‫ליסה גרדנר‬

‫למצוא אותה‬
‫מאנגלית‪ :‬אסף שור‬
 ‫‪Lisa Gardner‬‬
‫‪FIND HER‬‬
‫‪Copyright © 2016 by Lisa Gardner‬‬
‫‪All Rights Reserved‬‬
‫‪Hebrew Language Copyright‬‬
‫‪Bitan, Dvir — Publishing House Ltd.‬־‪© 2018 Kinneret, Zmora‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫זכויות בעברית‬
‫© תשע"ח ‪ 2018‬כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬
‫עורך הספר‪ :‬אסף אשרי‬
‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי‬
‫אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬
‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬
‫סידור‪ ,‬עימוד‪ ,‬הפקה וקדם־דפוס במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬
‫רח' אגוז ‪ ,6‬פארק תעשיות חמן‪ ,‬חבל מודיעין ‪7319900‬‬
‫נדפס בישראל‬
‫‪Bitan, Dvir — Publishing House Ltd.‬־‪Kinneret, Zmora‬‬
‫‪6 Egoz St., Hevel Modi'in Industrial Park 7319900, Israel‬‬
‫‪Printed in Israel‬‬
‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-566-740-0‬‬
‫‪www.kinbooks.co.il‬‬
‫לשורדים ולשורדות‪ ,‬באשר יהיו‬
 ‫פרק ‪1‬‬
‫אלה הדברים שלא ידעתי‪:‬‬
‫בפעם הראשונה שתתעוררי בתוך תיבת עץ חשוכה‪ ,‬תגידי לעצמך שזה לא‬
‫באמת קורה‪ .‬ברור שתנסי לדחוף את המכסה‪ .‬זה צפוי‪ .‬את תכי בדפנות‬
‫באגרופים‪ ,‬תהלמי בעקבים כנגד התחתית‪ .‬תדפקי את הראש שוב ושוב‪,‬‬
‫למרות הכאב‪ .‬ותצרחי‪ .‬תצרחי ותצרחי ותצרחי‪ .‬נזלת תזרום לך מהאף‪.‬‬
‫דמעות יזרמו מהעיניים‪ .‬עד שהצרחות יבקעו מחוספסות ומשוהקות‪ .‬ואז‬
‫תשמעי קולות משונים ועצובים ופתטיים‪ ,‬ותביני את התיבה‪ ,‬ממש תביני ש‪,‬‬
‫ֵהי‪ ,‬אני תקועה בתוך תיבה מעץ‪ ,‬כשתביני שהקולות בוקעים ממך‪.‬‬
‫תיבות עשויות עץ אורן אינן חלקות לגמרי‪ .‬אפשר‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬לקדוח חורים‬
‫גסים לאוויר‪ .‬כשתעבירי סביבם את האצבע‪ ,‬כשתדחפי את האצבע פנימה‬
‫בחיפוש נואש אחרי‪ ...‬משהו‪ ...‬ייתקעו לך שבבים‪ .‬את תשלפי אותם עם‬
‫השיניים‪ ,‬עד כמה שתצליחי‪ .‬ואז תמצצי את האצבע הפצועה‪ ,‬תלקקי את הדם‬
‫שנקווה בקצה ותשמיעי עוד קולות של גור כלבים פצוע‪.‬‬
‫את בתיבה לבד‪ .‬זה מבהיל‪ .‬מציף‪ .‬נורא‪ .‬בעיקר כי את עדיין לא מבינה עד‬
‫כמה את אמורה לפחד‪.‬‬
‫עוד תכירי אותה טוב־טוב‪ ,‬את התיבה הזאת‪ ,‬את הבית החדש הזה‪ .‬תפתלי‬
‫כתפיים כנגדה בניסיון לקבוע כמה רחבה היא‪ .‬תבחני את האורך בידיים‪,‬‬
‫תנסי להרים רגליים למעלה‪ .‬אין מקום לכופף ברכיים‪ .‬אין מקום להסתובב‪.‬‬
‫היא מתאימה לך בדיוק‪ .‬כאילו הכינו אותה במיוחד בשבילך‪ .‬ארון המתים‬
‫הפרטי שלך‪ ,‬עשוי עץ אורן‪ ,‬שמקשה על הגב התחתון‪ ,‬פוצע את השכמות‪,‬‬
‫מכאיב באחורי הראש‪.‬‬
‫מקור אחד של נוחות‪ :‬עיתונים מרפדים את התחתית‪ .‬בהתחלה את לא‬
‫מבחינה בהם‪ .‬וכשאת מגלה אותם‪ ,‬את לא מבינה‪ .‬עד שאת משתינה על‬
‫עצמך בפעם הראשונה‪ .‬ואז מבלה כמה ימים בטינופת של עצמך‪ .‬כמו חיה‪,‬‬
‫תחשבי לעצמך‪ .‬למעט זאת שרוב בעלי החיים זוכים ליחס טוב מזה‪.‬‬
‫הפה שלך יתייבש והשפתיים יתבקעו‪ .‬תתחילי לתחוב אצבעות מבעד לחורי‬
‫האוויר‪ ,‬לפצוע את העור שלך רק כדי שיהיה לך משהו לטעום‪ ,‬לבלוע‪ ,‬למצוץ‪.‬‬
‫תכירי את עצמך כמו שלא הכרת אף פעם‪ .‬שבורה‪ .‬בסיסית‪ .‬צחנת השתן‬
‫שלך‪ .‬מליחות הדם שלך‪.‬‬
‫אבל את עדיין לא יודעת שום דבר‪.‬‬
‫כשתשמעי סוף־סוף קול צעדים‪ ,‬לא תאמיני‪ .‬את הוזה‪ ,‬ככה תגידי לעצמך‪.‬‬
‫את חולמת‪ .‬את בזבוז פתטי של עור אנושי‪ .‬ילדה כזאת מטומטמת‪ ,‬שהיתה‬
‫צריכה לנחש ועכשיו תראי אותך‪ .‬ובכל זאת צליל מנעול המתכת מדנדן מן‬
‫העבר האחר של דופן התיבה‪ ,‬כמה סנטימטרים מן האוזן‪...‬‬
‫אולי את בוכה שוב‪ .‬אולי היית בוכה‪ ,‬אילו היתה לך שארית לחות‪.‬‬
‫כשאת רואה בפעם הראשונה את הפנים שלו‪ ,‬של האיש שעשה לך את זה‪,‬‬
‫את חשה הקלה‪ .‬שמחה‪ ,‬אפילו‪ .‬את בוהה בלחיים התפוחות שלו‪ ,‬בעיניים‬
‫הקטנות‪ ,‬בפה הפעור‪ ,‬בשיניים הצהובות המוכתמות ואת חושבת‪ ,‬תודה לאל‪.‬‬
‫תודה לאל‪ ,‬תודה לאל‪ ,‬תודה לאל‪.‬‬
‫הוא מוציא אותך מהתיבה‪ .‬במו ידיו ממש‪ ,‬כי הרגליים שלך מסרבות לנוע‪,‬‬
‫השרירים שלך רפים לחלוטין וראשך סחרחר עלייך‪ .‬מה שגורם לך לצחקק‪.‬‬
‫ראשך סחרחר עלייך‪ .‬עוד ביטוי חסר שחר משיעורי ספרות‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הנה‪.‬‬
‫ראשים אכן סחרחרים על אנשים‪ .‬ראשך סחרחר עלייך‪.‬‬
‫אלוהים‪ ,‬הריח‪ .‬שום וצחנת גוף ובגדים מלוכלכים ושיער מטונף‪ .‬ממך?‬
‫ממנו? את משתנקת בעל כורחך‪ .‬וזה מעורר בו צחוק‪ .‬כשהוא מציג לראווה‬
‫את בקבוק המים‪ .‬ומבהיר בדיוק מה את צריכה לעשות כדי לזכות בו‪ .‬הוא‬
‫שמן‪ .‬זקן‪ .‬מגעיל‪ .‬דוחה‪ .‬הזקן המרובב‪ ,‬השיער השמנוני‪ ,‬כתמי הקטשופ על‬
‫חזית החולצה המשובצת הזולה שלו‪.‬‬
‫את אמורה להיות טובה מדי בשבילו‪ .‬צעירה‪ ,‬רעננה‪ ,‬יפהפייה‪ .‬בחורה‬
‫מהסוג שיכולה לברור לעצמה סוג א' במסיבות אחווה‪ .‬את יודעת מה עושים‪.‬‬
‫או שפעם ידעת?‬
‫את בוכה לאמא‪ .‬את מתחננת שייתן לך ללכת כשאת קורסת לרגליו‪ .‬ואז‪,‬‬
‫בסוף‪ ,‬בסיכומו של דבר‪ ,‬בשאריות הכוח שנותרו לך‪ ,‬את פושטת את הבגדים‬
‫שלך‪ .‬את מניחה לו לעשות מה שהוא ירצה‪ .‬את צורחת‪ ,‬אבל הגרון שלך יבש‬
‫מכדי להשמיע קול‪ .‬את מקיאה‪ ,‬אבל הבטן שלך ריקה מכדי להניב משהו‪.‬‬
‫את שורדת‪.‬‬
‫ואחר כך‪ ,‬כשהוא מרים אלייך סוף־סוף את בקבוק המים ההוא‪ ,‬אבל רק‬
‫שופך לך אותו על הראש‪ ,‬את מרימה ידיים בלי בושה כדי לתפוס מה שאפשר‬
‫מן הלחות‪ .‬את מלקקת אותה מעל כפות הידיים שלך‪ .‬לועסת בשבילה את‬
‫השיער השמן והמטונף שלך‪ .‬את מחכה עד שדעתו מוסחת ואת מוצצת את‬
‫כתם הקטשופ מן החולצה שפשט‪.‬‬
‫בחזרה אל התיבה‪ .‬התיבה‪ .‬התיבה‪.‬‬
‫המכסה נטרק‪ .‬המנעול נסגר בנקישה‪ .‬האיש הדוחה מתרחק‪ .‬משאיר אותך‬
‫שוב לבד‪ .‬עירומה‪ .‬חבולה‪ .‬מדממת‪ .‬יודעת דבר שאף פעם לא רצית לדעת‪.‬‬
‫"אמא‪ ",‬את לוחשת‪.‬‬
‫אבל המפלצת הזאת אמיתית‪ .‬וכבר אין שום דבר שאף אחד יכול לעשות כדי‬
 ‫להציל אותך‪.‬‬
‫הנה מה שאני יודעת‪:‬‬
‫אין הרבה מה לעשות יום אחרי יום כשלכודים בתוך תיבה בגודל של ארון‬
‫מתים‪ .‬האמת היא שיש רק דבר אחד ויחיד ששווה לדמיין‪ ,‬להתעסק בו‬
‫באובססיביות‪ ,‬לחשוב עליו דקה אחרי דקה‪ ,‬שעה נוראה אחרי שעה‪ .‬מחשבה‬
‫אחת שמחזיקה אותך‪ .‬דבר אחד שאפשר להתמקד בו ולהתחזק‪ .‬עוד תמצאי‬
‫אותה‪ .‬עוד תגייסי אותו‪ .‬ואז‪ ,‬אם אנחנו דומות באיזושהי מידה‪ ,‬כבר לא תרפי‬
‫ממנו‪.‬‬
‫נקמה‪.‬‬
‫תיזהרי במה שאת מבקשת‪ ,‬בייחוד אם את רק ילדה טיפשה שתקועה בתוך‬
‫תיבה בגודל של ארון מתים‪.‬‬
 ‫פרק ‪2‬‬
‫היא התחילה עם מרטיני רימונים‪ .‬שילמה יותר מדי‪ ,‬כמובן‪ .‬הברים בבוסטון הרי‬
‫יקרים נורא‪ .‬מיץ רימונים הרי טרנדי נורא‪ .‬אבל זה היה שישי בלילה‪ .‬היא צלחה עוד‬
‫שבוע‪ ,‬ואלוהים יודע שהיא הרוויחה לכל הפחות קוקטייל בטעם פירות ובמחיר‬
‫מופקע‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬היא די האמינה בעצמה‪ .‬פתחה עוד כפתור בחולצה הלבנה הצמודה‪,‬‬
‫שלפה כמה סיכות מתוך השיער הבלונדיני שהגיע לה עד הכתפיים‪ .‬היא היתה בת‬
‫עשרים ושבע‪ ,‬בכושר ועם תחת מהסוג שזכה בתשומת לב‪ .‬היא יכולה לקנות לעצמה‬
‫את המשקה הראשון‪ .‬אבל רוב הסיכויים שלא תצטרך לשלם על השני‪.‬‬
‫היא טעמה מהמשקה‪ .‬קר‪ .‬מתוק‪ .‬עוקץ‪ .‬היא חיממה אותו על הלשון ואז הניח‬
‫לוודקה להחליק במורד הגרון‪ .‬שווה כל פני מארבעה־עשר דולר‪.‬‬
‫היא עצמה עיניים לרגע‪ .‬הבר נעלם‪ .‬הרצפה הדביקה‪ ,‬האורות הפועמים‪ ,‬הצווחה‬
‫הגבוהה של הלהקה הראשונה‪ ,‬שעדיין התחממה‪.‬‬
‫היא ניצבה בריק חרישי‪ .‬במקום שהיה רק שלה‪.‬‬
‫כשפקחה שוב עיניים‪ ,‬הוא עמד שם‪.‬‬
‫הוא קנה לה משקה שני‪ .‬ואז שלישי‪ ,‬והציע אפילו רביעי‪ .‬אבל בשלב זה כבר התחילו‬
‫הוודקה והאורות ברחבה להתערבב בצורה שלא בישרה טובות לבוקר המחרת‪ .‬וחוץ‬
‫מזה‪ ,‬היא לא היתה מטומטמת‪ .‬בזמן שמילא אותה בכוסות מרטיני‪ ,‬מר‬
‫בטוחה־שלא־ראיתי־אות ־כאן־פעם שתה רק בירה‪.‬‬
‫הוא נראה לא רע‪ ,‬בסך הכול‪ ,‬היא החליטה מתישהו לקראת סוף המרטיני השני‪.‬‬
‫שרירי‪ ,‬בבירור אחד שמתאמן‪ .‬עם טעם די סתמי בבגדים‪ ,‬עם זאת‪ .‬מכנסיים בצבע‬
‫חום בהיר וחולצת פסים כחולה מכופתרת‪ .‬הולך על מראה של‬
‫איש־מקצועות־חופשיים צעיר‪ ,‬תיארה לעצמה‪ ,‬אבל שמה לב ששולי המכנסיים‬
‫מהוהים והחולצה דהה מרוב כביסות‪ .‬כששאלה ממה הוא מתפרנס‪ ,‬ניסה ללכת על‬
‫קסם אישי‪ .‬אה‪ ,‬קצת מזה וקצת מזה‪ ,‬אמר בתוספת קריצה וחיוך רחב‪ .‬אבל העיניים‬
‫נשארו קהות‪ ,‬מרוחקות‪ ,‬אפילו‪ ,‬והיא הרגישה דקירונת ראשונה של אי־נוחות‪.‬‬
‫הוא התאושש חיש קל‪ .‬גייס את מרטיני מספר שלוש‪ .‬אין לו שעון‪ ,‬הבחינה כשניסה‬
‫ללכוד את הברמן בשטר של עשרים בעוד הלקוחות האחרים מנופפים במאיות‪ .‬גם‬
‫טבעת נישואים לא‪ .‬לא תפוס‪ .‬בנוי היטב‪ .‬אולי עוד ֵיצא משהו מהלילה הזה‪.‬‬
‫היא חייכה‪ ,‬אבל בלא שמחה‪ .‬משהו הבזיק על פניה‪ ,‬שוב הריק‪ ,‬ההבנה שאחרי כל‬
‫השעות‪ ,‬הימים‪ ,‬השבועות האלה‪ ,‬עדיין הרגישה בודדה‪ .‬תמיד תרגיש בודדה‪ .‬גם‬
‫בחדר הומה אדם‪.‬‬
 ‫אולי טוב שלא הסתובב‪.‬‬
‫לבסוף הצליח לתפוס את הברמן — חולצה לבנה‪ ,‬עניבה שחורה‪ ,‬שרירי חזה מהסוג‬
‫שהבטיח לו טיפים נאים — והשיג לה משקה חדש‪.‬‬
‫בשלב זה היתה ערוכה למרטיני הרביעי‪ .‬ולמה לא? זה איפשר לה לדבר על הקצת‬
‫מזה וקצת מזה שלה בתוספת קריצה וחיוך רחב שהתאימו לבוהק שבעיניה‪ .‬וכשמבטו‬
‫התעכב על חזית חולצתה‪ ,‬על הכפתור הנוסף שאולי פתחה כמה רגעים קודם לכן‪ ,‬לא‬
‫נרתעה‪ .‬היא הניחה לו לבחון את רמז התחרה של החזייה הוורודה־לוהטת שלה‪ .‬היא‬
‫הניחה לו להתרשם מהציצי שלה‪.‬‬
‫ולמה לא‪ ,‬בעצם? שישי בערב‪ .‬סוף השבוע‪ .‬היא הרוויחה את זה‪.‬‬
‫הוא רצה לצאת מהבר בחצות‪ .‬היא הכריחה אותו לחכות עד הסגירה‪ .‬הלהקה היתה‬
‫טובה באופן מפתיע‪ .‬היא אהבה את מה שהמוזיקה גרמה לה להרגיש‪ ,‬כאילו הדם‬
‫שלה עדיין חי‪ ,‬הלב עדיין פועם לה בחזה‪ .‬הוא היה בלתי נינוח בעליל ברחבת‬
‫הריקודים‪ ,‬אבל זה לא העלה ולא הוריד; היא זזה טוב מספיק בשביל שניהם‪.‬‬
‫החולצה הלבנה הצמודה שלה נקשרה בינתיים מתחת לשדיה כמו אצל דייזי דיוק‪.‬‬
‫הג'ינס השחורים הנמוכים שלה נצמדו לחמוקיים‪ ,‬מגפי העור הגבוהים רקעו כל‬
‫פעימה בקצב‪ .‬כעבור זמן־מה הוא כבר לא טרח לרקוד‪ ,‬רק עמד במקום והסתכל‬
‫עליה‪ .‬הידיים שלה גבוה מעל הראש‪ ,‬מרימות את השדיים‪ .‬המותניים מסתובבים עוד‬
‫ועוד‪ ,‬זיעה נוצצת על הבטן החשופה והמתוחה‪.‬‬
‫היו לו עיניים חומות‪ ,‬כך הבחינה‪ .‬כהות‪ .‬אטומות‪ .‬ערות‪ .‬עיניים של טורף‪ ,‬חשבה‪.‬‬
‫אבל הפעם‪ ,‬במקום להיבהל‪ ,‬הרגישה פרץ חדש של אדרנלין‪ .‬גם הברמן המסותת‬
‫לתפארת הסתכל עליה עכשיו‪ .‬היא כבשה את הרחבה בשביל שניהם‪ .‬היא נעתרה‬
‫למרטיני הרביעי‪ ,‬ועכשיו היה הפה שלה מתוק וסגול‪ ,‬וכל הגפיים היו לקרח נוזלי‪.‬‬
‫היא יכולה לרקוד כל הלילה‪ .‬להשתלט על הרחבה‪ ,‬להשתלט על הבר הזה‪ ,‬על כל‬
‫העיר היא יכולה להשתלט‪.‬‬
‫אבל לא זה מה שרצה מר בטוחה־שלא־ראיתי־אותך־כאן־פעם‪ .‬אף אחד לא קונה‬
‫לך שלושה משקאות יקרים־רצח רק כדי לראות אותך רוקדת‪.‬‬
‫הלהקה גמרה והנגנים התחילו לארוז את הכלים‪ .‬המוזיקה חסרה לה נורא‪ .‬היא‬
‫הרגישה את זה כמו צביטה בנשמה‪ .‬לא עוד בס שזז‪ ,‬שמביא לה כוח לרגליים ומכסה‬
‫על הכאב‪ .‬עכשיו היו רק היא‪ ,‬מר בטוחה־שלא־ראיתי־אותך־כאן־פעם והבטחה‬
‫להנגאובר רצחני‪.‬‬
‫הוא הציע ש ֵיצאו לנשום קצת‪ .‬היא רצתה לצחוק‪ .‬להגיד לו שאין לו אפילו מושג‪.‬‬
‫במקום זאת באה בעקבותיו לרחוב צדדי צר‪ ,‬מכוסה בדלי סיגריות‪ .‬הוא שאל אם בא‬
‫לה לעשן‪ .‬היא אמרה שלא‪ .‬הוא לקח את ידה‪ .‬ואז הצמיד אותה לדופן פח אשפה‬
‫כחול וידו השמאלית כבר לפתה את שדה ונחה על הפטמה‪.‬‬
 ‫העיניים שלו כבר לא היו אטומות‪ .‬הן נמסו‪ .‬הטורף סגר על הטרף‪.‬‬
‫"אצלך או אצלי‪ ",‬תבע לדעת‪.‬‬
‫היא לא הצליחה להתאפק‪ .‬היא התחילה לצחוק‪.‬‬
‫מכאן הערב כבר הידרדר באמת‪.‬‬
‫מר בטוחה־שלא־ראיתי־אותך־כאן־פעם לא אהב שצוחקים עליו‪ .‬הוא הרביץ מהר‪.‬‬
‫יד ימין פתוחה על צד פניה‪ .‬הראש שלה ניתר לאחור כנגד פח המתכת‪ .‬היא שמעה‬
‫את הרעש‪ .‬היא ידעה שכואב‪ .‬אבל הודות לארבעה מרטינים‪ ,‬נדמה שהכול קורה‬
‫רחוק‪ ,‬לילה רע שעובר על מישהי אחרת‪.‬‬
‫"את סתם טיזרית?" צעק עליה‪ ,‬היד מעכה לה את השד‪ ,‬הפרצוף צרח במרחק כמה‬
‫סנטימטרים מפניה‪.‬‬
‫מהמרחק הזה הריחה את הבירה בהבל הפה שלו והבחינה בהשתרגות הוורידים‬
‫האדומים מסביב לאף‪ .‬שתיין בארון‪ .‬היא היתה צריכה להבין את זה כבר קודם‪ .‬בחור‬
‫מהסוג שתידלק לפני שיצא לבר‪ ,‬כי ככה זול יותר‪ .‬מה שאומר שבכלל לא הגיע בשביל‬
‫האלכוהול‪ ,‬רק בשביל למצוא מישהי‪ .‬למצוא בחורה כמוה ולקחת אותה הביתה‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הוא היה מושלם בשבילה‪.‬‬
‫היא צריכה להגיד משהו‪ .‬או לרמוס את כף הרגל שלו עם העקב שלה‪ .‬או לתפוס לו‬
‫את הזרת — לא את כל היד‪ ,‬רק את הזרת — ולכופף אותה לאחור עד שתיגע‬
‫במפרק כף היד‪.‬‬
‫הוא יצרח‪ .‬הוא ירפה ממנה‪.‬‬
‫הוא יסתכל לה בעיניים ויבין איזו טעות עשה‪ .‬כי ערים גדולות כמו בוסטון מלאות‬
‫בחורים כמוהו‪.‬‬
‫אבל הן מלאות גם בחורות כמוה‪.‬‬
‫לא היתה לה אפילו הזדמנות לנסות‪.‬‬
‫הוא צעק‪ .‬היא חייכה‪ .‬אולי אפילו עדיין צחקה‪ .‬עם הראש שהצטלצל ועם טעם‬
‫הדם מלוח לה על הלשון‪ .‬ואז מר בטוחה־שלא־ראיתי־אותך־כאן־פעם הפסיק‬
‫להתקיים‪.‬‬
‫הוא היה שם‪ .‬ואז נעלם‪ .‬הוחלף בברמן המודע־לגופו עם שרירי החזה המדהימים‪,‬‬
‫שעל פניו היתה כעת ארשת דאוגה מאוד‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאל‪" .‬הוא פגע בך? את צריכה עזרה? את רוצה להתקשר‬
‫למשטרה?"‬
‫הוא הושיט לה יד‪ .‬היא נטלה אותה ופסעה מעל גופו של מר‬
‫בטוחה־שלא־ראיתי־אותך־כאן־פעם‪ ,‬שנח על הקרקע בפה פתוח‪ ,‬שמוט סנטר‪.‬‬
‫"היה אסור לו לגעת בך ככה‪ ",‬הודיע לה הברמן בפנים רציניות‪ .‬הוא הרחיק אותה‬
‫מעדת הסקרנים שהחלה להתאסף שם‪ .‬הוביל אותה אל עומק הצללים שמאחורי‬
 ‫מתחם האורות המבזיקים של הבר‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ .‬עכשיו אני דואג לך‪".‬‬
‫ואז הבינה לראשונה שהברמן אוחז בזרועה חזק מן הנחוץ‪ .‬ולא מרפה‪.‬‬
‫היא ניסתה לצאת מזה בדיבורים‪ .‬גם אם הניסיון שלך מלמד אחרת‪ ,‬זה מקום שטבעי‬
‫להתחיל בו‪ .‬הי‪ ,‬מר בחור‪ ,‬לאן אתה ממהר? אולי כדאי שניקח את זה יותר לאט? הי‪,‬‬
‫אתה מכאיב לי‪ .‬אבל הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬המשיך ללכת באותה מהירות בדיוק ולא הרפה את‬
‫האחיזה הכואבת מעל המרפק שלה‪.‬‬
‫הוא הלך מוזר‪ ,‬הקפיד שתישאר צמודה אליו‪ ,‬כאילו היו שני אוהבים שיצאו לטיול‬
‫מהיר מאוד‪ ,‬אבל הראש שלו נטה מטה והצידה‪ .‬הוא הקפיד שהפנים שלו יישארו‬
‫מוצללות‪ ,‬הבינה‪ .‬שאף אחד לא יראה אותו‪.‬‬
‫ואז היא הבינה‪ .‬מנח הגוף הזה‪ ,‬אופן התנועה הזה‪ .‬היא כבר ראתה אותו פעם‪ .‬לא‬
‫את הפנים‪ ,‬לא את התווים‪ ,‬אבל את הכתפיים המגובננות האלה‪ ,‬את הצוואר‬
‫המתקמר‪ .‬לפני שלושה או ארבעה חודשים‪ ,‬בקיץ‪ ,‬בחדשות הערב‪ ,‬כשסטודנטית‬
‫בבוסטון קולג' יצאה לשתות ולא חזרה‪ .‬התחנות המקומיות שידרו שוב ושוב סרטון‬
‫ממצלמת אבטחה באזור‪ ,‬שקלטה את הרגעים הידועים האחרונים של הבחורה‬
‫בחברת הזכר הלא־מזוהה שהוביל אותה בראש נטוי ועם פנים שלא נראו‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬התנשפה‪.‬‬
‫הוא לא נתן את דעתו על המחאה שהביעה‪ .‬הם הגיעו לצומת‪ .‬הוא משך אותה‬
‫שמאלה בלי להסס לרגע‪ ,‬אל תוך רחוב חשוך וצר יותר‪ ,‬שכבר הצחין משתן ומאשפת‬
‫פחים ומדברים חשוכים שאיש לא שב לדבר בהם‪.‬‬
‫היא ניסתה להתקבע במקומה‪ ,‬מיהרה להתפכח‪ ,‬ניסתה להתנגד‪ .‬היא שקלה‬
‫חמישים קילוגרם והוא שמונים וחמישה‪ ,‬כך שכל מאמציה לא ממש העלו ולא הורידו‪.‬‬
‫הוא טילטל אותה ומשך אותה אליו‪ ,‬זרוע ימין חזק סביב מותניה‪ ,‬והמשיך ללכת‪.‬‬
‫"תפסיק!" ניסתה לצרוח‪.‬‬
‫אבל שום קול לא יצא‪ .‬הקול שלה ננעל בתוך גרונה‪ .‬היא לא הצליחה לנשום‪,‬‬
‫הריאות היו עצורות מכדי לצרוח‪ .‬במקום זאת בקעה ממנה יבבה דקה‪ ,‬קול שנבוכה‬
‫להודות שהוא שלה‪ ,‬אבל ניסיון העבר לימד שאין שום אפשרות אחרת‪.‬‬
‫"יש לי משפחה‪ ",‬התנשפה לבסוף‪.‬‬
‫הוא לא הגיב‪ .‬עוד צומת‪ ,‬עוד פנייה‪ .‬בצעד מהיר בינות לבנייני לבנים גבוהים‪ ,‬הרחק‬
‫מן העין‪ .‬כבר לא היה לה שום מושג היכן הם‪.‬‬
‫"תעצור‪ ...‬בבקשה‪ "...‬הצליחה לומר במאמץ‪ .‬זרועו היתה הדוקה מדי סביב מותניה‬
‫והכאיבה לה בצלעות‪ .‬היא עמדה להקיא‪ .‬היא רצתה שזה יקרה‪ ,‬כי אולי זה יגעיל‬
‫אותו וישכנע אותו להרפות ממנה‪.‬‬
‫לא היה לה מזל‪ .‬זה עלה לה בגרון פתאום‪ ,‬נוזל סגול שצף מתוך פיה וריסס לה את‬
‫הרגליים ולו את צד המכנסיים‪ .‬הוא העווה פנים והתרחק אינסטינקטיבית‪ ,‬אבל מיהר‬
‫להתעשת ושוב דחק בה להתקדם‪ ,‬אוחז במרפקה‪.‬‬
‫"אני הולכת להקיא שוב‪ ",‬נאנקה‪ ,‬הרגליים שלה הסתבכו וסוף־סוף האטו את‬
‫תנופת ההתקדמות שלו‪.‬‬
‫"שתית יותר מדי‪ ".‬קולו היה מלא בוז‪.‬‬
‫"אתה לא מבין‪ .‬אתה לא יודע מי אני‪".‬‬
‫הוא עצר לרגע שהיה ארוך די הצורך להיטיב את אחיזתו בזרועה‪" .‬לא היית צריכה‬
‫להגיע לבר לבד‪".‬‬
‫"אבל אני תמיד לבד‪".‬‬
‫הוא לא הבין‪ .‬ואולי לא היה אכפת לו‪ .‬הוא הביט בה במבט אטום‪ ,‬ללא ארשת‪ .‬אז‬
‫נורתה היד שלו קדימה והוא הכניס לה אחת בעין‪.‬‬
‫הצוואר שלה ניתז לאחור‪.‬‬
‫הלחי שלה התפוצצה‪ .‬העיניים נמלאו דמעות‪.‬‬
‫עלתה בה מחשבה‪ .‬קלושה‪ .‬חולפת‪ .‬אולי הסוד להבנה של היקום‪ .‬ואז נעלמה‪.‬‬
‫ובדיוק כמו מר בטוחה־שלא־ראיתי־אותך־כאן־פעם‪ ,‬היא הפסיקה להתקיים‪.‬‬
‫שישי בערב‪ .‬סוף השבוע‪ .‬היא הרוויחה את זה‪.‬‬
‫הוא העביר אותה‪ .‬ברגל‪ ,‬במכונית‪ ,‬היא לא ידעה‪ .‬אבל כשחזרה להכרה‪ ,‬כבר לא‬
‫היתה ברחובות הרעים של בוסטון‪ ,‬אלא צפוּנה במקום אחר‪ ,‬חשוך וטחוב‪ .‬הרצפה‬
‫תחת רגליה החשופות היתה קרה‪ .‬בטון‪ .‬מבוקע‪ ,‬לא מפולס‪ .‬מרתף‪ ,‬חשבה‪ .‬אולי‬
‫גראז'‪.‬‬
‫היא הצליחה לראות מעט‪ .‬מספיק אור בקע מבעד לשלושת החלונות הקטנים‬
‫שנקבעו גבוה באחד הקירות‪ .‬לא אור יום‪ ,‬אלא נוגה צהוב עמום‪ .‬כאילו מחוץ לחלונות‬
‫האלה ניצב פנס רחוב ושפך אור שווה בשווה על כל סביבותיו‪.‬‬
‫היא ניצלה את התאורה האחידה כדי לעמוד על כמה דברים בעת ובעונה אחת‪:‬‬
‫הידיים שלה הוצמדו זו לזו באזיקונים לפני גופה; היא הופשטה והיתה עירומה לגמרי;‬
‫ונכון לעכשיו‪ ,‬לפחות‪ ,‬היא היתה לבדה‪.‬‬
‫הדופק שלה הואץ‪ .‬הראש שלה כאב‪ ,‬העור הצטמרר‪ ,‬רוב הסיכויים שבקרוב היא‬
‫עוד תתגעגע למצב הזה‪ ,‬הבטוח יחסית‪ .‬בחור מהסוג שהכה את הדייט שלו עד אובדן‬
‫הכרה והסיר מעליה כל פיסת בד לא היה כזה שישאיר אותה לבד יותר מדי זמן בלי‬
‫לגעת‪ .‬רוב הסיכויים שברגע זה ממש הוא מתכונן ליתר פעילויות הערב‪ .‬מזמזם‬
‫לעצמו‪ .‬הוגה במשחקים להתענג עליהם עם הצעצוע החדש שלו‪ .‬מרגיש שהוא‬
‫הבנזונה הכי רע וקשוח בעיר‪.‬‬
‫היא חייכה‪ .‬אף על פי שגם הפעם לא היתה זאת ארשת של שמחה שעלתה על‬
‫פניה‪.‬‬
‫דבר ראשון‪ ,‬רשימת מצאי‪ .‬מרתף או גראז' פירושם בהכרח אחסון‪ ,‬וכמו שאומרים‪,‬‬
‫זבל של אחד הוא האוצר של אחר‪.‬‬
‫הוא היה מספיק טיפש כדי לא לאזוק לה גם את הקרסוליים‪ .‬לא מנוסה כמו שחשב‬
‫את עצמו‪ .‬לא חכם כמו שעוד מעט יצטער שהוא לא‪ .‬אבל אין מה לעשות‪ ,‬אנשים‬
‫רואים מה שהם רוצים‪ .‬היא התרשמה משרירי החזה שלו‪ .‬הוא בלי ספק חשב שהיא‬
‫בלונדינית קלה להשגה‪ .‬מתברר שהערב צפן אי־אלו הפתעות לשניהם‪.‬‬
‫היא מצאה שולחן עבודה כבד‪ .‬הרימה את מפרקי ידיה האזוקים והעבירה אצבעות‬
‫על משטח העץ‪ .‬זיהתה מלחצי ברזל שנקבעו באחת הפינות‪ .‬מיהרה לחפש את‬
‫הכלים האחרים שקיוותה למצוא שם‪ .‬אבל לא‪ .‬או שהוא לא היה כל כך טיפש או‬
‫שהמזל לא שיחק לה עד כדי כך‪.‬‬
‫שום חפצים חדים‪ ,‬שום פלאייר או פטיש שנשכחו שם‪ .‬היא פנתה לבחון את החדר‬
‫לאורך הקירות וכמעט הפילה פח מתכת‪ ,‬אבל שלחה יד ותפסה אותו לפני שנפל‪.‬‬
‫עדיף שלא ֵידע שהיא בהכרה מוקדם מן הנחוץ‪ .‬המכסה יציב‪ ,‬העצבים עדיין רוטטים‪,‬‬
‫היא הכריחה את עצמה להמשיך‪.‬‬
‫פח המתכת הניב שקית אשפה מלאה‪ .‬היא הניחה אותה בצד‪ ,‬בינתיים‪ ,‬ופסעה‬
‫לאורך שני הקירות הנותרים‪ .‬זיהתה מצבור של בלוני גז ריקים ושני מכלי פלסטיק‪.‬‬
‫הריח לימד אותה שבאחד היו שאריות של נוזל ניקוי שמשות לרכב ובאחר נוזל‬
‫אנטי־פריז‪ .‬רוב הסיכויים שהיא בגראז'‪ ,‬אם ככה‪ .‬הואיל ומדובר בבוסטון‪ ,‬בטח יחידה‬
‫נפרדת‪ ,‬שמבטיחה לברמן פרטיות ניכרת אף יותר‪.‬‬
‫היא לא התעסקה במה שעשוי לקרות בהמשך‪ ,‬בסיבה לכך שאיש כמוהו זקוק‬
‫לפרטיות כזו‪ .‬ואם כבר מדברים‪ ,‬סירבה להשתהות גם על דביקותה של הרצפה בפינה‬
‫האחורית‪ .‬או על הריח שכבר כמעט לא היה ניתן להתעלם ממנו‪ .‬ריח שתאם את‬
‫טעם הדם על לשונה‪.‬‬
‫היא לקחה את מכל האנטי־פריז והעבירה אותו אל שולחן העץ העירום‪ .‬הטעות‬
‫הראשונה שלו‪ .‬הניצחון הראשון שלה‪.‬‬
‫היא מצאה את חפירה שנסמך על הקיר‪ .‬בכוחות מחודשים הביאה את אזיקוני‬
‫הפלסטיק אל כף המתכת וחיככה אותם במרץ‪ .‬בתוך דקה או שתיים התנשפה‪,‬‬
‫והזיעה צרבה את עינה הנפוחה‪ .‬אבל אם לשפוט לפי התחושה עם האזיקונים‪ ...‬שום‬
‫דבר‪ .‬הלהב של האת היה קהה מדי או שהפלסטיק עמיד מדי‪ .‬היא ניסתה עוד קצת‬
‫ואז הכריחה את עצמה להניח לזה‪.‬‬
‫אזיקונים הם סיפור לא פשוט‪ .‬האמת‪ ,‬היא היתה מעדיפה אזיקי מתכת‪ .‬אבל הוא‬
‫לפחות עשה לה טובה ואזק את הידיים לפני גופה‪ ,‬כך שהיא עדיין יכולה לעשות בהן‬
‫שימוש בלתי מבוטל‪ ,‬ולא הידק את האזיקונים במידה שתקהה את התחושה בקצות‬
‫אצבעותיה‪.‬‬
 ‫היא יכולה להניע את הרגליים; היא יכולה להניע את הזרועות‪.‬‬
‫היא יכולה להחזיק את עצמה דוממת לגמרי ולהרגיש את הריק בו־במקום‪ .‬חשוך‪.‬‬
‫מנחם‪ .‬דומם‪.‬‬
‫לבד בחדר הומה אדם‪ ,‬חשבה וגופה זע לרגע בעודה מאזינה למוזיקה שרק היא‬
‫יכולה לשמוע‪.‬‬
‫ואז הרצינה שוב‪ .‬הזבל‪ .‬הגיע הזמן‪.‬‬
‫היא קרעה את שקית הפלסטיק הדקה באצבעותיה‪ .‬קודם כול הכתה בה הצחנה‪.‬‬
‫מזון מרקיב‪ ,‬בשר מרקיב‪ ,‬משהו גרוע גם מזה‪ .‬היא השתנקה‪ ,‬הרגישה את הדמעות‬
‫ממלאות לה את העיניים ונאבקה בגל של מרה‪ .‬זה לא הזמן לאנינות נפש‪ ,‬לא כשהיא‬
‫דוחפת אצבעות אל תוך הפסולת הזולגת שהרגישה אבל לא ראתה‪ .‬מגבות נייר‪.‬‬
‫תלוליות רטובות של אלוהים יודע מה‪ .‬אריזות מזון ריקות‪ .‬טייקאוויי‪ .‬מזון שהוציא‬
‫לכאן כדי לחלוק עם הטרף או לנשנש בעצמו כשלקח רגע של הפסקה משעשועיו‪.‬‬
‫בחצי הדרך לעומק השקית מצאה מצבור חדש של רקב‪ ,‬הפעם בניחוח אורגני יותר‪.‬‬
‫אצבעותיה האיצו‪ .‬עלי כותרת יבשים כנייר‪ .‬גבעולים ירוקים ממועכים‪ .‬פרחים‪ .‬זר‬
‫שנזרק‪ .‬אולי כי לצד האוכל העסיק את הצעצועים שלו בהפתעות קטנות?‬
‫סביר יותר‪ ,‬החליטה‪ ,‬שמדובר בתכסיס האחרון ששימש אותו כדי לפתות קורבן‬
‫שלא חשדה בכלום‪ .‬ואז‪ ,‬ברגע הבא‪ ,‬היא הבינה‪ :‬אם יש זר זול מהחנות‪...‬‬
‫עכשיו הידיים האזוקות זזות מהר‪ .‬צוללות לעומק התלולית המצחינה‪ .‬נוברות‬
‫בנחישות באוכל סיני מבאיש וברוטב ברווז דביק‪ .‬משליכות הצידה כוסות קפה ריקות‬
‫ועוד נבלות פרחים רטובות וממועכות‪ .‬פלסטיק‪ ,‬היא חיפשה את מגע עטיפת‬
‫הפלסטיק הדקה‪ .‬קטנה‪ ,‬רבועה‪ ,‬עם פינה חדה‪...‬‬
‫בנג‪.‬‬
‫הרעש עלה היישר מאחוריה‪ .‬קול יד‪ ,‬רגל‪ ,‬מכה בדלת מתכת של גראז'‪ .‬היא לא‬
‫הצליחה לשלוט בזה‪ .‬היא קפאה‪ .‬עירומה‪ .‬רועדת‪ .‬שקועה בזבל עד עומק המרפק‪.‬‬
‫והקשיבה כששב והודיע על בואו‪.‬‬
‫כי רצה שתדע שהוא מגיע‪ .‬הוא רצה אותה רועדת‪ ,‬מבועתת‪ ,‬מצונפת ככדור‪ ,‬כבר‬
‫חוששת מן הגרוע מכול‪ .‬כזה מין גבר הוא היה‪.‬‬
‫היא חייכה‪.‬‬
‫והפעם היתה על פניה ארשת של שמחה‪ .‬כי עכשיו‪ ,‬בידה הימנית‪ ,‬היא אחזה בזה‪:‬‬
‫האריזה הדקה של מזון לפרחים‪ ,‬תוספת נדיבה שהתלוותה לרוב זרי הפרחים והיתה‬
‫בדיוק מה שחיפשה‪.‬‬
‫היא לא שיקרה לו קודם‪ .‬הוא לא הכיר אותה‪ .‬זו היתה הטעות הראשונה שלו‪,‬‬
‫ועכשיו היא תהיה האחרונה‪.‬‬
‫מאחוריה החלה דלת הגראז' בעלייתה הנרעדת‪ .‬הוא האריך את המתח כשהעלה‬
 ‫ופתח אותה לאט‪.‬‬
‫אין עוד זמן לחכות‪ .‬אין עוד זמן לתכנן‪ .‬היא אחזה באריזה בין כפות ידיה ואז תפסה‬
‫את מכל האנטי־פריז הריק כמעט לחלוטין‪ .‬חצתה במהירות את רצפת הבטון‬
‫הסדוקה‪ ,‬עד שניצבה מתחת לשורת החלונות המקומרים כעין‪ .‬האור הדל נהר‬
‫מעליה‪ ,‬שטף את לב החלל בנוגה עמום והותיר אותה בצל‪.‬‬
‫דלת הגראז'‪ .‬פתוחה כדי רבע‪ .‬עכשיו שליש‪ .‬חצי‪.‬‬
‫היא הניחה לאריזה‪ .‬תפסה קודם כול את מכל האנטי־פריז‪ ,‬קיבעה אותו בין רגליה‬
‫והשתמשה בשתי הידיים כדי ללחוץ על המכסה למטה ולסובב‪ .‬נעילת ילדים‪ .‬פקק‬
‫הפלסטיק צנח על הרצפה בקול‪ ,‬אבל קרקוש דלת המתכת הנעה בלע את הצליל‪.‬‬
‫פתוחה כדי שני שלישים‪ .‬שלושה רבעים‪ ,‬עכשיו‪ .‬מספיק כדי להניח לגבר בוגר‬
‫לעבור‪.‬‬
‫היא הניחה את האנטי־פריז בצד‪ .‬הכריחה את עצמה לקחת את הזמן ולנער את‬
‫האריזה עד שהקריסטלים שקעו אל התחתית‪ .‬אם זה אמור לעבוד‪ ,‬היא לא יכולה‬
‫להרשות לעצמה לבזבז אף אחד מהם‪.‬‬
‫הוא נכנס אל החלל‪.‬‬
‫הברמן עם שרירי החזה המדהימים‪ .‬כבר בלי חולצה‪ .‬השרירים התנחשלו באור‬
‫הירח‪ .‬גוף בנוי לתלפיות‪.‬‬
‫היא אמורה להרגיש אשמה על הדבר הבא שעמדה לעשות‪.‬‬
‫אבל היא לא הרגישה אותה‪.‬‬
‫היא פסעה לפנים‪ ,‬אל שטף האור העמום‪ .‬העירום גלוי לעין בבירור‪ .‬מפרקי הידיים‬
‫אזוקים בבירור‪.‬‬
‫הוא חייך‪ .‬ידו הימנית כבר נעה אל חגורת הג'ינס‪.‬‬
‫"אתה לא יודע מי אני‪ ",‬אמרה ברורות‪.‬‬
‫הוא עצר ובחן אותה בתמיהה‪ ,‬כאילו הציבה בפניו אתגר מתמטי מורכב‪.‬‬
‫ואז‪ ...‬הברמן פסע לעברה‪.‬‬
‫היא קרעה לרווחה את אריזת הפלסטיק‪ ,‬פסעה שלושה צעדים מהירים קדימה‬
‫והשליכה את התכולה בפניו‪.‬‬
‫הוא כשל לאחור‪ ,‬השתעל ומיצמץ כשמזון הפרחים הכה בעיניו‪ ,‬באפו‪ ,‬בפניו‪.‬‬
‫"מה לעזאז‪"...‬‬
‫היא אחזה במכל האנטי־פריז הפתוח‪ ,‬סובבה אותו שלוש פעמים ואז‪...‬‬
‫רגע מושהה‪ .‬פעימת לב‪ .‬הוא הביט בה‪ .‬הסתכל ממש‪ .‬וברגע ההוא ראו זה את זה‬
‫סוף־סוף‪ .‬לא ברמן שרירי‪ .‬לא בלונדינית מטומטמת‪ .‬לב אפל אל נשמה אבודה‪.‬‬
‫היא התיזה את נוזל האנטי־פריז היישר בפרצופו‪ .‬שפכה אותו על עורו החשוף ועל‬
‫גרגירי האשלגן פרמנגנט שעדיין דבקו בו‪.‬‬
 ‫עוד רגע‪ ,‬פעימת לב‪ .‬ואז‪...‬‬
‫אניצים ראשונים של עשן‪ .‬מן השיער שלו‪ .‬מן הלחיים שלו‪ .‬מן הגבות‪ .‬הגבר הרים‬
‫ידיים אל פניו‪.‬‬
‫אז עשתה הכימיה הבסיסית את שלה‪ ,‬ועורו של הברמן עלה בלהבות‪.‬‬
‫הוא צרח‪ .‬הוא רץ‪ .‬הוא הכה על ראשו שלו‪ ,‬כאילו זה היה משנה משהו‪ .‬הוא עשה‬
‫הכול חוץ מאשר לעצור‪ ,‬ליפול ולהתגלגל‪ .‬הפאניקה עשתה את שלה‪.‬‬
‫היא עמדה שם‪ .‬לא הניעה שריר‪ .‬לא אמרה מילה‪ .‬היא הביטה עד שקרס‪ ,‬לבסוף‪,‬‬
‫כתלולית חרבה ומעשנת‪ .‬אז באו קולות אחרים‪ .‬שכנים קוראים בחשכה ודורשים‬
‫לדעת מה קורה שם‪ .‬קול סירנות רחוקות‪ ,‬אחד החכמים שבהם כבר התקשר למוקד‬
‫כמדומה‪.‬‬
‫האישה פסעה לפנים‪ ,‬סוף־סוף‪ .‬השפילה מבט אל שרידיו של התוקף שלה‪ ,‬בחנה‬
‫את אניצי העשן נסחפים מעל עורו שהשחיר‪.‬‬
‫שישי בערב‪ ,‬חשבה‪ .‬היא הרוויחה את זה‪.‬‬
 ‫פרק ‪3‬‬
‫"מי היא?"‬
‫"לא יודע‪ .‬השכן הזה שם‪ ,‬קייל פטראקיס‪ ,‬אומר שהוא מצא אותה עומדת מעל‬
‫הגופה‪ .‬עירומה לגמרי‪ ,‬עם הידיים קשורות והפנים חבולות‪".‬‬
‫"את כל זה היא עשתה עם ידיים קשורות?" סמלת בילוש ִדי־ ִדי וארן כרעה על‬
‫ברכיה ובחנה את שרידיו המפוחמים של ה‪ ...‬קורבן? פושע? הגוף נח מכונס בתנוחה‬
‫עוברית‪ ,‬וידיו של הזכר הצעיר נקפצו מעל פניו‪ .‬תנוחת מגננה‪ ,‬שלפי דפוס הכוויות על‬
‫ראשו‪ ,‬כתפיו ופניו היתה מעט מדי ומאוחר מדי‪.‬‬
‫"אש כימית‪ ",‬אמרה בלשית שלישית‪" .‬לוקחים אשלגן פרמנגנט‪ ,‬מערבבים עם‬
‫אנטי־פריז ופּוּף‪".‬‬
‫די־די התעלמה מן הבלשית השלישית‪ ,‬ובמקום זאת הרימה מבט אל פיל‪" .‬אז מה‬
‫אנחנו יודעים?"‬
‫"הבית שייך לאלן וג'ויס גולדינס‪ ",‬פתח חברהּ לצוות לשעבר‪" .‬זוג מבוגר‪ ,‬נראה‬
‫שהחליטו לברוח מהחורף ונסעו לפלורידה‪ .‬אבל הם השאירו מאחור את הבן הצעיר‬
‫שלהם‪ ,‬דבון גולדינג‪ ,‬עשרים ושמונה‪ ,‬שעוסק בפיתוח גוף ביום ועובד בבר בלילה‪".‬‬
‫"וזה דבון?" שאלה די־די והחוותה על הגופה‪.‬‬
‫"המממ‪ ,‬בשביל זה נצטרך לחכות לטביעות אצבעות‪".‬‬
‫די־די העוותה פנים‪ ,‬שאפה דרך האף — טעות — והעוותה פנים ביתר שאת‪.‬‬
‫"ואיפה הקורבן שחשפה שיניים?"‬
‫"במושב האחורי של ניידת‪ .‬סירבה לטיפול רפואי‪ .‬מחכה לאף־בי־איי‪ .‬היא‬
‫התקשרה אליהם ישירות‪".‬‬
‫"לאף־בי־איי?" תהתה די־די קצרות וקמה על רגליה‪" .‬מה זאת אומרת‪ ,‬היא הזמינה‬
‫את האף־בי־איי למסיבה שלנו על דעת עצמה? מי הבחורה הזאת‪ ,‬לעזאזל?"‬
‫בלשית מספר שלוש נחלצה לפעולה‪" :‬היא התקשרה למשרד בבוסטון וביקשה את‬
‫דוקטור סמואל קיינס‪ .‬חייגה מהזיכרון‪ ,‬יש לציין‪ .‬זאת עדיין מסיבה בעינייך?" שאלה‬
‫החברה הטרייה ביותר במחלק הרצח של בוסטון לפי תומה‪" .‬אולי יותר ברביקיו?"‬
‫די־די התרחקה‪ .‬הסתובבה על עומדה‪ ,‬הותירה את הגופה מאחור‪ ,‬יצאה מהגראז'‪.‬‬
‫תפקידה הפיקודי החדש והמשופר איפשר לה לעשות דברים כאלה‪ .‬ואם לא הוא‪,‬‬
‫אולי העובדה שנכון לעכשיו סווגה כבעלת תפקוד מוגבל‪.‬‬
‫העובדה שבלשית מספר שלוש תפסה את מקומה הקודם של די־די בצוות הקודם‬
‫שלה — תפקיד שדי־די כבר לא יכלה למלא בהתחשב בפציעה שעברה באחרונה —‬
‫לא היתה סיבה להחמיץ פנים אל הטירונית בת השלושים וחמש‪ .‬נכון לעכשיו‪ ,‬די־די‬
‫נטרה לה על שמה‪ .‬קרול‪ .‬למעשה‪ ,‬קרול מנלי‪ .‬שם של סוכנת ביטוח‪ .‬או של‬
 ‫אמא־הסעות‪ .‬בטח לא של שוטרת‪ .‬אין שוטרת רצינית שקוראים לה קרול‪.‬‬
‫למותר לציין ששום סמלת רצינית במחלק רצח לא היתה נטפלת לשמותיהם של‬
‫בלשים חדשים או מתגלה כקטנונית די הצורך לנטור להם על רקע כזה‪ .‬כנראה‪.‬‬
‫שנה קודם לכן האישה ששמה קרול לא הטרידה את די־די כהוא זה‪ .‬גם לא עתידו‬
‫של צוות שלושת האנשים שלה‪ .‬גם לא תפקידה שלה במחלק הרצח של משטרת‬
‫בוסטון‪ .‬היא חייתה‪ ,‬אכלה ונשמה חקירות חשד לרצח‪ ,‬וזה עשה אותה לאדם שמח‬
‫יותר‪ .‬עד הערב שבו חזרה לנתח זירת פשע בשעת לילה מאוחרת והפתיעה את‬
‫הרוצח שעדיין ארב שם‪ .‬בתום מאבק קצר נפלה במורד גרם מדרגות וספגה שבר‬
‫תלישה ביד שמאל‪ .‬גמרנו עם להרים את האקדח שלה‪ .‬גמרנו עם להרים את הילד‬
‫הקטן שלה‪.‬‬
‫את ששת החודשים שלאחר מכן העבירה די־די בבית‪ .‬מטפלת בפציעה‪ ,‬דואגת‬
‫לעתיד‪ ,‬ולצד כל זאת‪ ,‬כן‪ ,‬יוצאת מדעתה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לאט אבל בטוח‪ ,‬כמו שהבטיח‬
‫לה הפיזיותרפיסט שלה רוס‪ ,‬העבודה הקשה שלה התחילה להשתלם‪ .‬עד שיום אחד‬
‫הצליחה למשוך בכתף ויום אחר הצליחה להרים את היד‪ ,‬לאט אבל בטוח‪.‬‬
‫הכוח שלה עדיין לא חזר‪ .‬גם לא טווח התנועה‪ .‬היא לא הצליחה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬להתייצב‬
‫בעמדת ויבר לירי בשתי ידיים‪ .‬אבל הכאב היה נסבל‪ ,‬מצב הפציעה הלך והשתפר‪,‬‬
‫וככלל היתה בריאותה מצוינת‪ .‬טובה די הצורך לשכנע את הממונים לאפשר לה לחזור‬
‫בתפקוד מוגבל‪ .‬מה שאומר שנכון לעכשיו הקדישה יותר זמן לפיקוח בתפקידה‬
‫כסמלת מאשר לחקירה ממש כבלשית‪ .‬היא אמרה לעצמה שזה דבר שהיא יכולה‬
‫להתמודד איתו‪ .‬העבודה היתה ונשארה העבודה‪ ,‬והיא מפענחת פשעים כך או כך‪.‬‬
‫למותר לציין שהמשיכה בפיזיותרפיה שלוש פעמים בשבוע‪ ,‬ושם השתמשה‬
‫במשקוליות במקום באקדח שלה ותירגלה שוב ושוב את השחרור של נרתיק האקדח‬
‫ואת השליפה והירייה‪ .‬היא בילתה גם במטווח‪ .‬ביד אחת‪ .‬לא אמין באותה מידה‪ .‬לא‬
‫הנוהל המחלקתי‪ .‬אבל היא צריכה להתחיל איפשהו‪.‬‬
‫אחרת פיל וניל‪ ,‬שניים מטובי הבלשים במשטרה‪ ,‬יישארו תקועים עם טירונית‬
‫לנצח‪.‬‬
‫הגראז' של הגולדינגים נבנה עבור מכונית אחת והוצב כיחידה נפרדת מאחורי הבית‪.‬‬
‫די־די יצאה והמשיכה לפנים‪ ,‬חצתה את החצר האחורית הקטנה ויצאה אל הרחוב‪.‬‬
‫השמש בדיוק זרחה‪ .‬שחר אפור וצונן‪ ,‬שנראה כמעט כמו אנטיקליימקס להיקף‬
‫הפעילות‪ .‬ניידות ניצבו לאורך שני צדי הרחוב ההומה‪ ,‬ולצדן גם הרכב של הפתולוגיה‬
‫וכמה ניידות שידור שהיו גדולות ומרשימות ממנו‪.‬‬
‫השוטרים הראשונים שהגיעו לזירה עשו עבודה יפה בתיחום השטח‪ .‬הם תפסו את‬
‫כולו‪ ,‬מן הבית הפרטי האפור‪ ,‬הדו־קומתי‪ ,‬ועד לגראז' הרעוע שמאחור‪ ,‬ותחמו אותו‬
‫בבירור בסרט זירות פשע צהוב שעמד להקל מאוד את עבודתה של די־די‪ .‬השכנים‬
‫החטטנים מתגודדים רק על המדרכה ממול? סגור‪ .‬הכתבים הלהוטים מורחקים כדי‬
‫חמישים מטר מהשוטר הכי קרוב? סגור‪ .‬ובאשר לחלק השלישי‪...‬‬
‫די־די איתרה את האישה במושב האחורי של הניידת השלישית‪ .‬כתפיה רעדו קלות‬
‫מתחת לשמיכה המשטרתית הכחולה‪ ,‬עיניה בהו היישר קדימה‪ .‬בלשית מחוזית ישבה‬
‫לצדה‪ .‬הדלת האחורית של הרכב נותרה פתוחה‪ ,‬כאילו המתינו למשהו או למישהו‪.‬‬
‫איש לא אמר מילה‪.‬‬
‫"מרגרט‪ ",‬בירכה די־די את השוטרת שבצדו הרחוק של הרכב‪ .‬מן המרחק הזה‬
‫הבינה מדוע השאירו את דלת הניידת פתוחה‪ .‬החוקרים בזירה סימנו שקית מזון רקוב‬
‫שנשלפה מן הפח ונקרעה לרווחה‪ .‬בהתחשב בריח הבשר המפוגל והחלב החמוץ‬
‫שנדף מעורה‪ ,‬שלא לדבר על פסי הטינופת שנמרחו על לחייה ובשערה‪ ,‬נראה‬
‫שהאישה דחפה פנימה ידיים לפחות עד המרפק‪.‬‬
‫"די־די‪ ",‬השיבה הבלשית המחוזית בנימה יבשושית‪" .‬שמעתי שחזרת‪ .‬ברכות‪".‬‬
‫"תודה‪ ".‬עיניה של די־די נותרו נעוצות באישה‪ .‬הרוצחת לכאורה‪ .‬הקורבן לכאורה‪.‬‬
‫הבחורה נראתה צעירה‪ .‬אמצע עד סוף שנות העשרים לחייה‪ ,‬שיערה די־די‪ .‬שיער‬
‫בלונדיני עד הכתפיים ותווים עדינים שהיו ודאי נאים לעין אילולא מכלול החבלות‪,‬‬
‫נתזי הדם ומריחות הרקב‪ .‬הבחורה לא הביטה בה‪ ,‬אלא נותרה ממוקדת בגבו של‬
‫מושב הנהג‪.‬‬
‫קהות רגשית‪ ,‬החליטה די־די‪ .‬הארשת היתה נפוצה בקרב שוטרים במחלק הרצח‬
‫וקורבנות של התעללות ממושכת‪.‬‬
‫די־די‪ ,‬שניצבה מחוץ לניידת‪ ,‬גחנה עד שפניה היו בגובה פניה של האישה‪" .‬סמלת‬
‫בילוש די־די וארן‪ ",‬הציגה את עצמה‪" .‬ואת?"‬
‫הבחורה סובבה את ראשה סוף־סוף‪ .‬היא בהתה בדי־די‪ .‬נדמה שהיא בוחנת אותה‬
‫בחיפוש אחר דבר־מה‪ .‬אחר כך שבה לבחון את צדו האחורי של מושב הנהג‪.‬‬
‫די־די חשבה על זה‪" .‬חתיכת זירה יש בגראז'‪ .‬שרפה כימית‪ ,‬אמרו לי‪ .‬בשורה‬
‫התחתונה‪ ,‬שרפת מישהו למוות עם איזשהו חומר משמר מעורבב עם אנטי־פריז‪ .‬זה‬
‫משהו שלמדת בצופים?"‬
‫שום תגובה‪.‬‬
‫"תני לי לנחש‪ .‬דבון נראה בסך הכול בסדר כשנפגשתם‪ .‬בחור נאה‪ .‬עבודה רצינית‪.‬‬
‫החלטת לתת סיכוי לאהבה‪".‬‬
‫"דבון?" האישה דיברה סוף־סוף‪ .‬מבטה עדיין נשלח היישר קדימה‪ .‬קולה נשמע‬
‫צרוד‪ .‬כאילו עישנה יותר מדי‪ .‬או צרחה חזק מדי‪.‬‬
‫"ככה קוראים לקורבן‪ .‬דבון גולדינג‪ .‬אז מה‪ ,‬לא יצא לך לשאול?"‬
‫עיניים תכולות וצוננות‪ .‬אפורות‪ ,‬חשבה די־די כשהבחורה הביטה בה‪.‬‬
‫"לא הכרתי אותו‪ ",‬אמרה הבחורה‪" .‬אף פעם לא נפגשנו‪".‬‬
 ‫"ובכל זאת את פה‪".‬‬
‫"הוא ברמן‪ ",‬ציינה הבחורה כאילו די־די אמורה להבין מזה משהו‪ .‬ואז הבינה‪.‬‬
‫"יצאת הלילה‪ .‬לבר שדבון עבד בו‪ .‬ככה נפגשתם‪".‬‬
‫"לא נפגשנו‪ ",‬התעקשה הבחורה‪" .‬הייתי שם עם מישהו אחר‪ .‬הברמן‪ ...‬בא אחרינו‬
‫החוצה‪ ".‬היא שבה והביטה בדי־די‪" .‬הוא כבר עשה את זה קודם‪ ",‬אמרה כמציינת‬
‫עובדה‪" .‬באוגוסט‪ .‬הבחורה הזאת שנעלמה‪ ,‬סטייסי סאמרס‪ .‬איך שהוא תפס אותי‪,‬‬
‫איך שהוא הסיט את הראש כדי להסתיר את הפנים כשהוא גרר אותי בסמטאות‪...‬‬
‫הוא נראה דומה לאיש בסרטון של החטיפה‪ .‬הייתי עושה חיפוש יסודי בסביבות הבית‬
‫שלו‪".‬‬
‫סטייסי סאמרס היא סטודנטית בבוסטון קולג'‪ ,‬שנעלמה באוגוסט‪ .‬צעירה‪ ,‬יפה‪,‬‬
‫בלונדינית‪ ,‬עם חיוך קורן ותצלומי דיוקן מרהיבים‪ ,‬מהסוג שהבטיח לה כותרות בכלי‬
‫התקשורת ברחבי הארץ‪ .‬והמקרה אכן קיבל כאלה‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬גם שלושה‬
‫חודשים לאחר מכן לא היה בידי המשטרה אלא סרטון וידיאו יחיד‪ ,‬מגורען‪ ,‬של בריון‬
‫מגודל שגרר אותה מבר מקומי ופניו לוטות בצללים‪ .‬וזה הכול‪ .‬שום עדים‪ .‬שום‬
‫חשודים‪ .‬שום רמזים‪ .‬התיק הצטנן‪ ,‬אף שתשומת הלב התקשורתית נותרה בעינה‪.‬‬
‫"את מכירה את סטייסי סאמרס?" שאלה די־די‪.‬‬
‫הבחורה נדה בראשה לשלילה‪.‬‬
‫"מכירה את המשפחה? למדתן יחד בקולג'? פגשת אותה פעם בבר?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"את שוטרת?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"באף־בי־איי?"‬
‫הראש שוב נד לשלילה‪.‬‬
‫"אז את מתעניינת בתיק של סטייסי סאמרס כי‪"...‬‬
‫"אני קוראת חדשות‪".‬‬
‫"ברור‪ ".‬די־די הטתה את ראשה הצידה ובחנה את החשודה שלה‪" .‬את מכירה‬
‫סוכני אף־בי־איי‪ ",‬ציינה‪" .‬חברים של המשפחה? שכנים? כך או כך‪ ,‬את מכירה‬
‫מישהו מספיק טוב כדי להרים טלפון ישיר‪".‬‬
‫"הוא לא חבר‪".‬‬
‫"אז מי הוא?"‬
‫חיוך קלוש‪" .‬לא יודעת‪ .‬תצטרכי לשאול אותו‪".‬‬
‫"איך קוראים לך?" די־די הזדקפה‪ .‬הכתף השמאלית התחילה להציק לה‪ .‬שלא‬
‫לדבר על השיחה‪ ,‬שעמדה למצות את מאגר הסבלנות שלה‪.‬‬
‫"הוא לא ידע איך קוראים לי‪ ",‬אמרה הבחורה‪" .‬הברמן‪ ,‬דבון הזה? לא היה אכפת‬
 ‫לו מי אני‪ .‬הגעתי לבר לבד‪ .‬מבחינתו‪ ,‬זה כל מה שצריך בשביל לעשות ממני קורבן‪".‬‬
‫"היית בבר לבד? שתית לבד?"‬
‫"רק את הכוס הראשונה‪ .‬ככה זה עובד בדרך כלל‪".‬‬
‫"כמה שתית?"‬
‫"למה? כי אם השתכרתי‪ ,‬זה הגיע לי?"‬
‫"לא‪ ,‬כי אם את שיכורה‪ ,‬את לא עדה אמינה‪".‬‬
‫"רקדתי עם בחור אחד רוב הלילה‪ .‬אנשים אחרים ראו אותנו‪ .‬יש מי שיוכלו לאשש‬
‫את מה שאני אומרת‪".‬‬
‫די־די הזדעפה‪ .‬התשובות של האישה לא מצאו חן בעיניה‪ ,‬וגם לא השימוש במילה‬
‫"לאשש"‪ ,‬ששימשה על פי רוב אנשי חוק‪ ,‬לא אנשים מן היישוב‪" .‬איך קוראים‬
‫לרקדן?"‬
‫"מר בטוחה־שלא־ראיתי־אותך־כאן־פעם?" מילמלה הבחורה‪.‬‬
‫הבלשית המחוזית גילגלה עיניים מצדה האחר של הבחורה‪ .‬מתברר שדי־די לא‬
‫היתה הראשונה ששאלה את השאלות האלה ולא הראשונה שקיבלה את התשובות‬
‫האלה‪.‬‬
‫"הוא יכול לאשש?" הדגישה די־די את המונח המשפטי‪.‬‬
‫"בהנחה שהוא יחזור להכרה‪".‬‬
‫"מתוקה‪"...‬‬
‫"אתם צריכים לעשות חיפוש בגראז'‪ .‬יש דם בפינה השמאלית הרחוקה‪ .‬הרחתי‬
‫אותו כשחיטטתי בזבל וניסיתי למצוא נשק‪".‬‬
‫"ככה מצאת את האשלגן פרמנגנט?"‬
‫"זה הוא שזרק את הפרחים‪ ,‬בטח אחרי שהשתמש בהם בשביל לפתות לשם‬
‫איזשהו קורבן אחר‪ .‬אני לא הראשונה שלו‪ .‬זה ברור‪ .‬הוא היה יותר מדי בטוח בעצמו‬
‫ויותר מדי מוכן‪ .‬אם זה הבית שלו‪ ,‬תבדקו אצלו בחדר‪ .‬יהיו לו מזכרות‪ .‬טורף כמוהו‬
‫אוהב לקחת לעצמו קצת זמן איכות בשביל להיזכר בכיבושים מהעבר‪".‬‬
‫די־די הביטה באישה‪ .‬במהלך השנים שעשתה במחלק הרצח דיברה עם קורבנות‬
‫היסטריים‪ .‬היא דיברה עם קורבנות שהיו בהלם‪ .‬כשמדובר בפשע‪ ,‬אין נורמה רגשית‪.‬‬
‫ועם כל זאת‪ ,‬היא מעולם לא פגשה קורבן כזה‪ .‬התגובות של האישה חרגו‬
‫הרחק־הרחק מן המנעד‪ .‬ובעצם‪ ,‬מכל גבול של שפיות‪.‬‬
‫"ידעת מה דבון‪"...‬‬
‫"הברמן‪".‬‬
‫"הברמן עשה לנשים האחרות האלה? אולי איזו חברה סיפרה לך משהו‪ .‬על החוויה‬
‫המפחידה שלה‪ .‬או שמועות על משהו שאולי קרה לחברה של חברה?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אבל חשדת במשהו?" המשיכה די־די בקול נוקשה‪" .‬את לכל הפחות חושבת שהוא‬
‫מעורב בהיעלמות של בחורה אחרת‪ ,‬במקרה שקיבל טונות של חשיפה תקשורתית‪.‬‬
‫אז מה‪ ,‬החלטת לקחת את העניינים לידיים‪ ,‬להפוך לאיזה מין גיבורה ולעשות כותרות‬
‫בעצמך?"‬
‫"בחיים שלי לא פגשתי את הברמן עד הלילה‪ .‬יצאתי משם עם לוזר אחר‪ .‬הוא היה‬
‫זה שניסיתי להפיל‪ ".‬הבחורה משכה בכתפיה‪ .‬מבטה שב וננעץ בגבו של מושב הנהג‪.‬‬
‫"הערב היה מלא בהפתעות‪ .‬דברים כאלה יכולים לקרות אפילו למישהי כמוני‪".‬‬
‫"מי את?"‬
‫שוב החיוך ההוא‪ ,‬זה שלא היה חיוך אלא דבר מטריד פי כמה שהבליח על פניה של‬
‫הנערה‪" .‬לא הכרתי את הברמן‪ .‬קראתי על המקרה של סטייסי סאמרס‪ .‬מי לא? אבל‬
‫בחיים לא חשבתי ש‪ ...‬בואי רק נגיד שלא תיכננתי שאיזה עובד מנופח במועדון לילה‬
‫יוריד אותי במכה או יסחב אותי בשביל להיות הצעצוע האישי שלו‪ .‬אבל מרגע שזה‬
‫קרה‪ ...‬יש לי מיומנויות שרידה‪ .‬אני יודעת הגנה עצמית‪ .‬ניצלתי את המשאבים שהיו‬
‫זמינים ב‪"...‬‬
‫"חיטטת באשפה שלו‪".‬‬
‫"לא היית עושה אותו הדבר?"‬
‫הבחורה נעצה בה מבט‪ .‬הפעם די־די היא זו שהסיטה את עיניה‪.‬‬
‫"הוא התחיל את המלחמה‪ ",‬קבעה הבחורה בפשטות‪" .‬אני רק סיימתי אותה‪".‬‬
‫"ואז התקשרת לאף־בי־איי‪".‬‬
‫"לא היה לי מקום לשיקול דעת בעניין‪".‬‬
‫די־די נתקפה תחושת בטן‪ .‬זו לא היתה תחושה טובה‪ .‬היא בחנה את הקורבן שלה‪,‬‬
‫נקבה בשנות העשרים לחייה‪ ,‬שניכר שהיה לה ניסיון במגעים עם גורמי האכיפה‬
‫ובהגנה עצמית‪" .‬הסוכן המיוחד? זה אבא שלך?"‬
‫הבחורה התייחסה אליה ברצינות‪ ,‬סוף־סוף‪.‬‬
‫היא אמרה‪" :‬יותר גרוע‪".‬‬
 ‫פרק ‪4‬‬
‫בהתחלה בכיתי‪ .‬מה שהוביל עם הזמן למין המהום חסר פשר‪ .‬לעשות רעש‬
‫בשביל לעשות רעש‪ ,‬כי קשה להיות לבד בתוך תיבת עץ חשוכה‪ .‬חסך חושי‪.‬‬
‫עינוי מהסוג שמשמש כדי לשבור רוצחים קשוחים וטרוריסטים שעברו הקצנה‪.‬‬
‫כי זה עובד‪.‬‬
‫הכי גרוע היה הכאב‪ .‬המשטח הקשה והבלתי נענה מתעקש כנגד הנקודה‬
‫הרכה שבאחורי הגולגולת שלי‪ ,‬מכאיב בגב התחתון‪ ,‬פוצע את העקבים‬
‫הגרמיים‪ .‬הרגשתי את הכאב כמו אש כנגד העור שלי עד שכל מערכת‬
‫העצבים שלי התקוממה ושאגה‪ .‬אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום‪ .‬לא‬
‫היתה שום תנוחה אחרת שיכולתי להתארגן בה‪ .‬לא יכולתי להזיז משהו קצת‬
‫או לכופף אותו טיפה כדי להקל על הלחץ‪ .‬להיות לכודה‪ ,‬תקועה‪ ,‬בעצם‪ ,‬ישר‬
‫על הגב על קרשי אורן קשים דקה אחרי דקה אחרי דקה‪.‬‬
‫אני חושבת שהיו תקופות‪ ,‬בעיקר בהתחלה‪ ,‬שלא הייתי שפויה‪.‬‬
‫אבל אנשים זה דבר מעניין‪ .‬יכולת ההסתגלות שלנו באמת מרשימה‪ .‬הזעם‬
‫שלנו לנוכח הסבל של עצמנו‪ .‬הצורך העיקש שלנו למצוא מוצא‪ ,‬לעשות‬
‫משהו‪ ,‬מה שלא יהיה‪ ,‬כדי להיטיב את מצבנו‪.‬‬
‫את השיפור הראשון בתנאי החיים שלי השגתי במקרה‪ .‬בהתקף של זעם‬
‫לנוכח הכאב באחורי הגולגולת‪ ,‬הרמתי את הראש ודפקתי את המצח על‬
‫מכסה העץ‪ .‬אולי קיוויתי לאבד הכרה‪ .‬זה לא היה מפתיע אותי‪.‬‬
‫מה שקיבלתי היה דקירה חדה ברקה הימנית‪ ,‬מה שהקל‪ ,‬לפחות באופן‬
‫זמני‪ ,‬את הכאב באחורי הראש שלי‪ .‬מה שהוביל לתגליות נוספות‪ .‬הגב שלך‬
‫כואב? את יכולה לדפוק ברך‪ .‬הברך כואבת? את יכולה לחבוט את הבוהן‪.‬‬
‫הבוהן כואבת? את יכולה לעקם אצבע‪.‬‬
‫כאב הוא סימפוניה‪ .‬שיר עם מנעד של עוצמות משתנות ותווים רבים‬
‫להפליא‪ .‬למדתי לנגן אותם‪ .‬לא עוד קורבן חסר אונים בים הסבל‪ ,‬אלא גאונת‬
‫תזמור מטורפת‪ ,‬מנצחת על מוזיקת חיי‪.‬‬
‫לבד‪ ,‬לכודה בתוך תיבה בגודל של ארון מתים‪ ,‬בחנתי כל מבע זעיר של‬
‫אי־נוחות ושל כאב עד ששלטתי בו לכל פרטיו ודקדוקיו‪.‬‬
‫מה שהוביל להרמות רגליים ולמשיכות כתפיים ולעבודת הדו־ראשי‬
‫המקוצרת ביותר בתבל‪.‬‬
‫הוא בא‪ .‬הוא התעסק במנעול‪ .‬הוא הסיר את המכסה‪ .‬הוא הרים אותי‬
‫ממעמקים והתענג על כוחותיו האלוהיים‪ .‬אחר כך מתת נוזל קטנה‪ ,‬אולי‬
‫אפילו שיירי מזון‪ .‬פינוק קטן לכלב‪ ,‬כמו שאומרים‪ .‬הוא נשאר להסתכל וצחק‬
 ‫כששברתי כנף עוף מיובשת ומצצתי בתאווה את הלשד‪.‬‬
‫ואחר כך שוב אל התיבה‪ .‬והוא היה הולך‪ .‬ואני שוב הייתי שלי‪.‬‬
‫לבד בחושך‪.‬‬
‫אדונית הכאב של עצמי‪.‬‬
‫בכיתי‪ .‬זעמתי על אלוהים‪ .‬התחננתי שמישהו‪ ,‬מי שלא יהיה‪ ,‬יציל אותי‪.‬‬
‫אבל רק בהתחלה‪.‬‬
‫לאט אבל בטוח‪ ,‬תחילה עמומות ואז בצלילות הולכת וגוברת‪ ,‬התחלתי‬
‫לחשוב‪ ,‬לתכנן‪ ,‬לזמום‪.‬‬
‫אני עוד אצא מזה‪ .‬כך או אחרת‪ .‬אני אעשה כל מה שצריך בשביל לשרוד‪.‬‬
‫ואז‪...‬‬
‫אני אלך הביתה‪.‬‬
 ‫פרק ‪5‬‬
‫די־די מצאה את ניל בחדר השינה האחורי שבקומה השנייה של הבית הדו־קומתי‪.‬‬
‫ניל‪ ,‬שהיה הצעיר שבחברי הצוות המשולש‪ ,‬נודע ברעמת שערו הכתום ובפניו‬
‫הנעריות תמידית‪ .‬רוב החשודים נטו לזלזל בו בהנחה שהוא חדש במקצוע‪ ,‬ודי־די ופיל‬
‫לא הפסיקו לנצל זאת לטובתם‪.‬‬
‫באחרונה התווספה לניל מידת־מה של הדרת כבוד‪ .‬בשנתיים־שלוש האחרונות‬
‫דחקו בו די־די ופיל לאזור עוז‪ ,‬להתייצב בחזית ולהוביל‪ .‬זה הוביל לאי־אלו עימותים‪,‬‬
‫שהרי ניל נטה להישאר בבית ולפקח על הנתיחות בחדר המתים‪ .‬אבל די־די שמחה‬
‫לחשוב שחינכה אותו היטב‪ .‬ועכשיו‪ ,‬חשבה די־די‪ ,‬כשהיא מחוץ לתמונה ופיל משמש‬
‫כבלש הראשי בצוות‪ ,‬בהחלט יש לקוות שניל שולט בקרול ביד רמה‪ .‬זה המינימום‬
‫שהוא יכול לעשות בשבילה‪.‬‬
‫ניל הרים את מבטו כשנכנסה‪ .‬הוא כרע על הרצפה לצד מיטה זוגית מבולגנת ובידיו‬
‫קופסת נעליים ששלף מתחת למיטה‪ .‬די־די הרחיקה כמטר אל תוך החלל הצפוף‬
‫והטחוב ועיקמה את אפה‪ .‬היה שם ריח של סדינים לא מכובסים‪ ,‬אפטרשייב זול‬
‫וגרביים של חדר כושר‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ריח ביתו של רווק ממין זכר‪.‬‬
‫"החדר של דבון גולדינג?" שאלה‪.‬‬
‫"ככה זה נראה‪".‬‬
‫"עיכוב התפתחותי‪ ",‬מילמלה‪.‬‬
‫ניל הרים גבה‪" .‬לא כולנו יכולים להיות אלכס‪ ",‬ציין‪.‬‬
‫אלכס היה בעלה של די־די‪ .‬מומחה בשחזור זירות פשע ומדריך באקדמיה‬
‫המשטרתית‪ .‬אחד החברים המלוטשים ביותר במין האנושי‪ ,‬כך אהבה די־די לחשוב‪,‬‬
‫שהרי ניחן בטעם עילאי בבגדים‪ ,‬במזון‪ ,‬וכמובן‪ ,‬באשתו‪ .‬הוא גם נראה לא רע עם‬
‫חתיכת צ'יריוס לחה דבוקה ללחי‪ ,‬כפי שהסתיימו רוב ארוחות הבוקר עם בנם בן‬
‫הארבע‪ .‬אלכס באמת ובתמים נהנה לעשות כביסה‪ .‬דבון גולדינג‪ ,‬לעומת זאת‪...‬‬
‫"מצאת משהו?" החוותה די־די אל קופסת הנעליים שניל החזיק‪" .‬מחבוא של‬
‫מזכרות מקורבנות קודמים‪ ,‬נגיד? לפי הפאם־פטאל שלנו‪ ,‬שמתברר שמעולם לא‬
‫פגשה את מר גולדינג עד הערב‪ ,‬אין ספק שהוא עשה את זה קודם‪ ,‬ויכול להיות שהוא‬
‫אפילו האחראי לסטודנטית מבוסטון קולג' שנעלמה באוגוסט‪".‬‬
‫ניל מיצמץ‪" .‬את מדברת על תיק סטייסי סאמרס?"‬
‫"כך נאמר לי‪".‬‬
‫"מפי האישה ששרפה את דבון בגראז' שלו עם ידיים קשורות?"‬
‫"היא ולא אחרת‪".‬‬
‫"אז מי אמרנו שהיא?"‬
‫"מעניין‪ ,‬אבל היא פירטה יותר לגבי הפשעים של דבון מאשר לגבי שלה‪ .‬אבל היא‬
‫משוכנעת שהוא טורף סדרתי‪ ,‬ושאנחנו ממש חייבים לחפש מזכרות‪".‬‬
‫"היא נראית לי מוכרת‪ ",‬אמר ניל‪" .‬אני לא מצליח לזכור מאיפה בדיוק‪ .‬אבל כשרק‬
‫הגעתי וראיתי אותה‪ ...‬חשבתי שאני מזהה אותה מאיפשהו‪".‬‬
‫"קוואנטיקו?" שאלה די־די בתקווה לתשובה חיובית‪ ,‬שהרי ניל הגיע לשם לפני זמן‬
‫לא רב לסמינר הכשרה לבלשים‪ ,‬וזה בהחלט יסביר את ידיעותיה של האישה בענייני‬
‫התנהגות פלילית‪.‬‬
‫אלא שניל נד בראשו לשלילה‪" .‬לא נראה לי‪ .‬מצד שני‪"...‬‬
‫"שמעת פעם על הסיפור הזה עם האש הכימית?" שאלה אותו כעת‪ ,‬שהרי‬
‫השכלתו המדעית של ניל היתה הרחבה ביותר בצוות שלה‪ .‬בצוות שלה לשעבר‪.‬‬
‫"כן‪ .‬מין טריק הישרדות כזה כשהולכים לאיבוד בטבע‪ ,‬משהו כזה‪ .‬אבל אני חייב‬
‫להודות שאם הייתי מתעורר לכוד בגראז' עם ידיים קשורות‪ ...‬לא בטוח שזה הדבר‬
‫הראשון שהייתי חושב עליו‪".‬‬
‫"נראה שזה מעיד על יכולות הגנה עצמית טובות מהממוצע‪".‬‬
‫"אבל הנה הקטע‪ ",‬המשיך ניל‪ ,‬שקם על רגליו‪" .‬זה לא היה אמור להרוג את גולדינג‪.‬‬
‫לנטרל‪ ,‬להגביל‪ ,‬לפצוע‪ ,‬אין שאלה‪ .‬אבל כווייה מקומית בחום נמוך יחסית‪ ...‬תופתעי‬
‫לגלות כמה הגוף האנושי יכול לסבול ובכל זאת להמשיך הלאה‪ .‬ראיתי קורבנות‬
‫שחולצו מהריסות בוערות עם שני שלישים מהעור שלהם שרופים‪ ,‬ועדיין‪ ,‬עם מספיק‬
‫זמן וטיפולים‪ ,‬הם שורדים‪".‬‬
‫די־די נרעדה‪ .‬היא לא אהבה כוויות‪ .‬פעם שלחו אותה למחלקת כוויות‪ ,‬לראיין ניצול‬
‫שקילפו לו את העור המת מהגב פשוטו כמשמעו‪ .‬לפי הצרחות‪ ,‬היא חשבה שהוא‬
‫עומד למות‪ ,‬אבל אז אמרו לה שהטיפול אמור להבריא אותו בכלל‪ .‬אין מספיק‬
‫מורפיום בעולם‪ ,‬יידעה אותה האחות המועילה בדרכה החוצה משם‪.‬‬
‫"אז כן‪ ,‬יכול להיות שדבון שאף חום ועשן לתוך הגרון‪ ",‬אמר ניל‪" .‬אולי הוא כווה‬
‫לעצמו את קנה הנשימה‪ ,‬שהתנפח וסגר את דרכי הנשימה‪ .‬אבל מה שהעדה מתארת‬
‫נשמע יותר מיידי‪ .‬מה שהניע אותי לחשוב שאולי הוא נכנס להלם והלב שלו נעצר‪".‬‬
‫"או־קיי‪ ",‬אמרה די־די‪ .‬היא עדיין לא הבינה לאן בדיוק מתקדמת השיחה‪ ,‬אבל ניל‬
‫עבד כפראמדיק לפני שהיה לשוטר‪ .‬לעתים קרובות הוא הבחין בדברים שהיא ופיל‬
‫החמיצו‪.‬‬
‫"מצד שני‪ ,‬המנוח היה זכר צעיר‪ ,‬וניכר שהיה בכושר טוב‪ .‬נראה שעסק בפיתוח‬
‫גוף‪".‬‬
‫"יכולת לראות את זה?" השתוממה די־די‪ ,‬שנזכרה בגוש השרידים הצנוף והמפוחם‪.‬‬
‫"את לא?"‬
‫"לא משנה‪".‬‬
‫"מה שמוביל לכמה אפשרויות אחרות‪ .‬יש מפתחי גוף שמתעסקים גם בסטרואידים‬
‫אנבוליים‪ ,‬ואלה יכולים להוביל לאי־אילו סימפטומים אחרים‪ ,‬כולל לחץ דם גבוה ולב‬
‫מוגדל‪".‬‬
‫"ואשכים מצומקים‪ ",‬הוסיפה די־די‪" .‬עניין לחץ הדם הגבוה חדש לי‪ ,‬אבל על‬
‫האשכים המצומקים אני די סגורה‪".‬‬
‫ניל גילגל עיניים‪" .‬נשאיר את מדידת האשכים לפתולוג‪ .‬לפי מה שיש פה‪ ,‬על כל‬
‫פנים‪ ,‬נראה ששנינו צודקים‪ ".‬הוא ניער את קופסת הנעליים‪ ,‬ודי־די שמעה את הצליל‬
‫הברור של מבחנות זכוכית מתנגשות זו בזו‪" .‬דבון גולדינג הזריק סטרואידים‪ ,‬זה בטוח‪.‬‬
‫אני לא יכול להגיד לך במשך כמה זמן‪ .‬אבל אפילו שימוש לא ארוך היה פוגע לו בלב‬
‫ומהווה גורם תורם למוות‪".‬‬
‫"מה לגבי התקפי זעם בגלל הסטרואידים?" שאלה די־די‪ ,‬שחשבה על האפשרות‪.‬‬
‫"תמיד חשבתי שזה אומר פשוט איבוד עשתונות טוטאלי‪ ,‬אבל יכול להיות שזה מה‬
‫שהביא אותו לחטוף בחורה מבר?"‬
‫"זה כבר חורג מגבולות ההשכלה שלי‪ ",‬אמר ניל ומשך בכתפיו‪" .‬בתיאוריה‪ ,‬שימוש‬
‫ארוך טווח בסטרואידים גורם לירידה בחשק המיני‪ ,‬מה שמעלה את השאלה למה‬
‫הוא רצה בכלל לחטוף בחורה מבר‪".‬‬
‫"מימוש של דחפים אפלים הפך לדבר היחיד שהשאיר אותו בעניין בכלל? האלימות‬
‫הפכה לדבר היחיד שעדיין הדליק אותו?"‬
‫ניל משך בכתפיו‪" .‬אני לא יודע שום דבר שאת לא‪ .‬אם להסתמך על הקופסה‬
‫הזאת‪ ,‬נראה לי שאנחנו בהחלט יכולים להניח שדבון גולדינג השתמש בסטרואידים‬
‫ושהם כנראה היו מן הגורמים המעורבים במוות שלו‪ .‬בכל מה שנוגע לראיות לפשעים‬
‫קודמים ולקורבנות נוספים‪ ,‬יש רק דרך אחת לגלות‪ ".‬ניל הניח את הקופסה‪ ,‬פסע צעד‬
‫אחד אל השידה הצרה שנדחקה אל הקיר‪ ,‬והחל לשלוף את המגירות‪.‬‬
‫די־די הניחה לו לעשות את זה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬היא בהצבה בתפקוד מוגבל‪ .‬ניל יכול‬
‫להפוך את החדר‪ .‬היא ניגשה אל המיטה ובחנה את תכולת קופסת הנעליים של‬
‫גולדינג‪ .‬לצד כמה מבחנות זכוכית שתויגו בצבעים שונים היו שם כמה שקיות קטנות‬
‫של גלולות‪ ,‬תוספים והורמונים לא מסומנים‪ ,‬שרק אלוהים ידע מה הם‪ .‬האם יכול‬
‫להיות ששימוש בסטרואידים הוא שהוביל לפרץ הפשע של גולדינג? מדבריה של‬
‫הניצולה היחידה שלה השתמע שלא הכירה אותו בכלל‪ ,‬והיתה בבר עם גבר אחר עד‬
‫שגולדינג עילף את רווק מס' ‪ 1‬ונמלט עם הבחורה‪ .‬זה בהחלט נשמע פרימיטיבי די‬
‫הצורך‪ .‬לדעתה של די־די‪ ,‬זה נשמע גם אימפולסיבי‪ .‬רוצחים סדרתיים נטו דווקא‬
‫לארוב לקורבנות שלהם‪ ,‬לתכנן את החטיפה‪ .‬לחטוף בחורה ליד בר‪ ,‬לעומת זאת‪...‬‬
‫"הי‪ ",‬קטע ניל את רצף מחשבותיה‪ .‬הוא נואש מן המגירות‪ ,‬שב והשתופף על‬
‫הידיים והברכיים וגישש מתחת לשידת הלילה ביד עוטת כפפה‪.‬‬
 ‫"מצאת משהו?"‬
‫"אולי‪".‬‬
‫נדרשו לו כמה משיכות; לבסוף שלף מעטפת נייר גדולה‪ ,‬חלקה וצהובה‪ ,‬שהודבקה‬
‫לתחתית השידה‪ .‬הוא ניער אותה‪ ,‬ודי־די ראתה כמה צורות רבועות נעות כנגד הנייר‪.‬‬
‫ניל לקח את המעטפה אל המיטה‪ .‬הפתח לא הודבק‪ ,‬אלא נסגר באטבי מתכת‪ .‬הוא‬
‫הסיר אותם‪ ,‬ואז פתח את המעטפה כלאחר כבוד ושפך את תכולתה על המיטה‪.‬‬
‫די־די מנתה שני פריטים בגודל של כרטיס אשראי‪ .‬אלא שאלה לא היו כרטיסי‬
‫אשראי‪.‬‬
‫"רישיונות נהיגה‪ ",‬אמר ניל‪" .‬שתי נשים‪ .‬קריסטי קילקר‪ .‬נטלי דראגה‪".‬‬
‫"אבל לא סטייסי סאמרס?"‬
‫"לא סטייסי סאמרס‪ .‬אבל" — ניל הרים את אחד הרישיונות והציג טביעת אצבע‬
‫שנטבעה בדם — "אני חושב שהצוָפה הכי מסוכנת בעולם כנראה עלתה על משהו‬
‫בכל זאת‪".‬‬
‫הם פירקו את שאר החדר למרכיביו‪ ,‬די־די התחילה עם המיטה וניל המשיך עם‬
‫השידה‪ .‬הם פעלו בשיטתיות וביעילות‪ ,‬חברים לצוות שכבר עשו דברים דומים לא‬
‫פעם ולא פעמיים‪ .‬טכנאי זירות הפשע יחזרו לשם אחר כך עם אבקה לזיהוי טביעות‬
‫אצבע‪ ,‬לומינול ומקורות תאורה חלופיים‪ .‬הם ישיגו טביעות אצבע‪ ,‬נוזלי גוף‪ ,‬ועם קצת‬
‫מזל‪ ,‬גם שיירי שיער וסיבים זערוריים‪.‬‬
‫די־די וניל עסקו בינתיים במובן מאליו‪ .‬בגדי נשים‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬כל מה שעשוי להיות‬
‫קשור לקורבנות אחרים‪ .‬ספחי כרטיסים וקבלות ברים שעשויים להעיד על שטחי ציד‬
‫אחרים‪ .‬או יומן רציחות‪ ,‬כי אם כבר‪ ,‬אז כבר‪ .‬אי אפשר לדעת מתי יהיה לך מזל‪.‬‬
‫די־די נדרשה לעזרתו של ניל כדי להרים את המזרן העליון‪ .‬הכתף שלה כבר פעמה‪,‬‬
‫וזרועה השמאלית לא היתה חזקה דיה למשימה‪ .‬ניל לא אמר שום דבר‪ .‬הוא ניגש‪ .‬הם‬
‫הרימו יחד; אחר כך חזר לפינה שלו‪ ,‬והיא חזרה לחיפושים במיטה‪.‬‬
‫היא היתה אסירת תודה על השתיקה מצד השותף שלה‪ ...‬השותף שלה לשעבר‪ .‬על‬
‫כך שלא אמר דבר על הזיעה שכבר כיסתה את מצחה‪ ,‬על קוצר הנשימה שניכר בה‬
‫בבירור‪ .‬איש אינו מצפה כי מי שנושאת בתפקיד פיקוח באמת תטפל בזירות פשע‪,‬‬
‫הזכירה די־די לעצמה‪ .‬לבקש מסמכים בנושא‪ ,‬לבחון את הרישומים‪ ,‬זה בטח‪ .‬אבל‬
‫עבודה ממש‪ ...‬לא‪ ,‬היא היתה אמורה להסתופף במחסה המפקדה‪ ,‬במקום שבו‬
‫העובדה שלא היתה יכולה לשאת נשק לא תסכן אותה או את זולתה‪.‬‬
‫די־די בחנה כל סנטימטר רבוע מתחת למזרן‪ ,‬ואז ניגשה לבחון את בסיס המיטה‪.‬‬
‫אחר כך תצטרך לשים קרח ולשאת את מבטו הידעני של אלכס‪ .‬אבל זאת מי שהיא‪.‬‬
‫הוא יודע את זה‪ .‬ניל יודע את זה‪ .‬הגורם היחיד שדי־די היתה נחושה לשטות בו היה‬
‫משטרת בוסטון‪.‬‬
‫"מצאתי משהו‪ ".‬היא הרגישה את זה‪ .‬גוש נוקשה סמוך לפינה הימנית העליונה של‬
‫בסיס המיטה עתיר הקפיצים‪ .‬מקרוב ראתה כי התפר שבין החומר העמיד בצדי‬
‫הבסיס לכיסוי הדק מהוה‪ .‬היא תחבה פנימה אצבע הנתונה בכפפה‪ ,‬ובדיוק כפי‬
‫שציפתה‪ ,‬תחובה בינות לקפיצים‪" ...‬קופסה‪ .‬חצי שנייה‪ .‬היא חלקה‪ ,‬הנבלה‪ .‬ו‪ ...‬הנה‬
‫היא!"‬
‫די־די שלפה בזהירות את תיבת המתכת‪ .‬זרועה השמאלית רעדה כולה מרוב‬
‫עייפות‪ .‬עוד משקולות‪ ,‬חשבה בהיסח הדעת‪ .‬עוד משקולות‪ ,‬עוד פיזיו‪ ,‬עוד מה שלא‬
‫יהיה כדי לא להרגיש כל כך חלשה‪ ,‬כדי לא להיות כל כך חלשה בפומבי‪.‬‬
‫אלא שניל שוב לא אמר מילה‪ .‬רק לקח את התיבה הקטנה והנעולה מבין ידיה‬
‫הרועדות והעביר אותה אל השולחן שבפינה‪ ,‬ששם היה להם יותר אור‪.‬‬
‫התיבה נראתה סטנדרטית למדי‪ .‬אפור מתכתי של אקדחים‪ .‬רוחב כחמישה־עשר‬
‫סנטימטר‪ ,‬גובה כחמישה‪ .‬מיועדת לקומץ פריטים יקרים או מזכרות אישיות‪ ,‬לא‬
‫הרבה יותר מזה‪.‬‬
‫"תצלומים‪ ",‬אמר ניל‪.‬‬
‫"מה?" די־די רכנה בניסיון לבחון ביתר עיון את הערמה באור מנורת השולחן‪.‬‬
‫"אישה עם שיער שחור‪ .‬עוד פעם ועוד פעם‪ ".‬ניל דיפדף בערמת התמונות‪ .‬בכל‬
‫תצלום הופיעה אותה מצולמת‪ .‬הולכת בפארק‪ ,‬יושבת עם כוס קפה‪ ,‬קוראת ספר‪,‬‬
‫צוחקת אל מישהו שלא הופיע בתמונה‪ .‬נראה שהיתה בראשית שנות השלושים‬
‫לחייה‪ ,‬ויפהפייה במין דרך כהה ולוהטת‪" .‬אולי אקסית?"‬
‫"מוחבאת בקופסה בין הקפיצים של המיטה?" די־די כבר נדה בראשה לשלילה‪" .‬לא‬
‫נראה לי‪ .‬היא נראית כמו מישהי שאתה מכיר? סטייסי סאמרס? רגע‪ ,‬היא בלונדינית‬
‫קטנה‪ ,‬והבחורה הזאת‪"...‬‬
‫"לא סטייסי סאמרס‪ ",‬הסכים ניל‪" .‬מה לגבי הקורבן שיש לנו למטה? בפעם‬
‫האחרונה שראיתי אותה היא היתה מכוסה בזבל‪ .‬אני לא זוכר מה צבע השיער שלה‪".‬‬
‫"גם בלונדיני‪ ,‬עם עיניים אפורות בהירות‪ .‬גם היא לא האישה הזאת‪".‬‬
‫"די־די‪ ",‬אמר ניל בשקט‪ .‬הוא הגיע לתמונות האחרונות‪ .‬שניהם קפאו‪ .‬אותה אישה‪.‬‬
‫אבל הפעם כבר לא חייכה ולא צחקה‪ .‬עיניה הכהות היו ענקיות ופניה החיוורות‬
‫המומות‪ .‬היא בהתה היישר במצלמה‪ ,‬והבעת פניה‪...‬‬
‫עכשיו היתה זו ידו של ניל שרעדה מעט‪ ,‬ודי־די היא שלא אמרה מילה‪.‬‬
‫ניל הניח את התמונות‪ ,‬ואז חזר עם שני הרישיונות שמצאו מתחת לשידה‪.‬‬
‫"נטלי דראגה‪ ",‬אמר‪ .‬הוא הניח את הרישיון ליד התמונה‪ ,‬ושניהם העבירו את‬
‫מבטם מן התמונות אל התעודה המזהה ונדו בראשם לאט‪" .‬שלושים ואחת‪ .‬כתובת‬
‫בצ'לסי‪".‬‬
‫"אבל אין שום תמונות של הקורבן השנייה?"‬
 ‫"לא‪ .‬רק נטלי‪".‬‬
‫"קשר אישי‪ ",‬מילמלה די־די‪" .‬היא היתה חשובה לו‪ .‬בגלל זה כל התמונות‪".‬‬
‫"העריץ אותה מרחוק‪ ",‬שיער ניל‪.‬‬
‫"אולי אפילו היתה בת זוג שלו‪ .‬רק שזה נגמר רע‪ .‬אולי היא דחתה אותו‪ .‬ואז הוא‬
‫התהפך עליה‪".‬‬
‫"והקורבן השנייה‪ ,‬קריסטי? ומה עם האישה למטה?" שאל ניל‪ .‬הם סיימו לעבור על‬
‫הקופסה; לא היו שם תצלומים נוספים‪.‬‬
‫"אולי זה מצא חן בעיניו‪ ",‬שיערה די־די בקול‪" .‬הפעם הראשונה היתה אישית‪.‬‬
‫השנייה והשלישית בשביל הכיף‪".‬‬
‫"אין דרך לדעת איפה הן צולמו‪ ",‬אמר ניל‪" .‬זה מצולם מקרוב מדי‪ ,‬אין מספיק‬
‫רקע‪".‬‬
‫"הניצולה שלנו אומרת שהיה דם בגראז'‪".‬‬
‫"הרחתי משהו‪ ",‬הסכים ניל‪.‬‬
‫"תבקש מהטכנאים לאסוף דגימות‪ .‬ושלח כמה שוטרים במדים לבר שדבון גולדינג‬
‫עבד בו‪ ,‬עם תמונות של שלוש הקורבנות הידועות‪ .‬ואז נראה אם הוא באמת צד קרוב‬
‫הביתה‪ .‬תמצא גם תמונה של סטייסי סאמרס‪ .‬נראה אם היא בילתה בבר הזה הרבה‪".‬‬
‫"בפעם האחרונה ראו אותה במקום אחר‪ ,‬בירצ'ס‪ ,‬בלקסינגטון‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ .‬אבל אם היא הסתובבה גם בבר של גולדינג‪ ...‬כמה פסיכופתים בחורה‬
‫מסכנה אחת כבר יכולה לפגוש?"‬
‫די־די הזדקפה והעוותה פנים לנוכח הכאב שהתנועה עוררה בכתפה ולנוכח הכאב‬
‫הגובר בגב‪.‬‬
‫"את צריכה לזוז הביתה‪ ",‬אמר ניל‪" .‬זאת העבודה שלנו‪ ,‬לטפל בכל זה‪ ,‬והעבודה‬
‫שלך להגיד לנו איך היינו יכולים לעשות את זה יותר טוב‪".‬‬
‫אבל די־די לא הקשיבה לו‪ .‬היא חשבה‪ .‬על הגראז'‪ ,‬על דבון גולדינג‪ ,‬על הקורבן‬
‫האחרון שלו‪ ,‬שהביסה אותו במשחק שלו ועכשיו ישבה במושב האחורי בניידת‪.‬‬
‫בלונדינית עם קשרים באף־בי־איי‪ ,‬שידעה איך להתחיל בערה כימית‪ .‬אישה שניל‬
‫חשב שאולי היא מוכרת לו‪.‬‬
‫היא אמורה לדעת את זה‪ ,‬חשבה‪ .‬היא הרגישה משהו זע בשיפולי מחשבתה‪.‬‬
‫דפיקה נשמעה מאחוריה; הבלשית הירוקה קרול מנלי הכניסה ראש אל תוך החדר‪.‬‬
‫"די־די‪ ,‬הסוכן שהקורבן שלנו התקשרה אליו באף־בי־איי‪ .‬הוא פה‪".‬‬
 ‫פרק ‪6‬‬
‫פעם‪ ,‬מזמן־מזמן‪ ,‬הייתי יכולה לספר לכם הכול על עצמי‪.‬‬
‫הייתי אומרת בביטחון שקוראים לי פלורנס ֵדיין‪ .‬אמא שלי‪ ,‬שהיו לה חלומות גדולים‬
‫בשביל הילדים שלה‪ ,‬קראה לי על שם פלורנס נייטינגייל ולאחי הגדול על שם צ'רלס‬
‫דרווין‪.‬‬
‫הייתי אומרת שהמקום הכי שמח בעולם הוא החווה של אמא שלי במיין התיכונה‪.‬‬
‫תלוליות של אוכמניות בקיץ‪ ,‬דונמים על גבי דונמים של תפוחי אדמה בסתיו‪ .‬גדלתי‬
‫עם אהבה לריח האדמה שנהפכה זה מקרוב‪ .‬לתחושת העפר בקצות האצבעות‪.‬‬
‫לאנחת הסיפוק של אמא שלי בסוף היום‪ ,‬כשבחנה את כל מה שהספיקה לעשות‬
‫ודעתה נחה‪.‬‬
‫עם השכנים שלנו היה אפשר למנות כמה שועלים‪ ,‬ולצדם גם דובים ואייל קורא‪.‬‬
‫לאמא שלי לא היתה שום בעיה עם אורחים מזדמנים‪ ,‬אבל היתה איתנה בדעתה‬
‫שאין להאכיל חיות בר‪ .‬אנחנו אמורים לחיות עם הטבע‪ ,‬לא להשחית אותו‪ .‬אמא שלי‬
‫גדלה בקומונה‪ .‬היו לה הרבה תיאוריות על החיים‪ ,‬ולא כולן נראו הגיוניות לאחי ולי‪.‬‬
‫אישית‪ ,‬הכי אהבתי את השועלים‪ .‬הייתי יושבת מחוץ למאורה שלהם במשך שעות‬
‫ומקווה שאצליח להציץ על הגורים‪ .‬שועלים אוהבים לשחק‪ ,‬כמו הכלאה בין גורי‬
‫חתולים לכלבלבים‪ .‬הם אוהבים לחבוט בכדורי גולף ולהעיף באוויר צעצועים קטנים‪.‬‬
‫למדתי את זה כמו שילדים למדו דברים פעם‪ ,‬בחוץ עם השמש מכה בפנים‪ ,‬מנסה‬
‫קצת מזה וקצת מזה‪ .‬הבאתי להם כדור גומי ישן‪ ,‬עכבר ממולא קטניפ ואפילו ברווזון‬
‫גומי קטן‪ .‬השועלים הבוגרים היו מרחרחים את המתנות בהיסוס‪ ,‬אבל הקטנים היו‬
‫מדלגים מתוך המאורה ומסתערים על הצעצועים החדשים בלי רגע של היסוס‪.‬‬
‫לפעמים הייתי משאירה שם גזר או שניים‪ .‬ואם אמא שלי היתה עסוקה במיוחד ולא‬
‫שמה לב‪ ,‬שאריות נקניקייה‪.‬‬
‫בסך הכול רציתי להיות שכנה טובה‪ ,‬ניסיתי להסביר לאמי באחר הצהריים הראשון‬
‫שבו תפסה אותי שומטת גבינה בפתח המאורה‪ .‬היא לא קנתה את זה‪" :‬כל יצור חי‬
‫צריך ללמוד להסתדר לבד‪ .‬לעודד תלות לא עוזר לאף אחד‪ ,‬פלורה‪".‬‬
‫ואף על פי כן‪ ,‬מאוחר יותר‪ ,‬אחרי סופת שלגים קשה במיוחד בתחילת נובמבר‪,‬‬
‫תפסתי אותה לוקחת אל אותה מאורה שאריות מארוחת הערב‪.‬‬
‫היא לא אמרה שום דבר וגם אני לא‪ .‬זה הפך לסוד המשותף שלנו‪ ,‬כי אז אפילו לא‬
‫יכולנו לחשוב על שום דבר שערורייתי יותר מאשר לביית שועלי בר‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬מזמן־מזמן‪ ,‬אם ככה‪ ,‬הנה דבר שיכולתי לספר לכם על עצמי‪ :‬אני אוהבת‬
‫שועלים‪ .‬לפחות אהבתי פעם‪ .‬זה לא דבר שקל לקחת ממישהו‪ .‬אבל אני כבר לא‬
‫יושבת ומסתכלת עליהם ולא מביאה להם צעצועים או מבריחה להם ממתקים‪ .‬ארבע‬
‫מאות שבעים ושניים ימים אחר כך‪ ...‬אני מנסה למצוא שלווה ביער‪ .‬אני בפירוש‬
‫מעדיפה את הטבע הפתוח על פני חללים קטנים וסגורים‪.‬‬
‫אבל יש חלקים ממני‪ ,‬יש רגשות‪ ...‬זה פשוט כבר לא ככה‪ .‬אני יכולה לעשות את‬
‫הדברים שפעם עשיתי‪ ,‬לבקר באותם מקומות‪ ,‬לפגוש את אותם אנשים‪ .‬אבל אני כבר‬
‫לא מרגישה אותו הדבר‪ .‬יש ימים שאני לא בטוחה שאני מרגישה משהו בכלל‪.‬‬
‫אפריל הוא החודש החביב עלי‪ .‬אני די בטוחה שזה עדיין נכון‪ .‬החווה הגיעה עם‬
‫חממה ישנה וחבוטה‪ .‬לא הבנו איך היא שורדת את כל החורפים הארוכים והסוערים‪.‬‬
‫אבל בשלהי אפריל‪ ,‬כשהשלג סוף־סוף הפשיר‪ ,‬היינו מדשדשים בבוץ ופותחים בכוח‬
‫את הדלת העקומה וכל המבנה נאנק במחאה‪ .‬דרווין היה חוד החנית‪ ,‬הזכר היחיד ומגן‬
‫המשפחה מטעם עצמו‪.‬‬
‫אמא שלי נכנסה אחריו עם מריצה מלאה שקי אדמה רגילה ומועשרת‪ .‬אני הייתי‬
‫במאסף עם מגשי פלסטיק ועם חבילות של זרעים‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫אחי דרווין הלך על מהירות‪ .‬זרק חופנים של אדמה ודחף את הזרעים פנימה‪ .‬כבר‬
‫אז היה חסר סבלנות ורצה להיות איפה שלא יהיה‪ ,‬רק לא שם‪ .‬אמא שלי ידעה מה‬
‫היא עושה כשבחרה לו את השם‪ .‬הוא אהב אותנו‪ ,‬אבל כבר בגיל צעיר ידענו שתינו‬
‫שלהישאר בבית זה לא בשבילו‪ .‬היערות שרו וקראו לנו‪ ,‬אבל אליו קרא כל העולם‪ .‬כך‬
‫שהוא עבד לצדנו‪ ,‬מהיר ויעיל‪ ,‬אבל הראש שלו תמיד היה במקום אחר‪ .‬אמא שלי‬
‫היתה מסתכלת עליו ונאנחת‪ .‬הוא נשמה צעירה‪ ,‬היתה אומרת‪ ,‬עם לב רך‪.‬‬
‫היא דאגה לו‪ .‬אבל לי אף פעם לא‪ .‬אני הייתי השמחה‪ .‬לפחות זה הסיפור‪.‬‬
‫אחי חזר מהקולג' ברגע ששמע שנעלמתי‪ .‬הוא נשאר עם אמא שלי‪ ,‬בהתחלה בתור‬
‫המשען שלה‪ .‬ואז‪ ,‬כשהגלויה הראשונה הגיעה וכבר היה ברור שנחטפתי‪ ,‬אחי‬
‫ההרפתקן הפך ללוחם‪ .‬פייסבוק‪ ,‬טוויטר‪ ,‬הקרב התחולל שם‪ .‬הוא יצר קמפיינים‬
‫שלמים כדי להניע זרים מוחלטים לעזור למצוא אותי‪ .‬הוא הכניס בי חיים‪ ,‬שירטט את‬
‫דמותה של אחותו הקטנה בשביל ההמונים עם תמונות מיום ההולדת הראשון שלי‪,‬‬
‫תמונות שלי מהחווה‪ ,‬וכן‪ ,‬תמונות שלי על גבעה עם גורי השועלים‪ .‬אבל התמונות‬
‫האלה לא באמת נועדו להמונים‪ .‬הן נועדו לחוטף שלי‪ ,‬כדי לגרום לו לראות אותי‬
‫כילדה קטנה‪ ,‬אחות‪ ,‬בת‪ .‬אחי הציב לעצמו משימה להאניש אותי כדי לעזור להציל‬
‫את חיי‪.‬‬
‫אני חושבת שבגלל זה הוא זה שהגיב הכי קשה כשחזרתי הביתה וכבר לא הייתי‬
‫האישה הצעירה מכל התמונות ההן‪ .‬לא חייכתי‪ .‬לא צחקתי‪ .‬לא שיחקתי בבוץ ולא‬
‫יצאתי לחפש שועלים‪ .‬גם לחוטף שלי היתה משימה‪ ,‬אתם מבינים‪ ,‬והיא היתה‬
‫להפשיט ממני כל שמץ של אנושיות‪ .‬לרוקן אותי‪ ,‬לשבור אותי‪ ,‬להפוך אותי לשום‬
‫דבר בכלל‪.‬‬
‫את חושבת שתיאבקי או לפחות תחזיקי מעמד‪ .‬את מבטיחה לעצמך שתהיי מספיק‬
 ‫חזקה‪ .‬אבל ארבע מאות שבעים ושניים יום אחר כך‪...‬‬
‫אחי היה חייב לעזוב את החווה אחרי שחזרתי‪ .‬הוא היה חייב להתרחק מהאחות‬
‫שכבר לא הייתי‪ .‬ראיתי אותו הולך והייתי בעיקר אסירת תודה על זה‪ .‬פחות זוג עיניים‬
‫שיעקוב אחרי לכל מקום‪ .‬פחות אדם אחד שייבהל לנוכח פלורה דיין החדשה ובפירוש‬
‫לא המשופרת‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬מזמן־מזמן‪ ,‬העובדה שאחי עזב היתה מעציבה אותי‪ .‬הייתי אומרת לכם שאני‬
‫אוהבת אותו‪ ,‬מתגעגעת אליו‪ ,‬מקווה לראות אותו שוב בקרוב‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬מזמן־מזמן‪ ,‬הייתי אומרת לכם שאני אוהבת את אמא שלי‪ .‬שהיא החברה הכי‬
‫טובה שלי בעולם‪ ,‬ושגם אם מרגש לצאת לקולג'‪ ,‬אני עדיין מצפה בכיליון עיניים‬
‫לסופי השבוע בבית‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬מזמן־מזמן‪ ,‬הייתי בחורה כזאת‪ .‬חובבת טבע‪ ,‬שוחרת כיף‪ ,‬מאושרת‪.‬‬
‫ועכשיו יש דברים שאני עדיין לא יכולה לספר לכם עלי‪.‬‬
‫יש דברים שאני עדיין צריכה ללמוד מיום ליום‪.‬‬
‫השמש כבר זרחה‪ .‬אני יושבת במושב האחורי של הניידת‪ ,‬השמיכה כרוכה הדוקות‬
‫סביב הכתפיים‪ ,‬הזבל מתייבש על הפרצוף‪ ,‬ואני מרגישה את השמים מתבהרים‬
‫סביבי‪ .‬אני לא מרימה מבט‪ .‬אני לא מסתכלת מסביב‪ .‬אני לא צריכה להסתכל כדי‬
‫לדעת מה קורה‪.‬‬
‫משמאלי‪ ,‬בתוך ביתו של התוקף־בפוטנציה שלי‪ ,‬טכנאי זירת הפשע בוחנים עכשיו‬
‫כל סנטימטר‪ .‬קומץ בלשים סוקרים את המבנה חדר אחר חדר‪ ,‬מקטלגים כל מכשיר‬
‫אלקטרוני‪ ,‬מציצים בערמות הדואר‪ ,‬עוברים בשימת לב על החדר של הברמן‪.‬‬
‫לא שיקרתי קודם‪ .‬אני לא שוטרת ולא סוכנת אף־בי־איי‪ .‬מעולם לא פגשתי את‬
‫הבחורה שנעלמה לפני שלושה חודשים‪ ,‬סטייסי סאמרס‪ .‬כמו כל שאר בוסטון‪ ,‬כל‬
‫המדינה‪ ,‬בעצם‪ ,‬רק עקבתי אחרי הסיפור שלה בחדשות‪.‬‬
‫מצד שני‪ ...‬אני מכירה אותה‪ .‬אני מזהה את החיוך הקורן שלה מתמונות המחזור‪,‬‬
‫עם תועפות השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות והעגולות‪ .‬אני מזהה את ההתלהבות‬
‫שלה בתמונות של המעודדות מהתיכון‪ ,‬עם הפונפונים האדומים מונפים באוויר‪ .‬ואז‬
‫הסרטון הצופן רעות‪ :‬סרטון אבטחה של בלונדינית צנומה נחטפת בכוח בידי בריון גדל‬
‫גוף‪ .‬בבוקר‪ ,‬בצהריים ובלילה‪ .‬מבחינתם של מפיקי החדשות‪ ,‬אין זמן שלא מתאים‬
‫לצילום סנסציוני של מעודדת לשעבר בת תשע־עשרה נגררת לתוך סמטה אפלה‪.‬‬
‫אני קוראת כל דיווח על החטיפה שלה שמתפרסם בעיתון‪ .‬אני מהופנטת לנוכח‬
‫ההופעות של הוריה בתוכניות הבוקר הארציות בטלוויזיה‪ ,‬אף שבתיאוריה נשבעתי לא‬
‫לראות יותר דברים כאלה‪ .‬אני מסתכלת על אבא שלה‪ ,‬טיפוס של מנהל חזק‪ ,‬נאבק‬
‫למשול בארשת פניו בעוד אמא שלה‪ ,‬אישה מבוגרת ועדיין יפהפייה‪ ,‬אשר ידה אוחזת‬
‫חזק ביד בעלה‪ ,‬מתחננת שהבת שלה תחזור הביתה בשלום‪.‬‬
‫סטייסי סאמרס היפה‪ ,‬השמחה‪ ,‬התוססת‪ .‬שלדברי ההורים שלה‪ ,‬לא היתה פוגעת‬
‫בזבוב‪.‬‬
‫אני תוהה אילו מין דברים היא לא ידעה פעם‪ .‬אני תוהה אילו שיעורים כבר הכריחו‬
‫אותה ללמוד‪.‬‬
‫האמת היא שאני מכירה את סטייסי סאמרס‪ .‬אני לא רוצה להכיר‪ .‬אני לא מתכוונת‪.‬‬
‫אבל אני מכירה את סטייסי סאמרס‪ .‬לא צריך דוקטורט בפסיכולוגיה כדי להבין שבכל‬
‫פעם שאני מסתכלת בתמונה שלה או קוראת עוד ידיעה עליה בעיתון‪ ,‬בעצם אני‬
‫מסתכלת על עצמי‪.‬‬
‫איש לא התקשר לאמא שלי בעשרים וארבע השעות הראשונות אחרי שנעלמתי‪.‬‬
‫אף אחד לא ידע שאני נעדרת‪ .‬במקום זה היא קיבלה הודעה מבולבלת מהשותפה‬
‫שלי לחדר במעונות‪ ,‬ארבעה ימים אחרי שחופשת האביב התחילה‪ :‬פלורה אצלך?‬
‫למה היא לא אמרה לנו שהיא יוצאת הביתה מוקדם?‬
‫אמא שלי‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא הבינה על מה סטלה מדברת‪ .‬מתברר שנדרשו עשרים דקות‬
‫תמימות כדי להבהיר שאני לא בפלורידה עם סטלה‪ ,‬שלא הופעתי כבמטה קסם‬
‫בחווה של אמא שלי במיין‪ ,‬ושלא חזרתי בדרך פלא אל החדר שלי במעונות‪ .‬האמת‬
‫היא שאף אחד לא ראה אותי כבר כמה ימים‪.‬‬
‫אמא שלי היא לא מהסוג שנכנס לפאניקה‪ .‬היא הניחה את הטלפון ועשתה כל מה‬
‫שמתבקש‪ .‬התקשרה לאחי הגדול‪ .‬בדקה באימייל שלה‪ .‬סקרה את הפייסבוק שלי‪.‬‬
‫הדופק שלה הואץ מעט‪ .‬הידיים שלה התחילו לרעוד‪.‬‬
‫היא נסעה לתחנת המשטרה‪ .‬מאוחר יותר סיפרה לי שהרגישה שחשוב לדבר עם‬
‫מישהו פנים אל פנים‪ .‬אבל אפילו לדווח על מה שהדאיג אותה לא היה פשוט‪ .‬אמא‬
‫שלי גרה במיין‪ ,‬אבל אני למדתי בבוסטון‪ ,‬ובתיאוריה נעלמתי בזמן חופשת האביב‬
‫בפלורידה‪ .‬השוטר במיין היה נחמד בסך הכול‪ .‬הוא שמע את אמא שלי עד הסוף‪,‬‬
‫ונראה שהסכים שלא הייתי בחורה מהסוג שבורח‪ ,‬אף שבהתחשב בנסיבות אי אפשר‬
‫להוריד מעל הפרק אפשרות שעשיתי איזו שטות כשהייתי שיכורה‪ .‬הוא הציע לה‬
‫להתחיל להפעיל את המערכת על ידי כך שתמלא דוח נעדרים רשמי‪ ,‬שנשלח בפקס‬
‫לתחנה המקומית בפלורידה‪.‬‬
‫ואז‪ ...‬שום דבר‪.‬‬
‫השמש זרחה; השמש שקעה‪ .‬החברות שלי מהקולג' נפגשו עם השוטרים‬
‫בפלורידה‪ .‬וחזרו לקמפוס בבוסטון‪ .‬וחזרו ללימודים‪ .‬ואמא שלי ישבה בינתיים ליד‬
‫הטלפון שעדיין לא צילצל‪.‬‬
‫ואז‪:‬‬
‫גלויה יחידה‪ ,‬שהגיעה בדואר‪ .‬כתב היד שלי‪ ,‬אבל מילים של מישהו אחר‪ .‬ופתאום‬
‫כבר לא הייתי סטודנטית נעדרת‪ .‬הייתי קורבן של חטיפה־לכאורה שהועברה בין‬
‫מדינות‪ .‬בן־לילה הפך התיק שלי לחדשות לוהטות‪ ,‬והעולם של המשפחה שלי‬
‫התפוצץ‪.‬‬
‫בתור הורה‪ ,‬אמא שלי אמרה לי אחר כך‪ ,‬את רוצה לחשוב שיש לך איזושהי שליטה‬
‫בתיק החטיפה של הבת הנעדרת שלך‪ .‬אבל זה לא עובד ככה‪ .‬הדבר הראשון‬
‫שרשויות האכיפה הבהירו הוא שאסור לה להתקשר אליהן; הן יתקשרו אליה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אמא שלי לא פגשה בכלל רבים מסוכני האף־בי־איי שעבדו על המקרה שלי‬
‫לפני מסיבת העיתונאים הראשונה‪.‬‬
‫במקום זאת היא זכתה לפגוש את החברים הכי טובים החדשים שלה‪ :‬תומכים‬
‫בקורבנות‪ .‬בהתחשב בכינוי‪ ,‬קל לטעות ולחשוב שהם עבדו בשבילה‪ ,‬שהיתה הקורבן‪.‬‬
‫לא‪ .‬הם עובדים בשביל רשויות האכיפה או במשרד התובע הכללי‪ .‬תלוי בתחום‬
‫השיפוט הספציפי‪ .‬לאמא שלי היו מגעים עם שישה כאלה במהלך החטיפה שלי‪.‬‬
‫מקומיים‪ ,‬מדינתיים‪ ,‬פדרליים‪ .‬הם עבדו בתורות‪ .‬כי בייחוד בשבועות הראשונים לא‬
‫משאירים את בני המשפחה לבד לרגע‪.‬‬
‫התומכים אמרו לה שזה לטובתה‪ .‬וכשהם רק התחילו לענות לסלולרי שלה‪,‬‬
‫שצילצל בלי הפסקה‪ ,‬היא הודתה להם‪ .‬כשהציבו בחצר הקדמית שלנו שלט שהזהיר‬
‫את התקשורת שמדובר בשטח פרטי ובהסגת הגבול אסורה‪ ,‬היא היתה אסירת תודה‪.‬‬
‫וכשסיפקו בדרך פלא עוד ארוחה בשעה שליוו אותה במתורגל אל חדר המלון‬
‫שתמורתו כבר שולמה מראש כדי שתצליח לישון לפחות לילה‪ ,‬היא לא ידעה איך‬
‫היתה שורדת את כל זה בלעדיהם‪.‬‬
‫אבל אמא שלי לא טיפשה‪.‬‬
‫לא לקח לה יותר מדי זמן להבין שהתומכים בקורבנות כל הזמן שאלו שאלות‪ .‬על‬
‫החיים של הילדים שלה‪ ,‬על יחסים רומנטיים מן העבר‪ .‬והי‪ ,‬אם היא כבר אכלה‬
‫משהו‪ ,‬למה שלא תשב לפטפט קצת עם הבלשים? בהתחלה היא חשבה שזה כדי‬
‫שהבלשים יוכלו לעדכן אותה במה שהם עושים כדי למצוא אותי‪ ,‬אבל אחר כך הבינה‬
‫שזה כדי שהבלשים יוכלו לחקור אותה עם עוד ועוד שאלות‪ .‬וכן‪ ,‬ברור‪ ,‬הבוקר‬
‫התלווה אליה התומך בקורבנות החנון והרחום לסיבוב בבית‪ ,‬לאסוף פרטי מידע‬
‫אפשריים — טלפונים סלולריים‪ ,‬טאבלטים‪ ,‬יומנים אישיים‪ .‬ולמחרת בבוקר תהה‬
‫התומך בקורבנות בחביבות אם הי‪ ,‬אולי כדאי שנלך לעשות לנו איזה פוליגרף קטן‪,‬‬
‫ממש באותו טון שבו פעם הזמינו אותה החברות שלה למניקור־פדיקור‪.‬‬
‫נעלמתי בפלורידה‪ .‬והחיים של אמא שלי הפכו לדרמה בלשית מתוקשרת‪ ,‬עם‬
‫מטפלוֹת שפקחו עליה עין בכל רגע‪ .‬מתברר ששתינו קיבלנו שיעורים בהישרדות‪.‬‬
‫ושתינו עדיין יודעות דברים שהיינו מעדיפות לא לדעת‪.‬‬
‫אני‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬יודעת שאחד מן התומכים בקורבנות יופיע הבוקר על מפתן דלתה של‬
‫סטייסי סאמרס‪ .‬בטח מישהו שיש לו קשר לתיק שלה‪ .‬אולי ההורים שלה‪ ,‬כמוני‪,‬‬
‫דווקא מעריכים את התומך או את התומכת שלהם‪ .‬אולי הם כבר קרובים‪ .‬ואולי‪ ,‬כמו‬
‫אמא שלי‪ ,‬הם רק מוכנים לסבול את היחסים האלה‪ .‬פלישה נוספת לחיים שכבר לא‬
‫יעלה על הדעת שהם החיים שלהם‪.‬‬
‫התומך או התומכת יביאו איתם תמונה של דבון גולדינג‪ ,‬התוקף המת זה־מקרוב‬
‫שלי‪ ,‬שהיה פושע סדרתי כמעט בוודאות‪ .‬ישאלו אותם אם הם מכירים את האיש‬
‫הזה‪ ,‬אם יש סיכוי שסטייסי פגשה אותו פעם‪ .‬הסאמרסים יהיו בן־רגע נועזים די‬
‫הצורך‪ ,‬מטורפים די הצורך לשאול שאלות משל עצמם‪ :‬זה הוא? זה מי שלקח את‬
‫הבת שלהם? מה קרה לסטייסי? איפה היא? מתי אפשר לראות אותה?‬
‫הם לא יקבלו שום תשובה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬ישקעו הסאמרסים בשתיקה; כל שמץ‬
‫של מידע יוביל רק לשאלות נוספות‪ .‬הם לא יוכלו לשאול את דבון גולדינג שום דבר‪ .‬זו‬
‫אשמתי‪ .‬אבל לסגור מעגל‪ ,‬למצוא את הבת שלהם ממש‪...‬‬
‫אני מביטה בחטף שוב אל הבית‪ .‬אני מקווה שהבלשים האלה יצליחו למצוא את‬
‫התשובות שלא היתה לי הזדמנות להתחקות אחריהן‪ .‬של מי הדם בפינת הגראז'‪,‬‬
‫לדוגמה‪ .‬והאם דבון הוא זה שלקח את סטייסי סאמרס היפה והשמחה? ומה הוא‬
‫עשה איתה אחר כך?‬
‫כי אני יודעת שצפיתי בסרטון החטיפה של סטייסי יותר פעמים מן הרצוי לי‪ .‬אני‬
‫יודעת שאני ישנה בחדר שקירותיו מכוסים כל כולם בידיעות על נעדרים שעדיין לא‬
‫חזרו הביתה‪ .‬אני יודעת שאתמול בלילה‪ ,‬כשיצאתי‪ ,‬חיפשתי דברים שבטח היה עדיף‬
‫לי לא לחפש‪.‬‬
‫פעם הייתי יכולה לספר לכם הכול על עצמי‪ .‬שועלים‪ .‬אביב‪ .‬משפחה‪.‬‬
‫ועכשיו‪...‬‬
‫אני מקווה שסטייסי סאמרס חזקה ממני‪.‬‬
‫הייתי שמחה לישון‪ .‬להניח ראש במושב האחורי של הניידת ולחלום על הימים לפני‬
‫שחשבתי על הקולג' בכלל‪ ,‬על הקסם של חופשת האביב‪ ,‬על ההבטחות שצפן חוף‬
‫שטוף שמש בפלורידה‪.‬‬
‫בימים שעדיין לא הייתי לבד תמיד ולנצח‪.‬‬
‫תכונה חדשה רוגשת מעברו האחר של הכביש‪ .‬אני מרגישה את הקהל זע ונערך‬
‫לנוכח הגעתו של גורם רשמי חדש לזירת הפשע‪ .‬אני לא צריכה להרים את הראש‬
‫כדי לדעת מי זה‪ .‬התקשרתי‪ ,‬אז הוא בא‪ .‬כי ככה זה בינינו‪ .‬לאמא שלי היו המטפלוֹת‬
‫שלה‪ ,‬אבל מבחינתי תמיד היה ביחסים משהו שמעבר לזה‪.‬‬
‫דקה עוברת‪ .‬שתי דקות‪ .‬שלוש‪.‬‬
‫ואז הוא פה‪ ,‬עומד ליד הדלת הפתוחה של הניידת‪ ,‬לבוש להפליא‪ ,‬כהרגלו‪ ,‬עם‬
‫המעיל הארוך‪ ,‬כפול הדש‪ ,‬שמכופתר עד למעלה לנוכח הקור‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬פלורה‪ ",‬אומר סמואל קיינס‪ ,‬מומחה לקורבנות באף־בי־איי‪ ,‬ונאנח אנחה‬
‫כבדה‪" .‬מה עשית?"‬
 ‫פרק ‪7‬‬
‫עד שדי־די ירדה במדרגות ויצאה מבית משפחת גולדינג‪ ,‬הטלפון הסלולרי שלה צילצל‬
‫שלוש פעמים ועצרו אותה פעמיים‪ .‬היו לה חדשות טובות‪ ,‬היו לה חדשות רעות‪ ,‬והיה‬
‫לה כאב ראש שהלך וגבר לנוכח התיק שהתפתח במהירות והלילה הארוך וחסר‬
‫השינה‪.‬‬
‫לדברי סגן הרפ"ק במחלק רצח‪ ,‬קרי‪ ,‬הבוס שלה‪ ,‬היא נדרשה בכל תוקף לסיים עם‬
‫הזירה ולעוף משם לכל הרוחות לפני הרגע הבלתי נמנע‪ ,‬שבו הבלשים התשושים‬
‫שלה יפלטו משהו מול התקשורת הרעבתנית וכל הסיפור יתפוצץ להם בפרצוף‪ .‬די־די‬
‫לא חלקה עליו‪ .‬כשמדובר בחקירות רצח‪ ,‬לסגור מהר וחלק זו תמיד אפשרות טובה‪.‬‬
‫למרבה הצער‪ ,‬היתה לה הרגשה שהמזל לא ישחק לה עד כדי כך‪.‬‬
‫לבסוף ירדה די־די במדרגות שבחזית‪ .‬שאגה עלתה מקרב הכתבים שהתגודדו‬
‫מעברו האחר של הכביש‪ .‬אפשר לחשוב שקוורטרבק כוכב עלה על המגרש‪ ,‬חשבה‬
‫ביבושת‪ ,‬ולא שסמלת משטרתית תשושה הגיחה לרחוב‪ .‬היא הרימה יד ברפלקס‪ .‬לא‬
‫היה שום צורך לחסום את אורות המבזקים בבוקר נובמבר בהיר ושטוף שמש‪ .‬היא‬
‫פשוט לא רצתה לעודד אף אחד לצעוק עוד שאלה‪.‬‬
‫היא פנתה היישר למקום שבו ראתה בפעם האחרונה את הקורבן שהפכה לנוקמת‪,‬‬
‫ישובה במושב האחורי של ניידת משטרתית‪ ,‬ובדיוק כפי שציפתה‪ ...‬די־די קפאה על‬
‫עומדה‪.‬‬
‫לצד הניידת עמד גבר שחור‪ ,‬נאה וגבוה‪ .‬לא‪ .‬גבר שחור‪ ,‬יפהפה וגבוה‪ .‬עצמות לחיים‬
‫מגולפות למופת‪ .‬ראש מגולח למשעי‪ ,‬מעוטר בזקנקן מטופח לתפארת‪ .‬עיניים כהות‬
‫במסגרת ריסים ארוכים להדהים‪ .‬הגבר לבש מעיל צמר שחור‪ ,‬כפול דשים‪ ,‬מהסוג‬
‫החביב על מנהלים בכירים וסוכני אף־בי־איי‪ .‬אף שבמבט נוסף די־די לא היתה בטוחה‬
‫שמדובר בצמר‪ .‬אולי קשמיר‪ ,‬בעצם‪ ,‬בתוספת צעיף משי באדום עמוק‪ .‬מה שנכון‬
‫לרגע זה נראה לה הגיוני בתכלית‪ .‬מה ילבש גבר כה נאה‪ ,‬עם פנים כה נבונות ומבט‬
‫כה ישיר‪ ,‬אם לא מעיל באלף דולר‪ .‬והמכונית שלא קיבל מהסוכנות בטח היתה בנטלי‪.‬‬
‫רק באיחור הבינה שהיא בוהה בו בפה פתוח קמעה‪ .‬היא מיהרה לסגור אותו‪ ,‬זקפה‬
‫את כתפיה הדואבות‪ ,‬ואם היא כבר כאן ממילא‪ ,‬העמידה פנים שהיא אשת מקצוע‬
‫רצינית‪.‬‬
‫הוא הושיט אליה יד כשהתקרבה‪" .‬דוקטור סמואל קיינס‪ .‬מומחה לקורבנות‪.‬‬
‫אף־בי־איי‪".‬‬
‫"מממ־המממ‪ ".‬היא השיבה בלחיצת יד‪ .‬היתה לו אחיזה טובה‪ .‬ברור‪.‬‬
‫"ואת?" הוא המתין בסבלנות עד שתשיב‪ .‬עיניים כהות ועמוקות־ עמוקות‪ .‬כמו‬
‫שוקולד נמס‪ .‬שבעליל הסתכלו עליה כאילו היא משוגעת‪.‬‬
‫"סמלת בילוש די־די וארן‪ ",‬הצליחה לומר‪" .‬אחראית‪ .‬רצח‪ .‬הרצח הזה‪ .‬חכה רגע‪".‬‬
‫היא הזדעפה ושבה למשול ברוחה‪" .‬מומחה לקורבנות‪ .‬לא נפגשנו פעם? הפצצות‬
‫במרתון בבוסטון‪"...‬‬
‫"עזרתי אז עם כמה מהמשפחות‪ ,‬כן‪".‬‬
‫די־די הינהנה‪ .‬עכשיו כבר נזכרה‪ .‬משטרת בוסטון עזרה בחקירה של האף־בי־איי‬
‫בעניין הפיגוע במרתון בוסטון באפריל ‪ .2013‬די־די עצמה ניהלה כמה מן התשאולים‪,‬‬
‫בהינתן מספרם של העדים‪ .‬היא הבחינה בד"ר קיינס‪ ,‬כמו גם בכמה מומחי קורבנות‬
‫אחרים‪ ,‬בתדריכים של כוח המשימה‪ ,‬אף שבשעתו היו כולם עסוקים מכדי להתוודע‬
‫זה לזה‪ .‬כולם היו עסוקים מדי בהתמודדות עם זוועת הפצצות‪ ,‬שלא לדבר על התיק‬
‫הפעיל והמורכב להחריד‪.‬‬
‫"אתה מכיר את המעורבת־בחקירה שלנו?" שאלה כעת והחוותה על‬
‫הקורבן‪/‬החשודה שלה‪ ,‬שעדיין ישבה בשתיקה במושב האחורי של הניידת‪.‬‬
‫"פלורה?" עורר קיינס את תשומת לבה בשקט‪.‬‬
‫האישה סוף־סוף הרימה עיניים‪ .‬החבורה שסביב עינה החלה להתכהות וצבעה את‬
‫העור בסגול כהה‪ .‬גשר האף היה אדום בוהק‪.‬‬
‫פרץ האדרנלין שלה שכך‪ ,‬הבחינה די־די‪ ,‬והנפילה היתה קשה‪.‬‬
‫"אתה כבר יכול להגיד לה‪ ",‬אמרה האישה‪ .‬היא משכה בכתפיה ממקומה במושב‬
‫האחורי של הניידת‪ ,‬עטופה בשמיכה המשטרתית הכחולה‪ ,‬ולא יצרה קשר עין‪.‬‬
‫"כשזה יבוא ממך‪ ,‬אולי היא תאמין‪ .‬כל דבר שאני אגיד‪ ,‬לעומת זאת‪"...‬‬
‫"עשוי לשמש נגדך בבית המשפט?" סייעה די־די‪.‬‬
‫הנערה נעצה בה מבט נוקב‪" .‬בדיוק‪".‬‬
‫"סמלת בילוש וארן‪ ",‬פתח ד"ר קיינס‪.‬‬
‫"די־די‪".‬‬
‫"די־די‪ ,‬אולי נצא להליכה קצרה? לאיזשהו מקום קצת יותר שקט?" הוא לא נדרש‬
‫להתייחס במפורש לנוכחותם של אנשי התקשורת‪ .‬ההמולה כבר שככה‪ ,‬והדבר הקל‬
‫עליהם לצותת לשיחה‪.‬‬
‫די־די חשבה על זה לרגע‪ ,‬ואז החוותה בראשה אל עבר בית משפחת גולדינג‪ .‬הוא‬
‫המה טכנאי זירת פשע‪ ,‬אבל לא היו בו שום עיתונאים‪ ,‬ועל כן היה המקום הפרטי‬
‫ביותר שהיה להם יסוד לקוות לו‪.‬‬
‫היא פנתה לשם‪ ,‬וד"ר קיינס הצטרף אליה‪" .‬מעיל יפה‪ ",‬אמרה‪" .‬קשמיר?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"והצעיף‪ ,‬משי?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אני חייבת להגיד שמשטרת בוסטון לא נדיבה עד כדי כך‪ .‬מצד שני‪ ,‬אין לי דוקטור‬
 ‫לפני השם‪".‬‬
‫"סבא שלי ציחצח נעליים למחייתו‪ ",‬ציין ד"ר קיינס כבדרך אגב‪" .‬אבא שלי‪ ,‬מצד‬
‫שני‪ ,‬מנתח לב‪ .‬למד בהרווארד‪".‬‬
‫"ואתה ממשיך את הדרך המשפחתית למעלה‪ ...‬באף־בי־איי?" נעצה בו די־די מבט‬
‫של פקפוק‪.‬‬
‫הם הגיעו אל דלת הכניסה‪ .‬ד"ר קיינס פתח אותה בפניה‪ ,‬מחווה אבירית שלא‬
‫באמת התבקשה בזירת פשע‪.‬‬
‫"אני אוהב את העבודה שלי‪ .‬והיה לי מזל להיות במקום בחיים שבו אני יכול‬
‫להרשות לעצמי לעשות מה שאני אוהב‪".‬‬
‫"אני מתחילה לראות מה משותף לך ולמעורבת שלי‪ .‬שניכם יודעים בדיוק איך לא‬
‫באמת לענות על אף שאלה שלי‪ ".‬דלת הכניסה של בית גולדינג נפתחה אל מבואה‬
‫צנועה בגודלה‪ .‬גרם המדרגות ניצב היישר ממול‪ .‬הטכנאים בדיוק חיפשו טביעות‬
‫אצבע על מעקה המדרגות ועל פס העץ שעיטר את הקירות‪ ,‬ודי־די פנתה שמאלה‪,‬‬
‫להתרחק מן הבלגן‪ .‬היא והדוקטור הטוב הגיעו לחדר הסבה בחלקו הקדמי של הבית‪,‬‬
‫ובו ספה זוגית‪ ,‬שולחן קפה עמוס כתבי־עת למלאכת יד לסוגיה וסלסילה מלאה‬
‫פקעות צמר‪ .‬מישהו‪ ,‬מן הסתם גברת גולדינג‪ ,‬ממש בעניין של סריגה‪ .‬משהו בפרט‬
‫הקטן הזה צבט את לבה של די־די‪ .‬איך הופכים מן האישה שידועה בצעיפים סרוגים‬
‫ביד לאמא של אנס־לכאורה?‬
‫די־די עצרה מול שולחן הקפה‪ .‬להתיישב יהיה פולשני מדי כמדומה‪ ,‬ולכן נותרה‬
‫עומדת‪ ,‬וכמוה גם ד"ר קיינס‪ .‬החדר הקטן היה חם פי כמה מן החוץ‪ ,‬והאוויר היה‬
‫מחניק‪ .‬ד"ר קיינס פתח את כפתורי מעילו והתיר את הצעיף‪ .‬תחת אלה לבש חליפה‬
‫כהה‪ .‬חליפה ממשלתית סטנדרטית‪ ,‬חשבה‪ ,‬אלא שגם הפעם היו הגזרה והבד נאים‬
‫פי כמה מן החליפות שהסוכן הממוצע עשוי ללבוש‪.‬‬
‫"דוקטור קיינס‪ ",‬פתחה ואז עצרה לרגע‪ ,‬לראות אם ינקוב בשמו הפרטי‪ .‬הוא לא‬
‫עשה את זה‪.‬‬
‫"לא עבדתי עם יותר מדי תומכים לקורבנות‪ ",‬המשיכה די־די לבסוף‪" .‬אבל אם‬
‫זיכרוני אינו מטעני‪ ,‬באף־בי־איי אתם לא כמו סוכנים‪ .‬אז התפקיד שלך הוא‪"?...‬‬
‫"אני מומחה לקורבנות‪ .‬אני כפוף למס"ק‪ :‬משרד הסיוע לקורבנות‪".‬‬
‫"ואתה דוקטור‪".‬‬
‫"פסיכולוג‪".‬‬
‫"שמתמחה ב‪"?...‬‬
‫"טראומה‪ .‬אני עובד בעיקר עם קורבנות חטיפה‪ ,‬מחטיפות ילדים ועד מנהלים‬
‫בחברות אנרגיה שנחטפים בשביל כופר בניגריה‪".‬‬
‫די־די בחנה אותו‪" .‬לא נראה לי ש‪ ...‬פלורה?‪ ...‬מנהלת בחברת אנרגיה‪".‬‬
 ‫"פלורנס דיין‪ ",‬השלים ד"ר קיינס את החסר‪ ,‬ואז נעץ בה מבט כמצפה‪.‬‬
‫השם צילצל מוכר‪ .‬ולפי המבט על הפנים שלו‪ ,‬בצדק‪ .‬וגם ניל אמר קודם שהוא‬
‫מכיר את הפנים שלה מאיפשהו‪...‬‬
‫האסימון נפל סוף־סוף‪" .‬לפני שבע שנים‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬היא היתה סטודנטית‬
‫בקולג'‪ .‬אוניברסיטת מסצ'וסטס‪ .‬יצאה לחופשת אביב בפאלם ביץ' ונעלמה‪.‬‬
‫האף־בי־איי טיפל בחקירה‪ "...‬היא עצרה לרגע של מחשבה‪" .‬בגלל הגלויות‪ ,‬לא?‬
‫האמא התחילה לקבל גלויות‪ ,‬שנכתבו לכאורה בידי הבת שלה‪ ,‬אבל הגיעו מכל מיני‬
‫מדינות‪ .‬האמא הופיעה בטלוויזיה ועשתה כמה מסיבות עיתונאים בניסיון להניע את‬
‫החוטף ליצור קשר‪".‬‬
‫"לא רק גלויות‪ .‬הוא שלח אימיילים ואפילו כמה סרטונים‪ .‬נראה שהקשר עם‬
‫האמא‪ ,‬האפשרות לענות אותה‪ ,‬סיפקו אותו לא פחות מאשר החטיפה עצמה‪".‬‬
‫די־די הזדעפה‪" .‬פלורנס דיין נעדרה הרבה זמן‪".‬‬
‫"ארבע מאות שבעים ושניים יום‪".‬‬
‫"ג'יזס‪ ".‬די־די מיצמצה בעל כורחה‪ .‬מעטים הקורבנות שנמצאו בחיים אחרי כל כך‬
‫הרבה זמן‪ .‬ואלה שנמצאו‪" ...‬נהג משאית?" שאלה כעת‪" .‬הפושע התפרנס מנסיעות‬
‫ארוכות‪ ,‬היה נהג משאית או משהו?"‬
‫"כן‪ .‬ג'ייקוב נס‪ .‬הוא בנה תיבה בחלק האחורי של הקבינה כדי שיוכל לקחת את‬
‫הקורבן שלו איתו לכל מקום‪ .‬רוב הסיכויים שפלורה לא היתה הראשונה‪".‬‬
‫"הוא מת; אני זוכרת את זה‪ .‬קיבלתם איזשהו טיפ‪ .‬הימ"מ נכנס‪ .‬פלורה שרדה‪.‬‬
‫ג'ייקוב נס לא‪".‬‬
‫ד"ר קיינס לא אמר מילה‪ .‬הכי אף־בי־איי‪ ,‬חשבה די־די‪ .‬היא לא שאלה‪ ,‬אז הוא לא‬
‫ענה‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמרה בנימה חיונית יותר‪" .‬אז החשודה שלי‪ ,‬פלורה‪ ,‬היא הקורבן שלך‪,‬‬
‫פלורנס‪ .‬פעם חטף אותה פסיכופת מטורף ועכשיו‪ ...‬מה? היא מחפשת אותם‬
‫בברים?"‬
‫"היחידה שיכולה לענות על השאלה הזאת היא פלורה‪".‬‬
‫"והיא לא עשתה את זה‪ .‬כל מה שאני מצליחה להוציא ממנה בינתיים זה תיאוריות‬
‫על הפשעים של דבון גולדינג‪ ,‬לא שלה‪".‬‬
‫"זה הברמן? זה שתקף אותה לכאורה?"‬
‫"זה הקורבן‪ ",‬תיקנה אותו די־די‪" .‬זכר בריא לשעבר שהפך לחתיכת בשר פריכה‬
‫בגראז' של עצמו הודות להשכלה של הבחורה שלך בתחום הבערה הכימית‪".‬‬
‫ד"ר קיינס בחן אותה‪ .‬יציבתו היתה רגועה‪ ,‬וידיו נחו בכיסי מעילו היקר במידה‬
‫מגוחכת‪" .‬אני בטוח שכבר גיששתם בכיוון‪".‬‬
‫"כמה בלשים בדקו את סרטוני האבטחה של הבר‪ .‬הם הצליחו לאשש את העובדה‬
‫שדבון גולדינג עבד אתמול בלילה‪ .‬לפי הסרטונים וגם לפי עדויות ראייה‪ ,‬גם פלורה‬
‫היתה שם‪ ,‬אף שבילתה את רוב הלילה בריקוד עם בחור אחר‪ ,‬מארק זיילן‪ .‬מעניין‬
‫לציין שמר זיילן הגיש תלונה במשטרה קצת אחרי שלוש לפנות בוקר‪ ,‬וטען שברמן‬
‫מטוניק תקף אותו מחוץ למקום‪".‬‬
‫"וגם זה עולה בקנה אחד עם ההצהרה של פלורה‪ ",‬ציין ד"ר קיינס‪.‬‬
‫"מצלמת וידיאו של כספומט ברחוב סמוך צילמה את מה שנראה כמו דבון אוחז‬
‫בזרוע של פלורה ומוביל אותה משם‪ .‬בכל מה שנוגע למידת שיתוף הפעולה שלה‪...‬‬
‫הבנתי שאפשר לפרש את החומר לכאן או לכאן‪".‬‬
‫"ועכשיו נריץ קדימה אל מה שקרה פה‪"...‬‬
‫"בשמחה‪ .‬נריץ קדימה אל הגראז' של משפחת גולדינג‪".‬‬
‫"הראשונים שהגיעו לזירה מצאו את פלורה עירומה‪ ,‬עם ידיים אזוקות לפני הגוף‪".‬‬
‫"נראה שאתה די בקיא בפרטים‪".‬‬
‫הוא התעלם מן ההערה‪ ,‬ובמקום זאת אמר‪" ,‬ידיים אזוקות לא מעידות על שיתוף‬
‫פעולה‪ ,‬בדרך כלל‪".‬‬
‫"סליחה‪ .‬בהתחשב בעובדה שאנחנו חיים בעולם של 'חמישים גוונים של אפור'‪ ,‬זו‬
‫לא הנחה שאני יכולה להניח‪ .‬תגיד לי בבקשה‪ ,‬דוקטור קיינס‪ .‬אתה מומחה הקורבנות‬
‫של פלורה או הפסיכולוג שלה?"‬
‫"אני מומחה לקורבנות‪ ",‬אמר ד"ר קיינס בבירור‪" .‬לא פסיכולוג‪".‬‬
‫"אבל היא התקשרה אליך‪ .‬לא לאמא שלה‪ .‬לא לעורך דין‪ .‬היא התקשרה אליך‪.‬‬
‫למה?"‬
‫"את זה תצטרכי לשאול את פלורה‪".‬‬
‫"אתם בקשר‪ ",‬קבעה די־די‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ .‬באמצע משבר היא מצלצלת אליך‪ .‬ואני מוכנה להתערב שזו לא הפעם‬
‫הראשונה‪".‬‬
‫ד"ר קיינס הידק שפתיים‪ .‬כזה גבר נאה‪ ,‬חשבה די־די שוב‪ .‬יפה‪ ,‬עשיר‪ ,‬מצליח‪ .‬אכן‪,‬‬
‫גורל מר מנשוא‪ .‬אבל היה שם משהו‪ .‬מין רצינות‪ .‬עצבות? היא לא הצליחה לשים על‬
‫זה את האצבע‪ .‬אבל היתה בו איזושהי קדרות שבכל זאת מנעה ממנה לשנוא אותו‪.‬‬
‫"את צריכה לשאול את פלורה עוד שאלות‪ ",‬אמר לבסוף‪" .‬היא מעדיפה כנות‪ .‬גישה‬
‫ישירה‪ .‬אני חושב שתגלי ש‪ ...‬היא מרגישה לבד‪ ,‬סמלת‪ .‬החוויות שלה‪ ,‬מה שהיא‬
‫עברה‪ .‬היא צעירה יוצאת דופן‪ .‬חזקה מאוד‪ .‬אבל היא גם מבודדת מאוד‪ .‬מעטים‬
‫האנשים ששרדו את מה שהיא שרדה‪".‬‬
‫"מה שאומר שברגעי משבר‪ ",‬מילמלה די־די‪" ,‬היא פונה אל היחיד שמבין אותה‪,‬‬
‫לדעתה‪ .‬וזה לא בן משפחה‪ .‬זה אתה‪".‬‬
‫"את צריכה לשאול אותה עוד שאלות‪ ",‬אמר שוב‪" .‬ואל תזלזלי בתשובות שלה‪ .‬מאז‬
‫שפלורה חזרה‪ ,‬לפני חמש שנים‪ ,‬היא התמחתה בהתנהגות פלילית‪".‬‬
‫"מה אתה אומר‪".‬‬
‫"אם היא מאמינה שהברמן לקח בחורות אחרות‪ ,‬לא הייתי מתפלא אם יתגלה שזה‬
‫נכון‪".‬‬
‫"אתה עובד עם המשפחה של סטייסי סאמרס?" שאלה די־די פתאום‪.‬‬
‫קיינס נד בראשו לשלילה; אם שינוי הנושא הפתאומי הפתיע אותו‪ ,‬הוא לא הפגין‬
‫זאת‪" .‬על התיק הזה הופקדה עמיתה שלי‪ ,‬פאם מייסון‪".‬‬
‫"פלורה דיברה איתך פעם על ההיעלמות של סטייסי? היא עקבה אחריה‬
‫בחדשות?"‬
‫"בניגוד למה שאת כנראה מאמינה‪ ,‬פלורה ואני לא משוחחים באופן קבוע‪".‬‬
‫"רק כשהיא בהשגחת המשטרה?" עקצה די־די‪.‬‬
‫"אם לשפוט לפי הפציעות שלה‪ ,‬נראה שהיא אומרת את האמת לגבי העובדה‬
‫שדבון גולדינג חטף אותה‪ ",‬ציין ד"ר קיינס בנימה ניטרלית‪" .‬מה שאומר שכל מה‬
‫שעשתה כדי להגן על עצמה‪"...‬‬
‫"למה היא לא מוכנה לקבל סיוע רפואי? אם היא כל כך תמימה‪ ,‬למה לא לאפשר‬
‫לאיש מקצוע מתחום הרפואה לבצע בדיקה רשמית ולאשש עוד את הסיפור שלה?"‬
‫"קורבנות אונס ופשעים אלימים אחרים מסתייגים לעתים קרובות ממגע פיזי‪".‬‬
‫"באמת? וזה מסביר למה פלורה דיין הופיעה בבר‪ ,‬הורידה כמה מרטינים ואז‬
‫התחילה לרקוד עם זר מוחלט?"‬
‫"אני לא האויב כאן‪ ,‬סמלת בילוש וארן‪ .‬אני רק מנסה לספק כמה תובנות שעשויות‬
‫להוביל לפתרון מהיר יותר של המצב‪".‬‬
‫"המצב שבו הקורבן שלך סיכנה את עצמה בשביל מה? ללכוד טורף? להציל את‬
‫המצב? לנקום על מה שקרה לה פעם?"‬
‫ד"ר קיינס לא אמר דבר‪ .‬סבלנותה של די־די פקעה באחת‪.‬‬
‫"אתה רוצה פתרון מהיר? תעשה טובה לשנינו ותגיע לעיקר‪ .‬כמה פעמים פלורה‬
‫כבר עשתה את זה? כמה פעמים ענית לטלפון באמצע הלילה? ברור לך שאתה יכול‬
‫לספר לי‪ ,‬כי אתה יודע שאני יכולה לבדוק‪".‬‬
‫"ארבע‪".‬‬
‫"ארבע?" בעל כורחה‪ ,‬די־די מצאה שהיא מתקשה להאמין‪" .‬פלורה דיין כבר הרגה‬
‫ארבע פעמים? מה לעזאזל‪"...‬‬
‫"לא הרגה‪ ",‬קטע אותה ד"ר קיינס בתוקף‪" .‬זו הפעם הראשונה עם דרגה כזו של‬
‫הגנה עצמית‪".‬‬
‫"מה? את האחרים היא השאירה עם סתם כוויות? צרבה אותם במצית במקום‬
 ‫שרפה כימית כוללת?"‬
‫"פלורה הותקפה לפני האירוע‪ .‬אם תקראי את הדוחות‪ ,‬תגלי שהיא הגיבה בדרגת‬
‫כוח סבירה ולא הועמדה לדין‪".‬‬
‫"היא לוקחת את החוק לידיים‪ .‬הבחורה שלך‪ ,‬הקורבן שלך‪"...‬‬
‫"פלורה דיין שורדת‪".‬‬
‫"פלורה דיין משוגעת‪ .‬היא יוצאת לברים האלה כדי לחפש צרות‪ .‬והיא מוצאת‬
‫אותן‪".‬‬
‫ד"ר קיינס לא המשיך לדבר מיד‪ .‬חכם מצדו‪ ,‬חשבה די־די‪ ,‬כי מה עוד יש לומר‬
‫בשלב זה‪ ,‬בעצם?‬
‫"אין לי שום כוונה להניח לזה‪ ",‬ציינה ברורות‪ .‬החדר היה קטן‪ .‬קולה נישא אל‬
‫מחוצה לו‪ ,‬והיא לא עצרה בעדו‪" .‬אולי אפשר לפטור את פלורה בכל מקרה‬
‫כשלעצמו‪ ,‬אבל בכל מה שנוגע לדפוס הכולל? עם כל הכבוד‪ ,‬דוקטור קיינס‪,‬‬
‫ההתנהגות של פלורה דיין מסכנת את עצמה ואת זולתה‪".‬‬
‫"תרשי לי להיות ברור לא פחות‪ ,‬סמלת בילוש וארן‪ .‬לפי מה שפלורה מספרת‪ ,‬היא‬
‫לא הכירה את הברמן דבון גולדינג לפני הערב‪ .‬היא לא יצאה בכוונה לפגוש אותו וגם‬
‫לא לקחה חלק בשום פעילות שהקנתה לו את הזכות לחטוף אותה מחוץ לבר ולקשור‬
‫אותה בגראז' שלו עירומה‪ .‬בכל הנוגע למה שהתרחש מכאן ואילך‪ ,‬כדאי שתהיי‬
‫זהירה מאוד ותקפידי לא להאשים את הקורבן‪ .‬פלורה לא מתקשרת אלי בשביל שאני‬
‫אשחרר אותה בערבות; אף פעם לא צריך לשחרר אותה בערבות‪ .‬מה שהיא צריכה‬
‫זה טרמפ הביתה‪".‬‬
‫די־די בהתה בו‪" .‬ברצינות‪ .‬היא מתקשרת אליך‪ ,‬סוכן אף־בי־איי‪"...‬‬
‫"מומחה לקורבנות‪".‬‬
‫"בשביל טרמפ הביתה‪".‬‬
‫"זה יותר מזה‪".‬‬
‫"זאת אומרת‪ ,‬יותר במובן של אם אתה כבר כאן‪ ,‬אתה גם מטפל בעניין מול‬
‫המשטרה?"‬
‫"לא‪ ,‬אלא במובן של אם אני כבר לוקח אותה הביתה‪ ,‬אני יכול לטפל בעניין מול‬
‫אמא שלה‪".‬‬
 ‫פרק ‪8‬‬
‫חלמתי על צ'יפס‪ .‬שמנוניות חמה וזהובה‪ .‬דקדנס בקרום של מלח‪ .‬ללקק‬
‫אותם‪ ,‬למעוך אותם‪ ,‬למלא את הפה‪ .‬אני רוצה עשרות‪ .‬שקים שלמים‪.‬‬
‫ארגזים‪ .‬טבולים בקטשופ‪ .‬טובעים במיונז‪ .‬מכוסים ברוטב ראנץ'‪.‬‬
‫והמבורגר גדול‪ ,‬נוטף גבינה‪ ,‬על לחמנייה לבנה ורכה כמו כרית‪ ,‬עמוס הר‬
‫של פרוסות עגבנייה טריות‪ ,‬בצלים וחמוצים‪ .‬אני לוקחת ביסים ענקיים‪,‬‬
‫גרגרניים‪ ,‬נוגסת בשיניים‪ ,‬מרגישה את השומנים והפחמימות מתפצפצים לי‬
‫על הלשון‪.‬‬
‫חלמתי על האוכל‪ .‬כשהבטן שלי קירקרה והשרירים התכווצו וייבבתי מרוב‬
‫כאב פיזי‪.‬‬
‫ואז התעוררתי‪.‬‬
‫ויכולתי להריח את זה‪ .‬פה‪ ,‬בחדר שלי‪ .‬תהילת הפאסט־פוד במלוא הדרה‪.‬‬
‫צ'יזבורגרים‪ .‬צ'יפס‪ .‬נגיסי עוף‪ .‬יכולתי גם לשמוע את זה‪ ,‬את רשרוש‬
‫העטיפות‪ ,‬את קול הקש בוקע את מכסה הפלסטיק‪.‬‬
‫אני חושבת שייבבתי שוב‪ .‬כשרעבים אין גאווה‪ .‬רק נואשות‪.‬‬
‫קול צעדים‪ .‬מתקרבים‪ .‬הפעם דווקא התפללתי שיצעד מהר יותר‪ ,‬שיתקדם‬
‫כבר‪ .‬שיכניס את המפתח למנעול‪ ,‬שיסובב אותו‪ .‬בבקשה‪ .‬בבקשה־בבקשה‪.‬‬
‫לא משנה מה הוא ירצה שאני אעשה‪ .‬כל מה שהוא ירצה‪.‬‬
‫צ'יפס‪ .‬ריח של צ'יפס‪.‬‬
‫כשהוא הרים את המכסה‪ ,‬הייתי חייבת למצמץ מול שצף האור‪ .‬מן הקרניים‬
‫הצרות מבעד לחורים בגודל אצבע אל השטף הלבן והבוהק‪ .‬העיניים שלי‬
‫התמלאו דמעות‪ .‬אולי בתגובה לפרץ הגירוי הוויזואלי הפתאומי‪ ,‬אבל בעיקר‬
‫בגלל הריח‪ .‬הריח הנהדר‪ ,‬המשכר‪.‬‬
‫זיכרונות‪ .‬מעורפלים‪ .‬מאנישים‪ .‬רצה בין הממטרות על רגליים קצרות‬
‫ושמנמנות‪ ,‬צוחקת בחדוות ילדים כשניסיתי לתפוס טיפות רסס על הלשון‪ .‬ואז‬
‫קול‪ ,‬רחוק אבל מוכר‪" ,‬עייפה‪ ,‬חמודה? בואי נלך לשתות מילקשייק‪".‬‬
‫נריץ כמה שנים קדימה‪ .‬זיכרון טרי‪ :‬ידיים עם כתמי גיל רועדות בלא יציבות‬
‫כשהן מניחות את הפלסטיק החום‪" .‬קטשופ? איזה קשקוש‪ .‬על צ'יפס הכי טוב‬
‫לשים מיונז‪ .‬ועכשיו‪ ,‬שימי לב‪"...‬‬
‫לרגע אני בת ארבע או שש או שמונה או עשר‪ .‬אני ילדה‪ ,‬נערה‪ ,‬אישה‪ .‬אני‬
‫אני‪ .‬עם עבר והווה‪ .‬עם משפחה וחברים‪ .‬עם אנשים שאוהבים אותי‪.‬‬
‫ואז הוא דיבר ואני שוב נעלמתי‪.‬‬
‫היה רק האוכל‪ ,‬והייתי עושה בשבילו הכול‪.‬‬
‫הוא צריך לעזור לי לצאת מהתיבה‪ .‬עשיתי כל מה שיכולתי כדי להתעמל‬
‫כמה שהצלחתי בחלל הצר‪ ,‬אבל הזמן התארך ולא תמיד זכרתי מה אני‬
‫אמורה לעשות או אם כבר עשיתי את זה‪ .‬ישנתי הרבה‪ .‬ישנתי וישנתי וישנתי‪.‬‬
‫ואז לא כל כך כאב כל הזמן‪.‬‬
‫כשהתרוממתי ועמדתי‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬הרגליים שלי רעדו בלי שליטה‪.‬‬
‫השתופפתי ברפלקס‪ ,‬כאילו ציפיתי למכה‪ ,‬אבל לא יכולתי להאשים את‬
‫התיבה ביציבה המתעקלת שלי‪ .‬בתיבה תמיד שכבתי גבוהה וישרה‪.‬‬
‫"את רעבה?" הוא שאל אותי‪.‬‬
‫לא עניתי; לא הייתי בטוחה שאני אמורה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הבטן שלי קירקרה בקול‬
‫שלא הותיר צורך במילים‪.‬‬
‫הוא צחק‪ .‬הוא היה במצב רוח טוב‪ .‬עליז‪ ,‬אפילו‪ .‬מצאתי שאני קצת‬
‫מזדקפת‪ .‬שמתי לב שהלילה הוא היה נקי יותר‪ .‬השיער לח‪ ,‬כאילו התקלח‪.‬‬
‫הוא עמד יציב על הרגליים והעיניים היו צלולות‪ ,‬זה לא תמיד היה ככה‪ .‬גיליתי‬
‫שאני מסתכלת אל מאחוריו‪ ,‬אל שולחן קלפים אפור חבוט‪ .‬אוכל‪ .‬שקיות על‬
‫שקיות‪ .‬מקדונלד'ס‪ .‬קנטקי פרייד צ'יקן‪ .‬ברגר קינג‪ .‬סאבוויי‪ .‬מזנון פאסט־פוט‪.‬‬
‫הוא בבינג'‪ ,‬הבנתי‪ .‬והפעם אוכל‪ ,‬לא סמים‪ .‬אבל למה? ומה איתי?‬
‫"את רעבה?" הוא שאל שוב‪.‬‬
‫עדיין לא ידעתי מה לומר‪ .‬במקום זה ייבבתי‪.‬‬
‫הוא צחק צחוק נדיב‪ .‬החדר הזה היה הממלכה שלו‪ .‬את זה הבנתי‪ .‬כאן‬
‫הייתי הרכוש שלו והוא זכה להתענג על כוחו‪ .‬מעבר לקירות האלה הוא היה‬
‫לוזר בלמ"ד רבתי‪ ,‬בזה לא היה שום ספק‪ .‬גברים זילזלו בו‪ .‬נשים צחקו עליו‪.‬‬
‫ומכאן הצורך שלו בחדר הזה‪ ,‬בתיבה הזאת‪ ,‬בקורבן חסרת האונים הזאת‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬בתרגיל הזה באימה‪.‬‬
‫זזתי מהוססת‪ .‬בשלב זה כבר ידעתי שהרשות ממנו היא הדבר הכי חשוב‪.‬‬
‫ושהוא יכול גם לקחת את כל מה שהוא נותן‪ ,‬כך שהייתי צריכה להתקדם‬
‫בזהירות‪ .‬כשלא היו לו השגות‪ ,‬כשלא הושיט יד לעצור אותי‪ ,‬סגרתי את הפער‬
‫ביני לשולחן עמוס האוכל‪ .‬ואז עמדתי בראש שפוף וידי לפותות זו בזו בשפל‬
‫רוח‪ .‬חיכיתי‪ ,‬אף שזו היתה ההמתנה הכי קשה שידעתי מעודי‪ .‬כל שריר רעד‬
‫והבטן נלפתה והתכווצה בצורה שלא היה ניתן לשאת‪.‬‬
‫"מה את רוצה?" הוא שאל‪.‬‬
‫הזדעפתי‪ ,‬השאלה בילבלה אותי‪ .‬לא ידעתי מה אני רוצה‪ .‬השבועות‬
‫האחרונים אילפו אותי להיות אף אחת ולרצות שום דבר‪ .‬זאת היתה העבודה‬
‫שלי‪ .‬ועכשיו פחדתי‪ .‬כי הריח היה משכר‪ ,‬מציף‪ .‬יכולתי להרגיש איך השליטה‬
‫העצמית שלי מתערערת‪ ,‬ולא יכולתי להרשות לעצמי לפשל‪.‬‬
 ‫לעמוד מוקפת באוכל ולהישאר רעבה יהיה יותר גרוע מאשר למות מרעב‪.‬‬
‫"את צריכה לאכול‪ ",‬הוא אמר לבסוף‪ .‬הוא נעץ אצבע בזרועי הגרמית‪ ,‬צבט‬
‫צלע בולטת‪" .‬רזה מדי‪ .‬את נראית חרא‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫הוא הרים את השקית הכי קרובה אליו‪ .‬פתח אותה והעביר לי אותה מתחת‬
‫לאף‪.‬‬
‫צ'יפס של מקדונלד'ס‪ .‬חם וזהוב ומלוח‪.‬‬
‫יכולתי לשמוע שוב את סבא שלי‪" ,‬שימי לב‪ ,‬על צ'יפס הכי טוב לשים‬
‫מיונז‪".‬‬
‫תהיתי אם הוא כאן כדי לקחת אותי סוף־סוף‪ .‬רק שכבר לא רציתי ללכת‬
‫משם עם סבא‪ .‬רציתי להיות רק פה‪ ,‬בחדר המחורבן הזה עם האיש הנורא‬
‫הזה והצ'יפס השמנוניים והנפלאים האלה‪ .‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬בבקשה תן לי‬
‫לאכול רק צ'יפס אחד‪...‬‬
‫אני מוכנה לעשות הכול‪ ,‬להיות כל מי ש‪...‬‬
‫הגבר פרש את השוליים המגולגלים של השקית‪ .‬עכשיו הכניס יד פנימה‪.‬‬
‫עכשיו שלף מכל קרטון אדום יחיד ועליו ‪ M‬זהובה אחת‪ .‬צ'יפסים הזדקרו מתוך‬
‫החלק העליון הפתוח‪ .‬הם נפלו על הרצפה‪ ,‬על השטיח המטונף‪ ,‬ארוך‬
‫השערות‪ .‬הסתכלתי עליהם כשנחתו‪ ,‬האצבעות שלי נאחזו זו בזו ואז הרפו‪,‬‬
‫הגוף כולו התקשח‪.‬‬
‫הוא מתכונן לאכול אותם‪ .‬הוא מתכונן לעמוד מולי ולאכול כל פירור מושלם‬
‫ומלוח‪ .‬ולצחוק וללעוג ולשמוח לאיד‪.‬‬
‫ולי לא תהיה בררה אלא להרוג אותו‪ .‬אני אאבד שליטה‪ ,‬אני אתקוף‪ ,‬והוא‪...‬‬
‫הוא‪...‬‬
‫הוא הושיט לי את המכל‪" .‬הנה‪ .‬ברצינות‪ .‬למען השם‪ ,‬תעלי לעצמך קצת‬
‫בשר על העצמות‪".‬‬
‫חטפתי את הצ'יפס‪ .‬שתי הידיים לפתו את המכל האדום‪ .‬הוא כבר לא היה‬
‫חם‪ .‬הצ'יפסים היו פושרים‪ ,‬השומן התחיל להיקרש‪ .‬לא היה אכפת לי‪ .‬העריתי‬
‫חצי מהתכולה לתוך הפה‪ ,‬בלעתי כל כך מהר שלא הספקתי ללעוס‪ .‬אוכל‪,‬‬
‫אוכל‪ ,‬אוכל‪ .‬חייבת אוכל‪ ,‬חייבת לאכול אוכל‪ .‬אוי אלוהים אוי אלוהים אוי‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫הוא התחיל לצחוק‪ .‬לא הסתכלתי עליו‪ ,‬כל תשומת הלב שלי היתה נתונה‬
‫לשקית‪ .‬הייתי צריכה לאכול‪ .‬הייתי חייבת לאכול‪ .‬הבטן שלי‪ ,‬הגוף שלי‪ ,‬כל תא‬
‫נואש למזון‪.‬‬
‫הפה שלי היה יבש מדי והצ'יפס המעוכים היו עבים מדי‪ .‬ניסיתי לבלוע‪ ,‬אבל‬
‫הצלחתי רק להשתנק עד שהעיניים שלי התמלאו דמעות‪ .‬אני הולכת להקיא‪,‬‬
‫חשבתי‪ ,‬אבל אסור לי להקיא; לא יכולתי להרשות לעצמי לבזבז כל כך הרבה‬
‫קלוריות‪ .‬ניסיתי לבלוע בכוח‪ ,‬גוש ענקי של תפוחי אדמה קרושים‪ .‬העינים שלי‬
‫דמעו‪ ,‬הגרון התכווץ בכאב‪ .‬הבטן שלי גאתה במחאה‪...‬‬
‫הוא הניח יד על זרועי‪ .‬בהיתי בו מבועתת‪ .‬הנה זה‪ :‬הוא עומד לקחת את‬
‫הצ'יפס הרך ישר מתוך הפה שלי‪ .‬לדחוף אצבע ולגרוף משם את המזון היחיד‬
‫שאכלתי כבר ימים‪ .‬וזה יהיה הכול‪ .‬הוא יחזיר אותי לתיבה בגודל של ארון‬
‫מתים ושם אני אמות‪.‬‬
‫"יותר לאט‪ ",‬הוא הורה לי‪" .‬תשתי קצת מים‪ .‬קחי את הזמן‪ .‬שלא תקיאי‪".‬‬
‫הוא הושיט לי בקבוק מים‪ .‬לקחתי לגימות קטנטנות‪ ,‬טיפה ועוד טיפה‪,‬‬
‫פירקתי את גוש האוכל‪ ,‬בלעתי אותו‪ .‬כשהושטתי סוף־סוף יד לחפון עוד‬
‫צ'יפס‪ ,‬הוא לקח ממני את הקופסה‪ .‬הפעם ערך כל אחד מהצ'יפסים לבדו על‬
‫שולחן הקלפים המטונף‪ .‬הרמתי אותם אחד־אחד‪ .‬לעסתי‪ ,‬בלעתי ושוב‬
‫לעסתי אותם אחד־אחד‪ ,‬תחת עינו הצופייה‪.‬‬
‫כשהצ'יפס נגמר‪ ,‬הוא פתח את העוף המטוגן והושיט לי שוק‪.‬‬
‫אכלנו יחד‪ .‬אני על הרצפה‪ ,‬על הברכיים‪ ,‬הוא בכיסא‪ .‬אבל ישבנו יחד‬
‫וחיסלנו שקית אחרי שקית של אוכל‪ .‬התמלאתי מהר משרציתי‪ .‬הקאתי‪ ,‬הבטן‬
‫שלי התמרדה לנוכח המזון שהיתה כל כך להוטה להכיל‪ .‬הוא לא צעק‪ .‬רק‬
‫הורה לי לשטוף פנים ואז הושיט לי שתייה קלה‪.‬‬
‫הוא נרדם על הספה בזמן שאני נאבקתי נחושות בסנדוויץ' הודו‪ .‬כשכבר לא‬
‫יכולתי לסבול את זה יותר‪ ,‬ושום כמות של קיא כבר לא הקלה את הכאב בבטן‬
‫שלי‪ ,‬שנמתחה יתר על המידה‪ ,‬התכרבלתי על הרצפה ליד רגליו והתנמנמתי‬
‫גם‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬כשהתעוררתי‪ ,‬הוא היה מעלי והסתכל עלי‪.‬‬
‫"ילדה‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬יש לך ריח של פאסט־פוד ופיפי‪".‬‬
‫רגע לאחר מכן הוא שילב ידיים ועצם עיניים‪" .‬מחר‪ ",‬נאנק‪" .‬מחר הגיע הזמן‬
‫שתתקלחי‪".‬‬
‫ואני הייתי אסירת תודה לו לגמרי‪ .‬לחלוטין‪.‬‬
 ‫פרק ‪9‬‬
‫הבלשית הבלונדינית לא רוצה שאני אלך‪ .‬היא מאיימת להשיג צו שיכפה עלי להסכים‬
‫לבדיקה גופנית‪ .‬למה לא‪ ,‬אם אני מספרת את האמת? בדיקה רפואית תוכל רק‬
‫לאשש במשנה תוקף את הגרסה שלי לגבי העובדה שדבון גולדינג תקף אותי‪.‬‬
‫אני חושבת שהיא קצת נתקעה על המילה לאשש‪.‬‬
‫אף אחד לא נוגע בי‪ .‬לא רופא‪ .‬לא אחות‪ .‬לא וטרינר‪.‬‬
‫כשאני מבהירה לה את זה‪ ,‬את הקביעה המוחלטת הזאת‪ ,‬נראה שהיא סוף־סוף‬
‫מבינה את הרמז‪ .‬היא בוחנת אותי בעיון במשך רגע ארוך‪ ,‬ואז מסכימה לפשרה שאני‬
‫מציעה‪ :‬לצלם את החבלות על הפנים שלי‪.‬‬
‫אני מבינה מה הבלשית רוצה‪ .‬אני מבינה מה כולם רוצים‪ .‬בימינו כבר לא מספיק‬
‫לטעון שתקפו אותך‪ .‬קורבן חייב הוכחות‪ .‬לדוגמה‪ ,‬גודל החבורה על הפנים שלי תואם‬
‫את גודל האגרוף המשוער של התוקף שלי‪ .‬חתך באורך שלושה סנטימטרים על עצם‬
‫הלחי השמאלית שלי תואם את הקצה החד של טבעת המחזור הגדולה שלו‪.‬‬
‫בכל הנוגע ליתר האזורים המועדים לבדיקה‪ ,‬אני מבהירה מעבר לכל צל של ספק‪:‬‬
‫אין צורך בבדיקת אונס‪ .‬דבון גולדינג יכול להאשים את תכולת הזבל של עצמו‪ ,‬שעזרה‬
‫לי להימנע מהחוויה הלא נעימה‪.‬‬
‫וחששתי לחיי‪ .‬התעוררתי חבוטה‪ ,‬חבולה‪ ,‬עירומה‪ ,‬בידיים קשורות‪ .‬חששתי לחיי‪.‬‬
‫חששתי לחיי‪ .‬חששתי לחיי‪.‬‬
‫תרצו ממני הצהרה רשמית?‬
‫חששתי לחיי‪.‬‬
‫ד"ר קיינס ואני לא מדברים כשהוא מוביל אותי אל המכונית שלו‪ .‬אם להודות על‬
‫האמת‪ ,‬הכול כבר נאמר‪.‬‬
‫כשחזרתי להכרה לפני חמש שנים‪ ,‬סמואל היה האדם הראשון שראיתי‪ .‬הוא ישן‬
‫בכיסא ליד המיטה שלי בבית החולים‪ .‬הוא לבש חליפה באפור פחם‪ ,‬הז'קט לא היה‬
‫מכופתר‪ ,‬העניבה האדומה היתה עקומה‪ ,‬רגל שמאל שוכלה מעל ימין‪.‬‬
‫נעלי העור השחורות שלו צוחצחו עד שהבריקו‪ .‬בחנתי אותן ארוכות כמהופנטת‪.‬‬
‫נעלי עור מבריקות‪ .‬נעלי עור אלגנטיות מבריקות לגבר‪ .‬בקושי הצלחתי להבין את‬
‫הקונספט‪.‬‬
‫דיברנו על זה אחר כך‪ .‬אחת מהשיחות הרבות שלנו בימים שבהם דיברתי איתו ורק‬
‫איתו‪ .‬בימים שבהם משהו פשוט כמו נעלי גברים אלגנטיות היה יכול להיות כה‬
‫מטלטל‪ .‬כלומר‪ ,‬הייתי ערה שעה שלמה לפני שאמרתי מילה בכלל‪ ,‬לפני שהסבתי‬
‫בכלל את תשומת לבו של מישהו לכך שזה מקרוב שבתי אל בין החיים‪ .‬במקום זה רק‬
 ‫שכבתי שם ובהיתי בנעלי גברים‪.‬‬
‫סמל לציוויליזציה‪ ,‬החלטנו בסופו של דבר‪ .‬עדות ליופי ולתרבות ולשימת לב‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬הנעליים שלו ייצגו את כל מה שאיבדתי‪ .‬את כל מה שחשבתי שאף‬
‫פעם לא אראה שוב‪.‬‬
‫המוח יודע לפשט מחשבות מורכבות ולהפוך אותן לסמל יחיד ופשוט‪ .‬ככה‬
‫מתמודדים‪ ,‬אמר לי סמואל אחר כך‪ .‬בהתחלה היה לי קשה מדי לנסח במילים את כל‬
‫מה שאיבדתי‪ ,‬את כל מה שפחדתי ממנו‪ ,‬את כל מה שעברתי‪ .‬במקום זאת נתקעתי‬
‫על זוג נעלי גברים מצוחצחות להפליא‪.‬‬
‫"התקשרת אליה‪ ",‬אני אומרת עכשיו‪ .‬זו לא שאלה‪ .‬הרצנו את הנוהל הזה כבר יותר‬
‫מדי פעמים בשביל שיהיה מקום לשאלות‪.‬‬
‫"ידעת שאני אתקשר‪".‬‬
‫סמואל נוהג עם שתי ידיים על ההגה‪ .‬הידיים שלו רגועות‪ ,‬האצבעות ארוכות‬
‫ואלגנטיות על ההגה‪ .‬הוא גבר יפה להדהים‪ .‬להטריד‪ ,‬אפילו‪ .‬בהתחלה זקפתי את זה‬
‫לחובתו‪ .‬איך אפשר לקחת מישהו‪ ,‬במיוחד רופא‪ ,‬ברצינות כשהוא נראה כאילו הוא‬
‫אמור לככב בפרסומת של קלווין קליין?‬
‫בשנים שחלפו מאז החכמתי‪ .‬אין אדם שאין לו עול לשאת‪ .‬אפילו לא איש יפה כמו‬
‫סמואל‪.‬‬
‫אבל הוא לא בוחר בלבוש מהודר פחות‪ .‬ולא עושה שום דבר אחר שעשוי להסיח‬
‫את הדעת מן השלמות הגופנית שלו‪ .‬בשום פנים ואופן לא‪ .‬מעולם לא ראיתי אותו‬
‫אלא בבגדים מחויטים למופת‪ ,‬עם ראש בתגלחת מאה דולר ובציפורניים מטופחות‬
‫בתכלית‪ .‬גם כשהוא לא בתפקיד‪ ,‬הוא נראה כאילו יצא מבין דפי "‪."GQ‬‬
‫אני חושבת שזה המבחן שהוא קבע לו‪ .‬אני מתלבשת בטראש של מגניבוֹת ומחכה‬
‫לחרא הבא שייפול בפח‪ .‬סמואל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מציג את עצמו בתור סתם יפיוף‪ .‬ואז‬
‫הוא מחכה שתזלזלו בו‪ ,‬כי זה הרגע שבו אתם אצלו בכיס‪ ,‬והוא יודע את זה‪ .‬המכונית‬
‫שלו מתאימה לכל השאר‪ SUV .‬של אקורה‪ ,‬שחור על שחור‪ .‬ריפוד עור מושלם‪,‬‬
‫שטיח שבדיוק נשאב‪ .‬אני מתפלאת שהוא לא פורש מגבת לפני שהוא מרשה לי‬
‫להתיישב‪ .‬אני אולי חסינה לריח הזבל‪ ,‬אבל הוא לא‪.‬‬
‫אולי הוא מתכנן לפרק אחר כך את הכרית מהמושב ולשרוף אותה‪ .‬כשמדובר‬
‫בסמואל‪ ,‬שום דבר לא יפתיע אותי‪.‬‬
‫"אם פגשת שורד אחד‪ ",‬הוא אמר לי ביום הראשון ההוא בבית החולים‪" ,‬אז פגשת‬
‫שורד אחד‪".‬‬
‫זה מה שמשותף לסמואל ולי‪ :‬שנינו שורדים‪.‬‬
‫"יכול להיות שהיא נשארה במיין?" אני שואלת עכשיו ומתאמצת לנקוט נימה‬
‫קלילה‪ .‬אני מסתובבת ומשקיפה החוצה מבעד לחלון הרכב‪ .‬אור יום עדיין מטלטל‬
 ‫אותי‪ .‬למרות כל השנים שעברו‪ ,‬הבקרים עדיין מפתיעים‪.‬‬
‫"על מה את חושבת?"‬
‫אני חושבת על כך שלא זו בלבד שהוא התקשר לאמא שלי‪ ,‬אלא שהיא מחכה‬
‫בדירה שלי עכשיו‪ .‬אני חושבת על כך שאני מעדיפה לחזור לזירת הפשע ולקיים עוד‬
‫סיבוב מול הבלשית הבלונדינית‪.‬‬
‫"מה את עושה?" סמואל שואל עכשיו‪.‬‬
‫אני מחייכת; זה חזק ממני‪ .‬והראש שלי עדיין מופנה אל החלון‪ .‬מכולם‪ ,‬סמואל מכיר‬
‫אותי יותר מדי טוב‪ .‬וזאת הסיבה שאני מתקשרת אליו בכל פעם‪ .‬כדי להזכיר לעצמי‬
‫שמישהו שם‪ ,‬בעולם‪ ,‬מישהו יודע מי אני גם אם אני לא תמיד מצליחה לזכור‪.‬‬
‫ביום ההוא‪ ,‬כשהתעוררתי בבית החולים באטלנטה‪ ,‬אמא שלי ואחי עדיין היו בדרך‬
‫מנמל התעופה הבינלאומי לוגאן בבוסטון‪ .‬הואיל ולא היו לי שום חברים או בני‬
‫משפחה באזור‪ ,‬סמואל נשאר בחדר בתור מקור של תמיכה‪.‬‬
‫אבל ברגע שסוכני האף־בי־איי התחילו עם כל השאלות שלהם‪ ...‬לא יכולתי לעשות‬
‫את זה‪ .‬לא יכולתי לדבר; לא הצלחתי לזכור את מה שהם רצו שאזכור; ממש‪ ,‬בשום‬
‫פנים ואופן‪ ,‬לא יכולתי לחיות שוב את מה שלדעתם‪ ,‬מתברר‪ ,‬הייתי אמורה להיזכר בו‬
‫בהתרעה של רגע‪ .‬במקום זה התקפלתי בתנוחה עוברית ונאטמתי‪ .‬הם ניסו חביבות‪,‬‬
‫קוצר רוח ואז הצקות גרידא‪ .‬זה לא שינה שום דבר‪ .‬לא דיברתי‪.‬‬
‫לא יכולתי‪.‬‬
‫בסופו של דבר הם עזבו‪ ,‬כי הרופאים קבעו שאני צריכה לנוח‪.‬‬
‫רק סמואל נשאר‪ .‬הוא התיישב במקום שלו‪ .‬שיכל את רגל שמאל על ימין‪ .‬וזהו‪.‬‬
‫הוא לא אמר מילה‪ .‬עצמתי עיניים‪ .‬נרדמתי‪ .‬לפחות ניסיתי‪ .‬החדר היה מסתחרר‬
‫ונעלם‪ .‬דברים אחרים תפסו את מקומו‪ .‬אור וחושך‪ .‬צרחות וצחוק‪ .‬תחושת השמפו‬
‫על השיער שלי‪ .‬ריח אמוניה‪ .‬איך שדם נספג בשטיח זול‪.‬‬
‫ראיתי דברים שלא רציתי לראות‪ .‬ידעתי יותר מדי דברים שלא רציתי לדעת‪ .‬והבנתי‬
‫באמת‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬מה זאת אומרת להיות קורבן‪ .‬זה דבר שאי אפשר לבטל‪.‬‬
‫שאי אפשר לחזור או למחוק או להפוך‪ .‬הדברים שקרו הם את‪ .‬ואת הם‪.‬‬
‫את יכולה לברוח‪ ,‬אבל לא להימלט‪ .‬ככה זה וזהו‪.‬‬
‫ואז החלטתי‪ .‬אני אספר את הסיפור שלי פעם אחת‪ .‬אחת ויחידה‪ .‬לסמואל‪ .‬וזה‬
‫הכול‪ .‬אני אדבר‪ ,‬הוא יקשיב‪ ,‬ואז אני לא אדבר על זה שוב אף פעם‪ .‬סמואל‪ ,‬מצדו‪,‬‬
‫רצה לוודא שאני מבינה שהוא פועל מטעם המשטרה‪ .‬כל מה שאני אגיד לו‪ ,‬בלי יוצא‬
‫מן הכלל‪ ,‬יעבור לסוכן המיוחד הממונה; הוא לא הפסיכולוג שלי; לא היה בינינו חיסיון‬
‫מטפל־מטופל‪ .‬אבל אם אני מבינה את זה‪ ,‬הוא יקשיב לכל מה שרציתי‪ ,‬כל מה‬
‫שהייתי צריכה‪ ,‬להגיד‪.‬‬
‫אז דיברתי‪ .‬המילים יצאו‪ ,‬שצפו‪ .‬שטף אחד‪ ,‬ארוך ונורא‪.‬‬
‫דיברתי במשך שעות‪ .‬אחיות באו‪ ,‬בדקו את המדדים החיוניים‪ ,‬טיפלו בצגים ואז‬
‫חפזו משם כלעומת שבאו‪ .‬צללי סוכנים הופיעו בפתח וסולקו מיד‪ .‬לא ידעתי‪ .‬לא‬
‫יכולתי להכיל את זה‪ ,‬את החדר‪ ,‬את הציוד‪ ,‬את הגופים שהפריעו בלי הפסקה‪ .‬את‬
‫הגוף שלי השארתי ישר ומתוח‪ ,‬הידיים בצדדים‪ ,‬המבט אל התאורה שבתקרה‪,‬‬
‫ודיברתי ודיברתי ודיברתי‪.‬‬
‫קודם בלחש‪ .‬ואז בקול רם יותר‪ ,‬יציב יותר‪ .‬ואז‪ ...‬אולי סיימתי בצרחה‪.‬‬
‫אם להודות על האמת‪ ,‬אני לא ממש זוכרת‪ .‬זה היה כמו חוויה חוץ־גופית‪ .‬הייתי‬
‫צריכה להוציא מתוכי את כל האימה הזאת‪ ,‬והדרך היחידה לעשות את זה היתה‬
‫לדבר ולדבר ולדבר‪.‬‬
‫כשסוף־סוף הגעתי לכלל סיום באמצע הלילה‪ ,‬בשעות הקטנות של הבוקר‪ ,‬סמואל‬
‫קם על הרגליים בקושי‪ .‬על הפנים שלו נח דוק של זיעה‪ .‬הוא כבר לא נראה כל כך‬
‫יפה‪.‬‬
‫הוא נשם במאמץ‪ ,‬כאילו הוא בעצמו בדיוק סיים עכשיו מרוץ ארוך וקשה‪.‬‬
‫הוא הגיע עד השירותים‪ .‬הקשבתי כשהקיא‪.‬‬
‫כשהוא חזר‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬הראש הקירח שלו היה בוהק ומצוחצח‪ ,‬והוא שוב משל‬
‫בפניו‪.‬‬
‫הוא הרים את כף היד שלי‪ .‬הוא החזיק אותה‪.‬‬
‫ואני ישנתי‪ .‬שעות על גבי שעות‪ ,‬אולי אפילו יום שלם‪ .‬סוף־סוף ישנתי‪.‬‬
‫כשהתעוררתי‪ ,‬אמא שלי ואחי היו שם והתחיל כל הסיפור האמיתי של חזרה לארץ‬
‫החיים‪.‬‬
‫עמדתי במה שאמרתי אז‪ .‬אף פעם לא סיפרתי את הסיפור שלי שוב‪ .‬לא לבלשים‪,‬‬
‫לא לתובע המשולהב‪ ,‬לא לאמא שלי בעצמה‪ .‬סמואל בטח העביר דיווח; זאת היתה‬
‫העבודה שלו‪ ,‬אחרי הכול‪ .‬אף פעם לא שאלתי‪ .‬אף פעם לא קראתי אותו‪ .‬אמרתי כל‬
‫מה שהיה לי‪ ,‬כל מה שיכולתי‪ ,‬פעם אחת‪ ,‬ובזאת סיימתי‪.‬‬
‫הדבר הנחמד בזה שהחוטף שלי‪ ,‬ג'ייקוב נס‪ ,‬היה מת הוא שלא היה מי שיחלוק עלי‪.‬‬
‫הסיפור שלי הוא הסיפור‪.‬‬
‫גם סמואל וגם אני ידענו את זה‪.‬‬
‫"למה יצאת אתמול בלילה?" סמואל שואל אותי עכשיו‪ .‬הוא מוריד את הרגל מהגז;‬
‫אנחנו מתקרבים לדירה שלי בארלינגטון‪.‬‬
‫"אני אישה צעירה ופנויה‪ .‬אנשים בגילי אמורים לצאת בלילה‪".‬‬
‫"לבד לבר?"‬
‫"היתה להקה מצוינת‪".‬‬
‫הוא שלח אלי מבט‪.‬‬
‫"לא שיקרתי למשטרה‪ ",‬אני שומעת את עצמי אומרת‪" .‬הברמן הפתיע אותי לא‬
 ‫פחות מאשר את כל היתר‪ .‬אם לא הייתי שם‪"...‬‬
‫סמואל משתהה לרגע‪ .‬פסיכולוגים מתים על ההפוגות הקטנות האלה‪.‬‬
‫"הרגת מישהו‪".‬‬
‫"בחייך‪ .‬הגולדינג הזה היה תוקף מישהי אחרת‪ ,‬והיא כבר היתה מתה עכשיו‪ .‬אתמול‬
‫בלילה הצלתי חיים‪".‬‬
‫"ויש ערך להצלה של הבחורה התיאורטית הזאת?"‬
‫"ברור!"‬
‫"ומה לגבי החיים שלך? להם אין ערך?"‬
‫אני מגלגלת עיניים‪ .‬הרמתי לו להנחתה‪ ,‬ושנינו יודעים את זה‪" .‬אתה לא יכול‬
‫להחשיב את זה להפגנה של עליונות אינטלקטואלית‪ ",‬אני מודיעה לו‪" .‬זה יותר כמו‬
‫מין רפלקס בסיסי‪".‬‬
‫הוא מתעלם מן העוקצנות שלי וממשיך ביתר תוקף‪" :‬אני מאמין שאמא שלך היתה‬
‫טוענת שבהינתן הבררה בין לדאוג לך ובין לדאוג למישהי זרה‪ ,‬היא מעדיפה לדעת‬
‫שאת בטוחה‪".‬‬
‫אין לי מה לומר על זה‪ .‬או שיש לי יותר מדי‪ .‬כמו‪ ,‬מה זה משנה? אני יכולה להישאר‬
‫בבית כל לילה בחיים‪ ,‬ואמא שלי עדיין לא תהיה מרוצה‪ .‬ובעצם‪ ,‬אולי יהיה יותר טוב‬
‫לה אם בסוף אני באמת אצא וזה יהיה הסוף וזהו‪ .‬להפסיק כבר עם כל ההמתנה‬
‫הזאת‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬כמו שאמא שלי בטח תגיד לכם‪ ,‬יש דברים יותר גרועים מאשר‬
‫כשחוטפים את הבת שלך‪.‬‬
‫כמו לקבל אותה בחזרה ואז להבין שאיבדת אותה בכל זאת‪.‬‬
‫"לא היית צריך להתקשר אליה‪ ",‬אני אומרת עכשיו‪.‬‬
‫"אבל ידעת שאני אתקשר‪".‬‬
‫"אני יכולה לשמור על עצמי‪".‬‬
‫"פרטים אצל דבון גולדינג?"‬
‫"עשיתי מה שהייתי חייבת!"‬
‫"לא‪ ",‬סמואל משיב בחריפות לא פחותה‪" .‬אירגנת את מה שרצית‪ .‬יש הבדל‪".‬‬
‫אני משתתקת‪ .‬אנחנו מגיעים לבית הלבנים התלת־קומתי שבו שוכנת דירת החדר‬
‫שלי‪ .‬סמואל נכנס אל שביל הגישה — חניה זמנית ואיתות שמבהיר שהוא לא נשאר‪,‬‬
‫רק מוריד אותי‪.‬‬
‫"המשטרה המקומית בודקת אותך עכשיו‪ ",‬הוא אומר בשקט‪.‬‬
‫"נה‪ .‬זה היה סתם פוזות‪ .‬לבלונדי אין פושע אמיתי לעצור‪ ,‬אז מטבע הדברים היא‬
‫מתעסקת איתי‪ .‬אבל אני אומרת לך‪ ,‬עד שהם יגמרו להפוך את הבית ההוא‪ ,‬הם כבר‬
‫ימצאו ראיות לקורבנות אחרים‪ .‬ואז תהיה להם עבודה אמיתית לעשות וממני ישכחו‪,‬‬
‫סתם הערת שוליים משונה בתיק‪".‬‬
‫סמואל מביט בי‪ .‬יש לו עיניים כהות‪ ,‬ממוסגרות בריסים עבים‪ .‬אני מתארת לעצמי‬
‫שנשים מתאהבות בו בכל יום‪ ,‬מסתכלות לתוך העיניים האלה ומפנטזות איך הוא‬
‫מחזיר להן מבט עורג לא פחות‪.‬‬
‫הרבה מאמץ שמתבזבז על גבר שאף פעם לא עושה שום דבר חוץ מאשר לעבוד‪.‬‬
‫"את שרדת‪ ",‬הוא אומר לי עכשיו‪" ,‬כי עשית את מה שהיית חייבת‪ .‬כי התאמת את‬
‫עצמך‪ .‬זה טבעה של הישרדות‪ ,‬פלורה‪ ,‬ואת יודעת את זה‪".‬‬
‫אני לא אומרת כלום‪.‬‬
‫"את חזקה‪ ,‬וזה הועיל לך‪ ,‬אבל זה לא חייב להגדיר אותך‪ .‬את אישה צעירה‪ ,‬וכל‬
‫החיים שלך עדיין לפנייך‪ .‬אל תבלבלי בין מה שהיית צריכה לעשות כדי לשרוד לבין מי‬
‫שאת‪".‬‬
‫"אישה שנלחמת באנסים?"‬
‫"ככה את רואה את עצמך?"‬
‫הוא ממתין‪ .‬הוא רוצה הגדרה טובה מזו‪ ,‬מבט עמוק יותר אל תוכי‪ .‬אני זאת‬
‫שלוקחת את החוק לידיים? אני תפלצת שמחפשת להשמיד את עצמה? אולי אני‬
‫חובבת נלהבת של הגנה עצמית?‬
‫אולי אני כל אלה‪ .‬אולי אף אחד‪.‬‬
‫אולי אני בחורה שפעם‪ ,‬מזמן‪ ,‬חשבה שהעולם הוא מקום מואר ושמח‪.‬‬
‫ועכשיו‪...‬‬
‫עכשיו אני בחורה שנעלמה לפני יותר מדי שנים‪ .‬ונשארה רחוקה מהבית ומעצמה‬
‫יותר מדי זמן‪.‬‬
‫"אמא שלי מחכה‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫והוא מחייך‪ ,‬כי סמואל‪ ,‬יותר מכולם‪ ,‬מבין בדיוק ְלמה אני מתכוונת‪.‬‬
‫"סליחה על המושב שלך‪ ",‬אני אומרת כשאני יוצאת מהמכונית שלו‪.‬‬
‫"אל תדאגי‪ ,‬אני הולך להוציא ולשרוף אותו‪".‬‬
‫עכשיו תורי לחייך‪.‬‬
‫"אתה עובד עם המשפחה של סטייסי סאמרס?" אני שואלת אותו פתאום‪.‬‬
‫הוא נד בראשו לשלילה‪" .‬ואת?" הוא שואל בשלווה‪.‬‬
‫"אתה יודע שזה לא הסטייל שלי‪".‬‬
‫"אבל את עוקבת אחרי התיק‪".‬‬
‫"כמו כולם‪ ,‬לא?"‬
‫סמואל מותח ידיים על ההגה‪" .‬את חושבת שהוא עשה את זה?" הוא שואל פתאום‪.‬‬
‫"את חושבת שהגבר שבדיוק הרגת הוא אותו אחד שחטף את סטייסי סאמרס‬
‫באוגוסט?"‬
‫"אני רוצה לחשוב ככה‪".‬‬
 ‫"כדי שתוכלי להרגיש יותר טוב לגבי מה שעשית‪".‬‬
‫"לא‪ .‬להפך‪ ,‬האמת‪ .‬אם הוא זה שתקף את סטייסי‪ ...‬עכשיו הוא מת‪ .‬לא בדיוק‬
‫במצב להוביל את המשטרה לגופה שלה‪ .‬האמת שיותר טוב אם זה לא היה הוא‪.‬‬
‫מבחינת המשפחה שלה‪ ,‬לפחות‪".‬‬
‫"אז למה את שואלת על סטייסי סאמרס?"‬
‫אני פותחת את הפה‪ .‬אני סוגרת את הפה‪ .‬יש דברים שאני לא יכולה להגיד‪ ,‬אפילו‬
‫לא לסמואל‪.‬‬
‫אני מרימה מבט‪ ,‬והוא פונה אל החלון העליון במבנה ואל הצללית של אמא שלי‪,‬‬
‫שמחכה לי שם‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬סמואל‪ ",‬אני שומעת את עצמי אומרת‪.‬‬
‫אני סוגרת את הדלת‪ .‬הוא יוצא משביל הגישה בנסיעה לאחור‪.‬‬
‫ואז מתחילה העבודה האמיתית שלי‪.‬‬
 ‫פרק ‪10‬‬
‫סגן הרפ"ק במחלק רצח‪ ,‬הידוע גם בשם הבוס של די־די‪ ,‬עמד בפתח‪.‬‬
‫"שמעתי שתפסתם משהו רציני‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫"אנחנו עדיין מטפלים בזירה‪ ,‬אבל כן‪ ,‬במבט ראשון‪ ...‬סביר מאוד להניח שהמנוח‪,‬‬
‫דבון גולדינג‪ ,‬היה תוקף סדרתי‪ .‬מצאנו שני רישיונות נהיגה‪ ,‬שלא לדבר על מאגר של‬
‫תצלומים‪ ,‬שמעידים כנראה על קורבנות אחרים‪".‬‬
‫"סטייסי סאמרס?" הורגן שאל מיד‪ ,‬שכן הסטודנטית הנעדרת זכתה למקום ראשון‬
‫במעלה במחשבתם של רוב אנשי האכיפה‪.‬‬
‫בהתחשב בסרטון החטיפה הנורא ובדחיפות שאפיינה אותו‪ ,‬תיק סאמרס נכנס ישר‬
‫לסטטוס "כדור אדום"‪ ,‬שפירושו בפי הבלשים גיוס כוח אדם מלא‪ .‬די־די אמנם לא‬
‫היתה החוקרת המובילה‪ ,‬אבל היא העבירה את השבוע הראשון שלאחר היעלמותה‬
‫של הבחורה בתשאולים ובסקירת דוחות לצד יתר עמיתיה‪ .‬התרומה הכי משמעותית‬
‫שלה‪ :‬כמה ימים שהעבירה בחקירה של החבר של הבחורה‪ .‬כל מה שיצא לה מזה‬
‫היה האימה של הצעיר‪ .‬פטריק ווהן וסטייסי יצאו רק כמה חודשים‪ ,‬אבל ניכר שהיה‬
‫מאוהב בה לגמרי‪ .‬הוא לא ניסה לשחק אותה קר מזג בשום צורה ואופן‪ ,‬ונשבר כמה‬
‫פעמים‪ .‬סטייסי היתה בחורה כל כך מתוקה‪ .‬הדבר האמיתי‪ .‬מתחשבת‪ ,‬נעימה‪,‬‬
‫בחורה שלא היתה מעלה על דעתה לברוח או לעשות כל דבר אחר שעלול לפגוע‬
‫במשפחה שלה‪.‬‬
‫אם היא נעדרת‪ ,‬אין ספק שקרה הגרוע מכול‪.‬‬
‫היו ימים שבהם היה טוב להיות שוטרת‪ .‬כשיכולת להפחיד איזה שרץ עד שהיה‬
‫מודה טוב־טוב‪ .‬והיו גם ימים שבהם היית גורמת לסטודנט נחמד בן תשע־עשרה‬
‫לפרוץ בבכי‪.‬‬
‫די־די לא אהבה את היום ההוא בעבודה‪ .‬ובכנות‪ ,‬גם לא שום דבר אחר שהיה קשור‬
‫בתיק של סטייסי סאמרס‪ .‬הם הצליחו למקם אותה בבר מקומי‪ ,‬שאליו יצאה עם‬
‫כחצי תריסר חברות‪ .‬אחרי שתי בירות היא בטח כבר היתה קצת מסוחררת‪ ,‬הרי לא‬
‫היתה שתיינית גדולה‪ ,‬והיא ניגשה לשירותים‪.‬‬
‫הדבר הבא שקרה הוא שמצלמת אבטחה של בית עסק מקומי צילמה בלונדינית‬
‫קטנת גוף מובלת מן המקום בכוח בידי גבר רחב‪ ,‬שפניו נסתרות מן העין‪ .‬ואחר כך‬
‫שום דבר‪.‬‬
‫שום עדות ראייה‪ ,‬שום פריים בווידיאו‪ .‬בעיר גדושה ומלאה חטטנים ומצלמות‬
‫דרוכות‪ ,‬סטייסי סאמרס‪ 47 ,‬קילו‪ ,‬נמוגה מכלל קיום‪.‬‬
‫"אני מבינה שהדבון גולדינג הזה היה בחור גדול‪ ",‬אמר עכשיו הורגן‪" .‬מנופח‪.‬‬
‫שרירים מסטרואידים‪ .‬נשמע כמו המצולם שלנו‪".‬‬
‫"הגודל מתאים‪ ",‬הסכימה די־די‪" .‬ולגבי אופן הפעולה‪ ...‬את הקורבן מאתמול בלילה‬
‫הוא תפס בזרוע וגרר משם‪ .‬היא אומרת שהיציבה שלו‪ ,‬איך שהפנה מבט מהמצלמות‪,‬‬
‫הזכירו לה את סרטון החטיפה של סאמרס‪".‬‬
‫"אז יש לנו קצה חוט?" התעקש הורגן‪ ,‬ספק בקוצר רוח ספק בתקווה‪ .‬די־די הבינה‬
‫את הקושי שלו‪ .‬משטרת בוסטון היתה ארגון תחת לחץ‪ ,‬שנדרש למצוא את סטייסי‬
‫סאמרס המתוקה‪ ,‬הקופצנית‪ ,‬שלא היתה פוגעת בזבוב‪ .‬ואם כך‪ ,‬הורגן עצמו‪ ,‬סגן‬
‫הרפ"ק במחלק הרצח‪ ,‬הרגיש אחריות אישית‪ .‬ברוכים הבאים לשרשרת הפיקוד‪.‬‬
‫"אני לא בטוחה‪".‬‬
‫"למה לא?"‬
‫"בהנחה ששני רישיונות הנהיגה שמצאנו קשורים לקורבנות קודמים‪ ,‬אין שום דבר‬
‫שמחבר בינו לסטייסי סאמרס‪ .‬מצאנו גם תצלומים שתואמים את אחת הנשים‬
‫מהרישיונות‪ ,‬נטלי דראגה‪ ,‬אבל שום דבר שקשור לסטייסי סאמרס‪ ,‬כאמור‪".‬‬
‫"אבל יש לכם לפחות שני קורבנות פוטנציאליים?"‬
‫"נטלי דראגה וקריסטי קילקר‪ .‬לפי גברת קילקר‪ ,‬הבת שלה בלימודים בחו"ל עכשיו‪.‬‬
‫באיטליה‪".‬‬
‫הורגן זקר גבה‪.‬‬
‫"אנחנו מנסים לאשש את זה עכשיו‪ ",‬הבטיחה לו‪" .‬אותו סיפור עם נטלי דראגה‪.‬‬
‫רישיון הנהיגה שלה מאלבמה‪ .‬אנחנו מנסים לאתר את המשפחה שלה שם‪".‬‬
‫"אז את לא יודעת אם שתי הנשים האלה נעדרות או לא‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬המפקד‪".‬‬
‫"אבל את יודעת שהוא תקף בחורה שלישית‪ ,‬את זאת ששרפה אותו‪".‬‬
‫"זאת שהרגה אותו‪ ,‬אתה מתכוון?"‬
‫הורגן משך בכתפיו‪ .‬אנס לכאורה שמת לא הטריד אותו יותר מדי‪ ,‬מתברר‪ .‬די־די‬
‫הכירה אי־אלו שוטרים שהשקפתם בעניין היתה דומה‪.‬‬
‫"יש כמה דברים שמטרידים אותי לגבי 'הקורבן החדש' הזה‪ ,‬פלורה דיין‪".‬‬
‫הורגן הזדעף‪ .‬די־די בחנה אותו בשעה שמחשבתו עשתה את דרכה לאחור מרגע‬
‫ניצוץ הזיהוי הראשוני של השם‪ ,‬ואז‪" :‬את צוחקת עלי‪ .‬פלורנס דיין? הבחורה מבוסטון‬
‫שנחטפה בפלורידה? זאת שהיתה כלואה יותר משנה? פלורנס דיין הזאת?"‬
‫"נראה שמאז שובה לחברה התחביב החדש שלה הוא התנהגות פלילית‪ .‬התקיפה‬
‫אתמול בלילה היה מקרה 'ההגנה העצמית' הרביעי שלה בשלוש השנים האחרונות‪".‬‬
‫הורגן עצם עיניים‪" .‬זה לא ייראה טוב‪ .‬משהו כזה‪ ...‬המשפחה של גולדינג תוכל‬
‫לטעון שהיא הפלילה אותו‪ .‬וככה פתאום במקום להודיע בשמחה שיש בבוסטון תוקף‬
‫אחד פחות‪ ,‬שלא לדבר על לסגור שני תיקי נעדרות‪ ,‬נצטרך לחקור כאילו האנס הוא‬
‫הקורבן?"‬
 ‫"בדיוק‪".‬‬
‫"מה יש שמאשש את הגרסה של פלורנס דיין לאירועים?"‬
‫"חבלות על הפנים שלה‪ .‬עדויות ראייה של שכנים‪ ,‬שלפיהן מצאו אותה עירומה‬
‫וקשורה בגראז' של גולדינג‪ .‬עדויות אחרות מהבר שדבון עבד בו‪ ,‬שלפיהן פלורה אפילו‬
‫לא דיברה איתו אתמול בלילה‪ ,‬אלא הסתובבה עם איזה לוזר אחר‪ ,‬שדבון דפק לו‬
‫אגרוף בפרצוף‪".‬‬
‫"או־קיי‪ .‬נשמע מבטיח‪".‬‬
‫די־די משכה בכתפיה‪ .‬היא העוותה פנים לנוכח מדקרת הכאב שעברה בה ומיהרה‬
‫להתעשת‪" .‬זה לא מוצא חן בעיני‪ ",‬אמרה בפשטות‪" .‬דפוס ההתנהגות הכולל‪...‬‬
‫המעשים הטובים של פלורה דיין עוד יפגעו בנו‪ .‬במיוחד אם יתברר ששום דבר לא‬
‫קרה לבחורות האחרות האלה‪ ,‬אם נישאר רק עם העדות של פלורה לגבי 'הטבע‬
‫האמיתי' של דבון גולדינג ומה שהוא עשה אתמול בלילה‪ ...‬הגולדינגים יוכלו לטעון‬
‫שהיא טמנה לבן שלהם מלכודת‪ .‬שבהתחשב בטראומה שהיא עברה‪ ,‬היא רואה‬
‫תוקפים בכל מקום ולקחה את החוק לידיים‪".‬‬
‫"יש להיצ'קוק סרט כזה‪ ,‬לא?"‬
‫"יש פרק של 'אזור הדמדומים'‪ .‬תראה‪ ,‬ארבעה מקרים של הגנה עצמית זה כבר לא‬
‫מזל רע; זה דפוס של התנהגות שלילית‪ .‬ובהתחשב בעובדה שהאפיזודה האחרונה‬
‫נגמרה במוות של מישהו‪ ,‬אפשר לטעון שההתנהגות שלה מסלימה‪".‬‬
‫"כלומר?"‬
‫די־די נעצה מבט במפקדה‪" .‬כלומר‪ ,‬שאנחנו צריכים להעמיד אותה לדין!"‬
‫"על מה?"‬
‫"רשלנות פלילית‪ .‬למה לא? היא התחילה את שרשרת האירועים שהובילה למוות‬
‫של גולדינג‪ .‬היא צריכה לתת את הדין‪".‬‬
‫"אני מבין שההצבה בתפקוד מוגבל לא ריככה אותך‪".‬‬
‫"קרל‪ ,‬זאת לא העבודה שלה להיות השוטרת של העולם‪ .‬זאת העבודה שלנו‪ .‬אנחנו‬
‫יודעים מה אנחנו עושים‪ .‬ואילו היא מסכנת את עצמה ומסכנת אחרים‪ .‬שלא לדבר‬
‫על זה שאתמול בלילה היא אולי חירבה לפחות שתי חקירות אחרות‪".‬‬
‫"באיזה מובן?"‬
‫"היא הרגה את דבון גולדינג‪ .‬מה שאומר שאם הוא עשה משהו לנטלי דראגה ו‪/‬או‬
‫לקריסטי קילקר‪ ,‬איפה זה משאיר אותנו? איפה הגופות שלהן? מה קרה להן? הייתי‬
‫שואלת אותו‪ ,‬אבל רגע‪ ,‬אה‪ ,‬הוא מת‪ .‬אז מה לעזאזל יש לנו לתת למשפחות שלהן?‬
‫הנה הרישיון של הבת שלכם — מקווים שזה מספיק? האמת היא שפלורה דיין‪ ,‬יותר‬
‫מכולם‪ ,‬היתה צריכה להבין את זה‪".‬‬
‫"אמרת לה את זה?" שאל הורגן בשלווה‪.‬‬
‫"אני מחכה שיהיה לי עוד מידע על שתי הנשים האחרות‪ .‬ואז אני אעלה את‬
‫הנושא‪".‬‬
‫"את בפירוש מתכוונת לתשאל אותה שוב‪".‬‬
‫"מבחינתי‪ ,‬המסיבה רק התחילה‪".‬‬
‫"די־די‪ "...‬הבוס שלה היסס‪" .‬אני יודע שהעמדות הנחושות שלך חשובות לך‪ .‬זה‬
‫אחד הדברים שבזכותם אף פעם לא משעמם לעבוד איתך‪ .‬אבל פלורה דיין‪ ...‬אולי‬
‫כדאי שתציצי בתיק שלה‪ .‬יש סיבה טובה לזה שהיא רואה תוקפים בכל מקום‪ .‬ולמותר‬
‫לציין שבמשך יותר משנה היא קיבלה כיתת אומן בהתנהגות פלילית‪".‬‬
‫"עכשיו אתה נשמע כמו הפסיכולוג שלה‪ .‬סליחה‪ ,‬תומך הקורבנות שלה‪ .‬בשיא‬
‫הרצינות‪ ,‬לבחורה הזאת פשוט יש סוכן אף־בי־איי פרטי על רצועה‪ .‬בחיים שלי לא‬
‫ראיתי דבר כזה‪".‬‬
‫"בסדר גמור‪ .‬יש עוד המון שאלות לפנינו‪ .‬אבל דבר ראשון‪ ,‬אם לא אכפת לך — לכי‬
‫הביתה‪ ,‬די־די‪ .‬תיכנסי למקלחת‪ .‬מה הריח הזה בכלל?"‬
‫"ברביקיו אנושי‪ .‬ואולי זבל רקוב?"‬
‫הבוס שלה נד בראשו‪" .‬לכי תתנקי‪ .‬נצטרך להספיק לעשות מסיבת עיתונאים בזמן‬
‫למחזור החדשות של הערב‪ .‬נכון לעכשיו‪ ,‬תעשי את זה פשוט‪ .‬מחפשים מידע לגבי‬
‫נטלי דראגה וקריסטי קילקר או כל מי שאולי הכירו את דבון גולדינג‪ .‬אף מילה על‬
‫סטייסי סאמרס‪ .‬בלי להזכיר את פלורה דיין‪".‬‬
‫די־די גילגלה עיניים לעומתו‪" .‬תור מי לבקש דברים בלתי אפשריים?"‬
‫הורגן חייך אליה לרגע ואז נעלם במסדרון והשאיר את די־די עם הררי ניירת וריח‬
‫הזירה שעדיין דבק בשערה‪.‬‬
‫היא יצאה הביתה‪ .‬זה היה יום שבת‪ ,‬כך שאלכס היה בבית עם ג'ק בן הארבע‪ .‬היא‬
‫מצאה אותם רובצים על הרצפה בסלון‪ ,‬בעיצומו של משחק סוער ב"ארץ הממתקים"‪.‬‬
‫ג'ק התעניין פחות בניצחון ויותר בציור של הדמויות השונות שעל הקלפים‪ .‬ג'ולי היתה‬
‫הדמות החביבה עליו‪ ,‬ולא פעם הוא כבר נתפס אחרי שהחביא את הקלף של‬
‫הסוכרייה הגדולה והכחולה בשרוול‪.‬‬
‫אלכס הרים את מבטו מלוח המשחק‪ .‬הוא שלח אליה חיוך ברוכה הבאה בעודו‬
‫מרחרח את האוויר‪.‬‬
‫ג'ק‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬זינק מן הרצפה ונכרך סביב רגליה‪" .‬אמא‪ ,‬אמא‪ ,‬אמא‪".‬‬
‫אין ספק‪ ,‬זה פשוט לא נמאס‪ .‬די־די פרעה את שערו החום בידה הימנית‪ ,‬שכן ידה‬
‫השמאלית התקשחה עוד יותר במהלך הנסיעה הביתה‪ .‬היא החזיקה אותה צמודה‬
‫לצד גופה כמגוננת‪ ,‬ואכן‪...‬‬
‫"מה עשית?" שאל אלכס‪.‬‬
‫"לילה ארוך‪ ",‬הפטירה‪ .‬ג'ק עדיין חיבק אותה‪ .‬היא השיבה לו חיבוק‪.‬‬
‫אלכס לא היה ארנבון טיפשון‪" .‬ניירת לא מחייבת לילות ארוכים‪ .‬על ניירת אפשר‬
‫לעבור בבוקר בדרך כלל‪".‬‬
‫"תיק גדול‪ ",‬מילמלה‪" .‬תוקף שנמצא‪ ...‬מנוטרל‪ ...‬בגראז' שלו‪ .‬עם קשרים לקורבנות‬
‫אחרים?"‬
‫"מנוט־מה?" שאל ג'ק‪.‬‬
‫"מנוטרל‪ .‬זה אומר שהוא כבר לא יכול לשחק 'ארץ הממתקים'‪".‬‬
‫"יש לי את ג'ולי‪ ",‬הכריז ג'ק ושלף בלי להסס את הקלף מתוך שרוול הסוודר שלבש‪.‬‬
‫"הי‪ ",‬קבל אלכס‪" .‬חיפשתי אותו‪".‬‬
‫"נא־אה‪ .‬אתה אוהב את סבתוש אגוזימים‪ .‬כולם יודעים‪".‬‬
‫"סבתוש אגוזימים מזיזה אותך על הלוח הרבה יותר מאשר סוכריות כחולות‬
‫גדולות‪ ",‬מילמל אלכס‪" .‬ונשמע מוזר להגיד שאני רוצה את הנסיכה זיגוגי‪".‬‬
‫"קפצתי הביתה רק לעשות מקלחת ולאכול‪ ",‬הודיעה די־די בנימה אפולוגטית‪.‬‬
‫כתפיו של ג'ק צנחו‪ ,‬אבל הוא לא מחה בקול‪ .‬לפחות בינתיים‪ .‬ג'ק לא שמח כשחזרה‬
‫לעבודה אחרי שהיתה בבית במשך זמן כה רב לאחר הפציעה‪ .‬הוא היה ילד‪ ,‬וילדים‬
‫אוהבים שההורים שלהם לידם‪ .‬על הצד החיובי‪ ,‬היא באמת קיבלה לא מעט זמן לנוח‬
‫בתום רצף ארוך של עבודה‪ ...‬ובכל זאת נדמה שבשבועות האחרונים היו יותר תקופות‬
‫עמוסות מאשר להפך‪ ,‬ולג'ק לא היה קל עם ההיעדרויות הארוכות שלה‪ .‬ואם להודות‬
‫על האמת‪ ,‬גם היא עצמה עדיין לא הסתגלה לגמרי לדרישות העבודה במשרה מלאה‪.‬‬
‫"ראיתי חדשות הבוקר‪ ",‬ציין אלכס‪" .‬תיארתי לעצמי שתהיי עסוקה‪ .‬אחד הכתבים‬
‫כבר שיער שאולי יש לך קצה חוט חדש בתיק סטייסי סאמרס‪".‬‬
‫"מה? איך הם‪ ...‬איך יכול להיות שהם‪ ?...‬טוב‪ ,‬לא משנה‪ .‬כאילו שבתקשורת באמת‬
‫צריכים לדעת משהו בשביל שתהיה להם דעה‪ .‬אבל לא‪ ,‬אין שום קשר לתיק הזה‪.‬‬
‫לפחות לא בינתיים‪".‬‬
‫אלכס חייך‪ .‬קמטים נחרצו בזוויות עיניו הכחולות העמוקות‪ .‬הוא היה בחור נאה‬
‫למראה‪ ,‬חשבה‪ ,‬ולא בפעם הראשונה‪ .‬שיער כהה עם נגיעות של אפור‪ ,‬תווים‬
‫מרשימים‪ .‬והוא שלה‪ .‬כולו שלה‪ .‬מי היתה מעלה על דעתה שלבלשית וורקהולית‬
‫יהיה כזה מזל?‬
‫היא קילפה את ג'ק מעל רגליה עם הבטחה לגבינה מותכת שתגיע בקרוב‪ .‬זה איפשר‬
‫לה מספיק זמן כדי להתקלח וללבוש את חליפת המכנסיים החביבה עליה‪,‬‬
‫הכחולה־כהה של אן טיילור‪ ,‬שהיתה התלבושת המועדפת שלה למסיבות עיתונאים‪.‬‬
‫במטבח מזגה שתי כוסות מיץ תפוזים‪ ,‬ואז פנתה לפרוס גוש של גבינת צ'דר‪ .‬הכתף‬
‫שלה שוב הציקה‪ ,‬והיא לא הצליחה להסתיר לגמרי את העוויית הכאב‪.‬‬
‫"הגזמת קצת‪ ",‬אמר אלכס‪ ,‬שצץ מאחוריה‪.‬‬
‫"אני רק צריכה קצת קרח‪".‬‬
 ‫"או קצת מנוחה או לישון טוב בלילה או קצת פחות סטרס‪".‬‬
‫"בלה בלה בלה‪".‬‬
‫"פיל דואג לך‪ .‬הוא אמר שהיית בזירה רוב הלילה‪ .‬לא ממש הצבה בתפקוד מוגבל‪".‬‬
‫"בסוד‪ ,‬פיל הוא בעצם אישה‪ .‬הוא דואג לי יותר מאמא שלי‪".‬‬
‫"יש פשעים בעולם‪ ",‬אמר אלכס‪ .‬הוא כבר פתח את דלת המקפיא ושלף את מארז‬
‫הקרח החביב עליה‪ ,‬שלבש בדיוק את צורתה של כתפה‪" .‬והם ימשיכו לקרות בין‬
‫שאת עובדת ובין שלאו‪".‬‬
‫"בעיקר אם זה תלוי בפלורה דיין‪ ",‬מילמלה די־די‪.‬‬
‫"מי?"‬
‫"הבחור שמצאנו‪ "...‬היא סקרה את המטבח בחיפוש אחר עדויות לנוכחותו של ג'ק‪,‬‬
‫שוודאי עדיין היה בחדר המשפחה ושיחק בלגו‪ .‬משראתה שהם לבדם‪ ,‬די־די‬
‫המשיכה‪" :‬הבחור שמצאנו מת התחיל את הערב שלו בזה שהוא חטף את פלורה‬
‫דיין‪ .‬ומתברר שיש לה ניסיון בזה‪ .‬היא התהפכה עליו‪ .‬שרפה אותו למוות עם חומרים‬
‫שמצאה אצלו בזבל‪".‬‬
‫"את צוחקת עלי?"‬
‫"זה לא מוצא חן בעיני‪ .‬זאת הפעם הרביעית שהיא הכניסה את עצמה למצב מסוכן‬
‫מאז שחזרה לפני חמש שנים‪ .‬מה יקרה בפעם הבאה? היא תצא על כל המאפיה‬
‫הרוסית?"‬
‫"עדיף שהיא ולא אני‪ ",‬ציין אלכס‪" .‬את חושבת שהיא החליטה לקחת את החוק‬
‫לידיים?"‬
‫"אתה לא? כשהיא מחפשת תוקפים ככה‪ ,‬פעם אחר פעם?"‬
‫"אומרת האישה שנמצאת בהצבה בתפקוד מוגבל ועוד רגע חוזרת לעבודה‪".‬‬
‫"אני וורקהולית‪ ".‬די־די החלה לקלות את טוסט הגבינה הראשון‪" .‬מה התירוץ‬
‫שלה?"‬
‫אלכס גילגל עיניים‪" .‬שבי ושימי קרח על הכתף‪ .‬אני יכול להפוך את הטוסט‪".‬‬
‫היא התיישבה‪ .‬היא שמה קרח על הכתף‪ .‬היא נרגעה‪ .‬עד כמה שאישה כמוה‬
‫יכולה‪ ,‬על כל פנים‪ .‬ואז הגיע ג'ק לסיבוב חדש של חיבוקי ילדים ולחיפוש גופני נוסף‬
‫אחר קלפים מוסלקים של "ארץ הממתקים"‪.‬‬
‫החיים הנורמליים‪ .‬החיים האמיתיים‪ .‬החיים שלה‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בדיוק כפי שצפה בעלה‪ ,‬שגם כיבד את ההחלטה‪ ,‬יצאה בחזרה לעבודה‪.‬‬
 ‫פרק ‪11‬‬
‫הדבר הראשון שמכה בי כשאני עולה במדרגות שלוש קומות עד לדירת החדר הקטנה‬
‫שלי הוא ריח המאפינס הטריים‪ .‬אמא שלי‪ .‬כשהיא בלחץ‪ ,‬היא אופה‪ .‬עוגיות‪,‬‬
‫בראוניז‪ ,‬לחמים‪ ,‬גרנולה ביתית‪ ,‬סקונס‪ .‬שמעתי שבזמן שהייתי חטופה‪ ,‬כולם בקהילה‪,‬‬
‫שלא לדבר על המומחים לקורבנות‪ ,‬העלו עשרה קילוגרם‪.‬‬
‫יש לה מפתח לדירה שלי‪ .‬שלושה‪ ,‬בעצם‪ ,‬כי זה מספר המנעולים שהתקנתי‪ .‬ועם‬
‫כל זאת‪ ,‬אחרי שפתחה את דלת הכניסה שלי‪ ,‬לא נעלה אותה אחריה‪ .‬עכשיו אני‬
‫צריכה רק לדחוף אותה והיא נפתחת‪ .‬אני יודעת שהיא לא עושה דברים כאלה במודע‬
‫כדי לעשות לי דווקא‪ ,‬ובכל זאת אני כבר יכולה להרגיש איך הכתפיים שלי מתכווצות‪.‬‬
‫אני לא ששה לקראת השיחה שאנחנו עומדות לנהל‪ .‬ורוב הסיכויים שגם היא לא‪.‬‬
‫ומכאן המאפינס‪.‬‬
‫כשאני נכנסת היא במטבח‪ ,‬רכונה על התנור כדי לבדוק את הפרויקט שלה‪.‬‬
‫המשטרה לא החזירה לי את הבגדים האמיתיים שלי אחרי אירועי הלילה‪ .‬השוטרים‬
‫מצאו אותם בכלל? אין לי מושג‪ .‬אם כן‪ ,‬הם בטח נשמרים בתור ראיות‪ .‬הבלשית‬
‫המחוזית אירגנה לי בינתיים מכנסי טרנינג אפורים גדולים וקפוצ'ון של משטרת‬
‫בוסטון‪ ,‬בטח בגדים ספייר שנשמרו בתא המטען של אחת הניידות‪ .‬הם ענקיים‪ .‬אני‬
‫חייבת להחזיק את הגומי של המכנסיים כשאני הולכת‪ .‬כפות הרגליים שלי נותרו‬
‫יחפות‪ ,‬מה שאומר שאני לא עושה הרבה רעש כשאני מטופפת על רצפת העץ‪.‬‬
‫היו כמה סיבות לכך שבחרתי את הדירה הזאת‪ .‬קודם כול‪ ,‬היא בקומה השלישית‪,‬‬
‫ולכן קשה יותר לפרוץ אליה‪ .‬נוסף על זה‪ ,‬בנייני הלבנים הישנים האלה ידועים‬
‫בתקרות הגבוהות שלהם‪ ,‬בעיטורי הכרכובים העגולים ובחלונות הגדולים‪ .‬הדירה שלי‬
‫קטנה‪ ,‬אבל מוצפת אור בזכות החלונות הישנים ומקסימה בזכות רצפות האלון‬
‫החבוטות ועיטורי העץ היפהפיים על הקירות‪ .‬נזקי מים בתקרה? ברור שיש‪.‬‬
‫לינוליאום מתקלף במטבח‪ ,‬שלא היה אחד מרעיונות השיפוץ המוצלחים יותר של‬
‫בעל הבית? מה השאלה‪ .‬מקלחת שמפיקה מים חמים רק אחרי שלוש או ארבע‬
‫חבטות מכוונות היטב? טוב‪ ,‬בחורה כמוני לא יכולה להרשות לעצמה את הטופ‬
‫שבטופ‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬אני אוהבת את הפגמים של הדירה שלי‪ .‬היא מצולקת‪ ,‬כמוני‪ .‬אנחנו‬
‫מתאימות‪ ,‬מה גם שהזוג המבוגר שהוא בעלי הבית שלי מכירים את הסיפור שלי‬
‫וגובים ממני רק שבריר משכר הדירה המקובל באזור‪ .‬הואיל וסירבתי לעסקת הספר‬
‫המתבקשת ודחיתי את האפשרות למכור את הזכויות לסרט‪ ,‬התחשבות בשכר דירה‬
‫היא הדבר הכי קרוב לבונוס פוסט־חטיפה שאני יכולה לקוות לו‪ .‬ובהינתן העובדה‬
‫שלא חזרתי ללימודים ושעדיין אין לי מושג מה לעשות עם שארית חיי‪ ,‬מקורות תזרים‬
‫מזומנים הם בעייתים‪ .‬בחודשים האחרונים עבדתי בפיצרייה ברחוב שלי‪ ,‬שחביבה על‬
‫סטודנטים מהקולג' ועל משפחות מהאזור‪ .‬השכר לשעה עלוב‪ ,‬והטיפים לא טובים‬
‫בהרבה‪ .‬אבל זו עבודה שלא צריך לחשוב בה‪ ,‬וזה מוצא חן בעיני‪.‬‬
‫האם אלה החיים שחשבתי שיהיו לי בגיל עשרים ושבע? לא‪ .‬ומצד שני‪ ,‬כשעזבתי‬
‫את החווה של אמא שלי לטובת קולג' בעיר הגדולה‪ ,‬מה כבר ידעתי? נרשמתי ללימודי‬
‫צרפתית‪ ,‬למען השם‪ ,‬בעיקר כי מצאה חן בעיני המחשבה לנסוע לפריז‪ .‬אולי הייתי‬
‫נעשית מורה‪ .‬או שהייתי חוזרת למיין ומקימה חווה קטנה משל עצמי‪ ,‬משהו עם‬
‫עזים‪ .‬הייתי מוכרת חלב עזים‪ ,‬גבינת עזים‪ ,‬אולי אפילו תחליבי גוף וסבונים על בסיס‬
‫חלב עזים‪ .‬וכל התוויות היו בצרפתית‪ .‬הייתי מספיק שמחה אז‪ ,‬מספיק נאיבית‪,‬‬
‫לחלומות כאלה‪.‬‬
‫אבל החלומות של כולם משתנים‪ ,‬לא רק החלומות של בחורות שיצא להן להיחטף‬
‫למשך ארבע מאות שבעים ושניים יום‪.‬‬
‫לפחות אני לא צריכה להתמודד עם ילדים‪ .‬הרי גם זה קורה‪ .‬אם את חטופה מספיק‬
‫זמן‪ ,‬היריון ותינוקות בפירוש עולים על הפרק‪ .‬אבל עמדתו של ג'ייקוב בנושא היתה‬
‫נחרצת‪ .‬פעם בחודש הוא הכריח אותי לבלוע איזה נזיד ביתי מזעזע שהוא נשבע‬
‫שיכול למנוע הריונות‪ .‬היה לו טעם של טרפנטין‪ ,‬והוא גרם התכווצויות מיידיות‬
‫ואיומות בבטן‪ .‬האחות המומחית לתקיפה מינית שביצעה את הבדיקה הראשונית שלי‬
‫הסתקרנה לגבי השיקוי‪ .‬לדעתה המקצועית‪ ,‬עם זאת‪ ,‬מה שעשה את העבודה היה‬
‫כפי הנראה הרזון הקיצוני שלי והיעדרו המוחלט של שומן גוף‪ .‬האמת שבמשך רוב‬
‫תקופת השבי שלי אפילו לא קיבלתי מחזור; עד כדי כך רזה הייתי‪.‬‬
‫עכשיו אני צופה באמא שלי מזדקפת מול התנור עם תבנית מאפינס לפותה בכפפת‬
‫האפייה שעל ידה‪ .‬היא מסתובבת‪ ,‬מבחינה בי וקופאת באחת‪ .‬המבט שלה משתהה‬
‫על הטרנינג הגדול שבבירור לא שייך לי ואז על הזבל שמרוח לי על הלחי‪ ,‬על השיער‪.‬‬
‫היא לא מדברת‪ .‬אני רואה איך החזה שלה מתמלא אוויר‪ ,‬שאיפה מודעת‪ .‬ואז‬
‫הנשיפה האטית שבמהלכה היא בלי ספק סופרת עד עשר‪ .‬ושוב תוהה איך שורדים‬
‫בת כמוני‪.‬‬
‫על הצוואר שלה יש שרשרת עם תליון כסף יחיד‪ .‬שועל עדין קווים אך עשוי‬
‫להפליא‪.‬‬
‫היא קנתה אותו אחרי שנעלמתי‪ .‬כשהאף־בי־איי תידרך אותה לקראת מסיבת‬
‫העיתונאים הראשונה שלה‪ ,‬והבהיר לה שאין מקום לתלבושת הרגילה שלה‪ ,‬שכללה‬
‫מכנסי יוגה רחבים וצעיפי ענק ארוגים ביד מהסוג החביב על זקני שבטים אפגנים‪ .‬לא‬
‫עוד חוואית בוהמיינית שמגדלת תפוחי אדמה אורגניים במיין‪ .‬המטרה שלה היא‬
‫להיראות כמו אמא באל"ף רבתי‪ .‬דמות אימהית מזוהה מיידית ומעוררת הזדהות‬
‫מיידית‪ ,‬שתעורר את רגשותיו העדינים יותר של החוטף שלי‪ ,‬בהנחה שניחן בכאלה‪.‬‬
‫הם תקעו אותה בג'ינס עם חולצה לבנה מכופתרת‪ .‬זו בטח היתה התלבושת הכי‬
‫סתמית שלבשה בחייה‪ ,‬שלא לדבר על הנעליים האמיתיות במקום הבירקנשטוק‬
‫הרגילות שלה‪.‬‬
‫את מסיבת העיתונאים הראשונה הזאת לא ראיתי‪ .‬גם לא את השנייה‪ .‬נדמה לי‬
‫שהספקתי לראות את השלישית‪ ,‬כשהעניינים כבר באמת התחממו‪ .‬ואפילו אז‪,‬‬
‫כשראיתי אותה‪ ,‬את אמא שלי‪ ,‬בטלוויזיה‪ ,‬יושבת מול המיקרופון וסביבה סוכני‬
‫אף־בי־איי בחליפות‪ ,‬לבושה בחולצת כפתורים כחולה בהירה ושוב בג'ינס‪...‬‬
‫אמא שלי‪ ,‬אבל לא אמא שלי‪ .‬רגע סוריאליסטי בחיים שכבר פנו בכיוון סוריאליסטי‬
‫להחריד ולגמרי‪ .‬כבר כמעט כיביתי את הטלוויזיה‪ ,‬כמעט ביזבזתי את הפריווילגיה‬
‫הנדירה הזאת שקיבלתי‪ ,‬רק לא לראות את האמא־אבל־לא־אמא־שלי הזאת‪ .‬אבל אז‬
‫ראיתי את תליון השועל‪ .‬נח בשקע צווארה‪.‬‬
‫לא שמעתי בכלל את המילים שאמרה ביום ההוא‪ .‬אבל כרעתי על הרצפה בחדר‬
‫המלון הזול והנחתי את אצבעי כנגד התליון שעל צווארה‪ ,‬האצבע שלי היתה כל כך‬
‫גדולה והדמות שלה כל כך זעירה על מסך הטלוויזיה הקטן‪ ,‬שקצה האצבע המורה‬
‫שלי העלים את רוב הראש שלה‪.‬‬
‫אולי בכיתי‪ .‬אני לא ממש זוכרת‪ .‬בשלב הזה כבר עברו חודשים‪ .‬אני לא יודעת אם‬
‫נשארו לי דמעות‪.‬‬
‫אבל ניסיתי לגעת בה‪ ,‬באמא־אבל־לא־אמא־שלי הזאת‪ .‬ולרגע שוב הייתי ילדה‬
‫והתרוצצתי חופשייה בחווה‪ ,‬השלכתי כדורי גולף לגורי השועלים וצחקתי כשגילגלו‬
‫אותם בעשב הגבוה‪.‬‬
‫עכשיו היא מניחה את תבנית המאפינס על הכיריים‪ .‬הידיים שלה קצת רועדות‪.‬‬
‫"את רעבה?" היא שואלת בקול כמעט נורמלי‪ .‬החווה שלה נמצאת במרחק שלוש‬
‫שעות נסיעה וחצי מבוסטון‪ .‬בהנחה שסמואל התקשר אליה מיד אחרי שיצרתי איתו‬
‫קשר‪ ,‬היא נכנסה לטנדר שלה בו־ברגע ונהגה מאז עלות השחר‪.‬‬
‫"אני צריכה להתקלח‪ ",‬אני שומעת את עצמי אומרת‪.‬‬
‫"בטח‪ .‬קחי את הזמן‪".‬‬
‫נדמה שאין עוד מה לומר‪ .‬אני מדשדשת לי משם‪ ,‬עדיין מחזיקה בגומי של‬
‫המכנסיים‪ .‬בתום ארבע חבטות בצנרת הישנה המים מהבילים מרוב חום‪ .‬אני משילה‬
‫מעלי את מכנסי הטרנינג הרחבים‪ .‬נכנסת אל מתחת לזרם החזק‪ .‬ומניחה למים‬
‫לצרוב‪.‬‬
‫לרגע אני כמעט יכולה להריח את זה שוב‪ .‬עור אדם צלוי טרי‪ .‬כמו חזיר על ברביקיו‪.‬‬
‫ואז הרגע חולף ואני עוצמת עיניים‪ .‬הריק ממלא אותי ואני מקדמת אותו בברכה‪.‬‬
‫תמיד להיות לבד בחדרים הומי אדם‪.‬‬
‫הזמן היחיד שאני מרגישה בו בטוחה‪.‬‬
‫אחרי החטיפה שלי‪ ,‬כשחזרתי לארץ החיים‪ ,‬אחת המשימות הראשונות של סמואל‬
‫היתה לפתח עבורי תוכנית תמיכה לתקופת הפוסט־חטיפה‪ .‬בשורה התחתונה‪ ,‬הוא‬
‫ביצע הערכה של יכולות ההתמודדות שלי‪ ,‬ובו־בזמן עבד עם המומחים לקורבנות‬
‫שסייעו למשפחה שלי כדי לאמוד את רשת התמיכה הקיימת‪.‬‬
‫סמואל אמנם מומחה לדחק פוסט־טראומתי‪ ,‬אבל הוא הבהיר לי שהמונח לא חביב‬
‫עליו‪ .‬לדעתו‪ ,‬המונח נשלף לא פעם בקלות יתרה‪ ,‬בתור מודל שמתאים לכל מקרה‬
‫בלא יוצא מן הכלל‪ .‬במשך השנים הוא עבד עם עשרות רבות של קורבנות‪ ,‬ואף‬
‫שכולנו עברנו טראומה‪ ,‬רק מעטים התאימו באמת לאבחנה של הפרעת דחק‬
‫פוסט־טראומתית‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא הזהיר את אמא שלי מפורשות שלא להניח הנחות‬
‫כאלה או אפילו תירוצים כאלה עבורי‪.‬‬
‫השורדים שורדים כי הם למדו להתאים את עצמם‪ .‬התאמה היא התמודדות‪.‬‬
‫התמודדות היא כוח‪.‬‬
‫אמא שלי‪ ,‬אחי ואני לא אמורים לצפות שאהיה חלשה עכשיו‪ ,‬ולא אמורים גם‬
‫לעודד תלות בצורה אקטיבית‪ .‬במקום זאת‪ ,‬כולנו צריכים להתמקד בחיזוק של יכולת‬
‫ההסתגלות והעמידות הטבעית שלי‪ ,‬זו שאיפשרה לי לעבור את הסאגה כולה‬
‫מלכתחילה‪.‬‬
‫ובכל הנוגע לי עצמי‪ ,‬הטעות הכי גדולה ששורדים עלולים לעשות‪ ,‬לדעתו של‬
‫סמואל‪ ,‬היא להתחיל לפקפק בפעולות שלהם בדיעבד‪ ,‬לאחר ששבו למקום מבטחים‪.‬‬
‫ואם ככה‪ ,‬אין טעם לתהות למה יצאתי בכלל אל הבר בלילה ההוא‪ .‬או למה לא‬
‫נאבקתי יותר‪ .‬או למה לא ברחתי בפעם הראשונה שג'ייקוב לא נעל את הקבינה של‬
‫המשאית שלו‪ .‬ולא משנה שג'ייקוב עצר את המשאית באמצע שום מקום‪ ,‬עמד ממש‬
‫ליד והשתין בתעלת ניקוז‪.‬‬
‫העבר עבר‪ .‬לא משנה אילו טעויות אולי עשיתי ואולי לא עשיתי‪ .‬משנה רק‬
‫ששרדתי‪.‬‬
‫סמואל צדק לגבי מלכודת הפקפוק בדיעבד‪ .‬אני לא סובלת מסיוטים על ג'ייקוב כמו‬
‫שאני סובלת מחרדה נוראה על כל ההיה־יכול־להיותים‪ ,‬הייתי־צריכה־לעשותים‪.‬‬
‫בפעם הראשונה שנרשמתי ללמוד הגנה עצמית עשיתי את זה בניסיון לשכך את‬
‫העצבים האלה‪ ,‬לגרום לעצמי להרגיש יותר בנוח‪ .‬אמא שלי‪ ,‬למרבה האירוניה‪ ,‬תמכה‬
‫ברעיון ואפילו באה איתי לקורס הראשון‪ .‬גם סמואל חשב שזה רעיון טוב‪ .‬לחזק את‬
‫תחושת הכוח האישי‪ ,‬מצוין‪.‬‬
‫בסביבות הקורס הרביעי או החמישי‪ ,‬ולנוכח העניין ההולך וגובר שלי בירי למטרה‪,‬‬
‫אמא שלי התחילה לדאוג‪ .‬באותה תקופה שוב גרתי בבית‪ ,‬ובמקרה שמעתי אותה דנה‬
‫בזה עם סמואל במהלך אחת משיחות המעקב שקיים בניסיון להעריך איך כל אחת‬
‫מאיתנו מתמודדת‪ ,‬ואיך שתינו‪.‬‬
‫סמואל לא תרפיסט‪ ,‬בטח שלא התרפיסט שלי‪ .‬אבל הוא המליץ לי על טיפול או‬
‫תמיכה תרפויטיים‪ ,‬כמו שהוא אהב לקרוא לזה‪ .‬התנגדתי לכל הניסיונות‪ .‬פגישות‬
‫פרטיות יחייבו אותי בהגדרה לספר את הסיפור שלי‪ ,‬ואני עמדתי על שלי‪ :‬סיפרתי את‬
‫הסיפור שלי פעם אחת‪ ,‬כמובטח‪ .‬ולא עוד‪.‬‬
‫למרבה האירוניה‪ ,‬דווקא אמא שלי קיבלה את ההצעה של סמואל‪ .‬אני עברתי‬
‫ללמוד נהיגה טקטית‪ ,‬ואילו היא התחילה לפגוש את הכומר המקומי פעם בשבוע‪.‬‬
‫עוד אחת מהתובנות שכל השורדים צריכים להגיע אליהן‪ :‬לא רק אני קורבן של‬
‫החטיפה שלי‪ .‬כל המשפחה שלי קורבן‪ .‬אמא שלי‪ ,‬שאחרי הגלויה השלישית פחות או‬
‫יותר ויתרה על החווה שלה‪ ,‬ובמקום זאת עסקה במשרה מלאה בניסיונות לפנות אל‬
‫החוטף המתועב שלי בתקווה נואשת לראות שוב את הבת שלה‪ .‬אחי‪ ,‬שנשר מהקולג'‪,‬‬
‫קודם כדי לענות על שאלות בלתי נגמרות מצד המשטרה ואז‪ ,‬כמו שהוא ניסח את זה‪,‬‬
‫כי איך הוא יכול להתרכז בכלל כשהוא יודע שאני נמצאת איפשהו שם וצריכה אותו?‬
‫פשעים חמורים הם כמו סרטן‪ .‬הם משתלטים‪ ,‬הם דורשים את מלוא המשאבים‬
‫של משפחה שלמה‪ .‬אחי הפך מומחה למדיה חברתית‪ ,‬פתח דף פייסבוק וניהל פידים‬
‫בטוויטר‪ .‬ובכנות‪ ,‬ניסה לנהל את התקשורת שהתמקמה בחצר במשך שבועות על‬
‫שבועות‪ ,‬בייחוד אחרי שג'ייקוב שלח גלויה חדשה וסיפק פיתיון חדש‪.‬‬
‫אמא שלי בילתה את הימים עם תומכי הקורבנות‪ ,‬כמו גם עם הורים אחרים של‬
‫ילדים נעדרים‪ .‬הם הציעו תמיכה וחניכה כשהיא ניסתה ללמוד בשיא המהירות על‬
‫אכיפה‪ ,‬על התנהגות פלילית‪ ,‬על התנהלות מול התקשורת‪ .‬היא היתה חייבת ללמוד‬
‫איך לנסח הודעות למסיבות עיתונאים אסטרטגיות‪ ,‬ובו־בזמן גם להגיע להופעות‬
‫סדירות בחדשות הבוקר ובתוכניות בכבלים בלילה‪ .‬היא היתה צריכה להשיב בכתב יד‬
‫למאות ואז לאלפי מכתבים מזרים מוחלטים שייחלו שאחזור בשלום‪ .‬והיתה צריכה‬
‫גם לשאת מכתבים אחרים ופוסטים בפייסבוק שהבהירו שאני בבירור מתבגרת בלתי‬
‫מוסרית שקיבלה בדיוק את מה שהגיע לה‪.‬‬
‫בתיאוריה‪ ,‬יש משאבים כספיים הזמינים לשירותם של קורבנות פשיעה‪ .‬המומחים‬
‫שקדו בנאמנות על ניירת שאיפשרה לאמא שלי לקבל כמה אלפים כאן או לבקש‬
‫מענק שם‪ .‬אמא שלי תגיד לכם שלא היו לה הזמן או הריכוז המנטלי הדרושים‪ .‬לא‪,‬‬
‫כשהילדים שלך נחטפים מדובר בעניין די מרושש‪ .‬החטא שלי‪ ,‬לצאת לשתות בלילה‬
‫בחופשת האביב‪ ,‬התגלגל בעונש לכל המשפחה שלי‪.‬‬
‫במקרה שלנו הקהילה התגייסה‪ .‬השכנים הופיעו ועבדו בחווה בזמנם החופשי‪ .‬הם‬
‫זרעו זרעים‪ ,‬שתלו יבולים ואז‪ ,‬כשהסאגה נמשכה עוד ועוד‪ ,‬טיפלו בקטיף בסתיו‪.‬‬
‫בכנסייה מכרו מאפים‪ .‬עסקים מקומיים שלחו צ'קים‪ .‬מסעדות ומעדניות מקומיות‬
‫סיפקו אוכל‪.‬‬
‫אמא שלי לא תעזוב את החווה שלה בחיים‪ .‬היא בטח לא היתה עושה את זה‬
‫ממילא‪ .‬אבל האדמה שלה‪ ,‬המקום שלה‪ ,‬הקהילה שלה‪ ,‬הם הנחמה שלה‪ ,‬העוגן‪ .‬הם‬
‫היו שם בזמן שהיתה צריכה אותם יותר מכול‪ ,‬ואני לא יודעת מה היתה עושה‬
‫בלעדיהם‪.‬‬
‫יש לה המקום שלה בעולם‪.‬‬
‫אחי ואני הם אלה שעדיין נסחפים בלי יעד‪.‬‬
‫דרווין עזב‪ .‬שנה אחרי שחזרתי‪ ,‬כשלא יכולתי לחייך לפי פקודה כבמטה קסם‪.‬‬
‫כשהפנקייקים שפעם אהבתי הפכו לריח שלא יכולתי לסבול‪ ,‬הוא לא היה יכול עוד‪.‬‬
‫המגן המשפחתי קרס ועבר אפיזודה קטנה שכללה נהיגה מהירה מדי בלי אורות‪,‬‬
‫ואמא שלי הבינה שאת כל האהבה ותשומת הלב שלא רציתי צריך במקום זאת‬
‫להפנות אליו‪.‬‬
‫אחרי הרבה שיחות עומק היא שלחה אותו לאירופה‪ .‬השיגה לו דרכון‪ ,‬כרטיס‬
‫לרכבת ותיק‪ ,‬ושלחה אותו עם נשיקה וחיבוק‪ .‬צא לדרך‪ ,‬בחור צעיר‪ ,‬למצוא את‬
‫עצמך וכל הזהו‪.‬‬
‫דרווין לא שולח גלויות‪ .‬הוא יודע שזה לא רעיון טוב‪ .‬אבל מפעם לפעם אנחנו‬
‫מקבלות טלפון‪ .‬עכשיו הוא בלונדון‪ .‬היא ממש מוצאת חן בעיניו‪ .‬הוא חושב להתחיל‬
‫ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון‪ .‬הוא מספיק חכם‪ ,‬זה בטוח‪ ,‬ויש לו גם נושאים‬
‫די מעניינים לכתוב עליהם את החיבור לבקשת ההרשמה שלו‪.‬‬
‫אני חושבת שיותר מכל דבר אחר בעולם‪ ,‬הייתי רוצה שלאחי יהיה סוף טוב‪ .‬הייתי‬
‫רוצה שהוא יתאהב‪ ,‬ימצא עבודה מדהימה‪ ,‬יבנה לעצמו חיים‪ .‬ואז הטעות שלי כבר‬
‫לא תהיה העונש שלו‪.‬‬
‫וזה מצחיק‪ ,‬כי אני חושבת שזה בדיוק מה שהוא היה אומר עלי‪.‬‬
‫התקלחתי מספיק זמן‪ .‬הסתבנתי‪ .‬חפפתי‪ .‬קונדישינר‪ .‬עשיתי הכול חוץ מאשר‬
‫להרגיש נקייה‪.‬‬
‫ריח של בשר אדם נשרף‪.‬‬
‫לא חזיר‪ .‬אולי יותר כמו צלי בקר‪.‬‬
‫הצלתי חיים‪ ,‬אני מזכירה לעצמי בעודי חובטת בברז העתיק כדי לסגור את המים‪.‬‬
‫בחורה אחרת בטוחה בגללי‪ .‬עוד חיה סולקה מהרחובות‪.‬‬
‫השמש זורחת‪ .‬לדירה שלי יש ריח של מאפינס אוכמניות‪ .‬זה אחד הרגעים שבהם‬
‫אני אמורה לעצור ולהודות על היום‪.‬‬
‫אני חושבת על ג'ייקוב‪ .‬אני לא רוצה‪ .‬אני לא מצליחה אחרת‪.‬‬
‫אני זוכרת את ג'ייקוב נס‪ ,‬האיש שלקח אותי‪ ,‬ששבר אותי ואז בנה אותי מחדש‬
‫למשך ארבע מאות שבעים ושניים יום‪.‬‬
‫ובאחורי התודעה שלי הוא צוחק עלי‪.‬‬
‫אמא שלי ניקתה את המטבח‪ .‬אם לא הייתי יוצאת לבושה ומקולחת בזמן שיצאתי‪,‬‬
‫אני די בטוחה שהיא היתה מורידה ומכבסת את וילונות הנוי עם ההדפס הצרפתי‬
‫שקנתה ותלתה בשנה שעברה‪ .‬אמא שלי היא חוואית בעיקר כי היא צריכה להיות‬
‫עסוקה כל הזמן‪ .‬היא מהאנשים האלה שצריכים רשימה ארוכה של מטלות‪ ,‬כי אחרת‬
‫אין לחיים שלהם משמעות‪.‬‬
‫היום היא לבושה כמו עצמה‪ .‬מכנסי יוגה שחורים ורחבים עם הדפס פאנקי בשולי‬
‫המכנסיים וחולצה קשורה רפויה בירוק־קצף־ים מכותנה מאה אחוז אורגנית‪ .‬מעליה‬
‫הוסיפה חולצת פלנל לא מכופתרת של גברים‪ .‬במיין היא משתלבת בסביבה באופן‬
‫מושלם‪ .‬בבוסטון לא ממש‪.‬‬
‫בערך שישה חודשים אחרי שחזרתי הביתה היא ארזה את כל הבגדים שהמומחים‬
‫לקורבנות עזרו לה לקנות למסיבות העיתונאים‪ .‬לקחנו את הבגדים יחד לחנות הצדקה‬
‫שפועלת במרתף של הכנסייה הקהילתית‪ .‬הגברות שמחו לקבל בגדים כל כך‬
‫איכותיים ובקושי משומשים‪.‬‬
‫קראנו לזה ה"שחרור"‪ .‬הפרויקט המתמשך שתכליתו להחזיר לנו את החיים שלנו‪.‬‬
‫אמא שלי מסרה בגדים שאף פעם לא היו באמת היא‪ .‬אני צבעתי את חדר ילדותי‬
‫בצהוב־חמאה וגמרתי אומר להעריך יותר את היופי שביומיום‪.‬‬
‫בואו רק נאמר שהפרויקט של אמא מתנהל יותר טוב משלי‪.‬‬
‫עד שאני מגיחה שוב‪ ,‬היא כבר הספיקה לערום את המאפינס בצלחת במרכז‬
‫הבוצ'ר־בלוק עם הגלגלים שמשמש אותי הן כמשטח עבודה והן כשולחן האוכל‬
‫היחיד בבית‪ .‬הואיל ובמקרר שלי היו קודם בעיקר בקבוקי מים ואריזות טייקאוויי‬
‫שעבר זמנן‪ ,‬ברור שהיא קפצה למכולת בזמן שהתקלחתי‪.‬‬
‫מה שמחייב אותי‪ ,‬כמובן‪ ,‬להסתובב ולבדוק את המנעולים של דלת הכניסה‪ .‬אני‬
‫מבריחה את הבריחים‪ .‬כשאני חוזרת אליה‪ ,‬אני יודעת שהפנים שלי מביעות חוסר‬
‫שביעות רצון‪ ,‬אבל לא מצליחה לעצור את עצמי‪.‬‬
‫"מאפין?" היא שואלת בעליצות ומחווה אל הצלחת‪.‬‬
‫אני לוקחת אחד‪ .‬פתאום אני מורעבת‪ .‬אני אוכלת שני מאפינס ואז טורפת חצי‬
‫מהפירות שבקערה‪ .‬אמא שלי לא אומרת כלום‪ ,‬רק דוגמת מהאוכל שלה‪ .‬היא בטח‬
‫אכלה כבר לפני שעות‪ .‬כשחיכתה לי‪ .‬כשדאגה לי‪.‬‬
‫עכשיו היא מנסה לשחק אותה קוּל‪.‬‬
‫"סמואל אומר שהרגת מישהו‪ ",‬היא אומרת בסופו של דבר‪ .‬מתברר שגמרנו לחכות‪.‬‬
‫אני לוקחת את הצלחת שלי ונושאת אותה אל הכיור הקטנטן‪" .‬הגנה עצמית‪ .‬לא‬
‫יעמידו אותי לדין‪".‬‬
‫"את חושבת שזה מה שמפחיד אותי?"‬
‫היא עומדת ממש לידי‪ ,‬ולמרות המאמץ הראוי שהיא משקיעה בתרגולי נשימה‬
‫עמוקה‪ ,‬ברור לי שהיא נסערת‪.‬‬
‫זה מכאיב לי‪ .‬באמת‪ .‬אני כבר לא יודעת איך להיות הילדה הקטנה שלה‪ .‬אני לא‬
‫יודעת איך להחזיר את השעון לאחור ולבטל את מה שהיה‪ .‬אני לא יכולה להרגיש את‬
‫מה שאני לא יכולה להרגיש‪ .‬אני לא יכולה להיות מה שאני לא יכולה להיות‪.‬‬
‫אבל זה כואב לי‪ .‬הארשת הזאת על הפנים שלה‪ ,‬הדאגה הזאת בעיניים שלה‪ .‬הורג‬
‫אותי לדעת שמי שאני עכשיו פוגעת באמא שאף פעם לא עשתה שום דבר חוץ‬
‫מאשר לאהוב אותי‪.‬‬
‫"לא תיכננתי שזה יקרה‪ ",‬אני שומעת את עצמי אומרת‪" .‬אבל הייתי מוכנה‪.‬‬
‫וטיפלתי במצב‪ .‬הבחור הזה‪ ,‬הוא פגע בבחורות אחרות‪ ,‬אמא‪ .‬אבל הוא לא יעשה את‬
‫זה שוב‪ .‬זה טופל‪".‬‬
‫"לא אכפת לי מבחורות אחרות‪ ",‬היא אומרת‪" .‬אכפת לי ממך‪".‬‬
‫ואז היא מחבקת אותי‪ ,‬חיבוק חזק ועז‪ .‬כמו שאני יודעת שהיא חיבקה אותי תמיד‪.‬‬
‫ואני מכריחה את עצמי לעמוד שם‪ .‬לא להירתע‪ ,‬לא להתקשח‪ .‬אני מזכירה לעצמי‬
‫שהידיים האלה הן הידיים של אמא שלי‪ .‬השיער שלה מדיף את ריח הזיכרונות של‬
‫השיער של אמא שלי‪ .‬זאת האישה שכיסתה אותי בלילה‪ ,‬קראה לי סיפורים‪ ,‬הציעה‬
‫לי חלב חם כשלא הצלחתי להירדם והכינה לי טוסט עם קינמון כשהייתי חולה‪ .‬מיליון‬
‫זיכרונות זעירים‪.‬‬
‫אבל עכשיו הכול מנותק‪ .‬זה מה שאני לא יכולה להגיד לה‪ ,‬ובחיים לא אוכל להסביר‬
‫לגמרי‪ .‬בהרגשה נדמה שהזיכרונות האלה לא שלי‪ .‬כל זה‪ ,‬כל מה שהיה‪ ,‬הוא כאילו‬
‫משהו שקרה למישהי אחרת‪ ,‬סרטונים ביתיים מחיים של מישהי אחרת‪.‬‬
‫ג'ייקוב נס רצה בת לוויה כנועה לגמרי‪ .‬אז הוא שבר אותי‪ .‬גופנית‪ ,‬רגשית‪ ,‬רוחנית‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כשלא הייתי שום דבר‪ ,‬רק גוש גולמי‪ ,‬חסר אונים‪ ,‬של חומר אנושי‪ ,‬הוא צר אותי‬
‫בדמות מי שהוא רצה שאהיה‪ .‬הוא הפך לעולם שלי‪ ,‬למרכז שלי‪ ,‬לכוכב הצפון שלי‪.‬‬
‫ואז‪ ...‬היום האחרון ההוא‪ .‬הרגעים המעטים‪ ,‬האחרונים ההם‪.‬‬
‫הסיפור שסיפרתי פעם אחת‪ ,‬ולעולם לא אחזור עליו שוב‪.‬‬
‫עכשיו הוא איננו‪.‬‬
‫ואני אבודה‪ .‬חסרת אחיזה לנצח‪ .‬עד שנדמה שהחיבוק מאמא שלי הוא נחמה‬
‫מאישה זרה‪.‬‬
‫אח שלי ברח ממי שנהייתי‪ .‬אבל אמא שלי עיקשת ממנו‪.‬‬
‫"את יכולה לחזור הביתה‪ ",‬היא אומרת עכשיו‪ .‬זה טיעון ישן‪ ,‬והוא מעודד תלות‪.‬‬
‫היא יודעת את זה וממהרת להוסיף‪" ,‬רק לביקור‪ .‬לכמה ימים‪ .‬אנחנו יכולות לעשות‬
‫לנו סוף שבוע של בנות‪".‬‬
‫"אני בסדר‪".‬‬
‫"לצאת לבד לבר בשישי בלילה?"‬
‫"אני יכולה לדאוג לעצמי‪ .‬לא זה הרעיון?"‬
‫היא נסוגה‪ .‬היא לא יכולה לדבר איתי כשאני במצב רוח כזה‪ ,‬והיא יודעת את זה‪.‬‬
‫שוב הדאגה על הפנים שלה‪ ,‬שגורמת לי להרגיש כאילו חטפתי אגרוף בחזה‪.‬‬
‫"פלורה‪".‬‬
‫"אני יודעת שהבחירות שלי לא מוצאות חן בעינייך‪ ",‬אני שומעת את עצמי אומרת‪,‬‬
‫"אבל הן הבחירות שלי‪".‬‬
‫טיעון מנצח בעולם של אמא שלי‪ ,‬והיא יודעת את זה‪ .‬אני רואה איך היא שואפת‬
‫עמוק‪ .‬נושפת לאט‪.‬‬
‫"אם לא תבואי הביתה בסוף השבוע הזה‪ ",‬היא אומרת לבסוף‪" ,‬תגידי לי מתי כן‪".‬‬
‫אני מקבלת את הצעת הפשרה שלה‪ .‬אנחנו בוחרות תאריך‪ ,‬בעוד שבועיים‪ .‬עכשיו‬
‫אני צריכה לנוח‪ ,‬אני אומרת לה‪ ,‬אבל היא מוזמנת להישאר‪.‬‬
‫אלא שהיא נדה בראשה לשלילה‪ .‬דירה בעיר היא לא המקום לחוואית ממיין‪ .‬היא‬
‫מתארגנת לצאת‪ ,‬לנהוג שלוש שעות וחצי חזרה‪ .‬שבע שעות נהיגה הלוך־חזור כדי‬
‫לבלות שעה אחת עם הבת שלה‪.‬‬
‫אלה הדברים שאימהות עושות‪ ,‬היא אומרת לי כשאני מביטה בה מסתובבת ויורדת‬
‫במדרגות‪.‬‬
‫כשהיא נעלמת מן העין‪ ,‬אני סוגרת את דלת הכניסה שלי‪ .‬אני נועלת את המנעולים‪.‬‬
‫אני שבה ומסתובבת אל הדירה שטופת השמש‪ ,‬המקסימה‪ ,‬מצולקת הקרבות שלי‪.‬‬
‫ואני עושה בדיוק את מה שאמרתי לאמא שלי שאני אעשה‪ .‬אני נכנסת למיטה‪.‬‬
‫אני ישנה‪ .‬לא תמיד זה ככה‪ .‬בדרך כלל השינה באה עלי פרצים־פרצים‪ .‬אבל עכשיו‪,‬‬
‫זמן כל כך קצר אחרי ההרג האחרון שלי‪...‬‬
‫אני ישנה כמו מתה‪.‬‬
‫כשאני מתעוררת‪ ,‬השמש כבר נעלמה‪ ,‬החדר שלי חשוך ומיד אני יודעת שאני לא‬
‫לבד‪ .‬אני יכולה להרגיש רוח פרצים על הלחי ואת רחש הצעדים המהוסים של פולש‪.‬‬
‫ואז היישר בפתח דלת חדר השינה הפתוחה שלי‪ .‬צל כהה ואומר רעות‪ .‬אני פותחת‬
‫את הפה להגיד‪ ,‬מי שם?‬
‫אבל אני כבר יודעת‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫העולם מלא מפלצות‪.‬‬
‫אני צריכה לזוז‪ ,‬לזנק מהמיטה‪ ,‬להיכנס לתנוחת מגננה‪.‬‬
‫במקום זה אני עושה טעות ושואפת אוויר‪.‬‬
‫ואז אני שומעת רק קול צחוק רחוק‪ ,‬רגע לפני שהעולם מחשיך שוב‪.‬‬
 ‫פרק ‪12‬‬
‫החלק הכי קשה לגבי השבי? הייתם חושבים שההרעבה‪ ,‬הענישה‪ ,‬ההשפלה‪.‬‬
‫אולי הצמא הבלתי נסבל למים‪ .‬אולי הכאב הבלתי פוסק של תיבת העץ‬
‫שנדחקת כנגד השכמות ומשטחת לך את אחורי הראש‪.‬‬
‫אולי הרגע שבו את מבינה שאת כבר לא יודעת מתי נעלמת‪ .‬הדקות‪,‬‬
‫השעות והימים מיטשטשים‪ ,‬ועכשיו את לא מצליחה להיזכר‪ ...‬זה כבר שבוע‪,‬‬
‫שבועיים‪ ,‬שלושה? עדיין אביב או שכבר קיץ? מה עם הפסחא? החג עבר בזמן‬
‫שנעדרת? הבראנץ' השנתי בבית של אמא שלך? אחיך אכל את ארנב‬
‫השוקולד?‬
‫את מנסה לדבוק במחשבות האלה‪ ,‬כי הן מחברות אותך לעולם גדול מזה‪,‬‬
‫לחתיכה של מציאות שבה את עדיין אדם אמיתי עם חיים אמיתיים‪.‬‬
‫אבל האמת היא שקשה להיזכר ברגעים האלה‪ ,‬כך שבסופו של דבר אין‬
‫בררה ואת מניחה להם‪ .‬את חושבת פחות ופחות על הבית ועל מי שהיית ועל‬
‫מי שכבר לא תהיי אף פעם‪ .‬את פשוט הווה‪.‬‬
‫את משועממת‪.‬‬
‫זה הופך להיות הדבר שהכי קשה לשאת‪ .‬אין שום שיחה ידידותית או פטפוט‬
‫מנומס‪ .‬אין לאן לצאת‪ .‬אין את מי לראות‪ .‬אין טלוויזיה שתבדר אותך בהבלים‬
‫מטופשים‪ ,‬רדיו שיתפוס אותך עם שיר קליט‪ ,‬סמארטפון שימשוך אותך‬
‫בהודעה חדשה ומרעישה‪.‬‬
‫את מתקיימת בחלל של חסך חושי ומזמזמת שם רק בשביל שיהיה לך‬
‫משהו לשמוע‪ .‬את סופרת שם פעם בקפיצות של שתיים ופעם של שלוש‬
‫ופעם של חמש כדי שיהיה למוח שלך משהו לעשות‪ .‬את נושכת שם את קצות‬
‫האצבעות שלך רק כדי שיהיה לך משהו להרגיש‪ .‬אבל אפילו זה יכול להרוג רק‬
‫שעה או שעתיים ביום‪.‬‬
‫את ישנה‪ .‬יותר מדי‪ .‬זה לא משהו שאת מתכוונת לעשות‪ .‬את מבינה שעדיף‬
‫שלא תעשי את זה; עדיף להישאר דרוכה‪ .‬אבל את עייפה‪ ,‬את חלשה‪ ,‬ואת‬
‫משועממת‪ .‬אוי‪ ,‬כל כך משועממת! השינה הופכת לדבר היחיד שנשאר לך‪.‬‬
‫סיפרתי לעצמי סיפורים‪ .‬ספרי ילדים שזכרתי מבית ספר‪ .‬סיפורי קודש‬
‫שזכרתי מהכנסייה‪ .‬בהתחלה לחשתי אותם בקול‪ .‬אבל הפה שלי היה כל כך‬
‫מיובש‪ ,‬שהמילים נתקעו לי בגרון‪ .‬אז אחרי איזשהו זמן הרצתי אותם בראש‬
‫כמו סרטים‪ .‬לא פנטזיות על ההצלה שלי‪ ,‬לא תמונות של המשפחה ושל‬
‫החברים שלי — זה היה כואב מדי‪ .‬רק משלים‪ ,‬אגדות‪ ,‬סיפורי ילדים‪ .‬כל מה‬
‫שיש לו סוף שמח ויכול להעביר את הזמן בתוך הראש שלי‪.‬‬
‫אבל הסיפורים בעיקר הרדימו אותי שוב‪ .‬אז הייתי מתנמנמת ושוב‬
‫מתעוררת‪ .‬והדיסאוריינטציה שלי היתה הולכת וגוברת‪ ,‬עד שלבסוף היה קול‬
‫הצעדים הולם במורד המדרגות‪ .‬הדלת היתה נפתחת בצד השני של החדר‪.‬‬
‫קרקוש המנעול‪ ,‬קרוב לאוזן שלי במידה כה נפלאה‪ .‬ואז‪ ,‬סוף־סוף‪ ,‬היה מכסה‬
‫העץ מתרומם‪ .‬הוא היה מופיע‪.‬‬
‫ואני שוב הייתי חיה‪ ,‬ניצולה מן השעמום בדיוק בזכות האיש שהכניס אותי‬
‫לשם‪.‬‬
‫"ספרי לי על אבא שלך‪ ",‬הוא תבע ממני יום אחד‪ .‬הוא רבץ על הספה‬
‫בתחתונים מלוכלכים‪ ,‬פעם שואף מהסיגריה ופעם לוגם ארוכות מהבירה‪.‬‬
‫ישבתי עירומה על הרצפה‪ ,‬הורשיתי להישאר שם זמן ארוך יותר ויותר אחרי‬
‫המפגשים השונים שלנו‪ .‬תיבת העץ נשארה גלויה לעין לגמרי‪ ,‬כמובן‪ .‬מפעם‬
‫לפעם הייתי מציצה בה כאילו בוחנת מסכה מפחידה או נחש מצונף‪ .‬מושא‬
‫האימה המחפיר שלי‪ .‬אבל במבט מהמקום הזה‪ ,‬בסך הכול ארון מתים זול‬
‫עשוי עץ‪.‬‬
‫לא עניתי מיד‪ .‬הייתי שקועה מדי בלהעביר אצבעות על שטיח בצבע‬
‫חום־אדמה‪ ,‬שמתברר שלא היה לו גוון אחד ויחיד של חרא‪ ,‬אלא כמה וכמה‪.‬‬
‫הוא בעט לי בכתף בדרישה שאשים לב‪" .‬תספרי לי על אבא שלך‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫"איזה מין שאלה מזדיינת זאת‪ ,‬למה? אני שואל‪ .‬את עונה‪ ".‬עוד בעיטה‪,‬‬
‫הפעם בצד הראש‪ .‬ציפורני בהונותיו העבות והצהובות היו ארוכות‬
‫ומחוספסות; אחת מהן חתכה לי את הלחי‪.‬‬
‫לא התרחקתי‪ .‬בשלב הזה כבר ידעתי שאין טעם‪ .‬במקום זאת המשכתי‬
‫להסתכל על השטיח‪ .‬כל כך הרבה חוטים נפרדים‪ ,‬ארוגים לתבנית צבע אחת‪.‬‬
‫איך זה יעלה על הדעת? תהיתי אם קשה להכין שטיח‪ .‬תהיתי אם אני יכולה‬
‫לשלוף מספיק חוטים כדי לחנוק את עצמי‪.‬‬
‫"אני לא זוכרת אותו‪ ",‬אמרתי לבסוף‪.‬‬
‫"מתי הוא מת?"‬
‫"כשהייתי תינוקת‪".‬‬
‫"מה קרה?"‬
‫"תאונה‪ .‬הטנדר שלו הידרדר‪".‬‬
‫"איך קראו לו?"‬
‫נעצתי את ציפורני הקרועות בשטיח הדהוי‪ .‬הרגשתי אבק וגרגרי עפר‬
‫ואבנים קטנות‪ .‬הסיבים היו כל כך קצרים‪ ,‬ובעצם‪ ,‬קצרים מכדי לשמש נשק‬
‫קטלני באמת‪ .‬חבל‪ .‬ועם כל זאת‪ ,‬לא הצלחתי להפסיק לגעת בו‪ .‬ככל‬
 ‫שמדובר בבידור‪ ,‬שטיח חום־אדמה זה המקסימום שהיה לחדר להציע‪.‬‬
‫עדיין לא ידעתי איפה אני‪ .‬מרתף‪ ,‬חשבתי‪ ,‬כי החלונות היחידים נקבעו גבוה‪,‬‬
‫ותמיד נשמע כאילו מישהו יורד במדרגות רגע לפני שהוא פרץ דרך הדלת‪.‬‬
‫לא חשבתי שיש מרתפים בפלורידה‪ .‬לפחות לא הרבה‪ .‬זה אומר שאני לא‬
‫בפלורידה? במיין יש מרתפים‪ .‬אולי הוא החזיר אותי כל הדרך עד מיין‪ .‬הייתי‬
‫ממש ברחוב ליד אמא שלי‪ .‬אילו הייתי מצליחה לגייס את הכוח‪ ,‬את האנרגיה‪,‬‬
‫את המזל הטוב ולטפס מבעד לאחד החלונות הגבוהים האלה‪ ,‬הייתי יכולה‬
‫לחזור ברגל לחווה של אמא‪ .‬ולהיות שוב בבית‪ ,‬פשוט ככה‪.‬‬
‫הוא שוב בעט בי‪.‬‬
‫"לך יש אבא?" שאלתי‪.‬‬
‫"ברור‪".‬‬
‫"אתה זוכר איך קוראים לו?"‬
‫"נה‪ .‬יותר מדי פעמים קראתי לו חתיכת חרא‪ ,‬לא הספקתי ללמוד מה השם‬
‫באמת‪ .‬אבל הוא נהג במשאית‪ .‬כמוני‪".‬‬
‫"אתה נהג משאית?" לא הצלחתי לעצור את עצמי; נשאתי מבט מעלה‬
‫בפליאה‪ ,‬גילוי המידע האישי סוף־סוף הסיט את תשומת לבי מן הרצפה‬
‫המטונפת‪.‬‬
‫הוא קלט את המבט על הפרצוף שלי וצחק‪" .‬טוב‪ ,‬מה ל'זאזל חשבת שאני‬
‫עושה בזמן החופשי שלי? צריך לעבוד‪ .‬קנים לאוהבים זה לא קטע זול‪".‬‬
‫"אנחנו עדיין בפלורידה?" שאלתי‪" .‬עדיין חופשת האביב עכשיו?"‬
‫הוא צחק שוב‪ ,‬ושוב לגם מהבירה‪" .‬אני חייב לזוז עוד רגע‪ ",‬אמר כלאחר יד‪.‬‬
‫"הפעם עבודה גדולה‪ .‬יכול להיות שייקח לי אפילו שבוע לחזור‪".‬‬
‫הוא נעץ בי מבט אומד‪ .‬אבל לא חשבתי על זה‪ .‬הייתי טרודה מדי בתחושת‬
‫הדם שאזל לי מהפנים‪ .‬שבוע? שבעה ימים שלמים? לבד בקופסה? המוח‬
‫שלי נאטם‪ .‬קצות האצבעות המדממים שלי חפרו בשטיח בכאב‪ .‬שבוע?‬
‫"מולי‪ ",‬הוא אמר‪ .‬הוא כבר לא עישן‪ .‬הסיגריה הדולקת רק הידלדלה מבין‬
‫אצבעותיו כשבהה בי‪.‬‬
‫"מה?"‬
‫"קוראים לך מולי‪ .‬איך קוראים לך?"‬
‫פתחתי את הפה‪ .‬סגרתי את הפה‪ .‬באמת שלא הבנתי‪ .‬כל שריר וכל עצם‬
‫בגוף כאבו לי‪ .‬רציתי לברוח מהכאב בשינה‪ .‬אבל לא יכולתי לישון‪ .‬כי הוא היה‬
‫פה וכי אני הייתי מחוץ לקופסה‪ ,‬ובשטיח היו חצי תריסר גוונים של חום חרא‬
‫וזה היה הכי קרוב לחוויה שיכול להיות לי‪ .‬יותר טוב מסרט או ממשחק וידיאו‬
‫או מהתכתבות בטלפון‪ .‬תחושת השטיח המטונף בקצות האצבעות שלי‪.‬‬
 ‫פארק שעשועים ממש‪.‬‬
‫"איך קוראים לך?" הורה לי שוב‪.‬‬
‫"אה‪ .‬מולי?"‬
‫"לא ככה‪ .‬זאת תשובה‪ ,‬לא שאלה‪ .‬אז קדימה — איך לעזאזל קוראים לך?"‬
‫"מולי‪ ",‬אמרתי בתוקף רב יותר‪ ,‬התחלתי להבין‪ .‬אז הוא רוצה לקרוא לי‬
‫מולי‪ .‬מה אכפת לי‪ .‬האמת שמולי ממש לא היתה הדבר הכי גרוע שקרה לי‪.‬‬
‫"ועכשיו‪ .‬איך קוראים לאבא שלך?"‬
‫עצרתי‪ .‬ולהרף רגע‪...‬‬
‫יום ראשון אחר הצהריים‪ .‬אני לבושה יפה‪ .‬אני עומדת ליד הקבר של אבא‬
‫שלי ומחזיקה בידה של אמא שלי‪ ,‬שבוכה בשקט‪ .‬אחי עומד מהצד השני שלה‬
‫בארשת סטואית‪.‬‬
‫"הוא אהב אתכם‪ ,‬ילדים‪ ",‬אומרת אמא שלי‪ .‬אצבעותיה הדוקות סביב‬
‫אצבעותי‪" .‬הוא היה כל כך גאה‪"...‬‬
‫ופתאום‪ ,‬פשוט כך‪ ,‬לא יכולתי לומר את השם שלו‪ .‬יכולתי לדמיין אותו חקוק‬
‫באבן הגרניט השחורה‪ ,‬אבל לא יכולתי לוותר עליו‪ .‬אבא שלי היה רק אגדה‪,‬‬
‫מיתוס שאמא שלי סיפרה לי פעם‪ .‬אבל הוא היה שלי‪ ,‬ונשאר לי כל כך מעט‪.‬‬
‫האיש בעט בי שוב‪ ,‬בעורף‪ .‬לחשתי‪:‬‬
‫"אדגר‪".‬‬
‫בתגובה הוא דפק בי את הרגל שוב‪ ,‬חזק יותר‪ ,‬והפעם פגע באוזן‪" .‬שקרנית‪".‬‬
‫"אני לא‪"...‬‬
‫"אידיוטית מטומטמת‪ ".‬הוא נופף לעברי בסיגריה‪ .‬הבטתי בעצבנות בקצה‬
‫הבוער‪ .‬ידעתי מה הוא יכול לעשות‪" .‬השם של אבא שלך‪ .‬אני מתכוון‬
‫ברצינות!"‬
‫"אדגר‪ ",‬מילמלתי שוב‪.‬‬
‫"שקרנית מזדיינת!" הוא שאג כשקם מהספה‪" .‬השם‪ ,‬השם‪ ,‬השם‪ ,‬תני לי את‬
‫השם המחורבן!"‬
‫"מולי‪ ,‬מולי‪ ,‬מולי‪ ",‬ניסיתי‪.‬‬
‫הוא חבט בי בצד הראש כשהשתופפתי ודחקתי פנים אל השטיח‪ .‬חשבתי‬
‫באובססיביות‪ ,‬כמו מטורפת‪ ,‬שאני צריכה לתלוש כמה מהסיבים החומים‬
‫האלה‪ .‬לתפוס בין האצבעות ולסובב‪ .‬הייתי יכולה לדחוף אותם מאחורי‬
‫האוזניים ולהחזיר אותם איתי אל התיבה‪ .‬הו‪ ,‬שעות צפויות של הנאה‪.‬‬
‫"תני לי את השם המחורבן שלו!" האיש עדיין צעק עלי‪" .‬הזדמנות אחרונה‪,‬‬
‫ילדה! או שאני יוצא מהדלת הזאת עכשיו ואף פעם לא תראי אותי שוב‪ .‬מה‬
‫זאת אומרת‪ ,‬לא תראי אף אחד אף פעם‪ .‬את נעלמת‪ ,‬תופסת? את סתם עוד‬
‫בחורה שיכורה מטומטמת שנעלמה בחופשה מהלימודים‪ .‬חושבת שמישהו‬
‫יודע איפה את? חושבת שלמישהו אכפת?"‬
‫אמא שלי‪ ,‬חשבתי‪ .‬אבל לא אמרתי כלום‪ .‬שמרתי אותה לעצמי‪ .‬כמו את‬
‫השם של אבא שלי ואת הפנים של אחי‪.‬‬
‫"אני אחזיר אותך לתיבה הזאת‪ ",‬איים עכשיו‪" .‬אני אנעל את המכסה וזהו‪.‬‬
‫את תמותי פה‪ .‬תירקבי‪ .‬תהיי סתם עוד סירחון כאן בחדר‪ .‬ואף אחד לא ידע‬
‫אף פעם‪ .‬המשפחה שלך לא תראה אותך שוב‪ .‬אף אחד אפילו לא יזהה את‬
‫הגופה שלך‪".‬‬
‫בכיתי‪ .‬הוא הרביץ לי יותר חזק‪ .‬אבל לא המכות פירקו אותי‪ .‬זאת היתה‬
‫המחשבה שהוא ינעל אותי בתיבה וייעלם‪ .‬המחשבה שאמות לבד לגמרי‬
‫בתיבה בגודל של ארון מתים‪.‬‬
‫כמו אבא שלי‪ ,‬שנרקב מתחת לאדמה‪.‬‬
‫כשהייתי קטנה‪ ,‬חשבתי שאבא שלי יכול לראות הכול‪ .‬כמו סנטה קלאוס או‬
‫אלוהים‪ ,‬נראה לי‪ .‬אבא שלי לא היה אבא אמיתי‪ ,‬אלא רוח כול־יודעת‪ ,‬והייתי‬
‫מחפשת אותו בכתמי אור השמש שבין העצים או בצללים שבעומק היער‪.‬‬
‫"אבא‪ ",‬הייתי לוחשת‪ .‬ותמיד תמיד תמיד ידעתי שהוא שם‪ .‬כי אבא שלי‪,‬‬
‫אמרה אמא‪ ,‬תמיד אהב את היער‪.‬‬
‫והיה מקום שבו לא יכולתי למצוא אותו‪ ,‬וזה בתוך תיבה בגודל של ארון‬
‫מתים‪.‬‬
‫"ארנסטו‪ ",‬לחשתי‪.‬‬
‫אבל האיש היה עסוק בלהכות אותי מכות פראיות‪ ,‬ולא שמע‪.‬‬
‫הצטנפתי כנגד השטיח החום‪" .‬אדגר‪ ",‬צעקתי פתאום‪" .‬אוון‪ .‬ארנסטו‪ .‬איליי‪.‬‬
‫ארל‪ ".‬המצאתי אותם מהר‪ ,‬בקדחתנות‪ .‬עוד משחק להעביר את הזמן‪ .‬שמות‬
‫שמתחילים באל"ף‪.‬‬
‫צועקת את השמות עוד פעם ועוד פעם‪ .‬כי השטיח החום־חרא היה עשוי כל‬
‫כך הרבה חוטים‪ ,‬וככה גם אני‪ ,‬ולא יכולתי להרשות לעצמי לתת עוד שום‬
‫דבר‪ .‬כל כך מעט ממני נשאר‪ ,‬והשם של אבא שלי היה חלק מזה‪ .‬אבן גרניט‬
‫מבהיקה להפליא על הקרקע‪ .‬זיכרון קטן‪ ,‬אבל יקר מפז‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬האיש התיש את עצמו‪ .‬הוא הפסיק להרביץ ולבעוט‪ ,‬ובמקום‬
‫זה נפל על הרצפה‪ .‬הוא שכב לידי והנשימה שלו היתה מקוטעת מרוב מאמץ‪.‬‬
‫נשארנו זה לצד זה בשקט‪.‬‬
‫"חבל נורא‪ ",‬אמר קצרות‪.‬‬
‫לא הגבתי‪.‬‬
‫"כאילו‪ ,‬בהתחשב בכמה נחמד שחשבתי להיות וככה‪ .‬כאילו‪ ,‬זין‪ ,‬חשבתי‬
 ‫לקחת אותך איתי ביחד‪".‬‬
‫לא הצלחתי לעצור את עצמי‪ .‬נרעדתי‪ ,‬זזתי מעט כנגד הרצפה המטונפת‪.‬‬
‫"שבוע במשאית גדולה‪ .‬אולי זה לא מתאים לכולם‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬אני בטוח‬
‫צריך לקחת את הקופסה‪ ,‬כי זאת תהיה הפעם הראשונה שלך בחוץ וככה‪.‬‬
‫אבל בכל זאת‪ .‬תהיי בדרכים‪ .‬אולי הייתי יכול להוציא אותך בלילה‪ .‬או זה או‬
‫כאילו‪ ,‬את יודעת‪ ,‬סגורה כאן שבעה ימים‪ .‬אולי אפילו שמונה‪ ,‬תשעה‪ ,‬עשרה‬
‫ימים‪ .‬נסיעה לוקחת כמה שהיא לוקחת‪ .‬בנאדם צריך לעשות את העבודה‬
‫שלו‪".‬‬
‫"מים?" לא הצלחתי להתאפק‪ .‬שבעה ימים לבד היו מבעיתים די והותר‪,‬‬
‫אבל אולי עשרה ימים בלי מים? אף פעם לא הקשבתי ממש במקצועות‬
‫המדעיים‪ ,‬אבל הייתי די בטוחה שאף אחד לא יכול לשרוד כל כך הרבה‪.‬‬
‫"סיבה אפילו עוד יותר טובה לבוא איתי לנסיעה‪ ",‬הוא בישר לי‪" .‬סיבה אפילו‬
‫יותר טובה לתת לי שם‪".‬‬
‫לבסוף הרמתי ראש‪ .‬בהיתי בו‪ .‬בפנים קשות התווים‪ .‬בלחיים הלא מגולחות‪,‬‬
‫בשיניים העקומות עם כתמי הטבק‪ .‬הוא היה מכוער ונורא‪ .‬הוא היה‬
‫רב־עוצמה ואלוהי אפילו יותר מאבא רפאים ביער‪.‬‬
‫ואז ידעתי‪ ,‬כמו שהוא בלי ספק ידע מהתחלה‪ ,‬מה הדבר הבא שאני עומדת‬
‫לומר‪.‬‬
‫"אוורט‪ .‬אוורט רוברט דיין‪".‬‬
‫האיש חייך אלי‪.‬‬
‫"זה באמת היה כל כך קשה?" שאל אותי‪.‬‬
‫לא אמרתי מילה‪.‬‬
‫הוא התרומם מהרצפה והתחיל להתעסק עם מה שהיה על שולחן הקפה‪.‬‬
‫"טוב‪ .‬הגיע הזמן לכתוב פתק‪ .‬כאילו‪ ,‬אם את כבר מסתובבת איתי ככה‪ ,‬לא‬
‫נראה לך שכדאי לפחות לספר לאמא שלך?"‬
 ‫פרק ‪13‬‬
‫בוקר יום ראשון של די־די התחיל בשיחת טלפון‪ .‬היא נכנסה למשרדה )אין מנוחה‬
‫לרשעים‪ ,‬גם לא לאחראית במחלק הרצח שזה עתה הופקדה על תיק משמעותי( עם‬
‫קפה ביד אחת ותיק העור השטוח‪ ,‬ארוך הרצועה‪ ,‬בידה האחרת‪ .‬היא בקושי הספיקה‬
‫להניח את הכוס לרכב ולהרים את השפופרת‪.‬‬
‫"סמלת בילוש די־די וארן‪".‬‬
‫"זה נכון? האיש הזה חטף את הבת שלי? אתם כבר יודעים מה קרה לה? בשם‬
‫אלוהים‪ ,‬למה אנחנו צריכים לשמוע את כל זה מהתקשורת? איזה מין מפלצות‬
‫אטומות אתם?"‬
‫די־די האטה‪ .‬היא לא זיהתה את הקול‪ ,‬אבל רמת המצוקה לימדה אותה כי קרוב‬
‫לוודאי שהיא מדברת עם אביה של סטייסי סאמרס‪ .‬בהתחשב בהשמצות שהוטחו‬
‫במשטרת בוסטון במהדורות החדשות של אתמול — חשוד לכאורה בחטיפתה של‬
‫סטודנטית נמצא מת‪ ,‬המשטרה מסרבת לדון בנסיבות המקרה — היא לא אמורה‬
‫להיות מופתעת‪ .‬ובכל זאת‪...‬‬
‫"אדוני? עם מי אני מדברת?"‬
‫"קולין סאמרס‪ .‬עם מי לעזאזל חשבת?"‬
‫"אני מצטערת‪ ,‬אבל אני חייבת לשאול‪ .‬כפי שאני בטוחה שכבר גילית‪ ,‬התקשורת‬
‫לא תבחל בהטעיות כדי לקבל מידע פנימי‪".‬‬
‫אנחה כעוסה מעברו האחר של הקו‪ ,‬צליל של אדם שעושה מאמץ עילאי למשול‬
‫ברוחו‪ .‬די־די ניצלה את הרגע כדי להניח את התיק שלה‪ ,‬ואז הרחיקה את הכיסא מן‬
‫השולחן והתיישבה‪.‬‬
‫"זה נכון?" לחש לבסוף קולין סאמרס‪.‬‬
‫"נכון לרגע זה‪ ,‬אין לנו ראיות שקושרות את דבון גולדינג להיעלמות של הבת שלך‪".‬‬
‫"תפסיקי‪ .‬ככה שוטרים מדברים כשהם רוצים למרוח אותך‪ .‬אנחנו מדברים כאן על‬
‫הבת שלי‪ .‬בבקשה פשוט תגידי לי את האמת‪".‬‬
‫"אדוני‪ ,‬טיפלתי בזירת הפשע באופן אישי‪ .‬הקדשנו כמעט יממה לפירוק שיטתי של‬
‫בית משפחת גולדינג‪ .‬אני אומרת לך את האמת‪ :‬לא מצאנו שום דבר שיקשור בינו‬
‫לבת שלך‪".‬‬
‫"אבל בחדשות‪ ...‬אמרו שהוא היה בחור גדול‪ .‬אמרו שהוא התאים לתמונה‬
‫בסרטון‪"...‬‬
‫"זה נכון‪".‬‬
‫"והוא היה ברמן‪ .‬אולי זה הקשר‪ .‬בפעם האחרונה ראו את סטייסי בבירצ'ס בעיר‪.‬‬
‫אולי הוא עבד שם‪".‬‬
 ‫"בדקנו‪ .‬אין שום זיקה תעסוקתית בין דבון גולדינג לבירצ'ס‪".‬‬
‫"אבל מה אם סטייסי פגשה אותו בבר שהוא עובד בו? אולי הוא ראה אותה שם‪.‬‬
‫והוא‪ ...‬נדלק עליה‪ .‬ככה זה עובד לפעמים‪ ,‬לא? הוא הסתכל עליה פעם אחת והיא‬
‫הפכה למטרה שלו‪".‬‬
‫די־די היססה‪ .‬התקשורת עם בני משפחה אבלים היתה החלק החביב עליה פחות‬
‫בעבודה‪ .‬היה מפתה לענות על כל השאלות שלהם‪ .‬להרגיע‪ ,‬להסביר‪ .‬אבל האמת‬
‫היא שחובתה הראשונה במעלה לא היתה לקולין סאמרס ולא לאשתו‪ ,‬כי אם‬
‫לסטייסי‪ .‬ובזמן העבודה על תיק אי־חשיפה של פרטי מפתח היתה חשובה לא פחות‬
‫מאשר גילוי של פרטים חדשים‪ .‬היא לא יכולה להסתכן ולספר למר סאמרס כל מה‬
‫שידעו על דבון גולדינג‪ .‬כבר היו יותר מדי מקרים שבהם האב המתאבל חלק מידע‬
‫חשוב עם אשתו או עם החבר הטוב‪ ,‬שחלקו אותו בתורם עם מישהו אחר ואז עם עוד‬
‫מישהו‪ ,‬ובתוך רגע כל מה שהשוטרים לא יכלו להרשות לעצמם שייוודע בעניין‬
‫החקירה שעסקו בה פירנס את חדשות הערב‪.‬‬
‫רוב בני המשפחות היו אומרים לך שיעשו הכול כדי לעזור לאהוביהם‪ .‬למרבה‬
‫הצער‪ ,‬ולמענם‪ ,‬מה שהשוטרים המופקדים על החקירה היו צריכים מהם באמת הוא‬
‫איפוק‪.‬‬
‫די־די אמרה‪" :‬סטייסי הגיעה אי־פעם לבר שנקרא טוניק?"‬
‫"לא יודע‪ .‬היא לא שתתה הרבה ולא היתה חזקה במסיבות‪ .‬אבל‪ ...‬היא היתה‬
‫חברותית‪ ",‬הודה‪" .‬אם החברות שלה היו רוצות לצאת‪ ,‬היא היתה באה איתן‪".‬‬
‫די־די נדה בראשה‪ .‬זה עלה בקנה אחד עם מה שמצאו עד כה‪ .‬אתמול אחר‬
‫הצהריים פיל הגיע בעצמו למקום העבודה של גולדינג‪ ,‬טוניק‪ ,‬עם תצלום של סטייסי‬
‫סאמרס‪ .‬כמה מן הברמנים זיהו אותה משידורי החדשות בעניין‪ ,‬אבל איש מהם לא‬
‫אמר שראה אותה בבר‪ .‬מובן שעדיין ייתכן שדבון גולדינג נתקל בה במקום אחר או‬
‫בבר אחר‪ .‬בוסטון הציעה לקהל הסטודנטים סצנה מרשימה בגודלה‪ .‬האפשרויות היו‬
‫אינסופיות‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬בהתחשב בכך שגולדינג חטף את פלורה דיין‪ ,‬אי אפשר לטעון שלא‬
‫חיבב בלונדיניות‪.‬‬
‫"אתה מכיר את פלורה דיין?" שאלה פתאום‪.‬‬
‫שתיקה השתררה מעברו האחר של הקו‪ .‬שתיקה שבפירוש התארכה כמה פעימות‬
‫יותר מן הנחוץ‪.‬‬
‫"למה את שואלת?" אמר קולין סאמרס לבסוף‪.‬‬
‫"היא היתה אצלכם בבית? פגשתם אותה?"‬
‫"פגשנו את אמא שלה‪".‬‬
‫"מה?"‬
‫"כשנעלם לך ילד‪ ...‬יש תוכנית‪ .‬של המרכז הלאומי לילדים נעדרים ומנוצלים‪ .‬הורה‬
‫אחר‪ ,‬מישהו שכבר עבר את זה‪ ,‬מתקשר לתמוך‪ .‬רוזה דיין מונתה למנטורית שלנו‪.‬‬
‫היא התקשרה בעשרים וארבע השעות הראשונות‪ ,‬ואז נשארה על הקו עם אשתי‬
‫כשהיא בכתה‪".‬‬
‫"נפגשת איתה אישית?"‬
‫"היא היתה אצלנו בבית כמה פעמים‪ .‬היא ממש עזרה‪ ,‬סמלת‪ .‬אחרי מה שהיא‬
‫עברה‪ ...‬היא מבינה‪ .‬היא מקשיבה ועוזרת‪ .‬וזה יותר ממה שאפשר להגיד על כולכם‪".‬‬
‫די־די התכווצה לנוכח מרירותו של האיש‪ ,‬ושוב הזכירה לעצמה שזה לא אישי‪.‬‬
‫המשפחה רוצה תשובות‪ .‬הם רוצים את הבת שלהם בחזרה‪ .‬אבל נכון לעכשיו‬
‫הבלשים יכלו להציע רק עוד שאלות במקרה הטוב וחשדות חדשים במקרה הרע‪.‬‬
‫"והבת שלה‪ ,‬פלורנס?" ניסתה די־די שוב‪.‬‬
‫"אני מכיר את המקרה שלה‪ ",‬אמר קולין סאמרס‪ ,‬שלמעשה לא ענה כלל על‬
‫השאלה‪.‬‬
‫"היא הגיעה עם אמא שלה לאחד הביקורים‪ ",‬קבעה די־די‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"יצרה קשר בטלפון‪ ,‬באימייל‪ ,‬בפייסבוק? אתה מכיר אותה‪ ,‬לא‪ ,‬מר סאמרס? דיברת‬
‫איתה באופן אישי על הבת שלך‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫אלא שדי־די כבר לא האמינה לו‪ .‬היה כאן עוד משהו‪ .‬דבר שעדיין לא היה מוכן‬
‫לומר‪ .‬ואז‪...‬‬
‫"זאת היא שהרגה אותו?" שאל קולין סאמרס‪.‬‬
‫"מי?"‬
‫"פלורה‪ .‬זאת היא שהרגה את הברמן‪ ,‬את החשוד בחטיפה? בגלל זה את שואלת‬
‫אותי את כל השאלות האלה?"‬
‫די־די לא אמרה דבר‪ .‬עד כה הצליחה להבטיח ששמה של פלורנס דיין לא יגיע‬
‫לחדשות‪ .‬בעיקר הודות לכך שלא הגישה נגדה שום אישום‪ ,‬כך שלא היה שום מידע‬
‫שעשוי להתגלות בידי כתבים להוטים יתר על המידה‪.‬‬
‫"למה שתחשוב דבר כזה‪ ,‬מר סאמרס?"‬
‫"לחוקרים שלך יש מקורות מידע משלהם‪ .‬למשפחות הקורבנות יש מקורות משלנו‪.‬‬
‫ובהתחשב בכמה סביר שתשתפי אותנו‪"...‬‬
‫"כולנו באותו צד‪ ,‬מר סאמרס‪ .‬כולנו עושים כל מה שאפשר כדי להחזיר את הבת‬
‫שלך‪".‬‬
‫"אז למה היא עדיין לא בבית?"‬
‫נקישה באוזן שלה כשקולין סאמרס ניתק לאחר שאמר‪ ,‬מתברר‪ ,‬את המילה‬
‫האחרונה‪ .‬די־די אחזה בשפופרת עוד רגע והרגישה את משא הזעם שלו‪ .‬שלושה‬
‫חודשים עברו‪ ,‬אז איך באמת עדיין לא מצאו את סטייסי סאמרס?‬
‫ומה לעזאזל יודעת פלורה דיין על החטיפה של הסטודנטית שכל האחרים‪ ,‬מתברר‪,‬‬
‫לא יודעים?‬
‫שמונה וחצי בבוקר‪ .‬לדי־די המתינו ערמות של דוחות מאת בלשי משמרת הלילה‪,‬‬
‫שהיא היתה צריכה לבחון ולאשר‪ .‬חדוות הניהול‪ ,‬עול ההצבה בתפקוד מוגבל‪ .‬בתור‬
‫בלשית בשטח‪ ,‬תמיד התמרמרה על הצורך לדקדק בכל פסיק‪ .‬אבל הדוחות אכן היו‬
‫חשובים‪ .‬הניירת סיפקה את אבני הבניין לתיק שאפשר להביא בפני בית המשפט‪ ,‬ולא‬
‫היה שום טעם לזהות עבריינים או לעצור אותם אם לא יכולת לתקוע את‬
‫העכברושים האלה בכלא אחר כך‪.‬‬
‫הניירת חשובה‪ .‬לשבת כאן‪ ,‬ליד השולחן הזה‪ ,‬זה חשוב‪.‬‬
‫אבל חשוב גם לשאול את השאלות הנכונות‪.‬‬
‫מה בדיוק אמר אתמול ד"ר קיינס? פלורה העדיפה גישה כנה וישירה‪.‬‬
‫די־די קמה‪ ,‬לקחה את התיק שלה ואת הכוס לרכב ופנתה אל הדלת‪.‬‬
‫כתובתה הרשומה של פלורנס דיין היתה‪ ,‬מתברר‪ ,‬בקומה השלישית בבית טורי ישן‬
‫ומעט מיוגע למראה‪ .‬בשעת בוקר כזו‪ ,‬ביום ראשון‪ ,‬הבית והרחוב נראו שקטים‪ .‬די־די‬
‫נכנסה בדלתות הקדמיות‪ ,‬שלא היו נעולות‪ ,‬אל המבואה המתבקשת‪ ,‬שהכילה חצי‬
‫תריסר תיבות דואר עשויות מתכת‪ .‬על כמה מהן התנוססו שמות; שמה של פלורה לא‬
‫היה אחד מהם‪ ,‬ובמקומו הופיעו רק ראשי התיבות שלה‪ ,‬פ"ד‪ .‬עוד הכרעה של אישה‬
‫המודעת לענייני אבטחה‪ ,‬שבלי ספק לקחה את ההגנה על עצמה ברצינות רבה‪.‬‬
‫הדלת הפנימית שבמבואה היתה סגורה‪ ,‬אבל כפי שקורה לא פעם באזורים עתירי‬
‫תנועה‪ ,‬מישהו לא טרח למשוך אותה עד הסוף‪ .‬דעתה של פלורה בלי ספק לא היתה‬
‫נוחה לנוכח יכולתה של די־די לדחוף את הדלת ופשוט להיכנס‪.‬‬
‫היא יכולה לזמזם באינטרקום‪ .‬זה יהיה מנומס‪ ,‬אבל איפה הכיף? במקום זאת‬
‫איתרה די־די את המדרגות היישר לפניה וקיבלה החלטה פיקודית לטפס שלוש קומות‬
‫אל הדירה של פלורה‪ .‬למותר לציין שלא הביאה בחשבון את האפשרות שנשימתה‬
‫תהיה כה קצרה — אולי הגיע הזמן להשקיע פחות זמן בפיזיותרפיה ויותר בסבולת‬
‫לב־ריאה — וגם לא ציפתה להגיע אל הדלת של פלורה ולמצוא אותה פתוחה קמעה‪.‬‬
‫די־די היססה‪ ,‬וכבר הרגישה את השערות מזדקרות על עורפה‪ .‬במבט ראשון לא‬
‫היתה סיבה לדאגה‪ .‬הדלת נראתה בסדר גמור‪ ,‬שום שריטות שיעידו שמישהו התעסק‬
‫במנעולים‪ ,‬שום משקופים שבורים‪ .‬ובכל זאת‪...‬‬
‫היא דפקה חזק‪ .‬הדלת נפערה כמפהקת‪.‬‬
‫"פלורה דיין? סמלת בילוש די־די וארן כאן‪ ,‬לפגוש אותך‪".‬‬
‫אין תשובה‪.‬‬
‫די־די עשתה צעד ראשון פנימה והושיטה יד באינסטינקט אל האקדח שלה‪ ,‬לפני‬
‫שנזכרה שעדיין לא קיבלה אישור נשיאה‪.‬‬
‫"פלורה? את בבית? פלורנס דיין?"‬
‫שום דבר‪ .‬לא צליל צעדים או מים זורמים או חריקת דלתות פנימיות‪ .‬די־די עשתה‬
‫צעד שני פנימה ומצאה היישר מולה מטבח‪ ,‬סלון זעיר משמאל‪ ,‬ועוד דלת פתוחה‬
‫שמאחוריה נגלה לעין שמץ מחדר שינה‪.‬‬
‫האורות היו כבויים‪ .‬נכון‪ ,‬אור יום בקע מבעד למערך החלונות הגדולים‪ .‬אבל השמים‬
‫היו מעוננים‪ ,‬כך שכמה מפינותיה של הדירה נותרו באפלולית ושיוו למקום תחושה‬
‫מוזנחת‪ .‬ויותר מזה‪ ,‬היתה שם הרגשה שהדירה ריקה‪ .‬מאיזו סיבה שלא תהיה‪ ,‬הדלת‬
‫הקדמית נותרה פתוחה‪ ,‬אבל פלורנס כבר לא היתה פה‪.‬‬
‫ובזה לא היה שום היגיון‪ .‬האם אישה שהקדישה תשומת לב כזו לחקר ההתנהגות‬
‫הפלילית תשאיר את הדירה שלה פתוחה בלב בוסטון? שום סיכוי שבעולם‪ .‬משהו‬
‫קרה‪ .‬אבל מה?‬
‫לאט‪ ,‬עם הגב כל הזמן אל הקיר‪ ,‬סקרה די־די את הדירה‪ .‬אף שבסיכומו של דבר לא‬
‫היה הרבה לראות‪ .‬המטבח היה מסודר למופת‪ ,‬אזור הישיבה הצנוע לא הופרע‪ .‬היא‬
‫דחפה את דלת חדר האמבטיה בבוהן וראתה את הכיור העומד‪ ,‬את האסלה ואת‬
‫המקלחת־לעמידה־בלבד‪ .‬שום דבר‪.‬‬
‫ואחרון‪ ,‬חדר השינה היחיד‪ .‬שוב פתחה את הדלת לרווחה עם הרגל והקפידה לא‬
‫לגעת בשום דבר‪ .‬היא ראתה מיטה זוגית עם מצעים סתורים‪ ,‬שניכר שישנו בה‬
‫לאחרונה‪ .‬לידה ניצבה שידת לילה יחידה ועליה מנורה ואייפון בטעינה‪ .‬כאן עצרה‪ .‬מי‬
‫בימינו יוצאת אפילו לרגע בלי לקחת איתה את הסלולרי?‬
‫אז הבחינה די־די בשולחן עבודה ישן ורעוע‪ ,‬ועליו לפטופ מק חדיש שבחדישים‪.‬‬
‫לבסוף בחנה ארוכות את האטרקציה המרכזית שבחדר‪ :‬ידיעות מהעיתון‪ .‬תצלומים‪.‬‬
‫עשרות על עשרות‪ ,‬מודבקים על כל ארבעת הקירות‪ .‬לא נדרש לה יותר מרגע לזהות‬
‫את הנושא המשותף‪ .‬מקרי נעדרים‪ .‬כולם בלי יוצא מן הכלל‪ .‬שלושים‪ ,‬ארבעים‪,‬‬
‫חמישים איש‪ ,‬זכרים ונקבות‪ ,‬שיצאו יום אחד ושוב לא נראו‪ .‬ובכללם סטייסי סאמרס‪.‬‬
‫הידיעה מה"בוסטון גלוב" שבישרה על היעלמותה זכתה למקום של כבוד היישר מעל‬
‫מיטתה של פלורה‪.‬‬
‫פלורה עקבה אחרי המקרה‪ ,‬זה ברור‪ .‬ועכשיו?‬
‫די־די סבבה בחדר וספגה את מלוא כובד משקל האובססיה של ניצולה אחת‪.‬‬
‫ופתאום תקפה אותה הרגשה רעה מאוד‪.‬‬
 ‫פרק ‪14‬‬
‫כשהייתי קטנה‪ ,‬היה לי קשה להירדם‪ .‬את הימים הייתי מעבירה בשיטוטי פרא‬
‫בשדות החווה המשפחתית וביערות האפלוליים של מיין‪ .‬ולא משנה כמה פעמים‬
‫הציעה לי אמא שלי לצאת החוצה ו"לפרוק אנרגיה עודפת"‪ ,‬עם בוא הלילה הייתי‬
‫שוכבת במיטה עם מוח סוער ורגליים חסרות מנוחה‪.‬‬
‫אמא שלי פיתחה טקס מורכב של כניסה למיטה כדי לעזור לי להירגע‪ .‬קודם כול‬
‫היתה מניחה שתי ידיים על הראש שלי‪ .‬היא היתה מלטפת את השיער שלי בעדינות‪:‬‬
‫"הנה הראש של פלורה‪".‬‬
‫אחר כך היתה מעבירה את האצבעות מטה‪ ,‬מתחקה אחר צורתן של הגבות שלי‪,‬‬
‫אחר עיקול האוזניים‪ ,‬קו הלסת‪" .‬הנה העיניים‪ ,‬הלחיים‪ ,‬האוזניים‪ ,‬הפנים‪ .‬הנה הפנים‬
‫של פלורה‪".‬‬
‫אז היתה לוחצת לי את שתי הכתפיים‪ ,‬לחיצה לא חזקה‪ ,‬אבל איתנה‪" .‬הנה‬
‫הכתפיים של פלורה‪".‬‬
‫עוד לחיצות‪ ,‬עכשיו של שני המרפקים‪ ,‬של מפרקי הידיים‪ ,‬של חמש האצבעות בכל‬
‫יד‪ .‬מאוחר יותר למדתי עוד על הלחיצות האלה‪ .‬אמא שלי יישמה תרפיה בסיסית‬
‫שמשמשת לעתים קרובות עם ילדים היפראקטיביים‪ .‬חיבוק דוב של מפרק אחרי‬
‫מפרק‪ ,‬כעיקרון‪ ,‬והיא לחצה את הצלעות שלי‪ ,‬לחצה כנגד השקעים של מפרקי‬
‫הירכיים וסיימה עם הברכיים‪ ,‬הקרסוליים‪ ,‬כפות הרגליים‪.‬‬
‫"הנה הרגל של פלורה‪ ,‬הברך של פלורה‪ ,‬הקרסול של פלורה‪ .‬הנה כף הרגל של‬
‫פלורה‪ .‬ועכשיו הגיע הזמן שכל פלורה תלך לישון קצת‪".‬‬
‫כשהייתי קטנה‪ ,‬הייתי מצחקקת בסוף‪ .‬ומבקשת ממנה לעשות את זה שוב‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫ולפעמים היא נעתרה‪ .‬אבל לרוב הייתי מקבלת נשיקה על הלחי ואולי פריעת שיער‬
‫ידידותית‪ .‬ואז היתה אמא שלי קמה ויוצאת‪ ,‬אם יחידנית עסוקה עם הרבה טרדות‬
‫לעסוק בהן והרבה מטלות לסיים‪.‬‬
‫עד שמלאו לי עשר‪ ,‬אחת־עשרה‪ ,‬שתים־עשרה‪ ,‬הטקס כבר מת מוות טבעי‪ .‬עוד‬
‫שלב של הילדוּת חלף‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשהייתי חולה או עצובה‪ ,‬אמא שלי היתה חוזרת‪.‬‬
‫בגרסה מהירה יותר‪ ,‬מקוצרת‪ ,‬אבל מנחמת לא פחות‪.‬‬
‫כשהגעתי לתיכון‪ ,‬אמא שלי צחקה שעכשיו תורי להשכיב אותה לישון‪ .‬הואיל והיום‬
‫שלה התחיל תמיד בסביבות חמש‪ ,‬היא בהחלט לא נשארה ערה אחרי תשע או עשר‪.‬‬
‫לפעמים‪ ,‬אם הייתי במצב רוח שובב ואולי אם סתם התגעגעתי אליה‪ ,‬הייתי מופיעה‬
‫ועושה מזה חתיכת הפקה‪ .‬זה השיער של אמא‪ ,‬זאת העין של אמא‪ .‬אלוהים אדירים‪,‬‬
‫מה קרה לפנים של אמא?‬
‫אם אח שלי היה בבית‪ ,‬לפעמים הוא אפילו היה מצטרף אלינו‪ .‬שככה יהיה לי טוב‪,‬‬
 ‫זאת באמת היד של אמא?‬
‫בתוך זמן קצר היינו שלושתנו קורסים תחתינו בהתקף של צחוק‪ .‬אמא שלי היתה‬
‫בתחתית הערמה‪ ,‬נדה בראשה‪ .‬רגעים של משפחה‪ .‬מהדברים שאיפשהו בלב את‬
‫יודעת שהם מיוחדים‪ ,‬ועדיין לא מצליחה לקבל אותם אלא כמובנים מאליהם‪.‬‬
‫אחרי שמצאו אותי‪ ,‬אמא שלי הגיעה לבית החולים באטלנטה‪ .‬בלילה ההוא‪,‬‬
‫הראשון‪ ,‬היא נגעה בשיער שלי‪ .‬התחקתה אחר קו המצח‪ .‬אחר עיקול האוזן‪" .‬הנה‬
‫הפנים של פלורה‪ ",‬היא לחשה לי‪.‬‬
‫לא הסתכלתי עליה‪ .‬השארתי את העיניים פקוחות‪ ,‬את המבט פונה אל התקרה‪ .‬לא‬
‫היה לי לב להגיד לה שמגע הידיים שלה על העור שלי היה מבחינתי כמו נייר זכוכית‪.‬‬
‫ושבמקום שתרגיע אותי‪ ,‬כל כולי ייחלתי נואשות שפשוט תפסיק‪.‬‬
‫ואף על פי כן‪ ,‬בשבועות ובחודשים הבאים‪ ,‬בלילות הרעים מאוד שבהם התעוררתי‬
‫שוב ושוב בצרחות‪ ,‬ואחי עמד בדלת‪ ,‬לא נינוח‪ ,‬אמא שלי היתה תופסת את מקומה על‬
‫שפת המיטה שלי‪ .‬שוב התחקתה אחר עצמות הלחיים שלי‪ ,‬לחצה את הכתפיים‪ ,‬את‬
‫המרפקים‪ ,‬את מפרקי הידיים‪ ,‬את חמש האצבעות בכל יד‪.‬‬
‫לאט אבל בטוח‪ ,‬האמא הסבלנית שלי עזרה לי למצוא שוב את השינה‪.‬‬
‫עכשיו אני ישנה‪.‬‬
‫אבל זה פגום‪ ,‬זה רע‪.‬‬
‫אני צריכה להתעורר‪ .‬אני מלאה תחושת דחיפות ובעתה‪ .‬חלום רע‪ .‬אני חולמת‬
‫חלום רע‪ ,‬ואני צריכה להתעורר עכשיו‪ .‬לצעוק‪ ,‬לצרוח‪ ,‬להשתולל‪ .‬ואז העיניים שלי‬
‫ייפקחו‪ .‬ושוב אמצא את עצמי במיטה שלי‪ .‬אמא שלי תהיה לידי ותעסה לי את‬
‫הרקות גם כשאירתע‪ .‬אני זזה‪ .‬אני לא אמורה לזוז‪.‬‬
‫תתעוררי‪ ,‬פלורה‪ .‬תתעוררי!‬
‫אני מנסה‪ .‬אני מצווה על העפעפיים שלי להיפקח‪ .‬אני מורה לגפיים שלי להתנער‬
‫לחיים‪.‬‬
‫שום דבר לא קורה‪ .‬אני לא יכולה לזוז‪ ,‬אני לא יכולה לראות‪ .‬אני לא יכולה למצוא‬
‫את הדרך חזרה אל מבטחי הדירה הנעולה שלי או אל מיטת ילדותי‪.‬‬
‫ערפל‪ .‬אני מרגישה אותו‪ ,‬קר על הלחיים‪ .‬אני שואפת באינסטינקט ומעקמת את‬
‫האף לנוכח הריח‪.‬‬
‫ואז‪...‬‬
‫אני שועטת אל החושך‪ .‬אמא שלי נעלמת מן העין‪ ,‬וגם אם המגע שלה הוא כמו‬
‫נייר זכוכית‪ ,‬גם אם אני זו שמרחיקה אותה מעלי פעם אחר פעם‪ ,‬אני עדיין מייחלת‬
‫שהייתי יכולה לקרוא לה בחזרה‪.‬‬
‫אני צריכה לספר לה משהו‪.‬‬
‫אני צריכה להגיד שאני מצטערת‪.‬‬
‫תתעוררי‪ ,‬פלורה‪ .‬תתעוררי!‬
‫אבל אני לא יכולה‪.‬‬
‫אני זזה‪.‬‬
‫אני לא אמורה לזוז‪.‬‬
‫אני בצרות‪.‬‬
 ‫פרק ‪15‬‬
‫הטלפון של פלורה היה מוגן בסיסמה‪ .‬לא מפתיע‪ .‬די־די השתמשה במקום זאת‬
‫בטלפון שלה‪ .‬המשרד של האף־בי־איי בבוסטון‪ .‬מבקשת לדבר עם ד"ר סמואל קיינס‪.‬‬
‫נדרשו שלוש דקות נוספות עד שהמרכזנית התייחסה אליה מספיק ברצינות כדי לאתר‬
‫עובד פדרלי ביום ראשון‪ .‬עוד דקה עד שקיינס חזר אליה‪ .‬מכאן ואילך‪ ,‬על כל פנים‪,‬‬
‫נדרשו רק כמה שניות‪ .‬כן‪ ,‬הוא החזיר את פלורה לדירה שלה בשבת‪ .‬ולא‪ ,‬היא אף‬
‫פעם לא היתה משאירה את הדירה שלה לא נעולה‪ .‬הוא מיד מגיע‪.‬‬
‫מה שלא הפתיע את די־די כהוא זה‪ .‬היא לא ידעה הרבה על מומחים לקורבנות ועל‬
‫האינטראקציה שלהם עם מי שעליהם הופקדו‪ ,‬אבל כבר התרשמה שהקשר בין קיינס‬
‫לפלורה קרוב במידה בלתי שגרתית‪.‬‬
‫די־די זה עתה סיימה לסקור את סביבת הדירה מבחוץ‪ ,‬ובחנה גם את יציאת‬
‫החירום‪ ,‬שקיינס פתח‪.‬‬
‫קיינס לבש את אותו מעיל קשמיר כפול דשים‪ ,‬עד הברך‪ ,‬שלבש יום קודם לכן‪ .‬היא‬
‫לא הצליחה להעלות על דעתה איך הספיק להעביר אותו ניקוי יבש‪ ,‬אבל לא נדף ממנו‬
‫אפילו שמץ של ריח ברביקיו אנושי או צחנת אשפה‪ .‬אולי פשוט גירש את הניחוח‬
‫בכוח רצונו‪ .‬כך נראה כשצעד אל עבר הבניין בכתפיים משוכות לאחור ועיניו פונות‬
‫היישר קדימה‪ :‬כמו אדם שיכול להשתלט על העולם בכוח נוכחותו גרידא‪.‬‬
‫הוא נראה גם מודאג וחמור סבר‪.‬‬
‫"מתי הגעת?" שאל‪.‬‬
‫"לפני שלושים דקות‪ .‬כשהורדת את פלורה אתמול‪ ,‬נכנסת?"‬
‫"לא‪ .‬אמא שלה כבר היתה שם‪ .‬ראיתי את הטנדר שלה חונה ברחוב‪ .‬פלורה עלתה‬
‫לפגוש אותה‪".‬‬
‫"פלורה יצרה איתך קשר מאז? שיחת טלפון‪ ,‬הודעה‪ ,‬פוסט בפייסבוק?"‬
‫הוא נד בראשו לשלילה‪" .‬סימנים לפריצה?" הוא עלה במדרגות‪ ,‬כבר בדרכו לדירה‬
‫שבקומה השלישית‪.‬‬
‫"שלילי‪ .‬גם יציאת החירום נראית בסדר‪ ,‬אבל שמע‪ :‬גם הדלת הזאת לא נעולה‪.‬‬
‫הבריח לא במקום‪ .‬וככה גם כל החלונות‪ .‬אולי כולם עדיין סגורים‪ ,‬אבל אף אחד לא‬
‫נעול‪".‬‬
‫"נשמע כמו מסר‪ ".‬הוא הזעיף פנים‪.‬‬
‫"בדיוק מה שחשבתי‪ .‬אבל ממנה או לגביה?"‬
‫קיינס‪ ,‬שהגיע לראש גרם המדרגות‪ ,‬נכנס היישר אל הדירה‪ .‬ניכר שהכיר אותה‪ .‬הוא‬
‫הביט סביב קצרות בלבד‪ ,‬ואז אמר‪" ,‬אמא שלה היתה כאן‪ ,‬זה בטוח‪".‬‬
‫"למה אתה אומר את זה?"‬
 ‫"כשרוזה בסטרס‪ ,‬היא מנקה‪ .‬המטבח — זאת עבודה שלה‪".‬‬
‫"ופלורנס?"‬
‫"הסטנדרטים שלה לניהול משק בית יותר גמישים‪ ,‬עם נטייה לבלגן‪".‬‬
‫"אז הורדת אותה אתמול‪ .‬היא עלתה ופגשה את אמא שלה‪ .‬ואז?"‬
‫קיינס שלף את הטלפון שלו מכיס המעיל‪ .‬הוא חייג מספר בעודו פוסע ברחבי החלל‬
‫שנמלא אור אפור‪.‬‬
‫"רוזה‪ .‬דוקטור קיינס‪ .‬מה שלומך? אצלי טוב‪ ,‬תודה‪ .‬בילית קצת זמן עם פלורה‬
‫אתמול‪ ,‬נכון? חשבתי שראיתי את הטנדר שלך חונה ברחוב‪ .‬בדיוק‪ .‬אני מבין‪ .‬אני‬
‫יודע‪ .‬נראה שההתנהגות שלה באמת מסלימה‪ .‬כן‪ ,‬תודה לאל שהיא יצאה מזה בסדר‪.‬‬
‫האפשרות שהיא תגור בחווה היא ויכוח ישן‪ ,‬רוזה‪ .‬את יודעת שאני לא יכול להתערב‪,‬‬
‫ולא שאני חושב שזה היה משנה משהו עם פלורנס ממילא‪ .‬דיברת עם פלורה שוב‬
‫אתמול בלילה? לפני השינה‪ ,‬אולי? התקשרת‪ ,‬אבל היא לא ענתה‪ .‬תודה‪ .‬אני אעשה‬
‫את המקסימום כדי לבדוק מה שלומה היום‪ .‬ברור‪ ,‬ברור‪ .‬שמחתי לדבר איתך שוב‪.‬‬
‫ביי‪".‬‬
‫קיינס החזיר את הטלפון לכיסו ושוב הזעיף פנים‪" .‬אמא של פלורה יצאה אתמול לא‬
‫הרבה אחרי אחת‪ .‬היא לא שמעה מפלורה מאז‪".‬‬
‫"זה חריג?"‬
‫"לא בהכרח‪ .‬אבל דירה לא נעולה כן‪ ".‬הוא נכנס אל חדר השינה‪ ,‬בחן את הקירות‬
‫המכוסים‪ ,‬אבל לא נראה שהופתע לנוכח גזירי העיתונות הרבים‪ .‬במקום זאת פנה אל‬
‫הטלפון של פלורה‪.‬‬
‫"מוגן בסיסמה‪ ",‬ציין‪" .‬אז אין שום דרך לבדוק את ההודעות מיד‪ .‬יכול להיות שהיא‬
‫יצאה לפגוש מישהו‪".‬‬
‫"והשאירה את הדלת פתוחה?"‬
‫"אין סימנים לפריצה‪ .‬או עדויות למאבק‪ .‬בהתחשב בהכשרה של פלורה‪ ,‬אם מישהו‬
‫ניסה לתפוס אותה בכוח‪ ,‬זה לא היה נגמר בלי מאבק‪".‬‬
‫"אלא אם כן התנפלו עליה במפתיע‪ .‬אולי כשהיא ישנה‪ ".‬די־די החוותה אל המיטה‪,‬‬
‫שהיתה המקום היחיד שהסדר נפרע בו‪.‬‬
‫"אבל איך התוקף נכנס? פלורה בטוח היתה בודקת את המנעולים לפני שנכנסה‬
‫למיטה‪".‬‬
‫די־די נאנחה‪ .‬זה היה החלק שהתמיה גם אותה‪ .‬היא פגשה את פלורנס דיין רק‬
‫אתמול‪ ,‬אבל כבר ידעה די והותר כדי להבין שמדובר בבחורה שלא עשתה שטויות‬
‫בהקשרים כאלה‪.‬‬
‫"בואי נבדוק עם בעלי הבית‪ ",‬החליט קיינס‪" .‬אולי הם שמעו משהו‪".‬‬
‫בעלי הבית התגלו כזוג מבוגר‪ ,‬מארי וג'יימס ריכטר‪ ,‬שהיו בעלי הבניין זה חמישים‬
‫ושתיים שנה והתגוררו בקומה הראשונה‪ .‬הם הכירו את קיינס מביקורים קודמים‬
‫וקידמו את פניה של די־די בחיוכים קורנים‪ ,‬שגרמו לה להרגיש שהיתה אמורה להביא‬
‫מתנה לחנוכת בית‪.‬‬
‫היא וקיינס סירבו בנימוס כשהציעו להם קפה‪ ,‬ואף על פי כן מצאו שמובילים אותם‬
‫כלאחר כבוד אל חדר האורחים שבקדמת הבית‪ ,‬שבו היו ספה זוגית עתיקה ומספיק‬
‫עיטורי עץ אלון מקוריים כדי לגרום לדי־די לרייר‪.‬‬
‫היא ישבה בזהירות בקצה הספה העדינה והותירה את השאלות לקיינס‪ ,‬הואיל‬
‫ונראה שכבר הכיר את בני הזוג‪.‬‬
‫נדרשו כמה שאלות בקול רם — שלא לומר — בצעקות ממש‪ ,‬כדי לקבוע‬
‫שהריכטרים ראו את פלורה כשחזרה הביתה אתמול‪ ,‬בשעות הבוקר המאוחרות‪.‬‬
‫אמא שלה כבר היתה שם‪ ,‬והופיעה שוב אחרי ארוחת הצהריים כדי לכבד אותם‬
‫במאפינס אוכמניות‪ .‬מאפינס מצוינים‪ ,‬פשוט מצוינים‪ .‬רוזה היתה אופה יוצאת מגדר‬
‫הרגיל‪.‬‬
‫אה‪ ,‬כן‪ ,‬פלורה‪ .‬לא‪ ,‬הם לא זוכרים שראו אותה שוב‪ .‬אבל הם היו בחלק האחורי של‬
‫הדירה וראו את התוכניות שלהם בטלוויזיה‪ .‬אז יכול להיות שהיא יצאה‪ .‬זה אפשרי‪.‬‬
‫משהו לא בסדר? יש משהו שהם צריכים לדעת?‬
‫קיינס היה זהיר‪ .‬הוא היה עדין ומדוד במגעיו עם בני הזוג‪ ,‬ציינה די־די בינה לבינה‪.‬‬
‫יותר כמו שכן מאשר כמו בעל תפקיד‪ ,‬ובה בעת שומר בדיוק על מידת הריחוק‬
‫המתאימה כדי שיתאמצו לספק תשובות לשאלות ששאל‪.‬‬
‫הם ראו עוד מישהו נכנס לבניין אתמול? מישהו זר‪ ,‬נגיד‪ ,‬מישהו שהם לא זיהו?‬
‫לא‪.‬‬
‫מה לגבי צלילים או רעשים? אולי איזו הפרעה באמצע הלילה?‬
‫לא‪ ,‬אדוני‪ .‬ודבר כזה בטוח היה מעיר אותם‪ .‬השינה כבר לא מה שהיתה‪.‬‬
‫מה לגבי חברים או מכרים חדשים שהגיעו לבקר את פלורה? או מישהו ששאל על‬
‫הדירה שלה?‬
‫טוב‪ ,‬היה רק הפקח ההוא‪...‬‬
‫די־די וקיינס נדרכו שניהם והחליפו מבטים‪.‬‬
‫"פקח?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"יום קודם‪ .‬אולי יום לפני יום קודם‪ .‬קצת קשה לעקוב אחרי הזמנים‪ ",‬פתח ג'יימס‪,‬‬
‫שהביט באשתו‪.‬‬
‫"בשלישי‪ ",‬השלימה האישה‪" .‬פקח מבנים‪ ,‬הוא הגיע ביום שלישי‪ .‬אמר שהמקום‬
‫כבר באיחור עם הביקורת‪ .‬כל הדירות הפרטיות המושכרות צריכות לעבור ביקורת‬
‫עירונית פעם בחמש שנים‪ ,‬אתה יודע‪ .‬באמת‪ ,‬כבר עברו שנים מאז שקיבלנו ביקור‪.‬‬
‫כנראה באמת ברח לנו הזמן!"‬
 ‫"סיירתם איתו בכל הבניין? בכל הדירות?" שאל קיינס‪.‬‬
‫"ג'יימס סייר איתו בחוץ‪ ,‬הראה לו את יציאת החירום‪ .‬אבל בתוך הדירות ממש‪,‬‬
‫טוב‪ ,‬בגילנו‪ ,‬לעלות במדרגות‪ "...‬מארי חייכה כמתנצלת‪" .‬נתנו לו מפתחות לדירות‪.‬‬
‫ביקשנו שידפוק על הדלת קודם‪ ,‬שלא יפתיע את השוכרים‪ .‬לא לקח לו הרבה זמן‪.‬‬
‫הוא עשה את הסיור שלו ואז ירד ואמר לנו שהכול נראה בסדר‪ .‬עוד מעט נקבל את‬
‫האישור המעודכן שלנו‪".‬‬
‫"רגע‪ ",‬קטעה אותה די־די‪" .‬יש לכם מפתחות לכל הדירות? אפילו לדירה של‬
‫פלורה?"‬
‫הנימה העליבה את ג'יימס כמדומה‪" .‬ברור‪ .‬זה עדיין הבית שלנו‪ .‬יש לנו זכות‬
‫להיכנס‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬למקרה שצריך לתקן משהו או אם יש שרפה‪ ,‬חלילה‪ .‬השוכרים‬
‫שלנו אנשים עסוקים‪ .‬זה יותר קל אם אנחנו יכולים פשוט להיכנס ולעשות מה שצריך‬
‫מתי שצריך‪ .‬אף פעם לא קיבלנו שום תלונות ולא היו שום בעיות‪ .‬אפילו לא עם‬
‫פלורה‪ .‬כיבדנו את הפרטיות שלה‪ ,‬כמובן‪ .‬אנחנו מבינים‪".‬‬
‫האופן שבו ביטא את המילה האחרונה הבהיר הכול‪ .‬שהם יודעים על עברה של‬
‫פלורה ומבינים מדוע הרגישה צורך בתוספת של אמצעי אבטחה‪.‬‬
‫"פלורה היתה בבית בזמן הביקורת?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"אני לא יודעת‪ ,‬יקירתי‪ ",‬ענתה מארי‪.‬‬
‫"סיפרתם לה על הביקורת? אמרתם משהו כשהתראיתם שוב?"‬
‫"לא‪ ,‬אני חושבת שלא יצא לנו להיפגש מאז שזה קרה‪".‬‬
‫"איך נראה הפקח?" שאל קיינס‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬בחור צעיר ונחמד‪ .‬הוא היה יכול להתלבש יותר רשמית‪ ,‬לטעמי — מכנסיים‬
‫בהירים‪ ,‬חולצת כפתורים כחולה‪ ,‬אבל אנשים כבר לא לובשים חליפות‪ .‬היתה לו‬
‫תעודה‪ .‬אני לא תמימה‪ ,‬שתדעו לכם‪ .‬ביקשתי ממנו להראות לי אותה‪".‬‬
‫"מה לגבי הגודל?" די־די דיברה במשנה עדינות‪" .‬בחור גדול? קטן? כמה צעיר?"‬
‫"הו‪ ,‬הוא נראה מאוד רשמי‪ .‬מגולח יפה‪ .‬שיער כהה‪ ,‬קצר‪ .‬וגדול‪ .‬חזק‪ .‬כמו כבאי‪.‬‬
‫הוא נראה איש צעיר ומוכשר מאוד‪ ".‬מארי חייכה במאור פנים‪.‬‬
‫גבר גדול‪ .‬חזק‪ .‬שקיבל את המפתחות לדירה של פלורה מידי בעלי הבית עתירי‬
‫הכוונות הטובות שלה‪ .‬די־די שלחה מבט אל קיינס‪ .‬ארשת פניו לימדה אותה שהוא‬
‫חיבר אותן נקודות בדיוק‪ .‬וידע שגם המנעולים הטובים בעולם לא מגינים מפני איש‬
‫עם מפתח‪ .‬פלורה היתה גאה באופן שבו נערכה‪ .‬אבל אם החשדות שלהם אכן‬
‫מבוססים‪ ,‬התוקף שלה כבר היה צעד אחד לפניה‪.‬‬
‫קיינס קם על רגליו‪ ,‬הושיט יד ללחיצה וחתם את הביקור‪.‬‬
‫במבואה שלפה די־די את מכשיר הטלפון‪ ,‬ונדרשו לה רק כמה דקות לאשר את מה‬
‫שהיא וקיינס כבר ידעו‪ :‬מחלקת הפיקוח של בוסטון לא שלחה איש אל הבניין בימים‬
‫האחרונים‪ ,‬ולא קבעה שום ביקורת לעתיד הקרוב‪ .‬הטענה שהאיש הוא פקח היתה‬
‫תחבולה‪ ,‬דרך אפקטיבית להפליא לקבל גישה אל המפתחות של פלורה ולשכפל‬
‫אותם‪.‬‬
‫"אני אתקשר לטכנאי הזירה‪ ",‬אמרה די־די בשקט‪.‬‬
‫הם חזרו למעלה והמתינו בשתיקה‪.‬‬
 ‫פרק ‪16‬‬
‫אני ערה‪.‬‬
‫הראש שלי מזנק למעלה‪ ,‬העיניים נפקחות‪ ,‬ומיד אני בדיסאוריינטציה כי אני לא‬
‫יכולה לראות‪ .‬שחור‪ .‬סמיך ובלתי חדיר‪ .‬אני מרגישה תחושת דחיפות‪ .‬להילחם או‬
‫לברוח‪ .‬אני חייבת לברוח‪ .‬רק ש‪...‬‬
‫אני לא יכולה לראות‪ .‬שום דבר‪ .‬למעלה‪ ,‬למטה‪ ,‬שמאלה‪ ,‬ימינה‪ ,‬אין לי מושג‪ .‬אני‬
‫מאמצת עיניים כאילו שזה ישנה משהו‪.‬‬
‫ואז זה בא‪.‬‬
‫אני בחדר‪ .‬אני שרועה על מזרן חשוף ולובשת מין כתונת לילה ממשי‪ .‬הזרועות שלי‬
‫חשופות‪ ,‬צמידי מתכת צוננים מהודקים סביב מפרקי הידיים שלי‪ .‬אזיקים‪ .‬אני אזוקה‬
‫עם הזרועות לפני הגוף‪ ,‬וכפות הידיים בגובה המותניים‪ .‬נוסף על זה‪ ,‬נראה שהאזיקים‬
‫מחוברים לאיזשהו כבל מתוח‪ ,‬אולי חבל‪ ,‬אולי שרשרת‪ .‬מספיק שאמשוך טיפ־טיפה‬
‫עם מפרקי הידיים וכבר אני מרגישה את ההתנגדות‪ .‬אני לא רק אזוקה; אני מעוגנת‬
‫לתקרה או לנקודה גבוהה על הקיר‪.‬‬
‫ובכל הנוגע לחושך‪ ...‬אני ממצמצת‪ .‬שום דבר‪ .‬אני מנסה שוב‪ .‬עדיין שום דבר‪.‬‬
‫העיניים שלי פקוחות‪ .‬שום דבר לא נקשר סביב הראש לכסות אותן‪ .‬זה החדר עצמו‪.‬‬
‫בלי חלונות‪ ,‬וקרוב לוודאי צבוע כולו בשחור‪ ,‬כך שאפילו קרן אור תועה אחת לא תוכל‬
‫לחדור מבעד לאפלה‪.‬‬
‫אני תוהה אם אני מתחת לקרקע‪ ,‬ולמרות כל הכוונות הטובות‪ ,‬הלב שלי מאיץ‬
‫והנשימה סדירה פחות ופחות‪ .‬לא מתחת לקרקע‪ .‬לא קבורה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪,‬‬
‫בבקשה‪.‬‬
‫ולרגע אחד‪ ,‬להרף רגע נחפז‪ ,‬באות אלי תמונות אחרות‪ .‬סצנות מן העבר‪ ,‬דברים‬
‫שהיו בחיים אחרים‪ ,‬בסיוט אחר‪ .‬אני רוצה לצעוק‪ ,‬לצרוח ולהתחנן‪ .‬להלום באגרופים‬
‫כנגד דופנות העץ‪ ,‬לבעוט בפראות בעקבים‪.‬‬
‫אני שוכבת על המזרן ורועדת בלי שליטה‪ ,‬נועצת שיניים בעומק השפה התחתונה‬
‫ומעגנת את עצמי עם הכאב‪ .‬לא תהיה שום פאניקה‪ .‬לא יהיו שום תחנונים‪ .‬אתם‬
‫יודעים לאן לדחוף את זה‪.‬‬
‫נדרשות כמה נשימות עמוקות‪ .‬טעם הדם שלי על הלשון‪ .‬אבל אני מרגישה איך‬
‫פעימות הלב שלי שבות לתקנן טיפין־טיפין בתוך החזה‪ .‬ואז אני עוצמת עיניים כי בין‬
‫שזה הגיוני ובין שלאו‪ ,‬ככה יותר קל לשאת את החושך‪.‬‬
‫זה בא אלי לאט‪ .‬הזיכרון האחרון שלי‪ :‬מתעוררת בחדר השינה שלי‪ ,‬הצל הרע‬
‫בפתח‪ ,‬ואז ערפל באוויר‪.‬‬
‫כלורופורם‪ ,‬אני מתארת לעצמי‪ .‬או חומר הרדמה אחר בתרסיס‪ .‬סיממו אותי ואז‪...‬‬
 ‫תחושת תנועה‪ .‬רציתי להתעורר‪ ,‬אבל לא הצלחתי‪.‬‬
‫הביאו אותי לכאן‪ .‬איפה שזה לא יהיה‪.‬‬
‫אני נתקפת בעתה פתאומית‪ .‬ולא כי אני חרדה לעצמי‪ .‬במקום זאת אני רואה את‬
‫הפנים של אמא שלי‪ .‬האמא שאפתה לי מאפינס וחיבקה אותי חזק והתחננה שאדאג‬
‫לעצמי יותר טוב‪ .‬היא אוהבת אותי כל כך‪ .‬ועכשיו נעלמתי‪ ,‬ושוב שברתי לה את הלב‪.‬‬
‫כי אני כבר די בטוחה שמי שזה לא יהיה‪ ,‬שפרץ שלושה מנעולים כדי להיכנס אל‬
‫הדירה המאובטחת־היטב שלי — ועוד הכין את החדר הזה‪ ,‬כולל מערך הכבילה —‬
‫הוא לא האדם הממוצע ברחוב‪ .‬אני לא עומדת פה מול הלוזר היהיר ששרפתי למוות‬
‫בגראז' שלו‪ ,‬ואפילו לא מול החובבנים שלפניו‪ .‬זה‪ ...‬גרוע יותר‪ .‬זה יותר‪.‬‬
‫זה מישהו שצריך לפחד ממנו‪.‬‬
‫ולרגע אחד צר לי שלא הייתי אמיצה די הצורך לספר לד"ר קיינס כל מה שקרה‬
‫לפני חמש שנים‪ .‬אבל לכל שורדת יש סודות שהיא שומרת לעצמה‪ .‬ונראה שאני‬
‫עומדת לשלם את המחיר על שלי‪.‬‬
‫בדיוק כמו סטייסי סאמרס‪.‬‬
‫אני נרדמת‪ .‬אני לא רוצה‪ ,‬אבל מתברר שזה לא בשליטתי‪ .‬שאריות סמי ההרדמה‪,‬‬
‫ואולי אפילו הרגל שהתקבע לפני שנים‪ ,‬כשגם אז עברו עלי שעות‪ ,‬ימים ושבועות‬
‫רצופים בלי שום דבר אחר לעשות‪ .‬להילחם או לברוח‪ ,‬למעט העובדה שאני כבולה‬
‫כולי על מזרן חשוף‪ ,‬ולכן לא יכולה לעשות לא את זה ולא את זה‪ .‬אז השינה הופכת‬
‫למעין בריחה‪ ,‬הפוגה זמנית מפעולת היתר של המערכת הלימבית שלי‪ ,‬שלא מצליחה‬
‫למצוא שום דבר אחר לעשות‪ .‬כל כך הרבה אדרנלין‪ ,‬סטרס ופחד ואין לאן ללכת‪ ,‬אין‬
‫מה לעשות חוץ מאשר לחכות‪.‬‬
‫לחכות‪ ,‬לחכות‪ ,‬לחכות‪.‬‬
‫להצטער שהעיניים שלי לא מתרגלות לחושך‪ .‬לייחל לאיזושהי הקלה בעלטת הזפת‬
‫העיקשת‪ .‬לאחר זמן־מה אני מתייאשת מן הראייה‪ ,‬ובמקום זאת מתרכזת במגע‪ .‬אני‬
‫זזה בזהירות‪ ,‬מרקידה אצבעות על המזרן‪ .‬מזהה את הגודל‪ ,‬זוגי סטנדרטי‪ .‬ממששת‬
‫את התפר בשוליים‪ ,‬מתוודעת לריח העובש הקל‪ .‬המזרן דק תחתי‪ .‬כנראה ישן‬
‫ומרופט‪ .‬אולי אפילו נזנח בקרן רחוב ואז נאסף בידי המארח שלי לצורך זה ממש‪.‬‬
‫הוא לא ממש נוח או רך או נעים‪ .‬אבל אני מחבבת את המזרן‪ .‬הוא מקור לחוטים‬
‫ולחומר מילוי‪ ,‬אולי אפילו לקפיצי מתכת‪ .‬זה כלי‪ ,‬ואני אשתמש בו‪.‬‬
‫הדבר הבא הוא לבחון את הבגד שעל הגוף שלי‪ .‬נכנסתי למיטה בטישרט ישנה‬
‫ובתחתוני בוקסר גבריים מפלנל‪ .‬עכשיו אני לובשת מין כתונת לילה קצרה‪ ,‬עשויה‬
‫סאטן‪ .‬עיטורי תחרה על קו הצווארון ובשוליים למטה‪.‬‬
‫הוא החליף לי בגדים‪ .‬כשהייתי בלי הכרה‪ ,‬הוא פשט ממני את הפיג'מה הנוחה שלי‬
‫והחליף אותה במשהו יותר נשי‪ .‬יותר סקסי? אני מתפתה להרגיש נעלבת ומותקפת‪,‬‬
 ‫אבל אני בעיקר מבולבלת‪.‬‬
‫רוב התוקפים המיניים הסדיסטים משאירים את הקורבנות שלהם בעירום — גישה‬
‫נוחה‪ ,‬תוספת השפלה‪ ,‬מה שתרצו‪ .‬לחלופין הם עשויים להלביש את הטרף הממאן‬
‫בתלבושות ובאביזרי סאדו־מאזו‪ ,‬שהולמים את הפנטזיות המאזוכיסטיות שלהם‪ .‬אבל‬
‫זה‪ ,‬כתונת הלילה המשיית הזאת‪ ,‬יש כאן משהו אחר‪ .‬זה‪ ...‬זה מעיד על שימת לב‬
‫מהסוג שכבר ברור לי שלא ימצא חן בעיני‪.‬‬
‫ג'ייקוב כמעט אף פעם לא נתן לי כותנות לילה או כל דבר אחר שלא היה בגדים‬
‫פרקטיים‪ .‬הייתי חפץ שהוא החזיק‪ ,‬ומי כבר יוצא מגדרו למען שולחן הקפה שלו?‬
‫האיש הזה‪ ,‬התוקף החדש‪ ,‬הוא פריק‪ .‬אני חוזרת על המילה בתוך הראש‪ .‬אני מנסה‬
‫להרגיש אותה בכוח‪ .‬פריק‪ ,‬מוטאנט‪ ,‬חריג‪ .‬משהו פחות מאנושי‪ .‬לא משהו ששווה‬
‫לדאוג בגללו‪.‬‬
‫אבל אני משקרת לעצמי‪ .‬כי אני כבר יכולה להרגיש איך אזיקי המתכת מתחפרים לי‬
‫בעור‪ .‬וכשאני מניעה את מפרקי הידיים כדי שלזרועות יהיה יותר נוח‪ ,‬אני מודעת‬
‫להחריד לצליל השרשרת המקרקשת שנמתחת מעלי‪.‬‬
‫מספיק ודי‪ .‬אני מתיישבת‪ .‬מניפה רגליים מעבר לקצה המזרן‪ ,‬אל הרצפה‪ .‬מזכירה‬
‫לעצמי שכבר זה יותר חופש מכפי שהיה לי עם ג'ייקוב‪ .‬וואו‪ ,‬חדר שלם רק בשבילי‪.‬‬
‫אם בכלל‪ ,‬אני צריכה להתלהב‪.‬‬
‫החושך עדיין אינסופי ועריץ‪ .‬אני בקושי יכולה להבחין בגוון הבהיר מעט יותר של‬
‫הזרועות החשופות שלי כשאני פוסעת צעד זהיר אחד קדימה‪ .‬וצעדים שני ושלישי‬
‫ורביעי‪ .‬החדר גדול מכפי שציפיתי; עדיין לא הגעתי לקיר‪ .‬ואז כף הרגל שלי פוגשת‬
‫חומר‪ .‬קול קרקוש כשמכל פלסטיק מתהפך‪.‬‬
‫אני מתכופפת ומגששת עם האצבעות‪ ,‬אבל כבר יודעת מה מצאתי‪ .‬דלי פלסטיק‪.‬‬
‫פתרון הצרכים החביב על חוטפים וסאדיסטים באשר הם‪ .‬לא מפתיע‪.‬‬
‫מאחורי הדלי אני מגלה קיר‪ .‬קיר חלק‪ .‬זה מפתיע אותי‪ .‬משום־מה ציפיתי ללבנים‬
‫ואולי לדיפון עץ זול‪ .‬אבל לא‪ .‬הקיר חלק וחשוף‪ .‬קיר כמו בחדר אמיתי בבית אמיתי‪.‬‬
‫מה שיסביר גם את השטיח הדק מתחת לרגלי היחפות‪.‬‬
‫אם אני באמת בתוך בית‪...‬‬
‫אני עוצרת ומאמצת אוזניים‪ .‬מנסה להבחין בקול של כלי רכב בחוץ ואולי בהד‬
‫צעדים מרוחק מעלי‪ .‬בהתחלה אני לא שומעת כלום‪ .‬בידוד אקוסטי הולך טוב עם‬
‫הצבע השחור‪ .‬אבל אז זה בא אלי‪ ,‬שקט וקלוש‪.‬‬
‫נשימה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫יש מישהו איתי בחדר‪ .‬אני לא לבד‪.‬‬
‫אני מתכווצת‪ .‬זה לא בשליטתי‪ .‬ואז‪ ,‬באינסטינקט‪ ,‬אני תופסת את דלי הפלסטיק‬
‫הריק ומצמידה אותו אל החזה‪ .‬בתור מה? פטיש או מגן?‬
‫אני כבר לא חושבת‪ .‬אני רוצה‪ ,‬אבל למרות כל הניסיון‪ ,‬ההכשרה והרהב‪ ,‬הלב שלי‬
‫שוב מאיץ ורגלי רועדות בלי שליטה‪.‬‬
‫ומעברו האחר של החדר‪ ,‬במרחק של אולי שני מטרים וחצי ואולי שלושה‪...‬‬
‫נשימות‪.‬‬
‫פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫הוא כאן‪ .‬הוא מסתכל עלי‪ .‬מחכה שאכנס לפאניקה? שאאבד עשתונות? שאתחנן‬
‫לרחמים? או סתם נהנה מהמופע?‬
‫ופתאום אני כועסת‪ .‬פשוט כך‪ .‬לא אכפת לי מה הוא עושה או מה הוא חושב שהוא‬
‫יכול לעשות לי‪ .‬לעומת ג'ייקוב נס‪ ,‬מר כתונת לילה משיית‪ ,‬מר נשימה כבדה‪ ,‬הוא רק‬
‫מופע סוג ב' על הבמה הצדדית‪ .‬פריק‪.‬‬
‫רק כי הוא פרץ לדירה משולשת המנעולים שלי‪ ,‬ארב לי עם סם הרדמה והבריח‬
‫אותי לתוך איזה מרתף שחור‪ ...‬אני מסרבת לפחד ממנו‪.‬‬
‫במקום זאת‪ ,‬אני חושבת על הפגישה הראשונה שלי עם סמואל אחרי בית החולים‪,‬‬
‫יום אחרי שיצאתי משם‪:‬‬
‫"זוכרת מה עשית כדי לשרוד‪ ,‬פלורה? כל מרד‪ ,‬כל כניעה‪ ,‬כל שקר‪ ,‬כל‬
‫אדפטציה?"‬
‫הנהון אטי מצדי‪.‬‬
‫"יופי‪ .‬אל תשכחי‪ .‬אל תפקפקי בדיעבד בהחלטות שקיבלת‪ .‬קבלי אותן‪ .‬את‬
‫אולי לא מרגישה ככה עכשיו‪ ,‬אבל את חזקה‪ ,‬פלורה‪ .‬את שרדת‪ .‬אל תיתני‬
‫לאף אחד לקחת את זה ממך‪ .‬ואל תיקחי את זה מעצמך‪ .‬את בחורה קשוחה‪.‬‬
‫אחרי ארבע מאות שבעים ושניים יום הצלת את עצמך‪ .‬ורק לפי זה‪ ,‬את לא‬
‫צריכה לפחד שוב אף פעם‪".‬‬
‫אני מניחה את הדלי‪ .‬אני מתמקדת בקול הנשימה הסדירה שלו‪ .‬לאט אבל בטוח אני‬
‫מתאמת בינה לנשימה שלי‪ ,‬עד שאני שואפת כשהוא שואף ואז נושפת כשהוא נושף‪.‬‬
‫פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬אנחנו נשימה מול נשימה‪ ,‬מסונכרנים בדיוק‪.‬‬
‫ואני כבר מבינה שבקרב הרצונות הראשוני הזה הראשון שמדבר מפסיד‪.‬‬
‫הוא יזוז‪ .‬אני בטוחה‪ .‬אף אחד לא יוצא מגדרו עד כדי כך רק בשביל להסתכל‪ .‬אז‬
‫אני מביטה היישר בכיוון הנשימות שלו ונועצת את המבט הכי עז ומתריס שאני יכולה‪.‬‬
‫קדימה‪ ,‬פריק‪ .‬תראה לי ממה אתה עשוי‪.‬‬
‫פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬מעולם לא שמעתי נשימה כל כך סדירה‪ .‬בלי‬
‫להיחפז כהוא זה בגלל ההתרגשות‪ ,‬בלי לפסוח על שום נשימה בגלל ההלם‪ .‬רק‬
‫פנימה‪ ,‬החוצה‪ ,‬פנימה‪ ,‬החוצה‪ .‬כאילו באמת לא אכפת לו שאני על הרגליים‬
‫ומסתכלת ישר עליו‪.‬‬
‫כאילו הוא באמת עד כדי כך בשליטה‪.‬‬
 ‫עם כל הזמן שבעולם‪...‬‬
‫הנשימה שלי מתגמגמת‪ .‬לא התכוונתי‪ .‬אני לא רוצה לתת לו את הסיפוק הזה‪ .‬אבל‬
‫הקצב היציב והמדוד מערער אותי‪ .‬אף אחד לא נושם בצורה כזאת סדירה‪ .‬אין סיכוי‬
‫שמישהו יוכל להישאר כל כך רגוע בסיטואציה כזאת‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬פתאום‪ ...‬ההבנה עולה בי‪ .‬פחד אטי ונרעד‪.‬‬
‫לא‪ .‬אני לא רוצה‪ .‬בבקשה לא‪.‬‬
‫אני לא מצליחה לשלוט בזה‪ .‬כבר חשבתי‪ ,‬אז עכשיו אני חייבת לדעת‪ .‬אני‬
‫מדשדשת קדימה‪ .‬צעד אחד‪ ,‬שניים‪ ,‬שלושה‪ ,‬ארבעה‪.‬‬
‫אצבעות הרגליים שלי נתקלות בזה ראשונות‪ .‬אני עוצרת‪ .‬קופאת במקומי ושוב‬
‫ממקדת אוזניים‪.‬‬
‫נשימות‪ .‬עכשיו הרבה יותר קרובות‪ .‬אבל סדירות בה במידה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪.‬‬
‫החוצה‪.‬‬
‫אני מושיטה זרועות‪ .‬פוקדת על עצמי להיות חזקה‪ .‬מזכירה לעצמי שאת הכי גרוע‬
‫כבר עברתי; אין דבר שאני לא יכולה להתמודד איתו‪.‬‬
‫ועדיין‪ ,‬כשהאצבעות שלי פוגשות בדופן העץ של תיבה בצורת ארון מתים‪...‬‬
‫ומבפנים בוקע קול הנשימה הרציף והסדיר של מי שנמצאת שם‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬היא ישנה‪ ,‬כי מה עוד כבר יש לעשות כשאת תקועה בתוך תיבת עץ‬
‫חשוכה?‬
‫אני עוצמת עיניים‪ .‬זה לא עוזר‪ .‬אני עדיין שומעת את הנשימות שלה‪ .‬חברתי‬
‫לחטיפה‪ ,‬הקורבן הקודם שלו‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫אוי לא‪ .‬אוי לא‪ ,‬אוי לא‪ ,‬אוי לא‪.‬‬
‫אני שומעת את עצמי לוחשת‪" ,‬אני לא מפחדת‪".‬‬
‫אבל בעיני רוחי אני יכולה לראות את ג'ייקוב‪ ,‬והוא שוב צוחק‪.‬‬
 ‫פרק ‪17‬‬
‫הבלשית הטירונית קרול מנלי היתה הראשונה שהגיעה לדירה של פלורה‪ .‬אבל אם‬
‫הופתעה למצוא שהאחראית עליה כבר שם‪ ,‬היא ידעה איך להסתיר את זה‪ .‬פיל וניל‬
‫הגיעו זמן לא רב אחריה‪ ,‬ואז המסיבה התחילה באמת‪.‬‬
‫בלשים מן המחוז הופקדו על סריקה של השכונה ועל תשאול כל התושבים הזמינים‬
‫כדי לאתר עדים אפשריים להתנהלותה של פלורה דיין בעת האחרונה‪ ,‬ואל בעלי‬
‫הבית נשלח צייר דיוקנאות‪ .‬קרול התנדבה להשיג את צילומי האבטחה מן החנות‬
‫שבפינה ולבחון גם את מצלמות התנועה בסביבה בחיפוש אחר פלורה‪ .‬ועם זאת‪,‬‬
‫בהתחשב בנפח החומר המצולם‪ ,‬יהיה צורך לצמצם את חלון הזמנים שבו נעלמה‬
‫פלורה כדי לפעול ביעילות‪.‬‬
‫פיל התכבד לחפש במחשב שלה‪ ,‬ואילו ניל התקשר אל הספק הסלולרי ואל חברות‬
‫האשראי של הבחורה‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬הדפדפן של פלורה לא העיד על כל פעילות‬
‫שהיא בשלושים ושש השעות האחרונות — מאז מעט לפני ההרפתקה העגומה עם‬
‫הברמן התוקפן‪ .‬בטלפון שלה נרשמה רק שיחה אחת מאמא שלה לילה קודם לכן‪,‬‬
‫ואילו בכרטיס האשראי לא נעשה שימוש זה שבוע‪ .‬חסכוני מצדה‪ ,‬אבל לא מועיל‬
‫ברגעים כאלה‪.‬‬
‫די־די פסעה בדירה הזעירה בחוסר מנוחה‪ .‬קיינס נדחק לאחת הפינות עם הטלפון‬
‫הנייד שלו צמוד לאוזן‪ .‬הוא הסכים לעדכן את האמא‪ ,‬ודי־די לא רצתה להיות במקומו‪.‬‬
‫כמו ברוב הערים הגדולות‪ ,‬גם בבוסטון היו עיניים אלקטרוניות בכל מקום‪.‬‬
‫ממצלמות של בתי עסק‪ ,‬דרך מצלמות תנועה ועד מצלמות כספומטים‪ ,‬כל רחוב וכל‬
‫פינה סיפקו הזדמנויות פוטנציאליות למעקב‪ .‬בתיאוריה‪ ,‬התוצאה היתה אמורה להיות‬
‫הררי מידע עבור החוקרים‪ .‬אלא שזו בדיוק היתה הבעיה‪ .‬היה יותר מדי חומר מצולם‪,‬‬
‫וחלק גדול מדי ממנו היה ברזולוציה גרועה‪ .‬פירוש הדבר הוא שצילומי אבטחה היו‬
‫יעילים בעיקר כשהשתמשו בהם לאחור — קודם צריך להבין מה לדעתכם אפשר‬
‫לראות ומתי סביר להניח שזה קרה‪ ,‬ואז לגשת לחפש את זה‪.‬‬
‫אז מה בדיוק קרה בדירה המאובטחת להפליא? אתמול‪ ,‬בשעות הבוקר המאוחרות‪,‬‬
‫ד"ר קיינס הוריד את פלורה בחוץ‪ .‬אמא שלה כבר היתה בפנים‪ .‬היא אפתה מאפינס‪.‬‬
‫היא הגישה אותם לבת שלה; הן התעדכנו קצרות‪ .‬אז את שומעת‪ ,‬אמא‪ ,‬לגבי אתמול‬
‫בלילה‪ ...‬איך מנהלים שיחה כזאת? ומה היתה דעתה של רוזה דיין על מעלליה‬
‫הליליים של בתה?‬
‫די־די עמדה במטבח‪ .‬היא דמיינה את עצמה בדמות האמא‪ ,‬אופה מאפינס‪ .‬היא‬
‫דמיינה את פלורה נכנסת בדלת בטרנינג משומש של משטרת בוסטון‪ ,‬מכוסה בזבל‪.‬‬
‫היא נזכרה בריח שכיסה את עורה שלה מאז נוכחותה בזירת הפשע‪ ,‬ובניד ראש קצר‬
 ‫פנתה אל חדר האמבטיה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מאחורי הדלת היתה תלויה מגבת רחצה‪ ,‬עדיין לחה‪ .‬היא הסירה את המכסה‬
‫מעל סל הנצרים שבפינה וקימטה את אפה לנוכח הסירחון‪ .‬טרנינג של משטרת‬
‫בוסטון בניחוח זבל‪ .‬נמצא‪.‬‬
‫אם ככה‪ ,‬הדבר הראשון שפלורה עשתה כשחזרה הביתה היה להתרחץ‪ .‬ומה אז?‬
‫בשלב זה הבחורה כבר היתה ערה עשרים וארבע שעות רצוף‪ .‬היא בטח היתה‬
‫עייפה‪ ,‬וגם רעבה‪ .‬הצהרות העדים לימדו שבבר היא שתתה‪ ,‬לא אכלה‪.‬‬
‫די־די לא היתה חסרת פניות בנושא‪ ,‬אבל אילו היה עליה לבחור בין אוכל לשינה‪,‬‬
‫היתה בוחרת באוכל בלי להסס בכלל‪ .‬מה גם שאמא של פלורה כבר חיכתה לה‬
‫במטבח‪ ,‬וניחוח של מאפינס תוצרת בית נישא באוויר‪.‬‬
‫די־די נשמעה לאינסטינקט וחזרה אל המטבח‪ .‬הפעם מצאה בפינה שקית גדולה עם‬
‫סגירה חוזרת‪ ,‬ובתוכה שישה מאפינס אוכמניות‪ .‬השאריות‪ ,‬שיערה‪ .‬שעדיין נראו‬
‫טעימות להפליא‪.‬‬
‫היא פנתה לבדוק את המקרר‪ ,‬ושם מצאה קנקן חדש לגמרי של מיץ תפוזים וקערה‬
‫של פירות שנחתכו זה מקרוב‪ .‬שולי התפוחים זה עתה החלו ללבוש גוון חום‪ ,‬כך‬
‫שהיתה מוכנה להתערב שגם הם הגיעו מהארוחה עם האמא אתמול‪.‬‬
‫ובאשר לשאר‪ ...‬היא שלפה כמה קופסאות טייק־אוויי‪ ,‬ריחרחה אותן בזהירות‬
‫ונרתעה‪ .‬עד כמה שניתן לשפוט‪ ,‬לפלורה היתה במטבח רק ארוחה אחת ראויה‬
‫למאכל‪ ,‬ואותה סיפקה אמה‪ .‬מה זה אומר?‬
‫"היא לא אכלה ארוחת ערב בכלל‪ ",‬ציינה די־די בקול רם‪.‬‬
‫"סליחה?" ד"ר קיינס הופיע מאחוריה‪ .‬הוא עדיין לבש את המעיל שלו‪ ,‬אף שכעת‬
‫לא היה מכופתר‪ .‬נשגב מבינתה איך לא הזיע בהתחשב בחלל הקטן והמחניק‪.‬‬
‫"אתמול‪ .‬פלורה חזרה הביתה‪ ,‬התקלחה‪ ,‬אכלה עם אמא שלה ארוחת בוקר‬
‫מאוחרת‪ ,‬ארוחת צהריים מוקדמת‪"...‬‬
‫"בראנץ'?"‬
‫"בטח‪ .‬מאפינס ופירות‪ .‬בראנץ'‪ .‬אבל זה הכול‪ .‬אלא אם כן היא יצאה‪ ,‬זאת אומרת‪.‬‬
‫אבל בהתחשב בעובדה שכרטיס האשראי שלה לא היה בשימוש‪ ,‬שלא לדבר על‬
‫מצבה‪"...‬‬
‫"היא היתה הולכת לנוח‪ .‬הנפילה אחרי האדרנלין‪".‬‬
‫"בסדר‪ .‬אבל היא אכלה עם אמא שלה‪ ,‬מה‪ ,‬באחת או שתיים בצהריים?"‬
‫"רוזה מאשרת שיצאה לא הרבה אחרי אחת‪".‬‬
‫"אז סביר להניח שהיתה שוכבת לנמנם קצת‪ .‬השעה היתה מוקדמת בשביל ללכת‬
‫ממש־ממש לישון‪".‬‬
‫קיינס משך בכתף אחת‪" .‬בהתחשב בחלונות הגדולים ובכמות האור בחלל‪ ,‬אני‬
 ‫מתאר לעצמי שהיא היתה נכנסת לחדר שלה כדי לנוח‪".‬‬
‫"אתה מדבר על המקדש לקורבנות חטיפה באשר הם?"‬
‫שוב משיכת כתף אלגנטית‪ .‬הוא הסתובב וניגש אל חדר השינה של פלורה‪ .‬די־די‬
‫באה בעקבותיו‪.‬‬
‫החדר היה קטן‪ ,‬כמו הדירה כולה‪ .‬גזירי העיתונים שכיסו את הקירות כולם היו‬
‫המאפיין המרכזי של החלל‪ .‬מלבדם היו שם רק שולחן הכתיבה הצנוע והמיטה‬
‫הסתורה‪ ,‬שבפירוש נראתה כאילו ישנו בה‪.‬‬
‫די־די נדחקה על פני קיינס‪ ,‬שהיה גדול ממנה במידה ניכרת וכמעט מילא את החלל‬
‫הצר‪ ,‬ופנתה אל המיטה‪ .‬היא רכנה אל הכרית הדקה וריחרחה‪ .‬כששבה והרימה את‬
‫מבטה‪ ,‬מצאה את קיינס בוחן אותה‪.‬‬
‫"מחפשת כלורופורם‪ ",‬הסבירה‪" .‬יש לו ריח ייחודי‪ ,‬ולוקח לו זמן להיעלם‪ .‬אולי יש‬
‫עקבות שלו על הכרית‪ .‬ואולי אני רק מדמיינת‪".‬‬
‫"הוא בטח הכניע אותה מהר‪ ",‬אמר קיינס‪" .‬אחרת‪ ,‬בהתחשב בהכשרה של‬
‫פלורה‪ ...‬איפה יש פה סימנים למאבק?"‬
‫הצדק היה איתו‪ .‬הדירה נראתה כאילו לא באמת הופרעה‪ ,‬וזה היה אחד הדברים‬
‫המטרידים יותר בסיטואציה‪ .‬ובאמת‪ ,‬בהתחשב ביכולותיה של פלורה‪...‬‬
‫"הוא שיכפל את המפתחות‪ .‬יכול להיות שהוא כבר היה בפנים וחיכה לה‪".‬‬
‫"לא סביר‪ .‬רוזה היתה פה כמה שעות לפני שפלורה חזרה הביתה‪ .‬כשרוזה בחרדה‬
‫היא לא רק מבשלת‪ ,‬היא גם מנקה‪".‬‬
‫"ואם היא הסתובבה וסידרה את הדירה הקטנה הזאת‪ ",‬השלימה די־די את דבריו‪,‬‬
‫"איפה היה פורץ יכול להתחבא בלי שהיא תמצא אותו?"‬
‫"בדיוק‪".‬‬
‫די־די הינהנה והמשיכה הלאה בקו המחשבה המתבקש‪" .‬בסדר‪ .‬אז קודם כול רוזה‬
‫מגיעה לדירה‪ .‬היא נכנסת בעצמה ועושה מה שעושה‪ .‬ואז אתה מוריד את פלורה‪.‬‬
‫האמא והבת מתעדכנות‪ ,‬מדברות‪"?...‬‬
‫היא בחנה את קיינס בציפייה‪ .‬אבל הוא לא בלע את הפיתיון‪ .‬מתברר שהוא לא ידע‬
‫מה אמרה רוזה לבת שלה — ודי־די בשום פנים ואופן לא האמינה שזה אפשרי — או‬
‫שלא חשב שזה רלוונטי לחקירה‪.‬‬
‫"האמא יוצאת קצת אחרי אחת‪ .‬אנחנו יודעים שבשלב הזה פלורה לא התקשרה‬
‫לאף אחד ולא השתמשה במחשב או בכרטיסי האשראי שלה‪ .‬מה נשאר?"‬
‫"היא נכנסה למיטה‪".‬‬
‫על דעתה של די־די זה התקבל‪ .‬מניסיונה‪ ,‬אין ספק שחוסר הכרה היה פחות או יותר‬
‫הדבר היחיד שהרחיק צעירים וצעירות מהציוד האלקטרוני שלהם‪.‬‬
‫"כשהיא התעוררה‪ ",‬אמרה ובהתה במיטה שמצעיה סתורים‪" ,‬הוא היה כאן‪ .‬בחדר‪.‬‬
 ‫הוא כבר עמד מעליה‪".‬‬
‫"כי כאן הוא השתמש בכלורופורם‪ ",‬אמר קיינס‪.‬‬
‫"כן‪ .‬והיא לא אכלה מאז‪ .‬כאילו‪ ,‬היא היתה ערה כל הלילה‪ ,‬ואז חזרה הביתה‬
‫ומצאה מאפינס ופירות‪ ...‬אני חייבת להגיד שאחרי שהייתי מתעוררת‪ ,‬דבר ראשון‬
‫הייתי מחפשת משהו לאכול‪".‬‬
‫"הבנתי שאת אישה שיודעת להעריך בופה של אכול־ככל־יכולתך‪".‬‬
‫"עשית בירורים לגבי‪ ,‬מר פסיכולוג? הבנת נכון‪".‬‬
‫קיינס התעלם מן הציניות שלה ונותר ממוקד בנושא שעל הפרק‪" .‬כבר היה לו‬
‫מפתח‪ .‬מה שאומר שהוא היה יכול להיכנס לדירה בכל שלב שהוא‪".‬‬
‫די־די נדה בראשה לשלילה‪" .‬הוא לא היה מנסה לתפוס אותה לאור יום‪ .‬בחייך‪ ,‬מי‬
‫שממתין מספיק זמן כדי לשכפל מפתח הוא איש מהסוג שמכין שיעורי בית‪ .‬בהתחשב‬
‫בתיק של פלורה במשטרה‪"...‬‬
‫"שלא זמין לעיון הציבור‪".‬‬
‫"הוא היה מחטט ברצינות‪ .‬כל הסיפור הזה‪ ,‬להתחזות לפקח בניין? לבחור הזה יש‬
‫סבלנות‪ .‬בשביל לחטוף מטרה מסוכנת כמו פלורה‪ ,‬הוא היה נוקט אמצעי זהירות‬
‫מתאימים‪ .‬שלא לדבר על כך שמדובר בקומה שלישית בלי מעלית‪ .‬אם היא היתה‬
‫נאבקת‪ ,‬שאר הדיירים היו יוצאים לחדר המדרגות לראות מה קורה‪".‬‬
‫די־די עצרה לרגע וחשבה על זה‪" .‬הוא צריך שיהיה חשוך‪ ",‬חזרה‪" .‬אחרת הוא‬
‫חשוף מדי‪ .‬תחשוב על זה‪ .‬הוא לא יכול להשתמש במדרגות חירום מתנדנדות בלי‬
‫למשוך תשומת לב‪ ,‬מה שאומר שהוא היה צריך להשתמש בחדר המדרגות של הבניין‬
‫כמו כולנו‪".‬‬
‫"יש מצלמה בבניין?"‬
‫"בית מגורים ישן? לא עם המזל שלנו‪ .‬הוא יודע שהוא יכול להיכנס לדירה‪ .‬הוא‬
‫מתכנן לארוב לפלורה ולעלף אותה‪ ,‬מה שאומר שהוא חייב לסחוב אותה החוצה‪.‬‬
‫קשה לסחוב גוף חסר הכרה שלוש קומות במדרגות בלי שישימו לב אליך‪ .‬אז הוא היה‬
‫עושה את זה כשכבר חושך‪ .‬כשרוב הדיירים לא נכנסים ולא יוצאים‪".‬‬
‫"הוא צפה על הדירה‪ .‬הוא מכיר את השגרה‪".‬‬
‫"מתאים למישהו שיש לו מספיק סבלנות כדי להשיג לעצמו את המפתחות ככה‪".‬‬
‫"והוא צפה גם בפלורה‪ .‬הוא מכיר את השגרה שלה‪ ",‬אמר קיינס‪.‬‬
‫די־די הינהנה‪ .‬היא נדחקה בחזרה אל החלל המרכזי בדירה וניגשה אל אחד‬
‫החלונות שפנו אל החזית‪ .‬היא הסיטה את הווילונות הדקים‪ ,‬שכפי הנראה הניחו את‬
‫דעתה של פלורה — מין בד אוורירי שסיפק מידת־מה של פרטיות‪ ,‬ועדיין הכניס‬
‫הרבה אור — והציצה לרחוב‪" .‬אנחנו צריכים לבדוק נקודות תצפית‪ ",‬מילמלה‪" .‬אולי‬
‫אפילו דייר חדש בסביבה‪ .‬אם התיאוריה שלנו נכונה‪ ,‬הבחור שלנו בטח הסתובב כאן‬
 ‫לא מעט בשביל ללמוד את כל מה שהיה צריך‪".‬‬
‫"תווי חניה‪ ",‬ציין קיינס‪.‬‬
‫די־די הינהנה‪ ,‬היא כבר הבחינה בתמרורים קודם לכן‪ .‬החניה ברחובות האלה היתה‬
‫מותרת לתושבי האזור בלבד‪ ,‬והם נדרשו להוכיח שהם מתגוררים במקום כדי לקבל‬
‫תו‪ .‬גם את זה צריך לבדוק אחד הבלשים המקומיים‪ .‬כי החשוד שלהם בלי ספק נדרש‬
‫לחנות קרוב כדי לברוח עם אישה חסרת הכרה‪ .‬כך שאם לא היה לו תו מתאים‪ ,‬אולי‬
‫יוכלו למצוא עדות לקנס חניה‪.‬‬
‫"לפלורה יש מכונית?" שאלה את קיינס‪ ,‬שהרי לא מן הנמנע שהחוטף גנב את‬
‫המכונית של פלורה עצמה‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"בסדר‪ .‬אז אנחנו מדברים על שעות הערב המוקדמות‪ .‬לא מאוחר במידה כזו‬
‫שפלורה היתה מתעוררת ואוכלת ארוחת ערב‪ ,‬אבל גם לא מוקדם במידה כזו שעדיין‬
‫היה אור בחוץ‪ .‬נגיד‪ ,‬חמש וחצי‪ ,‬שש‪".‬‬
‫"נראה כמו שעה עם הרבה תנועה‪ ",‬ציין קיינס‪" .‬יש סכנה ששאר הדיירים יחזרו‬
‫מהעבודה‪".‬‬
‫"אלא אם כן ככה הוא עושה את זה‪ ".‬די־די עצרה לרגע בעוד הרעיון קונה שביתה‬
‫בדעתה‪" .‬הנדסה חברתית‪ .‬זה הקטע שלו‪ ,‬לא? להעמיד פנים שהוא פקח בניין כדי‬
‫לקבל מפתח‪ .‬אולי הוא התחפש גם בשביל האירוע אתמול‪ .‬בן זוג? נהג מונית?"‬
‫"שמלווה אישה חסרת הכרה מהדירה שלה?" קיינס זקר גבה‪.‬‬
‫"פראמדיק‪ .‬איש סיעוד שמגיע הביתה‪ ".‬היא הביטה בו‪" .‬שוטר מקומי? מקצוע‬
‫שיכול להסביר את הסיטואציה בקלות במקרה שיבחינו בו‪ .‬ואז הוא יכול פשוט לדבר‬
‫ולצאת מזה‪ .‬לרדת ישר במדרגות עם האישה השיכורה או החולה או המטושטשת‬
‫שאיתו‪ .‬בשכונה הומה כזאת להתנהג כאילו אתה אמור להיות פה‪ ,‬זה כבר חצי‬
‫מהעבודה‪".‬‬
‫קיינס הינהן‪" .‬השוטרים צריכים לחפש שכנים שהסתובבו אתמול בסביבות‬
‫השקיעה‪ .‬לבדוק אם מישהו ראה בחור גדול במיוחד שנראה כאילו הוא מסייע לאישה‬
‫מוגבלת‪ .‬אולי בעל תפקיד רשמי כלשהו שהיה בולט לעין‪".‬‬
‫"בחור גדול במיוחד‪ ,‬ממש כמו זה שחטף את סטייסי סאמרס‪ ".‬די־די שלחה אליו‬
‫מבט‪" .‬ידעת שאמא של פלורה מלווה את ההורים של סטייסי?"‬
‫"רוזה ציינה את זה‪".‬‬
‫"נדמה שגם פלורה מתעניינת בתיק‪".‬‬
‫"כמו שאת יכולה לראות על הקירות בחדר השינה‪ ,‬פלורה מתעניינת בהרבה מאוד‬
‫תיקים‪".‬‬
‫"אבל מחפשת במיוחד את החוטף של סטייסי סאמרס‪ .‬איך שהיא דיברה אתמול‬
‫בזירה‪ ...‬אותו היא קיוותה לאתר בבר‪ .‬והיא מיד עשתה את הקישור בין התיק הזה‬
‫לתוקף שלה‪".‬‬
‫"את יודעת למה היא עושה את זה?" שאל קיינס בשקט‪" .‬למה פלורה שוב ושוב‬
‫מכניסה את עצמה למצבים מסוכנים?"‬
‫די־די משכה בכתפיה‪" .‬בשביל האדרנלין‪ .‬בגלל פוסט־טראומה‪ .‬בגלל מין סינדרום‬
‫עליונות שבגללו היא מתענגת על הכוח של עצמה אחרי יותר מארבע מאות יום‬
‫שבהם היא הרגישה חסרת אונים‪".‬‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬הפתיע אותה קיינס‪" .‬אני בספק אם פלורה עצמה יודעת למה היא‬
‫עושה את מה שהיא עושה‪ .‬ולכל הפחות‪ ,‬אם היא יכולה לשים את האצבע על גורם‬
‫מרכזי אחד‪ .‬לי היא מזכירה חיילת שחוזרת הביתה מהסבב שלה‪ ,‬ואז מתגייסת לעוד‬
‫אחד ואז עוד אחד אחריו‪ .‬בשורה התחתונה‪ ,‬החיים האמיתיים נראים זרים מדי‪ ,‬והיא‬
‫יודעת שהמלחמה עדיין נמשכת‪ ,‬שיש לה אחים שעדיין נמצאים שם ועדיין‬
‫נלחמים‪"...‬‬
‫"אז זה מה שיש בקטעי העיתונים האלה?" שאלה די־די‪" .‬החברים שלה לנשק?‬
‫הנעדרים שהיא לא יכולה להפקיר מאחור?"‬
‫"אולי‪".‬‬
‫"אתה חושב שיש קשר בין ההיעלמות של פלורה לחטיפה של סטייסי סאמרס?"‬
‫קיינס לא השיב‪ ,‬אלא היסס‪ .‬די־די שלחה אליו מבט חטוף‪ ,‬הניחה לווילון לצנוח‬
‫והתרחקה מהחלון‪.‬‬
‫"זה מה שאתה חושב‪ ,‬לא?"‬
‫"כשבעלת הבית של פלורה‪ ,‬גברת ריכטר‪ ,‬תיארה את 'פקח הבניין'‪ ,‬הדבר הראשון‬
‫שחשבתי עליו היה סרטון החטיפה של סטייסי סאמרס‪ .‬שלא לדבר על זה שעברו‬
‫שלושה חודשים‪ ,‬ועדיין אין קצה חוט‪ ,‬שום עדויות חדשות‪ ,‬שום מידע חדש בתיק‪ .‬את‬
‫חייבת להודות שצריך תוקף מסוג מיוחד כדי להצליח לעשות דבר כזה‪".‬‬
‫"בחור מהסוג שיתחזה לפקח בניין כדי לשכפל סט מפתחות‪ ,‬אתה מתכוון?"‬
‫"הרעיון עלה על דעתי‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬דלת הכניסה לבית של פלורה נשארה פתוחה‪,‬‬
‫וכל החלונות לא נעולים‪ .‬מי שעשה את זה — אני חושב שהוא מתרברב‪ .‬משוויץ‪ .‬וזה‬
‫מתקבל על הדעת במקרה שזו לא הפעם הראשונה שהוא מצליח לצאת בלי עונש‪".‬‬
‫די־די זקרה גבה‪ .‬היא לא ידעה איך לאכול את החשדות של קיינס‪ .‬גם אם יש משהו‬
‫בדבריו‪ ,‬בהינתן הידע הדל שלהם בעניין היעלמותה של סטייסי סאמרס‪ ,‬לא היתה‬
‫הרבה תועלת בקישור בין המקרה שלה למקרה של פלורה‪ .‬מה שהם צריכים זה‬
‫קלסתרון מפורט שיספקו בעלי הבית המבוגרים מן הקומה הראשונה‪ .‬אחר כך יהיה‬
‫להם צורך בחצי תריסר עדויות ראייה שיספקו להם את המסלול שעשה התוקף‬
‫כשחצה את השכונה‪ ,‬ונוסף על זה‪ ,‬דוח חניה שנרשם לרכב הפרטי של הפושע‪ .‬ובלי‬
 ‫כל אלה‪...‬‬
‫די־די שבה ופנתה אל החלון‪" .‬יכול להיות שאנחנו טועים לגמרי? שפלורה לא‬
‫נחטפה בכלל‪ ,‬אלא פשוט נשברה תחת הלחץ של היממה האחרונה וברחה?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"כי היא לא היתה משאירה מאחור את הסלולרי שלה‪ ,‬את המחשב שלה‪ ,‬בלה בלה‬
‫בלה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬כי היא לא היתה עושה לאמא שלה דבר כזה‪".‬‬
‫די־די שבה ונאנחה‪ .‬כל היבט בתיק הזה הציק לה‪ ,‬והיתה לה תחושה שזה עומד רק‬
‫להחמיר‪" .‬אני צריכה לדבר עם רוזה‪ .‬גם על הבת שלה‪ ,‬אבל גם על הקשר שלה עם‬
‫משפחת סאמרס‪".‬‬
‫"מותר לי להציע משהו?"‬
‫די־די נעצה בו מבט‪" .‬אנא‪".‬‬
‫"אני לא חושב שאת צריכה לתשאל את רוזה בינתיים‪ .‬אם מישהו יודע על‬
‫הדינמיקה המשפחתית ועל ההתפתחויות האחרונות‪ ,‬זאת תהיה פאם מייסון‪ ,‬תומכת‬
‫הקורבנות של משפחת סאמרס‪ .‬אם את רוצה תובנות‪ ,‬דברי קודם כול איתה‪".‬‬
 ‫פרק ‪18‬‬
‫רוצים לדעת איך להימנע מאימה מבעיתה?‬
‫איך להיאבק בהצטמררויות לילה ובפחד מפני המפלצת שמתחת למיטה? איך לישון‬
‫כמו מלאכים? איך לחצות סמטאות אפלות בצעד קל?‬
‫רוצים לדעת איך להיות אני?‬
‫קודם כול צריך למצוא את הריק‪ .‬זה מקום שיש לכל אחד עמוק־עמוק בפנים‪.‬‬
‫הנקודה הזאת‪ ,‬שאף אחד לא יכול לגעת בה‪ .‬שמעתי ממקורות מהימנים שיש‬
‫המוצאים אותה הודות למדיטציה‪ ,‬לרטריטים של זן או לתרגול שקדני של מיינדפולנס‪.‬‬
‫בואו רק נגיד שאני מצאתי את הריק בנסיבות אחרות‪.‬‬
‫אבל לכולם יש כזה‪ .‬מקום שבו את עומדת בדממה‪ .‬מקום שמאפשר לך להיות‬
‫לעצמך גם בחדר צפוף‪ .‬מקום שבו את לבד לגמרי‪ ,‬לחלוטין‪ ,‬בפשטות‪ ,‬להבעית‪.‬‬
‫וכשאת שם‪ ,‬אף אחד לא יכול לפגוע בך‪ .‬וכשאף אחד לא יכול לפגוע בך‪ ,‬את כבר‬
‫לא צריכה לפחד שוב אף פעם‪.‬‬
‫זה החושך שמערער אותי‪ .‬אני כל הזמן חושבת שהעיניים שלי יתרגלו‪ .‬שהעלטה‬
‫תתמעט‪ .‬אבל לא‪ .‬המעמקים השחורים כזפת עדיין מוחלטים‪ .‬שוב ושוב אני מושיטה‬
‫את הידיים האזוקות שלי קדימה‪ ,‬לוודא; אני עדיין לא יכולה לראות אותן‪.‬‬
‫אני נשארת בארץ הצליל והתחושה‪ .‬אז אני מוציאה מהם את המרב‪.‬‬
‫אני לא מבינה מה תכלית השרשרת שמחוברת לאזיקים שעל מפרקי הידיים שלי‪.‬‬
‫עד כמה שאני יכולה לקבוע‪ ,‬אני מסוגלת להגיע לכל מקום בחדר‪ ,‬כך שאין כאן באמת‬
‫מגבלה‪ .‬אולי זה כדי למנוע ממני להימלט דרך דלת שתיפתח במפתיע? לשעוט אל‬
‫האור? אני לא יודעת‪ ,‬ומכריחה את עצמי להפסיק לחשוב על זה‪ .‬עדיין אין טעם‬
‫לתהות על מניעים‪ .‬רק על הגורמים המוחשיים‪.‬‬
‫אני סוקרת את החדר‪ .‬תשעה צעדים לרוחב‪ ,‬מצד לצד‪ .‬שנים־עשר צעדים ארוכים‬
‫לאורך‪ .‬נראה שהתכולה משולשת‪ :‬מזרן זוגי על הרצפה‪ ,‬ועליו שמיכת כותנה פשוטה‪.‬‬
‫דלי פלסטיק סטנדרטי‪ ,‬בלי ידיות‪ .‬ותיבה בגודל של ארון מתים‪.‬‬
‫אני עדיין שומעת את הנשימות‪ .‬אטיות וקצובות‪ .‬פנימה והחוצה‪ .‬פנימה והחוצה‪ .‬הן‬
‫הופכות לרעש הרקע לכל מה שאני עושה‪ .‬כמו קול הגלים מהאוקיינוס‪ ,‬כמו קצב הלב‬
‫שלי‪ .‬אני כבר שונאת את זה‪.‬‬
‫חלונות‪ .‬שלושה‪ .‬בקצות האצבעות אני יכולה להתחקות אחר השפה‪ .‬שניים על קיר‬
‫אחד‪ ,‬לא גדולים‪ .‬חלון יחיד‪ ,‬ככה נדמה לי שקוראים לזה‪ .‬ארכיטקטורה קלאסית של‬
‫ניו אינגלנד‪ .‬החלון הגדול על הקיר מולם‪ .‬הרוחב שלו כפול מהגובה‪ ,‬והמידות מזכירות‬
‫לי מראה‪ .‬כשאני מעבירה עליו אצבעות‪ ,‬אני מרגישה זכוכית צוננת‪ .‬החלונות הקטנים‬
‫שממול‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מחוספסים וגסים יותר‪ ,‬כאילו נצבעו או נאטמו בדרך אחרת‪ .‬אני‬
‫מנסה לקלף את הציפוי בציפורניים‪ ,‬אבל לא מצליחה לפגום בו כהוא זה‪ .‬לא צבע‬
‫ביתי‪ ,‬אם ככה‪ ,‬אבל אולי משהו תעשייתי יותר‪ ,‬כמו צביעה באבקה או באמייל‪.‬‬
‫החלונות האלה בטח נפתחים החוצה ומכוסים היטב‪ .‬ומכאן היעדר האור‪.‬‬
‫ובאשר לזכוכית הגדולה יותר ממול‪ ,‬שלא נצבעה‪...‬‬
‫אני מנחשת שמדובר בקיר פנימי‪ .‬וזה לא הגיוני בשביל חלון כל כך גדול‪ .‬אלא אם כן‬
‫זה לא חלון בכלל‪ ,‬כמובן‪ .‬מראה דו־כיוונית? ככה נראה לי‪ .‬אני לא יודעת בוודאות‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬אבל למה לארגן סביבה כל כך ספציפית בשביל הצעצועים שלו אם לא כדי‬
‫לצפות בחגיגות שבפנים?‬
‫אני בטוחה שזה רק עניין של זמן עד שהאורות יידלקו‪ .‬מסמאים‪ ,‬מבלבלים‪ .‬והבלמ״ז‬
‫)תשאלו את סמואל; באף־בי־איי־ת זה "בלתי מזוהה"( ינצל את הכאוס כדי לבדוק את‬
‫מצבן של החוסות שלו‪.‬‬
‫ואולי הוא צופה בנו ברגע זה ממש‪ .‬משקפת ראיית לילה צבאית‪ ,‬הכול אפשרי‪.‬‬
‫את חייבת להבין‪ :‬מה שלא יהיה הדבר המופרע שאת מפחדת אפילו לחשוב עליו‪,‬‬
‫זה בדיוק מה שהם מפנטזים עליו‪ .‬הרעים האמיתיים‪ ...‬ההכחשה לא תעזור לך‪.‬‬
‫ההדחקה לא תציל אותך‪.‬‬
‫עדיף לפגוש את זה ראש בראש‪ .‬להבין את האויב‪ .‬לקבל את המופרעויות שלהם‪.‬‬
‫למצוא את הריק ולהמשיך בנחישות הלאה‪.‬‬
‫נשימה‪ .‬מתמידה במדידותה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫איך היא עדיין ישנה? איך יכול להיות שהיא לא שומעת אותי מתחבטת בחושך‪,‬‬
‫כושלת על המזרן‪ ,‬דופקת את הבוהן בקיר כאן ובתיבה שם?‬
‫אני לא יכולה לחשוב על התיבה‪ ,‬שגודלה כארון מתים‪ .‬אני לא יכולה להגות‬
‫באפשרויות שלה‪ ,‬במה שבתוכה‪ .‬אם אני עושה את זה‪ ,‬אני מאבדת את הריק‪ .‬כי אני‬
‫טובה כשאני לבד‪ .‬אני מבינה את הלבד‪ .‬היתה לי כוונה להיות לבד תמיד‪ ,‬לנצח‪.‬‬
‫התיבה‪ ,‬אם ככה‪ .‬הדארת־ויידר־בשאיפה המחורבנת הזאת‪ ,‬לא חלק מהמשוואה‪.‬‬
‫תוספת בלתי רצויה בעליל לתוכנית שלי‪.‬‬
‫היא מסוממת? זה הדבר היחיד שמתקבל על דעתי‪ .‬איך עוד אפשר להסביר חוסר‬
‫הכרה לאורך זמן כה רב? עם זאת‪ ,‬אני הרי לא יודעת כמה זמן עבר‪ .‬נרדמתי בשעת‬
‫אחר צהריים מוקדמת‪ .‬התעוררתי אחרי שהתחיל להחשיך עם פולש בדירה‪ .‬ועכשיו?‬
‫אני שונאת את החושך המחורבן הזה‪ .‬הוא מקשה את ההתמצאות‪.‬‬
‫אני ממקדת את המחשבות שלי‪ .‬אני סורקת את החדר‪ .‬בראייה ובשמיעה‪ ,‬מה‬
‫שמועיל יותר מכפי שאפשר להניח‪.‬‬
‫מעל החלון הגדול — חלון הצפייה? — אני מזהה משהו שנקבע גבוה על הקיר‪ .‬קטן‪,‬‬
‫רך וקצפי למגע‪ ,‬ממוקם משמאל למראה חלקת הזכוכית‪ .‬אני מנחשת שמדובר‬
 ‫ברמקול‪ .‬הוא צופה‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬הוא ידבר‪ .‬הוראות‪ ,‬לעג‪ ,‬מה שלא יהיה‪.‬‬
‫אבל במוקדם או במאוחר הוא יצוץ‪ .‬וכשזה יקרה‪ ,‬מבחינתו כל העניין יהיה להפגין‬
‫שליטה‪.‬‬
‫נשימה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫אני יכולה להשתמש בה‪ .‬לגלגל אותה אל הריק‪ ,‬להפוך אותה לחלק מן הנפרדות‬
‫שלי‪ .‬כמו להתמקד ברוח בעצים או בדנדון של פעמון‪ .‬אני לא יכולה להיאבק בה‪ .‬אני‬
‫לא יכולה לשנות אותה‪ .‬אני לא יכולה לחסום אותה‪ .‬ולכן אני משתמשת בה‪ .‬עושה‬
‫אותה לאחת איתי‪.‬‬
‫אני שונאת את הנשימה המחורבנת הזאת‪.‬‬
‫אני מוצאת את עצמי ניצבת מעל התיבה‪ .‬מתחקה אחרי הצורה‪ ,‬מבחינה בשוליים‬
‫הגסים‪ .‬עבודה מחורבנת‪ .‬הייתי שמחה להגיד שאני מזהה את היד שעשתה במלאכה‪,‬‬
‫אבל תיבות מאורן זול יש כמו זבל‪ .‬אף פעם לא גיליתי אם ג'ייקוב הכין את זו שלו או‬
‫קנה אותה איפשהו‪ .‬אף פעם לא שאלתי את השאלה הזאת‪ ,‬ואני בהחלט לא יכולה‬
‫לשאול אותה עכשיו‪.‬‬
‫היא גוססת‪ .‬אני יודעת את זה כשאני כורעת מעל התיבה‪ .‬כי זה מה שקורה‬
‫לבחורות שלכודות בתיבות בגודל של ארון מתים‪ .‬גופנית‪ ,‬נפשית‪ ,‬יש הבדל בכלל?‬
‫הבחורה‪ ,‬מה שלא יהיה שעשה אותה מי שהיא‪ ,‬מתפוגגת והולכת‪ ,‬דולפת אל העץ‪,‬‬
‫אל הרצפה‪ ,‬אל החדר שצבוע בשחור‪ .‬טיפה־טיפה‪ .‬סנטימטר־סנטימטר‪ .‬בקרוב‬
‫חוטף־רשע ירים את המכסה והיא תעשה כל מה שהוא רוצה ותגיד כל מה שהוא‬
‫רוצה‪ ,‬כי זה כבר לא משנה‪ .‬מי שהיתה כבר לא תהיה קיימת‪ .‬תישאר רק הקליפה‪.‬‬
‫בחורה־בוט‪ .‬מוכנה לתכנות‪.‬‬
‫אוטומטון מהסוג שמוכן לוותר על השם של אבא האהוב שלה‪.‬‬
‫אני שונאת את הבחורה שבתיבה הזאת‪ .‬ואני מגלה שאני כוססת את הציפורניים‬
‫שלי‪ ,‬לאט אבל בטוח‪ ,‬הרגל שנקטע לפני ארבע שנים‪.‬‬
‫אני מאגרפת את כפות הידיים‪ .‬מרגישה את לחץ הציפורניים המתחפרות בכף היד‪.‬‬
‫ומכריחה את עצמי לחזור שוב אל הריק‪.‬‬
‫בזמן שהיא ממשיכה לנשום‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫מנעול תלוי‪ .‬סטנדרטי‪ .‬זה מה שמחזיק את המכסה‪.‬‬
‫עובר עלי מין רגע כזה‪ ,‬כשאני מתחקה אחר תפס המתכת‪ ,‬שבו אני שוב במרתף‬
‫המטונף‪ ,‬המוכתם מאוכל וספוג בסקס‪ ,‬בוחנת את התיבה שלי מבחוץ פנימה‪ .‬הדז'ה־וו‬
‫מערער אותי ומשווה לכל זה תחושה אישית הרבה יותר מדי‪ .‬יותר כאילו חוטף־רשע‬
‫יצא לחפש אותי מאשר אני יצאתי לחפש אותו‪.‬‬
‫בחזרה אל הריק‪ ,‬בחזרה אל הריק‪ ,‬בחזרה אל הריק‪ .‬לא להרגיש כלום‪ .‬לנתח הכול‪.‬‬
‫הנשימה שלה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
 ‫סטייסי סאמרס? זה ייתכן? מצאתי אותה סוף־סוף?‬
‫פתאום הריק נעלם‪ .‬במקומו אני מרגישה רק פאניקה‪ .‬אני שונאת אותה‪ ,‬את‬
‫הבחורה הזאת‪ ,‬את סטייסי סאמרס‪ ,‬את מי שלא תהיה‪ ,‬לא אכפת לי! היא לא צריכה‬
‫להיות פה‪ .‬השארתי את התיבה המחורבנת הזאת מאחורי‪ .‬התמודדתי עם השטן;‬
‫התמקחתי על הנשמה שלי; עשיתי מה ששורדים‪ ,‬לפי סמואל‪ ,‬עושים כדי לראות עוד‬
‫יום‪.‬‬
‫אז איך קמה לה ככה איזו בחורה ומעיזה להיכלא שוב בתוך תיבה? איך היא מעיזה‬
‫להרוס לי את זה?‬
‫פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬נשימה‪ .‬נשימה‪ .‬נשימה‪.‬‬
‫ופשוט כך‪ ,‬זזה עוד לפני שאני אפילו יודעת שהיתה לי כוונה לזוז‪ ,‬אני מאגרפת יחד‬
‫את הידיים האזוקות שלי ומכה בהן על התיבה‪ .‬שוב‪ .‬ושוב ושוב‪.‬‬
‫תתעוררי‪ ,‬תתעוררי‪ ,‬תתעוררי‪.‬‬
‫תתעוררי‪ ,‬לעזאזל!‬
‫נשימה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫מה לעזאזל? מי יכולה לישון ככה? בטח תרופות‪ .‬זאת התשובה היחידה‪.‬‬
‫אני חובטת שוב‪ .‬אני לא מצליחה לעצור את זה‪ .‬אני זועמת עליה‪ ,‬עלי‪ ,‬עליו? אני‬
‫כבר לא יודעת‪ .‬על התיבה‪ ,‬נראה לי‪ .‬אני זועמת על התיבה המזדיינת‪ .‬היא חייבת‬
‫להיעלם‪ .‬אני חייבת שהיא תיעלם‪.‬‬
‫אני מוצאת את עצמי מטלטלת אותה‪ .‬היא מספיק זולה ומספיק רעועה כדי לנוע‬
‫תחת הטיפול הזועם שאני מספקת לה‪.‬‬
‫וההיא בינתיים נושמת‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫אני הולמת בתיבה‪ .‬היא נרעדת בתגובה‪ ,‬וזה מעלה לי רעיון חדש‪ .‬בנסיבות אחרות‬
‫הייתי פורצת את המנעול‪ .‬אבל נחטפתי מהמיטה שלי פשוטו כמשמעו‪ ,‬ואין לי הכלים‬
‫שהיו עלי בדרך כלל‪ :‬שני תופסני פלסטיק שחורים‪ ,‬קטנים מאוד ותמימים למראה‪,‬‬
‫שלמעשה הם כלי פריצה אוניברסליים‪ .‬אבל אולי אני לא צריכה אותם‪ .‬הקופסה‬
‫נרעדת ומיטלטלת עם כל מכה‪ .‬זולה‪ ,‬זה בטוח‪.‬‬
‫אני חובטת בה בנחישות מחודשת‪ .‬אני דוחפת אותה מצד לצד ומרגישה איך‬
‫המכסה מתרופף והחיבורים נכנעים‪ .‬ואז‪ ,‬בצרחה נוראה‪ ,‬אני הופכת אותה על צדה‬
‫ומגלגלת אותה סיבוב שלם‪ 360 ,‬מעלות‪ .‬כשהיא שבה ומתייצבת‪ ,‬רועדת מתחת‬
‫לקצות האצבעות שלי‪ ,‬אני יכולה להרגיש שהמכסה פתוח כדי חרך‪.‬‬
‫נשימה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫איך זה ייתכן בכלל? אני תופסת במכסה וממשיכה להפעיל כוח עד שהוא מידלדל‬
‫מעל תפס המתכת של המנעול‪ .‬הא לך‪ ,‬חובבן‪.‬‬
‫נשימה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫אני לא יכולה לראות‪ .‬החשכה אופפת כול‪ .‬החשכה מוחקת‪ .‬אז אני דוחפת ידיים‬
‫פנימה‪ ,‬מוכנה ומזומנה לאחוז במי שבפנים‪ ,‬לגרור אותה ממעמקים‪ ,‬להעלות אותה‬
‫ולהושיע‪.‬‬
‫רק ש‪...‬‬
‫אין שם כלום‪ .‬שום גוף‪ ,‬שום חום‪ ,‬שום מסה מוצקה‪ .‬אני מרגישה ריקנות‪ ,‬ריקנות‪,‬‬
‫ריקנות‪ .‬ובכל זאת אני עדיין שומעת את זה‪.‬‬
‫נשימה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪ .‬תמיד סדירה‪.‬‬
‫קצב הדופק שלי‪.‬‬
‫אני מחפשת בכל התיבה‪ .‬עם מפרקי הידיים שאזוקים זה לזה‪ ,‬עם האצבעות‬
‫שמרחפות ככנפי פרפר‪ .‬ריקה‪ ,‬ריקה‪ ,‬ריקה‪.‬‬
‫עד שבסוף‪ ,‬למטה‪...‬‬
‫רשמקול זעיר‪ .‬דבוק לתחתית הארון‪ .‬ומנגן שוב ושוב‪ :‬נשימה‪ .‬פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫פנימה‪ .‬החוצה‪.‬‬
‫ובו־ברגע אני בטוחה שזו הנשימה שלי‪ .‬שהוקלטה כשהייתי בלי הכרה‪ .‬ממש כמו‬
‫שזו התיבה שלי‪.‬‬
‫אין קורבן אחר‪.‬‬
‫רק אני‪.‬‬
‫תמיד אני‪.‬‬
‫אני מרימה מבט אל חלון הזכוכית‪ .‬אני לא יכולה לראות את זה בחושך‪ ,‬אבל אני‬
‫יכולה להרגיש אותו מולי‪ .‬אני יודעת שהוא שם‪ .‬מסתכל‪ .‬מחכה‪ .‬נהנה מההופעה‪.‬‬
‫אז אני מחייכת‪ .‬אני מרימה את מפרקי הידיים‪ .‬אני זוקרת אליו אצבע משולשת‪ .‬ואז‬
‫אני מתרוממת מעל ארון המתים ההרוס‪ .‬אני ניגשת אל המזרן‪.‬‬
‫ואף שהלב שלי הולם כמטורף‪ ,‬והדופק שלי משתולל בלי שליטה‪ ,‬אף שעכשיו אני‬
‫מבינה שלא מדובר בחטיפה סתם‪ ,‬ושהאיש הזה כנראה יודע דברים שהוא לא אמור‬
‫לדעת‪ ,‬אף שאני פחות בשליטה מכפי שחשבתי‪ ,‬לא סתם עוד קורבן אלא אולי‬
‫הקורבן המיועד‪ ,‬אני מכריחה את עצמי לשכב ולהפנות אליו גב‪.‬‬
‫למצוא את הריק‪ .‬לחיות בריק‪.‬‬
‫בריק אף אחד לא יכול לפגוע בך‪ .‬ואם אף אחד לא יכול לפגוע בך‪ ,‬את לא צריכה‬
‫לפחד שוב בחיים‪.‬‬
‫אילו הייתי יכולה לחזור בזמן‪ ,‬אילו הייתי יכולה לעשות דבר אחד‪ ,‬הייתי נוסעת לחווה‬
‫של אמא שלי‪ .‬הייתי מתיישבת מולה‪ .‬הייתי אוכלת את המאפינס תוצרת בית שלה‬
‫ומקבלת את התה שנחלט בשמש‪ .‬והייתי מרשה לה לאהוב אותי‪.‬‬
‫רק שאחרי כל כך הרבה זמן בריק‪ ,‬בהיעדר‪ ,‬אני כבר לא יודעת איך להרגיש שוב‪.‬‬
 ‫פרק ‪19‬‬
‫מרגע שהתקבלה ההחלטה לקחת אותי איתו למסלול במשאית‪" ,‬אוורט"‬
‫נכנס למוד הכנות מלא‪ .‬הוא אימץ את השם של אבא שלי‪ .‬השם שלי‪ ,‬כך‬
‫נקבע‪ ,‬יהיה מולי‪ .‬הוא תירגל אותי‪ .‬השם שלי‪ ,‬השם שלו‪ ,‬הכריח אותי לחתום‬
‫על עוד גלויה אל אמא שלי‪ .‬כתבתי מה שהוא אמר וחתמתי מה שהוא רצה‪.‬‬
‫חשבתי שכתב היד שלי נראה זר ומשונה‪ .‬אולי ככה נראה כתב יד של בחורות‬
‫שקוראים להן מולי‪.‬‬
‫כשסיימתי‪ ,‬אוורט המזויף הושיט לי ג'ינס כחולים קשויים וטישרט לבנה‬
‫גדולה מדי‪ ,‬שהצהירה שפלורידה היא מדינת השמש‪ .‬הוא הוסיף גם תחתונים‬
‫וחזייה‪ ,‬אבל החזייה היתה בכמה מידות גדולה מדי ונראתה כמו משהו שרק‬
‫סבתא היתה לובשת‪ .‬כשהרמתי אותה בשאלה‪ ,‬הוא רק משך בכתפיים והעיף‬
‫אותה על הרצפה‪.‬‬
‫הוא הורה לי להתקלח — יהיה צפוף‪ ,‬הוא הודיע לי‪ .‬שמתי לב שגם הוא‬
‫התרחץ באחרונה‪ ,‬אפילו הסתרק‪ ,‬ולבש את אחת הטישרטים‬
‫המוכתמות־פחות שלו‪.‬‬
‫במקלחת הוא הסתכל עלי כשסיבנתי במהירות את עורי‪ ,‬שהיה מכוסה‬
‫טינופת‪ ,‬ושטפתי את שערי הארוך והמדובלל‪ .‬הוא המשיך להסתכל כשעברתי‬
‫בגמלוניות על הבגדים הזולים והגדולים מדי‪ ,‬ועשיתי כמיטב יכולתי להעלות‬
‫אותם על עורי הלח־עדיין‪ .‬הידיים רעדו לי‪ .‬הסתכלתי רק בשטיח‬
‫החום־מלוכלך והייתי בטוחה שבכל רגע יחטוף ממני את הבגדים‪ ,‬ישליך אותי‬
‫ארצה ואז‪...‬‬
‫אבל לא זה מה שעשה‪ .‬האמת היא שהוא נראה בעיקר מרוגז שאני כל כך‬
‫מגושמת‪.‬‬
‫כשמשכתי סוף־סוף את הטישרט מעל השיער הרטוב והמטפטף שלי‪ ,‬הוא‬
‫שלף מסרק מן הכיס האחורי והעביר אותו בעצמו בשיער שלי בלא רחם‪.‬‬
‫הדבר הבא שנשלף מן הכיס האחורי שלו‪ :‬מספריים‪.‬‬
‫נרתעתי‪ .‬הוא גיחך בתגובה‪.‬‬
‫"השיער במצב קטסטרופלי‪ ",‬אמר‪ .‬ככה הוא פיטפט‪.‬‬
‫רציתי להגיד לו‪ ,‬ברור שהוא במצב קטסטרופלי‪ .‬שום שיער‪ ,‬בטח שלא שיער‬
‫בלונדיני דק‪ ,‬לא אמור לעבור חפיפה עם גוש סדוק של סבון ידיים עתיק‪.‬‬
‫התלתלים שלי היו מורגלים בנוהל הנעים של שמפו מבוסס שמן עץ התה‬
‫וקונדישינר בניחוח הדרים‪ .‬ועוד מסכת טיפוח עמוק פעם בשבוע בשביל‬
‫הנפח‪ ,‬וגוונים פעם בחודש בשביל הברק‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬מזמן‪ ,‬הייתי נערה מתבגרת‪ .‬עם סטנדרטים‪ .‬ועם שיער בלונדיני ארוך‬
‫נפלא‪ ,‬מלא ברק‪ ,‬ברוח קליפורניה‪.‬‬
‫ועכשיו‪...‬‬
‫לא הרמתי עיניים‪ ,‬הרגשתי את הג'ינס החדשים והנוקשים שלי כשהוא חפן‬
‫קווצת שיער ראשונה באגרוף קפוץ והתחיל‪.‬‬
‫שלוש תנועות מספריים‪ .‬זה כל מה שהיה צריך‪ .‬שלושה חופני ענק‪ .‬שלושה‬
‫חיתוכים נחרצים‪ .‬הקווצות הרטובות צנחו על השטיח‪.‬‬
‫"זין‪ ",‬הוא אמר‪" .‬נראה לי שרק חירבתי את זה עוד יותר‪ .‬נו‪ ,‬טוב‪ .‬בשביל זה‬
‫יש כובעים‪".‬‬
‫לא אמרתי מילה‪ .‬ככה‪ ,‬באחת‪ ,‬נהייתי מולי‪ ,‬ושנינו ידענו את זה‪.‬‬
‫אבל עדיין לא גמרנו‪ .‬הוא הכריח אותי להסתובב‪ ,‬כיסה לי את העיניים‬
‫ברצועת בד שחור — היה לה ריח של טישרט ישנה וטחובה — וקשר לי אותה‬
‫מאחורי הראש‪ ,‬שלא אראה‪.‬‬
‫אף פעם לא ראיתי את עצמי יוצאת מהכלא שבמרתף‪ .‬המקסימום שיכולתי‬
‫לעשות היה לראות את כפות הרגליים העירומות שלי כשמשך אותי לאורך‬
‫השטיח המלוכלך בדרך אל הדלת הרחוקה‪ .‬חריקה כשנפתחה ואז‪ ,‬כמו‬
‫שחשדתי‪ ,‬בעצם‪ ,‬מדרגות שהובילו למעלה‪.‬‬
‫הוא דחף אותי לפניו‪ .‬כשלתי פעם‪ ,‬פעמיים ושלוש‪ .‬הוא חבט לי באחורי‬
‫הראש בכוח שהספיק כדי שאתכווץ‪ ,‬ושיווי המשקל שלי חזר אלי‪.‬‬
‫עצירה חטופה בראש המדרגות כשעקף אותי כדי לפתוח דלת אחרת‪ .‬ואז‬
‫התחלפה הרצפה משטיח תעשייתי זול ללינוליאום אפור מתקלף‪ .‬זה הבית‬
‫שלו? תהיתי כשמשך אותי קדימה אל מה שהנחתי שהוא המטבח‪ .‬הריח היה‬
‫כמו שאר הריח שלו‪ :‬מגעיל‪.‬‬
‫הרגליים שלי שוב הסתבכו ושוב כשלתי‪ .‬בניסיון להאט את הדברים או‬
‫באמת בגלל חוסר קואורדינציה? כבר לא ידעתי‪ .‬נעתרתי לזהות החדשה שלי‪.‬‬
‫הסכמתי לוותר על השם של אבא שלי במקום להישאר לבד למטה‪ ,‬במקום‬
‫הנורא הזה‪ .‬ובכל זאת‪...‬‬
‫מוזר איך שאפשר לפחד מן השינוי גם כשאת כבר מוקפת בהכי גרוע‬
‫שאפשר‪.‬‬
‫אוויר צח‪ .‬פתאום יכולתי להרגיש אותו‪ .‬כשלתי מבעד למטבח‪ ,‬עברנו בדלת‬
‫אחרת ויצאנו מהבית‪ .‬החוצה‪ .‬חצר קדמית? חצר אחורית? מי יודע ולמי‬
‫אכפת? עמדתי בחוץ והרוח על פני‪ .‬ולשנייה אחת לא הצלחתי להתאפק‪.‬‬
‫עמדתי במקום ברגליים יחפות‪ .‬הרמתי פנים‪.‬‬
‫חוץ‪ .‬אוויר צח‪ ,‬רחש העצים‪ .‬אחרי כל כך הרבה זמן‪ .‬כל כך הרבה )כמה‬
 ‫הרבה?( כל כך הרבה‪.‬‬
‫אוורט המזויף עצר‪ .‬הוא נתן לי רגע‪ .‬ניצלתי אותו כדי להציץ היישר למעלה‪,‬‬
‫מעל כיסוי העיניים שלי‪ ,‬ואז הצלחתי לראות אותם‪ .‬עצים מיתמרים גבוה‬
‫מעלי‪ .‬צפופים וכהים כנגד השמים המוארים בדוחק‪ .‬עצים‪ ,‬יער‪ ,‬חופש‪ .‬אולי‬
‫באמת הייתי רחוקה רק כמה קילומטרים מהחווה של אמא שלי‪.‬‬
‫"ג'ורג'יה‪ ",‬אמר אוורט כאילו קרא לי את המחשבות‪" .‬מצאתי את המקום‬
‫הזה לפני שנים‪ ,‬המחבוא הקטן שלי בהרים‪ .‬הזקן שזה היה שלו מת‪ ,‬ועכשיו‬
‫הילדים הדפוקים שלו רוצים אותו בחזרה‪ ,‬כי למה לא‪ .‬אז זזנו מפה‪ .‬ממילא‬
‫יותר כיף לחיות על הכביש‪".‬‬
‫ואני עדיין חשבתי‪ ,‬עצים‪ .‬יער‪ ,‬עצים‪ ,‬בדיוק כמו החווה של אמא שלי‪.‬‬
‫ואז כבר לא יכולתי לראות‪ ,‬כי יותר מדי דמעות סימאו לי את העיניים‪.‬‬
‫עם כיסוי העיניים לא יכולתי לראות את הדרך סביב הבית ואל המשאית‬
‫הגדולה‪ .‬הוא נדרש לעזור לי לעלות בצעד מהוסס על המדרגה ואז אחז לי‬
‫בזרוע כשכשלתי על מושב הנהג‪ .‬בחיים לא הייתי במשאית סמיטריילר קודם‬
‫לכן‪ .‬לא ידעתי עליהן כלום‪ .‬משאיות כאלה היו רק כלי רכב שראיתי בדרכים‬
‫בינעירוניות‪ ,‬נוסעות אנה ואנה‪ ,‬משנעות מטענים למרחק‪ .‬אין ספק שהקדשתי‬
‫יותר זמן ותשומת לב לשיער שלי‪.‬‬
‫אוורט המזויף פיטפט עכשיו בגאווה על תא השינה שלו עם הגג המוגבה‪,‬‬
‫הבית שלו בדרכים‪ .‬הגיע קומפלט עם מיטה עילית‪ ,‬מכונת קפה ומכשיר‬
‫די־וי־די נייד בשביל הבידור‪ ,‬כמובן‪ .‬הוא משך אותי אל כיסא הקברניט של‬
‫הנהג בעודו מדבר‪ .‬הרגשתי את השטיח תחת רגלי החשופות‪ .‬עבה וטוב מזה‬
‫שבמרתף‪ .‬גם הריח כאן היה עדיף‪ .‬הניחוח העיקש של מזון שמן עדיין ניכר‪,‬‬
‫אבל מעליו נח ריח אורנים‪ .‬כאילו לפחות המשאית עברה ניקוי בזמן האחרון‪.‬‬
‫היא היתה ראויה למאמץ כזה‪.‬‬
‫בפעם הראשונה ששמעתי את חריקת הבריח‪ ,‬לא הבנתי מה זה‪ .‬אחר כך‬
‫אוורט המזויף דחף אותי‪ ,‬ואני כשלתי קדימה כאילו נפלתי מדרגה או שתיים‪.‬‬
‫לפני שהצלחתי להתייצב‪ ,‬היד שלו לחצה על הכתף שלי ודחקה אותי מטה‬
‫בכוח‪.‬‬
‫רק באיחור הבנתי שעכשיו אני עומדת על משטח עץ קשה‪ .‬ריח האורנים‪...‬‬
‫וככה‪ ,‬במכה‪ ,‬מצאתי את עצמי שוב בתיבה בגודל של ארון מתים‪ ,‬הפעם‬
‫לבושה ועם כיסוי עיניים‪.‬‬
‫"איך קוראים לך?" תבע לדעת מעלי‪.‬‬
‫"מולי‪ ",‬לחשתי‪ ,‬נכזבת ומובסת מדי לכל דבר שמעבר לזה‪.‬‬
‫"ולי?"‬
 ‫"אוורט‪".‬‬
‫"מי אני?"‬
‫"מי שאתה רוצה להיות‪".‬‬
‫"אני הדוד שלך‪ .‬דוד אוורט‪ .‬מאיפה את?"‬
‫"פלורידה?" ניחשתי‪.‬‬
‫"עם המבטא הזה? שום סיכוי‪ .‬נגיד שאמא שלך גידלה אותך בצפון‪ ,‬אבל‬
‫עכשיו את גרה אצלי‪".‬‬
‫לא אמרתי שום דבר‪ .‬הכול יהיה כמו שהוא רוצה; הכול תמיד כמו שהוא‬
‫רוצה‪ .‬מה היה אכפת לי? אולי באמת כבר הייתי מולי‪ ,‬כי הבחורה שהייתי הרי‬
‫כבר‪...‬‬
‫"בהטענה ובמסירה את בקופסה‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫לא הגבתי‪ ,‬הרגשתי יותר מבולבלת מאשר מרדנית‪ .‬נעולה בתיבה עם כיסוי‬
‫עיניים‪ ,‬מה זה משנה?‬
‫הוא משך בכוח בקווצת שיער סוררת‪ .‬הינהנתי באיחור‪ ,‬רק כדי להראות‬
‫שאני שמה לב‪.‬‬
‫"בתחנות מנוחה‪ ,‬כשעוצרים לישון‪ ,‬את בקופסה‪".‬‬
‫שוב הינהנתי‪.‬‬
‫"שאר הזמן‪ "...‬הוא לא סיים את המשפט‪ .‬נדמה שהוא מהסס‪" .‬תהיי טובה‪.‬‬
‫תתנהגי יפה ואולי תוכלי לצאת קצת‪ .‬לארח לי לחברה‪".‬‬
‫הזעפתי פנים‪ .‬לא הבנתי‪ .‬הוא אמר שאולי אני אשב איתו בתא הנהג?‬
‫במושב של הנוסע‪ ,‬כאילו? כמו בן אדם אמיתי‪ ,‬זאת אומרת?‬
‫"את תשבי על הרצפה‪ ",‬הבהיר עכשיו‪" .‬אסור שאף אחד יראה אותך‪ .‬אולי‬
‫אני אוריד את הכיסוי מהעיניים‪ .‬אולי לא‪ .‬אבל את לא תהיי בקופסה‪ .‬אם תהיי‬
‫טובה‪ ,‬זאת אומרת‪ .‬אם תעשי בדיוק מה שאני אומר‪".‬‬
‫הוא עצר לרגע והמתין‪ .‬בסופו של דבר הבנתי‪ .‬אני יוצאת מהמרתף‪ .‬ממש‬
‫באמת יוצאת‪ .‬ובתור עונש‪/‬פרס‪ ,‬עכשיו אני אבלה את כל זמני‪ ,‬עשרים וארבע‬
‫שעות ביממה‪ ,‬עם האיש הזה‪ .‬עם האיש המרושע‪ ,‬המטונף והנורא הזה‬
‫בארמון המשאית הגדולה שלו‪ ,‬ששם הוא ראש וראשון למושלים בדרכים‪,‬‬
‫שפחת מין אישית‪ ,‬כבולה לצדו‪.‬‬
‫ובדיוק אז הבנתי עוד משהו‪ .‬שהוא עושה את זה במקום להרוג אותי‪.‬‬
‫מה שהוא כבר הבטיח לעשות כל כך הרבה פעמים‪ ,‬רגע לפני שהסביר איך‬
‫יגלגל את הגופה שלי לתעלה הקרובה וייתן לתנינים לוודא שאמא שלי לא‬
‫תראה אותי שוב‪.‬‬
‫אוורט לא עומד להרוג אותי‪ .‬במקום זה‪ ,‬הוא עומד להשאיר אותי‪.‬‬
‫תהיתי‪ ,‬בשיפולי התודעה‪ ,‬אם זה אומר שבאיזשהו אופן הוא התחיל לחבב‬
‫אותי‪.‬‬
‫ותהיתי‪ ,‬בשיפולי התודעה‪ ,‬אם זה אומר שגם אני אמורה לחבב אותו‪.‬‬
‫אוורט הנחית את כף ידו על הפנים שלי ודחף את הראש שלי מטה‪ ,‬לתוך‬
‫התיבה‪ .‬נכנסתי לתנוחה הידועה‪ ,‬תפוסת מחשבות קודחות‪ ,‬כשהמכסה ירד‪.‬‬
‫המנעול דינדן‪ .‬רגע החירות שלי תם‪ .‬שוב הייתי בחורה בתיבה בגודל של ארון‬
‫מתים‪.‬‬
‫רק שעכשיו‪ ...‬עכשיו הייתי בחורה בתנועה‪.‬‬
‫הוא אהב לדבר בזמן שנהג במשאית‪ .‬להתלונן‪ ,‬זאת אומרת‪ .‬על מחירי‬
‫הדלק‪ ,‬על הקקה בהונדה סיוויק שזקר לו אצבע‪ .‬על הנבלות ברציף ההעמסה‬
‫שלא היה בו מספיק כוח אדם‪ ,‬שביזבזו לו פאקינג שעתיים ועכשיו הוא לא יכול‬
‫אפילו לעצור לצהריים‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬רטן‪ ,‬בימים הטובים ההם‪ ,‬נהג משאית חכם היה יכול להתעסק עם‬
‫היומן ולעשות מה שהתאים‪ .‬אבל עכשיו כבר לא‪ .‬עכשיו הכול עם‬
‫האלקטרוניקה הפדרלית המחורבנת הזאת‪ .‬האח הגדול‪ .‬הוא רואה הכול‪.‬‬
‫ברוכה הבאה לחיים של נהג משאית‪ ,‬הוא אמר לי‪ .‬עובדים בשביל חארות‬
‫בנסיעה דרך ארץ שלמה מלאה חארות‪.‬‬
‫בהתחלה‪ ,‬בכל פעם שמנוע המשאית ניצת ונדלק‪ ,‬התכווצתי‪ .‬בכל פעם‬
‫שהמשאית היטלטלה בדרך משובשת הייתי נתקפת בחילה נוראה‪ .‬אחרי כל‬
‫כך הרבה זמן לבד במרתף‪ ,‬זה — ריח הדיזל‪ ,‬שאגת הבוכנות‪ ,‬הנהמה‬
‫האלימה של המפלצת — היה כמעט יותר מכפי יכולתי‪.‬‬
‫ולמרות כל זאת‪ ,‬ממש כמו חוויית השעמום המוחץ שבמרתף‪ ,‬למדתי‬
‫להסתגל‪ .‬הרפיתי כתפיים אל הניע והזיע‪ .‬ספגתי את השאגה ואת הנהמה‪.‬‬
‫ומעט־מעט התחלתי לעמוד על הדקויות שבדרכים השונות‪ ,‬על מהירות‬
‫הנסיעה היציבה בכביש המהיר‪ ,‬על המאמץ העמוק של העליות האטיות‪.‬‬
‫החיים על הדרך‪ .‬שם‪ ,‬לפי הקובלנות הבלתי פוסקות של אוורט המזויף‪ ,‬היה‬
‫מותר לו לנהוג במשך אחת־עשרה מתוך ארבע־עשרה שעות לפני שנדרש‬
‫לעצור למנוחה מנדטורית של עשר שעות‪ .‬ואז‪ ,‬מה שלא היתה השעה‬
‫הממשית‪ ,‬על השעון — אחת־עשרה בלילה‪ ,‬נגיד‪ ,‬שתיים לפנות בוקר‪ ,‬ארבע‬
‫לפנות בוקר — שב והתחיל בנהיגה‪.‬‬
‫ובדיוק כמו שאמר‪ ,‬כשהתרחקנו מרציפי ההעמסה‪ ,‬מתחנות המנוחה ומן‬
‫ההמולה העסקית של הציוויליזציה‪ ,‬הוא היה עוצר בצד ומוציא אותי‪ .‬ואני‬
‫הורשיתי להשתין בכריעה מאחורי השיחים במקום להישאר לכודה בטינופת‬
‫של עצמי‪ .‬זכיתי לאכול אג־מקמאפינס לארוחת בוקר‪ ,‬סנדוויץ' של סאבוויי‬
 ‫לצהריים ועוף מטוגן לארוחת הערב‪.‬‬
‫"המינוס של העבודה‪ ",‬היה אוורט אומר כשהושיט עוד שקית מזון מהיר‬
‫בעודו מלטף בשימת לב את תלולית כרסו הגרוטסקית‪.‬‬
‫אחרי האוכל באו הדרישות הבלתי נמנעות‪ .‬הוא נהג כל היום‪ .‬ברור שהוא‬
‫צריך לשחרר קצת קיטור‪ .‬וקן האהבה שלו היה ערוך ומוכן‪.‬‬
‫זה היה עדיף‪ ,‬לצאת מהמרתף? זה היה שווה את השהייה על הדרך? במקום‬
‫שבו היה כיסוי העיניים יורד מעת לעת‪ ,‬ואני צפיתי בעולם חופז על פני‬
‫בערבוביית ירוקים וכחולים ואפורים?‬
‫כל כך הרבה כלי רכב אחרים שועטים זה לצד זה‪ .‬כל כך הרבה נהגים‬
‫אחרים‪ .‬ארץ שלמה מלאה חארות‪ ,‬כמו שאוורט אהב לומר‪.‬‬
‫ועם כל זאת‪ ,‬אף לא אחד מהם ראה אותי‪.‬‬
‫אוורט דיבר הרבה‪ .‬בעיקר התלונן‪ .‬ופעם בכמה זמן אפילו בכה בשנתו‪.‬‬
‫וככה שמעתי‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬על לינדי‪.‬‬
 ‫פרק ‪20‬‬
‫די־די אהבה להיות מוכנה‪ .‬ולכן לפני שהיא וקיינס נפגשו עם פאם מייסון‪ ,‬המומחית‬
‫לקורבנות‪ ,‬במשרד השטח של האף־בי־איי בבוסטון‪ ,‬די־די היתה מעשית וגיגלה אותה‪.‬‬
‫לפי הביוגרפיה המקצועית שלה‪ ,‬לפאם מייסון היה תואר מתקדם בפסיכולוגיה‬
‫משפטית מג'ון ג'יי‪ .‬היא עסקה בניהול משברים במקלט נשים גדול בדטרויט — אם‬
‫כבר לקפוץ למים‪ ,‬שיהיו עמוקים‪ ,‬חשבה די־די — לפני שהצטרפה לאף־בי־איי‪.‬‬
‫בחמש־עשרה השנים האחרונות מילאה כל מיני תפקידים בשורות הסוכנות‪ ,‬ובכללם‬
‫במיאמי‪ ,‬ששם התמחתה בסחר בבני אדם‪ ,‬ואז ביחידה שהתמחתה בפשעים שבוצעו‬
‫נגד אמריקאים בניכר‪ .‬המומחית לקורבנות נודעה בזכות עבודתה על מקרה חטיפה‬
‫גדול במקסיקו‪ ,‬שבסיומו בכיר בחברת נפט חזר חי‪ ,‬ובמקרה בגוואטמלה שבו שלושה‬
‫מיסיונרים אמריקאים צעירים לא‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬ההיסטוריה המקצועית של האישה היתה מרשימה לא פחות‬
‫ממספר הַמיילים שצברה בחשבון הנוסע־המתמיד שלה‪ .‬די־די תהתה מה דעתה על‬
‫החיים בבוסטון‪ ,‬שלא לדבר על עבודתה הנוכחית עם משפחת סאמרס‪.‬‬
‫קיינס תיאם עבורם פגישה אצלו‪ ,‬במשרד הראשי של האף־בי־איי בבוסטון‪ .‬מקום‬
‫המפגש לא הפתיע את די־די; סוכנים פדרליים תמיד ששו לנצל את יתרונות המגרש‬
‫הביתי‪ .‬ועם זאת‪ ,‬נשגב מבינתה מי מוצא יתרון במבנה בטון כביר — שהיה‪ ,‬לעניות‬
‫דעתה של די־די‪ ,‬אחד המבנים הכעורים ביותר בבוסטון‪ .‬מצד שני‪ ,‬בהשוואה לבניין‬
‫הובר בוושינגטון הבירה‪...‬‬
‫אף אחד לא יכול להאשים את הממשל הפדרלי בטוב טעם‪.‬‬
‫די־די התלבטה אם לצרף את פיל לפגישה‪ .‬נכון‪ ,‬היתה לו לא מעט עבודה עם‬
‫היחידה שלו ועם חברתו לעבודה קרול‪ ,‬אבל באף־בי־איי ייחסו חשיבות למראית עין‪.‬‬
‫ובהתחשב בכך שעמדה להיפגש עם שני עובדים פדרליים‪ ,‬נדמה שהגיוני‪ ,‬ואפילו‬
‫מאוזן‪ ,‬שיהיו שני נציגים של משטרת בוסטון‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬כבר ברגע שחשבה על כך‪ ,‬ידעה די־די שלא תעשה את זה‪ .‬פשוט משום‬
‫שזה הצחין מפוליטיקה‪ ,‬ודי־די שנאה את הקקה הזה‪ .‬היא התקשרה לקיינס מהדירה‬
‫של פלורה דיין לא כי היה סוכן פדרלי נחשב‪ ,‬אלא כי היה מקורב לקורבן‪ .‬והיא‬
‫החליטה לא לשנות כיוון‪ .‬ההיעלמות של פלורה היתה תיק של משטרת בוסטון וזהו‪,‬‬
‫וזו הסיבה שדי־די הופקדה לפקח עליו‪ .‬ההחלטה לדבר עם ד"ר קיינס ועם פאם‬
‫מייסון‪ ,‬המומחית לקורבנות‪ ,‬היתה החלטה שלה‪ ,‬והיא זו שתטפל בעניין‪.‬‬
‫זו היתה הפתעה נעימה למצוא את קיינס ממתין לה בלובי של מפקדת האף־בי־איי‪.‬‬
‫בהתחשב בכך שזה היה יום ראשון‪ ,‬והסוכנים הפדרליים הפגינו דבקות ראויה לציון‬
‫בלו"ז עבודה של בנקאים‪ ,‬ולא של בלשים עירוניים שעבדו מסביב לשעון‪ ,‬הבניין היה‬
‫שקט‪ .‬די־די עדיין נדרשה להציג תעודות ולחתום על ייפוי כוח לחיים שלה — אבל‬
‫למרבה הצער‪ ,‬בלי לרשום את האקדח שכבר לא היתה מוסמכת לשאת‪ .‬אחרי‬
‫שקיבלה את כרטיס המבקרת שלה‪ ,‬קיינס ניגש איתה אל המעליות והם יצאו לדרך‪.‬‬
‫הוא לא נטה לסמול־טוק‪ .‬שום "הצלחת למצוא חניה‪ ,‬מצאת את המשרד בקלות‪,‬‬
‫איך מזג האוויר בעינייך" וכיוצא באלה‪ .‬במקום זאת‪ ,‬קיינס עמד בדממה וידיו אחוזות‬
‫זו בזו לפני גופו בעוד הקומות חולפות על פניהם‪.‬‬
‫הוא הסיר את המעיל השחור והכבד שלו‪ .‬זו היתה הפעם הראשונה שדי־די ראתה‬
‫אותו בלעדיו‪ .‬בתור לבוש ליום א'‪ ,‬קיינס בחר בחליפה עשויה למופת באפור־פחם‪ ,‬עם‬
‫בד חלק כמעט לחלוטין‪ .‬די־די תהתה אם יש לו ארון שלם‪ ,‬מלא חליפות שכל אחת‬
‫מהן יותר אלגנטית מהשנייה‪ .‬כמה זמן וכסף הוא משקיע בבגדים‪ ,‬בעצם?‬
‫היא לבשה את ז'קט העור בצבע קרמל שלה‪ .‬זה היה הז'קט החביב עליה; היא‬
‫לבשה אותו עד שהגיעו הימים הכי קרים וחשוכים של החורף‪ .‬עכשיו הבחינה כמה‬
‫בוהק ומהוה נראה העור בקצה השרוולים‪ .‬כן כן‪ ,‬וכתם של מיץ תפוחים מימין למטה‪.‬‬
‫מקסים‪.‬‬
‫המעלית נעצרה‪ .‬הדלתות נפתחו‪ .‬קיינס החווה לה לצאת לפניו‪ ,‬וכך עשתה‪ .‬לפי‬
‫התחקיר של די־די‪ ,‬לאף־בי־איי היו יותר ממאה ועשרים מומחים לקורבנות וארבעה‬
‫מנהלים בתחום‪ .‬ד"ר קיינס‪ ,‬קודקוד בין קודקודים‪ ,‬זכה למשרד משל עצמו‪ ,‬קומפלט‬
‫עם שולחן עבודה מרשים‪ ,‬מעץ דובדבן‪ ,‬סוללה ארוכה של מדפי ספרים ואזור ישיבה‬
‫קטן בצד‪.‬‬
‫על שולחנו נחו מחשב חדיש ומשוכלל למראה‪ ,‬כוס עור ובה העפרונות והעטים‬
‫המתבקשים‪ ,‬וכן‪ ,‬מכל הדברים שבעולם‪ ,‬קובייה הונגרית — עם הצבעים מעורבבים‪.‬‬
‫די־די לא הצליחה להתאפק‪ .‬מבטה נמשך היישר אל הלהיט משנות השמונים‪ ,‬ודיגדג‬
‫לה לפתור את הקובייה‪.‬‬
‫"את יודעת שמותר לך‪ ",‬אמר קיינס‪ ,‬שעקב אחר מבטה‪.‬‬
‫היא הותירה את ידיה מאוגרפות לצדי הגוף‪" .‬מי בילגן אותה?"‬
‫"אני‪".‬‬
‫"בשביל לפתור אחר כך? או בתור מבחן לפגישה הקטנה הזאת?"‬
‫"סמלת‪ ,‬את מייחסת הרבה יותר מדי חשיבות לצעצוע פופולרי‪".‬‬
‫היא בחנה אותו במבט עייף‪" .‬אתה מומחה להתנהגות‪ .‬ברור שאני חשדנית‪".‬‬
‫הוא חייך‪ .‬זה התאים לו‪ ,‬וריכך את החומרה ששיוו לו הקרקפת המגולחת למשעי‬
‫ועצמות הלחיים הגבוהות והמסותתות‪ .‬הוא נראה כמעט אנושי‪ ,‬לרגע‪.‬‬
‫"אני אוהב לערבב את הקובייה‪ .‬זה עוזר לי לחשוב‪ .‬ובהתחשב במה שגילינו בדירה‬
‫של פלורה‪ ...‬היו לי הרבה דברים לחשוב עליהם‪".‬‬
‫"אני אוהבת מוביילים‪ ",‬די־די מצאה שהיא אומרת‪" .‬לבחון תבניות מורכבות‬
‫שבמבט ראשון נראות כמו מכלול חינני אחד‪ ,‬רב־רובדי‪ ,‬ובעצם הן עשויות הרבה‬
‫רבדים נפרדים שזזים בקצב מדויק‪".‬‬
‫דפיקה על הדלת שמאחוריהם‪ .‬די־די וקיינס הסתובבו ומצאו אישה ניצבת בפתח‪.‬‬
‫פאם מייסון‪ ,‬שיערה די־די‪.‬‬
‫במבט ראשון נראה שהיא מבוגרת מכפי שדי־די חשבה‪ .‬שיער בלונדיני־אפרפר‬
‫בדמות תלתלים צפופים שהיו באופנה פחות או יותר במקביל לקובייה ההונגרית‪ .‬אף‬
‫שזה היה יום א'‪ ,‬גם היא‪ ,‬כמו קיינס‪ ,‬בחרה בבגדים הולמים לעבודה‪ ,‬אך התוצאה‬
‫היתה אלגנטית פחות‪ :‬חליפה בהירה בגזרה מרובעת ברוח שנות התשעים‪ ,‬עם כריות‬
‫בכתפיים‪ ,‬וחולצת משי בצבע קרם‪ ,‬מכופתרת עד הצוואר עם סיומת משי עשויה‬
‫קפלים־קפלים‪.‬‬
‫נראה שהמומחית לקורבנות היתה קרובה בקומתה לדי־די‪ ,‬אבל גזרת הז'קט שלה‬
‫שיוותה לה חזות רחבה פי כמה‪ .‬והיא היתה עניינית ונחושה למראה‪ .‬בשעה שנכנסה‬
‫לחדר‪ ,‬תחבה תיקייה תחת זרוע אחת והושיטה את השנייה‪.‬‬
‫"סמלת בילוש די־די וארן? פאם מייסון‪ ,‬מומחית קורבנות‪ .‬אני מבינה שיש לך כמה‬
‫שאלות לגבי משפחת סאמרס‪".‬‬
‫האישה אחזה בידה של די־די באחיזה איתנה‪ ,‬לחצה אותה פעמיים‪ ,‬עברה ללחיצת‬
‫יד נמרצת עם קיינס וניגשה היישר לאזור הישיבה‪ ,‬מוכנה לעבודה‪ .‬די־די נאלצה‬
‫להודות שהחליפה של האישה לא מוצאת חן בעיניה‪ ,‬אבל הסגנון בהחלט כן‪.‬‬
‫קיינס‪ ,‬שהיה מארח מנומס‪ ,‬הציע קפה‪ .‬שתי הנשים הסכימו מיד‪ ,‬והוא נעלם‬
‫בחיפוש אחר המשקה החביב על חוקרים באשר הם‪.‬‬
‫"דוקטור קיינס עידכן אותי במצב‪ ",‬ציינה פאם קצרות‪.‬‬
‫"או־קיי‪ ".‬די־די נחלצה מתוך ז'קט העור שלה בתנועות מגושמות‪ ,‬לנוכח הנוקשות‬
‫שבכתף השמאלית‪ .‬היא התיישבה‪" .‬אני בטוחה שאת מבינה שנכון לעכשיו אנחנו‬
‫עובדים על ההיעלמות של פלורה דיין בשוּשוּ‪ .‬אם התקשורת תשמע משהו‪"...‬‬
‫"התקשורת ששפכה אתמול בלילה דלי של זבל על הראש של משטרת בוסטון‬
‫בחדשות?"‬
‫"תודה לאל שזה היה יום שבת‪ ",‬ציינה די־די‪ ,‬שהרי הצופים במהדורות סוף השבוע‬
‫של החדשות מעטים משמעותית בהשוואה למהדורות הרגילות‪.‬‬
‫פאם מייסון זקרה גבה‪ ,‬אבל את יתר המחשבות שמרה לעצמה‪ .‬היא שילבה ידיים‬
‫והניחה אותן על השולחן הקטן‪" .‬איך אני יכולה לעזור?"‬
‫קיינס שב והופיע‪ .‬הוא נשא שני ספלים מהבילים עבורן ושום דבר בשבילו‪ .‬גבר‬
‫על־אנושי עד כדי כך שאפילו קפאין הוא לא צריך? היה אפשר לנחש‪.‬‬
‫"הבנתי שרוזה דיין משמשת מנטורית של משפחת סאמרס‪".‬‬
‫פאם מייסון הינהנה‪.‬‬
‫"אני שואלת את עצמי‪ "...‬די־די עצרה לרגע של מחשבה‪ .‬היא לא היתה בטוחה‬
‫כמה היא רוצה לומר‪ .‬ולא כמה היא צריכה לומר‪" .‬הייתי רוצה לדעת יותר על המקרה‬
‫של סטייסי סאמרס‪ .‬מנקודת המבט של המשפחה‪ .‬האבא‪ ,‬קולין‪ ,‬התקשר אלי הבוקר‪.‬‬
‫ברגע שהשם של פלורה עלה‪ ,‬הוא מיד הניח שהיה לה חלק במוות של דבון גולדינג‪.‬‬
‫ובהתחשב בעובדה שזה פרט שלא שיחררנו לתקשורת‪"...‬‬
‫"הוא יודע דברים‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬נוסיף על זה את העובדה שלפלורה היה עניין אישי בהיעלמות של סטייסי‬
‫סאמרס‪ ,‬ושנראה שעכשיו היא בעצמה נעלמה‪"...‬‬
‫עוד גבה הזדקרה‪ .‬עכשיו היה תורה של פאם לעצור לרגע של מחשבה‪ .‬היא לגמה‬
‫מן הקפה‪.‬‬
‫"אני מניחה שאת מכירה את הפרטים שנוגעים לחטיפה של סטייסי‪ ",‬אמרה‬
‫לבסוף‪" ,‬בהתחשב בעובדה שמשטרת בוסטון מטפלת בתיק‪".‬‬
‫"אני יודעת שיש לנו את סרטון החטיפה הנצפה בעולם‪ ,‬ובכל זאת אפילו לא קצה‬
‫חוט אמיתי אחד‪".‬‬
‫"את חושבת שהיא חיה?" שאלה פאם פתאום‪ .‬זו לא היתה השאלה שדי־די ציפתה‬
‫לשמוע‪.‬‬
‫היא מצאה את עצמה בוהה דווקא בקיינס‪ ,‬שישב ואצבעותיו הארוכות והאלגנטיות‬
‫מתוחות לפניו‪.‬‬
‫"איך אומרים?" השיבה די־די לבסוף‪" .‬מקווים לטוב ומתכוננים לרע? אני מקווה‬
‫שסטייסי עדיין חיה‪ .‬אבל בהתחשב בסטטיסטיקות במקרי נעדרים‪"...‬‬
‫פאם נדה בראשה‪ .‬אין ספק שהיתה מודעת לחשיבותן של עשרים וארבע השעות‬
‫הראשונות לא פחות מהם‪.‬‬
‫"נראה לי שהשאלה היא‪ ",‬מצאה די־די שהיא אומרת‪" ,‬האם המשפחה מאמינה?‬
‫ואולי" — היא חשבה על זה — "האם רוזה דיין‪ ,‬המנטורית שלהם‪ ,‬מאמינה?"‬
‫"המשפחה רוצה להאמין‪ ",‬אמרה פאם‪" .‬כמו רוב המשפחות‪ .‬אבל כשהימים‬
‫עוברים ועדיין אין שום סימן לבת שלהם‪ ...‬הם במתח נורא‪ ,‬הם מרגישים את הכאב‬
‫על ההיעלמות של הבת שלהם וגם מתייסרים בגלל חוסר האונים של עצמם‪".‬‬
‫"איך הם מתמודדים?"‬
‫"מעניין‪ ,‬אבל דווקא האמא‪ ,‬פאולין‪ ,‬היא כנראה זו שמתמודדת הכי טוב‪ ,‬גם אם אני‬
‫בטוחה שקולין יחלוק עלי‪ .‬לפי כל הסימנים‪ ,‬מדובר בנישואים יציבים‪ .‬חלוקת‬
‫תפקידים מסורתית של ניו אינגלנד‪ .‬הוא בנקאי השקעות שמכור לעבודה; היא גידלה‬
‫את הבת שלהם‪ ,‬מטפלת בבית ומעורבת בקהילה‪ .‬הכנסייה‪ ,‬התיכון המקומי‪ ,‬עמותות‬
‫צדקה וכל זה‪ .‬סטייסי היא הבת היחידה שלהם; פאולין עברה כמה הפלות לפני שהיא‬
‫נולדה‪ ,‬כך שסטייסי היא ילדת נס‪".‬‬
‫די־די התכווצה‪ .‬היא התקשתה לדמיין כזה מין מלח על הפצע; לאבד כמה תינוקות‬
‫ואז‪ ,‬תשע־עשרה שנה אחר כך‪ ,‬השורדת היחידה‪ ,‬ובלי ספק בבת עיניהם של הוריה‪...‬‬
‫"מתארים את סטייסי כחביבה‪ ,‬פעלתנית‪ ,‬שמחה‪ ,‬אתלטית‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬אמא‬
‫או אבא?"‬
‫"בפירוש דומה יותר לאמא‪ .‬הן מאוד קרובות‪ ,‬אמא ובת מהסוג שלעתים קרובות‬
‫חושבים שהן אחיות‪ .‬פאולין קיבלה את הידיעה על ההיעלמות של סטייסי קשה‬
‫מאוד‪ .‬בשום פנים ואופן לא הייתי מתארת אותה כחלשה‪ ,‬אבל היא אישה שלא‬
‫מסתירה את הרגשות שלה‪ ,‬כך שהכאב שלה ניכר מאוד לעין‪".‬‬
‫"רשת תמיכה?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"מוצלחת‪ .‬חוץ מהקשרים בכנסייה‪ ,‬יש להם קהילת חברים קרובה בשכונה‪,‬‬
‫משפחות אחרות מבית הספר של סטייסי‪ ,‬דברים כאלה‪ .‬בהתחלה הם היו מוצפים‬
‫באוכל‪ ,‬בהצעות תמיכה וכל זה‪ .‬האמת היא שאחת המשימות הראשונות שלי היתה‬
‫להרחיק את כולם‪ ,‬בהתחשב במצב הנפשי הרגיש של פאולין‪".‬‬
‫"מצב נפשי רגיש?"‬
‫"ההלם הראשוני בפירוש הכריע את פאולין‪ .‬היא התפרקה‪ .‬אבל צריך להוסיף‬
‫שאחר כך היא איפשרה לרשת התמיכה שלה לעזור לה לקום שוב על הרגליים‪.‬‬
‫"הרשת ההדוקה של נשים מהכנסייה‪ ,‬אימהות אחרות‪ ,‬האחיות שלה‪ ,‬כל אלה‬
‫מחזקות אותה‪ .‬אני יותר מודאגת דווקא לגבי קולין‪ .‬הוא זכר אלפא קלאסי‪ .‬במשך רוב‬
‫החיים שלו לא היתה בעיה שהוא לא הצליח לפתור‪ .‬ועכשיו זה‪ .‬היסודות של העולם‬
‫שלו התערערו‪ .‬פאולין מחצינה את הכאב שלה‪ ,‬וזה מאפשר לאחרים לעזור לה‬
‫לשאת בנטל‪ .‬קולין רק מפנים‪".‬‬
‫"הוא היה די‪ ...‬כעוס‪ ...‬כשדיברנו בטלפון‪".‬‬
‫המומחית לקורבנות רק הינהנה‪.‬‬
‫"ואיפה רוזה דיין בכל זה?"‬
‫"בדיוק באמצע‪ .‬היא מספיק אמפתית ואופטימית בשביל פאולין — העובדה שהבת‬
‫של רוזה חזרה בשלום אחרי שנה היא דוגמה להצלחה‪ .‬אבל רוזה גם טקטית‪ ,‬וזה מה‬
‫שקולין רוצה‪ .‬היא מיומנת בהופעות בתקשורת ומודעת לצורך לעבוד בימינו גם במדיה‬
‫החברתית‪".‬‬
‫"הממונה על החקירה בטח חולה על זה‪ ",‬מילמלה די־די‪.‬‬
‫פאם מייסון משכה בכתפיה‪ .‬כל הבלשים רוצים לשלוט בחקירות שלהם‪ .‬וכל‬
‫המשפחות רוצות להיות מעורבות‪.‬‬
‫"סטייסי היתה קרובה למשפחה שלה?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"מאוד‪".‬‬
‫"יש איזושהי סיבה לחשדות בזירה הביתית?"‬
‫"לא‪ .‬ביליתי עם הסאמרסים שלושה חודשים‪ .‬הם באמת מודל של משפחה קרובה‬
‫למופת‪ .‬ואני לא אומרת את זה בקלות ראש‪ .‬בתחום שלי אני מבלה יותר זמן בחילוץ‬
‫שלדים מארונות מאשר במסגור תמונות של משפחות מאושרות‪".‬‬
‫"אז פאולין נעזרת במשפחה ובחברים כדי לעבור את זה‪ ,‬וקולין מלבה את הזעם של‬
‫עצמו ונכנס בחוקרים המקומיים‪ .‬הוא חזר לעבוד?"‬
‫"כן‪ .‬לא הרבה שעות‪ ,‬אבל המלצתי שיחזור‪ .‬לא טוב לו להישאר בבית‪ .‬העבודה היא‬
‫הדרך שלו להתמודד‪".‬‬
‫לדי־די לא היה מה לומר בנושא בהתחשב בנטיותיה הידועות‪" .‬אשתו כועסת על‬
‫זה?"‬
‫"לא‪ .‬כמו הרבה עקרות בית‪ ,‬היא רגילה שהבית הוא המעוז שלה‪ .‬הנוכחות‬
‫הפתאומית של בעלה שם מסביב לשעון עירערה את דפוסי הנישואים שלהם יותר‬
‫משהועילה‪ .‬חלק מהתפקיד שלי הוא לעזור למשפחות להבין שככל שהן מתרחקות‬
‫מהדפוסים הידועים שלהן בזמן משבר‪ ,‬המצוקה של כולם רק גוברת‪ .‬גם נורמליות היא‬
‫אסטרטגיה מצוינת להתמודדות‪".‬‬
‫"גם רוזה דיין רואה את זה ככה?"‬
‫המומחית לקורבנות היססה‪" .‬רוזה היא מנטורית נדירה‪ .‬היא מקשיבה לפאולין‪ .‬היא‬
‫מדברת עם קולין‪ .‬אני‪ ...‬התרשמתי‪ .‬ככלל‪ ,‬התוכנית של המרכז הלאומי לילדים‬
‫נעדרים ומנוצלים‪ "...‬פאם מייסון כיחכחה בגרונה‪.‬‬
‫"אף פעם לא עבדתי עם מנטור למשפחות‪ ",‬הודתה די־די‪.‬‬
‫"זאת תוכנית עם המון כוונות טובות‪ :‬לאפשר להורים שעברו את הדברים הכי‬
‫גרועים לתמוך במשפחות שרק נכנסו למשבר‪ .‬אני בטוחה שמנטורים מתנדבים‬
‫מקבלים איזושהי הכשרה לתפקיד‪ ,‬אבל בשורה התחתונה‪ ...‬הם לא אנשי מקצוע‪ .‬לא‬
‫מומחים‪ .‬היה להם ניסיון אחד‪ .‬לאנשים כמוני‪ ,‬לעומת זאת" — מבטה של פאם נשלח‬
‫לרגע אל קיינס — "כמונו‪ ...‬לנו ברור שאין רק תגובה אחת ויחידה למשבר‪ .‬התפקיד‬
‫שלנו הוא להעריך את המשפחה ולזהות את הגישה שתתאים למצב הספציפי‪.‬‬
‫המנטורים המתנדבים‪ ,‬לעומת זאת‪ ...‬הם פועלים מהמקום של הטראומה של עצמם‪.‬‬
‫זה בלתי נמנע‪ .‬איזו עצה שהם לא יציעו ואילו הצעות שלא יהיו להם‪ ,‬הן קשורות יותר‬
‫במי שהם ובמה שהם עברו מאשר במשפחה שהם אמורים לעזור לה‪ .‬מבחינתי‪ ,‬הם‬
‫יותר מועדים לנסות לתקן את מה שהשתבש לדעתם במקרה שלהם מאשר לעזור‬
‫למשפחה החדשה בהתנסות שלה עצמה‪ .‬אבל רוזה‪ "...‬פאם קימטה את מצחה‪" .‬היא‬
‫מנטורית נדירה‪ ,‬כזו שנראה שמסוגלת להפריד בין ההיעלמות של הבת שלה למה‬
‫שמשפחת סאמרס עוברת עכשיו‪".‬‬
‫"באיזו תדירות היא נפגשת איתם?"‬
‫"פנים אל פנים? לא גדולה‪ .‬רוזה גרה במרחק שלוש־ארבע שעות נסיעה צפונה‬
‫מהם‪ ,‬ובהתחשב בקרקס התקשורתי שהתיישב על המדרכה מול משפחת סאמרס‬
‫בארבעת השבועות הראשונים‪"...‬‬
‫"היא מדברת איתם בטלפון‪".‬‬
‫"בעיקר‪ .‬קשה לי לומר באיזו תדירות‪ .‬הטלפון של משפחת סאמרס מצלצל לא‬
‫מעט‪".‬‬
‫"אבל את הרי פגשת אותה‪".‬‬
‫"פעמיים‪ .‬בפעם הראשונה היא בילתה את היום בעיקר עם פאולין והחזיקה לה את‬
‫היד בשקט‪ ".‬פאם עצרה לרגע ובחנה את די־די בעיון‪" .‬זה נדיר‪ ,‬את יודעת‪ .‬פשוט‬
‫להיות עם מישהו‪ .‬אני אמורה להיות המומחית‪ ,‬ואפילו אני לא כל כך טובה בזה‪".‬‬
‫"יש לך עבודה לעשות‪ ",‬השיבה די־די‪" .‬זה אחרת‪".‬‬
‫התומכת בקורבנות משכה בכתפיה‪" .‬הביקור השני היה חמישה שבועות אחרי‬
‫ההתחלה‪ .‬פאולין בדיוק התחילה לצאת מהבור‪ .‬רוזה עשתה איתם מין פגישת‬
‫אסטרטגיה‪ .‬מה הם צריכים לשאול‪ ,‬מה הזכויות שלהם‪ ,‬מה המשאבים שזמינים‬
‫להם‪ .‬קולין‪ ,‬בעיקר‪ ,‬רצה לשמוע על אסטרטגיות מדיה‪ ,‬לדעת איך צריכה להיראות‬
‫פנייה אישית בבקשה להחזיר את הבת שלו הביתה בשלום‪ ,‬דברים כאלה‪".‬‬
‫"ראיתי כמה כאלה בחדשות‪ ",‬הסכימה די־די‪.‬‬
‫"לרוזה היו עצות טובות‪ .‬בעיקר דברים שכבר אמרנו להם‪ ,‬אבל אני מבינה שזה‬
‫נשמע יותר טוב כשזה מגיע ממישהי שכבר היתה שם וכבר עשתה את זה‪ .‬הדבר‬
‫המרכזי שהיא חזרה עליו — וזה דבר שהערכתי — הוא שמדובר במרתון‪ ,‬לא‬
‫בספרינט‪ .‬ושאם הם באמת רוצים להיות שם בשביל הבת שלהם‪ ,‬הם צריכים למצוא‬
‫דרך להפסיק לחיות מדקה לדקה בהמתנה שהטלפון יצלצל‪ ,‬ולהיערך לטווח הארוך‪.‬‬
‫למצוא דרך שבה המשפחה והחברים יוכלו לבקר בצורה שתהיה מועילה‪ ,‬לא מציפה‪.‬‬
‫לחזור לעבודה‪ ,‬לדפוסים של היום־יום‪ .‬להתעלם מהתקשורת אלא אם כן מדובר‬
‫במשהו שנעשה ביוזמתם‪".‬‬
‫"ומה היא יעצה לגבי ניהול של הבלשים שמטפלים בתיק?" שאלה די־די‪ ,‬כי ברור‬
‫שהיתה גם עצה בעניין היחסים עם החוקרים‪ .‬כל המשפחות בלי יוצאת מן הכלל‬
‫התקשו להתנהל מול החוקרים‪.‬‬
‫"הבלשים הם לא חברים או בעלי ברית שלהם‪ .‬הם עובדים בשביל המדינה‪ .‬אם‬
‫הסאמרסים באמת רוצים לדעת מה קורה‪ ,‬הם צריכים לשכור חוקר פרטי משל‬
‫עצמם‪".‬‬
‫עיניה של די־די נפערו לרווחה‪" .‬וזה מה שהם עשו?"‬
‫"קולין דיבר על ראיונות עם מועמדים‪".‬‬
‫"מקסים‪ .‬עוד כמה טבחים במטבח‪ .‬הממונה על החקירה בטח ימות על זה‪".‬‬
‫פאם רק משכה בכתפיה‪" .‬אם אני חושבת שחוקר פרטי יעזור למצוא את סטייסי‬
‫באיזו דרך פלא? לא‪ .‬אם אני חושבת שזה עוזר לקולין להרגיש יותר בשליטה במצב‪,‬‬
‫ולכן יעזור להפחית משהו מהמתח שלו בטווח הקצר? בטח שכן‪ .‬הבעיה היא שרוזה‬
‫דיין צדקה‪ :‬זה מרתון‪ ,‬לא ספרינט‪ ,‬מה שאומר שבסופו של דבר יהיה קשה לא פחות‬
‫לקבל את חוסר ההתקדמות מצד החוקר הפרטי‪".‬‬
‫"אז מתי הם פגשו את פלורה?" הימרה די־די‪.‬‬
‫"הבת של רוזה? למיטב ידיעתי‪ ,‬הם לא‪".‬‬
‫"רוזה דיברה על ההתנסות של הבת שלה?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אז הם מכירים את המקרה שלה‪ .‬הגיוני שהם ירצו להיפגש איתה אישית‪ ,‬את לא‬
‫חושבת? עם הוכחה חיה לזה שבחורה צעירה יכולה להיעלם מבר ושעדיין ימצאו‬
‫אותה חיה בסוף?"‬
‫"אולי‪ .‬אבל אני לא ראיתי את פלורה בבית שלהם‪".‬‬
‫די־די קימטה את מצחה‪" .‬היא עקבה אחרי התיק של סאמרס‪ .‬בשימת לב‪ ".‬היא‬
‫שלחה מבט אל קיינס‪ .‬הוא לא הכחיש‪.‬‬
‫פאם שבה ומשכה בכתפיה‪.‬‬
‫"יכול להיות שהיא דיברה איתם בטלפון?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"יכול להיות‪ .‬הם לא אמרו על זה כלום‪ ,‬אבל קולין‪ ,‬במיוחד‪ ,‬לא נוטה לשתף‪ .‬למה‬
‫את כל כך בטוחה שהיא עמדה איתם בקשר?"‬
‫"קולין‪ ,‬כשהוא התקשר הבוקר‪ .‬הוא שאל במפורש אם פלורה היא זאת שהרגה את‬
‫דבון גולדינג‪ ,‬וזה לא היה המשך טבעי לשום דבר שנאמר בשיחה‪ .‬וחוץ מזה‪,‬‬
‫כשלחצתי עליו בעניין פלורה‪ ,‬הוא מיד ניסה להתחמק‪ .‬הייתי נשבעת שהוא מכיר‬
‫אותה אפילו רק על סמך מה שהוא לא רצה להגיד‪".‬‬
‫"אף פעם לא ראיתי אותה אצלם בבית‪ ",‬הירהרה פאם בקול‪" .‬ופאולין אף פעם לא‬
‫אמרה לי שום דבר‪ ,‬אבל יכול להיות שפלורה פגשה את קולין במשרד שלו‪".‬‬
‫"למה שהיא תפגוש אותו ולא את פאולין? למה שהיא תדבר עם האבא אבל לא עם‬
‫האמא?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"יכול להיות שאני יודע את התשובה‪ ",‬אמר קיינס פתאום‪ .‬הוא ישב בכיסאו‪ ,‬שעון‬
‫בנינוחות לאחור‪ ,‬ואצבעותיו משורגות זו בזו על השולחן‪.‬‬
‫"אז בבקשה‪ ",‬אמרה די־די‪.‬‬
‫הוא הפנה את עיניו אל עמיתתו למקצוע‪" .‬לפי האופן שבו הערכת את הדינמיקה‬
‫המשפחתית‪ ,‬פאולין‪ ,‬האמא‪ ,‬מתפקדת כלב של המשפחה — המוקד הרגשי שלה‪".‬‬
‫"נכון‪".‬‬
‫"והאבא‪ ,‬קולין‪ ,‬הוא המוח והשריר‪ .‬הוא מתמקד בטקטיקות‪ ,‬באסטרטגיות‪ ,‬בכל מה‬
‫שיוכל להבטיח שהבת שלו תחזור הביתה בשלום‪".‬‬
 ‫"זכר אלפא‪ ",‬הסכימה פאם‪.‬‬
‫"פלורה לא מעוניינת ברגשות‪ .‬לא נוח לה איתם‪ .‬ומצד שני‪ ,‬טקטיקות‪ ,‬דברים‬
‫שצריך לבצע‪"...‬‬
‫בו־ברגע הבינה די־די בדיוק לאן קיינס מתקדם‪.‬‬
‫"קולין סאמרס לא שכר חוקר פרטי כדי שימצא את הבת שלו‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫קיינס נד בראשו‪" .‬לא‪ .‬רוב הסיכויים שבמקום זאת‪ ,‬הוא שכר את פלורה‪".‬‬
 ‫פרק ‪21‬‬
‫כואב לכם עכשיו? המפרקים שלכם דואבים? האצבעות צורבות? הגולגולת פועמת?‬
‫לא? אז אתם בסדר‪.‬‬
‫אתם צמאים עכשיו? מתכווצים בגלל מדקרות של רעב‪ ,‬מלקקים לעצמכם את‬
‫העור רק כדי שיהיה משהו לטעום? לא? אז אתם מאה אחוז‪.‬‬
‫אתם קופאים עכשיו? אולי אתם בעומס חום והזיעה זולגת לכם על הפנים? בחום‬
‫מחניק או בקור סודק עצמות? עדיין לא? אז אין לכם על מה להתלונן‪.‬‬
‫אתם בודדים עכשיו? מבועתים או מפוחדים או קורסים תחת משקל החשכה? אתם‬
‫חושבים שאם הוא ילך בזה הרגע‪ ,‬אם הוא לא יחזור‪ ,‬לא תוכלו לעשות כלום? תהיו‬
‫תקועים פה‪ .‬תמותו פה‪ ,‬לבד לגמרי‪ .‬ואמא שלכם אף פעם לא תדע‪ ,‬ואף פעם לא‬
‫תוכל אפילו לקבור את הגופה שלכם‪ .‬בדיוק כמו שהוא איים‪ ,‬כמו שהוא הבטיח‪ ,‬פעם‬
‫אחר פעם‪.‬‬
‫לא?‬
‫אז אתם בסדר‪.‬‬
‫תשמעו מה שאני אומרת‪ .‬תאמינו לי‪ .‬אתם יכולים לסמוך עלי‪ .‬אני יודעת על מה‬
‫אני מדברת‪.‬‬
‫נוח לי‪ .‬לא כואב לי ואני לא רעבה ולא קר לי ולא חם ואני לא מבוהלת‪ .‬אני לא‬
‫צריכה שום דבר‪ .‬לא חסר לי כלום‪.‬‬
‫אני בסדר גמור‪.‬‬
‫אני נעולה לבד בחושך‪ ,‬ואני בסדר גמור‪.‬‬
‫כשאני שוב מתעוררת‪ ,‬אני מודעת מיד לכך שמשהו בחדר השתנה‪ .‬אוכל‪ .‬ריח העוף‬
‫הצלוי נישא אלי מבעד לאפלה הסמיכה‪ .‬וריח של משהו חם ומלוח‪ .‬רוטב בשר‪ ,‬רוטב‬
‫אחר‪ ,‬פירה? אולי שלושתם? הבטן שלי מיד מקרקרת‪ ,‬ולמרות כל הכוונות הטובות‪,‬‬
‫הפה שלי נמלא רוק‪.‬‬
‫אני עדיין לא יכולה לראות‪ .‬אני עדיין לבד בים הלילה‪ .‬אין אפילו שמץ אור שיאיר‬
‫משקוף של דלת‪ .‬אבל הריח עז וטרי‪ .‬יש מזון איפשהו בחדר‪ ,‬זה בטוח‪.‬‬
‫אני מזדקפת ומתיישבת בתנועה נמרצת‪ ,‬ומגששת סביב בקצות האצבעות‪ .‬הדבר‬
‫האחרון שאני רוצה לעשות הוא להפוך צלחת של אוכל על הרצפה ולבזבז את‬
‫התשורה הבלתי צפויה‪ .‬עדיין אין לי שום תחושת זמן או מקצב בתא החסך החושי‬
‫הזה‪ .‬צלחת עם עוף אומרת שזו שעה לארוחת ערב? ביום שבו נחטפתי או אחר כך?‬
‫והאם זה אומר שאני זכאית למזון? שלוש ארוחות חמות ומקום להניח את הראש‪,‬‬
‫כמו שאומרים? ואולי זה רק עוד ניסוי שחוטף־רשע עורך? קודם הוא בודק איך אני‬
‫מגיבה לארון מתים מעץ אורן זול‪ .‬עכשיו הוא רוצה לראות את החיה בגן חיות בזמן‬
‫האוכל‪.‬‬
‫הוא קרא את התיק שלי? אולי הוא עוד אחד מהמכורים לסיפורי פשע שעקב אחרי‬
‫המקרה שלי בחדשות? מין מעריץ ששמע על הבחורה שנחטפה ונכלאה בתיבת עץ‬
‫אורן‪ .‬אבל במקום להזדעזע מכך שדבר כזה יכול לקרות‪ ...‬משהו הידהד לו‪ .‬משהו‬
‫פתח שם פנטזיה אפלה ועמוקה‪ ,‬שהוא אפילו לא ידע שיש לו‪.‬‬
‫יש אנשים כאלה‪ .‬אחרי שחזרתי הביתה‪ ,‬כמה מהם שלחו לי מכתבים‪ .‬הפרטים‬
‫הנוראים של השבי שלי הדליקו אותם‪ .‬קיבלתי אפילו הצעת נישואים‪.‬‬
‫כי ג'ייקוב נס הוא לא המפלצת היחידה בעולם‪ ,‬וכן‪ ,‬יש להם עניין זה במלאכתו של‬
‫זה‪.‬‬
‫אני מזכירה לעצמי שבשלב זה אין לי עניין במניעים‪ .‬רק בעובדות בשטח‪ .‬וריח העוף‬
‫עשוי להבטיח יותר מאשר אוכל גרידא‪ .‬צלחת קרמיקה‪ ,‬אולי? ואפילו טוב מזה‪ ,‬סכין‬
‫חד?‬
‫אני יורדת מהמזרן לאט וצונחת על הברכיים‪ ,‬והשרשרת מקרקשת מאחורי‪ .‬מטריד‬
‫אותי לזחול על הרצפה‪ .‬אני כמעט בטוחה שהוא צופה בי מבעד לזכוכית החד־כיוונית‬
‫ומרכיב משקפי ראיית לילה כדי לחדור את האפלולית‪ .‬כי כאמור‪ ,‬למה לטרוח כל כך‬
‫אם לא כדי ליהנות מהמחזה? רוב הסיכויים שהוא חיכה עד שנרדמתי‪ ,‬ואז פתח את‬
‫הדלת שעדיין לא מצאתי‪ ,‬הכניס את האוכל ויצא בזמן לצפות במופע‪ .‬אני שונאת את‬
‫האפשרות שמישהו‪ ,‬איזשהו תפלץ בלי שם ובלי פרצוף‪ ,‬מסתכל עלי זוחלת‪ .‬אבל‬
‫ליפול על הארוחה שהשאירו לי יהיה גרוע גם מזה‪ ,‬ולכן אני ממשיכה הלאה עם‬
‫הידיים האזוקות לפני‪ ,‬והשרשרת מצלצלת מאחורי כשאני מזדחלת אט־אט‪.‬‬
‫הריח מגיע מהצד השני של החדר‪ ,‬מהמקום שבו היתה תיבת העץ‪ .‬אני עושה את‬
‫דרכי בזהירות בחושך ומגששת באצבעות נרעדות‪ .‬וכמו שציפיתי‪ ,‬נתקלת בתיבת העץ‬
‫עם כתף שמאל‪ .‬אני עוצרת‪ ,‬נסוגה ומגששת את הדרך מסביב‪.‬‬
‫הוא הרכיב אותה מחדש‪ .‬בן זונה‪ .‬פירקתי אותה לגורמים‪ ,‬השארתי אותה בכמה‬
‫חתיכות‪ .‬ולמה לא? אבל הנה היא‪ ,‬שוב שלמה ותקינה‪.‬‬
‫אני מקללת וכמעט מתפתה לעצור את המסע אל העוף הצלוי כדי לחרב את התיבה‬
‫מתוך טינה פשוטה‪ .‬אבל אני מכריחה את עצמי לעצור ולחשוב‪.‬‬
‫למה להרכיב את התיבה מחדש? משחקים פסיכולוגיים? כי אפילו עכשיו‪ ,‬איפשהו‬
‫מחוץ לחלון הצפייה‪ ,‬הוא מגחך לעצמו ומסתכל עלי כשאני מתחקה בקצות האצבעות‬
‫אחר צורתו של ארון מתים זול מעץ אורן‪ .‬הוא רוצה תגובה‪ ,‬הוא בטח רוכן לפנים‬
‫וממתין לארשת האימה שתעלה על פני‪ .‬שיזדיין‪ .‬אין שום סיכוי שאני אתן לו את‬
‫הסיפוק הזה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אז למה הוא הרכיב שוב את התיבה? אם הוא נכנס לחדר‪ ,‬אפילו כשישנתי‪,‬‬
‫ועבד עליה‪ ,‬אין סיכוי שלא הייתי שומעת אותו‪ .‬ובהתחשב בעובדה שהפרדתי את‬
‫לוחות העץ זה מזה לחלוטין‪...‬‬
‫הוא בטח פינה אותה‪ .‬אסף את החלקים והוציא אותם‪ .‬ואז‪ ,‬אחרי שהוא הרכיב‬
‫אותה שוב — או קנה חדשה? — החזיר אותה למקום‪.‬‬
‫זה גורם לי להזדעף‪ .‬אני נותרת וגבי אל המראה הדו־כיוונית בתחושת אי־נוחות‬
‫פתאומית‪ .‬אני לא בטוחה איזו מחשבה מטרידה אותי יותר‪ .‬שהחוטף שלי יכול‬
‫להיכנס לחדר ולצאת ממנו כמה פעמים בלי שאתעורר‪ ,‬או שיש לו אספקה בלתי‬
‫מוגבלת של ארונות מתים זולים‪.‬‬
‫אני מתחקה באצבע אחר שולי התחרה של כתונת הלילה שלי‪ ,‬העשויה סאטן‪.‬‬
‫הפעולות שלו‪ ,‬כאמור‪ ,‬מעידות על דרגת המוכנות שלו‪ .‬תוקף שעולה על הדוב‬
‫הממוצע‪ .‬בנאדם שהכין שיעורי בית‪.‬‬
‫הוא מכיר אותי‪ .‬אני כמעט בטוחה‪ .‬אחד מאלה שכתב לי מכתב בחמש השנים‬
‫האחרונות? אחד מבין הטורפים הרבים מספור שקרא כל פרט שטוף זימה מהשבי‬
‫שלי וחשב‪ ,‬וואו‪ ,‬הלוואי שהייתי יכול להשיג גם לעצמי בחורה כזאת?‬
‫הידיים שלי רועדות‪ .‬כשמפרקי הידיים אזוקים ככה‪ ,‬אני יכולה להרגיש איך‬
‫האצבעות נרעדות זו כנגד זו‪ ,‬ואני שונאת את החולשה‪ .‬וגרוע ממנה‪ ,‬את הדחף‬
‫האינסטינקטיבי שלי להתחיל לכסוס את ציפורן האגודל‪ .‬למצוא זיז‪ .‬לתלוש את‬
‫הציפורן‪ .‬להשתמש בכאב כדי לעגן את עצמי‪.‬‬
‫כמו שעשיתי לפני כל כך הרבה דקות‪ ,‬שעות‪ ,‬ימים‪ ,‬כשהייתי לכודה בתיבה‪.‬‬
‫אוכל‪ .‬אני יכולה להריח אותו‪ ,‬קרוב כל כך שאי אפשר לעמוד בזה‪ .‬אני צריכה‬
‫להתמקד‪ .‬אני רעבה‪ ,‬זה ברור‪ ,‬ובהתחשב בכך שאני לא יודעת מתי יזדמן לי לאכול‬
‫שוב‪...‬‬
‫חוטף־רשע אולי קרא עלי הכול‪ .‬חוטף־רשע אולי אפילו מרגיש שהוא מכיר אותי‪.‬‬
‫אבל זאת היתה פלורה הישנה‪ .‬לא זו שבילתה את חמש השנים האחרונות‬
‫בלימודים‪ ,‬באימונים‪ ,‬בהכנות‪ .‬עכשיו אני פלורה ‪.2.0‬‬
‫אני אישה שהבטיחה הבטחות שהיא צריכה לקיים‪.‬‬
‫ארוחת ערב‪ .‬הבטחה לתזונה‪ .‬אני לא אבזבז אותה בגלל תיבת עץ מטומטמת‪,‬‬
‫תזכורת מעוותת מן העבר או ההבנה המטרידה שמישהו כנראה מסתכל עלי‪.‬‬
‫זמן לאכול‪.‬‬
‫אני עוקפת את התיבה בזהירות‪ ,‬מתקדמת בצעדים קטנים‪ ,‬ומפרקי הידיים האזוקים‬
‫שלי מיטלטלים כנגד הרצפה‪ .‬אני בוחנת את השטח שבין התיבה לקיר בחיפוש אחר‬
‫עוף צלוי‪ .‬אבל‪ ...‬אין כלום‪.‬‬
‫אני סובבת את התיבה וממשיכה לסקור את החדר כולו‪ .‬שום דבר‪.‬‬
‫לבסוף אני מתיישבת על עקבי ליד המזרן החשוף‪ ,‬שוב בגבי אל חלון הצפייה‪,‬‬
 ‫לחשוב על הכול‪.‬‬
‫קשה להתחקות אחרי ריח‪ .‬אני מתארת לעצמי שהוא יכול להגיע מחדר אחר‪ .‬או‬
‫שגרוע מזה‪ ,‬הוא מנתב אותו לכאן איכשהו‪ .‬אולי דרך השבכה שליד הזכוכית‬
‫החד־כיוונית‪ .‬מה שאומר שאין אוכל בכלל‪ .‬כל הסיפור הוא פשוט כמו מין ניסוי מדעי‬
‫גרוע‪ ,‬שבו אני משחקת בתפקיד העכבר שבמבוך‪.‬‬
‫אבל הריח כל כך חזק‪ ,‬כל כך קרוב‪.‬‬
‫חום‪ .‬אני ערה אליו‪ .‬אני לא רק מריחה עוף‪ ,‬אני נשבעת שאני יכולה להרגיש אותו‪.‬‬
‫אדים נישאים באוויר‪ .‬ואני מרגישה אותו הכי חזק‪ ,‬ומריחה אותו הכי מובהק‪ ,‬מעל‬
‫תיבת העץ‪.‬‬
‫הכתפיים שלי נשמטות‪ .‬מיד אני יודעת מה הוא עשה‪ .‬בן זונה!‬
‫אני שוב חוצה את החדר בדרכי אל התיבה המשוקמת — השנייה? — ובאמת‪,‬‬
‫במכסה נקדחו כמה חורים גסים‪) .‬שאחכך אצבעות בשוליים הגסים? שאקרע את‬
‫הבשר שלי‪ ,‬אנעץ כפיס עץ בעור הרך ואמצוץ את הדם? ד"ש חמה מהימים היפים‬
‫ההם‪ .‬זה מה שהוא רוצה ממני?(‬
‫אני משאירה אצבעות קפוצות חזק כשאני רוכנת אל התיבה ומרחרחת ליד החור‬
‫הראשון‪ .‬עוף‪ ,‬זה בטוח‪ .‬וכן‪ ,‬אני לא רק מריחה אותו; אני יכולה להרגיש אותו‪ .‬שמץ‬
‫של חום ואד עולה מתוך התיבה‪.‬‬
‫בן זונה‪.‬‬
‫את המנעול אני מוצאת בקלות‪ .‬הוא נעול‪ ,‬כמובן‪ ,‬כי למה לא? אם כבר לענות‬
‫מישהו בריח המבטיח של ארוחת ערב‪ ,‬למה לא לנעול את האוכל עצמו‪ .‬כי אם‬
‫תשאיר את המכסה פתוח‪ ,‬איפה בדיוק הכיף?‬
‫האם אני רעבה עכשיו? כן‪ .‬האם אני צמאה עכשיו? כן‪.‬‬
‫אבל האם כואב לי? האם אני מבועתת‪ ,‬מדוכאת‪ ,‬מוכה‪ ,‬סובלת מהקור‪ ,‬מהחום‪,‬‬
‫שבורה והמומה? לא‪ .‬אז אני בסדר‪ .‬אני יכולה לחשוב על האפשרויות‪.‬‬
‫האפשרות הראשונה‪ ,‬לעזוב את זה‪ .‬ולחלופין‪ ,‬בהתחשב בכך שאני מי שאני‪,‬‬
‫להסתובב‪ ,‬לזקור אליו אצבע משולשת ולחזור אל המזרן‪ .‬עם החסרונות יש למנות‬
‫רעב‪ ,‬אבל חוץ מזה‪ ...‬אולי האוכל הוא לא רק אוכל‪ .‬מה לגבי סכו"ם‪ ,‬צלחות‪ ,‬אולי‬
‫אפילו כוס פלסטיק? משאבים‪ ,‬כלים בפוטנציה‪ .‬התיבה היא מין חבילת סיוע‪ .‬והואיל‬
‫ואני לבד לגמרי בחושך‪ ,‬אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על מה שבתוכה‪.‬‬
‫מה שאומר שלא תהיה לי בררה אלא לפתוח את התיבה‪ .‬כבר עשיתי את זה פעם‪,‬‬
‫ואז חבטתי בה במפרקי ידיים אזוקים עד שהתפרקה‪ .‬בשעתו הייתי די מרוגזת‪ ,‬ובכנות‪,‬‬
‫ניסיתי לנער את מי שבתוכה‪ .‬אני לא בטוחה שזו הגישה שתניב את מיטב התוצאות‬
‫עם ארוחת הערב שממתינה לי‪.‬‬
‫אני יכולה לפרוץ את המנעול‪ .‬במזרן יש קפיצים‪ ,‬והם עשויים מתכת‪ ...‬זה ידרוש‬
 ‫קצת מאמץ‪ ,‬אבל אין לי ספק שאני מסוגלת לזה‪.‬‬
‫ואז לא יהיה לו עוד ספק לגבי היכולות שלי‪.‬‬
‫זה מה שאני רוצה? להסגיר כל כך הרבה בשלב כל כך מוקדם? בפני מישהו שאני‬
‫עדיין לא מבינה מה המניעים שלו‪ ,‬ומתברר שהוא יכול להיכנס לחדר ולצאת ממנו בלי‬
‫להעיר אותי?‬
‫האגודל הימני שלי התחיל‪ ,‬לאט אבל בטוח‪ ,‬לחפש את ציפורן אגודל שמאל‪...‬‬
‫מי זה האיש הזה? מה לעזאזל הוא רוצה ממני?‬
‫למה כתונת הלילה הסאטנית הזוועתית הזאת?‬
‫והתיבה‪ ,‬התיבה‪ ,‬התיבה?‬
‫הראש שלי נשמט‪ .‬לרגע אחד אני לא בסדר‪ .‬אני שונאת את המקום הזה‪ ,‬שונאת‬
‫את האיש הזה ושונאת את עצמי‪ ,‬כי זאת אני שעשיתי לי את זה‪ .‬לפני חמש שנים‬
‫נמלטתי‪ ,‬אבל לרגע לא הצלחתי לברוח‪ .‬ג'ייקוב בעצמו כבר היה יכול לעמוד בחושך‬
‫ולצחוק עד שהלסת המטומטמת שלו תיפול‪.‬‬
‫אח שלי בעצמו ברח ממי שנהייתי‪ .‬ואמא שלי‪ ...‬האמא המסכנה שלי‪ ,‬שקיבלה את‬
‫הדין‪ ,‬שוויתרה על כל כך הרבה רק כדי להבין יום אחד שהבת שכל כך אהבה אף‬
‫פעם לא תחזור הביתה‪.‬‬
‫היא תקבל רק את הקליפה‪.‬‬
‫הריח מתחיל להתעמעם‪ .‬העוף המהביל לשעבר התחיל להתקרר‪ .‬וזה‪ ,‬בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬מה שמניע אותי לפעולה‪.‬‬
‫יודעים מי אני? אני זאת שפעם אהבה לשחק עם שועלי פרא‪.‬‬
‫אני זאת ששרדה ארבע מאות שבעים ושניים יום של פנימה־החוצה מארון מתים‬
‫זול‪.‬‬
‫אני זאת שהולכת לצאת מהסיפור הזה בחיים‪.‬‬
‫אני קופצת את האצבעות לאגרוף‪ .‬אני מרימה את הידיים האזוקות שלי ומכה בהן‬
‫כמו באלה על דופן התיבה‪ .‬היא מתנפצת תחת כוח המכה שלי‪ .‬אז אני עושה את זה‬
‫שוב ושוב‪ .‬מכה בצדדים‪ ,‬הופכת את הגוף שלי לפטיש אוויר ומניפה אותו במלוא‬
‫הכוח‪.‬‬
‫מפרקי הידיים שלי נחבלים‪ .‬העור שלי מתבקע כשקצות הקרשים הגסים מתחככים‬
‫בו ושורטים אותו‪ .‬זה לא עוצר אותי‪.‬‬
‫לפני הרבה זמן למדתי להפריד בין הנפש שלי לגוף‪ ,‬בין הרגשות שלי לכאב שלי‪.‬‬
‫והידע הזה משרת אותי היטב‪.‬‬
‫כשאני חובטת בתיבה עד תום‪.‬‬
‫כשהדופן סוף־סוף קורסת‪ ,‬נשמע צליל של התבקעות‪ .‬הוא מוצא חן בעיני‪ .‬אני לא‬
‫יכולה לראות מה אני עושה‪ ,‬אז נחמד לשמוע אנקת עץ מספקת‪ .‬עכשיו אני מאיטה‪,‬‬
‫מפלסת דרך בזהירות מבעד לכפיסי העץ‪ ,‬עד שאני מצליחה לסגור אצבעות על שפת‬
‫המכסה שקרס פנימה‪ ,‬להרים אותו ולהפוך החוצה‪ .‬מנעול המתכת מקרקש‪ ,‬הוא‬
‫עדיין במקומו אבל כבר אין בו שום תועלת בהתחשב בכך שחציו השני של המכסה‬
‫נתלש מעל גוף הארון‪.‬‬
‫בהצלחה עם הניסיונות להרכיב את התיבה הזאת בחזרה‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬ובעל כורחי‬
‫מוצאת שאני סקרנית לדעת מה יעלה בגורלה‪.‬‬
‫אבל קודם כול‪ ,‬שלל הניצחון‪.‬‬
‫נדרשת לי דקה; ואז אני מוצאת אותו‪ .‬צלחת קלקר‪ ,‬זו האכזבה הראשונה‪ .‬אבל‬
‫בקבוק פלסטיק‪ ,‬אז אולי מים‪ .‬שום סכו"ם‪ .‬אני מחפשת ומחפשת ומחפשת‪ .‬שום דבר‪.‬‬
‫אבל הצלחת‪ ...‬אני תוחבת פנימה אצבע בחושך‪ .‬חצי עוף צלוי‪ ,‬קוביות תפוחי אדמה‬
‫ומה שלפי התחושה הוא כנראה איזשהו ירק במרקם גומי‪.‬‬
‫דברים לאכול עם הידיים‪ .‬למה לא‪.‬‬
‫אני מסתובבת אל המראה הדו־כיוונית‪ .‬אני מסתכלת ישר אליה ועושה כמיטב‬
‫יכולתי להביט גם אל מעבר לה כשאני מרימה שוק צלויה ומתחילה במלאכה‪.‬‬
‫האצבעות שלי מכוסות שומן‪ .‬השרשרת נתלית מצמידי המתכת שסביב מפרקי הידיים‬
‫שלי‪ ,‬מקרקשת ומתחככת בירכי החשופה‪ .‬כתונת הסאטן שלי מופשלת למעלה‪ ,‬אבל‬
‫אני לא עושה שום דבר כדי להחליק אותה בחזרה‪.‬‬
‫הוא רוצה שאני אהיה מעודנת? בגלל זה הכותונת החדשה? טוב‪ ,‬הוא לא הולך‬
‫לקבל את זה‪ .‬זאת אני‪ ,‬פרקטית‪ ,‬שיטתית‪ ,‬מחסלת ביעילות את תכולת הצלחת‪.‬‬
‫העוף ממש לא רע‪ .‬גם לא תפוחי האדמה ולא מה שמתגלה כשעועית ירוקה‪ .‬ולא‬
‫שאני מחפשת טעם‪ .‬אני לועסת בשביל חומרים מזינים‪ ,‬כי עכשיו אני לא רעבה‪.‬‬
‫ואחרי כמה לגימות זהירות מן המים‪ ,‬גם לא צמאה‪.‬‬
‫אני בסדר‪.‬‬
‫אני מאה אחוז‪.‬‬
‫אני לבד בחושך ואני לגמרי בסדר‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬בגבי אל חלון ההצצה‪ ,‬אני כורעת כדי לא להיראות‪ ,‬מקפלת את צלחת‬
‫הקלקר על האגרופים שלי ומשתמשת בה כמגן מאולתר כשאני הולמת בידיים על‬
‫הדופן המרוסקת של ארון המתים‪ .‬אני באה על שכרי כשאני מצליחה לנתק אחד‬
‫ושניים ושלושה וארבעה כפיסים ארוכים של עץ אורן‪ .‬עכשיו אני צריכה רק מקום‬
‫להחביא אותם‪ .‬בחדר החשוך־חשוך הזה‪ ,‬שאני לא יכולה לראות בו שום דבר‪ ,‬אבל‬
‫הוא יכול לראות הכול‪.‬‬
‫אני מחזיקה את הכפיסים הדקים בכפות הידיים ואז חופנת בהן את בקבוק המים‪,‬‬
‫המלא כדי שני שלישים‪ .‬שיחשוב שזה מה שאני מנסה להחביא כשאני מדשדשת‬
‫בחזרה אל המזרן עם בקבוק הפלסטיק צמוד לחזה‪.‬‬
‫אני שוכבת בגבי אל המראה הדו־כיוונית‪ .‬ואז‪ ,‬לאט‪ ,‬משתמשת בכפיס הארוך והחד‬
‫יותר כדי לחתוך את שפת המזרן המהוהה‪ .‬אני צריכה רק פתח קטן‪ ,‬רוחב של‬
‫שניים־שלושה סנטימטרים זה מספיק לי‪ .‬ואז אני מחליקה פנימה את חתיכות העץ‬
‫הראשונה‪ ,‬השנייה‪ ,‬השלישית‪.‬‬
‫אורן הוא עץ רך‪ .‬אני בספק אם החתיכות האלה יהיו במיוחד יעילות בתור נשק‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬אם את דוחפת אחת כזאת לתוך העין‪...‬‬
‫משאבים‪ .‬מה שיש לי והוא אפילו לא יודע שהוא צריך לקחת ממני‪.‬‬
‫אני מושכת ברכיים וסוגרת אותן סביב בקבוק המים‪.‬‬
‫אני חושבת‪ ,‬בזמן שאני מתחילה שוב להירדם‪ ,‬שאני לא רעבה‪ ,‬אני לא צמאה‪ .‬לא‬
‫קר לי‪ ,‬לא חם לי‪ .‬לא כואב לי ואני לא תשושה וגם לא מבועתת‪.‬‬
‫אני בחורה שמוכנה לקרב‪.‬‬
 ‫פרק ‪22‬‬
‫בעולמם של הבלשים היה כתם מהותי ונורא אחד על החברה‪ ,‬והוא לא היה‬
‫פושעי־עלית; בסופו של דבר‪ ,‬טורפי־על היו מעטים ונדירים‪ .‬זאת היתה התקשורת‪.‬‬
‫ביום ראשון אחר הצהריים די־די באמת ובתמים נדרשה לתשאל את קולין סאמרס‪.‬‬
‫האידיאל היה לעשות את זה אצלו בבית‪ ,‬כי ככל שירגיש מאוים פחות‪ ,‬סביר יותר‬
‫שהוא ידבר‪ .‬אבל בהתחשב בשמועות שהתקשורת פירנסה‪ ,‬ושגרסו שדבון גולדינג‬
‫הוא־הוא זה שחטף את סטייסי סאמרס‪ ...‬די־די לא נדרשה להגיע לבית משפחת‬
‫סאמרס כדי לדעת שתמצא שם אזור קרבות גדוש ניידות שידור חונות בניגוד לחוק‪,‬‬
‫צלמים להוטים וכתבים מריירים‪.‬‬
‫הגעתה של סמלת בילוש במשטרת בוסטון‪ ,‬שנודעה בעבודתה על כמה תיקים‬
‫גדולים‪ ,‬רק תוסיף שמן למדורה‪ .‬אפילו לשלוח את פאם מייסון‪ ,‬מומחית הקורבנות של‬
‫המשפחה‪ ,‬יעשה רעש‪.‬‬
‫ביום ראשון אחר הצהריים‪ ,‬אם כן‪ ,‬די־די‪ ,‬קיינס ופאם מייסון ישבו במשרדו של‬
‫קיינס‪ ,‬ובמקום לצאת לחפש את פלורנס דיין‪ ,‬הגו בדרכים להערים על התקשורת כדי‬
‫שיוכלו לתשאל את קולין סאמרס בפרטיות‪ .‬נדרש עוד סבב של קפה כדי להגיע‬
‫לתוצאות‪ ,‬וקיינס נשאר עם המים‪.‬‬
‫די־די לא בטחה בו‪ .‬איזה מין אדם יכול להיראות כה ערני ודרוך בלי כוס קפה אחת‬
‫אפילו?‬
‫פאם היא זו שמצאה את התוכנית המנצחת‪ .‬היא תתקשר לקולין‪ .‬תבקש שיגיע‬
‫למשרד שלו כדי לפגוש אותה‪ .‬הוא יבין מיד שיש לה משהו שהיא רוצה לומר הרחק‬
‫ממבטה החטטני של התקשורת‪ .‬ניידות השידור אמנם יבואו בעקבותיו אל בניין‬
‫המשרדים בעיר‪ ,‬אבל הדרך אל תוך רב־הקומות עצמו תהיה חסומה בפניהן‪ ,‬שהרי‬
‫מדובר ברכוש פרטי‪ .‬קולין יעלה במעלית לסוויטת המשרדים שלו בקומה‬
‫האחת־עשרה‪ ,‬שתהיה שקטה למדי ביום ראשון אחר הצהריים‪.‬‬
‫די־די ופאם יפגשו אותו שם‪ .‬קיינס יישאר מאחור‪ ,‬כי ֶהרכּב של שלושה מול אחד‬
‫ייראה מאיים מדי בהתחשב בסוג השאלות שיהיה עליהם לשאול‪.‬‬
‫קיינס לא התווכח‪ ,‬רק הינהן‪ .‬די־די תהתה מה דרוש כדי לערער את מומחה‬
‫הקורבנות הבכיר‪ .‬אולי זה העניין‪ .‬בתחום שלו‪ ,‬ובשלב הזה בחייו המקצועיים‪ ,‬הוא‬
‫כבר באמת ראה הכול‪.‬‬
‫פאם התקשרה‪ .‬די־די שמעה רק את הצד שלה בשיחה‪ ,‬אבל גם כך היה ברור‬
‫שקולין כבר סומר ודורש לדעת מי ולמה ומתי ואיך‪ .‬אבל פאם‪ ,‬שהיה לה ניסיון‬
‫במגעים כאלה‪ ,‬דבקה בנימה הרגועה ובבקשה הפשוטה‪ .‬בוא ניפגש במשרד שלך‪ .‬בוא‬
‫ניפגש במשרד שלך‪ .‬בוא ניפגש במשרד שלך‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬קולין כנראה נואש מן הניסיון לדפוק את הראש בקיר הברזל של‬
‫התשובות שסיפקה לו‪ ,‬והסכים לפגוש אותה במשרד שלו‪ .‬בשעה שלוש‪.‬‬
‫השעה שנדרשה להעביר בהמתנה השאירה לדי־די זמן לעדכן את הצוות שלה‪.‬‬
‫קיינס הוביל אותה אל משרד לא מאויש שהיה זמין עבורה‪ ,‬והיא מיהרה להתקשר אל‬
‫פיל ולעדכן אותו בתוכניות‪.‬‬
‫"אז את רוצה שאני אפגוש את קולין סאמרס בשלוש?" שאל‪.‬‬
‫"לא‪ ".‬הזדעפה מול מכשיר הטלפון‪" .‬אני מטפלת בזה‪".‬‬
‫רגע של שתיקה‪" .‬אפשר לשאול משהו?"‬
‫"אולי‪".‬‬
‫"איזה חלק מהתפקוד שלך את מגבילה‪ ,‬בעצם‪ ,‬בהתחשב בעובדה שאת עובדת‬
‫בתפקוד מוגבל?"‬
‫"אני בלי נשק‪ ",‬אמרה קצרות‪" .‬למה? אתה חושב שאני צריכה אקדח כדי לדבר עם‬
‫בנקאי השקעות?"‬
‫"לא‪ ,‬אני חושב שאת צריכה לסמוך על הצוות שלך‪ .‬לתת לנו לעבוד בזמן שאת‬
‫רודה בנו‪ .‬בשיא הרצינות‪ ,‬מה יותר טוב מזה?"‬
‫"אין לי זמן לשיחה הזאת‪ ",‬הודיעה לו‪.‬‬
‫"השיחה שבה אני צודק ואת יודעת את זה?"‬
‫היא נהמה‪ .‬עמיתה־לשעבר לצוות לא צחק‪" .‬די־די‪ ,‬את חשובה לנו‪ .‬את בדיוק‬
‫חוזרת מפציעה רצינית‪ ,‬שקיבלת בעבודה כשפשוט יצאת לבד‪ ,‬בלי להגיד מילה לניל‬
‫או לי‪ ,‬לבדוק זירת פשע‪ .‬את לא מזהה פה איזשהו דפוס? ואת לא מבינה כמה זה פוגע‬
‫בנו? לא‪ ,‬לא‪ .‬טעות‪ .‬כמה זה מרגיז אותנו? לעזאזל‪ ,‬די־די‪ .‬היינו השותפים שלך‪ ,‬ואפילו‬
‫לא נתת לנו הזדמנות לשמור לך על הגב‪".‬‬
‫זה תפס את די־די לא מוכנה‪ .‬קודם כול כי פיל‪ ,‬שהיה אב לארבעה‪ ,‬מעולם לא ניבל‬
‫את הפה‪ .‬וחוץ מזה משום שפיל‪ ,‬שהיה תמיד רגוע ומבין וטוב מזג‪ ,‬נשמע רגוז באמת‪.‬‬
‫"לא התכוונתי לזה ככה‪".‬‬
‫"את אף פעם לא מתכוונת לזה ככה‪ .‬זה בדיוק העניין‪ .‬את חושבת על עצמך‪"...‬‬
‫"אני חושבת על התיק שלי!"‬
‫"שכל הצוות עובד עליו! זה בדיוק מה שאני אומר‪".‬‬
‫די־די לא ידעה מה לומר‪ .‬פיל נזף בה‪ .‬פיל אף פעם לא נזף בה‪ .‬זה היה התפקיד‬
‫שלה‪.‬‬
‫"אז‪ ...‬אתה רוצה לתשאל את קולין סאמרס?" שאלה בשקט‪ .‬אף שלא רצתה שפיל‬
‫יתשאל את אבא של סטייסי סאמרס‪ .‬היא רצתה לעשות את זה בעצמה‪ .‬לפגוש את‬
‫האיש‪ ,‬לראות במו עיניה איך הוא מגיב לכל שאלה‪ .‬זה היה הטבע שלה‪ ,‬לרצות‬
‫לעשות בעצמה ולראות בעצמה‪ .‬ולא משום שלא סמכה על הצוות שלה‪ ,‬אלא פשוט‬
 ‫כי זו מי שהיא‪.‬‬
‫מספיק לשאול את אלכס‪.‬‬
‫"אני לא יכול‪ ",‬אמר פיל‪.‬‬
‫"אתה לא יכול?"‬
‫"יש לי כיוון על קריסטי קילקר‪ ,‬שאת רישיון הנהיגה שלה מצאנו בחדר השינה של‬
‫דבון גולדינג‪".‬‬
‫"זאת שאמורה ללמוד באיטליה?"‬
‫"כן‪ ,‬חיטטתי קצת‪ .‬לפי האוניברסיטה שלה‪ ,‬קריסטי לא נרשמה בכלל לתוכנית‬
‫לימודים בחו"ל‪ .‬אז או שהיא שיקרה לאמא שלה או שאמא שלה משקרת לנו‪ .‬שלחתי‬
‫ניידת סיור לאסוף את האמא‪ ,‬והם מביאים אותה לתשאול‪".‬‬
‫"תשאיר אותי בתמונה‪ .‬יש משהו לגבי נטלי דראגה?"‬
‫"כן‪ ,‬סבתא שלה חזרה אלינו ממוביל‪ .‬נטלי עזבה לבוסטון בשנה שעברה‪ .‬הרימה‬
‫טלפון הביתה כמה פעמים‪ ,‬אבל סבתא דראגה לא שמעה ממנה כבר כמה זמן‪ .‬עד‬
‫כמה שהיא זוכרת‪ ,‬נטלי התחילה למלצר בבר‪ .‬אבל לא נשמע שהיא והנכדה שלה היו‬
‫קרובות במיוחד‪ ,‬אז בכל מה שנוגע לפרטים כמו איפה נטלי גרה‪ ,‬מי השותפים שלה‬
‫לדירה או מי החברים שלה‪ ,‬סבתא דראגה לא ממש יודעת ולא ממש אכפת לה‪".‬‬
‫"איזה בר?"‬
‫"הסבתא לא ידעה‪ .‬אבל לנוכח ההוראות הנהירות שסיפקת מתוקף תפקידך כסמלת‬
‫בתפקוד מוגבל" — פיל הטעים את המילים ביבושת — "שני בלשים מחוזיים ביקרו‬
‫אתמול אחר הצהריים בעבודה של דבון גולדינג‪"...‬‬
‫"טוניק‪".‬‬
‫"כן‪ .‬הם הראו שם תמונות של נטלי דראגה ושל קריסטי קילקר‪ .‬מנהלת הבר זיהתה‬
‫את נטלי דראגה כעובדת לשעבר‪ ,‬אבל אומרת שהיא לא ראתה אותה כבר כמה‬
‫חודשים‪ .‬דראגה יצאה מהעבודה יום אחד ולא חזרה‪".‬‬
‫"וקריסטי קילקר?" שאלה די־די‪ ,‬שתהתה אם המזל אכן ישחק להם עד כדי כך‬
‫שיצליחו לקשור במהירות כזו בין שתי הנשים לדבון גולדינג‪.‬‬
‫"הלוואי‪ .‬אבל קרול בדרך לטוניק עכשיו‪ ,‬להשיג עותקים מתלושי השכר של נטלי‪",‬‬
‫אמר פיל‪" .‬יותר ויותר‪"...‬‬
‫"נראה שדבון גולדינג קשור לפחות לנטלי דראגה‪ .‬הם עבדו באותו בר וככה‪".‬‬
‫"קרול תשלים את הפרטים‪ ",‬הבטיח לה פיל‪.‬‬
‫די־די ניסתה לכבוש נחרה אוטומטית‪ .‬היא נחלה הצלחה חלקית בלבד‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬בשיא הרצינות‪ ",‬אמר פיל מיד‪" .‬למה את כל כך קשה איתה? קרול מנלי היא‬
‫בלשית מוצלחת בתכלית‪ ,‬עם רקורד מצוין‪ .‬ואם זה לא מספיק‪ ,‬יש לה גולדן רטריבר‬
‫שקוראים לו הארלי‪ .‬איך אפשר לא לחבב אישה שיש לה כלב שקוראים לו הארלי?"‬
‫די־די לא השיבה‪ .‬רגשותיה באשר לבלשית החדשה לא היו רציונליים‪ ,‬והיא ידעה‬
‫את זה‪.‬‬
‫"קרול לא עוברת על החומר מכל המצלמות סביב הדירה של פלורנס דיין?" שאלה‪.‬‬
‫"הקצינים מוציאים את הצווים האלה עכשיו‪ .‬כשנקבל את החומרים‪ ,‬היא תתחיל‬
‫לעבור עליהם‪ .‬אבל בינתיים‪"...‬‬
‫די־די לא יכלה להתווכח עם זה‪ .‬איסוף של תצלומי אבטחה לוקח זמן רב מכפי‬
‫שאפשר לחשוב‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים למצוא את פלורה‪ ",‬מילמלה‪.‬‬
‫"אז בהתחשב בעובדה שאת הבוס‪ ,‬למה לא לבקש עוד כוח אדם? כי בין העבודה‬
‫על דבון גולדינג אתמול‪ ,‬ועכשיו הסיפור הזה מהבוקר‪ ...‬אנחנו די דחוקים‪ .‬כל כך‬
‫דחוקים‪ ,‬בעצם‪ ,‬שאפילו הבוסית שלנו בתפקוד מוגבל מרגישה שאין לה בררה אלא‬
‫לצאת לשטח‪".‬‬
‫"אחת־אפס‪".‬‬
‫"לא שזה מתפקידי להגיד לך מה לעשות‪".‬‬
‫פיל שוב נשמע מריר‪ .‬די־די היססה‪ .‬היא תהתה אם יש פה עוד משהו שהיא‬
‫מפספסת‪ .‬אלוהים יודע שמעולם לא העלתה על דעתה שפיל וניל ייקחו את הפציעה‬
‫שלה בצורה כל כך אישית‪ .‬אם לא ישבו לה על הראש‪ ,‬היתה לה נטייה בוסית טבעית‬
‫אפילו לפני שמינו אותה‪ ,‬הבלשית הצעירה‪ ,‬לפקח על פיל‪ ,‬שהיה גם ותיק ממנה‪ .‬ואף‬
‫שתמיד היתה הבלשית המובילה בצוות המשולש שלהם‪...‬‬
‫"פיל‪ "...‬פתחה‪.‬‬
‫"חכי שנייה‪ .‬או־קיי‪ ,‬גברת קילקר בדיוק הגיעה‪ .‬אני צריך ללכת להרוויח את‬
‫המשכורת שלי‪ .‬בהצלחה עם קולין סאמרס‪".‬‬
‫"בהצלחה גם לך‪".‬‬
‫"ואז את באה הביתה?"‬
‫בלשון משטרתית‪ ,‬חוזרת אל המטה‪" .‬בטח‪ .‬אחר כך אני חוזרת הביתה‪".‬‬
‫"נתראה כאן‪".‬‬
‫פיל ניתק‪ .‬די־די עמדה שם עוד רגע ושוב תהתה מה היא מפספסת‪ ,‬ואם היא‬
‫בלשית כל כך מוצלחת‪ ,‬למה הגברים בחייה נותרו כזה מסתורין מבחינתה‪.‬‬
‫קולין סאמרס עבד בבנק השקעות גדול במתחם הפיננסים של בוסטון‪ ,‬לא רחוק‬
‫מפניואל הול‪ .‬ממשרדי האף־בי־איי במרכז בוסטון היה לפאם ולדי־די קל להגיע אל‬
‫מבנה הגרניט הוורוד המפואר ברגל ולא להיאבק בתיירים שהגיעו מחוץ למדינה‬
‫ונקלעו לנסיעה חסרת תוחלת ברחובות צדדיים הולכים וצרים‪.‬‬
‫מעיל העור החביב על די־די לא היה ערוך לגמרי למאבק במזג האוויר הצונן של סוף‬
‫הסתיו‪ ,‬אבל היא כינסה כתפיים ופסעה הלאה בעוז‪ .‬פאם‪ ,‬ראתה‪ ,‬החליפה את הז'קט‬
‫ואת חולצת המשי בסריג צמות ובצעיף זהוב‪ .‬עדיין מוקפד‪ ,‬ובכל זאת נגיש יותר‬
‫מהחליפה המכופתרת מקודם‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אסטרטגיה לא רעה בשביל אמבוש‬
‫על אב זועם כדי לברר עד כמה היה מוכן להרחיק לכת כדי להחזיר את בתו הנעדרת‪.‬‬
‫כמו משרדים תאגידיים רבים אחרים בבוסטון‪ ,‬הלובי של הבניין היה מאויש אפילו‬
‫ביום ראשון‪ .‬פאם נשאה בנטל עבור שתיהן‪ ,‬הציגה תעודה וציינה שנקבעה להן‬
‫פגישה עם קולין סאמרס לשעה שלוש‪ .‬השומר הצעיר החניק פיהוק — ניכר‬
‫שהפריעו לזמן איכות שהוקדש לצפייה בסרטוני יוטיוב בסלולרי שלו — והרים טלפון‬
‫למשרד למעלה‪ .‬נראה שקולין כבר היה שם לאשר את כניסתן‪ ,‬שכן הורשו להיכנס‬
‫מיד‪.‬‬
‫"אני אוביל‪ ",‬אמרה פאם ברוב מרץ כשעלו במעלית‪.‬‬
‫די־די לא התווכחה‪ .‬לפאם כבר היו יחסים מבוססים עם המושא‪ ,‬וגם אם פיל אולי‬
‫חושב אחרת‪ ,‬די־די לא היתה כזאת קונטרול פריק‪ .‬כנראה‪.‬‬
‫הן הגיעו אל הלובי שבקומה האחת־עשרה‪ .‬דלתות זכוכית המתינו משמאל ומימין‪.‬‬
‫החללים שמעבר להן נראו חשוכים וסגורים שניהם‪ .‬פאם פנתה אל השמאלי‪ ,‬ואכן‪,‬‬
‫גבר הופיע מעברה האחר של הדלת ועל פניו הכחושות כבר נחה מסכה חמורת סבר‬
‫כשלחץ על הכפתור שפתח בפניהן את הדלת‪.‬‬
‫די־די מעולם לא פגשה את קולין סאמרס קודם לכן‪ .‬רק דיברה איתו בטלפון וראתה‬
‫אותו בטלוויזיה‪ ,‬מתחנן שבתו תחזור הביתה בשלום‪ .‬גם הוא כנראה זיהה אותה‬
‫ממסיבות עיתונאים שהשתתפה בהן בעבר‪ ,‬כי מיד‪:‬‬
‫"ידעתי! ידעתי! אם היא פה" — הוא זקר אצבע לעבר די־די — "אז הגולדינג‬
‫המנוול הזה באמת קשור לבת שלי‪ .‬מצאתם אותה? אתן יודעות משהו חדש? איפה‬
‫היא? איפה סטייסי!"‬
‫"קולין‪ ",‬אמרה פאם‪ .‬ולא בנימה מפייסת‪ ,‬דבר שהפתיעה את די־די‪ ,‬כי אם בתוקף‪.‬‬
‫"לא מצאנו את סטייסי‪ .‬תאמין לי שאילו היינו מוצאים אותה‪ ,‬היינו יושבות עכשיו‬
‫איתך ועם אשתך‪".‬‬
‫קולין החמיץ פנים אבל הינהן‪ .‬נראה שהדברים מתקבלים על דעתו‪.‬‬
‫"אבל כן יש לנו כיוון חקירה חדש‪ ,‬שאולי יעזור לנו למצוא אותה‪ .‬אפשר‪ ,‬בבקשה?"‬
‫פאם החוותה אל דלתות הזכוכית שקולין פתח‪ ,‬אך עדיין חסם בגופו‪ .‬הוא פינה את‬
‫הדרך באי־רצון‪ .‬פאם שלחה מבט אל די־די; שתיהן נכנסו‪.‬‬
‫הן פסעו אל אזור קבלה צר‪ ,‬ובו קיר מרשים עשוי אבן אפורה‪ .‬מודרני ומתוחכם‪,‬‬
‫כראוי לבנק השקעות‪ .‬קולין פנה ימינה והעביר את תעודת העובד שלו כדי לפתוח עוד‬
‫צמד דלתות מאובטחות‪ .‬אז הגיעו אל לב העניין‪ ,‬חלל פתוח ורחב ידיים‪ ,‬עם עמדות‬
‫עבודה באמצע ושורת חדרים עם נוף מימין‪.‬‬
‫רוב עמדות העבודה היו ריקות‪ ,‬כפי שקיוו‪ ,‬והחלל היה מואר רק למחצה‪ .‬אבל די־די‬
‫שמעה נקישות מקלדת במרחק‪ ,‬ולצדן המהום קלוש של שיחה בטלפון‪ .‬עובדים‬
‫צעירים ושאפתנים‪ ,‬הניחה‪ ,‬שעדיין מנסים לעלות בסולם הודות לעבודה ביום ראשון‪.‬‬
‫בתור סגן נשיא בחברה‪ ,‬קולין כבר עשה את שלו‪ .‬הוא הוביל אותם אל המשרד‬
‫הפינתי המתבקש‪ ,‬ודי־די התרשמה בעל כורחה‪ .‬שולחן מסיבי‪ ,‬עשוי עץ דובדבן‪ .‬כיסא‬
‫מנהלים כביר‪ ,‬מרופד בעור שחור‪ .‬ומרשים אפילו יותר‪ ,‬תצפית על העיר‪ .‬נכון‪ ,‬הוא‬
‫השקיף במורד רחוב צר בינות לשני בניינים גבוהים אחרים‪ ,‬ובכל זאת‪ ...‬אבני‬
‫המרצפת של פניואל הול נראו ממרחק‪ ,‬הומות תיירים זעירים ופעורי עיניים לצד‬
‫תושבים מקומיים שניצלו את סוף השבוע‪.‬‬
‫די־די התיקה את מבטה מעל החלונות ובחנה את הדיפלומות הממוסגרות בזהב‬
‫שנימרו את הקיר הסמוך‪ .‬פאם מייסון לא שיקרה; נראה שאין שום בעיה‬
‫שהאינטלקט המתקדם של קולין וההצלחה הפיננסית שלו לא יכלו לפתור‪.‬‬
‫למעט‪ ,‬כמובן‪ ,‬עניין בתו הנעדרת‪.‬‬
‫קולין כבר התיישב מאחורי השולחן הכביר‪ .‬בנסיבות רגילות‪ ,‬חשבה די־די‪ ,‬היה‬
‫נחשב לגבר נאה‪ .‬שיער בלונד־חול קצוץ‪ ,‬עיניים כחולות חודרות‪ ,‬גזרה צרה ואתלטית‪.‬‬
‫כזה שיודע לעבוד ויודע גם לכייף‪.‬‬
‫אבל פיו היה קו קשה ודק‪ .‬לא אכזרי‪ ,‬אלא עגום‪ .‬ומקרוב נראו פניו חלולות‪.‬‬
‫וורקהוליק שנדרש לעמוד בלחץ גדול אף מן הרגיל‪ .‬גבר שראה באין אונים כיצד‬
‫משפחתו קורסת תחתיה‪.‬‬
‫הוא לא הציע מים או קפה‪ .‬הוא פשוט התיישב‪ ,‬וניכר כי השולחן שימש אותו כמגן‬
‫כשבהה בדי־די והמתין שתדבר‪.‬‬
‫פאם לקחה כיסא רחב משענת מאזור הישיבה וגררה אותו לשם‪ .‬היא היתה רגועה‬
‫ובלתי נסערת בעליל והחוותה לדי־די להתיישב‪ .‬אחר כך גררה לשם כיסא שני עבור‬
‫עצמה‪.‬‬
‫די־די עמדה במילתה והמתינה שפאם תתחיל‪ .‬ובהתחשב במבט העז שקולין נעץ בה‬
‫— כאילו כבר החליט שדי־די היא אויב — זו בפירוש היתה הגישה הנכונה‪.‬‬
‫"מה שלום פאולין?" שאלה פאם לאחר רגע‪ .‬היא היטיבה את ישיבתה בניחותא עד‬
‫שהתרווחה‪ .‬בניגוד לקולין חמור הסבר‪ ,‬היא נראתה רגועה וקשובה; כאילו היא פוגשת‬
‫חבר ותיק לבראנץ'‪.‬‬
‫"איך נראה לך?" התפרץ קולין בעיניים רושפות‪" .‬בטח אחרי‪ ...‬אתמול‪".‬‬
‫"הכרת את דבון גולדינג‪ ,‬קולין? היית פעם בבר טוניק‪ ,‬זיהית את התמונה שלו‬
‫בחדשות‪"...‬‬
‫"חוץ מזה שהוא נראה בדיוק כמו מי שחטף את הבת שלי‪ ,‬את מתכוונת?"‬
‫"סמלת בילוש די־די וארן" — הסתובבה פאם לפתע — "תוכלי בבקשה לספר למר‬
‫סאמרס מה מצאת בבית של דבון גולדינג?"‬
‫די־די הופתעה‪ .‬לא היתה לה שום כוונה למסור את המידע הזה‪ .‬אבל קולין כבר רכן‬
‫קדימה בארשת כמעט קודחת‪ .‬הוא לא ירפה‪ ,‬הבינה‪ .‬הוא האמין שהן יודעות משהו‬
‫ומשאירות אותו באפלה בכוונה תחילה‪ .‬כל עוד חשב כך‪ ,‬הן לא יצליחו להוציא ממנו‬
‫כלום ולא יתקדמו עם הריאיון לשום מקום‪ .‬היא הסכימה לתת לתומכת בקורבנות‬
‫להוביל‪ ,‬ופאם מייסון קיבלה החלטה פיקודית‪ :‬לפעמים צריך לשלם כדי להיכנס‬
‫למשחק‪ .‬הן ישלמו לקולין סאמרס במידע הזה‪ .‬ויקוו שיחזיר להן טובה תחת טובה‪.‬‬
‫"מצאנו תצלומים‪ ",‬גילתה די־די‪" ,‬של אישה צעירה שהוא בבירור עקב אחריה‪.‬‬
‫מצאנו גם רישיונות נהיגה מוסתרים בחדר השינה שלו‪ .‬עדיין לא הצלחנו לאתר אף‬
‫אחת מן הנשים שלהן שייכים הרישיונות‪".‬‬
‫קולין שאף בקול רחש‪ .‬אין ספק שציפה לחדשות כאלה‪ ,‬אבל ברור שנתפס לא מוכן‪.‬‬
‫"אנחנו מאמינים שדבון גולדינג הוא טורף‪ .‬ואנחנו מאמינים שייתכן ששתי הנשים‬
‫הצעירות האלה היו קורבנות שלו‪ ,‬ושהרישיונות שלהן היו מעין מזכרת‪".‬‬
‫"הוא הרג אותן‪ ",‬אמר קולין‪.‬‬
‫"אנחנו לא יודעים‪ .‬יש לנו בלשים שמנסים לאתר את שתיהן‪ .‬אבל נכון לרגע זה‪"...‬‬
‫"לא הצלחתם למצוא אותן‪".‬‬
‫"לא מצאנו אותן‪".‬‬
‫"הוא הרג אותן‪ ",‬חזר קולין‪.‬‬
‫"תן לנו עוד ארבעים ושמונה שעות‪ ",‬אמרה די־די‪ ,‬שחשבה על ההתקדמות של‬
‫צוותה המצוין בתכלית‪" ,‬ובטח תהיה לנו תשובה לגבי זה‪".‬‬
‫"ועכשיו תגידי לו מה לא מצאתם‪ ",‬התערבה פאם בתקיפות‪.‬‬
‫די־די לא התיקה את עיניה מקולין סאמרס‪ ,‬שעדיין רכן לפנים בכתפיים נוקשות‪.‬‬
‫"לא מצאנו שום דבר שקשור לסטייסי‪ .‬שום תמונות‪ .‬שום רישיון נהיגה‪ .‬לא שערה‬
‫ולא חוט‪".‬‬
‫קולין לא נשען לאחור‪ .‬הוא לא נרגע‪ .‬הוא רק המשיך להביט בה כאילו לא היה‬
‫בכוחו להפנים בשורות כאלה‪.‬‬
‫"מר סאמרס‪ ,‬אמרתי לך את האמת הבוקר‪ .‬אנחנו מאמינים שדבון גולדינג היה אנס‪,‬‬
‫ואולי אפילו רוצח‪ .‬אבל נכון לרגע זה‪ ,‬אין לנו שום יסוד להאמין שהוא האיש שחטף‬
‫את הבת שלך‪ .‬למעשה‪ ,‬בהתחשב בכך שנהג לשמור מזכרות — רישיונות נהיגה‪,‬‬
‫תמונות — רוב הסיכויים שזה לא הוא‪".‬‬
‫"ובכל זאת אתן כאן‪".‬‬
‫"קולין‪ ",‬התערבה פאם‪" ,‬הגיע הזמן שתספר לנו כל מה שאתה יודע על גולדינג‪.‬‬
‫למה אתה חושד בו בהקשר של הבת שלך‪".‬‬
‫"מה? מאיפה שאני אכיר אותו בכלל? בסך הכול שמעתי עליו בחדשות‪ ,‬כמו כולם‪".‬‬
‫הוא נעץ בדי־די מבט כועס נוסף‪.‬‬
 ‫"באמת? ומה היה לפלורה להגיד עליו?"‬
‫קולין נרתע‪ .‬מבטו הושפל‪ .‬הוא נשען לאחור באחת‪ .‬להתרחק מהן כמה שרק‬
‫אפשר‪ ,‬חשבה די־די‪.‬‬
‫"קולין‪ ,‬אני יודעת שאתה רוצה תשובות‪ ".‬שוב פאם‪" .‬אני יודעת שאתה אוהב את‬
‫הבת שלך‪ .‬אני יודעת שהיית עושה הכול כדי להחזיר אותה‪".‬‬
‫"שכרת חוקר פרטי?" אמרה די־די‪" .‬כדי למצוא את סטייסי?"‬
‫קולין לא דיבר‪ .‬די־די חשבה שפניו כבר אינן כעוסות‪ ,‬כי אם חמורות סבר‪ .‬אב‬
‫שעושה כל שביכולתו כדי למנוע מן הלב שלו להישבר‪.‬‬
‫"מר סאמרס‪ ,‬אני יכולה להשיג צו כדי לבחון את הפעילות הטלפונית שלך‪",‬‬
‫המשיכה די־די‪" ,‬וגם את צילומי האבטחה מהבניין הזה‪ .‬זה יחייב שימוש במשאבים‬
‫שמשטרת בוסטון היתה אמורה לנצל לחיפוש אחרי הבת שלך‪ ,‬אבל אם אין לי‬
‫בררה‪"...‬‬
‫"אני מכיר את רוזה דיין‪ ",‬נעתר לפתע‪" .‬היא המנטורית שלנו‪ .‬אמרתי לך את זה‪".‬‬
‫"היא חלקה איתכם את הסיפור שלה‪ ,‬נכון? זה חלק מהתפקיד שלה‪ .‬לספר לכם מה‬
‫היא עברה‪ ,‬וחשוב אפילו יותר‪ ,‬לספר שאפילו אחרי חטיפה שנמשכת שנה ויותר‪ ,‬בת‬
‫יכולה לחזור הביתה‪".‬‬
‫קולין הינהן‪.‬‬
‫"רוזה כנה‪ .‬היא סיפרה לכם על הדברים שפלורה מתמודדת איתם‪ ,‬לא? איך יכול‬
‫לקרות שהסוף הטוב מגיע‪ ,‬ובכל זאת לא חיים באושר ועושר‪ .‬איך הבת שלה בילתה‬
‫את חמש השנים האחרונות באובססיה על התנהגות פלילית והגנה עצמית כדי לנסות‬
‫להרגיש שוב בטוחה‪".‬‬
‫קולין לא אמר דבר‪.‬‬
‫"ואז חשבת לעצמך‪ .‬המשטרה לא הצליחה לעזור לך‪ .‬וברור שלא היית מרוצה מאף‬
‫אחד מהחוקרים הפרטיים שדיברת איתם‪"...‬‬
‫הוא שלח אל פאם מבט זעוף‪ .‬ניכר בו שלא היה מרוצה מכך שהמומחית לקורבנות‬
‫חשפה כל כך הרבה‪.‬‬
‫"אז מה לגבי פלורה דיין? מה לגבי בחורה שבאמת היתה שם ובאמת עשתה את זה?‬
‫מישהי שהפכה למומחית בענייני חטיפה‪ .‬למה לא לדבר איתה?"‬
‫הוא נשך את שפתו התחתונה‪.‬‬
‫"נפגשתם פה‪ ",‬אמרה פאם‪" .‬במשרד הזה‪ .‬רק כאן יש לך פרטיות‪ .‬ולא רצית‬
‫שפאולין תדע — זה היה מערער אותה‪ .‬ולא רצית שאני אדע‪ ,‬כי הייתי מתנגדת‪ .‬אז‬
‫יצרת קשר עם פלורה וקבעתם להיפגש כאן‪ .‬קולין‪ ,‬תזכור שאנחנו יכולות לבדוק את‬
‫צילומי האבטחה‪".‬‬
‫"בסדר‪ .‬פגשתי את פלורה‪ .‬כאן במשרד‪ .‬אבל בסך הכול דיברנו‪ .‬אחרי כל מה שרוזה‬
‫אמרה‪ ,‬הסתקרנתי ורציתי לפגוש את פלורה פנים אל פנים‪ .‬ניצולה‪ ,‬את יודעת‪ .‬מישהי‬
‫שיצאה מזה‪ .‬והיה ברור שפלורה עקבה אחרי הסיפור של סטייסי‪ .‬גם היא הגיעה עם‬
‫שאלות‪".‬‬
‫"מתי נפגשתם?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"לא יודע‪ .‬לפני שלושה שבועות?"‬
‫"אני רוצה לדעת באיזה יום‪ .‬שני‪ ,‬שלישי‪ ,‬השבת השלישית של אוקטובר? תהיה‬
‫ספציפי‪".‬‬
‫קולין החמיץ פנים‪ ,‬אבל לאחר רגע שלף את הסלולרי שלו ובחן את לוח השנה‪" .‬יום‬
‫שלישי‪ ,‬בשבוע השני של אוקטובר‪ ,‬בשלוש בצהריים‪ .‬מרוצה?"‬
‫"כמה זמן דיברתם?"‬
‫"שעה‪ .‬אולי שעה וחצי‪".‬‬
‫"היו לה תיאוריות לגבי החטיפה של סטייסי?" התערבה פאם‪.‬‬
‫קולין משך בכתפיו‪" .‬לא משהו חדש‪ .‬הדברים הרגילים‪ .‬מה ידענו לגבי הפעילות‬
‫שלה ברשת‪ ,‬מי היו החברות שהיא יצאה איתן בלילה ההוא‪ ,‬כמה אלכוהול היא נהגה‬
‫לשתות‪ ,‬אם היא יודעת לשמור על עצמה‪ .‬היא רצתה לדעת לגבי ה‪ ...‬יכולות של‬
‫סטייסי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬הבת שלי אתלטית‪ .‬אנשים לא מתייחסים למעודדות ברצינות‪,‬‬
‫אבל זה ספורט רציני‪ .‬פלורה אמרה שזה משחק לטובתה‪ .‬והיא רצתה לדעת אם‬
‫סטייסי למדה משהו שקשור להגנה עצמית‪ ,‬קרטה‪ ,‬אם היא הסתובבה עם גז מדמיע‪,‬‬
‫דברים כאלה‪ .‬היא לא‪ .‬מה לגבי כושר העמידה הנפשי שלה‪ .‬איך הבת שלי מתפקדת‬
‫תחת לחץ‪ .‬אני‪ ...‬לא ממש הצלחתי לענות‪ .‬אולי פאולין היתה מצליחה‪ .‬אבל העבודה‬
‫שלי‪ ,‬כל החיים שלי‪ ,‬הכול היה בשביל למנוע מהבת שלי להתמודד עם לחץ מהסוג‬
‫הזה‪ .‬לטפל בה‪ .‬לשמור עליה‪".‬‬
‫קולו של קולין סאמרס נשבר‪ .‬הוא הסיט את מבטו‪ .‬פאם לא אמרה מילה‪ ,‬וגם די־די‬
‫לא‪ .‬לאחר רגע התעשת‪" .‬אמרתי שסטייסי חכמה‪ .‬אם היא היתה יכולה למצוא דרך‬
‫להיחלץ‪ ,‬היא היתה מוצאת אותה‪ .‬אבל‪ ...‬סטייסי גם מתוקה‪ .‬אני לא אומר את זה רק‬
‫בתור אבא שלה‪ .‬כבר מגיל צעיר מאוד כולם תמיד‪ ...‬חיבבו אותה‪ .‬אנשים זרים רצו‬
‫בקרבתה‪ .‬היא מהאנשים האלה שרואים את הטוב בכל אחד‪ .‬פלורה אמרה‪ ...‬פלורה‬
‫אמרה שזה אולי יפעל לטובתה‪ .‬היא אמרה שהבחור שחטף אותה כל הזמן דיבר על‬
‫זה שהוא יהרוג אותה‪ .‬היא הקשיבה‪ .‬הסכימה עם כל מה שהוא אמר ועשתה כל מה‬
‫שהוא רצה‪ .‬ובסופו של דבר הבחור כבר לא דיבר על להרוג אותה‪ .‬בסוף הוא החליט‬
‫להשאיר אותה‪".‬‬
‫"פלורה חשבה שסטייסי עדיין בחיים?" שאלה די־די בסקרנות‪ .‬רק באיחור קלטה‬
‫את מבטה המתריע של פאם‪.‬‬
‫"ברור שהבת שלי עדיין בחיים!"‬
 ‫"וההערכה הזאת התקבלה על דעתה של פלורה‪".‬‬
‫"היא חשבה שזה סביר מאוד!"‬
‫"קולין‪ ",‬התערבה פאם בשקט‪" ,‬שכרת את פלורה כדי שתמצא את הבת שלך?"‬
‫"לא‪ .‬ברור שלא‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬היא בעצמה עדיין ילדה‪ .‬קורבן לשעבר‪ .‬לא הייתי‬
‫עושה דבר כזה‪".‬‬
‫"תזכור שאנחנו יכולות להוציא צו ולבחון את הפעילות הפיננסית שלך‪".‬‬
‫קולין נעץ במומחית לקורבנות מבט רושף‪" .‬באיזה שלב את בצד שלי בכל הסיפור‬
‫הזה?"‬
‫"למה שלא תחשוב שאני בצד של פאולין?" פאם מייסון חייכה חיוך מתוק‪ .‬קולין‬
‫החוויר‪.‬‬
‫"לא שכרתי את פלורה‪ .‬לא‪ ...‬ממש‪".‬‬
‫"היא הציעה לעזור‪ ",‬השלימה די־די את החסר‪.‬‬
‫"היא כבר היתה בקיאה מאוד בתיק! היא עקבה אחריו בעצמה‪ .‬ואמא שלה לא‬
‫הגזימה‪ .‬הדברים שהיא ידעה‪ ,‬הדברים שהיא דיברה עליהם‪ .‬פלורה דיין היתה הרבה‬
‫יותר מרשימה מכל החוקרים הפרטיים שראיינתי‪ .‬ונחושה למצוא את הבת שלי הרבה‬
‫יותר מכל הבלשים כמוך!"‬
‫כעת היה תורה של די־די לזקור גבה‪ ,‬אבל לעולם לא מתווכחים עם אב במצוקה‪.‬‬
‫"כמה שילמת לה?" שאלה קצרות‪.‬‬
‫"שום דבר‪".‬‬
‫אבל די־די קלטה שיש שם עוד משהו‪" .‬שום דבר‪ ...‬בינתיים?" היא נשענה לאחור‪.‬‬
‫"פרס‪ .‬הצעת לה פרס אם היא תעזור למצוא את הבת שלך‪".‬‬
‫"כבר הצענו פרס פומבי‪ .‬אין עם זה שום בעיה‪".‬‬
‫"אני חולקת עליך‪ .‬פלורה דיין אולי נראית מרשימה מאוד‪ ,‬אבל בשורה התחתונה‬
‫היא רק אישה צעירה‪ .‬קורבן לשעבר‪ .‬אתה ניצלת את האובססיות שלה‪".‬‬
‫"היא הציעה‪ .‬ובהתחשב בהתקדמות הזניחה שהמקצוענים השיגו‪ ,‬לא היה לי שום‬
‫עניין להתווכח‪ .‬אבל שום כסף לא החליף ידיים‪ ,‬ואת לא יכולה להוכיח שום דבר‪".‬‬
‫"היא גילתה משהו לגבי הבת שלך‪".‬‬
‫"לא‪ .‬האמת שלא שמעתי ממנה מאז‪ .‬אבל תיארתי לעצמי שייקח לה זמן לעבוד על‬
‫הכיוונים שלה‪ ,‬כמו שהיא קראה לזה‪ .‬ואז‪ ,‬בשבת‪ ,‬כשהדלקתי חדשות ושמעתי על‬
‫הברמן‪ ...‬ידעתי‪ .‬ידעתי שזאת בטח פלורה‪ ,‬שמחפשת את הבת שלי‪".‬‬
‫"אבל דבון גולדינג לא חטף את הבת שלך‪".‬‬
‫"לא עדיף שתדברו על זה עם פלורה?"‬
‫"זאת לא אופציה‪ .‬פלורה נעדרת‪ .‬והאמת היא שיש לנו יסוד להאמין שהיא נחטפה‬
‫מהדירה שלה אתמול בשעה מאוחרת כלשהי‪ .‬אולי בידי מי שחטף גם את סטייסי‪.‬‬
‫נראה לי שאפשר לומר שיש לנו כיוון חדש במקרה של הבת שלך‪ ,‬מר סאמרס‪ .‬אנחנו‬
‫כבר לא מחפשים נעדרת אחת‪ .‬עכשיו אנחנו מחפשים לפחות שתיים‪".‬‬
 ‫פרק ‪23‬‬
‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫אוורט המזויף אמר לי את זה שוב ושוב‪ .‬זו לא היתה אשמתו שהוא כמו‬
‫שהוא‪ .‬הוא לא ביקש שיהיו לו פנטזיות מיניות בכל רגע שהוא ער‪ .‬להידלק‬
‫מתמונות של בחורות עם ציצים גדולים קשורות עם הפה חסום‪ .‬להתגרות‬
‫מצליל של שרשרות מתכת מתפתלות על הרצפה‪.‬‬
‫פעם הוא קרא בעיתון על מציצן שמצאו בתוך הבור של העניינים בשירותים‬
‫בשמורת טבע‪.‬‬
‫המציצן המציא איזה סיפור על זה שאיבד את טבעת הנישואים שלו ולא‬
‫היתה לו בררה אלא לחפש אותה‪ .‬אבל המשטרה גילתה שהיתה לו היסטוריה‬
‫שלמה של להיתפס בשירותים — בבורות‪ ,‬בביתנים‪ ,‬כל חרא שיעלה על‬
‫הדעת — ואוורט המזויף צחק כשאמר את המילה חרא‪ ,‬הוא היה מרוצה‬
‫מעצמו‪.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬איזשהו מומחה אמר שלבחור יש פטיש שירותים‪ .‬הדליק אותו‬
‫לעמוד בקקי ולהסתכל על נשים זרות מחרבנות‪.‬‬
‫אני לא ממציא את זה‪ ,‬היה אוורט המזויף אומר ומוריד את הידיים מההגה‬
‫של המשאית הגדולה‪ ,‬כאילו כדי להוכיח את זה‪.‬‬
‫איזה בנאדם שפוי היה בוחר להתחרמן על קקי? היה אוורט ממשיך‪ .‬ברור‬
‫שמדובר במחלה‪ ,‬באובססיה שרוב הסיכויים שהוא לא ביקש לעצמו‪ .‬את‬
‫יכולה לתאר לעצמך חיים כאלה? להתגנב ככה ולחפש שירותים ציבוריים?‬
‫מכוסה טינופת?‬
‫טוב‪ ,‬אז גם לחטוף אותי‪ ,‬לאנוס אותי‪ ,‬לתקוף אותי — גם זאת לא אשמתו‪.‬‬
‫אוורט המזויף היה רציני מאוד בעניין‪.‬‬
‫הוא היה מלא מחשבות על סקס מאז שהוא זוכר את עצמו‪ .‬אפילו בתור ילד‬
‫קטן‪ ,‬לפני שהוא בכלל ידע מה זה סקס‪ ,‬הוא היה בוהה בציצים ורוצה לגעת‬
‫בהם‪ .‬של אמא שלו‪ ,‬של סבתא שלו‪ ,‬של נשים זרות‪ .‬פשוט לא משנה‪ .‬הוא ידע‬
‫שיש שם משהו שהוא רוצה‪ ,‬שהוא חייב להשיג‪ .‬בסך הכול לקח לו קצת זמן‬
‫להבין מה המשמעות של כל זה‪ ,‬ואז‪...‬‬
‫הוא ניסה להיות נורמלי‪ ,‬התבכיין‪ .‬שתהיה לו חברה‪ ,‬לעשות את זה רק‬
‫במיסיונרית‪ ,‬להגיד לעצמו שהוא יכול להסתפק בשלוש פעמים בלילה‪ .‬הוא‬
‫אפילו התחתן‪ .‬כי זה בטח יתפוס‪ ,‬מה השאלה‪.‬‬
‫אבל הוא לא רצה סקס סתמי‪ .‬הוא לא רצה איזו אישה שתמלא את חובתה‬
‫ותשכב מתחתיו כמו איזה דג מת‪ .‬הוא היה גבר; היו לו צרכים‪ .‬ואובססיות‪.‬‬
‫פנטזיות ומחשבות עמוקות‪ ,‬מוטבעות‪ ,‬שהוא לא יכול להרפות מהן גם אם‬
‫איש מלבדו לא הבין‪.‬‬
‫לאשתו הראשונה הוא הרביץ‪ .‬הוא פוצץ אותה ככה שהיה צריך להזמין‬
‫אמבולנס‪ .‬הרופאים בחדר מיון השתנקרו עליו‪ ,‬והמשטרה עצרה אותו‬
‫כשאשתו עוד היתה בלי הכרה ולא היתה יכולה להסביר שהכול באשמתה —‬
‫אישה טובה הרי לא תגיד לא אף פעם‪.‬‬
‫הוא ישב על זה בפנים‪ ,‬וגם זה היה שיעור‪ .‬המון סקס מאחורי הסורגים —‬
‫הוא לא רוצה אפילו להיכנס לזה — אבל לא מהסוג שלו‪ .‬זה ממש לא היה‬
‫מקום לגבר עם צרכים כמו שלו‪.‬‬
‫בכלא הכריחו אותו להשתתף בטיפולים קבוצתיים‪ .‬סדנה לניהול כעסים‪.‬‬
‫שליטה בדחפים‪ .‬הוא אפילו למד על התמכרות לסקס‪ .‬זאת היתה הפעם‬
‫הראשונה שהוא שמע שיש משהו לא נורמלי בזה שרוצים כל כך הרבה סקס‬
‫כל הזמן‪ .‬משהו לא בריא‪.‬‬
‫הוא החליט שברגע שהוא יוצא משם‪ ,‬הוא ינסה להיגמל‪ .‬כמו אלכוהוליסט‪,‬‬
‫פשוט יחתוך מזה במכה‪ .‬בלי סקס‪ ,‬בלי הרעב הנורא‪ ,‬בלי התקפי זעם‪ ,‬בלי‬
‫לחזור לכלא‪ .‬דברים טובים‪.‬‬
‫אבל אנשים יכולים לחיות בלי אלכוהול‪ .‬ואף גבר לא יכול לחיות בלי סקס‪.‬‬
‫וככה יצא שהוא תקף בחורה בת ארבע־עשרה‪.‬‬
‫זאת לא אשמתו‪ .‬הוא לא ביקש להיוולד ככה‪.‬‬
‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫אמא שלו היתה בסך הכול בסדר‪ .‬אבא שלו‪ ,‬טוב‪ ,‬הוא היה ממש חתיכת‬
‫חרא‪ .‬אבל הוא אף פעם לא היה בסביבה‪ .‬לא‪ ,‬מי שגידלה את אוורט המזויף‬
‫זאת אמא שלו‪ ,‬שעבדה בשתי עבודות ועישנה בשרשרת בין לבין‪ .‬כשהוא היה‬
‫ממש קטן הוא התנייד בין הבית שלה לבית של סבתא שלו‪ .‬כשהוא היה יותר‬
‫גדול‪ ,‬בן שש או שבע‪ ,‬נשאר לבד בבית‪ .‬הוא היה רואה בטלוויזיה תוכניות עם‬
‫נשים שהיו רזות נורא עם חזה רציני וחולצות צמודות‪ .‬ואז הוא מצא את מצבור‬
‫המגזינים־עירום של אבא שלו‪ .‬אחר כך הוא רק חיכה שאמא שלו כבר תצא‬
‫לעבודה‪ .‬הוא העביר שעות על שעות בדפדוף במגזין ובבהייה בתמונות‪.‬‬
‫כשהיה בן שלוש־עשרה‪ ,‬הסביר כשחצינו בנסיעה את אלבמה‪ ,‬רצה להיות‬
‫כוכב פורנו‪ .‬הוא חשב שזאת תהיה העבודה הכי טובה בעולם‪ .‬אבל כשהוא‬
‫הגיע לגיל שש־עשרה והחזה שלו עדיין היה שממה כחושה בלי שערה אחת‬
‫לרפואה‪ ,‬והפרצוף שלו היה מלא אקנה‪ ,‬והשיער שמן‪...‬‬
‫אפילו חתיכת דפוק כמוהו ידע שכוכבי פורנו נראים אחרת‪ .‬לא כמוהו‪.‬‬
‫הוא עדיין אהב פורנו‪ .‬ועכשיו‪ ,‬הודות לפלאי האינטרנט‪ ,‬לקח אותו איתו לכל‬
 ‫מקום‪.‬‬
‫שום דבר מכל זה לא הפתיע אותי‪ .‬כבר ידעתי שברגע שאוורט המזויף סיים‬
‫את מכסת הנהיגה שלו ליום נתון‪ ,‬הוא היה מכניס את סרטי הסקס האהובים‬
‫עליו לנגן הדי־וי־די‪ ,‬פותח את הכלא שלי ומתחיל בעניינים‪ .‬לא משנה אם‬
‫הייתי עייפה או רעבה או אם כאב לי‪ .‬לא משנה אפילו אם הוא היה עייף או‬
‫רעב או אם כאב לו‪ .‬לגבר יש צרכים‪ .‬זה היה הצורך הכי גדול שלו‪.‬‬
‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫את יכולה ללמד את עצמך לא להרגיש שום דבר‪ .‬לעוף משם‪ .‬לפעמים‬
‫דמיינתי את עצמי באחו‪ ,‬משחקת עם השועלים‪ .‬אבל זה לא מצא חן בעיני‪.‬‬
‫התחושה היתה מקולקלת‪ .‬אז דמיינתי שמים בהירים וכחולים‪ .‬שמים של‬
‫ציפור כחולה‪ ,‬קראנו לזה בניו אינגלנד כששמי החורף נצבעו בכחול אמיתי‬
‫ועשיר‪ ,‬לא הכחול הבהיר־מדי‪ ,‬המולבן‪ ,‬של הקיץ‪.‬‬
‫בשעות היום הייתי המאזינה המושלמת‪ .‬קהל של איש אחד בשביל איש‬
‫שבאמת יכול לדבר ולדבר ולדבר‪ .‬ואז‪ ,‬בלילה‪ ,‬הייתי לאובייקט דומם‪ ,‬דבר‬
‫שאפשר להזיז ולהניח ולהציב ככה וככה בידי אותו חריאת נרקיסיסט‪ .‬מה כבר‬
‫היה ההבדל מבחינתי?‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אחרי שגמר‪ ,‬הציע לי אוכל‪ .‬או שכטה מהסיגריה שלו‪ .‬או‬
‫לגימה מהבירה שלו‪.‬‬
‫היינו יושבים בשקט‪ ,‬והמשאית הגדולה היתה מלאה ריחות זיעה ומין‪.‬‬
‫ובמשך דקה או שתיים או שלוש הוא נראה כמעט שמח‪.‬‬
‫"את יפה‪ ",‬אמר לי פעם‪" .‬בגלל זה הייתי חייב לקחת אותך‪ .‬ראיתי אותך‪.‬‬
‫רוקדת‪ .‬עם כל השיער הזה קופץ לך מעל התחת‪ .‬יודעת איך לתפוס עיניים של‬
‫גבר‪ .‬אבל בחורה כמוך‪ ...‬ברור שלא היית אפילו מסתכלת על מישהו כמוני‪".‬‬
‫הוא אמר את זה בפשטות‪ ,‬כעובדה‪ .‬לא התווכחתי‪" .‬אז עשיתי את זה בדרך‬
‫שלי‪ .‬ועכשיו אנחנו פה‪ .‬חוצים את הארץ כמו שני משוגעים‪ .‬אז מה את‬
‫אומרת? המבורגר הערב או פיצה?"‬
‫הוא האכיל אותי‪ .‬ואז היה עוד סקס‪ .‬ואז חזרתי לתיבה‪ .‬אבל כשהימים היו‬
‫לשבועות‪ ...‬לפעמים הוא נרדם‪ .‬לפעמים זכיתי להישאר שם‪ ,‬שכובה על שק‬
‫השינה הרך‪ ,‬מפרקי הידיים עדיין קשורים‪ ,‬קרסול אחד אזוק לטבעת מתכת‬
‫גדולה על הרצפה‪ ,‬ובכל זאת‪...‬‬
‫בלילות כאלה לא ישנתי‪ .‬החזקתי את העיניים פקוחות בכוח‪ .‬גמעתי את‬
‫תחושת הניילון החלקלק של שק השינה‪ ,‬בניגוד למצע עץ האורן הקשה הרגיל‬
‫שלי‪ .‬גמעתי את הרכות של הלילה מחוץ לחלונות הצרים של הקבינה‪.‬‬
‫הקשבתי לנחירות שלו וחשבתי‪ ,‬אילו רק יכולתי להחליק את מפרקי הידיים‬
‫האזוקים שלי סביב הצוואר שלו‪ .‬או למצוא את הכוח להחזיק לו כרית על‬
‫הפנים או לדחוף לו עיפרון לעין‪.‬‬
‫אבל אף פעם לא עשיתי דבר כזה‪ .‬את הפנטזיות שלי אף פעם לא הגשמתי‪.‬‬
‫לפעמים‪ ,‬כשהוא ישן‪ ,‬הוא נראה כמעט אנושי‪ .‬סתם עוד איש ששמח שהצליח‬
‫לשרוד עוד יום‪.‬‬
‫תהיתי אם אמא או סבתא שלו עדיין בחיים‪ .‬תהיתי אם הן מתגעגעות אליו‬
‫או אם הן כבר יודעות מי הוא באמת ומתחרטות על הטעויות שלהן‪.‬‬
‫כבר לא חשבתי על אמא שלי‪ .‬ולא על אחי או על יופיים של שועלים‪ .‬חייתי‬
‫בתעופה כנגד שמים של ציפור כחולה‪ .‬והיו ימים טובים‪ ,‬שבהם זכיתי לשבת‬
‫במושב הנוסע שבקבינה‪ ,‬מסתירה את הידיים האזוקות שלי ומסתכלת על‬
‫הנוף חולף‪ .‬והיו ימים גרועים‪ ,‬כשמשהו הרגיז אותו והוא שתה יותר והרביץ‬
‫יותר והעניש אותי יותר‪.‬‬
‫אבל היו הרבה ימים שהיו פשוט ימים‪ .‬ואז אוורט המזויף היה מדבר‪ .‬אני‬
‫הייתי מקשיבה‪ .‬הדרך היתה ממשיכה‪ .‬ולפעמים היה נשמע שיר ברדיו‪ ,‬ואני‬
‫הייתי מפתיעה את עצמי ומהמהמת והוא היה מפתיע אותי ומצטרף‪ .‬והיינו‬
‫שרים יחד לצלילי טיילור סוויפט‪.‬‬
‫גיליתי שהוא אוהב את "המופע של קרול ברנט" ופרקים של "איי לאב לוסי"‬
‫ו"בוננזה"‪ ,‬שראה פעם עם סבתא שלו‪ .‬ואני דיברתי על "סאטרדיי נייט לייב"‬
‫ועל ההתמכרות שלי ל"אנטומיה של גריי"‪.‬‬
‫"מק'דרימי‪ ",‬אמר והפתיע אותי‪ .‬אחר כך הופיע עם מארז של העונות‬
‫הראשונות של "האנטומיה של גריי" והכניס למעני דיסק לנגן הדי־וי־די‪.‬‬
‫בלילה ההוא‪ ,‬בזמן שדפק ודפק כמו פטיש אוויר‪ ,‬חשבתי על בתי חולים‬
‫בסיאטל ועל רופאים נאים במידה מגוחכת ועל איך שפעם‪ ,‬אולי‪ ,‬מתמחה‬
‫חתיך יחזיק לי את היד בזמן שיגלגלו את הגוף החבול והחבוט שלי פנימה על‬
‫אלונקה‪ .‬יצילו אותי‪ .‬אני אברח‪ .‬בסוף אהרוג את אוורט המזויף‪ ,‬ואז יגיע הזמן‬
‫לפרס שלי‪.‬‬
‫מק'דרימי משלי‪ ,‬שירפא את הפצעים שלי וישמור עלי לתמיד‪.‬‬
‫אבל לא חלמתי כל כך הרבה‪ .‬לא תיכננתי ולא תהיתי על העתיד או על מה‬
‫שיקרה איתי יום אחד‪ .‬בעיקר עפתי כנגד השמים הכחולים‪ ,‬עם גוף קשור אבל‬
‫ראש שלא היה שם כבר מזמן‪.‬‬
‫"לינדי‪ ",‬הוא העיר אותי לילה אחד כשבכה מתוך שינה‪" .‬לינדי‪ ,‬לינדי‪ ,‬לינדי‪".‬‬
‫הוא נשמע כאילו הוא ממרר בבכי מעורר רחמים‪ .‬האצבעות שלו שרטו בשק‬
‫השינה לידי‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ",‬הוא בכה‪" .‬אוי‪ ,‬לינדי!"‬
 ‫למפלצות יש סיוטים? הם חולמים בכלל?‬
‫הוא נשמע כאילו הוא גוסס‪ .‬כאילו העולם שלו נגמר‪ .‬כאילו פעם היה לאוורט‬
‫המזויף לב‪ ,‬כי עכשיו עוקרים לו אותו מתוך החזה‪.‬‬
‫מצאתי את עצמי מעבירה לו אצבעות על הגב‪ .‬הרגשתי את השרירים‬
‫המתוחים‪ ,‬את הנשימה הלא סדירה‪ .‬איש שכואב לו‪ .‬ליטפתי לו את הגב שוב‪,‬‬
‫בעדינות‪ ,‬עד שלבסוף נאנח אנחה עמוקה‪ .‬הכתפיים שלו נשמטו‪ .‬הוא ישן‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬כשהתעורר ושוב הכריז שלגבר יש צרכים‪ ,‬לא נרתעתי‪ .‬השארתי‬
‫את העיניים פקוחות‪ ,‬הבטתי בו‪ ,‬תהיתי מי היתה לינדי ומה היא עשתה שנתן‬
‫לה כזה כוח מולו‪.‬‬
‫ומה אני יכולה ללמוד ממנה‪.‬‬
‫עוד ימים‪ .‬עוד לילות‪.‬‬
‫עד שיום אחד‪ ,‬אחר הצהריים‪ ,‬הוא פנה אל תחנת מנוחה‪ .‬נכנס לשתות‬
‫קפה‪ ,‬ובלי לחשוב על זה השאיר אותי יושבת שם‪ .‬ידיים אזוקות‪ ,‬קרסול שמאל‬
‫כבול לטבעת מתכת אחרת ברצפה‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬יושבת גלויה לעין כול‪.‬‬
‫ניידת של משטרת המדינה נכנסה אל התחנה וחנתה לידי‪ .‬הדלת נפתחה‪.‬‬
‫גבר גבוה במדים יצא משם‪ .‬הוא הבחין בי‪ ,‬נד בראשו פעם אחת‪ ,‬אצבעות על‬
‫שפת הכובע‪ ,‬ואני‪...‬‬
‫ישבתי עם הידיים מאוגרפות בחיקי‪ .‬לא אמרתי שום דבר‪ .‬לא עשיתי שום‬
‫דבר‪.‬‬
‫הלב שלי האיץ בחזי כמטורף‪ ,‬ולרגע‪...‬‬
‫עלה בי זיכרון‪ .‬כמו דגדוג באחורי הגרון‪ .‬אמא שלי‪ .‬יכולתי לדמיין אותה‬
‫בדיוק‪ .‬זרועות מושטות‪ ,‬מחכה לי‪ .‬היא אמרה ֵשׁם‪ .‬מוֹלי‪ .‬אבל זה לא היה נכון‬
‫בדיוק‪ .‬לא?‬
‫רציתי להרים את הידיים האזוקות שלי‪ .‬רציתי לדפוק על החלון‪ ,‬להראות את‬
‫מפרקי הידיים הכבולים שלי‪ .‬רציתי לצרוח‪ ,‬קוראים לי‪ ...‬קוראים לי‪...‬‬
‫רציתי להתחנן‪ ,‬בבקשה קח אותי הביתה‪.‬‬
‫השוטר הביט היישר בי‪ .‬ואני‪ ,‬עם הידיים בחיקי‪ ,‬החזרתי לו מבט‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬רגע אחר כך‪ ,‬יכולתי לראות את מה שהוא ראה‪ .‬וייט־טראש רזה‬
‫בבגדים זולים‪ ,‬עיניים מתות ושיער בלונדיני קצוץ רע‪ .‬ראיתי את מולי‪ .‬יושבת‬
‫במשאית גדולה‪ .‬מחכה שבעלה המכה יחזור אליה‪.‬‬
‫ולא הרגשתי כמו ציפור שעומדת לפרוץ מן הכלוב‪ .‬לא הרגשתי כמו בחורה‬
‫שעומדת ללכת הביתה‪.‬‬
‫הרגשתי בושה‪ .‬הרגשתי כמו השטיח בצבע חום חרא‪ ,‬אלף צבעים של גועל‪.‬‬
‫הרחקתי מעלי את דמות אמא שלי‪ .‬החלפתי את פניה בשמים של ציפור‬
 ‫כחולה‪ .‬והישרתי מבט אטום קדימה‪.‬‬
‫השוטר התרחק‪.‬‬
‫אוורט המזויף חזר‪ .‬הוא ראה את הניידת‪ .‬פתח את דלת הקבינה במשיכה‪,‬‬
‫כבר מבועת למראה‪ .‬ואז הוא ראה אותי‪ ,‬פשוט יושבת שם ומסתכלת קדימה‪.‬‬
‫הוא נכנס‪ ,‬נחגר ויצא מהחניה‪.‬‬
‫איש מאיתנו לא אמר מילה‪.‬‬
‫בלילה ההוא‪ ,‬כשסיים‪ ,‬לא החזיר אותי אל התיבה‪ .‬הוא נתן לי להישאר‬
‫בחוץ‪ .‬לילה אחרי לילה‪ .‬יום אחרי יום‪ .‬לא עוד תיבה בגודל של ארון מתים‪.‬‬
‫כי כבר לא היתה פלורה‪ ,‬ושנינו ידענו את זה‪.‬‬
‫כתבתי עוד גלויה לאמא‪.‬‬
‫אמא היקרה‪ ,‬כתבתי‪ .‬כיף חיים לי‪ ,‬אני חוצה את הארץ עם גבר‬
‫חלומותי‪.‬‬
 ‫פרק ‪24‬‬
‫ברגע שהתעוררתי גיששתי אחר בקבוק המים‪ ,‬ומצאתי שהוא עדיין ספון כנגד גופי‪.‬‬
‫יופי‪.‬‬
‫האורות עדיין כבויים‪ ,‬החדר עדיין בשחור מוצץ הנשמות הרגיל שלו‪ .‬הוא לא מפחיד‬
‫אותי‪ ,‬אלא מעורר בי בעיקר חוסר סבלנות‪ .‬במוקדם או במאוחר הוא ידליק את‬
‫האורות‪ .‬אפילו מפלצות לא רוצות לבלות את כל זמנן בחושך‪.‬‬
‫לעת עתה אני מתמקמת בחלל‪ ,‬מתמקדת בפלסטיק הדק של בקבוק המים‪ ,‬בשולי‬
‫התחרה של כתונת הלילה המגוחכת שלי‪ ,‬בשוליים המהוהים של המזרן‪ .‬וגם‬
‫ברטיבות‪ ,‬אני מבינה באיחור‪ .‬על הלחיים שלי‪ .‬בתוספת טעם של מלח‪.‬‬
‫בכיתי מתוך שינה‪.‬‬
‫חלמתי על ג'ייקוב‪.‬‬
‫אני מרימה את הידיים האזוקות שלי ומוחה את הדמעות מעל פני‪ .‬אני לא חושבת‬
‫על זה; אני לא מתעסקת בזה‪ .‬מי שרוצה לשרוד לא מתחילה לפקפק בהחלטות שכבר‬
‫קיבלה‪ .‬אם לא הייתי עושה את מה שעשיתי‪ ,‬לא הייתי איפה שאני היום‪.‬‬
‫שוב חטופה ומתעסקת עם ארונות מתים מעץ אורן זול‪.‬‬
‫אני פולטת צליל נביחה שאולי הוא צחוק‪ .‬קשה לומר‪ .‬הגרון שלי יבש‪ .‬אני מחליטה‬
‫להסתכן בלגימה קטנה של מים‪ .‬זה משאב משמעותי‪ .‬אפשר לשרוד כמה שבועות בלי‬
‫אוכל‪ ,‬אבל רק כמה ימים בלי מים‪ .‬עכשיו אני יודעת את הדברים האלה‪ .‬בדקתי את‬
‫העניין בשימת לב‪.‬‬
‫וזה שוב מעורר בי כעס לנוכח העלטה הבלתי חדירה‪ .‬לא למדתי והתאמנתי במשך‬
‫שנים רק כדי שינעלו אותי בחדר כמו זוג נעליים ישנות‪ .‬ואיפה החוטף שלי בכלל? הוא‬
‫לא רוצה לשמוח לאיד? להעניש אותי? להבהיר את העליונות המינית שלו? איזה מין‬
‫תפלץ טורח על כל זה ואז אפילו לא מראה את הפרצוף שלו?‬
‫אני מתיישבת ומניפה רגליים אל מעבר לשפת המזרן הדק‪.‬‬
‫אני כבר מקצוענית משופשפת‪ ,‬ולכן קודם כול אני מרחרחת את האוויר בניסיון‬
‫לאתר ריחות חדשים‪ ,‬שאולי יעידו על משלוח מזון חדש‪ ,‬או אפילו ניחוח סבון‪ ,‬שמפו‬
‫או ריח גוף שיעידו על נוכחות נוספת בחדר‪.‬‬
‫אני לא מריחה כלום‪.‬‬
‫אז עכשיו‪ ,‬אם אני כבר משחקת בעיוורת‪ :‬צליל‪ .‬נשימה מדודה וזהירה? אולי קול‬
‫כלי רכב רחוקים מעבר לחלונות המואפלים? צעדים מהוסים או קולות עמומים‬
‫אחרים מחדרים אחרים בבית?‬
‫שוב שום דבר‪.‬‬
‫אני מתחילה לזחול‪ .‬נתקלת בדלי הפלסטיק וחותכת ימינה‪ .‬אני ממשיכה וחוצה את‬
‫החדר עד למקום שבו אמורים להימצא שייריו של ארון המתים‪ .‬אבל כשאני לא‬
‫מוצאת שם שום דבר‪ ,‬הפעם יש לזה משמעות אמיתית‪.‬‬
‫הוא סילק את חתיכות העץ‪ .‬האם הוא הבין שאפשר להשתמש בהן בתור נשק‬
‫ומיהר לפנות אותן? מובן שזה מיד גורם לי לתהות על החתיכות שהחבאתי בתוך‬
‫המזרן שלי‪ .‬אבל אני לא מעיזה לחזור לבדוק‪ ,‬לא כשהוא אולי צופה‪.‬‬
‫במקום זה אני מתיישבת על העקבים וחושבת‪.‬‬
‫איך הוא עושה את זה? איך הוא נכנס לחדר ויוצא ממנו בדממה כזאת? להסתכל‬
‫מבעד לחלון הצפייה ולהיכנס כשהוא חושב שנרדמתי זה דבר אחד‪ .‬אבל השינה שלי‬
‫ממש לא עמוקה‪ .‬הסיכוי שהוא יצליח לגרור תיבות בצורת ארון מתים‪ ,‬להכניס אותן‬
‫לחדר ולהוציא אותן ממנו בלי שאשים לב לכלום‪...‬‬
‫הוא בטח מסמם אותי‪ .‬מתגנב פנימה ומניח לי עוד כלורופורם מעל הפה? רק‬
‫שבניגוד לתפיסה הרווחת‪ ,‬לא קל לעלף מישהו עם סמרטוט ספוג בכלורופורם‪ .‬מה‬
‫שאומר שהייתי אמורה להתעורר ולהילחם או להבחין‪ ,‬אפילו עכשיו‪ ,‬בשיירי הריח‬
‫באוויר‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מכורים‪ ,‬מסניפים וכיו"ב שיכללו את היכולת לערבב כלורופורם עם סמים‬
‫אחרים כדי ליצור קוקטייל חזק פי כמה‪ .‬אם לחוטף שלי יש גישה לאינטרנט או אם‬
‫הוא בילה אי־פעם במועדון לילה‪ ,‬רק אלוהים יודע מה היה יכול ללמוד‪.‬‬
‫מה שמוביל לשאלה בסיסית אף יותר‪ :‬איך הוא נכנס? עד כה מצאתי סימן לשני‬
‫חלונות יחידים על הקיר שלדעתי הוא הקיר החיצוני‪ ,‬ועוד זגוגית גדולה‪ ,‬המראה‬
‫הדו־כיוונית‪ ,‬על הקיר ממול‪.‬‬
‫אבל חייבת להיות דלת‪ ,‬זה ברור‪ .‬לכל חדר יש דלת‪.‬‬
‫אני ממקדת עיניים באפלולית‪ .‬מנסה לזהות תפר של חושך טיפה יותר בהיר‪ ,‬שיעיד‬
‫על קיומה של דלת‪.‬‬
‫אלא שלא משנה כמה אני מתאמצת וכמה אני מצמצמת עיניים‪ ,‬אני לא רואה שום‬
‫דבר‪ .‬יכולות ההאפלה של חוטף־מרושע מוצלחות מאוד‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬נעשה הלן קלר‪.‬‬
‫תחילה אני זוחלת בכיוון הקיר עם חלון הצפייה‪ .‬אם שני החלונות היחידים קבועים‬
‫בקיר החיצוני‪ ,‬לפי הארכיטקטורה הבסיסית הוא אמור להיות הקיר הפנימי הכי ארוך‪,‬‬
‫ולטעמי זה שהכי סביר למצוא בו דלת‪ .‬האמת היא שככל שאני חושבת על זה‪ ,‬אני‬
‫יותר ויותר משוכנעת שהקיר הזה גובל במסדרון‪ ,‬ומכאן החלון‪ .‬הוא עומד במסדרון‬
‫ומסתכל פנימה‪.‬‬
‫אני קמה בתנועה נמרצת ברגע שאני מתנגשת בקיר‪ .‬זו תחושה מוזרה‪ ,‬לעמוד‪,‬‬
‫ופתאום אני מבינה שביליתי את רוב זמני על הידיים והברכיים‪ ,‬זוחלת בחושך‪ .‬נכנעת‬
‫להרגלים גרועים‪ ,‬אני מבינה‪ .‬מקטינה את עצמי‪ .‬אבל בחלל הזה אין שום סיבה שלא‬
‫אוכל לעמוד וללכת‪ .‬האמת היא שקצת יוגה והתעמלות הן בטח רעיון טוב‪ .‬אכלתי‪.‬‬
‫שתיתי‪ .‬אני צריכה לתחזק גם את הכוח שלי‪.‬‬
‫את המסגרת של חלון הצפייה‪ ,‬שצבועה בשחור‪ ,‬אני מוצאת בקלות‪ .‬הוא ארוך‬
‫כמעט כמו מוטת הזרועות שלי כשאני פורשת אותן לצדדים‪ .‬אבל כשאני בודקת את‬
‫העניין שוב‪ ,‬מתברר שהוא לא קבוע באמצע הקיר‪ ,‬כפי שהיה אפשרה להניח‪ .‬לא‪,‬‬
‫הוא ממש בצד אחד‪ ,‬מה שמשאיר הרבה שטח קיר בשביל דלת‪.‬‬
‫אני מדשדשת הצידה‪ ,‬עקב בצד אגודל‪ ,‬ואצבעותי מתחקות אחר הקיר‪ .‬אני תוהה‬
‫אם הוא עומד בצד השני של חלון הצפייה בזה הרגע‪ .‬הוא מרותק לניסיונות שלי? הוא‬
‫עצבני?‬
‫יש הרבה סוגי טורפים בעולם‪ .‬אלה שצריכים קורבנות כנועים‪.‬‬
‫ואלה ששמחים כשאת מנסה להחזיר‪.‬‬
‫העדות הכי ברורה לדלת תהיה ידית‪ .‬אבל אין לי מזל‪ .‬אז אני מתנודדת לי מצד לצד‬
‫ומחליקה ידיים על הקיר בתנועות אופקיות רחבות‪ ,‬נחושה להבחין בכל הבדל זעיר‬
‫שעשוי להעיד על שפת דלת‪ .‬אבל אין שום דבר‪ ,‬שום דבר‪ ,‬שום דבר‪.‬‬
‫אני עוצרת וחושבת שוב על העיצוב של החדר‪ .‬תיארתי לי ששני החלונות היחידים‬
‫קבועים בקיר חיצוני‪ .‬בחזית המבנה‪ ,‬נגיד‪ .‬מה שאומר שהחדר הזה הוא כמו מלבן‬
‫ארוך בתוך הבית‪.‬‬
‫אבל מה אם שני החלונות האלה נמצאים בעצם בצד הבית? במקרה כזה הבית לא‬
‫יהיה מקף אופקי‪ ,‬אלא ‪ I‬גבוה‪ .‬מה שאומר שחלון הצפייה נמצא על קיר שבטח גובל‬
‫בחדר אחר — חדר צפייה ובתוכו חלון צפייה? — ואז אחד הקירות הצרים יותר בטח‬
‫נפתח לתוך מסדרון‪.‬‬
‫אני פונה נגד כיוון השעון ועוברת מן הקיר הארוך אל קיר צר ממנו‪ .‬האצבעות שלי‬
‫שוב חולפות מצד לצד ומחפשות ידית בולטת‪ ,‬רכס צר‪ .‬ואז‪...‬‬
‫אני מוצאת את זה‪ .‬לא ידית‪ ,‬אבל בפירוש תפר בקיר‪ .‬ואני יכולה להתחקות אחריו‬
‫בקצות האצבעות‪ ,‬למעלה ואז למטה‪ ,‬עד הרצפה‪ .‬ולרוחב‪ .‬כן‪ ,‬דלת‪ .‬קבועה בתוך‬
‫הקיר השחור בדיוק מופתי‪ ,‬בלי ידית או מנגנון נעילה מתכתי בולט אחר שיאפשר‬
‫להבחין בה בקלות‪.‬‬
‫אז איך הוא פותח אותה? ידית בצד שלו? אבל הרי ברור שהוא ירצה לאבטח אותה‬
‫גם מהצד ההוא‪ ,‬לא? אולי בצד החיצוני של הדלת יש בריחים שהוא יכול לפתוח‬
‫ידנית ואז לפתוח את הדלת ולהיכנס‪.‬‬
‫בתוך רגע אני כבר יודעת מה אני עומדת לעשות‪.‬‬
‫אני חוזרת אל המזרן שלי‪ .‬מסובבת אותו כך שלא יפנה אל חדר הצפייה‪ ,‬אלא אל‬
‫הדלת‪ .‬אני מתיישבת‪ ,‬משתמשת בגוף שלי כמחסום כדי להסתיר את התנועות‬
‫ומחפשת במהירות אחר השוליים הקרועים של המזרן‪ ,‬שבהם מוסתרות חתיכות העץ‬
‫שלי‪ .‬אני שולפת שתיים בתחושת הקלה מיידית‪ ,‬שאני מסרבת להניח לה לעלות על‬
‫פני‪ .‬הוא לא היחיד שיכול להשאיר אנשים בחושך‪.‬‬
‫אני מצמידה את כלי הנשק המאולתרים שלי אל הירך‪ ,‬לאורך‪ .‬אז אני מושיטה יד‬
‫אל שולי כתונת הסאטן המטומטמת והמגוחכת להחריד שלי ומתחילה לקרוע‪ .‬רצועה‬
‫ארוכה אחת‪ .‬זה לא קל‪ ,‬הסאטן שמח להיקרע כלפי מעלה‪ ,‬אבל לא לרוחב‪ .‬אני‬
‫מנצחת בכוח העקשנות לבדו‪.‬‬
‫אז הנה לי‪ .‬שתי חתיכות אורן רכות בתור נשק‪.‬‬
‫רצועת בד שנכרכה סביב הפה והאף שלי כדי לחסום )אולי‪ ,‬בספק( כל גז שינה נבזי‪.‬‬
‫ותוכנית‪.‬‬
‫אני מתיישבת עם הטוסיק על המזרן‪ ,‬עם חתיכות העץ מתחת לרגל‪ ,‬מוסתרות‪ ,‬ועם‬
‫בקבוק מים בחיקי‪.‬‬
‫אני מביטה היישר בכיוון שבו אני יודעת שהדלת בטח נמצאת‪.‬‬
‫האצבעות שלי אוחזות בנשק ואני ממתינה‪.‬‬
‫נדמה לי ששוב התנמנמתי‪ .‬בהשפעת האפלה המוחלטת? בגלל דיסאוריינטציה‬
‫מהחטיפה? סמים במים?‬
‫אבל הפעם אני מצליחה להבחין ברחש המסגיר של בריח מתכת מחליק ממקומו‪.‬‬
‫אמרתי ַלתת־מודע שלי לאיזה צליל הוא מחכה‪ ,‬כיוונתי אותו כמו שעון מעורר‪ ,‬והוא‬
‫לא הכזיב‪ .‬אני מכריחה את עצמי להישאר דוממת‪ ,‬לא מרימה את הראש‪ ,‬לא מסגירה‬
‫שאני ערה בשום אופן‪ .‬יכול להיות שיש יותר מתוקף אחד‪ .‬קראתי על כמה מקרים‬
‫של חוטפים שעבדו בזוגות‪ .‬זה לא הזמן להיות טיפשה‪.‬‬
‫הידיים הכבולות שלי מצרפות את שתי חתיכות האורן הארוכות והדקות לכדי יחידה‬
‫אחת‪ ,‬גדולה וכבדה יותר‪ .‬ומסכת הסאטן המאולתרת שלי כולאת את הלחות מן הפה‬
‫שלי ומשחררת ניחוח בד טחוב‪.‬‬
‫הדלת נפתחת לאט‪ .‬גוונים של שחור‪ ,‬אני מבינה‪ ,‬לא מסדרון מואר היטב שמציף‬
‫את החדר שלי בקרני אור נחושות ומעורר אותי משנתי‪ .‬לא‪ ,‬כאן הכול בהתגנבות‬
‫ובחשאי‪ .‬הדמות המוצללת עוברת מן המסדרון החשוך אל תוך האפלה הסמיכה אף‬
‫יותר של החלל שלי‪.‬‬
‫האצבעות שלי מתהדקות סביב חתיכות העץ‪.‬‬
‫לא ממש גבוה‪ .‬אולי הוא משתופף?‬
‫הוא זז בזהירות‪ ,‬ממש בזהירות‪ ,‬כאילו הוא מנסה לא להעיר אותי‪.‬‬
‫אני מזכירה לעצמי לא לזוז‪ .‬אני מזכירה לעצמי להישאר דוממת לגמרי‪ .‬לחכות עד‬
‫שהדמות נכנסת לגמרי אל החדר‪.‬‬
‫רק שבחצי הדרך פנימה הדמות עוצרת בפתח‪ .‬יד מתרוממת‪...‬‬
‫כדי לרסס סם? להבטיח שלא אהיה בהכרה?‬
 ‫אני לא יכולה עוד‪.‬‬
‫אני מזנקת‪ .‬בקול שלשלאות מקרקשות אני קופצת על הרגליים ומסתערת קדימה‪,‬‬
‫מושכת חזק בשרשרת‪.‬‬
‫בלי לחשוב‪ .‬רק לזוז‪ .‬הידיים האזוקות מתהדקות סביב חתיכות האורן‪.‬‬
‫האיש מבין רק באיחור מה עומד לקרות‪ .‬הוא מסתובב כמתגונן ומרים יד לחסום‪.‬‬
‫אבל אני התאמנתי קשה ממנו‪ .‬התאמנתי טוב ממנו‪ .‬אני חומקת מתחת לאמה שלו‬
‫ונועצת את חתיכת העץ בצלעות שלו‪.‬‬
‫הוא צורח‪ .‬צרחה גבוהה‪ ,‬צורמת‪ ,‬נשית בעליל‪.‬‬
‫הוא צונח על הרצפה‪ ,‬והדלת נטרקת מאחוריו‪.‬‬
‫אני שם‪ ,‬עומדת באפלה בעיניים קרועות לרווחה‪ .‬לופתת את הנשק שלי‪ ,‬המכוסה‬
‫בדם‪ .‬רוצה להניף אותו כמנצחת מעל המטרה שלי‪ ,‬שקרסה תחתיה‪.‬‬
‫אבל‪...‬‬
‫משהו כאן לא בסדר‪ .‬הצעקה‪ .‬נשית בעליל‪ .‬הדמות שנפלה מייבבת ומתכווצת‬
‫לרגלי‪.‬‬
‫אני יורדת לאט על הברכיים‪ .‬אני מניחה את חתיכות העץ שלי על הרצפה לאט‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬לאט‪ ,‬כל כך לאט‪ ,‬מושיטה יד אל הדמות המכונסת לצדי‪.‬‬
‫אני מוצאת חופנים־חופנים של שיער סמיך עד הכתפיים‪ .‬הם אומרים לי כל מה‬
‫שאני לא רוצה לדעת‪.‬‬
‫"סטייסי סאמרס?" אני לוחשת‪.‬‬
‫היא בוכה ביתר שאת‪ ,‬ואני מוצאת את עצמי מהנהנת בחושך‪.‬‬
‫סוף־סוף מצאתי את מי שחיפשתי כבר שבועות‪.‬‬
‫ובדיוק דקרתי אותה‪.‬‬
 ‫פרק ‪25‬‬
‫אחרי הפגישה עם קולין סאמרס חזרה די־די אל המפקדה‪ ,‬כפי שהבטיחה‪ .‬תיבת‬
‫הדואר הנכנס שלה כבר היתה מלאה אל נכון בדוחות שצריך לערוך‪ ,‬בצווים שצריך‬
‫לסקור ובתמלולי חקירות שצריך לקרוא‪ .‬היא הרגישה חסרת שקט‪ ,‬מתוחה בצורה‬
‫שלא מצאה חן בעיניה‪ .‬עצבנית לקראת הפגישה עם פיל? או פשוט בעודף אדרנלין‬
‫לנוכח רצף של פשעים נטולי היגיון?‬
‫קודם הזירה של דבון גולדינג‪ ,‬עם הקורבן שהתברר שהוא הפושע‪ ,‬ותוקפת שהיתה‬
‫גם החשודה המרכזית שלהם‪ .‬פלורה דיין מרטה בשעתו את עצביה של די־די‪ ,‬ולא רק‬
‫משום שלא רצתה לענות על שאלות שגרתיות‪ ,‬אלא גם משום שפשוט לא התאימה‪.‬‬
‫עבודת המשטרה‪ ,‬בשורה התחתונה‪ ,‬היא עניין של הסתברויות‪ .‬אם מוצאים אישה‬
‫שנרצחה בבית‪ ,‬עוצרים את בעלה‪ .‬אם ילד מוכה‪ ,‬אוזקים את ההורים‪ .‬אם מנהל‬
‫שהורעל‪ ,‬מביאים לתחנה את השותפה הלוהטת שהיא גם המאהבת שלו לשעבר‪.‬‬
‫ברוב המכריע של המקרים להבין מי הפושע זה לא סיפור גדול‪ .‬העבודה של די־די‬
‫והיחידה שלה היתה להביא את ההוכחות‪.‬‬
‫ומול כל זה יש תיקים כמו פלורנס דיין‪ .‬ואת מוצאת את עצמך מול חיה עם פרסות‬
‫ופסים‪ ,‬ובכל זאת ברור שהיא לא זברה‪.‬‬
‫די־די עדיין לא ידעה מה פלורה היתה‪ .‬מי היא היתה‪.‬‬
‫אחרי שהצליחה סוף־סוף לחזור הביתה בשלום‪ ,‬למה שהאישה הזאת תחזור שוב‬
‫ושוב לחפש סכנות? מבחינתה של די־די‪ ,‬לא היה שום מקום לספק‪ :‬פלורה אכן פגשה‬
‫את קולין סאמרס‪ .‬והיא אכן הציבה לעצמה למטרה למצוא את סטייסי סאמרס‪.‬‬
‫השאלה היתה אם פלורה באמת רצתה להציל סטודנטית צעירה — או שפשוט‬
‫רצתה מישהו חדש להרוג‪.‬‬
‫מבחינתה של די־די‪ ,‬לא היה שום נימוק מכריע לטובת אף אחת מן האופציות‪ .‬מה‬
‫שלא גרע כהוא זה מרצונה למצוא את פלורה‪ ,‬אלא דווקא להפך‪ ,‬שיווה לכל העניין‬
‫מידת־מה של דחיפות‪ .‬כך או כך‪ ,‬מה שלא קרה לפלורה ולסטייסי‪ ,‬מי שלא קרה‪ ,‬זה‬
‫עומד להיגמר רע‪.‬‬
‫כי ככה פלורה צריכה שזה ייגמר‪ ,‬חשבה די־די‪ .‬משהו שקרה לפני חמש שנים‪ ,‬בינה‬
‫לחוטף הראשון שלה‪ .‬אחרי ארבע מאות שבעים ושניים יום בשבי משהו קרה ואחריו‬
‫ג'ייקוב נס היה מת ופלורה חיה לגמרי‪ .‬רק שפלורה אף פעם לא הצליחה באמת‬
‫להתאושש מזה‪ .‬ונדמה שאפילו עכשיו היא מבקשת לחזור על רצף ההתרחשויות שוב‬
‫ושוב ושוב‪.‬‬
‫כשנכנסה אל המפקדה הבחינה די־די בפיל‪ ,‬שחצה את לובי הזכוכית והכרום רחב‬
‫הידיים ובידו כוס קפה מהבילה‪ .‬די־די‪ ,‬שמעולם לא בחלה בעימותים‪ ,‬ניגשה היישר‬
 ‫אליו‪.‬‬
‫"יש סיכוי שזה בשבילי?"‬
‫פיל חבק את הקפה אל גופו‪" .‬תתרחקי‪ .‬בדיוק סגרתי שעתיים של דמעות‪ .‬תאמיני‬
‫לי‪ ,‬אני צריך את זה יותר ממך‪".‬‬
‫די־די נדרשה לחשוב על זה לרגע‪" .‬אמא של קריסטי קילקר?" שאלה בעודה‬
‫שואפת את הניחוח הקלוי הכהה והנפלא שנישא אליה‪.‬‬
‫"לא יודעת כלום‪ .‬היא באמת חשבה שהבת שלה לומדת באיטליה‪ .‬התפרקה‬
‫לחתיכות כשסיפרתי לה שקריסטי לא נרשמה בכלל לשום תוכנית כזאת‪ .‬אוף‪ ,‬טוב‪,‬‬
‫קחי אותו כבר‪ .‬אני אכין לי חדש‪".‬‬
‫פיל הושיט את הקפה שלו‪ .‬די־די לא התווכחה‪ .‬מנחת שלום‪ ,‬החליטה‪ ,‬והלכה בצעד‬
‫נחוש בעקבותיו של פיל‪ ,‬שפנה אל הקפטריה שבלובי כדי להשיג לעצמו כוס אחרת‪.‬‬
‫"היא לא שמעה מהבת שלה כבר חודשים‪ .‬זה לא שימח אותה‪ ,‬אבל היא הניחה‬
‫שקריסטי עסוקה בלימודים‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬היה להן איזה ריב קטן ממש לפני שקריסטי‬
‫עזבה את העיר‪ ,‬כביכול‪ .‬אז אולי קריסטי לקחה זמן להתאוששות‪ .‬למותר לציין‬
‫שלגלות שהבת שלה שיקרה מההתחלה ולא היתה בכלל באיטליה‪"...‬‬
‫"הן היו קרובות?" שאלה די־די‪ ,‬אף שנדמה כי אותו "ריב קטן"‪ ,‬בשילוב העובדה‬
‫שקריסטי שיקרה לאמא שלה בעניין הנסיעה‪ ,‬כבר הבהירו את המצב‪.‬‬
‫"פעם‪ .‬האמא אומרת שקריסטי השתנתה כשהיא יצאה לקולג'‪ .‬נעשתה פחות‬
‫תקשורתית‪ ,‬יותר סגורה‪ .‬ננסי — אמא של קריסטי — חששה שהבת שלה נקלעה‬
‫לחברה רעה או משהו כזה‪ .‬זה היה רעיון שלה‪ ,‬שקריסטי תצא ללימודים בחו"ל‪ .‬היא‬
‫חשבה שהשינוי יעשה לה טוב‪ .‬היא גם שילמה על זה‪ .‬לא סיפור פשוט עם משכורת‬
‫של מזכירה‪ .‬אז לגלות שקריסטי שיקרה לגבי התוכנית ולקחה את הכסף לכיס‪ ...‬זה‬
‫לא היום הכי מוצלח מבחינתה של ננסי‪".‬‬
‫"היא הצליחה לתת לך שמות של חברים של קריסטי מהקולג'?"‬
‫"כן‪ ,‬ושלחתי כמה שוטרים במדים לקמפוס‪ ,‬לדבר עם אחראי הקבלה‪ ,‬עם המרצים‬
‫וככה‪ .‬אבל לא נראה לי שזה מה שיעשה את העבודה‪".‬‬
‫פיל שילם תמורת הקפה השני שלו‪ .‬הם ניגשו יחד אל סמל המשמרת‪ ,‬הציגו תגי‬
‫זהות ונכנסו‪ .‬די־די פנתה בכיוון המדרגות‪ ,‬בעיקר כדי לענות עוד קצת את חברהּ לצוות‬
‫לשעבר‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז מה כן יעשה את העבודה?" שאלה כאשר פיל התחיל לעלות במדרגות‬
‫לצדה בנשימה קצרה‪.‬‬
‫"קריסטי היתה צריכה לעבוד כדי לכסות את הוצאות המחיה שלה‪ .‬מלצרית‬
‫קוקטיילים במשרה חלקית‪".‬‬
‫די־די עצרה באמצע העלייה‪" .‬לא רחוק מטוניק?" הבר של דבון גולדינג‪.‬‬
‫"כן‪ .‬האשתג‪ .‬ממש בהמשך הרחוב‪ .‬רוצה להתערב שגולדינג הסתובב גם שם אחרי‬
‫העבודה?"‬
‫"לא תוציא ממני כסף בקלות כזאת‪ .‬שלחת בלשים לבקר שם ולצלם?"‬
‫"הם שם ברגע זה ממש‪".‬‬
‫"מה שיקשור בין דבון גולדינג לקריסטי קילקר‪ ,‬שאף אחד לא ראה ואף אחד לא‬
‫שמע ממנה מאז‪"...‬‬
‫"היא לא התקשרה לאמא שלה מאז יוני‪".‬‬
‫די־די המשיכה במעלה המדרגות‪" .‬זה היה לפני חמישה חודשים‪ ,‬היא באמת חשבה‬
‫שהבת שלה עדיין מבלה באיטליה?"‬
‫"קריסטי תיכננה לטייל לבד אחרי סוף הלימודים‪ ,‬בספטמבר‪' .‬אני והתרמיל שלי‬
‫באכסניות נוער' וכל הזהו‪ .‬בהגדרה זה אומר שלא יישאר לה יותר מדי כסף לשיחות‬
‫בינלאומיות‪ ,‬ונראה שהאמא לא חזקה באימיילים‪".‬‬
‫"אז יש לנו את נטלי דראגה‪ ,‬שעזבה את הבית לפני שנה‪ ,‬ואת קריסטי קילקר‪,‬‬
‫שנעדרת כבר לפחות חמישה חודשים‪ .‬ואנחנו יודעים שנטלי דראגה ממש עבדה‬
‫בטוניק‪ .‬יצא לקרול משהו מהשיחה עם המנהלת?"‬
‫"כן‪ ".‬עד כה צלחו שתי קומות בגרם המדרגות המתפתל סביב והמשיכו הלאה‪.‬‬
‫"המנהלת אישרה שנטלי עבדה שם פעם‪ .‬רק שלפני תשעה חודשים היא הפסיקה‬
‫להגיע‪ .‬לא הרימה טלפון‪ ,‬לא הגיעה לאסוף משכורת אחרונה‪ .‬למנהלת עדיין יש את‬
‫זה שם‪ ,‬מחכה בתיק העובדת שלה‪".‬‬
‫"לא נשמע טוב‪ .‬דבון עבד שם לפני תשעה חודשים?"‬
‫"דבון גולדינג היה עובד מוערך כבר שלוש שנים‪ .‬ברמן מעולה‪ .‬עם נטייה קלה‬
‫לפלרטט עם לקוחות ועם העובדות וככה‪ ,‬אבל מה לעשות? ההופעה שלו משכה‬
‫לקוחות והרחיקה גורמים אגרסיביים לא רצויים‪ .‬אין שום סיכוי שהוא אנס‪ .‬המנהלת‬
‫פשוט לא מוכנה להאמין שזה ייתכן‪".‬‬
‫די־די זקרה גבה‪.‬‬
‫פיל הינהן‪" .‬בדיוק‪ ,‬בעיקר ברגע שקרול התחילה לשאול על התפרצויות זעם ובעיות‬
‫שליטה בכעסים‪ .‬והסיפור של המנהלת השתנה‪ .‬האמת היא שבשנה האחרונה‪ ,‬פלוס‬
‫מינוס‪ ,‬ההתנהגות של גולדינג התחילה להידרדר‪ .‬האמת שלפני כמה חודשים הוא‬
‫הלך מכות עם לקוח‪ .‬המנהלת היתה צריכה להחליק את זה‪ ,‬וגולדינג הבטיח שזה לא‬
‫יקרה שוב‪".‬‬
‫"אז בעיות הזעם של גולדינג בגלל הסטרואידים התחילו לצוף‪ ",‬ניחשה די־די‪.‬‬
‫"ועכשיו הוא קשור לפחות לשתי נעדרות‪".‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫סוף־סוף הגיעו לקומה היעודה‪ .‬די־די הרגישה נמרצת‪ .‬פיל נראה כאילו הוא עומד‬
 ‫לקרוס תחתיו‪.‬‬
‫"אז מה קרה להן?" שאלה בקול‪" .‬קריסטי קילקר‪ ,‬נטלי דראגה? איפה הן עכשיו?"‬
‫פיל משך בכתפיו‪ .‬פניו אמרו את מה שכבר היה ידוע לשניהם‪ .‬רוב הסיכויים שהם‬
‫מחפשים גופות‪ ,‬ומספר המקומות בבוסטון שאפשר לזרוק בהם גופה‪ ...‬מספיק לשאול‬
‫את וייטי בולגר‪ .‬בוסטון היתה גן שעשועים לפושעים‪.‬‬
‫"הטכנאים החרימו את הרכב שלו‪ ",‬אמר פיל‪.‬‬
‫מתקבל על הדעת‪ .‬אם דבון שינע גופות‪ ,‬היה לו צורך באמצעי תחבורה פרטי‪" .‬ואם‬
‫יש לו מערכת ניווט‪ "...‬גיששה די־די‪.‬‬
‫"נוכל להוריד משם מסלולים שהוא נסע בהם הרבה‪ .‬מה שהוא לא עשה‪ ,‬ולאן‬
‫שהוא לא לקח אותן‪ ,‬רוב הסיכויים שהוא רצה לבקר‪".‬‬
‫"בטוח‪ ",‬הסכימה די־די‪" .‬לשחזר את רגעי התהילה‪ ,‬להתענג על הכוח שלו‪ ,‬הכול‪.‬‬
‫אולי‪ "...‬היא חשבה על התמונות של נטלי דראגה‪ ,‬תצלומים כה רבים שצילם איש‬
‫שהיה מאוהב או שסגד ממרחק‪" .‬אולי‪ ",‬החליטה‪" ,‬אפילו להתאבל‪ .‬אם נטלי היתה‬
‫הראשונה שלו‪ ...‬אולי הוא לא התכוון להרוג אותה‪ .‬אולי הוא באמת רצה רק לדבר‪,‬‬
‫להחזיר אותה אליו‪ ,‬בהנחה שהם היו ביחד פעם‪ .‬וכשזה לא עבד‪"...‬‬
‫פיל משך בכתפיו‪ .‬מניעים לרצח היו בשפע‪ .‬בשלב זה היה הצוות עסוק פחות‬
‫בסיבות שבגללן הרג דבון את הבחורות ויותר במה שעשה בהן אחר כך‪ .‬לפעמים‬
‫נדרשו הבלשים לעבוד כדי לכלוא את הרעים‪ .‬לפעמים הם עבדו כדי לספק סגירת‬
‫מעגל למשפחות‪.‬‬
‫ואם כבר משפחות‪...‬‬
‫די־די ופיל פסעו במסדרון‪ ,‬בדרכם אל מחלק הרצח‪.‬‬
‫שם מצאה די־די את רוזה דיין ממתינה לה‪ ,‬ולצדה סמואל קיינס‪.‬‬
‫ניכר כי נוחות היתה השיקול היחיד שהנחה את רוזה כאשר בחרה מה ללבוש —‬
‫מכנסי יוגה ומקבץ מעניין של חולצות‪ ,‬שהסתיים כמדומה בחולצת פלנל כחולה‪,‬‬
‫גדולה מכפי מידתה‪ .‬של הבן? אולי אפילו של בעלה המנוח‪ ,‬בהתחשב בחפתים‬
‫ובשוליים המהוהים‪ .‬בגדיה לא עמדו בשום זיקה לחליפה המחויטת למופת של קיינס‪.‬‬
‫אבל פניה של רוזה היו על טוהרת הפלורה‪ .‬אולי להפך‪ .‬השפתיים החמורות‪ ,‬קו‬
‫הלסת הקשה‪ .‬העיניים האפורות והצלולות שפילחו את די־די ולא זעו מעליה‪ .‬שערה‬
‫של רוזה היה בהיר יותר‪ ,‬בלונדיני זרוע אפור‪ .‬מכל בחינה אחרת היתה עשויה להיות‬
‫אחותה הגדולה של בתה‪.‬‬
‫די־די חשבה על הדברים שאמרה פאם מייסון‪ ,‬התומכת בקורבנות‪ ,‬לגבי היחסים‬
‫הקרובים בין סטייסי סאמרס לאמא שלה‪ .‬היא תהתה אם רוזה רואה את ההקבלה‬
‫שבין היחסים שלהן ובין היחסים שהיו לה פעם עם הבת שלה‪ ,‬והאם זה הועיל לה או‬
‫הכאיב לה בבואה ללוות את משפחת סאמרס‪.‬‬
‫"היא נעדרת‪ ".‬האישה נקטה את הביטוי‪ .‬העיניים עדיין צלולות‪ ,‬הלסת חשוקה‪.‬‬
‫"כשסמואל התקשר" — היא נדה בראשה לעברו — "הוא לא אמר את זה בדיוק‪,‬‬
‫אבל השאלות שהוא שאל‪ .‬כבר שאלו אותי את השאלות האלה‪".‬‬
‫"הצעתי שהיא תיפגש איתך ישירות‪ ",‬אמר עכשיו קיינס‪" .‬הבטחתי לה שאת עושה‬
‫כל מה שאת יכולה כדי לעזור למצוא את פלורה‪".‬‬
‫די־די כבשה דחף סרקסטי‪ .‬זה לא הזמן‪ .‬היא שלחה מבט פ ֵרדה אל עבר פיל‪,‬‬
‫שארשת פניו היתה מלאת אהדה‪ ,‬והחוותה לרוזה ולקיינס לבוא אחריה אל משרדה‪.‬‬
‫"אחרי שדיברתי עם סמואל‪ ",‬המשיכה רוזה‪ ,‬שצעדה בעקבות די־די‪" ,‬שוב ניסיתי‬
‫להתקשר אל פלורה‪ .‬ארבע־חמש פעמים‪ .‬היא לא החזירה טלפון‪ .‬זה לא מתאים לה‪,‬‬
‫שיעבור כל כך הרבה זמן בלי שהיא תיצור קשר; היא יודעת לא לעשות דברים‬
‫כאלה‪".‬‬
‫"תרצי קפה?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"אז נכנסתי לאוטו‪ .‬קיוויתי לטוב‪ ,‬כי ככה אימהות עושות‪ .‬אבל ידעתי‪ .‬כל הדרך‪.‬‬
‫נהגתי ונהגתי ונהגתי‪ .‬ידעתי שהיא נעלמה‪ .‬ואז הגעתי לדירה שלה וראיתי את‬
‫הניידות‪ ...‬דיברתי עם הריכטרים‪ .‬הם סיפרו לי מה קרה‪".‬‬
‫די־די הגיעה סוף־סוף למשרדה‪ .‬לא המשרד הגדול או המפואר ביותר במחלק‪ ,‬אבל‬
‫מושלם לשיחות פרטיות‪ .‬היא הזמינה את רוזה וקיינס להיכנס ושוב הציעה להם קפה‪,‬‬
‫מים‪ ,‬איזשהו כיבוד‪ .‬קיינס נד בראשו לשלילה‪ .‬רוזה רק הביטה בה‪ .‬די־די הבינה את‬
‫הרמז‪.‬‬
‫"אנחנו פועלים לאתר את הבת שלך‪ ",‬ציינה די־די‪ ,‬שהתרווחה מאחורי השולחן‬
‫שלה‪" .‬אנחנו חוששים לשלומה‪".‬‬
‫רוזה חייכה‪ .‬שום שמחה לא ניכרה בפניה‪ ,‬ודי־די נזכרה מיד בפלורה שישבה רק‬
‫אתמול בבוקר במושב האחורי של הניידת‪ .‬שורדות‪ ,‬הבינה די־די‪ .‬היא לא עסקה רק‬
‫בניצולה יחידה של טראומת חטיפה מלפני שבע שנים‪ ,‬כי אם בשתיים‪ .‬אמא ובת‪.‬‬
‫ובצלקות שהדבר הותיר בשתיהן‪.‬‬
‫וקיינס‪ ,‬שעמד בסבלנות ליד הדלת בעוד רוזה מתיישבת‪ .‬מה התפקיד שלו בכל‬
‫הסיפור? איזה מין מומחה לקורבנות נשאר מיודד עם אמא ובת גם אחרי חמש שנים?‬
‫"הגעתי לפה בשביל למלא דוח נעדרים‪ .‬זה יעזור‪ ,‬כן?" קולה של רוזה היה יציב‬
‫ונטול רגש‪.‬‬
‫די־די הינהנה‪ .‬היא המשיכה להביט בסמואל‪ ,‬שלא דיבר מאז שנכנס למשרד ועדיין‬
‫הניח‪ ,‬כמדומה‪ ,‬שיש לו חלק בפגישה‪ .‬למה?‬
‫"בפעם האחרונה ראיתי אותה בסביבות אחת ורבע אתמול‪ ,‬יום שבת‪ ",‬אמרה רוזה‪.‬‬
‫"אתם צריכים לדעת גם את זה‪".‬‬
‫די־די לקחה לידה דפדפת ורשמה‪ .‬ניכר באישה שהיא יודעת את מלאכתה‪.‬‬
‫"היא לבשה פיג'מה‪ :‬תחתוני בוקסר כותנה כחולים משובצים וטישרט לבנה‪ .‬הדבר‬
‫האחרון ששמעתי זה שהיא התכוננה להיכנס למיטה קצת אחרי ש‪ ...‬היתה בחוץ כל‬
‫הלילה‪ .‬אני יכולה לעבור על הבגדים שלה ולהגיד לכם אם משהו חסר‪".‬‬
‫"אין צורך‪".‬‬
‫"אז אתם חושבים שהוציאו אותה ישר מהמיטה‪ .‬שחטפו אותה ישר מהדירה שלה‪".‬‬
‫"לא היו שום סימנים למאבק‪ ",‬אמרה די־די‪.‬‬
‫"הוא ארב לה‪ .‬סימם אותה?"‬
‫"אנחנו עדיין בודקים‪".‬‬
‫רוזה הינהנה‪ .‬פניה נותרו בעינן‪ .‬לא רגועות ואף לא מלאות בזעם הדומם והכבוש‪,‬‬
‫המוסתר בדוחק‪ ,‬שניכר בכל גופו של קולין סאמרס‪ .‬במקום זאת ניכרה בה שליטה‬
‫עצמית בל תיאמן‪ .‬כמו שוטרת‪ ,‬חשבה די־די‪ .‬אישה שכבר היתה שם וכבר עשתה את‬
‫זה‪.‬‬
‫האישה נשאה את מבטה אל קיינס‪ .‬הוא נד בראשו קלות‪ ,‬והיא הושיטה יד אל תוך‬
‫תיק הצד הגדול‪ ,‬עשוי הבד‪ ,‬פישפשה בו ולבסוף שלפה מעטפת מסמכים‪" .‬תמונה‬
‫עדכנית‪ ",‬אמרה והניחה אותה על שולחנה של די־די‪" .‬תיאור כתוב‪ .‬טביעות‬
‫האצבעות שלה כבר במערכת‪".‬‬
‫די־די לקחה את המעטפה‪.‬‬
‫"מה לגבי הסיסמה של פלורה לנייד שלה?" שאלה די־די‪" .‬אנחנו עובדים על צו‬
‫בשביל לקבל את ההודעות והסמסים שלה‪ ,‬אבל זה ייקח כמה ימים‪ ,‬ויהיה הרבה יותר‬
‫מהר אם נוכל לקבל גישה ישירה למכשיר‪".‬‬
‫רוזה מסרה ארבע ספרות‪ .‬די־די רשמה אותן ואז הרימה את מבטה‪" .‬זה לא תאריך‬
‫לידה‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫"לא‪ .‬קוד רנדומלי‪ .‬זה יותר בטוח‪ .‬פלורה היתה חזק בענייני אבטחה‪ ".‬סדק קל‬
‫בחזותה השמורה של האישה‪ .‬רוזה הזדקפה ושינסה מותניים‪" .‬אבל היא גילתה לי מה‬
‫הקוד‪ .‬גם זה עניין של ביטחון‪ ...‬למקרה שמשהו יקרה לה‪".‬‬
‫"חששת לפלורה‪ ,‬גברת דיין?"‬
‫"כן‪ ".‬בלי שום היסוס‪ .‬בלי שום ניסיון להתחמק‪.‬‬
‫"את יודעת מה היא עשתה? עוד לפני דבון גולדינג‪ ,‬אפילו?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫די־די רכנה לפנים וסמכה מרפקים על שולחנה‪" .‬גברת דיין‪ ,‬את חושבת שפלורה‬
‫באמת ניסתה להציל את העולם‪ ,‬או שלדעתך זה אפשרי שיש לפלורה משאלת מוות?‬
‫שהיא לא ניסתה להמשיך בעבודתה הטובה‪ ,‬אלא רצתה לגמור עניין?"‬
‫החזית שהעמידה רוזה דיין נבקעה‪ .‬שסע רחב‪ ,‬פעור‪ ,‬שמאחוריו נגלתה תהום של‬
‫כאב‪ ,‬צער וייאוש‪ .‬האהבה הדאובה‪ ,‬אדירת הכוח וחסרת האונים‪ ,‬של אמא לבתה‪.‬‬
 ‫קיינס הושיט יד ולחץ את כתפה בעדינות‪.‬‬
‫"היא היתה הילדה השמחה שלי‪ ",‬לחשה האישה‪" .‬דרווין‪ ...‬הוא כבר היה בגיל‬
‫שאפשר להרגיש את האובדן של אבא שלו‪ .‬בגיל לדעת‪ ,‬כבר כשהיה קטן‪ ,‬שהטלפון‬
‫יכול לצלצל ושום דבר כבר לא יחזור להיות כמו שהיה‪ .‬אבל פלורה היתה רק תינוקת‪.‬‬
‫לא היו לה צלקות כאלה‪ .‬היא אהבה את החווה‪ .‬לרדוף אחרי התרנגולות‪ ,‬לזרוע‬
‫באביב‪ ,‬לרוץ ביער‪ ,‬להגניב אוכל לשועלים‪ .‬היא אהבה הכול‪ .‬את כולם‪ .‬כל מה‬
‫שהייתי צריכה לעשות זה לפתוח את הדלת הקדמית והיא כבר היתה מאושרת‪.‬‬
‫"הוא הכניס אותה לקופסה‪ ,‬את יודעת‪ .‬הוא סגר אותה בארון מתים עשוי מעץ אורן‬
‫יום אחרי יום אחרי יום‪ .‬וכשהוא שיחרר אותה‪ ,‬בסוף‪ ,‬הוא עשה את זה בתנאי שהיא‬
‫תקרא לו בשם של האבא המת שלה‪".‬‬
‫די־די קמה על רגליה‪ .‬היתה לה קופסה של טישו על ארון המסמכים מאחוריה‪.‬‬
‫עכשיו הניחה אותה על השולחן‪ ,‬מול רוזה דיין‪ .‬אבל האישה נותרה סטואית ויבשת‬
‫עיניים‪ .‬יגון עמוק מכדי לדמוע‪ .‬ידו של קיינס עדיין נחה על כתפה‪ .‬נראה שאינו ממהר‬
‫להסיר אותה‪.‬‬
‫"יש לך ילדים?" שאלה רוזה‪.‬‬
‫"בן‪ .‬ג'ק‪ .‬הוא בן ארבע‪ ,‬ונכון לעכשיו באובססיה על 'ארץ הממתקים'‪".‬‬
‫"ואם משהו היה קורה לו?"‬
‫"הייתי עושה כל מה שצריך כדי לקבל אותו בחזרה‪ ",‬הסכימה די־די‪.‬‬
‫"וזה מה שעשיתי‪ .‬מילאתי טפסים ועיצבתי פלאיירים וישבתי בעצמי על הטלפון‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬אחרי הגלויה הראשונה ההיא‪ ...‬לבשתי את מה שהתומכים בקורבנות אמרו לי‬
‫ללבוש‪ .‬אמרתי את מה שהמומחים של האף־בי־איי אמרו לי להגיד‪ .‬הופעתי‬
‫בטלוויזיה והתחננתי על החיים של הבת שלי‪.‬‬
‫"ואז חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי‪ .‬תוכניות בוקר‪ ,‬חדשות בלילה בכבלים‪ .‬ראיתי את הבן‬
‫שלי חוזר מהקולג' ומאבד את עצמו לטובת קמפיינים בפייסבוק ובקשות בטוויטר‪ .‬אף‬
‫אחד מאיתנו לא ידע כלום‪ .‬היינו משפחה‪ ,‬בסך הכול משפחה של חוואים ממיין‪ .‬רק‬
‫שאז הבת שלי נעלמה‪ ,‬ובמשך ארבע מאות שבעים ושניים יום‪"...‬‬
‫"אני בטוחה שהמשטרה העריכה את שיתוף הפעולה שלכם‪".‬‬
‫"היא לא‪ ".‬היא דיברה בפשטות‪" .‬החוקרים היו חסרי אונים‪ .‬שום קצה חוט‪ ,‬שום‬
‫רמז‪ .‬קודם הם באו עם כל ה'אל תתקשרו אלינו‪ ,‬אנחנו כבר ניצור קשר'‪ .‬ואחר כך עם‬
‫כל הלמה לא עשיתי ככה ולמה לא עשיתי אחרת‪ ,‬כאילו פתאום זאת אשמתי שהם‬
‫לא הצליחו למצוא אותה‪ .‬יודעת מי עזר לנו למצוא את פלורה?"‬
‫די־די נדה בראשה לשלילה‪.‬‬
‫"ג'ייקוב נס‪ .‬הוא וההודעות המחורבנות שלו‪ .‬בשלב מסוים הוא כבר לא הסתפק‬
‫בגלויות‪ .‬התחיל לשלוח אימיילים‪ ,‬אפילו כתב בפייסבוק שלה‪ .‬הסלמה‪ ,‬ככה הם קראו‬
‫לזה‪ .‬אבל הוא שלח אימייל אחד יותר מדי‪ ,‬וסוכנת אף־בי־איי בג'ורג'יה הצליחה‬
‫להתחקות אחרי כתובת האיי־פי לאיזשהו אינטרנט קפה שהיה חלק מתחנת‬
‫התרעננות של נהגי משאית‪ .‬בלי ההודעה ההיא פלורה עדיין היתה אבודה‪ .‬לא מצאנו‬
‫אותה כי המשטרה היתה עד כדי כך חכמה‪ ,‬אלא כי ג'ייקוב היה עד כדי כך טיפש‪".‬‬
‫"וזה מה שאמרת למר וגברת סאמרס?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"ידעת שקולין פגש את פלורה? ידעת שהיא הסכימה לעזור למצוא את סטייסי?"‬
‫רוזה השתתקה לראשונה‪ .‬היא נשענה לאחור‪ .‬לא אמרה כן ולא לא‪ ,‬רק עיבדה את‬
‫המידע‪.‬‬
‫"אתם חושבים שמי שלקח את סטייסי חטף עכשיו את פלורה?" שאלה לבסוף‪.‬‬
‫"אנחנו לא יודעים מה לחשוב‪ .‬אבל זאת בפירוש אפשרות‪".‬‬
‫"אני אוהבת את פלורה‪ ",‬לחשה רוזה‪.‬‬
‫די־די לא אמרה דבר‪.‬‬
‫"אני תמיד אוהב אותה‪ .‬זה מה שאימהות עושות‪ .‬אבל אני‪ ...‬אני מתגעגעת אליה‪".‬‬
‫די־די לא אמרה דבר‪ .‬רוזה הרימה את מבטה‪ ,‬עיניה היו דומות כל כך לעיניים של‬
‫בתה‪ ,‬וחיפשו אחר עיניה של די־די‪.‬‬
‫"הבת שלי נעלמה בשמונה־עשר במרס‪ .‬הילדה היפה והשמחה שלי‪ .‬הילדה‬
‫שאהבה לטפס על עצים ולאכול אוכמניות ישר מהשיח‪ .‬אני זוכרת את התחושה‬
‫הזאת‪ ,‬כשהיא חיבקה אותי כאילו כל הגוף שלה תלוי בזה‪ .‬את הניגון של הקול שלה‬
‫— 'ביי‪ ,‬אמא' — כשהיא היתה בדרך החוצה‪ ,‬תמיד שמחה‪ ,‬אף פעם לא מודאגת‪ ,‬כי‬
‫ברור שנתראה שוב‪ .‬הבת שלי נעלמה בשמונה־עשר במרס‪ .‬לפני שבע שנים‪ .‬ג'ייקוב‬
‫נס החריב אותה‪ .‬בה במידה היה יכול לירות לה כדור בראש‪ .‬ועכשיו‪ ...‬אני אוהבת‬
‫אותה‪ .‬אני תמיד אוהב אותה‪ .‬אבל פלורה החדשה הזאת‪ ,‬היא מפחידה אותי‪ .‬והיא‬
‫יודעת את זה‪".‬‬
‫"פלורה דיברה איתך פעם על סטייסי סאמרס?"‬
‫"אף פעם לא‪".‬‬
‫"אבל את יכולה להאמין שזה העסיק אותה‪ ,‬ושהיא החליטה לחפש את סטייסי‬
‫בעצמה‪".‬‬
‫"ראיתי את הקירות בחדר השינה שלה‪ ,‬בלשית‪".‬‬
‫"היא קיבלה עזרה? תמיכה טיפולית?"‬
‫רוזה הרימה את מבטה אל קיינס‪ .‬הוא הסיר סוף־סוף את ידו מעל כתפה‪ .‬זרועו‬
‫נתלתה כעת לצד גופו‪ .‬זאת רק די־די או שהוא באמת נראה קטן יותר? בודד יותר?‬
‫"סמואל הכין בשבילה תוכנית קליטה מחדש‪ ",‬אמרה רוזה‪ ,‬שמבטה נשלח אל‬
‫המומחה לקורבנות‪" .‬בהתחלה היא כללה פגישות עם מומחה טראומה‪ .‬אבל הפגישות‬
‫האלה לא מצאו חן בעיני פלורה‪ .‬היא אמרה שהן לא עוזרות‪ .‬אירוני‪ ,‬אבל מה שהיתה‬
‫לו הכי הרבה השפעה היה דווקא הקורס הראשון שלה בהגנה עצמית‪ .‬אחרי שהיא‬
‫הרגישה חסרת אונים במשך כל כך הרבה זמן‪ ,‬זה היה עונג בשבילה‪ ,‬לגלות את הכוח‬
‫של עצמה‪ .‬סמואל חשב שזה רעיון טוב‪ .‬התרופה הכי טובה לחרדה היא ביטחון‬
‫עצמי‪".‬‬
‫"אבל היא לא עצרה בכמה קורסים של הגנה עצמית‪ ",‬המשיכה די־די‪.‬‬
‫"היא נעשתה‪ ...‬אובססיבית‪ .‬גם לבטיחות וגם לביטחון ואז למקרי היעדרות אחרים‪.‬‬
‫כל הילדים האחרים שעדיין שם‪ ,‬ועוד לא חזרו הביתה‪".‬‬
‫"לדעתך‪ ,‬היא היתה יכולה למצוא את סטייסי סאמרס?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"אני חוששת שכן‪".‬‬
‫"חוששת‪ "...‬די־די לא נדרשה להרהר בזה יותר מדי‪" .‬את חושבת שהעניין הוא לא‬
‫רק להציל אחרים‪ .‬את חושבת שהעניין הוא גם להעניש את הפושע‪".‬‬
‫כשדיברה הפעם‪ ,‬רוזה לא הביטה בקיינס‪ .‬היא הישירה מבט אל די־די‪.‬‬
‫"אחרי כל מה שג'ייקוב נס עשה לה‪ ,‬המוות שלו היה מהיר מדי‪".‬‬
‫"מה קרה כשהם הצילו את פלורה?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬תצטרכי לדבר עם סוכנת האף־בי־איי קימברלי קווינסי באטלנטה‪.‬‬
‫זאת היא שאיתרה את ג'ייקוב והובילה את הפשיטה כדי להציל את הבת שלי‪".‬‬
‫די־די שלחה מבט אל סמואל‪ ,‬שהינהן‪.‬‬
‫"היית שם?" שאלה אותו‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אבל אתה יודע מה קרה‪".‬‬
‫"רק מפי השמועה‪ .‬ובכל מה שנוגע לדברים שפלורה אולי סיפרה לי‪ ...‬ביום ההוא‪,‬‬
‫הראשון‪ ,‬היה לנו הסכם‪ .‬היא סיפרה לי את הסיפור שלה פעם אחת‪ .‬אני חזרתי עליו‬
‫בשביל התיעוד הרשמי‪ .‬ועכשיו שנינו מקפידים שהיא תתמקד בעתיד‪".‬‬
‫היא פנתה אל רוזה‪" .‬דיברת על אח‪"...‬‬
‫"דרווין‪".‬‬
‫"הוא ופלורה קרובים? יכול להיות שהיא דיברה איתו על התוכניות שלה?"‬
‫"דרווין בלונדון‪ ",‬אמרה רוזה‪.‬‬
‫די־די משכה בכתפיה‪" .‬בשביל זה יש הודעות טקסט‪ ,‬אימיילים‪ ,‬סקייפ‪".‬‬
‫היא לא הסיטה את מבטה מעל רוזה‪ ,‬שהיססה בעליל‪.‬‬
‫מעניין‪ ,‬אבל מי שדיבר היה דווקא קיינס‪ ,‬אלא שהוא לא פנה אל די־די‪ ,‬כי אם אל‬
‫רוזה‪" .‬סיפרת לו?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"רגע‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬את מתכוונת שלא סיפרת לדרווין שאחותו נעדרת?"‬
 ‫קיינס המשיך כאילו לא פתחה את פיה‪" .‬את מתכוונת לספר לו?"‬
‫שוב ההיסוס‪" .‬הוא רק עכשיו מתחיל לחיות שוב את החיים שלו‪ .‬אילו רק היית‬
‫רואה אותו‪ ,‬אילו היית רואה מה זה עשה לו‪ ,‬הפעם הראשונה שהיא נעלמה‪ .‬חוסר‬
‫האונים הזה‪ .‬חוסר התקווה‪ .‬הוא ויתר על הקולג'‪ ,‬עצר את כל החיים שלו‪ .‬ואז היא‬
‫חזרה‪ .‬זה היה ה'בעושר־ואושר' שלנו‪ .‬רק ש‪ ...‬היא לא היתה מאושרת‪ .‬התנודות‬
‫במצבי הרוח‪ ,‬הסיוטים‪ .‬ההרגשה שאיזו מתחזה לקחה את הגוף שלה‪ .‬זאת לא היתה‬
‫הבת שלי‪ ,‬לא אחותו‪ .‬לא יכול להיות שזאת פלורה שלנו‪".‬‬
‫רוזה הרימה את מבטה‪" .‬הוא רק מתחיל לאסוף את עצמו‪ .‬איך אני יכולה להתקשר‬
‫ולהפיל עליו דבר כזה? שוב‪ .‬ובשביל מה? בשביל שהוא יעזוב הכול? שוב‪ .‬ירגיש חסר‬
‫אונים וחסר תקווה‪ .‬שוב‪ .‬וגם אם הוא יחזור‪ ,‬מה בדיוק הוא יעשה? הפעם אין גלויות‪.‬‬
‫לפחות לא בינתיים‪ .‬האמת היא שעד כמה שאני מבינה‪ ,‬אין לכם שום קצה חוט‬
‫בכלל‪".‬‬
‫"אז את מתכוונת לספר לו?" חזרה די־די על שאלתו של קיינס‪ ,‬שהיתה שאלה טובה‬
‫בעיניה‪.‬‬
‫"הוא לא יכול לעזור לכם‪ ",‬אמרה רוזה‪" .‬דרווין לא פה כבר שנים‪ .‬הוא עושה את‬
‫הדבר שלו‪ ,‬הוא חי את החיים שלו‪ .‬לא משנה מה פלורה עשתה‪ ,‬אין שום סיכוי שהיא‬
‫סיפרה לו‪ .‬היא כבר פגעה בו מספיק‪ ,‬והיא יודעת את זה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬אם לא אכפת לך‪,‬‬
‫כבר מאוחר‪ .‬אני עייפה‪ .‬אני צריכה מקום לגור בו‪ ,‬ואני רוצה להשתמש בדירה של‬
‫הבת שלי‪ ,‬אם זה אפשרי‪".‬‬
‫"את לא חוזרת למיין?" שאל קיינס‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫די־די נדרשה להציץ בשעון כדי להתאפס‪ .‬יום ראשון‪ ,‬שבע בערב‪ .‬לאן נעלם כל‬
‫היום? רק הבוקר היא עבדה על מקרה של אנס מת‪ ,‬ועכשיו‪ ...‬היא צריכה לחשוב על‬
‫זה‪.‬‬
‫די־די אמרה‪" ,‬הדירה מחוץ לתחום הלילה; אנחנו עדיין עובדים‪ .‬כמה זמן את‬
‫מתכננת להישאר?"‬
‫"כמה זמן ייקח לכם למצוא את הבת שלי?"‬
‫זו היתה שאלה שדי־די לא ידעה איך להשיב עליה‪.‬‬
‫"אני אעשה כמיטב יכולתי לא להפריע‪ ,‬בלשית‪ ".‬רוזה דיין אספה את מיטלטליה‪.‬‬
‫"אבל אל תצפי ממני לחכות על הספסל‪ .‬הבת שלי היא לא היחידה שלמדה כמה‬
‫שיעורים קשים לפני שבע שנים‪ .‬לך יש את העבודה שלך‪ .‬ועכשיו אני עומדת לעשות‬
‫את שלי‪".‬‬
‫רוזה יצאה מן המשרד בצעד נמרץ‪ ,‬וסמואל קיינס בעקבותיה‪.‬‬
‫"רק רגע‪ ",‬ניסתה די־די לומר‪.‬‬
‫אבל איש מהם לא הסתובב‪.‬‬
 ‫פרק ‪26‬‬
‫הבחורה בוכה‪.‬‬
‫אני לא יכולה לראות אותה‪ ,‬רק לשמוע אותה בחושך המוחלט‪ .‬אני צריכה לעשות‬
‫משהו‪ .‬לזוז‪ ,‬לדבר‪ ,‬לעזור‪ .‬אני לא יכולה‪ .‬אני פשוט‪ ...‬לא יכולה‪ .‬איכשהו נסוגותי אל‬
‫הקיר הרחוק והתיישבתי על המזרן‪ ,‬הכי רחוק שהצלחתי להגיע מהבחורה‪ ,‬עם‬
‫הברכיים משוכות אל החזה והידיים הכבולות כרוכות סביבן‪ .‬אני המומה מכדי להגיב‪.‬‬
‫אני יודעת איך לדאוג לעצמי‪ .‬כואב לך? את רעבה? את צמאה? לא נוח לך? לא? אז‬
‫את בסדר גמור‪.‬‬
‫לא נוח לי‪ ,‬חולפת בי מחשבה פראית‪ .‬אני מאומנת ומוכנה ומנוסה‪ .‬אבל לרגע לא‬
‫ראיתי את זה מגיע‪ .‬אני אמורה לדאוג לעצמי‪ ,‬להילחם כדי להציל את עצמי‪ .‬ולא‪...‬‬
‫זה‪.‬‬
‫היא בוכה בשקט‪ .‬יותר מייבבת מאשר מתייפחת‪ .‬בכי מהסוג שבוכים כשאת‬
‫תשושה ומיובשת‪ .‬כשכבר רוקנת את מאגר הדמעות האמיתיות וזה כל מה שנשאר‬
‫לך‪.‬‬
‫אני מזהה את הבכי הזה‪ .‬יש לי ניסיון אישי איתו‪.‬‬
‫מים‪ .‬איפשהו לאורך הדרך הפלתי את בקבוק המים‪ .‬אני צריכה לזחול קדימה‬
‫ולמצוא אותו‪ .‬אני צריכה לזחול קדימה ו‪ ...‬לעזור‪.‬‬
‫זה לא קל‪ .‬האמת היא שזה קשה נורא‪ .‬למה? זאת אני שאוספת תמונות של אנשים‬
‫שאבדו‪ .‬זאת אני שמיניתי את עצמי למושיעה האישית של סטייסי סאמרס‪ .‬ועכשיו‪,‬‬
‫כשבאמת יש לי הזדמנות ממשית להושיט יד‪...‬‬
‫אני לא רוצה שהיא תהיה היא‪.‬‬
‫אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני באמת יכולה להציל אותה‪.‬‬
‫אני לא רוצה שהיא או אף אחד אחר יסמכו עלי‪.‬‬
‫היא משאב‪ .‬זאת מחשבה קרה? מחשבה אטומה? אבל היא עולה בי‪ .‬היא משאב‪.‬‬
‫הבגדים שלה‪ ,‬מה שאולי יש לה בכיסים‪ ,‬הסיכות בשיער שלה‪ .‬מי יודע? ואם היא‬
‫קיבלה יותר חופש ויותר פריווילגיות‪ ,‬אפילו אבזם של חגורה — הו‪ ,‬כמה אפשרויות‪.‬‬
‫עכשיו אני חייבת להמשיך קדימה‪ .‬אני חייבת לחתור למגע‪ .‬היא משאב‪ ,‬וקורבן‬
‫צריכה להשתמש בכל המשאבים שזמינים לה‪.‬‬
‫אני משתופפת על הידיים והברכיים‪ .‬אני מתקדמת כמו זחל‪ ,‬עם המשקל על‬
‫המרפקים‪ ,‬ומתפתלת קדימה בחושך‪.‬‬
‫היא נפלה במקום שבו תקפתי אותה‪ ,‬פשוטת איברים מול הדלת שהופיעה ונעלמה‬
‫במפתיע‪ .‬סגורה ונעולה‪ .‬אני לא מצליחה למצוא שום עדות לכך שהיתה שם בכלל‪.‬‬
‫הקיר חזר להיות רק קיר‪ ,‬והבחורה הבוכה היא הראיה היחידה לכך שמשהו קרה‬
 ‫בכלל‪.‬‬
‫"סטייסי?" אני לוחשת כשאני זוחלת הלאה‪.‬‬
‫היא לא עונה‪ .‬רק מייבבת‪.‬‬
‫הידיים הכבולות שלי פוגשות בבקבוק המים ומפילות אותו על צדו‪ .‬אני עוצרת‬
‫ומגששת סביב בעדינות‪ ,‬עד שאני מצליחה לחפון אותו בין האצבעות‪ .‬אני מתפתלת‬
‫קדימה ואז נתקלת בגוף של הבחורה‪.‬‬
‫רגל‪ .‬במכנסי ג'ינס‪ .‬מכנסי ג'ינס פשוטים‪ .‬היא לובשת בגדים אמיתיים‪ ,‬לא כתונת‬
‫לילה מטופשת כמוני‪ .‬הגילוי מעורר בי תקווה‪ .‬אם יש לה מכנסיים‪ ,‬אולי יש לה גם‬
‫חגורה‪ .‬עם אבזם מתכת‪ .‬זה יהיה מושלם‪ .‬הו‪ ,‬כמה מנעולים אפשר לפתוח‪ ,‬כמה‬
‫דברים אפשר לעשות עם לשונית של אבזם חגורה‪.‬‬
‫"סטייסי‪ ",‬אני לוחשת שוב‪.‬‬
‫עדיין אין תגובה‪.‬‬
‫זה לא נראה הולם פשוט לחפש עליה כאילו היא חשודה בזירת פשע‪ .‬אבל היא גם‬
‫לא מוכנה לדבר איתי‪ .‬אני מנסה לחשוב מה לעשות‪.‬‬
‫ביום ההוא‪ ,‬האחרון‪ ,‬כשהמשטרה מצאה אותי וכולם נהרו מבעד לדלת ולחלונות‬
‫של המלון כמו נחיל של נמלים שחורות וממוגנות‪ ,‬איך הייתי? מה רציתי?‬
‫בכיתי‪ .‬אני זוכרת את זה‪ ,‬אבל נדמה שמדובר במשהו רחוק‪ ,‬מרוחק‪ ,‬משהו שקרה‬
‫לאישה אחרת לפני חיים שלמים‪ .‬היתה שם סוכנת אחת‪ .‬היא כל הזמן אמרה‪,‬‬
‫"פלורנס דיין‪ ",‬עוד פעם ועוד פעם‪ .‬השם בילבל אותי‪ .‬דיגדג לי באחורי הגרון‪ ,‬כאילו‬
‫הייתי אמורה לזהות אותו‪.‬‬
‫"פלורה‪ ",‬היא ניסתה שוב‪.‬‬
‫אני חושבת שאז דיברתי‪ .‬אני חושבת שאמרתי‪" ,‬קוראים לי מולי‪".‬‬
‫הם החליפו מבטים ותגובות מהוסות‪ .‬היא הניחה את ידה על כתפי‪" .‬אני הסוכנת‬
‫המיוחדת האחראית קימברלי קווינסי‪ .‬אני מהאף־בי־איי‪ .‬את בטוחה עכשיו‪ ,‬בסדר?‬
‫את בטוחה‪".‬‬
‫כשהיא נגעה בי‪ ,‬נרתעתי‪ .‬ואז הרגשתי איך אני מתקשחת לגמרי‪ .‬לא הייתי בהלם‪,‬‬
‫לא בהתרוממות רוח‪ ,‬לא הרגשתי שום הקלה‪.‬‬
‫הייתי חשדנית‪ .‬התכוננתי למכה הבאה‪.‬‬
‫היא הרפתה מהכתף שלי‪ .‬היא הציעה לי מים‪ .‬הציגה בפני שני חובשים שרצו‬
‫לבדוק אותי‪.‬‬
‫"את רוצה שאני אתקשר לאמא שלך?" היא שאלה‪.‬‬
‫אבל אני הצלחתי לחשוב רק על ג'ייקוב‪ .‬ג'ייקוב המסכן‪.‬‬
‫ועל הדם שכיסה לי את כל הידיים‪.‬‬
‫לא הצלחתי להגיב לקימברלי הסוכנת‪ .‬לא אמרתי מילה‪ .‬לא צרחתי‪ .‬לא בכיתי‪ .‬רק‬
 ‫נשארתי דוממת מאוד‪ .‬ביום ההוא ובזה שאחריו ובזה שאחריו‪.‬‬
‫בחורה שנולדה וגדלה בתיבה בצורת ארון מתים‪.‬‬
‫אני לא הבחורה הזאת‪ ,‬זה מה שאני מזכירה לעצמי עכשיו‪ .‬ואם אני לא הבחורה‬
‫הזאת‪ ,‬אז אני בטח הסוכנת מהאף־בי־איי‪ ,‬הקימברלי הזאת‪ .‬אז מה היא עשתה? היא‬
‫דיברה מהר והתנהלה בסמכותיות‪ .‬היא ליוותה אותי דרך רצף של בדיקות רפואיות‬
‫ושאלות נחוצות‪ ,‬ובינתיים המשיכה את השיחה בין שהחלטתי לענות ובין שהחלטתי‬
‫שלא‪.‬‬
‫היא היתה נורמלית‪ ,‬החלטתי‪ .‬נשמעה נורמלי‪ ,‬התנהגה נורמלי‪ .‬זה מה שהיא ניסתה‬
‫לתת לי‪ .‬אחרי ארבע מאות שבעים ושניים יום היא הציעה נורמליות‪.‬‬
‫אני שואפת עמוק‪ .‬ושוב‪.‬‬
‫"קוראים לי פלורה‪ ".‬זאת רק אני או שהקול שלי רעד כשהגיתי את השם של עצמי?‬
‫אני חוזרת על זה שוב‪ ,‬הפעם בשבילי‪" .‬קוראים לי פלורה‪ ".‬לא מולי‪.‬‬
‫"מצטערת שתקפתי אותך‪ ".‬אני באמת מצטערת? אולי‪ .‬אני עדיין לא יודעת מי היא‬
‫או מה התפקיד שלה בכל זה‪ .‬רק מטומטמים חושבים שהם יודעים הכול מיד‪.‬‬
‫"אני הולכת לנסות לעזור לך‪ .‬אני מצטערת אם זה כואב‪ ,‬אבל אני צריכה למשש את‬
‫הפצע‪ .‬יש לי קצת מים‪ .‬את רוצה מים?"‬
‫הבכי שלה שכך‪ .‬נראה שהיא מקשיבה לי‪ .‬הנשימה שלה עדיין שטוחה ומקוטעת‪.‬‬
‫הלם? פחד? הכול ייתכן‪.‬‬
‫היא לא אומרת כן או לא למים‪ ,‬אבל מייבבת שוב‪.‬‬
‫"אני הולכת לגעת בך‪ ",‬אני אומרת עכשיו‪" .‬מצטערת‪ .‬את בטח לא רוצה שייגעו בך‬
‫עוד‪ ".‬אני לא רציתי שייגעו בי‪" .‬אבל אני לא יכולה לראות אותך‪ .‬זאת" — אני מושכת‬
‫בכתפיים ומרגישה חוסר אונים שאני כבר שונאת — "הדרך היחידה בשבילי לגלות‬
‫מה הבעיה‪".‬‬
‫אני לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות‪ .‬היא לא מדברת‪ ,‬אבל לפחות היא לא זזה‪.‬‬
‫זאת הסכמה משתמעת או סירוב רם ונחרץ? אני תוהה אם ככה הרגישה הסוכנת‬
‫מהאף־בי־איי לפני חמש שנים‪ .‬פחות כאילו היא מצילה בחורה מבועתת ויותר כאילו‬
‫היא מתמודדת עם חתול פרא‪.‬‬
‫רגליים יחפות‪ .‬זו התגלית הראשונה שלי‪ .‬הבחורה לובשת ג'ינס‪ ,‬אבל היא בלי‬
‫גרביים ובלי נעליים‪ .‬מה שמעיד שאסור לה לצאת מהבית? אני מרשה לעצמי רגע של‬
‫אבל על כל האפשרויות ששרוכים היו יכולים לפתוח בפני‪ .‬משאבים‪ ,‬משאבים‪,‬‬
‫משאבים‪ .‬רק שאין שום טעם להתאבל על מה שלא היה לך מלכתחילה‪.‬‬
‫אני ממשיכה‪ ,‬ומעבירה ידיים במעלה הרגל שלה‪ .‬האצבעות שלי מתחקות אחר קו‬
‫הג'ינס הישן והמהוה‪ .‬מכנסיים ישנים‪ .‬המכנסיים האהובים עליה? אני מנסה משיכה‬
‫קלה‪ ,‬ולא בטוחה אם זה במקום או לא‪ .‬אבל כמו שציפיתי‪ .‬הג'ינס גדולים עליה‪ .‬אם‬
 ‫אלה היו המכנסיים המקוריים שלה‪ ,‬היא ירדה הרבה במשקל בזמן האחרון‪.‬‬
‫נראה שהיא שוכבת על הצד‪ ,‬כי הדבר הבא שאני נתקלת בו הוא עיקול הירך‪ .‬היא‬
‫שואפת בקול‪ ,‬ואני חושדת שהתקרבתי אל הפצע‪ .‬כשהדלת רק נפתחה ואני‬
‫הסתערתי קדימה‪ ,‬כיוונתי אל הבטן‪ ,‬למעיים‪ .‬אני מקווה בשביל שתינו שבמקום זה‬
‫פגעתי בצלעות‪.‬‬
‫אני מרגישה מוזר‪ ,‬והלחיים שלי בוערות בחושך כשאני מגיעה אל קו המותניים של‬
‫הג'ינס שלה‪ .‬גזרה נמוכה‪ ,‬מרופטים למגע‪ .‬אני לא מצליחה לעצור את זה‪ .‬אני לא‬
‫מנסה ללטף את פס העור החשוף של מותניה‪ ,‬אבל ברור שזה מה שאני עושה‪ .‬היא‬
‫נרעדת ונרתעת בתגובה‪ ,‬ואני מסמיקה ביתר שאת בחושך‪ .‬אני חייבת להכריח את‬
‫עצמי להמשיך‪ .‬אני צריכה לבדוק אם יש לה חגורה‪ .‬חגורת עור‪ ,‬חגורה קלועה‪ ,‬מה‬
‫שלא יהיה‪ ,‬רק שיהיה אבזם‪...‬‬
‫אין לי מזל‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אז זהו‪ .‬פצע הדקירה‪ .‬אני חייבת להיות קרובה‪ .‬ואני כבר לא נבוכה‪ .‬אני‬
‫מבועתת‪ .‬אני לא יכולה לראות‪ .‬לא סנטימטר קדימה‪ ,‬לא שום דבר‪ .‬מה אם אתקל‬
‫בחתיכת עץ ואדחף אותה עמוק יותר פנימה? מה אם אזיק לה עוד יותר?‬
‫אני לא בנויה לזה‪ .‬לא התאמנתי לזה‪ .‬אני אמורה להיות לבד‪ .‬אני בסדר גמור כשאני‬
‫לבד‪.‬‬
‫כי עכשיו אני באי־נוחות‪ .‬ואי־נוחות זה לא כמו להיות בסדר‪.‬‬
‫הידיים שלי רועדות בלי שליטה‪ .‬אני מחזיקה אותן ישר מעליה‪ ,‬אבל פשוט לא‬
‫יכולה לעשות את זה‪ .‬אני אכאיב לה‪ .‬אני אעשה את הכול עוד יותר גרוע‪ .‬אני אגלה‪,‬‬
‫אחת ולתמיד‪ ,‬בדיוק כמה נזק גרמתי‪.‬‬
‫אצבעות‪ .‬נסגרות פתאום סביב אצבעותי שלי בחושך‪ .‬היא לא מדברת‪ .‬רק קול‬
‫הנשימה שלה‪ ,‬לא רגוע וסדיר‪ ,‬אלא נרעד ומבוהל כשהיא אוחזת בידיים האזוקות‬
‫שלי‪ .‬ואז מורידה אותן אל שלולית הדם לצד גופה‪.‬‬
‫ממש עשיתי נזק‪ .‬אני לא צריכה שום אור כדי לדעת את זה‪ .‬אני מזהה את מריחות‬
‫הלחות‪ ,‬את הדביקות האופיינית ואת ריח החלודה‪ .‬דם עם חתיכות עץ‪ .‬שבבים‪,‬‬
‫בעצם‪ .‬אורן הוא עץ רך מכדי לשמש נשק מוצלח באמת‪ .‬כמו שקיוויתי — חששתי‬
‫— פיספסתי את הבטן שלה‪ ,‬ובמקום זה חתכתי אותה באזור הצלעות‪ .‬למרבה הצער‪,‬‬
‫כשהאורן פגש בעצם הקשה הוא נכנע והתפרק לאינספור שבבים‪ .‬מהמגע נדמה‬
‫שהפציעה שלה היא פחות פצע דקירה ויותר פרי מפגש עם קיפוד‪.‬‬
‫היא שוב בוכה‪ ,‬משהקת בדפוס הנרעד והמגומגם של מישהי שכואב לה נורא‪.‬‬
‫אני מרגישה איך אני קופאת‪ .‬אני לא יכולה לעשות את זה‪ .‬קימברלי הסוכנת לא‬
‫נאלצה לעשות דברים כאלה‪.‬‬
‫כל הדם הזה‪ .‬כל כך הרבה דם לפני חמש שנים‪ .‬הידיים שלי‪ ,‬הפנים שלי‪ ,‬הבגדים‬
 ‫שלי‪ .‬אבל שום דבר ממנו לא היה שלי‪.‬‬
‫אני מתנדנדת קדימה ואחורה‪ .‬לא‪ ,‬זה לא הזמן‪ .‬יש לי דמעות על הלחיים‪ .‬לא‪ ,‬אסור‬
‫לבכות‪.‬‬
‫אני שורדת‪ ,‬אני שורדת‪ ,‬אני שורדת‪ ,‬וסמואל בעצמו אמר שלשורדים אסור אף‬
‫פעם לפקפק במה שהם היו חייבים לעשות‪.‬‬
‫"אני הולכת לשלוף אותם‪ ",‬אני שומעת את עצמי אומרת‪.‬‬
‫היא הרפתה מן היד שלי‪ .‬הגוף שלה רועד‪ ,‬ניכר שהיא במצוקה‪ .‬אני מנסה להיות‬
‫הכי עדינה שאפשר‪ ,‬אבל בהתחשב בעובדה שאני צריכה לגשש אחר כל חתיכת עץ‪,‬‬
‫אין שום דרך לא להתעסק עם הפצע‪ .‬הנשימה שלה שורקת והיא נאנחת‪ ,‬אבל היא‬
‫נשארת סבילה תחת מגעי המגושם‪.‬‬
‫למיטב ידיעתי אני לא פולטת שום קול‪ ,‬אבל אני יכולה לטעום מלח‪ ,‬אז מתברר‬
‫שיש לי דמעות על הלחיים כשאני תופסת ושולפת בזהירות כל חתיכה‪ .‬כמה מהן‬
‫קטנות מאוד‪ ,‬ממש שבבים‪ .‬שתיים מהן עבות ומגושמות‪ .‬כפיסים ממש‪ .‬הן מכאיבות‬
‫יותר? זה משנה עכשיו בכלל?‬
‫דקרתי בשתי חתיכות של עץ אורן שהחזקתי יחד‪ ,‬צמודות‪ .‬התוצאה היא בלגן של‬
‫דם ובשר‪ ,‬משהו שבין שפשוף רציני ממש לכרית סיכות‪.‬‬
‫זה לא יעבוד‪ ,‬אני חושבת שוב ושוב‪ .‬אין סיכוי שאצליח לשלוף את כולן בחושך‪ ,‬רק‬
‫את הבולטות במיוחד‪ .‬וכל מי שננעץ בו פעם שביב עץ יודע שאפילו חתיכה קטנטונת‬
‫של גוף זר מתחת לעור מביאה בסופו של דבר מוגלה ודלקת‪.‬‬
‫אבל אני לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות‪ .‬אז אני ממשיכה בידיים שרועדות מן‬
‫המאמץ שבתנועה הזהירה כל כך ועם מלח על הלחיים‪ .‬חמש דקות‪ ,‬עשר‪ ,‬עשרים‪.‬‬
‫אבל בסופו של דבר אני מגיעה לנקודה שבה אני מעבירה יד ממש מעל הפצע ולא‬
‫מצליחה להרגיש שום דבר בולט ממנו‪ .‬עדיין תקועות לה חתיכות של עץ בצד‪ ,‬זה‬
‫בטוח‪ .‬איך ייתכן שלא? אבל בתנאים הנוכחיים‪ ,‬בלי שיש לי אפילו פנס‪ ,‬זה כל מה‬
‫שאני יכולה לעשות‪.‬‬
‫אנחנו צריכות אור‪ .‬ותחבושות‪ .‬ומי חמצן ואה‪ ,‬כן‪ ,‬רופא אמיתי‪ ,‬לא רק אני‪.‬‬
‫אני מצמידה אצבעות בעדינות אל הפצע‪ .‬נראה שהרוחב שלו בסביבות‬
‫שישה־שבעה סנטימטרים‪ ,‬והגובה קצת יותר מעשרה‪ .‬אבל אולי הוא שטחי? אולי אני‬
‫סתם משלה את עצמי‪.‬‬
‫עוד שאיפת אוויר שורקנית‪ .‬היא שוב רועדת‪.‬‬
‫"עוד משהו‪ ...‬עוד משהו כואב?" אני לא יודעת מה עוד לחפש‪ .‬מה עוד לעשות‪.‬‬
‫האצבעות שלי דביקות‪ .‬מכוסות דם‪ .‬הדם שלה‪.‬‬
‫היא לא עונה‪ .‬אני ממשיכה לדבר בקול ומחליטה בשביל שתינו‪" :‬נראה לי‪ ...‬נראה‬
‫לי שעדיף שלא נחבוש אותו בינתיים‪ ".‬האפשרות האחרת היא לקרוע עוד מכתונת‬
‫הלילה שלי למען המטרה‪" .‬לא נראה לי שהוא עמוק‪ ,‬אבל הוא‪ ...‬לא נקי‪ .‬הוא צריך‬
‫להתייבש‪ .‬שיגליד‪ ".‬חוץ מזה‪ ,‬אני חוששת שהניסיון לכרוך משהו סביב הפצע ידחף‬
‫את חתיכות העץ הנותרות עמוק יותר מתחת לעור‪.‬‬
‫היא עדיין לא מדברת‪.‬‬
‫"יש לי קצת מים‪ .‬אני הולכת‪ ,‬אה‪ ,‬לשפוך קצת על האזור‪ .‬לשטוף אותו‪".‬‬
‫בזבוז משאבים? לא יודעת‪ .‬יצאתי למתקפה‪ .‬נכון‪ ,‬פגעתי בבחורה ולא בחוטף שלי‪,‬‬
‫אבל תצוגת ההתנגדות שלי כנראה תפסה אותו לא מוכן‪ .‬אולי גם הרגיזה אותו‪ .‬הוא‬
‫עשוי למנוע ממני משאבים‪ .‬לא עוד משלוחים לארוחת ערב או מתנות אחרות‬
‫באריזת ארון מתים זול‪.‬‬
‫מה שמביא אותי לשאלה הבאה‪ .‬הידיים של הבחורה‪ .‬היא אזוקה כמוני? ולמה הוא‬
‫שלח אותה לתוך החדר?‬
‫אני מסיימת את מה שהתחלתי‪ .‬מסירה את הפקק מעל הבקבוק ומגירה ממנו לאט‬
‫על צד גופה של הבחורה‪ .‬אני מתקמצנת‪ .‬זה לא בשליטתי‪ .‬יש שיעורים שהמחיר‬
‫שלהם גבוה הרבה יותר מדי‪.‬‬
‫אני שופכת קצת על הידיים‪ ,‬ואז מנגבת אותן עד כמה שאפשר בשטיח הדק‪ .‬אני‬
‫פוקקת את הבקבוק ואז מתיישבת‪.‬‬
‫אין דרך לעשות את זה בנימוס‪ ,‬אז אני פשוט עושה את זה וזהו‪ .‬גומרת למשש את‬
‫הבחורה בחושך‪ .‬חולצת כותנה‪ ,‬אולי טישרט‪ .‬חזה‪ ,‬צוואר‪ ,‬פרצוף‪ ,‬שיער סמיך עד‬
‫הכתפיים‪ .‬הזרועות שלה‪ ,‬שאני ממששת כל הדרך עד למפרקי הידיים האזוקים‪ .‬ואז‪,‬‬
‫הואיל ואני קצת מבינה בעניינים כאלה‪ ,‬אני מרפרפת על קו צמידי המתכת ומרגישה‬
‫את הגלדים החדשים והגסים‪ ,‬וביניהם הרכסים החלקים של צלקות ישנות‪.‬‬
‫"גם אותך חטפו‪ .‬לפני לא מעט זמן‪ .‬מספיק זמן בשביל שהפצעים הראשוניים שלך‬
‫כבר יחלימו‪".‬‬
‫הבחורה לא זזה‪ .‬גם לא מדברת‪.‬‬
‫"את סטייסי סאמרס?" אני שואלת‪.‬‬
‫אף מילה‪.‬‬
‫"אני מכירה את ההורים שלך‪ .‬פגשתי את אבא שלך‪ .‬הם לא ויתרו‪ .‬הם עדיין‬
‫מחפשים אותך‪".‬‬
‫שיהוק קטן‪ .‬הפתעה? הלם? זיק של תקווה?‬
‫"קוראים לי פלורה‪".‬‬
‫אני מחכה‪ .‬האצבעות שלי עדיין על מפרקי הידיים שלה‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בדיוק כשאני מתחילה לאבד תקווה‪ ,‬אני מרגישה איך הידיים שלה נסגרות על‬
‫שלי‪.‬‬
‫"מ־מ־מולי‪ ",‬היא לוחשת בחושך‪" .‬קוראים לי מולי‪".‬‬
 ‫גם אחרי שבע שנים לא צריך יותר מזה‪.‬‬
‫הדם שלי קופא בעורקים‪.‬‬
‫הידיים שלי נרתעות אל החזה‪ ,‬לגונן‪.‬‬
‫ואני יודעת‪ ...‬ואני זוכרת‪ ...‬ואני מרגישה‪ ...‬ואני‪ ...‬ואני‪ ...‬ואני‪...‬‬
‫"לא‪ ",‬אני לוחשת‪.‬‬
‫אבל הבחורה המסכנה הזאת‪ ,‬הכאב שלי‪ ,‬העונש שלי‪ ,‬מצאה סוף־סוף את הקול‬
‫שלה‪.‬‬
‫"קוראים לי מולי‪ .‬מולי‪ .‬מולי‪ .‬מולי‪ .‬קוראים לי מולי‪".‬‬
‫אני לא מביטה אל חלון הצפייה‪ .‬אני לא מביטה אל הקיר החתום‪ ,‬אל המקום שבו‬
‫אני יודעת שיש דלת‪.‬‬
‫אני משפילה מבט אל השטיח‪ .‬אני מביטה עמוק אל תוכי‪ .‬ואני חושבת‪ ,‬אחרי כל‬
‫השנים האלה‪ :‬אלוהים‪ ,‬מה עשיתי‪ ,‬מה עשיתי‪ ,‬מה עשיתי?‬
 ‫פרק ‪27‬‬
‫"לכי אליו‪ .‬קדימה‪ .‬לכי‪ .‬גשי ישר לשם ותגידי לקאובוי השיכור מהתחת‬
‫שחטפו אותך‪ .‬ואז כבר נראה אם הוא יציל אותך‪ .‬לא? לא נראה לך שהוא‬
‫יאמין לך? או שאת מפחדת שהוא כן?"‬
‫אוורט עמד לידי בבר והקול שלו היה חד‪ .‬הוא כבר הוריד כמה שוטים‪ ,‬לא‬
‫שזה שינה משהו‪ .‬בזמן האחרון הוא היה במין תקופה כזאת‪ .‬כועס‪ ,‬זעוף‪,‬‬
‫תובעני‪ .‬לא משנה מה עשיתי‪ ,‬זה לא היה טוב‪ ,‬ולא משנה מה נתתי לו‪ ,‬הוא‬
‫לא היה מרוצה‪.‬‬
‫לא ידעתי מה השתנה‪ ,‬אבל‪ ...‬משהו השתנה‪.‬‬
‫שלושה ימים לפני המשלוח הבא‪ .‬הוא מצא לנו מוטל זול‪ ,‬לא רחוק מהכביש‪.‬‬
‫בהתחלה אהבתי לא להיות במשאית‪ .‬רצפה שלא רעדה לי בלי הפסקה‬
‫מתחת לרגליים‪ .‬עצים ירוקים שלא היטשטשו כששעטו לצד הכביש המהיר‪.‬‬
‫אבל אוורט‪ ...‬כשהוא נהג פחות הוא שתה יותר‪ .‬רצה יותר סקס‪ .‬ושום דבר‬
‫לא הספיק אף פעם‪ .‬הוא רק היה יותר ויותר ויותר כעוס‪.‬‬
‫הלילה הוא חזר לחדר עם שקית ביד‪ .‬זרק אותה עלי‪.‬‬
‫"לכי תתנקי‪ .‬את נראית כמו לוזרית מחורבנת ומריחה עוד יותר גרוע‪ .‬מה‬
‫בכלל הקטע עם השיער הזה?"‬
‫רוב הזמן לא הורשיתי להתקלח‪ .‬בטח שלא לגלח רגליים‪ .‬אבל הלילה‬
‫התנקיתי‪ .‬ואז הסתכלתי בשקית ומצאתי שמלה‪ .‬סוג של‪ .‬לא משהו עם פרחים‬
‫ורודים או שמלה קיצית צהובה וגולשת כמו שאולי הייתי לובשת בחיים‬
‫אחרים‪ ,‬קודם‪ ,‬בדרך לבלות אחר צהריים של קיץ במיין או אחר צהריים אביבי‬
‫בבוסטון‪.‬‬
‫לא‪ .‬השמלה הזאת היתה אדומה וצמודה וממש־ממש קטנה‪.‬‬
‫רעדתי כשהחזקתי אותה‪ .‬והמבט שלי נסחף לרגע אל הבבואה של הבחורה‬
‫במראה שכוסתה באדים‪ ...‬עור חיוור‪ ,‬לחיים כחושות‪ ,‬עיניים אפורות שהיו כל‬
‫כך גדולות ומוצללות על הפנים שלה‪.‬‬
‫נערת רפאים‪ ,‬חשבתי‪ .‬וכל הגוף שלי רעד‪.‬‬
‫אוורט חיכה לי כשיצאתי מחדר האמבטיה והתעסקתי באי־נוחות בשולי‬
‫השמלה‪ ,‬שהתחככו במעלה הירכיים שלי‪ .‬בלי חזייה‪ ,‬בלי תחתונים‪ .‬אוורט לא‬
‫האמין בדברים כאלה‪.‬‬
‫הוא לא אמר שום דבר כשהעביר עלי מבט מלמעלה עד למטה‪ .‬רק נהם‪,‬‬
‫גמר את הבירה שלו ואז נדחק על פני בדרך לשטוף פנים ולהחליק את השיער‬
‫שלו לאחור‪.‬‬
‫עד שחזר התאמנתי על ישיבה‪ .‬נאבקתי בבד הנצמד בניסיון למשוך את‬
‫החלק העליון והחושפני של השמלה כדי שיכסה יותר מהחזה שלי‪ .‬בשקית‬
‫מצאתי שני סנדלי פלטפורמה שחורים‪ .‬לא מתאימים לשמלה‪ ,‬חשבתי לפני‬
‫שהספקתי לעצור את עצמי‪ .‬אבל בחיים אחרים‪ ,‬עם בגדים אחרים‪ ,‬הם היו‬
‫מוצאים חן בעיני‪.‬‬
‫שוב הדז'ה־וו המוזר הזה‪.‬‬
‫נערת רפאים‪.‬‬
‫ואז הבנתי‪ :‬השמלה החדשה והנעליים החדשות‪ ,‬ואיתן הזעם החדש של‬
‫אוורט‪ .‬זהו זה‪ .‬הוא תמיד הזהיר אותי שביום שהוא יתחיל להשתעמם‪ ,‬זה יהיה‬
‫הסוף‪.‬‬
‫הוא הולך לירות בי‪ .‬לחנוק אותי‪ .‬לדקור אותי‪ .‬לא הצלחתי אפילו לזכור‪ .‬הוא‬
‫דיבר על כל כך הרבה דרכים‪ .‬אבל כולן נגמרו אותו הדבר‪ .‬הגוף שלי בתעלה‬
‫עם תנינים‪ .‬אמא שלי אף פעם לא תדע מה קרה לי‪.‬‬
‫דלת חדר האמבטיה נפתחה‪ .‬אוורט יצא עם ידיים קפוצות בצד הגוף‪.‬‬
‫"אנחנו יוצאים‪ ",‬הוא הודיע‪.‬‬
‫יצאתי בעקבותיו‪.‬‬
‫נערות רפאים לא מתווכחות‪.‬‬
‫לנערות רפאים אין שום סיכוי בכלל‪.‬‬
‫הבר היה קטן ומחורבן עם מוזיקת קאנטרי‪ .‬קליפות של בוטנים על הרצפה‪.‬‬
‫אלן ג'קסון במכונת התקליטים‪ .‬צפוף‪ .‬זה היה שישי בלילה? שבת? לא הייתי‬
‫סגורה על ימי השבוע‪ .‬גם לא על הערים‪ ,‬המדינות‪ ,‬על גיאוגרפיה בסיסית‪.‬‬
‫ראיתי גברים בג'ינס ובטישרט‪ ,‬ונשים בג'ינס צמודים ובטישרט‪ .‬בפירוש לא‬
‫היתה שם אף אחת בשמלה אדומה צמודה‪.‬‬
‫הלקוחות בהו בי כשרק נכנסנו‪ ,‬והמבטים שלהם חפזו אל אוורט‪ .‬אבל אף‬
‫אחד לא נראה כאילו הוא מזהה‪ ,‬ואף אחד לא נראה כאילו הוא חושד‪ .‬אחרי‬
‫כל הזמן לא ציפיתי שמישהו יסתכל עלינו פעמיים‪ .‬גם עכשיו ניערו מעליהם‬
‫בזה אחר זה את מראה הבחורה החיוורת מדי והרזה מדי בשמלה של זונות‬
‫וחזרו לשתות‪.‬‬
‫אוורט‪ ,‬אחרי כל הימים‪ ,‬השבועות והחודשים שבהם הורה לי להסתכל‬
‫למטה ולסתום את הפה‪ ,‬ממש קרן לצדי‪ .‬מה שרק עשה אותי עוד יותר‬
‫מתוחה‪.‬‬
‫נערת רפאים נסחפת בחלל הבר‪ .‬נערת רפאים מזמינה בירה‪.‬‬
‫האם הראש שלי זז עם המוזיקה? האם האצבעות שלי תופפו על בר העץ‬
‫המבריק? הרגלים ישנים מחיים אחרים‪ ,‬כשבברים היה כיף וחיית את החיים‬
 ‫ואף פעם לא ידעת איזה מין דבר טוב מחכה לך מעבר לפינה?‬
‫אוורט‪ ,‬שעמד לידי‪ ,‬גמר את הבירה‪ ,‬הוריד שוט וביקש עוד סיבוב‪ .‬הוא ידע‬
‫לשתות‪ .‬בכמויות‪ .‬לעתים קרובות‪ .‬אבל בדרך כלל לא בברים‪ .‬הוא התלונן‬
‫שזה יקר מדי‪ .‬למה לשלם לאיזה חרא פי ארבעה בשביל משהו שאתה יכול‬
‫לקנות לבד יותר בזול?‬
‫אבל הלילה הוא לא עשה חשבון‪ .‬תופף באצבעות בחוסר מנוחה על דלפק‬
‫הבר המצולק‪ .‬סקר את הבר במבט‪.‬‬
‫"את הבחורה הכי יפה פה‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫עצרתי עם המבט ישר קדימה‪ ,‬והידיים לופתות את בקבוק הבאדווייזר המזיע‬
‫שלי‪ .‬לגמתי קצת‪.‬‬
‫"שמעת אותי‪ ".‬הוא הוריד את הוויסקי שלו‪" .‬הבחורה הכי יפה פה‪ .‬את‬
‫צריכה שהשיער שלך תמיד יהיה אדום‪ .‬זה מוצא חן בעיני‪".‬‬
‫הוא הניח את כוס השוט שלו והניח אצבעות על עור צווארי החשוף‪ .‬לא‬
‫נרתעתי‪ .‬אחרי כל הזמן הזה רק בהיתי בו ותהיתי מה הוא עומד לעשות‬
‫עכשיו‪.‬‬
‫הוא צחק‪ .‬הוא הזמין עוד סיבוב‪ .‬הוא השאיר את ידו השמאלית על העורף‬
‫שלי‪ ,‬והעיניים שלו היו קשות ונוצצות‪.‬‬
‫לגמתי מהבירה‪ .‬נערת רפאים שבסך הכול מנסה לעבור את זה‪.‬‬
‫אז עשיתי טעות‪ .‬הרמתי מבט‪ .‬הוא נתקל בבחור שעמד בקצה הבר ונעץ בי‬
‫מבט‪.‬‬
‫אוורט‪ ,‬שלא החמיץ שום דבר‪" :‬קדימה‪ .‬לכי ישר אליו‪ .‬תגידי לו שאת בחורה‬
‫חטופה‪ .‬בואי נראה אם הוא יציל אותך‪".‬‬
‫נדתי בראשי קלות לשלילה והחזרתי את תשומת לבי אל הבירה‪ .‬השנייה‪,‬‬
‫השלישית? הלילה התקדם מהר מדי‪ .‬ואוורט הפחיד אותי‪.‬‬
‫"איך קוראים לך?" אוורט רכן אלי ונשימת השיכורים שלו ליחששה לי על‬
‫הלחי‪.‬‬
‫לא עניתי‪.‬‬
‫"באמת‪ .‬אני שואל ברצינות‪ .‬איך קוראים לך?"‬
‫"מולי‪ ",‬מילמלתי בלי להוריד עיניים מבקבוק הבירה שלי‪.‬‬
‫"שטויות‪ .‬זין על זה‪ .‬מה השם‪ ,‬מה השם‪ ,‬מה השם שלך? השם האמיתי‬
‫שלך?"‬
‫הרמתי מבט‪ .‬לא הצלחתי להתאפק‪ .‬הבטתי בו ארוכות מאוד‪ .‬בפרצוף‬
‫הסמוק שלו‪ ,‬בעיניים הנוצצות מדי‪.‬‬
‫הוא על משהו‪ ,‬הבנתי‪ .‬חוץ מהאלכוהול‪ .‬השינויים במצב הרוח‪ ,‬המתח‪,‬‬
‫מרתונים של סקס לאורך כל הלילה‪ .‬הוא לוקח משהו‪ .‬אוורט ששתה בלי סוף‬
‫היה מפחיד די והותר‪ .‬את זה לא יכולתי אפילו לדמיין‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ",‬לחשתי‪ .‬התחננתי‪ .‬אבל מה זה כבר שינה? מתי התחנונים שלי‬
‫שינו משהו בכלל?‬
‫"את יודעת איזה יום היום?" הוא שאל פתאום‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"יום השנה שלנו‪ ,‬מותק‪ .‬שנה אחת‪ .‬שנה שלמה‪ .‬רק את ואני‪ .‬מה תגידי על‬
‫זה‪".‬‬
‫הוא הקיש את כוס השוט שלו בבקבוק הבירה שלי‪ ,‬הוריד את הוויסקי וסימן‬
‫באצבע שהוא רוצה עוד סיבוב‪.‬‬
‫לא יכולתי לנשום‪ .‬מצאתי את עצמי בוהה בו‪ ,‬בלחיים הסמוקות‪ ,‬בפרצוף‬
‫הנפוח‪ ,‬בשיער השמנוני‪ .‬אבל בראש שלי הייתי במקום אחר‪ .‬רחוק ומרוחק‪,‬‬
‫עם רוח שנשבה צלולה וחרישית בין העצים‪ ,‬ושם‪ ,‬רק להרף רגע‪ ...‬שועל חופז‬
‫מאחורי שיח‪.‬‬
‫"את מתה‪".‬‬
‫הוא אמר את זה בנימה עובדתית ועקר אותי משרעפי‪.‬‬
‫הברמן חזר‪ .‬שוט ובירה לאוורט‪ .‬בקבוק באדווייזר חדש בשבילי‪ .‬ממש רציתי‬
‫מים‪ .‬ממש היה לי מה לעשות עם כוס של מים‪.‬‬
‫"את יודעת איך הם מחפשים נעדרות? הכי הרבה הם משקיעים בארבעים‬
‫ושמונה השעות הראשונות‪ .‬ואז ברור שהם עושים מזה עניין גדול שבוע או‬
‫שבועיים או שלושה‪ ,‬ומביאים כותרות לחדשות המקומיות‪ .‬אני יודע שראית‬
‫את אמא שלך בטלוויזיה פעם בצהריים‪ .‬ברור שהיא עשתה מזה עניין גדול‪ .‬כי‬
‫ככה עושים בהתחלה‪ .‬אבל אחרי חמישים ושניים שבועות? את כבר לא‬
‫בשער‪ ,‬ילדה קטנה‪ .‬את אפילו לא שאריות מאתמול‪ .‬מה זאת אומרת‪ ,‬שש או‬
‫שמונה או עשר בחורות יפות כבר נעלמו מאז‪ .‬עכשיו הן בכותרות‪ .‬ואת‪ ...‬אותך‬
‫כבר שכחו‪ .‬ממש עכשיו איזשהו בלש יושב לו ככה ומנסה למצוא את האומץ‬
‫להתקשר לאמא שלך ולהסביר לה איך התנינים נותנים עבודה‪.‬‬
‫"נראה לי שהיא תעשה טקס? אפילו בלי הגופה‪ ,‬כאילו‪ .‬אולי רק מפגש קטן‪,‬‬
‫משפחה וחברים‪ .‬ככה‪ ,‬לזכרך‪".‬‬
‫לא יכולתי לנשום‪.‬‬
‫"זה מה שאת רוצה‪ ,‬לא?" הקול שלו העמיק‪ ,‬הוא נשמע כמעט אכפתי‪" .‬היית‬
‫רוצה שאמא שלך תמשיך בחיים שלה‪ ,‬נכון? לא תסבול לתמיד‪".‬‬
‫"זה מה שקרה ללינדי?" שמעתי את עצמי שואלת‪" .‬גם אותה זרקת‬
‫לתנינים?"‬
 ‫הוא נרתע מעט‪ ,‬ואגרופו נקפץ סביב הכוס‪" .‬תסתמי את הפה‪ ,‬ילדה‪".‬‬
‫"אתה מצטער? אתה מתחרט שלא השארת אותה יותר זמן? בגלל זה אתה‬
‫עדיין בוכה את השם שלה בלילה?"‬
‫"תסתמי‪ .‬את‪ .‬הפה‪ .‬המחורבן‪ .‬שלך‪".‬‬
‫אבל אני כבר הייתי על הגל‪ .‬מתודלקת בשלוש בירות‪ ,‬שמלה צמודה מדי‬
‫ואדומה מדי‪ ,‬והידיעה שאנחנו במקום ציבורי‪ .‬אחר כך הוא יכריח אותי לשלם‪,‬‬
‫אבל נכון לעכשיו‪ ,‬ברגע הזה ביום השנה שלנו‪...‬‬
‫"אהבת אותה?"‬
‫בן־רגע היד שלו היתה על הצוואר שלי‪ .‬האצבעות התחפרו והתהדקו לאט‪.‬‬
‫אבל השארתי את העיניים שלי פקוחות ואת המבט שלי על הפנים שלו‪ ,‬וברגע‬
‫ההוא ראיתי את זה‪ .‬כאב‪ .‬חד ושביר‪ .‬ואז סבל‪ .‬ארוך ועמוק‪.‬‬
‫עדיין לא ידעתי מי או למה‪ .‬אבל ללינדי היה כוח מולו‪ .‬לינדי המיתית‪,‬‬
‫העלומה‪ ,‬היתה כל מה שאני לא‪.‬‬
‫"מקנאה?" הוא לאט‪.‬‬
‫"אתה הולך להרוג אותי?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"הלילה?"‬
‫"אולי‪".‬‬
‫"מחר?"‬
‫"אולי גם‪".‬‬
‫"ואז תהיה לבד לגמרי‪".‬‬
‫"מה פתאום‪' .‬ני רק צריך לחזור לפלורידה‪ .‬יום השנה‪ .‬חופשת האביב שם‬
‫עכשיו‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫הסתכלתי עליו‪ .‬עוד ועוד ועוד‪ ,‬ורק לרגע‪ ...‬כמעט ראיתי אותנו‪ .‬אחרי כל‬
‫הזמן הזה‪ ,‬לחיות מדקה לדקה‪ ,‬להוריד את הראש‪ ,‬לקוות‪ ,‬להתפלל‪ ,‬להתחנן‬
‫רק לשרוד‪.‬‬
‫הנה אנחנו‪ .‬שנה שלמה אחר כך‪ .‬היפה והחיה‪ .‬מפלצת והצעצוע שלו‪.‬‬
‫בחורה צעירה שכבר לא תחזור הביתה‪.‬‬
‫"תעשה את זה‪ ",‬אמרתי לו‪ ,‬ועכשיו העיניים שלי היו אלה שנצצו מדי‪" .‬עכשיו‪.‬‬
‫פשוט סגור אצבעות‪ .‬אף אחד לא רואה‪ .‬הכול ייגמר לפני שהם ישימו לב‪.‬‬
‫קדימה‪ .‬אני יודעת שאתה רוצה‪ .‬פשוט תהרוג אותי‪ .‬כאן‪ .‬ועכשיו‪".‬‬
‫הפנים שלו האפילו‪ .‬הוא באמת רצה‪ .‬הרעיון שיכר אותו‪ ,‬ריגש אותו‪ .‬יכולתי‬
‫להרגיש את האצבעות הקשות שלו מתחפרות לי בבשר‪ ,‬מדגדגות לעשות את‬
‫זה וזהו‪.‬‬
‫אני אמות בשמלה של זונות‪ .‬אבל לפחות כאן‪ ,‬במקום ציבורי‪ ,‬הוא יהיה חייב‬
‫לברוח ולהשאיר את הגופה שלי מאחור‪.‬‬
‫מצחיק‪ ,‬איזה מין דברים את מתחילה להחשיב לניצחון‪.‬‬
‫"את הולכת להזדיין עם הקאובוי הזה‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫"מה?" החלפת הנושא בילבלה אותי‪.‬‬
‫"בקצה הבר‪ .‬החריאת שלא מוריד ממך את העיניים‪ .‬קדימה‪ .‬לכי לשם‪.‬‬
‫תעשי לו את היום‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"למה‪ ,‬את טובה מדי בשבילו?"‬
‫לא אמרתי מילה‪.‬‬
‫"תגידי לו את האמת‪ .‬לא מזיז לי‪ .‬תגידי לו איך קוראים לך‪ .‬איך אמרת‬
‫שקוראים לך?"‬
‫נדתי בראשי לשלילה ולַפתּי את בקבוק הבירה‪ .‬למה הוא כל הזמן שואל‬
‫אותי את זה? איך קוראים לי‪ ,‬איך קוראים לי‪ ,‬איך קוראים לי‪ .‬איך קוראים לי‬
‫באמת‪ .‬הוא עשה לי כאב ראש‪.‬‬
‫"הלך עלייך‪ ",‬הוא לחש‪" .‬אחרי שנה אני בטוח שאמא'לה שלך כבר פינתה‬
‫לך את החדר‪ .‬כבר ארזה את כל הפונפונים והדובונים שלך‪ .‬ארזה הכול‪ .‬מה‬
‫נראה לך? שהיא תעשה מהחדר משרד ביתי? אולי חדר יצירה‪ .‬בואי נודה על‬
‫האמת‪ ,‬גם אם תופיעי לה בדלת מחר‪ ,‬לא יהיה לך איפה לגור שם‪ .‬אני זה כל‬
‫מה שנשאר לך‪ .‬את ואני‪ ,‬מותק‪ ,‬וככה לנצח‪ .‬או עד מחר בבוקר‪ ,‬כשאני‬
‫אתעורר ויימאס לי ממך לגמרי‪ .‬ועכשיו‪ .‬הקאובוי‪ .‬בקצה של הבר‪ .‬לכי תזייני‬
‫אותו‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫האצבעות שלו זזו‪ .‬כבר לא לחצו‪ .‬ליטפו את העורף שלי‪ ,‬והשיער הזדקר על‬
‫עורי‪.‬‬
‫"לא רצית אותי‪ .‬בחורה יפה כמוך‪ .‬אם לא הייתי לוקח אותך מהחוף שמה‪,‬‬
‫שיכורה מחוקה‪ ,‬בחיים לא היית מסתכלת עלי פעמיים‪ .‬אבל עכשיו אני שלך‪.‬‬
‫האכלתי אותך‪ ,‬הלבשתי אותך‪ .‬מה זאת אומרת‪ ,‬אפילו הוצאתי אותך לטייל‪".‬‬
‫לא אמרתי מילה‪.‬‬
‫"אני הגבר האמיתי הראשון שלך‪ .‬הבחור הראשון שאמר לך את האמת‪,‬‬
‫שהראה לך את העולם האמיתי‪ .‬שאף פעם לא שיקר ולא התייפייף‪ .‬כל שאר‬
‫החיים הקצרים שלך‪ ,‬לא משנה לאן תלכי ומה תעשי‪ ,‬אף פעם לא תפגשי עוד‬
‫גבר כמוני‪".‬‬
‫הסתכנתי והרמתי מבט אל עיניו הקודחות‪.‬‬
‫"אני העולם שלך‪ ,‬מולי‪ .‬כל העולם שלך‪ .‬אני הכול בשבילך‪ .‬רק שבשבילי‪...‬‬
‫את בסך הכול חתיכה של זבל‪ .‬הכי זמנית‪ .‬בפעם הבאה שאני בפאלם ביץ'‪,‬‬
‫אני מחליף אותך‪ .‬זה לא יזיז לאף אחד‪ .‬עכשיו‪ .‬הקאובוי‪ .‬בקצה של הבר‪.‬‬
‫תעשי את זה‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"מה לעז‪"...‬‬
‫"לא ביום השנה שלנו‪".‬‬
‫הוא עצר והזעיף פנים‪ .‬בחן אותי‪.‬‬
‫ואז הבנתי את זה‪ .‬נערת הרפאים‪ .‬תחושת הדז'ה־וו שהטרידה אותי כל‬
‫הלילה‪ .‬אוורט היה רשע‪ .‬אוורט היה אכזרי‪ .‬ויום אחד הוא יהרוג אותי ויזרוק את‬
‫הגופה שלי לביצה‪.‬‬
‫אבל עכשיו‪ ,‬הלילה‪ ,‬הוא גם צדק‪.‬‬
‫שנה עברה‪ ,‬ואני כבר לא אחזור הביתה‪.‬‬
‫הבחורה שהייתי פעם‪ ,‬היא כבר מתה‪.‬‬
‫מה שנשאר עכשיו זה רק אני והיחסים המוזרים והמעוותים שלי עם האיש‬
‫הזה‪ .‬אני יכולה להמשיך ככה‪ ,‬להתאמץ לעבור יום אחר יום‪ .‬או‪...‬‬
‫הושטתי יד ואז‪ ,‬בפעם הראשונה מרצוני החופשי‪ ,‬הנחתי כף פתוחה על חזו‬
‫של אוורט‪ .‬הוא התחלחל‪ .‬לא הצליח לעצור את עצמו‪ .‬ולהרף רגע ראיתי את‬
‫זה בעיניים שלו‪ .‬חוסר ודאות‪ .‬ערגה‪ .‬פחד‪.‬‬
‫רגשות שקישרתי ללינדי‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬לאט אבל בטוח‪ ,‬נותבו אלי‪.‬‬
‫אף אחד לא אוהב להיות לבד‪ .‬אפילו לא המפלצת שמתחת למיטה‪.‬‬
‫קמתי מכיסא הבר שלי‪ .‬הוצאתי את הכוס הקטנה מתוך היד שלו‪ .‬ואז רכנתי‬
‫לפנים‪ ,‬הצמדתי את כל גופי לגופו ולחשתי‪" ,‬אני רוצה מתנה‪".‬‬
‫"מממ‪ ...‬מה?"‬
‫"מתנה‪ .‬ליום השנה שלנו‪".‬‬
‫"תקשיבי רגע‪"...‬‬
‫"השם שלך‪ .‬השם האמיתי שלך‪ .‬לא זה מה ששאלת אותי כל הלילה? אני‬
‫חושבת שאתה צודק‪ .‬אנחנו מיוחדים‪ .‬אנחנו אמורים להיות ביחד‪ .‬אני רוצה‬
‫לדעת מה השם האמיתי שלך‪ .‬אחרי שנה שלמה מה זה כבר יזיק?"‬
‫הוא הסתכל עלי‪ ,‬השפתיים שלי היו קרובות כל כך לשפתיו‪ .‬יכולתי לראות‬
‫שהוא חושב‪ .‬יכולתי לראות שהוא שוקל‪ .‬ואז הרגשתי את הידיים שלו על‬
‫המותניים שלי‪.‬‬
‫"ג'ייקוב‪ ",‬הוא אמר בקול צרוד‪" .‬קוראים לי ג'ייקוב‪".‬‬
‫"נעים להכיר‪ ,‬ג'ייקוב‪ .‬עכשיו‪ ,‬קח אותי הביתה ואני אראה לך עד כמה אני‬
‫מעריכה גבר אמיתי כמוך‪".‬‬
 ‫פרק ‪28‬‬
‫די־די הגיעה הביתה בדיוק בזמן להשכיב את ג'ק לישון‪ .‬פניו הקטנות והעגולות אורו‬
‫מיד כשראה אותה‪ ,‬וזרועותיו הקצרות והשמנמנות הושטו אליה‪ .‬היא הרגישה את‬
‫הצביטה המוכרת בחזה‪ .‬אהבה שחשודה ברצח פעם הזהירה אותה מפניה‪ ,‬רגש עמוק‬
‫ועז מהסוג שיכול להזיז הרים‪ .‬וכן‪ ,‬אם הנסיבות דורשות‪ ,‬להצדיק לחיצה על הדק‪.‬‬
‫נכון לעכשיו‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬לא היה שום צורך להטריד את עצמה בעניינים אפלים‬
‫כאלה‪ .‬נכון לעכשיו היא זכתה להתכרבל לצד הגבר הקטן שלה‪ ,‬להצטופף בתוך מיטת‬
‫מכונית המרוצים האדומה שלו ולפתוח את "ארנבון בורח מהבית"‪.‬‬
‫אלכס צפה מן הפתח וחיוך על פניו‪ .‬מעת לעת הפנתה אליו את מבטה‪ ,‬חרצה לשון‬
‫ופזלה‪ .‬בילוי משפחתי עם שני הבחורים החביבים עליה‪ .‬בחייה של די־די היו תקופות‬
‫שבהן לא חשבה שכל זה יכול להיות שלה‪ .‬עכשיו נדהמה למחשבה שהצליחה‬
‫אי־פעם לחיות בלי זה‪ .‬בטח אחרי יום כמו היום‪ .‬היא נזקקה לזה‪ .‬אלכס‪ ,‬ג'ק‪,‬‬
‫המשפחה שלה‪ ,‬הרגעים האלה‪ ,‬הם היו לה עוגן‪.‬‬
‫היא תהתה‪ ,‬ולא בפעם הראשונה‪ ,‬מה תעשה אם משהו יקרה פעם לבן שלה‪ .‬בעוד‬
‫שתים־עשרה שנה‪ ,‬צלצול טלפון באמצע הלילה‪ ,‬שמודיע שבנה המתבגר נעלם‪ .‬די־די‬
‫באמת לא הצליחה להעלות על דעתה מאיפה הצליחו אימהות כמו רוזה דיין ואבות‬
‫כמו קולין סאמרס למצוא את הכוח להמשיך‪.‬‬
‫חיי המשפחה לא היו רק חדווה ועונג‪ ,‬זה ברור‪ .‬העבודה של די־די היתה תובענית‪,‬‬
‫וג'ק הגיע רשמית לגיל שבו היתה לו עמדה בעניין‪ .‬היא נעדרה במשך רוב סוף השבוע‪.‬‬
‫חזרה הביתה רק בזמן לסיפור‪.‬‬
‫כך שלמותר לציין כי ברגע שסגרה את הספר ויצאה — בדי עמל — מתוך מיטת‬
‫הילדים הנמוכה‪ ,‬ההצגה התחילה‪.‬‬
‫משרבב את השפה התחתונה‪ .‬נועץ בה עיניים בכחול נוזלי‪ ,‬דומות כל כך לעיניה‬
‫שלה‪ .‬אלכס עשה לו אמבטיה לפני שנכנס למיטה‪ ,‬ושערו החום הבהיר של ג'ק הזדקר‬
‫כעת על קודקודו‪ ,‬המוהאק החמוד בעולם‪.‬‬
‫"לילה טוב‪ ",‬חזרה די־די בתוקף‪.‬‬
‫רעידות‪ .‬השפה התחתונה‪ .‬הסנטר כולו‪ .‬ואז‪...‬‬
‫מתקפה רבתי‪ .‬גופו הקטן ניתק בתנופה ממיטת הילדים‪ ,‬זרועות ורגליים נכרכו סביב‬
‫גופה של די־די‪ .‬היא כשלה לאחור ושלחה ידיים באיחור אל הזרועות הקטנות‬
‫והחזקות שכבר לפתו אותה בכוח של זרועות תמנון‪ .‬עם רוצחים סדרתיים היא יודעת‬
‫להתמודד‪ .‬אבל שאלוהים ישמור עליה מכוחו של ילד קטן שלא רוצה ללכת לישון‪.‬‬
‫היא שמעה צחוק מאחוריה‪ .‬אלכס‪ ,‬שנהנה מהמופע‪ .‬ולא התערב בו כהוא זה‪,‬‬
‫כמובן‪ .‬הוא כבר העביר סוף שבוע במאבקים עם הילד‪ .‬עכשיו תורה‪.‬‬
‫לפעוטות‪ ,‬גילתה די־די‪ ,‬יש הרבה מן המשותף עם פושעים‪ .‬בשורה התחתונה‪ ,‬יש‬
‫שתי דרכים להתמודד איתם‪ :‬להבטיח פרס או לאיים בעונש‪.‬‬
‫היא לא יכולה להעניש את הבן שלה על כך שהתגעגע אליה ממש כמו שהתגעגעה‬
‫היא אליו‪ ,‬ולכן החליטה להבטיח עוד סיפור אם יחזור למיטה‪ .‬מה שהוביל לסיפור‬
‫שלישי ואז לרביעי‪ ,‬עד שעיניו כבדות העפעפיים נעצמו אט־אט‪ ,‬והיא כשלה מתוך‬
‫מיטת המכונית בתחושה שג'ק כנראה ניצח במלחמה‪ ,‬אבל שהיא רשמית עייפה מכדי‬
‫שזה יטריד אותה‪.‬‬
‫אלכס המתין לה בחדר המשפחה‪ .‬הוא מזג שתי כוסות יין אדום וכבר הכין שקית‬
‫קרח‪.‬‬
‫"אני לא יודעת למי מאלה חיכיתי יותר‪ ",‬אמרה והעבירה את מבטה מן היין אל‬
‫הקרח ואז שוב אל היין‪" .‬עצוב‪ ,‬מה?"‬
‫הוא חייך ועזר לה לפשוט את ז'קט העור שלה‪ .‬עם שקית קרח על הכתף וכוס יין‬
‫ביד‪ ,‬החיים שוב היו טובים‪ .‬היא נשענה לאחור על הספה‪ ,‬הניחה רגליים על שולחן‬
‫הקפה ונאנחה‪.‬‬
‫"איך לוחמת הצדק שלך?" שאל‪.‬‬
‫"נעדרת‪".‬‬
‫"ברחה מהשריף החדשה בעיר?"‬
‫"לא‪ ".‬היא סובבה את ראשה על כרית הספה ונתנה בו מבט רציני‪" .‬אנחנו חושבים‬
‫שהיא נחטפה‪ .‬אולי אפילו בידי אותו אדם שחטף את סטייסי סאמרס‪".‬‬
‫הוא רצה שתתחיל בהתחלה‪ .‬ובהתחשב במספר שעות העבודה שלה במרוצת שתי‬
‫היממות האחרונות‪ ,‬זה עתיד להיות מתיש‪ .‬אבל הקטע המטורף בחיי הנישואים‪,‬‬
‫גילתה די־די‪ ,‬הוא שלא משנה איך עבר עליה היום‪ ,‬נדמה שהוא לא היה לגמרי נכון או‬
‫אמיתי או משמעותי עד שחזרה הביתה וחלקה אותו עם אלכס‪ .‬מובן שגם העובדה‬
‫שהיה מומחה לזירות פשע — לנתזי דם‪ ,‬אם לדייק — לא הזיקה‪ .‬לעתים קרובות‬
‫ראה או חשב על דברים שחמקו מעיניה‪.‬‬
‫"יש סרטון?" שאל‪ .‬כוונתו היתה לסרטונים שנאספו ממצלמות אבטחה ותנועה‬
‫בסביבה‪.‬‬
‫"המקבץ הראשון הגיע בדיוק כשיצאתי‪ .‬הבלשית החדשה‪ ,‬קרול‪ ,‬הבטיחה להישאר‬
‫ולעבור עליהם‪".‬‬
‫"הפרצוף שלך כשאת אומרת את השם שלה נראה כאילו לקחת ביס ממלפפון‬
‫חמוץ‪".‬‬
‫"לא נכון‪".‬‬
‫"כן נכון‪".‬‬
‫היא שלחה אליו מבט רושף‪" .‬בבוקר נראה איך יצא לה‪".‬‬
 ‫"אבל את לא מוציאה שום דבר לתקשורת?"‬
‫היא נאנחה ולגמה מהיין‪" .‬קשה להחליט‪ .‬התקשורת תמות על זה‪ ,‬אין שאלה‪ .‬קורבן‬
‫חטיפה חצי מפורסמת נחטפת שוב? אנחנו רוצים להגיע לזה מוכנים‪ .‬לוודא במאה‬
‫ואחד אחוז שהיא נחטפה‪ ,‬ולא להשאיר שום ספק לפני שאנחנו מוציאים סיפור‬
‫שיוציא את כל המשוגעים מהחורים‪".‬‬
‫"איזה מין הוכחה אתם רוצים?"‬
‫"קטע מאחד הסרטונים? נגיד‪ ,‬תמונה של פלורה נגררת החוצה מהדירה שלה?‬
‫ואולי‪ ,‬אחרי שהצלחנו להשיג את הסיסמה לטלפון שלה‪ ,‬איזושהי הוכחה לזה שהיא‬
‫בטוח חקרה את ההיעלמות של סטייסי‪ ,‬ואפילו יותר טוב‪ ,‬קצה חוט רציני שהיא אולי‬
‫הצליחה להשיג? בוא נודה על האמת‪ ,‬ברגע שנפרסם דבר כזה‪ ,‬יפרוץ קרקס‬
‫תקשורתי‪ .‬מה שלמרבה הצער יגזול זמן‪ ,‬אנרגיה ומשאבים מהחיפוש אחרי פלורה‬
‫וסטייסי‪ .‬לאמא לא אכפת לא להוציא כלום בינתיים‪ .‬התרשמתי שהיא לא ממש‬
‫דלוקה על התקשורת‪".‬‬
‫"אבל אם פלורה באמת נעדרת‪ "...‬אמר אלכס מנגד‪.‬‬
‫"אז אנחנו צריכים למצוא עוד עדים ולערב את הציבור בחיפושים‪ ,‬ובשביל זה צריך‬
‫מסיבת עיתונאים‪".‬‬
‫"יופי של עבודה יש לך‪ ",‬אמר אלכס‪.‬‬
‫היא העוותה את פניה‪.‬‬
‫"מצאתם משהו בדירה?" שאל‪.‬‬
‫"לא‪ .‬הכול מצוחצח חוץ ממיטה לא מוצעת‪ .‬מתברר שהאמא משוגעת על סדר‬
‫וניקיון‪ ,‬ועברה על המקום כמה שעות קודם‪ .‬בהתחשב בהכשרה של פלורה‪ ,‬אנחנו‬
‫חושדים שזה היה מארב‪ .‬אולי הוא אפילו סימם אותה‪ .‬אחרת היינו מוצאים סימנים‬
‫של מאבק‪".‬‬
‫"אני יכול להעיף מבט‪ ",‬הציע אלכס‪" .‬יש לי קצת זמן לפני שאני צריך לחזור מחר‬
‫לאקדמיה‪ ,‬אם בא לך עוד זוג עיניים‪".‬‬
‫"בהתחשב בכל מה שאנחנו לא יודעים כרגע‪ ,‬ממש אשמח לעוד זוג עיניים או‬
‫שניים או שלושה‪ ".‬היא נעה במקומה באי־נוחות והיטיבה את שקית הקרח על כתפה‪.‬‬
‫"והדבר הכי מוזר בזירה‪ :‬הדלת הקדמית וגם כל החלונות לא היו נעולים‪ .‬לגבי הדלת‬
‫הקדמית‪ ,‬בסדר‪ .‬אני מבינה‪ .‬האיש השקיע והכין לעצמו מפתח מאסטר מראש‪ ,‬ואז‬
‫השתמש בו כדי להיכנס לדירה של פלורה‪ .‬אבל למה לפתוח את המנעולים של כל‬
‫החלונות? למה להשקיע זמן בכלל בתיאטרליות הזאת?"‬
‫"כדי להוכיח שהוא יכול? כדי להבהיר שאף אחת לא בטוחה?"‬
‫"יהיר‪ ",‬מילמלה די־די‪.‬‬
‫אלכס משך בכתפיו ומילא שוב את כוס היין שלו‪" .‬לא הפעם הראשונה‪ .‬אבל נשמע‬
‫כאילו גם הנעדרת שלך‪ ,‬פלורה‪ ,‬יודעת מה היא עושה‪ .‬היא אולי נחטפה‪ ,‬אבל היא‬
‫ממש לא קורבן חסר אונים‪".‬‬
‫"נכון‪ .‬נראה לי שיש לי טלפון לעשות בבוקר‪ .‬לדבר עם סוכנת אף־בי־איי מאטלנטה‪,‬‬
‫קימברלי קווינסי‪".‬‬
‫"השם נשמע מוכר‪".‬‬
‫"כבר דיברתי איתה פעם‪ ,‬לפני כמה שנים‪ ,‬לגבי התיק של שרלין גרנט‪ .‬מתברר‬
‫שקווינסי היא הסוכנת שאיתרה בסוף את ג'ייקוב נס‪ .‬היא הובילה את הפשיטה כדי‬
‫להציל את פלורה‪".‬‬
‫אלכס נעץ בה מבט‪" .‬ולמה בדיוק את רוצה לדבר עם קווינסי?"‬
‫"לא יודעת‪ ",‬הודתה די־די בכנות‪" .‬אבל איכשהו‪ ...‬מה שלא קרה לפני חמש שנים‪,‬‬
‫פלורה פשוט לא התגברה עליו‪".‬‬
‫"איך אפשר?"‬
‫"ברור‪ .‬אבל רוב הניצולים מחטיפות ארוכות טווח כאלה נסוגים‪ .‬הם עובדים על‬
‫ההחלמה שלהם‪ ,‬מתמקדים בלהעריך את היומיום‪ ,‬כותבים ספר‪ ,‬מוכרים את הזכויות‬
‫לסרט‪ ,‬משהו‪ .‬אבל לפי מה שאמא של פלורה אומרת‪ ,‬פלורה אף פעם לא דיברה על‬
‫התקופה שלה עם ג'ייקוב נס‪ .‬ובכל זאת‪ ...‬הקורסים בהגנה עצמית‪ .‬הקירות בחדר‬
‫השינה שמכוסים במקרים של נעדרים‪ .‬האובססיה שלה עם סטייסי סאמרס‪ .‬אין צל‬
‫של ספק שהדבר שקרה לפלורה עדיין מניע אותה‪ .‬הניחוש שלי‪ :‬אם אני צריכה‬
‫לשחזר את מה שהיא עשתה והוביל לשָבּת אחר הצהריים‪ ,‬ואם אני צריכה לחזות מה‬
‫הדבר הבא שהיא תעשה‪ ,‬אני צריכה לדעת יותר על מה שקרה לה‪ .‬היא כבר שרדה‬
‫דברים שלא ייאמנו‪ .‬אז מה מניע אותה לחזור לאותן נסיבות? איזשהו פצע שהיא‬
‫מנסה לרפא? או שיעור שהיא עדיין לא למדה?"‬
‫"אשמה של ניצולים‪".‬‬
‫"אולי‪ ".‬די־די היטיבה את שקית הקרח על כתפה‪" .‬אבל אני אגיד לך בגלל מה היא‬
‫אמורה להרגיש אשמה‪ .‬בגלל אמא שלה‪ .‬האמא המסכנה שלה‪ .‬שצריכה לעבור את‬
‫כל זה שוב‪".‬‬
‫די־די לא ישנה טוב‪ .‬זה לא חריג אצלה כשהיא עובדת על תיק משמעותי‪ .‬הראש שלה‬
‫נמלא בפרטי החקירה‪ ,‬מה שהוביל לחלומות על נערות בלי פנים רצות במסדרונות‬
‫שחורים אינסופיים‪ .‬ואז די־די עצמה רצה בנשימה קצרה בבית עוטה צללים‪...‬‬
‫במרתף‪ ...‬שוב בבית‪ ...‬לבה הלם בחזה‪.‬‬
‫היא עברה את אחת הפינות והנה היא שם‪ :‬פלורה דיין‪ .‬או סטייסי סאמרס? לא‪,‬‬
‫זאת היתה פלורה דיין‪ ,‬זה בטוח‪ ,‬והיא החזיקה אקדח שפנה אל ראשה של די־די‪.‬‬
‫"בנג‪ ",‬אמרה פלורה שבחלום‪" .‬את מתה‪".‬‬
‫די־די התעוררה‪ .‬די־די יצאה מהמיטה‪.‬‬
‫היא התגנבה אל תוך החדר של בנה‪ .‬הביטה בשנתו השלווה‪ ,‬להירגע‪ .‬אחר כך‬
‫ניגשה אל המטבח והחלה במלאכת יומה‪.‬‬
‫לסוכני אף־בי־איי יש נטייה לעבוד בשעות משרדיות‪ .‬הם משוויצים שיש להם "תיקי‬
‫הזנקה" ושהם מוכנים לצאת לדרך בהתראה של רגע‪ .‬אבל לעומת הדרישות שמציבה‬
‫עבודת השיטור העירונית‪ ,‬כמו עבודתם של הבלשים בבוסטון‪ ,‬שעות העבודה של‬
‫הבולשת היו די ידידותיות למשתמש‪.‬‬
‫די־די החליטה ללכת על ניחוש מושכל‪ .‬אם היא זוכרת נכון‪ ,‬לסוכנת המיוחדת‬
‫האחראית קימברלי קווינסי היו שתי בנות‪ ,‬מה שאומר שכמו רוב ההורים‪ ,‬היא קמה‬
‫מוקדם‪ .‬נוסיף על זה את המצב המחפיר של התנועה באטלנטה — מה בכלל הקטע‬
‫עם מחלף הספגטי הזה — ונראה שכל מי שצריכים להגיע לעבודה יעדיפו לצאת‬
‫לדרך כמה שיותר מוקדם‪ .‬מה שאומר שאם די־די רוצה לתפוס את הסוכנת‬
‫הפדרלית‪ ,‬רוב הסיכויים שתצליח לעשות את זה דווקא מוקדם בבוקר‪.‬‬
‫חמש ושלושים בבוקר נראה קצת מוקדם מדי‪ ,‬אז די־די פנתה לבצע תרגילי‬
‫פיזיותרפיה לכתף ולזרוע‪ .‬היא התקלחה‪ ,‬התלבשה ואז שמעה את ג'ק‪ .‬היא הניפה‬
‫אותו מתוך מיטת המכונית שלו בזרועה התקינה וזכרה להשמיע קולות "ורום־ורום"‬
‫כנדרש; אז שעטו במסדרון‪ ,‬מיהרו במורד המדרגות וסיימו במאוץ אל הפנקייקים‬
‫בצורת דינוזאור שהמתינו במטבח‪ .‬על הצורות עצמן הופקדו הכלים שאלכס קנה‬
‫בדחף פתאומי שגרם לדי־די לגלגל עיניים‪ ,‬אבל אלוהים יודע שג'ק אהב אותן עד בלי‬
‫די‪ .‬הפנקייקים טעימים פי שניים כשהם בצורת ברונטוזאורוס‪ ,‬זה בטוח‪.‬‬
‫ג'ק אכל ארוחת בוקר בפיג'מת הרגליות שלו‪ ,‬הואיל ופנקייקים היו סיפור מלוכלך‬
‫ועתיר מייפל‪ ,‬שחזקה עליו להמיט אסון על כל בגד נקי‪ ,‬שלא לדבר על כמויות הסירופ‬
‫שהצליח לעטות על שערו העדין‪ .‬הפיג'מה תלך לכביסה‪ .‬בכל הנוגע לתסרוקת‬
‫המייפל‪ ...‬די־די חשבה שהקוצים דווקא מתאימים לו‪ .‬סירופ‪ ,‬ג'ל לשיער‪ .‬בין פעוטות‪,‬‬
‫מה כבר ההבדל?‬
‫אחרי כל הזמן שלא יצא לה לבלות איתו באחרונה‪ ,‬היא לקחה על עצמה את‬
‫מלאכת ההלבשה לגן‪ .‬אחר כך שלפה את "ארץ הממתקים" וחפיסה של קלפים‬
‫צבעוניים‪ ,‬בדגש על ג'ולי הסוכרייה‪ ,‬כדי להעסיק את ג'ק בחדר המשפחה בזמן‬
‫שחמקה אל המטבח להתקשר לאטלנטה‪.‬‬
‫היה לה מזל כבר בניסיון הראשון‪.‬‬
‫"קווינסי‪ ",‬ענתה סוכנת האף־בי־איי‪.‬‬
‫"בוקר טוב‪ .‬סמלת בילוש די־די וארן‪ ,‬ממשטרת בוסטון‪ .‬דיברנו פעם‪ .‬לפני כמה‬
‫שנים‪ .‬שרלין גרנט‪ .‬טיפלת ברצח של חברה שלה באטלנטה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ .‬היי‪ ,‬יופי של עבודה היתה שם‪ .‬באמת לא חשבתי ששרלין תשרוד את‬
‫העשרים ואחד‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬פה ושם העבודה הזאת באמת מתגמלת‪ .‬על כל פנים‪ ,‬אני עובדת על תיק‬
‫חדש והשם שלך עלה‪ ".‬די־די עידכנה את הסוכנת באשר לפעילותה של פלורה דיין‬
‫בזמן האחרון‪ ,‬עד להיעלמותה‪" .‬אני מבינה שאת הסוכנת שאיתרה בסופו של דבר את‬
‫ג'ייקוב נס‪".‬‬
‫"נכון‪ ".‬קולה של הסוכנת נעשה שקט ורציני‪ .‬יש תיקים שמשאירים חותם‪ .‬די־די‬
‫כבר חשדה שהתיק של פלורה‪ ,‬הפשיטה שנערכה כדי להציל אותה‪ ,‬היה אחד מהם‪.‬‬
‫"מה את יודעת על החטיפה של פלורה לפני שבע שנים?"‬
‫"לא הרבה‪ .‬בוסטון לא היתה בתמונה‪ ,‬היא הרי נעלמה בפלורידה‪".‬‬
‫"כן‪ .‬סיפור די אופייני‪ .‬סטודנטית בקולג' בחופשת אביב‪ ,‬שיצאה לשתות עם חברות‪.‬‬
‫צריכה לשירותים‪ ,‬והן נתנו לה ללכת לבד‪ ,‬והיא פשוט נעלמה וזהו‪".‬‬
‫"אני עובדת עכשיו על מקרה דומה‪ ",‬אמרה די־די‪ ,‬שכבר תהתה אם זו הסיבה‬
‫שפלורה הגיבה בעוצמה כזו לחטיפתה של סטייסי סאמרס‪.‬‬
‫"למרבה הצער‪ ,‬התיק ממש זחל בהתחלה‪ .‬חברות שיכורות הן לא המקור הכי טוב‬
‫למידע‪ .‬מה גם שהן הכניסו לעצמן לראש שפלורה יצאה הביתה — ואני לא מתכוונת‬
‫לחדר שלהן במלון‪ .‬אני מתכוונת שמתישהו‪ ,‬באמצע מועדון מלא רום‪ ,‬היא החליטה‬
‫לחזור צפונה‪ ,‬ככה שהן לא בדיוק הפכו את החופים כדי לחפש אותה‪".‬‬
‫"אלוהים אדירים‪".‬‬
‫"בסופו של דבר‪ ,‬אחת הבחורות חשבה להתקשר לאמא של פלורה במיין‪ .‬האמא‬
‫הזאת‪ ,‬היא חתיכת אישה חכמה‪ .‬קשוחה‪ .‬רות? רייצ'ל?"‬
‫"רוזה‪".‬‬
‫"רוזה‪ .‬בדיוק‪ .‬היא דיווחה על ההיעדרות‪ ,‬מה שהתחיל להזיז עניינים‪ ,‬אבל בשלב זה‬
‫העקבות כבר היו בני ארבעים ושמונה‪ ,‬חמישים ושש שעות‪ .‬המשטרה המקומית‬
‫פישפשה קצת‪ ,‬אבל הם לא מצאו כלום‪".‬‬
‫די־די נדה בראשה‪ .‬היא לא הופתעה‪ .‬מקרי נעדרים תמיד היו מרוץ נגד השעון‪.‬‬
‫במקרה הזה לפלורה לא היה שום סיכוי‪.‬‬
‫"איך האף־בי־איי נכנס לתמונה?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"גלויה‪ .‬אני לא זוכרת את כל הפרטים‪ ,‬אבל כמה שבועות אחר כך‪ ,‬אולי חודש‪ ,‬רוזה‬
‫קיבלה גלויה מהבת שלה‪ .‬עם חותמת של ג'קסונוויל‪ .‬וזה נראה כמו הכתב של הבת‬
‫שלה‪ .‬אבל התוכן הדליק נורות אדומות‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת?"‬
‫"אני יכולה לשלוח לך עותק במייל‪ ,‬אבל‪ ...‬הטון היה כמעט מאני‪ .‬הכי נהנית בעולם‪,‬‬
‫אמא! פגשתי בחור חמוד־חמוד! את צריכה לראות איפה אני גרה‪ .‬חדר מושלם! כל‬
‫כך מאושרת‪ .‬והסקס מדהים‪ .‬נשיקות לצ'ילי ממני‪".‬‬
‫"מה?" שאלה די־די בפליאה נחרדת‪.‬‬
‫"כן‪ .‬לא בדיוק מה שרוב הבנות כותבות לאמא‪ .‬רוזה דיין קצת התערערה מזה‪,‬‬
‫בלשון המעטה‪ .‬והקטע עם צ'ילי — זה היה הכלב הראשון של פלורה‪ ,‬שמת מזמן‪.‬‬
‫הפרופיילר מניתוח־התנהגות שסייע בחקירה חשב שג'ייקוב הכריח אותה להכניס את‬
‫הפרט הזה בשביל שהגלויה תיראה אותנטית — שלא תהיה שום אפשרות שמי‬
‫שכתב אותה היה סתם איזה מישהו שקרא על ההיעלמות שלה בעיתון‪ .‬החשוד רצה‬
‫שרוזה‪ ,‬וכולנו‪ ,‬נדע שזה אמיתי‪".‬‬
‫"ובטח גם ניתחתם את הכתב‪ ,‬לא?"‬
‫"כן‪ .‬אבל האמת שהממצאים לא היו בדיוק חד־משמעיים‪ .‬נראה שכמה מהאותיות‬
‫התאימו‪ .‬אבל האותיות היו קטנות יותר‪ ,‬מעוכות ורועדות‪ ,‬וזה שיבש את התוצאות‪".‬‬
‫די־די עצרה לחשוב על זה‪" .‬כי פלורה כתבה את זה תחת איומים? או כי היא‬
‫בעצמה השתנתה? היתה מפוחדת? מנוצלת? מורעבת?"‬
‫"חשבו אז על כל האפשרויות‪ .‬הדבר המרכזי שהיה שם הוא ההודעה עצמה‪ .‬פלורה‬
‫עושה כיף חיים‪ .‬עם מותק של בחור וסקס מעולה‪ .‬בלי הי‪ ,‬אמא‪ ,‬סליחה שברחתי‬
‫באמצע החופשה‪ ,‬אבל אל תדאגי‪ ,‬אני עם חברים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הבלמ"ז לא ניסה‬
‫לטשטש את ההיעלמות של פלורה‪ .‬הוא רק רצה להתגרות באמא עם הודעה שיהיה‬
‫ברור ממנה שפלורה נחטפה‪".‬‬
‫"וזה השלב שבו הפרופיילר טוען שהחשוד הרשע והבלתי ידוע למד לעשות בסיר‬
‫באיומי אקדח?"‬
‫"הו‪ ,‬הפרופיילר שלנו הציע אפילו יותר מזה‪ .‬אבל אז עדיין אספנו מידע‪ .‬היו לנו‬
‫ההודעה הראשונה וחותמת דואר‪ .‬משטרת ג'קסונוויל התחקתה אחרי הגלויה עד‬
‫לסניף דואר יחיד‪ ,‬ליד כביש בינמדינתי עמוס‪ .‬אבל לא היו שום מצלמות וידיאו באזור‬
‫התיבות‪ ,‬אז זה לא הביא אותנו לשום מקום‪".‬‬
‫"אבל היו עוד‪".‬‬
‫"כן‪ .‬אחרי שלושה חודשים הגיעה עוד גלויה‪ .‬בראשונה היה חוף בשקיעה‪ .‬על זאת‬
‫היו תמונה של אפרסק מג'ורג'יה וחותמת דואר של אטלנטה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬וזה השלב שבו את מצטרפת למרדף‪ ",‬השלימה די־די‪.‬‬
‫"וזה השלב שבו אני מצטרפת למרדף‪ ",‬הסכימה קימברלי‪" .‬התוכן של הגלויה היה‬
‫דומה‪ .‬כיף חיים‪ .‬הבחור הכי מדהים בעולם‪ .‬הסקס אפילו השתפר‪ ,‬וחדשות טובות‪,‬‬
‫סוף־סוף הורדתי את החמישה קילו האחרונים האלה‪".‬‬
‫"היא ירדה במשקל?" די־די נדרשה לחשוב על זה‪" .‬פלורה דיין היתה צריכה לרדת‬
‫חמישה קילו?"‬
‫"לא‪ .‬היא היתה בחורה פעילה‪ ,‬היתה הרבה בחוץ‪ .‬לפי אמא שלה‪ ,‬לא היו לה‬
‫חמישה קילו ספייר‪".‬‬
‫"אלוהים אדירים‪ ".‬די־די הבינה לראשונה את הדפוס שמאחורי ההודעות‪ .‬היא‬
‫נתקפה בחילה‪" .‬הוא הרעיב אותה‪ .‬כאן הלעג‪ .‬כל מה שהוא אומר‪ ...‬הבחור המקסים‪,‬‬
‫זה החוטף המכוער שלה‪ .‬הסקס המדהים זה לילה אחרי לילה של אלימות מינית‪ .‬וזה‬
‫שהיא ירדה חמישה קילו‪ ...‬איזה‪ "...‬אוצר המילים של די־די לא הכיל מילה עזה די‬
‫הצורך לתאר את ג'ייקוב נס‪ .‬מזל שהוא כבר מת‪ ,‬אחרת היתה מרגישה צורך לאתר‬
‫אותו ולהרוג אותו‪.‬‬
‫"בשלב הזה פלורה נעדרה כבר ארבעה חודשים בערך‪ .‬והיו ראיות לכך שהיא עדיין‬
‫חיה ושהיא עברה בין מדינות‪ ,‬ככה שעכשיו יש לנו התגייסות פדרלית מלאה‪ .‬רק ש‪...‬‬
‫לא הצלחנו להתקדם לשום מקום‪ .‬לא היה שום סרטון ולא היו שום עדים לחטיפה‬
‫שלה‪ .‬היא יצאה עם הבחור הזה? הוא ארב לה? לא הצלחנו למצוא אף אחד שראה‬
‫משהו‪".‬‬
‫"לי יש וידיאו של חטיפה‪ ",‬אמרה די־די‪" ,‬ובכל זאת‪ ,‬אנחנו לא מצליחים למצוא אף‬
‫אחד שיודע משהו‪ .‬מה עם הגלויות?"‬
‫"התחקינו אחרי הגלויה השנייה עד לסניף שהיא נשלחה ממנו‪ ,‬אבל גם הפעם לא‬
‫היו שום מצלמות ושום עדים‪ .‬הדבר היחיד שהיה לנו הוא ששני הסניפים היו סמוכים‬
‫לכבישים בינמדינתיים גדולים‪ .‬קל לרדת ולעלות אם אתה בדרכים‪".‬‬
‫"בגלויה השנייה היה משהו אישי?"‬
‫"בבקשה תאכילי את השועלים‪ .‬מתברר שכשפלורה היתה קטנה‪ ,‬היא אהבה לביית‬
‫את השועלים הפראיים בחווה של אמא שלה‪".‬‬
‫"השרשרת של רוזה‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬יש עליה שועל קטן‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬כתב היד בגלויה השנייה העיד על עוד הידרדרות‪ .‬עכבישי‪ ,‬רועד‪ ,‬בלי כוח‪.‬‬
‫אם את בעניין של גרפולוגיה — חיזוי של האישיות שלך לפי איך שהכתב שלך נוטה‪,‬‬
‫לדוגמה — פלורה היתה בקריסה‪".‬‬
‫"אני יודעת מה זה גרפולוגיה‪ ",‬ציינה די־די‪" .‬אני לא בטוחה מה דעתי לגביה‪ ,‬אבל‬
‫בתיק שאין לך כמעט שום דבר אחר להסתמך עליו‪"...‬‬
‫"את לוקחת מה שיש‪ ",‬הסכימה קימברלי‪" .‬בהתחשב בזה שלא היו לנו קצה חוט‪,‬‬
‫ולאור העניין הברור של הבלמ"ז באמא של פלורה‪ ,‬הפרופיילר הציע לקיים מסיבת‬
‫עיתונאים שאמא של פלורה תהיה במרכזה‪ .‬הבלמ"ז תיקשר איתה‪ .‬עכשיו יהיה תורה‬
‫לתקשר ישירות איתו‪ .‬ובכנות‪ ,‬לראות אם נצליח להוציא איזושהי תגובה‪".‬‬
‫"זה עבד?"‬
‫"לא שראינו‪ ,‬בשעתו‪ .‬הפרופיילר ניסח הודעה לתקשורת שתהפוך את פלורה‬
‫לבן־אדם‪ .‬הוא התמקד במשפחה האוהבת שלה‪ ,‬בילדות הבלתי רגילה שלה במיין‪,‬‬
‫קרוב לטבע‪ ,‬בטוב הלב שלה כלפי אחרים וכל זה‪ .‬רוזה הופיעה לבושה הכי קרוב‬
‫שאפשר לאמא כול־אמריקאית‪ .‬בשורה התחתונה‪ ,‬החוטף ניסח סיפור אחד —‬
‫סטודנטית תאבת סקס‪ ,‬עם אובססיה לבחורים‪ .‬אנחנו הלכנו לקיצוניות השנייה‪ ,‬נערה‬
‫חובבת טבע שכולם אוהבים‪".‬‬
‫די־די זקרה גבה בעל כורחה‪ .‬זה לא בדיוק התיישב עם פלורה האפלה והקשוחה‬
‫שהכירה‪ .‬מה שהניע אותה לתהות אם ייתכן שאמא של פלורה צדקה למרות הכול‪.‬‬
‫די־די מעולם לא פגשה ולא תפגוש את פלורה דיין האמיתית‪ .‬היא פגשה רק את‬
‫היצירה המעוותת של ג'ייקוב נס‪ ,‬פרי ארבע מאות שבעים ושניים ימים של עבודה‪.‬‬
‫"רוזה עשתה את שלה‪ ",‬אמרה עכשיו קימברלי‪" .‬היא קמה‪ ,‬הסתכלה למצלמות‬
‫והעבירה מסר מעורר הזדהות‪ ,‬מלא כנות ומרגש‪ .‬התקשורת מתה עליה‪ .‬קיבלנו סיקור‬
‫בסדר גודל לאומי כל השבוע‪ ,‬עם תגבור של כמה הופעות שלה בתוכניות בוקר גדולות‪.‬‬
‫מה שלא קל או טבעי לאישה שרגע קודם היתה הכי מאושרת מאחורי הגה של‬
‫טרקטור‪".‬‬
‫די־די הבינה‪ .‬הציפיות העדכניות של התקשורת מן הקורבנות לא היו דבר שקל‬
‫לעמוד בו‪ .‬בטח לא כשהחוקרת הראשית עומדת מאחורי כתפם של ההורים האבלים‬
‫ואומרת להם שאין להם בררה — אם הם רוצים לראות שוב את הילד שלהם‪ ,‬אין‬
‫להם בררה אלא לשפוך את הלב מול כל הארץ‪.‬‬
‫"ומה קרה אז?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"שום דבר‪".‬‬
‫"שום דבר?"‬
‫"שום דבר‪ .‬שבוע אחרי שבוע‪ .‬חודש אחרי חודש‪ .‬העקבות התקררו‪ .‬רוזה דיברה‬
‫ודיברה ודיברה‪ .‬ולא קיבלה שום גלויה או מסר אחר בתשובה‪ .‬הצפנו את התמונה של‬
‫פלורה בכל העולם‪ .‬לא קיבלנו שום קצה חוט סביר‪ .‬ובשלב מסוים זה כבר אומר לך‬
‫משהו‪ .‬למשל‪ ,‬שפלורה כלואה בבידוד כזה‪ ,‬שאין שום עדים‪ ,‬או שהוא שינה את‬
‫ההופעה החיצונית שלה בהצלחה פשוט מדהימה‪ .‬או שלא אכפת לו ממסיבות‬
‫העיתונאים — או שהוא לא ראה אותן‪".‬‬
‫"לא ראה אותן?"‬
‫"הפרופיילר שלנו‪ ,‬קן מק'קרתי‪ ,‬לא חשב שייתכן שהבלמ"ז שהתחיל את השיחה‬
‫פשוט ייעלם‪ .‬ככה שאם הניסיונות שלנו לתקשר איתו לא הניבו שום תגובה‪ ,‬אולי הם‬
‫לא הגיעו אליו‪ .‬מה שהביא אותנו לשלב הבא‪ ,‬שבו נכנסנו בכל מתבודד דרומי ובכל‬
‫פריק הישרדות שחי מתחת לרדאר ויש לו היסטוריה של אלימות מינית‪ .‬זאת היתה‬
‫חתיכת רשימה‪".‬‬
‫"אסטרטגיה לא רעה‪ ",‬אישרה די־די‪" .‬מישהו כזה בטוח היה מתאים לפרופיל‪.‬‬
‫ההתגרות באמא בתור גילום של דמות סמכותית‪ ,‬כן?"‬
‫"הי‪ ,‬אנחנו האף־בי־איי‪ .‬אנחנו יודעים איך לעשות שדברים ייראו טוב על הנייר‪.‬‬
‫למרבה הצער‪ ,‬טעינו‪".‬‬
‫"אז מה קרה?"‬
‫"ג'ייקוב‪ .‬בסופו של דבר הוא שוב יצר קשר‪ .‬אבל הפעם לא בגלויה‪ .‬עם אימייל‬
‫מכתובת מזויפת לחשבון האישי של פלורה‪ .‬היתה שם הקלטה של פלורה מדברת‪".‬‬
‫די־די התכווצה‪ .‬היא לא הצליחה להעלות על דעתה מה הרגישה אז רוזה‪ .‬לשמוע‬
‫את הקול של הבת שלך אחרי כל כך הרבה זמן‪ ,‬אבל המילים הנוראות‪ ,‬החולות‪,‬‬
‫שבטח בקעו מתוך פיה של הבת שלה‪...‬‬
‫"הסלמה של התקשורת היא לא דבר בלתי אופייני‪ ",‬אמרה קימברלי בשקט‪.‬‬
‫"הבטחנו לרוזה שזה טוב‪ .‬שזה אומר שפלורה עדיין בחיים‪ .‬שזה אולי נשמע מוזר‪,‬‬
‫אבל זה אומר שעדיין אכפת לו‪ .‬והעובדה שהוא עבר לאימייל עזרה לנו‪ .‬הצלחנו‬
‫לאתר את כתובת האיי־פי בקפה אינטרנט‪ ,‬הפעם באלבמה‪ .‬כמו הסניפים של הדואר‪,‬‬
‫גם הוא היה קרוב לכביש בינמדינתי גדול‪ .‬זה מה שהוביל אותנו להתקדמות הבאה‬
‫בחקירה‪ ,‬במקום לחפש פריקים של הישרדות שמתחבאים ביער‪ ,‬לחפש מישהו נייד‪.‬‬
‫אנשי מכירות‪ ,‬נגיד‪ .‬נהגי משאיות‪ .‬עם כל השעות שהם עושים בדרכים‪ ,‬אנשים כאלה‬
‫יכולים לפספס את החדשות בבוקר או את סיכומי היום בחמש‪ ,‬מה שיכול להסביר‬
‫למה הבלמ"ז שלנו לא הגיב לבליץ הטלוויזיוני‪ .‬שינינו את אסטרטגיית התקשורת שלנו‬
‫בהתאם והתמקדנו במדיומים שיהיו יותר נגישים למי שנמצא בדרכים‪ .‬שמנו דגש‬
‫במדיה חברתית‪ ,‬למשל פוסטים יומיים בפייסבוק‪ ,‬שהבלמ"ז אולי בודק בהפסקות שלו‬
‫בלפטופ או בנייד‪ .‬התמקדנו גם בתחנות רדיו מקומיות ובעיתונים עצמאיים‪ ,‬פרסומים‬
‫יומיים מהסוג שאפשר למצוא בדיינרים‪ ,‬בתחנות דלק‪ ,‬במוטלים‪.‬‬
‫"אחיה של פלורה הרים דף פייסבוק שלם בשביל זה‪ ,‬מלא תמונות אישיות של‬
‫פלורה עם תצלומים מחיי היומיום שלה‪ ,‬תמונות של החווה‪ ,‬של היערות בסביבה‪ ,‬של‬
‫שועל משחק בחצר האחורית‪ .‬הוא גם ישב עם אמא שלו ויצר רשימות של פוסטים‬
‫לפייסבוק‪ ,‬פוסט ליום‪ ,‬שכיסו הכול‪ ,‬מהספר שפלורה הכי אוהבת ועד אירועים‬
‫בסביבה‪ ,‬תאריכים משפחתיים שהיא החמיצה‪ .‬הזמנו גם חברים ושכנים להשתתף‪.‬‬
‫הכול כדי להזכיר לבלמ"ז שוב ושוב מי פלורה היתה באמת‪ ,‬אישה צעירה שהמשפחה‬
‫והחברים שלה מתגעגעים אליה מאוד‪".‬‬
‫"הוא יצר קשר כדי לשבור אותה‪ .‬אתם בניתם אותה בחזרה‪".‬‬
‫"היינו צריכים שהוא ייצור קשר‪ .‬אם מסר הפוך לשלו יניע אותו לשלוח עוד ועוד‬
‫גלויות‪ ,‬אימיילים‪ ,‬סרטונים‪ ,‬לנו זה היה עושה רק טוב‪".‬‬
‫"הוא שלח סרטונים?"‬
‫"הניסיון לדחוק אותו להרחיב את אמצעי הקשר היה האסטרטגיה הכי טובה שלנו‬
‫בשביל לתפוס אותו‪".‬‬
‫"זו אסטרטגיה שאת התווית?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"לפי מה שרוזה אומרת‪ ,‬ג'ייקוב נתפס בגלל הטיפשות של עצמו — הוא שלח‬
‫הודעה אחת יותר מדי‪ ,‬וככה תפסתם אותו‪ .‬אבל לפי מה שאת אומרת‪ ,‬זאת היתה‬
‫התוכנית‪ .‬לא סתם חיכיתם שהוא ישלח אימייל‪ .‬פיתיתם אותו ליצור קשר‪".‬‬
‫"אסטרטגיה כזאת מאוד‪ ...‬קשה למשפחה‪ ".‬קימברלי נאנחה‪" .‬צוות החקירה אולי‬
‫היה הגנרל שישב מאחור והתווה אסטרטגיות‪ ,‬אבל רוזה ודרווין‪ ,‬הם היו החיילים‬
‫בשטח‪ .‬הם היו צריכים לשבת שם כל יום ולהתחנן על החיים של פלורה‪ .‬הם היו‬
‫צריכים לעמוד בגלויות המשפילות‪ ,‬בהקלטות‪ ,‬ואז הווידיאו הזה‪ ...‬המלצנו לשניהם‬
‫לא לראות אותו‪ .‬אבל ברור שהם היו כל כך נואשים לאיזשהו סימן‪ ,‬לאיזשהו קשר‬
‫לפלורה שלהם‪ .‬האח הקיא‪ .‬פעמיים‪ .‬ורוזה‪ ...‬היא נאטמה‪ .‬בסוף קראנו לצוות רפואי‪.‬‬
‫חשבתי שהיא נשברה‪ ,‬ושהיא כבר לא תחזור אלינו‪.‬‬
‫"אני מבינה שהמשפחה רואה את זה אחרת‪ .‬זה ברור‪ .‬בשורה התחתונה‪ ,‬הם היו‬
‫הכלי הכי טוב שהיה לנו כדי להחזיר את פלורה‪ .‬השתמשנו בהם בלי בושה‪ .‬וזה עבד‪".‬‬
‫"איך מצאתם אותו?"‬
‫"כמו שקיווינו‪ ,‬ג'ייקוב התחיל לשלוח יותר הודעות‪ .‬בעיקר באימייל‪ .‬מה שאיפשר‬
‫לנו להתחקות אחרי המסלול שלו במדינות הדרום‪ .‬אחרי ארבעה־עשר חודשים היינו‬
‫בטוחים שהוא נהג משאית‪ ,‬שליח‪ ,‬משהו כזה‪ .‬רוב האימיילים נשלחו מקפה־אינטרנט‬
‫לסוגיהם‪ ,‬לפעמים מתחנות התרעננות של משאיות‪ ,‬כולם קרוב למחלפים גדולים‪ .‬אז‬
‫אירגנו סיורים של משטרת המדינה באזורים כאלה‪ ,‬ופיקססנו את התמונה של פלורה‬
‫לכל תחנות ההתרעננות הגדולות‪ .‬רצינו להפעיל לחץ‪ ,‬אבל לא יותר מדי לחץ‪".‬‬
‫"לא רציתם שהוא ייכנס לפאניקה וייפטר ממנה‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬אבל התמקדנו בעיקר במקומות של קפה־אינטרנט‪ .‬אחרי ארבע מאות‬
‫שבעים ושניים יום הוא שלח אימייל שהצלחנו להתחקות אחריו לסייבר־קפה בתחנת‬
‫התרעננות שהוא כבר השתמש בה פעם‪ .‬נסעתי לשם אישית לדבר עם הצוות‪ .‬אחרי‬
‫כל הגלויות‪ ,‬האימיילים והכול‪ ,‬ג'ייקוב חשף על עצמו יותר ממה שהוא התכוון‪ .‬ברגע‬
‫שהתחלתי לתאר את סוג האיש שאנחנו מחפשים‪ ,‬המנהל זיהה אותו‪ .‬ג'ייקוב היה‬
‫מהקבועים‪ .‬היה עוצר שם פעם בחודש‪ ,‬אם לא יותר‪ ,‬כשהיה במסלול‪ .‬המנהל לא‬
‫ידע מה שם המשפחה של ג'ייקוב‪ ,‬אבל ידע לתאר את המשאית שלו; את שאר‬
‫הנקודות חיברנו משם‪.‬‬
‫"ג'ייקוב נס‪ .‬עבריין מין רשום שכבר היה בכלא על תקיפה מינית של בת‬
‫ארבע־עשרה‪ .‬חשוד בכמה פשעי מין אחרים‪ .‬עובד בתור ספק עצמאי של כמה‬
‫חברות שילוח גדולות‪ ,‬במשאית גדולה‪.‬‬
‫"בתוך כמה שעות שוטר ממשטרת המדינה איתר את המשאית שלו מחוץ למוטל‪,‬‬
‫לא רחוק מהכביש הבינמדינתי‪ .‬אירגנתי צוות ימ"מ ודפקנו עבודה‪".‬‬
‫די־די לא היתה זקוקה לפרטים נוספים מפי הסוכנת‪ .‬היא כבר הצליחה לדמיין הכול‬
‫בדיוק‪ .‬פרץ האדרנלין ברגעים כאלה‪ .‬על סף פיצוח תיק גדול‪ .‬אם תעשי הכול כמו‬
‫שצריך‪ ,‬תצילי את הבחורה ותתפסי את הפושע‪ .‬אבל אם תטעי אפילו פעם אחת‪...‬‬
‫הבחורה תמות והרע יברח‪ ,‬וזה יהיה הסוף של חיים‪ ,‬של משפחה‪ ,‬של הקריירה שלך‪.‬‬
 ‫כן‪ ,‬היא הצליחה לראות את זה בעיני רוחה‪.‬‬
‫"מה עשיתם?" שאלה‪.‬‬
‫"בדקנו עם הנהלת המוטל באיזה חדר ג'ייקוב נמצא‪ ,‬ואישרנו שהוא שם עם מישהי‪.‬‬
‫החדר היה בקצה‪ ,‬בלי דלת אחורית‪ .‬אלה היו החדשות הטובות‪ .‬החדשות הרעות היו‬
‫שהיה לנו יסוד להאמין שלג'ייקוב יש לפחות אקדח אחד‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬הפרופיילר שלנו‪,‬‬
‫מק'קרתי‪ ,‬האמין שאם ג'ייקוב יהיה עם הגב לקיר‪ ,‬סביר שהוא יירה בפלורה ואז‬
‫בעצמו במקום להיכנע‪".‬‬
‫"התאבדות באמצעות שוטר?"‬
‫"אולי‪ ,‬אבל רק אחרי שהוא יהרוג את פלורה‪ .‬מק'קרתי חשב שבשלב הזה ביחסים‬
‫ביניהם ג'ייקוב מרגיש חיבור חזק אל פלורה‪ .‬האופי של גילויי הלעג שלו‪ ,‬הצורך שלו‬
‫לענות את המשפחה‪ .‬היא היתה שלו‪ ,‬והוא לא יוותר עליה בלי קרב‪".‬‬
‫"יחסים‪ ".‬די־די היתה צריכה לחשוב על זה‪ .‬היא ידעה מה הוא סינדרום שטוקהולם‪,‬‬
‫אף שהידע שלה נסמך יותר על סרטים מאשר על ניסיון מהחיים‪ .‬הסינדרום‪ ,‬שזכה‬
‫לפרסום בגלל מקרה פטי הרסט‪ ,‬נגע לאופן שבו הקורבן נקשרה אל התוקף שלה עם‬
‫הזמן‪ ,‬והרגישה אמפתיה ואפילו נאמנות דווקא לאדם שהזיק לה‪ .‬אבל די־די מעולם‬
‫לא חשבה על התהליך ההפוך‪ .‬על כך שהזמן והדומיננטיות המוחלטת עשויים להניע‬
‫חוטף לחוש חיבה כלפי מי שחטף‪ .‬ג'ייקוב נס נהג מרחקים ארוכים במשאית‪ .‬מה‬
‫שאומר שבמשך שנים הוא נסע לבדו‪ ,‬מבודד‪ ,‬עד היום שבו חטף את פלורה דיין ולקח‬
‫אותה איתו‪.‬‬
‫ואחרי ארבע מאות שבעים ושניים ימים יחד‪ ...‬די־די הבינה למה לא יסכים לוותר‬
‫עליה‪.‬‬
‫"הטרידה אותך האפשרות של סינדרום שטוקהולם?" שאלה עכשיו את קימברלי‪.‬‬
‫"שאולי פלורה לא תקדם בברכה את הניסיון להציל אותה?"‬
‫היא שמעה את הסוכנת מהססת מעברו האחר של הקו‪" .‬היינו מוכנים לכל דבר‪",‬‬
‫אמרה קימברלי לבסוף‪ .‬מבחינתה של די־די‪ ,‬פירוש הדבר היה שהתשובה חיובית‪.‬‬
‫"אז יש לך מטרה חמושה שמתבצרת בחדר במלון עם קורבן שסבלה טראומה‬
‫חריפה לאורך זמן‪ .‬מה עשית?"‬
‫"נתתי לצוות הפשיטה להוביל‪ ",‬אמרה קימברלי בפשטות‪" .‬הם ירו כמה רימוני גז‬
‫מדמיע דרך החלון הקדמי של החדר‪ .‬ואז פרצו את הדלת‪".‬‬
‫הסוכנת הפדרלית השתתקה לרגע‪" .‬הם מצאו את ג'ייקוב שוכב על הרצפה‪ ,‬בבירור‬
‫משותק בגלל הגז‪ .‬לידו היתה מגבת ידיים ספוגה‪ .‬נראה שהוא זיהה את השוטרים‬
‫מתארגנים בחוץ‪ ,‬וניסה להתכונן למתקפה‪ .‬אבל הוא לא הספיק‪".‬‬
‫"ופלורה?"‬
‫"היא ישבה לידו על הרצפה‪ .‬היתה לה מגבת ספוגה שנקשרה על הפה ועל האף‪.‬‬
 ‫היה לה גם אקדח‪".‬‬
‫עיניה של די־די נפערו לרווחה‪ .‬מכל הדברים שבעולם‪" ...‬האקדח של ג'ייקוב היה‬
‫אצלה‪".‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"היא כיוונה אותו לצוות הפריצה?"‬
‫"לא‪ .‬הוא היה בחיקה‪ .‬היא‪ ...‬ליטפה את הפנים של ג'ייקוב‪ .‬מחתה לו את הדמעות‬
‫מהעיניים‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬די־די לא ידעה למה‪ ,‬אבל זה היה גרוע עוד יותר משום־מה‪.‬‬
‫"ג'ייקוב היה בהכרה כשנכנסתי לחדר‪ .‬הוא לחש משהו לפלורה‪ .‬הגז כבר התחיל‬
‫להתפזר‪ ,‬והיינו צריכים לפעול במהירות‪ ,‬אבל אף אחד לא רצה לדחוק בפלורה כל עוד‬
‫האקדח אצלה‪ .‬פחדנו שאם נבהיל אותה‪"...‬‬
‫"היא אולי תפתח באש‪".‬‬
‫"זה היה מראה מוזר‪ .‬הוא התחנן בפניה‪ .‬ג'ייקוב נס שכב על הרצפה והתחנן בפני‬
‫פלורה שתהרוג אותו‪".‬‬
‫די־די לא ידעה מה לומר‪.‬‬
‫"ניסיתי לתפוס את תשומת הלב שלה‪ .‬קראתי בשם שלה וניסיתי לגרום לה‬
‫להסתכל עלי‪ .‬אבל היא לא הגיבה‪ .‬לא אלי ולא לאף אחד מהשוטרים‪ .‬כל תשומת‬
‫הלב שלה היתה נתונה רק לג'ייקוב‪ .‬היא ליטפה לו את השיער‪ ,‬ניגבה לו דמעות‬
‫מהלחיים‪ .‬נראה שהיא לא היתה רק קשובה לו‪ ,‬אלא גם‪ ...‬מלאת רוך‪".‬‬
‫לדי־די היה ניסיון עם גז מדמיע‪ .‬הוא לא רק גירה את העיניים‪ .‬הוא הפך את האף‬
‫של המטרה‪ ,‬את הכול‪ ,‬לערבוביה ענקית של נזלת נוזלית‪ .‬ג'ייקוב נס בטח חש‬
‫אי־נוחות רבה מאוד‪ .‬נואש למים כדי לשטוף את העיניים‪ ,‬לטישו כדי למחות את‬
‫האף‪ .‬אבל הוא לא נכנע‪ .‬במקום זה‪ ,‬האיש שהתגרה במשפחתה של הקורבן‬
‫ובחוקרים במשך יותר משנה הצליח לאסוף את עצמו בשביל מהלך אחד אחרון‪.‬‬
‫"מה הוא עשה?"‬
‫"דיבר עם פלורה בלי הפסקה‪ .‬דיבר ודיבר ודיבר‪ .‬ואז‪ ,‬בדיוק כשחשבנו שלא משנה‬
‫מה אנחנו מחליטים לעשות‪ ,‬כבר צריך לעשות אותו בזה הרגע‪ ,‬פלורה רכנה פתאום‬
‫ולחשה לו משהו באוזן‪".‬‬
‫"מה?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬פלורה אף פעם לא אמרה‪ .‬אבל היא אמרה לו משהו‪ .‬וההבעה על‬
‫הפנים שלו‪ ...‬ג'ייקוב נס נראה כאילו הוא יוצא מדעתו מרוב פחד‪ .‬ואז פלורה הרימה‬
‫את האקדח ולחצה על ההדק‪ .‬מגנום ארבעים וחמש מהקודקוד‪ .‬עושה את העבודה‪.‬‬
‫"פלורה שמטה את האקדח‪ .‬הימ"מ השתלט עליה‪ .‬וזהו זה‪".‬‬
‫די־די לא הצליחה לומר מילה‪.‬‬
‫"את יודעת מה זה בונדינג על רקע טראומה‪ ,‬כן?" שאלה פתאום הסוכנת‪" .‬תעזבי‬
‫קורבנות חטיפה‪ ,‬זה משהו שאת רואה אצל נשים מוכות כל הזמן‪ .‬הן מבודדות‪ ,‬נתונות‬
‫לחסדיו של בן זוג ששולט בהן‪ ,‬עוברות תקופות אינטנסיביות של אימה טהורה‬
‫ואחריהן תקופות של התנצלויות קורעות לב‪ ,‬שמתישות רגשית אפילו יותר‪ .‬הטראומה‬
‫עצמה יוצרת יסוד קושר חזק‪ .‬איך מישהו מבחוץ יכול בכלל להבין מה שני אלה עברו‬
‫ביחד? זה הופך לעוד אחד מהגורמים שמניעים את האישה להישאר גם אחרי שבעלה‬
‫שוב קורע לה את הצורה במכות‪".‬‬
‫"אני יודעת מה זה בונדינג על רקע טראומה‪".‬‬
‫"זה מה שציפיתי לראות אצל פלורה דיין‪ .‬איך ייתכן אחרת? אחרי ארבע מאות‬
‫שבעים ושניים יום‪ ,‬לא הצלחתי אפילו לגרום לה להגיב לשם של עצמה‪ .‬במקום זה‬
‫היא הזדהתה בתור מולי‪ .‬זה השם שג'ייקוב נתן לה‪".‬‬
‫"או־קיי‪".‬‬
‫"בונדינג על רקע טראומה הוא תופעה שהכי סביר שתתרחש בסיטואציות שבהן‬
‫הקורבן מבודד והתוקפן נתפס ככול־יכול‪ .‬בחלק האחורי של הקבינה של ג'ייקוב מצאנו‬
‫ארון מתים מעץ‪ ,‬עם מנעול‪ .‬היו בו שערות של פלורה וגם דנ"א‪".‬‬
‫די־די עצמה עיניים‪" .‬זה בידוד‪ ",‬הסכימה‪.‬‬
‫"ג'ייקוב הכניס אותה לתוך הקופסה הזאת‪ .‬אבל ג'ייקוב הוא גם זה שהוציא אותה‬
‫משם‪ .‬ג'ייקוב הרעיב אותה במשך תקופות ארוכות‪ .‬אבל הוא גם זה שנתן לה אוכל‪".‬‬
‫"מה שעשה אותו כול־יכול‪".‬‬
‫"וזה העניין‪ :‬פלורה הפגינה סימנים ברורים וחד־משמעיים של בונדינג על רקע‬
‫טראומה‪ .‬מה שכמו שאנחנו יודעות ממקרים אחרים‪ ,‬גורם לקורבנות להישאר גם‬
‫כשהן יכולות לברוח‪".‬‬
‫"היו לפלורה הזדמנויות לברוח‪ ,‬והיא לא ניצלה אותן‪".‬‬
‫"גילינו שלקראת הסוף פלורה באה עם ג'ייקוב לכל מקום מרצונה החופשי‪ .‬הוא היה‬
‫יכול להשאיר אותה יושבת לבד במסעדה או להשאיר אותה לחכות לו בחדר במלון‪.‬‬
‫היא נשארה‪ ,‬מה שעשוי לגרום לה להיראות כמו קורבן מרוצה‪ ,‬קורבן מרצון‪ ,‬בעיני מי‬
‫שמסתכל על זה מבחוץ‪ .‬אבל כל מי שחווה בונדינג על רקע טראומה יכול לספר לך‬
‫שברגעים האלה היא היתה כבולה פיזית לא פחות מאשר אם הוא היה קושר אותה‬
‫בשלשלאות‪ .‬הקשר שנוצר חזק עד כדי כך‪".‬‬
‫"או־קיי‪ ".‬די־די הכירה את התופעה‪ ,‬אף שהתקשתה לחשוב על אותה פלורה‬
‫שפגשה ארבעים ושמונה שעות קודם לכן‪ ,‬האישה ששרפה את דבון גולדינג חיים‪,‬‬
‫בהקשר של דרגה כזו של כניעות‪.‬‬
‫"בונדינג על רקע טראומה יכול גם להניע אנשים לעשות מעשים שלא היו עושים‬
‫בשום הקשר אחר‪".‬‬
 ‫"פטי הרסט עם רובה אם־‪ 1‬קרבין‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬יש הרבה מקרים מתועדים היטב של קורבנות שעם הזמן ואחרי עינויים‬
‫נעשו שותפים למעשים של התוקפים שלהם‪ .‬ובמקרה הזה‪ ...‬בתיבת העץ לא מצאנו‬
‫רק דנ"א של פלורה‪ .‬האמת היא שמצאנו דנ"א של כמה בחורות שונות‪ ,‬לא מזוהות‪".‬‬
‫"אה‪ ".‬די־די לא ידעה מה עוד אפשר לומר‪ .‬סוכנת האף־בי־איי צדקה‪ :‬במיוחד‬
‫במקרים שבהם היו הקורבנות חטופים לאורך תקופה ארוכה‪ ,‬רבים מהם הגיעו למצב‬
‫שבו סייעו במארב לקורבנות אחרים‪ .‬היה מפתה לתלות בהם את האשמה בכך‪ ,‬אבל‬
‫פסיכולוגים רואים את זה אחרת‪ .‬קימברלי צדקה‪ .‬הקשר שהטראומה יצרה כפה על‬
‫הקורבן לשתף פעולה לא פחות מכפי שהיה כוח פיזי יכול לעשות‪" .‬את חושבת‬
‫שג'ייקוב נס אולי חטף עוד בחורות‪".‬‬
‫"נראה לי שהייתי רוצה לשאול אותו את זה‪ .‬האמת היא שכמה שחפרנו יותר בחיים‬
‫שלו‪ ,‬כך החשדות שלנו הלכו והתרבו‪ .‬חבל‪ ,‬אבל אף פעם לא נדע מה בדיוק הוא‬
‫עשה‪ .‬כמה נשים הוא אנס ואפילו רצח‪".‬‬
‫"מה פלורה אומרת?"‬
‫"שום דבר‪ .‬היא אף פעם לא דיברה על מה שקרה לה‪ .‬בהתחלה נתנו לה זמן‬
‫וספייס‪ ,‬בעיקר‪ ,‬האמת‪ ,‬בהתבסס על דעתו של דוקטור קיינס‪ .‬אבל בהמשך‪ ...‬אנחנו‬
‫יודעים שבקופסה היו גם בחורות אחרות‪ ,‬לא רק פלורה‪ .‬אבל אנחנו לא יכולים לקבוע‬
‫מתי הראיות הגיעו לשם‪ .‬יכול להיות‪ ,‬למשל‪ ,‬שהדנ"א של הקורבנות האחרות היה‬
‫שם לפני שהוא חטף את פלורה‪ ,‬ולא בו־זמנית איתה‪ .‬ובגלל זה אין לנו אפשרות לזמן‬
‫אותה לחקירה בעניין‪ .‬אם היא לא רוצה לדבר‪ ,‬היא לא חייבת‪".‬‬
‫"את חושבת שהיא מנסה לחפות על עצמה? בגלל מה שהיא עשתה‪ ,‬בכפייה או‬
‫שלא?"‬
‫"נראה לי שיש שאלות שאני רוצה לשאול‪ ,‬ופלורה עשתה מאמצים ניכרים לא‬
‫לענות עליהן‪ .‬שלא לדבר על‪ "...‬קימברלי השתתקה שוב‪" .‬בינינו‪ ,‬סוכנת לחוקרת? כי‬
‫בימינו את הרי לא אמורה להאשים את הקורבן אף פעם‪"...‬‬
‫"ברור‪".‬‬
‫"כשליוויתי את פלורה מהחדר ההוא במלון‪ ,‬היא עצרה לרגע והסתובבה להסתכל‬
‫על הגופה של ג'ייקוב‪ .‬בשלב הזה היא כבר היתה בלי המגבת‪ .‬יכולתי לראות את‬
‫הפנים שלה‪ .‬ורק לרגע העיניים שלה נצצו‪ .‬זה היה כמו להסתכל על מכונה נדלקת‪.‬‬
‫היא נראתה‪ ...‬מנצחת‪".‬‬
‫"אחרי שבדיוק ירתה בחוטף שלה?" ניחשה די־די‪.‬‬
‫"ואולי אחרי שבדיוק הרגה את האיש היחיד שידע מה בדיוק היא עשתה בשנה‬
‫האחרונה‪ .‬אני אגיד לך דבר אחד‪ :‬עשרות אם לא מאות אנשי חוק לקחו חלק בחיפוש‬
‫אחרי פלורה דיין‪ .‬ולמרות המעורבות של כולנו‪ ,‬ארבע מאות שבעים ושניים יום‬
‫מהחיים של האישה הזאת נותרו בגדר מסתורין מוחלט‪".‬‬
 ‫פרק ‪29‬‬
‫אני לא בסדר‪.‬‬
‫אני רוצה להיות‪ .‬אני רוצה להיות חזקה‪ ,‬בשליטה‪ ,‬נחושה‪ .‬לא רעבה‪ ,‬לא צמאה‪ ,‬לא‬
‫שיהיה לי חם ולא קר‪ ,‬לא שיכאב לי‪ ,‬לא מבוהלת‪ .‬אני פלורה דיין החדשה‬
‫והמשודרגת‪ ,‬אישה מהסוג שאף פעם לא יחזור להיות קורבן‪.‬‬
‫אני רועדת בלי שליטה‪.‬‬
‫השם‪ .‬למה הבחורה הזאת קוראת לעצמה מולי? היא לא מולי‪ .‬אני יודעת שהיא לא‬
‫מולי‪ ,‬כי פעם הכרתי מולי‪ .‬הייתי מולי‪ .‬זה לא יכול להיות צירוף מקרים‪ ,‬נכון? וארונות‬
‫המתים מעץ אורן‪ .‬מלאי אינסופי של ארונות מתים זולים‪...‬‬
‫מה לעזאזל קורה פה?‬
‫הוא מת‪ .‬ג'ייקוב מת‪ .‬אני חייבת להגיד את זה לעצמי‪ .‬אני משתופפת בפינה‪ ,‬הידיים‬
‫האזוקות שלי כרוכות חזק סביב הברכיים‪ .‬ג'ייקוב מת ואני יודעת שג'ייקוב מת כי אני‬
‫לחצתי על ההדק‪ .‬הרגשתי את הדם שלו וחתיכות מהגולגולת ניתזים לי על הפנים‪.‬‬
‫יצאתי מהחדר ההוא‪ ,‬סוף־סוף חופשייה‪ ,‬אחרי ארבע מאות שבעים ושניים יום‪ ,‬עם‬
‫חתיכות מהמוח של ג'ייקוב בשיער‪.‬‬
‫הוא מת‪ .‬הוא מת‪ .‬הוא מת‪.‬‬
‫דמעות זורמות לי על הלחיים‪ .‬אני שונאת את עצמי כי אני חלשה כזאת‪.‬‬
‫ואני שונאת אפילו יותר את החלק הקטן‪ ,‬האומלל והפתטי מעצמי שעדיין מתגעגע‬
‫אליו‪.‬‬
‫אני לא בסדר‪.‬‬
‫הבחורה על המזרן‪ .‬נדמה לי‪ .‬היא זחלה לשם לבד‪ .‬עכשיו היא ישנה‪ .‬או שאיבדה‬
‫הכרה‪ .‬או שהיא גוססת‪ .‬כנראה אני צריכה לבדוק מה איתה‪ .‬אבל היא אמרה‬
‫שקוראים לה מולי‪ ,‬ועכשיו אני לא יכולה לסבול אותה‪.‬‬
‫הסוכנת מהאף־בי־איי‪ ,‬שהסתכלה ישר עלי‪" :‬פלורה‪ ,‬פלורה‪ ,‬פלורה‪ ".‬אני‪ ,‬שלא‬
‫היה לי מושג על מי היא מדברת‪" :‬קוראים לי מולי‪".‬‬
‫בין קורבנות לחוטפים נוצר קשר‪ .‬אולי זה לא מוצא חן בעיניכם‪ .‬אולי אתם לא‬
‫מבינים את זה‪ .‬אבל ככה זה וזהו‪ .‬ד"ר קיינס הסביר לי את זה הרבה פעמים‪ .‬העובדה‬
‫שביני לג'ייקוב נוצרה מערכת יחסים לא היתה בשליטתי יותר מהרעב או הצמא או‬
‫העייפות שלי‪ .‬בני אדם הם יצורים חברתיים‪ .‬אנחנו לא בנויים לחיות בריק‪ .‬וליתר‬
‫דיוק‪ ,‬נעולים בתוך תיבה בגודל של ארון מתים‪.‬‬
‫ג'ייקוב אולי היה רשע‪ ,‬אבל הוא היה גם מאוד חכם‪ .‬הוא ידע מה הוא עושה בכל‬
‫פעם שתקע אותי בתיבה הזאת ומנע ממני אור‪ ,‬מזון‪ ,‬מים‪ ,‬חברה‪ .‬והוא ידע בדיוק מה‬
‫הוא עושה בכל פעם שהוציא אותי‪ .‬הוא הפך לגיבור שלי‪ .‬הוא הפך לדמות האב‬
‫הכול־יכול שאף פעם לא היתה לי‪ .‬ואני הקשבתי וצ ַייִתּי‪ ,‬כמובן‪ .‬את לא רוצה להרגיז‬
‫את דמות האב הכול־יכול‪ .‬ואת גם לא עוזבת אותו‪ .‬גם לא כשיש לך הזדמנות‬
‫פתאומית ובלתי צפויה לעשות את זה‪ .‬כי הוא כול־יכול‪ .‬ואם הוא אומר שהוא יודע‬
‫איפה אמא שלך גרה ואיפה אח שלך ואיפה המאורה של השועלים שאת אוהבת‪,‬‬
‫והוא יכול למצוא אותם ולהרוג אותם מתי שהוא רק רוצה‪ ,‬את מאמינה לו‪.‬‬
‫כשהוא אומר שאת המועדפת שלו‪ ,‬ושהוא לא התכוון בכלל להשאיר אותך בחיים‬
‫כל כך הרבה‪ ,‬אבל איכשהו הוא התרגל אלייך‪ .‬את מיוחדת‪ .‬יש לך ערך‪ .‬אולי את‬
‫אפילו האישה האחת שסוף־סוף תוכל לעשות אותו מאושר‪...‬‬
‫את מאמינה גם לזה‪.‬‬
‫והבחורה הזאת? מצטנפת לה בצד השני של החדר‪ ,‬רחוק ממני‪ ,‬בחושך‪ .‬גם אותה‬
‫סגרו בתיבה? גם עליה עברו שעות‪ ,‬אם לא ימים‪ ,‬בחברת עצמה הפתטית? עד שגם‬
‫היא היתה מוכנה למכור את נשמתה‪ ,‬רק לצאת משם‪.‬‬
‫אני לא יכולה לסמוך עליה‪ .‬זאת הבעיה עם בחורות שמישהו הכניס לתוך תיבה‬
‫בגודל של ארון מתים‪.‬‬
‫מספיק לשאול את ג'ייקוב‪ .‬אי אפשר לסמוך על אף אחת מאיתנו‪.‬‬
‫אני משפשפת את הפנים בידיים האזוקות שלי‪ .‬אני לא יכולה להמשיך ככה‪ ,‬אני‬
‫חושבת ומתנדנדת קדימה ואחורה‪ .‬זה היה טמטום מצדי לנסות למצוא את סטייסי‬
‫סאמרס‪ ,‬להיות יהירה כזאת ולחשוב שאני יכולה ללכת ראש בראש עם הרעים‪.‬‬
‫טעיתי‪ .‬הייתי‪ ...‬לא יודעת‪ .‬כל מה שאמא שלי וסמואל אמרו שאני‪ .‬ועכשיו אני רואה‬
‫את האור‪ .‬אני מכה על חטא‪ .‬אני רק רוצה לצאת מתוך החדר השחור המחורבן הזה‪.‬‬
‫אני רק רוצה לחזור לדירה שלי ולחיים נורמליים‪.‬‬
‫רק שאף פעם לא הבנתי איך חיים ככה‪ .‬איך מתפשרים על השגרה‪.‬‬
‫אני לא בסדר‪ .‬אני לא בסדר‪ ,‬אני לא בסדר‪ ,‬אני לא בסדר‪.‬‬
‫"למה?"‬
‫הבחורה מדברת‪ .‬צליל קולה‪ ,‬כל כך בלתי צפוי בתוך החושך‪ ,‬מטלטל אותי‪ .‬תובע‬
‫ממני קשב‪ .‬אני מחכה באוזניים כרויות‪.‬‬
‫"למה?" היא לוחשת שוב‪" .‬למה‪ ,‬למה‪ ,‬למה?"‬
‫אני תוהה אם מה שהיא רוצה לשאול זה‪ ,‬למה אני?‬
‫אני מרימה ידיים מן הברכיים‪ .‬משפשפת את הפנים עוד פעם אחרונה‪ .‬מושכת באף‬
‫פעם אחרונה‪.‬‬
‫אני מתאפסת על עצמי‪.‬‬
‫יש לי כאב ראש‪ .‬זה אמיתי‪ .‬הראש שלי מעורפל והגוף רפה‪ .‬אני שוב חושבת על‬
‫סמים‪ .‬סמים שמרססים באוויר? שמכניסים לי למים? אני לא מרגישה שום ריח או‬
‫טעם‪ ,‬אבל אני ממש לא מרגישה כמו עצמי‪ .‬אם כי‪ ,‬גם טראומה עושה את זה‪.‬‬
‫אבל אני מתפקדת‪ .‬אני יכולה לשבת‪ ,‬אני יכולה לעמוד‪ ,‬אני יכולה לזוז‪ .‬הגיע הזמן‬
‫לעשות משהו‪.‬‬
‫"אנחנו צריכות לצאת מכאן‪ ",‬אני אומרת בקול רם‪ .‬אני נשמעת צרודה‪ .‬ניחרת‪.‬‬
‫ונחושה‪ .‬כמעט כמו אישה שיודעת מה היא עושה‪.‬‬
‫הבחורה לא מגיבה‪.‬‬
‫אני קמה על הרגליים ומדשדשת קדימה‪ ,‬אל הקיר שאני יודעת שיש בו דלת‪ .‬הפעם‪,‬‬
‫כשאני מגששת בקצות האצבעות‪ ,‬קל לי למצוא את השוליים שלה‪ .‬היא נפתחת‬
‫החוצה — זה מה שאני זוכרת‪ .‬הדלת נפתחת החוצה‪ ,‬הדמות המוצללת נכנסת‪ ,‬אני‬
‫מזנקת לשם עם פגיון העץ שלי‪.‬‬
‫עכשיו אני מפעילה עליה לחץ ומרגישה תנועה קלה‪.‬‬
‫אני עוצרת‪ ,‬המומה לנוכח ההתפתחות‪ .‬זה רק בראש שלי‪ ,‬זה הרי ברור‪ .‬ובכל זאת‬
‫אני דוחפת שוב‪ .‬הדלת מתנודדת‪ .‬סגורה‪ ,‬אני מבינה‪ ,‬אבל אולי לא נעולה עד הסוף‪.‬‬
‫בדרך כלל צריך רק לסובב את הידית‪ ,‬מה שישלוף את הלשונית מהמגרעת במשקוף‬
‫והופה‪ ,‬סומסום היפתח‪ .‬אבל הפעם‪ ...‬אני ממצמצת כמה פעמים ושוקלת את‬
‫האפשרויות‪ .‬בצד זה של הדלת אין ידית שאפשר לסובב‪ .‬אבל אם אמצא דרך לנטרל‬
‫את הלשונית? אם אדחף פנימה חתיכה של עץ‪ ,‬למשל? אולי יהיה לי מזל‪.‬‬
‫בשביל זה אני צריכה חתיכת עץ‪ ,‬כמובן‪ .‬אני חושבת שאולי עדיין יש כזאת בתוך‬
‫המזרן‪ .‬אני לא מצליחה להיזכר‪ .‬המוח שלי מבולגן‪ .‬סטרס‪ .‬עייפות‪.‬‬
‫נוכחותה של בחורה ושמה מולי‪.‬‬
‫אין בררה‪ .‬אני חייבת לעשות את זה‪.‬‬
‫אני מתרחקת מהדלת הסודית וזוחלת בכיוון המזרן‪.‬‬
‫אני לא יודעת מה לומר‪ .‬הכול יהיה בסדר? ממש מצטערת שדקרתי אותך? מי את‬
‫בכלל?‬
‫מה שיוצא לי זה‪" :‬היי‪".‬‬
‫היא מייבבת‪.‬‬
‫אני מחליטה שאני לא רוצה לדעת איך קוראים לה‪ .‬זאת לא שיחה שיש לי כוונה‬
‫לנהל‪ .‬במקום זה הגיע הזמן להיות מעשית‪.‬‬
‫"את יודעת איפה אנחנו?"‬
‫עוד יבבה‪.‬‬
‫"החדר הזה בתוך בית? אנחנו בקומה הראשונה‪ ,‬בקומה השנייה?"‬
‫עוד יבבות‪.‬‬
‫אני כבר לא יכולה לסבול את זה‪ .‬אני מתיישבת על העקבים במרחק כמה‬
‫סנטימטרים מהמזרן ומדברת בקול הכי קשה שאני מצליחה לגייס‪" .‬הי! אנחנו צריכות‬
‫לצאת מפה‪ .‬את צריכה טיפול רפואי‪ .‬תפתחי כבר את הפה‪ .‬איפה אנחנו‪ ,‬לעזאזל?"‬
‫הפעם לא יבבה‪ .‬יותר כמו שאיפה נרעדת‪ .‬ואז‪ ,‬בדיוק כשכבר תהיתי אם להוריד לה‬
‫סטירה או משהו‪ ,‬לחשה‪" :‬למה־למה־למה את מכריחה אותי לעשות את זה?"‬
‫אני מקפידה להמשיך בקול קשה‪" .‬באיזו קומה אנחנו? באיזה מפלס של הבניין?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬למה‪"...‬‬
‫"השאירו אותך בחדר?" אני קוטעת אותה‪" .‬משהו כמו זה?" ואולי החדר הזה בדיוק‪,‬‬
‫בתפקיד הדיירת הקודמת‪.‬‬
‫אני שומעת נשיפה נרעדת‪.‬‬
‫"כמה זמן היית פה?" אני לא מתכוונת לשאול את השאלה הזאת‪ .‬היא לא רלוונטית‪.‬‬
‫אבל אני לא מצליחה להתאפק‪.‬‬
‫היא לא עונה‪ ,‬ושנייה אחר כך אני מבינה שהיא בטח גם לא יכולה‪ .‬אני בעצמי כבר‬
‫לא סגורה על הזמנים‪ ,‬היעדר האור מקשה את ההתמצאות‪.‬‬
‫"מה הדבר האחרון שאת זוכרת?" אני שואלת במקום זאת‪.‬‬
‫"שרקדתי‪".‬‬
‫"היית בבר‪ ,‬במועדון לילה? בבוסטון?"‬
‫לוקח לה קצת זמן‪ ,‬אבל בסוף‪" ,‬כ־כ־כן‪".‬‬
‫"שתית יותר מדי?"‬
‫שיהוק קטן שאני מפרשת כתשובה חיובית‪ .‬ילדים‪ ,‬אני חושבת‪ .‬יש זמן שכולנו כל‬
‫כך צעירים וחסרי פחד‪ .‬מועדוני לילה הם בסך הכול מקום של הרפתקה‪ .‬וקוקטייל‬
‫רום רביעי וחמישי ושישי נשמעים הרעיון הכי טוב בעולם‪.‬‬
‫שנאתי את עצמי כי הייתי כל כך טיפשה‪ ,‬כשהתעוררתי בתיבה בגודל של ארון‬
‫מתים‪ .‬דקה אחרי דקה‪ ,‬יום אחרי יום‪ ,‬כל כך הרבה זמן שאין מה לעשות איתו חוץ‬
‫מאשר להתחרט‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬אם יש דבר אחד שאני מתגעגעת אליו‪ ...‬זו אחת הסיבות שהביאו אותי‬
‫ללמוד כל כך הרבה קורסים של הגנה עצמית‪.‬‬
‫הייתי נותנת הכול כדי להרגיש שוב כל כך צעירה ולא מפוחדת‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ",‬אני שומעת שאני אומרת‪ ,‬ובקול שלי יש עדינות שתופסת אותי לא‬
‫מוכנה‪" .‬מה קרה אחר כך?"‬
‫"למה‪ ,‬למה‪ ,‬למה‪ ",‬היא ממלמלת‪ ,‬ואני יודעת שהיא שוב על סף דמעות‪.‬‬
‫"את גרה בבוסטון?" אני שואלת בניסיון להחזיר אותה לפוקוס‪" .‬המשפחה שלך‪ ,‬את‬
‫בעצמך‪ ,‬את כאן מהסביבה?"‬
‫"כ־כ־כן‪".‬‬
‫אני מתלבטת מה לעשות עכשיו‪ .‬לא עזר לשאול אותה ישירות איך קוראים לה‪,‬‬
‫ואלוהים יודע שגם לי זה לא עזר בימים שמיד אחרי ה"הצלה" שלי‪ .‬אני לא יודעת‬
‫להסביר‪ .‬זה נראה מוזר‪ ,‬סוריאליסטי‪ ,‬כשאני חושבת על זה עכשיו‪ .‬אחרי עשרים‬
‫שנה‪ ,‬איך את יכולה לאבד את השם של עצמך‪ ,‬את תחושת העצמי הרפלקסיבית‬
‫הזאת‪ ,‬המיידית? אני יכולה רק להגיד שארונות מתים מעץ אורן עובדים ממש כמו‬
‫קליפה של גולם‪ .‬בשלב מסוים כבר יותר קל להרפות‪ ,‬להשיל את השכבות ולצאת‬
‫חדשה‪.‬‬
‫להפוך למי שהוא רוצה שתהיי‪ ,‬כי ההיאחזות בעבר‪ ,‬בפעם האחרונה שראית את‬
‫הפנים של אמא שלך‪ ,‬כואבת מדי‪ .‬אז את מרפה בעצמך בהנחה שיום אחד‪ ,‬כשתצאי‬
‫מפה‪ ,‬תמצאי את עצמך שוב‪.‬‬
‫ואת לא מבינה שזה לא עובד ככה‪.‬‬
‫תחושת העצמי היא דבר כל כך שביר וחזק‪ .‬וברגע שאת מאבדת אותה‪...‬‬
‫אני שוב תוהה אם הבחורה הזאת היא סטייסי סאמרס‪ .‬אילו רק היה לנו קצת אור‪,‬‬
‫אילו הייתי יכולה לראות אותה‪ ...‬אבל בינתיים שתינו כאן‪ ,‬לבד בחושך‪.‬‬
‫זה לא אמור לשנות שום דבר‪ .‬קורבן היא קורבן היא קורבן‪ ,‬ויש כאלה די והותר‪.‬‬
‫מספיק להסתכל על הידיעות שמכסות את הקיר בחדר השינה שלי‪ .‬אבל עם סטייסי‬
‫היה משהו‪ ...‬התמונה שלה מחייכת‪ .‬איך שאבא שלה דיבר עליה‪ ,‬עם קול שהיה מלא‬
‫בכל כך הרבה כאב גולמי‪ .‬רציתי למצוא אותה‪ .‬רציתי להיות זאת שתביא לה סוף טוב‪.‬‬
‫אולי האושר שלה ידבק בי‪ .‬פשוט מכוח ה ִק ְרבה‪ .‬אני הייתי מצילה אותה‪ ,‬והיא היתה‬
‫עוזרת לי למצוא את האור‪.‬‬
‫לפחות ככה חשבתי לפני שלושה חודשים‪.‬‬
‫אני שוב בוכה? לא יודעת‪ .‬אני לא בסדר‪.‬‬
‫אני מושיטה ידיים‪ .‬אני מוצאת את הידיים האזוקות שלה בקצה המזרן‪ .‬היא‬
‫מתכווצת אבל לא נרתעת כשאני מעבירה אצבע על הסימנים שעל מפרקי הידיים‬
‫שלה‪ .‬חתכים חדשים‪ ,‬צלקות ישנות‪ .‬מפרקי ידיים יכולים לצבור כל כך הרבה נזק‬
‫בשלושה חודשים? או שיש לי כאן מישהי שנעדרת כבר הרבה יותר זמן? כמה זמן‬
‫לקח עד שוויתרתי על השם שלי?‬
‫אני לא יודעת‪ .‬כל כך הרבה שנים עברו‪ ,‬וכל כך הרבה אני לא יודעת‪.‬‬
‫"למה‪ ,‬למה‪ ,‬למה?" היא לוחשת בחושך‪.‬‬
‫הרעיון צץ‪ .‬דרך עקיפין‪ .‬החוטף אולי הכריח אותה לקבל שם חדש‪ ,‬אבל הזהות של‬
‫האנשים האחרים בחיים שלה‪...‬‬
‫"תספרי לי על ההורים שלך‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫היא מייבבת‪.‬‬
‫"אבא שלך‪ .‬איך קוראים לו?"‬
‫אני שומעת את הראש שלה מתחבט כנגד המזרן‪ ,‬היא במצוקה‪.‬‬
‫"קוראים לו קולין?" אני שואלת‪.‬‬
‫"למה‪ ,‬למה‪ ,‬למה‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫"את יכולה לתת לי אות?" אני שואלת את מי שאולי היתה פעם מעודדת‪" .‬תני לי‬
‫למ"ד‪ .‬תני לי בי"ת‪ .‬תני לי רי"ש‪ .‬תני לי וי"ו‪ .‬תני לי חי"ת‪ .‬מה יוצא? לברוח!"‬
‫יכול להיות שאני מתחרפנת‪ .‬בקול שלי ניכר שמץ של היסטריה‪ .‬אבל היא הפסיקה‬
‫לזוז‪ ,‬והיא מקשיבה לי בתשומת לב‪ .‬יכול להיות שסוף־סוף קלעתי לשריד של זיכרון?‬
‫איזשהו טריגר פנימי שיעזור להוציא אותה מזה?‬
‫"למה?" היא לוחשת בחושך‪ .‬ואז‪" :‬למה את עושה לי את זה?"‬
‫"כי אנחנו חייבות לצאת מפה‪ .‬כי אני עובדת בשביל קולין סאמרס‪ .‬כי הבטחתי לו‪,‬‬
‫הבטחתי לעצמי‪ ,‬שאני אחזיר אותך הביתה בשלום‪".‬‬
‫היא לא אומרת כלום‪ .‬זאת רק אני או שאני מזהה איזו פליאה?‬
‫"אני יכולה לעשות את זה‪ ",‬אני מודיעה לה ומכריחה את עצמי להישמע בטוחה‬
‫בעצמי‪" .‬הדלת‪ ,‬אני חושבת שאני יכולה לפרוץ אותה‪ ,‬שתיפתח‪ .‬אני יכולה להוציא‬
‫אותנו מפה‪ ,‬אבל אני צריכה את עזרתך‪".‬‬
‫היא לא זזה‪.‬‬
‫"את לא צריכה לפחד ממנו‪ ",‬אני מוסיפה באיחור‪" .‬בפעם הראשונה הוא תפס אותי‬
‫לא מוכנה‪ .‬אבל עכשיו אני מוכנה‪".‬‬
‫"מי?"‬
‫"הבחור הגדול‪ .‬זה שלקח אותך מהבר וחטף אותי מהדירה‪ .‬אני חושבת שהוא‬
‫מסמם אותי‪ ".‬אני מקשקשת בלי שליטה‪" .‬כאילו‪ ,‬איך עוד יכול להיות שהוא נכנס‬
‫ויוצא מהחדר בלי להעיר אותי? אז נצטרך לחשוב על משהו‪ .‬אולי לקרוע את המזרן‪,‬‬
‫לאלתר מזה משהו‪ ,‬עם רצועות של בד? יש לנו משאבים‪ ,‬אנחנו פשוט צריכות לעשות‬
‫בהם שימוש מושכל‪".‬‬
‫אני מקדימה את המאוחר‪ .‬מה שאני באמת צריכה זה את חתיכת העץ האחרונה‪,‬‬
‫ואני די בטוחה שהיא עדיין בתוך המזרן‪ .‬רק שהבחורה עדיין על המזרן ולא זזה‪.‬‬
‫"למה?" היא לוחשת‪.‬‬
‫"למה מה? למה אני עוזרת לך? כבר הסברתי‪".‬‬
‫"למה את עושה את זה?"‬
‫"כי אנחנו חייבות לצאת מפה! כי הבטחתי לאבא שלך‪"...‬‬
‫היא מייבבת ונרתעת‪ .‬אני מרגישה איך היא מושכת ומרחיקה ממני את הידיים‬
‫בחושך‪.‬‬
‫"הי‪ ",‬אני מנסה להרגיע אותה‪" .‬זה בסדר‪ .‬לא משנה מה הוא הבטיח‪ ,‬איך הוא‬
‫איים‪ ...‬הוא לא יכול לפגוע במשפחה שלך‪ .‬זה משהו שאנשים כאלה אומרים בשביל‬
‫לשלוט בך‪ .‬תאמיני לי‪ .‬יהיה בסדר‪".‬‬
‫"אני אעשה מה שאת רוצה! בבקשה‪ .‬כבר אמרתי לך את זה‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬כבר אמרת לי את זה?"‬
‫"הייתי טובה‪ .‬הייתי ממש טובה‪ .‬עשיתי כל מה שאמרת‪ ".‬היא זזה פתאום בחושך‬
‫ותופסת לי את היד‪" .‬בבקשה‪ .‬עשיתי בדיוק מה שאמרת‪ .‬מאז שהבאת אותי הנה‪.‬‬
‫עשיתי כל מה שאמרת לי‪ .‬עכשיו תני לי ללכת הביתה‪ ,‬בבקשה‪ .‬אני לא אגלה לאף‬
‫אחד אם רק תיתני לי לחזור הביתה‪".‬‬
 ‫פרק ‪30‬‬
‫די־די הגיעה סוף־סוף למפקדה בעשר וחצי בבוקר יום ב'‪ .‬היא הרגישה קצרת נשימה‬
‫במקצת‪ ,‬ומחשבותיה עדיין הסתחררו לאחר שיחתה עם סוכנת האף־בי־איי‬
‫מאטלנטה והפרטים ששמעה על נסיבות הצלתה של פלורה מידיו של ג'ייקוב נס‪.‬‬
‫די־די היתה גם ערה לגמרי לכך שהיא מפגרת מאוד במילוי חובותיה כאחראית‪ .‬לעבוד‬
‫על התיק הלכה למעשה — בוצע‪ .‬לעבד את הניירת ולנהל כיווני חקירה‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪...‬‬
‫היום היא תהיה טובה‪ ,‬הבטיחה לעצמה בעודה עולה במדרגות בצעד נחוש‪ ,‬הקפה‬
‫ביד אחת ותיק הצד עשוי העור באחרת‪ .‬היא תשב‪ .‬היא תתמקד‪ .‬היא תתנהג כמו‬
‫אחראית אמיתית במחלק הרצח‪ ,‬עם תחת דבוק לכיסא ועיניים שלא ימושו מערמת‬
‫התיקים שעל שולחנה‪ .‬היא תעיין בדוחות‪ ,‬תקפיד על קוצו של יו"ד‪ ,‬ואין לדעת‪ ,‬אולי‬
‫תניב תגלית פורצת דרך שתגלגל את התיק לכדי סיום מפתיע‪ .‬מי אמר שאין חשיבות‬
‫לעבודה המשרדית?‬
‫נחישותה עמדה בפרץ עד שפנתה במסדרון אל המשרד שלה ומצאה את הבלשית‬
‫החדשה ביותר במחלק‪ ,‬קרול מנלי‪ ,‬ממתינה לה‪ .‬הבלונדינית קטנת הגוף לבשה בגדים‬
‫מאתמול וכמעט ניתרה במקומה בחוסר מנוחה בלתי מסותר‪.‬‬
‫"היית כאן כל הלילה?" שאלה די־די והזעיפה פנים‪ .‬ואז‪" :‬רגע‪ .‬עברת על הסרטונים‪.‬‬
‫מצאת תיעוד מהחטיפה של פלורה?"‬
‫"לא‪ .‬מצאתי את פקח הבניין‪".‬‬
‫"את החוטף שהתחפש לפקח בניין‪ ,‬זאת אומרת?"‬
‫"לא‪ .‬את הפקח ממש‪ .‬מתברר שהוא אמיתי!"‬
‫ניכר כי הבלשית קרול מנלי פסחה על לילה של שינה‪ ,‬ונראה שפיצתה על כך באי־אלו‬
‫כוסות קפה‪ .‬אולי עשרות‪ .‬די־די‪ ,‬שהתגאתה בסבולת הקפאין שלה‪ ,‬נדרשה לבקש‬
‫ממנה להאט כמה פעמים כדי שתוכל לעקוב אחרי הסיפור‪.‬‬
‫קרול סקרה את הסרטונים מכמה מצלמות בסביבת דירתה של פלורה‪ .‬אבל היא לא‬
‫מצאה שום דבר משמעותי‪.‬‬
‫"היו יותר מדי דברים‪ ",‬הסבירה בשצף‪" .‬יותר מדי מקומיים‪ ,‬יותר מדי מכוניות‪ ,‬יותר‬
‫מדי הולכי רגל‪ .‬בכל פריים של כל מצלמה יש פשוט עשרות אנשים‪ .‬ואני לא יודעת‬
‫את מי אני מחפשת‪ ,‬אז מה אני בכלל יכולה לעשות עם זה?"‬
‫"לחפש את פלורה‪ ,‬בתור התחלה‪ ",‬קטעה אותה די־די‪.‬‬
‫"ברור‪ .‬את פלורה‪ .‬אבל מה עם פלורה? היא לא היתה שם בשישי בלילה ובשבת‬
‫בבוקר‪ .‬נראה לי שמצאתי קטע ממצלמת תנועה עם המכונית של דוקטור קיינס‬
‫שנכנסת לרחוב שלה‪ ,‬אבל זהו‪ .‬לא ראיתי את פלורה מסתובבת ברחוב אחר כך‪ ,‬וזה‬
‫לא שיש לי מצלמה ישר על הבניין שלה‪ .‬המקסימום שאני יכולה זה לבדוק סרטונים‬
‫של מכוניות שעוברות בצומת ליד הדירה שלה במצלמת תנועה ולראות אם היא‬
‫נמצאת באחת מהן‪ .‬אבל שוב‪ ,‬יש כל כך הרבה תנועה‪ ,‬כל כך הרבה מכוניות‪ ,‬כל כך‬
‫הרבה חלונות‪".‬‬
‫די־די העבירה יד על מצחה‪ .‬העניין ברור‪ .‬להשיג סרטונים ממצלמות בסביבה תמיד‬
‫נראה רעיון מצוין — עד שאת מוצאת את עצמך בתפקיד הבלשית שצריכה לעבור‬
‫על כולם‪.‬‬
‫"אז התחלתי לחשוב‪ ",‬המשיכה קרול בשטף‪" .‬מה שהייתי צריכה זה עוד מידע‪ ,‬עוד‬
‫רמז ויזואלי‪ .‬ואז הבנתי‪ .‬בעלי הבית‪ ,‬מרי וג'יימס ריכטר‪ ,‬אמרו שפקח הבניין הגיע‬
‫בשלישי‪".‬‬
‫"רק שלמחלקת פיקוח אין שום תיעוד של זה‪".‬‬
‫"בדיוק! אבל למה לא להתחיל עם צילומי תנועה מיום שלישי‪ ,‬לא? בסך הכול יש‬
‫פחות תנועה בבוקר המאוחר של יום שלישי מאשר בשבת בלילה‪ ,‬לדוגמה‪ .‬חוץ מזה‪,‬‬
‫אנחנו יודעות שהחשוד הוא בחור גדול‪ ,‬אז כבר יהיה יותר קל לזהות אותו במצלמה‪.‬‬
‫חשבתי שאולי אני יכולה להשיג לנו פריים של החוטף‪ ,‬או אם יהיה לי מזל ממש‪ ,‬של‬
‫הרכב ושל הלוחית שלו‪".‬‬
‫די־די מצאה שהיא מתרשמת בעל כורחה‪ .‬חיפוש תמונות של החוטף מן הביקור‬
‫שלו בדירה ביום שלישי אכן היה נקודת פתיחה הגיונית יותר‪ .‬ולוחית רישוי‪...‬‬
‫"אבל לא מצאת אותו?" שאלה עכשיו את מנלי‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬מצאתי אותו‪ .‬ריילי הייז‪ .‬רק שהוא לא סתם מישהו שמתחזה לפקח בניין‪ .‬הוא‬
‫באמת קבלן משנה שעושה ביקורות בבניינים‪".‬‬
‫"מה? אבל מחלקת‪"...‬‬
‫"עדיין לא ראתה את הדוח שלו‪ .‬הייז עדיין עובד עליו‪ ,‬ובגלל זה אין תיעוד‪ .‬אבל‬
‫מצלמת התנועה תפסה רכב שעובר בצומת ביום שלישי עם לוגו על הדופן‪ :‬הייז‬
‫פיקוח‪ .‬רשמתי את המספר‪ ,‬הרמתי כמה טלפונים והופה‪ .‬הפקח ריילי הייז‪ ,‬שבאמת‬
‫ביקר בבניין של הריכטרים ביום שלישי‪".‬‬
‫"אבל‪ "...‬די־די קימטה את מצחה‪ ,‬לגמה מן הקפה והזעיפה פנים‪" .‬אני רוצה לדבר‬
‫איתו‪".‬‬
‫מנלי קרנה ושוב נעה מעלה־מטה על קצות אצבעותיה‪" .‬אני יודעת‪ .‬בגלל זה הבאתי‬
‫אותו הנה‪ .‬הוא מחכה לך בחדר שש‪".‬‬
‫די־די היתה צריכה דקה להתארגן‪ .‬היא תחבה את תיק הצד שלה אל מתחת‬
‫לשולחנה‪ ,‬פשטה את הז'קט במגושם‪ ,‬הורידה עוד כמה לגימות של קפאין‪ .‬מוחה שב‬
‫לקדוח‪ ,‬ולא במובן החיובי‪ .‬לא יכול להיות שפקח הבניין הוא פקח אמיתי‪ .‬כי לא יהיה‬
‫בזה שום היגיון‪ .‬קיומו של חשוד שמעמיד פנים שהגיע לבדוק את הבניין כדי להשיג‬
‫מפתחות יסביר איך הצליח אותו אדם להיכנס לדירתה הנעולה של פלורה‪ .‬אבל פקח‬
‫בניין שבאמת הגיע למלא את תפקידו‪...‬‬
‫מה הסיכוי?‬
‫קרול המתינה לה מחוץ לחדר הישיבות‪ .‬הבלשית כבר הצטיידה בכוס קפה חדשה‪.‬‬
‫מתברר שלא היתה ערה לעווית שכבר ניכרה בעינה הימנית‪ .‬די־די‪ ,‬שהיה לה ניסיון‬
‫עשיר בעודפי קפאין‪ ,‬זיהתה את תסמיני ההיי המתודלק בקלייה כהה‪ ,‬שיתחלף בתוך‬
‫זמן לא רב בשפל של דקירות אלימות ברקה‪ .‬שיהיה לך בהצלחה עם זה‪ ,‬חשבה‬
‫ופתחה את דלת החדר‪.‬‬
‫בניין המפקדה של משטרת בוסטון היה תפלצת זכוכית מודרנית שאפשר רק לאהוב‬
‫או לשנוא‪ .‬כך או כך‪ ,‬לא היה מדובר בבניין הרעוע והמלוכלך‪ ,‬עם הצינורות הדולפים‬
‫והתקרות הקורסות‪ ,‬שמככב בסדרות משטרה כה רבות‪ .‬משרדיו של מחלק הרצח לא‬
‫נראו שונים ממשרדיה של חברת ביטוח‪ ,‬והיו בהם שפע חלונות גדולים ותאי עבודה‬
‫מעוצבים בטוב טעם‪ .‬על הרצפה חלש שטיח כחול איכותי‪ .‬ברוח זו היו שם גם כמה‬
‫חדרים קטנים‪ ,‬ששימשו כדי לדבר בפרטיות עם בני משפחה וכדי לקיים שיחות‬
‫מהוסות בין הבלשים‪.‬‬
‫חדר שש היה בדיוק כזה‪ .‬חדר קטן ובו שולחן צנוע וצמד כיסאות‪ .‬חלון צפייה שהיה‬
‫אפשר להגיע אליו מן המסדרון‪ .‬הוא לא היה מפחיד ולא מסביר פנים‪ ,‬ולכן היה‬
‫מושלם לשיחות כאלה בדיוק‪ :‬השיחה בין די־די לאיש שתישאלה‪ ,‬והיה אולי חשוד‬
‫אפשרי ואולי עמיתהּ לשירות הציבורי‪.‬‬
‫הפקח הרים את מבטו כשדי־די פתחה את הדלת‪ .‬במבט ראשון ראתה די־די שהוא‬
‫צעיר מכפי שציפתה‪ .‬שיער כהה וקצוץ‪ .‬לסת רבועה‪ .‬כתפיים רחבות‪ .‬בחור גדול‬
‫מהסוג שיותיר רושם על בעלי בית מבוגרים כמו מרי וג'יימס ריכטר‪ .‬הוא לבש חולצת‬
‫כפתורים כחולה כהה‪ ,‬ושמו נרקם בחוט לבן בצדה השמאלי‪ ,‬ועל כן השרה גם‬
‫תחושת ביטחון‪ .‬איש מקצוע חזק‪ ,‬היודע את מלאכתו‪.‬‬
‫מה הפלא שמרי וג'יימס נתנו לו את מפתחות הבניין‪ .‬די־די תיארה לעצמה שהרבה‬
‫דיירות ובעלי בתים היו עושים כמוהם בשמחה‪.‬‬
‫"ריילי הייז?" שאלה כשנכנסה אל החדר‪.‬‬
‫הוא הינהן בלי לפגוש במבטה‪ .‬עצבני‪ ,‬חשבה‪ .‬אולי יושר זה לא הצד החזק שלו‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬אנשים רבים הפגינו עצבנות כאשר נקראו לתשאול רשמי במשטרה‪.‬‬
‫קרול מנלי נכנסה לחדר אחרי די־די וסגרה את הדלת מאחוריהן‪ .‬החדר לא היה גדול‬
‫במיוחד‪ :‬די־די וקרול התיישבו ליד השולחן‪ ,‬מול המתושאל‪ ,‬ובמקום נותר רק מרווח‬
‫דחוק לנשימה‪.‬‬
‫קרול הניחה את ספל הקפה שלה‪ .‬די־די ראתה את האיש מפנה אליו מבט חטוף‬
 ‫ושואף את הניחוח המיתמר בבלי דעת‪ ,‬אבל הוא לא אמר מילה‪.‬‬
‫"בשבוע שעבר בדקת בניין‪ ".‬די־די ציינה את הכתובת ברוב טקס בעודה פותחת את‬
‫התיק שמנלי הכינה על הייז‪ .‬די־די סקרה את דוח הרקע וראתה כמה דוחות על‬
‫עברות תנועה‪ ,‬אבל לא שום דבר מהותי‪.‬‬
‫הייז הינהן מעברו האחר של השולחן‪" .‬נכון‪".‬‬
‫"כמה זמן אתה כבר עובד בתור פקח?"‬
‫"שישה חודשים‪".‬‬
‫"די צעיר‪ ".‬די־די הרימה את מבטה‪" .‬כתוב כאן שבמקור הוכשרת ככבאי‪".‬‬
‫"הייתי כבאי‪ .‬עד שנפצעתי בגב‪ .‬בתפקיד‪ .‬הוראות מהרופא העבירו אותי למקצוע‬
‫חדש‪".‬‬
‫"העבודה מוצאת חן בעיניך?"‬
‫הוא משך בכתפיו והביט בשולחן‪" .‬עבודה‪".‬‬
‫"הייז פיקוח‪ .‬החברה שלך?"‬
‫"של אבא שלי‪ .‬ג'ורג' הייז‪ .‬זאת החברה שלו‪".‬‬
‫זה היה מעניין בעיניה‪" .‬כמה בניינים אתה עובר בשבוע?"‬
‫"תלוי איזה שבוע‪ .‬יש בניינים כמו של הריכטרים‪ .‬לא ממש גדולים‪ ,‬ולא לוקחים‬
‫יותר מדי זמן‪ .‬ויש נכסים ש‪ ...‬זה יכול לקחת כמה ימים‪".‬‬
‫"למה הבניין של הריכטרים?"‬
‫"עלה במחשב שהביקורת הקודמת כבר פגת תוקף‪ .‬העירייה בפיגור‪ ,‬אז היא לקחה‬
‫חברות כמו של אבא שלי כדי לנקות שולחן‪".‬‬
‫"אז הגעת לשם בגלל המחשב?"‬
‫הוא הרים סוף־סוף את מבטו והישיר אותו אל עיניה בפעם הראשונה‪" .‬אתן יכולות‬
‫לבדוק עם הפיקוח העירוני‪ .‬למה אנחנו פה‪ ,‬בעצם?"‬
‫די־די התעלמה מהשאלה‪" .‬בעלי הבית אמרו שלא היו יכולים ללוות אותך כשעברת‬
‫על הבניין‪ .‬יותר מדי מדרגות‪".‬‬
‫"נכון‪".‬‬
‫"ובמקום זה הם נתנו לך את המפתחות לכמה מהדירות‪".‬‬
‫הייז עצר מולה‪ .‬נראה שהוא חוכך בדעתו‪" .‬מישהו אמר שמשהו נעלם לו מהבית?‬
‫זה הסיפור?"‬
‫"אני לא מתעניינת במעשי שוד‪ ",‬הודיעה לו די־די‪" .‬זאת לא המחלקה שלי‪".‬‬
‫הייז קימט את מצחו‪ .‬נראה שהיה מבולבל אפילו יותר‪ ,‬וזה היה בדיוק מה שרצתה‪.‬‬
‫"מישהו היה בבית באיזושהי מהדירות?" שאלה‪.‬‬
‫"כן‪ .‬האמת שכן‪".‬‬
‫"מי?"‬
 ‫"אישה‪ .‬בקומה השלישית‪ .‬תיכננתי להכניס את זה לדוח‪ :‬היא לא נתנה לי להיכנס‪".‬‬
‫"אתה יודע איך קוראים לה‪ ,‬מר הייז?"‬
‫"לא‪ .‬לא הייתי אומר שהיא היתה כזאת שמפטפטת יותר מדי‪ .‬נראה שגם התקנות‬
‫העירוניות לא הכי עניינו אותה‪".‬‬
‫"היא לא האמינה שאתה פקח?"‬
‫"הייתי צריך להראות לה תעודה מזהה‪ .‬פעמיים‪ ".‬רגש הבליח על פניו לראשונה‪:‬‬
‫רוגז‪" .‬ואפילו אז היא אמרה שהיא צריכה להתקשר לשם לאשר לפני שהיא תרשה לי‬
‫להיכנס‪ ".‬הוא נד בראשו‪" .‬יש אנשים שפשוט‪"...‬‬
‫"והיא נתנה לך להיכנס?"‬
‫"לא‪ .‬אף אחד לא ענה כשהיא התקשרה לעירייה‪ .‬וחוץ מזה‪ "...‬הוא היסס‪.‬‬
‫"מה?" דחקה בו די־די‪" .‬חוץ מזה מה?"‬
‫"המנעולים שלה‪ .‬היו לה כמה בריחים שצריכים מפתח גם בפנים וגם בחוץ‪.‬‬
‫הסברתי לה שזה לא בתקן‪ .‬במצב חירום הם עלולים להקשות על מכבי אש להיכנס‬
‫לדירה שלה‪".‬‬
‫די־די הסתקרנה בעל כורחה‪" .‬ואיך היא קיבלה את זה?"‬
‫"היא הודיעה לי ששרפות זה הדבר האחרון שמטריד אותה‪ ",‬אמר ביבושת‪" .‬ואז‬
‫אמרה לי ללכת משם; שהיא לא צריכה בירוקרטים שילמדו אותה על הבטיחות של‬
‫עצמה‪".‬‬
‫"ומה עשית אז?"‬
‫הוא משך בכתפיו‪" .‬שאלתי אם אני יכול לפחות לבדוק אם יש בדירה שלה גלאים‬
‫תקינים ויציאת חירום‪".‬‬
‫"והיא הסכימה?"‬
‫"נו‪ ,‬באמת‪ .‬היא הצביעה על גלאי בתקרה של הפרוזדור‪ ,‬שאפשר לראות מהדלת‪.‬‬
‫ואמרה לי שמאיפה שאני עומד אני אמור לראות שהוא עובד בסדר — האור הירוק‬
‫מראה שהוא מחובר‪ ,‬והאדום המהבהב מראה שיש גם סוללה לגיבוי‪ .‬ולגבי יציאת‬
‫חירום‪ ,‬היא אמרה שאני מוזמן לבדוק אותה — מבחוץ‪".‬‬
‫"היא נשמעת מקסימה‪ ",‬הודתה די־די‪" .‬אתה יכול לתאר אותה‪ ,‬בבקשה?"‬
‫נראה שהבקשה הפתיעה אותו‪" .‬לא יודע‪ .‬קטנה‪ .‬כאילו‪ "...‬הוא הסמיק‪" .‬רוב‬
‫הבחורות נראות לי קטנות‪ .‬שיער בלונדיני די פרוע‪ .‬לבושה לבית‪ .‬טרנינג גדול‪ ,‬יחפה‪.‬‬
‫לא יודע‪ .‬היא לא היתה הכי ידידותית‪ ,‬זה מה שאני זוכר במיוחד‪".‬‬
‫"ובחורות יותר ידידותיות בדרך כלל? כלפי בחור צעיר ונאה כמוך?"‬
‫הוא היסס‪ ,‬והחשש שוב ניכר על פניו‪" .‬מה את רוצה? היא אמרה עלי משהו?"‬
‫"למה? עשית משהו לא בסדר? אולי קפץ לך הפיוז והתרגזת קצת? נשמע שהיא‬
‫ממש לא הפגינה כלפיך את הכבוד המתבקש‪".‬‬
‫הייז נד בראשו לשלילה‪" .‬תקשיבי‪ ,‬אני לא יודע מה בדיוק קורה פה‪ .‬כן‪ ,‬הגעתי‬
‫לביקורת בבניין של הריכטרים‪ .‬כן‪ ,‬דיברתי עם מישהי בקומה השלישית‪ .‬אבל זה‬
‫הכול‪ .‬היא לא נתנה לי להיכנס‪ ,‬ואני לא התעקשתי‪ .‬ציינתי את הגלאי האחד שיכולתי‬
‫לראות‪ ,‬ואז‪ ,‬כן‪ ,‬ניגשתי לצד השני של הבניין ובדקתי את יציאת החירום‪".‬‬
‫"עלית?"‬
‫"ברור‪".‬‬
‫"הצצת לה מהחלון?"‬
‫"מה? הי‪ ,‬תקשיבי לי רגע‪ ".‬עכשיו הרים ידיים והניח אותן על השולחן‪ .‬פניו הרחבות‬
‫היו סמוקות‪" .‬עשיתי את העבודה שלי‪ ,‬זה הכול‪ .‬אני לא יודע מה היא אמרה‪ ,‬אבל מה‬
‫שזה לא יהיה‪ ...‬הסתובבתי סביב הבניין‪ ,‬בדקתי את יציאת החירום וזהו‪ .‬תשאלי את‬
‫הריכטרים‪ .‬החזרתי להם את כל המפתחות‪ ,‬אין סיכוי שזה לקח יותר מרבע שעה‪,‬‬
‫מקסימום עשרים דקות‪ .‬ואני יכול להראות לכם טיוטה של הדוח שלי — עם‬
‫התרשימים וכל מה שצריך‪ .‬חמש־עשרה‪ ,‬עשרים דקות‪ .‬משהו כזה‪ .‬אז לא יודע מה‬
‫היא אמרה שהיה‪ ,‬אבל זה לא קרה‪".‬‬
‫"אתה מסכים להיבדק בפוליגרף?"‬
‫"רצינית? כאילו‪ ...‬אני צריך עורך דין? מה קרה?"‬
‫"השם פלורה דיין מוכר לך?"‬
‫"לא‪ .‬אני אמור להכיר?"‬
‫"זאת היתה היא‪ .‬בקומה השלישית‪".‬‬
‫"לא יודע‪ .‬כמו שאמרתי‪ ,‬היא לא היתה בקטע של דיבורים‪".‬‬
‫"היא נעדרת‪".‬‬
‫"מה?"‬
‫"נעדרת‪ .‬אולי נחטפה‪ .‬בשבת בלילה‪ .‬כנראה בידי מישהו שהיה לו מפתח לכל‬
‫המנעולים של הדלת שלה‪".‬‬
‫הייז השתתק והחוויר‪ .‬הוא הביט בדי־די‪ ,‬אחר כך בקרול מנלי ואז שוב בדי־די‪ ,‬שכבר‬
‫לא הצליחה להחליט על מה הוא חושב‪ .‬הוא מרגיש אשם? חף מפשע? הוא מדחיק?‬
‫עושה רציונליזציות? משהו שם מפוקפק‪ ,‬היא החליטה‪ .‬מספיק בשביל לנסות לערער‬
‫אותו קצת‪.‬‬
‫"החזרתי את המפתחות לבעלי הבית‪ ",‬אמר עכשיו‪" .‬אני לא יודע מה קרה‪ ,‬אבל זה‬
‫לא קשור אלי‪".‬‬
‫"לא קשה להטביע את הצורה של המפתחות במשהו — או פשוט לשכפל אותם‪".‬‬
‫"לא‪ .‬לא הייתי עושה דבר כזה‪".‬‬
‫"איפה היית בשבת בלילה?"‬
‫"מה?"‬
 ‫"שבת בלילה‪ .‬איפה היית?"‬
‫"בדייט‪ ".‬הייז הזדקף והגביר את קולו‪" .‬בבוסטון ביר גארדן‪ .‬עם כמה חברים‪ .‬אני‬
‫יכול להשיג לכם את השמות שלהם‪".‬‬
‫"באיזו שעה?"‬
‫"שבע‪".‬‬
‫"ולפני זה?"‬
‫"התכוננתי‪ .‬אני גר עם שותף‪ .‬הוא יכול להגיד לכן‪ ".‬היז נד בראשו‪ .‬הוא ראה איך‬
‫הוא יוצא מזה‪ ,‬ופנה לשם‪" .‬תקשיבי‪ ,‬את יכולה לשאול את אבא שלי או את מי שאת‬
‫רוצה‪ .‬אני בחור טוב‪ .‬אני מגיע‪ ,‬עושה את העבודה שלי וזה הכול‪ .‬ביום שלישי‪ ,‬בבניין‬
‫של הריכטרים‪ ...‬אין לי מושג מה קרה לאישה הזאת‪ ,‬אבל אני יכול להבטיח לך — זה‬
‫לא קשור אלי בשום צורה‪ .‬בשבת בלילה יצאתי עם חברים‪ ,‬ואני יכול להוכיח את זה‪".‬‬
‫עשר דקות לאחר מכן‪ ,‬שוב במשרדה של די־די‪.‬‬
‫קרול מנלי‪" :‬לא נראה לי שהבחור הזה שיכפל מפתחות או חטף את פלורה דיין‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אבל אם לא הוא‪ ,‬למי עוד היתה גישה כזאת? לפתוח דלת עם שלושה מנעולים‬
‫ולתפוס חצי־מקצוענית מיומנת מאוד כשהיא ישנה?"‬
‫"אין לי מושג‪ ",‬אמרה די־די‪.‬‬
‫"אז נתחיל שוב בהתחלה‪ .‬נסתכל על הקורבן‪ ,‬פלורה דיין‪".‬‬
‫"בסדר גמור‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬וגם סטייסי סאמרס‪ ,‬כי אולי זה אותו איש‪ ,‬נכון? רק שיש גם את דבון גולדינג‪,‬‬
‫שפלורה הרגה‪ ,‬ותמונות של הנשים הנעדרות‪ ,‬שאולי הוא הרג‪".‬‬
‫"לא יכול להיות שזה דבון גולדינג‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬הוא כבר היה מת כשפלורה‬
‫נעלמה‪".‬‬
‫קרול נאנחה והעבירה יד בשערה הפרוע‪" .‬אני מבולבלת‪ ",‬אמרה הבלשית החדשה‪.‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הסכימה די־די‪" .‬גם אני‪".‬‬
 ‫פרק ‪31‬‬
‫האישה שנראתה כמו אמא שלי דיברה בטלוויזיה‪ .‬ישבתי לבד על המיטה‬
‫בחדר במוטל זול והסתכלתי‪ .‬הטלוויזיה היתה מושתקת‪ .‬הסתכלתי על‬
‫השפתיים שלה זזות והרגשתי דז'ה־וו‪ .‬לרגע כמעט יכולתי לשמוע אותה‬
‫אומרת‪" ,‬זאת כל הפלורה‪ ,‬שהולכת לישון!"‬
‫ירדתי מהמיטה והתקרבתי לטלוויזיה‪.‬‬
‫תליון כסף בדמות שועל נח בשקע צווארה‪ .‬נגעתי בו‪ ,‬והאצבע שלי היתה כל‬
‫כך גדולה לעומת המסך הקטן‪ ,‬שהיא כיסתה את כל הראש של האישה‪.‬‬
‫והרגשתי את זה שוב‪ ,‬את הדז'ה־וו הזה‪ .‬כי כבר עשיתי את זה‪ ,‬כבר ראיתי את‬
‫האישה שנראתה כמו אמא שלי מדברת בטלוויזיה‪ .‬אבל זה היה לפני המון‬
‫חודשים‪ .‬לפני עידן ועידנים‪ .‬פעם מזמן‪ ,‬כשעדיין הייתי בחורה שחשבה שיום‬
‫אחד אולי תחזור הביתה‪.‬‬
‫לא הייתי מוכנה לראות אותה שוב בטלוויזיה עכשיו‪ .‬זה תפס אותי בהפתעה‪.‬‬
‫היא לא אמורה לדבר עלי‪ .‬היא עדיין לא אמורה להתגעגע אלי‪.‬‬
‫ג'ייקוב אמר שאני כבר לא חסרה לאף אחד‪ .‬ג'ייקוב אמר שאני כבר מתה‪.‬‬
‫ג'ייקוב אמר שלמשפחה שלי יותר טוב בלעדי‪.‬‬
‫ג'ייקוב‪ ,‬ג'ייקוב‪ ,‬ג'ייקוב‪.‬‬
‫ג'ייקוב‪ ,‬ששוב עזב אותי‪.‬‬
‫הוא חירבש עבודה‪ .‬לא שהוא היה מודה בזה‪ .‬אבל התאונה הקטנה בחודש‬
‫שעבר הובילה לאיחור באספקה השבוע‪ .‬האיש די התעצבן‪ .‬עמד על הרציף‬
‫של ההעמסה וצעק‪ .‬אני לא יודעת מה בדיוק הוא אמר‪ .‬ישבתי בתוך הקבינה‬
‫כמו ילדה טובה וחיכיתי שהגבר שלי יחזור אלי‪.‬‬
‫כשג'ייקוב עלה סוף־סוף אל מושב הנהג‪ ,‬הוא זעם‪ .‬הידיים שלו נקפצו על‬
‫ההגה והשפתיים היו קו מהודק‪ .‬מהשינוע המשכנו ישר לתחנת מנוחה‪ .‬הוא‬
‫החנה את המשאית ואמר לי לצאת‪ .‬בתוך החנות הוא הצטייד בבירה‪ ,‬בפאקט‬
‫סיגריות ובמחשבה שנייה‪ ,‬בקצת חטיפים‪ .‬משם המשכנו חמישה קילומטרים‬
‫למוטל שהוא ראה מהכביש‪.‬‬
‫מרגע שנכנסנו זה היה בירות‪ ,‬סיגריות וסקס‪ ,‬לא תמיד בסדר הזה‪ .‬בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬הצלחתי לאכול קצת צ'יפס מהשקית‪ ,‬אבל זה כבר היה כמה ימים‬
‫קודם‪ ,‬ועכשיו הייתי רעבה‪.‬‬
‫הוא יצא על הבוקר‪ .‬כמו אתמול וכמו יום קודם‪ .‬לאן שהוא לא הלך‪ ,‬הוא לא‬
‫דיבר על זה‪ .‬בירות‪ ,‬סיגריות‪ ,‬סקס‪ .‬זה כל מה שקרה בחדר הזה‪.‬‬
‫הוא פוטר מהעבודה שלו? לא נראה שהוא ממהר לחזור לנהיגה‪ .‬הוא‬
‫מרושש? אם הוא לא עובד‪ ,‬איך הוא ישלם על חדרים במוטלים‪ ,‬על אוכל‪ ,‬על‬
‫הבירות?‬
‫מה יהיה איתי?‬
‫אמא שלי שלא נראתה כמו אמא שלי‪ .‬היו לה דמעות על הלחיים‪ .‬היא בכתה‬
‫בטלוויזיה‪ .‬עברה יותר משנה‪ ,‬והיא עדיין התחננה שאחזור הביתה בשלום‪.‬‬
‫"זאת כל הפלורה‪ ,‬שהולכת לישון!"‬
‫צעדים מחוץ לחלון‪ .‬מיהרתי לכבות את הטלוויזיה‪ ,‬חזרתי אל המיטה‪.‬‬
‫ג'ייקוב נכנס בדלת שתי שניות אחר כך‪ .‬לבוש כרגיל בג'ינס עם הכתמים של‬
‫הגריז‪ ,‬בטישרט מצהיבה‪ ,‬בחולצת פלנל לא מכופתרת‪ .‬היה לו מארז של‬
‫בירות מתחת לזרוע אחת‪ .‬בשנייה היתה שקית נייר חומה‪ .‬בטח ויסקי פור‬
‫רוזס‪ ,‬שהוא שתה ישר מהבקבוק‪.‬‬
‫"על מה את מסתכלת?" שאל כשתפס אותי מביטה‪" .‬מה? את עדיין‬
‫בפיג'מה? לא יהרוג אותך להתנקות קצת כשאני יוצא‪".‬‬
‫העברתי אצבע על שולי כתונת הסאטן השחורה שלי‪ ,‬שעוטרה בתחרה‬
‫בצבע קרם למעלה ולמטה‪ .‬הוא קנה לי אותה לפני כמה חודשים‪ .‬חשבתי‬
‫שהיא מוצאת חן בעיניו‪.‬‬
‫הוא הניח את הבירה ברעש‪ .‬אחר כך את הוויסקי‪ .‬הסתכלתי עליו מלמעלה‬
‫עד למטה‪ ,‬נואשת לאיזשהו רמז למזון‪.‬‬
‫"מה?" תבע לדעת שוב ותחב סיגריה אל בין שיניו העקומות‪.‬‬
‫"נגמר לנו הצ'יפס‪ ",‬לחשתי‪.‬‬
‫"צ'יפס? זה כל מה שאכפת לך? להתפטם כמו בהמה? ישו‪ ,‬מה הפלא‬
‫ששמנת‪".‬‬
‫לא אמרתי כלום‪ .‬עצמות האגן שלי בלטו מתחת לסאטן השחור המבהיק‪.‬‬
‫הייתי הרבה דברים‪ ,‬אבל שמנה לא היה אחד מהם‪.‬‬
‫"יום רע?" שאלתי לבסוף‪ .‬לא ידעתי מה לומר‪.‬‬
‫"יש טובים?"‬
‫"אתה‪ ,‬אה‪ ,‬הלכת להרבה זמן‪".‬‬
‫הוא לא אמר דבר‪.‬‬
‫"גם אתמול‪ .‬גם שלשום‪ ".‬לא יכולתי להסתכל עליו כשדיברתי‪ .‬פליתי כדורוני‬
‫בד קטנים מעל השמיכה הכחולה המהוהה‪.‬‬
‫"מקנאת?" שאל‪ .‬הוא קרע את העטיפה מעל הבירות‪ .‬שלף את הפחית‬
‫הראשונה‪" .‬הבנת שירד לי ממך? אני גבר‪ ,‬את יודעת‪ .‬שום בחורה‪ ,‬בטח לא‬
‫חתיכת זבל זולה כמוך‪ ,‬לא יכולה להחזיק אותי בקטע שלה יותר מדי זמן‪.‬‬
‫אולי" — הוא הסתובב והרים את הפחית — "אולי יצאתי לבדוק את השטח‪".‬‬
‫קפאתי‪ .‬הרגשתי את הלב שלי מאיץ בחזי‪ .‬אולי הוא משקר‪ .‬הוא אהב לענות‬
‫אותי‪ .‬אבל הלעג על הפרצוף שלו‪ ,‬המבט הקשה בעיניים שלו‪...‬‬
‫בלעתי רוק והעמדתי פנים שהידיים שלי לא רועדות עכשיו על השמיכה‪.‬‬
‫"זאת כל הפלורה‪ ,‬שהולכת לישון‪".‬‬
‫אבל מי זאת פלורה? ואיך היא יכולה לחזור בכלל הביתה אי־פעם?‬
‫היו רק אני‪ .‬החדר הזה‪ .‬האיש הזה‪ .‬החיים שלי עכשיו‪.‬‬
‫"קח אותי‪ ",‬שמעתי את עצמי אומרת‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬בא לך לפגוש את המחליפה שלך?"‬
‫"בטח‪ ".‬הקפדתי על קול יציב והכרחתי את עצמי להסתכל לו בעיניים‪" .‬אני‬
‫רוצה לראות אם היא מספיק יפה בשבילך‪".‬‬
‫תפסתי אותו לא מוכן‪ .‬הנשק הסודי שלי‪ ,‬נקודת הזכות היחידה שלי‪ .‬לא‬
‫משנה עד כמה הוא ניסה לשלוט בי‪ ,‬מפעם לפעם עדיין הפתעתי אותו‪ .‬וזה‬
‫מצא חן בעיניו‪ .‬אפילו עכשיו ראיתי זיק של עניין ניצת לו בעיניים‪ .‬הוא הניח‬
‫את הבירה ומבטו השתהה על כתונת הסאטן הדקה שלי‪.‬‬
‫"בסדר גמור‪ ",‬אמר‪" .‬אבל בגדים את לא מחליפה‪".‬‬
‫יצאתי אחריו מן החדר‪ ,‬יחפה וידי משולבות באי־נוחות על החזה‪ .‬בפעם‬
‫הראשונה ראיתי שהמשאית שלו חונה מול המוטל‪ .‬בלי נגרר‪ ,‬כמובן‪ ,‬רק‬
‫הקבינה‪ ,‬שהיתה בולטת די והותר‪ .‬הוא טיפס ונכנס‪ .‬זה היה אחר הצהריים‪.‬‬
‫השמש קפחה‪ .‬איפה שגדלתי‪ ,‬השמש הוציאה אנשים החוצה ליהנות ממזג‬
‫האוויר‪ .‬אבל כאן‪ ,‬בדרום‪ ,‬היתה לחום השפעה הפוכה‪ .‬הוא דחף את כולם‬
‫פנימה‪ ,‬לנוח במזגן‪.‬‬
‫איש לא הבחין כשניגשתי אל הקבינה לבושה רק למחצה ועליתי במאמץ‪.‬‬
‫ג'ייקוב התניע ויצאנו לדרך‪.‬‬
‫הוא נהג בשתיקה‪ .‬תיארתי לעצמי שהוא יפנה אל החוף‪ ,‬אל רצועת הברים‬
‫שביקרנו בה בלילה הראשון‪ ,‬עם מלצריות במכנסיים קצרים ובחולצות שחשפו‬
‫את הבטן‪ ,‬מה שהיה נראה עליהן יותר טוב אם רובן לא היו בנות ארבעים‬
‫ויותר ונפוחות משכבות שומן מבית "זה מה שחמישה־שישה ילדים כפויי טובה‬
‫עושים לך לגזרה"‪.‬‬
‫אבל הוא פנה משם והלאה‪ ,‬התרחק מהכביש המהיר ונסע בדרכים‬
‫הצדדיות‪ .‬הוא נהג בדרך לאחת השכונות‪.‬‬
‫בשנייה האחרונה עצר ליד רצועה של אדמת ביצה‪ .‬עשב ארוך אצבעות‬
‫היטלטל ברוח‪.‬‬
‫"ברגל‪ ",‬אמר והביט בכפות רגלי היחפות‪ ,‬לראות אם אעז להתלונן‪.‬‬
‫לא התלוננתי‪ .‬יצאתי‪ .‬הלכתי על החול שנמתח לצד האספלט הלוהט‪.‬‬
‫המשכתי ללכת‪ .‬תנועה בסבך שלצדי‪ .‬אולי ציפורים‪ .‬נחשים‪ .‬מכרסמים‪ .‬לא‬
‫חשבתי על זה‪ .‬רק המשכתי ללכת‪.‬‬
‫ג'ייקוב צעד באמצע הכביש‪ ,‬עישן סיגריה חדשה ולא אמר מילה‪.‬‬
‫הכביש היה משובש‪ .‬מלא בורות באמצע ומתפורר בשוליים‪ .‬לא הכביש הכי‬
‫טוב‪ ,‬לא השכונה הכי טובה‪ .‬הבתים היו קטנים ושטוחים‪ ,‬צבעי הפסטל דהויים‬
‫כמו הכביסה שעל החבלים‪ .‬יכולתי לשמוע כלבים נובחים מאחור ותינוקות‬
‫בוכים בפנים‪ .‬פה ושם עמדו ילדים עייפים בחצרות קדמיות מכוסות אבק‬
‫והביטו בגבר המעשן ובבחורה הלבושה למחצה‪ .‬ג'ייקוב המשיך לנוע ואני‬
‫כמוהו‪.‬‬
‫פנייה כאן ופנייה שם‪ ,‬ומצאנו את עצמנו מאחורי שורת בתים בצל רכס‬
‫מכוסה שיחים שצמחו פרא‪ .‬ג'ייקוב האט בצעד לא בטוח‪.‬‬
‫לרגע‪ ,‬רק לרגע‪ ,‬ראיתי משהו עולה על פניו ונעלם‪ .‬ערגה‪.‬‬
‫ארשת של מי שאכפת לו‪.‬‬
‫הוא עצר‪.‬‬
‫כשלתי וכמעט נתקלתי בו מאחור‪ .‬הפעם משהו הגיח והתפתל‪ ,‬החליק על‬
‫הרגל שלי‪ ,‬בוודאות נחש‪ .‬החנקתי צעקה בו־ברגע שידו של ג'ייקוב סטרה לי‬
‫על הפה‪.‬‬
‫"אף מילה‪ ",‬הורה בקול צרוד‪ .‬ראיתי את הניצוץ הפנאטי בעיניים שלו‪ .‬מה‬
‫שלא עמדתי לראות‪ ,‬מה שלא עמדנו לעשות‪ ,‬זה היה ממש־ממש חשוב לו‪.‬‬
‫אני לא אני‪ ,‬חשבתי כשפניתי איתו אחרי הבית האחרון בשורה‪ .‬תריסים‬
‫שחורים רופפים‪ ,‬צבע ורוד מתקלף‪ ,‬גג מט לנפול‪ .‬זאת לא אני‪ ,‬חשבתי‬
‫כשהתקרבנו והתקרבנו‪ ,‬הסיגריה של ג'ייקוב הושלכה כבר מזמן‪ ,‬ועכשיו‪...‬‬
‫הוא אחז בסכין לצד גופו‪.‬‬
‫זאת לא פלורה‪ ,‬חשבתי‪ ,‬בחורה ששיחקה פעם עם שועלים ועכשיו עומדת‬
‫ליד גדר ריבועים ומציצה פנימה‪.‬‬
‫ראיתי את המתחרה שלי מיד‪ .‬דלת הרשת באחורי הבית היתה פתוחה‪ .‬היא‬
‫ישבה בפנים‪ ,‬היכן שהיה קריר ונעים יחסית‪ ,‬וצפתה בטלוויזיה‪ .‬היה לה שיער‬
‫ארוך וכהה‪ ,‬אסוף בזנב סוס רפוי‪ .‬חולצה ירוקה דהויה‪ ,‬בלי שרוולים‪ ,‬וג'ינס‬
‫גזורים‪ .‬היא בהתה בטלוויזיה הישנה ועישנה בשרשרת‪ ,‬וזרועותיה הארוכות היו‬
‫חיוורות להחריד בהתחשב באזור‪ .‬אבל זה נראה עליה טוב‪ ,‬השיער הכהה ועור‬
‫בגוון שמנת‪ .‬כמו שלגייה‪ ,‬רק שפתיים אדומות כדם חסרו לה‪.‬‬
‫ידעתי‪ ,‬עוד לפני שהיא הסתובבה‪ ,‬שהיא יפה יותר מאיזו בלונדה גרומה מניו‬
‫אינגלנד‪ ,‬כמוני‪ .‬לא‪ ,‬היא היתה ריסים כהים וסמיכים‪ ,‬עצמות לחיים חדות כמו‬
‫סכין‪ ,‬לילות חמים וארוכים‪.‬‬
 ‫המחליפה שלי‪ .‬הצעצוע החדש של ג'ייקוב‪.‬‬
‫וברגע שלאחר מכן הבנתי שהוא לא הביא את הסכין בשבילה‪ .‬הוא הביא‬
‫את הסכין בשבילי‪ .‬דקירה מהירה אחת וזה יהיה הסוף שלי‪ ,‬הוא יגלגל אותי‬
‫לביצה בשביל התנינים‪ ,‬שיאכלו‪ .‬בדיוק כמו שתמיד הבטיח‪.‬‬
‫"זאת כל הפלורה‪ ,‬שהולכת לישון‪".‬‬
‫ככה זה יהיה למות? לישון קצת סוף־סוף?‬
‫בתוך הבית הבחורה סובבה את ראשה‪ .‬הרעש שעשינו הסגיר אותנו?‬
‫הנוכחות שלנו? מצאתי שאני עוצרת את הנשימה‪ ,‬ואילו ג'ייקוב‪ ,‬שניצב לצדי‪,‬‬
‫שאף שאיפה חדה‪.‬‬
‫היא נראתה מבוגרת מכפי שציפיתי‪ .‬לא ילדונת יפה‪ .‬אולי יותר באמצע שנות‬
‫העשרים שלה‪ .‬זה הפתיע אותי‪ .‬ג'ייקוב תמיד העדיף מתבגרות‪ .‬יותר קל‬
‫לאלף אותן‪ ,‬הוא אמר לי‪.‬‬
‫הסתכלתי עליו‪ ,‬ניסיתי להבין‪.‬‬
‫ו‪...‬‬
‫הארשת על הפנים שלו‪ .‬הערצה‪ .‬מקובעות‪ .‬גבר מאוהב לגמרי‪ ,‬בלא‬
‫תוחלת‪ .‬גבר מסתכל על הבחורה החדשה הזאת כמו שמעולם־מעולם לא‬
‫הסתכל עלי‪.‬‬
‫עכשיו היה תורי לשאוף שאיפה חדה‪ ,‬ורגע אחר כך הבנתי‪ .‬זאת לא היתה‬
‫סתם עוד מישהי‪ .‬לא תחליף של הרגע האחרון‪.‬‬
‫"זאת לינדי‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"ששש‪ .‬היא תשמע אותך!"‬
‫"היא עוד חיה?"‬
‫"ברור שהיא עוד חיה!"‬
‫"לא נמאס לך ממנה? לא הרגת אותה וזרקת לתנינים?"‬
‫"על מה את מדברת‪ ,‬לעזאזל המחורבן?" הוא לחש בקול צרוד‪" .‬בחיים לא‬
‫הייתי פוגע בה‪".‬‬
‫"אתה אוהב אותה‪".‬‬
‫"תסתמי את הפה המחורבן שלך‪".‬‬
‫"אתה כן‪ .‬אתה ממש‪ ...‬אתה אוהב אותה‪".‬‬
‫הבחורה בתוך הבית הסתובבה‪ ,‬היא שמעה אותנו מדברים‪ .‬היא קמה על‬
‫הרגליים והביטה לעברנו‪.‬‬
‫ג'ייקוב‪ ,‬שעמד לידי‪ ,‬שוב שאף חדות‪ .‬הוא הסתכל עליה מתקרבת אלינו‪,‬‬
‫מהופנט לגמרי‪.‬‬
‫מיד ידעתי שאני שונאת את הבחורה הזאת‪ .‬היא האויב האמיתי‪ .‬אם ג'ייקוב‬
‫לא היה אוהב אותה פעם‪ ,‬לא היה מאבד אותה‪ ,‬הוא לא היה חוטף אותנו‪ ,‬את‬
‫כל האחרות‪ ,‬מהחופים בפלורידה‪ .‬היא סיפקה לו השראה איכשהו; ואז עיקמה‬
‫אותו‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬אחרי כל מה ששרדתי‪ ,‬כל מה שעשיתי‪ ,‬היא תהיה זאת שתיקח‬
‫ממני את ג'ייקוב‪ .‬בגללה ג'ייקוב ישתמש בסכין הזה ואז יזרוק את הגופה שלי‬
‫לחיות פה‪ .‬אמא שלי אף פעם לא תגלה מה קרה לי‪ .‬היא תעביר שנים מול‬
‫המצלמות‪ ,‬מדברת עלי‪ ,‬עונדת את תליון השועל הקטן שלה ומתחננת על‬
‫החיים של בת שכבר מתה‪.‬‬
‫ואז שנאתי את ג'ייקוב‪ .‬שנאתי אותו ממש כמו ששנאתי אותו ביום הראשון‪,‬‬
‫כשחזרתי להכרה בתוך תיבה בצורה של ארון מתים‪.‬‬
‫אבל את הבחורה הזאת שנאתי אפילו יותר‪.‬‬
‫לינדי‪ .‬הבחורה שהתחילה את כל זה‪.‬‬
‫הבחורה שתחסל אותי‪ ,‬בסופו של דבר‪.‬‬
‫אלא אם כן‪...‬‬
‫אני אהרוג אותה קודם‪.‬‬
 ‫פרק ‪32‬‬
‫"מצאנו גופה‪".‬‬
‫"גופות‪ ,‬אתה מתכוון?" די־די הרימה את מבטה מן השולחן ומצאה את פיל עומד‬
‫בפתח המשרד שלה‪ .‬הוא נד בראשו לשלילה‪.‬‬
‫"לא‪ .‬גופה‪ .‬באחד היעדים שהופיעו בג'י־פי־אס ברכב של גולדינג‪".‬‬
‫"קריסטי קילקר או נטלי דראגה?"‬
‫"זה מה שאנחנו הולכים לברר‪".‬‬
‫די־די הרחיקה את הכיסא מן השולחן בתנועה מוכנית‪ ,‬ואז תפסה את עצמה‪" .‬רגע‪.‬‬
‫זה מבחן? שתדע ששמעתי את מה שאמרת‪ .‬שנהייתי עקשנית ושתלטנית‪ ,‬ושאני‬
‫צריכה לסמוך על השותפים שלי ולהאמין יותר ביכולות שלכם לעשות את העבודה‪.‬‬
‫מה שאומר שאתה זה שיראה את הגופה‪ ,‬ואני אחכה לדוח שלך כמו אחראית טובה‬
‫בתפקוד מוגבל? ואז‪ "...‬היא עצרה את עצמה‪ ,‬מופתעת בעליל לנוכח הגוש שהתהווה‬
‫בגרונה‪" .‬ואז כבר לא תכעס עלי‪".‬‬
‫"אני לא כועס עלייך‪".‬‬
‫"אני באמת סומכת עליך‪ ",‬היא יצאה מזה ברגע האחרון‪ .‬כי עכשיו נזכרה בשיחה‬
‫שלה עם פיל אתמול‪ ,‬והזיכרון לא היה נעים‪ .‬היא לעולם לא תודה בזה בקול‪ ,‬אבל פיל‬
‫היה הדבר הכי קרוב שהיה לה לתחליף אב‪ ,‬בייחוד לאור העובדה שאבא שלה לא‬
‫ראה את העבודה שלה בעין יפה‪ .‬היא לא התגעגעה להורים שלה‪ ,‬שהתגוררו‬
‫בפלורידה‪ .‬כבר לא היה אכפת לה אפילו שהם לא הבינו מה היא עושה‪ .‬אבל פיל‪,‬‬
‫האכזבה הברורה שלו ממנה‪ ...‬זה כאב‪.‬‬
‫"אני סומכת עליך‪ ,‬פיל‪ .‬אני סומכת על ניל‪ .‬ואני מתגעגעת אליכם‪ .‬כל יום‪ .‬אני‬
‫מתגעגעת לצוות שלנו‪ ,‬לשותפות בינינו‪ .‬אני לא אוהבת להרגיש שאני מאכזבת אתכם‪.‬‬
‫כי אתם הצוות שלי‪ .‬תמיד הייתם הצוות שלי‪ ,‬ובוא נודה על האמת‪ ,‬לא כולם רוצים‬
‫בצוות שלהם חברה עקשנית ושתלטנית כמוני‪ .‬אני יודעת את זה‪ .‬ברור שאני יודעת‬
‫את זה‪".‬‬
‫"סיימת?"‬
‫"אולי‪".‬‬
‫"כי זה לא מבחן‪ .‬אף שלפרוטוקול‪ ,‬את באמת עקשנית ושתלטנית‪".‬‬
‫"אני יודעת‪".‬‬
‫"ואת צריכה לסמוך עלינו יותר‪".‬‬
‫"אני יודעת‪".‬‬
‫"אבל את גם את‪ ,‬ואני מכיר אותך‪ ,‬די־די‪ .‬רוב הזמן‪ ,‬כשאני לא לגמרי מותש או‬
‫מתוסכל או מת מפחד‪ ,‬אני גם מחבב אותך‪ .‬אז עכשיו‪ ,‬אם שנינו כבר הסכמנו שאני‬
 ‫צודק ואת טועה‪ ,‬את באה או לא?"‬
‫"באה לאן?"‬
‫"לזירה‪ .‬עם הגופה‪ .‬אבל אני נוהג‪".‬‬
‫הוא לא היה צריך לשאול פעמיים‪" .‬בסדר!"‬
‫"בתור אחראית בתפקוד מוגבל‪ ,‬את ממש קטסטרופה‪".‬‬
‫"כן‪ .‬יוצא לי לחשוב על זה הרבה‪ ".‬מה שלא מנע ממנה לקחת את ז'קט העור שלה‬
‫ולצאת מאחורי השולחן‪.‬‬
‫"לאן ?" שאלה כשיצאה בדלת בעקבות פיל‪ ,‬והעולם שב להתנהל כתקנו‪.‬‬
‫"מטפן‪".‬‬
‫"עוד פעם? למה תמיד מחביאים את כל הגופות במטפן?"‬
‫"כי יש שכונות שהן פשוט ככה וזהו‪".‬‬
‫במטפן היה פארק פתוח שניהלה המאס־אודובון־סוסייטי בשטח ששימש פעם בית‬
‫חולים ציבורי לחולי נפש‪ .‬פיל ודי־די היו ערים לכך מאוד כשהקיפו את המתחם בלי‬
‫להתרחק מגדר הברזל היצוקה שחצצה בין השפע המפתיע של עצים עתירי עלווה‬
‫לג'ונגל האורבני הצפוף שסבב אותם‪.‬‬
‫הם כבר היו בפארק הזה פעם‪ .‬הם חצו אותו בימים שבהם השלד של בית החולים‬
‫הזנוח לחולי נפש עדיין קרץ בעיני זכוכית שבורות מראש הגבעה‪ .‬הם ידעו הכול על‬
‫רוחות העבר שביעתו את המקום ועל שרידיהן החנוטים של שש הנערות שהעלו‬
‫מתוך בור באדמה בפעם הקודמת שביקרו פה‪.‬‬
‫צמרמורת חלפה בגופה של די־די כשצעדה בעקבות פיל בדרכם אל המשעול‬
‫הראשון בין העצים‪ ,‬ולא בגלל הקור‪.‬‬
‫בתיאוריה‪ ,‬בית החולים הציבורי של בוסטון כבר עבר מן העולם‪ .‬חצי מן השטח‬
‫הירוק היה למרכז הטבע של בוסטון‪ ,‬ביתם של מאה וחמישים מיני ציפורים ושלוש‬
‫מאות וחמישים מיני צמחים בטבורה של שכונה צפופה‪ ,‬שהבתים התלת־קומתיים‬
‫נדחקו בה שכם אל שכם‪ ,‬רובם יגעים ורעועים למראה‪.‬‬
‫תושבי בוסטון הגיעו מרחבי העיר כולה כדי לפסוע בין העצים‪ ,‬להאזין לציפורים‬
‫ולהתפעל מן הפרפרים‪ .‬הפארק אמנם היה אחד היעדים שדבון גולדינג נסע אליו לא‬
‫פעם‪ ,‬כפי שהעידה מערכת הניווט שלו‪ ,‬אבל ייתכן שבסך הכול נהנה להיות קרוב אל‬
‫הטבע‪.‬‬
‫למעט העובדה שהפארק הכיל גם לא מעט שטחים ירוקים נסתרים מעין‪ ,‬שהם‬
‫בדיוק מה שרוצח זקוק לו כדי לקבור גופה‪.‬‬
‫פיל סיפר שהביאו את הכלבים בשעה מוקדמת באותו הבוקר‪ .‬בתוך פחות מעשרים‬
‫דקות הם כבר מצאו משהו‪ :‬תלולית אדמה נמוכה‪ ,‬ולא רחוק ממנה שקע ארוך כמוה‬
‫בקרקע‪ .‬הצמחייה רק החלה לכסות את שניהם‪.‬‬
‫מי שמחפש גופה ואינו איש מקצוע נוטה לבחון את התלולית‪ .‬לא מקצוענים מנוסים‬
‫כמו מומחי הפתולוגיה של בוסטון‪ .‬מקורה של התלולית היה העפר שהרוצח הוציא‬
‫כשחפר את הקבר — נעץ את האת בקרקע והשליך את העפר הצידה‪ .‬הקבר היה‬
‫החלק השקוע‪ .‬שם טמן האיש את הגופה ואז כיסה אותה באדמה עד שהיתה פחות‬
‫או יותר מפולסת‪ .‬הוא לא העלה על דעתו כלל מה יעשה הרקב‪ .‬לא חשב שהבשר‬
‫והשריר שיירקבו יחליקו מעל העצמות ויתמוססו בקרקע עצמה‪ .‬ואם הזבובים מצאו‬
‫דרך להטיל ביצים על הגופה לפני שנטמנה‪ ,‬התהליך אפילו יואץ — שלא לדבר על‬
‫פעילותן של חיות קטנות שייתקלו במקור מזון חדש באזור המוכר‪.‬‬
‫לקברים רדודים היו חיים משל עצמם‪ .‬וכל הגופות מילאו בסופו של דבר את‬
‫תפקידן‪ :‬להירקב‪ .‬מעפר באת ואל עפר תשוב‪ .‬הן נעלמו אל האדמה ואז‪ ,‬כמה‬
‫חודשים אחר כך‪ ,‬נוצר בה שקע מובהק בצורתו‪ .‬קיעור שכל בלש מנוסה ממחלק‬
‫הרצח יכול להסתכל עליו ולומר‪ ,‬הי‪ ,‬אני מוכן להתערב שיש גופה למטה‪.‬‬
‫צוות הפתולוגים הגיע בהרכב מלא‪ .‬זירות כאלה נוהלו כמו חפירה ארכיאולוגית‪,‬‬
‫והאזור זרוע העלים שמתחת לעצים כבר חולק וסומן ריבועים־ריבועים‪ .‬כל כף אדמה‬
‫שהאת העלה נכנסה למכל מסומן‪ ,‬כך שאחר כך יהיה ניתן לסנן אותה בחיפוש אחר‬
‫ראיות נוספות‪ .‬ייקח להם כל היום להוציא משם את הגופה‪ ,‬ידעה די־די‪ ,‬וכמה‬
‫שבועות ואפילו חודשים יעברו עד לדוח המלא של בן‪.‬‬
‫די־די ופיל ניגשו לשם והקפידו לא להתקרב מדי‪ .‬בן וייטלי ידע את מלאכתו היטב‪,‬‬
‫מה שאומר שהיה טריטוריאלי וחסר כל סבלנות לשטויות של שוטרים‪.‬‬
‫פעם הוא היה גם במערכת יחסים רומנטית עם חברם לצוות ניל‪ .‬ומאז הפ ֵרדה‪...‬‬
‫הכול היה מקצועי מאוד‪ .‬ושום דבר לא שב להיות כשהיה‪.‬‬
‫"בוקר טוב‪ ,‬בן‪ ",‬קרא פיל‪ .‬פתיחה רועמת‪.‬‬
‫בתשובה זכה להמהום מפי הדמות החסונה שהשתופפה מעל הקבר והברישה את‬
‫הקרקע כמדומה‪ .‬ניסיון העבר לימד את די־די מה הוא עושה‪ :‬הם הוציאו הכול עד‬
‫לגופה עצמה‪ ,‬וכעת הסיר בן במברשת את שכבת האדמה האחרונה מעל העור‬
‫המיובש‪ ,‬העצמות‪ ,‬מה שלא נשאר שם‪.‬‬
‫מקרוב הצליחה די־די לקלוט שמץ מניחוח הרקב‪ ,‬מהול בריח הכבול של אדמה ועלי‬
‫שלכת‪ .‬אם ככה‪ ,‬נראה שמהשרידים עדיין לא נותרו רק עצמות‪ ,‬מה שהיה הגיוני‬
‫בהתחשב במועדי היעלמותן של הנשים‪.‬‬
‫"זכר או נקבה?" שאלה די־די‪ .‬בניגוד לפיל‪ ,‬היא לא ביזבזה זמן על שיחות חולין‪ .‬וזה‪,‬‬
‫כפי שידעה‪ ,‬הפך אותה לאחד האנשים החביבים על בן‪ .‬גם לו לא היה עניין בשיחות‬
‫חולין‪.‬‬
‫"נקבה‪".‬‬
‫"זמן המוות?"‬
 ‫"'זדייני‪".‬‬
‫די־די ופיל החליפו מבטים‪ .‬מתברר שזו שאלה שהתשובה עליה תתקבל רק בחדר‬
‫המתים‪ .‬זה הגיוני‪ .‬קצב ההירקבות בקברים רדודים היה מועד לשינויים דרמטיים‪,‬‬
‫שהיו תלויים בעומק הקבר‪ ,‬בפעילות החרקים וכן הלאה גורמים‪ .‬בן יצטרך לנתח‬
‫דגימות מן הקרקע שמתחת לגופה כדי לקבוע מה היה זמן המוות‪ ,‬ואפילו אז יתלונן‬
‫שזה לא מספיק מדויק‪ .‬מה שאומר שהיום היה יום טוב יותר לעבוד בו במחלק הרצח‬
‫מאשר בפתולוגית‪.‬‬
‫"בגדים‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬סימנים מיוחדים כלשהם שאנחנו יכולים להשתמש בהם בשביל‬
‫הזיהוי?" שאלה די־די‪ .‬היא עצמה קיוותה למצוא חלפים כלשהם — משתלי שדיים‬
‫ועד לברכיים מלאכותיות‪ ,‬שנשאו כולם מספר סידורי שבאמצעותו אפשר לזהות בנקל‬
‫את מי שקיבל או קיבלה אותם‪.‬‬
‫"יש עגיל‪ ",‬אמר בן בלי להרים את מבטו‪" .‬חישוק זהב‪ .‬קצת בגדים‪ .‬ג'ינס כחולים‪,‬‬
‫כנראה‪ .‬חולצת כותנה‪ .‬לא יודע אם יש משהו בכיסים‪ .‬עוד לא הגענו לזה‪".‬‬
‫די־די הביטה בפיל‪" .‬ניל ואני מצאנו מצבור תמונות של נטלי דראגה בחדר של‬
‫גולדינג‪ .‬אני לא זוכרת שהיו לה עגילי חישוק‪".‬‬
‫"אני ארים טלפון לניל‪ ,‬לבקש שיבדוק את זה שוב‪ ",‬אמר פיל‪" .‬קריסטי קילקר?"‬
‫"לא מצאנו שום תצלומים שלה‪ .‬רק רישיון נהיגה‪".‬‬
‫"הוא יכול לבדוק גם אותו‪ .‬רק למקרה שיש לה עגילים בתמונה‪".‬‬
‫די־די הינהנה‪ ,‬אף שהכיוון לא היה מבטיח במיוחד‪ .‬יש נשים שענדו אותם עגילים‬
‫פעם אחר פעם‪ ,‬אבל נערה בת עשרים שיוצאת לבלות? רוב הסיכויים שלקריסטי היו‬
‫תכשיטים שונים לכל תלבושת או משהו ברוח זו‪.‬‬
‫"השיער כנראה חום‪ ",‬אמר בן מן הקבר‪.‬‬
‫מה שמתאים גם לנטלי וגם לקריסטי‪.‬‬
‫"ויש גם משהו על הציפורניים‪ .‬לק‪ .‬ורוד כהה? אולי אדום? מישהי מהנעדרות שלכם‬
‫היתה בעניין של מניקור?"‬
‫פיל רשם לעצמו הערה בעניין‪ .‬עוד פרט שצריך לבדוק‪.‬‬
‫"אתה בטוח שיש רק גופה אחת?" קראה אליו די־די‪.‬‬
‫בן הרים סוף־סוף את עיניו ונעץ בה מבט נוקב‪.‬‬
‫"לא משנה‪ ".‬די־די ידעה מתי הגיע הזמן לנסיגת בזק‪" .‬אז‪ "...‬היא ניסתה לבחור את‬
‫השאלה הבאה בקפידה‪" .‬יש לנו שתי נעדרות‪ .‬אחת נראתה בפעם האחרונה לפני‬
‫תשעה חודשים‪ ".‬נטלי דראגה‪ ,‬שמעולם לא אספה את ההמחאה האחרונה שלה‬
‫מהעבודה‪" .‬ואחת נעלמה לפני חמישה חודשים בערך‪ ".‬קריסטי קילקר‪ ,‬שהתקשרה‬
‫לאמא שלה פעם או פעמיים מאז הנסיעה המדומה לאיטליה‪.‬‬
‫"אם הייתי צריך לבחור בין שתיהן‪ "...‬בן חזר אל עבודת המברשת‪.‬‬
 ‫"כן‪".‬‬
‫"הגופה טרייה יחסית‪ .‬היתה פה בחלון זמנים של חודשיים־שלושה‪".‬‬
‫די־די שלחה מבט אל פיל‪.‬‬
‫"זה רק אומר לנו לפני כמה זמן היא נקברה‪ ",‬הזהיר פיל‪" .‬נטלי דראגה אולי נעדרת‬
‫כבר תשעה חודשים‪ ,‬אבל זה לא אומר שאז גם הרגו אותה‪".‬‬
‫די־די נדה בראשה‪ .‬היא הבינה מה הוא אומר‪ .‬הם לא ידעו מספיק על גולדינג ועל‬
‫אופן הפעולה שלו‪ .‬הוא השאיר את הנערות בחיים לזמן־מה? נדמה כי כך רמזו‬
‫התמונות המטרידות של נטלי דראגה‪ .‬עם זאת‪ ,‬על קריסטי לא היה להם שום דבר‬
‫חוץ מהרישיון המחורבן‪ .‬די־די היתה רוצה לשאול את גולדינג כמה שאלות‪ .‬רק‬
‫שהודות לפלורה דיין‪ ,‬הוא כבר לא היה זמין להשיב‪.‬‬
‫"תתקשר לאמא של קריסטי‪ ",‬הורתה לפיל לבסוף‪" .‬תשאל אותה אם היו עגילים‬
‫שהיא אהבה‪ ,‬ולגבי הלק לציפורניים‪ .‬אולי היא תוכל לתת לנו נקודת התחלה‪".‬‬
‫פיל נד בראשו והתרחק משם אל חלקת עצים אחרת לדבר בטלפון‪.‬‬
‫די־די עמדה לבדה והביטה בפתולוג מבריש בזהירות את העפר מעל שרידיה של‬
‫נעדרת אחת‪ ,‬שכעת תחזור סוף־סוף הביתה‪.‬‬
‫"יפה בוורוד‪ ",‬דיווח פיל חמש־עשרה דקות לאחר מכן‪" .‬הלק האהוב על קריסטי‪.‬‬
‫השתמשה בו כל הזמן‪ .‬היה לה גם זוג אהוב של עגילי חישוק מזהב‪ ,‬שקיבלה מתנה‬
‫מאמא שלה ליום הולדת שש־עשרה‪".‬‬
‫"קריסטי קילקר‪ ",‬אמרה די־די‪.‬‬
‫"זה לא מספיק לזיהוי רשמי‪".‬‬
‫"לא‪ .‬נצטרך שבן יסיים עם הקסמים שלו במעבדה‪ .‬אבל רוב הסיכויים ש‪"...‬‬
‫"זאת קריסטי קילקר‪ ",‬הסכים בן‪.‬‬
‫"אז איפה נטלי דראגה? באתר אחר? בג'י־פי־אס של גולדינג היו עוד יעדים שהוא‬
‫הגיע אליהם הרבה?"‬
‫"לא כאלה שאפשר להחביא בהם גופות‪ .‬זה היחיד‪".‬‬
‫"והכלבים סרקו את כל הפארק?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אז איפה נטלי דראגה?" שאלה די־די שוב‪.‬‬
‫פיל לא השיב‪.‬‬
‫די־די הסתכלה סביב על העצים‪ ,‬על קהל הסקרנים‪ ,‬על צוות טכנאי זירות הפשע‬
‫העמלנים בכחול‪" .‬פיל‪ ,‬מה אנחנו מפספסים?"‬
‫היא התקשרה אל סמואל קיינס‪ .‬היא לא ידעה למה‪ .‬הוא לא היה חוקר‪ ,‬אלא‬
‫פסיכולוג במקצועו‪ .‬הוא לא תפס אנשים רעים; הוא עזר עם הקורבנות‪ .‬ובכל זאת‪...‬‬
‫כל פרט בתיק הזה החזיר אותם אל פלורה דיין‪ .‬והואיל והיא נעלמה‪ ,‬הקישור‬
‫המרכזי שלהם אליה היה ד"ר קיינס‪ .‬זו כשלעצמה היתה עובדה מעניינת‪ ,‬כי בדרך‬
‫כלל היתה די־די פונה אל האמא במקרים כאלה‪ .‬אבל אף שרוזה נחלצה בלא היסוס‬
‫להגן על הבת שלה‪ ,‬מערכת היחסים ביניהן היתה מתוחה‪ .‬פלורה עצמה לא התקשרה‬
‫לאמא שלה אחרי האירוע בשישי בלילה‪ .‬במקום זאת היא התקשרה למומחה‬
‫הקורבנות שלה לשעבר‪.‬‬
‫קיינס ענה אחרי צלצול יחיד‪ .‬כמעט כאילו ציפה שתתקשר‪.‬‬
‫"אתה מכיר מישהי בשם נטלי דראגה?" שאלה אותו‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"מה עם קריסטי קילקר?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"פלורה אף פעם לא הזכירה את השמות האלה? לא אמרה שהיא תנסה לאתר‬
‫מישהי מהנשים האלה?"‬
‫"לא‪ .‬סמלת בילוש‪"...‬‬
‫"אבל היא כן דיברה איתך על סטייסי סאמרס? בשיא הרצינות‪ .‬זה הזמן לדבר‬
‫בצורה פתוחה וכנה‪ ,‬דוקטור‪ .‬כי כבר יש לי גופה אחת‪ ,‬ואני די משוכנעת שהיא לא‬
‫האחרונה‪ .‬פלורה מדברת איתך‪ .‬פלורה מספרת לך דברים שהיא לא מספרת לאף‬
‫אחד אחר‪ .‬אפילו לא לאמא שלה‪ .‬אז מה היא סיפרה לך על סטייסי סאמרס?"‬
‫"השיחה בשבת בבוקר היתה הפעם הראשונה שדיברתי עם פלורה זה כמה‬
‫חודשים‪ .‬לפחות שישה‪ .‬אנחנו לא עד כדי כך קרובים‪ ,‬סמלת בילוש‪ .‬בפירוש לא‬
‫קרובים כמו שאת חושבת‪".‬‬
‫"אבל היא מספרת לך דברים‪ .‬דברים שהיא לא מספרת לאף אחד אחר‪ .‬הבוקר‬
‫דיברתי עם סוכנת האף־בי־איי שחילצה את פלורה‪ .‬לפי מה שהיא אומרת‪ ,‬יש לה לא‬
‫מעט שאלות על דברים שפלורה עשתה בתקופה שהיתה עם ג'ייקוב נס‪ .‬אבל פלורה‬
‫לא מוכנה לענות על השאלות האלה‪ .‬היא מוכנה לדבר רק איתך‪".‬‬
‫"סיפקתי דיווח מלא בעניין ההצהרה של פלורה‪ .‬בניגוד למה שאת מנסה לרמוז‪ ,‬כל‬
‫מה ששמעתי הועמד לעיונם של החוקרים‪ .‬העובדה שפלורה לא רצתה לחלוק את‬
‫החוויה שעברה שוב ושוב‪ ...‬זה ממש לא חריג כשמדובר במישהי שעברה טראומה‬
‫בסדר הגודל שלה‪".‬‬
‫"היא עשתה את זה? היא עזרה לחטוף קורבנות אחרים?"‬
‫"לא עד כמה שהיא חשפה‪".‬‬
‫"אז זה כל הסיפור? כל העניין שלה עם לקחת את החוק בידיים? אשמת ניצולים?‬
‫היא מנסה לטהר את המצפון שלה בגלל מה שהיא עשתה בתקופת השבי?"‬
‫"את יכולה לנחש בדיוק כמוני‪".‬‬
‫"לא‪ .‬זה לא נכון‪ .‬קודם כול‪ ,‬כי אתה המומחה‪ .‬ומעבר לזה‪ ,‬היא סומכת עליך‪ .‬והיא‬
‫עדיין מתקשרת אליך‪ .‬כשהיא בצרות‪ ,‬כשהיא צריכה עזרה‪ ,‬היא מתקשרת למספר‬
‫שלך‪ .‬גם אחרי חמש שנים‪ ,‬דוקטור‪ .‬כמה משפחות עדיין מתקשרות אליך אחרי חמש‬
‫שנים?"‬
‫קיינס לא אמר מילה‪.‬‬
‫"שלא לדבר על האמא‪ ",‬המשיכה די־די‪ ,‬שחשבה בקול רם‪" .‬רוזה דיין‪ .‬גם היא‬
‫נראית די נינוחה בחברתך‪ .‬אתה בחיוג מהיר גם אצלה או שאתה מתקשר אליה? כי‬
‫פלורה לא‪ ,‬ואתה יודע שזה מטריד אותה‪".‬‬
‫פתאום הבינה‪ .‬האופן שבו נגע קיינס בכתפה של רוזה אתמול במשרד‪ .‬האופן שבו‬
‫ניצב לצדה בצורה כה מופגנת‪ ,‬אף שלמען האמת לא היתה שום סיבה שיהיה שם‪.‬‬
‫ובכל זאת הגיע‪ .‬כי רוזה ביקשה‪ .‬וגם נשאר‪ .‬רוזה והדוקטור הטוב‪.‬‬
‫"פלורה יודעת?" פלטה די־די‪" .‬עליך ועל אמא שלה‪ .‬סיפרתם לה בכלל?"‬
‫"סמלת בילוש‪ ,‬יש לך כיווני חקירה חדשים בעניין ההיעלמות של פלורה?"‬
‫"קודם תענה על מה ששאלתי‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"זה רלוונטי ל‪"...‬‬
‫"לא‪ ,‬זה לא‪ .‬ועכשיו‪ ,‬האם יש לך מידע חדש‪"...‬‬
‫"רוזה שם‪ ",‬קטעה אותו די־די‪" .‬היא עומדת לידך ושואלת לגבי הבת שלה‪".‬‬
‫קיינס לא ענה‪ ,‬ודי־די קיבלה את שתיקתו כתשובה חיובית‪.‬‬
‫"רוזה לא יודעת‪ ,‬נכון?" אמרה די־די בקול רך יותר‪" .‬מה אתה מרגיש כלפיה‪ .‬אף‬
‫פעם לא אמרת‪".‬‬
‫"אני מבטיח לך ש‪"...‬‬
‫"טעיתי‪ .‬הבנתי‪ .‬היחסים שלך עם המשפחה מקצועיים גרידא‪ .‬סוכן רציני כמוך‪"...‬‬
‫"סמלת בילוש‪"...‬‬
‫"יש לי גופה‪ .‬אחת מהנשים שאנחנו מאמינים שדבון גולדינג חטף‪ .‬מצאנו את‬
‫השרידים שלה בהתבסס על ראיות שמצאנו אצלו בבית‪".‬‬
‫"את מאמינה שזה עתה מצאתם את אחת מהקורבנות של גולדינג? במילים אחרות‪,‬‬
‫פלורה צדקה כשעשתה את מה שעשתה ביום שישי‪ .‬אם היא לא היתה הורגת אותו‪,‬‬
‫אולי הייתם מוצאים עכשיו את הגופה שלה‪".‬‬
‫"פלורה נעלמה‪ .‬ומה שקרה לה‪ ,‬מה שלא יהיה‪ ,‬ודאי קשור איכשהו לדבון גולדינג‪,‬‬
‫לסטייסי סאמרס ולשתי נעדרות אחרות לפחות‪ .‬כל דבר אחר יהיה צירוף מקרים‬
‫ממש בלתי סביר‪ .‬אז אני שואלת אותך שוב‪ ,‬פלורה הזכירה פעם את השמות קריסטי‬
‫קילקר או נטלי דראגה?"‬
‫"ואני אומר לך שעד שבת בבוקר לא דיברתי עם פלורה כמה חודשים‪".‬‬
‫"מה שמבהיר לי רק מתי דיברת איתה‪ ,‬אבל לא עונה על השאלה שלי לגבי מה‬
‫שהיא אמרה‪ .‬בחייך‪ ,‬קיינס‪ .‬תואר דוקטור אולי אין לי‪ ,‬אבל זה לא אומר שאני‬
‫טיפשה‪".‬‬
‫"יש לך כיווני חקירה חדשים בעניין ההיעלמות של פלורה‪ ,‬סמלת בילוש?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"תתקשרי אלי בבקשה כשיהיו‪".‬‬
‫קיינס ניתק‪ .‬די־די עמדה עוד רגע וחרקה שיניים‪ .‬ושוב תהתה על היחסים שבין‬
‫המומחה לקורבנות ובין משפחת דיין‪ .‬ותהתה למה היא שוב מרגישה שהוא לא מספר‬
‫לה הכול‪.‬‬
‫די־די קבעה לכוח המשימה פגישה בשעה אחת‪ .‬והזמינה כריכים ועוגיות‪ ,‬כי תמיד‬
‫חשוב לשמור על המוטיבציה של הכוח הלוחם‪ .‬היא הוסיפה גם סלט‪ ,‬כי רובם היו‬
‫בשלב בחיים שבו כבר מעריכים עלים לסוגיהם‪.‬‬
‫אלכס נכנס בדיוק כשהתחילו‪ .‬הוא לבש את חולצת האקדמיה הרשמית שלו‪ .‬היא‬
‫נזכרה שהציע לבקר בדירה של פלורה בבוקר‪ ,‬וארשת פניו הדרוכה לימדה אותה‬
‫שאכן הגיע לשם‪ .‬היא החוותה לו שיתיישב‪ ,‬והוא לקח לעצמו כריך הודו‪.‬‬
‫"אז זה מה שאנחנו יודעים‪ ",‬אמרה די־די‪ ,‬שהתייצבה לצד הלוח המחיק בקצה חדר‬
‫הישיבות‪ .‬היא אהבה לנהל את הפגישות האלה‪ .‬ולמען האמת‪ ,‬שמחה להזדמנות‬
‫לארגן את המחשבות שלה על התיק‪.‬‬
‫היא נקשה על רשימת הנקודות‪ ,‬שהיתה למרבה הצער קצרה באופן ניכר מרשימת‬
‫השאלות שעליהן לא ידעו לענות‪ ,‬ונרשמו בטור המקביל‪.‬‬
‫"פלורה דיין יצאה בשישי בלילה‪ ,‬ככל הנראה כדי לחפש אחר מי שחטף את סטייסי‬
‫סאמרס‪ .‬במילים שלה‪ ,‬היא התבייתה על לוזר בבר כשחשוד שני‪ ,‬דבון גולדינג‪ ,‬נכנס‬
‫לתמונה‪ .‬הוא הרביץ למלווה המקורי של פלורה ואז גרר אותה משם‪ .‬כשחזרה‬
‫להכרה‪ ,‬היא היתה עירומה וקשורה בגראז' שלו‪ .‬בתגובה‪ ,‬כשהוא נכנס לשם‪ ,‬כפי‬
‫הנראה כדי לאנוס אותה‪ ,‬היא הציתה אותו באמצעות פריטים שמצאה אצלו בגראז'‪.‬‬
‫"דבון גולדינג מת במקום‪ .‬בבדיקה נוספת של המקום מצאנו רישיונות נהיגה של שתי‬
‫נשים אחרות‪ ,‬נטלי דראגה וקריסטי קילקר‪ .‬בשבת בבוקר התחלנו בניסיונות לברר את‬
‫מקום הימצאן של שתי אלה‪ .‬באותו הזמן פלורה דיין חזרה לדירה שלה ובילתה שם‬
‫זמן־מה עם אמא שלה‪ .‬לא הרבה אחרי אחת בצהריים‪ ,‬בשבת‪ ,‬רוזה דיין יצאה מן‬
‫הדירה של הבת שלה‪ .‬ופלורה לא נראתה מאז‪".‬‬
‫די־די שירטטה קו זמן בתחתית הלוח המחיק‪ .‬כעת נקשה על המקום שציין את‬
‫שבת אחר הצהריים‪.‬‬
‫"במקור האמנו שפלורה נחטפה בידי גבר גדל גוף‪ ,‬שהתחזה לפקח בניין כמה ימים‬
‫קודם לכן כדי לקבל גישה למפתחות של הדירה שלה‪ .‬אבל מאז איתרנו את הפקח‪,‬‬
‫ומתברר שהוא אכן פקח ושאין לו שום רקע פלילי‪ .‬יש לו גם אליבי לזמן הרלוונטי‪ .‬מה‬
‫שמשאיר אותנו עם‪"...‬‬
‫די־די עברה אל הטור השני והארוך יותר‪.‬‬
‫"ארבעה מקרי נעדרים‪ :‬סטייסי סאמרס‪ ,‬נטלי דראגה‪ ,‬קריסטי קילקר ופלורה דיין‪,‬‬
‫שכולם אולי קשורים ואולי לא‪ .‬תוקף אחד אפשרי‪ ,‬אבל כבר מת‪ ,‬דבון גולדינג‪ ,‬שקשור‬
‫לפחות לשלוש מבין ארבע הנעדרות‪ .‬וגופה אחת‪ ,‬שהתגלתה רק הבוקר בהתבסס על‬
‫מידע מהג'י־פי־אס ברכב של גולדינג‪ .‬אין לנו זיהוי ודאי‪ ,‬אבל אנחנו מאמינים שמדובר‬
‫בשרידים של קריסטי קילקר‪ .‬מה שאומר שמצאנו אחת מהנשים‪ .‬אבל איפה‬
‫האחרות? ואם גולדינג הוא זה שעומד מאחורי הכול‪ ,‬איך קרה שפלורה דיין נעלמה‬
‫אחרי שהוא מת?"‬
‫"אנחנו משוכנעים שהיא נחטפה?" אמר פיל‪ ,‬שנשען לאחור‪ ,‬הרחק מהשולחן‪ ,‬עם‬
‫עוגיית שוקולד צ'יפס בדרכה אל פיו‪" .‬כאילו‪ ,‬חצי מהחשד שלנו היה מבוסס על הפקח‬
‫שמחלקת הדיור בעירייה נשבעה שלא הם שלחו‪ ,‬לא? אז עכשיו‪ ,‬אחרי שגיליתן‬
‫שהוא באמת פקח‪ ,‬עם מה זה משאיר אותנו? דלת קדמית לא נעולה‪ .‬דירה שלא‬
‫נראית כאילו קרה בה משהו‪ .‬מה אם פלורה פשוט הסתלקה? קיבלה איזה קצה חוט‬
‫מבטיח על סטייסי סאמרס‪ ,‬אולי היתה בפאניקה שנבין מה היא עושה אחרי שהיא‬
‫שרפה את גולדינג למוות‪ .‬ובגלל זה היא נעלמה מרצונה‪".‬‬
‫די־די משכה בכתפיה — זה היה טיעון שקשה להתווכח איתו‪ .‬ועם כל זאת‪" :‬אתם‬
‫יכולים להגיד שאני סנטימנטלית‪ ,‬אבל אם פלורה התכוננה להיעלם לכמה ימים‪ ,‬אני‬
‫חושבת שהיא היתה מיידעת את אמא שלה‪ ,‬גם אם רק היתה ממציאה לה איזשהו‬
‫תירוץ‪ .‬אבל היא היתה מתקשרת לאמא שלה‪ ,‬אומרת לה לא לדאוג‪ .‬רק שהיא לא‬
‫עשתה את זה‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫"בחיים לא נגיד שאת סנטימנטלית‪ ",‬הבטיח לה ניל מקצה החדר‪.‬‬
‫פיל נד בראשו באי־נחת‪" .‬ראיתי את האמא אתמול‪ ,‬כשהיא יצאה‪ .‬היא בחורה‬
‫קשוחה‪ ,‬אבל זה בפירוש טילטל אותה‪".‬‬
‫"היא היתה בדירה של פלורה‪ ",‬אמר אלכס‪ .‬כולם הסתובבו אליו‪" .‬עברתי שם כי‬
‫די־די ביקשה‪ .‬רוזה דיין כבר היתה שם‪ .‬הביאה קופסה של עוגיות לבעלי הבית‬
‫וחיכתה לי במישורת של הקומה השלישית בשביל שאוריד את הסרט המשטרתי‪.‬‬
‫היא‪ ,‬אה‪ ,‬היא משהו אחר‪".‬‬
‫"היא אפתה מאפינס תוצרת בית בחדר במלון?" די־די התקשתה להבין איך זה‬
‫ייתכן‪.‬‬
‫"היא הבטיחה שאם תרשי לה לגור בדירה של הבת שלה‪ ,‬היא תכין לנו עוגה‪".‬‬
‫"נתת לה להיכנס?"‬
‫"כמו שהיא נראתה‪ ,‬זה היה קורה בין כה וכה‪ .‬לפחות ככה מישהו פקח עין‪".‬‬
 ‫"היה איתה מישהו מהאף־בי־איי? דוקטור קיינס?"‬
‫"לא‪ .‬רק היא‪".‬‬
‫די־די הינהנה‪ ,‬אך מצחה נותר מקומט‪ .‬השיחה שניהלה עם קיינס עדיין הטרידה‬
‫אותה‪.‬‬
‫"רוזה שמה לב למשהו מיוחד?" שאלה די־די לבסוף‪.‬‬
‫"לא נראה שמשהו נעלם‪ ,‬כל הבגדים של פלורה היו במקום וככה‪ .‬מצעי המיטה היו‬
‫סתורים‪ ,‬אבל רוזה אמרה שזה די אופייני‪ .‬פלורה לא היתה אלופה בסדר וניקיון‪ .‬זה‬
‫יותר התחום של האמא‪".‬‬
‫"מה היא עשתה בדירה?" שאלה די־די‪.‬‬
‫אלכס משך בכתפיו‪" .‬הסתובבה‪ .‬נראה שהיא ספגה את החלל‪ .‬היא בילתה לא מעט‬
‫זמן בחדר של הבת שלה וקראה את הידיעות שעל הקיר‪".‬‬
‫"התיקים של נטלי דראגה או קריסטי קילקר הופיעו שם?" שאל בלש חדש‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬השיבה די־די‪" .‬אף אחד לא דיווח שמישהי מהן נעדרת בכלל‪ .‬נטלי היתה‬
‫בבוסטון לבד‪ .‬אמא של קריסטי קילקר חשבה שהבת שלה באיטליה‪ .‬כך שבתיאוריה‪,‬‬
‫פלורה התמקדה בסטייסי סאמרס‪ ".‬היא השיבה את תשומת לבה אל פיל‪" .‬יש משהו‬
‫מהסלולרי או מהמחשב של פלורה?"‬
‫"אני עובר על שניהם עכשיו‪ .‬פלורה ממש היתה ממוקדת בסצנת הברים בבוסטון‪.‬‬
‫היא קראה על הטוניק בימים לפני שהלכה לשם‪".‬‬
‫די־די קימטה את מצחה‪" .‬אבל סטייסי סאמרס נעלמה מהבירצ'ס‪ ,‬מה שאומר‬
‫שהיה משהו אחר שהעלה את הטוניק על הרדאר של פלורה‪ .‬מה?"‬
‫איש מן הנוכחים לא ידע להשיב‪.‬‬
‫"נטלי דראגה עבדה בטוניק‪ ",‬ציינה קרול מנלי‪" .‬אולי פלורה בכל זאת ידעה משהו‬
‫שאנחנו לא‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬אף אחד גם לא הכריז על נטלי כנעדרת רשמית‪ ,‬אבל זה לא‬
‫אומר שמישהי מהחברות שלה לא התחילה לעשות בירורים‪ ,‬הי‪ ,‬מישהו ראה את‬
‫נטלי בזמן האחרון‪ ,‬דברים כאלה‪ .‬בהתחשב באובססיה של פלורה‪ ,‬אולי שמועות‬
‫כאלה תפסו את תשומת הלב שלה‪".‬‬
‫די־די הינהנה‪ .‬בדיוק בגלל זה העבירה את קיינס חקירת שתי וערב בנושא‪ .‬כי פלורה‬
‫באמת היתה אובססיבית לנעדרים‪ ,‬ונראה שהיא יודעת אפילו יותר מהמשטרה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬בינתיים בואו נתמקד במקרה שאנחנו יודעים בוודאות‬
‫שפלורה עבדה עליו — סטייסי סאמרס‪ .‬אני רוצה שכמה בלשים על אזרחי יבקרו את‬
‫המשפחה של סטייסי ואת החברות שלה‪ .‬אבל הפעם תראו להן את התמונה של‬
‫פלורה‪ .‬בואו נראה באיזו מידה היא הצליחה להתקדם עם החקירה שלה‪ .‬כי אם‬
‫פלורה בדקה גם ברים אחרים באזור‪ ,‬אני מתארת לעצמי שהחברות שלה בטח אמרו‬
‫משהו‪ .‬אולי פעם הן בילו הרבה בטוניק‪ ,‬אולי סטייסי הכירה מישהו שעבד שם‪ .‬אולי‬
‫פלורה אפילו הבינה שאף אחד לא ראה כבר כמה חודשים בחורה יפה אחרת שעבדה‬
‫פעם בטוניק‪ .‬האמת שממש אין לי מושג‪ .‬אבל מה שלא יהיו הקשרים פה" — די־די‬
‫שירטטה קווים בין נטלי‪ ,‬קריסטי‪ ,‬גולדינג וסטייסי סאמרס — "אנחנו צריכים להבין‬
‫אותם‪".‬‬
‫"אולי יש לי רמז אחד‪ ",‬אמר אלכס‪ .‬הוא סיים את הסנדוויץ' וכעת ניגב ידיים‪.‬‬
‫"מצאתי שאריות של נצנצים ביציאת החירום מחוץ לדירה של פלורה‪".‬‬
‫"נצנצים?" די־די לא התכוונה להישמע כה מפקפקת; זה לא היה סוג הרמז שציפתה‬
‫לו‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬בתור גיקים של זירות פשע‪ ,‬בשבילנו נצנצים זה המסקינג־טייפ החדש‪".‬‬
‫"אני אפילו לא מבינה מה זה אומר‪ ",‬הבטיחה די־די לבעלה‪ .‬סביב השולחן עמיתיה‬
‫הבלשים הינהנו‪.‬‬
‫אלכס רכן לפנים‪" .‬נצנצים הם ראיות שיוריות כמעט מושלמות‪ .‬קל מאוד להעביר‬
‫אותם ממקום למקום‪ ,‬והם גם ייחודיים לגמרי‪ .‬ואפילו טוב מזה‪ ,‬כמו מסקינג־טייפ‪ ,‬יש‬
‫מסדות נתונים רחבים שמאפשרים לזהות את המקור של נצנצים ספציפיים‪ .‬יש‬
‫נצנצים בכל דבר‪ ,‬החל במוצרי איפור לנשים‪ ,‬עבור בכרטיסי ברכה וכלה בכל מיני‬
‫פריטי לבוש‪ .‬למותר לציין שהגודל‪ ,‬הצבע והצורה של כל מקור שונים‪ .‬ואם זה לא‬
‫מספיק‪ ,‬ברמה המיקרוסקופית אפשר לקשור בין נצנץ יחיד ספציפי למכונת חיתוך‬
‫מסוימת של יצרן מסוים‪ ,‬וכך להוכיח אחת ולתמיד שנצנצים שנמצאו במיטה של‬
‫קורבן הגיעו בוודאות מאותו מקור שממנו הגיעו הנצנצים על החולצה היפה של‬
‫הרוצח‪ .‬חומר טוב‪ ,‬נצנצים‪".‬‬
‫"אז מה מצאת ביציאת החירום?"‬
‫"מצאתי שיירי זהב על המעקה‪ .‬אני מניח שהם הגיעו לשם ממגע יד של מישהו‪.‬‬
‫בדקתי את הבגדים של פלורה‪ ,‬בעזרתה של רוזה‪ .‬לא היו שם שום מקורות של‬
‫נצנצים‪ .‬גם לא במיטה‪ ,‬מה שהיה קורה אילו העור של פלורה היה בא במגע עם‬
‫נצנצים בזמן שהסתובבה בחוץ‪ ,‬ואז היתה מעבירה אותם אל הסדינים כשנכנסה‬
‫לישון‪ .‬היו נצנצים בכמה מהמוצרים הקוסמטיים שלה‪ ,‬אבל מדובר בחלקיקים דקים‬
‫מכדי להתאים לדגימה שנמצאה ביציאת החירום‪".‬‬
‫"אז מה זה אומר?" שאלה אותו די־די‪.‬‬
‫"זה אומר שמישהו היה ביציאת החירום עם שיירי נצנצים על הידיים‪ ,‬על הבגדים‬
‫וכדומה‪".‬‬
‫"ואיך בדיוק זה עוזר לנו?"‬
‫"כשתמצאו חשוד‪ ,‬נוכל להשתמש בנצנצים כדי למקם אותו או אותה ביציאת‬
‫החירום של פלורה‪ .‬לחלופין‪ "...‬נדמה שאלכס שוקע במחשבה‪ .‬הוא הצביע על מעגל‬
‫השמות שדי־די חיברה בקווים על הלוח‪" .‬אנחנו מאמינים שיש קשר בין כל המקרים‬
 ‫האלה‪ ,‬כן?"‬
‫די־די הינהנה‪.‬‬
‫"אז בואו נחפש שיירי נצנצים בבית של דבון גולדינג‪ .‬וגם על הגופה של קריסטי‬
‫קילקר‪ .‬אם נמצא על אחד המקורות האחרים שיירים שמתאימים לאלה שמצאנו‬
‫ביציאת החירום של פלורה‪ ,‬קיבלת את ההוכחה שלך‪ .‬התיקים קשורים‪ ".‬אלכס הינהן‬
‫בכובד ראש‪" .‬זה מה שהנצנצים מספרים לנו‪".‬‬
 ‫פרק ‪33‬‬
‫הבחורה הזאת מטורפת‪ .‬מולי‪ ,‬סטייסי‪ ,‬מי שהיא לא תהיה‪ ,‬ברור שהיא היתה כלואה‬
‫הרבה יותר מדי זמן ועברה טראומה רצינית מדי‪ .‬אני לא יודעת‪ .‬אבל היא משוגעת‬
‫לגמרי אם היא חושבת שאני קשורה לזה איכשהו‪ .‬אני מצילה אנשים‪ .‬מה שלפעמים‬
‫כרוך בלפגוע באנשים אחרים‪.‬‬
‫דבון גולדינג‪ ,‬העור שלו מעלה עשן ואז בוער‪.‬‬
‫אבל אני תוקפת רק אנשים רעים‪.‬‬
‫ואת הבחורה הזאת‪.‬‬
‫זה לא נחשב‪.‬‬
‫אני מזיזה אותה‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬אני מתקרבת והיא נסוגה מעל המזרן ומתרחקת ממני‬
‫בחושך‪ .‬שיהיה‪ .‬ככה אני יכולה להוציא את חתיכת האורן האחרונה של ארון המתים‬
‫מתוך המזרן‪ .‬חבל שהיא דקה כל כך‪ .‬האורך דווקא בסדר‪.‬‬
‫אני לוקחת אותה אל הדלת וניגשת למלאכה‪ .‬האתגר הראשון שלי‪ :‬לנסות למצוא‬
‫בחושך מקום מוערך של הלשונית והמגרעת שלה‪ .‬אני צריכה להיזכר בדלתות‬
‫אחרות‪ .‬הכי טוב פשוט לעמוד ולשלוח יד אל הידית באוטומט‪.‬‬
‫ברגע שאני מבינה מה הגובה‪ ,‬אני מנסה להחליק פנימה את חתיכת העץ ומגלה‬
‫שהיא אמנם דקה נורא‪ ,‬אבל עדיין עבה מדי‪ .‬אני מתיישבת בחושך ומטפלת בזה‪ .‬זה‬
‫לא קשה‪ .‬העץ מתקלף ברצועות ארוכות‪.‬‬
‫יש מין מקצב בעבודה הזאת‪ .‬משהו תרפויטי‪.‬‬
‫למה שהבחורה תחשוב שאני קשורה לסיפור הזה?‬
‫צל מגיח בפתח הדלת שלי‪ .‬קולו מלא זדון‪ .‬פולש שעבר את כל המנעולים שלי בלי‬
‫להעיר אותי‪ .‬תוקף שחטף אותי מהדירה שלי לפני שהצלחתי להחזיר אפילו מכה‬
‫אחת ויחידה‪ ,‬והעביר אותי לפה‪.‬‬
‫אני יושבת בחושך‪ ,‬מקלפת חתיכה מארון מתים ומרגישה איך המחיצה הולכת‬
‫ונעשית דקה יותר ויותר‪ .‬פחות זיכרון ויותר חלום רע‪ .‬הפנים של האיש‪ ...‬אני לא‬
‫מצליחה לראות אותן‪ .‬מה הוא עשה אחר כך? הסתער קדימה‪ ,‬אני מתארת לעצמי‪,‬‬
‫אבל לא מצליחה לזכור‪ .‬ואני‪ ...‬אני שכבתי במיטה שלי וחיכיתי שיחטוף אותי?‬
‫הראש שוב כואב לי‪ .‬אני מרימה יד מוכנית כדי לעסות את הרקות שלי ומכה בעצמי‬
‫בשרשרת שהאזיקים מחוברים אליה‪.‬‬
‫וזה האתגר הבא שממתין לי‪ .‬גם אם אצליח לפתוח את הדלת‪ ,‬איך אני יוצאת‬
‫מהחדר? אני בספק אם השרשרת שאני כבולה אליה ארוכה מספיק‪ .‬אני צריכה‬
‫להיפטר מהאזיקים‪ .‬שלי וגם שלה‪ ,‬אני מחליטה‪ .‬כדי שנוכל לעבוד יחד‪.‬‬
‫או שהיא תברח‪ .‬ממני‪.‬‬
‫אני מרגישה רע‪ .‬לא יודעת למה‪ .‬אני לא בטוחה איך הגעתי לפה‪ .‬אני לא מבינה מה‬
‫קורה‪ .‬בחורה ששטפו לה את המוח ועכשיו קוראת לעצמה מולי‪ .‬אספקה של ארונות‬
‫מתים מעץ אורן‪ ,‬חתיכת תזכורת לימים עברו‪.‬‬
‫מישהו נכנס לחדר ויוצא ממנו‪ ,‬ואני שוב לא מתעוררת ואף פעם לא מגיבה‬
‫להפרעה‪ .‬כי סיממו אותי‪ .‬או כי אני מחכה להם שיבואו?‬
‫אני מטלטלת את ראשי‪ .‬בכוח‪ .‬לא‪.‬‬
‫אני לא קשורה לזה בשום פנים ואופן‪ .‬אני לא פוגעת באנשים‪.‬‬
‫רק בדבון גולדינג‪ ,‬שצרח ושלח ידיים אל הגולגולת הבוערת שלו‪.‬‬
‫רק ביפהפייה שאיימה לקחת ממני את ג'ייקוב‪.‬‬
‫הזיכרון מגיע משומקום‪ .‬אני ממהרת להדוף אותו מעלי‪.‬‬
‫"שורדים עושים מה שהם חייבים‪ ",‬אני ממלמלת בחושך‪" .‬אל תפקפקי בדיעבד‬
‫בהחלטות שקיבלת‪".‬‬
‫הלוואי שסמואל היה פה‪ .‬הנוכחות המרגיעה שלו היתה מועילה לי כאן‪ ,‬בחושך‪.‬‬
‫סטייסי סאמרס‪ ,‬אני חושבת מיד אחר כך‪ .‬סרטון החטיפה שלה‪ .‬בחור גדול שמוביל‬
‫אותה איתו‪ .‬הוכחה ברורה שעוד מישהו מעורב בזה‪.‬‬
‫המחשבה הרציונלית השנייה‪ :‬בשבועות האחרונים הסתובבתי ברחבי העיר‪ ,‬בברים‪,‬‬
‫במסעדות‪ ,‬במקומות בילוי של סטודנטים‪ ,‬ושאלתי שאלות על סטייסי סאמרס‪ .‬אולי‬
‫התקרבתי יותר מכפי שחשבתי אל מי שמעורב בזה‪ .‬ואולי הוא התחיל לחשוד ויצא‬
‫לחפש אותי‪.‬‬
‫הסיפור שלי לא ממש סודי‪ .‬בשיא הרצינות‪ ,‬ארבע מאות שבעים ושניים יום בתוך‬
‫ארון מתים? התקשורת מתה על זה‪ .‬כל היבט משפיל וכל פרט מלוכלך מהשבי שלי‬
‫התנוססו לראווה בשער‪.‬‬
‫אף אחד לא מבין מה עברתי‪ .‬אבל כולם מכירים את הסיפור שלי‪.‬‬
‫הכותונת שלי‪ ,‬הכותונת הדקה והמטומטמת שלי‪ ...‬אני מנסה לחשוב על זה‪ .‬ג'ייקוב‬
‫קנה לי כתונת סאטן עם תחרה? הוא קנה לי כל מיני בגדים‪ .‬שמלת קיץ‪ .‬מה אני‬
‫זוכרת‪ ,‬מה אמרתי אי־פעם בקול‪...‬‬
‫אני מתחילה לרעוד‪ .‬עור ברווז מכסה לי את הזרועות‪ .‬אני עומדת להקיא‪ .‬אני‬
‫מרגישה חולה‪...‬‬
‫אני שומטת את חתיכת העץ‪ .‬הנשימה שלי משובשת‪ ,‬הידיים רועדות בלי שליטה‪.‬‬
‫אני מוצאת את עצמי על הברכיים בראש שפוף‪ ,‬רועדת אפילו יותר ונאבקת בדחף‬
‫להקיא‪.‬‬
‫אני יודעת משהו שאני לא רוצה לדעת‪.‬‬
‫העבר באמת משנה‪ .‬העבר קשור לזה בכל דרך אפשרית‪.‬‬
‫רק שאסור לי לעצור ולחשוב על זה‪ .‬כי העבר הוא העבר‪ ,‬והדרך היחידה לצאת‬
‫מהחדר הזה היא להמשיך קדימה‪ .‬נשימה עמוקה‪ .‬תשכחי מארונות מתים‪ ,‬מכותנות‬
‫לילה‪ ,‬מג'ייקוב נס‪ .‬תשכחי הכול‪.‬‬
‫אני פלורה ‪ .2.0‬אני מאומנת‪ ,‬אני מיומנת‪ ,‬ואני הולכת לצאת מהמקום המחורבן‬
‫הזה‪ .‬להציל את עצמי‪ .‬להציל את סטייסי סאמרס‪.‬‬
‫אז לתקוע חתיכת עץ במשקוף‪ .‬קדימה‪.‬‬
‫אני רוצה ללכת הביתה‪.‬‬
‫אני רוצה לראות את אמא שלי עם חולצות הפלנל המכוערות שלה‪ ,‬עם התליון‬
‫הכסוף של השועל בשקע הצוואר‪ .‬אני רוצה לכרוך סביבה ידיים‪ ,‬וגם אם זה לא יהיה‬
‫חיבוק כמו שהתחבקנו פעם‪ ,‬גם אם ההרגשה לא תהיה כמו שהרגשנו פעם‪ ,‬אני רוצה‬
‫שזה יהיה מספיק טוב‪ .‬אני רוצה שהיא תדע שאני מתגעגעת אליה‪ .‬ואוהבת אותה‪.‬‬
‫ומצטערת‪.‬‬
‫היא עבדה קשה בשביל לקבל בחזרה בת שאף אחת מאיתנו לא מבינה בכלל‪.‬‬
‫והיא עובדת כל כך קשה בשביל לאהוב אותי‪.‬‬
‫אני נועצת את חתיכת העץ בתפר שסביב הדלת‪ .‬אני מזיזה אותה למעלה בתנועות‬
‫קטנות‪ ,‬לאט אבל בטוח‪ ,‬עד שאני נתקלת בהתנגדות‪.‬‬
‫הלשונית‪ .‬טוב‪ ,‬כאן אמור להתחולל הקסם‪.‬‬
‫אני עוצרת לרגע ושוקלת את צעדי‪.‬‬
‫במקרה הכי טוב אני אצליח להתגבר על הלשונית איכשהו‪ ,‬לדחוף את הדלת‬
‫ולפתוח אותה‪ .‬ואז‪...‬‬
‫הבחורה הפצועה יכולה לצאת‪ .‬אני אצליח להרחיק רק עד כמה שתרשה הרצועה‬
‫שלי‪.‬‬
‫ואז ניתקל ב‪ ...‬כמה אנשים? איזה סוג של איום?‬
‫לא אני‪ ,‬אני מתעקשת‪ .‬אני לא המפלצת בחושך‪ .‬לא אני חטפתי את סטייסי‬
‫סאמרס‪ ,‬ולא משנה מה היא חושבת‪ .‬ואת עצמי בטח שלא חטפתי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬רק‬
‫כי אני לא מצליחה לזכור שום דבר מאז שאמא שלי יצאה‪ ,‬ושאין לי מושג איך הגעתי‬
‫לחדר הזה‪ ...‬אני לא באיזו גלישה פסיכוטית‪.‬‬
‫אני לא המפלצת‪.‬‬
‫נכון שפעם‪ ,‬מזמן‪ ...‬הלב שלי שוב מאיץ‪ .‬אני מוצאת את עצמי קרוסה על עקבי‪.‬‬
‫ופתאום הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה ג'ייקוב‪.‬‬
‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫זה נכון‪ .‬אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪ .‬אפילו לא אני‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ...‬ובכל זאת‪ ...‬ובכל זאת‪...‬‬
‫זה לא הזמן‪ ,‬אני שוב מזכירה לעצמי‪ .‬אני יוצאת מהחדר הזה‪ .‬זה הכול; זאת‬
‫המשימה‪.‬‬
 ‫אבל קודם כול‪ ,‬האזיקים‪.‬‬
‫סוף־סוף משהו שאני טובה בו‪ .‬אני מניחה לדלת ומשאירה את חתיכת העץ תחובה‬
‫במשקוף‪ .‬אני מדשדשת בחזרה אל המזרן‪ ,‬ואז זונחת כל יומרה לעדינות יתרה וקורעת‬
‫את הכיסוי המתפרק בשתי ידיים‪ .‬אני קורעת רצועות ארוכות מהכיסוי הדק‪ .‬החומר‬
‫ישן ומהוה‪ ,‬ובקושי מתנגד‪.‬‬
‫בפנים אני מוצאת את המילוי‪ .‬יש לו ריח טחוב‪ ,‬אולי אפילו קצת צמחי‪ .‬יש לי‬
‫דז'ה־וו‪ ,‬כאילו אני אמורה לזהות את הריח‪ .‬בישול איטלקי? לא‪ ,‬לא ממש‪ .‬אני‬
‫ממשיכה ומבחינה במרקם המתפורר‪ .‬ריפוד מוקצף‪ ,‬אני מסיקה‪ ,‬שהתפורר עם הגיל‪.‬‬
‫אני ממשיכה לחפור‪.‬‬
‫המזרן דק‪ .‬מהסוג שאמור להתאים לעריסה או למין כיסא איקאה כזה‪ ,‬מהסוג‬
‫שנפתח למיטה‪ .‬משהו כזה‪ .‬אולי הוא רק משטח ספוג ענקי‪ .‬אבל לא זה מה שהרגשתי‬
‫כששכבתי עליו‪ .‬היו לו חלקים וגבשושיות ושקעים וחריצים‪.‬‬
‫אפילו למזרנים של עריסות יש קפיצים‪ .‬זה תורם לעמידות שלהם‪ .‬בעיר עם הרבה‬
‫סטודנטים כמו בוסטון‪ ,‬שחצי מהדירות בה מרוהטות בתוצרת איקאה‪ ,‬יכול להיות‬
‫שהמזרן התחיל את דרכו במעונות של מישהו לפני שהתגלגל לפה‪.‬‬
‫אני ממשיכה לנבור‪ ,‬ובסוף‪...‬‬
‫מתכת‪ .‬תיל‪ .‬מקופל בתוך הספוג‪ .‬הכול משאבים‪ .‬המזרן הזה הוא המשאב שלי‪ .‬ואני‬
‫הולכת לנצל אותו כדי לצאת מפה‪.‬‬
‫אני חלשה‪ ,‬רועדת ומטומטמת מרוב לחץ‪ .‬לוקח לי הרבה יותר זמן מן הראוי למצוא‬
‫את הקצה של אחד הקפיצים וליישר אותו‪ ,‬לאט אבל בטוח‪ .‬אני לא יודעת אם אצליח‬
‫לשלוף אותו משם‪ .‬לא נראה לי שאני מספיק חזקה במצבי‪ .‬אז אני עובדת רק על קצה‬
‫אחד שלו‪.‬‬
‫בבית יש לי מין התקנים כאלה‪ .‬הם עשויים מפלסטיק ונראים כמו קליפסים שחורים‬
‫קטנטנים‪ .‬אבל הם לא‪ .‬הם מפתחות אוניברסליים לאזיקים‪ .‬אפשר להשיג אותם‬
‫כמעט אצל כל קמעונאי רציני באינטרנט‪ .‬בדרך כלל אני מצמידה אותם אל השיער‬
‫שלי לפני שאני יוצאת‪ ,‬הסיכות הכי קצרות בעולם‪ ,‬זמינות למקרי חירום‪ .‬טיפשה‬
‫שכמוני‪ ,‬לא חשבתי בכלל לישון איתם מאחורי האוזן‪ ,‬מה שאומר שעכשיו אין לי‬
‫כאלה‪.‬‬
‫אבל אני יכולה להכין חדשים‪ .‬השתמשתי בהם די והותר‪ .‬אני מכירה אותם ממש‬
‫היטב‪ .‬והעובי של קפיץ המזרנים הדק מתאים בדיוק‪.‬‬
‫האצבעות שלי מחליקות בחושך‪ .‬אני דוקרת את צד כף היד שלי במתכת ומסננת‬
‫נשיפת כאב‪ .‬אבל אני ממשיכה הלאה גם אחרי שאני דוקרת עוד אצבע‪ ,‬פוצעת את‬
‫פנים כף היד וחותכת לרווחה את גב כף היד‪ .‬עד שההתקן המאולתר שלי מניח את‬
‫דעתי‪ ,‬שתי הידיים שלי כבר חלקות מרוב דם‪.‬‬
 ‫אני לוקחת הפסקה‪ .‬מנגבת ידיים בשטיח‪ .‬מסדירה נשימה‪.‬‬
‫"מה את עושה?" הבחורה שואלת בחושך‪.‬‬
‫"למה? את עדיין מפחדת ממני?"‬
‫"הדלת לא נעולה‪ .‬לא נעלתי אותה‪".‬‬
‫"אבל פתחת את המנעול‪".‬‬
‫"הייתי חייבת‪ .‬לפתוח את הדלת‪ .‬לבדוק מה שלומך‪ .‬אלה ההוראות שקיבלתי‪".‬‬
‫"ממי? מי אמר לך?"‬
‫"את יודעת‪ ",‬היא לוחשת‪" .‬את יודעת שאת יודעת‪".‬‬
‫"זאת לא אני שמקבלת את ההחלטות פה‪ ",‬אני מתעקשת‪ ,‬אף שלא ברור לי בשביל‬
‫מה‪.‬‬
‫"הדלת סגורה‪ ",‬היא מייבבת‪" .‬מבפנים אי אפשר לצאת‪ .‬ניסיתי‪ ,‬ניסיתי‪ ,‬ניסיתי‪ .‬יש‬
‫רק את החושך‪ .‬ודברים רעים קורים בחושך‪".‬‬
‫"יצא לך לבלות קצת בתוך ארון מתים?"‬
‫הבחורה לא עונה‪.‬‬
‫"כולנו יכולים לשרוד דברים שאנחנו לא חושבים שאפשר‪ ",‬אני מודיעה לה‪" .‬ולי אין‬
‫שום כוונה להיות קורבן עוד פעם‪".‬‬
‫לא כשאני יכולה להיות המפלצת‪.‬‬
‫אני מציבה את האזיקים שלי מעל הקפיץ המעוקם מן המזרן וניגשת לעבודה‪.‬‬
‫אני צריכה כמה ניסיונות‪ .‬הפעם זה לא משנה שאני לא יכולה לראות כלום‪ ,‬כי‬
‫התאמנתי די והותר עם ידיים מאחורי הגב; אני רגילה ללכת לפי התחושה‪ ,‬לא לפי‬
‫העיניים‪ .‬אבל אני רגילה למפתח קטן יותר‪ ,‬שלא מקובע במקום‪ ,‬וזה דבר שצריך‬
‫להתרגל אליו‪.‬‬
‫אבל לאזיקים אין מנעולים מי־יודע־מה מתוחכמים‪ .‬ואני בחורה ממש־ממש‬
‫מתורגלת‪.‬‬
‫האזיק הראשון משתחרר בקול נקישה‪ .‬את השני אני פותחת מהר יותר‪ .‬ואז‪,‬‬
‫לראשונה זה אני לא יודעת כמה זמן‪ ,‬הזרועות שלי ברשותי‪ .‬אני מרימה אותן ומעסה‬
‫את מפרקי הידיים‪ .‬זו הרגשה נפלאה ומוזרה להפריד בין הזרועות שלי ולהניע כל אחת‬
‫לחוד‪.‬‬
‫אני יכולה להרגיש את הבחורה מסתכלת עלי בחושך‪ .‬אני יודעת שהיא לא יכולה‬
‫לראות את התנועות שלי‪ ,‬אבל היא בטח שמעה משהו‪ .‬אולי היא פשוט מרגישה את‬
‫פלא השיפור הקטן הזה במצבנו‪.‬‬
‫"את רוצה שאני אשחרר לך את הידיים?" אני שואלת‪.‬‬
‫"מ־מ־מה?"‬
‫"את רוצה להוריד את האזיקים? אני יכולה להוריד אותם‪".‬‬
 ‫"מה אני צריכה לעשות?"‬
‫"לזחול הנה‪".‬‬
‫"ו‪ ...‬ו‪ ...‬וזהו?"‬
‫"פשוט בואי בכיוון של הקול שלי‪ .‬אני אעזור לך‪".‬‬
‫היא מהססת‪ .‬היא מפחדת ממני‪ .‬ויש לה סיבה? אני לא יודעת‪ .‬אני לא מצליחה‬
‫להבין את כל זה‪ .‬יש כמה דברים שאני לא מצליחה להבין‪ .‬איך הגעתי הנה מהדירה‬
‫שלי? מישהו באמת נכנס אלי הביתה ועמד בפתח? ואיך מצאתי את עצמי קשורה כמו‬
‫תרנגול הודו בחג ההודיה בלי התנגדות‪ ,‬בלי להיאבק‪ ,‬אפילו בלי להיות מודעת לזה‬
‫שמישהו פתח את הדלת לחדר הזה ולא הכניס פנימה רק ארון מתים אחד מעץ אורן‪,‬‬
‫אלא שניים?‬
‫איך מישהי חכמה כמוני נהייתה כזאת טיפשה?‬
‫הבחורה מתקדמת לעברי בחושך‪ .‬אני יכולה לשמוע אותה מדשדשת לאט‪ .‬אני‬
‫שומעת את שאיפת האוויר החדה כשהיא עושה תנועה לא טובה ומחריפה את‬
‫הפציעה שלה‪ .‬וזאת אני שפצעתי אותה‪.‬‬
‫אז היא מגיעה‪ ,‬והיא קרובה אלי עד כדי כך שאני יכולה להרגיש את הנשימה שלה‪.‬‬
‫אני מושיטה ידיים‪ ,‬אוחזת בידיה שלה ומתחקה באגודלים אחר תוואי אזיקי המתכת‪.‬‬
‫"פשוט אל תזוזי‪ ",‬אני אומרת לה‪ .‬אני מביאה את מפרקי הידיים שלה אל מעל‬
‫הקפיץ המעוקם‪ ,‬עוצמת את העיניים כדי להתרכז‪ ,‬ואז מנחה את מכשיר הפריצה‬
‫המאולתר שלי אל תוך החורים הזעירים בכל אזיק‪.‬‬
‫זה לא חלק ולא פשוט ולא מבריק‪ .‬אבל בסופו של דבר אני מצליחה‪.‬‬
‫האזיקים צונחים ארצה‪ .‬אני יכולה להרגיש אותה מרימה ידיים ומסובבת את‬
‫הזרועות הנה והנה‪.‬‬
‫זה נכון מה שחשבתי‪ .‬לא צריך עיניים כדי לחוות תחושת פלא‪ .‬אפשר להרגיש‬
‫אותה אפילו בחושך‪.‬‬
‫"למה?" היא שואלת‪ .‬זאת השאלה החביבה עליה היום‪.‬‬
‫אני אומרת לה את האמת‪" .‬כי אנחנו יוצאות מכאן‪".‬‬
 ‫פרק ‪34‬‬
‫"אני יוצאת לבקר בטוניק היום אחר הצהריים‪ .‬סמואל אמר שאני צריכה לספר לך‪".‬‬
‫"סליחה?"‬
‫די־די‪ ,‬שישבה ליד שולחנה‪ ,‬היטיבה את הטלפון ליד האוזן‪ .‬היא היתה בטוחה שלא‬
‫שמעה טוב‪.‬‬
‫רוזה דיין המשיכה‪" :‬זה המקום האחרון שהבת שלי הלכה אליו‪ .‬אני רוצה לראות‬
‫אותו‪".‬‬
‫"מצאת משהו בדירה שלה? איזשהו קצה חוט שהחמצנו וקשור לחיפוש שלה אחרי‬
‫סטייסי סאמרס?"‬
‫"לא‪ ,‬אבל דיברתי עם קולין הבוקר‪ .‬הוא הודה שלפלורה היה עניין אישי במקרה של‬
‫הבת שלו‪ .‬ולאור זאת‪ ...‬בטח יש סיבה שפלורה יצאה לטוניק בשישי בלילה‪ .‬הבת שלי‬
‫לא היתה יוצאת לבר סתם ככה‪".‬‬
‫די־די נשמה עמוק והכריחה את עצמה לעבד את המידע‪ .‬היא לא חלקה על רוזה‬
‫דיין; טוניק בפירוש היה אתר רלוונטי‪ ,‬וכוח המשימה בדיוק דן בזה‪ .‬ועם כל זאת‪,‬‬
‫שוטרים לא אהבו שאזרחים מתערבים להם בחקירות‪ .‬בטח לא בתיק לוהט כמו זה‪,‬‬
‫עם כל כך הרבה גורמים ומשתנים‪ .‬די־די חזרה מפגישה של ארוחת צהריים ומצאה‬
‫על שולחנה דוח מהמעבדה‪ .‬הכתם בגראז' של דבון גולדינג החזיר תוצאה חיובית‪ ,‬אכן‬
‫מדובר בדם אנושי‪ .‬ויתר על כן‪ ,‬הוא תאם את סוג הדם של קריסטי קילקר‪.‬‬
‫זו לא היתה תוצאה חד־משמעית‪ .‬בשביל זה יהיה צורך בבדיקת דנ"א‪ .‬אבל זה היה‬
‫מעניין יותר ויותר‪ .‬גולדינג היה קשור כמעט בוודאות להיעלמות של אחת מן הנשים‪,‬‬
‫אם לא של שתיים‪ .‬ובהתחשב בכך שפלורה חיפשה את סטייסי סאמרס‪ ,‬האם ייתכן‬
‫שהעובדה שהגיעה אל הגראז' שלו בעצמה היא באמת צירוף מקרים?‬
‫מה שהחזיר את די־די לסיבה שבגללה אזרחים לא אמורים להתערב בחקירות‬
‫משטרה‪ :‬פעולותיה של פלורה בשישי בלילה הובילו למותו של גולדינג‪ ,‬ובכך חיסלו‬
‫את המקור הכי טוב שממנו היתה המשטרה עשויה לקבל תשובות‪ .‬בלשים ידעו‬
‫שעדיף לא לשרוף למוות גורמים שקשורים לחקירה‪ .‬בניגוד לנוקמים מטעם עצמם‪,‬‬
‫מתברר‪.‬‬
‫"טוניק הוא מועדון לילה‪ ,‬אני בספק אם הוא פתוח בכלל היום אחר הצהריים‪",‬‬
‫משכה די־די את הזמן בעודה מנסה להחליט אם ביקור של רוזה במקום הוא הרעיון‬
‫הכי טוב או הכי גרוע ששמעה מעודה‪.‬‬
‫"דיברתי עם המנהלת‪ .‬היא הסכימה לפגוש אותי שם בשלוש‪".‬‬
‫רוזה התקשרה למנהלת של הבר‪ .‬מה השאלה‪" .‬ועברת על התוכנית הזאת עם‬
‫דוקטור קיינס?"‬
 ‫"ביקשתי ממנו להצטרף אלי‪ .‬הוא מבין את הבת שלי בצורה שמשמעותית בעיני‪".‬‬
‫מבין את הבת שלך‪ ,‬מה השאלה‪ ,‬חשבה די־די בציניות‪ .‬אף שברגע שהמחשבה‬
‫חלפה בראשה‪ ,‬שוב נתקפה אי־נוחות‪ .‬די־די היתה בטוחה שקיינס הרגיש משהו כלפי‬
‫רוזה‪ .‬אולי זה היה מוצהר ואולי לא‪ ,‬אולי גם היא הרגישה משהו כלפיו ואולי לא‪ .‬מי‬
‫יודע‪ .‬אבל האם די בכך כדי להסביר את דרגת המעורבות שלו?‬
‫"סמואל המליץ שאצור קשר גם איתך‪ ",‬אמרה רוזה בטלפון‪" .‬משהו לגבי זה‬
‫שבלשים מקומיים עשויים להיות ממש טריטוריאליים‪ .‬ושאולי לא תחשבי שמה שאני‬
‫עושה עוזר‪ ,‬אלא תראי בזה איום‪ .‬הוא יעץ לי להפגין כבוד‪ .‬אני החלטתי על כנות‪".‬‬
‫"כך מתברר‪".‬‬
‫די־די קימטה את מצחה ושוב הציצה בדוח המעבדה שעל שולחנה‪" .‬בסדר‪ ",‬אמרה‬
‫קצרות‪ .‬רוזה רוצה לבקר בטוניק‪ .‬טוב‪ ,‬גם די־די רוצה אותו הדבר‪ .‬אז למה לא להרוג‬
‫שתי ציפורים באבן אחת? לבקר במועדון הלילה שפלורה חקרה‪ ,‬ובאותה הזדמנות‬
‫לבלות עוד זמן עם אמא שלה‪.‬‬
‫"ניפגש שם בארבע‪ .‬תביאי גם את דוקטור קיינס‪ .‬הוא יוכל לספק עוד מהתובנות‬
‫המקצועיות שלו‪".‬‬
‫רוזה לא אמרה להתראות ולא תודה‪ .‬היא רק ניתקה‪ .‬כמו שהיא אמרה‪ ,‬היא לא‬
‫היתה מוכנה להפגין כבוד‪ ,‬אבל לפחות היתה כנה‪.‬‬
‫די־די לקחה את הז'קט שלה ופנתה לצאת‪.‬‬
‫די־די מעולם לא היתה בחורה של מועדוני לילה‪ .‬היא ידעה להעריך בר אירי טוב‪.‬‬
‫אבל משטחים מושחרים‪ ,‬אורות מרצדים ומוזיקה רועמת לא היו הקטע שלה אפילו‬
‫כשהיתה צעירה וכפי הנראה גם מגניבה‪.‬‬
‫תמיד מעניין‪ ,‬חשבה‪ ,‬לבקר במקומות כאלה לאור יום‪ .‬כמו לתפוס כוכבת קולנוע בלי‬
‫איפור‪ .‬בלילה‪ ,‬עם התאורה המדוקדקת‪ ,‬הרצפה המלאה גופים מתנועעים והבמה‬
‫ועליה הלהקה הלוהטת הבאה‪ ,‬האווירה בטח מחשמלת‪.‬‬
‫ביום שני בארבע אחר הצהריים המקום הזכיר לה יותר סטודנט עם הנגאובר‪.‬‬
‫הרצפה היתה דביקה ומכוסה מפיות קוקטייל רמוסות‪ .‬הקירות הכהים היו שרוטים‬
‫וחבולים‪ ,‬ואזור הבר מיוגע‪ .‬המקום נראה כאילו לא היו מזיקים לו שיפוץ או לפחות‬
‫מנוחה קלה מחיי הסכנה הסוערים‪.‬‬
‫רוזה וקיינס הגיעו ראשונים‪ ,‬וכבר דיברו עם אישה בשיפולי החלל‪ .‬הם היו שלישייה‬
‫שראוי להתכבד בה‪ .‬רוזה בבגדי היוגה המרופטים שלה‪ ,‬קיינס בחליפתו האפורה‬
‫הקלאסית והמנהלת בשחור־על־שחור של מועדוני לילה‪.‬‬
‫נכון לרגע זה מבטה של המנהלת כהת השיער היה נתון לקיינס לבדו‪ .‬הוא אפילו לא‬
‫דיבר‪ ,‬אבל היא בכל זאת הביטה בו כמכושפת‪ .‬מתברר שעצמות הלחיים של קיינס‬
‫עבדו גם על אישה שהיתה מוקפת בליינים יפים ואנשי צוות יפים אפילו מהם‪.‬‬
‫די־די ניגשה לשם‪ .‬היא הציגה את התג שלה פשוט כהצהרת דומיננטיות‪ .‬כי כן‪ ,‬היא‬
‫באמת היתה עד כדי כך קטנונית‪.‬‬
‫לשווא‪ .‬המנהלת נותרה מרותקת לקיינס‪ .‬קיינס חייך קלות‪ ,‬כאילו ידע בדיוק מה‬
‫די־די עושה והעריך את ההשקעה‪.‬‬
‫"סמלת בילוש די־די וארן‪ ",‬אמרה די־די בקול רם וחד‪ .‬היא מעולם לא חששה‬
‫מקרב‪.‬‬
‫המנהלת סוף־סוף הצליחה להפנות את תשומת לבה הלאה‪" .‬ג'וסלין‪ .‬ג'וסלין‬
‫אתייר‪".‬‬
‫"את המנהלת?"‬
‫"כן‪ .‬אני עובדת פה כבר חמש שנים‪".‬‬
‫"היית כאן בשישי בלילה?"‬
‫"כן‪ .‬חלק מהזמן אני מאחור‪ ,‬במשרד‪ ,‬וחלק ניכר מהזמן אני מסתובבת כאן‪ ,‬פשוט‬
‫לבדוק שהכול רץ חלק‪ .‬אני‪ ,‬אה‪ ,‬אני מזהה את התמונה של הבת שלה‪ ".‬היא שלחה‬
‫אל רוזה מבט עגום ועצבני‪" .‬שמתי לב אליה לקראת סוף הלילה‪ ,‬כשהכול כבר‬
‫התגלגל לקראת סיום‪ .‬היא היתה ברחבה ועדיין רקדה‪".‬‬
‫"ראית במקרה עם מי היא היתה?" שאלה די־די‪.‬‬
‫המנהלת משכה בכתפיה‪" .‬היה איזה בחור שהחזיק בירה והסתכל עליה‪ .‬חשבתי‬
‫שהם ביחד‪ .‬היא לא היתה בליגה שלו‪ ,‬זה בטוח‪ ,‬אבל‪ "...‬היא שבה ומשכה בכתפיה‪.‬‬
‫"איך הבחור הזה נראה?"‬
‫"ממוצע‪ .‬מכנסיים ארוכים‪ ,‬חולצה ארוכה מכופתרת‪ ,‬כחולה בהירה‪ .‬כמו איזה איש‬
‫פיננסים בשאיפה או משהו‪ .‬לא מדהים‪".‬‬
‫די־די הינהנה‪ .‬זה התיישב עם מה שידעו עד כה‪" .‬אני מבינה שדבון עבד כאן בשלוש‬
‫השנים האחרונות‪".‬‬
‫"כן‪ ".‬ארשת פניה של המנהלת קרסה‪" .‬הממם‪ .‬דבון‪ .‬ברמן מעולה‪ .‬אמין‪ ,‬שזה לא‬
‫קל פה‪ .‬אבל גם‪ ...‬היתה לו הופעה‪ .‬אנחנו מועדון לילה‪ .‬זה חשוב‪ ,‬איך שנראים‪".‬‬
‫"הוא התאמן‪ ",‬ציינה די־די בנימה ניטרלית‪.‬‬
‫"בהחלט‪ .‬החזה שלו‪ ...‬גברים ונשים עמדו בתור לשתות אצלו עוד כוס אחת‬
‫לפחות‪ ".‬המנהלת לא הרימה את מבטה‪ .‬האם היתה לא נינוחה משום שדיברה על‬
‫עובד שמת באחרונה? או שהיה כאן משהו אחר?‬
‫"תשומת הלב הגברית הפריעה לו?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"לא שראיתי‪ .‬התרשמתי שהוא עבד די קשה בשביל להיראות כמו שהוא נראה‪,‬‬
‫ושהוא שמח להשוויץ בזה‪".‬‬
‫"היתה לו חברה?"‬
‫"לא שידעתי‪".‬‬
 ‫"ואת והוא‪ "...‬די־די הניחה לנימה לשאול במקומה‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה המנהלת בפשטות‪" .‬אני מנהלת בית משוגעים‪ ,‬לא מסתובבת עם‬
‫החוסים‪".‬‬
‫אבל משהו בקולה לימד על לקח שנלמד בדרך הקשה‪ .‬על דחייה‪.‬‬
‫"מה לגבי נטלי דראגה?" די־די החליפה הילוך‪.‬‬
‫"נטלי‪ ...‬היא עבדה כאן‪ .‬לא הרבה זמן‪ .‬נדמה לי שהראיתי את התיק שלה לאחד‬
‫הבלשים האחרים שלך‪".‬‬
‫"היא הכירה את דבון?"‬
‫"היה קשה לא להכיר‪ .‬הוא היה אחד הברמנים הקבועים שלנו‪ ,‬והיא היתה פה‬
‫לפחות חודשיים‪ .‬ולגבי קשר ביניהם‪ ...‬יש לא פחות קטעים בין הצוות מאחור מאשר‬
‫בין הבליינים מלפנים‪ .‬הכול ייתכן‪".‬‬
‫"מה לגבי קריסטי קילקר?"‬
‫"מי?"‬
‫די־די הראתה לה תמונה‪ .‬המנהלת נדה בראשה לשלילה‪" .‬לא מוכרת לי‪ .‬אבל כמות‬
‫האנשים שעוברים כאן בכל לילה‪ ...‬אני מכירה רק את הקבועים‪".‬‬
‫"לא הכרת את סטייסי סאמרס‪ ",‬אמרה רוזה‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אבל זה לא אומר שהיא לא הגיעה הנה לפעמים‪ ",‬קבעה רוזה‪.‬‬
‫"יכול להיות‪ .‬כמו שאמרתי‪ ,‬כמות האנשים בלילה‪ "...‬המנהלת שוב נעה על עומדה‬
‫באי־נוחות‪" .‬אבל מה שקרה לה‪ ,‬הסרטון של החטיפה שלה בחדשות‪ .‬זה הסיוט של‬
‫כל המנהלים‪ .‬מיד עידכנו את הנהלים שלנו‪".‬‬
‫"באמת?" קטעה אותה די־די בחדות‪" .‬כי בהתחשב במה שהברמן שלכם עשה‬
‫בשישי בלילה‪"...‬‬
‫אתייר התקשחה‪ .‬על פניה עלתה ארשת זהירה‪" .‬לא ידעתי‪ ,‬בסדר? זה הסיפור? כי‬
‫כבר סיפרתי הכול לבלש הראשון ששלחתם‪ .‬לא‪ ,‬לא חשדתי שהברמן שלי אנס‪ .‬לא‪,‬‬
‫לא הבנתי שדבון ארב למישהי בשישי‪ .‬הוא יצא באופן פתאומי‪ .‬הוא לא חזר‪ .‬אם‬
‫התבאסתי? בטח‪ .‬אבל אם חשבתי‪ ,‬אם העליתי על הדעת ש‪ "...‬שפתיה התהדקו‪.‬‬
‫"זאת עבודה קשה‪ .‬כזאת תחלופה של צוות‪ ,‬של ספקים‪ ,‬של לקוחות‪ .‬אני לא יודעת‬
‫כל מה שקורה‪ .‬לא משנה כמה אני מנסה‪ ,‬אני לא יכולה לדעת כל מה שקורה‪".‬‬
‫"את מכירה את הצוות במועדונים אחרים‪ ,‬כמו הבירצ'ס?" פתח קיינס ואמר‪ .‬בניגוד‬
‫לקולה של המנהלת הנרעשת‪ ,‬נימת קולו היתה ניטרלית עד תום‪ .‬משהו מן המתח‬
‫בכתפיה של האישה שכך‪ .‬עיניה נעתרו למבטו‪.‬‬
‫"בטח‪ .‬התחום לא גדול כמו שאפשר לחשוב‪ .‬ברמן שפיטרו אתמול מהבירצ'ס בטח‬
‫יבקש ממני עבודה מחר‪ ,‬אז טוב שאפשר להשוות רשמים‪ .‬נייג'ל הוא המנהל הראשי‬
‫בבירצ'ס‪ .‬הסיפור של סאמרס השאיר אותו די מעורער‪ ".‬קולה של אתייר שב לנימתו‬
‫המתגוננת‪" .‬אנחנו מנסים לפקוח עין על הלקוחות‪ ,‬אתם יודעים‪ .‬הברמנים‪ ,‬הצוות‪,‬‬
‫הדורמנים‪ .‬כולם מקבלים הכשרה ולומדים להבחין מי שתה יותר מדי‪ ,‬מי אולי צריך‬
‫טרמפ הביתה‪ .‬סיפור כמו זה של סאמרס — זה רע לכולנו‪".‬‬
‫"שמת לב לפלורה בשישי בלילה‪ ".‬שוב קיינס‪ ,‬קולו עדיין רגוע‪" .‬ראית אותה‬
‫ברחבה‪ .‬הבחנת בה‪ .‬כמו שאת אומרת‪ ,‬זאת העבודה שלך‪".‬‬
‫אתייר לא אמרה דבר‪.‬‬
‫"ועם זאת‪ ,‬כשהברמן שלך יצא אחריה‪"...‬‬
‫"לא ראיתי את זה!"‬
‫"למה לא?"‬
‫"זה היה בשתיים בבוקר‪ .‬בסגירה‪ .‬היו מיליון דברים‪ .‬וכבר לא הייתי מלפנים בכלל‪.‬‬
‫הייתי מאחור ועברתי על הקבלות‪".‬‬
‫"מה עם המצלמות?" שאלה די־די‪" .‬אני בטוחה שאת יכולה לראות בלייב מהמשרד‬
‫שלך מה קורה ברחבה‪ ,‬בבר‪ ,‬בכניסות‪ ,‬ביציאות‪ .‬זה סטנדרטי ברוב המועדונים‪".‬‬
‫המנהלת הסמיקה ולא אמרה דבר‪.‬‬
‫"יש לכם מצלמות?" דחקה בה די־די‪.‬‬
‫"ברור! אבל בדקתי בשביל הבלש הראשון שהגיע‪ .‬המצלמות‪ ,‬אה‪ ,‬הן לא עבדו‬
‫בלילה ההוא‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬לא עבדו?"‬
‫"כיבו אותן‪ .‬לא הרבה לפני הסגירה‪".‬‬
‫"ומי בדיוק עשה את זה?"‬
‫"לא יודעת‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬את לא‪"...‬‬
‫"מיס אתייר‪ ".‬שוב קיינס‪ ,‬שהפעיל את קול הזן שלו‪" .‬זו היתה הפעם הראשונה‬
‫שמישהו כיבה את המצלמות?"‬
‫האישה נדה בראשה לשלילה‪ .‬היא נראתה אשמה או במצוקה‪ ,‬די־די לא הצליחה‬
‫להחליט‪.‬‬
‫קיינס המשיך‪" :‬כמה פעמים זה כבר קרה? ולמי יש גישה אליהן?"‬
‫"שמתי לב לזה בפעם הראשונה לפני שנה בערך‪ .‬לילה כאן ולילה שם‪ .‬אבל‬
‫בחודשים האחרונים‪ "...‬אתייר נשמה עמוק‪ .‬היא שלחה מבט אל קיינס כאילו הפצירה‬
‫בו שיבין אותה‪" .‬התחלתי לחשוד‪".‬‬
‫"לחשוד במה?"‬
‫"זה קרה יותר מדי פעמים‪ .‬ובצורה יותר מדי סדירה‪ .‬הייתי צריכה לדווח על זה‬
‫לבעלי הבר או להתקין מנעול על הארון שבתוכו נמצאת מערכת האבטחה‪ .‬חשדתי‪,‬‬
‫חשבתי שאולי זה עסקאות סמים או גנבות‪ .‬אבל לא חטיפה‪ .‬אתם חייבים להאמין לי‪.‬‬
‫לא‪ ...‬תקיפות‪ .‬לא זה‪ .‬אבל כן‪ ,‬מישהו התעסק עם המערכת שלנו‪ ,‬ואני‪ ...‬אני ידעתי‬
‫את זה‪".‬‬
‫"את מנהלת טובה‪ ,‬לא‪ ,‬מיס אתייר? את לא יכולה לראות הכול‪ ,‬כמו שאמרת‪ .‬אבל‬
‫את מנסה‪ .‬אז שמת לב‪ ,‬לאורך זמן‪ ,‬שמשהו לא תקין קורה עם הצוות שלך‪".‬‬
‫"מאז שנטלי‪"...‬‬
‫"מאז שנטלי מה?"‬
‫די־די הניחה לקיינס לשאול את השאלות‪ .‬כי עכשיו הוא דחק את המנהלת לפינה‪.‬‬
‫עכשיו היא יצרה קשר עין והביטה היישר אליו‪ .‬ודי־די כבר ידעה שכל מה שהמנהלת‬
‫אמרה להם על נטלי דראגה בסיבוב הראשון היה הנוסח הרשמי‪ .‬עכשיו התקרבו‬
‫סוף־סוף אל האמת‪.‬‬
‫"עובדים הולכים ובאים‪ .‬זה נכון‪ .‬והם לא תמיד משאירים את הכתובת החדשה‬
‫שלהם‪ .‬אבל לא לאסוף צ'ק של משכורת‪ ...‬מי לא אוסף צ'ק של משכורת? וחשדתי‬
‫שהיה משהו בינה לדבון‪ .‬לא שזה ענייני‪ .‬אבל שוב‪ ,‬אם היא היתה איתו‪ ,‬זאת רק עוד‬
‫סיבה להישאר‪ ,‬מבחינתה‪ .‬אתם יודעים‪".‬‬
‫קיינס הינהן‪.‬‬
‫"אבל היא לא באה‪ .‬יום אחד היא יצאה מהעבודה ולא חזרה‪ .‬ודבון‪ ...‬הוא לא היה‬
‫עצוב‪ .‬הוא לא היה במצוקה‪ .‬אם היה ביניהם משהו והיא קמה פתאום ועזבה את‬
‫העיר‪ ,‬הוא לא היה אמור להיות באיזו מצוקה?"‬
‫קיינס שב והינהן‪.‬‬
‫"אבל הוא לא‪ .‬אם כבר‪ ,‬הוא נראה‪ ...‬עליז‪".‬‬
‫"היו לך תהיות לגבי דבון גולדינג‪".‬‬
‫"לא יכולתי לעשות שום דבר‪ ",‬פלטה המנהלת‪" .‬אף פעם לא ראיתי שום דבר לא‬
‫תקין‪ ,‬אף פעם לא שמעתי אותו אומר משהו לא הולם‪ .‬אבל ה‪ ...‬מצבי הרוח שלו‪,‬‬
‫התקפי הזעם האלה‪ .‬לא יודעת‪ .‬דבון‪ ...‬דבון כבר לא נראה כמו דבון‪ .‬הוא נראה יותר‬
‫אפל‪".‬‬
‫וזה פגע בה‪ ,‬השלימה די־די את החסר‪ .‬כי פעם אתייר הרגישה שהיא מכירה אותו‬
‫היטב‪ .‬היכרות אינטימית‪ .‬היה ביניהם משהו‪ ,‬בין שהיא מוכנה להודות בזה ובין שלאו‪.‬‬
‫"היתה לדבון גישה למערכת האבטחה?" שאל קיינס בעדינות‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"את סבורה שהוא זה שכיבה אותה בשישי בלילה‪".‬‬
‫אתייר הביטה בדי־די‪ .‬היא פלטה את האוויר מריאותיה כמעין וידוי‪" .‬כן‪".‬‬
‫"שמת לב לבת שלי בשישי בלילה‪ ",‬אמרה רוזה פתאום‪" .‬אמרת שראית אותה‬
‫רוקדת‪ .‬ואמרת גם שאת לא יכולה לפקוח עין על הכול‪ .‬אז למה הסתכלת על הבת‬
 ‫שלי?"‬
‫אתייר הסמיקה‪" .‬כמו שהיא רקדה‪ ,‬היא משכה תשומת לב‪ .‬אבל גם‪ ...‬היא נראתה‬
‫לבד‪".‬‬
‫"דאגת לה‪ ",‬הציעה רוזה‪.‬‬
‫שוב אותו שמץ של היסוס‪" .‬בדקתי מה איתה‪ .‬רציתי להיות בטוחה שהיא בסדר‪".‬‬
‫די־די הבינה מה היא מנסה לומר‪" .‬רצית להיות בטוחה שדבון לא שם עליה עין‪".‬‬
‫"היא רקדה עם מישהו אחר‪ .‬נשבעת‪ .‬היא רקדה עם מר נורמלי‪ .‬אז הפסקתי‬
‫להסתכל‪ .‬במקום זה ספרתי קבלות‪".‬‬
‫די־די רכנה לפנים‪" .‬סטייסי סאמרס‪ ",‬דחקה‪" .‬תחשבי‪ .‬זה הזמן‪ .‬כשראית את‬
‫הסרטון של סטייסי סאמרס‪ ,‬זיהית שהיא לקוחה שלך? יש סיכוי שגם היא הכירה את‬
‫דבון גולדינג?"‬
‫"באלוהים‪ ,‬בלשית‪ ,‬אין לי מושג‪ .‬אני כל כך מצטערת‪ .‬אבל אין לי מושג‪".‬‬
‫די־די הינהנה ונסוגה‪ .‬רוזה וקיינס עשו כמוה גם הם‪ .‬המנהלת אתייר נותרה לעמוד‬
‫שם‪ .‬היא נראתה כאישה שהוכתה אפיים ארצה‪ ,‬והמשמרת שלה עדיין לא התחילה‪.‬‬
‫"עוד שאלה אחרונה‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬משתמשים אצלכם בנצנצים?"‬
‫שירותים‪ .‬הטוניק הציע ללקוחותיו ממין זכר ונקבה גם יחד סל עם מוצרי טואלטיקה‪.‬‬
‫די־די ורוזה התכבדו לגשת לשירותי הנשים‪ ,‬ואילו קיינס נכנס לשירותי הגברים‪ .‬די־די‬
‫מצאה את מה שחיפשה כמעט מיד‪ ,‬ג'ל לשיער עם נצנצים בצבע זהב‪ .‬היא התקשרה‬
‫אל קיינס מיד ושמעה שגם הוא מצא את אותו הג'ל‪ .‬אין כמו קצת זוהר בשביל‬
‫קלאברים אניני טעם שהלילה עוד לפניהם‪.‬‬
‫היא החזיקה את הג'ל מתחת לתאורת התקרה ובחנה את התנוצצותם של‬
‫החלקיקים הזהובים‪ .‬כמו שאלכס אמר‪ ,‬הם נראו נפרדים ונבדלים‪ .‬רוב הסיכויים‬
‫שחתיכות זערוריות של החומר הזהוב והדביק ישרדו על המשתמשים בג'ל במשך‬
‫ימים‪ ,‬גם אחרי ששטפו ידיים והתקלחו‪.‬‬
‫רק ממתינים לעבור מידיו של החוטף אל הדירה של הקורבן ואפילו אל הגוף שלה‪.‬‬
‫די־די התקשרה אל בן וייטלי‪ ,‬שקרוב לוודאי עדיין טרח על הוצאת הגופה מקברה‬
‫שבפארק‪.‬‬
‫הוא ענה לשיחה‪ ,‬מקסים כהרגלו‪" .‬מה שאת לא רוצה‪ ,‬אני לא יודע‪ .‬לא ידעתי לפני‬
‫חמש שעות‪ .‬גם עכשיו אני לא יודע‪ .‬ואם לא תניחי לי ותיתני לי זמן לגמור עם הזירה‬
‫ולהעביר את הגופה למעבדה‪ ,‬כנראה לא אדע עוד שום דבר אף פעם‪".‬‬
‫"אני צריכה שתבדוק משהו בשבילי‪".‬‬
‫"די־די‪"...‬‬
‫"זה ייקח רק שנייה‪ .‬אתה יכול להאיר על השיער של הגופה בפנס? תחפש זהב‪ .‬כמו‬
‫נצנצים‪".‬‬
‫"השיער חום ומלא לחלוטין באדמה‪ .‬איך בדיוק נראה לך שאני‪ ...‬רגע‪ .‬נראה שיש‬
‫חלקיקים כלשהם שמחזירים אור‪ .‬יכול להיות שאני רואה פה נצנצים‪".‬‬
‫"אתה יכול לקחת דגימה קטנה? אני מיד שולחת אליך שוטר במדים שיאסוף אותה‪.‬‬
‫תודה‪ ,‬בן‪".‬‬
‫די־די ניתקה את השיחה ועמדה שקועה במחשבות‪.‬‬
‫רוזה הופיעה מאחוריה‪ .‬היא נראתה עייפה‪ ,‬אבל היתה בשליטה‪ ,‬כתמיד‪" .‬הנצנצים‬
‫חשובים?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"מה הם אומרים?"‬
‫"הם אומרים‪ "...‬די־די משכה בכתפיה‪ .‬היא עדיין ניסתה למצוא את דרכה בתיק‬
‫שהיו בו יותר שאלות מתשובות‪" .‬הם אומרים שבעלי צדק‪ .‬נטלי דראגה‪ ,‬קריסטי‬
‫קילקר‪ ,‬סטייסי סאמרס‪ ,‬הבת שלך‪ .‬ההיעלמויות של כולן קשורות‪".‬‬
‫היא הביטה ברוזה‪" .‬זה מה שהנצנצים אומרים לנו‪".‬‬
 ‫פרק ‪35‬‬
‫צוחקים‪ .‬לג'ייקוב היה ג'וינט‪ .‬הם העבירו אותו הלוך ושוב ביניהם‪ ,‬שניהם‬
‫יושבים שם בראשים קרובים זה לזה ומצחקקים כמו ילדות‪ .‬אני ישבתי לבד‬
‫ליד השולחן הקטנטן במטבח‪ ,‬שיפשפתי את הזרועות החשופות שלי כדי‬
‫להתחמם והסתכלתי עליהם בחדר המשפחה‪.‬‬
‫מתברר שהבחורה החדשה ממש לא חדשה‪ .‬היא זיהתה את ג'ייקוב‪ .‬פרשה‬
‫לקראתו את זרועות השמנת הבהירות והארוכות שלה‪ .‬הוא עטף אותה‬
‫בחיבוק הדוק‪ .‬חיבוק‪ .‬ג'ייקוב חיבק אותה‪.‬‬
‫אותי לא חיבקו‪ ...‬כבר הרבה מאוד זמן‪.‬‬
‫לא מאז הימים של האישה שנראתה כמו אמא שלי וענדה תליון בדמות‬
‫שועל כסוף על הצוואר‪.‬‬
‫ג'ייקוב היסס להיכנס לחצר בהתחלה‪" .‬לא‪ ",‬הוא אמר‪" .‬בפעם האחרונה‬
‫שהיא תפסה אותי‪ ,‬היא אמרה לי שהיא תתקשר למשטרה‪ .‬וזה יהיה הסוף‪.‬‬
‫בחזרה לכלא‪ ,‬ושנינו יודעים שאני בשום פנים ואופן לא חוזר לשם‪".‬‬
‫"אז מזל שהיא לא פה‪ ",‬אמרה הבחורה החדשה‪ ,‬שידיה עדיין נחו על כתפיו‬
‫של ג'ייקוב‪.‬‬
‫"די‪ ,‬בחייך‪ ,‬את לא צריכה את הכאב־ראש הזה‪ .‬סתם הייתי‪ ...‬בסביבה‪.‬‬
‫רציתי להגיד שלום‪".‬‬
‫"היי‪ ",‬היא אמרה‪ ,‬ואני נשבעת שבעיניו התנוצצו דמעות‪.‬‬
‫"לא התכוונתי להפריע לך‪ ",‬לחש‪" .‬צדקת בפעם הקודמת; אני חרא‪ .‬אני‬
‫פשוט צריך לשמור מרחק‪".‬‬
‫אבל הוא לא זז‪ ,‬וגם היא לא‪.‬‬
‫"כעסתי‪ ",‬היא אמרה פתאום‪" .‬בפעם האחרונה שהתראינו‪ .‬עם מה שאמרת‪.‬‬
‫לא הייתי מוכנה לשמוע‪ .‬אולי לא רציתי לדעת‪ .‬אבל מאז יצא לי קצת לחשוב‪.‬‬
‫לפעמים אפילו קיוויתי שתקפוץ שוב‪ ,‬ככה שנוכל לדבר‪ .‬כי אני חושבת ש‪...‬‬
‫אולי יש משהו במה שאמרת‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת?"‬
‫"הבנת אותי‪".‬‬
‫"לינדי‪"...‬‬
‫"תיכנס‪ .‬קדימה‪ .‬סתם ביקור קטן‪ .‬נתעדכן קצת‪ .‬הפעם אני אקשיב‪.‬‬
‫מבטיחה‪".‬‬
‫"אבל אם היא‪"...‬‬
‫"היא לא תחזור‪ .‬אני אומרת לך את האמת‪ .‬היא לא פה והיא אף פעם לא‬
 ‫תחזור‪".‬‬
‫נראה שזה עשה את העבודה‪ .‬ג'ייקוב הפסיק להתנגד‪ .‬הוא פסע בעקבות‬
‫הבחורה היפהפייה וחצה את החצר צרובת השמש‪ .‬אני השתרכתי מאחורי‬
‫שניהם‪ .‬כבר נשכחתי‪.‬‬
‫שנאתי את הבחורה החדשה שלא היתה חדשה‪ .‬שנאתי את השיער הארוך‬
‫והכהה שלה‪ .‬שנאתי את העיניים החומות הבורקות שלה‪ .‬שנאתי את איך‬
‫שהיא חייכה אלי‪ ,‬כאילו כבר ידעה דברים שאני לא‪ .‬למשל‪ ,‬שאני זאת שסתם‬
‫הזדמנה לסביבה‪ .‬והיא תמיד תהיה הדבר האמיתי‪.‬‬
‫הבית היה עלוב‪ .‬לינוליאום צהבהב מלוכלך במטבח‪ .‬ארונות קטנטנים עם‬
‫דלתות רעועות‪ .‬רהיטים שהוטלאו בחתיכות מסקינג־טייפ כסוף‪ .‬זה עודד‬
‫אותי‪ .‬מין אינסטינקט נקבי בסיסי‪ :‬לפחות הבית שלי יותר יפה משלך‪.‬‬
‫רק שלא היה לי בית‪ .‬היתה לי תיבה בצורת ארון מתים בחלק האחורי של‬
‫קבינת השינה של ג'ייקוב‪.‬‬
‫לא הצלחתי לנשום‪ .‬לא ידעתי למה‪ .‬הגרון שלי התהדק‪ ,‬הלב שלי דפק מהר‬
‫מדי‪.‬‬
‫ג'ייקוב‪ ,‬שהחזיק את הסכין בצד הגוף‪ .‬ועכשיו שתה ועישן עם הבחורה‬
‫הזאת‪ ,‬עם לינדי האגדית שעליה הוא דיבר מתוך שינה‪ .‬הם היו יחד‪ .‬פעם‪.‬‬
‫עכשיו‪ .‬לנצח‪ .‬היא תמיד תהיה שלו‪.‬‬
‫מה שאומר שעלי אפשר לוותר בלי בעיה‪ .‬אני מזון לתנינים‪ .‬זבל לבן במובן‬
‫הכי מילולי‪.‬‬
‫רציתי להקיא‪ .‬אבל בזמן האחרון לא אכלתי מספיק בשביל לעשות את זה‪.‬‬
‫הידיים שלי רעדו‪ ,‬ברך שמאל קפצה בלי שליטה‪ .‬מתח‪ ,‬פחד‪ ,‬עייפות‪ ,‬רעב‪ .‬כל‬
‫הרשימה‪ .‬סבלתי‪ ,‬סבלתי‪ ,‬סבלתי‪.‬‬
‫בזמן שג'ייקוב ישב על הספה וצחק ועישן גראס עם הבחורה הכי יפה‬
‫שראיתי בחיים‪.‬‬
‫אני לא יודעת מתי התחלתי בתנועה‪ .‬פשוט התחלתי‪ .‬קמתי על הרגליים ליד‬
‫השולחן‪ .‬ולא שהם שמו לב אלי בכלל‪ .‬ניגשתי אל האסופה המגובבת של‬
‫מגירות רעועות וארונות נטויים‪.‬‬
‫מטבח דוחה‪ .‬מטבח עלוב‪ .‬ובכל זאת מטבח‪ .‬ובכל מטבח אפשר למצוא‬
‫אותם פריטים‪ .‬סכינים‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫סכין קילוף‪ ,‬קצר ונוח להסתרה? אולי סכין קצבים‪ .‬אם כבר פסיכו‪ ,‬אז עד‬
‫הסוף‪.‬‬
‫בסוף בחרתי משהו בין לבין‪ .‬בלי אפילו לחשוב על זה ממש‪ .‬אם הבחורה‬
‫החדשה לא היתה באמת חדשה‪ ,‬אני יכולה להחליט בלי באמת להחליט‪.‬‬
 ‫צחקוקים‪ .‬גבוהים‪ .‬אושר‪.‬‬
‫ולרגע אחד‪...‬‬
‫אני בבית‪ .‬אני מתגלגלת על מיטה‪ ,‬מעורבבת לגמרי עם אמא שלי‪ ,‬עם‬
‫אחי‪ .‬אנחנו צוחקים‪ ,‬צוחקים צוחקים‪ .‬הנה אמא‪ .‬הנה אמא‪ ,‬מפורקת‬
‫לגמרי!‬
‫המצעים הרכים‪ ,‬ריח הגשם האביבי והאדמה הרוויה ממש מחוץ לחלון‪.‬‬
‫הקול של אמא שלי‪ ,‬של אח שלי‪ ,‬צוחקים בהיסטריה‪.‬‬
‫הביתה‪ .‬הביתה‪ ,‬הביתה‪ ,‬הביתה‪.‬‬
‫חזרתי לשם במכה אחת והשפלתי מבט אל הזרוע הדקה והחיוורת שלי‪.‬‬
‫בחנתי את היד שלי שאחזה בסכין‪ .‬ואז הבנתי‪ ,‬אז באמת הבנתי‪ ,‬שכבר לא‬
‫אחזור הביתה‪ .‬אף פעם לא אתגלגל על המיטה ההיא‪ .‬אף פעם לא אצחק עם‬
‫המשפחה שלי‪.‬‬
‫אף פעם לא אחזור אל המקום ההוא‪ .‬אף פעם לא אהיה האדם ההוא‪.‬‬
‫הבחורה ההיא מתה‪.‬‬
‫נשארו רק הרגע הזה‪ ,‬המקום הזה‪ ,‬הסכין הזה ביד שלי‪.‬‬
‫הושטתי לפנים את מפרק ידי השמאלי ובחנתי את מבוך הצלקות האדומות‬
‫והעורקים הכחולים‪ .‬זה יהיה קל‪ .‬חתך אחד כאן ואחד שם‪ .‬שג'ייקוב ינקה‪.‬‬
‫מזון לתנינים‪ .‬זבל לבן במובן הכי מילולי‪.‬‬
‫אמא שלי אף פעם לא תדע מה קרה לי‪ .‬אפילו הנחמה שהיתה יכולה לקבל‬
‫מקבירת הגופה שלי תיגזל ממנה‪.‬‬
‫מגיע לה יותר‪.‬‬
‫בשבילה לא פחות מאשר בשבילי‪ ,‬לקחתי את הסכין שלי ונסחפתי אל תוך‬
‫חדר המשפחה‪.‬‬
‫הם לא ראו אותי מגיעה‪ .‬היו עסוקים מדי בלחישות ובצחקוקים‪ ,‬בזיכרונות‬
‫מהימים הטובים‪ ,‬מה זה כבר משנה‪ .‬הראשים שלהם היו רכונים‪ ,‬שערו של‬
‫ג'ייקוב שמנוני וזרוע שערות אפורות‪ ,‬שערה שלה כהה ומשיי‪.‬‬
‫זה הקל את המכה הראשונה‪ .‬היד שלי התרוממה כל הדרך למעלה‪ ,‬ממש‬
‫כמו בכל סרט סלאשרים שראיתי בחיים‪ ,‬רק שהפעם הייתי הסטוקר עם‬
‫הטירוף בעיניים‪ ,‬לא הסטודנטית מצועפת המבט‪.‬‬
‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫ואולי בעצם כן?‬
‫היד יורדת‪ ,‬יורדת‪ ,‬יורדת‪.‬‬
‫צרחה‪ ,‬חדה וגבוהה‪ .‬שלי? לא‪ .‬בטוח שלה‪ .‬הנערה החדשה והיפה מזנקת‬
‫מעל הספה והדם מנץ על הגב שלה‪ ,‬במקום שבו חרצתי בסכין לרוחב‬
 ‫השכמה שלה‪.‬‬
‫"שיט!" ג'ייקוב התפוצץ‪ ,‬הפחד רק התחיל לחדור את מבט המסטולים שלו‪.‬‬
‫"מה לעזאזל‪ ,‬מה לעזאז‪"...‬‬
‫הסתובבתי אליו‪ .‬הזרוע עלתה‪ ,‬עלתה‪ ,‬עלתה‪.‬‬
‫הזרוע ירדה‪ ,‬ירדה‪ ,‬יר‪...‬‬
‫היא הסתערה עלי‪ .‬הבחורה החדשה שלא היתה חדשה נלחמה כמו חתול‬
‫מטורף‪ .‬היא הפילה אותי לרצפה‪ .‬הציפורניים חרצו לי בפנים‪ ,‬מחפשות את‬
‫העיניים‪ .‬היא צרחה עלי מילים בשפה שלא הכרתי‪ .‬לא ספרדית‪ .‬משהו הרבה‬
‫יותר אקזוטי‪.‬‬
‫התרוממתי כנגדה ברפלקס ושכחתי לחלוטין מסכין המטבח‪ ,‬שהחליק מתוך‬
‫ידי‪.‬‬
‫היא לא שכחה אותו‪ .‬מבטה ניתז אל הסכין‪ ,‬שנח במרחק לא גדול מאיתנו‪.‬‬
‫פניה לבשו ארשת חדה ותחבלנית‪.‬‬
‫הבנתי מה היא עומדת לעשות שנייה לפני שעשתה את זה‪ .‬שוב זינקה‪,‬‬
‫הפעם מן החזה שלי‪ ,‬אל עבר הסכין‪ .‬הסתובבתי איתה ואחזתי בזרועה‬
‫השמאלית כמו כדי לעכב אותה‪.‬‬
‫היא בעטה בי בלי לאבד מיקוד אפילו לרגע‪ ,‬נמתחה אל הסכין‪ ,‬ובתוך רגע‬
‫הוא כבר היה בידה והיא הסתובבה וניצבה מעלי‪ .‬החיוך על הפנים שלה‪.‬‬
‫פראי‪ .‬מאושר‪.‬‬
‫מתברר שג'ייקוב בכל זאת לא יהיה זה שיהרוג אותי‪.‬‬
‫מעניין‪.‬‬
‫הסכין‪ .‬הפעם לא עלה מעלה‪ ,‬מעלה‪ ,‬מעלה‪ .‬כי איפה הכיף? במקום זאת‬
‫הוא הסתחרר מעדנות מול עיני‪.‬‬
‫היא דיברה שוב‪ .‬לחישות של מוות בשפתה האקזוטית‪ .‬לא היה צורך‬
‫בתרגום כדי להבין שהיא מתכוונת לחתוך אותי‪ .‬ושהיא תיהנה מזה‪.‬‬
‫"די!" ידו של ג'ייקוב נסגרה סביב מפרק ידה‪" .‬תביאי לפה‪ .‬זונות מפגרות‪".‬‬
‫היא צעקה עליו‪ .‬הפעם באנגלית‪ .‬עמדה על זכותה לסיים את מה‬
‫שהתחלתי‪ .‬לא דיברתי‪ .‬לא זזתי‪ .‬הלב שלי הלם מהר מדי‪ .‬שכבתי על הרצפה‪,‬‬
‫איילה שנפלה‪ ,‬לכודה בין שני אריות‪.‬‬
‫"היא שימושית‪ ",‬אמר ג'ייקוב‪ .‬זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו‬
‫נותן לי איזשהו קרדיט‪" .‬ובכל מקרה‪ ,‬זאת לא ההחלטה שלך‪ .‬היא שלי‪ .‬תשיגי‬
‫לך צעצוע משלך‪".‬‬
‫ואז‪ ,‬בתום דין ודברים ארוכים שחלפו מעל ראשי המעורפל‪ ,‬ההולך ומאבד‬
‫את הכרתו — היא עדיין ישבה על החזה שלי — שינוי פתאומי‪.‬‬
‫הבחורה קמה‪ ,‬הסירה את משקלה מעלי והניחה לחמצן לשוב ולמלא אותי‪.‬‬
‫היא הצפינה את הסכין‪ ,‬אבל עדיין הביטה בי בארשת ניצחון‪.‬‬
‫"את‪ ",‬ג'ייקוב אמר לי‪" .‬יש לך עבודה לעשות‪".‬‬
‫לקח לי קצת זמן להתיישב ואז לקום על רגליים לא יציבות‪.‬‬
‫"תקפת את הבת שלי‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫בת?‬
‫"טינפת את הכנסת האורחים שלה‪ .‬עכשיו את צריכה לשלם‪ .‬היא דורשת‬
‫פיצוי‪ .‬ובגלל שהיא לא יכולה להרוג אותך‪ ,‬את צריכה לצאת ולמצוא לה צעצוע‬
‫אחר במקום זה‪".‬‬
‫לא יכולתי לעשות את זה‪ .‬התחננתי‪ ,‬הפצרתי‪ .‬ג'ייקוב כבר ניסה קודם‪.‬‬
‫תדברי עם הבחורה הזאת בבר‪ .‬לכי תפטפטי עם האישה בפינה‪ .‬תביאי אותה‬
‫אלי‪.‬‬
‫עד כה תמיד הצלחתי להסיח את דעתו‪ .‬בוא תשתה עוד בירה‪ .‬בוא נחזור‬
‫למשאית‪ .‬בוא נשים שיר חדש בתיבת התקליטים‪.‬‬
‫אבל עכשיו הוא היה נחוש‪ .‬אני צריכה לצאת איתו ועם הבת שלו‪ .‬להתיידד‬
‫עם בחורה שהם יבחרו‪ .‬ולהציג אותה בפניהם‪.‬‬
‫או שג'ייקוב ישאיר אותי לבד עם הבת שלו וקולקציה שלמה של סכיני‬
‫מטבח‪.‬‬
‫לשם הדגשה היא שלפה את הסכין והעבירה את הלהב במורד האמה שלי‪,‬‬
‫ושתינו צפינו בעניין כשהדם נקווה על פני העור‪.‬‬
‫בסוף נכנעתי‪ .‬את מספרת לעצמך שתהיי חזקה‪ .‬את מספרת לעצמך שזה‬
‫בלתי אפשרי‪ ,‬שכבר אין למצב לאן להידרדר עוד‪ .‬את אפילו מספרת לעצמך‬
‫שהיית מעדיפה למות‪.‬‬
‫אבל האמת היא שקשה לוותר על החיים‪ .‬לא יודעת למה‪ .‬הרי היה הרבה‬
‫יותר הגיוני לוותר‪ .‬הייתי צריכה ללכת עם האינסטינקט הראשוני שלי ולחתוך‬
‫לעצמי את מפרקי הידיים במטבח‪.‬‬
‫אבל לא זה מה שעשיתי‪.‬‬
‫רציתי לשרוד‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ...‬זה‪.‬‬
‫חבשתי את הכתף של לינדי‪ .‬פגעתי רק בעצם והשארתי חריץ ארוך אבל לא‬
‫עמוק בשכמה שלה‪ .‬עד הבוקר היא כבר לא תרגיש כלום‪.‬‬
‫רק האימה שלי תימשך עוד ועוד‪.‬‬
‫היא התלבשה בסגול כהה עד כדי כך שנראה כמעט שחור‪.‬‬
‫אני קיבלתי מהבגדים של לינדי זוג מכנסי ג'ינס מהוהים‪ ,‬שנפלו מעל‬
‫המותניים הגרומים שלי‪ ,‬וטישרט שנקשרה לי מתחת לשדיים‪ .‬ללינדי היתה‬
‫מכונית‪ .‬גרוטאה שהלמה את הבית‪.‬‬
‫ג'ייקוב נהג‪ .‬לינדי ישבה איתי מאחור וכולה שמחה חמדנית‪.‬‬
‫"כמה זמן את כבר גרה פה?" ניסיתי לשאול‪" .‬כמה יוצא לך להתראות עם‬
‫אבא שלך?" כמעט כשלתי במילה אבא‪ .‬אבל לינדי לא דיברה‪ .‬היא היתה‬
‫מרוכזת כולה בפרס הצפוי‪ ,‬בלילה של כיף ברחבי העיר‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬בחר ג'ייקוב בבר עלוב‪ ,‬חורבה מטה לנפול בקצה חוף‬
‫שבקושי היה שם‪ ,‬עם פרסומות לבירה זולה‪ .‬מקום מהסוג שירתיע כל לקוח‬
‫עם טעם וימשוך כל שיכור רציני‪ .‬מקום מהסוג שיתאים בדיוק לג'ייקוב‪.‬‬
‫לינדי בלטה לעין‪ .‬צעירה מדי ויפה מדי בשמלה הסגולה־שחורה שלה‬
‫ובשערה הארוך והמפוזר‪ .‬גברים הביטו בה בתאווה מיידית ונשים בשנאה‬
‫מיידית‪ .‬היא חייכה אל כולם בלעג ופסעה בעקבות אביה במבוך השולחנות‬
‫הצפופים‪.‬‬
‫בניגוד אליה‪ ,‬בי אף אחד לא הבחין‪ .‬חיוורת מדי‪ ,‬רזה מדי‪ ,‬מלוכלכת מדי‪.‬‬
‫אפילו לא שיכורה‪ ,‬יותר כמו מכורה להרואין‪.‬‬
‫לא ידעתי מה עוד לעשות‪ ,‬אז הלכתי בעקבותיהם אל תוך הבר המרופט‬
‫וצברתי נקודות בזכות השיוך אליהם‪.‬‬
‫ג'ייקוב הזמין שוטים של טקילה‪ .‬סיבוב לשלושתנו‪ ,‬ואש פתאומית שפרחה‬
‫בתוך הבטן הריקה והמצומקת שלי‪ .‬השוט הראשון השאיר אותי עם עיניים‬
‫מזוגגות‪ .‬אחרי השני בקושי עמדתי על הרגליים‪.‬‬
‫אולי כדי להבטיח שאציית‪ ,‬אולי כאקט של חמלה‪ ,‬כי ג'ייקוב הרי ידע‬
‫שאעשה מה שהוא יגיד כך או כך‪.‬‬
‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫אבל יש כאלה שנולדים ככה‪ .‬ואחרים‪ ,‬עם חתכים מדממים בידיים ומספיק‬
‫טקילה בבטן‪...‬‬
‫לינדי דחקה בכתפי ומבטה נשלח אל הפינה‪.‬‬
‫ישבה שם אישה עם עיניים מאופרות בכבדות וגופייה בלי שרוולים שבקושי‬
‫הכילה את חזה הכביר‪ .‬היא לא היתה צעירה ויפה‪ .‬יותר בגיל העמידה‬
‫ובשרנית‪ .‬אשת מקצוע‪ ,‬כבר ידעתי לזהות‪ .‬כי ברים כאלה משכו זונות לא‬
‫פחות מאשר את השיכורים המקומיים‪.‬‬
‫"תגידי לה שאנחנו רוצים לבלות‪ ",‬הורתה לי לינדי‪" .‬אנחנו מכירים מקום ויש‬
‫לנו מזומן‪".‬‬
‫לא זזתי‪ .‬אז ג'ייקוב דחף אותי‪" .‬שמעת אותה‪ .‬זוזי‪".‬‬
‫כשלתי לאחור מן הבר‪ .‬נדרשתי להתמקד בכל מאודי כדי שהרגליים שלי לא‬
‫יכשלו תחתי‪ .‬רגל לפני רגל‪ .‬צועדת על פני השולחנות‪ .‬בדרך אל הצללים‬
‫שבפינה‪.‬‬
‫אל האישה שחיכתה שם‪.‬‬
‫היא בחנה אותי בארשת ציפייה כשהתקרבתי‪ .‬אפילו לי היה קשה לא לבהות‬
‫בכל הבשר שנשפך מתוך הגופייה הקטנה בכמה מידות‪ .‬אבל הכרחתי את‬
‫עצמי למצוא את העיניים שלה ולראות שהיו קשות ומחושבות וגם חומות‪.‬‬
‫עיניים חומות‪ .‬כמו של אמא שלה? כמו של הבת שלה?‬
‫כולם מישהו‪.‬‬
‫רק אני נהייתי משהו‪.‬‬
‫"רוצי‪ ",‬שמעתי את עצמי אומרת בקול שהיה בקושי לחישה‪ .‬דיברתי אלי?‬
‫דיברתי אליה?‬
‫זה היה הזמן‪ .‬רגע האמת האחרון‪.‬‬
‫"מה?" היא שאלה‪.‬‬
‫"קוראים לי‪ "...‬איך קוראים לי? מי אני? מולי‪ .‬לא מולי‪ .‬מפלצת‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬לכי‪ .‬פשוט תצאי מפה‪ .‬הם‪ ...‬הם‪ "...‬היה משהו שהייתי חייבת‬
‫להגיד‪ .‬משהו ממש חשוב‪ .‬הראש שלי שט‪ .‬יותר מדי טקילה‪ ,‬לא מספיק אוכל‪.‬‬
‫עמדתי להקיא‪.‬‬
‫פתאום צצה לינדי לצדי וידה לחצה על האמה שלי‪ ,‬על המקום שחתכה‬
‫קודם‪ .‬היא לחצה חזק‪.‬‬
‫"אנחנו רוצות לחגוג קצת‪ ",‬היא ממש גירגרה‪" .‬חגיגה פרטית‪"...‬‬
‫האישה הסכימה לבוא איתנו‪ ,‬ומבטה חלף אל מעבר לנו ונח על ג'ייקוב‪.‬‬
‫משיכת כתפיים פילוסופית של אישה שכבר ראתה דברים גרועים מזה‪.‬‬
‫כולכם? היא שאלה‪ ,‬ואני כמעט הקאתי‪.‬‬
‫לא‪ ,‬תיקנה אותה לינדי‪ ,‬רק הגבר‪ .‬אבל אני רוצה להסתכל‪.‬‬
‫שוב משיכת כתפיים פילוסופית מצדה של האישה‪.‬‬
‫אל תעשי את זה‪ ,‬רציתי להגיד לה‪.‬‬
‫אבל לא הצלחתי למצוא את הקול שלי‪ .‬לא הצלחתי למצוא את הרצון שלי‪.‬‬
‫ידעתי רק איך לשרוד‪.‬‬
‫לא ידעתי איך להציל מישהי חוץ ממני‪.‬‬
‫ג'ייקוב נהג‪ .‬נסענו לבית של לינדי ואז‪ ...‬ואז‪...‬‬
‫היתה צרחה חנוקה‪ .‬היא נמשכה הרבה זמן‪ .‬היו אנקות ונאקות‪ ,‬חבטות‬
‫וצווחות‪ ,‬כולן ממקום שלא יכולתי להגיע אליו‪ ,‬חדר שמעולם לא ראיתי‪.‬‬
‫ישבתי מחוץ לבית של לינדי‪ ,‬בחצר האחורית‪ ,‬וזרועותי כרוכות הדוקות סביב‬
‫ראשי כאילו יוכלו לחסום את המתקפה הזאת‪.‬‬
‫בסוף זחלתי רחוק די הצורך להקיא את הטקילה‪ .‬ואז הקאתי על ריק‪ .‬ואז‬
‫קילפתי את הגלד מעל האמה‪ ,‬ולו כדי להסיח את דעתי במראה החתך שחזר‬
‫לדמם‪.‬‬
‫כמה שעות אחר כך ג'ייקוב יצא‪ ,‬לבוש בג'ינס ושום דבר חוץ מזה‪ ,‬וכרסו‬
‫הלבנה והתפוחה נראתה כמו גידול מגונה‪ .‬הוא הדיף ריח נורא‪ .‬מתוק וחמוץ‪.‬‬
‫זיעה וסקס‪.‬‬
‫הייתי מקיאה שוב אם היה לי מה‪.‬‬
‫הוא רק נאנק והצית סיגריה‪.‬‬
‫"בערב ניקח אותה לביצה‪ .‬שהתנינים יעשו את העבודה הקשה במקומנו‪".‬‬
‫לא אמרתי דבר‪.‬‬
‫הוא השתופף והביט ישר אלי‪.‬‬
‫"אם לא היא‪ ,‬זאת היית את‪ ",‬הוא אמר‪.‬‬
‫עיניים חומות‪ ,‬חשבתי‪ .‬כמו של אמא שלה‪ .‬כמו של הבת שלה‪.‬‬
‫"יש לך עוד ילדים?" שמעתי את עצמי שואלת‪.‬‬
‫הוא צחק‪" .‬נה‪ .‬רק זאת‪".‬‬
‫"אמא שלה‪"...‬‬
‫"שונאת אותי ממש‪ .‬שנים שהיא לא נתנה לי להתקרב אליה‪ .‬אבל זה הקטע‬
‫עם ילדים‪ .‬הם גדלים‪ .‬ואז הם מחליטים על עצמם‪ .‬ועכשיו היא רוצה להכיר‬
‫את אבא'לה שלה‪ .‬היית מאמינה? אחרי כל השנים‪ "...‬ג'ייקוב גיחך בחושך‪.‬‬
‫"הילדה הקטנה שלי אוהבת אותי‪".‬‬
‫ג'ייקוב התרומם על רגליו ומעך את בדל הסיגריה‪.‬‬
‫"עכשיו את יודעת דברים‪ ",‬הודיע לי‪" .‬גם את ליכלכת את הידיים‪ .‬מה שלא‬
‫יהיה‪ .‬עכשיו את אחת מאיתנו‪ .‬ברוכה הבאה למועדון‪".‬‬
 ‫פרק ‪36‬‬
‫חתיכת האורן הדקה שלי‪ ,‬שגולפה בשקידה כדי שתוכל להחליק אל החריץ שבין‬
‫הדלת למשקוף‪ ,‬נשברת ברגע שאני מנסה להשתמש בה כדי לדחוף את הלשונית‪ .‬אני‬
‫יושבת על עקבי בחושך ומחזיקה את השיירים בחיקי‪ .‬הייתי יכולה לנסות שוב‪ ,‬אבל‬
‫בשביל מה? האורן רך ודק‪ .‬הדלת מוצקה וכבדה‪ .‬אין סיכוי שאצליח להשתמש בזה‬
‫כדי לפתוח אותה‪.‬‬
‫הנערה מייבבת מאחורי‪ .‬אני מתחקה אחר הצליל אל הפינה השמאלית הרחוקה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני יודעת‪ ",‬אני אומרת בקול‪ ,‬לעודד קשר‪ .‬אני לא יכולה לראות אותה בחושך‪,‬‬
‫מה שמקנה לצליל משנה חשיבות‪ .‬הידיים שלה חופשיות עכשיו‪ ,‬כמו שלי‪ ,‬וכך גם‬
‫הזרועות‪ .‬רק אלוהים יודע מה היא תעשה עכשיו‪ .‬תזנק עלי מאחור‪ .‬תחפש את‬
‫הצוואר‪ .‬העובדה שהיא קורבן לא אומרת שהיא תמימה‪ .‬את זה אני הרי יודעת‪.‬‬
‫שורדים עושים מה שהם חייבים כדי לשרוד‪.‬‬
‫"תסתום את הפה‪ ,‬סמואל‪ ",‬אני אומרת בקול‪ ,‬מה שגורם לנערה לייבב שוב‪.‬‬
‫אני קמה על הרגליים‪ ,‬מותחת זרועות‪ ,‬מניעה את מפרקי הידיים‪ .‬הרגשה טובה‪ .‬ואז‬
‫אני שוקלת את האפשרויות העומדות בפני‪.‬‬
‫שום קול לא נשמע מבחוץ‪ .‬שום צל לא נע בחלון הצפייה‪ .‬הבחורה ואני בלי אזיקים‬
‫כבר חצי שעה לפחות‪ ,‬ועדיין לא הגיעה שום תגובה מהיציע‪ .‬חוטף־רשע עדיין לא‬
‫הבין שאנחנו משוחררות? או שלא אכפת לו?‬
‫איך הוא הכניס לכאן ארונות מתים בלי שאני אתעורר בכלל?‬
‫איך הוא הוציא אותי מהדירה שלי בלי שאני איאבק בכלל?‬
‫"תפסיקי‪ ",‬אני מורה לעצמי‪ .‬זה לא הזמן לנתח את העבר‪ .‬זה הזמן לנוע קדימה‪.‬‬
‫"מי ישנו שם בחוץ?" אני שואלת את הבחורה בעודי משוטטת בכלא האפל שלנו‬
‫ומחפשת משהו שיוכל לשמש יתד טובה יותר מאשר חתיכה של עץ זול‪.‬‬
‫היא לא מדברת‪.‬‬
‫"את מכירה את דבון?" אני שואלת‪ .‬לוקח לי רגע להיזכר בשם המלא שלו‪ ,‬שאותו‬
‫שמעתי לפני נצח שלם‪ ,‬כשישבתי במושב האחורי של ניידת‪" .‬דבון גולדינג‪ .‬ברמן‪.‬‬
‫שרירי חזה מדהימים‪ .‬עובד בטוניק‪ .‬את מכירה אותו?"‬
‫עכשיו לא יבבה‪ .‬שאיפת אוויר חדה‪ .‬זיהוי‪ .‬אני מוכנה להישבע‪.‬‬
‫"הרגתי אותו‪ ",‬אני אומרת‪ .‬בנימה של שיחה רגילה בתכלית‪" .‬התזתי עליו‬
‫אנטי־פריז וזרקתי לו אשלגן פרמנגנט על הראש והכתפיים‪ .‬אש כימית‪ .‬שרפתי אותו‬
‫כשהוא עוד היה חי‪".‬‬
‫עוד שאיפת אוויר של הלם‪.‬‬
‫"זה משמח אותך? לדעת שהוא סבל‪ .‬שהוא מת‪ .‬או שאת מתגעגעת אליו?"‬
 ‫לא התכוונתי שהקול שלי יישמע כל כך מבין‪ .‬מלא ערגה‪ ,‬אפילו‪ .‬אבל קורה‪.‬‬
‫"האיש מת?" הקול שלה נשמע צרוד‪ ,‬אבל לפחות היא מדברת איתי סוף־סוף‪.‬‬
‫"לא חטפתי אותך‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫"אני לא יודעת‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬את לא יודעת? איך יכול להיות שאת לא יודעת מה קרה לך?"‬
‫היא לא עונה‪ .‬הייתי צריכה להישאר בפאזה המבינה‪ .‬חמלה היא לא הצד החזק‬
‫שלי‪.‬‬
‫"טוניק‪ .‬זה מועדון לילה‪ .‬במרכז בוסטון‪ .‬נשמע מוכר?" אני מגיעה אל דלי הפלסטיק‪.‬‬
‫מרימה אותו‪ ,‬אומדת את משקלו‪ .‬היה נחמד אילו היתה לו ידית מתכת‪ .‬אפילו ידית‬
‫פלסטיק היתה עושה את העבודה‪ .‬אבל אין לי מזל‪ .‬מה שאומר שאין שום דבר‬
‫שאפשר להשתמש בו כדי לפתוח את הדלת‪ .‬מה אם הייתי זורקת את הדלי על החלון‬
‫ומנסה לשבור את הזכוכית? אני מסובבת את הדלי בין ידי וכבר סקפטית‪ .‬הוא קל מדי‪,‬‬
‫ומראה דו־צדדית בטח תהיה עבה ועמידה‪ .‬אבל אני משאירה את הדלי אצלי‪ .‬אם‬
‫הבחורה תסתער עלי‪ ,‬תמיד אוכל להוריד לה אותו על הראש כמו בסרט מצויר‪.‬‬
‫"טוניק‪ ",‬הבחורה לוחשת כאילו היא נזכרת בשם מחיים אחרים‪.‬‬
‫"קירות שחורים‪ ,‬אורות כחולים‪ ,‬להקות מעולות‪ ",‬אני מתחילה ואז עוצרת‪ .‬קירות‬
‫שחורים‪ .‬אני פוסעת ימינה כמעט מוכנית עד שאני נתקלת באחד הקירות האמורים‪.‬‬
‫הרצפה‪ ,‬הקיר‪ ,‬התקרה והחלונות‪ ,‬כולם מכוסים צבע שחור‪ .‬יכול להיות שזה צירוף‬
‫מקרים?‬
‫דבון גולדינג הפתיע אותי בשישי בלילה‪ .‬הברמן עם שרירי החזה המדהימים הופיע‬
‫פתאום והוריד את המטרה המקורית שלי‪ .‬אבל כשחזרתי להכרה בגראז' שלו‪...‬‬
‫הרגשתי שהוא יהיר ובלתי מנוסה‪ .‬טורף‪ ,‬זה בטוח‪ ,‬אבל טורף מהסוג הזה?‬
‫עם חדר מואפל‪ ,‬חיבה לכותנות לילה רכות ומערכת כבילה מחוכמת?‬
‫וחוץ מכל זה‪ ,‬הרי טיפלתי בו‪ ,‬ובכל זאת אני כאן‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬בכל זאת‪ ...‬מועדון לילה שמפורסם בבר המואפל שלו‪ .‬ועכשיו חדר צבוע‬
‫כולו שחור‪ .‬באמת יכול להיות שזה צירוף מקרים? מה שגורם לי לתהות מה עוד‬
‫פיספסתי בשישי בלילה‪.‬‬
‫כמה מהחברות של סטייסי בילו הרבה גם בטוניק וגם בבירצ'ס‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬העובדים‬
‫בשני המקומות היו מיודדים‪ ,‬גמרו לעבוד במועדון אחד ויצאו לשתות בשני‪ ,‬המקומות‬
‫הרי קרובים‪ .‬לדעתי‪ ,‬זה הצדיק בדיקה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬את העובדים בבירצ'ס בדקו אחרי‬
‫שסטייסי נעלמה‪ ,‬אבל מה לגבי העובדים בטוניק‪ ,‬לא רחוק משם?‬
‫הסיכוי אולי זעום‪ ,‬אבל מתברר שלא זעום כמו שחשבתי‪.‬‬
‫"בירצ'ס‪ ",‬אני אומרת בקול‪ ,‬רק כדי לראות איזה מין תגובה אצליח לחלץ מחברתי‬
‫לכלא‪.‬‬
 ‫היא שוב שואפת בקול‪ .‬זה צליל הזיהוי הרשמי שלה‪.‬‬
‫"סטייסי סאמרס‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫היא לא משיבה‪ .‬יותר מייבבת‪ .‬לאישור או לשלילה? מה לא הייתי נותנת בשביל קרן‬
‫אור קטנטונת‪.‬‬
‫"הדבר האחרון שאת זוכרת?" אני שואלת אותה‪.‬‬
‫היא לא עונה‪ .‬אני מגששת בתוך מוחי בחיפוש אחר גישה טובה יותר‪ .‬מה אני זכרתי‬
‫בהתחלה? וליתר דיוק‪ ,‬מה עדיין הרשיתי לעצמי לדעת? כי זה לא כאילו שאת שוכחת‬
‫את כל החיים שלך‪ ,‬את הזהות שלך‪ ,‬את האנשים שאהבו אותך ככה‪ ,‬כבמטה קסם‪.‬‬
‫זה כאילו את אורזת אותם‪ ,‬מצפינה את התמונות במקום אחר‪ .‬כי פשוט קשה מדי‬
‫לחשוב על דברים כאלה‪ ,‬לדעת דברים כאלה‪ .‬הזיכרונות האלה עושים אותך אנושית‪,‬‬
‫וזה לא מתיישב עם תפקידך הנוכחי כעצם דומם‪.‬‬
‫וזה שהשוטרים פורצים יום אחד מבעד לדלת‪ ,‬חיפושיות שחורות משוריינות‬
‫שאוחזות בנשק וצועקות פקודות‪ ,‬לא פותח בדרך פלא את עליית הגג שבראש‪ .‬אם‬
‫בכלל‪ ,‬רק נעלתי אותה ביתר שאת‪ .‬החופש עירער אותי לא פחות מכפי שעשו פעם‬
‫החיים בתוך תיבה בצורת ארון מתים‪.‬‬
‫מצאתי את הבחורה‪ .‬נתקלתי בה‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬כשחיפשתי משאבים‪ .‬היא‬
‫מצונפת בפינה‪ ,‬והרגל שלי נתקלה ברגל שלה‪ .‬היא נרתעה מן המגע‪ .‬אני יכולה‬
‫להרגיש איך היא נרתעת‪ ,‬ומשום שאין מקום לסגת אליו‪ ,‬מתכווצת‪.‬‬
‫זה דוקר‪ .‬עוד תגובה שאני מכירה טוב מדי‪ .‬שכבר ניסיתי יותר מדי פעמים בעצמי‪.‬‬
‫רק שהיא אף פעם לא הועילה‪ .‬בסוף הכול תמיד היה כמו שג'ייקוב רצה‪.‬‬
‫עד הרגע האחרון ההוא‪ ,‬עם המוח והדם שלו בשיער שלי‪...‬‬
‫אני כורעת‪ .‬אני מקפידה על נימה רכה‪.‬‬
‫"חלמתי על שועלים‪ ",‬אני לוחשת לבחורה הזאת בחושך‪" .‬חלמתי שאני רצה איתם‬
‫ביער‪ .‬חלמתי שאני פראית וחופשייה‪ .‬וגם אם בסוף תמיד התעוררתי‪ ,‬זאת היתה‬
‫הרגשה טובה‪ ,‬לחלום‪".‬‬
‫היא לא עונה‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ,‬את יודעת‪ .‬שורדים עושים מה ששורדים חייבים לעשות‪ .‬סמואל אמר‬
‫לי‪ .‬כשנצא מכאן‪ ,‬אני אפגיש ביניכם‪ .‬הוא ימצא חן בעינייך‪".‬‬
‫ואז‪ ,‬כשעדיין אינה מגיבה‪:‬‬
‫"יהיו לך לילות רעים אחר כך‪ .‬זה מוזר‪ .‬את בורחת‪ ,‬אבל אף פעם לא נחלצת מזה‬
‫ממש‪ .‬את לא מבינה איזו נחמה זאת להסתובב כל החיים ולחשוב‪ ,‬לי זה לא יקרה‪ ,‬עד‬
‫שכבר אין לך ערובה כזאת‪ ,‬כמובן‪ .‬וכל ידיעה בחדשות‪ ,‬כל כתבה שאת קוראת‬
‫בעיתון‪ ...‬הדבר היחיד שאת חושבת זה שזו היית יכולה להיות את‪ .‬למדתי‪ .‬זה מה‬
‫שעשיתי‪ .‬למדתי הגנה עצמית כדי שבפעם הבאה אף חריאת שמן ומזיע לא יוכל‬
‫לחטוף אותי מהחוף‪ .‬למדתי לפרוץ מנעולים כדי שאף פעם לא יאזקו אותי שוב‪ ".‬אני‬
‫משפשפת את מפרקי הידיים שלי ומחייכת חיוך דאוב בחושך‪" .‬לפחות החלק הזה‬
‫עבד‪ .‬מה שאני מנסה להגיד זה שהפחד אף פעם לא נעלם לגמרי‪ ,‬אבל יש דברים‬
‫שאפשר לעשות‪ .‬את יכולה לבנות לעצמך חיים‪ .‬את יכולה לחזור להיות בן אדם‪.‬‬
‫תראי את אליזבת סמארט‪ ,‬את ג'ייסי דוגארד‪ .‬יש סיפורי הצלחה‪".‬‬
‫אני פשוט לא אחד מהם‪ .‬אני לא אומרת את זה‪ .‬אני לא רוצה לשבור את רוחה‪.‬‬
‫והכישלונות שלי לא חייבים להיות גם שלה‪.‬‬
‫המטרה שלי‪ ,‬המשימה האחת שיש לי בחיים‪ ,‬לא קשורות לשום באושר־ועושר‪.‬‬
‫נקבתי בה בקול רם רק פעם אחת‪ ,‬לפני חמש שנים‪ .‬רכנתי לפנים ולחשתי את‬
‫ההבטחה שלי באוזן של ג'ייקוב‪ .‬אמרתי לו בדיוק מה אני עוד אעשה ביום מן הימים‪.‬‬
‫רגע לפני שהצמדתי את הקנה של האקדח לקודקוד שלו ולחצתי על ההדק‪.‬‬
‫הדם והמוח שלו בשיער שלי‪.‬‬
‫לא כל החלומות שלי הם סיוטים‪.‬‬
‫"דבון גולדינג מת‪ ".‬אני בודקת את המים בפעם האחרונה‪" .‬אני יודעת‪ .‬הרגתי אותו‬
‫בעצמי‪".‬‬
‫הבחורה סוף־סוף מדברת‪" .‬את לא מבינה‪".‬‬
‫"אני מנסה‪".‬‬
‫"לא היית צריכה לפגוע בו‪".‬‬
‫"לא היתה לי בררה‪ .‬זה היה שישי בלילה‪".‬‬
‫"עכשיו זה יהיה עוד יותר גרוע‪".‬‬
‫"מה יהיה יותר גרוע?"‬
‫"מה שלא יקרה עכשיו‪ ",‬היא אומרת בשקט‪" ,‬יהיה הרבה־הרבה יותר גרוע‪".‬‬
‫אני משאירה אותה בפינה‪ .‬עייפתי מהבכי והנהי‪ .‬מה שאני רוצה זה לברוח‪ .‬אני חוזרת‬
‫למזרן ומוצאת את הקפיץ שכופפתי לכדי כלי מאולתר לפריצת מנעולים‪ .‬דמיינתי‬
‫אובייקט ארוך ושטוח בשביל לדחוף איתו את הלשונית ולפתוח את הדלת‪ .‬עכשיו‬
‫החלפתי הילוך‪ .‬אולי קפיץ ממזרן יעשה את העבודה‪ .‬הוא קשיח יותר מהאורן‪ .‬ואם‬
‫אכופף את הקצה בצורת כף או כמו הכלים האלה שמשתמשים בהם כדי לטבול‬
‫ביצים קשות בתוך ספלים כדי לצבוע אותן לפסחא‪...‬‬
‫אין לי משהו יותר טוב לנסות‪.‬‬
‫שוב אני נאבקת במזרן‪ ,‬שולפת בידיים גושים של קצף וחומר מילוי‪ ,‬משחררת עוד‬
‫ניחוחות טחובים וצמחיים‪ .‬אני מתעטשת כמה פעמים‪ ,‬אבל ממשיכה הלאה בעוז‪.‬‬
‫הקפיצים מחוברים יחד‪ .‬בחושך אני לא יכולה לראות באיזה אופן‪ ,‬אז אני חייבת‬
‫לדחוף‪ ,‬למשוך‪ ,‬לפתל ולסובב באצבעות שנחתכו וכבר מדממות ממילא‪ .‬היה קל פי‬
‫כמה להפוך את הקצה של אחד הקפיצים לכלי פריצה למנעולים‪ .‬הניסיון לשחרר‬
‫קפיץ שלם כמעט בלתי אפשרי‪ .‬שוב‪ ,‬כל ממלכתי תמורת קרן אור יחידה‪ .‬אילו רק‬
‫הייתי יכולה לראות מה אני עושה‪...‬‬
‫האצבעות החבולות שלי מתחילות להיות כבדות וקהות‪ .‬אני עייפה‪ .‬כל כך עייפה‪.‬‬
‫אני רוצה רק לשכב ולישון קצת‪ .‬אני מוצאת שהעיניים שלי נעצמות מאליהן‪ ,‬ואני‬
‫חייבת להשאיר אותן פקוחות בכוח‪ .‬הסטרס עושה את שלו‪ .‬אני שוב רעבה‪ ,‬אבל‬
‫בהיעדר תחושת זמן‪ ,‬אין לי שום מושג מתי אכלתי בפעם האחרונה‪.‬‬
‫רעבה‪ .‬צמאה‪ .‬איפשהו יש מים‪ .‬אני צריכה לנמנם קצת‪ .‬רק שאני עדיין צריכה‬
‫לשלוף את הקפיץ המחורבן‪.‬‬
‫העיניים שלי נעצמות‪...‬‬
‫אצבעות תופסות לי פתאום בכתפיים ומתחפרות פנימה‪.‬‬
‫אני מתעוררת במכה‪ ,‬מתפתלת לכאן ולכאן‪ ,‬זורקת מרפק לאחור‪ .‬אבל הבחורה‪,‬‬
‫מרגע שהצליחה להיחלץ לפעולה‪ ,‬חזקה להפתיע‪.‬‬
‫"המזרן‪ ",‬היא אומרת‪" .‬את חייבת להתרחק מהמזרן‪ .‬תתרחקי‪ ,‬תתרחקי‪".‬‬
‫אני מנסה להשתחרר‪ ,‬אבל התנועות שלי רפות מדי‪ .‬ואז‪ ,‬בדיוק כמו שתפסה אותי‬
‫פתאום‪ ,‬ככה היא גם מרפה ממני‪ .‬אני קורסת אחורנית‪ ,‬חיפושית מגושמת עם זרועות‬
‫ורגליים באוויר‪.‬‬
‫אני חייבת למצמץ‪ ,‬להתרכז כדי להתייצב‪ .‬ואפילו אז אני מרגישה מטושטשת ועדיין‬
‫רוצה לישון‪.‬‬
‫"זה במזרן‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫"מה במזרן?" אני ממלמלת‪.‬‬
‫"לא יודעת‪ .‬אבל המזרן‪ ...‬את תישני‪ .‬הוא מרדים אותך‪".‬‬
‫המזרן מסומם או מזוהם או ספוג במשהו‪ .‬זה מה שהיא מנסה להגיד לי‪.‬‬
‫צדקתי מהתחלה‪ .‬החדר ממולכד‪ ,‬אבל לא עם אבקת שינה בבקבוק המים ולא‬
‫באיזה גז מעלף מהאוורור‪ .‬זה המזרן‪.‬‬
‫"אנחנו צריכות את הקפיץ משם‪ ",‬אני שומעת את עצמי‪" .‬שלפתי אותו‪ .‬הוא בטח‬
‫איפשהו למעלה‪ .‬אנחנו צריכות אותו‪".‬‬
‫הבחורה לא עונה‪ .‬היא נעה‪ ,‬גוררת רגליים בחושך‪ .‬צד הגוף שלה‪ ,‬זה ברור‪ .‬היא‬
‫עדיין פצועה ובטח כואב לה ללכת‪ .‬אבל היא לא מתלוננת כשהיא מדשדשת שוב אל‬
‫המזרן ומגששת בידה‪.‬‬
‫אז היא חוזרת‪ .‬אני מרגישה את המתכת נלחצת כנגד זרועי‪.‬‬
‫"אני לא מבינה מי את‪ ",‬היא אומרת‪.‬‬
‫"בחורה‪ ,‬בדיוק כמוך‪ .‬רק שפעם‪ ,‬מזמן‪ ,‬הצלחתי לברוח מתוך החושך‪".‬‬
‫"את יכולה להוציא אותנו מפה?"‬
‫"כן‪".‬‬
 ‫"למקום רחוק־רחוק? אני לא רוצה לחזור אף פעם‪".‬‬
‫"את שורדת‪ ",‬אני אומרת לה‪ .‬לעצמי‪" .‬את יכולה לעשות הכול‪".‬‬
‫"אני רוצה לחזור הביתה‪".‬‬
‫"תגידי לי איך קוראים לך‪ .‬את רוצה לצאת מכאן? את חייבת לזכור מי את באמת‪".‬‬
‫לוקח לה קצת זמן‪ .‬אני מבינה‪ .‬אני יודעת איך דברים כאלה עובדים‪ .‬הייתי שם‬
‫בעצמי‪.‬‬
‫כי זה דבר אחד לשרוד‪ .‬והרבה־והרבה יותר קשה לחיות באמת‪.‬‬
‫"קוראים לי סטייסי סאמרס‪ ",‬היא לוחשת‪" .‬ואני רק רוצה לראות את ההורים שלי‬
‫שוב‪".‬‬
‫אני לא אומרת שום דבר‪ .‬הגרון שלי מתהדק‪ .‬יש יותר מדי דברים שאני רוצה לומר‪,‬‬
‫ואף אחד מהם לא מספיק‪.‬‬
‫במקום זה אני מרימה את הקפיץ של המזרן‪ .‬אני מטפלת בו באצבעות המדממות‬
‫והמסכנות שלי‪ ,‬כורכת אותו‪ ,‬מפתלת אותו סביב עצמו‪ ,‬עד שהוא גרסה נוקשה יותר‬
‫וכפּתית יותר של עצמו‪ .‬אחר כך אני מוצאת שוב את הדלת‪.‬‬
‫לוקח לי קצת זמן לשלוף משם את חתיכות העץ השבור‪ .‬ואז השפה נקייה ונשארנו‬
‫רק אני‪ ,‬קפיץ מזרנים משופצר וחלומות פרועים של שתי בחורות‪ .‬לחטט‪ ,‬לנענע‪,‬‬
‫לדחוף‪ ,‬להזיז‪ .‬שוב‪ .‬ושוב‪.‬‬
‫ופתאום‪ ,‬וזה כמעט לא מתקבל על הדעת‪ ,‬אני שומעת את זה‪ .‬נקישה זערורית‪,‬‬
‫קלושה שבקלושות‪ ,‬של לשונית שנדחפת מתוך המגרעת שלה‪.‬‬
‫אני דוחפת‪ .‬בעדינות רבה‪ .‬בביישנות‪ ,‬כמעט‪.‬‬
‫הדלת זזה‪ .‬הדלת נפתחת‪.‬‬
‫אין לי מושג מה יקרה עכשיו‪.‬‬
 ‫פרק ‪37‬‬
‫"מצאנו את קריסטי קילקר‪ ",‬הודיעה די־די לבוס שלה קאל הורגן‪.‬‬
‫"באיזו מידה של ודאות?"‬
‫"תשעים אחוז‪ .‬בן זיהה קעקוע של פרפר על השכמה הימנית שלה‪ .‬האמא אישרה‬
‫שלקריסטי היה כזה‪ .‬התיעוד הדנטלי יסגור את הסיפור‪ .‬אבל אנחנו די משוכנעים‬
‫שמדובר בשרידים של קריסטי קילקר‪".‬‬
‫"מה עם סטייסי סאמרס?"‬
‫"לא יודעת‪".‬‬
‫"לא היתה עוד בחורה? עוד רישיון שמצאתם בחדר של הגולדינג הקטן?"‬
‫"נטלי דראגה‪ ,‬מאלבמה‪ .‬אין לנו מושג גם לגביה‪".‬‬
‫"פלורה דיין?" שאל הורגן‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬ציינה די־די‪" ,‬מצאנו את קריסטי קילקר‪".‬‬
‫"ואחת מארבע זה לא רע?" הורגן זקר גבה לעומתה‪ .‬היא הזדעפה‪ .‬הבוס שלה שינה‬
‫כיוון‪" :‬יש תיאוריות כלשהן לגבי הפשע?"‬
‫"התוקף אוהב ג'ל שיער עם נצנצים‪".‬‬
‫"ברצינות?"‬
‫"האמת שאין לי מושג‪ .‬אנחנו עדיין מחכים לדוח מעבדה על הדגימות שלנו‪ .‬אבל‬
‫מצאנו נצנצים בזהב מחוץ לדירה של פלורה‪ ,‬בשיער של קריסטי וגם בנוחיות במועדון‬
‫הטוניק‪".‬‬
‫"טוניק?"‬
‫"דבון גולדינג עבד שם‪ .‬גם נטלי דראגה‪ ,‬עד שהיא נעלמה‪ .‬ולגבי שאר הנעדרות‪ ,‬הן‬
‫בילו שם הרבה‪ ,‬כולל סטייסי סאמרס‪ .‬החברות שלה אישרו שהגיעו לשם לפעמים‪.‬‬
‫ושתיים מהן סיפרו את זה גם לפלורה דיין‪".‬‬
‫הורגן שילב ידיים על בטנו‪" .‬מה שכנראה מאשר שדבון גולדינג היה מאחורי‬
‫ההיעלמות של כל הבחורות‪ ,‬כולל סטייסי סאמרס‪".‬‬
‫די־די היססה‪.‬‬
‫"דברי‪ ,‬בלשית‪".‬‬
‫"לא מצאנו אצל גולדינג שום דבר שקושר בינו לסטייסי סאמרס‪ .‬למה לשמור‬
‫מזכרות משני קורבנות‪ ,‬אבל לא מהשלישית?"‬
‫"יותר מתוקשרת‪ .‬ויש סרטון שלו חוטף אותה‪ .‬אולי הוא נבהל‪".‬‬
‫"אני לא חושבת שככה טיפוסים כאלה מתנהלים‪ .‬אני חושבת שמזכרות הן חלק‬
‫מההיבט הכפייתי של ההתנהגות שלהם‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬איפה הגופה של סטייסי? איפה‬
‫הגופה של נטלי? למה מצאנו אחת אבל לא את שתי האחרות?"‬
 ‫הורגן בחן אותה‪.‬‬
‫"שלא לדבר על פלורה דיין‪ ",‬המשיכה די־די‪" ,‬שנעלמה אחרי שגולדינג מת‪ .‬רק‬
‫שבמקרה שלה‪ ...‬אנחנו אפילו לא יודעים אם היא נחטפה‪ .‬אולי היא פשוט יצאה ודי‪.‬‬
‫לא סביר‪ ,‬אבל אפשרי‪".‬‬
‫"אז מה אתם יודעים‪ ,‬שוב?" שאל אותה הבוס שלה‪.‬‬
‫"חדשות טובות‪ ,‬המפקד‪ .‬מצאנו את הגופה של קריסטי קילקר‪".‬‬
‫כזה מין יום עבר על די־די‪ .‬כזה מין תיק‪ ,‬בעצם‪ .‬היא חזרה למשרדה ואל תלולית‬
‫הניירת ההולכת ומתגבהת על שולחנה‪ .‬היא בהתה בדוחות וניסתה להגיד לעצמה‬
‫להיות דוגמה ומופת של סמלת בתפקוד מוגבל‪ .‬לשבת‪ .‬לקרוא‪ .‬להקפיד בקלה‬
‫כבחמורה‪ .‬לנהל‪ .‬אולי הרמז הבא ממתין אי־שם בתוך הר התיקיות‪ .‬אבל היא לא‬
‫האמינה שזה אפשרי‪ .‬התיק הזה לא סיפק מידע; הוא חתר תחת השכל הישר‪.‬‬
‫דפיקה‪ .‬היא הרימה את מבטה מן השולחן ומצאה את קיינס ניצב בפתח‪ ,‬לבוש ללא‬
‫רבב‪ ,‬כתמיד‪ ,‬ובידו תיק דיפלומט חום‪ ,‬עשוי עור מבריק‪ .‬היא לא היתה מעלה על‬
‫הדעת לקרוא לו תיק יד לגבר‪ .‬לפחות לא מול קיינס‪.‬‬
‫"איפה רוזה?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"אם הייתי נוטה להימורים‪ ,‬הייתי אומר שהיא אופה באיזשהו מטבח‪ .‬כבר אישרתם‬
‫לה להיכנס לדירה של פלורה?"‬
‫"היא ביקרה שם בבוקר‪ ,‬כמו שאתה בטח יודע‪ ,‬אבל טכנאי הזירה עדיין לא מוכנים‬
‫לשחרר את המקום‪".‬‬
‫קיינס נד בראשו ונכנס למשרדה‪ .‬הוא לבש את מעיל הקשמיר שלו‪ .‬היא היתה‬
‫אמורה לעמוד‪ ,‬לקחת ממנו את המעיל ולהציע לו כוס מים‪ .‬היא לא הצליחה להניע‬
‫את עצמה לעשות שום דבר‪ .‬רק ישבה שם והמתינה‪.‬‬
‫"זה המועדון הזה‪ ,‬טוניק‪ ",‬אמרה פתאום‪" .‬מה שלא קרה לבחורות האלה‪ ,‬יש לזה‬
‫קשר לטוניק‪ .‬ולדבון גולדינג‪ .‬מה שמזכיר לי‪ :‬אני ממש כועסת על פלורה‪ .‬כשרק‬
‫הגעתי לזירה של דבון גולדינג ממש התעצבנתי‪ ,‬אבל עכשיו אני כועסת‪ .‬דבון חי היה‬
‫יכול לענות על כל השאלות שלנו‪ .‬דבון מת לא שווה כלום‪ .‬כשנמצא את פלורה‪ ,‬אני‬
‫מתכוונת להעמיד אותה לדין על חמישה סעיפים לפחות רק בשביל להתעודד‪".‬‬
‫קיינס פשט את מעילו‪ .‬תלה אותו על המתלה שבפינה‪ .‬התיישב‪.‬‬
‫"דעתי המקצועית?" שאל‪.‬‬
‫"בבקשה‪".‬‬
‫"למנהלת‪ ,‬ג'וסלין אתייר‪ ,‬היתה מערכת יחסים עם דבון גולדינג‪".‬‬
‫"רציני? זה מה שיש לך לתרום? אני שוטרת עירונית והבנתי את זה בעצמי‪ .‬אישה‬
‫שנדחתה‪ .‬זה כתוב לה על המצח‪".‬‬
‫קיינס משך בכתפיו‪" .‬היא שיקרה‪ .‬השאלה היא אם היא שיקרה כי זה מביך אותה‬
 ‫או כי יש לה עוד משהו להסתיר‪".‬‬
‫"עוד שאלה לתהות עליה בשעות הקטנות של הלילה‪ .‬הבעיה היא שיש לנו יותר‬
‫מדי שאלות‪ .‬אנחנו צריכים מידע‪ .‬רמזים חדשים‪ .‬אמיתיים‪".‬‬
‫"בשביל זה אני פה‪".‬‬
‫"הבאת לי רמז חדש ואמיתי?"‬
‫"הבאתי לך מידע‪ .‬לגבי ג'ייקוב נס‪".‬‬
‫"ג'ייקוב נס מת‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬הסכים קיינס‪" .‬אבל הבת שלו לא‪".‬‬
‫"מה שרלוונטי במידע הזה הוא שפלורה אף פעם לא סיפקה אותו‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"תישאלתי את פלורה כשהיא התאוששה בבית החולים‪ .‬היא עשתה עסק‪ .‬היא‬
‫תספר את הסיפור שלה‪ .‬פעם אחת‪ .‬לבן אדם אחד‪ .‬ולא תחזור עליו שוב אף פעם‪.‬‬
‫היא בחרה לתת לי את הכבוד‪ .‬ואז היא דיברה‪ .‬ודיברה‪ .‬ודיברה‪ .‬ארבע מאות שבעים‬
‫ושניים יום‪ .‬היה לה הרבה מה לספר‪ .‬אבל עם כל הסיפורים‪ ,‬ועם כל הזוועות‪ ,‬ועם כל‬
‫הגילויים‪ ...‬בשום פנים ואופן לא הייתי אומר שאני יודע כל מה שקרה בין פלורה‬
‫לג'ייקוב‪ .‬ידעתי שעל כל אנקדוטה שפלורה חשפה‪ ,‬היו אחרות שהיא שמרה לעצמה‪.‬‬
‫זה לא בלתי אופייני אצל ניצולים‪ .‬הם בטראומה‪ ,‬בהלם קרב‪ ,‬והרבה פעמים מוכי‬
‫אשמה‪".‬‬
‫"כי הם שרדו? או בגלל מה שהם עשו כדי לשרוד?"‬
‫"מה שבא לך‪ .‬אבל אשמה זאת אשמה בכל מקרה‪".‬‬
‫די־די רכנה לפנים‪" .‬הסוכנת האחראית באף־בי־איי‪ ,‬קימברלי קווינסי‪ ,‬אמרה שעדיין‬
‫יש לה שאלות לגבי מה שקרה בזמן השבי של פלורה‪ .‬משהו לגבי ממצאי שיער‬
‫אחרים‪ ,‬דנ"א של נשים אחרות‪ ,‬שנמצא בתיבה שהיתה לו במשאית‪".‬‬
‫"פלורה לא תהיה קורבן החטיפה הראשון שהכריחו אותו לעזור לפגוע בקורבנות‬
‫אחרים‪".‬‬
‫"נכון‪".‬‬
‫"את יודעת מה החלק הכי קשה בלשרוד‪ ,‬בלשית?"‬
‫"אני בטוחה שאתה תספר לי‪".‬‬
‫"לחיות עם זה‪ .‬כל מי שתישאלתי אחרי שהצילו אותו‪ .‬הם היו כל כך בטוחים שאם‬
‫הם רק יצליחו לברוח‪ ,‬אם הם רק יצליחו לעמוד בזה‪ ,‬הם בחיים לא יתלוננו‪ ,‬בחיים לא‬
‫ירצו עוד שום דבר‪ ,‬בחיים לא יסבלו שוב‪ .‬עיקר העבודה שלי זה לעזור להם להבין‬
‫שלא ככה זה יהיה‪ .‬לשרוד זה לא יעד‪ .‬זה מסע‪ .‬ורוב האנשים שאני עוזר להם עדיין‬
‫בדרך‪".‬‬
‫"הורגים את התוקפים אחד־אחד?" שאלה די־די ביבושת כשחשבה על מסע הפשע‬
 ‫של פלורה‪.‬‬
‫"ארבע מאות שבעים ושניים יום‪ .‬חלק גדול מזה נעולה בתוך ארון מתים‪ .‬את באמת‬
‫חושבת שהיית מצליחה להתמודד עם זה יותר טוב?"‬
‫די־די הזעיפה פנים‪ .‬לא היתה לה תשובה‪ ,‬ושניהם ידעו את זה‪" .‬טוב‪ ,‬אז הבת‪".‬‬
‫"האף־בי־איי הוציא הרבה דגימות מהחדר של ג'ייקוב במלון ומהמשאית שלו‪ .‬כמו‬
‫שהסוכנת קווינסי סיפרה‪ ,‬מצאנו ראיות דנ"א ממקורות אחרים‪ .‬דגימה אחת זוהתה‬
‫כנקבה‪ ,‬עם סמנים שתאמו את אלה של ג'ייקוב בעצמו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בת‪".‬‬
‫"מצאתם דנ"א של הבת של ג'ייקוב עצמו? בתיבת העץ?"‬
‫"על בדלי סיגריה שנזרקו על הרצפה במשאית‪ ".‬קיינס הרים את תיק העור שלו‬
‫ושלף תיקייה‪ .‬די־די נטלה אותה‪ ,‬השפילה את מבטה אל השולחן‪ ,‬ואז הבינה שבכך‬
‫תם באופן רשמי כל המקום שהיה לה לניירת‪.‬‬
‫"מי היא?" שאלה די־די‪ ,‬שלבסוף הניחה את התיקייה בניצב על ערמה אחרת של‬
‫אלוהים יודע מה‪.‬‬
‫"לא הצלחנו לגלות‪ .‬הדנ"א לא תואם שום דבר שיש במערכת‪ .‬הסוכנים בדקו‬
‫תעודות לידה וכדומה‪ ,‬אבל לא מצאו שום דבר עם השם של ג'ייקוב‪ .‬יכול להיות‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬שהוא לא נרשם בתור האב‪ .‬והואיל ואין לנו גיל משוער‪ ,‬קשה לדייק יותר‬
‫בחיפוש במסדות נתונים של בתי חולים — בהנחה שבתי החולים העלו את כל‬
‫הרשומות הישנות שלהם למחשב‪ .‬הרבה בתי חולים קטנים באזורים כפריים לא עשו‬
‫את זה‪".‬‬
‫"מה לגבי לבדוק נשים שידוע שג'ייקוב היה ביחסים איתן‪ ,‬לברר איתן לגבי צאצאים‬
‫אפשריים?"‬
‫"בעיית דבון גולדינג‪ ",‬אמר קיינס‪.‬‬
‫נדרשה לדי־די שנייה; ואז הבינה‪" .‬אתה מתכוון שפלורה הרגה את ג'ייקוב‪ ,‬ככה‬
‫שאתה לא יכול לבקש ממנו רשימה של נשים שהיו לו יחסים איתן‪ .‬הבחורה הזאת‬
‫יודעת לקשור כל קצה חוט‪".‬‬
‫"ג'ייקוב נס העביר את רוב החיים שלו מתחת לרדאר‪ .‬תקופה קצרה בכלא‪ .‬אבל חוץ‬
‫מזה הוא היה מתבודד‪ ,‬נסע ממדינה למדינה במשאית שלו‪ ,‬והכתובת הקבועה היחידה‬
‫שלו היתה הבית של אמא שלו בפלורידה‪ .‬לפי מה שפלורה אמרה‪ ,‬לפחות בהתחלה‬
‫הוא החזיק אותה במרתף‪"...‬‬
‫"יש מרתפים בפלורידה?"‬
‫"בדרך כלל יוצקים שם על הקרקע‪ .‬מה שגורם לנו להאמין שג'ייקוב יצא מהמדינה‬
‫כמעט מיד אחרי החטיפה‪ .‬הוא אמר לפלורה שהם בהרים בג'ורג'יה‪ ,‬אבל לא הצלחנו‬
‫למצוא מקום מדויק‪ .‬כשג'ייקוב עבד‪ ,‬המסלולים שלו תועדו במערכת מחשוב שכל נהג‬
‫משאיות למשלוחים ארוכי טווח משתמש בה‪ .‬אבל ג'ייקוב היה עצמאי‪ ,‬ולפעמים לא‬
‫עבד כמה שבועות רצוף‪ .‬אין לנו מושג איפה הוא היה בתקופות האלה‪ .‬פלורה אמרה‬
‫שהוא אהב לרבוץ במוטלים זולים בעיירות קטנות בדרום‪ .‬אבל לא הצלחנו לשחזר את‬
‫כל המסלולים שלו‪".‬‬
‫"עוד שאלות שהוא לא יכול לענות עליהן והיא לא רוצה?"‬
‫"אני לא יודע אם פלורה יודעת את התשובות‪ ",‬אמר קיינס בפשטות‪" .‬קשה לדעת‬
‫איפה בדיוק את נמצאת כשאת נעולה בתוך קופסה‪".‬‬
‫"צודק‪".‬‬
‫"אנחנו יודעים שג'ייקוב הסתובב הרבה‪ .‬בעיקר בדרום‪ .‬אנחנו יודעים שהוא לא חזר‬
‫לבית של אמא שלו בתקופה שפלורה היתה אצלו‪ .‬אבל אנחנו יודעים גם שבאיזשהו‬
‫שלב הוא פגש את הבת שלו‪ .‬פגישה טובה או לא טובה‪ ,‬אין לנו מושג‪".‬‬
‫"מה העמדה הרשמית של פלורה?"‬
‫"ג'ייקוב היה בעניין של זונות‪ .‬היא לא יודעת שום דבר על שום בת‪".‬‬
‫"היתה לו שפחת מין אישית ובכל זאת הוא שילם לזונות?"‬
‫"ג'ייקוב נס היה מכור למין‪ .‬הוא טען שזאת לא אשמתו שהוא מפלצת‪".‬‬
‫די־די נותרה בלא מילים‪ .‬לסתו החשוקה של קיינס לימדה אותה שמצבו דומה‪.‬‬
‫"אבל אתה חושב שפלורה משקרת‪ .‬אתה חושב שהיא יודעת משהו לגבי הבת‪.‬‬
‫למה?"‬
‫"דברים קטנים‪ .‬את יודעת על הגלויות שג'ייקוב שלח?"‬
‫"אני יודעת קצת‪".‬‬
‫"היתה להודעות נטייה אירונית‪ .‬פגשתי בחור יפה כשהאמת היא שג'ייקוב חטף‬
‫אותה‪ .‬הנוף מדהים כשבעצם היא היתה נעולה בתוך קופסה‪".‬‬
‫"הבנתי‪".‬‬
‫"האימייל האחרון שרוזה קיבלה‪ :‬יש לי חברה חדשה‪ .‬ממש מתוקה‪ ,‬אני יודעת‬
‫שהיא היתה ממש מוצאת חן בעינייך‪".‬‬
‫"אתה חושב שזה מתייחס לבת של ג'ייקוב‪ ",‬אמרה די־די‪" .‬ואם הוא כותב שהיא‬
‫מתוקה‪"...‬‬
‫"שאלתי את פלורה ישירות‪ .‬היא לא הגיבה‪ .‬אם לשפוט לפי ההבעה הריקה‬
‫שהתיישבה לה על הפרצוף‪ ,‬יכול להיות שלא היתה מסוגלת לענות‪ .‬וכמה שלחצתי‬
‫יותר‪ ,‬היא הכחישה יותר ויותר בתוקף‪ .‬היתה לה תגובה רגשית לשאלות שלי גם‬
‫כשהיא ניסתה לתפוס מרחק מהתשובות‪".‬‬
‫"ואם לא היתה לו בת‪ ,‬למה שיהיה אכפת לה?"‬
‫"בדיוק‪".‬‬
‫"בהתחשב בבדלי הסיגריות עם הדנ"א שנמצאו על רצפת הקבינה של ג'ייקוב‪ ,‬נראה‬
‫שמדובר ביחסים‪ .‬האישה לא היתה תקועה מאחור בקופסה‪ ,‬אלא ישבה לפנים‬
‫ועישנה‪ .‬פגישה בין שווים‪ .‬אולי אפילו בונדינג של אבא ובת‪ .‬יכול להיות שפלורה‬
‫הרגישה מאוימת?"‬
‫"יכול להיות‪".‬‬
‫די־די קימטה את מצחה ונטלה את התיקייה שג'ייקוב הביא לה‪ ,‬ושהיתה דקה עד‬
‫להכאיב‪ .‬פרופיל של אישה בלי שם‪ ,‬בלי כתובת‪ ,‬בלי מכרים ידועים‪ .‬רק סמנים גנטיים‬
‫שמעידים על חצי התאמה בינה לעבריין מין‪.‬‬
‫"למה אתה מעלה את העניין הזה עכשיו?" שאלה את קיינס לבסוף‪.‬‬
‫"את כל הזמן רומזת שאני יודע על פלורה דברים שאני לא מספר‪ .‬נראה שאת גם‬
‫מרגישה שההיעלמות הנוכחית של פלורה אולי קשורה לחטיפה הראשונה שלה‪ .‬אני‬
‫לא יודע‪ .‬לי אישית יש בשלב הזה יותר שאלות מאשר תשובות‪ .‬אבל אני דואג‬
‫לפלורה‪ .‬ובניגוד למה שאת חושבת‪ ,‬אני כן‪ .‬חלקתי הכול‪ .‬כל מה שפלורה אמרה לי‪.‬‬
‫זאת העבודה שלי‪ ,‬סמלת בילוש‪ .‬אני לא פסיכיאטר‪ .‬אני מומחה לקורבנות‪ .‬פלורה‬
‫יודעת את זה‪ .‬וגם בגלל זה היא לא סיפרה לי על הבת של ג'ייקוב‪".‬‬
‫קיינס החווה אל התיקייה בניד ראש‪" .‬עכשיו את יודעת כל מה שאני יודע על פלורה‬
‫ועל התקופה שלה עם ג'ייקוב‪ .‬זה לא הכול‪ .‬זה לא מושלם‪ .‬אבל למען פלורה‪ ,‬אני‬
‫מקווה שזה מספיק‪".‬‬
‫"תיקייה כמעט ריקה על אישה בלתי מזוהה?" די־די הרימה את התיקייה‪" .‬זה לא‬
‫מידע‪ .‬זאת עוד שאלה מחורבנת!"‬
‫"רצית לדעת הכול‪ .‬ועכשיו את יודעת‪".‬‬
‫קיינס קם על רגליו ולקח את מעילו‪.‬‬
‫"פלורה לא ברחה‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"אני יודעת‪".‬‬
‫"ככה שאם היא נעלמה‪ ,‬מישהו לקח אותה‪".‬‬
‫"אבל לא פקח הבניין‪ ",‬אמרה די־די באנחה‪.‬‬
‫"ולא דבון גולדינג‪ ",‬אמר קיינס‪" ,‬שכבר מת‪ .‬מה שמשאיר אותנו עם‪"?...‬‬
‫"קשר‪ .‬מישהו שהכיר את הקורבנות‪ ,‬אבל גם את דבון גולדינג‪ ".‬די־די הרימה את‬
‫מבטה אל קיינס‪" .‬מישהו שהיה שותף של דבון לחטיפות המקוריות או שזכה‬
‫להשראה מספקת כדי להמשיך בעצמו‪".‬‬
‫"קשר‪ ",‬הסכים קיינס‪.‬‬
‫די־די הביטה במתלולי הניירת שעל שולחנה והבינה שלמרות הכול‪ ,‬זה תלוי בה‪ .‬כי‬
‫היא המופקדת על המידע‪ .‬היא מרכזת אותו‪ .‬כל בלש או בלשית כתבו את החתיכה‬
‫שלהם‪ .‬אבל העבודה של די־די — העבודה של הסמלת — היא לבחון את המכלול‪.‬‬
‫"אני צריכה להתחיל לעבוד‪ ",‬מילמלה‪.‬‬
‫קיינס חייך ועזב בלא אומר‪.‬‬
 ‫פרק ‪38‬‬
‫במסדרון אין תאורה‪ ,‬ובכל זאת הוא מואר יותר מהחדר המוגף שלנו‪ .‬אני עומדת‬
‫ומחצית גופי מאחורי הדלת‪ ,‬מציצה בזהירות אל המסדרון‪ ,‬ועוברים כמה רגעים עד‬
‫שאני מבינה‪ .‬אין שום חלונות‪ ,‬אין גופי תאורה בתקרה‪ .‬לכן האפלולית העיקשת‪ .‬אבל‬
‫הקירות לא צבועים בשחור‪ ,‬ולכן מקנים איזושהי תחושה של בהירות‪ ,‬גם אם בעיקר‬
‫על דרך הניגוד‪.‬‬
‫אני מונה ארבע דלתות נוסף על שלי‪ .‬אחת ליד החדר הזה ושתיים מהצד השני של‬
‫המסדרון‪ .‬הדלת האחרונה נמצאת בקצה‪ .‬אולי היא מובילה למדרגות? כולן סגורות‪,‬‬
‫אז קשה לדעת‪.‬‬
‫אני לא רואה שום סימן חיים‪ .‬ולא שומעת צעדים מתקרבים או קולות בוקעים‬
‫מחדרים או ממפלסים אחרים‪ .‬המסדרון לא ארוך; ארבעה חדרים זה לא הרבה‪.‬‬
‫בית‪ ,‬אני חושבת‪ .‬אנחנו בתוך בית‪ .‬כמה קומות יש‪ ,‬באיזו קומה אנחנו‪ ,‬אין לי מושג‪.‬‬
‫אם אנחנו עדיין בבוסטון‪ ,‬רוב הבנייה תלת־קומתית‪ .‬חלל משותף בקומה הראשונה‪,‬‬
‫חדרי שינה בקומה השנייה ובשלישית‪ .‬הייתי מנחשת שאנחנו בקומה השלישית‪ ,‬הכי‬
‫רחוק שאפשר מהחללים המשותפים — שם שכנים או אורחים עלולים לשמוע‬
‫אותנו‪ .‬אבל אני לא יודעת כלום‪ ,‬והשותפה שלי לחדר לא ממש מדברת‪.‬‬
‫היא רועדת בלי שליטה לנוכח המסדרון הריק‪ ,‬הזרוע מלבנים כהים של דלתות‬
‫מוגפות‪ .‬ידה מהודקת אל צד גופה הפצוע‪.‬‬
‫האינסטינקט הראשוני שלי הוא להמשיך במסדרון עד הדלת שבקצה‪ ,‬זאת שאני‬
‫מנחשת שתוביל לגרם מדרגות‪ .‬לעבור‪ .‬לרדת‪ .‬לצאת‪.‬‬
‫משום־מה אני בספק שזה יהיה כל כך קל‪.‬‬
‫הבחורה — סטייסי — בוהה בדלת הסגורה היישר לפנינו‪ .‬היא רועדת חזק עוד‬
‫יותר‪.‬‬
‫אז תוקפת אותי העצבנות‪ .‬מה יש מאחורי הדלת הזאת? מה היא יודעת שאני לא?‬
‫חבל שאין לי נשק‪.‬‬
‫אני לא אוהבת אקדחים‪ .‬אני עדיין זוכרת את היום האחרון‪ ,‬את משקלו של ה־‪.45‬‬
‫אצלי ביד‪...‬‬
‫אני לא אוהבת אקדחים‪ .‬אבל שוקר‪ ,‬תרסיס פלפל ואפילו אלת בייסבול קלאסית היו‬
‫גורמים לי להרגיש הרבה יותר טוב בערך בדיוק עכשיו‪.‬‬
‫יש לי ביד קפיץ מזרן מעוקם‪ .‬כנראה אצטרך להסתפק בזה‪.‬‬
‫אני מתגנבת בדממה מעבר לדלת‪ .‬עוזבת את הכלא האפל לגמרי שלי לראשונה‬
‫זה‪ ...‬טוב‪ ,‬אין לי שום מושג‪.‬‬
‫אני לא פונה שמאלה‪ .‬אני לא פונה ימינה‪ .‬במקום זה‪ ,‬בתגובה לרעד המתמשך של‬
 ‫סטייסי‪ ,‬אני חוצה את המסדרון‪ ,‬סוגרת יד על הידית ומושכת‪.‬‬
‫הדלת נפתחת אל תוך המסדרון בדיוק כמו שנפתחה הדלת שלנו‪ .‬ככה אני יכולה‬
‫להתייצב מאחוריה‪ ,‬מוגנת למחצה מאיזה יצור פרא שלא יהיה שעלול להגיח מן‬
‫המעמקים השחורים והפעורים‪.‬‬
‫אני מושכת את הדלת‪ .‬אני צועדת לאחור‪ .‬סטייסי שואפת אוויר בקול חד ו‪...‬‬
‫שום דבר‪.‬‬
‫שום צליל‪ .‬שום פעילות‪ .‬שום אדם או בעל חיים שמגיחים מתוך הריק‪ .‬אני מציצה‬
‫מאחורי הדלת ובוחנת את פנים החלל ביתר עיון‪.‬‬
‫החדר חשוך‪ .‬חשוך לגמרי‪ .‬כמו שלנו‪ .‬אותו צבע שחור‪ ,‬מה שגורם לי לתהות מה‬
‫עוד יהיה דומה‪ .‬כל החיפושים שלי ברחבי החדר לא חשפו מתג לתאורה‪ .‬אז עכשיו‬
‫אני מגששת על קיר המסדרון ליד הפתח‪ ,‬ואכן מוצאת מתג‪ .‬אני מסיטה אותו‪.‬‬
‫סטייסי צווחת‪ .‬אני עוצמת עיניים חזק‪ ,‬והאצבעות שלי נשלחות באיחור לכבות את‬
‫האור‪ .‬תכבה‪ ,‬תכבה‪ ,‬תכבה‪.‬‬
‫האור צורב‪ ,‬צורב‪ ,‬צורב‪ .‬אנחנו לא עומדות בזה‪.‬‬
‫בילינו יותר מדי זמן בחושך‪.‬‬
‫אני מתנשפת‪ .‬גם סטייסי‪ ,‬מאחורי‪ .‬אני ממתינה לקול הלמות צעדים שניעורו לשמע‬
‫הצווחה של סטייסי‪ .‬החיות יצאו‪ ,‬הן ברחו מהכלובים! ִתפסו אותן!‬
‫אבל הבית נותר דומם‪ .‬דומם להטריד‪.‬‬
‫זה ממלא אותי בחרדה‪ .‬אף בית לא שקט עד כדי כך‪ .‬כמו שאף חדר לא אמור להיות‬
‫חשוך כל כך‪ .‬מה זה המקום הזה? ומה קרה פה?‬
‫אני מתחילה להיתקף פאניקה‪ .‬הנשימה שלי לא סדירה‪ ,‬הלב הולם לי בחזה‪ .‬החדר‬
‫היה מנחם בדרכו‪ .‬ריק ָתּחום‪ .‬ואם להודות על האמת‪ ,‬די מפואר בשביל בחורה‬
‫שהיתה סגורה פעם בתיבה בגודל של ארון מתים‪.‬‬
‫אבל בית‪ ,‬בית שלם עם חדרים סגורים ומפלסים נעלמים ומוזרויות סתומות‪...‬‬
‫אני קופצת את ידי לאגרוף ומכריחה את עצמי להתמקד‪ .‬את עייפה‪ ,‬את רעבה‪ ,‬קר‬
‫לך‪ ,‬כואב לך?‬
‫לא? אז את בסדר‪.‬‬
‫אני בסדר‪.‬‬
‫ואני הולכת לצאת מכאן‪.‬‬
‫האור נדלק‪ .‬החדר הואר‪ .‬מה ראיתי? אני מנסה להיזכר ולא מצליחה‪ .‬רק מתווה‬
‫האור המסמא כמו זרקור מול הרשתיות שלי‪ .‬אני נושמת עמוק‪ .‬אם אני רוצה להבין‬
‫מה קורה בחדר הזה‪ ,‬אני צריכה להדליק את האור שוב‪.‬‬
‫"אל תסתכלי‪ ",‬אני מורה לסטייסי‪ .‬אני משפילה את מבטי ומסיטה שוב את המתג‪.‬‬
‫בהתחלה אני מביטה הצידה וממצמצת חזק אפילו לנוכח הבוהק הסביבתי‪ .‬סטייסי‪,‬‬
 ‫מאחורי‪ ,‬עושה אני לא יודעת מה‪ .‬היא מייבבת‪ ,‬אבל הפעם לפחות לא צורחת‪.‬‬
‫אני סופרת עד שלוש ואז‪:‬‬
‫מרימה מבט מהר‪ ,‬מציצה על החדר ומכבה את האור‪.‬‬
‫גם סטייסי וגם אני נושמות עכשיו יותר טוב‪ ,‬ועכשיו אני מבינה את החרדה שלה‬
‫מול החלל הזה‪ .‬היו בו מזרן דק‪ ,‬דלי פלסטיק ושרשרת שהשתלשלה מהתקרה‪.‬‬
‫אני מסתובבת אליה‪.‬‬
‫"זה היה החדר שלך?"‬
‫לוקח לה רגע‪ .‬היא מהנהנת‪ .‬מה שגורם לי להביט לאורך המסדרון‪ ,‬בשתי הדלתות‬
‫הסגורות האחרות‪.‬‬
‫"והחדרים האלה?" אני שואלת אותה‪.‬‬
‫היא מושכת בכתפיה ונראית אומללה אף יותר‪ .‬היא נאבקת‪ .‬בראיות לשבי שהיתה‬
‫נתונה בו‪ ,‬בתקווה להימלט עכשיו‪ ,‬אני לא יודעת במה‪ .‬אבל פניה חיוורות ובוהקות‬
‫באפלולית כמו ירח דמוי שעווה‪.‬‬
‫אולי יש לה זיהום‪ .‬אולי היא גוססת בזה הרגע‪ ,‬בעודי עומדת כאן וחוקרת אותה‬
‫באמצע המסדרון‪.‬‬
‫אני לא יודעת‪ .‬אני לא יודעת כלום‪.‬‬
‫אני כורה אוזן לכל צליל מתקרב‪ ,‬אוחזת בקפיץ שלי ביתר עוז וניגשת אל הדלת‬
‫הבאה‪.‬‬
‫יש מנעולים בחוץ‪ ,‬אבל הם למעלה‪ ,‬כמעט בקצה המשקוף‪ .‬לא שמתי לב אליהם‬
‫בדלת הראשונה כי לא הסתכלתי כל כך גבוה‪ .‬עכשיו אני מבינה שלכל ארבע הדלתות‬
‫יש בריחים חיצוניים שהותקנו גבוה‪ .‬אבל אף אחד מהם לא הוברח‪.‬‬
‫למה? בשביל מה להתקין מנעולים אם לא משתמשים בהם?‬
‫האי־נוחות שלי מחריפה כשאני ניגשת אל הדלת הסגורה הבאה‪ ,‬מתייצבת‬
‫מאחוריה‪ ,‬מושכת ופותחת אותה‪.‬‬
‫אותה עלטה מוחלטת‪ .‬מתג חיצוני מוסט מעלה להרף רגע מסמא‪ .‬אותה תכולה‪.‬‬
‫מזרן עירום‪ ,‬שלשלאות כבדות‪.‬‬
‫אני מתחילה להבין מה הֵתמה של הבית; היא לא מרנינה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬אל החתיכה‬
‫האחרונה בפאזל‪ :‬הדלת הסגורה ליד החדר שלי‪.‬‬
‫סטייסי לא מדברת‪ .‬סטייסי לא זזה‪ .‬היא רק עומדת במסדרון על רגליים לא יציבות‪,‬‬
‫ידה צמודה לצד גופה‪ ,‬כשאני ניגשת לעניין‪.‬‬
‫זה החדר עם חלון הצפייה‪ .‬החדר שבו הנחתי שהחוטף שלנו נהג לשרוץ ולהתענג‬
‫על המופע‪ .‬ועכשיו? האם הוא מחכה בפנים‪ ,‬עדיין צעד אחד לפנינו? אני אפתח את‬
‫הדלת והוא‪...‬‬
‫יחשמל אותי? יסמם אותי? יצחק עד דמעות לנוכח ניסיון הבריחה הפתטי שלנו?‬
 ‫היד שלי רועדת‪ .‬זה מרגיז אותי‪ .‬אני לא רוצה להיות מבוהלת או חרדה או מפוחדת‪.‬‬
‫אני לא רעבה‪ .‬אני לא עייפה‪ .‬לא קר לי‪ ,‬אני לא צמאה‪ ,‬לא חם לי‪ ,‬לא כואב לי‪.‬‬
‫אני בסדר‪.‬‬
‫ואני עומדת לעשות את זה‪.‬‬
‫לפתוח דלת‪ .‬להדליק אור‪ .‬לכבות אור‪.‬‬
‫אני שואפת שאיפה חדה ומרוקנת את הריאות בנשיפה‪ .‬אז אני סוגרת את הדלת‬
‫וחוזרת אל סטייסי‪ .‬שום חוטף־רשע‪ .‬שום מפלצת שמתחבאת בחושך‪ .‬במקום זה אני‬
‫רואה מאחורי הדלת הזאת את מה שכבר ראיתי מאחורי שתי הראשונות‪ .‬מה שמביא‬
‫אותנו לארבעה חדרים‪ ,‬כולל שלי‪ ,‬צבועים בשחור עם ארבעה מזרנים‪ ,‬ארבעה דליים‬
‫וארבע שלשלאות‪.‬‬
‫ואנחנו שתיים‪.‬‬
‫"מה את לא מספרת לי?" אני תובעת לדעת‪.‬‬
‫סטייסי מסתכלת עלי‪ .‬היא פותחת את הפה‪ .‬היא סוגרת את הפה‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כמו מריונטה שגזרו לה את החוטים‪ ,‬קורסת דומם על הרצפה‪.‬‬
‫אני פונה ישר אל הדלת שבקצה המסדרון‪ .‬היציאה‪ ,‬קרוב לוודאי אל גרם המדרגות‬
‫של המבנה‪.‬‬
‫אני אומרת לעצמי שאני לא בורחת‪ .‬אני אומרת לעצמי שאני לא מפקירה בחורה‬
‫צעירה שכבר דקרתי בצלעות‪.‬‬
‫אני יוצאת‪ .‬אני אמצא עזרה‪ .‬זה מה שהגיוני לעשות‪ .‬כשנתקלים בפצוע‪ ,‬קודם כול‬
‫מתקשרים לאמבולנס‪ .‬וזה לא שיש עלי טלפון‪ .‬אז אני אצא ואזעיק עזרה‪.‬‬
‫אני מגיעה אל הדלת ואוחזת בידית‪ .‬כבדה‪ ,‬מתכתית‪ .‬כמו דלת אש‪ .‬אני מסובבת‬
‫ומושכת כמו שעשיתי כבר שלוש פעמים‪.‬‬
‫הדלת לא זזה‪.‬‬
‫אני מרימה את מבטי אל המקום שבו נקבעו הבריחים על הדלתות האחרות‪ .‬אבל‬
‫אין שם בריח‪.‬‬
‫לפחות לא בצד הזה‪.‬‬
‫איך נערכו הדלתות לחדרים האחרים? הן ננעלו מבחוץ‪ .‬על מה אני רוצה להתערב‬
‫שגם הדלת הזאת? מה שאומר שהיא נפתחת למדרגות ונעולה מצד המדרגות‪ ,‬ולא‬
‫מהצד שלי‪ ,‬הצד של המסדרון הארוך והאפלולי‪.‬‬
‫לרגע אחד אני לא יכולה לשאת את זה‪ .‬אני מכה בדלת ביד פתוחה‪ .‬אני בועטת בה‬
‫ברגל יחפה‪ .‬היד שלי כואבת; בהונות הרגליים מתפוצצות‪ .‬זאת לא דלת עץ; היא‬
‫אפילו לא נרעדת‪ .‬הדלת הזאת לא הולכת לשום מקום‪.‬‬
‫לכודה‪ .‬בחלל גדול יותר‪ .‬עם כל העורמה שלי‪ ,‬עם כל התחבולות‪ ,‬לא הצלחתי‬
‫להבטיח לנו שום חופש‪ .‬רק גישה לעוד חדרים אפלים בכלא‪.‬‬
‫העיניים שלי צורבות‪ .‬אבל אני לא בוכה‪ .‬במקום זה אני סומכת את המצח על דלת‬
‫האש‪ .‬מקדמת בברכה את החומר הצונן כנגד הפנים המלוהטות שלי‪.‬‬
‫"אני לא רעבה‪ ",‬אני לוחשת‪ .‬זה שקר‪ .‬הבטן שלי מקרקרת‪.‬‬
‫"אני לא צמאה‪ ".‬מה עשיתי עם בקבוק המים?‬
‫"אני לא עייפה‪ .‬לא כואב לי‪ ".‬נכון לגבי‪ .‬לא לגבי סטייסי‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ".‬ואז‪ ,‬למען הסדר הטוב‪" ,‬אני בסדר‪ .‬אני בסדר‪ .‬אני בסדר‪".‬‬
‫ובסופו של דבר אני אצליח‪ .‬אני אצא מפה‪ .‬ולו משום שהחוטף חייב לחזור מתישהו‪,‬‬
‫וברגע שזה יקרה‪...‬‬
‫אלא אם כן החוטף שלנו באמת היה הברמן עם שרירי החזה המרהיבים‪ .‬מה‬
‫שאומר שהוא כבר מת‪ .‬זה יהיה ממש אירוני‪ ,‬לא?‬
‫רק שהגעתי לכאן איכשהו‪ .‬לא אכפת לי מה סטייסי הפגועה והמבולבלת חשבה‪ .‬לא‬
‫פשוט הלכתי לכאן מהדירה שלי ונעלתי את עצמי בחדר חשוך‪ .‬מישהו עשה משהו‪.‬‬
‫והמישהו הזה עומד לחזור‪.‬‬
‫ואז זה יהיה הרבה יותר גרוע‪ .‬לא זה מה שסטייסי אמרה?‬
‫אני מתרחקת מהדלת‪ .‬אני חוזרת אל סטייסי‪ ,‬שעדיין שרועה על הרצפה‪ .‬אני לא‬
‫בטוחה מה לעשות‪ ,‬עזרה ראשונה היא לא ממש התחום שלי‪ .‬אבל אם לחשוב בכיוון‬
‫מעשי‪ ,‬יש לי גישה למשאב שלא היה לי קודם‪ :‬אור‪ .‬מה שאומר שאני יכולה לבחון‬
‫את הפצע שלה בצורה יותר יסודית‪ ,‬ולטפל בו בצורה יותר מוצלחת‪.‬‬
‫היא נפלה קרוב לפתח החדר שלי‪ .‬אני פורשת את הגפיים שלה עד שהיא שרועה‬
‫בפישוט איברים על הגב‪ .‬ואז אני מדליקה את האור בתא שלי לשעבר‪ .‬קל לי יותר‬
‫לראות באור שנשפך אל תוך המסדרון מאשר למשוך אותה אל מתחת לנורה‪ .‬אני‬
‫בספק אם העיניים של מי מאיתנו יעמדו בזה‪.‬‬
‫היא נאנקת כשאני נעה סביבה ועובדת עד שהאור נשפך על פלג גופה העליון‪,‬‬
‫החשוף‪.‬‬
‫ברגע שאני משפילה מבט‪ ,‬אני מבינה על מה כיסתה החשכה‪ .‬נכון שהתאמצתי‬
‫מאוד לגשש ולאתר כל שביב עץ‪ ,‬אבל בקושי הצלחתי לעשות משהו בכלל‪ .‬הפצע‬
‫הוא שסע ארוך‪ .‬ואני כבר יכולה לראות קווים כהים של עץ מתחת לעור שלה‪ ,‬ואת‬
‫בשרה שהאדים בשוליים‪ .‬ואם לא די בזה‪ ,‬הבטן שלה נפוחה‪ .‬אני לוחצת עליה‬
‫בעדינות‪ .‬קשה למגע‪.‬‬
‫היא מדממת‪ ,‬אני חושבת‪ .‬דימום פנימי‪ .‬אני די בטוחה שראיתי את הפרק הזה‬
‫ב"אנטומיה של גריי"‪ .‬זה לא נגמר טוב מבחינת הקורבן מתאונת הרכבת‪.‬‬
‫ועכשיו‪.‬‬
‫אני יושבת על עקבי‪ .‬אני קופצת אגרופים על הירכיים‪ .‬סטייסי סאמרס צריכה טיפול‬
‫רפואי מיידי‪ ,‬זה ברור‪.‬‬
‫ואין לי מושג איך להוציא אותנו מפה‪.‬‬
 ‫פרק ‪39‬‬
‫די־די בדיוק אספה את חפציה בכוונה לצאת הביתה כשהטלפון שלה צילצל‪ .‬היא כבר‬
‫החמיצה את ארוחת הערב עם אלכס וג'ק‪ .‬אם תמהר‪ ,‬עדיין תספיק להגיע להשכיב‬
‫את ג'ק לישון‪ .‬אז באמת למה שהטלפון שלה לא יצלצל עכשיו‪ .‬על השולחן שעדיין‬
‫היה גדוש ועמוס ניירת‪ .‬היא ניסתה — בחיי אלוהים שעשתה כל מה שאפשר —‬
‫לצלוח את הררי הדוחות‪ .‬אבל נדמה שהם רק הלכו והתגבהו‪ .‬חתיכת המידע הפלאית‬
‫שהמתינה להתגלות עדיין לא נגלתה לה שם‪.‬‬
‫טלפון‪ .‬עדיין מצלצל‪ .‬לפני זיהוי המתקשר‪ ,‬משרד הפתולוג‪.‬‬
‫די־די נאנחה‪ .‬הורידה את תיק הכתף שלה‪ .‬הרימה את השפופרת‪.‬‬
‫"את אף פעם לא הולכת הביתה?" שאל בן וייטלי בקולו החצצי‪.‬‬
‫"מתברר שלא‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬זה אתה שמתקשר מחדר המתים‪ .‬אז מי אתה שתמתח‬
‫עלי ביקורת?"‬
‫"לא מחדר המתים‪ .‬מהמעבדה שמעל חדר המתים‪".‬‬
‫"מספיק קרוב‪ ,‬מבחינת רוב האנשים‪".‬‬
‫"יש לי מידע‪ ",‬הכריז בן‪.‬‬
‫די־די המתינה‪ .‬כך הרי הניחה‪ .‬בן לא ממש נטה להתקשר סתם כדי לפטפט‪.‬‬
‫"יש לי מידע מקדים על הגופה שלך‪".‬‬
‫"קריסטי קילקר‪ .‬האמא זיהתה את הקעקוע‪".‬‬
‫"בשביל תוצאות רשמיות צריך עוד כמה ימים‪ ,‬אבל היתה לי הרגשה שהפעם זה‬
‫דחוף לך‪".‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אז בקטע לא רשמי‪"...‬‬
‫"לך על זה‪".‬‬
‫"סיבת המוות היא התקף לב‪".‬‬
‫"מה?" די־די התיישבה‪.‬‬
‫"לקורבן היה מום מולד בלב‪ .‬רוב הסיכויים שהיא לא ידעה עליו בכלל‪ .‬חוץ מזה‪,‬‬
‫בגופה היו סימנים קלאסיים של הרעבה‪ :‬קיבה מצומקת‪ ,‬שרירים מנוונים‪ ,‬כבד וטחול‬
‫מוגדלים‪ .‬רוב הסיכויים שהסטרס הפיזי שלה‪ ,‬על רקע מחסור תזונתי מתמשך‪ ,‬היה‬
‫הגורם לאירוע לב משמעותי‪".‬‬
‫"התקף לב‪ .‬היא מתה מהתקף לב‪".‬‬
‫"באופן לא רשמי‪ ,‬כן‪".‬‬
‫"היא לא נרצחה‪".‬‬
‫"סביב שני מפרקי הידיים יש סימנים שיכולים להעיד שהיא נכבלה‪ .‬על הזרועות‬
‫שלה ומאחורי הרגליים יש גם עדות לצלקות שנגרמו לפני המוות‪ ,‬קרוב לוודאי בלהב‬
‫דק‪ ,‬אולי אפילו אזמל‪"...‬‬
‫"חתכו אותה‪".‬‬
‫"כן‪ .‬לא עמוק‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫די־די לא היתה צריכה שימשיך לדבר‪ .‬גם היא וגם בן ידעו שיש תוקפים שאוהבים‬
‫לשחק עם האוכל‪.‬‬
‫"בין זה לחוסרים התזונתיים‪ ",‬המשיך בן‪" ,‬יש יסוד משפטי לטענה שהפעולות של‬
‫התוקף הובילו ישירות למוות שלה‪".‬‬
‫"אבל הוא לא התכוון‪ ".‬די־די עצרה‪ .‬האמירה נשמעה מטומטמת אפילו באוזניה‪.‬‬
‫והשתיקה מצד בן העידה שגם באוזניו‪" .‬זאת אומרת‪ "...‬די־די היתה צריכה להתאפס‬
‫ולחשוב על זה במסודר‪" .‬המוות שלה לא היה מכוון‪ .‬אם היא לא היתה חוטפת התקף‬
‫לב‪"...‬‬
‫"סיכוי טוב שהיא עדיין היתה קשורה ורעבה איפשהו‪ ",‬הסכים בן ביבושת‪.‬‬
‫"אתה לא מבין‪ .‬יש לנו עוד שלוש נעדרות שלא מצאנו את הגופות שלהן‪ .‬מה‬
‫שאומר שאם קריסטי לא היתה אמורה למות‪ ,‬אולי גם הן לא‪ .‬אולי הן עדיין קשורות‬
‫וגוועות ברעב איפשהו‪ .‬מה אתה יכול לומר לי לגבי זמן המוות?"‬
‫די־די סקרה במהירות את ערמות התיקים שעל שולחנה וחיפשה את קריסטי‬
‫קילקר‪ ,‬שעבדה בלילות בהאשתג‪ ,‬לא רחוק מן הטוניק‪ ,‬לפני שעזבה כביכול ללימודים‬
‫באיטליה‪ ,‬למעט זאת שמעולם לא נרשמה ללימודים שם‪ .‬מתי אמא שלה שמעה‬
‫ממנה בפעם האחרונה? לפני חמישה חודשים‪ ,‬אמר פיל‪ .‬אבל כבר באתר שבו נקברה‪,‬‬
‫בן חשב שהשרידים טריים מזה‪.‬‬
‫"נראה לי שמדובר בחלון של שישה עד שמונה שבועות‪".‬‬
‫"כל כך מעט?"‬
‫"אני מדבר לפרוטוקול?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אז אני בהחלט מרגיש נוח לומר שישה עד שמונה שבועות‪".‬‬
‫"או־קיי‪ ".‬ראשה של די־די סער עליה‪ .‬קריסטי נעלמה ביוני‪ ,‬אבל רוב הסיכויים‬
‫שעדיין היתה בחיים בספטמבר‪ .‬מה שאומר ש‪...‬‬
‫החזיקו אותה איפשהו‪ .‬זה ברור‪ .‬ולא בבית של דבון גולדינג‪ ,‬כי אותו כבר הפכו‬
‫מקצה לקצה‪.‬‬
‫מה שאומר שיש מקום שני‪ .‬מקום גדול די הצורך להכיל כמה קורבנות‪ ,‬בהתחשב‬
‫בכך שנטלי‪ ,‬סטייסי ופלורה עדיין נעדרות‪.‬‬
‫די־די התמקדה בזיהוי של אדם שני‪ ,‬מישהו שהכיר גם את גולדינג וגם את‬
‫הקורבנות‪ ,‬והיה מועד לחטוף את פלורה גם אחרי המוות של גולדינג‪ .‬אבל בהתחשב‬
‫בהצלחה שנחלה עד כה‪ ,‬אולי מוטב שבמקום זאת תתמקד באיתור המקום השני‪.‬‬
‫אחרי הכול‪ ,‬כמה מקומות כבר יכולים להיות בבוסטון שדבון גולדינג הרבה לבקר בהם‬
‫והיו גדולים די הצורך ודיסקרטיים די הצורך להצפין לפחות ארבע נעדרות?‬
‫"אני סיימתי‪ ",‬אמר בן וייטלי באוזנה‪" .‬זהו זה‪ .‬כל מה שאני יודע נכון לכרגע‪ .‬אז‬
‫עכשיו אני זז הביתה לישון קצת‪".‬‬
‫די־די הינהנה כנגד השפופרת‪ .‬ואז ניתקה אפילו בלי להיפרד לשלום‪.‬‬
‫היא לא הולכת הביתה‪ .‬היא לא הולכת לישון‪.‬‬
‫במקום זאת הרימה שוב את הטלפון וקראה לכוח המשימה‪.‬‬
‫"יש לנו התפתחות משמעותית‪ ".‬די־די שוב עמדה ליד הלוח המחיק והעט בידה‪.‬‬
‫סביב שולחן חדר הישיבות שמולה נדחקו בלשים מפהקים‪ ,‬ובמרכזו נחו פיצות גדולות;‬
‫אם את רוצה להעביד אנשים כל היום וכל הלילה‪ ,‬המינימום שאת צריכה לעשות זה‬
‫להאכיל אותם‪.‬‬
‫"סיבת המוות של קריסטי קילקר היא התקף לב‪ .‬שנגרם קרוב לוודאי בגלל הסטרס‬
‫הפיזי של השבי שלה‪ .‬הנתיחה העלתה עדויות להרעבה מתמשכת וגם לעינוי‬
‫באמצעות להב דק‪ .‬זמן המוות הוא בערך לפני שישה עד שמונה שבועות‪".‬‬
‫"אבל היא נעלמה ביוני‪ ",‬אמר פיל‪.‬‬
‫"בדיוק‪ .‬מה שאומר שהחזיקו אותה איפשהו לפחות כמה חודשים‪ .‬מה שאומר‬
‫שהנעדרות האחרות שלנו" — די־די נקשה בעט שבידה על כל אחד מן השמות שעל‬
‫הלוח‪ :‬נטלי‪ ,‬סטייסי‪ ,‬פלורה — "אולי עדיין חיות גם הן‪ .‬אנחנו צריכים לבחון מחדש‬
‫את התיאוריה שלנו לגבי הפשע‪ .‬שלא לדבר על מספר המעורבים‪.‬‬
‫"בתור התחלה‪ ,‬בואו נניח שדבון גולדינג היה מעורב‪ .‬היו לו קשרים ישירים לשלוש‬
‫מתוך ארבע הקורבנות שלנו‪ ,‬ובהתחשב במה ששמענו מהחברות של סטייסי סאמרס‪,‬‬
‫סביר שהוא פגש גם אותה בטוניק פעם או פעמיים‪".‬‬
‫"הוא מספיק גדול כדי להיות הבחור מסרטון החטיפה‪ ",‬אמר ניל‪.‬‬
‫"והוא לא עבד בטוניק בלילה שסטייסי סאמרס נעלמה מהבירצ'ס‪ .‬ככה שלגמרי‬
‫יכול להיות שהוא היה שם ובדק את השטח‪ ",‬הוסיפה קרול מנלי‪.‬‬
‫"בסדר‪ ".‬די־די שבה ונקשה על הלוח‪" .‬יש לנו את גולדינג‪ .‬מספיק גדול פיזית כדי‬
‫להיות התוקף־לוכסן־רוצח שלנו‪ .‬עם תקיפה ידועה אחת לפחות‪ ,‬בהינתן הפעם‬
‫שתקף את פלורה‪ .‬ורוב הסיכויים שהוא קשור למוות של קריסטי‪ ,‬הרי הנתונים‬
‫מהג'י־פי־אס ברכב שלו הם אלה שהובילו אותנו לגופה שלה‪ .‬שלא לדבר על המזכרות‬
‫משתי הקורבנות הראשונות‪ .‬אם נצרף את הכול יחד‪ ,‬אני מרגישה נוח לומר שהוא‬
‫היה מעורב בשלוש החטיפות הראשונות‪".‬‬
‫הבלשים שלה הינהנו מסביב לשולחן‪.‬‬
‫"מה שמביא אותנו" — היא המשיכה במורד ציר הזמן שכבר שירטטה על הלוח —‬
‫"אל פלורה דיין‪ .‬שנעלמה מתוך הדירה המאובטחת ביותר שלה אחרי שגולדינג נרצח‪.‬‬
‫איך? מה אנחנו מפספסים?"‬
‫"חוטף שני‪ ",‬אמרה קרול‪" .‬חבר של גולדינג?" נשמע שהיא הופכת בדבר‬
‫במחשבתה‪" .‬או חסיד שלו?"‬
‫די־די נדה בראשה‪" .‬נדיר למצוא צוותים של רוצחים‪ ,‬אבל זה באמת קורה‪ .‬בעל‬
‫ואישה‪ .‬שני גברים‪ .‬קרובי משפחה‪ ,‬לא קרובי משפחה‪ ,‬יש אינסוף אפשרויות‪ .‬אבל‬
‫תמיד יש אלפא אחד שעובד עם שותף שמכפיף את עצמו‪ .‬אז השאלה הראשונה‬
‫היא‪ ,‬מי מהם גולדינג?"‬
‫פיל זקר גבה‪" .‬זכר בן עשרים ומשהו מפוצץ בסטרואידים? גולדינג בטח האלפא‪".‬‬
‫"לא נראה לי‪ ".‬שוב קרול‪ .‬כולם הביטו בה בפליאה‪ .‬היא רק משכה בכתפיה‪" .‬אם‬
‫גולדינג היה האלפא‪ ,‬המוות שלו היה סוגר את העניין‪ .‬השותף היה בורח או פשוט‬
‫קורס‪ ,‬לא? לארוב לפלורה בדירה שלה‪ ,‬לחטוף אותה‪ ...‬זה מעיד על ביטחון עצמי‪.‬‬
‫שלא לדבר על מחשבה לעתיד‪ ,‬תכנון וארגון‪ .‬זו לא התנהגות של כפיפוּת‪ .‬זה‬
‫מאסטרמיינד רשע בכל מובן אפשרי‪".‬‬
‫די־די התקשתה באמת ובתמים לומר את זה‪" :‬אני חושבת שהיא צודקת‪".‬‬
‫כל העיניים פנו אליה‪" .‬יש בפשעים שלנו כמה גילויים של חוסר עקביות‪ .‬גולדינג‬
‫שמר מזכרות משתי הנשים הראשונות‪ ,‬אבל לא מסטייסי סאמרס‪ .‬יש דם בגראז' שלו‪,‬‬
‫מה שאומר שהוא הביא לשם לפחות קורבן אחת‪ ,‬אבל שאר הקורבנות בטוח מוחזקות‬
‫במקום אחר‪ .‬שלא לדבר על זה שהוא הביא את פלורה לגראז' שלו במקום לקחת‬
‫אותה ישר למקום השני‪ .‬אני חושבת — ואני קצת שוברת פה גבולות גזרה —‬
‫שהגראז' הוא השטח של גולדינג‪ ,‬אבל המקום השני לא‪ .‬הוא שייך לשותף שלו‪ .‬מה‬
‫שאומר שברגע שהבחורות שם‪"...‬‬
‫"הן כבר לא שלו‪ ",‬סיים פיל במקומה‪" .‬הוא מעביר אותן למישהו אחר‪ .‬כפיף‬
‫שמעביר אל האלפא‪".‬‬
‫"היה נחמד למצוא ראיות לזה‪ ",‬הודתה די־די‪" .‬אבל בהתחשב בזה שגולדינג מת‪...‬‬
‫אני תוהה אם הוא בחר את שתי הראשונות בעצמו‪ .‬אולי רק את נטלי‪ ,‬שאיתה ברור‬
‫שהיו לו יחסים כלשהם‪ ,‬בהתחשב במספר התמונות‪ .‬יכול להיות שהפשע הראשון‬
‫היה אישי ועצמאי‪ .‬אבל הוא משך את תשומת הלב של מישהו אחר‪ .‬מישהו שהיה‬
‫יכול לתגבר את ההרפתקה — הי‪ ,‬יש לי מקום מושלם להחזיק אותן — אבל גם‬
‫התחיל לקבל את ההחלטות בעצמו‪ .‬מה שהוביל להתפרצויות הזעם ההולכות‬
‫ומתגברות של גולדינג ולצורך שלו לחטוף את פלורה ולקחת אותה קודם כול למקום‬
‫שלו‪ .‬כי אחר כך זה כבר לא יהיה שלו‪".‬‬
‫הבלשים החליפו מבטים מסביב לשולחן‪ .‬משכו בכתפיהם כאיש אחד‪ .‬די־די לא‬
‫יכלה להתווכח איתם‪ .‬הם היו בלשים‪ ,‬לא פרופיילרים‪ .‬והיא באמת הרחיקה לכת אל‬
 ‫מחוזות ההשערה‪.‬‬
‫"מה שמביא אותנו אל‪ "...‬פתחה‪.‬‬
‫"זאת אישה‪ ",‬קטעה אותה קרול‪" .‬השותף הדומיננטי‪ .‬זאת אישה‪ .‬כי פשוט אין שום‬
‫סיכוי שתותח בעיני עצמו כמו גולדינג‪ ,‬עם התפרצויות זעם עקב סטרואידים‪ ,‬יקבל‬
‫הוראות מזכר אחר‪ .‬אבל אישה‪ ...‬מבוגרת יותר‪ ,‬יפהפייה‪ ,‬מניפולטיבית‪ ,‬היא היתה‬
‫יכולה לתמרן אותו‪ .‬להתחיל כאילו היא מקבלת את ההוראות ממנו‪ ,‬אבל לפני שהוא‬
‫ידע מה קורה היא כבר מקבלת את ההחלטות בעצמה‪ .‬הם משתמשים בבית שלה‪.‬‬
‫מה שגם היה מפעיל את הנטייה הבסיסית שלו להיות הכפוף‪ ,‬כי בית הוא הממלכה‬
‫של האישה וככה‪".‬‬
‫די־די הינהנה‪" .‬כן‪ .‬זה גם מה שאני חשבתי‪ .‬הסיבה שלא מצאנו את סטייסי סאמרס‬
‫היא שכולם חיפשו דבון גולדינגים‪ .‬כשבעצם רוב הסיכויים שסטייסי נמצאת בידיים‬
‫של פאם פטאל עם קרח בעורקים‪ .‬מישהי שחיה בבית‪ ,‬לא בדירה — אי אפשר‬
‫להחביא ארבע בחורות בבניין עם שכנים — איפשהו באזור בוסטון‪"...‬‬
‫"ממש בעיר?" קטע אותה פיל וקימט את מצחו‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אם הבית היה מחוץ לעיר‪ ,‬בשביל מה להיפטר מהגופה של קריסטי בפארק? זה‬
‫אתר ממש מסוכן לשימוש‪ ,‬והסיבה היחידה לבחור בו היא שלא היתה להם בררה‬
‫אחרת‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬יכול להיות שלפושעים שלנו יש בית שמתאים לפעילות‬
‫שלהם‪ ,‬אבל בלי אדמה‪ .‬מה שמסביר את הנסיעה למטפן‪".‬‬
‫"את חושבת שהבית במטפן?" שאל פיל‪.‬‬
‫"יכול להיות‪ .‬אם הייתי צריכה להחביא ארבע נשים‪ "...‬די־די משכה בכתפיה‪.‬‬
‫"הייתי מחפשת מקום בשכונה של המעמד הנמוך‪ ,‬עם כל כך הרבה מבנים נטושים‪,‬‬
‫שאף אחד לא היה שם לב בכלל לעוד בית תלת־קומתי עם חלונות אטומים‪ .‬עם מעט‬
‫שכנים מפוזרים‪ ,‬וחשוב מזה‪ ,‬שכנים שיותר סביר שיתעסקו בסמים שלהם מאשר‬
‫בדברים מוזרים שקורים בסביבה‪ .‬מקום שלא נדיר לשמוע בו צרחות‪".‬‬
‫"בבוסטון זה עדיין משאיר לנו לא מעט אפשרויות‪ ",‬אמר ניל ביבושת‪.‬‬
‫"לפי הסטטיסטיקה בתחום‪ ,‬אם הקורבנות לבנים‪ ,‬רוב הסיכויים שגם הפושעים‬
‫לבנים‪ .‬ככה שאנחנו מחפשים שכונה שרוב התושבים שלה לבנים‪".‬‬
‫שוב משיכות כתפיים מסביב לשולחן‪ .‬בהתחשב בכך שלבוסטון היתה היסטוריה‬
‫ארוכה של מהגרים אירים‪ ,‬איטלקים ומזרח אירופאים‪ ,‬בעיר היה קל למצוא אזורים‬
‫עניים ולבנים לא פחות מאשר אזורים עניים בצבעים אחרים‪ .‬פלאי המגוון‪ .‬או רק‬
‫המציאות הקשה‪ ,‬המבהירה שלכולם קשה לעלות בסולם כשהם בעיר זרה וחדשה‪.‬‬
‫"לא נראה לי שנמצא את המקום בקסם הפרופיילינג הגיאוגרפי‪ ",‬אמרה די־די‪.‬‬
‫"נראה לי שאנחנו צריכים להתמקד בנשים ידועות בחיים של דבון גולדינג‪ .‬נשים‬
‫שהוא פגש בעבודה‪ ,‬בחדר כושר או כשהסתובב בברים בלילה‪ .‬מי שלא יהיו‪ .‬ואם זה‬
‫לא מספיק‪ ,‬מתברר שלג'ייקוב נס היתה בת‪ .‬ככה שאם נוכל לקשור מישהי מן המכרות‬
‫הידועות של דבון אל החרא שחטף את פלורה דיין בפעם הראשונה‪ ,‬זה יהיה להיט‪".‬‬
‫הבלשים שלה בהו בה מסביב לשולחן‪.‬‬
‫"מה שאמרתי זה ש‪"...‬‬
‫"לג'ייקוב נס היתה בת?" שאל פיל‪.‬‬
‫"האף־בי־איי מצאו במשאית שלו דנ"א שמתאים לבת‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬זה כל מה‬
‫שאנחנו יודעים‪ .‬פשוטו כמשמעו‪ .‬רצף דנ"א‪".‬‬
‫"אבל יכול להיות שהיא בבוסטון?" שוב פיל‪.‬‬
‫"או בפלורידה או בג'ורג'יה או בברזיל‪ ,‬אם כבר‪ .‬אבל בהתחשב בזה שאנחנו‬
‫מחפשים נקבה‪ ...‬זה משהו שכדאי לזכור‪ .‬אם לבת הזאת היו יחסים עם ג'ייקוב‪ ,‬טוב‪,‬‬
‫אז הנה לנו לפחות אישה אחת שיש לה איזשהו ניסיון בחטיפות‪ .‬שלא לדבר על זה‬
‫שהיא שונאת את פלורה דיין‪ .‬אני לא חושבת שאנחנו יכולים להתעלם מכל זה‪".‬‬
‫"אבל איך זה עוזר לנו?" שאלה הפעם קרול מנלי‪.‬‬
‫"אני לא יודעת‪ ",‬הודתה די־די‪" .‬אני חושבת ש‪ ...‬קודם כול‪ ,‬בואו נרכיב רשימת‬
‫מכרות של דבון גולדינג‪ .‬אפשר לדבר עם הספק הסלולרי שלו ולבדוק מספרים שהוא‬
‫התקשר אליהם הרבה או שלח אליהם הרבה הודעות וככה‪ .‬ואז נוכל לבצע בדיקות‬
‫רקע בסיסיות על המועמדות הסבירות‪ ,‬ולראות אם מישהי מהן מתאימה למה שאנחנו‬
‫מחפשים‪ .‬אם נגלה‪ ,‬נגיד‪ ,‬שכמה מהמספרים שהוא חייג הרבה שייכים לנשים יפות‬
‫ומבוגרות ממנו‪ ,‬נגיד‪ ,‬אולי אפילו אחת או שתיים שגרו פעם בדרום‪ ,‬זה כבר נותן לנו‬
‫משהו‪ .‬ואפילו יותר טוב‪ ,‬אם לאחת מהן יש בית מספיק מבודד ומספיק גדול בשביל‬
‫להחזיק בו כמה חטופות‪ ...‬מצאנו את המטרה הראשונה שלנו‪".‬‬
‫ניל הרים יד‪" .‬יש לי הצעה אחרת‪".‬‬
‫די־די הביטה בו‪" .‬בסדר‪ ,‬לך על זה‪".‬‬
‫"הג'י־פי־אס מהרכב של גולדינג‪ .‬כבר השתמשנו בו פעם כשעברנו על רשימת‬
‫האתרים שהוא הגיע אליהם הרבה בחיפוש אחר מקומות שאפשר להחביא בהם‬
‫גופה‪ .‬מה אם נעשה את זה שוב‪ ,‬אבל הפעם נחפש כתובת שמתאימה לרשימת‬
‫המאפיינים שלנו לבית? לקבל את הרשימה מהספק הסלולרי ייקח לנו לפחות עשרים‬
‫וארבע שעות‪ ,‬ובדיקות רקע ואז לבדוק את הנשים שהוא הכיר ייקח עוד יום‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬אני יכול לנתח רשימה של אתרים שהוא ביקר בהם באופן תדיר בתוך‪ "...‬ניל‬
‫הטה את ראשו מצד לצד וחשב על זה‪" .‬כמה שעות‪".‬‬
‫חברי כוח המשימה הזדקפו סביב השולחן‪ .‬כך עשתה גם די־די‪ ,‬שניצבה לפניו‪.‬‬
‫"ניל‪ ",‬הורתה‪" ,‬אתה והצוות שלך" — היא החוותה בניד ראש על פיל וקרול —‬
‫"ממונים על הנתונים מהג'י־פי־אס‪ .‬כל השאר‪ ,‬תתחילו להרכיב רשימת שמות‪ ".‬היא‬
‫הציצה בשעונה‪ .‬השעה היתה עשר בערב‪ .‬שעה מושלמת למשימה שלה עצמה‪:‬‬
‫לאתר את ג'וסלין אתייר‪ ,‬אישה מבוגרת‪ ,‬שבפירוש לא היתה לה נטייה לנקוט כנות‬
‫יתרה‪ ,‬שהיתה קשורה לכל הגורמים הרלוונטיים‪ ,‬שהיתה לה גישה למערכת האבטחה‬
‫של המועדון‪ ,‬ואמורה להיות בטוניק ברגעים אלה ממש‪ .‬אם כבר בוחנים את הנשים‬
‫שדבון גולדינג היה איתן בקשר‪ ,‬הכי טוב להתחיל בראש הרשימה‪.‬‬
‫"אני נותנת לכולכם שעתיים‪ ",‬הודיעה‪" .‬הראשון שמביא לי את הכתובת יוביל את‬
‫הפשיטה‪ .‬נזוז ברגע שנקבל אישור‪ .‬אם החטיפה של פלורה היא קטע של נקמה‪ ,‬רק‬
‫אלוהים יודע כמה זמן עוד נשאר לה — או לכל האחרות‪".‬‬
 ‫פרק ‪40‬‬
‫שוב ושוב אני מושכת את הדלת הנעולה‪ .‬מסובבת את הידית‪ .‬מושכת חזק יותר‪.‬‬
‫כאילו הפעם דלת המתכת הכבדה תיפתח בכוח קסם‪ .‬ואני אזנק במורד המדרגות‬
‫ואצא באיזו דלת צדדית היישר אל האוויר הצח של החופש‪ .‬אני אמצא עזרה בשביל‬
‫סטייסי‪ .‬אני אתקשר לאמא שלי‪ .‬אתרחק לנצח ממסדרון שלם מלא חדרים צבועים‬
‫בשחור‪.‬‬
‫הדלת‪ .‬הדלת המחורבנת‪ .‬למה היא לא נפתחת? אני רק רוצה לצאת‪.‬‬
‫אני הולמת על הדלת בכף יד פשוטה‪ .‬עוד תנועה חסרת תוחלת‪ ,‬מאמץ מבוזבז שלא‬
‫משיג כלום‪ ,‬רק מתיש אותי עוד יותר‪.‬‬
‫אני חייבת להתאפס על עצמי‪ .‬אני חייבת להתמקד‪ .‬אני כבר לא ילדה מבוהלת‪ .‬אני‬
‫פלורה החדשה והמשודרגת‪ ,‬המאומנת‪ ,‬המנוסה‪ ,‬שיודעת שאין בזה טעם‪.‬‬
‫החלונות‪ .‬אני מבינה את זה בזמן שאני עומדת בכתפיים שמוטות‪ ,‬ומצחי נשען על‬
‫הדלת המובילה למדרגות‪ .‬בחדר שלי היו שני חלונות מואפלים‪ .‬אם אשבור אותם‪,‬‬
‫אוכל להוציא יד החוצה‪ .‬לקרוא לעזרה‪ .‬זה לא מה שעשתה הבחורה ההיא בקליבלנד?‬
‫הצליחה לפתוח חלק מהדלת הקדמית וצעקה עד שמישהו מהשכנים הגיע?‬
‫החלונות‪ ,‬אם ככה‪ .‬אני מניחה לדלת האש הנעולה ומכריחה את עצמי להתרחק‬
‫ממנה‪ ,‬לעבור על פני גופה חסר ההכרה של סטייסי ולחזור אל החדר שאני שונאת‪.‬‬
‫אני מדליקה את הנורה החשופה‪ ,‬ואז עוצמת עיניים עד שהן מתרגלות לאור‪.‬‬
‫כל ההתרוצצויות שלי‪ ,‬השיטוט מחדר לחדר‪ ,‬הדלתות שפתחתי‪ ,‬הדלתות שדפקתי‬
‫עליהן‪ ,‬אין ספק שהחירות החדשה שזכיתי לה בקומה העליונה לא נשארה‬
‫דיסקרטית‪ .‬אני לא יודעת אם זה רעיון טוב‪ .‬הדלת אל המדרגות יכולה להיפתח בכל‬
‫רגע‪ .‬והפעם תסתער מבעדה איזו מפלצת כבדת שרירים עם אקדח‪ ,‬סכין או טייזר‪,‬‬
‫ואני אמצא את עצמי כלואה שוב‪ .‬הרי בטוח שיש מישהו בבית‪ ,‬לא? מישהו שאחראי‬
‫לטיפול באסירות? לאוכל שלהן?‬
‫אבל אולי זה העניין‪ .‬האחראי לטיפול ולהאכלה יצא לחדש את האספקה‪ .‬כך שאין‬
‫בבית אף אחד שיגיב להמולה מלמעלה‪ .‬מה שאומר שמי שזה לא יהיה יכול לחזור‬
‫בכל רגע‪ .‬להיכנס אל מאורת הרשע שלו‪ ,‬להבחין בגילוי הראשון של רעש לא צפוי‬
‫מהקומה העליונה‪ ,‬ואז‪...‬‬
‫אז כבר נראה‪ ,‬אני מתארת לי‪.‬‬
‫אני פוקחת עיניים לאט‪ .‬האור הבהיר עדיין קשה לי‪ .‬אני זוכרת מה אמרה סטייסי‬
‫על החומר המרדים שבמזרן החבוט והמהוה‪ ,‬ולכן אני ניגשת אליו‪ ,‬אוחזת בפינה אחת‬
‫וממהרת לגרור אותו אל המסדרון‪ .‬אני תשושה ורצוצה‪ ,‬אבל זה לא הזמן לישון‪ .‬אני‬
‫צריכה להישאר מפוקסת‪.‬‬
 ‫אני צריכה להוציא את שתינו מכאן‪.‬‬
‫פס אור מן החדר שלי נשפך במסדרון על גופה הממוטט של סטייסי‪ .‬צד הגוף נפוח‬
‫ואדום‪ .‬נראה שהבטן התנפחה עוד יותר‪ .‬היא צריכה טיפול רפואי‪ .‬היא צריכה שאני‬
‫אשיג לה עזרה‪.‬‬
‫נשימה עמוקה‪ .‬אני חוזרת אל החדר‪ ,‬שנראה יגע ומטונף באורה הקשה של הנורה‬
‫החשופה‪ .‬הצבע השחור על הקירות והתקרה אולי חדש‪ ,‬אבל רק הוא‪ .‬ועכשיו‪ ,‬כשאני‬
‫מפוקסת יותר‪ ,‬אני יכולה לזהות ניחוח קל של עובש ושל טחב‪ .‬הבית ישן‪ .‬אולי אפילו‬
‫נטוש‪ .‬זה הגיוני‪ .‬לא קל להחזיק אסירים בשכונה הומה‪ ,‬מלאה גדרות לבנות ואימהות‬
‫משקיעניות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בניין נטוש באזור לא מעולה של העיר‪ ,‬שתושביו כבר‬
‫התרגלו לא לדווח על צרחות‪...‬‬
‫אני מתחקה באצבעות אחר קו המתאר של החלונות ומרגישה את הפלסטיקיות של‬
‫הצבע‪ .‬הוא עבה יותר מצבע רגיל‪ .‬אולי יישמו אותו בהתזה‪ .‬זה מזכיר לי משהו‪ ,‬אבל‬
‫אני לא מצליחה לזכור מה‪ .‬אני יכולה לחרוץ בו בציפורן‪ ,‬אז הוא לא קשיח‪ .‬יותר כמו‬
‫מין גומי‪ .‬עם מספיק כוח‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬יהיה אפשר לשבור אותו‪.‬‬
‫משאבים‪ .‬יש לי דלי פלסטיק וקפיץ מתכת מהמזרן‪ .‬אבל בשורה התחתונה אני‬
‫מחליטה שאני הכלי הכי טוב שלי‪ .‬המרפק שלי‪ ,‬אם לדייק‪ .‬במכה לאחור הקצה‬
‫המחודד של המרפק יכול להיות נשק יעיל מאוד‪.‬‬
‫אני צריכה לכסות אותו איכשהו כדי להגן עליו מהזכוכית כשתישבר‪ .‬אני עדיין‬
‫לובשת את השרידים המסמורטטים של כתונת הלילה המשיית‪ .‬עם השוליים‬
‫הקרועים והרצועות הדקות‪ ,‬היא לא תועיל הרבה‪ .‬הייתי יכולה לקחת את החולצה של‬
‫סטייסי‪ ,‬אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות את זה‪ .‬מורבידי מדי‪ ,‬כמו‬
‫לשדוד מתים‪.‬‬
‫אני חוזרת אל המסדרון ואל המזרן הקרוע‪ .‬אני עוצרת את הנשימה‪ ,‬מושיטה שתי‬
‫ידיים למטה‪ ,‬תופסת בקצה הכיסוי המרופט וקורעת חתיכה ממנו‪ .‬לא חתיכה גדולה‪,‬‬
‫והיא מהוהה מאוד‪ ,‬אבל זה הכי טוב שיש לי‪.‬‬
‫שוב ליד החלון‪ .‬אני מצמידה את פיסת הבד אל מרכז הזגוגית‪ .‬ואז אני מסתובבת‬
‫ומהר‪ ,‬לפני שהבד צונח לרצפה‪ ,‬מכה לאחור במרפק‪.‬‬
‫כאב‪ .‬פתאומי וחד‪ .‬אני שואפת שאיפה חדה ומכריחה את עצמי לא לצרוח‬
‫כשהכאב ניתז במעלה הזרוע‪ ,‬ולרגע אני מאבדת תחושה ביד‪ .‬אני קופצת במקום‪,‬‬
‫מניעה את הראש‪ ,‬מזיזה אצבעות וזה עובר‪ .‬אני יכולה לנשום שוב‪ .‬וטוב מזה‪ ,‬אני‬
‫יכולה להסתובב ולהסתכל על החלון‪ ,‬ויכולה להישבע שהוא התחיל להיסדק מתחת‬
‫לכיסוי הטפלון של הצבע‪.‬‬
‫אני צריכה עוד שלושה ניסיונות‪ ,‬שלושה ריקודים קטנים של כאב‪ ,‬ואז אני שומעת‬
‫את זה‪ .‬חד ומובהק‪ .‬הזכוכית נכנעת‪ .‬המרפק שלי ניצח‪.‬‬
‫מתברר שהצבע עמיד ממנה‪ ,‬והוא נחוש להחזיק את החלון הסדוק בחתיכה אחת‪.‬‬
‫אני מקלפת אותו באצבעות‪ ,‬תופסת קודם כול חתיכה קטנה‪ ,‬ואז‪ ,‬במהירות‪ ,‬חתיכות‬
‫זכוכית גדולות יותר בזו אחר זו‪ ,‬עד שנפער חור‪.‬‬
‫ההצלחה כל כך מרגשת אותי‪ ,‬שאני לא שמה לב לדבר מובן מאליו‪ .‬שום אוויר צח‪.‬‬
‫שום קולות מבחוץ‪ .‬אף לא שמץ של אור יום‪ ,‬אור פנסים‪ ,‬מה שלא יהיה‪.‬‬
‫רק כשאני מתכופפת ומנסה להציץ מבעד לפתח המילוט שלי‪ ,‬אני מבינה איפה‬
‫טעיתי‪.‬‬
‫שברתי את הזכוכית‪...‬‬
‫רק כדי לגלות שהחלון מכוסה מבחוץ‪ .‬שלוש מכות מרפק כדי להחליף את חציצת‬
‫הזכוכית במחסום של עץ‪.‬‬
‫נשארתי לכודה בדיוק כמו שהייתי‪.‬‬
‫אני רעבה? כן‪ .‬אני עייפה? מאוד‪ .‬אני צמאה‪ ,‬אני מפוחדת‪ ,‬קר לי‪ ,‬חם לי? בטח‪ .‬אני‬
‫הכול‪ .‬אני כלום‪ .‬אני בחורה טיפשה שפעם גרה בתיבה בגודל של ארון מתים ועכשיו‬
‫לכודה בבית אטום‪.‬‬
‫אני בת‪ ,‬אני אחות‪ ,‬שכבר הרסה את המשפחה שלה פעם‪ ,‬ועכשיו מחרבת את‬
‫השפיות שלהם שוב מהתחלה‪.‬‬
‫אני שורדת שעדיין לא הבינה איך לחיות‪.‬‬
‫אני אישה רצוצה שרוצה לקרוס על הרצפה ולרחם על עצמה‪.‬‬
‫וזה מה שאני עושה‪ .‬אני מניחה לעצמי להתיישב מול החלון האטום‪ ,‬מוקפת שברי‬
‫זכוכית‪ .‬אני כורכת זרועות סביב הברכיים‪ .‬אני בוחנת את הצלקות במפרקי הידיים‬
‫שלי‪.‬‬
‫ואני חושבת על ג'ייקוב‪.‬‬
‫זה מטורף‪ .‬הוא חטף אותי‪ ,‬שיכורה וטיפשה‪ ,‬מהחוף‪ .‬הוא סגר אותי בקופסה‪ .‬הוא‬
‫שינע אותי ברחבי הדרום כולו‪ .‬הוא אנס אותי‪ ,‬הוא הרעיב אותי‪ ,‬הוא הרביץ לי‪ .‬הוא‬
‫הוציא אותי לרקוד‪ .‬הוא הציג בפני את הבת שלו‪ .‬הוא נתן לי בגדים‪ ,‬ולפעמים אמר לי‬
‫שאני יפה‪.‬‬
‫אני שונאת אותו‪ .‬אני מתגעגעת אליו‪ .‬הוא היה‪ ,‬ותמיד יהיה‪ ,‬האיש שהכי השפיע‬
‫עלי בחיים‪ .‬לאנשים אחרים יש אהבות ראשונות ומשפחות בלתי מתפקדות‪ .‬לי יש את‬
‫ג'ייקוב‪ .‬לאן שלא אלך ומה שלא אעשה‪ ,‬אני נושאת אותו איתי‪ .‬את הקול שלו בראש‬
‫שלי‪ .‬את הריח שלו על העור שלי‪ .‬את המוח והדם שלו בשיער שלי‪ .‬הוא אמר לי‬
‫שככה זה יהיה‪ ,‬ובדרכו המטורפת ג'ייקוב לא שיקר אף פעם‪ .‬אפילו כשהגיע הסוף‬
‫המר‪ ,‬הוא הזהיר אותי שלעולם לא אשתחרר ממנו‪.‬‬
‫הוא יעץ לי להתאבד במקום זאת‪.‬‬
‫עכשיו אני מדמיינת את ג'ייקוב ויודעת שהוא צוחק עלי‪ ,‬שפתיו משוכות לאחור מעל‬
‫השיניים המוכתמות בניקוטין‪ ,‬היד שלו משפשפת את הכרס הנפוחה‪ .‬ילדה טיפשה‬
‫כזאת‪ ,‬הוא צוחק‪ .‬הוא שמח לאיד‪ .‬הוא תמיד אמר לי שבלעדיו אני אהיה כלום‪.‬‬
‫העולם גדול מדי‪ ,‬קשה מדי‪ ,‬בשביל ילדה קטנה ומטופשת כמוני‪ .‬טיפשה טיפשה‬
‫ומטופשת‪.‬‬
‫לחשוב שאני באמת יכולה להיות זאת שתמצא את סטייסי סאמרס המסכנה‬
‫והאבודה‪ .‬לחשוב שהפעם באמת אצליח להיות הגיבורה‪ ,‬לא הקורבן‪.‬‬
‫אני מרימה חתיכת זכוכית שנחה לידי על הרצפה‪ .‬אני מעבירה עליה אצבע בהיסח‬
‫הדעת ובוחנת את האור שמשתקף בשפה החדה כתער‪.‬‬
‫זה לא שלא ניסיתי‪ ,‬אני אומרת לעצמי‪ .‬כשרק חזרתי הביתה‪ ,‬נשבעתי שהאוויר‬
‫מתוק יותר‪ ,‬שהצחוק של אמא שלי צוהל יותר‪ ,‬שהחיוך שעולה פתאום על הפנים של‬
‫אחי הוא הדבר הכי חם שראיתי בחיי‪ .‬כל הימים ההם בשבי‪ .‬כל לילות האימה‪.‬‬
‫ועכשיו זה‪ .‬שרדתי‪ .‬עשיתי את זה‪ .‬ג'ייקוב מת ואני נשארתי בחיים‪ ,‬ואני לא אחזור אף‬
‫פעם‪ .‬אני אשכח הכול‪ .‬אפילו את היום האחרון ההוא‪ .‬אני אשכח הכול‪ ,‬את כל מה‬
‫שאמרתי‪ ,‬את כל הדברים שעשיתי‪ ,‬את כל ההבטחות שהבטחתי‪.‬‬
‫אנשים אמרו לי שאני אמיצה וקשוחה ומדהימה‪.‬‬
‫סמואל אמר לי שאני חזקה ושאסור לי לפקפק אף פעם בהחלטות שקיבלתי‬
‫ובדברים שעשיתי‪ .‬השורדים שורדים‪ .‬ואני שורדת‪.‬‬
‫אבל האוויר לא נשאר מתוק לנצח‪ .‬ובסופו של דבר‪ ,‬אמא שלי הפסיקה לצחוק‬
‫והצרחות שלי בלילה הדאיגו אותה יותר‪ .‬ואחי הפסיק לחייך והסתכל עלי בדאגה‬
‫גלויה‪ .‬כל הדברים שחשבתי שאצליח לשכוח‪ .‬ולא שכחתי‪ .‬כל הדברים שרציתי‬
‫להשאיר מאחור‪ .‬ולא הצלחתי‪.‬‬
‫זה לא שלשורדים לא מגיע סוף טוב‪ .‬זה רק ש‪ ...‬אחרי ששורדים יש חיים‪ .‬ובחיים‬
‫האמיתיים יש ימים אפורים‪ ,‬ויש לילות קשים‪ .‬ולפעמים את בוכה בלי סיבה‪ ,‬ומרחמת‬
‫על עצמך ומסתכלת במראה ולא מזהה את הבחורה שמסתכלת עלייך חזרה‪.‬‬
‫מי אני? זאת שאהבה פעם שועלים? או זאת ששרטה אצבעות עד זוב דם על הצד‬
‫הפנימי של מכסה של תיבה בצורת ארון מתים? בחורה שמחזיקה אקדח ומשפילה‬
‫מבט אל הגבר שהיא מתעבת‪ ,‬שהיא תלויה בו‪ ,‬שהיא מפחדת ממנו?‬
‫היא יודעת שזה הרגע שלה‪ .‬זה הוא‪ .‬היא צריכה רק להניע את האצבע שעל ההדק‬
‫וזה ייגמר‪.‬‬
‫היא מרגישה איך היא מהססת‪ .‬למה היא מהססת? מי מהססת ברגע כזה?‬
‫"תעשי את זה‪ ",‬ג'ייקוב הורה לי ביום ההוא‪ .‬הפנים שלו היו אדומות ונפוחות נורא‪.‬‬
‫"תלחצי על ההדק המזדיין‪ .‬אני לא חוזר לשם‪ ,‬אז קדימה‪ .‬תגמרי עם זה‪ .‬תגאלי את‬
‫שנינו מהייסורים שלנו‪".‬‬
‫הפנים שלי נחבאו מאחורי הבד שהוא קשר לי סביב הראש‪ .‬להגן עלי מהגז‬
‫המדמיע‪ .‬ברגע שהמכל הראשון נזרק מבעד לחלון‪ ,‬ג'ייקוב נחלץ לפעולה‪ .‬הוא דאג לי‬
‫קודם‪.‬‬
‫והנה אנחנו עכשיו‪ .‬שנינו‪ .‬במרחק קליע אחד מהחופש‪.‬‬
‫מי אני? מי מישהו בכלל? כולנו מתאמצים כל כך‪ .‬וכולנו צוברים כישלונות‪ .‬החל‬
‫בלא הייתי צריכה לשתות כל כך הרבה בלילה ההוא וכלה בלא הייתי צריכה להתאמץ‬
‫כל כך לחיות‪ .‬באמת‪ .‬ברצינות‪ .‬אם הייתי פשוט הולכת על זה ומתה כבר בהתחלה‪ ,‬יש‬
‫בחורות אחרות שאולי היו בחיים עכשיו‪ .‬רק שאחרי שהייתי מתה‪ ,‬ברור שג'ייקוב היה‬
‫חוטף איזו צעירונת יפה אחרת‪ .‬ואז היא היתה מתה‪ .‬או שהיתה עוזרת טובה אפילו‬
‫ממני‪ ,‬והיתה עוזרת לו ללכוד ולהרוג אפילו עוד יותר נשים‪.‬‬
‫איך מחשבים דבר כזה?‬
‫כמה עוד תוקפים אני צריכה להרוג וכמה עוד קורבנות פוטנציאליות אני צריכה‬
‫להציל כדי לאזן את החשבון הזה?‬
‫חמש שנים עברו‪ ,‬ועדיין אין לי תשובות לשאלות האלה‪ .‬אני יודעת רק שבכל פעם‬
‫שאני רואה מקרה בחדשות‪ ...‬אני לא יכולה להניח לזה‪.‬‬
‫בטח שלא אחרי פלורידה‪.‬‬
‫הדברים שאני לא מספרת לסמואל‪ .‬המעשים שמעולם לא סיפרתי עליהם לאף‬
‫אחד‪ ,‬כי ג'ייקוב אמר שגם אני אלך לכלא‪ ,‬וג'ייקוב לא שיקר אף פעם‪.‬‬
‫אז אני נשארת לבד עם רוחות הרפאים ששולחות אותי החוצה בכל לילה‪ ,‬עד שאני‬
‫מוצאת את עצמי כאן‪ ,‬מנסה להציל את סטייסי סאמרס ובמקום זה לכודה בדיוק‬
‫כמוה‪ .‬עכשיו אני סוגרת אצבעות סביב חתיכת הזכוכית החדה‪ .‬אני נושמת עמוק‬
‫ומניחה לעצמי לזכור את שאר היום האחרון ההוא‪ .‬את אנשי הקומנדו שנוהרים‬
‫פנימה וצועקים עלי לשמוט את הנשק‪ .‬את ג'ייקוב שצועק עלי לירות‪.‬‬
‫מי אני? מי מישהו בכלל?‬
‫אני הבחורה שרכנה למטה‪ .‬אני הבחורה שאפילו לא הכירה את הקול של עצמה‬
‫כשלחשתי הבטחה אחרונה באוזן של ג'ייקוב‪ .‬וראיתי איך ההבעה שלו משתנה‪ .‬בתוך‬
‫רגע נהייתי אני זאת עם הכוח‪ ,‬והוא נהיה זה שמבועת‪.‬‬
‫ואז אני לוחצת על ההדק‪.‬‬
‫כי אני לא רק בחורה שנעולה בתוך תיבה בגודל של ארון מתים‪.‬‬
‫אני בחורה שהבטיחה הבטחות וצריכה לקיים‪.‬‬
‫עכשיו אני מכריחה את עצמי לקום על הרגליים‪ .‬אני מזכירה לעצמי שאני לא‬
‫רעבה‪ ,‬אני לא עייפה‪ ,‬אני לא מפחדת‪ ,‬אני לא מבועתת‪.‬‬
‫אני אפילו לא בסדר‪ .‬אני יותר מבסדר‪.‬‬
‫אני אישה שמוכנה לעשות כל מה שצריך כדי להשלים את המשימה שלה‪.‬‬
‫בסדר‪ .‬אני לא יכולה לשבור חלון ולצאת‪ .‬אני לא יכולה לפתוח את הדלת למדרגות‬
 ‫בשביל לרדת‪ .‬מה שמשאיר לי אפשרות אחת‪ .‬אני אעלה למעלה‪.‬‬
‫איפשהו חייבת להיות גישה לעליית הגג‪ .‬אני אמצא אותה‪ .‬אני אשיג עזרה לסטייסי‬
‫סאמרס‪.‬‬
‫אני אחיה ואוכל להילחם עוד יום‪.‬‬
‫ואז‪...‬‬
‫אחזור אל אמא שלי? אחיה באושר ועושר? אף פעם לא אצא שוב לחפש צללים?‬
‫אין לי את התשובות האלה‪ .‬יש לי רק את המשימה שלי‪.‬‬
‫הגיע הזמן לצאת לעבודה‪.‬‬
 ‫פרק ‪41‬‬
‫כשג'ייקוב עבד‪ ,‬הוא לא היה איש רע‪ .‬היינו משייטים לאורך הכביש המהיר‪,‬‬
‫הקונטיינר העמוס מאחורינו‪ ,‬ומשחקים במשחק של לוחיות הרישוי‪ .‬כשג'ייקוב‬
‫נהג הוא עזב את הבירה‪ ,‬את הגראס‪ ,‬את אלוהים יודע מה עוד‪ .‬במקום זה‬
‫הוא דיבר‪ .‬על הכול‪ .‬לפעמים היה פוצח בנאומים נרגנים בגנות הממשלה‬
‫והפוליטיקה ואיך הכול עובד נגד אנשים עובדים כמוהו‪ .‬אבל בה במידה היה‬
‫יכול להדליק אותו משהו שראה ב"לייט שואו"‪ ,‬ובוא'נה‪ ,‬הלטרמן הזה חתיכת‬
‫בנזונה מצחיק‪.‬‬
‫הייתי יושבת לפנים‪ .‬קהל היעד שלו‪ .‬הוא היה מדבר‪ ,‬אני הייתי מקשיבה‪ ,‬ואז‬
‫הגיע הזמן לבחור איפה נעצור לצהריים‪ ,‬והי‪ ,‬בדיוק נזכרתי בדיינר חמוד‬
‫מהפעם הקודמת שהיינו פה‪ ,‬והוא היה מסכים‪ .‬זה היה הקטע עם ג'ייקוב‪ .‬לא‬
‫היתה לו בעיה עם לשמח אותי‪ .‬הוא אפילו התחיל לראות "האנטומיה של‬
‫גריי"‪.‬‬
‫ברור שרוב הרגעים האלה קרו כשנסענו מערבה והתרחקנו מפלורידה‪ .‬אבל‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬כי ככה זה עם מסלולי השינוע הארוכים האלה‪ ,‬היינו מקבלים‬
‫עבודה חדשה שהובילה אותנו בחזרה‪ .‬אני הייתי משתתקת קודם‪ .‬מסתכלת‬
‫על השלטים חולפים‪ ,‬ולא טורחת לקרוא אותם בקול‪ .‬ולא היה אכפת לי אם‬
‫נתקלנו‪ ,‬נגיד‪ ,‬דווקא בלוחית רישוי מאלסקה‪.‬‬
‫ג'ייקוב‪ ,‬מצד שני‪ ,‬כמעט קדח‪ .‬העיניים שלו הבהיקו‪ .‬הידיים שלו התהדקו על‬
‫ההגה‪ .‬יותר סקס‪ .‬הרבה יותר סקס‪ .‬כי עכשיו כבר אחזה בו הציפייה‪ ,‬רק שלא‬
‫אותי הוא רצה‪.‬‬
‫הוא רצה את מה שיקרה ברגע שנחזור שוב לפלורידה‪.‬‬
‫התחננתי שירפה ממנה‪ .‬ניסיתי להגיד שהיא לא טובה לו‪ .‬היא דחקה בו‬
‫להתנהגות יותר ויותר מסוכנת‪ .‬כבר יש לו אותי‪ .‬ותראה מה זה‪ ,‬הצלחת לצאת‬
‫בלי עונש‪ .‬למה הוא לא יכול להיות פשוט מרוצה?‬
‫אבל הוא לא היה יכול‪ .‬ככל שהתקרבנו לפלורידה‪.‬‬
‫הוא היה נוסע אליה הביתה ברגע שסיים לפרוק‪ .‬ולא משנה אם זו היתה‬
‫נסיעה של ארבעים דקות או של שלוש שעות‪ .‬אם היינו בפלורידה‪ ,‬הוא נסע‬
‫לבית של לינדי‪ .‬לפעמים היא קבעה שניפגש במקום חדש‪ .‬הם היו צריכים‬
‫לגוון את האתרים‪ ,‬לצוד בכל מיני מקומות כדי שהמקומיים לא יתחילו לחשוד‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ",‬הייתי מתחננת גם אחרי שהוא כבר התחיל לנסוע בכיוון הבית‬
‫שלה‪" .‬בוא רק נעצור לנוח איפשהו‪ .‬נעביר לילה שקט‪ .‬מגיע לנו לילה שקט‪.‬‬
‫אתה נוהג כבר ימים‪".‬‬
 ‫"נה‪ .‬אני בסדר‪".‬‬
‫"יתפסו אותך‪ .‬לא אכפת לה ממך‪ .‬בשנייה שהמשטרה תעלה עליכם‪ ,‬היא‬
‫תזרוק אותך לכלבים‪ .‬היא תגיד שהכרחת אותה לעשות את זה‪ .‬והמשטרה‬
‫תאמין לה‪ .‬אתה יודע שהם יאמינו‪".‬‬
‫"את לא מבינה‪ .‬אין לך ילדים‪".‬‬
‫"היא לא אוהבת אותך‪".‬‬
‫"אוהבת אותי?" הוא הזדעף‪" .‬היא הילדה שלי‪ .‬מה הקשר לאהבה בכלל‪ .‬זה‬
‫יותר מזה‪ .‬יותר טוב מזה‪ .‬אהבה זה בא והולך‪ .‬אבל היא תמיד תהיה הבת‬
‫שלי‪".‬‬
‫"היא רק מנצלת אותך ל‪"...‬‬
‫"מנצלת אותי? אולי זה אני שמנצל אותה‪ .‬חשבת על זה בכלל? אני זה‬
‫שמצא אותה קודם‪ .‬היא לא ידעה עלי כלום‪ .‬אמא שלה שונאת אותי רצח‪,‬‬
‫אפילו ַבּתעודת לידה היא לא רשמה אותי‪ .‬אבל אני שמעתי דברים‪ .‬והתחלתי‬
‫לחפש‪ .‬על הרגע שראיתי אותה פעם ראשונה ידעתי‪ .‬אבא תמיד מזהה את‬
‫הילדים שלו‪ .‬שנים הסתכלתי עליה‪ ,‬תמיד מרחוק‪ .‬יפה קטנה כזאת‪ .‬ואז‪ ,‬יום‬
‫אחד‪ ,‬כשהיא היתה בת איזה שמונה או תשע‪ ,‬ציפורי קטנה עפה לתוך החלון‬
‫לידה‪ .‬נפלה על הדשא‪ .‬הסתכלתי איך היא מרימה אותה‪ .‬חשבתי שהיא‬
‫תעשה מזה עניין‪ .‬אולי תבכה‪ .‬אבל היא לא בכתה‪ .‬לא‪ .‬לא הילדה שלי‪ .‬היא‬
‫פירקה אותה‪ .‬נוצה אחרי נוצה‪ .‬כן‪ ,‬היא הבת שלי‪ ,‬זה בטוח‪ .‬ואחר כך כבר‬
‫ידעתי שנמצא איך‪.‬‬
‫"הצגתי את עצמי לפניה פעם ראשונה כשהיא היתה בת שלוש־עשרה‪ .‬לא‬
‫הייתי בטוח אם היא תאמין לי או לא‪ .‬אבל אז אמא שלה חזרה הביתה וראתה‬
‫אותי שם‪ .‬נשרף לה הפיוז‪ .‬אמרה לי שאם היא תראה אותי עוד פעם בחיים‪,‬‬
‫היא תקרא למשטרה‪ .‬שיכניסו אותי לכלא‪ .‬והיא היתה עושה את זה‪ .‬כזאת‬
‫אישה היא‪ ".‬ג'ייקוב ציחקק‪" .‬אבל היא לא הבינה שבזה שהיא שונאת אותי‪,‬‬
‫היא עושה אותי מעניין‪ .‬לינדי היתה יכולה גם לעזוב אותי ודי‪ .‬אבל מאז‪ ...‬כל‬
‫פעם שהגעתי‪ ,‬לינדי חיכתה‪ .‬היא רצתה לשמוע עוד‪ .‬היא רצתה ללמוד עוד‪".‬‬
‫"אמא שלה שונאת אותך?"‬
‫"אמא שלה מתה‪ .‬הבית איפה שהיא גרה? היה של אמא שלה פעם‪ .‬אבל‬
‫עכשיו היא מתה‪ .‬הוא רק של לינדי‪ ,‬ואני יכול לקפוץ מתי שבא לי‪".‬‬
‫"איך אמא שלה מתה?" שאלתי‪.‬‬
‫ג'ייקוב רק חייך‪" .‬היית רוצה לדעת‪".‬‬
‫"זה ייגמר לא טוב‪ ",‬ניסיתי‪ .‬אבל לא היה אכפת לו‪ .‬בכל פעם שהגענו‬
‫לפלורידה‪ ,‬זה היה כאילו אני לא קיימת‪ .‬לג'ייקוב לא היה אכפת ממני‪.‬‬
‫אבל ללינדי כן‪ .‬היא ידעה ששנאתי אותה‪ .‬היא ידעה שהערבים שהם העבירו‬
‫יחד השאירו אותי חולה ורועדת ומקיאה על ריק‪.‬‬
‫הגועל שלי הדליק אותה‪ .‬זה הדליק אותה לשלוח אותי‪ ,‬רועדת וחיוורת‪ ,‬לבר‬
‫הבא‪ ,‬לעזור להם לבחור את המטרה החדשה שלהם‪.‬‬
‫אפשר להתגעגע לתיבה בגודל של ארון מתים? כי זה בדיוק בדיוק בדיוק מה‬
‫שעשיתי‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הזמן שלנו בפלורידה נגמר‪ .‬בעיקר כי ג'ייקוב היה צריך‬
‫להרוויח עוד כסף‪ .‬והכסף הגיע מהמשאית‪ ,‬אז בסופו של דבר הוא היה חוזר‬
‫לקבינה והיינו זזים‪ .‬אני הייתי יושבת‪ ,‬תשושה ורצוצה‪ ,‬במושב הנוסע‪ .‬ג'ייקוב‪,‬‬
‫שהתרצה‪ ,‬היה מעשן בשרשרת מאחורי ההגה‪.‬‬
‫אף אחד מאיתנו לא דיבר עד שחצינו את גבול המדינה‪ .‬ואז זה היה כאילו‬
‫הכול לא קרה בכלל‪ .‬פלורידה הפכה ללאס וגאס שלנו‪ .‬מה שקרה שם נשאר‬
‫שם‪ ,‬ולא דיברנו על זה שוב‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הייתי מכריזה שמצאתי אל"ף‪ .‬והוא היה מוצא בי"ת‪ .‬ושוב‬
‫היינו בסדר‪.‬‬
‫כי אלה היו החיים בדרך מערבה‪ .‬ואחרי מספיק זמן הכול יכול להפוך להיות‬
‫נורמלי‪ ,‬אפילו לבלות עם החוטף שלך‪ ,‬שכבר הרג שלוש נשים ועוד היד נטויה‪.‬‬
‫עצרנו לתדלק בג'ורג'יה‪ .‬ג'ייקוב נכנס ונעלם להרבה זמן‪ .‬עשה שם מה‬
‫שעשה‪ .‬אני ישבתי‪ .‬בהיתי מהחלון‪ .‬ראיתי מכוניות ועצים ואספלט‪ .‬לא ראיתי‬
‫כלום‪.‬‬
‫ותהיתי כמה זמן אפשר לחיות ככה‪ .‬למות סנטימטר אחרי סנטימטר‪.‬‬
‫קילומטר אחרי קילומטר בכל פעם שחוצים את הגבול לפלורידה‪.‬‬
‫דמיינתי את אמא שלי‪ .‬חשבתי עליה בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה‬
‫זמן‪ .‬כי את אף פעם לא באמת שוכחת‪ ,‬אבל יש גבול כמה כאב אפשר לסבול‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬עכשיו הרשיתי לעצמי לדמיין אותה‪ .‬לובשת את אחת התלבושות‬
‫הנוקשות שלה ממסיבות העיתונאים‪ .‬הדוֹק בעיניים שלה‪ .‬שועל הכסף על‬
‫הצוואר שלה‪.‬‬
‫תהיתי מה היתה אומרת אילו היתה רואה אותי עכשיו‪ .‬תהיתי אם עדיין‬
‫היתה מתחננת שירשה לי לחזור הביתה בשלום‪ .‬או אם היתה מבינה‪ ,‬כמו‬
‫שהבנתי אני‪ ,‬שיש דברים שאי אפשר לחזור מהם‪ .‬כבר לא הייתי ילדה מאזורי‬
‫הפרא של מיין‪ .‬הייתי צעצוע של מפלצות‪.‬‬
‫ורק לרגע כל כך רציתי לראות אותה שוב‪ .‬גם אם רק כדי להגיד לה להרפות‬
‫ממני‪ .‬להמשיך הלאה‪ .‬להיות מאושרת‪ .‬לבנות לעצמה חיים‪.‬‬
‫אבל להרפות ממני‪.‬‬
‫כי אז אולי הייתי מצליחה להרפות מעצמי‪ .‬לא הייתי נאבקת כל כך‪ ,‬כבר לא‬
‫הייתי עושה דברים כל כך איומים כדי לשרוד‪ .‬הייתי פשוט מתפוגגת לי‪.‬‬
‫וזה הרי בטוח היה יותר טוב‪.‬‬
‫לראשונה זה זמן רב שלחתי לאמא שלי תפילה‪ .‬התפללתי שלעולם לא‬
‫תמצא אותי‪ .‬התפללתי שלעולם לא תראה אותי ככה‪ .‬התפללתי שכל הדברים‬
‫שעשיתי יהיו דברים שהיא לא תצטרך לדעת אף פעם‪.‬‬
‫ואז ג'ייקוב חזר ואנחנו נסענו ונסענו ונסענו‪ .‬והוא מצא קו"ף ואני מצאתי‬
‫רי"ש‪ ,‬ואז התחלתי לצחוק ואז התחלתי לבכות‪ ,‬וג'ייקוב אמר שכבר נסענו‬
‫מספיק‪ .‬והוא פוצץ כמה ג'ובות על מוטל ואמר לי להתקלח ולהתנקות‪ .‬ואחר‬
‫כך הוא אפילו הניח לי כשהצטנפתי לכדור ובכיתי ובכיתי ובכיתי‪.‬‬
‫על האמא שקיוויתי והתחננתי והתפללתי שלא תראה אותי שוב אף פעם‪.‬‬
‫על הילדה הקטנה שהאכילה פעם שועלים ועכשיו עזרה לצוד בני אדם בשביל‬
‫הכיף‪ .‬על החיים שאיבדתי ועל העתיד שהייתי חייבת לוותר עליו‪ .‬כי לא יכולתי‬
‫לחזור שוב לפלורידה‪ .‬כי יש גבול לכמה שאפשר להסתגל ולכמה שאפשר‬
‫לקבל‪.‬‬
‫הגעתי אל הגבול שלי‪ ,‬והגבול הזה היה פלורידה‪.‬‬
‫מה שאומר שהגיע הזמן להרפות‪ .‬לוותר‪.‬‬
‫אחרי כל הימים והלילות והשבועות שג'ייקוב איים להרוג אותי — עכשיו‬
‫הייתי צריכה שיעשה את זה וזהו‪ .‬היה לו אקדח‪ .‬ראיתי אותו‪ .‬ירייה אחת‬
‫בראש‪ .‬זה הרי יהיה טוב ורחום יותר ממה שהוא ולינדי עשו לאחרות‪.‬‬
‫אבל איך לדחוף אותו לשם? זה מטורף‪ ,‬אבל נדמה שהוא התחיל לחבב‬
‫אותי‪ .‬לינדי אולי היתה השותפה הרצחנית שלו‪ ,‬אבל אני הייתי הקהל‪ .‬וגבר‬
‫אוהב שיש לו קהל‪.‬‬
‫בבוקר אני אסרב לחזור למשאית‪ .‬אני אצרח‪ .‬אני אצרח ואצרח ואצרח‪ .‬ואז‬
‫הוא יהיה חייב לירות בי‪ ,‬ולוּ כדי שאשתוק‪.‬‬
‫בבוקר‪.‬‬
‫לא היתה לי הזדמנות‪ .‬עם שחר‪ ,‬בדיוק כשהתחלתי לפקוח עיניים‪ ,‬פיצוץ רם‬
‫בקע מן החלון‪ .‬זכוכית מתנפצת‪ .‬קול יריות‪ .‬ואז ענן שורקני של‪...‬‬
‫ג'ייקוב יצא מהאמבטיה בריצה עם החולצה עדיין מחוץ למכנסיים‪ .‬הוא‬
‫החזיק מגבת‪ .‬הוא הוריד אותה במכה‪ ,‬רטובה ומטפטפת‪ ,‬סביב החצי התחתון‬
‫של הפנים שלי‪ .‬לא הבנתי‪ ,‬לא אותו ולא את הגז המלחשש ולא את הצעקות‬
‫מבחוץ‪.‬‬
‫ג'ייקוב רץ אל המיטה השנייה‪ .‬משתעל‪ ,‬כמעט מקיא‪ .‬ראיתי את העיניים‬
‫שלו מתנפחות‪ ,‬את הדמעות זולגות לו על הפנים‪ ,‬את הנזלת זורמת לו מתוך‬
 ‫האף‪ .‬הוא הכניס יד מתחת לכרית והוציא את האקדח שלו‪.‬‬
‫אני נשארתי ישובה‪ ,‬מהופנטת מאחורי המסכה המטפטפת שלי‪ ,‬כשדלת‬
‫המוטל נפתחה באחת‪ ,‬וגברים בשחור נהרו אל תוך החדר‪.‬‬
‫ג'ייקוב נפל על הברכיים‪ .‬נהם‪ .‬נאנק‪ .‬פלט יבבות עלובות של בכי‪ .‬הוא‬
‫הסתכל ישר עלי והושיט יד‪.‬‬
‫הגיש לי את האקדח‪.‬‬
‫אז לקחתי‪ .‬אמדתי את המשקל‪ ,‬הרגשתי את הכובד‪.‬‬
‫בזמן שגברים לבושים בשחור המשיכו לזרום פנימה ולצעוק מילים שלא‬
‫הבנתי‪.‬‬
‫הם לא היו העניין‪ .‬הם אף פעם לא היו העניין‪.‬‬
‫העניין היה ג'ייקוב ואני‪.‬‬
‫השפתיים שלו זזו‪ .‬הוא התחנן שאירה בו‪ .‬לא‪ ,‬הוא ציווה עלי לירות בו‪ .‬פשוט‬
‫לעשות את זה‪ .‬ללחוץ על ההדק‪.‬‬
‫הגברים בשחור עצרו‪ .‬הם עמדו סביבנו‪ .‬נדמה שהם לא יודעים מה לעשות‪.‬‬
‫בגללי‪ ,‬הבנתי‪ .‬כי אני החזקתי את האקדח‪ ,‬והם לא ידעו ְלמה לצפות‪ .‬ברור‬
‫שהיו להם הוראות‪ ,‬שהם היו אמורים לירות בג'ייקוב‪ ,‬שעמד לשלם סוף־סוף‬
‫על הרצחניות שלו‪.‬‬
‫אבל אני? אף אחד לא ידע מה לעשות איתי‪.‬‬
‫לראשונה זה ארבע מאות שבעים ושניים יום האקדח היה אצלי בידיים‪ .‬הכוח‬
‫היה אצלי בידיים‪.‬‬
‫"תעשי את זה‪ ",‬פקד ג'ייקוב‪" .‬תלחצי על ההדק המזדיין‪ .‬אני לא חוזר לשם‪,‬‬
‫אז קדימה‪ .‬תגמרי עם זה‪ .‬תגאלי את שנינו מהייסורים שלנו‪".‬‬
‫ואז‪ ,‬כשעדיין לא זזתי‪" :‬זין‪ ,‬תשמרי כדור גם לעצמך‪ .‬למה לא? ברגע שהם‬
‫ישמעו מה עשית‪ ,‬נראה לך שהם ירחמו עלייך? נדמה לך שאת שונה ממני?"‬
‫הבנתי מה הוא אומר‪ .‬הבנתי בדיוק‪.‬‬
‫"בחיים לא תתגברי עלי‪ .‬בחיים לא תשכחי‪ .‬אני תמיד אהיה בתוך הראש‬
‫שלך‪ .‬כל לילה‪ ,‬כשתתעוררי‪ ,‬את תחפשי אותי‪ .‬כל פעם שתיסעי בכביש מהיר‪,‬‬
‫את תחפשי אותי‪ .‬כל גבר שתפגשי כל החיים שלך‪ ,‬את רק תרצי שהוא יהיה‬
‫קשוח כמוני‪ .‬מכאן כבר לא חוזרים‪ .‬אז פשוט תלחצי על ההדק‪ .‬תגמרי עם‬
‫החרא הזה ודי‪".‬‬
‫הוא צדק‪ ,‬חשבתי‪ .‬אבל הוא טעה‪.‬‬
‫לא הייתי מי שהייתי‪ ,‬ובכל זאת לא הייתי גם מי שהוא רצה שאהיה‪.‬‬
‫אמא שלי‪ .‬תלבושת נוקשה‪ ,‬תליון כסף בדמות שועל‪ .‬אמא שלי‪ ,‬מתחננת‬
‫לראות אותי‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ",‬אמרתי‪ .‬אבל לא דיברתי אל ג'ייקוב‪ .‬דיברתי אל אמא שלי‪,‬‬
‫שלא היה לה מושג שהיא עומדת לקבל בדיוק את מה שרצתה‪ ,‬מה שהיה‪ ,‬אם‬
‫זכרתי נכון‪ ,‬מין קללה עתיקה‪.‬‬
‫הצמדתי את האקדח לקודקוד של ג'ייקוב‪ .‬ואז רכנתי ולחשתי לו באוזן‪:‬‬
‫"אני לא הולכת למות‪ .‬אני הולכת להישאר בחיים‪ .‬ויום אחד‪ ,‬כשאני אהיה‬
‫חזקה מספיק ומיומנת מספיק‪ ,‬אני אגיע לפלורידה‪ .‬ואני אמצא את לינדי‪ ,‬ואז‬
‫אני אהרוג אותה‪ .‬לא יישאר ממך כלום‪ ,‬ג'ייקוב‪ .‬אתה‪ ,‬הבת שלך‪ ,‬ה'חזקים'‪.‬‬
‫אני אהרוג את שניכם‪ ,‬וזאת תהיה אשמתך; לא היית צריך לחטוף אותי‬
‫מהחוף ההוא‪".‬‬
‫העיניים שלו התרחבו‪ .‬ארשת של פחד‪ ,‬ולא על עצמו‪ ,‬אלא על לינדי היקרה‬
‫שלו‪.‬‬
‫"אני בחיים לא אחשוב עליך שוב‪ ",‬הבטחתי‪ ,‬נשבעתי‪ ,‬שיקרתי‪.‬‬
‫ואז לחצתי על ההדק‪.‬‬
‫ערפל דק‪ .‬דם ומוח בשיער שלי‪ .‬הגברים בשחור הסתערו‪.‬‬
‫ניצחתי‪ ,‬חשבתי‪.‬‬
‫הפסדתי‪ ,‬כבר הבנתי‪.‬‬
‫ואז היתה שם אישה‪" .‬פלורה‪ ,‬זה בסדר‪ .‬פלורה‪ ,‬פלורה! אני הסוכנת‬
‫קימברלי קווינסי‪ .‬אני כאן כדי לקחת אותך הביתה‪".‬‬
‫ריחמתי עליה‪ ,‬כי כבר הבנתי שפלורה שכולם הכירו ואהבו פעם כבר לא‬
‫תחזור הביתה‪.‬‬
‫היתה רק אני‪.‬‬
‫ואפילו כבר לא ידעתי מי אני‪.‬‬
 ‫פרק ‪42‬‬
‫עד שדי־די הגיעה אל הטוניק‪ ,‬המועדון כבר פעל בהילוך מלא‪ .‬המוזיקה רעמה עד כדי‬
‫כך שהקירות הצבועים שחור רטטו במקצב הבס‪ .‬רחבת הריקודים נמלאה גופות זעים‪.‬‬
‫האורות הכחולים הבזיקו ושפכו על הכול בוהק סוריאליסטי של חלקים נעים‪.‬‬
‫די־די חלפה על פני התור שבחוץ הודות לתג שלה‪ ,‬חצתה את פאתי הרחבה‪ ,‬ולבסוף‬
‫הגיעה אל המסדרון שהוביל למשרד המנהלת‪ .‬והנה ג'וסלין אתייר‪ ,‬שישבה בפנים‬
‫כמצופה‪ ,‬עדיין בחולצה השחורה ובמכנסיים השחורים שלבשה קודם לכן‪ .‬אבל היא‬
‫לא היתה לבד‪ .‬מולה ישב קיינס‪.‬‬
‫די־די קפאה על עומדה‪ .‬ולא משום שהמומחה לקורבנות פשט לבסוף את החליפה‬
‫שלבש תמיד לטובת ג'ינס מעצבים יקר במידה מגוחכת‪ ,‬אלא משום שלא היתה שום‬
‫סיבה טובה לנוכחותו שם‪ .‬כלומר‪ ,‬מה לעזאזל? כלומר‪ ,‬מה הוא שוב לא מספר לה?‬
‫"ערב טוב‪ ",‬לאטה מן הפתח‪.‬‬
‫אתייר הרימה את מבטה‪ .‬פניה החיוורות עטו ארשת מרוסקת‪ ,‬מה שרק הגביר את‬
‫המתח שאחז בדי־די‪.‬‬
‫קיינס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬חייך‪ .‬אסוף‪ .‬מסתורי‪ .‬די־די שנאה את החיוך הזה‪.‬‬
‫"לא ידעתי שאתה בקטע של מועדונים‪ ",‬הטעימה‪.‬‬
‫"הייתי בסביבה‪".‬‬
‫"מצחיק‪ ,‬גם אני‪".‬‬
‫"תצטרפי אלינו?" קיינס החווה בידו כאילו הזמין אותה למסיבה שלו‪.‬‬
‫הבעת פניו‪ ,‬בניגוד לזו של אתייר‪ ,‬היתה פתוחה‪ .‬די־די לא קנתה את זה ולוּ לרגע‪.‬‬
‫היא נכנסה אל החדר בצעד זהיר‪ .‬ידה השמאלית נשלחה מאליה אל ירכה‪ ,‬אל המקום‬
‫שפעם היה בו אקדח‪ .‬רק שהיא כבר לא היתה מורשית לשאת נשק‪ .‬היא היתה סמלת‬
‫אחראית בתפקוד מוגבל‪ ,‬שיצאה לשטח לבדה‪.‬‬
‫"היו לי כמה שאלות המשך‪ ",‬אמר קיינס‪.‬‬
‫"באמת‪ ".‬די־די בחנה את המנהלת‪" .‬גם לי‪".‬‬
‫אתייר נאנחה‪ .‬היא לא נראתה מרוצה כלל וכלל‪" .‬אם תוכלו שניכם לחזור מחר‪"...‬‬
‫"זה ייקח ממש רגע‪ ",‬אמר קיינס‪.‬‬
‫"ממש רגע‪ ",‬שנתה אחריו די־די‪.‬‬
‫"רגע?! ראיתם את הבר? אנחנו בשעות העומס‪ .‬תראו‪ ,‬אני לא רוצה להיות לא‬
‫מנומסת‪"...‬‬
‫"אז אל תהיי‪ ",‬אמר קיינס‪ .‬הוא הביט בה ישירות‪ .‬ולרגע אחד ראתה די־די כיצד‬
‫אתייר מהססת‪ .‬כמו מי שמגיבה לכוח מבטו של גבר נאה? או כמו מי שנענית לאיתות‬
‫אילם?‬
 ‫ידה שוב נשלחה אל ירכה‪ .‬ושוב לא היה שם כלום‪.‬‬
‫קיינס הבחין בתנועה‪ .‬והיא היתה יכולה להישבע שהוא ידע בדיוק מה היא חושבת‪.‬‬
‫"רק שאלתי עוד כמה שאלות לגבי נטלי דראגה‪ ",‬אמר קיינס‪" .‬הקורבן הראשונה‪".‬‬
‫"הבנתי ממנה שהיא לא ממש הכירה את נטלי‪ ",‬מילמלה די־די‪.‬‬
‫"אני לא‪ "...‬פתחה המנהלת‪.‬‬
‫"אבל אולי מישהו מהעובדים שלך הכיר אותה‪ ",‬המשיך קיינס בנעימים‪" .‬ברמן‬
‫אחר‪ ,‬חברה טובה‪ .‬זה חשוב‪ .‬כמה שתוכלי למצוא מישהו כזה בשבילנו יותר מהר‪,‬‬
‫ככה נוכל להפסיק להציק לך יותר מהר‪".‬‬
‫אתייר הזעיפה פנים ונעה מצד לצד במקומה‪" .‬לריסה‪ ",‬אמרה פתאום‪" .‬גם היא‬
‫ברמנית‪ .‬היא ונטלי יצאו הרבה להפסקות יחד‪".‬‬
‫"היא עובדת הלילה?" שאל קיינס‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אז למה שלא תביאי אותה‪ ,‬שנדבר‪".‬‬
‫אתייר היססה‪ .‬ניכר בה שהיא מסויגת‪ .‬ואז‪ ,‬כשקיינס המשיך להביט בה‪" :‬בסדר‪ .‬אני‬
‫מביאה אותה‪ .‬אבל שהשאלות יהיו קצרות‪ .‬זה ערב להקות מנצחות — אתם לא‬
‫רואים כמה עמוס שם?"‬
‫המנהלת קמה על רגליה ונדחקה על פני די־די‪ .‬שנייה לאחר מכן כבר נעלמה‬
‫במסדרון והשאירה את די־די לבדה עם קיינס‪.‬‬
‫היא הסתובבה אליו‪ ,‬אבל הוא פתח ודיבר ראשון‪.‬‬
‫"משהו בשיחה הראשונה שלנו איתה לא הניח לי‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"חוץ מזה שברור שהיא שיקרה לגבי היחסים שלה עם גולדינג‪ ,‬אתה מתכוון?"‬
‫"כן‪ .‬כי לא לחשוף שהיו לך יחסים עם חשוד באונס זה דבר מתבקש‪ .‬לא בהכרח‬
‫משהו שמעיד על אשמה‪".‬‬
‫"שיהיה‪ ".‬קולה של די־די נותר קשה‪ .‬היא נותרה חשדנית‪ .‬ועוד משהו‪ ...‬מפוחדת?‬
‫לא‪ .‬זהירה‪.‬‬
‫"חמש שנים‪ ",‬אמר קיינס פתאום‪" .‬ג'וסלין אתייר אומרת שהיא המנהלת כאן כבר‬
‫חמש שנים‪".‬‬
‫"אז?" אבל די־די הבינה‪" .‬חמש שנים‪ ,‬כלומר‪ ,‬בדיוק מאז שפלורה חזרה הביתה‪".‬‬
‫"אולי זה צירוף מקרים‪ ",‬אמר קיינס‪.‬‬
‫"ברור‪".‬‬
‫"רק שעשיתי כמה בירורים‪ .‬את יודעת איפה אתייר עבדה לפני חמש שנים?"‬
‫די־די נדה בראשה לשלילה‪ .‬השאלה היתה מתבקשת‪ ,‬אבל לא‪ ,‬היא והצוות שלה‬
‫עדיין לא הגיעו לזה‪.‬‬
‫"היא ניהלה בר אחר‪ .‬בטמפה‪ ,‬פלורידה‪".‬‬
‫לבה של די־די האיץ בתוך חזה‪" .‬הפלורידה שממנה ג'ייקוב הגיע?"‬
‫"עדיין נראה לך כמו צירוף מקרים?"‬
‫"לא‪ .‬אבל למה הוצאת אותה מהחדר?"‬
‫"כדי שנוכל להשוות רשמים‪ .‬ראיתי שאת חושדת‪"...‬‬
‫"הוצאת אותה מפה! ומאיפה אתה יודע שהיא תחזור?"‬
‫עיניו של קיינס נפערו לרווחה‪.‬‬
‫די־די לא טרחה להמתין‪ .‬היא כבר שעטה במסדרון‪.‬‬
 ‫פרק ‪43‬‬
‫סטייסי שוב נאנקת במסדרון‪ .‬אני‪ ,‬שמחפשת פתח לעליית הגג‪ ,‬עוצרת וכורעת לצדה‪,‬‬
‫לא בטוחה מה לעשות‪.‬‬
‫הצד שלה נראה נורא‪ ,‬גוש של בשר מדמם וחתיכות עץ‪ .‬מזוהם‪ ,‬מודלק‪ ,‬למה לא‪.‬‬
‫אבל אני לא חושבת שזאת רק הפציעה שגורמת לה למצוקה כזאת‪ .‬אני משערת‬
‫שעוד משהו השתבש‪ ,‬איזשהו נזק פנימי שאני לא יכולה לראות‪ .‬דימום אטי? בלתי‬
‫נראה אך קטלני?‬
‫אני שוקלת אם להזיז אותה מהמסדרון‪ .‬במוקדם או במאוחר הדלת אל המדרגות‬
‫תיפתח‪ ,‬והחוטף שלנו‪ ,‬שיחזור מאיפה שלא יהיה‪ ,‬יסתער לאורך המסדרון‪ .‬זועם כי‬
‫ברחנו‪ .‬ערוך להכפיף אותנו שוב למרותו‪ ,‬בכוח‪ .‬או לנקום בדרכים אחרות‪.‬‬
‫זה רק עניין של זמן‪.‬‬
‫סטייסי שוב נאנקת‪ .‬אני חייבת לחשוב יותר מהר‪ ,‬לפעול יותר מהר‪.‬‬
‫אם יש לה איזשהו נזק פנימי‪ ,‬רוב הסיכויים שרק יזיק לה אם אגרור אותה מחדר‬
‫לחדר‪ .‬במקום זה אני מביאה אליה את המזרן המשוסע‪ .‬אני מניחה את הראש שלה‬
‫על אחת הפינות‪ .‬אולי החומר שבספוג ירדים אותה‪ .‬אולי היא תשמח לברוח‪.‬‬
‫הריח הטחוב‪ ,‬העשבי‪ ,‬שב ומדגדג אותי‪ .‬דז'ה־וו‪ .‬אני אמורה לדעת מה זה‪.‬‬
‫ואז אני מבינה‪ .‬עמדתי בבר‪ .‬שתיתי בירה‪ .‬כשות‪ .‬למזרן יש ריח של כשות‪ .‬הוא‬
‫ממש מסריח מזה‪.‬‬
‫קראתי על כשות כשלמדתי על צמחי מרפא ועזרה ראשונה בסיסית‪ .‬כבר בימי‬
‫הביניים השתמשו בכשות כחומר מעודד שינה‪ ,‬אחרי שאנשים הבינו שהעובדים‬
‫בשדות הכשות נוטים להירדם בעבודה‪ .‬עכשיו יש אפילו חברות שמוכרות כריות עם‬
‫כשות לשיפור השינה וככה‪ .‬העקרונות המדעיים שם עדיין לא ברורים בדיוק‪ ,‬אבל‬
‫קראתי דיווח שאמר שאם מפיקים מן הכשות תמצית חזקה די הצורך ומערבבים‬
‫אותה עם שורש של מורן‪ ,‬האפקטיביות שלה משתפרת‪.‬‬
‫אז זה הקטע‪ .‬טיפלו במזרן הזה עם כשות ומורן‪ .‬לא קשה‪ ,‬אם יש לך גישה לכשות‪.‬‬
‫כמו שהיתה לדבון גולדינג‪ ,‬הברמן המצטיין‪.‬‬
‫שרודף אותי מן העולם הבא?‬
‫הרגתי אותו‪ ,‬אני מזכירה לעצמי‪ .‬נדמה שזאת הֵתמה היומית שלי‪ .‬הרגתי את‬
‫ג'ייקוב‪ .‬הרגתי את דבון‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הנה אני‪ ,‬חטופה וכלואה עם בחורה גוססת‪.‬‬
‫בתור מישהי שכל הזמן הורגת אנשים‪ ,‬אני פשוט לא מצליחה לעשות את העבודה‪.‬‬
‫המחשבה מכעיסה אותי‪ ,‬והכעס מדרבן אותי לפעולה‪.‬‬
‫אני משאירה את סטייסי בקצהו האחד של המסדרון וראשה על המזרן הספוג‬
‫כשות‪ ,‬ואז מתחילה לחפש ברצינות את עליית הגג‪ .‬אני בוחנת את לוחות התקרה‬
 ‫בחדר אחרי חדר‪.‬‬
‫בוסטון ידועה בבתים התלת־קומתיים הצרים והעמוקים שלה‪ ,‬שצורתם מושלמת‬
‫עבור המגרשים המלבניים והצרים‪ .‬המבנה של הקומה הזאת‪ ,‬עם המסדרון באמצע‬
‫וחדרי השינה משני הצדדים‪ ,‬מתאים‪ .‬אם אני צודקת‪ ,‬בקצה המסדרון אמור להיות‬
‫חדר משותף עם חלונות עגולים שפונים אל החזית‪ ,‬אבל אולי גם אותו אטמו‪ .‬בכל מה‬
‫שנוגע לקומה שאנחנו נמצאות בה‪ ,‬סביר מאוד שהיא העליונה‪ .‬מבודדת יותר‪ ,‬ובלי‬
‫שהצרחות מלמטה יפריעו למישהו מעל‪.‬‬
‫בתור התחלה‪ ,‬אני עוברת מחדר לחדר ומסתכלת למעלה‪.‬‬
‫קשה עם חדרי השינה האלה‪ .‬הצבע השחור עם מרקם הגומי מסתיר הכול‪ .‬זה‬
‫כאילו אני לא בוחנת תקרה‪ ,‬אלא מנסה לנתח מחבת טפלון‪ .‬אני חוזרת אל המסדרון‪,‬‬
‫וקירות הגבס עם כתמי המים מסיבים לי אכזבה דומה‪.‬‬
‫סטייסי עדיין נאנקת‪ ,‬נאנקת‪ ,‬נאנקת‪.‬‬
‫אני מעסה את הרקות שלי‪ .‬מרגישה איך הסטרס והחרדה גואים בי‪.‬‬
‫אני לכודה‪ .‬אנחנו לכודות‪ .‬ארבעה חדרים ומסדרון‪ .‬מה משנה מה גודל הכלוב‪.‬‬
‫המטראז' לא ממש חשוב כשאין דרך החוצה‪.‬‬
‫אני צריכה לחזור אל החלון השבור‪ .‬לגמור להוריד את הזכוכית‪ .‬להכות בלוח העץ‪.‬‬
‫אולי אצליח לשחרר אותו‪.‬‬
‫עם מה? מזרן ניגוח? קפיץ דרוך? מרפק שעדיין חבול מהפעם שעברה?‬
‫תחשבי‪ ,‬תחשבי‪ ,‬תחשבי‪.‬‬
‫הדירה שלי‪ .‬הפינה העליונה של המבנה התלת־קומתי של בעלי הבית‪ .‬עם גישה‬
‫לעליית הגג מהמישורת שבקצה המדרגות‪.‬‬
‫והלב שלי נופל בן־רגע‪ .‬כי אני די בטוחה שאני יודעת איפה המדרגות‪ :‬מן הצד השני‬
‫של דלת האש המתכתית הנעולה‪.‬‬
‫הראש של סטייסי מתחבט מצד לצד על המזרן‪ .‬הטיפשות שלי הורגת אותה‪.‬‬
‫אם ככה‪ ,‬זמן לחזור אל החלון האטום‪.‬‬
‫רק שבדיוק אז אני שומעת את זה‪ .‬צליל‪ .‬לא הלמות הלב שלי‪ ,‬ולא הנשימה‬
‫המאומצת של סטייסי‪.‬‬
‫חריקה בהמשך המסדרון‪ .‬מהצד השני של הדלת‪ .‬והנה היא שוב‪ .‬ושוב‪.‬‬
‫מישהו עולה במדרגות‪.‬‬
 ‫פרק ‪44‬‬
‫די־די בדיוק הגיעה לקצה המסדרון כשאתייר הופיעה‪ ,‬מושכת בעקבותיה בלונדינית‬
‫גבוהה עם שיער מנופח ומיקרומיני‪ .‬די־די עצרה על עומדה וידה על ירכה‪ ,‬אחוזת‬
‫תימהון רב אף מקודם‪.‬‬
‫המנהלת בחנה אותה בפקפוק‪" .‬לריסה רוברטס‪ ",‬הציגה בפניה את הבלונדינית‪.‬‬
‫"אני חושבת שיהיה הכי קל לדבר במשרד שלי‪".‬‬
‫היא חלפה על פני די־די ואז על פני קיינס‪ ,‬שהגיע לאמצע המסדרון‪ .‬הוא החליף‬
‫מבט עם די־די‪ .‬שניהם פנו בעקבות המנהלת והעובדת‪ .‬איש לא אמר מילה‪.‬‬
‫"אז הכרת את נטלי דראגה?" שאלה די־די לבסוף‪ ,‬לאחר שהגיעו שוב אל המשרד‬
‫הצפוף להפליא‪ .‬היא ניסתה להתעשת‪ ,‬ולא היתה בטוחה את מי היא אמורה לבחון‬
‫במרב תשומת הלב‪ .‬את ג'וסלין אתייר‪ ,‬שלדעתה היתה כפי הנראה בתו האבודה של‬
‫ג'ייקוב נס‪ ,‬או את הבחורה החדשה לריסה‪ ,‬שמתברר שהיתה מיודדת עם הקורבן‬
‫הראשון‪.‬‬
‫היא עשתה כמיטב יכולתה לחלק את שימת לבה בין השתיים‪ ,‬והיתה מעוניינת‬
‫במיוחד בתגובתה של אתייר לדברים שלריסה תאמר‪.‬‬
‫"נטלי ואני היינו חברות‪ ",‬אמרה לריסה‪" .‬בילינו יחד וככה‪ .‬אבל נטלי לא היתה ממש‬
‫בקטע של לשתף בדברים אישיים‪ .‬תמיד היתה לי מין הרגשה שהמקום הזה הוא‬
‫מבחינתה רק עוד תחנה‪ .‬לא הופתעתי כשהיא לא חזרה‪".‬‬
‫"איפה‪ ...‬ביליתן?" שאל קיינס‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬כשהיינו בעבודה היינו בחדר מנוחה‪ .‬אבל אחרי העבודה לפעמים היינו יוצאות‬
‫לשתות קצת וככה‪".‬‬
‫"היו מקומות שאהבתן במיוחד?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"בירצ'ס‪ .‬האשתג‪ .‬יש הרבה ברים באזור‪ .‬הסתובבנו‪".‬‬
‫"קרה שדבון הסתובב איתכן?" די־די לא הסיטה את מבטה מעל אתייר‪ ,‬והיתה‬
‫נחושה להבחין בכל רמז לקנאה או לזעם‪.‬‬
‫"בטח‪ .‬נטלי מצאה חן בעיניו‪ .‬אי אפשר לפספס‪ .‬היא היתה יפהפייה‪ ,‬זה ברור‪ .‬אבל‬
‫היו לה קטעים לא נחמדים‪ ,‬מבינה? היא שיחקה איתו‪ .‬רגע אחד היתה מחייכת אליו‬
‫ורגע אחר כך מתעלמת לגמרי‪ .‬היא קראה לו הכלבלב שלה‪ .‬היה ברור שהיא לא‬
‫לוקחת אותו ברצינות‪ .‬אבל הוא‪ ...‬נראה לי שהוא חשב שזה ממש רציני‪ .‬וכמה שהיא‬
‫הרחיקה אותו‪ ,‬ככה הוא רק התעקש יותר‪".‬‬
‫"הוא רצה אותה‪ .‬היא לא רצתה אותו‪ ",‬השלימה די־די‪ ,‬שעדיין בחנה את אתייר‪.‬‬
‫המנהלת נראתה משועממת‪ .‬המידע לא היה חדש לה? או שהיתה עד כדי כך‬
‫מתורגלת במסכות?‬
‫"לא‪ ,‬לא הייתי אומרת‪ .‬יצא לי לתפוס את נטלי עם דבון בארון ציוד כמה פעמים‪.‬‬
‫נטלי אולי אהבה להתנשא עליו כשאחרים ראו‪ ,‬אבל נראה שמאחורי דלת סגורה היה‬
‫לה מה לעשות אפילו עם המתלהב הזה‪".‬‬
‫אתייר הפנתה את תשומת לבה אל צג המחשב והזדעפה אל מול מה שראתה בו‪.‬‬
‫נראה שפרטי היחסים בין דבון לאישה אחרת לא באמת הזיזו לה‪.‬‬
‫"כמה זמן הם הכירו?" שאל קיינס את לריסה‪.‬‬
‫"לא יודעת‪ .‬כאילו‪ ,‬רוב הזמן שנטלי עבדה פה‪ ,‬דבון רדף אחריה‪ .‬אבל‪ ...‬היא לא‬
‫נשארה פה הרבה‪ .‬חודשיים־שלושה? כמו שאמרתי‪ ,‬זאת היתה רק עוד תחנה‬
‫מבחינתה‪".‬‬
‫"מה הביא את נטלי לבוסטון?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"רצתה לשנות אווירה‪ .‬אמרה שנמאס לה מפלורידה‪ .‬לא שאני מבינה איך יכול‬
‫להימאס לך משמש ומחול‪"...‬‬
‫"פלורידה? חשבתי שהיא מאלבמה‪".‬‬
‫לריסה נדה בראשה לשלילה‪" .‬בחיים לא שמעתי אותה מדברת על אלבמה‪ .‬נכון‬
‫שהיה לה קצת מבטא‪ ...‬אבל לא של אלבמה‪ .‬ממש לא כבד כמו של אלבמה‪".‬‬
‫"אז ככה הכרת אותה?" שאלה די־די פתאום‪ .‬תשומת לבה פנתה אל אתייר‬
‫כל־כולה‪" .‬נטלי הגיעה הנה לחפש אותך‪ ,‬לא? התאים לה לבקש עבודה אחרי שכבר‬
‫עבדה בשבילך בפלורידה‪".‬‬
‫אתייר הרימה את מבטה מן הצג ומיצמצה‪" .‬מה?"‬
‫"פלורידה‪ .‬לפני שעברת הנה‪ ,‬עבדת בפלורידה‪ .‬למה לא ציינת את זה קודם?"‬
‫"לא שאלתם‪".‬‬
‫"מה הביא אותך לבוסטון?"‬
‫"קידום‪ .‬העבודה פה יותר טובה‪".‬‬
‫"קראת על פלורה דיין?" הצטרף קיינס‪" .‬הסיפור שלה הופיע בכל העיתונים‪ .‬על‬
‫איך שהיא חזרה הביתה‪ ,‬למיין‪ .‬ולפחות בהתחלה על האפשרות שהיא תחזור‬
‫ללימודים בבוסטון‪".‬‬
‫"אין לי מושג על מה‪"...‬‬
‫"זה בטח אכל אותך‪ ",‬הפעם די־די‪ ,‬שביקשה למשוך את תשומת לבה של המנהלת‪,‬‬
‫לא לאפשר לה להתמקד‪" .‬היא הרגה את אבא שלך‪ ,‬וכולם אומרים שהיא כזאת‬
‫גיבורה‪ .‬הבחורה החזקה‪ ,‬האמיצה‪ ,‬שהצילה את עצמה‪".‬‬
‫"על מה לעזאזל אתם מדברים?"‬
‫לריסה נרתעה‪ .‬ניכר שלא רצתה שום חלק בכיוון החדש שהשיחה פנתה אליו‪ ,‬אבל‬
‫לא היה לה לאן לסגת‪.‬‬
‫"מתי שכבת עם דבון בפעם הראשונה? כזה מין חתיך ושרירי‪ .‬זאת בטח היתה‬
‫הרגשה טובה‪ ,‬לסובב אותו ככה על האצבע הקטנה‪ .‬עד שנטלי הופיעה‪ ,‬זאת אומרת‪.‬‬
‫גזלה ממך את תשומת הלב שלו‪ .‬זה השלב שבו החלטת שהיא חייבת לשלם על זה?‬
‫וכדי שהנקמה תהיה מתוקה אפילו יותר‪ ,‬הכרחת את דבון לעזור‪".‬‬
‫"רגע רגע‪"...‬‬
‫"היא לא שכבה עם דבון‪ ".‬לריסה‪ ,‬פתאום‪.‬‬
‫די־די וקיינס עצרו שניהם והתבוננו בה‪ .‬הבלונדינית הסמיקה ומוללה את שולי‬
‫חצאיתה‪.‬‬
‫"לג'וסלין לא היה שום קטע עם דבון‪ ,‬אם זה מה שאתם שואלים‪ .‬לפחות כשנטלי‬
‫הופיעה בפעם הראשונה‪ ,‬ג'וסלין ואני היינו יחד‪ .‬אני זאת ש‪ "...‬הבחורה עצרה‬
‫והשפילה את מבטה‪" .‬זאת אני שחירבה הכול‪ .‬לא נטלי‪ .‬לא דבון‪ .‬לא היה להם שום‬
‫קשר לפ ֵרדה שלנו‪ .‬זאת היתה אשמתי‪ .‬הכול היה באשמתי‪".‬‬
‫די־די קימטה את מצחה ובחנה את המנהלת‪ ,‬שעטתה אדום בוהק של מבוכה‪.‬‬
‫"ההנהלה לא אמורה להתערבב עם הצוות‪ ",‬אמרה אתייר בנימה קפוצה‪" .‬אם‬
‫הבוסים שלי יגלו‪"...‬‬
‫"לא היה שום קשר רומנטי בינך לדבון גולדינג?" שאלה די־די‪.‬‬
‫"הוא ממש לא היה הטיפוס שלי‪".‬‬
‫"ונטלי דראגה?"‬
‫"טוב‪ ,‬יותר הטיפוס שלי‪ ,‬אבל אם להודות על האמת" — אתייר שלחה מבט אל‬
‫לריסה — "אני מעדיפה בלונדיניות‪".‬‬
‫"בת כמה את?" שאל קיינס פתאום‪.‬‬
‫"שלושים וארבע‪".‬‬
‫"וההורים שלך?"‬
‫"רוג'ר ודניס אתייר‪ .‬הם גרים בטמפה‪ .‬רוצים להתקשר אליהם?"‬
‫די־די הביטה בקיינס‪" .‬לא נראה לי שזאת היא‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬הוא הסכים‪.‬‬
‫"ובכל זאת‪ ,‬כל הדרכים מובילות בחזרה אל הבר הזה‪ .‬הקורבנות‪ ,‬דבון גולדינג‪ ".‬היא‬
‫הביטה באתייר והביטה בלריסה‪ ,‬וניסתה לדחוק בהן לסייע לה‪" .‬מה אתן לא מספרות‬
‫לנו? בשביל נטלי‪ ,‬סטייסי ופלורה‪ ,‬מה אנחנו מחמיצים?"‬
 ‫פרק ‪45‬‬
‫חתיכת זכוכית שבורה‪ .‬היא עדיין ביד שלי‪ .‬אני מנגבת את היד ברגלי החשופה‬
‫ומהדקת אחיזה‪ .‬בוחנת את הדלת ומנסה לקבוע לאיזה כיוון תיפתח‪.‬‬
‫האורות‪ .‬הדלקתי אותם בכל החדרים כדי לסייע לחיפושים‪ .‬אני רצה לאורך‬
‫המסדרון ומסיטה את כל המתגים לפני שיסגירו אותי‪.‬‬
‫סטייסי ממלמלת‪ ,‬מתעוותת‪ .‬אין זמן להחביא אותה‪.‬‬
‫אבל אולי הנוכחות שלה במסדרון היא לא דבר רע‪ .‬הרעש יסיח את דעתו של מי‬
‫שחטף אותנו‪ .‬בזמן שהוא יבחן את המסדרון וינסה להבין מי נאנק ומה קורה‪ ,‬אני אוכל‬
‫לצאת לפעולה‪ .‬לתקוף ולהתחמק‪ .‬תוכנית בסדר‪.‬‬
‫אני מוכנה‪.‬‬
‫אני מתמקדת בדלת בנשימה עצורה ובאוזניים כרויות לקולות צעדים נוספים‪ .‬בתוך‬
‫זמן לא רב אני באה על שכרי‪ :‬לוח רצפה חורק היישר מעברה האחר של הדלת‪ .‬הוא‬
‫הגיע למישורת‪.‬‬
‫אני משתופפת עם חתיכת הזכוכית ביד‪ .‬המבט שלי ממוקד בידית הנראית בקושי‪,‬‬
‫הבזק כסוף דק במסדרון שהחשיך‪.‬‬
‫הדלת תיפתח אלי‪ ,‬לתוך המסדרון‪ .‬תוכנית מספר ‪ ,1‬להפיל את התוקף שלי‪ ,‬לזנק‬
‫החוצה ולטרוק את הדלת אחרי‪ ,‬מה שישאיר את החוטף שלי לכוד בדיוק כמו שאני‬
‫הייתי‪ .‬משם ואילך הדרך פתוחה בפני‪ ,‬ואני ארד במדרגות ואצא אל החופש‪ ,‬ושם‬
‫אוכל להשיג עזרה‪.‬‬
‫תוכנית מספר ‪ ,2‬להימלט על נפשי‪ .‬ההפתעה‪ ,‬ההכשרה וחתיכת זכוכית חדה‬
‫משחקות לטובתי‪ .‬כבר היו מלחמות שהוכרעו עם פחות מזה‪.‬‬
‫הדלת מיטלטלת קלות‪ .‬אני שומעת קול בריח מתכתי מוסט‪ .‬המנעול נפתח מבחוץ‪.‬‬
‫ועכשיו‪...‬‬
‫הידית מסתובבת‪ .‬אני דוחקת בעצמי להיות נמוכה יותר‪ ,‬קטנה יותר‪ ,‬להיעלם מעין‬
‫בחשכה‪.‬‬
‫הדלת נדחפת ונפתחת‪ .‬סנטימטר וחמישה ועשרה‪ .‬מספיק כדי שאוכל לדחוף רגל‬
‫ולחסום אותה‪.‬‬
‫הדלת נפתחת‪ .‬דמות ממלאת את החלל‪ .‬ואז‪...‬‬
‫אני מזנקת קדימה‪ ,‬אוחזת בפגיון הזכוכית ליד חזי ושולחת רגל חזק לפנים‪ .‬קול‬
‫אומפף כשהוא נופל‪ ,‬ולא קדימה אל המסדרון‪ ,‬כמו שקיוויתי‪ ,‬אלא לאחור‪ ,‬אל‬
‫המישורת החשוכה לא פחות‪.‬‬
‫אין זמן לחשוב‪ ,‬אין זמן להיערך מחדש‪ .‬דלת המתכת הכבדה כבר מתחילה להיסגר‬
‫כשאני מכניסה את הבטן ומחליקה החוצה‪ .‬משמאלי ריק אפל‪ .‬מדרגות‪ ,‬אני חושבת‬
 ‫ומסתובבת אליהן‪.‬‬
‫ואז יד נסגרת סביב הקרסול שלי‪.‬‬
‫קול אישה מצטלצל‪" .‬מולי! כמה זמן עבר‪".‬‬
‫סטייסי סאמרס אמרה את האמת מהתחלה‪ .‬מחוץ לחדרים הנעולים שלנו הכול‬
‫הרבה־הרבה יותר גרוע‪.‬‬
‫"ספרי לנו על נטלי דראגה‪ ",‬אמרה די־די לבסוף‪" .‬היא היתה הקורבן הראשון‪ ,‬וזו‬
‫שדבון שמר הכי הרבה תמונות שלה‪ .‬הייתן מיודדות‪ ".‬היא פנתה אל לריסה‪" .‬מה‬
‫אנחנו צריכים לדעת עליה?"‬
‫"לא יודעת‪ .‬היא היתה יפה‪ .‬אבל קצת אפלה‪ ,‬האמת‪ .‬ההומור שלה‪ ,‬הוא היה די‬
‫אכזרי לפעמים‪ .‬האמת שחשבתי שזה היה אחד הדברים שמצאו חן בעיני דבון‪ .‬היא‬
‫היתה אישה כזאת‪ ,‬שאפילו כשהיא היתה שלך לא ידעת איפה את עומדת‪ .‬רגע אחד‬
‫היא היתה אומרת לו איזה משהו נורא ורגע אחר כך מחבקת אותו‪".‬‬
‫"היא דיברה על החיים האישיים שלה? על החיים שלה בפלורידה?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"על אמא‪ ,‬אבא‪ ,‬אחים‪ ,‬אחיות‪ ,‬משפחה?"‬
‫"אף פעם לא‪".‬‬
‫"יש לי את התיק שלה‪ ",‬אמרה אתייר‪" .‬אבל האמת שגם שם אין יותר מדי‪".‬‬
‫די־די הושיטה את ידה אליו מעבר לשולחן ומצאה בפנים את הניירת הרשמית‬
‫שדרשה הממשלה‪ ,‬גיליון מידע אישי והמחאה עם תאריך שחלף לפני כמעט תשעה‬
‫חודשים‪ ,‬והבהירה כי נטלי דראגה אכן עזבה את העבודה יום אחד ולא שבה‪.‬‬
‫כפי שהמנהלת ציינה מראש‪ ,‬גיליון הפרטים האישיים היה דל‪ .‬בראש הדף התנוסס‬
‫שמה המלא של נטלי בכתב יד מסולסל‪ .‬אחר כך‪ :‬מקום עבור מספר ליצירת קשר‬
‫בשעת חירום‪ ,‬שנותר ריק; ואז מספר טלפון‪ ,‬שלדברי אתייר היה מנותק; ואז כתובת‬
‫שנדרש לדי־די רק רגע כדי לקבוע שהשתייכה לבית הנבחרים של מסצ'וסטס‪,‬‬
‫בבוסטון‪ .‬היא הרימה את מבטה אל אתייר‪ ,‬שמשכה בכתפיה‪.‬‬
‫"אנחנו אמורים רק לבקש מהעובדים את הפרטים שלהם‪ ,‬אנחנו לא אמורים לאמת‬
‫אותם‪ .‬הרבה אנשים שמגיעים הנה חדשים בעיר או לא מתכננים להישאר יותר מדי‪.‬‬
‫אם הם מגיעים בזמן ועובדים קשה‪ ,‬אני לא צריכה יותר‪".‬‬
‫די־די חזרה אל התיק‪ ,‬אל ראש הטופס שבו רשמה נטלי את שמה המלא‪ .‬נטלי מולי‬
‫דראגה‪ .‬השם האמצעי היה מולי‪ .‬זה הזכיר לה משהו‪ .‬היא שמעה את השם מולי בזמן‬
‫האחרון‪ .‬עם מי היא דיברה אז‪?...‬‬
‫פתאום הבינה‪ .‬ובו־ברגע נשלח מבטה היישר אל קיינס‪.‬‬
‫"מולי‪ .‬זה השם שג'ייקוב נס נתן לפלורה‪ ",‬ציינה די־די‪.‬‬
‫"אחרי שג'ייקוב ישב בכלא על אונס של בת ארבע־עשרה‪ ,‬מליה — מולי‪ ,‬כמו‬
‫שחברים שלה קראו לה‪ ".‬קיינס לקח ממנה את הטופס‪" .‬יכול להיות שהיא נכנסה‬
‫להיריון‪ .‬וברור שהיתה לה סיבה טובה לא לציין את השם של ג'ייקוב בתעודת הלידה‪".‬‬
‫די־די שלפה את הטלפון שלה; קודם כול חייגה אל פיל‪ ,‬שהיה המומחה שלה‬
‫לענייני חיפוש במאגרי נתונים‪ .‬קיינס סיפק את שמה המלא של מליה‪ .‬פיל הופקד על‬
‫החיפוש במסדות הנתונים של בתי החולים בפלורידה‪.‬‬
‫הוא חזר אליה בתוך כמה דקות‪" .‬מליה דראגון‪ .‬ילדה בת באותה שנה של התקיפה‬
‫המינית‪ .‬אה‪ ,‬ותשמעי מה‪ .‬שנה אחר כך אני רואה שמליה שינתה את שם המשפחה‬
‫שלה לדראגה‪ .‬וככה עשתה גם אמא שלה‪ .‬רוצה להתערב שכל המשפחה רצתה‬
‫לפתוח דף חדש?"‬
‫אחרי שמליה ילדה את בתו של ג'ייקוב נס‪ .‬שבשלב זה של חייה היתה לאישה‬
‫מבוגרת ומניפולטיבית‪ .‬הבת של אבא שלה‪ .‬שעברה באחרונה לבוסטון כדי לצוד קצת‬
‫בעצמה‪.‬‬
‫די־די הסתובבה אל לריסה‪.‬‬
‫"תגידי לנו‪ .‬בזה הרגע‪ .‬איפה נטלי גרה?"‬
‫"לא יודעת‪ .‬אף פעם לא הלכתי ל‪"...‬‬
‫"היא בטח אמרה משהו‪ .‬קדימה‪ .‬תחשבי‪ .‬לאן נטלי הלכה כשגמרתן 'להסתובב'?"‬
‫"תחנה ‪ .T‬רגע! אני יודעת להגיד לך איזה קו‪ .‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אוי‪ ,‬אני יודעת איזה קו היא‬
‫לקחה בתחתית!"‬
 ‫פרק ‪46‬‬
‫אני לא חושבת‪ .‬אני זזה‪ .‬אני שומעת את הקול שלה‪ ,‬של לינדי‪ ,‬לראשונה זה שנים‪,‬‬
‫והוא מיד מעלה בי גל של אימה‪ ,‬זעם‪ ,‬אשמה‪ ,‬בעתה‪ .‬אני לא צריכה לחשוב על זה‪.‬‬
‫אני בועטת חזק ופוגעת לה בצד הראש‪.‬‬
‫היד שלה נרפית סביב הקרסול שלי‪.‬‬
‫אני בורחת‪.‬‬
‫בלי מחשבה‪ .‬בפאניקה עיוורת‪ .‬אני שועטת במורד המדרגות בלב הולם ובדופק‬
‫גואה‪ .‬בשולי המחשבה יש קול פנימי שצועק עלי‪ .‬תעצרי‪ .‬תתייצבי מולה‪ .‬תילחמי‪ .‬זה‬
‫הרגע שחלמתי עליו‪ .‬הרגע שאפילו דמיינתי בכל אימון הגנה עצמית ובכל שיעור ירי‪.‬‬
‫סוף־סוף להתייצב שוב מול לינדי‪ .‬רק שהפעם אני אעשה את זה כמו שצריך‪ .‬הפעם‬
‫כבר לא אפיל את הסכין‪ .‬הפעם היא לא תצמיד אותי לרצפה‪ ,‬תתיישב לי על החזה‬
‫ותסביר בדיוק מה היא מתכוונת לעשות איתי‪.‬‬
‫לא‪ .‬בפנטזיות הכי פרועות שלי קטלתי את החיה‪ .‬עשיתי מה שהייתי אמורה לעשות‬
‫לפני שנים‪.‬‬
‫אישה שיש לה עוד הבטחות לקיים‪.‬‬
‫רק שהאמת היא שגם אחרי חמש שנות אימונים עדיין לא יצאתי לפלורידה למצוא‬
‫את לינדי‪ .‬כי גם אחרי חמש שנים היא עדיין מבעיתה אותי‪.‬‬
‫היא צוחקת‪ .‬הצליל נסחף במורד המדרגות מאחורי כשאני חוצה את המישורת‬
‫הראשונה ונחפזת הלאה‪ .‬מעקה העץ נרעד תחת ידי‪ ,‬ניכר בו שהוא צריך תחזוקה‪.‬‬
‫בית ישן — בעניין הזה צדקתי‪.‬‬
‫אני חייבת למצוא את הדלת‪ .‬להגיע למפלס הקרקע‪ ,‬למצוא את הדלת הקדמית‬
‫ולברוח אל הלילה‪.‬‬
‫להשאיר את סטייסי סאמרס מאחור עם הבת האהובה של ג'ייקוב נס‪ ,‬עם השותפה‬
‫האהובה שלו לפשע‪.‬‬
‫אני מגיעה לתחתית‪ .‬נגמרו המדרגות‪ .‬נשאר רק חלל אפל וסגור‪ .‬קשה לי להתמצא‬
‫בלי אור‪ .‬נדמה לי שאני במבואה קטנה‪ ,‬דומה לזו שיש בבניין שאני גרה בו‪ .‬כשהעיניים‬
‫שלי מסתגלות קצת‪ ,‬אני מצליחה לזהות פתח מימין‪ ,‬ומבעדו נגלים אלי צללים בהירים‬
‫מעט יותר של חדרים אחרים‪ .‬אז אני מזהה פתח גם משמאל‪ ,‬והוא מוביל אל מסדרון‬
‫אחר‪ .‬זה מבלבל אותי‪ .‬בראש שלי דמיינתי את המבנה הסטנדרטי של בתים‬
‫תלת־קומתיים כאלה‪ .‬במקרה כזה המדרגות אמורות להימצא בקצה המבנה‪ ,‬לא‬
‫במרכז‪ .‬מה שאומר שזה כנראה לא אחד מהתלת־קומתיים‪ .‬מה שאומר שבסופו של‬
‫דבר בכל זאת אין לי מושג איפה אני או איפה עשויה להיות דלת הכניסה‪.‬‬
‫נסי להעריך‪ .‬דלתות בדרך כלל מובילות היישר למדרגות‪ ,‬כך שאמורה להיות יציאה‬
 ‫ישר מולי‪ .‬זה לפחות המקום הכי טוב להתחיל בו‪.‬‬
‫אני ניגשת בזרועות מושטות קדימה ומגששת בחיפוש אחר ידית‪ .‬מאחורי אני‬
‫שומעת את העץ נאנק כשלינדי מתחילה לרדת‪.‬‬
‫נו כבר‪ ,‬נו כבר‪ ,‬נו כבר‪ .‬בטוח יש פה דלת‪ .‬איזושהי יציאה‪ .‬נו כבר!‬
‫אני מרגישה לוחות עץ‪ ,‬ואז‪ ,‬משמאל‪ ,‬צורה דקה של ציר‪ .‬הידיים שלי נחפזות‬
‫קדימה‪ ,‬ותראו מה זה‪ .‬ידית‪ .‬מצאתי את הידית‪ .‬אני מסובבת ומושכת ו‪...‬‬
‫שום דבר‪ .‬הדלת לא נפתחת‪ .‬לא זזה‪.‬‬
‫היא נעולה‪.‬‬
‫האצבעות שלי ממהרות לגשש סביב הידית בחיפוש אחר מנעולים שאפשר לסובב‬
‫ובריחים שאפשר להסיט‪ .‬אני מוצאת אחד ואז שני‪.‬‬
‫עוד סיבוב‪ ,‬עוד משיכה‪.‬‬
‫הדלת זזה‪ ,‬נרעדת במשקוף‪ .‬אבל לא נפתחת‪ .‬משהו עדיין סגור‪ ,‬בריח‪ ,‬שרשרת‪,‬‬
‫משהו שעדיין לא מצאתי‪.‬‬
‫אני נזכרת בדלתות של החדרים למעלה ואז נמתחת מעלה־מעלה־מעלה‪ .‬והנה‪.‬‬
‫מצאתי אותו‪ .‬אותם‪ .‬עוד שני בריחים שנקבעו בראש המשקוף‪.‬‬
‫אני פולטת יבבה‪ .‬זה לא בשליטתי‪.‬‬
‫המדרגות‪ .‬חורקות היישר מאחורי‪.‬‬
‫הזמן אוזל לי‪.‬‬
‫ואז‪...‬‬
‫היא פה‪.‬‬
‫"יש לי קו ‪ ",T‬בישרה די־די לניל בטלפון‪ .‬אתייר ולריסה עזבו את המשרד והשאירו‬
‫לדי־די ולקיינס מקום לעבוד בו‪ .‬היא שפכה את המידע על ניל ושמעה את קול העט‬
‫נע על הדף כשרשם אותו‪" .‬תשלב בין זה לשאר התנאים שציינו‪ ,‬תצליב עם מיקומים‬
‫מהג'י־פי־אס שגולדינג ניווט אליהם הרבה ותן לי כתובת‪".‬‬
‫"זה לא עוזר‪ ",‬אמר ניל‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת‪ ,‬לא עוזר?"‬
‫"זאת אומרת שאין כאן שום היגיון!" הבלש הג'ינג'י החביב עליה נשמע מתוסכל‪.‬‬
‫"עברתי על רשימת המיקומים של הרכב כבר כמה פעמים‪ .‬שום דבר שם לא מתאים‬
‫לפרופיל המיקום שהכנו‪ ,‬עם או בלי להתחשב בקווים של התחתית‪".‬‬
‫"אבל זה לא הגיוני‪ ",‬אמרה די־די‪.‬‬
‫"זה בדיוק מה שאמרתי!"‬
‫"הוא בטח השתמש ברכב שלו‪ ,‬לא?" היא עצרה‪ ,‬חזרה לאחור ובחנה שוב את‬
‫ההנחות שהניחו עד כה‪ .‬קיינס‪ ,‬שישב מולה‪ ,‬נד בראשו בעידוד‪" .‬בלילה שגולדינג חטף‬
‫את פלורה‪ ,‬הוא עילף אותה‪ ,‬העלה אותה על הרכב שלו ולקח אותה אליו הביתה‪.‬‬
 ‫נכון?"‬
‫"הוא עילף אותה‪ ",‬אמר ניל‪" .‬מה שאומר שהיא לא ידעה איך הוא העביר אותה‬
‫אליו הביתה; היא לא היתה בהכרה‪".‬‬
‫"אבל אתה רואה את הנסיעה הזאת במכונית שלו‪ ,‬כן? זאת אמורה להיות הנסיעה‬
‫האחרונה שלו‪".‬‬
‫"שנייה‪ .‬או־קיי‪ ,‬שישי בלילה‪ ,‬המכונית נסעה ממרכז בוסטון לכתובת שלו בבית‪".‬‬
‫"אז הוא חטף את פלורה‪ .‬והשתמש ברכב הפרטי שלו בשביל להעביר אותה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫זה לא שאתה יכול לקחת בחורה חסרת הכרה בקו ‪ T‬או להעלות אותה על מונית‪ .‬אז‬
‫הוא בטח השתמש ברכב שלו לפחות בשביל החטיפה הראשונית‪".‬‬
‫"או־קיי‪ ",‬הסכים ניל‪.‬‬
‫"חניונים‪ ",‬התוו שפתיו של קיינס מולה בלא קול‪.‬‬
‫די־די הינהנה ואז חזרה על הדברים בטלפון‪" .‬אם דבון נוסע לאנשהו הרבה‪ ,‬הוא‬
‫צריך לחנות‪ .‬מה לגבי מנויים לחניונים או משהו כזה?"‬
‫רגע‪ .‬היא שמעה את ניל מדבר עם מישהו‪ ,‬קרוב לוודאי קרול‪ ,‬מעברו האחר של‬
‫הקו‪.‬‬
‫"שום תשלומים חודשיים לחניון‪ ",‬דיווח ניל לאחר רגע‪.‬‬
‫"באמת? אבל זה פשוט לא‪"...‬‬
‫"לא הגיוני?"‬
‫היא וניל גם יחד נאנחו עמוקות‪ .‬הם היו קרובים‪ .‬די־די הרגישה את זה‪ .‬רק עוד‬
‫קישור אחרון‪ ,‬עוד היסק אחרון ואז‪ ...‬פלורה וסטייסי סאמרס‪ ,‬נתונות לחסדי הבת של‬
‫ג'ייקוב נס‪ .‬המחשבה העבירה בדי־די צמרמורת‪.‬‬
‫"הו‪ .‬או־הו‪ ",‬אמר ניל פתאום‪.‬‬
‫"מה?"‬
‫"קרול צודקת‪ .‬אולי זה לא נפרד‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת?"‬
‫"המקום‪ ,‬אולי הוא לא ייחודי‪ .‬לא היינו שמים לב לזה שהוא נסע לעבודה‪ ,‬נכון? כי‬
‫זאת העבודה שלו‪ ,‬אז ברור שהוא נוסע לשם‪".‬‬
‫"הוא לא מחזיק ארבע נשים במועדון לילה‪ ",‬אמרה די־די‪ ,‬אף שעיניה נדדו מעלה‪,‬‬
‫אל התקרה הצבועה בשחור‪.‬‬
‫היא נדה בראשה‪ .‬זה מגוחך‪ .‬הם היו כאן בשעות היום‪ ,‬כשהמועדון זנח את האורות‬
‫הכחולים והיה לקליפה יגעה אך עתירת פעילות בעליל‪ .‬בהינתן מספר האנשים‬
‫שנמצאים במקום בכל רגע נתון‪ ,‬מנקים‪ ,‬מטפלים במלאי‪ ,‬נערכים לערב‪ ,‬אין סיכוי‬
‫שלא יבחינו בשלוש חטופות‪.‬‬
‫"אז לא העבודה שלו‪ ",‬אמר ניל‪" ,‬אלא מקום מתבקש אחר שאף אחד לא יתהה‬
 ‫לגביו‪".‬‬
‫די־די הבינה‪" :‬מכון כושר‪ .‬הוא תמיד מתאמן‪ .‬ורוב אלה שפועלים מסביב לשעון‪"...‬‬
‫"נמצאים בדרום בוסטון‪ ,‬ליד המים‪ ",‬השלים ניל‪" .‬אזור שחצי ממנו בהריסה בשם‬
‫הג'נטריפיקציה והחצי השני בעבודות בנייה‪ .‬יש לי כתובת של מכון כושר‪ .‬ואפילו יותר‬
‫טוב מזה‪ ,‬קרול אומרת שהוא נמצא ממש ליד כמה בתי מגורים שנאטמו ועדיין מחכים‬
‫להריסה‪".‬‬
‫הוא העביר לה את כתובתו של המכון‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬ניל‪ ".‬ואז‪ ,‬בלא שמץ של טינה‪" ,‬ותודה גם לך‪ ,‬קרול‪".‬‬
‫די־די ניתקה את השיחה; היא וקיינס יצאו לדרך‪.‬‬
 ‫פרק ‪47‬‬
‫"חיפשתי אותך‪ ",‬מפזמת לינדי בעודה מטופפת לאורך המישורת‪ ,‬נכנסת בפתח‬
‫שמימין וממשיכה הלאה‪ ,‬אל עומק המבנה‪ ,‬בעקבותי‪.‬‬
‫אני בורחת‪ .‬מכריחה את עצמי להתרחק מדלת נעולה ולהמשיך אל חלקים אחרים‬
‫של הבניין‪ .‬נדמה לי שאני בסלון‪ .‬אני יכולה להבחין בקושי בצורתם של ספה‪ ,‬שולחן‬
‫וכיסאות‪ .‬אולי דירת קרקע צרה וארוכה‪ .‬אני מנסה להחזיק בראש איזשהו מתווה של‬
‫המבנה שינחה אותי כשאני מעמיקה הלאה אל תוך האפלולית‪ .‬נראה שהחלונות‬
‫נאטמו גם כאן‪ .‬רק ככה אפשר להסביר את האפלה המוחלטת‪.‬‬
‫אני עוברת בפתח שני אל תוך מסדרון מוצלל אחר‪ .‬בצד השני אני עוצרת וגבי אל‬
‫הקיר‪ .‬חתיכת הזכוכית מהחלון השבור עדיין בידי‪ .‬אני מצמידה אותה אל החזה ומנסה‬
‫להשתלט על הנשימה שלי לפני שהפאניקה שלי תסגיר את מקומי‪.‬‬
‫זה הזמן להתאפס‪ .‬להשתלט על עצמי‪ .‬אני כבר לא העכברון הקטן והמפוחד של‬
‫ג'ייקוב‪.‬‬
‫אני אישה שיש לה הבטחות לקיים‪.‬‬
‫"קראתי הכול על היום האחרון שלך עם אבא שלי‪ ",‬אומרת לינדי‪ .‬הקול שלה בוקע‬
‫מאחורי‪ ,‬מתוך החדר הראשון‪ ,‬נראה לי‪ ,‬קרוב לספה‪" .‬כדור בראש‪ .‬הוא התחנן‬
‫שתעשי את זה? ידעתי שאם הם יתפסו אותו‪ ,‬הוא בחיים לא יחזור לשם‪".‬‬
‫אני לא אומרת מילה‪ .‬שואפת עמוק‪ ,‬נושפת הכול‪.‬‬
‫אני לא עייפה‪ .‬אני לא רעבה‪ .‬לא קר לי‪.‬‬
‫אני בסדר‪.‬‬
‫"בהתחלה דאגתי‪ .‬חשבתי שהמשטרה תבוא לחפש אותי‪ .‬אז נעלמתי קצת‪ .‬העברתי‬
‫איזו תקופה בטקסס‪ ,‬באלבמה‪ ,‬בקליפורניה‪ .‬ראיתי קצת מהארץ‪ .‬תיארתי לעצמי‬
‫שג'ייקוב היה מאשר‪".‬‬
‫הקול שלה קרוב יותר‪.‬‬
‫לשאוף עמוק‪ .‬לנשוף הכול‪ .‬אני יכולה לעשות את זה‪.‬‬
‫"אבל לא סיפרת להם עלי‪ ,‬נכון‪ ,‬פלורה? את הזמן שבילינו יחד שמרת לעצמך‪ .‬הסוד‬
‫הקטן והמיוחד שלנו‪".‬‬
‫אני עוצמת עיניים בכוח ונושכת את שפתי התחתונה כדי לכבוש יבבה‪ .‬היא צודקת‪.‬‬
‫לא סיפרתי‪ .‬לא על החלק הזה‪ .‬הבושה? האימה? לא יודעת‪ .‬אבל לכל שורד יש סוד‪.‬‬
‫דברים שאנחנו לא יכולים לומר בקול כי זה יעשה את מה שקרה לאמיתי מדי‪ ,‬ולא רק‬
‫מבחינתם של אחרים‪ ,‬אלא בעיקר מבחינתנו‪.‬‬
‫סמואל חשד במשהו‪ .‬הוא הציב פיתיונות בשיחות הראשונות שלנו‪ .‬אבל אני לא‬
‫נתפסתי בהם אף פעם‪.‬‬
 ‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫קל וחומר שאף אחד לא רוצה לדבר על זה אחר כך‪.‬‬
‫"חשבתי פשוט לתת לך ללכת‪ ",‬ממשיכה לינדי‪ .‬היא נעה שמאלה‪ .‬היא לא‬
‫התקדמה‪ ,‬אלא נכנסה לאזור המטבח ועכשיו סובבה את השולחן והכיסאות‪.‬‬
‫"אבל לא יכולתי‪ .‬עצם זה שאת חיה ומסתדרת לך כשג'ייקוב‪ ...‬אני לא מצפה‬
‫שתביני‪ ,‬אבל אני יודעת שאת מבינה יותר מכולם בדיוק עד כמה ג'ייקוב היה מיוחד‬
‫וכמה מיוחדים היו היחסים בינינו‪ .‬אף אחד אף פעם לא ראה אותי כמוהו‪ .‬ואף אחד‬
‫אף פעם לא קיבל אותי כמוהו‪ .‬הוא היה אבא שלי ואני הייתי לינדי שלו‪ ,‬זה הכינוי‬
‫המיוחד שהוא המציא רק בשבילי בפעם הראשונה שהוא ראה אותי‪ .‬נטלי היתה של‬
‫אמא שלי‪ .‬אבל לינדי‪ ...‬אני הייתי שלו‪ .‬ואת‪ ,‬נבלה קטנה‪ ,‬לא היתה לך שום זכות‬
‫לקחת אותו ממני‪".‬‬
‫הקול שלה קרוב כל כך‪ ,‬כמעט בתוך האוזן שלי‪ .‬היא ממש מאחורי‪ .‬מהצד השני של‬
‫הקיר‪ ,‬אני מבינה‪ .‬מספיק לנשום‪ .‬אני מחזיקה את האוויר בתוך הריאות ומכריחה את‬
‫עצמי לא להשמיע קול‪.‬‬
‫"בשנה שעברה החלטתי שהגיע הזמן להעביר הילוך; יצאתי לחפש אותך‪ .‬ביקרתי‬
‫אצל אמא שלך בחווה‪ .‬עם האינטרנט היה די קל למצוא אותה‪ .‬היא אמרה לך משהו‬
‫על זה? סיפרה שחברה שלך מפעם קפצה לבקר? היא בנאדם דיסקרטי‪ ,‬זאתי‪ .‬לא‬
‫משנה כמה ניסיתי‪ ,‬היא לא הסכימה לענות על שום שאלה עלייך‪ .‬המקסימום‬
‫שהצלחתי להוציא ממנה זה שאת גרה בבוסטון‪ .‬אז החלטתי לעבור הנה גם‪ .‬למה לא?‬
‫חתיכת גיוון באווירה בשביל דרומית כמוני‪ .‬מצאתי עבודה‪ ,‬התכוונתי להתארגן לי בזמן‬
‫שאני ממשיכה לחפש אותך‪ ,‬ואז‪...‬‬
‫"פגשתי אותו‪ .‬את דבון‪ .‬גבר שאפילו לא ידע איזה מין בן אדם הוא‪ .‬אבל אני ידעתי‪.‬‬
‫זיהיתי מיד‪ .‬ואז כבר היה קל לגרום לו להצטרף‪ .‬סידרתי את הבית ונתתי לו להפוך‬
‫אותי לדיירת הראשונה‪ .‬ואז שלחתי אותו לחפש עוד צעצועים‪ .‬כי בחורה כמוני‪ ,‬יש לי‬
‫צרכים מסוימים‪ .‬כמו שאת יודעת יותר טוב מכולם‪".‬‬
‫אני רועדת בלי שליטה‪ .‬אני שונאת את התגובה הזאת‪ .‬בסיסית‪ .‬אינסטינקטיבית‪.‬‬
‫אבל ככל שהיא ממשיכה לדבר‪ ,‬הכול חוזר‪ .‬הלילות הנוראים האלה‪ .‬הקולות‪ ,‬טעם‬
‫המרה‪.‬‬
‫אני לא בסדר‪ ,‬אני לא בסדר‪ ,‬אני לא בסדר‪.‬‬
‫אני שוב מולי‪ ,‬ואני לא אצליח לצאת מזה‪.‬‬
‫"הרגת גם אותו‪ .‬לא? קפצתי לבית של דבון בשבת בבוקר‪ .‬הוא לא בא אחרי‬
‫העבודה‪ ,‬לא התקשר‪ .‬ידעתי שהוא מתחיל להיות חסר מנוחה‪ .‬אמרתי לו להוריד‬
‫פרופיל אחרי שיצא סרטון שלו‪ .‬כל כך לא זהיר! היינו חייבים להנמיך ווליום‪ ,‬לא‬
‫לעשות גלים‪ .‬אבל זאת הבעיה עם כלבים מאולפים — לפעמים הם נאבקים ברצועה‪.‬‬
‫אז קפצתי לבית של דבון לבדוק מה קורה איתו‪ ,‬ומה אני מגלה שם? כל הניידות‬
‫האלה‪ ,‬הסרט המשטרתי‪ .‬ואת‪ .‬ראיתי אותך יושבת במושב האחורי של הניידת עם‬
‫זבל מרוח לך על כל הפרצוף‪ .‬ומיד ידעתי מה לקחת ממני‪ .‬שוב‪.‬‬
‫"באמת חשבת שאני פשוט אתן לך ללכת? לצאת בלי כלום בפעם השנייה? שאני‬
‫לא אבוא אחרייך הביתה? שאני לא אחכה ביציאת החירום שלך עד שבעלי הבית‬
‫שלך יוצאים מהבית‪ ,‬ואז ארד‪ ,‬אפרוץ את המנעול לדירה שלהם ואגנוב את המפתחות‬
‫מאסטר? אחר כך‪ ,‬כשכבר היה שקט‪ ,‬פתחתי את הדלת ונכנסתי ישר לדירה שלך‪.‬‬
‫קצת קוקטייל כלורופורם כדי לטשטש אותך‪ ,‬זריקה קטנה כדי להרדים אותך לגמרי‬
‫וזה הכול‪ .‬החזרתי את המפתחות לדירה של בעלי הבית שלך ואז הורדתי אותך‬
‫למונית הפרטית שלי‪ .‬אני נוהגת בה בלילות‪ .‬זאת הדרך המושלמת לעשות עוד קצת‬
‫כסף ובינתיים להסתובב ברחובות ולחפש הזדמנויות חדשות‪.‬‬
‫"אף אחד לא שם לב לנהגי מוניות‪ .‬אף אחד אפילו לא מסתכל פעמיים כשנהגת‬
‫עוזרת לאישה מטושטשת ולא יציבה להיכנס למושב האחורי של המונית‪ .‬שיכורה‪,‬‬
‫המסכנה; מזל שהיא חוזרת הביתה במונית‪.‬‬
‫"ועכשיו הכול בדיוק כמו שאבא רצה‪ .‬את ואני שוב ביחד‪ .‬רק שהפעם האקדח‬
‫אצלי‪ ,‬ואת זאת שלא תצא‪.‬‬
‫"את שלי‪ .‬תמיד תהיי שלי‪ ",‬לינדי לוחשת‪ ,‬ופתאום היא ניצבת בפתח‪ ,‬ממש לידי‪.‬‬
‫אני לא צריכה אור כדי לדעת שיש לה חיוך על הפנים‪.‬‬
‫גמרנו עם המחשבות‪ .‬עם התכנונים‪ .‬עם ההכנות‪.‬‬
‫היא אולי מצאה אותי קודם‪ ,‬אבל זה לא אומר שלא ידעתי שהיום הזה יגיע‪.‬‬
‫אני חורצת בזכוכית המשוננת לרוחב הפנים שלה‪.‬‬
‫היא צורחת‪.‬‬
‫אני מסתובבת ונמלטת במסדרון‪.‬‬
‫די־די נהגה‪ .‬מבחינת המרחקים‪ ,‬הדרך ממועדון הלילה לדרום בוסטון לא היתה‬
‫ארוכה‪ .‬היא נדחקה מבעד לרחובות צרים ומפותלים עם יותר מדי רמזורים אדומים‪,‬‬
‫נצמדה למכוניות‪ ,‬היבהבה באורות‪ .‬קיינס לפת את ידית האוי־לא שמעל הדלת‪ ,‬אבל‬
‫לא אמר מילה‪.‬‬
‫היא עשתה את הדרך אל השיכונים מהזיכרון‪ .‬פעם‪ ,‬מזמן‪ ,‬בימי וייטי בולגר‪ ,‬החלק‬
‫הזה של בוסטון היה שייך לאירים‪ .‬מרכז הומה של כנופיות‪ ,‬סמים ועוני‪ .‬אבל בשנות‬
‫התשעים תמו ימי השכירות המפוקחת‪ ,‬ומשפחות מעוטות הכנסה רבות נאלצו לעזוב‬
‫את האזור‪ .‬הדרישה לנדל"ן סמוך למים הובילה לג'נטריפיקציה שאירעה כמעט‬
‫בן־לילה‪ .‬אלא שלפני שיהיה ניתן להתקדם הלאה היה צורך להרוס‪ .‬וזה היה תהליך‬
‫ארוך ומתמשך‪ ,‬ולפחות שורה אחת של שיכונים־לשעבר שנאטמו נתחמה מאחורי‬
‫גדרות מתכת והמתינה לבוא יומה‪.‬‬
‫תחילה הגיעה אל הגדר‪ .‬נסעה לאורכה‪ ,‬חיפשה שער ומצאה שתי ניידות אחרות‬
‫שכבר חנו מולו‪ .‬שוטר הסתכל עליה כשעצרה‪ .‬הציג לראווה שרשרת מול אורות‬
‫הרכב הקדמיים שלה‪ .‬די היה בזה כדי לראות שהמנעול איננו‪.‬‬
‫מה שאומר שהם לא היו הראשונים שהגיעו לשם‪.‬‬
‫די־די כיבתה אורות; היא וקיינס יצאו מן הרכב וניגשו אל יתר השוטרים‪ .‬היא שמעה‬
‫סירנות במרחק‪ .‬ניידות אחרות שהגיבו לקריאה‪ .‬היא הזדעפה‪.‬‬
‫נטלי דראגה סגורה עכשיו עם שתי קורבנות חטיפה לפחות‪ .‬אם תדע שהמשטרה‬
‫מתקרבת‪ ,‬היא עלולה להיבהל‪ ,‬מה שיניע אותה לקחת אותן בנות ערובה‪ ,‬אם לא גרוע‬
‫מזה‪.‬‬
‫כל המבצע הזה צריך להתנהל בחשאיות מוחלטת‪ .‬כמו הפשיטה של הימ"מ על‬
‫ג'ייקוב נס‪ ,‬שלא היה לו מושג מה קורה עד לרגע שמכל ראשון של גז מדמיע ניפץ את‬
‫חלון החדר שלו במוטל‪.‬‬
‫די־די עלתה בקשר‪ .‬בתוך שלושים שניות נדמו הסירנות‪ ,‬ונותר רק קול מנועי הרכב‬
‫המתקרבים‪ .‬יותר טוב‪.‬‬
‫היא קיבצה את ארבעת השוטרים‪ .‬שניים מהם דיווחו שמצאו מונית נטושה לא‬
‫רחוק משם‪ .‬מכל בחינה אחרת הכול נראה שקט‪ ,‬והם עדיין לא ראו אף אחד נכנס אל‬
‫המתחם‪.‬‬
‫די־די הינהנה‪ .‬הפרויקט הנטוש היה גדול‪ .‬שישה או שבעה מבני לבנים מסיביים‪,‬‬
‫כולם עם חלונות אטומים וחזיתות מתפוררות‪ .‬אלוהים יודע מה מצבם ההנדסי של‬
‫המבנים האלה‪ ,‬שלא לדבר על מה שימצאו בפנים‪ .‬סקווטרים‪ ,‬מכורים לסמים‪,‬‬
‫מכרסמים מכל הגדלים‪ .‬זה ידרוש קצת עידון‪.‬‬
‫"נעבוד בצוותים של שניים‪ .‬תתחילו בהיקף ותתקדמו אל המרכז‪ .‬חיפוש רשת‬
‫קלאסי‪ .‬חפשו כל רמז לאור שבוקע משפת החלונות‪ ,‬עקבות רגליים באבק‪ ,‬כניסות‬
‫שנראה שהיו בשימוש בזמן האחרון‪ ,‬מנעולים שנפרצו‪ ,‬דברים כאלה‪ .‬אל תיכנסו‬
‫בעצמכם‪ .‬רק תבדקו את השטח‪ .‬יש לנו לפחות שתי קורבנות שמוחזקות איפשהו‬
‫בפנים — וחשודה שאין לה מה להפסיד‪ .‬דבר ראשון אנחנו צריכים להשתלט על‬
‫הסיטואציה‪ ,‬לא להסלים אותה‪".‬‬
‫השוטרים הינהנו‪ ,‬הדליקו פנסים ונערכו לכניסה‪.‬‬
‫די־די חזרה עם קיינס אל הרכב שלה‪ .‬היא דיברה בשקט‪" .‬רוצה לחכות באוטו?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"יש לך שכפ"ץ?"‬
‫"קיוויתי שיש לך ספייר‪".‬‬
‫היא עצרה לרגע‪" .‬עברת איזושהי הכשרה לעבודה בשטח?" שאלה‪.‬‬
‫"כן‪".‬‬
‫"כי‪ ,‬אה‪ "...‬בעל כורחה היא התקשתה להתנסח‪" .‬אני בתפקוד מוגבל‪ .‬אין לי נשק‪.‬‬
‫אבל אני יכולה לירות‪ .‬התאמנתי‪ ,‬זאת אומרת‪ .‬רק שעם מצב הכתף שלי קצת קשה‬
‫להיכנס לתנוחת ירי בשתי ידיים‪ .‬אבל אין בעיה‪ .‬אני יכולה לעשות את זה‪ .‬אני יכולה‪".‬‬
‫נראה שהוא מבין מה היא אומרת‪" .‬יש לי אקדח גיבוי‪ .‬שלושים ושמונה‪".‬‬
‫"נעשה החלפות על השוטגאן שלי?"‬
‫"נשמע סביר‪".‬‬
‫היא פתחה את תא המטען‪ ,‬שבתוכו החזיקה ציוד לסיטואציות טקטיות‪ ,‬ובכלל זה‬
‫שכפ"ץ נוסף וארגז נשק נעול‪.‬‬
‫"אז מה‪ ",‬הוא אמר כבדרך אגב בעודם נערכים‪" ,‬בלשית פצועה ודוקטור‬
‫מהבולשת‪".‬‬
‫"חיל הפרשים הכי טוב בהיסטוריה‪ ",‬הבטיחה לו‪.‬‬
‫"ממש כדאי שנעשה את זה כמו שצריך‪ ,‬כי עם הניירת שתחכה לנו אם לא‪ ,‬כבר‬
‫עדיף למות‪".‬‬
‫די־די חייכה וניסתה להעמיד פנים שהידיים שלה לא רועדות‪ .‬מה פיל אמר‪ ,‬שהיא‬
‫צריכה להסתמך יותר על הצוות שלה? טוב‪ ,‬היא תיקשרה‪ .‬זה לא שהיא נכנסת לבד‪.‬‬
‫היו שוטרים שנכנסו לפניה‪ ,‬סוכן לצדה וגיבוי בדרך‪.‬‬
‫היא לומדת‪ .‬היא מסתגלת‪.‬‬
‫ועדיין‪ ,‬כשלקחה את ה־‪ 38.0‬של קיינס‪ ,‬אקדח שפעם היה כל כך טבעי לה‬
‫להחזיק‪...‬‬
‫היא דמיינה את ג'ק‪ .‬היא דמיינה את אלכס‪ .‬היא הבטיחה לעצמה שבמהרה תחזור‬
‫הביתה‪ ,‬אליהם‪.‬‬
‫ואז באה בעקבות קיינס אל תוך המתחם הנטוש‪.‬‬
 ‫פרק ‪48‬‬
‫הקליע הראשון מפליג לי מעל הכתף‪ .‬אני מתכופפת ברפלקס ונוטה ימינה כשקיר‬
‫הגבס נבקע משמאלי‪ .‬ירייה שנייה‪ ,‬שלישית‪ ,‬רביעית‪.‬‬
‫היא צוחקת כשהיא לוחצת על ההדק‪ .‬אולי היא אפילו לא מכוונת‪ ,‬רק נהנית‬
‫מהמופע כשאני מזנקת ימינה‪ ,‬שמאלה‪ ,‬ימינה‪ ,‬נרתעת‪ ,‬משתופפת‪ .‬אני כובשת את‬
‫הדחף להביט לאחור ולראות כמה קרובה אני למוות‪ .‬במקום זה אני שועטת הלאה‪,‬‬
‫וכפות רגליי היחפות הולמות ברצפת המסדרון הזרועה פסולת הריסות‪.‬‬
‫לפי עצת אחד המורים להגנה עצמית‪ ,‬אם יש מולכם מישהו חמוש באקדח‪ ,‬צריך‬
‫לברוח‪ .‬מתברר שקשה נורא לפגוע במטרה נעה‪ .‬על כל פנים‪ ,‬יש יותר סיכוי לשרוד‬
‫כשנמלטים בריצה מן היורה מאשר אם נכנסים איתו לרכב ונוסעים למקום נידח שבו‬
‫יוכל לעשות בדיוק מה שהוא רוצה‪.‬‬
‫אז אני רצה בשיא המהירות‪ .‬החזה עולה ויורד‪ .‬המרפקים צמודים לגוף‪ ,‬הראש‬
‫שפוף‪ ,‬אני מנסה להיות מטרה קטנה‪ .‬הרגל שלי פוגעת במשהו חד ואז במשהו דוקר‪.‬‬
‫אין זמן לעצור ולשלוף כפיסי עץ או גרוע מזה‪ ,‬חתיכות זכוכית‪ .‬אני ממשיכה לרוץ‬
‫ועוברת מן האזור המבוית פחות או יותר של המבנה אל מעין אזור בנייה‪ .‬ריח האבק‬
‫והעזובה באוויר כבד יותר‪ .‬המסדרון חשוך מכדי שאוכל לראות לאן אני פונה או‬
‫להימנע מלדרוך על האובייקטים החדים יותר‪.‬‬
‫עוד יריות‪.‬‬
‫אני נמלטת על נפשי‪.‬‬
‫פתח מימין‪ .‬אני מחליקה מבעדו בלי לחשוב על זה אפילו‪ ,‬בשאיפה לצאת מקו‬
‫האש‪ .‬רק אחר כך אני מבינה שזה יכול להיות חדר שינה או גרוע מזה‪ ,‬חדר שירותים‪.‬‬
‫חדר בלי יציאה‪ ,‬שאהיה לכודה בו‪.‬‬
‫אלא שבמקרה זה נראה שמדובר בעוד חדר מגורים‪ .‬אני זונחת את התיאוריה‬
‫שלפיה נלכדתי במבנה בוסטוני תלת־קומתי רגיל‪ .‬הבניין גדול מדי‪ .‬יותר מדי‬
‫מסדרונות‪ ,‬יותר מדי חדרים‪ .‬זה לא מחסן ולא מבנה מסחרי‪ .‬החדרים קטנים מדי‪ .‬בית‬
‫משותף? נטוש‪ ,‬בשיפוצים‪ ,‬משהו כזה‪.‬‬
‫אני צריכה לעצור ולנסות להתמצא‪ ,‬אבל אני כבר לא יכולה לחשוב‪ .‬אני חוצה‬
‫מסדרונות בשיא המהירות‪ ,‬מזנקת מבעד לחללים חשוכים כמו צבי בין העצים‪.‬‬
‫אולי אני בוכה‪ ,‬מה שיהיה מטומטם לגמרי‪ .‬הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה‬
‫לעשות רעש מיותר‪.‬‬
‫אני פורצת מבעד לפתח נוסף‪ ,‬דורכת על משהו חד ומרגישה איך הוא חותך את‬
‫העקב שלי לעומק‪ .‬אני לא מצליחה לעצור את עצמי‪ .‬אני עוצרת‪ ,‬קופצת על רגל אחת‬
‫ונושכת את השפה התחתונה כדי לא לצרוח‪.‬‬
 ‫אני נצמדת אל הקיר ומשתטחת כנגדו‪ ,‬באיחור‪ .‬מכריחה את עצמי לא לזוז‪.‬‬
‫תנשמי‪ .‬תחשבי‪ .‬תנשמי‪.‬‬
‫אני לא יכולה להמשיך לרוץ בלי כיוון במבוך של חפצים חדים וחללים לא מוכרים‬
‫עד שאלכד‪ ,‬עד שאחטוף כדור‪ ,‬עד שאמות‪ .‬אני צריכה למצוא אסטרטגיה‪ .‬כזאת‬
‫שתאפשר לי לגבור על רוצחת מטורפת עם אקדח‪.‬‬
‫על אישה שחיכתה חמש שנים כדי להרוס אותי‪.‬‬
‫אף שאם להודות על האמת‪ ,‬גם אני חיכיתי חמש שנים כדי להרוג אותה‪.‬‬
‫הנשימה שלי מקוטעת‪ .‬אני מכריחה את עצמי לנשום עמוק ומנסה להרגיע את‬
‫הדופק המשתולל שלי כך שאוכל לשמוע קול צעדים קרבים‪.‬‬
‫ואז אני מתמקדת‪ .‬חושבת‪.‬‬
‫לינדי‪ .‬היא פה‪ .‬בבוסטון‪ .‬היא איתרה אותי‪ .‬הגיעה לחווה של אמא שלי‪ .‬מצאה אותי‬
‫בבית של דבון גולדינג‪ .‬ואז עקבה אחרי אל הדירה המאובטחת להפליא שלי‪ ,‬ופרצה‬
‫אליה עם המפתחות של בעלי הבית שלי‪ .‬טריק נאה‪ .‬לא העליתי על דעתי שעם כל‬
‫המנעולים הנוספים שהתקנתי‪ ,‬בעלי הבית שלי יישארו החוליה החלשה‪ .‬אבל כן‪.‬‬
‫בשלב זה בחייהם הם לא נוקטים הקפדה יתרה בכל מה שנוגע למנעולים‪ .‬וברגע‬
‫שהמפתחות שלהם היו בידיה‪...‬‬
‫לינדי‪ .‬בדירה שלי‪ .‬לינדי מביאה אותי הנה כדי לגמור את מה שג'ייקוב התחיל‪.‬‬
‫אני רוצה שהיא תמות‪ .‬המחשבה הפשוטה והישירה הזאת‪ ,‬הצורך המובהק הזה‪,‬‬
‫מעגנים אותי ומסדירים לי את הנשימה‪.‬‬
‫שנאתי אותה מאז הפעם הראשונה שראיתי את ג'ייקוב מסתכל עליה‪ .‬מאז שחיבקה‬
‫אותי כשנפגשנו לראשונה‪ .‬מאז שישבו על הספה וראשיהם כמעט נוגעים זה בזה‪.‬‬
‫ואז כשהכריחה אותי לצאת ולגשת לאישה ההיא בבר‪.‬‬
‫אני לא חושבת על הלילה ההוא או על כל אלה שבאו אחריו‪ .‬אני לא מדברת עליה‪,‬‬
‫על ג'ייקוב‪ ,‬על מה שהם הכריחו אותי לעשות‪ .‬לא‪ ,‬את הזיכרונות האלה אני שומרת‬
‫לסיוטים‪ ,‬שמהם אני מתעוררת בצרחות גם אחרי כל השנים‪.‬‬
‫ג'ייקוב הכריח אותי לגלגל את הגופות מהמשאית שלו אל עשב הביצות הרטוב לצד‬
‫הדרך‪ .‬ואז הכריח אותי לשבת ולהסתכל כשהתנינים גילו את החטיף הבלתי צפוי‪.‬‬
‫הוא לא אמר מילה‪ .‬רק הסתכל עלי בעיניים שאמרו לי שיום יבוא וזה יהיה גם‬
‫הגורל שלי‪ .‬רק שאז לינדי תהיה זאת שתגלגל את הגופה שלי מבעד לדלת ותמחא‬
‫כפיים בחדווה כשחיות הפרא המקומיות יגיעו לאכול‪.‬‬
‫לינדי‪ .‬כאן‪ ,‬בבוסטון‪.‬‬
‫לינדי‪ .‬איפשהו מאחורי בחושך‪.‬‬
‫כשנרשמתי לקורס ההגנה העצמית הראשון שלי‪ ,‬אני בטוחה שאמא שלי הניחה‬
‫שאני נלחמת בג'ייקובים‪ .‬לא העמדתי אותה על טעותה‪ .‬אף פעם לא סיפרתי לה‬
‫שבכל פעם שאני חוסמת ובועטת‪ ,‬אני מדמיינת יריבה מבוגרת ממני רק במעט ויפה‬
‫להפליא‪ .‬כשקיבלתי את האקדח הראשון שלי‪ ,‬הפנים שדמיינתי כמטרה היו שלה‪.‬‬
‫כבר חמש שנים שאני מתאמנת על להרוג את לינדי‪ .‬בכל פעם שיצאתי לשטח‪,‬‬
‫אפילו אמרתי לעצמי שאם אצליח‪ ,‬אולי זה אומר שאני מוכנה לצאת לפלורידה‪ .‬רק‬
‫שזאת אף פעם לא היתה התשובה שבאמת קיבלתי‪ .‬ברור‪ .‬תמיד היה עוד דבר אחד‬
‫אחרון שאני צריכה לעשות פה‪ ,‬ואז‪ ,‬כמובן‪ ,‬סטייסי סאמרס‪ .‬לא יכולתי פשוט לעזוב‬
‫את סטייסי סאמרס‪.‬‬
‫והנה אני עכשיו‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אני לא צריכה למצוא את לינדי‪ .‬לינדי מצאה אותי‪.‬‬
‫אני שוב גוש אחד גדול של רעידות‪ .‬יש לה אקדח‪ .‬לי יש חתיכה שבורה של זכוכית‬
‫מהחלון‪ .‬היא‪ ...‬לינדי‪ .‬ואני‪ ...‬לא מולי‪ ,‬אני צריכה להזכיר לעצמי‪ .‬לא מולי‪ ,‬לא מולי‪,‬‬
‫לא מולי‪.‬‬
‫אבל למותר לציין אפילו ששוב אני מרגישה את חוסר האונים הזה‪.‬‬
‫אני צריכה תוכנית‪ .‬להרוג את לינדי‪ ,‬לקטול את החיה‪ ,‬ואז אולי‪ ,‬אולי אוכל לחזור‬
‫הביתה‪.‬‬
‫ולהחזיר איתי את סטייסי סאמרס‪.‬‬
‫אני כבר לא חושבת על החדר במוטל‪ .‬אני לא חושבת על היום האחרון ההוא‪ ,‬על‬
‫משקל האקדח של ג'ייקוב ביד שלי‪ ,‬על הד ההבטחה שלי באוזן שלו או על התחושה‬
‫הדביקה של חתיכות המוח שלו בשיער שלי‪.‬‬
‫אני מדמיינת את אמא שלי‪ .‬איך היא נראתה במטבח שלי אז‪ ,‬בבוקר‪ .‬גאה ומקבלת‬
‫את הדין‪ ,‬דואגת ונשמרת‪ .‬האמא שעדיין אוהבת אותי גם כשהיא יודעת שהבת שלה‬
‫לא באמת חזרה‪.‬‬
‫אני רוצה ללכת הביתה עכשיו‪ .‬אני רוצה לחבק את אמא שלי ואת חולצות הפלנל‬
‫המגוחכות שלה‪ .‬אני רוצה לחבק אותה‪ ,‬וגם אם ההרגשה לא תהיה כמו פעם‪ ,‬אני‬
‫רוצה להעריך את איך שהיא תהיה עכשיו‪.‬‬
‫אני לא רוצה לשרוד עוד‪.‬‬
‫אני רוצה לחיות‪.‬‬
‫ואז אני שומעת אותם‪ .‬צעדים אטיים‪ ,‬מדשדשים‪ ,‬מתקדמים במסדרון שמאחורי‪.‬‬
‫לינדי מתקרבת‪ .‬עם האקדח לפניה‪ ,‬זה ברור‪ ,‬והאצבע על ההדק‪.‬‬
‫משאבים? יש לי חתיכת זכוכית חדה‪ ,‬כבר רטובה מהדם שלה‪ .‬יש לי מרפקים‬
‫וברכיים ובעיטה יוצאת מן הכלל‪ .‬אני בוחנת את החלל החשוך ולא מזהה שום רמז‬
‫לרהיטים‪ ,‬אלא ערמות כהות של אשפה מזדמנת‪ .‬שאולי תהיה מעניינת‪ .‬אחרי הכול‪,‬‬
‫זבל כבר הציל אותי פעם‪ .‬אני מזדקפת ומתכוננת לנבור בערמות‪.‬‬
‫אני מאופסת‪.‬‬
‫אני לא עייפה‪ ,‬אני לא רעבה‪ ,‬לא קר לי‪ ,‬לא כואב לי‪.‬‬
 ‫אני בסדר‪.‬‬
‫ואני עומדת לעשות את הדבר שאני הכי טובה בו‪ :‬כל מה שצריך כדי לשרוד‪.‬‬
‫די־די קפאה במקומה וידה על זרועו של קיינס כשהסתובבה בכיוון שממנו בקע הצליל‪.‬‬
‫"שם‪ ",‬לחשה כששוב נשמע קול הנפץ החד‪" .‬ירייה‪".‬‬
‫"הבניין השני מימין‪ ",‬מילמל קיינס‪.‬‬
‫היא האירה עליו בפנס שלה‪ ,‬בניין כביר עשוי לבנים דהויות וחלונות אטומים‪ .‬היא‬
‫לא ראתה שום אור בוקע סביב עיני הדיקט‪ ,‬אבל אז‪ ,‬בדיוק כשעמדה לפנות אל הבניין‬
‫הבא‪ ,‬שמעה עוד שלוש יריות בזו אחר זו‪.‬‬
‫"הבניין הזה‪ ,‬בטוח‪ ",‬הסכימה‪.‬‬
‫היא היטיבה את אחיזתה באקדח‪.‬‬
‫הם התקרבו‪.‬‬
 ‫פרק ‪49‬‬
‫שמעתם פעם מאסטרים באומנויות לחימה משוויצים ככה‪ :‬אני מכיר עשר דרכים‬
‫להרוג בנאדם עם קש לשתייה‪ ,‬שתים־עשרה אם כוללים גם את העטיפה?‬
‫לפי המדריך שלי זאת לא ממש עובדה‪ ,‬אלא יותר תפארת המליצה‪ .‬מה הטעם‬
‫להיות מאסטר במשהו אם אי אפשר להישמע ממש־ממש מפחיד?‬
‫אבל קש פלסטיק בכל זאת יכול להיות נשק שימושי‪ .‬מצאתי אחד כזה בערמת‬
‫האשפה הסמוכה‪ .‬כופפתי אותו באמצע ותחבתי בין האצבע המורה לאצבע‬
‫האמצעית ביד שמאל‪ .‬קש מקופל מספיק חד ומספיק נוקשה כדי להיות נשק לא רע‬
‫כשדוקרים איתו קדימה‪ .‬אם מכניסים אותו לעין של היריב או אפילו טוב מזה‪ ,‬מכים‬
‫בעצם הלשון‪ ,‬בקדמת הגרון‪ ,‬אפשר להסב נזק רציני‪.‬‬
‫כמה רציני בדיוק? עוד מעט אגלה‪ .‬אני יכולה לשמוע את לינדי בקצה המסדרון‪,‬‬
‫מתקרבת אט־אט‪ .‬כל כך קרובה שאני יכולה לשמוע אותה נושמת‪.‬‬
‫אני מדמיינת אותה מחייכת‪ ,‬שמחה לצאת שוב לציד‪.‬‬
‫אף פעם לא הבנתי ממש את הדינמיקה של היחסים בינה לג'ייקוב‪ .‬הוא אהב אותה‪.‬‬
‫זה היה גלוי לעין‪ .‬ולינדי?‬
‫היא התרגשה לפגוש אותו‪ .‬אבל אהבה? אני לא יודעת‪ .‬אני חושבת על לינדי כמו על‬
‫פנתר שחור‪ ,‬גמיש תנועה‪ ,‬פוסע חרש בלילה ונרגש לנוכח ריח הדם‪ .‬יצור כזה באמת‬
‫אוהב?‬
‫אני חושבת שהיא אהבה את האופן שבו ג'ייקוב גרם לה להרגיש מיוחדת‪ .‬עזה‬
‫וחזקה‪ .‬כשהוא הופיע‪ ,‬הציד היה כיף פי שניים‪.‬‬
‫אני מתארת לעצמי שככה היא חשבה גם על הברמן עם שרירי החזה המדהימים‪.‬‬
‫דבון גולדינג‪ .‬הבחור שראיתי נשרף למוות מול עיני‪.‬‬
‫הזיכרון גורם לי להרגיש עזה וחזקה‪.‬‬
‫אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬הנה אנחנו כאן‪.‬‬
‫אני מניחה שלינדי תחזיק את האקדח לפניה‪ .‬הוא יופיע קודם‪ ,‬ואחריו הזרוע שלה‪.‬‬
‫וברגע הזה‪ ,‬הבלתי מוגן‪ ,‬אני אסתער עם הזכוכית ואכוון אל מפרק היד או אל גב כף‬
‫היד‪ .‬חתך עמוק אחד והיא תשמוט את הנשק מאליה‪ ,‬ואז נהיה מאוזנות‪.‬‬
‫רק שהיא חכמה מכדי לעשות את זה‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫כשהיא מופיעה סוף־סוף בפתח‪ ,‬לידי‪ ,‬המרפקים שלה צמודים אל הצלעות והאקדח‬
‫אסוף אל החזה‪ .‬קיר אנושי שרק צד הכתף שלו חשוף להתקפה‪ .‬גם אם אצליח לפגוע‬
‫בה עם פגיון הזכוכית שלי‪ ,‬זו תהיה מכה חטופה‪ ,‬לא רצינית‪.‬‬
‫אני עוצרת נשימה‪ ,‬וביני לביני דוחקת בה לפסוע עוד צעד אחד לתוך החדר‪ .‬ואז‬
 ‫אבעט בה ברגל שמאל‪ .‬אני אכוון אל צד הברך‪.‬‬
‫אני לא עייפה‪ ,‬לא רעבה‪ ,‬לא קר לי‪ ,‬לא כואב לי‪.‬‬
‫אני כולי ברגע‪.‬‬
‫במקום שבו אני יכולה להרוג ברייה אנושית אחרת ולהרגיש עם זה מאה אחוז‪.‬‬
‫ברגע הזה אני חושבת שהכי טוב יהיה אם אמא שלי אף פעם לא תיגע בי שוב‪ .‬כי‬
‫הבת שאליה היא מתגעגעת היא נערה שמחה‪ ,‬שאוהבת שועלים‪ .‬ואני מישהי אחרת‪.‬‬
‫אני משהו אחר‪.‬‬
‫לינדי נכנסת אל החדר‪.‬‬
‫אני בועטת בדיוק ברגע שהיא מסתובבת אלי ושיניה מבזיקות בלבן בחושך‪ .‬היא כבר‬
‫מסיטה את האקדח לחזית‪ ,‬ברור שהיא ידעה בדיוק איפה אני עומדת ובדיוק מה אני‬
‫מתכננת‪.‬‬
‫אבל אף אחת מאיתנו לא חזתה שהבעיטה שלי‪ ,‬שהחמיצה את המטרה‪ ,‬תגרום לי‬
‫לאבד שיווי משקל ותעיף אותי עליה‪.‬‬
‫אנחנו נופלות לרצפה‪ ,‬ואני נתקפת דז'ה־וו מוזר‪.‬‬
‫אנחנו בבית הקטן והעלוב שלה‪ .‬אני מחזיקה את הסכין מהמטבח‪.‬‬
‫אקדח‪ ,‬אקדח‪ .‬האקדח אצלה‪ ,‬תקוע בינינו‪ .‬מכוון אליה‪ ,‬מכוון אלי‪ .‬אני לא בטוחה‬
‫אם מישהי מאיתנו יודעת‪ .‬אני לא יכולה להרשות לעצמי להתגלגל מעליה‪ ,‬מה שייתן‬
‫לה מרווח לכוון‪ .‬אבל כשאנחנו כרוכות כך זו בזו‪ ,‬אני לא יכולה להכות ולא לדקור‬
‫ביעילות‪ .‬במקום זאת אנחנו נאבקות ככה‪ ,‬היא נחושה לא לשמוט את האקדח‪ ,‬אני‬
‫נחושה לא לאבד את הזכוכית השבורה או את הקש שלי‪.‬‬
‫אני מריחה דם‪ .‬שלה מהלחי המשוסעת‪ .‬שלי מהרגליים החתוכות‪.‬‬
‫ואז‪ :‬כאב‪ .‬חד וחודר‪ .‬השיניים שלה ננעצות לי באוזן‪ ,‬ננעצות‪ ,‬משסעות‪ ,‬מושכות‪.‬‬
‫אני‪ ,‬בתגובה‪ ,‬מפתלת את יד ימין‪ ,‬מושכת את הזכוכית לאורך צד הגוף שלה ומסובבת‬
‫אותה באכזריות‪.‬‬
‫אף אחת מאיתנו לא נאנקת ולא צועקת ולא צורחת‪ .‬אנחנו ממוקדות‪ .‬זה עניין רציני‪.‬‬
‫אבל רק לרגע נדמה לי שאני שומעת משהו במרחק‪.‬‬
‫היא נושכת אותי שוב‪ .‬לועסת‪ ,‬נוגסת‪ ,‬עושה מייק טייסון‪ .‬אני לא יכולה להרשות‬
‫לעצמי להתעסק בשיניים שלה‪ .‬הבעיה היא האקדח‪ .‬אני צריכה להרחיק את האקדח‬
‫ממנה‪.‬‬
‫מתגלגלות על הרצפה המאובקת‪ .‬אני מנסה להרים את יד שמאל‪ .‬הקש המקופל‬
‫עדיין בין האצבעות שלי‪ .‬אני מכה בו הכי חזק שאני יכולה בגרון שלה‪ .‬אנחנו קרובות‬
‫מדי‪ ,‬זו בתוך שטח ההריגה של זו‪ .‬אני שוב נועצת את הנשק המאולתר שלי פנימה‪.‬‬
‫אני אמנם לא יכולה לקחת תנופה ולגייס כוח רציני למכה‪ ,‬אבל יכולה לתחוב‪ ,‬לדחוק‪,‬‬
‫לשרוט‪ ,‬לקרוע‪ .‬היא פולטת קול בעבוע כשהקש נדחק אל קנה הנשימה שלה ומקשה‬
 ‫עליה לשאוף‪ .‬אני נועצת אותו ביתר שאת‪ ,‬נחושה לנצל את היתרון הזה עד תום‪.‬‬
‫היא דוחקת את שתי הידיים שלה בינינו ומרחיקה אותי מעליה בכוח‪ .‬אני נופלת על‬
‫הצד‪ .‬ומיד מבינה שאני חייבת לזוז‪ ,‬חייבת־חייבת לזוז‪ .‬מספיק שהיא תסתובב רק‬
‫טיפה‪ ,‬תלחץ על ההדק רק פעם אחת‪...‬‬
‫אני מכה ביד ימין ונועצת את הזכוכית השבורה במורד הזרוע שלה‪ ,‬באחורי כף היד‪.‬‬
‫אנחנו על הרצפה‪ ,‬נאבקות על הסכין מהמטבח‪...‬‬
‫היא שואפת בקול ונרתעת‪ .‬אני חותכת שוב ושוב‪ ,‬והאצבעות שלי חלקות מרוב דם‪.‬‬
‫והיא צוחקת‪ .‬קצרת נשימה‪ .‬נרגשת‪ .‬כי זה מה שהיא אוהבת‪ .‬זה מה שהיא רוצה‪.‬‬
‫מבחינתה אין כאב‪ ,‬רק עונג‪.‬‬
‫אני רק פלורה ‪.2.0‬‬
‫היא‪ ...‬היא‪...‬‬
‫יותר מג'ייקוב‪ .‬יותר מכולנו‪ .‬המפלצת ששאר המפלצות מפחדות ממנה‪.‬‬
‫היא תשיג את הסכין‪ .‬והיא תנעץ אותו עמוק לתוך החזה שלי‪ ,‬אבל רק אחרי שהיא‬
‫תבלה קצת‪ .‬ואז התנינים יאכלו את הגופה שלי‪ .‬לא ימצאו אותי אף פעם‪ .‬וג'ייקוב‬
‫ילך ויחטוף מישהי אחרת והכול יתחיל מהתחלה‪.‬‬
‫סטייסי סאמרס בקומה למעלה‪ ,‬ממוטטת‪ ,‬זקוקה נואשות לטיפול רפואי‪.‬‬
‫אמא שלי‪ ,‬שעומדת בלי ספק במטבח שלה בזה הרגע‪ ,‬אופה‪ ,‬אופה‪ ,‬אופה ושוב‬
‫מחכה לשמוע מה קרה לבת שלה‪.‬‬
‫אני לא רוצה למות בבית הזה יותר משרציתי למות בתוך תיבה בצורת ארון מתים‪.‬‬
‫אני מקבלת את העובדה שאני לא טובה ואפילו לא שמחה‪ .‬אני מבינה שלא אמצא‬
‫שלווה בשיטוט ביערות ילדותי‪ .‬אני מבינה שאני כבר לא יודעת איך להחזיר לאמא‬
‫שלי חיבוק‪.‬‬
‫אבל איפשהו‪ ,‬עמוק בפנים‪ ,‬אני עדיין מאמינה שאולי אוכל להיות האדם הזה‪.‬‬
‫הפכתי למפלצת‪ ,‬אבל זה לא אומר שיום אחד לא אוכל להשתנות בחזרה ולהיות זאת‬
‫שאמא שלי ואחי מתגעגעים אליה‪.‬‬
‫יום אחד אולי עוד אמצא את עצמי שוב‪.‬‬
‫רעשים‪ .‬רחוק‪ .‬קול חריקה של לוח עץ שנמשך ממקומו‪ ,‬קול הלמות צעדים‪ .‬לינדי‬
‫קופאת לצדי‪ .‬גם היא מקשיבה‪ .‬היריות שלה משכו תשומת לב‪ .‬אנשים מגיעים‪ .‬בטח‬
‫המשטרה‪ ,‬אנשי ימ"מ עם גז מדמיע‪ .‬אם רק אצליח למשוך זמן‪ ,‬הם יצילו אותי שוב‪.‬‬
‫רק ש‪...‬‬
‫לינדי שבה ומסתובבת אלי‪ .‬אני מביטה בה‪.‬‬
‫שתינו יודעות מה יקרה עכשיו‪.‬‬
‫כי אין כאן מקום לאחרים‪ .‬רק לה ולי‪ .‬ככה זה‪.‬‬
‫יד ימין שלי מכה מטה‪ ,‬אוחזת בשבר הזכוכית‪.‬‬
 ‫היד שלה נשלחת מעלה וסופגת את המכה רק לרגע שדי בו כדי לכוון את האקדח‪.‬‬
‫אני ממשיכה באגרוף שמאל‪ ,‬הקש עדיין אחוז היטב בין האצבעות שלי‪ ,‬ואני מכה בו‬
‫חזק בצד צווארה‪.‬‬
‫הנשימה שלה נעצרת בקול שריקה‪ .‬הזמן קופא לרגע‪.‬‬
‫"אמרתי לו שאני אהרוג אותך‪ ",‬אני לוחשת‪" .‬ביום האחרון‪ .‬היו לו דמעות ונזלת על‬
‫כל הפרצוף‪ .‬אמרתי לו שאת הבאה בתור‪".‬‬
‫היא פותחת את הפה‪ .‬אני חושבת שהיא עומדת לצחוק שוב‪.‬‬
‫במקום זה היא לוחצת על ההדק‪.‬‬
‫אני שומעת את הקול כאילו הוא רחוק מאוד‪ .‬אני מרגישה את הפגיעה‪ ,‬את הכאב‬
‫מתפוצץ‪.‬‬
‫אני מוטלת לאחור‪ .‬אני נופלת לאחור‪.‬‬
‫ושתי קרני אור תאומות פורצות אל תוך החדר‪.‬‬
‫"משטרה! תורידי את הנשק!"‬
‫קשה לשמוע את המילים מבעד לצלצול שמהדהד לי באוזניים‪ ,‬אבל נדמה לי שאני‬
‫מזהה את הקול‪ .‬הבלשית משבת בבוקר‪ ,‬זאת שאני לא מוצאת חן בעיניה‪.‬‬
‫אני מנסה לצעוק‪ ,‬להזהיר אותה‪ .‬שלינדי חמושה וערוכה לגמרי להרוג שוב‪.‬‬
‫אבל מתברר שהבלשית לא צריכה עצות ממני‪ .‬לינדי מסתובבת אל קרני האור‪.‬‬
‫הנשימה שלה חורקת‪ ,‬זה בטח הדבר הכי קרוב לצחוק שהיא יכולה להפיק‪ .‬ואז היא‬
‫מכוונת את האקדח בדיוק בזמן שמאפשר לשוטרת לפתוח באש‪.‬‬
‫אני מסתכלת על לינדי כשהיא קורסת לצדי על הרצפה‪ .‬חשבתי שיהיו תנינים‪ .‬הם‬
‫אמורים לבוא ולגרור את הגופה שלה מכאן‪ ,‬שאף אחד לא ימצא אותה אף פעם‪.‬‬
‫ואז סמואל שם‪ ,‬משפיל אלי מבט דואג‪.‬‬
‫"תחזיקי מעמד‪ ,‬פלורה‪ .‬העזרה בדרך‪ .‬תחזיקי מעמד‪".‬‬
‫אני לוחשת בתשובה‪" :‬סטייסי סאמרס‪ .‬למעלה‪ .‬תעזרו לה‪".‬‬
‫ואז התנינים באמת באים‪ .‬אבל זו אני שהם לוקחים משם‪.‬‬
 ‫פרק ‪50‬‬
‫קיינס ישב על הרצפה במכנסי הג'ינס היקרים במידה מגוחכת ואחז בידה של פלורה‬
‫בזמן שדי־די הזעיקה אמבולנס ואז שוטרים נוספים שיערכו חיפוש במתחם‪.‬‬
‫נדרשו להם חמש־עשרה דקות לצלוח את החלל הגדול‪ .‬דבון גולדינג ונטלי דראגה‬
‫אירגנו חתיכת קן בלב הבניין הנטוש‪ .‬די־די מצאה מטבח עם חיבור מאולתר לצינור‬
‫מים‪ ,‬מוצרי מזון שונים ובקבוקי אלכוהול שבלי ספק נגנבו מהטוניק‪ .‬כך גם בשירותים‬
‫למטה‪ ,‬שבהם היו‪ ,‬כן‪ ,‬שפופרות על גבי שפופרות של ג'ל זוהר לשיער‪.‬‬
‫הצוות נפרש וחיפש בחדר אחר חדר‪ ,‬בקומה אחר קומה‪ ,‬עד שאחד השוטרים מצא‬
‫סוף־סוף את סטייסי סאמרס‪ ,‬שקרסה במסדרון למעלה והיתה במצב קריטי בעליל‪.‬‬
‫שוב קראו לסיוע רפואי; ואז החישו את סטייסי ואת פלורה לבתי חולים בסביבה‪.‬‬
‫קיינס יצא משם‪ ,‬מדבר בסלולרי עם אמא של פלורה‪ ,‬ואילו די־די טיפלה בשיחת‬
‫אמצע הלילה שמשפחת סאמרס חיכתה לה שלושה חודשים‪.‬‬
‫ואז פסעה הלוך ושוב‪.‬‬
‫קיינס לא שיקר‪ .‬הניירת שצריך למלא על תקרית כמו זאת באמת תהיה סיפור‬
‫רציני‪ .‬די־די נדרשה להישאר בזירה כדי להשיב על שאלותיהם של חוקרים בלתי‬
‫תלויים שיבדקו את השימוש שעשתה בכוח קטלני‪ .‬בלשית בתפקוד מוגבל‪ ,‬שאפילו‬
‫לא מורשית לשאת נשק‪ .‬ברור שיבדקו אותה בשבע עיניים גם הלאה‪ .‬אולי תהיה גם‬
‫סנקציה משמעתית‪.‬‬
‫אולי פיל יצעק עליה שוב‪ .‬כי היא היתה חסרת אחריות‪ .‬כי לא סמכה על הצוות‬
‫שלה‪ .‬כי שוב נכנסה אל תוך בניין חשוך‪ ,‬ולא משנה אם זה היה רעיון טוב או לא‪.‬‬
‫היא אמורה להרגיש חרדה‪ .‬מתח‪ .‬חרטה?‬
‫אבל היא לא‪.‬‬
‫היא הזמינה גיבוי‪ .‬היא אירגנה צוות שוטרים מסייע‪ .‬היא ניגשה לסיטואציה‬
‫בשאיפה להכיל אותה‪ ,‬לא מתוך רצון בעימות‪ ,‬כראוי לתפקידה‪ .‬ואז‪ ,‬כשהסיטואציה‬
‫הסלימה לדרגה שדרשה פעולה מיידית‪...‬‬
‫היא עשתה את מה שהוכשרה לעשות‪ .‬למרות כתף שמאל הפצועה והמגבלה‬
‫הפיזית‪ ,‬היא סילקה איום גלוי ומובהק והצילה את חיי הקורבן‪.‬‬
‫היא הרגישה‪ ...‬חזקה‪ .‬ערוכה‪ .‬היא הרגישה שהיא יכולה לסמוך על עצמה‪.‬‬
‫לראשונה זה חודשים היא שוב הרגישה כמו עצמה‪.‬‬
‫היא התקשרה הביתה‪ .‬השעה היתה שלוש לפנות בוקר‪ ,‬אבל אלכס כבר היה‬
‫מתורגל בשיחות באמצע הלילה‪ .‬האמת היא שהיתה צריכה לשמוע את הקול שלו‪.‬‬
‫אחרי לילה כמו זה רצתה לפחות להרגיש קרובה אליו‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬פתחה‪.‬‬
 ‫"יופי‪ .‬איפה את?"‬
‫"הרגתי אותה‪ .‬את הבת של ג'ייקוב‪ ,‬נטלי‪ .‬יריתי בה והרגתי אותה בתפקיד‪".‬‬
‫הפוגה של רגע‪" .‬אני מצטער‪".‬‬
‫"גם אני‪ .‬היא כיוונה את האקדח שלה ישר אלי‪ ,‬לא היתה לי בררה‪".‬‬
‫"היה לך נשק?" אלכס תמיד היה בחור חריף‪.‬‬
‫"לקחתי בהשאלה כדי להיכנס למקום‪ .‬שמענו יריות‪ .‬נכנסנו מוכנים‪".‬‬
‫הוא לא אמר דבר‪ ,‬כי להיכנס מוכנים זה לא כמו להיכנס אחרי שאישרו שאת‬
‫כשירה לפעולה בשטח‪ ,‬ושניהם ידעו את זה‪.‬‬
‫"פחדתי‪ ",‬לחשה‪" .‬בחיים לא פחדתי קודם‪ .‬זה תמיד היה חלק מהעבודה‪ .‬אבל‬
‫הפעם‪ ...‬הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה הכתף המטומטמת שלי‪ .‬אם אני‬
‫אצליח לכוון בזמן‪ ,‬אם אני אהיה חזקה מספיק‪ ...‬עשיתי מה שהייתי צריכה‪ ,‬אבל‬
‫פחדתי‪".‬‬
‫"קאל הורגן‪"...‬‬
‫"הולך לרדת עלי רצח‪".‬‬
‫"בצדק?"‬
‫"אני לא רוצה לפחד‪ .‬לשבת ליד שולחן‪ ,‬אני מרגישה שזה כמו להתחבא‪ .‬להיות‬
‫בתפקוד מוגבל זה להיות מפוחדת‪ .‬אני רוצה שיאשרו אותי לשטח‪ .‬אני רוצה להיות‬
‫הבלשית שהייתי קודם‪".‬‬
‫"מותק‪ ,‬הפציעה שלך‪"...‬‬
‫"עשיתי מה שהייתי צריכה‪ .‬חשודה כיוונה אלי נשק במצב של חיים או מוות‪ ,‬ואני‬
‫פעלתי כמו שצריך בתנאי לחץ‪ .‬אני לא מוכנה לפחד שוב‪ ,‬אלכס‪ .‬ואני לא מוכנה‬
‫להישאר כבולה לשולחן‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬אז לא התקשרת הביתה בשביל להגיד לי שאני יכול להוציא את הניילון‬
‫פצפצים‪ ,‬לגלגל אותך בפנים ולהשאיר אותך מוגנת איתי לתמיד?"‬
‫"יעבירו אותי הליך משמעתי‪".‬‬
‫"סביר להניח‪".‬‬
‫"אני אצטרך את התמיכה שלך‪".‬‬
‫"קיבלת אותה‪".‬‬
‫"ואז‪ ...‬אני רוצה לעבור את הבדיקה לכשירות פיזית‪ .‬אני רוצה שיאשרו לי תפקוד‬
‫מלא‪".‬‬
‫"זה בסדר שאני אפחד? כי השיחה הזאת שאנחנו מנהלים עכשיו‪ ,‬אחרי שאשתי‬
‫בדיוק עמדה מול פושעת חמושה‪ ,‬היא לא ממש השיחה שהכי בא לי לקיים באמצע‬
‫הלילה‪".‬‬
‫"אני רוצה להיות הבלשית שהייתי פעם‪".‬‬
‫"די־די‪ ,‬אני התאהבתי בבלשית שהיית‪ .‬והתחתנתי עם הבלשית שהיית‪ .‬את לא‬
‫צריכה להשתנות בשבילי ולא בשביל ג'ק‪ .‬אנחנו מכירים את הבלשית שהיית‪".‬‬
‫"או־קיי‪".‬‬
‫"את בוכה?"‬
‫"בלשיות לא בוכות‪".‬‬
‫"אבל מפקחות בתפקוד מוגבל‪"...‬‬
‫"אולי‪".‬‬
‫"תודה שאת עדיין חיה‪".‬‬
‫"תודה שאתה מגבה אותי‪".‬‬
‫"מצאת את הנעדרות?"‬
‫"גם את סטייסי סאמרס וגם את פלורה דיין‪".‬‬
‫"איזה יופי! שתיהן בסדר?"‬
‫די־די אמרה לו את האמת‪" :‬אנחנו עדיין לא יודעים‪".‬‬
‫אני מתעוררת אל אורות בהירים‪ .‬אני בוהה בפאנלים הלבנים של התקרה גבוה מעלי‪.‬‬
‫סביב החזה שלי יש סדין הדוק ומגרד‪ ,‬ומעקה המתכת של המיטה גלוי לעין‪ .‬אני‬
‫מסובבת את הראש מספיק כדי לראות את סמואל שרוע בכיסא וראשו בין ידיו‪ .‬הפעם‬
‫בלי חליפה‪ ,‬רק חולצה שחורה לגמרי וג'ינס כהים שהיו מתאימים יותר למועדון לילה‬
‫מאשר לחדר בבית חולים‪.‬‬
‫אמא שלי במטוס‪ ,‬אני חושבת ואז תופסת את עצמי‪.‬‬
‫אני לא בג'ורג'יה‪ .‬אני בבוסטון‪ .‬ולא נמלטתי עכשיו מג'ייקוב; נמלטתי מהבת של‬
‫ג'ייקוב‪ .‬לרגע אחד‪ ...‬יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש‪ .‬כל כך הרבה זיכרונות‪,‬‬
‫רגשות‪ .‬אני לא בטוחה איפה העבר נגמר וההווה מתחיל‪ .‬לא ברור לי מי הייתי ומי‬
‫אהיה שוב‪.‬‬
‫אני בלימבו‪.‬‬
‫זאת לא ההרגשה הכי גרועה‪ .‬כל ההבטחה שבהתחלה חדשה בלי הכאב שבניסיון‬
‫להתחיל שוב באמת‪.‬‬
‫הכתף שלי כואבת‪ .‬הראש שלי עמום‪ .‬הפה שלי יבש‪.‬‬
‫לינדי עם האקדח שלה‪ .‬אני עם הזכוכית השבורה וקש הפלסטיק שלי‪ .‬היא לחצה‬
‫על ההדק‪ .‬גם הבלשית‪ .‬וכולנו נפלנו‪.‬‬
‫היא מתה‪ .‬אני לא צריכה לשאול בשביל לדעת את זה‪ .‬לינדי בטח מתה‪ .‬רק ככה‬
‫אפשר להסביר את זה שאני בחיים‪.‬‬
‫נחלצתי‪ .‬אני חופשייה‪.‬‬
‫די במחשבה הזאת כדי שאתחיל לצחוק‪ ,‬אף שהקול שבוקע מהגרון שלי הוא לא קול‬
‫שמח‪.‬‬
‫סמואל מופיע לצדי בן־רגע‪ .‬הוא מציע לי מים ומיטיב את קצה השמיכה‪ .‬אני עדיין‬
‫לא רואה את אמא שלי‪ ,‬אבל היא בטח איפשהו בבית החולים‪ .‬גם אם היא שונאת‬
‫אותי‪ ,‬גם אם הלב שלה נשבר‪ ,‬גם אם היא זועמת והרוסה‪ ,‬היא לא הטיפוס שיימנע‬
‫מקרב‪ .‬כנראה קיבלתי את זה ממנה‪.‬‬
‫אני שוב צוחקת‪ .‬או בוכה‪ .‬כי הנה אני פה‪ ,‬אבל מי אני? רוצחת? אישה שנוח לה רק‬
‫בחושך?‬
‫אישה שלא נשארו לה הבטחות לקיים‪ .‬אבל מי זאת‪ ,‬בעצם?‬
‫הלוואי שיכולתי לקרצף לעצמי את המוח‪ .‬הלוואי שיכולתי לחטא לעצמי את‬
‫העיניים‪ .‬הלוואי שיכולתי לקחת את כל הגוף שלי ולרוקן אותו‪ .‬בלי עוד זיכרונות על‬
‫תיבות בצורת ארון מתים או על השיניים של ג'ייקוב שמוכתמות בטבק‪ ,‬או על הריח‬
‫המדויק של בשר אנושי כשהוא בוער‪.‬‬
‫הייתי מוותרת על כל זה‪ .‬לא הייתי זוכרת כלום‪ .‬לא הייתי יודעת כלום‪.‬‬
‫הייתי פשוט נערה שרצה ביערות מיין ומגניבה חתיכות גבינה לשועלים‪.‬‬
‫סמואל אוחז בידי השמאלית‪ ,‬כי כתף ימין שלי חבושה ממש‪.‬‬
‫"את שורדת‪ ",‬הוא אומר‪" .‬את חזקה‪ .‬את יכולה לעשות את זה‪ .‬את שורדת‪".‬‬
‫"סטייסי סאמרס?" אני שומעת את עצמי לוחשת‪.‬‬
‫"בזכותך מצאנו אותה והבאנו אותה לבית החולים בזמן‪ .‬עשית את זה‪ ,‬פלורה‪ .‬עשית‬
‫את זה‪".‬‬
‫אני מגלה שאני מחייכת‪ ,‬אבל גם הפעם זו לא הארשת הכי שמחה‪ .‬כי מי כמוני‬
‫יודעת שהרגע הזה‪ ,‬עכשיו‪ ,‬הוא הרגע הקל היחיד‪ .‬השנייה האחת הזאת‪ ,‬כשסטייסי‬
‫זוכה להתעורר‪ ,‬סוף־סוף חופשייה‪ ,‬עם ההורים שלה לידה‪ .‬והם בוכים והיא בוכה‬
‫וזאת כזו הקלה בשביל כולם‪ .‬החלום הפרוע שלהם בדיוק התגשם‪.‬‬
‫ומה עם שאר הרגעים? מחר ומחרתיים והיום שאחר כך?‬
‫היא תצטרך עזרה‪ ,‬אני חושבת‪.‬‬
‫ואז‪...‬‬
‫היא תקבל אותה‪ .‬ממני‪ ,‬מסמואל‪ ,‬מאמא שלי‪ .‬כולנו התחלנו את המסע הזה יחד‪,‬‬
‫כל אחד בדרכו‪ .‬אני אסיים אותו‪ .‬אם סטייסי תרשה לי‪ ,‬אני אהיה שם בשבילה‪.‬‬
‫נלחמתי לבד בחושך די והותר‪ .‬אולי יהיה נחמד לנסות לעבוד עם מישהי אחרת כדי‬
‫למצוא את האור‪.‬‬
‫את השאלה הבאה אני שואלת את סמואל עם העיניים‪ ,‬כי אני לא יכולה לומר את‬
‫המילים בקול‪.‬‬
‫"היא מתה בזירה‪ ",‬אמר סמואל בפשטות‪" .‬נראה שהיא ודבון גולדינג חטפו יחד‬
‫לפחות שלוש בחורות‪ .‬קריסטי קילקר מתה‪ .‬אבל את וסטייסי סאמרס‪ ,‬שתיכן‬
‫שרדתן‪".‬‬
‫"לא ידעתי שלינדי בעיר אפילו‪ ",‬מילמלתי‪" .‬יצאתי לטוניק בשישי כי החברות של‬
‫סטייסי אמרו שהן יצאו לשם לפעמים‪ .‬לינדי‪ ...‬הבת של ג'ייקוב‪ .‬לא ידעתי שהיא‬
‫בבוסטון בכלל‪ .‬אפילו לא חשדתי‪".‬‬
‫"פגשת אותה כשהיית עם ג'ייקוב‪".‬‬
‫אני מבינה מה הוא שואל באמת‪ .‬למה לא דיברתי עליה אף פעם? למה לא יידעתי‬
‫את הרשויות? אני אומרת לו את האמת‪" :‬אף אחד לא רוצה להיות מפלצת‪".‬‬
‫"את לא מפלצת‪ ,‬פלורה‪ .‬את שורדת‪".‬‬
‫"זה לא מספיק‪ .‬נדמה לך שזה יהיה‪ .‬אבל זה לא‪".‬‬
‫"הצלת למישהי את החיים‪".‬‬
‫"הרגתי מישהו‪ ".‬וככה‪ ,‬בן־רגע‪ ,‬אני יכולה להרגיש איך החשכה שוב ממלאת אותי‪.‬‬
‫"הסתכלתי עליו כשהוא נשרף‪ ,‬ואפילו לא היה אכפת לי‪ .‬עמדתי לבד בריק‪ .‬אני תמיד‬
‫לבד בריק!"‬
‫"אז תבחרי אחרת‪ ,‬פלורה‪ .‬אף אחד לא אמר שזה קל‪ ,‬לחיות‪ .‬עדיין תצטרכי‬
‫להתעורר בכל בוקר‪ .‬ועדיין תצטרכי להחליט החלטות‪ .‬עברו חמש שנים‪ ,‬והנה אנחנו‬
‫שוב כאן‪ .‬את באמת רוצה להחליט את אותן החלטות עוד פעם ועוד פעם?"‬
‫אין לי תשובה‪ .‬הוא כבר אמר לי דברים דומים בעבר‪ .‬קודם את שורדת‪ .‬אחר כך את‬
‫צריכה להפסיק להרגיש כמו קורבן‪.‬‬
‫נשמע כל כך פשוט‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬בכל זאת‪...‬‬
‫אמא שלי מופיעה‪ ,‬משתהה בפתח כמתחבטת‪ ,‬לכודה בדז'ה־וו משל עצמה‪.‬‬
‫הפנים העצובות והנחושות שלה‪ .‬חולצת הפלנל המכוערת להחריד שלה‪.‬‬
‫תליון הכסף בדמות שועל שמתערסל בשקע צווארה‪.‬‬
‫יש כל כך הרבה דברים שאני צריכה להגיד לה‪ .‬כל כך הרבה התנצלויות שאני‬
‫חייבת לה‪ .‬אני רוצה שזה יהיה פשוט כמו שזה נשמע כשסמואל אומר את זה‪ .‬אני‬
‫רוצה את אותו באושר־ועושר שבטח מגיע לסטייסי סאמרס‪.‬‬
‫אני רוצה לספר את האמת ומקווה שזה ישחרר אותי‪ .‬אני מושכת את ידי מתוך ידו‬
‫של סמואל‪ .‬אני מושיטה אותה אל אמא שלי‪.‬‬
‫"מצטערת‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫"את לא צריכה ל‪"...‬‬
‫"האשמתי אותך‪ ",‬אני שומעת את עצמי אומרת‪" .‬לא התכוונתי‪ .‬אבל את כל כך‬
‫רצית שאני אחזור הביתה‪ .‬הייתי רואה אותך בחדשות‪ ,‬מתחננת שאחזור הביתה‬
‫בשלום‪ .‬אז שרדתי בשבילך‪ .‬גם כשהיה יותר טוב אחרת‪ .‬גם כשרציתי להרפות‪.‬‬
‫שרדתי כי לא רציתי לאכזב אותך‪".‬‬
‫היא לא אומרת שום דבר‪ ,‬אבל ההבעה שלה אומרת לי שהיא כבר יודעת‪ .‬היא‬
‫שולחת מבט אל סמואל‪ .‬הם דיברו על זה‪ .‬הם הבינו‪ ,‬גם אם אני לא‪.‬‬
‫"לג'ייקוב היתה בת‪ .‬הם הכריחו אותי לצאת איתם לברים‪ .‬הם הכריחו אותי לעזור‬
‫לבחור נשים להרוג‪ .‬שלוש פעמים‪ .‬שלוש נשים מתו בגללי‪ .‬אני לא יכולה לשנות את‬
‫זה‪ ",‬אני אומרת לה בכנות‪" .‬אפילו עכשיו‪ ,‬עם סטייסי סאמרס‪ ,‬זה לא מאזן את‬
‫החשבון‪".‬‬
‫"זה לא החשבון שלך‪ .‬הפשעים האלה שלהם‪".‬‬
‫"הסתכלתי עליו כשהוא נשרף‪ .‬הפשע הזה שלי‪".‬‬
‫"פלורה‪ ...‬אני לא יודעת מה את רוצה ממני‪ .‬אני אמא שלך ואני אוהבת אותך‪ .‬גם‬
‫עכשיו‪ ,‬גם אחרי שסיפרת לי את הדברים האלה‪ .‬אני אמא שלך‪ .‬ואני אוהבת אותך‪".‬‬
‫"אני לא יודעת מי אני‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫"אף אחד לא יודע‪ .‬כולם מעבירים את החיים בניסיון להבין את זה‪ ,‬גם אנשים שלא‬
‫נחטפו אף פעם‪".‬‬
‫"אני עדיין מתגעגעת אליו‪ .‬וזה רע‪ .‬זה מעוות‪ .‬אני שונאת אותו כי הוא בתוך הראש‬
‫שלי‪".‬‬
‫"אז תקבלי אותו בברכה‪ .‬תודי לו על זה שהוא עזר לעשות אותך חזקה‪ .‬תודי לו על‬
‫זה שהוא מת ואת יכולת לחזור הביתה‪ .‬לאיש כזה אין מגננות מול התודה‪ ,‬פלורה‪.‬‬
‫קבלי אותו בברכה והוא יסתלק לבד‪".‬‬
‫"זה חרא ניו אייג'י‪".‬‬
‫"זה הדבר הבסיסי לעשות כדי להתרחק מהשנאה‪ .‬במוקדם או במאוחר תצטרכי‬
‫לוותר עליה אם תרצי לחיות שוב‪".‬‬
‫"את שונאת אותו?"‬
‫"המשטרה חשבה שג'ייקוב יהרוג אותך ביום ההוא‪ ,‬פלורה‪ .‬המומחים הכי טובים‬
‫שלהם חזו שהוא יירה בך ואז בעצמו‪ .‬אני בחרתי להיות אסירת תודה על זה שלא‬
‫ככה הוא עשה‪".‬‬
‫אני צריכה לחשוב על זה‪ .‬צריך סוג מסוים של אומץ כדי להתייצב מול יריב חמוש‪.‬‬
‫וסוג אחר של אומץ כדי לחיות שוב‪.‬‬
‫אני אומרת‪" :‬זאת פלורה‪ .‬זאת כל הפלורה‪ ,‬והיא סוף־סוף מתעוררת‪".‬‬
‫אמא שלי מחבקת אותי‪ .‬זה מכאיב לכתף החבושה שלי ומבעית את כל השאר‪.‬‬
‫אבל אני מחבקת אותה בחזרה‪ .‬אני מתמקדת בתחושה‪ ,‬בריח‪ ,‬בכל החוויה‪ .‬אמא‬
‫שלי‪ .‬החיבוק שלה‪ .‬החיבוק שלנו‪ .‬ארבע מאות שבעים ושניים יום‪ .‬חמש שנים‬
‫ארוכות‪.‬‬
‫זאת פלורה‪ ,‬והיא סוף־סוף חוזרת הביתה‪ ,‬אני חושבת ומחבקת הכי חזק שאני‬
‫יכולה‪.‬‬
 ‫תודות‬
‫ראשיתו של הספר הזה בכתבה שקראתי ברשת‪ ,‬ועסקה במשרד הסיוע לקורבנות‬
‫שמפעיל האף־בי־איי‪ .‬מעולם לא שמעתי על מומחים לקורבנות‪ ,‬ומצאתי את עצמי‬
‫מרותקת לנוכח המחשבה על כך שהקורבנות ומשפחותיהם זקוקים לתמיכה מעל‬
‫ומעבר לבאושר־ועושר שאנחנו נוהגים לדמיין עבורם‪ .‬כמו שפלורה יכולה להעיד‪,‬‬
‫החילוץ אינו סופו של מסע ייסורים‪ ,‬אלא ראשיתו של מסע חדש לגמרי‪ .‬תודה למשרד‬
‫הקשר עם הציבור של האף־בי־איי‪ ,‬שאיפשר לי לשוחח עם שני מומחים לקורבנות‪,‬‬
‫ואני אסירת תודה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לכל מי שהרעיף עלי מזמנו ומניסיונו‪ .‬היקף מעורבותו של‬
‫ד"ר סמואל קיינס בחייהן של רוזה ופלורה עולה על המקובל‪ ,‬כמובן‪ ,‬ואני מקווה‬
‫שמידת החירות היצירתית שנטלתי לי ברורה‪ .‬למותר לציין כי האחריות לכל הטעויות‬
‫מוטלת אך ורק עלי‪.‬‬
‫תודה לוויין רוק‪ ,‬בלש לשעבר במשטרת בוסטון‪ ,‬שהחזיר את די־די לשירות! לא‬
‫יכולתי להשאיר אותה מושבתת‪ ,‬אז יצרתי קשר עם ויין‪ .‬ברגע שהוא הסביר לי מה‬
‫זאת אומרת להיות בתפקוד מוגבל‪ ,‬זה נשמע כמו עינוי נורא בשביל מישהי עם אופי‬
‫כמו של די־די‪ ,‬אז לא יכולתי להתאפק‪ .‬תודה‪ ,‬ויין!‬
‫הסוכנת המיוחדת נידיה גמבה סייעה לי בעניין הפרוצדורות שנדרשו כדי להתחקות‬
‫אחר מקומו של ג'ייקוב נס הרשע‪ .‬בעיני‪ ,‬היא קימברלי קווינסי האמיתית‪ ,‬רק מוצלחת‬
‫ממנה‪ .‬תודה לך על הזמן שהקדשת כדי לסייע לתפוס את הרעים הבדויים שלי‪ ,‬ותודה‬
‫גדולה עוד יותר על כך שאת תופסת גם את האמיתיים‪.‬‬
‫הבלש המקומי החביב עלי‪ ,‬סגן מייקל סנטוצ'יו‪ ,‬הציל את המצב פעם אחר פעם‪,‬‬
‫בעיקר הודות לתשובה שהשיב על הסמס ההיסטרי שלי‪ ,‬מהר חייבת לחטוף מישהו‪,‬‬
‫איך היית עושה את זה? ואילו הרוקחת החביבה עלי‪ ,‬מרגרט שרפנטייה‪ ,‬העלתה את‬
‫רעיון המזרן עם הכשות והמורן‪ .‬כמו שפלורה אמרה‪ ,‬כשות שימשה כדי להקל על‬
‫אנשים להירדם כבר בימי הביניים‪ ,‬אבל הפרטים המדויקים של המנגנון שבאמצעותו‬
‫עשתה זאת עדיין לא לגמרי ברורים למדע‪ .‬אבל הואיל ומדובר בבדיון‪ ,‬למה לא?‬
‫הבלשית החדשה במחלק של די־די‪ ,‬קרול מנלי‪ ,‬הגיעה לשם בזכות הבן של קרול‪,‬‬
‫דייוויד מרטין‪ ,‬שהרים תרומה נדיבה ביותר לאגודת צער בעלי חיים של קונוויי רבתי‬
‫כדי ששמה של אמו יופיע בספר‪ .‬אני מקווה ששניכם נהניתם — במיוחד מן הקריצה‬
‫לכלב של קרול‪ ,‬הארלי‪.‬‬
‫ברכות לקריסטי קילקר‪ ,‬שזכתה השנה בהגרלה "להרוג חבר‪ ,‬לפצוע ידיד" והרוויחה‬
‫סוף מפואר‪ .‬ג'וסלין אתייר‪ ,‬זוכת הגרסה הבינלאומית של ההגרלה‪ ,‬זכתה להפוך‬
‫למנהלת מפוקפקת במועדון לילה‪ .‬תודה לשתיכן על השתתפותכן בתחרות המהנה‬
‫ויוצאת הדופן בעליל‪.‬‬
‫תודה לחברתי הטובה ליסה מק על תובנה פורנזית מבריקה נוספת — והפעם‪,‬‬
‫התובנה בעניין חשיבותם של נצנצים כראיות המועברות במגע‪ ,‬שעזרה לי להמשיך‬
‫הלאה בשעה של צורך ממשי‪ .‬כן‪ ,‬אני חייבת לך עוד ארוחת ערב‪ .‬יכול להיות שכבר‬
‫הגענו לשנה שלמה של ארוחות‪.‬‬
‫סי־ג'יי ליונז‪ ,‬מחברת־עמיתה של ספרי מתח ורופאה‪ ,‬סיפקה כמה עובדות רפואיות‬
‫מהנות בעניין השפעותיו הגופניות של רעב קיצוני‪ .‬תודה!‬
‫ולסיום‪ ,‬כמו כל הכותבים‪ ,‬אני חייבת תודה ענקית למשפחה שלי‪ ,‬שאין לה בררה‬
‫אלא לחיות איתי כשאני חורקת שיניים‪ ,‬ממלמלת לאנשים שלא קיימים ומנאצת את‬
‫הרומן שלי השכם והערב‪ .‬הבת שלי‪ ,‬המתורגלת ביותר בשלב זה‪ ,‬העבירה את השבוע‬
‫האחרון של הדדליין שלי באפייה ובאספקה שוטפת של עוגיות עבורי‪ .‬היא ממש‬
‫מוצאת חן בעיני‪.‬‬
‫לשרוד זה לא יעד‪ ,‬אלא מסע‪ .‬שורדים ושורדות‪ ,‬באשר תהיו — הספר הזה מוקדש‬
‫לכם‪.‬‬
‫‪Contents‬‬
‫פרק ‪1‬‬ ‫‪.1‬‬
‫פרק ‪2‬‬ ‫‪.2‬‬
‫פרק ‪3‬‬ ‫‪.3‬‬
‫פרק ‪4‬‬ ‫‪.4‬‬
‫פרק ‪5‬‬ ‫‪.5‬‬
‫פרק ‪6‬‬ ‫‪.6‬‬
‫פרק ‪7‬‬ ‫‪.7‬‬
‫פרק ‪8‬‬ ‫‪.8‬‬
‫פרק ‪9‬‬ ‫‪.9‬‬
‫פרק ‪10‬‬ ‫‪.10‬‬
‫פרק ‪11‬‬ ‫‪.11‬‬
‫פרק ‪12‬‬ ‫‪.12‬‬
‫פרק ‪13‬‬ ‫‪.13‬‬
‫פרק ‪14‬‬ ‫‪.14‬‬
‫פרק ‪15‬‬ ‫‪.15‬‬
‫פרק ‪16‬‬ ‫‪.16‬‬
‫פרק ‪17‬‬ ‫‪.17‬‬
‫פרק ‪18‬‬ ‫‪.18‬‬
‫פרק ‪19‬‬ ‫‪.19‬‬
‫פרק ‪20‬‬ ‫‪.20‬‬
‫פרק ‪21‬‬ ‫‪.21‬‬
‫פרק ‪22‬‬ ‫‪.22‬‬
‫פרק ‪23‬‬ ‫‪.23‬‬
‫פרק ‪24‬‬ ‫‪.24‬‬
‫פרק ‪25‬‬ ‫‪.25‬‬
‫פרק ‪26‬‬ ‫‪.26‬‬
‫פרק ‪27‬‬ ‫‪.27‬‬
‫פרק ‪28‬‬ ‫‪.28‬‬
‫פרק ‪29‬‬ ‫‪.29‬‬
‫פרק ‪30‬‬ ‫‪.30‬‬
‫פרק ‪31‬‬ ‫‪.31‬‬
‫פרק ‪32‬‬ ‫‪.32‬‬
‫פרק ‪33‬‬ ‫‪.33‬‬
‫פרק ‪34‬‬ ‫‪.34‬‬
 ‫פרק ‪35‬‬ ‫‪.35‬‬
‫פרק ‪36‬‬ ‫‪.36‬‬
‫פרק ‪37‬‬ ‫‪.37‬‬
‫פרק ‪38‬‬ ‫‪.38‬‬
‫פרק ‪39‬‬ ‫‪.39‬‬
‫פרק ‪40‬‬ ‫‪.40‬‬
‫פרק ‪41‬‬ ‫‪.41‬‬
‫פרק ‪42‬‬ ‫‪.42‬‬
‫פרק ‪43‬‬ ‫‪.43‬‬
‫פרק ‪44‬‬ ‫‪.44‬‬
‫פרק ‪45‬‬ ‫‪.45‬‬
‫פרק ‪46‬‬ ‫‪.46‬‬
‫פרק ‪47‬‬ ‫‪.47‬‬
‫פרק ‪48‬‬ ‫‪.48‬‬
‫פרק ‪49‬‬ ‫‪.49‬‬
‫פרק ‪50‬‬ ‫‪.50‬‬
‫תודות‬ ‫‪.51‬‬

‫‪Landmarks‬‬
‫‪Cover .1‬‬