬חברתה‪.‬‬
‫באותם ימים של ראשית החורף עסקה אורית באינטנסיביות בהכנות לקראת מסיבת‬
‫הפתעה שתיכננה לכבוד שלושה אירועים שחלו במקביל‪ :‬יום הנישואין של הוריה‪ ,‬יום‬
‫הולדת שישים לדבורה‪ ,‬אמה‪ ,‬ויציאת האם לפנסיה‪ .‬עדנה שעזרה לה לאפות עוגה למסיבה‬
‫זוכרת שאורית נראתה שמחה במיוחד‪ .‬גם חברה אחרת‪ ,‬ז'קלין הלד‪ ,‬סיפרה שאורית נראתה‬
‫נלהבת באותו יום‪ ,‬כשנכנסה לבקר אותה במשרדה שבמרכז חולון והציגה בפניה את המתנה‬
‫שקנתה לאמה לכבוד המסיבה‪ ,‬כתונת לילה מהודרת‪.‬‬
‫ביום שני‪ 17 ,‬בינואר ‪ ,1994‬בשעות אחר הצהריים‪ ,‬הגיעה אורית עם שני בניה לבקר את‬
‫הוריה‪ ,‬דב ודבורה דורון‪" .‬היה לה מצב רוח מצוין‪ ",‬סיפר דב‪ .‬קופר לקח את הילדים‬
‫להסתפר‪ ,‬ואורית נשארה בבית ההורים‪ .‬היא נכנסה לחדרו של אחיה‪ ,‬ישבה איתו על‬
‫המיטה‪ ,‬ושיתפה אותו בהתרגשות בהכנות למסיבת ההפתעה שתוכננה לשבת‪ .‬כשדבורה‬
‫שבה הביתה‪ ,‬אורית ביקשה ממנה שתקנה לעצמה בגד יפה ליום ההולדת‪ ,‬מבלי להסביר‬
‫מדוע‪ .‬בשבע וחצי‪ ,‬כשהילדים חזרו עם אביהם מהספר‪ ,‬אורית נפרדה מהוריה‪ .‬דבורה עוד‬
‫הפצירה בהם שיישארו לארוחת ערב‪ ,‬אבל אורית סירבה‪ .‬זאת היתה הפעם האחרונה שהוריה‬
‫ראו אותה בחיים‪.‬‬
‫***‬
‫בשש בבוקר למחרת צילצל הטלפון בבית משפחת דורון‪" .‬בוא מהר‪ ",‬הודיע שמעון קופר‬
‫לדב‪ ,‬האב‪ ,‬שהרים את השפופרת‪" ,‬קרה משהו לאורית‪ ".‬כעבור רבע שעה‪ ,‬כשדב נכנס‬
‫לדירתם של קופר ואורית‪ ,‬הוא ראה את בתו שוכבת על צדה על ספת הסלון‪ ,‬כשכפות ידיה‬
‫מונחות אחת על השנייה מתחת לראשה‪ .‬העיניים שלה היו עצומות‪ ,‬והפנים שלוות‪ .‬היא‬
‫לבשה חליפת טרנינג ירוקה ונראתה ישנה‪ .‬דב נגע בלחייה שהיתה חמימה‪ .‬על השולחן‬
‫בסלון עמד בקבוק מים ולידו היו פזורים כדורים וחפיסות כדורים ריקות‪.‬‬
‫דב התקשר למשטרה ולמד"א‪ ,‬ובינתיים ניסה לחפש בעצמו סימנים אפשריים לסיבת‬
‫המוות‪ .‬תחילה בחן את העיניים של אורית‪ .‬מספרי מתח שקרא ידע שבמקרה של חניקה עיני‬
‫הנחנק אמורות לבלוט החוצה‪ .‬אבל העיניים של אורית לא בלטו‪ .‬אחר כך הסתכל על‬
‫הצוואר לראות אם יש סימני חניקה מחבל‪ ,‬ובדק באצבעותיו אם מחיצת האף שבורה‪ .‬הכול‬
‫נראה רגיל‪ .‬דב העיף עוד מבט בכדורים הפזורים‪ ,‬והעריך שבתו התאבדה כנראה‪ .‬מיד אחר‬
‫כך התקשר לדבורה‪ ,‬אשתו‪.‬‬
‫דבורה הגיעה תוך עשר דקות ממקום עבודתה בדרום תל אביב‪ .‬כשנכנסה נפל גם מבטה‬
‫על בקבוק המים שהיה מונח לצד הספה ולידו כעשר חפיסות ריקות של כדורים מסוג‬
‫היפנודורם ואסיוול‪ .‬דבורה ניגשה לקופר וחיבקה אותו ארוכות בבכי‪ .‬אחר כך נכנסה לחדר‬
‫השינה של בני הזוג כדי לנסות להירגע‪ .‬היא צעדה מקיר לקיר‪ ,‬בוכה וצועקת‪.‬‬
‫בינתיים הגיעו לדירה אנשי משטרה ומגן דוד אדום‪ .‬הפרמדיק חיבר את מכשירי ההנשמה‪.‬‬
‫לאורית לא היה דופק והיא לא נשמה‪ .‬האישונים שלה היו מורחבים ולא הגיבו לאור‪ .‬הקו‬
‫על צג המוניטור היה ישר‪ ,‬ולד"ר בוריס נפח‪ ,‬רופא האמבולנס‪ ,‬לא נותר אלא לקבוע את‬
‫מותה‪ .‬הוא כתב בדו"ח הפעולה שלו שמצא כדורים סביב המנוחה‪ ,‬והוסיף שהיא קיבלה את‬
‫הכדורים בערב שלפני‪ .‬האדם היחיד שיכול היה למסור לו את האינפורמציה הזאת היה‬
‫שמעון קופר‪.‬‬
‫אחרי שהוצאה הגופה מהבית התפנה קופר להסביר להוריה מה קרה‪ .‬הוא סיפר לדב‬
‫ולדבורה שבמהלך הלילה אורית עברה לישון בסלון‪ ,‬כי הוא ביקש להירדם‪ ,‬והיא רצתה‬
‫להמשיך לצפות בטלוויזיה‪ .‬בבוקר היא לא העירה אותו כפי שנהגה מדי בוקר והוא איחר‬
‫לקום‪.‬‬
‫"כשהתעוררתי וראיתי שאני מאחר‪ ",‬סיפר קופר‪" ,‬צעקתי לאורית‪' ,‬קומי כבר‪ ,‬קומי כבר‪',‬‬
‫והיא לא קמה‪ ".‬בתוך כל ההתרחשויות וההלם‪ ,‬דב ודבורה דורון לא שמו לב שנכדיהם אינם‬
‫נמצאים בדירה‪ .‬רק בהמשך הבוקר‪ ,‬כשהגיעה לדירה עדנה ביק‪ ,‬חברתה של אורית‪ ,‬היא‬
‫שאלה את קופר מי הכין את הילדים ושלח אותם לבית הספר‪ .‬קופר הסביר לה שכשלא‬
‫הצליח להעיר את אורית והבין שהיא מתה‪ ,‬העיר את הילדים והכין אותם ללימודים‪ ,‬תוך‬
‫שהוא מבקש מהם לשמור על השקט "כי אימא ישנה‪ ",‬ומונע מהם להתקרב לסלון‪ .‬למרבה‬
‫המזל‪ ,‬סיפר‪ ,‬הילדים יצאו בזמן לבית הספר ובכך נחסכה מהם הדרמה שהתחוללה בבית‪.‬‬
‫***‬
‫ההנחה המיידית של דב ודבורה דורון היתה שבתם התאבדה‪ ,‬למרות שלא היתה לכך סיבה‬
‫נראית לעין‪ .‬אורית אמנם חוותה משבר לא פשוט בזוגיות‪ ,‬אבל הם לא הבחינו אצלה בשום‬
‫סימני דיכאון ודווקא בימים שלפני מותה היא נראתה מאוששת ונלהבת מהעבודה החדשה‬
‫שמצאה ומההכנות למסיבת ההפתעה‪ .‬חפיסות הכדורים הריקות שנמצאו לצד גופתה‬
‫והדברים שאמר להם קופר לגבי תחושת הבדידות ודיכאונה המתמשך של אורית בתקופה‬
‫האחרונה‪ ,‬השתיקו את הקול הפנימי שאמר להם שבתם שהיתה פחדנית גדולה לא תעז‬
‫לפגוע בעצמה‪.‬‬
‫"אנחנו לא חשדנו בשום עבירה מצד קופר‪ ",‬הסביר לנו דב דורון את הלך הרוח בשעות‬
‫ובימים שאחרי האסון‪" .‬הדבר היחיד שאני הטחתי בו בפנים היה המתח ביניהם‪ ,‬והבגידה‬
‫בשבועות שלפני‪ .‬הוא לא ענה‪ .‬מצד שני הוא גם לא הכחיש‪ .‬הוא השתדל לא לפגוע בי‪.‬‬
‫באחת הפעמים אמרתי לו‪' ,‬שמעון‪ ,‬אלוהים יודע את האמת‪ ,‬ואני מאמין שיש צדק בשמים‪.‬‬
‫אם אתה חטאת כלפי הבת שלי‪ ,‬יסלח לך אלוהים‪"'.‬‬
‫את סוד נסיבות מותה של אורית החליטו ההורים להשאיר בתוך המשפחה‪ .‬קודם כול כדי‬
‫למנוע מהילדים את התחושה האיומה שאמם זנחה אותם‪ ,‬וגם בגלל הבושה‪ .‬לכן הם אימצו‬
‫בנכונות מלאה את גישתו של קופר שעדיף להסביר למתעניינים שאורית מתה מסרטן‪ ,‬או‬
‫מקסימום להגיד שהיא החליטה לשים קץ לחייה כדי להפסיק את ייסורי המחלה הסופנית‬
‫שהיתה הורגת אותה בכל מקרה‪ .‬חברתה של אורית‪ ,‬ז'קלין הלד‪ ,‬שפגשה את דב ואת דבורה‬
‫דורון זמן קצר אחרי האסון‪ ,‬העזה לשאול אותם מה באמת קרה‪" .‬ז'קלין‪ ,‬היא היתה מאוד‬
‫חולה‪ ",‬ענו לה ההורים קצרות וז'קלין לא הוסיפה לשאול‪.‬‬
‫עדנה ביק‪ ,‬חברתה של אורית‪ ,‬היתה אחת הראשונות ששמעה מקופר את הגרסה‬
‫המפורשת שאורית התאבדה בגלל מחלת הסרטן בה חלתה‪ .‬עדנה לא האמינה‪ .‬היה ברור לה‬
‫שאורית היתה משתפת אותה במשבר שכזה‪ .‬קופר‪ ,‬שהבחין בחשדנותה‪ ,‬הוסיף וסיפר לה‬
‫שלאורית היו חיים לא קלים וגם פירט שדב‪ ,‬אביה‪ ,‬נהג להכות אותה ולהתעלל בה נפשית‪.‬‬
‫לעדנה‪ ,‬שהכירה את אורית שנים‪ ,‬לא היה מושג על מה הוא מדבר‪ .‬אורית אמנם באה מבית‬
‫מחמיר והאב‪ ,‬שהיה מנהל בית ספר הציב דרישות גבוהות לילדיו‪ ,‬אבל אלימות‪ ,‬למיטב‬
‫ידיעתה‪ ,‬מעולם לא היתה שם‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬שההורים עצמם היו שרויים בחוסר בהירות באשר לנסיבות מותה של בתם‪ .‬זמן‬
‫קצר אחרי האסון ביקשה המשטרה לנתח את גופתה של אורית‪ .‬קופר סירב בתחילה‪ ,‬אבל‬
‫דב דורון דחק בו לחתום על הסכמה‪" ,‬כדי שלא תעלינה בעתיד שאלות קשות‪ ".‬קופר נאלץ‬
‫להסכים‪.‬‬
‫כחודש מאוחר יותר קיבלו ההורים בדואר רגיל דו"ח של עמוד אחד בלבד‪ ,‬המפרט את‬
‫סיבת המוות לכאורה‪ .‬שרויים באבלם‪ ,‬לא שאלו את עצמם איך ייתכן שמסמך כה רגיש‬
‫נשלח אליהם באופן כל כך משונה‪ .‬כעבור זמן נגנב הדו"ח מהבית בנסיבות משונות לא‬
‫פחות‪ .‬פורץ נכנס דרך התריס בקומה הראשונה בזמן שדב ודבורה שהו בחו"ל‪ ,‬השאיר בלגן‬
‫אדיר בבית‪ ,‬אבל לא התעניין בתכשיטים‪ ,‬בכסף או במכשירי חשמל‪ .‬הדבר היחיד שלקח‬
‫איתו היה תיק מסמכים‪ ,‬ובתוכו גם הדו"ח המוזר שנשלח אל הוריה של אורית‪.‬‬
‫כשנפגשנו איתם‪ ,‬דב דורון אמר לנו שלמיטב זיכרונו במסמך האבוד נכתב שאורית מתה‬
‫"‪ "due to heart failure‬כלומר‪ ,‬כתוצאה מכשל לבבי‪ .‬דבורה זכרה תוספת בכתב יד‬
‫שבגופה של אורית נמצאו גם "שרידים של כדורים לא מעוכלים"‪ .‬סיבת המוות הזאת‪ ,‬כשל‬
‫לבבי‪ ,‬היוותה לאורך השנים מוצא נוח עבור ההורים‪ :‬כשסיפרו שאורית מתה ממחלה‪ ,‬הם‬
‫אפילו לא הרגישו שהם משקרים‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬אחרי שידור כתבת התחקיר ב"עובדה"‪ ,‬כשאחד המקורות החסויים יציג לי עותק‬
‫של הדו"ח הפתולוגי האמיתי של אורית דורון‪ ,‬יתחילו להתבהר התהיות בדבר אותו דו"ח‬
‫מוזר שקיבלו הוריה של אורית בדואר‪ ,‬כמו גם הסיבות האפשריות לגנבתו‪.‬‬
‫***‬
‫כבר בהלוויה של אורית‪ ,‬שמעון קופר התנהג מוזר‪ .‬ד'‪ ,‬אחיה של אורית‪ ,‬נזכר שכשהגיע‬
‫לבית העלמין ראה את קופר ממתין דקות ארוכות לבד בתוך הרכב‪ ,‬מסרב לצאת‪ .‬כשיצא‬
‫לבסוף וטקס הלוויה החל‪ ,‬התפתח עימות בינו לבין דב דורון‪ ,‬האבא‪ ,‬ממש מעל הקבר‬
‫הפתוח‪ .‬דב השלים אז את כתיבתו של ספר נוסף‪ ,‬וביקש להכניס עותק שלו לקבר‪ .‬קופר‬
‫התפרץ עליו בכעס והאשים אותו שלא היה בסדר כלפי בתו עוד בחייה‪" .‬כאילו שבגלל‬
‫היחס הזה של האבא היא התאבדה‪ ",‬חשה ז'קלין הלד‪ ,‬חברתה של אורית‪ ,‬שהיתה עדה‬
‫לוויכוח‪.‬‬
‫במהלך השבעה הלכה התנהגותו של קופר והפכה ליותר ויותר מוזרה‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא‬
‫בקושי נכח בימי האבל‪ .‬הוריה של אורית ואחיה ישבו רוב הזמן לבד עם אמו ועם אחותו של‬
‫קופר‪ .‬הוא עצמו נהג להיעלם לנסיעות של שעות ארוכות‪ ,‬לעתים עם הילדים ולעתים לבד‪.‬‬
‫דבורה דורון זוכרת שבאחת השיחות שהתקיימו בהיעדרו שאלה לפתע פרידה‪ ,‬אמו של‬
‫קופר‪ ,‬אם לאורית היה סרטן השד‪" .‬לא‪ ,‬מה פתאום?" השיבה דבורה דורון‪.‬‬
‫"כי לפני שהיא מתה‪ ,‬שמעון אמר לי שמצאו לה סרטן כזה‪ ,‬והוא חייב כסף לטיפולים‪.‬‬
‫נתתי לו ‪ 6,000‬שקל‪".‬‬
‫"כשהוא בכל זאת היה מגיע זה היה זוועה‪ ",‬סיפרה לנו דבורה‪ ,‬אמה של אורית‪" .‬הוא‬
‫התחיל להוציא את הבגדים של אורית מהארון‪ ,‬לעשות חבילות ולהוציא מהבית‪ .‬מיד‪ .‬לא‬
‫יודעת לאן הוא לקח את זה‪ .‬ואני הייתי בשוק כזה‪ ,‬שלא הבנתי מה נעשה פה‪ .‬מזל שהייתי‬
‫איתו בחדר ולקחתי דברים נורא יקרים לי שלה‪ ,‬כי אחרת הוא היה לוקח את הכול‪".‬‬
‫ואז‪ ,‬יום אחרי השבעה‪ ,‬קופר פשוט נעלם‪ .‬הוא לקח איתו את שני הבנים ולא השאיר סימן‪,‬‬
‫לא כתובת ולא מספר טלפון‪" .‬זה היה נראה לי מטורף‪ ",‬סיפרה דבורה דורון‪" .‬הייתי אובדת‬
‫עצות‪ .‬לא ידעתי מה לעשות‪ .‬הוא פשוט לקח את הילדים והסתלק‪ .‬הייתי בהלם‪ .‬התחלתי‬
‫לקבל טיפול פסיכולוגי‪ .‬רציתי לקבל כלים להתמודד עם זה‪ .‬לא ידעתי איך אני מתנהגת עם‬
 ‫כל העניין הזה‪".‬‬
‫שבועיים הם לא שמעו ממנו מילה‪ .‬ואז הוא התקשר וסיפר ששכר דירה מחבר בנתניה‪,‬‬
‫עבורו ועבור הילדים‪ ,‬שיש בית ספר ליד הבית‪ ,‬והכול ממש בסדר‪ .‬דבורה ביקשה לדבר עם‬
‫הילדים בטלפון‪" .‬עוד לא‪ ",‬ענה לה קופר‪.‬‬
‫"למה?" תהתה דבורה‪.‬‬
‫"ככה‪ ",‬השיב קופר‪" .‬עוד לא‪".‬‬
‫רק חודשיים אחרי סיום השבעה של אורית זכו דב ודבורה דורון להיפגש עם נכדיהם‪,‬‬
‫כשקופר הגיע עם הילדים לבקר את סבא וסבתא בחג הפורים‪ .‬כשבני ועדי נכנסו עם קופר‬
‫לביתם בחולון‪ ,‬דבורה התנפלה על קופר‪ .‬היא דרשה ממנו את הכתובת החדשה ואת מספר‬
‫הטלפון כדי שיוכלו לשמור על קשר רצוף עם הילדים‪ .‬קופר התרצה לבסוף ונתן להם את‬
‫הפרטים של הדירה בנתניה‪ .‬כעבור שבועיים נסעו דב ודבורה דורון לבקרם‪.‬‬
‫"אני נכנסת לדירת שלושה חדרים‪ ",‬סיפרה לימים דבורה דורון‪" .‬מסודרת להפליא‪ ,‬מטבח‬
‫יפה‪ ,‬תמונות על הקיר‪ ,‬הכול פיקס‪ .‬בחדר הילדים היו שתי מיטות נוער‪ ,‬ועל הרצפה עוד‬
‫שני מזרנים‪ .‬מיד ראיתי סימנים של אישה נוספת בבית‪ ,‬אני הרי לא מטומטמת‪ ,‬אבל לא‬
‫אמרתי שום דבר‪ .‬שמעון סיפר שיש גרושה עם שני ילדים שגרה שתי קומות למעלה‪ ,‬שבאה‬
‫לעזור לו עם הילדים ומביאה לו אוכל‪ .‬הבנתי מיד שיש ביניהם קשר רומנטי‪ .‬לא הייתי‬
‫צריכה הוכחות‪ .‬פשוט ידעתי‪ .‬היה לו בית מוכן מראש‪".‬‬
 ‫פרק ‪:7‬‬

‫לאן נעלמה הרעיה השנייה?‬

‫באחד מאותם ימים של פברואר ‪ ,2010‬כשהייתי שקוע מבוקר עד ערב בניסיונות להשלים‬
‫את הפאזל שיצייר את סיפורו של האלמן הכפול מקיבוץ אייל‪ ,‬יצאנו כמה חברים ממערכת‬
‫"עובדה" לארוחת צהריים במסעדה סמוכה לבניין "שידורי קשת"‪ .‬התיישבתי בפינת השולחן‬
‫טרוד במחשבות‪ .‬הרגשתי שהתחקיר תקוע‪ .‬שוב ושוב הפכתי בפיסות המידע שכבר היו‬
‫בידי‪:‬‬
‫— שמעון קופר היה נשוי שלוש פעמים‪.‬‬
‫— אשתו הראשונה אורית ואשתו השלישית ג'ני נמצאו מתות בשעת בוקר מוקדמת‪.‬‬
‫— לצד גופות השתיים נמצאו כדורי הרגעה ושינה שמקורם לא ידוע‪.‬‬
‫— בליל המוות של שתי הנשים‪ ,‬באופן לא שגרתי‪ ,‬שמעון קופר ישן בחדר אחר בבית אבל‬
‫הוא זה שמצא אותן ללא רוח חיים‪.‬‬
‫— בשבועות ובחודשים לפני מותן של כל אחת מהנשים סיפר קופר לפחות לגורם אחד‬
‫שאשתו במצב נפשי קשה ובדיכאון עמוק‪.‬‬
‫— מיד אחרי מותן של כל אחת מנשותיו מיהר קופר לבנות לעצמו חיים חדשים‪.‬‬
‫היה ברור לי שלמרות השאלות המטרידות שהעלו הממצאים‪ ,‬מידע שכזה‪ ,‬מעורר תהיות‬
‫ככל שיהיה‪ ,‬לא מספיק בשביל לבסס שידור כתבת תחקיר‪ ,‬במיוחד על רקע העובדה‬
‫שהמשטרה סגרה את תיק החקירה בעילה של חוסר אשמה‪ .‬שיתפתי את החברים סביב‬
‫השולחן בלבטים‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬העיר אחד מהם‪" ,‬אתה כל הזמן אומר 'היה נשוי שלוש פעמים' ומספר על שתיים‬
‫בלבד‪ :‬אורית וג'ני‪ .‬מה עם האישה השנייה?"‬
‫הוא צדק‪ .‬את הפנייה לאישה השנייה דחיתי מאז תחילת התחקיר‪ .‬בשבועות הראשונים‬
‫של העבודה לא ידענו עליה כמעט מאום‪ :‬לא שם‪ ,‬לא מספר טלפון‪ ,‬לא מקום מגורים‪ .‬חשוב‬
‫מכך‪ ,‬לא היה בידינו שום פרט על חייה המשותפים עם קופר‪ .‬רינת ושרית‪ ,‬בנותיה של ג'ני‪,‬‬
‫סיפרו שקופר‪ ,‬בפעמים הבודדות שדיבר על אותה אישה שנייה‪ ,‬טען שהיא לא ממש היתה‬
‫אשתו‪ ,‬אלא בעיקר המטפלת של ילדיו אחרי מותה של אורית‪ .‬לדבריו‪ ,‬כשגילה באיחור‬
‫שבמקום לדאוג לילדים נהגה להתעלל בהם‪ ,‬קם ועזב אותה מיד‪ .‬כך שבאותו שלב נטיתי‬
‫לחשוב שלפני שנגיע לסיפור של האישה השנייה יש עדיין דברים דחופים יותר לגלות‬
‫בסיפוריהן של אורית וג'ני‪.‬‬
‫מידע נוסף ומשמעותי על האישה השנייה של קופר הגיע במפתיע‪ .‬בעקבות ביקורו של‬
‫צפניה מור־חיים‪ ,‬אביה של ג'ני‪ ,‬אצל הוריה של אורית הוא החליט‪ ,‬נסער‪ ,‬להתייעץ עם‬
‫קרוב משפחה‪ ,‬חוקר פרטי במקצועו‪ ,‬וזה יצא לברר פרטים על עברו של קופר‪ .‬בסופה של‬
‫חקירה קצרה הוא מסר למשפחתה של ג'ני טיוטה מלאת חורים‪ ,‬אבל כזאת שהכילה לא‬
‫מעט פרטים חדשים על קופר‪ ,‬כולל על אשתו השנייה‪ .‬שמה של האישה‪ ,‬כך למדנו מהמידע‬
‫שהשיג החוקר‪ ,‬הוא שרונה בן־אור‪ ,‬היא מתגוררת בנתניה‪ ,‬ועבדה בעבר כמזכירה רפואית‪.‬‬
‫שרונה היתה נשואה לקופר כשנה וחצי בלבד עד שהתגרשו‪ .‬נסיבות הפרידה לא היו‬
‫ברורות‪.‬‬
‫מיהרתי לסיים את ארוחת הצהריים‪ ,‬וחזרתי למערכת נחוש לדבר עם האישה השנייה‪,‬‬
‫משוכנע ששיחת טלפון מוצלחת איתה עשויה להפיח בתחקיר חיים חדשים‪ .‬בסביבות חמש‬
‫אחר הצהריים חיברתי את מכשיר ההקלטה וחייגתי‪ .‬שרונה‪ ,‬יתברר לי אחר כך‪ ,‬היתה‬
‫בדרכה מהעבודה הביתה‪ ,‬כשהטלפון הנייד צילצל במכוניתה‪ .‬כשענתה‪ ,‬מיהרתי להציג את‬
‫עצמי ואת נושא השיחה‪.‬‬
‫"אני מכין כתבה על מקרה שקרה בקיבוץ אייל‪ .‬בחור בשם שמעון קופר שהיית נשואה לו‬
‫נכון‪ "?...‬שאלתי‪.‬‬
‫יש מקרים מעטים בהם אתה יכול להרגיש איך נשימתו של אדם מעברו השני של הקו‬
‫נעתקת‪ .‬זה היה אחד מהם‪.‬‬
‫"וואי וואי‪ ,‬זה‪ ...‬אני חייבת לחנות כי אתה תכף מזמין לי אמבולנס‪ ",‬ענתה שרונה‬
‫בבהלה‪" .‬חכה רגע‪ ,‬תן לי לחנות בדיוק הגעתי לחנייה בבית‪ ,‬שנייה‪ .‬תראה אני חיה היום עם‬
‫בן זוג שלא מכיר את הסיפור‪ .‬אני‪ ...‬טוב תן לי לחנות‪ ...‬וואי איך הגעת אלי‪ ,‬אלוהים? טוב‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אני צריכה אוויר‪ .‬אני איתך‪ .‬למה עושים תחקיר‪ ,‬כאילו?"‬
‫"האמת שהייתי מעדיף לספר לך את זה פנים אל פנים‪ ,‬אבל היה איזשהו מקרה מוות‬
‫עכשיו בקיבוץ אייל של בחורה שהוא היה נשוי לה‪".‬‬
‫"לא נכון!‪ ...‬אוי‪ ,‬סליחה שצעקתי לך באוזן‪ ...‬השערות עומדות לי‪".‬‬
‫"כי מה‪ ,‬למה?"‬
‫"כי הוא הרג אותה‪ .‬תקשיב עמרי‪ ...‬גם אשתו הראשונה מתה‪ ,‬אתה יודע?"‬
‫"כן‪ ,‬אני יודע‪".‬‬
‫"אני הייתי מועמדת‪ ,‬אני ניצלתי ברגע האחרון‪ ...‬אני אעזור לך‪ ...‬תבין רק שאני פוחדת‪...‬‬
‫זה משהו שהיה לפני המון־המון שנים‪ .‬אני אספר לך את הכול‪ ...‬לבחור הזה אני נתתי חצי‬
‫מהחיים שלי‪ ,‬וחצי מהכסף שלי‪ ...‬אני‪ ,‬בגלל הבן אדם הזה הגעתי לדברים שאתה לא‬
‫מאמין‪ ...‬אתם מתמודדים עם פושע מתוחכם ברמות שלא היו מביישות אף סרט ברמה הכי‬
‫גבוהה שיכולה להיות בהוליווד‪".‬‬
 ‫"אבל‪ ,‬למה את אומרת שאת היית הבאה בתור?"‬
‫"למה? כי אני מצאתי בבית מלא כדורי שינה‪ ...‬מוסתרים‪".‬‬
‫קבענו להיפגש‪ .‬הנחתי את השפופרת ודהרתי לקומה השלישית של בניין "שידורי קשת"‪.‬‬
‫באחד מחדרי העריכה ישבו מגישת "עובדה" אילנה דיין עם דורון גלעזר העורך‪ ,‬ואיל גונן‪,‬‬
‫עורך המשנה‪ .‬התפרצתי פנימה‪.‬‬
‫"תקשיבו‪ ",‬כמעט צעקתי‪ ,‬מתקשה לעצור את ההתרגשות‪" .‬נראה לי שאנחנו יושבים על‬
‫סיפור ענק‪".‬‬
‫כעבור יומיים הגיעה שרונה לפגישה במשרדו של עורך "עובדה"‪ .‬גלעזר העורך‪ ,‬ליאת‬
‫התחקירנית ואני ישבנו איתה‪ .‬שרונה היתה אז על סף גיל חמישים‪ ,‬אישה נאה‪ ,‬מבועתת‬
‫בעליל‪ .‬היא סיפרה שעברו שנים עד שהצליחה להתאושש מהשריטה שחרט בה קופר‪ ,‬האיש‬
‫שהיא רוצה "למחוק לא רק מהמחשב אלא גם מהגיבוי‪ ",‬ועוד יותר זמן עבר עד שמצאה‬
‫אהבה חדשה‪ .‬ודווקא עכשיו‪ ,‬כשסוף־סוף נכנס בן זוג חדש לחייה‪ ,‬אחד שלא יודע דבר על‬
‫עברה עם קופר‪ ,‬פרצנו לפתע גם אנחנו לחייה‪.‬‬
‫במשך שעות ארוכות ניסינו בכוחות משותפים לשכנע אותה להסכים לספר את סיפורה‬
‫למצלמה‪ .‬אחרי מאמצים רבים השתכנעה‪ ,‬בתנאי שתצולם בהצללה וכשקולה מעוות‪.‬‬
‫במהלך הימים הבאים הספיקה שרונה להתחרט עוד כמה פעמים‪ ,‬עד שלבסוף התיישבה‪,‬‬
‫רועדת‪ ,‬לריאיון המצולם‪ .‬הריאיון שסיפק לנו את ההזדמנות הראשונה מאז התחלנו בתחקיר‬
‫לשמוע ממקור ראשון איך נראו היחסים עם קופר מהצד של האישה‪.‬‬
‫***‬
‫שרונה בן־אור‪ ,‬בת יחידה לאנטונינה וישראל בודנשטיין‪ ,‬זוג הורים ניצולי שואה‪ ,‬התחתנה‬
‫לראשונה כשהיתה בת ‪ .19‬נישואי הבוסר הסתיימו בגירושין תוך הסכמה וידידות כעבור‬
‫חמש שנים ושני בנים משותפים‪ .‬את בעלה השני שרונה הכירה כשהתנדבה במשמר האזרחי‬
‫בנתניה‪ .‬הוא היה בלש במשטרה‪ ,‬גבר נשוי‪ ,‬שעזב את הבית כדי להתחתן איתה‪ .‬גם הפעם‬
‫התקוות לזוגיות יציבה הסתיימו בגירושין מהירים‪ .‬היא היתה אז רק בת ‪ ,32‬אבל כבר‬
‫גרושה פעמיים עם שני ילדים קטנים‪ ,‬ועדיין כמהה לאהבה ולזוגיות‪ .‬ואז נכנס שמעון קופר‬
‫לחייה‪.‬‬
‫"אצלי זה התחיל משיחת טלפון‪ ",‬היא פתחה‪" .‬הייתי מנויה במדור היכרויות‬
‫לפנויים־פנויות‪' ,‬עלוני קשר' שמו‪ ,‬והוא התקשר‪ .‬הוא סיפר שהוא גרוש‪ ,‬שיש לו שני‬
‫ילדים‪ ,‬והוא עובד בעבודה מאוד מיוחדת שהוא לא יכול לספר עליה בטלפון‪ ,‬אבל זה קשור‬
‫לביטחון המדינה‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬כשנפגשנו‪ ,‬הוא גילה לי שמדובר במוסד‪ ,‬אפילו תיאר לי‬
‫איך נראה הבסיס בגלילות‪ ,‬וגם פירט על סיפור נפילתו בשבי הסורי‪ .‬אחרי כמה שיחות‬
‫טלפון שכאלו החלטנו שאנחנו רוצים להכיר‪" .‬הפגישה הראשונה היתה אצלי בבית‪.‬‬
‫מההתחלה הוא הקפיד כל הזמן לומר לי שהוא לא מבין איך בחורה מסודרת‪ ,‬נקייה ויפה‬
‫כמוני מתאהבת בבחור כמוהו‪ ,‬כי כבר אז הוא היה קצת מלא‪ .‬אבל אני בכלל לא הסתכלתי‬
‫על החיצוניות שלו‪".‬‬
‫"מה הקסים אותך?" שאלתי‪.‬‬
‫"השקט הפנימי שלו‪ ,‬הדיבור העדין‪ ,‬המילים‪ .‬כל הזמן מילים יפות‪ ,‬כל הזמן‪ ,‬בלי הפסקה‪:‬‬
‫כמה אני אוהב אותך וכמה את טובה‪ ,‬הכול עם המון דאגה‪ .‬הייתי מתעטשת? הוא היה נעמד‪.‬‬
‫הייתי אומרת כואב לי? כוס מים‪ ,‬לטיפה‪ .‬אחר כך הוא גם פיזר מתנות לי ולכל הסובבים‪.‬‬
‫כשאני מסתכלת על זה בדיעבד‪ ,‬יש לו חוש מיוחד לקלוט נשים במצוקה‪ ,‬נשים שמחפשות‬
‫אהבה‪ .‬אני הייתי אחת כזאת‪ .‬חיפשתי אהבה‪ ,‬והוא ידע להעניק המון לאישה שהיא לבד‬
‫ומחפשת איזשהו מקום לשים עליו את הכתף‪".‬‬
‫"ידעת שהוא משקר לך שהוא גרוש?" שאלתי‪.‬‬
‫"בהתחלה לא‪ .‬רק אחרי שהקשר התחזק הוא הסביר לי שלמעשה כשהוא דיבר איתי‬
‫בטלפון בפעם הראשונה זה היה יום או יומיים לפני הגט הסופי ובסוף משהו השתבש‬
‫ואורית‪ ,‬אשתו‪ ,‬לא הגיעה לרבנות‪ .‬הכול הוא הפיל עליה‪ ,‬וגם ידע לבכות עם דמעות‬
‫אמיתיות על מה שהיא מעוללת לו ומעוללת לילדים‪ .‬הוא גם סיפר שאורית מטופלת‬
‫בכדורים‪ ,‬שהיא מיועדת להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי ושהיא מאיימת להתאבד‪".‬‬
‫מההתחלה‪ ,‬סיפרה שרונה‪ ,‬היה מדובר מבחינתה ברומן גלוי‪ .‬לדבריה‪ ,‬גם קופר לא ניסה‬
‫להסתיר את הקשר‪ .‬היא הציגה אותו בפני החברים שלה ובפני הוריה‪ ,‬ובאחת ההזדמנויות‬
‫קופר אף הביא איתו את בניו לארוחה משפחתית בביתה‪ .‬היה נראה שקופר מעביר בהדרגה‬
‫את מרכז חייו לדירתה בנתניה‪ ,‬אבל למעשה נעדר כמעט כל הזמן מהבית‪ .‬לשרונה זה לא‬
‫נראה מוזר‪ ,‬כי מרגע שהחלו להתראות קופר התריע שיהיו ימים ארוכים שהיא לא תשמע‬
‫ממנו בשל עבודתו הסודית במערכת הביטחון‪ .‬הוא הסביר לה שסיפור הכיסוי שלו במוסד‬
‫הוא עבודה לכאורה במפעל הצעצועים "יצירה"‪ ,‬משם הוא נשלח למשימות עלומות מחוץ‬
‫לגבולות המדינה‪.‬‬
‫"הוא היה למשל דואג שיתקשרו אלי אנשים‪ ,‬ידווחו לי שהוא שוהה במשימה בחו"ל ולא‬
‫יכול לדבר‪ ,‬וידרשו בשלומי‪ ",‬סיפרה שרונה‪ .‬כדי לתרץ היעדרות אחרת דיווח לה קופר‬
‫בשיחה "קטועה ומוזרה" שהוא נמצא בתוך צוללת ושייקח זמן עד שיחזור‪ .‬באחת הפעמים‪,‬‬
‫כשלכאורה חזר מאחת מאותן פעילויות חשאיות‪ ,‬קופר לקח את שרונה למה שהגדיר "בית‬
‫בטוח"‪ ,‬דירה אליה חוזרים אנשי מוסד אחרי פעילות בחו"ל‪ .‬כשהגיעו לדירה בחולון‬
‫המפתח חיכה מתחת למחצלת במפתן הבית‪ .‬הדירה עצמה היתה חשוכה וריקה‪ ,‬למעט‬
‫טלפון חוגה אחד שהיה בה‪.‬‬
‫"עכשיו אני מרגישה כמו מטומטמת‪ ,‬אבל אז האמנתי כמו פתי לכול‪ ",‬סיפרה בכנות‪,‬‬
‫"בשלב מסוים‪ ,‬עם התפתחות הקשר‪ ,‬הבטן שלי אמרה שמשהו לא בסדר‪ ,‬אבל כשאתה אוהב‬
‫אתה עיוור למה שרע‪ ,‬למה שלא נכון‪ .‬בדיעבד בא לי לתת לעצמי שתי סטירות לחי‪ ,‬אבל זו‬
‫לא חוכמה‪".‬‬
‫ככל שהתארך הריאיון עם שרונה ונוספו פרטים חדשים לסיפור שכבר הכרנו‪ ,‬ניסיתי‬
‫לראות איך‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬מתכתב הסיפור שלה עם הסיפורים של אורית וג'ני והקשר שלהן עם‬
‫קופר‪ ,‬כפי ששמעתי מבני משפחתן ומחברותיהן‪ .‬לא היה אפשר להתעלם למשל מהדפוס‬
‫החוזר של יחסי הקרבה שבנה קופר עם הוריהן של הנשים‪" .‬שמעון כל הזמן אמר לאבא‬
‫שלי‪' :‬אני איבדתי אבא בגיל מאוד צעיר‪ .‬אתה האבא שאין לי‪ "',‬סיפרה שרונה‪" .‬אבא שלי‪,‬‬
‫מצדו‪ ,‬קיבל את הבן שהוא תמיד רצה‪".‬‬
‫גם בפעמים הספורות שאצל הוריה של שרונה התעוררו ספקות לגבי סיפוריו של קופר‪,‬‬
‫הוא ידע להרגיע אותם‪ .‬כשתהו‪ ,‬למשל‪ ,‬מדוע הוא נעדר מאחת מארוחות החג‪ ,‬התקשר קופר‬
‫ממקום רועש במיוחד‪ ,‬ובקול עמום אמר שהוא נמצא בתוך מסוק‪ .‬בפעם אחרת הופיע חבוש‬
‫בידו וסיפר שנפצע בפעילות מבצעית‪" .‬כשהוא הגיע בפעם הראשונה הוא אמר‪' ,‬כל‬
‫הרכבים שעומדים מסביב הם כאן כדי לשמור עלי‪ "',‬סיפרה לימים אנטונינה בודנשטיין‪,‬‬
‫אמה של שרונה‪" .‬פעם אחת הוא הגיע עם טנדר כזה ישן‪ ,‬והסביר שזה במיוחד כדי שהוא‬
‫לא יעורר תשומת לב ולא ידעו מי הוא‪ .‬הוא סיפר לי שהוא נפל בשבי‪ ,‬הסתתר במרתף אצל‬
‫איזו זקנה‪ ,‬השב"כ חילץ אותו עם הליקופטרים‪ ,‬ושיחררו אותו במנחת במלון 'כרמל'‬
‫בנתניה‪".‬‬
‫מדי פעם היה קופר מבקש מאנטונינה כדורי הרגעה מסוג ואליום‪ ,‬לצורך הפעילות‬
‫המבצעית‪ ,‬כמובן‪ .‬הוא סיפר לה שהוא מופקד על אסירים בבית המעצר באבו כביר‪ ,‬וכדי‬
‫לבלות זמן רב יותר עם שרונה‪ ,‬הוא צריך לשים את הכדורים בקפה של האסירים עליהם‬
‫הוא שומר‪ .‬כך הם נרדמים‪ ,‬והוא חופשי יותר להיות עם שרונה‪" .‬האמנתי לו‪ ",‬סיפרה‬
‫אנטונינה‪" ,‬נתתי לו מדי פעם‪ ...‬בערך כל עשרה או עשרים יום הוא ביקש‪".‬‬
‫גם להוריה של שרונה הבטיח קופר שהוא עומד להתגרש בקרוב‪ ,‬שהעיכוב הוא תוצאה‬
‫של ביורוקרטיה‪ .‬קופר הסביר שכשייפרד מאשתו באופן סופי הוא מתעתד לקחת את ילדיו‬
‫אליו‪ ,‬ולשם כך יזדקקו שרונה והוא לבית גדול יותר‪ .‬סיפוריו היו כל כך משכנעים‪ ,‬שישראל‬
‫בודנשטיין‪ ,‬אביה של שרונה‪ ,‬החליט לממן לבני הזוג את מרבית התשלום לרכישת הבית‬
‫המשותף‪ .‬את יתרת הסכום‪ ,‬כך הוסכם‪ ,‬ישלם קופר אחרי שיתגרש‪ ,‬מכספי מכירת הדירה‬
‫של אורית ושלו‪.‬‬
‫הם בחנו יחד דירות בשכונת רמת פולג בנתניה‪ ,‬אבל בסוף החליטו לבנות בית פרטי על‬
‫אדמה ביישוב פרדסיה שבלב השרון‪ .‬החוזה לרכישת הבית בפרדסיה נחתם בכיכר העצמאות‬
‫בנתניה ב־‪ 30‬בנובמבר ‪ 1993‬כשלושה חודשים לפני מותה של אורית‪ .‬אחרי שבודנשטיין‬
‫האב חתם על הצ'קים‪ ,‬ניגש אליו קופר וחיבק אותו בהתרגשות‪.‬‬
‫***‬
‫ב־‪ 17‬בינואר ‪ 1994‬הודיע קופר לשרונה שהלילה ייעדר מהבית כי עליו לשמש בייביסיטר‬
‫לילדיו‪ .‬הוא הסביר שפרודתו‪ ,‬אורית‪ ,‬צריכה לצאת וצפויה לחזור מאוחר‪ ,‬ולכן ייאלץ‬
‫להישאר ללון בדירתם בתל כביר‪ .‬הוא מיהר להרגיע את שרונה והבטיח שלא יישן עם‬
‫אורית בחדר השינה‪ ,‬אלא על הספה בסלון‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬בשבע בבוקר‪ ,‬כשהיתה עסוקה בהכנת ילדיה לבית הספר‪ ,‬צילצל הטלפון בביתה‬
‫של שרונה‪ .‬על הקו היה קופר‪" .‬אני לא אשכח לעולם את השיחה הזאת‪ ",‬סיפרה לי‪" .‬בקול‬
‫רועד‪ ,‬בבכי‪ ,‬הוא אומר לי‪' ,‬שיר )כך כינה קופר את שרונה‪ ,‬ע״א(‪ ,‬אורית התאבדה‪ .‬מצאתי‬
‫אותה במיטה עם מלא כדורים‪ '.‬לקחתי את זה מאוד קשה‪ .‬הרגשתי המון רגשות אשמה‪,‬‬
‫למרות שבחיים שלי לא ראיתי אותה‪ ,‬לא דיברתי איתה‪ ,‬כלום‪ .‬בכל מה שקשור לאורית‬
‫חייתי מסיפורים‪ .‬בכל זאת‪ ,‬זה הרגיש כמו מכבש שעובר עלי‪ .‬באותו הבוקר הייתי אמורה‬
‫להתחיל עבודה חדשה‪ ,‬אבל הרגליים פשוט לא סחבו אותי‪ .‬לא הפסקתי לבכות‪".‬‬
‫באחד מימי השבעה על אורית‪ ,‬בשעת ערב מאוחרת כשהדירה בתל כביר כבר היתה ריקה‪,‬‬
‫הגיעה שרונה‪ ,‬מלווה באביה‪ ,‬לנחם את קופר‪ .‬זאת היתה הפעם הראשונה שהיא זכתה‬
‫להציץ בחייו האחרים של בן זוגה‪ .‬שרונה התקשתה להבין כיצד מי שמגדיר את עצמו‬
‫כבכיר בשירותי הביטחון גר בדירה דלה כל כך‪ ,‬אבל בכניסה הבחינה בשורת מדפים עליהם‬
‫מוצבים גביעים ומגני הערכה‪ .‬זה התאים לתיאוריו של קופר על התמחותו באמנויות לחימה‬
‫וקצת הרגיע אותה‪.‬‬
‫את קופר מצאו שרונה ואביה בעיצומן של אריזות קדחתניות באחד החדרים‪ .‬היא ראתה‬
‫שהוא גידל זקן לאות אבל‪ ,‬ולשאלתה הסביר שבחר לנהוג כך מתוך כבוד למשפחתה של‬
‫אורית ולילדים‪ .‬אחר כך ביקש ממנה ומאביה להכניס את החפצים שאירגן לתוך שקיות‬
‫ולקחת אותם לנתניה‪.‬‬
‫יום אחרי השבעה על אורית נחת קופר עם שני בניו בדירתה של שרונה‪" .‬אני הייתי‬
‫בהיסטריה טוטאלית‪ ",‬היא נזכרת‪" .‬זה נורא לא פייר להיות חכם בדיעבד‪ ,‬אבל בתוכי‬
‫הבנתי שמשהו לא בסדר‪ .‬זה משהו מבפנים‪ .‬אתה מרגיש שמשהו פה לא נכון‪ ,‬אבל בכל‬
‫פעם שאתה תוהה לגבי משהו אתה מקבל אליבי‪".‬‬
‫"בכל זאת‪ ",‬הקשיתי‪" ,‬לא נראה לך מוזר שגבר עובר לדירה שלך עם שני ילדיו יום אחרי‬
‫השבעה על אשתו?"‬
‫"כשאתה נכנס למערכת יחסים אחרי תקופה שאתה כל כך מחכה למשהו האמיתי‪ ,‬אולי‬
‫אתה לא ממש רוצה לראות‪ .‬היום זה אוכל אותי‪".‬‬
‫בימים הראשונים‪ ,‬סיפרה שרונה‪ ,‬היא חששה בעיקר מהאופן שבו יציגו את הסידור החדש‬
‫להוריה של אורית שלא ידעו כמובן על הרומן הממושך שהתנהל מאחורי גבה של בתם‪.‬‬
‫קופר‪ ,‬כתמיד‪ ,‬בא עם פתרון‪ .‬הוא ביקש משרונה שתציג את עצמה בפני ההורים‪ ,‬דב ודבורה‬
‫דורון‪ ,‬כמטפלת לילדים‪ ,‬ושבשום אופן לא תגלה להם על סיפור האהבה שנמשך כבר שנים‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬אחרי שיחלפו מספר חודשים של חיים משותפים‪ ,‬תיאר קופר את תוכניתו לשרונה‪,‬‬
‫יספרו להוריה של אורית שבמהלך הזמן בו טיפלה בילדים התפתח ביניהם סיפור אהבה‪.‬‬
‫לשרונה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬לא היה ממש זמן לחשוב על הדברים ובטח שלא לעכל אותם‪ .‬מהרגע‬
‫הראשון היתה עסוקה בסידורים שדרש המצב החדש‪ :‬היא רשמה את ילדיו של קופר‬
‫למוסדות הלימוד‪ ,‬קנתה להם בגדים‪ ,‬אירגנה את הבית מחדש למגורים משותפים‪ ,‬ובכלל‬
‫טרחה על העיצוב העדין של המרקם המשפחתי שהשתנה באחת‪ .‬ואם כל זה לא הספיק‪ ,‬זמן‬
‫קצר אחרי שעברו לגור יחד שמעון קופר כבר דחף את שרונה בכיוון חדש‪ :‬נישואין‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬בשלב זה היא ממש לא רצתה לשמוע על האפשרות הזו‪ ,‬אבל קופר פתח במסע‬
‫שכנועים שהופנה בעיקר אל הוריה‪ ,‬והשתמש בנימוקים רגשיים לצד טיעונים כלכליים‪.‬‬
‫חתונה‪ ,‬כך הסביר‪ ,‬תפחית משמעותית את תשלומי המסים על הבית שנרכש בפרדסיה‪.‬‬
‫אנטונינה‪ ,‬האם‪ ,‬התנגדה לרעיון‪ .‬לעומתה האב‪ ,‬ישראל‪ ,‬שחלם על משפחה לבתו‪ ,‬צידד‬
‫בהתלהבות‪" .‬הייתי אז בלי עבודה‪ ",‬סיפרה שרונה‪" ,‬תקועה בתוך בית‪ ,‬מגדלת ילדים‪ ,‬לא‬
‫הבנתי בשביל מה אני צריכה טבעת‪ ,‬כל כך מיותר‪ .‬מצד שני רציתי משפחה יציבה סוף־סוף‪,‬‬
‫ובנוסף היה גם לחץ אדיר מצד אבא שלי לחתונה‪".‬‬
‫הם התחתנו לבסוף ב־‪ 18‬במאי ‪ .1995‬החופה נערכה בחוג המשפחה המצומצם‪ :‬אמו של‬
‫קופר‪ ,‬אחותו ומשפחתה‪ ,‬הוריה של שרונה‪ ,‬הילדים של שניהם‪ ,‬וקומץ חברים‪ .‬את הוריה של‬
‫אורית‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר‪ ,‬בחרו בני הזוג הטריים שלא לעדכן בחדשות המשמחות‪.‬‬
‫דב ודבורה דורון למדו על הנישואין מנכדיהם שבאחד הביקורים סיפרו ש"אבא שבר כוס‪".‬‬
‫"מתי?" תהתה דבורה‪.‬‬
‫"כשהיה רב‪ ",‬השיבו הילדים‪.‬‬
‫***‬
‫שרונה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬הבינה את גודל הטעות זמן קצר אחרי החתונה‪ .‬זה התחיל מהתקפי קנאה‬
‫של קופר‪ .‬אחרי שהגרוש הראשון שלה היה מגיע עם זוגתו החדשה בחג להביא פרחים או‬
‫סלסילת ממתקים‪ ,‬קופר היה נוזף בה נמרצות על כך ששמרה על קשר עם הגברים הקודמים‬
‫בחייה‪ ,‬ונהג להשליך בהפגנתיות את המתנה לפח‪ .‬בהמשך שרונה החלה לחשוד שקופר לא‬
‫נאמן לה‪ .‬הוא נעדר מהבית תכופות‪ ,‬פעמים רבות בעקבות שיחות טלפון בהולות שהזעיקו‬
‫אותו לצו שמונה במילואים‪ .‬את הלילות שנשאר בבית היה קופר מבלה בטיולים ממושכים‬
‫עם כלבת הזאב שלהם‪ ,‬אותה רכשה שרונה לבקשתו כדי שתשמור עליו מ"אויבים שצבר‬
‫במהלך תקופות קודמות בעבודה‪ ",‬ומעביר את הזמן בשיחות ממושכות בטלפונים ציבוריים‪.‬‬
‫החשדות של שרונה‪ ,‬כך יתברר מאוחר יותר‪ ,‬היו מבוססים‪ .‬יום אחד הופיע קופר בהפתעה‬
‫בביתה של עדנה ביק‪ ,‬חברתה של אורית‪ ,‬אשתו הראשונה‪ .‬אחרי שיחת נימוסים קצרה וכוס‬
‫קפה‪ ,‬קופר ביקש להשתמש בטלפון הביתי‪ .‬הוא הסביר שזו שיחה אישית‪ ,‬פרש לדבר באחד‬
‫מחדרי הילדים בבית וסיים רק כעבור חצי שעה‪ .‬כשהגיע חשבון הטלפון בסוף החודש‪,‬‬
‫עדנה הבחינה שהוא גבוה מהרגיל‪ .‬בירור בבזק העלה שמישהו התקשר לאתר היכרויות‬
‫טלפוניות‪ ,‬ונכנס למשך זמן ארוך לתיבת ההודעות הפרטית‪ .‬עדנה התקשרה לקופר לברר‬
‫אם זה הוא‪ .‬הוא הודה מיד‪ ,‬התנצל‪ ,‬והגיע כדי להחזיר את הכסף‪ .‬עדנה‪ ,‬מצדה‪ ,‬הודיעה לו‬
 ‫שמוטב שלא יגיע יותר‪.‬‬
‫ואז התחילו גם קשיים כלכליים‪ .‬בתחילה‪ ,‬כדי להתגבר על המצוקה‪ ,‬החלו בני הזוג ללוות‬
‫כספים בשוק האפור‪ .‬אחר כך בחר קופר בטקטיקה אחרת והחל להפנות להוריה של שרונה‬
‫בקשות תכופות לסיוע כלכלי‪ .‬באחד הימים הגיע קופר לאנטונינה‪ ,‬אמה של שרונה‪ ,‬והפציר‬
‫בה להלוות לו בדחיפות ‪ 15,000‬שקל להם הוא נזקק‪ ,‬לדבריו‪ ,‬כדי להשתחרר מהחוזה עם‬
‫המוסד‪ .‬קופר הסביר שמדובר ב"קנס" אותו הוא נדרש לשלם בשל רצונו להתיר את החוזה‬
‫ולעזוב‪.‬‬
‫אנטונינה‪ ,‬שחשדה התעורר‪ ,‬ביקשה טופס דרישת תשלום‪ .‬לדבריה‪ ,‬קופר דחה אותה‬
‫תחילה בתירוצים שונים‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬כשהתעקשה‪ ,‬הביא לה מסמך החתום על ידי "אדון‬
‫שוורץ"‪ ,‬שישמש לכאורה כקבלה מהמוסד‪ .‬אנטונינה נתנה את הכסף‪.‬‬
‫שרונה סיפרה לנו בבושה גדולה איך קופר והיא סחטו כספים במרמה מאמו וגם מהוריה‬
‫של אורית‪ ,‬אשתו הראשונה‪ .‬דבורה דורון אישרה‪ ,‬בעקבות שאלתנו‪ ,‬כיצד "שרונה טילפנה‬
‫יום אחד ואמרה לי ששמעון חולה מאוד‪ ,‬והוא צריך לקבל טיפול‪ ,‬אבל פה בארץ אין את‬
‫הטיפול הזה וצריך לנסוע לארצות הברית‪ .‬אמרתי לה שמה שאני יכולה לעזור זה ‪5,000‬‬
‫שקלים‪ .‬זה מה שיש לי‪ .‬הם באו למחרת אחר הצהריים‪ .‬הוא ישב בכיסא שלידה ברכב כולו‬
‫לבן‪ ,‬חצי מת‪ ,‬עם הפה פתוח‪ ,‬בקושי נושם‪ .‬נורא נבהלתי‪ .‬בימים שאחרי כל פעם צילצלתי‬
‫לשאול מה נשמע‪ ,‬ושרונה השיבה 'כן‪ ,‬הוא כבר קיבל טיפול‪ ,‬מצב הרוח שלו יותר טוב‪ ,‬והוא‬
‫כבר עושה שטויות עם האחיות שם והכול בסדר‪ '...‬חשבתי שזה לא יכול להיות‪ .‬אני יודעת‬
‫שבחמישה ימים אי אפשר להבריא‪ .‬התחלתי להבין שיש פה משהו מסריח‪".‬‬
‫שאלתי את שרונה איך הסכימה לשתף פעולה עם תרגילי הונאה כאלו‪" .‬זה דבר שאני‬
‫מתביישת בו‪ ,‬זה עבורי כתם עד היום‪ ",‬ענתה לי‪" .‬היינו במצוקה כספית‪ ,‬והוא העלה את‬
‫הרעיון‪ .‬כשדבורה שאלה אותי לגבי מצבו של קופר‪ ,‬כבר לא יכולתי להגיד את האמת‪ .‬מה‬
‫אני אגיד לה‪ ,‬ששמעון לא באמת חולה? חייתי בבית‪ ,‬וידעתי על דברים שהוא עושה‪ ,‬אבל‬
‫לא יכולתי לצאת עם זה החוצה‪ ,‬כי לא היה לי באמת למי לספר את זה‪".‬‬
‫יום אחד הודיע קופר לשרונה שבכוונתו לרכוש רכב טנדר חדש‪ ,‬כדי שכל המשפחה‬
‫המאוחדת‪ ,‬בני הזוג וארבעת הילדים‪ ,‬יוכלו לנסוע יחד‪ .‬שרונה שהיתה מודעת למצב‬
‫הכלכלי המעורער מחתה‪ .‬זה לא עזר לה‪ .‬כשהגיע מעמד התשלום‪ ,‬קופר הודיע ששכח את‬
‫תעודת הזהות‪ ,‬וההלוואה שנלקחה לצורך תשלום על הרכב‪ ,‬כמו גם הרכב עצמו‪ ,‬נרשמו על‬
‫שמה של שרונה‪.‬‬
‫עברו עוד מספר ימים וקופר שיתף את אשתו בתוכנית שהגה לצורך מימון הרכישה‬
‫היקרה‪ :‬הוא ידווח שהמכונית שרכשו נגנבה וכך יוכלו לקבל את כספי הביטוח‪ .‬שרונה‪,‬‬
‫מבוהלת‪ ,‬הזהירה אותו‪ ,‬לדבריה‪ ,‬שלא יוציא את התוכנית אל הפועל‪ ,‬אבל זה היה מאוחר‬
‫מדי‪ .‬קופר כבר החליף את לוחיות הזיהוי ברכב החדש‪ ,‬והתלונן במשטרה על גנבה‪ .‬לשרונה‬
‫זה נודע רק כשסיפר לה על כך כבדרך אגב‪ ,‬כשיצאו ערב אחד לסרט בקניון בנתניה‪ .‬הוא‬
‫הזהיר אותה‪ ,‬כך סיפרה‪ ,‬שכשחוקר הביטוח ישאל שאלות מוטב ש"תסתום את הפה‪" ".‬היית‬
‫צריך לראות את המבטים שלו‪ ",‬סיפרה לי שרונה‪" .‬זה משהו שאני לא יכולה לתאר‪ .‬מבטי‬
‫רצח של מטורף‪ .‬אני אפילו לא יודעת איך להסביר את זה‪ .‬כאילו שמבהירים לך שאתה לא‬
‫מוגן יותר‪".‬‬
‫המשטרה עלתה מהר מהצפוי על התרמית‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬כשקופר שהה כביכול בשירות‬
‫מילואים‪ ,‬קיבלה שרונה שיחת טלפון שדיווחה לה כי בעלה עצור בתחנת המשטרה בחולון‪.‬‬
‫היא מיהרה לשם ונלקחה בעצמה לחקירה‪ .‬ההכחשות הנמרצות שלה בהתחלה‪ ,‬כדי להגן‬
‫עליו‪ ,‬התחלפו בווידוי אותו מסרה בבכי‪ .‬נגד שניהם הוגש כתב אישום‪ .‬בית המשפט הרשיע‬
‫את קופר בהונאה‪ ,‬והתייחס לשרונה כמי שנגררה בעל כורחה אחריו‪ .‬היא יצאה מהפרשה‬
‫ללא רישום פלילי ועם בושה גדולה‪.‬‬
‫אבל גם הבושה התגמדה מול העלבון כשגילתה שאת הלילה בסופו נתפס בעלה לא‬
‫העביר קופר בפעילות מבצעית במילואים‪ ,‬כפי שאמר לה‪ ,‬אלא בביתה של אלמנה מחולון‪,‬‬
‫בחורה בשם חני‪ ,‬אותה הגדיר עוד קודם בפני שרונה כ"ידידה" שלו‪.‬‬
‫נסערת פנתה שרונה לבזק על מנת לקבל את פלטי שיחות הטלפון של קופר‪ ,‬ואז גילתה‪,‬‬
‫כבר לא באמת להפתעתה‪ ,‬שמרבית השיחות שלו בשבועות האחרונים יצאו אל אותה‬
‫אלמנה מחולון‪ .‬היא פנתה לחוקר פרטי כדי שיאשש את חשדותיה‪ ,‬אבל הבינה שלא תוכל‬
‫לממן את החקירה היקרה‪ .‬החוקר‪ ,‬שהבין מהר על מה מדובר‪ ,‬הספיק לצייד אותה בעצת‬
‫חינם‪ :‬לכי אל הורייך‪ ,‬אמר לה‪ ,‬וספרי להם הכול‪ .‬עד אז שרונה לא העזה לפנות אליהם‪.‬‬
‫היא היתה נשואה בשלישית‪ ,‬אחרי שתי מערכות נישואין כושלות‪ ,‬לגבר שזכה להערצה מצד‬
‫אמה ובעיקר מצד אביה‪ ,‬ולא יכלה לעמוד בבושה של כישלון נוסף ופירוק המשפחה‪.‬‬
‫אבל עצתו של החוקר עשתה את שלה‪ .‬שרונה החליטה להיפגש ביחידות עם אמה בבית‬
‫ההורים‪ .‬היא סיפרה על הכול‪ :‬ההונאות‪ ,‬השקרים‪ ,‬התיק הפלילי‪ ,‬וגם הבגידה‪ .‬האם‪,‬‬
‫הקשיבה בסבלנות‪ ,‬וכשהחלה לענות הוכתה בתה בתדהמה‪.‬‬
‫אנטונינה סיפרה לשרונה שכבר תקופה ארוכה קופר מתלונן בפני ההורים שהמצוקה‬
‫הכלכלית הכניסה את שרונה לדיכאון עמוק‪ ,‬שהיא נוטלת כדורים‪ ,‬ושהיא מאיימת‬
‫להתאבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬סיפרה אנטונינה‪ ,‬הזהיר קופר את ההורים שהוא חושש שבתם הבזבזנית‬
‫תפסיד את הכספים והרכוש שתקבל מהם בירושה‪ ,‬ולכן הפעיל עליהם לחץ גדול‪ ,‬ובסופו‬
‫של דבר גם שיכנע אותם‪ ,‬לשנות את הצוואות שלהם לטובתו‪ ,‬ולהגדיל משמעותית את‬
‫האחוזים אותם יקבל אחרי מותם מהבית בפרדסיה‪.‬‬
‫בצוואה שחתמו ההורים כשנה אחרי רכישת הבית‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1994‬הוסכם כי בהתאם‬
‫לסכום שהשקיע ברכישה‪ ,‬חלקו של קופר יהיה עשרים אחוז‪ ,‬ואת היתר תקבל שרונה‪.‬‬
‫שנתיים אחר כך‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1996‬בעקבות מסע השכנועים של קופר‪ ,‬עידכנו הוריה של‬
‫שרונה את הצוואה‪ ,‬וחתמו שאחרי מותם יחולק הנכס שווה בשווה בין בתם לבין קופר‪ .‬את‬
‫כל השינויים המפליגים האלה לטובתו של קופר על חשבון בתם עשו הוריה של שרונה‬
 ‫מאחורי גבה‪ .‬אמה הסבירה לה שחששו להרע את מצבה הנפשי עליו סיפר להם קופר‪.‬‬
‫"אני יושבת אצל אמא שלי ומקבלת סטירת לחי‪ ",‬סיפרה לנו שרונה‪" .‬פתאום אני‬
‫מתעוררת‪ ,‬וחוזרת אחורה לסיפור של אורית‪ .‬ואני מתחילה לבנות לעצמי פאזל‪ ,‬שאפילו‬
‫עבורי נראה כל כך הזוי‪ .‬אלה דברים שאתה בדרך כלל רואה בסרטים‪ ,‬לא אצלך בבית‪".‬‬
‫לשרונה ולאמה לא היה מושג איך ממשיכים מכאן‪ .‬ישראל בודנשטיין‪ ,‬האב‪ ,‬העריץ את‬
‫קופר‪ ,‬הרעיף עליו במשך חודשי הנישואין אהבה וכספים‪ ,‬ובעיקר ראה בו את מי שגאל את‬
‫בתו היחידה מחיים של בדידות‪ .‬לבסוף‪ ,‬כמו שדברים מהסוג הזה מתרחשים בדרך כלל‪,‬‬
‫הכול נפתח‪ ,‬בלי הרבה תכנון מוקדם‪ ,‬בארוחת צהריים משפחתית באחת השבתות‪ .‬כולם‬
‫ישבו סביב השולחן‪ ,‬גם הילדים של קופר ושלה‪ ,‬כששרונה החליטה לחשוף הכול‪.‬‬
‫אביה מיהר נסער לקומה העליונה של הבית‪ ,‬יצא למרפסת הקטנה של חדר השינה ופרץ‬
‫בבכי‪ .‬אחר כך ירד למטה‪ ,‬התקשר לפרידה אמו של קופר‪ ,‬ודרש ממנה להגיע מיד‪ ,‬הוא‬
‫יממן לה את המונית מחולון‪ .‬קופר עצמו השתולל מכעס וניפץ את מכשיר הטלפון הנייד‬
‫של שרונה‪.‬‬
‫משם הדרך לגירושין מכוערים היתה קצרה‪ .‬שרונה טענה שקופר מאיים עליה‪ ,‬בשלב‬
‫מסוים היא אף ביקשה מהוריה שיעברו לגור בביתם בתורנות עד שהוא יעזוב‪ ,‬מחשש שיפגע‬
‫בה‪.‬‬
‫גם אנטונינה‪ ,‬אמה של שרונה‪ ,‬טענה שבאחד הוויכוחים ביניהם איים עליה קופר ש"ירצח‬
‫אותה ויעלים אותה‪ ".‬היא התלוננה במשטרה‪ ,‬אבל התיק נגנז בתואנה שממילא הגט קרוב‬
‫והזוג עומד להפריד כוחות‪ .‬לבסוף השתכנע בית המשפט והוציא נגד קופר צו הרחקה‬
‫מהבית‪ .‬בניו נשארו בטיפולה של שרונה למשך עוד כמה ימים‪ ,‬עד שקופר עזב יחד איתם‪.‬‬
‫הסכם הגירושין הסופי הושג ב־‪ 20‬בנובמבר ‪ ,1996‬אחרי שהוריה של שרונה הפקידו בידיו‬
‫של קופר צ'ק בסך ‪ 180‬אלף שקלים‪ ,‬סכום גבוה מזה שהגיע לו עבור חלקו במימון הבית‪,‬‬
‫בתנאי שיסיר מראש כל טענה עתידית כלפיהם‪.‬‬
‫***‬
‫כמה ימים אחרי שקופר יצא מחייה התפנתה שרונה לערוך סדר וניקיון בבית בפרדסיה‪.‬‬
‫במחסן היא מצאה אוסף עשיר של קלטות פורנו ובמרתף התגלתה כמות מרשימה של שרוכי‬
‫נעליים צבאיות‪ .‬כשהגיעה לחדר השינה וניגשה לרוקן את מגירות השידה שעמדה בסמוך‬
‫לצד של קופר במיטה‪ ,‬מצאה שם‪ ,‬מוחבאות בחלל שבין המגירה האחרונה לבין הרצפה‪,‬‬
‫כשש חפיסות סגורות של כדורי שינה והרגעה מסוג אסיוול‪ ,‬ואליום ולניטין‪ .‬שרונה לא‬
‫צרכה כדורים שכאלה‪ ,‬ולמיטב ידיעתה‪ ,‬גם קופר לא השתמש בהם‪.‬‬
‫כשמצאה שרונה את חפיסות הכדורים הסגורות ונזכרה בסיפורה של אמה‪ ,‬לא נזקקה‬
‫לדמיון פרוע במיוחד כדי לשער למי יועדו כדורי ההרדמה מלכתחילה‪.‬‬
 ‫פרק ‪:8‬‬

‫דיירים חדשים בבית‬

‫הכדורים‪ .‬חפיסות הכדורים הסגורות שמצאה שרונה בשידת המיטה‪ .‬קופסאות הכדורים‬
‫הריקות סביב מיטתה של אורית‪ .‬עשרות הכדורים שהיו פזורים בחדר בו נמצאה ג'ני ללא‬
‫רוח חיים‪ .‬שביל הכדורים שהוביל אותנו מתחילת התחקיר‪ ,‬לא נסתר גם מעיניהם של‬
‫הפרמדיקים והחוקרים שהגיעו בעקבות קריאתו של קופר לביתו בקיבוץ אייל בבוקר מותה‬
‫של ג'ני‪ .‬כשקופר נשאל על סיבת המוות האפשרית של אשתו הצביע על חפיסות הכדורים‬
‫שמצא ליד מיטתה וסיפר שבעבר כבר ניסתה להתאבד‪ .‬אבל איכשהו נתיב הכדורים הזה לא‬
‫הוביל את החוקרים לשום מקום‪.‬‬
‫ד"ר יורי איזנבורג ציין את הדברים בדו"ח הפטירה‪ ,‬אבל אלה לא התחברו לו לתמונה‬
‫רפואית ברורה‪ .‬סוגי הכדורים שנמצאו לצד המיטה‪ ,‬בעיקר פסיכיאטריים‪ ,‬לא היו מקבוצת‬
‫הבנזודיאזפינים המשמשים בדרך כלל להתאבדות‪ .‬למיטב ידיעתו של ד"ר איזנבורג‪ ,‬חלק‬
‫מהכדורים לא היו מסוגלים כלל לגרום למותו של אדם‪" .‬בדרך כלל במקרים כאלה כאשר‬
‫ברור לי שמדובר בהתאבדות אני מנסה למנוע את הסבל המיותר מהמשפחה‪ ,‬ומנסה למנוע‬
‫מהמשטרה לשלוח את הגופה לנתיחה‪ ",‬העיד‪" .‬פה‪ ,‬להפך‪ .‬ניסיתי לדחוף את המשטרה‬
‫לנתיחה‪ .‬לתת להם רמז שאני לא בטוח בסיבת המוות‪".‬‬
‫הרמז של הדוקטור היה בוטה‪ .‬באופן חריג מהמקובל במקרים בהם נמצאים כדורים סביב‬
‫הגופה‪ ,‬הקפיד ד"ר איזנבורג לציין בתעודת הפטירה של ג'ני ש"הסיבה למוות אינה ידועה‪".‬‬
‫הוא כתב אמנם ש"אין לשלול התאבדות בעזרת הכדורים‪ ",‬אך הוסיף ש"לא ידוע בוודאות‬
‫ש)המנוחה( לקחה את הכדורים‪ ",‬וש"אין הוכחה לכך ללא ניתוח שלאחר המוות‪ ".‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬ברובריקה המתאימה בטופס לא ציין ד"ר איזנבורג כי יש חשד לרצח‪ ,‬ורק חתם את‬
‫דבריו בצמד המילים‪" ,‬לטיפול המשטרה‪".‬‬
‫על אף שגם בעיני השוטרים שהגיעו לבית באותו הבוקר נראתה הסיטואציה כולה מוזרה‬
‫ביותר‪ ,‬החל מהשקט המאשים של הבעל ועד האופן המפורש שבו איזכר את מצבה הנפשי‬
‫של אשתו וגורמיו‪ ,‬חשב מפקד תחנת משטרת טייבה‪ ,‬סגן ניצב מנשה יצחק‪ ,‬שאין צורך‬
‫לנתח את הגופה‪ .‬שתי סיבות המוות האפשריות שהציג קופר‪ ,‬התאבדות ומוות כתוצאה‬
‫מהפסקות נשימה ליליות‪ ,‬אינן מחייבות בדרך כלל עיכוב קבורה‪ .‬אבל העובדה שבזירה לא‬
‫נמצא מכתב התאבדות‪ ,‬וגם בקלטת של ג'ני שהשמיע לו קופר היא דיברה בתסכול על‬
‫יחסיה עם הקיבוץ אבל לא הזכירה כל כוונה לפגוע בעצמה‪ ,‬עוררה אי־נוחות אצל סנ"צ‬
‫יצחק שהחל לחשוד שלא מדובר במוות טבעי‪ .‬בניגוד לנטייתו הראשונית‪ ,‬הורה לשלוח את‬
‫הגופה לנתיחה שלאחר המוות‪.‬‬
‫חוקר המשטרה התורן חיים עראג'י זימן את קופר לחתום על טופס ההסכמה לנתיחה‪ ,‬אבל‬
‫נענה בסירוב עיקש‪ .‬במזכר המשטרתי שכתב החוקר עראג'י הוסבר שקופר מסרב לחתום כי‬
‫איבד אמון במשטרה‪ .‬רק ביום ראשון‪ ,‬יומיים אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬בעקבות דין ודברים‬
‫בתחנת משטרת טייבה‪ ,‬קופר הבין שהגופה תנותח עם הסכמתו או בלעדיה‪ ,‬ונאלץ לאשר‬
‫את ההליך‪.‬‬
‫לחבריה של ג'ני שהגיעו לניחום אבלים הסביר קופר את התנגדותו הנחרצת לבקשת‬
‫המשטרה לנתיחה שלאחר המוות בכך שאחרי פטירת אמו ואשתו הראשונה בוצעו בהן‬
‫נתיחות כאלה‪ .‬מראה גופותיהן המושחתות‪ ,‬הסביר קופר לאורחים הנדהמים‪ ,‬גרם לו‬
‫לטראומה ארוכת שנים‪" .‬אני לא אוכל לעמוד בזה שוב‪ ",‬חתם‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬בשיחת הרקע שקיימנו עם קופר לקראת התחקיר ב"עובדה"‪ ,‬הסביר גם לנו למה‬
‫התנגד לביצוע הנתיחה בגופתה של ג'ני‪" .‬גם אימא שלי וגם אשתי‪ ,‬אם ילדי‪ ,‬בלוויה עצמה‪,‬‬
‫אני הלכתי לזהות אותן‪ ...‬הן היו מלאות בדם‪ .‬התכריכים‪ ,‬הכול היה מלא בדם‪".‬‬
‫"למה?" תהתה בפניו ליאת לויאן‪ ,‬התחקירנית‪.‬‬
‫קופר‪" :‬אחרי נתיחה יש דם‪".‬‬
‫ליאת‪" :‬נעשתה נתיחה שלאחר המוות?"‬
‫קופר‪" :‬כן‪ ,‬גם לאימא שלי‪ .‬אפשר לבדוק בלי שום בעיה‪ .‬אפשר לבדוק את זה‪".‬‬
‫בדקנו‪ .‬אמו של קופר מעולם לא עברה נתיחה שלאחר המוות‪.‬‬
‫***‬
‫תיק משטרה מספר ‪ 09-328685‬לחקירת מותה של ג'ני מלמד־קופר התנהל כבר מתחילתו‬
‫ברשלנות מקוממת‪ .‬לזירה לא הובאה מעבדה ניידת שתוכל לבחון את הממצאים‪ .‬הכדורים‬
‫שנמצאו לצד המיטה של ג'ני נאספו ללא רישום‪ ,‬ולאחר כחודשיים צורפו לכדורים שנתפסו‬
‫בבית בחיפוש מאוחר‪ ,‬מבלי שניתן יהיה להבחין איזו ראיה הושגה מיד לאחר המוות‪ ,‬ואיזו‬
‫נתפסה לאחר מכן‪ .‬התיק עצמו נחקר בתחנה המשטרה הקטנה של טייבה‪ ,‬מבלי שהוקם‬
‫צוות חקירה מיוחד )צח"מ( כנהוג במקרים כאלה‪ .‬ייתכן שצוות שכזה‪ ,‬בעל ניסיון בחקירות‬
‫רצח מורכבות‪ ,‬היה מגלה בשלב מוקדם בהרבה את דבר מותה של אישה נוספת ‪ 15‬שנים‬
‫קודם לכן‪.‬‬
‫אבל גם כשגילו חוקרי משטרת טייבה את נסיבות מותה המוזרות של האישה הראשונה‪,‬‬
‫אורית דורון‪ ,‬הם הסתפקו בשיחת טלפון לא ממצה עם הוריה‪ ,‬דב ודבורה דורון‪ .‬אל שרונה‪,‬‬
‫האישה השנייה של קופר‪ ,‬החוקרים כלל לא הגיעו בשלב הזה‪.‬‬
‫חקירתו של קופר עצמו התנהלה על המנעד הרחב שבין אדישות לאגרסיביות לא יעילה‪.‬‬
‫את העדות הראשונית שמסר קופר בביתו‪ ,‬סגן ניצב יצחק לא רשם בזמן אמת‪ ,‬ונאלץ לשחזר‬
‫אותה מזיכרונו זמן רב אחרי המוות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אחרי שבועות של שקט יחסי בחקירה‪,‬‬
‫בזמן שקופר זומן לחקירה בתחנת המשטרה‪ ,‬ניצלו החוקרים את ההזדמנות וניסו לפרוץ‬
‫בכוח לחיפוש בביתו‪ ,‬מבהילים שם את בנו החייל ששהה בחופשה מהצבא‪ .‬החיפוש עצמו‬
‫לא הביא לממצאים משמעותיים‪.‬‬
‫בחקירותיו במשטרה שיתף קופר פעולה לכאורה‪ .‬למקרא הפרוטוקולים נראה שהוא‬
‫כמעט משתעשע מהצגת גרסאות מתחלפות באוזני החוקרים‪ .‬בשלב הזה תוצאת נתיחת‬
‫הגופה של ג'ני טרם התקבלה‪ ,‬וקופר המשיך להוליך את החוקרים בנתיב ההתאבדות כסיבת‬
‫המוות‪ .‬תיאוריו במשטרה היו דומים למה שסיפר לחברותיה של ג'ני מאי קאופמן )לפני‬
‫המוות( ופאני לירז )אחרי המוות(‪ ,‬והמשיכו את הקו שהציג ביום המוות לד"ר איזנבורג‪,‬‬
‫הרופא‪ ,‬ולסגן ניצב מנשה‪ ,‬מפקד תחנת המשטרה‪.‬‬
‫"בשישה חודשים אחורה לפני האסון היא ניסתה פעם־פעמיים לבלוע כדורים‪ ",‬טען קופר‬
‫באחת מחקירותיו בפני השוטר רימון וואהבי‪.‬‬
‫"למה אתה מתכוון?" תהה החוקר‪.‬‬
‫"מספר פעמים היא אמרה שכבר נמאס לה מכל המידור שלה מכל הקיבוץ‪ ,‬וכל מה‬
‫שאנחנו חווים שמה‪ ",‬השיב קופר‪ ,‬ובהמשך הוסיף‪" ,‬היא אמרה לי מספר פעמים שנמאס לה‬
‫מהחיים והיא לא יכולה להמשיך בצורה כזאת‪ .‬היא גם אמרה את זה לילדים‪ ...‬אז‪ ,‬לא‬
‫חשבתי שזה יגיע למה שיקרה‪ .‬אני לא יודע אם לקרוא לזה ניסיונות אובדניים‪ .‬היא אמרה‬
‫שנמאס לה מצורת החיים הזאת‪".‬‬
‫קופר לא שמר את עדותו לחוקרים בלבד‪ .‬כפי שעשה לפני מותה של ג'ני‪ ,‬גם הפעם הוא‬
‫עלה לשידור בתוכנית מאזינים ברדיו‪ ,‬שוב ב״רדיו ללא הפסקה״‪ ,‬אבל הפעם בשעת לילה‬
‫מאוחרת אצל המגיש יוסי סיאס‪ .‬בשיחה שהתקיימה שישה שבועות אחרי מותה של ג'ני‬
‫תהה סיאס‪ ,‬נרעש מהסיפור האישי הקשה ששמע מהמאזין קופר‪ ,‬מדוע אשתו שמה קץ‬
‫לחייה‪" .‬מה היה בעצם הקוד שהביא את האישה היקרה הזאת ללא רוצה יותר לחיות‪ ,‬תעשה‬
‫הכול כדי לא להיות כאן?" שאל המגיש באמפתיה‪.‬‬
‫"היינו נתונים ללחץ מאוד מאוד גדול מצד היישוב בו אנחנו חיים‪ ",‬השיב קופר בשקט‪.‬‬
‫"היא גם כתבה שיתעוררו שאלות ברגע של אחרי‪ ,‬והתסכול הוא תסכול ברמות מטורפות‪".‬‬
‫במהלך השיחה חשף קופר מידע דרמטי נוסף‪" :‬הילדים ידעו שהיא נמצאת במצב נפשי קשה‬
‫לאור מה שחווינו פה כמשפחה‪ ,‬ולביטחון שלי או יותר לשקט שלי אני גם העלמתי את‬
‫האקדח שהיה לה‪ .‬החבאתי אותו‪ .‬לא ידעתי לאן זה הולך לאחר שהיא לקחה את שני‬
‫הילדים )שרית ועדי( ואמרה להם שהיא לא יודעת מה יהיה ביום של אחרי‪".‬‬
‫רק ב־‪ 18‬בפברואר ‪ ,2010‬כחצי שנה אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬נחקר קופר לראשונה על מותה‬
‫של אורית‪ ,‬אשתו הראשונה‪ .‬בעוד שאצל ג'ני ניתב את החוקרים להתאבדות כסיבת המוות‪,‬‬
‫על אורית הסביר קופר שהיא מתה כתוצאה מבעיה בריאותית‪" .‬אני לא זוכר מתי היא‬
‫נפטרה‪ ",‬ענה קופר בתשובה לשאלת החוקר‪" .‬גילו לה גידול בחזה‪ ,‬אני מתכוון בשד‪ .‬זה‬
‫ציסטה‪ ,‬לא גידול‪ ...‬לנו אמרו שזה גוש שומן‪".‬‬
‫"תאר לי את נסיבות מותה‪ ",‬ביקש החוקר‪.‬‬
‫"קשה לי‪ ",‬השיב קופר‪" .‬זה לא ידידה‪ ,‬זה חלק שני ממני‪".‬‬
‫החוקר‪ ,‬שהתרשם כנראה שאורית נפטרה מסרטן‪ ,‬המשיך בשאלות בכיוון‪" :‬כשגילו‬
‫לאורית את הגידול בחזה‪ ,‬האם שיתפתם מישהו בזה?"‬
‫"היא לא רצתה שאף אחד ידע‪ ",‬המשיך קופר את הקו‪" .‬רק חברה אחת‪ ,‬שמה ז'קלין‪,‬‬
‫ובעלה ישראל‪ ...‬בהתחלה דיברתי עם חמותי דבורה על הגידול אבל לא התייחסו לזה‪.‬‬
‫סיפרתי להם את זה בדיעבד אחרי שאורית נפטרה‪".‬‬
‫באף מקום בחקירה הראשונה במשטרה לא העלה קופר בפני השוטרים את האפשרות‬
‫שאורית התאבדה‪ .‬גם לא כאשר נשאל במפורש לגבי דמיון אפשרי בין נסיבות מותן של‬
‫שתי נשותיו‪ ,‬אורית וג'ני‪ .‬רק אחרי שתוצאות נתיחת גופתה של ג'ני יגיעו לידיו‪ ,‬יתהפכו‬
‫גרסאותיו של קופר לגבי נסיבות מותן של נשותיו‪ .‬את גרסת ההתאבדות של ג'ני הוא ידביק‬
‫לאורית‪ ,‬ואת המוות כתוצאה ממחלה עליו רמז במקור אצל אורית‪ ,‬ייחס לג'ני‪.‬‬
‫לא רק להטוטיו של קופר בחדר החקירות בילבלו את השוטרים‪ .‬בחקירתה הראשונה‬
‫בקיבוץ בבוקר המוות של אמה ג'ני‪ ,‬נשמעה רינת‪ ,‬הבת הבכורה‪ ,‬כמי שאין לה כל חשד‬
‫כלפי קופר‪" .‬לא היו בעיות בבית‪ ,‬במשפחה‪ ,‬ולא היו שום בעיות בין אימא שלי לבין בעלה‬
‫הנוכחי‪ ",‬אמרה אז לחוקר המשטרה‪" .‬לא היו גילויי אלימות מצד אף אחד מבני המשפחה‪...‬‬
‫ולא היו שום סימנים המעידים על אלימות בתוך הבית‪ ".‬בהמשך אותה חקירה רינת אף‬
‫אישרה את אחת מגרסאותיו של קופר‪ ,‬לפיהן "לאימא שלי היו בעיות בנשימה‪".‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬אפשר לייחס את הגרסה הזו להתרחשויות בבית פנימה בימי השבעה‪ .‬קופר‬
‫הקפיד לעדכן את רינת ושרית‪ ,‬בנותיה של אשתו המנוחה‪ ,‬שהוא עומד לקראת מלחמה‬
‫גדולה מול הקיבוץ הזומם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬לזרוק אותו מהבית‪ .‬הוא ביקש את עזרתן‪ ,‬והסביר‬
‫שבעת הזאת כולם צריכים להיות מאוחדים‪ .‬וכך קרה שדווקא רינת‪ ,‬עם היסטוריית היחסים‬
‫המתוחה שלה עם קופר‪ ,‬מיהרה להתייצב לצדו‪ .‬באחת מהפעמים הרבות בהן תיאר בפני‬
‫האחיות את המצב לפרטיו‪ ,‬היא אף חיבקה אותו בחום‪.‬‬
‫חששותיו של קופר לא היו מופרכים‪ .‬הלחישות בשבילי הקיבוץ בדבר מעורבותו‬
‫האפשרית במותה של ג'ני תורגמו לפעולות נמרצות להרחקתו מהיישוב‪ .‬ב־‪ 14‬באוקטובר‬
‫התכנסה בקיבוץ ישיבה מיוחדת לדון בעניין‪ .‬בהצבעה שהתקיימה בסופה‪ ,‬צידדו ‪102‬‬
‫חברים בהרחקתו של קופר‪ ,‬לעומת אחד שהצביע בעד הישארותו‪ .‬למחרת הודיע מזכיר‬
‫הקיבוץ‪ ,‬גיל שגיא‪ ,‬לקופר‪ ,‬שעליו לפנות את הבית בתוך שלושים ימים‪.‬‬
‫קופר סירב כמובן‪ ,‬והקיבוץ הגיש תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא בדרישה לפנותו‬
‫מהבית‪ .‬הטענה‪ :‬קופר אינו חבר קיבוץ‪ ,‬הרשות שלו לגור ביישוב כבן זוגה של ג'ני היתה‬
‫זמנית‪ ,‬ובעקבות פטירתה הנכס אמור לחזור לקיבוץ‪ .‬קופר טען מנגד שהליך שיוך הבתים‬
‫בקיבוץ הסתיים‪ ,‬ולפיכך הבית הוא רכושו‪ .‬ייקחו עוד חודשים ארוכים של התדיינויות עד‬
‫שבית המשפט יורה לקופר ובניו לעזוב את הבית‪.‬‬
‫כמה ימים לפני ראש השנה‪ ,‬כחודש וחצי אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬כינס קופר את בנותיה‪,‬‬
‫רינת ושרית מלמד‪ ,‬לפגישת חירום‪ .‬בהתחלה זו נשמעה כמו עוד שיחה בה יביע חשש מפני‬
‫הסילוק שמתכנן לו הקיבוץ‪ ,‬אבל הפעם לקראת הסוף‪ ,‬קופר שלף מסמך‪" .‬הוא אמר לשרית‬
‫ולי‪' ,‬אני צריך שתעזרו לי‪ ',‬וביקש שנחתום לו על מסמך שאנחנו מאשרות בקשה לצו קיום‬
‫צוואה‪ ",‬סיפרה לנו רינת‪" .‬הוא אמר שזה בעצם מסמך שאומר 'שאתן עוזרות לי עכשיו‬
‫במלחמה נגד הקיבוץ‪ ',‬וביקש שלא נספר על כך לאיש‪ .‬כל הסיטואציה היתה מבלבלת‪.‬‬
‫אנחנו אחרי אסון‪ ,‬לא יודעות מה לחשוב‪ ,‬לא ממש מבינות מי לצדנו ומי לא‪ ,‬אז חתמנו‪.‬‬
‫מיד אחר כך שאלתי אותו אם יש צוואה‪ .‬הוא ענה‪' ,‬לא שאני יודע‪"'.‬‬
‫כעבור כמה ימים נסעו הבנות לחגוג את ראש השנה עם המשפחה בבית הדודים בני ומירי‬
‫מור־חיים‪ .‬ערב החג‪ ,‬בטרם מלאו שלושים למותה של ג'ני‪ ,‬התנהל באווירה מדוכדכת‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬בבוקר החג הראשון‪ ,‬כשרינת ושרית התעוררו הן שמעו מבעד לדלת חדרן שיחה‬
‫נרגשת בין דודתן מירי‪ ,‬לסבתא‪ ,‬שרה מור־חיים‪ .‬מירי סיפרה שבלילה חלמה על ג'ני‪ .‬בחלום‬
‫הופיעה ג'ני עירומה ואמרה שקר לה‪ ,‬ארון הבגדים שלה ריק‪ ,‬ואין לה מה ללבוש‪ .‬מירי‬
‫סיפרה שבכתה תוך כדי החלום‪ ,‬והבטיחה לג'ני שתעזור לה ותדאג לה לבגדים‪.‬‬
‫רינת ושרית הסתכלו אחת על השנייה‪ ,‬ומיד קפצו מהמיטה‪" .‬על מה דיברתן?" שאלה‬
‫רינת ראשונה‪" .‬תגידו‪ ,‬אתן רוצות לספר לנו משהו ששמעון אמר לכן לא להגיד?" החזירה‬
‫מירי בשאלה‪ .‬הבנות שתקו כמה שניות‪ ,‬אחריהן סיפרה רינת על המסמך עליו הורה להן‬
‫קופר לחתום‪ .‬אחרי מבט נוסף שהחליפה עם שרית‪ ,‬אחותה‪ ,‬החליטה לספר על סוד נוסף‬
‫ששמרו בחשאיות לבקשת קופר‪.‬‬
‫***‬
‫יום אחרי סיום השבעה על מות אמה הופתעה שרית מלמד לגלות אישה לא מוכרת מבשלת‬
‫במטבח הבית בקיבוץ אייל‪ .‬קופר הבחין בסימן השאלה על פניה של שרית‪" .‬תכירי‪ ,‬זאת‬
‫מאשה‪ ",‬אמר לה‪" .‬היא תעבור לגור פה בינתיים כדי לעזור לי עם עבודות הבית‪ :‬לנקות‪,‬‬
‫לסדר‪ .‬זה סיוע שמגיע לי כיוצא משרד הביטחון‪ ".‬תוך זמן קצר גילתה שרית שמאשה לא‬
‫באה לבד‪ .‬באותו יום עבר לגור בבית גם נער מתבגר‪.‬‬
‫"ומי זה?" שאלה שרית את קופר‪ .‬הוא ענה שהנער הוא בעל צרכים מיוחדים‪ ,‬והסביר‬
‫שעוד לפני מותה של ג'ני‪ ,‬העלו שניהם את האפשרות לאמץ אותו‪ .‬קופר הוסיף שכבר‬
‫תקופה ארוכה הוא בקשר עם הנער‪ ,‬ועכשיו במסגרת פרויקט אימוץ מיוחד של משרד‬
‫הביטחון הוא החליט להביא אותו "לישון כמה לילות בבית‪ ,‬לא לתקופה ארוכה‪ ",‬ובכך‬
‫להגשים את צוואתה הלא כתובה של ג'ני‪ .‬שרית הופתעה‪ .‬אמה מעולם לא דיברה איתה על‬
‫האפשרות לאמץ ילד‪.‬‬
‫יעבור עוד קצת זמן עד שיתברר לשרית ולרינת ש״הנער המאומץ״‪ ,‬שבעבר כבר שמעו‬
‫עליו מקופר שהגדיר אותו כבן טיפוחיו במסגרת "פרויקט חונכות מטעם משרד הביטחון"‬
‫בו לקח לכאורה קופר חלק‪ ,‬הוא למעשה בנה של מאשה‪ ,‬אותה הציג קופר כ"אופר‬
‫החדשה"‪.‬‬
‫אבל מאשה ובנה לא היו החידושים היחידים בבית‪ .‬מיד אחרי השבעה על ג'ני‪ ,‬ביום בו‬
‫נכנסו מאשה והנער המאומץ להתגורר בבית בקיבוץ אייל‪ ,‬החל קופר להעביר לתוכו חלק‬
‫מהציוד הרב שהיה מאוחסן בסוכה המאולתרת בחצר‪ ,‬אותו ציוד שהיה שייך לכאורה לחברו‬
‫של קופר‪ :‬רהיטים‪ ,‬מוצרי חשמל‪ ,‬תמונות‪ ,‬כל אלו מצאו את דרכם אל חדרי הבית‪ .‬והבית‪,‬‬
‫ממש כמו שהבטיח קופר לחבריה של ג'ני בימי השבעה‪ ,‬שינה את פניו לבלי היכר‪.‬‬
‫"כשנכנסתי בפעם הראשונה אחרי השבעה הייתי בשוק‪ ",‬סיפרה לנו רינת‪" .‬הכול היה‬
‫שונה‪ .‬כל הסוכה שהיתה בחוץ נכנסה פנימה‪ .‬בנוסף‪ ,‬פתאום יש אנשים חדשים בבית‪.‬‬
‫שמעון לוקח את האישה לעשות קניות‪ ,‬הם מסתובבים יחד‪ ,‬הוא מסיע אותה לעבודה‪ .‬כל זה‬
‫קורה יום אחרי השבעה‪".‬‬
‫"הבית הפך למקום אחר לגמרי‪ ,‬לא הבית שלי‪ ",‬הוסיפה שרית‪" .‬היה איזה יום ששמעון‬
‫עלה אלי לקומה השנייה לראות מה נשמע‪ ,‬אם אני בסדר‪ ,‬כביכול להראות אכפתיות‪ .‬אמרתי‬
‫לו‪' ,‬אני לא מעוניינת שהאישה שהבאת תישאר בבית הזה‪ .‬זה לא עושה לי טוב‪ '.‬הוא ענה‪,‬‬
‫'האישה הזאת באה לעזור לי לעשות את הדברים שאתם לא עושים‪"'.‬‬
‫***‬
‫הסבתא והדודה‪ ,‬שרה ומירי מור־חיים‪ ,‬שמעו בתדהמה מוחלטת על דבר קיומו של מסמך‬
‫הבקשה לקיום הצוואה ועל האישה והנער שהשתכנו בביתה של ג'ני המנוחה‪ .‬רינת ושרית‪,‬‬
‫מותשות מהווידוי‪ ,‬ביקשו לחזור לקיבוץ ובן דודן התנדב להסיע אותן חזרה‪ .‬כשהתקרבו‬
‫לבית הבחינו להפתעתן במכונית שברולט שחורה בחנייה‪ .‬את המכונית קנו הוריה של ג'ני‬
‫לבתם כמה חודשים קודם‪ ,‬כדי שתוכל ליהנות מרכב חדש ומרווח יותר‪ ,‬אבל כעבור זמן‬
‫קצר קופר לקח את המכונית בטענה שהמנוע סובל מבעיות מכניות חמורות‪ ,‬ושהוא הכניס‬
‫את המכונית למוסך לטיפול ממושך‪ .‬עכשיו‪ ,‬חודש אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬חזרה השברולט‬
‫באורח מפתיע‪.‬‬
‫רינת ושרית נכנסו בזעם הביתה‪ .‬בסלון הבחינו מיד בשינויים חדשים שנוספו בהיעדרן‪.‬‬
‫על הקיר נתלו ציורים חדשים‪ ,‬בחתימת "מאשה"‪ .‬את קופר עצמו מצאו במרפסת‪ ,‬עסוק‬
‫בשרפת ניירות מעל קערה גדולה‪ .‬זה לא היה מחזה נדיר‪ .‬מאז מותה של ג'ני נהג קופר לא‬
‫פעם להצית אש ולהשליך לתוכה מסמכים וחפצים שונים‪ ,‬ביניהם גם מזרן השינה ששימש‬
‫את ג'ני ואותו‪.‬‬
‫הווידוי בבית סבתן טילטל את בנותיה של ג'ני ולראשונה העזו להתעמת איתו‪ .‬רינת‬
‫דרשה להיכנס לחדר השינה של אמה‪ .‬קופר סירב בתוקף‪.‬‬
‫החל ביניהם ויכוח צעקני‪ ,‬בשיאו הטיח קופר ברינת‪" ,‬זה הבית שלי‪ ,‬את צריכה ללכת‬
‫מפה‪ ".‬כשיצאה בוכייה אל שביל הגישה לבית‪ ,‬מיהר אחריה קופר והאשים אותה שהיא‬
‫גורמת לו בושות מול הקיבוץ‪ .‬עד שלא תרדי על הברכיים ותבקשי סליחה‪ ,‬צעק‪ ,‬כך סיפרה‬
‫לנו‪ ,‬לא תוכלי להיכנס שוב לבית‪" .‬שמעון‪ ,‬אתה תראה שאני עוד אכנס לבית ולחדר של‬
‫אמא שלי‪ ",‬אמרה לו נסערת לפני שעזבה‪" ,‬גם אם זה לא יהיה היום‪ ,‬מתישהו זה יקרה‪".‬‬
‫קופר נכנס הביתה ומיהר להתקשר לבני מור־חיים‪ ,‬אחיה של ג'ני‪" .‬תגיד לי‪ ,‬מה עשיתם‬
‫לבנות?" הטיח בו‪" .‬כששלחתי אותן אליכם הן היו בסדר גמור והן חזרו לא בסדר‪ .‬מה‬
‫עשיתם להן?"‬
‫כעבור כמה ימים‪ ,‬בסיום טקס האזכרה במלאת שלושים למותה של ג'ני‪ ,‬ביקשו בני‬
‫המשפחה לבקר בבית‪ .‬למרות שכבר עודכנה בדבר השינויים בבית‪ ,‬שרה מור־חיים‪ ,‬אמה‬
‫של ג'ני‪ ,‬נדהמה‪" .‬איזה מזנון יפה יש לך פה‪ ,‬איזה רהיטים‪ ",‬היא אמרה בציניות לקופר‪,‬‬
‫"מאיפה כל הדברים האלה?"‬
‫"זה היה פה בחוץ‪ ",‬הסביר קופר‪" .‬פשוט הכנסתי את זה פנימה‪".‬‬
‫"ולמה חיכית עד עכשיו?" הקשתה האם‪" .‬למה לא הכנסת את הדברים כשג'ני עוד היתה‬
‫בחיים?"‬
‫"היא לא רצתה‪ ",‬ענה קופר‪ .‬צפניה מור־חיים‪ ,‬שעמד ליד‪ ,‬הבחין לפתע בצללית אדם‬
‫ממהרת לכיוון חדר השינה‪" .‬מי זה שמה?" שאל את קופר באינסטינקט‪.‬‬
‫"זה לא עניינכם‪ ",‬ענה קופר בקשיחות‪.‬‬
‫מאותו יום הרחיק קופר את משפחתה של ג'ני מחייו באופן מוחלט‪ .‬שרית ורינת נאלצו‬
‫לעזוב את הבית ולעבור לגור כמה עשרות מטרים משם בדירה הקטנה של אביהם‪ .‬התנאי‬
‫של קופר לביקור של הבנות בבית היה תיאום של יומיים מראש‪ ,‬וליווי של אדם נוסף‪ .‬קופר‬
‫לא רק סילק את בנותיה של ג'ני מהבית‪ ,‬הוא גם מנע מהן גישה לחפצים של אמן‪ :‬בגדיה‪,‬‬
‫תכשיטיה‪ ,‬אפילו תמונות שהשאירה אחריה‪ .‬מכל אלבומי הילדות‪ ,‬החתונה וסרטי הווידיאו‬
‫המשפחתיים‪ ,‬נותרו לבנות רק שני אלבומים קטנים‪.‬‬
‫באחד הימים החליטה רינת‪ ,‬הבכורה‪ ,‬להוציא חפצים של אמה מהבית‪ .‬היא הגיעה מלווה‬
‫בחברותיה‪ .‬הן נכנסו פנימה‪ ,‬והיא נותרה בחוץ מחשש שתיקלע לעימות עם קופר‪ .‬החברות‬
‫לא הצליחו להיכנס לחדרה של ג'ני שהיה נעול‪ ,‬אבל עלו לקומה השנייה‪ ,‬למה שהיה פעם‬
‫חדרה של רינת‪ .‬הן גילו שארון הבגדים שלה כמעט ריק ובכל זאת הצליחו לחלץ כמה‬
‫חפצים שהיו שייכים לחברתן‪ ,‬ויצאו במהירות מהבית‪.‬‬
‫באחת הפעמים‪ ,‬כששרית נזקקה לבגדים עבור שיעורי הספורט בבית הספר‪ ,‬היא ביקשה‬
‫ממאי קאופמן‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬להתלוות אליה ולהיכנס איתה הביתה‪ .‬הן שמעו אנשים‬
‫בתוך הבית‪ ,‬הקישו בדלת‪ ,‬אבל איש לא ענה‪ .‬לפתע פנתה שרית למאי‪" ,‬רגע‪ ,‬למה אני‬
‫דופקת בדלת? זה הרי הבית שלי‪ ".‬הן נכנסו פנימה ללא הזמנה ומצאו מולן את קופר‬
‫הזועם‪" .‬למה באתן? זה לא בסדר‪ ",‬נזף בהן‪ ,‬והורה להן להסתלק‪ .‬שרית‪ ,‬רק בת ‪ ,17‬קפאה‬
 ‫במקום‪ .‬מאי לא נותרה חייבת וצעקה עליו בכעס‪.‬‬
‫בעקבות האירוע הגישו שרית ומאי תלונה בתחנת המשטרה בטייבה‪ .‬זה כמובן לא עזר‪.‬‬
‫כחודש אחרי האסון הגיעה שוב גם הבת רינת למשטרה‪ .‬הפעם שינתה לחלוטין את הגישה‪.‬‬
‫"ברצוני להוסיף לעדותי מיום מותה של אמי כי אני סבורה שמשהו לא בסדר לגבי מותה‪",‬‬
‫אמרה לשוטרים‪ .‬החוקרים קיבלו את התלונה אבל לא התרגשו‪ .‬הם היו משוכנעים שהגרסה‬
‫החדשה של רינת היא תוצאה של הסכסוך בינה לבין קופר‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬אבי מלמד‪ ,‬אביהן של רינת ושרית‪ ,‬שמע על הוראתו של קופר להחתימן על‬
‫מסמך הבקשה לקיום צוואה‪ ,‬וחשד שקופר מסתיר את קיומה של צוואה שהשאירה ג'ני‪ .‬דרך‬
‫בת זוגו לשעבר הגיע לחברתה‪ ,‬עורכת הדין האילתית מיכל זמרן‪ ,‬ובירור קצר של עו"ד זמרן‬
‫ברשם הירושות במשרד הפנים אישר את החשדות‪ :‬ישנה צוואה‪ ,‬קופר הגיש בקשה לקיימה‬
‫ב־‪ 21‬בספטמבר‪ ,‬בדיוק חודש אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬ובאופן לא ממש מפתיע‪ ,‬הוא היורש‬
‫הבלעדי לכסף ולרכוש‪.‬‬
‫עורכת הדין זמרן מיהרה לנסח בשם שרית ורינת התנגדות לקיום הצוואה‪" .‬בנותיה של‬
‫המנוחה אינן מכירות כלל את הצוואה ולא שמעו עליה עד כה‪ ",‬נכתב במסמך שפתח‬
‫התדיינות משפטית ארוכה‪" .‬המשיב )קופר( ניצל את העובדה שהמתנגדות )בנותיה של ג'ני(‬
‫מצויות בימי אבל על מות אמן‪ ,‬ומיהר לפעול בהסתר ומאחורי גבן בניסיון להוציא צו קיום‬
‫צוואה לטובתו‪ ,‬ולקבל החלטות מחטף לגבי עיזבון אמן ללא ידיעתן ותוך הטעיה‪".‬‬
‫גם את הוריה של ג'ני תפסה הידיעה על הצוואה שהשאירה בתם בהפתעה גמורה‪ .‬הם‬
‫הבינו מיד את המשמעות‪ :‬על פי הצוואה‪ ,‬הדירה אותה שיכנע אותם קופר לרשום על שמה‬
‫של ג'ני עוברת אחרי מותה לרשותו‪ .‬צפניה ושרה מור־חיים פנו אל קופר והוא מיהר להרגיע‬
‫אותם‪" .‬הוא אמר לנו‪' ,‬בעניין הדירה‪ ,‬שלא יהיה לכם שום חששות‪ .‬היא שלכם‪ "',‬סיפרה לנו‬
‫שרה‪" .‬אני הייתי רגועה‪ .‬אבל כשעברו שבוע־שבועיים וראיתי שהעניין מתמהמה‪ ,‬אמרתי‬
‫לעצמי שצריך לקבל את הדברים בכתב‪ .‬ביקשתי מקופר שיגיע לעורך הדין שלנו לחתום‬
‫שהוא מוותר על הדירה‪ .‬הוא הבטיח שיבוא‪ ,‬אבל בכל פעם דחה את העניין בשבוע אחר כך‬
‫בשבועיים ושלושה‪ .‬בסוף הלכתי לעורך הדין ואמרתי לו שמשהו פה לא מוצא חן בעיני‪.‬‬
‫שנראה לי ששמעון פשוט רוצה להרוויח זמן‪ ,‬כדי שלא נדע מה מתרחש עם הצוואה‪".‬‬
‫בעקבות ההתנגדות לקיום הצוואה אותה הגישו נגדו בנותיה של ג'ני‪ ,‬ניתק קופר קשר גם‬
‫עם שרה וצפניה‪ ,‬הוריה‪ .‬גם הם נאלצו לתבוע אותו בבית המשפט‪.‬‬
‫***‬
‫כחודשיים אחרי מות אמה‪ ,‬כשצעדה על השביל המקיף את הקיבוץ‪ ,‬ראתה רינת מלמד‬
‫שהרכב של קופר איננו בחנייה‪ ,‬והחליטה לנסות להיכנס לבית‪ .‬במטבח מצאה את מאשה‪,‬‬
‫מבשלת‪.‬‬
‫"איפה שמעון?" שאלה רינת‪.‬‬
 ‫"הוא תכף צריך לחזור‪ ",‬ענתה מאשה‪ ,‬מופתעת‪.‬‬
‫דלת חדר השינה שהיה פעם של אמה ושל קופר היתה פתוחה ורינת הבחינה באור מרצד‪,‬‬
‫כאילו הטלוויזיה בפנים דולקת‪ .‬זה נראה לה מוזר‪ ,‬כי עד שסולקו הבנות מהבית התעקש‬
‫קופר שחדר השינה יישאר סגור‪.‬‬
‫"איפה את ישנה?" שאלה לפתע רינת את מאשה‪" ,‬בחדר של אימא שלי?"‬
‫"מה זה אכפת לך?" החזירה מאשה בשאלה‪.‬‬
‫רינת עברה לצעקות‪" .‬זה הבית שלי‪ ,‬לא הבית שלך‪ .‬תגידי לי עכשיו איפה את ישנה!"‬
‫"אם יש לך שאלות או בעיות את יכולה לדבר עם שמעון‪ ",‬ענתה מאשה‪.‬‬
‫רינת עזבה בכעס‪.‬‬
‫איש בקיבוץ כולל רינת ושרית לא ידע מה טיב היחסים האמיתי בין מאשה לבין קופר‪.‬‬
‫מדי פעם הבחינו בהם חברי קיבוץ יוצאים מהשער‪ ,‬או חוזרים בשעת לילה‪ .‬לפעמים נראו‬
‫עורכים קניות ביחד‪ ,‬ופעם מישהו דיווח שראה אותם מטיילים בתל אביב‪ ,‬אבל לא מעבר‬
‫לזה‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬במסגרת המאבק המשפטי סביב פינויו של קופר מהבית בקיבוץ אייל‪,‬‬
‫החליט מזכיר הקיבוץ‪ ,‬גיל שגיא‪ ,‬לשכור חוקר פרטי שיעקוב אחריהם כדי לנסות להבין‬
‫מיהי מאשה‪ ,‬מה אופי היחסים בינה ובין קופר‪ ,‬ובעיקר האם היא מתגוררת בקביעות‬
‫בקיבוץ‪.‬‬
‫דו"ח החוקר שהתבסס על מעקבים וצילומי מצלמה נסתרת הראה כי מדי בוקר‪ ,‬לעתים גם‬
‫בשבתות‪ ,‬נוסעים קופר ומאשה ביחד ברכבו לכפר סבא‪ .‬היא נפרדת ממנו בבית החולים‬
‫"מאיר"‪ ,‬והוא ממשיך לענייניו‪ .‬מאוחר יותר התברר שמאשה הוא רק שם חיבה‪ .‬השם המלא‬
‫הוא ד"ר מריה זקוטצקי‪ ,‬רופאה מרדימה העובדת בביה"ח "מאיר"‪.‬‬
‫אחרי שנודעו לנו הפרטים הראשונים על ד"ר מריה זקוטצקי‪ ,‬התחלתי בניסיונות לברר‬
‫קצת יותר פרטים על הרופאה המסתורית ועל בנה‪ .‬כך הגיעה לידי‪ ,‬באמצעות מקור מקורב‪,‬‬
‫מחברת מעקב טיפולי של מנחה שטיפלה בעבר בבנה בעל הצרכים המיוחדים של ד"ר‬
‫זקוטצקי‪ ,‬אותו נער שעבר להתגורר בקיבוץ‪ .‬במחברת תוארו בפירוט פגישותיהן של המנחה‬
‫וד"ר זקוטצקי‪.‬‬
‫בין דפי מחברת המעקב גיליתי פרט שהדהים אותי‪ :‬שמעון קופר‪ ,‬כך התברר‪ ,‬הציג את‬
‫עצמו בפני המנחה כבן זוגה של זקוטצקי כבר ב־‪ ,2007‬כשנתיים לפני מותה של ג'ני‪ ,‬אשתו‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ב־‪ 26‬בפברואר ‪ ,2007‬כשתיארה ערב הורים בהנחייתה‪ ,‬כתבה המנחה בסעיף‬
‫הנוכחים‪" :‬מריה ושמעון — הורים של נ'‪ ".‬חודש אחרי‪ ,‬ב־‪ 27‬במרס ‪ ,2007‬תיארה המנחה‬
‫במחברתה פגישה נוספת עם מריה ושמעון קופר‪ .‬עוד חודש עבר‪ ,‬וב־‪ 18‬באפריל סיכמה‬
‫המנחה במחברתה ביקור בבית משפחת זקוטצקי‪ .‬נוכחים בביקור‪ ,‬ציינה לעצמה‪" ,‬שמעון‪,‬‬
‫מריה והילד‪".‬‬
‫כניסתה של זקוטצקי לחייו של קופר מיד אחרי מותה של ג'ני נראתה כמו שחזור מושלם‬
‫של כניסתה של שרונה לחייו אחרי מותה של אשתו הראשונה אורית‪ .‬גם התירוץ שבחר כדי‬
‫להסביר את הופעתה הפתאומית של האישה החדשה בחייו היה זהה‪ .‬בשני המקרים סיפר‬
‫קופר לסביבתו שמדובר במטפלת שתסייע לו להתמודד עם משימות הבית והטיפול בילדים‪.‬‬
‫ידעתי שאני חייב למצוא לפני הכול תשובות לשתי שאלות מרכזיות‪ :‬מה טיב היחסים בין‬
‫ד"ר זקוטצקי ובין קופר‪ ,‬ומתי בדיוק התחיל הקשר ביניהם‪ ,‬בעיקר כדי לאמת את חשדותי‬
‫שכניסתה של זקוטצקי לבית מיד אחרי השבעה היתה מתוכננת מראש‪.‬‬
‫היה ברור לי שקצה החוט לפתרון התעלומה נמצא בערמת החפצים שאופסנה תחילה‬
‫בחצר‪ ,‬ושהוכנסה מיד אחרי מותה של ג'ני אל הבית פנימה‪.‬‬
‫כשהתקשרתי לד"ר זקוטצקי ענתה לי אישה במבטא רוסי כבד‪ .‬הצגתי את עצמי‪" .‬מה‬
‫אתה רוצה בעצם לדעת?" שאלה זקוטצקי שנשמעה חשדנית ומפוחדת‪ .‬שאלתי אותה אם‬
‫היא עדיין גרה בביתו של קופר‪" .‬כן‪ ,‬אני משכירה דירה שם‪ ",‬הפתיעה‪ ,‬ומיד הסבירה‬
‫שחתמה על חוזה שכירות לחדר בתוך ביתו של קופר ממש לפני מותה של ג'ני‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫איש לא צפה אז את האסון‪" .‬זה לא היה בראש שלנו אפילו‪".‬‬
‫"ולא היה לך מוזר להיכנס לבית אחרי שהיא מתה?" שאלתי‪.‬‬
‫זקוטצקי ציחקקה במבוכה‪" .‬זה היה‪ ...‬מוזר‪ ,‬כן‪ ,‬מוזר‪ .‬זה פשוט‪ ...‬אני גרתי במקום אחר‪.‬‬
‫אם הייתי יודעת על כל הסיפור הזה הייתי נשארת שם במקום שהשכרתי דירה‪ ,‬אבל‬
‫השכירות שלי שם נגמרה והגיעו אנשים אחרים‪ .‬מה‪ ,‬אני צריכה להיות ברחוב?"‬
‫הרגשתי שהיא לא אומרת את האמת‪" .‬את זוכרת מה התאריך המדויק שבו חתמת על חוזה‬
‫השכירות?" לחצתי‪.‬‬
‫"ביולי‪ ,‬בסוף יולי אני חושבת‪ ",‬ענתה‪" .‬אני לא זוכרת תאריך‪".‬‬
‫היא ניסתה להסביר שהיתה אמורה להיכנס לבית ממש בתחילת אוגוסט‪ ,‬כשלושה שבועות‬
‫לפני מותה של ג'ני‪ ,‬אבל בגלל סיבות טכניות שונות שאינן קשורות למותה של ג'ני מעבר‬
‫הדירה נדחה‪ .‬שאלתי אותה אם ג'ני ידעה לפני מותה שדיירת עומדת לשכור חדר בבית‪.‬‬
‫זקוטצקי השיבה בחיוב‪ ,‬אבל הודתה שג'ני והיא מעולם לא פגשו זו את זו‪.‬‬
‫שאלתי את ד"ר זקוטצקי מתי הכירה את קופר‪" .‬מזמן‪ ",‬ענתה לי‪ ,‬מתחמקת‪" .‬אני כבר לא‬
‫זוכרת‪ .‬זה היה לפני הרבה שנים‪ ".‬היא הסבירה שמכיוון שהיתה לבד בארץ קופר עזר לה עם‬
‫בנה‪ ,‬והיא חשבה שיהיה טוב אם תעבור אליו לקיבוץ בגלל הדיור הזול‪ ,‬וגם מפני שהעריכה‬
‫ששם תחיה חיים שקטים ונוחים שיתאימו לבנה ולצרכיו המיוחדים‪.‬‬
‫להפתעתי‪ ,‬למרות שלד"ר זקוטצקי היו את כל הסיבות לנתק את השיחה היא המשיכה‬
‫לדבר‪ .‬החלטתי להעז יותר‪" .‬ממה שאנחנו יודעים‪ ,‬את בת זוג שלו‪ ",‬ניסיתי‪.‬‬
‫"זה לא נכון‪ ",‬הכחישה זקוטצקי‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת?"‬
‫"מה זאת אומרת? קודם כול אני לא צריכה לתת לך פרטים‪".‬‬
‫"הוא מביא אותך בבוקר לעבודה‪ ",‬הטחתי בה‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬אין לי רישיון נהיגה‪ ...‬זה נוח לי שהוא מביא אותי בבוקר לעבודה‪ .‬זה הכול‪ .‬זה לא‬
‫רק אותי‪ ,‬הוא גם לוקח את הבן שלי‪ .‬זה נוח לנו‪ ...‬זה קשר כמו חברים‪ ,‬כמו ידידים‪ ...‬אין‬
‫לך ידידים? ידידות?"‬
‫לאורך השיחה ניסיתי כמה פעמים לשאול אותה אם החפצים בחצר היו שייכים לה‪.‬‬
‫זקוטצקי נעה בין התחמקות אלגנטית להכחשה רפה‪ .‬חיפשתי דרך לחדור את שכבת‬
‫ההטעיות‪ .‬שמתי לב שהדבר העיקרי שהטריד את ד"ר זקוטצקי במהלך השיחה היה החשש‬
‫ששמו של בנה יוזכר בכתבה‪ .‬לא היתה לי כל כוונה לזהות את הבן ולא היה בכך כל צורך‪,‬‬
‫אפילו את שמה של ד"ר זקוטצקי לא תיכננתי לפרסם באותו שלב‪ .‬אבל בכל זאת החלטתי‬
‫לשנות טקטיקה‪.‬‬
‫"מאשה‪ ,‬אני הולך כברת דרך לקראתך‪ ,‬תלכי גם את לקראתי‪ ",‬אמרתי לה בטון מפויס‬
‫יותר‪" .‬אני מבין שיש לך בעיה אם יוזכר השם של הבן שלך‪ ,‬ואני לא רוצה להפריע לו‬
‫ולהשפיע עליו‪ .‬אני רוצה להיות מאוד עדין בסיפור הזה‪ ,‬אבל את אל תשקרי לי כי ראו את‬
‫הרהיטים האלה נכנסים אל הבית‪ ,‬וראו שהם שלך‪ .‬אז למה את מסתבכת בעניין הזה?"‬
‫היא שתקה‪ .‬אחרי שניות ארוכות אישרה כמעט בלחש‪" ,‬היו כמה דברים שם‪".‬‬
‫ניסיתי לוודא שאני שומע נכון‪" .‬היו כמה דברים שם שהם שלך?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"עוד מלפני המוות?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫קיבלתי את האישור שחיפשתי‪" .‬טוב מאשה‪ ,‬נהיה בקשר‪ ",‬אמרתי‪ ,‬ומיהרתי להניח את‬
‫השפופרת‪.‬‬
 ‫פרק ‪:9‬‬

‫פנים אל פנים‬

‫במרס ‪ 2010‬נדרשנו לקבל החלטה‪ .‬עונת השידורים של "עובדה" נכנסה לישורת האחרונה‪,‬‬
‫והיינו צריכים להכריע מה עושים עם החומרים המטרידים שהצטברו על האלמן הסדרתי‬
‫מקיבוץ אייל‪ .‬התלבטנו במשך ימים האם הדמיון המדהים בנסיבות מותן של אורית וג'ני‬
‫יכול להיות תוצאה של צירוף מקרים מוזר אבל אפשרי‪ .‬בכל פעם שניסינו לפרש את‬
‫הסיפור בדרך המקלה הזאת‪ ,‬זרקו אותנו החומרים‪ ,‬ובתוכם התנהלותו המוזרה של קופר‪,‬‬
‫חזרה לנתיב המקורי‪ .‬בכל זאת שני עניינים לא פתורים הטרידו אותנו‪ :‬תוצאות דו"ח נתיחת‬
‫גופתה של ג'ני שלא העלה ממצאים חריגים‪ ,‬והחלטת המשטרה שבאה בעקבותיהם לסגור‬
‫את תיק החקירה נגד קופר מחוסר אשמה‪.‬‬
‫ב־‪ 23‬באוגוסט ‪ ,2009‬יומיים אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬נותחה גופתה במכון לרפואה משפטית‬
‫באבו כביר‪ .‬על הנתיחה פיקח מנהל המכון דאז‪ ,‬פרופ' יהודה היס‪ .‬על פי הודעת המשטרה‬
‫למכון לגבי נסיבות המקרה‪ ,‬במיוחד בנוגע לכדורים הרבים שנמצאו סביב הגופה‪ ,‬ביקש היס‬
‫לבדוק ראשית האם המוות נגרם כתוצאה מהרעלה‪ .‬הוא שלח דגימת דם מהגופה לבדיקה‬
‫טוקסיקולוגית לאיתור רעלים‪ .‬הנחת העבודה של היס היתה שאם יימצאו שרידי רעלים‬
‫בדמה של ג'ני‪ ,‬הרי שהיא מתה כתוצאה מהכדורים‪ .‬הרעלה על ידי גורם חיצוני‪ ,‬למשל‬
‫הזרקה של חומרים לגוף‪ ,‬לא נבדקה לעומק כי מעורבות אפשרית של גורם שכזה לא נלקחה‬
‫אז כלל בחשבון‪.‬‬
‫הבדיקה הטוקסיקולוגית נערכה במעבדה מיוחדת בבית החולים שיבא בתל השומר‪ .‬בדמה‬
‫של ג'ני נמצאו שרידים של שלוש תרופות המשמשות בדרך כלל להרגעה ולשינה‪ ,‬אבל גם‬
‫להרפיית שרירים כנגד פרכוסים‪ .‬החומרים שאותרו התאימו לכדורים מסוג בונדורמין‪,‬‬
‫ואליום‪ ,‬ואבן ואסיוול‪ ,‬ונמצאו במינונים זעירים‪ ,‬כלומר ג'ני צרכה כדור אחד או שניים מכל‬
‫סוג‪ .‬מינונים כאלה של כל כדור בנפרד וגם השילוב שלהם ביחד‪ ,‬לא יכולים לגרום למוות‪.‬‬
‫למשל נורזדפם‪ ,‬חומר שנמצא בדמה של ג'ני בריכוז של ‪ 21‬ננוגרם פר מיל‪ ,‬יביא למוות רק‬
‫כשהוא נצרך בכמות של כ־‪ 2,500‬ננוגרם פר מיל‪ .‬חומר אחר‪ ,‬ברוטיזולם‪ ,‬שנמצא בדם‬
‫במינון של ‪ 6‬ננוגרם פר מיל‪ ,‬יגרום למוות בריכוז גבוה פי כמה‪ ,‬של כ־‪ 250‬ננוגרם פר מיל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בדמה של ג'ני לא אותרו שרידי אלכוהול או סמים‪ ,‬ואחרי סריקה נוספת "לא‬
‫נמצאו חומרים נוספים בעלי משמעות טוקסיקולוגית‪ ".‬כלומר‪ ,‬ממצאי בדיקת המעבדה‬
 ‫הצביעו על כך שג'ני לא מתה כתוצאה מהרעלה שגרמו הכדורים‪.‬‬
‫בשלב הזה היה יכול הרופא המשפטי לסכם כי לא ניתן לקבוע את סיבת המוות של ג'ני‪.‬‬
‫אבל פרופ' היס שייך לאסכולת הרופאים המשפטיים שנמנעים מלהשאיר דו"חות נטולי‬
‫סיבת מוות משוערת‪ .‬בנתיחה גילה היס שמשקל הריאות של ג'ני גבוה משמעותית מהרגיל‪.‬‬
‫הדבר העיד על כך שהיא סבלה לפני מותה מבצקת ריאות‪ ,‬מצב בו נוזלים עוברים מכלי‬
‫הדם לחלל הריאות‪ ,‬שמקשה מאוד על הנשימה‪ .‬בהיעדר טיפול מיידי‪ ,‬לדוגמה תרופות‬
‫משתנות ומתן חמצן‪ ,‬היא עלולה לגרום למוות‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬בצקת ריאות תביא לכשל‬
‫בפעולת הלב‪ ,‬או בשפה הרפואית־משפטית‪ ,‬כשל לבבי )‪.(heart failure‬‬
‫היס חיפש סיבה לבצקת הריאות שיכולה להיגרם כתוצאה מהליך מתמשך‪ ,‬אבל גם‬
‫בפתאומיות‪ ,‬למשל מהרעלה‪ .‬אחרי שאפשרות ההרעלה נשללה‪ ,‬העלתה בדיקה נוספת את‬
‫הממצא "פה ושם לייפת בין סיבי שריר הלב‪ ".‬מהי אותה לייפת? הלב בנוי רובו משריר‬
‫שסיביו מחוברים ברקמות שומן וכלי דם‪ .‬לייפת היא רקמה חיבורית בין סיבי שריר הלב‬
‫המחליפה בדרך כלל סיבי שריר בודדים שמתו‪ .‬הרקמה החיבורית הזאת תופסת מקום‪ ,‬אך‬
‫אינה מתפקדת כרקמת שריר‪ .‬לפיכך‪ ,‬הימצאותה מורידה מפעילות הלב‪ .‬לייפת איננה‬
‫קטלנית בדרך כלל‪ .‬גם במצבה הקשה אפשר לחיות איתה שנים ארוכות‪ .‬אבל בהיעדר הסבר‬
‫אפשרי‪ ,‬ולפרופ' היס לא היה כזה‪ ,‬הוא העריך שהלב שסבל מאותה לייפת קלה‪ ,‬היה רגיש‬
‫יותר‪ ,‬ולכן פיתח הפרעת קצב קטלנית‪ .‬לפיכך‪ ,‬סיבת המוות אותה קבע היס בדו"ח‬
‫הפתולוגי עליו חתם ב־‪ 28‬באוקטובר ‪ 2009‬היתה הפרעה קטלנית של קצב הלב "על רקע‬
‫לייפת קלה"‪.‬‬
‫"סיכמתי את התיק כמחלת לב אחרי שלכאורה מיציתי את האפשרויות שלי‪ ",‬הסביר‬
‫לימים היס‪" .‬יכול להיות שאם היו נסיבות אחרות או שהייתי מתבקש לתת הסברים‪ ,‬הייתי‬
‫מבקש עוד בדיקה טוקסיקולוגית‪ ,‬אבל גם אז בנסיבות שהיו ידועות לנו‪ ,‬אני לא חושב‬
‫שבדיקה נוספת היתה מביאה לפתרון כלשהו‪".‬‬
‫קביעתו של פרופ' היס הוציאה את שאריות הרוח ממפרשי חקירת המשטרה‪ .‬במזכר‬
‫שכתב ב־‪ 2‬בנובמבר ‪ ,2009‬ציין לעצמו חוקר המשטרה רימון וואהבי‪ ,‬כי הבין מתשובתו של‬
‫פרופסור היס שמדובר במחלה כרונית שהביאה להפרעות בקצב הלב‪ ,‬ובסופו של דבר‬
‫למוות‪ .‬כלומר‪ ,‬ג'ני מתה מוות טבעי כתוצאה מהסתבכות בריאותית‪ .‬בעקבות זאת‪ ,‬הודיע‬
‫ב־‪ 30‬בדצמבר קצין משטרת טייבה‪ ,‬גיא ג'ייקובסון‪ ,‬לקופר כי תיק החקירה נגדו נסגר‬
‫מחוסר אשמה‪.‬‬
‫קופר לא שמר לעצמו את אנחת הרווחה‪ .‬ימים ספורים לאחר הודעת המשטרה‪ ,‬במסיבת‬
‫הסילבסטר של חוג החברים "‪ 30‬פלוס" בבית של אחד מהם בהוד השרון‪ ,‬קרא קופר בזה‬
‫אחר זה לחוגגים בסלון הבית‪ ,‬והציג בפניהם בחצר את דו"ח הנתיחה‪ .‬תיאוריו מהשבועות‬
‫הקודמים על אודות מצבה הנפשי הקשה של ג'ני ערב מותה‪ ,‬שייתכן שהביא אותה לשים קץ‬
‫לחייה‪ ,‬התחלפו בהסברים מלומדים על מחלת הלב שהביאה‪ ,‬כך על פי הדו"ח‪ ,‬למותה‪ .‬גם‬
‫עדי‪ ,‬בנו הצעיר של קופר‪ ,‬צילם לעצמו עותק של הדו"ח והציג אותו בקיבוץ כדי להסיר את‬
‫העננה מעל אביו‪.‬‬
‫אבל דווקא בני המשפחה של ג'ני שביקשו להתרשם מממצאי הנתיחה נענו בשלילה על‬
‫ידי קופר‪ .‬גם המשטרה סירבה להציג בפניהם את הדו"ח בטענה שהם לא רשאים לקבלו‬
‫ללא אישור מצד הבעל‪.‬‬
‫כבר בפגישה הראשונה עם רינת ושרית שמענו‪ ,‬מבלי להיחשף לדו"ח עצמו‪ ,‬שממצאיו‬
‫מצביעים על מוות כתוצאה מכשל לבבי‪ .‬ביקשתי מליאת לתאם פגישת התייעצות עם ד"ר‬
‫חן קוגל‪ .‬קוגל‪ ,‬המשמש כיום מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר ולמעשה הסמכות‬
‫הבכירה ביותר בתחום הרפואה המשפטית בישראל‪ ,‬עמד אז בראש מכון עצמאי‪ .‬כשנפגשו‪,‬‬
‫ליאת ביקשה ממנו הסבר לגבי קביעותיו של פרופ' היס בדו"ח‪ .‬ד"ר קוגל התעכב במיוחד‬
‫על המונח "כשל לבבי"‪ .‬הוא הסביר שמניסיונו מדובר בתיאור שגור כאשר לא ניתן לקבוע‬
‫באופן חד־משמעי את סיבת המוות‪ .‬לדבריו‪ ,‬מהכתוב בדו"ח לא ניתן לשלול באופן מוחלט‬
‫שהמוות של ג'ני נגרם כתוצאה ממעורבות גורם זר‪ .‬כדי לשלול ממצא חד־משמעי שכזה‪,‬‬
‫הסביר לנו‪ ,‬היה על המכון לרפואה משפטית לערוך סדרת בדיקות מקיפה יותר‪ ,‬שאינה‬
‫מצוינת בדו"ח‪.‬‬
‫הפגישה של ליאת עם ד"ר קוגל ושיחה נוספת שקיימה איתו ימים ספורים לפני שידור‬
‫הכתבה לא שללו אמנם שג'ני נפטרה כתוצאה ממחלה‪ ,‬אבל הניחו את דעתנו שהדו"ח‬
‫הפתולוגי לא נועל את האפשרות שהמוות לא היה טבעי‪.‬‬
‫הרגשנו בשלב הזה‪ ,‬אחרי חודשים של תחקיר‪ ,‬שמיצינו את הבדיקות‪ ,‬תישאלנו את‬
‫המקורות עליהם ידענו‪ ,‬והשגנו את מקסימום המסמכים הדרושים כדי לבסס את ממצאינו‪.‬‬
‫נשאר רק אדם אחד שיכול היה להשלים עבורנו חלקים נותרים בפאזל‪ :‬שמעון קופר‪.‬‬
‫***‬
‫הפנייה הראשונה לאדם שעליו אתה מכין תחקיר ממושך היא אחת מנקודות השיא הרגישות‬
‫במהלך העבודה‪ .‬לא היה לי מושג כיצד יגיב קופר לעצם הפנייה ואיך ישיב לממצאי‬
‫התחקיר‪ .‬האם יעדיף לנפנף את השאלות מעליו או שיתמסר‪ ,‬האם תשובותיו יעמידו במבחן‬
‫רציני את ממצאי התחקיר או להפך‪ ,‬יחזקו אותם‪ .‬כל הלא נודע הזה דרש הכנה קפדנית של‬
‫הפנייה‪ :‬ראשית‪ ,‬באיזה אופן היא תתבצע )טלפון‪ ,‬מצלמה נסתרת ברחוב‪ ,‬שאלות כתובות‬
‫לעורך הדין(‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬איך בדיוק תנוסחנה השאלות‪.‬‬
‫מצד אחד‪ ,‬שאלות "פתוחות" מדי יאפשרו לו "לברוח" למחוזות נוחים‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬שאלות‬
‫"סגורות" מדי עלולות לחשוף בפניו את הקלפים בשלב מוקדם‪ .‬לא ידעתי מה שמעון קופר‬
‫יודע עלינו‪ .‬אמנם הסתובבנו חודשים ארוכים בשבילי הקיבוץ‪ ,‬מתחקרים ומצלמים‪ ,‬אבל‬
‫מעולם לא נתקלתי בו‪ .‬קופר עצמו העיד כי הוא מנותק לחלוטין מחיי הקהילה בקיבוץ‬
‫ומהחברים‪ .‬חששתי שאם אנסה להפתיע אותו במגע ישיר‪ ,‬למשל כשהוא יוצא מהמכונית‬
‫בחניית ביתו‪ ,‬יש סיכוי רב שיתחמק‪ .‬החלטתי להפתיע אותו בשיחת טלפון‪ .‬כך‪ ,‬הערכתי‪,‬‬
‫יגברו הסיכויים לקבל תשובות‪ .‬התקשרתי אליו שבוע בדיוק לפני מועד השידור המתוכנן‬
‫של הכתבה‪ .‬קופר ענה מיד‪ .‬הצגתי את עצמי‪.‬‬
‫"יש לך מושג למה אנחנו מתקשרים אליך?" שאלתי ומיד הבנתי שהשיחה תופסת אותו‬
‫בהפתעה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אבל אם תגיד לי אני בטוח אדע‪ ",‬ענה בקור רוח‪.‬‬
‫כמעט שמעתי את דפיקות הלב שלי‪" .‬אנחנו מסתובבים בזמן האחרון בקיבוץ בעקבות‬
‫מות אשתך זיכרונה לברכה‪ ,‬ואנחנו מבינים שיש טענות לגביך‪ ,‬ומאוד היינו רוצים לראיין‬
‫אותך בנושא‪".‬‬
‫קופר לא נשמע מתרגש‪" .‬בשמחה‪ ",‬השיב‪" ,‬רק קודם כול‪ ,‬העניין של הקיבוץ נמצא‬
‫בהליכים משפטיים‪ ...‬אתה יכול לנסות להתקשר אלי מחר אם אתה רוצה‪ ,‬אני אנסה ליצור‬
‫קשר עם עורך הדין שלי לשאול עד כמה אני יכול לחשוף מהתיק שהוא מנהל‪".‬‬
‫הערכתי שאחרי שיחה בין קופר לעורך דינו יפחתו משמעותית הסיכויים שיסכים לשתף‬
‫פעולה‪ .‬מראש החלטתי שבמצב כזה אנסה להטיח בו שאלות ספציפיות כבר בשיחת‬
‫הטלפון‪" .‬לפני שאתה נפגש עם עורך הדין אני רוצה לשאול אותך‪ ,‬שתבין על מה מדובר‪",‬‬
‫מיהרתי לפני שיסיים את השיחה‪" .‬קודם כול‪ ,‬נסיבות המוות של ג'ני לא ברורות‪ .‬ממה היא‬
‫באמת נפטרה?"‬
‫"מה שיש לי להגיד יהיה עם סימוכין‪ ",‬ענה קופר‪ ,‬עדיין רגוע‪" .‬זאת אומרת הכול ברור‬
‫והכול ידוע‪ ...‬מה שרואים בעיניים שווה יותר מאשר ששומעים באוזניים‪".‬‬
‫"אתה חושב שהיא התאבדה?"‬
‫"אני מעדיף לא לדבר אם אין לי אישור של‪ ...‬בוא נאמר‪ ,‬את ההסכמה‪ ,‬לא האישור‪"...‬‬
‫"תגיד‪ ,‬למה היה לך דחוף לספר שג'ני במצב לא טוב בששת או בשבעת החודשים שלפני‬
‫המוות?"‬
‫"לא סיפרתי לאף אחד באיזה מצב היא נמצאת‪ ",‬ענה קופר‪ .‬ידעתי שהוא משקר‪.‬‬
‫"באמת? לא אמרת לאף אחד שהיא לא מרגישה טוב? שהיא עומדת להתאבד? שהיא‬
‫ניסתה להתאבד שש פעמים?"‬
‫"אני בזמנו עליתי לתוכנית של איריס קול והעליתי חלק מהדברים שאנחנו חווינו פה‪",‬‬
‫תיקן‪.‬‬
‫"ואמרת שהיא הולכת להתאבד?"‬
‫"לא‪ ,‬ממש לא‪ ",‬שיקר שוב‪.‬‬
‫"אמרת שיגרמו לך לאבד את שלוות הנפש ולה להתאבד‪ ",‬הטחתי בו‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬זה מה שאני אמרתי‪ .‬אולי משהו דומה לזה‪ ,‬כן‪ ,‬בהחלט כן‪ ...‬אני רק יודע שמה‬
‫שאנחנו חווינו פה זה היה סיוט‪".‬‬
‫"זה מה שהביא למותה‪ ,‬שמעון?"‬
‫"אני לא יודע מה‪ ,‬אם לקרוא לזה כן או לא‪ ",‬התחמק קופר‪" ,‬אני לא רוצה כרגע להיכנס‬
‫לזה‪".‬‬
‫"תגיד‪ ,‬היו ניסיונות התאבדות קודמים של ג'ני?" שאלתי‪.‬‬
‫"תרשה לי לא לענות על זה‪ ,‬לא לדבר על זה עכשיו‪ ,‬זה לא קל לי כל הסיפור הזה‪".‬‬
‫"אם היו‪ ,‬דיווחת עליהם? ניסית לטפל בזה?"‬
‫"עמרי?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"קצת קשה לי לדבר על העניין הזה‪ ,‬בטח בטלפון‪".‬‬
‫זיהיתי פתח‪" .‬אפשר להיפגש איתך? אנחנו פשוט בקיבוץ‪ ,‬אפשר לבוא?"‬
‫"לא‪ ,‬לא עכשיו‪ ",‬השיב‪.‬‬
‫"תגיד‪ ",‬שאלתי‪" ,‬שמענו שעברת טרגדיה נוספת‪ .‬ממה מתה אשתך הראשונה אורית‪ ,‬אם‬
‫מותר לשאול?"‬
‫"אני שוב‪ ,‬מעדיף לא לדבר על זה בשלב הזה ברשותך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬כי סיפרת שהיא מתה מסרטן‪ ,‬זה הסיפור?"‬
‫"שוב‪ ,‬אני מעדיף לא לדבר על זה עכשיו ברשותך‪ ",‬חזר קופר על אותה התשובה אבל‬
‫הבחנתי שמהרגע שעברתי לדבר על אורית‪ ,‬השתנה הטון שלו באחת‪.‬‬
‫"אם נשאל את בני המשפחה של אורית ממה היא מתה‪ ,‬מה הם יגידו?"‬
‫"עמרי‪ ,‬אם תמשיך ללחוץ זה לא יעזור‪ .‬אני אומר שוב‪ ,‬אני מעדיף כרגע לא לדבר על‬
‫זה‪".‬‬
‫הערכתי שמעכשיו זמן השיחה קצוב‪ .‬קופר עלול לנתק בכל רגע‪ .‬החלטתי לגשת ללב‬
‫העניין‪" .‬תגיד לי רק דבר אחד‪ :‬איך אתה מסביר את צירוף המקרים הדי מדהים של נסיבות‬
‫המוות של אשתך הראשונה אורית‪ ,‬נסיבות המוות של אשתך השלישית ג'ני‪ ,‬והנסיבות בהן‬
‫נפרדת מהאישה השנייה שלך‪ ,‬לה היית נשוי?"‬
‫קופר נשמע מעט מופתע מאזכורה של האישה השנייה‪ ,‬שרונה‪" .‬אין לי כרגע שום תגובה‪,‬‬
‫ברשותך‪ ",‬ענה אחרי שתיקה קצרה‪" .‬אני מבין שעשיתם חקירה מאוד מאוד רצינית ומאוד‬
‫יסודית‪ ,‬אז תרשה לי כרגע לא להגיב‪".‬‬
‫לא יכולתי להתאפק‪" .‬שמעון‪ ,‬אתה נפלת בשבי?"‬
‫"אני ביקשתי ממך משהו‪ ,‬אני מבקש ממך בשלב הזה‪"...‬‬
‫"לא‪ ,‬כי אתה הרצית בצור יגאל שנפלת בשבי‪ ,‬וחיפשתי ברשומות צה"ל ואין שם של אדם‬
‫בשם שמעון קופר שנפל בשבי‪".‬‬
‫"עמרי‪ ,‬בשלב הזה אני מבקש לא לדבר‪ ,‬לא להגיב‪ ,‬בסדר?"‬
‫שאלתי אותו אם בהמשך יסכים להתראיין‪ .‬חשבתי שיסרב בתוקף‪ ,‬אבל קופר ענה‬
‫שבעיקרון לא תהיה בעיה מצדו‪ ,‬אבל בכל זאת יצטרך להתייעץ על כך עם עורך דינו‪.‬‬
‫החלפנו טלפונים‪ .‬הוא הבטיח שיחזור אלי למחרת‪ ,‬יום שישי‪ ,‬אבל לא התקשר‪ .‬כעבור‬
‫יומיים‪ ,‬ביום ראשון‪ ,‬עלו בערוץ ‪ 2‬הקדימונים לכתבה‪ .‬מכיוון שטרם נתן את תגובתו‬
‫החלטנו בינתיים להשמיט את שמו מהקדימון‪ ,‬ולשדר את תמונתו בטשטוש מלא‪.‬‬
‫כבר באותו הערב התקשרה אלינו עורכת הדין קרן דביר־ברקוביץ'‪ .‬היא הודיעה שהיא‬
‫מייצגת את קופר‪ ,‬וביקשה להגיע איתו לפגישה דחופה‪ .‬קבענו למחרת בצהריים בבניין‬
‫"שידורי קשת"‪ .‬זו הפעם הראשונה שבה עמדתי לפגוש פנים אל פנים את האדם אותו‬
‫למדתי להכיר במשך חודשים באופן כמעט אינטימי אך ללא ידיעתו‪.‬‬
‫***‬
‫הפגישה עם קופר ועורכת דינו הוגדרה מראש כ"רקע בלבד"‪ .‬כלומר‪ ,‬לא נוכל לצטט‬
‫בכתבה מהדברים שייאמרו בה‪ .‬לפגישה כזאת‪ ,‬ידעתי מניסיוני‪ ,‬נבוא בגישה הפוכה מקופר‪.‬‬
‫אנחנו נגיע בציפייה שתשובותיו של קופר רק יחזקו את ממצאי התחקיר‪ ,‬והוא יבוא משוכנע‬
‫שהסבריו יגרמו לנו לגנוז את הכתבה‪ .‬בפגישה כזאת‪ ,‬ידעתי‪ ,‬החוכמה היא בעיקר להקשיב‬
‫ולהתאפק‪ .‬להשמיע כמה שפחות‪ .‬הוחלט שאל ליאת ואלי יצטרף איל גונן‪ ,‬עורך המשנה‬
‫של "עובדה"‪ .‬במהלך חודשי העבודה הגביר איל‪ ,‬עורך בעל חושים מחודדים ולשון‬
‫מושחזת‪ ,‬את מעורבותו בתחקיר‪ .‬שוחה בפרטים‪ ,‬לא היה מתאים ממנו לנהל פגישה שכזאת‪.‬‬
‫קופר ועורכת דינו הקדימו‪ .‬פקידת הקבלה ב"קשת" שלחה אותם להמתין בקפטריה‬
‫שבקומה השלישית‪ .‬יצאתי לרגע מחדר העריכה‪ ,‬משקיף עליהם מרחוק‪ .‬הקפטריה המתה‬
‫עובדים שהגיעו להפסקת צהריים‪ .‬קופר ועו"ד דביר־ברקוביץ' תפסו את הספה שמול‬
‫המעלית‪ .‬הבחנתי בהם מעלעלים במהירות בשני קלסרים עמוסי מסמכים שהביאו איתם‪.‬‬
‫אחרי כמה דקות הם נקראו לרדת למשרדו של איל גונן‪ ,‬עורך המשנה של התוכנית‪ ,‬בקומה‬
‫הראשונה‪ .‬ירדתי במעלית שאחריהם‪ .‬כשהגעתי למשרד של איל‪ ,‬הם כבר ישבו בפנים‪ .‬זו‬
‫היתה היכרות מוזרה‪ .‬לחצתי את ידו של קופר‪.‬‬
‫"אנחנו פה כדי להבין את עמדתכם‪ ",‬פנה איל לעו"ד דביר־ברקוביץ'‪" ,‬הענן הזה של‬
‫הטענות קיים‪ ,‬לא אנחנו יצרנו אותו‪ .‬אז אתם יכולים להסתכל על זה גם כעל הזדמנות‬
‫מבחינתכם להציג את הצד שלכם לטענות‪".‬‬
‫עו"ד דביר־ברקוביץ' לא השתכנעה מהדברים ועברה לאיום מרומז‪" .‬מה אם אחרי זה חס‬
‫ושלום תהיה תביעה כמו שהיתה עם סרן ר'?" אמרה‪ ,‬רומזת לתביעת הדיבה המפורסמת‬
‫אותה הגיש קצין צה"ל נגד "עובדה"‪ ,‬תביעה שנדחתה בסופו של דבר על ידי בית המשפט‬
‫העליון‪.‬‬
‫"אתם לוקחים בנאדם שהרסו לו את החיים‪ ",‬המשיכה‪" ,‬גם ככה החיים שלו הרוסים‪ .‬זה‬
‫נכון אמנם שאדם מהיישוב יגיד‪ :‬שתי נשים מתו — זה נשמע על פניו לא הגיוני‪ .‬אבל מה‬
‫שחשוב לדעת ואנשים לא מצליחים להבין את זה‪ ,‬שיש פה שתי נשים‪ ,‬שכל אחת מהן‬
‫נפטרה בנסיבות אחרות לגמרי‪".‬‬
‫צפינו שזה יהיה הקו בו יבחרו קופר ועורכת דינו‪ :‬הפרדה מוחלטת בין נסיבות המוות של‬
 ‫אורית ושל ג'ני‪.‬‬
‫"אז בואו נדבר על זה‪ ",‬הציע איל‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אבל יש פרומו בטלוויזיה וכבר זיהו את הבנאדם‪ ",‬התלוננה דביר־ברקוביץ'‪" .‬אם‬
‫היה לי ספק ולו הכי קטן שהאיש שיושב כרגע מולי עשה את זה‪ ,‬אני אומרת לכם‪ ,‬לא הייתי‬
‫נמצאת כאן‪ .‬נלחמתי עליו מאז שכל הפרשה הזאת התחילה‪ .‬שורה תחתונה‪ ,‬התיק נסגר‬
‫מחוסר אשמה‪ .‬אני לא יודעת עד כמה אתם מעודכנים בסטטיסטיקה‪ ,‬אבל היום רק חמישה‬
‫אחוזים מכלל התיקים שנסגרים‪ ,‬נסגרים מחוסר אשמה‪ .‬חוסר אשמה‪ ,‬זה אין אשמה פלילית!‬
‫הבנאדם לא אשם!"‬
‫ליאת הוציאה פנקס והחלה לרשום את הדברים‪.‬‬
‫"אני מודאגת מזה שאת רושמת‪ ",‬הפסיקה אותה עורכת הדין‪" .‬אני פוחדת שתיקחי את‬
‫הדברים האלה כמו שעושים בכל תחקיר‪ ,‬ובגלל רייטינג יעוותו את הכול‪".‬‬
‫עו"ד דביר־ברקוביץ' לא ידעה שהרשימות של ליאת הן רק גיבוי להקלטה שפעלה כל‬
‫העת‪ .‬לא התלבטנו לפני ההחלטה לתעד את הפגישה עם קופר‪ .‬אמנם הוסכם על שיחת רקע‪,‬‬
‫וידענו שנעמוד בכל הכללים ולא נשדר מילה ממה שנאמר בפגישה‪ ,‬אבל גם הערכנו‬
‫שחומרי הפגישה עשויים לשמש אותנו במקרה של תביעת דיבה עתידית‪.‬‬
‫הנקודה הראשונה שרצינו לברר עם קופר היתה ממה מתה אורית‪ ,‬האישה הראשונה‪.‬‬
‫"אתם רוצים את האמת או שאתם רוצים מה שאני סיפרתי?" החזיר קופר בשאלה‪.‬‬
‫"אנחנו — רק את האמת‪ ",‬ענתה ליאת‪" ,‬ומה שסיפרתם מסביב זה גם מעניין‪".‬‬
‫"הילדים לא יודעים את האמת‪ ",‬פתח קופר‪" .‬האמת היא שהיא התאבדה‪ .‬היינו במצב‬
‫כלכלי גרוע‪ .‬המשכנתה חנקה‪ .‬שילמנו שתים־עשרה שנים ולא הגענו לקרן של ההלוואה‪.‬‬
‫לנו לא היו הורים שעוזרים כלכלית‪ .‬היינו צריכים לעשות הכול מההלוואות שלנו‪ ".‬שמנו‬
‫לב איך מחלת הסרטן המסתורית אותה הזכיר קופר בפני חוקרי המשטרה נעלמה‪ .‬קופר‪ ,‬כמו‬
‫קרא את מחשבותינו‪" .‬היא חששה כל הזמן שיש לה גידול בחזה‪ ,‬כי היה לה‪ "...‬ניסה לבסוף‬
‫להיזכר‪.‬‬
‫"ציסטה‪ ",‬נחלצה עורכת הדין דביר־ברקוביץ' לעזרתו‪.‬‬
‫"ציסטה‪ ",‬חזר אחריה קופר‪" .‬וזה מה שהרופאים כל הזמן הפחידו אותה שיכול להתפתח‬
‫או לא יכול להתפתח‪ .‬אז היא נורא פחדה‪ .‬אז אמרנו שהיא נפטרה מסרטן‪".‬‬
‫"מה הנתיחה העלתה?" שאל איל‪.‬‬
‫"התאבדות‪ ",‬ענתה דביר־ברקוביץ'‪" .‬הנתיחה שם הראתה התאבדות‪".‬‬
‫"אני חושב‪ ",‬סייג קופר‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬כדורים?" הקשה איל‪.‬‬
‫"לא יודע מה היא לקחה‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"אז אתה אומר שאצל אשתך הראשונה זו כן היתה התאבדות ברורה‪ ",‬התערבה ליאת‪.‬‬
‫"הילדים לא יודעים‪ .‬חמי וחמותי יודעים‪ ",‬השיב‪.‬‬
‫בעוד שגרסת קופר למותה של אורית היתה פחות או יותר עקבית‪ ,‬כשהוא נדרש למערכת‬
‫היחסים עם אשתו השנייה‪ ,‬שרונה‪ ,‬קופר נראה כמי שעושה הכול כדי להסתיר את מערכת‬
‫הנישואין הזאת‪.‬‬
‫"אני עשיתי שטות עם המטפלת שהיתה אחרי מות אשתי‪ ",‬החל מסתבך‪" .‬עשיתי צחוק‬
‫כשהיינו באיזשהו אירוע‪ .‬אמרתי שם ליד אדם דתי‪' ,‬הרי את מקודשת לי כדת משה‬
‫וישראל‪ ',‬ואז הוא אמר לי‪' ,‬אתם נשואים‪ '.‬אמרתי‪' ,‬סליחה‪ ,‬מה זה נשואים?' לא התייחסנו‬
‫לזה מספר חודשים‪"...‬‬
‫"אה‪ ,‬אמרת את זה בצחוק?" שאלה ליאת שידעה את האמת‪.‬‬
‫"ודאי‪ ,‬בחברותה שם‪ "...‬הסבירה דביר־ברקוביץ'‪.‬‬
‫ככל שהתקדמה הפגישה‪ ,‬תהינו מה באמת יודעת עורכת דינו של קופר על הלקוח שלה‪.‬‬
‫היא אמנם הגנה עליו בלהט‪ ,‬אבל תוך כדי התערבותה התכופה בדבריו היה ברור שגם אותה‬
‫הצליח להוליך בכחש‪ .‬הדבר בלט כשקופר נדרש לתשובות בדבר עברו הביטחוני‪.‬‬
‫"יש לו גם אות הצטיינות‪ ",‬התגאתה דביר־ברקוביץ'‪.‬‬
‫"על מה?" התעניינה ליאת‪.‬‬
‫"לא‪ "...‬ניסה קופר להסות את עורכת הדין‪.‬‬
‫ליאת לא התכוונה לוותר‪" .‬על מה האות הצטיינות? ספר! זה נורא מסקרן‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא קרן‪ ",‬ניסה קופר להציל את המצב‪.‬‬
‫"לא משנה‪ ,‬יאללה‪ ,‬תעברו נושא‪ ,‬הוא צנוע עכשיו‪ ",‬אמרה לבסוף דביר־ברקוביץ'‪,‬‬
‫"האמת שאני לא זוכרת על מה‪ .‬יש לי את זה בתיק במשרד‪ ".‬אפשר היה להבין שהיא עדיין‬
‫משוכנעת שהיא מייצגת גיבור מלחמה‪ .‬קופר‪ ,‬מצדו‪ ,‬שמר עד הסוף על עמימות בנושא‪" .‬יש‬
‫דברים בחיים שלי שאני לא רוצה לדבר עליהם‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫חתרנו להתקדם לנסיבות מותה של ג'ני‪ .‬היינו משוכנעים שקופר‪ ,‬מצויד בדו"ח הפתולוגי‪,‬‬
‫ינטוש את גרסת ההתאבדות וייצמד לתיאורי מחלת הלב הקשה לכאורה ממנה סבלה ג'ני‬
‫לפני מותה‪ .‬אבל גם הפעם הצליח קופר להפתיע‪ .‬כפי שעשה בעבר עוד לפני פרסום הדו"ח‪,‬‬
‫המשיך גם מולנו לזגזג בין שתי האפשרויות‪ ,‬המחלה הפיזית והמשבר הנפשי‪ ,‬שגרמו‬
‫לכאורה למוות‪.‬‬
‫"היא סבלה בשינה מדום לב‪ ",‬סיפק בתחילה הסברים בריאותיים‪" .‬כל הזמן הייתי נותן לה‬
‫מכה בכתף או מעיר אותה בנוכחות הילדה‪ ,‬ולא רק הילדה‪ ,‬גם כל שאר הילדים‪ ,‬גם‬
‫כשהגדולה היתה‪ .‬יש פה אפילו מכתבים עם הפנייה‪ ",‬הצביע על הקלסר‪" ,‬גם לבית חולים‬
‫הפנו אותה‪ .‬היא היתה מפסיקה לנשום‪ ...‬כל הזמן היא התלוננה שהיא מפסיקה לנשום‪ .‬והיא‬
‫היתה לחוצה ברמות‪ .‬בתקופה של שבעת החודשים לפני מותה אני הפסקתי לעבוד‪ .‬בלילה‬
‫הייתי ער וביום כשהיא ערה הייתי ישן בקושי על הכורסה בסלון לידה‪ .‬היא לא היתה זזה‬
‫מהעיניים שלי לחמש דקות‪ ,‬חוץ מאשר לשירותים עם דלת פתוחה ואני ליד הדלת‪ .‬גם‬
‫לשירותים ליוויתי אותה‪".‬‬
‫הכרנו עוד קודם את הגרסה הזאת של קופר וגם את המרחק שלה מהמציאות‪ .‬ג'ני הרי‬
‫היתה עסוקה רוב הימים בפעילויות ספורט אינטנסיביות‪" .‬התגלתה איזושהי בעיה‬
‫בבדיקות?" שאל איל‪.‬‬
‫"שום בעיה‪ ",‬ענה קופר‪" .‬הכול היה בסדר‪ ".‬הוא גם הוסיף שג'ני היתה "בריאה כמו שור‪",‬‬
‫ושכינה אותה "ג'ני ללא הפסקה‪".‬‬
‫"אז ממה חששת?" שאלה ליאת‪.‬‬
‫"היו לה הפסקות נשימה הולכות וגוברות בתדירות מאוד מאוד גבוהה‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"של כמה זמן?" ניסה איל להבין‪.‬‬
‫"היא היתה נרדמת על הספה‪ ,‬ומפסיקה לנשום‪".‬‬
‫"כמה זמן?"‬
‫"אני לא עמדתי עם השעון‪".‬‬
‫"בערך?"‬
‫"אני לא יודע‪ .‬בשבילי זה היה נראה נצח‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬אבל תסביר לי מה זה אומר הפסקת נשימה‪ ",‬התערבה ליאת‪" ,‬איך עלית על זה‬
‫שזאת הפסקת נשימה? היה קורה משהו פיזית? איך ידעת שהיא הפסיקה לנשום?"‬
‫קופר התנדב להדגים‪ .‬הוא השמיע קולות של אדם נחנק‪ .‬זה היה מבהיל‪.‬‬
‫במקביל להסברי המחלה‪ ,‬תיאר קופר בפנינו גם את משבריה הנפשיים של ג'ני ערב מותה‪.‬‬
‫כרגיל‪ ,‬שייך אותם ליחס הקיבוץ כלפי המשפחה‪" .‬היא היתה מתוחה נפשית מכל העניין‪",‬‬
‫הסביר‪" ,‬נמאס לה‪".‬‬
‫"היא היתה בדיכאון?" שאלה ליאת‪.‬‬
‫"שבעה חודשים‪ ",‬השיב קופר‪ .‬הוא הוסיף שהתריע בפני משפחתה של ג'ני שמצבה‬
‫הנפשי מתדרדר‪ ,‬אבל הם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬בחרו להתעלם‪ .‬בכל זאת‪ ,‬הפעם‪ ,‬אולי בהשפעת ממצאי‬
‫הדו"ח הפתולוגי‪ ,‬טען בפנינו קופר שעל אף המשבר הנפשי שלה‪ ,‬מעולם לא חשב שג'ני‬
‫עלולה לפגוע בעצמה‪ .‬זה לא הסתדר לנו‪ .‬קופר הרי התריע בפני שדרנית הרדיו איריס קול‬
‫ובפני מאי קאופמן‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬שהיא עלולה להתאבד‪ ,‬ואחרי מותה של ג'ני טען בפני‬
‫חברה נוספת‪ ,‬פאני לירז‪ ,‬ומאוחר יותר בפני הרופא וחוקר המשטרה בזירת המוות‪ ,‬שאשתו‬
‫ניסתה בעבר להתאבד כמה פעמים‪ .‬מה השתנה מאז ועד הפגישה איתנו? קופר לא סיפק‬
‫תשובות‪.‬‬
‫ביקשנו שיתאר בפרוטרוט את ליל מותה של ג'ני‪" .‬באותו הלילה היא פשוט זרקה אותי‬
‫מהמיטה בטענה שאני צריך לישון וכשאני שוכב לידה אני לא ישן‪ ",‬פתח‪" .‬הלכתי לסלון‪,‬‬
‫שם כבר נרדמתי‪ .‬כשהתעוררתי רצתי ישר לחדר‪ .‬וזהו‪ ,‬זה פעם שנייה שמצאתי‪ ...‬אני כל‬
‫הזמן חי את זה‪ ,‬שאם לא הייתי נכנע לעייפות שלי‪ ,‬היא היתה היום איתי‪".‬‬
‫"באיזו שעה התעוררת?" שאל איל‪.‬‬
‫"אני חושב שבארבע‪ .‬אני לא בטוח‪ ...‬היא היתה מכוסה כולה‪ ,‬שוכבת על הצד‪ ,‬עם הגב‬
‫לכניסה‪ .‬לצד שלי כאילו‪ .‬ניגשתי אליה‪ ,‬ולא נעים לי אפילו להגיד את זה‪ ...‬נו‪ ,‬ונגעתי בה‪,‬‬
‫נו קצת לעקוץ אותה‪ ,‬מה שבדרך כלל גבר עושה‪ .‬וזה התחיל בעדין‪ ,‬ויותר אגרסיבי‪ ...‬ואז‬
‫הרמתי את השמיכה ממנה‪ ,‬הפכתי אותה על הגב‪ ,‬ולקחתי את הטלפון והתחלתי לצעוק לבן‬
‫מלמעלה שירד למטה מהר‪".‬‬
‫"מה‪ ,‬ראית שהיא לא מתעוררת?" שאל איל‪.‬‬
‫"לא מגיבה‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫נזכרנו שליפעת וידר‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬ולשרה מור־חיים‪ ,‬אמה‪ ,‬סיפר קופר שהתעורר‬
‫בשמונה בבוקר ואז מצא את הגופה‪ .‬לנו‪ ,‬הסביר עכשיו שלמיטב זיכרונו התעורר ארבע‬
‫שעות קודם‪ ,‬בארבע לפנות בוקר‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬שני הזמנים שציין היו רחוקים מהמועד בו על‬
‫פי רישומי מד"א הוזמן האמבולנס‪ 09:18 ,‬בבוקר‪.‬‬
‫שאלנו את קופר אם זיהה בחדר את הכדורים הפזורים סביב ג'ני‪ .‬הוא ענה מיד בשלילה‪.‬‬
‫"הוא לא ראה כלום מסביבו‪ ",‬חיזקה את דבריו עו"ד דביר־ברקוביץ'‪.‬‬
‫"את הכדורים ראיתי רק כשהמשטרה הגיעה‪ ",‬תיקן קופר‪ ,‬ומאוחר יותר שיפר מעט את‬
‫גרסתו‪" :‬אני חושב קצת לפני שהמשטרה הגיעה‪ ,‬כן‪ ".‬אבל בחלק אחר של השיחה‪ ,‬כשליאת‬
‫שאלה אותו פעם נוספת אם נמצאו ליד ג'ני כדורים ענה קופר‪" ,‬כמות אסטרונומית של‬
‫כדורים‪".‬‬
‫"איזה סוג?" הקשתה ליאת‪.‬‬
‫"כל הסוגים שאת רק לא רוצה‪ ...‬שקית מאוד מאוד גדולה‪".‬‬
‫קופר לא ידע להסביר איך בתוך חדר קטן כל כך עם כמות אסטרונומית של כדורים הוא‬
‫הצליח להבחין בהם מאוחר כל כך‪ ,‬רק סמוך להגעת המשטרה‪ .‬הגרסה שהשמיע בפגישה‬
‫איתנו גם התנגשה עם התיאורים המפורטים לגבי סוגי הכדורים והכמויות שסיפק בשיחה‬
‫למוקד מד"א‪.‬‬
‫ככל שהתארכה הפגישה‪ ,‬מצאנו עוד חורים וגם שקרים בוטים בהסבריו השונים של קופר‪.‬‬
‫הוא סיפק למשל שלל גרסאות‪ ,‬חלקן מופרכות‪ ,‬למקורם של הכדורים שנמצאו סביב גופתה‬
‫של ג'ני )אימא של ג'ני‪ ,‬מרפאת הקיבוץ‪ ,‬כדורים שג'ני רקחה בעצמה(‪ .‬גם בנוגע לדו"ח‬
‫הפתולוגי של ג'ני‪ ,‬מתוצאותיו יכול היה רק להרוויח לכאורה‪ ,‬בחר קופר לשקר‪" .‬אני את‬
‫דו"ח הנתיחה שאת מחזיקה ביד לא קראתי עד אתמול בערב‪ ",‬אמר לליאת‪" ,‬ואני לא ישנתי‬
‫עד עכשיו‪"...‬‬
‫"לא קראת את זה עד אתמול בערב?" חזרה ליאת‪ ,‬שידעה על מסע ההופעות שערך קופר‬
‫עם המסמך בפני חבריו בקבוצת "‪ 30‬פלוס"‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬שיקר קופר‪.‬‬
‫"הראית את זה למישהו חוץ מלנו?"‬
‫"כן‪ ,‬כמובן‪ ,‬לעורך דין נוסף שמתעסק מול הקיבוץ‪".‬‬
‫"לא הראית אותו לחברי קבוצת ה־'‪ 30‬פלוס' בצור יגאל?" שאלתי‪.‬‬
‫"אף אחד לא ראה את דו"ח הנתיחה‪ ",‬המשיך קופר לשקר‪ ,‬ואז תיקן‪" .‬סליחה‪ ,‬חבר אחד‬
‫ראה‪ ,‬כן‪ .‬חבר אחד ראה את דו"ח הנתיחה‪ ,‬מפני שלא יכולתי להראות את הפנים שלי שם‬
‫כל עוד אין לי את דו"ח הנתיחה ואין לי את המכתב מהמשטרה שמזכה אותי מכל הסיפור‬
‫הזה‪".‬‬
‫שאלנו את קופר מה הוא מבין מקריאת הדו"ח‪ .‬ניסינו בכל זאת לזכך את קו המחשבה שלו‬
‫לגבי סיבת המוות של ג'ני‪ .‬גם כאן בחר קופר בשלל גרסאות‪ ,‬חלקן סותרות‪ .‬בתחילה אמרה‬
‫עו"ד דביר־ברקוביץ' שג'ני מתה מ"בליעה של כדורים‪ ,‬שכתוצאה מזה נהיתה בצקת ריאות‬
‫ודום לב‪ ".‬קופר לא תיקן אותה‪ .‬ניסינו להבין למה התכוונה‪ ,‬והסנגורית עברה להסברים‬
‫רפואיים‪" .‬הדברים האלה‪ ,‬הכדורים‪ ,‬יכולים לגרום להפסקות נשימה‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫"מה את בעצם מבינה מזה כעורכת דין?" שאל איל אחרי שסרק פעם נוספת את הדו"ח‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת? אני לא רופאה‪ .‬אני רק מבינה שזה לא התאבדות‪ .‬אם זה היה התאבדות‪,‬‬
‫אז היה כתוב התאבדות‪ .‬סיבת המוות‪ :‬התאבדות‪ .‬לא כתוב כאן התאבדות‪ ,‬כתוב חשד‬
‫להתאבדות‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬סיבת המוות שלה‪ ,‬והיא גם כתובה בצורה חד־משמעית ולא‬
‫משתמעת לשתי פנים‪ ,‬שיש כאן נטילה של כדורים‪ ,‬שזה מה שגרם לכשל בלב‪".‬‬
‫הזיגזג של קופר בין מוות טבעי להתאבדות המשיך‪ ,‬כשעו"ד דביר־ברקוביץ' דחקה בו‬
‫להציג בפנינו את מה שכינו שניהם "המכתב האחרון"‪ ,‬שנמצא לכאורה ליד מיטתה של ג'ני‬
‫מיד אחרי מותה‪ .‬זה המכתב אותו הציג קופר לשוטרים בזירת המוות‪ ,‬בו ג'ני פורשת מסכת‬
‫התעללויות כלפיה וכלפי משפחתה מצד הקיבוץ‪.‬‬
‫"למי היא כתבה את זה ומתי?" ניסה איל להבין אחרי שקרא‪.‬‬
‫"היא פשוט התייאשה כבר‪ ",‬התנדבה דביר־ברקוביץ' לדברר‪" ,‬היא החליטה שהמשטרה‬
‫לא מקשיבה לה‪ ,‬שאף אחד לא מקשיב לה‪ ,‬היא רצתה לקחת את הדבר הזה ולהפיץ בכל‬
‫תיבות הדואר‪ .‬נכון‪ ,‬זה מה שאמרת לי על זה?"‬
‫"נכון‪ ",‬אישר קופר‪" .‬היא רצתה להפיץ את זה בכל התיבות‪".‬‬
‫"וזה אתה אומר נמצא ליד מיטתה באותו היום?" שאלה ליאת‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬השיב קופר‪" .‬מצא את זה הפרמדיק‪ .‬אתם יכולים את הדברים האלה לבדוק‪ .‬שום‬
‫בעיה‪ ...‬יש לי גם הקלטות‪".‬‬
‫קופר שלף את מכשיר הטלפון הנייד שלו והשמיע לנו הקלטה של ג'ני‪ ,‬בה היא מפרטת‬
‫את העוולות שגרם הקיבוץ לקופר ולה‪ .‬בסוף ההקלטה נשמעת ג'ני אומרת‪" ,‬אין בי כוח‬
‫יותר‪ .‬אני פשוט מרגישה שאני ממש עייפה מכל הסיפור‪".‬‬
‫"היא אמרה לילדים שנמאס לה לחיות במצב הזה‪ ",‬אמר קופר מיד כשסיים להשמיע‪.‬‬
‫"אבל למה הקלטת אותה?" תהתה ליאת‪.‬‬
‫"לא הקלטתי אותה‪ ,‬היא הקליטה את עצמה‪".‬‬
‫"זה בטלפון שלה‪ ",‬הסבירה דביר־ברקוביץ'‪" ,‬שמעון רק החזיק אותו‪".‬‬
‫"כולם אמרו שהיא התאבדה‪ ",‬אמר קופר‪" ,‬אני לא מאמין שהיא התאבדה‪ ,‬אבל יכול‬
‫להיות‪ .‬היא דיברה על זה שנמאס לה‪ ,‬גם שמעתם את ההקלטות‪ ,‬חלק מהן‪ ...‬הקיבוץ‬
‫מבחינתי הרג את אשתי‪ ,‬הרס לי את חיי המשפחה‪".‬‬
‫הפגישה עמדה לקראת סיום‪ .‬ביקשנו לתאם את הריאיון עם קופר‪ ,‬אותו הבטיחה מראש‬
‫דביר־ברקוביץ'‪.‬‬
‫"היום זה לא יקרה‪ ",‬הבהירה עורכת הדין‪" .‬אני רוצה לחשוב‪ .‬אני צריכה לעבד את מה‬
‫שהיה פה‪".‬‬
‫הסכמנו לדחות את הריאיון עם קופר ליום למחרת‪ ,‬בביתו בקיבוץ‪ .‬לפתע לקחה‬
‫דביר־ברקוביץ' צעד אחורה‪" .‬אני אבוא להתראיין אבל הוא )קופר — ע"א( לא יהיה שם‪",‬‬
‫הודיעה לנו‪ .‬מחינו על השינוי המפתיע בתוכניות‪" .‬יש לי זכות לשנות את הדעות שלי‪",‬‬
‫התגוננה דביר־ברקוביץ'‪" .‬אני אגיד לכם מה הלחץ שלי‪ .‬שהוא יצטרך לעמוד מולכם‪ .‬אני‬
‫לא יודעת איזה חומרים יש לכם‪ .‬אתם תבואו ותתקילו אותו והוא יתחיל לגמגם‪ ".‬איל עוד‬
‫הציע לקופר ולעורכת דינו שנציג בפניהם מראש את השאלות‪ ,‬דבר שלא נהוג בדרך כלל‪,‬‬
‫הכול כדי שקופר יאות בכל זאת להתראיין‪ .‬אבל דבר לא עזר‪.‬‬
‫"אני לא חושבת שהוא צריך לתת דין וחשבון לעם ישראל‪ ",‬אמרה דביר־ברקוביץ' לפני‬
‫שעזבה עם קופר‪" .‬נגמר הסיפור‪ .‬תבואו לצלם אותי איפה שאתם רוצים‪ .‬שמעון‪ ,‬אתה די‪,‬‬
‫ביי‪".‬‬
‫החלטנו שליאת תערוך את הריאיון עם דביר־ברקוביץ' שתוכנן ליום המחרת‪ .‬יחד הכנו‬
‫את השאלות אל תוך הלילה‪ .‬אבל כשליאת הגיעה עם צוות הצילום למרפסת ביתו של קופר‬
‫בקיבוץ‪ ,‬התברר שטרחנו לשווא‪ .‬עוד לפני שליאת העלתה את השאלה הראשונה פצחה‬
‫עו"ד דביר־ברקוביץ' במניפסט מדוקלם‪ ,‬אחריו הקריאה במלואו את "המכתב האחרון" של‬
‫ג'ני‪ ,‬אותו חשפו קופר והיא יום קודם בפגישה איתנו‪ .‬כשסיימה‪ ,‬הרימה דביר־ברקוביץ' את‬
‫מבטה מהדפים והצהירה‪" ,‬אם יש מישהו שצריך לבוא ולשאת בדין‪ ,‬ולעשות בדק בית פנימי‬
‫בעקבות מותה של ג'ני‪ ,‬אני חושבת שזה הקיבוץ‪ .‬זהו‪ .‬סיימתי‪ ".‬היא התרוממה מהכיסא‬
‫והתרחקה בצעדים מהירים דרך דלת המרפסת אל תוך ביתו של קופר‪.‬‬
‫ליאת‪ ,‬המומה‪ ,‬מיהרה בעקבותיה אל תוך הסלון‪ .‬בפנים הבחינה בקופר שהמתין כל הזמן‬
‫הזה בפנים חתומות‪ .‬מחאותיה של ליאת בפני דביר־ברקוביץ' נתקלו בקיר אטום‪ .‬עורכת‬
‫הדין של קופר התבצרה בסירובה להשיב לשאלות‪ .‬בלית ברירה התקפל צוות הצילום ועזב‬
‫את הקיבוץ‪.‬‬
‫ביומיים שנותרו עד השידור ניסינו בכל דרך להשיג את תגובתו של קופר‪ .‬חיפשנו אותו‬
‫עשרות פעמים בבית ובטלפון הנייד‪ ,‬אבל הוא פשוט נעלם‪ .‬כמוצא אחרון‪ ,‬הכנו מסמך‬
‫מפורט עם שאלות אותו שלחנו למשרדה של דביר־ברקוביץ'‪ .‬בתגובה זכינו ממנה לראשונה‬
‫באיום מפורש בתביעת דיבה‪.‬‬
‫העובדה שאין בידינו תגובה מסודרת של קופר או עורכת דינו הטרידה אותנו‪ .‬ידענו שלא‬
‫נוכל להשתמש בדבר שנאמר בשיחת הרקע‪ .‬ברגע האחרון הורה איל גונן לליאת לתמלל את‬
‫דבריה של דביר־ברקוביץ' מהריאיון המוזר שהעניקה על מרפסת הבית‪ ,‬ולקושש מהם‬
‫תגובה הגיונית‪ .‬התגובה ש"בנתה" ליאת עבור דביר־ברקוביץ' היא זו שהוקראה בסופו של‬
‫דבר באולפן בסיום הכתבה‪" ,‬קופר נחקר ארוכות במשטרה‪ ,‬שיתף פעולה עם החוקרים ופתח‬
‫את ביתו בפניהם בלי שום צו של בית משפט‪ .‬בסופו של דבר התיק נסגר מחוסר אשמה ואין‬
‫הוא צריך להצטדק בפני איש‪ .‬ג'ני כתבה לפני מותה מכתב שבו היא מצהירה שהקיבוץ‬
‫המאיס עליה את החיים‪".‬‬
‫***‬
‫עד שעות הבוקר הקטנות של יום השידור‪ 25 ,‬במרס ‪ ,2010‬התרוצצתי בין שלושה חדרי‬
‫עריכה שפעלו במקביל כדי לעמוד בדד־ליין‪ .‬הלחץ היה אדיר‪ .‬האתגר שכרוך בדחיסת‬
‫כמויות המידע העצומות לתוך כחצי שעה של סרט היה הפעם מורכב מתמיד‪ .‬לתוך עבודת‬
‫העריכה המאומצת‪ ,‬בניצוחו של גלעד טוקטלי הבמאי הראשי של "עובדה"‪ ,‬נכנסו כל העת‬
‫הערות ותיקונים של עורכת הדין טלי ליבליך‪ ,‬היועצת המשפטית של התוכנית‪ .‬ידענו שכל‬
‫מילה שתיאמר בקריינות‪ ,‬כל צילום אילוסטרציה ואפילו כל בחירה מוזיקלית‪ ,‬ייבחנו באלף‬
‫עיניים לקראת תביעת דיבה עתידית‪ .‬איל גונן הקפיד עד הרגע האחרון לציין בכל מקום‬
‫אפשרי בכתבה‪ ,‬כולל בכתוביות שהודבקו למסך ממש לפני סגירתה‪ ,‬את קביעות דו"ח‬
‫הנתיחה של ג'ני ואת החלטת המשטרה לסגור את התיק נגד קופר מחוסר אשמה‪.‬‬
‫עד רגעי העריכה האחרונים התחבטתי בניסוח קריינות הפתיחה‪ .‬התקשיתי לייצר משפט‬
‫שימחיש את התעלומה במלואה‪ :‬הדמיון המדהים בין שני מקרי המוות של אורית וג'ני‪,‬‬
‫והתנהלותו המוזרה של קופר סביב מות נשותיו‪ .‬ניסיתי שוב ושוב בחוסר הצלחה למצוא‬
‫התחלה ראויה‪ .‬כמעט הרמתי ידיים כשאילנה דיין‪ ,‬מגישת "עובדה"‪ ,‬הציעה לפתוח במשפט‬
‫בנאלי‪ ,‬כמעט קלישאה‪ ,‬אבל כל כך מתבקש‪ .‬קריינות הפתיחה לכתבת "תעלומת האלמן‬
‫הכפול מקיבוץ אייל" נפתחה במילים‪" :‬זה סיפור שלא ייאמן‪".‬‬
 ‫פרק ‪:10‬‬

‫מסע הכיבושים בקיבוצי הדרום‬

‫בליל שידור הכתבה ניסיתי לחזות את צעדיו הבאים של קופר‪ .‬ציירתי לעצמי שלושה‬
‫תסריטים אפשריים‪ :‬קופר יצפה בתוכנית וינסה לברוח מהארץ; קופר ינסה לפגוע בעצמו או‬
‫באחרים — תרחיש שמטריד אותי תמיד כשמדובר בתחקירים רגישים; או שמישהו במשטרה‬
‫או בפרקליטות יצפה בכתבה ויורה לפתוח את תיק החקירה‪ .‬אף אחד מהתרחישים האלה לא‬
‫התממש‪ .‬עם סיום השידור לא הגיעה שום תגובה למעט הודעות מחמיאות מחברים ומבני‬
‫משפחה‪ .‬מסביב היה שקט‪ ,‬שקט מדי‪.‬‬
‫אבל משהו בכל זאת התרחש‪ .‬בימים שאחרי שידור הכתבה החלו לפנות אלינו אנשים‬
‫שונים שקופר חלף בחייהם לאורך השנים‪ ,‬וחשבו שכדאי לשתף אותנו בחוויה הפרטית‬
‫שלהם‪ .‬נפגשנו עם כל פונה‪ ,‬וכל פגישה כזאת השלימה עוד חלק חסר בפאזל הגדול‪.‬‬
‫שיחה אחת הגיעה מד"ר יובל סמואל‪ ,‬רופא וטרינר כפר סבאי‪ .‬בדצמבר ‪ ,2007‬סיפר לנו‬
‫סמואל‪ ,‬התייצב קופר במרפאה הווטרינרית שלו‪ ,‬כשבזרועותיו כלב שהורעל על ידי זרחנים‬
‫אורגניים‪ .‬הוא ביקש בתוקף מסמואל‪ ,‬הווטרינר‪ ,‬שינפיק לו חוות דעת לפיה הקיבוץ אשם‬
‫בהרעלת הכלב‪ .‬ד"ר סמואל‪ ,‬חסר יכולת לקבוע מי ביצע את ההרעלה‪ ,‬סירב כמובן‪ .‬קופר‬
‫הגיע אליו פעם נוספת בינואר ‪ ,2009‬הפעם הביא חתול שסבל מהתייבשות חמורה‪ .‬גם‬
‫הפעם דרש אישור כתוב שהקיבוץ גרם לפגיעה וגם הפעם נענה בסירוב‪.‬‬
‫"כל הסיטואציה היתה בעיני תמוהה‪ ",‬אמר לנו ד"ר סמואל‪" .‬מניסיוני‪ ,‬אנשים שהגיעו עם‬
‫בעלי חיים שסבלו מהרעלה היו בהיסטריה‪ .‬קופר‪ ,‬לעומתם‪ ,‬הגיע רגוע לחלוטין‪ .‬כל מה‬
‫שעניין אותו היה לקבל מסמכים שיאשרו שאנשי הקיבוץ הרעילו לו את בעלי החיים‪".‬‬
‫כמה ימים אחרי שידור הכתבה פנתה אלינו במייל גם יעל אייפרמן‪ ,‬עורכת דין לעניינים‬
‫אזרחיים‪ .‬עו"ד אייפרמן סיפרה שכשצפתה ב"עובדה" נזכרה מיד בתיק בו ייצגה חברת‬
‫ביטוח מול תביעה שהגיש נגדה קופר בעקבות תאונת אופנוע שעבר ב־‪ .2001‬חברת‬
‫הביטוח‪ ,‬הבהירה עו"ד אייפרמן כבר בשיחת הטלפון הראשונה איתנו‪ ,‬הפסידה לקופר‪ ,‬אבל‬
‫היא הגדירה אותו כ"עד הכי שקרן שיצא לי לחקור אי פעם על הדוכן‪".‬‬
‫כשנפגשנו במשרדה במרכז תל אביב כבר חיכה על השולחן ארגז קלסרים שעליו הכותרת‬
‫"ת‪.‬א ‪ ."101741/01‬ואז‪ ,‬בלי שצפינו זאת מראש‪ ,‬פתרה לנו הפגישה עם עורכת הדין‬
‫לעניינים אזרחיים דווקא את תעלומת שירותו הצבאי של שמעון קופר‪ .‬בתוך ארגז‬
‫המסמכים איתרתי תיק קרטון צה"לי ישן שדפיו מאוגדים בשרוך וכותרתו‪" ,‬שמעון קופר‬
‫מספר אישי‪ "....‬זה היה תיקו הצבאי האישי של קופר שהוגש לבית המשפט במסגרת‬
‫התביעה‪.‬‬
‫בתוך אסופת המסמכים הצה"ליים המצהיבים נחשפו לעיני קורותיו של קופר בצבא‪ .‬אחרי‬
‫שירות סדיר של שנתיים בפרופיל ‪ ,89‬נכתב שם‪ ,‬אושפז החייל קופר במרפאה פסיכיאטרית‬
‫עקב "אפיזודה של ניתוק מהסביבה‪ ,‬ואפקט דיכאוני קל‪ "....‬בדו"ח האשפוז מבית החולים‬
‫הפסיכיאטרי שצורף לתיק נכתב כי קופר "מלכתחילה גילה קשיי הסתגלות הן בעבודה‪ ,‬והן‬
‫בתחום החברתי‪ .‬נחשד כאחראי על היעלמות חפצים אישיים וצבאיים‪ .‬נבדק מספר פעמים‬
‫אך לא נמצא דבר‪ ...‬מאז חש במתח רב )נדודי שינה וחוסר תיאבון(‪ ...‬כמה שבועות לפני‬
‫אשפוזו נפקד לכמה שעות ועל כך נשפט וקיבל ‪ 21‬ימי ריתוק‪ .‬בצאתו מהמשפט הנ"ל נשכב‬
‫על הדשא‪ ,‬ורק לאחר כמה שעות ובעזרת חבריו טען שאינו יודע להסביר מה בדיוק קרה לו‪.‬‬
‫נבדק על ידי רופא מבסיסו שהפנה אותו לבירור לחץ דם או מצב נפשי‪ ...‬ניכרים קווים‬
‫אובססיביים קומפולסיביים ופרנואידיים באישיותו‪ ...‬מומלץ להוריד את הפרופיל שלו‬
‫ל־‪".45‬‬
‫עברתי גם על העדות שמסר קופר במשפט‪.‬‬
‫"אני אומרת לך שאתה בשנת ‪ '81‬אושפזת בתל השומר במחלקה הפסיכיאטרית‪ ",‬הטיחה‬
‫בו עו"ד אייפרמן‪.‬‬
‫"זה לא אשפוז‪ ",‬התפתל קופר‪" ,‬זה מבחינת )מעבדת( שינה‪ .‬כל היחידה שלנו‪ ...‬הייתי‬
‫שייך למחלקת הנדסה קרבית ימית‪ .‬היתה אז טענה מאוד רצינית לגבי זלזול של קצינים‬
‫בכירים"‪...‬‬
‫"אמקד אותך‪ ",‬התעקשה אייפרמן‪" ,‬תיק של בית החולים תל השומר‪ ,‬אשפוז ‪ 21‬יום‪,‬‬
‫מ־‪ 3.7.81‬ועד ‪ .24.7.81‬אושפזת במחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר‪ .‬אני קיבלתי מידע‬
‫ממשרד הבריאות‪ ,‬מערכת מידע ארצית של בריאות הנפש שאומרת שאתה אושפזת‪ .‬כתוב‬
‫תאריכים‪ ,‬מה אתה אומר?"‬
‫קופר שמר על קור רוח‪" .‬מאחר והרבה חבר'ה נפצעו בהצגות תכלית שהיה מעורב בהן גם‬
‫הרמטכ"ל‪ ,‬עקב פציעה לא מעטה של חברי‪ ,‬קמה התמרמרות סוחפת של כל היחידה שלי‪.‬‬
‫החלטנו שאנו מבקשים שיחות עם קצין בריאות הנפש על מנת לאבחן שלא נכנס לכל‬
‫הפלוגה ג'וק בראש‪ .‬לכן שלחו אותנו לאבחון בתל השומר‪ .‬התהליך לקח מספר חודשים‪".‬‬
‫לימים יתבררו לי פרטים נוספים על השירות הצבאי של קופר‪ .‬הוא התגייס להנדסה‬
‫קרבית בשנת ‪ ,1980‬אבל בתוך כשנה ביקש העברה בטענה כי אמו החולה נמצאת על ערש‬
‫דווי‪ .‬לאור המצב החמור‪ ,‬הוצב קופר בבסיס חיל האוויר בלוד בתפקיד לוגיסטי‪ .‬אמו‪ ,‬אגב‪,‬‬
‫נפטרה רק כעבור עשרים שנה‪ ,‬בנסיבות מוזרות שיפורטו בהמשך‪.‬‬
‫***‬
‫אבל המפגש המעניין ביותר שהתאפשר בעקבות התוכנית‪ ,‬וכנראה גם המשמעותי ביותר‪,‬‬
‫היה עם בת־שבע יגר‪ ,‬אחותו היחידה של קופר‪ .‬אל בת־שבע פנינו עוד לפני השידור‪ ,‬אבל‬
‫היא ובעלה דוד סירבו להיפגש איתנו‪ .‬רק אחרי שידור התוכנית ב"עובדה" חודש הקשר‪.‬‬
‫במכונית‪ ,‬בדרכנו לשם‪ ,‬ליאת ציינה שזו הפעם הראשונה שנפגוש מישהו עם קשר דם‬
‫לקופר‪.‬‬
‫בת־שבע‪ ,‬אישה נעימה עם פנים טובות‪ ,‬הזמינה אותנו להיכנס‪ .‬בסלון כבר חיכה דוד‪,‬‬
‫בעלה‪ ,‬ובהמשך הצטרפו לפגישה גם שלושת בניהם מלווים בבנות זוגם‪ .‬כולם זכו להכיר‬
‫היטב את קופר‪ ,‬וכולם רצו לשמוע ולהשמיע‪ .‬ביקשנו שיספרו על קופר מהשנים הראשונות‬
‫של חייו‪ ,‬עליהן לא ידענו דבר‪.‬‬
‫בת־שבע פתחה‪" .‬כשהוא נולד הוא היה בשביל אבא שלי עולם ומלואו‪ .‬נולד לו הבן‬
‫שהוא כל כך חיכה לו‪ .‬הדבר המנחם היחיד הוא שאבא ואימא שלי כבר לא בחיים כדי‬
‫לראות מה יצא מהאוצר שלהם‪".‬‬
‫ההורים‪ ,‬בנימין ופרידה קופרשמיד‪ ,‬הוא עולה מאוקראינה והיא מרומניה‪ ,‬חיו בשנות‬
‫החמישים ותחילת השישים חיים צנועים בדירת שני חדרים בחולון‪ .‬הוא היה שוטר מכס‬
‫בנמל יפו‪ ,‬והיא עקרת בית‪ .‬שמונה שנים וחצי אחרי לידת בת־שבע המתינו בני הזוג עד‬
‫שנולד ילדם השני שהציף את הבית בשמחה‪" .‬מאוד רציתי אח או אחות‪ ",‬סיפרה בת־שבע‪,‬‬
‫"ושמעון היה התינוק המושלם‪ ".‬אבל כשלתינוק שכולם כינו אז "שימי" מלאו שלוש‪,‬‬
‫טילטל אסון כבד את המשפחה‪.‬‬
‫באותם ימים קודם בנימין קופרשמיד למשרה מתגמלת בנמל אשדוד והמשפחה מכרה את‬
‫הבית בחולון והתכוונה לעבור להתגורר בעיר הנמל הדרומית‪ .‬יום לפני המעבר‪ ,‬בשבע‬
‫בבוקר‪ ,‬התייצב בדלת חבר של בנימין מנמל יפו‪ .‬כשפרידה פתחה‪ ,‬הוא מסר לה את מעטפת‬
‫המשכורת החודשית של בעלה שהיתה אמורה להגיע באותו יום‪ ,‬ואיתה את הארנק שלו ואת‬
‫טבעת הנישואין‪ .‬החבר סיפר שבנימין התמוטט בנמל והובהל לבית החולים‪ ,‬אבל כשהגיעו‬
‫למיון נקבע מותו‪ .‬יום אחרי תום השבעה עזבה המשפחה האבלה את הדירה בחולון ועברה‬
‫לאשדוד‪" .‬אני הייתי בת ‪ ,11‬שימי רק בן ‪ ,3‬בקושי ישבנו שבעה ועברנו לעיר חדשה‪ ,‬לבית‬
‫ספר חדש‪ ,‬הכול היה מאוד לא מוכר‪ ,‬מאוד מורכב וקשה‪ ",‬סיפרה בת־שבע‪.‬‬
‫באשדוד השתנו חיי המשפחה מהקצה לקצה‪ .‬האב שעד אז לא רק פירנס את הבית‪ ,‬אלא‬
‫גם היה אחראי על החינוך ועל המשמעת של הילדים‪ ,‬השאיר אחריו חלל גדול‪ .‬פרידה‪,‬‬
‫האם‪ ,‬הרבתה להיעדר לטובת ביקורים במרכז הארץ‪ ,‬לדבריה כדי להשלים את סידורי‬
‫המעבר‪ .‬בת־שבע נהגה להסתובב ימים ארוכים כששמעון הפעוט משתרך אחריה‪ .‬לפעמים‬
‫היתה מצרפת אותו לבילויים עם חבריה המתבגרים עד השעות הקטנות של הלילה‪.‬‬
‫כשהכירה את דוד‪ ,‬לימים בעלה‪ ,‬התנדב זה לשמש מעין אח בוגר לשמעון‪ .‬הוא למשל היה‬
‫מי שלימד אותו את ההפטרה לבר מצווה‪.‬‬
‫אחרי חמש שנים באשדוד הכריעו הגעגועים את פרידה קופרשמיד‪ .‬היא החליטה לחזור‬
‫עם המשפחה לחולון‪ ,‬ורכשה דירה צנועה ברחוב שפרינצק בעיר‪ .‬קופר התגורר שם עד‬
‫שהתגייס לצבא‪.‬‬
‫בעקבות נישואיו לאורית דורון‪ ,‬אשתו הראשונה‪ ,‬התהדקו קשריו של קופר עם אחותו‪,‬‬
‫בת־שבע‪ .‬זה קרה בעיקר ביוזמת אורית‪ ,‬שבגלל העובדה שבאה ממשפחה קטנה‪ ,‬שאפה‬
‫להרחיב את קשריה המשפחתיים‪ .‬הם חגגו יחד חגים וימי הולדת‪ ,‬טיילו בשבתות‪ ,‬וקופר‬
‫שימש בהתנדבות בייביסיטר לאחייניו הקטנים‪.‬‬
‫האידיליה המשפחתית החלה מתערערת כשיום אחד‪ ,‬בסיומה של חגיגת יום הולדת לבנו‬
‫הצעיר‪ ,‬ליווה קופר את אחותו ובעלה לרכבם שחנה מתחת לבית‪ .‬כשעמדו להיפרד שאל‬
‫לפתע קופר את אחותו אם במקרה של גירושין הילדים נשארים אצל הבעל או אצל האישה‪.‬‬
‫"מה זה השטויות האלה? על מה אתה מדבר?" שאלה אותו בת־שבע מופתעת‪ ,‬מנסה להבין‬
‫מה מלמדות השאלות של אחיה‪.‬‬
‫זמן לא רב אחר כך קיבלה את התשובה‪ .‬בנה הצעיר היה אז מאושפז לצורך ניתוח תוספתן‬
‫בבית החולים וולפסון ובאחד הלילות הגיע קופר לביקור חולים לא צפוי‪ .‬בת־שבע הופתעה‪.‬‬
‫היא היתה בטוחה שאחיה נמצא בשירות מילואים ממושך‪ .‬אבל קופר עמד בפתח הדלת‬
‫רחוץ ומגולח‪ ,‬לבוש חולצה ורודה חגיגית ומכנסי טרילין כחולים‪.‬‬
‫"מה אתה עושה פה בשעה כזו?" תהתה בת־שבע‪.‬‬
‫"בואי‪ ,‬צאי החוצה‪ ,‬אני רוצה להכיר לך מישהי‪".‬‬
‫בקצה מסדרון המחלקה המתינה בחורה מרשימה‪ :‬גבוהה‪ ,‬שיער בלונדיני קצוץ ועיניים‬
‫כחולות‪ ,‬לבושה חליפת מיני בצבע תכלת‪ .‬בת־שבע היתה המומה‪ .‬אשתו של קופר וילדיו‬
‫גרו ממש מעבר לכביש‪ ,‬מול בית החולים‪.‬‬
‫"תכירי‪ ,‬זו שרונה‪ ",‬הציג קופר את הצעירה‪.‬‬
‫"מה קורה פה‪ ,‬מה זה צריך להיות?" שאלה בת־שבע‪ ,‬מעדיפה להתעלם מנוכחות האישה‪.‬‬
‫"זאת ידידה שלי‪ ",‬ענה לה אחיה‪.‬‬
‫"אבל מה אתה עושה פה איתה עכשיו?" המשיכה בת־שבע‪.‬‬
‫"הכול בסדר‪ ,‬נדבר על זה‪ ",‬מלמל קופר בתשובה ומיהר להסתלק‪.‬‬
‫בבוקר התקשרה בת־שבע‪ ,‬נסערת‪ ,‬לאמה ועדכנה אותה בפרטי הפגישה הלילית עם אחיה‪.‬‬
‫"לא יכול להיות‪ ,‬את מדברת שטויות‪ ",‬היסתה פרידה קופרשמיד את בתה‪" ,‬הוא‬
‫במילואים עכשיו‪".‬‬
‫כמה חודשים אחר כך‪ ,‬בשבע ושלושים בבוקר‪ ,‬התקשרה פרידה לבתה והורתה לה להגיע‬
‫בדחיפות לביתם של שמעון ואורית‪ .‬בפתח הדירה חסם שוטר את הדלת‪ .‬מבעד לחריץ הצר‬
‫הצליחה בת־שבע להבחין באמה‪ ,‬בקופר‪ ,‬ובצד השני בהוריה של אורית‪ .‬אחרי המתנה‬
‫מורטת עצבים בחדר המדרגות‪ ,‬איפשר לה לבסוף השוטר להיכנס לדירה‪ .‬בת־שבע זיהתה‬
‫את אורית שרועה על הספה בסלון‪ ,‬לבושה טרנינג ירוק‪ .‬מההלם היא לא שמה לב לכדורים‬
‫שהיו פזורים על השולחן לידה‪.‬‬
‫בת־שבע נהגה להגיע לשבעה מדי ערב מיד אחרי שסיימה את יום העבודה‪ .‬קופר‪ ,‬היא‬
‫זוכרת‪ ,‬עמד לרוב מנותק בפינת הדירה‪ ,‬ובשעת לילה מאוחרת היה יוצא "לעשות טלפונים‬
‫למטה‪".‬‬
‫פעם אחת במהלך השבעה‪ ,‬כשצעדו יחד מהבית למכון לרפואה משפטית באבו כביר כדי‬
‫להביא מסמך כלשהו‪ ,‬העזה בת־שבע לשאול את אחיה מה לדעתו קרה לאורית‪ .‬הוא ענה‬
‫שבלילה הקודם התלוננה אורית על רעש נחירותיו‪ ,‬תלונה שהתפתחה לריב‪ .‬אורית‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫פרשה לישון בסלון‪ ,‬ובבוקר הוא מצא אותה מתה‪" .‬אני לא יודע מאיפה הכדורים ומה קרה‬
‫לה‪ ",‬אמר לאחותו בצער‪" ,‬היא כנראה היתה בדיכאון‪".‬‬
‫בת־שבע התפלאה‪ .‬אורית בדיוק התחילה עבודה חדשה‪ ,‬והיא אפילו גילתה לבת־שבע‬
‫שיש לה כוונה ללמוד נהיגה ולהתחיל דיאטה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬היא לא המשיכה להעיק על‬
‫אחיה בשאלות‪ .‬לא אז‪ ,‬וגם לא בשנים שאחרי‪.‬‬
‫יום אחרי השבעה קופר נעלם עם הילדים‪ .‬הוא לא סיפר גם לאחותו לאן הלך‪ ,‬אבל‬
‫בת־שבע גילתה זאת בדרך עקיפה ובמפתיע‪ .‬במספרה השכונתית עידכנה אותה החופפת‬
‫בשמחה שהצליחה למצוא דירה בדיוק במקום שחיפשה‪.‬‬
‫"מי המוכר?" שאלה בת־שבע‪.‬‬
‫"אחד‪ ,‬מסכן‪ ",‬ענתה החופפת‪" .‬אלמן עם שני ילדים‪ .‬אשתו התאבדה‪".‬‬
‫"והוא היה לבד?" חקרה בת־שבע‪ ,‬שכבר הבינה במי מדובר‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אחותו היתה איתו‪".‬‬
‫"איך היא נראתה?" שאלה בת־שבע‪ .‬החופפת סיפקה תיאור מדויק של האישה שהופיעה‬
‫עם קופר בביקור הלילי בבית החולים וולפסון‪.‬‬
‫כעבור כמה חודשים‪ ,‬כשהקשר בין קופר לאחותו חודש‪ ,‬והוא אף הספיק בינתיים להזמין‬
‫אותה ואת בעלה לחתונתו עם שרונה‪ ,‬טילפנה פרידה קופרשמיד לבתה‪" .‬שימי חולה‬
‫בסרטן‪ ",‬אמרה‪ ,‬בוכה‪" ,‬חייבים לתרום לו בשביל הטיפול‪ ".‬בת־שבע ענתה לאמה שאין לה‬
‫את הסכומים הדרושים‪" .‬לא אכפת לך מאחיך‪ ",‬הטיחה בה האם‪ .‬בת־שבע‪ ,‬מלאה ברגשות‬
‫אשמה‪ ,‬התקשרה מדי יום לשרונה לדרוש בשלומו של אחיה שהובהל לכאורה לטיפולים‬
‫מיוחדים בארצות הברית‪.‬‬
‫באחד הימים‪ ,‬כשקופר היה אמור לשהות בבית החולים באמריקה‪ ,‬התפרץ אחד מבניה של‬
‫בת־שבע בריצה הביתה וסיפר שהבחין בקופר נוהג ברחוב שמתחת לביתם במכונית‬
‫הסיטרואן החומה שלו‪.‬‬
‫"אתה בטוח?" שאלה בת־שבע‪ ,‬לא מאמינה‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬השיב הבן בביטחון‪" .‬הרכב הסתובב לידינו‪ ,‬בדיוק ליד הברזלים‪ .‬ראיתי אותו‬
‫במדויק‪".‬‬
‫בת־שבע מיהרה להתקשר לאמה כדי לנסות לברר‪.‬‬
‫"זה לא יכול להיות‪ ",‬ענתה לה פרידה‪ ,‬מגוננת כרגיל על בנה‪.‬‬
‫כעבור כשנה התגרש קופר משרונה‪ ,‬וחזר עם בניו להתגורר אצל אמו בחולון‪ .‬הרומן שלו‬
‫עם אותה אלמנה בשם חני‪ ,‬מי שהיתה פילגשו עוד כשהיה נשוי לשרונה‪ ,‬נמשך גם באותם‬
‫ימים‪ .‬יום אחד התקשרה חני לבת־שבע‪" .‬זה נכון שאימא שלכם ישבה שבעה במגדל העמק‬
‫בשבוע שעבר?"‬
‫"לא‪ ",‬ענתה בת־שבע בפליאה‪" .‬מה יש לנו במגדל העמק?"‬
‫"שמעון סיפר לי שדודה שלו ממגדל העמק נפטרה‪ ,‬והוא נסע לשם עם אימא שלו לשבת‬
‫שבעה‪".‬‬
‫"אין לנו דודה במגדל העמק‪ ",‬ענתה אחותו של קופר‪.‬‬
‫"ועוד שאלה יש לי אלייך‪ ",‬המשיכה חני לחקור‪" .‬שמעון והילדים התארחו אצלך בשבת‬
‫האחרונה?"‬
‫"הלוואי‪ ",‬ענתה בת־שבע‪" .‬הייתי מקבלת אותם בשמחה‪ ,‬אבל הם לא התארחו אצלי‪ .‬לא‬
‫השבת‪ ,‬לא בזאת שלפניה ולא בכלל‪".‬‬
‫חני ביקשה מבת־שבע להצטרף אליה לביקור אצל האם פרידה קופרשמיד כדי לנסות‬
‫לברר מה עומד מאחורי כל הסיפורים המוזרים שסיפר לה קופר‪ .‬בת־שבע‪ ,‬כועסת על כך‬
‫ששורבבה למעגל השקרים‪ ,‬הסכימה‪ .‬כשחני העלתה את הטענות מול פרידה סימנה האם‬
‫באצבעה לבת־שבע לשתוק‪ .‬אולי כבר אז ידעה על ההרפתקה החדשה של בנה‪ :‬מסע‬
‫היכרויות רומנטי בקיבוצי דרום הארץ‪.‬‬
‫***‬
‫למחרת שידור הכתבה ב"עובדה" יצרה איתנו קשר גם טלי רון‪ ,‬קיבוצניקית מחצרים‪.‬‬
‫בהודעה שהשאירה כתבה שהיתה בעבר בת זוגו של קופר‪ ,‬וצירפה מספר טלפון‪ .‬קבענו‬
‫להיפגש בבית קפה בתחנת דלק על כביש שש‪" .‬כשראיתי את הכתבה בטלוויזיה חשבתי על‬
‫הילדים שלי‪ ",‬אמרה לי כשהתיישבנו‪" .‬אחרי ארבע־עשרה שנה כבר הספקתי לשכוח ממנו‪.‬‬
‫היה‪ ,‬נגמר‪ ,‬והחיים המשיכו הלאה‪ .‬לא נשארה לי טראומה‪ ,‬שריטה‪ ,‬או איזשהו פחד‪ .‬עד‬
‫התוכנית שלכם‪ .‬כשפתאום ראיתי אותו בטלוויזיה זה החזיר הכול אחורה‪".‬‬
‫טלי הגיעה לחצרים מבת ים כשהיתה בת ‪ 19‬בעקבות בן זוגה‪ .‬הם התחתנו‪ ,‬וכעבור כמה‬
‫שנות נישואין ושלושה ילדים התגרשו‪ .‬את קופר הכירה כשהיתה בת ‪ .34‬אחרי ששמעה את‬
‫ההודעה הקולית שהשאיר בתא ההיכרויות הטלפוני החליטה להשאיר לו הודעה‪ .‬הוא חזר‬
‫אליה מיד וסיפר לה כבר בשיחה הראשונה שהוא איש שירותי הביטחון‪ ,‬אלמן‪ ,‬ואב לשני‬
‫ילדים‪ .‬את נישואיו השניים וגירושיו משרונה לא הזכיר כלל‪ .‬הם נפגשו לדייט בבאר שבע‪,‬‬
‫וכבר בפגישה השנייה טלי ביקרה בבית אמו של קופר בחולון והכירה את בניו‪.‬‬
‫מה מצא חן בעינייך? ניסיתי להבין‪.‬‬
‫"הוא היה נראה דובי־לב־טוב כזה‪ ",‬ענתה‪" .‬דובי אכפת לי‪ .‬אתה מכיר דובי אכפת לי? כך‬
‫הוא נראה לי אז‪ .‬על אשתו הראשונה הוא סיפר שהיא נפטרה מסרטן‪ ,‬אז אתה יודע עוד‬
‫שנייה הדמעות יורדות לי כשהוא אומר את זה‪ .‬והוא סיפר שהוא היה בשבי בסוריה‪ ,‬ברח‬
‫מהשבי בסוריה‪ ,‬והוא איש שב"כ או מוסד‪ ,‬זה הפרטים שידעתי‪ .‬ואתה יודע‪ ,‬אסור לשאול‬
‫על דברים כאלה‪ .‬הכול שושו‪".‬‬
‫כל אחת היתה יכולה להאמין לו? לחצתי‪.‬‬
‫"זו שאלה קשה‪ .‬כל אחת שחיפשה משפחה וגבר טוב אני חושבת שהיה לה יותר קל‬
‫ליפול‪".‬‬
‫החודשים הראשונים שלה עם קופר היו טובים‪ .‬הוא השרה עליה תחושת ביטחון שהיתה‬
‫כל כך חסרה לה מאז התגרשה‪ .‬חמישה חודשים בלבד אחרי שהכירו‪ ,‬באוגוסט ‪ ,1997‬עבר‬
‫קופר עם שני בניו לגור עם טלי וילדיה בקיבוץ חצרים‪ .‬הקיבוץ דאג להרחיב את הבית ואף‬
‫סידר לקופר עבודה ב"נטפים"‪ ,‬מפעל הקיבוץ‪.‬‬
‫"תשאל אותי אם היום הייתי עושה את זה? בחיים לא‪ ",‬אמרה טלי‪" .‬אבל אז הייתי גרושה‬
‫צעירה ורציתי משפחה‪ .‬יש בו משהו שגורם לאנשים להאמין‪ .‬זו היתה נקודת החולשה שלי‪.‬‬
‫ראיתי מישהו כזה ואמרתי‪' :‬יופי‪ ,‬מצאתי את אהבת חיי לחמישים השנים הבאות‪ '.‬אני גם‬
‫טיפוס מאוד משימתי‪ .‬ישר תיקתקתי הכול‪ :‬ארגנתי את הילדים בבית הספר‪ ,‬הכרתי להם את‬
‫החברים‪ ,‬סידרתי להם כונניות‪ ,‬חדר מיטות‪".‬‬
‫התאהבת בו? שאלתי‪.‬‬
‫"אני מעריכה שכן‪ ",‬ענתה בכנות‪" .‬אחרת לא הייתי עושה את זה‪ .‬באמת האמנתי שהוא‬
‫הגבר האחרון של חיי‪ .‬אם הייתי היחידה אז הייתי אומרת‪ ,‬אוקיי‪ ,‬אני כזאת טיפשה‪,‬‬
‫ונאיבית‪ ,‬וילדה טובה כזאת‪ ,‬אבל עובדה שזה לא רק אני‪ .‬נשים האמינו‪ .‬אתה לא רואה‬
‫לפניך מישהו שקרן‪ .‬אתה רואה איש נחמד‪ ,‬ידידותי‪ ,‬מנומס‪".‬‬
‫אבל תוך זמן קצר החלו העניינים להתערער‪ .‬במפעל הקיבוץ הביעו חוסר שביעות רצון‬
‫מתפקודו של העובד החדש‪ .‬גם בבית חשה טלי איך מטלות היום יום נופלות בעיקר על‬
‫כתפיה‪ .‬קופר החל להיעלם בשעות מוזרות בלילה‪ ,‬וכשטלי שאלה לאן הוא נוסע ענה‬
‫שידידה שלו התאלמנה‪ ,‬והוא נוסע לנחם אותה‪.‬‬
‫איפה גרה אותה אלמנה טרייה? שאלתי‪.‬‬
‫"בקיבוץ בית קמה‪ ",‬השיבה טלי מיד‪.‬‬
‫זה נשמע לי מוכר והחזיר אותי לשיחת טלפון נוספת שהגיעה למערכת בסוף השבוע‬
‫שאחרי שידור הכתבה‪ .‬המתקשר היה אמנון אהרונוביץ'‪ ,‬בעבר מזכיר קיבוץ בית קמה‪ .‬הוא‬
‫סיפר שכשצפה בשידור ב"עובדה" נזכר מיד בהיכרות שלו עם קופר‪ .‬לדבריו‪ ,‬חברת‬
‫הקיבוץ‪ ,‬איריס נאור‪ ,‬ניהלה בשעתו רומן עם קופר שהיה מסתיים קרוב לוודאי בחתונה‬
‫אלמלא התערב הקיבוץ כי חשד שסיפוריו של קופר מופרכים‪ ,‬והאיר את עיניה של איריס‪.‬‬
‫אמנון סיפר שלקח לקיבוץ זמן רב לסייע לאיריס להשתקם מהחוויה הקשה שעברה עם‬
‫קופר‪.‬‬
‫***‬
‫התקשרתי לאיריס נאור‪ .‬היא נשמעה מהססת‪ .‬אחרי התלבטות ממושכת ובעקבות שכנועים‬
‫טלפוניים אינטנסיביים‪ ,‬היא הסכימה לבסוף לכלול בביקור הקרוב שלה בתל אביב פגישה‬
‫במערכת "עובדה"‪.‬‬
‫היא נולדה וגדלה בקיבוץ בית קמה‪ .‬בגיל ‪ ,35‬במהלך הריונה עם ילדה השלישי‪ ,‬התמוטט‬
‫בעלה במהלך שירות מילואים ותוך זמן קצר נקבע מותו‪ .‬כעבור שלוש שנים יצר קופר קשר‬
‫עם האלמנה הצעירה דרך מדור ההיכרויות של עלון התנועה הקיבוצית‪ .‬הם שוחחו בטלפון‪,‬‬
‫אבל הקשר נותק‪ ,‬עד שבסוכות‪ ,‬אוקטובר ‪ ,1997‬קופר התקשר שוב‪ .‬הם נפגשו בבית קפה‬
‫בתל אביב‪ ,‬ופגישה נוספת ביפו‪ .‬הוא ריגש אותה כשלמרות המרחק הרב התעקש להסיע‬
‫אותה בשעת לילה מאוחרת לבית קמה‪ ,‬כדי שלא תצטרך לחזור באוטובוס‪" .‬כמו שראית‬
‫הוא אולי לא טיפוס מצודד חיצונית‪ ",‬הסבירה איריס‪" ,‬אבל כנראה הייתי במצב שמאוד‬
‫רציתי לפגוש מישהו סוף־סוף‪ ,‬וסך הכול היה לי נעים בשיחה‪ .‬נוצר קשר שלאט לאט הלך‬
‫והתהדק‪".‬‬
‫הוא ידע לחזר? שאלתי‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬ענתה נבוכה‪" .‬הוא דאג להביא פרחים בכל פעם שהוא מגיע‪ ,‬ומתנות קטנות‪ .‬זה‬
‫היה לי נעים‪ .‬הייתי בתקופה שהייתי צריכה מישהו שיפנק אותי קצת‪".‬‬
‫קופר סיפר לה שהוא פנסיונר של המוסד‪ ,‬שבעבר נפל בשבי‪ ,‬ועכשיו הוא עובד בתחום‬
‫הפרסום‪ ,‬ולדבריו הוא מצליח ומרוויח מצוין‪ .‬אצל איריס הסיפור הזה עורר כמה סימני‬
‫שאלה‪ .‬ראשית‪ ,‬היא התקשתה להאמין שכל כך הרבה דברים עברו על אדם אחד‪ ,‬אבל יותר‬
‫מזה‪ ,‬בפעמים הספורות בהן ביקרה בבית אמו של קופר בחולון‪ ,‬ראתה איך הוא וילדיו‬
‫ישנים על ספות בתנאים עלובים ושאלה את עצמה איך אדם עשיר ומצליח כל כך חי בצורה‬
‫כזו‪.‬‬
‫קופר סיפר לאיריס שאשתו הראשונה חלתה בסרטן‪ .‬לדבריו‪ ,‬בשלב מסוים היא סירבה‬
‫לקבל טיפולים‪ ,‬ויום אחד כשחזר הביתה מצא אותה מתה‪ .‬המשטרה שחקרה את המקרה‪,‬‬
‫סיפר לה‪ ,‬לא חשדה כמובן שהוא קשור למוות‪ .‬איריס תהתה מדוע נפתחה חקירת משטרה‬
‫אם המוות היה כתוצאה ממחלה‪ ,‬וקופר הסביר שמדובר בהליך שגרתי‪ ,‬שום דבר מעבר‪ .‬הוא‬
‫המשיך וסיפר שאחרי האסון הכריח אותו המוסד להתחתן עם המטפלת ששכר לילדיו‪.‬‬
‫הסיבה‪ :‬תפקידו הביטחוני דורש שבתעודת הזהות שלו ייכתב שהוא נשוי‪ .‬אחרי החתונה הוא‬
‫נפל‪ ,‬לדבריו‪ ,‬בקסמה של המטפלת והתאהב בה‪ ,‬אבל היא בגדה בו‪ ,‬גנבה את רכושו‪,‬‬
‫ובעקבות הגירושין הוא נותר חסר כול‪.‬‬
‫"הוא הצליח לסובב את הכול כך שהוא תמיד המסכן‪ ,‬ולא משנה כמה שהוא טוב ועוזר‪,‬‬
‫תמיד בסוף הוא זה שנדפק ואיש לא מאמין לו‪ ",‬אמרה לנו איריס‪.‬‬
‫גם הרומן של קופר עם טלי רון מקיבוץ חצרים זכה לעיבוד פרי דמיונו‪ .‬הוא סיפר לאיריס‬
‫שהיתה לו חברה בחצרים‪ ,‬שהם אפילו גרו תקופה יחד‪ ,‬אבל אז לדבריו גילה שהיא גונבת‬
‫את כספו‪ ,‬והחליט שאין טעם להמשיך בקשר‪.‬‬
 ‫קנית את זה? שאלתי את איריס‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬נראה לי הגיוני שיכול להיות מצב שמישהי שקרנית‪ ",‬ניסתה איריס להסביר‪.‬‬
‫"כמו שיש גברים כאלה‪ ,‬יש גם נשים כאלה‪".‬‬
‫***‬
‫נסיבות הפרדה האמיתיות של קופר מטלי רון מחצרים היו כמובן שונות‪ .‬יום אחד בשעת‬
‫אחר הצהריים מוקדמת‪ ,‬כשנכנסה לדירה שלהם בקיבוץ הופתעה טלי לגלות את קופר בבית‬
‫למרות שהיה אמור להיות באותו הזמן במשמרת במפעל הקיבוץ‪ .‬בפנים היה חושך מוחלט‪,‬‬
‫וקופר ישב שקוע בכורסת הטלוויזיה‪" .‬נבהלתי‪ ",‬סיפרה לי טלי‪" .‬היה לו פרצוף מפחיד‪.‬‬
‫כאילו שאני רואה אדם זר‪ .‬נכון שקדמו לזה כמה התנהגויות מוזרות‪ ,‬אבל הן לא היו‬
‫מפחידות‪ .‬התמונה שהוא יושב כך בחושך בסלון לא נמחקת לי מהראש‪ .‬אני מדברת איתך‬
‫עכשיו ואני רואה את התמונה‪ :‬הכורסה‪ ,‬אותו בתוכה‪ ,‬והמבט הזה שלו בעיניים‪ .‬בשלב הזה‪,‬‬
‫החושים שלי הצילו אותי‪".‬‬
‫דמותו המוזרה ישוב בכורסה באמצע היום התערבבה אצלה בכעסים שהלכו והצטברו‬
‫כלפיו וכבר באותו הערב‪ ,‬כשישבו יחד על הנדנדה בחצר‪ ,‬הודיעה טלי לקופר שהחליטה‬
‫לעזוב אותו‪ .‬קופר‪ ,‬לדבריה‪ ,‬לא התווכח‪ .‬הם ארזו יחד ומכיוון שלא היתה לו מכונית היא‬
‫הסיעה אותו ואת שני בניו חזרה לבית אמו בחולון‪ .‬כשעזבו את הרכב ונעלמו בדירה‬
‫בחולון‪ ,‬טלי שיחררה אנחת רווחה‪.‬‬
‫זמן מה אחרי שקופר עזב את חצרים‪ ,‬ביקשה שכנתה של טלי רון לשוחח איתה בפרטיות‪.‬‬
‫היא גילתה לה שכשלושה חודשים אחרי שעבר להתגורר בקיבוץ‪ ,‬קופר הגיע אליה יום‬
‫אחד‪ ,‬ושאל אם היא חושבת שטלי‪ ,‬בת זוגו‪ ,‬סובלת מדיכאון‪ .‬לדברי השכנה‪ ,‬התלונן קופר‬
‫בפניה שהעצבנות של טלי מביאה אותה להזניח את הבית ואף להתעלל בילדים‪.‬‬
‫"אני זוכרת שהרגשתי נורא כשהיא סיפרה לי את זה‪ ",‬אמרה לי טלי‪" .‬לא הבנתי מאיפה‬
‫זה בא‪".‬‬
‫מאז עזב את חייה‪ ,‬טלי לא ראתה את קופר‪ ,‬עד השידור ב"עובדה"‪ .‬כשצפתה בתוכנית‬
‫ביחד עם בתה‪ ,‬דמיינה לפתע את הבת שלה במקומן של רינת ושרית מלמד‪ ,‬בנותיה של ג'ני‬
‫ונתקפה‪ ,‬באיחור של שנים‪ ,‬בעתה גדולה‪.‬‬
‫למחרת השידור הגיעו כמה חברי קיבוץ לחנות הבגדים שטלי מנהלת בחצרים‪" .‬את‬
‫צריכה להגיד ברכת 'הגומל'‪ ",‬אמרו לה בהתרגשות‪" ,‬ניצלת‪".‬‬
‫***‬
‫שלושה חודשים בלבד אחרי שהכירו‪ ,‬החל קופר ללחוץ על איריס נאור להתחתן איתו‪ .‬את‬
‫הדחיפות הסביר בכך שעליו לדעת מה יקרה עם ילדיו בשנה הבא‪ .‬איריס סירבה בתחילה‬
‫בטענה שלא תתחתן עם אדם שלא התנסתה במגורים משותפים איתו‪ .‬היא הודיעה לקופר‬
 ‫שאם הוא אכן רציני‪ ,‬עליו לנסות להתקבל כחבר בבית קמה‪ .‬קופר הסכים‪.‬‬
‫בפגישת הקבלה עם אמנון אהרונוביץ'‪ ,‬מזכיר הקיבוץ‪ ,‬ציין קופר ששירת בעבר בכוחות‬
‫הביטחון‪ .‬כהוכחה‪ ,‬הוא תיאר בפרוטרוט מבצע בו השתתף לכאורה‪ ,‬במהלכו ניסה מחבל‬
‫לתקוף אותו בסכין‪ .‬קופר סיפר איך השתלט על המחבל והרג אותו‪ .‬בשיחתנו נזכר‬
‫אהרונוביץ' שקופר גם הציג לו ביטוחי חיים רבים כדי להוכיח את הסכנות אליהן הוא חשוף‬
‫לכאורה במסגרת תפקידיו‪.‬‬
‫אולי בגלל שחשש שאהרונוביץ' יוכל לגלות זאת לבד‪ ,‬סיפק קופר מראש הסבר לנסיבות‬
‫הגעתו ועזיבתו את קיבוץ חצרים‪.‬‬
‫"הוא סיפר לי שהכניסו אותו לגור בתוך בית של איזו אישה בודדה‪ ,‬פנויה‪ ,‬לתקופת ניסיון‬
‫והתהליך נכשל‪ ",‬נזכר אהרונוביץ'‪" ,‬למה הוא נכשל? כי היא לא רצתה אותו בבית‪ .‬זה נראה‬
‫לי משהו מאוד מוזר שמתאים אולי לשנות השלושים או הארבעים‪ ,‬תקופת הפרימוס‪,‬‬
‫שהכניסו אדם שלישי לחדר של זוג‪ .‬מי שגר היום בקיבוץ לא יכול לקנות את הלוקש הזה‪".‬‬
‫אהרונוביץ' זימן את איריס לפגישה דיסקרטית‪ .‬הוא התריע בפניה שהסיפור של בן זוגה‬
‫נראה לו מוזר‪ .‬איריס‪ ,‬שחשדה התעורר‪ ,‬התקשרה לבת כיתה שלה מחצרים‪ .‬היא שאלה את‬
‫חברתה מה היא יודעת על נסיבות עזיבתו את הקיבוץ והבינה שמשהו מאוד לא בסדר‪.‬‬
‫כשהחלה לשחזר לפרטים את מהלך חודשיה עם קופר‪ ,‬הבינה כי לצד החום שהרעיף עליה‪,‬‬
‫התנהגותו היתה מוזרה כבר מהימים הראשונים‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר ההיכרות‪ ,‬למשל‪ ,‬הסביר קופר לאיריס שבקיבוץ מקנאים בה‪ ,‬שגונבים‬
‫ממנה‪ ,‬ושגברים לא מפסיקים לחזר אחריה‪" .‬הוא מההתחלה ניסה כל הזמן לערער את‬
‫הביטחון ואת האמון שלי בסביבה שאני גרה בה‪ ",‬סיפרה לי איריס‪ .‬במקביל התרחשו דברים‬
‫נוספים שהעלו את חשדותיה לגביו‪ .‬כשאביו של בעלה המנוח נפטר‪ ,‬למשל‪ ,‬איריס הגיעה‬
‫יחד עם קופר לקיבוץ דביר‪ ,‬שם התגורר האב‪ ,‬כדי לקבל כסף שחמה הוריש‪ .‬הסכום‪,‬‬
‫כאלפיים דולר‪ ,‬חולק לכמה מעטפות שנמסרו לידיה‪.‬‬
‫מקיבוץ דביר המשיכה עם קופר ללימודיה במכללת שער הנגב‪ .‬קופר‪ ,‬לדבריה‪ ,‬הציע‬
‫שימתין לה באוטו והרגיע שאין צורך שתיקח איתה את הכסף‪ ,‬הוא ישמור עליו עבורה‪.‬‬
‫כשחזרו לבית קמה איריס גילתה כי הסכומים לא תואמים את המספר הנקוב על כל מעטפה‬
‫ואת הסכום הכללי שנמסר לה‪ .‬קופר האשים מיד את חברת קיבוץ דביר שמסרה לאיריס את‬
‫המעטפות‪ .‬הוא גם ניסה לשכנע את איריס שתיתן לו את הכסף והוא יפקיד אותו בחשבון‬
‫בנק שיפתח עבורה‪ .‬היא מצאה את עצמה משקרת לו שכבר הפקידה את השטרות בכספת‬
‫הקיבוץ‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬היום אני יכולה להגיד שחבל שלא הייתי יותר פתוחה לאיתותים שהיו לי‪ ,‬שיותר‬
‫מדי זמן משכתי את זה‪ ",‬היא אמרה‪" .‬כי אם אני חוזרת לעבר‪ ,‬מההתחלה הרגשתי שמשהו‬
‫לא בסדר‪ .‬אני זוכרת איזה חלום שחלמתי שאני צועקת עליו‪' :‬אתה לא מי שאתה מספר לי‬
‫שאתה‪ ,‬זה לא האמת!' אבל כנראה שנורא רציתי בן זוג‪ ,‬ועצמתי עיניים‪ .‬זאת אחת הסיבות‬
‫שאני די כועסת על עצמי‪ ,‬למרות שכולם סביבי אומרים‪' :‬אל תכעסי‪ ,‬היית ממש בסדר‪,‬‬
‫היית ערה לדברים‪"'.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬מזכיר הקיבוץ אהרונוביץ' שסיפוריו של קופר עוררו את חשדו‪ ,‬החליט להעביר‬
‫את קורות חייו של קופר‪ ,‬בכתב יד‪ ,‬לגרפולוג‪ .‬בחוות הדעת שלו המליץ הגרפולוג שלא‬
‫לקבל את קופר כחבר בבית קמה בגלל מה שהגדיר כ"חורים שחורים" בעברו‪ .‬אהרונוביץ'‬
‫עידכן את איריס בממצאים המדאיגים‪ .‬הוא הודיע לה שהקיבוץ לא יוכל כמובן להחליט‬
‫עבורה אם להתחתן עם קופר או לא‪ ,‬אבל לחברות בקיבוץ לא יקבלו אותו‪.‬‬
‫איריס ביקשה לפגוש את הגרפולוג‪ .‬הוא הציג בפניה איך בכל פעם שקופר מתייחס‬
‫למילה "נישואין" מתגלה אצלו שגיאת כתיב‪ ,‬וכתב היד שלו מתארך‪ ,‬והסביר לה שהדבר‬
‫מעיד על צד לא תקין ביחסים הבינאישיים שלו‪ .‬לדבריו‪ ,‬משהו בעברו של קופר עירער‬
‫אותו וגורם לו לבצע דברים לא מוסריים‪ ,‬עד כדי פשע‪ .‬הגרפולוג הזהיר אותה שישנה סכנה‬
‫שאם מישהו יעמת את קופר עם עברו‪ ,‬הוא עלול להתערער נפשית‪.‬‬
‫בעקבות השיחה עם הגרפולוג‪ ,‬ולאחר התלבטויות רבות‪ ,‬איריס החליטה לחתוך את הקשר‬
‫עם קופר‪ .‬הוא עוד ניסה לשכנע אותה לחזור בה‪ ,‬ואפילו נתן לה מספרי טלפון של אנשים‬
‫שלכאורה יכולים לאשש את סיפורי העבר שלו‪ .‬איריס ניסתה להתקשר לכמה מהם‪ ,‬אבל‬
‫איש לא ענה‪ ,‬מלבד אישה אחת שלא ידעה על מה איריס מדברת‪" .‬אמרתי לו שיכול להיות‬
‫שאני עושה לו עוול ושכל מה שהוא מספר זה נכון‪ ,‬אבל אם אני נמצאת במקום שאני לא‬
‫מאמינה לו אז אני לא יכולה להמשיך להיות איתו בקשר‪".‬‬
‫לדבריה‪ ,‬זמן קצר אחרי שנפרדו הבחינה איריס שחפצים יקרים‪ ,‬ביניהם מצלמה אליה‬
‫היתה קשורה במיוחד‪ ,‬נעלמו מביתה‪ .‬היא שלחה מכתב לקופר והטיחה בו האשמות על כך‬
‫שהוא קשור להיעלמות החפצים‪ .‬קופר לא ענה‪ .‬היא שמעה ממנו שוב אחרי כחודשיים‪.‬‬
‫כנראה בעקבות היכרותו עם ג'ני מלמד‪ ,‬התקשר קופר לאיריס וביקש ממנה לוודא שאנשי‬
‫בית קמה לא "מלכלכים" עליו בקיבוץ אייל‪.‬‬
‫איריס סיפרה לי שמערכת היחסים עם קופר גרמה לכך שבמשך עשר שנים לא הצליחה‬
‫לסמוך על עצמה בקשרים עם גברים‪ ,‬כי חששה ליפול פעם נוספת‪ .‬על השידור ב"עובדה"‬
‫למדה מהקדימונים‪ ,‬אבל לא העזה לצפות‪" .‬פחדתי לראות את התוכנית‪ ",‬הודתה בפני‪" .‬אני‬
‫חושבת שמתוך המחשבה שגם אני יכולתי להיות שם‪ .‬זו היתה בחירה שלי לעצום את‬
‫העיניים‪ ,‬לא להיות קשובה לתחושות הבטן שהיו לי‪ .‬לא להרשות לעצמי להגיד מוקדם‬
‫יותר‪' ,‬איריס‪ ,‬תאמיני למה שאת מרגישה‪"'.‬‬
‫***‬
‫לימים יתברר לי שבמקביל לקשרים עם טלי רון בחצרים ועם איריס נאור בבית קמה‪ ,‬ניהל‬
‫קופר רומן שלישי בקיבוץ בדרום‪ ,‬הפעם בניצנים‪ ,‬עם אישה שסירבה בכל תוקף להתראיין‪.‬‬
‫כשניסיתי להבין מה הביא לקופר הצלחה מסחררת כל כך דווקא בקרב נשות קיבוצי‬
‫הדרום‪ ,‬גיליתי שהוא עבד על פי דפוס קבוע‪ :‬קופר חיפש נשים גרושות או אלמנות בטווח‬
‫הגילאים ‪ ,45-35‬נשים שבאותן שנים‪ ,‬כשהאינטרנט עוד לא היה זמין לכולם‪ ,‬התקשו לפרוץ‬
‫את מעגל הבדידות בתוך רקמת החיים הזוגיים של הקהילה הקיבוצית‪ .‬מודעה במדור‬
‫הפנויים־פנויות של התנועה הקיבוצית מטעם אלמן‪ ,‬איש שירותי הביטחון לשעבר המחפש‬
‫לעצמו פרק ב‪ ,‬היתה יכולה בהחלט להוות פיתוי לנשים כאלו‪.‬‬
‫"אני חושבת שהוא פשוט ידע על מי להתלבש‪ ",‬הודתה איריס בפני‪" .‬את רוב‬
‫הקיבוצניקיות לא עניין אז הצד החומרי‪ .‬לי היה חשוב שהבן אדם שאני נמצאת איתו יהיה‬
‫איש שיחה מעניין‪ ,‬שאני ארגיש שהוא פרטנר לחיים‪ .‬שמעון‪ ,‬לפחות בהתחלה‪ ,‬ידע לענות‬
‫על הצרכים האלה‪".‬‬
‫***‬
‫בת־שבע יגר‪ ,‬אחותו של קופר‪ ,‬סיפרה לי שההרפתקאות הרומנטיות בדרום הסתיימו‪ ,‬על פי‬
‫ידיעתה‪ ,‬כשאחיה הכיר את ג'ני מלמד‪ ,‬ועבר להתגורר בקיבוץ אייל‪ .‬בת־שבע שמרה איתו‬
‫באותה תקופה על קשר רופף‪ ,‬עד שלילה אחד בשנת ‪ ,2001‬הזעיקה אותה אמם‪ ,‬פרידה‪,‬‬
‫שתגיע מהר כי היא מרגישה שהיא נחנקת מחוסר חמצן‪ .‬כשבת־שבע הגיעה לדירת אמה‪,‬‬
‫מתנשפת מהריצה במעלה הרחוב‪ ,‬כבר המתין האמבולנס במקום ופרידה קופרשמיד הובהלה‬
‫במהירות לבית החולים‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬בסביבות השעה ‪ 11‬בלילה‪ ,‬כשנראה היה שמצבה של האם מעט משתפר‪ ,‬ביקשה‬
‫בת־שבע לחזור לישון בביתה‪ .‬פרידה הסירה את מסכת החמצן מפניה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬תחכי עוד קצת‪ ",‬ביקשה מבתה‪" .‬אני רוצה להגיד לך משהו‪".‬‬
‫"מה את רוצה להגיד?" שאלה בת־שבע‪ ,‬כשהיא טורחת בריסוק כדורים לבליעה עבור‬
‫אמה‪ .‬בדיוק אז נעמד קופר בדלת הכניסה לחדר‪.‬‬
‫"לא משנה‪ ",‬אמרה פרידה שהבחינה בבנה‪" .‬תבואי מחר בבוקר ואגיד לך‪".‬‬
‫קופר נשאר לצד אמו במהלך הלילה‪ .‬בשבע בבוקר התקשר לבת־שבע‪ ,‬אחותו‪ ,‬דיווח לה‬
‫שאמם במצב קשה‪ ,‬והציע שתתייצב בדחיפות בבית החולים‪ .‬כשהגיעה‪ ,‬חסם בפניה את‬
‫דלת החדר‪" .‬אימא מתה‪ ",‬בישר קצרות‪ .‬הם התחבקו בבכי‪" .‬שימי‪ ,‬אני מבקשת ממך‪ ,‬רק‬
‫שלא נריב על כסף‪ ",‬אמרה לו בת־שבע אחרי שנרגעה מעט‪.‬‬
‫במהלך אחד מימי השבעה שלף קופר ‪ 23‬אלף שקלים במזומן והניח אותם על השולחן‪.‬‬
‫"זה הכסף שהיה לאימא בבנק‪ ",‬אמר לאחותו‪" .‬הנה‪ ,‬הוצאתי‪ .‬כל הכסף פה‪ ".‬אחר כך הוציא‬
‫מכיס חולצתו נייר המעיד שהאם החזיקה ‪ 18‬אלף שקל בתוכנית חיסכון בבנק אחר‪" .‬את‬
‫הכסף הזה הבנק גנב מהחיסכון‪ ",‬האשים קופר‪" ,‬גם אימא ידעה שהוא גנב‪".‬‬
‫בת־שבע חילקה את הסכום שהביא אחיה לשתי שקיות‪ .‬היא ניסתה לתת לקופר כמה‬
‫מאות שקלים נוספים מהסכום כי ידעה שתקופה ארוכה הוא לא עובד‪ ,‬אבל הוא סירב‬
‫בטענה שבתה הגדולה של ג'ני גונבת את כספו‪.‬‬
‫כעבור כמה ימים‪ ,‬התעשתה בת־שבע והלכה לבדוק בעצמה את חשבונות הבנק שהשאירה‬
‫אמה‪ .‬היא גילתה שהם אכן ריקים‪ .‬כשהתקשרה לקופר ואמרה לו שלא ייתכן שהסכום‬
‫שהציג הוא כל מה שנותר מחסכונותיה של אמם‪ ,‬השיב לה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬שהיא לא מבינה‬
‫בדברים האלה‪ ,‬ורק הוא‪ ,‬שהתגורר עם אמו תקופה ארוכה‪ ,‬מודע למצב הכספי האמיתי‪.‬‬
‫המתח שנוצר אז סביב הירושה הפך לקרע שנמשך עד היום‪ .‬בת־שבע ודוד‪ ,‬בעלה‪ ,‬לא‬
‫ידעו‪ ,‬למשל‪ ,‬על מותה של ג'ני‪ ,‬עד השידור ב"עובדה"‪" .‬אין לי אליו היום שום רגש‪ ",‬אמרה‬
‫לי בת־שבע במרירות‪" .‬לא לטוב ולא לרע‪ .‬שום דבר‪ .‬מבחינתי הוא לא אחי היום‪ .‬כשאני‬
‫מוחקת מישהו‪ ,‬אני מוחקת אותו עד הסוף‪ ,‬ואת שימי‪ ,‬אחי‪ ,‬מחקתי‪".‬‬
‫***‬
‫בקיץ ‪ ,2010‬בתום עונת השידורים של "עובדה"‪ ,‬הצטברה אצלנו כמות מרשימה של חומר‬
‫חדש על קופר‪ :‬סיפורים שסיפרה אחותו‪ ,‬מערכות היחסים עם הנשים מקיבוצי הדרום‪ ,‬התיק‬
‫הצבאי האמיתי ואנשים נוספים שפגשו אותו בתקופות חייו השונות והסכימו לחלוק איתנו‬
‫את סיפוריהם‪ .‬התחלנו לתכנן את כתבת ההמשך שתשודר בפתיחת העונה הבאה‪ .‬אבל אז‪,‬‬
‫לקראת סוף אוגוסט‪ ,‬השתנו התוכניות באחת‪.‬‬
 ‫פרק ‪:11‬‬

‫חקירות מעבר לקווים‬

‫זה היה ביום השלישי של החופשה המשפחתית ביוון‪ ,‬שעת צהריים מוקדמת‪ .‬יצאתי‬
‫מהבריכה‪ ,‬מסוחרר מרוח הים והשמש‪ .‬שלושה ימים הצלחתי לעמוד בהתחייבות שנתתי‬
‫לעצמי להתנתק מהטלפון הנייד ופשוט ליהנות מהחופש‪ .‬אבל זהו‪ ,‬לא עמדתי יותר בפיתוי‪.‬‬
‫כשמסך הסלולרי נדלק חיכתה לי הודעה מאיל גונן‪ ,‬שמונה בינתיים לעורך "עובדה"‪:‬‬
‫"שמעון קופר הגיש נגדנו תביעת דיבה על סך חמישה מיליון שקלים‪ .‬אין מה לדאוג‬
‫בינתיים‪ ,‬נדבר כשתחזור‪ ".‬לרגע הפסקתי לנשום‪ .‬החופשה נגמרה‪.‬‬
‫את המשך היום והלילה הקדשתי לשיחות ממושכות שניהלתי עם מרואייני התחקיר‬
‫מחדרי בבית המלון‪ .‬עורכי דינו של קופר‪ ,‬התברר‪ ,‬כבר הוציאו הודעה דרמטית לעיתונות‪.‬‬
‫"קופר הוצג בתוכנית כמי שביצע רצח כפול של שתי נשותיו‪ ,‬תוך רמיסת האמת‪ ,‬עיוות‬
‫המציאות‪ ,‬ופגיעה באמות מידה בסיסיות של הגינות ויושר‪ ",‬כתבו עורכי הדין ששכר קופר‪,‬‬
‫אלי הלם ונטלי יחיאלי־ברקוביץ'‪" .‬שידורי קשת ואילנה דיין‪ ,‬באופן מעוות ומסולף‪ ,‬בדרכי‬
‫תעמולה ומניפולציה‪ ,‬העבירו את המסר לצופים שקופר הוא מי שרצח את שתי נשותיו‬
‫בעבור בצע כסף‪".‬‬
‫ראשונות התקשרו אלי יפעת וידר‪ ,‬חברתה של ג'ני‪ ,‬ושרונה בן־אור‪ ,‬אשתו השנייה של‬
‫קופר‪ .‬הן סיפרו לי בדאגה שקופר שלח להן התרעות לפני תביעת דיבה אישית‪ .‬שרונה‬
‫היתה על סף בכי‪" .‬לא מספיק שהכתבה לא הזיזה לאיש‪ ,‬עכשיו אני עומדת בסכנה‬
‫משפטית‪ ",‬אמרה לי בטלפון‪" ,‬מאיפה אני אשלם את הכסף על ההגנה? ומה אם הוא ינצח‬
‫אותי?" ניסיתי לשדר ביטחון‪ .‬ידעתי שאזדקק לה ולכל מקורות התחקיר האחרים במאבק‬
‫המשפטי הצפוי‪ .‬הדרך ארוכה‪ :‬הם עוד יידרשו להגיש תצהירים‪ ,‬ובבוא היום גם לעמוד‬
‫בחקירה נגדית חודרנית מצד עורכי דינו של קופר‪ .‬אבל בשלב הזה היה צריך רק להרגיע‪.‬‬
‫קבענו לדבר כשאשוב לארץ‪.‬‬
‫בלילה לא עצמתי עין‪ .‬יכולתי כבר לשער שמשפט הדיבה הזה ידיר את שנתי עוד לילות‬
‫רבים במהלך השנים הקרובות‪ .‬ספרתי את השעות עד לטיסה חזרה ארצה ומיד עם הנחיתה‬
‫התקשרתי ליועצת המשפטית של התוכנית‪ ,‬עורכת הדין טלי ליבליך‪" .‬מבחינת העובדות‬
‫וההוכחות אנחנו על קרקע בטוחה‪ ",‬היא הרגיעה אותי‪" .‬אני בטוחה בכתבה וביכולת שלנו‬
‫להוכיח אותה‪ .‬בוא אלי למשרד‪ .‬צריך להתחיל לעבוד על כתב ההגנה‪".‬‬
‫קראתי בעיון את כתב התביעה‪ .‬אלי הלם‪ ,‬עורך הדין של קופר‪ ,‬ניתח כל פריים בכתבה‪.‬‬
‫החל מהפרומו‪ ,‬דרך בחירת המוזיקה וצילומי האילוסטרציה‪ ,‬ועד לתגוביות בדף האינטרנט‬
‫של "עובדה"‪ .‬הוא לא חלק על העובדות‪ ,‬אבל טען שלמרות שהדברים לא נאמרו ישירות‪,‬‬
‫שמעון קופר הוצג בכתבה כמי שרצח את שתי נשותיו‪ .‬הקו המשפטי שלו היה שמדובר במי‬
‫שהתאלמן פעמיים בעקבות צירוף מקרים טרגי נדיר‪ :‬אשתו הראשונה התאבדה‪ ,‬ואשתו‬
‫השלישית מתה כתוצאה מבעיה בריאותית‪ ,‬או כפי שציין הדו"ח הפתולוגי‪ ,‬כתוצאה מ"כשל‬
‫לבבי"‪" .‬עובדה"‪ ,‬נטען בכתב התביעה‪ ,‬ערכה את הממצאים באופן מניפולטיבי שיוביל את‬
‫הצופה הסביר למסקנה אחת מתבקשת באשר לקופר‪ .‬גם האינטרסים הכלכליים של חלק‬
‫מהמקורות לכתבה‪ ,‬כך נטען‪ ,‬לא פורטו‪ ,‬ובסופו של דבר בשל הפרסום המטעה הזה נהרסו‬
‫חייו של קופר‪.‬‬
‫בעוד אנחנו שוקדים על כתב ההגנה‪ ,‬החלו להתרחש דברים מוזרים‪ .‬חודש אחרי שהגיש‬
‫את התביעה התלונן קופר בתחנת המשטרה בטייבה שבקיבוץ פוזרו תמונות עם דיוקנו‪,‬‬
‫כשעל מצחו מצויר צלב קרס‪ .‬קופר טען שאין לו מושג מי אחראי למעשה‪ ,‬אבל קישר אותו‬
‫לכתבה ב"עובדה" ש"הוציאה עליו חוזה‪".‬‬
‫בבוקר אחר כשהסעתי את בני לגן הילדים בקיבוץ אייל‪ ,‬הופתעתי לגלות שהכביש העוקף‬
‫של הקיבוץ חסום לתנועה‪ .‬הסיבה‪ :‬קופר מצא מתחת למכוניתו תיק ממנו יוצאים חוטי‬
‫חשמל‪ ,‬הנראה כמטען חבלה מאולתר‪ .‬חבלני המשטרה אותם הזעיק קופר מיהרו לטפל‬
‫בחפץ החשוד‪ .‬קופר עצמו‪ ,‬התברר לי מאוחר יותר‪ ,‬דאג לתעד הכול במצלמת וידיאו ביתית‬
‫ממרפסת ביתו‪ .‬במהדורת החדשות של גלי צה"ל הרגיעו תוך זמן קצר שמדובר במטען‬
‫דמה‪.‬‬
‫האובססיביות של קופר להעצים את הנזק שנגרם לו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬כתוצאה מהכתבה התחילה‬
‫להטריד אותי‪ .‬באותם ימים החל להתעורר בי החשד שמישהו עוקב אחרי‪ .‬מצאתי את עצמי‬
‫לא פעם מעיף מבט אל המראות במכונית לראות אם רכב נצמד אלי‪ .‬באחד הימים נסעתי‬
‫להרצות בפני פורום של עורכי דין בנצרת‪ .‬כשעליתי לדבר וסרקתי את הקהל המצומצם‬
‫שהמתין לי בכיתה קטנה הבחנתי שאחד הנוכחים נראה קצת חריג מול שאר המאזינים‪.‬‬
‫מכשיר הטלפון הנייד שעל השולחן שלו כוון אלי בדרך מחשידה‪ .‬בסיום ההרצאה הוא שאל‬
‫אותי שאלה שנגעה בעקיפין לפרשת קופר‪ .‬אחרי שעניתי‪ ,‬התעניינתי באיזה משרד הוא‬
‫עובד‪ .‬התשובה שגימגם רק הגבירה את חשדותי‪.‬‬
‫לימים יתברר לי שמדובר באדם שהופעל על ידי חוקר פרטי בשם ליאור אייזנגר‪ .‬אייזנגר‪,‬‬
‫בלש משטרה בעברו‪ ,‬נשכר על ידי קופר שבועיים אחרי שידור הכתבה ב"עובדה"‪ .‬עו"ד‬
‫הלם הכין טבלה בה פירט את האינטרסים של כל אחד מהמרואיינים בכתבה‪ ,‬כולל נקודות‬
‫התורפה בעדותם‪ .‬משימתו של החוקר הפרטי אייזנגר היתה ברורה‪ :‬לערער את אמינותם של‬
‫כמה מעדי הההגנה‪.‬‬
‫החוקר התבקש להתמקד במיוחד בשרונה בן־אור‪ ,‬האישה השנייה של קופר‪ ,‬שנראתה‬
‫לעו"ד הלם כעדה חלשה יחסית‪" .‬אמרתי לקופר שתמיד אני מעדיף הקלטות‪ ",‬הודה לימים‬
‫עו"ד הלם‪" .‬להקליט את ההורים‪ ,‬להקליט את הבעלים לשעבר‪ .‬להקליט אנשים ששרונה‬
‫חייבת להם לכאורה כסף‪".‬‬
‫קופר הציע שילך מצויד במכשיר הקלטה להוריה של שרונה כדי למשוך אותם בלשונם‪.‬‬
‫עו"ד הלם לא התנגד‪" .‬אני לא יודע אם אמרתי לשמעון ללכת אליהם הביתה‪ ",‬התקשה‬
‫לימים להיזכר‪" ,‬אבל כן אמרתי לשמעון להקליט את כל העדים הפוטנציאלים שיכולים‬
‫לשמש לעזרתנו‪ ".‬החוקר אייזנגר חשש שנגד קופר תוגש תלונה במשטרה על הטרדה‪ .‬הוא‬
‫החליט להתלוות אל קופר למשימה כדי לוודא שהוא לא משתמש בלשון מאיימת או‬
‫סוחטת‪.‬‬
‫ב־‪ 28‬באוקטובר ‪ ,2010‬כחודשיים אחרי שהגיש את תביעת הדיבה‪ ,‬הגיע קופר מלווה‬
‫בחוקר הפרטי אייזנגר לדירת הוריה של שרונה בנתניה‪ .‬בחדר המדרגות התקין עליו אייזנגר‬
‫את מכשיר ההקלטה ונשאר מאחור להאזין‪ .‬העובד הסיעודי הזר שטיפל באביה בן ה־‪ 94‬של‬
‫שרונה פתח לקופר את הדלת‪ .‬קופר הציג את עצמו כקרוב משפחה ונכנס פנימה‪ .‬ישראל‬
‫בודנשטיין‪ ,‬האב‪ ,‬שכב על הספה‪ .‬אנטונינה‪ ,‬האם‪ ,‬לא היתה בבית‪ .‬כשחזרה הביתה מצאה‬
‫את קופר רוכן מעל בעלה הקשיש ומנסה לדובב אותו בענייני הצוואות עליהן חתמו בעבר‪.‬‬
‫‪ 15‬שנים עברו מאז ראתה לאחרונה את חתנה לשעבר‪" .‬ראיתי אותך בטלוויזיה‪ ,‬ב'עובדה'‪",‬‬
‫צעקה עליו אנטונינה‪" ,‬למה באת הנה? אין לך מה לעשות פה‪ .‬קום ולך!" "אני מאוד אוהב‬
‫את ישראל‪ ,‬ושמעתי שהוא מאוד חולה‪ ,‬אז רציתי לבקר אותו‪ ",‬התגונן קופר‪.‬‬
‫אנטונינה פתחה את הדלת כדי שגם השכנים יוכלו לשמוע את צעקותיה‪ .‬כשקופר עזב‬
‫היא הזעיקה את שרונה‪ ,‬בתה‪ ,‬להגיש תלונה במשטרה‪ .‬העניין הגיע לדיון דחוף בבית הדין‬
‫לענייני משפחה‪ .‬השופטת‪ ,‬שלא נכנסה לפרטי המקרה‪ ,‬הורתה על צו הרחקה הדדי‪ .‬שרונה‬
‫התקשרה אלי נסערת מבית המשפט‪ ,‬ואמרה לי שהיא חוששת לחייה‪.‬‬
‫בשבועות הבאים עשינו הכול כדי להרגיע אותה‪ .‬עורכות הדין טלי ליבליך וליאת‬
‫ברגמן־רביד שעבדו על התיק מטעמנו נסעו למקום עבודתה בחנות תכשיטים בקניון בשרון‬
‫כדי להסביר לה עד כמה חשוב שתגיש תצהיר ותעיד ללא מורא במשפט‪ .‬כעבור כמה ימים‬
‫הודיעה לנו שרונה שהחליטה להעיד‪ .‬עו"ד ליבליך ואני נסענו לביתה בנתניה‪ ,‬וחזרנו‪,‬‬
‫נרגשים‪ ,‬כשהתצהיר החתום בידינו‪.‬‬
‫***‬
‫הדיון הראשון בתביעת הדיבה שהגיש קופר נגדי ונגד "עובדה" התקיים בבית המשפט‬
‫המחוזי בפתח תקוה‪ .‬זה היה אחד משלבי קדם־המשפט‪ .‬סכום העתק שקופר תבע מאיתנו‪,‬‬
‫חמישה מיליון שקלים‪ ,‬חייב אותו לשלם כ־‪ 125‬אלף שקלים אגרת בית משפט‪ .‬קופר ביקש‬
‫לפטור אותו מהתשלום בטענה שהוא מרושש כלכלית‪.‬‬
‫כשהגענו לבית המשפט חיכה לנו קופר בידיים שלובות בפתח הבניין‪ ,‬לצדו בפנים‬
‫חמורות סבר עמד עורך דינו‪ ,‬אלי הלם‪ .‬ליוותה אותם עורכת דין צעירה‪ ,‬נטלי‬
‫יחיאלי־ברקוביץ'‪ .‬השופטת ורדה פלאוט‪ ,‬ששובצה לנהל את הדיון המקדמי‪ ,‬הזמינה את‬
‫קופר לדוכן העדים‪ .‬עו"ד ליבליך החלה להפנות אליו ברצף שאלות בנושאים כלכליים‪.‬‬
‫תשובותיו של קופר היו רצופות סתירות‪ ,‬הסתבכויות‪ ,‬והרבה שקרים‪ .‬על פניה של השופטת‬
‫פלאוט הלכה והצטיירה ארשת תדהמה‪ .‬זמן קצר אחרי תחילת העדות עצרה והמליצה‬
‫לקופר למשוך את בקשתו לפטור‪ ,‬רומזת לו שבכך ימנע מעצמו החלטה של בית המשפט‬
‫נגדו‪.‬‬
‫קופר‪ ,‬מבין שהסתבך‪ ,‬הסכים מיד‪ .‬הוא החליט להוריד את סכום התביעה לשלושה מיליון‬
‫שקלים‪ ,‬כדי להפחית מסכום האגרה שעליו לשלם‪ .‬אבל היה לנו ברור שהמלחמה האמיתית‬
‫עוד לפנינו‪.‬‬
‫עברו כמה חודשים והגענו שוב לבית המשפט‪ ,‬שם החלו דיוני "התיק העיקרי"‪ .‬השופטת‬
‫בתיק‪ ,‬אסתר שטמר‪ ,‬התגלתה כבר מהדיון הראשון כיסודית‪ ,‬דקדקנית‪ ,‬בעלת מזג שיפוטי‬
‫נוח‪ ,‬ולא השאירה ספק שתיכנס לכל פרט בתיק‪.‬‬
‫עורך הדין הלם פעל מהרגע הראשון לצמצם את גבולות הדיון‪ .‬הוא ביקש מהשופטת‬
‫שתקבע כבר מתחילת הדיונים שהצופה הסביר היה יכול להסיק מהכתבה שקופר לכל‬
‫הפחות חשוד ברצח נשותיו‪" .‬אני סבור שבית המשפט יכול לתת החלטה מסוג זה כעת‪ ,‬שכן‬
‫התביעה שהוגשה היא למעשה אך ורק על כך שהצופה הסביר מבין את הפרסום כחשד‬
‫לרצח‪ ",‬אמר עו"ד הלם בדיון‪" .‬אם בית המשפט הנכבד סבור שהדבר אינו כך אז התובע‬
‫מודיע שאין בכוונתו להמשיך את שמיעת הראיות‪".‬‬
‫השופטת שטמר הורידה את עו"ד הלם מהעץ הגבוה אליו טיפס‪" .‬בין שתי העמדות‬
‫שהוצבו קיים מרחב גדול של אפשרויות הכרעה‪ ",‬פסקה‪" ,‬בנסיבות אלו אני סבורה כי אין‬
‫די בפסיקת ביניים‪ ,‬כיוון שאינה לוקחת בחשבון את כל קשת האפשרויות‪ ".‬החלטת‬
‫השופטת שטמר להיכנס לנבכי התיק טרפה במידה רבה את הקלפים של קופר ועורכי דינו‪.‬‬
‫לימים יודו שחשבו שמדובר במשפט פשוט בהרבה‪ :‬השופטת תצפה בכתבה ותשתכנע‬
‫שהשידור לפחות רומז שקופר מעורב ברצח נשותיו‪ ,‬ומכאן כל מה שיישאר זה לקבוע את‬
‫גובה הפיצוי ש"עובדה" תשלם‪.‬‬
‫אבל עו"ד הלם לא התכוון לוותר גם כשתוכנית הפעולה המקורית שלו השתבשה‪ .‬עכשיו‬
‫אימץ טקטיקה של הפחדה‪ ,‬במיוחד בחר לנסות ולהלך אימים עלי‪ .‬לא פעם הכריז‬
‫בהפגנתיות באולם הדיונים ש"ברגע שאסנהיים יעיד תתבהר התמונה המשפטית‪ ".‬הוא‬
‫הרבה לכוון אלי מבטים מאיימים‪ ,‬עד שפעם אחת הערתי לו על כך בקול‪ ,‬בכוונה ברורה‬
‫להסב את תשומת לבה של השופטת‪.‬‬
‫בהמשך ילווה עו"ד הלם גם את ד"ר מריה זקוטצקי‪ ,‬בת זוגו של קופר‪ ,‬אל תחנת‬
‫המשטרה כדי שתגיש שם תלונה נגדי‪ .‬הוא טען שהשימוש שעשיתי במחברת המטפלת של‬
‫בנה של זקוטצקי כדי להוכיח את הקשר הזוגי ארוך השנים בינה לבין קופר הוא עבירה על‬
‫חוק הפרטיות‪ .‬לא נראה שהשופטת שטמר התרשמה מהדרמה שניסה עו"ד הלם לעורר‪ .‬גם‬
‫המשטרה מיהרה לסגור את התיק מבלי שנקראתי לחקירה‪.‬‬
‫לאחר כמה דיוני קדם־משפט מתישים הוזמנו יום אחד לדיון אצל נשיאת בית המשפט‬
‫המחוזי דאז‪ ,‬השופטת הילה גרסטל‪ .‬לא הבנו את פשר הזימון המיוחד‪ ,‬ומדוע מנהלת אותו‬
‫שופטת אחרת‪ .‬השופטת גרסטל ניגשה מיד לעניין‪" .‬אני מציעה לצדדים לפנות להליך‬
‫גישור‪ ",‬הציעה בנחרצות‪ .‬זו היתה הצעה שהיה קשה לסרב לה‪ .‬הסכמנו לנסות להגיע‬
‫להסכמה מחוץ לבית המשפט‪ ,‬אצל המגשר‪ ,‬עו"ד עמוס גבריאלי‪.‬‬
‫***‬
‫ישיבת הגישור סביב שולחן אחד עם קופר היתה טעונה‪ ,‬מאיימת להתפוצץ בכל רגע‪ .‬מיד‬
‫בפתיחתה הודענו שלא נסכים לשלם לקופר שקל‪ .‬הוא‪ ,‬מצדו‪ ,‬התעקש‪ .‬לעתים הגיעה‬
‫השיחה לצעקות‪ .‬מדי פעם התפרצנו‪ ,‬איל גונן‪ ,‬עורך "עובדה" ואני‪ ,‬מול כתב האישום‬
‫המילולי שהטיח בנו קופר‪.‬‬
‫עיקר העבודה של עו"ד גבריאלי היתה מאחורי הקלעים‪ .‬לנו הסביר שמוטב שנתפשר עם‬
‫קופר כי קיימים בכתבה אלמנטים עליהם נתקשה להגן בבית המשפט‪ .‬לקופר‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫רמז גבריאלי שהמסע שהוא מנהל בדבקות גדולה עלול להתהפך עליו‪ .‬מישהו אולי יתעניין‬
‫בגרסאותיו המשונות לנסיבות החיים שלו‪ ,‬במיוחד סביב מות נשותיו‪.‬‬
‫קופר‪ ,‬התברר לימים‪ ,‬ניסה להציג את עצותיו של המגשר גבריאלי כסחיטה באיומים‪.‬‬
‫לאחר אחת הפגישות בהן הסכים עורך דינו‪ ,‬הלם‪ ,‬לסגת במידה רבה מתביעותיו כלפינו‪,‬‬
‫הגיע קופר לפגישה עם גבריאלי מצויד במצלמה נסתרת אותה התקין עליו החוקר הפרטי‬
‫אייזנגר‪ .‬בפגישה ניסה קופר לחלץ מהמגשר אזהרות שכישלון הגישור עלול להביא לחקירה‬
‫פלילית נגדו‪ .‬גבריאלי‪ ,‬מבלי לדעת כמובן שהוא מוקלט‪ ,‬לא נפל בפח‪.‬‬
‫כעבור שבועות של דיונים והתכתבויות הציע לנו לבסוף עו"ד הלם פשרה מפתה‪ :‬קופר‬
‫יבטל את כל תביעותיו הכספיות בתנאי שנסיר את הכתבה מ"מאקו"‪ ,‬אתר האינטרנט של‬
‫"שידורי קשת"‪ .‬חשבתי שזו הצעה טובה עבורנו‪ .‬היה נראה לי שגם עו"ד ליבליך חושבת‬
‫כך‪ .‬אבל איל גונן‪ ,‬העורך‪ ,‬התנגד בתוקף‪" .‬אסור להיכנע לאיש הזה‪ ",‬התעקש מול גבריאלי‬
‫וליבליך בשיחות טלפוניות אל תוך הלילה‪ .‬הערכתי את התנהלותו של איל‪ .‬הוא לקח סיכון‬
‫עבור האמת העיתונאית והאינטגריטי של התוכנית‪ .‬לבסוף‪ ,‬כשהגיע שלב ההכרעה‪ ,‬נדרשתי‬
‫להחליט‪" .‬אתה זה שתשלם את המחיר בתהליך הזה‪ ",‬אמר איל‪" .‬אני לא יכול להמשיך‬
‫להילחם בלי שאתה שלם עם זה‪ ".‬בלב כבד החלטתי לסרב להצעת הגישור הנדיבה של‬
‫קופר‪ ,‬ולהמשיך בהליכי המשפט המייגעים‪.‬‬
‫ב־‪ 13‬במרס ‪ ,2012‬כשכבר היה ברור שהליך הגישור עומד להתפוצץ ושלב ההוכחות‬
‫במשפט בפתח‪ ,‬הפתיע עו"ד הלם אותנו וכנראה גם את השופטת שטמר‪ ,‬כשביקש להפחית‬
‫שוב את סכום התביעה‪ ,‬הפעם משלושה מליון שקלים ל־‪ 750‬אלף בלבד‪ .‬את הבקשה ביסס‬
‫על פסק הדין שנתן באותם ימים בית המשפט העליון בתביעה אותה הגיש קצין צה"ל‪ ,‬סרן‬
‫ר'‪ ,‬נגד אילנה דיין בעקבות כתבה ששודרה ב"עובדה" בשנת ‪ .2004‬שופטי העליון קיבלו‬
‫את הערעור של דיין‪ .‬עו"ד הלם טען שהקביעות התקדימיות שניתנו בפסק הדין שם‬
‫מרחיבות את גבולות חופש הביטוי‪ ,‬מה שמביא אותו להעריך מחדש את סכום התביעה‪.‬‬
‫לכאורה היו אלה חדשות טובות עבורנו‪ ,‬ובכל זאת התנגדנו בתוקף‪ .‬הערכנו שזו טקטיקה‬
‫של עו"ד הלם כדי לרדת ערכאה‪ ,‬לבית המשפט השלום‪ ,‬ולהימלט מהשופטת המחוזית‬
‫שטמר‪ ,‬שעל סמך הדיונים המקדמיים נראה שלא תעשה חיים קלים לקופר‪" .‬אני נדהם‪",‬‬
‫אמר עו"ד הלם בדיון‪" ,‬בחיים לא שמעתי שנתבעים מתנגדים להפחתת סכום התביעה‪".‬‬
‫השופטת שטמר קבעה לבסוף שהסכום אכן יופחת‪ ,‬אבל היא תמשיך לנהל את המשפט‬
‫במחוזי‪ .‬השופטת גם לא ויתרה לקופר על תאריך פתיחת הדיונים שנקבע מראש‪ .‬עו"ד הלם‬
‫טען שלא יוכל להתכונן כראוי בסד הזמנים הלוחץ‪" .‬אין לבא כוח התובע להלין אלא על‬
‫עצמו‪ ",‬היסתה אותו השופטת שטמר‪.‬‬
‫***‬
‫עד התביעה הראשון היה בני קופר‪ ,‬בנו הבכור של שמעון קופר‪ ,‬שבאותם ימים היה סטודנט‬
‫לפסיכולוגיה‪ .‬כשעלה לדוכן‪ ,‬נזכרתי בתמונות מצעירותו של שמעון קופר‪ .‬הדמיון היה‬
‫כמעט מושלם‪ ,‬ובכל זאת ניכר הבדל‪ .‬לעומת קופר‪ ,‬נראה בנו חסר ביטחון‪ ,‬שברירי‪ ,‬ובעיקר‬
‫כמי שהיה עושה הכול כדי להימנע מהמעמד הזה‪.‬‬
‫"תגיד לי בבקשה‪ ,‬ממה נפטרה אימא שלך?" שאלה עו"ד ליבליך‪ .‬בני קופר החליף מבטים‬
‫קצרים עם עו"ד הלם ועם אביו‪ .‬הוא יעשה זאת מעכשיו בכל פעם שיישאל שאלה רגישה‪.‬‬
‫"התאבדה‪ ",‬השיב לבסוף‪.‬‬
‫"מי מצא אותה?"‬
‫"אני זוכר שכמו כל בוקר לקחתי את אח שלי לגן‪ ,‬ואני הלכתי לבית ספר‪ .‬ראיתי אותה‬
‫ישנה על הספה‪ .‬אני לא יודע אם היא היתה בחיים בשלב הזה‪ .‬אבל האדם שהיה איתה אחר‬
‫כך ושקרא למד"א זה היה אבא שלי אחרי שכבר הלכנו‪".‬‬
‫בני היה אז בן שמונה‪ ,‬ואחיו הצעיר‪ ,‬עדי‪ ,‬בן ארבע וחצי בלבד‪.‬‬
‫"זה מאוד מפתיע אותי מה שאתה אומר‪ ,‬כי אתה יודע מה אבא שלך סיפר?‪ ...‬אבא שלך‬
‫אמר‪ ...‬במשרדי 'עובדה'‪ ...‬שאתה מצאת אותה בכלל‪".‬‬
‫"אני אולי הראשון שהגיע לסלון בבוקר‪ ",‬ניסה בני להתיישר‪" ,‬הדבר הראשון כשראיתי‬
‫את אימא שלי על הספה זה לבדוק דופק או אם היא בחיים‪"...‬‬
‫גרסתו של קופר הבן היתה חשובה גם לנסיבות המעבר המהיר לביתה של שרונה בנתניה‪.‬‬
‫לימים יודה בני קופר שעבר הכנה מדוקדקת מצד אביו כיצד לשקר במענה לשאלות האלה‪.‬‬
‫"עברנו לגור בדירה בנתניה‪ ,‬עכשיו אני יודע שזה רחוב הלפרין‪ ,‬אני לא זוכר‪ ",‬העיד בני‬
‫קופר‪ ,‬מבולבל‪.‬‬
 ‫"זה הרחוב ששרונה גרה‪ ",‬ניסתה עו"ד ליבליך לעורר את זיכרונו‪.‬‬
‫"בשלב מאוחר יותר‪ ,‬כן‪ ",‬עשה את עצמו נזכר‪.‬‬
‫"בשלב מאוחר יותר היא נכנסה אליכם?"‬
‫"כן‪ ",‬שיקר בני קופר‪.‬‬
‫"אתה בטוח?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אתה עומד על זה?"‬
‫"כן‪ ...‬זה היה הבית של ההורים שלה‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך המשיכה לסיפורה של האישה הבאה בחייו של קופר — ג'ני מלמד‪.‬‬
‫"הבחנת שג'ני בדיכאון?" שאלה‪.‬‬
‫"כן‪ ...‬היא היתה עייפה‪ ",‬השיב בני קופר‪" .‬היא היתה מאוד מוטרדת‪ ...‬כשהגיעו אורחים‬
‫לבקר אני שמעתי אותם‪ ...‬מספרים על הקשיים‪ ,‬על הפסקות נשימה שלה בבית‪ .‬ראיתי את‬
‫אבא שלי כמה פעמים הולך לישון עם ארבע־חמש כוסות קפה כדי לא להירדם בלילה‪ ,‬כדי‬
‫להשגיח עליה‪".‬‬
‫"מה הוא אמר?"‬
‫"שהיא מפסיקה לנשום בלילה‪ ,‬ולפעמים הוא פשוט צריך להנשים אותה ולהעיר אותה‪".‬‬
‫"איך שמעת על המוות של ג'ני?" שמעון קופר ועורכי דינו נדרכו למשמע השאלה‪ .‬בני‬
‫קופר היה היחיד שהיה ער בבית בזמן שג'ני נמצאה מתה על ידי אביו‪ .‬הוא גם ניהל ביחד‬
‫איתו את שיחת הטלפון למד"א‪.‬‬
‫"הייתי בבית כשזה קרה‪ ",‬השיב הבן‪.‬‬
‫"באיזה שעה זה קרה?"‬
‫"לא יודע‪ ,‬בבוקר‪ .‬קמתי‪ ,‬לא יודע‪ ,‬בסביבות תשע בבוקר‪ .‬הייתי בחדר שלי בקומה‬
‫העליונה‪ ,‬וכשאבא שלי קרא לי ירדתי למטה‪".‬‬
‫"מה הוא אמר?"‬
‫"בני‪ ,‬תרד מהר‪ ...‬וכשנכנסתי הוא היה כבר בטלפון עם מד"א‪ ...‬נכנסתי והיה די ברור מה‬
‫קרה‪ .‬ג'ני היתה לבנה‪ ,‬השפתיים שלה היו מאוד כחולות‪ ,‬ואני ידעתי שהיא מפסיקה לנשום‬
‫בלילות‪".‬‬
‫"ומה עשית?"‬
‫"חיכיתי להוראות של מד"א‪ ...‬הם נתנו הוראות בטלפון מה לעשות‪ ...‬החזקתי את הטלפון‬
‫שהוא העביר לי בזמן שהוא ניסה להחיות אותה‪ ...‬העברתי את הטלפון לאבא כשמד"א‬
‫אמרו לי שהם הגיעו לקיבוץ‪ ,‬ובגלל שאין רחובות בקיבוץ הייתי צריך לרוץ לכביש ההיקפי‬
‫כדי להביא אותם חזרה‪".‬‬
‫"כשג'ני נפטרה‪ ,‬למה לא סיפרת לסבא וסבתא שלך )הוריה של אורית — ע"א( שהיא‬
‫מתה?"‬
‫"הם אנשים מבוגרים‪ .‬סבתא שלי עוד לא החלימה מהמוות של אימא שלי‪ ...‬פחדתי ממה‬
‫שיקרה להם אם הם ידעו שהיתה לנו עוד טרגדיה במשפחה וההחלטה שלי היתה שלא נספר‬
‫להם‪ ,‬לא צריך להדאיג אותם‪".‬‬
‫כעבור כשעה של עדות מבולבלת החליף שמעון קופר את בנו על דוכן העדים‪ .‬הוא פרשֹ‬
‫על הדוכן לפניו אסופת ניירות‪ ,‬הציב לצדם בקבוק מים ונעמד שעון על הפודיום‪ .‬עו"ד‬
‫ליבליך החליטה כבר בשלב מוקדם של החקירה הנגדית לעמת את קופר עם הפרק הקל‬
‫יחסית להוכחה או הפרכה‪ ,‬סיפורי עברו הביטחוני‪.‬‬
‫"ספר בבקשה לבית המשפט כיצד נפלת בשבי‪ ",‬ביקשה‪.‬‬
‫"לא נפלתי בשבי‪ ",‬השיב קופר חלושות‪.‬‬
‫"נכון שסיפרת שנפלת בשבי?"‬
‫"סיפרתי במסגרת חברים‪ ,‬בערב סגור‪".‬‬
‫"פעם אחת?"‬
‫"בהחלט‪ ...‬באחד הערבים שקדם לערב שאני העברתי היתה אישה בשם רוח'לה‪ ,‬במקצועה‬
‫אנתרופולוגית‪ ,‬שמציגה את עצמה בערבים מהסוג הזה כאישה בדואית שחיה את ההווי‬
‫הבדואי כל חייה‪ .‬היא מופיעה בתחפושת‪ ...‬וההצעה היתה שאנחנו ננסה לעשות ערב זהה‬
‫או דומה לשלה‪ ,‬בלי כל התפאורה‪".‬‬
‫"אז הסיפור שלך על נפילה בשבי הסורי היה בדיה‪ ",‬הטיחה ליבליך בקופר‪.‬‬
‫"אני לא זוכר אפילו אם זה היה השבי הסורי‪ ",‬התחמק קופר‪" ,‬הכנסתי הרבה מאוד פרטים‬
‫על מנת לנפח ולייפות את אותו ערב‪ ...‬אמרתי שייקחו את זה כסיפור‪".‬‬
‫"כסיפור מה?" התעקשה ליבליך‪" ,‬כסיפור בדיה? כסיפור אמיתי? איזה סיפור?"‬
‫"לא הרחבתי ולא הוספתי ולא יפייפתי‪ ",‬המשיך קופר להתחמק‪.‬‬
‫עו"ד ליבליך המשיכה לאורך כל החקירה הנגדית לעמת את קופר עם סיפורי עברו‬
‫הביטחוני כפי שהציג אותו לנשותיו לאורך השנים‪" .‬אני לא זוכר שסיפרתי את הדברים‬
‫האלה‪ ",‬השיב באחת הפעמים‪" ,‬אני רק כן יכול לומר שאחרי הביקור של השרלוק שלכם‬
‫בכל מיני מקומות‪ ",‬הוא נעץ בי את מבטו‪" ,‬אנשים פתאום יצאו עם כל מיני סיפורים מאוד‬
‫זהים אחד לשני‪ ...‬כשהיו שואלים אותי שאלות לגבי עיסוקי הייתי מחייך ושותק‪ ...‬אני בחור‬
‫גדול‪ ,‬בחור רחב‪ ,‬בחור שנותן מספיק ביטחון לאישה שהיתה רוצה ביטחון‪ ...‬ומשם יכול‬
‫להיות שהדמיון הלך הלאה‪ ...‬אבל אני לא סיפרתי את מה שמנסים להלביש עלי‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך לא הרפתה‪ .‬לעתים ההתעקשות שלה נראתה מייגעת אפילו בעיני השופטת‬
‫שטמר‪ ,‬אבל החקירה המתישה חילצה בסופה מקופר את קו ההגנה המרכזי שלו במשפט‪.‬‬
‫"היא יכולה לכתוב שאני שיקרתי או שסיפרתי בדיות במהלך חיי‪ ",‬אמר לשופטת‪ ,‬כשהוא‬
‫מצביע על ליבליך‪" ,‬אין לי שום בעיה עם זה‪ .‬זה יכול להיות בפרוטוקול‪ ,‬שבמהלך חיי‬
‫סיפרתי בדיות ושקרים‪ ,‬אבל גברתי‪ ,‬אני אומר שוב‪ :‬אני לא רוצח‪".‬‬
‫"אתה מצהיר פה לבית המשפט שאתה שקרן‪ ",‬הטיחה עו"ד ליבליך בקופר‪" .‬אתה שיקרת‬
 ‫המון פעמים בחיים שלך‪".‬‬
‫"כמו כל אחד אחר‪ ,‬קצת יותר‪ ",‬ענה‪.‬‬
‫עכשיו עברה עו"ד ליבליך לשאלות בנוגע למות נשותיו‪" .‬ממה מתה אורית?" שאלה‪.‬‬
‫"אורית התאבדה‪ ",‬השיב קופר בקור‪.‬‬
‫"היא לא עברה נתיחה?"‬
‫"היא עברה נתיחה‪ ...‬מי שהציע את הנתיחה היה קצין משטרה‪ ...‬הוא עמד על זה אני‬
‫זוכר‪ ...‬והאבא )של אורית( אמר לי שכדאי שאני אסכים לזה‪ ,‬כדי שלא יתעוררו שאלות‬
‫מאוחר יותר‪".‬‬
‫"למה שהוא יגיד לך כזה דבר?"‬
‫"תשאלי אותו‪ ...‬מאחר ואני גדלתי בלי אבא‪ ,‬אני ראיתי בו דמות אב‪ ,‬וככזה הייתי מקבל‬
‫את מה שהוא אומר למרות שברוב המקרים עשיתי הפוך מהעצות שלו‪".‬‬
‫"מתי היא נפטרה‪ ,‬אתה יודע?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אתה לא זוכר מתי אשתך נפטרה?"‬
‫"לא‪ ...‬יש דברים שיש לי כמו בלק־אאוט‪".‬‬
‫תשובותיו של קופר נשמעו מגוחכות‪ .‬עו"ד ליבליך עברה לשאול על שרונה בן־אור‪,‬‬
‫האישה השנייה‪" .‬עם שרונה היתה לי‪ ,‬אני לא יודע אם לקרוא לזה 'היכרות'‪ ,‬אבל שיחה‬
‫מאוד מאוד שטחית‪ ,‬והכול דרך הטלפון‪ ...‬היכרות טלפונית בלבד‪ ",‬ניסה קופר להסביר‪.‬‬
‫"באיזה שנה?" תהתה עו"ד ליבליך‪ .‬זה היה חשוב כדי להבין אם קופר מודה ברומן שניהל‬
‫עם שרונה עוד בזמן נישואיו לאורית‪ .‬אבל קופר הקפיד להתחמק‪" .‬אמרתי לך‪ ,‬אל תשאלי‬
‫אותי תאריכים‪ ",‬השיב‪.‬‬
‫"איך הכרת אותה?" התעקשה ליבליך‪.‬‬
‫"דרך איזושהי שיחת טלפון‪".‬‬
‫"איך?"‬
‫"אני לא זוכר בדיוק‪ .‬יכול להיות שמישהו נתן לי לפנות אליה‪ ,‬לדבר‪ ,‬שהיא תשמש‬
‫כאיזשהו איש קשר‪ ...‬אין לי מושג‪ ...‬בתום השבעה )על אורית( אני ממש ברחתי מהבית‬
‫שלי‪ ...‬אז היא הציעה שיש דירה של הוריה‪ ,‬שאני יכול להגיע לשם‪".‬‬
‫"אז אתה ניהלת קשר עם שרונה עוד לפני מותה של אורית?"‬
‫"למה את קוראת קשר?"‬
‫"למה אתה קורא קשר?"‬
‫"קשר יכול להיות טלפוני וקשר יכול להיות למה שאת מנסה לרמוז‪ ...‬הקשר שלי איתה‬
‫היה טלפוני בלבד‪".‬‬
‫"למה קשר טלפוני עם אישה שאתה לא מכיר?"‬
‫"את באמת מצפה שאני אזכור?"‬
 ‫"כן! התשובה היא כן‪".‬‬
‫"אז אני לא זוכר‪".‬‬
‫"היית נשוי לה! אתה לא זוכר למה היה הקשר הזה‪ ,‬הטלפוני?"‬
‫"סיפרתי לה את מה שכואב לי‪".‬‬
‫"מה כואב לך? מה סיפרת לה?"‬
‫"באותה תקופה‪ ,‬כשהסבא רצה זכויות על הילדים שלי‪".‬‬
‫"אבל אמרת שהקשר שלך איתה‪ ,‬הטלפוני‪ ,‬היה עוד לפני מותה של אורית‪".‬‬
‫מרגע לרגע הלך קופר והסתבך בתשובותיו‪" .‬אני לא כל כך מבין איזה תשובה את רוצה‬
‫שאני אתן לך‪ ...‬קשר רומנטי איתה לא היה לי‪ ,‬הקשר הטלפוני החל עוד לפני האסון עם‬
‫אורית‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך המשיכה ללחוץ‪" .‬לשם מה היה הקשר הטלפוני? אתה אמרת קודם‪ ,‬אני‬
‫רציתי לדבר איתה ולספר לה דברים שמעיקים עלי‪ .‬אז מה העיק עליך?"‬
‫"הקשר שלי עם שרונה החל לפני האסון עם אשתי‪ ,‬אם ילדי‪ ",‬הודה לבסוף קופר‪ ,‬מפתיע‬
‫בגרסה חדשה‪" .‬היא הפנתה אותי למקומות ששם אני יכול לתת את מה שיש לי‪ ,‬או‬
‫מרכולת‪ ,‬או את הדברים שרציתי לתת‪".‬‬
‫"מה רצית לתת?"‬
‫"משחקים או דברים אחרים שהיו ברשותי‪".‬‬
‫"אז היא הפנתה? היא היתה מתווכת פתאום?"‬
‫"היא לא היתה מתווכת‪".‬‬
‫"אז מה?" עו"ד ליבליך הגבירה את קולה‪" .‬אז מה היא היתה? אני רוצה לשמוע!"‬
‫"אני לא יודע מה היא היתה‪ .‬היא היתה הרבה דברים‪".‬‬
‫"אז החברה הטלפונית שלך‪ ,‬היא הפכה פתאום להיות זוגתך אחר כך‪ ,‬נכון?"‬
‫"החברה הטלפונית הזאת‪ ...‬בשלב מאוחר יותר התחילה לעזור לי לטפל בילדים שלי ללא‬
‫שכר‪ ...‬זאת האמת שלי‪ ,‬דרך העיניים שלי‪ ,‬כך אני מספר‪ ...‬אנחנו הפכנו להיות זוג כמה‬
‫חודשים לאחר מותה של אורית‪ ,‬בערך בסביבות השנה פלוס‪ ,‬מינוס‪ ,‬משהו כזה‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך שאלה את קופר מדוע נעלם כך להוריה של אורית‪ ,‬מסתיר מהם את נכדיהם‪.‬‬
‫"כי הסבא תקופה ארוכה וגם במהלך השבעה דאג להבהיר לי בצורה מאוד ברורה שאם‬
‫אני אצא מהפריפריה של חולון־בת ים הוא ידאג בעזרת חברים עורכי דין להוציא את‬
‫הילדים מרשותי‪ ",‬הסביר קופר‪" .‬זה בעצם הכניס אותי לחששות מאוד גדולים‪ ,‬ובתום‬
‫השבעה לקחתי את הילדים לאוטו ופשוט ברחתי‪ .‬לפי הבקשה שלי הילדים שלי לא אמרו‬
‫להם )להוריה של אורית — ע"א( איפה אנחנו גרים ומה הכתובת‪.‬‬
‫"הקשר שלי עם שרונה החל מספר חודשים לאחר שעברתי לדירה של ההורים שלה‪...‬‬
‫שרונה בתחילת הדרך היתה אישה מאוד נחמדה‪ ,‬מאוד משכנעת‪ .‬היא הראתה לי כמה היא‬
‫מנסה לעזור לנו בהתגברות על המצב שהיינו נותנים בו‪ ...‬והרצון שלי היה לבנות קן‬
‫משפחתי כמה שיותר מהר‪ ,‬קודם כול לילדים שלי‪ .‬וזה מה שעשיתי‪ ...‬הלחץ להתחתן בא‬
‫ממנה‪ ...‬היא הסבירה לי שהיא תוכל לקבל לא מעט כספים מההורים שלה‪ ...‬היה לי מאוד‬
‫נוח שהילדים קיבלו איזושהי דמות של אם‪ ...‬את יכולה לקרוא לזה נישואי נוחות‪ ,‬כן‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך החליטה שזה הזמן לעמת את קופר עם חלקו בעסקת רכישת הבית בפרדסיה‬
‫שנקנה במשותף עבורו ועבור שרונה עוד לפני מותה של אורית‪ .‬חוזה הקנייה נחתם על ידי‬
‫הוריה של שרונה כבר בנובמבר ‪ ,1993‬כחודשיים לפני המוות‪ .‬קופר‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לא העריך‬
‫שהחוזה בידינו‪ .‬אולי בשל כך בחר לשקר במצח נחושה‪" .‬כמה חודשים טובים לאחר‬
‫האסון‪ ...‬שנה פלוס־מינוס משהו כזה‪ ,‬קצת למעלה משנה‪ ,‬הגיע האבא של שרונה בהצעה‬
‫לקנות שטח אדמה בפרדסיה על מנת שאפשר יהיה לבנות שם בית‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך הציגה בפני קופר את החוזה‪.‬‬
‫"אני לא מכיר אותו‪ ,‬סליחה‪ ",‬השיב קופר‪ ,‬מבולבל‪ ,‬אחרי עיון קצר‪" .‬החוזה הזה‪ ,‬אני לא‬
‫ישבתי בחתימה שלו‪ ,‬אני לא מופיע שם כחתום‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך הרימה את קולה‪" .‬מר קופר‪ ,‬אתה אמנם לא זוכר מתי אורית אשתך נפטרה‪,‬‬
‫אבל‪ ...‬את הבית בפרדסיה אתה קנית יחד עם שרונה במימון חלקי שלך‪ ...‬חודשיים לפני‬
‫שאשתך התאבדה לכאורה‪ ,‬לפי הסיפורים שלך‪".‬‬
‫"אני לא זוכר שאני הייתי שותף באיזושהי צורה לקנייה של הדבר הזה‪ .‬יכול להיות שזה‬
‫היה הרצון העז של האבא‪ ...‬לעשות משהו‪ ,‬איזשהו מהלך‪ ,‬אבל אני לא זוכר שאני מעורב‬
‫פה במשהו‪ .‬אל תנסי לשייך לי דבר שאני לא מעורב בו‪ ...‬יכול להיות שהם קנו ואחר כך‬
‫קיבלו כסף ורצו להכניס אותי באיזושהי צורה‪ ,‬אבל אני לא קניתי איתם שום דבר‪ ...‬אני‬
‫אומר לך את האמת שלי‪ :‬אני בתקופה הזאת לא הייתי בשום קשר קרוב או דומה לגברת‬
‫שרונה‪".‬‬
‫"אתה סיפרת להורים של שרונה ששרונה בדיכאון?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"שרונה היתה בדיכאון?"‬
‫"שרונה היתה פסיכופטית‪ .‬עדיין היא פסיכופטית‪".‬‬
‫"בדיכאון?"‬
‫"ככל שפסיכופט יכול להיות בדיכאון‪".‬‬
‫"אתה ביקשת מההורים של שרונה שישנו את הצוואה שלהם? שייתנו לך אחוזים יותר‬
‫גבוהים?"‬
‫"ממש לא‪".‬‬
‫קופר התעקש על גרסתו גם כשהוצגו בפניו הצוואות המשתנות של ישראל ואנטונינה‬
‫בודנשטיין‪ .‬חשבתי לעצמי שבדומה לפגישתנו איתו במשרדי מערכת "עובדה" ערב שידור‬
‫הכתבה‪ ,‬גם בבית המשפט מביא סיפור הקשר עם שרונה את קופר לשקר שוב ושוב‪.‬‬
‫הסתבכויותיו לא נעלמו כנראה גם מעיניו של עורך דינו‪ .‬באחת מההפסקות בדיונים התלונן‬
‫עו"ד הלם על קו החקירה של עו"ד ליבליך‪" .‬חברתי מנהלת פה משפט רצח‪ ",‬אמר‬
‫לשופטת‪.‬‬
‫"כל השאלות עד עכשיו מתייחסות לנושא עצמו‪ ",‬ענתה לו השופטת שטמר‪" ,‬יש פערים‬
‫רבים מאוד בסיפורים של התובע‪ ...‬אם זה היה רלוונטי עד עכשיו‪ ,‬אז זה ממשיך להיות‬
‫רלוונטי‪ .‬אין משהו חדש‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך עברה לשאול על מערכות היחסים שניהל קופר בקיבוצי הדרום‪ .‬המטרה‬
‫היתה להוכיח דפוס התנהגות קבוע של קופר בהתנהלותו עם נשים‪ ,‬ולהראות שניהל את‬
‫מערכות היחסים עם טלי רון ואיריס נאור במקביל‪ ,‬מבלי שהאחת יודעת על השנייה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ניסתה ליבליך לברר עם קופר מתי התחיל הרומן שלו עם איריס‪.‬‬
‫"אני לא זוכר‪ ",‬השיב כרגיל‪.‬‬
‫"אחרי טלי רון? תוך כדי טלי רון?" הקשתה ליבליך‪.‬‬
‫"אני לא זוכר‪ ,‬או לפני או אחרי‪ ,‬אני לא זוכר‪".‬‬
‫"לא קרה שבגדת?"‬
‫"בגדתי?"‬
‫"כן‪ .‬אתה מופתע לשמוע את הטענה הזאת?"‬
‫"לא‪ ,‬זה נשמע לי משהו חולני‪ ...‬העניין הוא נורא פשוט‪ .‬כשאני נשארתי לבד עם שני‬
‫הבנים שלי נכנסתי ללחץ‪ .‬הרגשתי שאני לבד‪ ,‬אין לי משפחה שיכולה לתמוך בי‪ ,‬או ללוות‬
‫ולגדל את הילדים שלי‪ ,‬שעליהם אני כמובן לא מוכן הייתי לוותר בשום אופן‪ ...‬ניסיתי‬
‫לבנות תא משפחתי כמה שיותר מהר בקיבוץ‪ ...‬כי שם חשבתי שאני אוכל לתת להם את‬
‫החינוך הטוב ביותר‪".‬‬
‫קופר המשיך וסיפר שזאת הסיבה שהגיע לקיבוץ אייל בשנת ‪ .1998‬לפי עדותו‪ ,‬הוא מצא‬
‫את הקן המשפחתי הקיבוצי אותו חיפש אצל ג'ני בה התאהב‪ .‬עו"ד ליבליך שאלה את קופר‬
‫מדוע מיד אחרי החתונה דחף את ג'ני לחתום על מסמכי הצוואה וההתחייבות הבלתי חוזרת‬
‫להחזיר לו את כספי השקעתו בבית בקיבוץ‪.‬‬
‫"העניין נורא פשוט‪ ",‬ענה קופר‪" .‬עשינו כל מסמך אפשרי‪ :‬צוואות‪ ,‬התחייבות‪ ,‬תצהירים‪,‬‬
‫מכתבים בכתב ידה של ג'ני‪ ,‬כל דבר שיכול להבטיח את ההשקעות שלי בקיבוץ‪ ,‬בבניית‬
‫פרק נוסף ובריא יותר בחיינו‪ ...‬וחשבנו על כל אופציה‪ ,‬שאם דבר אחד לא יתקבל אולי‬
‫מסמך אחר כן יתקבל‪ ...‬מה שעמד לנגד עיני זה לא כסף‪ ,‬מה שעמד לי לנגד העיניים שאם‬
‫חלילה קורה לי משהו‪ ,‬אני יכול לתת לבת הזוג שנמצאת איתי ואני אוהב אותה ולילדים‬
‫שלי את הביטחון שמישהו ידאג להם גם לאחר מותי‪ ,‬וזה מה שהיה כתוב בצוואה‪ ...‬וזה‬
‫כתוב בכל מסמך אחר‪ ...‬כל הסיפור הזה מצטייר בפני אנשים כאילו אני איזשהו שרלטן‬
‫שמתלבש על נשים אמידות‪ .‬במקרה הזה לא היה לה שקל מכיסה‪ ,‬כי היא היתה חברת‬
‫קיבוץ‪ :‬אין חסכונות‪ ,‬יש תקציב כל חודש שמקבלים בגובה של ‪ 2,000‬ומשהו שקל‪,‬‬
‫והתוספת היחידה שהיתה לה זה דמי מזונות‪".‬‬
‫קופר התעלם כמובן בעדותו מהבית בקיבוץ שעבר אחרי מותה של ג'ני לרשותו‪ .‬הוא בחר‬
‫גם לא להזכיר את בית הוריה של ג'ני שבעצתו נרשם על שמה ועם מותה עבר למעשה‬
‫לידיו‪.‬‬
‫"הדירה של ההורים נקנתה עבור ג'ני?" שאלה עו"ד ליבליך‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"במתנה?"‬
‫"אני לא יודע איך לקרוא לזה‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך התכוננה מראש לתשובה המתחמקת הזאת‪ .‬קופר הסתבך שוב בין גרסאותיו‬
‫השונות‪ .‬בתביעה שניהלו נגדו הוריה של ג'ני על אותה דירה טען עורך דינו ש"מדובר‬
‫במתנה שההורים העניקו לבתם עוד בחייהם‪ ".‬אבל עו"ד אלי הלם‪ ,‬בכתב התביעה במשפט‬
‫הדיבה נגדנו טען הפוך‪ ,‬ש"בפועל ההורים כלל לא נתנו את הדירה במתנה‪".‬‬
‫"אני לא יודע מה בראש של עורכי הדין או מה שהם כתבו‪ ,‬את יכולה לשאול אותם‪",‬‬
‫התפתל קופר מול עו"ד ליבליך‪ .‬היא מצדה המשיכה להתעקש‪" .‬אז זאת מתנה או לא?"‬
‫"את יכולה לראות את זה כמתנה ואת יכולה לראות את זה בצורה אחרת‪".‬‬
‫"מר קופר‪ ,‬אתה לא מעוניין בדירה הזאת?"‬
‫"אני יכול לומר דבר אחד‪ :‬הדירה הזאת נדונה כרגע בין עורכי דין וזה נמצא בהליכים‬
‫משפטיים‪ ,‬ועל כן אני בשלב הזה לא יכול לענות על זה מאחר וזה יכול לשמש נגדי‪".‬‬
‫"אבל זה לא חשוב‪ ,‬זה לא מעניין אותי!" הטיחה השופטת שטמר בקופר‪ .‬הוא לא נשאר‬
‫חייב‪" .‬האדון אסנהיים הבטיח גם למשפחה וגם לבנות שהוא ידאג להוכיח את העניין‬
‫כרצח‪ ",‬אמר תוך שהוא נועץ בי מבט חד‪" .‬אז יש אינטרס ברור בכל צורה להציג אותי היום‬
‫כשקרן פתולוגי או כפסיכופט‪ ...‬שהוביל לאיזשהו מהלך של רצח על מנת לקבל לידי‬
‫רכוש‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך לא עצרה והמשיכה לנושא נסיבות מותה של ג'ני‪ .‬היא ניסתה לברר עם קופר‬
‫את מצבה האמיתי של אשתו ערב מותה‪.‬‬
‫"בשבועות האחרונים לפני האסון היא סבלה מלחצים בחזה מכל מה שהיא עברה‪ ,‬מה‬
‫שהקיבוץ העביר אותנו‪ ",‬ניסה קופר להסביר‪" ,‬אני לא רופא אבל אני כן יכול להפנות אותך‬
‫לעשרות המכתבים שהיא השאירה‪ ...‬המצב הנפשי של ג'ני בבית היה מאוד רע‪ ,‬לכן היא‬
‫תיעדה כל מה שהיא עוברת‪ ...‬היה לי מאוד מוזר שג'ני מתעדת כל דבר‪ ,‬גם בכתב וגם‬
‫בהקלטות בקולה כל דבר‪".‬‬
‫"לשם מה היא תיעדה?"‬
‫"למנוע אולי מצב אווילי שאף אחד לא יאמין למה שאנחנו נספר‪".‬‬
‫"‪...‬חששת שג'ני תתאבד?"‬
‫"לא‪ ,‬לא חששתי שג'ני תתאבד‪ .‬ג'ני היתה אישה פיזית ונפשית מאוד חזקה‪ ,‬לכן היה לי‬
‫מאוד מוזר שהקיבוץ הצליח לכופף אותה‪".‬‬
‫אי אפשר היה שלא לשים לב לריבוי הפעמים בהן סתר קופר את עצמו‪ .‬בשאלון שהגשנו‬
‫לו במסגרת הליכי קדם המשפט‪ ,‬כששאלנו אם חשש שג'ני תתאבד‪ ,‬הוא השיב בחיוב‪" .‬כל‬
‫המשפט הזה‪ ,‬כבוד השופטת‪ ,‬מכניס אותי לאיזשהו לחץ מטורף ולא נורמלי‪ ",‬ניסה להסביר‬
‫כשעו"ד ליבליך עימתה אותו עם הסתירה‪.‬‬
‫ליבליך המשיכה לליל המוות‪" .‬באיזה שעה מצאת את ג'ני?" שאלה‪.‬‬
‫"אני לא יודע באיזה שעה‪ .‬בשעות הבוקר‪".‬‬
‫"מה זה בוקר?"‬
‫"בוקר זה בוקר‪ .‬אני לא יכול להצביע על שעה מסוימת‪ ...‬אני לא הולך כל הזמן ומסתכל‬
‫על השעון‪"...‬‬
‫"כשמצאת את ג'ני מתה התקשרת למד"א וניסית להחיות אותה‪ ,‬נכון?"‬
‫"ג'ני נפטרה! בבקשה קצת יותר כבוד‪ ,‬קצת רגש‪ ...‬ניסיתי להנשים אותה‪ .‬זה הדבר‬
‫הראשון שיכולתי לעשות‪".‬‬
‫"ומה עוד עשית?"‬
‫"צעקתי תוך כדי עיסוי של בית החזה שלה לבן הגדול שירד למטה‪".‬‬
‫"מתי הודעת להורים של ג'ני שבתם נפטרה?"‬
‫"אחרי הרבה זמן‪ ...‬הייתי נטול יכולת דיבור‪ ...‬חשבתי באותו רגע מה אני עושה‪ ,‬איך אני‬
‫מתנהג‪ ,‬איך אני תופס את עצמי‪ ,‬אוסף את עצמי‪ .‬אני לא יכולתי לצאת מהבית‪ ,‬לא יכולתי‬
‫לעשות טלפון אחד‪ .‬המשטרה לא נתנה לי לצאת סנטימטר מחוץ לדלת‪ ...‬ביקשו ממני‬
‫לשבת בסלון בפינת האוכל ולא לזוז משם‪ ...‬לא יכולתי לדבר עם אף אחד עד שלא קיבלתי‬
‫אישור מקצין המשטרה שהיה במקום‪".‬‬
‫ניכר היה שהשאלות סביב מותה של ג'ני מערערות את קופר‪" .‬אתם מראש כבר השפעתם‬
‫על שני שופטים מעבר לבית המשפט הזה‪ "...‬צעק לעברנו לפתע‪" ,‬שופטת בבית משפט‬
‫מחוזי‪ ,‬לא באולם הזה‪ ,‬לאחר שהיא ראתה את התוכנית היא רצתה לרדת מהכיסא שלה‬
‫ולחנוק אותי בשתי ידיה‪ ".‬כשנשאל באיזו שופטת מדובר ענה קופר שהוא לא זוכר‪ .‬ברגע‬
‫אחר‪ ,‬פנה אלי לפתע במבט מאיים וטען בזעם כי במהלך התחקיר הגדרתי את ג'ני בפני‬
‫אנשי הקיבוץ כ"חתיכת בשר שתלויה באטליז‪ ".‬לא התאפקתי‪ ,‬וסיננתי לעברו "שקרן‪" ".‬הוא‬
‫יכול לקרוא לי שקרן‪ ,‬אנחנו נראה מי שקרן ומי לא‪ ",‬התפרץ קופר‪" .‬כבוד השופטת‪ ,‬אני‬
‫עומד שעות‪ ,‬אני עונה על שאלות לא קשורות לחלוטין לכתבה המשמיצה שהציגה אותי‬
‫כרוצח‪ ...‬אני מאוד עוצר את עצמי‪ ,‬מתאפק לא להתפרץ‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז אני אסביר כדי שהדברים יהיו ברורים‪ ",‬השיבה השופטת שטמר‪ ,‬שלווה‪.‬‬
‫"ראשית‪ ,‬אני מאוד מעריכה את העובדה שאתה עוצר בעצמך‪ ,‬זה חשוב‪ .‬שנית‪ ,‬אין ברירה‪,‬‬
‫כך בנוי ההליך המשפטי‪ ...‬ובשלב הזה אין ברירה אלא לעמוד כאן ולהשיב לשאלות ככל‬
‫שהן נראות לפחות לעיני רלוונטיות‪".‬‬
‫עו"ד ליבליך התכוונה לנצל כל מילימטר מהחבל ששיחררה לה השופטת לצורך החקירה‬
‫הנגדית‪" .‬תאמר לי בבקשה‪ ,‬יש לך חבר שעזרת לו לשמור על הציוד של הדירה שלו?"‬
‫שאלה בפתח הפרק שעסק בד"ר זקוטצקי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"ולמי שייכים הרהיטים שהיו בסוכה בחצר?"‬
‫"מה זה רלוונטי?" השיב קופר‪ ,‬מוטרד‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני הסכמתי שנמשיך בכיוון הזה‪ ,‬אז בבקשה להשיב לשאלה‪ ",‬התערבה השופטת‪,‬‬
‫מאבדת סבלנות‪.‬‬
‫"אוקיי‪ .‬הם שייכים לגברת מריה‪ .‬רובם‪ ,‬לא כולם‪ ",‬השיב לבסוף קופר‪.‬‬
‫"תלית גם ציורים של מריה על הקירות‪ ,‬נכון?"‬
‫"בשלב הרבה יותר מאוחר‪".‬‬
‫"כמה זמן אחרי מותה של ג'ני נתלו הציורים?"‬
‫"אני לא יכול להגיד לך זמן‪ ,‬אבל אני יכול להגיד לך שזה על מנת להוציא אותי מן המצב‬
‫שבו הייתי נתון‪ .‬ניסיתי לעשות שינויים בתוך הבית‪".‬‬
‫"כמה זמן אתה מכיר את מאשה?"‬
‫"בערך חמש שנים או למעלה‪ ",‬השיב קופר‪ ,‬ואז מיהר לתקן‪" .‬לא מכיר‪ ,‬סליחה‪ ,‬מכירים‪.‬‬
‫אני וג'ני מכירים‪".‬‬
‫"ג'ני פגשה אותה?" שאלה ליבליך‪ ,‬מופתעת‪.‬‬
‫"ג'ני גם פגשה אותה‪".‬‬
‫"באמת? כי מאשה אמרה שג'ני לא הכירה אותה בפנים‪".‬‬
‫"ג'ני ראתה תמונות שלה‪ ,‬ג'ני ראתה אותה פיזית גם‪".‬‬
‫"איך בדיוק אתה וג'ני הכרתם את מאשה?"‬
‫"דרך זוג חברים שעשה דברים דומים עם משפחות במצוקה‪ ...‬זוג חברים של ג'ני אימץ‬
‫אמא חד־הורית עם שני ילדים וזה מאוד דיבר אל ג'ני וגם אלי‪ ...‬לכן עשינו את אותם‬
‫דברים‪ ,‬ניסינו לפחות‪".‬‬
‫"מה טיב היחסים שלך עם מאשה?"‬
‫״חברים‪ ,‬מאוד חברים‪".‬‬
‫"אתם בני זוג?"‬
‫"אנחנו חברים‪".‬‬
‫"מה זה חברים? איפה היא ישנה?"‬
‫"היא ישנה ביחידה נפרדת‪".‬‬
‫"ואתה ישן בחדר שלך?"‬
‫קופר איבד את הסבלנות‪" .‬את רוצה לשאול גם מה אנחנו עושים? זו חדירה לפרטיות‪".‬‬
‫השופטת שטמר אישרה את השאלה‪ .‬לפתע‪ ,‬לפני שענה על שאלה נוספת‪ ,‬הרים קופר את‬
‫החולצה וחשף את בטנו מעל דוכן העדים‪" .‬את רואה מה שיש פה?" שאל את עו"ד ליבליך‬
‫ההמומה‪" ,‬סליחה על הסטריפטיז‪ .‬זה כתוצאה של הסוכנים שלכם‪ ,‬שפתחו את הדלת ודקרו‬
‫אותי עם אבנים בדלת‪ ".‬ניכר עליו שהוא מאבד את שלוות רוחו‪" .‬אני התחלתי במלחמה‬
‫שלא רציתי ולא רוצה בה‪ ",‬אמר לעו"ד ליבליך בעוד ויכוח ביניהם‪" ,‬אני לא רוצה את‬
‫המלחמה הזאת‪ .‬יש לי מספיק צרות על הראש‪".‬‬
‫"אז תרד מהתביעה‪ ",‬התריסה בפניו עו"ד ליבליך‪.‬‬
‫"שאני ארד מהתביעה? הייתי עושה משהו‪ ,‬מראה לך מה אני יכול לעשות לא לרדת‬
‫מהתביעה הזאת‪"...‬‬
‫"בוא תראה‪ ",‬החזירה ליבליך‪.‬‬
‫"אז בחוץ אני יכול להראות לך‪"...‬‬
‫***‬
‫במשך יומיים וחצי‪ ,‬על פני שלוש ישיבות של בית המשפט‪ ,‬העיד קופר‪ .‬גם מי שלא היה‬
‫בקיא בנבכי הסיפור יכול היה להתרשם מגרסאותיו הפתלתלות והסותרות ומשקריו הבוטים‬
‫על דוכן העדים‪ .‬אבל את הנשק האחרון שמרה עו"ד טלי ליבליך לסוף‪ .‬במהלך חודשי‬
‫ההכנה למשפט הגיעה לידינו במסגרת גילוי המסמכים‪ ,‬ההיסטוריה הרפואית של שמעון‬
‫קופר‪ .‬עורכת הדין ליאת ברגמן־רביד‪ ,‬שאחד מתחומי עיסוקיה העיקריים במשרד‬
‫ליבליך־מוזר היה תיקי רשלנות רפואית‪ ,‬סרקה ביסודיות מסמך־מסמך וניתחה את‬
‫הממצאים‪.‬‬
‫התוצאות היו מדהימות‪ .‬מתברר שבשנה שלפני מותה של ג'ני‪ ,‬ובמיוחד בחודשיים‬
‫האחרונים לחייה‪ ,‬ביקש קופר מרופאת המשפחה שלו‪ ,‬ד"ר אירנה גרשון‪ ,‬מרשמים ל־‪128‬‬
‫כדורי הרגעה ושינה מסוגים שונים‪ .‬חומרים של אותם כדורים נמצאו בדמה של ג'ני אחרי‬
‫מותה‪.‬‬
‫זה התחיל ב־‪ 27‬ביוני ‪ ,2008‬כשנה לפני מותה של ג'ני‪ .‬קופר התלונן אז בפני ד"ר גרשון‬
‫על שינה לא מסודרת‪ .‬היא רשמה לו ‪ 28‬כדורי שינה מסוג נקטורנה‪ .‬שנה חלפה‪ ,‬וב־‪ 4‬ביוני‬
‫‪ ,2009‬קופר התלונן שוב‪ ,‬וקיבל מד"ר גרשון מרשם לשלושים כדורים נוספים‪.‬‬
‫כעבור חודש‪ ,‬ב־‪ 13‬ביולי ‪ ,2009‬כחודש וחצי לפני מותה של ג'ני‪ ,‬קיבל קופר לבקשתו‬
‫מרשם לעשרה כדורים נוספים‪ ,‬הפעם מסוג בונדורמין‪.‬‬
‫שבוע בלבד חלף וד"ר גרשון רשמה לו‪ ,‬שוב על פי בקשתו‪ ,‬שלושים כדורים נוספים‪.‬‬
‫ב־‪ 18‬באוגוסט‪ ,2009 ,‬שלושה ימים בלבד לפני מותה של אשתו‪ ,‬התייצב קופר שוב אצל‬
‫ד"ר גרשון‪ .‬הפעם סיפר שהוא שומר על אשתו בלילה ומתקשה להשלים שעות שינה‬
‫בבוקר‪ .‬ד"ר גרשון רשמה לו ‪ 30‬כדורי הרגעה נוספים‪ .‬זאת היתה הפעם האחרונה שקופר‬
‫התלונן בפני ד"ר גרשון על בעיות שינה‪ .‬אחרי מותה של ג'ני נפתרו לפתע בעיות השינה‬
‫מהן סבל‪.‬‬
‫זה היה מידע מרעיש‪ .‬הוא סתר את כל הסבריו המשונים של קופר באשר למקור הכדורים‬
 ‫שנמצאו בדמה של אשתו‪.‬‬
‫"יש לך נדודי שינה?" שאלה עו"ד ליבליך‪.‬‬
‫"היתה לי תקופה של נדודי שינה‪ ,‬כן‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"בתקופה שג'ני היתה איתך‪ ,‬היו לך נדודי שינה?"‬
‫"אני לא אקרא לזה נדודי שינה‪ .‬אני יותר אקרא לזה קושי להירדם‪ .‬יותר נכון קושי של‬
‫להיות רגוע‪ ,‬הייתי מאוד מתוח‪".‬‬
‫"ולקחת כדורים?"‬
‫אני ביקשתי ממנה )מד"ר גרשון‪ ,‬ע"א( מספר פעמים לקחת‪ ,‬כי אני החלפתי יום בלילה‬
‫ולילה ביום‪".‬‬
‫"איזה כדורים היא נתנה לך?"‬
‫"לא יודע‪".‬‬
‫"ביוני ‪ 2008‬קיבלת ‪ 28‬כדורים בשם נוקטורנו‪ ,‬אני מראה לך כאן‪ ",‬עו"ד ליבליך הציגה‬
‫לקופר את המרשמים‪.‬‬
‫"זה עדיין לא אומר לי שום דבר‪ ",‬השיב תוך כדי שהוא מעיין‪" ,‬אלה הכדורים שנמצאו‬
‫ליד אשתי?"‬
‫"מר קופר‪ ,‬אתה קופץ למסקנות שלא מתאימות לך‪ ",‬עקצה אותו ליבליך‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬אתם קפצתם למסקנות‪ ",‬ענה‪" ,‬המסקנות הן שלכם‪ ,‬לא שלי‪".‬‬
‫"הפעם הבאה שאתה מתלונן‪ ,‬יוני ‪ ,2009‬חודשיים לפני מותה של ג'ני‪ ,‬אתה מגיע‬
‫לרופאה‪ ...‬והיא רושמת לך שלושים טבליות זולפידם‪ .‬אתה זוכר את הכדור הזה שקיבלת‬
‫למשך חודשיים?"‬
‫"ממש לא‪".‬‬
‫"ב־‪ 13‬ביולי אתה שוב מגיע לד"ר אירנה‪ ...‬אתה שוב מתלונן ואתה מקבל הפעם‬
‫ברוטיזולם‪".‬‬
‫"את מדברת על מרשם?" שאל קופר‪ ,‬מנסה למצוא פרצה‪" ,‬כתוב באיזשהו מקום שגם‬
‫הלכתי וקיבלתי אותם?"‬
‫לא היו לנו אז את הקבלות מבתי המרקחת‪ .‬הקבלות ייתפסו על ידי המשטרה רק בשלב‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬אז יתברר שקופר אכן רכש בפועל את הכדורים אותם רשמה לו ד"ר גרשון‪.‬‬
‫אבל עו"ד ליבליך לא התבלבלה‪" .‬אתה יודע כמה כדורים ביקשת בחודשיים האלה?" שאלה‬
‫לבסוף‪" ,‬מאה ועשרים כדורים בחודשיים וחצי!‪ ...‬וממותה של ג'ני‪ ,‬נפתרות בעיות השינה!"‬
‫"מה שאת אומרת בעצם‪ ,‬שג'ני נרצחה על ידי הכדורים שאותם הייתי אמור לצרוך‪ ",‬צעק‬
‫קופר‪ ,‬נסער‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא אומרת את זה‪ ",‬נזהרה ליבליך‪" ,‬אבל אתה יודע איזה כדורים נמצאו בדם של‬
‫ג'ני?"‬
‫"לא‪ ,‬אני לא יודע‪".‬‬
 ‫"חבל‪ ,‬אם היית קורא את דו"ח הנתיחה‪ ,‬היית רואה שברוטיזולם נמצא שם‪".‬‬
‫"אז זאת אומרת שבגדול אתם רומזים‪"...‬‬
‫"אנחנו לא רומזים‪ .‬אני מבקשת ממך תשובה‪".‬‬
‫"את אומרת‪' ,‬לא‪ ,‬אתה לא הרגת‪ ,‬היא מתה‪ '.‬למה היא מתה? כי אתה קיבלת מרשם‪ ...‬רק‬
‫שכחת להגיד שכדורים היא קיבלה מהמרפאה בקיבוץ וגם מהאימא‪ ,‬ותבדקי איזה כדורים‬
‫היא קיבלה שם לפני שאת מנסה לשייך לי רצח‪".‬‬
‫"גברתי‪ ,‬אין לי יותר שאלות‪ ",‬הודיעה עו"ד ליבליך לשופטת‪ ,‬חותמת את מה שנראה‬
‫כסצנת שיא בדרמת משפט אמריקאית‪ ,‬והתיישבה‪ ,‬שבעת רצון‪ ,‬לצד עו"ד ברגמן־רביד‬
‫בספסל ההגנה‪.‬‬
‫השופטת שטמר קבעה את המשך הדיונים לספטמבר ‪ ,2012‬מיד אחרי פגרת הקיץ‪ .‬אבל‬
‫משפט הדיבה של שמעון קופר נגד "עובדה" כבר לא יתחדש‪ .‬ב־‪ 10‬בספטמבר‪ ,‬עשרה ימים‬
‫לפני הדיון הצפוי‪ ,‬קיבלנו הודעה מפתיעה‪" :‬מסיבות הקשורות בבית המשפט מבוטלים‬
‫מועדי ההוכחות הקבועים לחודש ספטמבר‪".‬‬
‫יעבור עוד חודש וחצי עד שנבין את פשר התפנית הדרמטית‪.‬‬
 ‫פרק ‪:12‬‬

‫צח"מ של אישה אחת‬

‫ביום השני לעדותו של שמעון קופר במשפט הדיבה‪ ,‬כשהוא כבר מתכונן בדוכן העדים‬
‫להמשך החקירה הנגדית‪ ,‬הופיעו באולם בית המשפט שתי נשים כבנות ארבעים והתיישבו‬
‫בשקט בפינת הספסל האחורי ביותר‪ .‬שתיהן היו היחידות באולם ללא נגיעה לתיק המתנהל‪.‬‬
‫הראשונה‪ ,‬שלא הכרתי אז‪ ,‬היתה עו"ד רונית פוזננסקי‪ ,‬תובעת בכירה בפרקליטות מחוז‬
‫מרכז‪ .‬את השנייה זיהיתי מיד‪ :‬פקד טל בן־אבן‪ ,‬קצינת משטרה ממרחב השרון‪ .‬לא החלפנו‬
‫בינינו מילה‪ ,‬רק מבטים חטופים‪.‬‬
‫את פקד בן־אבן פגשתי לראשונה באולפן תוכנית הבוקר של "שידורי קשת"‪ .‬היא הגיעה‬
‫לשם כדי להתראיין על הצלחתה בפיצוח תיק הונאה חשוב‪ .‬אני הוזמנתי לאותה תוכנית‬
‫במטרה לקדם כתבה שלי שהיתה אמורה להיות משודרת באותו הערב ב"עובדה"‪ .‬אחרי‬
‫שיצאנו מהאולפן שוחחנו קצרות‪ .‬סיפרתי לפקד בן־אבן כבדרך אגב על שמעון קופר‬
‫מקיבוץ אייל שבתחום המרחב שלה‪ ,‬ועל החשדות שהעלינו במסגרת סיפורו ששידרנו עוד‬
‫קודם ב"עובדה"‪ .‬היא התנצלה שלא יצא לה לצפות בכתבה‪ .‬נפרדנו לשלום ומאז לא‬
‫נפגשנו‪.‬‬
‫עברה יותר משנה ובוקר אחד הופיע על צג הטלפון הנייד שלי מספר לא מוכר‪ .‬על הקו‬
‫היתה פקד בן־אבן‪ .‬היא ביקשה להיפגש בדחיפות‪ .‬השיחה לא באמת הפתיעה אותי‪.‬‬
‫מקורותי בקיבוץ שזומנו מדי פעם לחקירות במשטרת כפר סבא כבר טרחו לעדכן אותי‬
‫שמישהו במחוז המרכז במשטרה החליט להעיר מחדש את תיק קופר‪.‬‬
‫לפגישה עם פקד בן־אבן‪ ,‬שהתקיימה כעבור כמה ימים‪ ,‬הגעתי מלווה בעו"ד טלי ליבליך‪.‬‬
‫באותם ימים ניהלנו את משפט הדיבה המסובך נגד קופר‪ ,‬ולכל מהלך מצדנו‪ ,‬ידענו‪ ,‬עלולות‬
‫להיות השלכות בלתי צפויות‪ .‬בן־אבן‪ ,‬שלא פירטה דבר לגבי החקירה‪ ,‬הסבירה שזימנה‬
‫אותנו כדי לבקש את החומרים אותם אספנו במסגרת תחקיר "עובדה"‪ .‬הבטחנו שבכפוף לצו‬
‫שתוציא המשטרה נעביר את החומרים‪ ,‬שממילא הועברו גם לקופר במסגרת תביעת הדיבה‪.‬‬
‫כשיצאנו מהתחנה חלקתי עם עו"ד ליבליך את התרשמותי‪ .‬אין סיכוי בעולם אמרתי לה‪,‬‬
‫שטל בן־אבן‪ ,‬קצינה יחידה שמעולם לא ניהלה תיק רצח‪ ,‬תצליח לפצח את תיק קופר‪ .‬עו"ד‬
‫ליבליך הסכימה איתי‪ .‬אבל לא יעבור זמן רב ונגלה שטעינו בגדול‪.‬‬
‫לימים אלמד שחקירת המשטרה המחודשת בתיק שמעון קופר התנהלה כנגד כל‬
‫נראה שהתיק ייסגר‪ ,‬בעיקר כי איש‬
‫הסיכויים‪ .‬כמעט בכל צומת קריטי במהלך הטיפול בתיק ָ‬
‫לא ממש האמין בו‪ .‬אבל כמו בסיפור של קופר עצמו‪ ,‬צירופי מקרים בלתי אפשריים‪,‬‬
‫קוסמיים כמעט‪ ,‬הביאו בסופו של דבר לפענוח התיק‪ .‬על הכול ניצחה בן־אבן‪ ,‬תוך שהיא‬
‫לוחמת בכוח רצון ובאמונה נגד מערכת מנומנמת וסקפטית‪.‬‬
‫***‬
‫היא גדלה בנתניה‪ ,‬שירתה במשטרה הצבאית‪ ,‬וכשהשתחררה נשבעה לעצמה שלא תלבש‬
‫יותר מדים‪ .‬אבל במהלך לימודי קרימינולוגיה באוניברסיטה‪ ,‬הציעה לה חברה טובה‪ ,‬בת‬
‫לקצין משטרה‪ ,‬להתגייס למשמר האזרחי בחצי משרה‪ .‬טל בן־אבן השתכנעה‪ ,‬והתאהבה‬
‫במקצוע‪ .‬תוך שנתיים‪ ,‬בגיל ‪ ,27‬כבר יצאה לקורס קצינים של המשטרה‪ ,‬והתמחתה בתחום‬
‫החקירות‪ .‬היא אהבה את הישיבה הממושכת מול הנחקר ואת הניסיון המאתגר לפצח את‬
‫הלך מחשבתו‪ .‬אחרי כמה תפקידים כחוקרת זוטרה‪ ,‬מונתה בן־אבן למפקדת יחידת הונאה‬
‫במרחב השרון‪ .‬היא לכדה פושעים שביצעו עבירות הונאה וגנבות וסתם נוכלים‪ ,‬וכל הזמן‬
‫שאפה לטפס לליגה של הגדולים‪ ,‬לעיסוק בתיקי הפשיעה החמורים‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 2010‬נראה שנפתחת בפניה אפשרות כזו‪ .‬מפקדה‪ ,‬ניצב־משנה אבי מנצור‪,‬‬
‫קצין החקירות והמודיעין של מחוז המרכז במשטרה שעמד לפני פרישה לפנסיה‪ ,‬זימן אותה‬
‫לפגישה‪.‬‬
‫"יצא לך לצפות בכתבה ששודרה ב'עובדה' על שמעון קופר?" שאל‪.‬‬
‫בן־אבן השיבה בשלילה‪.‬‬
‫"תשמעי‪ ,‬אני עומד לפרוש בקרוב מהמשטרה ואני לא ישן בלילה בגלל התיק הזה‪ .‬הוא‬
‫לא נותן לי מנוחה‪ .‬המשפחה של אחת הנשים הגישה ערר על סגירת התיק‪ .‬זאת הזדמנות‪.‬‬
‫יש פה שני ארגזים של שתי חקירות שהתבצעו בזמנו בתחנה בטייבה‪ .‬אני מבקש שתעברי‬
‫על זה‪".‬‬
‫"תיק רצח?" אמרה בן־אבן‪ ,‬מופתעת‪" ,‬מה לי ולזה?" מלבד העובדה שמעולם לא עסקה‬
‫בתיקי רצח‪ ,‬בן־אבן חששה מעצם הצלילה לפרויקט תובעני שבסופה של חקירה מסובכת לא‬
‫יוליד דבר‪ .‬גם כך סבלה היחידה שתחת פיקודה מעומס יתר וממצוקת כוח אדם‪ .‬אבל היה‬
‫לה ברור שלא תוכל לסרב למנצור‪.‬‬
‫משום שידי כל השוטרים ביחידה היו עמוסות עבודה‪ ,‬החליטה בן־אבן‪ ,‬לפחות בשלב‬
‫ראשון‪ ,‬לבחון את התיק בעצמה‪ .‬היא הכניסה את שני הארגזים לתא המטען של מכוניתה‪,‬‬
‫ובלילה התיישבה בביתה לצפות בכתבה ב"עובדה"‪ .‬כשסיימה הרגישה מחנק בגרון‪ .‬דקות‬
‫ארוכות המשיכה לבהות במסך המחשב‪ ,‬מגלגלת מחשבות‪ ,‬מתקשה להבין איך נשאר התיק‬
‫הטעון הזה מונח על מדפי המשטרה ללא טיפול אחרי השידור בטלוויזיה‪.‬‬
‫כבר למחרת בסיום יום העבודה החלה לעבור על העדויות בתיק‪ .‬כך גם בלילות הבאים‪,‬‬
‫עד השעות הקטנות‪ .‬היא נדהמה מהדרך המקלה‪ ,‬האגבית כמעט‪ ,‬בה נוהלו חקירותיו‬
‫הראשונות של קופר במשטרה אחרי מותה של ג'ני‪ .‬כבר בסריקה ראשונית של העדויות‬
‫גילתה בן־אבן סתירות בגרסאות שמסר קופר‪ .‬כשסוף־סוף מצאה נקודה בה הגיעו החוקרים‬
‫למקום בו קופר מסבך את עצמו בשקריו‪ ,‬נעצרה החקירה כי הנחקר ביקש כוס מים‪ ,‬ולא‬
‫התחדשה‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬ניסתה בן־אבן לשים עצמה בנעלי השוטרים בתחנת טייבה‪ .‬מה היתה עושה היא לו‬
‫הגיעה לזירה מלאת כדורי שינה‪ ,‬הנראית כמו עשרות זירות התאבדות אחרות‪ .‬האם היה‬
‫הספק מנקר בה? לא היתה לה לכך תשובה אמיתית‪.‬‬
‫ראשית נדרשה בן־אבן להחליט מי יטפל בתיק‪ .‬כמפקדת יחידה היא לא טיפלה בעצמה‬
‫בתיקים‪ .‬העניין השני היה לקבוע מה יהיה אופי החקירה‪ :‬בדיקה? חקירת רצח? ואם יוחלט‬
‫על חקירת רצח‪ ,‬ועוד כזו שבשל מורכבותה עלולה להתמשך על פני שנים‪ ,‬דרוש צוות‬
‫חקירה מיוחד )צח"מ(‪ .‬בן־אבן התייעצה עם מפקדה‪ .‬הוא ביקש שבינתיים תפעל לבד‪.‬‬
‫ההנחיה הזמנית הזאת הפכה לקבועה‪ .‬טל בן־אבן היתה לאורך רוב שלבי החקירה צוות של‬
‫אדם אחד‪.‬‬
‫העדה הראשונה שזימנה היתה שרונה בן־אור‪ ,‬אשתו השנייה של קופר‪ .‬שרונה סירבה‬
‫בתחילה לחזור על הדברים אותם סיפרה ב"עובדה"‪ .‬היא הסבירה לבן־אבן שהיא חוששת‬
‫מקופר‪ ,‬מתביעת הדיבה שהגיש ומהחוקר הפרטי ששלח בעקבותיה‪ .‬אלא שבהדרגה קנתה‬
‫בן־אבן את אמונה של שרונה וכך יקרה גם עם העדים הנוספים שתזמן בימים הבאים‬
‫לתחנת המשטרה בכפר סבא‪.‬‬
‫לא עבר זמן רב עד שבן־אבן הבינה שהעדויות לא מספיקות‪ .‬בשביל להגיש כתב אישום‬
‫דרושות ראיות‪ .‬המפתח הראיָ תי‪ ,‬ידעה‪ ,‬נמצא בדו"חות הנתיחה שלאחר המוות של אורית‬
‫ושל ג'ני‪ ,‬שהופקו במכון לרפואה משפטית באבו כביר‪ ,‬והדו"חות האלו העלו שורה של‬
‫סימני שאלה‪.‬‬
‫ראשית בחנה בן־אבן את דו"ח הנתיחה של ג'ני‪ .‬הטרידו אותה שלושת סוגי הכדורים‬
‫שנמצאו בדמה‪ .‬כשהדו"ח שנלווה לשקית ובה הכדורים שנתפסו בזירה‪ ,‬כ־‪ 500‬במספר‪,‬‬
‫הגיע לידיה‪ ,‬בן־אבן גילתה שמעבר לכדורים שחומריהם נמצאו בדמה של ג'ני‪ ,‬היו מפוזרים‬
‫לצד מיטתה גם סוגים אחרים של כדורים שמקורם לא היה ידוע‪ .‬בן־אבן ציינה לעצמה שיש‬
‫לברר מהיכן הגיעו הכדורים‪ ,‬ובעיקר האם ייתכן שהם גרמו לכשל הלבבי‪ ,‬סיבת המוות‬
‫הרשמית‪.‬‬
‫כדי לנסות ולהבין טוב יותר‪ ,‬ערכה בן־אבן רשימה של כל סוגי הכדורים שנמצאו‪ ,‬וניסתה‬
‫להבין באמצעות שיטוט באינטרנט האם כדורים שכאלה‪ ,‬ובעיקר השילוב ביניהם‪ ,‬יכולים‬
‫להשפיע באופן קטלני על פעולת הלב‪.‬‬
‫המשימה הבאה שלה היתה לאתר את דו"ח הנתיחה ואת שאר המסמכים הרפואיים‬
‫הקשורים למותה של אורית‪ .‬היא ביררה במחשב המשטרתי והתאכזבה לגלות שהחומר בוער‬
‫שש שנים אחרי המוות בעקבות היערכות הרשויות ל"באג ‪ ."2000‬אבל במכון לרפואה‬
‫משפטית הודיעו לה אחרי בדיקה קצרה שלא רק שדו"ח הנתיחה נשמר‪ ,‬אלא נמצאו איתו‬
‫גם כמה ניירות אותם שלחה בזמנו המשטרה‪ ,‬ביניהם המסמך שנכתב על ידי הרופא שקבע‬
‫את המוות בזירה‪ ,‬ועוד מזכר משטרתי קצר המכוון את רופאי המכון מה עליהם לחפש‪.‬‬
‫כעבור כמה ימים הגיע הדו"ח לידיה‪ .‬בתחתית המסמך קראה בן־אבן את השורה‪" :‬סיבת‬
‫המוות — לא ידועה‪".‬‬
‫בן־אבן החלה להשוות בין הדו"חות של ג'ני ושל אורית‪ .‬בעין לא מקצועית גילתה‬
‫שבשתי הגופות נמצאו בצקות בריאות‪ ,‬אצל שתיהן הכבד היה מוגדל‪ ,‬וגם כמה מסוגי‬
‫הכדורים שנמצאו בזירה היו דומים‪ ,‬אבל אצל אורית‪ ,‬בניגוד לג'ני‪ ,‬לא נמצאו שרידים‬
‫שלהם בדם‪ .‬בן־אבן לקחה לעצמה פנקס עבה‪ ,‬שישמש אותה עד סיום החקירה‪ ,‬ובדף‬
‫הראשון שלו כתבה לעצמה‪" :‬לפנות למכון באבו־כביר‪ ,‬לדבר עם מנהל המכון‪ ,‬פרופ' היס‪,‬‬
‫ולבקש ממנו להשוות בין שני הדו"חות ולמצוא מכנה משותף‪".‬‬
‫היא כתבה מזכר של עמוד ובו תמצית הסיפור וביקשה להיפגש עם פרופ' יהודה היס‪,‬‬
‫מנהל המכון לרפואה משפטית‪ .‬כשהתשובה התמהמהה פנתה אליו שוב ושוב טלפונית‪ .‬אחר‬
‫כמה שיחות בהן כמעט התחננה הסכים פרופ' היס לקבל אותה לפגישה‪.‬‬
‫"תן לי חצי שעה בלי לזרוק אותי מהחדר‪ ",‬ביקשה ממנו כשהגיעה למשרדו‪" .‬מה שתענה‬
‫לי‪ ,‬אני מקבלת‪ ".‬כשסיימה לשטוח את הסיפור‪ ,‬פרופ' היס נראה המום‪" .‬אלה מקרים‬
‫ששמעתי עליהם רק בחו"ל‪ ",‬אמר לה‪" .‬מה שאת מספרת זה דברים שרואים בסרטים‪".‬‬
‫בן־אבן ירתה את השאלה הראשונה שעלתה לה בראש‪" .‬יש לי מאות כדורים בזירה‪",‬‬
‫אמרה‪" ,‬אבל בדם של ג'ני נמצאו מינונים מאוד נמוכים‪ .‬לכאורה‪ ,‬בגלל איך שהזירה נראית‪,‬‬
‫הייתי אמורה למצוא בדם שלה הרעלה‪ .‬אנחנו לא רואים את זה‪ .‬למה?"‬
‫"מה שבטוח‪ ,‬שעם כמויות מזעריות שכאלה בדם היא לא התאבדה‪ ",‬ענה היס‪.‬‬
‫בן־אבן שלפה את דו"ח הנתיחה של אורית‪" .‬תסתכל‪ ",‬הפנתה את היס‪" ,‬בשני המקרים יש‬
‫כדורים‪ .‬בשניהם ברור שהאישה לא מתה כתוצאה מבליעתם‪ .‬אצל ג'ני כתוב שהיא מתה‬
‫מכשל לבבי‪ ,‬אצל אורית לא יודעים לקבוע ממה היא מתה‪".‬‬
‫היס הסביר לה שברפואה משפטית ישנו אחוז קטן של מקרים בהם לא ניתן לקבוע בבירור‬
‫את סיבת המוות‪ .‬בדרך כלל זה קורה כאשר מוזרק לגוף חומר קטלני המתנדף במהירות‪ ,‬או‬
‫כאשר מתבצע חנק שלא ניתן להוכיח אותו‪ .‬במקרים‪ ,‬למשל‪ ,‬בהם מעורבים תינוקות או‬
‫קשישים‪ ,‬או כאשר אדם נמצא תחת השפעת סמים או תרופות‪ ,‬אפשר לחסום את הנחיריים‬
‫והפה עד למוות‪ ,‬ומכיוון שאין התנגדות‪ ,‬לא יישארו סימנים‪ .‬כדוגמה סיפר היס לבן־אבן על‬
‫מקרי מוות של פעוטות שעד אמצע שנות התשעים טעו רופאים משפטיים לחשוב שנגרמו‬
‫כתוצאה מ"מוות בעריסה"‪ ,‬אבל מאוחר יותר התברר שהאימהות שלהם רצחו אותם‪ .‬הטעות‬
‫נבעה מכך שלא נותרו סימנים על פניהם של התינוקות המתים‪ .‬במקרה מפורסם אחר‪,‬‬
‫במרכז סיעודי בווינה‪ ,‬התגלה שאחות רצחה עשרות קשישים שלא הביעו התנגדות‪.‬‬
‫במקרים שלנו‪ ,‬המשיך היס‪ ,‬מדובר בשתי נשים דומות מבחינת הגובה והמשקל‪ ,‬בגילאים‬
‫קצת שונים‪ .‬בגופות שתיהן לא נמצאו סימני חבלה טריים‪ ,‬ואצל שתיהן התגלתה בצקת‬
‫ריאות‪ .‬בשני המקרים יש נזק קל ללב‪ :‬אצל ג'ני נמצאה לייפת קלה בשריר הלב‪ ,‬ואצל‬
‫אורית התגלו כלי דם עם דפנות מעובים‪ .‬מבחינת רעלים‪ ,‬אצל ג'ני נמצאו בדם שלושה סוגי‬
‫כדורים במינונים לא קטלניים‪ ,‬ואצל אורית לא נמצא דבר‪ .‬אבל אלה נתונים שאפשר היה‬
‫לגלות בצמדי גופות אקראיים רבים‪ .‬בדיעבד‪ ,‬הסביר פרופ' היס‪ ,‬אם היה מקבל במקביל‬
‫לנתיחת גופתה של ג'ני גם נתונים על המקרה של אורית‪ ,‬היתה הצדקה להרחבת בדיקות‬
‫הרעלים בדמה עד למקסימום‪" .‬אולי הייתי מורה על הפשטת העור כדי לראות באופן‬
‫מדוקדק אם יש סימני חבלה או הזרקה טריים‪ ",‬העלה פרופ' היס אפשרויות פעולה‪.‬‬
‫"אתה יכול לחשוב על דרך בה אפשר לבדוק את סיבת המוות גם כעבור זמן רב?" שאלה‬
‫בן־אבן‪.‬‬
‫"שמעתי פעם על תיק‪ ,‬בחו"ל‪ ",‬נזכר פרופסור היס‪" ,‬ששם הוצאה גופה מהקבר‪ ,‬ועל‬
‫התכריכים שעטפו אותה נמצאו שרידי חומרים שהביאו בסופו של דבר לפענוח של רצח‪...‬‬
‫אבל בואי נקווה שבמקרה הזה לא נצטרך להגיע לזה‪ ",‬המשיך ואמר לבן־אבן‪" :‬דבר ראשון‬
‫אברר אם נשמרה דגימת דם מגופתה של ג'ני‪ .‬אם כן‪ ,‬נוכל להעמיק את הבדיקה‪".‬‬
‫בן־אבן יצאה מעודדת‪ .‬כעבור כמה ימים בישר לה פרופ' היס שאכן נמצאה דגימה‬
‫מזערית מדמה של ג'ני שנשמרה מהנתיחה‪ .‬הוא הפנה אותה להתייעצות אצל ד"ר אשר‬
‫גופר‪ ,‬מומחה בכיר לטוקסיקולוגיה מבית החולים שיבא‪.‬‬
‫שיחת הטלפון לד"ר גופר היתה קצרה‪" .‬זו דגימה זעירה‪ ",‬הוא אמר לבן־אבן בטון צונן‪.‬‬
‫"אם אז לא נמצא כלום‪ ,‬לא יימצא כלום גם עכשיו‪ .‬בפעם הבאה שיש רצח‪ ,‬שישמרו דגימה‬
‫גדולה יותר‪ ".‬מיד אחר כך טרק את הטלפון‪ .‬בן־אבן התקשרה שוב‪ .‬הפעם נשמע ד"ר גופר‬
‫מרוכך יותר ואפילו התרצה והסכים לפגישה‪ .‬כשנפגשו בבית החולים תל השומר סיפרה‬
‫בן־אבן לד"ר גופר שחלק מחשדותיה מתרכזים בבת הזוג של קופר‪ ,‬שהיא רופאה מרדימה‬
‫במקצועה‪.‬‬
‫"אם היא הזריקה חומר מרדים אין סיכוי שמישהו יעלה על זה‪ ",‬אמר ד"ר גופר עוד לפני‬
‫שבן־אבן הספיקה להשלים את השאלה‪" .‬בתוך דקות החומר מתנדף מהגוף‪".‬‬
‫כל משפט של ד"ר גופר הוסיף לבנה נוספת בתיאוריה שהחלה להתגבש אצל בן־אבן‪ :‬ד"ר‬
‫מריה זקוטצקי‪ ,‬בת הזוג של קופר‪ ,‬סיפקה לו חומר הרדמה‪ ,‬והוא בדרך כלשהי הזריק אותו‬
‫לג'ני‪ .‬קופר‪ ,‬כך על פי התיאוריה‪ ,‬התעקש שלא לבצע את הנתיחה ביום שישי כי רצה‬
‫להרוויח זמן עד שהחומר יתנדף לחלוטין ממערכות הגוף‪ .‬לכן רק ביום ראשון‪ ,‬כשכבר היה‬
‫בטוח בהצלחתו‪ ,‬חתם על ההסכמה לנתיחה‪ .‬כשתשתף בחודשים הבאים את התיאוריה שלה‬
‫עם קולגות וחברים‪ ,‬תזכה ללא מעט לגלוג‪" .‬שחררי‪ ",‬יאמרו לה‪" ,‬את רואה יותר מדי‬
‫סרטים‪".‬‬
‫היתה בכך מידה של צדק‪ .‬העבודה על תיק קופר שהיתה עצמאית‪ ,‬כמעט פיראטית‪ ,‬הפכה‬
‫מבחינת בן־אבן למעין אובססיה‪ .‬היא מצאה את עצמה יושבת שעות ארוכות ליד המחשב‪,‬‬
‫גם בשבתות ובחגים‪ ,‬מחפשת באינטרנט כל בדל מידע על חומרי הרדמה קטלניים‪ .‬בלילות‬
‫התמכרה לסדרת טלוויזיה אמריקאית שבה בכל פרק מוצג פענוח של מקרה מוות מהעבר‪.‬‬
‫באחד הפרקים הוצג מקרה בו פוענח מקרה רצח בעזרת סרטי מצלמות אבטחה שהוצבו על‬
‫הכביש‪ .‬כבר למחרת בבוקר הוציאה פקד בן־אבן צו דחוף לחברת "דרך ארץ" המורה להם‬
‫להעביר אליה את כל סרטי המצלמות של כביש ‪ 6‬שתיעדו ב־‪ 21‬באוגוסט ‪ ,2009‬ליל מותה‬
‫של ג'ני‪ .‬הבדיקה הזאת‪ ,‬כמו עשרות אחרות‪ ,‬לא הביאה לתוצאות‪.‬‬
‫באחד הימים‪ ,‬כשבנתה את מערכת השיעורים בלימודי התואר השני במשפטים אותם‬
‫השלימה באותה תקופה‪ ,‬נתקלה בן־אבן בקורס שהעביר הרופא המשפטי‪ ,‬ד"ר חן קוגל‪.‬‬
‫קוגל שימש בעבר סגנו של פרופ' היס במכון לרפואה משפטית‪ ,‬עד שחשף את התנהלותו‬
‫הבעייתית של היס במכון והסתכסך איתו‪ .‬בן־אבן‪ ,‬שלא היתה לה היכרות מוקדמת עם קוגל‪,‬‬
‫נרשמה לקורס בעיקר בשביל לקבל ממנו עצות מקצועיות בתיק קופר‪ .‬כקצינת משטרה‬
‫אסור היה לבן־אבן לפנות לרופא משפטי פרטי‪ ,‬אבל לסטודנטית הרי מותר לשאול את‬
‫המרצה שאלות שאין לה עליהן תשובות‪.‬‬
‫מדי פעם‪ ,‬במהלך השיעורים‪ ,‬נהגה להפנות אל המרצה‪ ,‬ד"ר קוגל‪ ,‬שאלות תם לכאורה‪,‬‬
‫עד שאזרה אומץ‪ ,‬ניגשה אליו בסוף השיעור‪ ,‬הציגה את עצמה וסיפרה לו בדיסקרטיות על‬
‫חקירת קופר‪ .‬היא חשפה בפניו את חשדותיה שקופר הרעיל בדרך כלשהי את ג'ני‪ .‬ד"ר קוגל‬
‫שהכיר היטב את הקושי הפורמלי שעומד בפני פקד בן־אבן להשיג ממנו חוות דעת רשמית‪,‬‬
‫הציע לה שבני המשפחה של ג'ני יפנו למכון לרפואה משפטית על מנת לקבל את מסמכי‬
‫ואת צילומי הנתיחה‪ ,‬והם שיבקשו ממנו באופן פרטי חוות דעת מקצועית‪.‬‬
‫אחרי שהתמונות מהמכון הגיעו אליו הפנה ד"ר קוגל את בן־אבן לסימן חשוד בבטנה של‬
‫ג'ני‪ ,‬מעין חבלה שיכולה להיגרם כתוצאה מדקירת מחט‪.‬‬
‫בן־אבן‪ ,‬שחשדה כי ד"ר זקוטצקי סיפקה לקופר חומר קטלני הלך והתחזק‪ ,‬החליטה‬
‫לפנות לקופות החולים השונות‪ ,‬ולחלץ מהן‪ ,‬תחת צו‪ ,‬את כל מרשמי התרופות שסיפקה‬
‫זקוטצקי בשנים האחרונות‪ .‬כרופאה מרדימה‪ ,‬לא אמורים היו להיות לד"ר זקוטצקי הרבה‬
‫מרשמים כאלה‪ .‬להפתעתה‪ ,‬כשהגיעו התוצאות גילתה בן־אבן שהמרשם היחיד אותו רשמה‬
‫ד"ר זקוטצקי לקופר‪ ,‬סמוך מאוד למועד מותה של ג'ני‪ ,‬היה מרשם למשחת אלחוש‪ ,‬כזאת‬
‫שמרדימה באופן מקומי את העור‪.‬‬
‫התוצאה המוזרה שקיבלה שלחה את בן־אבן לבקש את כל המרשמים אותם קיבל קופר‬
‫מרופאיו בשנים האחרונות‪ .‬היא גילתה‪ ,‬כפי שגילינו אנחנו לקראת משפט הדיבה‪ ,‬כמויות‬
‫גדולות של כדורים אותם רשמה לקופר רופאת המשפחה שלו‪ ,‬ד"ר אירנה גרשון‪ ,‬בתוך זמן‬
‫קצר וסמוך למועד מותה של ג'ני‪ .‬בן־אבן הוציאה צו גם לבתי המרקחת וקיבלה את הקבלות‬
‫שהוכיחו כי קופר אכן רכש את הכדורים‪ .‬ד"ר גרשון זומנה מיד לחקירה‪ .‬היא העידה‬
‫שפגשה את ג'ני פעם אחת בלבד‪ ,‬כאשר קופר הביא אותה איתו למרפאה ודיווח שהיא‬
‫סובלת מהפסקות נשימה בלילות‪ .‬הסבריו של קופר‪ ,‬לפיהם הוא הופך את ג'ני מצד לצד עד‬
‫שהנשימה שבה אליה נשמעו לד"ר גרשון מופרכים‪ .‬גם שתיקתה הכנועה של ג'ני במהלך כל‬
‫הביקור נראתה מוזרה מאוד‪.‬‬
‫ד"ר גרשון לא היתה היחידה שזומנה באותם חודשים בדיסקרטיות לתחנת המשטרה בכפר‬
‫סבא‪ .‬במקביל לבדיקת חומרי ההרדמה וכיווני החקירה האחרים המשיכה בן־אבן לגבות‬
‫עדויות נוספות ממי שיכלו לשפוך אור על הפרשה‪ .‬לא תמיד הלכו הדברים בקלות‪ .‬דב‬
‫ודבורה דורון‪ ,‬הוריה של אורית‪ ,‬למשל‪ ,‬לא הסכימו למסור עדות‪ .‬בן־אבן התעקשה‬
‫והתייצבה בביתם בחולון‪ .‬הם הסבירו לה שאחרי הכתבה ב"עובדה" נזפו בהם קופר ונכדיהם‬
‫על ששיתפו פעולה‪ .‬ההורים סיפרו שקופר איים עליהם שאם ימשיכו לשתף פעולה עם‬
‫החשדות נגדו‪ ,‬ינתק איתם כל קשר‪ .‬היא לא הצליחה לשכנע את ההורים להגיע לחקירה גם‬
‫כשהציגה בפניהם את דו"ח הנתיחה האמיתי של אורית‪ ,‬אחרי שחזרו גם בפניה על הסיפור‬
‫לפיו הדו"ח אותו קיבלו לאחר המוות בדואר נגנב מביתם‪ .‬בן־אבן‪ ,‬מתוסכלת מסירוב‬
‫ההורים‪ ,‬החלה להקליט את השיחה במכשיר האייפון שהניחה על שולחן הסלון‪ ,‬פרוצדורה‬
‫שאינה נהוגה בנוהלי המשטרה‪.‬‬
‫ולמרות כל הקשיים‪ ,‬מעד לעד הרגישה בן־אבן איך היא מחברת עוד ועוד פיסות מידע‬
‫לפאזל המתגבש‪ .‬אבל הראיה האחת המשמעותית‪ ,‬האקדח המעשן‪ ,‬עדיין לא היתה בידיה‪.‬‬
‫***‬
‫כחצי שנה אחרי שהחלה בחקירה התקבלה פקד טל בן־אבן לשנת התמחות בעריכת דין‬
‫בתביעה המשטרתית‪ .‬ההתקדמות האישית הזו נראתה אז כמו מכת מוות לתיק קופר‪ .‬נצ"מ‬
‫מנצור שהטיל על בן־אבן את המשימה כבר לא שירת באותה עת במשטרה‪ ,‬והמפקד שהגיע‬
‫במקומו ראה אז בתיק מעמסה מיותרת על היחידה‪ .‬בן־אבן ניסתה לשכנע אותו להמשיך‬
‫בחקירה גם בלעדיה‪ .‬היא כתבה מסמך סיכום בן ‪ 12‬עמודים על התקדמות החקירה עד אותו‬
‫שלב‪ ,‬אבל גם המסמך הזה לא שינה את דעתו של המפקד החדש‪ .‬חרדה לסגירה אפשרית‬
‫של התיק‪ ,‬החליטה בן־אבן לפנות לפרקליטות‪ .‬היא הופנתה לעו"ד גבי ליברמן‪ ,‬פרקליטה‬
‫בכירה במחוז מרכז‪ ,‬שהזמינה אותה לפגישה‪.‬‬
‫"אסור לתת לתיק הזה למות‪ ",‬הפצירה בן־אבן בעו"ד ליברמן כשנפגשו‪" .‬אני מבקשת‬
‫ממך‪ :‬יש פה ארבעה ארגזים‪ ,‬תעברי עליהם ותני לי רשימת השלמות לבצע‪ .‬כשתהיה רשימה‬
‫להשלמת חקירה איש לא יוכל להתעלם ממנה‪ .‬זה יהפוך את כל העניין לרשמי‪ ".‬עו"ד‬
‫ליברמן‪ ,‬שהתרשמה מהעבודה ומהלהט של קצינת המשטרה‪ ,‬הסכימה‪ .‬התיק עבר באופן‬
‫רשמי במסוף המשטרתי לטיפול הפרקליטות‪ .‬בכך ניצל מסגירה סופית‪.‬‬
‫בינתיים התחילה בן־אבן את ההתמחות‪ .‬מספר חודשים היא לא שמעה דבר מהפרקליטות‪,‬‬
‫עד שיום אחד התקשרה אליה עו"ד ליברמן‪ ,‬וזימנה אותה לפגישה עם עו"ד רונית עמיאל‪,‬‬
‫אז ממונה בכירה במחוז‪" .‬החדשות הטובות הן שאנחנו מאמינות בסיפור‪ ",‬הודיעה עמיאל‪.‬‬
‫"החדשות הפחות מעודדות הן שהדרך לכתב אישום עוד ארוכה‪ ,‬אם בכלל קיימת‪".‬‬
‫הן נפגשו עוד כמה פעמים באותה שנה על חשבון זמנה הפנוי של בן־אבן‪ .‬בפגישות‬
‫הועלו דרכים אפשריות להפיח חיים בחקירה‪ ,‬אבל לא נרשמה התקדמות ממשית‪ .‬במאי‬
‫‪ ,2012‬בתום ההתמחות ולאחר שעברה בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין‪ ,‬חזרה‬
‫בן־אבן למחוז המרכז‪ ,‬ממתינה לשיבוץ לתפקיד הבא‪.‬‬
‫בפגישת השיבוץ הראשונה עם מפקד המחוז דאז‪ ,‬ניצב בנצי סאו‪ ,‬ביקשה ממנו בן־אבן‬
‫שעד שייקבע לה תפקיד חדש תנצל את הזמן לקידום ההשלמות שדרשה הפרקליטות בתיק‬
‫קופר‪" .‬כל מה שאני צריכה זה משרד במרחב שרון‪ ",‬אמרה לו‪ .‬ניצב סאו‪ ,‬שכבר הספיק‬
‫לקרוא את הסיכום שהכינה בן־אבן ולהתרשם‪ ,‬נענה להצעתה‪ .‬הוא מינה אותה באופן רשמי‬
‫לראש צח"מ‪ ,‬צוות חקירה מיוחד של אישה אחת‪.‬‬
‫פקד טל בן־אבן חזרה למשימה במרץ‪ .‬היא שלחה למפקדה דו"ח התקדמות שהתנפח כבר‬
‫לארבעים עמודים‪ .‬סנ"צ יגאל בן־שלום‪ ,‬אז מפקד היחידה המרכזית )ימ"ר( של מחוז המרכז‪,‬‬
‫שמע באחת הישיבות על ההתקדמות החקירתית ונדלק‪ .‬הוא תבע להעביר את החקירה‬
‫לטיפול הימ"ר‪ .‬בן־אבן מחתה בקול כששמעה על ההחלטה שהתקבלה מאחורי גבה‪.‬‬
‫"תשמעי‪ ,‬הסיפור הזה מדהים‪ .‬זה אגתה כריסטי‪ ",‬ניסה מפקד הימ"ר להרגיע אותה‪" .‬את‬
‫חייבת פלטפורמה יותר רצינית‪ ,‬את לא יכולה להמשיך לבד‪".‬‬
‫בן־אבן ידעה שהוא צודק‪ .‬הוחלט שהיא תסופח באופן זמני לימ"ר‪ ,‬ושמעליה תפקח על‬
‫החקירה רפ"ק ענת קצב‪ ,‬חוקרת בכירה‪ ,‬מנוסה בתיקי רצח‪ ,‬שמוכרת‪ ,‬לטוב ולרע‪ ,‬כמי שלא‬
‫עוצרת בדרך להשגת כתב אישום‪.‬‬
‫הבחירה בקצב כאחראית על המשימה לא היתה פשוטה עבור בן־אבן‪ .‬למרות זאת‪,‬‬
‫פגישות העבודה בין שתי החוקרות שטיפלו מעכשיו יחד בתיק קופר היו ענייניות‪ .‬כמו‬
‫בן־אבן גם קצב האמינה בסיפור‪ ,‬כמוה היא ידעה היטב שמבחינה ראיָ יתית עדיין דרוש כאן‬
‫פיצוח מורכב‪.‬‬
‫ההחלטה הראשונה והקריטית ביותר ששתי החוקרות נדרשו לקבל היתה האם לשלוח את‬
‫דגימת הדם המזערית של ג'ני לסריקת רעלים יקרה המתבצעת באמצעות מכשירים‬
‫מתקדמים במעבדה מיוחדת בפילדלפיה עליה המליץ פרופ' היס‪ .‬זוהי בדיקה המסוגלת‬
‫לאתר מאות רעלים אבל אחריה אי אפשר יהיה להשתמש בדם לבדיקות נוספות‪.‬‬
‫רפ"ק קצב וגם פרופ' היס הסתייגו מבדיקה בשלב הזה‪ .‬טיעוני שניהם היו דומים‪ :‬מדובר‬
‫בכמות זעירה ויש כרגע רק כדור אחד במחסנית‪ .‬צריך להמשיך להתקדם בחקירה כדי‬
‫שניתן יהיה לכוון את המעבדה באופן מדויק יותר איזה חומר לחפש‪ .‬אבל בן־אבן התעקשה‬
‫לשלוח את הדם לארצות הברית‪ .‬היא היתה משוכנעת שבבדיקה יתגלה החומר הקטלני‬
‫שעל פי חשדותיה קופר החדיר לגופה של ג'ני‪ .‬בן־אבן ידעה שהיא מהמרת על כל הקופה‪.‬‬
‫מפקדיה בימ"ר הבהירו לה שאם בתשובות לא יתגלה ממצא שיקדם את החקירה‪ ,‬התיק ככל‬
‫הנראה ייסגר‪ .‬היא התעקשה‪ ,‬והמבחנה נשלחה לפילדלפיה‪.‬‬
‫ההמתנה לתוצאות הבדיקה היתה מלווה במתח עצום‪ .‬כעבור חודש הגיעה אל הטלפון‬
‫הנייד של בן־אבן הודעה לקונית שנשלחה אליה מרפ"ק קצב‪" .‬התוצאות שהתקבלו מארצות‬
‫הברית זהות לאלו שהתגלו אחרי המוות בארץ‪ ",‬כתבה קצב במסרון‪" ,‬לא נמצא חומר חדש‬
‫בדגימת הדם‪ ".‬המסמך שצירפה ד"ר מיכל רוטנברג מנהלת המעבדה לטוקסיקולוגיה בתל‬
‫השומר לתוצאות לא השאיר ספק‪ :‬המינונים שהתגלו בבדיקה בפילדלפיה לא יכולים‬
‫כשלעצמם להסביר את המוות‪ .‬בפעם הראשונה מאז החלה לחקור מחדש את תיק קופר‬
‫נתפסה פקד טל בן־אבן לייאוש אמיתי‪ .‬היה ברור לה שהחקירה לה הקדישה אין ספור שעות‬
‫עומדת לפני גניזה‪ .‬בנוסף לאכזבה‪ ,‬השעות הרבות שהשקיעה בעיסוק בתיק עיכבו גם את‬
‫קידומה‪ .‬בן־אבן מצאה את עצמה ללא תפקיד במשטרה‪ ,‬ולמעשה ללא אופק מקצועי‪.‬‬
‫בצעד נואש אחרון‪ ,‬היא ביקשה פגישה עם סנ"צ עופר מועלם‪ ,‬ראש מפלג תשאול בימ"ר‬
‫מרכז‪" .‬האגו שלי פה על השולחן‪ ",‬אמרה בן־אבן למפקדה כשהיא על סף דמעות‪" .‬אני‬
‫מתחננת בפניך‪ ,‬אם תחליט מסיבה כלשהי לחזור ולטפל בתיק הזה‪ ,‬אם יתפתח משהו הכי‬
‫קטן‪ ,‬תקרא לי‪".‬‬
‫כעבור חודשיים‪ ,‬בהם מילאה מקום בכמה מחלקות‪ ,‬התקשרה אליה רפ"ק קצב והזמינה‬
‫אותה לפגישה אחרונה לפני סגירת התיק אצל עו"ד רונית עמיאל‪ ,‬שמונתה בינתיים‬
‫לפרקליטת מחוז מרכז‪.‬‬
‫חמישה אנשים התכנסו במשרדי הפרקליטות ברחוב הנרייטה סאלד בתל אביב‪ :‬פקד‬
‫בן־אבן‪ ,‬רפ"ק קצב‪ ,‬סנ"צ עופר מועלם‪ ,‬נצ"מ יגאל בן־שלום ועו"ד עמיאל‪ .‬בן־אבן המשיכה‬
‫להילחם‪ .‬היא הפצירה בנוכחים לעצור לחקירה את שמעון קופר ואת ד"ר מריה זקוטצקי‬
‫כבר על סמך החומר הקיים‪ .‬לא כולם סביב השולחן סברו כמוה אבל בסופה של ישיבה‪,‬‬
‫בתום דיון ארוך‪ ,‬השתכנעו המשתתפים כולם שזה אכן הצעד הנכון‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬לא רק הלהט של החוקרת בן־אבן הביא אותם להחלטה זו‪ .‬ממש באותם‬
‫ימים דיווחה עורכת הדין של "עובדה"‪ ,‬טלי ליבליך‪ ,‬לחוקרי המשטרה על דרישתו של קופר‬
‫להסיר את החיסיון מעל כל המסמכים שהיו ברשות מערכת התוכנית‪ .‬במסמכים האלה היה‬
‫בין היתר מידע שמסרו לנו מקורות בקיבוץ אייל‪ ,‬מהם יכול היה קופר להסיק על קיומה של‬
‫החקירה הסמויה נגדו‪.‬‬
‫במהלך לא מקובל‪ ,‬עליו תינזף המשטרה מאוחר יותר‪ ,‬פנו החוקרים לשופטת שישבה‬
‫במשפט הדיבה‪ ,‬אסתר שטמר‪ ,‬וגילו לה על החקירה הפלילית המתבצעת‪ ,‬כדי שתעצור את‬
‫הליך הסרת החיסיון‪ .‬נשיאת בית המשפט המחוזי‪ ,‬השופטת הילה גרסטל‪ ,‬זעמה על הפנייה‪,‬‬
‫אבל התוצאה הושגה‪ :‬השופטת שטמר דחתה את המשך הדיונים במשפט הדיבה‪ .‬קופר‪,‬‬
‫מבלי שידע זאת‪ ,‬האיץ למעשה במשטרה למצות נגדו את הליכי החקירה‪ .‬בקשתו להסרת‬
‫החיסיון זירזה את מעצרו‪.‬‬
‫מודע כנראה לסיכויי ההצלחה הנמוכים של החקירה‪ ,‬ביקש מפקדה של בן־אבן שתמשיך‬
‫לבדה לשלב המעצרים‪ .‬היא מצדה התעקשה שתזדקק בחקירות לרפ"ק קצב המנוסה לצדה‪,‬‬
‫והצליחה לשכנע גם בזה‪ .‬ההחלטה שהתקבלה לבסוף‪ :‬בביתו של קופר יתבצע חיפוש‪ .‬בכך‬
‫תהפוך החקירה לגלויה‪ .‬מיד לאחר החיפוש יתבצעו האזנות על קווי הטלפון של קופר‪.‬‬
‫שבוע אחרי החיפוש ייעצרו קופר ובת זוגו‪ ,‬ד"ר מריה זקוטצקי‪.‬‬
‫***‬
‫בשלב זה היה תיק חקירת קופר קבור נמוך כל כך במדרג העדיפויות של מחוז המרכז‬
‫שב־‪ 22‬באוקטובר ‪ ,2012‬יום החיפוש המתוכנן בביתו של שמעון קופר‪ ,‬לא נמצאו חוקרים‬
‫שילוו את טל בן־אבן לקיבוץ אייל‪ .‬אבל פקד בן־אבן לא נתנה לפרט הטכני הזה להפריע‬
‫לה‪ .‬בדרכה לביצוע המעצר היא אספה ממחנה משמר הגבול שליד קיבוץ אייל שלושה‬
‫מג"בניקים צעירים שמעולם לא ביצעו חיפוש ולא ידעו דבר על התיק‪ .‬יחד הם נכנסו בשעת‬
‫בוקר מוקדמת בשערי הקיבוץ‪ .‬זה עמד להיות המפגש הראשון של בן־אבן עם קופר אותו‬
‫חקרה מבלי ידיעתו במשך חודשים ארוכים‪ .‬לעצמה הריצה כבר בראש אינספור פעמים מה‬
‫בדיוק תגיד לו כשתראה אותו‪ .‬היא תיכננה איך תגיב אם יהיה אגרסיבי ותוקפני‪ ,‬ומה תעשה‬
‫אם ינהג באיפוק‪.‬‬
‫טל בן־אבן דפקה על דלת ביתו של קופר‪ ,‬מאחוריה שלושת המג"בניקים‪ .‬היא לבשה‬
‫בגדים שחורים והיתה חמושה באקדח‪ .‬קופר פתח את הדלת‪ ,‬מופתע‪ .‬בן־אבן הציגה את‬
‫עצמה‪ ,‬הודיעה לו שהוא חשוד ברצח ג'ני‪ ,‬אשתו‪ ,‬והציגה בפניו את צו החיפוש‪ .‬בבית‪ ,‬מלבד‬
‫קופר היה רק עדי‪ ,‬בנו הצעיר‪.‬‬
‫"איפה מריה?" שאלה בן־אבן‪.‬‬
‫"מי זאת מריה?" השיב קופר בפליאה‪.‬‬
‫"בת הזוג שלך!"‬
‫"לא יודע‪ .‬היא בעבודה אני חושב‪ ",‬השיב לבסוף קופר בכניעה‪ ,‬ומיד תקף‪'" :‬עובדה'‬
‫שלחו אותך! את עובדת אצל אילנה דיין!"‬
‫בן־אבן נאלצה לשלוף שוב את צו החיפוש ואת תעודת השוטר עד שקופר התרצה סופית‪.‬‬
‫היא התחילה לסרוק את חדר השינה‪ ,‬שם‪ ,‬כמו חיכה לה‪ ,‬היה מונח תיק עמוס מסמכים‪.‬‬
‫"תודה‪ ",‬זרקה לקופר בציניות‪" ,‬זה באמת מאוד מתחשב מצדך‪".‬‬
‫אחרי שהפכה את הקומה הראשונה של הארון‪ ,‬טיפסה על סולם ומצאה בחלקו האחורי של‬
‫המדף העליון ניילונית ובה הדפסי דיוקנו של קופר‪ ,‬צלב קרס על מצחו ומתחתיו הכתובת‬
‫‪ ,wanted dead or alive‬אותן מודעות שנמצאו בעבר פזורות בשבילי הקיבוץ‪.‬‬
‫"מה זה‪ ,‬שאריות ממה שפיזרת בקיבוץ?" שאלה בן־אבן‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬ענה קופר‪" ,‬אספתי את כל מה שפיזרו עלי‪".‬‬
‫היא הגיבה בישירות‪" .‬זה נראה כאילו זה יצא הרגע ממדפסת‪ .‬חלק ונקי‪ .‬לא כאילו יצא‬
‫מתחת למגב של רכב או ירד מעץ‪".‬‬
‫בן־אבן המשיכה את החיפושים בקונטיינר המאובק שעמד בחצר הבית‪ .‬שם פרצה בקושי‬
‫ארון שנאטם בנייר דבק קשיח ומצאה ערמת חשבוניות על שם "בני מור־חיים‪ ,‬נהג מונית"‪.‬‬
‫היא ניחשה שקופר שעבד תקופה מסוימת כנהג מונית התחזה לאחיה של ג'ני‪ ,‬נהג מונית‬
‫בעברו‪ ,‬כדי להתגבר על העובדה שלא היה לו רישיון למונית‪ .‬המשך החיפוש העלה אוצרות‬
‫נוספים‪ :‬תצהירים משותפים עליהם חתמו קופר ואשתו השנייה שרונה עוד לפני מות אשתו‬
‫הראשונה אורית; תמלול שיחה של קופר עם אנטונינה‪ ,‬אמה של שרונה‪ ,‬בדבר כדורי‬
‫ההרגעה שסיפקה לו לצורך "שמירה על האסירים באבו כביר"; עבודת "שורשים" שהכין‬
‫עדי‪ ,‬הבן‪ ,‬בה הוא מספר על קורותיו של אביו בשב"כ; קלטות אותן צילם בסתר החוקר‬
‫הפרטי שקופר הפעיל‪ ,‬באחת מהן תיעד אותי במהלך ההרצאה שהעברתי בפני עורכי דין‬
‫בנצרת‪.‬‬
‫בתחתית הארון מצאה בן־אבן לתדהמתה מסמך חוות דעת משפטית חתום על ידי עורכת‬
‫הדין נטלי יחיאלי־ברקוביץ' )מי שייצגה את קופר גם במשפט הדיבה(‪ ,‬בה מפורט‪ ,‬חודשים‬
‫ספורים לפני מותה של ג'ני‪ ,‬למי יעבור רכושה במקרה שתמות‪.‬‬
‫כעבור כשעה החליטה בן־אבן שהחיפוש מוצה‪ .‬היא יצאה ביחד עם מלוויה ממג"ב את‬
‫הבית‪" .‬אנחנו עוד ניפגש‪ ",‬הודיעה לקופר לפני שסגרה את הדלת‪.‬‬
‫בימים שאחרי החיפוש קרו לבן־אבן שני דברים מוזרים‪ :‬תעודת השוטר שלה נעלמה‬
‫בנסיבות שלא הצליחה לברר עד היום‪ ,‬והיא התחילה לקבל שיחות טלפון מוזרות‪ .‬באחת‬
‫מהן התקשרה אליה אישה שביקשה לשאול כמה שאלות במסגרת סקר אותו היא עורכת‬
‫לגבי היישוב בו מתגוררת בן־אבן‪ .‬בן־אבן השיבה שהיא לא מעוניינת לענות‪ .‬כעבור‬
‫שעתיים התקשר גבר וביקש גם הוא מענה לאותו סקר‪ .‬חשדה של בן־אבן התעורר‪ .‬היא‬
‫התקשרה להנהלת ועד היישוב שלה ושאלה אם הוזמן סקר כלשהו‪ .‬התשובה כפי שצפתה‬
‫היתה שלילית‪.‬‬
‫בן־אבן פנתה לשותפתה‪ ,‬ענת קצב‪ ,‬ואמרה לה שהיא חושדת שמישהו עוקב אחריה‪ .‬מיד‬
‫אחר כך הגישה תלונה בתחנה‪ .‬ליאור אייזנגר‪ ,‬החוקר הפרטי שעבד עבור קופר‪ ,‬הוזמן‬
‫לחקירה‪ .‬הוא הכחיש שביצע מעקב אחר שוטרים‪ .‬העניין נותר לא מוסבר עד היום‪.‬‬
‫מיד אחרי החיפוש בביתו הוכרז קופר במסופי הגבול כמעוכב יציאה מהארץ‪ .‬לקווי‬
‫הטלפון בביתו הוצמדה האזנה‪ .‬ברשומות המשטרה נקלט שוב ושוב מספר אחד שחזר‬
‫במהלך ההאזנות‪ :‬זה של ריקי‪ ,‬מושבניקית כבת חמישים‪ .‬הוחלט לזמן אותה לחקירה‬
‫מיידית‪.‬‬
‫***‬
‫ריקי )שמה המלא לא מפורסם לבקשתה(‪ ,‬גננת‪ ,‬הכירה את שמעון קופר בינואר ‪ .2012‬היא‬
‫היתה אז פרודה מבעלה‪ ,‬בעיצומו של הליך גירושין‪ .‬קופר השאיר לה הודעה קולית בתיבה‬
‫הפרטית שפתחה באתר ההיכרויות ‪ .love me‬הקול העבה שלו הרשים אותה‪ ,‬והיא יצרה‬
‫איתו קשר‪ .‬במשך כחודש ניהלו ביניהם שיחות טלפון ארוכות עד שהחליטו להיפגש בבית‬
‫קפה בנתניה‪ .‬בפגישה קימץ קופר בפרטים על חייו‪ .‬הוא סיפר שהוא אלמן‪ ,‬אב לשני ילדים‪,‬‬
 ‫אבל סירב בתחילה לגלות היכן הוא מתגורר‪ ,‬ורק בקושי הסכים לחשוף שהוא גר בקיבוץ‪.‬‬
‫באחת השיחות הטלפוניות ביניהם נשמע ברקע קולו של נער‪ ,‬וקופר הסביר לריקי שזה בן‬
‫למשפחה שכולה אותו הוא חונך כחלק מפרויקט "אח בוגר" בו הוא מתנדב כפנסיונר של‬
‫משרד הביטחון‪ .‬אביו של הילד‪ ,‬כך סיפר קופר‪ ,‬נהרג במלחמה ואמו רופאה‪ .‬קופר נשבע‬
‫באוזני ריקי שבינו ובין הרופאה אין שום קשר רומנטי‪ ,‬אם כי‪ ,‬כך הודה‪ ,‬לעתים האם‬
‫הרופאה "נסחפת" ומקווה שאכן יתפתח בינה ובינו משהו‪ ,‬אבל הוא‪ ,‬לדבריו‪ ,‬דואג "להעמיד‬
‫אותה על מקומה כי היא לא הטעם שלי‪".‬‬
‫לימים‪ ,‬בביקורה היחיד בביתו בקיבוץ התיישבה ריקי בסלון והבחינה בנעלי אישה‪.‬‬
‫לשאלתה השיב קופר‪ ,‬שלא התנהג לרגע כמי שיש לו משהו להסתיר‪ ,‬שהנעליים שייכות‬
‫לרופאה המפוזרת‪ ,‬אמו של הנער המאומץ‪ ,‬שהגיעה עייפה ממשמרת בבית החולים ושכחה‬
‫את החפצים בסלון ביתו‪ .‬ריקי חשבה לעצמה שהסיפור מוזר‪ ,‬אבל שתקה‪.‬‬
‫לפרנסתו‪ ,‬סיפר קופר‪ ,‬הוא עובד בינתיים כנהג מונית‪ ,‬ממתין עד שהטיפול בתקרית‬
‫מבצעית סודית בה היה מעורב בעבודתו הקודמת "ייסגר" והוא יזכה סוף־סוף לכספי‬
‫הפנסיה המגיעים לו‪ .‬עבודתו כנהג מונית סייעה לבניית הקשר בינו לבין ריקי‪ .‬קופר היה‬
‫מגיע עם המונית ואוסף אותה מביתה‪ ,‬וכך היה מונע ממנה שאלות חטטניות מצד שכנים‬
‫במושב בו התגוררה על הגבר החדש בחייה‪ .‬הקשר שהיה בתחילתו ידידותי בלבד הפך עם‬
‫הזמן לזוגיות שבמהלכה יצאו השניים לסוף שבוע משותף במלון קרלטון בנהריה‪.‬‬
‫כדי להוכיח לה את רצינות כוונותיו הציע קופר לריקי לחתום מראש על הסכם ממון בו‬
‫יצהיר שהוא לא מתכוון לקחת ממנה דבר אם יתפתח ביניהם קשר מחייב‪ ,‬לדבריו כדי שלא‬
‫תחשוש שהוא רוצה אותה רק בגלל רכושה‪ .‬בפעם אחרת הציע שבעתיד יקנו את ביתה‬
‫שאמור היה להימכר בעקבות גירושיה‪ .‬אני אגייס את חלקי‪ ,‬אמר לה‪ ,‬ואת תביאי את שלך‪.‬‬
‫בדומה לנשים בתקופות אחרות בחייו‪ ,‬גם עבור ריקי מילא קופר את תפקיד המשענת‬
‫היציבה והמפנקת בתוך תקופה סוערת בחייה‪ .‬הוא נראה בעיניה אדם מקסים‪ ,‬העניק לה‬
‫תחושה של מלכה ו"ידע לגעת בנקודות הנכונות‪ ".‬כפי שהודתה ריקי בחקירת המשטרה‪,‬‬
‫"אין לי מילה אחת רעה להגיד עליו‪ .‬אני יכולה להגדיר אותו מבחינתי אז כמו מלאך‪ ".‬קופר‬
‫תמיד היה זמין עבור ריקי למעט פעם אחת בה הודיע מראש שייעדר למשך שבועיים לצורך‬
‫סבב הרצאות בחו"ל‪ ,‬כפי שהסביר לה‪ .‬הוא הבטיח לה שגם אם לא ייצור קשר בעצמו‪ ,‬ידאג‬
‫ליצור קשר‪ .‬ואכן יום אחד התקשר בנו הצעיר‪ ,‬עדי‪ ,‬וביקש להתנצל בשם אביו שנמצא‪,‬‬
‫לדבריו‪ ,‬באזור ללא קליטה‪ ,‬אבל "הכול בסדר‪ ,‬ואבא מוסר ד"ש‪".‬‬
‫בהדרגה שיתף קופר את ריקי בפרטים נוספים על חייו‪ .‬אשתו הראשונה‪ ,‬סיפר‪ ,‬נפטרה‬
‫מסרטן‪ .‬האישה השנייה‪" ,‬שלא ממש היתה אשתו‪ ",‬התעללה בילדיו וגנבה את כספו עד‬
‫שהחליט להתגרש ממנה‪ .‬על ג'ני‪ ,‬האישה השלישית‪ ,‬כמעט ולא סיפר‪ .‬ריקי גילתה על‬
‫קיומה רק כשסיפר לה באחת מפגישותיהם שבתוכנית "עובדה" שידרו "כתבה שקרית"‬
‫אודותיו‪ .‬ריקי שלא צפתה בכתבה בזמן אמת ולא ידעה עליה דבר‪ ,‬מיהרה מיד עם שובה‬
 ‫הביתה להתיישב ליד המחשב ולצפות בכתבה‪ .‬ואז חשכו עיניה‪.‬‬
‫כבר בשיחת הטלפון הבאה ביניהם הודיעה לקופר שהיא מבקשת להפסיק את הקשר‬
‫איתו‪ .‬קופר פנה אל הרגש שלה‪" .‬התוכנית הרסה לי את החיים‪ ",‬אמר לה‪" .‬הם מתנכלים‬
‫למשפחה שלי‪ ,‬לילדים‪ ,‬את לא מבינה מה אני עובר‪ .‬אני מוציא סכומי כסף מטורפים כדי‬
‫לנקות את שמי מהדבר הזה‪".‬‬
‫היא אמרה לעצמה שמעכשיו תקפיד שהקשר ביניהם יהיה טלפוני בלבד‪ ,‬אבל החליטה‬
‫שתמשיך לעמוד לצדו כפי שנהג הוא כלפיה בתקופה הקשה שעברה‪" .‬היו לי הרבה סימני‬
‫שאלה אבל אני לא יכולה לבוא ולהפנות עורף לבן אדם שהיה איתי ברגעים הכי קשים‪",‬‬
‫הסבירה לימים‪" .‬הבנתי שהוא משקר‪ ,‬אבל זה לא היה חשוב לי כי לא חיפשתי דבר מעבר‬
‫לקשר הידידותי‪".‬‬
‫קופר‪ ,‬מצדו‪ ,‬התעקש להוכיח לריקי שהוא ללא רבב‪ .‬יום גשום אחד חיכה לה אחרי‬
‫הלימודים שלה‪ .‬הוא הציג לה בתוך הרכב תיק עם מסמכים שהביא איתו‪ ,‬ובו תעודת‬
‫הפטירה של ג'ני וגם המכתבים שלכאורה כתבה לפני מותה‪ .‬הוא גם הציג לריקי סימן של‬
‫דקירה בבטנו אותה ביצע לדבריו איש שביקש לחסלו‪ ,‬והשמיע לה הקלטה של קול במבטא‬
‫ערבי המאיים על חייו‪" .‬שמע‪ ",‬אמרה לו ריקי אחרי שסרקה את החומר‪" ,‬אם באמת לא‬
‫עשית את זה תמשיך להילחם על האמת שלך‪ ".‬מאז הם המשיכו בקשר טלפוני רצוף‪.‬‬
‫גם כשטל בן־אבן הגיעה לחיפוש בביתו בקיבוץ‪ ,‬קופר התקשר לריקי והיא‪ ,‬מצדו השני‬
‫של הקו‪ ,‬שמעה את כל ההתרחשויות‪ .‬בהמשך השבוע עידכן אותה קופר שהחוקר הפרטי‬
‫שעובד בשבילו זומן לחקירה‪ .‬אחר כך ביקש ממנה שבמידה שתוזמן לחקירה במשטרה‬
‫תספר את כל האמת‪.‬‬
‫***‬
‫עדותה של ריקי הפתיעה את חוקרי המשטרה ובעיקר חיזקה את תחושתם שד"ר זקוטצקי‬
‫היא החוליה החלשה בסיפור ושממנה יהיה קל יותר לחלץ הודאה‪ .‬סנ"צ עופר מועלם‪ ,‬ראש‬
‫מפלג תשאול בימ"ר‪ ,‬החליט שד"ר זקוטצקי תיעצר ראשונה ורק אחרי שתיגבה ממנה גרסה‬
‫ייעצר גם שמעון קופר‪.‬‬
‫ב־‪ 29‬באוקטובר ‪ 2010‬יצא צוות שוטרים של ימ"ר מרכז לעצור את ד"ר מריה זקוטצקי‬
‫במקום עבודתה בחדרי הניתוח בבית החולים אסותא בתל אביב‪ .‬היא נעצרה שם והובלה‬
‫באזיקים לתחנת המשטרה בכפר סבא‪ .‬לפחות ברגעים הראשונים היא שידרה ביטחון‪" .‬את‬
‫עובדת אצל אילנה דיין‪ ",‬הטיחה בחוקרת טל בן־אבן‪" .‬אתם רודפים אותנו סתם‪ .‬נמאס‬
‫כבר‪".‬‬
‫"שבי‪ ",‬הורתה לה פקד טל בן־אבן בקור‪" ,‬את חשודה ברצח ג'ני קופר־מלמד‪".‬‬
 ‫פרק ‪:13‬‬

‫חומר קטלני‬

‫עוד לפני שהתיישבה על כיסא הנחקר בתחנת המשטרה בכפר סבא יכלו החוקרים לנחש מה‬
‫תהיה הגרסה שתיתן ד"ר מריה זקוטצקי‪ .‬כבר בחקירתה הראשונה אחרי מותה של ג'ני‬
‫סיפקה לחוקרי משטרת טייבה גרסה מגובשת‪ :‬היא הכירה את שמעון קופר באירוע חברתי‬
‫שאת נסיבותיו לא פירטה‪ .‬במהלך האירוע‪ ,‬יזם בנה הסובל מאוטיזם קל קשר עם קופר‪.‬‬
‫העובדה שהבן שבדרך כלל נמנע ממגע עם זרים התחבר בקלות כזו לקופר נגעה ללבה‬
‫ובינה לבין קופר נוצר קשר אותו הגדירה כ"ידידותי בלבד"‪.‬‬
‫מאז‪ ,‬סיפרה באותה חקירה ראשונה‪ ,‬הם נפגשו כמה פעמים בעניינים הנוגעים לבנה‪,‬‬
‫למשל בביטוח הלאומי או בישיבות עם המחנכת שלו‪ ,‬וגם בילו יחד בפארק ובבתי קפה‪.‬‬
‫לדברי ד"ר זקוטצקי‪ ,‬באביב ‪ 2009‬הציע לה קופר שלטובת בנה תעזוב את דירתה בכפר סבא‬
‫ותעבור לגור איתו בקיבוץ אייל תמורת דמי שכירות‪ ,‬במקום שותפתו הנוכחית‪ ,‬ג'ני שמה‪,‬‬
‫המתכננת ממילא לעזוב את הבית‪.‬‬
‫בתחילת אוגוסט ‪ 2009‬העביר את חפציה לחצר הבית בקיבוץ‪ .‬המעבר שלה עצמה נדחה‬
‫כמה שבועות בגלל עיכובים בחתימה על חוזה השכירות‪ ,‬ואז‪ ,‬לדברי זקוטצקי‪ ,‬ג'ני "נפטרה‬
‫במפתיע‪ ".‬בתום השלושים לאסון עברו זקוטצקי ובנה לביתו של קופר בקיבוץ‪ .‬את כספי‬
‫השכירות שהיתה אמורה לשלם לקופר היא המירה‪ ,‬בהסכמתו‪ ,‬בעבודות ניקיון ובבישול‪.‬‬
‫היא וקופר לנו לדבריה בחדרים נפרדים‪ :‬הוא בחדרו‪ ,‬והיא ביחידת הדיור החיצונית של‬
‫הבית ולפעמים בסלון‪ .‬רק חצי שנה אחרי המעבר התפתח ביניהם קשר רומנטי‪.‬‬
‫כשסיימה את עדותה במשטרת טייבה הציעו החוקרים לד"ר זקוטצקי להיבדק במכונת‬
‫אמת‪ .‬היא סירבה בתוקף‪" .‬אני מאוד רגישה למצב ולשאלות‪ ,‬לא רוצה‪ ",‬אמרה להם‪ ,‬והם‬
‫הניחו לה‪.‬‬
‫כשהגיעה עכשיו לחקירה המתחדשת במתחם הימ"ר בתחנת משטרת כפר סבא כבר ידעו‬
‫החוקרות טל בן־אבן וענת קצב שהגרסאות שסיפקה זקוטצקי בחקירותיה במשטרת טייבה‬
‫שקריות‪.‬‬
‫"אני מנסה להיות הוגנת איתך‪ ,‬אוקיי?" פנתה בן־אבן לזקוטצקי זמן קצר אחרי שהחלה‬
‫חקירתה‪" .‬תקשיבי טוב טוב למה שאני אומרת לך‪ :‬את חשודה ברצח‪ .‬במעורבות במוות של‬
‫ג'ני‪".‬‬
 ‫"איזה רצח? נו‪ ,‬איזה רצח? אני לא יודעת‪ ",‬היתממה זקוטצקי‪.‬‬
‫"ג'ני קופר נרצחה‪ .‬נקודה‪ ",‬המשיכה החוקרת להטיח בה‪.‬‬
‫"אני אפילו לא ראיתי אותה‪ .‬בחיים לא ראיתי אותה‪".‬‬
‫"אבל זה לא הפריע לך להיכנס שבוע אחרי שהיא מתה לדירה שלה‪ ,‬נכון?"‬
‫"אבל איך‪ ...‬איך אני יכולה? אפילו לא‪ ...‬ראיתי אותה רק בתמונות‪".‬‬
‫"איזו סיבה היה לך לשקר בעניין הקשר עם שמעון וכל ההיכרות‪ ,‬והמעטפת? תסבירי‬
‫לי!" התערבה החוקרת קצב‪" .‬איזו סיבה היתה לך לשקר במשטרה? למה? מה יוצא לך‬
‫מזה?"‬
‫"זה בגלל הקיבוץ‪ ",‬ניסתה זקוטצקי להסביר‪" .‬שמעון ביקש שלא ידעו עלינו כזוג‪ ,‬כי כל‬
‫הקיבוץ היה נגדנו‪ .‬הוא גם אמר לי לא להסתובב איתו יד ביד‪ ,‬ואני לא הבנתי ושאלתי למה‪.‬‬
‫הוא אמר שהקיבוץ חושב שג'ני והוא הם זוג‪ ,‬אבל הם לא‪"...‬‬
‫החוקרות לא ויתרו והמשיכו לדחוק בד"ר זקוטצקי לזנוח את גרסתה הקודמת ולספר את‬
‫האמת‪ .‬נדרשו עוד לא מעט שכנועים והסברים עד שזקוטצקי נמלכה בדעתה והחלה לספק‬
‫גרסה מעודכנת‪.‬‬
‫***‬
‫ד"ר מריה זקוטצקי‪ ,‬מאשה‪ ,‬גדלה בברית המועצות‪ .‬הוריה‪ ,‬אחיה היחיד ובעלה ממנו‬
‫התגרשה כעבור כמה שנות נישואין‪ ,‬היו כולם רופאים‪ .‬בשנת ‪ ,2000‬אחרי גירושיה‪ ,‬עלתה‬
‫זקוטצקי לישראל יחד עם בנה היחיד שהיה אז בן שש ואובחן כלוקה באוטיזם קל‪ .‬אביו של‬
‫הילד‪ ,‬הגרוש שלה‪ ,‬נשאר לחיות באסטוניה‪ .‬כעבור כשנתיים הצטרף אליה לישראל אחיה‪,‬‬
‫מיכאל‪ ,‬שמצא עבודה כרופא בצה"ל‪ ,‬ומאוחר יותר עלו גם הוריה‪ .‬המשפחה המאוחדת‬
‫השתקעה בכפר סבא‪.‬‬
‫ד"ר זקוטצקי החלה להתמחות כרופאה מרדימה בבית החולים "מאיר"‪ .‬היא נחשבה‬
‫לטובה במקצועה‪ ,‬ואהובה על חבריה לעבודה‪.‬‬
‫שש שנים אחרי עלייתה ביקשה זקוטצקי למצוא לעצמה בן זוג ולפתוח פרק ב בחיים‪ .‬היא‬
‫פנתה לשדכנית שסיפרה לה בהתלהבות על שמעון קופר‪ ,‬פסיכולוג אלמן המחפש אישה‪.‬‬
‫כבר מהפעם הראשונה שקופר התקשר אליה הרגישה זקוטצקי שיתפתח ביניהם משהו‪ .‬הוא‬
‫נשמע כריזמטי והדברים שאמר לה פתחו את לבה‪" .‬מילים שנוגעות בכל אישה‪ ",‬הסבירה‪.‬‬
‫"שהוא מוכן לתת את הלב שלו‪ ,‬ולהעניק כתף לבת הזוג שלו ושהוא רוצה לבנות משפחה‪".‬‬
‫אחרי כמה שיחות טלפוניות הם קבעו להיפגש‪ .‬קופר אמר מיד שכבר תקופה הוא מנסה‬
‫להכיר אישה‪ ,‬אבל עוד לא מצא את האחת שמתאימה לו‪ .‬הוא סיפר שאת אשתו הראשונה‪,‬‬
‫אותה לדבריו אהב בכל לבו‪ ,‬הכיר בתיכון‪ .‬הם התחתנו‪ ,‬נולדו להם שני בנים‪ ,‬אבל אחרי‬
‫החתונה התגלה בגופה סרטן שד במצב סופני והיא נפטרה בגיל ‪ 32‬בלבד בסלון הבית‪.‬‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬סיפר קופר‪ ,‬הגיעה משטרה‪ ,‬אזקה אותו ועצרה אותו לחקירה‪ .‬זקוטצקי‬
 ‫תהתה למה נאזק‪ ,‬אשתו הרי נפטרה ממחלה‪ .‬הוא הסביר לה שמדובר בנוהל משטרתי רגיל‪.‬‬
‫קופר המשיך וסיפר שאחרי שהתאלמן הוא שקע בעבודה קשה כדי לפרנס את ילדיו‪.‬‬
‫מחשש שהוריה של אשתו יבקשו לגדל את ילדיו ולהשתלט עליהם הוא מכר את ביתו‬
‫במהירות‪ ,‬והשכיר דירה אצל זוג מבוגרים בנתניה‪ .‬לזוג המשכיר היתה בת‪ ,‬גרושה ואימא‬
‫לשני בנים‪ ,‬וקופר שכר אותה כמטפלת לילדיו במשרה מלאה‪ .‬המטפלת‪ ,‬לדבריו‪ ,‬התאהבה‬
‫בו‪ ,‬הם הפכו לזוג ואף נישאו‪ .‬מהר מאוד אחרי החתונה גילה קופר שאשתו החדשה בוגדת‬
‫בו‪ ,‬וגם מרוקנת את חשבון הבנק המשותף שלהם‪ .‬כשהחובות הצטברו הוא נאלץ למכור את‬
‫ביתם‪ ,‬והחליט להתגרש‪ .‬מאז‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הוא מחפש בת זוג ובית חם לילדיו‪.‬‬
‫בשיחותיו עם זקוטצקי קימץ קופר במידע על נסיבות הגעתו לקיבוץ אייל ועל החיים שלו‬
‫שם‪ .‬הוא הסביר שאחרי שהתגרש מאשתו השנייה‪ ,‬נשאר חסר כול‪ ,‬ואז‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הכיר אישה‬
‫בשם ג'ני‪ ,‬קיבוצניקית מאייל‪ ,‬והתפתח ביניהם רומן‪ .‬קופר הוציא כסף רב על שיפוץ כולל‬
‫של הבית בקיבוץ לקראת מעבר לשם עם ילדיו‪ ,‬כולל הוספת קומת מגורים‪ .‬אבל לדבריו‬
‫הרומן עם ג'ני לא שרד זמן רב‪ .‬הסיבה‪ ,‬הסביר‪ ,‬היתה שג'ני הזניחה את עצמה מבחינה‬
‫חיצונית והחלה לשקוע במצבי רוח דיכאוניים‪ .‬מצד שני‪ ,‬בשל הכסף הרב שהושקע בשיפוץ‪,‬‬
‫החליטו ג'ני וקופר שהוא ימשיך להתגורר בבית עם ילדיו כשותפים לדירה‪ .‬בתמורה קופר‬
‫יסייע לג'ני כלכלית בגידול שתי בנותיה‪.‬‬
‫בפגישותיהם נהג קופר להתלונן בפני ד"ר זקוטצקי על החיים המשותפים עם ג'ני‬
‫ומשפחתה‪ .‬במיוחד סיפר על קשיים גדולים עם הבת הגדולה‪ ,‬רינת‪ ,‬אותה תיאר‬
‫כפרובוקטיבית‪ ,‬היסטרית‪ ,‬וכצרכנית תרופות אובססיבית‪ .‬באחת הפעמים אף כינה אותה‬
‫"זונה" באוזני זקוטצקי‪ .‬את הבת הקטנה‪ ,‬שרית‪ ,‬תיאר קופר כ"פחות פרועה"‪ ,‬אבל אמר‬
‫שגם היא אגואיסטית החושבת רק על עצמה‪ .‬ג'ני‪ ,‬ציין קופר בסיפוק‪ ,‬מקנאת בו על‬
‫מידותיהם הטובות של בניו המנומסים והמוצלחים‪ .‬קופר לא היה צריך לטרוח קשה כדי‬
‫לשכנע את ד"ר זקוטצקי בהצלחתו החינוכית כאב‪ .‬כבר מתחילת הקשר ביניהם התרשמה‬
‫מאוד ממסירותו של קופר‪" ,‬הפסיכולוג"‪ ,‬לבניו וגם מיחסו לבנה‪" .‬הוא ישר קנה את הלב‬
‫שלי‪ ",‬העידה‪" .‬בשונה מגברים אחרים היה לי קל לספר לו על הבעיות של הבן שלי‪ ,‬כי‬
‫ראיתי שהוא מקבל את זה בהבנה‪ ".‬קופר כאמור לא רק ידע להקשיב‪ ,‬אלא גם יצר שפה‬
‫משותפת מיוחדת עם בנה של זקוטצקי‪ .‬עד כדי כך היה הקשר עמוק‪ ,‬שקופר הציג את עצמו‬
‫כאביו של הנער במפגשי ההורים עם מוריו‪" .‬פתאום נולד לילד אבא‪ ",‬סיפרה זקוטצקי‪.‬‬
‫"לשמעון היתה סבלנות‪ .‬כשהבן היה מגיע עצבני מבית הספר עם איזושהי בעיה‪ ,‬הוא אפילו‬
‫לא היה פונה אלי‪ ,‬אלא ישר לשמעון שתמיד ידע לפתור הכול‪ .‬הוא היה אומר לבן שלי‪' :‬אני‬
‫אוהב אותך כמו אבא‪ .‬תפסיק להתקשר לאימא‪ ,‬אתה יכול להתקשר אלי בכל דבר‪".‬‬
‫רק אחרי כמה מפגשים גילה קופר לזקוטצקי שהוא לא סתם פסיכולוג‪ ,‬אלא איש מוסד‬
‫ביפ"מ )יחידה פסיכולוגית מיוחדת(‪ ,‬שסוכניה הם גם פסיכולוגים וגם מחסלים‪ .‬על היחידה‪,‬‬
‫סיפר‪ ,‬מפקדת אישה‪ .‬מאז נהרג סגנה במהלך פעילות מבצעית‪ ,‬משמש קופר סגן מפקד‬
‫היחידה בפועל‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשדיברו בטלפון וזקוטצקי היתה שומעת ברקע קול אישה‪ ,‬קופר‬
‫היה מסביר לה שזה קולה של המפקדת‪ .‬ליחידה במוסד‪ ,‬סיפר קופר‪ ,‬הוא הגיע אחרי שירות‬
‫צבאי מפואר כסגן אלוף‪ ,‬במהלכו נפל בשבי הלבנוני והצליח להימלט‪ .‬על עבודתו‪ ,‬התנצל‬
‫מראש‪ ,‬יוכל לספר מעט‪ .‬הוא מופעל במשימות חשאיות‪ ,‬בעיקר בחו"ל‪ ,‬ובמיוחד במקומות‬
‫מסוכנים כמו אפגניסטן וסוריה‪ .‬לכן‪ ,‬כך הסביר קופר לזקוטצקי‪ ,‬מדי פעם ייעדר למשך‬
‫תקופה לצורך משימה‪ .‬בהמשך‪ ,‬כשהיה נעלם מהבית לצורך אותן "משימות ביטחון" היא‬
‫היתה מתמלאת דאגה ומחכה בקוצר רוח שישוב‪.‬‬
‫מבחינתה‪ ,‬התנהלותו החשאית של קופר רק תמכה בסיפורו‪ .‬כשישבו בבית קפה או‬
‫במסעדה הוא דאג תמיד להצביע בידענות על מצלמות האבטחה‪ .‬הוא הציג לזקוטצקי ולבני‬
‫משפחתה מדליות שקיבל בתחרויות של אמנויות לחימה‪ ,‬וגם צל"ש בו זכה באופן אישי‬
‫מהרמטכ"ל‪ .‬גם ילדיו של קופר‪ ,‬אותם פגשה זקוטצקי בהמשך כשהקשר התהדק‪ ,‬סיפרו לה‬
‫בגאווה על אביהם גיבור המלחמה‪.‬‬
‫כשהתעוררו אצל זקוטצקי תהיות דאג קופר להרגיען בתשובות משכנעות‪ .‬היא שאלה‬
‫אותו למשל איך אדם כבד משקל כמוהו‪ ,‬שמתנשף בכל פעם שהוא עולה במדרגות‪ ,‬מסוגל‬
‫לבצע משימות חיסול מסובכות‪ .‬קופר ענה שהעבודה שלו לא כרוכה כלל במאמץ פיזי‪.‬‬
‫המשימות הללו דורשות רק שכל ותושייה‪ ,‬זה הכול‪" .‬אף פעם בחיים לא היה לי גבר‬
‫שקשור למשרד הביטחון או לצבא‪ ",‬הסבירה זקוטצקי לחוקריה כשנשאלה מה גרם לה‬
‫להאמין לסיפוריו‪" .‬אני באה בכלל מעולם אחר‪ ,‬עולם הרפואה‪".‬‬
‫החוקרת בן־אבן התרשמה שזקוטצקי ממשיכה להאמין בסיפוריו של קופר‪" .‬מריה‪ ,‬היום‬
‫את כבר יודעת בדיעבד שהוא נתן לך נתונים לא נכונים בהרבה מקרים‪ ",‬ניסתה לפקוח את‬
‫עיניה‪" .‬את גם יודעת ששמעון משקר מה'בוקר טוב' שהוא אומר כשהוא קם בבוקר‪.‬‬
‫אוקיי?"‬
‫"למה את אומרת ככה?" שאלה זקוטצקי בתשובה‪" ,‬את מכירה אותו?"‬
‫"כנראה יותר טוב ממה שאת מכירה אותו‪ ",‬השיבה בן־אבן בציניות‪.‬‬
‫לא עבר זמן רב מאז הכירו‪ ,‬וזקוטצקי התאהבה בקופר עד מעל הראש‪ .‬השניים נהגו‬
‫להיפגש כמעט מדי יום‪ .‬כשהיתה מסיימת את התורנות בחדר הניתוח כבר המתין לה מחוץ‬
‫לבית החולים‪ .‬פעם אחת לא התאפק‪ ,‬התקשר אליה בעיצומו של ניתוח‪ ,‬והתעקש שתתפנה‬
‫לרגע לשוחח עמו‪ .‬כשענתה והסבירה לו שהיא לא יכולה לדבר כי המנותח שוכב מורדם על‬
‫שולחן הניתוחים עצר אותה ואמר‪" :‬רק רציתי להגיד לך משפט אחד‪ :‬אני אוהב אותך‪ ".‬פעם‬
‫או פעמיים בשבוע הוא נשאר ללון בביתה‪ ,‬וגם את מרבית סופי השבוע הם בילו יחד‪ .‬נפגשו‬
‫לערבי מנגל‪ ,‬נסעו לחופשה בצימר‪ ,‬לבד וגם עם משפחתה‪ ,‬היא הזמינה מדי פעם את ילדיו‬
‫להתארח אצלה או להצטרף לבילויים המשותפים‪ ,‬והוא מצדו הזמין אותה פעם אחת לביתו‬
‫בקיבוץ‪ .‬בכל הפעמים האלה‪ ,‬גם כשביקרה בביתו‪ ,‬זקוטצקי‪ ,‬לדבריה‪ ,‬לא העלתה בדעתה‬
‫שקופר הוא גבר נשוי‪.‬‬
‫באחת משיחותיהם עידכן קופר את ד"ר זקוטצקי שלג'ני‪ ,‬שותפתו לבית‪ ,‬יש בן זוג חדש‪,‬‬
‫והיא מתכננת לעזוב את הקיבוץ ולפתוח פרק חדש בחייה‪ .‬קופר הציע לזקוטצקי לעבור עם‬
‫בנה לקיבוץ כשג'ני ובנותיה יעזבו‪ .‬זקוטצקי ששמחה על ההצעה‪ ,‬לא הופתעה ממנה‪ .‬רק זמן‬
‫קצר קודם הציע לה קופר נישואין‪ ,‬קנה לה טבעת אירוסין ואף שאל אותה בנוכחות אמה‬
‫איך היא חולמת שתיראה החתונה שלהם‪.‬‬
‫כחלק מההכנות לקראת המעבר הציג קופר בפני זקוטצקי את הבית בקיבוץ‪ .‬הוא הכניס‬
‫אותה לחדר השינה שלו והודיע לה שזה יהיה החדר שלהם‪ .‬היא‪ ,‬לדבריה‪ ,‬לא הבחינה‬
‫שאישה אחרת ישנה איתו באותה המיטה‪ ,‬מה עוד שהוא מצדו אמר לה שכבר סיפר לג'ני‬
‫עליה ועל התוכניות המשותפות שלהם‪.‬‬
‫"אבל הוא נשוי לג'ני‪ ",‬הזכירה טל בן־אבן לזקוטצקי במהלך החקירה‪.‬‬
‫"מתי זה קרה? באיזה‪ "...‬השיבה הנחקרת‪ ,‬מופתעת‪.‬‬
‫"באוגוסט ‪ ",2007‬השיבה בן־אבן‪.‬‬
‫"אני‪ ...‬באמת‪ ,‬הוא אף פעם לא סיפר לי‪".‬‬
‫"אני לא מאמינה לך‪ ,‬את יודעת? אני לא קונה את ההצגה הזאת‪".‬‬
‫"אז אני מסבירה לך שאני לא ידעתי שהוא נשוי‪".‬‬
‫"לא ידעת שהוא נשוי?"‬
‫"את יכולה גם אם את רוצה להתקשר לאח שלי‪ .‬הוא גם לא יודע‪".‬‬
‫"על הקבר שלה כתוב ג'ני קופר!"‬
‫"כן‪ ,‬אני יודעת‪".‬‬
‫"אז איך יש לה את השם הזה?"‬
‫"אתם תצחקו עכשיו‪ ",‬הסבירה זקוטצקי‪" ,‬הוא אמר לי שהיא שינתה את שם המשפחה‬
‫שלה במשרד הפנים‪ .‬שכל אחד יכול לעשות את זה‪".‬‬
‫***‬
‫עד שהחלה לספר על ג'ני נשמע סיפורה של ד"ר מריה זקוטצקי דומה‪ ,‬לעתים אף זהה‪,‬‬
‫לסיפוריהן של נשים נוספות בחייו של קופר‪ .‬אבל החוקרות בן־אבן וקצב סירבו להאמין‬
‫שבמשך תקופה כל כך ארוכה ובתוך מערכת יחסים כל כך צמודה זקוטצקי לא ידעה שקופר‬
‫נשוי לג'ני‪ .‬גם נסיבות המעבר לקיבוץ לא נשמעו הגיוניות‪ .‬במשטרה גילו עוד לפני מעצרה‬
‫של זקוטצקי שבמאי ‪ 2009‬היא חידשה את החוזה בדירה אותה שכרה בכפר סבא‪ .‬לא היה‬
‫ברור כיצד כעבור חודשיים נחתך החוזה במפתיע לטובת המעבר לקיבוץ‪ .‬לזקוטצקי היה‬
‫הסבר‪:‬‬
‫"תיכננו עוד קודם לעבור לגור יחד‪ ",‬העידה‪" ,‬אבל המעבר לקיבוץ נדחה שוב ושוב‪ .‬בכל‬
‫פעם היו לקופר הסברים אחרים לכך שעזיבתה של ג'ני את הבית מתעכבת‪ .‬ערכתי חוזה‬
‫חדש לדירה בכפר סבא כי לא רציתי להיכנס לגור עם אישה שאני לא מכירה בקיבוץ‪".‬‬
 ‫"ג'ני ידעה שמישהו ייכנס הביתה?" שאלה החוקרת בן־אבן‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני חושבת שכן‪ ,‬כי שמעון סיפר לה‪ ",‬ענתה זקוטצקי‪.‬‬
‫"שמעון סיפר לה‪ֶ ׁ ,‬שמה? שיש דיירת שעומדת להיכנס?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫בסופו של דבר עידכן קופר את זקוטצקי שהתאריך הסופי למעבר הוא ‪ 31‬ביולי ‪.2009‬‬
‫הוא שריין חברת הובלות‪.‬‬
‫"למי השכרת את הדירה שלך בכפר סבא?" שאלה החוקרת בן־אבן‪.‬‬
‫"לחברה שלי שבדיוק חזרה מרוסיה‪ ",‬ענתה זקוטצקי‪.‬‬
‫החברה השוכרת‪ ,‬סבטלנה קלומל‪ ,‬זומנה מיד לחקירה ואישרה את הסיפור‪ .‬היא מסרה‬
‫בעדותה שעלתה לארץ בשנת ‪ ,1999‬וחודשיים אחר כך הכירה את זקוטצקי והן הפכו‬
‫לחברות קרובות‪ .‬בקיץ ‪ 2009‬חיפשה משפחת קלומל דירה להשכרה בכפר סבא‪ .‬ההזדמנות‬
‫נפלה מהשמים כשזקוטצקי עידכנה שהיא מפנה את דירתה ב־‪ 1‬באוגוסט‪ ,‬ועוברת לגור‬
‫בקיבוץ אייל עם בן הזוג שלה‪ ,‬שמעון קופר‪ .‬סבטלנה ובעלה סיכמו שיחליפו את זקוטצקי‬
‫ובנה בדירה תחת חוזה השכירות הקיים שנחתם חודשיים קודם לכן‪.‬‬
‫מבחינת השוכרים הכול עבד לפי התכנון‪ .‬ב־‪ 1‬באוגוסט הם הגיעו לדירה ברחוב הכלנית ‪5‬‬
‫בכפר סבא‪ .‬כמובטח‪ ,‬החדרים היו ריקים מחפציה של זקוטצקי‪ ,‬והם החלו להתמקם בתוכם‪.‬‬
‫כעבור יום זקוטצקי טילפנה‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬עברת אליו לקיבוץ?" התעניינה סבטלנה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני אצל ההורים שלי‪ ",‬ענתה זקוטצקי‪ ,‬לא מצליחה להסתיר את האכזבה בקולה‪.‬‬
‫ב־‪ 31‬ביולי ‪ ,2009‬בשעה שמריה זקוטצקי המתינה עם בנה בדירה בכפר סבא‪ ,‬קופר הגיע‬
‫ופתח בהתנצלות‪ .‬ההובלה תתבצע כמתוכנן‪ ,‬אמר‪ ,‬אבל זקוטצקי ובנה יצטרכו להמתין כמה‬
‫ימים כי העזיבה של ג'ני את הבית בקיבוץ שוב מתעכבת‪.‬‬
‫"איפה אגור בינתיים?" שאלה זקוטצקי המתוסכלת‪.‬‬
‫קופר הציע שתעבור להוריה שגרים לא רחוק משם‪ .‬את הארגזים‪ ,‬אמר‪ ,‬ישכן בינתיים‬
‫בחצר הבית בקיבוץ‪.‬‬
‫בלית ברירה זקוטצקי הסכימה‪ .‬היא עברה עם בנה וציוד מינימלי לסלון דירתם הקטנה‬
‫של הוריה‪ .‬מדי יום היתה מתקשרת לקופר לברר מתי תוכל סוף־סוף לעבור לביתו‪ .‬הוא‬
‫הבטיח שוב ושוב שזה יקרה ממש בקרוב‪ .‬בפני סבטלנה‪ ,‬חברתה‪ ,‬התלוננה זקוטצקי שנמאס‬
‫לה‪ .‬כשהגיעה להוריה אמרה להם שזה עניין של ימים‪ ,‬והיא כבר לא יודעת איך להסביר‬
‫להם את השהייה המתמשכת בביתם‪.‬‬
‫ב־‪ 12‬באוגוסט‪ ,‬יום הולדתה של זקוטצקי‪ ,‬הזמין אותה קופר לבית קפה‪ .‬האירוע החגיגי‬
‫הפך לוויכוח מר‪ ,‬כשהיא מטיחה בו שהוא לא עומד במילתו‪ .‬תשעה ימים חלפו‪ ,‬וביום שישי‬
‫‪ 21‬באוגוסט‪ ,‬שלושה שבועות אחרי המועד המתוכנן למעבר התקשר קופר לזקוטצקי‬
‫והודיע לה בקול שקט שג'ני מתה‪ .‬לדבריה‪ ,‬הוא ביקש שתמתין עד תום השבעה‪ ,‬ואז תעבור‬
 ‫לקיבוץ עם בנה‪.‬‬
‫"מה ההסבר שהוא נתן למה שקרה?" שאלה החוקרת בן־אבן‪.‬‬
‫"שהיא לקחה כדורים או משהו כזה‪ ",‬ענתה זקוטצקי‪.‬‬
‫"הוא סיפר לך לפני כן שיש חשש לחיים שלה? שהיא עלולה להתאבד?"‬
‫"כן‪ ",‬ענתה זקוטצקי‪" .‬אני זוכרת שכשהיינו ביחד התקשר עדי‪ ,‬הבן שלו‪ ,‬ואמר‪' ,‬עוד פעם‬
‫היא התחילה לצעוק‪ ,‬לבכות‪ ,‬שכאילו נמאס לה מהחיים‪ ,‬נמאס לה מהכול‪"'.‬‬
‫"שמעון ישב שבעה?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"למה אדם שהוא לא בן זוג יושב שבעה?"‬
‫"הוא אמר שזה בגלל שהיא גרה בבית הזה‪ ,‬ושההורים שלה רוצים‪ .‬שאלתי אותו איפה‬
‫החבר שלה‪ ,‬ושמעון ענה שהוא לא יודע‪ ...‬אני הרגשתי לא נעים שאני בסיטואציה כזאת‪".‬‬
‫החוקרת קצב החליטה להרים הילוך‪" .‬לא נעים או מוזר או מסריח? תעני לי ישר‪ .‬מה לא‬
‫נעים?‪ ...‬רק שתדעי‪ ...‬מריה‪ ,‬אני לא יודעת לעשות כלום בחיים שלי‪ .‬אני לא יודעת לבשל‪,‬‬
‫אני לא רופאה‪ .‬אני רק יודעת להיות חוקרת‪ ...‬אל תשקרי לי ואל תסבכי את עצמך‪".‬‬
‫"שאלתי למשל למה היא לא עזבה חודש לפני‪ ",‬ענתה לבסוף זקוטצקי‪" .‬למה הבגדים‬
‫שלה היו בבית‪ .‬מה‪ ,‬היא לא עוברת דירה עם הבגדים שלה? כל מיני שאלות שכאלה‪ ...‬הוא‬
‫כל הזמן נתן לי תשובות‪".‬‬
‫"איזה תשובות?" הקשתה החוקרת בן־אבן‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬למשל שחלק מהדברים היא כבר לקחה למקום אחר‪ ...‬אני שאלתי‪' ,‬אתה עשית לה‬
‫משהו?' הוא אמר‪' ,‬בחיים לא‪ ...‬בחיים לא הייתי עושה'‪ ...‬באמת‪ ,‬בנות‪ .‬אני כבר לא יודעת‬
‫איפה האמת ואיפה השקר‪ ...‬או שאני כל כך רציתי להאמין‪".‬‬
‫טל בן־אבן שלפה קופסת קרטון קטנה של תרופות פסיכיאטריות‪ .‬על הקופסה היתה‬
‫מדבקה עם שמו של בנה של זקוטצקי‪ .‬היה ברור שהכדורים נרשמו עבורו‪.‬‬
‫"איך את מסבירה את זה שסביב הגופה של ג'ני מצאו המון תרופות‪ ,‬שחלק מהן אלה‬
‫תרופות שרשמת לבן שלך?" שאלה‪.‬‬
‫"אני לא מבינה איך זה הגיע לשם‪ ",‬ענתה זקוטצקי‪ ,‬ומיד פרצה בבכי‪" .‬לא נתתי לשמעון‬
‫את זה‪ .‬זה של הבן שלי‪ .‬אני לא מבינה מאיפה התרופות האלה‪".‬‬
‫"יש פה גם תרופות שרשמת להורים שלך‪ ",‬הטיחה בה בן־אבן‪.‬‬
‫"אני לא מבינה‪ ,‬לא יודעת‪ .‬להורים נתתי מרשמים‪ .‬אימא שלי שנים מקבלת תרופות‬
‫ואליום ואסיוול‪ .‬אולי פעם רשמתי לה בונדורמין‪".‬‬
‫"את רק בתחילת הדרך‪ ",‬התרתה בה החוקרת קצב‪" .‬זה כלום‪ ,‬כלום‪ ,‬כלום‪ .‬בחקירה‬
‫הראשונה אנחנו לא אומרים כלום‪ .‬היום‪ ,‬מחר‪ ,‬מחרתיים אנחנו נגלה לך עוד כמה דברים‪ .‬זה‬
‫סתם‪ ,‬שתדעי‪ ,‬תפאורה‪ .‬ג'ני מתה‪ ,‬בסדר? שבוע לפני שהיא מתה‪"...‬‬
‫"אני לא‪"...‬‬
‫"שקט! שבוע לפני שהיא מתה הדברים שלך מחוץ לבית שלה‪ .‬מה‪ ,‬צפית שהיא תמות?‬
‫הכנת את הרצפט לשים לה מחוץ לגופה‪ ,‬מריה?‪ ...‬את מבינה באיזו בעיה את נמצאת? שבוע‬
‫לפני‪ ,‬מריה אורזת את כל הדברים‪ ,‬שמה מחוץ לבית שלה‪' :‬הנה ג'ני‪ ,‬את הולכת למות‪'.‬‬
‫וכשג'ני מתה הרצפטים של מריה נמצאים ליד הגופה של המתה‪ .‬תסבירי את זה לשופט‪ .‬וזה‬
‫הכי קל שיש לנו נגדך בחקירה‪ .‬יש לנו עוד הרבה‪ ...‬מריה‪ ,‬מה את מסתירה?"‬
‫"אני לא מסתירה‪ ...‬אני לא עשיתי שום דבר‪ .‬אני רק עוזרת לאנשים‪".‬‬
‫"אולי לא חנקת אותה עם הידיים שלך‪ ,‬אבל עשית‪ ",‬ניסתה החוקרת בן־אבן‪.‬‬
‫"אני לא הייתי עושה שום דבר כי יש לי בן‪ .‬אני כל כך מפחדת מכל דבר‪".‬‬
‫"את לא נראית לי פחדנית‪ ",‬התגרתה קצב‪" .‬זאת חקירה של נמרה‪".‬‬
‫"אני רוצה שתקראו לשמעון‪ ",‬אמרה זקוטצקי‪" .‬אני רוצה לשאול אותו שאלות ולדבר‬
‫איתו‪".‬‬
‫בן־אבן וקצב הביטו אחת בשנייה‪ .‬הן החליטו ללכת צעד אחד נוסף‪.‬‬
‫"בגופה של ג'ני נמצאו סימני דקירה טריים של מחט‪ ",‬אמרו לזקוטצקי‪" ,‬מה יש לך להגיד‬
‫על זה?"‬
‫"איך אני אדע?" השיבה זקוטצקי ופרצה שוב בבכי‪.‬‬
‫***‬
‫חקירתה הראשונה של זקוטצקי הסתיימה בדרמטיות אבל ללא תוצאות אמיתיות‪ .‬למחרת‪,‬‬
‫היא הובאה אזוקה להארכת מעצר בבית משפט השלום בכפר סבא‪ .‬בשלב זה הסיפור כבר‬
‫תפס כותרות ראשיות בעיתונים וכתבים רבים נדחסו לאולם הקטן‪ .‬לפתע נכנס פנימה‬
‫שמעון קופר‪ ,‬מלווה בעורך הדין אלי הלם‪ .‬הוא הגיע להביע תמיכה בבת זוגו‪ ,‬וזכה מיד‬
‫לתשומת לב העיתונאים והצלמים שהחלו להמטיר עליו שאלות‪ .‬בסיום הדיון ניגשו חוקרי‬
‫הימ"ר אל קופר וביקשו ממנו להתלוות אליהם‪ .‬הם אזקו אותו והודיעו לו שהוא חשוד‬
‫ברצח אשתו‪ ,‬ג'ני‪.‬‬
‫בחדר החקירות חיכתה לקופר החוקרת טל בן־אבן‪ .‬במשך זמן רב היא תיכננה את הנאום‬
‫הפותח של החקירה הזאת‪ ,‬והיה ברור לה בדיוק מה היא רוצה לומר לו כשייכנס אזוק לחדר‪.‬‬
‫אבל כשראתה את פרצופו של קופר לא יכלה לשלוט בעצמה‪ .‬שנתיים של כעס עצור‬
‫התפרצו בבת אחת מול הנחקר‪.‬‬
‫"חמוד שלי‪ ,‬תקשיב טוב‪ ",‬אמרה לו‪" .‬החברים שבחרת להסתובב איתם אולי מאמינים‬
‫לשקרים שלך ולא רואים את התמונה מלמעלה‪ ,‬אוקיי? אבל אתה פשוט פתטי עם השקרים‬
‫שלך‪ .‬פתטי‪ ,‬אוקיי?‪ ...‬השקרים שלך לא מחוברים‪ .‬אתה רוצח בדם קר!"‬
‫קופר הגיב באדישות יחסית‪ .‬אחרי שסיים את נאום ה"אני מאשים" המוכר שלו‪ ,‬שכלל‬
‫כצפוי את ההאשמה הקבועה כאילו התוכנית "עובדה" רודפת אותו‪ ,‬והמשטרה משמשת רק‬
‫זרוע ארוכה שלה‪ ,‬הוא החל לענות תשובות מתחמקות‪ ,‬תמהיל של קטעים מגרסאותיו‬
‫הקודמות‪ .‬לעתים‪ ,‬כשהסתבך בתשובותיו בחר לדבר על נושאים ללא קשר לשאלות‪,‬‬
‫וכשסתם נמאס לו בחר בזכות השתיקה‪ .‬באחת החקירות בסביבות השעה שש בערב נרדם‬
‫קופר על כיסא הנחקר‪ .‬בן־אבן‪ ,‬שלא נתקלה בשנותיה כחוקרת בהתנהגות כזאת‪ ,‬הורתה לו‬
‫לקום ולהמשיך להשיב לשאלות בעמידה‪.‬‬
‫כששב קופר לתא המעצר בסיום היום המתין לו שם המדובב המשטרתי‪ ,‬אלכס‪ ,‬עולה‬
‫מרוסיה‪ ,‬עבריין לשעבר בתחומי אלימות‪ ,‬סמים ורכוש‪ .‬לפני שהוכנס לתא עם קופר נמסרו‬
‫למדובב פרטי המקרה וצורכי החקירה‪.‬‬
‫אלכס ניסה לקשור שיחה עם קופר‪ .‬הוא התגאה בפני קופר על עברו הפלילי לכאורה‬
‫בחו"ל‪ .‬על פי סיפור הכיסוי שלו הוא היה רוצח שהיכה בעבר למוות אדם באמצעות פנס‪,‬‬
‫ומאז זכה לכינוי "אלכס־פארה"‪.‬‬
‫בלילות הראשונים קופר לא שש לשתף פעולה עם שותפו לתא‪ .‬כשחזר בפעם הראשונה‬
‫מחקירה הוא סיפר לאלכס שהמשטרה חושדת בו שרצח את שתי נשותיו‪ .‬קופר הרבה לדבר‬
‫על בת זוגו‪ ,‬זקוטצקי‪ .‬הוא סיפר לאלכס שהיא אישה טובה‪ ,‬שהוא אוהב אותה‪ ,‬ונשבע שהיא‬
‫מעולם לא הביאה לו ממקום עבודתה תרופות או חומרים אסורים אחרים‪" ,‬אפילו לא‬
‫אקמול‪".‬‬
‫באחת השיחות בהן ניסה אלכס לדובב את קופר‪ ,‬הוא הסביר לו שהרשעה בשני מעשי‬
‫רצח תביא לעונש שלמעשה יגמור לו החיים‪ .‬עדיף‪ ,‬ייעץ לו מתוקף ניסיונו הפלילי העשיר‪,‬‬
‫להודות במעשה רצח אחד‪ ,‬לקחת אחריות ולהביע חרטה‪ ,‬ואז אולי העניין יסתיים בהרשעה‬
‫בהריגה‪ ,‬ולא במאסר עולם ללא הגבלה‪ .‬קופר לא נפל למלכודת‪ ,‬אבל במהלך השיחה סיפר‬
‫שנקודת חולשה שלו היא ילדיו ושהם הסיבה היחידה שיכולה לגרום לו להודות במשהו‪.‬‬
‫אלכס זיהה את ההזדמנות‪ .‬הוא החל לחפור וללחוץ בנקודה זו‪ ,‬אבל לפחות בלילות‬
‫הראשונים לא השיג שום תוצאות‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬החליטו החוקרות בן־אבן וקצב להוציא לפועל את תרגיל החקירה שתיכננו‬
‫מראש‪ .‬הן יצרו מצב שבו קופר וזקוטצקי נפגשו כאילו במקרה לכמה דקות‪ ,‬אזוקים‪ ,‬בחצר‬
‫הקטנה של הימ"ר בתחנת משטרת כפר סבא‪ .‬זו היתה הפעם הראשונה מאז המעצר‬
‫שהשניים ראו זה את זו‪ .‬בן־אבן יצאה לקראתם מחדר החקירות והודיעה לקופר בהפגנתיות‬
‫ש"ריקי התקשרה‪ ,‬ואמרנו לה שהכול בסדר‪".‬‬
‫"מי זאת ריקי?" שאלה זקוטצקי את קופר‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬את לא מכירה את ריקי?" שאלה אותה בן־אבן לכאורה בתמימות ואז פנתה לקופר‪:‬‬
‫"לא סיפרת לה על ריקי?"‬
‫קופר נעץ בחוקרת מבט זועם‪.‬‬
‫"תספר לה על ריקי‪ ",‬הציעה לו בן־אבן‪ ,‬לא מנסה להסתיר את הציניות בקולה‪" ,‬תעשה‬
‫את זה אחרי שתספר לה שהיית נשוי לג'ני‪ ".‬מיד אחר כך עזבה‪ .‬התרגיל עבד‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר מכן נכנסה זקוטצקי לחקירתה השנייה‪ .‬הזחיחות מיום האתמול התחלפה‬
‫עכשיו בלחץ גדול‪ .‬לאורך רבים מקטעי החקירה זקוטצקי מיררה בבכי ומפעם לפעם אף‬
‫ביקשה להקיא‪ ,‬עד שהחוקרות ביקשו להכניס לחדר דלי גדול שישמש אותה בעת הצורך‪.‬‬
‫לימים תספר זקוטצקי איך באותן שעות חקירה ראתה והבינה איך סיפור חייה קורס כמגדל‬
‫קלפים‪:‬‬
‫שמעון קופר היה נשוי לג'ני‪.‬‬
‫הוא לא איש שירותי הביטחון‪.‬‬
‫אין יחידה כזאת יפ"מ‪.‬‬
‫הכדורים של הבן שלה נמצאו בזירת המוות‪.‬‬
‫אצל ג'ני אותרו סימני הזרקה בבטן‪.‬‬
‫קופר מנהל מאחורי גבה רומן עם אישה בשם ריקי‪.‬‬
‫החוקרות בן־אבן וקצב ראו את זקוטצקי מתפרקת‪ .‬היא חשה מושפלת‪ ,‬נבגדת והתחילה‬
‫להבין שהיא עלולה להסתבך בכתב אישום ברצח‪ ,‬או לכל הפחות בסיוע לרצח‪ .‬החוקרות‬
‫הגבירו לחץ‪ ,‬הן הקרינו לה קלטת שנתפסה בחיפוש בביתו של קופר‪ .‬בקלטת תועדה‬
‫זקוטצקי בסתר במפגש שגרתי עם חברותיה‪ .‬רק אז התברר לה שהחוקר הפרטי‪ ,‬אותו מימנה‬
‫לבקשת קופר כדי לסייע לו במאבק המשפטי נגד "עובדה"‪ ,‬עקב בהוראתו של קופר גם‬
‫אחריה‪.‬‬
‫***‬
‫ביום המעצר השלישי‪ 31 ,‬באוקטובר‪ ,‬החלה טל בן־אבן את חקירת זקוטצקי לבדה‪ .‬אבל זמן‬
‫קצר אחרי שהתחילה בתשאול הרגישה החוקרת שזקוטצקי עומדת על סף שבירה והזעיקה‬
‫את שותפתה לחקירה ענת קצב‪ .‬בן־אבן וקצב החליטו ביניהן על תרגיל חקירה‪ :‬הן תגרומנה‬
‫לזקוטצקי להאמין שברשותן ראיה חדשה שהגיעה בשעות האחרונות המוכיחה שהיא לא‬
‫מסרה את כל האמת בחקירותיה הקודמות‪ .‬במשך כחמש דקות שוחחו ביניהן בן־אבן וקצב‬
‫בנוכחות זקוטצקי על הראיה החדשה לכאורה‪ .‬למרות שמעולם לא שררו ביניהן יחסי‬
‫חברות‪ ,‬בן־אבן וקצב עבדו באותם רגעים בסנכרון חקירתי מושלם‪ ,‬כמעט ללא תיאום‬
‫מוקדם‪ .‬כרגיל בחלוקת התפקידים ביניהן בן־אבן שיחקה את השוטרת הטובה‪ ,‬קצב היתה‬
‫הרעה‪.‬‬
‫"אני אומרת לך שאני אלך עם התיק הזה עד הסוף!" צעקה קצב על זקוטצקי‪.‬‬
‫"אני לא עשיתי שום דבר‪ ",‬ענתה הנחקרת‪ ,‬בוכה‪.‬‬
‫"אני אלך עם התיק הזה עד הסוף‪ ,‬מריה‪ .‬עד הסוף‪ ",‬חזרה קצב כתקליט שבור‪.‬‬
‫"תני לי להגיד משהו‪ ",‬ניסתה זקוטצקי‪.‬‬
‫"כל דקה את מספרת סיפור אחר‪".‬‬
‫"זה לא סיפור אחר‪".‬‬
‫לא רוצה לשמוע אותך! לא רוצה לשמוע אותך בכלל! את רוצה לספר את האמת או שאת‬
‫רוצה להמשיך בחרטוט?‪ ...‬את יודעת מה הגיע לשולחן שלי אתמול בערב? מריה‪ ,‬לא יעזור‬
‫לך כלום‪ .‬ואני אומר לך מה מפחיד אותי‪ :‬שאני לא קולטת אותך‪ .‬שאני חשבתי שאולי את‬
‫העלמת עין‪ ,‬אבל את הרבה יותר גרועה מזה‪ ...‬אני אלחם לפי חוק כדי שאת תקבלי מה‬
‫שמגיע לך‪".‬‬
‫"זה את מול שמעון‪ ",‬הציגה לה בן־אבן את המצב‪" .‬פה זה את והמשפחה שלך‪ ,‬ומול זה‬
‫שמעון והמשפחה שלו‪ .‬מה יותר חשוב לך?"‬
‫"בטח שחשובה לי המשפחה שלי‪ ",‬הרימה זקוטצקי להנחתה‪.‬‬
‫"את לא מתנהגת ככה‪ ,‬מאמי‪ ",‬ענתה בן־אבן‪.‬‬
‫קצב החליטה לגשת ללב העניין‪ .‬לגשש בכיוון אותו התוותה פקד בן אבן־בתיאוריה‬
‫שפיתחה לאורך חודשי החקירה הממושכים‪ ,‬ולפיה קופר רצח את ג'ני באמצעות חומר‬
‫קטלני שסופק לו על ידי ד"ר זקוטצקי‪ .‬לאור ממצאי הבדיקה המאכזבים שהגיעו מהמעבדה‬
‫בארצות הברית‪ ,‬הכיוון הזה היה מבחינת החוקרות ירייה באפלה מוחלטת‪.‬‬
‫"מישהו שאל אותך אם יש משהו שלא מגלים בדם?" שאלה קצב‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬ענתה זקוטצקי בשקט‪.‬‬
‫"תחשבי טוב‪ ",‬האיצה בה קצב‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ .‬לא חושבת‪ ",‬המשיכה זקוטצקי‪.‬‬
‫"תחשבי טוב!" התעקשה קצב‪" .‬אני לא סתם אומרת לך‪ .‬מישהו שאל אותך באיזה מצב‬
‫לא מגלים כלום בדם?‪ ...‬מישהו שאל אותך מה לא מגלים בדם בשלב כלשהו? את רוצה‬
‫לספר לי על זה? אני לא סתם באה אלייך‪ ,‬מריה‪ .‬לא סתם אני אומרת דברים‪ ...‬את יודעת‬
‫מה? יש לי ממצא שבאמת מישהו שאל אותך ואת דיברת איתו‪ ...‬את רוצה לספר לי את‬
‫האמת פעם אחת ולתמיד בקטע הזה? אני לא סתם זורקת אותך לזה‪ .‬מאיפה אני יודעת את‬
‫זה? אה‪ ,‬מריה? לא מהאוויר תאמיני לי‪ .‬לא חלמתי את זה בלילה‪ .‬את רוצה לספר לי?‬
‫תסתכלי עלי‪ .‬את רוצה לספר לי? תאמיני לי שזה לטובתך‪ ...‬את מבינה מה אני אומרת? את‬
‫מבינה את הראש שלי?‪ ...‬את צריכה לספר את האמת‪ ...‬זה שאת מסתירה את זה‪ ,‬ואני יודעת‬
‫שזה היה‪ ,‬מלחיץ אותי‪ .‬זה הופך את זה לפלילי‪".‬‬
‫"אני רציתי רק להגיד משהו אחד‪ ",‬פתחה מריה לבסוף‪" .‬זה היה לפני הרבה־הרבה שנים‪,‬‬
‫שאני הכרתי אותו‪ .‬הוא אמר שיש לו משימה מאוד חשובה ממשרד הביטחון‪ .‬יש איזשהו בן‬
‫אדם ערבי מאוד מסוכן‪ ,‬וצריך באיזשהו שלב להרוג אותו‪ ...‬ואז הוא שאל אותי על כדורים‪,‬‬
‫אם אפשר לראות כדורים בדם‪ .‬והוא שאל אותי איך אפשר לעשות את זה שלא יראו‪ ...‬ואני‬
‫אמרתי שיש חומר שאפשר להשתמש‪ ,‬שהוא מתפרק בדם‪ ...‬יש את זה בכל מקום בחדר‬
‫ניתוח‪ ,‬והוא ביקש ממני‪ .‬אני הבאתי לו את החומר‪ ...‬אני כנראה מטומטמת‪ .‬אני לא‬
‫התכוונתי להרוג בנאדם‪ ...‬אני לא רציתי להרוג בנאדם‪ ...‬זה היה בשביל מדינת ישראל‪...‬‬
‫אני לא נתתי לו תרופות בשביל להרוג אנשים‪ ...‬יש לי ילד נכה‪ ,‬יש סבתא וסבא‪ .‬אני מאוד‬
‫מבקשת‪ ,‬אני לא התכוונתי להרוג‪ ,‬אני לא עשיתי אף פעם לאף אחד שום דבר רע‪".‬‬
 ‫טל בן־אבן וענת קצב הסתכלו אחת על השנייה המומות‪ .‬ד"ר זקוטצקי המשיכה לספר‪:‬‬
‫***‬
‫אחרי כמה חודשי היכרות ביניהם שיתף שמעון קופר את זקוטצקי בכוונותיו לעזוב את‬
‫עבודתו בשירותי הביטחון‪ .‬הוא הסביר שהתעייף מהחיים בצל הסכנה‪ .‬החלום שלו‪ ,‬אמר‪,‬‬
‫לחיות חיים פשוטים ונורמליים‪ .‬להתחיל את יום העבודה בשמונה ולסיים בחמש‪ .‬אבל יש‬
‫דבר אחד המעכב את העזיבה שלו‪ ,‬משימה אחת אחרונה שנשארה לו לבצע‪ :‬לחסל מחבל‬
‫מסוכן שחי בארצות הברית‪ .‬את המשימה יוכל לבצע רק בעוד שנתיים־שלוש‪.‬‬
‫קופר גילה לזקוטצקי שכבר שנים הוא מתאמן לקראת המשימה הזאת‪ .‬במהלך השנתיים‬
‫של היכרותם נהג לזרוק מדי פעם פרטים על האובייקט שעליו לחסל‪ :‬הוא ערבי כבן‬
‫חמישים שחי בבדידות בלי אישה וילדים‪ ,‬מיליונר שבסלון אחוזתו תלויות תמונות מקוריות‬
‫של הצייר ואן־גוך‪ .‬את הונו עשה ממכירת נשק וסמים‪ .‬הוא מפעיל כשמונים אנשים‬
‫העובדים רק בשבילו כולל רופאים צמודים ושומרי ראש‪ .‬קופר‪ ,‬כך סיפר‪ ,‬נהנה מגישה‬
‫יחסית חופשית אל יעד החיסול‪ ,‬כיוון שבמסגרת עבודתו נשלח "להציל" אותו בעבר ממוות‪,‬‬
‫בתקריות שבוימו במיוחד על ידי המוסד‪ ,‬וכך קנה את אמונו‪.‬‬
‫שנה לפני מותה של ג'ני שאל קופר את זקוטצקי בזהירות אם כרופאה מרדימה היא‬
‫מכירה חומר הרדמה קטלני שכאשר הוא מוזרק או מוחדר לשתייה גורם למוות מיידי של‬
‫אדם ומתנדף במהירות מהגופה כך שלא ניתן לאתרו בדם‪.‬‬
‫"בטח שיש תרופות כאלה‪ ",‬ענתה לו‪" .‬תלוי למה הצורך‪".‬‬
‫קופר אמר לה שהמשימה האחרונה עליה סיפר לה מתקרבת‪ ,‬הוא חושש להיתפס‪ ,‬ולכן‬
‫הוא זקוק לחומר שכזה‪ .‬הוא אמר לה שבמידה וייתפס לא יוכל לספר מי שלח אותו למשימה‬
‫ומה היתה מטרתה‪ ,‬וייאלץ לשבת שנים בכלא‪ .‬זקוטצקי אמרה שהיא מבינה בהשפעה של‬
‫חומרים על אנשים חיים‪ .‬לגופות‪ ,‬הסבירה‪ ,‬יש מטבוליזם שונה‪ ,‬ולכן היא לא בטוחה אם‬
‫חומר ההרדמה המוזרק יתגלה בדם בנתיחה שאחרי המוות או לא‪ .‬היא הציעה לקופר‬
‫שיתייעץ עם הרופאים ביחידה שלו‪ .‬קופר הסביר לה שזו תהיה בעיה‪ .‬לדבריו‪ ,‬מעבר לכך‬
‫שהמשימה חשאית ביותר ומספר שותפי הסוד מצומצם מאוד‪ ,‬הוא באופן אישי לא סומך על‬
‫איש‪ .‬כל טעות קטנה שיעשה עלולה לעלות לו בחייו‪ .‬לכן הוא עובד לבד‪ ,‬בודק כל פרט‬
‫ברמת הדקדוק הגבוהה ביותר‪ ,‬וסומך רק על עצמו‪.‬‬
‫לאורך כמה פגישות שקעו השניים בשיחות על השפעותיהם האפשריות של חומרים‬
‫קטלניים‪ .‬לד"ר זקוטצקי היה ברור שהנושא מטריד מאוד את קופר ולכן אפילו לא הופתעה‬
‫כששאל אותה בעדינות אם תוכל להשיג לו חומר שכזה‪ .‬זקוטצקי היססה‪ .‬מעבר לבקשה‬
‫הלא שגרתית היא חששה בעיקר לעשות טעות שתעלה לקופר בחייו במידה וייתפס‪ .‬מבלי‬
‫לספר לו היא החליטה להתייעץ עם חברה טובה‪ ,‬ד"ר פאולינה קליימן‪ ,‬מתמחה בהרדמה‬
‫בבית החולים "מאיר"‪ .‬זקוטצקי סיפרה לד"ר קליימן‪ ,‬משביעה אותה לשמור על חשאיות‬
‫מוחלטת‪ ,‬שבן זוגה הוא איש שירותי הביטחון‪ .‬היא נמנעה מלהזכיר את שם היחידה‬
‫הספציפית בה קופר משרת במוסד‪ ,‬אבל שיתפה את ד"ר קליימן בבקשה המיוחדת שלו —‬
‫להשיג חומר קטלני שיחסל במהירות אדם ולא ישאיר שרידים בדמו‪.‬‬
‫ברגע שזקוטצקי הזכירה בחקירה את שמה של הרופאה המרדימה ד"ר פאולינה קליימן‪,‬‬
‫והתפקיד אותו מילאה בפרשה‪ ,‬בן־אבן וקצב הבינו שזו עשויה להיות סגירת המעגל שלהן‪.‬‬
‫צוות בלשים נשלח להביא את הרופאה במהירות האפשרית לחקירה‪ .‬הם איתרו אותה בבית‬
‫החולים‪ .‬ד"ר קליימן עמדה בדיוק להזריק אפידורל ליולדת‪ ,‬כשהשוטרים הורו לה לעצור‬
‫הכול ולהתלוות אליהם לתחנת המשטרה‪ .‬היא הניחה במה מדובר‪ .‬יומיים קודם לכן שמעה‬
‫בתקשורת על מעצרה של זקוטצקי‪.‬‬
‫כשנכנסה לתחנת המשטרה הודיע החוקר לד"ר קליימן שהיא חשודה בסיוע לרצח של ג'ני‬
‫קופר־מלמד‪ .‬קליימן נבהלה‪ .‬בהתאם‪ ,‬היתה עדותה זהירה ומתחמקת עד שבשלב מסוים‬
‫נכנסה החוקרת קצב לחדר‪ ,‬השליכה את הקלסר על השולחן וצעקה על ד"ר קליימן‪" ,‬את‬
‫עכשיו תספרי לי חד־משמעית מה בדיוק היה! אם לא‪ ,‬אני עוצרת אותך!" הרופאה‪,‬‬
‫שמעולם קודם לא עמדה בסיטואציה דומה‪ ,‬החלה לדבר‪.‬‬
‫ד"ר פאולינה קליימן עלתה בשנת ‪ 1999‬מאוזבקיסטן‪ .‬את ד"ר מריה זקוטצקי היא הכירה‬
‫כבר בימיה הראשונים בבית החולים "מאיר" והשתיים הפכו לחברות‪ .‬מההתייעצות‬
‫הדיסקרטית שניהלה איתה ד"ר זקוטצקי באותו יום בסביבות חודש דצמבר ‪ ,2008‬יצאה ד"ר‬
‫קליימן בתחושה שמדובר בסיפור לא רציני‪ .‬היא כינתה בחיוך את בן זוגה של זקוטצקי‬
‫"ג'יימס בונד" ו"שפיון" ושיערה בינה לבינה שהוא רק רוצה להרשים בסיפוריו את בת זוגו‪.‬‬
‫לחוקרות סיפרה שלא חלקה את תחושותיה עם זקוטצקי כי לא רצתה לפגום בהתלהבותה‬
‫התמימה מהגבר בו התאהבה‪ .‬בכל זאת ניסתה קליימן בעדינות לרמוז לזקוטצקי שהסיפור‬
‫לא ממש נשמע הגיוני‪" .‬אם כל העסק כל כך סודי‪ ",‬אמרה לה באחת משיחותיהן‪" ,‬איך זה‬
‫שהוא מספר לך ואת מספרת לי? ובכלל‪ ,‬למה הוא לא מבקש את החומרים מהמוסד?"‬
‫בכל מקרה‪ ,‬לדברי ד"ר קליימן‪ ,‬בשום רגע לאורך שיחותיהן היא לא העלתה בדעתה‬
‫שזקוטצקי תספק חומר כזה או אחר לקופר‪ .‬מבחינתה אלו היו שיחות תיאורטיות בלבד‪,‬‬
‫דומות לאלה המתנהלות בין צמד הייטקיסטים המעלים אפשרויות היפותטיות לפריצה‬
‫למחשבי הפנטגון‪ .‬כך בחנו השתיים בשיחותיהן כמה חלופות לחומרים פוטנציאליים‬
‫מתאימים‪ .‬לבסוף הצטמצמו האפשרויות לשתיים‪ :‬טרכיום וסוקסיניל כולין‪ ,‬הידוע יותר‬
‫בשם סקולין‪ .‬הן הסכימו שבזכות המהירות בה הוא מתנדף מהדם בגוף‪ ,‬סקולין הוא‬
‫המתאים ביותר לבצע את המשימה האמורה‪.‬‬
‫***‬
‫הסקולין נכנס לראשונה לשימוש כחומר הרדמה יעיל בשנות החמישים‪ .‬בשגרה מרדימים‬
‫בו בעיקר חולים או פצועים חסרי הכרה שיש צורך להחדיר צינור לקנה הנשימה שלהם‬
‫)אינטובציה(‪ ,‬וגם לצורך ניתוחים מסובכים אחרים‪ .‬בתוך שישים עד תשעים שניות מרגע‬
‫הזרקתו לווריד הסקולין מביא לרפיונם המוחלט של כל השרירים בגוף‪ .‬אלא שהחומר‬
‫משתק גם את מערכת הנשימה ובהיעדר הפעלת חמצון חלופי — כמקובל בהליכים‬
‫הרפואיים — הוא גורם למוות מיידי‪ .‬החומר קטלני כל כך‪ ,‬שהוצאות להורג בארצות הברית‬
‫שהתבצעו בעבר באמצעות תלייה או כיסא חשמלי‪ ,‬נעשות היום באמצעות הזרקת שלושה‬
‫רעלים לגופו של הנידון למוות‪ ,‬אחד מהם הוא הסקולין‪.‬‬
‫תכונה נוספת של הסקולין היא התפרקותו המהירה בגוף האדם‪ .‬תוך שתיים וחצי דקות‬
‫מהרגע שהחומר מתחיל לפעול לא ניתן לזהותו בדם‪ .‬כלומר‪ ,‬משך השפעתו של החומר‬
‫ארוך יותר מפרק הזמן בו ניתן לזהותו בדם‪ .‬אצל אדם שמקבל סיוע של הזרמת חמצן‪ ,‬כמו‬
‫במקרים של הרדמה רגילה‪ ,‬אפשר למצוא את שרידי הסקולין בשתן‪ .‬גם אצל מתים‬
‫שנשארים בחיים פרק זמן מספיק אחרי ההזרקה‪ ,‬אפשר יהיה למצוא את הסקולין אם נעשה‬
‫חיפוש ספציפי מוכוון של החומר‪ .‬אבל אצל אדם שמת מיד כתוצאה מהשפעת החומר‪,‬‬
‫פעולת הלב והריאות וזרימת הדם נפסקים בבת אחת ולכן קשה מאוד עד בלתי אפשרי‬
‫למצוא בגוף את שרידי החומר או עדות לפירוקו‪.‬‬
‫מאמר שפורסם בשנים האחרונות‪" ,‬רוצחי הסקולין"‪ ,‬מייעץ לרופאים המשפטיים‬
‫החושדים ברצח באמצעות הזרקת סקולין לקחת דגימת מוח לבדיקה‪ ,‬משום שניסויים גילו‬
‫שלעתים ניתן למצוא במוח את תהליכי הפירוק של החומר הקטלני גם אחרי המוות‪ .‬המאמר‬
‫פורסם בעקבות שורת מקרים של רצח וניסיונות רצח בעזרת סקולין‪ .‬הראשון והמפורסם‬
‫שבהם אירע באוגוסט ‪ .1965‬ד"ר קארל אנטוני קופולינו‪ ,‬רופא מרדים‪ ,‬נחשד ברצח אשתו‬
‫כרמלה‪ .‬השיטה לא היתה ברורה‪ .‬הראיה היחידה שנמצאה היתה סימן דקירת מחט קטנה‬
‫בעכוזה של הנרצחת‪ .‬במשך חודשים ארוכים עבדו רופאים וטוקסיקולוגים כדי למצוא את‬
‫החומר המרדים שהביא למוות‪ .‬לבסוף‪ ,‬בבדיקה ברקמת המוח‪ ,‬נמצאו שרידי הסקולין‪ ,‬חומר‬
‫שהיה אז חדש יחסית‪.‬‬
‫במקרה מוכר נוסף מתחילת שנות התשעים המית מאלף כלבים מיפן חמישה קורבנות‬
‫באמצעות סקולין‪ .‬ליד אחת הגופות נמצא מזרק עם שאריות סקולין בתוכו‪ ,‬אבל לחוקרים‬
‫לא היה ברור כיצד הגיע החומר המסוכן לידיו של מאלף הכלבים‪ .‬בעקבות חקירה התברר‬
‫שווטרינר סיפק למאלף את הסקולין‪ ,‬כי טעה לחשוב שישתמש בו להמתת כלבים חולים‪.‬‬
‫המקרה המפורסם האחרון שהתפרסם הוא סיפורה של קאתי אוגוסטין‪ ,‬פוליטיקאית‬
‫רפובליקנית מנוואדה‪ ,‬ארצות הברית‪ ,‬שביולי ‪ 2006‬נמצאה חסרת הכרה בדירתה‪ ,‬ונפטרה‬
‫שלושה ימים מאוחר יותר בבית החולים‪ .‬כולם טעו לחשוב שאוגוסטין לקתה בהתקף לב‪,‬‬
‫אבל אחות בבית החולים המקומי גילתה לחולים שבעלה של אוגוסטין‪ ,‬אח במקצועו‪,‬‬
‫התייעץ איתה לגבי חומר קטלני ממית המתנדף במהירות מגוף אדם‪ .‬מכיוון שאוגוסטין חיה‬
‫במשך כמה יממות אחרי ההזרקה עד שמתה‪ ,‬ככל הנראה בגלל מינון חסר של החומר‪ ,‬נמצא‬
‫הסקולין בחיפוש ספציפי בשתן שלה שנשמר אחרי מותה‪ .‬הבעל הורשע ונשלח למאסר‬
 ‫עולם‪.‬‬
‫התסריט מנוואדה זכה לעיבוד ישראלי בבית החולים "מאיר"‪ .‬בסיום אחת המשמרות שלה‬
‫בתחילת ‪ 2009‬הכניסה זקוטצקי לתיקה שלוש אמפולות קטנות‪ ,‬בכל אחת מהן מאה‬
‫מיליגרם של סקולין‪ .‬היא לא נתקלה בכל בעיה בבואה לקחת את החומר הקטלני‪ .‬מוזר ככל‬
‫שיישמע‪ ,‬הסקולין נגיש לכל איש צוות רפואי בחדר ניתוח סטנדרטי‪ .‬ישנם רופאים‬
‫מרדימים הנוהגים להחזיק דרך קבע את החומר בכיס החלוק שלהם למקרה שיוזעקו‬
‫להרדמה דחופה‪ ,‬למשל לצורך החייאה‪ .‬רופאים מבית החולים "מאיר" שנחקרו העידו‬
‫שמכיוון שהשימוש בתרופה תכוף כל כך‪ ,‬אין רישום מסודר של המלאי‪ ,‬כלומר איש לא היה‬
‫אמור להבחין בחסרונן של שלוש המבחנות‪.‬‬
‫כשנפגשה בהמשך אותו יום עם קופר נתנה לו ד"ר זקוטצקי את המבחנות בתוך שקית‪,‬‬
‫וצירפה לתוכה מזרקים שהיו בביתה‪ .‬היא הסבירה לו איך לשבור את מבחנות הזכוכית‪,‬‬
‫הראתה לו איך לשאוב מהמבחנה בעזרת יניקה של המזרק‪ ,‬והסבירה לו שיוכל להזריק את‬
‫החומר לכל שריר בגוף‪ .‬קופר שאל אותה אם הזריקה כואבת‪ .‬היא ענתה בחיוב‪ .‬הוא אמר‬
‫לה שיתגבר גם על זה‪ ,‬כי המחבל נוהג לצרוך סמים קשים וככל הנראה יהיה תחת השפעתם‬
‫בזמן שהחומר יוזרק לגופו ולכן ספק אם יחוש בדקירה‪ .‬קופר אף הדגים לזקוטצקי כיצד‬
‫יזריק את החומר תוך שהוא מתחמק ממצלמות האבטחה‪ .‬לבסוף הורתה לו זקוטצקי לשמור‬
‫את החומר בקירור‪ ,‬או לפחות בטמפרטורה של עשרים מעלות‪ ,‬בדומה לתנאים הקיימים‬
‫בחדר ניתוח‪ .‬קופר הרגיע שלא תהיה לו כל בעיה לשמור את החומר במקרר המיוחד של‬
‫המטוס הצבאי שיטיס אותו לביצוע המשימה‪.‬‬
‫שבועות בודדים אחרי שמסרה לו את החומר‪ ,‬הודיע קופר לזקוטצקי שהוא עומד לצאת‬
‫למשימה החשאית‪ .‬הוא התנצל כרגיל שבזמן המסע לא יוכלו להיות בקשר והודיע שמכיוון‬
‫שהם עוד לא נשואים‪ ,‬על פי נוהלי מקום העבודה שלו הם לא יתקשרו לעדכן אותה במצבו‪,‬‬
‫אבל הוא ידאג שבנו‪ ,‬בני‪ ,‬יודיע לה אחרי שהכול ייגמר‪ .‬לפני שעזב זקוטצקי חיבקה את‬
‫קופר בחום ונישקה אותו‪" .‬תסמכי עלי‪ ",‬הוא אמר לה לדבריה‪" ,‬הכול יהיה בסדר‪".‬‬
‫כעבור כמה ימים‪ ,‬כשהיתה בתורנות בטיפול נמרץ‪ ,‬התקשר אליה בני קופר‪ .‬הוא הודיע‬
‫לה ש"התקשרו מהעבודה של אבא והכול בסדר‪ ".‬היא רצתה לשאוב עוד פרטים‪ ,‬אבל‬
‫לדבריה בני נשמע לחוץ ושאף לסיים את השיחה במהירות‪ .‬זקוטצקי לא זכרה כמה זמן עבר‬
‫עד שקופר התקשר בעצמו‪ .‬היא זכרה שבקול צרוד סיפק פרטים נוספים על הפעולה‪ .‬בסוף‪,‬‬
‫הסביר‪ ,‬הוא לא נזקק להשתמש בחומר כי הפעולה "הסתיימה בפיצוץ" במהלכו חוסל היעד‪.‬‬
‫קופר‪ ,‬לדבריו‪ ,‬נפגע משאיפת עשן‪ ,‬וכך הסביר את קולו שהצטרד‪ .‬הוא סיפר שהוא מקבל‬
‫טיפול בבית חולים מקומי אי שם בחו"ל‪ ,‬ובקרוב ישוב ארצה‪ .‬כשזקוטצקי שאלה אותו מה‬
‫עשה עם החומר‪ ,‬קופר ענה שנפטר ממנו והיא נשמה לרווחה‪ .‬מעכשיו‪ ,‬חשבה לעצמה‪,‬‬
‫יוכלו היא ובן זוגה לחיות חיים נורמליים‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬כשתגיע לידי פרופ' יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית עדותה של ד"ר מריה‬
‫זקוטצקי‪ ,‬שלימדה על כך שחומר הסקולין הקטלני היה ברשותו של קופר ערב מות רעייתו‪,‬‬
‫יוכה פרופ' היס בתדהמה‪" .‬כל החיים שלי חלמתי על אירוע שכזה‪ ",‬אמר בהתרגשות‬
‫לחוקרי המשטרה‪ ,‬ומיד הודה‪" ,‬מיוזמתי לא הייתי חושב שמדובר בהרעלת סקולין‪ ".‬לפרופ'‬
‫היס היה הסבר מנומק מדוע לא התגלה החומר בנתיחה ובבדיקה הטוקסיקולוגית‪ .‬אם היה‬
‫מודע לסיפור הרקע ובעיקר לחשד שהוזרק לגופה של ג'ני חומר רעיל‪ ,‬הסביר לחוקרים‪ ,‬היה‬
‫מתמקד בחיפושיו אחר ממצא כזה‪ .‬אבל גם אז‪ ,‬סייג‪ ,‬ספק אם היה מאתר את שרידי הסקולין‬
‫או עדות לפירוקו בגוף‪ .‬לדבריו‪ ,‬אחת הסיבות לקושי היא שעל פי נוהלי משרד הבריאות‪,‬‬
‫מכיוון שעלות שמירת החומרים גבוהה‪ ,‬לא נשמרו שרידי שתן מגופתה של ג'ני‪ ,‬בהם ניתן‬
‫היה אולי לאתר את החומר‪ .‬גם הדם שנשמר לא הוקפא בטמפרטורה המתאימה‪ ,‬ובכל מקרה‬
‫הדגימות מהגופה נלקחו יותר מ־‪ 48‬שעות אחרי המוות‪ ,‬מה שהותיר סיכוי אפסי לאתר את‬
‫החומר‪.‬‬
‫פרופ' היס נדרש גם לסוגיה המאתגרת בה נתקלה התובעת‪ ,‬עו"ד רונית פוזננסקי‪ ,‬ששקדה‬
‫באותם ימים על כתב האישום‪ :‬על גופתה של ג'ני לא התגלתה עדות חד־משמעית לסימני‬
‫הזרקה‪ .‬עו"ד פוזננסקי חיפשה הסבר הגיוני לממצא‪ .‬בסדרת התכתבויות בינה לבין פרופ'‬
‫היס טען היס שהסימנים שנמצאו על בטן הגופה הם ככל הנראה לא טריים‪ ,‬כלומר נגרמו‬
‫יותר מ־‪ 24‬שעות לפני המוות‪ ,‬ולכן אינם מתאימים להזרקה שנעשתה בלילה בו מתה ג'ני‪.‬‬
‫בתגובה לשאלה נוספת אישר היס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬שבהזרקה לשריר ישנם מקרים בהם לא ניתן‬
‫לאתר את סימן ההזרקה ללא הפשטת העור‪ ,‬שלא בוצעה במקרה הזה‪.‬‬
‫בשל אי־הבהירות עליה הצביע פרופ' היס‪ ,‬תחליט לבסוף התובעת פוזננסקי לשמור בכתב‬
‫האישום על ניסוח מעורפל‪ .‬קופר‪ ,‬כך נכתב שם‪" ,‬החדיר לגופה של ג'ני את החומר ‪) X‬שם‬
‫החומר אז היה אסור בפרסום( בדרך לא ידועה"‪.‬‬
‫***‬
‫שלוש שעות נמשכה עדותה של ד"ר מריה זקוטצקי‪ .‬ידיה של פקד טל בן־אבן שהקלידה את‬
‫העדות‪ ,‬מילה במילה‪ ,‬רעדו על המקלדת והיא דמעה מעט מהתרגשות‪ .‬רב־פקד קצב‪ ,‬המומה‬
‫גם היא‪ ,‬סימסה למפקדיה את כל גרסתה המפלילה של זקוטצקי‪ .‬מדי פעם הסתכלו שתי‬
‫החוקרות זו על זו‪ ,‬מנסות להסתיר את הסערה בתוכן ולהפגין קור רוח כלפי הנחקרת‪ .‬ב־‪31‬‬
‫באוקטובר ‪ 2012‬בשעה ‪ 12:46‬סיימה ד"ר מריה זקוטצקי את עדותה‪ .‬היא ביקשה לראות‬
‫עורך דין‪ .‬טל בן־אבן וענת קצב יצאו מחדר החקירות והתחבקו בהתרגשות‪ .‬במשך דקות‬
‫ארוכות הן עמדו בחצר תחנת המשטרה‪ ,‬כתף אל כתף‪ ,‬שותפות בלי הרבה מילים לתחושת‬
‫ההישג‪.‬‬
 ‫פרק ‪:14‬‬

‫כשהרופאה מאוהבת‬

‫שלוש שעות בלבד אחרי שד"ר מריה זקוטצקי סיימה לגולל את הודאתה בפני החוקרות‬
‫בן־אבן וקצב‪ ,‬בשעה ‪ ,15:35‬הוכנס שמעון קופר לחדר החקירות כדי להתעמת איתה על‬
‫גרסתה‪ .‬זקוטצקי‪ ,‬בעידוד החוקרים‪ ,‬הטיחה בו את טענותיה‪ .‬היא בחרה לפתוח באזכור‬
‫הסיפור שחשף בפניה קופר בדבר המשימה האחרונה שהוטלה עליו לכאורה בשליחות‬
‫המוסד ובקשתו שתספק לו את החומר הקטלני לביצוע החיסול‪.‬‬
‫"מאשה‪ ,‬זה היה סרט שסיפרתי לך עליו‪ ,‬זה לא היה באמת‪ ",‬אמר לה קופר‪" .‬תגידי לי‪ ,‬את‬
‫נורמלית?"‬
‫"ומי אתה היית בסרט הזה?" שאלה אותו זקוטצקי‪.‬‬
‫"מה קורה לך?"‬
‫"אתה שאלת אותי על תרופה שאי אפשר לגלות בדם‪ ",‬ניסתה זקוטצקי לרענן את זיכרונו‬
‫של בן זוגה‪.‬‬
‫"תגידי לי‪ ,‬את נורמלית? מה נכנס לך בראש?"‬
‫"אני הייתי עיוורת‪ .‬לא ראיתי‪ .‬סיכנתי את הבן שלי‪".‬‬
‫"מאשה‪ ,‬שימי לב טוב טוב מה את מדברת‪".‬‬
‫"אני שמה לב טוב טוב‪".‬‬
‫"אני לא עשיתי לך שום דבר‪ ,‬אני אוהב אותך!"‬
‫"גם את ריקי אתה אוהב?"‬
‫לאורך כל העימות התמיד קופר בהכחשותיו‪ .‬כשהעימות הסתיים שב לתא המעצר שם‬
‫המתין לו‪ ,‬כרגיל‪ ,‬אלכס המדובב המשטרתי‪ .‬אחרי שקופר עידכן אותו על שאירע בחדר‬
‫החקירות שאל אותו אלכס אם זקוטצקי אישה שקרנית‪ .‬קופר השיב בשלילה‪" .‬השוטרים‬
‫מלחיצים אותה‪ ,‬זה הכול‪ ",‬הסביר‪ ,‬וגם הוסיף וסיפר לאלכס שהוא עדיין אוהב אותה‪ .‬אחר‬
‫כך סימן בידו על החזה שלו ואמר שהוא רוצה לעזור לזקוטצקי להוריד את האבן מהלב‪.‬‬
‫המדובב התרשם שקופר בשל להודות‪" .‬ראיתי שהוא כל הזמן עומד על הגבול‪ ,‬ממש צעד‬
‫אחד לפני‪ ",‬הסביר אלכס לימים‪.‬‬
‫שלושה ימים אחרי חקירתה הדרמטית של זקוטצקי‪ ,‬ב־‪ 3‬בנובמבר‪ ,‬נראה שאלכס צודק‪.‬‬
‫לפנות בוקר נצמד קופר לדלת תא המעצר והזעיק את הסוהר‪.‬‬
 ‫"מה אתה רוצה?" שאל אותו אלכס‪ ,‬המדובב‪.‬‬
‫"להוציא הכול אני רוצה‪ ",‬ענה קופר‪ .‬הוא שב וקרא לסוהר כמה פעמים עד שזה הופיע‪.‬‬
‫"משהו דחוף?" שאל‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני רוצה לספר משהו‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"מה יש לספר?"‬
‫"הכול‪ .‬הכול חופשי‪ .‬אני לא יכול לשמור בבטן‪".‬‬
‫הסוהר התרחק ופנה לעדכן את החוקרים‪ .‬אלכס וקופר נשארו שוב לבד‪.‬‬
‫"מה אתה מתכוון להגיד?" התעניין המדובב‪.‬‬
‫"את הכול‪ ",‬ענה קופר‪" .‬מה היה‪ ,‬איך היה‪".‬‬
‫"על הרצח?"‬
‫"הכול‪ .‬על הכול אני רוצה לדבר‪".‬‬
‫"יש דברים שעדיף שתשתוק‪ ",‬שיחק אלכס את תפקיד היועץ הידידותי‪" ,‬לא צריך יותר‬
‫מדי‪ .‬תגיד מה אתה הולך להגיד‪ ,‬אולי אני אגיד לך 'פה לא‪ ,‬עדיף לשתוק'‪ ...‬ישאלו אותך‬
‫איך רצחת אותה‪ ,‬מה תגיד?"‬
‫קופר שתק‪.‬‬
‫"ככה תשתוק?" שאל אלכס‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫הסוהר חזר‪ .‬הוא מסר לקופר שהחוקרים ישנים בשעה הזאת‪ .‬ער למניפולטיביות של‬
‫קופר‪ ,‬ביקש ממנו הסוהר שיתמצת לכותרת מה בכוונתו לספר לחוקרים כאשר יגיעו לתאו‪.‬‬
‫קופר התחמק‪ ,‬עד שלבסוף אמר‪" ,‬מאשה כל הזמן הרגיעה אותי ואמרה לי 'אני אדאג לזה‪,‬‬
‫אל תדאג‪ .‬הכול יהיה בסדר'‪ ...‬היא אמרה לי כמה פעמים‪".‬‬
‫"מה קשור מאשה?" ניסה אלכס לדלות מידע כשהסוהר התרחק שוב‪.‬‬
‫"אם עכשיו אני מנסה לחשוב‪ ,‬יש לי תמונה מאוד מפחידה בראש‪ ",‬השיב קופר‪ ..." .‬אני‬
‫כמעט בטוח שאני יודע איך היא )ג'ני( מתה בדיוק‪ .‬אני לא יודע ממה אבל אני יודע בדיוק‬
‫איך כל הדברים התנהלו‪ ...‬אני יכול לתת פרטים מדויקים שהם )החוקרים( יכולים לבדוק‪".‬‬
‫אלכס ניסה להבין‪..." .‬מי הביא )תרופות(? לא הבנתי‪ ,‬מאשה?"‬
‫"כן‪ .‬אני יכול לספר איך זה הגיע למצב הזה‪".‬‬
‫"על התרופות וזה? הרדמה?"‬
‫"הכול‪ ,‬הכול‪".‬‬
‫"אז היא הביאה אותן )את התרופות(‪ ,‬אה? נכון?" ניסה אלכס שוב מאוחר יותר‪.‬‬
‫"היא הביאה‪ ,‬כן‪".‬‬
‫"השתמשת בזה?"‬
‫"היא לא הביאה לי אבל כן היא הביאה‪ ",‬עירפל שוב קופר‪.‬‬
‫"מתי זה היה? לפני הרצח‪ ,‬שמעון?"‬
‫"כן‪ ",‬ענה קופר‪ ,‬לא מערער על ההנחה החבויה במשפט‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬המשיך לספר‪:‬‬
‫"היא עברה לגור עם ההורים שלה‪ .‬היא היתה מאוד מאוד לחוצה בזמן‪ .‬מאוד‪ .‬אמרתי לה‬
‫שהכול יהיה בסדר‪ ,‬והיא התחילה ללחוץ שלא מעניין אותה מה יהיה‪ ,‬אין לה כבר איפה‬
‫לגור‪ ,‬והיא רוצה לעבור כבר לגור‪ ,‬אז אמרתי שהבית עוד לא מוכן‪ ...‬ביקשתי ממנה קצת‬
‫זמן עד שנסדר‪ .‬עוד שבוע‪ ,‬לא הרבה זמן‪ .‬היא רצתה לדבר עם ג'ני‪ .‬ג'ני לא ידעה שהיה לי‬
‫רומן איתה‪".‬‬
‫"לא ידעה?" שאל המדובב‪.‬‬
‫"לא ידעה‪ ",‬המשיך קופר‪" .‬אני פחדתי שהיא תדע‪ .‬מאשה איימה עלי שהיא תספר לג'ני‪...‬‬
‫היא כל הזמן הביאה תרופות‪ .‬אני לא הבנתי בשביל מה‪".‬‬
‫"לא הבנתי‪ .‬היא שמרה אצלך במקרר חומרים?"‬
‫"לא‪ ...‬היא הביאה תרופות אלי‪ .‬אני לא יודע איזה תרופות היו בשקית ניילון‪".‬‬
‫"כדורים?"‬
‫"לא יודע‪ .‬לא הסתכלתי אפילו‪"...‬‬
‫"אשתך לא ראתה את זה?"‬
‫"ג'ני‪ ,‬אם הייתי אומר לה שלא צריך לגעת ולא לפתוח‪ ,‬לא היתה נוגעת‪".‬‬
‫קופר המשיך ללכת סחור סחור בשיחותיו עם המדובב‪ ,‬מספק שברי פרטים‪ ,‬אפילו כאלה‬
‫היכולים לשמש במשפט הפלילי כ"ראשיתה של הודיה"‪ ,‬אבל מקפיד תמיד לעצור רגע לפני‬
‫ההודאה המלאה‪ .‬בהמשך נהג כך גם מול פקד בן־אבן‪ .‬הוא אמנם סימן באצבעותיו‪ ,‬בוהן‬
‫ואצבע‪ ,‬את גודל המבחנה שזקוטצקי הביאה לו אבל הסביר מיד שעמד אז לעבור ניתוח‬
‫לקיצור קיבה ממנו חשש‪ ,‬וכדי להפיג את פחדיו מהלא־נודע הציגה בפניו זקוטצקי את‬
‫חומר ההרדמה בו ישתמשו הרופאים כשינתחו אותו‪.‬‬
‫זגזוגיו של קופר הבהירו לחוקרים שכל עוד אין שינוי בגרסתו הם יצטרכו להישען בעיקר‬
‫על דבריה של זקוטצקי‪ .‬אבל גם בסיפור שלה היו כמה נקודות שעדיין הטרידו אותם‪.‬‬
‫זקוטצקי למשל העידה שכאשר קופר יצא לשליחות החיסול הסודית בחו"ל‪ ,‬הקשר בינה‬
‫ובינו נותק למשך כשבועיים‪ .‬אבל מחקר התקשורת שנעשה למכשירי הטלפון גילה שבין‬
‫קופר וזקוטצקי לא היה נתק שעלה על יממה וחצי‪ .‬ב־‪ 8‬באפריל ‪ 2009‬ב־‪ 14:02‬נרשמה‬
‫שיחה יוצאת מזקוטצקי לקופר‪ ,‬וכעבור יומיים ב־‪ 10‬באפריל ב־‪ 09:43‬יצאה ממנה שיחה‬
‫נוספת אליו‪ .‬החוקרים לחצו על ד"ר זקוטצקי להסביר את אי־ההלימה בין גרסתה לבין‬
‫העובדות‪ .‬היא הסבירה שלעתים‪ ,‬כשקופר היה בחו"ל‪ ,‬היא היתה מתקשרת רק כדי לשמוע‬
‫את קולו במשיבון הקולי‪ ,‬וזו הסיבה לאורכן של השיחות‪ ,‬שאכן היה קצר מאוד‪ .‬זקוטצקי‬
‫הוסיפה שייתכן שהיה מדובר בנתק קצר יותר משבועיים‪ ,‬כי לדבריה כשקופר טס למשימות‬
‫הביטחוניות שלו‪ ,‬כל יום שהוא היה שם נראה לה כמו נצח‪.‬‬
‫מחקר התקשורת העלה פרט מדהים נוסף‪ :‬מכשיר הטלפון הנייד של זקוטצקי אוכן‬
‫בקיבוץ אייל למחרת מותה של ג'ני‪ ,‬בשבת‪ 22 ,‬באוגוסט ‪ ,2009‬ב־‪ 07:20‬בבוקר‪ .‬זקוטצקי‬
 ‫אישרה שהיתה בקיבוץ באותו הבוקר אבל כשהתבקשה להסביר הסתבכה בגרסאותיה‪.‬‬
‫תחילה סיפרה שהיא הגיעה לשם במונית‪ ,‬אחר כך התחרטה והסבירה שבני‪ ,‬בנו של קופר‪,‬‬
‫הקפיץ אותה לקיבוץ‪ .‬היא אמרה שהגיעה לקיבוץ כדי לקבל הבהרות מקופר לגבי מועד‬
‫כניסתה המתוכנן לבית לאור הנסיבות החדשות‪ ,‬מותה של ג'ני‪ .‬כשנדרשה להסביר למה לא‬
‫התקשרה לקופר בטלפון אלא הגיעה פיזית לביתו בקיבוץ‪ ,‬ענתה שמבחינתה ג'ני היתה‬
‫דיירת עם רגל וחצי מחוץ לבית‪ ,‬ולכן האמינה שתוכל להיכנס לגור בבית כבר באותו‬
‫הבוקר‪ .‬רק כשהגיעה לבית וקופר עידכן אותה שמיד תתחיל השבעה ולבית יזרמו מאות‬
‫מנחמים‪ ,‬הבינה שזה לא יוכל לקרות‪ .‬זה גם מה שעורר לראשונה את חשדותיה‪ :‬למה בעצם‬
‫נערכת השבעה בביתה של מי שממילא התכוונה באותם ימים לעזוב את הבית לבית אחר?‬
‫במהלך אותו ביקור‪ ,‬כשישבו יחד בסלון‪ ,‬העזה זקוטצקי ושאלה את קופר אם עשה משהו‬
‫לג'ני‪" .‬מצד אחד האינסטינקטים שלי אומרים‪ ,‬איך זה קרה פתאום?" תסביר לימים לחוקריה‬
‫מה דחף אותה לשאול את השאלה‪" .‬אישה צעירה‪ ,‬בת ‪ ,46‬בסך הכול בריאה‪ ,‬פתאום‬
‫מתאבדת? דבר שני‪ ,‬הרי ידעתי שמתישהו קודם נתתי לו את החומר‪ ".‬קופר‪ ,‬לדבריה‪ ,‬נשבע‬
‫בילדיו שלא עשה לג'ני דבר‪ .‬הוא סיפר שג'ני נפטרה בחדר השינה‪.‬‬
‫"למה היא ישנה בחדר השינה?" תהתה זקוטצקי שידעה כל הזמן שג'ני ישנה בחדר נפרד‪.‬‬
‫"בגלל שהיא שקעה לאחרונה בדיכאון ובמצב רוח נפשי קשה נתתי לה את החדר שלי‬
‫וישנתי בסלון או בקומה למעלה‪ ",‬ענה קופר‪ ,‬בלי להניד עפעף‪.‬‬
‫לאחר כמה דקות‪ ,‬כשקופר פרש לסידור הבית‪ ,‬נשארה זקוטצקי ביחידות עם בני קופר‪,‬‬
‫הבן הבכור‪ .‬היא החליטה לנצל את ההזדמנות והפנתה אל הבן שאלה ישירה‪" ,‬מה היו‬
‫היחסים בין אבא שלך לג'ני?" בני משך בכתפיו והלך‪ .‬זקוטצקי חשבה שהוא עדיין מוכה‬
‫בהלם מהאסון והחליטה שלא להקשות עליו‪.‬‬
‫אי־ההתאמות שהתגלו בגרסתה של זקוטצקי לא איימו לערער את אמיתותו של גרעין‬
‫הסיפור שלה‪ ,‬אבל חידדו אצל החוקרים את השאלה שהמשיכה כל הזמן לנקר בהם‪ :‬מה‬
‫באמת ידעה ד"ר מריה זקוטצקי על ג'ני ועל יחסיה האמיתיים עם קופר‪ ,‬והאם היה גם לה‬
‫חלק ברצח של ג'ני‪.‬‬
‫זקוטצקי נשאלה למשל כיצד לא הסיקה מסקנות לגבי אופיו של הקשר הזוגי בין קופר‬
‫לבין ג'ני מתוך מה שראתה באלבומי התמונות אליהם נחשפה כשעברה לקיבוץ‪ .‬זקוטצקי‬
‫הסבירה שנתקלה רק בתמונה אחת מטיול משותף של קופר וג'ני בחו"ל‪ ,‬אבל קופר הסביר‬
‫לה שתיכנן לטוס עם ילדיו‪ ,‬וג'ני באופן חד־פעמי התלהבה וביקשה להצטרף לטיול עם‬
‫בנותיה‪ .‬מלבד התמונה היחידה הזאת‪ ,‬טענה זקוטצקי‪ ,‬קופר דאג להציג בפניה רק תמונות‬
‫מהן נעדרה ג'ני‪.‬‬
‫"לא היה לי אחוז אחד של ספק שהוא נאמן רק לי‪ ",‬אמרה זקוטצקי‪" .‬כששאלתי אותו‬
‫למה בעצם היחסים שהיו לו בהתחלה עם ג'ני לא התפתחו לזוגיות‪ ,‬הוא ענה מיד‪' ,‬היא לא‬
‫מושכת אותי‪ '.‬הוא לא מסתכל עליה כמו על אישה‪ .‬זה משפט שעבד עלי‪ .‬אני נשבעת‬
‫בחיים ובבריאות של הילד שלי שלא ידעתי שהוא היה נשוי‪ .‬כל הזמן הוא היה אומר לפני‬
‫ההורים שלי והמשפחה שלי‪ ,‬שאני הכי טובה‪ ,‬שאני פשוט מושלמת‪".‬‬
‫כשחברתה הטובה ביותר של מריה זקוטצקי‪ ,‬סבטלנה קלומל‪ ,‬התבקשה לתאר בחקירתה‬
‫את אופייה של זקוטצקי‪ ,‬היא השיבה שזקוטצקי היא אחת הנשים הנאיביות שיצא לה להכיר‬
‫בחייה וגם מהמבולבלות שבהן‪ .‬כדי להדגים משהו מהתמימות הזו סיפרה קלומל על שעשוע‬
‫שפיתחו החברים‪ :‬הם היו נוהגים להעביר לה בזמן נסיעה במכונית שפופרת של טלפון ישן‬
‫בלי חוטים וגרמו לה בכל פעם להאמין שמישהו אכן התקשר אליה באמצעותו‪ .‬במקרה אחר‬
‫זכרה קלומל איך זקוטצקי המבולבלת שילמה פעמיים על מוצרים אותם קנתה בסופר‪.‬‬
‫"הייתי עוברת לידה לפעמים והמחשבות שלה היו כאילו היא מרחפת איפה שהוא‪ ",‬העידה‬
‫קלומל‪" .‬במקרים כאלה‪ ,‬הייתי אומרת לה 'שלום' ועד שלא הייתי מעירה את תשומת לבה‬
‫היא לא היתה מבחינה בי‪".‬‬
‫במשטרה לא לגמרי השתכנעו מהעדויות שתיארו את תמימותה של זקוטצקי‪ .‬החוקרים‬
‫לא הצליחו להבין למשל את שוויון הנפש בו היא תיארה בעדותה את שיחת הטלפון בה‬
‫בישר לה קופר על מותה של ג'ני‪ .‬הם לא הבינו גם איך כשעברה להתגורר בקיבוץ זמן קצר‬
‫אחרי השבעה‪ ,‬לא הידהדה את סימני השאלה שניקרו בה כשגילתה שבנותיה של ג'ני נשארו‬
‫לגור בבית אחרי מות אמן‪.‬‬
‫גם האופן שבו קנתה כעיוורת את סיפוריו של קופר על עלילותיו בשירותי הביטחון עורר‬
‫את חשדם של החוקרים‪ .‬האם אי פעם ביקשה אינדיקציה אמיתית שהוא עובד שם? ראתה‬
‫תלוש משכורת? על כל השאלות האלה השיבה זקוטצקי בשלילה‪.‬‬
‫פקד בן־אבן נשאלה לימים האם לדעתה זקוטצקי היתה מעורבת בדרך כלשהי במותה של‬
‫ג'ני‪" .‬יש לי חשש כזה‪ ",‬היא ענתה‪ .‬בן־אבן השתכנעה שזקוטצקי לא היתה שותפה לתכנון‬
‫הרצח‪ ,‬אבל שהיא הבינה היטב לאחר מעשה מה באמת קרה‪ ,‬ובחרה לעצום עיניים‪ .‬החוקר‬
‫גיא רוזוליו‪ ,‬שצורף בינתיים לחקירה‪ ,‬היה נחרץ יותר מבן־אבן‪" .‬היא נחקרה על ידינו בחשד‬
‫למעורבות ברצח הזה ובהתאם אפשר להבין מה חשבנו‪ ",‬יאמר לימים‪" .‬זקוטצקי ניסתה‬
‫למזער ולהוציא את עצמה מהתמונה‪ ".‬גם רפ"ק קצב‪ ,‬שהתראיינה לרדיו במהלך החקירה‪,‬‬
‫העלתה תהיות לגבי גרסתה של זקוטצקי‪" .‬אני סברתי שכנגד מריה היה צריך להגיש כתב‬
‫אישום על הריגה‪ ",‬אמרה קצב לימים‪" .‬אמרתי את זה בפה מלא לפרקליטה‪ .‬אני עד היום‬
‫חושבת שמריה לא יכולה להיות עד כדי כך תמימה‪ .‬היא העידה על עצמה כאדם מטומטם‪,‬‬
‫והיא לא מטומטמת‪".‬‬
‫בפרקליטות דנו לעומק בסוגיית האשמה של ד"ר מריה זקוטצקי‪ .‬הדבר אף הונח על‬
‫שולחנו של פרקליט המדינה משה לדור‪ .‬לבסוף הוחלט להגיש נגד זקוטצקי כתב אישום על‬
‫עבירות קלות יחסית של פזיזות‪ ,‬רשלנות‪ ,‬גנבה וניפוק תרופת מרשם ללא מרשם‪ .‬הטיעון‬
‫שניצח הוא שנגד זקוטצקי לא התגבשה תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום על‬
‫הריגה או רצח‪ .‬ייתכן כי גם העובדה שזקוטצקי היתה צפויה לשמש עדה מרכזית במשפט‬
 ‫הרצח המתוכנן נגד קופר שיחקה לטובתה‪.‬‬
‫ימים ספורים אחרי שהודתה שוחררה ד"ר מריה זקוטצקי למעצר בית‪ .‬היה ברור לי שאני‬
‫חייב לפגוש אותה‪ .‬עד אז למדתי על תוכן חקירותיה של זקוטצקי רק מתוך הידיעות‬
‫שהופיעו בעיתונים ובאתרי האינטרנט ומריאיון חדשותי קצר שהעניקה לכתב גיא פלג‬
‫בחדשות ערוץ ‪ .2‬חששתי מתגובתה כשאפנה אליה‪ ,‬אחרי הכול השמים נפלו עליה לא מעט‬
‫בגללי‪ .‬אבל כדרכה של הפרשה הזו גם העניין הזה התגלגל לבסוף בדרך לא צפויה‪.‬‬
‫כמה ימים אחרי שחרורה הוזמנה ד"ר זקוטצקי עם עורך דינה‪ ,‬דוד יפתח‪ ,‬לאולפן תוכנית‬
‫הבוקר של אורלי וילנאי וגיא מרוז בערוץ ‪ .10‬אני הגעתי באותו בוקר להתראיין באותה‬
‫תוכנית בנושא אחר‪ .‬וילנאי‪ ,‬מודעת להזדמנות המיוחדת‪ ,‬ביקשה שאכנס לאולפן‬
‫כשזקוצטקי מתראיינת ואתייחס גם לפרשת קופר‪ .‬כשהגשתי לה יד‪ ,‬השיבה לי זקוטצקי‬
‫בלחיצת יד רפה ומאולצת‪ ,‬אבל אחרי השידור התרככה מעט וסיכמנו להיפגש‪ .‬לא עבר זמן‬
‫רב והגעתי לדירתה בכפר סבא לריאיון ארוך איתה ועם אחיה‪ ,‬מיכאל‪.‬‬
‫בדומה לראיונות עם הנשים האחרות בחייו של קופר גם הפעם רציתי להבין את סוד‬
‫הקסם של קופר על זקוטצקי‪ .‬הפעם ניסיתי גם להעריך במהלך השיחה בינינו את אמינותה‬
‫של המרואיינת‪ .‬לא שכחתי איך היא שיקרה לי בשיחת הטלפון הראשונה שקיימנו עוד לפני‬
‫שידור התחקיר ב"עובדה"‪.‬‬
‫זקוטצקי סיפרה לי באריכות על המעבר לקיבוץ עם בנה מיד אחרי השבעה על ג'ני וכמה‬
‫הופתעה למצוא שם מלבד קופר ובנו גם את בנותיה של ג'ני‪ .‬היא לא הבינה מה הן עוד‬
‫עושות בבית‪ .‬בלילות הראשונים‪ ,‬פירטה‪ ,‬היא לנה על מזרן בסלון‪ ,‬כי קופר הסביר לה שלא‬
‫נעים שתעבור מיד לחדר בו נפטרה ג'ני‪ .‬אבל אחרי שלושה ימים הוא הודיע לה‪" ,‬זהו‪ .‬אני‬
‫בעל הבית פה‪ .‬את יכולה לעבור לחדר השינה‪ ".‬היא היתה במבוכה גדולה כשרינת‪ ,‬הבת‬
‫הבכורה של ג'ני‪ ,‬חקרה אותה האם היא ישנה בחדר של אמה עד כדי כך שפנתה לקופר‬
‫ותהתה לפשר השאלות המוזרות של רינת‪ .‬הוא השיב לה שהבנות רגישות בגלל שאמן‬
‫נפטרה בחדר השינה‪ ,‬אבל אמר שהוא הקובע בבית וזה מה שהחליט‪ .‬זקוטצקי התעקשה‬
‫שלא נוח לה שבנותיה של ג'ני ממשיכות לגור איתם‪" .‬לא באתי לחיות בקומונה‪ ",‬אמרה לו‪.‬‬
‫"אימא שלהן עכשיו נפטרה‪ ",‬הוא ניסה לרצות‪" ,‬אני לא יכול להורות להן בבת אחת‬
‫לעזוב את הבית‪ .‬אל תספרי להן כלום עלייך‪".‬‬
‫"אז איך להציג את עצמי בפניהן‪ ,‬בפני כולם?" תהתה זקוטצקי‪.‬‬
‫"תגידי שאת עוזרת לי בבישולים ובניקיונות‪ ",‬השיב‪.‬‬
‫זקוטצקי‪ ,‬לדבריה‪ ,‬כעסה שעליה לשקר‪ .‬כשהגיע אחיה לאחד הביקורים הוא העז ושאל‬
‫את קופר למה הוא נמנע מלספר שזקוטצקי היא בת זוגו‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬אני צריך לקחת שלט בקיבוץ ולספר לכל אחד שהיא בת הזוג שלי?" השיב קופר‪.‬‬
‫מאוחר יותר הוא הסביר ש"הסידור" נועד בעצם לסייע לו במלחמה שמנהל נגדו קיבוץ‬
‫אייל‪ .‬הוא סיפר לזקוטצקי ולאחיה שההסכם בינו לבין ג'ני לאורך השנים היה שהיא תוצג‬
‫בפני חברי הקיבוץ כאשתו‪ .‬כך יוכל להמשיך לגור בבית גם מבלי להיות חבר קיבוץ‪ .‬היא‬
‫בתמורה‪ ,‬סיפר‪ ,‬זכתה ממנו לפיצוי כספי נדיב שסייע לה בגידול הבנות ובמימון הלימודים‬
‫שלה‪ .‬כעת‪ ,‬כשנפטרה‪ ,‬אם ידעו בקיבוץ שהוא גר עם בת זוג חדשה‪ ,‬ישתמשו בזה כתירוץ‬
‫נוסף לסלקו‪.‬‬
‫האמת‪ ,‬שאל מול חברי הקיבוץ לא נזקקה זקוטצקי להשתמש בסיפור הכיסוי השקרי‬
‫שבנה עבורה קופר ולו פעם אחת‪ .‬בין משפחת קופר ובין אנשי קיבוץ אייל שרר נתק‬
‫מוחלט‪ .‬אחרי השבעה על ג'ני לא הגיע איש מחברי הקיבוץ לבית‪ .‬במשך שלוש שנות‬
‫מגוריה של זקוטצקי בקיבוץ‪ ,‬כך סיפרה לי‪ ,‬איש אפילו לא בירך אותה לשלום‪ .‬היא יצאה‬
‫בבוקר לעבודה‪ ,‬וכששבה מיהרה להיכנס הביתה‪ ,‬שם בילתה בדרך כלל עם קופר עד ליום‬
‫המחרת‪ .‬לדברי זקוטצקי‪ ,‬זמן קצר אחרי שעברה לקיבוץ שאלה את קופר מיהם חבריו והוא‬
‫הסביר לה בכאב שאחרי מותה של ג'ני הפנו לו כולם עורף‪ .‬בשלב מסוים היא הציעה לו‬
‫לעזוב את הקיבוץ המתנכר‪ ,‬אבל קופר התנגד בתוקף לרעיון‪" .‬אני כבר הפסדתי שני בתים‪",‬‬
‫הסביר‪" ,‬אני לא רוצה להפסיד את הבית השלישי‪ ".‬הניתוק מהסביבה תרם‪ ,‬לדברי זקוטצקי‪,‬‬
‫לעיוורונה מול הסיטואציה‪ .‬למעשה איש מלבד אחיה‪ ,‬שהלך גם הוא שבי אחרי קופר‬
‫וסיפוריו‪ ,‬לא היה שם כדי לפקוח את עיניה‪ .‬אפילו שיחת הטלפון שהגיעה אליה באחד‬
‫הימים מוויקטוריה‪ ,‬חברה שעבדה בבית החולים "מאיר"‪ ,‬וסיפרה לה ששמעה במחלקה‬
‫משתי אחיות הגרות בקיבוץ אייל שחושדים שם שהיא‪ ,‬ד"ר זקוטצקי‪ ,‬מעורבת במותה של‬
‫ג'ני‪ ,‬לא פקחה את עיניה‪ .‬כשזקוטצקי סיפרה לקופר על השיחה עם ויקטוריה הוא אמר לה‬
‫מיד שאלה אותן שמועות זדוניות שמפיצים עליו בקיבוץ כחלק מהמלחמה נגדו‪.‬‬
‫"יש לו כוח לשכנע‪ ",‬ניסתה זקוטצקי להסביר מה גרם לה להאמין כך לקופר‪" .‬לא היה לי‬
‫ספק שהוא דובר אמת‪ .‬הכרתי אותו שלוש שנים לפני כן‪ .‬כשאבא שלי היה בתקופה קשה‬
‫בבית החולים הוא ישב כל הזמן עם הבן שלי‪ .‬כשאח שלי היה צריך משהו קופר היה‬
‫מתייצב בתוך עשר דקות‪ .‬בכל רגע‪ ,‬שמח או עצוב‪ ,‬הוא היה לצדי‪ .‬פתאום קרה המוות של‬
‫ג'ני‪ .‬איזו סיבה היתה לי לא להאמין לו? למה פתאום אני צריכה לשאול שאלות? לא היו לי‬
‫שאלות‪".‬‬
‫היא הקפידה לא לשאול שאלות מיותרות גם חודש אחרי שעברה לקיבוץ‪ ,‬כשקופר ביקש‬
‫ממנה להצטרף אליו לביקור אצל עורך דינו‪ ,‬אורי פנטילט‪ ,‬וביקש ממנה לחתום שם על‬
‫הסכם ממון‪ .‬הוא הסביר לה שהסכם כזה נחוץ בגלל סכנת המוות התמידית הכרוכה‬
‫בעבודתו הביטחונית ומחייבת אותו לנהוג בזהירות עם רכושו כדי להבטיח את עתיד ילדיו‪.‬‬
‫"מוסכם ומוצהר כי מגורי האישה בביתו לא יקנו לה כל זכות מכל סוג שהוא בנכס‪ ",‬נכתב‬
‫במסמך‪" ,‬מוסכם שהאישה היא ברת רשות בלבד בביתו ובכל עת הוא רשאי להפסיק את‬
‫מגוריה בהתראה של שלושים יום‪ .‬במקרה של פטירת האיש‪ ,‬תעזוב האישה את ביתו‪.‬‬
‫האישה מוותרת על כל טענה או תביעה או דרישה כלפי האיש בנוגע ליחסיהם המשותפים‬
‫לרבות מזונות ומדור‪".‬‬
‫זקוטצקי סמכה על קופר באופן עיוור‪ .‬היא אפילו לא קראה את סעיפי ההסכם לפני‬
‫שחתמה עליו‪ .‬כמובן שלא היה לה מושג כי יומיים קודם הגיע קופר למשרדו של עו"ד‬
‫פנטילט לחתום על בקשת צו לקיום צוואתה של ג'ני‪ .‬גם עו"ד פנטילט מצדו לא טרח‬
‫לעדכן את זקוטצקי בשינוי הסטטוס המהיר של בן זוגה‪ ,‬אף שלימים במשפטו של קופר‬
‫הודה ש"זה נראה לי מאוד מוזר‪".‬‬
‫"סליחה שנייה‪ ,‬תשמע‪ ,‬אתה לא סתם משרתם של אדונים‪ ",‬התערב השופט רמי אמיר‬
‫בדבריו של פנטילט בעדותו במשפט‪" .‬אתה עורך דין‪ .‬יש לך חובות אתיקה‪ ...‬לא שאלת‬
‫למשל את מריה‪' ,‬תגידי לי‪ ,‬איך אתם ידועים בציבור אם אשתו מתה רק לפני שבועיים?'‪...‬‬
‫ההסכם הזה שנעשה לא תואם את המציאות‪ .‬זה הסכם ידועים בציבור כשהאיש חי באותו‬
‫בית עם אשתו שנפטרה שם לפני שבועיים או שלושה‪ ,‬ואתה יודע גם שזה בית של אותה‬
‫אישה‪ ,‬ואתה יודע שיומיים קודם אתה הגשת בקשה לצו קיום צוואה שלה‪ .‬זאת אומרת‬
‫שהבית עוד לא עבר אליו אפילו‪ ".‬שאלות טובות‪ .‬לעו"ד פנטילט לא היו תשובות טובות‪.‬‬
‫הסכם הממון לא היה המסמך היחידי עליו ביקש קופר מזקוטצקי לחתום‪ .‬כפי שעשה‬
‫בעבר עם ג'ני‪ ,‬הוא הורה לזקוטצקי להגיש תצהיר שקרי לביטוח לאומי‪ ,‬לפיו היא לא בת‬
‫זוגו ולמעשה אין ביניהם שום יחסים רומנטיים‪" .‬הוא אמר שהוא צריך לקבל כסף מביטוח‬
‫לאומי‪ ",‬הסבירה זקוטצקי מדוע הסכימה לחתום‪" .‬לא רציתי לעשות את זה‪ ,‬אבל הוא ממש‬
‫דרש את זה ממני‪".‬‬
‫זקוטצקי הוסיפה וסיפרה שגם לפני חקירת המשטרה הראשונה במשטרת טייבה דאג קופר‬
‫לתדרך אותה‪" .‬הוא אמר לי שאם ישאלו אותי אם נתתי לו משהו )תרופה(‪ ,‬שאשקר שלא‬
‫נתתי שום דבר‪ .‬שאלתי אותו למה אני צריכה לשקר‪ .‬הרגשתי נורא עם זה‪ ,‬אבל הוא אמר‬
‫שאני צריכה לעשות את זה‪ ".‬שוב התעורר אצל מריה זקוטצקי החשד המעיק שאולי בכל‬
‫זאת קופר מנסה להסתיר דבר נורא שעשה עם החומר שנתנה לו‪ ,‬אבל כשהגיע הדו"ח‬
‫הפתולוגי של ג'ני נרגעו חששותיה‪ .‬קופר הצביע בדו"ח על סיבת המוות‪ :‬כשל לבבי‪ .‬הוא‬
‫גם הדגיש והראה לזקוטצקי שבגופתה של ג'ני לא נמצאו דקירות של מזרקים‪.‬‬
‫***‬
‫באחד מימי חודש מרס ‪ 2010‬הודיע שמעון קופר למריה זקוטצקי שבתוכנית "עובדה" עומד‬
‫להתפרסם עליו תחקיר גדול‪ .‬הוא הסביר לה שמדובר בנשק נוסף שמפעיל הקיבוץ נגדו‬
‫במסגרת המלחמה לסילוקו מהבית‪ .‬לימים‪ ,‬כשנפגשתי עם זקוטצקי בביתה‪ ,‬סיפרה לי‬
‫שכשהתקשרתי אליה במסגרת התחקיר היא עמדה עם קופר ברחוב‪ .‬היא לא העבירה את‬
‫השיחה לרמקול‪ ,‬אבל לדבריה קופר עמד קרוב מספיק כדי לשמוע כל מילה‪ ,‬והורה לה‬
‫בתנועות פנטומימה מה לומר ואיך לשקר‪ .‬בסיום השיחה ההיא‪ ,‬כזכור‪ ,‬הודתה זקוטצקי‬
‫באוזני שהחפצים שנערמו בחצר הבית בקיבוץ אייל עוד לפני מותה של ג'ני היו שייכים לה‪.‬‬
‫בריאיון שקיימתי איתה אחרי שחרורה מהמעצר סיפרה לי זקוטצקי שקופר נזף בה אז בכעס‬
‫שלא היתה צריכה להיגרר לשיחה והיתה צריכה לסיים אותה מיד כשנשאלו השאלות‬
‫הראשונות‪.‬‬
‫במהלך כל השבוע שקדם לשידור התוכנית צפתה זקוטצקי בעצבנות בקדימונים‪ .‬היא‬
‫הבינה מהם שיישאלו שאלות קשות גם לגבי מותה של אורית‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר‪.‬‬
‫בזמן שידור התוכנית שוטטה ד"ר זקוטצקי ברגל ברחובות כפר סבא‪ .‬היא נמנעה מלצפות‬
‫בשידור‪ ,‬בעיקר מחשש שגם היא תיחשף בו‪ ,‬ורק ביקשה מאחיה מיכאל שיצפה בתוכנית‬
‫ויעדכן אותה מאוחר יותר מה מידת הנזק‪ .‬כשהגיעו לאוזניה קולות של מכשיר טלוויזיה‬
‫מבית סמוך‪ ,‬התרחקה‪ .‬כשהתוכנית הסתיימה היא מיהרה רועדת לבית אחיה‪.‬‬
‫"ראו אותי בטלוויזיה?" שאלה כמעט בלי לנשום‪.‬‬
‫"שמעו את הקול שלך‪ ,‬אבל טישטשו את הפנים‪ ",‬ענה מיכאל‪ .‬זקוטצקי נרגעה מעט‪.‬‬
‫אחרי זמן קצר הגיע גם קופר‪ ,‬שצפה בתוכנית בביתו בקיבוץ‪ ,‬אל בית האח‪ .‬מיכאל עימת‬
‫אותו עם כמה מהטענות שעלו מהכתבה‪ ,‬ביניהן נישואיו לג'ני אותם הסתיר קופר מזקוטצקי‬
‫ומבני משפחתה‪ .‬קופר חזר על הסבריו הקבועים‪ :‬הוא יצר בפני הקיבוץ את המצג לפיו ג'ני‬
‫והוא נשואים כדי שלא יסולק‪ .‬הקיבוץ‪ ,‬שמאז מותה של ג'ני מחפש דרך להיפטר מקופר‪,‬‬
‫לחץ על מערכת "עובדה" להכין את התחקיר השקרי‪ .‬בעניין שרונה הסביר קופר שבניגוד‬
‫לנאמר בכתבה פגש אותה רק אחרי מותה של אשתו אורית‪ .‬על הכול‪ ,‬כך הבטיח‪ ,‬הוא יכול‬
‫להציג מסמכים‪.‬‬
‫קופר נראה מרוסק וד"ר זקוטצקי ואחיה מצאו את עצמם מלאי רחמים כלפיו‪" .‬הרסו לי‬
‫את החיים‪ ",‬אמר להם‪" .‬עשו ממני רוצח‪ ,‬מפלצת‪ ".‬מיכאל חיבק את קופר בחום וביקש‬
‫ממנו להחזיק מעמד‪ .‬אחר כך התייעצו ביניהם איך נכון להגיב‪.‬‬
‫"אני חייב להילחם בבני זונות האלה‪ ",‬אמר קופר בנחישות‪ .‬מיד אחר כך הפנה מבטו אל‬
‫זקוטצקי‪.‬‬
‫"את איתי בזה?" שאל אותה‪.‬‬
‫"אם אתה רוצה את זה‪ ,‬אני איתך‪ ",‬ענתה לו מיד‪ .‬זקוטצקי ידעה שבשאלה של קופר‬
‫טמונה גם בקשה למימון הוצאות המשפט הכבדות‪ .‬באותם ימים מימנה מכספה את כל‬
‫צרכיו של קופר‪ :‬מהלימודים של בנו באוניברסיטה‪ ,‬ועד לניתוח לקיצור הקיבה שעשה‪.‬‬
‫"תודה לך‪ ",‬אמר לה קופר באחד הלילות כששכבו במיטה‪" .‬אני לא יודע מה הייתי עושה‬
‫בלעדייך‪ .‬תודה לך‪ .‬תודה לך‪".‬‬
‫"תפסיק להגיד תודה‪ ,‬מה זה הדבר הזה?" היסתה אותו זקוטצקי‪" ,‬אני פשוט רוצה לעזור‬
‫לך‪".‬‬
‫"בחיים לא אשכח לך את זה‪ .‬בחיים!" הבטיח קופר‪" ,‬אני אעשה אותך מאושרת‪".‬‬
‫"הורדתי בפניו את הכובע שהוא מתעקש לתבוע גוף גדול כמו ערוץ שתיים‪ ",‬תודה לימים‬
‫זקוטצקי‪" .‬חשבתי שכל הכבוד לו שיש לו כוח‪ .‬הייתי מצפה ממנו שהוא יהיה בשקט‪,‬‬
‫שכולם ישכחו מזה‪ ,‬אבל הוא היה בטוח במה שהוא עושה‪".‬‬
‫אבל מהר מאוד התחלפה אצל זקוטצקי תחושת הנחישות להילחם לצד קופר בדיכאון‬
‫עמוק‪ .‬היא הפסיקה לצאת מהבית למעט לצורך עבודתה בבית החולים‪ .‬כשמישהו בחדר‬
‫הניתוח בו עבדה הזכיר את המילים "טלוויזיה" או "עובדה" היא נתקפה חרדה‪ .‬כדי להתגבר‬
‫החלה ליטול כדורי הרגעה ולשתות אלכוהול בלילות‪.‬‬
‫בתוך כך התדרדר גם המצב הכלכלי בבית‪ .‬זקוטצקי שילמה עשרות אלפי שקלים למימון‬
‫הוצאות המשפט של קופר נגד "עובדה"‪ :‬אגרת בית המשפט‪ ,‬שכר החוקר הפרטי ושכר‬
‫הטרחה של עורך הדין אלי הלם‪ .‬את הכספים שילמה בדרך כלל במזומן‪ .‬קופר‪ ,‬למשל‪ ,‬היה‬
‫מבקש עשרים אלף שקלים‪ .‬מכיוון שסכום המשיכה של זקוטצקי היה מוגבל ל־‪4,000‬‬
‫שקלים ביום‪ ,‬ליווה אותה קופר לסניף הבנק חמישה ימים ברציפות עד שהצטבר הסכום‬
‫המספיק‪.‬‬
‫קופר עצמו כמעט ולא השתכר באותם ימים‪ .‬הוא תירץ את פרישתו מהחיים הביטחוניים‬
‫בכך שהוא "עייף מהסכנות‪ ",‬והחל לעבוד כנהג מונית‪ .‬אבל כשגילה לזקוטצקי שלמעשה‬
‫אין לו רישיון לכך‪ ,‬היא חששה שיסתבך שוב‪ ,‬ודחקה בו להפסיק‪ .‬מיכאל‪ ,‬אחיה של‬
‫זקוטצקי‪ ,‬שהיה מודע לקשיים הכלכליים‪ ,‬שאל שוב ושוב את קופר על כספי הפנסיה‬
‫המגיעים לו ממשרד הביטחון‪ .‬קופר השיב שיבדוק‪ ,‬ולאחר כמה ימים השיב שהנושא‬
‫"בטיפול של עורך דין בקריה‪ ",‬אבל הקפיד להתחמק מהצבת תאריכי יעד לקבלת הכסף‪.‬‬
‫כשזקוטצקי לחצה אותו להשיג עבודה בישר לה קופר יום אחד שקיבל משרה כ"מרצה‬
‫בשדה התעופה‪ ".‬פעם אחת הציג לזקוטצקי סכום מזומן שקיבל לכאורה עבור הרצאה‬
‫שהעביר‪ ,‬אבל אחר כך התלונן כרגיל שמעסיקיו מתחמקים מתשלום‪ .‬ההרצאות התקיימו‬
‫תמיד בשעות הלילה וקופר אף טס להרצות באילת‪ ,‬או לפחות כך סיפר לזקוטצקי‪.‬‬
‫כשהמצב הפך בלתי נסבל‪ ,‬הציע מיכאל לאחותו שתשב עם קופר וביחד יבדקו את חשבון‬
‫ההוצאות המשותף‪ .‬היא הוציאה את פירוט חשבון העובר ושב מהבנק‪ ,‬וגילתה לתדהמתה‬
‫שבמהלך חמישה חודשים הוציאה ‪ 180,000‬שקל מבלי שקנתה לעצמה דבר‪ .‬כשהתיישבה‬
‫לדבר על כך עם קופר ובנו בני‪ ,‬נראו לה השניים מופתעים‪ .‬זקוטצקי חשבה לעצמה שבני‬
‫כנראה טעה לחשוב שאביו הרוויח בעצמו את כל הכספים שהיה מבזבז‪ .‬השיחה המשותפת‬
‫לא השיגה כל פתרון‪.‬‬
‫המריבות בין קופר וזקוטצקי הלכו ותכפו‪" .‬השתנית‪ ",‬נהג קופר להטיח בזקוטצקי‪" ,‬את‬
‫לא כמו שהיית קודם‪ ".‬היא‪ ,‬רצוצה ממשמרות מייגעות אותן לקחה על עצמה בבית החולים‬
‫אסותא כדי לעמוד בהוצאות המכבידות‪ ,‬רתחה מזעם‪ .‬גם החקירות בתחנת משטרת טייבה‬
‫אליהן זומנה‪ ,‬במסגרת חידוש החקירה בעקבות הכתבה‪ ,‬הוסיפו ללחץ ולתסכול‪ .‬זקוטצקי‬
‫ניסתה להסתיר את מצבה הנפשי‪ ,‬אבל אמה הרגישה בשינוי שחל בה‪ .‬כשניסתה לדבר על‬
‫כך עם בנה מיכאל‪ ,‬אחיה של מריה‪ ,‬הוא ביקש מאמו שתימנע מלהתערב‪.‬‬
‫"היו כמה פעמים שבאמת התעצבנתי‪ ,‬רציתי לצאת מהבית והוא לא נתן לי‪ ",‬העידה‬
‫זקוטצקי‪" ,‬הוא החזיק אותי בכוח‪ ,‬לקח את התיק שלי וזרק אותו בפינה‪ .‬אחר כך הוא הרעיף‬
 ‫עלי את המילים שלו‪' :‬אני אוהב אותך‪' ',‬את בשבילי הכול‪' ',‬את פשוט מושלמת‪"'.‬‬
‫באוגוסט ‪ ,2012‬כחודשיים לפני שנעצרה הגיע המשבר ביחסים לשיא‪ .‬זקוטצקי וקופר‬
‫טסו לחופשה באוסטריה שהפכה לריב מתמשך‪ .‬יום לפני שחזרו ארצה היא הודיעה לו שהיא‬
‫לא יכולה יותר‪ .‬לדבריה‪ ,‬קופר הביע מיד חשש מהמצוקה הכלכלית אליה ייקלע אם‬
‫זקוטצקי תיפרד ממנו‪" .‬תוכלי להמשיך לעזור לי?" שאל כמעט בתחינה‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬ענתה לו זקוטצקי‪" .‬הבטחתי לך ואני אעזור לך‪ ".‬אבל קופר וזקוטצקי לא נפרדו‪,‬‬
‫וכעבור חודשיים נעצרו שניהם‪.‬‬
‫ביומיים הראשונים של המעצר זקוטצקי חזרה להרגיש כאילו זה שוב קופר והיא נגד כל‬
‫העולם‪ .‬בפעם הראשונה שראה אותה‪ ,‬בהארכת המעצר הראשונה‪ ,‬הכניס קופר את‬
‫אצבעותיו דרך הרשת שעל החלון ואמר לה בחום‪" ,‬אני מאמין לך‪ ".‬היא נזכרה בדברים‬
‫שלימד אותה בעבר מניסיונו על תרגילי חקירה בהם משתמשת המשטרה‪ ,‬ולכן לא הופתעה‬
‫כשבתא המעצר ניסו מיד שתי עצירות‪" ,‬מאיה" ו"יסמין" לשאוב ממנה מידע מפליל‪.‬‬
‫"אל תיתני לו להפיל את התיק עלייך‪ ",‬ייעצה לה מאיה‪.‬‬
‫זקוטצקי לא התפתתה למלכודת של המדובבת‪" .‬אני לא יודעת על מה אני צריכה לתת‬
‫אינפורמציה‪ ",‬ענתה באדישות‪ ,‬והמשיכה להתעקש על גרסתה‪.‬‬
‫אבל במהלך החקירות‪ ,‬כששקריו של קופר על שירותו הביטחוני ועל כך שניהל רומן‬
‫ממושך מאחורי גבה הלכו והתבהרו‪ ,‬החלה זקוטצקי להתפכח‪ .‬יותר מכול נחרדה מהמחשבה‬
‫שתורשע יחד עם קופר ברצח‪" .‬הבנתי שלא מאמינים לי ושאני אצטרך כנראה לשבת הרבה‬
‫שנים‪ ",‬סיפרה‪" .‬שיכולה להיות טעות‪ .‬שכנראה אני נפלתי ככה שאני צריכה לשבת בבית‬
‫הסוהר‪ ,‬ואני צריכה להתמודד עם זה‪ .‬פחדתי‪ .‬הבנתי באיזה בור אני נמצאת ואיזה טעויות‬
‫עשיתי בשש השנים האלה שהייתי איתו‪".‬‬
‫כשסיימה להעיד בבית המשפט‪ ,‬רגע לפני שהשופטים פיזרו את הישיבה‪ ,‬ביקשה ד"ר‬
‫מריה זקוטצקי את זכות הדיבור בפעם האחרונה‪" .‬רציתי רק להגיד דבר אחד למר קופר‪",‬‬
‫אמרה‪.‬‬
‫"הנאשם‪ ,‬רוצים להגיד לך כאן משהו‪ ",‬ביקש השופט פינקלשטיין למשוך את תשומת לבו‬
‫של קופר שכבר החל לסדר את ניירותיו בדרך החוצה מהאולם‪.‬‬
‫"אין לי שנאה אליך‪ ",‬אמרה ד"ר זקוטצקי בלי להמתין‪ ,‬כשהיא מישירה מבט אל קופר‪,‬‬
‫"אני לא יודעת אפילו איך להסביר את היחס שלי אליך‪ .‬אי אפשר להסביר‪ .‬אני כועסת‬
‫כמובן על עצמי‪ .‬אני אפילו לא שונאת אותך כי אתה לא בנאדם‪ .‬אתה אפילו לא חיה‪ .‬אתה‬
‫אפס‪ .‬זה מה שרציתי להגיד לך‪ .‬שאתה אפס‪ .‬ואני מאחלת לך הרבה בריאות‪ .‬שמור על‬
‫עצמך‪ .‬אני מאחלת לך חיים מאוד ארוכים בכלא‪".‬‬
‫כשסיימה ירדה ד"ר זקוטצקי נסערת מדוכן העדים ומיהרה לעזוב את האולם‪.‬‬
‫בעקבות הודאתה הושעה רישיונה של ד"ר זקוטצקי כרופאה למשך שמונה שנים‪ .‬בלית‬
‫ברירה נאלצה להחליף את משרתה המכניסה והמכובדת בבית החולים בעבודות ניקיון‬
‫בדירות ובחדרי מדרגות בכפר סבא‪ ,‬מחכה שיחלפו השנים הקשות והיא תוכל לשוב‬
‫לעבודתה כרופאה מרדימה‪.‬‬
‫בפגישתנו‪ ,‬אחרי ששוחררה מהמעצר‪ ,‬סיפרה לי על חשבון הנפש שהיא עושה עם עצמה‪.‬‬
‫"אי אפשר לתאר את התחושות שלי במשפט אחד‪ ",‬אמרה בכנות‪" .‬אני כל הזמן מדברת עם‬
‫עצמי ושואלת שאלות שלפעמים קשה לי לענות עליהן‪ .‬אני מאוד כועסת על עצמי על כמה‬
‫הייתי עיוורת‪ .‬עכשיו‪ ,‬אחרי שאני יודעת הכול‪ ,‬קשה לי להאמין שזה קרה לי‪".‬‬
 ‫פרק ‪:15‬‬

‫צל של אמת‬

‫שלושה שופטים שובצו לשבת במשפט הרצח הכפול של שמעון קופר‪ .‬שמו של אחד מהם‪,‬‬
‫ד"ר מנחם פינקלשטיין‪ ,‬סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז‪ ,‬היה מוכר לי היטב‪ .‬ד"ר‬
‫פינקלשטיין שימש כתובע הצבאי הראשי כשנחקרה פרשת אסון צאלים ב'‪ ,‬ולימים‪,‬‬
‫כשכתבתי ספר על הפרשה‪ ,‬ראיינתי אותו באריכות‪ .‬מפגשי העבר המקצועיים ביני‪ ,‬אחד‬
‫מעדי התביעה‪ ,‬לבין השופט פינקלשטיין שעמד בראש ההרכב‪ ,‬לא הוסתרו מצוות ההגנה‬
‫של קופר‪" .‬אני מבקשת להפנות את בית המשפט לעד תביעה ‪ 103‬בכתב האישום‪ ,‬עמרי‬
‫אסנהיים‪ ,‬ועל ההיכרות שיש לאב בית הדין איתו‪ ",‬הצהירה התובעת‪ ,‬עו"ד נאווה טולדנו‬
‫)שהחליפה בינתיים את רונית פוזננסקי שנאלצה לפרוש מהתיק מסיבות אישיות(‪ ,‬באחד‬
‫מדיוני המשפט המקדמיים‪" .‬לנו אין בעיה עם ההרכב‪ ,‬רצינו לוודא שגם לבית המשפט‪".‬‬
‫"איני רואה מניעה לשבת בדין‪ ",‬השיב השופט פינקלשטיין‪" ,‬למיטב זיכרוני סיפר לי מר‬
‫אסנהיים על כתבה שהוא ערך בטלוויזיה לגבי הנושא של מר קופר‪ .‬לא ראיתי את הכתבה‪".‬‬
‫אבל עו"ד דן באומן‪ ,‬סנגורו של קופר‪ ,‬דרש לפסול את השופט‪" .‬אם אשווה את זה‬
‫לתפקידים במשטרה‪ ,‬אני חושב שאסנהיים דומה לראש צח"מ‪ ",‬טען‪" ,‬מבחינת הנאשם הרי‬
‫שהוא לשיטתו קורבן של מסע צלב של מערכת 'עובדה' ואסנהיים‪".‬‬
‫שני השופטים הנוספים בהרכב‪ ,‬רמי אמיר וליאורה ברודי‪ ,‬התייצבו לימינו של השופט‬
‫פינקלשטיין‪ ,‬והדפו את טענות הסנגור‪" .‬אחרי שבחנו בקפידה הראויה את טענות ההגנה‪",‬‬
‫קבעו‪" ,‬לא מצאנו כל הצדקה לפסילת שופט‪ ,‬גם לא מחמת מראית פני הצדק‪".‬‬
‫החלטת השופטים לא עירערה את הקו בו דבק קופר לאורך שלוש שנות משפט הרצח‪:‬‬
‫שוב ושוב חזר על הטענה שנפל קורבן למזימה של התוכנית "עובדה" שאומצה במלואה על‬
‫ידי המשטרה והפרקליטות‪ .‬אותי הוא ראה מחולל הקנוניה המרכזי‪ .‬במהלך המשפט נהג‬
‫לנעוץ בי דרך קבע מבטי שטנה ולכנות אותי "ליצן"‪" ,‬הדבר הזה שיושב פה"‪" ,‬השקרן"‪,‬‬
‫"שרלוק הולמס" ובלעג גם "ראש הצח"מ"‪.‬‬
‫"לולא הסיפור ההזוי שלהם‪ ,‬בימוי של סרט אימה והפקה של תסריט מדע בדיוני‪ ,‬לא‬
‫הייתי פה‪ ",‬האשים באחת מאותן פעמים‪ ,‬ואז הצביע עלי‪" :‬יושב פה אדם שכל מטרתו‬
‫להציל את הישבן שלו‪ ,‬והוא הלך ושיכנע אנשים בתזה המופרכת הזאת‪".‬‬
‫"אתה לא יכול לדבר בצורה כזאת בבית המשפט‪ ",‬קטעה אותו השופטת ברודי‪.‬‬
‫גם השופט פינקלשטיין איבד את הסבלנות‪" .‬כאן זה לא בית מרזח‪ .‬תפסיק לדבר על‬
‫ישבנים‪ ,‬ותכבד אנשים‪ .‬יש לך טענות נגד כל העולם‪".‬‬
‫"אתה מתעקש לא להשיב לשאלות‪ ",‬הדגיש גם השופט אמיר‪" ,‬ואתה גם מתעקש לברוח‬
‫הצידה ולפרושֹ את כל טענותיך נגד כל העולם‪ :‬נגד 'עובדה'‪ ,‬נגד שוטרים‪ ,‬נגד שופטים‪ ,‬נגד‬
‫פרקליטים ונגד כולם‪ .‬אי אפשר‪".‬‬
‫"אם כבוד השופט היה יודע מה אנחנו עברנו‪ ,‬ולו במעט‪ ",‬השיב קופר "ואני בטוח שאתה‬
‫לא יודע‪ ,‬היית מבין מאיפה כל הכעס והתסכול שלי נובעים‪".‬‬
‫התנהלות ה"אני נגד שאר העולם" של קופר לא פסחה גם על עורכי דינו שפרשו‪ ,‬כל אחד‬
‫בתורו‪ ,‬בעקבות חילוקי דעות קשים עם הלקוח‪ ,‬קופר‪ .‬לא פחות מארבעה צוותי הגנה החליף‬
‫קופר במהלך החקירה והמשפט‪ .‬עו"ד משה מרוז הוחלף על ידי עו"ד אלון רפפורט‬
‫מהסנגוריה הציבורית‪ ,‬שהוחלף על ידי עו"ד איתי הרמלין‪ ,‬שהוחלף על ידי עורכי הדין דן‬
‫באומן ואיתי בר־עוז‪ .‬גם האחרונים ביקשו שבועיים בלבד אחרי שמונו להשתחרר מהייצוג‪.‬‬
‫"אנחנו נתקלים בבעיה של חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם‪ ",‬הסבירו לשופטים‪" ,‬כשאנחנו‬
‫מגיעים לבית המעצר הוא מסרב לצאת מהתא‪ ".‬הסנגורים דיווחו כי גם כשהובל קופר על‬
‫ידי סוהר לפגישה עמם‪ ,‬הוא "המהם והנהן ולא ניתן היה לשוחח עמו‪".‬‬
‫"יכול להיות שזה מעמיד את הנאשם באור לא חיובי כרגע‪ ,‬אבל הגענו למצב שאיננו‬
‫יכולים להמשיך בניהול המשפט ללא התקשורת הנכונה עם הנאשם‪ ",‬סיכם עו"ד באומן‬
‫בתסכול‪.‬‬
‫השופטים נראו אובדי עצות‪ .‬הבדיקות הפסיכיאטריות אותן עבר קופר עוד לפני המשפט‬
‫והשלמה נוספת שנערכה לבקשתו במהלכו העלו כי על אף ניסיונות ההתחזות שלו‪ ,‬הוא‬
‫כשיר לחלוטין לעמוד למשפט‪ .‬השופטים שלחו את קופר וסנגוריו להתפייס מחוץ לאולם‪.‬‬
‫כשחזרו‪ ,‬הודיעו עורכי הדין שבעצה אחת עם קופר הוחלט לפתוח דף חדש‪ .‬אבל עוד כמה‬
‫פעמים במהלך המשפט הגיעו היחסים אל סף פיצוץ ואף להצהרה של קופר כי איבד אמון‬
‫בעורכי דינו‪ .‬עו"ד באומן הודיע שאם זה המצב הסנגוריה הציבורית לא תוכל להמשיך‬
‫ולייצג את קופר‪ ,‬ושוב‪ ,‬בעצת השופטים‪ ,‬נסוג קופר מטענותיו‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬לתובעת‪ ,‬נאוה טולדנו‪ ,‬היו צרות משלה‪" .‬מדובר כבודכם בתיק לא פשוט‪ ",‬הודתה‬
‫כבר בנאום הפתיחה‪" .‬זה תיק ראייתי מורכב‪ ,‬מרתק אם יורשה לי לומר‪ ,‬וצריך לעשות את‬
‫המסע הארוך במלואו על מנת להתבונן בסופו בתמונה המתקבלת‪ ".‬טולדנו ידעה היטב על‬
‫מה היא מדברת‪ .‬עוד לפני הגשת כתב האישום התלבטו ממושכות בפרקליטות האם‬
‫להסתפק בכתב אישום על רצח ג'ני מלמד‪ ,‬רעייתו השלישית של קופר‪ ,‬או להוסיף גם סעיף‬
‫אישום על רצח אורית דורון‪ ,‬האישה הראשונה‪ .‬בניגוד למקרה של ג'ני שם התבסס האישום‬
‫על עדותה של ד"ר מריה זקוטצקי‪ ,‬אצל אורית לא היתה שום עדות חותכת שתצביע על‬
‫השיטה בה ביצע קופר לכאורה את הרצח‪ .‬כל הראיות החזקות היו נסיבתיות בלבד‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬הוחלט בתחילה להאשים את קופר ברצח ג'ני בלבד‪ ,‬אבל לכלול בכתב האישום‬
‫גם את סיפורה של אורית כדי להצביע על נסיבות חייו של קופר ושיטת הפעולה שלו‪ .‬אלא‬
‫שדווקא סנגוריו של קופר התנגדו לפתרון‪ .‬הם טענו שלא ניתן להוסיף סתם כך לכתב‬
‫האישום את סיפורה של אורית מבלי שאפשר לבסס חשד למעורבות של קופר במותה‪.‬‬
‫אחרי דיונים ארוכים והשלמת חקירה קצרה החליטו בפרקליטות לתקן את כתב האישום‪.‬‬
‫אלא שבניגוד לבקשת סנגוריו של קופר‪ ,‬התובעת טולדנו לא השמיטה את סיפורה של‬
‫אורית אלא הוסיפה באומץ אישום גם ברצח אורית‪ .‬בכתב האישום המתוקן נכתב כי‬
‫"בלילה שבין ה־‪ 17.1.1994‬ל־‪ 18.1.1994‬לן הנאשם בביתה של אורית‪ .‬במהלך הלילה‬
‫המית הנאשם את אורית בדרך שאינה מותירה סימן בגופה‪ .‬בבוקר ה־‪ 18.1.1994‬פיזר‬
‫הנאשם כדורים שונים לצדה של אורית על מנת ליצור מצג שווא לפיו היא נטלה את חייה‬
‫בידיה‪".‬‬
‫התובעת טולדנו בחרה לזמן את עדי התביעה בסדר כזה שיפרוש את מסכת חייו של קופר‬
‫באופן כרונולוגי ככל הניתן‪ .‬בקצה בימת השופטים הציבה קרטון ענק‪ ,‬עליו הודפס ציר חייו‬
‫של קופר מסומן בנקודות ציון חשובות‪.‬‬
‫סיפורה של האישה הראשונה‪ ,‬אורית דורון‪ ,‬פתח את מסכת העדויות‪ .‬הוריה‪ ,‬דב ודבורה‪,‬‬
‫העידו‪ ,‬כפי שעשו בעבר בפנינו‪ ,‬בחשש גדול ובזהירות רבה‪" .‬אני משוכנע‪ ,‬וגם אשתי‪ ,‬שהוא‬
‫לא פגע בה לרעה‪ ",‬אמר דב‪" .‬הוא לא היה אלים‪ .‬היא מעולם לא התלוננה על כך שהוא נהג‬
‫כלפיה באלימות כלשהי‪".‬‬
‫"אני מרחמת עליו‪ ",‬הודתה דבורה דורון‪.‬‬
‫"את לא כועסת עליו?" שאל הסנגור בר־עוז‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיבה האם‪.‬‬
‫ד'‪ ,‬אחיה של אורית‪ ,‬הסביר לשופטים את גישת הוריו‪" .‬הם פחדו שאם הם יתחילו לעורר‬
‫את זה הוא )קופר( לא ייתן להם לראות את הילדים‪ .‬הם רצו להשאיר את פני המים שקטים‬
‫ככל האפשר‪".‬‬
‫"לכן העניין הזה נרדם באיזשהו מקום‪ ",‬השלימה אותו השופטת ברודי‪" .‬כל אחד נשאר‬
‫עם התחושות‪"...‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר האח‪.‬‬
‫"אבל תראה‪ ,‬פני המים לא שקטים כבר מ־‪ ",2010‬התערב הסנגור בר־עוז מכוון לכתבה‬
‫ב"עובדה"‪" ,‬היתה כבר אז איזו רעידה‪ ,‬תיבת הפנדורה נפתחה‪"...‬‬
‫"נכון‪ ,‬אבל זה לא היה בידיים שלנו‪ ",‬הסביר ד'‪.‬‬
‫גם עדותו של האח לא הועילה להוכחת רצח אורית‪ ,‬אולי אפילו להפך‪ .‬השופט אמיר‬
‫התרשם שד' מספק השערות לא מבוססות על התנהלותו של קופר לפני ואחרי מותה של‬
‫אורית‪ ,‬המספיקות אולי כהתייחסויות סובייקטיביות בכתבת טלוויזיה‪ ,‬אבל לא כהוכחות‬
‫במשפט פלילי‪ .‬עו"ד טולדנו הבינה גם היא שאלו לא עדויות שעליהן תוכל לבסס הרשעה‬
‫ברצח‪" .‬בואו נשכח‪ ,‬אולי ננסה ממש להתאמץ לשכוח מהעדות הזאת‪ ",‬אמרה בחיוך‬
 ‫לשופטים כשד' סיים‪.‬‬
‫כדי לשכנע את בית המשפט במקבץ הנסיבות המוזר סביב רצח אורית‪ ,‬הבינה עו"ד‬
‫טולדנו‪ ,‬היא תזדקק לפני הכול לשני העדים שהיו בבית בזמן המוות‪ :‬שמעון קופר בעצמו‪,‬‬
‫ועוד לפני כן‪ ,‬בנו הבכור‪ ,‬בני‪.‬‬
‫***‬
‫מאז המעצר של שמעון קופר הפגינו בניו‪ ,‬בני )בן ‪ 26‬בזמן המעצר( ואחיו הצעיר עדי )‪,(22‬‬
‫תמיכה מוחלטת באביהם‪ .‬עדי אף התראיין בכמה מקומות והביע ביטחון בלתי מסויג‬
‫בחפותו של אביו‪ .‬יחסם של האחים לחקירות המשטרה ולפניות הפרקליטות היה בהתאם‪.‬‬
‫"אחרי ההתנהלות שחוויתי מצד המשטרה וגם מהצד שלכם לא התעניינתי לפגוש אתכם‬
‫לפני מתן העדות‪ ",‬הסביר בני קופר לתובעת טולדנו בפתיחת עדותו‪" .‬כל פעם שרציתי‬
‫לדבר עם אבא לא יכולתי‪ .‬אין לנו עם מי לדבר‪ .‬אף אחד לא יוצר איתנו קשר‪ .‬אנחנו לבד‬
‫בהכול‪".‬‬
‫"מיוחסים לאביך שני אישומים ברצח‪ :‬של אימא שלך והרצח של ג'ני‪ ",‬הבהירה לו עו"ד‬
‫טולדנו‪" ,‬ובמובן הזה אתה עכשיו בצד שאמור לסייע לתביעה להרשיע את אבא‪".‬‬
‫"זה מבחינתי עניין של מי רשם אותי קודם כעד‪ ",‬התייחס בני בקור רוח לדילמה האנושית‬
‫אליה נקלע‪" .‬אני לא רואה את זה כקונפליקט אידיאולוגי‪".‬‬
‫"ובאופן מהותי מה התחושה שלך ביחס לכתב האישום נגד אביך?"‬
‫"זה פתח הרבה דברים שלא דיברנו עליהם בבית‪ .‬אף פעם לא דיברנו על איך אימא‬
‫נפטרה‪ ,‬זה דברים שהייתי צריך להתמודד איתם‪".‬‬
‫"אתה מאוד אוהב את אבא‪".‬‬
‫"כן‪ .‬אני מעריך את כל מה שהוא עשה בשבילי‪ ...‬היו דברים שהוא עשה בשבילי שילדים‬
‫אחרים בכלל לא קלטו שאבא אמור לעשות‪ ...‬בכל פעם שהייתי צריך משהו הוא הגיע‬
‫ועשה‪".‬‬
‫"ועד היום נפשך קשורה בנפשו בעצם‪ ",‬ניסה השופט פינקלשטיין להבין‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר בני‪.‬‬
‫"ואין שום דבר שלא תעשה למענו‪ ",‬הוסיפה עו"ד טולדנו‪.‬‬
‫בני השיב בחיוב‪ .‬מיד אחר כך החל לתת את גרסתו‪.‬‬
‫הוא היה כזכור בן שמונה כשאמו אורית מתה‪ .‬אחיו‪ ,‬עדי‪ ,‬היה בן ארבע וחצי בלבד‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬כל השנים ידע שאמו נפטרה מסרטן השד‪" .‬אמרו לי שהיא היתה חולה‪ ",‬סיפר‪.‬‬
‫"שהיה מאוחר מדי לטפל‪ ,‬וזהו‪ ".‬רק בעקבות התחקיר ב"עובדה" נאלץ אביו לגלות לו כי‬
‫למעשה אמו התאבדה‪.‬‬
‫"מה הוא סיפר לך?" שאלה עו"ד טולדנו‪" .‬למה אימא התאבדה?"‬
‫"הוא לא סיפר‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
 ‫"לא שאלת?"‬
‫"שאלתי‪ .‬הוא לא רצה לדבר על זה‪ ...‬הוא אף פעם לא היה מוכן לדבר על אימא‪".‬‬
‫עו"ד טולדנו ביקשה מבני שישחזר את בוקר מותה של אמו‪.‬‬
‫"קמנו בבוקר )עדי ואני(‪ ",‬סיפר בני‪" .‬התארגנו כרגיל‪ ,‬יצאנו לסלון‪ ,‬אבא נתן לנו את‬
‫הסנדוויצ'ים‪ ,‬שזה היה נדיר כי בדרך כלל אבא הולך לעבודה מוקדם‪ .‬אימא היתה על‬
‫הספה‪ .‬הוא אמר‪' ,‬היא עייפה'‪ .‬לקחתי את עדי לגן‪".‬‬
‫"מי העיר אתכם?" שאלה עו"ד טולדנו‪.‬‬
‫"אבא‪".‬‬
‫"אני מבינה‪ .‬הבית בנוי ככה שכדי להגיע מהחדרים לכניסה צריך לעבור דרך הסלון?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אז ראית את אימא שוכבת‪".‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"נשקת לה לשלום? עשית משהו?"‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ .‬היא ישנה‪ .‬לא רציתי להפריע‪".‬‬
‫"היא בדרך כלל ישנה בסלון?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"התפלאת שאימא ישנה בסלון?"‬
‫"אני יודע?! לא במיוחד‪".‬‬
‫עו"ד טולדנו ניסתה להבין אם בני הבחין בכדורים הרבים שנמצאו מאוחר יותר פזורים‬
‫סביב אמו‪" .‬ראית משהו סביבה?" שאלה‪.‬‬
‫"לא יודע‪ .‬אני לא זוכר‪".‬‬
‫"משהו על השולחנות? משהו בידה?"‬
‫"לא‪ .‬לא יודע‪ .‬לא בחנתי את הבית‪ .‬לא זוכר שראיתי משהו‪".‬‬
‫עדותו של בני סתרה לחלוטין את מה שסיפר אביו‪ ,‬שמעון קופר‪ ,‬בשיחת הרקע שערכנו‬
‫איתו לקראת שידור התחקיר ב"עובדה"‪ .‬קופר סיפר לנו אז שבני הוא מי שמצא את אורית‬
‫כשהיא ללא רוח חיים‪.‬‬
‫עו"ד טולדנו עימתה את בני קופר עם גרסת אביו‪" .‬לא אני מצאתי אותה‪ ",‬התגונן הבן‪,‬‬
‫"אני בחיים שלי לא שמעתי את הגרסה הזאת‪".‬‬
‫"היום בפעם הראשונה שמעת שאבא שלך אומר שאתה מצאת אותה?" שאל בפליאה‬
‫השופט אמיר‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
‫"זו פעם ראשונה שאתה שומע את זה בחיים‪ ",‬חזר השופט אמיר‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אתה נחקרת על זה במשפט של 'עובדה'‪ ",‬הטיח בו השופט‪" ,‬זה לא נכון שזו פעם‬
 ‫ראשונה‪".‬‬
‫"לא זכרתי את זה‪ ",‬השיב בני בשקט‪.‬‬
‫"אתה נתת גם תשובה שונה מהתשובה שנתת עכשיו‪ ",‬המשיך השופט‪ ,‬וציטט מעדותו של‬
‫בני קופר במשפט הדיבה‪'" :‬אני אולי הראשון שהגיע לסלון בבוקר‪ ,‬אני לא יודע‪ ...‬הדבר‬
‫הראשון ש)עשיתי כש(ראיתי את אמא שלי על הספה זה לבדוק דופק או אם היא בחיים‪"'.‬‬
‫"מה? מה? מה?" נדרך השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"ככה כתוב‪ ",‬אישר השופט אמיר‪.‬‬
‫השופט פינקלשטיין פנה לבני‪" .‬יוצא מזה שאתה הראשון שהלכת לבדוק את הדופק של‬
‫אימא‪ .‬אולי בגלל ששמה )במשפט נגד 'עובדה'( כל כך רצית להגן על אבא‪ ,‬והם אמרו לך‬
‫שאבא אומר את זה אז אמרת 'אם אבא שלי אומר אז זה נכון'?"‬
‫"יכול להיות‪ ",‬השיב בני במבוכה‪" ,‬אני לא זוכר‪".‬‬
‫"זאת אומרת שכשאתה מעיד אין שום משמעות למה שאתה מעיד‪ ",‬זעם השופט אמיר‪.‬‬
‫"שמע‪ ,‬אתה העדת לשופטת‪ .‬זה לא סתם‪ ,‬זה מיוזמתך‪ .‬אתה אומר לשופטת בעדות שאתה‬
‫מוזהר לומר בה אמת‪ ,‬דבר פיקטיבי לחלוטין‪ ...‬אי אפשר לדעת מתי אתה אומר אמת‪ ...‬מה‬
‫עושים עם זה? זה הדבר הכי קריטי מכל הדברים שהיו עד עכשיו במשפט‪".‬‬
‫"אם אתה שואל כרגע מה אני חושב‪ ",‬אמר השופט פינקלשטיין‪" ,‬אומר לך בכנות‪ :‬אני‬
‫חושב שאתה הלכת לבית ספר ולא ראית את אימא מתה‪".‬‬
‫כשבני הינהן בהסכמה התערבה התובעת עו"ד טולדנו‪ .‬היא הזכירה לשופטים כי ד"ר‬
‫מריה זקוטצקי העידה שבני קופר סיפר לה פעם שכשניגש לאמו המתה‪" ,‬היא עוד היתה‬
‫חמה‪".‬‬
‫"אני לא זוכר אם דיברתי איתה )עם ד"ר זקוטצקי( על זה‪ ",‬הגיב בני‪" .‬אני לא זוכר שאי‬
‫פעם אמרתי לה שהיא חמה‪ .‬אני בטח שלא בדקתי את אימא באותו בוקר‪".‬‬
‫עו"ד טולדנו פנתה לשופטים‪" .‬הוא מרקד על המעגל הזה של הגרסאות וחוזר לאותה‬
‫נקודת התחלה כל פעם‪ ,‬ואנחנו לא יודעים איפה אנחנו‪ ...‬אני מבינה את העניין‪ ,‬ברור לי מה‬
‫עומד מאחורי זה‪ .‬אני רק אומרת לו‪ :‬בוא תספר סוף־סוף את האמת‪ ...‬אני לגמרי משוכנעת‬
‫שאתה יודע יותר ממה שאתה מספר לנו כאן‪ ,‬וכשתחליט לספר נשמח לשמוע‪".‬‬
‫"רק שתדע מה שאנחנו חושבים לעצמנו‪ ",‬אמר השופט פינקלשטיין לבני‪" .‬יש כאן הרבה‬
‫דברים שהם באמת מוזרים‪ ...‬התשובה שלך היא 'זה אבא שלי‪ ,‬זה כל מה שיש לי' ויכול‬
‫להיות שזה באמת מפתח להרבה דברים שהיו כאן‪".‬‬
‫***‬
‫כמה חודשים אחרי עדותו של בני התייצב אביו‪ ,‬שמעון קופר‪ ,‬למסור את עדותו באשר‬
‫לנסיבות מותה של רעייתו הראשונה אורית‪ .‬כמעט בכל משפט הקפיד לכנות את אשתו‬
‫הראשונה "אוריתי"‪ ,‬והדגיש שוב ושוב עד כמה הוא רואה בה את אהבת חייו‪ .‬אבל ככל‬
 ‫שהתפתחה עדותו על ליל המוות‪ ,‬הלך קופר והסתבך בגרסאותיו‪.‬‬
‫קופר סיפר שב־‪ 17‬בינואר ‪ ,1994‬ליל מותה של אורית‪ ,‬שודרה בטלוויזיה הטלנובלה‬
‫החביבה עליה "תחרה" ולכן העדיפה לישון על הספה שבסלון הבית‪ .‬הוא הרחיב וסיפר‬
‫שפעמים רבות נהגו הוא ואשתו לישון בחדרים נפרדים‪ ,‬אבל בדרך כלל הוא היה פורש‬
‫לסלון‪ ,‬ומשאיר אותה בחדר השינה‪.‬‬
‫"מה הסיבה לפיצול הזה?" תהה הסנגור באומן‪.‬‬
‫"אני שנים סבלתי מעודף משקל‪ ",‬הסביר קופר‪" .‬הייתי נוחר ברמות שקשה להעלות על‬
‫הדעת‪".‬‬
‫הוא המשיך וסיפר שבדרך כלל נהג לצאת בשעת בוקר מוקדמת לעבודה‪ ,‬ואורית היתה‬
‫קמה ומכינה את הילדים לבית הספר ולגן‪" .‬ממה שאני זוכר באותו בוקר‪ ",‬סיפר‪" ,‬השעון‬
‫המעורר‪ ,‬שבדרך כלל מעיר את אוריתי שלי זיכרונה לברכה‪ ,‬העיר אותי‪ ...‬אז אני לא יודע‬
‫אם לקרוא לזה בלבול או לא בלבול‪ ,‬רצתי לחדר של הילדים שזה בעצם משהו כמו שני‬
‫מטרים‪ ,‬ראיתי שהילדים בבית‪ ,‬צעקתי לבני ולעדי להתעורר‪ ,‬בני עד כמה שאני זוכר עזר‬
‫לעדי להתלבש ורצתי לסלון‪".‬‬
‫"הריצה היתה כי התעוררת מאוחר?" ביקש השופט פינקלשטיין להבין‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר קופר‪" ,‬לפעמים היו מצבים שאני מאבד תחושת זמן בגלל שהעבודה שלי‬
‫היתה פעם ביום ופעם בלילה‪ .‬בעצם רצתי לראות אם זה לא שבת‪ ,‬כי היו מקרים שהייתי‬
‫מתעורר בשבת ורץ להכין את עצמי לעבודה‪ ...‬רצתי למטבח אבל לפני באתי לסלון‪ ,‬ואני‬
‫חושב שאו שנתתי דחיפה )לאורית( או שלא נתתי דחיפה‪ ,‬ואני לא זוכר את המילה‬
‫)שאמרתי( לה 'קומי פדלאה‪ ',‬או משהו כזה‪' ,‬כבר מאוחר‪ ',‬וישר טסתי למטבח להכין‬
‫לילדים סנדוויצ'ים לבית ספר ולגן‪ ,‬כשאני צועק לה מהמטבח‪' :‬תקומי‪ ,‬תקומי‪ ,‬כבר מאוחר‪,‬‬
‫אני כבר מאחר לעבודה‪ '.‬משהו כזה‪ .‬אל תתפוס אותי במילה‪ ...‬לא חיכיתי לתגובה‪ ,‬המשכתי‬
‫עם האוכל לילדים‪ .‬בני הגיע עם עדי‪ ...‬ואז אמרתי לו‪' ,‬לך תעיר את אימא‪ ',‬או 'לך תראה‬
‫מה עם אימא‪ ',‬והוא אמר לי‪' ,‬אימא לא רוצה לקום‪ '.‬הבנתי שהיא אמרה לו‪' ,‬אני עייפה‪ '.‬זו‬
‫התחושה שעלתה לי לראש‪ .‬הכנתי להם סנדוויצ'ים‪ ,‬נתתי להם‪ ,‬יצאתי מהמטבח‪ ,‬והם כבר‬
‫עמדו בפתח עם התיקים‪ .‬ראיתי שהיא )אורית( נמצאת באותה תנוחה‪ ...‬וייקח זמן עד שהיא‬
‫תקום ועד שאני אצא‪ ,‬אז ביקשתי מבני לקחת את עדי לגן וללכת‪".‬‬
‫"היא מבחינתך חיה‪ ",‬ביקש השופט פינקלשטיין לוודא‪" ,‬לא עלתה לך לראש מחשבה‬
‫שהיא מתה‪".‬‬
‫"ממש לא‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"הסתכלת סביב? ראית דברים? לא ראית דברים?" שאל הסנגור באומן‪ ,‬מכוון להימצאותם‬
‫של הכדורים ליד הספה‪.‬‬
‫"לא‪ ...‬אני לא ראיתי דברים‪ ",‬התחיל קופר ואז התחמק‪" ,‬התחושה שלי היתה פתאום של‬
‫נפילה‪ ...‬לא יודע איך לתאר את זה‪ .‬בלב פתאום הכול נחת‪ ,‬הכול נפל‪ ,‬כאילו שאיבדתי‬
‫תחושה‪ ,‬שאין לי על מה לעמוד על הרצפה‪ ...‬חיפשתי את הטלפון‪ ,‬ואני חושב שהתקשרתי‬
‫בטעות למישהו שלא הייתי צריך להתקשר‪ .‬למכבי אש או השד יודע לאן‪ ...‬ואחרי זה‬
‫התקשרתי למד"א ואחרי זה להורים‪ .‬דב ענה לי‪ ,‬דבורה לא היתה בבית‪ .‬אני חושב שאמרתי‬
‫שאורית לא מרגישה טוב או משהו‪ ...‬למד"א נראה לי שלקח יובל להגיע‪ ...‬דב אפילו הספיק‬
‫להגיע‪ .‬נסיעה של דב מהבית שלנו זה משהו כמו עשר דקות‪".‬‬
‫כשהסנגור באומן סיים את חקירתו התייצבה במקומו התובעת‪ ,‬עו"ד רחל אבישר‪,‬‬
‫שהחליפה את עו"ד טולדנו שיצאה בינתיים לחופשת לידה‪" .‬הסיטואציה היא כזאת שאתה‬
‫ניסית להעיר את אורית מספר פעמים‪ ",‬פתחה ואמרה לקופר‪" ,‬גם במגע‪ ,‬גם בקריאות‪ ,‬גם‬
‫מקרוב‪ ,‬גם מהמטבח‪ .‬אתה שולח את הבן והיא לא קמה‪ ,‬וכל התהליך הזה אני יכולה להניח‪,‬‬
‫נמשך לפחות רבע שעה אם עשיתם את זה במהירות שיא‪ ...‬סיפרת לנו שהיו לך חששות‬
‫לגבי האפשרות שאורית תיקח את חייה בידיה‪ ,‬תתאבד‪ ...‬ואני שואלת אותך האם בכל הזמן‬
‫הזה שחלף שאורית לא זזה משם ולא קמה למרות שאתה קורא לה‪ ,‬למרות שהבן בא להעיר‬
‫אותה‪ ,‬לא נדלקה לך איזו נורה אדומה שאולי משהו קרה לה?"‬
‫"באותו רגע לא חששתי משום דבר‪ ",‬ענה קופר‪" .‬זו לא פעם ראשונה שאוריתי לא קמה‬
‫משינה‪ ...‬הסיטואציה שאני מעיר את הילדים ומכין להם אוכל לא היתה חריגה‪ ...‬לפעמים‬
‫היא היתה אומרת לי‪' ,‬אין לי חשק' או 'אין לי כוח'‪ ...‬או שהיתה מסתובבת‪".‬‬
‫"כשראית אותה על הספה‪ ,‬בהתחשב בזה שחששת שהיא עלולה להתאבד‪ ,‬הבנת במקום‬
‫שזה בעצם מה שקרה?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"מה חשבת שקרה?"‬
‫"הייתי מבולבל מאוד‪ ...‬לא חשבתי על שום דבר ספציפי‪ .‬הייתי חסר אונים‪ ,‬ולא ידעתי מה‬
‫עושים קודם‪".‬‬
‫מאוחר יותר ישנה לפתע קופר את גרסתו‪" .‬לא רציתי שהילדים ייגשו אליה‪ ",‬הסביר‪.‬‬
‫"אחרי שבני אמר לי מה שאמר לי לא נתתי יותר לעדי ולבני להתקרב‪ .‬שלחתי אותם כמה‬
‫שיותר מהר מהבית על מנת שאוכל לגשת אליה‪".‬‬
‫"את זה אנחנו שומעים בפעם הראשונה‪ ",‬התפלאה התובעת אבישר‪" .‬זה מה שהיה?"‬
‫"לא יודע‪ .‬אני מנסה לשער שזה מה שהיה‪".‬‬
‫"מר קופר‪ ,‬העובדה מתי ידעת שאורית מתה‪ ,‬לפני או אחרי שהילדים יצאו מהבית‪ ,‬תיחרט‬
‫בזיכרונך לנצח‪ .‬זה משהו שאתה חייב לזכור‪ .‬אז עכשיו בוא תנסה להתחייב על גרסה‪".‬‬
‫"אני לא יכול‪ ...‬אדם שעובר טראומה בחיים לא זוכר כל דבר‪ .‬לפעמים יש לו‬
‫בלק־אאוט‪".‬‬
‫קופר נשאל מה עשה כשהילדים יצאו מהבית‪ ,‬והוא הבין שאורית לא בסדר‪.‬‬
‫"אני ניגש אליה ומטלטל אותה‪ ",‬ענה‪" ,‬לא יכולתי להפוך אותה‪ .‬היא ישנה על הצד עם‬
‫הגב אלי‪ ...‬טילטלתי אותה‪ .‬לא היתה תגובה‪".‬‬
‫"ואם אימא של אורית זוכרת שהידיים שלה היו מונחות מתחת ללחי כמו תנוחה של‬
‫שינה‪ ,‬זה יכול להיות?" שאלה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"יכול להיות‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"איך יכול להיות שדבורה רואה אותה ישנה על הצד עם הידיים מתחת ללחי אחרי‬
‫שטילטלת אותה וניסית להעיר אותה? איך יכול להיות שהיא נמצאת בתנוחה הזאת?"‬
‫קופר התבלבל לשנייה‪" .‬את חושבת שמטלטלים‪ ...‬כשאתה מתייחס לאישה שיכולה‬
‫להיות כמו צמר גפן‪ ,‬מטלטלים מישהו‪"...‬‬
‫"טילטלת אותה בעדינות? זה מה שאתה אומר?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"עד כדי כך שהיא לא זזה אפילו מהתנוחה הזאת?"‬
‫"אני לא טילטלתי אותה‪ .‬הזזתי אותה או נגעתי בכתפה‪".‬‬
‫"אם אני ישן שנת ישרים‪ ",‬העיר השופט פינקלשטיין‪" ,‬אם יטלטלו אותי קלות לא יקרה‬
‫כלום‪ ,‬אני אמשיך לישון‪".‬‬
‫"יופי‪ ",‬השיב קופר בציניות‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬התעלם השופט‪" ,‬אז למה טילטלת אותה קלות כמו צמר גפן?"‬
‫"מפני שככה התייחסתי אליה כל השנים‪ ...‬אני לא יכול לשנות את האופי ולהתייחס‬
‫באגרסיה‪ .‬אני לא אלים‪".‬‬
‫"אבל פעם ראשונה בחיים אתה רואה על ידך את אהבת נעוריך ואתה חושב שהיא מתה‪".‬‬
‫"אבל אני הייתי בשוק‪ ,‬לא ידעתי מה קורה איתי‪".‬‬
‫"אחרי שטילטלת אותה לא בדקת דופק?" שאלה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"לצערי אז הייתי הרבה פחות מנוסה‪".‬‬
‫"ידעת אם היא נושמת או לא נושמת?"‬
‫"אני לא יכול לענות על זה‪".‬‬
‫"ניסית לקרב את האוזן לפה? ניסית להניח את האוזן על בית החזה? משהו לעשות?"‬
‫"מה לא ברור במה שעניתי? אני לא ידעתי מה עושים באותו שלב ואיך בודקים ומה צריך‬
‫לבדוק! מה לא ברור בתשובה שנתתי?"‬
‫"מה הדבר הראשון שאתה עושה אחר כך?"‬
‫"רצתי לטלפון להתקשר למד"א‪".‬‬
‫"למה לא ניסית לתת לה סטירה? לצרוח לה‪ ,‬לצעוק לה‪ ,‬לבעוט בה?‪ ...‬לעשות אלף ואחד‬
‫דברים שכל אחד יכול לעשות לפני שהוא מתקשר למד"א‪ ",‬תהה השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"אדם רגיל לא מתקשר למד"א לפני שיש לו דרך אחת או שתיים נוספות להבין אם זה‬
‫באמת כזה אסון כמו שאמרת‪".‬‬
‫"לא כל מה שמובן למישהו אחד מובן לי‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"לא ניסית לראות אם אתה יכול להזעיק עזרה? שכן‪ ,‬מישהו?" תהתה גם השופטת ברודי‪.‬‬
 ‫"לא יודע‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬דבר אחד שעשיתי שאני זוכר‪ ,‬זה שהרמתי טלפון לדב דורון‪".‬‬
‫עו"ד אבישר שלפה את הנתונים‪ .‬על פי הרישומים ב־‪ 07:37‬בבוקר המוות התקבלה‬
‫הקריאה במד"א‪ 11 .‬דקות מאוחר יותר‪ ,‬ב־‪ ,07:48‬הגיע האמבולנס‪ .‬אבל דב ודבורה דורון‬
‫העידו שהאמבולנס הוזמן רק כשכבר היו בדירה‪ .‬המשמעות היתה ברורה‪ :‬במשך כעשר‬
‫דקות לפחות‪ ,‬מרגע שהזעיק קופר את חותנו‪ ,‬דב דורון‪ ,‬ועד שזה הגיע לביתו‪ ,‬שהה קופר‬
‫לצד גופת אשתו וכל מה שעשה‪ ,‬לפי עדותו‪ ,‬היה "לטלטל אותה בעדינות" ולהתקשר‬
‫לאביה‪.‬‬
‫בפרקליטות היו משוכנעים‪ :‬זה בדיוק הזמן בו ביים קופר את הזירה בעזרת כדורי ההרגעה‬
‫שפיזר סביב אשתו המתה‪ .‬בני קופר לא זכר שראה כדורים סביב אורית "הישנה" לפני שיצא‬
‫לבית הספר‪ ,‬אבל האנשים שהגיעו לדירה מאוחר יותר באותו הבוקר‪ ,‬ביניהם אביה של‬
‫אורית וד"ר בוריס נפח‪ ,‬רופא האמבולנס שקבע את המוות‪ ,‬העידו כי מצאו על השולחן‬
‫בסלון לצד הגופה קופסאות רבות של כדורים‪.‬‬
‫קופר ניסה להדחיק ולהרחיק מעדותו את נושא הכדורים‪ .‬תחילה אמר שראה כמה‬
‫קופסאות כדורים בקערת הפירות על שולחן פינת האוכל המרוחק יחסית מספת הסלון‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬כשנדחק לפינה‪ ,‬העלה השערה חדשה‪ :‬אולי דב‪ ,‬אביה של אורית‪ ,‬הזיז את‬
‫הכדורים משולחן פינת האוכל לשולחן הסלון‪" .‬יכול להיות שהוא לקח והזיז‪ ,‬אני לא יודע‪",‬‬
‫העיד קופר‪.‬‬
‫השופט אמיר התפלא‪" .‬למה שדב יעשה את זה? לעשות סדר בבית? לשים כדורים על‬
‫שולחן סלוני?"‬
‫"דב הוא היפוכונדר‪ ,‬דב כל הזמן היה חולה‪ ",‬התפתל קופר בתגובה‪" ,‬דב כל הזמן רץ‬
‫לרופא‪ :‬כואב לו פה‪ ,‬וכואב לו שם‪ .‬וכל מה שהיה‪ ,‬הוא תמיד היה מסתכל מה זה ובשביל מה‬
‫זה‪ .‬אני מסיק מזה שיכול להיות‪ ,‬ואני לא בטוח‪ ,‬שהוא לקח‪ ,‬והסתכל‪ ,‬ובדק והניח את זה‪".‬‬
‫עו"ד אבישר ניסתה להבין מהיכן יכולה היתה אורית להשיג את כדורי האסיוול שנמצאו‬
‫סביבה‪" .‬למיטב ידיעתך היו בבית שלכם כדורי אסיוול?" שאלה‪.‬‬
‫"אני לא זוכר‪ ",‬השיב קופר‬
‫"אתה צרכת כדורי אסיוול?"‬
‫"אני לא זוכר‪".‬‬
‫"אתה יודע מאין הגיעו כדורי אסיוול אליכם הביתה?"‬
‫"אוריתי זיכרונה לברכה עבדה בקופת חולים מכבי‪ ...‬אני יכול לומר שהיא יכלה להביא‬
‫את זה ממקום העבודה שלה או ממקום אחר‪".‬‬
‫השופט פינקלשטיין חשב שזה המקום להציג בפני קופר את עדותה של אנטונינה‬
‫בודנשטיין‪ ,‬אמה של שרונה‪ ,‬רעייתו לשעבר‪ .‬אנטונינה סיפרה כזכור בעדותה כי באותה‬
‫תקופה סיפקה לקופר כדורי ואליום ואסיוול על פי בקשתו‪" .‬באה אותה אישה אנטונינה‬
‫וסיפרה סיפור סדור‪ ",‬עימת השופט את קופר עם דברי העדה‪" ,‬שאתה אמרת לה שאתה‬
‫צריך להגיע לבית המעצר באבו כביר‪ ,‬ואתה צריך לקחת תרופות ולתת את זה לאנשים‬
‫מסוימים‪"...‬‬
‫"אני לא ביקשתי ממנה שום כדורים‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬אין לי צורך לבקש ממנה כדורים‪ .‬אם‬
‫אני צריך כדורים אני אלך לרופאת המשפחה‪".‬‬
‫השופט פינקלשטיין התקשה להסתיר את ספקנותו‪" .‬ואנטונינה שיקרה אותנו במצח‬
‫נחושה‪".‬‬
‫"לא היתה לה שום בעיה לעשות את זה‪ ",‬אמר קופר‪.‬‬
‫"אתה צריך להבין‪ ",‬רמז השופט פינקלשטיין‪" ,‬אנחנו נצטרך בסוף להכריע במאה‬
‫מחלוקות‪ ,‬ונצטרך להגיד מה יותר סביר‪ .‬אם אנחנו נתרשם שגברת אנטונינה דוברת אמת‪...‬‬
‫אתה חייב להבין את זה מהבחינה המשפטית‪ .‬אני מתייחס אליך כאדם אינטליגנטי‪ .‬תבין את‬
‫זה‪".‬‬
‫"כדורי אסיוול באופן שיכלו לגרום למותה לא נמצאו בדמה של אורית‪ ",‬הבהירה עו"ד‬
‫אבישר והמשיכה לשאול‪" ,‬לעומת זאת יש כדורי אסיוול בבית‪ .‬אז אני שואלת אותך מי‬
‫פיזר שם כדורי אסיוול?"‬
‫"השאלה מי שם את זה לידה‪ ,‬בין אם זה על השולחן הזה ובין אם זה על השולחן ההוא‪",‬‬
‫חידד השופט אמיר‪" ,‬מי שם את כמות הכדורים הזאת‪ ,‬האסיוולים האלה‪ ,‬הריקים והמלאים?‬
‫מי שם את זה שם? זאת השאלה‪".‬‬
‫"אין לי תשובה‪ ",‬השיב קופר לבסוף‪" .‬אני לא זוכר‪".‬‬
‫על אף הגרסה שסיפק‪ ,‬על שלל סתירותיה והחורים שנפערו בה‪ ,‬קופר לא הצליח להסביר‬
‫ממה בכל זאת מתה אשתו‪ .‬הוא ניסה לקשר את מותה אל ההתדרדרות שחלה לכאורה‬
‫במצבה הנפשי בחודשים האחרונים לחייה‪ ,‬אבל הדברים הופרכו לחלוטין על ידי חברותיה‬
‫ועל ידי הוריה שעידכנו את בית המשפט באירועים המשמחים שהתרחשו בחייה באותה‬
‫תקופה כמו מציאת עבודה חדשה אחרי תקופה ארוכה של חיפושים וציפייה מרגשת‬
‫לאירועים משפחתיים חשובים‪ .‬אבל קופר המשיך להתעקש‪" .‬אני חי עד היום עם התחושה‬
‫שהיא שמה קץ לחייה‪ ",‬אמר בבית המשפט‪" ,‬אף אחד לא יכול לשכנע אותי אחרת‪".‬‬
‫"אם הכול היה כל כך ברור‪ ",‬שאלה עו"ד אבישר את קופר‪" ,‬למה ביקש ממך דב‪ ,‬אביה‬
‫של אורית‪ ,‬שתחתום על הסכמה לנתיחה שאחרי המוות?"‬
‫"כדי שלא תהיינה שאלות או משהו בסגנון‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת 'שלא יבואו אליך בטענות'? למה שיבואו אליך בכלל בטענות? איזה‬
‫טענות?"‬
‫בשלב הזה ראיתי ממקום מושבי באולם בית המשפט איך קופר מתבונן לצדדים‪ ,‬מנסה‬
‫לחפש תשובה טובה לשאלה הישירה‪ .‬מבטו נתקל בשני שוטרי שירות בתי הסוהר שליוו‬
‫אותו באותו בוקר לבית המשפט וניצבו לצדו במשך הדיון‪ .‬ראיתי איך מבטו המשוטט של‬
‫קופר נופל עליהם ומתמקד באחת מהם‪ ,‬שוטרת ממוצא אתיופי‪ .‬אחרי הרף עין של מחשבה‬
‫ענה לתובעת‪" ,‬היתה אז ב־‪ 1994‬תקופה שנשים מהעלייה מאתיופיה נרצחו‪ ,‬תקופה איומה‬
‫של התנכלויות לנשים‪ ,‬כל מיני כבוד משפחה וכל הדברים האלה‪ ...‬ולכן כשדובר על לנסות‬
‫לחתום על משהו‪ ,‬אז אני חתמתי‪".‬‬
‫"מה היה עם האתיופים? מה היה עם האתיופים?" נדרך השופט פינקלשטיין שהבין כנראה‬
‫את החיבור המהיר שעשה קופר בראשו‪" .‬נתת עכשיו את דוגמת האתיופים‪ ...‬מה היה ב־‪?94‬‬
‫היתה בעיה עם האתיופים?"‬
‫"היתה אלימות קשה מאוד של גברים נגד נשים‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"יפה‪ ",‬השלים השופט פינקלשטיין‪" ,‬אז אם הכנסת את זה בהקשר הזה‪ ,‬וחייבים לתת‬
‫פירוש הגיוני לדבר הזה‪ .‬דב אמר לך אז ש)תסכים לנתיחה ש(לא יגידו שנקטת אלימות כמו‬
‫האתיופים‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר קופר‪.‬‬
‫***‬
‫קופר חזר ותיאר איך במהלך השבעה על אורית הרגיש מחנק בבית‪ .‬הוא סיפר שחש שדב‬
‫דורון זומם "בעזרת חבריו עורכי הדין" לקבל חזקה על הילדים‪ .‬לכן‪ ,‬העיד בבית המשפט‪,‬‬
‫בבוקר שאחרי השבעה לקח את ילדיו "עם מה שהיה עליהם" וברח איתם לנתניה‪ .‬הוא‬
‫התכוון‪ ,‬לדבריו‪ ,‬להגיע למשרד תיווך בעיר ולחפש דירה‪ .‬עד שימצא‪ ,‬סיפר‪ ,‬תיכנן לגור‬
‫באחת הדירות שבבעלות הוריה של מכרה שלו‪ ,‬שרונה בן־אור‪.‬‬
‫"את שרונה אני הכרתי בצורה‪ ...‬אני לא יודע אפילו איך להתייחס לזה‪ ",‬התפתל קופר‬
‫כבר בתחילת דבריו‪" .‬הכרתי אותה על ידי טעות במספר טלפון שחייגתי‪ .‬התחלנו לדבר‪,‬‬
‫והחלפנו מספרי טלפון‪ ,‬יותר נכון היא נתנה לי את המספר שלה‪ .‬שיחות הטלפון המשיכו‬
‫מאז אחת לכמה זמן‪ ,‬לא משהו על בסיס קבוע‪".‬‬
‫"לפני שאורית נפטרה פגשת את שרונה פנים מול פנים?" שאל הסנגור באומן‪.‬‬
‫"פעמיים או שלוש‪ ,‬לא יותר‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"מטבע הדברים‪ ,‬בוודאי‪ ,‬השופטים שואלים את עצמם מה היה אופי הקשר‪ ",‬המשיך‬
‫הסנגור עו"ד באומן‪.‬‬
‫"שרונה היתה בשבילי מפלט לחוסר האונים שאני חשתי באותה תקופה עם אוריתי‪ ",‬ניסה‬
‫קופר להסביר‪" ,‬שרונה שימשה לי מעין כותל להוציא את כל מה שהיה לי בלב‪ ,‬כי לא היה‬
‫לי בעצם עם מי לדבר על העניין הזה‪".‬‬
‫בחקירה הנגדית הזכירה התובעת אבישר לקופר את הגרסה שנתן לסיפור ההיכרות עם‬
‫שרונה‪ ,‬במהלך משפט הדיבה נגד "עובדה"‪ .‬שם אמר שעבר לנתניה בעקבות "שיחה מאוד‬
‫מאוד שטחית‪ ,‬הכול דרך הטלפון" שהיתה לו עם שרונה‪ .‬הוא לא הזכיר מפגשים משותפים‪.‬‬
‫"מה שאני חשבתי באותו רגע זה מה שאני אמרתי‪ ",‬ניסה עכשיו קופר להסביר את‬
‫הסתירה‪.‬‬
‫"בגדול מה שניסית לעשות ב'עובדה'‪ ,‬גם בשיחת הרקע וגם בבית המשפט‪ ,‬זה להמעיט‬
‫מהחשיבות של הקשר שלך עם שרונה‪ ",‬הטיחה בו אבישר‪.‬‬
‫"נכון‪ ",‬הודה קופר‪ ,‬והמשיך בטקטיקה הזו גם עכשיו‪ ,‬במשפט הרצח‪ .‬כך למשל‪ ,‬התעקש‬
‫שמעולם לא שיתף את שרונה בנסיבות מותה של אורית‪ ,‬אשתו‪.‬‬
‫"האם יכול להיות שאתה מתקשר לדבר עם אישה שלפי טענתך היא הכותל שלך והאוזן‬
‫הקשבת שלך‪ ,‬אתה מספר לה שאורית נפטרה‪ ,‬ואתה לא אומר לה באיזה נסיבות היא‬
‫נפטרה? זו נראית לך תגובה סבירה?" תהתה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"היום זו לא נראית לי תגובה סבירה‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬אז לא חשבתי על זה בכלל‪".‬‬
‫"ואני אומרת לך‪ ,‬אתה משקר בעניין הזה‪ .‬לא יכול להיות כזה דבר‪ ...‬לא יכול להיות‬
‫שאתם מדברים על מותה של אורית ואף אחד לא שואל ואף אחד לא מספר באיזה נסיבות‬
‫היא נפטרה‪ .‬לא יכול להיות‪ .‬זה בלתי מתקבל על הדעת‪".‬‬
‫"תתפלאי שיש אנשים שהם לא אותו שטאנץ‪".‬‬
‫"תבין לפחות למה זה מטריד אותנו‪ ",‬פנה השופט פינקלשטיין לקופר‪" ,‬אנחנו נצטרך‬
‫בסוף לקבוע את הדברים‪ .‬יש גבול גם כמה אפשר להכיל את התשובה 'אני אדם מיוחד‬
‫במינו‪' ',‬אני‪ ,‬הסבירות שלי שונה מכל בעלי התמותה‪ '.‬אנחנו שופטים על פי אדם סביר‪.‬‬
‫לחשוב שיש לך קשר עם שרונה‪ ,‬שהיא משמשת לך כותל‪ ,‬ואתה מספר לה על בעיות‪,‬‬
‫ואשתך נפטרה‪ ...‬לחשוב שלא סיפרת לה כל החיים שלכם על נסיבות מותה של אורית‪,‬‬
‫השערות קופצות למשמע כזה דבר‪".‬‬
‫"איך היתה לך פתאום דירה בנתניה?" התעניין השופט אמיר‪.‬‬
‫קופר הסביר שהדירה הוצעה לו במהלך שיחה טלפונית שניהל עם שרונה מיד אחרי מותה‬
‫של אורית‪ .‬כשסיפר לה על מצוקתו היא אמרה לו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬שלהוריה יש דירה פנויה‪ .‬את‬
‫הוריה של שרונה‪ ,‬כך הסביר‪ ,‬כבר הכיר חטופות קודם בחצר ביתם בנתניה‪ ,‬באחת מאותן‬
‫פעמים בודדות בהן נפגש עם שרונה‪ .‬הפגישה האקראית הזאת‪ ,‬סיפר קופר‪ ,‬הספיקה‬
‫להורים‪ ,‬ישראל ואנטונינה בודנשטיין‪ ,‬לתת בו את אמונם ולאפשר לו לעבור לגור בדירתם‬
‫ברחוב הלפרין ‪ 5‬בנתניה מיד אחרי מותה של אורית‪.‬‬
‫"למה ההורים של שרונה שלא מכירים אותך בכלל‪ ,‬שפגשו אותך לחמש דקות בעבר‪,‬‬
‫נתנו לך להתגורר בכלל בדירה שלהם?" תהתה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"מי שנתן בי אמון היה ישראל בודנשטיין שאמר שמספיק לו לראות את האדם ולדבר‬
‫איתו זמן מסוים בשביל לדעת אם הוא יכול להאמין בו או לא‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"אז פעם אחת הוא ראה אותך וזה הספיק שהוא ייתן לך לגור באחד מנכסיו?" העיר‬
‫השופט פינקלשטיין‪ ,‬מתקשה להסתיר את הציניות‪.‬‬
‫"בבית בנתניה גרת בשכירות אני מבינה‪ ",‬המשיכה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"לא‪ ...‬עשיתי דברים אחרים אבל לא בשכירות‪ ",‬ענה קופר‪" .‬יכול להיות ששילמתי משהו‬
‫סמלי‪ ,‬אבל אני לא זוכר שזה נחשב או התפרש כשכירות‪".‬‬
 ‫"מה זה דברים אחרים?" תהה השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"עזרתי לישראל בודנשטיין אצלו בבית‪".‬‬
‫עו"ד אבישר הזכירה לקופר שבמשפט הדיבה התעקש שדווקא שילם דמי שכירות‪" .‬אז‬
‫שילמת או לא שילמת שכירות‪ ",‬שאלה לבסוף‪.‬‬
‫"אל תשאלי אותי שאלות שאין לי כרגע תשובה לתת‪ ",‬נכנע לבסוף קופר‪.‬‬
‫בתגובותיו לתחקיר ב"עובדה"‪ ,‬ובמשך כל החודשים שחלפו מאז‪ ,‬במשפט הדיבה וגם‬
‫עכשיו במשפט הרצח‪ ,‬התעקש קופר ששרונה עצמה לא גרה עם ילדיה בדירה בנתניה אליה‬
‫עבר אחרי מותה של אורית‪ .‬הסיבה להכחשה היתה ברורה‪ :‬קופר לא רצה להיתפס כמי‬
‫שהכין מראש תוכנית ליום שאחרי מות אשתו‪.‬‬
‫מי שחשף בסופו של דבר את שקריו של קופר בנושא‪ ,‬היה דווקא בנו‪ ,‬בני‪ .‬במהלך משפט‬
‫הדיבה התעקש בני‪ ,‬בדיוק כמו אביו‪ ,‬שהמשפחה עברה להתגורר באחת מדירותיהם הריקות‬
‫של הוריה של שרונה‪ ,‬וששרונה עצמה לא גרה שם באותה עת‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬בלחץ החקירה‬
‫הנגדית של התובעת טולדנו‪ ,‬הודה בני שבמשפט הדיבה הוא שיקר בהוראת אביו‪ .‬האמת‪,‬‬
‫הסביר בני‪ ,‬שבדירה אליה עברנו אז גרה שרונה‪ .‬היא וילדיה קיבלו שם את פנינו‪.‬‬
‫"אז העדת עדות שקר‪ ",‬הטיח בו השופט אמיר‪.‬‬
‫בני קופר אישר‪.‬‬
‫"הנאמנות למה שאבא אמר לך היתה יותר חשובה בעיניך מאשר להגיד את האמת בבית‬
‫המשפט‪ ",‬חידד השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬השיב בני‪" .‬מהכול‪".‬‬
‫השופט אמיר הציג לבני את התהייה המתבקשת‪ ,‬איך יוכלו השופטים להיות בטוחים‬
‫שהפעם הוא מעיד אמת‪.‬‬
‫"הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להגיד את האמת ולקוות שתהיה איזושהי תוצאה‪",‬‬
‫ענה בנו של קופר‪" .‬אני כבר אפילו לא יודע מה אני מייחל שתהיה התוצאה‪".‬‬
‫שמעון קופר לא לקח צעד אחורה גם כשנראה היה שגרסתו קורסת לחלוטין‪ .‬הוא התעקש‬
‫שבחודשים הראשונים לא היה בינו ובין שרונה כל קשר רומנטי‪ .‬היא בסך הכול סייעה לו‬
‫בטיפול בילדיו תמורת שכר‪ .‬רק אחרי תקופה ממושכת הם התאהבו והפכו לזוג‪.‬‬
‫אבל עו"ד אבישר היתה מוכנה גם הפעם‪ .‬היא הציגה לקופר אסופת ניירות שריסקו את‬
‫גרסתו‪ .‬אחד מהם היה טופס של הבנק הבינלאומי ולפיו תשעה ימים בלבד אחרי מותה של‬
‫אורית‪ ,‬יומיים אחרי סיום השבעה‪ ,‬שרונה כבר הוסיפה את קופר כמיופה כוח בחשבון הבנק‬
‫שלה‪.‬‬
‫"איך נקלעת לסיטואציה המוזרה הזאת שתשעה ימים אחרי מות אשתך אתה כבר מיופה‬
‫כוח בחשבון הבנק של אישה שבסך הכול ניהלת איתה כמה שיחות טלפון ונפגשת איתה‬
‫פעמיים־שלוש?" שאלה התובעת עו"ד אבישר בסרקסטיות‪.‬‬
‫תשובותיו של קופר היו מגומגמות‪.‬‬
‫מיד אחר כך שלפה עו"ד אבישר מסמך נוסף מאותו תאריך‪ 27 ,‬בינואר ‪ ,1994‬והציגה‬
‫אותו לקופר‪ .‬מתברר שבאותו יום עמוס‪ ,‬בנוסף לייפוי הכוח בחשבון הבנק‪ ,‬חתמו שרונה‬
‫וקופר בפני עורך דין על תצהיר לפיו הם בני זוג כבר ממרס ‪ ,1993‬עשרה חודשים לפני‬
‫מותה של אורית‪ ,‬ושמאותו מועד הם מתגוררים יחד בדירה שברחוב הלפרין ‪ 5‬בנתניה‪ .‬עוד‬
‫הצהירו בני הזוג כי בעקבות מותה של אורית עברו ילדיו של קופר להתגורר עם שרונה‬
‫ואיתו בנתניה‪ .‬התצהיר נערך כדי שילדיו של קופר יוכלו להירשם במהירות למערכת‬
‫החינוך בעיר‪.‬‬
‫"מה שאתה רוצה בעצם שנבין‪ ...‬ששרונה המציאה בתצהיר את הזוגיות שלכם לפני מותה‬
‫של אורית‪ ,‬נכון?" עקצה עו"ד אבישר את קופר‪" ,‬היא המציאה את זה בתצהיר הזה‪".‬‬
‫"אני לא יכול כרגע להתרכז‪ ",‬ניסה קופר להימלט‪" ,‬ואני לא יכול‪"...‬‬
‫"היא המציאה פה זוגיות ביניכם שלא היתה ולא נבראה‪ ,‬נכון?" המשיכה אבישר‪.‬‬
‫"שרונה שיקרה על דרך קבע‪ ...‬טוב‪ ,‬אני‪ ...‬עוד פעם אני מבקש‪ ,‬אני עייף‪ ,‬אני מבקש‬
‫פשוט להפסיק‪ .‬אני ממש עייף‪".‬‬
‫עו"ד אבישר לא התרשמה‪ .‬היא שלפה את חוזה הקנייה של הבית המשותף של שרונה‬
‫וקופר בפרדסיה‪ .‬החוזה נחתם‪ ,‬כזכור‪ ,‬בנובמבר ‪ ,1993‬כחודשיים לפני מותה של אורית‪.‬‬
‫שרונה העידה שבתמורה לחלקו בבית התחייב קופר להעביר ‪ 40,000‬דולר לאביה שהיה‬
‫חתום על החוזה‪ .‬קופר ידע כמובן שבמידה ויוכח שקנה את הבית במשותף עם אביה של‬
‫שרונה עוד כשאורית היתה בחיים‪ ,‬יתברר סופית שהיה לו אינטרס כלכלי במותה של אשתו‪,‬‬
‫כי תיכנן לממן את חלקו ברכישת הבית בפרדסיה מכספים שישתחררו לו אחרי המוות‪ .‬לא‬
‫היה קשה לנחש‪ ,‬לפיכך‪ ,‬שקופר ימשיך להתעקש בלהט שאין לו קשר לנדל"ן בפרדסיה‪.‬‬
‫"מבחינתך הבית בפרדסיה‪ ,‬למי הוא שייך?" שאל אותו השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"להורים של שרונה‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"אין לך שום זיקה?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫עו"ד אבישר פנתה שוב אל הניירות‪ .‬ב־‪ 31‬בינואר ‪ ,1994‬פחות משבועיים אחרי מותה של‬
‫אורית‪ ,‬הוגשה בקשה לביטול המשכנתה על הבית המשותף שלה ושל קופר בתל כביר‪.‬‬
‫קופר היתמם בפני השופטים שכלל לא היה לו מושג שמותה של אשתו עשוי לבטל את‬
‫המשכנתה‪ .‬לדבריו‪ ,‬אין לו מושג מי הגיש אז את בקשת הביטול‪" .‬אני לא חושב שהיו‬
‫איזשהן פעולות‪ ",‬העיד‪" ,‬אני חושב שהבנק שלח לנו איזשהו מכתב‪".‬‬
‫"בשביל לבטל את המשכנתה הזאת מישהו היה צריך להודיע לבנק שאורית נפטרה‪",‬‬
‫התעקשה עו"ד אבישר‪" ,‬מי יכול היה לעשות את זה חוץ ממך?"‬
‫"אין לי תשובה לתת לך‪".‬‬
‫עו"ד אבישר שלפה מכתב נוסף הנושא את הלוגו של בנק הפועלים וממוען ל"משכן‬
‫חברה לביטוח"‪ .‬גב' שיינר‪ ,‬פקידת הבנק החתומה‪ ,‬צירפה לבקשת הביטול ששלחה לחברת‬
 ‫הביטוח העתק מתעודת הפטירה של אורית‪.‬‬
‫"מי נתן את תעודת הפטירה הזאת לגברת שיינר?" שאלה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"יכול להיות שאני נתתי‪ ,‬ויכול להיות שהסבא )דב דורון( נתן‪ ",‬היתמם שוב קופר‪.‬‬
‫"אני אגיד לך למה לא יכול להיות שהסבא נתן‪ ",‬ענתה מיד עו"ד אבישר‪" ,‬כי בהמשך‬
‫המכתב‪ ,‬יש כתובת למשלוח מסמכים‪ .‬הכתובת היא‪ ",‬הדגישה התובעת‪" :‬הלפרין ‪ 5‬נתניה!"‬
‫הכתובת בה התגוררו קופר ושרונה‪.‬‬
‫זמן קצר אחרי שהתבטלה המשכנתה מיהר קופר למכור את הבית בשכונת תל כביר‪.‬‬
‫הקונה העיד בחקירת המשטרה שקופר "היה לחוץ" למכור‪ ,‬ביקש את הכסף בתוך חודש‬
‫וחצי‪ ,‬ובהתאם‪ ,‬סכום המכירה היה נמוך מהשווי האמיתי של הנכס‪ .‬כשכספי המכירה‬
‫הועברו לו‪ ,‬שילם קופר לאביה של שרונה ‪ 40,000‬דולר כמובטח‪.‬‬
‫"הכסף היה מיועד לבית בפרדסיה?" ניסה השופט אמיר להבין‪.‬‬
‫קופר המשיך להתחמק‪" .‬אני לא יודע למה זה היה מיועד‪ ",‬ענה‪" ,‬הוא לא אמר לי בדיוק‬
‫למה זה‪ .‬הוא ביקש ממני‪ .‬אמרתי לו שאין לי שום בעיה‪ .‬הלחיצת יד שלו זה היתה כמו‬
‫חתימה‪".‬‬
‫"אבל מבחינתך‪ ",‬ניסה גם השופט פינקלשטיין להבין‪" ,‬בראש שלך‪ ,‬האם עשית את זה‪...‬‬
‫כעזרה לו או כי זה קשור לנדל"ן עבורך?"‬
‫"שום נדל"ן‪ ",‬נבהל קופר‪" ,‬שום דבר‪ ,‬שום כלום‪".‬‬
‫"נתת למר ישראל בודנשטיין ‪ 40‬אלף דולר בלחיצת יד‪ ",‬אמר השופט פינקלשטיין‬
‫בציניות‪" ,‬כדי לעזור לו‪ ,‬לאור היחסים הטובים ביניכם‪ ...‬וזה לא קשור לדירה בפרדסיה‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬היתמם שוב קופר‪" ,‬אז אני לא חושב שידעתי מהדירה בכלל‪".‬‬
‫אבל קופר לא ידע להשיב מדוע בצוואות של הוריה של שרונה‪ ,‬אותן שלפה עכשיו עו"ד‬
‫אבישר‪ ,‬הובטחו לו עשרים אחוזים משוויו של הבית בפרדסיה‪.‬‬
‫"אני לא יודע שיש צוואות בכלל‪ ",‬אמר‪" ,‬על הצוואות האלה נודע לי רק אחרי תוכנית‬
‫הטלוויזיה‪".‬‬
‫"לא ידעת אף פעם?" התפלא השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"ממש לא‪ ",‬ענה קופר בלי להתבלבל‪.‬‬
‫עו"ד אבישר שלפה את המסמך האחרון‪ :‬תצהיר עליו חתם בזמנו קופר בפני נוטריון‪ ,‬בו‬
‫נכתב במפורש שהבית בפרדסיה נרכש מכספים שלו ושל הוריה של שרונה‪ .‬מאחר ואביה‬
‫של שרונה טיפל ברכישה‪ ,‬נכתב בתצהיר‪ ,‬חתמו הוריה על החוזה כשהם מתחייבים שבטאבו‪,‬‬
‫תירשם מחצית ממנו על שמו של קופר‪.‬‬
‫"על פני הדברים מה שבולט לנו‪ ,‬שאתה אומר במפורש בתצהיר שאבא של שרונה התחייב‬
‫שמחצית הבית תירשם על שמך‪ ",‬פירש השופט פינקלשטיין את הכתוב‪" ,‬רק תגיד אם זה‬
‫נכון או לא נכון‪".‬‬
‫"אם זה רשום בצורה כזאת‪ ,‬אז כן‪ ,‬הוא הבטיח לי‪ ",‬הודה קופר בהכנעה‪.‬‬
‫"אמרת קודם שהוא לא התחייב לתת לך בבית בפרדסיה שום דבר‪ ...‬והנה פה בתצהיר‬
‫שנתת כתבת שהוא כן התחייב על הבית בפרדסיה‪ ",‬הטיח בו השופט אמיר‪.‬‬
‫קופר חיפש נתיב מילוט‪" .‬זה בשלב יותר מאוחר‪ .‬הוא בא ואמר לי שהוא ייתן לי את‬
‫המחצית או משהו אחר מהדירה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא! סליחה‪ ,‬זה לא נכון!" התרעם השופט‪" ,‬זה לא בשלב מאוחר‪ .‬זה בשלב קניית‬
‫הדירה בפרדסיה‪".‬‬
‫"אני לא יודע מה רשום פה‪ ",‬גימגם קופר‪" ,‬יכול להיות שלא הובן כמו שצריך‪ ,‬כמו שאני‬
‫פה מנסה להסביר‪".‬‬
‫בפעם הראשונה במהלך המשפט חרג השופט רמי אמיר מהקורקטיות המקצועית שלו‪" :‬זה‬
‫תצהיר שלך‪ ,‬זו עדות שלך! אתה מבין?" זעם על קופר‪" ,‬בכל מקום שאתה מעיד זה משרת‬
‫מטרה אחרת!‪ ...‬כשהוא חתם על החוזה הוא התחייב כלפיך‪ .‬אז‪ .‬בעוד אתה נשוי לאורית!"‬
‫זו לא תהיה הפעם האחרונה שהשופט אמיר יאבד את סבלנותו‪.‬‬
 ‫פרק ‪:16‬‬

‫חורים ברשת‬

‫באחד הדיונים‪ ,‬כשקופר הלך והסתבך בפקעת השקרים שטווה‪ ,‬ביקש השופט מנחם‬
‫פינקלשטיין לעצור לרגע את הדיון‪.‬‬
‫"מר קופר‪ ",‬פנה לעד‪" ,‬מה התייחסותך לערך האמת בחיים?"‬
‫"לחיי אמת?" הרוויח קופר זמן‪.‬‬
‫"לערך האמת‪ .‬האם ערך האמת הוא חשוב בעיניך?"‬
‫"הוא ערך עליון מבחינתי‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"ערך עליון מבחינתך‪ ",‬חזר אחריו השופט‪ .‬קולות גיחוך נשמעו באולם‪" .‬אפשר אם כך‬
‫להמשיך במשפט‪".‬‬
‫שמעון קופר שיקר בעדותו בכל דבר כמעט‪ .‬כמה משקריו היו כל כך שקופים‪ ,‬עד שהיה‬
‫נדמה שהוא לא ממש נבוך מהמלכודות אליהן הוא נופל‪ ,‬גם לא כשהתובעת והשופטים‬
‫עימתו אותו עם שקריו‪.‬‬
‫עו"ד אלי הלם‪ ,‬שייצג את קופר במשפט הדיבה נגד "עובדה" וזומן להעיד מטעם ההגנה‪,‬‬
‫סיפק לבית המשפט אבחנה מעניינת‪" .‬אני חושב שלשמעון יש בעיה נפשית‪ ",‬אמר‪" .‬בדרך‬
‫כלל כשאנשים משקרים יש איזשהו רווח באי אמירת האמת‪ .‬או שהרווח הוא לא לחשוף‬
‫אמת שהיא בעייתית עבורם‪ ,‬או שהשקר עצמו מניב להם רווח‪ .‬במקרה של שמעון פעם אחר‬
‫פעם נפגשתי עם אדם שאומר לא־אמת‪ ,‬כשאי אמירת האמת לא מניבה לו שום יתרון‪".‬‬
‫את השופטים זה לא הרגיע‪ .‬הם הלכו ואיבדו את שלוותם עם כל שקר שקופר התעקש על‬
‫אמיתותו‪ .‬במיוחד כאשר התגלו סתירות מובהקות בין התצהירים והעדויות שנתן לבתי‬
‫המשפט השונים בהליכים השונים‪.‬‬
‫"מר קופר‪ ,‬בכל משפט אתה נותן עדויות ותצהירים‪ ",‬נזף בו השופט רמי אמיר‪" ,‬ולכל‬
‫משפט אתה אומר מה שאתה רוצה כשזה טוב לך לאותו משפט‪".‬‬
‫"אין לך שום בעיה לומר דבר והיפוכו בשני תצהירים שונים באותו פרק זמן‪ ",‬נדהם‬
‫השופט פינקלשטיין בפעם אחרת‪" ,‬פעם אחת מריה )זקוטצקי( היא ידועה בציבור שלך‪,‬‬
‫ומיד לאחר מכן אתה אומר שהיא בכלל נזקקת‪ ,‬ובגלל שאתה עושה מצווה הכנסת אותה‬
‫ואת הבן שלה לבית‪ ...‬אז אני אומר לכל הרוחות‪ ,‬סליחה על הביטוי‪ ,‬אתה נמצא בשעה קשה‬
‫שלך ואתה צריך להעיד‪ .‬תגיד לכל הפחות עכשיו איפה דיברת אמת ואיפה דיברת שקר‪...‬‬
‫למה זה כל כך חשוב לך להגיד שלא שיקרת? כדי שנדע שאתה אף פעם לא משקר? זה‬
‫הרעיון?"‬
‫"לא‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬האמת לפעמים לא נשמעת כל כך טוב‪ ,‬אבל זו האמת‪".‬‬
‫"יש דברים שהם לא אמת שלא נשמעים טוב‪ ",‬אמר השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"זה עדיין לא עושה אותי רוצח‪ ,‬ואני לא אומר את זה בציניות‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫השקרים היו רק דרך אחת מתוך רבות בעזרתן ניסה קופר למלט את עצמו מהשאלות‬
‫הקשות איתן התבקש להתמודד‪ .‬בתחילה הוא בחר בטקטיקת ההתשה‪ :‬ענה באריכות לכל‬
‫שאלה תוך שהוא מתעלם מהדברים שנשאל עליהם‪ .‬כשננזף על ידי השופטים התנצל על‬
‫נטייתו "המחורבנת"‪ ,‬לדבריו‪ ,‬להתפזר‪ .‬מנגד‪ ,‬כשנשאל קופר על תאריכים‪ ,‬גם כאלה‬
‫שאמורים להיות חלק מרכזי בזיכרונותיו האישיים של כל אדם — כמו מועד נישואיו או‬
‫היום בו נפטרה אשתו‪ ,‬הוא קימץ במידע וטען שאינו זוכר‪ .‬בפעמים אחרות‪ ,‬כשהוטחה בו‬
‫שאלה קשה‪ ,‬בחר קופר לתקוף בחזרה ולא בחל במטרות‪ :‬הוא לעג לסנגורו )"הוא לא יודע‬
‫מה לשאול"(‪ ,‬הטיח באמה של ג'ני שישבה בקהל כי לא אהבה מספיק את בתה ועלב שוב‬
‫ושוב בעדים השונים‪.‬‬
‫כלפי התובעות‪ ,‬עורכות הדין נאוה טולדנו ורחל אבישר‪ ,‬ניסה קופר להפעיל לוחמה‬
‫פסיכולוגית‪" .‬את נשואה?" התריס באחת הפעמים כלפי עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא! רק לא זה‪ ",‬נזעק השופט פינקלשטיין‪" .‬זה לא דיאלוג בין שווים‪ ,‬ואתה לא‬
‫שואל שאלות על נישואיה‪ .‬מוכרחים לשים לך גדר!"‬
‫"שלא יבינו שאני מנסה להתחיל איתה‪ ",‬ענה קופר בחוצפה‪.‬‬
‫"אף אחד לא ניסה לחשוב‪ ",‬החזיר השופט‪" ,‬ואני לא בטוח שהיא היתה נענית כל כך מהר‬
‫במקרה הזה‪".‬‬
‫"זה בסדר‪ ,‬זה הדדי‪ ",‬אמר קופר‪.‬‬
‫כשדחקו אותו שאלות השופטים או התובעות לפינה ממנה התקשה להיחלץ‪ ,‬נהג קופר‬
‫להתלונן על עייפות וביקש לעצור את הדיון‪ .‬ברגעים אלו היה שוקע בתיאור פרטני של סוגי‬
‫החרקים שהטרידו אותו במיטתו במעצר או של הטלטלות שעבר בזינזנה בדרך לבית‬
‫המשפט‪ .‬השופטים‪ ,‬מצדם‪ ,‬הלכו ואיבדו סבלנות‪" .‬אף פעם לא שמענו טיעונים מהסוג הזה‪,‬‬
‫יש גבול‪ ",‬אמר לו השופט פינקלשטיין באחת הפעמים‪" ,‬זה גם לא נראה טוב‪ ...‬אתה כל‬
‫הזמן אומר שאתה לא מפוקס‪ ,‬אבל כשמרגיזים אותך אתה מתגלה בשיא אונך ממש‪ .‬תן לנו‬
‫קרדיט שאנחנו לא אידיוטים‪".‬‬
‫"היום‪ ,‬כשאני נמצא בבית המעצר חוויתי בתא שלי בחור שתלה את עצמו עם תחתונים‪",‬‬
‫הצהיר קופר בדרמטיות באחד מהדיונים במשפט‪.‬‬
‫"באמת?" שאל השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כמובן‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"היום?"‬
 ‫"לא היום‪ .‬בחודש שעבר או לפני חודשיים הוא התאבד בתא‪".‬‬
‫"חשבתי ששמעתי היום‪".‬‬
‫התובעת אבישר התערבה‪" .‬מעניין‪ ",‬אמרה‪" ,‬עשיתי בירור והוא ממש לא היה אצלך‬
‫בתא‪ ...‬לא היה ולא נברא‪ .‬לא היה דבר כזה‪".‬‬
‫"תשמע‪ ",‬התרגז השופט פינקלשטיין כשקופר שוב התלונן על עייפות‪" ,‬אצל החוקר‬
‫בטייבה אתה ב'בלק־אאוט'‪ ,‬אצל החוקרת בן־אבן אתה ב'בלבלה'‪ ,‬אצל ענת קצב אתה‬
‫ב'בחבחים' או 'פחפחים' )סוגי החרקים במעצר עליהם התלונן קופר(‪ ,‬וכאן במשפט כשאתה‬
‫צריך לזעוק את חפותך‪ ,‬בכל הזדמנות אתה אומר שאתה עייף ולא ישן‪ .‬אי אפשר‪ .‬אתה חייב‬
‫לתת את הגרסה שלך‪".‬‬
‫"הגרסה שלי היא פשוטה‪ ",‬השיב קופר‪" .‬אני עומד פה למשפט על הזיה שלא עשיתי‬
‫אותה‪".‬‬
‫ערב אחד‪ ,‬כשנסעתי עם אשתי ברכב‪ ,‬התקשר איל גונן‪ ,‬עורך "עובדה"‪ ,‬מוטרד‪" .‬הודיעו‬
‫במהדורת החדשות בגלי צה"ל שקופר פונה לבית החולים בעקבות אירוע מוחי שעבר‬
‫במעצר‪ ",‬עידכן‪" .‬מהיכרותי עם קופר מדובר בהצגה‪ ",‬הרגעתי אותו‪.‬‬
‫כעבור יומיים שוחרר קופר בריא ושלם לתאו‪.‬‬
‫***‬
‫המוטיב שנשזר כחוט השני לאורך כל מערכות היחסים הזוגיות של קופר‪ ,‬עברו הצבאי‬
‫ועלילותיו כאיש כוחות הביטחון‪ ,‬היה גם השקר שחזר ונחשף שוב ושוב במהלך הדיונים‪.‬‬
‫מכל מסכת הכזבים המפותלת שטווה‪ ,‬את הנקודה הזו היה קל יחסית לאשר או לשלול‬
‫בסיוע רשויות הביטחון‪ ,‬ולכן זה היה הנושא הראשון שלגביו הודה קופר כי שיקר וגיבש‬
‫גרסת הסבר‪.‬‬
‫אחרי שהתגרש מאשתו השנייה שרונה‪ ,‬סיפר לבית המשפט‪ ,‬ייעץ לו קרוב משפחה לעבור‬
‫לגור בקיבוץ‪ .‬קיבוץ‪ ,‬כך טען הקרוב‪ ,‬זה הדבר הטוב ביותר עבור אלמן עם שני ילדים‬
‫שיוכלו לזכות שם בחינוך מצוין‪ .‬זאת הסיבה‪ ,‬הסביר קופר‪ ,‬שהחל לחפש דווקא בת זוג‬
‫קיבוצניקית‪" .‬הייתי אובססיבי להכיר‪ ",‬העיד‪" ,‬כשראיתי שמשהו לא מסתדר תכף חיפשתי‬
‫משהו אחר‪ ...‬זה לא כמו שהוצג‪' ,‬הוא בגד בזאת‪ ,‬והיה עם ההיא‪ '.‬מבחינתי ברגע שאוריתי‬
‫זיכרונה לברכה נפטרה‪ ,‬אני הפכתי להיות א־מיני‪ .‬מה שעניין אותי זה רק הילדים והתא‬
‫המשפחתי‪ .‬אני גדלתי בלי אבא‪ .‬ידעתי בדיוק מה זה אומר לגדול במשפחה חד־הורית‪ ,‬ואת‬
‫הדבר הזה ניסיתי למנוע מהילדים שלי‪".‬‬
‫האובססיה שלו להכיר נשים‪ ,‬טען קופר‪ ,‬היתה המקור והסיבה לשקריו לבנות הזוג בדבר‬
‫עברו הביטחוני‪ .‬לדבריו‪ ,‬כך ניסה להתגבר על הרתיעה של נשים מצורתו החיצונית‪ ,‬ובעיקר‬
‫מעודף המשקל שלו‪" .‬ברגע שהייתי רואה שהמפגש הראשון צלח ויש כימיה גיליתי לאישה‬
‫את האמת‪ ",‬העיד קופר‪" .‬זה לא תוך חודש‪ .‬זה לוקח זמן‪".‬‬
‫אלא שכבר בחקירות המשטרה ומאוחר יותר במהלך המשפט התברר שקופר לא סיפר‬
‫שקרים על אודות עברו הביטחוני רק לנשים שהכיר‪ ,‬אלא גם לבני משפחתו‪ ,‬חבריו‪ ,‬ואפילו‬
‫לילדיו‪" .‬אבא סיפר שהיה בשבי בלבנון בתקופה שסמוכה לסוף השירות הסדיר‪ ",‬העיד בני‬
‫קופר‪ ,‬בנו הבכור‪" .‬הוא אמר שהיה איזשהו אירוע בגדר‪ ,‬היו חילופי אש ותפסו אותו ועוד‬
‫שני חבר'ה‪ ,‬החזיקו אותם כמה ימים‪ ,‬והם הצליחו לברוח וחזרו לארץ‪ .‬אני האמנתי לו‪ .‬הוא‬
‫אמר שזה סתם סיפור‪ ,‬אבל הרושם שלי היה שזה לא סתם סיפור‪".‬‬
‫עדי קופר‪ ,‬הבן הצעיר‪ ,‬כתב בגאווה על סיפורי הגבורה של אביו בעבודת שורשים שהכין‬
‫לבית הספר )ושהגיעה לידיי במהלך התחקיר( כשהיה בן ‪ .13‬השופט פינקלשטיין ציטט‬
‫בבית המשפט מהכתוב‪" :‬אחרי שהוא שוחרר משירות סדיר‪ ,‬הוא גויס לשב"כ למגוון‬
‫תפקידים‪ ,‬והיה צריך במשך שתים־עשרה שנים לנסוע באופן תכוף לחוץ לארץ‪".‬‬
‫"כשהייתי ילד קטן חייתי עם המחשבה הזאת שאבא שלי בשירות הביטחון‪ ",‬הודה עדי‬
‫קופר בבית המשפט‪.‬‬
‫"עדי למד את הדברים האלה ממה שסיפרתי לו בזמנו כשתפסנו קו בהר חריף‪ ",‬ענה‬
‫שמעון קופר כשנשאל על כך בבית המשפט‪" .‬פעם בשבוע היינו צריכים לאבטח‪ ,‬לשכב‬
‫שמה מספר שעות‪ ,‬ולפעמים ללוות ברכב נוסף‪ ,‬אני לא יודע אם זה היה סוואנה או‬
‫טרנזיט‪ ...‬והיינו צריכים לאסוף שמה אנשי מודיעין‪ ...‬מגבול מצרים‪ ...‬אמרו לנו שזה שייך‬
‫לשב"כ‪ ...‬היינו צריכים‪ ...‬לאסוף את אותם אנשים‪ ,‬ולוודא את החזרה שלהם בשלום לאותה‬
‫נקודת איסוף‪".‬‬
‫"מר קופר‪ ,‬הר חריף זה בחו"ל או בישראל?" הקשתה עו"ד אבישר‪ ,‬התובעת‪.‬‬
‫"‪...‬זה בדרום‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬כי בעבודת השורשים כתוב שהעבודה הזאת הצריכה נסיעות תכופות לחו"ל במשך‬
‫כשתים־עשרה שנה‪ ",‬עקצה אבישר‪" ,‬אז עכשיו‪ :‬אלף‪ ,‬האם זה בחו"ל או בישראל‪ ,‬ובית‪,‬‬
‫האם עשית מילואים במשך שתים־עשרה שנה‪".‬‬
‫"לא‪ .‬עשיתי מילואים פעם‪ ,‬אולי פעמיים‪ ",‬הודה קופר‪.‬‬
‫"‪...‬ואיך עדי הגיע לשתים־עשרה שנים גיוס לשב"כ ונסיעות תכופות לחו"ל?" התעקש‬
‫השופט רמי אמיר‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ ,‬אין לי מושג‪ ",‬ענה קופר המבולבל‪.‬‬
‫עד כדי כך הצליח קופר לשבות את בניו בשקריו‪ ,‬שאפילו בעדותם בבית המשפט‪ ,‬הם‬
‫התקשו להשלים עם האמת על עברו של אביהם‪" .‬מה אתה חושב עכשיו?" שאל השופט‬
‫פינקלשטיין את עדי קופר‪.‬‬
‫"אני באמת לא יודע להגיד לך‪ ",‬ענה הבן‪ .‬גם בני‪ ,‬אחיו הגדול‪ ,‬המשיך להתנדנד בעדותו‬
‫בין היאחזות באמונה שאביו אכן היה איש כוחות הביטחון‪ ,‬לבין הכרה במציאות‪ ,‬עד‬
‫שהשופט פינקלשטיין החליט להתערב‪" .‬אבא‪ ,‬שיושב כאן‪ ,‬לא היה בחיים במשרד‬
‫הביטחון‪ ",‬הוכיח את בני‪" .‬אתה מבין את הנקודה הזאת? הסנגורים יודעים את זה‪ ,‬התובעים‬
‫יודעים את זה‪ ,‬אבא יודע את זה וגם אנחנו יודעים את זה‪ .‬פשוט אין לך את היתרון שלא‬
‫היית כאן )באולם( במשך כל החודשים האחרונים‪ ...‬אבא סיפר לכולם שהוא עובד במשרד‬
‫הביטחון‪ ,‬וזה לא נכון‪ ...‬זאת אומרת הוא שיקר גם אותך‪ ,‬אתה מבין את זה‪ ,‬עם כל זה שזה‬
‫לא נעים?"‬
‫"כן‪ ",‬ענה בני‪.‬‬
‫אבל ככל שהלך המשפט והתקדם הלך והתבהר כי בניו של קופר לא היו רק מאזינים‬
‫תמימים לסיפורי הגבורה של אביהם אלא גם היו לעתים שותפים פעילים בעלילותיו‪ .‬על פי‬
‫עדותה של ד"ר מריה זקוטצקי‪ ,‬שיתף כזכור בני פעולה עם אביו כאשר נשלח להתקשר‬
‫אליה על מנת להרגיעה ש"פעולת החיסול המסוכנת" הסתיימה בהצלחה‪ ,‬וקופר יצא ממנה‬
‫בשלום עם פציעות קלות בלבד‪ .‬כשהתבקש בני להסביר את שיחת ההרגעה המוזרה הזאת‪,‬‬
‫התחמק בתשובותיו ובעיקר סתר דברים שאמר בהקשר זה במשטרה‪.‬‬
‫בבית המשפט נזכר בני שפעם אחת כשהיה עם אביו ברכב ד"ר זקוטצקי התקשרה‪ ,‬ואביו‬
‫הגיש לו את הטלפון והורה לו למסור שהוא לא זמין‪ .‬אחר כך הודה שלמעשה אביו יזם את‬
‫השיחה וחייג לזקוטצקי בעצמו‪ ,‬תוך שהוא מורה לבני לשקר לה שהוא לא יכול לדבר כי‬
‫הוא בחו"ל‪ .‬בני הסביר שכשתהה באזני אביו לפשר הבקשה השיב לו קופר שהוא "לא‬
‫מעוניין לדבר עם זקוטצקי עכשיו‪".‬‬
‫"סליחה‪ ,‬אם הוא לא רוצה לדבר איתה למה הוא מתקשר?" שאל השופט אמיר‪.‬‬
‫"אני לא בדיוק זוכר‪ ",‬השיב בני בהמשך‪" .‬הוא ביקש שאני אעדכן אותה באיזה משהו‬
‫שנראה לי מאוד מוזר‪".‬‬
‫"מה הדבר הזה?" שאל השופט פינקלשטיין‪" ,‬איזה דבר מוזר שקשור אליו היה בחו"ל?"‬
‫"אני לא זוכר‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
‫התחמקויותיו של העד קוממו את השופט אמיר‪" .‬סליחה‪ ,‬אני רוצה להגיד לך משהו בכל‬
‫זאת‪ ,‬עם כל אי־הנעימות‪ ",‬אמר לבני קופר‪" .‬אני רוצה להזכיר לך שאתה מעיד פה וצריך‬
‫להגיד אמת‪".‬‬
‫"תשמע‪ ",‬ניסה גם השופט פינקלשטיין‪" ,‬מריה אומרת שאתה התקשרת אליה ואמרת לה‬
‫שאבא נפצע בחו"ל‪ .‬זה מבחינתי מאוד מתיישב עם מה שאתה אמרת לפני כמה דקות‪,‬‬
‫שאבא מבקש לעדכן על משהו מוזר שקרה לו בחו"ל‪ .‬האם אתה מבין את זה?"‬
‫"כן‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
‫השופט המשיך‪" .‬האם בעקבות זאת אתה יכול להיזכר ולהגיד‪' ,‬זה נכון‪ .‬אבא אמר לי‬
‫להתקשר למריה ולהגיד לה שהוא נפצע בחו"ל?' תנסה להיזכר‪ .‬תזכור שחובתך להגיד‬
‫אמת‪ ...‬תישיר מבט ותגיד לנו את האמת‪ .‬מה אתה אומר?"‬
‫"זה ייתכן‪ ,‬זה ייתכן‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
‫"זה ייתכן‪ ",‬חזר אחריו השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אנחנו יודעים שמריה אומרת בביטחון שאתה דיברת בשם אביך‪ ,‬וכשאתה ממלמל ואתה‬
‫אומר ש'זה ייתכן‪ ',‬ברור לי שזאת האמת‪ .‬אתה מבין את זה?"‬
‫"כן‪ ",‬השיב בני ולקח צעד אחורה‪" :‬אני זוכר שקרה משהו בחו"ל‪ ,‬אני לא זוכר אם זה היה‬
‫שהוא נפצע‪".‬‬
‫"אז מה עוד יכול להיות?" שאל השופט אמיר בתסכול‪.‬‬
‫"הוא נפגש עם אובמה? הלך למלכת אנגליה? מה קרה?" המשיך השופט פינקלשטיין‪,‬‬
‫"תראה‪ ,‬אנחנו כולם מכירים את המשחק‪ .‬אני יודע מה עובר לך בראש‪ ,‬ואולי גם אתה יודע‬
‫מה עובר לי בראש‪ .‬אני אומר לך‪ ,‬הנושא הזה חשוב‪ .‬למה אתה פוחד להגיד שאבא אמר‬
‫שהוא נפצע?"‬
‫"אני לא זוכר שהוא אמר‪ ",‬השיב בני‪" ,‬לא במאה אחוז‪".‬‬
‫"אני מדבר עכשיו על התוכן הכללי‪ ",‬סיכם השופט פינקלשטיין‪" ,‬מדובר בשיחת הרגעה‪,‬‬
‫אתה מתקשר למריה בשם אביך ואתה אומר לה‪' ,‬תשמעי‪ ,‬הדברים בסדר‪ '.‬את זה אתה יכול‬
‫לאשר?"‬
‫"כן‪ ",‬אמר בני לבסוף‪.‬‬
‫***‬
‫בניגוד לקלות היחסית בה נפרמה רשת השקרים שטווה קופר באשר לעברו הביטחוני‪,‬‬
‫חשיפת הבדותות בנוגע לחייו האישיים ולמערכות היחסים הזוגיות שלו היתה קצת יותר‬
‫מסובכת‪ .‬לבקשת השופטים תיאר קופר איך נוצר הקשר עם ג'ני מלמד‪ ,‬מתי התאהבו‪ ,‬ואיך‬
‫במשך שנות הזוגיות שלהם איים הסכסוך עם קיבוץ אייל לפרק את הקן המשפחתי שבנו‪.‬‬
‫לשאלתם‪ ,‬הסביר קופר לשופטים שהחתים את ג'ני על המסמכים הרבים — הצוואות‪,‬‬
‫ההתחייבות הבלתי חוזרת‪ ,‬שכר הדירה‪ ,‬והסכם החליף המוריש לו את מניותיה בקיבוץ אחרי‬
‫מותה — כדי להגן על עצמו מפני מה שהגדיר "שאיפות מנהלי הקיבוץ לסלקו‪".‬‬
‫כדי להסביר את מעורבותו הגבוהה בכל מגעיה של ג'ני עם הקיבוץ הדהים לפתע קופר‬
‫את בית המשפט בגרסה חדשה‪ .‬ג'ני‪ ,‬חשף לראשונה באוזני בית המשפט‪ ,‬עברה ספק הטרדה‬
‫ספק תקיפה מינית בשנת ‪ 2004‬מצד אחד ממנהלי הקיבוץ‪" .‬היא לא רצתה שאני אעשה עם‬
‫זה רעש‪ ",‬העיד קופר‪" ,‬זאת אחת הסיבות שהייתי איתה בכל ישיבה שהיא היתה הולכת‬
‫אליה‪ .‬הייתי צמוד אליה שהיא לא תלך לשום מפגש במזכירות הקיבוץ בלי שאהיה נוכח‬
‫איתה‪".‬‬
‫"לאף אחד מעולם היא לא סיפרה את הסיפור הזה? רק אתה יודע מזה?" שאל השופט‬
‫פינקלשטיין‪.‬‬
‫"רק אני‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"למה אחרי מותה לא עשית רעש כשאתה יודע את הפרטים של התוקף?"‬
‫"מי יאמין לי?"‬
‫קופר נאחז באותה "תקיפה מינית" גם כדי להסביר את דעיכתה הנפשית של ג'ני‪,‬‬
‫לכאורה‪ ,‬ואת התכנסותה בתוך עצמה‪ .‬במהלך הזמן‪ ,‬סיפר‪ ,‬החלו גם הפסקות הנשימה‬
‫התכופות שלה בלילות‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הפתיע שוב קופר‪ ,‬ג'ני נהגה ללכת לישון מדי לילה‬
‫עם "מייצב לשון רפואי" בפיה‪" .‬זה פלסטיק‪ ,‬בעצם מין ואקום כזה שהלשון כאילו נכנסת‬
‫אליו פנימה‪ ,‬כמו כוסות רוח כאלה‪ ,‬וזה מונע מהלשון לצנוח‪ ",‬ניסה קופר להסביר‪.‬‬
‫"מי הרופא שייעץ לך להשתמש בזה?" התעניין השופט פינקלשטיין שהופתע לשמוע‬
‫לראשונה על הפריט הרפואי החדש שנכנס לסיפור‪.‬‬
‫"לא זוכר‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"רופא פרטי שהסעת במונית ואמר לך 'מייצב לשון'?" שאל השופט מתקשה להסתיר את‬
‫הלעג‪.‬‬
‫"אני לא זוכר איך‪ ,‬ואני לא זוכר מי‪ ",‬התעקש קופר‪.‬‬
‫"יש מישהו שידע על מייצב הלשון הרפואי?"‬
‫קופר השיב בשלילה‪.‬‬
‫"במשטרה נקבת במונח 'מייצב לשון רפואי' כדי שהחוקרים יוכלו לבדוק?" תהתה‬
‫השופטת ברודי‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬הודה קופר‪" ,‬לא העליתי את הדבר הזה‪".‬‬
‫"אז היום זו הפעם הראשונה שאתה אומר את זה?"‬
‫"אני חושב שאני אומר את זה בפעם הראשונה‪ ...‬אנחנו ניסינו כל מיני דברים‪ .‬היה מין‬
‫פלסטיק של פתיחת הנחיריים והיו כל מיני פטנטים‪".‬‬
‫"כל היום פתחת לה את הנחיריים?" שאל השופט אמיר‪.‬‬
‫"כל היום לא עשיתי שום דבר‪ .‬הייתי איתה‪".‬‬
‫"היא מפסיקה לנשום‪ ,‬מה אתה עושה?" ניסה הסנגור באומן להבין‪.‬‬
‫"נותן לה דחיפה‪ ,‬מנענע אותה‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"אז כל הלילה דחפת אותה?" שאל השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"היו פעמים שזה היה בתדירות גבוהה‪ ,‬והיו פעמים שבתדירות נמוכה‪ .‬אבל כן‪ ,‬כל לילה‬
‫זה היה ככה‪".‬‬
‫"אז כל לילה לא ישנת? שים לב מה אתה מספר‪ "...‬אמר השופט‪.‬‬
‫")אנחנו( באותו חדר‪ ,‬ואני רואה טלוויזיה‪ ",‬ענה קופר בביטחון‪" .‬אני לא יושב וכל הזמן‬
‫מסתכל על ג'ני‪".‬‬
‫"אבל איך אתה בוחן את נשימותיה?"‬
‫"אני שומע אותן‪ ...‬גם כשהייתי רוצה לעשות לי כוס קפה הייתי סוגר את הווליום של‬
‫הטלוויזיה‪ ,‬הולך למטבח‪ ,‬כשאני כל הזמן מקשיב אם היא נוחרת או לא‪ .‬עושה לי את כוס‬
‫הקפה וחוזר למיטה‪".‬‬
‫"ואם היא מפסיקה לנחור?"‬
 ‫"אז אני מסתכל‪".‬‬
‫"ואז אתה דוחף אותה‪".‬‬
‫"נכון‪".‬‬
‫"ואז היא חוזרת לנשום‪ ,‬והיא מדברת איתך? אתם יוצרים קשר?"‬
‫"היא המשיכה לישון‪".‬‬
‫"נו‪ ,‬אז ככה עובר הלילה‪ ",‬התערב השופט אמיר‪" ,‬ואז מגיע היום‪"...‬‬
‫"היא היתה מתעוררת עייפה‪ ",‬הסביר קופר‪" .‬אני הייתי מנמנם על הכורסה בסלון‪ ...‬ג'ני‬
‫עבדה בפינת האוכל בסלון‪ .‬אם היא היתה צריכה מחשב היא היתה נכנסת לחדר העבודה‬
‫שלה‪ ,‬ואני הייתי מצטרף אליה לשם‪".‬‬
‫"היו לה קשיי נשימה במשך היום?" תהה השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"לא‪ ...‬היו לה מעין השתנקויות‪ ",‬הסביר קופר‪.‬‬
‫קופר לא ידע להסביר איך יכול להיות שאיש משאר הנוכחים בבית‪ ,‬בניו ושרית‪ ,‬בתה של‬
‫ג'ני שהתגוררה איתם‪ ,‬לא היו עדים אפילו למקרה אחד של הפסקת נשימה‪ .‬הוא גם לא ידע‬
‫להסביר מדוע ג'ני לא התלוננה בפני רופאים על הבעיה החמורה‪ .‬הוא רק גימגם משהו על‬
‫בדיקה שלכאורה ביצע עם ג'ני בבית לוינשטיין‪ ,‬אבל מסמכיה נעלמו‪.‬‬
‫"אתה אף פעם לא הנשמת את ג'ני‪ ,‬נכון?" שאלה עו"ד אבישר בחקירה הנגדית‪.‬‬
‫"כן הנשמתי כמה פעמים‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"איך הנשמת? בפה? באף?" חקר השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬סגרתי את האף‪".‬‬
‫"מתי לדעתך מנשימים בן אדם עם הפסקת נשימה?" שאל השופט אמיר‪.‬‬
‫"כשאני מרגיש שהיא לא נושמת‪ .‬אני שם את היד‪ ,‬את האצבע מתחת לאף‪ ,‬ואני לא‬
‫מרגיש שום דבר‪ ...‬ואני מנסה לנענע או לקרוא בשם ואין שום דבר אז כן‪ ...‬ידעתי שצריך‬
‫להרים את הצוואר‪ ,‬את הראש‪ ,‬ולפתוח את קנה הנשימה‪".‬‬
‫"זה ממש לא נכון שבהפרעת נשימה עושים הנשמה‪ ",‬אמר השופט אמיר‪" ,‬זה ממש לא‬
‫נכון‪".‬‬
‫"לא כל דבר נשמע הגיוני‪ ,‬מה לעשות?" השיב קופר‪ ,‬כועס‪" .‬אתה יודע‪ ,‬כבוד השופט‪ ,‬מה‬
‫היה באותו רגע ספציפי? היית שם? אתה ראית שהיא לא נושמת ואיזה פעולה אני עושה?"‬
‫"למה לא הזמנת אמבולנס?" שאל השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"הצמדתי את הפה שלי לפה שלה והכול חזר לטבעו‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬לא הייתי צריך אפילו‬
‫לעשות עיסוי‪".‬‬
‫"זאת אומרת שבמהלך החצי שנה האחרונה הנשמת אותה עשרות פעמים‪ ",‬המשיכה‬
‫התובעת אבישר‪.‬‬
‫"לא יודע‪ ,‬זה את אומרת‪ ",‬השיב קופר‪" .‬מבחינתי באותו יום שאני פיניתי אותה עם‬
‫אמבולנס זה היה הקש ששבר את גב הגמל‪ ...‬אמרתי די‪ ,‬מספיק‪ ,‬עכשיו אנחנו הולכים לבית‬
 ‫חולים‪".‬‬
‫"אותו היום" אליו כיוון קופר הוא ‪ 11‬ביולי ‪ ,2009‬חודש ועשרה ימים לפני מותה של ג'ני‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬ג'ני התמוטטה‪ ,‬קופר הזמין אמבולנס‪ ,‬הבדיקות בבית החולים לא העלו דבר‪ ,‬וג'ני‬
‫שוחררה מיד‪ .‬על פי הסבריו של קופר ההתמוטטות היתה המשכה הטבעי של ההתדרדרות‬
‫הפיזית במצבה של ג'ני‪ .‬אבל למשטרה ולפרקליטות היה רעיון אחר‪ .‬קופר‪ ,‬העריכו שם‪,‬‬
‫ערך ב־‪ 11‬ביולי "ניסוי כלים" לקראת הרצח של ג'ני באמצעות חומר הסקולין שסיפקה לו‬
‫ד"ר מריה זקוטצקי‪.‬‬
‫***‬
‫בדיוק כמו בעדותו על יחסיו עם שרונה‪ ,‬אשתו השנייה‪ ,‬גם את יחסיו עם ד"ר מריה זקוטצקי‬
‫ניסה קופר לגמד עד כמה שאפשר‪ .‬למעשה‪ ,‬טען קופר‪ ,‬למעט שבועיים בתחילת היכרותם‬
‫במהלכם גם קיימו יחסי מין‪ ,‬הקשר שלו עם ד"ר זקוטצקי כלל לא היה רומנטי‪ .‬גם אחרי‬
‫שעברה לגור בקיבוץ אייל‪ ,‬היא לא היתה בת זוגו‪ ,‬אלא רק שותפה לדירה‪.‬‬
‫"הכרתי איזו אישה שאני לא יודע אם לקרוא לה שדכנית‪ ",‬ניסה קופר להסביר את נסיבות‬
‫ההיכרות בינו לבין זקוטצקי‪" .‬לא הגעתי אליה במטרה להכיר‪ ,‬ממש לא‪ .‬היא לא ידעה שיש‬
‫לי את ג'ני והיא כל הזמן לחצה‪ .‬היא אמרה לי‪' ,‬בוא יש לי מישהי פנטסטית‪ ,‬אני רוצה‬
‫להכיר לך מישהי‪ ,‬כדאי‪ ,‬כדאי‪ ,‬כדאי‪ ',‬ומרוב כל הלחץ הזה אמרתי 'אוקיי‪ ,‬בסדר‪ ,‬תני לי‪',‬‬
‫ובעצם ככה התחיל הקשר‪".‬‬
‫"איך בכלל הגעת לשדכנית הזאת?" שאל השופט אמיר‪.‬‬
‫"היא נסעה איתי מדי פעם ברכב‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"לא היה יותר קל להוריד אותה מהעניין אם היית אומר לה 'תשמעי‪ ,‬אני נשוי'?" תהה‬
‫השופט וקופר החל להרחיב על נסיבות היכרותו עם ד"ר זקוטצקי בזמן נישואיו לג'ני‪.‬‬
‫הסיפור הזה נשמע דומה להפליא לאופן בו תיאר את נסיבות היכרותו עם שרונה בזמן‬
‫נישואיו לאורית‪.‬‬
‫גם במקרה של ד"ר זקוטצקי‪ ,‬כך הסביר‪ ,‬קופר מצא את עצמו נזקק לאוזן קשבת‪" .‬הרגשתי‬
‫שאני לחוץ‪ ,‬שאני אובד עצות‪ ,‬חסר אונים אולי זאת המילה‪ ,‬והייתי מוכן לדבר עם כל אחד‬
‫שהיה רק מוכן לשמוע‪ ,‬גם עם אנשים שאני לא מכיר‪ ",‬סיפר‪" .‬אולי זה לא נורמלי‪ ,‬אולי זה‬
‫לא בסדר‪ ,‬ככה אני הרגשתי‪ ...‬כשדיברתי עם מריה בטלפון בנוכחות אותה אישה בזמן‬
‫הנסיעה היא נשמעה לי אישה אינטליגנטית וכשנפגשתי איתה בפעם הראשונה הייתי בשוק‪.‬‬
‫הדמיון של מריה לאוריתי‪ ,‬חיצונית‪ ,‬הוא מדהים‪ .‬היתה תקופה ארוכה מאוד שלא הייתי‬
‫מסוגל להוציא הגה מהפה כשראיתי אותה‪ .‬לא הייתי בטוח אם אני ער‪ ,‬ישן‪ ,‬הוזה‪ ,‬לא ידעתי‬
‫פשוט איך להתבטא‪ .‬ראיתי את אוריתי‪ :‬הפנים‪ ,‬האף‪ ,‬העיניים‪ ,‬המשקפיים‪ ,‬התסרוקת‪ ,‬זה‬
‫משהו מדהים‪ ,‬אותו דבר‪".‬‬
‫למעט השבועיים הראשונים‪ ,‬התעקש קופר‪ ,‬הקשר עם ד"ר זקוטצקי היה ידידותי בלבד‪.‬‬
‫קופר הכחיש לחלוטין את עדותה של זקוטצקי לפיה מההתחלה הקשר היה רומנטי‪ ,‬וטען‬
‫שמעולם לא קנה לה טבעת אירוסין‪ .‬בסיס הקשר ביניהם‪ ,‬הדגיש קופר‪ ,‬היה עזרה לבנה של‬
‫זקוטצקי שסבל מבעיות לימודיות וחברתיות‪ .‬זקוטצקי‪ ,‬טרודה בעבודתה‪ ,‬לא היתה פנויה‬
‫לטפל בבנה‪ ,‬וקופר‪ ,‬לטענתו‪ ,‬מילא את החלל שהשאירה‪ .‬זאת הסיבה‪ ,‬הסביר‪ ,‬שהציג את‬
‫עצמו בפני צוות המורים כאביו של הנער‪.‬‬
‫"סיפרת לה שאתה נשוי? שיש לך בת זוג‪ ,‬ג'ני?" שאל השופט אמיר‪.‬‬
‫"סיפרתי לה שאני חי עם מישהי בקיבוץ‪ ,‬כן‪ ",‬התחמק קופר‪" .‬אני לא נכנס לסמנטיקה של‬
‫מילים‪".‬‬
‫"אז מריה ידעה שיש לך בת זוג?" ניסה גם השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"מריה ידעה שאני חי עם מישהי בבית‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"ומי היא? מזכירת הקיבוץ? דיירת משנה? רופאה? בת זוג? בחר את התשובה‪".‬‬
‫"לא עניין אותי מה היא חושבת‪".‬‬
‫קופר הודה שבתחילה ג'ני לא היתה מודעת לקשר שלו עם זקוטצקי‪ ,‬אבל לטענתו‬
‫כששיחות הטלפון בינו ובין זקוטצקי הלכו ותכפו‪ ,‬דרשה ג'ני לדעת מיהי האישה מעברו‬
‫השני של הקו‪ .‬קופר‪ ,‬לדבריו‪ ,‬התוודה מיד על הרומן הקצר שהיה לו עם זקוטצקי‪" .‬סיפרתי‬
‫לה שעשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות‪ ",‬העיד‪" ,‬הסברתי לה מה משך אותי למריה‪...‬‬
‫והייתי צריך להיפגש עם מריה שוב בשביל לצלם אותה ולהראות לג'ני את הדמיון לאורית‪".‬‬
‫ג'ני‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הגיבה קשה לבגידה‪ .‬בסוף אותו שבוע‪ ,‬סיפר קופר‪ ,‬הוא לקח את ג'ני לחופשת‬
‫פיוס באילת‪ .‬שם החליט להוכיח את רצינות כוונותיו כלפיה והציע לה נישואין‪.‬‬
‫לדברי קופר‪ ,‬ג'ני ידעה שהוא שומר בכל זאת על קשר עם ד"ר מריה זקוטצקי וממשיך‬
‫לסייע לה עם בנה‪ .‬את הסכמתה של ג'ני לסידור המוזר הסביר קופר בכך שהיא התרשמה‬
‫מהקשר האמיץ שנוצר בינו לבין הנער‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שג'ני העלתה מיוזמתה את הרעיון‬
‫שהיא וקופר יאמצו את זקוטצקי ובנה‪ .‬המודל‪ ,‬לדברי קופר‪ ,‬היה "פרויקט אח גדול" של‬
‫משרד הביטחון אליו התוודע איכשהו‪.‬‬
‫בניו של קופר תמכו בעדותם בגרסה המוזרה שסיפק אביהם לגבי יחסיו עם מריה‪ .‬בני‬
‫קופר טען שלא ידע דבר על הרומן שמנהל אביו בזמן נישואיו לג'ני‪ .‬מדי פעם‪ ,‬סיפר בני‪,‬‬
‫היה מזעיק אותו אביו לסייע בתיקון המחשב של הנער "מהפרויקט של משרד הביטחון‪",‬‬
‫ופעם באחד מטקסי הסיום הצבאיים של הבן הצעיר‪ ,‬עדי‪ ,‬הביא איתו קופר את הנער‪" .‬מה‬
‫שהוא אמר לי זה שנוצר איזשהו קשר‪ ,‬ושהוא תומך במשפחה‪ ",‬העיד בני‪" ,‬שהקשר הוא‬
‫דרך הפרויקט הזה‪ ,‬בלי פיקוח של אף אחד‪ .‬פשוט הוא עוזר להם‪".‬‬
‫"היום‪ ,‬בעולם האמיתי אתה יודע ש'הפרויקט הזה' הוא הבן של מריה שהיתה בת הזוג של‬
‫אביך‪ .‬אתה מבין את זה?" ביקש השופט פינקלשטיין לוודא‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
‫"שלא היה 'אח גדול של משרד הביטחון'‪".‬‬
 ‫"כן‪".‬‬
‫גם עדי קופר הודה שהעדיף לא לדעת‪" .‬זה לא עניין אותי‪ ,‬לא רציתי להיכנס לדברים‬
‫האלה‪ ,‬אוקיי?" השיב בכעס כשנשאל בנושא‪" ,‬חד וחלק עצמתי עיניים‪ ...‬אני עזבתי את‬
‫הבית ברגע שיכולתי‪ ,‬אוקיי?‪ ...‬זה לא מעניין אותי‪ ,‬אני לא רוצה לדעת‪".‬‬
‫בחקירה נגדית מדוקדקת ריסקה התובעת‪ ,‬עו"ד רחל אבישר‪ ,‬את גרסתו של קופר והפכה‬
‫אותה לגרוטסקה‪ .‬היא הטיחה בו את גרסאותיו השונות הקודמות לפיהן קנה לזקוטצקי‬
‫טבעת אירוסין עוד לפני מותה של ג'ני‪ ,‬השמיעה לו טענות עבר שלו לפיהן זקוטצקי "גנבה‬
‫ממנו זרע" כשקיימה איתו יחסי מין וגם ציטטה לקופר את דברי האהבה שהרעיף על‬
‫זקוטצקי במהלך העימות ביניהם בחקירת המשטרה‪.‬‬
‫אחרי כל אלה נדרש גם קופר להסביר את כניסתה של ד"ר זקוטצקי לביתו בקיבוץ אייל‬
‫מיד אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬ועוד לפני כן‪ ,‬את העברת הציוד שלה מדירתה בכפר סבא לחצר‬
‫הבית בקיבוץ עוד בחייה של ג'ני‪ .‬קופר טען שבסך הכול "עשה טובה" לזקוטצקי‪ ,‬ידידתו‪,‬‬
‫וסייע לה לחסוך את הכסף על אחסון החפצים‪" .‬היא פינתה את הדירה שלה מבלי שהיתה‬
‫לה דירה חלופית?" תהתה השופטת ברודי‪" ,‬זאת הטענה? סתם ככה היא רוקנה את הרהיטים‬
‫והמתינה?"‬
‫"למה אתם שואלים אותי למה היא היתה צריכה לעשות את זה?" היתמם קופר‪" ,‬ההבטחה‬
‫היחידה שמריה קיבלה ממני זה שאני אמשיך לעזור לה למצוא את הדירה שמתאימה‬
‫לצרכיה בכפר סבא‪".‬‬
‫לדברי קופר ג'ני ידעה היטב למי שייכים החפצים שעברו לחצר הבית‪ .‬השופט‬
‫פינקלשטיין התקשה להאמין‪" .‬ג'ני ידעה שאתה מעביר את החפצים של מריה שבזמנו‬
‫סיפרת לה שבגדת איתה?" הקשה‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר קופר‪" .‬ג'ני התנגדה לזה כמובן בהתחלה‪ .‬הבטחתי לה שזה רק הדבר הזה‪ .‬זה‬
‫לקח קצת זמן‪ ,‬אבל היא הסכימה‪".‬‬
‫הבנים‪ ,‬בני ועדי קופר‪ ,‬אישרו בבית המשפט גם את גרסתו זו של אביהם‪ .‬לטענתם‪,‬‬
‫כשביקש מהם לסייע בהעברת חפציה של ד"ר זקוטצקי לחצר ביתם בקיבוץ‪ ,‬לא הרגישו‬
‫שמשהו כאן מוזר‪" .‬עזרנו לה לפנות את הדירה שהיא היתה צריכה לעזוב‪ ",‬היתמם בני‬
‫קופר‪ ,‬שהיה אז סטודנט לפסיכולוגיה בן ‪" ,23‬העמסנו‪ ,‬עשינו נסיעה‪ ...‬הדברים כאילו )היו(‬
‫אצלנו כי אין לה איפה לשים אותם‪".‬‬
‫"החפצים האלה נכנסו לבית תוך זמן קצר‪ ",‬הזכיר השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬השיב בני‪" .‬בסוף השבעה )על ג'ני( חזרתי ללמודים‪".‬‬
‫"אי־פעם דיברת עם ג'ני על החפצים האלה )שהיו( בחצר?" תהתה עו"ד טולדנו‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיב בני‪ .‬הוא סיפר שכשזקוטצקי נכנסה לבית‪ ,‬אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬הסביר קופר‬
‫לו ולאחיו‪ ,‬עדי‪ ,‬שהיא רופאה שתסייע בעבודות הבית‪ ,‬בבישולים ובניקיונות‪.‬‬
‫"עשה לי טובה‪ ",‬אמר השופט אמיר לבני‪" ,‬חשבת שהיא עוזרת בית?"‬
 ‫"ביקשת ממנה אי־פעם לסדר לך את החדר?" שאלה גם עו"ד טולדנו‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
‫"ביקשת ממנה אי־פעם לנקות לך את האמבטיה?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אז מה היה תפקידה? באיזה אופן היא ניקתה וסידרה את הבית?"‬
‫"על סמך שיקול דעתה כאישה בוגרת‪".‬‬
‫"באיזו מסגרת היא נמצאת אצלכם?"‬
‫"עצמאית‪ .‬שלה‪ .‬היא החליטה לעזור לאבא‪".‬‬
‫"דיברת איתה על זה שהיא תומכת באבא?"‬
‫"לא‪ ,‬לא ניהלתי איתה שיחות‪ ...‬אני המטרה שלי היתה לחיות בשלום בית עם המצב‪...‬‬
‫אבא עושה את ההחלטות שלו ואני כבן צריך לתמוך‪".‬‬
‫קופר מצדו דווקא לא התקשה לספק לבית המשפט הסבר מדוע הגיעה ד"ר מריה זקוטצקי‬
‫להתגורר עמו בביתו שבקיבוץ‪ .‬אחרי מותה המפתיע של ג'ני‪ ,‬הסביר‪ ,‬הודיעה לו זקוטצקי‬
‫שהיא "לא מפקירה ידידים בשעת צרה‪" ".‬מריה אמרה 'אני עכשיו לא עוזבת אותך‪ .‬אני‬
‫נשארת פה‪ ,‬אתה לא תישאר לבד‪ '.‬ביקשתי ממנה 'תעזבי‪ ,‬אני רוצה להיות לבד‪ ,‬אני רוצה‬
‫להיות עם המחשבות שלי‪ '.‬היו הרבה חילופי דברים מהסוג הזה‪ .‬היא אמרה 'זה לא יעזור‪,‬‬
‫תוציא אותי בכוח‪ ',‬משהו בסגנון‪ .‬ואז היא נשארה לילה אחד‪ ,‬היא נשארה עוד לילה‪ ,‬וזה‬
‫ככה נמשך‪ ...‬לא היה לי את הכוח פשוט להמשיך ולהילחם‪".‬‬
‫"שעת הצרה נמשכה ארבע שנים?" תהה השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"שעת הצרה נמשכה כמה שנמשכה‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"איפה ישנה מריה?" התעניין השופט‪.‬‬
‫"בחדר העבודה של ג'ני‪ ,‬זיכרונה לברכה‪ ,‬מחוץ לבית‪ ",‬השיב קופר‪" .‬אחר כך‪ ,‬בשלב יותר‬
‫מאוחר‪ ,‬היא ניקתה את החדר שלי ושל ג'ני זיכרונה לברכה ונכנסה לישון שם‪".‬‬
‫"איפה אתה ישנת?" שאל השופט אמיר‪.‬‬
‫"גם בסלון וגם בחדר העבודה בחוץ‪".‬‬
‫"היא גרה באותו חדר שינה עם אבא?" הקשה השופט פינקלשטיין גם על בני קופר‬
‫בחקירתו‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬תמך בני בגרסתו של אביו‪.‬‬
‫"איפה היא גרה? באיזה חדר?" ניסה השופט אמיר להבין מדברי הבן‪.‬‬
‫"אני לא‪ ...‬לא זוכר איפה‪ ",‬התפתל בני‪" ,‬הדלת של חדר השינה היתה נעולה‪ ...‬אני לא‬
‫יודע איפה הם ישנו כל יום‪ ...‬היה קצת שינויים בבית‪ .‬סידרו מחדש את הסלון‪ .‬אני זוכר‬
‫שפירקנו את המיטה בחדר השינה‪ ...‬אבא לא הסכים להיכנס לחדר בגלל המיטה ששמה‬
‫הכול קרה‪ .‬המזרון לא היה משהו שאפשר להמשיך לישון עליו‪ ...‬אני זוכר שאני ועדי‬
‫פירקנו את המיטה וזרקנו לפח‪".‬‬
‫"ואחר כך פתאום יש מיטה‪ ",‬הקשתה עו"ד טולדנו‪" ,‬אנחנו יודעים שיש מיטה‪ .‬מאיפה‬
‫באה המיטה?"‬
‫"לא יודע‪ .‬לא הכרתי את המיטה הזאת‪".‬‬
‫"זאת לא מיטה של מריה שהעברתם לשם?"‬
‫"אם העברנו זה היה בחלקים‪ ...‬אני לא יודע איך המיטה נראתה‪".‬‬
‫"מאיפה החלקים האלה הגיעו?"‬
‫"אנחנו העברנו שקיות‪ ...‬אני לא יודע מה‪ .‬הכול היה בקרשים ארוז‪".‬‬
‫"לא היה חדר שינה משותף?" תהה השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"אחר כך כן‪".‬‬
‫"מה זה אחר כך?"‬
‫"שנה אחר כך‪ ",‬השיב בני‪ ,‬סותר בכך את גרסת אביו לפיה היחסים לא היו רומנטיים‪.‬‬
‫"לא דיברת עם אבא שלך על זה?" התערב השופט אמיר‪" ,‬לא אמרת לו‪' ,‬אבא‪ ,‬למה היא‬
‫באה לפה? זה לא נעים לי‪ ,‬היא דומה לאימא ופתאום היא נמצאת פה‪ .‬מה היא עושה פה‬
‫בדיוק? למה צריך את זה?׳"‬
‫"אמרתי לו את זה שזה כאילו מוזר‪ ,‬שזה מפריע‪ ",‬הודה בני "והוא )אמר(‪ :‬היא עוזרת‪ .‬היא‬
‫היחידה שמוכנה לעזור‪".‬‬
‫עדי קופר שהיה חייל קרבי בן ‪ 19‬כשזקוטצקי עברה להתגורר עם אביו נמנע אז גם הוא‬
‫משאלות‪" .‬תביני את התקופה ואת הלך הדברים‪ ",‬הסביר לתובעת אבישר‪" .‬אימא שלי‬
‫נפטרה‪ ,‬אימא שנייה שלי נפטרה‪ ,‬אף אחד לא שם עלי קצוץ‪ ,‬אוקיי?‪ ...‬אני לא יכול‬
‫להתאבל כי כבר מאשימים את אבא שלי שהוא עשה משהו‪ ...‬ואני עכשיו צריך להתחיל‬
‫לשאול את אבא שלי עם מי אתה ישן בחדר‪ ,‬או איפה היא ישנה? לא‪ .‬זה לא מעניין אותי‪.‬‬
‫אני לא רוצה להיות בבית‪ ,‬סליחה‪".‬‬
‫"הוא אומר‪' :‬אני גם עוצם עיניים וגם בורח‪ "',‬פירש השופט פינקלשטיין‪ ,‬והמשיך‪" :‬המצב‬
‫שמריה נמצאת בחדר שינה ואבא נמצא בסלון נמשך באופן קבוע‪ ,‬או שהיה שלב שהבנת‬
‫שהם ישנים ביחד?"‬
‫"כן‪ ",‬השיב עדי‪.‬‬
‫"ומה חשבת אז?"‬
‫"שהוא התגבר על ג'ני אולי‪ .‬שהוא מצא מישהי‪".‬‬
‫עוד בחקירתו במשטרה נשאל בני האם התבקש על ידי אביו לא לגלות לזקוטצקי שקופר‬
‫וג'ני היו נשואים וישנו באותו החדר‪ .‬בני השיב שהוא "חושב שכן‪" ".‬מתישהו הוא אמר לי‬
‫לא להגיד ולא לדבר על מה שהיה בבית לפני שהיא עברה‪ ",‬העיד‪.‬‬
‫בבית המשפט דבק בני בגרסתו כי אביו הורה לו שלא לדבר עם זקוטצקי על העבר‬
‫המשפחתי‪ .‬לא על יחסיו עם אורית‪ ,‬אמם‪ ,‬לא על הקשר עם שרונה האישה השנייה שבאה‬
‫אחריה ולא על טיב הקשר עם ג'ני‪ .‬לדברי בני‪ ,‬דרש ממנו קופר שבמידה וזקוטצקי תשאל‬
 ‫שאלות‪ ,‬יפנה אותה בני אליו‪.‬‬
‫"היית כבר ילד גדול אז‪ ,‬בן עשרים ושלוש וחצי‪ ,‬לומד פסיכולוגיה‪ ",‬אמר השופט‬
‫פינקלשטיין לבני‪" ,‬תיכנס רגע לראש של מריה‪ .‬האם מבחינת מריה ג'ני לא היתה אשתו של‬
‫אבא?"‬
‫"כן‪ ,‬מהראש שלה‪ ,‬כן‪ ",‬הודה בני‪.‬‬
‫קופר המשיך להתעקש בבית המשפט שגם אחרי מותה של ג'ני הקשר בינו לבין ד"ר‬
‫זקוטצקי נותר אפלטוני לחלוטין‪ .‬אבל שוב‪ ,‬דבר ממה ששמעו השופטים עד אז לא הסתדר‬
‫עם הגרסה הזאת‪ .‬למשל‪ ,‬הסכם הממון שחתמו קופר וזקוטצקי אצל עו"ד אורי פנטילט‬
‫שלושה שבועות בלבד אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬בו צוין במפורש שזקוטצקי וקופר הם ידועים‬
‫בציבור‪.‬‬
‫קופר הסביר לשופטים בהקשר זה שבסך הכול ביקש לעגן בהסכם את זכויותיו הבלעדיות‬
‫על הבית למקרה שזקוטצקי תחליט לסיים את ההתקשרות ביניהם‪ .‬באותה נשימה טען שמי‬
‫שהכתיבה לעורך הדין את נוסח ההסכם היתה זקוטצקי בעצמה‪ ,‬גרסה שסתרה גם את עדותו‬
‫של עו"ד פנטילט עצמו‪ ,‬לפיה קופר יזם ודחף את החוזה וזקוטצקי היתה פסיבית לחלוטין‬
‫במעמד החתימה‪.‬‬
‫השופטים הורו לקופר להסביר גם את החופשות המשותפות הרבות אליהן נסע עם‬
‫זקוטצקי לחו"ל‪ .‬מאז מותה של ג'ני ועד מעצר שניהם הספיקו קופר וזקוטצקי לטייל יחד‬
‫בתאילנד‪ ,‬ברודוס‪ ,‬בפראג ובאוסטריה‪" .‬נסענו בקבוצה‪ ",‬הסביר קופר‪" .‬אם אתה לא ישן‬
‫באותה מיטה עם אותה אישה ואין לך שום דבר פיזי איתה איזו זוגיות יש בזה?‪ ...‬אני כבר‬
‫אמרתי שמאז האסון עם ג'ני‪ ,‬זיכרונה לברכה‪ ,‬אני הפכתי להיות א־מיני‪ ...‬מריה ניהלה את‬
‫חייה‪ ,‬כולל המיניים‪ ,‬וחייתה כראות עיניה‪ .‬לא היה שום דבר משותף מלבד שיחות על בנה‪".‬‬
‫"אז נסעת איתה לחו"ל בשביל לדבר בחדר על הבן שלה?" תהה השופט אמיר בציניות‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬נסעתי להתאוורר מכל הלחצים ומכל המתחים‪ ,‬ומכל המריבות‪ ...‬הבן‬
‫אדם היחיד שיכולתי לדבר איתו‪ ,‬היחיד גם ששמע אותי‪ ,‬זו היתה היא‪".‬‬
‫"לקחתם חדר אחד לשניכם במלון?" ניסתה השופטת ברודי להבין‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל במיטות נפרדות‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬לא התנשקנו‪ ,‬לא התחבקנו‪ ,‬לא הלכנו יד ביד‪...‬‬
‫אז גם כשישנו דאגתי תמיד להפריד את המיטה‪".‬‬
‫אם היחסים שלך ושל מריה זקוטצקי נשאו אופי ידידותי בלבד‪ ,‬הטיחה בקופר התובעת‬
‫אבישר‪ ,‬למה היה דחוף לך לשלוח חוקר פרטי בעקבותיה )מעקב ששולם‪ ,‬כזכור‪ ,‬מכיסה של‬
‫מריה עצמה(?‬
‫"רציתי לדעת מי זאת האישה הזאת מעבר לדמיון המדהים שלה לאוריתי שלי‪ ",‬הסביר‬
‫קופר‪" ,‬היא סיפרה שהיא הולכת לאירועים חברתיים של מקום העבודה שלה‪ ...‬רציתי לדעת‬
‫מדוע היא הולכת בעצם לבד‪ .‬אני רואה אישה שמתאפרת‪ ,‬מתגנדרת‪ ,‬לבושה במיטב‬
‫מחלצותיה‪ ,‬יוצאת ואומרת לי שהיא הולכת להיפגש עם חברה‪ ,‬או עם מספר חברות‪".‬‬
‫"אבל מה זה משנה‪ ",‬המשיך השופט אמיר‪" ,‬אתה לא בן זוג שלה‪ ,‬אתה לא כלום‪ .‬אתה‬
‫בסך הכול עוזר לה עם הבן‪ .‬מה זה משנה עם מי היא מבלה מינית או עם מי היא הולכת?"‬
‫"אם אתה מהצד‪ ,‬כמו שאתה כרגע עומד מהצד‪ ,‬אתה יכול להסיק שהתנהגתי כמו מישהו‬
‫שאולי קנאי‪ ",‬התפתל קופר‪" ,‬זה בכלל לא היה הכיוון‪ .‬רציתי לדעת אם הדברים שהיא‬
‫אומרת לי אמינים‪ .‬לא עם מי היא שוכבת ולא עם מי היא יוצאת‪ .‬לא אכפת לי מה היא‬
‫עושה‪ ,‬זה לא היה העניין שלי‪".‬‬
‫"זו היתה רק בדיקת אמינות‪ ",‬גיחך השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"בדיוק ככה‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫***‬
‫השאלה המרכזית בכל הנוגע למערכת יחסיו של קופר עם ד"ר מריה זקוטצקי‪ ,‬והסיבה‬
‫האפשרית הן לניסיונותיו של קופר להסתיר את קשריו הקרובים עם הרופאה והן לניסיונותיו‬
‫של בית המשפט לברר את מהות הקשר בין השניים היתה כמובן חלקה של ד"ר זקוטצקי‬
‫בהעברת החומר הקטלני לידי קופר‪ .‬קופר המשיך והתעקש שגרסתה של ד"ר זקוטצקי‬
‫שקרית מתחילתה ועד סופה‪ :‬היא לא היתה מעולם בת זוגו‪ ,‬הוא לא סיפר לה על משימת‬
‫חיסול סודית בחו"ל‪ ,‬והיא מעולם לא סיפקה לו חומר קטלני‪.‬‬
‫"הסנגור‪ ",‬פנה באחת ההזדמנויות השופט פינקלשטיין לעו"ד באומן‪" ,‬הגרסה שלכם‬
‫תהיה שמה שמריה הודתה בסוף‪ ,‬שהיה חומר‪ ,‬זה שקר?"‬
‫"זה שקר במובן הזה שהנאשם מעולם לא קיבל ממריה שום חומר‪ ",‬השיב עו"ד באומן‪.‬‬
‫"כל הסיפור של הטרוריסט שצריך לחסל בארצות הברית וכל זה‪"...‬‬
‫"זה גם שקר?"‬
‫"כן‪ ",‬השיב עו"ד באומן‪ ,‬ובהזדמנות אחרת כשהנושא עלה אמר‪" ,‬אני אומר דבר כזה‪:‬‬
‫יכול להיות שהעדה שמעה מהנאשם במסגרת סיפורי הגבורה שלו שהוא מבצע משימות‬
‫סודיות מעבר לקווי האויב‪ ,‬או דברים מהסוג הזה‪ .‬אבל משימה ספציפית שיש מחבל‬
‫מארצות הברית שצריך לחסל בדרך שלא תותיר סימנים בגופה וכל זה‪ ...‬עורבא פרח‪".‬‬
‫"הסנגור‪ ,‬עם כל הכבוד‪ ,‬אתה תצטרך לנסות להראות איזה מניע יש לעדה לשקר ולהגיד‬
‫את כל הדברים האלה‪ ",‬הבהיר השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"היא לקחה חומרים מתוך החיים שלה ועשתה מהם פאזל‪ ",‬הסביר עו"ד באומן‪.‬‬
‫"אבל מה זה נותן לה?" תהתה השופטת ברודי‪" ,‬לסבך את הנאשם?"‬
‫"זה רק מכניס אותה לתוך הצלחת‪ ",‬השלים השופט אמיר‪" .‬קודם היא לא היתה בצלחת‪".‬‬
‫"יש לכם כאן קושי גדול מאוד‪ ,‬זה ברור‪ ",‬סיכם השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫השופטים הבינו את מה שידעו הסנגורים‪ :‬קו ההגנה שבחרו ממלכד אותם‪ .‬אם יטענו‬
‫שגרסתה של זקוטצקי נולדה כדי למלט את עצמה מכתב אישום ברצח או בסיוע לרצח‪ ,‬הרי‬
‫שהם מודים בכך שהיה רצח‪.‬‬
‫"מה תזת ההגנה?" ביקש השופט אמיר להבין במהלך אחת העדויות‪" .‬היא התאבדה או זה‬
‫מוות טבעי? מה הטענה?"‬
‫"זה קצת מורכב‪ ",‬השיב הסנגור עו"ד בר־עוז‪.‬‬
‫"וזה נשאר במורכבותו?" שאל השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"אני חושב שגם בשביל כבודכם זה מורכב‪ ,‬אבל כן‪ ",‬המשיך הסנגור‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אולי נגיע מתישהו לרמה שנוכל להבין דברים מורכבים‪ ",‬השיב השופט אמיר‪ ,‬ציני‪.‬‬
‫"אנחנו לא יודעים ממה ג'ני נפטרה‪ ",‬ניסה עו"ד בר־עוז להסביר‪" ,‬אנחנו לא יודעים אם‬
‫היא התאבדה‪ ,‬אנחנו לא יודעים אם היא מתה מתרופות‪ ,‬אנחנו לא יודעים אם היא מתה‬
‫מגורמי הסיכון שהיו אצלה בגוף‪ ,‬אנחנו לא יודעים אם זה היה שילוב של כל אלה‪ .‬בכל‬
‫מקרה הנאשם לא רצח אותה‪".‬‬
‫"זה לא מורכב‪ ",‬סיכם השופט אמיר ביובש‪" ,‬אין לכם עמדה!"‬
 ‫פרק ‪:17‬‬

‫מה קרה בליל ‪ 21‬באוגוסט?‬

‫שמעון קופר השעין את ידיו על שני צדי דוכן העדים ונאנח קלות‪ .‬סוף־סוף הגיע בית‬
‫המשפט לדון ברגעים הקריטיים ביותר במשפט כולו‪ ,‬אירועי הלילה שבין חמישי לשישי‪21 ,‬‬
‫באוגוסט ‪ ,2009‬ליל מותה של ג'ני‪ ,‬אשתו השלישית‪ .‬בחוסר רצון בולט החל קופר לתאר את‬
‫ההתרחשויות‪:‬‬
‫"הלכנו לישון בחדר השינה‪ ",‬סיפר‪" ,‬לג'ני לקח זמן להירדם‪ ,‬היא קראה ספר‪ .‬אני ראיתי‬
‫טלוויזיה‪ ,‬כדרכי כל הזמן עם ג'ני‪ ,‬חצי שכוב חצי ישוב במיטה‪ .‬החזקתי את עצמי בכל צורה‬
‫אפשרית להיות ער כשג'ני רדומה‪ .‬כרגיל כמו בכל ערב ג'ני 'זימזמה' כמו שאני 'מזמזם'‪.‬‬
‫הילדים היו צוחקים מי משמיע דציבלים יותר גבוהים‪ .‬בשלב מסוים הרמתי את הווליום של‬
‫הטלוויזיה‪ ...‬ג'ני כנראה התעוררה מזה וביקשה ממני‪' ,‬לך לישון‪ ,‬אני בסדר‪ .‬די‪ ,‬נמאס לי‬
‫מהחולניות שלך‪ ',‬ואני מצר על זה שלקחתי את הרגליים והלכתי לסלון‪ .‬היא עוד אמרה לי‬
‫משהו בסגנון‪' ,‬הנה‪ ,‬אני סוגרת את הטלוויזיה שלא תשמע שום דבר‪ .‬לך תנוח ותחזור אחר‬
‫כך מתי שאתה רוצה'‪ ...‬הכוונה שלי לא היתה לישון‪ .‬הכוונה שלי היתה לשכב על הספה‬
‫בסלון‪".‬‬
‫"ומה קורה בסלון?" שאלה עו"ד רחל אבישר‪ ,‬התובעת‪" ,‬אתה שוכב על הספה ונרדם?"‬
‫"לא בדיוק‪ .‬אני מדי פעם נכנס לחדר‪ ,‬בודק וחוזר‪ .‬הלוך וחזור‪".‬‬
‫"ומה ראית בפעמים שבדקת?"‬
‫"היא היתה עם עיניים פקוחות‪ .‬היא כבר הכירה טוב מאוד את כל ה'אובר פולניות' כמו‬
‫שהיא קראה לי‪ ...‬והיא אמרה לי 'מספיק כבר‪ ,‬לך לישון‪"'.‬‬
‫"מר קופר‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬זו פעם ראשונה שאתה אומר לנו שמהרגע שהיא הוציאה אותך‬
‫מהחדר ועד הרגע שמצאת אותה ללא רוח חיים ראית אותה עוד כמה פעמים‪ ...‬בכל אחת‬
‫מהגרסאות שלך לאורך השנים אף פעם לא הזכרת שראית אותה והיא היתה ערה‪ ,‬והיא‬
‫דיברה איתך אולי‪".‬‬
‫עו"ד אבישר דייקה‪ .‬נזכרתי‪ ,‬למשל‪ ,‬בשיחת הרקע שקיים איתנו קופר במשרדי "עובדה"‬
‫לפני שידור התחקיר‪ .‬שם סיפר שבאמצע הלילה פרש לסלון‪ ,‬נרדם‪ ,‬ולפתע התעורר‪ ,‬מיהר‬
‫לחדר השינה‪ ,‬ומצא את ג'ני כשהיא ללא רוח חיים‪ .‬הוא לא הזכיר בפנינו מפגשים נוספים‬
‫עם ג'ני באותו הלילה‪.‬‬
‫"לא ייחסתי חשיבות לכל ההלוך ושוב‪ ",‬ניסה עכשיו קופר להסביר‪" .‬בשלב מסוים‬
‫התעוררתי די בבהלה‪ ,‬כי אני לא רגיל לישון לבד‪ .‬קמתי וישר רצתי לחדר השינה‪ .‬ג'ני שכבה‬
‫עם הגב אלי‪ .‬נכנסתי למיטה‪ ,‬נשכבתי לצדה‪ ...‬לא שמעתי שום דבר‪ .‬לפעמים היו תקופות‬
‫די נדירות שהיא לא היתה נוחרת‪ .‬נגעתי בה‪ ...‬כשלא היתה תגובה נכנסתי קצת יותר ללחץ‪,‬‬
‫ואז נתתי מעין זינוק‪ ,‬קפצתי מעל ג'ני לצד שלה‪ .‬יש מרווח של בערך ארבעים סנטימטרים‬
‫בין צד המיטה שלה לבין קיר כוורת המגירות‪ .‬משהו ממש צר‪ .‬אי אפשר אפילו לשבת על‬
‫הברכיים )במרווח( אלא רק לעמוד‪ .‬את הכיסוי שהיה על ג'ני פשוט השלתי ממנה‪ .‬דחפתי‬
‫אותה על הגב‪ .‬ראיתי כבר את השפתיים שלה כחולות־סגולות וייחסתי את זה לקור שהיה‬
‫בבית מהמזגן‪ ,‬אבל הלב כבר היה במקום אחר‪".‬‬
‫"אתה יודע מה היתה השעה אז?" שאלה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫נזכרתי שוב‪ ,‬שבשיחת הרקע ב"עובדה" ציין קופר שהתעורר בארבע לפנות בוקר‪ ,‬ואז רץ‬
‫לחדר השינה ומצא את ג'ני‪ .‬לוח הזמנים הזה לא התיישב עם מועד הזמנת האמבולנס כחמש‬
‫שעות מאוחר יותר‪ ,‬ב־‪ 09:18‬בבוקר‪ .‬גם השופט אמיר שזכר את גרסתו של קופר בתחקיר‬
‫"עובדה" ביקש הסבר לפער הזמנים‪.‬‬
‫"אני עמדתי שם תחת מעין חקירה משטרתית‪ ",‬ענה קופר בהתייחסו לפגישה איתנו‪.‬‬
‫"זה היה ארבע לפנות בוקר שהתעוררת בבהלה? יכול להיות שזה היה ארבע לפנות‬
‫בוקר?" התעקשה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"יכול להיות‪ ",‬השיב קופר‪" .‬אבל כשאני מנסה לשחזר זה לא היה ארבע‪".‬‬
‫השופט פינקלשטיין ביקש גם הוא להבין את הסתירה‪" .‬אתה לא בא למשטרה‪ ,‬אתה בא‬
‫למערכת 'עובדה'‪ .‬שואלים אותך מתי ואתה אומר שזה היה בארבע‪ .‬אז עכשיו‪ ,‬כשאתה‬
‫חושב שזה לא ארבע‪ ,‬מתי זה? חמש? שש? אתה חייב לענות לשאלה הזאת‪".‬‬
‫"אני לא זוכר את השעה‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬ארבע זה אמצע הלילה‪ ,‬ותשע זה עמוק בתוך הבוקר‪".‬‬
‫"יכול להיות שקמתי בשעה מסוימת‪ ,‬שמעתי אותה נוחרת והמשכתי לשכב‪ ,‬אני לא יודע‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא!" התערב השופט רמי אמיר‪" .‬ב'עובדה' אתה מספר מה קרה בארבע בבוקר‪ :‬אתה‬
‫מצאת אותה‪ ,‬היא לא נושמת‪ ,‬זה השלב הקריטי‪".‬‬
‫"אני לא זוכר‪ ",‬אמר קופר‪.‬‬
‫"משהו כנראה כן קרה בארבע לפנות בוקר בבית‪ ",‬אמרה עו"ד אבישר‪" .‬יכול להיות שזו‬
‫השעה שפגעת בג'ני?"‬
‫"לא פגעתי בג'ני ואני בכלל לא מוכן להתייחס לדבר ההזוי הזה‪ ",‬השיב קופר‪ ,‬כועס‪.‬‬
‫***‬
‫לרגע אחד במהלך עדותו של בני קופר‪ ,‬בנו הבכור‪ ,‬התפרץ לפתע שמעון קופר ופנה ישירות‬
‫לשופטים‪" .‬אני רוצה לשאול אם אני יכול לחבק את הבן שלי אחרי העדות שלו‪ ",‬אמר להם‪,‬‬
‫"שבעה־עשר חודשים לא חיבקתי אותו‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ",‬השיב השופט פינקלשטיין‪" .‬תוכל לחבק אותו‪".‬‬
‫מאבטחי השב"ס שליוו את קופר הביעו את מחאתם השקטה‪ ,‬ועו"ד נאוה טולדנו‪,‬‬
‫התובעת‪ ,‬התנגדה נמרצות‪" :‬קודם ההתנהגות של קופר היתה כזו שכמעט והורידו אותו‬
‫לתא‪ .‬הוא מדבר עם העד )בני קופר( ומלחיץ אותו‪ .‬ככה לידינו‪ ...‬והעד ביקש מאביו שלא‬
‫ידבר איתו‪ .‬העד דווקא הגון‪".‬‬
‫"בסך הכול אמרתי לו בקול רם שאם יצעקו שלא יתרגש‪ ",‬היתמם שמעון קופר‪.‬‬
‫בני קופר העיד במשפט הרצח הכפול של אביו כמי שקפאו שד‪ .‬שוב ושוב התפתל‬
‫בתשובותיו שנאמרו לרוב בקול שקט‪ ,‬כמעט בלחש‪ ,‬עד שכמעט ולא ניתן היה לשמוע אותן‪.‬‬
‫נראה היה שבני מנסה לשייף את האירועים כך שיתיישבו לטובת אביו‪ .‬לא פעם‪ ,‬כזכור‪ ,‬זה‬
‫הוביל אותו לשקר ממש‪ .‬ההרכב‪ ,‬מצדו‪ ,‬בעיקר מנחם פינקלשטיין‪ ,‬ניסה להיות רגיש‬
‫למצוקתו של בני‪ ,‬אבל כשנחשפו שקריו גערו בו השופטים לפעמים בצעקות ממש עד‬
‫שכמעט הכריזו עליו "עד עוין"‪.‬‬
‫"אולי הכול כשר כדי להגן על אבא?" תהה השופט פינקלשטיין לאחר התחמקות נוספת‬
‫של בני קופר על הדוכן‪.‬‬
‫"לא משנה בכלל מה האמת‪ ",‬הוסיף השופט רמי אמיר‪" ,‬אתה תגיד מה שיעזור לאבא‪".‬‬
‫"אין לי מושג מה יעזור לו‪ ",‬ענה בני בקול שקט‪" ,‬אני לא חלק מהאירועים פה‪ .‬אני לא‬
‫יודע‪".‬‬
‫אבל ב־‪ 21‬באוגוסט ‪ 2009‬בני קופר היה בהחלט חלק מהאירועים‪ ,‬אפילו שחקן מרכזי‪.‬‬
‫הוא היה היחיד לצד אביו בבוקר מותה של ג'ני בבית בקיבוץ אייל‪ .‬היה ברור שלעדותו על‬
‫אותן שעות תהיה משמעות קריטית‪.‬‬
‫בני קופר סיפר בבית המשפט שביום חמישי‪ ,‬ערב מותה של ג'ני‪ ,‬בשעה תשע בלילה הגיע‬
‫לבית בקיבוץ אייל לחופשת סוף שבוע מהלימודים‪ .‬הוא פרש כעבור זמן קצר לחדרו‬
‫שבקומה השנייה ונרדם‪ .‬בבוקר‪ ,‬לדבריו‪ ,‬התעורר כרגיל‪ ,‬ציחצח שיניים וחזר לחדרו ללמוד‬
‫לקראת בחינה באוניברסיטה‪ .‬לפתע קרא לו אביו מהקומה הראשונה לרדת למטה‪ .‬כשבני‬
‫ירד הוא מצא את אביו בחדר השינה‪ ,‬שם הבחין בג'ני כשהיא "מאוד חיוורת עם שפתיים‬
‫כחולות‪".‬‬
‫"ראית אותה מתה?" ביקש השופט פינקלשטיין להבהיר‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר בני‪" .‬שאלתי אותו )את קופר( מה קרה‪ ...‬הוא אמר 'היא לא נושמת‪'.‬‬
‫התקשרנו למד"א‪".‬‬
‫"מי התקשר למד"א?" שאלה עו"ד טולדנו‪ ,‬התובעת‪.‬‬
‫"אני לא זוכר‪ ",‬השיב בני קופר‪.‬‬
‫תיאורו של בני קופר בבית המשפט סתר את עדותו בפני השוטרים שהגיעו לבית בקיבוץ‬
‫בבוקר המוות‪ .‬להם סיפר בני שבאותו הבוקר‪ ,‬בשמונה‪ ,‬אמור היה ללכת לרופא‪ .‬התור נקבע‬
‫לו מראש‪ .‬לקראת השעה שמונה‪ ,‬סיפר אז בני לשוטרים‪ ,‬התקשר אליו אביו מהקומה‬
‫הראשונה בטלפון כדי לוודא שהוא כבר מוכן לצאת לרופא‪ .‬ואז‪ ,‬בעוד הוא שוכב במיטה‬
‫התקשר אליו אביו פעם נוספת והזעיק אותו בצעקות למטה‪ .‬לדבריו‪ ,‬מטון קולו של אביו‬
‫היה ברור שמשהו לא בסדר‪.‬‬
‫עדותו של בני קופר בפני השוטרים בבוקר המוות סתרה גם את הגרסה שסיפק אביו בבית‬
‫המשפט‪ .‬שמעון קופר‪ ,‬כזכור‪ ,‬סיפר שבבוקר המוות התעורר בבהלה משנתו בסלון ומיהר‬
‫לחדר השינה שם מצא את ג'ני כשהיא ללא רוח חיים‪ .‬לא ברור כיצד הספיק קופר להתקשר‬
‫בנחת ולוודא שבנו מתכונן לביקור אצל הרופא‪.‬‬
‫"בני אמר בהודעה שלו שהיה לו תור לרופא ואתה התקשרת לוודא שהוא ער‪ .‬אתה זוכר‬
‫כזה דבר?" ביקשה עו"ד אבישר לברר‪.‬‬
‫קופר השיב בשלילה‪.‬‬
‫"אין לך שום זיכרון מזה שהתקשרת אליו?"‬
‫"ג'ני מילאה לי את כל המחשבות‪".‬‬
‫עדותו של בני קופר בפני השוטרים בבוקר המוות קיבעה את לוח הזמנים‪ .‬אם שמעון‬
‫קופר אכן התקשר להעיר את בני קופר לקראת השעה שמונה בבוקר‪ ,‬סימן שקופר היה ער‬
‫באותה שעה‪ ,‬ולפיכך עברה יותר משעה ורבע מהרגע שהתעורר ועד שהוזמן האמבולנס‪,‬‬
‫ב־‪.09:18‬‬
‫"אתה מתקשר להעיר את בני לפני שמונה‪ ",‬חידד השופט אמיר‪" .‬זאת אומרת שאתה כבר‬
‫ער ואמרת שאחרי שהתעוררת לא חזרת לישון‪ .‬אמרת קודם שאיך שהתעוררת בסלון נבהלת‬
‫ורצת לעבר ג'ני‪ ...‬תוך כדי הריצה התקשרת לבני?"‬
‫"למה לא יכולה להיות סיטואציה שאני נכנס לחדר השינה‪ ,‬נשכב על המיטה‪ ,‬מרים טלפון‬
‫לבני ואז אומר לו 'יש לך תור'?" ניסה קופר להיחלץ‪.‬‬
‫השופט פינקלשטיין חזר על דברי קופר בלגלוג‪" .‬הוא קם בבהלה‪ ,‬נכנס למיטה‪ ,‬ואז‬
‫התקשר‪".‬‬
‫"מה הבעיה?" השיב העד‪" .‬אני לא אמרתי שגיליתי תכף‪ .‬אמרתי שהיא היתה מכוסה‬
‫והכול היה נראה לי רגיל‪".‬‬
‫"מר קופר‪ ,‬אתה יודע מתי קראת למד"א?" התפרצה עו"ד אבישר‪" ,‬אחרי תשע בבוקר! מה‬
‫קרה בשעה הזאת? מה קרה בין שמונה לתשע?"‬
‫"מה שקרה זה שאני שכבתי ליד ג'ני‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"שעה? שעה שכבת ליד ג'ני עד שהבנת שהיא לא בין החיים?"‬
‫"אני לא הבנתי שהיא לא בין החיים‪ ...‬אני לא התייחסתי לשעה‪ .‬אין לי אומדן של זמן‪...‬‬
‫אני יוצא מנקודת הנחה שכשראיתי שהכול בסדר בחדר‪ ,‬בשעה שבין שמונה לתשע‪ ,‬כנראה‬
‫גם נרדמתי למספר דקות‪ ,‬ורק כשהתעוררתי שוב רק אז אני‪"...‬‬
‫"אז עכשיו יוצא שאולי אחרי שמונה כן נרדמת עוד פעם‪ ",‬אמר השופט פינקלשטיין‬
‫בחוסר אמון‪.‬‬
‫באותה חקירה ראשונה בפני השוטרים שהגיעו לבית בקיבוץ בבוקר המוות סיפר בני קופר‬
‫שרק אחרי שירד לקומה הראשונה ופגש את אביו התקשר שמעון קופר להזמין אמבולנס‪.‬‬
‫את הגרסה הזאת שינה כעבור שנתיים אחרי מעצר אביו בחקירת המשטרה אצל רפ"ק ענת‬
‫קצב‪ ,‬לה סיפר בני שכשירד למטה אביו כבר היה בעיצומה של השיחה‪.‬‬
‫"אז מה נכון?" תהתה עו"ד טולדנו בבית המשפט‪.‬‬
‫"אני לא זוכר‪ ",‬ענה בני קופר‪.‬‬
‫שמעון קופר סיפר בבית המשפט שמיד כשהבחין שג'ני לא נושמת הפך אותה על הגב‪,‬‬
‫הסיר ממנה את השמיכה‪ ,‬הניח "כרית נקניק" מתחת לעורפה והחל להנשים אותה‪" .‬התחלתי‬
‫להנשים אותה ולעסות את החזה‪ .‬אני לא יודע אם עשיתי את זה נכון או לא‪ .‬שנים לא‬
‫עשיתי החייאות‪ ",‬סיפר‪.‬‬
‫"איך הגעת לשלב בו הבנת שהיא מתה והתחלת להחיות?" תהה השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"לא הבנתי שהיא מתה‪ ",‬ענה קופר‪" .‬היו מצבים בלילות קודמים שהיא היתה לפעמים‬
‫הופכת להיות צהובה‪ .‬כל הגוף היה ממש צבע עור צהוב‪ .‬כמו צהבת‪ .‬ממש צהוב‪ .‬בלילה‪.‬‬
‫ואני זוכר שבכל נגיעה קטנה אצלה העור היה הופך להיות תכף אדום‪ ,‬או עם שטף דם‪ ...‬וזה‬
‫נורא‪ ,‬נורא נורא‪"...‬‬
‫"אז מה היה באותו בוקר?" ניסה השופט לחזור לשאלה‪.‬‬
‫"לא הסתכלתי לה על העור‪ .‬הסתכלתי על השפתיים‪ ,‬הסתכלתי לה על העיניים‪".‬‬
‫"למה ישר עשית לה החייאה?" התעקש השופט‪.‬‬
‫"מפני שלא ראיתי שהיא נושמת‪ ",‬ענה קופר‪" .‬לא שמעתי אותה‪ .‬שמתי לה את היד‪ ...‬ולא‬
‫הרגשתי שום דבר‪".‬‬
‫בתוך לחץ ההחייאה‪ ,‬סיפר קופר‪ ,‬הוא התקשר להזעיק את בנו מהקומה השנייה‪ .‬אבל בני‬
‫קופר העיד שכשירד למטה אביו כלל לא הנשים את ג'ני‪ .‬עו"ד רחל אבישר דרשה הסבר‪.‬‬
‫"אני את בני הוצאתי מהחדר כי לא רציתי שהוא יראה את זה‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬הוא מספיק‬
‫עבר טראומות בחיים שלו‪".‬‬
‫"אז בשביל מה קראת לו?" שאלה עו"ד אבישר‪" ,‬אתה קורא לו ואז מוציא אותו‬
‫מהחדר?‪ ...‬בני אמור היה לראות אותך תוך כדי ביצוע החייאה בג'ני‪ .‬הוא לא מספר את זה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל בני בעצמו היה מבולבל ומבוהל בסיטואציה‪ ...‬אני‪ ,‬עם כל הכבוד‪ ,‬פועל מפה‪",‬‬
‫השיב שמעון קופר תוך שהוא מצביע על לבו‪.‬‬
‫קופר המשיך וסיפר שתוך כדי פעולת ההנשמה שביצע בג'ני ובעודו מזעיק את בנו‪,‬‬
‫הספיק גם להתקשר למד"א‪ .‬שיחת הטלפון שניהלו שמעון ובני קופר עם מוקד מד"א‬
‫הוקלטה‪ .‬בזמן הכנת התחקיר השגתי את הדיסק בעקבות דרישה מיוחדת ממד"א שהגישו‬
‫לבקשתנו בנותיה של ג'ני‪.‬‬
‫כשהאזנתי לראשונה להקלטה לא יכולתי לשער עד כמה משמעותיים יהיו הפרטים‬
‫שנמסרו במהלכה‪ .‬בני קופר נשמע בהקלטה מספר למוקדן מד"א ש"ירד להתחיל את‬
‫הבוקר" ואז פגש את אביו‪ .‬שוב גרסה שונה מזאת שעל פיה אביו הוא שהזעיק אותו‬
‫מהקומה השנייה‪.‬‬
‫"אני לא יודע למה אמרתי את זה ככה‪ ",‬התבלבל בני כשנשאל על כך במשפט‪" .‬אבל‬
‫במאה אחוז אבא קרא לי )מלמעלה(‪".‬‬
‫בתחילת השיחה למד"א היה לכאורה שמעון קופר עסוק בפעולות ההחייאה‪ ,‬ולכן בני‬
‫ניהל את השיחה עם המוקדן שסייע כל העת בהוראות פעולה‪ .‬בשלב מסוים בשיחה נשמע‬
‫המוקדן מבקש מבני שיחליף את אביו בניסיון ההחייאה על מנת שהפעולה תמשיך להיות‬
‫יעילה‪ .‬בהקלטה מאשרים קופר ובנו למוקדן שביצעו את הוראת ההחלפה‪ .‬שמעון קופר הוא‬
‫זה שעובר לכאורה לנהל את השיחה עם המוקדן‪ ,‬בזמן שבני לכאורה מנשים את ג'ני‪.‬‬
‫אבל בבית המשפט הודה בני קופר בפני עו"ד טולדנו שההחלפה מעולם לא בוצעה‪" .‬אבא‬
‫לא רצה להתחלף בהחייאה‪ ",‬סיפר‪" ,‬ניסיתי‪ .‬הוא לא נתן לי להחליף אותו‪".‬‬
‫עו"ד טולדנו חשבה שלא שמעה טוב‪" .‬אתם החלפתם‪ ,‬אתה עושה לה עיסוי‪ ",‬אמרה לבני‪.‬‬
‫"לא החלפנו‪ ",‬השיב הבן‪" .‬הוא לא נתן לי להחליף‪ ".‬קופר‪ ,‬לדברי בנו‪ ,‬המשיך לנסות‬
‫להחיות את ג'ני ובאותו הזמן ניהל בעצמו את השיחה עם מוקדן מד"א‪ ,‬כשבני מחזיק לידו‬
‫את הטלפון במצב רמקול‪.‬‬
‫השופט אמיר הקריא מתוך תמליל השיחה למד"א‪" .‬תשמע‪ ,‬כתוב ככה‪ ",‬אמר לבני‪,‬‬
‫"מוקדן מד"א אומר‪' :‬אני רוצה שתתחלפו‪ ,‬בבקשה‪ ,‬תביא לאבא שלך את הטלפון ותעשה‬
‫בדיוק את מה שהוא עושה עכשיו‪ '.‬אתה אומר‪' :‬אוקיי‪ '.‬ואז מוקדן מד"א שואל את אביך‪,‬‬
‫'הבן שלך עושה עיסויים?' ואבא שלך עונה לטלפון‪' ,‬כן‪"'.‬‬
‫"אבא הוא היחיד שעשה את ההחייאה‪ .‬הוא לא נתן לי‪ ",‬חזר בני על דבריו‪.‬‬
‫"איפה פה הסירוב שהוא אומר לך 'אל תעשה?'" שאל השופט‪" ,‬הרי זה מוקלט‪".‬‬
‫"זה היה בדיוני‪ ",‬הסביר בני‪" ,‬באתי כאילו להיכנס במקומו‪ ,‬והוא עשה לי כזה ככה )עם‬
‫היד(‪".‬‬
‫כשנשאל על כך על דוכן העדים‪ ,‬אישר שמעון קופר את גרסת בנו‪" .‬אני זוכר שהוא בא‬
‫ומשך‪ ,‬ואני החזקתי לו את היד‪ ",‬תיאר‪" ,‬לא נתתי לו‪ .‬המשכתי לעסות בכוח‪ .‬נכנסתי למין‬
‫אטרף והיה לי רק שחור בעיניים‪ ...‬והפלקתי לה מכות על החזה‪".‬‬
‫ניסיונותיו המגושמים של בני קופר לסייע לאביו הביאו את עו"ד טולדנו לעלות שלב‬
‫בחקירה הנגדית שלו‪" .‬אני מתרשמת שיש הבדל בין מה שקרה בפועל בחדר שבו ג'ני‬
‫נמצאה מתה לבין מה שמשתקף מתמליל השיחה למד"א ומההודעות שלך‪ ",‬הטיחה בבן‪,‬‬
‫"אני גם מתרשמת שאולי אתה מסובך במשהו יותר גדול ממה שאתה מספר לנו‪ ,‬ואולי אתה‬
‫יודע דברים רבים יותר מכפי שאתה מספר‪ .‬וככל שזה נוגע לאיזשהו ביום של זירה‪ ,‬או‬
‫הסתרה של עובדות‪ ,‬או שיבוש של המהלכים אחרי מותה של ג'ני‪ ,‬אני אומרת לך עכשיו‪,‬‬
‫שאני לא אעשה שימוש בדברים שתגיד בבית המשפט‪ .‬אני נותנת לך חיסיון ומבקשת ממך‬
‫לספר את האמת‪".‬‬
‫"סיפרתי את האמת‪ ",‬השיב בני בשקט‪.‬‬
‫"תראה‪ ,‬בני‪ ,‬קשה להגיד 'סיפרתי את האמת' כשכל מה שאתה אומר לנו בבית משפט לא‬
‫מתיישב עם התמליל‪ ...‬אני מתרשמת שלא עשיתם החייאה לג'ני‪".‬‬
‫"בסדר‪ ",‬השיב בני‪" .‬אני לא‪ ,‬לא‪ ...‬לא מגיב לזה‪ .‬מבחינתי זה לא מקובל‪ ,‬אני מצטער‪ ,‬זה‬
‫דברים ש‪ ...‬שראיתי אותו עושה‪ .‬את הסיטואציה הזאת אני בחיים לא אשכח‪ ...‬באמת זה‪...‬‬
‫זה לא מקובל עלי המשפט‪ ,‬האמרה הזאת‪ .‬באמת שלא‪".‬‬
‫בהמשך השיחה המוקלטת נשמע מוקדן מד"א מבקש שוב ושוב לוודא שבני קופר מנשים‬
‫את ג'ני‪ .‬שמעון קופר עונה שוב ושוב בחיוב‪" .‬למה אתה משקר למד"א?" ניסתה להבין‬
‫ממנו עו"ד אבישר‪ ,‬התובעת‪.‬‬
‫"מפני שאני ראיתי לנכון להמשיך לעשות מה שעשיתי‪ ,‬ואני יודע לעשות את זה הרבה‬
‫יותר טוב מהבן שלי‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"מתנהלת שיחה שלמה בינך לבין המוקדן‪ .‬איך תוך כדי השיחה הזאת אתה מצליח לבצע‬
‫החייאה בג'ני? בוא תסביר לי‪ .‬מהרגע שבו אתם לכאורה מתחלפים בביצוע ההחייאות‬
‫עוברות כשתיים וחצי דקות‪ .‬מה קורה במהלך הזמן הזה?"‬
‫"אני ממשיך לעשות עיסוי‪".‬‬
‫באותן דקות בהן שמעון קופר ממשיך לדבריו לבצע את העיסוי ובנו בני לצדו‪ ,‬נשמע‬
‫קופר מציין בהקלטה‪ ,‬בתגובה לשאלת המוקדן‪ ,‬את סוגי הכדורים אותם מצא לטענתו לצדה‬
‫של ג'ני‪.‬‬
‫"איך? איך אתה גם עושה עיסוי‪ ,‬גם מדבר‪ ,‬גם מקריא שמות של כדורים בטלפון? אתה‬
‫רוצה לנסות להראות לנו איך אתה מצליח לג'נגל בין כל המשימות האלה?" שאלה עו"ד‬
‫אבישר‪ ,‬התובעת‪.‬‬
‫"אני נמצא באיזושהי צורה של אמוק‪ ,‬פאניקה‪ ,‬אני לא יודע אפילו איך לכנות את זה‪ ...‬יש‬
‫דברים שקשה להסביר אותם‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"מר קופר‪ ,‬לא רק שאתה לא עושה החייאה בשתיים וחצי הדקות האלה‪ ,‬אתה גם עושה‬
‫הצגה כאילו בני כן עושה החייאה בזמן הזה‪ .‬אתה משיב בשקר לשאלה המפורשת של‬
‫המוקדן שלוש פעמים במהלך השתיים וחצי דקות האלה‪ .‬מה שיוצא מהשיחה הזאת‪ ...‬שהיא‬
‫בעצם מפוברקת‪ .‬כאילו שמטפלים בג'ני‪ .‬לא טיפלת בג'ני בכל הזמן הזה‪".‬‬
‫"מה את אומרת?‪"...‬‬
‫"זה מסתדר היטב עם העובדה שלא היה לך שום עניין לטפל בג'ני כי אתה זה שפגעת בה‬
‫מלכתחילה‪".‬‬
‫"זה דבר הזוי ורק ראש חולני עם מחשבות חולניות כמו שלך יכול להזות הזיות מהסוג‬
‫הזה‪".‬‬
‫בהמשך השיחה נשמע מוקדן מד"א מבקש משמעון קופר ומבנו שיורידו בזהירות את ג'ני‬
‫מהמיטה לרצפה‪ ,‬על מנת שעיסויי בית החזה יבוצעו על משטח קשיח ולפיכך יהיו יעילים‬
‫יותר‪ .‬בני קופר מאשר בפני המוקדן שההוראה בוצעה‪ ,‬וג'ני הורדה לרצפה‪.‬‬
‫"לא הורדנו אותה לרצפה‪ ",‬הודה בני קופר בבית המשפט‪.‬‬
‫"רגע‪ ",‬עצר אותו השופט אמיר‪ ,‬לא מאמין‪" .‬המוקדן אומר 'הורדתם אותה לרצפה?' אתה‬
‫עונה 'כן‪ '.‬עכשיו זה כבר לא אבא שלך אומר‪ .‬אתה אומר‪' ,‬כן‪ ,‬הורדנו אותה לרצפה‪"'.‬‬
‫"למה אמרת?" שאלה עו"ד טולדנו‪.‬‬
‫"כי הוא לא נתן לי לעשות כלום‪ ",‬השיב בני‪" .‬הוא היה בהחייאה‪ ,‬הוא לא‪"...‬‬
‫"סליחה‪ ,‬סליחה‪ ",‬הרים השופט אמיר את קולו‪" ,‬תשמע‪ ,‬אני רוצה שתבין משהו‪ .‬זה שיחה‬
‫שלך עם מד"א‪ ...‬זה לא שאבא שלך אומר בשמך דברים שלא היו‪ .‬תן לנו הסבר למה אתה‬
‫אומר למד"א 'הורדנו לרצפה‪"'.‬‬
‫"כי כשבאתי להתקרב הוא אמר לי 'לא‪ ',‬והמשיך בהחייאה‪ ...‬מבחינתי מד"א זו הסמכות‪,‬‬
‫אבל הוא אמר לא‪ ,‬אז לא יכולתי לריב איתו‪".‬‬
‫"שום דבר שאתה מתאר לגבי חילופי הדברים בינך לבין אבא לא נשמע בתמליל השיחה‪",‬‬
‫הטיחה עו"ד טולדנו‪" ,‬איך אתה מסביר את זה?"‬
‫"כי זה בתנועות ידיים בזמן שהוא עושה החייאה‪ ",‬השיב בני‪.‬‬
‫"לא שומעים שאבא שלך עושה החייאה בהקלטה הזאת‪ .‬כשבן אדם עושה החייאה‬
‫ומתאמץ ולוחץ ומנשים את מי ששוכב מולו שומעים נשיפות ושומעים המולה‪ .‬כאן לא‬
‫שומעים שום דבר‪ .‬גם לא את חילופי הדברים ביניכם‪ ,‬כמו שאמרתי‪".‬‬
‫"אין חילופי דברים‪ ,‬הוא )אבא( היה באמצע ההחייאה‪".‬‬
‫"אבל הוא מדבר עם מד"א‪ ,‬והוא אומר‪' ,‬עכשיו הבן שלי מנשים אותה‪ '.‬ואתה אומר לנו‪,‬‬
‫'הוא לא נתן לי להנשים אותה‪ '.‬אז מי מנשים אותה באותן דקות?"‬
‫"הוא‪ .‬תוך כדי‪".‬‬
‫שמעון קופר נדרש להסביר מדוע לא נשמע להוראת מד"א וסירב להוריד את ג'ני לרצפה‪.‬‬
‫הוא ענה שחשש שראשה של ג'ני "יידפק במיטה‪ ".‬השופט פינקלשטיין לא השתכנע‪.‬‬
‫"מד"א נותנים לך עצה‪ ",‬אמר לקופר‪" ,‬קח את ג'ני על הידיים‪".‬‬
‫"איך 'תיקח אותה על הידיים?'" השיב קופר‪" ,‬ראית איזה גודל היא היתה? איזה משקל‬
‫היא היתה?"‬
‫"אז למה אתה לא אומר את זה למוקדן של מד"א?" שאלה התובעת‪ ,‬עו"ד אבישר‪" ,‬למה‬
‫אתה לא אומר לו‪' ,‬אני לא יכול להוריד אותה מהמיטה?'"‬
‫"זה כל כך פשוט לבוא ולתת עצות של אחר כך‪ ",‬ענה קופר‪" ,‬כשאתה נמצא באותה‬
‫סיטואציה מלחיצה אף אחד לא יכול להבין את זה‪".‬‬
‫"למה בני משקר?" התעקשה התובעת‪" ,‬למה בני אומר למוקדן שג'ני על הרצפה כשהיא‬
‫נמצאת עדיין על המיטה?"‬
 ‫"מפני שאני מסמן עם היד 'קדימה‪ ,‬קדימה‪ ,‬להמשיך‪ ,‬קדימה‪"'.‬‬
‫"למה לשקר למוקדן של מד"א בסיטואציה הזאת?"‬
‫"מבחינתי זה בזבוז זמן של הנשמה ושל עיסוי הלב‪".‬‬
‫"אז בני אמר 'כן' בהוראתך?" ניסה השופט פינקלשטיין להבהיר‪" ,‬והוא הבין שהכוונה‬
‫שאתה אומר לו לשקר‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כנראה‪".‬‬
‫"זה כנראה כבר דו־שיח מוכר ביניכם שאתה עושה לו עם היד והוא יודע שהוא צריך‬
‫לשקר‪ ",‬העיר השופט אמיר בציניות‪.‬‬
‫גם סביב שאלת הכדורים שנמצאו סביב גופתה של ג'ני הסתבכו האב והבן בסבך של‬
‫שקרים‪.‬‬
‫שמעון קופר סיפר בבית המשפט שכבר כשנשכב לצד ג'ני במיטה‪ ,‬רגע לפני שהבחין‪,‬‬
‫לדבריו‪ ,‬שהיא לא נושמת‪ ,‬הוא הרגיש ברגליים "משהו שהפריע" לו‪ .‬כשבדק במה מדובר‬
‫הבחין בטבלאות כסופות של כדורים שהיו על המיטה‪ .‬קופר לא זכר לומר אם הן היו מלאות‬
‫או ריקות‪ .‬בנוסף‪ ,‬סיפר‪ ,‬על הרצפה באותו רווח צר שבין צד המיטה של ג'ני לבין קיר‬
‫המגירות בחדר השינה הבחין בשקית של קופת חולים כללית ובתוכה כדורים נוספים‪ .‬לצד‬
‫השקית‪ ,‬לדבריו‪ ,‬היו כשתיים־שלוש קופסאות נוספות של כדורים‪.‬‬
‫אבל הבן‪ ,‬בני קופר‪ ,‬סיפר בחקירתו במשטרה שכשנכנס לראשונה לחדר השינה בבוקר‬
‫מותה של ג'ני לא הבחין בכדורים‪ .‬הפעם הראשונה שלמד עליהם היתה כשהשוטר שהגיע‬
‫לבית הציג בפניו קופסת פלסטיק שקופה עם כדורים שנמצאה‪ ,‬לדברי השוטר‪ ,‬על השידה‬
‫שליד המיטה בחדר השינה‪ .‬התעקשותו של בני קופר על כך שלא ראה כדורים חיזקה את‬
‫הערכת המשטרה ששמעון קופר "ביים" את הזירה ממש לפני הגעת מד"א‪ ,‬אולי בדקות בהן‬
‫בני יצא החוצה כדי לכוון את האמבולנסים לבית‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬בהקלטת מד"א נשמע שמעון קופר מציין בפני המוקדן את סוגי הכדורים אותם‬
‫מצא ליד ג'ני‪ .‬בני קופר עמד באותה עת לידו‪ .‬עו"ד טולדנו‪ ,‬התובעת‪ ,‬שאלה את בני קופר‬
‫כיצד לא הבחין בכדורים שאת שמותיהם מסר אביו למוקדן‪ .‬בני‪ ,‬כנראה בניסיון נוסף לסייע‬
‫לאביו‪ ,‬ענה שייתכן שהכדורים נמצאו על הרצפה ברווח הצר שבין המיטה לבין הקיר‪ ,‬וכך‬
‫בני לא יכול היה להבחין בהם‪ .‬שמעון קופר נתלה בעדותו באפשרות שהעלה בנו‪ .‬הוא אמר‬
‫שייתכן שהשמיכה אותה הפשיל מג'ני הסתירה את הכדורים שעל המיטה‪ ,‬ולכן בני לא ראה‬
‫אותם‪ .‬השופט אמיר התעקש‪ .‬כיצד הצלחת להקריא למוקדן את שמות סוגי הכדורים‪,‬‬
‫הקשה‪ ,‬אם השמיכה הסתירה אותם‪.‬‬
‫"אני חושב ששלחתי את בני לקחת את הטלפון הנייד שיתקשר מהר למד"א‪ ",‬אמר קופר‪,‬‬
‫"ואז בעצם הסטתי את השמיכה קצת לראות מה זה הכדורים‪ ".‬בני סייע בעדותו גם לגרסה‬
‫המוזרה הזאת‪ .‬הוא העיד שחשב שאביו מציין בשיחה למוקדן מד"א שמות כדורים אותם‬
‫צורכת ג'ני באופן קבוע‪ .‬אלא שהגרסה הזאת של בני סתרה דברים שאמר בעבר במשטרה‪,‬‬
 ‫לפיהם ג'ני לא צרכה כדורים באופן חריג‪.‬‬
‫שאלת מקורם של מאות הכדורים היתה מפתח להבנת ההתרחשויות באותו בוקר‪ .‬עו"ד‬
‫אבישר‪ ,‬התובעת‪ ,‬ניסתה לברר מה הקשר בין הכדורים שנמצאו סביב מיטתה של ג'ני לבין‬
‫‪ 120‬הכדורים אותם רשמה לקופר‪ ,‬על פי עדותו‪ ,‬רופאת המשפחה שלו במהלך כמה‬
‫שבועות‪ ,‬סמוך למועד מותה של ג'ני‪ .‬קופר הכחיש שמדובר באותם הכדורים‪" .‬תראי‪",‬‬
‫השיב לתובעת‪" ,‬ההתנהלות שלי היתה די שלומיאלית‪ ...‬הייתי יכול להכניס את המכנסיים‬
‫לתוך מכונת הכביסה יחד עם מה שהייתי קונה‪ .‬לא פעם זה היה קורה לי‪".‬‬
‫"וככה נעלמו הכדורים‪ ,‬בתוך מכונת הכביסה‪ "...‬ליגלג השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"או שכן או שלא‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"תגיד לי‪ ",‬פנתה עו"ד אבישר לקופר‪" ,‬זאת מקריות שבשקית שנמצאה לצד המיטה יש‬
‫גם כדור שנרשם לך‪ ,‬ברוטיזולם?"‬
‫"אם זה קיים בבית חולים סביר להניח שזה יכול להיות בשקית‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"במקרה — אותו כדור‪ ",‬המשיכה עו"ד אבישר‪.‬‬
‫"במקרה אותו כדור‪ ,‬כן‪".‬‬
‫"בשיחה למד"א אתה נוקב במספר כדורים שנמצאו בזירה בזמן אמת‪ .‬בזירה נמצאו עוד‬
‫הרבה כדורים אחרים‪ ,‬והיחידים שאתה לא מזכיר אלו התרופות שנרשמו לך‪ .‬למה אתה‬
‫'שוכח' את התרופות שנרשמו לך?"‬
‫"מפני שעד היום אני לא זוכר את השם של התרופות‪ ...‬התרופות שהיו מפוזרות על‬
‫המיטה‪ ,‬סביר להניח הן לא התרופות שאני נוטל‪ ,‬והתרופות לא עניינו אותי באותו רגע‬
‫שג'ני שכבה לפני‪".‬‬
‫ברגע המפתיע ביותר בחקירה שעסקה במקור הכדורים שלף קופר בבית המשפט גרסה‬
‫שמעולם לא השמיע קודם‪ .‬ג'ני‪ ,‬כך טען בתוקף‪ ,‬מצאה את הכדורים בארגזיה של ד"ר מריה‬
‫זקוטצקי‪ ,‬שאופסנו‪ ,‬כזכור‪ ,‬בחצר הבית‪.‬‬
‫"ג'ני היתה הולכת לסוכה ומחפשת?" תהה השופט אמיר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬היא היתה מסתכלת מה יש‪ ",‬ענה קופר‪" ,‬ג'ני ידעה שמאשה רופאה‪".‬‬
‫"אז זה עוד פעם מריה‪ "...‬אמרה עו"ד אבישר בציניות‪.‬‬
‫"זה הכול מריה הקדושה‪ ",‬גיחך גם השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"רופאה לקחה ערבוביה של כדורים‪ ,‬רוקנה את כולם מתוך הקופסאות שלהם‪ ,‬הכניסה‬
‫אותם לשקית אחת‪ ,‬ושמה את זה בתוך הארגז שהיא שמרה אצלך‪ .‬בסדר‪ ",‬סיכמה עו"ד‬
‫אבישר בחוסר אמון‪.‬‬
‫"מריה היתה לוקחת כל מיני דברים מכל מיני מקומות כולל ממקומות העבודה‪ ",‬השיב‬
‫קופר‪.‬‬
‫"התרופות עמדו בחום של אוגוסט בחוץ?" התעניינה השופטת ליאורה ברודי‪.‬‬
‫"זה היה מכוסה כמו שצריך‪ ",‬ענה קופר‪" .‬חוץ מזה היה שמה צל מעץ מאוד גבוה‪ .‬זה לא‬
 ‫היה בשמש‪".‬‬
‫"איך מכל החפצים היא ידעה לגשת לתרופות?" המשיכה השופטת לחקור‪.‬‬
‫"היה כתוב על הקרטון 'תרופות'‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫עו"ד אבישר ניסתה לחדד‪" .‬ונניח שג'ני רצתה משהו לכאב ראש‪ ,‬ונניח שג'ני רצתה איזה‬
‫משהו קטן להרגעה‪ ,‬למה שהיא תיקח שקית שיש בה מאות כדורים? מה יש לה לעשות עם‬
‫שקית של מאות כדורים?"‬
‫"אין לי תשובה‪ ",‬הודה קופר‪" ,‬אם לא היה בבית‪ ,‬סביר להניח שהיא הלכה לשם לקחת‪...‬‬
‫ביקשתי ממנה לא לגעת כי זה לא שלנו וזה לא נעים‪ ,‬ושאנחנו לא צריכים לעשות את זה‪.‬‬
‫היא אמרה 'שטויות' ונגעה בזה עוד פעם או פעמיים‪ ...‬כל פעם שזה היה קורה דאגתי‬
‫להחזיר את זה חזרה לקרטון‪".‬‬
‫"אז מה שהיה קורה זה שג'ני היתה לוקחת מהמחבוא של מריה שקיות כאלה‪ ...‬ואתה‬
‫היית אומר לה 'זה לא שלנו' ומחזיר את זה?" שאל השופט אמיר בחוסר אמון מופגן‪.‬‬
‫קופר אישר‪.‬‬
‫"כולל ביום המוות‪ ,‬זאת טענתך‪ ",‬ביקשה עו"ד אבישר‪ ,‬התובעת‪ ,‬להבין‪.‬‬
‫"זאת ההנחה‪ ,‬כן‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫זו היתה הפעם הראשונה אחרי שלל הגרסאות שנתן‪ ,‬שקופר הזכיר את הארגזים של ד"ר‬
‫זקוטצקי כמקור הכדורים של ג'ני‪ .‬בחקירות המשטרה שלו התעקש קופר בתוקף שאין לו‬
‫מושג מהיכן הגיעו הכדורים‪ .‬גם כאשר החוקר במשטרת טייבה הציג בפניו את שקית קופת‬
‫החולים שנמצאה ליד המיטה קופר לא רמז שהוא מכיר אותה או יודע את מקורה‪" .‬אני‬
‫אסביר לך למה אז אתה לא מספר את זה‪ ",‬הציעה לו עו"ד אבישר‪" ,‬כי אז )בחקירת‬
‫המשטרה הראשונה( אתה מסתיר עדיין את ד"ר זקוטצקי‪ .‬אז‪ ,‬עוד אף אחד לא אמור לדעת‬
‫על זקוטצקי ועל זה שהיא העבירה את החפצים לחצר‪ .‬אז‪ ,‬עוד אי אפשר היה לספר את‬
‫השקר הזה‪ ,‬נכון מר קופר?"‬
‫"לא נכון‪ ",‬ענה הנאשם‪" ,‬זו תזה שלך‪".‬‬
‫התובעת חזרה להתמקד בסוג הכדורים שנמצאו סביב ג'ני‪" .‬אתה יודע כמה כדורי אסיוול‬
‫נמצאו שם?" שאלה‪.‬‬
‫"לא יודע‪ ,‬וזה גם לא מעניין אותי אם זה לא שייך לי‪ ",‬השיב קופר‪.‬‬
‫"אותי זה מעניין‪ .‬יש שם משהו כמו ‪ 300‬כדורי אסיוול‪ ...‬איך הגיעו לבית שלך כל־כך‬
‫הרבה כדורי אסיוול?"‬
‫"הכדורים האלה היו בתוך קרטון שהיה אחד מהקרטונים של מריה בחצר הבית‪ ",‬חזר‬
‫קופר על טענתו‪.‬‬
‫"תראה‪ ",‬אמרה לו עו"ד אבישר‪" ,‬גם בבית שלך עם אורית היה אסיוול‪ ,‬גם אצל שרונה‬
‫אחרי שעזבת היו כדורי אסיוול וגם עכשיו בזירה אנחנו מוצאים כמות אסטרונומית של‬
‫כדורי אסיוול‪ .‬אז תקשיב‪ ,‬זה צירוף מקרים קצת מוזר שתמיד לבית שלך נקלעים כדורי‬
 ‫אסיוול בלי שקיבלת בחיים מרשם לכדורי אסיוול‪".‬‬
‫"רק ראש כמו שלך‪ ,‬בלי עניין לפגוע‪ ,‬יכול לבחוש ולרקוח דברים הזויים מהסוג הזה‪",‬‬
‫ענה קופר‪ ,‬כועס‪.‬‬
‫***‬
‫ככל שהתקדמה עדותו של שמעון קופר‪ ,‬הלך נפרם סבך שקריו‪ ,‬וספקנותם של השופטים‬
‫הלכה וגברה‪ .‬אבל קופר דבק בגרסתו והמשיך לטעון שהאישומים המופנים כלפיו שקריים‬
‫מיסודם‪ .‬עד שיום אחד החליט השופט פינקלשטיין לעצור את הדיון‪.‬‬
‫"יש לי בקשה‪ ,‬הפסקה מטעם בית המשפט לשתי דקות‪ ",‬אמר השופט‪ .‬הוא הצביע על לוח‬
‫ציר הזמן שהיה מוצג בקביעות בקצה במת השופטים ופנה אל קופר‪" .‬אמרת בפעם‬
‫השמינית שחצי מהדברים כאן הם שקר‪ .‬תסתכל אחורה אל ציר הזמן ותראה לי דבר אחד‬
‫שהוא שקר‪ .‬בוא נתחיל‪ :‬נישואין לאורית ז"ל‪ ,‬זה נכון? נכון‪ .‬היכרות עם שרונה בודנשטיין‬
‫ב־‪ ,1992‬זה נכון? נכון‪ .‬קניית דירה בפרדסיה‪ ,‬קבלת בקשת מועמדות לחברות בקיבוץ‪ ,‬הרי‬
‫זה הכול מסמכים‪ .‬אין שום מילה אחת לא נכונה‪ .‬אתה יודע למה? כי זה הכול עובדות שאין‬
‫עליהן מחלוקת‪ .‬גמרנו את הפאוזה‪ .‬יש לך עוד ‪ 24‬שעות‪ .‬תחשוב על דבר אחד שהוא לא‬
‫נכון ותגיד לנו‪".‬‬
‫בהמשך קופר טען בפני השופטים שהם חרצו את דינו‪ ,‬והחל לרמוז שמיד אחרי פסק הדין‬
‫המרשיע שיכתבו נגדו יערער לעליון‪" .‬נכנסת לכאן היום עם רוח פיזוז של העליון‪ ",‬אמר‬
‫לו השופט פינקלשטיין באחד הדיונים‪" ,‬אני אומר לך את זה כבר בפעם השלישית או‬
‫הרביעית היום‪ :‬אתה מנסה כל הזמן להעביר את העניין לפסים אחרים‪ .‬אתה חייב לענות ויש‬
‫משמעות להתנהגות הקבועה שלך‪ .‬בחודש אוגוסט כל הזמן אמרת שאתה עייף‪ .‬עכשיו‬
‫פתאום יש דבר חדש‪ :‬העליון‪ ,‬התחתון‪ ...‬תן לנו קרדיט שאנחנו מבינים את הרמזים שלך‪,‬‬
‫ואתה לא תחזור על כל דבר עשר פעמים‪ .‬אתה צריך להשיב לשאלות‪ ...‬מהיום יש לך‬
‫כתובת חדשה‪ .‬רשמנו לפנינו‪ .‬עכשיו השופטים גם לא בסדר‪".‬‬
‫"אני לא אמרתי שופטים לא בסדר‪ ",‬נסוג קופר‪" ,‬אמרתי שאני מרגיש שהתיק הזה סגור‪,‬‬
‫ואני יושב פה רק לפרוטוקול‪".‬‬
‫יום אחד זרק קופר לחלל האולם טענה חדשה‪ ,‬דרמטית‪ :‬בחדר השינה שלו‪ ,‬אמר‪ ,‬היו‬
‫מוצבות מצלמות אבטחה סמויות שעבדו על גלאי נפח‪ .‬המצלמות האלה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬תיעדו גם‬
‫את ליל מותה של ג'ני‪ ,‬דקה אחר דקה‪ .‬קופר טען שחומרי הגלם אותם העביר לדיסקים‬
‫הוחרמו בחיפוש המשטרה בביתו ומאז נעלמו‪ .‬במידה ויימצאו‪ ,‬טען קופר‪ ,‬חפותו תוכח‪.‬‬
‫קופר חזר על הטענה בכל הזדמנות‪" .‬אם הראיות האלה היו פה‪ ,‬לא היה לה מה לשאול אותי‬
‫קושיות של פסח‪ ",‬אמר כשהוא מצביע על עו"ד אבישר‪ ,‬התובעת‪" .‬הכול היה ברור‪".‬‬
‫השופט פינקלשטיין זעם‪" .‬אתה מוכן לשתוק?" גער בקופר‪.‬‬
‫בפעם אחרת כששוב חזר על טענת הצילומים שנעלמו איבדה גם עו"ד אבישר‪ ,‬התובעת‪,‬‬
‫את סבלנותה‪" .‬אתה יודע מה? בוא נפרק את זה כבר‪ ",‬רטנה בפני קופר‪" ,‬נמאס לי לשמוע‬
‫את זה כל פעם‪ .‬מה שאתה בעצם רומז שהיו מצלמות אבטחה בתוך הבית‪ ,‬נכון?"‬
‫קופר אישר‪.‬‬
‫"וזה הלך לנו לאיבוד‪".‬‬
‫"חד־משמעית‪ ...‬היו מצלמות‪ .‬איפה סרט אחד מזה?‪ ...‬איפה הקלטות שנעלמו?"‬
‫"שמעתי אותך‪ ,‬עכשיו תשמע אתה אותי‪ .‬בכל החקירות הרבות שהיו לך במשטרה לא‬
‫אמרת במילה אחת‪' :‬תקשיבו‪ ,‬יש מצלמות אבטחה בתוך הבית‪ ,‬גשו תחפשו את זה‪ ,‬תסתכלו‬
‫ותוכח חפותי'‪ ...‬למה אתה לא אומר להם את זה?"‬
‫"מפני שזה לא עלה לי לראש‪ ",‬ענה קופר‪" ,‬הייתי לחוץ‪".‬‬
‫"לא עלה לך בראש? זה חבל מאוד‪ ",‬העיר השופט פינקלשטיין בציניות‪" .‬אפשר גם‬
‫להוכיח במצלמות את מה שקרה ב־‪ 11‬ביולי )התמוטטותה הראשונה של ג'ני(?"‬
‫"בטוח שכן‪ ",‬ענה קופר‪" .‬ביקשתי את בני שיצרוב את זה על כמה דיסקים‪".‬‬
‫"ואיפה שמת את כל הדיסקים?" שאל השופט‪.‬‬
‫"בחדר שינה בקופסה‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"מר קופר‪ ",‬פנתה אליו עו"ד אבישר‪" ,‬מה היה כל כך חשוב באירוע של ה־‪ 11‬ביולי‬
‫שהחלטת לשמור את האירוע הזה על חמישה דיסקים?"‬
‫"מפני שהיה לי חשוב להראות לג'ני‪ ,‬זיכרונה לברכה‪ ,‬מה היה באותו יום ספציפי ולמה‬
‫הייתי כל כך עקשן לקחת אותה לבית חולים‪ ",‬ענה קופר‪.‬‬
‫"הראית לג'ני מה היה?" שאל השופט פינקלשטיין‪ ,‬נדהם‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אישר קופר‪" ,‬ישבנו באחד הערבים‪ ,‬בסוף השבוע‪ ,‬שישי או שבת‪ .‬ואז הראיתי לה‬
‫מה היה באותו לילה‪ .‬ראינו את זה בטלוויזיה‪ .‬ראו שהיא שוכבת על הצד‪ ,‬ואחרי זה שוכבת‬
‫על הגב‪ ,‬יש את העניין של החנק הזה‪ ,‬ואז היא קוראת לי‪ ,‬אני במטבח‪ ,‬ורצתי לחדר שינה‪,‬‬
‫ורואים שאני בעצם עוזר לה לקום מהמיטה‪ ,‬זה הכול‪ ...‬היא היתה מאוד מבוהלת‪ ,‬היא‬
‫אפילו לא זכרה מה היה‪ .‬היה חשוב לי שהיא תזכור מה היה‪".‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬קופר טען שמעולם לא צפה בחומרים המצולמים לכאורה מליל המוות‪.‬‬
‫"מאשימים אותך ברצח‪ .‬איך יכול להיות שאתה לא הולך לראות שאתה חף מפשע כשזה‬
‫מוסרט?" שאל השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫"לא חשבתי‪ "...‬התחיל קופר לענות‪ ,‬ונקטע מיד על ידי השופט‪.‬‬
‫"זה ברצח! זה לאורך כמה שנים מאשימים אותך ברצח!"‬
‫"סליחה‪ ,‬הראש שלי לא עמד על העניין‪"...‬‬
‫"שלוש שנים הראש לא עמד?"‬
‫"גם היום הוא לא עומד‪".‬‬
‫"אומרים לך 'אתה רצחת‪ "',‬חידד השופט אמיר‪" ,‬אתה צריך להזדעזע ולהגיד‪' ,‬מה‬
‫פתאום‪ ,‬הנה תסתכלו הקלטת מראה הכול אודות הלילה‪ ',‬אבל אף מילה‪".‬‬
‫קופר נראה מאוכזב מהפקפוק המופגן של השופטים בגרסתו‪" .‬אתם לא מאמינים שהיו‬
‫מצלמות אבטחה‪ ",‬רטן בפניהם‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬הודה השופט פינקלשטיין‪ ,‬ושאל אם יש מישהו נוסף שיוכל להעיד על קיומן של‬
‫המצלמות או שצפה בחומרים‪ .‬קופר השיב שהסרטים היו אמורים לשמש אותו במשפט‬
‫הדיבה נגד "עובדה"‪" .‬אז עו"ד אלי הלם ראה את זה‪ ",‬העלה השופט אמיר רעיון‪.‬‬
‫"הוא לא הספיק לראות את זה‪ ",‬השיב קופר‪" ,‬אלי הלם ידע שיש מצלמות בבית‪".‬‬
‫כשעו"ד אלי הלם‪ ,‬פרקליטו של קופר במשפט הדיבה נגד "עובדה" עלה להעיד מטעם‬
‫ההגנה‪ ,‬הפנה אליו השופט אמיר שאלה בעניין מצלמות האבטחה‪" .‬הוא דיבר איתך על‬
‫איזשהן ראיות שהוא לא רצח את אשתו?"‬
‫"הוא אמר לי על מה?" ניסה עו"ד הלם לוודא שהוא שומע נכון‪" ,‬ראיות?"‬
‫"ראיות‪ ,‬כן‪ ",‬אישר השופט‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיב מיד עו"ד הלם‪.‬‬
‫"האם הוא אמר לך שיש לו איזושהי ראיה‪ ,‬איזושהי הקלטה‪ ,‬שמראה שהוא לא עשה לה‬
‫שום דבר באותו הלילה?" שאל גם השופט פינקלשטיין‪.‬‬
‫פניו של עו"ד הלם הביעו תמיהה מוחלטת‪ .‬מיד אחר כך החל לצחוק‪.‬‬
‫"זו טענת שמעון קלאסית‪ ,‬שיש הקלטות‪ ",‬אמר‪" ,‬שמעתי עוד חמשת אלפים טענות‬
‫שמעון קלאסיות כאלו‪ .‬זה שמעון‪".‬‬
‫***‬
‫במשפט הרצח הכפול של שמעון קופר נותרה עוד שאלה אחת שהמשיכה לרחף לאורך כל‬
‫שלביו‪ :‬שאלת המניע‪ .‬אם אכן קופר רצח את נשותיו‪ ,‬אורית דורון וג'ני מלמד‪ ,‬מדוע עשה‬
‫זאת? במקרה של אורית‪ ,‬נראה היה שלתביעה יש תשובה‪ .‬קופר התחייב לממן במהירות את‬
‫הבית שרכש במשותף עם הוריה של שרונה בפרדסיה‪ .‬הרווח הכלכלי שלו ממותה של‬
‫אורית‪ ,‬אשתו‪ ,‬היה לכאורה מיידי‪ :‬עם מותה של אורית נמחקה המשכנתה המכבידה שהיה‬
‫על קופר לשלם‪ ,‬והוא זכה בן לילה בנכס זמין למכירה אותו אכן מיהר לממש‪.‬‬
‫אבל מה במקרה של ג'ני? קופר חזר והדגיש שג'ני היתה קיבוצניקית חסרת כל רכוש‪.‬‬
‫באשר לבית הוריה של ג'ני‪ ,‬שלכאורה אמור היה לעבור לידיו אחרי מותה‪ ,‬טען קופר שאין‬
‫לו כל שאיפות רכושניות לגביו‪ ,‬הגם שבפועל מעולם לא ויתר עליו‪.‬‬
‫התשובה למניע אפשרי נמצאה במסמך אותו תפסה החוקרת טל בן־אבן בחיפוש בביתו‬
‫של שמעון קופר שבוע לפני מעצרו‪ .‬זו היתה חוות הדעת המשפטית האחרונה שניתנה‬
‫לקופר לפני מותה של ג'ני‪ .‬עד תפיסתה על ידי המשטרה איש לא הכיר את חוות הדעת הזו‪.‬‬
‫במסמך המשפטי המפורט‪ ,‬שנעשה לבקשתו של קופר פחות מחודשיים לפני מותה של‬
‫ג'ני‪ ,‬ניסחה עבורו עו"ד נטלי יחיאלי־ברקוביץ'‪ ,‬עורכת דין נוספת אותה שכר‪ ,‬תרחיש‬
‫מפורט לפיו אם ג'ני תמות יעברו מיד לקופר כל זכויותיה בבית שבקיבוץ אייל‪ .‬במסמך‬
‫הודגש שהבית והמגרש יעברו לקופר על פי הסדר שיוך הקרקעות בקיבוצים‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬על פי חוות הדעת שקיבל קופר ערב מותה של אשתו‪ ,‬אם ג'ני תמות הוא יירש וילה‬
‫ששווייה מיליונים במרכז הארץ‪.‬‬
‫"בוא נניח שג'ני עדיין בחיים‪ ",‬פנתה עו"ד אבישר לקופר‪" ,‬ולצורך ההנחה יש לך מאהבת‬
‫שקוראים לה מריה ואתה רוצה לעבור לפרק הבא שלך בחיים‪ .‬אני רוצה לדעת ממך מה‬
‫האפשרויות הכלכליות שעומדות בפניך‪ .‬זו לא אופציה שמריה תעבור לגור בבית בקיבוץ‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫"נכון‪ ",‬אישר קופר‪.‬‬
‫"נכון שזו גם לא אופציה שג'ני תחזיר לך ‪ 150‬אלף דולר במזומן )סכום ההשקעה של‬
‫קופר בבית על פי "ההתחייבות הלא חוזרת"‪ ,‬ע"א(?"‬
‫"נכון‪ ",‬אישר קופר גם הפעם‪" .‬אין אפשרות כזאת‪".‬‬
‫"זאת אומרת‪ ",‬המשיכה אבישר‪" ,‬שלא קיימת לך אפשרות כלכלית להיפרד מג'ני ולעבור‬
‫לפרק אחר בחיים‪ ...‬זה מה שאני הולכת לטעון‪ .‬המניע שלך כלכלי‪ .‬לא היתה לך שום דרך‬
‫אחרת לצאת לחיים חדשים‪ ,‬אלא לקבל את הבית הזה בקיבוץ אייל‪ ...‬לא היתה לך שום‬
‫אפשרות אחרת אלא לגרום למותה של ג'ני בסיטואציה הזאת‪ ,‬ואתה קיבלת חודש וחצי לפני‬
‫המוות את ההכשר המשפטי לעשות את זה‪ .‬אתה הסרת את המכשול ואתה הרגת את ג'ני‪.‬‬
‫רצחת אותה‪ .‬זו הטענה שלי‪ ,‬אני לא מסתירה את זה‪ .‬אני נותנת לך עכשיו הזדמנות לתת‬
‫לנו איזשהו הסבר‪ ,‬איזושהי אופציה אחרת שהיתה לך לצאת לחיים אחרים‪ ,‬שלא כרוכה‬
‫בלגרום למותה של ג'ני‪".‬‬
‫"אני לא מוכן להתייחס להזיה כזאת‪ ,‬כמו שלך‪ ",‬השיב קופר‪ ,‬מישיר אל התובעת מבט‬
‫צונן‪.‬‬
 ‫פרק ‪:18‬‬

‫סיבת המוות הכפול‪ :‬רצח‬

‫שתיים לפנות בוקר‪ .‬בעוד כמה שעות יינתן פסק הדין במשפט הרצח הכפול של שמעון‬
‫קופר‪ ,‬ואני מתקשה להירדם‪ .‬בראש שלי‪ ,‬כמיטב הקלישאה‪ ,‬רצות תמונות משבע שנות‬
‫המסע שלי בעקבות האלמן הכפול‪ :‬הרגע בו פנתה אלי מאי קאופמן בגן הילדים‪ .‬הפגישה‬
‫הראשונה עם רינת ושרית מלמד‪ ,‬בנותיה של ג'ני‪ ,‬בקיבוץ אייל‪ .‬הכניסה לבניין הדירות של‬
‫הוריה של אורית דורון בחולון‪ .‬שיחת הטלפון הראשונה‪ ,‬המצמררת‪ ,‬לשרונה בן־אור‪,‬‬
‫האישה השנייה‪ .‬שיחת הטלפון הראשונה שניהלתי עם קופר‪ .‬מגע לחיצת היד שלו כשהגיע‬
‫למשרדי "עובדה"‪.‬‬
‫אני סורק עוד פעם את אתרי החדשות באינטרנט‪ ,‬מאתר את הכתבות שמתפרסמות‬
‫לקראת פסק הדין‪ ,‬ומנסה להמר מה יקבעו השופטים‪ .‬מתוך התרשמותי במהלך הדיונים‪,‬‬
‫במיוחד מהחקירה הנגדית שניהלה התביעה מול קופר‪ ,‬אני מתקשה להאמין שיזכו אותו‬
‫לחלוטין‪ .‬אבל האם ירשיעו אותו ברצח כפול? האם הצליחה התביעה לבסס הרשעה ברצח‬
‫של האישה הראשונה‪ ,‬אורית? בבוקר הדיון אני חונה באחד הרחובות הסמוכים לבית‬
‫המשפט המחוזי בלוד‪ .‬חבר מתקשר אלי ובחצי חיוך זורק שבעוד שעה‪ ,‬אם קופר יזוכה‪,‬‬
‫עלולה להיגמר לי הקריירה‪ .‬אני ממש לא מרגיש כך‪ .‬ברור לי שלכתבות התחקיר על שמעון‬
‫קופר היתה הצדקה עיתונאית וחשיבות ציבורית‪ ,‬בלי קשר לתוצאות המשפט‪ .‬ובכל זאת אני‬
‫מתוח כפי שלא הייתי מעולם לאורך כל חיי המקצועיים‪.‬‬
‫בקומת הכניסה ממתינה לי שרונה בן־אור‪ .‬נדמה לי שהיא רועדת‪ .‬אנחנו נכנסים למעלית‬
‫ומטפסים יחד לקומה השלישית‪ ,‬בדרך לאולם ‪ 33‬של השופט מנחם פינקלשטיין‪ .‬בחוץ‪,‬‬
‫מאחורי גדר ברזל שהותקנה במיוחד כבר מכוונים צלמים מכל הערוצים את עדשות‬
‫מצלמותיהם אל עבר דלת האולם‪ .‬על ספסל מחוץ לאולם אני מזהה את בת־שבע יגר‪ ,‬אחותו‬
‫של קופר‪ ,‬מרכיבה משקפיים כהים‪ .‬בשעה הבאה‪ ,‬לאורך כל הדיון‪ ,‬היא תעשה מאמץ‬
‫להסתיר את שיוכה המשפחתי מפני העיתונאים שמתחילים להתגודד מחוץ לאולם‪.‬‬
‫אט אט מתקבצים גם בני המשפחה של ג'ני וחברותיה מהקיבוץ‪ .‬התובעות‪ ,‬עורכות הדין‬
‫רחל אבישר ונאווה טולדנו תופסות מקום בספסל הימני הקדמי‪ ,‬ולשמאלן‪ ,‬על ספסל נפרד‪,‬‬
‫עורכי הדין של קופר‪ ,‬דן באומן ואיתי בר־עוז‪ .‬כולם מחכים לבנותיה של ג'ני‪ ,‬רינת ושרית‪,‬‬
‫שמאחרות‪ .‬קרוב משפחה מרגיע שהן כבר בחניה‪ .‬לבסוף גם הן נכנסות‪ ,‬נראות קצת המומות‬
‫מכמות האנשים ומההתעניינות התקשורתית‪ .‬העיתונאים מנסים לחלץ מהן כמה משפטים‬
‫לפני כניסת השופטים‪ .‬הן מסרבות‪.‬‬
‫בתוך ההמולה הגדולה מעטים שמים לב לתמונות הקטנות‪ :‬הבכי הקורע של שרונה‬
‫בן־אור‪ ,‬האישה השנייה של קופר‪ ,‬כשהיא מחבקת בחום את שרה מור־חיים‪ ,‬אמה של ג'ני‬
‫מלמד‪ ,‬אשתו השלישית; עדי‪ ,‬בנו של קופר‪ ,‬שנכנס לאולם בחיוך נבוך‪ ,‬מלווה בכמה‬
‫מחבריו; והיעדרותם הרועמת של בני משפחת דורון‪ ,‬הוריה ואחיה של אורית‪ ,‬האישה‬
‫הראשונה‪ ,‬שלא הגיעו לשמוע האם שמעון קופר יורשע ברציחתה‪.‬‬
‫הצלמים שולפים מצלמות מול מחיצת הזכוכית מאחוריה אמור לשבת קופר‪ ,‬דרוכים‬
‫לקראת כניסתו‪ .‬כעבור כמה דקות הדלת נפתחת‪ .‬שני שוטרי שב"ס יוצאים ראשונים‪,‬‬
‫ואחריהם גורר רגליים שמעון קופר‪ .‬הוא לבוש חולצת כפתורים ירוקה‪ ,‬מבטו קר והוא‬
‫מתעלם בהפגנתיות מהשאלות שמטיחים בו כתבי החדשות‪ .‬באיחור של כרבע שעה נכנסים‬
‫גם השופטים‪ .‬ראשון רמי אמיר‪ ,‬אחריו מנחם פינקלשטיין‪ ,‬ואחרונה ליאורה ברודי‪ .‬פניהם‬
‫חמורות סבר‪ .‬אני מרגיש איך אני מפסיק לנשום‪ .‬לא תיארתי לעצמי שאתרגש כל כך‪.‬‬
‫השופט פינקלשטיין ניגש מיד לשורה התחתונה‪" :‬הנאשם גרם בכוונה תחילה למותה של‬
‫אשתו אורית ביום ‪ ,18.1.1994‬ומורשע פה אחד בעבירת רצח לפי סעיף ‪ 300‬א' ‪ 2‬לחוק‬
‫העונשין‪ .‬הנאשם גרם בכוונה תחילה למותה של אשתו ג'ני ביום ‪ 21.8.2009‬ומורשע פה‬
‫אחד בעבירת רצח לפי סעיף ‪ 300‬א' ‪ 2‬לחוק העונשין‪".‬‬
‫באולם הלם מוחלט‪ .‬שמעון קופר נותר קפוא על ספסל הנאשמים‪ ,‬מבטו מופנה אל‬
‫השופטים‪ .‬אף שריר לא זז בפניו‪.‬‬
‫מתוך האולם אני מסמס בידיים רועדות שלוש מילים‪" :‬הרשעה ברצח כפול"‪ .‬לטלפון‬
‫נכנסות מיד עשרות הודעות ושיחות מאנשים שכבר התעדכנו על ההחלטה מאתרי‬
‫האינטרנט‪ .‬אני מרגיש שאני לא יכול להמשיך לשבת באולם‪ .‬בחוץ אני מוצא את עצמי‬
‫נשען בודד על מעקה המשקיף אל הקומות התחתונות של היכל המשפט‪ ,‬דומע מהתרגשות‪.‬‬
‫ברקע אני עוד מספיק לשמוע את עורכי דינו של קופר מודיעים שישקלו ברצינות לערער‪.‬‬
‫כשאגיע הביתה‪ ,‬בשעת ערב מאוחרת‪ ,‬אקרא בהתרגשות את דברי השופט פינקלשטיין‬
‫בפרק העוסק בתחקיר "עובדה"‪" :‬התחקיר 'עלה' על נקודות חשובות שלא נבחנו כנראה‪,‬‬
‫ובוודאי שלא לעומק‪ ,‬בחקירה הראשונה‪ ,‬הלא יסודית‪ ,‬של המשטרה‪ .‬גילויי התחקיר שימשו‬
‫'פלטפורמה' לחקירתה המתחדשת של המשטרה‪ ...‬אסנהיים השיב בכנות לכל השאלות‬
‫שנשאל‪ ,‬ועדותו היתה מהימנה עלינו‪ .‬אכן‪ ,‬על רקע החקירה הלא יסודית שניהלה המשטרה‬
‫בשלב הראשון‪ ,‬באו הגילויים שלו ושל חבריו והפיחו רוח חדשה בחקירה הפלילית‪ .‬בדיון‬
‫העקרוני בסוגיה שלפנינו‪ ,‬אין להתעלם גם מהערך הרב — חברתי‪ ,‬ציבורי ומשפטי — שעשוי‬
‫להיות לתחקיר עיתונאי ראוי בחשיפת פרשיות פליליות חשובות‪ ,‬וכבר היו דברים מעולם‪".‬‬
‫כשהחלטתי שאני רוצה להיות עיתונאי‪ ,‬אי אז בשנות השירות הצבאי שלי‪ ,‬חלמתי על‬
‫היום הזה‪ .‬דמיינתי עשרות פעמים איך הוא ייראה‪ ,‬ועדיין לא יכולתי לשער את עוצמת‬
 ‫הסיפוק והגאווה המקצועית שימלאו אותי‪.‬‬
‫***‬
‫יולי ‪ .2016‬אני חוזר לקיבוץ אייל‪ .‬עובר את אותו שער צהוב בכניסה ופונה שמאלה לכביש‬
‫המקיף‪ .‬משמאל מגרשי הטניס‪ ,‬והבריכה‪ ,‬ואחר כך המטעים ובית העלמין הקטן של הקיבוץ‪,‬‬
‫בו יציינו בעוד כחודש את יום האזכרה השביעי למותה של ג'ני מלמד‪ .‬אני חונה במפרץ‬
‫החניה הקטן בו עמדה בעבר הפיאט הלבנה של שמעון קופר‪ .‬גג הרעפים המוכר של הבית‬
‫מתנשא כרגיל מעל הצמחייה והגגות השכנים‪.‬‬
‫רינת מלמד פותחת לי את הדלת‪ .‬עכשיו זה הבית שלה ושל שרית‪ ,‬אחותה הקטנה‪ .‬הן‬
‫עברו לכאן בהחלטת בית המשפט עוד בזמן שהתנהל משפט הרצח נגד קופר‪ .‬אני מביט‬
‫ברינת ונזכר בפעם הראשונה שראיתי אותה‪ ,‬כשחיכתה לי בעיניים מחפשות תשובות‬
‫ובחשדנות מובנת באותו יום סתווי מחוץ לדירת החדר של אביה בקיבוץ‪.‬‬
‫בתוך הבית בולטת על המדף בסלון תמונה גדולה של ג'ני אוחזת בזרועותיה תינוקת‪.‬‬
‫"זו את?" אני שואל את רינת‪.‬‬
‫"לא‪ .‬זה אימא עם שרית‪ ",‬היא עונה‪" ,‬אין לי תמונות כתינוקת‪ .‬את כל התמונות שלי‬
‫מהילדות שמעון שרף‪".‬‬
‫מאז התחתנה‪ ,‬גרה רינת בחלק האחורי של הבית עם בעלה והתינוקת שנולדה להם‪,‬‬
‫הקרויה על שמה של ג'ני‪ .‬היא מזמינה אותי לסיור בבית המשופץ‪ .‬מוזר לראות איך השתנה‬
‫הכול‪ .‬מה שהיה חדר הטיפולים של ג'ני הוא עכשיו חדר השינה של המשפחה הצעירה‪,‬‬
‫וחדר השינה בו נמצאה ג'ני ללא רוח חיים משמש עכשיו חדר משחקים לתינוקת‪.‬‬
‫בחלק הקדמי של הבית‪ ,‬בקומה העליונה בה היו פעם החדרים של ארבעת הילדים‪ ,‬שתי‬
‫הבנות של ג'ני ושני הבנים של קופר‪ ,‬גרה עכשיו שרית‪ .‬על דלת הכניסה שלט עם הכיתוב‬
‫"‪ ,"home sweet home‬ואל דלת המקרר מוצמדים במגנט שני מכתבים בכתב ידה של‬
‫ג'ני‪ .‬אחד מהם הוא ברכה לכבוד יום הולדתה ה־‪ 17‬של שרית‪ .‬על הקיר בפינת האוכל‬
‫תלויות תמונות משפחתיות בשחור־לבן של ג'ני עם שתי הבנות‪ ,‬מזכרת מימים מאושרים‪.‬‬
‫רינת נשענת על הקיר‪ .‬אני מנסה להבין מה עבר עליה ועל אחותה מאז הורשע קופר‪" .‬אני‬
‫לא חושבת שכבר עיכלנו‪ ",‬היא אומרת לי‪" .‬זה מטורף מכדי להיות אמיתי‪ .‬מצד שני זה לא‬
‫הפתיע אותי‪ .‬זה נראה לי כמו סוף טבעי‪ ,‬כמעט אפשרות בלעדית להבנת הסיפור הזה‪ .‬אני‬
‫מאמינה שעוד יגיע היום שבו ארצה לקרוא הכול‪ ,‬לשמוע את ההקלטות ולעבור על חומרי‬
‫החקירה‪ .‬בינתיים אני בעיקר רוצה שקט‪ .‬ואולי עכשיו גם אימא מקבלת סוף־סוף את השקט‬
‫שלה‪".‬‬
‫לפני שאנחנו נפרדים‪ ,‬אני מבחין בשלט על הדלת‪ ,‬עם כיתוב באנגלית‪:‬‬
‫‪"Because someone we love is in heaven, there is a little bit of heaven in‬‬
‫"‪our home.‬‬
 ‫אני יוצא מקיבוץ אייל‪ ,‬ובפעם הראשונה מרגיש‪:‬‬
‫המסע שלי בעקבות האלמן מקיבוץ אייל‪ ,‬הרוצח הכפול שמעון קופר‪ ,‬הסתיים‪.‬‬
 ‫תודות‬

‫ספר תיעודי לא נשען על הדמיון‪ .‬הוא מבוסס על סיפורים אמיתיים של אנשים אמיתיים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בראש ובראשונה אני מבקש להודות לעשרות המרואיינים שבשבילם "לתפוס רוצח"‬
‫הוא לא רק ספר‪ ,‬אלא סיפור חיים אמיתי‪ ,‬שהיו בו גם חושך וכאב‪ .‬האנשים האלה‪ ,‬מתוך‬
‫תחושת שליחות ורדיפת צדק‪ ,‬פתחו לי את דלת ביתם‪ ,‬וגם את הלב‪ ,‬ושיתפו אותי בסודות‬
‫שנעלו שנים ארוכות בכספות מוצפנות‪ .‬במיוחד שמורה הערכתי לבני המשפחה של ג'ני‬
‫מלמד ז"ל ושל אורית דורון ז"ל שלמרות הכאב ומחיר החשיפה לא חסכו ממני פרט‪ ,‬נתנו‬
‫בי את אמונם המלא‪ ,‬ולא הניחו לי עד שאמצא תשובות לשאלות שלא הניחו להם‪.‬‬
‫מבין השותפים למלאכת עשיית הספר‪ ,‬אני רוצה להודות ראשית לעורכת‪ ,‬רותי יובל‪.‬‬
‫שנים היה לי חלום לעבוד עם רותי‪ ,‬בשבילי אגדת עיתונות‪ ,‬ולפעמים חלומות מתגשמים‪.‬‬
‫כשיצאתי אחרי הפגישה הראשונה איתה בבית הקפה‪ ,‬כשהסכימה לערוך את הספר‪ ,‬צעקתי‬
‫משמחה בלב‪ ,‬ועכשיו אני מבין עוד יותר למה‪ .‬רותי‪ ,‬תודה על הסבלנות‪ ,‬האחריות ובעיקר‬
‫על המקצוענות הבלתי מתפשרת‪.‬‬
‫לליאת לויאן‪ ,‬שעבדה איתי על הכתבה הראשונה ב"עובדה"‪ ,‬ותפרה ביסודיות מעוררת‬
‫התפעלות את כל פינות התחקיר‪ .‬ליאת היא עיתונאית אמיתית‪ ,‬תחקירנית בחסד‪ ,‬וגם טובת‬
‫לב וחברה אמיתית‪ .‬מאחל לעצמי שתמיד תהיה השותפה שלי לדרך‪.‬‬
‫לבעז שדלצקי‪ ,‬חבר שהוא יותר מאח‪ .‬בעז‪ ,‬תודה שאתה תמיד שם איתי‪ ,‬גם כשאני מבקש‬
‫ממך הערות על פרק חצי שעה אחרי שנולדו לך תאומות‪ .‬גם בספר‪ ,‬אבל בכלל‪ ,‬לא יודע מה‬
‫הייתי עושה בלעדיך‪ ,‬אחי‪.‬‬
‫תודה מקרב לב לאנשי "כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר"‪ ,‬שזה לי הספר השני תחת קורת הגג‬
‫שלהם‪ .‬בראש ובראשונה לשמואל רוזנר שזיהה ברגע את פוטנציאל הסיפור‪ ,‬גם בזמן שסופו‬
‫עוד לא היה ברור‪ ,‬ושדחף בכל הכוח לתוצאה איכותית ורלוונטית‪ .‬תודה כמובן לראשי‬
‫ההוצאה יורם רוז וערן זמורה על הבית החם וההזדמנות‪ ,‬ולכל אנשי צוותם על המקצוענות‪,‬‬
‫הסבלנות ושיתוף הפעולה‪.‬‬
‫תודה למתמלל רפאל סלם‪ ,‬מקצוען חרוץ שנענה לכל בקשה‪ ,‬גם כשהיתה בשעות מוזרות‬
‫בלילה‪.‬‬
‫תודה מיוחדת למאיר קוטלר שיזם את הקשר עם אנשי ההוצאה‪ ,‬ולמעשה היה השדכן של‬
‫הספר‪.‬‬
‫תודה גדולה לשי נשר שמסייע בעצות זהב ותורם מניסיונו העשיר‪.‬‬
‫תודה גדולה לעורכות הדין טלי ליבליך וליאת ברגמן‪ .‬טלי גיבתה משפטית את שידור‬
‫התחקיר הראשון על שמעון קופר ואת הכתבות שבאו בעקבותיו והיא וליאת ניהלו באומץ‬
‫את משפט הדיבה שהגיש נגדנו קופר בעקבות השידור‪ .‬הן עשו את זה ביסודיות‪ ,‬ובעיקר‬
‫באמונה בלתי מתפשרת בצורך לפרסם‪ ,‬גם כשצריך להעז‪ .‬תודה לטלי שגם עברה על ספר‬
‫זה וסייעה לי‪ ,‬כרגיל‪ ,‬לדלג על המהמורות‪.‬‬
‫תודה מיוחדת וגדולה למערכת התוכנית "עובדה"‪ ,‬הבית שלי בעשר השנים האחרונות‪.‬‬
‫"עובדה" היא שמורת טבע לעיתונות חוקרת‪ ,‬המאפשרת חופש יצירתי בעולם תחקירים‬
‫הולך ונעלם‪ .‬קשה לי לחשוב על מוסד עיתונאי אחר שהיה הולך על סיפור שכזה בעוצמה‬
‫שכזאת‪ ,‬בלי מורא ובלי משוא פנים‪ .‬בתוך המערכת תודה גדולה לשני העורכים שליוו‬
‫במהלך השנים את פרויקט שמעון קופר‪ :‬דורון גלעזר שבחושיו החדים זיהה מיד את‬
‫הסיפור‪ ,‬הוציא אותו לדרך ודחף ללא לאות לשידורו‪ ,‬ואיל גונן שהכיר כל פרט בסיפור‪,‬‬
‫היה שותף פעיל בצמתים רבים בתחקיר‪ ,‬וגם נלחם בנחישות בתביעת הדיבה אותה הגיש‬
‫נגדנו קופר‪ .‬דורון ואיל‪ ,‬יש לכם מניות זהב בהבאתו של הסיפור לידיעת הציבור‪ ,‬ובעשיית‬
‫הצדק‪.‬‬
‫תודה כמובן לאילנה דיין‪ ,‬שהקימה את מפעל התחקירים המשגשג הזה לפני ‪ 23‬שנה‪,‬‬
‫ומלבד היותה בכירת העיתונאים בו‪ ,‬מאפשרת לאנשי המערכת חופש יצירה עיתונאית‪ ,‬וכל‬
‫זה בפרגון גדול‪ ,‬בחוכמה ובהקפדה בלתי מתפשרת על אמנות המקצוע‪.‬‬
‫תודה גם לגלעד טוקטלי‪ ,‬הבמאי הראשי של "עובדה"‪ ,‬הלב והמנוע‪ ,‬שלא פגשתי מקצוען‬
‫גדול ממנו‪.‬‬
‫תודה מקרב לב גם ל"שידורי קשת"‪ ,‬הבית של "עובדה"‪ ,‬ובראש ובראשונה למנכ"ל‪ ,‬אבי‬
‫ניר‪ ,‬שנתן את הבמה לתחקירי קופר ועמד באופן בלתי מתפשר מאחורי הסיפור גם כשעננה‬
‫כבדה של תביעת דיבה ריחפה מעל ראשנו‪.‬‬
‫תודה לעורכי במהלך השנים בעיתונות הכתובה ובטלוויזיה שהאמינו בי ולימדו אותי את‬
‫מה שאני יודע‪ .‬עבדתי עם הגדולים מכולם‪ .‬במיוחד )לפי הא"ב( לאבי זילברברג‪ ,‬אביב‬
‫הברון‪ ,‬אמנון רבי‪ ,‬דורון כהן ושחר אלתרמן‪.‬‬
‫תודה לחברים הרבים שלי‪ ,‬שמלווים אותי תמיד‪ ,‬גם כשלפעמים אני נעלם להם לתקופות‬
‫ארוכות מדי בגלל העבודה‪ .‬במיוחד לחגי אזור‪ ,‬עידן קזס‪ ,‬יובל שרון‪ ,‬איתי אנגל‪ ,‬רוני קובן‪,‬‬
‫אורן אהרוני‪ ,‬אורן ארבל‪ ,‬יניב הלפגוט‪ ,‬יניב שבתאי‪ ,‬רועי כהן‪ ,‬אבירם אלעד ושרול‬
‫בן־ברוך‪.‬‬
‫ותודה אחרונה למשפחה שלי‪ ,‬האהובה‪ .‬לאחיות סיגל ויערה‪ ,‬לאבא‪ ,‬לאמא היקרה שרואה‬
‫הכול מרחוק‪ ,‬ולמרים‪ .‬ולבסוף לאחת והיחידה‪ ,‬האישה שתמיד איתי‪ ,‬ענבל‪ ,‬ולבנים‬
‫המקסימים איתמר‪ ,‬יותם וכרמי‪.‬‬
 ‫אינדקס דמויות‬

‫א‪.‬‬
‫אבי מלמד‪ :‬בעלה הראשון של ג׳ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫אבי מנצור‪ :‬בעבר קצין החקירות והמודיעין של מחוז המרכז במשטרה‪ .‬החליט לחדש את‬
‫חקירת תיק קופר והטיל את המשימה על פקד טל בן־אבן‪.‬‬
‫אופירה וולפר‪ :‬אחות קיבוץ אייל‪ .‬הראשונה שחשדה כי ג׳ני מלמד לא מתה מוות טבעי‪.‬‬
‫עו"ד אורי פנטילט‪ :‬עורך דין מכפר סבא‪ .‬הכין לבקשת קופר מסמכים משפטיים שונים‪,‬‬
‫ביניהם מסמך בו מצהירה ג׳ני שכאשר תמות יעברו מניותיה בקיבוץ לידי קופר‪.‬‬
‫אורית דורון־קופרשמיד‪ :‬אשתו הראשונה של קופר‪ .‬נמצאה מתה בסלון ביתם בבוקר ‪18‬‬
‫בינואר ‪ ,1994‬כשסביבה פזורים כדורי שינה והרגעה‪.‬‬
‫אורנה בכר‪ :‬חברת קיבוץ אייל‪ .‬נשואה לתושב הקיבוץ בועז נפתלי‪ .‬קופר וג׳ני הגיעו לביתם‬
‫להתייעצות מוזרה כמה ימים לפני מותה של ג׳ני‪.‬‬
‫עו"ד אורן מצגר‪ :‬עורך דין מכפר סבא‪ .‬מיד לאחר נישואי קופר וג׳ני הכין עם שותפו‪ ,‬עו"ד‬
‫עזרא ראובני‪ ,‬את מסמכי הצוואה של שני בני הזוג‪ ,‬מסמך התחייבות בלתי חוזרת‪ ,‬והסכם‬
‫שכירות פיקטיבי‪.‬‬
‫איל גונן‪ :‬בעבר עורך המשנה של "עובדה" והיום עורך התוכנית‪ .‬ליווה את תחקיר קופר‬
‫לאורך שלביו וההליכים המשפטיים שנגזרו ממנו‪.‬‬
‫אילנה דיין‪ :‬מגישת התוכנית "עובדה"‪ .‬ליוותה את תחקיר קופר לאורך שלביו השונים‪.‬‬
‫איריס נאור‪ :‬חברת קיבוץ בית קמה‪ .‬היתה למשך זמן קצר בת זוגו של קופר‪.‬‬
‫ד"ר אירנה גרשון‪ :‬רופאת משפחה ביישוב צור יגאל‪ .‬לבקשת קופר שהתלונן על נדודי שינה‬
‫רשמה לו ‪ 128‬כדורי שינה‪ ,‬רובם במהלך השבועות שלפני מותה של ג׳ני‪.‬‬
‫עו"ד איתי בר־עוז‪ :‬ייצג יחד עם עו"ד דן באומן את קופר במשפט הרצח הכפול מטעם‬
‫הסנגוריה הציבורית‪.‬‬
‫עו"ד איתי הרמלין‪ :‬ייצג את קופר בשלבים הראשונים של משפט הרצח הכפול מטעם‬
‫הסנגוריה הציבורית‪ .‬כיום שופט שלום‪.‬‬
‫עו"ד אלון רפפורט‪ :‬ייצג את קופר בשלבים הראשונים של משפט הרצח הכפול מטעם‬
‫הסנגוריה הציבורית‪.‬‬
‫עו"ד אלי הלם‪ :‬ייצג את קופר בתביעת הדיבה שהגיש נגד "עובדה"‪ .‬העיד מטעם ההגנה‬
‫במשפט הרצח הכפול של קופר‪.‬‬
‫"אלכס"‪ :‬מדובב משטרתי שהוכנס לתאו של שמעון קופר אחרי מעצרו‪.‬‬
‫אמנון אהרונוביץ׳‪ :‬מזכיר קיבוץ בית קמה שמסר לחברת הקיבוץ איריס נאור מידע מחשיד‬
‫על בן זוגה דאז קופר‪ ,‬מה שהביא להחלטתה להיפרד ממנו‪.‬‬
‫אנטונינה בודנשטיין‪ :‬אמה של שרונה בן־אור‪ ,‬אשתו השנייה של קופר‪ .‬לטענתה‪ ,‬סיפקה‬
‫לקופר לבקשתו כדורי הרגעה עוד כשהיה נשוי לאשתו הראשונה‪ ,‬אורית דורון־קופרשמיד‪.‬‬
‫אסתר שטמר‪ :‬שופטת‪ .‬ניהלה את תביעת הדיבה שהגיש קופר נגד "עובדה"‪.‬‬
‫ד"ר אשר גופר‪ :‬מומחה בכיר לטוקסיקולוגיה בבית החולים שיבא‪ .‬ביצע את בדיקת הרעלים‬
‫בגופתה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬מאוחר יותר ייעץ למשטרה בחקירה שנוהלה נגד קופר‪.‬‬
‫אתי מור־חיים‪ :‬גיסתה של ג׳ני מלמד־קופר‪ ,‬נשואה לאחיה‪ ,‬משה‪ .‬היתה חברה קרובה של‬
‫ג׳ני‪.‬‬
‫אתי שוורץ‪ :‬תושבת קיבוץ אייל שהעבירה מידע מחשיד על עברו של שמעון קופר למזכיר‬
‫הקיבוץ‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫בועז נפתלי‪ :‬תושב קיבוץ אייל‪ ,‬בן זוגה של חברת הקיבוץ‪ ,‬אורנה בכר‪ .‬קופר וג׳ני‬
‫מלמד־קופר הגיעו להתייעצות בביתם כמה ימים לפני מותה של ג׳ני‪.‬‬
‫ד"ר בוריס נפח‪ :‬הרופא שקבע את מותה של אורית דורון־קופרשמיד‪ ,‬אשתו הראשונה של‬
‫קופר‪ ,‬ב־‪ 18‬בינואר ‪.1994‬‬
‫בני מור־חיים‪ :‬אחיה של ג׳ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫בני קופר‪ :‬בנו הבכור של קופר‪.‬‬
‫בנימין קופרשמיד‪ :‬אביו של קופר‪ .‬נפטר מדום לב כשקופר היה בן שלוש‪.‬‬
‫ניצב בנצי סאו‪ :‬בעבר מפקד מחוז מרכז במשטרה‪ .‬מינה את קצינת המשטרה טל בן־אבן‬
‫לחקור מחדש את תיק קופר‪.‬‬
‫בת־שבע יגר‪ :‬אחותו הגדולה של שמעון קופר‪ .‬ניתקה את קשריה עם קופר מאז מותה‬
‫הפתאומי של אמם‪ ,‬פרידה‪ ,‬בשנת ‪.2001‬‬

‫ג‪.‬‬
‫עו"ד גבי ליברמן‪ :‬תובעת בפרקליטות מחוז מרכז שליוותה את תיק החקירה המחודש נגד‬
‫קופר‪.‬‬
‫גיא ג׳ייקובסון‪ :‬קצין במשטרת טייבה‪ .‬ניהל את תיק החקירה נגד קופר אחרי מותה של ג׳ני‬
‫מלמד־קופר‪ ,‬שנסגר מחוסר אשמה‪.‬‬
‫גיא רוזוליו‪ :‬חוקר משטרה‪ .‬השתתף בחקירת שמעון קופר וד"ר מריה זקוטצקי אחרי‬
‫מעצרם‪.‬‬
‫גיל שגיא‪ :‬מזכיר קיבוץ אייל בזמן מותה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬אחרי מותה של ג׳ני דחף‬
‫לחקירת משטרה ובמקביל ניהל מאבק משפטי לסילוקו של שמעון קופר מהקיבוץ‪.‬‬
‫גלעד טוקטלי‪ :‬הבמאי הראשי של התוכנית "עובדה" שניהל את העריכה הטלוויזיונית של‬
‫תחקיר קופר‪.‬‬
‫ג׳ני מלמד־קופר‪ :‬אשתו השלישית של קופר‪ .‬נמצאה מתה במיטתה בבוקר ‪ 21‬באוגוסט‬
‫‪ ,2009‬כשסביבה פזורים כדורי שינה והרגעה‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫ד׳‪ :‬אחיה של אורית דורון־קופרשמיד‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר ומי שסייע לחיזוק‬
‫החשדות שקישרו את קופר למותה‪.‬‬
‫דב דורון‪ :‬אביה של אורית דורון־קופרשמיד‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר‪.‬‬
‫דבורה דורון‪ :‬אמה של אורית דורון־קופרשמיד‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר‪.‬‬
‫דוד יגר‪ :‬גיסו של קופר‪ ,‬בעלה של אחותו‪ ,‬בת־שבע‪.‬‬
‫עו"ד דוד יפתח‪ :‬ייצג את ד"ר מריה זקוטצקי אחרי מעצרה‪.‬‬
‫דורון גלעזר‪ :‬עורך התוכנית "עובדה" שהוציא את תחקיר קופר לדרך ודחף לשידורו‪.‬‬
‫עו"ד דן באומן‪ :‬ייצג ביחד עם עו"ד איתי בר־עוז את קופר במשפט הרצח הכפול מטעם‬
 ‫הסנגוריה הציבורית‪.‬‬

‫ה‪.‬‬
‫הילה גרסטל‪ :‬בעבר נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז‪ .‬במהלך תביעת הדיבה שהגיש קופר‬
‫נגד "עובדה" שלחה את הצדדים להליך של גישור שנכשל‪.‬‬

‫ו‪.‬‬
‫ורדה פלאוט‪ :‬שופטת‪ .‬ניהלה את דיון הקדם־משפט בתביעת הדיבה שהגיש קופר נגד‬
‫"עובדה"‪.‬‬

‫ז‪.‬‬
‫ז׳קלין הלד‪ :‬חברתה הקרובה של אורית דורון־קופרשמיד‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר‪.‬‬

‫ח‪.‬‬
‫חיים עראג׳י‪ :‬חוקר במשטרת טייבה‪ .‬קופר סירב לבקשתו לחתום על דו"ח הנתיחה שלאחר‬
‫המוות של ג׳ני ובכך דחה את ההליך‪.‬‬
‫ד"ר חן קוגל‪ :‬בזמן הכנת תחקיר "עובדה" ניהל חברה לייעוץ בתחום הרפואה המשפטית‪.‬‬
‫כיום מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר‪.‬‬

‫ט‪.‬‬
‫פקד טל בן־אבן‪ :‬קצינת המשטרה שנלחמה על פתיחת החקירה המחודשת נגד קופר וניהלה‬
‫לבדה את מרבית שלביה‪ .‬בעקבות חקירה זאת הוגש נגד קופר כתב אישום על רצח כפול‪.‬‬
‫עו"ד טלי ליבליך‪ :‬נתנה לתוכנית "עובדה" ייעוץ משפטי במהלך הכנת התחקיר וייצגה את‬
‫התוכנית מול תביעת הדיבה שהגיש קופר בעקבות השידור‪.‬‬
‫טלי רון‪ :‬חברת קיבוץ חצרים‪ .‬היתה בת זוגו של קופר אחרי שהתגרש מאשתו השנייה‪,‬‬
‫שרונה בן־אור‪.‬‬

‫י‪.‬‬
‫סנ"צ יגאל בן־שלום‪ :‬בעבר מפקד היחידה המרכזית )ימ"ר( של מחוז מרכז במשטרה‪,‬‬
‫שניהלה את סופה של החקירה המחודשת נגד קופר ופיענחה את תיק הרצח הכפול‪.‬‬
‫פרופ׳ יהודה היס‪ :‬בעבר מנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר‪ .‬ניתח את גופתה של‬
‫ג׳ני מלמד־קופר‪ ,‬אשתו השלישית של קופר‪ ,‬וקבע כי סיבת המוות‪" :‬כשל לבבי על רקע‬
‫לייפת קלה"‪.‬‬
‫ד"ר יובל סמואל‪ :‬רופא וטרינר‪ .‬קופר הביא למרפאתו פעמיים בעלי חיים שהורעלו‪ ,‬וביקש‬
‫ממנו מסמכים שיאשרו שקיבוץ אייל אחראי להרעלה‪.‬‬
‫ד"ר יורי איזנבורג‪ :‬הרופא שקבע את מותה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬המליץ לשלוח את הגופה‬
‫לנתיחה שלאחר המוות‪.‬‬
‫"יסמין"‪ :‬מדובבת משטרתית שהוכנסה לתאה של ד"ר מריה זקוטצקי עם מעצרה‪.‬‬
‫עו"ד יעל אייפרמן‪ :‬ייצגה חברת ביטוח בתביעה שהגיש קופר בעקבות תאונת דרכים‬
‫שעבר‪ .‬החקירה הנגדית שביצעה במהלך המשפט חשפה רבים מהשקרים שסיפר קופר לגבי‬
‫עברו הביטחוני‪.‬‬
‫יפעת וידר‪ :‬תושבת היישוב צור יגאל‪ ,‬חברה קרובה של ג׳ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫ישראל בודנשטיין‪ :‬אביה של שרונה בן־אור‪ ,‬אשתו השנייה של קופר‪ .‬רכש לבתו ולקופר‬
‫בית בפרדסיה‪.‬‬

‫ל‪.‬‬
‫ליאור אייזנגר‪ :‬חוקר פרטי שהפעיל קופר לאחר שהגיש את תביעת הדיבה נגד "עובדה"‪.‬‬
‫ליאורה ברודי‪ :‬שופטת בבית המשפט המחוזי מרכז‪ .‬חברת הרכב השופטים בתיק הרצח‬
‫הכפול נגד קופר‪.‬‬
‫עו"ד ליאת ברגמן־רביד‪ :‬בעבר עורכת דין במשרד ליבליך־מוזר‪ .‬איתרה מידע קריטי על‬
‫הכדורים הרבים שנרשמו לקופר ערב מותה של ג׳ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫ליאת לויאן‪ :‬בעבר תחקירנית "עובדה" שליוותה את התחקיר משלביו הראשונים ומילאה‬
‫תפקיד קריטי בתפירת פרטי התחקיר עד לשידורו‪.‬‬

‫מ‪.‬‬
‫מאי קאופמן‪ :‬חברת קיבוץ אייל‪ ,‬חברה קרובה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬היתה המקור הראשוני‬
‫לתחקיר "עובדה" על אודות שמעון קופר‪.‬‬
‫"מאיה"‪ :‬מדובבת משטרתית שהוכנסה לתא המעצר של ד"ר מריה זקוטצקי‪.‬‬
‫מזל לוי‪ :‬תושבת קיבוץ אייל‪ ,‬חברה קרובה של ג׳ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫מיכל זמרן‪ :‬עורכת דין המייצגת את בנותיה של ג׳ני במאבק נגד קופר על ירושת אמן‪.‬‬
‫ד"ר מיכל רוטנברג‪ :‬מנהלת המעבדה לטוקסיקולוגיה בבית החולים שיבא‪ .‬סייעה בניתוח‬
 ‫הממצאים המעבדתיים בחקירת קופר‪.‬‬
‫מירי מור־חיים‪ :‬גיסתה של ג׳ני מלמד־קופר‪ ,‬נשואה לאחיה בני‪ .‬היתה חברה קרובה של‬
‫ג׳ני‪.‬‬
‫מירי קורן‪ :‬תושבת היישוב צור יגאל וממארגנות חוג החברים "‪ 30‬פלוס" בו השתתפו ג׳ני‬
‫וקופר‪.‬‬
‫ד"ר מנחם פינקלשטיין‪ :‬שופט‪ ,‬סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז‪ .‬אב בית הדין במשפט‬
‫הרצח הכפול של קופר‪.‬‬
‫סנ"צ מנשה יצחק‪ :‬מפקד משטרת טייבה בזמן מותה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬הנחה לחקור את‬
‫סימני השאלה שהתעוררו אחרי מותה‪.‬‬
‫ד"ר מריה זקוטצקי )מאשה(‪ :‬ניהלה רומן עם קופר בזמן שהיה נשוי לג׳ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫נחשדה כמי ששיתפה פעולה עם מעשיו בכך שסיפקה לקופר את החומר הקטלני‬
‫שבאמצעותו‪ ,‬ללא ידיעתה‪ ,‬רצח את ג׳ני‪.‬‬
‫עו"ד משה מרוז‪ :‬ייצג את קופר בשלב הארכות המעצר במהלך חקירתו במשטרה‪.‬‬

‫נ‪.‬‬
‫עו"ד נאווה טולדנו‪ :‬תובעת בכירה בפרקליטות מחוז מרכז‪ .‬שימשה תובעת במרבית שלבי‬
‫משפט הרצח הכפול של קופר והתעקשה שיואשם גם ברצח אשתו הראשונה‪ ,‬אורית‬
‫דורון־קופרשמיד‪.‬‬
‫עו"ד נטלי יחיאלי־ברקוביץ׳‪ :‬הכינה לבקשת קופר‪ ,‬חודשיים לפני מות רעייתו ג׳ני‪ ,‬חוות‬
‫דעת המפרטת את חלקו בבית בקיבוץ אייל במידה שתמות‪ .‬מאוחר יותר ייצגה יחד עם‬
‫עו"ד אלי הלם את קופר במשפט הדיבה שהגיש נגד "עובדה"‪.‬‬
‫נמרוד זיו‪ :‬מזכיר קיבוץ אייל בשנותיו הראשונות של קופר בקיבוץ‪ .‬קופר האשים אותו‬
‫בהתנכלות אישית ובניסיון להפריד בינו לבין ג׳ני‪.‬‬

‫ע‪.‬‬
‫עבד קשקוש‪ :‬פרמדיק‪ .‬הגיע לביתם של קופר וג׳ני מלמד־קופר בבוקר מותה של ג׳ני‪.‬‬
‫התנהגותו של קופר עוררה את חשדו‪.‬‬
‫עדי קופר‪ :‬בנו הצעיר של קופר‪.‬‬
‫עדנה ביק‪ :‬חברתה הקרובה של אורית דורון־קופרשמיד‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר‪.‬‬
‫סנ"צ עופר מועלם‪ :‬קצין משטרה‪ ,‬לשעבר ראש מפלג תשאול בימ"ר מרכז‪ .‬ריכז את חקירת‬
‫קופר בשלביה הסופיים‪.‬‬
‫עו"ד עזרא ראובני‪ :‬עורך דין מכפר סבא‪ .‬ביחד עם שותפו‪ ,‬עו"ד אורן מצגר‪ ,‬הכין עבור‬
‫קופר וג׳ני את מסמכי הצוואה וההתחייבות הבלתי חוזרת והסכם השכירות הפיקטיבי‪ ,‬לאחר‬
‫שקופר טען בפניהם שקיבוץ אייל מנסה לחסל אותו‪.‬‬
‫עו"ד עמוס גבריאלי‪ :‬מגשר‪ .‬ניהל את הליך הגישור בין קופר ל"עובדה" בעקבות תביעת‬
‫הדיבה שהגיש קופר נגד התוכנית‪ .‬הליך הגישור לא צלח‪.‬‬
‫רפ"ק ענת קצב‪ :‬קצינת משטרה‪ .‬הצטרפה לתיק קופר בשלב מאוחר יחסית אבל כישוריה‬
‫כחוקרת תרמו משמעותית לחילוץ הגרסה המפלילה מד"ר מריה זקוטצקי‪.‬‬

‫פ‪.‬‬
‫פאני לירז‪ :‬חברת קיבוץ אייל‪ ,‬חברה קרובה של ג׳ני מלמד־קופר‪.‬‬
‫פרידה קופרשמיד‪ :‬אמו של שמעון קופר‪ .‬נפטרה בפתאומיות בשנת ‪ 2001‬במהלך אשפוז‬
‫לילי בבית החולים‪ ,‬כשקופר שוהה לצדה‪.‬‬

‫צ‪.‬‬
‫עו"ד צבי אבנון‪ :‬ייצג את בנותיה של ג׳ני בבקשתן לחדש את החקירה נגד קופר‪ .‬למאמציו‬
‫יש חלק משמעותי בהחלטה לפתוח מחדש את התיק‪.‬‬
‫עו"ד צבי טהורי‪ :‬ייצג את קופר ואת ג׳ני מלמד־קופר במאבק שניהלו נגד קיבוץ אייל‪ .‬טען‬
‫בשם בני הזוג כי ברצונם לעזוב את הקיבוץ תמורת פיצוי כספי‪.‬‬
‫צפי פלד‪ :‬בעבר מנהל הקהילה בקיבוץ אייל‪ .‬קופר וג׳ני בקשו את עזרתו בשיקום יחסיהם‬
‫עם הקיבוץ‪.‬‬
‫צפניה מור־חיים‪ :‬אביה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬אחרי מותה של ג׳ני התעקש לאתר את הוריה‬
‫של אורית דורון‪ ,‬אשתו הראשונה של קופר‪.‬‬

‫ק‪.‬‬
‫עו"ד קרן דביר־ברקוביץ׳‪ :‬ליוותה את קופר בחקירת המשטרה הראשונה בתחנת משטרת‬
‫טייבה ובפגישת הרקע במערכת "עובדה" לפני שידור התחקיר‪.‬‬

‫ר‪.‬‬
‫עו"ד רונית עמיאל‪ :‬פרקליטת מחוז מרכז‪ ,‬לשעבר ממונה בכירה במחוז‪ .‬דחפה למיצוי‬
 ‫החקירה בתיק קופר‪.‬‬
‫עו"ד רונית פוזננסקי‪ :‬בעבר תובעת בכירה בפרקליטות מחוז מרכז‪ .‬הגישה את כתב‬
‫האישום הראשון נגד קופר‪ .‬כיום שופטת שלום‪.‬‬
‫עו"ד רחל אבישר‪ :‬תובעת בכירה בפרקליטות מחוז מרכז‪ .‬שימשה תובעת במשפט הרצח‬
‫הכפול של קופר בשלביו האחרונים‪ .‬ניהלה את החקירה הנגדית של קופר‪.‬‬
‫רימון וואהבי‪ :‬שוטר במשטרת טייבה‪ .‬חקר את קופר לאחר מותה של ג׳ני מלמד־קופר‪,‬‬
‫אשתו השלישית‪.‬‬
‫ד"ר רינה גולדברג‪ :‬רופאת קיבוץ אייל‪.‬‬
‫רינת מלמד‪ :‬בתה הבכורה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬אחרי מות אמה ניהלה עם אחותה מאבק‬
‫משפטי שהסתיים בניצחונן לשוב לגור בבית בקיבוץ‪ .‬נשואה ואם לבת הקרויה על שם ג׳ני‪.‬‬
‫ריקי‪ :‬האישה איתה ניהל קופר רומן בזמן שחי בזוגיות עם ד"ר מריה זקוטצקי‪.‬‬
‫רמי אמיר‪ :‬שופט בבית המשפט המחוזי מרכז‪ .‬חבר הרכב השופטים בתיק הרצח הכפול של‬
‫שמעון קופר‪.‬‬

‫ש‪.‬‬
‫שחר הרוש‪ :‬שוטר‪ .‬הגיע בבוקר מותה של ג׳ני מלמד־קופר לבית בקיבוץ אייל‪ .‬קופר הציג‬
‫בפניו מכתבים אחרונים אותם לכאורה השאירה ג׳ני אחרי מותה‪.‬‬
‫שמעון קופר‪ :‬האלמן הכפול מקיבוץ אייל‪ .‬הורשע ברצח שתי נשותיו‪ ,‬אורית דורון וג׳ני‬
‫מלמד‪.‬‬
‫שרה מור־חיים‪ :‬אמה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬יחד עם בעלה‪ ,‬צפניה‪ ,‬רשמה את דירתם על‬
‫שמה של ג׳ני‪ ,‬מבלי לדעת שג׳ני חתומה על צוואה המורישה את כל רכושה לקופר אחרי‬
‫מותה‪.‬‬
‫שרונה בן־אור‪ :‬אשתו השנייה של קופר‪ .‬ניהלה איתו רומן עוד בזמן שהיה נשוי לאורית‬
‫דורון־קופרשמיד והתגרשה ממנו אחרי נישואין של שנה וחצי‪.‬‬
‫שרית מלמד‪ :‬בתה הצעירה של ג׳ני מלמד־קופר‪ .‬שימשה עדה בחתונת אמה וקופר‬
‫בקפריסין‪.‬‬