‫לואיזה מיי אלקוט‬

‫נשים קטנות‬
‫מילים שיוצאות מהלב‬
 ‫לואיזה מיי אלקוט‬
‫נשים קטנות‬

‫מאנגלית‪ :‬שרון פרמינגר‬

‫ידיעות אחרונות | ספרי חמד‬

 ‫‪Louisa May Alcott‬‬
‫‪Little Women‬‬

‫לואיזה מיי אלקוט‬

‫נשים קטנות‬

‫‪Translated by Sharon Preminger‬‬

‫עורך אחראי‪ :‬דב איכנולד‬

‫עורכת הספרות המתורגמת‪ :‬נטע גורביץ‬

‫עריכת תרגום‪ :‬אירית מילר‬

‫הפקה והבאה לדפוס‪ :‬בתיה בודנר‬
‫איורים‪ :‬לואיס ג'מבור‬
‫לוחות‪ :‬ישראלית‬
‫סדר‪ :‬טפר בע"מ‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או‬
‫בכל אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני‪ ,‬או אחר ‪ -‬כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה‪.‬‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת‬
‫בכתב מהמו"ל‪.‬‬
‫‪All Hebrew Rights Reserved © 2011‬‬
‫‪Miskal - Yedioth Ahronoth Books and Chemed Books | P.O.B. 53494, Tel-‬‬
‫‪Aviv, 61534 Israel‬‬
‫כל הזכויות בעברית שמורות © ‪ 2011‬למשכל ‪ -‬הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות‬
‫וספרי חמד‬
‫ת"ד ‪ ,53494‬תל‪-‬אביב ‪E-mail: info@ybook.co.il | 61534‬‬
‫דאנאקוד ‪ | 362-3932‬מסת"ב ‪ | ISBN 978-965-482-911-3‬נדפס בישראל ‪2011‬‬
‫‪Printed in Israel‬‬
 ‫בפתח המהדורה העברית‬
‫הכרך עב הכרס שאתם אוחזים בידיכם נכתב על ידי הסופרת האמריקאית לואיזה מיי‬
‫אלקוט כשני ספרים‪" :‬נשים קטנות" יצא לאור בשנת ‪ ,1868‬ו"רעיות טובות" ב‪.1869-‬‬
‫הספר )שני הכרכים אוחדו במהרה( זכה להצלחה מסחרית מיידית ומפתיעה‪ ,‬ומאז לא מש‬
‫מלב הקאנון המערבי‪ :‬הוא תורגם‪ ,‬הומחז‪ ,‬הוסרט‪ ,‬עובד‪ ,‬תוקצר‪ ,‬נחקר ונמכר בעשרות‬
‫מהדורות שונות ובמאות מיליוני עותקים ברחבי העולם‪ .‬לחו לא נס עד ימינו אלה‪ :‬כל כמה‬
‫שנים מופיע תרגום חדש ללשון זו או אחרת‪ .‬ב‪ 140-‬שנות קיומו הוא כבש את מקומו‬
‫בתודעה הציבורית והביקורתית כרומן ההתבגרות הנשית המופתי והפופולרי ביותר‪ ,‬וסלל‬
‫דרך ללבותיהם של דורות של נערות ונשים‪.‬‬

‫כמו ג'ו מארץ'‪ ,‬גיבורת הספר‪ ,‬גם לואיזה מיי אלקוט היתה הבת השנייה מבין ארבע אחיות‬
‫שחוו על בשרן עוני ומחסור רב‪ .‬היא עבדה מגיל צעיר כמורה‪ ,‬תופרת‪ ,‬מטפלת ואחות‪,‬‬
‫וכתיבתה ‪ -‬בעיקר הסיפורים ה"צהובים" שפרסמה תחת שם העט א"מ בארנרד ‪ -‬היתה‬
‫אמצעי פרנסה לא פחות משהיתה מפלט יצירתי‪ .‬כסופרת המבקשת לכלכל את עצמה מפרי‬
‫מלאכתה‪ ,‬נאלצה אלקוט לחבר סיפורים סנסציוניים‪ ,‬רוויי להט ודם‪ ,‬כי "גם המושלמים‬
‫בתושבי אמריקה קראו זבל באותה תקופה חשוכה" ‪ -‬כך במילותיה של ג'ו‪ .‬כסופרת אישה‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬ציפו ממנה לכתוב סיפורים מוסרניים וסנטימנטליים‪ ,‬שבהם הצדיקים באים על‬
‫שכרם‪ ,‬החוטאים נענשים‪ ,‬והמתווה הספרותי כולו נועד לאשש ערכים נוצריים ולספק‬
‫תשתית לחיים מהוגנים ו"ראויים"‪ .‬ז'אנר זה‪ ,‬שדמה למסה או לדרשה יותר מאשר ליצירת‬
‫ספרות בדיונית‪ ,‬הוקיע מכול וכול את קריאת הספרות‪ ,‬שנתפסה כמשחיתה כל מידה טובה‪.‬‬

‫אלקוט נעה בין שני קטבים אלה )גורל שהועידה בספר גם לג'ו(‪ ,‬עד שקיבלה‪ ,‬בהסתייגות‬
‫מסוימת‪ ,‬את הצעתו של המו"ל תומאס ניילס ‪ -‬ששמע על קשייה הכלכליים ‪ -‬לכתוב ספר‬
‫לבנות‪ .‬ברומן שכתבה‪ ,‬המבוסס במידה רבה על סיפור חייה שלה‪ ,‬עשתה אלקוט את הבלתי‬
‫צפוי‪ :‬היא ניפצה את התבניות הנוהגות בתקופתה והשיגה הישג ספרותי וכלכלי מרשים‪ .‬עד‬
‫כמה ש"נשים קטנות" נקרא בימינו בחלק מרבדיו כרומן שמרני‪ ,‬מוסרני ודידקטי‪ ,‬כתיבתו‬
‫ב‪ 1868-‬היתה אקט כמעט חתרני‪ .‬אלקוט המירה את הסנטימנטליות בריאליזם‪ ,‬ואף על פי‬
‫שעטפה את הסיפור במעטפת חינוכית‪ ,‬השתמשה בה כדי לערער ולבעוט בנורמות‬
‫המקובלות של מוסר‪ ,‬נשיות‪ ,‬תפקידים מגדריים‪ ,‬מעלות טובות ומימוש עצמי‪ .‬הגיבורות שלה‬
‫רחוקות מלהיות מושלמות‪ .‬הן מעדיפות משחקים ושעשועים על לימודים ועבודות הבית‪,‬‬
‫וקנאה‪ ,‬חמת זעם‪ ,‬נקמנות‪ ,‬הרפתקנות‪ ,‬עצלנות ואנוכיות אינן זרות להן‪ .‬ובכל זאת האחיות‬
‫צועדות בדרך של שיפור עצמי‪ ,‬של מציאת מקומן בעולם‪ ,‬של קבלת החיים על כל‬
‫חסרונותיהם ומורכבותם‪ .‬זהו סוד קסמן הנצחי‪.‬‬

‫לתרגום העברי החדש שלפניכם קדמו כמה מהדורות‪ ,‬חלקן מלאות וחלקות מעובדות‪,‬‬
‫הראשונה שבהן בתרגומו של שלמה ערב מ‪ 1954-‬בהוצאת י' צ'צ'יק‪ .‬אולם העברית אינה‬
‫קופאת על שמריה‪ ,‬ומה שהיה קריא בזמנו עשוי כיום להיות בעל ערך ספרותי‪ ,‬מחקרי או‬
‫נוסטלגי‪ ,‬אך מאתגר לקריאה ומרחיק קוראים ותיקים וחדשים כאחד‪ .‬בתרגום החדש‬
‫מצליחה שרון פרמינגר להעניק לרומן קול עברי נגיש ומשכנע‪ ,‬מבלי לסחוף אותו אל מחוץ‬
‫למחוזות התרחשותו‪ .‬כך בתיאורי המספר הכתובים בלשון ניטרלית ברובד בינוני‪ ,‬בדיאלוגים‬
‫ששפתם שפת דיבור של נערות‪ ,‬ובתת‪-‬ז'אנרים הנוספים שהספר משופע בהם‪ :‬מכתבים‪,‬‬
‫סיפורים‪ ,‬קטעי שירה ואזכורים של המורשת הספרותית הנוצרית‪ .‬אלה הן נשים קטנות‬
‫החיות ופועלות בעברית השומרת אמונים לכל רמות הלשון ומשלביה בשפת המקור‪ ,‬מבלי‬
‫לפגום בטבעיותה‪.‬‬

‫הרומן "נשים קטנות" עולה על גדותיו בייצוגים של נשים ושל התבגרות‪ .‬ארבע האחיות‬
‫לבית מארץ' מספקות לכל קוראת וו להיתלות בו‪ ,‬דמות להזדהות איתה‪ .‬מג הבוגרת‬
‫והחרוצה‪ ,‬בת' טובת הלב ומשכינת השלום ואיימי היהירה והמפונקת‪ ,‬שאחריתה טובה‪.‬‬
‫וכמובן‪ ,‬ג'ו‪ .‬תולעת הספרים חדת העין‪ ,‬שגופה גמלוני ושיערה ארוך ושופע‪ ,‬שבגדיה‬
‫מרושלים תמיד והיא כולה פקעת של רגשות ויצרים סותרים ומנוגדים‪ .‬ג'וזפין‪-‬ג'ו‪ ,‬האחות‬
‫שחמתה מהירה ומחילתה שלמה‪ ,‬שהגנדור והיוהרה זרים לה‬ ‫והחברה‪ ,‬השחקנית והכותבת‪ֵ ,‬‬
‫והספרים הם מקלט ראשה‪ .‬ג'ו שפונה עורף ללורי ובוחרת בפרופסור בר )עוד על כך‬
‫באחרית הדבר(‪ ,‬ובסופו של דבר מוצאת לעצמה אושר ‪ -‬לא מושלם אמנם‪ ,‬אבל לגמרי‬
‫שלה‪ .‬ג'ו מארץ'‪ .‬הבו לנו עוד גיבורות כמוה ‪ -‬ונוכל להזיז את העולם‪.‬‬

‫נטע גורביץ‬
‫אוקטובר ‪2010‬‬
‫נשים קטנות‬
‫חלק ראשון‬
‫פרק ראשון‬
 ‫משחקי צליינות‬

‫"חג המולד לא יהיה חג אמיתי אם לא נקבל שום מתנות‪ ",‬רטנה ג'ו‪ ,‬ששכבה על השטיח‪.‬‬
‫"כמה נורא להיות עניים!" נאנחה מג והשפילה את מבטה אל השמלה הישנה שלה‪.‬‬
‫"לדעתי זה לא הוגן שחלק מהילדות נהנות מהמון דברים יפים כשלילדות אחרות אין‬
‫כלום‪ ",‬הוסיפה איימי הקטנה במשיכת אף נעלבת‪.‬‬
‫"אבל לנו יש אמא ואבא כאלה‪ ,‬ואנחנו אחיות כל כך טובות‪ ",‬אמרה בת' בשביעות רצון‬
‫מהפינה שלה‪.‬‬
‫ארבעת הפרצופים הצעירים‪ ,‬המוארים באור האש שבאח‪ ,‬התבהרו למשמע המילים‬
‫העליזות האלה‪ ,‬אבל התקדרו שוב כשג'ו אמרה בעצב‪:‬‬
‫"אבא לא איתנו‪ ,‬והוא לא יהיה איתנו עוד הרבה זמן‪ ".‬היא לא אמרה "אולי אפילו‬
‫לעולם לא"‪ ,‬אבל כל אחת מהן הוסיפה את המילים האלה בלב כשהרהרה באבא‪ ,‬שנמצא‬
‫רחוק רחוק‪ ,‬במקום שבו מתחוללת המלחמה‪.‬‬
‫אף אחת לא דיברה במשך רגע ארוך‪ ,‬ואז אמרה מג בנימת קול שונה‪:‬‬
‫"אתן יודעות שאמא הציעה לוותר השנה על מתנות חג המולד כי החורף הזה יהיה קשה‬
‫לכולם‪ .‬לדעתה‪ ,‬אנחנו לא צריכות לבזבז כסף על תענוגות כשהחיילים שלנו סובלים כל כך‬
‫בצבא‪ .‬אנחנו לא יכולות לעזור בצורה משמעותית‪ ,‬אבל אנחנו יכולות להקריב קורבנות‬
‫קטנים משלנו‪ ,‬ואנחנו צריכות לעשות את זה בשמחה‪ .‬אם כי אני לא עושה את זה בשמחה‪,‬‬
‫לצערי‪ ".‬ומג טלטלה את ראשה מצד לצד והרהרה בצער בכל הדברים היפים שהיא רוצה‪.‬‬
‫"אבל לדעתי‪ ,‬הסכומים הקטנים שנבזבז לא יכולים לעזור לאף אחד‪ .‬לכל אחת מאיתנו יש‬
‫דולר אחד‪ ,‬והצבא לא ירוויח הרבה אם נתרום לו את הכסף הזה‪ .‬בסדר‪ ,‬אני לא אצפה‬
‫למתנה מאמא או מכן‪ ,‬אבל בכל זאת אני רוצה לקנות לעצמי את "אונדין וסינְ ְטרם"‪ 1.‬אני‬
‫חולמת עליו כבר כל כך הרבה זמן‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שהיתה תולעת ספרים‪.‬‬
‫"אני תכננתי לקנות בכסף שלי חוברות תווים חדשות‪ ",‬אמרה בת' באנחה קטנה שאף‬
‫אחד לא שמע חוץ מהמברשת והמטלית שליד האח‪.‬‬
‫ייבּר‪ .‬אני ממש זקוקה להם‪ ",‬אמרה‬ ‫"אני אקנה קופסה גדולה של צבעי עיפרון מתוצרת ֵפ ֶ‬
‫איימי בהחלטיות‪.‬‬
‫"אמא לא אמרה שום דבר על הכסף שלנו‪ ,‬והיא לא היתה רוצה שנוותר על הכול‪ .‬אני‬
‫מציעה שכל אחת מאיתנו תקנה לעצמה מה שהיא רוצה ותיהנה קצת‪ .‬הרי אנחנו עובדות‬
‫קשה כדי להרוויח את הכסף הזה‪ ",‬קראה ג'ו וסקרה את עקבי נעליה במחווה גברית‪.‬‬
‫"אני באמת עובדת קשה‪ .‬כמעט כל היום אני מלמדת את הילדים המעצבנים האלה‪,‬‬
‫כשבעצם אני נורא רוצה לבלות בבית‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שחזרה לנימת הקול המתלוננת‪.‬‬
‫"זה עוד כלום לעומת מה שעובר עלי‪ ",‬אמרה ג'ו‪" .‬מה היית אומרת אם היית כלואה‬
‫במשך שעות עם זקנה עצבנית ורגזנית‪ ,‬שכל הזמן מריצה אותך‪ ,‬לא מרוצה משום דבר‬
‫ומציקה לך עד שבא לך לברוח מהחלון או לפרוץ בבכי?"‬
‫"נכון שזה לא יפה להתלונן‪ ,‬אבל אני באמת חושבת שהעבודה הכי גרועה בעולם היא‬
‫לרחוץ כלים ולדאוג שהכול יהיה נקי‪ .‬זה מעצבן נורא‪ ,‬והידיים שלי נהיות כל כך נוקשות‬
‫שאני לא מצליחה להתאמן כמו שצריך‪ ".‬בת' הביטה בכפות ידיה המחוספסות‪ ,‬והאנחה‬
‫שלה הגיעה הפעם לאוזני כולן‪.‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬אף אחת מכן לא סובלת כמוני‪ ",‬קראה איימי‪" .‬כי אתן לא חייבות ללכת לבית‬
‫ספר עם ילדות חצופות‪ ,‬שלועגות לכן אם אתן לא יודעות את החומר‪ ,‬וצוחקות על השמלה‬
‫שלכן‪ ,‬ומחמיצות את אבא שלכן אם הוא לא עשיר‪ ,‬ומעליבות אתכן אם האף שלכן לא‬
‫יפה‪".‬‬
‫"אם את מתכוונת למשמיצות‪ ,‬כדאי שלא תגידי מחמיצות‪ ,‬כאילו אבא הוא צנצנת‬
‫מלפפונים כבושים‪ ",‬יעצה ג'ו וצחקה‪.‬‬
‫"אני יודעת טוב מאוד למה אני מתכוונת‪ ,‬ואין שום סיבה שתהיי סאטירית עלי‪ .‬חשוב‬
‫להשתמש במילים יפות ולשפר את אוצר המילון‪ ",‬השיבה איימי בהדרת כבוד‪.‬‬
‫"די‪ ,‬בנות‪ ,‬מספיק להתקוטט‪ .‬תגידי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬לא חבל שאבא הפסיד את כל הכסף שלו‬
‫כשהיינו קטנות? בחיי! יכולנו להיות מאושרות וטובות כל כך אם לא היו לנו שום דאגות!"‬
‫אמרה מג‪ ,‬שזכרה תקופות טובות יותר‪.‬‬
‫"לפני כמה ימים אמרת שאנחנו הרבה יותר מאושרות מהילדים של משפחת קינג‪ ,‬כי הם‬
‫רבים ומתקוטטים כל הזמן‪ ,‬למרות כל הכסף שלהם‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬בת'‪ .‬ואני באמת מאמינה בזה‪ .‬אמנם אנחנו חייבות לעבוד‪ ,‬אבל אנחנו יודעות גם‬
‫לשעשע את עצמנו‪ ,‬ובכלל‪ ,‬אנחנו חבורה מדליקה ביותר‪ ,‬כמו שג'ו אומרת‪".‬‬
‫"ג'ו משתמשת בכאלה מילים של סלנג!" ציינה איימי ושלחה מבט נוזף בדמות הארוכה‬
‫השרועה על השטיח‪ .‬ג'ו התיישבה מיד‪ ,‬תחבה ידיים לכיסים והתחילה לשרוק‪.‬‬
‫"תפסיקי‪ ,‬ג'ו‪ .‬זאת ממש התנהגות של בנים!"‬
‫"לכן אני מתנהגת ככה‪".‬‬
‫"אני לא סובלת ילדות שמתנהגות בגסות ובצורה לא נשית!"‬
‫"ואני שונאת מתחנחנות שמתנהגות בצביעות ובצורה מלאכותית!"‬
‫"'ציפורים בקן לא רבות ביניהן‪ 2"',‬זימרה בת'‪ ,‬משכינת השלום‪ ,‬והפרצוף שעשתה היה‬
‫משעשע כל כך‪ ,‬ששני הקולות התוקפניים התרככו ופרצו בצחוק‪ ,‬וההתקוטטות פסקה לעת‬
‫עתה‪.‬‬
‫"באמת‪ ,‬בנות‪ ,‬שתיכן אשמות‪ ",‬אמרה מג ופתחה בהטפת מוסר של אחות גדולה‪" .‬ג'וזפין‪,‬‬
‫את מספיק בוגרת והגיע הזמן שתפסיקי לעשות שטויות של בנים ותתנהגי יפה יותר‪.‬‬
‫כשהיית קטנה זה לא כל כך הפריע‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬כשאת כל כך גבוהה וכבר אוספת את‬
‫השיער בפקעת‪ ,‬את צריכה לזכור שאת גברת צעירה‪".‬‬
‫"אני לא גברת! ואם בגלל הפקעת הזאת אני נראית כמו גברת‪ ,‬אני אלך עם שתי צמות‬
‫עד גיל עשרים‪ ",‬קראה ג'ו‪ ,‬הסירה במשיכה את רשת השיער‪ ,‬טלטלה את הראש ופיזרה את‬
‫רעמתה הערמונית‪" .‬אני שונאת את המחשבה שאני חייבת לגדול‪ ,‬ויקראו לי העלמה מארץ'‪,‬‬
‫ואצטרך ללבוש שמלות ארוכות ולהיראות מטופחת כמו פרח בגינה! גם ככה זה נורא להיות‬
‫בת‪ ,‬כשבעצם אני אוהבת משחקים של בנים ועבודות של בנים והתנהגות של בנים! אני כל‬
‫כך מאוכזבת שאני לא בן! ועכשיו זה עוד יותר גרוע‪ ,‬כי אני מתה לצאת למלחמה עם אבא‪,‬‬
‫אבל אני יכולה רק להישאר בבית ולסרוג גרביים‪ ,‬כמו איזו זקנה משעממת!" וג'ו טלטלה‬
‫את הגרב הצבאי הכחול שסרגה‪ ,‬המסרגות קרקשו כמו קסטנייטות וכדור הצמר התגלגל‬
‫לאורך החדר‪.‬‬
‫"ג'ו המסכנה! באמת חבל‪ ,‬אבל אין מה לעשות‪ .‬תשתדלי להסתפק בכך שקיצרת את השם‬
‫שלך כדי שיישמע כמו שם של בן‪ ,‬ובכך שאת ממלאת את תפקיד האח של שלושתנו‪",‬‬
‫אמרה בת'‪ ,‬שהתכופפה קצת אל הראש העיקש וליטפה אותו בכף יד שכל שטיפות הכלים‬
‫והניקיונות שבעולם לא יכלו לקלקל את מגעה העדין‪.‬‬
‫"ובקשר אלייך‪ ,‬איימי‪ ",‬המשיכה מג‪" ,‬את יותר מדי קפדנית ומתחסדת‪ .‬כרגע ההתנהגות‬
‫שלך עדיין מצחיקה‪ ,‬אבל אם לא תיזהרי‪ ,‬תהיי פרגית מצועצעת כשתגדלי‪ .‬אני אוהבת את‬
‫הנימוסים היפים שלך ואת צורת הדיבור המעודנת‪ ,‬כשאת לא מנסה להיות גברת מגונדרת‪.‬‬
‫אבל המילים המגוחכות שלך גרועות לא פחות מהסלנג של ג'ו‪".‬‬
‫"אם ג'ו היא בן ואיימי היא פרגית‪ ,‬אז מה אני‪ ,‬מג?" שאלה בת' מתוך נכונות לחלוק איתן‬
‫את הטפת המוסר‪.‬‬
‫"את נשמה מתוקה וזה הכול‪ ",‬השיבה מג בחמימות‪ ,‬ואיש לא סתר את דבריה‪ ,‬כי‬
‫"עכברונת" היתה בת הטיפוחים של המשפחה‪.‬‬
‫קוראים צעירים אוהבים תמיד לדעת "איך הדמויות נראות"‪ ,‬ולכן ננצל את הרגע הזה כדי‬
‫לספק להם תיאור קצר של ארבע האחיות‪ ,‬שישבו וסרגו באור הדמדומים כששלג דצמבר‬
‫ירד בשקט בחוץ והאש התפצחה בעליצות בפנים‪ .‬החדר היה נעים‪ ,‬למרות השטיח הדהוי‬
‫והרהיטים הפשוטים‪ ,‬כי כמה תמונות יפות היו תלויות על הקירות‪ ,‬ספרים מילאו את‬
‫המדפים‪ ,‬חרציות וורדי חג המולד פרחו בחלונות ואווירה רוגעת של שלווה ביתית שררה‬
‫בכול‪.‬‬
‫מרגרט‪ ,‬הבכורה מבין ארבע האחיות‪ ,‬היתה בת שש‪-‬עשרה‪ ,‬נערה יפה מאוד‪ ,‬עגלגלה‬
‫ובהירה‪ ,‬בעלת עיניים גדולות‪ ,‬שיער חום‪ ,‬שופע ורך‪ ,‬פה חמוד וידיים לבנות שהיו מקור‬
‫גאוותה‪ .‬ג'ו בת החמש‪-‬עשרה היתה גבוהה מאוד‪ ,‬רזה ושחומה‪ ,‬ודמתה קצת לסייח‪ ,‬כי‬
‫תמיד נראה שהיא לא יודעת מה לעשות עם איבריה הארוכים‪ ,‬שדי הפריעו לה‪ .‬היו לה פה‬
‫החלטי‪ ,‬אף מצחיק ועיניים אפורות חדות‪ ,‬שהבחינו בכל דבר והיו לסירוגין תוקפניות‪,‬‬
‫משועשעות או מהורהרות‪ .‬השיער הארוך והשופע היה סממן היופי היחיד שלה‪ ,‬אבל בדרך‬
‫כלל היא אספה אותו ברשת כדי שלא יפריע לה‪ .‬כתפיה של ג'ו היו עגולות‪ ,‬כפות ידיה‬
‫ורגליה גדולות‪ ,‬בגדיה נראו תמיד מרושלים וחזותה הקרינה מבוכה של נערה שצומחת‬
‫במהירות ונהפכת לאישה‪ ,‬אף על פי שהיא מאוד לא מרוצה מזה‪ .‬אליזבת' ‪ -‬או בת'‪ ,‬כפי‬
‫שקראו לה כולם ‪ -‬היתה נערה בת שלוש‪-‬עשרה‪ ,‬ורדרדה‪ ,‬בעלת עיניים בורקות ושיער‬
‫חלק‪ ,‬שהתנהגותה ביישנית‪ ,‬קולה מהוסס והבעת פניה הרוגעת לא מתקדרת לעולם כמעט‪.‬‬
‫אביה כינה אותה "שלווה קטנה"‪ ,‬והשם התאים לה להפליא‪ ,‬כי היא נראתה כמי שחיה‬
‫בעולם מאושר משלה ולא מעזה לצאת ממנו אלא כדי לפגוש את המעטים שהיא בוטחת‬
‫בהם ואוהבת אותם‪ .‬איימי היתה הצעירה מכולן‪ ,‬אבל למרות זאת היתה אישיות חשובה‬
‫ביותר ‪ -‬לדעתה‪ ,‬לפחות‪ .‬היא היתה עלמת שלג בהירה ודקיקה‪ ,‬בעלת עיניים כחולות‬
‫ושיער זהוב שהתקרזל על כתפיה‪ ,‬והתנהגה תמיד כמו גברת צעירה שמקפידה על נימוסיה‪.‬‬
‫מה היה אופיין של ארבע האחיות? נחכה ונגלה בהמשך‪.‬‬
‫השעון צלצל שש‪ ,‬ובת' גרפה את האפר באח והניחה מול האש זוג נעלי בית לחימום‪.‬‬
‫מראה נעלי הבית הישנות השפיע לטובה על הילדות; אמא תבוא בקרוב‪ ,‬ופני כולן אורו‬
‫לקראתה‪ .‬מג הפסיקה להטיף מוסר והדליקה את העששית‪ ,‬איימי פינתה את כיסא הנדנדה‬
‫בלי שביקשו ממנה וג'ו שכחה כמה היא עייפה והתיישבה כדי להחזיק את נעלי הבית כך‬
‫שיהיו קרובות יותר לאש‪.‬‬
‫"הן בלויות לגמרי‪ .‬מאמי צריכה זוג חדש‪".‬‬
‫"חשבתי לקנות לה בדולר שלי‪ ",‬אמרה בת'‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני אקנה לה!" קראה איימי‪.‬‬
‫"אני הבכורה‪ ",‬החלה מג לומר‪ ,‬אבל ג'ו קטעה אותה בהחלטיות‪:‬‬
‫"אני הגבר במשפחה כל זמן שאבא לא כאן‪ ,‬ואני אקנה את נעלי הבית‪ ,‬כי הוא אמר לי‬
‫לטפל טוב טוב באמא עד שהוא יחזור‪".‬‬
‫"תשמעו מה נעשה‪ ",‬אמרה בת'‪" .‬כל אחת מאיתנו תקנה לה משהו לחג המולד‪ ,‬ולעצמנו‬
‫לא נקנה שום דבר‪".‬‬
‫"איזו מתוקה‪ ,‬כמו תמיד! ומה נקנה לה?" קראה ג'ו‪.‬‬
‫כולן הרהרו בכובד ראש במשך דקה‪ ,‬ואז‪ ,‬כאילו חשבה על זה מפני שהבחינה בכפות‬
‫ידיה הנאות‪ ,‬הכריזה מג‪" ,‬אני אקנה לה זוג כפפות יפות‪".‬‬
‫"נעלי בית צבאיות‪ ,‬הכי טובות שיש‪ ",‬קראה ג'ו‪.‬‬
‫"כמה ממחטות‪ ,‬שעליהן ארקום את השם שלה‪ ",‬אמרה בת'‪.‬‬
‫"אני אקנה בקבוק קטן של מי קולון‪ .‬היא אוהבת מי קולון‪ ,‬וזה לא יעלה הרבה‪ ,‬וככה‬
‫יישאר לי קצת כסף לקנות לעצמי צבעי עיפרון‪ ",‬הוסיפה איימי‪.‬‬
‫"ואיך ניתן לה את המתנות?" שאלה מג‪.‬‬
‫"נסדר אותן על השולחן‪ ,‬נכניס אותה לחדר ונראה איך היא פותחת אותן‪ .‬אתן זוכרות‬
‫איך עשינו את זה בימי ההולדת שלנו?" השיבה ג'ו‪.‬‬
‫"כמה פחדתי כשהגיע תורי לשבת בכיסא הגדול עם הכתר על הראש‪ ,‬וכולכן ניגשתן אלי‬
‫ונתתן לי מתנה ונשיקה‪ .‬אהבתי את המתנות והנשיקות‪ ,‬אבל זה היה נורא מפחיד כשכולכן‬
‫שקלתה על האש פרוסות‬ ‫ישבתן והסתכלתן עלי בזמן שפתחתי את החבילות‪ ",‬אמרה בת'‪ָ ,‬‬
‫לחם לארוחת הערב ותוך כדי כך כמעט צרבה גם את פניה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מאמי תחשוב שאנחנו קונות מתנות לעצמנו‪ ,‬ואז נפתיע אותה‪ .‬מג‪ ,‬אנחנו חייבות‬
‫לצאת לקניות מחר אחר הצהריים‪ .‬צריך להכין כל כך הרבה דברים להצגה בערב חג‬
‫המולד‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שצעדה הלוך ושוב כשידיה שלובות מאחורי גבה ואפה זקור כלפי‬
‫מעלה‪.‬‬
‫"זאת הפעם האחרונה שאני משתתפת בהצגה‪ .‬אני כבר מבוגרת מדי לדברים כאלה‪",‬‬
‫העירה מג‪ ,‬שלא התבגרה כלל בכל מה שקשור ל"שעשועי התחפשות"‪.‬‬
‫"את לא תפסיקי להשתתף‪ ,‬זה ברור לי‪ ,‬כל עוד תוכלי להסתובב בשמלה לבנה ושיער‬
‫פזור ולענוד תכשיטים מניירות זהב‪ .‬את השחקנית הכי טובה שלנו‪ ,‬ואם תפרשי מהבמה‬
‫הכול ייגמר‪ ",‬אמרה ג'ו‪" .‬אנחנו חייבות לעשות חזרה הערב‪ .‬בואי הנה‪ ,‬איימי‪ ,‬ותעשי שוב‬
‫את סצנת ההתעלפות‪ ,‬כי את נוקשה כמו מטאטא בקטע הזה‪".‬‬
‫"מה אני יכולה לעשות‪ .‬אף פעם לא ראיתי מישהו מתעלף‪ ,‬ואין לי חשק לחטוף סימנים‬
‫כחולים מרוב השתטחויות כאלה‪ ,‬כמו שאת משתטחת‪ .‬אם אני אצליח ליפול בעדינות‪ ,‬אני‬
‫אשתטח על הרצפה‪ .‬ואם לא‪ ,‬אני אצנח בחינניות לכורסה‪ ,‬ולא אכפת לי כלום‪ ,‬גם אם הוגו‬
‫יכוון אלי אקדח‪ ",‬השיבה איימי‪ ,‬שלא התברכה בכישרון משחק ולוהקה לתפקיד רק מפני‬
‫לרשע לשאת אותה החוצה כשהיא צורחת באימה‪.‬‬ ‫שמידותיה הקטנות אפשרו ָ‬
‫"תעשי את זה ככה‪ :‬תצמידי את כפות הידיים בצורה כזאת‪ ,‬תרוצי בחדר ותצעקי בבהלה‪,‬‬
‫'תציל אותי‪ ,‬רודריגו! תציל אותי!'" וג'ו התרוצצה בחדר וצרחה במלודרמטיות מעוררת‬
‫חלחלה ממש‪.‬‬
‫איימי ניסתה לחקות אותה‪ ,‬אבל היא הרימה את ידיה בנוקשות‪ ,‬צעדה כאילו היא צעצוע‬
‫על קפיץ‪ ,‬והצווחות שלה נשמעו כאילו נועצים בה סיכות ולא כמו קריאות פחד ומצוקה‪.‬‬
‫ג'ו פלטה נהמת ייאוש‪ ,‬מג פרצה בצחוק‪ ,‬ופרוסת הלחם נשרפה כי בת' צפתה בהתעניינות‬
‫במתרחש‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אין טעם! כשהקטע הזה יגיע תעשי כמיטב יכולתך‪ ,‬ואל תאשימי אותי אם הקהל‬
‫יצחק‪ .‬קדימה‪ ,‬מג‪".‬‬
‫בהמשך הכול התנהל כשורה‪ ,‬כי דון פדרו הביע את מחאתו בנאום שהשתרע על שני‬
‫עמודים‪ ,‬בלי הפסקה אחת אפילו; ֵהייגֶ ר‪ ,‬המכשפה‪ ,‬זימרה לחש כשף נורא מעל קלחת‬
‫הקרפדות המהבילה שלה ויצרה אווירה מסתורית ממש; רודריגו ביתק את השלשלאות שלו‬
‫באומץ לב גברי‪ ,‬והוגו מת בייסורי חרטה ורעל‪ ,‬בלוויית "הה! הה!" פראי‪.‬‬
‫"זאת ההצגה הכי טובה שהעלינו עד עכשיו‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬כשהרשע המת התיישב ושפשף‬
‫את מרפקיו‪.‬‬
‫"אני לא מבינה איך את מצליחה לכתוב ולהציג דברים נפלאים כאלה‪ ,‬ג'ו‪ .‬את ממש‬
‫שייקספיר!" קראה בת'‪ ,‬שהאמינה בכל לבה שאחיותיה ניחנו בכישרון גאוני בכל התחומים‪.‬‬
‫"לא ממש‪ ",‬השיבה ג'ו בענווה‪" .‬אני חושבת ש'קללת המכשפה‪ ,‬טרגדיה אופראית' באמת‬
‫יצאה לא רע‪ ,‬אבל הייתי מנסה להציג את 'מקבת' אם רק היתה לנו דלת סתרים בשביל‬
‫בּאנקוֹ‪ .‬תמיד רציתי לשחק בסצנת הרצח‪' .‬האם פיגיון אני רואה אל מול עיני?'" מלמלה ג'ו‪,‬‬
‫גלגלה את עיניה ולפתה משהו באוויר‪ ,‬כמו שעשה שחקן מפורסם שראתה פעם בהצגה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬זה מזלג הקלייה ועליו הנעל של אמא במקום פרוסת לחם‪ .‬בת' נדבקה בחיידק‬
‫הבמה!" קראה מג‪ ,‬והחזרה הסתיימה בפרץ צחוק כללי‪.‬‬
‫"אני שמחה לראות שאתן עליזות כל כך‪ ,‬בנות שלי‪ ",‬אמר קול מתרונן בפתח‪ ,‬וכל‬
‫השחקניות והצופות מיהרו לקדם בברכה את האישה האמהית הגבוהה‪ ,‬שפניה שפעו תמיד‬
‫חביבות כאילו היא שואלת "במה אפשר לעזור לך‪ ".‬בגדיה לא היו מהודרים‪ ,‬אבל היא‬
‫נראתה אצילית‪ ,‬ולדעתן של הילדות‪ ,‬בתוך המעיל האפור והכובע הלא אופנתי היתה‬
‫טמונה האמא הכי נהדרת בעולם‪.‬‬
‫"אז מה‪ ,‬חמודות שלי‪ ,‬איך עבר עליכן היום? היתה לנו המון עבודה להכין את הארגזים‬
‫למשלוח מחר‪ ,‬ולכן לא חזרתי הביתה לארוחת הצהריים‪ .‬מישהו חיפש אותי‪ ,‬בת'? מה עם‬
‫הצינון שלך‪ ,‬מג? ג'ו‪ ,‬את נראית עייפה עד מוות‪ .‬בואי ותני לי נשיקה‪ ,‬איימי‪ ,‬תינוקת שלי‪".‬‬
‫במהלך התשאול האמהי הזה פשטה גברת מארץ' את הבגדים הרטובים ונעלה את נעלי‬
‫הבית החמימות‪ ,‬ואחר כך התיישבה בכיסא הנדנדה‪ ,‬הושיבה את איימי על ברכיה והתפנתה‬
‫ליהנות מהשעה המאושרת ביותר ביומה העמוס‪ .‬הילדות רפרפו מסביבה והשתדלו להנעים‬
‫לה ככל האפשר‪ ,‬כל אחת בדרכה‪ .‬מג ערכה את השולחן לשעת התה; ג'ו הביאה עצי הסקה‬
‫וכיסאות‪ ,‬ותוך כדי כך הפילה והפכה ברעש גדול את כל מה שנגעה בו; בת' התרוצצה‬
‫הלוך ושוב בין הסלון למטבח‪ ,‬בשקט ובחריצות; ואילו איימי ישבה בזרועות שלובות‬
‫וחילקה הוראות לכולם‪.‬‬
‫כשהתקבצו לבסוף סביב השולחן‪ ,‬אמרה גברת מארץ' בארשת שמחה במיוחד‪" ,‬אחרי‬
‫ארוחת הערב יש לי הפתעה בשבילכן‪".‬‬
‫חיוך קורן עלה במהירות על פני כולן כמו קרן שמש‪ .‬בת' מחאה כפיים למרות הביסקוויט‬
‫שהחזיקה ביד‪ ,‬וג'ו השליכה את המפית שלה באוויר וקראה‪" ,‬מכתב! מכתב! שלוש פעמים‬
‫הידד לאבא!"‬
‫"כן‪ ,‬מכתב ארוך ויפה‪ .‬אבא מרגיש טוב‪ ,‬ולדעתו הוא יצליח לעבור את החורף בשלום‬
‫ואין סיבה שנחשוש‪ .‬הוא שולח איחולים לחג‪ ,‬מלאי אהבה‪ ,‬וגם מסר מיוחד בשבילכן‪,‬‬
‫בנות‪ ",‬אמרה גברת מארץ' וטפחה על כיסה כאילו טמון בו אוצר‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬מהר‪ ,‬תגמרו כבר! איימי‪ ,‬אל תעצרי כדי להרים את הזרת ולחייך חיוך מלאכותי מעל‬
‫הצלחת‪ ",‬קראה ג'ו‪ ,‬שנחנקה מהתה והפילה את פרוסת הלחם על השטיח עם החמאה כלפי‬
‫מטה מרוב להיטות להגיע אל ההפתעה הנעימה‪.‬‬
‫בת' הפסיקה לאכול‪ ,‬התגנבה אל הפינה האפלולית שלה‪ ,‬ושם ישבה והרהרה ַבּעונג‬
‫הצפוי להן וחיכתה עד שהאחרות יהיו מוכנות גם הן‪.‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬נורא יפה שאבא הצטרף לכוחות הלוחמים ככומר צבאי אף על פי שהוא מבוגר‬
‫מדי להיות חייל וגם לא מספיק חזק בשביל זה‪ ",‬אמרה מג בחום‪.‬‬
‫"הלוואי שגם אני הייתי יכולה לצאת לחזית כמתופפת או כספקית מזון של הגדוד או‬
‫כאחות רחמנייה‪ .‬ככה הייתי יכולה להיות לידו ולעזור לו‪ ",‬קראה ג'ו ברטינה‪.‬‬
‫"אבל לישון באוהל זה בטח לא נעים‪ ,‬וגם לאכול כל מיני דברים לא טעימים ולשתות‬
‫מספל פח‪ ",‬נאנחה איימי‪.‬‬
‫"מתי הוא יחזור הביתה‪ ,‬מאמי?" שאלה בת'‪ ,‬ורעד קל נשמע בקולה‪.‬‬
‫"רק בעוד חודשים ארוכים‪ ,‬חמודה‪ ,‬אלא אם כן הוא יחלה‪ .‬אני בטוחה שהוא יישאר שם‬
‫כמה שרק יוכל וימלא את תפקידו בנאמנות‪ ,‬ואנחנו לא נבקש ממנו לסיים את תפקידו‬
‫אפילו דקה אחת קודם‪ .‬ועכשיו בואו ותשמעו את המכתב‪".‬‬
‫כולן התקרבו אל האח‪ ,‬אמא ישבה בכורסה הגדולה‪ ,‬בת' לרגליה‪ ,‬מג ואיימי על הידיות‬
‫משני צדי הכורסה וג'ו נשענה על משענת הכורסה מאחור‪ ,‬כדי שאף אחד לא יראה‬
‫שהדברים נוגעים ללבה אם המכתב יהיה מרגש‪ .‬בתקופה הקשה ההיא כמעט כל המכתבים‬
‫שנכתבו היו מרגשים מאוד‪ ,‬במיוחד מכתבים ששלחו אבות ליקיריהם שנשארו בבית‪ .‬במכתב‬
‫הקטן הזה סיפר להן האב על התלאות שעוברות עליו‪ ,‬על הסכנות שהוא נאלץ להתמודד‬
‫איתן ועל הגעגועים שהוא משתדל לכבוש‪ .‬המכתב היה עליז וחדור תקווה‪ ,‬ותיאר בחיוניות‬
‫רבה את ההתרחשויות במחנה‪ ,‬את המצעדים ואת החדשות הצבאיות‪ .‬רק בסוף המכתב עלה‬
‫לבו של הכותב על גדותיו מרוב אהבת אב וכיסופים אל בנותיו הקטנות שבבית‪.‬‬
‫"מסרי להן את אהבתי העמוקה ותני להן נשיקה בשמי‪ .‬אמרי להן שאני חושב עליהן מדי‬
‫יום ומתפלל למענן מדי לילה‪ ,‬ואהבתן היא שמעודדת אותי יותר מכול‪ .‬עוד שנה נותרה עד‬
‫שנתראה שוב והיא נראית ארוכה מאוד‪ ,‬אבל הזכירי להן שבמהלך ההמתנה הזאת כולנו‬
‫דברי‪,‬‬
‫יכולים לעבוד‪ ,‬וכך הימים הקשים האלה לא יתבזבזו לריק‪ .‬אני יודע שהן יזכרו את ַ‬
‫ירעיפו עלייך אהבה‪ ,‬ימלאו את מטלותיהן בנאמנות‪ ,‬יילחמו באומץ באויביהן הפנימיים‬
‫אוהב ואוקיר עוד יותר את הנשים‬
‫וישלטו ברוחן באופן הטוב ביותר‪ ,‬וכך‪ ,‬כשאחזור אליהן‪ַ ,‬‬
‫הקטנות שלי‪".‬‬
‫כולן משכו באף כשהגיעו לקטע הזה‪ .‬אפילו ג'ו לא התביישה בדמעה הגדולה שנשרה‬
‫מקצה אפה‪ ,‬ולאיימי לא הפריע שתלתליה נפרעו כשטמנה את פניה בכתפה של אמה‬
‫והתייפחה‪" ,‬אני ממש ילדה אנוכית! אבל אני באמת אשתדל להשתפר כדי שאבא לא‬
‫יתאכזב ממני כשהוא יחזור‪".‬‬
‫במראה שלי ושונאת לעבוד‪ ,‬אבל אני‬
‫ֶ‬ ‫"כולנו נשתדל!" קראה מג‪" .‬אני מתעסקת יותר מדי‬
‫אשתנה‪ ,‬אם רק אצליח‪".‬‬
‫"אני אשתדל להיות 'אישה קטנה'‪ ,‬כמו שהוא אוהב לקרוא לי‪ ,‬לא מחוספסת ופרועה‪,‬‬
‫ואני אמלא את המטלות שלי כאן בבית‪ ,‬במקום להשתוקק להיות במקום אחר‪ ",‬אמרה ג'ו‪,‬‬
‫אם כי בלבה חשבה ששמירה על איפוק בבית היא משימה קשה הרבה יותר מהתמודדות עם‬
‫מורד או שניים בדרום הרחוק‪.‬‬
‫ֵ‬
‫בת' לא אמרה כלום‪ .‬היא מחתה את דמעותיה בגרב הצבאי הכחול והמשיכה לסרוג‬
‫במלוא המרץ‪ ,‬כדי לא לבזבז אף רגע ולמלא את המטלה הזמינה ביותר באותו רגע‪ .‬בעמקי‬
‫נשמתה הקטנה והשקטה היא החליטה להיות כל מה שאביה מקווה למצוא בה כשהשנה‬
‫תביא עמה בסופו של דבר את השיבה המיוחלת הביתה‪.‬‬
‫גברת מארץ' הפרה את השתיקה שהשתררה לאחר דבריה של ג'ו ואמרה בקולה העליז‪,‬‬
‫"פעם‪ ,‬כשהייתן קטנות‪ ,‬נהגתן להציג קטעים מהספר 'התקדמות הצליין'‪ 3,‬אתן זוכרות?‬
‫שמחתן נורא כשקשרתי לכן על הגב את שקי הסמרטוטים שלי‪ ,‬כמו משאות כבדים‪ ,‬ונתתי‬
‫לכן כובעים‪ ,‬מקלות ומגילות נייר‪ ,‬וככה ערכתן מסע צליינות בבית‪ :‬התחלתן במרתף‪ ,‬שהיה‬
‫'עיר החורבן'‪ ,‬ועליתן למעלה למעלה‪ ,‬עד הגג‪ ,‬שעליו סידרתן את כל הדברים היפים‬
‫שאספתן ויצרתן את 'העיר השמימית'‪".‬‬
‫"איזה כיף זה היה‪ ,‬במיוחד כשעברנו ליד האריות‪ ,‬נלחמנו במלאך האבדון ועברנו בגיא‬
‫השדים!" אמרה ג'ו‪.‬‬
‫ֵ‬
‫"אני הכי אהבתי את המקום שבו המשאות הכבדים נשרו מעל גבנו ושקי הסמרטוטים‬
‫התגלגלו במורד המדרגות‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫"ואני הכי אהבתי את הקטע שבו יצאנו אל הגג השטוח וראינו את הפרחים והעצים וכל‬
‫הדברים היפים ששמנו שם‪ ,‬וכולנו עמדנו שם למעלה‪ ,‬בשמש‪ ,‬ושרנו באושר‪ ",‬אמרה בת'‬
‫בחיוך‪ ,‬כאילו היא חווה שוב את הרגע הנעים הזה‪.‬‬
‫"אני רק זוכרת שפחדתי מהמרתף ומהכניסה החשוכה ושנורא אהבתי תמיד את העוגה‬
‫והחלב שקיבלנו על הגג‪ .‬אם לא הייתי עכשיו מבוגרת מדי לדברים כאלה‪ ,‬הייתי שמחה‬
‫לשחק בזה שוב‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬שממרומי גיל שתים‪-‬עשרה כבר התחילה לדבר על התנערות‬
‫מדברים ילדותיים‪.‬‬
‫"אנחנו אף פעם לא מבוגרים מדי למסעות האלה‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬כי אנחנו תמיד מגלמים‬
‫את התפקיד הזה בדרך זו או אחרת‪ :‬אנחנו נושאים על הגב משא כבד‪ ,‬הדרך נפרשת לפנינו‬
‫והרצון להיות טובים ומאושרים הוא שמוביל אותנו‪ ,‬למרות התלאות והטעויות הרבות‪,‬‬
‫לעבר השלווה‪ ,‬שהיא העיר השמימית האמיתית‪ .‬ועכשיו‪ ,‬צלייניות קטנות שלי‪ ,‬אולי תצאו‬
‫שוב למסע הזה‪ ,‬אבל הפעם לא כמשחק אלא במלוא הרצינות‪ ,‬ונראה לאן תצליחו להגיע‬
‫עד שאבא יחזור הביתה‪".‬‬
‫"באמת‪ ,‬אמא? ואיפה המשאות הכבדים שלנו?" שאלה איימי‪ ,‬שעדיין נטתה להבין את‬
‫הדברים באופן מילולי‪.‬‬
‫"כל אחת מכן סיפרה עכשיו מהו המשא הכבד שמעיק עליה‪ .‬חוץ מבת'‪ ,‬שאולי באמת‬
‫אין לה שום משא כבד‪ ",‬אמרה האם‪.‬‬
‫"בטח שיש לי‪ .‬המשא הכבד שלי הוא הכלים בכיור והאבק שצריך לנקות‪ ,‬וזה שאני‬
‫מקנאת בילדות שיש להן פסנתר יפה ופוחדת מאנשים‪".‬‬
‫המשא הכבד של בת' היה משעשע כל כך‪ ,‬שכולן כמעט פרצו בצחוק‪ .‬אבל אף אחת מהן‬
‫לא צחקה‪ ,‬כי בת' היתה נפגעת מזה מאוד‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬בואו נצא למסע הזה‪ ",‬אמרה מג בכובד ראש‪" .‬במילים אחרות‪ ,‬אנחנו פשוט‬
‫צריכות להשתדל להיות טובות‪ ,‬ואולי הספר הזה יעזור לנו‪ .‬כי אנחנו באמת רוצות להיות‬
 ‫טובות‪ ,‬אבל זאת עבודה קשה‪ ,‬ואנחנו כל פעם שוכחות ולא עושות כמיטב יכולתנו‪".‬‬
‫"הערב היינו ב'ביצת הדכדוך' ואמא באה וחילצה אותנו‪ ,‬כמו שעשה 'עזרה' בספר‪ .‬וגם‬
‫כדאי שתהיה לנו מגילה עם הנחיות‪ ,‬כמו שהיתה לכריסטיאן‪ .‬אז מה נעשה?" שאלה ג'ו‪,‬‬
‫שהיתה מרוצה מאוד מהמשחק הדמיוני הזה‪ ,‬שהעניק נופך רומנטי למשימה המשעממת של‬
‫מילוי חובותיה‪.‬‬
‫"בבוקר חג המולד תסתכלו מתחת לכרית שלכן ותמצאו את ספר ההדרכה‪ ",‬השיבה גברת‬
‫מארץ'‪.‬‬
‫שהאנָ ה הזקנה פינתה את השולחן‪ ,‬ואחר כך צצו‬
‫הן המשיכו לדון בתוכנית החדשה בזמן ַ‬
‫ארבע סלסילות התפירה שלהן‪ ,‬המחטים התרוצצו הלוך ושוב‪ ,‬והנערות תפרו מצעים לדודה‬
‫מארץ'‪ .‬מלאכת התפירה לא היתה מעניינת‪ ,‬אבל אף אחת מהן לא רטנה הערב‪ .‬הן קיבלו‬
‫את הצעתה של ג'ו‪ ,‬חילקו את התפרים הארוכים לארבעה חלקים‪ ,‬העניקו להם את השמות‬
‫אירופה‪ ,‬אסיה‪ ,‬אפריקה ואמריקה‪ ,‬וכך הצליחו להתקדם להפליא‪ ,‬במיוחד מפני ששוחחו‬
‫על הארצות השונות בזמן שעברו דרכן בתפירה‪.‬‬
‫בתשע הפסיקו לעבוד ושרו לפני השינה‪ ,‬כמו תמיד‪ .‬אף אחד חוץ מבת' לא הצליח להפיק‬
‫מוזיקה מהפסנתר הישן‪ .‬רק היא ידעה לגעת ברוך בקלידים הצהובים וללוות בנועם את‬
‫השירים הפשוטים ששרו‪ .‬קולה של מג היה צלול כמו חליל‪ ,‬והיא ואמה היו עמוד התווך‬
‫של המקהלה הקטנה‪ .‬איימי צרצרה כמו צרצר‪ ,‬וג'ו שוטטה לה בין הצלילים כאוות נפשה‬
‫ותמיד צצה במקום הלא מתאים בקול קרקור או סלסול שקלקל גם את הנעימה השלווה‬
‫ביותר‪ .‬כך עשו תמיד‪ ,‬מיום שידעו למלמל את השיר "מנסנס כוכב קטן"‪ ,‬והשירה בצוותא‬
‫נהפכה למנהג בביתן‪ ,‬כי ִאמן היתה זמרת מבטן ומלידה‪ .‬הצליל הראשון שנשמע מדי בוקר‬
‫היה צליל קולה‪ ,‬כשהסתובבה ברחבי הבית ושרה כמו עפרוני; ואותו צליל עליז היה גם‬
‫האחרון שנשמע מדי לילה‪ ,‬כי הילדות אף פעם לא היו מבוגרות מדי להאזין לשיר הערש‬
‫המוכר הזה‪.‬‬

‫‪ - (Undine, and Sintram and his Companions (1855 .1‬ספר הכולל שתי אגדות מאת הסופר הגרמני פרידריך‬
‫פוּקה‪.‬‬
‫דה לה מוט ֶ‬
‫‪ .2‬מתוך השיר "אהבת אחים ואחיות"‪ ,‬שיר מס' ‪ 17‬בספרו של אייזק ווטס ‪) Divine Songs for Children‬שירי דת‬
‫לילדים(‪.‬‬
‫‪ - The Pilgrim’s Progress .3‬ספרו של ג'ון באניין‪ ,‬שהתפרסם בשנת ‪ ,1978‬הוא אלגוריה נוצרית שנהפכה למעין‬
‫תנ"ך שני במשפחות נוצריות רבות‪ ,‬והוא מתאר את מסעו של הצליין כריסטיאן )"הנוצרי"(‪ ,‬מעיר הולדתו )"עיר‬
‫החורבן"( אל העיר השמימית שבראש הר ציון‪ .‬הדמויות הנשיות ממלאות תפקיד חשוב בספר‪ ,‬ובכך מדגיש באניין את‬
‫הרעיון שגם נשים יכולות להיות צלייניות אמיצות‪ ,‬רעיון שהיה חדש בתקופתו‪.‬‬
‫פרק שני‬
 ‫חג מולד שמח‬

‫ג'ו התעוררה ראשונה כשהשחר האפור עלה בבוקר חג המולד‪ .‬היא ידעה ששום גרביים‬
‫ממולאים במתנות לא תלויים מעל האח‪ ,‬ולרגע הרגישה אכזבה עצומה‪ ,‬בדיוק כמו‬
‫שהרגישה פעם‪ ,‬מזמן‪ ,‬כשהגרב הקטן שלה נפל מרוב ממתקים שנדחסו לתוכו והסתתר‬
‫מעיניה‪ .‬אבל עכשיו נזכרה בהבטחה של ִאמה‪ ,‬תחבה את היד אל מתחת לכרית ושלפה ספר‬
‫קטן בכריכת ארגמן‪ .‬היא הכירה אותו היטב‪ .‬זה היה הסיפור הישן והיפהפה על החיים‬
‫הנכונים ביותר שמישהו חי אי‪-‬פעם‪ ,‬וג'ו הרגישה שהספר הזה הוא ספר הדרכה אמיתי לכל‬
‫צליין שיוצא למסע הארוך‪ .‬היא העירה את מג בברכת "חג שמח" וביקשה ממנה לבדוק מה‬
‫יש מתחת לכרית שלה‪ .‬ספר בכריכה ירוקה נשלף משם‪ ,‬וגם בו היתה אותה תמונה וגם כמה‬
‫מילים שכתבה ִאמן‪ ,‬מילים שבזכותן היתה המתנה היחידה הזאת יקרה פי כמה בעיניהן‪ .‬עד‬
‫מהרה התעוררו בת' ואיימי‪ .‬גם הן מיששו ומצאו את הספרים הקטנים שלהן ‪ -‬האחד‬
‫אפרפר והאחר כחול‪ ,‬וכולן ישבו‪ ,‬הביטו בספרים ושוחחו עליהם‪ ,‬כשהמזרח הלך ונצבע‬
‫ורוד עם עלות היום‪.‬‬
‫מרגרט אהבה אמנם להתקשט ולהתגנדר‪ ,‬אבל למרות זאת התברכה באופי חביב וצנוע‪,‬‬
‫שהשפיע על אחיותיה גם בלי שהרגישו בכך‪ ,‬ובמיוחד על ג'ו‪ ,‬שאהבה אותה בכל לבה‬
‫וצייתה לה מפני שהעצות שלה ניתנו תמיד בעדינות רבה‪.‬‬
‫"בנות‪ ",‬אמרה מג בכובד ראש והעבירה את מבטה מהראש הפרוע שלצדה אל שני‬
‫הראשים הקטנים בכובעי השינה בחדר שמעבר למחיצה‪" ,‬אמא רוצה שנקרא את הספרים‬
‫האלה‪ ,‬נאהב אותם ונחשוב על הכתוב בהם‪ ,‬וכדאי שנתחיל בזה מיד‪ .‬פעם הקפדנו על זה‪,‬‬
‫אבל מאז הנסיעה של אבא והחרדות שהמלחמה הביאה איתה‪ ,‬הזנחנו הרבה דברים‪ .‬אתן‬
‫יכולות לעשות מה שאתן רוצות‪ ,‬אבל אני אשים את הספר שלי כאן‪ ,‬על השידה‪ ,‬ואקרא בו‬
‫קצת בכל בוקר‪ ,‬ברגע שאתעורר‪ ,‬ואני יודעת שזה ישפר אותי ויעזור לי במהלך היום‪".‬‬
‫ומג פתחה את הספר החדש והתחילה לקרוא‪ .‬ג'ו כרכה סביבה את זרועה‪ ,‬הצמידה את‬
‫לחיה אל לחי אחותה וקראה גם היא‪ ,‬בארשת רוגעת שלעתים רחוקות מאוד נראתה על‬
‫פניה התוססים‪.‬‬
‫"מג שלנו כל כך טובה! בואי‪ ,‬איימי‪ ,‬גם אנחנו נקרא כמוהן‪ .‬אני אעזור לך במילים‬
‫הקשות‪ ,‬ואם לא נבין משהו הן יסבירו לנו‪ ",‬לחשה בת'‪ ,‬שהתרשמה מאוד מהספרים היפים‬
‫ומהדוגמה הטובה שנתנו לה אחיותיה‪.‬‬
‫"אני שמחה שהספר שלי כחול‪ ",‬אמרה איימי‪ .‬דממה השתררה בשני החדרים כשהן הפכו‬
‫את הדפים בשקט‪ ,‬והשמש החורפית התגנבה פנימה‪ ,‬נגעה בראשים הבהירים ובפנים‬
‫הרציניים ובירכה אותם לחג המולד‪.‬‬
‫"איפה אמא?" שאלה מג כעבור חצי שעה‪ ,‬כשהיא וג'ו ירדו בריצה למטה כדי להודות לה‬
‫על המתנות‪.‬‬
‫"אלוהים יודע‪ ,‬בחיי‪ .‬איזה יצור מוזר בא לבקש משהו‪ ,‬ותכף אמא שלכם הולכת לראות‬
‫מה הבעיה‪ .‬בחיים לא ראיתי אישה כזאתי‪ ,‬שנותנת אוכל ושתייה ובגדים ועצי הסקה‪",‬‬
‫השיבה האנה‪ ,‬שחיה עם המשפחה מאז הולדתה של מג‪ ,‬וכל בנות הבית ראו בה חברה יותר‬
‫מאשר משרתת‪.‬‬
‫"אני משערת שהיא תחזור בקרוב‪ ,‬אז כדאי שתחממי את העוגות ותכיני הכול‪ ",‬אמרה מג‬
‫וסקרה את המתנות שהונחו בסלסילה ונטמנו מתחת לספה‪ ,‬מוכנות לשליפה ברגע המתאים‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬איפה מי הקולון של איימי?" הוסיפה כשלא מצאה את הבקבוקון‪.‬‬
‫"היא לקחה את הבקבוק לפני רגע ויצאה כדי לצרף לו סרט צבעוני או משהו כזה‪",‬‬
‫השיבה ג'ו‪ ,‬שריקדה ברחבי החדר כדי לרכך קצת את נעלי הבית החדשות‪.‬‬
‫"נכון שהממחטות שלי נורא יפות? האנה כיבסה וגיהצה לי אותן‪ ,‬ואני בעצמי רקמתי את‬
‫השם על כולן‪ ",‬אמרה בת' והביטה בגאווה באותיות העקומות קצת שרקמה במאמץ כה רב‪.‬‬
‫"שאלוהים יברך את הילדונת הזאת! היא רקמה עליהן 'אמא' במקום מ' מארץ'‪ .‬איזו‬
‫מצחיקה!" קראה ג'ו והרימה את אחת הממחטות‪.‬‬
‫"זה לא טוב? חשבתי שעדיף ככה‪ ,‬כי גם השם של מג הוא מ' מארץ'‪ ,‬ואני לא רוצה שאף‬
‫אחת תשתמש בממחטות האלה חוץ ממאמי‪ ",‬אמרה בת' בפנים מודאגים‪.‬‬
‫"זה טוב מאוד‪ ,‬חמודה‪ ,‬והרעיון יפה מאוד ‪ -‬וגם הגיוני לגמרי‪ ,‬כי עכשיו אף אחד לא‬
‫יוכל לטעות‪ .‬אני בטוחה שהן ימצאו חן בעיניה מאוד‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬הביטה בג'ו בזעף‬
‫ושילחה חיוך אל בת'‪.‬‬
‫"הנה אמא‪ .‬תחביאו את הסלסילה‪ ,‬מהר!" קראה ג'ו כשהדלת נטרקה וצעדים נשמעו‬
‫במסדרון‪.‬‬
‫איימי נכנסה במהירות והתפלאה מאוד כשראתה שכל אחיותיה מחכות לה‪.‬‬
‫"איפה היית ומה את מחביאה מאחורי הגב?" שאלה מג בהפתעה‪ ,‬כשראתה לפי המעיל‬
‫והכובע שאיימי העצלנית יצאה מהבית בשעה מוקדמת כל כך‪.‬‬
‫"אל תצחקי עלי‪ ,‬ג'ו! לא רציתי שאף אחד ידע עד הרגע האחרון‪ .‬פשוט העדפתי להחליף‬
‫את הבקבוק הקטן בבקבוק גדול‪ .‬הוצאתי את כל הכסף שלי כדי לקנות אותו‪ ,‬ואני באמת‬
‫משתדלת לא להיות אנוכית‪".‬‬
‫איימי הראתה להן את הבקבוק היפה שקנתה במקום הבקבוק הזול‪ ,‬ונראתה ענווה וכנה‬
‫כל כך במאמציה לא להיות אנוכית‪ ,‬שמג חיבקה אותה מיד‪ ,‬וג'ו הכריזה שהיא "אלופה"‪,‬‬
‫ובת' רצה אל החלון וקטפה את הוורד היפה ביותר שלה כדי לקשט את הבקבוק המכובד‪.‬‬
‫"כי אתן מבינות‪ ,‬אחרי שקראנו בבוקר ודיברנו על זה שנהיה טובות‪ ,‬התביישתי במתנה‬
‫שלי‪ ,‬ולכן‪ ,‬ברגע שקמתי מהמיטה‪ ,‬רצתי מעבר לפינה והחלפתי את הבקבוק‪ .‬ואני כל כך‬
‫שמחה‪ ,‬כי עכשיו המתנה שלי היא הכי יפה‪".‬‬
‫דלת הכניסה נטרקה שוב‪ ,‬הסלסילה נתחבה בזריזות מתחת לספה‪ ,‬והילדות מיהרו אל‬
‫השולחן‪ ,‬להוטות לאכול את ארוחת הבוקר‪.‬‬
‫"חג שמח‪ ,‬מאמי! שתזכי לחגים רבים כאלה! תודה על הספרים‪ .‬קראנו קצת ונמשיך‬
‫לקרוא בהם כל יום‪ ",‬הן קראו במקהלה‪.‬‬
‫"חג שמח‪ ,‬בנות שלי! אני שמחה שהתחלתן מיד ואני מקווה שתתמידו‪ .‬אבל אני רוצה‬
‫להגיד משהו לפני שאנחנו מתיישבות‪ .‬לא רחוק מכאן שוכבת אישה ענייה ולצדה התינוק‬
‫שלה שרק עכשיו נולד‪ .‬שישה ילדים נוספים מצטופפים יחד במיטה השנייה כדי לא לקפוא‪,‬‬
‫כי אין להם עצי הסקה באח‪ .‬אין להם מה לאכול‪ ,‬והבן הבכור בא לבקש עזרה וסיפר לי‬
‫שהם סובלים מרעב ומקור‪ .‬בנות‪ ,‬האם אתן מוכנות לתת להם את ארוחת הבוקר שלכן‬
‫כמתנה לחג?"‬
‫לאמן במשך שעה כמעט‪ ,‬ולרגע אחד השתרר שקט ואף‬ ‫כולן היו רעבות מתמיד‪ ,‬כי חיכו ִ‬
‫אחת מהן לא פצתה פה‪ .‬אבל רק לרגע אחד‪ ,‬כי אז קראה ג'ו בהתרגשות‪:‬‬
‫"אני כל כך שמחה שהגעת לפני שהתחלנו לאכול!"‬
‫"מותר לי לעזור לסחוב את הדברים אל הילדים הקטנים והמסכנים?" שאלה בת'‬
‫בלהיטות‪.‬‬
‫"אני אקח את הקצפת והעוגיות‪ ",‬הוסיפה איימי‪ ,‬שוויתרה בגבורה עילאית על המטעמים‬
‫האהובים עליה ביותר‪.‬‬
‫מג כבר כיסתה את דייסת הכוסמת וערמה פרוסות לחם על צלחת גדולה‪.‬‬
‫"תיארתי לעצמי שתסכימו‪ ",‬אמרה גברת מארץ' וחייכה בסיפוק רב‪" .‬כולכן תבואו ותעזרו‬
‫לי‪ .‬כשנחזור הביתה נאכל לחם וחלב לארוחת הבוקר‪ ,‬ובארוחת הערב נשלים את החסר‪".‬‬
‫כעבור זמן קצר היו כולן מוכנות‪ ,‬והתהלוכה יצאה לדרך‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬השעה היתה‬
‫מוקדמת והן פסעו ברחובות צדדיים‪ ,‬וכך רק אנשים מעטים ראו אותן‪ ,‬ואיש לא צחק‬
‫למראה החבורה המוזרה‪.‬‬
‫חדר עלוב‪ ,‬דל וחשוף נגלה לעיניהן‪ :‬חלונות שבורים‪ ,‬אח קרה‪ ,‬מצעים בלויים‪ֵ ,‬אם חולה‪,‬‬
‫תינוק צווח וילדים חיוורים ורעבים‪ ,‬שהצטופפו מתחת לשמיכה ישנה אחת וניסו להתחמם‪.‬‬
‫ואיך הביטו בהן העיניים הגדולות כשנכנסו לחדר‪ ,‬ואיך חייכו אליהן השפתיים הכחולות!‬
‫"אח‪ַ ,‬מיין גוֹט! מלאכים טובים לבוא אלינו!" אמרה האישה המסכנה‪ ,‬שבכתה מרוב אושר‪.‬‬
‫"מלאכים משונים עם מעילים וכפפות‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬וכולם צחקו‪.‬‬
‫כעבור כמה דקות באמת נדמה שרוחות טובות פעלו את פעולתן‪ .‬האנה‪ ,‬שהביאה איתה‬
‫עצי הסקה‪ ,‬הבעירה אש באח וסתמה את החלונות השבורים בכובעים ישנים ואפילו במעיל‬
‫שלה‪ .‬גברת מארץ' הגישה לאם תה ודייסה‪ ,‬הבטיחה שיעזרו לה ועודדה אותה‪ ,‬ותוך כדי‬
‫כך הלבישה את התינוק הקטן בעדינות‪ ,‬כאילו היה בנה שלה‪ .‬בינתיים ערכו הילדות את‬
‫השולחן‪ ,‬הושיבו את הילדים סביב האח המבוערת‪ ,‬האכילו אותם כמו שמאכילים ציפורים‬
‫רעבות‪ ,‬צחקו ודיברו איתם וניסו להבין את האנגלית המשובשת והמשונה שלהם‪.‬‬
‫ל‪-‬קינדר!" קראו הפעוטות המסכנים בגרמנית בזמן שאכלו‪ ,‬ותוך‬
‫ֶ‬ ‫איסט גוּט!" ִ"די ֶאנגֶ‬
‫"דאס ְ‬
‫כדי כך חיממו את כפות ידיהם הכחולות מקור מול הלהבות הנעימות‪.‬‬
‫האחיות לא זכו מעולם שיקראו להן "ילדות מלאכיות" והכינוי נעם להן מאוד‪ .‬במיוחד‬
‫לג'ו‪ ,‬שמיום היוולדה נחשבה לפרחחית‪ .‬ארוחת הבוקר היתה מלאת שמחה‪ ,‬אף על פי‬
‫שהילדות עצמן לא טעמו אפילו מן המעדנים; וכשיצאו משם לבסוף והותירו מאחוריהן‬
‫תחושת רווחה גדולה‪ ,‬נדמה לי שבעיר כולה לא היו אנשים מאושרים יותר מארבע הילדות‬
‫הרעבות שנתנו לאחרים את ארוחת הבוקר שלהן והסתפקו בלחם ובחלב בבוקר חג המולד‪.‬‬
‫רﬠינו יותר מאשר את עצמנו‪ ,‬וזה מוצא חן בעיני‪ ",‬אמרה מג כשערכו‬ ‫"היום אהבנו את ֵ‬
‫שאמן עלתה לקומה השנייה כדי לאסוף בגדים לבני משפחת‬ ‫את המתנות על השולחן בזמן ִ‬
‫האמל המסכנים‪.‬‬
‫ֶ‬
‫התוצאה לא היתה מרהיבת עין‪ ,‬אבל אהבה עצומה היתה צרוּרה בחבילות המעטות‬
‫והקטנות; והאגרטל הגבוה שעמד באמצע השולחן‪ ,‬מלא ורדים אדומים‪ ,‬חרציות לבנות‬
 ‫וקיסוסים גולשים‪ ,‬שיווה לו מראה חגיגי‪.‬‬
‫"הנה היא באה! תנגני‪ ,‬בת'! תפתחי את הדלת‪ ,‬איימי! שלוש קריאות הידד למאמי!"‬
‫קראה ג'ו ופיזזה מסביב בזמן שמג ניגשה להוביל את אמא אל כיסא הכבוד‪.‬‬
‫בת' ניגנה את שיר הלכת העליז ביותר שהכירה‪ ,‬איימי פתחה את הדלת ומג מילאה ברוב‬
‫הדר את תפקיד המלווה‪ .‬גברת מארץ' היתה מופתעת ונרגשת גם יחד‪ ,‬וחייכה בעיניים‬
‫דומעות כשהביטה במתנות וקראה את הפתקים הקטנים שצורפו אליהן‪ .‬נעלי הבית ננעלו‬
‫מיד‪ ,‬ממחטה חדשה נתחבה לכיס‪ ,‬מבושמת היטב במי הקולון של איימי‪ ,‬הוורד הודק אל‬
‫חזהּ והכפפות היפות הוכתרו במילים "התאמה מושלמת"‪.‬‬
‫קולות צחוק‪ ,‬נשיקות והסברים ‪ -‬כל אלה התערבבו זה בזה בפשטות ובאהבה‪ ,‬שבזכותן‬
‫נעים כל כך בחגיגות המשפחתיות האלה ומענג כל כך להיזכר בהן גם כעבור הרבה זמן‪.‬‬
‫לבסוף ניגשו כולן למלאכה‪.‬‬
‫מעשה הצדקה בבוקר וטקס המתנות שאחריו גזלו מהן זמן רב‪ ,‬ועכשיו הקדישו את‬
‫שארית היום להכנות לקראת החגיגה בערב‪ .‬מכיוון שהיו צעירות מכדי ללכת לתיאטרון‬
‫לעתים קרובות‪ ,‬ולא היו עשירות דיין לבזבז כסף על מופעים פרטיים‪ ,‬הפעילו הילדות את‬
‫מוחן‪ ,‬ומאחר שהמחסור הוא אבי ההמצאה‪ ,‬יצרו במו ידיהן את כל מה שנדרש להן‪ .‬חלק‬
‫מיצירותיהן היו מחוכמות מאוד‪ :‬גיטרות מקרטון; עששיות עתיקות מקופסאות חמאה‬
‫עטופות בנייר כסף; תלבושות מרהיבות מבדים ישנים שעוטרו בפיסות פח מנצנצות מבית‬
‫החרושת לחמוצים; ושריון אבירים‪ ,‬מעוטר במעוינים המועילים שנותרים מיריעת הפח‬
‫אחרי שגוזרים ממנה את המכסים של קופסאות השימורים‪ .‬הרהיטים כבר התרגלו לכך‬
‫שמזיזים והופכים אותם‪ ,‬והסלון שימש תפאורה להרבה חגיגות מלאות תום‪.‬‬
‫מכיוון ששום גבר לא הורשה להשתתף‪ ,‬גילמה ג'ו בשמחה רבה את תפקידי הגברים‬
‫ושאבה סיפוק עצום מזוג מגפי עור אדמוניים שקיבלה מידידה של ידידה של שחקן‬
‫תיאטרון‪ .‬המגפיים האלה וגם ַסיִף ישן וז'קט גברי הדוק‪ ,‬ששימש פעם דגם לציור של אמן‬
‫כלשהו‪ ,‬היו האוצרות העיקריים של ג'ו‪ ,‬ואיתם עלתה על הבמה בכל הזדמנות‪ .‬ממדיה‬
‫המצומצמים של להקת התיאטרון אילצו את שתי השחקניות הראשיות לגלם כמה וכמה‬
‫תפקידים‪ ,‬ובהחלט יש לציין לשבח את עבודתן הקשה‪ ,‬כשלמדו שלושה או ארבעה‬
‫תפקידים שונים‪ ,‬לבשו ופשטו מגוון תלבושות‪ ,‬ונוסף על כך גם תפעלו את הבמה‪ .‬זה היה‬
‫אימון מצוין לזיכרון שלהן וגם שעשוע תמים שמילא שעות רבות‪ ,‬שעות שהיו עלולות‬
‫לעבור עליהן בבטלה‪ ,‬בבדידות או בחברה פחות ראויה‪.‬‬
‫באותו ערב של חג המולד הצטופפו תריסר נערות על המיטה‪ ,‬ששימשה כיציע הכבוד‪,‬‬
‫וישבו בציפייה דרוכה ומחמיאה מאוד מול המסך‪ ,‬שהיה עשוי מווילון פרחוני‪ ,‬כחול וצהוב‪.‬‬
‫מאחורי המסך נשמעו הרבה רחשושים ולחשושים‪ ,‬עשן קל עלה מאחת העששיות‪ ,‬ומדי‬
‫פעם נשמע צחקוק של איימי‪ ,‬שמרוב התרגשות נתקפה לפעמים היסטריה קלה‪ .‬כעבור זמן‬
‫קצר צלצל פעמון‪ ,‬המסך נפתח במהירות והטרגדיה האופראית החלה‪.‬‬
‫"היער הקודר"‪ ,‬כפי שכינתה אותו התוכנייה היחידה‪ ,‬היה מורכב מכמה צמחים בעציצים‪,‬‬
‫בד ֶל ֶבד ירוק על הרצפה ומערה רחוקה‪ .‬גג המערה היה מתקן כביסה‪ ,‬קירותיה היו ארוניות‬
‫מגירות‪ ,‬בתוכה היה תנור קטן שבער במלוא עוצמתו‪ ,‬ועליו היתה מונחת קדירה שחורה‬
‫שמכשפה זקנה בחשה בה‪ .‬הבמה היתה חשוכה‪ ,‬ואור התנור האדמדם היה מרשים בהחלט‪,‬‬
‫במיוחד מפני שאדים אמיתיים עלו מהקדירה כשהמכשפה הסירה ממנה את המכסה‪ .‬רגע של‬
‫שקט ִאפשר להתרגשות הראשונית לדעוך‪ ,‬ואז צעד פנימה הוגו הרשע‪ ,‬עם חרב מקרקשת‬
‫על ירכו‪ ,‬כובע מלוכסן ברישול‪ ,‬זקן שחור‪ ,‬גלימה מסתורית‪ ,‬וגם המגפיים‪ ,‬כמובן‪ .‬הוא פסע‬
‫הלוך ושוב בסערת נפש גדולה‪ ,‬ואז חבט בידו על מצחו ופצח בשיר פרוע שתיאר את‬
‫שנאתו לרודריגו‪ ,‬אהבתו לזארה והחלטתו הנחושה להרוג את אויבו ולזכות באהובת נפשו‪.‬‬
‫קולו המחוספס של הוגו והצעקה שפלט מדי פעם כשלא הצליח לרסן את סערת רוחו היו‬
‫מרשימים מאוד‪ ,‬והצופות מחאו כפיים ברגע שהשתתק כדי לנשום‪ .‬הוא השתחווה כמי‬
‫שרגיל לשבחי הקהל‪ ,‬ניגש אל המערה ופקד על הייגר לצאת במילים הנוקשות‪" ,‬גשי הלום‪,‬‬
‫שפחה נרצעת! הנ‪ ‬דרושה לי!"‬
‫מג הגיחה מן המערה‪ ,‬ולה פאה אפורה סביב פניה‪ ,‬שמלה אדומה ושחורה‪ַ ,‬מ ֶטה ארוך‬
‫וגלימה מעוטרת בסמלים ובמזלות‪ .‬הוגו דרש ממנה שיקוי שיכריח את זארה לאהוב אותו‬
‫ושיקוי נוסף שיחסל את רודריגו‪ .‬בשיר דרמטי משובח הבטיחה לו הייגר את שני השיקויים‬
‫לזמן את הפיה הקטנה שתביא את שיקוי האהבה‪:‬‬‫והחלה ֵ‬

‫"פיה קטנה‪ ,‬שמעי קולי‪,‬‬

‫שיקוי קסמים הכיני לי!‬
‫ַהגיעי הנה מביתך‪,‬‬
‫אני זקוקה לעזרתך!‬
‫עלה של ורד וקצת טל‬
‫אספי לתוך כדך חיש קל‬
‫הכיני לי שיקוי מהיר‬
‫שלב האהובה יעיר!"‬‫ֵ‬

‫מוזיקה שקטה נשמעה‪ ,‬ובחלק האחורי של המערה הופיעה דמות קטנה‪ ,‬צחורה כמו ענן‪,‬‬
‫שכנפיה נוצצות‪ ,‬שערה זהוב ונזר ורדים מעטר את ראשה‪ .‬היא נופפה במטה קסמים ושרה‪:‬‬

‫"מביתי הרחוק‬
‫ביַ ֵרח כסוף‬
 ‫לקול קריאתך אמהר‪.‬‬
‫הנה השיקוי‪,‬‬
‫השתמשו בו היטב‪,‬‬
‫אחרת קסמו ייגמר‪".‬‬

‫הפיה שמטה בקבוקון מוזהב לרגלי המכשפה ונעלמה‪ .‬מזמור נוסף של הייגר העלה עוד‬
‫חיזיון‪ ,‬שלא היה מלבב במיוחד‪ :‬שדון שחור ומכוער הופיע בחבטה מצלצלת‪ ,‬קרקר משהו‬
‫בתשובה‪ ,‬השליך בקבוק שחור לעבר הוגו ונעלם בצחוק לעגני‪ .‬הוגו סלסל שיר תודה‪ ,‬תחב‬
‫את השיקויים לתוך מגפיו ויצא‪ ,‬והייגר סיפרה לקהל שהוגו הרג כמה מחברותיה‪ ,‬ולכן‬
‫הטילה עליו קללה והיא מתכוונת לסכל את תוכניותיו ולנקום בו‪ .‬בשלב זה ירד המסך‪,‬‬
‫והצופות נחו‪ ,‬אכלו ממתקים ודנו במעלותיה של ההצגה‪.‬‬
‫רק לאחר הלמות פטישים ממושכת שב המסך ועלה‪ ,‬אבל אז התברר איזו מלאכת נגרות‬
‫מפוארת נעשתה על הבמה‪ ,‬ולכן לא נשמעה שום תלונה על העיכוב‪ .‬מחזה מרהיב ממש!‬
‫מגדל התנשא אל התקרה; באמצעו היה חלון ובו עששית בוערת‪ ,‬ומאחורי הווילון הלבן‬
‫הופיעה זארה בשמלה יפהפייה‪ ,‬כחולה וכסופה‪ ,‬והמתינה לרודריגו‪ .‬הוא נכנס בתלבושת‬
‫מקסימה ‪ -‬כובע עטור נוצה‪ ,‬גלימה אדומה‪ ,‬פאת תלתלים ערמונית‪ ,‬גיטרה‪ ,‬וגם המגפיים‪,‬‬
‫כמובן‪ .‬הוא כרע למרגלות המגדל ושר סרנדה בצלילים ממיסי לב‪ .‬זארה השיבה‪ ,‬ולאחר‬
‫דו‪-‬שיח מוזיקלי הסכימה לברוח איתו‪ .‬ואז הגיע הפעלול הכביר ביותר בהצגה‪ .‬רודריגו שלף‬
‫סולם חבלים בעל חמישה שלבים‪ ,‬השליך מעלה את קצהו והזמין את זארה לרדת‪ .‬היא‬
‫יצאה בהיסוס מהאשנב‪ ,‬הניחה יד על כתפו של רודריגו והתכוונה לקפוץ למטה בחינניות‪,‬‬
‫אבל "אבוי לה‪ ,‬לזארה!" היא שכחה את שובל שמלתה‪ ,‬הוא נתפס בחלון‪ ,‬המגדל התנדנד‪,‬‬
‫נטה קדימה‪ ,‬נפל בחבטת התרסקות וקבר את הנאהבים האומללים בין ההריסות!‬
‫צרחה כללית בקעה כשהמגפיים האדמוניים התנופפו בפראות מן החורבות וראש זהוב‬
‫הגיח וקרא‪" ,‬אמרתי לכם! אמרתי לכם!" אך דון פדרו‪ ,‬האב האכזרי‪ ,‬הוכיח תושייה‬
‫מופלאה‪ ,‬מיהר אל בתו וגרר אותה החוצה בלחישה מהירה‪:‬‬
‫"אל תצחקי! תתנהגי כאילו הכול בסדר!" ‪ -‬ואז ציווה על רודריגו לקום וגירש אותו מן‬
‫הממלכה בחמת זעם ובבוז‪ .‬אף שהזדעזע קשות מנפילת המגדל על ראשו‪ ,‬ניצב רודריגו‬
‫בעוז מול האדון הזקן וסירב לזוז‪ .‬הנחישות המופתית הזאת הפיחה עוז בזארה‪ :‬גם היא‬
‫התייצבה בעוז מול אביה‪ ,‬והוא ציווה להשליך את שניהם לצינוק העמוק ביותר בטירה‪.‬‬
‫משרת קטן ושמנמן הגיע עם השלשלאות‪ ,‬לקח אותם משם בארשת מפוחדת מאוד‪ ,‬וכנראה‬
‫שכח את הנאום שהיה עליו לשאת‪.‬‬
‫המערכה השלישית התרחשה באולם גדול בטירה‪ ,‬שאליו הגיעה הייגר כדי לשחרר את‬
‫האוהבים ולחסל את הוגו‪ :‬היא שומעת אותו מגיע ומסתתרת; רואה שהוא מוזג את‬
‫השיקויים לשני גביעי יין ומצווה על המשרת הקטן וההססן ‪" -‬קח אותם אל השבויים‬
‫בתאיהם ואמור להם שאבוא מיד‪ ".‬המשרת לוקח את הוגו הצדה כדי לומר לו משהו‪ ,‬והייגר‬
‫מחליפה את הגביעים בשני גביעים אחרים‪ ,‬בלתי‪-‬מזיקים‪ .‬פרדיננדו‪" ,‬העבד הנרצע"‪ ,‬לוקח‬
‫את הגביעים‪ ,‬והייגר מניחה בחזרה את גביע הרעל שהיה מיועד לרודריגו‪ .‬הוגו‪ ,‬שנתקף‬
‫צמא לאחר מזמור ארוך‪ ,‬שותה אותו‪ ,‬מאבד את עשתונותיו‪ ,‬ולאחר שפע של התפתלויות‪,‬‬
‫ספיקות כפיים ורקיעות רגליים‪ ,‬נופל ארצה ומת; וכל אותה עת מספרת לו הייגר את‬
‫מעלליה בשיר בעל לחן ייחודי ורב‪-‬עוצמה‪.‬‬
‫הסצנה היתה מרגשת ביותר‪ ,‬אם כי היו אולי מי שחשבו שהשיער הארוך שהתפזר פתאום‬
‫פגם במידת מה ברושם שהותיר מותו של הרשע‪ .‬אבל תשואות הקהל זימנו אותו שוב ושוב‪,‬‬
‫והוא אכן התייצב ברוב הדר והביא איתו את הייגר‪ ,‬ששירתה הנהדרת היתה גולת הכותרת‬
‫של המופע כולו‪.‬‬
‫נראה רודריגו המיואש‪ ,‬העומד לדקור את עצמו מפני ששמע‬ ‫בפתיחת המערכה הרביעית ָ‬
‫שזארה נטשה אותו‪ .‬ברגע שהוא מצמיד את הפיגיון אל לבו‪ ,‬נשמע שיר נפלא מתחת‬
‫לחלונו‪ ,‬המספר לו כי זארה נאמנה לו אך נתונה בסכנה‪ ,‬והוא יוכל להציל אותה אם ירצה‬
‫בכך‪ .‬מפתח מושלך פנימה‪ ,‬ורודריגו מבתק את שלשלאותיו בעווית נלהבת‪ ,‬פותח את מנעול‬
‫הדלת וממהר למצוא ולהציל את גבירת לבבו‪.‬‬
‫במערכה החמישית התנהל ויכוח סוער בין זארה לדון פדרו‪ :‬הוא רוצה שהיא תיכנס‬
‫למנזר‪ ,‬אבל היא מסרבת; לאחר נאום תחינה נוגע ללב של זארה‪ ,‬שמביא אותה עד סף‬
‫עילפון כמעט‪ ,‬מגיע רודריגו במרוצה ומבקש את ידה‪ .‬דון פדרו מסרב‪ ,‬מפני שרודריגו לא‬
‫עשיר‪ .‬הם צועקים‪ ,‬מחווים בידיהם בפראות אבל לא מגיעים להסכמה‪ .‬רודריגו עומד להרים‬
‫בזרועותיו את זארה התשושה‪ ,‬כשלפתע נכנס המשרת הביישן עם מכתב ושקיק מהייגר‪,‬‬
‫שנעלמה בינתיים באורח פלא‪ .‬במכתב מודיעה הייגר לנוכחים שהיא מורישה הון עצום לזוג‬
‫הצעיר‪ ,‬וחוזה שאחריתו של דון פדרו תהיה מרה אם לא יאפשר להם להיות מאושרים‪.‬‬
‫השקיק נפתח‪ ,‬ומטבעות פח רבים מתפזרים על הבמה‪ ,‬עד שהיא נוצצת כולה‪ .‬המראה הזה‬
‫מרכך את לבו של "האדון הנוקשה" והוא מסכים מיד לנישואים‪ .‬כולם פוצחים בשיר עליז‪,‬‬
‫והמסך יורד על שני הנאהבים כשהם כורעים על ברכיהם כדי לקבל את ברכתו של דון‬
‫פדרו במחוות חינניות ורומנטיות‪.‬‬
‫מחיאות כפיים סוערות נשמעו עכשיו‪ ,‬אך אלה הגיעו אל סופן באופן בלתי צפוי‪ ,‬כי‬
‫המיטה המתקפלת‪ ,‬שעליה הוקם "יציע הכבוד"‪ ,‬קרסה לפתע והשתיקה את הקהל הנלהב‪.‬‬
‫רודריגו ודון פדרו מיהרו להגיש עזרה‪ ,‬וכל הצופות נשלפו בלי פגע‪ ,‬אף על פי שרבות מהן‬
‫לא הצליחו לדבר מרוב צחוק‪ .‬ההתרגשות עדיין לא שככה לגמרי כשהאנה הופיעה ואמרה‬
‫ש"גיברת מארץ' שואלת מה שלום העלמות ואולי הן מוכנות לרדת לארוחת ערב‪".‬‬
‫ההודעה הפתיעה אפילו את השחקניות עצמן‪ ,‬וכשראו את השולחן הערוך‪ ,‬הביטו זו בזו‬
‫בתדהמה ובהתלהבות‪ .‬מאמי הכינה להן לפעמים ארוחת פינוקים קטנה‪ ,‬אבל דבר מפואר‬
‫כזה לא נראה בבית הזה מאז ימי השפע שחלפו ואינם‪ .‬הפעם כללה הסעודה גלידה ‪ -‬שני‬
‫סוגי גלידה‪ ,‬ורודה ולבנה ‪ -‬וגם עוגה‪ ,‬פירות ושוקולדים מרהיבים‪ ,‬ובאמצע השולחן ניצבו‬
‫ארבעה זרים גדולים של פרחי חממה!‬
‫באמן‪ ,‬שפניה קרנו בהנאה‪.‬‬
‫נשימתן נעתקה ממש‪ ,‬והן הביטו בשולחן ואחר כך ִ‬
‫"פיות הביאו את זה?" שאלה איימי‪.‬‬ ‫ֵ‬
‫"לא‪ ,‬סנטה קלאוס‪ ",‬אמרה בת'‪.‬‬
‫"אמא הכינה את זה‪ ",‬אמרה מג וחייכה חיוך מתוק מאין כמוהו‪ ,‬למרות הזקן האפור‬
‫והגבות הלבנות‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לדודה מארץ' היה התקף של טוב לב והיא שלחה את ארוחת הערב‪ ",‬קראה ג'ו‬
‫בהשראה פתאומית‪.‬‬
‫"כולכן טועות‪ .‬מר לורנס הזקן שלח את הדברים‪ ",‬השיבה גברת מארץ'‪.‬‬
‫"הסבא של לורנס הקטן! איך הרעיון הזה עלה על דעתו בכלל? הרי אנחנו לא מכירות‬
‫אותו!" קראה מג‪.‬‬
‫"האנה סיפרה לאחד המשרתים שלו שנתתן את ארוחת הבוקר שלכן לאחרים‪ .‬הוא איש‬
‫זקן ומוזר‪ ,‬אבל הסיפור מצא חן בעיניו‪ .‬הוא הכיר את אבא שלי לפני הרבה שנים‪ ,‬והיום‪,‬‬
‫אחר הצהריים‪ ,‬הוא שלח לי מכתב מנומס והביע את תקוותו שארשה לו לבטא רחשי‬
‫ידידות כלפי בנותי ולשלוח להן כמה דברים קטנים לכבוד החג‪ .‬לא יכולתי לסרב‪ ,‬ועכשיו‬
‫יש לכן סעודה קטנה‪ ,‬שתפצה אתכן על הלחם והחלב שנאלצתן להסתפק בהם בארוחת‬
‫הבוקר‪".‬‬
‫"אני בטוחה שהנכד שלו הגה את הרעיון! הוא ילד נהדר‪ ,‬והלוואי שהיינו יכולות להכיר‬
‫אותו‪ .‬נראה לי שגם הוא רוצה להכיר אותנו‪ ,‬אבל הוא ביישן‪ ,‬ומג נורא קפדנית והיא לא‬
‫מרשה לי לדבר איתו כשאנחנו עוברות שם‪ ",‬אמרה ג'ו בזמן שהצלחות חולקו‪ ,‬הגלידה‬
‫הלכה ונעלמה‪ ,‬ומכל עבר נשמעו קריאות "הו!" ו"הה!" מלאות סיפוק‪.‬‬
‫"את מתכוונת לאלה שגרים בבית הגדול שלידכן‪ ,‬נכון?" שאלה אחת הנערות‪" .‬אמא שלי‬
‫מכירה את מר לורנס הזקן‪ ,‬אבל היא אומרת שהוא גאוותן נורא ולא אוהב להיות בקשר עם‬
‫השכנים שלו‪ .‬הוא לא מרשה לנכד שלו לצאת מהבית‪ ,‬חוץ מאשר לרכיבה או לטיול עם‬
‫המורה שלו‪ ,‬והוא מכריח אותו ללמוד קשה מאוד‪ .‬פעם הזמנו אותו למסיבה אבל הוא לא‬
‫בא‪ .‬אמא אומרת שהוא ילד נחמד מאוד‪ ,‬אף על פי שהוא אף פעם לא מדבר איתנו‪,‬‬
‫הבנות‪".‬‬
‫קרוֹקט‬
‫ֶ‬ ‫"פעם החתולה שלנו ברחה והוא החזיר לנו אותה‪ .‬דיברנו מעבר לגדר ‪ -‬על‬
‫ודברים כאלה ‪ -‬והסתדרנו מצוין‪ ,‬עד שהוא ראה שמג מגיעה והסתלק‪ .‬אבל אני אתיידד‬
 ‫איתו מתישהו‪ ,‬כי הוא חייב גם לבלות קצת‪ ,‬אני בטוחה בזה‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות‪.‬‬
‫"הנימוסים שלו מוצאים חן בעיני‪ ,‬והוא נראה כמו ג'נטלמן קטן‪ ,‬כך שאין לי שום‬
‫התנגדות שתתיידדו איתו אם תהיה הזדמנות מתאימה‪ .‬הוא הביא את הפרחים בעצמו‪,‬‬
‫והייתי מזמינה אותו להיכנס אילו ידעתי בוודאות מה קורה למעלה‪ .‬הוא נראה כל כך עצוב‬
‫כשנאלץ ללכת‪ ,‬כי הוא שמע את קולות ההשתוללות וכנראה הוא לא זוכה להשתולל‬
‫ככה‪".‬‬
‫"מזל שלא הזמנת אותו להיכנס‪ ,‬אמא!" צחקה ג'ו והביטה במגפיה‪" .‬אבל בקרוב נעלה‬
‫הצגה אחרת שהוא כן יוכל לראות‪ .‬אולי הוא אפילו יעזור לנו להציג‪ .‬נכון שזה יהיה‬
‫נחמד?"‬
‫"אף פעם לא קיבלתי זר פרחים נהדר כזה! הוא כל כך יפה!" ומג סקרה את הזר שלה‬
‫בעניין רב‪.‬‬
‫"הם באמת יפים‪ .‬אבל הוורדים של בת' מתוקים יותר בעיני‪ ",‬אמרה גברת מארץ' והריחה‬
‫את הזר הקטן‪ ,‬הנבול למחצה‪ ,‬שהיה תחוב בחגורתה‪.‬‬
‫בת' התרפקה עליה ולחשה בשקט‪" ,‬הלוואי שיכולתי לשלוח את הזר שלי לאבא‪ .‬אני‬
‫חושבת שחג המולד שלו לא כל כך שמח כמו שלנו‪".‬‬
‫פרק שלישי‬
 ‫לורנס הקטן‬

‫"ג'ו! ג'ו! איפה את?" קראה מג‪ ,‬שעמדה בתחתית המדרגות המובילות אל עליית הגג‪.‬‬
‫"כאן!" השיב קול צרוד מלמעלה‪ ,‬ומג עלתה בריצה ומצאה את אחותה על הספה הישנה‬
‫בעלת שלוש הרגליים‪ ,‬ליד חלון מוצף שמש‪ ,‬מכורבלת בשמיכה‪ ,‬אוכלת תפוחים ובוכה על‬
‫"היורש מרדקליף"‪ 4.‬המקום הזה היה המפלט האהוב על ג'ו‪ .‬היא אהבה לפרוש לכאן עם‬
‫כמה תפוחים וספר טוב‪ ,‬וליהנות מהשקט ומחברתו של העכבר ְס ְק ָר ְבּל‪ ,‬שחי בחור סמוך‬
‫וכבר לא פחד ממנה‪ ,‬אך נעלם לתוך החור ברגע שמג הופיעה‪ .‬ג'ו ניערה את הדמעות‬
‫מלחייה והמתינה לשמוע את החדשות‪.‬‬
‫"תראי איזה כיף! הזמנה אמיתית מגברת גַ רדינֶ ר למחר בערב!" קראה מג‪ ,‬נופפה בנייר‬
‫יקר הערך וקראה מתוכו בעונג ילדותי‪.‬‬
‫"'גברת גרדינר תשמח לראות את העלמה מארץ' ואת העלמה ג'וזפין במסיבה קטנה בערב‬
‫ראש השנה‪ '.‬מאמי מסכימה שנלך‪ .‬אבל מה נלבש?"‬
‫"מה הטעם בשאלה הזאת? ברור לך שנלבש את שמלות הכותנה כי אין לנו שום דבר‬
‫אחר‪ ",‬השיבה ג'ו בפה מלא תפוח‪.‬‬
‫"הלוואי שהיו לנו שמלות משי!" נאנחה מג‪" .‬אמא אומרת שאולי תהיה לי שמלה כזאת‬
‫כשאני אהיה בת שמונה‪-‬עשרה‪ .‬אבל לחכות שנתיים זה אינסוף זמן‪".‬‬
‫"אני בטוחה ששמלות הכותנה שלנו נראות כמו משי‪ ,‬והן מספיק יפות בשבילנו‪ .‬השמלה‬
‫שלך נראית ממש חדשה‪ ,‬אבל שכחתי שבשמלה שלי יש קרע וגם מקום חרוך‪ .‬מה אני‬
‫אעשה? כתם החריכה בולט מאוד ואין דרך להיפטר ממנו‪".‬‬
‫"אז תצטרכי לשבת ליד הקיר ולא לזוז כדי שלא יראו את הגב שלך‪ ,‬אבל החלק הקדמי‬
‫בסדר‪ .‬אני אקבל סרט חדש לשיער‪ ,‬מאמי תשאיל לי את סיכת הפנינים שלה‪ ,‬הנעליים‬
‫החדשות שלי מקסימות והכפפות שלי בסדר‪ ,‬אף על פי שהן לא יפות כמו שהייתי רוצה‪".‬‬
‫"הכפפות שלי התקלקלו מכתמי לימונדה‪ ,‬ואני לא יכולה לקנות חדשות‪ ,‬אז אני אצטרך‬
‫ללכת בלי כפפות‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שבגדים אף פעם לא הטרידו אותה במיוחד‪.‬‬
‫"את חייבת ללבוש כפפות‪ ,‬אחרת אני לא אלך‪ ",‬קראה מג בהחלטיות‪" .‬כפפות הן הדבר‬
‫הכי חשוב‪ .‬בלעדיהן אי אפשר לרקוד‪ ,‬ואם לא תרקדי אני ממש ארגיש נורא‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני אשב כל הזמן‪ .‬אני לא כל כך אוהבת לרקוד בחברה‪ .‬זה לא כיף להיזהר בכל‬
‫תנועה שעושים‪ .‬אני מעדיפה להסתחרר ולנתר לכל הכיוונים‪".‬‬
‫"את לא יכולה לבקש מאמא כפפות חדשות‪ ,‬כי הן נורא יקרות‪ ,‬ואת כל כך רשלנית‪.‬‬
‫כשקלקלת את הכפפות הקודמות‪ ,‬היא אמרה שלא תקבלי זוג חדש בחורף הזה‪ .‬את בטוחה‬
‫שלא תוכלי להסתדר עם הכפפות האלה?" שאלה מג בדאגה‪.‬‬
‫"אני יכולה להחזיק אותן מקומטות ביד‪ ,‬וככה אף אחד לא יראה כמה הן מוכתמות‪ .‬זה‬
‫כל מה שאני יכולה לעשות‪ .‬לא! אני אגיד לך איך נצליח להתגבר על זה ‪ -‬כל אחת‬
‫מאיתנו תלבש כפפה אחת טובה וביד השנייה תחזיק כפפה אחת מקולקלת‪ .‬את מבינה?"‬
‫"אבל כפות הידיים שלך יותר גדולות משלי‪ ,‬ואת תרחיבי לי נורא את הכפפה‪ ",‬אמרה‬
‫מג‪ ,‬שכפפות היו נושא רגיש אצלה‪.‬‬
‫"אז אני אלך בלי כפפות‪ .‬לא אכפת לי מה יגידו!" קראה ג'ו וחזרה אל הספר שלה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬אני אתן לך כפפה אחת! אבל אל תכתימי אותה‪ ,‬ותתנהגי יפה‪ .‬אל תשימי‬
‫ידיים מאחורי הגב‪ ,‬ואל תנעצי מבטים‪ ,‬ואל תגידי 'שככה יהיה לי טוב!' בסדר?"‬
‫"אל תדאגי‪ .‬אני אהיה הכי בסדר שאני יכולה להיות ואשתדל לא להסתבך בצרות‪ ,‬אם‬
‫אני רק אצליח‪ .‬עכשיו לכי לענות להזמנה ותני לי לגמור את הסיפור המקסים הזה‪".‬‬
‫מג ניגשה "לקבל בתודה" את ההזמנה ולבדוק את השמלה שלה‪ ,‬וזימרה בחדווה‬
‫כשסידרה את אמרת התחרה היחידה שהיתה לה‪ .‬ואילו ג'ו גמרה את הסיפור ואת ארבעת‬
‫סקרבּל‪.‬‬
‫התפוחים ושיחקה עם ֶ‬
‫בערב ראש השנה היה הסלון ריק‪ ,‬כי שתי הבנות הצעירות מילאו את תפקיד המלבישות‪,‬‬
‫ושתי הבוגרות היו שקועות בעניין חשוב מאין כמוהו ‪" -‬להתכונן למסיבה"‪ .‬למרות הביגוד‬
‫הפשוט היו התרוצצויות רבות מעלה ומטה וקולות צחוק ודיבור‪ ,‬ובשלב מסוים התמלא‬
‫הבית בריח חריף של שיער חרוך‪ .‬מג רצתה שכמה תלתלים יתקרזלו סביב פניה‪ ,‬וג'ו לקחה‬
‫על עצמה את המשימה לצבוט במלקחיים חמים את התלתלים העטופים בנייר‪.‬‬
‫"את בטוחה שצריך להיות עשן כזה?" שאלה בת'‪ ,‬שישבה על המיטה‪.‬‬
‫"זאת פשוט הלחות שמתאדה‪ ",‬השיבה ג'ו‪.‬‬
‫"איזה ריח מוזר! כמו נוצות שרופות‪ ",‬העירה איימי והחליקה בגאווה את תלתליה היפים‪.‬‬
‫"הנה‪ ,‬עכשיו אני אוריד את הניירות ותראו ענן של תלתלים קטנים‪ ",‬אמרה ג'ו והניחה‬
‫את המלקחיים‪.‬‬
‫היא הורידה את הניירות‪ ,‬אבל שום ענן תלתלים לא הופיע‪ ,‬כי השערות נשרו עם הנייר‪,‬‬
‫והספרית המבועתת נאלצה להניח שורת קווצות חרוכות על השידה‪ ,‬מול הקורבן שלה‪.‬‬
‫"אוי לא! מה עשית? אני אבודה! עכשיו אני לא אוכל ללכת למסיבה! השיער שלי‪ ,‬אוי‪,‬‬
‫השיער שלי!" ייללה מג והביטה בייאוש בסלסול העקום שעל מצחה‪.‬‬
‫"כל כך אופייני לי! לא היית צריכה לבקש ממני לעשות את זה‪ .‬אני תמיד הורסת כל‬
‫דבר‪ .‬אני נורא מצטערת‪ ,‬אבל המלקחיים היו חמים מדי וככה קלקלתי הכול‪ ",‬גנחה ג'ו‬
‫המסכנה והביטה בתלתלים המפוחמים בדמעות חרטה‪.‬‬
‫"שום דבר לא אבוד‪ .‬פשוט תסלסלי את השיער שנשאר ותקשרי את הסרט כך שהקצוות‬
‫שלו ישתלשלו קצת על המצח‪ ,‬וזה ייראה כמו האופנה האחרונה‪ .‬ראיתי שהרבה בנות‬
‫עושות את זה‪ ",‬אמרה איימי בניסיון לנחם את אחותה‪.‬‬
‫"מגיע לי שזה קרה‪ ,‬כי ניסיתי להיראות יפה יותר‪ .‬חבל שלא עזבתי את השיער שלי‬
‫במנוחה‪ ",‬קראה מג במרירות‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬הוא היה כל כך חלק ויפה‪ .‬אבל בקרוב הוא יגדל שוב‪ ",‬אמרה בת' וניגשה לנשק‬
‫ולנחם את הכבשה הגזוזה‪.‬‬
‫לאחר כמה תקלות זעירות יותר היתה מג מוכנה לבסוף‪ ,‬ובמאמץ משותף של בנות‬
‫המשפחה אספה ג'ו את שערה כלפי מעלה ולבשה את שמלתה‪ .‬שתיהן נראו טוב מאוד‬
‫בתלבושתן הפשוטה‪ :‬מג בבגד כסוף‪ ,‬סרט קטיפה כחול‪ ,‬אמרות תחרה וסיכת פנינה; וג'ו‬
‫בשמלה חומה עם צווארון פשתן נוקשה בסגנון גברי ורק חרצית לבנה או שתיים לקישוט‪.‬‬
‫כל אחת מהן עטתה כפפה נקייה והחזיקה ביד השנייה כפפה מוכתמת‪ ,‬וכולן הכריזו שזה‬
‫נראה "טבעי ויפה‪ ".‬נעלי העקב של מג היו הדוקות מאוד והכאיבו לה‪ ,‬אף על פי שלא‬
‫היתה מוכנה להודות בכך‪ ,‬וג'ו הרגישה שתשע‪-‬עשרה סיכות השיער כאילו ננעצו בראשה ‪-‬‬
‫תחושה לא נוחה במיוחד‪ ,‬אבל מובן שעדיף למות ורק לא לוותר על היופי!‬
‫"תבלו יפה‪ ,‬חמודות שלי!" אמרה גברת מארץ' כשהאחיות פסעו בזהירות בשביל‪" .‬אל‬
‫תאכלו יותר מדי‪ ,‬ותחזרו באחת‪-‬עשרה‪ ,‬כשאשלח את האנה לקחת אתכן‪ ".‬וכשהשער נטרק‬
‫מאחוריהן‪ ,‬קרא קול מהחלון‪:‬‬
‫"בנות‪ ,‬בנות! יש לכל אחת מכן ממחטה יפה?"‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬ממחטה יפה מאוד‪ ,‬ומג שמה מי קולון על שלה‪ ",‬קראה ג'ו‪ ,‬וכשהמשיכו ללכת‬
‫צחקה והוסיפה‪" ,‬אני בטוחה שמאמי היתה שואלת את זה גם אם כולנו היינו בורחות עכשיו‬
‫מרעידת אדמה‪".‬‬
‫"זה חלק מההרגלים האריסטוקרטיים שלה‪ ,‬וטוב שכך‪ ,‬כי תמיד אפשר לזהות גברת‬
‫אמיתית לפי הנעליים הנקיות‪ ,‬הכפפות והממחטה שלה‪ ",‬השיבה מג‪ ,‬שהיו לה לא מעט‬
‫"הרגלים אריסטוקרטיים" משלה‪.‬‬
‫"אל תשכחי להסתיר את המקום החרוך‪ ,‬ג'ו‪ .‬החגורה שלי בסדר? והשיער שלי לא נראה‬
‫נורא מדי?" שאלה מג כשהתנתקה לבסוף מהמראה בחדר ההלבשה של גברת גרדינר‪ ,‬לאחר‬
‫התגנדרות ממושכת‪.‬‬
‫"ברור לי שאני אשכח‪ .‬אם תראי שאני עושה משהו לא בסדר‪ ,‬פשוט תקרצי כדי להזכיר‬
‫לי‪ ,‬טוב?" השיבה ג'ו‪ ,‬משכה קלות בצווארון שלה והברישה בחיפזון את שערה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬גברות לא קורצות‪ .‬אם משהו לא יהיה בסדר‪ ,‬אני ארים את הגבות‪ ,‬ואם תתנהגי‬
‫בסדר אני אהנהן‪ .‬עכשיו תיישרי את הכתפיים ותלכי בצעדים קטנים‪ ,‬ואל תלחצי ידיים‬
‫כשמציגים אותך בפני מישהו‪ .‬זה לא מקובל‪".‬‬
‫"איך הצלחת ללמוד את כל הדברים האלה? אני לא מצליחה‪ .‬נכון שהמוזיקה הזאת‬
‫נחמדה?"‬
‫הן ירדו אל הסלון בחשש קל‪ ,‬כי לעתים רחוקות ביקרו במסיבות‪ ,‬וההתכנסות הקטנה‬
‫והלא רשמית הזאת היתה אירוע של ממש מבחינתן‪ .‬גברת גרדינר הקשישה והאצילית‬
‫בירכה אותן בחביבות והפקידה אותן בידי סאלי‪ ,‬הבכורה מבין שש בנותיה‪ .‬מג כבר הכירה‬
‫את סאלי ועד מהרה חשה נינוחה לגמרי‪ ,‬אבל ג'ו‪ ,‬שלא כל כך אהבה בנות ורכילות של‬
‫בנות‪ ,‬עמדה בצד‪ ,‬הקפידה להצמיד את גבה אל הקיר והרגישה זרה ַבּמקום הזה כמו סייח‬
‫בין ערוגות פרחים‪ .‬שישה נערים עליזים שוחחו על ענייני מחליקיים במקום אחר בחדר‪,‬‬
‫והיא השתוקקה לגשת ולהצטרף אליהם‪ ,‬כי החלקה על קרח היתה אחת ההנאות הגדולות‬
‫בחייה‪ .‬היא אותתה למג את מבוקשה‪ ,‬אבל הגבות התרוממו בצורה מבהילה כל כך‪ ,‬שהיא‬
‫לא העזה לזוז‪ .‬איש לא ניגש לדבר איתה‪ ,‬ואט‪-‬אט הידלדלה הקבוצה שלידה עד שנותרה‬
‫לבדה‪ .‬היא לא יכלה לשוטט בחדר ולמצוא לה עניין אחר‪ ,‬כי כך היתה חושפת את כתם‬
‫החריכה‪ ,‬ולכן הביטה באנשים בארשת אומללה למדי‪ ,‬עד שהחלו הריקודים‪ .‬מג הוזמנה‬
‫מיד לרקוד‪ ,‬והנעליים הלוחצות פיזזו בזריזות כה רבה‪ ,‬שאיש לא היה יכול לשער את‬
‫עוצמת הכאב שהן גורמות לנועלת אותן‪ ,‬אשר המשיכה לחייך למרות הסבל‪ .‬ג'ו ראתה נער‬
‫ג'ינג'י גבוה מתקרב לעברה‪ ,‬ומכיוון שחששה שהוא מתכוון להזמין אותה לרקוד‪ ,‬חמקה‬
‫לתוך גומחה שהיתה מוסתרת בווילון והתכוונה להציץ משם וליהנות בשקט ובשלווה‪ .‬לרוע‬
‫המזל‪ ,‬ביישן נוסף בחר במקום המפלט הזה‪ ,‬וכשהווילון נסגר מאחוריה‪ ,‬מצאה את עצמה‬
‫מול "לורנס הקטן"‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬לא ידעתי שיש כאן מישהו!" גמגמה ג'ו והתכוונה לסגת באותה המהירות שבה‬
‫השתחלה פנימה‪.‬‬
‫אבל הנער צחק ואמר בנעימות‪ ,‬אף על פי שנראה קצת מבוהל‪:‬‬
‫"אל תלכי בגללי‪ .‬תישארי‪ ,‬אם את רוצה‪".‬‬
‫"אני לא מפריעה לך?"‬
‫"ממש לא‪ .‬נכנסתי לכאן רק כי אני כמעט לא מכיר אף אחד והרגשתי קצת מוזר‬
‫בהתחלה‪ ,‬את מבינה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬גם אני‪ .‬אל תלך‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אלא אם אתה רוצה‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫הנער התיישב בחזרה והשפיל את מבטו אל נעליו‪ ,‬עד שג'ו אמרה‪ ,‬בניסיון להישמע‬
‫מנומסת ורגועה‪:‬‬
‫"נדמה לי שכבר היה לי העונג לפגוש אותך‪ .‬אתה גר לידנו‪ ,‬נכון?"‬
‫"אנחנו שכנים‪ ".‬והוא הרים את מבטו וצחק בחופשיות‪ ,‬כי דיבורה המנומס של ג'ו די‬
‫הצחיק אותו כשנזכר איך פטפטו על קרוקט כשהחזיר להן את החתולה שברחה‪.‬‬
‫הצחוק שלו הרגיע את ג'ו‪ ,‬וגם היא צחקה כשאמרה בלבביות רבה‪:‬‬
‫"כל כך נהנינו ממתנת חג המולד שלכם‪".‬‬
‫"סבא שלי שלח אותה‪".‬‬
‫"אבל אתה נתת לו את הרעיון‪ ,‬לא?"‬
‫"ומה שלום החתולה שלכן‪ ,‬העלמה מארץ'?" שאל הנער והשתדל להיראות רציני‪ ,‬אם כי‬
‫עיניו השחורות ברקו בשעשוע‪.‬‬
‫"בסדר גמור‪ ,‬תודה‪ ,‬מר לורנס‪ .‬אבל אני לא העלמה מארץ'‪ ,‬אני בסך הכול ג'ו‪ ",‬השיבה‬
‫הגברת הצעירה‪.‬‬
‫"ואני לא מר לורנס‪ ,‬אני בסך הכול לורי‪".‬‬
‫"לורי לורנס ‪ -‬איזה שם מוזר!"‬
‫"השם הפרטי שלי הוא תיאודור‪ ,‬אבל אני לא אוהב אותו‪ ,‬כי בגללו הילדים קראו לי‬
‫דורה‪ .‬אז במקום זה הכרחתי אותם לקרוא לי לורי‪".‬‬
‫"גם אני שונאת את השם שלי ‪ -‬הוא כל כך רגשני! הלוואי שכולם היו קוראים לי ג'ו‬
‫במקום ג'וזפין‪ .‬איך הכרחת את הילדים להפסיק לקרוא לך דורה?"‬
‫"החטפתי להם‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני לא יכולה להחטיף לדודה מארץ'‪ ,‬אז אני איאלץ לסבול את זה בשקט‪,‬‬
‫כנראה‪ ".‬וג'ו קיבלה את הדין באנחה‪.‬‬
‫"את לא אוהבת לרקוד‪ ,‬העלמה ג'ו?" שאל לורי‪ ,‬ומהבעת פניו היה ברור שלדעתו השם‬
‫מתאים לה‪.‬‬
‫"אני אוהבת לרקוד אם יש הרבה מקום וכולם יכולים להתרוצץ‪ .‬אבל במקום קטן כזה אני‬
‫בטוחה שאפיל משהו‪ ,‬אדרוך לכולם על הרגליים או אעשה משהו נורא‪ ,‬ולכן אני מתרחקת‬
‫מצרות ומשאירה למג את הריקודים השלווים‪ .‬אתה לא רוקד?"‬
‫"לפעמים כן‪ .‬את מבינה‪ ,‬הרבה שנים הייתי בחוץ לארץ ועוד לא התעריתי מספיק בחברה‪,‬‬
‫לכן אני לא כל כך יודע איך דברים מתנהלים כאן‪".‬‬
‫"היית בחוץ לארץ!" קראה ג'ו‪" .‬בבקשה‪ ,‬תספר לי איך היה שם! אני כל כך אוהבת‬
‫להקשיב לאנשים שמתארים את המסעות שלהם‪".‬‬
‫לורי לא ידע ממה להתחיל‪ ,‬אבל שאלותיה הנלהבות של ג'ו דרבנו אותו‪ ,‬והוא סיפר לה‬
‫בוויוֵ ויי‪ ,‬שבו הבנים לא חבשו כובעים‪ ,‬והיה להם צי של סירות באגם‪,‬‬ ‫שלמד בבית ספר ִ‬
‫ובחופשות הם יצאו לטיולים רגליים בשווייץ‪ ,‬עם המורים שלהם‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬הלוואי שהייתי יכולה להיות שם!" קראה ג'ו‪" .‬וביקרת בפריז?"‬
‫"בחורף האחרון היינו שם‪".‬‬
‫"אתה יודע צרפתית?"‬
‫"בוויוויי לא הרשו לנו לדבר שום שפה אחרת‪".‬‬
‫"בבקשה תגיד משהו בצרפתית! אני יודעת לקרוא צרפתית‪ ,‬אבל אני לא יודעת איך‬
‫מבטאים את המילים‪".‬‬
‫טוּפ ֶלה ז'וֹלי?" אמר לורי בחביבות‪.‬‬
‫מוּאזֶ ל ַאן ֶלה ַפּנְ ְ‬
‫"קל נוֹם ַא ֶסט זֶ 'ן ֶד ַ‬
‫ֶ‬
‫"איזה יופי אתה אומר את זה! רגע‪ ,‬נראה אם הבנתי ‪ -‬אתה אמרת‪' ,‬מי זאת הגברת‬
‫הצעירה עם הנעליים היפות‪ ',‬נכון?"‬
‫"כן‪ ,‬מדמואזל‪".‬‬
‫"זאת אחותי מרגרט‪ ,‬ואתה יודע את זה טוב מאוד! היא יפה לדעתך?"‬
‫"כן‪ .‬היא מזכירה לי את הנערות הגרמניות‪ ,‬היא נראית כל כך שקטה וחיננית‪ ,‬ורוקדת‬
‫כמו גברת‪".‬‬
‫ג'ו קרנה מעונג למשמע השבחים שחלק הנער לאחותה‪ ,‬ואחסנה אותם בזיכרונה כדי‬
‫לחזור עליהם באוזני מג‪ .‬שניהם הציצו ברוקדים‪ ,‬מתחו ביקורת ופטפטו‪ ,‬ובתוך זמן קצר‬
‫הרגישו כמו מכרים ותיקים‪ .‬ביישנותו של לורי התפוגגה במהירות‪ ,‬כי התנהגותה הנערית‬
‫של ג'ו שעשעה והרגיעה אותו‪ ,‬וג'ו היתה שוב עליזה כהרגלה‪ ,‬כי השמלה נשכחה ואיש לא‬
‫הרים גבות לעומתה‪" .‬לורנס הקטן" מצא חן בעיניה יותר מתמיד‪ ,‬והיא הביטה בו היטב כדי‬
‫שתוכל לתאר אותו באוזני הבנות; לא היו להן אחים וגם לא בני דודים קרובים‪ ,‬ולכן כמעט‬
‫לא הכירו את היצורים האלה שנקראים בנים‪.‬‬
‫"שיער שחור מתולתל‪ ,‬עור שחום‪ ,‬עיניים שחורות גדולות‪ ,‬אף יפה‪ ,‬שיניים לבנות‪ ,‬כפות‬
‫רגליים וכפות ידיים קטנות‪ .‬הוא גבוה ממני‪ ,‬מנומס מאוד אף על פי שהוא בן‪ ,‬ופשוט נחמד‪.‬‬
‫מעניין בן כמה הוא‪".‬‬
‫השאלה עמדה על קצה לשונה של ג'ו‪ ,‬אבל היא עצרה את עצמה בזמן‪ ,‬ובנימוס שלא היה‬
‫אופייני לה ניסתה לגלות זאת בדרכים עקיפות‪.‬‬
‫"אני מניחה שבקרוב תתחיל ללמוד במכללה‪ ,‬נכון? אני רואה שאתה דוגר רוב היום ‪-‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬אני מתכוונת שאתה לומד קשה‪ ".‬וג'ו הסמיקה בגלל מילת הסלנג הנוראה‬
‫שנפלטה מפיה‪.‬‬
‫לורי חייך אבל לא נראה מזועזע‪ ,‬והשיב במשיכת כתף‪:‬‬
‫"רק בעוד שנה‪-‬שנתיים אלך למכללה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬לא לפני שאהיה בן שבע‪-‬עשרה‪".‬‬
‫"אתה רק בן חמש‪-‬עשרה?" שאלה ג'ו והביטה בנער הגבוה‪ ,‬שנראה לה בן שבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫"בעוד חודש אהיה בן שש‪-‬עשרה‪".‬‬
‫"הלוואי שאני הייתי הולכת למכללה! אבל לא נראה שאתה מתלהב מזה‪".‬‬
‫"אני שונא את המקומות האלה! או שעובדים בפרך או שמשתוללים‪ .‬ושני הדברים האלה‪,‬‬
‫כפי שהם נעשים כאן בארץ‪ ,‬לא מוצאים חן בעיני‪".‬‬
‫"ומה כן מוצא חן בעיניך?"‬
‫"לחיות באיטליה וליהנות בדרך שלי‪".‬‬
‫ג'ו השתוקקה לשאול מה היא הדרך שלו‪ ,‬אבל גבותיו השחורות נראו מאיימות למדי‬
‫כשכיווץ אותן‪ ,‬ולכן החליפה את הנושא‪ ,‬נקשה ברגלה לפי הקצב ואמרה‪" ,‬איזה יופי של‬
‫פולקה! אולי תיגש ותנסה לרקוד?"‬
‫"אם גם את תבואי‪ ",‬השיב בקידה אבירית קטנה‪.‬‬
‫"אני לא יכולה‪ .‬אמרתי למג שאני לא ארקוד כי‪ "...‬וג'ו השתתקה ונראתה מהססת אם‬
‫לספר או לצחוק‪.‬‬
‫"כי מה?" שאל לורי בסקרנות‪.‬‬
‫"לא תספר לאף אחד?"‬
‫"בחיים לא!"‬
‫"טוב‪ ,‬אז יש לי הרגל מגונה ‪ -‬אני עומדת קרוב מאוד לאח וככה אני שורפת את השמלות‬
‫שלי‪ .‬וגם את זאת חרכתי‪ .‬אמנם תיקנו אותה די יפה‪ ,‬אבל בכל זאת רואים את הכתם‪ ,‬ומג‬
‫אמרה לי לא לזוז כדי שאף אחד לא יראה‪ .‬אתה יכול לצחוק אם אתה רוצה‪ .‬אני יודעת‬
‫שזה מצחיק‪".‬‬
‫אבל לורי לא צחק‪ ,‬הוא רק השפיל את מבטו לרגע‪ ,‬והבעת פניו הפליאה את ג'ו כשאמר‬
‫בעדינות רבה‪" :‬זה לא חשוב‪ .‬אני אגיד לך מה נעשה‪ .‬בחוץ יש מסדרון ארוך‪ ,‬ושם נוכל‬
‫לרקוד בלי שאף אחד יראה אותנו‪ .‬בבקשה תבואי‪".‬‬
‫ג'ו הודתה לו ובאה בשמחה‪ ,‬ורק הצטערה שאין לה שתי כפפות טובות כשראתה את‬
‫הכפפות היפות והלבנבנות על כפות ידיו של בן זוגה לריקוד‪ .‬המסדרון היה ריק‪ ,‬והם רקדו‬
‫פולקה נהדרת‪ .‬לורי רקד היטב וגם לימד אותה את הצעד הגרמני‪ ,‬הנמרץ והתזזיתי‪ ,‬שג'ו‬
‫נהנתה ממנו מאוד‪ .‬כשהמוזיקה נפסקה התיישבו על המדרגות כדי להסדיר את נשימתם‪,‬‬
‫לבּרג‪ ,‬כשלפתע הופיעה מג בקצה‬ ‫ייד ֶ‬
‫בה ַ‬
‫ולורי היה באמצע סיפור על חגיגת סטודנטים ַ‬
‫המסדרון‪ .‬היא אותתה לאחותה בבהילות‪ ,‬וג'ו פסעה בעקבותיה באי‪-‬רצון אל חדר צדדי‬
‫ומצאה אותה יושבת בפנים חיוורים על הספה ואוחזת ברגלה‪.‬‬
‫"נקעתי את הקרסול‪ .‬העקב הטיפשי הזה הסתובב ועיקם לי לגמרי את הרגל‪ .‬כל כך כואב‬
‫לי שאני בקושי מסוגלת לעמוד‪ ,‬ואני לא יודעת איך אצליח להגיע הביתה‪ ",‬אמרה בקול‬
‫חנוק והיטלטלה קדימה ואחורה מרוב כאב‪.‬‬
‫"ידעתי שהנעליים הטיפשיות האלה יהרסו לך את הרגליים‪ .‬אני מצטערת שזה קרה‪ .‬אבל‬
‫אני לא רואה שום ברירה חוץ מאשר להזמין כרכרה או להישאר כאן כל הלילה‪ ",‬השיבה‬
‫ג'ו‪ ,‬ותוך כדי דיבור שפשפה בעדינות את הקרסול המסכן‪.‬‬
‫"אי אפשר להזמין כרכרה כי זה יעלה המון כסף‪ .‬למען האמת‪ ,‬אני חושבת שבכל מקרה‬
‫אין שום אפשרות להזמין כרכרה‪ .‬רוב האנשים באו בכרכרות הפרטיות שלהם‪ ,‬והדרך‬
‫לאורווה ארוכה ואין את מי לשלוח לשם‪".‬‬
‫"אני אלך לאורווה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬מה פתאום! כבר אחרי תשע‪ ,‬וחושך מצרים בחוץ‪ .‬אני לא אוכל להישאר לישון‬
‫כאן‪ ,‬כי הבית מלא‪ .‬סאלי הזמינה כמה חברות להישאר אצלה‪ .‬אני אנוח עד שהאנה תבוא‪,‬‬
‫ואז אלך כמיטב יכולתי‪".‬‬
‫"אני אבקש מלורי‪ .‬הוא ילך לאורווה‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬והקלה ניכרה בפניה כשהרעיון עלה‬
‫במוחה‪.‬‬
‫"חס וחלילה! אל תבקשי מאף אחד ואל תספרי לאף אחד‪ .‬תביאי לי את המגפיים‪ ,‬ואת‬
‫הנעליים האלה תשימי בין החפצים שלנו‪ .‬אני לא יכולה להמשיך לרקוד‪ ,‬אבל ברגע‬
‫שהארוחה תיגמר‪ ,‬תיגשי לחכות להאנה ותודיעי לי ברגע שהיא תגיע‪".‬‬
‫"כולם יושבים לאכול עכשיו‪ .‬אבל אני אשאר איתך‪ .‬עדיף ככה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬חמודה‪ ,‬תיגשי לשם ותביאי לי כוס קפה‪ .‬אני כל כך עייפה שאני לא יכולה לזוז!"‬
‫מג נחה על הספה כשמגפיה מוסתרים היטב מתחת לשמלתה‪ ,‬וג'ו יצאה למסעה אל חדר‬
‫האוכל‪ ,‬ומצאה אותו רק אחרי שנתקלה בארון כלי חרסינה ופתחה בטעות את דלת החדר‬
‫הפרטי שבו לגם מר גרדינר הזקן קינוח פרטי קטן‪ .‬בחדר האוכל מיהרה כחץ מקשת אל‬
‫השולחן‪ ,‬מזגה קפה לכוס ומיד שפכה אותו על החלק הקדמי של שמלתה‪ ,‬שעכשיו נראה‬
‫נורא לא פחות מהחלק האחורי‪.‬‬
‫"אוי לא‪ ,‬איזו שלומיאלית אני!" קראה ג'ו והרסה את הכפפה של מג כשניסתה לנגב‬
‫בעזרתה את השמלה‪.‬‬
‫"אפשר לעזור לך?" שאל קול ידידותי‪ .‬לורי ניצב לצדה‪ ,‬ספל מלא בידו האחת וצלחת‬
‫גלידה בידו האחרת‪.‬‬
‫"ניסיתי להביא למג משהו לשתות כי היא עייפה מאוד‪ ,‬ומישהו דחף אותי‪ ,‬והנה אני‬
‫שקועה בצרות‪ ",‬השיבה ג'ו והעבירה את מבטה האומלל משמלתה המוכתמת אל הכפפה‬
‫המלוכלכת בקפה‪.‬‬
‫"באמת חבל! אבל בדיוק חיפשתי מישהו שאוכל לתת לו את הקפה והגלידה‪ .‬מותר לי‬
‫לקחת אותם אל אחותך?"‬
‫"אוי‪ ,‬תודה רבה! אני אראה לך איפה היא‪ .‬הייתי מציעה לעזור לך ולקחת אותם בעצמי‪,‬‬
‫אבל אני רק אקלע לעוד צרות‪".‬‬
‫ג'ו הובילה בראש עד שהגיעו לחדר הצדדי‪ ,‬וכאילו מאז ומתמיד הוא משרת גברות‪ ,‬קירב‬
‫לורי שולחן קטן‪ ,‬הביא מנה נוספת של קפה וגלידה בשביל ג'ו‪ ,‬והיה יעיל ואדיב כל כך‪,‬‬
‫שאפילו מג הקפדנית הכריזה שהוא "נער נחמד‪ ".‬הם בילו בנעימים‪ ,‬אכלו שוקולדים וקראו‬
‫את הפתגמים המודפסים על העטיפות שלהם‪ ,‬ובדיוק כששקעו במשחק רוגע של "עשרים מי‬
‫יודע" עם שניים‪-‬שלושה צעירים נוספים שנכנסו לחדר‪ ,‬הופיעה האנה סוף‪-‬סוף‪ .‬מג‪,‬‬
‫ששכחה את רגלה הנקועה‪ ,‬קמה במהירות רבה ומיד נאלצה להיאחז בג'ו בקריאת כאב‪.‬‬
‫"ששש! אל תגידי שום דבר‪ ",‬לחשה‪ ,‬ואחר כך הוסיפה בקול‪" ,‬לא קרה כלום‪ .‬סובבתי‬
‫קצת את הרגל‪ ,‬זה הכול‪ ",‬ועלתה בצליעה לחדר ההלבשה כדי ללבוש את מעילה‪.‬‬
‫האנה גערה‪ ,‬מג בכתה וג'ו הרגישה שתכף תצא מדעתה‪ ,‬ולכן החליטה לקחת את‬
‫העניינים לידיה‪ .‬היא חמקה מהחדר‪ ,‬ירדה למטה בריצה‪ ,‬ניגשה אל אחד המשרתים ושאלה‬
‫אותו אם יוכל להזמין לה כרכרה‪ .‬במקרה היה זה מלצר שכיר שלא הכיר את השכונה‪ ,‬וג'ו‬
‫הביטה סביבה וחיפשה עזרה אחרת‪ ,‬כשלורי‪ ,‬ששמע את דבריה‪ ,‬ניגש והציע את הכרכרה‬
‫של סבא שלו‪ ,‬שבדיוק הגיעה לקחת אותו‪ ,‬לדבריו‪.‬‬
‫"אבל השעה כל כך מוקדמת! בטח לא התכוונת ללכת כבר?!" אמרה ג'ו‪ ,‬שחשה הקלה‬
‫אבל היססה לקבל את ההצעה‪.‬‬
‫"אני תמיד הולך מוקדם ‪ -‬באמת! בבקשה תרשי לי לקחת אתכן הביתה‪ .‬הרי אנחנו‬
‫נוסעים לאותו כיוון‪ ,‬את יודעת‪ ,‬ואומרים שיורד גשם בחוץ‪".‬‬
‫הפרט הנוסף הזה הכריע את הכף‪ .‬ג'ו סיפרה ללורי על התקלה שקרתה למג‪ ,‬קיבלה‬
‫בתודה את הצעתו ועלתה בריצה כדי להביא את השתיים‪ .‬האנה שנאה גשם ממש כמו‬
‫חתול‪ ,‬ולכן לא הערימה קשיים‪ ,‬והן נסעו בכרכרה הסגורה והמפוארת והרגישו חגיגיות‬
‫הרכּב‪ ,‬כדי שמג תוכל להניח את רגלה על המושב מולה‪,‬‬ ‫ומהודרות מאוד‪ .‬לורי התיישב ליד ָ‬
‫והן שוחחו בחופשיות על המסיבה‪.‬‬
‫"אני ביליתי נהדר‪ .‬גם את?" שאלה ג'ו‪ ,‬שפיזרה את שערה והתרווחה על המושב‪.‬‬
‫מוֹפט קוראים לה‪ ,‬והיא‬‫"כן‪ ,‬עד שנפצעתי‪ .‬מצאתי חן בעיני אחת החברות של סאלי‪ֶ ,‬אני ֶ‬
‫הזמינה אותי לבוא אליה לשבוע‪ ,‬עם סאלי‪ .‬סאלי תיסע לשם באביב‪ ,‬כשהאופרה תגיע‪ ,‬וזה‬
‫יהיה ממש נהדר‪ ,‬אם אמא רק תרשה לי לנסוע‪ ",‬השיבה מג‪ ,‬ורוחה התעודדה כשהרהרה‬
‫בכך‪.‬‬
‫"ראיתי שרקדת עם הבחור הג'ינג'י שברחתי ממנו‪ .‬הוא נחמד?"‬
‫"אה‪ ,‬מאוד! יש לו שיער ערמוני‪ ,‬לא ג'ינג'י‪ ,‬הוא מנומס מאוד‪ ,‬ורקדתי איתו ולס מהיר‪,‬‬
‫ממש נעים‪".‬‬
‫"בריקוד החדש הוא נראה כמו חגב שחטף התקף‪ .‬לורי ואני נורא צחקנו‪ .‬שמעתם‬
‫אותנו?"‬
‫"לא‪ ,‬אבל באמת שזאת גסות רוח‪ .‬מה עשיתם שם בכלל‪ ,‬כשהתחבאתם שם כל הזמן?"‬
‫ג'ו סיפרה לה על ההרפתקאות שלה‪ ,‬ועד שסיימה לספר כבר הגיעו הביתה‪ .‬הן הודו‬
‫ללורי שוב ושוב‪ ,‬אמרו "לילה טוב" ונכנסו הביתה בשקט‪ ,‬בתקווה שלא יעירו אף אחד‪.‬‬
‫אבל ברגע שדלת החדר שלהן חרקה‪ ,‬צצו מיד שני כובעי שינה‪ ,‬ושני קולות מנומנמים אך‬
‫נלהבים קראו‪:‬‬
‫"תספרו על המסיבה! תספרו על המסיבה!"‬
‫ב"חוסר נימוס מוחלט"‪ ,‬כפי שכינתה זאת מג‪ ,‬שמרה ג'ו כמה שוקולדים בשביל אחיותיה‬
‫הצעירות‪ ,‬ורק אחרי ששמעו על מאורעות הערב המסעירים הן חזרו למיטות ושקעו שוב‬
‫בשינה‪.‬‬
‫"בחיי‪ ,‬אני מרגישה ממש כמו גברת מהודרת‪ :‬חזרתי מהמסיבה בכרכרה‪ ,‬ועכשיו אני‬
‫יושבת בחלוק בית ומשרתת מטפלת בי‪ ",‬אמרה מג כשג'ו הברישה את שערה וחבשה את‬
‫הארניקה‪.‬‬‫רגלה בתחבושת עם תמיסה של צמח ַ‬
‫"לדעתי‪ ,‬אף גברת צעירה ומהודרת לא נהנית יותר מאיתנו ‪ -‬למרות השיער החרוך‪,‬‬
‫השמלות הישנות‪ ,‬הכפפה האחת והנעליים הלוחצות שנוקעות לנו את הקרסול כשאנחנו‬
‫נועלות אותן ברוב טיפשותנו‪".‬‬
‫ולדעתי‪ ,‬ג'ו צדקה בהחלט‪.‬‬

‫‪ ,The Heir of Redclyffe .4‬רומן פופולרי באותה תקופה‪ ,‬מאת שרלוט מ' יונג‪ ,‬שבו הגיבור לומד למתן את אופיו חם‬
‫המזג והעיקש ולדבוק במידות הטובות ובעזרה לזולת‪.‬‬
‫פרק רביעי‬
 ‫משאות כבדים‬

‫"בחיי‪ ,‬כל כך קשה להעמיס שוב את המשא על השכם ולהמשיך הלאה‪ ",‬נאנחה מג בבוקר‬
‫שאחרי המסיבה‪ .‬חופשת החג נגמרה עכשיו‪ ,‬ושבוע התענוגות לא הקל עליה את החזרה‬
‫למטלות שלא אהבה גם קודם לכן‪.‬‬
‫"תארי לעצמך שכל הימים היו חג המולד או ראש השנה‪ .‬נכון שזה היה נחמד?" השיבה‬
‫ג'ו ופיהקה בעצב‪.‬‬
‫"כל ההנאות האלה הן באמת מעל ומעבר למה שמגיע לנו‪ ,‬אבל בכל זאת זה נחמד ‪-‬‬
‫ארוחות חגיגיות וזרי פרחים‪ ,‬ומסיבות ונסיעה הביתה בכרכרה‪ ,‬ולקרוא ולנוח ולא לעבוד‪.‬‬
‫יש אנשים שחיים ככה כל הזמן‪ ,‬את יודעת‪ ,‬ואני תמיד מקנאה בנערות שיכולות להרשות‬
‫לעצמן דברים כאלה‪ .‬אני כל כך אוהבת חיי מותרות‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬ותוך כדי כך ניסתה‬
‫להחליט איזו משתי השמלות הבלויות שלה נראית פחות בלויה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו לחיות ככה‪ ,‬אז בואי לא נרטון‪ ,‬אלא נעמיס את‬
‫המשא על הגב ונמשיך לצעוד בשמחה‪ ,‬כמו מאמי‪ .‬הדודה מארץ' באמת מכבידה עלי כמו‬
‫ֵ'אל הים הזקן'‪ 5,‬אבל אני משערת שאם אני אלמד לסבול אותה בלי להתלונן‪ ,‬היא תנשור‬
‫מעלי או תהיה קלילה כל כך שזה לא יפריע לי‪".‬‬
‫הרעיון הלהיב את דמיונה של ג'ו ושעשע אותה‪ ,‬אבל פניה של מג לא התבהרו‪ ,‬כי העול‬
‫שהיה מוטל עליה ‪ -‬ארבעה ילדים מפונקים ‪ -‬נראה כבד מתמיד‪ .‬לא התחשק לה אפילו‬
‫להתייפות כמו תמיד‪ ,‬לקשור סרט כחול סביב הצוואר ולסדר את השיער בתסרוקת‬
‫שמתאימה לה במיוחד‪.‬‬
‫"מה הטעם להיראות טוב כשאף אחד לא רואה אותך חוץ מהגמדים המעצבנים האלה‬
‫ולאף אחד לא אכפת אם אני יפה או לא?" מלמלה וסגרה את המגירה בטריקה‪" .‬כל החיים‬
‫אני אצטרך לעבוד בפרך‪ ,‬לבלות מעט מאוד‪ ,‬פה ושם‪ ,‬ובסוף אזדקן ואהיה מכוערת ומרירה‪,‬‬
‫כי אני ענייה ואני לא יכולה ליהנות מהחיים כמו נערות אחרות‪ .‬כל כך חבל!"‬
‫ומג ירדה למטה בארשת נעלבת והיתה ממש לא נחמדה בארוחת הבוקר‪ .‬כולן נראו‬
‫כאילו הן קמו על צד שמאל ורטנו כל הזמן‪ .‬בת' סבלה מכאב ראש‪ ,‬ולכן שכבה על הספה‬
‫וניסתה להתנחם בחתולה ובשלושת גוריה; איימי היתה עצבנית כי לא הכינה שיעורים‬
‫ועכשיו לא הצליחה למצוא את המגפיים שלה; ג'ו שרקה בלי הרף וחוללה מהומה בזמן‬
‫שהתכוננה לצאת; גברת מארץ' היתה שקועה בניסיון לסיים מכתב שהיה חייב להישלח‬
‫מיד; והאנה היתה זעופה‪ ,‬כי בניגוד להרגלה שכבה לישון בשעה מאוחרת מאוד‪.‬‬
‫"בחיים לא ראיתי משפחה מעצבנת כזאת!" התפרצה ג'ו אחרי שהפכה קסת דיו‪ ,‬קרעה‬
‫את השרוכים בשתי הנעליים והתיישבה על הכובע שלה‪.‬‬
‫"ואת הבן אדם הכי מעצבן כאן!" השיבה לה איימי‪ ,‬והדמעות שנשרו על לוח הכתיבה‬
‫שלה מחקו את הסכום השגוי לגמרי שכתבה עליו‪.‬‬
‫"בת'‪ ,‬אם לא תשאירי את החתולים המגעילים האלה במרתף‪ ,‬אני אטביע אותם‪ ",‬קראה‬
‫מג בכעס וניסתה להיפטר מאחד הגורים‪ ,‬שטיפס על גבה ונתקע כמו קוץ מעבר להישג ידה‪.‬‬
‫ג'ו צחקה‪ ,‬מג נזפה בה‪ ,‬בת' התחננה ואיימי ייללה כי לא הצליחה להיזכר כמה זה‬
‫שתים‪-‬עשרה כפול תשע‪.‬‬
‫"בנות‪ ,‬בנות‪ ,‬בבקשה תהיו בשקט רגע! אני חייבת לשלוח את המכתב במשלוח של‬
‫הבוקר‪ ,‬ואתן מסיחות את דעתי בכל ההתקוטטויות האלה‪ ",‬קראה גברת מארץ' ומחקה עוד‬
‫משפט שגוי במכתב שלה‪.‬‬
‫דממה השתררה לרגע‪ ,‬עד שהאנה הפרה אותה כשנכנסה בשקט‪ ,‬הניחה על השולחן שני‬
‫כּיסנֵ י שמרים ממולאים בפירות ויצאה‪ .‬המאפים האלה היו מנהג קבוע‪ ,‬והילדות קראו להם‬ ‫ָ‬
‫"ידוניות"‪ ,‬כי לא היו להן ידוניות פרווה‪ ,‬והכיסנים החמים עזרו להן לשמור על חום ידיהן‬
‫בבקרים הקרים‪ .‬האנה אף פעם לא שכחה להכין אותם‪ ,‬גם כשהיתה עסוקה או זעופה‬
‫מאוד‪ ,‬כי הדרך לעבודה היתה ארוכה וחשופה לרוח קרה‪ ,‬ולקטנטנות המסכנות לא היתה‬
‫שום ארוחת צהריים אחרת‪ ,‬ובדרך כלל הן לא חזרו הביתה לפני שתיים בצהריים‪.‬‬
‫"בת'י‪ ,‬תשחקי עם החתולים שלך ותתגברי על כאב הראש‪ .‬להתראות‪ ,‬מאמי‪ .‬היינו ממש‬
‫מרגיזות הבוקר‪ ,‬אבל נחזור הביתה מלאכיות אמיתיות‪ .‬קדימה‪ ,‬מג!" וג'ו צעדה לדרכה‬
‫בתחושה שהצלייניות לא יוצאות לדרך כמו שצליינים צריכים לצאת‪.‬‬
‫כמו בכל בוקר‪ ,‬הן סובבו את ראשן לאחור לפני שפנו לרחוב הסמוך‪ ,‬כי ִאמן תמיד עמדה‬
‫בחלון‪ ,‬הנהנה בראשה‪ ,‬חייכה ונופפה אליהן בידה‪ .‬בסתר לבן הרגישו שלא יוכלו לעבור את‬
‫היום בלי המראה החטוף הזה‪ ,‬כי תמיד‪ ,‬בלי קשר למצב רוחן באותו רגע‪ ,‬הפרצוף האמהי‬
‫השפיע עליהן לטובה כמו אור שמש‪.‬‬
‫"אם מאמי היתה מנופפת היום באגרוף במקום להפריח אלינו נשיקה‪ ,‬זה היה מגיע לנו‪,‬‬
‫כי בחיים שלי לא ראיתי יצורים נבזיים וכפויי טובה כמונו‪ ",‬קראה ג'ו ושאבה סיפוק מיוסר‬
‫מההליכה בשלג ומהרוח הצורבת‪.‬‬
‫"אל תשתמשי בביטויים איומים כאלה‪ ",‬אמרה מג מעמקי הצעיף שהתעטפה בו כמו נזירה‬
‫שהחליטה להפנות עורף לעולם‪.‬‬
‫"אני אוהבת מילים חזקות כאלה‪ ,‬מילים שיש להן משמעות‪ ",‬השיבה ג'ו ותפסה את‬
‫כובעה‪ ,‬שזינק מעל ראשה והתכונן להתעופף לגמרי‪.‬‬
‫"על עצמך את יכולה להגיד מה שאת רוצה‪ ,‬אבל אני לא פרחחית ולא נבזית‪ ,‬ואני לא‬
‫רוצה שיקראו לי ככה‪".‬‬
‫"את יצור מעצבן‪ ,‬וברור שהחלטת לכעוס היום כי את לא יכולה להתפלש במותרות כל‬
‫הזמן‪ .‬מסכנה שלי‪ ,‬חכי עד שאני אעשה הון‪ ,‬ואז תוכלי להתענג על כרכרות וגלידה ונעלי‬
‫עקב וזרי פרחים ונערים ג'ינג'ים שירקדו איתך כל הזמן‪".‬‬
‫"את ממש מגוחכת‪ ,‬ג'ו!" אמרה מג‪ ,‬אבל בכל זאת צחקה למשמע השטויות והרגישה טוב‬
‫יותר‪.‬‬
‫"ויש לך מזל שאני כזאת‪ ,‬כי אם הייתי עושה פרצוף חמוץ ומשתדלת להיראות אומללה‬
‫כמוך‪ ,‬מצבנו היה עגום מאוד‪ .‬תודה לאל שאני תמיד מצליחה למצוא משהו מצחיק שיעודד‬
‫אותי‪ .‬אז תפסיקי לקטר‪ ,‬ותחזרי הביתה עליזה‪ ,‬תעשי טובה‪".‬‬
‫ג'ו טפחה בעידוד על כתפה של אחותה‪ ,‬והן נפרדו למשך היום‪ .‬כל אחת מהן פנתה‬
‫לדרכה‪ ,‬כל אחת מהן חיבקה את העוגה החמימה שלה‪ ,‬וכל אחת מהן השתדלה לשמוח‬
‫והמאוַ ויִים הלא מסופקים של נערות חובבות‬
‫ֲ‬ ‫למרות מזג האוויר החורפי‪ ,‬העבודה הקשה‬
‫שעשועים‪.‬‬
‫כאשר איבד מר מארץ' את רכושו בניסיון לעזור לחבר ביש מזל‪ ,‬התחננו שתי הבנות‬
‫הגדולות לפני הוריהן שירשו להן לצאת לעבוד כדי לפרנס את עצמן לפחות‪ .‬ההורים‬
‫האמינו שלעולם לא מוקדם מדי לטפח מרץ‪ ,‬תושייה ועצמאות‪ ,‬ולכן הסכימו לבקשתן‪,‬‬
‫ושתיהן החלו לעבוד מתוך נכונות ורצון טוב שגוברים בדרך כלל על כל המכשולים‪ .‬מרגרט‬
‫מצאה ִמשׂרת אומנת והרגישה עשירה עם המשכורת הקטנה שלה‪ .‬כפי שאמרה‪ ,‬היא אכן‬
‫היתה "חובבת מותרות"‪ ,‬והבעיה העיקרית שהציקה לה היתה העוני‪ .‬היא התקשתה יותר‬
‫מאחיותיה להשלים עם המצב החדש‪ ,‬כי עדיין זכרה את התקופה שבה הבית היה יפהפה‪,‬‬
‫החיים היו נוחים ומענגים‪ ,‬ובני המשפחה לא ידעו שום מחסור‪ .‬היא השתדלה לסלק מלבה‬
‫כל קנאה או מורת רוח‪ ,‬אבל זה היה טבעי לגמרי שנערה תשתוקק לחפצים יפים‪ ,‬לחברים‬
‫עליזים‪ ,‬להישגים נאים ולחיים שמחים‪ .‬בבית משפחת קינג‪ ,‬שבו עבדה‪ ,‬ראתה מדי יום את‬
‫כל הדברים שהשתוקקה אליהם‪ ,‬כי הבנות הבוגרות החלו באותה תקופה לצאת לאירועים‬
‫חברתיים‪ ,‬ולא פעם הזדמן למג לראות בחטף שמלות נשף מעודנות וזרי פרחים‪ ,‬לשמוע‬
‫רכילות תוססת על הצגות‪ ,‬קונצרטים‪ ,‬מסיבות החלקה על קרח וכל מיני שעשועים אחרים‪,‬‬
‫ולהיווכח איך מבזבזים כסף רב על דברים פעוטים שחמדה אותם כל כך‪ .‬מג המסכנה כמעט‬
‫לא התלוננה‪ ,‬אבל לפעמים נמלאה תחושת עוול שעוררה בה מרירות כלפי כולם‪ ,‬כי עדיין‬
‫לא הבינה אילו אוצרות נפלו בחלקה ‪ -‬האוצרות היחידים שמסוגלים להפוך את החיים‬
‫למאושרים‪.‬‬
‫ג'ו התאימה במקרה לצרכיה של הדודה מארץ'‪ ,‬שסבלה מצליעה ונזקקה לאדם פעיל‬
‫שישרת אותה‪ .‬עוד קודם‪ ,‬כשהמשפחה נקלעה לצרות‪ ,‬הציעה הזקנה הערירית לאמץ את‬
‫אחת הבנות ונפגעה מאוד כאשר בקשתה נדחתה‪ .‬חברים אמרו לבני הזוג מארץ' שבכך‬
‫איבדו כל סיכוי שהזקנה העשירה תזכיר אותם בצוואתה‪ ,‬אבל בני הזוג מארץ' הלא‬
‫חומרניים אמרו‪:‬‬
‫"לא נוכל לוותר על הבנות שלנו בעד שום הון שבעולם‪ .‬בעושר ובעוני נישאר יחד‬
‫ונשמח זה בזה‪".‬‬
‫הגברת הזקנה החרימה אותם במשך זמן מה‪ ,‬אבל באחד הימים פגשה במקרה את ג'ו אצל‬
‫חברה‪ .‬משהו בפניה המצחיקים של הנערה ובהתנהגותה הבוטה מצא חן בעיניה‪ ,‬והיא‬
‫הציעה לקחת אותה כבת לוויה‪ .‬הצעת העבודה הזאת כלל לא התאימה לתוכניות של ג'ו‪,‬‬
‫אך היא קיבלה אותה בהיעדר הצעה טובה יותר‪ ,‬ולהפתעת כולם הסתדרה מצוין עם קרובת‬
‫משפחתה הרגזנית‪ .‬מדי פעם התחוללה סערה קטנה‪ ,‬ובאחד המקרים האלה חזרה ג'ו הביתה‬
‫והכריזה בתוקף שהיא לא מסוגלת לסבול את זה יותר‪ .‬אבל הדודה מארץ' נרגעה במהירות‬
‫ושלחה לקרוא לה בבהילות כזאת שג'ו לא יכלה לסרב‪ ,‬כי בסתר לבה חיבבה למדי את‬
‫הגברת הזקנה והרתחנית‪.‬‬
‫למען האמת‪ ,‬אני חושדת שהדבר האמיתי שמשך אותה לשם היה הספרייה הגדולה‪,‬‬
‫המלאה ספרים משובחים‪ ,‬שמאז מותו של הדוד מארץ' נזנחה והתמלאה אבק ועכבישים‪ .‬ג'ו‬
‫זכרה את הקשיש הנדיב‪ ,‬שהרשה לה לבנות מסילות רכבת וגשרים מהמילונים הגדולים‬
‫שלו‪ ,‬שסיפר לה סיפורים על הציורים המוזרים בספרי הלטינית שלו וקנה לה עוגיות זנגוויל‬
‫בכל פעם שפגש אותה ברחוב‪ .‬החדר האפלולי והמאובק‪ ,‬עם פסלי הדיוקן שהביטו מן‬
‫הארוניות הגבוהות‪ ,‬הכורסאות הנוחות‪ ,‬הגלובוסים‪ ,‬ויותר מכול‪ ,‬מרחבי הספרים שבהם‬
‫יכלה לשוטט כאוות נפשה‪ ,‬כל אלה הפכו את הספרייה לגן עדן עלי אדמות בעיניה‪ .‬ברגע‬
‫שהדודה מארץ' שכבה לנוח או היתה עסוקה עם חברותיה‪ ,‬מיהרה ג'ו אל המקום השקט‬
‫הזה‪ ,‬התכרבלה באחת הכורסאות הנוחות וקראה בשקיקה שירה‪ ,‬רומנים‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ספרי‬
‫מסעות ותמונות‪ ,‬כמו תולעת ספרים אמיתית‪ .‬אבל כמו כל דבר טוב‪ ,‬גם זה לא נמשך הרבה‬
‫זמן‪ ,‬כי ברגע שהגיעה אל לב הסיפור‪ ,‬אל הבית היפה ביותר בשיר או אל ההרפתקה‬
‫המצמררת ביותר של הנוסע הדגול שלה‪ ,‬נשמע קול חד שקרא‪" ,‬ג'וזי‪-‬פין! ג'וזי‪-‬פין!" והיא‬
‫נאלצה לעזוב את גן העדן שלה כדי לגלגל חוטי צמר‪ ,‬לרחוץ את כלב הפודל או לקרוא‬
‫‪6‬‬
‫לזקנה מתוך הספר "מסות" של ֶבּלשם‪.‬‬
‫שאיפתה של ג'ו היתה לעשות משהו נפלא ביותר‪ .‬מהו אותו משהו נפלא ‪ -‬לא היה לה‬
‫מושג כרגע‪ ,‬והיא קיוותה שתגלה זאת במשך הזמן‪ .‬בינתיים העיקה עליה יותר מכול‬
‫העובדה שלא יכלה לקרוא‪ ,‬לרוץ ולרכוב כאוות נפשה‪ .‬היא היתה מהירת חימה‪ ,‬חדת לשון‬
‫וחסרת מנוח‪ ,‬ולכן הסתבכה תמיד בצרות‪ ,‬וחייה היו סדרת עליות ומורדות שהיו מצחיקות‬
‫ומעוררות רחמים גם יחד‪ .‬אבל ההכשרה שקיבלה אצל הדודה מארץ' ענתה בדיוק על‬
‫הדרוש לה‪ ,‬והמחשבה שהיא עושה משהו כדי להתפרנס בכוחות עצמה מילאה אותה‬
‫שמחה‪ ,‬למרות ה"ג'וזי‪-‬פין!" הבלתי‪-‬פוסק‪.‬‬
‫בת' היתה ביישנית מכדי ללכת לבית הספר‪ .‬בהתחלה ניסו לשלוח אותה לשם‪ ,‬אבל היא‬
‫סבלה עד כדי כך שזנחו את הניסיון הזה‪ ,‬והיא למדה בבית עם אביה‪ .‬גם אחרי שאביה נסע‬
‫ואמה התבקשה לרתום את כישוריה ומרצה למען "אגודות הסיוע לחיילים"‪ ,‬המשיכה בת'‬
‫ללמוד בשקדנות בכוחות עצמה וכמיטב יכולתה‪ .‬מטבעה היתה עקרת בית קטנה‪ ,‬עזרה‬
‫להאנה לסדר את הבית כך שיהיה נעים לבנות הבית האחרות כשיחזרו מעבודתן‪ ,‬מעולם לא‬
‫ביקשה לעצמה גמול כלשהו ורק רצתה שיאהבו אותה‪ .‬ימים ארוכים ושקטים עברו עליה‪,‬‬
‫בלי אף רגע של בדידות או בטלה‪ ,‬כי עולמה הקטן היה מאוכלס בחברים דמיוניים‪,‬‬
‫ובאופייה היתה דבורה חרוצה‪ .‬מדי בוקר העירה והלבישה את שש הבובות שלה‪ ,‬כי עדיין‬
‫היתה ילדה ואהבה את בובותיה בכל לבה‪ .‬אף אחת מהבובות האלה לא היתה שלמה או‬
‫יפה; כולן היו חסרות בית עד שבת' אימצה אותן‪ ,‬כי כשאחיותיה גדלו והפסיקו לשחק‬
‫בבובות‪ ,‬הן העבירו את הבובות שלהן רק אליה‪ ,‬מפני שאיימי לא היתה מוכנה לקבל שום‬
‫דבר ישן או מכוער‪ .‬דווקא משום שהיו ישנות ופגומות טיפלה בהן בת' במסירות גדולה‬
‫במיוחד והקימה בית חולים לבובות פצועות‪ .‬מעולם לא נעצה סיכות באיברי הכותנה שלהן;‬
‫מעולם לא הטיחה בהן מילים קשות או מהלומות; ומעולם לא הזניחה ולא ציערה אפילו‬
‫את המכוערת מכולן‪ .‬היא הרעיפה עליהן אוכל ובגדים‪ ,‬טיפול וליטופים‪ ,‬וכל זאת בחיבה‬
‫בלתי‪-‬פוסקת‪ .‬אחת הבובות השבורות היתה שייכת פעם לג'ו‪ ,‬ולאחר החיים הסוערים שעברו‬
‫עליה‪ ,‬נותרה כשבר כלי בשק הסמרטוטים‪ .‬בת' היא שהצילה אותה מבית המחסה הקודר‬
‫הזה ולקחה אותה תחת חסותה‪ .‬מכיוון שהחלק העליון של ראש הבובה היה חסר‪ ,‬קשרה‬
‫בת' מטפחת קטנה ונקייה במקומו; ומכיוון שהידיים והרגליים נעלמו מזמן‪ ,‬הסתירה את‬
‫הליקויים האלה בשמיכה שכרכה סביבה; ולבסוף העניקה לנכה הקשה הזאת את המיטה‬
‫הטובה ביותר שעמדה לרשותה‪ .‬אילו ראה מישהו איזה טיפול היא מרעיפה על הבובונת‬
‫הזאת‪ ,‬אין ספק שזה היה נוגע ללבו‪ ,‬גם אם היה צוחק לרגע‪ .‬היא הביאה לה זרי פרחים‬
‫קטנים‪ ,‬קראה לה סיפורים והוציאה אותה לנשום אוויר צח כשהיא מוסתרת תחת מעילה;‬
‫היא שרה לה שירי ערש‪ ,‬ומעולם לא שכבה לישון לפני שנישקה את פניה המלוכלכים‬
‫ולחשה לה ברוך‪" ,‬אני מקווה שתישני טוב‪ ,‬מסכנה שלי‪".‬‬
‫גם בת'‪ ,‬כמו האחיות האחרות‪ ,‬ידעה מצוקות משלה‪ ,‬ומכיוון שלא היתה מלאך אלא‬
‫ילדה אנושית מאוד‪ ,‬קרה לא פעם ש"הזילה כמה דמעות קטנות"‪ ,‬כפי שג'ו תיארה את זה‪,‬‬
‫מפני שלא התאפשר לה לקבל שיעורי נגינה סדירים ולא היה לה פסנתר תקין‪ .‬אהבתה‬
‫למוזיקה היתה עזה‪ ,‬היא התאמצה ללמוד בכוחות עצמה והתאמנה בסבלנות עצומה בכלי‬
‫הנגינה הישן והמקרקש‪ ,‬ובעומק הלב היתה תקווה שאולי בזכות כל זה מישהו יעזור לה‬
‫)גם אם שמה של הדודה מארץ' לא הוזכר במפורש(‪ .‬אבל אף אחד לא עזר ואף אחד לא‬
‫ראה איך בת' מוחה את דמעותיה מהקלידים הצהובים‪ ,‬הצורמניים‪ ,‬כשהיא יושבת לבדה מול‬
‫הפסנתר‪ .‬היא שרה כמו עפרוני קטן בזמן שעבדה ואף פעם לא היתה עייפה מכדי לנגן‬
‫למאמי ולבנות‪ ,‬ויום אחר יום אמרה לעצמה בלב מלא תקווה‪" ,‬אם אהיה טובה‪ ,‬אני בטוחה‬
‫שאזכה ללמוד מוזיקה בסופו של דבר‪".‬‬
‫בעולם יש ילדות רבות כמו בת'‪ ,‬ילדות ביישניות ושקטות‪ ,‬שיושבות בפינה עד שמישהו‬
‫נזקק להן ומקדישות את חייהן לאחרים בחדווה עצומה‪ ,‬כך שאיש לא מבחין בקורבן שהן‬
‫מקריבות עד שהצרצר הקטן בפינת האח מפסיק לצרצר והנוכחות המתוקה והקורנת נעלמת‬
‫ומותירה אחריה רק צל ודממה‪.‬‬
‫ואילו איימי‪ ,‬אם מישהו היה שואל אותה מה הצרה הכי גדולה בחייה‪ ,‬היתה עונה מיד ‪-‬‬
‫"האף שלי‪ ".‬כשהיתה תינוקת‪ ,‬הפילה אותה ג'ו בטעות לתוך דלי הפחמים‪ ,‬ואיימי טענה‬
‫בכל תוקף שהנפילה הזאת הרסה לה את האף לנצח נצחים‪ .‬האף שלה לא היה גדול או‬
‫אדום; הוא בסך הכול היה שטוח קצת‪ ,‬וכל הצביטות שבעולם לא העניקו לו חוד אצילי‪.‬‬
‫איש לא הבחין בכך חוץ ממנה‪ ,‬והאף השתדל כמיטב יכולתו לגדול ולהתחדד‪ ,‬אבל איימי‬
‫סבלה מאוד מחסרונו של אף יווני‪ ,‬וכדי לנחם את עצמה מילאה דפים שלמים בציורים של‬
‫אפים יפים‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫"רפאל הקטן"‪ ,‬כפי שכינו אותה אחיותיה‪ ,‬התברכה בכישרון ציור מובהק‪ ,‬ולא היתה‬
‫מאושרת ממנה כשהעתיקה פרחים‪ ,‬שרטטה פיות‪ ,‬או איירה סיפורים ביצורים מוזרים‪.‬‬
‫המורים שלה התלוננו שבמקום תרגילים בחשבון היא ממלאת את לוח הכתיבה שלה בחיות;‬
‫העמודים הריקים באטלס שלה שימשו אותה להעתקת מפות; וקריקטורות מגוחכות‬
‫התעופפו מתוך ספריה ברגעים הכי פחות מתאימים‪ .‬היא צלחה את השיעורים כמיטב‬
‫יכולתה והצליחה לחמוק מנזיפות כי התנהגה למופת‪ .‬היא היתה אהודה מאוד על חברותיה‬
‫לכיתה‪ ,‬כי היתה בעלת מזג נינוח וניחנה בכישרון הנדיר להתחבב בלי מאמץ‪ .‬גינוניה‬
‫ונימוסיה עוררו התפעלות רבה‪ ,‬וכך גם כישוריה השונים‪ ,‬כי חוץ מלצייר‪ ,‬ידעה גם לנגן‬
‫שתים‪-‬עשרה מנגינות‪ ,‬לסרוג מפיות ולקרוא צרפתית בלי לשבש יותר משני שלישים מן‬
‫המילים‪ .‬היא נהגה לומר בקול מתלונן ונוגע ללב "כשאבא היה עשיר עשינו כך וכך"‪,‬‬
‫והמילים המסובכות שהשתמשה בהן נחשבו "אלגנטיות מאוד" בקרב הילדות‪.‬‬
‫אילו המשיכה בנתיב הזה‪ ,‬היתה עלולה להיות נערה מפונקת מאוד‪ ,‬כי כולם כרכרו‬
‫סביבה והיא נעשתה גנדרנית ואנוכית מיום ליום‪ .‬אבל דבר אחד ריסן למדי את גנדרנותה‬
‫של איימי‪ :‬היא נאלצה ללבוש בגדים של בת דודתה‪ .‬אמא של פלורנס לא ניחנה אפילו‬
‫בשמץ של טעם טוב‪ ,‬ואיימי התייסרה מאוד כשנאלצה לחבוש כובע אדום במקום כחול‬
‫וללבוש שמלות לא מחמיאות וסינרים צעקניים שלא התאימו לשמלות‪ .‬כל הבגדים היו‬
‫משובחים וחדשים כמעט‪ ,‬אבל עיני האמן של איימי סבלו קשות‪ ,‬במיוחד בחורף הזה‪,‬‬
‫כשנאלצה ללבוש לבית הספר שמלה סגולה עם נקודות צהובות‪ ,‬בלי שום ִאמרה מסולסלת‬
‫בקצוות‪.‬‬
‫"הדבר היחיד שמנחם אותי‪ ",‬אמרה למג כשדמעות בעיניה‪" ,‬הוא שאמא לא מקפלת לי‬
‫פּארקס‬
‫ְ‬ ‫את המכפלת של השמלה בכל פעם שאני לא מתנהגת יפה‪ ,‬כמו שאמא של מריה‬
‫עושה לה‪ .‬בחיי‪ ,‬זה ממש נורא‪ ,‬כי לפעמים היא כל כך רעה‪ ,‬שהשמלה מגיעה לה עד‬
‫האשפלה הזאת‪ ,‬נראה לי‬ ‫הברכיים והיא לא יכולה לבוא לבית הספר‪ .‬כשאני חושבת על ַ‬
‫שאני יכולה לסבול אפילו את האף השטוח שלי ואת השמלה הסגולה עם הזיקוקים‬
‫הצהובים‪".‬‬
‫מג שימשה לאיימי חונכת ואשת סוד‪ ,‬ומכיוון שניגודים נמשכים זה לזה משום מה‪ ,‬מילאה‬
‫ג'ו את התפקיד הזה בחייה של בת' העדינה‪ .‬רק עם ג'ו חלקה הילדה הביישנית את‬
‫מחשבותיה‪ ,‬והשפעתה הנסתרת על אחותה הגדולה והפרועה היתה גדולה משל כל בנות‬
‫המשפחה האחרות‪ .‬שתי הבנות הבוגרות היו קרובות מאוד זו לזו‪ ,‬אבל כל אחת מהן נטלה‬
‫תחת חסותה את אחת הבנות הצעירות והשגיחה עליה בדרכה‪ .‬הן קראו לזה "אמא קטנה"‬
‫וטיפלו באחיותיהן כמו שטיפלו פעם בבובותיהן‪ ,‬מתוך דחף אמהי של נשים קטנות‪.‬‬
‫"אולי למישהי מכן יש איזה סיפור קטן? עבר עלי יום כל כך מדכא‪ ,‬שאני ממש מתה‬
‫לשמוע משהו משעשע‪ ",‬אמרה מג כשישבו לתפור יחד בערב‪.‬‬
‫"היום קרה לי משהו די מצחיק אצל הדודה‪ ,‬ומכיוון שהצלחתי להפיק מזה תועלת‪ ,‬אני‬
‫אספר לכן מה היה‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שאהבה מאוד לספר סיפורים‪" .‬קראתי לה מהספר האינסופי‬
‫לשם‪ ,‬בקול חדגוני כמו תמיד‪ ,‬כי ככה היא נרדמת צ'יק‪-‬צ'ק‪ ,‬ואז אני מוציאה לי‬
‫הזה של ֶבּ ֶ‬
‫איזה ספר יפה וקוראת בשיא המהירות עד שהיא מתעוררת‪ .‬היום כמעט נרדמתי בעצמי‪,‬‬
‫ולפני שהיא התחילה לנקר‪ ,‬פיהקתי פיהוק כל כך גדול‪ ,‬שהיא שאלה אותי למה אני פוערת‬
‫את הפה בצורה כזאת‪ ,‬כי הרי עוד רגע אבלע את כל הספר בבת אחת‪.‬‬
‫"'הלוואי שזה היה אפשרי‪ ,‬כי ככה הייתי גומרת אותו ודי‪ ',‬אמרתי והשתדלתי שזה לא‬
‫יישמע חצוף‪.‬‬
‫"ואז היא נשאה באוזני נאום ארוך על החטאים שלי‪ ,‬וציוותה עלי לשבת ולחשוב עליהם‬
‫בזמן שהיא 'תשקע' לה לרגע‪ .‬כשהיא 'שוקעת'‪ ,‬היא אף פעם לא צפה בחזרה מהר מדי‪,‬‬
‫ולכן‪ ,‬ברגע שהשביס שלה התחיל להתנדנד כמו פרח דליה כבד‪ ,‬שלפתי מהכיס את 'הכומר‬
‫מווייקפילד'‪ 8‬וקראתי במהירות‪ ,‬עין אחת בספר ועין אחת על הדודה‪ .‬בדיוק הגעתי למקום‬
‫שבו כולם נפלו למים‪ ,‬ואז שכחתי שאני צריכה לשמור על שקט וצחקתי בקול‪ ,‬והדודה‬
‫התעוררה‪ .‬תמיד כשהיא מתעוררת מהשינה היא נחמדה יותר‪ ,‬ולכן היא אמרה שאני אקרא‬
‫לה קצת מהספר הזה‪ ,‬כדי שהיא תראה איזו יצירה חסרת ערך אני מעדיפה על פני בלשם‬
‫החינוכי והמאלף‪ .‬השתדלתי ככל יכולתי לקרוא יפה‪ ,‬והספר מצא חן בעיניה‪ ,‬אף על פי‬
‫שהיא רק אמרה‪:‬‬
‫"'אני לא מבינה על מה מדובר‪ .‬תחזרי אחורה ותתחילי מההתחלה‪ ,‬ילדה‪'.‬‬
‫"התחלתי מההתחלה והשתדלתי לקרוא כך שבני משפחת פּרימרוֹז יישמעו מעניינים ככל‬
‫האפשר‪ .‬בשלב מסוים החלטתי להיות מרושעת קצת‪ ,‬הפסקתי במקום מותח ואמרתי בהיסוס‪,‬‬
‫'אני חוששת שזה משעמם אותך‪ ,‬דודה‪ .‬אולי כדאי שאני אפסיק עכשיו?'‬
‫"היא תפסה את הסריגה שנפלה לה מהידיים‪ ,‬העיפה בי מבט נוקב מבעד למשקפיים‬
‫ואמרה בתקיפות האופיינית לה‪:‬‬
‫"'תסיימי את הפרק ואל תתחצפי‪ ,‬גברתי הצעירה‪"'.‬‬
‫"אז היא הודתה שהספר מוצא חן בעיניה?" שאלה מג‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬מה פתאום! אבל היא הניחה בצד את בלשם הזקן‪ ,‬ואחר הצהריים‪ ,‬כשחזרתי בריצה‬
‫לחפש את הכפפות שלי‪ ,‬מצאתי אותה שקועה עמוק כל כך ב'כומר מווייקפילד'‪ ,‬שהיא לא‬
‫שמעה שצחקתי כשרקדתי לי במבואה מרוב שמחה על הזמנים הטובים שצפויים לי עכשיו‪.‬‬
‫החיים שלה יכלו להיות נעימים כל כך‪ ,‬אילו רק רצתה‪ .‬אני לא כל כך מקנאה בה‪ ,‬למרות‬
‫הכסף שלה‪ ,‬כי אני חושבת שבסופו של דבר לעשירים יש דאגות לא פחות מאשר לעניים‪",‬‬
‫הוסיפה ג'ו‪.‬‬
‫"זה מזכיר לי שגם לי יש מה לספר‪ ",‬אמרה מג‪" .‬הסיפור שלי לא מצחיק כמו של ג'ו‪,‬‬
‫אבל חשבתי עליו די הרבה בדרך הביתה‪ .‬היום‪ ,‬כשהגעתי אל משפחת קינג‪ ,‬שררה שם‬
‫מהומה‪ ,‬ואחת הבנות אמרה לי שאחיה הבכור עשה משהו נורא‪ ,‬ואבא שלהם גירש אותו‪.‬‬
‫שמעתי שגברת קינג בוכה‪ ,‬ומר קינג דיבר בקול רם מאוד‪ ,‬וגרייס ואלן סובבו את הראש‬
‫הצדה כשהן עברו לידי‪ ,‬כדי שלא אראה כמה העיניים שלהן אדומות‪ .‬לא שאלתי שאלות‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬אבל נורא ריחמתי עליהן‪ ,‬ודי שמחתי שאין לי אחים פרועים שעושים דברים‬
‫מרושעים ומביישים את המשפחה‪".‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬השפלה בבית הספר זה הרבה יותר נורא מכל דבר שאחים ִמרשעים יכולים‬
‫לעשות‪ ",‬אמרה איימי והנידה בראשה‪ ,‬כאילו ניסיון החיים שלה ארוך ומעמיק‪" .‬סוזי‬
‫ֶפּרקינס באה היום לבית הספר עם טבעת שיש בה אבן ַקרנֶ ליאן אדומה יפהפייה‪ .‬נורא‬
‫התחשק לי טבעת כזאת‪ ,‬ורציתי מכל הלב להיות סוזי פרקינס‪ .‬ואז היא ציירה את מר‬
‫ֵדיוויס עם אף מפלצתי וגיבנת‪ ,‬ומהפה יצא לו בלון כזה שכתובות בו המילים 'גברות‬
‫צעירות‪ ,‬עיני פקוחה עליכן!' זה הצחיק אותנו נורא‪ ,‬אבל פתאום הוא באמת פקח עלינו‬
‫עין‪ ,‬והוא ציווה על סוזי להביא אליו את לוח הכתיבה שלה‪ .‬היא כמעט חטפה שיתוק מרוב‬
‫פחד‪ ,‬אבל בסוף היא ניגשה אליו‪ ,‬ומה אתם חושבים שהוא עשה? הוא תפס אותה באוזן ‪-‬‬
‫באוזן! תתארו לעצמכם את הזוועה הזאת! ‪ -‬והוביל אותה אל במת הדקלום‪ ,‬והכריח אותה‬
‫לעמוד שם חצי שעה עם הלוח ביד‪ ,‬כדי שכולם יראו‪".‬‬
‫"והבנות לא צחקו מהמחזה הזה?" שאלה ג'ו‪ ,‬שהתענגה על התסבוכת‪.‬‬
‫"צחקו? מה פתאום! הן ישבו שקטות כמו עכברים‪ .‬וסוזי בכתה בלי סוף‪ ,‬זה ברור לי‪.‬‬
‫ממש לא קינאתי בה באותו רגע‪ ,‬כי הרגשתי שאפילו מיליוני טבעות קרנליאן לא היו‬
‫מנחמות אותי אחרי דבר כזה‪ .‬בחיים לא הייתי מתגברת על תלאות מחרידות כאלה‪ ".‬ואיימי‬
‫המשיכה לתפור‪ ,‬מלאת גאווה על טוהר המידות שלה ועל כך שהצליחה לבטא שתי מילים‬
‫מסובכות בנשימה אחת‪.‬‬
‫"הבוקר ראיתי משהו שמצא חן בעיני‪ ,‬התכוונתי לספר לכן בארוחת הערב‪ ,‬אבל שכחתי‪",‬‬
‫אמרה בת' ותוך כדי דיבור סידרה את סלסילת התפירה המבולגנת של ג'ו‪" .‬כשהלכתי לקנות‬
‫צדפות בשביל האנה‪ ,‬מר לורנס היה בחנות הדגים‪ .‬הוא לא ראה אותי‪ ,‬כי כל הזמן עמדתי‬
‫קאטר‪ ,‬מוכר הדגים‪ .‬ואז נכנסה אישה ענייה‪ ,‬עם‬ ‫ֶ‬ ‫מאחורי החבית‪ ,‬והוא היה עסוק עם מר‬
‫דלי ומגב‪ ,‬ושאלה את מר קאטר אם הוא מרשה לה לנקות קצת תמורת חתיכת דג‪ ,‬כי אין‬
‫לה ארוחת ערב לילדים שלה והיא לא מצאה עבודה היום‪ .‬מר קאטר היה מאוד עסוק ואמר‬
‫לה "לא" די בכעס‪ .‬היא התכוננה לצאת ונראתה רעבה ואומללה‪ ,‬ואז מר לורנס שלף דג‬
‫גדול עם הקצה המעוגל של המקל שלו והושיט לה אותו‪ .‬היא כל כך שמחה והופתעה‪,‬‬
‫שהיא לקחה את הדג בידיים והודתה למר לורנס עוד פעם ועוד פעם‪ .‬הוא אמר לה‪" ,‬לכי‬
‫לך הביתה והאכילי את ילדייך‪ ",‬והיא הסתלקה במהירות והיתה מאושרת כל כך! נכון שזה‬
‫נורא יפה מצדו? אוי‪ ,‬היא נראתה כל כך מצחיקה כשהיא חיבקה את הדג הגדול והחלקלק‬
‫ואיחלה למר לורנס שיזכה להרבה הרבה 'שנות טובות'‪".‬‬
‫מאמן שתספר להן סיפור‪ ,‬וכעבור‬ ‫אחרי שגמרו לצחוק מהסיפור של בת'‪ ,‬ביקשו הבנות ִ‬
‫רגע של מחשבה היא אמרה בכובד ראש‪:‬‬
‫"היום‪ ,‬כשישבתי באגודה וגזרתי מעילים מבד צמר כחול‪ ,‬נמלאתי פתאום דאגה עמוקה‬
‫לאבא‪ ,‬וחשבתי כמה נהיה בודדות וחסרות אונים אם משהו יקרה לו‪ .‬זה לא היה נבון מצדי‪,‬‬
‫אבל הנחתי לעצמי לשקוע בדאגות‪ ,‬עד שנכנס איש זקן שהביא הזמנה לכמה בגדים‪ .‬הוא‬
‫התיישב לידי‪ ,‬והתחלתי לדבר איתו‪ ,‬כי הוא נראה מסכן‪ ,‬עייף ומודאג‪.‬‬
‫"'יש לך בנים בצבא?' שאלתי‪ ,‬כי ההזמנה שהביא לא היתה מיועדת לי‪.‬‬
‫"'כן‪ ,‬גברת‪ .‬היו לי ארבעה בנים‪ ,‬אבל שניים נהרגו‪ ,‬אחד נפל בשבי‪ ,‬ועכשיו אני נוסע לבן‬
‫הרביעי‪ ,‬שהוא חולה מאוד ושוכב בבית חולים בוושינגטון‪ ',‬הוא ענה בשקט‪.‬‬
‫"'עשית הרבה מאוד למען ארצך‪ ,‬אדוני‪ ',‬אמרתי‪ ,‬ועכשיו חשתי כבוד כלפיו במקום חמלה‪.‬‬
‫"'בדיוק כמו שהייתי צריך‪ ,‬גברת‪ .‬אני בעצמי הייתי הולך לצבא אם הייתי יכול להביא‬
‫תועלת‪ .‬אבל אני לא יכול‪ ,‬אז אני נותן את הבנים שלי‪ ,‬ונותן אותם בחינם‪'.‬‬
‫"הוא דיבר ברוח טובה ובכנות עצומה‪ ,‬ונראה שמח כל כך להעניק את כל מה שיש לו‪,‬‬
‫שהתביישתי בעצמי‪ .‬אני נתתי לארצי איש אחד והרגשתי שזה יותר מדי‪ ,‬והוא נתן ארבעה‬
‫בלי שום תלונה‪ .‬לי יש ארבע בנות בבית‪ ,‬שאני יכולה להתנחם בהן‪ ,‬ואילו הבן האחרון‬
‫שלו מחכה במרחק קילומטרים‪ ,‬אולי כדי להיפרד ממנו לעד! הרהרתי בחסדים שנפלו‬
‫בחלקי והרגשתי כל כך עשירה וכל כך מאושרת‪ ,‬שהכנתי לו חבילה יפה‪ ,‬נתתי לו קצת‬
‫כסף‪ ,‬והודיתי לו מקרב לב על הלקח שלימד אותי‪".‬‬
‫"תספרי לנו עוד סיפור‪ ,‬אמא‪ ,‬סיפור עם מוסר השכל‪ ,‬כמו זה‪ .‬אני אוהבת להרהר אחר‬
‫כך בסיפורים האלה ‪ -‬אם הם אמיתיים ולא נשמעים כמו הטפות מוסר‪ ",‬אמרה ג'ו לאחר‬
‫שתיקה קצרה‪.‬‬
‫גברת מארץ' חייכה ופתחה מיד בסיפור נוסף‪ ,‬כי במשך שנים רבות סיפרה סיפורים לקהל‬
‫המאזינות הקטן הזה וידעה איך לשמח אותן‪.‬‬
‫"היה היו פעם ארבע בנות‪ ,‬שלא חסרו להם מזון‪ ,‬משקה ובגדים‪ .‬הן התברכו בהנאות‬
‫רבות ובפינוקים‪ ,‬בחברים נחמדים ובהורים שאהבו אותן מאוד‪ ,‬ובכל זאת לא היו מרוצות‪".‬‬
‫)בשלב זה העיפו המאזינות מבטים מבוישים זו בזו והחלו לתפור בחריצות‪" (.‬הילדות האלה‬
‫השתדלו מאוד להיות טובות וקיבלו הרבה החלטות מצוינות‪ ,‬אבל התקשו לעמוד בהן‪ ,‬וכל‬
‫הזמן אמרו‪' ,‬אילו רק היה לנו את הדבר הזה והזה'‪ ,‬או 'אילו רק יכולנו לעשות כך וכך'‪,‬‬
‫ושכחו לגמרי כמה הרבה יש להן וכמה דברים נעימים הן יכולות לעשות‪ .‬יום אחד נועצו‬
‫באישה זקנה ושאלו אותה באיזה לחש כשפים יוכלו להשתמש כדי להיות מאושרות‪ .‬אמרה‬
‫להן האישה הזקנה‪' ,‬בכל פעם שתרגישו חוסר סיפוק‪ִ ,‬חשבו על כל הדברים שהתברכתן‬
‫והיו אסירות תודה‪) "'.‬ג'ו הרימה את מבטה במהירות‪ ,‬כאילו רצתה לומר משהו‪ ,‬אבל‬ ‫בהם ֱ‬
‫חזרה בה כשראתה שהסיפור עדיין לא נגמר‪(.‬‬
‫"מכיוון שהיו ילדות נבונות‪ ,‬הן החליטו לנסות לפעול על פי עצתה‪ ,‬ועד מהרה הופתעו‬
‫להיווכח שמצבן אכן טוב מאוד‪ .‬אחת מהן גילתה שכסף לא מרחיק את הבושה והצער‬
‫מבתיהם של עשירים‪ .‬אחרת גילתה שלמרות עונייה היא מאושרת מאוד בזכות נעוריה‪,‬‬
‫בריאותה ורוחה הטובה‪ ,‬מאושרת הרבה יותר מאיזו גברת זקנה‪ ,‬חלושה ורגזנית‪ ,‬שלא‬
‫מסוגלת ליהנות ממה שיש לה‪ .‬שלישית גילתה שגם אם לא כל כך נעים לעזור בהכנת‬
‫הארוחה‪ ,‬קשה הרבה יותר לקבץ נדבות כדי לאכול‪ .‬והרביעית גילתה שאפילו טבעת‬
‫ַקרנֶ ליאן לא מגיעה לקרסוליה של התנהגות טובה‪ .‬לכן החליטו להפסיק להתלונן‪ ,‬ליהנות‬
‫מהדברים הטובים שיש להן ולהשתדל להיות ראויות להם‪ ,‬שמא יילקחו מהן לגמרי במקום‬
‫להתרבּוֹת‪ .‬ונדמה לי שמעולם לא התאכזבו ולא הצטערו על ששמעו בעצתה של הזקנה‪".‬‬ ‫ִ‬
‫"באמת‪ ,‬מאמי‪ ,‬מאוד ערמומי מצדך להשתמש בסיפורים שלנו נגדנו ולשאת באוזנינו‬
‫דרשה במקום סיפור!" קראה מג‪.‬‬
‫"אני אוהבת דרשות כאלה‪ .‬ככה אבא היה מספר לנו‪ ",‬אמרה בת'‪ ,‬מהורהרת‪ ,‬ויישרה את‬
‫המחטים בכרית המחטים של ג'ו‪.‬‬
‫"אני לא מתלוננת כל כך הרבה כמו האחרות‪ ,‬ומעכשיו אשתדל להימנע מזה עוד יותר‪ ,‬כי‬
‫המפּלה של סוזי לימדה אותי לקח‪ ",‬אמרה איימי בנימה מוּסרנית‪.‬‬
‫ָ‬
‫"התזכורת הזאת היתה דרושה לנו‪ ,‬ואנחנו לא נשכח אותה‪ .‬אם נשכח‪ ,‬פשוט תגידי לנו‪,‬‬
‫שכּלוֹאי אמרה ב'אוהל הדוד תום'‪'ַ - 9‬תחשבּוּ על דברים ִ‬
‫טוֹבּים שיש לכם‪ ,‬ילדים!'"‬ ‫כמו ְ‬
‫הוסיפה ג'ו‪ ,‬שבשום פנים ואופן לא הצליחה להתאפק מלהתלוצץ קצת על הדרשה הקטנה‪,‬‬
‫אף על פי שלקחה אותה לתשומת לבה לא פחות מן האחרות‪.‬‬

‫‪ .5‬בסיפור סינבד המלח ֵאל הים הזקן נצמד אל גבו של סינבד ורוכב עליו‪ .‬סינבד אינו מצליח לנער אותו מעליו עד שהוא‬
‫משקה אותו לשוכרה‪ ,‬הורג אותו ונמלט‪.‬‬
‫‪ ,(William Belsham (1752-1827 .6‬פילוסוף והיסטוריון אנגלי‪ ,‬שמדגיש את החירות האישית‪ ,‬הבחירה חופשית‬
‫ויכולתו של האדם לעצב את חייו ואת גורלו‪.‬‬
‫‪ .7‬ההשוואה היא לרפאלו סנציו )‪ ,(1483-1520‬צייר ואדריכל איטלקי‪.‬‬
‫‪ ,The Vicar of Wakefield .8‬רומן מאת הסופר האירי אוליבר גולדסמית'‪ ,‬שהתפרסם בשנת ‪ 1766‬ומספר על קורותיהם‬
‫של בני משפחת פרימרוז‪.‬‬
‫בּיצ'ר סטוֹ‪ ,‬שהתפרסם בשנת ‪ 1852‬וסייע לגייס את את דעת הקהל‬ ‫‪ - Uncle Tom’s Cabin .9‬ספרה של ֶהריֶ יט ֶ‬
‫האמריקנית נגד תופעת העבדות‪.‬‬
‫פרק חמישי‬
 ‫שכנוּת טובה‬

‫"אלוהים ישמור‪ ,‬מה את הולכת לעשות עכשיו‪ ,‬ג'ו?" שאלה מג באחת משעות אחר‬
‫הצהריים של יום מושלג‪ ,‬כשאחותה חצתה את המבואה במגפי גומי כבדים‪ ,‬מעיל ישן עם‬
‫ברדס‪ ,‬מטאטא בידה האחת ואת חפירה בידה האחרת‪.‬‬
‫"קצת פעילות גופנית בחוץ‪ ",‬השיבה ג'ו‪ ,‬וניצוץ שובבי הבזיק בעיניה‪.‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬שני הטיולים הארוכים שעשית הבוקר מספיקים בהחלט! קר וקודר בחוץ‪ ,‬ואני‬
‫מייעצת לך לעשות כמוני ולהישאר במקום חם ויבש‪ ,‬ליד האח‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬וצמרמורת‬
‫עברה בה‪.‬‬
‫"לא מקבלת עצות! לא יכולה לשבת במקום אחד כל היום‪ ,‬ואני לא חתולה‪ ,‬כך שאני לא‬
‫אוהבת לנמנם ליד האח‪ .‬אני אוהבת הרפתקאות ואני מתכוונת למצוא הרפתקאות‪".‬‬
‫ייבנהוֹ"‪ 10,‬וג'ו יצאה והחלה לחפור‬
‫"א ַ‬
‫מג חזרה לחמם את רגליה מול האש ולקרוא את ַ‬
‫שבילים במרץ רב‪ .‬השלג היה קל‪ ,‬ועד מהרה טאטאה ג'ו שביל ארוך ברחבי הגן‪ ,‬כדי שבת'‬
‫תוכל לפסוע בו כשהשמש תצא‪ ,‬עם בובותיה הנכות הזקוקות לאוויר צח‪ .‬הגן הפריד בין‬
‫הבית של משפחת מארץ' לבין הבית של מר לורנס‪ .‬שני הבתים ניצבו בפרבר עירוני שעדיין‬
‫שמר על צביון כפרי‪ ,‬והיו בו חורשות ומדשאות‪ ,‬גנים גדולים ורחובות שקטים‪ .‬גדר שיחים‬
‫נמוכה הפרידה בין שתי החצרות‪ .‬בצד אחד היה בית חום ישן‪ ,‬שנראה עכשיו חשוף ועלוב‬
‫למדי בלי הצמחים המטפסים שכיסו את קירותיו בקיץ ובלי הפרחים שהקיפו אותו בעונה‬
‫החמה‪ .‬בצד האחר היה בית אבן מפואר‪ ,‬שניכר בבירור שלא חסר בו שום פריט של מותרות‬
‫ונוחות‪ ,‬מביתן הכרכרות הגדול והגן המטופח ועד החממה והמראות המלבבים שנראו בחטף‬
‫מבין הווילונות השופעים‪ .‬ובכל זאת נראה הבית שומם וחסר חיים‪ ,‬כי על המדשאה לא‬
‫השתובבו ילדים‪ ,‬בחלונות לא חייכו פנים אמהיים‪ ,‬ומעטים היו האנשים שנכנסו ויצאו‬
‫מלבד האדון הקשיש ונכדו‪.‬‬
‫בדמיונה העשיר של ג'ו הצטייר הבית היפה הזה כמעין טירה מכושפת‪ ,‬מלאת פאר‬
‫ותענוגות שאיש לא נהנה מהם‪ .‬זמן רב השתוקקה לראות את האוצרות הנסתרים האלה‬
‫ולהכיר את "לורנס הקטן"‪ ,‬והוא נראה כמי שמעוניין בהיכרות הזאת אבל לא יודע איך‬
‫ליזום אותה‪ .‬מאז המסיבה השתוקקה יותר מתמיד להתיידד איתו וניסתה למצוא דרכים‬
‫שונות לעשות זאת‪ ,‬אבל הוא לא נראה בסביבה בזמן האחרון‪ ,‬וג'ו כבר חשבה שנסע‪ .‬אך‬
‫באחד הימים הבחינה לפתע בפנים שחומים בחלון העליון‪ ,‬פנים שהביטו בערגה למטה‪ ,‬אל‬
‫הגן שלהן‪ ,‬שבו השליכו בת' ואיימי כדורי שלג זו על זו‪.‬‬
‫"הנער הזה כל כך צריך חברים ובילויים‪ ",‬אמרה לעצמה‪" .‬סבא שלו לא מבין מה טוב‬
‫בשבילו וכולא אותו לבד בבית‪ .‬הוא זקוק לחבורת בנים עליזים שיוכל לשחק איתם‪ ,‬או‬
‫למישהו צעיר ומלא חיים‪ .‬נורא מתחשק לי לגשת לשם ולהגיד את זה לאדון הזקן!"‬
‫הרעיון הזה שעשע את ג'ו‪ ,‬שאהבה לעשות דברים נועזים ותמיד זעזעה את מג במעשיה‬
‫המשונים‪ .‬התוכנית "לגשת לשם" לא נשכחה‪ ,‬ובאותו אחר צהריים מושלג החליטה ג'ו‬
‫לבדוק מה תוכל לעשות‪ .‬כשראתה שמר לורנס נסע‪ ,‬יצאה לחפור שביל אל הגדר‪ ,‬ושם‬
‫נעמדה וסקרה את השטח‪ .‬הכול היה שקט‪ :‬הווילונות בקומת הקרקע היו סגורים; המשרתים‬
‫לא נראו באופק‪ ,‬ושום פרט אנושי לא נראה לעין מלבד ראש עם תלתלים שחורים‪ ,‬שנשען‬
‫על זרוע דקה‪ ,‬בחלון העליון‪.‬‬
‫"הנה הוא‪ ",‬חשבה ג'ו‪" ,‬ילד מסכן! בודד לגמרי וחולה ביום אפור כזה‪ .‬כמה חבל! אני‬
‫אזרוק כדור שלג‪ ,‬כך שיסתכל החוצה‪ ,‬ואז אגיד לו מילה טובה‪".‬‬
‫חופן שלג רך התעופף באוויר‪ ,‬והראש הסתובב מיד וחשף פרצוף שהבעת השעמום נגוזה‬
‫ממנו בן רגע כשהעיניים הגדולות נמלאו חיים והפה החל לחייך‪ .‬ג'ו הנהנה וצחקה‪ ,‬נופפה‬
‫במטאטא וקראה‪:‬‬
‫"מה שלומך? אתה חולה?"‬
‫לורי פתח את החלון וקרקר בקול צרוד כמו עורב‪:‬‬
‫"יש שיפור‪ ,‬תודה‪ .‬הייתי מצונן מאוד ושבוע הייתי סגור בבית‪".‬‬
‫"באמת לא נעים‪ .‬אז מה אתה עושה כדי להעביר את הזמן?"‬
 ‫"שום דבר‪ .‬משעמם כאן כמו בקבר‪".‬‬
‫"אתה לא קורא?"‬
‫"לא הרבה‪ .‬לא מרשים לי‪".‬‬
‫"ואין מי שיקרא לך?"‬
‫"סבא קורא לי לפעמים‪ .‬אבל הספרים שלי לא מעניינים אותו‪ ,‬ולא נעים לי לבקש כל‬
‫הזמן ממר ְבּרוּק שיקרא לי‪".‬‬
‫"אז תזמין מישהו לבקר אותך‪".‬‬
‫"אין אף אחד שמתחשק לי לפגוש‪ .‬בנים רק עושים בלגן‪ ,‬ועוד כואב לי הראש קצת‪".‬‬
‫"ואין איזו ילדה נחמדה שתקרא לך ותשעשע אותך? בנות הן שקטות ואוהבות למלא את‬
‫תפקיד האחות הרחמנייה‪".‬‬
‫"אני לא מכיר בנות‪".‬‬
‫"אתה מכיר אותנו‪ ",‬אמרה ג'ו וצחקה‪ ,‬ואז השתתקה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬נכון! את תהיי מוכנה לבוא‪ ,‬בבקשה?" קרא לורי‪.‬‬
‫"אני לא שקטה ונחמדה‪ ,‬אבל אני אבוא אם אמא תרשה לי‪ .‬אני אגש לשאול אותה‪.‬‬
‫תסגור את החלון‪ ,‬תהיה ילד טוב ותחכה עד שאני אבוא‪".‬‬
‫וג'ו העמיסה את המטאטא על כתפה‪ ,‬צעדה בחזרה הביתה ותהתה בלבה איך יגיבו כולם‪.‬‬
‫לורי נתקף תזזית של התרגשות מהמחשבה שעוד מעט תבוא אליו אורחת‪ ,‬ומיד החל‬
‫להתכונן‪ .‬כמו שאמרה גברת מארץ'‪ ,‬הוא היה "ג'נטלמן קטן"‪ ,‬ומתוך כבוד לאורחת הצפויה‬
‫סירק את רעמתו המתולתלת‪ ,‬ענד צווארון נקי והשתדל לסדר את החדר‪ ,‬שהיה די מבולגן‬
‫למרות ששת המשרתים שהיו בבית‪ .‬בתוך זמן קצר נשמע צלצול רם ואחריו קול החלטי‬
‫שביקש לראות את "מר לורי"‪ ,‬ומשרתת מופתעת הגיעה בריצה והכריזה על בואה של גברת‬
‫צעירה‪.‬‬
‫"בסדר גמור‪ ,‬תביאי אותה למעלה‪ ,‬זאת העלמה ג'ו‪ ",‬אמר לורי וניגש אל פתח חדר‬
‫האורחים הקטן שלו כדי לקדם את פניה של ג'ו‪ ,‬שהגיעה סמוקת לחיים‪ ,‬נינוחה ושופעת‬
‫חביבות‪ .‬ביד אחת אחזה קערה מכוסה ובשנייה את שלושת החתלתולים של בת'‪.‬‬
‫"הנה אני‪ ,‬עמוסה בחבילות‪ ",‬אמרה במאור פנים‪" .‬אמא מסרה דרישת שלום ואמרה‬
‫שהיא תשמח מאוד אם אוכל לעזור לך‪ .‬מג ביקשה שאני אביא לך קצת מהרפרפת שלה‪,‬‬
‫היא מכינה רפרפת ממש טובה‪ .‬ובת' חשבה שהחתולים שלה ינחמו אותך‪ .‬ידעתי שזה רק‬
‫יצחיק אותך‪ ,‬אבל לא יכולתי לסרב‪ ,‬היא כל כך רצתה לעשות משהו למענך‪".‬‬
‫למעשה‪ ,‬ה"הלוואה" המשעשעת של בת' היתה בדיוק הדבר המתאים‪ ,‬כי לורי אכן צחק‬
‫למראה החתולים‪ ,‬שכח את ביישנותו ונהיה מיד חברותי‪.‬‬
‫"איזה יופי‪ ,‬ממש חבל לאכול את זה‪ ",‬אמר לורי וחייך בהנאה כשג'ו הסירה את המכסה‬
‫מעל הקערה והראתה לו את הרפרפת המעוטרת בעלים ירוקים ואת הפרחים הארגמניים‬
 ‫משיח הגרניום שאיימי טיפחה באהבה‪.‬‬
‫"שום דבר מיוחד‪ ,‬כולן הרגישו רצון לתרום ולעזור‪ .‬תגיד למשרתת שתשמור לך את זה‬
‫לשעת התה‪ .‬זה מאכל פשוט שמותר לך לאכול‪ ,‬ומפני שהוא רך הוא יחליק לך בגרון בלי‬
‫להכאיב‪ .‬איזה חדר נעים יש לך!"‬
‫"הוא היה נעים אם היו מטפחים אותו‪ .‬אבל המשרתות עצלניות‪ ,‬ואני לא יודע איך לדרבן‬
‫אותן לגלות אכפתיות‪ .‬זה באמת מטריד אותי‪".‬‬
‫"אני אסדר הכול תוך שתי דקות‪ ,‬כי בסך הכול צריך לגרוף את האפר באח‪ ,‬ככה‪...‬‬
‫וליישר את הדברים על המדף שמעליה‪ ,‬ככה‪ ...‬ולשים את הספרים כאן ואת הבקבוקים שם‪,‬‬
‫ואת הספה צריך לסובב שלא תהיה עליה שמש‪ ,‬ולהתפיח קצת את הכריות‪ .‬הנה‪ ,‬עכשיו‬
‫אתה מסודר‪".‬‬
‫וכך באמת היה‪ ,‬כי תוך כדי דיבור וצחוק סידרה ג'ו את הדברים ושיוותה לחדר אווירה‬
‫שונה לגמרי‪ .‬לורי צפה בה בשתיקה מלאת הערכה‪ ,‬וכשהזמינה אותו לשבת על הספה‪,‬‬
‫התרווח באנחת סיפוק ואמר בתודה עמוקה‪:‬‬
‫"כל כך יפה מצדך! כן‪ ,‬זה בדיוק מה שהיה צריך לעשות‪ .‬ועכשיו שבי בבקשה בכורסה‬
‫הגדולה ותרשי לי לעשות משהו כדי לשעשע את האורחת שלי‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני באתי לשעשע אותך‪ .‬לקרוא לך משהו?" וג'ו הביטה בשקיקה לעבר כמה ספרים‬
‫מלבבים לא הרחק ממנה‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬אבל את כל אלה כבר קראתי‪ ,‬ואני מעדיף שנדבר‪ ,‬אם זה לא מפריע לך‪ ",‬השיב‬
‫לורי‪.‬‬
‫"ממש לא מפריע לי‪ .‬אני מוכנה לדבר כל היום אם רק תיתן לי נושא‪ .‬בת' אומרת שאני‬
‫לא יודעת מתי להפסיק‪".‬‬
‫"בת' היא הילדה עם הלחיים הוורודות‪ ,‬שנמצאת הרבה בבית ולפעמים יוצאת עם סל‬
‫קטן?" שאל לורי בהתעניינות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זאת בת'‪ .‬היא בת הטיפוחים שלי‪ ,‬והיא ממש ילדה טובה‪".‬‬
‫"והיפה היא מג‪ ,‬והמתולתלת זאת איימי‪ ,‬נכון?"‬
‫"איך גילית?"‬
‫לורי הסמיק אבל השיב בכנות‪" ,‬את מבינה‪ ,‬הרבה פעמים אני שומע שאתן קוראות אחת‬
‫לשנייה‪ ,‬וכשאני כאן לבד‪ ,‬אני לא יכול להתאפק ואני מסתכל על הבית שלכן‪ ,‬כי תמיד‬
‫נראה לי שנורא כיף לכן‪ .‬סליחה‪ ,‬זאת באמת גסות רוח מצדי‪ ,‬אבל לפעמים אתן שוכחות‬
‫לסגור את הווילון בחלון עם הפרחים‪ ,‬וכשהמנורות דולקות זה נראה ממש כמו ציור‪ ,‬כי‬
‫רואים את האש באח וכולכן יושבות מסביב לשולחן עם אמא שלכן‪ ,‬והפנים שלה ממש מול‬
‫החלון והיא נראית כל כך חביבה מאחורי הפרחים‪ ,‬שאני לא יכול להפסיק להסתכל‪ .‬לי אין‬
‫אמא‪ ,‬את יודעת‪ ",‬ולורי תחב מוט מתכת בין גזרי העץ שבאח כדי ללבות את האש‬
‫ולהסתיר את הרעד הקל‪ ,‬הבלתי‪-‬נשלט‪ ,‬שחלף בשפתיו‪.‬‬
‫מבט עיניו‪ ,‬המלא בדידות וערגה‪ ,‬נגע מיד ללבה החם של ג'ו‪ .‬החינוך שקיבלה היה פשוט‬
‫וצנוע כל כך שלא היו לה שום שטויות בראש‪ ,‬ובגיל חמש‪-‬עשרה היתה תמימה וגלוית לב‬
‫כמו ילדה‪ .‬לורי היה חולה ובודד‪ ,‬ומכיוון שהבינה עד כמה התברכה בבית מלא אהבה‬
‫ושמחה‪ ,‬היא ששה לחלוק איתו את השפע שלה‪ .‬פניה היו ידידותיים מאוד וקולה הנמרץ‬
‫נעשה רך להפליא כשאמרה‪:‬‬
‫"מעכשיו לא נסגור אף פעם את הווילון הזה‪ ,‬ואני מרשה לך להסתכל כמה שאתה רוצה‪.‬‬
‫אבל בכל זאת אשמח אם במקום להציץ מבחוץ תבוא לבקר אצלנו‪ .‬אמא ממש נהדרת‪ ,‬יהיה‬
‫לך נורא נעים איתה‪ ,‬ובת' תשיר לך אם אני אבקש ממנה‪ ,‬ואיימי תרקוד‪ .‬מג ואני נראה לך‬
‫את אביזרי הבמה המוזרים שלנו‪ ,‬שיצחיקו אותך נורא‪ ,‬וכולנו נבלה יפה‪ .‬אתה חושב שסבא‬
‫שלך יסכים?"‬
‫"אני חושב שכן‪ ,‬אם אמא שלך תבקש ממנו‪ .‬הוא נחמד מאוד‪ ,‬גם אם הוא לא נראה כזה‪,‬‬
‫והוא מרשה לי לעשות מה שאני רוצה פחות או יותר‪ ,‬הוא רק לא רוצה שאני אטריח‬
‫אנשים זרים‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שמצב רוחו השתפר מרגע לרגע‪.‬‬
‫"אנחנו לא זרים‪ ,‬אנחנו שכנים‪ ,‬ואין סיבה לחשוב שאתה מטריח‪ .‬אנחנו באמת רוצות‬
‫להכיר אותך‪ ,‬וכל כך הרבה זמן אני משתדלת לעשות את זה‪ .‬אנחנו לא גרים כאן הרבה‬
‫שנים‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬אבל התיידדנו עם כל השכנים חוץ מכם‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬את מבינה‪ ,‬סבא חי לו בין הספרים‪ ,‬ולא כל כך מעניין אותו מה קורה בחוץ‪ .‬מר‬
‫ְבּרוּק‪ ,‬המורה הפרטי שלי‪ ,‬לא גר איתנו‪ ,‬ואין מי שיסתובב איתי בחוץ‪ ,‬אז אני פשוט נשאר‬
‫בבית ומסתדר כמיטב יכולתי‪".‬‬
‫"חבל מאוד‪ .‬אתה צריך להשתדל לבקר בכל מקום שאתה מוזמן אליו‪ .‬ואז יהיו לך המון‬
‫חברים ומקומות נעימים שתוכל ללכת אליהם‪ .‬ולא נורא אם אתה ביישן‪ ,‬זה יעבור לך מהר‬
‫מאוד אם תמשיך לצאת‪".‬‬
‫לורי הסמיק שוב‪ ,‬אבל לא נעלב מכך שג'ו האשימה אותו בביישנות‪ .‬היא הפגינה כל כך‬
‫הרבה רצון טוב‪ ,‬שלא היה אפשר לקבל את דבריה הבוטים אלא באותה נדיבות שבה‬
‫נאמרו‪.‬‬
‫"את אוהבת את בית הספר שלך?" שאל הנער בניסיון לשנות את הנושא‪ ,‬לאחר שתיקה‬
‫קלה שבמהלכה בהה באש שבאח‪ ,‬וג'ו התבוננה סביבה בשביעות רצון‪.‬‬
‫"אני לא לומדת בבית ספר‪ .‬אני איש עסקים‪ ...‬כלומר‪ ,‬אשת עסקים‪ .‬אני משמשת בת‬
‫לוויה לדודה של אבא שלי‪ ,‬זקנה מצחיקה ורגזנית‪ ",‬השיבה ג'ו‪.‬‬
‫לורי פתח את פיו כדי לשאול עוד שאלה‪ ,‬אבל ברגע האחרון נזכר שלא מנומס לחטט‬
‫יותר מדי בעניינים של אחרים‪ ,‬ולכן שב וסגר את פיו ונראה נבוך‪ .‬החינוך הטוב שלו מצא‬
‫חן בעיני ג'ו‪ ,‬ומכיוון שלא הפריע לה לצחוק קצת על הדודה מארץ'‪ ,‬תיארה באוזניו‬
‫בציוריות רבה את הגברת הזקנה והעצבנית‪ ,‬את הפודל השמן שלה‪ ,‬את התוכי שמדבר‬
‫ספרדית ואת הספרייה הגדולה שהיא עצמה אוהבת כל כך‪ .‬לורי נהנה מאוד מהתיאור‪ ,‬וג'ו‬
‫המשיכה וסיפרה על אדון זקן ומהודר‪ ,‬שבא פעם לחזר אחרי הדודה מארץ' וכמעט התעלף‬
‫מרוב בהלה כאשר באמצע נאום שופע מליצות תפס התוכי פולי את הפאה שלו ומשך לו‬
‫אותה מעל הראש‪ .‬הנער התגלגל מצחוק עד שדמעות זלגו על לחייו‪ ,‬ואחת המשרתות‬
‫תחבה את ראשה בפתח כדי לראות מה קרה‪.‬‬
‫"אוי! הסיפורים האלה ממש משפרים את מצבי‪ .‬תמשיכי לספר‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמר כשהרים‬
‫לבסוף את ראשו מהכרית שבה טמן אותו מרוב צחוק‪ ,‬ופניו הסמוקים קרנו מרוב הנאה‪.‬‬
‫לנוכח הצלחתה הרבה המשיכה ג'ו לספר בשמחה על ההצגות שהן מעלות ועל התוכנייה‬
‫שהן כותבות לכל הצגה‪ ,‬על התקוות והחששות שלהן בכל הנוגע לאביהן ועל המאורעות‬
‫המעניינים שמתרחשים בעולם הקטן שבו הן חיות‪ .‬אחר כך דיברו השניים על ספרים‪,‬‬
‫ולשמחתה הרבה גילתה ג'ו שלורי אוהב ספרים לא פחות ממנה ואפילו קרא יותר ממנה‪.‬‬
‫"אם את כל כך אוהבת ספרים‪ ,‬בואי נרד למטה ותראי את הספרייה שלנו‪ .‬סבא יצא‪ ,‬אז‬
‫אין לך סיבה לפחוד‪ ",‬אמר לורי וקם ממקומו‪.‬‬
‫"אני לא פוחדת משום דבר‪ ",‬השיבה ג'ו וטלטלה את ראשה‪.‬‬
‫"אני מאמין לך לגמרי!" קרא הנער והביט בה בהתפעלות‪ ,‬אם כי בלבו חשב שיכלה‬
‫להיות לה סיבה טובה לפחוד קצת מהאדון הזקן‪ ,‬אילו פגשה אותו כשיש לו מצב רוח רע‪.‬‬
‫מכיוון שכל חדרי הבית היו מחוממים במשך החורף‪ ,‬הוביל לורי את ג'ו מחדר לחדר‬
‫ואפשר לה לעצור ולהתבונן בכל מה שמצא חן בעיניה‪ .‬כך הגיעו לבסוף אל הספרייה‪ ,‬ושם‬ ‫ִ‬
‫קיפצה ג'ו בעליצות ומחאה כפיים‪ ,‬כמו שעשתה תמיד כשנהנתה במיוחד‪ .‬הקירות היו‬
‫מכוסים ספרים‪ ,‬ומכל עבר נראו תמונות ופסלים‪ ,‬ארוניות תצוגה מקסימות מלאות מטבעות‬
‫וכל מיני פריטים נדירים‪ ,‬כורסאות גדולות ורכות‪ ,‬שולחנות וכלי ארד משונים‪ ,‬ויפה‬
‫במיוחד היתה האח הגדולה והפתוחה‪ ,‬המעוטרת באריחים עתיקים‪.‬‬
‫"איזה שפע!" נאנחה ג'ו‪ ,‬ששקעה במעמקיה של כורסת קטיפה והביטה סביבה בפנים‬
‫מלאי סיפוק‪" .‬תיאודור לורנס‪ ,‬אתה בטח הילד הכי מאושר בעולם‪ ",‬הכריזה בחגיגיות‪.‬‬
‫"ספרים זה לא הכול בחיים‪ ",‬אמר לורי והניד בראשו לשלילה כשהתיישב על קצה‬
‫השולחן ממול‪.‬‬
‫לפני שהספיק להוסיף משהו צלצל פעמון‪ ,‬וג'ו זינקה על רגליה וקראה בבהלה‪" ,‬אוי לא‪,‬‬
‫סבא שלך חזר!"‬
‫"אז מה אם הוא חזר? הרי את לא פוחדת משום דבר‪ ",‬השיב הנער בהבעה שובבית‪.‬‬
‫"נדמה לי שאני כן פוחדת ממנו קצת‪ ,‬אם כי אני לא יודעת למה אני צריכה לפחוד‪.‬‬
‫מאמי אמרה שמותר לי לבוא לכאן‪ ,‬ואני לא חושבת שגרמתי לך נזק‪ ",‬אמרה ג'ו והשתדלה‬
 ‫להירגע‪ ,‬אף על פי שהמשיכה להביט בדלת‪.‬‬
‫"את רק הועלת לי‪ ,‬ואני מודה לך מעומק הלב‪ .‬אני רק פוחד שנורא התעייפת מרוב‬
‫דיבורים איתי‪ .‬זה היה כל כך נעים‪ ,‬שלא יכולתי להפסיק‪ ",‬אמר לורי בהכרת טובה‪.‬‬
‫"הרופא בא לבדוק אותך‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרה המשרתת ואותתה לו בידה שיבוא‪.‬‬
‫"תרשי לי לעזוב אותך לרגע? אני חייב לגשת אליו‪ ",‬אמר לורי‪.‬‬
‫"אל תדאג לי‪ .‬אני מאושרת עד הגג כאן‪ ",‬השיבה ג'ו‪.‬‬
‫לורי הלך‪ ,‬והאורחת שלו מצאה לעצמה שעשועים משלה‪ .‬בדיוק כשנעמדה מול דיוקן‬
‫נאה של האדון הקשיש‪ ,‬שבה הדלת ונפתחה‪ ,‬אך ג'ו לא הסתובבה אלא רק אמרה‬
‫בהחלטיות‪" ,‬עכשיו אני בטוחה שאין לי סיבה לפחוד ממנו‪ ,‬כי יש לו עיניים טובות למרות‬
‫הפה הזועף שלו‪ ,‬ונראה לי שהוא עקשן מאוד‪ .‬אמנם הוא לא יפה כמו סבא שלי‪ ,‬אבל הוא‬
‫מוצא חן בעיני‪".‬‬
‫"תודה‪ ,‬גברתי‪ ",‬אמר קול עמוק וצרוד מאחוריה‪ ,‬ושם‪ ,‬למרבה האימה‪ ,‬עמד מר לורנס‬
‫הזקן‪.‬‬
‫סומק עז עלה בפניה של ג'ו המסכנה‪ ,‬ולבה הלם במהירות מעיקה כשחשבה על המילים‬
‫שיצאו מפיה‪ .‬לרגע תקפה אותה תשוקה עזה לברוח‪ ,‬אבל היא ידעה שזו תהיה פחדנות‬
‫מצדה והבנות יצחקו עליה‪ .‬לכן החליטה להישאר ולהיחלץ מהצרה כמיטב יכולתה‪ .‬במבט‬
‫שני גילתה שהעיניים האמיתיות‪ ,‬מתחת לגבות האפורות והסבוכות‪ ,‬חביבות אף יותר‬
‫מהעיניים המצוירות‪ ,‬והניצוץ הערמומי שבהן שיכך במידה רבה את הפחד שלה‪ .‬הקול‬
‫הצרוד היה צרוד מתמיד כאשר לאחר שתיקה מבעיתה אמר האדון הזקן לפתע‪" ,‬אז את לא‬
‫פוחדת ממני‪ ,‬מה?"‬
‫"לא כל כך‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"ואת לא חושבת שאני יפה כמו סבא שלך?"‬
‫"לא ממש‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"ואני עקשן מאוד‪ ,‬מה?"‬
‫"רק אמרתי שנדמה לי ככה‪".‬‬
‫"אבל למרות זאת את מחבבת אותי?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫התשובה הזאת מצאה חן בעיני האדון הקשיש‪ .‬הוא פלט צחוק קצר ולחץ את ידה‪ ,‬אחר‬
‫כך הניח אצבע מתחת לסנטרה‪ ,‬הרים קצת את פניה וסקר אותם בכובד ראש‪ ,‬ולבסוף הרפה‬
‫מהם ואמר בהנהון‪" ,‬את דומה לסבא שלך ברוחך‪ ,‬גם אם לא בפנייך‪ .‬הוא באמת היה אדם‬
‫מצוין‪ ,‬יקירתי‪ .‬אבל חשוב מכול‪ ,‬הוא היה אדם אמיץ וישר‪ ,‬והתגאיתי מאוד בכך שהוא היה‬
‫חבר שלי‪".‬‬
‫"תודה‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרה ג'ו ועכשיו חשה נינוחה לגמרי‪ ,‬כי הדברים שאמר קלעו למטרה‪.‬‬
 ‫"אז מה בדיוק עשית לילד הזה שלי?" היתה השאלה הבאה‪ ,‬שנשאלה בתקיפות‪.‬‬
‫"בסך הכול ניסיתי להיות שכנה טובה‪ ,‬אדוני‪ ",‬וג'ו סיפרה על השתלשלות העניינים‬
‫שבעקבותיה באה לבקר אצל לורי‪.‬‬
‫"לדעתך הוא צריך לבלות קצת יותר‪ ,‬מה?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬הוא נראה קצת בודד‪ ,‬ויכול להיות שאנשים צעירים יועילו לו‪ .‬אצלנו בבית‬
‫יש רק בנות‪ ,‬אבל נשמח לעזור אם נוכל‪ ,‬כי לא שכחנו איזו מתנה נהדרת שלחת לנו לחג‬
‫המולד‪ ",‬אמרה ג'ו בלהיטות‪.‬‬
‫"שטויות! הילד אחראי לכל העניין הזה‪ .‬מה שלום האישה הענייה?"‬
‫"בסדר גמור‪ ,‬אדוני‪ ",‬וג'ו המשיכה לדבר במהירות וסיפרה לו על בני משפחת האמל‪,‬‬
‫שאמה הצליחה לגייס למענם את עזרתם של חברים עשירים יותר‪.‬‬
‫"בדיוק כמו שאבא שלה נהג לעזור לאנשים‪ .‬אני אבוא לבקר את אמא שלך באחד‬
‫הימים‪ .‬תמסרי לה את זה‪ .‬הנה הצלצול לשעת התה‪ .‬אנחנו שותים מוקדם‪ ,‬בגלל הילד‪.‬‬
‫בואי נרד ונמשיך להפגין שכנוּת טובה‪".‬‬
‫"אם אתה רוצה שאצטרף אליכם‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"לא הייתי מזמין אותך אם לא הייתי רוצה‪ ",‬אמר מר לורנס והציע לה את זרועו במחוות‬
‫נימוס של הדור הקודם‪.‬‬
‫"מעניין מאוד מה מג תגיד על זה‪ ",‬חשבה ג'ו בלבה כשצעדה לצדו של בן לווייתה‪,‬‬
‫וניצוץ משועשע הבזיק בעיניה כשדמיינה לעצמה איך תספר את הסיפור בבית‪.‬‬
‫"הי! מה קורה לבחור הזה‪ ,‬לכל הרוחות?" אמר האדון הזקן כשלורי ירד בריצה במדרגות‬ ‫ֵ‬
‫ונעצר בפתאומיות כשראה לתדהמתו את ג'ו שלובת זרוע עם סבו המבעית‪.‬‬
‫"לא ידעתי שחזרת‪ ,‬אדוני‪ ",‬החל לורי לומר כשג'ו העיפה בו מבט קטן של ניצחון‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה ברור לגמרי מהירידה הסוערת הזאת במדרגות‪ .‬בוא לשתות תה‪ ,‬אדוני‪ ,‬ותתנהג‬
‫כמו ג'נטלמן‪ ",‬ומר לורנס סתר בחיבה את שערו של הנער והמשיך ללכת‪ ,‬ואילו לורי פסע‬
‫מאחוריהם‪ ,‬והפרצופים שעשה היו משעשעים כל כך‪ ,‬שג'ו כמעט פרצה בצחוק‪.‬‬
‫מר לורנס הקשיש כמעט לא דיבר בזמן ששתה את ארבע כוסות התה שלו‪ ,‬אלא רק צפה‬
‫בשני הצעירים שפטפטו כמו ידידים ותיקים‪ ,‬והשינוי שחל בנכדו לא חמק מעינו‪ .‬פניו של‬
‫הנער נמלאו עכשיו צבע‪ ,‬אור וחיים‪ ,‬התנהגותו שפעה חיוניות‪ ,‬וצחוקו היה מלא עליצות‬
‫אמיתית‪.‬‬
‫"היא צודקת‪ .‬הילד באמת בודד‪ .‬אבדוק מה הבנות האלה יכולות לעשות למענו‪ ",‬חשב‬
‫האדון הקשיש בזמן שהביט והאזין‪ .‬ג'ו מצאה חן בעיניו כי התנהגותה המשונה והבוטה‬
‫קלעה לטעמו‪ ,‬ונראה לו שהיא מבינה היטב את הבחור‪ ,‬כמעט כאילו היא עצמה נער‪.‬‬
‫אילו היו מר לורנס ונכדו "צדקנים וצרי אופקים"‪ ,‬אם להשתמש בניסוח של ג'ו‪ ,‬היא לא‬
‫היתה מסתדרת איתם‪ ,‬כי בחברת אנשים כאלה נתקפה תמיד בושה ומבוכה; אבל התנהגותם‬
‫החופשית והקלילה אפשרה גם לה להתנהג כך ולהותיר רושם טוב‪ .‬כשקמו מהשולחן וג'ו‬
‫התכוונה ללכת הביתה‪ ,‬אמר לורי שהוא רוצה להראות לה עוד משהו ולקח אותה לחממה‪,‬‬
‫שהאורות בה הודלקו במיוחד בשבילה‪ .‬המקום נראה לג'ו כמו ארץ אגדית‪ .‬היא פסעה‬
‫לאורך השבילים ונהנתה מהקירות המלבלבים משני צדיה‪ ,‬מהאור הרך‪ ,‬מהאוויר הלח‬
‫והמתוק ומהעצים והמטפסים היפהפיים שהיו תלויים מעל ראשה‪ .‬ידידה החדש קטף‬
‫בינתיים ורדים יפהפיים ופרחי עוקץ עקרב סגולים‪ ,‬עד שידיו היו מלאות‪ ,‬ואז קשר אותם‬
‫לזר ואמר בהבעת שמחה שנעמה מאוד לג'ו‪" ,‬בבקשה תני את הפרחים האלה לאמא שלך‬
‫ותגידי לה שהתרופה שהיא שלחה לי מוצאת חן בעיני מאוד‪".‬‬
‫כשחזרו אל חדר האורחים הגדול חיכה להם מר לורנס לפני האח המבוערת‪ ,‬אבל מה‬
‫שריתק מיד את תשומת לבה של ג'ו היה פסנתר הכנף הפתוח‪.‬‬
‫"אתה מנגן?" שאלה את לורי בארשת מלאת הערכה‪.‬‬
‫"לפעמים‪ ",‬השיב בענווה‪.‬‬
‫"בבקשה תנגן לי קצת‪ .‬אני רוצה לשמוע כדי שאוכל לספר לבת'‪".‬‬
‫"אולי את תנגני קודם?"‬
‫"אני לא יודעת לנגן‪ .‬לא מסוגלת ללמוד‪ .‬אבל אני נורא אוהבת מוזיקה‪".‬‬
‫לורי ניגן וג'ו הקשיבה כשאפה טמון בעונג בזר הפרחים הגדול‪ .‬ההערכה והכבוד שחשה‬
‫כלפי "לורנס הקטן" התעצמו מאוד‪ ,‬כי הוא ניגן מצוין ובלי שום יומרנות‪ .‬היא הצטערה‬
‫שבת' לא יכולה לשמוע אותו‪ ,‬אבל לא אמרה זאת‪ ,‬אלא רק שיבחה אותו עד שחש נבוך‬
‫לגמרי וסבו נחלץ לעזרתו‪" .‬מספיק בהחלט‪ ,‬גברתי הצעירה‪ ,‬מספיק בהחלט‪ .‬יותר מדי‬
‫מתיקות רק תזיק לו‪ .‬הוא מנגן לא רע‪ ,‬אבל אני מקווה שיצטיין גם בדברים חשובים יותר‪.‬‬
‫את הולכת? טוב‪ ,‬אני מודה לך מאוד ומקווה שתבואי שוב‪ .‬דרישת שלום לאמך‪ .‬לילה טוב‪,‬‬
‫דוקטור ג'ו‪".‬‬
‫הוא לחץ את ידה בחביבות‪ ,‬אבל ג'ו חשה שמשהו לא מצא חן בעיניו‪ .‬כשיצאו למבואה‪,‬‬
‫שאלה את לורי אם אמרה משהו לא מתאים‪ .‬הוא הניד בראשו לשלילה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬זה בגללי‪ .‬הוא לא אוהב לשמוע אותי מנגן‪".‬‬
‫"למה לא?"‬
‫"אני אספר לך בהזדמנות‪ .‬ג'ון ילווה אותך הביתה‪ ,‬כי אני לא יכול‪".‬‬
‫"לא צריך ליווי‪ .‬אני לא גברת צעירה‪ ,‬וזה שני צעדים מכאן‪ .‬תשמור על עצמך‪ ,‬בסדר?"‬
‫"כן‪ .‬אבל תבואי שוב‪ ,‬נכון?"‬
‫"רק אם תבטיח שתבוא לבקר אצלנו כשתבריא‪".‬‬
‫"אני אבוא‪".‬‬
‫"לילה טוב‪ ,‬לורי!"‬
‫"לילה טוב‪ ,‬ג'ו‪ ,‬לילה טוב!"‬
‫לאחר שכל הרפתקאות אחר הצהריים תוארו באוזניהן בפירוט רב‪ ,‬השתוקקו כל בנות‬
‫המשפחה ללכת לבקר בבית הגדול שמעבר לגדר השיחים‪ ,‬כי כל אחת מהן מצאה בו משהו‬
‫מושך מאוד‪ :‬גברת מארץ' רצתה לשוחח על אביה עם האדון הקשיש שלא שכח אותו; מג‬
‫השתוקקה לטייל בחממה; בת' ערגה אל פסנתר הכנף; ואיימי היתה להוטה לראות את‬
‫התמונות והפסלים היפים‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬למה מר לורנס לא נהנה כשלורי ניגן?" שאלה ג'ו‪ ,‬שהיתה בעלת נטייה חקרנית‪.‬‬
‫"אני לא בטוחה לגמרי‪ ,‬אבל נדמה לי שזה קשור לכך שהבן שלו‪ ,‬אבא של לורי‪ ,‬התחתן‬
‫עם מוזיקאית איטלקייה‪ ,‬וזה לא מצא חן בעיני הזקן‪ ,‬שכבוד וגאווה חשובים לו מאוד‪.‬‬
‫האישה היתה טובה‪ ,‬חביבה ומוכשרת‪ ,‬אבל היא לא מצאה חן בעיניו‪ ,‬ואחרי שהבן התחתן‬
‫הוא לא נפגש איתו יותר‪ .‬שני ההורים מתו כשלורי היה ילד‪ ,‬וסבא שלו לקח אותו אליו‪.‬‬
‫אני משערת שהילד לא חסון במיוחד והזקן פוחד לאבד אותו‪ ,‬לכן הוא נזהר כל כך‪ .‬לורי‬
‫נולד באיטליה ואהבת המוזיקה טבעית לו מאוד כי הוא דומה לאמא שלו‪ ,‬וסבא שלו חושש‬
‫כנראה שירצה להיות מוזיקאי‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הכישרון שלו מזכיר לו את האישה שלא מצאה‬
‫חן בעיניו‪ ,‬ולכן הוא 'הזדעף'‪ ,‬כמו שג'ו סיפרה‪".‬‬
‫"בחיי‪ ,‬כמה רומנטי!" קראה מג‪.‬‬
‫"כמה טיפשי!" אמרה ג'ו‪" .‬שייתן לו להיות מוזיקאי‪ ,‬אם זה מה שהוא רוצה‪ ,‬ולא יהרוס‬
‫לו את החיים ויכריח אותו ללכת למכללה‪ ,‬אם הוא לא אוהב להיות שם‪".‬‬
‫"אז לכן יש לו עיניים שחורות יפות כאלה ונימוסים טובים‪ .‬האיטלקים תמיד נורא‬
‫נחמדים‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שהיתה רגשנית קצת‪.‬‬
‫"מה את יודעת על העיניים שלו והנימוסים שלו? הרי בקושי דיברת איתו אי‪-‬פעם‪",‬‬
‫קראה ג'ו‪ ,‬ששנאה רגשנות‪.‬‬
‫"פגשתי אותו ַבּמסיבה‪ ,‬וכל מה שסיפרת מוכיח שהוא יודע איך מתנהגים‪ .‬זה היה נורא‬
‫נחמד‪ ,‬מה שהוא אמר על התרופה שאמא שלחה לו‪".‬‬
‫"הוא התכוון לרפרפת‪ ,‬כנראה‪".‬‬
‫"איזו טיפשונת את! הוא התכוון אלייך‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫"אלי?" וג'ו פערה את עיניה בתדהמה‪.‬‬
‫"בחיים שלי לא ראיתי בחורה כזאת! את אפילו לא מרגישה כשנותנים לך מחמאה‪",‬‬
‫אמרה מג כמו גברת צעירה שבקיאה מאוד בנושא‪.‬‬
‫"בעיני זה סתם שטויות‪ ,‬ואני אודה לך מאוד אם לא תבלבלי את המוח ותקלקלי לי את‬
‫כל ההנאה‪ .‬לורי הוא ילד נחמד‪ ,‬אני מחבבת אותו מאוד ואני לא מוכנה לסבול שום‬
‫דיבורים רגשניים על מחמאות וקשקושים כאלה‪ .‬כולנו נתנהג אליו יפה‪ ,‬כי אין לו אמא‪,‬‬
‫ומותר לו לבקר אצלנו‪ ,‬נכון‪ ,‬מאמי?"‬
‫"כן‪ ,‬ג'ו‪ ,‬החבר הקטן שלך רצוי כאן בהחלט‪ ,‬ואני מקווה שמג לא תשכח שילדים צריכים‬
‫להישאר ילדים כל עוד הם יכולים‪".‬‬
‫"אני כבר לא ילדה‪ ,‬לדעתי‪ ,‬אף על פי שאני עוד לא בת שלוש‪-‬עשרה‪ ",‬ציינה איימי‪" .‬מה‬
‫דעתך‪ ,‬בת'?"‬
‫"אני חשבתי על מסע הצליינות שלנו‪ ",‬השיבה בת'‪ ,‬שלא שמעה מילה מכל השיחה‪" .‬איך‬
‫יצאנו מ'ביצת הדכדוך'‪ ,‬עברנו את 'השער אל האור' כשהחלטנו להיות טובות וטיפסנו‬
‫במעלה הגבעה התלולה כשהשתדלנו להיות טובות‪ .‬הבית שמעבר לגדר מלא דברים נהדרים‬
‫ואולי הוא יהיה 'טירת היפעה' שלנו‪".‬‬
‫"אבל קודם נצטרך לעבור על פני האריות‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שהרעיון מצא חן בעיניה מאוד‪.‬‬

‫ווֹלטר סקוֹט‪ ,‬שהתפרסם בשנת ‪ 1819‬ומתאר את החיים באנגליה במאה ה‪ 12-‬מנקודת‬

‫ֶ‬ ‫‪ .10‬רומן מאת הסופר הסקוטי ֶסר‬
‫מבטו של האביר אייבנהו‪ ,‬שחזר משדות הקרב בארץ הקודש‪.‬‬
‫פרק שישי‬
 ‫בת' מוצאת את טירת היפעה‬

‫הבית הגדול אכן התגלה כטירה מלאת יפעה‪ ,‬אם כי עבר זמן מה עד שכולן הצליחו להיכנס‬
‫אליו‪ ,‬ובת' התקשתה מאוד "לעבור על פני האריות‪ ".‬מר לורנס הזקן היה האריה הכי גדול‪,‬‬
‫אבל באחד הימים הוא בא לביקור‪ ,‬אמר משהו מצחיק או חביב לכל אחת מהילדות ושוחח‬
‫עם ִאמן על ימים עברו‪ ,‬ואחרי הביקור הזה אף אחת מהן כבר לא חששה מפניו‪ ,‬חוץ מבת'‬
‫הביישנית‪ .‬האריה השני שהיו צריכות לעבור על פניו היה העובדה שהן עניות ולורי עשיר‪,‬‬
‫כי הן חששו ליהנות מחסדים שלא יוכלו לגמול עליהם‪ .‬אך כעבור זמן מה התברר להן‬
‫שלדעתו הן אלה שמיטיבות איתו‪ ,‬והוא השתדל כמיטב יכולתו להראות כמה הוא אסיר‬
‫תודה על קבלת הפנים האמהית של גברת מארץ'‪ ,‬על חברתן העליזה ועל הנחמה ששאב‬
‫מביתן הצנוע‪ .‬לכן שכחו די מהר את שיקולי הגאווה שלהן והעניקו וקיבלו בלב רחב‪ ,‬בלי‬
‫לעצור ולחשוב מי מעניק יותר‪.‬‬
‫כל מיני דברים נעימים קרו בתקופה ההיא‪ ,‬כי החברוּת החדשה לבלבה כמו שדה פרחים‬
‫המורה שלו ש"בנות מארץ' הן פשוט‬ ‫ֶ‬ ‫באביב‪ .‬כולן חיבבו את לורי‪ ,‬והוא הכריז באוזני‬
‫נהדרות‪ ".‬בהתלהבות נעורים מרנינה צירפו אליהן הילדות את הנער הבודד והעניקו לו‬
‫שפע של תשומת לב‪ ,‬והוא מצא קסם רב בחברתן הפשוטה והתמה‪ .‬מכיוון שמעולם לא חי‬
‫במחיצת אם או אחיות‪ ,‬הרגיש מהר מאוד את השפעתן הרבה עליו‪ ,‬וכשראה כמה הן‬
‫חרוצות ופעלתניות‪ ,‬התבייש בחיי הבטלה שלו‪ .‬הספרים נמאסו עליו‪ ,‬אנשים התחילו לעורר‬
‫בו עניין עצום‪ ,‬ומר ברוק נאלץ להגיש למר לורנס דוחות גרועים מאוד‪ ,‬כי לא פעם התחמק‬
‫לורי מהשיעורים וברח אל בנות מארץ'‪.‬‬
‫"אין דבר‪ ,‬שיֵ ֵצא קצת לחופשה וישלים את החסר אחר כך‪ ",‬אמר האדון הקשיש‪" .‬השכנה‬
‫הטובה שלי אומרת שהוא לומד יותר מדי וזקוק לחברתם של אנשים צעירים‪ ,‬לשעשועים‬
‫ולפעילות גופנית‪ .‬יש לי הרגשה שהיא צודקת‪ .‬שמרתי על הבחור בצמר גפן‪ ,‬כאילו אני‬
‫סבתא שלו‪ .‬שיעשה כרצונו‪ ,‬כל עוד הוא מאושר‪ .‬שום צרות לא צפויות לו במנזר הקטן הזה‬
‫שם‪ ,‬וגברת מארץ' מועילה לו הרבה יותר מאיתנו‪".‬‬
‫והם באמת בילו יפה כל כך! הצגות‪ ,‬מרוצי מזחלות והחלקה על קרח‪ ,‬ערבים נעימים‬
‫בסלון הישן‪ ,‬ופה ושם מסיבות קטנות ועליזות בבית הגדול‪ .‬מג קיבלה רשות להיכנס‬
‫לחממה מתי שרק תרצה ולקטוף לה זר פרחים; ג'ו בלעה ברעבתנות את הספרייה החדשה‬
‫וזעזעה את האדון הקשיש בביקורות שלה; איימי העתיקה ציורים והשׂביעה את נפשה‬
‫ביופי; ולורי גילם את תפקיד "בעל האחוזה" בסגנון מרנין ביותר‪.‬‬
‫אבל בת'‪ ,‬למרות כמיהתה אל פסנתר הכנף‪ ,‬לא היתה מסוגלת לאזור אומץ ולהיכנס אל‬
‫"אחוזת האושר"‪ 11,‬כפי שכינתה מג את הבית הגדול‪ .‬באחת הפעמים באה לשם עם ג'ו‪ ,‬אבל‬
‫האדון הקשיש‪ ,‬שלא היה מודע לחולשתה‪ ,‬נעץ בה מבט קשה מתחת לגבותיו הכבדות ואמר‬
‫"שלום!" בקול רם מאוד‪ ,‬ובת' נבהלה עד ש"הרגליים שלה שקשקו"‪ ,‬כפי שסיפרה אחר כך‬
‫לאמה‪ ,‬והיא ברחה בריצה והכריזה שלעולם לא תחזור לשם‪ ,‬אפילו לא למען הפסנתר‬
‫היקר ללבה‪ .‬שום שכנועים או פיתויים לא גברו על פחדיה‪ ,‬עד שהדבר הגיע באורח פלא‬
‫לאוזניו של מר לורנס‪ ,‬והוא החליט לתקן את המעוות‪ .‬באחד הביקורים הקצרים שערך‬
‫אצלן‪ ,‬הטה בערמומיות את השיחה לענייני מוזיקה וסיפר עוד ועוד על זמרים דגולים‬
‫שראה‪ ,‬על עוּגָ בים משובחים ששמע ועוד סיפורים מרתקים‪ ,‬עד שבת' לא היתה מסוגלת‬
‫להישאר בפינתה הרחוקה והתקרבה בחשאי עוד ועוד‪ ,‬כאחוזת קסם‪ .‬לבסוף נעצרה מאחורי‬
‫הכורסה שלו‪ ,‬ושם עמדה והאזינה בעיניים פקוחות לרווחה ובלחיים סמוקות מהתרגשות‪ .‬מר‬
‫לורנס לא התייחס לנוכחותה‪ ,‬כאילו היתה זבוב‪ ,‬המשיך לדבר על השיעורים והמורים של‬
‫לורי‪ ,‬וכעבור זמן מה‪ ,‬כאילו הרעיון צץ במוחו באותו רגע‪ ,‬אמר לגברת מארץ'‪:‬‬
‫"בזמן האחרון הוא מזניח את הנגינה‪ ,‬ואני דווקא שמח‪ ,‬כי הוא התחיל להתעסק בזה‬
‫יותר מדי‪ .‬אבל הפסנתר סובל מחוסר שימוש‪ .‬אולי הבנות שלך ירצו לגשת אלינו ולהתאמן‬
‫עליו מדי פעם? רק כדי שהכלי לא יאבד את הכיוון‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫בת' צעדה צעד אחד קדימה והידקה את ידיה זו אל זו כדי לא למחוא כפיים‪ ,‬כי הפיתוי‬
‫היה עצום ונשימתה נעתקה כשהרהרה באפשרות שתתאמן על הכלי המקסים הזה‪ .‬לפני‬
 ‫שגברת מארץ' הספיקה להשיב‪ ,‬המשיך מר לורנס בהנהון קטן ובחיוך‪:‬‬
‫"הן לא יצטרכו להיפגש או לדבר עם אף אחד‪ .‬הן יוכלו להיכנס מתי שהן רוצות‪ ,‬כי אני‬
‫סגור בחדר העבודה שלי בקצה השני של הבית‪ ,‬לורי נמצא בחוץ רוב הזמן והמשרתים‬
‫אפילו לא מתקרבים לחדר האורחים אחרי השעה תשע‪".‬‬
‫עכשיו קם ממקומו‪ ,‬כאילו הוא מתכוון ללכת‪ ,‬ובשלב זה החליטה בת' לפצות את פיה‪ ,‬כי‬
‫התוספת האחרונה הזאת ענתה על כל משאלותיה‪ .‬מר לורנס המשיך ואמר‪" ,‬בבקשה תמסרי‬
‫את דברי לגברות הצעירות‪ ,‬ואם בכל זאת הן לא רוצות לבוא‪ ,‬גם זה בסדר‪ ",‬אבל עכשיו‬
‫החליקה כף יד קטנה לתוך ידו‪ .‬בת' הרימה אליו את מבטה‪ ,‬ופניה שפעו הכרת טובה‪,‬‬
‫כשאמרה בדרכה הכנה אך המבוישת‪:‬‬
‫"הו‪ ,‬אדוני‪ ,‬הן מאוד רוצות‪ ,‬מאוד מאוד!"‬
‫"את הילדה המוזיקלית?" שאל מר לורנס בלי שום "שלום!" מבהיל‪ ,‬והביט בה בחביבות‬
‫מלמעלה‪.‬‬
‫"אני בת'‪ .‬אני אוהבת מאוד מוזיקה‪ ,‬ואני אבוא‪ ,‬אם אתה בטוח לגמרי שאף אחד לא‬
‫ישמע אותי ו‪ ...‬שזה לא יפריע‪ ",‬הוסיפה כי חששה להישמע גסת רוח והצטמררה מעזות‬
‫המצח שלה כשדיברה‪.‬‬
‫"אף אחד עלי אדמות‪ ,‬יקירתי‪ .‬הבית ריק רוב היום‪ ,‬אז בואי ותנגני לך כמה שאת רוצה‪,‬‬
‫ואני אודה לך מאוד‪".‬‬
‫"אתה כל כך נדיב‪ ,‬אדוני!"‬
‫בת' הסמיקה כמו ורד למראה ההבעה הידידותית שעלתה על פניו‪ ,‬אבל עכשיו כבר לא‬
‫פחדה‪ ,‬ובהכרת טובה הידקה את אחיזתה ביד הגדולה כי לא היו לה מילים להודות לו על‬
‫המתנה היקרה שנתן לה‪ .‬האדון הקשיש הסיט בעדינות את השיער מעל מצחה‪ ,‬גחן אליה‪,‬‬
‫נשק לה ואמר בקול רך שמעטים זכו לשמוע מפיו‪:‬‬
‫"פעם היתה לי נכדה קטנה עם עיניים כאלה‪ .‬אלוהים יברך אותך‪ ,‬יקירתי! יום טוב‪,‬‬
‫גברתי‪ ",‬והוא הלך לדרכו בחיפזון רב‪.‬‬
‫בת' חיבקה את אמה בהתלהבות‪ ,‬ומכיוון שאחיותיה לא היו בבית‪ ,‬רצה מיד למעלה‬
‫לבשר את החדשות הנהדרות למשפחת הבובות הנכות שלה‪ .‬באיזו שמחה שרה בערב ההוא‪,‬‬
‫וכמה צחקו כולם על כך שהעירה את איימי כי מתוך שינה ניגנה על הפנים שלה כאילו היו‬
‫פסנתר‪ .‬למחרת ראתה בת' שהאדון הזקן והאדון הצעיר יוצאים מהבית‪ ,‬ואחרי שהתקדמה‬
‫ונסוגה פעמיים‪-‬שלוש‪ ,‬נכנסה לבית הגדול מהדלת הצדדית‪ ,‬ובשקט בשקט‪ ,‬כמו עכבר קטן‪,‬‬
‫עשתה את דרכה אל חדר האורחים‪ ,‬שבו ניצב מושא הערצתה‪ .‬לגמרי במקרה‪ ,‬כמובן‪ ,‬היו‬
‫מונחות על הפסנתר כמה חוברות תווים של יצירות קלות ויפות‪ ,‬ובאצבעות רועדות‬
‫ועצירות תכופות כדי להקשיב ולהביט סביבה‪ ,‬נגעה בת' לבסוף בכלי הגדול‪ ,‬ומיד שכחה‬
‫את הפחד‪ ,‬את עצמה ואת העולם כולו‪ ,‬בזכות העונג העצום שנסכה בה המוזיקה‪ ,‬שהיתה‬
‫כמו קול של חבר אהוב‪.‬‬
‫בת' נשארה שם עד שהאנה באה לקחת אותה הביתה לארוחת הצהריים; אבל לא היה לה‬
‫תיאבון‪ ,‬והיא רק ישבה וחייכה אל כולם באושר‪.‬‬
‫מאז אותה פעם חמקה השכמייה החומה והקטנה מבעד לגדר כמעט מדי יום‪ ,‬ואת חדר‬
‫האורחים הגדול התחילה לפקוד רוח רפאים מוזיקלית‪ ,‬שבאה והלכה בלי שאיש הבחין בה‪.‬‬
‫היא לא ידעה שמר לורנס פתח לא פעם את דלת חדר העבודה שלו כדי לשמוע את‬
‫המנגינות הישנות שאהב; היא לא ראתה שלורי עומד על המשמר במבואה כדי להרחיק את‬
‫המשרתים; לרגע לא חשדה שחוברות התרגילים והמנגינות החדשות שמצאה על כונן‬
‫התווים הונחו שם במיוחד בשבילה; וכשמר לורנס שוחח איתה על מוזיקה בביקוריו אצלן‬
‫בבית‪ ,‬חשבה רק כמה חביב מצדו שהוא מציין דברים שעוזרים לה כל כך‪ .‬היא נהנתה עד‬
‫עמקי נשמתה‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כשמשאלתה התגשמה‪ ,‬נוכחה לדעת‪ ,‬כפי שקורה לעתים רחוקות‬
‫מאוד‪ ,‬שהיא באמת עונה על כל ציפיותיה‪ .‬ואולי מפני שהיתה אסירת תודה כל כך על‬
‫החסד הזה‪ ,‬זכתה בהמשך בחסד גדול יותר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬היא היתה ראויה לשניהם‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬אני רוצה להכין למר לורנס נעלי בית‪ .‬הוא מתנהג אלי כל כך יפה‪ ,‬שאני חייבת‬
‫להודות לו‪ ,‬ואני לא מכירה שום דרך אחרת‪ .‬זה בסדר?" שאלה בת' כמה שבועות לאחר‬
‫הביקור המסעיר שלו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬חמודה‪ .‬הוא ישמח מאוד‪ ,‬וזו דרך טובה מאוד להודות לו‪ .‬הבנות יעזרו לך‪ ,‬ואני‬
‫אקנה את החומרים‪ ",‬השיבה גברת מארץ'‪ ,‬שאהבה מאוד להיענות לבקשות של בת' מפני‬
‫שלעתים נדירות מאוד ביקשה משהו לעצמה‪.‬‬
‫לאחר דיונים מעמיקים עם מג וג'ו נבחרה הדוגמה‪ ,‬נקנו החומרים ומלאכת ההכנה החלה‪.‬‬
‫מקבץ של פרחי אמנון ותמר עדינים אבל משובבי עין על רקע סגול כהה‪ ,‬זאת הדוגמה‬
‫המתאימה והיפה ביותר‪ ,‬כך החליטו; ובת' עבדה מבוקר עד ערב‪ ,‬עם עזרה פה ושם‬
‫במקומות הקשים‪ .‬היא רקמה בחריצות ובמיומנות‪ ,‬ונעלי הבית הושלמו במהירות‪ ,‬בלי‬
‫שהעבודה תהיה עליה לטורח‪ .‬ואז כתבה בת' פתק פשוט וקצר מאוד‪ ,‬ובוקר אחד‪ ,‬בעזרתו‬
‫של לורי‪ ,‬הוברחו הנעליים אל הבית לפני שהאדון הקשיש התעורר משנתו‪ ,‬והונחו על‬
‫השולחן בחדר העבודה‪.‬‬
‫בתום ההתרגשות חיכתה בת' לראות מה יקרה‪ .‬שעות היום חלפו‪ ,‬גם חלק מהיום הבא‬
‫עבר‪ ,‬ועדיין לא היתה שום תגובה‪ .‬היא החלה לחשוש שפגעה בידידה המוזר‪ .‬ביום השני‬
‫יצאה אחר הצהריים לבצע שליחות כלשהי ולקחה איתה את ג'ואנה‪ ,‬הבובה הנכה‪ ,‬לטיול‬
‫היומי שלה‪ .‬כשהתקרבה הביתה בדרכה חזרה‪ ,‬ראתה שלושה ראשים ‪ -‬לא‪ ,‬ארבעה ראשים‬
‫‪ -‬צצים שוב ושוב בחלונות הסלון‪ ,‬וברגע שראו אותה נופפו אליה המון ידיים והמון קולות‬
‫עליזים צרחו‪:‬‬
 ‫"קיבלת מכתב ממר לורנס! בואי מהר לקרוא אותו!"‬
‫"הו‪ ,‬בת'‪ ,‬הוא שלח לך‪ "...‬קראה איימי ונופפה בידיה במרץ משונה‪ ,‬אבל היא לא‬
‫הצליחה להשלים את המשפט כי ג'ו טרקה את החלון וקטעה את דבריה‪.‬‬
‫בת' החישה את צעדיה‪ ,‬רוטטת מציפייה‪ .‬בפתח הבית הסתערו עליה אחיותיה‪ ,‬הובילו‬
‫אותה לסלון בתהלוכת ניצחון‪ ,‬הצביעו כולן יחד ואמרו במקהלה‪" ,‬תסתכלי לשם! שם‪,‬‬
‫בפינה!" בת' הסתכלה והחווירה כולה מרוב עונג והפתעה‪ ,‬כי בפינה ניצב פסנתר קטן‪ ,‬ועל‬
‫המכסה הבוהק שלו היה מונח מכתב שעליו היה כתוב כמו בשלט‪" ,‬לעלמה אליזבת'‬
‫מארץ'‪".‬‬
‫"בשבילי?" נשנקה בת'‪ .‬היא נאחזה בג'ו והרגישה שעוד רגע תיפול‪ ,‬עד כדי כך היתה‬
‫המומה‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אך ורק בשבילך‪ ,‬מתוקה שלי! נכון שזה מקסים מצדו? נכון שהוא איש נהדר? הנה‬
‫המפתח‪ ,‬בתוך המכתב‪ .‬לא פתחנו אותו‪ ,‬אבל אנחנו מתות לדעת מה כתוב בו‪ ",‬קראה ג'ו‪,‬‬
‫חיבקה את אחותה והושיטה לה את המכתב‪.‬‬
‫"לא‪ַ ,‬את תקראי! אני לא מסוגלת! אני מרגישה כל כך מוזר! אוי‪ ,‬זה יותר מדי נפלא!"‬
‫ובת' טמנה את פניה בסינר של ג'ו‪ ,‬נסערת לגמרי מהמתנה שקיבלה‪.‬‬
‫ג'ו פתחה את המכתב והחלה לצחוק‪ ,‬כי המילים הראשונות שנגלו לעיניה היו‪:‬‬

‫"לכבוד העלמה מארץ'‬

‫"גברתי היקרה‪"...‬‬

‫"איזה יופי זה נשמע! הלוואי שמישהו היה כותב לי ככה!" אמרה איימי‪ ,‬שסגנון הפנייה‬
‫המנומס נשמע לה אצילי מאוד‪.‬‬

‫"במהלך חיי היו לי נעלי בית רבות‪ ,‬אך מעולם לא היו לי נעלי בית שהתאימו לי כל‬
‫כך כמו אלה שלך‪ "',‬המשיכה ג'ו‪" .‬אמנון ותמר הם הפרחים האהובים עלי‪ ,‬והם יזכירו‬
‫לי תמיד את נותנת השי הענוגה‪ .‬ברצוני לשלם את חובי מיד‪ ,‬ואני בטוח שתרשי לאדון‬
‫קשיש כמוני לשלוח לך משהו שהיה שייך פעם לנכדה הקטנה שאבדה לו‪ .‬בתודה‬
‫עמוקה ובאיחולים מקרב לב‪,‬‬
‫ידידך אסיר התודה ועבדך הנאמן‪,‬‬
‫ג'יימס לורנס‪".‬‬

‫"איזה כבוד‪ ,‬בת'‪ ,‬בהחלט סיבה לגאווה! לורי סיפר לי שסבא שלו אהב נורא את נכדתו‬
‫שמתה ושמר מכל משמר על החפצים הקטנים שלה‪ .‬תחשבי על זה ‪ -‬הוא נתן לך את‬
‫הפסנתר שלה‪ .‬הכול בזכות העיניים הכחולות והגדולות והאהבה שלך למוזיקה‪ ",‬אמרה ג'ו‬
‫בניסיון להרגיע את בת'‪ ,‬שרעדה כולה ונראתה נרגשת יותר מאי‪-‬פעם‪.‬‬
‫"תראי‪ ,‬יש בו פמוטות לנרות‪ ,‬ותראי את המשי הירוק‪ ,‬המסולסל‪ ,‬עם ורד זהב באמצע‪,‬‬
‫ואיזה כונן תווים יפה ואיזה כיסא‪ ,‬הכול מושלם‪ ",‬הוסיפה מג‪ ,‬שפתחה את כלי הנגינה‬
‫והצביעה על שכיות החמדה שלו‪.‬‬
‫"'עבדך הנאמן‪ ,‬ג'יימס לורנס' ‪ -‬איזה מילים הוא כתב לך! אני אספר את זה לחברות שלי‪,‬‬
‫ואני בטוחה שזה ייראה להן נהדר‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬שהתרשמה מאוד מהמכתב‪.‬‬
‫"תנסי לנגן‪ ,‬מותק‪ .‬בואי נשמע איזה צליל יש לפסנתרון הפצפון הזה‪ ",‬אמרה האנה‪,‬‬
‫שתמיד נטלה חלק באירועים המשפחתיים‪ ,‬השמחים והעצובים גם יחד‪.‬‬
‫בת' ניגנה קצת‪ ,‬וכולן הכריזו שזה הפסנתר המדהים ביותר ששמעו אי‪-‬פעם‪ .‬היה ברור‬
‫שכיוונו אותו מחדש ושיפצו אותו עד הפרט האחרון‪ ,‬אבל נדמה לי שלמרות שלמותו‪,‬‬
‫הקסם האמיתי שלו היה טמון בפנים המאושרים ביותר בעולם שרכנו מעליו כשבת' נגעה‬
‫באהבה בקלידים היפהפיים‪ ,‬השחורים והלבנים‪ ,‬ולחצה על הדוושות המבריקות‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬עכשיו תצטרכי לגשת להודות לו‪ ",‬אמרה ג'ו בבדיחות הדעת‪ ,‬כי לרגע לא העלתה‬
‫על דעתה שבת' אכן תלך לשם‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה בדיוק מה שאני אעשה‪ .‬ואני חושבת שאלך עכשיו‪ ,‬לפני שהמחשבה הזאת תבהיל‬
‫אותי‪ ".‬ולתדהמתן המוחלטת של כל בנות המשפחה‪ ,‬פסעה בת' בהחלטיות לאורך השביל‪,‬‬
‫חצתה את הגדר ונכנסה לבית לורנס‪.‬‬
‫"בחיי‪ ,‬שאני אמות על המקום אם זה לא הדבר הכי מוזר שראיתי בחיים שלי! הפסנתר‬
‫הפצפון הזה סובב לה את הראש! אחרת היא בחיים לא היתה נכנסת לשם‪ ",‬קראה האנה‬
‫כשהביטה בבת' המתרחקת‪ .‬הבנות נאלמו דום למראה הנס‪.‬‬
‫הן היו נדהמות עוד יותר אילו ראו מה עשתה בת' בהמשך‪ .‬אולי לא תאמינו‪ ,‬אבל היא‬
‫ניגשה ונקשה על דלת חדר העבודה בלי לתת לעצמה זמן לחשוב על זה‪ ,‬וכשהקול‬
‫המחוספס קרא "יבוא!" היא נכנסה לחדר‪ ,‬ניגשה מיד אל מר לורנס‪ ,‬שנראה נדהם לגמרי‪,‬‬
‫הושיטה את ידה‪ ,‬ורק רטט קל נשמע בקולה כשאמרה‪" ,‬באתי להודות לך‪ ,‬אדוני‪ ,‬על ה‪"...‬‬
‫אבל היא לא סיימה את המשפט‪ ,‬כי מר לורנס נראה חביב כל כך‪ ,‬ששכחה לגמרי את‬
‫הנאום וזכרה רק את הנכדה האהובה שאיבד‪ ,‬ולכן כרכה את זרועותיה סביב צווארו ונישקה‬
‫אותו‪.‬‬
‫גם אם גג הבית היה מתעופף פתאום לא היתה תדהמתו של הקשיש גדולה יותר‪ .‬אבל‬
‫המעשה הזה מצא חן בעיניו ‪ -‬מצא חן בעיניו להפליא! ‪ -‬והנשיקה הקטנה ומלאת האמון‬
‫הזאת נעמה לו ונגעה ללבו כל כך‪ ,‬שהחספוס שלו נעלם לגמרי‪ ,‬והוא פשוט הושיב אותה‬
‫על ברכיו‪ ,‬הצמיד את לחיו המקומטת אל לחיה הוורדרדה‪ ,‬ולרגע הרגיש כאילו נכדתו‬
‫הקטנה חזרה אליו‪ .‬מאותו רגע הפסיקה בת' לפחוד מפניו‪ ,‬וישבה ודיברה איתו בנינוחות‬
‫כאילו הכירה אותו כל חייה‪ .‬כי האהבה מגרשת את הפחד‪ ,‬והכרת טובה יכולה להכניע‬
‫גאווה‪ .‬כשקמה ללכת ליווה אותה עד שער ביתה‪ ,‬לחץ את ידה באדיבות‪ ,‬הרים את ידו אל‬
‫כובעו במחוות נימוס ופסע בחזרה אל ביתו‪ ,‬זקוף ואצילי מאוד כראוי לאדון קשיש ומכובד‪.‬‬
‫כשראו הילדות את המחזה הזה‪ ,‬החלה ג'ו לרקוד ולקפץ מרוב חדווה‪ ,‬איימי כמעט נפלה‬
‫מהחלון מרוב הפתעה ומג הרימה את זרועותיה וקראה‪" ,‬בחיי‪ ,‬כנראה סוף העולם הגיע!"‬

‫‪" .11‬אחוזת האושר" ‪ - Mansion of Bliss -‬הוא שם של משחק לוח לילדים שהמציא ט' ניוטון ב‪ .1810-‬המשחק עסק‬
‫בטוב וברע שבאופי האנושי ומטרתו היתה ללמד התנהגות טובה‪.‬‬
‫פרק שביעי‬
 ‫גיא ההשפלה של איימי‬

‫"הנער הזה הוא קיקלוֹפּ מושלם!" אמרה איימי באחד הימים‪ ,‬כשלורי חלף בדהרה על גב‬
‫סוס‪ ,‬מנופף בשוט שבידו‪.‬‬
‫"איך את מעזה לקרוא לו ככה? הרי יש לו שתי עיניים‪ ,‬והן אפילו יפות מאוד‪ ",‬הזדעקה‬
‫ג'ו‪ ,‬שלא היתה מוכנה לשמוע שום הערה מעליבה על ידידהּ‪.‬‬
‫"לא אמרתי שום דבר על העיניים שלו‪ ,‬ואני לא מבינה למה את כל כך מתרגזת אם אני‬
‫מתפעלת מהרכיבה שלו‪".‬‬
‫‪12‬‬
‫נטאוּר וקוראת לו קיקלופ‪ ",‬קראה‬ ‫לק ַ‬
‫"אלוהים ישמור! הפרגית הקטנה הזאת מתכוונת ֶ‬
‫ג'ו ופרצה בצחוק‪.‬‬
‫"את לא צריכה להיות כזאת גסת רוח‪ .‬זאת היתה סתם פריטת פה‪ ,‬כמו שמר דיוויס‬
‫אומר‪ ",‬השיבה איימי והממה את ג'ו בשיבוש נוסף‪" .‬הלוואי שהיה לי אפילו טיפ‪-‬טיפונת‬
‫מהכסף שלורי מבזבז על הסוס הזה‪ ",‬הוסיפה כאילו היא מדברת לעצמה‪ ,‬אף על פי‬
‫שקיוותה שאחיותיה ישמעו‪.‬‬
‫"למה?" שאלה מג בחביבות‪ ,‬כי ג'ו פרצה שוב בצחוק בעקבות הטעות השנייה של איימי‪.‬‬
‫"אני זקוקה מאוד לכסף כי אני שקועה בחובות איומים‪ ,‬ורק בעוד חודש יגיע תורי לקבל‬
‫‪13‬‬
‫את הכסף מהבגדים הישנים‪".‬‬
‫"חובות? מה זאת אומרת‪ ,‬איימי?" ומג נראתה חמורת סבר‪.‬‬
‫"אני חייבת לפחות שנים‪-‬עשר פירות ליים כבושים‪ ,‬ואני לא יכולה לקנות אותם עד‬
‫שיהיה לי כסף‪ ,‬כי מאמי לא מרשה לי לקחת בהקפה בחנות‪".‬‬
‫"בואי תספרי לי את כל הסיפור‪ .‬אז זאת האופנה עכשיו? פירות ליים? פעם הלהיט היה‬
‫חתיכות גומי כדי לעשות כדורים‪ ",‬ומג השתדלה לשמור על כובד ראש כי איימי נראתה‬
‫מלאת רצינות וחשיבות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬את מבינה‪ ,‬הילדות תמיד קונות ליים‪ ,‬ואם את לא רוצה שיחשבו שאת קמצנית‪ ,‬גם‬
‫את חייבת לקנות‪ .‬ועכשיו כולם מתעסקים רק בפירות האלה‪ ,‬מוצצים אותם בכיתה‬
‫ומחליפים אותם בהפסקה תמורת עפרונות‪ ,‬טבעות מחרוזים‪ ,‬בובות נייר או דברים אחרים‪.‬‬
‫אם מישהי מחבבת את אחת הילדות‪ ,‬היא נותנת לה ליים‪ ,‬ואם היא כועסת עליה‪ ,‬היא‬
‫אוכלת לה את הפרי מול הפרצוף ולא מציעה לה אפילו טעימה‪ .‬כל פעם אחת הילדות‬
‫מכבדת‪ ,‬ואני כבר קיבלתי המון אבל אף פעם לא החזרתי‪ ,‬ואני חייבת להחזיר כי זה חוב‬
‫של כבוד‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫"כמה כסף את צריכה כדי לסגור את החוב ולשקם את הכבוד שלך?" שאלה מג והוציאה‬
‫את ארנקה‪.‬‬
‫"רבע דולר יספיק לגמרי‪ ,‬ועוד יישארו לי כמה סנטים כדי לקנות גם לך‪ .‬את אוהבת‬
‫ליים?"‬
‫"לא כל כך‪ .‬את יכולה לאכול את שלי‪ .‬הנה הכסף‪ .‬תשתדלי שהוא יספיק לך להרבה זמן‪,‬‬
‫כי זה לא סכום גדול‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫"תודה רבה‪ ,‬מג! איזה כיף לך שיש לך כסף משלך! אני אערוך סעודה גדולה כי לא‬
‫טעמתי שום ליים השבוע‪ .‬לא היה לי נעים לקחת מאף אחת כי לא יכולתי להחזיר‪ ,‬ואני‬
‫ממש מתה לאכול אחד‪".‬‬
‫למחרת הגיעה איימי לבית הספר ממש ברגע האחרון‪ ,‬אבל לא עמדה בפיתוי והציגה‬
‫לעיני כולן‪ ,‬בגאווה נסלחת למדי‪ ,‬את שקית הנייר החומה והלחה‪ ,‬ורק אז טמנה אותה‬
‫במעמקי המגירה בשולחנה‪ .‬במהלך הדקות הבאות פשטה בין בנות "החבורה" השמועה‬
‫המרעישה שאיימי מארץ' קנתה עשרים וארבעה פירות ליים טעימים )אחד אכלה בדרך(‬
‫והיא מתכוונת לכבד את הבנות‪ ,‬ומאותו רגע הרעיפו עליה כולן תשומת לב מדהימה‪ .‬קייטי‬
‫קינגסלי התעקשה להשאיל לה את‬ ‫ְ‬ ‫בראון הזמינה אותה מיד למסיבה הבאה שלה; מרי‬
‫השעון שלה עד ההפסקה; וג'ני ְסנוֹ‪ ,‬גברת צעירה ולגלגנית שבמשך זמן ארוך הקניטה את‬
‫איימי בנבזיות בגלל מצוקת הליים שלה‪ ,‬הפכה מיד את עורה והציעה לספק לה פתרונות‬
‫לתרגילי חשבון מזוויעים במיוחד‪ .‬אבל איימי לא שכחה את הערותיה העוקצניות של‬
‫העלמה סנו בנוגע ל"אנשים מסוימים שמצליחים להריח פירות ליים של אחרים למרות האף‬
‫השטוח שלהם" ו"סנובים שלמרות הגאווה שלהם לא מהססים לבקש שיכבדו אותם"‪ ,‬ומיד‬
‫ניפצה את תקוותיה של הגברת סנו במבזק קטלני‪" :‬אין טעם שתהיי פתאום מנומסת כל כך‬
‫כי בלאו הכי לא תקבלי כלום‪".‬‬
‫בבוקר ההוא ביקר בבית הספר אורח נכבד כלשהו‪ ,‬והמפות היפות שציירה איימי זכו‬
‫בשבחים רבים‪ .‬הכבוד שחלקו ליריבה שלה כרסם בנשמתה של העלמה סנו‪ ,‬ואילו העלמה‬
‫מארץ' עטתה הבעה של טווסית יהירה ושקדנית‪ .‬אבל אוי ואבוי! יהירות מובילה לאבדון‪,‬‬
‫והעלמה סנו הנקמנית הפכה את הקערה על פיה בהצלחה מחרידה‪ .‬ברגע שהאורח סיים‬
‫והתפלות ויצא בקידה קלה‪ ,‬קמה ג'ני‪ ,‬כאילו היא מבקשת‬ ‫ֵ‬ ‫לפזר את מחמאותיו השגרתיות‬
‫לשאול שאלה חשובה‪ ,‬ניגשה אל מר דיוויס ודיווחה לו שלאיימי מארץ' יש פירות ליים‬
‫כבושים במגירת השולחן‪.‬‬
‫זמן קצר לפני כן פרסם מר דיוויס איסור חמור על הכנסת פירות ליים לבית הספר‪ ,‬ונשבע‬
‫בהן צדקו שיעניש בפומבי את התלמידה הראשונה שתעבור על החוק‪ .‬המורה העיקש הזה‬
‫הצליח להכחיד את המסטיקים לאחר מלחמה ארוכה וסוערת‪ ,‬הצית מדורה גדולה מספרי‬
‫הקריאה והעיתונים שהחרים‪ ,‬חיסל סוכנות דואר פרטית‪ ,‬אסר על העוויות פנים‪ ,‬כינויי‬
‫גנאי וקריקטורות‪ ,‬ועשה כל מה שאדם אחד מסוגל לעשות כדי לכפות משמעת על חמישים‬
‫נערות מרדניות‪ .‬כידוע לכול‪ ,‬בנים מעמידים בניסיון קשה את הסבלנות האנושית‪ ,‬אבל‬
‫בנות עושות זאת פי כמה וכמה‪ ,‬במיוחד כשמדובר באדם עצבני ורודני‪ ,‬שכישרון ההוראה‬
‫בּלימבּר‪ 14.‬מר דיוויס היה בקיא מאוד ביוונית‪ ,‬בלטינית‪,‬‬
‫ֶ‬ ‫שלו לא עולה על זה של ד"ר‬
‫באלגברה ובכל מיני תחומים נוספים‪ ,‬ולכן נחשב למורה מוצלח‪ .‬אבל נימוסים‪ ,‬רגשות‪ ,‬ערכי‬
‫מוסר ודוגמה אישית‪ ,‬כל אלה לא נראו לו חשובים במיוחד‪ .‬הסגרתה של איימי ברגע‬
‫המסוים הזה היתה בעייתית במיוחד‪ ,‬וג'ני ידעה זאת היטב‪ .‬מר דיוויס שתה כנראה קפה חזק‬
‫מדי באותו בוקר‪ ,‬ונוסף על כך נשבה רוח מזרחית‪ ,‬שתמיד החריפה את השיגרון שלו‪,‬‬
‫והתלמידות גם לא התייחסו אליו בכבוד הראוי לו לדעתו‪ .‬לכן‪ ,‬אם נשתמש בתיאור ציורי‬
‫אם כי לא מעודן במיוחד של אחת התלמידות‪" ,‬הוא היה עצבני כמו מכשפה וזועם כמו‬
‫דוב‪ ".‬בנסיבות אלה‪ ,‬המילה "ליים" היתה כמו אש לאבק שריפה‪ :‬פניו הצהובים האדימו‪,‬‬
‫והוא חבט על שולחנו במרץ כזה‪ ,‬שג'ני זינקה בחזרה למקומה במהירות בלתי‪-‬רגילה‪.‬‬
‫"גברות צעירות‪ ,‬אבקש את תשומת לבכן!"‬
‫למשמע הפקודה הנוקשה נפסק הזמזום‪ ,‬וחמישים זוגות עיניים כחולות‪ ,‬שחורות‪ ,‬אפורות‬
‫וחומות ננעצו בצייתנות בפניו החמורים‪.‬‬
‫"העלמה מארץ'‪ ,‬גשי אל השולחן שלי‪".‬‬
‫איימי קמה בצייתנות ובשלווה למראית עין‪ ,‬אבל הפחד כרסם בה בחשאי‪ ,‬כי פירות‬
‫הליים העיקו על מצפונה‪.‬‬
‫"הביאי איתך את הליים מהמגירה שלך‪ ",‬נשמעה הפקודה הבלתי‪-‬צפויה‪ ,‬שעצרה אותה‬
‫לפני שהספיקה להתרחק משולחנה‪.‬‬
‫"אל תיקחי את כולם‪ ",‬לחשה שכנתה‪ ,‬גברת צעירה שהתברכה בחשיבה מהירה‪.‬‬
‫איימי ניערה במהירות כמה פירות לתוך המגירה‪ ,‬ואת השאר הניחה לפני מר דיוויס מתוך‬
‫ביטחון שכל אדם בעל לב אנושי יתרכך כשהניחוח המענג הזה יעלה באפו‪ .‬לרוע המזל‪ ,‬מר‬
‫דיוויס תיעב במיוחד את ריח הפרי האופנתי הזה‪ ,‬והבחילה רק ליבתה את זעמו‪.‬‬
‫"זה הכול?"‬
‫"לא לגמרי‪ ",‬גמגמה איימי‪.‬‬
‫"הביאי מיד את השאר‪".‬‬
‫איימי שילחה מבט נואש לעבר חברותיה וצייתה‪.‬‬
‫"את בטוחה שאין עוד?"‬
‫"אני אף פעם לא משקרת‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"אני מבין‪ .‬עכשיו קחי את הדברים המגעילים האלה‪ ,‬שניים שניים‪ ,‬והשליכי אותם מבעד‬
‫לחלון‪".‬‬
‫אנחה כללית עלתה ויצרה משב רוח קל‪ ,‬כשהתקווה האחרונה נגוזה והמעדן נגזל‬
‫משפתיהן העורגות‪ .‬סמוקה מרוב בושה וכעס פסעה איימי הלוך ושוב שש פעמים נוראות‪,‬‬
‫ובכל פעם שידיה הרפו בחוסר רצון משני פירות אבודים )שנראו עגלגלים ועסיסיים כל כך!(‬
‫עלתה מהרחוב תרועה רמה שהעצימה את סבלן של הילדות‪ ,‬כי הבהירה להן שסעודת‬
‫המלכים שלהן משמחת את לבם של הילדים האירים הקטנים‪ ,‬שהיו אויביהן המושבעים‪ .‬זה‬
‫באמת כבר היה מוגזם לגמרי‪ .‬כולן נעצו מבטים זועמים או מתחננים במר דיוויס הקשוח‪,‬‬
‫ואחת מאוהדות הליים הנלהבות במיוחד פרצה בבכי‪.‬‬
‫כשחזרה איימי מהמסע האחרון אל החלון‪ ,‬השמיע מר דיוויס "הממ!" רועם‪ ,‬ואמר‬
‫בנעימת קולו המרשימה ביותר‪:‬‬
‫"גברות צעירות‪ ,‬אתן זוכרות מה אמרתי לכן לפני שבוע‪ .‬צר לי שקרה דבר כזה‪ ,‬אבל אני‬
‫לעולם לא מרשה להפר את הכללים שלי‪ ,‬ואני לעולם לא מפר את ההבטחות שלי‪ .‬העלמה‬
‫מארץ'‪ ,‬הושיטי את ידך‪".‬‬
‫איימי נבהלה‪ ,‬הסתירה את שתי ידיה מאחורי גבה והפנתה אליו מבט מפציר‪ ,‬שהתחנן‬
‫בעדה יותר מכל המילים שלא היתה מסוגלת להוציא מפיה‪ .‬היא היתה אחת התלמידות‬
‫החביבות על "דיוויס הזקן"‪ ,‬כפי שקראו לו כולן‪ ,‬ולדעתי הוא היה מפר בכל זאת את‬
‫ופרקה את כעסה בלחישה זועמת‪.‬‬ ‫הבטחתו אילולא אחת הגברות הצעירות‪ ,‬שלא התאפקה ָ‬
‫הלחישה הזאת‪ ,‬חלושה ככל שהיתה‪ ,‬הרגיזה את האדון הרתחן וחתמה את גורלה של‬
‫העבריינית‪.‬‬
‫"את היד‪ ,‬העלמה מארץ'!" זו היתה תשובתו היחידה על בקשתה האילמת‪ ,‬ואיימי‪ ,‬שהיתה‬
‫גאה מכדי לבכות או להתחנן‪ ,‬חשקה את שיניה‪ ,‬זקפה ראש בהתרסה ונשאה בלי ניד עפעף‬
‫כמה וכמה חבטות מעקצצות על כף ידה הקטנה‪ .‬החבטות לא היו רבות וגם לא חזקות‪ ,‬אבל‬
‫זה לא שינה כלום מבחינתה‪ .‬זו היתה הפעם הראשונה בחייה שמישהו ִהכה אותה‪ ,‬ובעיניה‬
‫היתה זו השפלה עמוקה‪ ,‬כאילו מר דיוויס הפיל אותה ארצה ממש‪.‬‬
‫"עכשיו תעמדי כאן על הבמה עד ההפסקה‪ ",‬אמר המורה‪ ,‬שהיה נחוש בדעתו לגמור את‬
‫המלאכה עד הסוף‪ ,‬מאחר שכבר התחיל‪.‬‬
‫איזו הרגשה איומה‪ .‬גם אם היתה חוזרת למקומה ורואה את הרחמים בפניהן של חברותיה‬
‫ואת השמחה לאיד בפניהן של יריבותיה המעטות‪ ,‬ודאי היתה מרגישה נורא‪ .‬אבל לעמוד‬
‫מול כל תלמידות בית הספר כשהבושה עדיין טרייה בפניה‪ ,‬הדבר הזה נראה לה‬
‫בלתי‪-‬אפשרי‪ ,‬והיא הרגישה שעוד רגע תיפול ארצה ולבה יישבר מרוב בכי‪ .‬תחושת העוול‬
‫הקשה והמחשבה על ג'ני סנו‪ ,‬הן שעזרו לה לעמוד בזה‪ ,‬והיא התייצבה במקום הקלון‪ ,‬נעצה‬
‫את עיניה בארובת התנור‪ ,‬מעל מה שנראה לה עכשיו כמו ים של פרצופים‪ ,‬ועמדה שם‬
‫קפואה וחיוורת כל כך‪ ,‬שהילדות התקשו מאוד ללמוד כשהדמות המיוסרת הזאת ניצבת‬
‫לפניהן‪.‬‬
‫במהלך חמש‪-‬עשרה הדקות הבאות סבלה הילדה ַהרגישה והגֵ אה בושה וכאב שלא תשכח‬
‫לעולם‪ .‬אולי בעיני אחרים זה ייראה מגוחך או שטותי‪ ,‬אבל מבחינתה זו היתה התנסות‬
‫קשה‪ ,‬כי במהלך שתים‪-‬עשרה שנות חייה חינכו אותה באמצעות אהבה בלבד‪ ,‬ומעולם לא‬
‫חוותה מהלומה כזאת‪ .‬הצריבה העזה בכף ידה והכאב שחשה בלבה נשכחו לגמרי כשעלתה‬
‫במוחה המחשבה המייסרת‪:‬‬
‫"אני אצטרך לספר את זה בבית‪ ,‬והם כל כך יתאכזבו ממני!"‬
‫חמש‪-‬עשרה הדקות נראו כמו שעה‪ ,‬אבל הן נגמרו לבסוף‪ ,‬והמילה "הפסקה!" מעולם לא‬
‫נשמעה לה נעימה כל כך‪.‬‬
‫"את יכולה ללכת‪ ,‬העלמה מארץ'‪ ",‬אמר מר דיוויס‪ ,‬והמבוכה שחש נראתה בפניו‪.‬‬
‫לא במהרה ישכח את מבט התוכחה שאיימי נעצה בו כשיצאה‪ ,‬בלי לומר מילה לאיש‪,‬‬
‫ישר אל חדר הכניסה‪ ,‬שם אספה במהירות את חפציה ועזבה את המקום "לנצח"‪ ,‬כפי‬
‫שהכריזה בלבה בלהט‪ .‬היא הגיעה הביתה במצב עגום‪ ,‬וכשאחיותיה הבוגרות חזרו גם הן‪,‬‬
‫זמן קצר אחריה‪ ,‬נערכה מיד ישיבת מחאה‪ .‬גברת מארץ' כמעט לא דיברה אבל נראתה‬
‫מוטרדת‪ ,‬וניחמה את בתה הקטנה והפגועה במלוא הרוך והעדינות‪ .‬מג משחה את היד‬
‫גליצרין ובדמעות; בת' הרגישה שאפילו חתלתוליה האהובים לא יצליחו‬ ‫ֶ‬ ‫הפגועה בשמן‬
‫לרפא כאבים כאלה; ג'ו דרשה בזעם שיאסרו את מר דיוויס תכף ומיד; והאנה טלטלה את‬
‫מﬠך‬
‫למ ֵ‬
‫אגרופה ומעכה את תפוחי האדמה לארוחת הערב כאילו "הרשע הזה" נמצא מתחת ַ‬
‫שבידה‪.‬‬
‫רק חברותיה של איימי שמו לב שהסתלקה מבית הספר‪ ,‬אבל תלמידות חדות עין הבחינו‬
‫שאחרי ההפסקה נעשה מר דיוויס חביב למדי אם כי עצבני מתמיד‪ .‬זמן קצר לפני סופו של‬
‫יום הלימודים הופיעה ג'ו‪ ,‬ניגשה בפרצוף זועם אל שולחנו של המורה ומסרה לו מכתב‬
‫מאמה‪ .‬אחר כך אספה את חפציה של איימי‪ ,‬ולפני שיצאה הקפידה לנקות את נעליה‬
‫מלאות הבוץ בשטיחון שבכניסה‪ ,‬כאילו היא מבקשת להסיר מהן את הלכלוך שדבק בהן‬
‫במקום הזה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬את יכולה להישאר בבית ולא ללכת לבית הספר‪ ,‬אבל אני רוצה שבכל יום תלמדי‬
‫קצת עם בת'‪ ",‬אמרה גברת מארץ' באותו ערב‪" .‬אני מתנגדת לעונשים גופניים‪ ,‬במיוחד‬
‫לבנות‪ .‬שיטת ההוראה של מר דיוויס לא מקובלת עלי‪ ,‬ואני לא חושבת שהילדות שאת‬
‫מתרועעת איתן משפיעות עלייך לטובה‪ .‬לכן אתייעץ עם אבא שלך לפני שאשלח אותך‬
‫למקום אחר‪".‬‬
‫"טוב מאוד! הלוואי שכל הילדות יעזבו ובית הספר שלו ייסגר‪ .‬אני ממש משתגעת כשאני‬
‫חושבת על פירות הליים הנהדרים האלה‪ ",‬נאנחה איימי בארשת של קדושה מעונה‪.‬‬
‫"אני לא מצטערת שאיבדת אותם‪ ,‬כי לא צייתת לחוקים והגיע לך עונש על כך‪ ",‬נשמעה‬
‫התשובה החמורה‪ ,‬שאכזבה למדי את הגברת הצעירה‪ ,‬אשר ציפתה לאהדה בלבד‪.‬‬
‫"אז את שמחה שהוא השפיל אותי לפני כל בית הספר?" קראה איימי‪.‬‬
‫"אני לא הייתי בוחרת לתקן את המעוות בדרך כזאת‪ ",‬השיבה אמה‪" ,‬אבל יכול להיות‬
‫שהדרך הזאת תועיל לך יותר מהדרך המתונה‪ .‬את נעשית די יהירה‪ ,‬חביבתי‪ ,‬ובהחלט הגיע‬
‫הזמן שתתחילי לטפל בזה‪ .‬יש לך הרבה כישורים ותכונות טובות‪ ,‬אבל אין שום צורך‬
‫להתרברב בהם‪ ,‬כי יוהרה מקלקלת אפילו את הגאוֹנוּת הגדולה ביותר‪ .‬אין סכנה שכישרון‬
‫אמיתי או טוּב לב ייחודי ייעלמו מן העין לאורך זמן‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬עלינו להסתפק בידיעה‬
‫שהם קיימים בנו ושאנחנו משתמשים בהם לטובה‪ .‬הקסם הגדול של כל עוצמה הוא‬
‫הצניעות‪".‬‬
‫"נכון מאוד!" קרא לורי‪ ,‬ששיחק שחמט עם ג'ו בפינת החדר‪" .‬הכרתי פעם ילדה שהיה לה‬
‫כישרון מוזיקלי מדהים והיא לא ידעה את זה‪ .‬לא היה לה מושג כמה יפות המנגינות‬
‫הקטנות שהיא ממציאה כשהיא מנגנת לעצמה‪ ,‬ואם מישהו היה אומר לה‪ ,‬היא לא היתה‬
‫מאמינה‪".‬‬
‫"הלוואי שהייתי מכירה את הילדה הנחמדה הזאת‪ .‬אולי היא היתה עוזרת לי‪ ,‬כי אני כל‬
‫כך טיפשה‪ ",‬אמרה בת'‪ ,‬שניצבה לידו והאזינה בלהיטות‪.‬‬
‫"בטח שאת מכירה אותה‪ ,‬והיא עוזרת לך יותר מכל אחד אחר‪ ",‬השיב לורי‪ ,‬וכוונה‬
‫עמוקה כל כך נשקפה מעיניו השחורות והעליזות‪ ,‬שבת' הסמיקה מאוד פתאום וטמנה את‬
‫פניה בכרית של הספה‪ ,‬המומה מהתגלית הבלתי‪-‬צפויה‪.‬‬
‫ג'ו אפשרה ללורי לנצח במשחק כדי לגמול לו על השבח שחלק לאחותה האהובה‪ ,‬אם כי‬
‫אחרי המחמאה שקיבלה לא הצליחו לשכנע את בת' לנגן להם‪ .‬לפיכך התאמץ לורי כמיטב‬
‫יכולתו ושר להפליא‪ ,‬ומצב רוחו היה טוב במיוחד‪ ,‬כי בנוכחות בנות מארץ' כמעט לא חשף‬
‫את הצד העגמומי באופיו‪ .‬אחרי שהלך‪ ,‬התנערה איימי מההרהורים שאפפו אותה כל הערב‬
‫ושאלה פתאום‪ ,‬כאילו רעיון חדש מעסיק אותה‪:‬‬
‫"לורי הוא ילד מוצלח?"‬
‫"כן‪ .‬הוא קיבל השכלה מעולה‪ ,‬ויש לו כישרון רב‪ .‬הוא יהיה גבר כהלכה‪ ,‬אם לא‬
‫יתקלקל מרוב פינוק‪ ",‬השיבה אמה‪.‬‬
‫"והוא לא יהיר‪ ,‬נכון?" שאלה איימי‪.‬‬
‫"ממש לא‪ .‬לכן הוא מקסים כל כך‪ ,‬וכולנו אוהבות אותו מאוד‪".‬‬
‫"אני מבינה‪ .‬כלומר‪ ,‬יפה שאדם מגיע להישגים ונראה טוב‪ ,‬אבל הוא לא צריך להשוויץ‬
‫בזה או להתנשא‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬מהורהרת‪.‬‬
‫"מעלות כאלה תמיד מתבטאות בהתנהגותו של האדם ובאופן הדיבור שלו‪ ,‬אם הוא‬
‫משתמש בהן בצניעות‪ .‬אין שום צורך להציג אותן לראווה‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‪.‬‬
‫"ממש כמו שלא תלבשי בבת אחת את כל הכובעים והשמלות והסרטים שלך רק כדי‬
‫שכולם יֵ דעו שיש לך כובעים ושמלות וסרטים‪ ",‬הוסיפה ג'ו‪ ,‬והנאום הסתיים בפרץ צחוק‪.‬‬

‫‪ .12‬במיתולוגיה היוונית‪ ,‬קיקלופ הוא ענק מפלצתי בעל עין אחת בלבד‪ ,‬ואילו קנטאור הוא יצור אצילי‪ ,‬שבפלג גופו‬
‫העליון הוא אדם ובפלג גופו התחתון הוא סוס‪.‬‬
‫‪ .13‬בתקופה ההיא נהגו למכור לרוכלים בגדים ישנים וחפצים משומשים‪ .‬גברת מארץ' נהגה לתת את הסכום הפעוט‬
‫לאחת מבנותיה‪ ,‬לפי תור‪.‬‬
‫‪ .14‬דמות של מורה גרוע בספרו של צ'רלס דיקנס ‪.Dombey and Son‬‬
‫פרק שמיני‬
 ‫‪15‬‬
‫ג'ו נתקלת באפוליון‬

‫"לאן אתן הולכות‪ ,‬בנות?" שאלה איימי כשנכנסה לחדרן בשבת אחר הצהריים ומצאה אותן‬
‫מתכוננות ליציאה באווירת חשאיות שעוררה את סקרנותה‪.‬‬
‫"לא חשוב‪ .‬ילדות קטנות לא צריכות לשאול שאלות‪ ",‬השיבה ג'ו בתקיפות‪.‬‬
‫בנעורינו אנחנו רגישים מאוד לאמירות כאלה‪ ,‬וכשמוסיפים להן את המילים "קדימה‪ ,‬אין‬
‫לך מה לעשות כאן"‪ ,‬הפגיעה מחמירה עוד יותר‪ .‬איימי הסתמרה כולה למשמע העלבון הזה‬
‫והחליטה שהיא תגלה את הסוד גם אם תיאלץ להציק להן במשך שעה שלמה‪ .‬היא פנתה‬
‫אל מג‪ ,‬שתמיד נענתה לבסוף לבקשותיה‪ ,‬ואמרה בהתחנחנות‪" ,‬בבקשה תספרי לי! ואולי‬
‫בכלל תרשו לי ללכת איתכן? כי בת' מתעסקת עם הפסנתר שלה‪ ,‬ולי אין מה לעשות‪ ,‬ואני‬
‫כל כך בודדה‪".‬‬
‫"אני לא יכולה לקחת אותך‪ ,‬חמודה‪ ,‬כי את לא מוזמנת‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬אבל ג'ו קטעה את‬
‫דבריה בקוצר רוח‪" ,‬בחייך‪ ,‬מג‪ ,‬תהיי בשקט‪ ,‬אחרת תקלקלי את הכול‪ .‬את לא יכולה לבוא‪,‬‬
‫איימי‪ ,‬אז תפסיקי ליילל ואל תהיי תינוקת‪".‬‬
‫"אתן הולכות עם לורי‪ ,‬אני יודעת את זה‪ ,‬כי אתמול בערב התלחשתם וצחקקתם יחד על‬
‫הספה‪ ,‬וברגע שנכנסתי השתתקתם‪ .‬נכון שאתן הולכות איתו?"‬
‫"כן‪ ,‬נכון‪ .‬ועכשיו תהיי בשקט ותפסיקי להפריע‪".‬‬
‫איימי נצרה את לשונה אבל השתמשה בעיניה וראתה שמג תוחבת לכיס מניפה‪.‬‬
‫"אני יודעת! אני יודעת! אתן הולכות לתיאטרון‪ ,‬לראות את 'שבע הטירות'!" קראה‪ ,‬ומיד‬
‫הוסיפה בהחלטיות‪" ,‬ואני כן אלך‪ ,‬כי אמא אמרה שאני יכולה לראות את זה‪ ,‬ובדיוק‬
‫קיבלתי את הכסף מהבגדים המשומשים‪ ,‬וזה מאוד נבזי מצדכן שלא סיפרתן לי בזמן‪".‬‬
‫"תהיי ילדה טובה ותקשיבי לי רגע‪ ",‬אמרה מג בניסיון לפייס אותה‪" .‬אמא לא רוצה‬
‫שתלכי השבוע כי העיניים שלך עוד לא בריאות מספיק והתאורה בהצגה תקשה עלייך‪.‬‬
‫בשבוע הבא תוכלי ללכת עם בת' והאנה‪ ,‬וכולכן תבלו יפה‪".‬‬
‫"אבל זה לא כיף כמו ללכת איתכן ועם לורי‪ .‬בבקשה תרשו לי‪ .‬כל כך הרבה זמן הייתי‬
‫מצוננת וסגורה בבית‪ ,‬ונורא מתחשק לי לבלות קצת‪ .‬בבקשה‪ ,‬מג! אני אתנהג כל כך יפה‪",‬‬
‫התחננה איימי והשתדלה לעורר רחמים ככל יכולתה‪.‬‬
‫"אולי ניקח אותה? אני לא חושבת שאמא תתנגד אם נעטוף אותה כמו שצריך‪ ",‬אמרה‬
‫מג‪.‬‬
‫"אם היא תלך‪ ,‬אני לא אלך‪ .‬ואם אני לא אלך‪ ,‬זה לא ימצא חן בעיני לורי‪ .‬וזה מאוד לא‬
‫מנומס לגרור איתנו את איימי‪ ,‬כי הוא הזמין רק את שתינו‪ .‬לדעתי היא לא צריכה להידחף‬
‫למקומות שהיא לא רצויה בהם‪ ",‬אמרה ג'ו בכעס‪ ,‬כי התחשק לה לבלות בנעימים ולא‬
‫להשגיח על ילדה תזזיתית‪.‬‬
‫צורת הדיבור וההתנהגות שלה הכעיסו את איימי‪ ,‬והיא התחילה לנעול מגפיים ואמרה‬
‫בקול מעצבן ביותר‪" ,‬אני כן אלך‪ .‬מג אמרה שאני יכולה לבוא‪ ,‬ואם אני אקנה כרטיס בכסף‬
‫שלי זה בכלל לא נוגע ללורי‪".‬‬
‫"אבל לא תוכלי לשבת איתנו‪ ,‬כי יש לנו מקומות שמורים‪ ,‬ואסור לך לשבת לבד‪ ,‬אז לורי‬
‫יצטרך לתת לך את המקום שלו וזה יקלקל לנו את כל ההנאה‪ .‬או שהוא יתאמץ להשיג לך‬
‫מקום לידנו‪ ,‬וזה לא בסדר‪ ,‬כי את לא הוזמנת‪ .‬כך שאת לא תוציאי את האף שלך מהבית‬
‫וחבל שאת נועלת מגפיים‪ ",‬גערה בה ג'ו בכעס רב עוד יותר מפני שדקרה את האצבע מרוב‬
‫חיפזון‪.‬‬
‫איימי ישבה על הרצפה ובכתה כשמגף אחד על רגלה‪ ,‬ומג ניסתה לדבר איתה בהיגיון‪,‬‬
‫אבל לורי קרא להן עכשיו מלמטה‪ ,‬ושתי הנערות ירדו במהירות במדרגות והשאירו מאחור‬
‫את אחותן המייבבת; כי מדי פעם שכחה איימי את החלטתה להיות מבוגרת והתנהגה כמו‬
‫ילדה מפונקת‪ .‬בדיוק כשהחבורה יצאה לדרכה‪ ,‬רכנה איימי מעל המעקה וקראה בקול‬
‫מאיים‪" ,‬את עוד תצטערי על זה‪ ,‬ג'ו מארץ'‪ .‬אני אדאג לזה‪".‬‬
‫"שטויות!" השיבה ג'ו וטרקה את הדלת‪.‬‬
‫הן בילו נהדר‪ ,‬כי "שבע הטירות על שפת אגם היהלום" היתה הצגה מרהיבה מאין כמוה‪.‬‬
‫אבל למרות השדונים האדומים המצחיקים‪ ,‬הגמדים הנוצצים והנסיכים והנסיכות הזוהרים‪,‬‬
‫נמסך טעם מר בהנאה של ג'ו‪ .‬תלתליה הזהובים של מלכת הפיות הזכירו לה את איימי‪ ,‬ובין‬
‫מערכה למערכה הרהרה מה אחותה מתכוונת לעולל כדי שהיא "תצטער על זה‪ ".‬במהלך‬
‫חייהן פרצו לא מעט קטטות בינה לבין איימי‪ ,‬כי שתיהן היו חמות מזג‪ ,‬וכשהתרגזו מאוד‬
‫נטו לאלימות‪ .‬איימי הקניטה את ג'ו‪ ,‬ג'ו עצבנה את איימי‪ ,‬ולא פעם הסתבכו במריבות‬
‫ששתיהן התביישו בהן מאוד אחר כך‪ .‬אמנם ג'ו היתה מבוגרת יותר‪ ,‬אבל השליטה העצמית‬
‫שלה היתה גרועה יותר‪ ,‬והיא התקשתה לרסן את רוחה הסוערת‪ ,‬שסיבכה אותה שוב ושוב‬
‫בצרות‪ .‬הכעס שלה מעולם לא נמשך זמן רב‪ ,‬ובסופו של דבר הודתה בענווה בטעותה‪,‬‬
‫הביעה חרטה כנה והשתדלה להשתפר‪ .‬אחיותיה אמרו תמיד שהן נהנות לעצבן את ג'ו‪ ,‬כי‬
‫אחר כך היא מתנהגת כמו מלאך‪ .‬ג'ו המסכנה התאמצה בכל כוחה להיות טובה‪ ,‬אבל האויב‬
‫שבתוכה ניסה תמיד להתפרץ ולהביס אותה‪ ,‬ושנים של מאמץ סבלני נדרשו כדי להכניע‬
‫אותו‪.‬‬
‫כשחזרו הביתה‪ ,‬מצאו את איימי קוראת בסלון‪ .‬כשנכנסו שמרה על פרצוף נעלב‪ ,‬לא‬
‫הרימה את עיניה מהספר ולא שאלה אפילו שאלה אחת‪ .‬ייתכן שסקרנותה היתה גוברת על‬
‫כעסה‪ ,‬אבל גם בת' היתה שם והציגה את כל השאלות‪ ,‬וכך קיבלו שתיהן תיאור מזהיר של‬
‫ההצגה‪ .‬כשעלתה למעלה כדי לשים במקום את הכובע החגיגי שלה‪ ,‬העיפה ג'ו מבט לעבר‬
‫שולחן הכתיבה שלה‪ ,‬כי במריבה האחרונה שלהן פרקה איימי את זעמה בכך ששפכה את‬
‫תכולת המגירה העליונה על הרצפה‪ .‬אבל הכול היה במקומו‪ ,‬ולאחר שסקרה במהירות את‬
‫המגירות השונות‪ ,‬התיקים והקופסאות‪ ,‬הגיעה ג'ו למסקנה שאיימי סלחה לה ושכחה את כל‬
‫העניין‪.‬‬
‫אבל ג'ו טעתה לגמרי‪ ,‬ולמחרת גילתה תגלית שחוללה סערה‪ .‬מג‪ ,‬בת' ואיימי ישבו יחד‬
‫בשעות אחר הצהריים המאוחרות‪ ,‬כשלפתע פרצה ג'ו אל החדר‪ ,‬מתנשפת כולה‪ ,‬ושאלה‬
‫בהתרגשות‪" ,‬מישהו לקח את הספר שלי?"‬
‫מג ובת' אמרו מיד "לא" ונראו מופתעות‪ .‬איימי ליבתה את האש באח ולא אמרה כלום‪,‬‬
‫וג'ו‪ ,‬שהבחינה בסומק שעלה בלחייה‪ ,‬הסתערה עליה מיד‪.‬‬
‫"הוא אצלך‪ ,‬איימי!"‬
‫"לא נכון‪".‬‬
‫"אז את יודעת איפה הוא!"‬
‫"לא נכון‪".‬‬
‫"את משקרת!" קראה ג'ו ולפתה אותה בכתפיה בפרצוף מאיים‪ ,‬שהיה מפחיד גם ילד‬
‫אמיץ יותר מאיימי‪.‬‬
‫"לא נכון‪ .‬הוא לא אצלי‪ ,‬אני לא יודעת איפה הוא עכשיו וגם לא אכפת לי‪".‬‬
‫"את יודעת משהו בעניין הזה‪ ,‬ועדיף שתגידי לי מיד או שאני אכריח אותך‪ ",‬והיא‬
‫טלטלה קלות את איימי‪.‬‬
‫"את יכולה לצעוק עלי כמה שאת רוצה‪ ,‬אבל את לא תראי יותר את הספר הטיפשי‬
‫שלך‪ ",‬קראה איימי‪ ,‬וגם היא נעשתה נסערת יותר ויותר‪.‬‬
‫"למה לא?"‬
‫"כי אני שרפתי אותו‪".‬‬
‫"מה?! את הספר הקטן שלי‪ ,‬שכל כך אהבתי ועבדתי עליו והתכוונתי לגמור אותו לפני‬
‫שאבא חוזר? באמת שרפת אותו?" אמרה ג'ו והחווירה מאוד‪ .‬עיניה בערו וידיה לפתו את‬
‫איימי בעצבנות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בדיוק ככה! אמרתי לך שאת עוד תשלמי על ההתנהגות שלך אתמול‪ ,‬וזה מה‬
‫שעשיתי‪ ,‬אז‪"...‬‬
‫איימי לא יכלה להמשיך‪ ,‬כי רתחנותה של ג'ו השתלטה עליה‪ ,‬היא טלטלה את איימי עד‬
‫שהשיניים בפיה נקשו‪ ,‬וצעקה בפרץ יגון וזעם‪:‬‬
‫"את ילדה איומה‪ ,‬איומה! אני בחיים לא אצליח לכתוב אותו מחדש‪ ,‬ובחיים אני לא‬
‫אסלח לך‪ ,‬בחיים לא‪".‬‬
‫מג מיהרה לעזרתה של איימי ובת' ניסתה להרגיע את ג'ו‪ ,‬אבל ג'ו ממש איבדה את‬
‫עשתונותיה‪ ,‬נתנה לאחותה אגרוף באוזן‪ ,‬ברחה בריצה מהחדר‪ ,‬עלתה אל הספה הישנה‬
‫שבעליית הגג וסיימה את הקרב בינה לבין עצמה‪.‬‬
‫הסערה למטה שככה בינתיים‪ ,‬כי גברת מארץ' חזרה הביתה‪ ,‬וכששמעה את הסיפור‪,‬‬
‫מיהרה להבהיר לאיימי איזה עוול גרמה לאחותה‪ .‬הספר של ג'ו היה מקור גאוותה‪ ,‬וכל בני‬
‫המשפחה ראו בו ניצן ספרותי של כישרון גדול‪ .‬היו בו רק שש אגדות קטנות‪ ,‬אבל ג'ו‬
‫עבדה עליהן בסבלנות והשקיעה את כל לבה במלאכתה‪ ,‬בתקווה שהיצירה תהיה ראויה‬
‫לדפוס‪ .‬זמן קצר לפני כן העתיקה אותן בזהירות רבה והשמידה את כתב היד הישן‪ ,‬וכך‬
‫המדורה של איימי איכלה עבודה שנמשכה שנים ונעשתה מתוך אהבה עמוקה‪ .‬ייתכן‬
‫שאחרים היו רואים בכך אבידה פעוטה‪ ,‬אך בעיניה של ג'ו זה היה אסון נורא‪ ,‬והיא הרגישה‬
‫שלא ייתכן שום פיצוי על כך‪ .‬בת' התאבלה כאילו אחד מחתלתוליה מת‪ ,‬ומג סירבה להגן‬
‫על בת טיפוחיה‪ .‬גברת מארץ' נראתה חמורת סבר ודואבת‪ ,‬ואיימי הרגישה שאף אחד לא‬
‫יאהב אותה עד שתבקש סליחה על המעשה שעשתה‪ ,‬ועכשיו הצטערה עליו יותר מכולן‪.‬‬
‫עם צלצול הפעמון ירדה גם ג'ו לשתות תה‪ ,‬אבל היא נראתה זעופה ומרוחקת כל כך‪,‬‬
‫שאיימי נזקקה לכל אומץ לבה כדי לומר חלושות‪:‬‬
‫"בבקשה תסלחי לי‪ ,‬ג'ו‪ .‬אני נורא נורא מצטערת‪".‬‬
‫"לעולם לא אסלח לך‪ ",‬זו היתה תשובתה הנוקשה של ג'ו‪ ,‬ומאותו רגע ואילך התעלמה‬
‫לגמרי מאיימי‪.‬‬
‫אף אחת מהן לא דיברה על הצרה הגדולה ‪ -‬אפילו לא גברת מארץ' ‪ -‬כי כולן למדו‬
‫מניסיונן שאין טעם לבזבז מילים כשג'ו במצב רוח כזה‪ ,‬והדרך הטובה ביותר היא לחכות עד‬
‫שתקרית קטנה או האופי הנדיב של ג'ו ירככו את הכעס ויאחו את הקרע‪ .‬בערב ההוא לא‬
‫שררה שמחה בבית‪ .‬הן אמנם עסקו בתפירה כמו תמיד‪ ,‬ואמן קראה להן בקול מתוך ספר‬
‫בּרימר‪ ,‬סקוֹט או ֶאג'וֶ ורת'‪ 16,‬אבל משהו היה חסר‪ ,‬והשלווה הנעימה נעכרה‪ .‬הדבר בלט‬
‫ֶ‬ ‫של‬
‫במיוחד כשהגיע הזמן לשיר‪ ,‬כי בת' לא הצליחה לפצות פה ורק ניגנה‪ ,‬ג'ו עמדה דוממת‬
‫כמו אבן ואיימי נשברה באמצע‪ ,‬וכך נאלצו מג ואמא לשיר לבדן‪ .‬הן התאמצו לשיר‬
‫הערבים לא השתלבו יפה כמו תמיד‪ ,‬והכול נשמע צורם‪.‬‬‫בעליצות‪ ,‬אבל הקולות ֵ‬
‫בלילה‪ ,‬כשנתנה לג'ו נשיקת לילה טוב‪ ,‬לחשה לה גברת מארץ' בעדינות‪" ,‬יקירתי‪ ,‬לא‬
‫טוב לשכב לישון עם כעס בלב‪ .‬עדיף שתסלחו זו לזו‪ ,‬תעזרו זו לזו ומחר תפתחו דף חדש‪".‬‬
‫ג'ו רצתה להניח את ראשה על החזה האמהי ולשטוף בבכי את כל הצער והכעס‪ ,‬אבל‬
‫דמעות נחשבו בעיניה לחולשה נשית‪ ,‬והיא הרגישה פגועה כל כך‪ ,‬שבשום אופן לא היתה‬
‫מסוגלת לסלוח עדיין‪ .‬לכן מצמצה בכוח‪ ,‬הנידה בראשה לשלילה ואמרה בזעף‪ ,‬כי ידעה‬
‫שאיימי שומעת‪:‬‬
‫"היא עשתה מעשה מתועב ולא מגיע לה שיסלחו לה‪".‬‬
‫כך אמרה וצעדה אל המיטה שלה‪ ,‬ובאותו לילה לא נשמעו בחדרים שום פטפוטים‬
‫עליזים או הסתודדויות‪.‬‬
‫איימי נפגעה מאוד מכך שניסיונות הפיוס שלה נדחו על הסף‪ ,‬וכבר הצטערה שהשפילה‬
‫את עצמה‪ .‬עכשיו הרגישה פגועה עוד יותר והסתובבה בבית בארשת צדקנית מרגיזה‬
‫במיוחד‪ .‬ג'ו עדיין נראתה כמו ענן סערה‪ ,‬ושום דבר שעשתה לא עלה יפה במשך כל יום‬
‫המחרת‪ .‬בבוקר שרר קור עז והעוגה החמה נפלה מידיה בדרך‪ ,‬הדודה מארץ' חטפה התקף‬
‫עצבנות‪ ,‬מג היתה מהורהרת‪ ,‬בת' נראתה אבלה ועצובה כשחזרה הביתה‪ ,‬ואיימי לא‬
‫הפסיקה לפלוט הערות על אנשים שכל הזמן אומרים שהם רוצים להיות טובים אבל בכלל‬
‫לא מנסים‪ ,‬גם כשאחרים נותנים להם דוגמה אישית מעולה‪.‬‬
‫"כולם כאן מעצבנים כל כך‪ .‬אני אבקש מלורי שיצא איתי להחליק על הקרח‪ .‬הוא תמיד‬
‫נחמד ועליז‪ ,‬ואני בטוחה שהוא יעזור לי להתאושש‪ ",‬אמרה ג'ו לעצמה ויצאה לדרכה‪.‬‬
‫איימי שמעה את קרקוש המחליקיים‪ ,‬הביטה החוצה וקראה בקוצר רוח‪:‬‬
‫"תראו את זה! והיא הבטיחה שהיא תיקח אותי‪ ,‬כי זאת ההזדמנות האחרונה להחליק‬
‫לפני שהקרח יימס‪ .‬אבל אין שום טעם לבקש משהו מרגזנית כזאת‪".‬‬
‫"אל תגידי דבר כזה‪ .‬באמת עשית מעשה חמור ובאמת קשה לסלוח על אובדן הספר‬
‫היקר שלה‪ .‬אבל אולי היא בכל זאת תיקח אותך עכשיו ‪ -‬אני מאמינה שכן‪ ,‬אם תנסי לפנות‬
‫אליה ברגע המתאים‪ ",‬אמרה מג‪" .‬לכי אחריהם ואל תגידי כלום‪ ,‬עד שג'ו תירגע בחברתו‬
‫של לורי‪ .‬ואז‪ ,‬ברגע של שקט‪ ,‬פשוט תני לה נשיקה או תעשי משהו נחמד‪ ,‬ואני בטוחה‬
‫שהיא תשלים איתך מכל הלב‪".‬‬
‫"אני אנסה‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬כי העצה מצאה חן בעיניה‪ .‬היא התכוננה במהירות ורצה אחרי‬
‫צמד החברים‪ ,‬שבדיוק נעלמו מעבר לגבעה‪.‬‬
‫הדרך לנהר לא היתה ארוכה‪ ,‬אבל שניהם גמרו את ההכנות להחלקה לפני שאיימי הגיעה‬
‫אליהם‪ .‬ג'ו ראתה שהיא מגיעה וסובבה אליה את הגב‪ ,‬אבל לורי לא הבחין בה כי החליק‬
‫בזהירות לאורך הגדה ובדק אם הקרח מוצק מספיק‪ ,‬מכיוון שלפני גל הקור הנוכחי היו כמה‬
‫ימים חמימים‪.‬‬
‫"אני אמשיך עד העיקול הראשון ואבדוק שהכול בסדר‪ ,‬ואז נתחיל להתחרות‪ ",‬שמעה‬
‫איימי את דבריו של לורי לפני שיצא לדרך‪ .‬הוא נראה כמו בחור רוסי‪ ,‬במעיל ובכובע עם‬
‫שוליים מפרווה‪.‬‬
‫איימי התנשפה לאחר הריצה בעקבותיהם‪ ,‬רקעה ברגליה ונשפה על אצבעותיה בזמן‬
‫שניסתה לנעול את המחליקיים‪ ,‬וג'ו שמעה את כל הקולות האלה אבל לא הסתובבה‪ ,‬אלא‬
‫רק זגזגה באטיות במורד הנהר ושאבה סיפוק מריר ונרגן מהקשיים של אחותה‪ .‬במשך‬
‫שעות ארוכות כל כך טיפחה את הכעס‪ ,‬עד שהוא התעצם והשתלט עליה‪ ,‬כמו שמחשבות‬
‫ותחושות רעות משתלטות תמיד אם לא מגרשים אותן מיד‪.‬‬
‫רגע לפני שנעלם מעבר לעיקול‪ ,‬צעק לורי‪" :‬אל תתרחקי מהגדה‪ ,‬כי הקרח באמצע לא‬
‫בטיחותי‪".‬‬
‫ג'ו שמעה אותו‪ ,‬אבל איימי התאמצה באותו רגע לקום על רגליה ולכן לא שמעה אף‬
‫מילה‪ .‬ג'ו העיפה מבט מעבר לכתפה‪ ,‬והשד הקטן שבקרבה לחש באוזנה‪:‬‬
‫"לא משנה אם היא לא שמעה‪ ,‬שתדאג לעצמה‪".‬‬
‫לורי נעלם מעבר לעיקול‪ ,‬גם ג'ו כמעט עברה אותו‪ ,‬אבל איימי‪ ,‬שהחליקה הרחק מאחור‪,‬‬
‫מיהרה לעבר הקרח החלק יותר שבאמצע הנהר‪ .‬לרגע עמדה ג'ו ולא זזה‪ ,‬והרגשה מוזרה‬
‫התעוררה בלבה‪ .‬היא החליטה להמשיך הלאה‪ ,‬אבל משהו הניע אותה לעצור ולהסתובב‪,‬‬
‫ובדיוק באותו רגע ראתה שאיימי מניפה את זרועותיה ונופלת למים בנפץ פתאומי של קרח‬
‫נשבר‪ ,‬מתז מים וצעקה מפחידה‪ ,‬ששיתקה את לבה של ג'ו‪ .‬היא ניסתה לקרוא ללורי‪ ,‬אבל‬
‫שום קול לא בקע מפיה‪ .‬היא ניסתה למהר קדימה‪ ,‬אבל רגליה כאילו איבדו את כל הכוח;‬
‫לרגע אחד לא הצליחה לעשות כלום‪ ,‬ורק עמדה‪ ,‬המומה מרוב אימה‪ ,‬והביטה בברדס הקטן‬
‫והכחול מעל המים השחורים‪ .‬ואז עבר לידה משהו במהירות‪ ,‬והיא שמעה את לורי קורא‪:‬‬
‫"תביאי איזה קרש! מהר‪ ,‬מהר!"‬
‫מעולם לא הבינה איך הצליחה לעשות זאת‪ ,‬אבל במהלך הדקות הבאות פעלה כאחוזת‬
‫דיבוק וצייתה לחלוטין ללורי‪ ,‬שלא איבד את העשתונות‪ ,‬נשכב על הבטן והחזיק את איימי‬
‫מעל המים בין זרועו לבין מחבט ההוקי‪ ,‬עד שג'ו גררה קרש מגדר סמוכה ויחד הצליחו‬
‫להוציא את הילדה‪ ,‬שהיתה מפוחדת מאוד אבל לא נפגעה בגופה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אנחנו חייבים לקחת אותה הביתה בשיא המהירות‪ .‬תעטפי אותה בכל הבגדים שיש‬
‫שלנו‪ ,‬ואני אוריד בינתיים את המחליקיים המעצבנים האלה‪ ",‬קרא לורי‪ ,‬כרך את מעילו‬
‫סביב איימי והתחיל למשוך ברצועות המחליקיים‪ ,‬שמעולם לא נראו סבוכות כל כך‪.‬‬
‫הם הביאו את איימי הביתה‪ ,‬רועדת‪ ,‬נוטפת מים ובוכה‪ ,‬ולאחר ההתרגשות וההמולה‬
‫הרבה היא נרדמה לבסוף‪ ,‬עטופה בשמיכות מול האש החמה‪ .‬כל עוד נמשכה המהומה‪ ,‬ג'ו‬
‫כמעט לא פצתה פה‪ ,‬אלא רק התרוצצה חיוורת ופרועה‪ .‬שרוול המעיל עדיין היה תלוי על‬
‫אחת מזרועותיה‪ ,‬שמלתה היתה קרועה‪ ,‬ובידיה היו חתכים וחבורות מהקרח‪ ,‬מהקרשים‬
‫ומהאבזמים העקשנים של המחליקיים‪ .‬כשאיימי כבר ישנה במנוחה ושקט השתרר בבית‪,‬‬
‫התיישבה גברת מארץ' ליד המיטה של איימי‪ ,‬קראה לג'ו שתיגש אליה והחלה לחבוש את‬
‫ידיה החבולות‪.‬‬
‫"את בטוחה שהיא בסדר?" לחשה ג'ו והביטה מתוך חרטה עמוקה בראש הזהוב‪ ,‬שכמעט‬
‫נסחף מתחת לקרח הבוגדני ונעלם מעיניה לעד‪.‬‬
‫"היא בסדר גמור‪ ,‬חמודה‪ .‬היא לא נפגעה‪ ,‬ולדעתי היא אפילו לא תצטנן‪ ,‬כי בתבונה רבה‬
‫כיסיתם אותה והבאתם אותה מהר הביתה‪ ",‬השיבה אמה בעידוד‪.‬‬
‫"לורי עשה את כל זה‪ .‬אני סתם נתתי לה לשקוע במים‪ .‬אם היא תמות‪ ,‬זאת תהיה‬
‫אשמתי‪ ,‬אמא‪ ".‬וג'ו צנחה ליד המיטה בפרץ של דמעות חרטה‪ ,‬סיפרה לאמה כל מה שקרה‪,‬‬
‫גינתה בחריפות את לב האבן שלה והתייפחה בהכרת טובה על שבסופו של דבר נחסך ממנה‬
‫העונש הכבד שכמעט נפל עליה‪.‬‬
‫"הכול בגלל האופי הנורא שלי! אני מנסה לתקן אותו‪ ,‬וכל פעם נדמה לי שהצלחתי‪ ,‬ואז‬
‫הוא פורץ שוב‪ ,‬גרוע עוד יותר‪ .‬אוי‪ ,‬אמא‪ ,‬מה אני אעשה? מה אני אעשה?" קראה ג'ו‬
‫המסכנה בייאוש‪.‬‬
‫"תתפללי ותעמדי על המשמר‪ ,‬אהובתי‪ .‬אל תפסיקי לנסות‪ ,‬ולעולם אל תחשבי שלא‬
‫תצליחי להתגבר על חולשתך‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‪ ,‬הצמידה אל כתפה את הראש הפרוע‬
‫ונישקה את הלחי הרטובה בעדינות כה רבה‪ ,‬שבכייה של ג'ו רק התחזק‪.‬‬
‫"אין לך מושג כמה האופי שלי נורא‪ ,‬את לא מתארת לעצמך! כשאני מתרגזת‪ ,‬אני‬
‫מסוגלת לעשות דברים איומים‪ .‬אני נהיית פראית כל כך‪ ,‬שאני יכולה לפגוע בכל אחד‬
‫וליהנות מזה‪ .‬אני פוחדת שיום אחד אני באמת אעשה משהו נורא ואהרוס לעצמי את‬
‫החיים‪ ,‬וכולם ישנאו אותי‪ .‬אוי‪ ,‬אמא‪ ,‬תעזרי לי‪ ,‬בבקשה תעזרי לי!"‬
‫"אני אעזור לך‪ ,‬ילדתי‪ ,‬אני אעזור לך‪ .‬אל תבכי כל כך‪ ,‬אבל תזכרי טוב טוב את היום הזה‬
‫ותחליטי בכל לבך שהוא לעולם לא יחזור על עצמו‪ .‬ג'ו‪ ,‬מתוקה שלי‪ ,‬כולנו נתקלים‬
‫בפיתויים‪ ,‬שחלקם הרבה יותר גדולים משלך‪ ,‬ולפעמים עוברות שנים ארוכות עד שאנחנו‬
‫מצליחים להתגבר עליהם‪ .‬נדמה לך שהאופי שלך הוא הכי גרוע בעולם‪ ,‬אבל האופי שלי‬
‫היה בדיוק כמו שלך‪".‬‬
‫"האופי שלך‪ ,‬אמא? הרי את אף פעם לא כועסת!" ומרוב הפתעה שכחה ג'ו לרגע את‬
‫צערה‪.‬‬
‫"כבר ארבעים שנה אני מנסה לתקן אותו‪ ,‬אבל הצלחתי רק לרסן אותו קצת‪ .‬אני כועסת‬
‫כמעט כל יום‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אבל למדתי להסתיר את זה‪ .‬ואני עדיין מקווה שאלמד לא לכעוס‪ ,‬אם כי‬
‫אולי זה ייקח לי ארבעים שנים נוספות‪".‬‬
‫הסבלנות והענווה שנשקפו מהפנים האהובים לימדו את ג'ו יותר מהנאום החכם ביותר‬
‫ומהגערה התקיפה ביותר‪ .‬האהדה והאמון עודדו אותה מיד‪ ,‬וכשהבינה שגם ִאמה סובלת‬
‫מחולשה כזאת ומשתדלת להתגבר עליה‪ ,‬הרגישה שמעכשיו יהיה לה הרבה יותר קל‬
‫להתמודד עם החיסרון שלה והתחזקה בה ההחלטה לתקן אותו; אם כי ארבעים שנות‬
‫תפילה ועמידה על המשמר נראו זמן ארוך למדי בעיניה של נערה בת חמש‪-‬עשרה‪.‬‬
‫"אז אמא‪ ,‬כשאת מהדקת את השפתיים ויוצאת מהחדר לפעמים‪ ,‬זאת אומרת שאת‬
‫כועסת? כשהדודה מארץ' מעצבנת‪ ,‬או כשאנשים מעייפים אותך?" שאלה ג'ו‪ ,‬והרגישה‬
‫שהיא קרובה לאמה ויקרה לה יותר מתמיד‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬למדתי לעצור את המילים הפזיזות שעולות לי על השפתיים‪ ,‬וכשאני מרגישה שהן‬
‫עומדות לפרוץ לי מהפה בניגוד לרצוני‪ ,‬אני פשוט מסתלקת לרגע ונוזפת בעצמי קצת על‬
‫כך שאני חלשה ורעה כל כך‪ ",‬השיבה גברת מארץ' באנחה ובחיוך‪ ,‬ליטפה את שערה‬
‫הסתור של ג'ו וסידרה אותו במקומו‪.‬‬
‫"אבל איך למדת להתאפק? זה מה שהכי מטריד אותי‪ .‬כי המילים הקשות נפלטות לי‬
‫מהפה לפני שאני מבינה מה אני עושה‪ .‬ועם כל מילה שאני אומרת אני נהיית איומה יותר‪,‬‬
‫עד שאני ממש נהנית לפגוע באנשים‪ .‬תסבירי לי איך את עושה את זה‪ ,‬מאמי‪".‬‬
‫"אמא שלי תמיד עזרה לי‪"...‬‬
‫"כמו שאת עוזרת לנו‪ ",‬קטעה אותה ג'ו בנשיקה מלאת תודה‪.‬‬
‫"אבל היא נפטרה כשהייתי קצת יותר מבוגרת ממך‪ ,‬ובמשך שנים נאלצתי להיאבק‬
‫בכוחות עצמי‪ ,‬כי הייתי גאה מדי ולא הצלחתי להודות בחולשתי באוזני מישהו אחר‪ .‬היה‬
‫לי קשה מאוד‪ ,‬ג'ו‪ ,‬והזלתי הרבה דמעות מרות בגלל הכישלונות שלי‪ ,‬כי למרות המאמצים‬
‫הרגשתי שאני לא מצליחה‪ .‬ואז הגיע אבא שלך‪ ,‬ואני הייתי כל כך מאושרת‪ ,‬שהיה לי קל‬
‫מאוד להיות טובה‪ .‬אבל כעבור זמן מה‪ ,‬כשהייתי מטופלת בארבע בנות קטנות והיינו עניים‪,‬‬
‫הבעיה הישנה החלה שוב להפריע‪ .‬אני לא אדם סבלני מטבעי‪ ,‬והיה לי קשה מאוד‬
‫כשראיתי שלילדות שלי חסרים כל מיני דברים‪".‬‬
‫"אמא מסכנה שלי! אז מה עזר לך?"‬
‫"אבא שלך‪ ,‬ג'ו‪ .‬הוא לעולם לא מאבד את הסבלנות ולעולם לא מפקפק או מתלונן‪ .‬הוא‬
‫תמיד ממשיך לקוות ולעבוד ולסייע ברוח טובה כל כך‪ ,‬שלא נעים להתנהג אחרת בנוכחותו‪.‬‬
‫הוא עזר לי ועודד אותי‪ ,‬והסביר לי שאני צריכה להשתדל לסגל לעצמי את כל התכונות‬
‫הטובות שהייתי רוצה להנחיל לבנותי הקטנות‪ ,‬כי אני משמשת להן דוגמה‪ .‬ובאמת היה לי‬
‫קל יותר להשתדל למענכן מאשר למען עצמי‪ .‬כשדיברתי בתוקפנות‪ ,‬המבט המבוהל או‬
‫המופתע של אחת מכן נזף בי יותר מכל המילים שבעולם; והאהבה‪ ,‬הכבוד והאמון‬
‫שקיבלתי מבנותי היו הגמול הנפלא ביותר על כך שהתאמצתי להיות דגם החיקוי שלהן‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬אמא‪ ,‬אם אי‪-‬פעם אני אצליח להיות טובה כמוך או אפילו חצי מזה ‪ -‬אני אהיה‬
‫מרוצה לגמרי‪ ",‬קראה ג'ו‪ ,‬נרגשת עד עומק לבה‪.‬‬
‫"אני מקווה שתהיי הרבה יותר טובה ממני‪ ,‬מתוקה שלי‪ ,‬אבל את צריכה להשגיח על‬
‫'האויב שבתוכך'‪ ,‬כמו שאבא קורא לזה‪ ,‬כי אחרת הוא עלול להעכיר את חייך ואולי אפילו‬
‫לקלקל אותם ממש‪ .‬היום קיבלת אזהרה‪ .‬אני מקווה שתזכרי אותה ותשתדלי בכל לבך‬
‫ונשמתך לשלוט במזג החם הזה‪ ,‬לפני שהוא ימיט עלייך סבל וחרטה גדולים יותר מאלה‬
‫שהרגשת היום‪".‬‬
‫"אני אשתדל‪ ,‬אמא‪ ,‬באמת שאשתדל‪ .‬אבל את חייבת לעזור לי‪ ,‬את חייבת להזכיר לי את‬
‫זה ולשמור עלי שאני לא אתפרץ‪ .‬אני זוכרת שלפעמים ראיתי שאבא מניח אצבע על‬
‫השפתיים ומסתכל עלייך במבט אוהב אבל רציני מאוד‪ ,‬ואת תמיד הידקת את השפתיים או‬
‫יצאת מהחדר‪ .‬זאת היתה הדרך שלו להזכיר לך?" שאלה ג'ו ברוֹך‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬ביקשתי ממנו לעזור לי בצורה כזאת‪ ,‬והוא אף פעם לא שכח‪ .‬ככה‪ ,‬בעזרת התנועה‬
‫הקטנה הזאת והמבט האוהב‪ ,‬הוא הציל אותי מהרבה מילים קשות‪".‬‬
‫ג'ו ראתה שעיני אמה נמלאות דמעות ושפתיה רועדות‪ ,‬ומכיוון שחששה שדיברה יותר‬
‫מדי‪ ,‬לחשה בדאגה‪" ,‬אולי טעיתי כשהסתכלתי עליכם וכשדיברתי על זה עכשיו? לא‬
‫התכוונתי להיות גסת רוח‪ ,‬אבל כל כך נעים לספר לך כל מה שאני חושבת ולהרגיש מוגנת‬
‫ומאושרת כל כך‪".‬‬
‫"ג'ו שלי‪ ,‬את יכולה לספר לאמא שלך כל מה שאת רוצה‪ ,‬כי מקור הגאווה והאושר‬
‫הגדול ביותר שלי הוא ההרגשה שהבנות שלי בוטחות בי ויודעות כמה אני אוהבת אותן‪".‬‬
‫"פחדתי שהכאבתי לך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬מתוקה שלי‪ ,‬אבל השיחה על אבא הזכירה לי כמה אני מתגעגעת אליו‪ ,‬כמה הוא‬
‫עזר לי תמיד‪ ,‬ובאיזו מסירוּת אני צריכה לעמוד על המשמר ולעבוד קשה כדי לשמור על‬
‫הבנות הקטנות שלו ולדאוג שהן יהיו טובות‪".‬‬
‫"ובכל זאת את עודדת אותו לנסוע‪ ,‬אמא‪ ,‬ולא בכית כשהוא נסע‪ ,‬ועכשיו את אף פעם‬
‫לא מתלוננת ולא נראית כאילו את זקוקה לעזרה‪ ",‬אמרה ג'ו בפליאה‪.‬‬
‫"נתתי את המיטב שהיה לי לארץ שאני אוהבת‪ ,‬והתאפקתי לא לבכות עד שהוא נסע‪.‬‬
‫איזו סיבה יש לי להתלונן? הרי שנינו ממלאים את חובתנו בסך הכול‪ ,‬ובזכות זה ודאי יהיה‬
‫לנו טוב יותר בסופו של דבר‪ .‬אם נדמה לך שאני לא זקוקה לעזרה‪ ,‬זה רק מפני שיש לי‬
‫ידיד טוב‪ ,‬יותר טוב מאבא שלך אפילו‪ ,‬שמעודד אותי ומחזק אותי‪ .‬ילדה שלי‪ ,‬הבעיות‬
‫והפיתויים מתחילים לצוץ עכשיו בחייך‪ ,‬וייתכן שיהיו רבים כאלה‪ ,‬אבל תוכלי להתגבר‬
‫עליהם ולהמשיך הלאה אם תלמדי להכיר את הכוח והרוך של אביך שבשמים כמו שאת‬
‫מכירה את הכוח והרוך של אביך עלי אדמות‪ .‬ככל שתאהבי אותו ותבטחי בו יותר‪ ,‬כך‬
‫תרגישי שאת מתקרבת אליו יותר ותהיי תלויה פחות בכוחם ובחוכמתם של בני האדם‪.‬‬
‫אהבתו ודאגתו לא יתפוגגו ולא ישתנו לעולם‪ ,‬ולעולם לא יילקחו ממך‪ ,‬והן יהיו לך מקור‬
‫של שלווה‪ ,‬אושר וכוח לאורך כל חייך‪ .‬האמיני בכך בכל לבך‪ ,‬ואל תהססי לשתף את האל‬
‫בדאגות הקטנות ובתקוות שלך‪ ,‬בחטאים ובייסורים שלך‪ ,‬ועשי זאת בחופשיות ובביטחון‬
‫בדיוק כמו שאת משתפת את אמא שלך‪".‬‬
‫ג'ו לא ענתה אלא רק חיבקה חזק את אמה‪ ,‬ובדממה שהשתררה לאחר מכן בקעה מלבה‬
‫תפילה בלי מילים‪ ,‬התפילה הכנה ביותר שנשאה בחייה‪ .‬כי בשעה העצובה והשמחה הזאת‬
‫הכירה לראשונה לא רק את מרירותם של החרטה והייאוש‪ ,‬אלא גם את מתיקותם של‬
‫האיפוק והשליטה העצמית‪ .‬וכך‪ ,‬כשידה של אמה מנחה אותה‪ ,‬התקרבה אל אותו ידיד‬
‫שמקדם בברכה את פניו של כל ילד ומרעיף עליו את אהבתו‪ ,‬אהבה שהיא עזה מכל אהבת‬
‫אב ורכה מכל אהבת אם‪.‬‬
‫איימי זעה ונאנחה מתוך שינה‪ ,‬וג'ו הרימה במהירות את מבטה‪ ,‬כמשתוקקת לכפר מיד‬
‫על חטאה‪ ,‬ובפניה היתה הבעה שלא נראתה בהם מעולם‪.‬‬
‫"שכבתי לישון עם כעס בלב‪ .‬לא הייתי מוכנה לסלוח לה‪ .‬והיום‪ ,‬אילולא לורי‪ ,‬אולי‬
‫הייתי מאחרת את המועד! איך יכולתי להיות רעה כל כך?" אמרה ג'ו בקול חרישי‪ ,‬כשגחנה‬
‫מעל אחותה וליטפה ברוך את השיער הרטוב הפזור על הכרית‪.‬‬
‫ואיימי‪ ,‬כאילו שמעה את דבריה‪ ,‬פקחה את עיניה והושיטה את זרועותיה בחיוך שחדר‬
‫ישר ללבה של ג'ו‪ .‬אף אחת משתיהן לא אמרה מילה‪ .‬הן רק התחבקו חזק‪ ,‬למרות‬
‫השמיכות‪ ,‬והכול נסלח ונשכח בנשיקה חמה אחת‪.‬‬

‫‪ .15‬ב"גיא ההשפלה" פוגש כריסטיאן את אפוליון ‪ -‬מפלצת בעלת קשקשי דג‪ ,‬כנפי דרקון‪ ,‬כפות דוב ופה של אריה‪,‬‬
‫שעשן ואש פורצים מקרביה‪ .‬לאחר מאבק הוא פוצע אותה בחרב הפיפיות שלו‪ ,‬ולאחר מכן מגיע ל"גיא צלמוות"‪.‬‬
‫ווֹלטר סקוט )‪ ,(1771-1832‬סופר‬
‫ֶ‬ ‫‪ .16‬פרדריקה ברימר )‪ ,(Bremer; 1801-1865‬סופרת שוודית ופמיניסטית פעילה; סר‬
‫סקוטי; מריה אג'וורת' )‪ ,(Edgeworth; 1767-1849‬סופרת אירית‪.‬‬
‫פרק תשיעי‬
 ‫מג מבקרת ביריד ההבלים‬

‫"איזה מזל שהילדים האלה חלו בחצבת בדיוק עכשיו‪ ",‬אמרה מג באחד מימי אפריל‪,‬‬
‫כשעמדה בחדרה‪ ,‬מוקפת באחיותיה‪ ,‬וארזה את חפציה ב"ארגז המסעות‪".‬‬
‫מוֹפט שלא שכחה את ההבטחה שלה‪ .‬שבועיים שלמים של‬ ‫"וכמה יפה מצדה של ֶאני ֶ‬
‫בילויים ‪ -‬איזה כיף‪ ",‬השיבה ג'ו‪ ,‬שנראתה כמו טחנת רוח כשקיפלה חצאיות בזרועותיה‬
‫הארוכות‪.‬‬
‫"מזג האוויר ממש נהדר‪ .‬אני כל כך שמחה‪ ",‬הוסיפה בת'‪ ,‬שסידרה סרטי צוואר וסרטי‬
‫שיער בקופסה המשובחת ביותר שלה‪ ,‬שהשאילה לאחותה לכבוד המאורע הגדול‪.‬‬
‫"הלוואי שגם אני הייתי יכולה לנסוע לבלות וללבוש את כל הדברים היפים האלה‪",‬‬
‫אמרה איימי בפה מלא סיכות‪ ,‬שאותן נעצה באמנותיות רבה בכרית הסיכות של אחותה‪.‬‬
‫"הלוואי שכולכן הייתן באות איתי‪ ,‬אבל מכיוון שאתן לא יכולות‪ ,‬אני אשתדל לזכור את‬
‫כל ההרפתקאות שלי כדי שאוכל לספר לכן כשאחזור‪ .‬ככה אוכל לפחות לגמול לכן קצת‬
‫על הנדיבות הרבה שגיליתן כלפי כשהשאלתן לי את החפצים שלכן ועזרתן לי להתכונן‪",‬‬
‫אמרה מג‪ ,‬העבירה את מבטה על החדר והביטה בפריטי הלבוש הפשוטים מאוד‪ ,‬שנראו‬
‫בעיניה מושלמים כמעט‪.‬‬
‫"מה אמא נתנה לך מתיבת האוצרות?" שאלה איימי‪ ,‬שלא נכחה במקום כשפתחו את‬
‫התיבה העשויה מעץ ארז‪ ,‬שבה שמרה גברת מארץ' כמה מזכרות מעושר העבר כדי לתת‬
‫אותן במתנה לבנותיה בבוא הזמן המתאים‪.‬‬
‫"זוג גרבוני משי‪ ,‬את המניפה המגולפת היפה וחגורה כחולה מקסימה‪ .‬רציתי לקחת את‬
‫רל ָטן‬
‫הט ָ‬
‫שמלת המשי הסגולה‪ ,‬אבל אין זמן לתקן אותה‪ ,‬ולכן אני איאלץ להסתפק בשמלת ַ‬
‫הישנה שלי‪".‬‬
‫"היא תיראה טוב מאוד מעל תחתונית המוּסלין החדשה שלי‪ 17,‬והחגורה תיצור ניגוד‬
‫מקסים‪ .‬חבל ששברתי את צמיד האלמוגים שלי‪ ,‬כי היית יכולה לקחת גם אותו‪ ",‬אמרה ג'ו‪,‬‬
‫שאהבה מאוד לתת ולהשאיל‪ ,‬אבל החפצים שלה היו שבורים בדרך כלל ולכן לא הועילו‬
‫כל כך‪.‬‬
‫"בתיבת האוצרות יש שרשרת פנינים ישנה ומקסימה‪ ,‬אבל אמא אמרה שהקישוט הכי יפה‬
‫לנערה צעירה הוא פרחים אמיתיים‪ ,‬ולורי הבטיח לשלוח לי כמה פרחים שארצה‪ ",‬השיבה‬
‫מג‪" .‬טוב‪ ,‬אז בואו נראה‪ :‬הנה חליפת הטיולים האפורה החדשה שלי‪ ...‬רק אם תוכלי‬
‫לסלסל קצת את הנוצה בכובע שלי‪ ,‬בת'‪ ...‬ושמלת הפּוֹפּלין ליום ראשון ולמסיבה הקטנה‪...‬‬
‫היא נראית קצת כבדה מדי לאביב‪ ,‬לא? שמלת המשי הסגולה היתה הרבה יותר יפה‪ .‬כמה‬
‫חבל!"‬
‫"לא חשוב‪ .‬למסיבה הגדולה תלבשי את שמלת הטרלטן‪ ,‬ובלבן את תמיד נראית כמו‬
‫מלאך‪ ",‬אמרה איימי והרהרה בעונג במגוון המחלצות הקטן‪.‬‬
‫"אמנם אין לה מחשוף גדול והחצאית שלה לא מספיק שופעת‪ ,‬אבל אני אצטרך להסתפק‬
‫בה‪ .‬שמלת הבית הכחולה שלי נראית נהדר אחרי שהפכנו אותה לצד השני וקישטנו אותה‬
‫מחדש‪ .‬אני מרגישה כאילו קיבלתי שמלה חדשה‪ .‬גלימת המשי שלי ממש לא אופנתית‪,‬‬
‫הכובע לא נראה כמו של סאלי‪ ,‬ואמנם לא רציתי להגיד כלום אבל נורא התאכזבתי‬
‫מהמטרייה החדשה‪ .‬אמרתי לאמא לקנות מטרייה שחורה עם ידית לבנה‪ ,‬אבל היא שכחה‬
‫וקנתה מטרייה ירוקה עם ידית צהובה‪ .‬אני לא יכולה להתלונן כי זאת מטרייה חזקה וטובה‪,‬‬
‫אבל אני יודעת שאני לא ארגיש נוח ליד מטריית המשי של ֶאני‪ ,‬שהיא בצבע זהב‪ ",‬ומג‬
‫נאנחה וסקרה את המטרייה הקטנה במורת רוח רבה‪.‬‬
‫"אז תחליפי אותה‪ ",‬יעצה ג'ו‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא אעשה מעשה טיפשי כזה ולא אפגע ברגשות של מאמי אחרי שהיא‬
‫התאמצה כל כך להשיג לי את כל הדברים‪ .‬זאת סתם גחמה טיפשית שלי‪ ,‬ואני לא מתכוונת‬
‫להיכנע לה‪ .‬אני אתנחם בעובדה שיש לי גרבוני משי ושני זוגות של כפפות חדשות‪ .‬נורא‬
‫יפה מצדך שהשאלת לי את הזוג שלך‪ ,‬ג'ו‪ .‬אני מרגישה ממש עשירה ומהודרת עם שני זוגות‬
‫חדשים‪ ,‬נוסף על הכפפות הישנות‪ ,‬שעברו ניקוי ואשתמש בהן ביומיום‪ ".‬ומג הציצה שוב‬
‫בתיבת הכפפות‪.‬‬
‫"על כובעי השינה של ֶאני מופט יש סרט כחול וסרט ורוד‪ .‬אולי תשימי סרטים כאלה גם‬
‫על שלי?" שאלה מג כשבת' הביאה כמה כובעי שינה צחורים כשלג שהאנה גמרה לגהץ‬
‫אחרי שיצאו מהכביסה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא כדאי‪ ,‬כי כובעי שינה מהודרים לא יתאימו לכותנות הלילה הפשוטות שלך‪,‬‬
‫שאין עליהן שום קישוט‪ .‬אנשים עניים לא צריכים להתיימר‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות‪.‬‬
‫"מעניין אם אי‪-‬פעם אהיה מאושרת באמת ותהיה לי תחרה אמיתית בשולי הבגדים‬
‫וסרטים צבעוניים על כובעי השינה‪ ",‬אמרה מג בטרוניה‪.‬‬
‫"לפני כמה ימים אמרת שתהיי מאושרת מאוד אם רק תוכלי לנסוע לאני מופט‪ ",‬ציינה‬
‫בת' בדרכה השקטה‪.‬‬
‫"נכון מאוד! אני באמת מאושרת ואני לא אתלונן‪ .‬אבל כשמקבלים יותר רוצים עוד יותר‪,‬‬
‫נכון? טוב‪ ,‬הנה‪ ,‬הכול מוכן וארוז‪ ,‬חוץ משמלת הנשף שלי‪ ,‬ואני מעדיפה שאמא תארוז לי‬
‫אותה‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שהתעודדה קצת אחרי שהעבירה את מבטה מהארגז המלא עד החצי אל‬
‫שמלת הטרלטן הלבנה‪ ,‬שעברה תיקונים וגיהוצים רבים‪ ,‬ושאליה התכוונה כשאמרה עכשיו‬
‫"שמלת הנשף" בפנים מלאי חשיבות‪.‬‬
‫למחרת היה יום נאה‪ ,‬ומג יצאה לדרך ברוב הדר‪ ,‬לשבועיים של חידושים והנאות‪ .‬גברת‬
‫מארץ' הסכימה לביקור הזה באי‪-‬רצון בולט‪ ,‬כי חששה שמרגרט תחזור משם מתוסכלת עוד‬
‫יותר‪ .‬אבל מג התחננה‪ ,‬סאלי הבטיחה לטפל בה היטב‪ ,‬הבילוי הקטן נראה מרנין מאוד‬
‫האם לבסוף‪ ,‬והבת נסעה לטעום לראשונה‬ ‫אחרי חורף של עבודה מייגעת‪ ,‬ולכן הסכימה ֵ‬
‫מהחיים הנוצצים‪.‬‬
‫מוֹפט אכן היתה נוצצת מאוד‪ ,‬ומג התמימה די נבהלה בהתחלה מהבית המפואר‬ ‫משפחת ֶ‬
‫ומדייריו המהודרים‪ .‬אבל בני המשפחה היו אנשים חביבים‪ ,‬למרות החיים הראוותניים‬
‫שניהלו‪ ,‬ועד מהרה עוררו באורחת שלהם תחושת נינוחות‪ .‬ייתכן שמג הרגישה בלבה שהם‬
‫לא אנשים מתורבתים מאוד או אינטליגנטים במיוחד‪ ,‬ושכל הציפוי המוזהב לא יוכל‬
‫להסתיר לגמרי את החומר הפשוט שהם עשויים ממנו‪ .‬אבל בכל זאת היה נעים לסעוד‬
‫בהידור‪ ,‬לנסוע בכרכרה משובחת‪ ,‬ללבוש בכל יום את השמלה החגיגית ביותר ולעסוק אך‬
‫ורק בבילויים‪ .‬היא הרגישה שזה מתאים לה מאוד והתחילה לחקות את אופן ההתנהגות‬
‫והדיבור של הסובבים אותה ‪ -‬לאמץ כל מיני גינונים וחנחונים‪ ,‬להשתמש בביטויים‬
‫בצרפתית‪ ,‬לסלסל את השיער‪ ,‬להצר את שמלותיה ולדבר עד כמה שאפשר על ענייני‬
‫אופנה‪ .‬ככל שראתה את החפצים היפים של אני מופט‪ ,‬כך גברה קנאתה והיא השתוקקה‬
‫להיות עשירה‪ .‬בית משפחתה‪ ,‬שנותר מאחוריה‪ ,‬נראה לה עכשיו עירום ודל כשהרהרה בו‪,‬‬
‫עבודתה נראתה קשה מתמיד‪ ,‬והיא הרגישה שהיא אומללה ומקופחת מאוד למרות הכפפות‬
‫החדשות וגרבוני המשי‪.‬‬
‫אבל לא היה לה הרבה זמן פנוי להתמרמרות‪ ,‬כי שלוש הנערות היו עסוקות מאוד‬
‫ב"לעשות חיים‪ ".‬הן יצאו לקניות‪ ,‬טיילו ברגל‪ ,‬נסעו וערכו ביקורים; הן הלכו לתיאטרון‬
‫ולאופרה‪ ,‬או השתעשעו בבית בערב‪ ,‬כי לאני היו חברים רבים והיא ידעה איך לארח אותם‪.‬‬
‫אחיותיה הבוגרות היו גברות מעודנות מאוד‪ ,‬ואחת מהן כבר היתה מאורסת‪ ,‬עובדה‬
‫שנראתה למג מעניינת ורומנטית מאוד‪ .‬מר מופט היה אדון שמנמן ועליז‪ ,‬שהכיר את אביה;‬
‫גברת מופט היתה גברת שמנמנה ועליזה‪ ,‬שבתוך זמן קצר למדה לחבב את מג בדיוק כמו‬
‫שבתה חיבבה אותה‪ .‬כולם פינקו אותה‪ ,‬ו"דייזי"‪ ,‬כפי שכינו אותה עכשיו‪ ,‬היתה על סף‬
‫‪18‬‬
‫סחרור מוחלט‪.‬‬
‫בערב שבו עמדה להיערך "המסיבה הקטנה"‪ ,‬התברר לה ששמלת הפופלין לא תתאים‬
‫בשום אופן‪ ,‬כי הנערות האחרות לבשו שמלות דקיקות ונראו מהודרות מאוד‪ .‬לכן שלפה את‬
‫שמלת הטרלטן‪ ,‬אבל גם השמלה הזאת נראתה ישנה‪ ,‬מהוהה ובלויה מאוד בהשוואה‬
‫לשמלה החדשה והנוצצת של סאלי‪ .‬מג ראתה שהנערות מעיפות מבט בשמלתה ומביטות זו‬
‫בזו‪ ,‬ולחייה החלו לבעור‪ ,‬כי עם כל עדינותה היתה חדורת גאווה‪ .‬אף אחת מהן לא אמרה‬
‫מילה על השמלה‪ ,‬אבל סאלי הציעה לסדר לה את השיער‪ֶ ,‬אני הציעה לקשור לה את‬
‫החגורה‪ ,‬והאחות המאורסת‪ֶ ,‬בּל‪ ,‬שיבחה את זרועותיה הלבנות‪ .‬מג ראתה בחביבותן רק‬
‫רחמים על עונייה‪ ,‬ולבה היה כבד מאוד כשעמדה לבדה בזמן שהאחרות צחקו‪ ,‬פטפטו‬
‫ורפרפו מסביב כמו פרפרים קלילים‪ .‬התחושה הקשה והמרה הלכה והחמירה‪ ,‬אבל אז‬
‫נכנסה המשרתת לחדר והביאה קופסת פרחים‪ ,‬ולפני שהספיקה להגיד משהו‪ ,‬הסירה ֶאני‬
‫את המכסה‪ ,‬וכולן פלטו קריאות התפעלות למראה הוורדים היפהפיים‪ ,‬גבעולי האברש‬
‫והשרכים שבפנים‪.‬‬
‫"הם בטח מיועדים לבל‪ .‬ג'ורג' תמיד שולח לה פרחים‪ ,‬אבל אלה ממש מדהימים‪ ",‬קראה‬
‫אני ושאפה את הניחוח‪.‬‬
‫"הם בשביל העלמה מארץ'‪ ,‬ככה האיש אמר‪ .‬והנה הפתק‪ ",‬אמרה המשרתת והושיטה‬
‫אותו למג‪.‬‬
‫"כמה מצחיק! מי שלח לך פרחים? לא ידענו שיש לך מחזר‪ ",‬קראו הנערות ורפרפו סביב‬
‫מג בסקרנות עצומה ובהפתעה רבה‪.‬‬
‫"הפתק הוא מאמא והפרחים הם מלורי‪ ",‬אמרה מג בפשטות‪ ,‬ובכל זאת שמחה מאוד‬
‫שהוא לא שכח אותה‪.‬‬
‫"באמת?" אמרה אני בהבעה מוזרה‪ ,‬ומג תחבה את הפתק לכיסה‪ ,‬כמו מין קמע נגד‬
‫קנאה‪ ,‬יוהרה וגאווה מדומה‪ .‬כי מילות החיבה הספורות עודדו אותה מאוד‪ ,‬והפרחים היפים‬
‫שיפרו את מצב רוחה‪.‬‬
‫עכשיו הרגישה שוב כמעט מאושרת‪ .‬היא שמרה לעצמה כמה ורדים ושרכים‪ ,‬ואת השאר‬
‫סידרה במהירות בזרים קטנים והצמידה אותם לשיער של חברותיה או לשמלות שלהן‪ .‬היא‬
‫חילקה את הפרחים בחן כה רב‪ ,‬שקלרה‪ ,‬האחות הבכורה‪ ,‬אמרה לה שהיא "היצור הכי‬
‫מתוק שראתה בחיים שלה"‪ ,‬וכולן נראו מוקסמות מאוד מתשומת הלב שהקדישה להן‪.‬‬
‫משום מה‪ ,‬המחווה הנדיבה שמה קץ לדכדוך שלה‪ ,‬וכשכל האחרות יצאו מהחדר כדי‬
‫להתייצב לפני גברת מופט‪ ,‬נשקפו אליה מהמראה פנים עליזים ועיניים בורקות‪ ,‬והיא‬
‫הצמידה את השרכים אל שערה הגולש והידקה את הוורדים לשמלה‪ ,‬שכבר לא נראתה לה‬
‫בלויה כל כך‪.‬‬
‫היא נהנתה מאוד באותו ערב‪ ,‬כי רקדה המון‪ ,‬כולם היו חביבים מאוד‪ ,‬והיא קיבלה שלוש‬
‫מחמאות‪ֶ :‬אני שכנעה אותה לשיר ומישהו אמר שיש לה קול מצוין; מייג'ור לינקולן שאל‬
‫"מי זאת הילדה המלבבת עם העיניים היפות"; ומר מופט התעקש לרקוד איתה כי "היא לא‬
‫נגררת‪ ,‬אלא יש בה מין קפיציות כזאת"‪ ,‬כפי שניסח זאת בחינניות‪ .‬כך שבסך הכול בילתה‬
‫בנעימים‪ ,‬עד ששמעה במקרה קטע שיחה שהטריד אותה מאוד‪ .‬היא ישבה בחממה‪ ,‬לא‬
‫רחוק מהפתח‪ ,‬וחיכתה שבן זוגה לריקוד יביא לה גלידה‪ ,‬כשלפתע שמעה קול שואל מצדו‬
‫האחר של קיר הפרחים‪:‬‬
‫"בן כמה הוא?"‬
‫"שש‪-‬עשרה או שבע‪-‬עשרה‪ ,‬לדעתי‪ ",‬השיב קול שונה‪.‬‬
‫"אז הוא יהיה סידור מצוין לאחת הבנות‪ ,‬מה? סאלי אומרת שהיחסים ביניהם קרובים‬
‫מאוד עכשיו‪ ,‬והזקן ממש משוגע עליהן‪".‬‬
‫"אני רואה שלגברת מארץ' יש תוכניות והיא משחקת בתבונה בקלפים שלה כבר בשלב‬
‫מוקדם‪ .‬ברור לגמרי שהילדה עוד לא חושבת על זה בכלל‪ ",‬אמרה גברת מופט‪.‬‬
‫"לפי השקר שהיא מרחה בקשר לאמא שלה‪ ,‬עושה רושם שהיא כן יודעת‪ ,‬והיא גם די‬
‫הסמיקה כשהפרחים הגיעו‪ .‬מסכנה כזאת! היא יכלה להיות כל כך חמודה אם רק היו‬
‫מגדלים אותה בסגנון הנכון‪ .‬את חושבת שהיא תיפגע אם נציע לה שמלה משלנו ליום‬
‫חמישי?" שאל הקול האחר‪.‬‬
‫"היא נערה גאה‪ ,‬אבל אני לא חושבת שהיא תתנגד‪ ,‬כי אין לה שום דבר חוץ משמלת‬
‫הטרלטן העלובה הזאת‪ .‬אולי השמלה תיקרע הערב‪ ,‬וככה יהיה לנו תירוץ טוב להציע לה‬
‫שמלה נורמלית‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬נראה‪ .‬אני אזמין בשבילה את לורנס הצעיר‪ ,‬ואחר כך יהיה משעשע מאוד לדבר‬
‫על זה‪".‬‬
‫בשלב זה הופיע בן הזוג של מג ומצא אותה סמוקה ונסערת למדי‪ .‬היא באמת היתה נערה‬
‫גאה‪ ,‬וגאוותה הועילה לה באותו רגע כי עזרה לה להסתיר את תחושת ההשפלה‪ ,‬הכעס‬
‫והתיעוב שמילאה אותה כששמעה את הדברים האלה‪ .‬למרות היותה תמימה ולא חשדנית‪,‬‬
‫הבינה היטב את דברי הרכילות של ידידותיה‪ .‬היא ניסתה לשכוח את הדברים‪ ,‬אבל לא‬
‫הצליחה‪ ,‬ובלי הרף שמעה במוחה את המשפטים "לגברת מארץ' יש תוכניות"‪" ,‬השקר שהיא‬
‫מרחה לגבי אמא שלה" ו"שמלת הטרלטן העלובה"‪ ,‬עד שהרגישה שהיא רוצה לפרוץ בבכי‬
‫לתנות את צרותיה ולבקש עצה‪ .‬מכיוון שזה היה בלתי‪-‬אפשרי‪ ,‬השתדלה‬ ‫ולרוץ הביתה כדי ַ‬
‫ככל יכולתה להיראות עליזה‪ ,‬ומאחר שהיתה נרגשת למדי‪ ,‬הצליחה עד כדי כך שאיש לא‬
‫העלה על דעתו כמה היא מתאמצת‪ .‬היא שמחה מאוד כשהמסיבה נגמרה והיא יכלה‬
‫סוף‪-‬סוף לשכב בשקט במיטה ולחשוב‪ ,‬להתפלא ולכעוס‪ ,‬עד שראשה כאב והדמעות ציננו‬
‫את לחייה החמות‪ .‬המילים הטיפשיות האלה‪ ,‬אף על פי שלא נאמרו בזדון‪ ,‬פתחו לפני מג‬
‫עולם חדש וערערו את שלוות העולם הישן‪ ,‬שעד עכשיו חייתה בו באושר‪ ,‬כמו ילדה‪.‬‬
‫ידידותה התמימה עם לורי נעכרה בגלל הדיבורים הטיפשיים האלה שהגיעו לאוזניה; האמון‬
‫שנתנה באמה התערער קצת בגלל התוכניות החומריות שייחסה לה גברת מופט‪ ,‬ששפטה‬
‫אחרים על פי אמות המידה שלה; וההחלטה הנבונה להסתפק במלתחה פשוטה המתאימה‬
‫לבתו של אדם עני התערערה בגלל חמלתן המיותרת של נערות‪ ,‬ששמלה בלויה נחשבה‬
‫בעיניהן לאחד האסונות הגדולים ביותר עלי אדמות‪.‬‬
‫לילה חסר מנוחה עבר על מג המסכנה‪ ,‬ולמחרת קמה בלב כבד ובעיניים דואבות‪ .‬במידה‬
‫מסוימת חשה טינה כלפי חברותיה‪ ,‬ובמידה מסוימת התביישה בכך שלא התערבה בשיחה‬
‫ולא העמידה את הדברים על דיוקם‪ .‬הבוקר עבר על כולן בבטלה‪ ,‬ורק בצהריים הצליחו‬
‫למצוא בעצמן די מרץ וניגשו למלאכת התפירה‪ .‬מג הרגישה מיד שמשהו השתנה בהתנהגות‬
‫של חברותיה‪ .‬הן התייחסו אליה בכבוד רב יותר‪ ,‬התעניינו מאוד בדברים שאמרה והביטו בה‬
‫בעיניים שלא הסתירו את סקרנותן‪ .‬ההתנהגות הזאת הפתיעה אותה והחמיאה לה‪ ,‬אף על‬
‫פי שלא הבינה אותה‪ ,‬עד שהעלמה בל הרימה את עיניה מהדף שכתבה עליו ואמרה בקול‬
‫רך‪:‬‬
‫"דייזי חמודה‪ ,‬שלחתי הזמנה לחבר שלך‪ ,‬מר לורנס‪ ,‬ליום חמישי‪ .‬היינו רוצות להכיר‬
‫אותו‪ ,‬כמחווה של רצון טוב כלפייך‪".‬‬
‫מג הסמיקה‪ ,‬אבל מתוך חשק שובבי להקניט את הנערות ענתה בצניעות מעושה‪:‬‬
‫"זה יפה מאוד מצדכן‪ ,‬אבל אני חוששת שהוא לא יבוא‪".‬‬
‫"למה לא‪ֶ ,‬שרי?"‪ 19‬שאלה העלמה בל‪.‬‬
‫"הוא זקן מדי‪".‬‬
‫"למה את מתכוונת? בן כמה הוא‪ ,‬הייתי רוצה לדעת!" קראה העלמה קלרה‪.‬‬
‫"כמעט שבעים‪ ,‬אני חושבת‪ ",‬השיבה מג וספרה את התפרים כדי להסתיר את השובבות‬
‫בעיניה‪.‬‬
‫"יצור ערמומי שכמוך! התכוונו לגבר הצעיר‪ ,‬כמובן‪ ",‬קראה העלמה בל וצחקה‪.‬‬
‫"אין שום גבר צעיר‪ ,‬לורי הוא בסך הכול ילד‪ ",‬ומג צחקה גם היא לנוכח המבט המוזר‬
‫שהאחיות החליפו ביניהן כשתיארה כך את מי שנחשב בעיניהן לאהוב לבה‪.‬‬
‫"הוא בערך בגיל שלך‪ ",‬אמרה ננסי‪.‬‬
‫"קרוב יותר לגיל של אחותי ג'ו‪ .‬אני אהיה בת שבע‪-‬עשרה באוגוסט‪ ",‬השיבה מג והנידה‬
‫בראשה לשלילה‪.‬‬
‫"יפה מאוד מצדו שהוא שולח לך פרחים‪ ,‬לא?" אמרה ֶאני במבט ידעני‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬הרבה פעמים הוא שולח פרחים לכולנו‪ ,‬כי יש להם המון פרחים‪ ,‬ואנחנו כל כך‬
‫אוהבות את זה‪ .‬אמא שלי ומר לורנס הם ידידים טובים‪ ,‬אתן יודעות‪ ,‬ולכן טבעי לגמרי‬
‫שאנחנו הילדים משחקים יחד‪ ",‬ומג קיוותה שבכך יסתיים הנושא‪.‬‬
‫"ברור שדייזי עדיין לא מעורה בחברה‪ ",‬אמרה העלמה קלרה והנהנה אל בל‪.‬‬
‫"גן עדן של תמימות כללית‪ ",‬השיבה העלמה בל במשיכת כתף‪.‬‬
‫"אני יוצאת לקנות כמה דברים לבנות שלי‪ .‬אולי אוכל לעשות גם משהו למענכן‪ ,‬גבירותי‬
‫הצעירות?" שאלה גברת מופט‪ ,‬שנכנסה לחדר בצעדים כבדים‪ ,‬כמו פיל עטור משי ותחרה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬תודה‪ ,‬גברתי‪ ",‬השיבה סאלי‪" .‬ליום חמישי יש לי שמלת משי ורודה חדשה‪ ,‬כך‬
‫שאני לא צריכה כלום‪".‬‬
‫"גם אני לא‪ "...‬החלה מג לומר‪ ,‬אבל השתתקה כשנזכרה שחסרים לה בהחלט כמה דברים‬
‫שלא תוכל להרשות לעצמה‪.‬‬
‫"מה תלבשי?" שאלה סאלי‪.‬‬
‫"אני אלבש שוב את השמלה הלבנה הישנה שלי‪ ,‬אם אצליח לתקן אותה כמו שצריך‪.‬‬
‫לצערי‪ ,‬היא נקרעה אתמול בערב‪ ",‬אמרה מג וניסתה לדבר בקלילות אבל חשה נבוכה‪.‬‬
‫"אולי תשלחי הודעה הביתה ותבקשי שישלחו לך שמלה אחרת?" אמרה סאלי‪ ,‬שלא‬
‫התברכה בהבחנה דקה‪.‬‬
‫"אין לי שמלה אחרת‪ ".‬האמירה הזאת דרשה ממג מאמץ רב‪ ,‬אבל סאלי לא שמה לב‬
‫וקראה בהפתעה‪:‬‬
‫"רק השמלה הזאת? נורא מוזר‪ "...‬אבל היא לא סיימה את המשפט‪ ,‬כי בל אותתה לה‬
‫במנוד ראש‪ ,‬קטעה את דבריה ואמרה בחביבות‪:‬‬
‫"לא מוזר בכלל‪ .‬בשביל מה היא צריכה המון שמלות אם היא לא יוצאת לאירועים‬
‫חברתיים? אין שום צורך לשלוח הודעה הביתה‪ ,‬דייזי‪ ,‬גם אם היו לך עשר שמלות‪ ,‬כי יש‬
‫לי שמלת משי כחולה‪ ,‬נורא נחמדה‪ ,‬שמונחת בצד כי היא כבר קטנה עלי‪ ,‬ואני בטוחה‬
‫שתסכימי ללבוש אותה למעני‪ ,‬נכון‪ ,‬חמודה?"‬
‫"נורא יפה מצדך‪ ,‬אבל לא מפריע לי ללבוש את השמלה הישנה שלי‪ ,‬אם זה לא מפריע‬
‫לכן‪ .‬היא מספיקה בהחלט לנערה צעירה כמוני‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫"בבקשה ממך‪ ,‬תרשי לי ליהנות ולהלביש אותך כמו שצריך‪ .‬אני נורא אוהבת לעשות את‬
‫זה‪ ,‬ואת תהיי יפהפייה אמיתית עם קצת שיפוץ פה ושם‪ .‬אני לא ארשה לאף אחד לראות‬
‫אותך עד שהכול יהיה גמור‪ ,‬ואז נפתיע אותם כמו סינדרלה והפיה בדרך לנשף‪ ",‬אמרה בל‬
‫בסגנונה המשכנע‪.‬‬
‫מג לא יכלה לסרב להצעה שהוצגה בחביבות כזאת‪ ,‬ומכיוון שהשתוקקה לראות אם‬
‫באמת תהיה "יפהפייה אמיתית" לאחר השיפוץ‪ ,‬קיבלה את ההצעה ושכחה את כל הרגשות‬
‫הלא נעימים שחשה קודם כלפי בנות מופט‪.‬‬
‫ביום חמישי בערב הסתגרה בל בחדר עם המשרתת האישית שלה‪ ,‬ושתיהן הפכו את מג‬
‫לגברת מהודרת‪ .‬הן סלסלו וקרזלו את שערה‪ ,‬איבקו את צווארה ואת זרועותיה באבקה‬
‫אוֹרטנס‬
‫ֶ‬ ‫ריחנית‪ ,‬מרחו על שפתיה משחה ורדרדה כדי שייראו סמוקות יותר‪ ,‬והמשרתת‬
‫היתה מוסיפה גם "טיפ‪-‬טיפונת רוּז'" אילולא התנגדותה של מג‪ .‬הם השחילו אותה לתוך‬
‫שמלה כחולה כמו שמים‪ ,‬שהיתה הדוקה עד כדי כך שבקושי יכלה לנשום‪ ,‬והמחשוף בה‬
‫היה עמוק עד כדי כך שמג הצנועה הסמיקה כשראתה את עצמה במראה‪ .‬לבסוף עיטרו‬
‫אותה בתכשיטי כסף ‪ -‬צמידים‪ ,‬תליון‪ ,‬סיכת נוי‪ ,‬ואפילו עגילים שאורטנס קשרה לאוזניה‬
‫בחוט משי ורוד שלא נראה לעין‪ .‬זר קטן של ניצני ורד וסרט קישוט הוצמדו לחזהּ‪ ,‬ורק‬
‫בעקבות זאת הסכימה מג לחשוף את כתפיה הלבנות והיפות; ונעלי משי כחולות עם עקבים‬
‫גבוהים ענו על כל משאלותיה‪ .‬להשלמת התמונה סיפקו לה ממחטה עטורת תחרה‪ ,‬מניפת‬
‫נוצות וזר פרחים נעוץ בידית כסף‪ ,‬והעלמה בל סקרה אותה בסיפוק‪ ,‬כמו ילדה שגמרה‬
‫להלביש את הבובה שלה‪.‬‬
‫רמנטית!" קראה אורטנס וספקה את כפיה בהתלהבות‬ ‫"או‪-‬לה‪-‬לה‪ ,‬מדמואזל ממש ַש ַ‬
‫נרגשת‪.‬‬
‫"בואי ַותראי את עצמך לכולן‪ ",‬אמרה העלמה בל והובילה אותה אל החדר שבו חיכו‬
‫האחרות‪.‬‬
‫מג פסעה בעקבותיה בלב הולם‪ ,‬השמלה הארוכה נשרכה אחריה בקול רשרוש‪ ,‬עגיליה‬
‫המראה‬
‫ָ‬ ‫צלצלו ותלתליה התנופפו‪ ,‬והיא הרגישה שה"כיף" שלה באמת מתחיל סוף‪-‬סוף‪ ,‬כי‬
‫אמרה לה במפורש שהיא "יפהפייה אמיתית‪ ".‬חברותיה חזרו בהתלהבות על צמד המילים‬
‫המענג‪ ,‬ובמשך דקות ארוכות עמדה כמו העורב במשל המפורסם ונהנתה מנוצותיה‬
‫השאולות בעוד היתר מפטפטות כמו חבורת עורבות‪.‬‬
‫"בזמן שאני אתלבש‪ ,‬ננסי‪ ,‬תלמדי אותה איך להסתדר עם השובל של השמלה ועם‬
‫העקבים הגבוהים‪ ,‬כי אחרת היא תמעד‪ .‬ואת‪ ,‬קלרה‪ ,‬קחי את סיכת הכסף שלך‪ ,‬זאת‬
‫שנראית כמו פרפר‪ ,‬ותצמידי את התלתל הארוך הזה לצד שמאל של הראש שלה‪ .‬ושאף‬
‫אחת לא תהרוס את העבודה המקסימה שעשיתי‪ ",‬אמרה בל ומיהרה לדרכה‪ ,‬מרוצה מאוד‬
‫מהצלחתה‪.‬‬
‫"אני פוחדת לרדת למטה‪ ,‬אני מרגישה כל כך מוזר‪ ,‬נוקשה כזאת ולא לבושה לגמרי‪",‬‬
‫אמרה מג לסאלי כשפעמון הדלת צלצל והמשרתת הגיעה כדי לבשר להן שגברת מופט‬
‫מבקשת שיופיעו מיד‪.‬‬
‫"את ממש לא דומה לעצמך‪ ,‬אבל את נראית יפה מאוד‪ .‬אני לא משתווה אלייך בכלל‪ ,‬כי‬
‫לבל יש טעם נורא טוב ואת נראית ממש צרפתייה‪ ,‬נשבעת לך‪ .‬תני לפרחים להשתלשל‪ ,‬אל‬
‫תיזהרי עליהם יותר מדי‪ ,‬ותשתדלי לא למעוד‪ ",‬אמרה סאלי והתאמצה לא להתעצב מכך‬
‫שמג יותר יפה ממנה‪.‬‬
‫מג שיננה היטב את העצה הזאת‪ ,‬הצליחה לרדת בשלום במדרגות ונכנסה ברוב פאר אל‬
‫חדר האורחים‪ ,‬שם התכנסו כבר בני הזוג מופט וכמה אורחים שהגיעו מוקדם‪ .‬בתוך זמן‬
‫קצר גילתה שבגדים נאים קוסמים לאנשים מסוג מסוים ומבטיחים יחס של כבוד מצדם‪.‬‬
‫הרבה גברות צעירות שהתעלמו ממנה קודם הרעיפו עליה חיבה פתאום; הרבה אדונים‬
‫צעירים‪ ,‬שרק הביטו בה במסיבה הקודמת‪ ,‬לא הסתפקו עכשיו במבטים אלא ביקשו להכיר‬
‫אותה ואמרו לה כל מיני דברים טיפשיים אבל נעימים; והרבה גברות מבוגרות‪ ,‬שישבו על‬
‫הספות ומתחו ביקורת על שאר האורחים‪ ,‬הביעו התעניינות ושאלו מי היא‪ .‬היא שמעה‬
‫שגברת מופט עונה לאחת מהן‪:‬‬
‫"דייזי מארץ'‪ ...‬אבא שלה קולונל בצבא‪ ...‬אחת המשפחות הוותיקות‪ ,‬אבל תהפוכות‬
‫הגורל‪ ,‬את יודעת; ידידים קרובים של מר לורנס; נערה חביבה ביותר‪ ,‬תאמיני לי; נֶ ד שלי‬
‫ממש משוגע עליה‪".‬‬
‫"מה את אומרת!" אמרה הגברת הקשישה והרימה אל עיניה את המשקפיים התלויים על‬
‫חזה כדי להביט שוב במג‪ ,‬שניסתה להעמיד פנים שלא שמעה כלום אף על פי שהזדעזעה‬
‫למדי מהשקרים של גברת מופט‪.‬‬
‫"ההרגשה המוזרה" לא חלפה‪ ,‬אבל מג דמיינה שהיא מגלמת תפקיד חדש של גברת‬
‫מגונדרת‪ ,‬וככה הסתדרה לא רע‪ ,‬אף על פי שהשמלה ההדוקה הכאיבה לה בצלעות‪ ,‬השובל‬
‫הסתבך לה בלי הרף בין הרגליים‪ ,‬והיא פחדה כל הזמן שהעגילים ייפלו ויישברו או יאבדו‪.‬‬
‫היא נופפה קלות במניפה שלה וצחקה מבדיחותיו הצולעות של אדון צעיר שניסה להיות‬
‫שנון‪ ,‬אבל פתאום הפסיקה לצחוק ונראתה נבוכה‪ ,‬כי ממש מולה ראתה את לורי‪ .‬הוא הביט‬
‫בה בהפתעה גלויה‪ ,‬וגם במורת רוח‪ ,‬כך נדמה לה; הוא קד וחייך‪ ,‬אבל כשראתה את מה‬
‫הכּנות‪ ,‬הסמיקה והצטערה שלא לבשה את שמלתה הישנה‪ .‬מבוכתה גברה‬ ‫שנשקף מעיניו ֵ‬
‫באני ושתיהן מביטות בה ובלורי‪ ,‬שלמרבה שמחתה‬ ‫שבּל נועצת מרפק ֶ‬ ‫עוד יותר כשראתה ֶ‬
‫נראה ילדותי ומבויש מהרגיל‪.‬‬
‫"בחורות טיפשות‪ ,‬איזה רעיון מגוחך הן הכניסו לי לראש! אבל לא אתייחס לזה ולא אתן‬
‫לזה לשנות אותי‪ ,‬אפילו לא קצת‪ ",‬חשבה מג‪ ,‬חצתה את החדר בשמלתה המרשרשת‬
‫ומיהרה ללחוץ את ידו של ידידה‪.‬‬
 ‫"אני שמחה שבאת‪ ,‬חששתי שלא תבוא‪ ",‬אמרה בקול בוגר ככל האפשר‪.‬‬
‫"ג'ו רצתה שאבוא כדי שאספר לה איך נראית‪ ,‬אז באתי‪ ",‬השיב לורי בלי להביט בה‪ ,‬אף‬
‫על פי שקולה האמהי העלה בו חיוך קל‪.‬‬
‫"ומה תספר לה?" שאלה מג‪ ,‬שהיתה סקרנית לדעת מה דעתו עליה אבל גם הרגישה‬
‫לראשונה נבוכה במחיצתו‪.‬‬
‫"אני אגיד שלא זיהיתי אותך‪ .‬את נראית כל כך בוגרת ולא דומה לעצמך‪ ,‬שאני קצת‬
‫פוחד ממך‪ ",‬אמר ומולל את הכפתור בכפפה שלו‪.‬‬
‫"ממש מגוחך מצדך! הבנות הלבישו אותי בצורה מגונדרת כדי להשתעשע קצת‪ ,‬וזה די‬
‫מוצא חן בעיני‪ .‬ג'ו בטח היתה מביטה בי בפה פעור‪ ,‬לא?" אמרה מג‪ ,‬שרצתה לשמוע מפיו‬
‫אם היא נראית טוב יותר עכשיו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני חושב שכן‪ ",‬השיב לורי בכובד ראש‪.‬‬
‫"אני לא מוצאת חן בעיניך ככה?" שאלה מג‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬ממש לא‪ ",‬היתה תשובתו הבוטה‪.‬‬
‫"למה לא?" שאלה בקול חרד‪.‬‬
‫הוא הביט בשערה המסולסל‪ ,‬בכתפיה החשופות ובשמלתה המקושטת לתפארה‪ ,‬והבעת‬
‫פניו הביכה אותה אפילו יותר מתשובתו‪ ,‬שלא היה בה שמץ מהנימוס האופייני לו בדרך‬
‫כלל‪.‬‬
‫"אני לא אוהב כל מיני קשקושים ונצנוצים‪".‬‬
‫התגובה הזאת כבר היתה מוגזמת לחלוטין מבחינתה‪ ,‬במיוחד מפיו של נער צעיר ממנה‪,‬‬
‫ומג הסתובבה והלכה משם אחרי שאמרה בכעס‪:‬‬
‫"בחיים שלי לא ראיתי נער גס רוח כמוך‪".‬‬
‫בנפש נסערת מאוד נעמדה ליד חלון שקט כדי לצנן את לחייה‪ ,‬כי השמלה ההדוקה‬
‫העלתה בפניה סומק לא נעים‪ .‬כשעמדה שם‪ ,‬עבר לידה מייג'ור לינקולן‪ ,‬וכעבור רגע שמעה‬
‫אותו אומר לאמו‪:‬‬
‫"הם עושים צחוק מהילדה הזאת‪ .‬רציתי שתראי אותה‪ ,‬אבל הם קלקלו אותה לגמרי‪.‬‬
‫הערב היא סתם נראית כמו בובה‪".‬‬
‫"אוי לא!" נאנחה מג‪" .‬חבל שלא נהגתי בחוכמה ולבשתי את הבגדים שלי; ואז לא הייתי‬
‫מעוררת סלידה באנשים ולא הייתי נבוכה ומתביישת בעצמי כל כך‪".‬‬
‫היא השעינה את מצחה על השמשה הצוננת ועמדה שם‪ ,‬מוסתרת קצת מאחורי‬
‫הווילונות‪ ,‬ולא זזה ממקומה גם כשהתחילו לנגן את הוַ ולס האהוב עליה; אך פתאום נגע‬
‫בה מישהו‪ ,‬וכשהסתובבה ראתה את לורי‪ ,‬שנראה מלא חרטה כשהושיט את ידו ואמר‬
‫בקידה עמוקה‪:‬‬
‫"בבקשה תסלחי לי על גסות הרוח ובואי לרקוד איתי‪".‬‬
‫"אני חוששת שזה יהיה לך מאוד לא נעים‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שהשתדלה להיראות נעלבת אבל‬
‫נכשלה לגמרי‪.‬‬
‫"ממש לא‪ ,‬אני רוצה מאוד‪ .‬בואי‪ ,‬אני אהיה נחמד‪ .‬השמלה שלך לא מוצאת חן בעיני‪,‬‬
‫אבל אני חושב שאת‪ ...‬פשוט מקסימה‪ ",‬והוא נופף בידיו‪ ,‬כאילו הוא לא מצליח למצוא את‬
‫המילים שיביעו את התפעלותו‪.‬‬
‫מג חייכה והתרככה‪ ,‬וכשעמדו וחיכו עד שיצליחו להשתלב במקצב הריקוד‪ ,‬לחשה לו‪:‬‬
‫"תיזהר שהשמלה שלי לא תכשיל אותך‪ .‬היא ממש אסון‪ ,‬ועשיתי שטות כשהסכמתי‬
‫ללבוש אותה‪".‬‬
‫"תכרכי אותה סביב הכתפיים‪ .‬שם היא בהחלט תביא תועלת‪ ",‬אמר לורי והוריד את‬
‫מבטו אל הנעליים הכחולות‪ ,‬שמצאו חן בעיניו כנראה‪.‬‬
‫שני הצעירים העליזים שייטו על רחבת הריקודים במהירות ובחינניות‪ .‬מכיוון שהתאמנו‬
‫בבית‪ ,‬רקדו בתיאום רב‪ ,‬והיו מראה מלבב כשהסתחררו בעליצות סביב סביב והרגישו‬
‫מיודדים מתמיד אחרי המריבה הקטנה‪.‬‬
‫"לורי‪ ,‬אתה מוכן לעשות לי טובה?" אמרה מג באחת הפעמים שעמד ונופף עליה במניפה‬
‫כשנאלצה לנוח ולהסדיר את נשימתה‪ ,‬דבר שקרה לעתים קרובות מאוד אף על פי שלא‬
‫היתה מוכנה להכיר בסיבה לכך‪.‬‬
‫"בהחלט!" אמר לורי ברצון רב‪.‬‬
‫"בבקשה אל תספר להן בבית על השמלה שלבשתי הערב‪ .‬הן לא יבינו את הבדיחה‪ ,‬ואמא‬
‫תתחיל לדאוג‪".‬‬
‫"אז למה עשית את זה?" שאלו עיניו של לורי באופן כה ברור‪ ,‬שמג הוסיפה בחיפזון‪:‬‬
‫"אני אספר להן הכול ואגלה לאמא איזו טיפשה הייתי‪ .‬אבל אני מעדיפה לעשות את זה‬
‫בעצמי‪ .‬אז אתה לא תספר‪ ,‬נכון?"‬
‫"אני מבטיח לך שאני לא אספר‪ .‬אבל מה אגיד כשהן ישאלו אותי?"‬
‫"רק תגיד שנראיתי די טוב ושאני מבלה יפה‪".‬‬
‫"את החלק הראשון אגיד מכל הלב‪ .‬אבל מה עם החלק השני? לא נראה לי שאת מבלה‬
‫יפה‪ .‬את באמת נהנית?" ולורי הביט בה בהבעה כזאת‪ ,‬שהשיבה מיד בלחישה‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬כרגע לא‪ .‬אבל אל תחשוב שאני איומה כזאת‪ .‬בסך הכול רציתי לעשות קצת כיף‪,‬‬
‫אבל מתברר שהכיף הזה לא משתלם‪ ,‬והוא כבר נמאס עלי לגמרי‪".‬‬
‫"הנה מגיע נד מופט‪ .‬מה הוא רוצה?" אמר לורי וכיווץ את גבותיו השחורות כאילו‬
‫המארח הצעיר לא נראה לו תוספת רצויה‪.‬‬
‫"הוא נרשם אצלי לשלושה ריקודים‪ ,‬כנראה זאת הסיבה שהוא בא‪ .‬כמה מעיק!" אמרה‬
‫מג ועיוותה את פניה בהבעת שעמום ששעשעה מאוד את לורי‪.‬‬
‫אבל אחר כך לא הזדמן לו לדבר איתה שוב עד ארוחת הערב‪ .‬שם ראה אותה שותה‬
‫פישר‪ ,‬שהתנהגו כמו "שני טיפשים"‪ ,‬כך אמר לעצמו‪ ,‬כי הרגיש‬‫שמפניה עם נד ועם חברו ֶ‬
‫שיש לו זכות של אח להשגיח על בנות מארץ' וללחום את מלחמותיהן בכל פעם שנזקקו‬
‫להגנה‪.‬‬
‫"אם תשתי הרבה יהיה לך כאב ראש נורא מחר‪ .‬אני במקומך הייתי נמנע מזה‪ ,‬מג‪ .‬אמא‬
‫שלך לא אוהבת דברים כאלה‪ ,‬את יודעת‪ ",‬לחש לה כשהוא רוכן מעל הכיסא שלה‪ ,‬בזמן‬
‫שנד מילא מחדש את הכוס שלה ופישר גחן להרים לה את המניפה‪.‬‬
‫"הערב אני לא מג‪ .‬אני 'בובה' שעושה כל מיני דברים משוגעים‪ .‬מחר אני אוריד את כל‬
‫'הקישוטים והנצנוצים' ואהיה שוב נורא נורא טובה‪ ",‬השיבה בצחוק קטן ומעושה‪.‬‬
‫"אם ככה‪ ,‬הלוואי שמחר כבר יגיע‪ ",‬מלמל לורי והסתלק משם במורת רוח למראה השינוי‬
‫שחל בה‪.‬‬
‫מג רקדה ופלירטטה‪ ,‬פטפטה וצחקקה‪ ,‬בדיוק כמו שעשו כל הנערות האחרות‪ .‬אחרי‬
‫ארוחת הערב חזרה לרקוד‪ ,‬מעדה לכאן ולשם‪ ,‬כמעט הפילה את בן זוגה בשמלתה הארוכה‪,‬‬
‫והשתטתה עד כדי כך שלורי התרגז כשצפה בה ושינן בלבו את הנאום שיישא באוזניה‪.‬‬
‫אבל בסופו של דבר לא הזדמן לו לעשות זאת‪ ,‬כי מג הקפידה להתרחק ממנו עד שניגש‬
‫להגיד לה לילה טוב‪.‬‬
‫"תזכור!" אמרה והשתדלה לחייך‪ ,‬כי כאב הראש הנורא כבר התחיל‪.‬‬
‫"שתיקה עד מוות‪ ",‬השיב לורי בלהט מלודרמטי‪ ,‬והלך לדרכו‪.‬‬
‫הסצנה הקטנה הזאת עוררה את סקרנותה של אני‪ ,‬אבל למג לא היה כוח לעסוק‬
‫ברכילות‪ ,‬והיא שכבה לישון בתחושה שהשתתפה בנשף מסכות ולא נהנתה כפי שציפתה‪.‬‬
‫למחרת הרגישה רע כל היום‪ ,‬ובשבת נסעה הביתה‪ ,‬יגעה למדי משבועיים של כיף‪ ,‬בתחושה‬
‫ש"התענגה על מותרות" די והותר‪.‬‬
‫"ממש נחמד לשבת קצת בשקט ולא לעסוק כל הזמן בגינונים חברתיים‪ .‬הבית שלנו הוא‬
‫באמת מקום נעים‪ ,‬אף על פי שהוא לא מפואר‪ ",‬אמרה מג והביטה סביבה בהבעה רוגעת‪,‬‬
‫כשישבה עם אמה ועם ג'ו ביום ראשון בערב‪.‬‬
‫"אני שמחה לשמוע את הדברים האלה מפיך‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬כי חששתי שהבית ייראה לך‬
‫דל ועלוב אחרי הבית המהודר שלהם‪ ",‬השיבה אמה‪ ,‬שבמהלך אותו יום הביטה בה לא פעם‬
‫בחרדה‪ ,‬כי עיני אם מבחינות מיד בכל שינוי שחל בפניהם של ילדיה‪.‬‬
‫מג סיפרה בעליצות על הרפתקאותיה ואמרה שוב ושוב שבילתה נהדר‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫נראה שמשהו מעיק עליה; הבנות הצעירות שכבו לישון‪ ,‬והיא ישבה מהורהרת והביטה‬ ‫ָ‬
‫באש‪ ,‬כמעט לא דיברה ונראתה מודאגת‪ .‬כשהשעון צלצל תשע וג'ו הציעה שיעלו לחדרן‪,‬‬
‫קמה מג בפתאומיות ממקומה‪ ,‬התיישבה על השרפרף של בת'‪ ,‬השעינה את מרפקיה על‬
‫ברכי אמה ואמרה בגבורה‪:‬‬
 ‫"מאמי‪ ,‬אני רוצה להתוודות על משהו‪".‬‬
‫"היתה לי הרגשה כזאת‪ .‬מה קרה‪ ,‬חמודה?"‬
‫"את רוצה שאני אצא?" שאלה ג'ו בנימוס‪.‬‬
‫"ברור שלא‪ .‬הרי אני תמיד מספרת לך הכול‪ .‬התביישתי לדבר על זה בנוכחות הילדות‪,‬‬
‫אבל אני רוצה שתשמעו את כל הדברים האיומים שעשיתי אצל משפחת מופט‪".‬‬
‫"אנחנו מוכנות‪ ",‬אמרה גברת מארץ' וחייכה‪ ,‬אף על פי שנראתה מודאגת קצת‪.‬‬
‫"סיפרתי לכן שהן הלבישו אותי‪ ,‬אבל לא סיפרתי לכן שהן איפרו אותי וסלסלו לי את‬
‫השיער והידקו את השמלה‪ ,‬עד שנראיתי ממש מפוחלצת‪ .‬לורי חשב שאני לא בסדר‪ ,‬אני‬
‫יודעת שהוא חשב ככה‪ ,‬אף על פי שהוא לא אמר את זה‪ .‬ואיש אחד אמר שאני כמו‬
‫'בובה'‪ .‬ידעתי שזה מעשה טיפשי‪ ,‬אבל הן החמיאו לי ואמרו שאני יפהפייה ועוד המון‬
‫שטויות‪ ,‬ולכן נתתי להן לעשות ממני צחוק‪".‬‬
‫"זה הכול?" שאלה ג'ו‪ ,‬וגברת מארץ' הביטה בשתיקה בפניה המושפלים של בתה היפה‬
‫והרגישה שהיא לא מסוגלת לגעור בה על השטויות הקטנות האלה‪.‬‬
‫"לא‪ .‬גם שתיתי שמפניה והשתטיתי‪ ,‬וניסיתי לפלרטט והייתי מגעילה לגמרי‪ ",‬אמרה מג‬
‫בתוכחה עצמית‪.‬‬
‫"נדמה לי שיש עוד משהו שמציק לך‪ ",‬אמרה גברת מארץ' וליטפה את הלחי הרכה‪,‬‬
‫שהסמיקה פתאום כשמג השיבה באטיות‪:‬‬
‫"כן‪ .‬זה טיפשי מאוד‪ ,‬אבל אני בכל זאת רוצה לספר‪ ,‬כי אני שונאת שאנשים אומרים‬
‫וחושבים דברים כאלה עלינו ועל לורי‪".‬‬
‫ואז סיפרה מג את פיסות הרכילות השונות ששמעה אצל משפחת מופט; ובזמן שדיברה‪,‬‬
‫ראתה ג'ו שאמה מהדקת את שפתיה‪ ,‬כאילו היא מאוד לא מרוצה מכך שהכניסו רעיונות‬
‫כאלה למוחה התמים של מג‪.‬‬
‫"בחיי‪ ,‬שטויות כאלה לא שמעתי בחיים שלי‪ ",‬קראה ג'ו בכעס‪" .‬למה לא יצאת מהמחבוא‬
‫שלך ואמרת להם את זה על המקום?"‬
‫"לא הייתי מסוגלת‪ ,‬זה היה כל כך מביך‪ .‬בהתחלה שמעתי את הדברים בלי שהתכוונתי‬
‫בכלל‪ ,‬ואחר כך כל כך כעסתי והתביישתי‪ ,‬שלא זכרתי שאני צריכה להסתלק משם‪".‬‬
‫"חכי עד שאני אפגוש את אני מופט‪ ,‬ואז אני אראה לך איך מסדרים דברים מגוחכים‬
‫כאלה‪ .‬המחשבה שיש כאן 'תוכניות' ושאנחנו נחמדות אל לורי כי הוא עשיר ואולי יתחתן‬
‫איתנו בסופו של דבר! איך הוא ישתולל כשאני אספר לו מה הטיפשות האלה אומרות‬
‫עלינו‪ ,‬על הילדות העניות‪ ".‬וג'ו צחקה‪ ,‬כאילו במחשבה שנייה העניין נראה לה כמו בדיחה‬
‫מוצלחת‪.‬‬
‫"אם תספרי ללורי אני לעולם לא אסלח לך! אסור לה לספר לו‪ ,‬נכון‪ ,‬אמא?" אמרה מג‪,‬‬
‫וניכר בה שהיא במצוקה‪.‬‬
‫"נכון‪ .‬אסור לחזור על הרכילות המטופשת הזאת‪ ,‬וצריך לשכוח אותה מהר ככל האפשר‪",‬‬
‫אמרה גברת מארץ' בחומרה‪" .‬לא נהגתי בחוכמה כשהרשיתי לך לשהות במחיצת אנשים‬
‫שאני כמעט לא מכירה‪ .‬הם אנשים חביבים‪ ,‬אני מניחה‪ ,‬אבל חומרניים‪ ,‬לא מחונכים‬
‫ומלאים ברעיונות המוניים בנוגע לאנשים צעירים‪ .‬אין לי מילים לתאר כמה אני מצטערת‬
‫על הנזק שהביקור הזה עולל לך‪ ,‬מג‪".‬‬
‫"אל תצטערי‪ ,‬אמא‪ ,‬אני לא אניח לזה לפגוע בי‪ .‬אני אשכח את כל הרע ואזכור רק את‬
‫הטוב‪ .‬כי באמת נהניתי מאוד‪ ,‬ואני נורא מודה לך שהרשית לי לנסוע‪ .‬אני לא אתרפק על‬
‫זה בגעגועים ולא אזלזל במה שיש לי‪ .‬אני יודעת שאני ילדונת טיפשונת‪ ,‬ואני אשאר‬
‫איתכם עד שאני אוכל לעמוד ברשות עצמי‪ .‬אבל שבחים וגילויי התפעלות הם באמת דבר‬
‫נחמד‪ ,‬ואני לא יכולה להכחיש שזה היה נעים לי‪ ",‬אמרה מג ונראתה מבוישת קצת לנוכח‬
‫הווידוי הזה‪.‬‬
‫"התחושה הזאת טבעית לגמרי ולא מזיקה‪ ,‬כל עוד ההנאה מהשבחים ומההתפעלות לא‬
‫נהפכת לתשוקה שמולידה מעשים טיפשיים או התנהגות לא צנועה‪ .‬את צריכה ללמוד‬
‫להבחין ֵאילוּ שבחים הם ראויים‪ ,‬מג‪ ,‬ואיך לעורר את התפעלותם של אנשים מצוינים בכך‬
‫שתהיי צנועה ולא רק יפה‪".‬‬
‫מרגרט שקעה בהרהורים לרגע‪ ,‬ואילו ג'ו עמדה כשידיה מאחורי גבה ונראתה מלאת‬
‫התעניינות אך גם קצת מבולבלת; כי מעולם לא ראתה את מג מסמיקה ומדברת על‬
‫התפעלות ומחזרים ודברים כאלה; וג'ו הרגישה כאילו אחותה התבגרה מאוד במהלך‬
‫השבועיים האלה ועכשיו היא הולכת ומתרחקת ממנה אל עולם אחר‪ ,‬שבו אין לה דריסת‬
‫רגל‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬באמת יש לך 'תוכניות' כמו שגברת מופט אמרה?" שאלה מג בביישנות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬יקירתי‪ ,‬הרבה מאוד‪ .‬לכל אמא יש תוכנית‪ ,‬אבל נדמה לי שהתוכניות שלי שונות‬
‫קצת מאלה של גברת מופט‪ .‬אספר לך על חלק מהן‪ ,‬כי אולי הגיע הזמן להגיד כמה מילים‬
‫שיעשו קצת סדר בראש ובלב הקטן והרומנטי שלך בכל הנוגע לנושא החשוב הזה‪ .‬את‬
‫עדיין צעירה‪ ,‬מג‪ ,‬אבל מספיק בוגרת כדי להבין אותי‪ ,‬וכדאי שנערה בגילך תשמע את‬
‫הדברים האלה מפי אמה‪ ,‬שהוא הפה המתאים ביותר לכך‪ .‬ג'ו‪ ,‬יש לשער שגם תורך יגיע‬
‫בבוא הזמן‪ ,‬ולכן הקשיבו ל'תוכניות' שלי ועזרו לי להוציא אותן לפועל‪ ,‬אם הן ראויות‪".‬‬
‫ג'ו ניגשה והתיישבה על זרוע הכורסה‪ ,‬כמי שמצטרפת לדיון משותף בעניין רציני מאוד‪.‬‬
‫גברת מארץ' אחזה בידה של כל אחת מהן‪ ,‬הביטה במבט אוהב ומהורהר בשני הפרצופים‬
‫הצעירים‪ ,‬וכדרכה אמרה בקול רציני אך מלא חיים‪:‬‬
‫"אני רוצה שהבנות שלי יהיו יפות‪ ,‬מוכשרות וטובות; שיעוררו הערכה‪ ,‬אהבה וכבוד;‬
‫שהנעורים שלהן יעברו עליהן בשמחה‪ ,‬שהנישואים שלהן יהיו מוצלחים וראויים‪ ,‬וחייהן‬
‫יהיו מועילים ונעימים‪ ,‬גם אם אלוהים ימצא לנכון לנסות אותן במעט דאגות ועצב‪ .‬אהבתו‬
‫של בן זוג ראוי היא הדבר הטוב והנעים ביותר שיכול לקרות לנו‪ ,‬ואני באמת מקווה‬
‫שהבנות שלי יחוו את החוויה הנהדרת הזאת‪ .‬טבעי לגמרי שמהרהרים בנושא הזה‪ ,‬מג‪ ,‬אין‬
‫שום פסול ַבּתקווה ובציפייה לכך‪ ,‬ואפילו כדאי להתכונן לזה‪ .‬וכך‪ ,‬כשהזמנים הטובים האלה‬
‫יגיעו‪ ,‬תרגישי שאת מסוגלת לעמוד במטלות ושאת ראויה לאושר הזה‪ .‬בנות אהובות שלי‪,‬‬
‫אני אכן מטפחת שאיפות בכל הקשור אליכן‪ ,‬אבל אין בי שום שאיפה שתפרצו בסערה אל‬
‫העולם הגדול ‪ -‬שתתחתנו עם גבר עשיר רק מפני שהוא עשיר או תגורו בבית מפואר שלא‬
‫יהיה בית אמיתי מפני שלא תהיה בו אהבה‪ .‬כסף הוא דבר נחוץ וחשוב‪ ,‬וכשמשתמשים בו‬
‫בצורה נכונה הוא אפילו דבר מכובד‪ ,‬אבל בשום אופן לא הייתי רוצה שתחשבו שהוא הדבר‬
‫הראשון או היחיד שכדאי לשאוף אליו‪ .‬אני מעדיפה שבתי תהיה אשתו של גבר עני‪ ,‬כל‬
‫עוד תהיה מאושרת‪ ,‬אהובה ומרוצה‪ ,‬ולא מלכה על כס מלכוּת‪ ,‬בלי כבוד עצמי ובלי‬
‫שלווה‪".‬‬
‫"לנערות עניות אין שום סיכוי‪ ,‬ככה בל אומרת‪ ,‬אלא אם הן מבליטות את עצמן‪ ",‬נאנחה‬
‫מג‪.‬‬
‫"אז נהיה רווקות זקנות‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬ג'ו‪ .‬עדיף להיות רווקה מאושרת מאשר רעיה אומללה או נערה בוטה שמחוללת‬
‫אוהב אמיתי‬
‫מהומות כדי למצוא בן זוג‪ ",‬אמרה גברת מארץ' בהחלטיות‪" .‬אל תדאגי‪ ,‬מג; ֵ‬
‫לא נרתע מעוני‪ .‬חלק מהנשים המוצלחות והמכובדות ביותר שאני מכירה היו נערות עניות‪,‬‬
‫אבל הן היו ראויות כל כך לאהבה‪ ,‬שלא אפשרו להן להיהפך לרווקות זקנות‪ .‬תשאירו את‬
‫הדברים האלה לטיפולו של הזמן‪ .‬תדאגו שהשמחה ִתשרה בבית הזה‪ ,‬כך שתהיו מוכנות‬
‫להקים בית משלכן אם האפשרות הזאת תוצע לכן‪ ,‬ובהיעדר אפשרות כזאת תסתפקו בבית‬
‫הזה‪ .‬וכדאי שתזכרו דבר אחד‪ ,‬בנות שלי‪ :‬אמא שלכן תמיד תהיה מוכנה לשמש לכן אשת‬
‫סוד‪ ,‬אבא יהיה מוכן תמיד לעמוד לצדכן‪ ,‬ושנינו מקווים ומאמינים שהבנות שלנו‪ ,‬נשואות‬
‫או רווקות‪ ,‬יהיו לנו מקור סיפוק וגאווה‪".‬‬
‫"כמובן‪ ,‬מאמי‪ ,‬כמובן!" קראו שתיהן מכל הלב כשאיחלה להן לילה טוב‪.‬‬

‫‪ .17‬טרלטן )‪ (tarlatan‬ומוסלין )‪ - (muslin‬שניהם בדי כותנה‪ .‬הראשון אוורירי והשני כבד יותר‪ .‬בהמשך מוזכר בד‬
‫פופלין )‪ ,(poplin‬הטווי ממשי וכותנה‪.‬‬
‫‪ .18‬דייזי )פרח החיננית( הוא כינוי חיבה מקובל לשם מרגרט‪.‬‬
‫‪" - chéri .19‬יקירתי" בצרפתית‪.‬‬
‫פרק עשירי‬
 ‫מועדון הפיקוויקים וסניף הדואר‬

‫עם בוא האביב החלו שעשועים אחרים להעסיק אותן‪ ,‬והימים המתארכים העניקו להן שעות‬
‫אחר צהריים ארוכות לעבודות ולמשחקים מכל הסוגים‪ .‬הגן נזקק לסידור ולארגון‪ ,‬וכל‬
‫אחות קיבלה רבע מחלקת האדמה הקטנה הזאת כדי שתעשה בה כרצונה‪ .‬האנה אמרה‬
‫תמיד‪" ,‬אני תמיד יֵ דע בלי שום בעיה של מי כל חלק בגינה‪ ,‬גם אם אני יראה את זה בסין‪".‬‬
‫והיא באמת צדקה‪ ,‬כי לכל אחת מהילדות היה טעם שונה‪ ,‬כפי שהאופי שלהן היה שונה‪.‬‬
‫מג שתלה בחלק שלה ורדים ופרחי עוקץ העקרב‪ ,‬שיח הדס ועץ תפוז קטן‪ .‬הערוגה של ג'ו‬
‫השתנתה מעונה לעונה‪ ,‬כי היא אהבה לערוך ניסויים‪ .‬השנה היה בה שדה חמניות‪ ,‬והזרעים‬
‫של הפרחים העליזים והתמירים האלה היו אמורים להאכיל את "אמא הדוגרת" ומשפחת‬
‫מוכּרים וריחניים ‪ -‬טופח נאה‪ ,‬ציפורנים‪ ,‬אמנון‬
‫האפרוחים שלה‪ .‬בגן של בת' היו פרחים ָ‬
‫בחלקה‬‫ותמר ולענה‪ ,‬וגם כוכבית מצויה בשביל הציפור שבכלוב ונָ פית בשביל החתלתולים‪ֶ .‬‬
‫של איימי היתה סוכת גן קטנה‪ ,‬רעועה למדי אבל נאה מאוד לעין‪ ,‬ששיחי יערה ולפופית‬
‫טיפסו עליה ושלשלו את פעמוני פרחיהם הצבעוניים בעטרות חינניות לכל אורכה‪ ,‬ומסביבה‬
‫היו חבצלות לבנות וגבוהות‪ ,‬שרכים עדינים וכל צמח ססגוני ומרהיב שהסכים לפרוח שם‪.‬‬
‫גינון‪ ,‬טיולים‪ ,‬חתירה בנהר וחיפוש פרחים‪ ,‬כל אלה מילאו את הימים הנאים; ולימי גשם‬
‫היו להן שעשועים ביתיים‪ ,‬חלקם ישנים‪ ,‬חלקם חדשים‪ ,‬וכולם מקוריים במידה זו או‬
‫הפּיקוויקים‪ ".‬מכיוון שמועדונים סודיים היו מנהג אופנתי‪,‬‬
‫ְ‬ ‫אחרת‪ .‬אחד מהם היה "מועדון‬
‫דיקנס‪ ,‬הן קראו למועדון‬
‫גם הן חשו צורך במועדון כזה‪ ,‬ומכיוון שכולן העריצו את צ'רלס ֶ‬
‫שלהן מועדון הפיקוויקים‪ 20.‬חוץ מכמה הפסקות זמניות‪ ,‬פעל המועדון כבר שנה שלמה‪,‬‬
‫ובכל שבת בערב נפגשו בעליית הגג הגדולה לפי הנהלים הבאים‪ :‬שלושה כיסאות סודרו‬
‫בשורה מול השולחן‪ ,‬מעליו ניצבה מנורת שולחן ולידה היו מונחים ארבעה תגים לבנים‪,‬‬
‫שעל כל אחד מהם היו כתובות בגדול ובצבע שונה האותיות מ"פ‪ .‬לידם על השולחן היה‬
‫מונח גם העיתון השבועי‪ ,‬שנקרא "תיק הפיקוויקים‪ ".‬כל אחת מהבנות תרמה לעיתון חיבור‬
‫משלה‪ ,‬וג'ו‪ ,‬שאהבה כל מה שקשור לעטים ולדיו‪ ,‬היתה העורכת הראשית שלו‪ .‬בשעה שבע‬
‫עלו ארבע חברות המועדון אל מקום המפגש‪ ,‬קשרו את התגים סביב ראשן ותפסו את‬
‫מיוּאל פיקוויק; ג'ו‪ ,‬בעלת הנטייה‬‫מקומותיהן ברוב חשיבות‪ .‬מג‪ ,‬הבכורה‪ ,‬היתה ֶס ֶ‬
‫הספרותית‪ ,‬היתה אוֹגוּסטוּס ְסנוֹדגראס; בת'‪ ,‬שהיתה עגלגלה וורדרדה‪ ,‬היתה טרייסי טאפּמן;‬
‫וינקל‪ .‬פיקוויק‪ ,‬נשיא‬
‫ואיימי‪ ,‬שתמיד ניסתה לעשות דברים שמעבר ליכולתה‪ ,‬היתה נתניאל ֶ‬
‫המועדון‪ ,‬קרא בקול את העיתון‪ ,‬שהיה מלא יצירות מקוריות ‪ -‬סיפורים‪ ,‬קטעי שירה‪,‬‬
‫חדשות מקומיות‪ ,‬הודעות מצחיקות והערות חביבות שבהן הזכירו זו לזו את חסרונותיהן‬
‫ומגבלותיהן‪ .‬באחד המפגשים הרכיב מר פיקוויק משקפיים בלי עדשות‪ ,‬נקש על השולחן‪,‬‬
‫כחכח בגרונו‪ ,‬ולאחר שנעץ מבט נוקב במר סנודגראס‪ ,‬שהתנדנד לאחור בכיסאו ומיהר‬
‫עכשיו להתיישר‪ ,‬החל לקרוא‪:‬‬

‫תיק הפיקוויקים‬
‫‪ 20‬במאי‪ ,‬שנת __‪18‬‬

‫פינת המשורר‬
‫מזמור חגיגי ליום השנה‬

‫שוב התכנסנו ברינה‬

‫עם מחלצות ורקיקים‬
‫לחוג ביחד יום שנה‬
‫למועדון הפיקוויקים‪.‬‬

‫כולנו בבריאות טובה‪,‬‬

‫בחבורה איש לא חסר‪,‬‬
‫נלחץ בחום יד חביבה‬
 ‫ונחייך אל כל חבר‪.‬‬

‫מר פיקוויק שוב עומד מוכן‪,‬‬

‫ונברכו בהוקרה‬
‫עת יהלום על השולחן‬
‫וטור מן העיתון יקרא‪.‬‬

‫אמנם הבוקר הצטנן‬

‫מד ֵבּר‬
‫אך כה נפלא הוא ַ‬
‫ומלאים דבריו בחן‬
‫מחרחר‪.‬‬
‫ֵ‬ ‫למרות שהוא קצת‬

‫מר סנודגראס מיתמר אל על‬

‫ארוך ודק כמו ג'ירף‪,‬‬
‫וזיו פניו תמיד יצהל‬
‫למרות הכתם על האף‪.‬‬

‫אש הפיוט שבעיניו‬

‫תאיר דרכו הפתלתלה‪,‬‬
‫ולעיתון בלב נלהב‬
‫יכתוב מילה ועוד מילה!‬

‫שלו‪,‬‬
‫מר טאפמן הוא אדם ֵ‬
‫ורדרד‪ ,‬שמנמן וגם מתוק‪,‬‬
‫אוהב לצון מכל הלב‬
‫עוד רגע ייחנק מצחוק‪.‬‬

‫איתנו וינקל הקטן‪,‬‬

‫אשר מקפיד על גינונים‪,‬‬
‫להסתרק תמיד מוכן‬
‫אבל שונא לשטוף פנים‪.‬‬

‫שנה חלפה ובלי ֵלאוּת‪,‬‬

‫ממש כמו אז בהתחלה‪,‬‬
‫נצעד במשעולי ספרות‬
‫המובילים לתהילה‪.‬‬
 ‫ומי ייתן וכך נוסיף‬
‫להתחכם ולהחכים‬
‫וחיוכים רק להרעיף‬
‫במועדון הפיקוויקים‪.‬‬
‫א' סנודגראס‬

‫*‬

‫נישואים במסכות‬
‫מעשייה ונציאנית‬
‫גונדולה אחר גונדולה שייטה אל מדרגות השיש ופרקה את מטענה המלבב‪ ,‬אשר התווסף‬
‫ה‪-‬א ֶדלוֹן‪ .‬אבירים‬
‫אל ההמון הנוצץ שגדש את האולמות המפוארים בארמונו של הרוזן ֶד ַ‬
‫וגבירות‪ ,‬גמדים ומשרתים‪ ,‬נזירים ושושבינות‪ ,‬כולם יצאו במחול עליז והתערבבו זה בזה‪.‬‬
‫קולות מתוקים ונעימות ערבות מילאו את האוויר‪ ,‬וכך התנהל נשף המסכות לצלילי‬
‫המוזיקה המתרוננים‪.‬‬
‫"הוד מעלתך‪ ,‬האם ראית את הגבירה ויוֹלה הערב?" שאל טרובדור אדיב את מלכת הפיות‪,‬‬
‫שחצתה את האולם כשזרועה שלובה בזרועו‪.‬‬
‫"כן‪ .‬האין היא מקסימה? אם כי עצובה כל כך! גם את השמלה בחרה היטב‪ ,‬כי בעוד שבוע‬
‫תתחתן עם הרוזן אנטוניו‪ ,‬אף שהיא שונאת אותו בכל לבה‪".‬‬
‫"חי נפשי‪ ,‬כולי קנאה‪ .‬הנה הוא בא‪ ,‬לבוש מחלצות כחתן‪ ,‬מלבד המסכה השחורה‪ .‬כשיסיר‬
‫אותה‪ ,‬נראה כיצד יביט בעלמה היפה‪ ,‬שלבה אינו שייך לו‪ ,‬אף שאביה הנוקשה הבטיח לו‬
‫את ידה‪ ",‬השיב הטרובדור‪.‬‬
‫"השמועה אומרת כי אהבתה נתונה לאמן האנגלי הצעיר שהולך בעקבותיה לכל מקום‪ ,‬אם‬
‫כי הרוזן הקשיש רוחש לו רק בוז‪ ",‬אמרה הגבירה כשהצטרפו למחול‪.‬‬
‫כשהגיעה ההילולה לשיאה‪ ,‬הופיע כומר אשר הוביל את הזוג הצעיר אל גומחה מחופה‬
‫בקטיפה סגולה והורה להם במחוות יד לכרוע על ברכיהם‪ .‬דממה השתררה בקהל העולז‪,‬‬
‫הגה לא נשמע מלבד פכפוך המזרקה ואוושת הפרדסים הנמים באור הירח‪ .‬הרוזן דה‪-‬אדלון‬
‫פתח ואמר‪:‬‬
‫"גבירותי ורבותי‪ ,‬סלחו על התואנה שבעזרתה כינסתי אתכם כאן להיות עדים לנישואי בתי‪.‬‬
‫אבי‪ ,‬אנו ממתינים לטקס‪".‬‬
‫כל העיניים הופנו אל פמליית החתן והכלה‪ ,‬ורחש פליאה עבר בקהל‪ ,‬כי הכלה והחתן לא‬
‫הסירו את המסכות מעל פניהם‪ .‬סקרנות והשתאות מילאו את כל הלבבות‪ ,‬אך יראת הכבוד‬
‫סכרה את הפיות עד תום הטקס הקדוש‪ .‬רק אז נאספו הצופים הסקרנים מסביב לרוזן ותבעו‬
‫הסבר‪.‬‬
‫"בשמחה הייתי מסביר אילו יכולתי‪ ,‬אך היתה זו גחמה של ויולה הביישנית שלי‪ ,‬ואני‬
‫ילדי‪ ,‬הבה נשים קץ למשחק הזה‪ .‬הסירו את המסכות וקבלו את‬ ‫נעתרתי לה‪ .‬עכשיו‪ַ ,‬‬
‫ברכתי‪".‬‬
‫אך איש משניהם לא כרע על ברכיו‪ .‬המסכה נפלה עכשיו מעל פניו של החתן הצעיר‪,‬‬
‫ומתחתיה נגלו פניו האציליים של פרדיננד ֶדוֶ ֶורה‪ ,‬האמן האנגלי‪ .‬על חזהו בהק עכשיו כוכב‬
‫האצולה האנגלי‪ִ .‬ויולה היפה‪ ,‬הקורנת מאושר‪ ,‬התרפקה עליו‪ ,‬והוא השיב בקול רועם‪,‬‬
‫שהפתיע את כל שומעיו‪:‬‬
‫"אדוני הרוזן‪ ,‬בבוז מוחלט אמרת לי כי תיתן לי את יד בתך רק אם אוכל להתהדר בשם רם‬
‫ובעושר עצום כמו של הרוזן אנטוניו‪ .‬אני זכאי להתהדר ביותר מאלה‪ .‬בטוחני כי אף אתה‪,‬‬
‫מדוֶ ֶורה ומבית ֶדה‪-‬וֶ ור‪,‬‬
‫בשאפתנותך כי רבה‪ ,‬לא תוכל להשיב ריקם את פניו של הרוזן ֶ‬
‫כשיפקיד עכשיו את שמו עתיק היומין ואת הונו המופלג בידה האהובה של הגבירה הנאווה‬
‫הזאת‪ ,‬שהיא עכשיו אשתי‪".‬‬
‫הרוזן כמו נהפך לאבן‪ ,‬ופרדיננד פנה אל הקהל המבולבל והוסיף בחיוך ניצחון עליז‪,‬‬
‫"ולכם‪ ,‬ידידי הטובים‪ ,‬אין לי אלא לאחל שחיזוריכם יעלו יפה כפי שעלו שלי; ושתזכו‬
‫כולכם בכלה נאווה כמו זו שזכיתי בה אני בנישואי המסכות האלה‪".‬‬
‫ס' פיקוויק‬
‫למה מועדון הפיקוויקים הוא כמו מגדל בבל?‬
‫כי גם בו אף אחד לא מבין מה השני מדבר‪.‬‬

‫*‬

‫סיפורה של דלעת‬
‫פעם אחת איכר זרע בגן שלו זרע קטן‪ ,‬ואחרי כמה זמן הזרע נבט ונהפך לשיח עם הרבה‬
‫דלעות‪ .‬יום אחד בחודש אוקטובר‪ ,‬כשהדלעות היו בשלות‪ ,‬הוא קטף דלעת אחת ולקח‬
‫אותה לשוק‪ .‬ירקן אחד קנה אותה ממנו ושם אותה בחנות שלו‪ .‬באותו יום באה ילדה קטנה‬
‫עם פנים עגולים ואף סולד‪ ,‬שלבשה שמלה כחולה וכובע חום‪ ,‬וקנתה את הדלעת בשביל‬
‫אמא שלה‪ .‬היא לקחה אותה הביתה‪ ,‬חתכה אותה ובישלה אותה בסיר גדול ואחר כך מעכה‬
‫אותה‪ .‬לחלק מהדלעת המעוכה היא הוסיפה מלח וחמאה והגישה אותה לארוחת הערב‪,‬‬
‫ולשאר הדלעת המעוכה היא הוסיפה שתי כוסות חלב‪ ,‬שתי ביצים‪ ,‬ארבע כפות סוכר‪ ,‬אגוז‬
‫מוסקט וכמה קרקרים‪ .‬היא שמה את זה בכלי עמוק ואפתה עד שזה נהיה חום ויפה‪.‬‬
‫ולמחרת אכלה את זה משפחה ששמה מארץ'‪.‬‬
‫ט' טאפמן‬

‫*‬
 ‫לכבוד מר פיקוויק הנכבד‪,‬‬
‫אני פונה אליך בקשר לחטא והחוטא שאליו אני מתכוון זה בן אדם שקוראים לו וינקל‬
‫שעושה צרות במועדון שלו כי הוא צוחק הרבה ולפעמים הוא גם לא מוכן לכתוב את‬
‫הקטע שלו בעיתון המצוין הזה ואני מקווה שאתה תסלח לו על הרוע שלו ותרשה לו‬
‫לשלוח משל צרפתי כי הוא לא יכול לכתוב מהראש כי הוא צריך לעשות המון שיעורי בית‬
‫ואין לו שכל ובעתיד אני אשתדל להכות על הגרזן בעודו חם ולהכין איזה עבודה שתהיה‬
‫טיפ‪-‬טופּית זאת אומרת ממש בסדר ואני גם ככה באיחור כי כבר צריך ללכת לבית הספר‪.‬‬
‫בכבוד רב‪,‬‬
‫נ' וינקל‬

‫]הקטע לעיל הוא הודאה אמיצה ויפה בחטאי עבר‪ .‬אם ידידנו הצעיר ילמד להשתמש‬
‫בסימני פיסוק‪ ,‬זה עשוי להועיל מאוד‪[.‬‬

‫*‬

‫תקרית מצערת‬
‫ביום שישי האחרון קפצנו כולנו ממקומנו למשמע רעש חבטה מחריד שעלה מהמרתף שלנו‬
‫וקריאות מצוקה שנשמעו בעקבותיו‪ .‬כאיש אחד רצנו למרתף וגילינו שנשיאנו האהוב שרוע‬
‫על הרצפה‪ ,‬מכיוון שמעד ונפל בזמן שירד להביא עצי הסקה לאח הביתית‪ .‬הרס מוחלט‬
‫נגלה לעינינו‪ ,‬כי בנופלו תחב מר פיקוויק את ראשו וכתפיו לתוך גיגית מים‪ ,‬הפיל צנצנת‬
‫סבון נוזלי על גופו החסון וקרע קשות את בגדיו‪ .‬לאחר שנשלף מן המצב המסוכן הזה‪,‬‬
‫התברר שלא נפגע קשות‪ ,‬למעט כמה חבורות‪ .‬אנו שמחים להוסיף שעכשיו הוא בריא‬
‫ושלם‪.‬‬
‫העורך‬

‫*‬

‫חבר המשתתף בצערנו שלח את שכיית החמדה הבאה‪:‬‬

‫קינה‬
‫הכּ ָפּה‬
‫לכ"ש יפת ַ‬
‫נתייפּח‬
‫ַ‬ ‫על אהובת לבנו הקטנה מר‬
‫מבּכי נשתנֵ ק‪,‬‬
‫על גורלה המר ֶ‬
‫כי לעולם שוב לא תשב ליד האח‪,‬‬
‫וליד השער הירוק לא תשחק‪.‬‬
 ‫טמנו‬‫את תינוקה הקט ַבּאדמה ַ‬
‫מתחת עץ אגוז אשר בגן‪,‬‬
‫אך על אמו רק במסתור ָד ַמ ְﬠנוּ‬
‫כי היא הלכה ולא נדע לאן‪.‬‬

‫ריקה עריסתה וכדורה דומם הוא‪,‬‬

‫את זיו פניה לעולם שוב לא נראה‪,‬‬
‫יִיש ְמעוּ‬
‫ובסלון לעד לא ָ‬
‫קול גרגורה הרך וצעדה הגא‪.‬‬

‫מחתולה זרה ינוסו עכבריה‪,‬‬

‫מחתולה שפרצופה שחור לבן‪,‬‬
‫אך חן אינו נסוך באיבריה‬
‫ואין לה אף ורוד כדובדבן‪.‬‬

‫במסדרון היא בחשאי יום‪-‬יום עוברת‬

‫ממש כמו חמדתנו בזמנה‪,‬‬
‫אך מול כלבים רק שערות סומרת‬
‫בלי לגרשם מחצרנו הקטנה‪.‬‬
‫כן‪ ,‬מועילה היא בהחלט וגם נחמדת‪,‬‬
‫יילקח‬
‫ַ‬ ‫מקומך בלב לעד לא‬‫ֵ‬ ‫אך‬
‫אהבתנו לך תמיד בעוז יוקדת‪,‬‬
‫ואת דמותך הנֶ ֱﬠ ֶר ֶצת לא נשכח‪.‬‬
‫א' סנודגראס‬

‫הודעות‬
‫אוֹרנת'י ְבּלאגֶ ג'‪ 21,‬מרצה עתירת ידע ורבת נחישות‪ ,‬תישא את הרצאתה המפורסמת‬‫העלמה ַ‬
‫על "האישה ומעמדה" במועדון הפיקוויקים‪ ,‬בשבת הבאה בערב‪ ,‬אחרי ההליכים הרגילים‪.‬‬
‫‪------------------------------‬‬
‫השבוע ייערך מפגש במטבח‪ ,‬שבו ילמדו הגברות הצעירות את מלאכת הבישול‪ .‬האנה‬
‫בראון תעביר את השיעור‪ ,‬וכולן מוזמנות להשתתף‪.‬‬
‫‪------------------------------‬‬
‫מועדון המטאטא ייפגש ביום רביעי הבא ויערוך תהלוכה בקומה העליונה של בית המועדון‪.‬‬
‫כל החברים מתבקשים להופיע במדים‪ ,‬עם מטאטאים על הכתף‪ ,‬בתשע בדיוק‪.‬‬
 ‫‪------------------------------‬‬
‫גברת בת' ְקפיציס תציג בשבוע הבא מגוון חדש של כובעי בובות‪ .‬דגמי האופנה האחרונה‬
‫הגיעו מפריז‪ ,‬והזמנות יתקבלו בברכה‪.‬‬
‫‪------------------------------‬‬
‫הצגה חדשה תועלה בתיאטרון בּארנוויל בעוד שבועות ספורים‪ ,‬מופע מרהיב שלא נראה‬
‫קונסטנטין הנוקם"‪ ,‬זהו שמה של הדרמה‬
‫ַ‬ ‫כמוהו על במות אמריקה‪" .‬העבד היווני או‬
‫המסעירה הזאת!!!‬

‫*‬

‫הערות‬

‫אם ס"פ לא היה שם כל כך הרבה סבון על הידיים‪ ,‬הוא לא היה מאחר תמיד לארוחת‬
‫הבוקר‪ .‬א"ס מתבקש לא לשרוק ברחוב‪ .‬ט"ט‪ ,‬בבקשה אל תשכח את המפית של איימי‪ .‬נ"ו‬
‫לא צריך לכעוס רק מפני שבשמלה שלו אין תשעה קפלים‪.‬‬

‫*‬

‫תעודה שבועית‬
‫מג ‪ -‬טוב‬
‫ג'ו ‪ -‬רע‬
‫בת' ‪ -‬טוב מאוד‬
‫איימי ‪ -‬בינוני‬

‫קוראי אציין שזהו העתק נאמן ואמיתי של עיתון‬

‫ַ‬ ‫הנשיא סיים את קריאת העיתון )וברשות‬
‫שכתבו ילדות אמיתיות לפני הרבה שנים(‪ ,‬מחיאות כפיים סוערות נשמעו‪ ,‬ומר סנודגראס‬
‫קם וביקש להעלות הצעה לסדר היום‪.‬‬
‫"כבוד הנשיא‪ ,‬רבותי הנכבדים‪ ",‬פתח ואמר בסגנון דיבור המתאים לבית הנבחרים‪,‬‬
‫"ברצוני להציע את צירופו של חבר חדש‪ .‬מדובר באדם הראוי בהחלט לכבוד הזה‪ .‬הוא‬
‫יודה על כך מעומק לבו‪ ,‬יתרום רבות לרוח המועדון ולערכו הספרותי של העיתון ויפגין‬
‫חביבות רבה‪ .‬ברצוני להציע את צירופו של מר תיאודור לורנס כחבר של כבוד במועדון‬
‫הפיקוויקים‪ .‬בחייכם‪ ,‬בבקשה תקבלו אותו‪".‬‬
‫שינוי הסגנון הפתאומי בסוף הדברים הצחיק מאוד את הילדות‪ ,‬אבל כולן נראו מוטרדות‬
‫למדי ואיש לא פצה פה כשסנודגראס שב למקומו‪.‬‬
‫"נעלה את העניין להצבעה‪ ",‬אמר הנשיא‪" .‬כל מי שתומך בהצעה יביע את תמיכתו‬
‫באמירת 'בעד'‪".‬‬
‫סנודגראס הרעים בקולו‪ ,‬ואחריו‪ ,‬להפתעת כולם‪ ,‬נשמעה תמיכתה המבוישת של בת'‪.‬‬
‫"המתנגדים להצעה יאמרו 'נגד'‪".‬‬
‫מג ואיימי היו מן המתנגדים‪ ,‬ומר וינקל קם ואמר ברהיטות רבה‪" ,‬אנחנו לא רוצים שום‬
‫בנים‪ .‬הם רק צוחקים כל הזמן וקופצים‪ .‬המועדון שלנו הוא מועדון של גברות‪ ,‬ואנחנו‬
‫מעוניינות לשמור על פרטיות ודרך ארץ‪".‬‬
‫"אני פוחדת שהוא יצחק על העיתון שלנו וילגלג עלינו אחר כך‪ ",‬העירה ס' פיקוויק‬
‫ומתחה את התלתל הקטן שעל מצחה‪ ,‬כפי שעשתה תמיד כשהתלבטה‪.‬‬
‫סנודגראס קם על רגליו ואמר בכובד ראש‪" ,‬אדוני‪ ,‬על דברתי כג'נטלמן‪ ,‬לורי לא יעלה‬
‫על דעתו לעשות דברים כאלה‪ .‬הוא אוהב לכתוב‪ ,‬הוא יוסיף צביון לחיבורינו ויסייע לנו‬
‫להימנע מרגשנות‪ ,‬אתם לא מבינים? אנחנו יכולים להעניק לו כל כך מעט‪ ,‬והוא מעניק לנו‬
‫כל כך הרבה‪ ,‬ולכן אנחנו יכולים לפחות להציע לו להצטרף ולקדם אותו בברכה אם הוא‬
‫יסכים לבוא‪".‬‬
‫בעקבות האזכור הערמומי של טובות ההנאה השונות‪ ,‬קם טאפמן על רגליו בנחישות רבה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אנחנו חייבים לעשות את זה‪ ,‬גם אם אנחנו באמת פוחדים‪ .‬לדעתי‪ ,‬הוא בהחלט יכול‬
‫לבוא‪ ,‬וגם סבא שלו‪ ,‬אם הוא רוצה‪".‬‬
‫ההתפרצות הנלהבת של בת' עוררה סערה במועדון‪ ,‬וג'ו קמה ממקומה כדי ללחוץ את‬
‫ואמרו 'בעד'!" קרא‬ ‫ידה באהדה‪" .‬אז בבקשה‪ ,‬הצביעו שוב‪ .‬זִ כרו שמדובר בלורי שלנו ִ‬
‫סנודגראס בהתרגשות‪.‬‬
‫"בעד! בעד! בעד!" השיבו מיד שלושה קולות‪.‬‬
‫"יופי! כל הכבוד! ועכשיו‪ ,‬מכיוון שהכי טוב 'להכות על הגרזן בעודו חם'‪ ,‬כמו שווינקל‬
‫ציין בסגנון האופייני לו‪ ,‬הרשו לי להציג את החבר החדש‪ ".‬ולתדהמתם הרבה של שאר‬
‫חברי המועדון‪ ,‬פתחה ג'ו בתנופה את דלת הארון והציגה את לורי‪ ,‬שישב על שקית של‬
‫בגדים ישנים‪ .‬פניו היו סמוקים ועיניו ברקו בצחוק כבוש‪.‬‬
‫"איזו מנוולת את‪ ,‬ג'ו! ממש בוגדת! איך יכולת לעשות דבר כזה?" קראו שלוש הילדות‬
‫כשסנודגראס הובילה את ידידה בארשת ניצחון‪ ,‬סיפקה לו כיסא ותג ומיקמה אותו‬
‫צ'יק‪-‬צ'ק בתפקידו החדש‪.‬‬
‫"קור הרוח שלכם ממש מדהים‪ ,‬שני פרחחים שכמותכם‪ ",‬פתח ואמר מר פיקוויק‪ ,‬שניסה‬
‫להעלות על פניו זעף מפחיד והצליח להפיק רק חיוך חביב‪ .‬אבל החבר החדש עמד בכבוד‬
‫במאורע‪ .‬הוא קם‪ ,‬קד בחן לעבר היושב ראש ואמר באופן כובש ביותר‪" ,‬כבוד הנשיא‬
‫וגבירותי ‪ -‬סליחה‪ ,‬רבותי ‪ -‬הרשו לי להציג את עצמי ‪ -‬אני ֶסם וֶ ֶלר‪ ,‬עבדכם הנאמן עד‬
‫מאוד‪".‬‬
 ‫‪22‬‬
‫"יפה! יפה!" קראה ג'ו וחבטה בידית של מחמם מיטה ישן שעליו נשענה‪.‬‬
‫"ידידי הנאמן ופטרוני האציל‪ ",‬המשיך לורי והחווה בידו לעבר סנודגראס‪" ,‬שהציג אותי‬
‫באופן מחמיא כל כך‪ ,‬אינו אשם באסטרטגיה הנבזית שננקטה הערב‪ .‬אני תכננתי אותה‪,‬‬
‫והיא נכנעה לבסוף רק אחרי שהצקתי לה שוב ושוב‪".‬‬
‫"נו באמת‪ ,‬אל תיקח על עצמך את כל האשמה‪ .‬הרי אתה יודע שאני הצעתי את הארון‪",‬‬
‫התפרץ סנודגראס‪ ,‬שנהנה מאוד מהבדיחה‪.‬‬
‫"אל תקשיב למה שהיא אומרת‪ .‬אני הנבל שעשה זאת‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר החבר החדש בהנהון‬
‫וֶ ֶלרי אל מר פיקוויק‪" .‬אבל חי נפשי‪ ,‬לעולם לא אעשה זאת שוב‪ ,‬ומעתה ואילך אקדיש את‬
‫כל מרצי לטובת המועדון הנצחי הזה‪".‬‬
‫"הידד! הידד!" קראה ג'ו וחבטה במכסה של סיר החימום כמו במצילתיים‪.‬‬
‫"המשך‪ ,‬המשך!" הוסיפו וינקל וטאפמן‪ ,‬והנשיא הנהן בראשו ברוב חסד‪.‬‬
‫"ברצוני רק לומר שכדי להביע ולו במעט את תודתי על הכבוד שחלקתם לי‪ ,‬וכדי לעודד‬
‫את יחסי הידידות בין האומות השכנות‪ ,‬הקמתי סניף דואר בגדר השיחים‪ ,‬בקצה הגן‪ .‬מבנה‬
‫נאה ומרווח‪ ,‬עם דלתות קטנות שאפשר לנעול אותן‪ ,‬ועם כל מה שדרוש לדברי דואר ‪-‬‬
‫ולדווריות יְ פוֹת תואר‪ ,‬אם יורשה לי לומר‪ .‬מדובר בסך הכול בשובך הישן‪ ,‬אבל סגרתי את‬
‫הפתחים וסידרתי אפשרות פתיחה מהגג‪ ,‬כך שנוכל לשים בו כל מיני דברים ולחסוך‬
‫לעצמנו זמן יקר‪ .‬נוכל להעביר באמצעותו מכתבים‪ ,‬כתבי יד‪ ,‬ספרים וחבילות‪ ,‬ומכיוון‬
‫שלכל אחת מהאומות יש מפתח‪ ,‬אני משער שזה יהיה נחמד ביותר‪ .‬הרשו לי להציג את‬
‫המפתח של המועדון‪ ,‬ועתה אודה לכם שוב מקרב לב על החסד שגיליתם כלפי ואחזור‬
‫למקומי‪".‬‬
‫תשואות רמות נשמעו כשמר ולר הניח מפתח קטן על השולחן והתיישב‪ .‬מחמם המיטה‬
‫היטלטל והצטלצל בפראות‪ ,‬וזמן רב למדי עבר עד שהסדר הושב על כנו‪ .‬לאחר מכן התנהל‬
‫דיון ארוך‪ ,‬וכל אחת מהן הפליאה להתבטא‪ ,‬כי כולן היו במיטבן‪ .‬לכן היה המפגש הזה‬
‫מתמיד והסתיים רק בשעה מאוחרת‪ ,‬כשננעל בשלוש תרועות הידד קולניות לכבוד‬ ‫תוסס ַ‬
‫החבר החדש‪ .‬איש מהם לא התחרט מעולם על צירופו של סם ולר‪ ,‬כי שום מועדון לא היה‬
‫יכול להתברך בחבר מסור‪ ,‬מנומס וחביב ממנו‪ .‬הוא אכן הוסיף "רוח" למפגשים ו"צביון"‬
‫לעיתון; כי נאומיו טלטלו את כל שומעיו וחיבוריו היו מצוינים ‪ -‬מרשימים‪ ,‬מצחיקים או‬
‫חדורים באהבת מולדת‪ ,‬אך לעולם לא רגשניים‪ .‬ג'ו סברה שהם נפלאים לא פחות‬
‫מיצירותיהם של בייקון‪ ,‬מילטון או שייקספיר‪ ,‬ובהשראתם עיצבה מחדש את חיבוריה שלה‬
‫ושיפרה אותם‪ ,‬כך חשבה‪.‬‬
‫סניף הדואר נהפך למוסד חשוב ומשגשג‪ ,‬כי המון דברים משונים עברו בו‪ ,‬ממש כמו‬
‫בסניף דואר אמיתי‪ .‬מחזות טרגיים ועניבות‪ ,‬שירים פיוטיים ומלפפונים חמוצים‪ ,‬זרעי צמחים‬
‫ומכתבים ארוכים‪ ,‬חוברות תווים ועוגיות זנגוויל‪ ,‬מחקים‪ ,‬הזמנות‪ ,‬מכתבי תוכחה וגורי‬
‫כלבים‪ .‬השעשוע הזה מצא חן גם בעיני מר לורנס הקשיש‪ ,‬והוא נהנה לשלוח חבילות‬
‫משונות‪ ,‬הודעות מסתוריות ומברקים מצחיקים‪ .‬הגנן שלו‪ ,‬שנשבה בקסמיה של האנה‪ ,‬שלח‬
‫לה מכתב אהבה של ממש באמצעות ג'ו‪ ,‬וכולם צחקו כשהסוד התגלה‪ ,‬כי לא העלו על‬
‫דעתם כמה מכתבי אהבה יכיל סניף הדואר הזה בשנים הבאות!‬

‫‪ .20‬רשומות מועדון הפיקוויקים הוא רומן מאת צ'רלס דיקנס‪ ,‬העוסק בהרפתקאות של חברי מועדון בשם זה‪ .‬הגיבור‬
‫הראשי‪ ,‬מר פיקוויק‪ ,‬הוא מייסד המועדון‪ ,‬וחבריו הם מר וינקל‪ ,‬מר סנודגראס ומר טאפמן‪ .‬משרתו האישי של מר‬
‫פיקוויק‪ ,‬סם ולר‪ ,‬ואביו‪ ,‬מר ולר‪ ,‬הם מהדמויות המשעשעות בספר‪.‬‬
‫‪ .21‬אחד השמות הבדויים שבהם פרסמה לואיזה מיי אלקוט יצירות אחרות מפרי עטה‪.‬‬
‫‪ .22‬כלי שדומה בצורתו למחבת עם מכסה וידית ארוכה‪ ,‬שהיו ממלאים אותו בגחלים כדי לחמם את המיטות בלילות‬
‫קרים‪.‬‬
‫פרק אחד‪-‬עשר‬
 ‫ניסויים‬

‫"אחד ביוני! משפחת קינג נוסעת מחר לחוף הים‪ ,‬ומעכשיו אני בת חורין‪ .‬חופשה של‬
‫שלושה חודשים ‪ -‬איך שאני איהנה!" קראה מג כשחזרה הביתה ביום קיץ חם‪ .‬ג'ו היתה‬
‫שרועה על הספה בתשישות חריגה‪ ,‬בת' חלצה לה את הנעליים המאובקות ואיימי הכינה‬
‫לימונדה כדי לרענן את כל החבורה‪.‬‬
‫"הדודה מארץ' נסעה היום‪ ,‬איזה כיף!" אמרה ג'ו‪" .‬כל כך פחדתי שהיא תבקש ממני‬
‫לנסוע איתה‪ .‬אם היא היתה מבקשת‪ ,‬הייתי מרגישה שאני חייבת לנסוע‪ .‬אבל כפי שאתן‬
‫יודעות‪ ,‬אחוזת פלאמפילד מעניינת בערך כמו דרשה בכנסייה‪ ,‬ואני שמחה שנפטרתי מזה‪.‬‬
‫איזו מהומה היתה כשהכנו את הגברת הזקנה לנסיעה‪ ,‬וכמה נבהלתי בכל פעם שהיא פנתה‬
‫אלי‪ .‬כל כך רציתי לגמור כבר את העבודה‪ ,‬שהייתי יעילה ונחמדה באופן בלתי‪-‬רגיל‪ ,‬ולכן‬
‫חששתי שהיא לא תוכל להיפרד ממני‪ .‬ממש ִשקשקתי עד שראיתי אותה יושבת בכרכרה‪,‬‬
‫וברגע האחרון נִ שמתי כמעט פרחה‪ ,‬כי כשהכרכרה יצאה לדרך היא שרבבה את הראש‬
‫מהחלון ואמרה‪' ,‬ג'וזפין‪ ,‬אולי תהיי מוכנה‪ '?...‬אבל את ההמשך כבר לא שמעתי כי בשיא‬
‫הנבזות הסתובבתי וברחתי‪ .‬ממש טסתי אל מעבר לפינה ושם הרגשתי מוגנת‪".‬‬
‫"ג'ו המסכנה! היא הגיעה הביתה כאילו דובים רודפים אחריה‪ ",‬אמרה בת' וגיפפה את‬
‫רגלי אחותה באמהיות רבה‪.‬‬
‫"הדודה מארץ' היא ממש ערדל מצוי‪ ,‬מה?" העירה איימי והיססה לרגע אם צירפה את‬
‫המילה הנכונה‪.‬‬
‫"היא מתכוונת לערפד‪ ,‬לא לערדל‪ ,‬אבל לא חשוב‪ .‬בחום כזה אי‪-‬אפשר להקפיד על חלקי‬
‫הדיבור‪ ",‬מלמלה ג'ו‪.‬‬
‫"מה תעשו כל החופש?" שאלה איימי‪ ,‬ששמחה להחליף נושא‪.‬‬
‫"אני ארבוץ במיטה עד שעה מאוחרת ולא אעשה כלום‪ ",‬השיבה מג ממעמקי כיסא‬
‫הנדנדה‪" .‬כל החורף נאלצתי לתלוש את עצמי מהמיטה בשעה מוקדמת ולעבוד כל היום‬
‫אצל אנשים אחרים‪ .‬עכשיו אני מתכוונת לנוח ולבלות בדיוק איך שיתחשק לי‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה ג'ו‪" .‬הבטלנות הזאת לא מתאימה לי‪ .‬אני הכנתי לי ערימת ספרים‪ ,‬ואני‬
‫מתכוונת להעביר את הזמן בקריאה על הענף שלי על עץ התפוחים הזקן‪ ,‬ובכל פעם‬
‫שאראה שלורי אורב ‪"-‬‬
‫"עורב מצוי?" שאלה איימי כעקיצת גומלין על תיקון ה"ערדל"‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬זמיר מצוי‪ .‬כי לורי באמת שר יפה‪ .‬אבל בכל פעם שאראה את לורי אורב בגן‬
‫ומחפש הרפתקאות‪ ,‬אצטרף אליו‪".‬‬
‫"את יודעת מה‪ ,‬בת'‪ ,‬בואי גם אנחנו לא נלמד בזמן הקרוב אלא רק נשחק וננוח‪ ,‬כמו‬
‫שמג וג'ו מתכוונות לעשות‪ ",‬הציעה איימי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אם אמא תרשה‪ .‬אני רוצה ללמוד לנגן שירים חדשים‪ ,‬ואני צריכה להכין את‬
‫הבנות שלי לקיץ‪ .‬הן נורא מבולגנות וחסרים להן המון בגדים‪".‬‬
‫""את מרשה‪ ,‬אמא?" שאלה מג את גברת מארץ'‪ ,‬שישבה ותפרה בפינה שלה‪ ,‬שנקראה‬
‫בפיהן "הפינה של מאמי‪".‬‬
‫"אולי תעשו ניסוי במשך שבוע ותראו אם זה מוצא חן בעיניכן‪ .‬לדעתי‪ ,‬עד שבת בערב‬
‫כבר תרגישו שבטלה אינסופית גרועה לא פחות מעבודה אינסופית‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬מה פתאום! זה יהיה נהדר‪ ,‬בלי שום ספק‪ ",‬אמרה מג בשאננות‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫"אני מציעה להרים כוסית‪ ,‬כפי ש'חברתי ושותפתי‪ֵ ,‬סיירי גאמפּ' אומרת‪ .‬לא עוד‬
‫עבודה! בטלה לנצח!" קראה ג'ו והרימה את כוס הלימונדה שאיימי חילקה לכולן‪.‬‬
‫הן שתו בחדווה והחלו את הניסוי בכך שהתבטלו עד סופו של אותו יום‪ .‬למחרת בבוקר‬
‫ירדה מג למטה רק בשעה עשר‪ .‬ארוחת הבוקר שאכלה לבדה לא היתה טעימה כל כך‪,‬‬
‫והחדר נראה שומם ומבולגן‪ ,‬כי ג'ו לא מילאה את האגרטלים‪ ,‬בת' לא ניקתה את האבק‪,‬‬
‫והספרים של איימי היו פזורים מסביב‪ .‬שום מקום בחדר לא היה נעים ומסודר חוץ מ"הפינה‬
‫של מאמי"‪ ,‬שנראתה כמו תמיד‪ ,‬ומג התיישבה בה כדי "לנוח ולקרוא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפהק‬
‫ולדמיין אילו שמלות קיץ יפות תקנה בכסף שהרוויחה‪ .‬ג'ו בילתה את הבוקר בנהר עם‬
‫לורי‪ ,‬ושעות אחר הצהריים עברו עליה במעלה עץ התפוח‪ ,‬בקריאה ובהזלת דמעות על‬
‫הספר "עולם רחב ידיים"‪ 24.‬בת' פתחה את היום בהוצאת כל הפריטים מהארון הגדול שבו‬
‫התגוררה משפחת הבובות שלה‪ .‬אך מכיוון שהתעייפה לפני שהשלימה ולו חצי מהמשימה‪,‬‬
‫השאירה הכול מבולגן‪ ,‬ניגשה לנגן ושמחה מאוד שהיא לא צריכה להדיח את הכלים‪ .‬איימי‬
‫סידרה את סוכת הגן שלה‪ ,‬לבשה את השמלה הלבנה החגיגית ביותר שלה‪ ,‬החליקה את‬
‫תלתליה והתיישבה לצייר מתחת לשיח היערה‪ ,‬בתקווה שמישהו ישים לב וישאל מי היא‬
‫האמנית הצעירה‪ .‬מכיוון שאיש לא עבר בסביבה מלבד מרבה רגליים סקרן שבחן את‬
‫עבודתה בעניין רב‪ ,‬יצאה לטיול‪ ,‬אבל בדרך החל לרדת גשם והיא חזרה הביתה נוטפת מים‪.‬‬
‫בשעת התה השוו חוויות‪ ,‬וכולן הסכימו שהיום היה נהדר אם כי ארוך מהרגיל‪ .‬מג‪,‬‬
‫שיצאה לקניות אחר הצהריים וקנתה "בד מוסלין כחול ומקסים"‪ ,‬גילתה רק אחרי שגזרה‬
‫אותו שאי‪-‬אפשר לכבס אותו‪ ,‬והתקלה הזאת הרגיזה אותה קצת‪ .‬ג'ו חרכה את עור אפה‬
‫מרוב שיִט בסירה וחטפה כאב ראש נורא מרוב קריאה‪ .‬בת' היתה מודאגת מהבלגן ששרר‬
‫עכשיו בארון שלה ומכך שלא הצליחה ללמוד שלושה או ארבעה שירים במכה אחת‪.‬‬
‫ואיימי הצטערה נורא על הנזק שנגרם לשמלתה‪ ,‬כי למחרת עמדה להיערך מסיבה אצל‬
‫קייטי בראון‪ ,‬ו"עכשיו אין לי מה ללבוש‪ ",‬טענה באוזני אחיותיה‪ ,‬ממש כמו פלורה‬
‫קפלימזי‪ 25.‬אבל כל אלה היו שטויות חסרות משמעות‪ ,‬והן הצהירו באוזני ִאמן שהניסוי‬ ‫ֶמ ְ‬
‫מתקדם ממש נהדר‪ .‬היא חייכה ולא אמרה כלום‪ ,‬ובעזרתה של האנה ביצעה את העבודות‬
‫שהבנות הזניחו ודאגה שיהיה נעים בבית ושהכול יתנהל כשורה‪.‬‬
‫אבל למרבה הפלא‪ ,‬האווירה נעשתה משונה ומעיקה מרוב "מנוחה ובילויים"‪ .‬הימים נעשו‬
‫ארוכים יותר ויותר; מזג האוויר היה הפכפך מהרגיל‪ ,‬וכך גם מצבי הרוח‪ .‬אי‪-‬שקט מוזר‬
‫הבטלות‪ .‬כחלק מן המותרות‪,‬‬‫ֵ‬ ‫אחז בכולן‪ ,‬והשטן סיפק לא מעט עיסוקים קלוקלים ַלידיים‬
‫זנחה מג את מלאכת התפירה שלה‪ ,‬אך כשהזמן המתמשך התחיל להעיק עליה‪ ,‬החלה לגזור‬
‫את בגדיה ולקלקל אותם מרוב ניסיונות "רענון" בהשראת משפחת מופט‪ .‬ג'ו קראה עד‬
‫שעיניה לא יכלו לקרוא עוד והספרים נמאסו עליה לגמרי‪ .‬היא נעשתה תזזיתית עד כדי כך‬
‫שאפילו לורי הנינוח הסתכסך איתה‪ ,‬ומצב רוחה היה שפוף כל כך שהצטערה בכל לבה‬
‫שלא נסעה עם הדודה מארץ'‪ .‬בת' הסתדרה לא רע‪ ,‬כי שוב ושוב שכחה שהיא צריכה רק‬
‫לשחק ולא לעבוד‪ ,‬ומדי פעם חזרה להרגליה הישנים‪ .‬אבל משהו באווירה השפיע עליה‪,‬‬
‫ושלוותה התערערה לעתים תכופות‪ ,‬עד כדי כך שבאחת הפעמים טלטלה ממש את ג'ואנה‬
‫המסכנה‪ ,‬היקרה כל כך ללבה‪ ,‬ואמרה לה שהיא "זוועתית"‪ .‬מצבה של איימי היה גרוע‬
‫משל כולן‪ ,‬כי משאביה היו מצומצמים למדי‪ ,‬וברגע שאחיותיה לא טיפלו בה והיא נאלצה‬
‫למצוא דרכים להשתעשע בכוחות עצמה‪ ,‬היא גילתה די מהר שהאני הקטן והמושלם שלה‬
‫הוא נטל מעיק למדי‪ .‬היא לא אהבה בובות‪ ,‬אגדות נראו לה ילדותיות‪ ,‬והרי אי‪-‬אפשר‬
‫לצייר כל הזמן‪ .‬מסיבות תה לא נחשבו כל כך בעיניה‪ ,‬וגם לא פיקניקים‪ ,‬אלא אם נערכו‬
‫כיאות‪" .‬אם יש בית יפה עם המון ילדות נחמדות או שנוסעים לטיול‪ ,‬אז הקיץ באמת יכול‬
‫להיות נהדר‪ .‬אבל כשנשארים בבית עם שלוש אחיות אנוכיות ונער מגודל‪ ,‬זה ממש ייסורי‬
‫בועז‪ ",‬התלוננה גברת ָמ ַל ְפּרוֹפּ כעבור כמה ימים שהוקדשו אך ורק להנאות‪ ,‬להתעצבנות‬
‫‪26‬‬
‫ולשעמום‪.‬‬
‫אף אחת מהן לא היתה מוכנה להודות שהניסוי נמאס עליה‪ ,‬אבל ביום שישי בערב שמחו‬
‫כולן בסתר ִלבּן על כך שהשבוע עומד להיגמר‪ .‬גברת מארץ'‪ ,‬שביקשה ַלחרוֹת את הלקח‬
‫עמוק יותר בזיכרונן וניחנה בשפע של הומור‪ ,‬החליטה לסיים את הניסוי בדרך הולמת‪ ,‬ולכן‬
‫נתנה להאנה יום חופש והניחה לילדות ליהנות ממלוא תוצאותיו של המשחק החדש‪.‬‬
‫כשקמו מהשינה בשבת בבוקר‪ ,‬לא היתה אש במטבח‪ ,‬ארוחת הבוקר לא חיכתה להן‬
‫ואמן לא נראתה בשום מקום‪.‬‬‫בפינת האוכל ִ‬
‫"אלוהים ישמור‪ ,‬מה קרה?" קראה ג'ו והביטה סביב באימה‪.‬‬
‫מג רצה למעלה‪ ,‬וכעבור זמן קצר ירדה בחזרה כשעל פניה הקלה אך גם בלבול מסוים‬
‫ושמץ של בושה‪.‬‬
‫"אמא לא חולה‪ ,‬היא רק עייפה מאוד‪ ,‬והיא אומרת שהיא תשכב כל היום בחדר שלה‬
‫ותניח לנו לעשות כמיטב יכולתנו‪ .‬זה מאוד מוזר מצדה‪ ,‬ממש לא אופייני לה‪ ,‬אבל היא‬
‫אומרת שעבר עליה שבוע קשה ומבקשת שלא נתלונן אלא נסתדר בעצמנו‪".‬‬
‫"זה לא יהיה קשה‪ ,‬והרעיון מוצא חן בעיני‪ .‬אני מתה לעשות משהו‪ ...‬זאת אומרת‪,‬‬
‫למצוא איזשהו שעשוע חדש‪ ,‬אתן יודעות‪ ",‬הוסיפה ג'ו במהירות‪.‬‬
‫הכורח לעבוד הקל מאוד על כולן‪ ,‬והן ניגשו למלאכה ברצון‪ ,‬אך עד מהרה הבינו שהאנה‬
‫צודקת כשהיא אומרת תמיד‪" ,‬להחזיק משק בית זה לא צחוק‪ ".‬במזווה היה מזון בשפע‪,‬‬
‫ובזמן שבת' ואיימי ערכו את השולחן‪ ,‬הכינו מג וג'ו את ארוחת הבוקר והתפלאו למה‬
‫המשרתים אומרים תמיד שזו עבודה קשה‪.‬‬
‫"אני אביא ארוחת בוקר גם לאמא‪ ,‬אף על פי שהיא אמרה שאנחנו לא צריכות לדאוג לה‬
‫ושהיא תטפל בעצמה‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שניהלה את העניינים והרגישה כמו בעלת הבית כשמזגה‬
‫את התה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬לפני שניגשו לאכול בעצמן‪ ,‬סידרו הכול על מגש ושלחו אותו למעלה עם ברכת‬
‫הטבחית‪ .‬התה היה מר מאוד‪ ,‬החביתה היתה חרוכה והלחמניות היו מנומרות באבקת‬
‫אפייה‪ ,‬אבל גברת מארץ' הודתה על הסעודה שקיבלה וצחקה מקרב לב אחרי שג'ו יצאה‪.‬‬
‫"מסכנות קטנות‪ ,‬לא יהיה להן קל‪ ,‬אני חוששת‪ .‬אבל הסבל לא יהיה גדול וזה רק יועיל‬
‫להן‪ ",‬אמרה‪ ,‬שלפה מוצרי מזון טעימים יותר שהצטיידה בהם מראש ורק אז נפטרה‬
‫מארוחת הבוקר הקלוקלת כדי לא לפגוע ברגשותיהן ‪ -‬תרמית אמהית קטנה ששמרה על‬
‫תחושתן הטובה‪.‬‬
‫אבל למטה נשמעו תלונות רבות‪ ,‬וכישלונותיה של הטבחית הראשית גרמו לה מפח נפש‬
‫גדול‪" .‬לא חשוב‪ ,‬אני אכין את האוכל ואהיה המשרתת‪ .‬את תהיי בעלת הבית‪ ,‬תשמרי על‬
‫הידיים היפות שלך‪ ,‬תארחי ותחלקי הוראות‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שבקיאותה בענייני בישול היתה‬
‫דלה עוד יותר משל מג‪.‬‬
‫ההצעה המפתה הזאת התקבלה ברצון‪ ,‬ומרגרט פרשה אל הסלון וסידרה אותו במהירות‪,‬‬
‫טאטאה את הלכלוך אל מתחת לספה וסגרה את הווילונות כדי שלא תצטרך לנקות אבק‪.‬‬
‫ואילו ג'ו‪ ,‬מתוך אמונה מוחלטת ביכולותיה ומתוך רצון חברי לסיים את המריבה‪ ,‬מיהרה‬
‫והשאירה פתק בסניף הדואר‪ ,‬שבו הזמינה את לורי לארוחת הצהריים‪.‬‬
‫"כדאי שתבדקי מה יש לך להציע לפני שאת מחליטה לארח‪ ",‬אמרה מג כשנודע לה על‬
‫הכנסת האורחים הפזיזה‪.‬‬
‫"יש בשר משומר והמון תפוחי אדמה‪ ,‬ואני אקנה גם אספרגוס וסרטן 'בשביל לגוונן'‪ ,‬כמו‬
‫שהאנה אומרת‪ .‬ונעשה גם סלט חסה‪ .‬אני לא יודעת איך‪ ,‬אבל בספר כתוב‪ .‬לקינוח אני‬
‫אכין רפרפת ותותים‪ ,‬וגם קפה‪ ,‬אם את רוצה שהארוחה תהיה אלגנטית‪".‬‬
‫"אל תנסי להכין יותר מדי מנות‪ ,‬ג'ו‪ ,‬כי את לא יודעת להכין שום מאכל חוץ מעוגיות‬
‫זנגוויל וסוכריות ִדבשה‪ .‬אני לא לוקחת אחריות על ארוחת הצהריים הזאת‪ .‬את הזמנת את‬
‫לורי על אחריותך‪ ,‬ולכן את תטפלי בו‪".‬‬
‫"לא ביקשתי שתעשי שום דבר‪ ,‬רק שתמלאי את תפקיד המארחת ותעזרי לי עם הרפרפת‪.‬‬
‫את תייעצי לי אם אני אסתבך‪ ,‬נכון?" שאלה ג'ו‪ ,‬פגועה למדי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אני לא יודעת הרבה‪ ,‬רק איך אופים לחם ועוד כמה דברים קטנים‪ .‬כדאי‬
‫שתבקשי רשות מאמא לפני שאת קונה משהו‪ ",‬השיבה מג בשיקול דעת‪.‬‬
‫"ברור‪ .‬אני לא טיפשה‪ ",‬וג'ו הסתלקה בכעס לנוכח הספק שהוטל ביכולותיה‪.‬‬
‫"תקנו מה שאתן רוצות ואל תטרידו אותי‪ .‬אני יוצאת לארוחת צהריים‪ ,‬ואני לא יכולה‬
‫לדאוג למה שקורה בבית‪ ",‬אמרה גברת מארץ' כשג'ו פנתה אליה‪" .‬אף פעם לא נהניתי‬
‫מעבודות משק בית‪ ,‬ואני מתכוונת לקחת חופש היום‪ ,‬לקרוא‪ ,‬לכתוב‪ ,‬לצאת לביקורים‬
‫ולהשתעשע‪".‬‬
‫המחזה החריג הזה ‪ -‬אמה החרוצה יושבת בשלווה בכיסא הנדנדה‪ ,‬מתנדנדת וקוראת‬
‫בשעת בוקר מוקדמת ‪ -‬עורר בג'ו את התחושה שתופעה על‪-‬טבעית מתחוללת‪ .‬אפילו ליקוי‬
‫חמה‪ ,‬רעידת אדמה או התפרצות הר געש לא היו נראים לה מוזרים יותר‪.‬‬
‫"הכול משובש איכשהו‪ ",‬אמרה לעצמה כשירדה במדרגות‪" .‬הנה‪ ,‬בת' בוכה‪ .‬זה סימן‬
‫בדוק שמשהו לא בסדר במשפחה הזאת‪ .‬אם איימי מציקה לה‪ ,‬אני תכף אראה לה מה זה‪".‬‬
‫ג'ו‪ ,‬שחשה די משובשת בעצמה‪ ,‬מיהרה לסלון ומצאה את בת' מתייפחת מעל פּיפּ‪ ,‬ציפור‬
‫הקנָ רית‪ ,‬ששכב מת בכלובו וטפריו הקטנים פשוטים לצדדים באופן מעורר רחמים‪ ,‬כמתחנן‬ ‫ַ‬
‫למזון שבגלל היעדרו גווע‪.‬‬
‫"זאת אשמתי‪ ...‬שכחתי אותו‪ ...‬לא נשאר לו זרעון אחד או טיפת מים‪ .‬אוי‪ ,‬פיפ! אוי‪ ,‬פיפ!‬
‫איך יכולתי להתאכזר אליך ככה?" קראה בת'‪ ,‬הרימה את היצור המסכן בכפות ידיה וניסתה‬
‫להקים אותו לתחייה‪.‬‬
‫ג'ו הציצה לתוך עינו הפקוחה למחצה‪ ,‬מיששה את לבו הקטן‪ ,‬וכשהתברר לה שהוא‬
‫נוקשה וקר‪ ,‬נדה בראשה והציעה את קופסת הדומינו שלה כארון קבורה‪.‬‬
‫"תשימי אותו בתנור‪ ,‬אולי הוא יתחמם ויחזור לחיים‪ ",‬הציעה איימי בתקווה‪.‬‬
‫"הוא מת מרעב‪ ,‬ואין סיבה לאפות אותו עכשיו‪ .‬אני אכין לו תכריכים והוא ייקבר בגינה‪.‬‬
‫ולעולם לא תהיה לי ציפור אחרת‪ ,‬לעולם לא‪ ,‬פיפ שלי! כי אני רעה מדי ולא מגיע לי‬
‫שתהיה לי ציפור‪ ",‬מלמלה בת'‪ ,‬שישבה על הרצפה ועטפה את ציפור המחמד שלה בכפות‬
‫ידיה‪.‬‬
‫"ההלוויה תהיה אחר הצהריים וכולנו נבוא‪ .‬אל תבכי‪ ,‬בת'י‪ .‬נכון‪ ,‬באמת חבל‪ ,‬אבל שום‬
‫דבר לא מסתדר כמו שצריך השבוע‪ ,‬ופיפ סבל יותר מכולם מהניסוי הזה‪ .‬תכיני את‬
‫התכריכים‪ ,‬תשכיבי אותו בקופסה שנתתי לך‪ ,‬ואחרי ארוחת הצהריים נערוך הלוויה קטנה‬
‫ונחמדה‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬והתחילה להרגיש שאולי נטלה על עצמה משימה גדולה מדי‪.‬‬
‫היא הותירה את ניחומה של בת' בידי אחיותיה ופרשה אל המטבח‪ ,‬שהמהומה ששררה בו‬
‫היתה מדכאת מאוד‪ .‬היא חגרה סינר גדול וניגשה לעבודה‪ ,‬ערמה את הכלים בערימה גדולה‬
‫כדי להדיח אותם‪ ,‬ואז גילתה שהאש כבתה‪.‬‬
‫"נו באמת‪ ,‬ממש התחלה טובה!" מלמלה ג'ו‪ ,‬פתחה בתנופה נרגזת את דלת התנור וחפרה‬
‫בפראות באפר‪.‬‬
‫אחרי שהצליחה ללבות את האש‪ ,‬החליטה לגשת לשוק בזמן שהמים מתחממים‪ .‬ההליכה‬
‫שיפרה את מצב רוחה‪ ,‬היא החמיאה לעצמה על העסקות המוצלחות שעשתה ופסעה‬
‫בכבדות הביתה עם הסחורה שקנתה ‪ -‬סרטן צעיר מאוד‪ ,‬אספרגוס ישן מאוד ושתי קופסאות‬
‫תותים חמוצים‪ .‬כשגמרה להדיח את הכלים כבר הגיעה שעת הארוחה והתנור להט מחום‪.‬‬
‫על התנור היתה מונחת תבנית בצק ללחם שהאנה השאירה כדי שיתפח; מג טיפלה בו‬
‫בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬הניחה אותו על התנור כדי שיתפח שוב‪ ,‬ושכחה אותו שם‪ .‬עכשיו‬
‫אירחה מג את סאלי גַ רדינֶ ר בסלון‪ ,‬כשלפתע נפתחה הדלת לרווחה ודמות מקומחת‪,‬‬
‫מפויחת‪ ,‬סמוקה ופרועה הופיעה בפתח ושאלה בעוקצנות‪:‬‬
‫"את לא חושבת שהלחם תפח מספיק אם הוא גולש מחוץ לתבנית?"‬
‫סאלי פרצה בצחוק‪ ,‬אבל מג הנהנה‪ ,‬הרימה את גבותיה גבוה ככל האפשר‪ ,‬ובעקבות זאת‬
‫נעלם החיזיון מיד והכניס את הלחם החמוץ לתנור בלי שום עיכוב נוסף‪ .‬גברת מארץ' יצאה‬
‫מהבית אחרי שהציצה מדי פעם כדי לראות איך הדברים מתנהלים וגם אמרה כמה מילות‬
‫ניחומים לבת'‪ ,‬שישבה והכינה תכריך בעוד המנוח שוכב בקופסת הדומינו כדי לאפשר‬
‫למתאבלים לעבור על פני ארונו‪ .‬חוסר אונים מוזר ירד על הנערות כשהכובע האפור נעלם‬
‫קרוֹקר הופיעה כעבור כמה דקות ואמרה‬
‫ֶ‬ ‫מעבר לפינה‪ ,‬וייאוש של ממש אחז בהן כשהעלמה‬
‫שבאה לארוחת הצהריים‪ .‬הגברת הזאת היתה רווקה רזה וצהבהבה‪ ,‬עם אף מחודד ועיניים‬
‫חקרניות‪ ,‬שראתה כל דבר וריכלה על כל דבר שראתה‪ .‬הן לא אהבו אותה‪ ,‬אבל חינכו‬
‫אותן לנהוג בה בחביבות מפני שהיתה מבוגרת וענייה ולא היו לה חברים רבים‪ .‬לכן פינתה‬
‫לה מג את כיסא הנדנדה והשתדלה לארח אותה‪ ,‬ואילו העלמה קרוקר שאלה שאלות‪,‬‬
‫מתחה ביקורת על כל דבר וסיפרה סיפורים על אנשים שהיא מכירה‪.‬‬
‫קשה לתאר את שלל ההתנסויות‪ ,‬המצוקות והתלאות שעברו על ג'ו בבוקר ההוא‪,‬‬
‫והארוחה שהוגשה בסופו של דבר נהפכה לבדיחה לדורי דורות‪ .‬מכיוון שפחדה לבקש עצות‬
‫נוספות‪ ,‬עשתה ג'ו כמיטב יכולתה והשתדלה להסתדר בכוחות עצמה‪ ,‬ודי מהר התברר לה‬
‫שמרץ רב ורצון טוב לא מספיקים כדי להיות טבחית‪ .‬היא בישלה את האספרגוס במשך‬
‫שעה‪ ,‬וגילתה לדאבונה שהראשים נשרו מרוב בישול והגבעולים קשים מתמיד‪ .‬הלחם נשרף‬
‫והשחיר בזמן שהכינה את הרוטב לסלט‪ ,‬שהרגיז אותה עד כדי כך שהסיח את דעתה מכל‬
‫דבר אחר‪ ,‬לפני שהשתכנעה סופית שהיא לא תצליח להכשיר אותו לאכילה‪ .‬הסרטן היה‬
‫מבחינתה חידה בלתי‪-‬ניתנת לפיצוח‪ ,‬אבל היא דפקה עליו בפטיש וחיטטה בו עד שהצליחה‬
‫לקלף אותו‪ ,‬ואת ממדיו העלובים הסתירה בשפע של עלי חסה‪ .‬תפוחי האדמה זכו בבישול‬
‫חפוז בלבד כדי שהאספרגוס לא ייאלץ להמתין‪ ,‬ובסופו של דבר לא היו מוכנים‪ .‬הרפרפת‬
‫היתה מלאת גושים‪ ,‬והתותים לא היו בשלים כפי שנראו‪ ,‬כי תותי הבוסר הוסתרו במיומנות‬
‫בתחתית הקופסה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אם הם יהיו רעבים הם יוכלו לאכול בשר משומר ולחם עם חמאה‪ .‬רק חבל שכל‬
‫הבוקר התבזבז לחינם‪ ",‬חשבה ג'ו כשצלצלה בפעמון חצי שעה מאוחר מהרגיל‪ .‬מזיעה‪,‬‬
‫עייפה ומדוכדכת‪ ,‬עמדה לאחר שהגישה את תבשיליה והתבוננה בלורי‪ ,‬המורגל בכל מיני‬
‫מאכלים לאניני טעם‪ ,‬ובעלמה קרוקר‪ ,‬שעיניה הסקרניות יבחינו ודאי בכל הכישלונות‬
‫ולשונה המלהגת תדווח עליהם באוזני קרוב ורחוק‪.‬‬
‫ג'ו המסכנה היתה שמחה להתחבא מתחת לשולחן‪ ,‬כי בזה אחר זה טעמו הסועדים את‬
‫המאכלים ודחו אותם מעליהם‪ .‬איימי צחקקה‪ ,‬מג נראתה נואשת‪ ,‬העלמה קרוקר הידקה את‬
‫שפתיה ולורי דיבר וצחק בכל כוחו כדי להשרות אווירה נעימה בארוחה החגיגית‪ .‬אבל‬
‫התותים היו הצלחה בטוחה בעיניה של ג'ו‪ ,‬כי המתיקה אותם בהרבה סוכר והגישה אותם‬
‫בתוספת קנקן שמנת משובחת‪ .‬לחייה הבוערות הצטננו קצת עכשיו‪ ,‬והיא נשמה עמוקות‬
‫כשכל הסועדים קיבלו את צלחות הזכוכית היפות והביטו במאור פנים באיים הוורדרדים‬
‫הקטנים שצפו בים של שמנת‪ .‬העלמה קרוקר טעמה ראשונה‪ ,‬עיוותה את פניה ומיהרה‬
‫ללגום מים‪ .‬ג'ו ויתרה עוד קודם לכן על המנה שלה‪ ,‬כי פחדה שלא יהיה מספיק לכולם‬
‫אחרי שהתותים התמעטו מאוד בתהליך המיון‪ ,‬ולכן העיפה עכשיו מבט בלורי‪ ,‬שאכל‬
‫בגבורה אף על פי שכיווץ קצת את הפה ולא הסיר את מבטו מהצלחת‪ .‬איימי‪ ,‬שאהבה‬
‫מאכלים עדינים‪ ,‬תחבה לפיה כפית גדושה‪ ,‬נחנקה‪ ,‬הסתירה את פניה במפית ועזבה את‬
‫השולחן בחיפזון‪.‬‬
‫"מה קרה?" קראה ג'ו ברעד‪.‬‬
‫"מלח במקום סוכר‪ ,‬והשמנת חמוצה‪ ",‬השיבה מג וליוותה את דבריה בתנועת יד טרגית‪.‬‬
‫ג'ו פלטה גניחה חנוקה ושקעה בכיסאה‪ ,‬כי נזכרה שברגע האחרון בזקה על התותים עוד‬
‫קצת אבקה לבנה מאחת משתי הקופסאות שעל שולחן המטבח‪ ,‬וגם שכחה לשים את החלב‬
‫במקרר‪ .‬היא הסמיקה כמו עגבנייה וכמעט פרצה בבכי‪ ,‬אבל אז נתקל מבטה בעיניו של לורי‪,‬‬
‫שנראו מבודחות למרות מאמציו הכבירים‪ ,‬ולפתע ראתה את הפן המגוחך שבכל העניין‬
‫וצחקה עד שדמעות זלגו על לחייה‪ .‬כל האחרים הצטרפו אל הצחוק‪ ,‬כולל "קרקרנית"‪ ,‬כפי‬
‫שכינו הבנות את הגברת הקשישה‪ ,‬והארוחה העגומה הסתיימה במצב רוח טוב‪ ,‬עם לחם‬
‫וחמאה‪ ,‬זיתים ואווירה טובה‪.‬‬
‫לפנות את השולחן ולסדר עכשיו‪ ,‬אז בואו נערוך הלוויה שתעזור לנו‬ ‫"אין לי כוח נפשי ַ‬
‫להיות רציניים קצת‪ ",‬אמרה ג'ו כשקמו מהשולחן‪ .‬העלמה קרוקר מיהרה לעזוב כי היתה‬
‫להוטה לספר את הסיפור החדש ליד שולחן ארוחת הצהריים של חברה אחרת‪.‬‬
‫הם אכן שמרו על רצינות למען בת'‪ .‬לורי חפר קבר מתחת לשרכים בחורשה‪ ,‬ופיפ הקטן‬
‫הונח בתוכו בידי גברתו ענוגת הלב‪ ,‬שהזילה דמעות רבות‪ .‬הוא כוסה באזוב‪ ,‬וזרי סיגליות‬
‫וכוכביות נתלו על מצבת האבן‪ ,‬שעליה נרשמה הכתובת שחיברה ג'ו בזמן שנאבקה עם‬
‫ארוחת הצהריים‪:‬‬

‫כאן שוכב פיפ מארץ'‪,‬‬

‫‪27‬‬
‫שמת בשבעה ביוני;‬
‫יקר לאוהביו המבכים אותו מרה‬
‫ולא ישכחו אותו במהרה‪.‬‬

‫בתום הטקס פרשה בת' לחדרה‪ ,‬כורעת תחת כובד הרגשות והסרטן המבושל‪ .‬אבל היא לא‬
‫מצאה לה מקום לנוח‪ ,‬כי המיטות לא היו מסודרות‪ ,‬והתברר לה שהעצב שוכך במידה רבה‬
‫כשמתפיחים כריות ומסדרים דברים במקום‪ .‬מג עזרה לג'ו לפנות את שאריות הסעודה‪,‬‬
‫והמלאכה הזאת ארכה רוב אחר הצהריים והותירה אותן עייפות עד כדי כך שהחליטו‬
‫להסתפק בתה וצנים לארוחת הערב‪ .‬לורי לקח את איימי לטיול בכרכרה‪ ,‬ומעשה החסד‬
‫הזה הועיל מאוד‪ ,‬כי נראה שהשמנת החמוצה השפיעה לרעה על מזגה‪ .‬גברת מארץ' חזרה‬
‫הביתה ומצאה את שלוש הבנות הבוגרות עובדות קשה בשעת אחר צהריים מאוחרת‪ ,‬ומבט‬
‫חטוף לעבר פח האשפה הבהיר לה עד כמה הצליח החלק הזה של הניסוי‪.‬‬
‫עקרות הבית עוד לא הספיקו לנוח‪ ,‬וכבר באו כמה אנשים לביקור‪ ,‬והן נאלצו למהר‬
‫ולהתארגן כדי לקבל את פניהם ולהכין תה‪ .‬אחר כך היו צריכות לסדר את הבית‪ ,‬לבצע‬
‫כמה שליחויות ולתפור שניים‪-‬שלושה דברים שנדחו לרגע האחרון‪ .‬בשעת דמדומים שקטה‬
‫ואפופת טל נאספו בזו אחר זו במרפסת המוקפת ניצני ורדים מרהיבים של חודש יוני‪ ,‬וכל‬
‫אחת התיישבה בגניחה או באנחה‪ ,‬כאילו היא עייפה או מוטרדת‪.‬‬
‫"איזה יום נורא!" אמרה ג'ו‪ ,‬שבדרך כלל פתחה בשיחה‪.‬‬
‫"הוא נראה קצר מהרגיל‪ ,‬אבל כל כך מעיק‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫"כאילו זה לא הבית שלנו בכלל‪ ",‬הוסיפה איימי‪.‬‬
‫"איך זה יכול להיות הבית שלנו בלי מאמי ובלי פיפ הקטן‪ ",‬נאנחה בת' והביטה בעיניים‬
‫דומעות בכלוב הריק מעל ראשה‪.‬‬
‫"אני כאן‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬ומחר תקבלי ציפור אחרת‪ ,‬אם את רוצה‪".‬‬
‫תוך כדי דיבור ניגשה גברת מארץ' ותפסה את מקומה ביניהן‪ ,‬והבעת פניה העידה שיום‬
‫החופש שלה לא היה מוצלח יותר משלהן‪.‬‬
‫"אתן מרוצות מהניסוי שלכן‪ ,‬בנות? או שאתן רוצות לנסות עוד שבוע כזה?" שאלה‬
‫כשבת' נצמדה אליה והשאר הסתובבו אליה בפנים קורנים‪ ,‬כמו פרחים אל השמש‪.‬‬
‫"אני ממש לא רוצה‪ ",‬קראה ג'ו בהחלטיות‪.‬‬
‫"גם אני לא‪ ",‬קראו האחרות בעקבותיה‪.‬‬
‫"אז אתן חושבות שעדיף למלא כמה מטלות ולעשות קצת למען אחרים‪ ,‬נכון?"‬
‫"להתבטל כל הזמן זה לא משתלם‪ ",‬קבעה ג'ו והנידה בראשה‪" .‬נמאס לי לגמרי‪ ,‬ואני‬
‫מתכוונת לגשת מיד ולעשות איזושהי עבודה‪".‬‬
‫"אולי ִתלמדי בישול בסיסי? זו מיומנות בסיסית שמועילה תמיד‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‬
‫וצחקה בלבה כשנזכרה בארוחת הערב של ג'ו‪ ,‬כי בדרכה הביתה פגשה את העלמה קרוקר‬
‫ושמעה ממנה את כל הסיפור‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬נכון שיצאת מהבית ועזבת הכול רק כדי לראות איך נסתדר?" קראה מג‪ ,‬שחשדה‬
‫בכך כל היום‪.‬‬
‫"כן‪ .‬רציתי שתראו עד כמה הנוחות של כולם תלויה בכך שכל אחד עושה את חלקו על‬
‫הצד הטוב ביותר‪ .‬כל עוד האנה ואני עשינו את העבודות שאתן הזנחתן‪ ,‬הסתדרתן לא רע‪,‬‬
‫אם כי אני לא בטוחה שהייתן מאושרות מאוד או חביבות במיוחד‪ .‬לכן חשבתי שאלמד‬
‫אתכן לקח קטן ואראה לכן מה קורה כשכל אחד חושב רק על עצמו‪ .‬הרבה יותר נעים‬
‫כשעוזרים זה לזה‪ ,‬מבצעים את המטלות היומיות שמאפשרות ליהנות באמת משעות הפנאי‬
‫ושומרים על סבלנות וסובלנות כדי שלכולם יהיה נוח ונעים בבית‪ ,‬אתן לא חושבות כך?"‬
‫"בטח שכן‪ ,‬אמא‪ ,‬בטח שכן!" קראו הילדות‪.‬‬
‫"אז תרשו לי לייעץ לכן לחזור ולהעמיס על השכם את המשאות הקטנים שלכן‪ .‬אמנם הם‬
‫נראים כבדים לפעמים‪ ,‬אבל הם מועילים לנו ונעשים קלים יותר ככל שאנחנו לומדים איך‬
‫לשאת אותם‪ .‬העבודה תורמת לנו‪ ,‬וכל אחד יכול למצוא לו עבודה בשפע‪ .‬היא מרחיקה‬
‫אותנו משעמום וממעשים רעים‪ ,‬היא טובה לבריאות ולנפש והיא מעניקה לנו תחושת‬
‫עוצמה ועצמאות הרבה יותר מכסף או מקישוטים אופנתיים‪".‬‬
‫"אנחנו נהיה חרוצות כמו דבורים ונאהב לעבוד‪ ,‬עוד תראי!" אמרה ג'ו‪" .‬אני אלמד בישול‬
‫בסיסי‪ ,‬זאת תהיה המשימה שלי בחופש הזה‪ .‬ובארוחת הצהריים הבאה אני אנחל הצלחה‬
‫כבירה‪".‬‬
‫"אני אתפור את החולצות לאבא במקומך‪ ,‬מאמי‪ .‬אני מסוגלת ואני אעשה את זה‪ ,‬גם אם‬
‫אני לא כל כך אוהבת לתפור‪ .‬חבל שאני סתם אתעסק עם הבגדים שלי‪ ,‬שהם נחמדים מאוד‬
‫כמו שהם‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫אלמד כל יום ולא אקדיש כל כך הרבה זמן לנגינה ולבובות‪ .‬אני די טיפשונת‪ ,‬ואני‬ ‫"אני ַ‬
‫צריכה ללמוד ולא לשחק‪ ",‬כך החליטה בת'‪ .‬ואיימי הלכה בעקבותיהן והכריזה באומץ‪" ,‬אני‬
‫אלמד לתפור לולאות ואשפר את חלקי הדיבור‪".‬‬
‫"טוב מאוד! אם כך‪ ,‬אני מרוצה מאוד מהניסוי ואני משערת שלא נצטרך לחזור עליו‪ .‬אבל‬
‫אל תעברו לקיצוניות השנייה ואל תעבדו בפרך‪ .‬תקבעו לכן שעות לעבודה ושעות למשחק‪,‬‬
‫כך שכל יום יהיה מועיל ונעים גם יחד‪ ,‬ותוכיחו שאתן מבינות את ערך הזמן בכך שתנצלו‬
‫אותו היטב‪ .‬כך תתענגו על הנעורים‪ ,‬ובגיל מבוגר לא תצטערו שהחמצתן כל מיני דברים‪,‬‬
‫והחיים שלכן יהיו מוצלחים מאוד גם אם תחיו אותם בעוני‪".‬‬
‫"מבטיחות שנזכור את זה‪ ,‬אמא!" והן אכן זכרו‪.‬‬

‫‪ Sairy Gamp .23‬היא דמות של אחות רחמנייה שיכורה מתוך הספר‪The Life and Adventures of Martin‬‬
‫‪) Chuzzlewit‬חייו והרפתקאותיו של מרטין צ'זלוויט( מאת צ'רלס דיקנס‪.‬‬
‫‪ - The Wide, Wide World .24‬רב‪-‬מכר מאת סוזן וורנר‪ ,‬שיצא לאור ב‪.1850-‬‬
‫‪ "Nothing to Wear" .25‬הוא שיר סאטירי מאת המשורר ויליאם אלן באטלר‪ ,‬המספר על פלורה מקפלימזי‪ ,‬שערכה מסע‬
‫קניות בזבזני ברחבי פריז ובכל זאת טענה שאין לה מה ללבוש‪.‬‬
‫‪ - Miss Malaprop .26‬דמות מתוך הקומדיה ‪) The Rivals‬היריבים‪ (1775 ,‬מאת ריצ'רד ֶשרידן )‪,(Sheridan‬‬
‫שמתיימרת להיות גברת מכובדת ומשכילה‪ ,‬אך למעשה מתלבשת בצורה סרת טעם ומשבשת מילים מסובכות‪ .‬איימי‬
‫מתכוונת לייסורי איוב‪.‬‬
‫‪ .27‬שם המשפחה מארץ' )‪ (March‬פירושו גם החודש מרס‪ ,‬ולפיכך הצירוף יוצר נימה קומית‪.‬‬
‫פרק שנים‪-‬עשר‬
 ‫מחנה לורנס‬

‫בת' כיהנה כמנהלת של סניף הדואר‪ .‬היא שהתה בבית יותר מכולן ולכן יכלה לפקוד אותו‬
‫בקביעות‪ ,‬והיא גם אהבה מאוד את המשימה היומית הזאת ‪ -‬לפתוח את הדלת הקטנה‬
‫ולחלק את הדואר‪ .‬באחד הימים בחודש יולי נכנסה הביתה בידיים עמוסות‪ ,‬הסתובבה בבית‬
‫וחילקה מכתבים וחבילות כמו דוורית אמיתית‪.‬‬
‫"הנה הפרחים שלך‪ ,‬אמא! לורי אף פעם לא שוכח‪ ",‬אמרה והניחה את הזר הרענן‬
‫באגרטל שניצב ב"פינה של מאמי" והיה מלא תמיד בזכות הנער שופע החיבה‪.‬‬
‫"העלמה מג מארץ'‪ ,‬מכתב אחד וכפפה‪ ",‬המשיכה בת' ומסרה את הפריטים לאחותה‪,‬‬
‫שישבה ליד אמה ותפרה חפתים‪.‬‬
‫"אבל השארתי שם זוג וכאן יש רק אחת‪ ",‬אמרה מג והביטה בכפפת הכותנה האפורה‪.‬‬
‫"לא הפלת את השנייה בגן?"‬
‫"לא‪ ,‬אני בטוחה שלא‪ ,‬כי היתה רק אחת בתיבת הדואר‪".‬‬
‫"אני שונאת כפפות בודדות! לא חשוב‪ ,‬אולי נמצא את השנייה‪ .‬המכתב שקיבלתי הוא רק‬
‫תרגום מגרמנית של שיר שרציתי להבין‪ .‬נדמה לי שמר ברוק תרגם אותו‪ ,‬כי זה לא הכתב‬
 ‫של לורי‪".‬‬
‫גברת מארץ' העיפה מבט במג‪ ,‬שהיתה נאה מאוד בשמלת הבוקר הססגונית שלה‪.‬‬
‫תלתלים קטנים הסתלסלו על מצחה‪ ,‬והיא קרנה נשיות כשישבה ותפרה ליד שולחן העבודה‬
‫הקטן שלה‪ ,‬הגדוש סלילים לבנים מסודרים‪ .‬היא לא היתה מודעת למחשבה שחלפה במוחה‬
‫של אמה‪ ,‬וכך תפרה ושרה‪ ,‬אצבעותיה התרוצצו‪ ,‬ומחשבותיה היו נתונות לענייני ילדוּת‬
‫תמימים ורעננים כמו פרחי האמנון ותמר שהיו נעוצים בחגורתה‪ ,‬וגברת מארץ' חייכה‬
‫בשביעות רצון‪.‬‬
‫"שני מכתבים לדוקטור ג'ו‪ ,‬וגם ספר וכובע ישן מצחיק‪ ,‬שכיסה את כל סניף הדואר‬
‫מבחוץ‪ ",‬אמרה בת' וצחקה כשנכנסה לחדר העבודה שבו ישבה ג'ו וכתבה‪.‬‬
‫"איזה ברנש ערמומי הוא לורי הזה! אמרתי לו שהייתי שמחה אם האופנה היתה כוללת‬
‫כובעים גדולים יותר‪ ,‬כי הפנים שלי נשרפים בכל יום חם‪ .‬הוא אמר‪' ,‬מה אכפת לך אם הם‬
‫אופנתיים? תחבשי כובע גדול ויהיה לך נוח!' אמרתי שהייתי חובשת כובע כזה אם רק היה‬
‫לי‪ ,‬והוא שלח לי את הכובע הזה כדי להעמיד אותי במבחן‪ .‬אני אחבוש אותו בשביל הכיף‪,‬‬
‫ואראה לו שהאופנה ממש לא מעניינת אותי‪ ",‬והיא תלתה את הכובע הישן ורחב השוליים‬
‫על פסל חזה של אפלטון וניגשה לקרוא את המכתבים שקיבלה‪.‬‬
‫מכתב אחד היה מאמה‪ ,‬וכשקראה אותו עלה סומק בלחייה ועיניה נמלאו דמעות‪ ,‬כי כך‬
‫היא כתבה לה‪:‬‬

‫ילדתי היקרה‪,‬‬
‫אני כותבת לך כמה מילים כדי לספר לך באיזו קורת רוח אני צופה במאמצייך לשלוט‬
‫בעצמך‪ .‬את לא אומרת דבר על הקשיים שלך‪ ,‬על הכישלונות או על ההצלחות שלך‪,‬‬
‫ואולי נדמה לך שאיש לא רואה אותם מלבד אותו חבר שמימי שאת נעזרת בו מדי יום‪,‬‬
‫כפי שאני רואה לפי הכריכה הבלויה של ספר ההדרכה שלך‪ .‬גם אני התנסיתי בכל‬
‫אלה‪ ,‬ואני מאמינה בכל לבי בכנות החלטתך‪ ,‬כי היא מתחילה לשאת פרי‪ .‬המשיכי כך‪,‬‬
‫יקירתי‪ ,‬בסבלנות ובאומץ‪ ,‬ודעי שאם יש בעולם אדם שמזדהה איתך בכל לבו‪ ,‬הרי זו‬
‫אמך האוהבת‬

‫"כמה נעימות לי המילים האלה‪ ,‬יותר מאינספור מטבעות כסף ואלפי שבחים‪ .‬אוי‪ ,‬מאמי‪,‬‬
‫אני באמת משתדלת! ואני אמשיך להשתדל ולא אתעייף‪ ,‬כי את עוזרת לי‪".‬‬
‫ג'ו הניחה את ראשה על זרועותיה והרטיבה בדמעות אושר את הרומן הקטן שעסקה‬
‫בכתיבתו‪ ,‬כי באמת חשבה שאיש לא רואה ולא מעריך את מאמציה להיות טובה‪ ,‬ומכתב‬
‫העידוד הזה היה יקר ומעודד פי כמה מפני שהיה בלתי‪-‬צפוי ומפני שנכתב על ידי אדם‬
‫שאת שבחיו העריכה יותר מכול‪ .‬היא הרגישה חזקה מתמיד לקראת ההתמודדות עם‬
‫אפוליון שלה והאמינה שתצליח לגבור עליו‪ ,‬אך כתגבורת וכתזכורת הצמידה את המכתב‬
‫בסיכה לחלק הפנימי של שמלתה‪ ,‬למקרה שתותקף במפתיע‪ ,‬ואחר כך פתחה את המכתב‬
‫השני בנכונות מלאה לקרוא בו בשורות טובות או רעות‪ .‬במכתב הזה כתב לורי בכתב גדול‬
‫ונמרץ‪:‬‬

‫ג'ו היקרה‪,‬‬
‫מה העניינים!‬
‫כמה נערות ונערים אנגלים יבואו לבקר אותי מחר‪ ,‬ומתחשק לי לעשות חיים‪ .‬אם מזג‬
‫בלוֹנגמדוֹ ולהשיט את כל החבר'ה לארוחת‬
‫ֶ‬ ‫האוויר יהיה יפה‪ ,‬אני מתכוון להתמקם‬
‫צהריים ומשחק קרוקט ‪ -‬לעשות מדורה‪ ,‬להקים אוהל‪ ,‬וכל מיני דברים כיפיים כאלה‪.‬‬
‫הם אנשים נחמדים והם אוהבים דברים כאלה‪ .‬ברוק יבוא איתנו כדי להשגיח שאנחנו‬
‫הבנים לא נתפרע‪ ,‬וקייט ווֹן תשגיח על הבנות‪ .‬אני רוצה שכולכן תבואו‪ .‬אני לא מוכן‬
‫לוותר על בת' בשום מחיר‪ ,‬ואני מבטיח שאף אחד לא יטריד אותה‪ .‬אל תדאגי לאוכל ‪-‬‬
‫אני אטפל בו ובכל השאר ‪ -‬רק תבואי‪ ,‬תהיי בן אדם!‬
‫ממהר נורא‪,‬‬
‫שלך תמיד‪,‬‬
‫לורי‬

‫"איזה כיף!" קראה ג'ו ומיהרה לבשר את הבשורה למג‪.‬‬

‫"אנחנו נוכל לבוא‪ ,‬נכון‪ ,‬אמא? זה יעזור מאוד ללורי‪ ,‬כי אני יכולה לחתור בסירה‪ ,‬ומג‬
‫תוכל להשגיח על ארוחת הצהריים‪ ,‬וגם הילדות יוכלו להועיל באיזשהו אופן‪".‬‬
‫"אני מקווה שבני משפחת ווֹן הם לא אנשים מכובדים ונפוחים כאלה‪ .‬את יודעת עליהם‬
‫משהו‪ ,‬ג'ו?" שאלה מג‪.‬‬
‫"רק שהם ארבעה‪ .‬קייט מבוגרת ממך‪ .‬פרד ופרנק )התאומים( הם בני גילי בערך‪ ,‬ויש עוד‬
‫ילדה קטנה‪ ,‬גרייס‪ ,‬שהיא בת תשע או עשר‪ .‬לורי הכיר אותם בחו"ל‪ ,‬והבנים מצאו חן‬
‫בעיניו‪ .‬אם כי יש לי הרגשה שהוא לא כל כך מתפעל מקייט‪ ,‬כי הוא די עיקם את האף‬
‫כשהוא הזכיר אותה‪".‬‬
‫"אני כל כך שמחה שהשמלה הפרחונית שלי נקייה‪ .‬היא בדיוק תתאים‪ ,‬והיא כל כך‬
‫מחמיאה לי!" ציינה מג בשביעות רצון‪" .‬יש לך משהו נורמלי ללבוש‪ ,‬ג'ו?"‬
‫"חליפת שיט אדומה‪-‬אפורה‪ ,‬שתספיק לי בהחלט‪ .‬אני אחתור ואתרוצץ הרבה‪ ,‬אז שום בד‬
‫מעומלן לא בא בחשבון‪ .‬גם את תבואי‪ ,‬בת'י?"‬
‫"אם תדאגי שאף אחד מהבנים לא ידבר איתי‪".‬‬
‫"אף בן!"‬
‫"אני רוצה לשמח את לורי ואני לא פוחדת ממר ברוק‪ ,‬כי הוא נורא נחמד‪ .‬אבל אני לא‬
‫רוצה לנגן‪ ,‬לשיר או לדבר‪ .‬אני אעבוד קשה ולא אפריע לאף אחד‪ ,‬ואם את תשמרי עלי‪,‬‬
 ‫ג'ו‪ ,‬אני אבוא‪".‬‬
‫"ילדה חמודה שלי‪ .‬את באמת מנסה להילחם בביישנות שלך‪ ,‬ואני אוהבת אותך מאוד‪.‬‬
‫לא קל להילחם בחסרונות‪ ,‬אני יודעת את זה טוב מאוד‪ ,‬ומילים מעודדות עוזרות מאוד‪.‬‬
‫תודה‪ ,‬אמא‪ ",‬וג'ו הטביעה בלחי הצנומה נשיקת תודה שגברת מארץ' לא היתה מוותרת‬
‫עליה גם אילו הציעו לה באותו רגע לקבל בחזרה את הלחיים העגלגלות והוורדרדות שהיו‬
‫לה בנעוריה‪.‬‬
‫"אני קיבלתי בדואר קופסת שוקולדים ואת התמונה שרציתי להעתיק‪ ",‬אמרה איימי‬
‫והראתה את הדואר שלה‪.‬‬
‫"ואני קיבלתי מכתב ממר לורנס שמזמין אותי לבוא לנגן לו הערב‪ ,‬לפני שמדליקים את‬
‫המנורות‪ ,‬ואני אלך‪ ",‬הוסיפה בת'‪ ,‬שידידותה עם האדון הקשיש פרחה להפליא‪.‬‬
‫"אז בואו נזדרז ונעבוד פי שניים היום‪ ,‬כדי שמחר נוכל לבלות בראש שקט‪ ",‬אמרה ג'ו‬
‫והתכוננה להניח מיָ דה את העט ולאחוז במטאטא במקומו‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬הציצה השמש לחדרן של הילדות כדי להבטיח להן יום‬
‫נאה‪ ,‬ומראה מצחיק נגלה לעיניה‪ .‬כל אחת מהן התכוננה לחגיגה בדרך שנראתה לה‬
‫מתאימה ובחרה בערב הקודם באמצעים הדרושים‪ :‬על מצחה של מג התנוססה עכשיו שורה‬
‫נוספת של ניירות סלסול קטנים; פניה הצרובים של ג'ו היו מרוחים בשפע של משחה; בת'‬
‫הרשתה לג'ואנה לישון איתה בלילה כדי לפצות אותה על הפרידה הקרבה; ואיימי שברה‬
‫את השיא של כולן כששמה אטב על אפה כדי לחדד קצת את הקו הצורמני הזה )ומכיוון‬
‫שהאטב היה מן הסוג שציירים משתמשים בו להצמדת הנייר אל כן הציור‪ ,‬הוא התאים‬
‫בהחלט למטרה הנוכחית(‪ .‬המחזה המוזר שעשע כנראה את השמש‪ ,‬כי היא פרצה אל החדר‬
‫בבוהק כה עז‪ ,‬שג'ו התעוררה והעירה את כל אחיותיה בפרץ הצחוק שתקף אותה למראה‬
‫הקישוט של איימי‪.‬‬
‫אור שמש וצחוק היו פתיחה טובה ליום של הנאה‪ ,‬ובתוך זמן קצר החלה פעילות נמרצת‬
‫בשני הבתים‪ .‬בת'‪ ,‬שגמרה את ההכנות לפני כולן‪ ,‬דיווחה בלי הרף מה קורה בבית השכן‪,‬‬
‫והכניסה קצת עניין בתהליך ההתגנדרות של אחיותיה בעזרת מבזקים תכופים מן החלון‪.‬‬
‫"הנה האיש עם האוהל! אני רואה את גברת בּארקר שמה את ארוחת הצהריים בסלים‬
‫גדולים‪ .‬עכשיו מר לורנס מרים את הראש ומסתכל בשמים ובשבשבת‪ .‬אני נורא מקווה שגם‬
‫הוא יבוא‪ .‬הנה לורי‪ ,‬והוא נראה ממש כמו ספן ‪ -‬איזה ילד נחמד! אוי‪ ,‬אלוהים ישמור‪ ,‬הנה‬
‫כרכרה מלאה אנשים ‪ -‬גברת גבוהה‪ ,‬ילדה קטנה ושני ילדים איומים‪ .‬אחד מהם צולע‪,‬‬
‫מסכן כזה‪ ,‬הוא נשען על קב‪ .‬לורי לא סיפר לנו את זה‪ .‬מהר‪ ,‬בנות! כבר מאוחר‪ .‬בחיי‪ ,‬הנה‬
‫שקד לך לפני כמה ימים‪ ,‬כשהלכנו‬ ‫מוֹפט‪ ,‬נשבעת לכם‪ .‬תראי‪ ,‬מג‪ ,‬זה לא הבחור ָ‬ ‫ֶ‬ ‫נד‬
‫לקניות?"‬
‫"נכון מאוד‪ .‬מוזר שגם הוא בא‪ .‬חשבתי שהוא נסע להרים‪ .‬הנה סאלי‪ .‬אני שמחה שהיא‬
‫חזרה בזמן‪ .‬אני נראית בסדר‪ ,‬ג'ו?" קראה מג בהתרגשות‪.‬‬
‫"ממש פרח אמיתי‪ .‬תרימי את שולי השמלה ותיישרי את הכובע‪ ,‬הוא נראה כמו מחווה‬
‫רומנטית כשהוא נטוי ככה‪ ,‬והוא יעוף במשב הרוח הראשון‪ .‬טוב‪ ,‬בואו נלך!"‬
‫"אוי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬את לא מתכוונת לחבוש את הכובע הנורא הזה‪ ,‬נכון? הוא ממש מגוחך! אני לא‬
‫מוכנה שתיראי כמו בחור‪ ",‬הזדעקה מג כשג'ו קשרה לראש בסרט אדום את הכובע המיושן‬
‫ורחב השוליים שלורי שלח לה כבדיחה‪.‬‬
‫"בטח שאני אחבוש אותו‪ ,‬כי הוא נהדר ‪ -‬כל כך מצל‪ ,‬קליל וגדול‪ .‬זה יהיה משעשע‪ ,‬ולא‬
‫אכפת לי להיראות כמו בחור אם הכובע נוח לי‪ ".‬וג'ו צעדה מיד החוצה‪ ,‬והשאר פסעו‬
‫בעקבותיה ‪ -‬חבורה קטנה ומלאת חיים‪ ,‬ארבע אחיות שנראו במיטבן‪ ,‬בבגדי קיץ ובפרצופים‬
‫עליזים מתחת לשולי כובעים נאים‪.‬‬
‫לורי רץ לקראתן והציג אותן בלבביות רבה לפני ידידיו‪ .‬המדשאה היתה חדר האורחים‪,‬‬
‫ובמשך דקות ארוכות נערכה שם סצנה שוקקת חיים‪ .‬מג שמחה לראות שהעלמה קייט‪,‬‬
‫למרות היותה בת עשרים‪ ,‬לבושה בפשטות שראויה לחיקוי על ידי בנות אמריקה; והחמיא‬
‫לה מאוד שנד אמר שהוא בא במיוחד כדי לפגוש אותה‪ .‬ג'ו הבינה למה לורי "עיקם את‬
‫האף" כשדיבר על קייט‪ ,‬כי הגברת הצעירה היתה אפופה באווירת אל‪-‬תיגע‪-‬בי שעמדה‬
‫בניגוד חריף להתנהגות החופשית והקלילה של הילדות האחרות‪ .‬בת' העיפה מבט בבנים‬
‫החדשים והגיעה למסקנה שהנער הצולע הוא לא כל כך "איוֹם" אלא עדין וחלש‪ ,‬ולכן היא‬
‫תהיה נחמדה אליו‪ .‬איימי נוכחה שגרייס היא ברייה מחונכת ועליזה‪ ,‬ולאחר שהביטו זו בזו‬
‫בשתיקה במשך כמה דקות‪ ,‬נעשו פתאום חברות טובות מאוד‪.‬‬
‫האוהלים‪ ,‬ארוחת הצהריים וכלי הקרוקט נשלחו עוד קודם לכן‪ .‬בני החבורה עלו לסירות‬
‫בתוך זמן קצר‪ ,‬ושתי הסירות התרחקו בדחיפה מהגדה והותירו את מר לורנס על החוף‬
‫כשהוא מנופף לשלום בכובעו‪ .‬לורי וג'ו חתרו בסירה אחת; מר ברוק ונד בסירה השנייה;‬
‫ופרד ווֹן‪ ,‬התאום הפרוע‪ ,‬השתדל ככל יכולתו לטלטל את שתי הסירות כשחתר מסביבן‬
‫בסירה קטנה‪ ,‬כמו חרק מים טורדני‪ .‬הכובע המצחיק של ג'ו היה ראוי לנאום הוקרה כי‬
‫הביא תועלת רבה‪ :‬בהתחלה שבר את הקרח כי הצחיק את כולם; אחר כך יצר משב רוח‬
‫מרענן כשהתנפנף קדימה ואחורה בזמן שחתרה‪ ,‬ואין ספק שאילו ירד גשם היה משמש‬
‫כמטרייה מצוינת לכל בני החבורה‪ ,‬כך אמרה‪ .‬קייט נדהמה למדי מהתנהגותה של ג'ו‪,‬‬
‫במיוחד מפני שקראה "כריסטופר קולומבוס!" כשאיבדה את המשוט שלה‪ ,‬ומפני שלורי‬
‫אמר‪" ,‬ידידי היקר‪ ,‬האם פגעתי בּ‪ "?‬כשמעד על רגלה בדרכו למקום הישיבה שלו‪ .‬אבל‬
‫אחרי שהרימה כמה פעמים את המשקפיים אל עיניה ובחנה את הנערה המשונה‪ ,‬החליטה‬
‫העלמה קייט שהיא "מוזרה אבל די פיקחית"‪ ,‬וחייכה אליה מרחוק‪.‬‬
‫מג ישבה בסירה השנייה‪ ,‬במיקום מצוין ממש מול שני החותרים‪ ,‬מר ברוק ונד מופט‪,‬‬
‫שהתפעלו מהמראה שלפניהם ותפעלו את משוטיהם "במיומנות ובחריצות" יוצאות מן‬
‫הכלל‪ .‬מר ברוק היה בחור שקט ורציני‪ ,‬בעל עיניים חומות יפות וקול נעים‪ .‬התנהגותו‬
‫השקטה מצאה חן בעיני מג‪ ,‬והוא נחשב בעיניה לאנציקלופדיה מהלכת של ידע מועיל‪ .‬הוא‬
‫כמעט לא דיבר איתה אבל הביט בה לא מעט‪ ,‬והיא היתה בטוחה שהוא לא מביט בה‬
‫בסלידה‪ .‬נד למד עכשיו במכללה‪ ,‬ומובן שסיגל לעצמו את כל הגינונים שתלמידי מכללה‬
‫סבורים שמחובתם לאמץ‪ .‬הוא לא היה פיקח במיוחד‪ ,‬אבל בכל זאת היה בחור חביב ושותף‬
‫מצוין לפיקניק‪ .‬סאלי גרדינר שמרה בקפידה על הניקיון של שמלת הכותנה הלבנה שלה‬
‫ופטפטה עם פרד התזזיתי‪ ,‬שהילך אימה על בת' בגלל תעלוליו הבלתי‪-‬פוסקים‪.‬‬
‫הדרך ללונגמדו לא היתה ארוכה‪ ,‬אבל עד שהגיעו לשם כבר הוקם האוהל וכלי הקרוקט‬
‫היו מסודרים במקומם‪ .‬הם מצאו את עצמם בשדה ירוק ונעים‪ ,‬שבאמצעו ניצבו שלושה‬
‫מצלים ולצדם רצועת דשא חלקה שהתאימה לקרוקט‪.‬‬ ‫אלונים ֵ‬
‫"ברוכים הבאים למחנה לורנס!" אמר המארח הצעיר כשירדו לחוף בקריאות חדווה‪.‬‬
‫"ברוק הוא הרמטכ"ל‪ ,‬אני מפקד החטיבה וכל השאר הם קציני מטה‪ .‬ואתן‪ ,‬גבירותי‪,‬‬
‫האורחות הנכבדות‪ .‬האוהל הוקם לנוחותכן‪ ,‬האלון הזה הוא חדר האורחים‪ ,‬האלון השני‬
‫הוא חדר האוכל‪ ,‬והשלישי הוא המטבח של המחנה‪ .‬ועכשיו בואו נשחק משחק קרוקט אחד‬
‫לפני שיהיה חם מדי‪ ,‬ואחר כך ניגש לארוחת הצהריים‪".‬‬
‫פרנק‪ ,‬בת'‪ ,‬איימי וגרייס התיישבו וצפו במשחקם של שמונת האחרים‪ .‬מר ברוק בחר‬
‫לקבוצה שלו את מג‪ ,‬קייט ופרד‪ ,‬ולורי לקח את סאלי‪ ,‬ג'ו ונד‪ .‬האנגלים שיחקו היטב‪ ,‬אבל‬
‫האמריקנים שיחקו טוב יותר; הם נאבקו בעוז על כל שעל של המגרש‪ ,‬כחדורים ברוח‬
‫מלחמת העצמאות שפיעמה באבותיהם כמאה שנה קודם לכן‪ .‬מדי פעם התגלעה מחלוקת‬
‫בין ג'ו לפרד‪ ,‬ובאחת הפעמים כמעט הידרדרו לחילופי דברים קשים‪ .‬ג'ו הגיעה קרוב לקשת‬
‫האחרונה והחמיצה את החבטה‪ ,‬והכישלון הזה די הרגיז אותה‪ .‬פרד חבט לעמדה קרובה‬
‫מאוד לשלה‪ ,‬ותורו הגיע לפני תורה‪ .‬הוא חבט שוב‪ ,‬והכדור שלו נתקל בשער ונעצר‬
‫כשהוא בולט כסנטימטר אל הצד הלא נכון של הקשת‪ .‬איש לא עמד בקרבת מקום‪ ,‬ופרד‬
‫רץ לבדוק את הכדור ודחף אותו קצת בחרטום הנעל‪ ,‬כך שעכשיו בלט כסנטימטר מהצד‬
‫הנכון של הקשת‪.‬‬
‫"זהו! עברתי! עכשיו‪ ,‬העלמה ג'ו‪ ,‬אני אחסל אותך ואגיע ראשון‪ ",‬קרא האדון הצעיר‬
‫והניף את הפטיש שלו לחבטה נוספת‪.‬‬
‫"אתה דחפת את הכדור שלך‪ .‬אני ראיתי את זה‪ .‬עכשיו תורי‪ ",‬אמרה ג'ו בתקיפות‪.‬‬
‫"נשבע שלא הזזתי אותו‪ .‬אולי הוא התגלגל קצת‪ ,‬אבל זה מותר‪ .‬אז תזוזי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬ותני‬
‫לי לנסות לפגוע ביתד‪".‬‬
‫תרמה אם אתה רוצה‪ ",‬אמרה ג'ו‬ ‫"אנחנו באמריקה לא נוהגים לרמות‪ ,‬אבל בבקשה‪ַ ,‬‬
‫בכעס‪.‬‬
‫"הינקים הם הרבה יותר ערמומיים‪ ,‬כפי שכולם יודעים‪ .‬אז הנה לך!" השיב פרד‪ ,‬חבט את‬
‫הכדור שלו בכדור שלה והעיף את שלה הרחק משם‪.‬‬
‫ג'ו פתחה את פיה כדי להגיד משהו בוטה‪ ,‬אבל ברגע האחרון ריסנה את עצמה‪ ,‬הסמיקה‬
‫עד המצח ובמשך רגע ארוך היכתה בכל כוחה בפטיש באחת הקשתות‪ ,‬בזמן שפרד המשיך‬
‫במשחק‪ ,‬פגע ביתד והודיע שסיים את הסיבוב‪ .‬ג'ו ניגשה אל השיחים כדי לקחת את הכדור‬
‫שלה ועבר הרבה זמן עד שמצאה אותו שם‪ ,‬אבל כשחזרה היו פניה רגועים ושלווים‪ ,‬והיא‬
‫חיכתה בסבלנות לתורה‪ .‬כמה וכמה חבטות נדרשו לה כדי להגיע לעמדה שאבדה לה‪ ,‬ועד‬
‫שהגיעה לשם כבר כמעט נגמר המשחק והקבוצה השנייה כמעט ניצחה‪ ,‬כי רק הכדור של‬
‫קייט עדיין לא הגיע ליתד והיה מונח עכשיו לידה‪.‬‬
‫"בחיי‪ ,‬הנה אנחנו גומרים! קדימה‪ ,‬קייט‪ .‬העלמה ג'ו עוד לא עברה את הקשת‪ ,‬אז את‬
‫בטוח תגמרי לפניה‪ ",‬קרא פרד בהתרגשות כשכולם התקרבו כדי לראות את הסיום‪.‬‬
‫"הינקים נוהגים לגלות נדיבות כלפי האויבים שלהם‪ ",‬אמרה ג'ו בהבעה שהעלתה סומק‬
‫בפניו של הנער‪" ,‬במיוחד כשהם מנצחים אותם‪ ",‬הוסיפה‪ ,‬עקפה את הכדור של קייט בלי‬
‫לגעת בו וניצחה במשחק בעזרת חבטה מתוחכמת‪.‬‬
‫לורי השליך את כובעו באוויר‪ ,‬אבל מיד נזכר שלא מנומס להתלהב מתבוסתם של‬
‫אורחים ולכן עצר באמצע התרועה ולחש לידידתו‪" :‬כל הכבוד‪ ,‬ג'ו! הוא באמת רימה‪,‬‬
‫ראיתי במו עיני‪ .‬אי‪-‬אפשר להגיד לו‪ ,‬אבל הוא לא יעשה את זה שוב‪ ,‬תאמיני לי‪".‬‬
‫מג לקחה את ג'ו הצדה כדי להדק צמה שהתרופפה לכאורה ואמרה לה בשביעות רצון‪:‬‬
‫"זה היה מרגיז מאוד‪ ,‬אבל שלטת בעצמך‪ ,‬ואני שמחה מאוד‪ ,‬ג'ו‪".‬‬
‫"אל תשבחי אותי‪ ,‬מג‪ ,‬כי אפילו ברגע זה הייתי מסוגלת להכניס לו אגרוף‪ .‬הרגשתי שאני‬
‫תכף מתפוצצת ולכן נשארתי בין השיחים עד שהצלחתי לשלוט בכעס שלי ולסתום את‬
‫הפה‪ .‬אני עדיין רותחת‪ ,‬אז אני מקווה שהוא יתרחק ממני‪ ",‬השיבה ג'ו‪ ,‬נשכה את שפתיה‬
‫ונעצה בפרד מבט זועם מתחת לכובעה הגדול‪.‬‬
‫"הגיע הזמן לאכול צהריים‪ ",‬אמר מר ברוק והביט בשעונו‪" .‬מפקד החטיבה‪ ,‬האם תוכל‬
‫להדליק אש ולהביא מים בזמן שהעלמה מארץ'‪ ,‬העלמה סאלי ואני נערוך את השולחן? מי‬
‫יודע להכין קפה טוב?"‬
‫"ג'ו יודעת!" אמרה מג‪ ,‬ששמחה להמליץ על אחותה‪ .‬ג'ו הרגישה ששיעורי הבישול‬
‫שקיבלה לאחרונה עומדים להנחיל לה כבוד וניגשה לנהל את הכנת הקפה; הילדים אספו‬
‫זרדים למדורה והנערים הבעירו אש והביאו מים ממעיין סמוך‪ .‬העלמה קייט ציירה‪ ,‬ופרנק‬
‫דיבר עם בת'‪ ,‬שקלעה מחצלות קטנות מקני סוף‪ ,‬שישמשו כצלחות‪.‬‬
‫הרמטכ"ל ועוזריו פרשו על מפת השולחן מגוון מלבב של מאכלים ומשקאות וקישטו‬
‫הכול בעלים ירוקים‪ .‬ג'ו הכריזה שהקפה מוכן‪ ,‬וכולם התיישבו לסעודה דשנה‪ ,‬כי צעירים‬
‫לא סובלים בדרך כלל מהפרעות עיכול‪ ,‬ופעילות גופנית מעוררת בהם תיאבון בריא‪.‬‬
‫הארוחה היתה עליזה מאוד כי הכול נראה מסעיר ומצחיק‪ ,‬ופרצי צחוק תכופים הבהילו‬
‫ושלל תקריות משעשעות אירעו‬ ‫סוס נכבד שרעה בקרבת מקום‪ .‬השולחן התנדנד קלות ְ‬
‫כשספלים וצלחות התהפכו‪ַ ,‬בּלוּטים נפלו לתוך החלב‪ ,‬נמלים שחורות קטנות התכבדו‬
‫בקינוחים בלי שהוזמנו‪ ,‬וזחלים שעירים השתלשלו מהעץ כדי לראות מה קורה‪ .‬שלושה‬
‫ילדים זהובי שיער הציצו מעבר לגדר‪ ,‬וכלב מאיים נבח עליהם בכל כוחו מהצד השני של‬
‫הנהר‪.‬‬
‫"יש כאן מלח אם את מעדיפה‪ ",‬אמר לורי והושיט לג'ו צלוחית תותים‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬אני מעדיפה עכבישים‪ ",‬השיבה ודגה מתוך השמנת שני עכבישים לא זהירים‬
‫שמצאו בה את מותם‪" .‬ואיך אתה מעז בכלל להזכיר לי את הארוחה המזוויעה הזאת‬
‫כשהמסיבה שלך כל כך נחמדה מכל הבחינות?" הוסיפה ג'ו‪ ,‬ושניהם צחקו ואכלו מתוך‬
‫צלחת אחת‪ ,‬בגלל המחסור בכלים‪.‬‬
‫"ביליתי נהדר ביום ההוא ועדיין לא התאוששתי מזה‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬אם המסיבה הזאת‬
‫נחמדה זה לא בזכותי‪ ,‬כי אני לא עושה כלום‪ .‬הכול הודות לך‪ ,‬למג ולברוק‪ ,‬ואני אסיר‬
‫תודה לכם‪ .‬ומה נעשה עכשיו‪ ,‬כשאנחנו כבר לא מסוגלים לאכול עוד?" שאל לורי‪ ,‬שהרגיש‬
‫שהחלק הטוב ביותר במסיבה נגמר ברגע שהארוחה הסתיימה‪.‬‬
‫"נשב ונשחק עד שיהיה קריר יותר‪ .‬הבאתי קלפי רביעיות בנושא סופרים‪ ,‬ואני בטוחה‬
‫שהעלמה קייט מכירה איזשהו משחק חדש ונחמד‪ .‬לך ותשאל אותה‪ .‬היא אורחת שלך‬
‫ואתה צריך לבלות איתה קצת יותר‪".‬‬
‫"גם את אורחת‪ ,‬לא? חשבתי שהיא תתאים לברוק‪ ,‬אבל הוא כל הזמן מדבר עם מג‪,‬‬
‫וקייט רק מסתכלת עליהם מבעד למשקפיים המגוחכים שלה‪ .‬אני הולך‪ ,‬אז אין לך מה‬
‫להטיף לי מוסר‪ ,‬כי גם את לא מומחית גדולה לנימוסים‪ ,‬ג'ו‪".‬‬
‫העלמה קייט אכן הכירה כמה משחקים חדשים‪ ,‬ומכיוון שהבנות לא רצו לאכול עוד‬
‫והבנים לא יכלו לאכול עוד‪ ,‬התאספו כולם ב"חדר האורחים" כדי לשחק ב"סיפור‬
‫בהמשכים"‪.‬‬
‫"מישהו מתחיל לספר סיפור‪ ,‬גם אם הוא טיפשי לגמרי‪ ,‬וממשיך כמה שהוא רוצה אבל‬
‫מקפיד לעצור בנקודה מסעירה‪ .‬הבא בתור ממשיך את הסיפור כרצונו ומפסיק גם הוא‬
‫בנקודה כזאת‪ .‬אם עושים את זה כמו שצריך זה יוצא מצחיק מאוד‪ ,‬כי נוצר בלגן מוחלט‬
‫של קטעים עצובים ועליזים‪ .‬תתחיל בבקשה‪ ,‬מר ברוק‪ ",‬אמרה קייט בנימת ציווי שהפתיעה‬
‫את מג‪ ,‬אשר התייחסה למורה בכבוד רב כמו לכל אדם מכובד אחר‪.‬‬
‫מר ברוק‪ ,‬שהיה שרוע לרגליהן של שתי הגברות הצעירות‪ ,‬ציית והתחיל לספר‪ ,‬ועיניו‬
‫החומות והיפות היו נעוצות בנהר הבוהק בשמש‪.‬‬
‫"פעם אחת היה אביר שיצא לחפש את מזלו בעולם הגדול‪ ,‬כי לא היה לו דבר מלבד‬
‫המגן והחרב שלו‪ .‬הוא שוטט בדרכים במשך זמן רב‪ ,‬עשרים ושמונה שנים כמעט‪ ,‬ודרכו לא‬
‫היתה קלה‪ ,‬עד שהגיע לארמון של מלך זקן וטוב‪ ,‬שהציע פרס לכל מי שיצליח לאלף סייח‬
‫משובח אבל עיקש‪ ,‬שהיה חביב עליו מאוד‪ .‬האביר הסכים לנסות והתקדם באטיות אך‬
‫בבטחה‪ ,‬כי הסייח היה יצור אצילי ודי מהר למד לאהוב את אדונו החדש‪ ,‬אף על פי שהיה‬
‫מוזר ופראי‪ .‬בכל יום‪ ,‬כשאימן את חיית המחמד של המלך‪ ,‬הדהיר אותו האביר ברחבי‬
‫העיר‪ ,‬ובזמן הרכיבה הביט לכל עבר וחיפש את הפנים היפים שראה לא פעם בחלומותיו אך‬
‫מעולם לא הצליח למצוא‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשעבר עם סוסו ברחוב שקט‪ ,‬ראה את הפנים‬
‫המלבבים האלה באחד החלונות של טירה הרוסה‪ .‬לבו עלץ בקרבו‪ .‬הוא בירר מי גר בטירה‬
‫הישנה הזאת‪ ,‬ונאמר לו שכמה נסיכות שבויות מוחזקות שם בלחש כישוף‪ ,‬וכל היום הן‬
‫טוות כדי לגייס כסף ולקנות את חירותן‪ .‬האביר השתוקק בכל לבו לשחרר אותן‪ ,‬אבל הוא‬
‫היה עני‪ ,‬ולכן לא היה יכול אלא לעבור שם בכל יום‪ ,‬לחפש את הפנים המתוקים ולקוות‬
‫שיראה אותם יום אחד בחוץ‪ ,‬באור השמש‪ .‬לבסוף החליט להיכנס לטירה ולשאול את‬
‫הנסיכות איך יוכל לעזור להן‪ .‬הוא ניגש ודפק בדלת‪ .‬הדלת הגדולה נפתחה לרווחה‪ ,‬ולנגד‬
‫עיניו ראה‪"...‬‬
‫"גברת מרהיבה ביופייה‪ ,‬שקראה בלהט‪' ,‬סוף‪-‬סוף! סוף‪-‬סוף!'‪ ",‬המשיכה קייט‪ ,‬שנהגה‬
‫לקרוא רומנים צרפתיים והתפעלה מהסגנון הזה‪'" .‬זו היא!' קרא הרוזן גוסטב ונפל לרגליה‬
‫בשלהוב של אושר‪' .‬קום על רגליך!' אמרה והושיטה לו יד צחורה כשיש‪' .‬לעולם לא אקום‪,‬‬
‫עד שתאמרי לי כיצד אוכל להצילך‪ ',‬נשבע האביר‪ ,‬שעדיין כרע על ברכיו‪' .‬אבוי‪ ,‬מר הוא‬
‫גורלי ועלי להישאר כאן עד שהרודן העריץ יושמד‪' '.‬היכן הוא הרשע?' 'בטרקלין הארגמן‪.‬‬
‫לך‪ ,‬אביר אמיץ‪ ,‬והצל אותי ממלתעות הייאוש‪' '.‬אציית לדברייך‪ ,‬אשוב מנצח או אמות!'‬
‫ולאחר המילים המסעירות הללו נחפז האביר לדרכו‪ ,‬פתח בתנופה את הדלת של טרקלין‬
‫הארגמן והתכונן להיכנס‪ ,‬כשלפתע‪"...‬‬
‫"קיבל חבטה מהממת ממילון יווני גדול שזרק עליו ברנש זקן בגלימה שחורה‪ ",‬אמר נד‪.‬‬
‫"סר מה‪-‬שמו התאושש מיד‪ ,‬זרק את הרודן מהחלון והסתובב כדי להצטרף לגבירה‪ ,‬עטור‬
‫ניצחון אבל עם חבורה על מצחו‪ .‬אבל הדלת היתה נעולה‪ ,‬ולכן הוא קרע את הווילונות‪,‬‬
‫עשה סולם חבלים‪ ,‬שלשל אותו מהחלון והגיע עד חצי הדרך למטה‪ ,‬אבל אז הסולם נקרע‪,‬‬
‫והוא צלל עם הראש למטה לתוך תעלת המגן‪ ,‬עשרים מטר מתחתיו‪ .‬הוא ידע לשחות כמו‬
‫ברווז‪ ,‬אז הוא חתר סביב הטירה עד שהוא הגיע לדלת קטנה‪ ,‬ששני בריונים שמרו עליה‪.‬‬
‫הוא חבט את הראשים שלהם זה בזה‪ ,‬עד שהתפצחו כמו שני אגוזים‪ ,‬ואז‪ ,‬במאמץ קליל‬
‫של כוחו העצום‪ ,‬הוא פרץ את הדלת‪ ,‬טיפס בשתי מדרגות אבן שהיו מכוסות אבק בגובה‬
‫שלושים סנטימטר‪ ,‬וגם בקרפדות גדולות כמו אגרוף ובעכבישים שהיו מכניסים אותך‬
‫להיסטריה‪ ,‬העלמה מארץ'‪ .‬בראש המדרגות האלה הוא נתקל במראה שעצר את נשימתו‬
‫והקפיא את דמו‪"...‬‬
‫"דמות גבוהה‪ ,‬לבנה כולה‪ ,‬עם רעלה על פניה ועששית בידה הכחושה‪ ",‬המשיכה מג‪.‬‬
‫"היא אותתה לו לבוא אחריה והחליקה בלי רחש לאורך מסדרון חשוך וקר כקבר‪ .‬דמויות‬
‫אפלות עוטות שריון ניצבו משני הצדדים‪ ,‬דממת מוות שררה שם והעששית הפיצה אור‬
‫כחול‪ .‬דמות הרפאים הסבה מדי פעם את פניה לעברו‪ ,‬ובוהק עיניים נוראות נראה מבעד‬
‫לרעלה הלבנה‪ .‬הם הגיעו לדלת מכוסה בווילון‪ ,‬שמאחוריה נשמעה מוזיקה נפלאה‪ .‬הוא‬
‫זינק קדימה כדי להיכנס‪ ,‬אך רוח הרפאים משכה אותו בחוזקה לאחור ונופפה באיום ב‪"...‬‬
‫"טבק הרחה‪ ",‬אמרה ג'ו בקול רפאים שזעזע את הקהל‪'" .‬רוב תודות‪ ',‬אמר האביר‬
‫בנימוס‪ ,‬לקח קמצוץ והתעטש שבע התעטשויות חזקות כל כך שראשו נפל‪' .‬חה! חה!' צחקה‬
‫רוח הרפאים המרושעת‪ .‬היא הציצה מבעד לחור המנעול בנסיכות הטוות בלי הרף כדי‬
‫לקנות את חירותן‪ ,‬ואחר כך הרימה את הקורבן הטרי שלה ושמה אותו בארגז פח גדול‪,‬‬
‫שבו היו עוד אחד‪-‬עשר אבירים בלי ראש‪ ,‬דחוסים יחד כמו סרדינים‪ ,‬אבל אז כולם קמו‬
‫והתחילו ל‪"...‬‬
‫"לרקוד ריקוד של מלחים‪ ",‬שיסע אותה פרד כשג'ו עצרה רגע כדי לנשום‪" .‬וכשהם רקדו‪,‬‬
‫הרם! חבלי‬ ‫הטירה הישנה והמטופשת נהפכה למשחתת עטורת מפרשים‪' .‬מפרש חלוץ ֵ‬
‫מפרש עילי ַק ֵפּל! הגה מול הרוח בכל הכוח! תותחים איֵ יש!' שאג רב החובל כשספינת‬
‫שודדי ים פורטוגלית הזדקרה באופק ודגל שחור כמו דיו התנוסס על התורן הקדמי שלה‪.‬‬
‫'קדימה לניצחון‪ ,‬מלחים שלי!' קרא רב החובל‪ .‬וקרב נוראי התחיל‪ .‬ברור שהבריטים ניצחו‪,‬‬
‫כי הם תמיד מנצחים‪".‬‬
‫"לא נכון‪ ",‬שרבבה ג'ו את קריאתה‪.‬‬
‫"אחרי שהם לקחו בשבי את המפקד של שודדי הים‪ ,‬הם עברו במהירות על פני‬
‫ומפתחי המים שלה זרם דם‪ ,‬כי הפקודה‬ ‫המפרשית‪ ,‬שהסיפונים שלה היו מלאים מתים ִ‬
‫היתה 'בחרבות ‪ -‬מלחמה עד מוות!' רב החובל הבריטי קרא‪' ,‬רב מלחים‪ ,‬קח את החבל של‬
‫המפרש העילי ותתחיל לחבוט במנוול הזה אם הוא לא יודה תכף ומיד בחטאים שלו‪'.‬‬
‫הפורטוגלי שתק כאילו הוא בלע את הלשון‪ ,‬צעד על קורת המוות וצלל לים‪ ,‬והימאים‬
‫העליזים הריעו כמו משוגעים‪ .‬אבל הכלב הערמומי צלל מתחת למשחתת‪ ,‬ניקב אותה‪ ,‬והיא‬
‫צללה למצולות עם כל המפרשים שלה‪' ,‬אל מצולות הים‪ ,‬ים‪ ,‬ים‪ ',‬ושם‪"...‬‬
‫"אוי‪ ,‬אלוהים! מה אני אגיד?" קראה סאלי כשפרד סיים את סיפורו המבולבל‪ ,‬שבו פיזר‬
‫בלי שום הבחנה פרטים ומונחים ימיים מתוך אחד הספרים האהובים עליו‪" .‬טוב‪ ,‬אז הם‬
‫צללו לקרקעית‪ ,‬ובת ים נחמדה קיבלה את פניהם‪ ,‬אבל היא הצטערה מאוד כשמצאה את‬
‫הארגז עם האבירים חסרי הראש והחליטה בנדיבותה לכבוש אותם במלח‪ ,‬וכך עשתה‪,‬‬
‫בתקווה שתצליח לגלות את התעלומה האופפת אותם‪ ,‬כי היא היתה סקרנית‪ .‬כעבור כמה‬
‫זמן ירד צוללן למטה‪ ,‬ובת הים אמרה לו‪' ,‬אני אתן לך את ארגז הפנינים הזה אם תצליח‬
‫להרים אותו למעלה‪ ',‬כי היא רצתה להקים לתחייה את היצורים המסכנים ולא יכלה להרים‬
‫את המטען הכבד בעצמה‪ .‬אז הצוללן הרים את הארגז והתאכזב מאוד כשפתח אותו ולא‬
‫מצא בו שום פנינים‪ .‬הוא השאיר אותו בשדה גדול ושומם‪ ,‬ושם הוא נשאר עד שהתגלה‬
‫במקרה על ידי‪"...‬‬
‫"רועת אווזים קטנה‪ ,‬שרעתה מאה אווזים שמנים בשדה‪ ",‬אמרה איימי כשכושר ההמצאה‬
‫של סאלי כשל‪" .‬הילדה ריחמה עליהם ושאלה זקנה אחת מה צריך לעשות כדי לעזור להם‪.‬‬
‫'האווזים שלך יגידו לך‪ ,‬הם יודעים הכול‪ ',‬אמרה הזקנה‪ .‬אז היא שאלה במה היא צריכה‬
‫להשתמש כראשים חדשים‪ ,‬כי הראשים הקודמים אבדו‪ ,‬וכל האווזים פתחו את מאה הפיות‬
‫שלהם וצרחו‪"...‬‬
‫"'ראשי כרוב!'" המשיך לורי מיד‪' .‬באמת מתאים בדיוק‪ ',‬אמרה הילדה ורצה להביא‬
‫שנים‪-‬עשר ראשי כרוב מהגן שלה‪ .‬היא חיברה אותם לגופים‪ ,‬האבירים קמו לתחייה מיד‪,‬‬
‫הודו לה והלכו לדרכם בשמחה‪ ,‬ובכלל לא הרגישו בהבדל‪ ,‬כי בעולם יש כל כך הרבה‬
‫ראשים כמו שלהם‪ ,‬שאף אחד לא שם לב בכלל‪ .‬האביר שמעניין אותנו חזר לחיפושיו אחרי‬
‫הפנים היפים ההם‪ ,‬ונודע לו שהנסיכות גמרו את הטווייה ויצאו לחופשי‪ ,‬וכולן התחתנו‬
‫חוץ מאחת‪ .‬המידע הזה הלהיב אותו מאוד‪ .‬הוא עלה על הסייח שעמד לצדו בטוב וברע‪,‬‬
‫ומיהר אל הטירה כדי לראות מי הנסיכה שנשארה‪ .‬הוא הציץ מעבר לגדר השיחים וראה‬
‫את אהובת לבו קוטפת פרחים בגן‪' .‬האם תהיי מוכנה לתת לי ורד?' שאל‪' .‬תצטרך להיכנס‬
‫ולקחת אותו‪ .‬אני לא יכולה לגשת אליך‪ .‬זה לא נאה‪ ',‬אמרה בקול מתוק כדבש‪ .‬הוא ניסה‬
‫לטפס מעל הגדר‪ ,‬אבל הגדר כאילו צמחה יותר ויותר גבוה‪ .‬הוא ניסה להידחק דרכה‪ ,‬אבל‬
‫היא נעשתה יותר ויותר עבה‪ ,‬והוא התחיל להתייאש‪ .‬לכן שבר בסבלנות ענף אחרי ענף‪,‬‬
‫עד שיצר חור קטן‪ ,‬הציץ דרכו ואמר בתחינה‪' ,‬תני לי להיכנס! תני לי להיכנס!' אבל‬
‫הנסיכה היפה לא הבינה כנראה‪ ,‬כי היא קטפה את הוורדים בשקט והניחה לו להיאבק כדי‬
‫לפלס את דרכו פנימה‪ .‬ואם הצליח או לא ‪ -‬פרנק יגיד לכם‪".‬‬
‫"אני לא יכול‪ .‬אני לא משחק‪ ,‬אני אף פעם לא משתתף‪ ",‬אמר פרנק‪ ,‬שנבהל מהתסבוכת‬
‫הרגשנית שמתוכה היה עליו להציל את הזוג המגוחך‪ .‬בת' נעלמה מאחורי ג'ו‪ ,‬וגרייס‬
‫נרדמה‪.‬‬
‫"אז האביר המסכן יישאר תקוע בגדר‪ ,‬מה?" שאל מר ברוק‪ ,‬שעדיין הביט בנהר ומולל‬
‫את ורד הבר שהיה נעוץ בדש שלו‪.‬‬
‫"אני מניח שכעבור כמה זמן הנסיכה נתנה לו זר פרחים ופתחה את השער‪ ",‬אמר לורי‪,‬‬
‫חייך לעצמו והשליך בלוטים על המורה שלו‪.‬‬
‫"איזו שטות מוחלטת יצרנו! עם קצת אימון אולי נצליח לעשות משהו מחוכם יותר‪ .‬אתם‬
‫יודעים מה זה 'אמת'?" שאלה סאלי אחרי שצחקו על הסיפור שלהם‪.‬‬
‫"אני מאוד מקווה שכן‪ ",‬אמרה מג בכובד ראש‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני מתכוונת למשחק‪".‬‬
‫"איך משחקים אותו?" שאל פרד‪.‬‬
‫"כולם שמים את הידיים בערימה‪ ,‬יד על יד‪ ,‬בוחרים מספר ושולפים את היד לפי התור‪,‬‬
‫ומי ששולף כשאומרים את המספר שלו צריך לענות את האמת על השאלות שהאחרים‬
‫שואלים אותו‪ .‬זה נורא נחמד‪".‬‬
‫"בואו ננסה‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שאהבה ניסויים‪.‬‬
‫העלמה קייט‪ ,‬מר ברוק‪ ,‬מג וגם נד סירבו להשתתף‪ ,‬אבל פרד‪ ,‬סאלי‪ ,‬ג'ו ולורי ערמו ידיים‬
‫ושלפו‪ ,‬והגורל נפל על לורי‪.‬‬
‫"מי הן דמויות המופת שלך?" שאלה ג'ו‪.‬‬
‫"סבא ונפוליאון‪".‬‬
‫"מי לדעתך הגברת הכי יפה כאן?" שאלה סאלי‪.‬‬
‫"מרגרט‪".‬‬
‫"את מי אתה הכי מחבב?" שאל פרד‪.‬‬
‫"את ג'ו‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫"איזה שאלות טיפשיות אתם שואלים!" אמרה ג'ו ומשכה בכתפה בבוז‪ ,‬ואילו השאר צחקו‬
‫מנימת הקול העניינית של לורי‪.‬‬
‫"ננסה שוב‪' .‬אמת' זה משחק לא רע‪ ",‬אמר פרד‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬משחק שלא היה מזיק לך‪ ",‬השיבה ג'ו בקול חרישי‪.‬‬
‫ואז הגיע תורה‪.‬‬
‫"מה החיסרון הכי גדול שלך?" שאל פרד‪ ,‬כמבקש לבחון בה את הסגולה שחסרה לו‬
‫עצמו‪.‬‬
‫"רתחנות‪".‬‬
‫"מה הדבר שאת הכי רוצה?" שאל לורי‪.‬‬
‫"זוג שרוכי נעליים‪ ",‬השיבה ג'ו‪ ,‬שניחשה את כוונתו וסיכלה אותה‪.‬‬
‫"זאת לא תשובה אמיתית‪ .‬את חייבת להגיד מה את באמת הכי רוצה‪".‬‬
‫"להיות גאון‪ .‬חבל שאתה לא יכול להגשים לי את זה‪ ,‬נכון‪ ,‬לורי?" והיא חייכה‬
‫בערמומיות למראה פניו המאוכזבים‪.‬‬
‫"אילו תכונות את הכי מעריכה בגבר?" שאלה סאלי‪.‬‬
‫"אומץ וכנות‪".‬‬
‫"עכשיו תורי‪ ",‬אמר פרד כשכף ידו נשלפה אחרונה‪.‬‬
‫"בואי נכניס לו‪ ",‬לחש לורי לג'ו‪ ,‬והיא הנהנה ושאלה מיד‪" :‬נכון שרימית במשחק‬
‫הקרוקט?"‬
‫"אה‪ ,‬קצת‪ ,‬כן‪".‬‬
‫‪28‬‬
‫"יפה! נכון שהסיפור שסיפרת לקוח מתוך 'אריה הים'?" שאל לורי‪.‬‬
‫"במידה רבה‪".‬‬
‫"נכון שלדעתך האומה האנגלית מושלמת מכל הבחינות?" שאלה סאלי‪.‬‬
‫"הייתי מתבייש בעצמי אם לא הייתי חושב ככה‪".‬‬
‫"ממש אנגלי טיפוסי‪ .‬טוב‪ ,‬מיס סאלי‪ ,‬עכשיו תקבלי את התור שלך בלי שתצטרכי לשלוף‬
‫מספר‪ .‬קודם כול אני אציק לך ואשאל אותך אם את לא חושבת שאת פלרטטנית קצת‪",‬‬
‫אמר לורי‪ ,‬לאחר שג'ו הנהנה אל פרד כאות של הכרזת שלום‪.‬‬
‫"ילד חוצפן שכמוך! ברור שלא‪ ",‬קראה סאלי בנימת קול שהוכיחה את ההפך‪.‬‬
‫"מה הדבר שאת הכי שונאת?" שאל פרד‪.‬‬
‫"עכבישים ודייסת אורז‪".‬‬
‫"מה הדבר שאת הכי אוהבת?" שאלה ג'ו‪.‬‬
‫"ריקודים וכפפות ארוכות שמכסות גם חלק מהזרוע‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬לדעתי זה משחק טיפשי מאוד‪ .‬בואו נשחק ברביעיות 'סופרים'‪ ,‬כדי להתרענן‬
‫קצת‪ ",‬הציעה ג'ו‪.‬‬
‫נד‪ ,‬פרנק והילדות הצטרפו למשחק‪ ,‬ואילו שלושת הבוגרים ישבו בצד ודיברו‪ .‬העלמה‬
‫קייט הוציאה שוב את בלוק הציור שלה‪ ,‬מרגרט צפתה בה ומר ברוק שכב על העשב‬
‫והחזיק ספר‪ ,‬אבל לא קרא בו‪.‬‬
‫"איזה יופי את עושה את זה! הלוואי שאני הייתי יודעת לצייר‪ ",‬אמרה מג בהתפעלות‬
‫מהולה בעצב‪.‬‬
‫"למה שלא תלמדי? ודאי יש לך טעם טוב וכישרון‪ ",‬השיבה העלמה קייט בנדיבות‪.‬‬
‫"אין לי זמן‪".‬‬
‫"אמא שלך מעדיפה שתטפחי כישורים אחרים‪ ,‬אני מתארת לעצמי‪ .‬גם אמא שלי חשבה‬
‫כך‪ ,‬אבל לקחתי כמה שיעורים פרטיים‪ ,‬הוכחתי לה שיש לי כישרון ומאז היא רוצה מאוד‬
‫שאני אמשיך‪ .‬את לא יכולה לעשות את זה עם המורה הפרטית שלך?"‬
‫"אין לי מורה פרטית‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬שכחתי שהרבה גברות צעירות באמריקה לומדות בבית ספר‪ ,‬לא כמו אצלנו‪ .‬ואבא‬
‫שלי אומר שבתי הספר האלה טובים מאוד‪ .‬אז את לומדת בבית ספר פרטי‪ ,‬אני מבינה‪".‬‬
‫"אני לא לומדת בשום בית ספר‪ .‬אני בעצמי מטפלת בילדים ומלמדת אותם‪".‬‬
‫"מה את אומרת!" אמרה העלמה קייט‪ ,‬אך מנימת קולה נשמע ממש כאילו אמרה‪" ,‬אוי‬
‫ואבוי‪ ,‬כמה נורא!" ולמראה הבעת פניה הסמיקה מג והצטערה שענתה בכנות כזאת‪.‬‬
‫מר ברוק הרים את מבטו ואמר במהירות‪" ,‬גברות צעירות באמריקה אוהבות להיות‬
‫עצמאיות ממש כמו אבות האומה‪ ,‬והן זוכות בהערכה ובכבוד כשהן מפרנסות את עצמן‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬ברור‪ .‬ויפה מאוד מצדן שהן עושות את זה‪ ,‬כמובן‪ .‬גם אצלנו יש הרבה נשים‬
‫כאומנות אצל משפחות האצולה‪ .‬הן בנות טובים‪ ,‬כך‬ ‫ְ‬ ‫צעירות‪ ,‬מכובדות והגונות‪ ,‬שעובדות‬
‫שהן מחונכות ומשכילות‪ ,‬אתם יודעים‪ ",‬אמרה העלמה קייט בנימה מתנשאת שפגעה‬
‫בגאוותה של מג ורק הגבירה את תחושתה שהעבודה שלה חסרת טעם ואפילו משפילה‪.‬‬
‫"האם השיר בגרמנית ענה על הדרישות‪ ,‬העלמה מארץ'?" שאל מר ברוק והפר את‬
‫השתיקה המביכה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬כן! זה היה נחמד מאוד‪ ,‬ואני מודה מאוד למי שתרגם לי אותו‪ ",‬ופניה המושפלים‬
‫של מג התבהרו כשדיברה‪.‬‬
‫"את לא מבינה גרמנית?" שאלה העלמה קייט בפליאה‪.‬‬
‫"לא כל כך‪ .‬אבא שלי לימד אותי קצת‪ ,‬אבל הוא לא נמצא עכשיו‪ ,‬וכשאני לומדת לבד‬
‫אני לא כל כך מצליחה להתקדם‪ ,‬כי אין מי שיתקן לי את ההגייה‪".‬‬
‫שילר ויש לך כאן מורה שאוהב‬ ‫ֶ‬ ‫"בואי תנסי קצת עכשיו‪ .‬הנה 'מרי סטיוארט' מאת‬
‫ללמד‪ ",‬ומר ברוק הניח את ספרו על ברכיה בחיוך מזמין‪.‬‬
‫"זה כל כך קשה שאני פוחדת לנסות‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שחשה אסירת תודה אך גם התביישה‬
‫לנסות בנוכחות הגברת הצעירה והמשכילה שלצדה‪.‬‬
‫"אני אקרא קצת כדי לדרבן אותך‪ ",‬והעלמה קייט קראה אחת מהפסקאות היפות ביותר‬
‫בלי כל שגיאה אך גם בלי כל הבעה‪.‬‬
‫מר ברוק לא אמר כלום כשהספר הוחזר למג‪ ,‬שאמרה בתמימות‪:‬‬
‫"חשבתי שזאת שירה‪".‬‬
‫הפּסקה הזאת‪".‬‬‫"חלק מזה‪ .‬תנסי את ִ‬
‫חיוך מוזר נראה על שפתיו של מר ברוק כשפתח את הספר בקינתה של מרי המסכנה‪.‬‬
‫מג עקבה בצייתנות אחרי גבעול העשב הארוך שבעזרתו הצביע המורה החדש שלה על‬
‫השורה המתאימה‪ .‬היא קראה באטיות ובהיסוס‪ ,‬ובלי שהרגישה הפכה את המילים הקשות‬
‫לשירה בזכות ההגייה הרכה של קולה המוזיקלי‪ .‬מורה הדרך הירוק ירד לאורך העמוד‪ ,‬ועד‬
‫מהרה‪ ,‬בזכות יופייה של הסצנה העצובה‪ ,‬שכחה מג את המאזינים לה‪ ,‬קראה כאילו היא‬
‫לבדה והעניקה נופך טרגי לדבריה של המלכה האומללה‪ .‬אילו ראתה באותו רגע את‬
‫העיניים החומות‪ ,‬היתה נעצרת מיד‪ ,‬אבל היא לא הרימה את מבטה‪ ,‬והשיעור נמשך הלאה‪.‬‬
‫"יפה מאוד!" אמר מר ברוק כשהפסיקה לרגע‪ .‬הוא התעלם לגמרי מהשגיאות הרבות‬
‫שעשתה ונראה כאילו הוא באמת "אוהב ללמד"‪.‬‬
‫העלמה קייט הרימה את המשקפיים אל אפה‪ ,‬ולאחר שסקרה את ההתרחשות הקטנה‬
‫שלפניה‪ ,‬סגרה את בלוק הציור שלה ואמרה בהתנשאות‪:‬‬
‫"יש לך מבטא לא רע‪ ,‬ובבוא הזמן תקראי במיומנות‪ .‬אני מציעה לך ללמוד‪ ,‬כי גרמנית‬
‫היא נכס רב ערך למי שרוצה להיות מורה‪ .‬אני חייבת להשגיח על גרייס‪ ,‬היא משתוללת‬
‫קצת‪ ",‬והעלמה קייט הלכה לדרכה ואמרה לעצמה במשיכת כתף‪" ,‬לא באתי לכאן כדי‬
‫להתרועע עם אומנת‪ ,‬גם אם היא צעירה ויפה‪ .‬אילו מין אנשים מוזרים הם הינקים האלה‪.‬‬
‫אני חוששת שלורי יתקלקל לגמרי בגללם‪".‬‬
‫"שכחתי שהאנגלים בזים לאומנוֹת ולא מתייחסים אליהן כמונו‪ ",‬אמרה מג והביטה ברוגז‬
‫בדמות המתרחקת‪.‬‬
‫"גם למורים לא קל שם‪ ,‬כפי שאני יודע היטב‪ ,‬למרבה הצער‪ .‬אמריקה היא המקום הטוב‬
‫ביותר בשבילנו‪ ,‬העובדים‪ ,‬העלמה מרגרט‪ ",‬ומר ברוק נראה מרוצה ועליז כל כך‪ ,‬שמג‬
‫התביישה על שקוננה על גורלה המר‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אני שמחה לחיות בה‪ .‬אני לא נהנית מהעבודה שלי‪ ,‬אבל בסופו של דבר אני‬
‫שואבת ממנה הרבה סיפוק‪ ,‬כך שאין לי סיבה להתלונן‪ .‬רק חבל שאני לא אוהבת ללמד‪,‬‬
‫כמוך‪".‬‬
‫"אני חושב שהיית אוהבת ללמד אם לורי היה תלמיד שלך‪ .‬חבל מאוד שאצטרך לאבד‬
‫אותו בשנה הבאה‪ ",‬אמר מר ברוק כשהוא שקוע בניקוב חורים באדמת העשב‪.‬‬
‫"הוא ילך למכללה‪ ,‬אני מבינה?" שפתיה של מג שאלו רק את השאלה הזאת‪ ,‬אבל עיניה‬
‫הוסיפו‪" ,‬ומה יהיה איתך?"‬
‫"כן‪ ,‬באמת הגיע הזמן שילך למכללה‪ ,‬כי הוא מוכן‪ .‬וברגע שהוא ייסע‪ ,‬אני אתגייס‬
‫לצבא‪ .‬הארץ שלנו זקוקה לי‪".‬‬
‫"אני שמחה מאוד!" קראה מג‪" .‬לדעתי‪ ,‬כל גבר צעיר צריך לרצות להתגייס‪ ,‬אף על פי‬
‫לאמהות ולאחיות שנשארות בבית‪ ",‬הוסיפה בעצב‪.‬‬ ‫שזה קשה ִ‬
‫"אין לי לא אמא ולא אחות וגם לא הרבה חברים שידאגו אם אני חי או מת‪ ",‬אמר מר‬
‫ברוק די במרירות‪ ,‬ובהיסח הדעת טמן את ורד הבר הנבול בבור שחפר וכיסה אותו כמו‬
‫בקבר קטן‪.‬‬
‫"לורי וסבא שלו ידאגו לך מאוד‪ ,‬וכולנו נצטער מאוד אם יקרה לך משהו רע‪ ",‬אמרה מג‬
‫מכל הלב‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬נעים מאוד לשמוע‪ ",‬החל מר ברוק לומר ונראה שוב עליז‪ ,‬אבל לפני שהספיק‬
‫לסיים את המשפט‪ ,‬הגיע נד בדהרה על הסוס הזקן כדי להציג את כישורי הרכיבה שלו‬
‫לפני הגברות הצעירות‪ ,‬ומאותו רגע ועד סוף היום לא חזר השקט‪.‬‬
‫"את לא אוהבת לרכוב?" שאלה גרייס את איימי כשעמדו לנוח אחרי שהתחרו באחרים‬
‫במרוץ סביב השדה בהנהגתו של נד‪.‬‬
‫"אני נורא אוהבת‪ .‬אחותי מג רכבה הרבה כשאבא היה עשיר‪ ,‬אבל עכשיו כבר אין לנו‬
‫סוסים‪ ,‬רק את ֶא ֶלן‪ ",‬הוסיפה איימי וצחקה‪.‬‬
 ‫"תספרי לי על אלן‪ .‬הוא חמוֹר?" שאלה גרייס בסקרנות‪.‬‬
‫"מה פתאום‪ ,‬את מבינה‪ ,‬ג'ו מתה על סוסים‪ ,‬וגם אני‪ ,‬אבל יש לנו רק אוכף צד ישן ואין‬
‫לנו סוס‪ .‬בגן שלנו יש עץ תפוחים עם ענף נמוך ורחב‪ .‬אז ג'ו הרכיבה עליו את האוכף‪,‬‬
‫קשרה מושכות לחלק שעולה למעלה‪ ,‬קראה לו אלן‪ ,‬ועל הסוס הזה אנחנו רוכבות בכל‬
‫פעם שמתחשק לנו‪".‬‬
‫"איזה בידור!" צחקה גרייס‪" .‬לי יש בבית סוס פוני‪ ,‬וכמעט כל יום אני רוכבת בפארק עם‬
‫פרד וקייט‪ .‬זה נחמד מאוד‪ ,‬כי גם החברים שלי באים לשם‪ ,‬והטיילת מלאה גברות‬
‫ואדונים‪".‬‬
‫"איזה יופי! אני מקווה מאוד שאני אסע לחו"ל מתישהו‪ .‬אבל אני מעדיפה לנסוע לרומא‬
‫ולא לטיילת‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬שלא ידעה מה זו טיילת ובשום אופן לא העזה לשאול‪.‬‬
‫פרנק‪ ,‬שישב ממש מאחורי הילדות‪ ,‬שמע את דבריהן‪ ,‬הדף בקוצר רוח את הקב שלו‬
‫וצפה בילדים הפעילים שעשו כל מיני תרגילים מצחיקים‪ .‬בת'‪ ,‬שאספה את קלפי הרביעיות‬
‫המפוזרים‪ ,‬הרימה את מבטה ואמרה בדרכה הביישנית אך הידידותית‪:‬‬
‫"אני רואה שאתה עייף‪ .‬אני יכולה לעשות למענך משהו?"‬
‫"תדברי איתי‪ ,‬בבקשה‪ .‬משעמם לשבת לבד‪ ",‬השיב פרנק‪ ,‬שהיה רגיל כנראה שמכרכרים‬
‫סביבו בבית‪.‬‬
‫בעיני בת' הביישנית היתה זו משימה בלתי‪-‬אפשרית ממש כאילו ביקש ממנה לשאת‬
‫הרצאה בלטינית; אבל לא היה לה לאן לברוח ומאחורי מי להסתתר‪ ,‬כי ג'ו לא היתה‬
‫בסביבה‪ ,‬והנער המסכן הביט בה בכמיהה כה עמוקה‪ ,‬שהיא אזרה אומץ והחליטה לנסות‪.‬‬
‫"על מה אתה רוצה לדבר?" שאלה ותוך כדי כך השתדלה לסדר את הקלפים והפילה חצי‬
‫מהם כשניסתה לקשור אותם בחבילה אחת‪.‬‬
‫"אני אוהב לשמוע על קריקט‪ ,‬שיט וציד‪ ",‬אמר פרנק‪ ,‬שעוד לא למד להתאים את‬
‫תחביביו ליכולותיו‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬מה אני אעשה? אני לא יודעת שום דבר על הנושאים האלה‪ ",‬חשבה בת'‪ ,‬ומרוב‬
‫התחבטות שכחה את נכותו של הנער ובתקווה שתצליח לדובב אותו אמרה‪" :‬אף פעם לא‬
‫ראיתי ציד‪ ,‬אבל אני מניחה שאתה מכיר טוב מאוד את הנושא הזה‪".‬‬
‫"פעם הכרתי‪ .‬אבל עכשיו אני כבר לעולם לא אוכל לצאת לציד‪ ,‬כי נפגעתי כשקפצתי‬
‫מעל שער גבוה‪ .‬אני גמרתי עם סוסים וכלבי ציד‪ ",‬אמר פרנק באנחה‪ ,‬ובת' שנאה את עצמה‬
‫על הטעות שעשתה בתום לב‪.‬‬
‫התּאוֹ המכוערים שלנו‪ ",‬אמרה וגייסה לעזרתה‬ ‫"הצבאים שלכם הרבה יותר יפים מעדרי ְ‬
‫את ערבות העשב; היא שמחה שקראה את אחד מספרי ההרפתקאות שג'ו אהבה כל כך‪.‬‬
‫עדרי התאו היו נושא מרגיע ומספק‪ ,‬כך התברר‪ ,‬ומרוב להיטות להצהיל את רוחו של‬
‫הנער שכחה בת' את עצמה ולא הרגישה עד כמה אחיותיה מופתעות ושמחות למראה‬
‫המחזה הבלתי‪-‬רגיל ‪ -‬בת' מדברת בחופשיות עם אחד הבנים האיומים שמפניהם ביקשה‬
‫שיגנו עליה‪.‬‬
‫"איזו ילדה נהדרת! היא מרחמת עליו ולכן היא מתנהגת אליו יפה‪ ",‬אמרה ג'ו ופניה‬
‫אורו אליה ממגרש הקרוקט‪.‬‬
‫"תמיד אמרתי שהיא קדושה קטנה‪ ",‬הוסיפה מג‪ ,‬כאילו עכשיו כבר אין שום ספק בכך‪.‬‬
‫"המון זמן לא שמעתי את פרנק צוחק ככה‪ ",‬אמרה גרייס לאיימי כשישבו ושוחחו על‬
‫פלוּלי בלוטים‪.‬‬
‫מס ֵ‬ ‫בובות ויצרו מערכות של כלי תה ַ‬
‫"אחותי בת' היא ממש בררנית כשהיא רוצה להיות‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬מרוצה מאוד‬
‫מהצלחתה של בת'‪ .‬היא התכוונה להגיד "בדרנית"‪ ,‬אבל גרייס לא הבינה את המשמעות‬
‫המדויקת של המילה "בררנית" ולכן היא נשמעה לה מתאימה והותירה בה רושם טוב‪.‬‬
‫קרקס מאולתר‪ ,‬משחק "מחשבת" ועוד סיבוב קרוקט ידידותי חתמו את אחר הצהריים‪ .‬עם‬
‫שקיעת החמה קיפלו את האוהל‪ ,‬הסלים נארזו‪ ,‬היתדות נשלפו‪ ,‬הכול הועמס על הסירות‬
‫וכל בני החבורה שטו בחזרה במורד הנהר ושרו בקולי קולות‪ .‬נד נעשה רגשני וזימר סרנדה‬
‫בעלת פזמון נוגה‪:‬‬

‫לבד‪ ,‬לבד‪ ,‬אבוי! כה לבד‪,‬‬

‫הוא שר את השורות‪:‬‬

‫שנינו צעירים‪ ,‬לב פועם בחזנו‪,‬‬

‫‪29‬‬
‫מדוע מרחק כה גדול יש בינינו?‬

‫והביט במג בהבעה נוגה כל כך‪ ,‬שהיא צחקה בגלוי וקלקלה את שירו‪.‬‬
‫"איך את יכולה להתאכזר אלי ככה?" לחש כשכל האחרים שרו במקהלה עליזה‪" .‬כל‬
‫היום נדבקת לאנגלייה המפוחלצת הזאת‪ ,‬ועכשיו את מתנהגת אלי בזלזול‪".‬‬
‫"ממש לא התכוונתי‪ ,‬אבל נראית כל כך מצחיק‪ ,‬שלא יכולתי להתאפק‪ ",‬השיבה מג‬
‫והתעלמה מהחלק הראשון של הגערה שלו‪ .‬היא אכן הקפידה להתרחק ממנו כי זכרה את‬
‫המסיבה אצל משפחת מופט ואת הדיבורים שנשמעו אחר כך‪.‬‬
‫נד נפגע‪ ,‬פנה אל סאלי כדי למצוא בה ניחומים ואמר לה די בכעס‪" ,‬הנערה הזאת ממש‬
‫לא מבינה כלום בפלירטוטים‪ ,‬נכון?"‬
‫"נכון‪ ,‬אבל בכל זאת היא מתוקה מאוד‪ ",‬השיבה סאלי והגנה על חברתה אף על פי‬
‫שהכירה בחסרונותיה‪.‬‬
‫"רק שלא יבוא איזה דוב לאכול את המתיקות הזאת‪ ",‬אמר נד‪ ,‬שניסה להיות שנון ונחל‬
‫הצלחה שאופיינית לאדונים צעירים‪.‬‬
‫על אותה מדשאה שנאספו בבוקר נפרדו עכשיו בני החבורה הקטנה בברכות לילה טוב‬
‫וברכות שלום מנומסות‪ ,‬כי בני משפחת וון עמדו לנסוע לקנדה‪ .‬כשארבע האחיות פסעו‬
‫הביתה דרך הגן‪ ,‬הביטה העלמה קייט אחריהן ואמרה בלי כל נימת התנשאות הפעם‪,‬‬
‫"למרות ההתנהגות הישירה שלהן‪ ,‬נערות אמריקניות הן נחמדות מאוד כשמכירים אותן‪".‬‬
‫"אני מסכים איתך בהחלט‪ ",‬אמר מר ברוק‪.‬‬

‫‪ .28‬ספרו של סילוואנוּס קוֹבּ )‪ (Sylvanus Cobb‬משנת ‪.1853‬‬

‫ראסל לוֹוֶ ל )‪.(Lowell‬‬
‫‪ .29‬מתוך "הסרנדה" )‪ (1840‬של המשורר האמריקני ג'יימס ֶ‬
‫פרק שלושה‪-‬עשר‬
 ‫מגדלים פורחים באוויר‬

‫לורי שכב בנוחות בערסל באחר צהריים חמים בחודש ספטמבר‪ ,‬התנדנד מצד לצד‪ ,‬תהה מה‬
‫השכנות שלו עושות אבל התעצל לגשת לבדוק‪ .‬שוב תקף אותו מצב רוח רע כי היום עבר‬
‫עליו בחוסר מעש ובחוסר סיפוק‪ ,‬והוא היה שמח מאוד אילו היה יכול לחיות אותו מחדש‪.‬‬
‫מזג האוויר החם השרה עליו עצלות‪ ,‬והוא התרשל בלימודים‪ ,‬בחן את סבלנותו של מר‬
‫ברוק עד קצה גבול היכולת‪ ,‬עורר בסבו מורת רוח כשניגן במשך שעה ארוכה‪ ,‬הפחיד עד‬
‫בסיָ יס בגלל הזנחה דמיונית‬
‫מוות את המשרתות כשרמז בהיתול שאחד הכלבים השתגע‪ ,‬נזף ַ‬
‫כלשהי של סוסו‪ ,‬ואחר כך שקע במעמקי הערסל והרהר בכעס בטיפשותו הכללית של‬
‫העולם‪ ,‬עד ששלוות היום היפה הרגיעה אותו בלי שהרגיש‪ .‬הוא בהה באפלולית הירוקה‬
‫של עצי הערמון שמעליו וחלם כל מיני חלומות‪ ,‬ובדיוק ראה את עצמו מפליג באוקיינוס‬
‫במסע סביב העולם‪ ,‬כשלפתע הגיעו לאוזניו קולות שהחזירו אותו לחוף במהירות הבזק‪.‬‬
‫הוא הציץ מבעד לרשת הערסל וראה את בנות מארץ' יוצאות כאילו פניהן מועדות למסע‬
‫חקר כלשהו‪.‬‬
‫"מה הילדות האלה זוממות עכשיו?" חשב לורי ופקח לרווחה את עיניו המנומנמות כדי‬
‫לראות טוב יותר‪ ,‬כי היה משהו משונה קצת במראה של שכנותיו‪ .‬כל אחת מהן חבשה כובע‬
‫גדול ומתנפנף‪ ,‬נשאה על הכתף שקיק כותנה חום והחזיקה ביד מקל ארוך‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫למג היתה כרית‪ ,‬לג'ו ספר‪ ,‬לבת' סלסילה ולאיימי בלוק ציור‪ .‬כולן פסעו בשקט דרך הגן‪,‬‬
‫יצאו מבעד לשער האחורי הקטן והחלו לטפס על הגבעה שבין הבית לנהר‪.‬‬
‫"יפה מאוד!" אמר לורי לעצמו‪" ,‬יוצאות לפיקניק ולא מזמינות אותי בכלל‪ .‬אבל לא יכול‬
‫להיות שהן מתכוננות לשוט כי אין להן מפתח לבית הסירות‪ .‬אולי הן שכחו אותו‪ ,‬אז אני‬
‫אביא את המפתח ואראה מה קורה‪".‬‬
‫אף על פי שהיו לו שישה כובעים‪ ,‬לקח לו זמן למצוא כובע‪ ,‬אחר כך נערך חיפוש אחרי‬
‫המפתח‪ ,‬שהתגלה בסופו של דבר בכיס‪ ,‬ועד אז כבר נעלמו הנערות מן העין‪ ,‬והוא קפץ‬
‫מעל הגדר ורץ אחריהן‪ .‬הוא בחר בדרך הקצרה ביותר אל בית הסירות וחיכה שיופיעו שם‪,‬‬
‫אבל אף אחד לא הגיע‪ ,‬ולכן עלה על הגבעה כדי להשקיף משם‪ .‬חורשת אורנים כיסתה‬
‫חלק מהגבעה‪ ,‬ומלב הכתם הירוק הזה בקע קול צלול ורך יותר מאנחת האורנים החרישית‬
‫ומציוץ הצרצרים המנומנם‪.‬‬
‫"איזה מראה מרהיב!" חשב לורי כשהציץ מבעד לשיחים‪ .‬עכשיו היה כבר ערני לגמרי‬
‫וחדור מצב רוח טוב‪.‬‬
‫התמונה הקטנה אכן היתה נחמדה מאוד‪ ,‬כי האחיות ישבו יחד במחבוא המוצל‪ ,‬השמש‬
‫והצל ריצדו על פניהן‪ ,‬הרוח המבושמת בידרה את שערן וציננה את לחייהן החמות‪ ,‬וכל‬
‫דיירי היער הקטנים המשיכו בענייניהם כאילו אין הן זרות אלא חברות ותיקות‪ .‬מג ישבה‬
‫על הכרית שלה‪ ,‬ידיה הצחורות תפרו בשלווה‪ ,‬והיא נראתה רעננה ומתוקה כמו ורד‬
‫בשמלתה הוורודה בתוככי הצמחייה הירוקה‪ .‬בת' מיינה את האצטרובלים שנערמו בשפע‬
‫מתחת לשיח סמוך כדי ליצור מהם דברים יפים‪ .‬איימי ציירה קבוצת שרכים‪ ,‬וג'ו סרגה‬
‫וקראה בקול‪ .‬פניו של הנער התעננו קלות כשצפה בהן‪ ,‬כי הרגיש שיצטרך להסתלק משם‬
‫מפני שלא הוזמן‪ .‬ובכל זאת השתהה קצת‪ ,‬כי הבית שהשאיר מאחוריו נראה לו חדור‬
‫בדידות‪ ,‬והחבורה השקטה הזאת בחורשה משכה מאוד את נפשו התוססת‪ .‬הוא ניצב בשקט‬
‫כזה‪ ,‬שסנאי שליקט מזון ירד בריצה מעץ אורן סמוך‪ ,‬ראה אותו פתאום‪ ,‬נרתע בקפיצה‬
‫ופלט ציוץ בהלה חד כל כך‪ ,‬שבת' הרימה את מבטה‪ ,‬הבחינה בפנים מלאי הכמיהה מאחורי‬
‫העצים‪ ,‬חייכה ואותתה לו שיתקרב‪.‬‬
‫"מותר לי להיכנס‪ ,‬בבקשה? או שאני מפריע?" שאל והתקדם באטיות‪.‬‬
‫מג הרימה את גבותיה‪ ,‬אבל ג'ו נעצה בה מבט זועף ומתריס ואמרה מיד‪" ,‬ברור שמותר‬
‫לך‪ .‬היינו צריכות להזמין אותך קודם‪ ,‬אבל חשבנו שלא תרצה להשתתף במשחק של בנות‪".‬‬
‫"המשחקים שלכן תמיד מוצאים חן בעיני‪ ,‬אבל אם מג לא רוצה אותי‪ ,‬אני אלך‪".‬‬
‫"אין לי התנגדות‪ ,‬בתנאי שתעשה משהו‪ .‬לפי החוקים אסור להתבטל כאן‪ ",‬השיבה מג‬
‫ברצינות אך בחביבות‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ .‬ואני מוכן לעשות כל דבר אם תרשו לי להיות פה קצת‪ ,‬כי שם למטה‬
‫משעמם כמו במדבר סהרה‪ .‬אז מה לעשות‪ ,‬לתפור? לקרוא? לאסוף אצטרובלים? לצייר? או‬
‫הכול יחד? תזרקו עלי מה שאתן רוצות‪ ,‬אני מוכן‪ ",‬ולורי התיישב בהבעת הכנעה מלבבת‪.‬‬
‫"תגמור לקרוא את הסיפור הזה ואני אסרוג בינתיים את העקב של הגרב‪ ",‬אמרה ג'ו‬
‫והושיטה לו את הספר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬גברתי‪ ",‬נשמעה תשובתו הצייתנית‪ ,‬והוא פתח בקריאה והשתדל כמיטב יכולתו‬
‫להפגין את תודתו על שצירפו אותו ל"מועדון הדבורה החרוצה"‪.‬‬
‫הסיפור לא היה ארוך‪ ,‬ואחרי שסיים לקרוא העז לורי לשאול כמה שאלות כפרס על‬
‫הצטיינותו‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬גברתי‪ ,‬אפשר לשאול אם המוסד החינוכי המקסים הזה הוא חדש?"‬
‫"שנספר לו?" שאלה מג את אחיותיה‪.‬‬
‫"הוא יצחק‪ ",‬הזהירה איימי‪.‬‬
‫"למי אכפת?" אמרה ג'ו‪.‬‬
‫"אני חושבת שזה ימצא חן בעיניו‪ ",‬הוסיפה בת'‪.‬‬
‫"בטח שזה ימצא חן בעיני! ונשבע לכן שאני לא אצחק‪ .‬תספרי לי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אל תפחדי‪".‬‬
‫"לפחוד ממך? הצחקת אותי‪ .‬טוב‪ ,‬אתה מבין‪ ,‬יש לנו משחק כזה שנקרא 'התקדמות‬
‫הצליין'‪ ,‬ששיחקנו בו בהתמדה כל החורף והקיץ‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אני יודע‪ ",‬אמר לורי והנהן בתבונה‪.‬‬
‫"מי סיפר לך?" שאלה ג'ו‪.‬‬
‫"פיות קטנות‪".‬‬
‫"אני סיפרתי‪ ",‬אמרה בת' בהיסוס‪" .‬רציתי לשעשע אותו באחד הערבים‪ ,‬כשכולכן לא‬
‫הייתן בבית והוא היה קצת עצוב‪ .‬הסיפור מאוד מצא חן בעיניו‪ ,‬אז אל תכעסי‪ ,‬ג'ו‪".‬‬
‫"את לא יודעת לשמור סוד‪ .‬אבל לא חשוב‪ ,‬זה יחסוך לנו טרחה עכשיו‪".‬‬
‫"תמשיכי‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬כשג'ו שבה ושקעה בעבודתה במורת רוח קלה‪.‬‬
‫"היא לא סיפרה לך על התוכנית החדשה שלנו? טוב‪ ,‬השתדלנו לא לבזבז את החופשה‪,‬‬
‫ולכל אחת מאיתנו היתה משימה שהיא עבדה עליה במרץ‪ .‬החופשה כמעט נגמרה‪ ,‬כל‬
‫המשימות הושלמו‪ ,‬ואנחנו נורא שמחות שלא התבטלנו‪".‬‬
‫"בהחלט נשמע טוב‪ ",‬אמר לורי והרהר בצער בימים שעברו עליו באפס מעשה‪.‬‬
‫"אמא מעדיפה שנשהה כמה שיותר באוויר הפתוח‪ ,‬אז אנחנו מביאות את העבודה שלנו‬
‫לכאן ומבלות בנעימים‪ .‬כחלק מהמשחק אנחנו סוחבות את הדברים שלנו בשקים האלה‪,‬‬
‫חובשות את הכובעים הישנים‪ ,‬משתמשות במקלות כדי לטפס על הגבעה ומעמידות פנים‬
‫החמדה'‪ ,‬כי מכאן‬ ‫שאנחנו צלייניות‪ ,‬כמו שעשינו לפני שנים‪ .‬אנחנו קוראות לגבעה 'הר ֶ‬
‫אנחנו יכולות להסתכל רחוק רחוק ולראות את הארץ שבה אנחנו מקוות לחיות מתישהו‪".‬‬
‫ג'ו הצביעה‪ ,‬ולורי הזדקף במקום מושבו והסתכל‪ ,‬כי מבעד למרווח בין העצים היה‬
‫אפשר להשקיף אל הנהר הכחול והרחב והשדות בגדה שמנגד‪ ,‬ומעבר להם אל פאתי העיר‬
‫הגדולה עד להרים הירוקים המיתמרים אל השמים‪ .‬השמש כבר ירדה קצת‪ ,‬והרקיע קרן‬
‫בזוהר של שקיעה סתווית‪ .‬ענני זהב וארגמן נחו על ראשי ההרים‪ ,‬ופסגותיהם הלבנות‬
‫והכסופות התנשאו מעלה אל האור האדמדם ובהקו כמו צריחיה הנישאים של עיר שמימית‪.‬‬
‫"איזה יופי!" אמר לורי ברוך‪ ,‬כי ניחן ביכולת לראות ולחוש יופי מכל סוג‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬ככה זה בדרך כלל‪ .‬ואנחנו אוהבות להשקיף על הנוף הזה כי הוא נראה שונה בכל‬
‫פעם‪ ,‬אבל תמיד מקסים‪ ",‬השיבה איימי והצטערה שהיא לא מסוגלת לצייר את המראה‬
‫הזה‪.‬‬
‫"ג'ו דיברה על הארץ שאנחנו מקוות לחיות בה ביום מן הימים ‪ -‬היא מתכוונת למרחבי‬
‫הכפר‪ ,‬שיש בהם חזירים ותרנגולות וערימות חציר‪ .‬זה באמת יהיה נחמד‪ ,‬אבל הלוואי‬
‫שהארץ היפהפייה שם למעלה היתה אמיתית והיינו יכולים להגיע אליה‪ ",‬אמרה בת'‪,‬‬
‫מהורהרת‪.‬‬
‫"יש ארץ נפלאה‪ ,‬אפילו יותר מזאת‪ ,‬ואנחנו נגיע אליה בסופו של דבר‪ ,‬כשנהיה מספיק‬
‫טובות‪ ",‬השיבה מג בקול רך‪.‬‬
‫"אבל צריך לחכות כל כך הרבה‪ ,‬וכל כך קשה להיות טובה כל הזמן‪ .‬אני רוצה לעוף‬
‫לשם מיד‪ ,‬כמו שהסנוניות האלה עפות‪ ,‬ולהיכנס בשער הנפלא הזה‪".‬‬
‫"את תגיעי לשם‪ ,‬בת'‪ ,‬במוקדם או במאוחר‪ .‬אל תפחדי‪ ",‬אמרה ג'ו‪" .‬אבל אני אצטרך‬
‫להיאבק ולהתאמץ‪ ,‬לטפס ולחכות‪ ,‬ובסופו של דבר יכול להיות שלעולם לא אכנס לשם‪".‬‬
‫"אני אארח לך לחברה‪ ,‬אם זה מנחם אותך‪ ",‬אמר לורי‪" .‬הרבה מסעות מחכים לי עד‬
‫שאזכה לראות את העיר השמימית שלך‪ .‬אז אם אאחר‪ ,‬תגידי עלי איזו מילה טובה‪ ,‬בסדר‪,‬‬
‫בת'?"‬
‫משהו בפניו של הנער הטריד את ידידתו הקטנה‪ ,‬אך היא בכל זאת דיברה בעליצות‪,‬‬
‫ועיניה השקטות הביטו בעננים המשתנים בלי הרף כשאמרה‪" ,‬לדעתי‪ ,‬אנשים שבאמת רוצים‬
‫להגיע לשם ובאמת משתדלים כל החיים‪ ,‬ייכנסו לשם בסופו של דבר‪ .‬כי אני לא מאמינה‬
‫שיש מנעולים על הדלת הזאת או שומרים בשער‪ .‬אני תמיד מדמיינת את זה בדיוק כמו‬
‫בציור‪ ,‬שבו שני האנשים הקורנים פושטים את זרועותיהם כדי לקדם את פניו של כריסטיאן‬
‫המסכן כשהוא עולה מהנהר‪".‬‬
‫"נכון שזה יהיה כיף אם כל המגדלים הפורחים שאנחנו בונים באוויר יהיו אמיתיים ונוכל‬
‫להגשים את כל החלומות שלנו?" אמרה ג'ו אחרי שתיקה קצרה‪.‬‬
‫"לי יש כל כך הרבה מגדלים‪ ,‬שלא הייתי מצליח לבחור ביניהם‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שהשתרע‬
‫על העשב והשליך אצטרובלים על הסנאי שהסגיר אותו‪.‬‬
‫"תצטרך לבחור במה שאתה הכי אוהב‪ .‬במה תבחר?" שאלה מג‪.‬‬
‫"אם אני אספר לך‪ ,‬גם את תספרי לי?"‬
‫"כן‪ ,‬בתנאי שכולכם תספרו‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬נספר‪ .‬אז מה אתה אומר‪ ,‬לורי?"‬
‫"אחרי שאני אטייל בכל העולם‪ ,‬אני אגור בגרמניה ואשמע מוזיקה כמה שאני רק ארצה‪.‬‬
‫אני בעצמי אהיה מוזיקאי מפורסם‪ ,‬וכל האנשים עלי אדמות יבואו להקשיב לנגינה שלי‪,‬‬
‫ואף פעם לא אצטרך לדאוג לכסף או לעשות עסקים‪ .‬רק אבלה ואעסוק בדברים שאני‬
‫אוהב‪ .‬זה המגדל הכי אהוב עלי‪ .‬ומה החלום שלך‪ ,‬מג?"‬
‫מרגרט התקשתה קצת לספר על החלום שלה‪ .‬היא נופפה גבעול שרך מול פניה‪ ,‬כאילו‬
‫היא מנסה לפזר חרקים דמיוניים‪ ,‬ולבסוף אמרה באטיות‪" ,‬הייתי רוצה שיהיה לי בית יפה‬
‫עם המון דברים יפים ‪ -‬מאכלים טעימים‪ ,‬בגדים חדשים‪ ,‬רהיטים משובחים‪ ,‬אנשים נחמדים‬
‫והמון כסף‪ .‬אני אהיה בעלת הבית ואנהל אותו בדיוק כמו שארצה‪ ,‬עם המון משרתים‪ ,‬כך‬
‫שלא אצטרך לעבוד בכלל‪ .‬איזה כיף זה יהיה! אבל אני אף פעם לא אתבטל‪ ,‬אלא אעשה‬
‫מעשים טובים וכולם יאהבו אותי נורא‪".‬‬
‫"ובבית הזה שלך לא יהיה גם בעל בית?" שאל לורי בערמומיות‪.‬‬
‫"הרי אמרתי 'אנשים נחמדים'‪ ",‬אמרה מג ותוך כדי דיבור קשרה בקפידה את שרוך הנעל‬
‫שלה כדי שלא יראו את פניה‪.‬‬
‫"למה את לא אומרת פשוט שיהיה לך בעל טוב‪ ,‬חכם ומקסים וכמה ילדים מתוקים כמו‬
‫מלאכים? את הרי יודעת שהחלום שלך לא יהיה מושלם בלי זה‪ ",‬אמרה ג'ו הבוטה‪ ,‬שעדיין‬
‫לא טיפחה מאוויים ענוגים כאלה ורחשה בוז לרומנטיקה‪ ,‬חוץ מאשר בספרים‪.‬‬
‫"ואת חולמת רק על סוסים‪ ,‬קסתות דיו וספרים שתכתבי‪ ",‬אמרה מג בכעס‪.‬‬
‫"נכון מאוד! תהיה לי אורווה עם המון סוסים ערביים‪ ,‬חדרים מלאים ספרים‪ ,‬אני אכתוב‬
‫בקסת דיו קסומה‪ ,‬והיצירות שלי יהיו מפורסמות כמו המוזיקה של לורי‪ .‬אני רוצה לעשות‬
‫משהו נהדר לפני שאכנס למגדל שלי‪ ,‬משהו נשגב או נפלא‪ ,‬שיזכרו אותו לעד גם אחרי‬
‫מותי‪ .‬אני עוד לא יודעת מה בדיוק‪ ,‬אבל אני כל הזמן מחפשת‪ ,‬ובאחד הימים אני אדהים‬
‫את כולכם‪ .‬אני חושבת שאני אכתוב ספרים ואהיה עשירה ומפורסמת‪ .‬זה יתאים לי בדיוק‪.‬‬
‫כן‪ ,‬זה החלום האהוב עלי‪".‬‬
‫"החלום שלי הוא להישאר בבית עם אבא ואמא ולעזור לטפל במשפחה‪ ",‬אמרה בת'‬
‫בשביעות רצון‪.‬‬
‫"את לא רוצה שום דבר אחר?" שאל לורי‪.‬‬
‫"מאז שקיבלתי את הפסנתר הקטן שלי‪ ,‬אני מרוצה לגמרי‪ .‬רק הייתי רוצה שכולם יהיו‬
‫בריאים ויהיו יחד‪ ,‬זה הכול‪".‬‬
‫"לי יש המון משאלות‪ ,‬אבל הכי הייתי רוצה להיות אמנית ולנסוע לרומא ולצייר ציורים‬
‫יפים ולהיות הציירת הכי מפורסמת בעולם‪ ",‬זו היתה תשוקתה הצנועה של איימי‪.‬‬
‫"אנחנו כולנו שאפתנים מאוד‪ ,‬מה? כל אחד מאיתנו‪ ,‬חוץ מבת'‪ ,‬רוצה להיות עשיר‪,‬‬
‫מפורסם ונהדר מכל הבחינות‪ .‬מעניין אם מישהו מאיתנו יגשים את המשאלות האלה‪ ",‬אמר‬
‫לורי ולעס עשב כמו סייח מהורהר‪.‬‬
‫"אפשר להגיד שהמפתח למגדל הפורח שלי נמצא בידי‪ ,‬אבל נראה אם אצליח לפתוח את‬
‫מנעול הדלת‪ ",‬העירה ג'ו במסתוריות‪.‬‬
‫"גם לי יש מפתח‪ ,‬אבל לא מרשים לי להשתמש בו‪ .‬שתישרף המכללה הזאת!" מלמל לורי‬
‫באנחה של קוצר רוח‪.‬‬
‫"הנה המפתח שלי!" נופפה איימי בעיפרון שלה‪.‬‬
‫"לי אין מפתח‪ ",‬אמרה מג בעצב‪.‬‬
‫"בטח שיש לך‪ ",‬אמר לורי מיד‪.‬‬
‫"איפה?"‬
‫"בפּנים שלך‪".‬‬
‫ָ‬
‫"שטויות‪ ,‬זה לא עוזר בכלל‪".‬‬
‫"חכי ותראי‪ ,‬אולי זה יזַ כה אותך במשהו ראוי‪ ",‬השיב הנער וצחק‪ ,‬כי האמין שהוא יודע‬
‫סוד קטן ומלבב‪.‬‬
‫מג הסמיקה מאחורי גבעול השרך אבל לא שאלה שאלות ורק הביטה אל מעבר לנהר‬
‫בהבעת ציפייה‪ ,‬כמו זו שהיתה בפניו של מר ברוק כשסיפר את סיפור האביר‪.‬‬
‫"תשמעו‪ ,‬אם כולנו נחיה בעוד עשר שנים‪ ,‬בואו ניפגש ונראה כמה מאיתנו הגשימו את‬
‫המשאלות ובאיזו מידה התקרבנו אליהן‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שתמיד היתה לה תוכנית מוכנה‪.‬‬
‫"בת כמה אני אהיה אז? עשרים ושבע! אלוהים ישמור!" קראה מג‪ ,‬שכבר הרגישה‬
‫מבוגרת כי בדיוק מלאו לה שבע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫"אתה ואני נהיה בני עשרים ושש‪ ,‬טדי‪ ,‬בת' תהיה בת עשרים וארבע ואיימי בת עשרים‬
‫ושתיים‪ .‬איזו חבורה מכובדת!" אמרה ג'ו‪.‬‬
‫"אני מקווה שעד אז אעשה משהו שאוכל להתגאות בו‪ .‬אבל אני כזה עצלן שאני חושש‬
‫שאני סתם אתבטל‪ ,‬ג'ו‪".‬‬
‫"אתה צריך למצוא לעצמך יעד‪ ,‬ככה אמא אומרת‪ .‬היא בטוחה שאם תמצא לך יעד‪,‬‬
‫תסתדר מצוין‪".‬‬
‫"באמת? אז בחיי שאני אנסה למצוא‪ ,‬אם אני רק אצליח!" קרא לורי והזדקף במקומו‬
‫במרץ פתאומי‪" .‬הייתי צריך להסתפק בכך שאני משמח את סבא‪ ,‬ואני באמת משתדל‪ ,‬אבל‬
‫הרצונות שלנו שונים לגמרי וזה לא קל‪ .‬הוא רוצה שאני אהיה סוחר גדול שמייבא סחורות‬
‫מהודו‪ ,‬כמוהו‪ ,‬אבל אני הייתי מעדיף שיירו בי‪ ,‬רק לא להיות סוחר‪ .‬אני שונא את התה‬
‫והמשי והתבלינים וכל שאר השטויות שהספינות הישנות שלו מביאות‪ ,‬ולא אכפת לי שהן‬
‫יטבעו ברגע שהן יהיו שלי‪ .‬לדעתי‪ ,‬הוא צריך להסתפק בזה שאני אלמד במכללה‪ ,‬כי אם‬
‫אני אקדיש לו ארבע שנים‪ ,‬הוא צריך לדעתי לשחרר אותי מהעסקים שלו‪ .‬אבל הוא נחוש‬
‫בדעתו שאני צריך לעשות הכול לפי הדרך שלו‪ ,‬אלא אם אני אברח ואעשה מה שאני רוצה‪,‬‬
‫כמו שאבא שלי עשה‪ .‬אם הייתי יודע שמישהו אחר יישאר איתו כאן‪ ,‬הייתי עושה את זה‬
‫כבר מחר‪".‬‬
‫לורי דיבר בהתרגשות‪ ,‬כאילו הוא עלול לממש את האיום שלו לנוכח כל התגרות קלה‪.‬‬
‫הוא הלך והתבגר במהירות‪ ,‬ולמרות בטלנותו חש‪ ,‬כמו כל צעיר‪ִ ,‬שנאה לשעבוד וכמיהה‬
‫חסרת מנוח לגלות את העולם בעצמו‪.‬‬
‫שתמצה עד הסוף‬
‫ֶ‬ ‫"אני מציעה לך להפליג באחת האוניות שלכם ולא לחזור הביתה לפני‬
‫את הדרך שלך‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬כי המחשבה על מעללים נועזים כאלה הציתה את דמיונה‪ ,‬והיא‬
‫נמלאה אהדה עזה לנוכח מה שכינתה "העוול שנעשה לטדי"‪.‬‬
‫"את טועה‪ ,‬ג'ו‪ .‬אסור לך לדבר ככה‪ ,‬ולורי לא צריך לנהוג לפי העצה הגרועה שלך‪ .‬לורי‬
‫חביבי‪ ,‬אתה צריך לעשות בדיוק מה שסבא שלך רוצה‪ ",‬אמרה מג בקולה האמהי ביותר‪.‬‬
‫"תלמד כמיטב יכולתך במכללה‪ ,‬וכשהוא יראה שאתה משתדל לשמח אותו‪ ,‬אני בטוחה‬
‫שהוא לא ינהג בך בנוקשות או בחוסר הגינות‪ .‬כפי שאתה אומר‪ ,‬אין מישהו אחר שיישאר‬
‫איתו ויאהב אותו‪ ,‬ולעולם לא תסלח לעצמך אם תעזוב אותו בלי רשותו‪ .‬אל תהיה עצוב‬
‫ואל תתרגז‪ .‬תמלא את חובתך‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬בדיוק כמו מר ברוק החביב‪ ,‬תקבל את‬
‫הגמול שלך בכך שיכבדו ויאהבו אותך‪".‬‬
‫"מה את יודעת בכלל על מר ברוק?" שאל לורי‪ ,‬שהיה אסיר תודה על העצה הטובה אבל‬
‫לא אהב שמטיפים לו מוסר ושמח להסיט את השיחה לנושא אחר אחרי ההתפרצות החריגה‬
‫שלו‪.‬‬
‫"רק מה שסבא שלך סיפר לנו עליו ‪ -‬שהוא טיפל באמא שלו במסירות עד יום מותה ולא‬
‫נענה להצעת עבודה אצל אדון חביב בחו"ל כי הוא לא היה מוכן לעזוב אותה‪ .‬ועכשיו הוא‬
‫תומך בזקנה שטיפלה באמא שלו ולא מספר לאף אחד‪ ,‬אלא פשוט נוהג בנדיבות‪ ,‬בסבלנות‬
‫ובטוב לב ככל יכולתו‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬הוא באמת בחור נהדר!" קרא לורי מעומק לבו‪ ,‬כשמג השתתקה לרגע ונראתה‬
‫סמוקה ונסערת‪" .‬ממש מתאים לסבא לחקור את עברו בלי שהוא ידע בכלל ולספר לכולם‬
‫על טוב הלב שלו כדי שיחבבו אותו‪ .‬ברוק לא הבין למה אמא שלך כל כך טובה אליו‪,‬‬
‫מזמינה אותו לבוא אליכם יחד איתי ומתייחסת אליו בחביבות המוּכּרת שלה‪ .‬לדעתו היא‬
‫פשוט מושלמת‪ ,‬הוא דיבר על זה במשך ימים על גבי ימים ותיאר את כולכן בהתלהבות‬
‫רבה‪ .‬אם המשאלה שלי תתגשם אי‪-‬פעם‪ ,‬עוד תראו מה אני אעשה למען ברוק‪".‬‬
‫"אולי כדאי שתתחיל כבר עכשיו בכך שתפסיק למרר לו את החיים‪ ",‬אמרה מג בתקיפות‪.‬‬
‫"איך את יודעת שאני ממרר לו את החיים‪ ,‬עלמתי?"‬
‫"אני רואה את זה לפי הבעת הפנים שלו כשהוא יוצא מכם‪ .‬כשאתה מתנהג יפה‪ ,‬הוא‬
‫נראה מרוצה וצועד בזריזות‪ .‬אבל כשאתה עושה לו את המוות‪ ,‬הפנים שלו קודרים והוא‬
‫הולך לאט‪ ,‬כאילו הוא רוצה לחזור אליכם ולעשות את עבודתו טוב יותר‪".‬‬
‫"בחיי‪ ,‬איזה בידור! את עוקבת אחרי הציונים הטובים והרעים שלי לפי הפנים של ברוק‪,‬‬
‫מה? באמת ראיתי שהוא קד ומחייך כשהוא עובר ליד החלון שלכן‪ ,‬אבל לא ידעתי‬
‫שהקמתם שירות מברקים‪".‬‬
‫"שום מברקים‪ .‬אל תכעס‪ ,‬ובבקשה אל תספר לו שאמרתי משהו! דיברתי על זה רק כדי‬
‫להבהיר לך שאכפת לי איך אתה מתקדם‪ ,‬ובכלל‪ ,‬כל מה שנאמר כאן הוא סודי‪ ,‬אתה‬
‫יודע‪ ",‬קראה מג‪ ,‬שנבהלה כשחשבה פתאום מה עלול לקרות בעקבות דבריה הפזיזים‪.‬‬
‫מלשן‪ ",‬השיב לורי בארשת ה"רהבתנית" שלו‪ ,‬כפי שג'ו כינתה את ההבעה‬ ‫ָ‬ ‫"אני לא‬
‫המסוימת הזאת שעלתה על פניו מדי פעם‪" ,‬אבל אם ברוק הוא ַמד טמפרטורה‪ ,‬אני חייב‬
‫לדאוג שהוא ידווח תמיד על מזג אוויר נאה‪".‬‬
‫"בבקשה אל תיעלב‪ .‬לא התכוונתי להטיף לך מוסר או להלשין או לעסוק בשטויות‪ .‬רק‬
‫חשבתי שג'ו מעודדת אותך בכיוון הלא נכון‪ ,‬שאתה עוד תתחרט עליו בסופו של דבר‪ .‬אתה‬
‫כל כך נחמד אלינו‪ ,‬שאנחנו מרגישות כאילו אתה אח שלנו ופשוט אומרות מה שאנחנו‬
‫חושבות‪ .‬אני מצטערת‪ ,‬הכוונה שלי היתה טובה‪ ".‬ומג הושיטה את ידה במחווה של חיבה‬
‫והתנצלות גם יחד‪.‬‬
‫לורי התבייש בכעסו הרגעי‪ ,‬לחץ את היד הקטנה והחביבה ואמר בכנות‪" ,‬אני זה שצריך‬
‫להתנצל‪ .‬אני מרוגז‪ ,‬וכל היום הייתי עצבני‪ .‬אני רוצה שתדברו איתי בגלוי על החסרונות‬
‫שלי‪ ,‬כמו אחיות‪ ,‬ואל תתרגשו אם אני מצוברח לפעמים‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬אני מודה לכולכן‪".‬‬
‫מכיוון שרצה להוכיח שלא נעלב‪ ,‬השתדל לורי להיות חביב ככל האפשר ‪ -‬גִ לגל חוטים‬
‫בשביל מג‪ ,‬דקלם שירה כדי לשמח את ג'ו‪ ,‬ניער אצטרובלים מהעץ בשביל בת'‪ ,‬עזר לאיימי‬
‫בציור השרכים שלה והוכיח שהוא מתאים להיות חבר ב"מועדון הדבורה החרוצה"‪ .‬באמצע‬
‫דיון סוער על חיי המשפחה של הצבים )לאחר שאחד מאותם יצורים חביבים עלה מהנהר(‪,‬‬
‫נשמע קול פעמון חלוש שהתריע על כך שהאנה שמה את התה "להתרתח" והן צריכות‬
‫להזדרז כדי להגיע הביתה לארוחת הערב‪.‬‬
‫"אני אוכל לבוא איתכן שוב?" שאל לורי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אם תהיה ילד טוב ותלמד יפה‪ ",‬אמרה מג בחיוך‪.‬‬
‫"אני אשתדל‪".‬‬
‫"אז תוכל לבוא איתנו‪ ,‬ואני אלמד אותך לסרוג כמו הסקוטים‪ .‬יש עכשיו ביקוש גדול‬
‫לגרביים‪ ",‬הוסיפה ג'ו כשנפרדו ליד השער ונופפה בגרב שלה כמו בדגל כחול גדול‪.‬‬
‫בערב ההוא‪ ,‬כשבת' ניגנה למר לורנס בשעת דמדומים‪ ,‬עמד לורי מאחורי הווילון והקשיב‬
‫לנגנית הקטנה‪ ,‬שנגינתה הפשוטה הרגיעה תמיד את רוחו ההפכפכה‪ ,‬כנגינתו של דוד‬
‫הצעיר‪ 30.‬כשהביט בסבו הזקן‪ ,‬שישב כשראשו האפור שעון על כף ידו והרהר נוגות בילדה‬
‫המתה שאהב כל כך‪ ,‬נזכר הנער בשיחה שניהלו אחר הצהריים‪ ,‬ומתוך נחישות להקריב את‬
‫הקורבן שלו ברוח טובה‪ ,‬אמר לעצמו‪" ,‬אני אוותר על החלום שלי ואשאר עם הסבא הזקן‬
‫והיקר שלי כל עוד הוא יזדקק לי‪ ,‬כי אין לו אף אחד מלבדי‪".‬‬

‫‪ .30‬שמואל א'‪ ,‬ט"ז ‪.14-23‬‬

‫פרק ארבעה‪-‬עשר‬
 ‫סודות‬

‫ג'ו היתה שקועה בעבודתה בעליית הגג‪ ,‬כי ימי אוקטובר הלכו והצטננו ושעות אחר‬
‫הצהריים הלכו והתקצרו‪ .‬במשך שעתיים‪-‬שלוש רבצה השמש החמימה בחלון הגבוה ושפכה‬
‫את אורה על ג'ו‪ ,‬שישבה על הספה הישנה וכתבה במרץ‪ ,‬כשהניירות פרושים על תיבה‬
‫סקר ְבּל‪ ,‬עכבר המחמד‪ ,‬על הקורות מעל ראשה‬
‫גדולה שהיתה מונחת לפניה‪ .‬בינתיים טייל ֶ‬
‫בלוויית בנו הבכור‪ ,‬ברנש צעיר ומחונך שהתגאה מאוד בשפמותיו‪ .‬בריכוז עמוק שרבטה ג'ו‬
‫עוד ועוד‪ ,‬עד שמילאה את העמוד האחרון‪ ,‬ואז חתמה את שמה בסלסול‪ ,‬השליכה את עטה‬
‫וקראה‪:‬‬
‫"זהו‪ ,‬עשיתי כמיטב יכולתי! אם זה לא יתאים‪ ,‬אצטרך לחכות עד שאשתפר‪".‬‬
‫היא נשענה לאחור על הספה‪ ,‬קראה בתשומת לב את כל היצירה‪ ,‬תיקנה פה ושם‬
‫והוסיפה הרבה סימני קריאה שנראו כמו בלונים קטנים‪ .‬לבסוף קשרה את כתב היד בסרט‬
‫אדום חגיגי‪ ,‬ובמשך רגע ארוך ישבה והביטה בו בכובד ראש ובערגה‪ ,‬שהעידו בבירור עד‬
‫כמה רצינית היתה עבודתה‪ .‬שולחן הכתיבה של ג'ו‪ ,‬כאן למעלה‪ ,‬היה למעשה מתקן צלייה‬
‫ישן עשוי מפח‪ ,‬שהיה תלוי על הקיר‪ .‬בתוכו שמרה את כתבי היד שלה וגם כמה ספרים‪,‬‬
‫וכך הגנה עליהם מפני שיניו של סקרבל‪ ,‬שגם הוא פיתח טעם ספרותי‪ ,‬ובכל פעם שנתקל‬
‫בספרים נטושים‪ ,‬כרסם את הדפים שלהם וכך הפך אותם לספרייה ניידת‪ .‬מתוך מכל‬
‫המתכת הזה שלפה ג'ו כתב יד נוסף‪ ,‬טמנה את שניהם בכיסה‪ ,‬ירדה בגנֵ בה אל הקומה‬
‫השנייה ואפשרה לידידיה שנותרו מאחור לכרסם את העטים ולטעום מן הדיו‪.‬‬
‫בשקט רב ככל האפשר חבשה כובע ולבשה את הז'קט שלה‪ ,‬ניגשה אל החלון האחורי‪,‬‬
‫יצאה ממנו אל גגון הגזוזטרה הנמוכה‪ ,‬קפצה למטה אל העשב ופסעה בשביל עוקף אל‬
‫הדרך הראשית‪ .‬ברגע שהגיעה לכביש יישרה את בגדיה‪ ,‬אותתה לאוטובוס חולף ונסעה‬
‫העירה בארשת עליזה ואפופת מסתורין‪.‬‬
‫אילו צפה בה מישהו‪ ,‬התנהגותה ודאי היתה נראית לו משונה מאוד‪ :‬כשירדה מהאוטובוס‬
‫צעדה במהירות רבה עד שהגיעה לבניין מסוים באחד הרחובות הסואנים; היא התקשתה‬
‫קצת למצוא את הכניסה המבוקשת‪ ,‬אבל לבסוף נכנסה בפתח‪ ,‬הביטה במעלה המדרגות‬
‫המלוכלכות‪ ,‬עמדה רגע בלי ניע‪ ,‬ולפתע צללה בחזרה אל הרחוב והתרחקה משם במהירות‪,‬‬
‫בדיוק כפי שהגיעה‪ .‬התמרון הזה חזר על עצמו כמה וכמה פעמים‪ ,‬ואדון צעיר ושחור‬
‫עיניים‪ ,‬שהשקיף מבעד לחלון בבניין ממול‪ ,‬סבר שהמחזה הזה משעשע מאוד‪ .‬כשחזרה אל‬
‫הבניין בפעם השלישית התנערה ג'ו‪ ,‬משכה את כובעה על עיניה ועלתה במדרגות כאילו‬
‫בעוד רגע תגיע למקום שבו יעקרו את כל שיניה‪.‬‬
‫בין השלטים שעיטרו את הכניסה לבניין היה גם שלט של רופא שיניים‪ ,‬ולאחר שהביט‬
‫רגע בצמד לסתות מלאכותיות שנפתחו ונסגרו באטיות כדי למשוך תשומת לב אל שני טורי‬
‫שיניים בריאות‪ ,‬לבש האדון הצעיר שבבניין ממול את מעילו‪ ,‬לקח את כובעו‪ ,‬ירד והתייצב‬
‫בכניסה שבה נבלעה ג'ו ואמר לעצמו בחיוך ובצמרמורת קלה‪:‬‬
‫"כמה אופייני לה לבוא לבדה‪ ,‬אבל אם יהיה לה קשה שם‪ ,‬היא תצטרך מישהו שיעזור‬
‫לה לחזור הביתה‪".‬‬
‫כעבור עשר דקות ירדה ג'ו בריצה במדרגות‪ .‬פניה היו סמוקים מאוד והיא נראתה כמי‬
‫שעברה חוויה קשה כלשהי‪ .‬כשראתה את האדון הצעיר לא נראתה מרוצה כלל‪ ,‬הנהנה‬
‫אליו והמשיכה בדרכה‪ ,‬אבל הוא פסע בעקבותיה ושאל באהדה‪:‬‬
‫"זה היה קשה?"‬
‫"לא כל כך‪".‬‬
‫"עבר מהר‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬תודה לאל!"‬
‫"למה הלכת לבד?"‬
‫"לא רציתי שאף אחד ידע‪".‬‬
‫"את הטיפוס הכי מוזר שראיתי בחיים שלי‪ .‬כמה הוציאו לך?"‬
‫ג'ו הביטה בידידהּ בפליאה‪ ,‬ולבסוף פרצה בצחוק‪ ,‬כאילו משהו שעשע אותה מאוד‪.‬‬
 ‫"אני רוצה שיוציאו שניים‪ ,‬אבל אני אצטרך לחכות שבוע‪".‬‬
‫"מה את צוחקת? את זוממת משהו‪ ,‬ג'ו‪ ",‬אמר לורי בתמיהה‪.‬‬
‫"נראה לי שגם אתה‪ .‬מה עשית שם למעלה במועדון הביליארד‪ ,‬אדוני?"‬
‫"סלחי לי‪ ,‬גברתי‪ ,‬אבל זה לא מועדון ביליארד אלא אולם ספורט‪ ,‬והייתי בשיעור סיף‪".‬‬
‫"אני שמחה מאוד‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫רטס‪ ,‬ונוכל להציג‬‫"כי תוכל ללמד אותי‪ ,‬ואז‪ ,‬כשנעלה את 'המלט'‪ ,‬אתה תוכל להיות ַל ֶא ֶ‬
‫סצנת סיוף יפה‪".‬‬
‫לורי פרץ בצחוק נערי מתגלגל‪ ,‬שהעלה חיוך על פניהם של כמה עוברי אורח‪.‬‬
‫"אני אלמד אותך גם אם לא נציג את 'המלט'‪ .‬סיוף הוא ספורט נחמד מאוד‪ ,‬שילמד אותך‬
‫לעמוד בגב זקוף‪ .‬אבל לדעתי‪ ,‬לא זאת הסיבה שאמרת 'אני שמחה מאוד' בהחלטיות כזאת‪.‬‬
‫נכון?"‬
‫"נכון‪ ,‬שמחתי שלא ביקרת במועדון ביליארד‪ ,‬כי אני מקווה שאתה אף פעם לא הולך‬
‫למקומות כאלה‪ .‬נכון?"‬
‫"לא לעתים קרובות‪".‬‬
‫"הייתי שמחה לדעת שאתה לא הולך למקומות כאלה‪".‬‬
‫"זה לא מזיק‪ ,‬ג'ו‪ .‬יש לי שולחן ביליארד בבית‪ ,‬אבל המשחק הזה נחמד רק אם משחקים‬
‫עם שחקנים טובים‪ .‬מכיוון שאני נהנה ממנו‪ ,‬אני בא לפעמים לשחק עם נד מופט או עם‬
‫אחד הברנשים האחרים‪".‬‬
‫"אוי לא‪ ,‬מצער אותי מאוד לשמוע‪ ,‬כי אתה תתחיל לאהוב את זה יותר ויותר‪ ,‬תבזבז זמן‬
‫וכסף ותהיה כמו כל הבחורים האיומים האלה‪ .‬קיוויתי שתישאר בחור טוב ותגרום נחת‬
‫לחברות שלך‪ ",‬אמרה ג'ו והנידה בראשה‪.‬‬
‫"אם מישהו משתעשע קצת מדי פעם זה אומר שהוא לא בחור טוב?" שאל לורי בתרעומת‬
‫קלה‪.‬‬
‫"תלוי איך ואיפה הוא משתעשע‪ .‬אני לא אוהבת את נד והחבר'ה שלו‪ ,‬והייתי שמחה אם‬
‫היית מתרחק מהם‪ .‬אמא לא מרשה לנו להזמין אותו אלינו‪ ,‬אף על פי שהוא רוצה לבוא‪.‬‬
‫ואם תהיה כמוהו‪ ,‬היא לא תסכים שנבלה יחד כמו עכשיו‪".‬‬
‫"באמת?" שאל לורי בדאגה‪.‬‬
‫"באמת‪ .‬היא לא יכולה לסבול בחורים מלוקקים כאלה‪ ,‬והיא תעדיף לסגור את כולנו‬
‫בארון ובלבד שלא נתרועע איתם‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬היא עדיין לא צריכה לפנות מקום בארון‪ ,‬כי אני לא בחור מלוקק ואין לי שום‬
‫כוונה להיות כזה‪ .‬אבל בכל זאת אני אוהב להשתעשע לפעמים‪ .‬גם את אוהבת את זה‪,‬‬
‫לא?"‬
‫"כן‪ ,‬וזה לא מפריע לאף אחד‪ ,‬אז לך תשתעשע לפעמים‪ ,‬אבל אל תהיה פרוע‪ ,‬בסדר?‬
‫אחרת הזמנים הטובים שלנו ייגמרו‪".‬‬
‫"אני אהיה קדוש יותר מהאפיפיור‪".‬‬
‫"אני לא יכולה לסבול קדושים‪ .‬עדיף שתהיה נער פשוט‪ ,‬ישר וטוב‪ ,‬ואנחנו לעולם לא‬
‫ננטוש אותך‪ .‬אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היית מתנהג כמו הבן של משפחת קינג‪.‬‬
‫היה לו כל כך הרבה כסף שהוא לא ידע מה לעשות איתו‪ ,‬אז הוא השתכר והימר וברח‬
‫וזייף את החתימה של אבא שלו‪ ,‬עד כמה שהבנתי‪ ,‬והתנהג פשוט נורא‪".‬‬
‫"ואת חושבת שגם אני עלול להתנהג ככה? באמת תודה רבה לך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא חושבת ‪ -‬לא‪ ,‬מה פתאום! ‪ -‬אבל שמעתי לא פעם שכסף הוא פיתוי מסוכן‪,‬‬
‫ולכן אני מצטערת לפעמים שאתה לא עני‪ ,‬כי אז לא הייתי דואגת שיקרה לך משהו רע‪".‬‬
‫"את דואגת לי‪ ,‬ג'ו?"‬
‫"קצת‪ ,‬כשאתה נראה מצוברח או מתוסכל‪ ,‬כמו שקורה לך לפעמים‪ .‬כי יש לך כוח רצון‬
‫חזק מאוד‪ ,‬ואני חוששת שאם תתחיל ללכת בכיוון הלא נכון‪ ,‬יהיה קשה מאוד לעצור‬
‫אותך‪".‬‬
‫לורי פסע בדממה במשך כמה דקות‪ ,‬וג'ו הביטה בו והצטערה שפתחה את הפה‪ ,‬כי עיניו‬
‫נראו כעוסות אף על פי שפיו עדיין חייך‪ ,‬כאילו האזהרות שלה מצחיקות אותו‪.‬‬
‫"את מתכוננת לנאום לי כל הדרך הביתה?" שאל כעבור כמה רגעים‪.‬‬
‫"ברור שלא‪ .‬למה?"‬
‫"כי אם כן‪ ,‬אני אסע באוטובוס‪ .‬אבל אם לא‪ ,‬אשמח ללכת איתך ברגל ולספר לך משהו‬
‫מעניין מאוד‪".‬‬
‫"אז אני לא אנאם יותר‪ ,‬ואני נורא רוצה לשמוע את החדשות‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז בואי‪ .‬אבל זה סוד‪ ,‬ואם אספר לך את הסוד שלי‪ ,‬תצטרכי לספר לי את הסוד‬
‫שלך‪".‬‬
‫"אין לי סודות‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬אבל השתתקה מיד כי נזכרה שיש לה סוד אחד‪.‬‬
‫"את יודעת שיש לך ‪ -‬את לא יכולה להסתיר שום דבר‪ .‬אז קדימה‪ ,‬תתוודי‪ ,‬או שאני לא‬
‫אספר לך את הסוד שלי‪ ",‬קרא לורי‪.‬‬
‫"הסוד שלך נחמד?"‬
‫"ועוד איך! הוא קשור לאנשים שאת מכירה‪ ,‬והוא כל כך משעשע! את חייבת לשמוע‬
‫אותו‪ ,‬ואני מת לספר לך כבר המון זמן‪ .‬קדימה‪ ,‬את מתחילה‪".‬‬
‫"אבל אתה לא תספר לאף אחד בבית‪ ,‬נכון?"‬
‫"אף מילה‪".‬‬
‫"ואתה לא תצחק עלי כשנהיה לבד?"‬
‫"אני אף פעם לא צוחק על אף אחד‪".‬‬
‫"בטח שכן‪ .‬ואתה יודע להוציא מאנשים כל מה שאתה רוצה‪ .‬אני לא יודעת איך אתה‬
‫עושה את זה‪ ,‬אבל יש לך כישרון פיתוי טבעי‪".‬‬
‫"תודה על המחמאה‪ .‬קדימה‪ ,‬תספרי‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬השארתי שני סיפורים אצל בעל העיתון 'הנשר הדואה'‪ ,‬ובשבוע הבא הוא ייתן לי‬
‫תשובה‪ ",‬לחשה ג'ו באוזנו של איש סודה‪.‬‬
‫"הידד לעלמה מארץ'‪ ,‬הסופרת האמריקנית המהוללת!" קרא לורי‪ ,‬השליך את כובעו‬
‫באוויר ותפס אותו בחזרה‪ ,‬למרבה התפעלותם של שני ברווזים‪ ,‬ארבעה חתולים‪ ,‬חמש‬
‫תרנגולות ושישה ילדים אירים‪ ,‬כי עכשיו כבר היו מחוץ לעיר‪.‬‬
‫"ששש! אני מתארת לעצמי שלא יֵ צא מזה כלום‪ ,‬אבל הייתי חייבת לנסות‪ ,‬ולא סיפרתי‬
‫לאף אחד‪ ,‬כי לא רציתי שאחרים יתאכזבו‪".‬‬
‫"אני בטוח שהתשובה תהיה חיובית‪ .‬בחייך‪ ,‬ג'ו‪ ,‬הסיפורים שלך הם יצירות שייקספיריות‬
‫בהשוואה לזבל שמתפרסם כל יום‪ .‬איזה יופי יהיה לראות אותם מודפסים‪ ,‬נכון? וכולנו‬
‫נתגאה כל כך בסופרת שלנו!"‬
‫עיניה של ג'ו ברקו‪ ,‬כי הבעת אמון כזאת נעימה תמיד‪ ,‬ושבח של חבר מתוק פי כמה‬
‫מדברי חנופה של תריסר עיתונים‪.‬‬
‫"ומה עם הסוד שלך? אתה צריך לשמור על הגינות‪ ,‬טדי‪ ,‬כי אחרת אני לא אאמין לך אף‬
‫פעם‪ ",‬אמרה והשתדלה לרסן את התקוות הגדולות שהתלקחו בה למשמע דברי העידוד‪.‬‬
‫"אני עלול להסתבך בצרות אם אספר‪ ,‬אבל לא הבטחתי לשמור את זה בסוד‪ ,‬אז אני‬
‫אגלה לך‪ ,‬כי אני אף פעם לא רגוע עד שאני מספר לך כל ידיעה עסיסית שאני שומע‪ .‬אני‬
‫יודע איפה הכפפה של מג‪".‬‬
‫"זה הכול?" אמרה ג'ו באכזבה כשלורי הנהן וקרץ בפנים מלאי ידע מסתורי‪.‬‬
‫"בינתיים זה מספיק לגמרי‪ ,‬ואני בטוח שגם את תחשבי ככה אם אספר לך איפה היא‪".‬‬
‫"נו‪ ,‬אז תספר‪".‬‬
‫לורי גחן ולחש באוזנה של ג'ו שלוש מילים‪ ,‬שחוללו שינוי מצחיק‪ .‬היא נעמדה והביטה‬
‫בו רגע‪ ,‬נראתה מופתעת ומרוגזת גם יחד‪ ,‬ואחר כך המשיכה ללכת ואמרה בתקיפות‪" ,‬איך‬
‫אתה יודע?"‬
‫"ראיתי אותה‪".‬‬
‫"איפה?"‬
‫"בכיס‪".‬‬
‫"כל הזמן הזה?"‬
‫"כן‪ .‬נכון שזה רומנטי?"‬
‫"לא‪ ,‬זה נורא‪".‬‬
‫"זה לא מוצא חן בעינייך?"‬
 ‫"ברור שלא‪ .‬זה מגוחך‪ .‬אף אחד לא יסכים‪ .‬בחיי! מה מג תגיד?"‬
‫"אסור לך לספר לאף אחד‪ .‬תזכרי‪".‬‬
‫"לא הבטחתי‪".‬‬
‫"זה היה מובן מאליו ואני סמכתי עלייך‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬כרגע אני לא אספר‪ ,‬בכל מקרה‪ .‬אבל זה מעורר בי בחילה‪ ,‬וחבל שסיפרת לי‪".‬‬
‫"חשבתי שתהיי מרוצה‪".‬‬
‫"מהרעיון שמישהו יבוא וייקח את מג? לא‪ ,‬תודה רבה‪".‬‬
‫"תהיי הרבה יותר מרוצה כשמישהו יבוא לקחת אותך‪".‬‬
‫"שמישהו רק יעז לנסות‪ ,‬אני רוצה לראות!" קראה ג'ו בזעם‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬גם אני רוצה לראות!" אמר לורי וצחקק‪.‬‬
‫"אני לא חושבת שסודות הם דבר טוב בשבילי‪ .‬מרגע שסיפרת לי יש לי בלגן בראש‪",‬‬
‫אמרה ג'ו בכפיות טובה מסוימת‪.‬‬
‫"תעשי איתי תחרות ריצה במורד הגבעה‪ ,‬והכול יהיה בסדר‪ ",‬הציע לורי‪.‬‬
‫איש לא נראה בסביבה‪ ,‬השביל המשופע השתרע לפניה חלק ומזמין‪ ,‬וג'ו לא עמדה‬
‫בפיתוי‪ ,‬זינקה ממקומה ועד מהרה השאירה מאחוריה את הכובע והמסרק וכמה סיכות ראש‬
‫שהתפזרו תוך כדי ריצה‪ .‬לורי הגיע ראשון למטרה והיה מרוצה מאוד משיטת הטיפול‬
‫נטה‪ 31‬שלו הגיעה מתנשפת‪ ,‬שערה התנופף‪ ,‬עיניה ברקו‪ ,‬לחייה היו‬ ‫המוצלחת שלו‪ ,‬כי ַא ָט ַל ָ‬
‫סמוקות ושום סימן של מורת רוח לא נראה עוד בפניה‪.‬‬
‫"הלוואי שהייתי סוס‪ .‬ככה הייתי יכולה לרוץ קילומטרים באוויר הנהדר הזה ולא הייתי‬
‫מתנשפת כל כך‪ .‬הריצה הזאת היתה ממש נהדרת אבל עכשיו אני כמעט נראית כמו בחור‪.‬‬
‫לך תאסוף לי את הדברים‪ ,‬תהיה נחמד‪ ",‬אמרה ג'ו וצנחה מתחת לעץ אדר שריפד את שולי‬
‫הדרך בעלים ארגמניים‪.‬‬
‫לורי יצא בניחותא לדרך כדי להחזיר את הרכוש האבוד‪ ,‬וג'ו קלעה מחדש את צמותיה‬
‫וקיוותה שאף אחד לא יעבור שם עד שתגמור להסתדר‪ .‬אבל מישהו בכל זאת עבר‪ ,‬והיתה‬
‫זו דווקא מג‪ ,‬שנראתה מהודרת במיוחד בתלבושת החגיגית והמסודרת שלה כי בדיוק חזרה‬
‫מביקור חברתי‪.‬‬
‫"מה את עושה כאן‪ ,‬בשם אלוהים?" שאלה והביטה באחותה המבולגנת בתמיהה אך‬
‫באיפוק מנומס‪.‬‬
‫"אוספת עלים‪ ",‬השיבה ג'ו בחצי פה ומיינה את החופן האדמדם שגרפה במהירות‪.‬‬
‫"וגם סיכות ראש‪ ",‬הוסיף לורי והשליך שש סיכות לחיקה של ג'ו‪" .‬הן צומחות ַבּשביל‬
‫הזה‪ ,‬מג‪ .‬וגם מסרקים וכובעי קש חומים‪".‬‬
‫"את רצת‪ ,‬ג'ו! איך יכולת לעשות דבר כזה? מתי כבר תפסיקי להשתולל ככה?" אמרה מג‬
‫הﬠזה לפרוע‪.‬‬‫בגערה ותוך כדי כך סידרה את חפתי שרווליה והחליקה את שערה שהרוח ֵ‬
‫"לעולם לא אפסיק‪ ,‬עד שאהיה זקנה ומאובנת ואצטרך להשתמש במקל‪ .‬אל תכריחי אותי‬
‫להתבגר לפני הזמן‪ ,‬מג‪ .‬מספיק קשה לי שאת משתנה פתאום‪ .‬תני לי להיות ילדה כמה‬
‫שרק אפשר‪".‬‬
‫תוך כדי דיבור רכנה ג'ו אל העלים כדי להסתיר את הרטט בשפתיה‪ ,‬כי לאחרונה הרגישה‬
‫שמרגרט נהפכת במהירות לאישה‪ ,‬והסוד שלורי סיפר לה עורר בה פחד מפני הפרידה‬
‫שוודאי תתרחש מתישהו‪ ,‬פרידה שנראתה קרובה מאוד עכשיו‪ .‬לורי הבחין במצוקה שבפניה‬
‫והסיח את תשומת לבה של מג כששאל במהירות‪" ,‬איפה ביקרת בתלבושת מהודרת כזאת?"‬
‫מופט‪ .‬החתונה‬
‫"אצל משפחת גרדינר‪ ,‬וסאלי סיפרה לי לפרטי פרטים על החתונה של ֶבּל ֶ‬
‫היתה יפה מאוד‪ ,‬והם נסעו לבלות את החורף בפריז‪ .‬איזה יופי זה יכול להיות!"‬
‫"את מקנאה בה‪ ,‬מג?" שאל לורי‪.‬‬
‫"אני חוששת שכן‪".‬‬
‫"אני שמחה!" מלמלה ג'ו וחבשה את כובעה במהירות‪.‬‬
‫"למה?" שאלה מג בהפתעה‪.‬‬
‫"כי אם חשוב לך להיות עשירה‪ ,‬לא יעלה על דעתך ללכת להתחתן עם גבר עני‪ ",‬אמרה‬
‫ג'ו והזעיפה פנים אל לורי‪ ,‬שאותת לה בלי מילים שתיזהר בדבריה‪.‬‬
‫"לעולם לא יעלה על דעתי 'ללכת להתחתן' עם אף אחד‪ ",‬העירה מג והמשיכה בדרכה‬
‫ברוב חשיבות‪ ,‬ואילו השניים פסעו בעקבותיה כשהם מצחקקים‪ ,‬מתלחשים‪ ,‬מקפיצים אבנים‬
‫ו"מתנהגים ממש כמו ילדים קטנים"‪ ,‬כפי שאמרה מג לעצמה‪ ,‬אם כי ייתכן שהיתה מתפתה‬
‫להצטרף אליהם אילולא לבשה את השמלה המשובחת ביותר שלה‪.‬‬
‫במשך שבוע‪-‬שבועיים התנהגה ג'ו בצורה מוזרה כל כך‪ ,‬שאחיותיה לא הבינו מה קורה‬
‫לה‪ .‬היא רצה לדלת בכל פעם שהדוור צלצל‪ ,‬התנהגה בגסות אל מר ברוק בכל פעם‬
‫שנפגשו‪ ,‬ישבה והביטה במג בפנים אומללים‪ ,‬ומדי פעם קפצה וטלטלה אותה ואחר כך‬
‫נישקה אותה באופן מוזר ביותר‪ .‬לורי והיא אותתו בלי הרף זה לזה ודיברו על "נשרים‬
‫דואים"‪ ,‬עד שהבנות הכריזו ששניהם יצאו מדעתם‪ .‬באחת השבתות‪ ,‬שבועיים לאחר היום‬
‫שבו התגנבה ג'ו ונסעה העירה‪ ,‬ישבה מג בחלון ותפרה‪ ,‬ונחרדה לראות את לורי רודף‬
‫אחרי ג'ו בכל רחבי הגן ותופס אותה לבסוף בסוכת הגן של איימי‪ .‬מג לא ראתה מה התרחש‬
‫שם‪ ,‬אבל שמעה צווחות צחוק ואחריהן מלמולים ורשרוש קולני של דפי עיתון‪.‬‬
‫"מה נעשה עם הילדה הזאת? היא לעולם לא תתנהג כמו גברת צעירה‪ ",‬נאנחה מג‬
‫והשקיפה על הגן במורת רוח‪.‬‬
‫"אני מקווה מאוד שלא‪ .‬היא כל כך מצחיקה ונהדרת כמו שהיא‪ ",‬אמרה בת'‪ ,‬שנעלבה‬
‫קצת מכך שג'ו מסתודדת עם מישהו מלבדה אבל לא סיפרה לאיש על עלבונה‪.‬‬
‫"זה באמת מרגיז‪ ,‬אבל אף פעם לא נצליח לעשות אותה טיפּ‪-‬טופּית‪ ",‬הוסיפה איימי‪,‬‬
‫שישבה והכינה לעצמה גדילים חדשים כשתלתליה אסופים בתסרוקת מחמיאה מאוד ‪ -‬שני‬
 ‫הישגים נעימים שבזכותם הרגישה כמו גברת הדורה במיוחד‪.‬‬
‫כעבור כמה דקות פרצה ג'ו לסלון‪ ,‬השתרעה על הספה והעמידה פנים שהיא קוראת‬
‫בעיתון‪.‬‬
‫"יש שם משהו מעניין?" שאלה מג בהתנשאות‪.‬‬
‫"סתם סיפור! שום דבר מיוחד‪ ,‬אני משערת‪ ",‬השיבה ג'ו והקפידה להסתיר את שם‬
‫העיתון‪.‬‬
‫"אולי כדאי שתקראי אותו בקול‪ .‬כך תשעשעי אותנו ותתרחקי מצרות‪ ",‬אמרה איימי‬
‫בנימת קול בוגרת ככל יכולתה‪.‬‬
‫"איך קוראים לסיפור?" שאלה בת' ותהתה למה ג'ו מסתירה את פניה מאחורי הדף‪.‬‬
‫"'הציירים היריבים'‪".‬‬
‫"נשמע טוב‪ .‬תקראי‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫ג'ו השמיעה "הממ!" קולני‪ ,‬שאפה עמוקות והתחילה לקרוא במהירות רבה‪ .‬הנערות‬
‫האזינו בהתעניינות‪ ,‬כי הסיפור היה רומנטי וגם נוגע ללב‪ ,‬כי רוב הדמויות מתו בסוף‪.‬‬
‫"הקטע על התמונה הנפלאה מצא חן בעיני‪ ",‬אמרה איימי בשביעות רצון כשג'ו השתתקה‬
‫לרגע‪.‬‬
‫"אני מעדיפה את הקטע של האהבה‪ .‬ויולה ואנג'לו הם שני שמות שתמיד נורא אהבנו‪.‬‬
‫נכון שזה מוזר?" אמרה מג וניגבה את עיניה כי "הקטע של האהבה" היה טרגי‪.‬‬
‫"מי כתב את הסיפור?" שאלה בת'‪ ,‬שראתה בחטף את פניה של ג'ו‪.‬‬
‫הקוראת התיישבה לפתע והשליכה הצדה את העיתון‪ .‬פניה היו סמוקים‪ ,‬ובתערובת‬
‫מצחיקה של רצינות והתרגשות השיבה בקול רם‪" ,‬אחותכן‪".‬‬
‫"את?" קראה מג ושמטה את מלאכת התפירה‪.‬‬
‫"סיפור יפה מאוד‪ ",‬אמרה איימי בביקורתיות‪.‬‬
‫"ידעתי! ידעתי! אוי‪ ,‬ג'ו שלי‪ ,‬אני כל כך גאה בך!" ובת' רצה אל אחותה‪ ,‬חיבקה אותה‬
‫וצהלה על הצלחתה הנהדרת‪.‬‬
‫כמה שמחו כולן! מג לא היתה מוכנה להאמין עד שראתה את המילים "העלמה ג'וזפין‬
‫מארץ'" מודפסות על הנייר; איימי חלקה שבחים נדיבים לקטעים העוסקים באמנות והשיאה‬
‫עצות לסיפור המשך‪ ,‬שלרוע המזל לא בא בחשבון מאחר שהגיבור והגיבורה מתו; בת'‬
‫התרגשה ופיזזה ושרה מרוב אושר; האנה נכנסה וקראה "לא! מה? שככה יהיה לי טוב!"‬
‫מרוב תדהמה על כך ש"ג'ו שלנו בעיתון"; גברת מארץ' נמלאה גאווה כשנודע לה; ג'ו‬
‫צחקה בעיניים דומעות והכריזה שהיא מרגישה כמו טווסית גאה‪ ,‬ו"הנשר הדואה" כמו פרש‬
‫סוף‪-‬סוף כנפיים ועף כשהעיתון עבר ברפרוף של ניצחון מיד ליד‪.‬‬
‫"תספרי לנו איך עשית את זה‪" ".‬מתי זה התפרסם?" "כמה קיבלת על זה?" "מה אבא‬
‫יגיד?" "לורי בטח יצחק נורא‪ ,‬נכון?" קראו בנות המשפחה בנשימה אחת כשהתקבצו כולן‬
‫סביב ג'ו‪ ,‬כי הבריות התמימות ושופעות החיבה האלה הפכו כל שמחה משפחתית קטנה לחג‬
‫גדול‪.‬‬
‫"אם תפסיקו לפטפט‪ ,‬בנות‪ ,‬אני אספר לכן הכול‪ ",‬אמרה ג'ו ותהתה אם גם הסופרת פאני‬
‫"אוֶ ולינָ ה"‪ ,‬חשה נפלא כל כך עם פרסום ספרהּ כמו שהיא‬‫ֶבּרני‪ ,‬מחברת הספר המהולל ֶ‬
‫חשה בזכות "הציירים היריבים"‪ .‬אחרי שסיימה לספר איך מסרה את סיפוריה לעורך‬
‫העיתון‪ ,‬הוסיפה ג'ו‪" ,‬וכשהלכתי לקבל תשובה‪ ,‬הוא אמר ששני הסיפורים מצאו חן בעיניו‬
‫אבל הוא לא משלם לסופרים מתחילים אלא רק מאפשר להם לפרסם את יצירותיהם בעיתון‬
‫שלו ולהגיע אל קהל הקוראים‪ .‬זה תרגול טוב‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬וכשהסופרים המתחילים‬
‫משתפרים‪ ,‬כל אחד מוכן לשלם להם‪ .‬אז הרשיתי לו לפרסם את שני הסיפורים‪ ,‬והיום‬
‫קיבלתי את העיתון‪ ,‬ולורי תפס אותי בדרך והתעקש לראות‪ ,‬אז הרשיתי לו‪ ,‬והוא אמר שזה‬
‫סיפור טוב ושאני צריכה לכתוב עוד‪ ,‬והוא ידאג שעל הסיפור הבא ישלמו לי‪ ,‬ואני באמת‬
‫לבּנות‪".‬‬
‫מאושרת כל כך‪ ,‬כי במשך הזמן אולי אוכל להתפרנס מזה וגם לעזור ָ‬
‫נשימתה של ג'ו אזלה בשלב הזה‪ ,‬והיא טמנה את ראשה בעיתון והרטיבה את סיפורה‬
‫הקטן בכמה דמעות חמות‪ ,‬כי השאיפה להיות עצמאית והרצון לזכות בשבחים מפי אהוביה‬
‫היו המשאלות היקרות ביותר ללבה‪ ,‬ודומה שהצליחה לעשות את הצעד הראשון לקראת‬
‫הסוף הטוב הזה‪.‬‬

‫‪ .31‬אטלנטה היתה בתו של המלך יסוס מארקדיה‪ ,‬שרצה בן ונטש אותה על גבעה כשנולדה‪ .‬האלה ארטמיס שלחה דובה‬
‫להיניק את התינוקת ולשמור עליה ואחר כך דאגה שתימצא בידי קבוצת ציידים‪ ,‬שגידלו אותה כבתם‪ .‬באחד הימים‬
‫הרגה אטלנטה חזיר בר‪ ,‬ואביה המלך היה כה גאה‪ ,‬שהכיר בה כבתו‪ .‬הוא ביקש למצוא לה חתן‪ ,‬אך אטלנטה לא רצתה‬
‫להינשא‪ ,‬ולכן קבעה שתינשא רק למי שיתחרה איתה בריצה וינצח אותה‪.‬‬
‫פרק חמישה‪-‬עשר‬
 ‫מברק‬

‫"נובמבר הוא החודש הכי לא נעים בשנה‪ ",‬אמרה מרגרט‪ ,‬שעמדה ליד החלון בשעת אחר‬
‫צהריים סגרירית והשקיפה אל הגן מוכה הכפור‪.‬‬
‫"זאת הסיבה שנולדתי בחודש הזה‪ ",‬הרהרה ג'ו בקול‪ ,‬שפשפה את אפה בהסח הדעת‬
‫והכתימה אותו בדיו‪.‬‬
‫"אם יקרה עכשיו משהו נורא נעים‪ ,‬החודש הזה ייראה לנו נהדר‪ ",‬אמרה בת'‪ ,‬שראתה‬
‫הכול באור חיובי‪ ,‬אפילו את חודש נובמבר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני מתארת לעצמי‪ .‬אבל שום דבר נעים לא קורה במשפחה הזאת‪ ",‬אמרה מג‪,‬‬
‫שהיתה מדוכדכת‪" .‬אנחנו עובדות בלי הרף‪ ,‬יום אחרי יום‪ ,‬בלי שום שינוי וכמעט בלי שום‬
‫הנאות‪ .‬כאילו קיבלנו עונש מאסר עם עבודת פרך‪".‬‬
‫"בחיי‪ ,‬כמה שאת מדוכאת היום!" קראה ג'ו‪" .‬והאמת שאני לא מתפלאה‪ ,‬מסכנה שלי‪ ,‬כי‬
‫את רואה שנערות אחרות מבלות בזמן שאת עובדת ועובדת‪ ,‬עוד שנה ועוד שנה‪ .‬אוי‪,‬‬
‫הלוואי שהייתי יכולה לסדר לך הכול בחיים כמו שאני מסדרת לגיבורות שלי! את מספיק‬
‫יפה ומספיק טובה כמו שאת‪ ,‬אז הייתי דואגת שאיזשהו קרוב משפחה עשיר יוריש לך הון‬
‫בלתי‪-‬צפוי‪ ,‬ואז היית מופיעה בחברה כיורשת נכבדה‪ ,‬צוחקת על כל מי שזלזל בך‪ ,‬נוסעת‬
‫לחו"ל וחוזרת הביתה עם תואר אצולה זה או אחר‪ ,‬ברוב פאר והדר‪".‬‬
‫"בימינו אנשים כבר לא זוכים בירושות כאלה‪ .‬גברים צריכים לעבוד‪ ,‬ונשים צריכות‬
‫להתחתן עם גבר עשיר‪ .‬איזה עולם נורא וחסר כל צדק‪ ",‬אמרה מג במרירות‪.‬‬
‫"ג'ו ואני נרוויח הון בשביל כולכן‪ .‬רק חכו עשר שנים ותראו‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬שישבה‬
‫בפינה והכינה "עוגות בוץ"‪ ,‬כפי שהאנה כינתה את דגמי הציפורים‪ ,‬הפירות והפרצופים‬
‫שעיצבה בחומר‪.‬‬
‫"אני לא יכולה לחכות כל כך הרבה זמן‪ ,‬ולצערי אני לא כל כך מאמינה בדיו ובחומר‪,‬‬
‫אם כי אני מודה לכן מאוד על הכוונות הטובות‪".‬‬
‫מג נאנחה והסתובבה שוב אל הגן מוכה הכפור; ג'ו גנחה והשעינה את שני מרפקיה על‬
‫השולחן בתנוחת דכדוך; אבל איימי כיירה במרץ‪ ,‬ובת'‪ ,‬שישבה ליד החלון השני‪ ,‬אמרה‬
‫בחיוך‪" ,‬שני דברים נעימים יקרו מיד‪ :‬מאמי הולכת ברחוב ותכף תגיע הביתה‪ ,‬ולורי דוהר‬
‫לכאן דרך הגן כאילו יש לו משהו נחמד לספר‪".‬‬
‫ואכן שניהם נכנסו‪ ,‬גברת מארץ' הציגה את השאלה הרגילה שלה ‪" -‬הגיע מכתב מאבא‪,‬‬
‫בנות?" ולורי אמר בדרכו המשכנעת‪" ,‬אולי מישהי מכן רוצה להצטרף אלי לנסיעה? עשיתי‬
‫תרגילים במתמטיקה עד שהראש שלי כבר מסתובב‪ ,‬ואני מתכוון להתרענן בסיבוב קצר‪.‬‬
‫אמנם די אפור בחוץ‪ ,‬אבל האוויר לא רע‪ ,‬ואני מסיע את ברוק הביתה‪ ,‬כך שיהיה נחמד‬
‫בתוך הכרכרה‪ ,‬גם אם לא מחוצה לה‪ .‬קדימה‪ ,‬ג'ו‪ ,‬את ובת' בטוח תסעו איתי‪ ,‬נכון?"‬
‫"ברור שכן‪".‬‬
‫"תודה רבה לך‪ ,‬אבל אני עסוקה‪ ",‬אמרה מג ושלפה במהירות את סלסילת התפירה שלה‪,‬‬
‫כי הסכימה עם אמה שעדיף‪ ,‬מבחינתה לפחות‪ ,‬לא לנסוע לעתים קרובות מדי עם האדון‬
‫הצעיר‪.‬‬
‫"שלושתנו נהיה מוכנות תוך דקה‪ ",‬קראה איימי ורצה לשטוף ידיים‪.‬‬
‫"אני יכול לעזור לך במשהו‪ ,‬גברת אמא?" שאל לורי וגחן מעל הכורסה של גברת מארץ'‬
‫בהבעה חמה ובקול שופע חיבה‪ ,‬כמו שתמיד הרעיף עליה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬תודה רבה לך‪ ,‬יקירי‪ .‬אבל אולי בעצם תוכל לקפוץ לסניף הדואר‪ ,‬אם לא קשה לך‪.‬‬
‫זה היום שאנחנו מקבלות מכתב בדרך כלל‪ ,‬והדוור עוד לא הגיע‪ .‬אבא כותב בקביעות כמו‬
‫שהשמש זורחת‪ ,‬אבל אולי היה איזשהו עיכוב בדרך‪".‬‬
‫צלצול חד קטע את דבריה‪ ,‬וכעבור רגע נכנסה האנה עם מכתב‪.‬‬
‫"בא כזה אחד מהמברקים האיומים האלה‪ ,‬גיברת‪ ",‬אמרה והושיטה אותו כאילו היא‬
‫פוחדת שיתפוצץ ויגרום נזק‪.‬‬
‫למשמע המילה "מברק" חטפה גברת מארץ' את המכתב‪ ,‬קראה את שתי השורות שבו‬
‫וצנחה חיוורת על משענת הכורסה‪ ,‬כאילו הנייר הקטן ירה קליע בלבה‪ .‬לורי מיהר להביא‬
 ‫מים‪ ,‬מג והאנה תמכו בה‪ ,‬וג'ו קראה בקול מפוחד‪:‬‬

‫"גברת מארץ'‪,‬‬
‫בעלך חולה מאוד‪ .‬בואי מיד‪.‬‬
‫ס' הייל‪,‬‬
‫בּלנק‪ ,‬ווֹשינגטון‪".‬‬
‫בית החולים ֶ‬

‫איזו דממה השתררה בחדר כשהאזינו בנשימה עצורה‪ ,‬כמה מוזרה היתה הקדרות שירדה‬
‫לפתע על היום שבחוץ‪ ,‬ובאיזו פתאומיות השתנה העולם כולו כשהנערות התקבצו סביב אמן‬
‫וחשו כאילו כל האושר והביטחון שבחייהן עומדים להילקח מהן‪ .‬גברת מארץ' התאוששה‬
‫מיד‪ ,‬קראה שוב את ההודעה‪ ,‬פשטה את זרועותיה אל בנותיה ואמרה בנימת קול שלא‬
‫שכחו מעולם‪" ,‬אני אסע מיד‪ ,‬אבל אולי זה יהיה מאוחר מדי‪ .‬אוי‪ ,‬בנות‪ ,‬בנות‪ ,‬תעזרו לי‬
‫לעמוד בזה!"‬
‫במשך דקות ארוכות נשמע בחדר רק קול בכי מעורב במילות נחמה רצוצות‪ ,‬הבטחות‬
‫לעזרה ולחישות מלאות תקווה שגוועו בדמעות‪ .‬האנה המסכנה היתה הראשונה שהתנערה‪,‬‬
‫ומתוך חוכמת חיים נתנה לכל השאר דוגמה טובה‪ ,‬כי לדעתה העבודה היתה מרפא לרוב‬
‫התחלואים‪.‬‬
‫"אלוהים ישמור על האיש היקר! אני לא יבזבז אף רגע בבכיות‪ ,‬ואני תכף יכין את‬
‫הדברים שלך‪ ,‬גיברת‪ ",‬אמרה בלבביות‪ ,‬ניגבה את פניה בסינר‪ ,‬לחצה בחמימות את יד‬
‫גברתה בכף ידה המחוספסת‪ ,‬וניגשה לעבוד כמו שלוש נשים יחד‪.‬‬
‫"היא צודקת‪ .‬אין זמן לבכות עכשיו‪ .‬בואו נירגע‪ ,‬בנות‪ ,‬ואני אחשוב רגע‪".‬‬
‫הן השתדלו להירגע‪ ,‬מסכנות שכמותן‪ ,‬ואילו אמן הזדקפה בכורסה‪ ,‬חיוורת אך שקולה‪,‬‬
‫והסיחה את דעתה מצערה כדי לחשוב ולתכנן בעבורן‪.‬‬
‫"איפה לורי?" שאלה כעבור זמן קצר‪ ,‬לאחר שהתעשתה והחליטה מה הן המטלות‬
‫הראשונות שיש לבצע‪.‬‬
‫"כאן‪ ,‬גברתי‪ .‬בבקשה תני לי לעשות משהו למענכן!" קרא הנער ומיהר להגיע מהחדר‬
‫הסמוך‪ ,‬שאליו פרש מפני שהבחין שבצער העמוק שלהן באותן דקות ראשונות‪ ,‬היה משהו‬
‫אישי מאוד שלא צריך להיחשף אפילו לעיניים ידידותיות כמו שלו‪.‬‬
‫"תשלח מברק ותודיע שאבוא מיד‪ .‬הרכבת הבאה יוצאת מוקדם בבוקר‪ .‬אני אעלה עליה‪".‬‬
‫"מה עוד? הסוסים מוכנים‪ .‬אני יכול לנסוע לכל מקום‪ ,‬לעשות כל דבר‪ ",‬אמר‪ ,‬ונראה כמי‬
‫שמוכן לעוף עד קצה העולם‪.‬‬
‫"תמסור גם מכתב קצר לדודה מארץ'‪ .‬ג'ו‪ ,‬תני לי עט ונייר‪".‬‬
‫ג'ו תלשה את חציו התחתון והריק של דף שעליו העתיקה סיפור לנקי‪ ,‬וקירבה את‬
‫השולחן הנמוך אל אמה‪ .‬היא ידעה היטב שאת הכסף למסע הארוך והעצוב ייאלצו ִללוות‪,‬‬
 ‫והרגישה שהיתה מוכנה לעשות הכול כדי להוסיף קצת לסכום הדרוש למען אביה‪.‬‬
‫"צא לדרך‪ ,‬יקירי‪ ,‬אבל אל תהרוג את עצמך בנסיעה מהירה מדי‪ .‬אין צורך בכך‪".‬‬
‫אך אזהרתה של גברת מארץ' הושלכה לכל רוח כנראה‪ ,‬כי כעבור חמש דקות ראו בחלון‬
‫את לורי חולף בדהרה על גב סוסו המהיר כאילו חייו תלויים בכך‪.‬‬
‫"ג'ו‪ ,‬רוצי אל האגודה ותגידי לגברת קינג שלא אוכל לבוא‪ .‬בדרך ִתקני את הדברים‬
‫האלה שארשום לך כאן‪ .‬הם יהיו נחוצים לי כשאגיע לשם ואצטרך לטפל באבא‪ .‬המלאי‬
‫בבתי החולים לא תמיד תקין‪ .‬בת'‪ ,‬לכי לבקש ממר לורנס שני בקבוקי יין ישן‪ .‬בשביל אבא‬
‫אני לא מתביישת לבקש‪ .‬הוא יזכה בטוב ביותר‪ .‬איימי‪ ,‬תגידי להאנה שתוריד את ארגז‬
‫המטען השחור‪ .‬ומג‪ ,‬בואי ותעזרי לי למצוא את כל הדברים שלי‪ .‬אני קצת מבולבלת‪".‬‬
‫הצורך לכתוב‪ ,‬לחשוב ולנהל הכול אכן בלבל את ִאמן המסכנה‪ ,‬ומג ביקשה ממנה שתשב‬
‫השלו‬
‫ֵ‬ ‫זמן מה בשקט בחדרה ותניח להן לעבוד‪ .‬כולן התפזרו כמו עלים ברוח‪ ,‬ומשק הבית‬
‫והמאושר התנפץ פתאום‪ ,‬כאילו המברק הביא איתו כישוף מזיק‪.‬‬
‫מר לורנס הגיע במהירות עם בת' והביא איתו כל דבר שעלה על דעתו לתרום למען‬
‫החולה‪ ,‬והבטחותיו הידידותיות לשמור על הילדות במהלך היעדרותה של האם עודדו אותה‬
‫מאוד‪ .‬לא היה דבר שלא הציע ‪ -‬החל בחלוק שלו וכלה בהצעה שהוא עצמו יתלווה אליה‪.‬‬
‫ההצעה האחרונה הזאת לא באה בחשבון‪ .‬גברת מארץ' לא היתה מוכנה שהאדון הזקן יצא‬
‫למסע ארוך כל כך‪ .‬אבל הבעת הקלה ניכרה בה כשדיבר על כך‪ ,‬כי החרדה מקשה מאוד‬
‫על כל מי שיוצא לנסיעה‪ .‬הוא הבחין בהבעת ההקלה הזאת‪ ,‬כיווץ את גבותיו הסבוכות‪,‬‬
‫שפשף את כפות ידיו זו בזו ולפתע פנה לצאת ואמר שיחזור מיד‪ .‬אף אחד לא התפנה‬
‫להרהר בכך שוב‪ ,‬עד שמג עברה בריצה במבואה‪ ,‬כשהיא נושאת זוג מגפיים ביד אחת וכוס‬
‫תה ביד השנייה‪ ,‬ונתקלה לפתע במר ברוק‪.‬‬
‫"הצטערתי מאוד לשמוע על אביך‪ ,‬העלמה מארץ'‪ ",‬הוא אמר בקול שקט וחביב‪ ,‬שנעם‬
‫מאוד לרוחה המוטרדת‪" .‬באתי להציע את עצמי כמלווה לאמך‪ .‬מר לורנס רוצה שאעשה‬
‫כמה שליחויות בשבילו בוושינגטון‪ ,‬ובהחלט ארגיש סיפוק עמוק אם אוכל להיות לה לעזר‬
‫שם‪".‬‬
‫המגפיים נשמטו על הרצפה‪ ,‬והתה כמעט הלך בעקבותיהם‪ ,‬כשמג הושיטה את ידה בפנים‬
‫מלאי הכרת טובה‪ ,‬עד כדי כך שהם יכלו לפצות את מר ברוק גם על קורבן גדול בהרבה‬
‫מהמאמץ הזניח שעמד לעשות‪.‬‬
‫"כולכם נדיבים כל כך! אני בטוחה שאמא תקבל את ההצעה‪ ,‬ואנחנו באמת נחוש הקלה‬
‫עצומה אם נדע שמישהו מטפל בה‪ .‬תודה רבה רבה לך!"‬
‫מג דיברה מעומק הלב ושכחה את עצמה לגמרי‪ ,‬עד שמשהו בעיניים החומות שהביטו בה‬
‫מלמעלה הזכיר לה לפתע את התה המתקרר‪ ,‬והיא מיהרה להוביל את מר ברוק לסלון‬
‫ואמרה שתקרא לאמה‪.‬‬
‫הכול כבר היה מסודר כשלורי חזר עם מכתב מהדודה מארץ' ובו הסכום המבוקש וכמה‬
‫שורות שחזרו על דברים שאמרה להם לא פעם‪ :‬שתמיד טענה שמר מארץ' עשה שטות‬
‫כשהצטרף לצבא‪ ,‬שתמיד חזתה שלא יֵ צא מזה שום דבר טוב ושהיא מקווה שבפעם הבאה‬
‫הם ישמעו בקולה‪ .‬גברת מארץ' שמה את הכסף בארנק‪ ,‬השליכה את המכתב לאש שבאח‬
‫והמשיכה בהכנות כששפתיה קפוצות בחוזקה‪ ,‬ואין ספק שג'ו היתה מבינה היטב מדוע‪ ,‬אילו‬
‫היתה שם באותו רגע‪.‬‬
‫שעות אחר הצהריים הקצרות תמו במהירות‪ .‬כל הסידורים האחרים הושלמו‪ ,‬מג ואמה‬
‫עסקו בעבודות תפירה נחוצות‪ ,‬בת' ואיימי הכינו תה‪ ,‬האנה סיימה את הגיהוץ‬
‫ב"צ'יקי‪-‬צ'קי"‪ ,‬כפי שקראה לזה‪ ,‬אבל ג'ו עדיין לא חזרה‪ .‬הם החלו לדאוג‪ ,‬ולורי יצא‬
‫לחפש אותה‪ ,‬כי איש לא ידע איזו גחמה עלולה לצוץ בראשה‪ .‬אך הוא החמיץ אותה‪ ,‬כי‬
‫כעבור זמן קצר נכנסה הביתה בהבעת פנים משונה מאוד‪ ,‬תערובת של עליצות ופחד‪ ,‬סיפוק‬
‫וחרטה‪ ,‬שעוררה את תמיהתם של בני המשפחה לא פחות מצרור השטרות שהניחה לפני‬
‫אמה‪ ,‬כשאמרה בקול חנוק קצת‪" ,‬זאת התרומה שלי לשיפור מצבו של אבא ולהחזרתו‬
‫הביתה!"‬
‫"יקירתי‪ ,‬איפה השגת סכום כזה? עשרים וחמישה דולר! ג'ו‪ ,‬אני מקווה שלא עשית מעשה‬
‫פזיז‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬זה כסף שלי‪ ,‬באמת‪ .‬לא קיבצתי נדבות‪ ,‬לא לקחתי הלוואה ולא גנבתי‪ .‬הרווחתי‬
‫את הכסף הזה‪ ,‬ואני לא חושבת שתאשימי אותי‪ ,‬כי בסך הכול מכרתי משהו שהיה שלי‪".‬‬
‫ותוך כדי דיבור הסירה ג'ו את הכובע שלה‪ ,‬וצעקה נפלטה מפי כולם‪ ,‬כי השיער השופע‬
‫שלה היה קצוץ לגמרי‪.‬‬
‫"השיער שלך! השיער היפה שלך!" "אוי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬איך עשית דבר כזה? היה לך דבר אחד יפה‬
‫וויתרת עליו!" "ילדה שלי‪ ,‬לא היה שום צורך לעשות מעשה כזה‪" ".‬היא כבר לא נראית‬
‫כמו ג'ו שלי‪ ,‬אבל אני אוהבת אותה מכל הלב בגלל מה שהיא עשתה!"‬
‫כך קראו כולן‪ ,‬ובת' חיבקה ברוך את הראש הגזוז‪ .‬אך ג'ו לבשה הבעת אדישות‪ ,‬שלא‬
‫שכנעה אף אחת מהן‪ ,‬פרעה בידה את הסבך החום‪ ,‬השתדלה להעמיד פנים שהתספורת‬
‫מוצאת חן בעיניה ואמרה‪" ,‬גורל האומה לא יושפע מזה‪ ,‬בת'‪ ,‬אז אל תייללי‪ .‬היהירות שלי‬
‫רק תצא נשכרת מזה‪ ,‬כי התחלתי להתגאות יותר מדי בשיער שלי‪ .‬גם המוח שלי ייהנה‬
‫והספּר אמר שבתוך זמן קצר‬‫ָ‬ ‫מהורדת המברשת הזאת‪ ,‬כי נורא נעים שהראש קל וצונן‪,‬‬
‫תהיה לי רעמה מתולתלת נערית ויפה‪ ,‬שלא תיפרע בקלות‪ .‬אני מרוצה‪ ,‬אז בבקשה קחי את‬
‫הכסף‪ ,‬מאמי‪ ,‬ובואו נאכל ארוחת ערב‪".‬‬
‫"תספרי לי הכול מהתחלה‪ ,‬ג'ו‪ .‬אני לא לגמרי מרוצה אבל אני לא מאשימה אותך‪ ,‬כי אני‬
‫יודעת באיזו נכונות הקרבת את היהירות שלך‪ ,‬כפי שאת קוראת לזה‪ ,‬למען האהבה‪ .‬אבל‬
‫באמת שלא היה צורך‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬ואני חוששת שתתחרטי על זה בקרוב‪ ",‬אמרה גברת‬
‫מארץ'‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא אתחרט!" השיבה ג'ו בהחלטיות‪ ,‬וחשה הקלה רבה כשראתה שהמעשה‬
‫הנועז שלה לא מעורר גינוי מוחלט‪.‬‬
‫"למה החלטת לעשות את זה?" שאלה איימי‪ ,‬שהיתה מעדיפה לערוף לעצמה את הראש‬
‫ולא לגזוז את שערה היפה‪.‬‬
‫"אז ככה‪ :‬נורא רציתי לעשות משהו בשביל אבא‪ ",‬השיבה ג'ו כשנאספו סביב השולחן‪ ,‬כי‬
‫אנשים צעירים ובריאים מסוגלים לאכול גם בשעת צרה‪" .‬אני שונאת הלוואות לא פחות‬
‫מאמא‪ ,‬וידעתי שהדודה מארץ' תתחיל כבר לקרקר‪ ,‬כמו תמיד כשמבקשים ממנה כמה‬
‫פרוטות‪ .‬מג נתנה את כל המשכורת שלה כדי לשלם את דמי השכירות‪ ,‬ואני רק קניתי‬
‫בגדים במשכורת שלי‪ ,‬ולכן הרגשתי שאני רעה והחלטתי להשיג קצת כסף‪ ,‬גם אם אצטרך‬
‫למכור את האף שלי‪".‬‬
‫"אין סיבה שתרגישי שאת רעה‪ ,‬ילדה שלי‪ .‬לא היו לך בגדי חורף‪ ,‬וקנית בגדים פשוטים‬
‫לגמרי בכסף שהרווחת בעמל רב‪ ",‬אמרה גברת מארץ' בהבעה שחיממה את לבה של ג'ו‪.‬‬
‫"בהתחלה לא עלה על דעתי למכור את השיער שלי‪ ,‬אבל תוך כדי הליכה חשבתי מה אני‬
‫יכולה לעשות‪ ,‬והתחשק לי לצלול לתוך כמה חנויות מלאות כל טוב ולקחת מהן מה שאני‬
‫ספּר ראיתי צמות שיער עם המחירים שלהן‪ ,‬וצמה שחורה אחת‪ ,‬לא‬ ‫רוצה‪ .‬בחלון ראווה של ָ‬
‫עבה כמו שלי‪ ,‬עלתה ארבעים דולר‪ .‬ואז הבנתי פתאום שיש לי דבר אחד שאפשר להפיק‬
‫ממנו כסף‪ ,‬ובלי לחשוב לרגע נכנסתי ושאלתי אם הם קונים שיער וכמה הם מוכנים לתת‬
‫תמורת השיער שלי‪".‬‬
‫"אני לא מבינה איך העזת להיכנס למקום כזה‪ ",‬אמרה בת' ביראת כבוד‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬הוא היה בסך הכול איש קטנטן שנראה כאילו הוא חי רק בשביל לשמן את השיער‬
‫שלו‪ .‬בהתחלה הוא הביט בי די בתימהון‪ ,‬כאילו הוא לא רגיל שנערות נכנסות לחנות שלו‬
‫ומבקשות ממנו לקנות את השיער שלהן‪ .‬הוא אמר שהשיער שלי לא מעניין אותו‪ ,‬שהצבע‬
‫שלו לא אופנתי‪ ,‬ושבכלל הוא לא משלם הרבה תמורת שיער‪ ,‬כי צריך להשקיע בזה הרבה‬
‫עבודה וזה מאוד מייקר את כל העניין וכולי‪ .‬כבר נהיה מאוחר‪ ,‬ופחדתי שאם זה לא יתבצע‬
‫מיד אני לא אעשה את זה בכלל‪ ,‬ואתם הרי יודעים שאני שונאת לוותר כשאני מתחילה‬
‫לעשות משהו‪ .‬אז התחננתי לפניו שיקבל את השיער שלי והסברתי לו למה אני כל כך‬
‫ממהרת‪ .‬אני משערת שזה היה טיפשי‪ ,‬אבל זה מה ששינה את דעתו‪ ,‬כי די התרגשתי‬
‫וסיפרתי את הסיפור בדרך המבולגנת שלי‪ ,‬ואשתו שמעה ואמרה בחביבות‪:‬‬
‫"'תיקח את השיער‪ ,‬תומס‪ ,‬תעשה טובה לגברת הצעירה‪ .‬גם אני הייתי עושה את זה‬
‫בשביל ג'ימי שלנו‪ ,‬אם היתה לי רעמת שיער שאפשר למכור אותה‪"'.‬‬
‫"מי זה ג'ימי?" שאלה איימי‪ ,‬שרצתה הסבר לכל פרט כשסיפרו לה סיפור‪.‬‬
‫"הבן שלה שנמצא בצבא‪ ,‬ככה היא אמרה‪ .‬אפילו אנשים זרים נהיים ידידותיים כל כך‬
‫בנסיבות כאלה‪ ,‬נכון? היא דיברה איתי כל הזמן‪ ,‬עד שהספּר גמר את העבודה‪ ,‬וככה היא‬
‫הסיחה את דעתי‪".‬‬
‫"ולא הרגשת נורא כשהוא קצץ את הקווצה הראשונה?" שאלה מג והצטמררה‪.‬‬
‫"העפתי מבט אחרון בשיער שלי בזמן שהוא הכין את הכלים שלו‪ ,‬וזהו זה‪ .‬אני אף פעם‬
‫לא מתבכיינת על שטויות כאלה‪ .‬אבל אני מודה שהרגשתי מוזר כשראיתי את השיער‬
‫האהוב שלי מונח על השולחן והרגשתי על הראש רק קצוות קצרצרים ומחוספסים‪ .‬כמעט‬
‫כאילו הורידו לי יד או רגל‪ .‬כשהאישה ראתה שאני מסתכלת על השיער‪ ,‬היא לקחה קווצה‬
‫אחת ארוכה ונתנה לי אותה למזכרת‪ .‬אני אתן לך אותה‪ ,‬מאמי‪ ,‬רק כדי שתוכלי לזכור את‬
‫העבר המפואר‪ .‬כי התספורת הקצרה כל כך נוחה‪ ,‬שאני לא חושבת שאגדל שוב רעמה‬
‫כזאת אי‪-‬פעם‪".‬‬
‫גברת מארץ' קיפלה את הקווצה הערמונית הגלית והניחה אותה לצד קווצה קצרה‬
‫ואפורה במגירה של שולחן הכתיבה שלה‪ .‬היא אמרה רק "תודה‪ ,‬חמודה שלי"‪ ,‬אבל משהו‬
‫בהבעת פניה הניע את הבנות לשנות את נושא השיחה ולדבר בעליצות רבה ככל האפשר‬
‫על הנדיבות של מר ברוק‪ ,‬על הסיכויים שמחר יהיה יום יפה‪ ,‬ועל הזמנים הטובים שמצפים‬
‫להם כשאבא יחזור הביתה כדי להחלים‪.‬‬
‫אף אחת מהן לא רצתה לשכב לישון גם בעשר בלילה‪ ,‬כשגברת מארץ' הניחה מידה את‬
‫מלאכת התפירה שהושלמה ואמרה‪" ,‬קדימה‪ ,‬בנות‪ ".‬בת' ניגשה לפסנתר וניגנה את המזמור‬
‫האהוב על אביהן‪ ,‬וכולן החלו לשיר באומץ אך נשברו בזו אחר זו‪ ,‬עד שבת' נותרה לבדה‬
‫ושרה בכל לבה‪ ,‬כי המוזיקה תמיד היתה לה נחמה מתוקה‪.‬‬
‫"לכו לישון ואל תתחילו לפטפט עכשיו‪ ,‬כי אנחנו חייבות לקום מוקדם וזקוקות לכל רגע‬
‫של שינה‪ .‬לילה טוב‪ ,‬מתוקות שלי‪ ",‬אמרה גברת מארץ' בתום המזמור‪ ,‬כי לאף אחת מהן‬
‫לא התחשק להמשיך לשיר‪.‬‬
‫הן נישקו אותה בשקט ונכנסו בדממה למיטותיהן‪ ,‬כאילו אביהן החולה שוכב בחדר‬
‫הסמוך‪ .‬בת' ואיימי נרדמו במהירות למרות הדאגה הרבה‪ ,‬אבל מג שכבה ערה‪ ,‬ובמוחה‬
‫חלפו ההרהורים הרציניים ביותר שידעה אי‪-‬פעם בחייה הקצרים‪ .‬ג'ו שכבה בלי זיע‪ ,‬ומג‬
‫היתה בטוחה שכבר נרדמה‪ ,‬כשלפתע שמעה יפחה חנוקה‪ .‬היא שלחה את ידה אל לחיה‬
‫הרטובה של אחותה וקראה‪:‬‬
‫"ג'ו‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬מה קרה? את בוכה בגלל אבא?"‬
‫"לא‪ ,‬לא עכשיו‪".‬‬
‫"אז למה?"‬
‫"בגלל‪ ...‬בגלל השיער שלי!" פרצו המילים מפיה של ג'ו המסכנה‪ ,‬אף שניסתה לשווא‬
‫להחניק את רגשותיה בכרית‪.‬‬
‫פרץ הרגשות הזה כלל לא הצחיק את מג‪ ,‬והיא נישקה וליטפה את הגיבורה הפגועה‬
‫במלוא הרוך והעדינות‪.‬‬
‫"אני לא מתחרטת‪ ",‬מחתה ג'ו והשתנקה‪" .‬אם הייתי יכולה‪ ,‬הייתי עושה את זה שוב מחר‬
‫בבוקר‪ .‬זה רק החלק היהיר והאנוכי שלי שבוכה בצורה טיפשית כזאת‪ .‬אל תספרי לאף‬
‫אחד‪ .‬זהו‪ ,‬זה נגמר עכשיו‪ .‬חשבתי שאת ישנה‪ ,‬ולכן הרשיתי לעצמי ליילל קצת‪ ,‬כי היה לי‬
‫דבר אחד יפה ואיבדתי אותו‪ .‬ולמה את עדיין ערה?"‬
‫"אני לא מצליחה לישון‪ ,‬אני כל כך דואגת‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫"תחשבי על משהו נעים ותירדמי צ'יק‪-‬צ'ק‪".‬‬
‫"ניסיתי‪ ,‬אבל רק נהייתי עוד יותר ערנית‪".‬‬
‫"על מה חשבת?"‬
‫"על כל מיני פנים יפים‪ ...‬במיוחד עיניים‪ ",‬השיבה מג וחייכה לעצמה בחשיכה‪.‬‬
‫"איזה צבע עיניים את הכי אוהבת?"‬
‫"חום‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬לפעמים‪ .‬גם עיניים כחולות זה יפה‪".‬‬
‫ג'ו צחקה‪ ,‬ומג ציוותה עליה בתקיפות שלא תפטפט‪ ,‬ואחר כך הבטיחה לה בחביבות‬
‫שתסלסל לה את השיער‪ ,‬ולבסוף נרדמה וחלמה על החיים שתחיה במגדל שלה אם‬
‫משאלתה תתגשם‪.‬‬
‫השעונים צלצלו חצות‪ ,‬דממה שררה בחדרים‪ ,‬ורק דמות אחת החליקה בשקט ממיטה‬
‫למיטה‪ ,‬יישרה שמיכה פה‪ ,‬סידרה כרית שם‪ ,‬עצרה ליד כל אחד מהראשים הישנים‪ ,‬הביטה‬
‫ברוך‪ ,‬נישקה ִבשפתיים שבירכו בלי קול‪ ,‬ובלבה יקדה תפילה שבוקעת מפיהן של אמהות‬
‫בלבד‪ .‬כשהרימה את הווילון כדי להביט החוצה אל הלילה הקודר‪ ,‬בקע הירח לפתע מבין‬
‫העננים‪ ,‬ופניו המאירים ושופעי החסד קרנו אליה וכמו לחשו בדממה‪" ,‬אל ייאוש‪ ,‬יקירה!‬
‫תמיד יש אור מאחורי העננים‪".‬‬
‫פרק שישה‪-‬עשר‬
 ‫מכתבים‬

‫עם עלות השחר האפור והקר העלו האחיות אור במנורה וקראו עוד פרק מתוך ספרי‬
‫כשצלה של צרה‬‫ִ‬ ‫ההדרכה הקטנים שלהן בכובד ראש שמעולם לא חשו לפני כן‪ .‬כי עכשיו‪,‬‬
‫אמיתית האפיל עליהן‪ ,‬סיפקו להן הספרים האלה שפע של עידוד ונחמה‪ ,‬ובזמן שהתלבשו‬
‫הסכימו ביניהן שייפרדו מאמן בפנים מאירים ומלאי תקווה וישלחו אותה אל המסע המעיק‬
‫בלי להעציב אותה בדמעות ובתלונות‪ .‬הכול נראה מוזר מאוד כשירדו לקומה התחתונה ‪-‬‬
‫אפלולי ודומם בחוץ‪ ,‬אך מלא אור ופעילות בפנים‪ .‬מוזר היה לאכול ארוחת בוקר בשעה‬
‫המוכּרים של האנה נראו משונים כשהתרוצצה במטבח וכובע‬‫ָ‬ ‫מוקדמת כל כך‪ ,‬ואפילו פניה‬
‫השינה עדיין על ראשה‪ .‬ארגז המטען הגדול עמד מוכן במבואה‪ ,‬המעיל והכובע של אמא‬
‫היו מונחים על הספה‪ ,‬ואמא עצמה ישבה וניסתה לאכול אבל נראתה חיוורת ותשושה מאוד‬
‫מרוב חרדה וחוסר שינה‪ ,‬עד כדי כך שהילדות התקשו מאוד לדבוק בהחלטתן‪ .‬עיניה של‬
‫מג דמעו מאליהן בלי הרף; ג'ו נאלצה מדי פעם להסתיר את פניה מאחורי וילון המטבח;‬
‫והבנות הקטנות נראו מוטרדות ומודאגות‪ ,‬כאילו הסבל הוא התנסות חדשה בחייהן‪.‬‬
‫הן כמעט לא דיברו‪ ,‬אך כשהתקרבה שעת הפרידה והן ישבו וחיכו לכרכרה‪ ,‬אספה גברת‬
‫מארץ' את הילדות‪ ,‬שטרחו כולן סביבה ‪ -‬אחת קיפלה לה את הצעיף‪ ,‬אחרת החליקה את‬
‫סרטי הכובע שלה‪ ,‬שלישית נעלה לה את הערדליים והרביעית הידקה את רצועות תיק‬
‫המסע שלה ‪ -‬ואמרה‪:‬‬
‫"ילדות‪ ,‬אני משאירה אתכן בטיפולה של האנה ובחסותו של מר לורנס‪ .‬האנה היא‬
‫הנאמנות בהתגלמותה‪ ,‬והשכן הטוב שלנו ישמור עליכן כאילו אתן הבנות שלו עצמו‪ .‬אני‬
‫לא חוששת לכן‪ ,‬אבל הייתי רוצה שתתמודדו בצורה נכונה עם הצרה הזאת‪ .‬אל תשקעו‬
‫בצער ובדאגה כשלא אהיה כאן‪ ,‬ואל תחשבו שהבטלה או הניסיון לשכוח יעזרו לכן‪ .‬אני‬
‫רוצה שתמשיכו לעבוד כרגיל‪ ,‬כי העבודה היא מקור נחמה מבורך‪ .‬תמשיכו לקוות לטוב‬
‫ולהיות עסוקות‪ .‬ותזכרו שבכל מקרה תוכלו תמיד לסמוך על אבינו שבשמים‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אמא‪".‬‬
‫"מג יקירתי‪ ,‬אני מבקשת שתנהגי בתבונה‪ ,‬תשגיחי על אחיותייך‪ ,‬תתייעצי עם האנה‪ ,‬ובכל‬
‫בעיה שתצוץ תפני למר לורנס‪ .‬ואת‪ ,‬ג'ו‪ ,‬תהיי סבלנית‪ ,‬אל תשקעי בדכדוך ואל תנהגי‬
‫בפזיזות‪ .‬תכתבי לי לעתים קרובות ותהיי הילדה האמיצה שלי‪ ,‬שמוכנה לעזור ולעודד את‬
‫כולנו‪ .‬בת'‪ ,‬אני יודעת שתשאבי עידוד מהמוזיקה שלך ותמלאי בנאמנות את מטלות הבית‬
‫הקטנות‪ .‬ואת‪ ,‬איימי‪ ,‬אני מבקשת שתעזרי כמיטב יכולתך‪ ,‬תהיי צייתנית ותשמרי על רוח‬
‫טובה בבית‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אמא‪ ,‬כך בדיוק נעשה!"‬
‫למשמע קרקוש של כרכרה מתקרבת נדרכו כולן והאזינו‪ .‬הגיע הרגע הקשה‪ ,‬אבל הילדות‬
‫עמדו בו יפה‪ .‬אף אחת מהן לא בכתה‪ ,‬לא ברחה מהחדר ולא קוננה‪ ,‬אף על פי שלבן היה‬
‫כבד מאוד כששלחו לאביהן דרישת שלום אוהבת ולא שכחו לרגע שהיא עלולה להגיע‬
‫מאוחר מדי‪ .‬הן נישקו את ִאמן בשקט‪ ,‬חיבקו אותה בעדינות והשתדלו לנופף לה בעליצות‬
‫כשנסעה לדרכה‪.‬‬
‫לורי וסבו באו להיפרד ממנה‪ ,‬ומר ברוק נראה כה חזק‪ ,‬נבון ונדיב‪ ,‬שהילדות העניקו לו‬
‫בו במקום את הכינוי "מר לב טוב"‪.‬‬
‫"להתראות‪ ,‬אהובות שלי! אלוהים יברך אותנו וישמור על כולנו!" לחשה גברת מארץ'‬
‫כשנישקה את הפרצופים היקרים בזה אחר זה ונכנסה במהירות לכרכרה‪.‬‬
‫כשיצאו לדרך‪ ,‬בקעה השמש מבין העננים‪ ,‬וגברת מארץ' הביטה לאחור וראתה שקרניה‬
‫מאירות את החבורה העומדת בשער כמו אות מבשר טובות‪ .‬גם הנותרים מאחור ראו זאת‬
‫וחייכו ונופפו בידיהם‪ ,‬והמראה האחרון שראתה כשהכרכרה פנתה מעבר לפינה היו ארבעה‬
‫פנים קורנים‪ ,‬ומאחוריהם מר לורנס הזקן‪ ,‬כמו שומר ראש‪ ,‬וכן האנה הנאמנה ולורי המסור‪.‬‬
‫"כולם מתנהגים אלינו כל כך יפה!" אמרה‪ ,‬וכשהסתובבה מצאה הוכחה נוספת לכך‬
‫בהבעה מלאת האהדה והכבוד שראתה בפניו של האיש הצעיר‪.‬‬
‫"אני לא חושב שאפשר להתנהג אליכן אחרת‪ ",‬השיב מר ברוק ופרץ בצחוק כה מידבק‪,‬‬
‫שחיוך עלה על פניה של גברת מארץ'‪ .‬וכך החל המסע הארוך באותות מבשרי טובות ‪ -‬אור‬
‫שמש‪ ,‬חיוכים ומילים עליזות‪.‬‬
‫"אני מרגישה כמו אחרי רעידת אדמה‪ ",‬אמרה ג'ו כשהשכנים שלהן חזרו הביתה לאכול‬
‫ארוחת בוקר והן פרשו למנוחה והתרעננות‪.‬‬
‫"כאילו חלק מהבית נעלם‪ ",‬הוסיפה מג בעגמומיות‪.‬‬
‫בת' פתחה את פיה להגיד משהו אבל הצליחה רק להצביע על ערימה של גרביים‬
‫מתוקנים‪ ,‬שהיו מונחים על השולחן של אמא והוכיחו שאפילו ברגעי החיפזון האחרונים‬
‫חשבה עליהן ועמלה למענן‪ .‬זה היה עניין פעוט‪ ,‬אבל הוא נגע בעמקי לבן‪ ,‬ולמרות החלטתן‬
‫האמיצה‪ ,‬נשברו כולן ופרצו בבכי מר‪.‬‬
‫וכשהמטר נחלש ונראו סימני‬
‫ָ‬ ‫האנה נהגה בחוכמה והניחה להן לפרוק את רגשותיהן‪,‬‬
‫התבהרות‪ ,‬נחלצה לעזרתן‪ ,‬חמושה בקנקן קפה‪.‬‬
‫"עכשיו‪ ,‬גברות צעירות ויקרות‪ ,‬לזכור מה אמא אמרה ולא להתחיל להיות עצובות‪ .‬בואו‬
‫לשתות כוס קפה‪ ,‬ואז נתחיל לעבוד ונביא כבוד למשפחה‪".‬‬
‫הקפה נחשב לפינוק מיוחד‪ ,‬והאנה נהגה בתבונה כשהכינה את המשקה הזה באותו בוקר‪.‬‬
‫אף אחת מהבנות לא עמדה בפני הנהוניה המשכנעים של האנה ובפני הניחוח המזמין שעלה‬
‫מהזרבובית של קנקן הקפה‪ .‬הן נאספו סביב השולחן‪ ,‬החליפו את הממחטות במפיות‪,‬‬
‫וכעבור עשר דקות התאוששו‪.‬‬
‫"'לקוות לטוב ולהיות עסוקות'‪ ,‬זה המשפט המנחה‪ ,‬אז בואו נראה מי תזכור אותו הכי‬
‫טוב‪ .‬אני אלך לדודה מארץ'‪ ,‬כמו תמיד‪ .‬איזו הטפת מוסר בטח מחכה לי שם!" אמרה ג'ו‬
‫ולגמה מהקפה ברוח מעוּדדת‪.‬‬
‫"ואני אלך למשפחת קינג‪ ,‬אף על פי שהייתי מעדיפה להישאר בבית ולטפל בכל מיני‬
‫דברים כאן‪ ",‬אמרה מג והצטערה שהעיניים שלה התאדמו כל כך מרוב בכי‪.‬‬
‫"לא צריך‪ ,‬מג‪ ,‬בת' ואני יכולות לטפל בבית יפה מאוד‪ ",‬אמרה איימי בארשת חשיבות‪.‬‬
‫"האנה תגיד לנו מה לעשות‪ ,‬ואנחנו נדאג שהכול יהיה נעים ונחמד כשתחזרו הביתה‪",‬‬
‫הוסיפה בת' ולקחה מיד את המטאטא והיעה‪.‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬דאגות הן דבר מעניין מאוד‪ ",‬ציינה איימי‪ ,‬שאכלה סוכר בהבעה מהורהרת‪.‬‬
‫הבנות לא התאפקו ופרצו בצחוק‪ ,‬והרגשתן השתפרה‪ ,‬אף על פי שמג טלטלה את ראשה‬
‫במורת רוח למראה הגברת הצעירה שמוצאת לה ניחומים בקערת סוכר‪.‬‬
‫הכיסנים האפויים התנערה ג'ו מרבצה‪ ,‬וכשיצאו לעמל יומן הביטו שתיהן בעצב‬ ‫ָ‬ ‫למראה‬
‫לאחור‪ ,‬אל החלון שהיו רגילות לראות בו את פני אמן‪ .‬פניה של אמא לא היו שם‪ ,‬אבל בת'‬
‫זכרה את הטקס המשפחתי הקטן‪ ,‬ועמדה שם והנהנה אליהן כמו חכם סיני עם לחיים‬
‫ורודות‪.‬‬
‫"כמה אופייני לבת' שלי!" אמרה ג'ו ונופפה בכובעה בפנים מלאי תודה‪" .‬להתראות‪ ,‬מגי‪",‬‬
‫הוסיפה כשנפרדו‪" .‬אני מקווה שילדי משפחת קינג לא יעצבנו אותך היום‪ .‬ואל תדאגי בגלל‬
‫אבא‪ ,‬חמודה שלי‪".‬‬
‫"ואני מקווה שהדודה מארץ' לא תתחיל לקרקר‪ .‬אגב‪ ,‬התסרוקת הזאת באמת מתאימה‬
‫לך‪ ,‬היא נראית מאוד נערית ונחמדה‪ ",‬השיבה מג והשתדלה לא לצחוק למראה הראש‬
‫המתולתל שנראה קטן עד גיחוך על כתפיה של אחותה הגבוהה‪.‬‬
‫"זאת הנחמה היחידה שלי‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬הרימה יד אל כובעה כמו שלורי נוהג לעשות‪,‬‬
‫והלכה לדרכה אף על פי שהרגישה כמו כבשה גזוזה ביום חורף‪.‬‬
‫כעבור ימים ספורים הגיעו בשורות שעודדו את הילדות‪ .‬אמנם אביהן היה חולה מאוד‪,‬‬
‫אבל נוכחותה של האחות הרחמנייה הטובה והענוגה ביותר בעולם כבר השפיעה עליו‬
‫לטובה‪ .‬מר ברוק שלח עדכון מדי יום‪ ,‬ומג‪ ,‬שעמדה עכשיו בראש המשפחה‪ ,‬התעקשה‬
‫לקרוא את ההודעות‪ ,‬שנעשו מעודדות מיום ליום‪ .‬בהתחלה היו כולן להוטות לכתוב;‬
‫מעטפות תפוחות נתחבו בזהירות לתיבת הדואר בידי אחות זו או אחרת‪ ,‬וכולן הרגישו‬
‫חשובות למדי בזכות התכתובת הזאת עם וושינגטון‪ .‬מכיוון שכל אחת מהמעטפות האלה‬
‫הכילה מכתבים אופייניים של בנות החבורה‪ ,‬הבה נפתח בגניבה מעטפה דמיונית כזאת‬
‫ונקרא את הכתוב‪:‬‬

‫אמא יקרה שלי‪:‬‬

‫את לא מתארת לעצמך כמה שמחנו כשקראנו את המכתב האחרון שלך‪ ,‬כי החדשות‬
‫שבו היו כל כך טובות שצחקנו ובכינו בבת אחת‪ .‬מר ברוק באמת כל כך נדיב‪ ,‬ואיזה‬
‫מזל שהעסקים של מר לורנס מעכבים אותו שם כך שהוא נשאר איתכם כל כך הרבה‬
‫זמן ומועיל לך ולאבא‪ .‬הבנות מתנהגות נהדר‪ .‬ג'ו עוזרת לי בתפירה ומתעקשת לעשות‬
‫כל מיני עבודות קשות‪ .‬הייתי חוששת שהיא תגזים‪ ,‬אבל אני יודעת ש"התקף‬
‫הבּ ֵס ֶדריוּת" שלה לא יימשך הרבה זמן‪ .‬בת' מבצעת את המשימות שלה בדייקנות של‬ ‫ֶ‬
‫שעון ולא שוכחת לרגע את מה שאמרת לה‪ .‬היא דואגת מאוד לאבא ונראית עצובה‪,‬‬
‫חוץ מאשר כשהיא יושבת ליד הפסנתר הקטן שלה‪ .‬איימי שומעת בקולי‪ ,‬ואני מטפלת‬
‫בה יפה‪ .‬היא מסתרקת בעצמה‪ ,‬ואני מלמדת אותה לתפור לולאות ולתקן גרביים‪ .‬היא‬
‫משתדלת מאוד‪ ,‬ואני יודעת שתהיי מרוצה מההתקדמות שלה כשתחזרי‪ .‬מר לורנס‬
‫משגיח עלינו כמו תרנגולת זקנה ואמהית‪ ,‬כפי שג'ו אומרת‪ ,‬ולורי חביב מאוד ומפגין‬
‫שכנוּת טובה‪ .‬הוא וג'ו משעשעים אותנו‪ ,‬כי לפעמים אנחנו שוקעות בעצב ומרגישות‬
‫כמו יתומות מפני שאת רחוקה כל כך‪ .‬האנה היא ממש מלאך‪ .‬היא לא גוערת בנו‬
‫בכלל‪ ,‬וכל הזמן היא קוראת לי "העלמה מרגרט"‪ ,‬כי ככה באמת צריך להיות‪ ,‬את‬
‫יודעת‪ ,‬והיא מתנהגת אלי בכבוד‪ .‬כולנו מרגישות טוב ואנחנו עסוקות כל הזמן‪ .‬אבל‬
‫אנחנו כל כך רוצות שתחזרי כבר ‪ -‬אנחנו חושבות על זה יום ולילה‪ .‬תמסרי לאבא‬
‫שאני אוהבת אותו מכל הלב‪,‬‬
‫שלך באמת באמת לנצח‪,‬‬
‫מג‬

‫המכתב הזה‪ ,‬שהיה כתוב בכתב יפה על נייר מבושם‪ ,‬היה שונה לגמרי מהמכתב הבא‪,‬‬
‫ששורבט על גיליון גדול של נייר מחוספס‪ ,‬עטור בכתמים וכל מיני סלסולים ואותיות עם‬
‫זנבות מעוקלים‪:‬‬

‫מאמי המתוקה שלי‪,‬‬

‫שלוש קריאות הידד לאבא היקר! כמה טוב שברוק שלח מיד מברק והודיע לנו ברגע‬
‫שאבא התאושש‪ .‬כשהמכתב הגיע‪ ,‬רצתי לעליית הגג וניסיתי להודות לאלוהים על זה‬
‫שהוא כל כך טוב אלינו‪ ,‬אבל הצלחתי רק לבכות ולהגיד‪" ,‬אני כל כך שמחה! אני כל‬
‫כך שמחה!" ואולי זה לא פחות טוב מתפילה רגילה? כי הרגשתי המון המון בלב‪.‬‬
‫עוברת עלינו תקופה נורא משונה‪ ,‬ועכשיו אני יכולה ליהנות ממנה‪ ,‬כי כולן מתנהגות‬
‫כל כך יפה שזה כמו לחיות בקן של יונים‪ .‬היית צוחקת אם היית רואה איך מג יושבת‬
‫בראש השולחן ומשתדלת להיות אמהית‪ .‬מיום ליום היא יותר יפה‪ ,‬ולפעמים אני ממש‬
‫מאוהבת בה‪ .‬הילדות הן מלאכיות אמיתיות‪ ,‬ואני‪ ...‬טוב‪ ,‬אני ג'ו‪ ,‬ואף פעם לא אהיה‬
‫שום דבר אחר‪ .‬אה‪ ,‬אני חייבת לספר לך שכמעט רבתי עם לורי‪ .‬הבעתי את דעתי‬
‫באיזה עניין קטן וטיפשי‪ ,‬והוא נפגע‪ .‬אני צדקתי‪ ,‬אבל לא דיברתי כל כך יפה‪ ,‬והוא‬
‫הלך הביתה ואמר שהוא לא יבוא יותר עד שאני אבקש סליחה‪ .‬הכרזתי שאני לא‬
‫אבקש סליחה ונורא התעצבנתי‪ .‬ככה זה נמשך כל היום‪ .‬הרגשתי רע‪ ,‬ונורא רציתי‬
‫שתהיי כאן‪ .‬לורי ואני נורא גאוותנים וקשה לנו להתנצל‪ ,‬אבל חשבתי שהוא יעשה את‬
‫זה בסוף‪ ,‬כי הרי אני צדקתי‪ .‬אבל הוא לא בא‪ ,‬ובלילה נזכרתי במה שאמרת כשאיימי‬
‫נפלה לנהר‪ .‬קראתי בספר הקטן שלי‪ ,‬הרגשתי טוב יותר‪ ,‬החלטתי שאני לא אשכב לישון‬
‫עם כעס בלב‪ ,‬ורצתי להגיד ללורי שאני מתנצלת‪ .‬פגשתי אותו בשער‪ ,‬כי גם הוא בא‬
‫בדיוק להתנצל‪ .‬שנינו צחקנו וביקשנו סליחה‪ ,‬והרגשנו שהכול שוב נעים וטוב‪.‬‬
‫אתמול חיברתי שיר‪ ,‬כשעזרתי להאנה לכבס‪ .‬אני יודעת שאבא אוהב את השטויות‬
‫הקטנות שלי‪ ,‬אז אני מצרפת את השיר כדי לשעשע אותו‪ .‬תמסרי לו את החיבוק הכי‬
‫חם עלי אדמות ותני לעצמך המוני נשיקות‬
‫מג'ו הפרועה‬

‫כביסה‬
‫את שיר הגיגית אשיר בשמחה‬
 ‫ייתמר‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫כשהקצף אל על‬
‫ואסחט‬
‫ַ‬ ‫בשקידה אכבס ואשטוף‬
‫עד שכל הכביסה תיגמר‪,‬‬
‫ואותה אז אתלה בחצר הפתוחה‬
‫שם אור שמש אותה יְ נַ ֵמר‪.‬‬

‫לו יכולנו גם את הנשמה והלב‬

‫מכתמי השבוע לשטוף‪,‬‬
‫ובשמש ומים הכול לטהר‬
‫עד שכל מועקה תחלוף‪,‬‬
‫אז היינו עושים ברחבי העולם‬
‫יום כביסה בלי ראשית ובלי סוף!‬

‫לאורך השביל של חיי העמל‬

‫שלוות נפש לעד מלבלבת‪.‬‬
‫ברייה עסוקה לעולם לא תשקע‬
‫בדכדוך‪ ,‬דאגה או עצבת‪,‬‬
‫כל הרהור חרדה או חשש יסולק‬
‫בהינף מטאטא או מגבת‪.‬‬

‫במטלות היומיום‬
‫לכן כה אשמח ְ‬
‫שאותי מאלצות לעמול‪,‬‬
‫כי הן מחדירות בי שמחה ותקווה‪,‬‬
‫וכך אזמר כאן בקול ‪-‬‬
‫לחשוב‪ ,‬לב ‪ -‬תמשיך להרגיש‪,‬‬ ‫'ראש ‪ -‬תמשיך ֲ‬
‫והיד ‪ -‬אל תפסיקי לפעול!'‬

‫אמא יקרה‪,‬‬
‫יש לי מקום רק לשלוח את אהבתי וכמה פרחי אמנון ותמר מיובשים מהשורש ששמרתי‬
‫בבית כדי שאבא יראה‪ .‬אני קוראת כל בוקר‪ ,‬משתדלת להיות טובה כל היום‪ ,‬ושרה‬
‫לעצמי את השיר של אבא כדי להירדם‪ .‬אני לא יכולה לשיר עכשיו את השיר "ארץ‬
‫שכולה טוב"‪ 32,‬כי אני ישר בוכה‪ .‬כולן חביבות מאוד‪ ,‬ואנחנו משתדלות להיות שמחות‬
‫למרות שאת לא כאן‪ .‬איימי רוצה לכתוב על שאר העמוד‪ ,‬אז אני חייבת להפסיק‪ .‬אני‬
‫לא שוכחת לנקות אבק‪ ,‬ואני מותחת את השעון ומאווררת את החדרים כל יום‪.‬‬
 ‫תני לאבא נשיקה על הלחי שלו שהיא שלי‪ ,‬כמו שהוא אומר‪ .‬ובבקשה תחזרי מהר‪,‬‬
‫אוהבת אותך‪,‬‬
‫בת' הקטנה‬

‫אמי היקרה עד מאוד‪,‬‬

‫כולנו בסדר אני עושה שיעורים תמיד ואף פעם לא מאמתת עם הבנות ‪ -‬מג אומרת‬
‫שאני מתכוונת למתעמתת אז אני שמה את שתי המילים ואת יכולה לבחור את זאת‬
‫שהכי מתאימה‪ .‬מג מאוד עוזרת לי ומרשה לי לאכול ג'לי כל ערב כששותים תה וג'ו‬
‫אומרת שזה נורא טוב לי כי ככה אני מתוקה לכולם‪ .‬לורי לא מתנהג אלי בכבוד כמו‬
‫שהוא היה צריך עכשיו שאני כבר כמעט לא ילדה‪ ,‬הוא קורא לי אפרוחונת ופוגע‬
‫ברגשות שלי בזה שהוא מדבר אלי צרפתית מאוד מהר כשאני אומרת ֶמרסי או בונז'ור‬
‫כמו ֶהטי קינג‪ .‬השרוולים בשמלה הכחולה שלי נהיו בלויים לגמרי ומג תפרה לי‬
‫חדשים אבל החלק הקדמי לא יצא טוב והם יותר כחולים מהשמלה‪ .‬הרגשתי רע מזה‬
‫אבל לא עשיתי מזה עניין אני מתמודדת יפה עם הצרות שלי אבל הלוואי שהאנה‬
‫היתה שמה יותר עמילן בסינרים שלי והיתה מבשלת כוסמת כל יום‪ .‬למה היא לא‬
‫יכולה? נכון שכתבתי יפה את סימן השאלה הזה? מג אומרת שסימני הפיסוק שלי‬
‫והאיות שלי הם מחפירים וממש לא נעים לי מזה‪ ,‬אבל בחיי שיש לי כל כך הרבה‬
‫דברים לעשות שאני לא יכולה להפסיק‪ .‬ביי ביי‪ ,‬אני שולחת המון אהבה לאבא‪.‬‬
‫בתך האוהבת‬
‫איימי ֶקרטיס מארץ'‬

‫גיברת מארץ' היקרה‪,‬‬

‫אני רק כותבת כמה מילים להגיד שאצלנו הקול טיפ‪-‬טופ‪ .‬הבנות טובות ומטרוצצות כל‬
‫הזמן‪ .‬העלמה מג עוד תהיה יופי של אקרת בית‪ .‬היא אוהבת את זה וטופסת דברים‬
‫צ'יק‪-‬צ'ק‪ .‬ג'ו קול הזמן רצה קדימה‪ ,‬אבל היא לא אוצרת בשביל לחשוב‪ ,‬ואף פעם אי‬
‫אפשר לדעת איפה היא תגמור‪ .‬היא עשתה כביסה גדולה ביום שני‪ ,‬אבל סמה עמילן‬
‫לפני הסחיטה ושמלה ורודה נהייתה כחולה שחשבתי שאני ימות מצחוק‪ .‬בת' הקטנה‬
‫היא היצור אחי טוב בעולם‪ ,‬וכמה היא עוזרת לי שהיא עובדת כל כך מסודר ואפשר‬
‫לסמוך עליה‪ .‬היא מנסה ללמוד הכול ובאמת הולכת לשוק כאילו היא הרבה יותר‬
‫גדולה‪ .‬גם יודעת לעשות חשבונות‪ ,‬בעזרה שלי‪ ,‬ממש יפה‪ .‬הצלחנו לחסוך מאוד עד‬
‫אכשיו‪ .‬אני לא נותנת לילדות קפה‪ ,‬רק פעם בשבוע‪ ,‬כמו שאת אמרת‪ ,‬ועושה להם‬
‫אוכל בריא ופשוט‪ .‬איימי מצליחה ליות נחמדה‪ ,‬היא לובשת את הבגדים הכי יפים‬
‫שלה ואוכלת דברים מתוקים‪ .‬מר לורי משתולל כמו תמיד והרבה פעמים עושה בלגן‪,‬‬
‫אבל הילדות שמחות מזה אז אני לא עוצרת אותם‪ .‬מר לורנס שולח המון דברים‪ ,‬זה די‬
‫מעייף אבל הכוונה שלו טובה‪ ,‬וזה לא העסק שלי להגיד משהו‪ .‬הבצק כבר עלה‬
‫מספיק‪ ,‬אז זהו להפעם‪ .‬ברכות למר מארץ' ומקווה שהוא גמר כבר אם הדלקת ריאות‪.‬‬
‫בברכה‪,‬‬
‫האנה מאלט‬

‫לאחות הראשית במחלקה מס' ‪2‬‬

‫הכול שקט בחזית‪ ,‬הכוחות במצב מצוין‪ ,‬מחלקת האספקה מנוהלת היטב‪ ,‬חיל המצב‬
‫בפיקודו של הקולונל טדי ניצב על המשמר כמו תמיד‪ ,‬הרמטכ"ל גנרל לורנס סוקר את‬
‫הגדודים מדי יום‪ ,‬האפסנאית מאלט שומרת על סדר במחנה‪ ,‬ומייג'ור אריה עושה‬
‫שמירות לילה‪ .‬מטח של עשרים וארבעה תותחים נורה עת התקבלו הבשורות הטובות‬
‫מוושינגטון‪ ,‬ומצעד חגיגי נערך במפקדה‪ .‬הרמטכ"ל שולח את ברכותיו המאליפות‪,‬‬
‫שאליהן מצטרף מעומק הלב‪,‬‬
‫קולונל טדי‬

‫גברתי היקרה‪,‬‬
‫הילדות הקטנות חשות בטוב‪ .‬בת' ולורי שלי מדווחים לי מדי יום‪ .‬האנה היא משרתת‬
‫לדוגמה‪ ,‬ושומרת כמו דרקון על מג היפה‪ .‬אני שמח שמזג האוויר הטוב נמשך‪ .‬אנא‬
‫נצלי את ברוק וסמכי על המימון שלי אם ההוצאות יעלו על המשוער‪ .‬אל תמנעי דבר‬
‫מבעלך‪ .‬תודה לאל שהוא מבריא‪.‬‬
‫ידידך ועבדך הנאמן‪,‬‬
‫ג'יימס לורנס‬

‫‪ ,(Land of the Leal" (1798" .32‬שירה של המשוררת הסקוטית קרוליינה אוליפנט‪ ,‬שבו הדובר נפרד מרעייתו בדרכו‬
‫אל העולם הבא‪ ,‬שם יפגוש את בתם המתה‪.‬‬
‫פרק שבעה‪-‬עשר‬
 ‫‪33‬‬
‫הנאמנה הקטנה‬

‫במשך שבוע שפע הבית נדיבות וטוב לב שיכלו להספיק לשכונה שלמה‪ .‬האווירה היתה‬
‫נהדרת ממש‪ ,‬כי כולן שמרו על מצב רוח טוב והצטיינו בדחיית סיפוקים‪ .‬אך כשהדאגה‬
‫הראשונית לאביהן שככה קצת‪ ,‬הרפו הבנות מהמאמצים הראויים לשבח והחלו לחזור‬
‫להרגלים הישנים‪ .‬אמנם לא שכחו את המשפט שאמרה להן ִאמן‪ ,‬אבל עכשיו כבר היה להן‬
‫קל יותר להמשיך לקוות ולהיות עסוקות‪ ,‬ולאחר שבוע של מאמצים כבירים כל כך הרגישו‬
‫שההשתדלות זכאית לכמה ימי חופשה ואפשרו לה שפע של ימים כאלה‪.‬‬
‫ג'ו חטפה צינון חמור מפני ששכחה לעטוף היטב את ראשה הגזוז‪ ,‬והדודה מארץ' ציוותה‬
‫עליה להישאר בבית עד שמצבה ישתפר‪ ,‬כי היא לא אוהבת לשמוע קריינים מאנפפים‪ .‬ג'ו‬
‫שמחה מאוד‪ ,‬ואחרי חיטוט פעלתני מהמרתף עד עליית הגג‪ ,‬צנחה על הספה כדי לטפל‬
‫רסן וספרים‪ .‬איימי גילתה שעבודות בית ואמנות לא משתלבות כל כך‬
‫בצינון שלה בעזרת ַא ֶ‬
‫טוב וחזרה ל"עוגות הבוץ" שלה‪ .‬מג הלכה מדי יום לתלמידיה וכשחזרה הביתה עסקה‬
‫בתפירה‪ ,‬או כך חשבה לפחות‪ ,‬כי למעשה הקדישה זמן רב לכתיבת מכתבים ארוכים לאמה‬
‫או קראה שוב ושוב את העדכונים מוושינגטון‪ .‬רק בת' המשיכה לנהוג כהרגלה‪ ,‬ולעתים‬
‫רחוקות בלבד התבטלה קצת או שקעה בעצב‪.‬‬
‫מדי יום ביצעה במסירוּת את כל המטלות הקטנות שלה וגם רבות מהמטלות של אחיותיה‪,‬‬
‫כי הן נטו לשכוח‪ ,‬והבית נראה כמו שעון שהמטוטלת שלו יצאה מאיפוס‪ .‬כשהתקשתה‬
‫לשאת את הגעגועים לאמה או את החששות לשלום אביה‪ ,‬נכנסה לאחד הארונות‪ ,‬טמנה‬
‫את פניה בקפליה של שמלה ישנה מסוימת‪ ,‬בכתה קצת והתפללה בשקט לעצמה‪ .‬אף אחת‬
‫מאחיותיה לא ידעה איך היא מתעודדת אחרי כל התקף של תוגה‪ ,‬אבל כולן הרגישו כמה‬
‫היא חביבה ומסייעת‪ ,‬וניגשו אליה כדי לשאוב ממנה נחמה או לקבל ממנה עצה בענייניהן‬
‫הקטנים‪.‬‬
‫אף אחת מהן לא שמה לב שהימים האלה מעמידים את אופיין במבחן‪ ,‬ולאחר שחלפה‬
‫הדאגה הראשונית‪ ,‬הרגישו שהתנהגו כמו שצריך ועכשיו הן ראויות לשבח‪ .‬אכן‪ ,‬אין ספק‬
‫שהתנהגו יפה בהתחלה‪ ,‬אבל עשו טעות כשהפסיקו להתנהג כך‪ ,‬ובסופו של דבר למדו לקח‬
‫שעלה להן בדאגה רבה ובחרטה עמוקה‪.‬‬
‫"מג‪ ,‬אולי תלכי לבקר את משפחת האמל? את יודעת שאמא אמרה לנו לא לשכוח‬
‫אותם‪ ",‬אמרה בת' כשחלפו עשרה ימים מיום הנסיעה של גברת מארץ'‪.‬‬
‫"אני עייפה מדי‪ ,‬אין לי כוח ללכת היום‪ ",‬השיבה מג‪ ,‬שתפרה והתנדנדה בנוחות בכיסא‬
‫הנדנדה‪.‬‬
‫"אז אולי את יכולה ללכת‪ ,‬ג'ו?" שאלה בת'‪.‬‬
‫"מזג האוויר יותר מדי סוער בשבילי עם צינון כזה‪".‬‬
‫"חשבתי שאת כבר כמעט בריאה‪".‬‬
‫"אני מספיק בריאה לצאת עם לורי‪ ,‬אבל לא מספיק בריאה ללכת למשפחת האמל‪",‬‬
‫נראה שהיא מתביישת קצת בחוסר העקביות שלה‪.‬‬ ‫אמרה ג'ו וצחקה‪ ,‬אם כי ָ‬
‫"אולי תלכי לשם בעצמך?" שאלה מג‪.‬‬
‫"אני הולכת לשם כל יום‪ ,‬אבל התינוק חולה ואני לא יודעת איך לעזור לו‪ .‬גברת האמל‬
‫ולוֹטכן מטפלת בו‪ ,‬אבל הוא נהיה יותר ויותר חולה‪ ,‬ואני חושבת שאת או‬ ‫ֶ‬ ‫יוצאת לעבודה‪,‬‬
‫האנה צריכות ללכת‪".‬‬
‫בת' דיברה בכובד ראש‪ ,‬ומג הבטיחה שתלך למחרת‪.‬‬
‫"תבקשי מהאנה משהו טעים ותביאי להם‪ ,‬בת'‪ .‬האוויר הצח יועיל לך‪ ",‬אמרה ג'ו‬
‫והוסיפה בהתנצלות‪" ,‬הייתי הולכת‪ ,‬אבל אני רוצה לסיים את מה שאני כותבת‪".‬‬
‫"כואב לי הראש ואני עייפה‪ ,‬לכן חשבתי שאולי אחת מכן תלך‪ ",‬אמרה בת'‪.‬‬
‫"איימי תחזור עוד מעט‪ ,‬והיא תעשה את זה בשבילנו‪ ",‬הציעה מג‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני אנוח קצת ואחכה לה‪".‬‬
‫בת' נשכבה על הספה‪ ,‬האחרות חזרו למלאכתן‪ ,‬ובני משפחת האמל נשכחו‪ .‬שעה חלפה;‬
‫איימי לא חזרה‪ ,‬מג פרשה לחדרה למדוד שמלה חדשה‪ ,‬ג'ו היתה שקועה בסיפור שלה‬
‫והאנה נרדמה לפני האש במטבח‪ .‬אז לבשה בת' בשקט את השכמייה שלה מילאה את סלה‬
‫בכל מיני דברים קטנים לילדים העניים ויצאה אל האוויר הצונן כשראשה כבד עליה ומבט‬
‫עגום בעיניה הסבלניות‪ .‬כשחזרה כבר היתה השעה מאוחרת‪ ,‬ואיש לא ראה כשהתגנבה‬
‫במעלה המדרגות והסתגרה בחדר של אמה‪ .‬כעבור חצי שעה ניגשה ג'ו לקחת משהו‬
‫מ"הארון של אמא"‪ ,‬ומצאה שם את בת' יושבת על תיבת התרופות בפנים רציניים מאוד‪,‬‬
‫עיניה אדומות ובקבוק ַקמפוֹר בידה‪.‬‬
‫"כריסטופר קולומבוס! מה קרה?" קראה ג'ו‪ .‬בת' הרימה את ידה‪ ,‬כמבקשת להזהיר אותה‬
‫שתתרחק‪ ,‬ושאלה במהירות‪:‬‬
‫בשנית‪ ,‬נכון?"‬‫"כבר היית חולה ָ‬
‫"לפני שנים‪ ,‬כשמג חלתה‪ .‬למה?"‬
‫"אז אני אספר לך‪ .‬אוי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬התינוק מת!"‬
‫"איזה תינוק?"‬
‫"של גברת האמל‪ .‬הוא מת לי בידיים לפני שהיא חזרה הביתה‪ ",‬קראה בת' והתייפחה‪.‬‬
‫"מסכנה שלי‪ ,‬כמה נורא! אני הייתי צריכה ללכת לשם‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬הרימה את אחותה‬
‫בזרועותיה והתיישבה בכורסה הגדולה של אמה בפנים מלאי חרטה‪.‬‬
‫"לא כל כך נורא‪ ,‬ג'ו‪ ,‬רק עצוב מאוד! מיד כשהגעתי ראיתי שהוא חולה יותר‪ ,‬אבל לוטכן‬
‫אמרה שאמא שלה הלכה לקרוא לרופא‪ ,‬אז החזקתי את התינוק ונתתי ללוטי לנוח‪ .‬הוא‬
‫נראה ישן‪ ,‬אבל פתאום הוא פלט צעקה קטנה‪ ,‬רעד‪ ,‬ואחר כך הוא שכב בלי לזוז‪ .‬ניסיתי‬
‫לחמם לו את הרגליים‪ ,‬ולוטי נתנה לו קצת חלב‪ ,‬אבל הוא לא זז‪ ,‬וידעתי שהוא מת‪".‬‬
‫"אל תבכי‪ ,‬אהובתי! ומה עשית אז?"‬
‫"פשוט ישבתי והחזקתי אותו בעדינות עד שגברת האמל באה עם הרופא‪ .‬הוא אמר‬
‫'שנית‪ ,‬גבירתי‪ .‬היית צריכה‬ ‫שהתינוק מת‪ ,‬ובדק את ַהיינריך ומינה‪ ,‬שהגרון שלהם כאב‪ָ .‬‬
‫לקרוא לי קודם‪ ',‬הוא אמר בכעס‪ .‬גברת האמל אמרה לו שהיא ענייה ולכן ניסתה לרפא את‬
‫התינוק בעצמה‪ ,‬אבל עכשיו כבר מאוחר מדי‪ ,‬והיא יכולה רק לבקש ממנו לעזור לילדים‬
‫האחרים כמעשה צדקה‪ .‬ואז הוא חייך ונהיה חביב יותר‪ .‬אבל זה היה עצוב מאוד‪ ,‬ואני‬
‫בכיתי איתם‪ ,‬עד שהרופא הסתובב פתאום ואמר לי ללכת הביתה ולקחת מיד ֶבּ ָלדוֹנָ ה‪ ,‬כי‬
‫אחרת גם אני אחלה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬את לא תחלי!" קראה ג'ו וחיבקה אותה חזק במבט מבוהל‪" .‬אוי‪ ,‬בת'‪ ,‬אם תהיי‬
‫חולה אני לעולם לא אסלח לעצמי! מה נעשה עכשיו?"‬
‫"אל תיבהלי‪ ,‬אני מתארת לעצמי שאני לא אהיה חולה מאוד‪ .‬הסתכלתי בספר של אמא‬
‫וראיתי שהמחלה הזאת מתחילה בכאבי ראש‪ ,‬גרון כואב והרגשה מוזרה כמו שאני מרגישה‪,‬‬
‫אז באמת לקחתי קצת ֶבּלדונה ואני מרגישה יותר טוב‪ ",‬אמרה בת'‪ ,‬הניחה את ידה הקרה‬
‫על מצחה החם והשתדלה להיראות בריאה‪.‬‬
‫"אוי לא‪ ,‬אם אמא רק היתה בבית!" קראה ג'ו‪ ,‬לקחה במהירות את הספר המשמש תמיד‬
‫את אמה והרגישה כאילו וושינגטון נמצאת בסוף העולם‪ .‬היא קראה עמוד אחד‪ ,‬הביטה‬
‫בבת'‪ ,‬מיששה את מצחה‪ ,‬הציצה לגרונה ולבסוף אמרה בכובד ראש‪" ,‬טיפלת בתינוק כל יום‬
‫במשך יותר משבוע והיית עם הילדים האחרים שחלו‪ ,‬אז אני חושבת שגם את תהיי חולה‪,‬‬
‫בת'‪ .‬אני אקרא להאנה‪ ,‬היא מבינה במחלות‪".‬‬
‫"ושאיימי לא תתקרב אלי‪ .‬היא עדיין לא חלתה בשנית‪ ,‬ואני לא רוצה שהיא תידבק‪ .‬את‬
‫ומג לא עלולות לחלות שוב?" שאלה בת' בדאגה‪.‬‬
‫"אני חושבת שלא‪ .‬ולא אכפת לי אם אני אחלה‪ ,‬ממש מגיע לי‪ ,‬חזירה מגעילה שכמוני‪,‬‬
‫איך נתתי לך ללכת והמשכתי לכתוב את השטויות שלי!" מלמלה ג'ו וניגשה להתייעץ עם‬
‫האנה‪.‬‬
‫האנה הטובה התעוררה בן רגע‪ ,‬תפסה פיקוד והבטיחה לג'ו שאין סיבה לדאוג‪ ,‬שכל אחד‬
‫בשנית באיזשהו שלב‪ ,‬ואם מטפלים בזה כמו שצריך‪ ,‬אף אחד לא מת; וג'ו האמינה‬ ‫חולה ָ‬
‫לכל זה והרגישה הקלה גדולה כשניגשו לקרוא למג‪.‬‬
‫"עכשיו תשמעו מה נעשה‪ ",‬אמרה האנה אחרי שבדקה את בת' וחקרה אותה‪" .‬נזמין את‬
‫ד"ר ֶבּנגְ ס‪ ,‬רק בשביל שיבדוק אותך‪ ,‬מתוקה‪ ,‬ובשביל לראות שאנחנו מתחילים נכון‪ .‬ואז‬
‫נשלח את איימי לדודה מארץ' לכמה זמן‪ ,‬בשביל שהיא לא תהיה בסביבה‪ ,‬ואחת מכם‬
‫תישאר בבית יום‪-‬יומיים ותשעשע את בת'‪".‬‬
‫"אני אשאר‪ ,‬כמובן‪ ,‬כי אני הבכורה‪ ",‬אמרה מג ונראתה מלאת חרדה ורגשות אשמה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני אשאר‪ ,‬כי זאת אשמתי שהיא חולה‪ .‬אני הבטחתי לאמא שאעשה את כל‬
‫השליחויות‪ ,‬ולא עשיתי‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות‪.‬‬
‫"את מי את רוצה‪ ,‬בת'? מספיק אחת‪ ",‬אמרה האנה‪.‬‬
‫"את ג'ו‪ ,‬בבקשה‪ ",‬ובת' השעינה את ראשה על אחותה במבט מלא רוך‪ ,‬שהכריע מיד‬
‫בסוגיה‪.‬‬
‫"אני אלך להגיד לאיימי‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שנפגעה קצת אבל גם חשה הקלה‪ ,‬כי להבדיל מג'ו‪,‬‬
‫לא אהבה לטפל באנשים‪.‬‬
‫בשנית ורק לא לעבור לדודה‬‫איימי התמרדה מיד והכריזה בלהט שהיא מעדיפה לחלות ָ‬
‫מארץ'‪ .‬מג דיברה איתה בהיגיון‪ ,‬התחננה וציוותה עליה‪ ,‬אבל לשווא‪ .‬איימי הצהירה שלא‬
‫תלך בשום אופן‪ ,‬ומג עזבה אותה בייאוש וניגשה לשאול את האנה מה לעשות‪ .‬לפני‬
‫שהספיקה לחזור‪ ,‬נכנס לורי לסלון ומצא את איימי מתייפחת וטומנת את ראשה בכריות‬
‫הספה‪ .‬היא סיפרה לו את סיפורה וציפתה שינסה לנחם אותה‪ ,‬אבל לורי רק תחב את ידיו‬
‫לכיסיו‪ ,‬התהלך בחדר‪ ,‬שרק חרישית וכיווץ את גבותיו במחשבה עמוקה‪ .‬כעבור כמה רגעים‬
‫התיישב לצדה ואמר בקול המפתה ביותר שלו‪" ,‬תשמעי‪ ,‬בואי תהיי בחורה נבונה ותעשי מה‬
‫שביקשו ממך‪ .‬לא‪ ,‬אל תבכי‪ .‬תראי איזו תוכנית נהדרת יש לי‪ .‬את תלכי לדודה מארץ'‪ ,‬ואני‬
‫אבוא כל יום ואקח אותך לנסיעה או לטיול ברגל‪ ,‬ואנחנו נבלה נהדר‪ .‬את באמת מעדיפה‬
‫לשבת ולהשתעמם פה?"‬
‫"אני לא רוצה שיסלקו אותי כאילו אני מפריעה‪ ",‬החלה איימי לומר בקול נעלב‪.‬‬
‫"בחייך‪ ,‬ילדונת‪ ,‬בסך הכול רוצים שלא תחלי‪ .‬את לא רוצה להיות חולה‪ ,‬נכון?"‬
‫"ברור שלא‪ ,‬אבל אני בטח אחלה‪ ,‬כי הייתי עם בת' כל הזמן‪".‬‬
‫"לכן את חייבת לצאת מכאן מיד‪ ,‬וככה אולי תתחמקי מזה‪ .‬בזכות השינוי הזה אולי‬
‫תישארי בריאה‪ ,‬או לפחות המחלה תעבור עלייך בצורה קלה יותר‪ .‬אני מציע לך להסתלק‬
‫מכאן כמה שיותר מהר‪ ,‬כי שנית זה לא צחוק‪ ,‬גברתי‪".‬‬
‫"אבל נורא משעמם אצל הדודה מארץ'‪ ,‬והיא כזאת כעסנית‪ ",‬אמרה איימי ונראתה די‬
‫מפוחדת‪.‬‬
‫"לא יהיה לך משעמם אם כל יום אני אבוא לספר לך מה שלום בת' ואקח אותך לטייל‪.‬‬
‫הגברת הזקנה מחבבת אותי‪ ,‬ואני אהיה נורא נחמד אליה‪ ,‬כך שבכל מקרה היא לא תציק‬
‫לנו‪".‬‬
‫"ותיקח אותי בכרכרה הפתוחה עם הסוס פּאק?"‬
‫"מילת כבוד של ג'נטלמן‪".‬‬
‫"ותבוא כל יום כל יום?"‬
‫"חסר לי שלא‪".‬‬
‫"ותחזיר אותי לכאן ברגע שבת' תבריא?"‬
‫"על השנייה‪".‬‬
‫"ונלך לתיאטרון‪ ,‬באמת?"‬
‫"לעשרה תיאטראות‪ ,‬אם נוכל‪".‬‬
‫"טוב‪ ...‬אז אולי‪ ...‬אולי אני אלך‪ ",‬אמרה איימי באטיות‪.‬‬
‫"ילדה טובה! תקראי למג ותגידי לה שאת נכנעת‪ ",‬אמר לורי בלטיפת עידוד שהרגיזה את‬
‫איימי יותר מהמילה "נכנעת"‪.‬‬
‫מג וג'ו ירדו בריצה כדי לחזות בנס שהתחולל‪ ,‬ואיימי‪ ,‬שהרגישה חשובה מאוד ומקריבת‬
‫קורבנות‪ ,‬הבטיחה ללכת אם הרופא יגיד שבת' באמת עומדת לחלות‪.‬‬
‫"מה שלום המתוקה הקטנה?" שאל לורי‪ ,‬כי בת' היתה חביבה עליו במיוחד‪ ,‬ולמעשה דאג‬
‫לה מאוד אף על פי שהשתדל להסתיר זאת‪.‬‬
‫"היא שוכבת במיטה של אמא ומרגישה יותר טוב‪ .‬מותו של התינוק מעיק עליה מאוד‪,‬‬
‫אבל לדעתי היא רק הצטננה‪ .‬ככה האנה אמרה‪ ,‬אבל היא נראית מודאגת וזה מטריד אותי‬
‫מאוד‪ ",‬השיבה מג‪.‬‬
‫"איזה מין עולם מעצבן!" אמרה ג'ו ופרעה את שערה בתנועה נרגזת‪" .‬רק יוצאים מצרה‬
‫אחת וכבר באה צרה אחרת‪ .‬ממש אין במה להיאחז כשאמא איננה‪ ,‬אני מרגישה כאילו אני‬
‫בלב ים‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬רק אל תעשי מעצמך קיפוד‪ ,‬זה לא מחמיא לך‪ .‬תסדרי את השיער שלך‪ ,‬ג'ו‪ ,‬ותגידו‬
‫לי אם לשלוח מברק לאמא שלכן או לעשות משהו אחר‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שעדיין לא התאושש‬
‫מאובדן שכיית החמדה של חברתו‪.‬‬
‫"זה מה שמטריד אותי‪ ",‬אמרה מג‪" .‬לדעתי אנחנו צריכות לספר לה אם בת' חולה מאוד‪,‬‬
‫אבל האנה אומרת שלא‪ ,‬כי אמא לא יכולה לעזוב את אבא וזה רק ידאיג אותם‪ .‬המחלה‬
‫של בת' לא תימשך הרבה זמן‪ ,‬והאנה יודעת בדיוק מה לעשות‪ ,‬ואמא אמרה שאנחנו‬
‫צריכות לשמוע בקולה‪ ,‬אז אני מניחה שזה מה שצריך לעשות‪ ,‬אבל אני לא מרגישה שזה‬
‫לגמרי בסדר‪".‬‬
‫"הממ‪ ,‬טוב‪ ,‬אני לא יודע מה להגיד‪ .‬אולי תתייעצו עם סבא אחרי שהרופא ילך‪".‬‬
‫"רעיון טוב‪ .‬ג'ו‪ ,‬לכי מיד ותביאי את ד"ר ֶבּנגס‪ ",‬ציוותה מג‪" .‬לא נוכל לקבל שום החלטה‬
‫עד שהוא יבדוק אותה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אל תזוזי‪ .‬אני נער השליחויות במוסד הזה‪ ",‬אמר לורי ולקח את כובעו‪.‬‬
‫"אבל אתה בטח עסוק‪ ",‬החלה מג לומר‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬גמרתי את הלימודים להיום‪".‬‬
‫"אתה לומד גם בחופשה?" שאלה ג'ו‪.‬‬
‫"אני לומד מהדוגמה הטובה שהשכנות שלי נותנות לי‪ ",‬השיב לורי ויצא במהירות‬
‫מהחדר‪.‬‬
‫"הילדון הזה שלי עוד יגיע רחוק‪ ",‬ציינה ג'ו והתבוננה בו בחיוך של שביעות רצון‬
‫כשהתעופף מעל הגדר‪.‬‬
‫לבּן‪ ",‬היתה תשובתה הצוננת של מג‪ ,‬שהנושא לא עניין אותה‪.‬‬ ‫"הוא בסדר יחסית ֵ‬
‫ד"ר בנגס הגיע ואמר שהתסמינים של בת' אכן מעידים על מחלת השנית‪ ,‬אבל לדעתו‬
‫היא תעבור את זה בקלות‪ ,‬אם כי פניו קדרו למשמע הסיפור על משפחת האמל‪ .‬איימי‬
‫צוּותה לעזוב מיד את הבית וצוידה בתרופה שתרחיק ממנה את הסכנה‪ .‬היא יצאה לדרך‬
‫ברוב טקס‪ ,‬וג'ו ולורי ליוו אותה‪.‬‬
‫הדודה מארץ' קיבלה אותם בהכנסת האורחים האופיינית לה‪.‬‬
‫"מה אתם רוצים עכשיו?" שאלה והביטה בתקיפות מעל משקפיה‪ ,‬והתוכי שישב על‬
‫משענת הכורסה שלה קרא‪:‬‬
‫לבּנים‪".‬‬
‫"תלכו מכאן‪ .‬אין כניסה ָ‬
‫לורי התרחק ועמד ליד החלון וג'ו סיפרה את הסיפור‪.‬‬
‫"ממש לא מפליא‪ ,‬אם מרשים לכן להסתובב בין עניים‪ ",‬אמרה הדודה מארץ'‪" .‬איימי‬
‫יכולה להישאר כאן ולהביא תועלת אם היא לא חולה‪ ,‬אם כי אני בטוחה שהיא תחלה ‪-‬‬
‫נראה לי שכבר עכשיו היא חולה‪ .‬אל תבכי‪ ,‬ילדה‪ ,‬אני לא אוהבת שאנשים מושכים באף‪".‬‬
‫איימי כמעט פרצה בבכי‪ ,‬אבל לורי משך בחשאי בזנבו של התוכי‪ ,‬ופולי פלט קרקור של‬
‫תדהמה וקרא‪" ,‬לכל השדים והרוחות!" בקול מצחיק כל כך‪ ,‬שאיימי פרצה בצחוק‪.‬‬
‫"מה אתן שומעות מאמא שלכן?" שאלה הגברת הזקנה בזעף‪.‬‬
‫"המצב של אבא השתפר מאוד‪ ",‬השיבה ג'ו והשתדלה לשמור על פנים רציניים‪.‬‬
‫"באמת? טוב‪ ,‬זה לא יימשך הרבה זמן‪ ,‬אני מתארת לעצמי‪ .‬בני מארץ' אף פעם לא היו‬
‫אנשים חסונים‪ ",‬היתה תשובתה המעודדת‪.‬‬
‫"חה‪ ,‬חה‪ ,‬חה! איזה סוף איום‪ ,‬קח קמצוץ טבק‪ ,‬ושלום שלום!" צווח פולי‪ ,‬שריקד על‬
‫המוט שלו ומרט בציפורניו את הכובע של הגברת הזקנה‪ ,‬כשלורי צבט את אחוריו‪.‬‬
‫"שקט שיהיה‪ ,‬ציפור זקנה וחסרת כבוד! וג'ו‪ ,‬כדאי שתחזרי מיד הביתה‪ .‬זה לא מהוגן‬
‫שתסתובבי בשעה מאוחרת מדי עם נער פוחז כמו‪"...‬‬
‫"שקט שיהיה‪ ,‬ציפור זקנה וחסרת כבוד!" קרא פולי‪ ,‬קפץ מעל הכורסה ורץ לנקר את‬
‫"הנער הפוחז"‪ ,‬שהתפקע מצחוק למשמע המילים האחרונות‪.‬‬
‫"אני לא חושבת שאני אצליח לסבול את זה‪ ,‬אבל אני אשתדל‪ ",‬הרהרה איימי כשנשארה‬
‫לבדה עם הדודה מארץ'‪.‬‬
‫"קדימה‪ ,‬מגעילה אחת!" צרח פולי‪ ,‬ולמשמע המילים הבוטות האלה לא הצליחה איימי‬
‫להחניק יבבה‪.‬‬

‫‪" .33‬הנאמן" הוא אחת הדמויות שהצליין כריסטיאן פוגש בדרכו בספר התקדמות הצליין‪.‬‬
‫פרק שמונה‪-‬עשר‬
 ‫ימים קודרים‬

‫בשנית‪ ,‬ומחלתה היתה קשה מאוד‪ ,‬אם כי רק האנה והרופא ידעו עד כמה‪.‬‬ ‫בת' אכן חלתה ָ‬
‫הילדות לא הבינו דבר במחלות‪ ,‬ולמר לורנס לא הרשו לבקר אצלה‪ ,‬ולכן ניהלה האנה את‬
‫הכול על פי דרכה‪ ,‬וד"ר בנגס העמוס עשה כמיטב יכולתו אבל הפקיד את רוב הטיפול בידי‬
‫האחות הרחמנייה המצוינת‪ .‬מג נשארה בבית כדי שלא תדביק את הילדים של משפחת‬
‫קינג‪ .‬היא עשתה את עבודות הבית‪ ,‬ומתוך חרדה עמוקה ותחושת אשמה כתבה מכתבים‬
‫שבהם לא הזכירה כלל את מחלתה של בת'‪ .‬היא האמינה שאסור להן לרמות את אמן‬
‫בצורה כזאת‪ ,‬אבל הרי נאמר לה לציית להאנה‪ ,‬והאנה לא היתה מוכנה "שיגידו לגברת‬
‫מארץ' והיא תדאג לרגע בגלל שטות כזאת"‪ .‬ג'ו הקדישה לבת' את כל זמנה ומרצה‪ ,‬ביום‬
‫ובלילה‪ .‬המשימה הזאת לא היתה קשה‪ ,‬כי בת' היתה חולה נוחה מאוד וסבלה את הכאב‬
‫בלי להתלונן כל עוד הצליחה לשלוט בעצמה‪ .‬אבל מדי פעם‪ ,‬במהלך התקפי החום‪ ,‬דיברה‬
‫בקול צרוד ורצוץ‪" ,‬ניגנה" על השמיכה כמו בפסנתר האהוב שלה וניסתה לשיר בגרון נפוח‬
‫המוכּרים מסביבה‪,‬‬
‫ָ‬ ‫כל כך‪ ,‬שלא נותרו בו שום צלילים‪ .‬לפעמים לא זיהתה את הפרצופים‬
‫פנתה אליהם בשמות שגויים וקראה בתחינה לאמה‪ .‬ג'ו נבהלה ומג התחננה שירשו לה‬
‫לכתוב לאמה את האמת‪ ,‬ואפילו האנה אמרה שהיא תחשוב על זה "למרות שעוד אין‬
‫סכנה"‪ .‬המכתב הבא שהגיע מוושינגטון רק החמיר את דאגתן‪ ,‬כי המחלה שבה ותקפה את‬
‫מר מארץ' ולכן היה ברור שלא יוכל לחזור הביתה עוד זמן רב‪.‬‬
‫כמה קודרים נראו עכשיו הימים‪ ,‬כשהבית נמלא בדידות ועצב‪ .‬האחיות עמלו והמתינו‬
‫בלב כבד כעופרת‪ ,‬כשצל המוות מרחף על המקום שהיה פעם משכן של אושר‪ .‬רק אז‪,‬‬
‫כשישבה לבדה והזילה דמעות על מלאכתה‪ ,‬הבינה מרגרט עד כמה התברכה בדברים יקרים‬
‫מכל המותרות שנִ קנים בכסף ‪ -‬אהבה‪ ,‬ביטחון‪ ,‬שלווה ובריאות‪ ,‬שהם החסדים האמיתיים של‬
‫החיים‪ .‬וג'ו‪ ,‬ששהתה בחדר המואפל עם אחותה הקטנה‪ ,‬ראתה אותה סובלת בלי הרף‬
‫ושמעה את קולה מעורר הרחמים‪ ,‬חשה עכשיו את מלוא היופי והמתיקות באופייה של בת'‪,‬‬
‫הבינה איזה מקום עמוק וענוג היא תופסת בלב כולם‪ ,‬ונוכחה לדעת עד כמה רבת ערך היא‬
‫תשוקתה חסרת האנוכיות של בת' לחיות למען אחרים ולהשרות שמחה בבית באמצעות‬
‫סגולות פשוטות שיכולות להיות נחלת הכול‪ ,‬סגולות הראויות להוקרה ולאהבה אף יותר‬
‫הגוֹלה השתוקקה בכל לבה להיות בבית כדי לעבוד‬ ‫ָ‬ ‫מכישרון‪ ,‬עושר או יופי‪ .‬ואיימי‬
‫ולהשתדל למען בת'‪ .‬היא הרגישה ששום מטלה לא תהיה קשה או מעיקה מדי‪ ,‬וזכרה בצער‬
‫ובחרטה כמה מטלות שזנחה עשו למענה הידיים האלה‪ ,‬מלאות הנכונוּת‪ .‬לורי הסתובב‬
‫בבית כמו רוח רפאים חסר מנוח‪ ,‬ומר לורנס נעל את פסנתר הכנף כי לא היה מסוגל לשאת‬
‫את צליליו‪ ,‬שהזכירו לו את השכנה הצעירה שהנעימה לו כל כך את שעת הדמדומים‪ .‬כולם‬
‫התגעגעו לבת'‪ .‬החלבן‪ ,‬האופה‪ ,‬החנווני והקצב שאלו לשלומה‪ .‬גברת האמל המסכנה באה‬
‫להתנצל על חוסר ההתחשבות שלה וביקשה בד לתכריכים בשביל לקבור גם את מינה‪.‬‬
‫השכנים שלחו כל מיני מתנות ואיחולים‪ ,‬ואפילו בנות ביתה של בת'‪ ,‬שהכירו אותה יותר‬
‫מכול‪ ,‬הופתעו לגלות כמה חברים קנתה לה הילדה הביישנית הזאת‪.‬‬
‫הישנה ג'ואנה‪ ,‬כי אפילו כשההזיות תקפו‬ ‫ָ‬ ‫בינתיים שכבה בת' במיטתה ולצדה הבובה‬
‫אותה לא שכחה את בת חסותה המסכנה‪ .‬היא התגעגעה אל החתולים שלה אבל לא‬
‫הסכימה שיביאו אותם אליה כי פחדה שיחלו‪ ,‬ובשעות של הקלה דאגה מאוד לג'ו‪ .‬היא‬
‫לאמן שבקרוב תכתוב לה‪,‬‬ ‫שלחה לאיימי הודעות מלאות אהבה‪ ,‬ביקשה מאחיותיה לומר ִ‬
‫ולא פעם ביקשה נייר ועיפרון וניסתה לכתוב משהו בעצמה כדי שאבא לא יחשוב שהיא‬
‫מזניחה אותו‪ .‬אבל עד מהרה נעלמו גם ההפוגות המבורכות האלה‪ ,‬ושעה אחר שעה‬
‫התהפכה בת' מצד לצד ופלטה מפיה מילים לא ברורות או שקעה בשינה כבדה שלא שיפרה‬
‫את מצבה‪ .‬ד"ר בנגס הגיע פעמיים ביום‪ ,‬האנה ישבה לצדה בלילות‪ ,‬מג החזיקה במגירת‬
‫השולחן מברק מוכן לשליחה מיידית במקרה הצורך וג'ו לא משה ממיטתה של בת'‪.‬‬
‫אחד בדצמבר היה יום סגרירי מאוד‪ .‬רוח עזה נשבה‪ ,‬השלג ירד במהירות‪ ,‬ונראה שהשנה‬
‫הקרב‪ .‬ד"ר בנגס הגיע בבוקר‪ ,‬הביט ארוכות בבת'‪ ,‬אחז את כף היד החמה‬ ‫מתכוננת למותה ֵ‬
‫בשתי ידיו‪ ,‬ולאחר רגע ארוך הניח אותה בעדינות ואמר בקול חרישי להאנה‪:‬‬
 ‫"אם גברת מארץ' יכולה לעזוב את בעלה‪ ,‬כדאי לקרוא לה‪".‬‬
‫האנה הנהנה בלי לומר מילה‪ ,‬כי שפתיה רטטו בעצבנות; מג צנחה על אחד הכיסאות כי‬
‫כוחה אזל מאיבריה למשמע המילים האלה; וג'ו עמדה בלי זיע‪ ,‬בפנים חיוורים‪ ,‬אך כעבור‬
‫רגע רצה לסלון‪ ,‬חטפה את המברק‪ ,‬השליכה את המעיל על שכמה וצללה במהירות לתוך‬
‫הסערה שבחוץ‪ .‬כשחזרה כעבור זמן קצר ופשטה חרש את מעילה‪ ,‬נכנס לורי עם מכתב‬
‫שבישר כי מר מארץ' שב ומחלים‪ .‬ג'ו קראה את המכתב בתודה‪ ,‬אבל הנטל הכבד לא סר‬
‫מלבה‪ ,‬ופניה היו מעונים עד כדי כך שלורי שאל במהירות‪:‬‬
‫"מה קרה? המצב של בת' החמיר?"‬
‫"שלחתי מברק לאמא שתבוא‪ ",‬אמרה ג'ו בפנים קודרים וניסתה לחלוץ את מגפי הגומי‬
‫שלה‪.‬‬
‫"טוב מאוד‪ ,‬ג'ו! עשית את זה על דעת עצמך?" שאל לורי כשהושיב אותה על הכיסא‬
‫במבואה וחלץ לה את המגפיים הסוררים כשראה שידיה רועדות מאוד‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬הרופא אמר לנו לעשות את זה‪".‬‬
‫"אוי לא‪ ,‬ג'ו‪ .‬עד כדי כך המצב גרוע?" קרא לורי בפנים מבוהלים‪.‬‬
‫"כן‪ .‬היא לא מזהה אותנו‪ ,‬היא אפילו הפסיקה לדבר על להקות היונים הירוקות‪ ,‬כמו‬
‫שהיא קוראת לעלים של המטפס על הקיר‪ .‬היא בכלל לא נראית כמו בת' שלי‪ ,‬ואין אף‬
‫אחד שיעזור לנו לעמוד בזה‪ ,‬כי אמא ואבא אינם‪ ,‬ואלוהים נראה כל כך רחוק שאני לא‬
‫מצליחה למצוא אותו‪".‬‬
‫דמעות זלגו במהירות על לחייה של ג'ו המסכנה‪ ,‬היא הושיטה את ידה בחוסר אונים‪,‬‬
‫כמגששת בחשיכה‪ ,‬ולורי אחז בידה ולחש כמיטב יכולתו‪ ,‬למרות המחנק בגרונו‪:‬‬
‫"אני כאן‪ .‬תיאחזי בי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬יקירה!"‬
‫היא לא יכלה לדבר‪ ,‬אבל אכן "נאחזה בו"‪ ,‬והמגע החמים של היד האנושית הידידותית‬
‫ניחם את לבה הדואב וכאילו קירב אותה ליד האלוהית שרק היא בלבד יכלה לתמוך בה‬
‫בצרתה‪ .‬לורי השתוקק להגיד משהו רך ומעודד‪ ,‬אבל שום מילה מתאימה לא עלתה על‬
‫דעתו‪ ,‬ולכן עמד בשקט וליטף בעדינות את ראשה המורכן‪ ,‬כפי שאמה נהגה לעשות‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬היה זה הדבר הטוב ביותר שיכול לעשות ‪ -‬מחווה שניחמה הרבה יותר מהמילים‬
‫הרהוטות ביותר‪ ,‬כי ג'ו חשה באהדתו האילמת‪ ,‬ומתוך השתיקה נוכחה לדעת עד כמה‬
‫ממתיקה החיבה את מרירות העצב‪ .‬כעבור כמה רגעים מחתה את הדמעות שהקלו עליה‬
‫והרימה את מבטה בהכרת טובה‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ ,‬טדי‪ ,‬אני מרגישה יותר טוב עכשיו‪ .‬אני כבר לא אומללה כל כך‪ ,‬ואני אשתדל‬
‫להחזיק מעמד אם זה יקרה‪".‬‬
‫"אל תפסיקי לקוות לטוב‪ ,‬ג'ו‪ .‬התקווה תעזור לך‪ .‬בקרוב אמא שלך תהיה כאן‪ ,‬ואז הכול‬
‫יהיה בסדר‪".‬‬
‫"אני כל כך שמחה שהמצב של אבא משתפר‪ .‬עכשיו היא לא תחשוש כל כך לעזוב אותו‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬באמת נראה כאילו כל הצרות באות בצרורות‪ ,‬והחלק הכי כבד מונח על הכתפיים‬
‫שלי‪ ",‬נאנחה ג'ו ופרשה את הממחטה הרטובה על ברכיה כדי שתתייבש‪.‬‬
‫"מג לא תורמת את חלקה?" שאל לורי בתרעומת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬היא משתדלת‪ ,‬אבל היא לא יכולה לאהוב את בת'י כמו שאני אוהבת אותה‪ .‬והיא‬
‫לא תתגעגע אליה כמוני‪ .‬בת' היא המצפון שלי‪ ,‬ואני לא יכולה לוותר עליה‪ .‬אני לא יכולה!‬
‫אני לא יכולה!"‬
‫פניה של ג'ו צללו מטה לתוך הממחטה הרטובה והיא בכתה נואשות‪ ,‬כי במשך ימים‬
‫ארוכים שמרה על חזוּת אמיצה ולא הזילה דמעה‪ .‬לורי העביר את כף ידו על עיניו אבל‬
‫לא היה מסוגל לפצות פה עד שהתגבר על תחושת המחנק בגרונו וייצב את שפתיו‪ .‬אולי‬
‫התגובה הזאת נחשבת לא גברית‪ ,‬אבל הוא לא היה מסוגל להתאפק‪ ,‬ואני שמחה על כך‪.‬‬
‫עד מהרה שכך קצת ִבכייה של ג'ו‪ ,‬ולורי אמר בקול חדור תקווה‪" ,‬אני לא חושב שהיא‬
‫תמות‪ .‬היא כל כך טובה וכולנו אוהבים אותה נורא‪ ,‬אז אני לא מאמין שאלוהים ייקח אותה‬
‫עכשיו‪".‬‬
‫"האנשים הטובים והאהובים תמיד מתים‪ ",‬גנחה ג'ו‪ ,‬אבל הפסיקה לבכות‪ ,‬כי דברי ידידהּ‬
‫עודדו אותה למרות הספקות והפחדים שמילאו את לבה‪.‬‬
‫"מסכנה שכמוך‪ ,‬את תשושה לגמרי‪ .‬לא מתאים לך להיות אומללה‪ .‬תנוחי קצת ואני‬
‫אעודד אותך בן רגע‪".‬‬
‫לורי עלה במדרגות שתיים‪-‬שתיים‪ ,‬וג'ו הניחה בינתיים את ראשה העייף על השכמייה‬
‫החומה של בת'‪ ,‬שנותרה על השולחן ואיש לא הזיז אותה משם‪ .‬כנראה היה קסם כלשהו‬
‫בבד הרך‪ ,‬כי רוחה הענוגה והצייתנית של בעלת השכמייה כאילו חלחלה לתוך ג'ו‪ ,‬וכשלורי‬
‫ירד בריצה עם כוס יין‪ ,‬לקחה אותה ג'ו בחיוך ואמרה באומץ‪" ,‬אני שותה‪ ...‬לבריאותה של‬
‫בת' שלי! אתה רופא מוכשר‪ ,‬טדי‪ ,‬וחבר טוב כל כך‪ .‬איך אוכל לגמול לך אי‪-‬פעם?" הוסיפה‬
‫כשהיין חיזק את גופה כפי שהמילים הטובות חיזקו את נפשה הדואבת‪.‬‬
‫"אני אשלח לך חשבון מתישהו‪ ,‬אבל הערב יש לי משהו שיחמם לך את הלב יותר מכוס‬
‫יין‪ ",‬אמר לורי והביט בה בפנים קורנים ומלאי סיפוק‪.‬‬
‫"מה?" קראה ג'ו‪ ,‬ומרוב פליאה שכחה לרגע את סבלותיה‪.‬‬
‫"אתמול שלחתי מברק לאמא שלך‪ ,‬וברוק השיב שהיא תבוא מיד‪ .‬כך שהיא תגיע הערב‪,‬‬
‫והכול יהיה בסדר‪ .‬את שמחה שעשיתי את זה‪ ,‬נכון?"‬
‫לורי דיבר במהירות רבה והיה סמוק ונרגש מאוד‪ ,‬כי עד עכשיו שמר בסוד את המזימה‬
‫שלו כי חשש לאכזב את הבנות או לפגוע בבת'‪ .‬ג'ו החווירה כסיד‪ ,‬זינקה מהכיסא‪ ,‬וברגע‬
‫שגמר לדבר הממה אותו לגמרי כשכרכה את זרועותיה סביב צווארו וקראה באושר‪" ,‬אוי‬
‫לורי! אוי אמא! אני כל כך שמחה!" עכשיו כבר לא בכתה אלא צחקה בהיסטריה ורעדה‬
‫ונצמדה אל חברהּ כאילו התבלבלה קצת מהבשורה הפתאומית‪.‬‬
‫לורי ההמום הגיב בקור רוח‪ .‬הוא טפח על גבה בעדינות‪ ,‬וכשראה שהיא מתאוששת‪,‬‬
‫הוסיף גם נשיקה ביישנית או שתיים‪ ,‬שבעקבותיהן התעשתה ג'ו מיד‪ .‬היא נאחזה במעקה‬
‫המדרגות‪ ,‬הרחיקה אותו בעדינות ואמרה‪ ,‬קצרת נשימה‪" ,‬לא‪ ,‬לא! לא התכוונתי לזה‪ .‬ממש‬
‫נורא מצדי‪ .‬אבל זה כל כך יפה מצדך שעשית את זה‪ ,‬למרות מה שהאנה אמרה‪ ,‬שהייתי‬
‫חייבת לחבק אותך‪ .‬תספר לי הכול מהתחלה ואל תיתן לי שוב לשתות יין‪ ,‬כי אז אני‬
‫מתנהגת נורא‪".‬‬
‫"זה לא מפריע לי‪ ",‬צחק לורי ויישר את העניבה שלו‪" .‬אז ככה‪ ,‬אני נורא נלחצתי‪ ,‬וגם‬
‫שנתנו לה‪ ,‬ושאמא שלך חייבת‬ ‫ְ‬ ‫סבא‪ .‬אנחנו חשבנו שהאנה מגזימה קצת בעניין הסמכות‬
‫לדעת מה קורה‪ .‬שהיא לעולם לא תסלח לנו אם בת'‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬אם משהו יקרה‪ ,‬את‬
‫יודעת‪ .‬אז שכנעתי את סבא ובסוף הוא אמר שבאמת הגיע הזמן שנעשה משהו‪ ,‬ואתמול‬
‫טסתי ישר לדואר‪ ,‬כי הרופא נראה מאוד מודאג‪ ,‬והאנה כמעט ערפה לי את הראש‬
‫כשהצעתי לשלוח מברק‪ .‬אבל אני לא יכול לסבול שמצווים עלי‪ ,‬אז באותו רגע הגעתי‬
‫להחלטה ועשיתי את זה‪ .‬לכן אני יודע בוודאות שאמא שלך תבוא‪ .‬הרכבת המאוחרת תגיע‬
‫בשתיים בלילה‪ .‬אני אסע לקחת אותה‪ ,‬ואת צריכה רק לרסן את ההתלהבות שלך ולדאוג‬
‫שבת' תהיה רגועה עד שאמא שלך הנהדרת תגיע‪".‬‬
‫"לורי‪ ,‬אתה מלאך! איך אוכל להודות לך אי‪-‬פעם?"‬
‫"תקפצי עלי שוב‪ ,‬זה די מצא חן בעיני‪ ",‬אמר לורי בהבעה שובבית שלא נראתה על פניו‬
‫כבר שבועיים‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬תודה‪ .‬אני אודה לך דרך סבא שלך‪ ,‬כשהוא יבוא‪ .‬אל תקניט אותי‪ ,‬ועכשיו לך‬
‫הביתה ותנוח‪ ,‬כי הרי תהיה ער חצי לילה‪ .‬תודה‪ ,‬טדי‪ ,‬תודה רבה לך!"‬
‫ג'ו נסוגה לפינה וכשסיימה את דבריה הסתלקה במהירות למטבח ‪ -‬שם התיישבה על‬
‫הדלפק וסיפרה לחתולים שנאספו לרגליה שהיא "שמחה‪ ,‬כל כך שמחה!" ‪ -‬ולורי הלך‬
‫הביתה בהרגשה שניהל את העניין בכלל לא רע‪.‬‬
‫מתערבן בחיים שלי לא ראיתי‪ ,‬אבל אני סולחת לו ובאמת מקווה שגברת‬ ‫ָ‬ ‫"כזה בחור‬
‫מארץ' באה בצ'יק‪ ",‬אמרה האנה בתחושת הקלה כשג'ו בישרה לה את החדשות הטובות‪.‬‬
‫מג נמלאה התרגשות מאופקת ואחר כך עיינה זמן ממושך במכתב; ג'ו סידרה את חדרה‬
‫של החולה‪ ,‬והאנה מיהרה "להרביץ איזה פשטידה או שניים למקרה שגם יבואו אורחים"‪.‬‬
‫משב רוח רענן כמו שטף את הבית‪ ,‬ומשהו קורן יותר מאור שמש האיר את החדרים‬
‫השקטים‪ .‬השינוי המבורך כאילו ניכר בכול‪ :‬הציפור של בת' החלה לצייץ שוב‪ ,‬ורד שעמד‬
‫לפרוח צץ על השיח של איימי בחלון‪ ,‬האש כאילו בערה בעליצות רבה מתמיד‪ ,‬ובכל פעם‬
‫שהילדות נתקלו זו בזו‪ ,‬עלה חיוך על פניהן החיוורים כשהתחבקו ולחשו זו לזו בעידוד‪,‬‬
‫"אמא באה‪ ,‬חמודה שלי! אמא באה!" כולם שמחו‪ ,‬חוץ מבת'‪ .‬היא שכבה במיטתה‪ ,‬שקועה‬
‫לספק ולכעס‪ .‬המראה היה מעורר רחמים‬ ‫בקהות חושים כבדה‪ ,‬לא מודעת לתקווה ולאושר‪ֵ ,‬‬
‫‪ -‬הפנים שהיו בעבר ורדרדים השתנו עכשיו והתרוקנו‪ ,‬הידיים שהיו עסוקות תמיד היו‬
‫עכשיו חלושות ומדולדלות‪ ,‬השפתיים החייכניות היו אילמות‪ ,‬והשיער היפה והמטופח היה‬
‫מפוזר עכשיו על הכר‪ ,‬דהה ומלא קשרים‪ .‬כל היום שכבה כך‪ ,‬ורק מדי פעם התעוררה‬
‫ומלמלה‪" ,‬מים!" בשפתיים יבשות עד כדי כך שבקושי הצליחה לבטא את המילה‪ .‬ג'ו ומג‬
‫ובאמן‪.‬‬
‫רכנו מעליה כל היום‪ ,‬פקחו עין‪ ,‬המתינו‪ ,‬המשיכו לקוות ושמו את מבטחן באלוהים ִ‬
‫כל היום ירד שלג‪ ,‬הרוח העזה השתוללה והשעות התארכו לאטן‪ .‬אבל הלילה הגיע לבסוף‪,‬‬
‫ועם כל צלצול של השעון הביטו האחיות זו בזו משני עברי המיטה ועיניהן ברקו‪ ,‬כי מדי‬
‫שעה הלכה העזרה וקרבה‪ .‬הרופא בא לביקור ואמר שבערך בחצות יחול שינוי כלשהו‪,‬‬
‫לטוב או לרע‪ ,‬ובשעה הזאת יחזור‪.‬‬
‫האנה‪ ,‬שהיתה תשושה לגמרי‪ ,‬נשכבה על הספה שלמרגלות המיטה ושקעה בשינה עמוקה‪.‬‬
‫מר לורנס צעד הלוך ושוב בסלון והרגיש שהוא מעדיף להתמודד עם מרד מלחים‪ ,‬רק לא‬
‫לעמוד מול פניה החרדים של גברת מארץ' כשתיכנס‪ .‬לורי רבץ על השטיח והעמיד פנים‬
‫שהוא נח‪ ,‬אבל בהה באש במבט מהורהר‪ ,‬ועיניו השחורות נראו רכות וצלולות להפליא‪.‬‬
‫הנערות מעולם לא שכחו את הלילה ההוא‪ ,‬כי לא נרדמו לרגע כשעמדו על המשמר‬
‫באותה תחושה איומה של חוסר אונים שתוקפת אותנו בשעות כאלה‪.‬‬
‫"אם אלוהים יחוס על בת'‪ ,‬לעולם לא אתלונן שוב‪ ",‬לחשה מג בכנות‪.‬‬
‫"אם אלוהים יחוס על בת'‪ ,‬אני אשתדל לאהוב אותו ולהאמין בו כל חיי‪ ",‬השיבה ג'ו‬
‫בלהט זהה‪.‬‬
‫"הלוואי שלא היה לי לב‪ ,‬כי הוא כל כך כואב‪ ",‬נאנחה מג אחרי רגע של שתיקה‪.‬‬
‫"אם יש בחיים הרבה רגעים קשים כאלה‪ ,‬אני לא יודעת איך נצליח לעבור אותם‪",‬‬
‫הוסיפה אחותה בייאוש‪.‬‬
‫השעון צלצל שתים‪-‬עשרה עכשיו‪ ,‬ושתיהן הפסיקו לחשוב על עצמן והביטו בבת'‪ ,‬כי‬
‫נדמה להן ששינוי כלשהו חל בפניה החיוורים והתשושים‪ .‬דממת מוות שררה בבית‪ ,‬ודבר‬ ‫ָ‬
‫לא הפר אותה מלבד יללת הרוח‪ .‬האנה היגעה המשיכה לישון‪ ,‬ורק שתי האחיות ראו את‬
‫הצל החיוור שכמו נפל על המיטה הקטנה‪ .‬שעה חלפה‪ ,‬לורי יצא בשקט אל התחנה‪ ,‬אך‬
‫שום דבר אחר לא קרה‪ .‬שעה נוספת עברה ועדיין איש לא בא‪ ,‬ולב הנערות נמלא חשש‬
‫ופחד מעיכוב שחל בגלל הסערה‪ ,‬מתאונה בדרך‪ ,‬או גרוע מכול ‪ -‬מאסון נורא שאולי קרה‬
‫בוושינגטון‪.‬‬
‫השעה שתיים כבר עברה‪ ,‬וג'ו עמדה ליד החלון והביטה בעולם שנראה קודר כל כך תחת‬
‫מעטה השלג האופף את הכול‪ .‬לפתע שמעה תנועה ליד המיטה‪ ,‬הסתובבה במהירות וראתה‬
‫את מג כורעת לפני כיסא הנדנדה של אמה ומסתירה את פניה‪ .‬פחד נורא הקפיא את ג'ו‬
‫כשחשבה‪" ,‬בת' מתה ומג פוחדת לספר לי‪".‬‬
‫מיד חזרה אל עמדתה שליד המיטה‪ ,‬ועיניה הנרגשות הבחינו בשינוי גדול‪ .‬סומק החום‬
‫וארשת הכאב נעלמו‪ ,‬והפנים הקטנים והאהובים נראו כה חיוורים ורגועים בשלוותם‬
‫המוחלטת‪ ,‬שג'ו לא חשה שום רצון לבכות או לקונן‪ .‬היא גחנה מעל אחותה האהובה‪,‬‬
‫נישקה את המצח הלח במלוא הרגש שבלבה ולחשה בשקט‪" ,‬שלום‪ ,‬בת' שלי‪ ,‬שלום!"‬
‫באותו רגע זינקה האנה משנתה כאילו הרחש העיר אותה‪ ,‬מיהרה אל המיטה‪ ,‬הביטה‬
‫בבת'‪ ,‬מיששה את ידיה וקירבה את אוזנה אל שפתיה‪ ,‬ואז השליכה את סינרה מעלה עד‬
‫שכיסה את ראשה‪ ,‬התיישבה והיטלטלה קדימה ואחורה וקראה בשקט‪" ,‬החום ירד‪ ,‬היא‬
‫ישנה טבעי‪ ,‬העור לח והיא נושמת בקלות‪ .‬תודה לאל! אוי‪ ,‬אלוהים אדירים!"‬
‫הבנות עוד לא הצליחו לעכל את האמת הנפלאה‪ ,‬וכבר הגיע הרופא ואישר זאת‪ .‬הוא‬
‫היה גבר חסר כל חן‪ ,‬אך פניו נראו להן שמימיים כשחייך ואמר בהבעה אבהית‪" ,‬כן‪,‬‬
‫חביבותי‪ ,‬אני חושב שהקטנטונת תצא מזה הפעם‪ .‬תשמרו על שקט בבית‪ ,‬תנו לה לישון‪,‬‬
‫וכשהיא תתעורר‪ ,‬תנו לה‪"...‬‬
‫אך אף אחת משתיהן לא שמעה מה צריך לתת לה‪ ,‬כי הן התגנבו בשקט אל המסדרון‬
‫החשוך‪ ,‬התיישבו על המדרגות והתחבקו חזק בלי לומר מילה‪ ,‬ולבן כמעט התפוצץ מרוב‬
‫שמחה‪ .‬כשחזרו אל החדר וקיבלו חיבוקים ונשיקות מהאנה הנאמנה‪ ,‬ראו שבת' שוכבת‬
‫כשלחיה מונחת על כף ידה‪ ,‬כמו תמיד‪ .‬החיוורון הנורא נעלם‪ ,‬והיא נשמה בשקט‪ ,‬כאילו‬
‫רק עכשיו נרדמה‪.‬‬
‫"אני כל כך רוצה שאמא תבוא כבר!" אמרה ג'ו כשהלילה החורפי קרב אל סיומו‪.‬‬
‫"תראי‪ ",‬אמרה מג וניגשה אליה עם ורד לבן‪ ,‬כמעט פתוח‪" ,‬חשבתי שהוא לא יספיק‬
‫לפרוח כדי שנוכל להניח אותו מחר ביד של בת' אם היא‪ ...‬תלך מאיתנו‪ .‬אבל הוא פרח‬
‫בלילה‪ ,‬ועכשיו אני אשים אותו באגרטל שלי כאן‪ ,‬וככה‪ ,‬כשהילדה היקרה תתעורר‪,‬‬
‫הדברים הראשונים שהיא תראה יהיו ורד קטן והפנים של אמא‪".‬‬
‫זריחת השמש אף פעם לא היתה יפה כל כך‪ ,‬והעולם אף פעם לא היה מקסים כמו באותו‬
‫בוקר‪ ,‬כשנגלה לעיניהן העייפות של מג וג'ו שהשקיפו החוצה בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬בתום‬
‫משמרת הלילה הארוכה והעצובה‪.‬‬
‫"כמו עולם של אגדות‪ ",‬אמרה מג וחייכה לעצמה כשעמדה מאחורי הווילון וצפתה‬
‫במראה המרהיב‪.‬‬
‫"שמעת?!" קראה ג'ו וקפצה על רגליה‪.‬‬
‫כן‪ ,‬קול פעמון נשמע בדלת למטה‪ ,‬ואחריו קריאתה של האנה וקולו של לורי שאמר‬
‫בלחישה עליזה‪" ,‬היא באה‪ ,‬בנות‪ ,‬היא באה!"‬
‫פרק תשעה‪-‬עשר‬
 ‫הצוואה של איימי‬

‫בזמן שהדברים האלה התרחשו בבית‪ ,‬עברה על איימי תקופה קשה אצל הדודה מארץ'‪.‬‬
‫תחושת הגלוּת היתה עמוקה מאוד‪ ,‬ולראשונה בחייה הבינה כמה אוהבים ומפנקים אותה‬
‫בבית‪ .‬הדודה מארץ' מעולם לא פינקה אף אחד‪ ,‬כי התנגדה באופן עקרוני לפינוקים‪ .‬אבל‬
‫היא בהחלט התכוונה להיות חביבה‪ ,‬כי הילדה המנומסת מצאה חן בעיניה מאוד‪ ,‬ובלבה‬
‫הזקן היתה שמורה פינה חמה לבנותיו של האחיין שלה‪ ,‬אף על פי שחשבה שלא ראוי‬
‫להודות בכך‪ .‬היא באמת השתדלה כמיטב יכולתה לשמח את איימי‪ ,‬אבל עשתה טעויות‬
‫חמורות כל כך! ישנם קשישים שנשארים צעירים בנפשם למרות הקמטים והשיער האפור‪.‬‬
‫הם מסוגלים להזדהות עם הדאגות והשמחות הקטנות של ילדים‪ ,‬הם מעוררים בילדים‬
‫תחושת נינוחות‪ ,‬משכילים להצפין לקחים חכמים במשחקים נעימים‪ ,‬ומסוגלים לקשור קשרי‬
‫ידידות מלאי חביבות‪ .‬אבל הדודה מארץ' לא ניחנה בכישרון הזה‪ ,‬והטרידה מאוד את‬
‫איימי בחוקים ובפקודות‪ ,‬בדרכיה הנוקשות ובשיחותיה הארוכות והמשעממות‪ .‬מכיוון‬
‫שנוכחה שהילדה צייתנית וחביבה מאחותה‪ ,‬חשה הגברת הזקנה שמחובתה לסכל במידת‬
‫האפשר את השפעתן הרעה של החירות והוותרנות הנהוגות בביתה‪ .‬לכן לקחה את איימי‬
‫בידיים וניסתה ללמד אותה כמו שהוריה שלה לימדו אותה שישים שנה קודם לכן ‪ -‬תהליך‬
‫שעורר אימה בנפשה של איימי‪ ,‬אשר הרגישה כמו זבוב שנתפס בקוריו של עכביש קפדני‬
‫מאוד‪.‬‬
‫מדי בוקר היה עליה לשטוף את הספלים‪ ,‬להבריק את הכוסות ולצחצח את הכפיות‬
‫הישנות ואת קנקן התה השמן‪ ,‬העשוי כסף‪ .‬אחר כך היה עליה לאבק את החדר‪ ,‬וזאת היתה‬
‫עבודה נוראה ממש! שום גרגיר אבק לא חמק מעינה של הדודה מארץ'‪ ,‬ולכל הרהיטים היו‬
‫רגלי עץ מגולפות ועיטורים רבים שבשום אופן לא היה אפשר לאבק אותם בצורה משביעת‬
‫רצון‪ .‬אחר כך היה עליה להאכיל את פולי‪ ,‬לסרק את הכלב ולעלות ולרדת במדרגות‬
‫עשרות פעמים כדי להביא דברים או למסור הוראות‪ ,‬כי הגברת הזקנה היתה כבדת תנועה‬
‫ולעתים נדירות קמה מכורסתה הגדולה‪ .‬אחרי העבודות המייגעות האלה היה עליה ללמוד‪,‬‬
‫והמאמץ הזה העמיד במבחן את כל תכונותיה הטובות‪ .‬רק אחרי כל הדברים האלה הוקצתה‬
‫לה שעה אחת לפעילות גופנית או למשחק‪ ,‬והשעה הזאת הסבה לה הנאה רבה כל כך! לורי‬
‫בא מדי יום‪ ,‬שידל את הדודה מארץ' עד שהרשתה לאיימי לצאת איתו‪ ,‬ושניהם טיילו‬
‫ורכבו ועשו חיים משוגעים‪ .‬אחרי ארוחת הצהריים היה עליה לקרוא לגברת הזקנה מתוך‬
‫ספר כלשהו ולשבת בשקט בזמן שישנה‪ ,‬וכך עברה עליה שעה נוספת‪ ,‬כי הדודה נרדמה‬
‫בדרך כלל כבר בעמוד הראשון‪ .‬ואז הונחו לפניה עבודת טלאים או מגבות‪ ,‬ואיימי תפרה‬
‫בפנים צייתניים אך בלב מרדן עד שעת הדמדומים‪ ,‬שאז הורשתה להשתעשע כראות עיניה‬
‫עד שעת התה‪ .‬הערבים היו הכי גרועים‪ ,‬כי הדודה מארץ' התחילה לספר סיפורים ארוכים‬
‫על ימי נעוריה‪ ,‬סיפורים משעממים עד כדי כך שאיימי שמחה מאוד לשכב לישון מתוך‬
‫כוונה לבכות על גורלה המר‪ ,‬אך בדרך כלל נרדמה לפני שהצליחה לסחוט יותר מדמעה או‬
‫שתיים‪.‬‬
‫בלי לורי והמשרתת הזקנה אסתר לא היתה מצליחה לשרוד את התקופה האיומה הזאת‪,‬‬
‫כך הרגישה איימי‪ .‬התוכי עצמו היה מסוגל להוציא אותה מדעתה‪ ,‬כי כעבור זמן קצר הבין‬
‫שהיא לא נמנית עם מעריציו והתנקם בה בתעלולים מרושעים ככל יכולתו‪ .‬הוא משך‬
‫בשערה בכל פעם שהתקרבה אליו‪ ,‬שפך את הלחם והחלב שלו מיד אחרי שניקתה את‬
‫הכלוב‪ ,‬ניקר את הכלב מוֹפּ כדי שינבח בזמן שהגברת ישנה‪ ,‬כינה אותה בשמות גנאי‬
‫בחברה‪ ,‬ומכל הבחינות התנהג כמו ציפור זקנה ומגונה‪ .‬גם הכלב היה מאוס בעיניה של‬
‫איימי‪ :‬יצור שמן וזועף‪ ,‬שנהם ונבח עליה כשסירקה אותו‪ ,‬ובכל פעם שרצה לאכול משהו ‪-‬‬
‫כלומר‪ ,‬עשר פעמים ביום בערך ‪ -‬נשכב על הגב עם הרגליים באוויר והעלה על פניו הבעת‬
‫הכנעה אידיוטית ביותר‪ .‬המבשלת היתה רגזנית‪ ,‬הסייס הזקן היה חירש‪ ,‬ואסתר היתה‬
‫היחידה שהקדישה תשומת לב כלשהי לגברת הצעירה‪.‬‬
‫אסתר היתה משרתת צרפתייה שהתגוררה שנים רבות בביתה של "מדאם"‪ ,‬כפי שכינתה‬
‫את גברתה‪ ,‬ודי רדתה בגברת הזקנה‪ ,‬שלא יכלה להסתדר בלעדיה‪ .‬שמה האמיתי היה‬
‫אסטל‪ ,‬אבל הדודה מארץ' ציוותה עליה לשנות אותו‪ ,‬והיא צייתה בתנאי שלעולם לא‬
‫תידרש להמיר את דתה‪ .‬היא חיבבה את מדמואזל איימי ושעשעה אותה בסיפורים משונים‬
‫על חייה בצרפת‪ ,‬כשאיימי ישבה לצדה בזמן שסידרה את עיטורי התחרה בבגדיה של‬
‫מדאם‪ .‬היא גם הרשתה לאיימי לשוטט בבית הגדול ולבחון את הדברים היפים והמשונים‬
‫שאוחסנו בארונות הגדולים ובשידות העתיקות‪ ,‬כי הדודה מארץ' אגרה חפצים כמו עורב‪.‬‬
‫במיוחד נהנתה איימי לחטט בשידה הודית ישנה‪ ,‬מלאה מגירות משונות‪ ,‬כוכים קטנים‬
‫ומקומות מסתור‪ ,‬שבהם נשמרו כל מיני חפצי חן יקרים או מסקרנים‪ ,‬שכולם היו עתיקים‬
‫במידה זו או אחרת‪ .‬איימי שאבה סיפוק רב מסקירת החפצים האלה ומסידורם‪ ,‬ובמיוחד‬
‫התענגה על תיבות התכשיטים‪ ,‬שעל גבי כריות הקטיפה שלהן נחו תכשיטים שעיטרו אישה‬
‫יפה ארבעים שנה קודם לכן‪ :‬שרשרת ועגילים עם גבישי גַ רנֶ ט שהדודה מארץ' ענדה‬
‫באירוע החברתי הראשון בחייה‪ ,‬הפנינים שאביה נתן לה ביום חתונתה‪ ,‬היהלומים שנתן לה‬
‫אהובה‪ ,‬טבעות וסיכות של ֵא ֶבל משובצות באבני חן שחורות‪ ,‬ותליונים משונים עם דיוקנות‬
‫של חברים מתים שהכילו קווצות שיער קלועות‪ .‬כמו כן היו שם צמידים שבתה היחידה‬
‫ענדה כשהיתה תינוקת; השעון הגדול של הדוד מארץ' ואבן החותם האדומה שכל כך הרבה‬
‫ידיים קטנות שיחקו בה‪ ,‬ובקופסה נפרדת‪ ,‬לגמרי לבדה‪ ,‬היתה מונחת טבעת הנישואים של‬
‫הדודה מארץ'‪ ,‬שלא עלתה עכשיו על אצבעה השמנה אבל נטמנה בקפידה‪ ,‬כתכשיט היקר‬
‫מכול‪.‬‬
‫"מה מדמואזל היתה בוחרת אם היו שואלים אותה?" שאלה אסתר‪ ,‬שתמיד ישבה בקרבת‬
‫מקום כדי להשגיח על דברי הערך ולנעול אותם בסופו של דבר‪.‬‬
‫"יהלומים אני הכי אוהבת‪ ,‬אבל אין כאן שרשרת עם יהלומים‪ ,‬ואני נורא אוהבת‬
‫שרשרות כי הן נורא מחמיאות‪ .‬לכן הייתי בוחרת בזה‪ ",‬השיבה איימי והביטה בהתפעלות‬
‫רבה בשרשרת זהב עם חרוזי שנהב‪ ,‬שצלב שנהב כבד היה תלוי עליה‪.‬‬
‫"גם אני חושבת שהיא הכי יפה‪ ,‬אבל לא כשרשרת‪ .‬לא‪ ,‬לא! מבחינתי זאת מחרוזת‬
‫תפילה‪ ,‬והייתי משתמשת בה כמו קתולית טובה‪ ",‬אמרה אסתר והביטה בערגה בחפץ היפה‪.‬‬
‫"צריך להשתמש בה כמו שאת משתמשת בשרשרת חרוזי העץ הריחניים שתלויה על‬
‫המראה שלך?" שאלה איימי‪.‬‬
‫"נכון מאוד‪ ,‬לתפילה‪ .‬הקדושים בטח היו שמחים לראות שמחרוזת תפילה יפה כל כך‬
‫משמשת לתפילה ולא רק כתכשיט חסר תועלת‪".‬‬
‫"אני רואה שהתפילות עוזרות לך מאוד‪ ,‬אסתר‪ ,‬כי אחריהן את תמיד נראית רגועה‬
‫ומרוצה‪ .‬הלוואי שגם אני הייתי יכולה להתפלל ככה‪".‬‬
‫‪34‬‬
‫"אם מדמואזל היתה קתולית‪ ,‬היא היתה מוצאת בזה עידוד אמיתי‪ .‬אבל מכיוון שלא‪,‬‬
‫אולי כדאי לך להתבודד קצת בכל יום כדי לחשוב ולהתפלל‪ ,‬כמו שעשתה הגברת הטובה‬
‫שעבדתי אצלה לפני מדאם‪ .‬היה לה חדר תפילה קטן‪ ,‬ובו היא מצאה נחמה לצרות רבות‪".‬‬
‫"אז זה בסדר אם גם אני אעשה ככה?" שאלה איימי‪ ,‬שבבדידותה חשה צורך עז בעזרה‬
‫כלשהי ונוכחה שהיא נוטה לשכוח את הספר הקטן שלה כשבת' לא נמצאת לידה כדי‬
‫להזכיר לה‪.‬‬
‫"בסדר גמור‪ ,‬ממש מצוין‪ .‬ואם תרצי‪ ,‬אסדר לך בשמחה את חדר ההלבשה הקטן‪ .‬אל‬
‫תגידי כלום למדאם‪ ,‬ובכל פעם שהיא תישן‪ ,‬תלכי לשם‪ ,‬תשבי קצת לבדך‪ ,‬תחשבי מחשבות‬
‫טובות ותתפללי שהאל היקר ישמור על אחותך‪".‬‬
‫אסתר היתה אישה אדוקה ועצתה היתה כנה מאוד‪ ,‬כי היה לה לב טוב והיא ריחמה מאוד‬
‫על האחיות הנתונות בצרה‪ .‬הרעיון מצא חן בעיני איימי‪ ,‬והיא הרשתה לאסתר לארגן את‬
‫התא הקטן הצמוד לחדרה‪ ,‬בתקווה שההתבודדות הזאת תועיל לה‪.‬‬
‫"הלוואי שהייתי יודעת לאן ילכו כל הדברים היפים האלה כשהדודה מארץ' תמות‪",‬‬
‫אמרה כשהחזירה באטיות את מחרוזת התפילה הבוהקת למקומה וסגרה את תיבות‬
‫התכשיטים בזו אחר זו‪.‬‬
‫"הם יעברו אלייך ואל האחיות שלך‪ .‬אני יודעת את זה כי מדאם משתפת אותי בסודות‬
‫שלה‪ .‬ראיתי את הצוואה שלה‪ ,‬וככה זה יהיה‪ ",‬לחשה אסתר בחיוך‪.‬‬
‫‪-‬מהוּת זה לא דבר‬ ‫ת‪-‬מ ַה ְ‬
‫"איזה יופי! אבל חבל שהיא לא נותנת לנו אותם עכשיו‪ִ .‬ה ַ‬
‫נעים‪ ",‬העירה איימי והעיפה מבט אחרון ביהלומים‪.‬‬
‫"הגברות עדיין צעירות מדי לענוד דברים כאלה‪ .‬הראשונה שתתארס תקבל את הפנינים ‪-‬‬
‫ככה מדאם אמרה‪ .‬ויש לי הרגשה שאת תקבלי את טבעת הטורקיז הקטנה כשתחזרי הביתה‪,‬‬
‫כי מדאם מרוצה מההתנהגות היפה שלך ומהנימוסים המקסימים‪".‬‬
‫"את באמת חושבת ככה? אוי‪ ,‬אני אהיה צייתנית כמו כבשה קטנה אם אני רק אוכל‬
‫בּראיֶ ינט‪ .‬נדמה‬
‫לקבל את הטבעת המקסימה הזאת! היא הרבה יותר יפה מהטבעת של קיטי ַ‬
‫לי שאני בכל זאת מחבבת את הדודה מארץ'‪ ",‬ופניה של איימי קרנו כשמדדה את הטבעת‬
‫התכולה והחליטה בנחישות להיות ראויה לה‪.‬‬
‫מאותו יום היתה מופת לצייתנות‪ ,‬והגברת הזקנה התמוגגה מהצלחתה של תוכנית‬
‫ההכשרה שלה‪ .‬אסתר ציידה את החדרון בשולחן קטן‪ ,‬הניחה לפניו שרפרף קטן ותלתה‬
‫מעליו תמונה שהעבירה מאחד החדרים שלא היו בשימוש‪ .‬היא חשבה שלתמונה אין ערך‬
‫רב‪ ,‬לקחה אותה רק מפני שנראתה לה מתאימה‪ ,‬וגם ידעה שמדאם לא תבחין בשינוי ולא‬
‫תתנגד לו גם אם בכל זאת תבחין בו‪ .‬אך למעשה היה זה עותק יקר מאוד של אחד הציורים‬
‫המפורסמים בעולם‪ ,‬ועיניה אוהבות היופי של איימי לא התעייפו לרגע כשהביטו שוב ושוב‬
‫למעלה‪ ,‬בפניה החביבים של האם הקדושה‪ ,‬בעוד לבה רוחש מחשבות ענוגות על אמה‬
‫שלה‪ .‬על השולחן הקטן הניחה את הספר הקטן שלה וספרון מזמורים‪ ,‬וגם אגרטל שדאגה‬
‫למלא תמיד בפרחים היפים ביותר שלורי הביא לה‪ ,‬ומדי יום באה "לשבת לבד‪ ,‬לחשוב‬
‫מחשבות טובות ולהתפלל לאלוהים היקר שישמור על בת'"‪ .‬אסתר נתנה לה מחרוזת תפילה‬
‫מחרוזים שחורים עם צלב כסף‪ ,‬אבל איימי רק תלתה אותה ולא השתמשה בה‪ ,‬כי לא היתה‬
‫בטוחה שהיא מתאימה לתפילות פרוטסטנטיות‪.‬‬
‫הילדה עשתה את כל זה בתום לב מוחלט‪ ,‬כי ברגע שנשארה לבדה מחוץ לקן הביתי‬
‫המגונן‪ ,‬חשה צורך עז ביד נדיבה שאפשר להיאחז בה‪ ,‬ובאופן טבעי פנתה אל הידיד החזק‬
‫ומלא הרוך‪ ,‬שאהבתו האבהית עוטפת במיוחד את ילדיו הקטנים‪ .‬היא התגעגעה לאמה‬
‫שעזרה לה תמיד להבין ולרסן את עצמה‪ ,‬אך מכיוון שלימדו אותה איך לחפש את הדרך‬
‫הנכונה‪ ,‬השתדלה כמיטב יכולתה למצוא אותה בעצמה ולצעוד בה בבטחה‪ .‬אבל איימי‬
‫היתה צליינית צעירה‪ ,‬והמשא נראה לה כבד מאוד כרגע‪ .‬היא השתדלה לא להיות אנוכית‪,‬‬
‫לשמור על מצב רוח טוב ולהיות מרוצה מכך שהיא מתנהגת יפה אף על פי שאף אחד לא‬
‫רואה ולא משבח אותה על כך‪ .‬עם תחילת מאמציה להיות מאוד מאוד טובה‪ ,‬החליטה‬
‫לכתוב צוואה‪ ,‬כמו שהדודה מארץ' עשתה‪ ,‬כדי שאם בכל זאת תחלה ותמות‪ ,‬יחולק הרכוש‬
‫שלה בהגינות ובנדיבות‪ .‬עם זאת‪ ,‬לבה דאב כשהרהרה במסירת האוצרות הקטנים שהיו‬
‫יקרים לה לא פחות מתכשיטיה של הגברת הזקנה‪.‬‬
‫באחת משעות המשחק שלה כתבה כמיטב יכולתה את המסמך החשוב‪ ,‬נעזרה קצת‬
‫באסתר בנוגע למונחים משפטיים מסוימים‪ ,‬וכשהצרפתייה טובת הלב חתמה את שמה כעדה‪,‬‬
‫חשה איימי הקלה גדולה והניחה את המסמך בצד כדי להראות ללורי‪ ,‬כי רצתה שיחתום‬
‫עליו כעד שני‪ .‬גשם ירד בחוץ‪ ,‬ולכן עלתה להשתעשע באחד החדרים הגדולים ולקחה איתה‬
‫את פולי שיארח לה לחברה‪ .‬בחדר הזה היה ארון בגדים מלא שמלות ישנות שאסתר‬
‫הרשתה לה לשחק בהן‪ ,‬והשעשוע האהוב עליה היה להתקשט בשמלות המשי הדהויות‪,‬‬
‫לפסוע הלוך ושוב לפני המראה הגדולה‪ ,‬לקוד באצילות ולגרור את השובל ברשרוש‬
‫ששימח את אוזניה‪ .‬באותו יום היתה עסוקה עד כדי כך שלא שמעה כשלורי צלצל בדלת‬
‫ולא ראתה את פניו שהציצו בה כשצעדה בכובד ראש הלוך וחזור‪ ,‬נופפה במניפה וזקפה את‬
‫ראשה‪ ,‬שעליו התנוסס תרבוש ורוד גדול‪ ,‬אשר יצר ניגוד מוזר עם שמלת המשי הכחולה‬
‫והתחתונית הצהובה התפוחה שבצבצה מתחתיה‪ .‬איימי נאלצה לפסוע בזהירות‪ ,‬כי נעלה‬
‫נעליים עם עקבים גבוהים‪ ,‬וכמו שסיפר לורי לג'ו אחר כך‪ ,‬מצחיק מאוד היה לראות אותה‬
‫מדדה בזהירות בתלבושת הססגונית הזאת‪ ,‬כשפולי צועד בגאון בעקבותיה‪ ,‬מחקה אותה‬
‫כמיטב יכולתו‪ ,‬נעצר מדי פעם וצוחק או קורא‪" ,‬איזה מקסימים אנחנו‪ ,‬מה? קדימה‪,‬‬
‫מגעילה אחת! אולי תשתקי! תני נשיקה‪ ,‬מותק! חה‪ ,‬חה!"‬
‫לאחר שריסן בקושי רב את צחוקו כדי לא לפגוע בהוד רוממותה‪ ,‬נקש לורי בדלת‬
‫והתקבל ברוב חן‪.‬‬
‫"שב ותנוח עד שאני אגמור להחזיר את הדברים לארון‪ ,‬ואז אני רוצה להתייעץ איתך‬
‫בעניין רציני מאוד‪ ",‬אמרה איימי לאחר שהפגינה את מלוא תפארתה והבריחה את פולי אל‬
‫פינת החדר‪" .‬הציפור הזאת ממררת את חיי‪ ",‬המשיכה כשהסירה את ההר הוורוד מעל‬
‫ראשה‪ ,‬ולורי התיישב בינתיים על אחד הכיסאות כשפניו אל המשענת‪ ,‬כאילו הוא רוכב על‬
‫סוס‪" .‬אתמול‪ ,‬כשהדודה יָ שנה ואני השתדלתי להיות שקטה כמו עכבר‪ ,‬פולי התחיל לצרוח‬
‫ולנופף בכנפיים בכלוב‪ .‬ניגשתי לשחרר אותו וגיליתי שם עכביש גדול‪ .‬הצלחתי להוציא‬
‫אותו והוא רץ והתחבא מתחת לארון הספרים‪ .‬פולי צעד ישר אחריו‪ ,‬התכופף והציץ מתחת‬
‫לארון‪ ,‬קרץ ואמר לו בקול המצחיק שלו‪' ,‬קדימה‪ ,‬נצא לטיול‪ ,‬מותק‪ '.‬בשום אופן לא‬
‫יכולתי להתאפק ופרצתי בצחוק‪ ,‬ואז פולי קילל והדודה התעוררה ונזפה בשנינו‪".‬‬
‫"והעכביש קיבל את הזמנתו של הרשע הזה?" שאל לורי ופיהק‪.‬‬
‫"כן‪ .‬הוא יצא‪ ,‬ופולי ברח בבהלה איומה וטיפס במהירות על הכורסה של הדודה וקרא‪,‬‬
‫'תפוס אותה! תפוס אותה!' כשרדפתי אחרי העכביש‪".‬‬
‫"שקר וכזב!" קרא התוכי וניקר את חרטום הנעל של לורי‪.‬‬
‫"אם היית התוכי שלי הייתי חונק אותך‪ ,‬מזיק שכמוך‪ ",‬קרא לורי ונופף את אגרופו מול‬
‫התוכי‪ ,‬שהטה את ראשו וקרקר בחומרה‪" ,‬אללויה! שתהיה לי בריא‪ ,‬חבוב!"‬
‫"עכשיו אני מוכנה‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬סגרה את הארון והוציאה דף נייר מכיסה‪" .‬אני רוצה‬
‫שתקרא את המסמך‪ ,‬בבקשה‪ ,‬ותגיד לי אם הוא חוקי ובסדר‪ .‬הרגשתי שאני חייבת לעשות‬
‫את זה‪ ,‬כי אי‪-‬אפשר לדעת מה יקרה בחיים ואני לא רוצה שיהיו אי‪-‬נעימויות כשאנשים‬
‫יעמדו סביב הקבר שלי‪".‬‬
‫לורי נשך את שפתיו כדי לא לפרוץ בצחוק‪ ,‬הסתובב קצת כדי שהדוברת המהורהרת לא‬
‫תראה את פניו‪ ,‬ובכובד ראש ראוי לשבח קרא את המסמך הבא‪:‬‬

‫הצוואה שלי‬
‫אני‪ ,‬איימי קרטיס מארץ'‪ ,‬בהיותי בנפש צלולה‪ ,‬נותנת ומורישה את כל רחושי עלי‬
‫אדמות ‪ -‬דהיינו כלומר כדלהלן‬
‫לאבא שלי‪ ,‬את הציורים‪ ,‬רישומים‪ ,‬מפות ויצירות האמנות הכי יפות שלי‪ ,‬כולל‬
‫המסגרות‪ .‬וגם את המאה דולר שלי‪ ,‬שהוא יכול לעשות בהם מה שהוא רוצה‪.‬‬
‫לאמא שלי‪ ,‬את כל הבגדים שלי‪ ,‬חוץ מהסינר הכחול עם הכיסים‪ ,‬וגם את הדיוקן שלי‬
‫והתליון‪ ,‬בהרבה אהבה‪.‬‬
‫לאחותי היקרה מרגרט אני נותנת את טבעת הטורקיז שלי )אם אני אקבל אותה(‪ ,‬וגם‬
‫את הקופסה הירוקה עם הקישוט של היונים‪ ,‬וגם את צווארון התחרה האמיתי שלי‪,‬‬
‫ואת הרישום שלה שעשיתי‪ ,‬בתור מזכרת מ"הילדה הקטנה" שלה‪.‬‬
‫לג'ו אני משאירה את סיכת הנוי שלי‪ ,‬זאת שתיקנו אותה בשעווה‪ ,‬וגם את קסת הארד‬
‫שהיא איבדה את המכסה שלה‪ ,‬ואת ארנב הגבס הכי יקר לי‪ ,‬כי אני מצטערת ששרפתי‬
‫לה את הסיפור‪.‬‬
‫לבת' )אם היא תחיה אחרי( אני נותנת את הבובות שלי והשידה הקטנה עם המראה‪,‬‬
‫וגם את המניפה שלי וצווארוני הפשתן ואת נעלי הבית החדשות שלי אם היא תוכל‬
‫לנעול אותן כי היא תהיה רזה אחרי שהיא תחלים‪ .‬ואני גם משאירה לה בזאת את‬
‫החרטה שלי על זה שלעגתי לג'ואנה הזקנה‪.‬‬
‫לידיד והשכן שלי תיאודור לורנס אני מורישה את בלוק הציור שלי‪ ,‬וגם את הדגם של‬
‫הסוס שעשיתי מחומר אף על פי שהוא אמר שאין לו צוואר‪ .‬וגם‪ ,‬בתמורה לנדיבות‬
‫נוטרדאם היא הכי‬‫הגדולה שלו בשעת צרה‪ ,‬כל יצירה אמנותית שלי שהוא אוהב ‪ֶ -‬‬
‫טובה ביניהן‪.‬‬
‫למר לורנס שעזר לנו המון בנדיבות‪ ,‬אני משאירה את הקופסה האדומה שלי עם‬
‫המראה במכסה‪ ,‬שתתאים מאוד לעטים שלו ותזכיר לו את הילדה שהלכה לאולמה‬ ‫ָ‬
‫ומודה לו על הטובות שהוא עשה למשפחה שלה ובמיוחד לבת'‪.‬‬
‫אני מבקשת שהחברה הכי טובה שלי קיטי בראיינט תקבל את סינר המשי הכחול שלי‬
‫ואת הטבעת עם כדורון הזהב בצירוף נשיקה‪.‬‬
‫להאנה אני נותנת את קופסת הכובעים שהיא רצתה ואת כל עבודות הטלאים שאני‬
‫משאירה‪ ,‬בתקווה שכל פעם שהיא תראה אותם היא "לעד תזכור אותי"‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬אחרי שחילקתי את רוב הרכוש היקר שלי אני מקווה שכולם יהיו מרוצים ולא‬
‫יאשימו את המתים‪ .‬אני סולחת לכולם‪ ,‬ואני בטוחה שכולנו ניפגש כשהשופר האחרון‬
‫יתקע‪ .‬אמן‪.‬‬
‫על הצוואה הזאת אני שמה את היד וחותמת ב‪ 20-‬בנובמבר‪ 1861 ,‬אחרי הספירה‪.‬‬
‫איימי קרטיס מארץ'‬

‫עדים‪ֶ :‬אסטל וַ לנוֹר‬

‫תיאודור לורנס‬

‫השם האחרון היה כתוב בעיפרון‪ ,‬ואיימי הסבירה שהוא צריך לכתוב אותו מחדש בדיו‬
‫ולעזור לה לשים חותם על המסמך‪.‬‬
‫"מה פתאום נכנס לך רעיון כזה לראש? מישהו סיפר לך שבת' מחלקת את הדברים‬
‫שלה?" שאל לורי בכובד ראש כשאיימי הניחה לפניו חתיכת סרט אדום עם שעוות חותם‪,‬‬
‫נר וקסת דיו‪.‬‬
‫היא הסבירה‪ ,‬ואחר כך שאלה בדאגה‪" ,‬מה קורה עם בת'?"‬
‫"אני מצטער שפתחתי את הפה‪ ,‬אבל מכיוון שכבר דיברתי‪ ,‬אספר לך‪ .‬באחד הימים היא‬
‫הרגישה כל כך חולה שהיא רצתה לתת את הפסנתר שלה למג‪ ,‬לתת לך את החתולים‪ ,‬ואת‬
‫הבובה הישנה והמסכנה לתת לג'ו‪ ,‬כדי שתאהב אותה בשבילה‪ .‬היא הצטערה שיש לה כל‬
‫כך מעט לתת‪ ,‬ולכל היתר היא השאירה קווצות שיער‪ ,‬ומסרה את אהבתה לסבא‪ .‬היא בכלל‬
‫לא העלתה על דעתה לכתוב צוואה‪".‬‬
‫תוך כדי דיבור חתם לורי על המסמך‪ ,‬הטביע בו חותם שעווה ולא הרים את מבטו עד‬
‫שדמעה גדולה נשרה על הנייר‪ .‬פניה של איימי נראו מוטרדים‪ ,‬אבל היא רק אמרה‪,‬‬
‫"לפעמים אנשים מוסיפים הערות לצוואות שלהם‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן‪ ,‬קוראים לזה 'נספחים'‪".‬‬
‫"אז תוסיף כזה לצוואה שלי ‪ -‬שאני רוצה שיגזזו את כל התלתלים שלי ויחלקו אותם‬
‫לחברים שלי‪ .‬שכחתי לגמרי‪ ,‬אבל אני רוצה שיעשו את זה‪ ,‬למרות שאני איראה פחות טוב‪".‬‬
‫לורי הוסיף את הבקשה הזאת וחייך לנוכח הקורבן הגדול הזה של איימי‪ .‬אחר כך שעשע‬
‫אותה במשך שעה והתעניין מאוד בכל תלאותיה‪ .‬אבל כשעמד ללכת‪ ,‬עיכבה אותו איימי‬
‫ולחשה בשפתיים רועדות‪" ,‬המצב של בת' באמת מסוכן?"‬
‫"אני חושש שכן‪ .‬אבל צריך לקוות לטוב‪ ,‬אז אל תבכי‪ ,‬חמודה‪ ",‬ולורי חיבק אותה כמו‬
‫אח גדול‪ ,‬והמחווה עודדה אותה מאוד‪.‬‬
‫אחרי שהלך‪ ,‬ניגשה איימי אל חדר התפילה הקטן שלה‪ ,‬ישבה באור הדמדומים והתפללה‬
‫למען בת'‪ .‬דמעות זלגו על לחייה‪ ,‬לבה דאב‪ ,‬והיא הרגישה שגם מיליון טבעות טורקיז לא‬
‫ינחמו אותה על אובדן אחותה הקטנה והעדינה‪.‬‬

‫סטנטי‪ ,‬שלא שם דגש בטקסים ובתפילות אלא בעצם האמונה ובקיום‬

‫הפּרוֹט ַ‬
‫ֶ‬ ‫‪ .34‬רוב אזרחי ארצות הברית משתייכים לזרם‬
‫רצון האל‪.‬‬
‫פרק עשרים‬
 ‫הסתודדויות‬

‫ספק אם יש באמתחתי מילים שיתאימו לתיאור הפגישה בין האם לבנותיה‪ .‬שעות כאלה הן‬
‫חוויה נפלאה אבל קשה כל כך לתיאור‪ ,‬שאותיר זאת לדמיונם של הקוראים ואומר רק‬
‫שהבית נמלא אושר אמיתי ושתקוותה הזהירה של מג התגשמה‪ ,‬כי ברגע שהתעוררה בת'‬
‫מהשינה הארוכה שהביאה לה מרפא‪ ,‬הדברים הראשונים שנגלו לעיניה היו ורד קטן ופניה‬
‫של אמא‪ .‬היא היתה חלשה מכדי להתפלא על כך‪ ,‬ולכן רק חייכה‪ ,‬התכרבלה בזרועות‬
‫האוהבות שנכרכו סביבה וחשה שגעגועיה העזים באו סוף‪-‬סוף על סיפוקם‪ .‬אחר כך נרדמה‬
‫שוב‪ ,‬והילדות שירתו ברצון את אמן‪ ,‬שלא היתה מוכנה לשחרר את ידה מן האצבעות‬
‫הדקיקות שלפתו אותה גם מתוך שינה‪.‬‬
‫האנה הכינה לנוסעת ארוחת בוקר מדהימה‪ ,‬כי לא מצאה שום דרך אחרת לתת ביטוי‬
‫להתרגשותה‪ ,‬ומג וג'ו האכילו את אמן כמו חסידות שמאכילות גוזל‪ ,‬והאזינו לה כשסיפרה‬
‫להן בלחש על מצבו של אבא‪ ,‬על הבטחתו של מר ברוק להישאר לצדו ולטפל בו‪ ,‬על‬
‫העיכובים שגרמה הסערה במהלך הנסיעה הביתה‪ ,‬ועל הנחמה העצומה ששאבה מפניו מלאי‬
‫התקווה של לורי כשהגיעה ליעדה‪ ,‬תשושה מרוב עייפות‪ ,‬חרדה וקור‪.‬‬
‫כמה נעים ומוזר היה היום הזה‪ :‬בחוץ היה הכול עליז ובוהק‪ ,‬כי העולם כולו יצא לקדם‬
‫את פני השלג הראשון; ובפנים שררו שקט ושלווה‪ ,‬כי כולן ישנו‪ ,‬תשושות מרוב השגחה‬
‫וטיפול‪ .‬דממה של שבת שררה בבית‪ ,‬והאנה ניצבה על המשמר בפתח והנהנה מדי פעם אל‬
‫מכר חולף‪ .‬תחושת הקלה מופלאה מילאה אותן לאחר שהעול הוסר מעליהן‪ ,‬ומג וג'ו עצמו‬
‫הלאות וישנו במנוחה‪ ,‬כמו ספינות מוכות סער העוגנות סוף‪-‬סוף לבטח בנמל‬ ‫את עיניהן ֵ‬
‫שקט‪ .‬גברת מארץ' לא היתה מוכנה לעזוב את בת' ולו לרגע‪ ,‬ולכן ישנה בכורסה הגדולה‬
‫ומדי פעם התעוררה כדי להביט בבתה‪ ,‬לגעת בה ולוודא שהכול בסדר‪ ,‬כמו קמצן שבודק‬
‫אוצר שאבד והוחזר לו‪.‬‬
‫בינתיים מיהר לורי אל איימי וסיפר את הסיפור באופן מוצלח כל כך‪ ,‬שאפילו הדודה‬
‫מארץ' "משכה באף"‪ ,‬והמילים "אמרתי לכם" לא עלו על שפתיה אפילו פעם אחת‪ .‬איימי‬
‫הפגינה חוסן נפשי רב במקרה זה‪ ,‬ולכן נדמה לי שהמחשבות הטובות בחדר התפילה הקטן‬
‫אכן החלו לשאת פרי‪ .‬היא ייבשה את דמעותיה במהירות‪ ,‬ריסנה בשלווה את רצונה העז‬
‫לראות מיד את אמה‪ ,‬וטבעת הטורקיז לא עלתה כלל על דעתה כשהגברת הזקנה הסכימה‬
‫בהחלט עם דבריו של לורי‪ ,‬כשאמר שאיימי מתנהגת כמו "אישה קטנה ונהדרת"‪ .‬אפילו‬
‫פולי התרשם ממנה כנראה‪ ,‬מפני שקרא לה "ילדה טובה"‪ ,‬איחל לה בריאות ואושר ואמר‬
‫לה "קדימה‪ ,‬נצא לטיול‪ ,‬מותק!" בקולו החביב ביותר‪ .‬ברצון היתה יוצאת להתענג על מזג‬
‫האוויר החורפי הבהיר‪ ,‬אבל כשגילתה שלורי כמעט נרדם בעמידה למרות מאמציו הכבירים‬
‫להסתיר את עייפותו‪ ,‬שכנעה אותו לנוח על הספה בזמן שהיא תכתוב מכתב לאמה‪ .‬הכתיבה‬
‫ארכה זמן רב‪ ,‬וכשחזרה ראתה שהוא שרוע על הספה‪ ,‬שתי זרועותיו מתחת לראשו והוא‬
‫שקוע בשינה עמוקה‪ ,‬ואילו הדודה מארץ' ישבה בשקט‪ ,‬בלי לעשות כלום‪ ,‬לאחר שסגרה‬
‫את הווילונות בהתקף חריג של נדיבות לב‪.‬‬
‫כעבור זמן מה כבר חששו שהוא לא יתעורר עד הלילה‪ ,‬וייתכן שלא היה מתעורר‬
‫אילולא ִטלטלה אותו משנתו קריאת חדווה רמה שבקעה מפיה של איימי כשאמה הגיעה‬
‫פתאום‪ .‬ביום ההוא ודאי היו הרבה ילדות מאושרות בעיר ובסביבותיה‪ ,‬אבל אני סבורה‬
‫שאיימי היתה המאושרת מכולן כשישבה בחיק אמה‪ ,‬סיפרה לה על תלאותיה ומצאה פיצוי‬
‫ונחמה בחיוכים המרוצים ובליטופי החיבה שקיבלה‪ .‬הן ישבו יחד לבדן בחדר התפילה‬
‫הקטן‪ ,‬שאמה לא התנגדה לו לאחר שאיימי הסבירה לה את מטרתו‪.‬‬
‫"להפך‪ ,‬זה בהחלט מוצא חן בעיני‪ ,‬חמודה‪ ",‬אמרה והעבירה את מבטה ממחרוזת התפילה‬
‫המאובקת אל הספר הקטן והמהוה‪ ,‬וממנו אל הציור היפהפה עם נזר העלים הירוק סביבו‪.‬‬
‫"זה רעיון מצוין להכין מקום שאליו נוכל לפרוש בשקט כשמשהו מרגיז אותנו או מכאיב‬
‫לנו‪ .‬בחיים יש הרבה תקופות קשות‪ ,‬אבל תמיד נוכל לעמוד בהן אם נדע לבקש עזרה בדרך‬
‫הנכונה‪ .‬נדמה לי שהבת הקטנה שלי מתחילה להבין את זה‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן‪ ,‬אמא‪ .‬וכשאני אחזור הביתה אני אעשה לי פינה כזאת בארון הגדול ואשים בה את‬
‫הספרים שלי והעתק של הציור הזה‪ ,‬שניסיתי לעשות‪ .‬הפנים של האישה לא יצאו לי טוב ‪-‬‬
‫היא כל כך יפה שאני לא מצליחה לצייר אותה ‪ -‬אבל ישו התינוק יצא לא רע‪ ,‬ואני אוהבת‬
‫אותו מאוד‪ .‬נעים לי לחשוב שהאל שלנו היה פעם ילד קטן‪ ,‬כי ככה נראה לי שאני לא כל‬
‫כך רחוקה ממנו‪ ,‬וזה עוזר לי‪".‬‬
‫כשאיימי הצביעה על ישו התינוק בחיק אמו‪ ,‬הבחינה גברת מארץ' במשהו חדש על היד‬
‫המורמת וחייכה‪ .‬היא לא אמרה כלום‪ ,‬אבל איימי הבינה את המבט‪ ,‬ולאחר שתיקה קצרה‬
‫הוסיפה בכובד ראש‪:‬‬
‫"רציתי לדבר איתך על זה אבל שכחתי‪ .‬הדודה נתנה לי היום את הטבעת הזאת‪ .‬היא‬
‫קראה לי אליה ונישקה אותי‪ ,‬ענדה לי את הטבעת על האצבע ואמרה שהיא גאה בי מאוד‬
‫והיתה רוצה שאשאר אצלה תמיד‪ .‬היא נתנה לי גם מין ֶת ֶפס כזה שמחזיק את טבעת‬
‫הטורקיז כי היא גדולה מדי‪ .‬הייתי רוצה לענוד אותה‪ ,‬אמא‪ .‬את מרשה?"‬
‫"התכשיט יפה מאוד‪ ,‬איימי‪ ,‬אבל אני חושבת שאת צעירה מדי לקישוטים כאלה‪ ",‬אמרה‬
‫גברת מארץ' והביטה בכף היד הקטנה והשמנמנה ובטבעת המשובצת אבני חן כחולות‬
‫כּש ַמיִם‪ ,‬עם התפס המוזר שנראה כמו שתי ידי זהב זעירות שאוחזות זו בזו‪.‬‬ ‫ָ‬
‫"אני אשתדל לא להיות גנדרנית‪ ",‬אמרה איימי‪" .‬ונדמה לי שאני אוהבת את הטבעת‬
‫הזאת לא רק מפני שהיא כל כך יפה‪ .‬אני רוצה לענוד אותה כמו שהילדה בסיפור ענדה את‬
‫הצמיד שלה‪ ,‬כדי שהיא תזכיר לי משהו‪".‬‬
‫"כדי שהיא תזכיר לך את הדודה מארץ'?" שאלה אמה וצחקה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬כדי שהיא תזכיר לי לא להיות אנוכית‪ ".‬איימי נראתה כה רצינית וכנה‪ ,‬שאמה‬
‫הפסיקה לצחוק והאזינה בכבוד לתוכנית הקטנה‪.‬‬
‫"בזמן האחרון חשבתי הרבה על 'צרור החסרונות' שלי והבנתי שהאנוכיות היא החיסרון‬
‫הכי גדול שלי‪ .‬אז אני מתכוונת להשתדל מאוד לתקן את זה‪ ,‬אם אני רק אצליח‪ .‬בת' לא‬
‫אנוכית בכלל‪ ,‬ולכן כולם אוהבים אותה ופוחדים לאבד אותה‪ .‬אם אני הייתי חולה‪ ,‬אנשים‬
‫לא היו פוחדים כל כך‪ ,‬ובצדק מוחלט! אבל אני רוצה שהרבה חברים יאהבו אותי ויתגעגעו‬
‫אלי‪ ,‬אז אני אשתדל ככל יכולתי להיות כמו בת'‪ .‬אני נוטה לשכוח את ההחלטות שלי‪ ,‬אבל‬
‫אם יהיה לי משהו שיזכיר לי כל הזמן‪ ,‬אני חושבת שאני אצליח יותר‪ .‬את מרשה לי לנסות‬
‫את הדרך הזאת?"‬
‫"כן‪ ,‬אבל אני הייתי תולה תקוות גדולות יותר בפינה שתעשי לך בארון הגדול‪ .‬אני מרשה‬
‫לך לענוד את הטבעת ולהשתדל כמיטב יכולתך‪ ,‬חמודה‪ .‬אני חושבת שתצליחי‪ ,‬כי הרצון‬
‫העז להיות טובה הוא חצי מהדרך‪ .‬עכשיו אני חייבת לחזור אל בת'‪ .‬המשיכי להיות חזקה‪,‬‬
‫ילדה שלי‪ ,‬ובקרוב נחזיר אותך הביתה‪".‬‬
‫באותו ערב‪ ,‬כשמג כתבה לאביה כדי להודיע לו שהנוסעת חזרה הביתה בשלום‪ ,‬עלתה ג'ו‬
‫בגנבה אל החדר של בת'‪ ,‬מצאה את אמה במקומה הקבוע ולרגע עמדה וסלסלה קווצת‬
‫שיער על אצבעה בפנים מלאי דאגה והיסוס‪.‬‬
‫"מה קרה‪ ,‬חמודה?" שאלה גברת מארץ' והושיטה את ידה כמזמינה את ג'ו לשתף אותה‬
‫בסודה‪.‬‬
‫"אני רוצה לספר לך משהו‪ ,‬אמא‪".‬‬
‫"בקשר למג?"‬
‫"איך ניחשת! כן‪ ,‬בקשר אליה‪ .‬אמנם זה עניין קטן‪ ,‬אבל הוא מטריד אותי‪".‬‬
‫"בת' ישנה‪ ,‬אז תדברי בשקט ותספרי לי הכול‪ .‬נד מופט הזה לא בא לכאן‪ ,‬אני מקווה?"‬
‫שאלה גברת מארץ' בתקיפות‪.‬‬
‫"לא‪ .‬הייתי סוגרת לו את הדלת בפרצוף אם הוא היה בא‪ ",‬אמרה ג'ו והתיישבה על‬
‫הרצפה למרגלות אמה‪" .‬בקיץ שעבר מג השאירה זוג כפפות אצל משפחת לורנס וקיבלה‬
‫בחזרה רק כפפה אחת‪ .‬שכחנו לגמרי מכל העניין עד שטדי סיפר לי שהכפפה נמצאת אצל‬
‫מר ברוק‪ .‬הוא שמר אותה בכיס‪ ,‬ופעם היא נפלה‪ ,‬וטדי התלוצץ על זה ומר ברוק הודה‬
‫שהוא מחבב את מג אבל לא מעז להגיד את זה‪ ,‬כי היא כל כך צעירה והוא כל כך עני‪.‬‬
‫נכון שזה נורא?"‬
‫"את חושבת שמג מחבבת אותו?" שאלה גברת מארץ' במבט מוטרד‪.‬‬
‫"אלוהים ישמור! אני לא מבינה כלום באהבה ושטויות כאלה!" קראה ג'ו בתערובת‬
‫מצחיקה של התעניינות ובוז‪" .‬בספרים אפשר לדעת מה הבחורה מרגישה כי היא נבהלת‬
‫ומסמיקה‪ ,‬מתעלפת‪ ,‬או נהיית רזה‪ ,‬או מתנהגת בצורה טיפשית‪ .‬מג לא עושה שום דבר‬
‫כזה‪ .‬היא אוכלת ושותה וישנה כמו בן אדם נורמלי‪ .‬היא מסתכלת לי ישר בעיניים כשאני‬
‫מדברת על האיש הזה ורק מסמיקה קצת כשטדי מתלוצץ על אהבה ואהובים‪ .‬אני לא מרשה‬
‫לו לעשות את זה‪ ,‬אבל הוא לא כל כך מקשיב לי‪".‬‬
‫"אז את חושבת שמג לא מתעניינת בג'ון?"‬
‫"במי?" קראה ג'ו בתדהמה‪.‬‬
‫"במר ברוק‪ .‬אני קוראת לו ג'ון עכשיו‪ .‬בבית החולים התחלנו לקרוא לו בשמו הפרטי‪ ,‬וזה‬
‫מוצא חן בעיניו‪".‬‬
‫"אוי לא! ידעתי שתהיו בעדו‪ .‬הוא התנהג יפה אל אבא‪ ,‬ולכן לא תגרשו אותו אלא תרשו‬
‫למג להתחתן איתו אם היא תרצה‪ .‬איזה נוֹכל‪ ,‬ללכת לטפל באבא ולעזור לך רק כדי‬
‫לפתות אתכם לאהוב אותו!" וג'ו מרטה שוב את שערה במשיכה מלאת חימה‪.‬‬
‫"אל תתרגזי‪ ,‬חמודה‪ .‬אני אספר לך איך זה קרה‪ .‬ג'ון נסע איתי לבקשתו של מר לורנס‬
‫וטיפל באבא כל כך יפה‪ ,‬שבהכרח התחלנו לחבב אותו‪ .‬בנוגע למג הוא נהג בצורה גלויה‬
‫ומכובדת לגמרי‪ ,‬כי הוא אמר לנו שהוא אוהב אותה אבל הבטיח לדאוג לבית מסודר לפני‬
‫שיבקש ממנה להתחתן איתו‪ .‬הוא רק ביקש את רשותנו לאהוב אותה‪ ,‬לעבוד למענה‬
‫ולעורר בה אהבה כלפיו אם יצליח בכך‪ .‬הוא באמת בחור מצוין‪ ,‬ולא יכולנו לסרב להטות‬
‫לו אוזן‪ .‬אבל אני לא אסכים שמג תתארס בגיל צעיר כל כך‪".‬‬
‫"ברור שלא‪ .‬זה ממש אידיוטי! ידעתי שמתבשלת כאן איזו מזימה! הרגשתי! ועכשיו‬
‫מתברר שזה עוד יותר גרוע ממה שחשבתי‪ .‬הלוואי שהייתי יכולה להתחתן עם מג בעצמי‬
‫כדי להשאיר אותה בתוך המשפחה‪".‬‬
‫הסידור המוזר הזה העלה חיוך על פניה של גברת מארץ'‪ ,‬אך היא אמרה בכובד ראש‪,‬‬
‫"ג'ו‪ ,‬אני סומכת עלייך שלא תגידי שום דבר למג בשלב הזה‪ .‬כשג'ון יחזור ואראה אותם‬
‫יחד‪ ,‬אוכל להבין טוב יותר מה היא מרגישה כלפיו‪".‬‬
‫"היא ִתראה את הרגשות שלו בעיניים היפות שהיא מדברת עליהן כל הזמן‪ ,‬וזה יהיה‬
‫הסוף‪ .‬יש לה לב כל כך רך‪ ,‬שהוא יימס כמו חמאה בשמש אם מישהו יסתכל עליה במבט‬
‫רגשני‪ .‬היא קראה את הדיווחים הקצרים שלו שוב ושוב‪ ,‬יותר מאשר את המכתבים שלך‬
‫אפילו‪ ,‬וצבטה אותי כשהערתי לה על זה‪ .‬והיא אוהבת עיניים חומות ולא חושבת שג'ון זה‬
‫שם מכוער‪ ,‬והיא עוד תתאהב לי וזה יהיה הסוף של כל הכיף והשלווה והתקופה היפה‬
‫שלנו יחד‪ .‬זה ברור לי לגמרי! הם יסתובבו להם בבית כמו זוג יונים‪ ,‬ואנחנו נצטרך לזוז‬
‫הצדה‪ ,‬ומג תהיה שקועה בעניין הזה ולא תתייחס אלי יותר‪ .‬ברוק יצליח איכשהו לגרד‬
‫איזה הון וייקח אותה מכאן ואנחנו נישאר עם חור במשפחה‪ .‬והלב שלי יישבר‪ ,‬והכול יהיה‬
‫כל כך נורא‪ .‬אוי לי! חבל שלא נולדנו כולנו בנים! כי אז לא היה כל הבלגן הזה‪".‬‬
‫ג'ו השעינה את סנטרה על ברכיה בפנים אבלים ונופפה באגרופה‪ ,‬כאילו ג'ון הנתעב ניצב‬
‫מולה‪ .‬גברת מארץ' נאנחה‪ ,‬וג'ו הרימה את מבטה בהקלה‪.‬‬
‫"גם בעינייך זה לא מוצא חן‪ ,‬אמא? אני שמחה מאוד‪ .‬בואי נסלק אותו מכאן‪ ,‬לא נגיד‬
‫למג אף מילה‪ ,‬וכולנו נהיה מאושרים יחד כמו שהיינו תמיד‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬ג'ו‪ ,‬טעיתי כשנאנחתי‪ .‬כולכן תעזבו לבתים משלכן בבוא הזמן וזה טבעי ותקין‬
‫לגמרי‪ .‬אבל אני באמת רוצה שהבנות שלי לא יעזבו את הבית מוקדם מדי‪ ,‬ואני מצטערת‬
‫שזה קרה מהר כל כך‪ ,‬כי מג בת שבע‪-‬עשרה בסך הכול‪ ,‬ויעברו כמה שנים עד שג'ון יצליח‬
‫לדאוג לבית מסודר‪ .‬אבא שלך ואני הסכמנו שהיא לא תכבול את עצמה בשום צורה וגם לא‬
‫תתחתן לפני גיל עשרים‪ .‬אם היא וג'ון אוהבים זה את זה‪ ,‬הם יוכלו להמתין‪ ,‬וההמתנה‬
‫הזאת תאפשר להם לבחון את אהבתם‪ .‬מג היא אדם מצפוני‪ ,‬ואני לא חוששת שהיא תתנהג‬
‫אליו לא יפה‪ .‬אוי‪ ,‬ילדה יפה ורגישה שלי! אני מקווה שהכול יסתדר לה כמו שצריך‪".‬‬
‫"את לא מעדיפה שהיא תתחתן עם אדם עשיר?" שאלה ג'ו כשקולה של אמה רעד קצת‬
‫במילים האחרונות‪.‬‬
‫"כסף הוא דבר טוב ומועיל‪ ,‬ג'ו‪ ,‬ואני מקווה שהוא לא יחסר מאוד לבנות שלי‪ ,‬אבל גם‬
‫לא יפתה אותן יותר מדי‪ .‬הייתי שמחה לדעת שג'ון התבסס בעסק טוב כלשהו שמעניק לו‬
‫הכנסה סבירה‪ ,‬כך שהם לא ישקעו בחובות ומג תוכל לחיות ברווחה‪ .‬אני לא שואפת‬
‫שהבנות שלי יזכו בהון גדול‪ ,‬במעמד חברתי גבוה או בפרסום עצום‪ .‬אם מעמד וכסף יתלוו‬
‫ולתכונות טובות‪ ,‬אקבל אותם בברכה ואשמח על גורלכן הטוב‪ .‬אבל אני יודעת‬ ‫ְלאהבה ִ‬
‫מניסיוני שאושר אמיתי יכול לשכון גם בבית קטן וצנוע‪ ,‬שחיים בו מהיד לפה‪ ,‬ומחסורים‬
‫מסוימים רק מעניקים מתיקות רבה יותר להנאות המעטות‪ .‬אני אהיה מרוצה גם אם מג‬
‫תחיה בצניעות בהתחלה‪ ,‬כי לדעתי העושר שלה יהיה טמון בכך שהיא תזכה בלבו של אדם‬
‫טוב‪ .‬וזה עדיף על כל הון‪".‬‬
‫"אני מבינה‪ ,‬אמא‪ ,‬ואני מסכימה איתך בהחלט‪ .‬אבל כל העניין הזה עם מג מאכזב אותי‪,‬‬
‫כי תכננתי שהיא תתחתן עם טדי בסופו של דבר ותחיה בעושר כל חייה‪ .‬את לא חושבת‬
‫שזה יהיה נחמד?" שאלה ג'ו והרימה את עיניה בהבעה שמחה יותר‪.‬‬
‫"הוא צעיר ממנה‪ ,‬את יודעת‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‪ ,‬אבל ג'ו קטעה אותה‪:‬‬
‫"רק קצת‪ .‬הוא מבוגר לגילו‪ ,‬וגבוה‪ ,‬והוא מסוגל להתנהג בצורה בוגרת מאוד כשהוא‬
‫רוצה‪ .‬והוא עשיר ונדיב וטוב לב‪ ,‬והוא אוהב את כולנו‪ .‬ולדעתי חבל מאוד שהתוכנית שלי‬
‫התקלקלה‪".‬‬
‫"אני חוששת שלורי לא מספיק בוגר בשביל מג‪ ,‬וכרגע הוא יותר מדי הפכפך ולא רצוי‬
‫שמישהי תהיה תלויה בו‪ .‬אל תתכנני תוכניות‪ ,‬ג'ו‪ .‬אל תנסי למצוא בני זוג לקרובים אלייך‪,‬‬
‫תני לזמן וללבבות שלהם לעשות את זה‪ .‬אסור לנו להתערב בדברים כאלה‪ ,‬ועדיף שלא‬
‫נכניס לראש שלנו 'שטויות רומנטיות'‪ ,‬כמו שאת קוראת לזה‪ ,‬כי אחרת הקשרים האלה‬
‫עלולים להתקלקל‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני לא אעשה את זה‪ .‬אבל לא מוצא חן בעיני שהכול מתעקם ומסתבך‪ ,‬כשמשיכה‬
‫כאן ודחיפה שם יכולות ליישר הכול‪ .‬הלוואי שיכולנו לשים מגהץ על הראש כדי להפסיק‬
‫לגדול‪ .‬אבל כל ניצן נהיה ורד וכל גור נהיה חתול ‪ -‬כמה חבל!"‬
‫"מה כל הדיבורים האלה על מגהצים וחתולים?" שאלה מג‪ ,‬שנכנסה בשקט לחדר ובידה‬
‫המכתב הגמור‪.‬‬
‫"סתם אחד הנאומים המטופשים שלי‪ .‬אני הולכת לישון‪ ,‬בואי‪ ,‬מגי‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬התרוממה‬
‫ממקומה ומתחה את איבריה כמו בובת תיאטרון שמישהו משך פתאום בחוטיה‪.‬‬
‫"המכתב בסדר גמור וכתוב להפליא‪ .‬ותוסיפי בבקשה דרישת שלום חמה ממני לג'ון‪",‬‬
‫אמרה גברת מארץ' לאחר שהעיפה מבט במכתב ומסרה אותו בחזרה למג‪.‬‬
‫"את קוראת לו ג'ון?" שאלה מג בחיוך‪ ,‬ועיניה התמימות ננעצו בעיניה של אמה‪.‬‬
‫"כן‪ .‬הוא התנהג אלינו כמו בן‪ ,‬ואנחנו מחבבים אותו מאוד‪ ",‬השיבה גברת מארץ'‬
‫והישירה את מבטה אליה‪.‬‬
‫"אני שמחה מאוד‪ ,‬כי הוא כל כך בודד‪ .‬לילה טוב‪ ,‬אמא‪ .‬אין לי מילים לתאר כמה טוב‬
‫שאת כאן‪ ",‬היתה תשובתה השקטה של מג‪.‬‬
‫הנשיקה שנתנה לה אמה היתה רכה מאוד‪ ,‬ולאחר שיצאה אמרה גברת מארץ' בתערובת‬
‫של סיפוק וצער‪" ,‬היא עדיין לא אוהבת את ג'ון‪ ,‬אבל בקרוב תלמד לאהוב אותו‪".‬‬
‫פרק עשרים ואחד‬
 ‫לורי יוצר תסבוכת וג'ו משכינה שלום‬

‫למחרת התהלכה ג'ו בפנים חתומים‪ ,‬כי הסוד העיק עליה והיא התקשתה לא להיראות‬
‫מסתורית ומלאת חשיבות‪ .‬מג הבחינה בכך אך לא טרחה לברר את העניין‪ .‬כבר מזמן למדה‬
‫שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם ג'ו היא על פי חוק ההיפוך‪ ,‬והיתה בטוחה שג'ו תגלה‬
‫לה הכול אם רק לא תשאל‪ .‬היא הופתעה למדי כשג'ו לא הפרה את השתיקה אלא עטתה‬
‫מצדה בריחוק מסויג והקדישה את מלוא‬ ‫הבעת התנשאות מרגיזה‪ ,‬ולפיכך הסתגרה מג ִ‬
‫תשומת לבה לאמה‪ .‬כך התפנתה ג'ו לעיסוקיה‪ ,‬כי גברת מארץ' מילאה את מקומה כאחות‬
‫הסגר הארוך‪ .‬מכיוון‬
‫רחמנייה וביקשה ממנה שתנוח קצת‪ ,‬תצא החוצה ותשתעשע אחרי ֶ‬
‫שאיימי לא היתה בבית‪ ,‬היה לורי מפלטה היחיד של ג'ו‪ ,‬אך למרות ההנאה מחברתו היא‬
‫חששה שבעזרת ההקנטות שלו יחלץ ממנה את הסוד בסופו של דבר‪.‬‬
‫היא צדקה בהחלט‪ ,‬כי הנער חובב התעלולים לא היה מסוגל להיתקל בתעלומה כלשהי‬
‫בלי שינסה מיד לפענח אותה‪ ,‬ולכן מירר עכשיו את חייה של ג'ו‪ .‬הוא התחנן‪ ,‬לעג‪ ,‬פיתה‪,‬‬
‫איים‪ ,‬זעף וניסה לשחד; הוא הפגין אדישות כדי לנסות לחלץ ממנה את האמת במפתיע;‬
‫הוא הכריז שהוא יודע ואחר כך טען שזה לא מעניין אותו‪ .‬לבסוף‪ ,‬בזכות התמדה עיקשת‪,‬‬
‫הבין ממנה שהסוד קשור למג ולמר ברוק‪ .‬לורי כעס על כך שאיש לא שיתף אותו בסוד של‬
‫המורה שלו‪ ,‬ולכן אימץ את מוחו ותכנן נקמה ראויה לעלבון כזה‪.‬‬
‫מג שכחה לכאורה את כל העניין והיתה שקועה בהכנות לשובו של אביה‪ ,‬אבל פתאום‬
‫כאילו חל בה שינוי‪ ,‬ובמשך יום‪-‬יומיים התנהגה בצורה שלא היתה אופיינית לה‪ .‬היא‬
‫נבהלה כשפנו אליה‪ ,‬הסמיקה כשהביטו בה‪ ,‬ורוב הזמן היתה שקטה מאוד וישבה ותפרה‬
‫בארשת מוטרדת ומבוישת‪ .‬על שאלותיה של אמה השיבה שהיא בסדר גמור‪ ,‬ואת שאלותיה‬
‫של ג'ו ִהשתיקה באמירה שהיא מעדיפה להיות לבדה‪.‬‬
‫"היא מרגישה את זה באוויר ‪ -‬את האהבה‪ ,‬זאת אומרת ‪ -‬והיא מתקדמת מהר מאוד‪ .‬יש‬
‫לה כבר את רוב התסמינים ‪ -‬היא עצבנית וכועסת‪ ,‬לא אוכלת‪ ,‬שוכבת ערה ויושבת‬
‫מדוכדכת בפינה‪ .‬תפסתי אותה שרה את השיר הזה שהוא נתן לה‪ ,‬ופעם אחת היא אמרה‬
‫'ג'ון'‪ ,‬כמו שאת אומרת‪ ,‬והיא הסמיקה כמו עגבנייה‪ .‬מה נעשה?" אמרה ג'ו‪ ,‬שנראתה מוכנה‬
‫לנקוט כל צעד‪ ,‬אלים ככל שיהיה‪.‬‬
‫"שום דבר‪ ,‬רק נחכה‪ .‬תני לה להיות לבדה‪ ,‬תתייחסי אליה בחביבות ובסבלנות‪ ,‬וכשאבא‬
‫יחזור הכול יסתדר‪ ",‬השיבה אמה‪.‬‬
‫"הנה מכתב בשבילך‪ ,‬מג‪ .‬סגור וחתום‪ .‬כמה מוזר! טדי אף פעם לא חותם את המכתבים‬
‫שהוא שולח לי‪ ",‬אמרה ג'ו למחרת‪ ,‬כשחילקה את דברי הדואר שאספה מסניף הדואר‬
‫הקטן‪.‬‬
‫גברת מארץ' וג'ו היו שקועות בענייניהן כשלפתע שמעו צליל מוזר מכיוונה של מג‪,‬‬
‫הרימו את מבטן וראו אותה בוהה במכתב בפנים מבוהלים‪.‬‬
‫"מה קרה‪ ,‬חמודה שלי?" קראה אמה ורצה אליה‪ ,‬ואילו ג'ו ניסתה לקחת לידה את הנייר‬
‫הבעייתי‪.‬‬
‫"זאת טעות אחת גדולה‪ ...‬הוא לא שלח את זה‪ .‬אוי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬איך יכולת לעשות לי דבר‬
‫כזה?" ומג הליטה את פניה בידיה ובכתה בלב נשבר‪.‬‬
‫"אני?! אני לא עשיתי כלום! על מה היא מדברת?" קראה ג'ו בתדהמה‪.‬‬
‫עיניה העדינות של מג ניצתו בזעם כשהוציאה מכיסה מכתב מקומט‪ ,‬השליכה אותו לעבר‬
‫ג'ו ואמרה בכעס‪:‬‬
‫"את כתבת את זה‪ ,‬והילד הרע הזה עזר לך‪ .‬איך יכולתם להיות כל כך גסים‪ ,‬מרושעים‬
‫ואכזריים כלפי שנינו?"‬
‫ג'ו בקושי שמעה אותה‪ ,‬כי היא ואמה קראו את המכתב‪ ,‬שהיה כתוב בכתב יד מוזר‪.‬‬

‫מרגרט היקרה שלי‪,‬‬

‫שוב איני יכול לרסן את תשוקתי‪ ,‬ואני חייב לדעת מה יעלה בגורלי בטרם אשוב‪ .‬עדיין‬
‫איני מעז לספר להורייך‪ ,‬אבל לדעתי הם יסכימו אם ידעו שאנחנו אוהבים זה את זה‪.‬‬
‫מר לורנס יעזור לי למצוא מקום טוב‪ ,‬ואז‪ ,‬ילדתי המתוקה‪ ,‬תוכלי לעשות אותי‬
‫המאושר באדם‪ .‬אנא‪ ,‬עדיין אל תאמרי דבר למשפחתך‪ ,‬אלא שלחי דרך לורי מילה‬
‫אחת שתעיר בי תקווה‪,‬‬
‫שלך לעד‪,‬‬
‫ג'ון‬

‫"אוי לא‪ ,‬הרשע הזה! ככה הוא רצה להתנקם בי מפני שקיימתי את ההבטחה שלי לאמא‪.‬‬
‫אני אנזוף בו כהוגן ואביא אותו לכאן שיתנצל‪ ",‬קראה ג'ו‪ ,‬שבער בה הלהט להוציא את‬
‫הצדק לאור ומיד‪ .‬אבל אמה עצרה אותה ואמרה בהבעה שכמעט מעולם לא עלתה על‬
‫פניה‪:‬‬
‫"רגע אחד‪ ,‬ג'ו‪ .‬קודם את צריכה להוכיח שאין לך יד בזה‪ .‬כל כך הרבה פעמים עוללת‬
‫תעלולים‪ ,‬שאני חוששת שגם הפעם את שותפה לכך‪".‬‬
‫"אני אומרת לך שאין לי שום קשר לזה‪ ,‬אמא! בחיים לא ראיתי את המכתב הזה ואני לא‬
‫יודעת עליו כלום‪ ,‬נשבעת לך!" אמרה ג'ו בכנות כה רבה שהן האמינו לה‪" .‬אם הייתי‬
‫מעורבת בזה‪ ,‬הייתי עושה את זה יותר טוב והייתי כותבת מכתב הגיוני‪ .‬הייתי יודעת שתביני‬
‫מיד שמר ברוק לא יכתוב דברים כאלה‪ ",‬הוסיפה והשליכה בבוז את הדף‪.‬‬
‫"זה נורא דומה לכתב שלו‪ ",‬מלמלה מג והשוותה את זה למכתב שבידה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬מג‪ ,‬לא ענית על זה‪ ,‬נכון?" קראה גברת מארץ' במהירות‪.‬‬
‫"כן עניתי!" ומג הליטה שוב את פניה‪ ,‬מוצפת בושה‪.‬‬
‫"איזו תסבוכת! בבקשה תרשו לי להביא לכאן את הילד המרושע הזה כדי שיסביר ויחטוף‬
‫מנה‪ .‬אני לא אשב בשקט עד שאתפוס אותו‪ ",‬וג'ו צעדה שוב לעבר הדלת‪.‬‬
‫"שקט! תנו לי לטפל בזה‪ ,‬כי המצב יותר גרוע ממה שחשבתי‪ .‬מרגרט‪ ,‬תספרי לי את כל‬
‫הסיפור‪ ",‬ציוותה גברת מארץ'‪ ,‬התיישבה ליד מג אבל המשיכה לאחוז בג'ו‪ ,‬כדי שלא‬
‫תתעופף לדרכה‪.‬‬
‫בפּנים שלו שום סימן שהוא יודע מה‬ ‫"את המכתב הראשון קיבלתי מלורי‪ ,‬אבל לא ראיתי ָ‬
‫כתוב בו‪ ",‬החלה מג לספר בלי להרים את מבטה‪" .‬בהתחלה הייתי מוטרדת והתכוונתי לספר‬
‫לך‪ .‬ואז נזכרתי כמה את מחבבת את מר ברוק‪ ,‬וחשבתי שזה לא יפריע לך אם אשמור את‬
‫הסוד הקטן שלי במשך כמה ימים‪ .‬הייתי כל כך טיפשה כשחשבתי שאף אחד לא יודע‪,‬‬
‫ובזמן שהתלבטתי מה לענות לו‪ ,‬הרגשתי כמו הבחורות האלה בספרים‪ ,‬שמתעסקות בדברים‬
‫כאלה‪ .‬תסלחי לי‪ ,‬אמא‪ .‬הנה‪ ,‬נענשתי על הטיפשות שלי‪ .‬עכשיו אני לעולם לא אוכל‬
‫להסתכל לו בפרצוף‪".‬‬
‫"מה ענית לו?" שאלה גברת מארץ'‪.‬‬
‫"עניתי שאני עדיין צעירה מדי להחליט בדבר כזה‪ ,‬שאני לא רוצה להסתיר ממך דברים‬
‫ושהוא צריך לדבר עם אבא‪ .‬הודיתי לו מאוד על חביבותו ואמרתי שאני מוכנה להיות‬
‫ידידה שלו‪ ,‬אבל לא אוכל להיות יותר מזה במשך הרבה זמן‪".‬‬
‫גברת מארץ' חייכה‪ ,‬כאילו היא מרוצה מאוד‪ ,‬וג'ו מחאה כפיים‪ ,‬צחקה וקראה‪:‬‬
‫רוֹליין ֶפּרסי‪ ,‬שהיתה מופת לצניעות!‪ 35‬תמשיכי לספר‪ ,‬מג‪ .‬אז מה הוא‬‫"את כמעט כמו ֶק ַ‬
‫ענה על זה?"‬
‫"עכשיו הוא כתב בצורה אחרת לגמרי ואמר שהוא בכלל לא שלח מכתב אהבה‪ ,‬והוא‬
‫מצטער מאוד שאחותי הפרחחית ג'ו מרשה לעצמה להשתמש ככה בשמות שלנו‪ .‬המכתב‬
‫הזה מאוד אדיב ומלא כבוד‪ ,‬אבל תחשבו כמה זה נורא מבחינתי!"‬
‫מג נשענה על אמה ונראתה כמו התגלמות הייאוש‪ ,‬וג'ו צעדה בחדר וכינתה את לורי‬
‫בשמות גנאי‪ .‬פתאום עצרה‪ ,‬לקחה את שני המכתבים‪ ,‬ואחרי שהביטה בהם בעיון אמרה‬
‫בהחלטיות‪" ,‬אני לא חושבת שברוק ראה אי‪-‬פעם את שני המכתבים האלה‪ .‬טדי כתב את‬
‫שניהם‪ ,‬והוא שומר אצלו את המכתב שלך כדי לנפנף לי אותו מול העיניים מפני שלא‬
‫הסכמתי לגלות לו את הסוד שלי‪".‬‬
‫"אף פעם אל תשמרי סודות‪ ,‬ג'ו‪ .‬תספרי הכול לאמא וככה לא תיקלעי לצרות‪ ,‬בדיוק כמו‬
‫שאני הייתי צריכה לעשות‪ ",‬הזהירה אותה מג‪.‬‬
‫"מה את מדברת! הרי אמא סיפרה לי‪".‬‬
‫"מספיק‪ ,‬ג'ו‪ .‬אני ארגיע את מג ואת תלכי לקרוא ללורי‪ .‬אני מתכוונת לברר את העניין‬
‫עד הסוף ולשים קץ לתעלולים כאלה תכף ומיד‪".‬‬
‫ג'ו רצה לדרכה‪ ,‬וגברת מארץ' סיפרה בעדינות למג על רגשותיו האמיתיים של מר ברוק‪.‬‬
‫"ואת‪ ,‬חמודה‪ ,‬מה את מרגישה? את אוהבת אותו מספיק כדי לחכות עד שהוא יתבסס? או‬
‫שאת מעדיפה להיות חופשייה לגמרי כרגע?"‬
‫"כל כך נבהלתי ודאגתי‪ ,‬שאני לא רוצה להתעסק בענייני אהבה במשך הרבה זמן ‪ -‬אולי‬
‫לעולם לא‪ ",‬השיבה מג ברוגז‪" .‬אם ג'ון באמת לא יודע כלום על השטות הזאת‪ ,‬אל תספרי‬
‫לו‪ ,‬ותכריחי גם את ג'ו ולורי לשתוק‪ .‬אני לא מוכנה שיעבדו עלי ויציקו לי ויעשו ממני‬
‫צחוק ‪ -‬ממש בושה וחרפה!"‬
‫השלווה בדרך‬
‫ֵ‬ ‫גברת מארץ' ראתה שהבדיחה המזיקה הזאת הסעירה את רוחה של מג‬
‫כלל ופגעה מאוד בגאוותה‪ ,‬ולכן פייסה אותה בהבטחה לשמור על שתיקה מוחלטת ועל‬
‫סודיות רבה בעתיד‪ .‬ברגע שצעדיו של לורי נשמעו במסדרון‪ ,‬הסתלקה מג אל חדר העבודה‪,‬‬
‫וגברת מארץ' קיבלה את העבריין לבדה‪ .‬ג'ו לא אמרה לו למה הוא מתבקש לבוא כי חששה‬
‫שלא יבוא אם תספר לו‪ ,‬אבל הוא הבין ברגע שראה את פניה של גברת מארץ'‪ ,‬ועכשיו‬
‫עמד ומולל את כובעו בהבעת אשמה שהרשיעה אותו מיד‪ .‬ג'ו שוחררה‪ ,‬אך היא העדיפה‬
‫לצעוד הלוך וחזור במבואה‪ ,‬כמו זקיף על המשמר‪ ,‬כי חששה שהאסיר ינסה להימלט‪ .‬צליל‬
‫הקולות בסלון עלה וירד במשך חצי שעה‪ ,‬אבל מה שקרה במהלך השיחה הזאת מעולם לא‬
‫דווח לנערות‪.‬‬
‫כשנקראו להיכנס לבסוף‪ ,‬עמד לורי ליד ִאמן בפנים מיוסרים כל כך שג'ו סלחה לו מיד‪,‬‬
‫אם כי חשבה שלא כדאי להסגיר את העובדה הזאת‪ .‬מג קיבלה את התנצלותו הכנועה‬
‫והתעודדה מן ההבטחה שברוק לא יודע דבר על הבדיחה‪.‬‬
‫"לעולם לא אספר לו‪ ,‬עד יום מותי‪ .‬אף אחד לא יצליח להוציא את זה ממני בשום צורה‪.‬‬
‫בבקשה תסלחי לי‪ ,‬מג‪ ,‬ואני אעשה הכול כדי להוכיח שאני נורא נורא מצטער‪ ",‬הוסיף‬
‫ונראה שהוא מתבייש מאוד בעצמו‪.‬‬
‫"אני אשתדל‪ .‬אבל זה היה מעשה מאוד לא ג'נטלמני‪ .‬לא חשבתי שאתה מסוגל להיות כל‬
‫כך ערמומי ומרושע‪ ,‬לורי‪ ",‬השיבה מג וניסתה להסתיר את המבוכה שהנושא עורר בה‪,‬‬
‫מאחורי ארשת כעוסה מאוד‪.‬‬
‫"זה באמת היה מעשה מתועב‪ ,‬ומגיע לי שלא תדברי איתי חודש‪ .‬אבל את תדברי איתי‪,‬‬
‫נכון‪ ,‬מג?" ולורי שילב את כפות ידיו במחוות תחינה ודיבר בקול משכנע ומקסים כל כך‪,‬‬
‫שלא היה אפשר להמשיך לכעוס עליו למרות התנהגותו השערורייתית‪ .‬מג סלחה לו‪ ,‬ופניה‬
‫הקודרים של גברת מארץ' התרככו קצת למרות מאמציה לשמור על רצינות‪ ,‬כששמעה את‬
‫הכרזתו שיכפר על חטאיו בכל מיני סיגופים וישפיל את עצמו כמו תולעת לפני העלמה‬
‫הפגועה‪.‬‬
‫כל אותה עת שמרה ג'ו על ריחוק‪ ,‬השתדלה להקשיח את לבה כלפיו‪ ,‬והצליחה רק‬
‫לקפוץ את פניה בהבעה של גינוי מוחלט‪ .‬לורי הביט בה פעם או פעמיים‪ ,‬אך מכיוון שלא‬
‫הפגינה שום נכונות לפיוס‪ ,‬נעלב והסב את גבו אליה עד שהאחרות סיימו את השיחה איתו‪,‬‬
‫ואז קד עמוקות והלך בלי לומר מילה‪.‬‬
‫ברגע שנעלם‪ ,‬הצטערה ג'ו שלא היתה סלחנית יותר‪ ,‬וכשמג ואמה עלו לחדריהן‪ ,‬הרגישה‬
‫בודדה והתגעגעה לטדי‪ .‬אחרי שהתאפקה במשך זמן מה‪ ,‬נכנעה בסופו של דבר לדחף העז‬
‫שבלבה‪ ,‬הצטיידה בספר שהיתה צריכה להחזיר וניגשה אל הבית הגדול‪.‬‬
‫"מר לורנס נמצא?" שאלה ג'ו את אחת המשרתות שירדה במדרגות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬גברתי‪ .‬אבל אני לא חושבת שהוא יכול לפגוש מישהו כרגע‪".‬‬
‫"למה? הוא חולה?"‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬גברתי‪ ,‬אבל היתה לו מריבה עם מר לורי‪ ,‬ששוב חטף התקף זעם משום מה‪ ,‬וזה‬
‫מרגיז את האדון‪ ,‬כך שאני לא הייתי מתקרבת אליו עכשיו‪".‬‬
‫"איפה לורי?"‬
‫"סגור בחדר שלו ולא מוכן לענות‪ ,‬אף על פי שדפקתי בדלת‪ .‬אני לא יודעת מה יהיה עם‬
‫ארוחת הערב שלו‪ ,‬כי היא מוכנה ואין מי שיאכל אותה‪".‬‬
‫"אני אגש לראות מה קורה‪ .‬אני לא פוחדת מאף אחד מהם‪".‬‬
 ‫ג'ו עלתה ודפקה בזריזות בדלת חדר העבודה הקטן של לורי‪.‬‬
‫"תפסיקי‪ ,‬או שאני אפתח את הדלת ואכריח אותך להפסיק!" קרא האדון הצעיר בקול‬
‫מאיים‪.‬‬
‫ג'ו דפקה שוב מיד‪ ,‬הדלת נפתחה בתנופה‪ ,‬והיא זינקה פנימה לפני שלורי הצליח‬
‫להתאושש מההפתעה‪ .‬אמנם ראתה שהוא זועם‪ ,‬אך היא ידעה איך לטפל בו‪ ,‬ולכן לבשה‬
‫הבעת חרטה‪ ,‬ירדה על ברכיה במחווה תיאטרלית ואמרה בענווה‪" ,‬אנא‪ ,‬סלח לי שכעסתי‬
‫כל כך‪ .‬באתי להתפייס ולא אוכל ללכת עד שתסכים‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ .‬קומי ואל תהיי טיפשה‪ ,‬ג'ו‪ ",‬השיב האביר להפצרתה‪.‬‬
‫"תודה לך; כך אעשה‪ .‬אפשר לשאול מה קרה? אתה לא נראה רגוע במיוחד‪".‬‬
‫"טלטלו אותי‪ ,‬ואני לא מוכן לסבול את זה!" נהם לורי בכעס‪.‬‬
‫"מי טלטל אותך?" שאלה ג'ו‪.‬‬
‫"סבא‪ .‬ואם זה היה מישהו אחר‪ ,‬הייתי‪ "...‬והצעיר הנעלב סיים את המשפט במחווה‬
‫נמרצת של זרועו הימנית‪.‬‬
‫"נו באמת‪ ,‬אני מטלטלת אותך הרבה פעמים ואתה לא מתרגש מזה‪ ",‬אמרה ג'ו בניסיון‬
‫להרגיע אותו‪.‬‬
‫"שטויות! את ילדה וזה סתם מצחיק‪ ,‬אבל אני לא ארשה לאף גבר לטלטל אותי‪".‬‬
‫"אני לא חושבת שמישהו היה מעז לנסות לטלטל אותך כשאתה נראה ככה‪ ,‬כמו ענן‬
‫סערה‪ .‬למה זכית בטיפול כזה?"‬
‫"רק מפני שלא הייתי מוכן להגיד לו למה אמא שלך קראה לי‪ .‬הבטחתי לא לספר‪ ,‬ואין‬
‫לי שום כוונה להפר את ההבטחה שלי‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫"לא יכולת להשביע את רצונו באיזושהי דרך אחרת?"‬
‫"לא‪ .‬הוא רצה שאני אספר לו את האמת‪ ,‬את כל האמת ורק את האמת‪ .‬הייתי מספר לו‬
‫את החלק שלי בתסבוכת אם הייתי יכול לא להזכיר את מג‪ .‬אבל מכיוון שלא יכולתי‪ ,‬לא‬
‫הייתי מוכן לספר וסבלתי בשקט את הגערות עד שהוא תפס אותי בצווארון‪ .‬ואז התרגזתי‬
‫וברחתי משם‪ ,‬כי פחדתי שאני לא אשלוט בעצמי‪".‬‬
‫"באמת לא יפה מצדו‪ ,‬אבל אני בטוחה שהוא מצטער‪ .‬בוא תרד אליו ותתפייסו‪ .‬אני‬
‫אעזור לך‪".‬‬
‫"על גופתי! אני לא מוכן שכולם יטיפו לי מוסר וינזפו בי רק בגלל תעלול קטן‪ .‬באמת‬
‫הצטערתי שעשיתי את זה למג וביקשתי סליחה כמו גבר‪ .‬אבל אני לא אתנצל שוב כשלא‬
‫עשיתי שום דבר רע‪".‬‬
‫"אבל הוא לא ידע את זה‪".‬‬
‫"הוא צריך לסמוך עלי ולא להתנהג כאילו אני תינוק‪ .‬אין מה להגיד‪ ,‬ג'ו‪ ,‬הוא צריך‬
‫ללמוד שאני מסוגל לדאוג לעצמי ולא צריך להסתתר מתחת לסינר של אף אחד‪".‬‬
 ‫"איזה רתחנים אתם!" נאנחה ג'ו‪" .‬אז איך אתה מתכוון לפתור את העניין הזה?"‬
‫"הוא זה שצריך לבקש סליחה ולהאמין לי כשאני אומר שאני לא יכול להסביר לו מה‬
‫העניין‪".‬‬
‫"בחייך‪ ,‬הוא לא יעשה דבר כזה‪".‬‬
‫"אני לא ארד עד שהוא יעשה את זה‪".‬‬
‫"באמת‪ ,‬טדי‪ ,‬תהיה הגיוני‪ .‬תוותר הפעם‪ ,‬ואני אסביר כמיטב יכולתי‪ .‬אתה לא יכול‬
‫להישאר כאן‪ ,‬אז מה הטעם להיות מלודרמטי?"‬
‫"בלאו הכי אין לי שום כוונה להישאר כאן הרבה זמן‪ .‬אני אברח ואסע לאנשהו‪ ,‬וכשסבא‬
‫יתגעגע אלי הוא כבר יתחרט מהר מאוד‪".‬‬
‫"יכול להיות‪ ,‬אבל אסור לך לברוח ולהדאיג אותו‪".‬‬
‫"אל תטיפי לי מוסר‪ .‬אני אסע לוושינגטון ואבקר את ברוק‪ .‬שם יהיה שמח‪ ,‬ואני אבלה‬
‫קצת אחרי כל הצרות‪".‬‬
‫"איזה כיף יהיה לך! הלוואי שגם אני הייתי יכולה לברוח‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬ששכחה את‬
‫תפקידה כיועצת רוחנית ברגע שראתה בעיני רוחה את מחנה הצבא שבבירה‪.‬‬
‫"אז בואי! למה לא? את תיסעי ותפתיעי את אבא שלך‪ ,‬ואני אשגע את ברוק‪ .‬זאת תהיה‬
‫בדיחה נהדרת‪ .‬בואי נעשה את זה‪ ,‬ג'ו‪ .‬נשאיר מכתב שיבהיר שלא קרה לנו כלום‪ ,‬ונדהר‬
‫לשם מיד‪ .‬יש לי מספיק כסף‪ ,‬את תיהני נורא‪ ,‬ולא ייגרם שום נזק‪ ,‬כי את נוסעת לאבא‬
‫שלך‪".‬‬
‫לרגע נראה שג'ו עומדת להסכים‪ .‬התוכנית היתה אמנם פרועה למדי‪ ,‬אך היא התאימה לה‬
‫בדיוק‪ .‬נמאס לה לטפל באחרים ולהיות סגורה בבית‪ ,‬היא השתוקקה לשינוי‪ ,‬והמחשבות על‬
‫אביה התערבבו בקסם המוזר של מחנות צבא ובתי חולים‪ ,‬חירות והנאה‪ .‬עיניה ברקו‬
‫כשנפנו בערגה לעבר החלון‪ ,‬אך מבטה נתקל בבית הישן ממול‪ ,‬והיא הנידה את ראשה‬
‫בהחלטיות נוגה‪.‬‬
‫"אם הייתי בן‪ ,‬אולי היינו בורחים יחד ועושים חיים‪ .‬אבל אני ילדה מסכנה שחייבת‬
‫להתנהג יפה ולהישאר בבית‪ .‬אל תפתה אותי‪ ,‬טדי‪ ,‬זאת תוכנית מטורפת‪".‬‬
‫"זה כל הכיף‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שחטף התקף עיקשות והרגיש שהוא מוכרח לפרוץ את‬
‫הגבולות באופן כלשהו‪.‬‬
‫"תשתוק!" קראה ג'ו ואטמה את אוזניה‪" .‬אין לי ברירה אלא להסתפק ב'שזיפים‬
‫ומשמשים'‪ 36,‬וכדאי שאני אשלים עם זה‪ .‬באתי לכאן כדי להטיף מוסר ולא כדי לשמוע על‬
‫דברים שמעוררים בי תזזית‪".‬‬
‫"אני יודע שמג היתה פוסלת מיד הצעה כזאת‪ ,‬אבל חשבתי שלך יש יותר פלפל‪ ",‬החל‬
‫לורי לומר בעוקצנות‪.‬‬
‫"ילד רע‪ ,‬תהיה בשקט! שב ותחשוב על החטאים שלך‪ ,‬במקום לנסות להוסיף לי חטאים‪.‬‬
‫אם אני אצליח לשכנע את סבא שלך להתנצל על הטלטול‪ ,‬אתה תוותר על הבריחה שלך?"‬
‫שאלה ג'ו ברצינות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אין שום סיכוי שתצליחי‪ ",‬השיב לורי‪ ,‬שרצה להתפייס עם סבו אבל הרגיש‬
‫קודם כול צורך לרפא את גאוותו הפגועה‪.‬‬
‫"אם הצלחתי להסתדר עם הצעיר‪ ,‬אצליח גם עם הזקן‪ ",‬מלמלה ג'ו כשיצאה מהחדר‬
‫והשאירה את לורי רוכן מעל מפת הרכבות‪ ,‬כשראשו שעון על שתי ידיו‪.‬‬
‫"יבוא!" קולו הזועף של מר לורנס נשמע זעוף מתמיד כשג'ו נקשה על דלתו‪.‬‬
‫"זאת רק אני‪ ,‬אדוני‪ ,‬באתי להחזיר ספר‪ ",‬אמרה ג'ו בנעימות כשנכנסה‪.‬‬
‫"רוצה עוד ספר?" שאל האדון הקשיש‪ ,‬שנראה חמור סבר ומוטרד אבל השתדל להסתיר‬
‫זאת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בבקשה‪ .‬סמיואל כל כך מצא חן בעיני‪ ,‬שהייתי רוצה לנסות את הכרך השני‪ ",‬השיבה‬
‫ג'ו בתקווה שיתפייס אם תבקש מנה נוספת מספרו של בּוֹזוֶ ול‪" ,‬חיי סמיואל ג'ונסון"‪ ,‬מאחר‬
‫שהוא זה שהמליץ על היצירה המלבבת הזאת‪.‬‬
‫הגבות העבותות התיישרו קצת כשהסיע את סולם המדרגות לעבר המדף שעליו ניצבו‬
‫ספרי ג'ונסון‪ .‬ג'ו עלתה במהירות‪ ,‬התיישבה על השלב העליון‪ ,‬העמידה פנים שהיא מחפשת‬
‫את הספר‪ ,‬אך למעשה תהתה מהי הדרך הטובה ביותר להעלות את מטרת ביקורה המסוכנת‪.‬‬
‫מר לורנס חשד כנראה שמשהו מתבשל במוחה‪ ,‬כי אחרי כמה סיבובים מהירים בחדר‪,‬‬
‫התייצב מולה והחל לדבר בפתאומיות כזאת‪ ,‬שהפואמה הסאטירית ָ"ר ֶס ַלס" נפלה מידיה‬
‫ארצה‪.‬‬
‫"מה הילד הזה עולל כבר? אל תנסי להגן עליו‪ .‬אני יודע שהוא חולל צרות לפי צורת‬
‫ההתנהגות שלו כשהוא חזר הביתה‪ .‬אני לא מצליח להוציא ממנו מילה‪ ,‬וכשאיימתי לטלטל‬
‫אותו עד שיוציא את האמת מפיו‪ ,‬הוא רץ למעלה והסתגר בחדר שלו‪".‬‬
‫"הוא באמת עשה משהו רע‪ ,‬אבל סלחנו לו‪ ,‬וכולנו הבטחנו לא לספר כלום לאף אחד‪",‬‬
‫החלה ג'ו לומר באי‪-‬רצון‪.‬‬
‫"לא בא בחשבון‪ .‬הוא לא יסתתר מאחורי ההבטחה שנתתן לו‪ ,‬נערות רחומות שכמותכן‪.‬‬
‫אם הוא עשה משהו רע‪ ,‬הוא יתוודה‪ ,‬יבקש סליחה וייענש‪ .‬קדימה‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אני לא מוכן‬
‫שיסתירו ממני‪".‬‬
‫מר לורנס נראה כה מבעית ודיבר בתקיפות כה רבה‪ ,‬שג'ו היתה שמחה לברוח משם אילו‬
‫יכלה‪ ,‬אבל היא ישבה בראש הסולם והוא עמד לרגליו‪ ,‬כמו אריה שחוסם את הדרך‪ ,‬ולכן‬
‫נאלצה להישאר ולהתמודד באומץ‪.‬‬
‫"באמת שאסור לי לספר‪ ,‬אדוני! אמא אסרה עלינו‪ .‬לורי התוודה‪ ,‬ביקש סליחה ונענש די‬
‫והותר‪ .‬אנחנו לא שומרות על שתיקה כדי להגן עליו‪ ,‬אלא על מישהו אחר‪ ,‬וזה רק יחולל‬
‫צרות נוספות אם תתערב‪ .‬בבקשה אל תתערב‪ .‬גם אני אשמה במידה מסוימת‪ ,‬אבל הכול‬
‫בסדר עכשיו‪ .‬אז בוא נשכח את זה ונדבר על כתב העת 'המשוטט' או על משהו נחמד אחר‪".‬‬
‫"לעזאזל 'המשוטט'! תרדי משם ותישבעי לי שהפרחח הזה שלי לא עשה שום דבר כפוי‬
‫טובה או מחוצף‪ .‬אם הוא עשה דבר כזה למרות כל החביבות שלכן כלפיו‪ ,‬אני אצליף בו‬
‫במו ידי‪".‬‬
‫האיום נשמע נורא אבל לא הפחיד את ג'ו‪ ,‬כי היא ידעה שהאדון הקשיש והרגזן לעולם‬
‫לא ירים אצבע על נכדו‪ ,‬גם אם הוא אומר אחרת‪ .‬היא ירדה בצייתנות וכמיטב יכולתה‬
‫המעיטה בחשיבותו של התעלול בלי להסגיר את מג או לסטות מן האמת‪.‬‬
‫"הממ‪ ...‬אה‪ ...‬טוב‪ ,‬אם הילד שותק מפני שהבטיח ולא מתוך עיקשות‪ ,‬אני אסלח לו‪ .‬הוא‬
‫בחור עקשן‪ ,‬וקשה לשלוט בו‪ ",‬אמר מר לורנס‪ ,‬שפשף את שערו עד שנראה כאילו שהה‬
‫בחוץ בסערה‪ ,‬ומחה את הזעף מעל פניו בהבעת הקלה‪.‬‬
‫"גם אני כזאת‪ ,‬אבל מילה טובה מרגיעה אותי אפילו כשכל סוסי המלך וכל פרשיו לא‬
‫מצליחים‪ ",‬אמרה ג'ו בניסיון להגיד משהו טוב על ידידה‪ ,‬שנחלץ מצרה אחת ומיד הסתבך‬
‫באחרת‪.‬‬
‫"את חושבת שאני לא מספיק חביב אליו‪ ,‬מה?" היתה התשובה התקיפה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬מה פתאום‪ ,‬אדוני‪ .‬לפעמים אתה אפילו יותר מדי חביב‪ ,‬אבל אולי קצת פזיז מדי‬
‫כשהוא מעמיד במבחן את הסבלנות שלך‪ .‬אתה לא חושב כך?"‬
‫ג'ו היתה נחושה בדעתה ללבן את העניין עד הסוף והשתדלה להיראות שלווה לגמרי‪ ,‬אף‬
‫על פי שרעדה קצת אחרי נאומה האמיץ‪ .‬היא הופתעה מאוד וחשה הקלה עצומה כשהאדון‬
‫הקשיש רק השליך את משקפיו על השולחן בקול קרקוש וקרא בכנות‪:‬‬
‫"את צודקת‪ ,‬ילדונת‪ ,‬אני באמת פזיז במקרים כאלה! אני אוהב את הנער‪ ,‬אבל הוא‬
‫מעמיד את סבלנותי במבחן קשה מאוד‪ ,‬ואני לא יודע איך זה ייגמר אם נמשיך ככה‪".‬‬
‫"אני אגיד לך איך‪ ,‬הוא יברח‪ ".‬ג'ו הצטערה על האמירה הזאת ברגע שיצאה מפיה‪ .‬היא‬
‫בסך הכול התכוונה להזהיר אותו שלורי לא יעמוד בניסיונות ריסון תקיפים מדי‪ ,‬וקיוותה‬
‫שינהג באיפוק רב יותר כלפי הנער‪.‬‬
‫פניו הסמוקים של מר לורנס השתנו לפתע‪ ,‬והוא התיישב והעיף מבט מוטרד בתמונה של‬
‫גבר נאה‪ ,‬שהיתה תלויה מעל שולחנו‪ .‬בתמונה נראה אביו של לורי‪ ,‬שאכן ברח בצעירותו‬
‫והתחתן בניגוד לרצונו של אביו השתלטן‪ .‬ג'ו שיערה שהוא נזכר במאורעות העבר ומתחרט‬
‫עליהם‪ ,‬והצטערה שלא סתמה את פיה‪.‬‬
‫"הוא לא יעשה דבר כזה אלא אם יהיה מוטרד מאוד‪ .‬הוא רק מאיים לפעמים לעשות את‬
‫זה‪ ,‬כשנמאס לו ללמוד‪ .‬גם לי מתחשק לפעמים לברוח‪ ,‬במיוחד מאז שהסתפרתי כמו בן‪ ,‬כך‬
‫ולחפש אותנו בספינות‬‫שאם תתגעגע אלינו‪ ,‬תוכל לפרסם מודעה על שני בנים שברחו‪ַ ,‬‬
‫שמפליגות להודו‪".‬‬
‫היא צחקה תוך כדי דיבור‪ ,‬ונראה שהוקל למר לורנס‪ ,‬שהתייחס עכשיו לכל העניין כאל‬
‫בדיחה‪.‬‬
‫"פרחחית שכמוך‪ ,‬איך את מעזה לדבר ככה? איפה הכבוד שלך כלפי‪ ,‬ואיפה החינוך הטוב‬
‫שקיבלת? שאלוהים ישמור על הילדים האלה! הם מענים אותנו בלי הרף ובכל זאת אנחנו‬
‫לא יכולים בלעדיהם‪ ",‬אמר וצבט את שתי לחייה ברוח טובה‪" .‬לכי ותביאי את הנער הזה‬
‫למטה‪ ,‬שיאכל ארוחת ערב‪ .‬תגידי לו שהכול בסדר‪ ,‬ותייעצי לו לא לעשות פרצוף חמוץ‬
‫לסבא שלו‪ .‬אני לא אסבול את זה‪".‬‬
‫"הוא לא מוכן לבוא‪ ,‬אדוני‪ .‬הוא נעלב מפני שלא האמנת לו כשאמר לך שאסור לו לספר‪.‬‬
‫נדמה לי שהטלטול הזה פגע מאוד ברגשותיו‪".‬‬
‫ג'ו השתדלה להיראות מודאגת מאוד אבל לא הצליחה כנראה‪ ,‬כי מר לורנס פרץ בצחוק‪,‬‬
‫והיא ידעה שניצחה בקרב‪.‬‬
‫"אני באמת מצטער על זה‪ ,‬ואני צריך להודות לו שלא טלטל אותי בחזרה‪ ,‬אני מניח‪ .‬אז‬
‫ְלמה הברנש הזה מצפה לכל הרוחות?" והאדון הקשיש נראה מבויש קצת על שהתרגז‬
‫בצורה כזאת‪.‬‬
‫"אני במקומך הייתי כותבת לו מכתב התנצלות רשמי‪ ,‬אדוני‪ .‬הוא אומר שלא ירד עד‬
‫שלא יקבל מכתב כזה‪ ,‬ומדבר על וושינגטון וכל מיני שטויות כאלה‪ .‬התנצלות רשמית‬
‫תבהיר לו שהוא נוהג בטיפשות והוא ודאי ירד ברוח טובה‪ .‬כדאי לנסות‪ .‬הוא אוהב‬
‫משחקים כאלה‪ ,‬ומכתב כזה עדיף על דיבורים‪ .‬אני אקח את המכתב למעלה ואבהיר לו מה‬
‫הוא חייב לעשות‪".‬‬
‫מר לורנס העיף בה מבט נוקב‪ ,‬הרכיב את משקפיו ואמר באטיות‪" ,‬את בחורונת‬
‫ערמומית‪ ,‬אבל לא מפריע לי שאת ובת' מתמרנות אותי‪ .‬הנה‪ ,‬תני לי פיסת נייר ובואי נגמור‬
‫עם השטות הזאת‪".‬‬
‫המכתב נכתב בסגנון שבו משתמשים אדונים כשהם פונים זה לזה בעקבות עלבון עמוק‪.‬‬
‫ג'ו הטביעה נשיקה על קודקודו הקירח של מר לורנס ואחר כך עלתה בריצה במדרגות‪,‬‬
‫תחבה את מכתב ההתנצלות מתחת לדלת של לורי ויעצה לו מבעד לחור המנעול להיות‬
‫נחמד ואדיב‪ ,‬ועוד כמה המלצות בלתי‪-‬אפשריות‪ .‬מאחר שהדלת עדיין היתה נעולה‪,‬‬
‫השאירה את המכתב כדי שיפעל את פעולתו והתחילה לרדת בשקט‪ ,‬כשלפתע החליק‬
‫האדון הצעיר בעקבותיה במורד המעקה‪ ,‬חיכה לה למטה‪ ,‬ואמר בהבעה מלבבת ביותר‪,‬‬
‫"איזה בחור טוב את‪ ,‬ג'ו! חטפת ממנו שטיפה?" הוסיף וצחק‪.‬‬
‫"לא‪ .‬הוא היה מתון מאוד בסך הכול‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬טוב‪ .‬פשוט כולם התנפלו עלי‪ .‬אפילו את החרמת אותי שם‪ ,‬אז הרגשתי שעוד רגע‬
‫זורקים אותי לגיהנום‪ ",‬אמר לורי בהתנצלות‪.‬‬
‫"אל תדבר ככה‪ .‬תפתח דף חדש ותתחיל ברגל ימין‪ ,‬ילדון שלי‪".‬‬
‫"אני כל הזמן פותח דפים חדשים ומקלקל אותם‪ ,‬כמו שקלקלתי תמיד את המחברות שלי‪.‬‬
‫וכל כך הרבה פעמים אני מתחיל‪ ,‬שאף פעם לא אגיע לסוף‪ ",‬אמר לורי בעצב‪.‬‬
‫"לך לאכול ארוחת ערב ואחר כך תרגיש יותר טוב‪ .‬גברים תמיד מקטרים כשהם רעבים‪",‬‬
‫אמרה ג'ו והסתלקה לה דרך דלת הכניסה‪.‬‬
‫"זאת הוצאת 'ריבה' עלי ועל בני מיני‪ ",‬השיב לורי בסגנון של איימי‪ ,‬וניגש בצייתנות‬
‫להשלים עם סבו‪ ,‬שהפגין גם הוא התנהגות מופתית וכבוד מדהים כל שאר אותו יום‪.‬‬
‫כולם סברו שהעניין נגמר והעננה חלפה‪ .‬אבל הנזק נגרם‪ ,‬כי האחרים שכחו אמנם‪ ,‬אבל‬
‫מג זכרה‪ .‬עכשיו לא הזכירה כלל אדם מסוים‪ ,‬אבל חשבה עליו לא מעט ושקעה בחלומות‬
‫יותר מתמיד‪ .‬וג'ו‪ ,‬שחיטטה באחד הימים בשולחן הכתיבה של אחותה בחיפוש אחר בולים‪,‬‬
‫מצאה פיסת נייר שעליה היו משורבטות המילים "גברת מג ברוק"‪ .‬היא גנחה נואשות‪,‬‬
‫השליכה אותה אל האש והרגישה שהתעלול של לורי החיש את היום הנורא שחששה ממנו‬
‫כל כך‪.‬‬

‫‪ .35‬דמות בספר ‪ (Patronage (1814‬מאת הסופרת האירית מריה ֶאדג'ווֶ רת'‪.‬‬

‫‪ - prunes and prisms .36‬בספרו של צ'רלס דיקנס דוריט הקטנה )‪ (1857‬ממליצה גברת ג'נרל להרבות בהגיית המילים‬
‫האלה כדי לשוות לפה מראה נאה‪ ,‬המתאים לגברת מכובדת‪.‬‬
‫פרק עשרים ושניים‬
 ‫אחו ירוק ונעים‬

‫כמו שמש שבוקעת לאחר הסערה‪ ,‬כך היו השבועות השלווים שלאחר מכן‪ .‬החולים החלימו‬
‫במהירות‪ ,‬ומר מארץ' החל לדבר על שיבה הביתה בתחילת השנה החדשה‪ .‬בתוך זמן קצר‬
‫הצליחה בת' לעבור אל הספה בחדר העבודה ולשכב שם כל היום‪ .‬בהתחלה השתעשעה עם‬
‫חתוליה האהובים‪ ,‬וכעבור זמן מה הצליחה גם לחזור לתפירת הדברים הנחוצים לבובותיה‪,‬‬
‫שנזנחו בתקופה הזאת‪ .‬איברי גופה‪ ,‬שפעם היו פעילים כל כך‪ ,‬היו עכשיו נוקשים וחלושים‬
‫עד כדי כך שג'ו נשאה אותה בכל יום בזרועותיה החזקות וסיירה איתה ברחבי הבית כדי‬
‫שתתאוורר קצת‪ .‬מג לא היססה לצרוב וללכלך את ידיה הלבנות כדי לבשל מאכלים‬
‫מעודנים ל"חמודה שלנו"; ואיימי‪ ,‬שענדה בנאמנות את הטבעת המחייבת‪ ,‬חגגה את חזרתה‬
‫הביתה בכך שחילקה רבים מאוצרותיה‪ ,‬ככל שהצליחה לכפות על אחיותיה לקבל אותם‪.‬‬
‫כשחג המולד הלך והתקרב החלו להירקם בבית תוכניות חשאיות למיניהן‪ ,‬וג'ו זעזעה לא‬
‫פעם את המשפחה כשהציעה לערוך טקסים משונים או מפוארים עד גיחוך לכבוד החג‪,‬‬
‫שיהיה עליז במיוחד השנה‪ .‬גם לורי הוכיח חוסר מעשיוּת זהה‪ ,‬כי בשמחה היה מצית‬
‫מדורות‪ ,‬יורה זיקוקים ובונה קשתות ניצחון אילו רק הרשו לו‪ .‬אחרי הרבה ויכוחים‬
‫נראה שהצמד השאפתני דוכא ביעילות‪ ,‬כי שניהם הסתובבו בארשת עגומה‪,‬‬ ‫והתכתשויות ָ‬
‫שלא עלתה בקנה אחד עם פרצי הצחוק שנשמעו בכל פעם שנפגשו‪.‬‬
‫כמה ימים של מזג אוויר נאה להפליא קידמו כראוי את פני החג הנהדר‪ .‬האנה "הרגישה‬
‫בעצמות" שזה יהיה יום נפלא במיוחד‪ ,‬והוכיחה שהיא נביאה אמיתית‪ ,‬כי הכול התנהל על‬
‫הצד הטוב ביותר‪ :‬מר מארץ' כתב שבקרוב יהיה איתם‪ ,‬ובת' הרגישה טוב במיוחד באותו‬
‫בוקר‪ ,‬וכך‪ ,‬אחרי שהלבישו אותה במתנה שקיבלה מאמה ‪ -‬חלוק ארגמן צמרירי ורך ‪ -‬נשאו‬
‫אותה בחגיגיות אל החלון כדי שתראה את המתנה של ג'ו ולורי‪" .‬הבלתי‪-‬מנוצחים"‬
‫השתדלו גם הפעם להיות ראויים לתואר הזה‪ ,‬כי עבדו כמו גמדים חרוצים בשעות הלילה‬
‫ויצרו כבמטה קסם הפתעה משעשעת‪ .‬בגן ניצבה עלמת שלג מפוארת שלראשה נזר ירוק‪,‬‬
‫בידה האחת סלסילה מלאה פירות ופרחים‪ ,‬בידה השנייה מגולגלת חוברת תווים חדשה‪,‬‬
‫סביב כתפיה הצוננות כרוכה שמיכת צמר ססגונית‪ ,‬ומבין שפתיה משתרבבת רצועת נייר‬
‫ורודה ועליה ברכה לחג המולד‪:‬‬

‫יוּנגפראוּ‪ 37‬אומרת לבת'‬

‫ַ‬
‫שלום לך‪ ,‬אחותי‪ַ ,‬את 'המלכה ֶבּס' ֶבּת'!‬
‫לקן הגיעה עת‪.‬‬ ‫ולח ָ‬
‫ַידי מלאות תשורות ַ‬
‫עמ‪‬‬
‫האל ָ‬ ‫וגם ברכה מלב אוסיף ‪ -‬יהי ֵ‬
‫לבּך תמיד ישמח‪.‬‬ ‫וּבבריאות וּבשלווה ֵ‬

‫פירות רבים אספתי לך‪ְ ,‬דבורונת חרוצה‪,‬‬

‫וגם פרחים ססגוניים ְמלוא המריצה;‬
‫דפי תווים קשורים בחוט בשביל הפסנתרון‪,‬‬
‫וגם שמיכה מצמר לרגלייך היא דורון‪.‬‬

‫ג'ואנה חמדתך תשקיף מהדיוקן‬

‫שרפאל קטן צייר ביד אמן‬
‫בחריצות טרח הוא‪ ,‬הקדיש לכך די זמן‪,‬‬
‫לעשותו יפה‪ ,‬נחמד וגם ֵדי נאמן‪.‬‬

‫את זְ נב החתולה הסרט יענֵ ג‪,‬‬

‫ול‪ ‬גלידה מלוא הדלי ‪ -‬מוֹן ְבּלאן תוצרת ֶמג‪.‬‬
‫טמנו את מלוא אהבתם‪:‬‬ ‫יוצרי ְ‬
‫בקור חזי ַ‬
‫קבלי אותה וגם אותי‪ ,‬מג'ו ולורי גם‪.‬‬
‫כמה צחקה בת' כשראתה את אשת השלג‪ ,‬כמה פעמים רץ לורי הלוך ושוב כדי להכניס את‬
‫המתנות‪ ,‬וכמה מגוחכים היו הנאומים שנשאה ג'ו כשהציגה אותן!‬
‫"הלב שלי כל כך מלא אושר‪ ,‬שאם גם אבא היה כאן לא הייתי יכולה להכיל אפילו טיפה‬
‫אחת נוספת‪ ",‬אמרה בת' ונאנחה מרוב סיפוק כשג'ו נשאה אותה אל חדר העבודה כדי‬
‫שתנוח אחרי ההתרגשות ותתכבד בענבים הטעימים שהיונגפראו שלחה לה‪.‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הוסיפה ג'ו וטפחה על כיסה‪ ,‬שבתוכו היה מונח "אנדין וסינטרם" שהשתוקקה‬
‫לו זמן כה רב‪.‬‬
‫"בטוח שגם אני‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬שגחנה מעל העתק התחריט של "המדונה עם הילד"‬
‫במסגרת יפה‪ ,‬שקיבלה מאמה‪.‬‬
‫"וברור שגם אני!" קראה מג והחליקה את הקפלים הכסופים של שמלת המשי הראשונה‬
‫שלה‪ ,‬שמר לורנס התעקש לתת לה‪.‬‬
‫"ומובן שאני לא יכולה להרגיש אחרת‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‪ ,‬אסירת תודה‪ .‬מבטה עבר‬
‫ממכתבו של בעלה אל פניה המחייכים של בת'‪ ,‬וידה ליטפה את סיכת הנוי העשויה משיער‬
‫אפור‪ ,‬זהוב‪ ,‬ערמוני וחום‪ ,‬שהילדות הצמידו זה עתה אל חזהּ‪.‬‬
‫גם בעולם החולין שלנו קורה לפעמים שדברים מתרחשים כמו בספר נהדר‪ ,‬וכמה נעימים‬
‫הם המקרים האלה‪ .‬חצי שעה אחרי שאמרו שכמעט אין בלבבן מקום לטיפת אושר נוספת‪,‬‬
‫הגיעה הטיפה הזאת‪ .‬לורי פתח את דלת הסלון ותחב את ראשו פנימה בשקט רב‪ .‬אך‬
‫למעשה היתה התוצאה זהה גם אם היה עושה היפוך באוויר ופולט קריאת מלחמה‬
‫אינדיאנית‪ ,‬כי פניו שפעו התרגשות כבושה והעליצות בקולו הסגירה אותו מיד‪ ,‬ולכן קפצו‬
‫כולן ממקומן אף על פי שבסך הכול אמר בקול חנוק ומוזר‪" ,‬הנה עוד מתנת חג למשפחת‬
‫מארץ'‪".‬‬
‫לפני שהספיק להשלים את המשפט‪ ,‬הוא הוזז הצדה באופן כלשהו‪ ,‬ובמקומו הופיע גבר‬
‫גבוה‪ ,‬עטוף במעיל ובצעיף עד עיניו‪ ,‬שנשען על זרועו של גבר גבוה נוסף‪ ,‬שניסה להגיד‬
‫משהו ולא היה מסוגל‪ .‬מובן שמיד התחוללה מהומה כללית‪ ,‬ובמשך דקות ארוכות נראה‬
‫שכולם יצאו מדעתם‪ ,‬כי דברים מוזרים ביותר התרחשו אף על פי שאיש לא אמר מילה‪ .‬מר‬
‫מארץ' נעלם מן העין בחיבוקם של ארבעה זוגות ידיים אוהבות; ג'ו הכתימה את שמה הטוב‬
‫בכך שכמעט התעלפה‪ ,‬ולורי נאלץ לטפל בה בחדר הכלים; מר ברוק נישק את מג לגמרי‬
‫בטעות‪ ,‬כפי שהסביר באופן מעורפל למדי; ואיימי‪ ,‬הגברת הנכבדת‪ ,‬מעדה על שרפרף אבל‬
‫לא טרחה לקום אלא חיבקה את מגפיו של אביה ופרצה בבכי נוגע ללב‪ .‬גברת מארץ' היתה‬
‫הראשונה שהתעשתה והרימה את ידה בהתראה‪" ,‬ששש! אל תשכחו את בת'!"‬
‫אבל זה היה מאוחר מדי‪ ,‬כי דלת חדר העבודה נפתחה בתנופה‪ ,‬החלוק האדום הקטן‬
‫הופיע בפתח ‪ -‬כי האושר נסך כוח באיברים החלושים ‪ -‬ובת' רצה ישר אל זרועות אביה‪.‬‬
‫לא חשוב מה קרה אחר כך‪ ,‬כי הלבבות המלאים עלו על גדותיהם‪ ,‬מרירות העבר נשטפה‪,‬‬
‫ונותרה רק מתיקות ההווה‪.‬‬
‫אמנם המחזה הבא לא היה רומנטי‪ ,‬אבל צחוק לבבי שחרר מיד את כולם מהמבוכה‬
‫הרגעית כשהאנה התגלתה לפתע בפתח כשהיא מתייפחת מעל תרנגול ההודו השמן ששכחה‬
‫להניח מידה כשהגיעה בריצה מהמטבח‪ .‬לאחר ששכך הצחוק‪ ,‬הודתה גברת מארץ' למר‬
‫ברוק על טיפולו המסור בבעלה‪ ,‬ואז נזכר מר ברוק לפתע שמר מארץ' זקוק למנוחה‪ ,‬לקח‬
‫איתו את לורי ושניהם הסתלקו במהירות‪ .‬שני החולים הצטוו לשבת לנוח‪ ,‬ושניהם אכן‬
‫התיישבו בכורסה אחת גדולה ודיברו במרץ‪.‬‬
‫מר מארץ' סיפר שהשתוקק מאוד להפתיע אותן‪ ,‬ועם השיפור במזג האוויר הרשה לו‬
‫הרופא לנצל את ההזדמנות ולנסוע‪ .‬הוא סיפר באיזו מסירות טיפל בו מר ברוק‪ ,‬ודיבר‬
‫בשבחו של הבחור הישר והראוי להערכה‪ .‬אניח לכם לשער בעצמכם למה השתתק מר‬
‫מארץ' ברגע זה‪ ,‬העיף מבט לעבר מג שליבתה את האש בפראות ואחר כך הביט באשתו‬
‫והרים גבה בשאלה‪ ,‬ולמה הנידה גברת מארץ' בעדינות את ראשה ושאלה לפתע אם הוא‬
‫לא רוצה לאכול משהו‪ .‬ג'ו הבחינה במבט הזה והבינה אותו‪ ,‬ולכן יצאה מיד בזעף מהחדר‬
‫כדי להביא יין ומרק בשר‪ ,‬ומלמלה לעצמה כשטרקה את הדלת‪" ,‬אני שונאת בחורים‬
‫ראויים להערכה עם עיניים חומות!"‬
‫מעולם לא נערכה בביתם ארוחת חג כמו ביום ההוא‪ .‬תרנגול ההודו השמן היה מרהיב עין‬
‫כשהאנה הגישה אותו ממולא‪ ,‬מושחם ומעוטר; כך גם עוגת הפירות המיוחדת לחג‪ ,‬שממש‬
‫נמסה בפה‪ ,‬וגם הג'לי‪ ,‬שאיימי התענגה עליו כמו זבוב על צנצנת דבש‪ .‬כל המאכלים יצאו‬
‫מוצלחים‪ ,‬וזה היה מזל גדול‪ ,‬כפי שאמרה האנה‪" ,‬כי הראש שלי היה כל כך מבולבל‬
‫שממש נס שלא שמתי את הפלפל שחור בעוגה ואת הסוכר והצימוקים בהודו‪".‬‬
‫מר לורנס ונכדו סעדו איתם‪ ,‬וגם מר ברוק‪ ,‬שג'ו נעצה בו מבטים קודרים ששעשעו מאוד‬
‫את לורי‪ .‬שתי כורסאות גדולות הוצבו זו לצד זו בראש השולחן‪ ,‬ובהן ישבו בת' ואביה‬
‫ואכלו קצת עוף ומעט פרי‪ .‬כולם שתו לחיים‪ ,‬סיפרו סיפורים‪ ,‬שרו שירים‪ ,‬העלו זיכרונות‬
‫"מימים עברו"‪ ,‬כמו שאומרים הזקנים‪ ,‬ובילו בנעימים‪ .‬למעשה תכננו גם לצאת לנסיעה‬
‫במזחלת‪ ,‬אבל הילדות לא היו מוכנות לעזוב עכשיו את אביהן‪ .‬לכן פרשו האורחים מוקדם‬
‫מהרגיל‪ ,‬ועם רדת הדמדומים ישבה המשפחה המאושרת סביב האש‪.‬‬
‫"רק לפני שנה התלונַ נו על חג המולד העצוב שצפוי לנו‪ .‬אתן זוכרות?" שאלה ג'ו והפרה‬
‫את השתיקה הקצרה שהשתררה לאחר שיחה ארוכה על נושאים רבים‪.‬‬
‫"בסך הכול היתה שנה די נחמדה!" אמרה מג‪ ,‬חייכה לעבר האש ושיבחה את עצמה‬
‫בלבה על שנהגה במר ברוק בצורה מכובדת‪.‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬השנה היתה די קשה‪ ",‬העירה איימי והביטה במבט מהורהר באור שבהק על‬
‫הטבעת שלה‪.‬‬
‫"אני שמחה שהשנה נגמרה‪ ,‬כי קיבלנו אות‪ ‬בחזרה‪ ",‬לחשה בת'‪ ,‬שישבה על ברכי אביה‪.‬‬
‫"עברתן דרך די קשה‪ ,‬צלייניות קטנות שלי‪ ,‬במיוחד בחלק האחרון שלה‪ .‬אבל עמדתן בה‬
‫באומץ‪ ,‬ולדעתי המשאות ייפלו מעל גבכן בקרוב מאוד‪ ",‬אמר מר מארץ' והביט בסיפוק‬
‫אבהי בארבעת הפרצופים הצעירים שנאספו סביבו‪.‬‬
‫"איך אתה יודע? אמא סיפרה לך?" שאלה ג'ו‪.‬‬
‫"אמא לא סיפרה לי הרבה‪ ,‬אבל לפי הגבעולים אפשר לראות תמיד לאיזה כיוון נושבת‬
‫הרוח‪ ,‬ואני גיליתי היום כמה דברים מעניינים‪".‬‬
‫"תספר לנו מה גילית!" קראה מג‪ ,‬שישבה לצדו‪.‬‬
‫"הנה דבר אחד!" והוא הרים את היד שהיתה מונחת על משענת הכורסה לצדו והצביע‬
‫על האצבע המחוספסת‪ ,‬על הכווייה שעל גב כף היד ועל שתיים‪-‬שלוש נקודות קשות בכף‬
‫היד עצמה‪" .‬אני זוכר שפעם היד הזאת היתה לבנה ורכה‪ ,‬ויותר מכול עניין אותך לשמור‬
‫על הלובן והרוך שלה‪ .‬היא באמת היתה יפה אז‪ ,‬אבל בעיני היא הרבה יותר יפה עכשיו‪ ,‬כי‬
‫הפגמים האלה מספרים לי סיפור קטן‪ .‬הכווייה מעידה שהקרבת את היופי למען משהו‬
‫חשוב יותר; היבלות מעידות שכף היד הנוקשה הזאת עשתה משהו בעל ערך; ואין לי ספק‬
‫שמלאכת התפירה שביצעו האצבעות הדקורות האלה תחזיק מעמד הרבה זמן‪ ,‬כי המון רצון‬
‫טוב הושקע בתפרים‪ .‬מג יקירתי‪ ,‬המיומנויות שמשרות שמחה בבית עדיפות בעיני פי כמה‬
‫על ידיים לבנות או מראה אופנתי‪ .‬אני נמלא גאווה כשאני לוחץ את היד הקטנה‪ ,‬הטובה‬
‫והחרוצה הזאת‪ ,‬ואני מקווה שלא אתבקש במהרה לוותר עליה‪".‬‬
‫אילו ביקשה מג גמול כלשהו על השעות והסבלנות שהשקיעה בעבודתה‪ ,‬אין ספק‬
‫שקיבלה זאת בלחיצת היד הלבבית של אביה ובחיוכו שבע הרצון‪.‬‬
‫"ומה עם ג'ו? בבקשה תגיד לה משהו נחמד‪ ,‬כי היא כל כך השתדלה והיתה נורא נורא‬
‫טובה אלי‪ ",‬אמרה בת' באוזנו של אביה‪.‬‬
‫הוא צחק והביט לעבר הנערה הגבוהה שישבה מולו כשבפניה השחומים הבעה רוגעת‬
‫מהרגיל‪.‬‬
‫"למרות השיער הקצר‪ ,‬אני לא רואה את 'ג'ו הבן' שהשארתי כאן לפני שנה‪ ",‬אמר מר‬
‫מארץ'‪" .‬אני רואה גברת צעירה‪ ,‬שהצווארון שלה מסודר ושרוכי הנעליים שלה קשורים‪,‬‬
‫והיא לא שורקת ולא משתמשת בביטויי סלנג ולא שוכבת על השטיח כמו שנהגה לעשות‪.‬‬
‫הפנים שלה רזים וחיוורים כרגע מרוב דאגה וחרדה‪ ,‬אבל אני נהנה להביט בהם‪ ,‬כי הם‬
‫נעשו עדינים יותר‪ ,‬והקול שלה חרישי יותר‪ ,‬והיא לא קופצת כל הזמן אלא מתנועעת‬
‫בשקט ומטפלת בברייה קטנה מסוימת בדרך אמהית שמשמחת אותי מאוד‪ .‬אמנם אני‬
‫מתגעגע לבת הפרועה שלי‪ ,‬אבל אם אקבל במקומה אישה חזקה‪ ,‬מועילה וטובת לב‪ ,‬אהיה‬
‫מרוצה מאוד‪ .‬אני לא יודע אם הכבשה השחורה שלנו התפכחה בזכות הגֵ ז‪ ,‬אבל ברור לי‬
‫שבכל וושינגטון לא הייתי יכול למצוא משהו יפה דיו לקנות בעשרים וחמישה הדולרים‬
‫שבתי הטובה שלחה לי‪".‬‬
‫עיניה הבורקות של ג'ו התערפלו לרגע ופניה הרזים הסמיקו באור האש כשקיבלה את‬
‫השבחים של אביה וחשה שהיא ראויה לפחות לחלק מהם‪.‬‬
‫"עכשיו בת'‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬שרצתה מאוד שתורה יגיע כבר אבל בכל זאת היתה מוכנה‬
‫לחכות‪.‬‬
‫"כל כך מעט נשאר ממנה‪ ,‬שאני פוחד לדבר הרבה‪ .‬היא עוד עלולה להיעלם לגמרי‪ ,‬אף‬
‫על פי שהיא כבר לא כל כך ביישנית כמו פעם‪ ",‬החל אביהן לומר בעליצות‪ ,‬אבל כשנזכר‬
‫כיצד כמעט אבדה לו‪ ,‬חיבק אותה חזק ואמר בעדינות‪ ,‬כשלחיו צמודה ללחיה‪" ,‬את בריאה‬
‫ושלמה‪ ,‬בת' שלי‪ ,‬ואני אדאג שכך זה יימשך‪ ,‬בעזרת האל‪".‬‬
‫לאחר רגע של שתיקה השפיל את מבטו אל איימי שישבה על שרפרף לרגליו‪ ,‬ליטף את‬
‫שערה הבוהק ואמר‪:‬‬
‫"שמתי לב שאיימי אכלה רגל של עוף אף על פי שנאלצה להחזיק אותה ביד‪ ,‬עזרה‬
‫לאמא כל אחר הצהריים‪ ,‬פינתה למג את המקום שלה הערב והתנהגה אל כולם בסבלנות‬
‫וברוח טובה‪ .‬שמתי לב גם שהיא לא מתעצבנת בקלות ולא מסתכלת במראה‪ ,‬ואפילו פעם‬
‫אחת לא הזכירה את הטבעת היפה שהיא עונדת‪ .‬מכל זה אני מסיק שהיא למדה להקדיש‬
‫תשומת לב לאחרים ולחשוב קצת פחות על עצמה‪ ,‬והחליטה לנסות לעצב את האופי שלה‬
‫באותה הקפדה שהיא מעצבת את דמויות החומר הקטנות שלה‪ .‬אני שמח על כך‪ .‬כי אמנם‬
‫אני צריך להתגאות מאוד גם בפסל יפה שהיא יוצרת‪ ,‬אבל אני אתגאה הרבה יותר בבת‬
‫חביבה‪ ,‬שיש לה כישרון להנעים את החיים לעצמה ולאחרים‪".‬‬
‫"על מה את חושבת‪ ,‬בת'?" שאלה ג'ו אחרי שאיימי הודתה לאביה וסיפרה איך קיבלה‬
‫את הטבעת‪.‬‬
‫"קראתי היום בספר 'התקדמות הצליין' שכריסטיאן וידידו מגיעים אחרי הרבה תלאות‬
‫לאחו ירוק ונעים‪ ,‬שחבצלות פורחות בו כל השנה‪ .‬הם נחים שם בשמחה‪ ,‬כמו שאנחנו‬
‫עושים עכשיו‪ ,‬ורק אחר כך הם ממשיכים אל היעד שלהם‪ ",‬השיבה בת'‪ .‬והיא החליקה‬
‫מזרועות אביה‪ ,‬ניגשה באטיות אל הפסנתר ואמרה‪" ,‬הגיע הזמן לשיר‪ ,‬ואני רוצה לשבת‬
‫במקום הקבוע שלי‪ .‬אני אנסה לשיר את שיר הרועה ששמעו הצליינים‪ .‬הלחנתי את השיר‬
‫בשביל אבא‪ ,‬כי הוא אוהב את המילים‪".‬‬
‫ובת' התיישבה ליד הפסנתר הקטן‪ ,‬היקר ללבה‪ ,‬נגעה בעדינות בקלידים‪ ,‬ובקולה המתוק‪,‬‬
‫שלא האמינו שיזכו לשמוע שוב‪ ,‬שרה את המזמור הנושן‪ ,‬שהתאים לה להפליא‪:‬‬

‫"הפוסע ַבּגיא לא יִירא ִמנפילה‪,‬‬

‫ֵ‬
‫יגבּהּ;‬
‫הרש לא ַ‬ ‫ולבו של ָ‬
 ‫ישר דרכו ַבּמסילה‬
‫המצניע לכת ‪ִ -‬תּ ַ‬
‫ַ‬
‫יהלך איתו בה‪.‬‬
‫האל ֵ‬‫כי ֵ‬

‫"אשמח בחלקי‪ ,‬אם דל הוא או רב‪,‬‬

‫ְונַ ַחת ֶא ְשׂ ַבּע מן המעט‪,‬‬
‫הרחוּם יסביר את פניו‬
‫כי האל ָ‬
‫המוצא בו מפלט‪.‬‬
‫ֵ‬ ‫לכל‬

‫"השפע יעיק על גבו של צליין‬

‫היוצא למסע הארוך;‬
‫הקניָ ין‬
‫יִמﬠט ִ‬
‫בעולם הזה טוב אם ַ‬
‫ַוּב ָבּא ‪ -‬לי שולחן יערוך!"‬

‫‪" - Jungfrau .37‬הבתולה" ‪ -‬הר גבוה באלפים‪ ,‬המכוסה שלג‪ .‬בהמשך השיר מופיעים‪" :‬המלכה בס" ‪ -‬הר גבוה בקנדה‪,‬‬
‫על שם המלכה אליזבת הראשונה; מון בלאן ‪" -‬הר לבן" ‪ -‬גם הוא פסגה באלפים‪.‬‬
‫פרק עשרים ושלושה‬
 ‫הדודה מארץ' פותרת את ההתלבטות‬

‫כמו דבורים שמתעופפות בעקבות מלכתן‪ ,‬כך ריחפו האם ובנותיה סביב מר מארץ' כל יום‬
‫המחרת והזניחו הכול כדי להביט בחולה החדש‪ ,‬לשרת אותו ולהאזין לו‪ ,‬עד שכמעט נמחץ‬
‫מרוב טוב לב‪ .‬הוא היה שרוע בכורסה גדולה‪ ,‬ליד הספה של בת'‪ ,‬שלוש הבנות האחרות‬
‫ישבו סביבם‪ ,‬האנה שרבבה את ראשה מדי פעם כדי "להציץ על האיש היקר"‪ ,‬ולכאורה לא‬
‫היה חסר דבר כדי להשלים את אושרם‪ .‬ובכל זאת היה חסר משהו‪ ,‬והמבוגרים חשו בכך‪,‬‬
‫אף על פי שאיש לא הודה בעובדה‪ .‬מר מארץ' וגברת מארץ' הביטו זה בזה בדאגה ועיניהם‬
‫עקבו אחרי מג‪ .‬ג'ו חטפה התקפים פתאומיים של פיכחון‪ ,‬ולא פעם ראו אותה מנופפת‬
‫באגרופה לעבר המטרייה של מר ברוק שנשכחה במבואה; התנהגותה של מג היתה מפוזרת‪,‬‬
‫מבוישת ושקטה מתמיד‪ ,‬היא נבהלה מכל צלצול פעמון והסמיקה כשהזכירו את שמו של‬
‫ג'ון; איימי אמרה‪" ,‬כולם כאילו מחכים למשהו ולא מסוגלים להירגע‪ ,‬וזה מוזר‪ ,‬כי הרי‬
‫אבא כבר בבית‪ ",‬ובת' תהתה בתמימות מדוע השכנים שלהם לא באים לבקר כמו תמיד‪.‬‬
‫לורי עבר ליד הבית אחר הצהריים‪ ,‬וכשראה את מג בחלון‪ ,‬חטף התקף מלודרמה‬
‫פתאומי‪ ,‬כרע ברך על השלג‪ ,‬חבט על חזהו‪ ,‬תלש את שערו ופכר את ידיו בתחינה‪ ,‬כמפציר‬
‫באהובה כלשהי‪ .‬כשמג אמרה לו שיתנהג יפה ויסתלק‪ ,‬סחט דמעות דמיוניות מהממחטה‬
‫שלו ודידה הלאה לדרכו‪ ,‬כאחוז ייאוש‪.‬‬
‫"מה הטיפש הזה מנסה להגיד?" אמרה מג וצחקה כאילו לא הבינה‪.‬‬
‫"הוא מדגים לך איך ג'ון שלך יתנהג בקרוב‪ .‬נוגע ללב‪ ,‬לא?" השיבה ג'ו בבוז‪.‬‬
‫"אל תקראי לו ג'ון שלי‪ ,‬זה לא יפה ולא נכון‪ ",‬אבל קולה של מג השתהה על המילים‬
‫כאילו הן נשמעות לה נעימות‪" .‬בבקשה אל תציקי לי‪ ,‬ג'ו‪ .‬אמרתי לך שאני לא כל כך‬
‫מתעניינת בו ושאין על מה לדבר‪ ,‬ושאני מבקשת שכולנו ננהג בחביבות ונמשיך כמו עד‬
‫עכשיו‪".‬‬
‫"אבל זה בלתי‪-‬אפשרי כי הנושא כבר עלה‪ ,‬והתעלול של לורי קלקל אותך לתמיד‪ .‬אני‬
‫רואה וגם אמא רואה שאת כבר ממש לא כמו שהיית קודם ואת נראית כל כך רחוקה ממני‪.‬‬
‫אני לא מתכוונת להציק לך‪ ,‬ואני אעמוד בזה בגבורה‪ ,‬אבל באמת הייתי רוצה שהכול כבר‬
‫יסתדר‪ .‬אני שונאת לחכות‪ ,‬אז אם את מתכוונת לעשות את זה מתישהו‪ ,‬תזדרזי ותגמרי עם‬
‫זה כבר‪ ",‬אמרה ג'ו בקוצר רוח‪.‬‬
‫"אני לא יכולה להגיד או לעשות שום דבר עד שהוא ידבר‪ ,‬והוא לא ידבר כי אבא אמר‬
‫שאני צעירה מדי‪ ",‬אמרה מג ורכנה על עבודתה בחיוך קטן ומוזר‪ ,‬שאולי היה בו רמז לכך‬
‫שלא לגמרי הסכימה עם אביה בנקודה הזאת‪.‬‬
‫"גם אם הוא ידבר לא תדעי מה להגיד‪ ,‬אלא רק תבכי או תסמיקי או תתני לו את מה‬
‫שהוא מבקש במקום להגיד 'לא' נחרץ והחלטי‪".‬‬
‫"אני לא כל כך טיפשה וחלשה כמו שאת חושבת‪ .‬אני יודעת בדיוק מה אני צריכה‬
‫להגיד‪ ,‬כי תכננתי הכול‪ ,‬אז אין שום סיבה שאני אהיה מופתעת‪ .‬אף פעם אי‪-‬אפשר לדעת‬
‫מה יכול לקרות‪ ,‬אז רציתי להיות מוכנה‪".‬‬
‫ג'ו לא יכלה לרסן את חיוכה למראה ארשת החשיבות שעלתה על פניה של מג והתאימה‬
‫לה ממש כמו הצבע היפה שעלה בלחייה‪.‬‬
‫"את יכולה לספר לי מה תגידי?" שאלה ג'ו ביתר כבוד‪.‬‬
‫"בהחלט‪ .‬את כבר בת שש‪-‬עשרה‪ ,‬ולכן את מספיק בוגרת לחלוק איתי את הסודות שלי‪.‬‬
‫וגם יכול להיות שהניסיון שלי יועיל לך בסופו של דבר כשיהיו לך עניינים כאלה‪".‬‬
‫"לא יהיו לי שום עניינים כאלה‪ .‬נחמד מאוד לראות איך אנשים אחרים מפלרטטים‪ ,‬אבל‬
‫הייתי מרגישה ממש טיפשה אם הייתי עושה את זה בעצמי‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שנראתה מבוהלת‬
‫מהמחשבה הזאת‪.‬‬
‫"אני לא חושבת שהיית מרגישה טיפשה אם היית מאוד מחבבת מישהו והוא היה מחבב‬
‫אותך‪ ".‬מג כאילו דיברה לעצמה ותוך כדי כך העיפה מבט החוצה‪ ,‬לעבר השביל שבו ראתה‬
‫לא פעם זוגות אוהבים פוסעים יחד בדמדומי הקיץ‪.‬‬
‫"חשבתי שאת רוצה לספר לי מה תגידי לאיש הזה‪ ",‬אמרה ג'ו וקטעה בגסות את החלום‬
‫הקטן של אחותה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אני פשוט אגיד לו בשלווה ובהחלטיות‪' ,‬תודה רבה‪ ,‬מר ברוק‪ ,‬זה יפה מאוד מצדך‪,‬‬
‫אבל אני מסכימה עם אבא שאני עדיין צעירה מדי להתחייב לאירוסים כרגע‪ .‬אז בבקשה אל‬
‫תדבר על זה יותר‪ ,‬ובוא נמשיך להיות ידידים כמו עד עכשיו‪"'.‬‬
‫"הממ! תשובה נוקשה וצוננת בהחלט‪ .‬אבל אני לא מאמינה שתגידי את זה‪ ,‬ואם תגידי‪,‬‬
‫אני יודעת שהוא לא יהיה מרוצה‪ .‬ואם הוא יגיב כמו שאוהבים דחויים מגיבים בספרים‪ ,‬את‬
‫תוותרי לו רק כדי לא לפגוע בו‪".‬‬
‫"לא נכון‪ .‬אני אגיד לו שזאת ההחלטה שלי ואצא מהחדר בצורה מכובדת‪".‬‬
‫תוך כדי דיבור קמה מג ממקומה כדי להדגים את היציאה המכובדת‪ ,‬אבל כששמעה‬
‫פתאום קול צעדים במבואה‪ ,‬מיהרה בחזרה למקומה והתחילה לתפור כאילו נשקפת סכנה‬
‫לחייה אם לא תגמור את התפר המסוים הזה בתוך כמה דקות‪ .‬ג'ו החניקה את צחוקה‬
‫למראה השינוי הפתאומי‪ ,‬וכנשמעה נקישה עדינה פתחה את הדלת בפנים זעופים‪ ,‬בלי שמץ‬
‫של הכנסת אורחים‪.‬‬
‫"אחר צהריים טוב‪ .‬באתי לקחת את המטרייה שלי‪ ...‬כלומר‪ ,‬לראות איך אבא שלכן‬
‫מרגיש היום‪ ",‬אמר מר ברוק‪ ,‬שנתקף בלבול קל כשהעביר את מבטו מזו אל זו ונתקל בפנים‬
‫חתומים אך מסגירים‪.‬‬
‫"היא בסדר גמור‪ ,‬הוא בכונן המטריות‪ ,‬אני אביא אותו ואגיד לה שאתה כאן‪ ",‬ואחרי‬
‫שבלבלה כהוגן בין אביה לבין המטרייה‪ ,‬חמקה ג'ו מהחדר כדי לתת למג הזדמנות לשאת‬
‫את נאומה ולהוכיח את המכובדוּת שלה‪ .‬אבל ברגע שג'ו נעלמה‪ ,‬נסוגה מג בהיסוס לעבר‬
‫הדלת ומלמלה‪:‬‬
‫"אמא תשמח לראות אותך‪ .‬שב בבקשה‪ ,‬אני אקרא לה‪".‬‬
‫"אל תלכי‪ ,‬מרגרט‪ .‬את פוחדת ממני?" ומר ברוק נראה נעלב כל כך‪ ,‬שמג היתה בטוחה‬
‫שעשתה משהו מאוד לא יפה‪ .‬היא הסמיקה עד קצה התלתלים הקטנים שעל מצחה‪ ,‬מפני‬
‫שאף פעם לא קרא לה מרגרט לפני כן‪ ,‬והיא הופתעה לגלות כמה זה נשמע טבעי וחביב‪.‬‬
‫מכיוון שרצתה מאוד להיראות חברותית ונינוחה‪ ,‬הושיטה את ידה במחווה מלאת אמון‬
‫ואמרה בהכרת טובה‪:‬‬
‫"איך אני יכולה לפחוד ממך אחרי שהתנהגת כל כך יפה אל אבא? הלוואי שהייתי יודעת‬
‫איך להודות לך‪".‬‬
‫"את רוצה שאני אגיד לך איך?" שאל מר ברוק‪ .‬הוא אחז את כף היד הקטנה בין שתי‬
‫כפות ידיו ועיניו החומות שפעו אהבה כה רבה‪ ,‬שלבה של מג החל לפרפר והיא השתוקקה‬
‫לברוח‪ ,‬אם כי גם רצתה להישאר ולהקשיב‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬בבקשה‪ ...‬אני מעדיפה שלא‪ ",‬אמרה‪ .‬היא ניסתה למשוך את כף ידה ונראתה‬
‫מפוחדת למרות שהכחישה זאת‪.‬‬
‫"אני לא אעיק עלייך‪ ,‬אני רק רוצה לדעת אם את מחבבת אותי קצת‪ ,‬מג‪ .‬כי אני כל כך‬
‫אוהב אותך‪ ,‬יקירה‪ ",‬הוסיף מר ברוק בעדינות‪.‬‬
‫השלו והמכובד‪ ,‬אבל מג לא נשאה שום נאום כזה‪ .‬היא‬ ‫ֵ‬ ‫עכשיו הגיע הרגע המתאים לנאום‬
‫שכחה כל מילה ומילה בו‪ ,‬ורק הרכינה את ראשה ואמרה "אני לא יודעת" כל כך בשקט‪,‬‬
‫שג'ון נאלץ להתכופף קצת כדי לשמוע את התשובה הקטנה והטיפשית הזאת‪.‬‬
‫אבל הטרחה נראתה לו מוצדקת כנראה‪ ,‬כי הוא חייך לעצמו כאילו הוא מרוצה בהחלט‪,‬‬
‫לחץ את היד השמנמנה בהכרת טובה ואמר בקולו המשכנע ביותר‪" ,‬ותוכלי לנסות לברר את‬
‫זה? אני כל כך רוצה לדעת‪ .‬כי אני לא אוכל לגשת למלאכה בלב שלם לפני שאדע אם‬
‫אשיג את מבוקשי בסופו של דבר‪".‬‬
‫"אני צעירה מדי‪ ",‬מלמלה מג והתפלאה למה היא רועדת כל כך ובכל זאת די נהנית‪.‬‬
‫"אז אני אחכה‪ .‬ובינתיים תוכלי ללמוד לחבב אותי‪ .‬את חושבת שזה יהיה שיעור קשה‬
‫מדי?"‬
‫"לא‪ ,‬הוא לא יהיה קשה אם אני אחליט ללמוד‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫"אז בבקשה תחליטי ללמוד אותו‪ ,‬מג‪ .‬אני נורא אוהב ללמד‪ ,‬וזה יותר קל מגרמנית‪",‬‬
‫קטע אותה ג'ון וניכס לעצמו גם את כף ידה השנייה‪ ,‬כך שלא יכלה להסתיר את פניה‬
‫כשגחן להביט בהם‪.‬‬
‫קולו נשמע מפציר‪ ,‬כמתבקש במקרה כזה‪ ,‬אבל כשהגניבה לעברו מבט מבויש‪ ,‬ראתה מג‬
‫שעיניו משועשעות ולא רק מלאות ערגה‪ ,‬ועל שפתיו שפוך חיוך של שביעות רצון‪ ,‬כאילו‬
‫אין לו ספק בהצלחתו‪ .‬המראה הזה הרגיז אותה‪ .‬היא נזכרה לפתע בשיעורי הפלירטוּט‬
‫הטיפשיים שנתנה לה ֶאני מופט‪ ,‬והרצון להרגיש חזקה‪ ,‬הרדום גם בלבבן של נשים קטנות‬
‫וטובות‪ ,‬התעורר פתאום והשתלט עליה‪ .‬היא חשה סערת נפש מוזרה‪ ,‬ומכיוון שלא ידעה‬
‫מה לעשות‪ ,‬נתנה דרור לדחף הגחמני שאחז בה‪ ,‬משכה את ידיה ואמרה בכעס‪" ,‬לא‪ ,‬אני‬
‫לא רוצה‪ .‬תלך בבקשה ותעזוב אותי במנוחה!"‬
‫מר ברוק המסכן נראה כאילו כל המגדל הרם שבנה התמוטט סביבו‪ ,‬כי מעולם לא ראה‬
‫את מג במצב רוח כזה‪ ,‬ועכשיו היה די מבולבל‪.‬‬
‫"את באמת מתכוונת לזה?" שאל בדאגה ופסע בעקבותיה כשהלכה לעבר הדלת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בהחלט‪ .‬אני לא רוצה שיטרידו אותי בדברים כאלה‪ .‬גם אבא אומר שאני לא חייבת‪,‬‬
‫זה מוקדם מדי ואני מעדיפה שלא‪".‬‬
‫"ואסור לי לקוות שתשני את דעתך במשך הזמן? אני אחכה ולא אגיד כלום עד שתרגישי‬
‫שהיה לך מספיק זמן‪ .‬אבל אל תשחקי בי‪ ,‬מג‪ .‬לא חשבתי שאת כזאת‪".‬‬
‫"אל תחשוב עלי בכלל‪ .‬אני מעדיפה שלא תחשוב‪ ",‬אמרה מג ושאבה סיפוק מרושע מכך‬
‫שהעמידה במבחן את הסבלנות שלו ואת הכוח שלה‪.‬‬
‫הוא עמד רציני וחיוור ובהחלט דמה עכשיו לגיבורים הספרותיים שהעריצה‪ ,‬אלא שהוא‬
‫לא חבט לעצמו על המצח ולא צעד בהתרגשות ברחבי החדר כמו שהם עשו‪ ,‬אלא רק עמד‬
‫והביט בה בעיניים מלאות ערגה ורוך‪ ,‬עד שהרגישה שהלב שלה מתרכך מעצמו‪ .‬ואין לי‬
‫מושג מה היה קורה בהמשך אילולא דידתה הדודה מארץ' לתוך החדר בדיוק ברגע המעניין‬
‫הזה‪.‬‬
‫הגברת הזקנה לא יכלה להתאפק מרוב געגועים לראות את אחיינה‪ ,‬כי פגשה את לורי‬
‫כשיצאה לטיול קצר וכששמעה על בואו של מר מארץ' נסעה מיד לפגוש אותו‪ .‬כל בני‬
‫המשפחה היו עסוקים בחלק האחורי של הבית‪ ,‬והיא נכנסה בשקט משום שרצתה להפתיע‬
‫אותם‪ ,‬ואכן הפתיעה שניים מהם עד כדי כך שמג נרתעה בבהלה כאילו ראתה רוח רפאים‪,‬‬
‫ומר ברוק נעלם אל חדר העבודה‪.‬‬
‫"אלוהים ישמור‪ ,‬מה קורה כאן?" קראה הגברת הזקנה‪ ,‬הלמה במקל שלה והעבירה את‬
‫מבטה מהאדון הצעיר והחיוור אל הגברת הצעירה הסמוקה‪.‬‬
‫"זה חבר של אבא‪ .‬אני כל כך מופתעת לראות אותך!" גמגמה מג והרגישה שהיא עתידה‬
‫לחטוף עכשיו הרצאה‪.‬‬
‫"זה ברור לי לגמרי‪ ",‬השיבה הדודה מארץ' והתיישבה‪" .‬אבל מה חבר של אבא יכול‬
‫להגיד כדי שתיראי כמו עגבנייה? משהו קורה כאן‪ ,‬ואני דורשת לדעת מה‪ ",‬אמרה בלוויית‬
‫מהלומה נוספת‪.‬‬
‫"בסך הכול דיברנו‪ .‬מר ברוק בא לקחת את המטרייה שלו‪ ",‬אמרה מג וקיוותה שמר ברוק‬
‫והמטרייה כבר הצליחו לצאת בשלום מהבית‪.‬‬
‫"ברוק? המורה של הילד הזה? אה! עכשיו אני מבינה‪ .‬אני יודעת הכול‪ .‬ג'ו קראה לי‬
‫בטעות קטע מאחד המכתבים של אבא שלך‪ ,‬והכרחתי אותה לספר לי הכול‪ .‬לא נתת לו את‬
‫הסכמתך‪ ,‬נכון‪ ,‬ילדונת?" קראה הדודה מארץ' ונראתה מזועזעת‪.‬‬
‫"ששש! הוא ישמע‪ .‬אולי אני אקרא לאמא?" אמרה מג‪ ,‬מוטרדת מאוד‪.‬‬
‫"עדיין לא‪ .‬אני רוצה להגיד לך משהו‪ ,‬ואני מוכרחה לפרוק את זה מיד מעל לבי‪ .‬תגידי‬
‫לי‪ ,‬את מתכוונת להתחתן עם החבקוק הזה? כי אם כן‪ ,‬שתדעי שלא תראי אף פרוטה‬
‫מהירושה שלי‪ .‬תזכרי את זה טוב טוב ותהיי ילדה טובה‪ ",‬אמרה הגברת הזקנה ברוב‬
‫חשיבות‪.‬‬
‫יש לומר שהדודה מארץ' ִשכללה עד שלמות את הכישרון המדהים לעורר רוח התנגדות‬
‫גם באנשים העדינים ביותר‪ ,‬ואפילו נהנתה לעשות זאת‪ .‬גם לטובים ביותר בינינו מתחשק‬
‫לפעמים לעשות דווקא‪ ,‬במיוחד כשאנחנו צעירים ומאוהבים‪ .‬אילו היתה הדודה מארץ'‬
‫מתחננת לפני מג שתקבל את ג'ון ברוק‪ ,‬יש לשער שמג היתה מכריזה שהיא לא מסוגלת‬
‫להעלות זאת על דעתה‪ ,‬אך מכיוון שהדודה ציוותה עליה בתקיפות לא לחבב אותו‪,‬‬
‫החליטה מג לחבב אותו מיד‪ .‬נטיית הלב‪ ,‬שנוספה אל הדווקא‪ ,‬הקלה מאוד את קבלת‬
‫ההחלטה‪ ,‬ומכיוון שכבר היתה נסערת למדי‪ ,‬התייצבה מג נגד הגברת הזקנה בעוז‬
‫בלתי‪-‬רגיל‪.‬‬
‫"אני אתחתן עם מי שאני רוצה‪ ,‬דודה מארץ'‪ ,‬ואת יכולה להוריש את הכסף שלך למי‬
‫שאת רוצה‪ ",‬אמרה והנהנה בראשה בהחלטיות‪.‬‬
‫"מה את אומרת! ככה את מקבלת את העצה שלי‪ ,‬גברתי הצעירה? את עוד תצטערי על‬
‫זה במשך הזמן‪ ,‬אחרי שתנסי לאהוב בצריף דל ותנחלי כישלון גדול‪".‬‬
‫"בטח לא יותר גדול מזה שאנשים מסוימים נוחלים בבתים גדולים‪ ",‬השיבה מג‪.‬‬
‫הדודה מארץ' הרכיבה את משקפיה והביטה בנערה‪ ,‬כי התקשתה לזהות אותה בהלך‬
‫הרוח החדש הזה‪ .‬גם מג בקושי זיהתה את עצמה‪ ,‬כי הרגישה אמיצה ועצמאית‪ ,‬ושמחה‬
‫מאוד להגן על ג'ון ולעמוד על זכותה לאהוב אותו אם תרצה‪ .‬הדודה מארץ' הבינה‬
‫שהתחילה ברגל שמאל‪ ,‬ולאחר שתיקה קצרה ניסתה להתחיל מחדש ואמרה בעדינות ככל‬
‫יכולתה‪" ,‬מג‪ ,‬חביבתי‪ ,‬תהיי הגיונית ותקבלי את עצתי‪ .‬אני מתכוונת לטובה‪ ,‬ואני לא רוצה‬
‫שתהרסי לעצמך את החיים מפני שטעית בהתחלה‪ .‬את צריכה למצוא שידוך טוב ולעזור‬
‫למשפחה שלך‪ .‬מחובתך למצוא חתן עשיר‪ ,‬ומוכרחים להכניס לך את זה לראש‪".‬‬
‫"אבא ואמא לא חושבים ככה‪ .‬הם מחבבים את ג'ון‪ ,‬אף על פי שהוא באמת עני‪".‬‬
‫"ילדתי היקרה‪ ,‬ההורים שלך מנותקים מהמציאות כמו שני תינוקות קטנים‪".‬‬
‫"טוב מאוד‪ ",‬קראה מג בהחלטיות‪.‬‬
‫אבל הדודה מארץ' לא נרתעה אלא המשיכה בהרצאה שלה‪" .‬הפארוּק הזה הוא עני ואין‬
‫לו קרובים עשירים‪ ,‬נכון?"‬
‫"נכון‪ ,‬אבל יש לו הרבה חברים טובים‪".‬‬
‫"אי‪-‬אפשר לחיות מטובות של חברים‪ .‬תנסי לעשות את זה ותראי כמה מהר החברוּת‬
‫הזאת מצטננת‪ .‬אין לו איזה עסק מצליח‪ ,‬מה?"‬
‫"עדיין לא‪ .‬מר לורנס יעזור לו‪".‬‬
‫"זה לא יחזיק מעמד הרבה זמן‪ .‬ג'יימס לורנס הוא ברנש זקן ותמהוני ואסור לסמוך עליו‪.‬‬
‫אז את מתכוונת להתחתן עם גבר שאין לו כסף‪ ,‬מעמד או עסק משלו‪ ,‬ולהמשיך לעבוד עוד‬
‫יותר קשה ממה שאת עובדת עכשיו‪ ,‬כשבמקום זה תוכלי לחיות ברווחה כל חייך אם‬
‫תקשיבי לי ותמצאי מישהו מוצלח יותר? חשבתי שיש לך יותר שכל‪ ,‬מג‪".‬‬
‫"לא הייתי יכולה למצוא מישהו מוצלח יותר גם אם הייתי מחכה חצי מהחיים שלי! ג'ון‬
‫הוא איש טוב וחכם‪ ,‬הוא מוכשר מאוד‪ ,‬הוא רוצה לעבוד‪ ,‬ואין ספק שהוא יסתדר יפה כי‬
‫הוא מלא מרץ ואומץ‪ .‬כולם מחבבים ומעריכים אותו‪ ,‬ואני גאה מאוד בכך שהוא מחבב אותי‬
‫אף על פי שאני כל כך ענייה וצעירה וטיפשה‪ ",‬אמרה מג ונראתה יפה מתמיד בהתלהבותה‪.‬‬
 ‫"הוא יודע שיש לך קרובים עשירים‪ ,‬ילדה‪ .‬יש לי חשד שזה סוד החיבה שלו‪".‬‬
‫"איך את מעזה להגיד דבר כזה‪ ,‬דודה מארץ'? ג'ון לעולם לא היה מעלה על דעתו‬
‫לעשות דבר שפל כזה‪ ,‬ואני לא מוכנה להקשיב לך אפילו רגע אחד אם את מדברת ככה‪",‬‬
‫קראה מג בכעס‪ ,‬והכול נשכח ממנה חוץ מחשדותיה המעליבים של הגברת הזקנה‪" .‬ג'ון‬
‫שלי בשום אופן לא יתחתן למען כסף‪ ,‬בדיוק כמו שאני לא אעשה דבר כזה‪ .‬אנחנו מוכנים‬
‫לעבוד ואנחנו מתכוונים לחכות‪ .‬אני לא פוחדת להיות ענייה כי עד עכשיו הייתי מאושרת‪,‬‬
‫ואני יודעת שאני אהיה מאושרת גם איתו כי הוא אוהב אותי‪ ,‬ואני‪"...‬‬
‫ברגע זה השתתקה מג כי פתאום נזכרה שעדיין לא החליטה‪ ,‬שבעצם אמרה ל"ג'ון שלה"‬
‫ללכת‪ ,‬ושאולי הוא שומע עכשיו את הערותיה הלא עקביות‪.‬‬
‫הדודה מארץ' כעסה מאוד‪ .‬על פי התוכנית שלה‪ ,‬אחייניתה היפה היתה צריכה לתפוס‬
‫שידוך טוב‪ ,‬ומשהו בפניה הצעירים והמאושרים של הנערה עורר בזקנה הבודדה עצב‬
‫ומרירות גם יחד‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז אני מנערת את חוצני מכל העניין הזה! את ילדה עקשנית‪ ,‬ובגלל השטות הזאת‬
‫תפסידי יותר ממה שאת מתארת לעצמך‪ .‬לא‪ ,‬אני לא אתעכב יותר‪ .‬אני מאוכזבת ממך‪ ,‬ואין‬
‫לי שום חשק לראות את אבא שלך עכשיו‪ .‬אל תצפי לקבל ממני שום דבר כשתתחתני‪.‬‬
‫שהחברים של מר צוּק שלך יטפלו בך‪ .‬אני גמרתי איתך לתמיד‪".‬‬
‫והדודה מארץ' טרקה את הדלת בפניה של מג ונסעה לדרכה בכעס רב‪ .‬אבל כשיצאה‬
‫כאילו לקחה איתה גם את כל אומץ הלב של הנערה‪ ,‬כי ברגע שנשארה לבדה עמדה מג‬
‫לרגע ולא ידעה אם לצחוק או לבכות‪ .‬לפני שהצליחה להחליט‪ ,‬אחז בה מר ברוק ואמר‬
‫בנשימה אחת‪" ,‬בהכרח שמעתי הכול בחדר השני‪ ,‬מג‪ .‬אני מודה לך שהגנת עלי‪ ,‬ואני מודה‬
‫לדודה מארץ' מפני שהיא הוכיחה שבכל זאת קצת אכפת לך ממני‪".‬‬
‫"לא ידעתי כמה אכפת לי עד שהיא השמיצה אותך‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫"ואני לא חייב ללכת‪ ,‬נכון? מותר לי להישאר ולהיות מאושר‪ ,‬יקירתי?"‬
‫שוב היתה למג הזדמנות מצוינת לשאת את נאום המחץ ולצאת בצורה מכובדת מהחדר‪,‬‬
‫אבל היא לא חשבה לרגע לנקוט את אחד הצעדים האלה‪ ,‬אלא ביזתה את עצמה לעד‬
‫בעיניה של ג'ו כשלחשה חלושות‪" ,‬כן‪ ,‬ג'ון‪ ",‬וטמנה את פניה בוֶ וסט של מר ברוק‪.‬‬
‫רבע שעה אחרי שהדודה מארץ' עזבה את הבית‪ ,‬ירדה ג'ו בשקט למטה‪ ,‬נעצרה רגע‬
‫בפתח הסלון‪ ,‬ומכיוון שלא שמעה שום קול מבפנים‪ ,‬הנהנה‪ ,‬חייכה בהבעה מלאת סיפוק‬
‫ואמרה לעצמה‪" ,‬היא אמרה לו ללכת בדיוק כמו שתכננו וזהו זה‪ .‬עכשיו אני אשמע ממנה‬
‫את כל הסיפור ונצחק לנו כהוגן‪".‬‬
‫אבל ג'ו המסכנה לא זכתה לצחוק כהוגן‪ .‬המחזה שנגלה לה ריתק אותה למקומה‪ .‬היא‬
‫התאבנה על הסף‪ ,‬ופיה נפער כמעט כמו עיניה‪ .‬מכיוון שהתכוונה לשמוח בנפול אויבה‬
‫ולשבח את אחותה הנחושה על שגירשה את המחזר הדוחה שלה‪ ,‬היתה המומה לגמרי‬
‫כשראתה את האויב הנזכר לעיל יושב בנחת על הספה‪ ,‬ואת האחות הנחושה יושבת על‬
‫ברכיו כאילו היו כס מלכות‪ ,‬בהבעת הכנעה מבחילה ביותר‪ .‬ג'ו נשנקה בקול‪ ,‬כאילו שפכו‬
‫עליה פתאום דלי מים קרים‪ ,‬כי היפוך היוצרות הבלתי‪-‬צפוי הזה עצר את נשימתה ממש‪.‬‬
‫למשמע הצליל המוזר הסתובבו הנאהבים וראו אותה‪ .‬מג קפצה ממקומה בארשת גאה‬
‫ומבוישת גם יחד‪ ,‬אבל "האיש הזה"‪ ,‬כפי שג'ו כינתה אותו‪ ,‬צחק ממש‪ ,‬נישק את האורחת‬
‫הנדהמת ואמר בשלווה‪" ,‬ג'ו אחותי‪ ,‬תגידי לנו מזל טוב!"‬
‫זה כבר היה מוגזם לגמרי ‪ -‬הוספת חטא על פשע ממש ‪ -‬וג'ו נופפה בידיה במין מחוות‬
‫מחאה פראית ונעלמה בלי לומר מילה‪ .‬היא רצה למעלה והבהילה את שני החולים‬
‫כשפרצה אל החדר וזעקה‪:‬‬
‫"שמישהו ירד מהר למטה! ג'ון ברוק מתנהג נורא ומג נהנית מזה!"‬
‫אמה ואביה יצאו במהירות מהחדר‪ ,‬וג'ו השליכה את עצמה על המיטה ובכתה והתלהמה‬
‫בסערת זעם כשסיפרה את החדשות הנוראות לבת' ולאיימי‪ .‬אבל הילדות סברו שהמאורע‬
‫הזה מעניין ונעים מאוד‪ ,‬וג'ו לא הצליחה לשאוב מהן ניחומים‪ .‬לכן עלתה למקום המסתור‬
‫שלה בעליית הגג ותינתה את צרותיה באוזני העכברים‪.‬‬
‫מעולם לא נודע לאיש מה קרה בסלון באותו אחר צהריים‪ ,‬אבל השיחה נמשכה זמן רב‪,‬‬
‫ומר ברוק‪ ,‬השקט מטבעו‪ ,‬הדהים את כולם בדיבורו הרהוט והנמרץ כששטח את טענתו‪,‬‬
‫הציג את תוכניותיו ושכנע אותם לארגן הכול בדיוק כפי שרצה‪.‬‬
‫כשנשמע צלצול הפעמון לשעת התה‪ ,‬עדיין לא סיים לתאר את גן העדן שהתכוון ליצור‬
‫בשביל מג‪ ,‬וכשליווה אותה בגאווה לארוחה נראו שניהם מאושרים כל כך‪ ,‬שג'ו לא היתה‬
‫מסוגלת להעכיר את האווירה בקנאה או בעצב‪ .‬איימי התרשמה מאוד ממסירותו של ג'ון‬
‫ומהתנהגותה המכובדת של מג‪ ,‬בת' האירה להם פנים מרחוק‪ ,‬והאם והאב הביטו בזוג‬
‫הצעיר בסיפוק כה עמוק‪ ,‬שהיה ברור לחלוטין שהדודה מארץ' צדקה כשאמרה שהם‬
‫"מנותקים מהמציאות כמו שני תינוקות קטנים"‪ .‬אף אחד לא אכל הרבה‪ ,‬אבל כולם נראו‬
‫מאושרים מאוד‪ ,‬והחדר הישן כאילו נמלא אור עם תחילתו של סיפור האהבה הראשון‬
‫במשפחה‪.‬‬
‫"אז עכשיו את כבר לא יכולה להגיד ששום דבר נעים לא קורה כאן‪ ,‬נכון‪ ,‬מג?" אמרה‬
‫איימי וניסתה להחליט איך תציב את צמד האוהבים בציור הבא שלה‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬בשום אופן לא‪ .‬כל כך הרבה דברים קרו מאז שאמרתי את זה! כאילו עברה שנה‬
‫מאז‪ ",‬השיבה מג‪ ,‬שהיתה שרויה בחלום מאושר‪ ,‬הרחק מעל דברים שגרתיים כמו לחם‬
‫וחמאה‪.‬‬
‫"הפעם השמחות תופסות מהר את מקומן של הצרות‪ ,‬ויש לי הרגשה שהשינויים כבר‬
‫החלו‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‪" .‬רוב המשפחות חוות לפעמים שנה גדושה באירועים‪ .‬כזאת‬
‫היתה השנה שלנו‪ ,‬ובסופו של דבר היא נגמרת בטוב‪".‬‬
‫"נקווה שהשנה הבאה תיגמר טוב יותר‪ ",‬מלמלה ג'ו‪ ,‬שסבלה מאוד כשראתה לנגד עיניה‬
‫את מג מקדישה את כל תשומת לבה לאדם זר; כי אהבתה של ג'ו היתה נתונה לאנשים‬
‫מעטים מאוד‪ ,‬והיא פחדה שאהבתם כלפיה תאבד או תיחלש באופן כלשהו‪.‬‬
‫"אני מקווה שהשנה השלישית ַבּתור באמת תיגמר טוב יותר‪ .‬כלומר‪ ,‬אין לי ספק שכך‬
‫יהיה אם אני אזכה להגשים את תוכניותי‪ ",‬אמר מר ברוק וחייך אל מג כאילו העולם כולו‬
‫פרוש לרגליו עכשיו‪.‬‬
‫"אבל זה לא המון זמן לחכות?" שאלה איימי‪ ,‬שנורא חיכתה כבר לחתונה‪.‬‬
‫"יש לי כל כך הרבה מה ללמוד לפני שאהיה מוכנה‪ ,‬שהזמן הזה נראה לי קצר מאוד‪",‬‬
‫השיבה מג בארשת שקולה ונעימה שמעולם לא נראתה בפניה קודם לכן‪.‬‬
‫"את צריכה רק לחכות‪ .‬כל הטרחה תהיה שלי‪ ",‬אמר ג'ון ומיד טרח להרים למג את‬
‫המפית‪ .‬למראה ההבעה שעל פניו הנידה ג'ו את ראשה‪ ,‬וכששמעה את דלת הכניסה נפתחת‬
‫ונסגרת אמרה לעצמה בהקלה‪" ,‬הנה לורי‪ .‬עכשיו אולי נוכל לנהל כאן שיחה הגיונית‪".‬‬
‫אבל ג'ו טעתה‪ ,‬כי לורי נכנס בדהרה‪ ,‬כולו שופע מרץ‪ ,‬בידיו היה זר כלולות גדול בשביל‬
‫"גברת ברוק"‪ ,‬וניכר בו שהוא חי באשליה שכל הפרשייה התחוללה בזכות טיפולו המצוין‪.‬‬
‫"ידעתי שברוק יצליח להשיג את מבוקשו‪ ,‬הוא תמיד מצליח‪ ,‬כי כשהוא מחליט לעשות‬
‫משהו‪ ,‬הוא יעשה את זה גם אם השמים ייפלו‪ ",‬אמר לורי לאחר שמסר ליעדם את מנחתו‬
‫ואיחוליו‪.‬‬
‫"תודה רבה על ההמלצה הזאת‪ .‬אני רואה בה סימן לבאות ומזמין אותך מיד לחתונה‬
‫שלי‪ ",‬השיב מר ברוק‪ ,‬שחש מפויס עם האנושות כולה‪ ,‬אפילו עם תלמידו השובב‪.‬‬
‫"ואני אבוא גם אם אני אהיה בקצה העולם‪ ,‬רק כדי לראות את הפנים של ג'ו במעמד‬
‫הזה‪ .‬את לא נראית שמחה במיוחד‪ ,‬גברתי‪ .‬מה קרה?" שאל לורי כשפסע בעקבותיה אל‬
‫פינת החדר‪ ,‬כשכולם התקבצו בסלון כדי לקבל את פניו של מר לורנס‪.‬‬
‫"אני לא מרוצה מהשידוך הזה‪ ,‬אבל החלטתי לקבל אותו ולא להגיד אף מילה נגדו‪",‬‬
‫אמרה ג'ו בכובד ראש‪" .‬אתה לא יודע כמה קשה לי לוותר על מג‪ ",‬המשיכה‪ ,‬ורעד נשמע‬
‫בקולה‪.‬‬
‫"את לא מוותרת עליה‪ .‬את רק מתחלקת בה חצי‪-‬חצי‪ ",‬אמר לורי בניסיון לנחם אותה‪.‬‬
‫"זה לא יהיה אותו דבר‪ .‬איבדתי את החברה הכי טובה שלי‪ ",‬נאנחה ג'ו‪.‬‬
‫"אני עומד לרשותך‪ ,‬בכל מקרה‪ .‬אמנם אני לא כל כך מועיל‪ ,‬אבל אני אעמוד לצדך כל‬
‫ימי חיי‪ ,‬ג'ו‪ .‬נשבע לך!" ולורי התכוון לכל מילה‪.‬‬
‫"אני יודעת‪ ,‬ואני נורא מודה לך‪ .‬אתה תמיד מעודד אותי מאוד‪ ,‬טדי‪ ",‬השיבה ג'ו ולחצה‬
‫את ידו בהכרת טובה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬תהיי בחור טוב ואל תצטערי‪ .‬הכול בסדר‪ ,‬את רואה‪ .‬מג מאושרת‪ ,‬ברוק יעבוד‬
‫קשה ויתבסס במהירות‪ ,‬סבא ידאג לו‪ ,‬ויהיה נורא נחמד לראות את מג בבית קטן משלה‪.‬‬
‫אחרי שהיא תלך נעשה חיים משוגעים‪ ,‬כי אני אגמור בקרוב את המכללה‪ ,‬ואז ניסע לחו"ל‬
‫לאיזה טיול נחמד‪ .‬זה לא ינחם אותך?"‬
‫"אני מקווה מאוד שכן‪ ,‬אבל אי‪-‬אפשר לדעת מה יקרה במשך שלוש שנים‪ ",‬אמרה ג'ו‪,‬‬
‫מהורהרת‪.‬‬
‫"נכון מאוד‪ .‬אבל נכון שהיה נחמד אם היינו יכולים להסתכל קדימה ולראות איפה כולנו‬
‫נהיה אז? אני הייתי נורא רוצה לדעת‪ ",‬השיב לורי‪.‬‬
‫"אני מעדיפה שלא‪ ,‬כי אני עלולה לראות משהו עצוב‪ .‬כולם נראים כל כך מאושרים‬
‫עכשיו‪ ,‬שקשה לי לדמיין מצב טוב יותר‪ ",‬ועיניה של ג'ו חלפו באטיות על פני החדר‪ ,‬ותוך‬
‫כדי התבוננות הלכו פניה והתבהרו‪ ,‬כי המראה היה נעים מאוד‪.‬‬
‫אבא ואמא ישבו יחד בשקט וחוו שוב את הפרק הראשון בסיפור האהבה שלהם שהתחיל‬
‫עשרים שנה קודם לכן‪ .‬איימי ציירה את זוג האוהבים שישבו בצד‪ ,‬שקועים בעולם יפהפה‬
‫משלהם‪ ,‬ואורו שיווה לפניהם חן וחסד שהאמנית הקטנה לא הצליחה להעלות על הנייר‪.‬‬
‫בת' שכבה על הספה שלה ושוחחה בעליצות עם ידידה הזקן‪ ,‬שאחז בידה כאילו הרגיש‬
‫השלו שהיא פוסעת בו‪ .‬ג'ו רבצה בכורסה‬‫ֵ‬ ‫שהיא מסוגלת להוביל אותו לאורך המשעול‬
‫הנמוכה החביבה עליה‪ ,‬ובפניה היתה אותה הבעה רצינית ושקטה שהחמיאה לה יותר מכול;‬
‫ולורי נשען על משענת הכורסה שלה‪ ,‬סנטרו בצבץ מעל ראשה המתולתל‪ ,‬הוא חייך בסבר‬
‫במראה הארוכה ששיקפה את בבואתם‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫פנים חביב ביותר והנהן אליה‬

‫וכך‪ ,‬כשהן מקובצות יחד‪ ,‬יורד המסך על מג‪ ,‬ג'ו‪ ,‬בת' ואיימי‪ .‬האם ישוב ויעלה? נראה איך‬
‫תתקבל המערכה הראשונה של הדרמה הביתית ששׁמה "נשים קטנות"‪.‬‬
‫חלק שני‬
‫פרק עשרים וארבעה‬
 ‫רכילות‬

‫כדי שנוכל להתחיל דף חדש ולגשת לחתונה של מג בראש שקט‪ ,‬כדאי שנפתח ברכילות‬
‫קצרה על משפחת מארץ'‪ .‬ואם חלק מהמבוגרים יטענו בשלב זה שיש יותר מדי‬
‫"התאהבהבויות" בסיפור‪ ,‬כפי שאני חוששת שהם עלולים לטעון )אם כי יש לי הרגשה‬
‫שהצעירים לא יביעו הסתייגות כזאת(‪ ,‬אוכל רק להצטרף לאמירה של הגברת מארץ' ‪-‬‬
‫"למה כבר אפשר לצפות כשיש ארבע בנות עליזות בבית ושכן צעיר ומקסים מעבר לגדר?"‬
‫שלוש השנים שחלפו לא חוללו שינויים רבים במשפחה השלווה‪ .‬המלחמה הסתיימה ומר‬
‫מארץ' שב בשלום הביתה‪ ,‬אל ספריו ואל הקהילה הקטנה שראתה בו כומר מחונן ומלא‬
‫השראה‪ ,‬אדם חרוץ ושקט‪ ,‬שופע חוכמה שערכה רב מכל ידע ונדיבות שבזכותה כל אדם‬
‫הוא אח ורע‪ ,‬וחדור אדיקות המעצבת את האופי והופכת אותו למרומם ומלבב גם יחד‪.‬‬
‫מאפיינים אלה‪ ,‬למרות העוני והיושרה המוחלטת שסגרה בפניו את דלתות ההצלחה‬
‫החומרית‪ ,‬משכו אליו באופן טבעי הרבה אנשים טובים‪ ,‬כמו שפרחים מתוקים מושכים‬
‫אליהם דבורים‪ ,‬ובאותה טבעיות הוא העניק להם מדבשו‪ ,‬שגם חמישים שנה של התנסויות‬
‫קשות לא נסכו לתוכו שום טיפה מרה‪ .‬צעירים חדורי התלהבות גילו שהמלומד כסוף‬
‫השיער ניחן בלב צעיר ממש כמו שלהם; נשים מוטרדות או מודאגות לא היססו לשטוח‬
‫לפניו את ההתלבטויות והצרות שלהן‪ ,‬כי ידעו שיזכו באהדה רכה מאין כמוה ובעצה נבונה‬
‫ביותר; חוטאים התוודו על חטאיהם באוזני האיש המנוסה וטהור הלב וקיבלו את נזיפתו‬
‫ואת מחילתו גם יחד; בעלי כישרון מצאו בו עמית ורע; שאפתנים הבחינו בחטף בשאיפות‬
‫נשגבות משלהם; ואפילו חסרי האמונה הודו שאמונותיו יפות וכנות‪ ,‬גם אם הן "לא‬
‫משתלמות"‪.‬‬
‫אנשים מבחוץ חשבו שחמש הנשים הנמרצות הן ששולטות בבית‪ ,‬וכך אכן היה מבחינות‬
‫רבות; אך המלומד השקט‪ ,‬הספון בין ספריו‪ ,‬היה בכל זאת ראש המשפחה‪ ,‬ושימש לכל‬
‫יושבי הבית מצפּוּן‪ ,‬עוגן ומשען; כי הנשים החרוצות והחרדות פנו אליו תמיד בעת צרה‪,‬‬
‫ומצאו בו ֵרע ואב במובן העמוק ביותר של המילים המקודשות האלה‪.‬‬
‫הבנות הפקידו את ִלבּן בידי ִאמן ואת נשמתן בידי אביהן; ועל שני ההורים‪ ,‬שחיו ועמלו‬
‫למענן בנאמנות כה רבה‪ ,‬הרעיפו אהבה רבה‪ ,‬שהתעצמה ככל שהתבגרו ואיחדה אותם‬
‫בקשר הענוג והמענג ביותר‪ ,‬המאציל ברכה על החיים ונותר בעינו גם לאחר המוות‪.‬‬
‫גברת מארץ' עדיין היתה רעננה ועליזה‪ ,‬אף על פי שהאפירה במידה ניכרת מאז פגשנו‬
‫אותה לאחרונה‪ ,‬וכרגע היתה שקועה לגמרי בענייניה של מג‪ ,‬כך שבתי החולים ובתי‬
‫המחסה‪ ,‬שעדיין היו מלאים ב"נערים" פצועים ובאלמנות חיילים‪ ,‬התגעגעו בהחלט‬
‫לביקוריה האמהיים וחדורי השליחוּת‪.‬‬
‫ג'ון ברוק מילא את חובתו באומץ במשך שנה‪ ,‬נפצע‪ ,‬נשלח הביתה ולא הורשה לחזור‬
‫לצבא‪ .‬הוא לא זכה בעיטורי גבורה כלשהם‪ ,‬אבל היה ראוי להם בהחלט‪ ,‬כי סיכן בחפץ לב‬
‫את כל מה שהיה לו‪ ,‬ובל נשכח שהחיים והאהבה יקרים מאוד ללב כשהם במלוא פריחתם‪.‬‬
‫הוא קיבל בהבנה את השחרור מהצבא‪ ,‬ועכשיו הקדיש את עצמו לתהליך ההחלמה‪,‬‬
‫למציאת עבודה ולהקמת בית משלו כדי להינשא למג‪ .‬בזכות תבונתו ורוחו העצמאית‪ ,‬סירב‬
‫להצעותיו הנדיבות מאוד של מר לורנס ובחר לעבוד כמנהל חשבונות‪ ,‬כי העדיף להשׂתכר‬
‫למחייתו ביושר ולא ליטול סיכונים בכספי הלוואות‪.‬‬
‫מג המשיכה לעבוד ולהמתין גם יחד‪ ,‬ונעשתה נשית יותר באופייה‪ ,‬מיומנת במלאכות‬
‫הבית ויפה מתמיד‪ ,‬כי האהבה מייפה להפליא‪ .‬היא עדיין לא נפטרה לגמרי מהשאיפות‬
‫ומהתקוות שטיפחה בילדותה‪ ,‬ולכן חשה מאוכזבת במידת מה מהצניעות שבה יחלו חייה‬
‫החדשים‪ .‬באותה תקופה התחתן נד מופט עם סאלי גרדינר‪ ,‬ומג לא הצליחה להימנע‬
‫מהשוואה בין מה שיש לה לבין הבית הנאה שלהם‪ ,‬הכרכרה‪ ,‬המתנות הרבות שקיבלו‬
‫והמחלצות שלבשו‪ ,‬ובסתר לבה הצטערה שלא יהיו לה כאלה‪ .‬אבל הקנאה וחוסר הסיפוק‬
‫נעלמו די מהר כשחשבה על כל האהבה והעמל שג'ון משקיע בסבלנות רבה בבית הקטן‬
‫שמחכה לה; וכשישבו יחד בשעת שקיעה ושוחחו על כל התוכניות הקטנות שלהם‪ ,‬נראה‬
‫עתידם יפה וזוהר כל כך‪ ,‬ששכחה את הפאר שאופף את סאלי והרגישה שהיא האישה‬
‫העשירה והמאושרת ביותר עלי אדמות‪.‬‬
‫ג'ו לא חזרה אל הדודה מארץ'‪ ,‬כי איימי התחבבה על הדודה עד כדי כך שהגברת הזקנה‬
‫שיחדה אותה בשיעורי ציור אצל אחד המורים הטובים באזור‪ .‬למען יתרון כזה היתה איימי‬
‫מוכנה לעבוד גם אצל מעסיקה קשה פי כמה‪ ,‬ועכשיו הקדישה את הבקרים לעבודה ואת‬
‫שעות אחר הצהריים להנאה‪ ,‬והצליחה יפה‪ .‬ג'ו הקדישה בינתיים את זמנה לספרות ולטיפול‬
‫בבת'‪ ,‬שנותרה חלושה גם כשהמחלה כבר נהפכה מזמן לנחלת העבר‪ .‬אי‪-‬אפשר לומר‬
‫שהיתה נכה‪ ,‬אך גם לא חזרה להיות הברייה הוורדרדה והבריאה שהיתה לפני כן; ועם זאת‬
‫היתה תמיד מלאת תקווה‪ ,‬שמחה ושלווה‪ ,‬עסקה בחריצות במטלות השקטות האהובות‬
‫עליה‪ ,‬היתה חברה של כולם‪ ,‬ובבית היתה כמו מלאך‪ ,‬הרבה לפני שהאוהבים אותה ביותר‬
‫למדו להכיר בכך‪.‬‬
‫כל עוד "הנשר הדואה" שילם לה דולר תמורת כל טור של "השטויות" שלה‪ ,‬כפי שכינתה‬
‫זאת‪ ,‬חשה ג'ו שהיא אישה בעלת אמצעים וטוותה בשקדנות את הרומנים הקטנים שלה‪.‬‬
‫אבל תוכניות כבירות תססו במוחה הקודח והסעירו את רוחה השאפתנית‪ ,‬ומתקן הצלייה‬
‫הישן שבעליית הגג הכיל בקרבו ערימה הולכת וגדלה של דפי כתב יד מוכתמים‪ ,‬העתידים‬
‫ביום מן הימים להכניס את השם מארץ' לרשימה המכובדת של עטורי התהילה‪.‬‬
‫לורי ציית לסבו ונרשם למכללה כדי להשביע את רצונו‪ ,‬אך השתדל להעביר שם את ימיו‬
‫בקלילות שתשביע את רצונו שלו‪ .‬כולם אהבו אותו בזכות כספו‪ ,‬התנהגותו הנאה‪ ,‬כישוריו‬
‫הרבים ולבו הטוב‪ ,‬אבל הלב הטוב הזה גם סיבך אותו בצרות כשניסה לחלץ מהן אחרים‪.‬‬
‫לפיכך אין ספק שהיה נהפך לאדם מפונק‪ ,‬כפי שקרה להרבה נערים מוכשרים אחרים‪,‬‬
‫אילולא נצר בלבו‪ ,‬כמו קמע המגן עליו מפני הידרדרות‪ ,‬את הזקן הנדיב שתרם רבות‬
‫להצלחתו‪ ,‬את השכנה האמהית שהשגיחה עליו כאילו היה בנה‪ ,‬ולא פחות מכך‪ ,‬את‬
‫הידיעה שארבע נערות מלאות תום אוהבות ומעריצות אותו ומאמינות בו בכל לבן‪.‬‬
‫מכיוון שהיה בסך הכול "נער אנושי מקסים"‪ 38,‬מובן שהשתובב ופלירטט‪ ,‬התגנדר‪ ,‬חתר‬
‫בסירות‪ ,‬שפע רגשות או התמסר לספורט‪ ,‬על פי חילופי האופנות במכללה; הוא עולל‬
‫תעלולים וגם נפל קורבן להם‪ ,‬דיבר בסלנג‪ ,‬ולא פעם כמעט הושעה או הורחק‪ .‬אך מכיוון‬
‫שרק מצב רוח מרומם ואהבת שעשועים הניעו את מעשי המשובה האלה‪ ,‬הצליח תמיד‬
‫להינצל באמצעות וידוי מלא כנות‪ ,‬הכאה על חטא או כוח שכנוע מושלם‪ ,‬שאיש לא עמד‬
‫בפניו‪ .‬למעשה‪ ,‬התגאה למדי בכל אותם מקרים שבהם הצליח לחמוק בעור שיניו‪ ,‬ונהנה‬
‫להסעיר את לב הבנות כשתיאר בפירוט את ניצחונותיו על מורים זועמים‪ ,‬מרצים מכובדים‬
‫"חברי לכיתה" נהפכו לגיבורים בעיני בנות מארץ'‪ ,‬שתמיד היו מוכנות‬
‫ַ‬ ‫ואויבים מושבעים‪.‬‬
‫לשמוע עוד ועוד על המעללים של "החבר'ה שלנו"‪ ,‬ולא פעם זכו להתענג על חיוכיהם של‬
‫היצורים הנהדרים האלה כשלורי הביא אותם איתו כשחזר הביתה‪.‬‬
‫איימי נהנתה במיוחד מהכבוד הרם הזה ונהפכה ליפהפייה נערצת בעיניהם‪ ,‬כי הוד‬
‫מעלתה חשה ולמדה מהר מאוד איך להשתמש במתת הקסם שניחנה בה‪ .‬מג היתה שקועה‬
‫בג'ון הפרטי והייחודי שלה ולכן לא הקדישה תשומת לב ליצירי הבריאה האחרים‪ ,‬ובת'‬
‫היתה ביישנית והעזה רק להציץ בהם ולתהות איך איימי מעזה לחלק להם הוראות בצורה‬
‫כזאת; אבל ג'ו הרגישה כמו דג במים‪ ,‬והתקשתה להימנע מחיקוי ההתנהגויות‪ ,‬ההתבטאויות‬
‫והמעללים הגבריים‪ ,‬שנראו לה טבעיים יותר מהגינונים שנשים צעירות אמורות לדבוק‬
‫בהם‪ .‬כולם חיבבו מאוד את ג'ו אך מעולם לא התאהבו בה‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬מעטים מאוד‬
‫הצליחו לחמוק מהעלאת אנחה רגשנית או שתיים על מזבחה של איימי‪ .‬ואם עסקנו‬
‫ברגשות‪ ,‬טבעי לחלוטין שנעבור עכשיו אל "שובך היונים"‪.‬‬
‫כך נקרא הבית החום הקטן שמר ברוק הכין למג כביתם הראשון‪ .‬לורי הוא שהעניק לו‬
‫את השם הזה‪ ,‬בטענה שהוא מתאים מאוד לצמד האוהבים העדינים‪ ,‬ש"מסתדרים כמו זוג‬
‫יונים‪ ,‬משיקים מקור אל מקור והומים"‪ .‬הבית היה קטן‪ ,‬מאחוריו היתה גינה זעירה‪,‬‬
‫והמדשאה שבחזיתו היתה בגודל ממחטה‪ .‬כאן‪ ,‬בחזית‪ ,‬התכוונה מג להציב מזרקה ולשתול‬
‫שיחים ושפע של פרחים יפים‪ ,‬אך כרגע החליף את המזרקה רק כד חרס שחוק ומהוה‪ ,‬סבך‬
‫הצמחייה כלל רק כמה עצי ארזית צעירים שעדיין לא החליטו אם לחיות או למות‪ ,‬ועל‬
‫שפע הפרחים רמזו רק גדודי מקלות‪ ,‬שהראו היכן נזרעו הזרעים‪ .‬אבל בפנים היה הבית‬
‫מקסים‪ ,‬והכלה המאושרת לא מצאה בו שום פגם‪ ,‬מהמרתף עד עליית הגג‪ .‬אמנם המבואה‬
‫היתה צרה כל כך שצריך לשמוח שלא היה להם פסנתר‪ ,‬כי בשום פנים ואופן לא היו‬
‫מצליחים להעביר אותו דרכה בשלמותו; חדר האוכל היה קטן כל כך ששישה אנשים ישבו‬
‫בו בדוחק; ומדרגות המטבח נראו כאילו נבנו מתוך כוונה מפורשת להשליך את המשרתים‬
‫ואת כלי החרסינה לתוך ארגז הפחמים‪ .‬אבל ברגע שהתרגלו לפגמים הקלים האלה‪ ,‬לא‬
‫יכלו להעלות על דעתם משהו מושלם יותר‪ ,‬כי הכול היה מעוצב בתבונה ובטוב טעם‬
‫והתוצאה היתה מספקת ביותר‪ .‬בסלון הקטן לא היו שולחנות מצופי שיש‪ ,‬מראות ארוכות‬
‫או וילונות תחרה‪ ,‬אלא רהיטים פשוטים‪ ,‬ספרים רבים‪ ,‬תמונה יפה או שתיים ואגרטל עם‬
‫פרחים בחלון הגדול‪ ,‬ומסביב היו פזורות המתנות היפות שהכינו להם ידיים אוהבות‪ ,‬מתנות‬
‫שהיו יפות במיוחד בזכות מסרי האהבה שנלוו אליהן‪.‬‬
‫שהכּן‬
‫ַ‬ ‫פסיכה שלורי נתן להם לא איבד מיופיו בגלל העובדה‬ ‫ֶ‬ ‫לדעתי‪ ,‬פסל השיש של‬
‫שמתחתיו היה מעשה ידיו של ג'ון; שום רפד לא היה יכול לתלות את וילונות המוסלין‬
‫הפשוטים בחינניות רבה יותר משעשו זאת ידי האמן של איימי; שום מזווה לא זכה‬
‫שייאמרו בין קירותיו ברכות כנות‪ ,‬איחולים לבביים ומילים מלאות תקווה‪ ,‬כמו אלה‬
‫שהרעיפו ג'ו ואמה כשאחסנו במזווה של מג את הקופסאות‪ ,‬החביות והחבילות המעטות‬
‫שלה; ואין לי ספק שהמטבח החדש והנקי לא היה נראה נעים ומאורגן כל כך אילולא‬
‫סידרה האנה שוב ושוב כל סיר וכל מחבת בו והכינה את כל הדרוש להדלקת האש ברגע‬
‫ש"גיברת ברוק תבוא הביתה"‪ .‬אני גם משערת ששום בעלת בית צעירה לא החלה את חייה‬
‫עם מלאי עצום כל כך של מטליות אבק‪ ,‬מחזיקי סירים ותיקי בד‪ ,‬כי בת' הכינה אותם‬
‫בכמות שעתידה להספיק להם ודאי עד חתונת הכסף‪ ,‬וגם המציאה שלושה סוגים שונים של‬
‫מטליות כלים‪ ,‬לטיפול יעיל במערכת כלי החרסינה שקיבלו לחתונה‪.‬‬
‫מי ששוכר בעלי מקצוע לביצוע המלאכות האלה לא מבין מה הוא מפסיד; כי המטלות‬
‫הפשוטות ביותר מקבלות לוויית חן אם ידיים אוהבות עושות אותן‪ ,‬ומג מצאה שפע של‬
‫הוכחות לכך‪ ,‬כי כל הדברים בקן הקטן שלה‪ ,‬מהמערוך שבמטבח ועד אגרטל הכסף שעל‬
‫שולחן הסלון‪ ,‬העידו על אהבה ורצון טוב‪.‬‬
‫אילו ימים יפים עברו עליהם כשתכננו הכול יחד‪ ,‬וכמה חגיגיים היו מסעות הקניות‬
‫שערכו; אילו טעויות מצחיקות עשו‪ ,‬ואיך התגלגלו מצחוק למראה הדברים המגוחכים‬
‫שקנה להם לורי‪ .‬רוחו המבודחת של האדון הצעיר הזה העידה שהוא עדיין ילד אף על פי‬
‫שכמעט סיים את המכללה‪ .‬השיגעון החדש שלו היה להביא איתו בביקוריו השבועיים פריט‬
‫מחוכם כלשהו‪ ,‬חדש ושימושי‪ ,‬לעקרת הבית הצעירה‪ .‬באחת הפעמים הביא שקית מלאה‬
‫אטבי כביסה מיוחדים; בפעם אחרת ‪ -‬מטחנת אגוזים נפלאה שהתפרקה לחתיכות בניסיון‬
‫הראשון; אחר כך הביא מנקה סכינים שקלקל את כל הסכינים; או מברשת שתלשה את‬
‫הצמר מהשטיח אבל השאירה עליו את הלכלוך; סבון פלא שקילף את העור מהידיים; דבק‬
‫מצוין שלא נדבק לשום דבר חוץ מאשר לאצבעותיו של הקונה המרומה; וכלי בדיל מסוגים‬
‫שונים‪ ,‬החל בקוּפּוֹת צעצוע לאיסוף מטבעות תועים וכלה בדוּד נהדר שרוחץ פריטים באדים‬
‫אגב סכנת פיצוץ מתמדת‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫טוּדלס"‪ ,‬אבל לורי חש‬‫מג התחננה לפניו שיפסיק‪ ,‬ג'ון לגלג עליו וג'ו כינתה אותו "מר ֶ‬
‫דחף בלתי‪-‬נשלט לתת חסות לכושר ההמצאה הינקי ולדאוג שידידיו יהיו מצוידים כהלכה‬
‫בתחום זה‪ .‬וכך צצה שטות חדשה מדי שבוע‪.‬‬
‫לבסוף נשלמו כל ההכנות‪ ,‬עד לפרטים הקטנים ביותר; איימי אפילו סידרה סבונים‬
‫צבעוניים שתאמו לצבעים בחדרים השונים ובת' ערכה את השולחן לארוחה הראשונה‪.‬‬
‫"את מרוצה? יש כאן תחושה ביתית? את מרגישה שתוכלי להיות מאושרת פה?" שאלה‬
‫גברת מארץ' כשהיא ובתה פסעו בממלכה החדשה שלובות זרוע‪ ,‬כי דווקא בתקופה הזאת‬
‫דומה שדבקו זו בזו יותר מתמיד‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אמא‪ ,‬אני מרוצה לגמרי‪ ,‬בזכות כולכם‪ ,‬ואני כל כך מאושרת‪ ,‬שאני לא מסוגלת‬
‫לדבר על זה‪ ",‬השיבה מג‪ ,‬והבעת פניה אמרה יותר מכל מילה‪.‬‬
‫"אם רק היתה לה משרתת או שתיים‪ ,‬הכול היה בסדר‪ ",‬אמרה איימי כשיצאה מהסלון‬
‫לאחר שניסתה להחליט אם פסל הארד של מרקוריוס נראה טוב יותר על המזנון או על‬
‫המדף שמעל האח‪.‬‬
‫"אמא ואני דיברנו על זה‪ ,‬והחלטתי לנסות קודם את הדרך שלה‪ .‬אין כאן הרבה מה‬
‫לעשות‪ ,‬כך שאם לוטי תעשה את השליחויות ותעזור פה ושם‪ ,‬העבודה המעטה שתישאר‬
‫תעזור לי לא להתבטל ולא להתגעגע הביתה‪ ",‬השיבה מג בשלווה‪.‬‬
‫"לסאלי מופט יש ארבע משרתות‪ ",‬החלה איימי לומר‪.‬‬
‫"אם למג יהיו ארבע משרתות‪ ,‬לא יהיה מספיק מקום בבית‪ ,‬והאדון והגברת יצטרכו לגור‬
‫בגינה‪ ",‬התערבה ג'ו‪ ,‬שחגרה סינר כחול גדול והעניקה צחצוח אחרון לידיות של הדלתות‪.‬‬
‫"סאלי לא התחתנה עם גבר עני‪ ,‬ובבית המהודר שלה מתאים בהחלט שיהיו הרבה‬
‫משרתים‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‪" .‬מג וג'ון מתחילים בצניעות‪ ,‬אבל יש לי הרגשה שבבית‬
‫הקטן ישרור אושר לא פחות מאשר בבית הגדול‪ .‬בחורות בגילה של מג טועות טעות מרה‬
‫כשהן לא משאירות לעצמן שום עיסוק חוץ מאשר להתלבש‪ ,‬לחלק הוראות ולרכל‪ .‬בתחילת‬
‫נישואי השתוקקתי שהבגדים החדשים שלי יתבלו או ייקרעו כדי שאוכל לתקן אותם‬
‫וליהנות מעבודת התפירה‪ ,‬כי נמאס לי לגמרי לעסוק רק ברקמה ובטיפול בממחטה שלי‪".‬‬
‫"למה לא נכנסת למטבח ובישלת מטעמים‪ ,‬כמו שסאלי עושה כדי להשתעשע? אם כי‬
‫היא אומרת שהבישולים שלה אף פעם לא מצליחים והמשרתות לועגות לה‪ ",‬אמרה מג‪.‬‬
‫"באמת נכנסתי למטבח כעבור זמן מה‪ ,‬אבל לא כדי לבשל 'מטעמים' אלא כדי ללמוד‬
‫מהאנה איך מבשלים‪ ,‬כך שלמשרתים לא תהיה סיבה לצחוק עלי‪ .‬בתקופה ההיא עשיתי את‬
‫זה רק למען השעשוע‪ ,‬אבל אחר כך הגיעו זמנים שבהם הייתי אסירת תודה על כך שיש בי‬
‫לא רק רצון לבשל אלא גם יכולת להכין אוכל מזין לבנותי הקטנות ולתפקד בכוחות עצמי‬
‫כשכבר לא יכולתי להעסיק משרתים‪ .‬את מתחילה בקצה השני‪ ,‬מג חמודה‪ ,‬אבל מה‬
‫שתלמדי עכשיו יועיל לך במשך הזמן‪ ,‬גם כשג'ון יהיה עשיר יותר‪ ,‬כי בעלת בית‪ ,‬מפואר‬
‫ככל שיהיה‪ ,‬צריכה לדעת איך העבודה מתבצעת אם היא רוצה שאחרים יעשו אותה למענה‬
‫בצורה טובה ומוצלחת‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אמא‪ ,‬אני בטוחה שאת צודקת‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שהאזינה בהערכה להרצאה הקטנה‪ ,‬כי‬
‫גם הטובה בנשים מתקשה להתאפק מלשאת דברים בנושא רב חשיבות כמו אחזקת הבית‪.‬‬
‫"את יודעת שהחדר הזה הוא הכי אהוב עלי בבית הקטנטן שלי?" הוסיפה מג כעבור רגע‪,‬‬
‫כשעלו למעלה והיא הציצה לתוך חדר הארונות‪ ,‬שהיה מצויד בשפע עצום של מצעים‬
‫ומפות שולחן‪.‬‬
‫בת' עסקה באותו רגע בסידור הערימות הצחורות על המדפים ונהנתה מהמגוון הנאה‪,‬‬
‫ושלושתן צחקו למשמע דבריה של מג‪ ,‬כי בחדר הארונות הזה היה טמון סיפור מבדח‪:‬‬
‫כזכור לכם‪ ,‬הדודה מארץ' אמרה שאם מג תתחתן עם "הברוק הזה" היא לא תקבל אפילו‬
‫פרוטה אחת מכספה‪ .‬אבל אחר כך הצטערה על מה שאמרה‪ ,‬כי הזמן שיכך את זעמה והיא‬
‫התחרטה על שבועתה‪ .‬מכיוון שהקפידה לעמוד תמיד בדיבורה‪ ,‬ניסתה למצוא דרך לעקוף‬
‫את הנדר הזה‪ ,‬ולבסוף הגתה תוכנית שהניחה את דעתה‪ .‬היא ציוותה על גברת קרול‪ ,‬אמה‬
‫של בת דודתן פלורנס‪ ,‬לקנות‪ ,‬לתפור ולרקום מלאי נדיב של מצעים ומפות‪ ,‬ולשלוח אותם‬
‫כמתנה ממנה עצמה‪ .‬כל ההוראות מולאו בנאמנות‪ ,‬אבל הסוד דלף והסב הנאה רבה לבני‬
‫המשפחה‪ ,‬כי הדודה מארץ' העמידה פנים שהיא לא יודעת דבר ועמדה על כך שלא תוכל‬
‫לתת כלום מלבד שרשרת הפנינים הישנה שהבטיחה להעניק לכלה הראשונה‪.‬‬
‫"אני שמחה לראות שיש לך טעם טוב כעקרת בית‪ .‬ידידה שלי נאלצה להתחיל את דרכה‬
‫עם שישה סדינים בלבד‪ ,‬אבל לעומת זאת היו לה המון קעריות לנטילת ידיים‪ ,‬ולכן היתה‬
‫מרוצה‪ ",‬אמרה גברת מארץ' וטפחה על המפות הרקומות המשובחות בעין של מומחית‬
‫שיודעת להעריך את טיבן‪.‬‬
‫"לי אין אפילו קערית אחת לנטילת ידיים‪ ,‬אבל 'הכלי מיטה האלה יספיקו עד סוף‬
‫החיים'‪ ,‬כמו שהאנה אומרת‪ ",‬אמרה מג ונראתה מרוצה מאוד‪ ,‬ובצדק‪.‬‬
‫"טוּדלס מגיע‪ ",‬קראה ג'ו מלמטה‪ ,‬וכולן ירדו לפגוש את לורי‪ ,‬שביקורו השבועי היה‬ ‫ֶ‬
‫אירוע משמעותי בחייהן השקטים‪.‬‬
‫בחור גבוה ורחב כתפיים‪ ,‬בעל שיער קצוץ‪ ,‬כובע לבד ומעיל מתנופף‪ ,‬התקרב בצעדים‬
‫מהירים לאורך הדרך‪ ,‬קפץ מעל הגדר הנמוכה בלי שטרח לפתוח את השער‪ ,‬ניגש מיד אל‬
‫גברת מארץ' בזרועות פתוחות ואמר בלבביות‪:‬‬
‫"הנה אני‪ ,‬אמא! כן‪ ,‬הכול בסדר‪".‬‬
‫שלוש המילים האחרונות נאמרו בתשובה למבט שנעצה בו האישה הבוגרת‪ ,‬מבט חם‬
‫ושואל‪ ,‬שעיניו היפות השיבו עליו במבט מלא כנות‪ ,‬והטקס הקטן הסתיים‪ ,‬כמו תמיד‪,‬‬
‫בנשיקה אמהית‪.‬‬
‫"לגברת ברוק‪ ,‬בלוויית ברכות היצרן ואיחוליו‪ .‬מה שלומך‪ ,‬בת'! כמה טוב לראות אותך‪,‬‬
‫ג'ו‪ .‬איימי‪ ,‬את נהיית יותר מדי יפה לגברת רווקה‪".‬‬
‫תוך כדי דיבור הושיט לורי למג את החבילה העטופה בנייר חום‪ ,‬משך בסרט השיער של‬
‫בת'‪ ,‬נעץ מבט משתאה בסינר הכחול של ג'ו‪ ,‬העמיד פנים שהוא מעריץ נלהב של איימי‪,‬‬
‫ולבסוף לחץ את ידי כולן‪ ,‬ושיחה ערה התפתחה ביניהם‪.‬‬
‫"איפה ג'ון?" שאלה מג בדאגה‪.‬‬
‫"עצר בדרך כדי לקחת את הרישיון למחר‪ ,‬גברתי‪".‬‬
‫"מי ניצח במשחק האחרון‪ ,‬טדי?" שאלה ג'ו‪ ,‬שעדיין התעניינה בעיסוקים גבריים אף על‬
‫פי שהיתה כבר בת תשע‪-‬עשרה‪.‬‬
‫"הקבוצה שלנו‪ ,‬כמובן‪ .‬חבל שלא יכולת לבוא לראות‪".‬‬
‫"מה שלום העלמה ַר ֶנדל היפהפייה?" שאלה איימי בחיוך רב‪-‬משמעות‪.‬‬
‫"אכזרית מתמיד‪ .‬את לא רואה איך אני דועך מרוב ייסורים?" ולורי הנחית על חזהו‬
‫הרחב חבטה מצלצלת ופלט אנחה מלודרמטית‪.‬‬
‫"מה הבדיחה הפעם? תפתחי את החבילה ותראי‪ ,‬מג‪ ",‬אמרה בת' והביטה בסקרנות‬
‫בחבילה הגבשושית‪.‬‬
‫"מכשיר שימושי לבית‪ ,‬למקרה של שריפה או פריצה‪ ",‬הסביר לורי כשרעשן עץ ענקי‬
‫‪40‬‬
‫נשלף מהחבילה והנערות פרצו בצחוק‪.‬‬
‫"בכל פעם שג'ון לא נמצא ואת נבהלת‪ ,‬גברת מג‪ ,‬פשוט תנופפי את הרעשן מהחלון‬
‫הקדמי וכל השכונה תתעורר בן רגע‪ .‬נחמד‪ ,‬לא?" ולורי הדגים להן את יכולותיו של‬
‫המכשיר עד שנאלצו לאטום את אוזניהן‪.‬‬
‫"ככה אתן מודות לי? ואם כבר מדברים על תודה‪ ,‬את צריכה להודות להאנה שהצילה לך‬
‫את עוגת החתונה‪ .‬בדיוק כשעברתי ליד הבית שלכם ראיתי שמכניסים אותה לשם‪ ,‬ואם‬
‫האנה לא היתה מגנה עליה בעוז‪ ,‬הייתי לוקח ממנה ביס‪ ,‬כי היא נראתה כל כך טעימה‪".‬‬
‫"אני שואלת את עצמי אם תגדל אי‪-‬פעם‪ ,‬לורי‪ ",‬אמרה מג בקול אמהי‪.‬‬
‫"אני משתדל כמיטב יכולתי‪ ,‬גברתי‪ ,‬אבל אני לא חושב שיש לי סיכוי להיות הרבה יותר‬
‫גבוה‪ ,‬כי מטר שמונים וקצת ‪ -‬זה בערך מה שגברים מסוגלים לעשות בימינו העגומים‪",‬‬
‫השיב האדון הצעיר‪ ,‬שראשו הגיע כמעט עד נברשת הבדולח הקטנה‪ .‬ומיד הוסיף‪" ,‬אני‬
‫מניח שזה יהיה חילול קודש לאכול משהו במשכן המצוחצח הזה‪ ,‬אז לנוכח העובדה שאני‬
‫רעב נורא‪ ,‬אני מציע שננעל את המפגש הנוכחי‪".‬‬
‫"אמא ואני נחכה לג'ון‪ .‬יש כמה דברים אחרונים שצריך לסדר‪ ",‬אמרה מג שכבר פנתה‬
‫לענייניה‪.‬‬
‫"בת' ואני ניגש אל קיטי בראיינט להביא עוד פרחים למחר‪ ",‬הוסיפה איימי‪ ,‬קשרה מגבעת‬
‫ציורית על תלתליה הציוריים ונהנתה מהתוצאה לא פחות מכל האחרים‪.‬‬
‫"קדימה‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אל תנטשי חבר בשעת צרה‪ .‬נתקפתי תשישות כל כך חמורה שלא אוכל‬
‫להגיע הביתה בלי עזרה‪ .‬אבל בכל מקרה אל תורידי את הסינר‪ ,‬הוא נורא מחמיא לך‪",‬‬
‫אמר לורי כשג'ו טמנה את מושא סלידתו בכיסה הרחב והציעה לו את זרועה כדי לתמוך‬
‫בצעדיו החלושים‪.‬‬
‫"תשמע‪ ,‬טדי‪ ,‬אני רוצה לדבר איתך ברצינות על מחר‪ ",‬החלה ג'ו לומר כשפסעו לדרכם‬
‫יחד‪" .‬אתה חייב להבטיח לי שתתנהג יפה ולא תעולל תעלולים ותקלקל לנו את התוכניות‪".‬‬
‫"אפילו לא תעלול אחד‪".‬‬
‫"ואל תגיד דברים מצחיקים כשצריך להיות רציניים‪".‬‬
‫"אני אף פעם לא עושה דברים כאלה‪ַ .‬את הבדרנית בדרך כלל‪".‬‬
‫"ואני מתחננת לפניך שלא תסתכל עלי במהלך הטקס‪ ,‬כי ברור לי שאני אפרוץ בצחוק‪".‬‬
‫"את לא תראי אותי בכלל‪ .‬את כל כך תבכי‪ ,‬שהערפל הסמיך סביבך יסתיר את הנוף‪".‬‬ ‫ַ‬
‫"אני אף פעם לא בוכה‪ ,‬אלא אם קורה משהו ממש נורא‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כמו כשמישהו נוסע למכללה‪ ,‬מה?" קטע אותה לורי בצחוק רחב‪.‬‬
 ‫"אל תשוויץ‪ .‬רק ייבבתי קצת כדי להיות כמו כולן‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬תגידי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬מה שלום סבא השבוע? הוא במצב רוח טוב?"‬
‫"מאוד‪ .‬למה‪ ,‬הסתבכת בצרה ואתה רוצה לדעת איך הוא יגיב?" שאלה ג'ו די בתקיפות‪.‬‬
‫"באמת‪ ,‬ג'ו‪ ,‬את חושבת שהייתי מסתכל לאמא שלך בעיניים ואומר 'הכול בסדר' אם זה‬
‫לא היה נכון?" ולורי עצר בפתאומיות וארשת נעלבת על פניו‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא חושבת‪".‬‬
‫"אז תפסיקי להיות חשדנית‪ .‬אני בסך הכול רוצה קצת כסף‪ ",‬אמר לורי והמשיך ללכת‪,‬‬
‫מפויס בזכות נימת קולה הלבבית‪.‬‬
‫"אתה מבזבז לא מעט‪ ,‬טדי‪".‬‬
‫"בחייך‪ ,‬אני לא מבזבז את הכסף‪ ,‬הכסף מתבזבז מעצמו איכשהו ונעלם לפני שאני מבין‬
‫מה קורה‪".‬‬
‫"אתה כל כך טוב ונדיב‪ ,‬שאתה מלווה לאנשים ולא מסוגל להגיד 'לא' לאף אחד‪ .‬שמענו‬
‫על כל מה שעשית למען החבר שלך‪ֶ ,‬הנשוֹ‪ .‬אם תמיד תוציא כספים בצורה כזאת‪ ,‬אף אחד‬
‫לא יאשים אותך‪ ",‬אמרה ג'ו בחמימות‪.‬‬
‫"נו טוב‪ ,‬הוא עשה פיל מזבוב‪ .‬לא היית רוצה שאני אתן לבחור מוצלח כזה‪ ,‬ששווה‬
‫עשרה בטלנים כמוני‪ ,‬לעבוד בפרך רק מפני שחסרה לו קצת עזרה‪ ,‬נכון?"‬
‫"ברור שלא‪ .‬אבל אני לא מבינה למה אתה צריך להביא איתך שבעה‪-‬עשר וֶ סטים‪ ,‬אינסוף‬
‫עניבות וכובע חדש בכל פעם שאתה בא הביתה‪ .‬חשבתי שהתגברת על תקופת הגנדרנות‬
‫שלך‪ ,‬אבל בכל פעם היא מתפרצת בצורה אחרת‪ .‬כנראה צו האופנה כרגע הוא להיראות‬
‫נורא ‪ -‬להפוך את הראש למברשת קרצוף‪ ,‬ללבוש כתונת משוגעים וכפפות כתומות ולנעול‬
‫נעליים כבדות עם חרטום מרובע‪ .‬אם הכיעור הזה היה זול‪ ,‬לא הייתי אומרת כלום‪ .‬אבל‬
‫הוא עולה לא פחות מהכיעור הקודם‪ ,‬ואני לא מפיקה ממנו שום הנאה‪".‬‬
‫לורי הטיל את ראשו לאחור וצחק כל כך למשמע המתקפה הזאת‪ ,‬שכובע הלבד שלו נפל‬
‫וג'ו דרכה עליו‪ ,‬עלבון שרק סיפק לו הזדמנות להדגים את יתרונות התלבושת השימושית‬
‫כשקיפל את הכובע המבוזה ותחב אותו לכיס‪.‬‬
‫"אל תמשיכי להטיף לי מוסר‪ ,‬תהיי טובה! יש לי מספיק כל השבוע‪ ,‬ואני רוצה ליהנות‬
‫כשאני בא הביתה‪ .‬לקראת מחר אני אתייפייף‪ ,‬לא משנה כמה זה יעלה‪ ,‬ואשביע את רצונם‬
‫של כל ידידי‪".‬‬
‫"אני אעזוב אותך במנוחה רק אם תיתן לשיער שלך לצמוח‪ .‬אני לא בת אצילים‪ ,‬אבל אני‬
‫לא מוכנה להיראות בחברת מישהו שנראה כמו מתאבק מקצועי‪ ",‬העירה ג'ו בחומרה‪.‬‬
‫"הסגנון הסגפני הזה עוזר ללימודים‪ ,‬לכן אנחנו מאמצים אותו‪ ",‬השיב לורי‪ ,‬שהיה קשה‬
‫להאשים אותו בגנדרנות לאחר שהקריב מרצונו הטוב את רעמת תלתליו הנאה למען צו‬
‫האופנה ‪ֶ -‬ש ֶלף בגובה חצי סנטימטר‪.‬‬
‫"דרך אגב‪ ,‬ג'ו‪ ,‬נדמה לי שפארקר הקטן התאהב עד מעל לראש באיימי‪ .‬הוא מדבר עליה‬
‫בלי הרף‪ ,‬כותב שירים ומשוטט כמו סהרורי באופן חשוד ביותר‪ .‬אבל עדיף שהוא יקטום את‬
‫בא ָבּה‪ ,‬לא?" הוסיף לורי‪ ,‬לאחר רגע של שתיקה‪ ,‬בנימת קול מסתודדת של‬ ‫תשוקתו בעודה ִ‬
‫אח גדול‪.‬‬
‫"ברור‪ .‬אנחנו לא רוצים עוד חתונה במשפחה בשנים הקרובות‪ .‬אלוהים ישמור‪ ,‬מה‬
‫הילדים האלה חושבים לעצמם?" וג'ו נראתה מזועזעת כאילו שכחה לרגע שאיימי ופארקר‬
‫הם כבר בני נוער‪.‬‬
‫"הדור הזה מבשיל מהר‪ ,‬ואני לא יודע מה יהיה עלינו‪ .‬את בסך הכול תינוקת‪ ,‬אבל את‬
‫הבאה בתור‪ ,‬ג'ו‪ ,‬ואנחנו נישאר כאן אבלים וחפויי ראש‪ ",‬אמר לורי ונד בראשו על ניווּנה‬
‫של התקופה‪.‬‬
‫"אל תפחד‪ ,‬אני לא מהנחמדוֹת‪ .‬אף אחד לא ירצה אותי‪ ,‬ומזל שכך‪ ,‬כי בכל משפחה‬
‫צריכה להיות רווקה זקנה אחת‪".‬‬
‫"את לא תתני סיכוי לאף אחד‪ ",‬אמר לורי ולכסן אליה מבט‪ ,‬ופניו השזופים התכהו קצת‬
‫יותר‪" .‬את לא מוכנה לחשוף את הצד הרך שלך‪ ,‬ואם מישהו מבחין בו במקרה ומסגיר את‬
‫העובדה שהוא מוצא חן בעיניו‪ ,‬את מתנהגת אליו כמו שגברת גָ מידג'‪ 41‬התנהגה אל המחזר‬
‫שלה ‪ -‬שופכת עליו דלי מים קרים ונהיית עוקצנית כל כך שאף אחד לא מעז לגעת בך או‬
‫להסתכל עלייך‪".‬‬
‫"אני לא אוהבת דברים כאלה‪ .‬אני עסוקה מדי ואין לי זמן לשטויות‪ ,‬ולדעתי זה נורא‬
‫שמפרקים ככה משפחות‪ .‬אל תדבר על זה יותר‪ .‬החתונה של מג סובבה לכולנו את הראש‪,‬‬
‫ואנחנו לא מדברים על שום דבר חוץ מאהבות ואהובים ודברים מגוחכים כאלה‪ .‬לא בא לי‬
‫להתעצבן‪ ,‬אז בוא נחליף נושא‪ ",‬וג'ו נראתה כמי שלא תהסס לשפוך דלי מים קרים עם כל‬
‫התגרות נוספת‪.‬‬
‫לורי ביטא את רגשותיו הנסתרים רק בשריקה חרישית ארוכה ובנבואה נוראה שנשא‬
‫כשנפרדו בשער‪" :‬תזכרי מה שאני אומר לך‪ ,‬ג'ו‪ ,‬את הבאה בתור‪".‬‬

‫‪ .38‬מתוך פרק ‪ 19‬ברומן ‪) Bleak House‬בית קדרוּת( מאת צ'רלס דיקנס‪ .‬במילים אלה מתאר הכומר צ'דבנד את ג'ו‪,‬‬
‫מנקה רחובות צעיר‪.‬‬
‫‪ .39‬הגיבור הקומי במחזה ‪ (The Toodles (1848‬מאת ויליאם ברטון‪ ,‬שאשתו קונה בלי הרף פריטים חסרי ערך במכירות‬
‫פומביות‪.‬‬
‫‪ .40‬רעשני עץ כאלה אכן שימשו כאמצעי התרעה בידי שומרים‪.‬‬
‫‪ .41‬דמות של אלמנה מתוך דיוויד קופרפילד מאת צ'רלס דיקנס‪.‬‬
‫פרק עשרים וחמישה‬
 ‫החתונה הראשונה‬

‫הוורדים שהשתרגו מעל הגזוזטרה התעוררו מוקדם באותו בוקר בחודש יוני‪ ,‬ובלב צוהל‬
‫האירו פנים באור השמש הבהיר‪ ,‬כמו שכנים קטנים וידידותיים‪ .‬פניהם האדמדמים היו‬
‫סמוקים מהתרגשות כשהיטלטלו ברוח והתלחשו על מה שנגלה לעיניהם‪ .‬כי חלקם הציצו‬
‫פנימה מבעד לחלונות של חדר האוכל‪ ,‬שבו נערך השולחן החגיגי‪ ,‬חלקם טיפסו לקומה‬
‫השנייה והנהנו וחייכו אל האחיות שהלבישו את הכלה‪ ,‬ואחרים נופפו לשלום וקידמו‬
‫בברכה את כל מי שהתרוצץ בשליחות זו או אחרת בגינה‪ ,‬בגזוזטרה ובמבואה‪ .‬וכולם‪ ,‬מן‬
‫הפרח הפתוח והוורוד ביותר ועד לניצן הקטנטן והחיוור ביותר‪ ,‬תרמו מיופיים ומניחוחם‬
‫לגבירתם טובת הלב‪ ,‬שאהבה אותם וטיפלה בהם במשך זמן כה רב‪.‬‬
‫מג עצמה נראתה כמו ורד ביום ההוא‪ ,‬כי כל הטוּב והמתיקות שבלבה ובנשמתה נשקפו‬
‫מפניה‪ ,‬שנראו מלבבים ועדינים‪ ,‬מלאי קסם שהיה מרהיב יותר מכל יופי‪ .‬לא היה לה שום‬
‫צורך במשי‪ ,‬בתחרה או בפרחים ססגוניים‪" .‬אני לא רוצה להיראות היום שונה או‬
‫מלאכותית‪ ",‬אמרה‪" .‬אני לא רוצה חתונה מפוארת‪ ,‬אלא רק שהאנשים הקרובים אלי יהיו‬
‫איתי‪ ,‬ולמענם אני רוצה להיראות ולהיות אני עצמי‪".‬‬
‫לכן תפרה במו ידיה את שמלת הכלולות וארגה בה את התקוות הענוגות ואת חלומות‬
‫האהבה התמימים שטיפחה בלבה הצעיר‪ .‬אחיותיה קלעו את שערה היפה‪ ,‬והקישוט היחיד‬
‫שענדה היו פרחי זיוָ ונית‪ ,‬ש"ג'ון שלה" אהב יותר מכל פרח צומח אחר‪.‬‬
‫"את באמת נראית בדיוק כמו מג היקרה שלנו‪ ,‬אבל את כל כך מתוקה ומלבבת שהייתי‬
‫מחבקת אותך אם לא הייתי פוחדת לקמט לך את השמלה‪ ",‬קראה איימי וסקרה אותה‬
‫בהנאה כשהכול הושלם‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אני מרוצה‪ .‬אבל בבקשה תחבקו ותנשקו אותי כולכם‪ ,‬ואל תפחדו על השמלה‬
‫שלי‪ .‬אני רוצה שהיום יהיו בה הרבה קמטים מהסוג הזה‪ ",‬ומג פרשה את זרועותיה אל‬
‫אחיותיה‪ ,‬שנצמדו אליה לרגע בפנים קורנים ובתחושה שהאהבה החדשה לא פגמה באהבה‬
‫הוותיקה‪.‬‬
‫"עכשיו אגש לקשור לג'ון את העניבה‪ ,‬ואחר כך אשב כמה דקות בשקט עם אבא בחדר‬
‫העבודה‪ ",‬ומג ירדה במהירות לערוך את הטקסים הקטנים האלה‪ ,‬ואחר כך פסעה בעקבות‬
‫אמה ממקום למקום‪ ,‬כי הרגישה שלמרות החיוך הנסוך על הפנים האמהיים‪ ,‬נסתר לו עצב‬
‫חשאי בלב האמהי כשהציפור הראשונה פורחת מן הקן‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬כשהבנות הצעירות יותר עומדות יחד ומשלימות כמה פרטים אחרונים בתלבושתן‬
‫הצנועה‪ ,‬נדמה לי שזאת הזדמנות טובה לספר על כמה שינויים שחוללו שלוש השנים‬
‫במראה שלהן‪ ,‬כי כולן נראות במיטבן ברגע זה‪.‬‬
‫ֶ‬ ‫האחרונות‬
‫גופה הזוויתי והנוקשה של ג'ו התרכך במידה רבה‪ ,‬והיא למדה לנוע בקלילות‪ ,‬גם אם לא‬
‫בחינניות רבה‪ .‬התספורת הקצרה והמתולתלת התארכה ונהפכה לפקעת עבותה‪ ,‬שהולמת‬
‫נראה בלחייה השחומות‪ ,‬בוהק רך‬ ‫יותר את הראש הקטן שבקצה הגוף הארוך‪ .‬צבע רענן ֶ‬
‫נשקף מעיניה‪ ,‬ולשונה החדה מפיקה כיום מילים נעימות בלבד‪.‬‬
‫בת' נעשתה דקיקה‪ ,‬חיוורת ושקטה מתמיד‪ .‬העיניים היפות והטובות נראות גדולות יותר‪,‬‬
‫ויש בהן הבעה שנוסכת עצבות אף על פי שהיא עצמה לא עצובה‪ .‬צל הכאב הוא שנוסך על‬
‫הפנים הצעירים אורך רוח נוגע ללב‪ .‬אבל בת' כמעט לא מתלוננת‪ ,‬ותמיד אומרת בתקווה‬
‫ש"המצב ישתפר בקרוב"‪.‬‬
‫איימי נחשבת בצדק ל"פרח של המשפחה"‪ ,‬כי כבר בגיל שש‪-‬עשרה היא נראית ומתנהגת‬
‫כאישה בוגרת‪ .‬היא לא יפהפייה אבל היא ניחנה באותו קסם חמקמק הנקרא חן‪ ,‬שניכר‬
‫בקווי המתאר של גופה‪ ,‬במבנה ידיה ובתנועתן‪ ,‬ובאופן שבו שמלתה משתפלת על גופה‬
‫ושערה גולש על כתפיה ‪ -‬חן לא מודע אך מלא הרמוניה‪ ,‬הנחשב בעיני רבים למצודד לא‬
‫פחות מהיופי עצמו‪ .‬אפה של איימי עדיין מייסר אותה מפני שלעולם לא ייהפך לאף יווני‪,‬‬
‫וכך גם פיה‪ ,‬שנראה לה רחב מדי‪ ,‬וסנטרה ההחלטי‪ .‬תווי הפנים המרגיזים האלה משווים לה‬
‫ייחודיות רבה‪ ,‬אבל היא לא מסוגלת להבין זאת ומתנחמת בעור פניה הבהיר להפליא‪,‬‬
‫בעיניה הכחולות והצלולות ובתלתליה הזהובים והשופעים מתמיד‪.‬‬
‫כל השלוש לבשו עכשיו שמלות כסופות דקיקות )שמלות הקיץ החגיגיות ביותר שלהן(‪,‬‬
‫ורדים עיטרו את שערן ואת חזן ושלושתן נראו רעננות ומאושרות בדיוק כפי שחשו‪ ,‬שלוש‬
‫נערות שעצרו לרגע את מהלך חייהן השוקק כדי לקרוא בעיניים מלאות ערגה את הפרק‬
‫המתוק ביותר בספר הנשיות‪.‬‬
‫שום טקס רב רושם לא תוכנן‪ ,‬הכול היה אמור להתנהל באווירה טבעית וביתית ככל‬
‫האפשר‪ ,‬ולכן הזדעזעה הדודה מארץ' מיד בבואה כשראתה שהכלה עצמה רצה לקראתה‬
‫ומובילה אותה פנימה‪ ,‬כשגילתה שהחתן מהדק למקומה עטרת פרחים שנפלה או כשהבחינה‬
‫בחטף בכומר‪ ,‬אבי הכלה‪ ,‬שעלה במדרגות בפנים חמורי סבר ובקבוק יין מתחת לכל אחת‬
‫מזרועותיו‪.‬‬
‫"בחיי‪ ,‬איזה מין דבר זה!" קראה הגברת הזקנה כשהתיישבה במקום הכבוד שהכינו לה‬
‫וסידרה את הקפלים המרשרשים של שמלת המשי הסגולה שלה‪" .‬את צריכה להופיע רק‬
‫ברגע האחרון‪ ,‬ילדה‪".‬‬
‫"אני לא מופע‪ ,‬דודה‪ ,‬ואף אחד לא בא כדי לנעוץ בי מבטים‪ ,‬להעביר ביקורת על‬
‫השמלה שלי או לחשב כמה עלתה הארוחה‪ .‬אני כל כך מאושרת שממש לא אכפת לי מה‬
‫יגידו או יחשבו‪ ,‬והחתונה הקטנה שלי תהיה בדיוק כמו שאני רוצה‪ .‬ג'ון‪ ,‬יקירי‪ ,‬הנה‬
‫הפטיש‪ ".‬ומג ניגשה אל "האיש הזה" והצטרפה אל עיסוקיו הלא ראויים‪.‬‬
‫מר ברוק אפילו לא אמר "תודה"‪ ,‬אך כשגחן אל הכלי נטול הרומנטיות נישק את כלתו‬
‫מאחורי הדלת המתקפלת‪ ,‬ולמראה הבעת פניו מיהרה הדודה מארץ' לשלוף את הממחטה‬
‫שלה בגלל לחלוחית פתאומית שעלתה בעיניה הזקנות והחדות‪.‬‬
‫קול התרסקות וצעקה‪ ,‬קול צחוקו של לורי וקריאה צורמנית‪" ,‬שיופיטר יעזור לי! ג'ו עוד‬
‫פעם הפילה את העוגה!" כל אלה חוללו מהומה רגעית‪ ,‬שבקושי הסתיימה כשלהקת‬
‫הדודניות הגיעה ו"המסיבה נכנסה"‪ ,‬כמו שבת' נהגה לומר בילדותה‪.‬‬
‫"אל תרשי לענק הצעיר הזה להתקרב אלי‪ .‬הוא מפחיד אותי יותר מיתושים‪ ",‬לחשה‬
‫הגברת הזקנה לאיימי כשהחדר התמלא וראשו השחרחר של לורי התנשא מעל כולם‪.‬‬
‫"הוא הבטיח להתנהג יפה היום‪ ,‬והוא בהחלט מסוגל להיות מעודן כשהוא רוצה‪ ",‬השיבה‬
‫איימי והחליקה משם כדי להזהיר את הרקולס מפני הדרקון‪ ,‬אזהרה שהניעה אותו לרדוף‬
‫אחרי הגברת הזקנה בדבקוּת שכמעט הוציאה אותה מדעתה‪.‬‬
‫אמנם הכלה לא נכנסה בראש תהלוכת שושבינות‪ ,‬אבל דממה פתאומית השתררה בחדר‬
‫כשמר מארץ' והזוג הצעיר תפסו את מקומותיהם מתחת לקשת הירוקה‪ .‬אמא והאחיות‬
‫נאספו סביבם כאילו הן מסרבות לוותר על מג; הקול האבהי נשבר יותר מפעם אחת‪ ,‬ודומה‬
‫שבזכות זה היה הטקס יפה וחגיגי יותר; ידו של החתן רעדה בבירור‪ ,‬ואיש לא שמע את‬
‫תשובותיו; אבל מג הישירה מבט אל עיני בעלה‪ ,‬ופניה וקולה שיקפו אמון כה עמוק‬
‫שלב אמה נמלא שמחה‪ ,‬והדודה מארץ' משכה באפה‬ ‫כשהשיבה על השאלה המסורתית‪ֵ ,‬‬
‫בקול רם‪.‬‬
‫ג'ו לא בכתה בסופו של דבר‪ ,‬אם כי היתה על סף דמעות בשלב מסוים‪ ,‬וניצלה מהבושה‬
‫הזאת רק בזכות הידיעה שלורי מביט בה בלי הרף בעיניו השחורות והשובבות‪ ,‬שתערובת‬
‫מצחיקה של שעשוע והתרגשות נשקפה מהן‪ .‬בת' הסתירה את פניה בכתפה של אמה‪ ,‬אך‬
‫איימי ניצבה כמו פסל חינני‪ ,‬וקרן שמש מחמיאה ביותר נגעה במצחה הלבן ובפרח‬
‫שבשערה‪.‬‬
‫אני חוששת שהמהלך לא תאם את כללי הטקס‪ ,‬אבל ברגע שהיתה נשואה כהלכה‪ ,‬קראה‬
‫מג‪" ,‬הנשיקה הראשונה למאמי!" והסתובבה ונשקה לה בכל לבה‪ .‬במהלך חמש‪-‬עשרה‬
‫הדקות הבאות דמתה לוורד יותר מתמיד‪ ,‬כי כולם ניצלו עד תום את זכותם לנשק את‬
‫הכלה‪ ,‬החל במר לורנס וכלה בהאנה הזקנה‪ ,‬המעוטרת בשביס מדהים ועצום ממדים‪,‬‬
‫שנפלה על צווארה במבואה וקראה בהתייפחות מעורבת בצחוק‪" ,‬שאלוהים יברך אותך‬
‫מאה פעמים‪ ,‬מותק! שום דבר לא קרה לעוגה והכול נראה יופי טופי‪".‬‬
‫אחר כך התפזרו כולם בחדר וכל אחד אמר או השתדל להגיד משהו מחוכם‪ ,‬וכל‬
‫האמירות נשמעו שנונות‪ ,‬כי הצחוק בוקע בלי שום קושי כשהלב מתרונן‪ .‬המתנות לא הוצגו‬
‫כי כולן כבר היו בבית הקטן‪ ,‬וגם לא הוגשה ארוחה מהודרת אלא רק שפע של עוגות‬
‫ופירות מעוטרים בפרחים‪ .‬מר לורנס והדודה מארץ' משכו בכתפיהם וחייכו זה אל זה‬
‫כשהתברר ששלוש ֵאלות הנעורים מחלקות רק מים‪ ,‬לימונדה וקפה‪ .‬אבל איש לא אמר‬
‫כלום עד שלורי‪ ,‬שהתעקש לכבד את הכלה במו ידיו‪ ,‬התייצב לפניה כשהוא נושא מגש‬
‫גדוש והבעת תמיהה על פניו‪.‬‬
‫"ג'ו ניפצה בטעות את כל הבקבוקים?" לחש‪" ,‬או שהזיתי הבוקר כשראיתי כמה בקבוקי‬
‫יין מסתובבים בשטח?"‬
‫"לא‪ .‬סבא שלך הציע לנו באדיבותו את מיטב היינות שלו‪ ,‬וגם הדודה מארץ' שלחה כמה‬
‫בקבוקים‪ ,‬אבל אבא החביא קצת בשביל בת'‪ ,‬ואת השאר שלח לבית המחסה לחיילים‪ .‬אתה‬
‫יודע שלדעתו לא צריך לשתות יין אלא כשחולים‪ ,‬ואמא אומרת שהיא ובנותיה לעולם לא‬
‫יגישו יין לשום בחור צעיר תחת קורת הגג הזאת‪".‬‬
‫מג דיברה בכובד ראש וציפתה שלורי יתרגז או יצחק‪ ,‬אבל הוא לא התרגז ולא צחק‪,‬‬
‫אלא העיף בה מבט מהיר ואמר בדרכו הקלילה‪" ,‬רעיון טוב! ראיתי במו עיני כמה נזק עלול‬
‫היין לגרום‪ .‬הלוואי שגם נשים אחרות היו חושבות כמוכן‪".‬‬
‫"אני מקווה שאתה לא מדבר מתוך ניסיון‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬ונימת חרדה נשמעה בקולה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬נשבע לך שלא‪ .‬אבל אל תגבשי דעה חיובית מדי עלי‪ .‬יין הוא פשוט לא אחד‬
‫הדברים שמפתים אותי‪ .‬הרי גדלתי בבית שהיין שכיח בו כמו מים ובלתי‪-‬מזיק כמעט באותה‬
‫מידה‪ ,‬ולכן הוא לא מעניין אותי‪ .‬אבל כשבחורה יפה מגישה אותו‪ ,‬קשה לסרב‪ ,‬את מבינה‪".‬‬
‫"אבל אתה תסרב כדי לתת דוגמה טובה לאחרים‪ ,‬אם לא לטובתך שלך‪ ,‬נכון? בבקשה‪,‬‬
‫לורי‪ ,‬תבטיח לי‪ ,‬וכך תהיה לי עוד סיבה לקרוא לזה היום המאושר ביותר בחיי‪".‬‬
‫הבקשה הפתאומית והרצינית עוררה בגבר הצעיר היסוס רגעי‪ ,‬כי הלחץ החברתי מקשה‬
‫לפעמים יותר מהצורך להתאפק‪ .‬מג ידעה שאם יבטיח לה‪ ,‬יקיים את הבטחתו בכל מחיר‪,‬‬
‫ומכיוון שחשה בכוחה‪ ,‬השתמשה בו לטובתו של ידידה‪ .‬היא לא אמרה דבר‪ ,‬אלא רק נשאה‬
‫אליו את מבטה בפנים שופעי שמחה ובחיוך קטן שאמר‪" ,‬איש לא יוכל לסרב לי היום‪".‬‬
‫לורי בוודאי לא היה יכול לסרב‪ ,‬ולכן השיב לה בחיוך‪ ,‬הושיט לה את ידו ואמר מכל הלב‪,‬‬
‫"אני מבטיח‪ ,‬גברת ברוק!"‬
‫"אני מודה לך מאוד מאוד‪".‬‬
‫"ואני אשתה לחיי ההחלטה שלך‪ ,‬טדי‪ ",‬קראה ג'ו והטבילה אותו במתז לימונדה כשהניפה‬
‫את כוסה וחייכה אליו בשביעות רצון‪.‬‬
‫הלימונדה נלגמה‪ ,‬ולורי הבטיח ובסופו של דבר גם קיים את הבטחתו למרות פיתויים‬
‫רבים; כי הנערות השכילו לנצל את הרגע המשמח כדי לעזור לידידן‪ ,‬עזרה שעליה הודה‬
‫להן כל חייו‪.‬‬
‫אחרי הארוחה שוטטו האורחים בזוגות ובשלשות‪ ,‬בבית ובגינה‪ ,‬ונהנו מהאור הרב שקרן‬
‫בחוץ ובפנים‪ .‬מג וג'ון עמדו יחד באמצע המדשאה‪ ,‬כשלפתע נחה על לורי השראה‬
‫שהעניקה גוון נוסף לחתונה הייחודית הזאת‪.‬‬
‫"כל הזוגות הנשואים ישלבו ידיים וירקדו במעגל סביב הזוג הטרי‪ ,‬כמו שהגרמנים עושים‪,‬‬
‫ואנחנו הרווקים והרווקות נפזז בזוגות מחוץ למעגל!" קרא לורי‪ ,‬והחל לרקוד עם איימי‬
‫לאורך השביל במרץ ובמיומנות מידבקים כל כך‪ ,‬שכל האחרים עשו כמותם בלי שום מחאה‪.‬‬
‫ראשונים הצטרפו האדון והגברת מארץ' והדודה והדוד קרול; אחרים מיהרו להצטרף‬
‫אליהם‪ ,‬ואפילו סאלי מופט‪ ,‬שהיססה לרגע‪ ,‬הרימה את שובל שמלתה על זרועה ומשכה את‬
‫נד למעגל‪ .‬אבל מצחיקים מכול היו מר לורנס והדודה מארץ'‪ ,‬כי ברגע שהאדון הקשיש‬
‫ושופע האצילות ניגש אליה בצעד קל‪ ,‬תחבה הגברת הזקנה את מקלה מתחת לזרועה‬
‫ודידתה משם במהירות כדי לשלב ידיים עם השאר בריקוד סביב הזוג הטרי‪ ,‬בעוד הצעירים‬
‫פושטים בגן כמו פרפרים ביום קיץ‪.‬‬
‫רק כשכולם כבר היו קצרי נשימה הגיע הנשף המאולתר אל סיומו‪ ,‬והאורחים החלו‬
‫להתפזר לבתיהם‪.‬‬
‫"אני מאחלת לך כל טוב‪ ,‬יקירתי‪ ,‬מכל הלב‪ ,‬אבל אני חושבת שתצטערי על זה‪ ",‬אמרה‬
‫הדודה מארץ' למג‪ .‬ולחתן שליווה אותה אל הכרכרה הוסיפה ואמרה‪" ,‬קיבלת אוצר‪ ,‬איש‬
‫צעיר‪ ,‬תקפיד להיות ראוי לו‪".‬‬
‫"זאת החתונה הכי יפה שהייתי בה בשנים האחרונות‪ ,‬נד‪ ,‬ואני לא מבינה למה‪ ,‬כי לא היה‬
‫בה שום סגנון‪ ",‬אמרה גברת מופט לבעלה כשנסעו לדרכם‪.‬‬
‫"לורי‪ ,‬נערי‪ ,‬אם תרצה אי‪-‬פעם ללכת בדרך הזאת‪ ,‬קח את אחת הנערות האלה שתעמוד‬
‫לצדך‪ ,‬ואני אהיה מרוצה לגמרי‪ ",‬אמר מר לורנס והתיישב בכיסא הנדנדה כדי לנוח‬
‫מהתרגשות הבוקר‪.‬‬
‫"אעשה כמיטב יכולתי להשביע את רצונך‪ ,‬אדוני‪ ",‬היתה תשובתו של לורי‪ ,‬החריגה‬
‫בצייתנותה‪ ,‬כששלף בזהירות את צרור הפרחים שג'ו תחבה בלולאת הדש שלו‪.‬‬
‫הבית הקטן לא היה רחוק משם‪ ,‬ומסע הכלולות של מג היה רק הליכה שקטה לצדו של‬
‫ג'ון מהבית הישן אל הבית החדש‪ .‬כשירדה מחדרה שבקומה השנייה נראתה כמו פרח‬
‫בשמלתה הלבנבנה ובמגבעת הקש הקשורה בסרט לבן‪ ,‬וכולם נאספו סביבה כדי לומר‬
‫שלום‪ ,‬כאילו היא יוצאת למסע אל מעבר לים‪.‬‬
‫"אל תחשבי שאני נפרדת ממך‪ ,‬מאמי שלי‪ ,‬או שאני אוהבת אותך פחות מפני שאני‬
‫אוהבת כל כך את ג'ון‪ ",‬אמרה ולרגע נצמדה אל אמה בעיניים דומעות‪" .‬אני אבוא כל יום‪,‬‬
‫אבא‪ ,‬ואני מצפה שכולכם תשמרו לי את המקום הקבוע שלי בלבכם‪ ,‬אף על פי שאני‬
‫נשואה‪ .‬בת' תבוא להיות איתי לעתים קרובות‪ ,‬והבנות האחרות יקפצו מדי פעם לצחוק על‬
‫הקשיים שלי באחזקת הבית‪ .‬אני מודה לכולכם על יום החתונה המאושר הזה‪ .‬שלום‪,‬‬
‫שלום!"‬
‫הם עמדו וצפו בה בפנים שופעי אהבה‪ ,‬תקווה וגאווה‪ ,‬כשהלכה והתרחקה‪ ,‬שעונה על‬
‫זרוע בעלה‪ ,‬ידיה מלאות פרחים ושמש יוני מאירה את פניה המאושרים‪ .‬וכך החלו חיי‬
‫הנישואים של מג‪.‬‬
‫פרק עשרים ושישה‬
 ‫ניסיונות אמנותיים‬

‫זמן רב עובר עד שאדם לומד את ההבדל בין כישרון לגאונות‪ ,‬במיוחד אם הוא צעיר‬
‫ושאפתן‪ .‬איימי למדה להבחין בהבדל הזה לאחר תלאות רבות; כי בתחילה התבלבלה בין‬
‫התלהבות להשראה‪ ,‬ובתעוזת נעורים ניסתה לשלוח את ידה בכל תחום אמנותי‪ .‬זמן רב שרר‬
‫קיפאון מוחלט בתחום "עוגות הבוץ"‪ ,‬והיא התמסרה לציור עדין בעט ודיו‪ ,‬שבו הוכיחה‬
‫טעם טוב ומיומנות רבה‪ ,‬ויצירותיה היו נעימות לעין ורווחיות כאחת‪ .‬אבל עיניה המאומצות‬
‫מדי הניעו אותה להניח את העט והדיו לטובת ניסיון נועז בחריטה בעץ באמצעות שיפודים‬
‫לוהטים‪.‬‬
‫כל עוד נמשך ההתקף הזה‪ ,‬חיה המשפחה בפחד מתמיד מפני שריפה‪ ,‬כי ריח העץ החרוך‬
‫מילא את הבית בכל שעות היממה‪ ,‬עשן עלה בתכיפות מבהילה מעליית הגג ומהמחסן‪,‬‬
‫שיפודים מלובנים התגלגלו בכל מקום‪ ,‬והאנה לא שכבה לישון לפני שהניחה בפתח חדרה‬
‫דלי מים ופעמון‪ ,‬למקרה שתפרוץ דליקה‪ .‬דיוקנו של המלאך רפאל נמצא חרוט בקווים‬
‫גסים בצדו התחתון של הקרש ללישת בצק‪ ,‬ודמותו של אל היין ַבּכּחוּס נחקקה על מכסה‬
‫של חבית בירה; מלאך מזמר עיטר את המכסה של מכל הסוכר‪ ,‬והניסיונות לחרוט את‬
‫רומיאו ויוליה סיפקו חומר בעירה לאח במשך זמן מה‪.‬‬
‫המעבר מאש לשמן היה רק טבעי לאצבעות החרוכות‪ ,‬ואיימי התמסרה לציור בלהט עז‪.‬‬
‫צייר שהכירה ִצייד אותה בלוח צבעים‪ ,‬במכחולים ובצבעים שלא היו נחוצים לו‪ ,‬והיא‬
‫ציירה בהתלהבות ויצרה נופים ימיים וכפריים שכמותם לא נראו מעולם בים או ביבשה‪.‬‬
‫מפלצות הבקר שיצרה ודאי היו זוכות בפרסים בירידים חקלאיים‪ ,‬ונטייתם המסוכנת של‬
‫כלי השיט בציוריה היתה גורמת מחלת ים לכל צופה היושב בראש התורן‪ ,‬אילולא פרץ מיד‬
‫המוכּרים בתחום של בניית ספינות‬ ‫ָ‬ ‫בצחוק לנוכח התעלמותה המוחלטת מכל הכללים‬
‫ואבזורן‪ .‬ילדים שחרחרים ומדונות כהות עיניים שנעצו בך מבט מפינת הסטודיו הזכירו את‬ ‫ִ‬
‫הצייר הספרדי מוּריליוֹ; צלליות חומות שמנוניות‪ ,‬עם פס בהיר במקום הלא מתאים‪ ,‬שאפו‬
‫להיות פנים בנוסח רמברנדט; גברות שופעות וילדים חולי ַמיֶ ֶימת ניסו ללכת בעקבותיו של‬
‫וטרנֶ ר הטביע את חותמו בסופות של רעמים כחולים‪ ,‬ברקים כתומים‪ ,‬גשם חום‬ ‫רוּבּנס; ֶ‬
‫ֶ‬
‫ועננים סגולים‪ ,‬שהכתם האדום כעגבנייה שבמרכזן היה יכול להיות שמש או מצוף‪ ,‬חולצת‬
‫מלחים או גלימת מלכים‪ ,‬כטוב בעיניו של הצופה‪.‬‬
‫רישום דיוקנות בפחם היה הבא בתור‪ ,‬וכל בני המשפחה נתלו בשורה ונראו פרועים‬
‫ומפויחים כאילו יצאו זה עתה מתוך ארגז פחמים‪ .‬כשהתרככו לדיוקנות עיפרון נראו טוב‬
‫יותר‪ ,‬כי תווי הפנים ָדמוּ יותר למציאות‪ ,‬ושערה של איימי‪ ,‬אפה של ג'ו‪ ,‬פיה של מג ועיניו‬
‫של לורי הוכתרו במילים "מוצלחים להפליא"‪ .‬לאחר מכן הגיע שוב תורם של החומר‬
‫והגבס‪ ,‬ופסלי רפאים של מכריה צצו בפינות הבית או צנחו ממדפי ארונות על ראשיהם של‬
‫אנשים‪ .‬ילדים שודלו להיכנס לבית כדי לשמש לה דוגמנים‪ ,‬ובגלל סיפוריהם המבולבלים‬
‫על מעשיה המסתוריים הצטיירה העלמה איימי כמפלצת משונה‪ .‬אך מאמציה בכיוון זה באו‬
‫אל קצם הפתאומי בגלל תקרית לא נעימה שציננה את התלהבותה‪ .‬לאחר שבמשך זמן מה‬
‫לא נמצאו לה דוגמנים אחרים‪ ,‬החליטה לצקת בגבס את רגלה היפה‪ ,‬ובאחד הימים נחרדו‬
‫בני המשפחה למשמע מהלומות וצרחות שלא מן העולם הזה‪ ,‬וכשמיהרו לעזרתה מצאו את‬
‫חובבת האמנות מקפצת בפראות ברחבי המחסן‪ ,‬כשרגלה לכודה בגיגית גבס שהתקשה‬
‫במהירות בלתי‪-‬צפויה‪ .‬בסופו של דבר חולצה מתוכה בקושי רב וגם בלוויית סיכון מסוים‪,‬‬
‫כי בזמן החציבה בגבס התגלגלה ג'ו מצחוק עד כדי כך שהסכין שלה הרחיק לכת וחתך את‬
‫הרגל המסכנה‪ ,‬וכך נותרה מזכרת עד לניסיון אמנותי אחד לפחות‪.‬‬
‫בעקבות האירוע הזה שככה קצת התלהבותה של איימי‪ ,‬עד ששיגעון לרישומי טבע הניע‬
‫אותה לשוטט לאורך הנהר‪ ,‬בשדות ובחורשות‪ ,‬ולתור אחר נופים ציוריים וחורבות הראויות‬
‫להעתקה‪ .‬שוב ושוב הצטננה כשישבה על עשב לח כדי להעלות על הנייר "קומפוזיציה‬
‫מקסימה"‪ ,‬שכללה אבן‪ ,‬גדם עץ‪ ,‬פטרייה אחת וגבעול בּוּצין שבור‪ ,‬או "גוש עננים שמימי"‪,‬‬
‫שבסופו של דבר נראה על הנייר כמו תצוגה מובחרת של שמיכות מוך‪ .‬היא הקריבה את‬
‫עור פניה כששייטה על פני הנהר בשמש הקיץ החמה כדי להתבונן בגוני האור והצל‪,‬‬
‫וחטפה קמט מעל האף כשניסתה לתפוס "נקודות תצפית"‪ ,‬או איך שלא קוראים לתרגיל הזה‬
‫שדורש עצימת עין אחת ומיקוד המבט מעבר לאגודל‪.‬‬
‫אם "גאונות היא סבלנות אינסופית" כפי שטען מיכלאנג'לו‪ ,‬אין ספק שאיימי יכלה לייחס‬
‫לעצמה את הסגולה האלוהית הזאת‪ ,‬כי התמידה בדרכה למרות כל המכשולים‪ ,‬הכישלונות‬
‫ומפחי הנפש‪ ,‬והאמינה בנחישות שבבוא היום תיצור משהו שיהיה ראוי לתואר "אמנות‬
‫נשגבת"‪.‬‬
‫בינתיים המשיכה ללמוד ולעשות דברים אחרים וגם ליהנות מהם‪ ,‬כי החליטה להיות‬
‫אישה מצודדת וכלילת השלמות‪ ,‬גם אם לא תהיה אמנית דגולה‪ .‬באלה הצליחה הרבה‬
‫יותר‪ ,‬כי היתה אחת מאותן בריות עליזות מטבען‪ ,‬שמתחבבות בלי להתאמץ‪ ,‬קונות להן‬
‫חברים בכל מקום ומקבלות את החיים בחינניות ובקלות‪ ,‬כך שאנשים שמזלם לא שפר‬
‫עליהם עד כדי כך מתפתים להאמין שברכת שמים מלווה אותן מרגע לידתן‪ .‬כולם חיבבו‬
‫אותה‪ ,‬כי אחת מתכונותיה הטובות היתה תבונה בכל הנוגע ליחסי אנוש‪ .‬היא הבינה בחוש‬
‫מה נעים וראוי‪ ,‬תמיד אמרה את הדבר הנכון לאדם הנכון‪ ,‬פעלה בדיוק באופן המתאים‬
‫לזמן ולמקום‪ ,‬והטיבה לשלוט בעצמה עד כדי כך שאחיותיה אמרו תמיד‪" ,‬גם אם איימי‬
‫תגיע לחצר המלוכה בלי שום הכנה מראש‪ ,‬היא תדע בדיוק מה לעשות‪".‬‬
‫מ"החברה הטובה ביותר"‪ ,‬אף על פי שלא‬‫ֶ‬ ‫אחת מחולשותיה היתה התשוקה להיות חלק‬
‫ידעה בבירור מה פירוש "הטובה ביותר"‪ .‬כסף‪ ,‬מעמד‪ ,‬סגנון אופנתי וגינונים יפים היו‬
‫הדברים הנחשקים ביותר בעיניה‪ ,‬היא אהבה להתרועע עם אנשים שניחנו בהם‪ ,‬ולא פעם‬
‫סברה בטעות שהשקרי הוא אמיתי והעריצה את מה שלא היה ראוי להערצה‪ .‬מעולם לא‬
‫שכחה שהיא בת טובים מלידה‪ ,‬ולכן טיפחה את הנטיות והתחושות האציליות שבה כדי‬
‫שבבוא ההזדמנות תהיה ערוכה ומזומנה לתפוס את המקום שהעוני שלל ממנה עד אז‪.‬‬
‫"הגבירה"‪ ,‬כפי שכינו אותה חבריה‪ ,‬השתוקקה בכל לבה להיות גבירה אמיתית‪ ,‬ובלבה‬
‫אכן היתה גבירה‪ ,‬אבל עדיין היה עליה ללמוד שכסף לא קונה אופי מעודן‪ ,‬מעמד לא תמיד‬
‫מלוּוה באצילות‪ ,‬וחינוך אמיתי נותן את אותותיו למרות חסרונות חומריים‪.‬‬
‫"אני רוצה לבקש ממך טובה‪ ,‬אמא‪ ",‬אמרה איימי באחד הימים‪ ,‬כשנכנסה לחדר בארשת‬
‫של חשיבות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬קטנה שלי‪ ,‬מה רצית?" השיבה אמה‪ ,‬שהגברת הצעירה והמכובדת עדיין היתה‬
‫בעיניה "התינוקת"‪.‬‬
‫"שיעורי הציור שלנו נגמרים בשבוע הבא‪ ,‬ולפני שניפרד למשך הקיץ‪ ,‬הייתי רוצה להזמין‬
‫לכאן את החברות שלי מהחוג‪ .‬הן נורא רוצות לראות את הנהר ולצייר את הגשר השבור‬
‫ועוד כמה דברים שמצאו חן בעיניהן בבלוק הציור שלי‪ .‬הן התנהגו אלי יפה מבחינות רבות‪,‬‬
‫ואני מודה להן מאוד‪ ,‬כי כולן עשירות והן יודעות שאני ענייה‪ ,‬ובכל זאת הן מתנהגות‬
‫תמיד כאילו זה לא חשוב להן‪".‬‬
‫"ולמה זה צריך להיות חשוב להן?" שאלה גברת מארץ' בפנים חמורים‪.‬‬
‫"את יודעת בדיוק כמוני שכמעט לכולם זה חשוב‪ ,‬אז אל תתנפחי כמו תרנגולת מגוננת‬
‫כשעופות יפים יותר מנקרים את האפרוחים שלה‪ .‬הרי בסופו של דבר הברווזון המכוער‬
‫נהפך לברבור‪ ,‬את יודעת‪ ",‬ואיימי חייכה בלי שום מרירות‪ ,‬כי התברכה ברוח טובה ובנפש‬
‫מלאת תקווה‪.‬‬
‫גברת מארץ' צחקה ושיככה את גאוותה האמהית הפגועה בשאלה‪:‬‬
‫"טוב‪ ,‬ברבורית שלי‪ ,‬אז מה התוכנית שלך?"‬
‫"הייתי רוצה להזמין את הבנות לארוחה בשבוע הבא‪ ,‬להסיע אותן למקומות שהן רוצות‬
‫לראות‪ ,‬לשיט בנהר אולי‪ ,‬ולערוך להן חגיגה אמנותית קטנה‪".‬‬
‫"נשמע סביר בהחלט‪ .‬מה את רוצה להגיש בארוחה? עוגה‪ ,‬כריכים‪ ,‬פירות וקפה ‪ -‬אני‬
‫מניחה שזה יספיק‪ ,‬נכון?"‬
‫"לא‪ ,‬מה פתאום! חייבים להכין גם לשון קרה ועוף‪ ,‬קציפת שוקולד וגלידה‪ .‬הבנות‬
‫רגילות לדברים כאלה‪ ,‬ואני רוצה שהארוחה שלי תהיה מכובדת ומהודרת‪ ,‬אף על פי שאני‬
‫עובדת למחייתי‪".‬‬
‫"כמה גברות צעירות יש בחוג?" שאלה אמה ופניה הלכו והרצינו‪.‬‬
‫"שתים‪-‬עשרה או ארבע‪-‬עשרה‪ ,‬אבל אני לא חושבת שכולן יבואו‪".‬‬
‫"אלוהים ישמור‪ ,‬ילדונת‪ ,‬תצטרכי לשכור כרכרה ציבורית כדי להסיע אותן‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אמא‪ ,‬מה פתאום? אני משערת שלכל היותר יגיעו שש או שמונה‪ ,‬אז אני אשכור‬
‫עגלת חוף ואבקש רשות ממר לורנס להשתמש בכרכרה הרך‪-‬מושבית שלו‪) ".‬כך קראה‬
‫האנה לכרכרה הרב‪-‬מושבית‪(.‬‬
‫"זה יהיה יקר‪ ,‬איימי‪".‬‬
‫"לא נורא‪ .‬חישבתי את העלויות‪ ,‬ואני אשלם הכול בעצמי‪".‬‬
‫"את יודעת‪ ,‬חמודה‪ ,‬מאחר שהילדות האלה רגילות לדברים כאלה וגם אם נעשה כמיטב‬
‫יכולתנו לא נוכל לחדש להן שום דבר‪ ,‬אולי הן יעדיפו דווקא תוכנית פשוטה יותר‪ ,‬ולוּ‬
‫בזכות החידוש שבה‪ .‬גם לנו היא תתאים יותר‪ ,‬כי לא נצטרך לקנות או לשאול דברים‬
‫שאנחנו בלאו הכי לא צריכים‪ ,‬או לנהוג בסגנון שלא מתאים לנסיבות החיים שלנו‪ .‬את לא‬
‫חושבת כך?"‬
‫"אם לא אוכל לעשות את המסיבה כמו שאני רוצה‪ ,‬אני לא רוצה לעשות אותה בכלל‪.‬‬
‫אין לי ספק שאצליח לנהל את זה על הצד הטוב ביותר אם את והבנות תעזרו לי קצת‪ ,‬ואני‬
‫לא מבינה למה אסור לי לעשות מה שאני רוצה אם אני מוכנה לשלם על זה מכיסי‪ ",‬אמרה‬
‫איימי בהחלטיות שכל התנגדות היתה עלולה להפוך אותה להתעקשות‪.‬‬
‫גברת מארץ' ידעה שהניסיון הוא המורה הטוב ביותר‪ ,‬ובמידת האפשר הניחה לבנותיה‬
‫ללמוד בעצמן את הלקחים שברצון היתה מלמדת אותן ביתר קלות אילולא סירבו להקשיב‬
‫לעצות ממש כפי שלא רצו לבלוע תרופות‪.‬‬
‫"בסדר גמור‪ ,‬איימי‪ .‬אם החלטת‪ ,‬ואם את חושבת שיש דרך לעשות את זה בלי לבזבז‬
‫יותר מדי כסף‪ ,‬זמן ומאמץ‪ ,‬אני לא אגיד יותר כלום‪ .‬תשוחחי על כך עם הבנות‪ ,‬תחליטי‬
‫מה שתחליטי‪ ,‬ואני אעזור לך כמיטב יכולתי‪".‬‬
‫"תודה‪ ,‬אמא‪ .‬את תמיד טובה כל כך‪ ",‬ואיימי ניגשה לשטוח את תוכניתה באוזני אחיותיה‪.‬‬
‫מג הסכימה מיד‪ ,‬הבטיחה לעזור והציעה בשמחה כל מה שברשותה‪ ,‬מהבית הקטן עצמו‬
‫ועד כפיות המלח המובחרות ביותר שלה‪ .‬אבל פניה של ג'ו קדרו כששמעה את התוכנית‪,‬‬
‫ובהתחלה לא היתה מוכנה לקחת בה שום חלק‪.‬‬
‫"למה את צריכה לבזבז את הכסף שלך‪ ,‬להדאיג את המשפחה ולהפוך את כל הבית‪,‬‬
‫בשביל כמה ילדות שלא אכפת להן ממך? חשבתי שיש לך מספיק שכל וגאווה לא להתרפס‬
‫לפני מישהי רק מפני שהיא נועלת נעליים צרפתיות ונוסעת בכרכרה דו‪-‬מושבית‪ ",‬אמרה‬
‫ג'ו‪ ,‬שזומנה להתייעצות היישר מהשיא הטרגי של הרומן שלה ולכן לא היתה במצב רוח‬
‫מתאים למיזמים חברתיים‪.‬‬
‫"אני לא מתרפסת‪ ,‬וגם אני‪ ,‬בדיוק כמוך‪ ,‬שונאת שמתייחסים אלי בהתנשאות!" השיבה‬
‫איימי בכעס‪ ,‬כי השתיים עדיין התקוטטו בכל פעם ששאלות כאלה עלו על הפרק‪" .‬הילדות‬
‫האלה מחבבות אותי‪ ,‬ואני מחבבת אותן‪ ,‬והן טובות ונבונות ומוכשרות למרות השטויות‬
‫האופנתיות‪ ,‬כמו שאת קוראת לזה‪ .‬לך לא אכפת אם אנשים מחבבים אותך ואין לך שום‬
‫רצון להשתלב בחברה טובה ולשפר את ההתנהגות ואת ההעדפות שלך‪ .‬אני כן רוצה‪ ,‬ואני‬
‫מתכוונת לנצל עד הסוף כל הזדמנות שנקרית לי‪ .‬בבקשה‪ ,‬תחיי לך ַבעולם במרפקים‬
‫שלופים ותרימי את האף ותקראי לזה עצמאות‪ ,‬אם זה מה שאת רוצה‪ .‬לי זה לא מתאים‪".‬‬
‫כששחררה את חרצובות לשונה ונתנה דרור למחשבותיה הצליחה איימי בדרך כלל להשיג‬
‫את שלה‪ ,‬כי תמיד דבקה בהיגיון הבריא‪ ,‬ואילו ג'ו הקצינה את אהבת החירות שלה ואת‬
‫שנאת המוסכמות עד כדי כך שיצאה מוויכוחים כשידה על התחתונה‪ .‬האופן שבו תיארה‬
‫איימי את תפיסת העצמאות של ג'ו קלע באופן מוצלח כל כך‪ ,‬ששתיהן פרצו בצחוק‪ ,‬והדיון‬
‫קיבל תפנית חביבה יותר‪ .‬לבסוף הסכימה ג'ו‪ ,‬אם כי לא ברצון רב‪ ,‬להקריב יום אחד לטובת‬
‫גברת ַגרנדי‪ 42‬ולעזור לאחותה במה שנראה לה "עניין שטותי לגמרי"‪.‬‬
‫ההזמנות נשלחו‪ ,‬כמעט כולן אושרו‪ ,‬והאירוע המפואר נקבע ליום שני שלאחר מכן‪ .‬האנה‬
‫החמיצה פנים‪ ,‬כי שבוע העבודה שלה התערער‪ ,‬והיא ניבאה ש"אם ֵחצי מהכביסה והגיהוץ‬
‫לא יהיה מוכן בזמן‪ ,‬שום דבר לא ילך כמו שצריך"‪ .‬התקלה הזאת בציר הראשי של מנגנון‬
‫הבית השפיעה לרעה על המפעל כולו‪ ,‬אבל המשפט שהנחה את איימי היה "ניל‬
‫ספּ ַרנדוּם"‪ 43,‬וברגע שהחליטה מה היא רוצה לעשות‪ ,‬המשיכה לעשות זאת למרות כל‬ ‫ֶד ֶ‬
‫המכשולים‪ .‬ראשית‪ ,‬הבישולים של האנה לא עלו יפה‪ :‬העוף היה קשה‪ ,‬הלשון היתה‬
‫מלוחה מדי והשוקולד לא היה מוקצף כראוי‪ .‬העוגה והגלידה היו יקרות מהצפוי וכך גם‬
‫עגלת החוף‪ ,‬והוצאות שונות אחרות‪ ,‬שנראו שוליות בהתחלה‪ ,‬הצטברו בהמשך לסכום‬
‫מבהיל למדי‪ .‬בת' הצטננה ונאלצה לשכב במיטה‪ ,‬מג היתה מרותקת לביתה באותו יום בגלל‬
‫מספר חריג של מבקרים‪ ,‬וג'ו היתה חצויה בדעתה עד כדי כך שהתאונות‪ ,‬התקלות‬
‫והשבירות שגרמה היו רבות‪ ,‬חמורות ומרגיזות מתמיד‪.‬‬
‫"אם אמא לא היתה עוזרת לי‪ ,‬שום דבר לא היה מצליח‪ ",‬הכריזה איימי לאחר מכן‪ ,‬והיא‬
‫זכרה זאת בהכרת טובה גם כש"הבדיחה הכי מוצלחת השנה" כבר נשכחה מלבם של כל‬
‫האחרים‪.‬‬
‫לפי התוכנית נקבע שאם ביום שני לא יהיה מזג אוויר יפה‪ ,‬יידחה ביקורן של הגברות‬
‫הצעירות ליום שלישי‪ ,‬והסידור הזה העיק על ג'ו והאנה באופן בלתי‪-‬נסבל‪ .‬ביום שני בבוקר‬
‫לקה מזג האוויר בחוסר החלטיות שהיה מרגיז אפילו יותר מגשם בלתי‪-‬פוסק‪ .‬בהתחלה ירד‬
‫מטר קל‪ ,‬אחר כך זרחה השמש לזמן מה ואחר כך נשבה קצת רוח‪ ,‬וכך המשיך מזג האוויר‬
‫להתלבט עד שעה מאוחרת כל כך שגם האחרים כבר לא יכלו להחליט‪ .‬איימי קמה עם‬
‫שחר ודחקה בכולם לצאת מהמיטות ולגמור את ארוחת הבוקר כדי שיהיה אפשר לסדר את‬
‫הבית‪ .‬הסלון נראה לה עלוב מתמיד‪ ,‬אבל היא לא התעכבה להיאנח על מה שאין לה‬
‫ובמיומנות רבה הפיקה את המרב מן הקיים‪ ,‬הציבה את הכורסאות על המקומות הבלויים‬
‫בשטיח‪ ,‬כיסתה כתמים על הקירות בתמונות מעוטרות בקיסוס ומילאה את הפינות הריקות‬
‫בפסלים תוצרת בית‪ ,‬ששיוו לחדר אווירה אמנותית‪ ,‬כפי שעשו גם אגרטלי הפרחים היפים‬
‫שג'ו פיזרה בו‪.‬‬
‫הארוחה נראתה נהדרת‪ ,‬ואיימי סקרה אותה וקיוותה בכל לבה שתהיה גם ערבה לחך‪,‬‬
‫ושהכלים השאולים ‪ -‬כלי זכוכית‪ ,‬חרסינה וכסף ‪ -‬יחזרו בשלום לביתם‪ .‬הכרכרות עמדו‬
‫הכן‪ ,‬מג ואמא היו ערוכות לקבל את פני האורחות‪ ,‬בת' הרגישה די טוב ויכלה לעזור‬
‫להאנה מאחורי הקלעים‪ ,‬ג'ו התחייבה להיות ערנית וחביבה ככל שיאפשרו לה דעתה‬
‫הפזורה‪ ,‬ראשה הכואב והסתייגותה הנחרצת מהכול ומכולם‪ ,‬ואיימי התלבשה ביגיעה‬
‫והשתדלה להתעודד במחשבה על הרגעים הנעימים הצפויים לה‪ ,‬לאחר שהארוחה תעבור‬
‫בשלום והיא תיסע עם חברותיה לאחר צהריים של הנאה אמנותית‪ ,‬כי הכרכרה‬
‫הרך‪-‬מושבית והגשר ההרוס היו שני היתרונות הייחודיים בתוכנית שלה‪.‬‬
‫ואז עברו עליה שעתיים מלאות מתח‪ ,‬שבמהלכן רפרפה מהסלון אל המרפסת ובחזרה‪,‬‬
‫ודעת הקהל שינתה את כיוונה ממש כמו השבשבת‪ .‬גשם עז שירד באחת‪-‬עשרה צינן כנראה‬
‫את התלהבותן של הגברות הצעירות שהיו אמורות להגיע בשתים‪-‬עשרה‪ ,‬כי אף אחת לא‬
‫הגיעה‪ ,‬ובשתיים בצהריים התיישבה המשפחה התשושה בפרץ של אור שמש כדי לאכול את‬
‫חלקיה המתכלים של הסעודה‪ ,‬כדי ששום דבר לא ירד לטמיון‪.‬‬
‫"היום אין שום ספק לגבי מזג האוויר‪ .‬הן בוודאי יבואו‪ ,‬כך שאנחנו צריכות למהר ולהיות‬
‫מוכנות לקראתן‪ ",‬אמרה איימי כשהשמש העירה אותה למחרת בבוקר‪ .‬היא אמרה זאת‬
‫בקול נמרץ‪ ,‬אבל בסתר לבה הצטערה שהציעה גם את יום שלישי‪ ,‬כי הרעיון כולו‪ ,‬ממש‬
‫כמו העוגה‪ ,‬החל להעלות קצת עובש‪.‬‬
‫"לא הצלחתי להשיג סרטנים‪ ,‬אז תצטרכו להסתדר היום בלי סלט סרטנים‪ ",‬אמר מר‬
‫מארץ' כשחזר כעבור חצי שעה בהבעת ייאוש שקט‪.‬‬
‫"אם ככה‪ ,‬אפשר להשתמש בעוף‪ .‬בסלט לא ירגישו שהבשר קשה‪ ",‬יעצה אשתו‪.‬‬
‫"האנה השאירה לרגע את העוף על השולחן במטבח‪ ,‬והחתולים אכלו אותו‪ .‬אני מצטערת‬
‫מאוד‪ ,‬איימי‪ ",‬הוסיפה בת'‪ ,‬שהחתולים עדיין נחשבו בני חסותה‪.‬‬
‫"אז אני מוכרחה לקנות סרטן‪ ,‬כי לשון קרה זה לא מספיק‪ ",‬אמרה איימי בהחלטיות‪.‬‬
‫"שאני ארוץ העירה ואדרוש שימכרו לי סרטן אחד?" שאלה ג'ו ברוחב לב של קדושה‬
‫מעונה‪.‬‬
‫"את עוד תסחבי אותו הביתה מתחת לזרוע‪ ,‬בלי שום נייר‪ ,‬רק כדי להציק לי‪ .‬אני אלך‬
‫בעצמי‪ ",‬השיבה איימי‪ ,‬שהחלה לאבד את שליטתה העצמית‪.‬‬
‫עטופה בצעיף עבה וחמושה בסל מעודן יצאה לדרכה‪ ,‬בתקווה שנסיעה מרעננת תרגיע‬
‫את רוחה הנסערת ותכשיר אותה לעמל היום‪ .‬לאחר עיכוב מסוים הצליחה להשיג את‬
‫מושא תשוקתה‪ ,‬ואיתו גם קנקן רוטב כדי לא לבזבז זמן נוסף בבית‪ ,‬ושוב יצאה לדרכה‪,‬‬
‫מרוצה מאוד מהתושייה שגילתה‪.‬‬
‫מכיוון שבכרכרה הציבורית היתה רק נוסעת אחת נוספת‪ ,‬גברת זקנה ומנומנמת‪ ,‬תחבה‬
‫איימי את הצעיף לכיסה והפיגה את שעמום הנסיעה בניסיון להבין לאן נעלם כל כספה‪.‬‬
‫היא היתה טרודה כל כך ברשימה ארוכה של מספרים עקשניים‪ ,‬שלא הבחינה במישהו חדש‬
‫שעלה בלי שהרכב עצר‪ ,‬עד שקול גברי אמר‪" ,‬בוקר טוב‪ ,‬העלמה מארץ'‪ ",‬וכשהרימה את‬
‫מבטה ראתה את אחד החברים ההדורים ביותר של לורי‪ ,‬מאלה שלמדו איתו במכללה‪.‬‬
‫איימי קיוותה בכל לבה שהוא יֵ רד לפניה‪ ,‬ולכן השתדלה להתעלם מהסל שלרגליה‪ ,‬שיבחה‬
‫את עצמה על שהחליטה ללבוש את המעיל החדש‪ ,‬והשיבה על ברכתו של הבחור בנימוס‬
‫ובחביבות‪ ,‬כהרגלה‪.‬‬
‫הם הסתדרו מצוין‪ ,‬כי דאגתה העיקרית של איימי הוסרה מלבה כשנודע לה שהצעיר יֵ רד‬
‫ראשון‪ ,‬והיא פטפטה בנימה מתנשאת במיוחד כשהגברת הזקנה קמה ממקומה כדי לרדת‬
‫מהרכב‪ .‬אך כשדידתה לעבר הדלת‪ ,‬הפכה הזקנה את הסל‪ ,‬ולמרבה האימה נחשף הסרטן‪,‬‬
‫במלוא גודלו ההמוני והבוהק‪ ,‬לעיניו המיוחסות של האדון לבית טיודור‪.‬‬
‫"אוי לא‪ ,‬היא שכחה את ארוחת הערב שלה!" קרא הצעיר‪ ,‬שטעה בהבנת המצב‪ ,‬ולכן‬
‫תחב את המפלצת האדומה בחזרה לסל בעזרת מקלו והתכוון למסור אותו לגברת הזקנה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬בבקשה‪ ...‬זה‪ ...‬זה שלי‪ ",‬מלמלה איימי‪ ,‬ופניה האדימו כמעט כמו הסרטן‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬באמת? אני מבקש את סליחתך‪ .‬סרטן משובח מאוד‪ ,‬מה?" אמר טיודור בקור רוח‬
‫ובארשת מתעניינת שהעידה בהחלט על החינוך הטוב שקיבל‪.‬‬
‫איימי התאוששה במהירות‪ ,‬הניחה את הסל באומץ על המושב ואמרה בקול צחוק‪:‬‬
‫"נכון שהיה נחמד אילו יכולת לטעום מהסלט שנעשה ממנו ולפגוש את הגברות הצעירות‬
‫והמקסימות שיאכלו אותו?"‬
‫זו היתה תבונה חברתית במיטבה‪ ,‬כי האמירה עשתה שימוש עדין בשתי חולשות עיקריות‬
‫של המוח הגברי‪ :‬הסרטן הוקף מיד בהילה של מחשבות נעימות‪ ,‬והסקרנות שעוררו בו‬
‫"הגברות הצעירות והמקסימות" הסיחה את דעתו מהתקרית המבדחת‪.‬‬
‫"אני מניחה שהוא יצחק ויתלוצץ על זה עם לורי‪ ,‬אבל אני לא אראה את זה‪ ,‬וזאת נחמה‬
‫מסוימת‪ ",‬חשבה איימי כשהאדון הצעיר לבית טיודור קד ונפרד ממנה‪.‬‬
‫כשחזרה הביתה לא סיפרה לאיש על הפגישה הזאת )גם כשגילתה שבעקבות התהפכות‬
‫הסל ניזוקה שמלתה החדשה מפלגי הרוטב שהתפתלו במורד החלק התחתון(‪ ,‬המשיכה‬
‫בהכנות‪ ,‬שעכשיו נראו מעצבנות עוד יותר‪ ,‬ובשתים‪-‬עשרה בצהריים שוב היה הכול מוכן‪.‬‬
‫מכיוון שחשה שהשכנים מתעניינים במעשיה ורצתה למחות את כישלון האתמול באמצעות‬
‫הצלחה גדולה היום‪ ,‬הזמינה שוב את הכרכרה הרך‪-‬מושבית ונסעה ברוב פאר והדר לפגוש‬
‫את האורחות שלה וללוות אותן אל המשתה‪.‬‬
‫"הנה‪ ,‬אני שומעת שהכרכרה מגיעה! אני אצא למרפסת לפגוש אותן‪ ,‬להפגין הכנסת‬
‫אורחים‪ .‬אני רוצה שהילדה המסכנה תבלה יפה אחרי שהיא טרחה כל כך‪ ",‬אמרה גברת‬
‫מארץ' וניגשה מיד לפעולה‪ .‬אבל מבט אחד הספיק לה‪ ,‬והיא נסוגה בחזרה פנימה בהבעה‬
‫משונה‪ ,‬כי בחלל הכרכרה הגדול ישבו ‪ -‬ונראו אבודות לגמרי ‪ -‬רק איימי וגברת צעירה‬
‫אחת‪.‬‬
‫"בת'‪ ,‬רוצי ותעזרי להאנה להוריד מהשולחן חצי מהכלים‪ .‬זה יהיה מגוחך אם בחורה‬
‫אחת תמצא לפניה שולחן ערוך לשנים‪-‬עשר איש‪ ",‬קראה ג'ו ומיהרה גם היא לרדת אל‬
‫הקומה התחתונה כשהיא נסערת עד כדי כך שאפילו לא התעכבה לצחוק‪.‬‬
‫איימי נכנסה אל הבית רגועה לגמרי והתנהגה בנימוס ובחביבות מלבבת אל האורחת‬
‫היחידה שקיימה את הבטחתה‪ .‬בנות המשפחה האחרות‪ ,‬שניחנו גם הן בכישרון דרמטי לא‬
‫מבוטל‪ ,‬גילמו את תפקידיהן בהצלחה מרובה‪ ,‬והעלמה אליוט סברה שהן חבורה עליזה מאין‬
‫כמוה כי בכל זאת לא הצליחו לרסן לגמרי את בדיחוּת הדעת שאחזה בהן‪ .‬כולן שמחו‬
‫לקחת חלק בארוחה שעוצבה מחדש‪ ,‬אחר כך נערך ביקור בסטודיו ובגן‪ ,‬אחריו התקיים דיון‬
‫נלהב על אמנות‪ ,‬ולבסוף הזמינה איימי כרכרה דו‪-‬מושבית )הרך‪-‬מושבית המהודרת הוחזרה‬
‫אחר כבוד אל ביתן הכרכרות( והסיעה את חברתה בשקט בסביבה‪ ,‬עד שעת השקיעה‪ ,‬שבה‬
‫"המסיבה יצאה"‪.‬‬
‫כשנכנסה בחזרה הביתה‪ ,‬עייפה מאוד אך שלווה כתמיד‪ ,‬ראתה איימי שלא נותר זכר‬
‫לחגיגה האומללה‪ ,‬חוץ מכיווץ חשוד בזוויות הפה של ג'ו‪.‬‬
‫"מזג האוויר היה ממש מצוין לנסיעה שלכן‪ ,‬יקירה‪ ",‬אמרה אמה במלוא הכבוד‪ ,‬כאילו‬
‫כל השתים‪-‬עשרה הגיעו‪.‬‬
‫"העלמה אליוט חמודה מאוד‪ ,‬ונדמה לי שהיא נהנתה‪ ",‬ציינה בת' בחביבות רבה‪.‬‬
‫"את יכולה לתת לי חלק מהעוגה שלך?" שאלה מג בכובד ראש‪" .‬זה ממש יעזור לי‪ ,‬כי‬
‫יש לי המון אורחים ואני לא מסוגלת להכין עוגה טעימה כמו שלך‪".‬‬
‫"קחי את כל העוגה‪ .‬אני היחידה כאן שאוהבת מאכלים מתוקים‪ ,‬והיא תעלה עובש הרבה‬
‫לפני שאצליח לחסל אותה‪ ",‬השיבה איימי ונאנחה כשנזכרה בשפע הרב שהכינה למטרה‬
‫מפוקפקת כזאת‪.‬‬
‫"חבל שלורי לא כאן‪ ,‬הוא היה עוזר לנו‪ ",‬אמרה ג'ו כשהתיישבו לאכול גלידה וסלט‬
‫סרטנים זה היום השני ברציפות‪.‬‬
‫מבט האזהרה ששילחה בה אמה סיכל כל הערה נוספת‪ ,‬וכל בני המשפחה אכלו בדממה‬
‫מלאת גבורה‪ ,‬עד שמר מארץ' אמר בשקט‪" ,‬סלט היה אחד המאכלים האהובים על אבותינו‪,‬‬
‫בא ָבּה את "ההיסטוריה של הסלטים"‪ ,‬להפתעתו‬ ‫ואוֶ ולין‪ 44"...‬אך ֶפּרץ צחוק כללי קטע ִ‬ ‫ֶ‬
‫הרבה של האדון המלומד‪.‬‬
‫"תארזו הכול בסל ותשלחו למשפחת האמל‪ .‬הגרמנים אוהבים מטעמים‪ .‬אני כבר לא‬
‫מסוגלת לראות את זה‪ ,‬ואין שום סיבה שכולכם תמותו מרוב פיטום מפני שאני נהגתי‬
‫בטיפשות‪ ",‬קראה איימי וניגבה את עיניה‪.‬‬
‫"באמת חשבתי שאני מתה כשראיתי איך שתיכן מיטלטלות ברך‪-‬מושבית הזאת כמו שני‬
‫חרצנים קטנים בקליפת אגוז גדולה מאוד‪ ,‬ואיך אמא עומדת בהדרת מלכות‪ ,‬מוכנה לקדם‬
‫את פני ההמונים‪ ",‬נאנחה ג'ו‪ ,‬תשושה לגמרי מרוב צחוק‪.‬‬
‫"אני מצטערת מאוד שהתאכזבת‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬אבל כולנו עשינו כמיטב יכולתנו כדי‬
‫שתהיי מרוצה‪ ",‬אמרה גברת מארץ' בקול מלא צער אמהי‪.‬‬
‫"ואני באמת מרוצה‪ .‬לקחתי על עצמי משימה וביצעתי אותה‪ ,‬וזאת לא אשמתי שהעניין‬
‫נכשל‪ .‬בזה אני מתנחמת‪ ",‬אמרה איימי ורטט קל נשמע בקולה‪" .‬אני מודה מאוד לכולכם‬
‫שעזרתם לי‪ ,‬ואני אודה לכם עוד יותר אם לא תתייחסו לזה במשך חודש לפחות‪".‬‬
‫אף אחד לא התייחס לזה במשך חודשים רבים‪ ,‬אבל המילה "חגיגה" תמיד העלתה חיוך‬
‫על פני כולם‪ ,‬וביום ההולדת של איימי נתן לה לורי קמע מאלמוגים לשרשרת השעון שלה‪,‬‬
‫שהיה מעוצב בצורת סרטן קטן‪.‬‬

‫‪ .42‬דמות שדבקה בדקדקנות בגינונים ובמוסכמות‪ ,‬מתוך המחזה ‪ (Speed the Plough (1798‬מאת תומס מורטון‪.‬‬
‫‪) - Nil Desperandum .43‬לטינית( "לעולם אל תאמר נואש"‪.‬‬
‫‪ .44‬ג'ון אוולין פרסם בשנת ‪ 1699‬את ספר המתכונים הראשון להכנת סלטים ‪.Acetaria -‬‬
‫פרק עשרים ושבעה‬
 ‫לקחים ספרותיים‬

‫הגורל חייך אל ג'ו והשליך לרגליה לפתע מטבע של מזל‪ .‬לא היה זה אמנם מטבע זהב‪,‬‬
‫אבל לדעתי‪ ,‬אפילו חצי מיליון מטבעות כאלה לא היו מסבים לה אושר רב יותר מאותו‬
‫סכום קטן שנפל בחלקה במקרה הזה‪.‬‬
‫מדי כמה שבועות נהגה להסתגר בחדרה‪ ,‬ללבוש את תלבושת השרבוט שלה‪" ,‬לצלול‬
‫למערבולת" כפי שכינתה זאת‪ ,‬ולכתוב את הרומן שלה בכל לבה ונשמתה‪ ,‬כי הרגישה שלא‬
‫תוכל למצוא מנוח עד שתשלים אותו‪" .‬תלבושת השרבוט" כללה סינר צמר שחור‪ ,‬שבו‬
‫יכלה לנגב את העט שלה בכל פעם שהתחשק לה‪ ,‬וכובע מאותו החומר‪ ,‬שהיה מעוטר בסרט‬
‫פרפר אדום ועליז‪ ,‬ולתוכו אספה את שערה כשפינתה את השטח וניגשה לעבודה‪ .‬הכובע‬
‫הזה היה תמרור אזהרה לעיניהם החקרניות של בני משפחתה‪ ,‬שבמהלך התקופות האלה‬
‫שמרו על מרחק ורק תחבו את ראשם מדי פעם כדי לשאול בהתעניינות‪" ,‬הגאונות יוקדת‪,‬‬
‫ג'ו?" לפעמים לא העזו אפילו לשאול את השאלה הזאת‪ ,‬אלא רק העיפו מבט בכובע‬
‫והסיקו מסקנות בהתאם‪ :‬אם פריט הלבוש רב ההבעה היה משוך קדימה והסתיר את המצח‪,‬‬
‫היה זה סימן שהעבודה קשה מאוד; ברגעים מסעירים הוא התלכסן בזווית פרחחית;‬
‫וכשייאוש אחז בכותבת‪ ,‬הוא נתלש לגמרי והושלך על הרצפה‪ .‬במקרה כזה נסוג הפולש‬
‫בשקט‪ ,‬ורק כשהסרט האדום הזדקר שוב בשמחה על המצח המחונן‪ ,‬שב מישהו והעז לפנות‬
‫אליה‪.‬‬
‫ג'ו לא חשבה בשום אופן שהיא גאון‪ ,‬אבל כשהתקף הכתיבה השתלט עליה‪ ,‬התמסרה לו‬
‫לחלוטין‪ ,‬שכחה את כל הסובב אותה ושקעה בעולם שכולו טוב‪ ,‬שבו לא הבחינה בשום‬
‫מחסור‪ ,‬דאגה או מזג אוויר רע‪ ,‬אלא שכנה בבטחה ובשמחה בעולם דמיוני‪ ,‬מלא חברים‬
‫שהיו מציאותיים ויקרים לה כמעט כמו אלה העשויים בשר ודם‪ .‬השינה נטשה את עיניה‪,‬‬
‫הארוחות נותרו בצלחת בלי שטעמה מהן‪ ,‬וכל שעות היום והלילה לא הספיקו להכיל את‬
‫האושר שפקד אותה בתקופות האלה והפך את השעות המבורכות לרגעי חיים יקרים מפז‪,‬‬
‫גם אם לא נשאו שום פרי אחר‪ .‬ההשראה הנשגבת הזאת נמשכה בדרך כלל שבוע או‬
‫שבועיים‪ ,‬ואז הגיחה ג'ו מ"המערבולת" שלה כשהיא רעבה‪ ,‬מנומנמת‪ ,‬זעופה או מדוכדכת‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬בזמן שהחלימה מאחד ההתקפים האלה‪ ,‬שכנעו אותה ללוות את העלמה קרוקר‬
‫להרצאה‪ ,‬ובתמורה לגדלות הנפש הזאת זכתה ברעיון חדש‪ .‬ההרצאה ניתנה במסגרת‬
‫"תרבות להמונים" ועסקה בפירמידות‪ ,‬וג'ו תהתה אמנם על מידת התאמתו של הנושא לקהל‬
‫המאזינים הזה‪ ,‬אך הניחה שבעיה חברתית עמוקה או מחסור כלשהו בוודאי יבואו על‬
‫תיקונם אם תפארת הפרעונים תוצג לפני קהל עממי‪ ,‬הטרוד במחירי הפחם והקמח והמכלה‬
‫את חייו בניסיון לפתור חידות קשות יותר מחידת הספינקס‪.‬‬
‫הן הקדימו‪ ,‬ובזמן שהעלמה קרוקר סידרה את עקב הגרבון שלה‪ ,‬השתעשעה ג'ו בסקירת‬
‫הפרצופים של היושבים לצדן על הספסל‪ .‬משמאלה היו שתי גברות בעלות מצח ענקי וכובע‬
‫תואם‪ ,‬שדנו בזכויות הנשים ורקמו תחרה‪ .‬לידן ישבו שני אוהבים צנועים‪ ,‬שאחזו יד ביד‬
‫בתמימות‪ ,‬ואחריהם רווקה זקנה וקודרת שאכלה סוכריות מנטה מתוך שקית נייר ואדון‬
‫קשיש ששקע בתנומה מקדימה מאחורי מטפחת צהובה‪ .‬השכן היחיד מימינה היה בחור‬
‫שקדן למראה‪ ,‬שהיה שקוע בעיתון‪.‬‬
‫מכיוון שהיה זה עיתון מצויר‪ ,‬סקרה ג'ו את ציור המופת הקרוב אליה ותהתה בעצלתיים‬
‫איזו השתלשלות נסיבות אומללה מצדיקה איור מלודרמטי של אינדיאני בתלבושת מלחמה‬
‫הנופל מראש צוק כשזאב נועץ את שיניו בגרונו‪ ,‬ולא הרחק ממנו דוקרים זה את זה שני‬
‫אדונים צעירים וזועמים‪ ,‬בעלי רגליים קטנטנות ועיניים גדולות במיוחד‪ ,‬כשברקע אישה‬
‫פרועת שיער בורחת בפה פעור לרווחה‪ .‬בשלב זה עצר הבחור את קריאתו כדי לעבור‬
‫לעמוד הבא‪ ,‬וכשראה שהיא מתבוננת‪ ,‬הציע לה בחביבות חצי מהעיתון ואמר בפשטות‪,‬‬
‫"רוצה לקרוא? סיפור מעולה‪".‬‬
‫ג'ו קיבלה את ההצעה בחיוך‪ ,‬כי לא חשה שום מבוכה במחיצת בחורים‪ ,‬ובתוך זמן קצר‬
‫מצאה את עצמה שקועה במבוך מוכר של אהבה‪ ,‬מסתורין ורצח‪ ,‬משום שהיתה זו ספרות‬
‫קלה מהסוג שנותן דרור לתשוקות‪ ,‬ובכל פעם שכושר ההמצאה של הסופר מכזיב‪ ,‬מגיע‬
‫שמפנה מהבמה חצי מהדמויות הדרמטיות ומניח לשאר הדמויות לשמוח על‬ ‫ַ‬ ‫אסון גדול‬
‫נפילתן‪.‬‬
‫"מעולה‪ ,‬מה?" שאל הבחור כשעיניה הגיעו אל הפסקה האחרונה בדף שלה‪.‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬אתה ואני היינו כותבים משהו לא פחות מוצלח אם היינו מנסים‪ ",‬השיבה ג'ו‪,‬‬
‫שהתפעלותו מהזבל הזה שעשעה אותה‪.‬‬
‫"אם הייתי מסוגל לכתוב ככה‪ ,‬הייתי מאושר‪ .‬אומרים שהיא מתפרנסת לא רע מהסיפורים‬
‫האלה‪ ",‬והוא הצביע על השם גברת סלנ"ג נורת'ברי‪ 45,‬שהופיע מתחת לכותרת הסיפור‪.‬‬
‫"אתה מכיר אותה?" שאלה ג'ו בהתעניינות פתאומית‪.‬‬
‫"לא‪ .‬אבל קראתי את כל הסיפורים שלה‪ ,‬ואני מכיר מישהו שעובד במשרד שבו מדפיסים‬
‫את העיתון הזה‪".‬‬
‫"ואתה אומר שהיא מתפרנסת לא רע מהסיפורים האלה?" וג'ו הביטה ביתר הערכה‬
‫בקבוצת הדמויות הנסערות ובסימני הקריאה שעיטרו בנדיבות את הדף‪.‬‬
‫"אני מניח שכן! היא יודעת בדיוק מה אנשים אוהבים‪ ,‬ומקבלת כסף טוב בשביל לכתוב‬
‫את זה‪".‬‬
‫ההרצאה החלה עכשיו‪ ,‬אבל ג'ו כמעט לא שמעה אותה‪ ,‬כי בזמן שהפרופסור ֶסנדס דיבר‬
‫בארכנות על החוקר ֶבּלצוֹני וגם על פרעה חוּפוּ‪ ,‬חרפושיות וכתב חרטומים‪ ,‬העתיקה בסתר‬
‫את כתובת העיתון והחליטה לנסות לזכות במאה הדולרים שהציע כפרס על סיפור מסעיר‬
‫וסוחף‪ .‬עד שההרצאה הגיעה אל סופה והקהל התעורר משנתו‪ ,‬הספיקה לצבור לעצמה הון‬
‫עצום )ולא היה זה ההון הראשון שצברה על הנייר(‪ ,‬שקעה עמוקות ברקיחת הסיפור שלה‪,‬‬
‫ורק התקשתה להחליט אם הדו‪-‬קרב יתחולל לפני בריחתו של זוג האוהבים או אחרי‬
‫הרצח‪.‬‬
‫בבית לא סיפרה לאיש על התוכנית שלה ולמחרת ניגשה לעבודה במלוא המרץ‪ ,‬וכך‬
‫עוררה במידה רבה את דאגתה של אמה‪ ,‬שנתקפה תמיד חרדה קלה כשראתה ש"הגאונות‬
‫שוב יוקדת"‪ .‬ג'ו לא ניסתה מעודה לכתוב בסגנון כזה‪ ,‬אלא הסתפקה בסיפורי אהבה מתונים‬
‫שכתבה לעיתון "הנשר הדואה"‪ .‬אך ניסיונה התיאטרוני וחומר הקריאה המגוון שלה הועילו‬
‫לה עכשיו‪ ,‬כי הם לימדו אותה משהו על פעלולים דרמטיים וסיפקו לה עלילות‪ ,‬רובדי שפה‬
‫ותלבושות‪ .‬הסיפור שכתבה היה מלא יגון וייאוש‪ ,‬ככל שהיכרותה המוגבלת עם הרגשות‬
‫המעיקים האלה אפשרה לה לתאר אותם‪ ,‬ולאחר שמיקמה את הסיפור בליסבון‪ ,‬בחרה‬
‫ברעידת אדמה כסיום הולם ורב רושם‪ 46.‬כתב היד נשלח בחשאי‪ ,‬בלוויית מכתב קצר שבו‬
‫נאמר בענווה שגם אם הסיפור לא יזכה בפרס‪ ,‬והכותבת אכן לא מעזה לטפח ציפיות כאלה‪,‬‬
‫היא תשמח לקבל תמורתו כל סכום שייראה מתאים‪.‬‬
‫קשה מאוד לחכות שישה שבועות‪ ,‬וקשה עוד יותר לשמור סוד במשך זמן ארוך כל כך‪,‬‬
‫אבל ג'ו הצליחה לעמוד בשתי המשימות‪ ,‬וכשכבר התחילה לאבד תקווה שתזכה אי‪-‬פעם‬
‫לראות שוב את כתב היד שלה‪ ,‬הגיע מכתב שבגללו כמעט הפסיקה לנשום‪ ,‬כי כשפתחה‬
‫אותו נשרה לחיקה המחאה על סך מאה דולרים‪ .‬לרגע בהתה בה כאילו היתה נחש חי‪ ,‬אבל‬
‫אז קראה את המכתב והתחילה לבכות‪ .‬אילו ידע האדון החביב שכתב את המכתב הנעים‬
‫איזה אושר עצום הסב לאדם אחר‪ ,‬נדמה לי שהיה מקדיש לשעשוע הזה את כל שעות‬
‫הפנאי שלו‪ ,‬אם יש לו כאלה; כי המכתב נגע ללבה של ג'ו יותר מהכסף‪ ,‬מפני שהיה מעודד‬
‫מאוד‪ ,‬ואחרי שנים של מאמץ היה נעים כל כך לגלות שרכשה מיומנות כלשהי‪ ,‬גם אם‬
‫מדובר בסך הכול בכתיבת סיפור מסעיר‪.‬‬
‫ספק אם היתה אי‪-‬פעם בחורה גאה יותר מכפי שהיתה ג'ו כאשר התייצבה לפני בני‬
‫משפחתה‪ ,‬לאחר שנרגעה‪ ,‬עם המכתב ביד אחת וההמחאה ביד האחרת‪ ,‬והדהימה אותם‬
‫בהכרזה שזכתה בפרס‪ .‬מובן שהשמחה היתה גדולה‪ ,‬וכשהופיע הסיפור בעיתון‪ ,‬קראו אותו‬
‫כולם ושיבחו אותו‪ .‬אביה אמר לה שהשפה יפה‪ ,‬סיפור האהבה רענן ומלא חיים והטרגדיה‬
‫מרגשת בהחלט‪ ,‬אך לבסוף הניד את ראשו ואמר בדרכו הרוחנית‪:‬‬
‫"את מסוגלת לכתוב דברים טובים יותר‪ ,‬ג'ו‪ .‬תשאפי אל הגבוה ביותר ואל תתייחסי‬
‫לכסף‪".‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬הכסף הוא דווקא החלק הכי טוב בכל העניין‪ .‬באמת‪ ,‬מה תעשי עם הון כזה?"‬
‫שאלה איימי והביטה בהערצה בפיסת הנייר הקסומה‪.‬‬
‫"אשלח את אמא ובת' אל חוף הים לחודש‪-‬חודשיים‪ ",‬השיבה ג'ו מיד‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬איזה יופי! אבל לא‪ ,‬אני לא יכולה לעשות דבר כזה‪ ,‬חמודה‪ ,‬זה יהיה כל כך אנוכי‬
‫מצדי‪ ",‬קראה בת'‪ ,‬שברגע הראשון מחאה את כפות ידיה הרזות ושאפה עמוקות‪ ,‬כעורגת‬
‫אל רוח הים הרעננה‪ ,‬אבל מיד ריסנה את עצמה‪ ,‬וכאילו סילקה בהינף יד את ההמחאה‬
‫שאחותה נופפה מול עיניה‪.‬‬
‫"בטח שתיסעי‪ ,‬אני עומדת על כך‪ .‬בשביל זה השתדלתי‪ ,‬וזאת הסיבה שהצלחתי‪ .‬אני אף‬
‫פעם לא מצליחה כשאני חושבת רק על עצמי‪ ,‬כך שזה רק יעזור לי אם אני אעבוד למענך‪,‬‬
‫את מבינה? חוץ מזה‪ ,‬מאמי זקוקה לשינוי הזה‪ ,‬והיא לא תשאיר אותך כאן ותיסע‪ ,‬אז את‬
‫חייבת לנסוע‪ .‬כמה נחמד יהיה לראות אותך כשתחזרי הביתה שמנמנה וורדרדה שוב‪ ,‬נכון?‬
‫הידד לד"ר ג'ו‪ ,‬שתמיד מרפאת את המטופלים שלה!"‬
‫הן אכן נסעו לחוף הים לאחר דיונים רבים‪ ,‬ובת' אמנם לא חזרה הביתה שמנמנה‬
‫וורדרדה במידה הרצויה‪ ,‬אבל מצבה השתפר בהחלט‪ ,‬ואילו גברת מארץ' הכריזה שהיא‬
‫מרגישה צעירה בעשר שנים‪ .‬לכן היתה ג'ו מרוצה מהאופן שבו השקיעה את סכום הפרס‬
‫וניגשה בעליצות לעבודה‪ ,‬נחושה בדעתה להרוויח עוד המחאות נהדרות כאלה‪ .‬במהלך‬
‫השנה היא אכן הרוויחה כמה וכמה המחאות כאלה‪ ,‬והתחילה להרגיש בעלת השפעה בבית‪,‬‬
‫כי הודות לקסמי עטה נהפכו "השטויות" שלה לדברים שהועילו לכולם‪" .‬בתו של הדוכס"‬
‫קוֹבנטרי" הועיל‬ ‫שילם את החשבון אצל הקצב‪" ,‬יד רפאים" מימן שטיח חדש‪ ,‬ו"קללת בני ֶ‬
‫למשפחת מארץ' בתחום מצרכי המזון והביגוד‪.‬‬
‫אין ספק שעושר הוא דבר נעים מאוד‪ ,‬אבל גם לעוני יש צד חיובי‪ :‬אחד מיתרונותיה‬
‫המתוקים של המצוקה הוא הסיפוק האמיתי שאפשר לשאוב מעבודה נמרצת של הראש או‬
‫הידיים; ולזכוּת השראתו של המחסור יש לזקוף חצי מהדברים המבורכים‪ ,‬החכמים‪ ,‬היפים‬
‫והמועילים שבעולם‪ .‬כשטעמה קצת מהסיפוק הזה‪ ,‬הפסיקה ג'ו לקנא בנערות עשירות יותר‬
‫ומצאה נחמה רבה בידיעה שהיא מסוגלת לדאוג לכל צרכיה ולא נאלצת לבקש מאחרים‬
‫אפילו פרוטה אחת‪.‬‬
‫סיפוריה לא משכו תשומת לב רבה אבל מצאו להם קונים‪ ,‬ולנוכח העובדה המעודדת‬
‫הזאת החליטה להרהיב עוז ולנסות לזכות בתהילה ובעושר‪ .‬לאחר שהעתיקה את הרומן‬
‫שלה בפעם הרביעית‪ ,‬קראה אותו באוזני כל חבריה הקרובים והגישה אותו בחיל וברעדה‬
‫לשלושה מוציאים לאור‪ ,‬מצאה לו לבסוף קונה‪ ,‬בתנאי שתקצץ שליש ממנו ותשמיט את כל‬
‫החלקים שאהבה במיוחד‪.‬‬
‫"עכשיו אני צריכה להחליט אם לטמון אותו בחזרה במתקן הצלייה שבעליית הגג כדי‬
‫שיעלה שם עובש‪ ,‬להדפיס אותו על חשבוני או לקצר אותו כך שיתאים לקונים ולקבל‬
‫תמורתו כמה שהם מוכנים לתת‪ .‬תהילה היא דבר טוב מאוד‪ ,‬אבל כסף מועיל הרבה יותר;‬
‫לכן אני רוצה לשמוע את דעתכם בנושא החשוב הזה‪ ",‬אמרה ג'ו באסיפה המשפחתית‬
‫שכינסה‪.‬‬
‫"אל תקלקלי את הספר שלך‪ ,‬ילדה שלי‪ ,‬כי יש בו יותר מכפי שאת משערת‪ ,‬והרעיון‬
‫מעובד יפה‪ .‬תני לו לחכות ולהבשיל‪ ",‬כך יעץ לה אביה‪ ,‬שנאה דרש וגם נאה ִקיֵ ים‪ ,‬והמתין‬
‫בסבלנות במשך שלושים שנה להבשלת הפרי שלו ולא מיהר לקטוף אותו גם עכשיו‪,‬‬
‫כשהיה רך ומתוק‪.‬‬
‫"נראה לי שההתנסות תועיל לג'ו יותר מההמתנה‪ ",‬אמרה גברת מארץ'‪" .‬ביקורת היא‬
‫המבחן הטוב ביותר לעבודה כזאת‪ ,‬כי היא תחשוף לפניה את היתרונות והמגרעות שנסתרים‬
‫מעיניה ותעזור לה להשתפר בפעם הבאה‪ .‬אנחנו משוחדים‪ ,‬אבל דברי שבח וגנאי של‬
‫אנשים מבחוץ יועילו לה‪ ,‬גם אם היא לא תקבל הרבה כסף‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬בדיוק ככה‪ ",‬אמרה ג'ו וכיווצה את גבותיה‪" .‬אני מתעסקת עם החומר הזה כבר כל‬
‫כך הרבה זמן‪ ,‬שאני באמת לא יודעת אם הוא טוב‪ ,‬רע או סתם תפל‪ .‬יעזור לי מאוד אם‬
‫אנשים שקולים ולא משוחדים יקראו אותו ויגידו לי מה הם חושבים‪".‬‬
‫"אני לא הייתי משמיטה אף מילה‪ .‬אם תשמיטי‪ ,‬תקלקלי את הספר‪ ,‬כי המחשבות של‬
‫הדמויות מעניינות יותר מהפעולות שלהן‪ ,‬והכול יהיה מבולבל לגמרי אם לא תסבירי אותן‬
‫תוך כדי התקדמות‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬שהאמינה בכל לבה שהספר הזה הוא הרומן המדהים ביותר‬
‫שנכתב אי‪-‬פעם‪.‬‬
‫"אבל מר ֶא ֶלן אומר‪' ,‬השמיטי את ההסברים‪ ,‬הקפידי שהכול יהיה קצר ודרמטי והניחי‬
‫לדמויות לספר את הסיפור‪ "',‬קטעה אותה ג'ו וקראה מתוך מכתבו של המוציא לאור‪.‬‬
‫"תשמעי בקולו‪ .‬הוא יודע מה יימכר‪ ,‬אנחנו לא מבינים בזה‪ .‬תדאגי שהספר יהיה טוב‬
‫ושאנשים יאהבו אותו‪ ,‬ותשתדלי לקבל כמה שיותר כסף‪ .‬במשך הזמן‪ ,‬כשתתפרסמי‪ ,‬תוכלי‬
‫להרשות לעצמך לסטות מהמקובל ולהכניס לספרים שלך דמויות פילוסופיות ורוחניות‪",‬‬
‫אמרה איימי‪ ,‬שהתייחסה לנושא בצורה מעשית לגמרי‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמרה ג'ו וצחקה‪" ,‬אם הדמויות שלי הן 'פילוסופיות ורוחניות' זאת לא אשמתי‪ ,‬כי‬
‫אני לא מבינה כלום בדברים כאלה‪ ,‬חוץ ממה שאבא אומר לפעמים‪ .‬אם ערבבתי בספר חלק‬
‫מהרעיונות החכמים שלו‪ ,‬אין לי ספק שזה רק שיפר את המצב‪ .‬ואת‪ ,‬בת'‪ ,‬מה את אומרת?"‬
‫"אני כל כך רוצה שידפיסו את זה בקרוב‪ ",‬אמרה בת' בחיוך והשתתקה‪ ,‬אבל ההדגשה‬
‫הלא מודעת של המילה האחרונה והמבט העורג בעיניה‪ ,‬שלא איבדו את כנותן הילדותית‪,‬‬
‫הקפיאו לרגע את לבה של ג'ו בפחד מבשר רעות‪ ,‬והיא גמרה אומר בלבה לעשות את‬
‫הצעד הנועז "בקרוב"‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בנחישות ספרטנית‪ ,‬הניחה הסופרת הצעירה את הוולד הראשון שלה על השולחן‬
‫וקיצצה אותו בלי רחמים‪ ,‬כמו מפלצת אכזרית‪ .‬מכיוון שרצתה להשביע את רצון כולם‪,‬‬
‫קיבלה את העצות של כולם‪ ,‬וכמו הזקן והחמור במשל הידוע‪ ,‬לא השביעה את רצונו של‬
‫איש בסופו של דבר‪.‬‬
‫אביה אהב את הפן הרוחני שהסתנן לסיפור בלי שהתכוונה לכך‪ ,‬ולכן השאירה אותו‬
‫למרות ספקותיה‪ .‬אמה חשבה שיש קצת יותר מדי תיאורים‪ ,‬ולכן סולקו כמעט כולם‪ ,‬ואיתם‬
‫נעלמו גם הרבה חוליות מקשרות ונחוצות‪ .‬מג התפעלה מהטרגדיה‪ ,‬ולכן העלתה ג'ו את‬
‫מפלס העצב כך שיתאים לדרישותיה‪ ,‬ואילו איימי התנגדה להלצות‪ ,‬ולכן‪ ,‬מרוב כוונות‬
‫טובות‪ ,‬החניקה ג'ו את הסצנות העליזות שהבהירו קצת את אופיו הקודר של הסיפור‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬כדי להשלים את ההרס‪ ,‬קיצצה שליש מהחומר‪ ,‬ושילחה בחשאי את הרומן הקטן‬
‫והמסכן‪ ,‬כמו ציפור מרוטת נוצות‪ ,‬שינסה את מזלו בעולם הגדול והסואן‪.‬‬
‫הספר אכן הודפס‪ ,‬והיא קיבלה תמורתו שלוש מאות דולר‪ .‬נוסף על כך קיבלה גם המון‬
‫דברי ביקורת משבחים ומגַ נים‪ ,‬שבלבלו אותה עד כדי כך שנדרש לה זמן ארוך כדי‬
‫להתאושש‪.‬‬
‫"אמרת שהביקורת תעזור לי‪ ,‬אמא‪ ,‬אבל איך אני יכולה להיעזר בה כשהדברים כל כך‬
‫סותרים זה את זה‪ ,‬עד שאין לי מושג אם כתבתי ספר נהדר או הפרתי את כל עשרת‬
‫הדיברות?" קראה ג'ו המסכנה ובחשה בערימה של גזרי עיתון‪ ,‬שקריאתם מילאה אותה‬
‫לרגע גאווה ושמחה‪ ,‬וכעבור רגע הציפה אותה בזעם ובייאוש נורא‪" .‬האיש הזה אומר‪,‬‬
‫'הספר מעולה‪ ,‬מלא אמת‪ ,‬יופי וכנות; הכול בו חביב‪ ,‬טהור ובריא‪ "',‬המשיכה הסופרת‬
‫הנבוכה‪" .‬אבל הבא בתור טוען‪' ,‬בבסיס הספר עומדת תיאוריה קלוקלת‪ ,‬והוא מלא דמיון‬
‫מעוות‪ ,‬רעיונות ספיריטואליסטיים ודמויות לא טבעיות‪ '.‬והרי אין לי תיאוריה משום סוג‪,‬‬
‫אני לא מאמינה בספיריטואליזם‪ ,‬ואת הדמויות שלי העתקתי מהחיים‪ ,‬ולכן אני לא מבינה‬
‫איך ייתכן שהמבקר הזה צודק‪ .‬מבקר אחר כותב‪' ,‬זהו אחד הרומנים האמריקאיים הטובים‬
‫ביותר שהופיעו בשנים האחרונות'‪ ,‬וברור לי שזה לא נכון; והבא בתור קובע ש'הספר אמנם‬
‫מקורי וכתוב בעוצמה רבה ומתוך תחושה עזה‪ ,‬אבל למרות זאת הוא ספר מסוכן‪ '.‬מה‬
‫פתאום! חלקם לועגים‪ ,‬חלקם משבחים יותר מדי‪ ,‬וכמעט כולם עומדים על כך שאני מנסה‬
‫להפיץ איזו תיאוריה עמוקה‪ ,‬כשלמעשה כתבתי את זה רק למען ההנאה והכסף‪ .‬הייתי‬
‫צריכה להוציא אותו לאור במלואו או לא להוציא אותו כלל‪ ,‬כי אני באמת שונאת שמבינים‬
‫אותי לא נכון‪".‬‬
‫בני משפחתה וחבריה הרעיפו עליה דברי נחמה ועידוד‪ ,‬אבל תקופה קשה עברה על ג'ו‬
‫ַהרגישה והעליזה מטבעה‪ ,‬שכוונותיה היו טובות כל כך ולכאורה גרמו נזק רב כל כך‪ .‬אך‬
‫בסופו של דבר היא יצאה נשכרת‪ ,‬כי את הלקחים החשובים ביותר לכל סופר הפיקה‬
‫מדבריהם של אלה שדעתם היתה בעלת ערך אמיתי; ובחלוף המרירות הראשונית‪ ,‬נוכחה‬
‫שהיא מסוגלת לצחוק על ספרה הקטן והמסכן ובכל זאת להאמין בו‪ ,‬והרגישה שהטלטלה‬
‫שעברה עליה השאירה אותה מחוזקת וחכמה יותר‪.‬‬
‫"גם אם אני לא גאון כמו קיטס‪ ,‬אני לא אמות מזה‪ 47",‬אמרה בנחישות‪" .‬ובסופו של דבר‬
‫זה באמת מגוחך‪ ,‬כי על קטעים שלקחתי מהמציאות נאמר שהם מופרכים ומגוחכים‪ ,‬ועל‬
‫הקטעים שבדיתי מדמיוני הטיפשי נאמר שהם 'טבעיים להפליא‪ ,‬ענוגים ואמיתיים‪ '.‬אז אני‬
‫אתנחם בכך‪ ,‬וכשארגיש מוכנה‪ ,‬אקום ואנסה שוב‪".‬‬

‫‪ .45‬רמיזה לשמה של הסופרת ‪ ,(E.D.E.N Southworth (1819-1899‬שכתבה לפרנסתה יותר מ‪ 60-‬רומנים‪ ,‬שהופיעו‬
‫בתחילה כסיפורים בהמשכים בעיתונים‪.‬‬
‫‪ .46‬ליסבון אכן נחרבה במידה רבה ברעידת אדמה שהתחוללה ב‪.1755-‬‬
‫‪ .47‬ג'ון קיטס )‪ (1795-1821‬היה מגדולי המשוררים האנגלים‪ .‬בהקדמה שכתב המשורר ֶפּרסי בּיש ֶשלי לשירו "אדוניס"‪,‬‬
‫שהוקדש לג'ון קיטס‪ ,‬האשים שלי את המבקרים בכך שביקורתם העוינת החישה את מותו של קיטס‪.‬‬
‫פרק עשרים ושמונה‬
 ‫התנסויות משפחתיות‬

‫כמו רוב בעלות הבית הצעירות‪ ,‬החלה מג את חיי נישואיה בנחישות להיות עקרת בית‬
‫למופת‪ :‬ג'ון ירגיש בבית כמו בגן עדן‪ ,‬תמיד יראה בו פנים מחייכים‪ ,‬בכל יום יאכל לשובע‪,‬‬
‫ולעולם לא יחסר לו כפתור‪ .‬היא ניגשה למלאכה בהמון אהבה‪ ,‬מרץ ורוח טובה‪ ,‬וודאי‬
‫שלו‪ ,‬כי האישה הקטנה‬
‫היתה קוצרת הצלחה אילולא כמה מכשולים‪ .‬גן העדן שלה לא היה ֵ‬
‫לרצות‪ ,‬טרחה ממש כמו מרתה‪ 48‬והיתה טרודה‬ ‫דאגה בלי הרף‪ ,‬השתוקקה יותר מדי ַ‬
‫בדאגות רבות‪ .‬לפעמים התעייפה עד כדי כך שלא נותר לה כוח לחייך; התבשילים שהכינה‬
‫היו מתוחכמים כל כך‪ ,‬שג'ון החל לסבול מהפרעות עיכול‪ ,‬ובכפיות טובה דרש מזון פשוט;‬
‫ואשר לכפתורים ‪ -‬עד מהרה החלה לתהות להיכן הם נעלמים‪ ,‬הנידה את ראשה בעצב על‬
‫רשלנותם של הגברים ואיימה שתכריח אותו לתפור אותם במו ידיו‪ ,‬ואז נראה אם התפירה‬
‫שלו תחזיק מעמד במשיכות חסרות סבלנות של אצבעות מגושמות‪.‬‬
‫הם היו מאושרים מאוד גם כשגילו שאי‪-‬אפשר לחיות על אהבה בלבד‪ .‬יופייה של מג לא‬
‫התעמעם בעיניו של ג'ון אף על פי שחייכה אליו מאחורי קנקן הקפה המוכר; ומג לא חשה‬
‫שהרומנטיקה התעמעמה גם כשנשיקת הפרידה היומית לוּותה בשאלה‪" ,‬מה לשלוח היום‬
‫לארוחת הערב‪ ,‬אהובתי‪ ,‬בשר בקר או חזיר?" הבית הקטן כבר לא היה משכן מלא הוד אלא‬
‫בית של ממש‪ ,‬והזוג הצעיר היה מרוצה מן השינוי הזה‪ .‬בהתחלה נראה הכול כמו משחק‪,‬‬
‫והם השתובבו כמו ילדים; אבל בהמשך התמסר ג'ון לעבודתו וחש שהוא נושא על כתפיו‬
‫את העול של ראש המשפחה‪ ,‬ומג הניחה בצד את השמלות האווריריות‪ ,‬חגרה סינר גדול‬
‫וניגשה לעבודה‪ ,‬אך כפי שנאמר קודם‪ ,‬עשתה זאת במרץ יותר מאשר בתבונה‪.‬‬
‫כל עוד נמשך שיגעון הבישול‪ ,‬התעמקה בספר המתכונים של גברת קורנליוס‪ 49‬כאילו היה‬
‫ספר תרגילים בחשבון ופתרה את הבעיות בסבלנות ובזהירות‪ .‬לפעמים הוזמנו בני משפחתה‬
‫לעזור בחיסול השאריות מארוחה מוצלחת אך נדיבה מדי‪ ,‬או שלוטי היתה נשלחת בחשאי‬
‫עם התבשילים שלא עלו יפה כדי להסתיר אותם מעין רואים בבטנם של בני האמל הקטנים‪.‬‬
‫לאחר ערב במחיצתם של ג'ון וספרי החשבונות חלה בדרך כלל הפוגה זמנית בחדוות‬
‫הבישול‪ ,‬והתקף החסכנות שהתלווה אליה אילץ את האיש המסכן לעבור סדרת טיפולים‬
‫שכללה פשטידת לחם‪ ,‬קציץ בשר וקפה מחומם‪ ,‬והעמידה את נשמתו במבחן אף על פי‬
‫שנשא אותה בגבורה ראויה לשבח‪ .‬אבל לפני שמצאו את שביל הזהב‪ ,‬הוסיפה מג‬
‫להתנסויותיה הביתיות דבר אחד שאין כמעט זוג צעיר אחד שמצליח להסתדר בלעדיו ‪-‬‬
‫מריבה משפחתית‪.‬‬
‫מכיוון שכעקרת בית בערה בה התשוקה לציֵ יד את המזווה שלה בשימורים מעשה ידיה‪,‬‬
‫מדמניוֹת‪ .‬ג'ון התבקש להזמין הביתה כתריסר‬
‫נטלה על עצמה את המשימה להכין ריבת ַד ָ‬
‫צנצנות קטנות וכמות נוספת של סוכר‪ ,‬כי הדמדמניות שבגינה שלהם הבשילו וחייבו טיפול‬
‫מיידי‪ .‬מכיוון שג'ון האמין בכל לבו ש"רעייתי" מסוגלת לעשות הכול‪ ,‬ובאופן טבעי התגאה‬
‫בכישוריה‪ ,‬היה חשוב לו לספק מיד את מבוקשה כדי שיבול הפירות היחיד שלהם יאוחסן‬
‫באופן מוצלח ביותר לשימוש בחורף‪ .‬וכך הגיעו הביתה ארבעה תריסרים של צנצנות קטנות‬
‫ומקסימות‪ ,‬חצי חבית סוכר ונער שיקטוף למענה את הדמדמניות‪ .‬עכשיו‪ ,‬כששערה היפה‬
‫אסוף במטפחת קטנה‪ ,‬זרועותיה חשופות עד המרפק‪ ,‬ולמותניה חגור סינר משובץ שנראה‬
‫מלבב למרות הכיס הקטן שבחזיתו‪ ,‬ניגשה עקרת הבית הצעירה למלאכה‪ ,‬והיתה בטוחה‬
‫לגמרי בהצלחתה‪ ,‬כי הרי ראתה את האנה עושה זאת מאות פעמים‪ .‬שפע הצנצנות הדהים‬
‫אותה בהתחלה‪ ,‬אבל ג'ון אהב מאוד ריבה‪ ,‬והיא ידעה שהצנצנות הקטנות ייראו נהדר על‬
‫המדף העליון‪ ,‬ולכן החליטה למלא את כולן‪ .‬במשך שעות ארוכות קטפה‪ ,‬בישלה‪ ,‬סיננה‬
‫וטרחה על הריבה שלה‪ ,‬עשתה כמיטב יכולתה‪ ,‬נועצה בגברת קורנליוס‪ ,‬אימצה את מוחה‬
‫כדי להיזכר מה האנה עושה‪ ,‬הרתיחה שוב את הריבה‪ ,‬הוסיפה סוכר וסיננה מחדש‪ ,‬אבל‬
‫העיסה הנוראה לא נקרשה בשום אופן‪.‬‬
‫היא השתוקקה לרוץ הביתה‪ ,‬כמו שהיא‪ ,‬עם הסינר וכל השאר‪ ,‬ולבקש מאמה שתעזור‬
‫לה; אבל היא וג'ון הסכימו ביניהם לא להטריד אף אחד אחר בדאגות‪ ,‬בניסויים ובמריבות‬
‫שלהם‪ .‬המילה האחרונה הזאת הצחיקה אותם‪ ,‬כאילו עצם הרעיון מופרך לגמרי‪ ,‬אך הם‬
‫דבקו בהחלטתם‪ ,‬השתדלו ככל האפשר להסתדר בלי עזרה‪ ,‬ואיש לא התערב בחייהם‪ ,‬כי‬
‫גברת מארץ' עדכנה את כולם בהחלטה הזאת‪ .‬לכן‪ ,‬לאורך כל אותו יום קיץ חם‪ ,‬נאבקה מג‬
‫לבדה בממתק הסורר הזה‪ ,‬ובחמש אחר הצהריים התיישבה במטבח המבולגן שלה‪ ,‬פכרה‬
‫את ידיה המוכתמות ופרצה בבכי רם‪.‬‬
‫כאן יש להזכיר שבתחילת חייהם החדשים אמרה מג לא פעם‪:‬‬
‫"בעלי לא יהסס אף פעם להביא חבר הביתה‪ ,‬בכל זמן שירצה‪ .‬תמיד אהיה ערוכה‬
‫ומוכנה‪ .‬הוא לא ימצא כאן שום בלגן‪ ,‬תרעומת או אי‪-‬נוחות‪ ,‬אלא רק בית נקי‪ ,‬רעיה עליזה‬
‫וארוחה טעימה‪ .‬ג'ון‪ ,‬יקירי‪ ,‬לעולם אל תטרח לבקש ממני רשות‪ ,‬אתה יכול להזמין את מי‬
‫שאתה רוצה‪ ,‬ותהיה בטוח שאקבל אותו בסבר פנים יפות‪".‬‬
‫כמה יפה! בלי שום ספק‪ .‬ג'ון קרן מגאווה כששמע את דבריה‪ ,‬והרגיש שאישה מופלאה‬
‫כזאת היא אכן ברכה אמיתית‪ .‬אלא שעד אותו יום לא הזדמן למג להוכיח את עצמה‪ ,‬כי‬
‫אמנם אירחו מדי פעם‪ ,‬אך מעולם לא באופן בלתי‪-‬צפוי; וכפי שקורה תמיד בעמק הבכא‬
‫הזה‪ ,‬הדברים מתרחשים בסופו של דבר באופן שאפשר רק להשתומם ולהצטער עליו‪ ,‬אבל‬
‫אין ברירה אלא לשאת אותו כמיטב יכולתנו‪.‬‬
‫אילולא שכח לגמרי את עניין הריבה‪ ,‬היה קשה לסלוח לג'ון על שבחר דווקא ביום הזה‪,‬‬
‫מכל ימות השנה‪ ,‬להביא אורח לא צפוי לארוחה‪ .‬אבל הוא היה שבע רצון מעצמו על שפע‬
‫המצרכים שהזמין בבוקר‪ ,‬לא היה לו ספק שהארוחה תהיה מוכנה בדיוק בזמן‪ ,‬בהנאה רבה‬
‫הרהר ברושם הנעים שייווצר כשאשתו היפה תרוץ לקדם את פניו‪ ,‬וכך ליווה את חברו אל‬
‫ביתו בקורת רוח גלויה של מארח ובן זוג צעיר‪.‬‬
‫אבל העולם מלא אכזבות‪ ,‬כפי שגילה ג'ון כשהגיע אל שובך היונים‪ .‬דלת הכניסה‪,‬‬
‫הפתוחה בדרך כלל בהכנסת אורחים‪ ,‬היתה סגורה עכשיו ואף נעולה‪ ,‬והבוץ מאתמול עדיין‬
‫קישט את המדרגות‪ .‬החלונות בסלון היו סגורים ומכוסים בווילונות‪ ,‬ובשום מקום לא היה‬
‫זכר לרעיה חיננית היושבת ותופרת על המרפסת בשמלה לבנה ובסרט מלבב בשיער‪ ,‬או‬
‫למארחת שמקדמת את פני האורח בעיניים בורקות ובחיוך מבויש‪ .‬לא‪ ,‬שום מראה כזה לא‬
‫נגלה לעין‪ ,‬ואיש לא היה בסביבה מלבד ילד בבגדים מוכתמים שישן מתחת לשיחי‬
‫הדמדמניות‪.‬‬
‫"אני מקווה שלא קרה משהו‪ .‬תטייל רגע בגן‪ ,‬סקוט‪ ,‬ואני אחפש את גברת ברוק‪ ",‬אמר‬
‫ג'ון‪ ,‬מבוהל מהדממה והריקנות‪.‬‬
‫הוא מיהר אל צדו האחורי של הבית בעקבות ריח חריף של סוכר שרוף‪ ,‬ומר סקוט פסע‬
‫אחריו בהבעת פנים משונה‪ .‬מתוך נימוס עצר במרחק מסוים כשברוק נעלם‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫ראה ושמע הכול‪ ,‬ומכיוון שהיה רווק‪ ,‬נהנה מאוד מההתרחשות‪.‬‬
‫במטבח שררו בלגן וייאוש‪ .‬מהדורה אחת של ריבה טפטפה מסיר לסיר‪ ,‬אחרת היתה‬
‫שפוכה על הרצפה‪ ,‬ועוד אחת בערה בשמחה על הכיריים‪ .‬לוטי ישבה בקור רוח ֶטבטוֹני‬
‫ואכלה בשלווה לחם ברוטב דמדמניות ‪ -‬אותה ריבה נוזלית חסרת תקנה‪ ,‬ואילו גברת ברוק‬
‫ישבה כשהסינר מכסה את ראשה וייבבה באומללות‪.‬‬
‫"מה קרה‪ ,‬חמודה שלי?" קרא ג'ון ונכנס במהירות‪ ,‬כשבמוחו מתרוצצים חזיונות מחרידים‬
‫של ידיים מכוסות כוויות או בשורה על אסון פתאומי‪ ,‬ובלבו רוחשת חרדה נסתרת בגלל‬
‫האורח שבגן‪.‬‬
‫"אוי ג'ון‪ ,‬אני כל כך עייפה‪ ,‬וחם לי ואני כועסת ומודאגת! כבר שעות אני מתענה ואני‬
‫תשושה לגמרי‪ .‬בוא תעזור לי‪ ,‬או שאני באמת אמות!" ועקרת הבית התשושה השליכה את‬
‫עצמה על חזהו והעניקה לו קבלת פנים מתוקה במלוא מובן המילה‪ ,‬כי כמה דקות קודם‬
‫לכן ספג סינרה חלק מהמטח שירד על הרצפה‪.‬‬
‫"מה מעיק עלייך‪ ,‬חמודה? קרה משהו נורא?" שאל ג'ון בדאגה‪ ,‬ונשק בעדינות לקצה‬
‫המטפחת הקטנה‪ ,‬שהיתה עקומה לגמרי‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬ייבבה מג בייאוש‪.‬‬
‫"אז תספרי לי מהר‪ .‬אני אעמוד בכל דבר אם רק לא תבכי‪ .‬תספרי לי‪ ,‬אהובתי‪".‬‬
‫"ה‪ ...‬הריבה לא נקרשת‪ ,‬ואני לא יודעת מה לעשות!"‬
‫ג'ון ברוק פרץ בצחוק מתגלגל‪ ,‬כפי שלא יעז לעשות שוב ְלעולם‪ ,‬וחיוך לגלגני עלה על‬
‫שפתיו של סקוט כששמע את הקול הרועם‪ ,‬שהנחית מהלומה מוחצת על יגונה של מג‬
‫המסכנה‪.‬‬
‫"מה? זה הכול? אז תזרקי הכול מהחלון ואל תחשבי על זה יותר‪ .‬אני אקנה לך ליטרים‬
‫של ריבה אם את רוצה‪ ,‬אבל רק תעשי טובה ואל תיכנסי להיסטריה‪ ,‬כי הבאתי את ג'ק‬
‫סקוט לארוחת ערב ו‪"...‬‬
‫ג'ון לא זכה לגמור את המשפט‪ ,‬כי מג הדפה אותו מעליה‪ ,‬ספקה את כפות ידיה במחווה‬
‫טרגית‪ ,‬צנחה על הכיסא וקראה בתערובת של זעם‪ ,‬תוכחה ואימה‪:‬‬
‫"אורח לארוחת ערב? כשהכול מבולגן ככה? ג'ון ברוק‪ ,‬איך יכולת לעשות דבר כזה!"‬
‫"ששש‪ ,‬הוא בגינה! שכחתי לגמרי את הריבה הארורה‪ ,‬אבל אין מה לעשות עכשיו‪ ",‬אמר‬
‫ג'ון וסקר בחרדה את הנוף‪.‬‬
‫"היית צריך לשלוח לי הודעה או להגיד לי בבוקר‪ ,‬והיית צריך לזכור כמה אני עסוקה‬
‫היום‪ ",‬המשיכה מג בקוצר רוח‪ ,‬כי אפילו יונים עלולות לנקר כשמרגיזים אותן‪.‬‬
‫"בבוקר לא ידעתי שהוא יבוא‪ ,‬ולא היה לי זמן לשלוח הודעה כי פגשתי אותו בדרך‬
‫החוצה‪ .‬לא חשבתי לבקש רשות כי תמיד אמרת לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה‪ .‬אף‬
‫פעם לא ניסיתי לעשות את זה קודם‪ ,‬ותהיי בטוחה שגם אם יהרגו אותי אני לא אעשה את‬
‫זה שוב!" הוסיף ג'ון בארשת נעלבת‪.‬‬
‫"אני מאוד מקווה שלא! קח אותו מכאן מיד‪ .‬אני לא יכולה לצאת אליו ככה‪ ,‬ואין שום‬
‫אוכל מוכן‪".‬‬
‫"מה? ואיפה הבשר והירקות ששלחתי הביתה? והלפתן שהבטחת?" קרא ג'ון ומיהר אל‬
‫המזווה‪.‬‬
‫"לא היה לי זמן לבשל שום דבר‪ .‬התכוונתי לאכול אצל אמא‪ .‬מצטערת‪ ,‬אבל הייתי נורא‬
‫עסוקה‪ ",‬אמרה מג‪ ,‬ודמעותיה החלו שוב לזלוג‪.‬‬
‫ג'ון היה איש רגוע מטבעו‪ ,‬אבל בכל זאת היה רק בן אדם; ועכשיו חזר הביתה אחרי יום‬
‫עבודה ארוך‪ ,‬כשהוא עייף‪ ,‬רעב ומלא ציפייה‪ ,‬ומצא בית מבולגן‪ ,‬שולחן ריק ובת זוג כועסת‬
‫‪ -‬צירוף נסיבות שלא מעודד שלוות נפש או התנהגות מתונה‪ .‬אך הוא ריסן את עצמו בכל‬
‫זאת‪ ,‬והסערה הקטנה ודאי היתה חולפת אילולא מילה אומללה אחת‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אני מבין שנקלענו לתסבוכת‪ ,‬אבל אם תעזרי לי‪ ,‬נצליח להתגבר ואפילו נהנה‬
‫מאוד‪ .‬אל תבכי‪ ,‬חמודה‪ ,‬אלא רק תתאמצי קצת ותכיני לנו משהו לאכול‪ .‬שנינו רעבים כמו‬
‫זאבים‪ ,‬אז לא כל כך משנה מה נאכל‪ .‬תני לנו את הבשר הקר עם לחם וגבינה‪ .‬ואל תדאגי‪,‬‬
‫בשום אופן לא נבקש ריבה‪".‬‬
‫ג'ון התכוון להתלוצץ בתום לב‪ ,‬אבל המילה האחת הזאת חרצה את דינו‪ .‬לדעתה של מג‪,‬‬
‫זאת היתה אכזריות מוגזמת ללגלג על כישלונה העגום‪ ,‬וחלקיק הסבלנות האחרון שלה נגוז‬
‫בתום המשפט הזה‪.‬‬
‫"אז תיאלץ לחלץ את עצמך מהתסבוכת כמיטב יכולתך‪ .‬לי כבר אין כוח 'להתאמץ'‬
‫בשביל מישהו‪ .‬ובאמת אופייני מאוד לגבר להציע לאורח שלו חתיכת עצם עם לחם יבש‬
‫וגבינה‪ .‬אצלי בבית לא יהיו דברים כאלה‪ .‬קח את הסקוט הזה אל אמא שלי ותגיד לו שאני‬
‫לא נמצאת‪ ,‬חולה‪ ,‬מתה ‪ -‬מה שאתה רוצה‪ .‬אני לא מוכנה לפגוש אותו‪ ,‬ושניכם יכולים‬
‫לצחוק עלי ועל הריבה שלי כמה שאתם רוצים‪ .‬כאן לא תקבלו שום דבר אחר‪ ".‬ולאחר‬
‫שפרקה את זעמה בנשימה אחת‪ ,‬השליכה מג את סינרה‪ ,‬עזבה במהירות את שדה הקרב‬
‫ופרשה אל חדרה כדי לקונן על גורלה המר‪.‬‬
‫מעולם לא נודע לה מה עשו שני הגברים בהיעדרה‪ ,‬אבל מר סקוט לא נלקח אל אמא‬
‫שלה‪ ,‬וכשירדה שוב למטבח‪ ,‬לאחר שהשניים יצאו‪ ,‬מצאה מג עקבות של ארוחה חפוזה‬
‫שמילאו אותה אימה‪ .‬לוטי דיווחה שהם "אכלו הרבה וצחקו המון‪ ,‬והאדון ביקש לזרוק את‬
‫כל הדבר המתוק הזה ולהחביא את הצנצנות"‪.‬‬
‫מג השתוקקה ללכת לספר לאמא‪ ,‬אבל מכיוון שהתביישה באוזלת ידה וחשה חובת‬
‫נאמנות לג'ון‪" ,‬שמסוגל להיות אכזרי‪ ,‬אבל אף אחד לא צריך לדעת את זה‪ ",‬הסתפקה‬
‫בניקוי מהיר של המטבח‪ ,‬התלבשה יפה וישבה לחכות לג'ון‪ ,‬שיבוא ויזכה בסליחתה‪.‬‬
‫לרוע המזל‪ ,‬ג'ון לא בא‪ ,‬כי ראה את הדברים באופן שונה‪ .‬בשיחה עם סקוט פטר את כל‬
‫העניין כבדיחה מוצלחת‪ ,‬הצדיק את אשתו כמיטב יכולתו ומילא את תפקידו כמארח בצורה‬
‫כה נאה‪ ,‬שידידו נהנה מהארוחה המאולתרת והבטיח לבוא שוב‪ .‬אבל ג'ון כעס‪ ,‬אף על פי‬
‫שלא הפגין את כעסו‪ .‬הוא הרגיש שמג הכניסה אותו לבוץ ואז זנחה אותו כשהיה זקוק לה‪.‬‬
‫"זה לא בסדר להגיד למישהו להביא חברים הביתה מתי שהוא רוצה‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬כשהוא‬
‫עושה את זה‪ ,‬להתרגז ולהאשים אותו ולהשאיר אותו תקוע באופן שמעורר לעג או רחמים‪.‬‬
‫לא‪ ,‬בשום אופן לא! ומג צריכה להבין את זה‪ ".‬במהלך הארוחה רתח בחשאי‪ ,‬אבל בתום‬
‫המהומה‪ ,‬כשפסע הביתה לאחר שליווה את סקוט לדרכו‪ ,‬התמתן קצת‪" .‬מסכנה כזאת! היא‬
‫כל כך התאמצה לשמח אותי ונתקלה בקשיים‪ .‬היא שגתה‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל היא צעירה ממני‪.‬‬
‫אני צריך להיות סבלני וללמד אותה‪ ".‬הוא קיווה שמג לא הלכה לבית הוריה‪ ,‬כי שנא‬
‫רכילות והתערבות‪ .‬האפשרות הזאת עוררה בו שוב רוגז רגעי‪ ,‬אבל הפחד שמג תחלה מרוב‬
‫שלו ונדיב אבל נחוש‪ ,‬נחוש מאוד‪,‬‬
‫בכי ריכך את לבו‪ ,‬והוא החיש את צעדיו והחליט להיות ֵ‬
‫ולהסביר לה מאיזו בחינה לא מילאה את חובתה כלפי בן זוגה‪.‬‬
‫גם מג החליטה להיות "שלווה ונדיבה‪ ,‬אבל נחושה" ולהסביר לג'ון את חובתו כלפי בת‬
‫זוגו‪ .‬למעשה‪ ,‬השתוקקה לרוץ לקראתו‪ ,‬לבקש סליחה ולקבל ממנו נשיקה וחיבוק מנחם‪,‬‬
‫כפי שהיתה בטוחה שיקרה; אבל מובן שלא עשתה זאת‪ ,‬וכשראתה את ג'ון מגיע‪ ,‬החלה‬
‫לזמזם בטבעיות כשתפרה והתנדנדה בכיסא הנדנדה‪ ,‬כמו גבירה מכובדת שנחה בטרקלינה‬
‫המהודר‪.‬‬
‫ג'ון התאכזב קצת כשלא מצא בבית ניוֹבּה‪ 50‬ענוגה‪ ,‬אך מכיוון שלדעתו היה עליה‬
‫להתנצל ראשונה מתוך כבוד כלפיו‪ ,‬נכנס בשלווה‪ ,‬בלי להתנצל‪ ,‬השתרע על הספה והשמיע‬
‫הערה עניינית מאין כמוה‪:‬‬
‫"בקרוב יחול יום מולד הירח‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫"אין לי שום התנגדות לכך‪ ",‬היתה תשובתה של מג‪ ,‬המפייסת באותה מידה‪.‬‬
‫מר ברוק העלה כמה נושאים מעניינים נוספים‪ ,‬גברת ברוק קיפדה גם אותם‪ ,‬והשיחה‬
‫דעכה‪ .‬ג'ון ניגש אל אחד החלונות‪ ,‬פרש את העיתון שהביא ושקע בו‪ ,‬או ליתר דיוק נעלם‬
‫מאחוריו‪ .‬מג ניגשה אל החלון האחר‪ ,‬התיישבה שם והמשיכה לתפור בשקידה‪ ,‬כאילו סרטי‬
‫קישוט חדשים לנעלי הבית שלה הם אחד מצורכי הקיום הבסיסיים ביותר‪ .‬איש מהם לא‬
‫דיבר‪ ,‬שניהם נראו "שלווים ונחושים" מאוד‪ ,‬ושניהם חשו אי‪-‬נוחות עמוקה‪.‬‬
‫"אוי לא‪ ",‬חשבה מג‪" ,‬חיי נישואים הם דבר קשה מאוד‪ ,‬ובאמת צריך סבלנות אינסופית‬
‫ולא רק אהבה‪ ,‬בדיוק כמו שאמא אמרה‪".‬‬
‫המילה "אמא" העלתה על הדעת עצות אמהיות נוספות‪ ,‬שניתנו מזמן אך התקבלו בשעתן‬
‫במחאות ספקניות‪.‬‬
‫"ג'ון הוא אדם טוב‪ ,‬אבל יש לו חסרונות משלו‪ ,‬ותצטרכי להבין אותם ולהתייחס אליהם‬
‫בסבלנות‪ ,‬בלי לשכוח את החסרונות שלך עצמך‪ .‬הוא החלטי מאוד‪ ,‬אבל לעולם לא יתעקש‬
‫אם תדברי איתו בהיגיון ובחביבות ולא תתעמתי איתו בקוצר רוח‪ .‬הוא דייקן מאוד ומקפיד‬
‫על האמת‪ ,‬וזאת תכונה טובה‪ ,‬אף על פי שלטענתך הוא 'דקדקן'‪ .‬לעולם אל תרמי אותו‬
‫במבט או במילה‪ ,‬מג‪ ,‬והוא ייתן בך את מלוא האמון שאת ראויה לו ויספק את מלוא‬
‫התמיכה הנחוצה לך‪ .‬הוא לא מגיב כמונו ‪ -‬בהתפרצות אחת ודי‪ ,‬אלא בכעס שקט ועצור‪,‬‬
‫שמתעורר אמנם לעתים נדירות‪ ,‬אבל קשה לכבות אותו ברגע שהוא בוער‪ .‬תיזהרי‪ ,‬תיזהרי‬
‫מאוד שהכעס הזה לא יופנה כלפייך‪ ,‬כי השלווה והאושר שלכם תלויים בכך שלא תאבדי‬
‫את הכבוד שהוא רוחש לך‪ .‬לכן‪ ,‬גם אם שניכם תטעו‪ ,‬אל תהססי להתנצל ראשונה‪ ,‬ותיזהרי‬
‫מאוד מעלבונות קטנים‪ ,‬מאי‪-‬הבנות וממילים פזיזות‪ ,‬כי לא פעם הן סוללות את הדרך‬
‫לכאב עמוק ולחרטה‪".‬‬
‫המילים האלה שבו ועלו במוחה של מג כשישבה ותפרה לאור השקיעה‪ ,‬ובמיוחד הדהדה‬
‫במוחה המילה האחרונה במשפט הזה‪ .‬המריבה הזאת היתה המחלוקת הרצינית הראשונה‬
‫שהתגלעה ביניהם‪ ,‬וכשנזכרה עכשיו בהשתלשלות האירועים‪ ,‬נשמעו לה דבריה פזיזים‬
‫וטיפשיים‪ ,‬כעסה נראה לה ילדותי‪ ,‬והמחשבה על המצוקה שחש ג'ון המסכן המיסה לגמרי‬
‫את לבה‪ .‬היא הביטה לעברו כשדמעות בעיניה‪ ,‬אבל הוא לא הבחין בהן; היא הניחה מידה‬
‫את מלאכת התפירה וקמה ממקומה‪ ,‬כי חשבה בלבה‪" ,‬באמת אהיה הראשונה שאומר‬
‫'סליחה'‪ ",‬אבל נראה לה שהוא לא שומע אותה; היא חצתה באטיות רבה את החדר‪ ,‬כי‬
‫התקשתה לבלוע את גאוותה‪ ,‬ונעמדה לידו‪ ,‬אבל הוא לא הפנה אליה את ראשו‪ .‬לרגע‬
‫הרגישה שהיא לא מסוגלת לעשות זאת; ואז עלתה בה המחשבה‪" ,‬זאת רק ההתחלה‪ .‬אני‬
‫אעשה את חלקי‪ ,‬ואז לא תהיה לי שום סיבה לכעוס על עצמי‪ ",‬והיא גחנה ונשקה ברוך על‬
‫מצחו של בעלה‪ .‬מובן שכך נפתר הכול‪ .‬נשיקת החרטה היתה טובה מאלף מילים‪ ,‬וג'ון‬
‫הושיב אותה מיד על ברכיו ואמר בעדינות‪:‬‬
‫"זה לא היה יפה מצדי שצחקתי על צנצנות הריבה המסכנות‪ .‬סליחה‪ ,‬אהובתי‪ ,‬לעולם לא‬
‫אעשה זאת שוב!"‬
‫אבל הוא אכן צחק עליהן שוב ושוב‪ ,‬מאות פעמים‪ ,‬וגם מג צחקה‪ ,‬ושניהם הכריזו שזאת‬
‫היתה הריבה הכי מתוקה שהתבשלה אי פעם בביתם‪ ,‬כי אחרי המריבה הזאת הושב שלום‬
‫הבית על כנו בלי שום סייג‪.‬‬
‫לאחר מכן שלחה מג למר סקוט הזמנה מיוחדת והגישה לו ארוחה טעימה בלי רעיה‬
‫מעוכה למנה הראשונה‪ ,‬ובארוחת הערב הזאת התנהגה בחביבות ובמאור פנים כה רב‪,‬‬
‫שבזכותה היה הערב נעים מאוד‪ ,‬ומר סקוט אמר לג'ון שיש לו מזל גדול‪ ,‬וכל הדרך הביתה‬
‫הניד בראשו כשהרהר כמה קשים חייהם של רווקים‪.‬‬
‫בסתיו הזדמנו למג התנסויות ומבחנים חדשים‪ .‬סאלי מופט חידשה את החברוּת איתה‪,‬‬
‫קפצה לא פעם אל הבית הקטן כדי לרכל קצת‪ ,‬או הזמינה את "החמודה המסכנה הזאת"‬
‫לבוא ולבלות אצלה בבית הגדול‪ .‬המפגשים האלה נעמו למג‪ ,‬כי במזג אוויר סגרירי חשה‬
‫לא פעם בודדה‪ .‬בבית היו כולם עסוקים‪ ,‬ג'ון עבד עד שעות הערב המאוחרות‪ ,‬ולא היה לה‬
‫מה לעשות חוץ מלתפור‪ ,‬לקרוא או להתבטל‪ .‬וכך קרה באופן טבעי שמג התרגלה לשהות‬
‫במחיצת חברתה ולרכל איתה‪ .‬כשראתה את החפצים היפים של סאלי‪ ,‬השתוקקה שגם לה‬
‫יהיו חפצים כאלה וריחמה על עצמה מפני שאין לה‪ .‬סאלי היתה נדיבה מאוד‪ ,‬ולא פעם‬
‫הציעה לה את הזוטות שמצאו חן בעיניה‪ ,‬אך מג סירבה‪ ,‬כי ידעה שזה לא ימצא חן בעיני‬
‫ג'ון‪ .‬אלא שבסופו של דבר עשתה משהו שציער אותו הרבה יותר‪.‬‬
‫היא ידעה היטב כמה בעלה מרוויח ונהנתה מן התחושה שהוא סומך עליה‪ ,‬לא רק בכל‬
‫הקשור לאושרו‪ ,‬אלא גם באותו עניין שחלק מהאנשים מוקירים יותר ‪ -‬הכסף שהרוויח‪.‬‬
‫היא ידעה היכן מונח הכסף הזה‪ ,‬יכלה לקחת ממנו כרצונה‪ ,‬וג'ון רק ביקש ממנה שתרשום‬
‫כל הוצאה‪ ,‬תשלם את החשבונות פעם בחודש ולא תשכח שהיא אשתו של איש עני‪ .‬עד‬
‫אותה עת מילאה את בקשתו במלואה‪ ,‬נהגה בכסף בזהירות ובדייקנות‪ ,‬שמרה על סדר‬
‫קפדני בפנקסי החשבונות והראתה לו אותם פעם בחודש‪ .‬אבל באותו סתיו נכנס הנחש אל‬
‫גן העדן של מג ופיתה אותה‪ ,‬כפי שעשה לבנות חוה מודרניות רבות‪ ,‬לא בתפוחים אלא‬
‫בבגדים‪ .‬מג לא אהבה שמרחמים עליה ומתייחסים אליה כאל ענייה‪ .‬ההתייחסות הזאת‬
‫הרגיזה אותה‪ ,‬אבל היא התביישה להודות בכך‪ ,‬ומדי פעם ניסתה להתנחם בקניית משהו‬
‫קטן ויפה כדי שסאלי לא תחשוב שהיא נאלצת לחסוך‪ .‬לאחר כל קנייה כזאת חשה מועקה‪,‬‬
‫כי לעתים נדירות היו הדברים נחוצים לה באמת‪ ,‬אבל הם עלו כה מעט‪ ,‬שלא היתה סיבה‬
‫לדאגה‪ ,‬ובמשך הזמן הלכו הדברים הקטנים והתרבו בלי שהבחינה בכך‪ ,‬והיא כבר לא‬
‫הסתפקה בצפייה בלבד בכל פעם שיצאו למסע קניות‪.‬‬
‫אלא שהדברים הקטנים האלה עלו יותר מכפי שנראה לה‪ ,‬וכשסיכמה את החשבונות בסוף‬
‫החודש‪ ,‬נבהלה למדי מהסכום הכולל‪ .‬באותו חודש היה ג'ון עסוק ולא עבר איתה על‬
‫החשבונות‪ ,‬בחודש שלאחר מכן נסע בעניין כלשהו‪ ,‬אך בחודש השלישי התכוון לסכם את‬
‫כל הרבעון‪ ,‬ומג ידעה זאת היטב‪ .‬כמה ימים קודם לכן עשתה מעשה נורא‪ ,‬שהעיק על‬
‫מצפונה‪ .‬סאלי קנתה בדי משי‪ ,‬וגם במג התעוררה התשוקה לשמלת משי ‪ -‬רק שמלה אחת‪,‬‬
‫קלילה ויפה‪ ,‬שתתאים למסיבות‪ ,‬כי שמלת המשי השחורה שלה היתה פשוטה כל כך ולא‬
‫התאימה כשמלת ערב‪ .‬הדודה מארץ' נהגה לתת לכל אחת מהן עשרים וחמישה דולר מתנה‬
‫לראש השנה‪ .‬רק חודש אחד נותר עד החג‪ ,‬לפניה מונח בד משי סגול מרהיב במחיר מבצע‪,‬‬
‫והכסף עומד לרשותה‪ ,‬אם רק תעז לקחת אותו‪ .‬ג'ון אמר תמיד שהכסף שהוא מרוויח הוא‬
‫גם שלה‪ ,‬אבל האם זה ייראה לו בסדר אם תבזבז לא רק את עשרים וחמישה הדולרים‬
‫העתידיים‪ ,‬אלא עוד עשרים וחמישה מתוך הכסף שנועד לאחזקת הבית? זאת היתה‬
‫השאלה‪ .‬סאלי דרבנה אותה לעשות זאת‪ ,‬הציעה להלוות לה את הכסף‪ ,‬ומרוב כוונות‬
‫טובות פיתתה את מג מעבר ליכולת ההתאפקות שלה‪ .‬ברגע אחד מכשיל הרים הזבן את‬
‫קפלי הבד הבוהקים והיפהפיים ואמר‪" ,‬זה מחיר מציאה‪ ,‬נשבע לך‪ ,‬גברת‪ ",‬ומג ענתה‪" ,‬אני‬
‫לוקחת"; הבד נגזר‪ ,‬הכסף עבר מיד ליד‪ ,‬סאלי נמלאה חדווה‪ ,‬ומג צחקה כאילו זה עניין‬
‫שולי‪ ,‬ונסעה משם בתחושה שגנבה משהו והמשטרה רודפת אחריה‪.‬‬
‫כשהגיעה הביתה‪ ,‬ניסתה לשכך את נקיפות החרטה ופרשה את המשי היפהפה במלואו;‬
‫אבל עכשיו הוא נראה פחות מבריק‪ ,‬הצבע לא התאים לה כל כך‪ ,‬והיא חשה כאילו המילים‬
‫"חמישים דולר" מודפסות כמו דוגמה לכל אורכו‪ .‬היא קיפלה אותו וטמנה אותו בין חפציה‪,‬‬
‫אבל הוא דבק בה ‪ -‬לא כמחשבה נעימה על שמלה חדשה‪ ,‬אלא כרוח רפאים מאיימת של‬
‫מעשה שטות שלא נמחה בקלות‪ .‬באותו ערב‪ ,‬כשג'ון הוציא את פנקסי החשבונות‪ ,‬צלל לבה‬
‫של מג בקרבה‪ ,‬כי בפעם הראשונה בחיי נישואיה פחדה מתגובתו של בעלה‪ .‬עיניו החומות‬
‫היו טובות כתמיד‪ ,‬אך היא חששה מן החוּמרה שתעלה בהן בעוד רגע‪ ,‬ואף על פי שהיה‬
‫עליז מתמיד‪ ,‬הרגישה כאילו הכול כבר נודע לו והוא רק מנסה להסתיר זאת ממנה‪ .‬כל‬
‫התשלומים של אחזקת הבית שולמו‪ ,‬והפנקסים היו מסודרים כתמיד‪ .‬ג'ון שיבח אותה וניגש‬
‫לפתוח את הארנק הישן‪ ,‬שנקרא בפיהם "הבנק"‪ ,‬אבל מג‪ ,‬שידעה שהארנק ריק למדי‪ ,‬עצרה‬
‫את ידו ואמרה בדאגה‪:‬‬
‫"עוד לא ראית את פנקס ההוצאות האישיות שלי‪".‬‬
‫ג'ון מעולם לא ביקש לראות את הפנקס האישי שלה‪ ,‬אבל היא התעקשה תמיד שיעבור‬
‫גם עליו‪ ,‬נהנתה מתדהמתו הגברית לנוכח הדברים המשונים שנשים מתעניינות בהם‪,‬‬
‫"לסוֹטה" או תהה איך‬
‫ָ‬ ‫ולבקשתה ניסה לנחש מה זה "סרט אלכסון"‪ ,‬ביקש להבין מה היא‬
‫פריט קטן‪ ,‬שמורכב משלושה ניצני ורד‪ ,‬פיסת קטיפה ושני חוטים‪ ,‬יכול להיקרא כובע‬
‫ולעלות חמישה או שישה דולרים‪ .‬גם עכשיו נראה מוכן ליהנות מפענוח המספרים שלה‬
‫ולהעמיד פנים שהוא מזועזע מפזרנותה‪ ,‬כפי שעשה לא פעם‪ ,‬כשבעצם היה מלא גאווה‬
‫באשתו החסכנית‪.‬‬
‫הפנקס הקטן נשלף באטיות והונח לפניו‪ .‬מג נעמדה מאחורי כיסאו כמבקשת להחליק את‬
‫הקמטים במצחו העייף‪ ,‬וכשעמדה שם אמרה בבהלה שגברה עם כל מילה‪:‬‬
‫"ג'ון‪ ,‬יקירי‪ ,‬אני מתביישת להראות לך את הפנקס שלי‪ ,‬כי הייתי בזבזנית נורא בזמן‬
‫האחרון‪ .‬אני מסתובבת הרבה ולכן אני זקוקה לכל מיני דברים‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬וסאלי יעצה לי‬
‫לקנות את זה‪ ,‬אז קניתי‪ .‬הכסף שאקבל בראש השנה יכסה חלק מזה‪ ,‬אבל הצטערתי מאוד‬
‫אחרי שעשיתי את זה‪ ,‬כי ידעתי שתחשוב שזה לא היה בסדר מצדי‪".‬‬
‫ג'ון צחק‪ ,‬משך אותה אל צדו ואמר ברוח טובה‪" ,‬אל תתחבאי ממני‪ .‬אני לא ארביץ לך‬
‫אם קנית זוג נעליים מהממות‪ .‬אני די מתגאה ברגליים של אשתי‪ ,‬ולא אכפת לי אם היא‬
‫משלמת שמונה או תשעה דולרים תמורת נעליים טובות‪".‬‬
‫הנעליים היו עוד "דבר קטן" שקנתה לאחרונה‪ ,‬ומבטו של ג'ון נתקל בסעיף הזה תוך כדי‬
‫דיבור‪" .‬אוי‪ ,‬מה הוא יגיד כשהוא יגיע לחמישים הדולר האיומים האלה!" חשבה מג‬
‫בחלחלה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬זה יותר גרוע מנעליים‪ ,‬זאת שמלת משי‪ ",‬אמרה בשלווה מלאת ייאוש‪ ,‬כי רצתה‬
‫שהגרוע מכול יעבור כבר‪.‬‬
 ‫‪51‬‬
‫נטליני אומר?"‬
‫"טוב‪ ,‬יקירתי‪ ,‬מהו 'הסכום הארור'‪ ,‬כמו שמר ַמ ָ‬
‫קולו של ג'ון נשמע שונה‪ ,‬והיא ידעה שהוא מרים אליה את עיניו באותו מבט ישיר‬
‫שמעולם לא התקשתה להשיב עליו במבט גלוי לא פחות‪ .‬אבל עכשיו הסיטה את מבטה‪,‬‬
‫הפכה את הדף והצביעה על הסכום הכולל‪ ,‬שהיה בעייתי גם בלי חמישים הדולר אבל‬
‫נעשה מחריד בעיניה לאחר שהתווספו אליו‪ .‬לרגע השתררה דממה בחדר‪ ,‬ואז אמר ג'ון‬
‫באטיות ‪ -‬אם כי חשה בקולו שהוא נאלץ להתאמץ כדי לא להביע את מורת רוחו‪:‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני לא יודע אם חמישים דולר זה הרבה בשביל שמלה‪ ,‬עם כל הקישוטים‬
‫והסלסולים שנחוצים בימינו לגימור‪".‬‬
‫"היא עוד לא תפורה ולא גמורה‪ ",‬נאנחה מג חלושות‪ ,‬כי המחשבה הפתאומית על‬
‫העלות הנוספת הממה אותה לגמרי‪.‬‬
‫"עשרים וחמישה מטר של בד משי ‪ -‬זה נראה די הרבה כדי לכסות אישה אחת קטנה‪,‬‬
‫אבל אין לי ספק שאשתי תיראה לא פחות טוב מאשתו של נד מופט כשהיא תלבש את זה‪",‬‬
‫אמר ג'ון ביובש‪.‬‬
‫"אני יודעת שאתה כועס‪ ,‬ג'ון‪ ,‬אבל אני לא מצליחה לעמוד בזה‪ .‬אני לא מתכוונת לבזבז‬
‫את הכסף‪ ,‬ולא חשבתי שהדברים הקטנים האלה יצטברו לסכום כזה‪ .‬אני לא מצליחה‬
‫להתאפק כשאני רואה איך סאלי קונה כל מה שהיא רוצה ומרחמת עלי מפני שאני לא‬
‫קונה‪ .‬אני מנסה להיות מרוצה‪ ,‬אבל זה קשה‪ ,‬ונמאס לי להיות ענייה‪".‬‬
‫המילים האחרונות נאמרו בקול חרישי כל כך‪ ,‬שלרגע חשבה שלא שמע אותן כלל‪ ,‬אבל‬
‫הוא שמע‪ ,‬והן פגעו בו עמוקות‪ ,‬כי הוא מנע מעצמו הנאות רבות למען מג‪ .‬ברגע שהמילים‬
‫יצאו מפיה רצתה לנשוך את לשונה‪ ,‬כי ג'ון הדף מעליו את הפנקסים וקם‪ ,‬ורעד קל נשמע‬
‫בקולו כשאמר‪" ,‬בדיוק מזה פחדתי‪ .‬אני עושה כמיטב יכולתי‪ ,‬מג‪ ".‬אילו נזף בה או אפילו‬
‫צעק עליה‪ ,‬לא היו הדברים שוברים את לבה כמו אותן מילים ספורות‪ .‬היא רצה אליו‪,‬‬
‫חיבקה אותו חזק ובכתה בדמעות חרטה‪" ,‬אוי ג'ון‪ ,‬אהובי‪ ,‬אתה אדם כל כך חרוץ ונדיב‪ ,‬אני‬
‫לא התכוונתי לזה! זאת היתה אמירה מרושעת‪ ,‬שקרית וכפוית טובה! איך יכולתי להגיד‬
‫דבר כזה‪ ,‬איך יכולתי!"‬
‫ג'ון היה נדיב מאוד‪ ,‬סלח לה מיד ולא הוציא מילת גערה מפיו‪ ,‬אבל מג ידעה שמה‬
‫שעשתה ואמרה לא יישכח בקרוב‪ ,‬גם אם ג'ון לא יתייחס לכך שוב‪ .‬הרי הבטיחה לאהוב‬
‫אותו בטוב וברע‪ ,‬והנה היא‪ ,‬אשתו‪ ,‬מתלוננת באוזניו שהם עניים אחרי שבזבזה בפזיזות את‬
‫הכסף שהרוויח‪ .‬זה היה מעשה נורא‪ ,‬והגרוע מכול היה שג'ון המשיך בחייו בשקט מוחלט‪,‬‬
‫כאילו כלום לא קרה‪ ,‬אבל נשאר בעיר עד שעה מאוחרת יותר ועבד בלילות‪ ,‬ואילו היא‬
‫בכתה עד שנרדמה‪ .‬מג כמעט חלתה לאחר שבוע חרטה כזה‪ ,‬וכשנודע לה שג'ון ביטל את‬
‫ההזמנה שלו למעיל חדש‪ ,‬נתקפה ייאוש מעורר רחמים‪ .‬בתשובה לשאלתה המופתעת בנוגע‬
‫לשינוי הזה‪ ,‬ענה בפשטות‪" ,‬אין לי כסף לזה‪ ,‬חמודה‪".‬‬
‫מג לא אמרה כלום‪ ,‬אבל כעבור כמה דקות מצא אותה במבואה‪ ,‬טומנת את פניה במעילו‬
‫הישן ובוכה כאילו לבה עומד להישבר‪.‬‬
‫באותו לילה שוחחו ארוכות‪ ,‬ומג למדה לאהוב את בעלה עוד יותר דווקא בזכות עוניו‪ ,‬כי‬
‫העוני הפך אותו לאדם חזק‪ ,‬נטע בו כוח ואומץ להילחם ולעשות את הדברים בדרכו‪ ,‬ולימד‬
‫אותו להיות סבלן ועדין‪ ,‬כך שהיה מסוגל לתמוך באהובי נפשו ולנחם אותם כשהתמודדו עם‬
‫כמיהות וכישלונות משלהם‪.‬‬
‫למחרת החניקה מג את גאוותה‪ ,‬ניגשה לסאלי‪ ,‬סיפרה לה את האמת וביקשה ממנה‬
‫שתעשה לה טובה ותקנה ממנה את בד המשי‪ .‬גברת מופט החביבה עשתה זאת ברצון‪,‬‬
‫ובזכות רגישותה גם לא הציעה מיד להעניק לה את הבד במתנה‪ .‬מג נטלה את הכסף‬
‫וחידשה את הזמנת המעיל‪ ,‬ובאחד הימים קיבלה את פניו של ג'ון כשהיא לבושה במעיל‬
‫החדש שלו ושאלה אותו אם שמלת המשי החדשה שלה מוצאת חן בעיניו‪ .‬ודאי תוכלו‬
‫לתאר לעצמכם מה היתה תשובתו‪ ,‬איך קיבל את המתנה הזאת ואיזו אווירה נהדרת‬
‫השתררה בבית לאחר מכן‪ .‬ג'ון שוב חזר מוקדם מהעבודה‪ ,‬מג הפסיקה לשוטט עם סאלי‪,‬‬
‫מדי בוקר עטף המעיל את כתפיו של גבר מאושר מאוד‪ ,‬ובכל ערב הוסר מעל הכתפיים‬
‫האלה בידי רעיה מסורה מאוד‪ .‬כך חלפה לה השנה‪ ,‬ובאמצע הקיץ זכתה מג בהתנסות‬
‫חדשה ‪ -‬ההתנסות העמוקה והענוגה ביותר בחייה של כל אישה‪.‬‬
‫באחת השבתות התגנב לורי בהתרגשות למטבח של שובך היונים‪ ,‬והתקבל בחבטת‬
‫מצילתיים‪ ,‬כי האנה מחאה כף אל כף כשהחזיקה בידיה מחבת ומכסה‪.‬‬
‫"מה שלום האמא הקטנה? איפה כולם? למה לא סיפרתם לי לפני שבאתי הביתה?" שאל‬
‫לורי בלחישה רמה‪.‬‬
‫"מאושרת כמו מלכה‪ ,‬החמודה הזאת! הם כולם למעלה‪ ,‬נמסים מהתפעלות‪ .‬לא רצינו‬
‫לחולל סערות‪ .‬עכשיו אתה תיכנס לסלון‪ ,‬ואני אשלח אותם למטה אליך‪ ",‬ואחרי התשובה‬
‫הסבוכה קצת נעלמה האנה כשהיא מצחקקת בהתלהבות‪.‬‬
‫פלנל על גבי כר גדול‪ .‬פניה של ג'ו היו‬‫בתוך זמן קצר הופיעה ג'ו‪ ,‬שנשאה בגאווה צרור ָ‬
‫רציניים מאוד‪ ,‬אבל עיניה ברקו‪ ,‬ובקולה נשמע הד מוזר של רגש כבוש כלשהו‪.‬‬
‫"עכשיו תעצום עיניים ותושיט ידיים‪ ",‬אמרה בפנים קורנים‪.‬‬
‫לורי נסוג במהירות לפינת החדר‪ ,‬הסתיר את ידיו מאחורי גבו ואמר בתחינה‪" :‬לא‪ ,‬תודה‪,‬‬
‫עדיף שלא‪ .‬אני עוד אפיל או אמחץ אותו‪ ,‬אני בטוח‪".‬‬
‫"אז לא תראה את התוספת החדשה למשפחה שלך‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות והסתובבה‬
‫כאילו היא מתכוונת לצאת‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב! אבל את תהיי אחראית לנזקים‪ ",‬ציית לורי להוראות ועצם בגבורה את עיניו‬
‫בזמן שמשהו הונח בזרועותיו‪ .‬כעבור רגע נשמע צחוקם המצלצל של ג'ו‪ ,‬איימי‪ ,‬גברת‬
‫מארץ'‪ ,‬האנה וג'ון‪ ,‬וכשפקח לורי את עיניו‪ ,‬גילה שהוא מחזיק שני תינוקות ולא אחד‪.‬‬
‫אין זה מפליא שכולם צחקו‪ .‬גם נזיר חמור סבר היה מתגלגל מצחוק למראה הבעת פניו‬
‫של לורי‪ .‬מבטו הנדהם התרוצץ בפראות מצמד התינוקות התמימים אל הצופים המבודחים‪,‬‬
‫ולנוכח הבהלה שעל פניו התיישבה ג'ו על הרצפה וצווחה מרוב עונג‪.‬‬
‫"תאומים‪ ,‬בחיי!" זה כל מה שאמר ברגע הראשון‪ ,‬ואחר כך פנה אל הנשים בהבעת תחינה‬
‫שהעלתה על פני כולם חיוך של חמלה‪ ,‬והוסיף‪" ,‬שמישהו ייקח אותם! מהר! אני תכף‬
‫מתפקע מצחוק והם ייפלו‪".‬‬
‫ג'ון הציל את התאומים שלו ופסע איתם הלוך ושוב‪ ,‬אחד בכל זרוע‪ ,‬כאילו כבר למד את‬
‫כל רזי הטיפול בתינוקות‪ ,‬ואילו לורי צחק עד שדמעות זלגו על לחייו‪.‬‬
‫"זאת בדיחת השנה‪ ,‬נכון? אסרתי על כולם לספר לך כי החלטתי להפתיע אותך‪ ,‬ואני‬
‫רואה שהצלחתי כהוגן‪ ",‬אמרה ג'ו כשנשימתה שבה אליה‪.‬‬
‫"בחיים שלי לא נדהמתי כל כך‪ .‬איזה בידור‪ .‬שניהם בנים? איך תקראו להם? תנו לראות‬
‫אותם עוד פעם‪ .‬תחזיקי אותי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬כי באמת ששניים זה יותר מדי בשבילי‪ ",‬השיב לורי‬
‫אוּנדלנד גדול וטוב לב שמביט בשני חתלתולים קטנים‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫ניוּפ‬
‫והביט בתינוקות כמו כלב ַ‬
‫"בן ובת‪ .‬נכון שהם יפהפיים?" אמר האב מלא הגאווה‪ ,‬ופניו קרנו כשהביט בשני היצורים‬
‫האדומים והמתפתלים כאילו היו שני מלאכים קטנים‪.‬‬
‫"הילדים הכי מקסימים שראיתי בחיים שלי‪ .‬מי זה מי?" שאל לורי ורכן כמו מנוף גבוה‬
‫כדי לבחון את העילויים‪.‬‬
‫"איימי קשרה לבן סרט כחול ולבת סרט ורוד‪ ,‬בסגנון צרפתי‪ ,‬וככה אפשר להבדיל‬
‫ביניהם‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬לבן יש עיניים חומות ולבת עיניים כחולות‪ .‬תנשק אותם‪ ,‬דוד טדי‪",‬‬
‫אמרה ג'ו המרושעת‪.‬‬
‫"אני פוחד שזה לא ימצא חן בעיניהם‪ ",‬החל לורי לומר בביישנות שלא היתה אופיינית‬
‫לו בעניינים כאלה‪.‬‬
‫"בטח שזה ימצא חן בעיניהם‪ ,‬הם כבר רגילים לזה‪ .‬עשה זאת ברגע זה‪ ,‬אדוני!" ציוותה‬
‫ג'ו‪ ,‬שחששה שעוד יבקש לעשות זאת באמצעות גורם מתווך‪.‬‬
‫לורי שרבב את פניו והטביע בצייתנות נקירה זהירה על כל אחת מהלחיים הקטנות‪ ,‬כך‬
‫שכולם פרצו שוב בצחוק‪ ,‬ואילו התינוקות צווחו‪.‬‬
‫"הנה‪ ,‬ידעתי שזה לא ימצא חן בעיניהם! זה הבן‪ ,‬תראו איך הוא בועט‪ .‬חובט באגרופים‬
‫כמו מתאגרף אמיתי‪ .‬באמת‪ ,‬ברוק הצעיר‪ ,‬תרביץ למישהו בגודל שלך‪ ,‬טוב?" קרא לורי‪,‬‬
‫שנהנה מאוד לחטוף חבטה בפנים מהאגרוף הזעיר שהתנופף באוויר‪.‬‬
‫"לבּן יקראו ג'ון לורנס‪ ,‬ולבת מרגרט‪ ,‬על שם אמא וסבתא שלה‪ .‬אבל כולם יקראו לה‬ ‫ֵ‬
‫דייזי‪ ,‬כדי שלא יהיו שתי מג‪ ,‬ואני מניחה שלאיש הקטן יקראו ג'ק‪ ,‬אלא אם נמצא שם טוב‬
‫יותר‪ ",‬אמרה איימי בהתעניינות דודתית‪.‬‬
‫"תקראו לו ֶדמי‪-‬ג'ון‪ ,‬ובקיצור ‪ֶ -‬דמי‪ 52",‬אמר לורי‪.‬‬
‫"דייזי ודמי ‪ -‬בדיוק מתאים! ידעתי שטדי יצליח למצוא פתרון‪ ",‬קראה ג'ו ומחאה כפיים‪.‬‬
‫וטדי אכן הצליח‪ ,‬כי מאותו יום ואילך נקראו הילדים "דייזי" ו"דמי"‪.‬‬

‫‪ .48‬בבשורה על פי לוקס בברית החדשה יוצאת מרתה מגדרה על מנת לשרת את ישוע‪.‬‬
‫‪ .49‬ספר המתכונים של גברת קורנליוס נקרא ‪) The Young Housekeeper’s Friend‬ידידה של עקרת הבית הצעירה(‬
‫ויצא לאור בשנת ‪.1863‬‬
‫‪ .50‬ניובה ‪ -‬במיתולוגיה היוונית ‪ -‬בתו של טנטלוס‪ ,‬שבכתה עד שנהפכה לאבן ודמעותיה יצרו את הנהר אכלואוס‪.‬‬
‫‪ .51‬מתוך ניקוֹלַס ניקֶלבּי מאת צ'רלס דיקנס‪ .‬מר מנטליני חי על חשבון אשתו התופרת ומביא בסופו של דבר לחורבנה‬
‫הכלכלי‪.‬‬
‫‪) - Demi .52‬בצרפתית( חצי‪ ,‬ולפיכך פירוש הכינוי הוא "חצי ג'ון"‪.‬‬
‫פרק עשרים ותשעה‬
 ‫ביקורים‬

‫"בואי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬הגיע הזמן‪".‬‬

‫"למה?"‬ ‫ְ‬
‫"אני מקווה שלא שכחת שהבטחת לערוך איתי היום שישה ביקורים‪".‬‬
‫"הרבה דברים פזיזים וטיפשיים עשיתי בחיים שלי‪ ,‬אבל לא נראה לי שהשתגעתי עד כדי‬
‫כך שהבטחתי לערוך שישה ביקורים ביום אחד‪ ,‬בהתחשב בעובדה שאפילו ביקור אחד‬
‫מערער אותי לשבוע‪".‬‬
‫"בטח שהבטחת‪ ,‬זאת היתה העסקה שעשינו‪ .‬אני הבטחתי לגמור בשבילך את הציור של‬
‫בת'‪ ,‬ואת אמרת שתבואי איתי לביקורי גומלין אצל השכנים‪".‬‬
‫"רק אם מזג האוויר יהיה יפה ‪ -‬זה היה חלק מההתחייבות‪ .‬ואני דבקה בנוסח ההתחייבות‬
‫שלי‪ ,‬שיילוק‪ 53.‬יש ערימת עננים במזרח‪ ,‬זה לא נקרא מזג אוויר יפה‪ ,‬ואני לא הולכת‪".‬‬
‫"את סתם משתמטת‪ .‬מזג האוויר נהדר‪ ,‬שום גשם לא נראה באופק‪ ,‬ואת תמיד מתגאה‬
‫בכך שאת מקיימת הבטחות‪ .‬אז תעמדי בזה בכבוד‪ ,‬תבואי ותמלאי את חובתך‪ ,‬ואחר כך שוב‬
‫יהיה לך שקט במשך שישה חודשים‪".‬‬
‫באותו רגע היתה ג'ו שקועה בתפירת שמלה‪ .‬היא היתה התופרת המשפחתית והתגאתה‬
‫מאוד בכך שהיא יודעת להשתמש במחט לא פחות טוב מאשר בעט‪ .‬כמה זה מעצבן‪ ,‬חשבה‬
‫עכשיו‪ ,‬כשדורשים ממך לעצור באמצע מדידה ראשונה ומכריחים אותך לצאת לביקורים‬
‫בתלבושת הכי חגיגית‪ ,‬ביום חם בחודש יולי‪ .‬היא שנאה ביקורים רשמיים ומעולם לא ערכה‬
‫ביקורים כאלה אלא אם איימי הכריחה אותה באמצעות עסקה‪ ,‬שוחד או הבטחה‪ .‬במקרה‬
‫הנוכחי לא היה שום מפלט‪ ,‬והיא השליכה את המספריים במרדנות‪ ,‬טענה בתוקף שהיא‬
‫מריחה רעמים מתקרבים‪ ,‬אבל לבסוף נכנעה‪ ,‬אחסנה את כלי התפירה‪ ,‬לקחה את כובעה‬
‫וכפפותיה בהבעה של השלמה עם גורלה והודיעה לאיימי שהיא מוכנה לעלות לגרדום‪.‬‬
‫"ג'ו מארץ'‪ ,‬את מסוגלת להוציא קדוש מכליו! אני מקווה שאת לא מתכוונת לערוך‬
‫ביקורים בצורה כזאת‪ ",‬קראה איימי וסקרה אותה בתדהמה‪.‬‬
‫"למה לא? הבגדים שלי נקיים‪ ,‬נוחים ולא חמים מדי‪ .‬הם מתאימים בהחלט להליכה באבק‬
‫ביום חם‪ ,‬ואם אנשים מתעניינים בבגדים שלי יותר מאשר בי‪ ,‬אני לא רוצה לפגוש אותם‪.‬‬
‫את יכולה להתלבש יפה בשביל שתינו ולהיראות מהודרת כמה שאת רק רוצה‪ .‬לך זה‬
‫משתלם להיראות טוב אבל לי לא‪ ,‬וקישוטים למיניהם רק מטרידים אותי‪".‬‬
‫"אוי לא!" נאנחה איימי‪" .‬עכשיו היא נכנסה להתקף עקשנות‪ ,‬והיא תוציא אותי מדעתי‬
‫לפני שאצליח להלביש אותה כמו שצריך‪ .‬גם לי לא מתחשק במיוחד ללכת היום‪ ,‬אבל זה‬
‫חוב חברתי‪ ,‬ואין מי שישלם אותו חוץ ממך וממני‪ .‬אני אעשה הכול בשבילך‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אם רק‬
‫תתלבשי יפה ותבואי איתי לביקורי הנימוסים האלה‪ .‬את יודעת לדבר נורא יפה‪ ,‬את נראית‬
‫ממש אצילית בבגדים היפים שלך ואת מתנהגת כל כך יפה כשאת משתדלת‪ ,‬שאני נורא‬
‫גאה בך‪ .‬אני פוחדת ללכת לבד‪ .‬בבקשה תבואי להשגיח עלי‪".‬‬
‫"חתלתולה קטנה וערמומית שכמוך‪ .‬ככה את מתחנפת ומפתה את אחותך הזקנה‬
‫והכעסנית? אני אצילית ומחונכת‪ ,‬ואת פוחדת ללכת לבדך? קשה לי להחליט איזה משני‬
‫הרעיונות האלה מגוחך יותר‪ .‬טוב‪ ,‬אבל אם חייבים‪ ,‬אני אלך ואעשה כמיטב יכולתי‪ .‬את‬
‫תהיי מפקדת המשלחת‪ ,‬ואני אציית בעיוורון‪ .‬זה יספק אותך?" אמרה ג'ו במעבר פתאומי‬
‫מעיקשות להכנעה של כבשה‪.‬‬
‫"את מלאך אמיתי! ועכשיו בבקשה תלבשי את הבגדים הכי יפים שלך‪ ,‬ואני אגיד לך איך‬
‫להתנהג בכל מקום כדי שתשאירי רושם טוב‪ .‬אני רוצה שאנשים יחבבו אותך‪ ,‬והם בהחלט‬
‫יחבבו אותך אם רק תנסי להיות קצת יותר נחמדה‪ .‬תסדרי את השיער בצורה יפה ותשימי‬
‫ורד ורוד בכובע‪ ,‬זה מאוד מחמיא לך‪ .‬את נראית רצינית מדי בשמלה הפשוטה שלך‪ .‬קחי‬
‫את הכפפות הדקות ואת הממחטה הרקומה‪ .‬נעבור אצל מג וניקח את השמשייה הלבנה‬
‫שלה‪ ,‬ואז תוכלי לקבל את השמשייה האפרפרה שלי‪".‬‬
‫תוך כדי התלבשות חילקה איימי הוראות‪ ,‬וג'ו צייתה‪ ,‬אם כי לא בלי מחאה‪ :‬היא נאנחה‬
‫כשהשתחלה ברשרוש לתוך שמלת האורגנדין החדשה שלה‪ ,‬שלחה מבט זועף וקודר לעבר‬
‫בבואתה שבמראה כשקשרה את סרטי הכובע שלה בקשר פרפר מושלם‪ ,‬נאבקה בפראות‬
‫בסיכות כשהתקינה את הצווארון‪ ,‬ועיקמה את פרצופה כשהוציאה וניערה את הממחטה‪,‬‬
‫שהרקמה שלה גירתה את אפה ממש כפי שהמשימה הנוכחית גירתה את עצביה‪ .‬כפרט‬
‫אחרון של הידור תחבה את כפות ידיה לתוך כפפות הדוקות עם שלושה כפתורים ואמרת‬
‫תחרה‪ ,‬ואז הסתובבה אל איימי בהבעת הכנעה אווילית ואמרה בשפה רפה‪:‬‬
‫"אני אומללה לגמרי‪ ,‬אבל אם את חושבת שאני נראית ייצוגית‪ ,‬אמות בלב שקט‪".‬‬
‫"את נראית בסדר גמור‪ .‬תסתובבי לאט ותני לי להסתכל טוב טוב‪ ".‬ג'ו חגה על צירה‪,‬‬
‫ואיימי סידרה‪ ,‬החליקה ויישרה‪ ,‬ולבסוף נסוגה‪ ,‬הטתה את ראשה ואמרה בשביעות רצון‪,‬‬
‫"כן‪ ,‬יפה מאוד‪ .‬הראש לא זקוק לשום שיפור‪ ,‬כי הכובע הלבן הזה ממש מרהיב‪ ,‬במיוחד עם‬
‫תוספת הוורד‪ .‬תיישרי את הכתפיים ותחזיקי את הידיים בקלילות‪ ,‬גם אם הכפפות לוחצות‬
‫לך‪ .‬רק עוד שיפור אחד תוכלי להכניס‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אם תלבשי צעיף‪ .‬אני לא יכולה ללבוש צעיף‬
‫כי זה לא מתאים לי‪ ,‬אבל לך זה מתאים מאוד‪ ,‬ואני כל כך שמחה שהדודה מארץ' נתנה לך‬
‫את הצעיף הזה‪ .‬הוא פשוט אבל יפה‪ ,‬והקפלים האלה על הזרוע ממש אמנותיים‪ .‬התפר של‬
‫השמלה שלי מונח באמצע? ורכסתי את הכפתורים נכון? אני רוצה שיראו את הנעליים‬
‫שלי‪ ,‬כי יש לי רגליים יפות‪ ,‬גם אם האף שלי לא כל כך מוצלח‪".‬‬
‫"את פשוט שכיית חמדה ומקור אושר נצחי‪ 54",‬אמרה ג'ו והעמידה פנים שהיא מביטה‬
‫בידענות מבעד לכף ידה בנוצה הכחולה שעיטרה את השיער הזהוב‪" .‬אבל אולי תוכלי‬
‫להגיד לי‪ ,‬המפקדת‪ ,‬אם עלי להניח לשמלה הכי יפה שלי להיגרר באבק או להרים אותה?"‬
‫"כשאת הולכת בחוץ תרימי אותה‪ ,‬אבל בתוך הבית תניחי לה להישמט‪ .‬סגנון הגריפה‬
‫הכי מתאים לך‪ ,‬ואת חייבת ללמוד לגרור את השמלה שלך בחינניות‪ .‬שכחת להשאיר כמה‬
‫כפתורים פתוחים באחד החפתים שלך‪ .‬תעשי את זה מיד‪ .‬אף פעם לא תיראי מושלמת אם‬
‫לא תקפידי על הפרטים הקטנים‪ ,‬כי הם יוצרים את השלם שמענג את העין‪".‬‬
‫ג'ו נאנחה‪ ,‬טיפלה בחפת ופתחה בטעות גם את כפתורי הכפפה שלה‪ ,‬אבל לבסוף היו‬
‫שתיהן מוכנות ויצאו לדרכן "יפות כמו תמונה‪ ",‬כפי שאמרה האנה‪ ,‬שהציצה מבעד לחלון‬
‫הקומה השנייה והביטה בהן עד שנעלמו מן העין‪.‬‬
‫"ועכשיו תשמעי‪ ,‬ג'ו חמודה שלי‪ .‬בני משפחת צ'סטר מקפידים מאוד על אלגנטיות‬
‫והידור‪ ,‬אז אני רוצה שתתנהגי הכי יפה שאת יכולה‪ .‬אל תפלטי הערות פתאומיות‪ ,‬כמו‬
‫שקורה לך לפעמים‪ ,‬ואל תעשי שום דבר מוזר‪ ,‬בסדר? פשוט תהיי רגועה‪ ,‬שלווה ושקטה ‪-‬‬
‫זה הכי בטוח והכי מתאים לגברת‪ .‬אני משוכנעת שתוכלי להתנהג ככה במשך רבע שעה‪",‬‬
‫אמרה איימי כשהתקרבו אל היעד הראשון‪ ,‬אחרי שלקחו את השמשייה הלבנה מביתה של‬
‫מג‪ ,‬שסקרה אותן כשהיא מחזיקה תינוק בכל אחת מזרועותיה‪.‬‬
‫"תני לי לחשוב רגע‪' .‬רגועה‪ ,‬שלווה ושקטה' ‪ -‬כן‪ ,‬נדמה לי שלא תהיה שום בעיה‪ .‬לא‬
‫פעם גילמתי על הבמה תפקיד של גברת צעירה‪ ,‬מחונכת ומנומסת‪ ,‬ואני אשתדל לבצע את‬
 ‫זה גם עכשיו‪ .‬יש לי כישרון גדול‪ ,‬את עוד תראי‪ .‬אין לך מה לדאוג‪ ,‬חביבתי‪".‬‬
‫איימי נראתה כמי שחשה הקלה‪ ,‬אבל ג'ו השובבה החליטה למלא את בקשתה כפשוטה‪,‬‬
‫ולכל אורך הביקור הראשון ישבה בלי זיע‪ ,‬כל איבר מאיבריה היה מונח בחן‪ ,‬כל קפל גלש‬
‫כיאות‪ ,‬והיא עצמה היתה רגועה כמו ים בקיץ‪ ,‬שלווה כמו גדת נהר מכוסה שלג ושקטה‬
‫כמו ספינקס‪ .‬גברת צ'סטר ניסתה לפתח איתה שיחה על "הרומן המקסים" שלה‪ ,‬ובנות‬
‫צ'סטר דיברו על מסיבות‪ ,‬פיקניקים‪ ,‬אופרה ואופנה‪ ,‬אך לשווא‪ .‬כל הניסיונות האלה נענו‬
‫רק בחיוך‪ ,‬בהנהון ראש מנומס וב"כן" או "לא" מצטנעים וקרירים‪ .‬לשווא סיננה איימי מבין‬
‫שיניה את המילה "תדברי"‪ ,‬ניסתה לדובב אותה ודחקה בה בסתר בחרטום נעלה‪ .‬ג'ו ישבה‬
‫כאילו אינה מרגישה דבר‪ ,‬ועל פניה היתה נסוכה הבעה נוסח מוֹד‪" ,‬שלווה וצוננת‪ ,‬סתומה‬
‫‪55‬‬
‫להפליא"‪.‬‬
‫"איזו ברייה מתנשאת ומשעממת היא העלמה מארץ' המבוגרת!" העירה אחת הגברות‬
‫כשהדלת נסגרה מאחורי האורחות‪ ,‬שלרוע המזל הספיקו בכל זאת לשמוע את מה שנאמר‬
‫מאחורי גבן‪ .‬ג'ו צחקה בלי קול לכל אורך המסדרון‪ ,‬אבל איימי נראתה מזועזעת מכישלון‬
‫הנחיותיה‪ ,‬ומובן שהטילה את האשמה על ג'ו‪.‬‬
‫"איך יכולת להבין את דברי בצורה שגויה כל כך? בסך הכול התכוונתי שתתנהגי בצורה‬
‫מכובדת ומאופקת‪ ,‬אבל את נהפכת לבול עץ מושלם‪ .‬אצל משפחת ֶלמבּ תנסי להיות‬
‫חברותית‪ ,‬תרכלי כמו הבחורות האחרות ותגלי התעניינות בשמלות‪ ,‬בפלירטוטים ובכל נושא‬
‫שטותי שיעלה בשיחה‪ .‬הם משתייכים לחברה הגבוהה ולכן חשוב שנכיר אותם‪ .‬אני רוצה‬
‫להשאיר שם רושם טוב בכל מחיר‪".‬‬
‫"אני אהיה נחמדה‪ ,‬אני ארכל ואצחקק‪ ,‬ואתרגש ואתלהב מכל שטות שתרצי‪ .‬למען‬
‫האמת‪ ,‬אני די נהנית מהעניין‪ ,‬ועכשיו אגלם את דמות 'הבחורה המקסימה'‪ .‬אין לי ספק‬
‫שאני אצליח‪ ,‬כי ֵמיי צ'סטר תשמש לי דוגמה מעולה‪ ,‬ואני אהיה אפילו יותר מקסימה‬
‫ממנה‪ .‬את עוד תראי שבני משפחת למב יגידו‪' ,‬איזו ברייה נחמדה וחביבה היא ג'ו מארץ'!'"‬
‫איימי חששה מאוד‪ ,‬ובצדק רב‪ ,‬כי כשג'ו נתפסה לגחמה מסוימת‪ ,‬לעולם לא היה אפשר‬
‫לדעת איך זה ייגמר‪ .‬פניה של איימי היו מלאי חשש כשראתה את אחותה מפזזת לתוך חדר‬
‫האורחים הבא‪ ,‬מנשקת בלי סוף את כל הגברות הצעירות‪ ,‬מחייכת באדיבות מופלגת אל‬
‫האדונים הצעירים ומצטרפת לפטפוט במרץ מדהים‪ .‬גברת למב‪ ,‬שחיבבה מאוד את איימי‪,‬‬
‫לקחה אותה מיד תחת חסותה‪ ,‬ובמשך זמן רב נאלצה איימי להקשיב לתיאוריה הארכניים‬
‫כשסיפרה על המחלה שפקדה לא מזמן את בתה לוּקרישה‪ .‬שלושה אדונים צעירים‬
‫ומקסימים שוטטו בקרבת מקום והמתינו לרגע של הפוגה‪ ,‬שבו יוכלו למהר ולהציל אותה;‬
‫אך במצב כזה לא היתה לאיימי שום אפשרות להשגיח על ג'ו‪ ,‬שנתקפה כנראה רוח שטות‬
‫ופטפטה בלי הרף‪ ,‬ממש כמו גברת זקנה‪ .‬ראשים רבים התקבצו סביב ג'ו‪ ,‬ואיימי התאמצה‬
‫מאוד לשמוע מה קורה שם‪ ,‬כי חלקי משפטים שהגיעו לאוזנה הבהילו אותה מאוד‪ ,‬עיניים‬
‫שנפקחו בתדהמה וידיים שהורמו בפליאה מילאו אותה סקרנות מייסרת‪ ,‬ופרצי צחוק‬
‫תכופים עוררו בה תשוקה עזה ליטול חלק בשעשוע‪ .‬לפיכך לא קשה להבין כמה סבלה‬
‫כששמעה קטעי שיחה מהסוג הבא‪:‬‬
‫"היא רוכבת נהדר ‪ -‬מי לימד אותה?"‬
‫"אף אחד‪ .‬היא נהגה לרכוב על אוכף ישן שהרכבנו על העץ‪ ,‬וככה היא התאמנה בעלייה‬
‫על גב סוס‪ ,‬באחיזה במושכות ובישיבה זקופה‪ .‬עכשיו היא מסוגלת לרכוב על כל סוס‪ ,‬כי‬
‫היא לא פוחדת משום דבר‪ ,‬ובאורוות נותנים לה לשכור סוסים בזול‪ ,‬כי היא מאמנת אותם‬
‫לשאת גברות בצורה נהדרת‪ .‬היא נורא אוהבת את זה‪ ,‬והרבה פעמים אמרתי לה שבמקרה‬
‫הכי גרוע היא תוכל להיות מאלפת סוסים ולהתפרנס מזה‪".‬‬
‫למשמע הנאום הנורא הזה התקשתה איימי לרסן את עצמה‪ ,‬כי מן התיאור הזה הצטיירה‬
‫כבחורה פרועה למדי‪ ,‬והתכונה הזאת היתה שנואה עליה במיוחד‪ .‬אבל מה יכלה לעשות?‬
‫הגברת הזקנה היתה רק באמצע הסיפור‪ ,‬וזמן רב לפני שהסתיים שבה ג'ו ופתחה את פיה‪,‬‬
‫הפליגה בתיאורים מצחיקים נוספים ופלטה פרטים מביכים עוד יותר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬איימי היתה מיואשת לגמרי ביום ההוא‪ ,‬כי כל הסוסים הטובים נעלמו‪ ,‬ומבין‬
‫השלושה שנשארו‪ ,‬הראשון היה צולע‪ ,‬השני עיוור‪ ,‬והשלישי היה כל כך עקשן‪ ,‬שהיו‬
‫צריכים לשים לו חול בפה כדי שיסכים לזוז‪ .‬ממש בהמה נחמדה למסיבת תענוגות‪ ,‬מה?"‬
‫"אז באיזה מהם היא בחרה?" שאל אחד מהאדונים שצחקו ונהנו מהנושא‪.‬‬
‫"באף אחד מהם‪ .‬היא שמעה שבחווה מעבר לנהר יש סוס צעיר שאף גברת לא רכבה‬
‫עליו מעולם‪ ,‬ובכל זאת החליטה לנסות אותו‪ ,‬כי הוא היה יפה ומלא מרץ‪ .‬המאמצים שלה‬
‫ממש עוררו רחמים‪ .‬מכיוון שאף אחד לא הצליח להביא את הסוס אל האוכף‪ ,‬היא סחבה‬
‫את האוכף אל הסוס‪ .‬איזו בחורה מדהימה‪ ,‬היא צלחה איתו את הנהר בסירת משוטים ואחר‬
‫כך העמיסה אותו על הראש וצעדה אל האורווה‪ ,‬לתדהמתו המוחלטת של הסייס הזקן!"‬
‫"והיא רכבה על הסוס?"‬
‫"ברור שהיא רכבה‪ ,‬וגם נהנתה מאוד‪ .‬הייתי בטוחה שיחזירו אותה הביתה מפורקת‬
‫לחתיכות‪ ,‬אבל היא הצליחה להשתלט עליו והיתה מסמר הערב‪".‬‬
‫"בחיי‪ ,‬איזו בחורה אמיצה!" אמר למב הצעיר‪ ,‬העיף מבט מרוצה לעבר איימי ותהה מה‬
‫כבר אמרה לה אמו שבגללו היא נראית סמוקה ונבוכה כל כך‪.‬‬
‫כעבור רגע נעשתה איימי אדומה ונבוכה עוד יותר‪ ,‬כשבעקבות מפנה פתאומי בשיחה עלה‬
‫נושא הביגוד‪ .‬אחת הגברות הצעירות שאלה את ג'ו היכן השיגה את הכובע הירקרק היפה‬
‫שחבשה בפיקניק‪ ,‬וג'ו הטיפשה‪ ,‬במקום לומר את שם המקום שבו קנו את הכובע לפני‬
‫שנתיים‪ ,‬היתה חייבת להשיב בכנות מיותרת‪" ,‬אה‪ ,‬איימי צבעה אותו‪ .‬אי‪-‬אפשר להשיג‬
‫צבעים עדינים כאלה‪ ,‬אז אנחנו צובעות את הכובעים שלנו באיזה צבע שאנחנו רוצות‪ .‬זה‬
‫מועיל מאוד כשיש אחות בעלת נטיות אמנותיות‪".‬‬
 ‫"איזה רעיון מקורי!" קראה העלמה למב‪ ,‬שסברה שג'ו משעשעת מאוד‪.‬‬
‫"וזה עוד כלום בהשוואה לכמה מהמעשים המבריקים שלה‪ .‬אין דבר שהילדה הזאת לא‬
‫מסוגלת לעשות‪ .‬בחיי‪ ,‬היא רצתה ללכת למסיבה של סאלי בנעליים כחולות‪ ,‬אז היא פשוט‬
‫לקחה את הנעליים הלבנות המלוכלכות שלה וצבעה אותן בגוון תכלת‪ ,‬הגוון הכי מקסים‬
‫שראיתם בחיים שלכם‪ ,‬כך שהן נראו ממש כמו נעלי סאטן‪ ",‬הוסיפה ג'ו בהבעה מלאת‬
‫גאווה‪ ,‬שהרגיזה את איימי עד כדי כך שהתחשק לה לזרוק עליה את נרתיק כרטיסי הביקור‬
‫שלהן‪.‬‬
‫"לפני כמה ימים קראנו סיפור שלך ונהנינו ממנו מאוד‪ ",‬העירה העלמה למב הבכורה‬
‫בניסיון להחמיא לאשת התרבות‪ ,‬שבאותו רגע לא נראתה תרבותית במיוחד‪ ,‬יש להודות‪.‬‬
‫כל אזכור של "היצירות" שלה העכיר את רוחה של ג'ו‪ ,‬והיא תמיד התקשחה ונראתה‬
‫נעלבת‪ ,‬או מיהרה להחליף את הנושא בהערה בוטה‪ ,‬כפי שעשתה עכשיו‪" .‬מצטערת שלא‬
‫היה לכם משהו יותר טוב לקרוא‪ .‬אני כותבת את הזבל הזה רק מפני שהוא נמכר‪ ,‬ואנשים‬
‫פשוטים אוהבים אותו‪ .‬אתם נוסעים לניו יורק בחורף?"‬
‫מכיוון שהעלמה למב ציינה שהם עצמם נהנו מהסיפור‪ ,‬לא היתה האמירה הזאת אדיבה‬
‫או מחמיאה במיוחד‪ .‬ברגע שהמילים יצאו מפיה‪ ,‬הבינה ג'ו את טעותה‪ ,‬אך מכיוון שחששה‬
‫להחמיר את המצב‪ ,‬נזכרה לפתע שעליה ליזום את סיומו של הביקור‪ ,‬ועשתה זאת‬
‫בפתאומיות שהותירה את שלושת בני שיחה באמצע המשפט‪.‬‬
‫חביבי‪ ,‬בבקשה תבואו לבקר אותנו‪ ,‬אנחנו‬‫ַ‬ ‫"איימי‪ ,‬אנחנו ממש חייבות ללכת‪ .‬להתראות‪,‬‬
‫נורא נורא מחכות לזה‪ .‬אני לא מעזה להזמין אותך‪ ,‬מר למב‪ ,‬אבל אם בכל זאת תבוא‪ ,‬אני‬
‫לא אעז לסלק אותך‪".‬‬
‫כשאמרה את הדברים‪ ,‬חיקתה ג'ו באופן כה מצחיק את סגנונה המשתפך של מיי צ'סטר‪,‬‬
‫שאיימי יצאה מהחדר מהר ככל האפשר כי נתקפה רצון עז לצחוק ולבכות גם יחד‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬איך עשיתי את זה? טוב?" שאלה ג'ו בשביעות רצון כשהתרחקו משם‪.‬‬
‫"הכי גרוע שיכול להיות‪ ",‬היתה תשובתה המוחצת של איימי‪" .‬מה פתאום החלטת לספר‬
‫את כל הסיפורים האלה על האוכף שלי‪ ,‬ועל הכובע והנעליים וכל השאר?"‬
‫"למה לא? הסיפורים האלה מצחיקים‪ ,‬ואנשים נהנים מהם‪ .‬הרי הם יודעים שאנחנו‬
‫עניות‪ ,‬אז אין טעם להעמיד פנים שיש לנו סוסים משלנו‪ ,‬או שאנחנו קונות שלושה או‬
‫ארבעה כובעים בכל עונה או יכולות להשיג דברים בקלות‪ ,‬כמוהם‪".‬‬
‫"אין שום צורך שתספרי להם על כל התחבולות הקטנות שלנו‪ ,‬ותחשפי את העוני שלנו‬
‫בצורה מיותרת כזאת‪ .‬אין לך שום כבוד עצמי‪ ,‬ולעולם לא תלמדי מתי לסתום את הפה‬
‫ומתי לדבר‪ ",‬אמרה איימי בייאוש‪.‬‬
‫ג'ו המסכנה נראתה מבוישת‪ ,‬ועתה שפשפה בשקט את קצה אפה בממחטה הנוקשה‪,‬‬
‫כמבקשת לכפר בכך על התנהגותה העבריינית‪.‬‬
 ‫"איך להתנהג כאן?" שאלה כשהתקרבו לאחוזה השלישית‪.‬‬
‫"איך שאת רוצה‪ .‬מעכשיו אני מתנערת ממך וזהו‪ ",‬זאת היתה תשובתה הקצרה של איימי‪.‬‬
‫"סוף‪-‬סוף אני אוכל ליהנות‪ .‬הבנים בבית בתקופה הזאת‪ ,‬וכולנו נבלה בנעימים‪ .‬אלוהים‬
‫יודע כמה אני זקוקה לשינוי הזה‪ .‬אלגנטיות והידור משפיעים עלי לרעה‪ ",‬השיבה ג'ו בזעף‪,‬‬
‫לאחר ששוב לא הצליחה להשביע את רצון אחותה‪.‬‬
‫קבלת פנים נלהבת של שלושה נערים וכמה ילדים נחמדים שיככה במהירות את רגשותיה‬
‫הפגועים‪ ,‬וג'ו השאירה את איימי בחברת המארחת ומר טיודור‪ ,‬שגם הוא הגיע במקרה‬
‫לביקור‪ ,‬והקדישה את עצמה לצעירים‪ .‬השינוי היה מענג מבחינתה‪ .‬היא האזינה‬
‫בהתעניינות רבה לסיפורים מהמכללה‪ ,‬ליטפה כלבי ציד ופודלים בלי שום מלמול של‬
‫תרעומת‪ ,‬הסכימה בכל לבה ש"טום בראון ממש מדליק"‪ 56‬למרות צורת הביטוי‬
‫הבלתי‪-‬תקנית‪ ,‬וכשאחד הנערים הציע לה לגשת לראות את צבי המים שלו‪ ,‬זינקה ממקומה‬
‫שאמם שילחה אליה חיוך רחב בעודה מסדרת את הכובע שעל ראשה שנמחץ‬ ‫בנכונות כזאת ִ‬
‫בגלל חיבוקי בניה ‪ -‬חיבוקים דוביים אך מלאי חיבה‪ ,‬שהיו יקרים ללבה יותר מתסרוקות‬
‫מושלמות מעשה ידיהן של צרפתיות ברוכות כישרון‪.‬‬
‫איימי הותירה את אחותה לענייניה והמשיכה ליהנות בדרכה שלה‪ .‬דודו של מר טיודור‬
‫היה נשוי לגברת אנגלייה שהיתה דודנית רחוקה של לורד כלשהו‪ ,‬ולכן התייחסה איימי‬
‫בכבוד רב למשפחה כולה; כי למרות מוצאה האמריקני והחינוך האמריקני שקיבלה‪ ,‬היתה‬
‫בה יראת כבוד לתוארי אצולה שלא פוסחת גם על הטובים שבינינו ‪ -‬אותה נאמנות נסתרת‬
‫לאמונה הקדומה במלכים‪ ,‬שרק לפני שנים ספורות התסיסה את האומה הדמוקרטית ביותר‬
‫עלי אדמות עם בואו של בחור מלכותי זהוב שיער‪ 57,‬ואשר עדיין קשורה לאהבה שרוחשת‬
‫הארץ הצעירה לארץ הבאה בימים‪ ,‬כמו אהבתו של בן בוגר לאמו הקטנה והסמכותית‪,‬‬
‫שאחזה בו כל עוד יכלה ושחררה אותו בגערת פרידה כשמרד בה‪ .‬אבל אפילו הסיפוק‬
‫ששאבה משיחה עם קרוב משפחה רחוק של האצולה הבריטית לא השכיח מאיימי את הזמן‬
‫החולף‪ ,‬ובתום מספר הדקות המתאים לביקור כזה‪ ,‬התנתקה באי‪-‬רצון מהחברה האצילית‬
‫הזאת וחיפשה את ג'ו‪ ,‬בתקווה עזה שלא תמצא את אחותה חסרת התקנה במצב שימיט‬
‫חרפה על שמה של משפחת מארץ'‪.‬‬
‫המצב היה יכול להיות גרוע יותר‪ ,‬אבל גם כך הוא נראה רע בעיניה של איימי‪ ,‬כי ג'ו‬
‫ישבה על הדשא עם חבורת נערים סביבה‪ ,‬כלב שרגליו מלוכלכות רבץ על השמלה החגיגית‬
‫שלה‪ ,‬והיא סיפרה לקהל המתפעל על אחד מתעלוליו של לורי‪ .‬אחד הילדים הקטנים ניסה‬
‫לדקור את הצבים בקצה השמשייה היקרה ללבה של איימי‪ ,‬ילד אחר אכל עוגיות זנגוויל‬
‫מעל הכובע המשובח ביותר של ג'ו‪ ,‬וילד נוסף שיחק בכפפות שלה כמו בכדור‪ .‬אבל כולם‬
‫נהנו מכל רגע‪ ,‬וכשג'ו אספה את רכושה המעוך כדי ללכת‪ ,‬ליווה אותה המארח הצעיר אל‬
‫הדלת והתחנן לפניה שתבוא שוב‪ ,‬כי "זה היה כזה כיף לשמוע על התעלולים של לורי"‪.‬‬
‫"אילו ילדים נהדרים‪ ,‬נכון? עכשיו אני מרגישה שוב צעירה ונמרצת‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שתוך‬
‫כדי הליכה שילבה את ידיה מאחורי גבה‪ ,‬אם מתוך הרגל ואם כדי להסתיר את השמשייה‬
‫המוכתמת בנתזי מים‪.‬‬
‫"למה את תמיד מתחמקת ממר טיודור?" שאלה איימי‪ ,‬שהחליטה ברוב תבונה להימנע‬
‫מהערה כלשהי על ההרס שהתחולל בהופעתה של ג'ו‪.‬‬
‫"לא אוהבת אותו‪ .‬הוא שחצן‪ ,‬הוא מתייחס בהתנשאות לאחיות שלו‪ ,‬מדאיג את אבא שלו‬
‫למכּר‬
‫ָ‬ ‫ולא מדבר יפה לאמא שלו‪ .‬לורי אומר שהוא רודף תענוגות‪ ,‬ובעיני הוא לא נחשב‬
‫רצוי‪ ,‬אז אני לא מתקרבת אליו‪".‬‬
‫"יכולת לפחות להתנהג אליו בנימוס‪ .‬את רק הנהנת אליו בקרירות‪ ,‬אבל ממש כרגע קדת‬
‫וחייכת בחביבות רבה אל טומי צ'מברליין‪ ,‬הבן של בעל חנות מכולת‪ .‬אם רק היית מחליפה‬
‫בין השניים‪ ,‬זה היה הרבה יותר מתאים‪ ",‬אמרה איימי בתוכחה‪.‬‬
‫"ממש לא נכון‪ ",‬השיבה ג'ו העקשנית‪" .‬אני לא מחבבת את טיודור‪ ,‬לא מכבדת אותו ולא‬
‫מתפעלת ממנו‪ ,‬אף על פי שאחיינית של בן דוד של סבא שלו היתה בת דודה של בת דודה‬
‫של איזשהו לורד‪ .‬טומי לעומת זאת הוא נער עני‪ ,‬ביישן‪ ,‬טוב לב ופיקח מאוד‪ .‬אני מעריכה‬
‫אותו ואני נהנית להפגין את ההערכה הזאת‪ ,‬כי הוא באמת ג'נטלמן‪ ,‬גם אם הוא סוחב‬
‫חבילות עטופות בנייר חום‪".‬‬
‫"אין שום טעם לנסות להתווכח איתך‪ "...‬החלה איימי לומר‪.‬‬
‫"נכון מאוד‪ ",‬קטעה אותה ג'ו‪" .‬אז בואי ניראה חביבות‪ ,‬ותשאירי כאן כרטיס ביקור‪ ,‬כי‬
‫נראה לי שמשפחת קינג לא בבית‪ ,‬ואני אסירת תודה על כך‪".‬‬
‫נרתיק כרטיסי הביקור של המשפחה מילא את תפקידו‪ ,‬הנערות המשיכו בדרכן‪ ,‬וג'ו פלטה‬
‫ברכת הודיה נוספת כשהגיעו לבית החמישי ונאמר להן שהגברות הצעירות עסוקות‪.‬‬
‫"עכשיו בואי נלך הביתה ונוותר על הדודה מארץ' היום‪ .‬נוכל לקפוץ לשם בהזדמנות‬
‫אחרת‪ ,‬וממש חבל להשתרך באבק במחלצות כאלה‪ ,‬כשאנחנו עייפות וכועסות‪".‬‬
‫"תדברי בשם עצמך‪ ,‬אם לא אכפת לך‪ .‬הדודה אוהבת שאנחנו חולקות לה כבוד ובאות‬
‫לביקור רשמי בבגדים חגיגיים‪ .‬בשבילנו זאת לא טרחה גדולה אבל היא נהנית מזה‪ ,‬ואין‬
‫סיבה לחשוש שההליכה תהרוס לך את הבגדים אחרי שהרשית לכלב מלוכלך ולילדים‬
‫מסורבלים לקלקל אותם‪ .‬תתכופפי קצת ותני לי להוריד לך את הפירורים מהכובע‪".‬‬
‫"איזו ילדה טובה את‪ ,‬איימי!" אמרה ג'ו והעבירה מבט מלא חרטה מתלבושתה שניזוקה‬
‫אל זו של אחותה‪ ,‬שעדיין היתה מגוהצת ונקייה מכל רבב‪" .‬הלוואי שגם לי היה כל כך קל‬
‫לעשות מעשים קטנים שמשמחים את הזולת‪ .‬אני חושבת על הדברים האלה‪ ,‬אבל הם‬
‫לוקחים יותר מדי זמן‪ ,‬אז אני מחכה להזדמנות לעשות למישהו טובה גדולה‪ ,‬ובינתיים אני‬
‫מזניחה את הטובות הקטנות‪ ,‬אם כי הן הרבה יותר משמעותיות‪ ,‬כנראה‪".‬‬
‫איימי חייכה‪ ,‬נרגעה מיד ואמרה בנימה אמהית‪:‬‬
‫"נשים צריכות להשתדל להיות נחמדות‪ ,‬ובמיוחד נשים עניות‪ ,‬כי אין להן שום דרך‬
‫אחרת לגמול על הנדיבות שמגלים כלפיהן‪ .‬אם תזכרי את הכלל הזה ותיישמי אותו‪ ,‬יאהבו‬
‫אותך יותר מאשר אותי‪ ,‬כי בך יש יותר‪".‬‬
‫"אני יצור מוזר‪ ,‬ותמיד אהיה כזאת‪ ,‬אבל אני מוכנה להודות שאת צודקת‪ .‬יותר קל לי‬
‫לסכן את חיי למען מישהו מאשר להיות נחמדה אליו כשלא מתחשק לי‪ .‬זאת ממש צרה‬
‫כשאוהבים או שונאים בעוצמה כזאת‪ ,‬מה?"‬
‫"הצרה גדולה עוד יותר כשלא מצליחים להסתיר את זה‪ .‬אני מודה שגם אני לא מתפעלת‬
‫מטיודור‪ ,‬אבל אין שום סיבה שאני אגיד לו את זה‪ ,‬או שאת תגידי לו‪ ,‬ואין שום טעם‬
‫שתתנהגי לא יפה רק מפני שהוא מתנהג ככה‪".‬‬
‫"אבל לדעתי‪ ,‬אם בחורה מסתייגת מבחור מסוים‪ ,‬היא צריכה להפגין את ההסתייגות‬
‫הזאת‪ ,‬ואיך היא יכולה להפגין אותה אם לא באמצעות התנהגות? הטפות מוסר לא עוזרות‪,‬‬
‫כפי שלמדתי מניסיוני המצער כשניסיתי לטפל בטדי‪ .‬אבל יש הרבה דרכים קטנות שבהן אני‬
‫יכולה להשפיע עליו בלי להגיד מילה‪ ,‬ולדעתי אנחנו חייבות לעשות את זה גם לאחרים‪,‬‬
‫אם רק אפשר‪".‬‬
‫"טדי הוא בחור יוצא מן הכלל ואי‪-‬אפשר לקחת אותו כדוגמה‪ ",‬אמרה איימי בנימת קול‬
‫החלטית שהיתה מעבירה צמרמורת ב"בחור היוצא מן הכלל" אילו שמע אותה‪" .‬אם היינו‬
‫יפהפיות או בעלות הון או מעמד‪ ,‬אולי היינו יכולות לעשות משהו‪ ,‬אבל במצבנו‪ ,‬אם נזעיף‬
‫פנים אל כל בחור שמעורר בנו הסתייגות ונחייך רק אל מי שמעורר בנו חיבה‪ ,‬לא תהיה‬
‫לזה שום השפעה‪ ,‬וכולם רק יחשבו שאנחנו מוזרות ושמרניות‪".‬‬
‫"אז לדעתך אנחנו צריכות להתייחס בחיוב גם לדברים ולאנשים שאנחנו מתעבות‪ ,‬רק‬
‫מפני שאנחנו לא יפהפיות או מיליונריות‪ ,‬מה? איזו מוסריות מעניינת‪".‬‬
‫"אני לא יכולה להתווכח על הפן המוסרי‪ ,‬אני רק יודעת שככה זה בעולם‪ ,‬וכל ניסיון‬
‫מתקני עולם‪ ,‬ואני מקווה שלעולם לא‬ ‫להתקומם נגד זה מעורר רק לעג‪ .‬אני לא אוהבת ַ‬
‫תנסי להיות אחת מהם‪".‬‬
‫"ואני דווקא אוהבת אותם‪ ,‬ואשתדל להיות אחת מהם אם רק אוכל‪ ,‬כי למרות הלעג‪,‬‬
‫העולם לא יכול להסתדר בלעדיהם‪ .‬אין סיכוי שנגיע להסכמה בנושא הזה‪ ,‬כי את שייכת‬
‫לסדר הישן‪ ,‬ואני שייכת לסדר החדש‪ ,‬ולכן את תשתלבי טוב יותר בעולם‪ ,‬אבל החיים שלי‬
‫יהיו מסעירים יותר‪ .‬אני דווקא אהנה מהביקורת ומקריאות הבוז‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אבל עכשיו תרסני את עצמך ואל תדאיגי את הדודה עם הרעיונות החדשניים‬
‫שלך‪".‬‬
‫"אני אשתדל‪ ,‬אם כי תמיד בנוכחותה יש לי נטייה לפרוץ בנאומים בוטים במיוחד או‬
‫להביע רגשות מהפכניים‪ .‬זה הגורל שלי‪ ,‬כנראה‪ ,‬אין מה לעשות‪".‬‬
‫כשהגיעו אל הגברת הזקנה‪ ,‬התברר להן שגם הדודה קרול נמצאת שם‪ .‬שתי הגברות היו‬
‫שקועות בשיחה מעניינת מאוד לכאורה‪ ,‬אך הן השתתקו ברגע שהנערות נכנסו‪ ,‬ומבטן‬
‫הנבוך הסגיר את העובדה שדיברו על אחייניותיהן‪ .‬מצב רוחה של ג'ו לא היה טוב‪ ,‬והתקף‬
‫העקשנות חזר‪ .‬אבל איימי‪ ,‬שעד עכשיו מילאה את חובתה כהלכה והצליחה לשמור על‬
‫איפוק ולמצוא חן בעיני כולם‪ ,‬היתה במצב רוח נפלא‪ .‬האווירה הנעימה שהשרתה הורגשה‬
‫מיד‪ ,‬ושתי הדודות הרעיפו עליה כינויי חיבה והביטו בה במאור פנים‪ ,‬שהביע את מה‬
‫שאמרו אחר כך זו לזו בהחלטיות רבה ‪" -‬הילדה הזאת משתפרת מיום ליום‪".‬‬
‫"את מתכוונת לעזור ביריד‪ ,‬חביבתי?" שאלה גברת קרול כשאיימי התיישבה לצדה‬
‫בהבעת אמון של אדם צעיר‪ ,‬המחמיאה כל כך למבוגר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬דודה קרול‪ .‬גברת צ'סטר שאלה אותי אם אני מוכנה לעזור‪ ,‬והצעתי לארגן את אחד‬
‫הדוכנים ולהשגיח עליו‪ ,‬כי אין לי מה להציע חוץ מהזמן שאני יכולה להקדיש למטרה‬
‫הזאת‪".‬‬
‫"לי אין שום כוונה לעזור‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות‪" .‬אני שונאת שמתייחסים אלי‬
‫בהתנשאות‪ ,‬ובני משפחת צ'סטר חושבים שהם עושים לנו טובה גדולה כשהם מרשים לנו‬
‫לעזור ביריד המיוחס שלהם‪ .‬אני מתפלאת שהסכמת לזה‪ ,‬איימי‪ .‬הם בסך הכול רוצים‬
‫שתעבדי‪".‬‬
‫"אני מוכנה לעבוד‪ .‬ומשפחת צ'סטר עורכת את היריד למען העבדים המשוחררים‪ ,‬לא רק‬
‫למען עצמה‪ ,‬ולדעתי זה יפה מאוד מצדם שהם מוכנים לשתף אותי בעבודה ובהנאה‪.‬‬
‫התנשאות לא מפריעה לי כשהכוונות טובות‪".‬‬
‫"דברים יפים ונכונים‪ .‬יפה מאוד שאת יודעת להכיר טובה‪ ,‬יקירתי‪ .‬נעים מאוד לעזור‬
‫לאנשים שמעריכים את מאמצינו‪ .‬יש כאלה שלא מעריכים‪ ,‬וזה מרגיז מאוד‪ ",‬העירה הדודה‬
‫מארץ' והביטה מעל משקפיה בג'ו‪ ,‬שישבה בצד‪ ,‬על כיסא הנדנדה‪ ,‬והתנדנדה בארשת‬
‫זועפת‪.‬‬
‫אילו רק ידעה איזה אושר גדול מתנדנד באותו רגע על כף המאזניים ועומד ליפול‬
‫בחלקה של אחת מהן‪ ,‬היתה ג'ו נהיית בן רגע חביבה ורכה כמו יונה‪ .‬אבל לרוע המזל אין‬
‫לנו חלונות בחזה ואין לנו אפשרות לראות מה מתרחש בלבם של ידידינו‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬טוב‬
‫שאין לנו אפשרות כזאת‪ ,‬אבל אין ספק שלפעמים זה היה יכול לעזור ולחסוך הרבה מאוד‬
‫זמן ורוגז‪ .‬עכשיו בחרה ג'ו לשאת נאום ששלל ממנה שנים רבות של עונג והעניק לה שיעור‬
‫מאלף באמנות נצירת הלשון‪.‬‬
‫"אני לא אוהבת שעושים לי טובות‪ .‬הן מעיקות עלי ואני מרגישה כמו עבד נרצע‪ .‬אני‬
‫מעדיפה לעשות הכול בעצמי ולהיות עצמאית לגמרי‪".‬‬
‫"הממ!" השתעלה הדודה קרול בשקט ושילחה מבט לעבר הדודה מארץ'‪.‬‬
‫"אמרתי לך‪ ",‬אמרה הדודה מארץ' לדודה קרול בהנהון החלטי‪.‬‬
‫מכיוון שלא הבחינה במה שעשתה‪ ,‬מסכנה שכמותה‪ ,‬המשיכה ג'ו לשבת באף מורם‬
‫ובארשת מרדנית‪ ,‬שכלל לא עוררו רצון טוב‪.‬‬
‫"את יודעת צרפתית‪ ,‬יקירה?" שאלה גברת קרול והניחה את ידה על ידה של איימי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני יודעת צרפתית די טוב‪ ,‬בזכות הדודה מארץ'‪ ,‬כי היא מרשה לאסתר לדבר איתי‬
‫כמה שאני רוצה‪ ",‬השיבה איימי במבט מלא תודה‪ ,‬שהעלה חיוך מלא חביבות על פניה של‬
‫הגברת הזקנה‪.‬‬
‫"ואיך את מסתדרת עם שפות?" שאלה גברת קרול את ג'ו‪.‬‬
‫"לא יודעת אף מילה‪ .‬אני טיפשה מאוד בכל מה שקשור ללימודים‪ .‬לא יכולה לסבול‬
‫צרפתית‪ .‬שפה כל כך חלקלקה וטיפשית‪ ",‬היתה תשובתה הבוטה‪.‬‬
‫הגברות החליפו מבט נוסף‪ ,‬והדודה מארץ' אמרה לאיימי‪" ,‬את חזקה ובריאה‪ ,‬נכון‪,‬‬
‫חביבתי? העיניים כבר לא מציקות לך?"‬
‫"ממש לא‪ ,‬תודה על ההתעניינות‪ ,‬דודה מארץ'‪ .‬אני בסדר גמור‪ ,‬ובחורף הבא אני‬
‫מתכוונת לעשות הרבה דברים כדי שאהיה מוכנה לנסיעה לרומא כשהרגע הנהדר הזה‬
‫יגיע‪".‬‬
‫"ילדה טובה! מגיע לך לנסוע‪ ,‬ואני בטוחה שבאחד הימים אכן תיסעי‪ ",‬אמרה הדודה‬
‫מארץ' וטפחה בשביעות רצון על ראשה של איימי לאחר שהרימה לה את כדור הצמר‪.‬‬

‫"חמוצה כמו זית‪,‬‬

‫תישארי בבית‪,‬‬
‫‪58‬‬
‫ֵתשבי מול האח ִותטווי‪",‬‬

‫צווח פולי‪ ,‬גחן ממקום מושבו על משענת כיסא הנדנדה והציץ בפניה של ג'ו בהבעה‬
‫חקרנית‪ ,‬חצופה ומשעשעת‪ ,‬שבהכרח עוררה גל צחוק‪.‬‬
‫"ציפור דקת הבחנה‪ ",‬אמרה הגברת הזקנה‪.‬‬
‫"נצא לטיול‪ ,‬מותק?" קרא פולי וקיפץ לעבר ארון החרסינה כמבקש שיכבדו אותו‬
‫בקוביית סוכר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬תודה‪ ,‬ברצון רב‪ .‬בואי‪ ,‬איימי‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬ובכך הביאה את הביקור אל קצו‪ ,‬כי יותר‬
‫מתמיד הרגישה עכשיו שביקורים באמת משפיעים עליה לרעה‪ .‬היא לחצה את ידי דודותיה‬
‫בצורה גברית‪ ,‬לעומת איימי שנשקה לשתיהן‪ ,‬והנערות הלכו לדרכן והותירו מאחוריהן‬
‫רושם של צל קודר ואור שמש‪ ,‬שבגללו אמרה הדודה מארץ' ברגע שנעלמו‪:‬‬
‫"כדאי שתעשי את זה‪ ,‬מרי‪ .‬אני אספק את הכסף‪".‬‬
‫והדודה קרול השיבה בהחלטיות‪" ,‬בהחלט‪ ,‬אם הוריה יסכימו‪".‬‬

‫‪ .53‬שיילוק ‪ -‬הסוחר היהודי במחזה הסוחר מוונציה מאת ויליאם שייקספיר‪ ,‬העומד על כך שההסכם שנעשה איתו יכובד‪.‬‬
‫‪ .54‬ג'ו מתייחסת לשורה הראשונה בשיר "אנדימיון" )"‪ ("Endymion‬מאת ג'ון קיטס‪A thing of beauty is a joy for" :‬‬
‫‪."ever‬‬
‫‪ .55‬על פי שורה מתוך השיר "מוֹד" )"‪ ("Maud‬מאת אלפרד טניסון )‪."Tannyson): "Icily regular, splendidly null‬‬
‫‪ .56‬טום בראון ‪ -‬גיבור הספר ‪ (Tom Brown’s School Days (1857‬מאת תומס יוּז )‪.(Hughes‬‬
‫‪ .57‬הכוונה לביקורו של אדוארד השביעי‪ ,‬מלך בריטניה‪ ,‬שביקר בארצות הברית בשנת ‪ ,1860‬כשהיה עדיין יורש העצר‪,‬‬
‫ותוארו אז היה הנסיך מוויילס‪.‬‬
‫‪ .58‬מתוך שיר ילדים שהתפרסם לראשונה בספר ‪ Mother Goose’s Melody‬בסביבות ‪.1760‬‬
‫פרק שלושים‬
 ‫השלכות‬

‫היריד של גברת צ'סטר היה מהודר ויוקרתי כל כך‪ ,‬שהגברות הצעירות בסביבה ראו בכך‬
‫כבוד גדול כשהזמינו אותן לנהל את אחד הדוכנים‪ ,‬וכולן גילו עניין רב בנושא‪ .‬איימי‬
‫קיבלה הזמנה‪ ,‬אך ג'ו לא קיבלה הזמנה כזאת‪ ,‬ולמעשה כך היה עדיף לכל הנוגעים בדבר‪,‬‬
‫כי באותה תקופה היתה ג'ו לוחמנית למדי‪ ,‬ונדרשו כמה וכמה מהלומות קשות כדי ללמד‬
‫אותה איך להסתדר עם אנשים‪" .‬הברייה המתנשאת והמשעממת" מצאה עצמה מבודדת‬
‫למדי‪ ,‬ואילו כישרונה וטעמה הטוב של איימי זכו בהכרה הראויה והמחמיאה כשהציעו לה‬
‫להיות אחראית על דוכן האמנות‪ ,‬שלמענו אכן התאמצה להכין ולהשיג פריטים מתאימים‬
‫ורבי ערך‪.‬‬
‫הכול התנהל כשורה עד היום שקדם לפתיחת היריד‪ ,‬שבו התחוללה אחת מאותן מריבות‬
‫קטנות שכמעט אי‪-‬אפשר להימנע מהן כשעשרים וחמש נשים‪ ,‬מבוגרות וצעירות‪ ,‬על שלל‬
‫העלבונות הקטנים והדעות הקדומות שלהן‪ ,‬מנסות לעבוד יחד‪.‬‬
‫מיי צ'סטר קינאה קצת באיימי מפני שהיתה חביבה על כולם יותר ממנה‪ ,‬ובדיוק בתקופה‬
‫ההיא קרו כמה דברים קטנים שהעצימו את התחושה הזאת‪ .‬רישומי הדיו העדינים של‬
‫איימי האפילו לגמרי על האגרטלים הצבועים של מיי ‪ -‬קוץ דוקרני ראשון; טיודור כובש‬
‫הלבבות רקד ארבע פעמים עם איימי‪ ,‬במסיבה שנערכה זמן לא רב לפני כן‪ ,‬ורק פעם אחת‬
‫עם מיי ‪ -‬קוץ שני; אבל העוול העיקרי שכרסם בנשמתה וסיפק תירוץ להתנהגותה חסרת‬
‫החביבות היה השמועה שלחשה באוזנה לשון חובבת רכילות‪ ,‬שבנות מארץ' לעגו לה אצל‬
‫משפחת למב‪ .‬כל האשמה היתה צריכה ליפול על כתפיה של ג'ו‪ ,‬כי החיקוי השובב שלה‬
‫היה נאמן מאוד למקור ולכן גם זוהה בקלות‪ ,‬ובני משפחת למב חובבי הלצון אפשרו‬
‫לבדיחה להסתנן החוצה‪ .‬אך שום רמז לכך לא הגיע אל הנאשמות‪ ,‬ולכן אפשר להבין עד‬
‫כמה נדהמה איימי כשבערב שלפני פתיחת היריד‪ ,‬כשערכה תיקונים אחרונים בדוכן היפה‬
‫שלה‪ ,‬ניגשה אליה לפתע גברת צ'סטר‪ ,‬שכעסה כמובן על כך שלעגו לכאורה לבתה‪ ,‬ואמרה‬
‫בקול מנומס אך בהבעה צוננת‪:‬‬
‫"שמעי נא‪ ,‬יקירתי‪ ,‬מתברר שבקרב הגברות הצעירות התעוררה תחושה לא נוחה מכך‬
‫שנתתי את הדוכן הזה למישהי שאינה בתי‪ .‬מכיוון שזה הדוכן הבולט ביותר‪ ,‬ויש אומרים‬
‫שהוא גם היפה מכולם‪ ,‬ומכיוון שהן האחראיות הראשיות ליריד‪ ,‬עדיף שהן יטפלו בדוכן‬
‫הזה‪ .‬אני מצטערת‪ ,‬אבל מכיוון שהמטרה באמת חשובה לך‪ ,‬בוודאי לא תתרגשי מאכזבה‬
‫אישית קטנה כזאת‪ ,‬ומובן שתוכלי לקבל דוכן אחר אם תרצי‪".‬‬
‫גברת צ'סטר חשבה שלא תתקשה לשאת את הנאום הקטן הזה‪ ,‬אבל עכשיו גילתה שלא‬
‫קל לומר את הדברים האלה בטבעיות כשעיניה התמימות של איימי מישירות אליה מבט‬
‫מופתע ונדהם‪.‬‬
‫איימי חשה שמשהו מסתתר מאחורי הדברים האלה‪ ,‬אך מכיוון שלא הצליחה לשער במה‬
‫מדובר‪ ,‬אמרה בשקט‪ ,‬בלי להסתיר את הכאב שהרגישה‪:‬‬
‫"אולי את מעדיפה שלא אהיה אחראית על שום דוכן?"‬
‫"לא‪ ,‬יקירתי‪ ,‬אל תיעלבי‪ ,‬בבקשה‪ .‬זה עניין מעשי לגמרי‪ ,‬את מבינה‪ .‬הרי הבנות שלי‬
‫עומדות בראש המפעל הזה‪ ,‬ולכן הדוכן הזה נחשב למקום הטבעי ביותר בשבילן‪ .‬אני‬
‫אישית חושבת שהוא מתאים לך מאוד‪ ,‬ואני אסירת תודה על המאמצים שעשית כדי לייפות‬
‫אותו כל כך‪ ,‬אבל כרגע אנחנו צריכות לדחוק הצדה את הרצונות הפרטיים שלנו‪ ,‬ואני‬
‫אדאג שתקבלי דוכן טוב במקום אחר‪ .‬אולי היית רוצה את דוכן הפרחים? הילדות הקטנות‬
‫טיפלו בו עד עכשיו אבל הן התייאשו בסופו של דבר‪ .‬תוכלי להפוך אותו לפינה מקסימה‪,‬‬
‫ודוכן הפרחים תמיד מושך אליו אנשים‪ ,‬את יודעת‪".‬‬
‫"במיוחד גברים‪ ",‬הוסיפה מיי בהבעת פנים שהבהירה לאיימי את אחת הסיבות לכך‬
‫שקרנה ירדה פתאום‪ .‬היא הסמיקה בכעס אבל לא התייחסה לעקיצה הזאת אלא השיבה‬
‫בחביבות בלתי‪-‬צפויה‪:‬‬
‫"כרצונך‪ ,‬גברת צ'סטר‪ .‬אני אוותר מיד על מקומי כאן ואטפל בפרחים‪ ,‬אם את רוצה‪".‬‬
‫"תוכלי לשים את הדברים שלך על הדוכן שלך‪ ,‬אם את מעדיפה‪ ",‬החלה מיי לומר‪ ,‬כי‬
‫מצפונה ייסר אותה קצת כשהביטה במתלים היפים‪ ,‬בקונכיות הצבועות ובאיורים הייחודיים‬
‫שאיימי סידרה בקפידה רבה כל כך וארגנה בחן כה רב‪ .‬כוונתה היתה טובה‪ ,‬אבל איימי לא‬
‫הבינה אותה נכון ואמרה במהירות‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬בוודאי‪ ,‬אם הם מפריעים לך‪ ",‬וגרפה את מעשי ידיה אל סינרה‪ ,‬בערבוביה אחת‪,‬‬
‫והלכה משם בתחושה שהיא ויצירותיה ספגו עלבון בלתי‪-‬נסלח‪.‬‬
‫"עכשיו היא כועסת‪ .‬אוי לא‪ ,‬חבל שביקשתי ממך לדבר איתה‪ ,‬אמא‪ ",‬אמרה מיי והביטה‬
‫בעצב בחללים הריקים שנוצרו בדוכן‪.‬‬
‫"מריבות בין בנות חולפות במהירות‪ ",‬השיבה אמה‪ ,‬שהתביישה קצת‪ ,‬ובצדק‪ ,‬בחלק‬
‫שנטלה במריבה הזאת‪.‬‬
‫הילדות הקטנות קידמו בשמחה רבה את איימי ואוצרותיה‪ .‬קבלת הפנים הלבבית פייסה‬
‫קצת את רוחה הנסערת‪ ,‬והיא שקעה בעבודה‪ ,‬נחושה בדעתה לקצור הצלחה בדוכן‬
‫נראה שהכול פועל לרעתה‪ :‬השעה היתה‬ ‫הפרחים‪ ,‬גם אם דוכן האמנות נגזל ממנה‪ .‬אבל ָ‬
‫מאוחרת והיא היתה עייפה; כולם היו עסוקים בענייניהם ולא יכלו לעזור לה; והילדות רק‬
‫הפריעו‪ ,‬כי הן התרגשו ופטפטו כמו להקת עורבים‪ ,‬וחוללו מהומה גדולה במאמציהן חסרי‬
‫התועלת לשמור על סדר מופתי‪ .‬קשת הצמחייה לא היתה מוכנה להישאר יציבה לאחר‬
‫שאיימי העמידה אותה במקומה‪ ,‬אלא התנדנדה ואיימה ליפול על ראשה כשמילאה את‬
‫הסלסילות התלויות; מים ניתזו על הציור היפה ביותר שלה והותירו דמעה חומה על לחיו‬
‫של קופידון; היא פצעה את ידה כשהשתמשה בפטיש והצטננה כשעבדה ברוח‪ ,‬וההצטננות‬
‫הזאת מילאה אותה חששות ביחס ליום המחרת‪ .‬כל מי שהתנסה אי‪-‬פעם בצרות כאלה ודאי‬
‫יזדהה עם איימי המסכנה ויאחל לה שתצליח לעמוד במשימה‪.‬‬
‫התמרמרות רבה התעוררה בבית כשסיפרה את הסיפור באותו ערב‪ .‬אמה אמרה שזו בושה‬
‫וחרפה‪ ,‬אבל שיבחה אותה על תגובתה הנאותה; בת' הכריזה שהיא לא תבוא ליריד; וג'ו‬
‫שאלה למה לא לקחה את החפצים היפים שלה ועזבה את האנשים המגעילים האלה‪,‬‬
‫שיסתדרו בלעדיה‪.‬‬
‫"גם אם הם מגעילים‪ ,‬זאת לא סיבה שאני אהיה מגעילה‪ .‬אני שונאת שמתנהגים ככה‪ ,‬וגם‬
‫אם אני חושבת שנעלבתי בצדק‪ ,‬אני לא מתכוונת להראות את זה‪ .‬תגובה רגועה תבהיר‬
‫להם שהם לא היו בסדר הרבה יותר מנאומים זועמים או פעולות נרגזות‪ ,‬נכון‪ ,‬מאמי?"‬
‫"בדיוק ככה‪ ,‬חמודה שלי‪ .‬גם כשמקבלים מכה עדיף להשיב בנשיקה‪ ,‬אף על פי שזה לא‬
‫תמיד קל‪ ",‬אמרה אמה‪ ,‬וניכר בה שלמדה על בשרה את הפער בין דיבורים למעשים‪.‬‬
‫למרות הפיתוי הרב והטבעי לכעוס ולנקום‪ ,‬דבקה איימי בהחלטתה לכל אורך יום‬
‫המחרת‪ ,‬מפני שהיתה נחושה בדעתה לכבוש את האויב בטוב לב‪ .‬היא התחילה ברגל ימין‬
‫הודות לתזכורת אילמת שנקרתה בדרכה באופן בלתי‪-‬צפוי אך בדיוק בזמן‪ .‬כשארגנה את‬
‫הדוכן שלה בבוקר‪ ,‬בזמן שהילדות מילאו את הסלסילות בחדר הכניסה‪ ,‬הרימה את יצירתה‬
‫החביבה עליה ביותר ‪ -‬ספר קטן‪ ,‬בעל עטיפה עתיקה שאביה מצא בין אוצרותיו‪ ,‬ובו דפי‬
‫קלף שעליהם איירה להפליא כל מיני פסוקים וקטעים קצרים‪ .‬בזמן שהפכה באטיות את‬
‫הדפים השופעים עיטורים עדינים‪ ,‬שעוררו בה גאווה מובנת למדי‪ ,‬נתקלה עינה בפסוק‬
‫מסוים‪ ,‬והיא עצרה לרגע והרהרה‪ .‬בתוך מסגרת מסולסלת מרהיבה‪ ,‬בצבעי ארגמן‪ ,‬כחול‬
‫וזהב‪ ,‬שלאורכה ריחפו פיות טובות קטנטנות שסייעו זו לזו בין קוצים ופרחים‪ ,‬היו כתובות‬
‫המילים‪" ,‬ואהבת לרעך כמוך"‪.‬‬
‫"אבל מה לעשות אם אני לא אוהבת את רעוּתי?" חשבה איימי כשעיניה עברו מהדף‬
‫הססגוני אל פניה העגומים של מיי מאחורי האגרטלים הגדולים‪ ,‬שלא הצליחו למלא את‬
‫החללים שהותירו יצירותיה היפות‪ .‬איימי עמדה רגע‪ ,‬המשיכה לעלעל בספר שבידה‪ ,‬ובכל‬
‫דף קראה לקח מתוק כלשהו על התחבטויות הנפש ותחלואיה‪ .‬הרבה לקחים נכונים ונבונים‬
‫מזדמנים לנו באקראי ברחוב‪ ,‬בבית הספר‪ ,‬בעבודה או בבית‪ ,‬ואפילו דוכן ביריד יכול להיות‬
‫מקום של הארה רגעית‪ ,‬אם הוא מצליח לספק את המילים הטובות והמסייעות‪ ,‬שלעולם לא‬
‫נס ליחן‪ .‬מצפונה של איימי הפנה אותה באותו רגע אל הפסוק הזה‪ ,‬והיא עשתה מעשה‬
‫שרבים מאיתנו מתקשים לא פעם לעשותו ‪ -‬היא הפנימה את הלקח ויישמה אותו מיד‪.‬‬
‫כמה נערות ניצבו ליד הדוכן של מיי‪ ,‬התפעלו מהדברים היפים ודיברו על החילופים‬
‫שנערכו בין בעלות הדוכן‪ .‬הן דיברו בלחש‪ ,‬אבל איימי ידעה שהן מדברות עליה‪ ,‬שומעות‬
‫רק צד אחד של הסיפור ושופטות בהתאם‪ .‬מובן שזה לא היה נעים‪ ,‬אבל רוח טובה יותר‬
‫ירדה עליה‪ ,‬ועד מהרה נקרתה לה הזדמנות להוכיח זאת‪ .‬היא שמעה את מיי אומרת בצער‪:‬‬
‫"חבל מאוד‪ ,‬כי אין לי זמן להכין דברים אחרים‪ ,‬ואני לא רוצה למלא את המקום הריק‬
‫בסתם שטויות‪ .‬הדוכן היה ממש מושלם‪ ,‬ועכשיו הוא מקולקל‪".‬‬
‫"לדעתי היא תחזיר את הדברים אם תבקשי ממנה‪ ",‬הציעה מישהי‪.‬‬
‫"איך אני יכולה לבקש דבר כזה אחרי כל המהומה הזאת?" אמרה מיי‪ ,‬אבל לפני‬
‫שהספיקה לסיים את המשפט‪ ,‬נשמע קולה של איימי מצדו האחר של האולם‪:‬‬
‫"בשמחה אתן לך אותם‪ ,‬גם בלי שתבקשי‪ ,‬אם את רוצה‪ .‬בדיוק חשבתי להציע לך לשים‬
‫אותם בחזרה‪ ,‬כי הם מתאימים הרבה יותר לדוכן שלך‪ .‬הנה הם‪ .‬בבקשה‪ ,‬קחי אותם‪,‬‬
‫וסליחה אם נהגתי בפזיזות כשלקחתי אותם אתמול בערב‪".‬‬
‫תוך כדי דיבור‪ ,‬החזירה איימי את חפציה לדוכן במנוד ראש חביב ובחיוך‪ ,‬והסתלקה‬
‫במהירות‪ ,‬כי חשה שקל יותר לעשות מחווה ידידותית מאשר להישאר ולזכות בתודה עליה‪.‬‬
‫"כמה יפה מצדה‪ ,‬נכון?" קראה אחת הנערות‪.‬‬
‫תשובתה של מיי לא נשמעה‪ ,‬אבל גברת צעירה אחרת‪ ,‬שמצב רוחה היה חמוץ קצת‬
‫כנראה מפני שהכינה לימונדה‪ ,‬הוסיפה בצחוק לא נעים‪" ,‬כן‪ ,‬ממש‪ ,‬כי היא ידעה שהיא לא‬
‫תצליח למכור אותם בדוכן שלה‪".‬‬
‫המהלומה הזאת היתה קשה‪ .‬כשאנחנו מעלים קורבנות קטנים‪ ,‬אנחנו מצפים שיעריכו‬
‫אותם לפחות‪ ,‬ולרגע הצטערה איימי על המחווה שעשתה והרגישה שאולי לא מספיק‬
‫לעשות מעשה טוב כדי להרגיש טוב‪ .‬אבל עד מהרה התברר לה שזה מספיק בהחלט‪ ,‬כי‬
‫רוחה התעודדה‪ ,‬הדוכן שלה החל לפרוח תחת ידיה המוכשרות‪ ,‬הילדות היו חביבות מאוד‪,‬‬
‫ונראה שהמחווה הקטנה הזאת טיהרה להפליא את האווירה‪.‬‬
‫יום ארוך וקשה עבר על איימי‪ .‬היא ישבה מאחורי הדוכן‪ ,‬לא פעם לבדה לגמרי‪ ,‬כי‬
‫הילדות עזבו בתוך זמן קצר‪ .‬מעטים רצו לקנות פרחים בקיץ‪ ,‬והזרים שלה החלו לנבול זמן‬
‫רב לפני רדת הערב‪.‬‬
‫דוכן האמנות אכן היה המלבב ביותר באולם‪ ,‬קהל רחש סביבו כל היום‪ ,‬והאחראיות עליו‬
‫התרוצצו בלי הרף הלוך ושוב עם קופות מלאות מטבעות מקרקשים‪ .‬איימי הביטה לא פעם‬
‫בערגה אל צדו האחר של האולם והשתוקקה להיות שם‪ ,‬במקום שבו הרגישה נינוחה‬
‫ושמחה‪ ,‬ולא סתם לשבת כאן בפינה בלי לעשות כלום‪ .‬אולי חלק מאיתנו לא יבינו את‬
‫המצוקה שחשה‪ ,‬אבל מבחינתה של הנערה היפה ומלאת החיים היה המצב הזה לא רק‬
‫משעמם אלא גם מעצבן מאוד‪ ,‬והמחשבה שכך יראו אותה בני משפחתה‪ ,‬וגם לורי וחבריו‪,‬‬
‫היתה מייסרת ממש‪.‬‬
‫בשעת אחר צהריים מאוחרת חזרה הביתה לנוח ונראתה חיוורת ושקטה כל כך‪ ,‬שכולם‬
‫הבינו שעבר עליה יום קשה‪ ,‬אף על פי שלא התלוננה ואפילו לא סיפרה על המחווה‬
‫שעשתה‪ .‬אמה הכינה לה כוס תה מרעננת במיוחד‪ ,‬בת' עזרה לה להחליף בגדים וקלעה לה‬
‫זר מקסים לשיער‪ ,‬וג'ו הדהימה את משפחתה בכך שקמה ממקומה בהתחשבות בלתי‪-‬רגילה‬
‫ורמזה באיום שהמילה האחרונה עדיין לא נאמרה‪.‬‬
‫"אל תעשי שום דבר בוטה‪ ,‬ג'ו‪ ,‬בבקשה ממך‪ .‬אני לא רוצה שום מהומות‪ .‬תניחי לכל‬
‫העניין ותתנהגי יפה‪ ",‬התחננה איימי כשהקדימה לחזור אל היריד‪ ,‬בתקווה שתמצא מלאי‬
‫שיתגבר את הדוכן העלוב שלה‪.‬‬
‫פרחים רענן ַ‬
‫"אני בסך הכול מתכוונת להיות נורא נחמדה אל כל מי שאני מכירה ולמשוך לפינה שלך‬
‫אנשים רבים ככל האפשר‪ .‬טדי והחבר'ה שלו יעזרו‪ ,‬וכולנו נבלה יפה‪ ",‬השיבה ג'ו וגחנה‬
‫מעל השער כדי לחפש את לורי‪ .‬כעבור רגע נשמע קול הצעדים המוכרים באפלולית‬
‫הדמדומים‪ ,‬והיא רצה לקראתו‪.‬‬
‫"זה אתה‪ ,‬ילדון שלי?"‬
‫"ברור‪ ,‬ילדונת שלי!" ולורי שילב את זרועו בזרועה כמי שכל משאלותיו התגשמו‪.‬‬
‫"אוי טדי‪ ,‬אל תשאל מה קרה!" וג'ו סיפרה לו בלהט ובכאב על כל העוולות שנגרמו‬
‫לאיימי‪.‬‬
‫"כמה מהחבר'ה שלי מתכוונים לנסוע לשם מתישהו‪ ,‬ואת עוד תראי איך אני אכריח אותם‬
‫לקנות כל פרח בדוכן שלה ולהתנחל לידו‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שאימץ בחום את המטרה שהציבה‬
 ‫לעצמה‪.‬‬
‫"אבל איימי אומרת שהפרחים שבדוכן לא כל כך יפים‪ ,‬ויכול להיות שהפרחים החדשים‬
‫לא יגיעו בזמן‪ .‬אני לא רוצה לחשוד בכשרים או לגרום עוול‪ ,‬אבל אני שואלת את עצמי‬
‫אם הפרחים יגיעו בכלל‪ .‬כשאנשים עושים מעשה מגעיל אחד‪ ,‬סביר מאוד שהם יעשו עוד‬
‫אחד‪ ",‬העירה ג'ו בסלידה‪.‬‬
‫"הייז לא נתן לכם את הפרחים הכי יפים שיש בגן שלנו‪ ,‬כמו שאמרתי לו?"‬ ‫ֵ‬
‫"לא ידעתי שאמרת לו‪ .‬הוא שכח‪ ,‬כנראה‪ .‬וסבא שלך לא הרגיש כל כך טוב‪ ,‬ולא רציתי‬
‫להטריח אותו ולבקש‪ ,‬אף על פי שבאמת הייתי זקוקה לפרחים האלה‪".‬‬
‫"באמת‪ ,‬ג'ו‪ ,‬למה את צריכה לבקש בכלל? הם שלך בדיוק כמו שהם שלי‪ .‬אנחנו תמיד‬
‫מתחלקים חצי חצי בכל דבר‪ ,‬נכון?" אמר לורי בנימת קול שג'ו הסתמרה תמיד כששמעה‬
‫אותה‪.‬‬
‫"אלוהים ישמור‪ ,‬אני מקווה מאוד שלא! חצי מהדברים שלך לא יתאימו לי בכלל‪ .‬אבל‬
‫אין טעם לעמוד כאן ולקשקש‪ .‬אני צריכה לעזור לאיימי‪ ,‬אז לך ותתלבש יפה‪ ,‬ואם תוכל‬
‫לבקש מהייז להביא כמה פרחים יפים ליריד‪ ,‬אני אברך אותך לעד‪".‬‬
‫"את לא יכולה לברך אותי כבר עכשיו?" שאל לורי בקול משדל כל כך‪ ,‬שג'ו טרקה בפניו‬
‫את השער במהירות וקראה מעבר לו‪" ,‬לך מכאן‪ ,‬טדי‪ ,‬אני עסוקה‪".‬‬
‫ואכן‪ ,‬הודות לחבורת הקושרים‪ ,‬התהפכו היוצרות באותו ערב‪.‬‬
‫הייז שלח יער של פרחים‪ ,‬וגם סלסילה נהדרת‪ ,‬מסודרת להפליא‪ ,‬כקישוט לאמצע הדוכן‪.‬‬
‫אחר כך הופיעה כל משפחת מארץ' כאיש אחד‪ ,‬ומאמציה של ג'ו הועילו הפעם‪ ,‬כי האנשים‬
‫לא רק ניגשו אל הדוכן אלא נשארו לידו‪ ,‬צחקו למשמע השטויות שסיפרה‪ ,‬התפעלו‬
‫מטעמה הטוב של איימי ונהנו מאוד‪ .‬לורי וחבריו התגייסו לעזרה באבירות רבה‪ ,‬קנו את‬
‫הזרים‪ ,‬התנחלו לפני הדוכן והפכו את הפינה הזאת למקום התוסס ביותר באולם‪ .‬איימי‬
‫הרגישה עכשיו כמו דג במים‪ ,‬ומתוך הכרת טובה‪ ,‬אם לא יותר מזה‪ ,‬היתה עליזה וחביבה‬
‫ככל האפשר‪ .‬בערך בשלב הזה היא הגיעה למסקנה שעשיית מעשים טובים אכן מעוררת‬
‫תחושה טובה‪.‬‬
‫ג'ו התנהגה למופת‪ ,‬וכשראתה שאיימי מוקפת לבטח במשמר הכבוד שלה‪ ,‬יצאה לסיבוב‬
‫באולם וקלטה קטעי רכילות שהבהירו לה את סיבת השינוי ביחסן של בנות צ'סטר‪ .‬היא‬
‫ייסרה את עצמה על חלקה ביצירת הטינה הזאת והחליטה לנקות את שמה של איימי מהר‬
‫ככל האפשר‪ .‬היא שמעה גם איזו מחווה עשתה איימי בבוקר‪ ,‬כשהחזירה את החפצים שלה‪,‬‬
‫וראתה בה מופת לנדיבות ורוחב לב‪ .‬כשחלפה על פני דוכן האמנות‪ ,‬העיפה מבט וניסתה‬
‫לראות את הדברים של אחותה‪ ,‬אבל לא מצאה להם שום זכר‪" .‬כנראה הסתירו אותם‪",‬‬
‫חשבה ג'ו‪ ,‬שסלחה בקלות על עוולות שנעשו לה אבל התקוממה בלהט נגד כל פגיעה באחד‬
‫מבני משפחתה‪.‬‬
‫"ערב טוב‪ ,‬העלמה ג'ו‪ .‬איך איימי מסתדרת?" שאלה מיי בנימה פייסנית‪ ,‬כי רצתה להוכיח‬
‫שגם היא מסוגלת להיות נדיבה‪.‬‬
‫"היא מכרה כל מה שהיה לה‪ ,‬ועכשיו היא סתם נהנית‪ .‬דוכן הפרחים תמיד מושך אליו‬
‫קונים‪ ,‬את יודעת‪' ,‬במיוחד גברים'‪".‬‬
‫ג'ו לא היתה מסוגלת לוותר על העקיצה הקטנה הזאת‪ ,‬אבל מיי קיבלה אותה בהכנעה כה‬
‫רבה‪ ,‬שכעבור רגע התחרטה על מה שאמרה והחלה להלל את האגרטלים הגדולים‪ ,‬שעדיין‬
‫לא נמכרו‪.‬‬
‫"הספר המאויר של איימי נמצא כאן איפשהו? מתחשק לי לקנות אותו לאבא שלי‪",‬‬
‫אמרה ג'ו‪ ,‬שהשתוקקה לדעת מה עלה בגורל היצירה של אחותה‪.‬‬
‫"כל היצירות של איימי נמכרו מזמן‪ .‬דאגתי להציג אותן לאנשים הנכונים‪ ,‬והן הכניסו לנו‬
‫סכום לא קטן‪ ",‬השיבה מיי‪ ,‬שגם היא התגברה באותו יום על כמה פיתויים קטנים‪ ,‬ממש‬
‫כמו איימי‪.‬‬
‫בשמחה רבה מיהרה ג'ו לספר את החדשות הטובות‪ ,‬והדיווח על התנהגותה ודבריה של‬
‫מיי ריגש את איימי והפתיע אותה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬רבותי‪ ,‬עכשיו אני רוצה שתלכו ותמלאו את חובתכם בדוכנים האחרים בדיוק‬
‫באותה נדיבות שגיליתם בדוכן שלי ‪ -‬ובמיוחד בדוכן האמנות‪ ",‬ציוותה על "החבורה של‬
‫טדי"‪ ,‬כפי שכינו הבנות את חבריו מהמכללה‪.‬‬
‫"'אל צ'סטר‪ ,‬הסתער!' זאת סיסמת המתקפה על הדוכן הזה‪ .‬מלאו את חובתכם כמו‬
‫גברים‪ ,‬ותקבלו תמורה אמיתית ואמנותית לכספכם‪ ",‬אמרה ג'ו חסרת המעצורים כשפלוגת‬
‫החיילים המסורים התכוננה לצאת לשדה הקרב‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬המפקדת‪ ,‬אם כי אני מעדיף את היופי האביבי של מארץ' על זה של ֵמיי‪ 59",‬אמר‬
‫פארקר הקטן במאמץ נואש להיות חביב ושנון גם יחד‪ ,‬ומיד דוכא על ידי לורי‪ ,‬שטפח על‬
‫ראשו בתנועה אבהית ואמר לו‪" ,‬בדיחה מעולה‪ ,‬בני‪ ,‬לרמה של ילד קטן!" ולקח אותו משם‪.‬‬
‫"תקנה את האגרטלים‪ ",‬לחשה איימי ללורי‪ ,‬כמעשה חסד אחרון לאויבת שלה‪.‬‬ ‫ִ‬
‫לשמחתה הרבה של מיי‪ ,‬מר לורנס לא רק קנה את שני האגרטלים‪ ,‬אלא גם הסתובב‬
‫איתם ברחבי האולם כשהם תחובים תחת זרועותיו‪ .‬האדונים האחרים השקיעו את כספם‬
‫בפזיזות זהה בכל מיני זוטות שבריריות‪ ,‬ולאחר מכן שוטטו חסרי אונים‪ ,‬עמוסים פרחי‬
‫שעווה‪ ,‬מניפות מצוירות‪ ,‬תיקים רקומים ושאר רכישות שימושיות ומועילות‪.‬‬
‫גם הדודה קרול היתה שם‪ ,‬שמעה את הסיפור ונראתה מרוצה מאוד‪ ,‬ואחר כך ניגשה אל‬
‫האם‬‫הגברת מארץ'‪ ,‬שעמדה באחת מפינות האולם‪ ,‬ואמרה לה משהו שבעקבותיו קרנה ֵ‬
‫מנחת והביטה באיימי בפנים מלאי גאווה ודאגה גם יחד‪ ,‬אף על פי שלא הסגירה את הסיבה‬
‫לעונג הזה אלא כעבור כמה ימים‪.‬‬
‫היריד הוכתר בהצלחה‪ ,‬וכשמיי איחלה לאיימי לילה טוב‪ ,‬היא לא השתפכה כמו תמיד‬
‫אלא נשקה לה בחיבה והביטה בה במבט שאמר‪" ,‬בבקשה תסלחי לי"‪ .‬איימי חשה סיפוק‬
‫לנוכח הסיום הזה‪ ,‬וכשהגיעה הביתה מצאה שם את האגרטלים עומדים בשורה על מדף‬
‫האח בסלון‪ ,‬ובכל אחד מהם זר גדול‪" ,‬פרס הצטיינות למארץ' אצילת הנפש‪ ",‬כפי שהכריז‬
‫לורי ברוב פאר‪.‬‬
‫"איימי‪ ,‬יש בך יושר‪ ,‬נדיבות וגדלות רוח יותר משייחסתי לך אי‪-‬פעם‪ .‬התנהגת נפלא‪,‬‬
‫ואני מעריכה אותך בכל לבי‪ ",‬אמרה ג'ו בחמימות‪ ,‬כשהברישו את שערן ביחד בשעת לילה‬
‫מאוחרת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כולנו מעריכות ואוהבות אותה על הנכונות העצומה שלה לסלוח‪ .‬אני בטוחה שזה‬
‫היה נורא קשה‪ ,‬אחרי שעבדת כל כך הרבה זמן ורצית למכור בעצמך את הדברים היפים‬
‫שלך‪ .‬אני לא חושבת שאני הייתי מסוגלת להתנהג בנדיבות כזאת‪ ",‬הוסיפה בת'‪ ,‬שראשה‬
‫כבר היה מונח על הכר‪.‬‬
‫"באמת‪ ,‬בנות‪ ,‬אין סיבה שתהללו אותי ככה‪ .‬בסך הכול התנהגתי כפי שהייתי רוצה‬
‫שיתנהגו אלי‪ .‬אתן צוחקות כשאני אומרת שאני רוצה להיות גברת מכובדת‪ ,‬אבל בעצם אני‬
‫רוצה להיות אישה אצילית ברוחה ובהתנהגותה‪ ,‬ואני משתדלת לנהוג כך כמיטב יכולתי‪.‬‬
‫קשה לי להסביר בדיוק‪ ,‬אבל אני לא רוצה להתעסק בכל הנבזויות והשטויות והגחמות‬
‫שמכשילות כל כך הרבה אנשים‪ .‬יש לי עוד דרך ארוכה‪ ,‬אבל אני משתדלת כמיטב יכולתי‪,‬‬
‫ואני מקווה שבמשך הזמן אוכל להיות כמו אמא‪".‬‬
‫איימי דיברה במלוא הכנות‪ ,‬וג'ו חיבקה אותה בלבביות ואמרה‪:‬‬
‫"עכשיו אני מבינה למה את מתכוונת ולא אלעג לך אף פעם‪ .‬את מתקדמת הרבה יותר‬
‫מהר ממה שנדמה לך‪ ,‬ואני אקח אצלך שיעורים בנימוס אמיתי‪ ,‬כי אני חושבת שגילית את‬
‫הסוד‪ .‬תמשיכי להשתדל‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬ובאחד הימים תבואי על שכרך‪ ,‬ותאמיני לי שאני‬
‫אשמח יותר מכל אדם אחר‪".‬‬
‫כעבור שבוע אכן באה איימי על שכרה‪ ,‬וג'ו המסכנה גילתה שקשה לה לשמוח‪ .‬מכתב‬
‫הגיע מהדודה קרול‪ ,‬וגברת מארץ' קראה אותו ופניה קרנו כל כך‪ ,‬שג'ו ובת'‪ ,‬שישבו לצדה‪,‬‬
‫שאלו מהן הבשורות הטובות‪.‬‬
‫"הדודה קרול נוסעת לחוץ לארץ בחודש הבא‪ ,‬והיא רוצה‪"...‬‬
‫"שאני אבוא איתה!" התפרצה ג'ו וקפצה ממקומה בפרץ התלהבות בלתי‪-‬נשלט‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬חמודה‪ ,‬לא את אלא איימי‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬אמא! היא צעירה מדי‪ .‬קודם כול תורי‪ .‬כל כך הרבה זמן רציתי לנסוע ‪ -‬זה יועיל‬
‫לי כל כך ויהיה ממש נפלא ‪ -‬אני חייבת לנסוע‪".‬‬
‫"לצערי זה בלתי‪-‬אפשרי‪ ,‬ג'ו‪ .‬הדודה ציינה בפירוש את שמה של איימי‪ ,‬ואנחנו לא‬
‫יכולים להכתיב לה מה לעשות כשהיא מציעה לנו טובה כזאת‪".‬‬
‫"ככה זה תמיד‪ .‬איימי זוכה בכל ההנאות ואני נשארת עם כל העבודה‪ .‬זה לא הוגן‪ ,‬זה לא‬
‫הוגן!" קראה ג'ו בכעס‪.‬‬
‫"אני חוששת שזו אשמתך במידה מסוימת‪ ,‬חמודה‪ .‬כשהדודה דיברה איתי לפני כמה‬
‫ימים‪ ,‬היא הביעה את צערה על ההתנהגות הבוטה ועל רוח המרדנות שלך‪ ,‬וכאן היא‬
‫כותבת כאילו היא מצטטת משהו שאמרת ‪' -‬בהתחלה תכננתי להזמין את ג'ו‪ ,‬אבל מכיוון‬
‫ש"טובות מעיקות עליה" והיא "שונאת צרפתית"‪ ,‬אני חושבת שלא אעז להזמין אותה‪ .‬איימי‬
‫נוחה יותר‪ ,‬חברתה תהיה נעימה לפלורנס‪ ,‬ואין לי ספק שהיא תהיה אסירת תודה על כל‬
‫תועלת שתוכל להפיק מהנסיעה הזאת‪"'.‬‬
‫"אוי לא‪ ,‬הלשון שלי‪ ,‬הלשון המתועבת שלי! למה אני לא לומדת לרסן אותה?" גנחה ג'ו‬
‫ונזכרה במילים שהכשילו אותה‪ .‬גברת מארץ' שמעה את ההסבר לציטוטים שבמכתב ואמרה‬
‫בעצב‪:‬‬
‫"הלוואי שהיית יכולה לנסוע‪ ,‬אבל אין שום סיכוי הפעם‪ .‬אז תנסי לקבל את זה ברוח‬
‫טובה ואל תעכירי את ההנאה של איימי בייסורי מצפון או בפרצופים עצובים‪".‬‬
‫"אני אשתדל‪ ",‬אמרה ג'ו ומצמצה במהירות כשכרעה להרים את הסלסילה שהפכה מרוב‬
‫התלהבות‪" .‬אני אלמד ממנה ואשתדל לא רק להיראות שמחה‪ ,‬אלא באמת לשמוח‪ ,‬ולא‬
‫לנטור לה אפילו על רגע אחד של שמחה‪ .‬אבל זה לא יהיה קל‪ ,‬כי זאת אכזבה איומה‪",‬‬
‫אמרה ג'ו המסכנה והרטיבה את כרית הסיכות השמנמנה שהחזיקה בידה בדמעות מרות‬
‫מאוד‪.‬‬
‫"ג'ו מתוקה שלי‪ ,‬אני אמנם אנוכית מאוד‪ ,‬אבל לא הייתי יכולה לוותר עלייך‪ ,‬ולכן אני‬
‫שמחה שאת לא נוסעת כרגע‪ ",‬לחשה בת' וחיבקה אותה‪ ,‬עם הסלסילה וכל השאר‪ ,‬וחיבוקה‬
‫החם ופניה האוהבים ניחמו קצת את ג'ו‪ ,‬למרות הצער העמוק והרצון להרביץ לעצמה‬
‫ולהתחנן בהכנעה לפני הדודה קרול שבכל זאת תעשה לה את הטובה המעיקה הזאת ותראה‬
‫כמה היא אסירת תודה על העוֹל הנורא‪.‬‬
‫עד שאיימי הגיעה‪ ,‬כבר היתה ג'ו מסוגלת להשתתף בשמחה המשפחתית‪ ,‬אולי לא בלב‬
‫שלם כמו תמיד‪ ,‬אבל גם בלי לרטון על מזלה הטוב של איימי‪ .‬הגברת הצעירה עצמה קיבלה‬
‫את הבשורה באושר עצום‪ ,‬פסעה בבית בהתרוממות רוח ובכובד ראש גם יחד‪ ,‬ועוד באותו‬
‫ערב התחילה למיין את הצבעים ולארוז את העפרונות שלה‪ ,‬ואילו את העיסוק בזוטות‪,‬‬
‫כגון בגדים‪ ,‬כסף ודרכון‪ ,‬השאירה לאלה שלא היו טרודים כמוה בחזון אמנותי זה או אחר‪.‬‬
‫"מבחינתי לא מדובר בסתם מסע תענוגות‪ ,‬בנות‪ ",‬אמרה ברוב רושם כשקרצפה את לוח‬
‫הצבעים הטוב ביותר שלה‪" .‬הנסיעה הזאת תכריע את עתידי האמנותי‪ ,‬כי אם יש בי ניצוץ‬
‫גאונות‪ ,‬אגלה אותו ברומא ואעשה משהו שיוכיח את זה‪".‬‬
‫"ואם אין בך?" אמרה ג'ו והמשיכה לתפור בעיניים אדומות את הצווארונים החדשים‬
‫שמיועדים לאיימי‪.‬‬
‫"אז אחזור הביתה ואתפרנס משיעורי ציור‪ ",‬השיבה השואפת לגדולות בשלווה‬
‫פילוסופית‪ ,‬אבל בכל זאת עיקמה את האף לנוכח הרעיון הזה והמשיכה לגרד את לוח‬
‫הצבעים כמי שנחושה בדעתה לעשות כל שביכולתה לפני שתוותר על תקוותיה‪.‬‬
‫"לא נכון‪ .‬את שונאת לעבוד קשה‪ ,‬ואת תתחתני עם איזה איש עשיר‪ ,‬תחזרי הביתה ותחיי‬
‫חיי מותרות‪ ",‬אמרה ג'ו‪.‬‬
‫"התחזיות שלך מתממשות לפעמים‪ ,‬אבל לא נראה לי שזאת תתממש‪ .‬אני אשמח בהחלט‬
‫אם זה מה שיקרה‪ ,‬כי אם לא אוכל להיות אמנית בעצמי‪ ,‬אשמח לעזור לאלה שמסוגלים‬
‫להיות אמנים‪ ",‬אמרה איימי וחייכה‪ ,‬כמי שמעדיפה את תפקיד הגבירה הנדיבה על פני‬
‫המורה הענייה‪.‬‬
‫"הממ!" אמרה ג'ו באנחה‪" .‬אם זה מה שתרצי‪ ,‬זה מה שתקבלי‪ ,‬כי המשאלות שלך תמיד‬
‫מתגשמות‪ ,‬ושלי אף פעם לא‪".‬‬
‫"היית רוצה לנסוע?" שאלה איימי וטפחה בסכין על אפה בתנועה מהורהרת‪.‬‬
‫"ועוד איך!"‬
‫"טוב‪ ,‬בעוד שנה‪-‬שנתיים אני אזמין אותך להצטרף אלי‪ ,‬נחפור בפורום ברומא ונחפש‬
‫עתיקות‪ ,‬ונוציא לפועל את כל התוכניות שתכננו כל כך הרבה פעמים‪".‬‬
‫"תודה‪ .‬אני אזכיר לך את הבטחתך כשהיום המאושר הזה יגיע‪ ,‬אם הוא יגיע אי‪-‬פעם‪",‬‬
‫השיבה ג'ו והשתדלה ככל יכולתה לקבל בתודה את ההצעה המעורפלת אך הנהדרת הזאת‪.‬‬
‫לא נשאר זמן רב להכנות‪ ,‬והבית היה כמרקחה עד שאיימי נסעה‪ .‬ג'ו הצליחה להתמודד‬
‫יפה עם רגשותיה עד שרפרוף אחרון של סרט תכלכל נעלם מן העין‪ ,‬ואז פרשה אל מקום‬
‫המפלט שלה בעליית הגג ובכתה עד שלא היתה מסוגלת לבכות עוד‪ .‬גם איימי התמודדה‬
‫יפה עד שספינת הקיטור עמדה להפליג‪ .‬ואז‪ ,‬בדיוק כשעמדו להרים את כבש העלייה‪,‬‬
‫קלטה לפתע שאוקיינוס שלם ייפרש בקרוב בינה לבין אהובי נפשה‪ ,‬והיא נצמדה אל לורי‪,‬‬
‫שנפרד ממנה אחרון‪ ,‬ואמרה ביבבה‪:‬‬
‫"תשגיח עליהם בשבילי‪ ,‬ואם משהו יקרה‪"...‬‬
‫"בסדר‪ ,‬חמודה‪ ,‬אני אשגיח‪ ,‬ואם משהו יקרה‪ ,‬אני אבוא לעזור לך‪ ",‬לחש לורי‪ ,‬שלא חלם‬
‫שייקרא לקיים את הבטחתו‪.‬‬
‫וכך הפליגה איימי לגלות את העולם הישן‪ ,‬שנראה תמיד חדש ויפה בעיניהם של צעירים‪,‬‬
‫ואילו אביה וידידהּ צפו בה מן החוף וקיוו בכל לבם שרק מאורעות משמחים ייפלו בחלקה‬
‫של הנערה החביבה‪ ,‬שנופפה אליהם בידה עד שלא ראו דבר מלבד אור השמש הקיצית‬
‫הבוהק על פני הים‪.‬‬

‫‪ .59‬פארקר הקטן מתייחס לשמות החודשים מרס )מארץ'( ומאי )מיי(‪.‬‬

‫פרק שלושים ואחד‬
 ‫כתבתנו בחו"ל‬

‫לונדון‬
‫אהובים שלי‪,‬‬
‫ברגע זה אני יושבת בחלון קדמי במלון ַבּאת' שבפיקדילי! המלון לא אופנתי במיוחד‪ ,‬אבל‬
‫הדוד התאכסן בו לפני הרבה שנים ולא היה מוכן ללכת לשום מקום אחר‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫אנחנו לא מתכוונים להישאר כאן הרבה זמן‪ ,‬כך שזה לא כל כך חשוב‪ .‬בשום אופן לא‬
‫אצליח להסביר לכם כמה אני נהנית! אין שום סיכוי‪ .‬ולכן אשלח לכם רק קטעים מהמחברת‬
‫שלי‪ ,‬כי מאז יצאתי לדרך לא עשיתי כלום חוץ מלרשום ולשרבט‪.‬‬
‫ליפקס שלחתי לכם רק שורה או שתיים‪ ,‬כי הייתי די מצוברחת‪ ,‬אבל אחר‬ ‫לה ֶ‬‫כשהגענו ַ‬
‫כך הסתדרתי מצוין‪ ,‬כמעט לא היתה לי בחילה‪ ,‬וכל היום הייתי על הסיפון עם המון אנשים‬
‫נחמדים ששעשעו אותי‪ .‬כולם התייחסו אלי יפה מאוד‪ ,‬במיוחד הקצינים‪ .‬אל תצחקי‪ ,‬ג'ו‪,‬‬
‫גברים באמת נחוצים מאוד על סיפון אונייה‪ ,‬כי הם יכולים לתמוך בך ולשרת אותך‪ ,‬ומכיוון‬
‫שאין להם מה לעשות‪ ,‬זה רק לטובתם כשמאפשרים להם להביא תועלת‪ ,‬כי אחרת הם‬
‫מעשנים עד מוות‪ ,‬לצערי‪.‬‬
‫הדודה ופלורנס הרגישו רע כל הדרך והעדיפו לשכב במנוחה‪ ,‬ולכן‪ ,‬אחרי שעזרתי להן‬
‫כמיטב יכולתי‪ ,‬הלכתי לבלות‪ .‬אילו טיולים על הסיפון‪ ,‬אילו שקיעות‪ ,‬איזה אוויר נהדר‬
‫וגלים! כשהספינה הגדולה מפליגה מהר קדימה‪ ,‬זה מסעיר כמעט כמו רכיבה על סוס מהיר‪.‬‬
‫הלוואי שבת' היתה יכולה לבוא‪ ,‬זה בוודאי היה מועיל לה‪ .‬וג'ו היתה עולה ויושבת בראש‬
‫התורן הראשי‪ ,‬או איך שלא קוראים לדבר הזה‪ ,‬מתיידדת עם המכונאים‪ ,‬קוראת בקול‬
‫ברמקול של רב החובל‪ ,‬ונורא מתלהבת מכל הדברים‪ ,‬בלי שום ספק‪.‬‬
‫ההפלגה היתה נפלאה‪ ,‬אבל בכל זאת שמחתי כשראיתי את חופי אירלנד‪ ,‬ונוכחתי שהם‬
‫מקסימים‪ ,‬ירוקים ושטופי שמש‪ .‬בקתות חומות נראות פה ושם‪ ,‬על חלק מהגבעות יש‬
‫חורבות עתיקות‪ ,‬בעמקים שוכנות חווילות כפריות‪ ,‬וצבאים רועים במרחבי העשב סביבן‪.‬‬
‫השעה היתה מוקדמת מאוד‪ ,‬אבל לא הצטערתי שקמתי לראות‪ ,‬כי המפרץ היה מלא סירות‬
‫קטנות‪ ,‬החוף היה ציורי כל כך והשמים מעל היו ורודים‪ .‬לעולם לא אשכח את המראה‬
‫הזה‪.‬‬
‫וינסטאוּן נפרד מאיתנו מר ֶלנוֹקס‪ ,‬אחד המכרים החדשים שלי‪ ,‬וכשאמרתי משהו על‬ ‫ַ‬ ‫בקו‬
‫ִ‬
‫קילרני‪ ,‬הוא הביט בי‪ ,‬נאנח ושר‪:‬‬
‫אגמי ַ‬

‫"השמעת‪ ,‬בחור‪ ,‬על קייט ַקרני?‬

‫ָ‬
‫הקילרני‪.‬‬
‫ַ‬ ‫היא גרה על גדת‬
‫המבט בעינה‬
‫הוא ממש סכנה‪,‬‬
‫‪60‬‬
‫ברח מהר מעינה של קייט ַקרני‪".‬‬

‫איזו שטות‪ ,‬נכון?‬

‫בליברפול עצרנו רק לכמה שעות‪ .‬זו עיר מלוכלכת ורועשת‪ ,‬ושמחתי לעזוב אותה‪ .‬ברגע‬
‫שהגענו‪ ,‬הדוד יצא במהירות‪ ,‬קנה זוג כפפות מעור כלב‪ ,‬נעליים גסות ומכוערות ומטרייה‪,‬‬
‫התגלח והשאיר לעצמו רק זקן לחיים‪ .‬עכשיו הוא היה בטוח שהוא נראה כמו בריטי אמיתי‪,‬‬
‫אבל בפעם הראשונה שהוא ניגש למצחצח נעליים‪ ,‬הנער זיהה מיד שאמריקני עומד לפניו‬
‫ואמר בחיוך‪" ,‬הנה לך‪ ,‬אדון‪ ,‬נתתי להם צחצוח ינקי אופנתי‪ ".‬המקרה הזה שעשע מאוד את‬
‫הדוד‪ .‬אה‪ ,‬ואני גם חייבת לספר לכם מה ֶלנוֹקס המגוחך הזה עשה! הוא ביקש מידידו ווֹרד‪,‬‬
‫שבא איתנו‪ ,‬לשלוח לי זר פרחים‪ ,‬וכשנכנסתי לחדר בפעם הראשונה נגלה לעיני זר מקסים‬
‫עם כרטיס שהיה כתוב בו "בברכות לבביות‪ ,‬רוברט לנוקס"‪ .‬נכון שזה מצחיק‪ ,‬בנות? כמה‬
‫אני אוהבת נסיעות‪.‬‬
‫אבל אם לא אזדרז‪ ,‬לעולם לא אספיק לספר על לונדון‪ .‬הנסיעה לשם היתה כמו ביקור‬
‫בתערוכת תמונות ארוכה‪ ,‬מלאה נופים מקסימים‪ .‬הבקתות הכפריות לצד הדרך מצאו חן‬
‫בעיני במיוחד‪ :‬גגות קש‪ ,‬צמחים מטפסים על הקירות‪ ,‬וילונות תחרה בחלונות ונשים חסונות‬
‫וילדים ורדרדים עומדים בפתח‪ .‬אפילו הפרות נראות שלוות יותר משלנו כשהן שקועות עד‬
‫הברך בתוך ים התלתן‪ ,‬והתרנגולות מקרקרות בשביעות רצון ולא נשמעות עצבניות כמו‬
‫פרגיות ינקיות‪ .‬וצבעים מושלמים כאלה לא ראיתי מעולם ‪ -‬הדשא ירוק כל כך‪ ,‬השמים‬
‫כחולים‪ ,‬החיטה צהובה והיערות כהים כל כך ‪ -‬כל היום התפעלתי‪ ,‬וגם פלורנס התפעלה‪,‬‬
‫וכל הזמן קפצנו מהחלון הזה אל החלון שממול‪ ,‬וניסינו לראות הכול תוך כדי טלטולי‬
‫נסיעה במהירות תשעים קילומטר בשעה‪ .‬הדודה היתה עייפה ונרדמה‪ ,‬אבל הדוד קרא‬
‫במדריך כדי ששום דבר לא יפתיע אותו‪ .‬וככה התנהלה הנסיעה‪ :‬אני קופצת ממקומי‬
‫וקוראת ‪" -‬אוי‪ ,‬זה בטח ֶקנילוֶ ורת'‪ ,‬הבניין האפור הזה בין העצים!" פלורנס ממהרת אל‬
‫החלון שלי ‪" -‬איזה יופי! אנחנו חייבים לבקר שם מתישהו‪ ,‬נכון‪ ,‬אבא?" הדוד מתפעל‬
‫בשלווה מהנעליים שלו ‪" -‬לא‪ ,‬יקירתי‪ ,‬אלא אם את רוצה לשתות בירה‪ .‬זאת מבשלת‬
‫שיכר‪".‬‬
‫שתיקה קצרה‪ ,‬ואז פלורנס קוראת‪" ,‬בחיי‪ ,‬הנה גרדום ומישהו עולה עליו‪" ".‬איפה?‬
‫איפה?" אני צווחת ומביטה בשני עמודים גבוהים‪ ,‬שקורה מקשרת ביניהם וכמה שלשלאות‬
‫משתלשלות ממנה‪" .‬מכרה פחם‪ ",‬מציין הדוד וחיוך עולה בעיניו‪" .‬איזה עדר כבשים‬
‫מקסים‪ ,‬וכולן רובצות על הקרקע‪ ",‬אני אומרת‪" .‬תראה כמה הן יפות‪ ,‬אבא!" מוסיפה‬
‫פלורנס בהתרגשות‪" .‬אווזים‪ ,‬גבירותי הצעירות‪ ",‬משיב הדוד בפסקנות שמשתיקה אותנו‬
‫מיד‪ ,‬ובשלב זה פלורנס מתיישבת‪ ,‬שוקעת בהנאה ב"אהבותיו של קפטן ֶקוֶ ונדיש" ומשאירה‬
‫לי את כל הנוף‪.‬‬
‫כשהגענו ללונדון ירד גשם‪ ,‬כמובן‪ ,‬ולא ראו כלום חוץ מערפל ומטריות‪ .‬נחנו קצת‪,‬‬
‫פרקנו את המזוודות‪ ,‬ובין גשם לגשם עשינו קצת קניות‪ .‬הדודה ֶמרי קנתה לי כמה דברים‬
‫חדשים‪ ,‬כי ארזתי כל כך מהר שממש לא הייתי מצוידת כמו שצריך‪ :‬כובע לבן עם נוצה‬
‫כחולה‪ ,‬שמלת מוסלין תואמת‪ ,‬ושכמייה הכי יפה שראיתם אי‪-‬פעם‪ .‬לעשות קניות ברחוב‬
‫ריגֶ 'נט זה ממש נפלא‪ .‬הכול נראה כל כך זול ‪ -‬סרטים יפים עולים רק חצי שילינג למטר‪.‬‬
‫קניתי מלאי שלם‪ ,‬אבל כפפות אקנה בפריז‪ .‬אני ממש נשמעת כמו גברת עשירה ומגונדרת‪,‬‬
‫לא?‬
‫דוּ‪-‬אופנית‬
‫ַ‬ ‫כשהדודה והדוד יצאו‪ ,‬פלורנס ואני החלטנו להשתעשע קצת‪ ,‬הזמנו כרכרה‬
‫ויצאנו לנסיעה‪ ,‬אם כי אחר כך נודע לנו שלא מקובל שגברות צעירות נוסעות בהן לבדן‪.‬‬
‫איזו נסיעה מצחיקה זו היתה! כי היינו סגורות בתוך קופסת העץ‪ ,‬והעגלון נסע כל כך מהר‬
‫שפלורנס נבהלה וביקשה ממני לעצור אותו‪ ,‬אבל הוא היה אי‪-‬שם למעלה מאחור‪ ,‬ולא‬
‫יכולתי להגיע אליו‪ .‬הוא לא שמע כשקראתי לו וגם לא שם לב כשנופפתי בשמשייה‬
‫מלפנים‪ ,‬וככה ישבנו חסרות אונים‪ ,‬והיטלטלנו והסתחררנו כשהכרכרה פנתה ימינה‬
‫ושמאלה במהירות מחרידה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬כשכבר כמעט התייאשתי‪ ,‬ראיתי דלת קטנה‬
‫בתקרה‪ ,‬פתחתי אותה במכה‪ ,‬ואז הופיעה עין אדומה וקול מלא בירה אמר‪:‬‬
 ‫"מה העניין‪ ,‬גיברת?"‬
‫נתתי את ההוראה בשלווה ככל האפשר‪ ,‬העגלון אמר "כן‪ ,‬כן‪ ,‬גיברת"‪ ,‬טרק את הדלת‬
‫הקטנה והאט את הסוס לקצב הליכה‪ ,‬כאילו אנחנו בהלוויה‪ .‬נתתי שוב מכה בדלת ואמרתי‪,‬‬
‫"קצת יותר מהר‪ ",‬ואז הוא שוב פתח בדהרה מהירה‪ ,‬כמו קודם‪ ,‬ואנחנו נכנענו לגורלנו‪.‬‬
‫להייד פארק‪ ,‬שהוא לא רחוק מכאן‪ ,‬כי אנחנו‬ ‫היום בבוקר מזג האוויר היה יפה והלכנו ַ‬
‫בוֹנשייר גר לא רחוק משם‪.‬‬ ‫מד ֵ‬ ‫די אריסטוקרטים‪ ,‬גם אם אנחנו לא נראים ככה‪ .‬הדוכס ֶ‬
‫לעתים קרובות אני רואה את המשרתים שלו יושבים ומתבטלים ליד השער האחורי‪ .‬גם‬
‫הבית של הדוכס מוֶ ולינגטוֹן די קרוב לכאן‪ .‬ואילו מראות נפלאים ראיתי שם! ממש כמו‬
‫הציורים בעיתון "פאנץ'"‪ :‬גבירות שמנות נוסעות בכרכרות אדומות וצהובות‪ ,‬משרתים‬
‫ורכּבים עם פאות מפודרות יושבים מלפנים;‬ ‫בגרבוני משי ומעילי קטיפה עומדים מאחור‪ָ ,‬‬
‫אומנות נאות עם ילדים ורדרדים מאין כמוהם; נערות יפות‪ ,‬שנראות רדומות קצת; אדונים‬
‫מגונדרים במגבעות אנגליות משונות וכפפות עור ורדרדות‪ ,‬שמטיילים הלוך ושוב; וחיילים‬
‫גבוהים במקטורן אדום קצר וכומתה שחורה‪ ,‬גדולה ומלוכסנת‪ .‬הם נראו כל כך מצחיקים‬
‫שהתחשק לי לצייר אותם‪.‬‬
‫רוֹטן רוֹ‪ ,‬והשם שלה נגזר מהמילים בצרפתית ‪ - Route de Roi‬דרך‬ ‫הטיילת נקראת ֶ‬
‫המלך‪ .‬אבל עכשיו היא נראית כמעט כמו בית ספר לרכיבה‪ .‬הסוסים נהדרים‪ ,‬והגברים‬
‫רוכבים יפה‪ ,‬במיוחד הסייסים; אבל הנשים רוכבות בנוקשוּת ומקפצות מאוד‪ ,‬לא כמו‬
‫שאנחנו רוכבות‪ .‬התחשק לי מאוד להראות להן מה זאת דהירה אמריקנית מוחצת‪ ,‬כי הן‬
‫רק רכבו בקצב הליכה‪ ,‬הלוך ושוב‪ ,‬בשמלות הדוקות וכובעים גבוהים‪ ,‬ונראו ממש כמו‬
‫הנשים בצעצוע של תיבת נוח‪ .‬כולם כאן רוכבים ‪ -‬קשישים‪ ,‬גבירות שמנות וילדים‪,‬‬
‫והצעירים מפלרטטים לא מעט‪ .‬ראיתי בני זוג נותנים זה לזה ניצני ורד‪ ,‬כי מקובל מאוד‬
‫לשים ניצן כזה בדש הבגד‪ ,‬והרעיון הקטן הזה נראה לי נחמד מאוד‪.‬‬
‫סטמינסטר‪ ,‬אבל אל תבקשו ממני לתאר אותה‪ ,‬כי‬
‫ֶ‬ ‫אחר הצהריים הלכנו לכנסייה במנזר וֶ‬
‫זה פשוט בלתי‪-‬אפשרי‪ .‬לכן אומר רק שהיא פשוט מרוממת נפש! הערב נלך לראות את‬
‫קטר‪ 61,‬וזה יהיה היום המאושר ביותר בחיי‪.‬‬ ‫ֶפ ֶ‬

‫חצות‬
‫השעה מאוחרת מאוד‪ ,‬אבל לא אוכל לשלוח את המכתב שלי בבוקר בלי לספר לכם מה‬
‫קרה לי הערב‪ .‬תנחשו מי הגיע בזמן ששתינו תה? החברים האנגלים של לורי‪ ,‬פרד ופרנק‬
‫ווֹן! הופתעתי נורא‪ ,‬כי לא הייתי מזהה אותם אילולא כרטיסי הביקור שלהם‪ .‬שניהם‬
‫בחורים גבוהים עכשיו‪ ,‬עם שפם‪ .‬פרד נאה מאוד‪ ,‬בסגנון האנגלי‪ ,‬ומצבו של פרנק השתפר‬
‫מאוד‪ ,‬כי הוא רק צולע קצת ולא נזקק לקביים‪ .‬הם שמעו מלורי איפה אנחנו מתאכסנים‬
‫ובאו להזמין אותנו אליהם‪ .‬אבל הדוד לא היה מוכן ללכת אתמול‪ ,‬ולכן נבקר אצלם‬
‫בהזדמנות אחרת‪ .‬הם הלכו איתנו לתיאטרון‪ ,‬ובאמת בילינו נהדר‪ ,‬כי פרנק שוחח עם‬
‫פלורנס‪ ,‬ופרד ואני דיברנו על שעשועי העבר‪ ,‬ההווה והעתיד‪ ,‬כאילו אנחנו מכירים כל‬
‫חיינו‪ .‬תמסרו לבת' שפרנק שאל מה שלומה והצטער לשמוע שהיא לא בריאה‪ .‬פרד צחק‬
‫כשהזכרתי את ג'ו‪ ,‬והוא שולח "דרישת שלום חמה לכובע רחב השוליים"‪ .‬שניהם לא שכחו‬
‫את "מחנה לורנס" וכמה כיף היה שם‪ .‬נדמה שכל כך הרבה זמן עבר מאז‪ ,‬נכון?‬
‫הדודה נקשה עכשיו על הקיר כבר פעם שלישית‪ ,‬אז אני חייבת להפסיק‪ .‬אני באמת‬
‫מרגישה כמו בליינית לונדונית זוהרת כשאני כותבת בשעה מאוחרת כל כך‪ ,‬בחדר מלא‬
‫דברים יפים‪ ,‬והראש שלי מלא פארקים‪ ,‬תיאטראות‪ ,‬שמלות חדשות ואדונים צעירים‬
‫בלוֹרדיוּת אנגלית אמיתית‪ .‬אני‬
‫ִ‬ ‫שאומרים "הו!" ומסלסלים את השפם הזהוב שלהם‬
‫מתגעגעת לראות את כולכם‪ ,‬ולמרות השטויות שלי‪ ,‬אוהבת אתכם כמו תמיד‪,‬‬
‫איימי‬

‫פריז‬
‫בנות יקרות‪,‬‬
‫במכתב הקודם סיפרתי לכן על הביקור שלנו בלונדון ‪ -‬כמה נחמדים היו בני ווֹן ואילו‬
‫להמפּטוֹן קוֹרט ולמוזיאון‬‫מסיבות יפות הם ערכו לכבודנו‪ .‬יותר מכול נהניתי מהנסיעות ֶ‬
‫ֶקנזינגטוֹן‪ ,‬כי בהמפטון ראיתי את העתקי הציורים של רפאל‪ ,‬והאולמות במוזיאון מלאים‬
‫בציורים של ֶטרנר‪ ,‬לורנס‪ ,‬ריינולדס‪ ,‬הוֹגארת' ושאר הציירים הגדולים‪ .‬גם בריצ'מוֹנד פארק‬
‫עבר עלינו יום נהדר‪ ,‬כי ערכנו פיקניק אנגלי אמיתי‪ ,‬וראיתי כל כך הרבה צבאים ואלונים‬
‫נהדרים שלא יכולתי להספיק לצייר את כולם‪ ,‬וגם שמעתי זמיר וראיתי עפרונים מתעופפים‪.‬‬
‫הודות לפרד ולפרנק "חרשנו" את לונדון כמו שצריך‪ ,‬והצטערנו מאוד לעזוב‪ ,‬כי אמנם‬
‫לוקח זמן עד שהאנגלים פותחים את דלת ביתם‪ ,‬אבל ברגע שהם מזמינים אותך‪ ,‬אין כמוהם‬
‫מכניסי אורחים‪ ,‬לדעתי‪ .‬בני וון אמרו שהם מקווים לפגוש אותנו ברומא בחורף הבא‪ ,‬ואני‬
‫אתאכזב מאוד אם זה לא יקרה‪ ,‬כי ֵגרייס ואני חברות נהדרות‪ ,‬והבנים נחמדים מאוד‪,‬‬
‫במיוחד פרד‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬בקושי הספקנו להתמקם כאן‪ ,‬ופרד צץ שוב וסיפר שהוא בא לחופשה ושהוא מתכוון‬
‫לנסוע לשווייץ‪ .‬בהתחלה הדודה נראתה מודאגת‪ ,‬אבל הוא אמר את זה בשלווה כזאת‪,‬‬
‫שהיא לא יכלה להגיד כלום‪ .‬ועכשיו אנחנו מסתדרים יפה‪ ,‬ואנחנו שמחות מאוד שהוא בא‪,‬‬
‫כי הוא מדבר צרפתית כמו צרפתי אמיתי‪ ,‬ואני לא יודעת מה היינו עושים בלעדיו‪ .‬הדוד לא‬
‫יודע אפילו עשר מילים בצרפתית‪ ,‬ולעומת זאת הוא מתעקש לדבר אנגלית בקול רם מאוד‪,‬‬
‫כאילו ככה יש סיכוי שיבינו אותו טוב יותר‪ .‬המבטא של הדודה די מיושן‪ ,‬ופלורנס ואני‬
‫חשבנו שאנחנו יודעות צרפתית לא רע‪ ,‬אבל עכשיו התברר לנו שזה לא נכון‪ .‬לכן כולנו‬
‫אסירי תודה שפרד נמצא כאן כדי לעשות את כל ה"בּוֹנז'וּרים"‪ ,‬כמו שהדוד קורא לזה‪.‬‬
‫אילו ימים נהדרים עוברים עלינו! אנחנו מטיילים מהבוקר עד הלילה‪ ,‬עוצרים לארוחות‬
‫טעימות בבתי קפה נחמדים ונתקלים בכל מיני הרפתקאות מצחיקות‪ .‬בימים גשומים אני‬
‫מבלה בלוּבר ומתמוגגת מהציורים‪ .‬ג'ו בטח היתה מעקמת את האף השובב שלה למראה‬
‫חלק מהציורים החדשניים יותר‪ ,‬כי אין לה זיקה לאמנות‪ ,‬אבל לי יש‪ ,‬ואני משתדלת לטפח‬
‫כמה שיותר מהר את יכולת ההתבוננות שלי ואת הטעם האמנותי שלי‪ .‬היא בטח היתה‬
‫נהנית יותר מתערוכת החפצים שהיו שייכים פעם לאנשים מפורסמים‪ .‬בתערוכה הזאת ראיתי‬
‫את הכובע המחודד והמעיל האפור של נפוליאון‪ ,‬את עריסת התינוק שלו ואת מברשת‬
‫השיניים הישנה שלו‪ ,‬וגם את הנעל הקטנה של מארי אנטואנט‪ ,‬הטבעת של הבישוף ַסן ֶדני‪,‬‬
‫החרב של ַקרל הגדול‪ ,‬והרבה דברים מעניינים אחרים‪ .‬כשאחזור אספר לכם עליהם במשך‬
‫שעות‪ ,‬אבל אין לי זמן לכתוב הכול‪.‬‬
‫רוֹיאל הוא מקום שמימי‪ ,‬עם המון תכשיטים וחפצים יפים‪ ,‬וכמעט יצאתי מדעתי‬ ‫ַ‬ ‫אלה‬
‫הפּ ֶ‬
‫ָ‬
‫מפני שאני לא יכולה לקנות אותם‪ .‬פרד רצה לקנות לי כמה דברים‪ ,‬אבל ברור שלא‬
‫והשאנז ֶאליזֶ ה הם פשוט "פנטסטיק"‪ .‬ראיתי כמה‬ ‫ַ‬ ‫בּוּאה ֶדה בּוּלוֹן‬
‫הרשיתי לו‪ .‬וגם פארק ָ‬
‫פעמים את המשפחה המלכותית‪ :‬הקיסר די מכוער ונראה קשוח‪ ,‬והקיסרית חיוורת ויפה‪,‬‬
‫אבל לדעתי היא מתלבשת ממש לא יפה ‪ -‬שמלה סגולה‪ ,‬כובע ירוק וכפפות צהובות‪ .‬הבן‬
‫שלהם‪ ,‬נפוליאון הקטן‪ ,‬הוא ילד יפה‪ ,‬והוא מפטפט עם המחנך שלו ומפריח נשיקות‬
‫רכּבים שלובשים‬ ‫לאנשים כשהוא עובר ברחובות בכרכרה רתומה לארבעה סוסים‪ ,‬עם ָ‬
‫מקטורן סאטן אדום ושני שומרי ראש על סוסים ‪ -‬אחד מלפנים ואחד מאחור‪.‬‬
‫טוּלרי‪ ,‬כי הם ממש מקסימים‪ ,‬אף על פי שגני‬ ‫ֶ‬ ‫אנחנו מטיילים לעתים קרובות בגני‬
‫לוּקסמבּוּרג העתיקים מוצאים חן בעיני יותר‪ֶ .‬פּר ָל ֶשז הוא בית קברות משונה מאוד‪ ,‬כי‬ ‫ֶ‬
‫הרבה קברים בנויים כמו חדרים קטנים‪ ,‬וכשמסתכלים פנימה רואים שולחן עם דמויות או‬
‫תמונות של המתים‪ ,‬ויש שם כיסאות בשביל האבלים כשהם באים לקונן‪ .‬זה כל כך צרפתי‪.‬‬
‫החדרים שלנו פונים לרחוב ריבוֹלי‪ ,‬וכשאנחנו יושבים במרפסת אנחנו יכולים לראות את‬
‫הרחוב הזוהר לכל אורכו‪ .‬המראה הזה נעים כל כך‪ ,‬שבכל ערב אנחנו יושבים שם ומדברים‬
‫כשכבר אין לנו כוח לצאת שוב בסוף היום‪ .‬פרד משעשע מאוד‪ ,‬והוא באמת הבחור הכי‬
‫נחמד שהכרתי אי‪-‬פעם‪ ,‬חוץ מלורי‪ ,‬שהנימוסים שלו מרשימים יותר‪ .‬חבל שפרד לא‬
‫שחרחר‪ ,‬כי אני לא אוהבת גברים בהירים‪ .‬אבל בני וון עשירים מאוד‪ ,‬הם באים ממשפחה‬
‫מצוינת‪ ,‬אז אני לא אשפוט אותם לכף חובה בגלל השיער הצהוב שלהם‪ ,‬מה גם שהשיער‬
‫שלי עוד יותר צהוב‪.‬‬
‫בשבוע הבא ניסע לגרמניה ולשווייץ‪ ,‬ומכיוון שניסע מהר ולא נתעכב בדרך‪ ,‬אוכל לכתוב‬
‫לכם רק מכתבים קצרים ומהירים‪ .‬אני כותבת ביומן שלי ומנסה "לזכור נכון ולתאר בבירור‬
‫את כל מה שאני רואה ואת כל מה שמעורר בי התפעלות‪ ",‬כמו שאבא יעץ לי‪ .‬העיסוק הזה‬
‫מועיל לי‪ ,‬ולצד מחברת הרישומים שלי‪ ,‬הוא יתאר לכם את המסע שלי יותר טוב‬
‫מהשרבוטים הקצרים האלה‪.‬‬
‫בוּאר‪ ,‬מחבקת אתכם בחום‪.‬‬
‫אוֹ‪-‬ר ַ‬
‫ֶ‬
‫מדמואזל איימי‬

‫היידלברג‬
‫אמא יקרה שלי‪,‬‬
‫לבּרן‪ ,‬אנסה לספר לך מה קרה‪ ,‬כי חלק מזה‬ ‫מכיוון שיש לי שעה פנויה לפני הנסיעה ֶ‬
‫חשוב מאוד‪ ,‬כפי שתראי‪.‬‬
‫הריין היתה מושלמת‪ ,‬ופשוט ישבתי ונהניתי ממנה בכל לבי‪ .‬תוכלי‬ ‫ההפלגה לאורך ַ‬
‫להסתכל במדריכים הישנים של אבא ולקרוא על הריין‪ .‬אין לי מילים מספיק יפות לתאר‬
‫בקוֹבּלנץ נהנינו מאוד‪ ,‬כי כמה סטודנטים מבּוֹן התיידדו עם פרד בהפלגה ושרו לנו‬ ‫ֶ‬ ‫אותו‪.‬‬
‫סרנדה בלילה‪ .‬הירח האיר את הכול‪ ,‬ובסביבות אחת התעוררנו‪ ,‬פלורנס ואני‪ ,‬כי שמענו‬
‫מוזיקה יפהפייה ומענגת מתחת לחלונות שלנו‪ .‬קמנו במהירות‪ ,‬התחבאנו מאחורי‬
‫הווילונות‪ ,‬הצצנו בחשאי החוצה וראינו את פרד והסטודנטים שרים למטה‪ .‬מעולם לא‬
‫ראיתי מראה רומנטי כל כך ‪ -‬הנהר‪ ,‬הגשר‪ ,‬הסירות‪ ,‬המבצר הגדול שנשקף ממול‪ ,‬אור ירח‬
‫בכל מקום‪ ,‬ומוזיקה שמסוגלת להמיס לב אבן‪.‬‬
‫כשהם גמרו לשיר‪ ,‬השלכנו למטה כמה פרחים וראינו שהם אוספים אותם במהירות‪,‬‬
‫מפריחים נשיקות אל הגברות הבלתי‪-‬נראות והולכים לדרכם בקול צחוק ‪ -‬כנראה לעשן‬
‫ולשתות בירה‪ .‬למחרת בבוקר פרד הראה לי ברגשנות רבה שהוא שומר את אחד הפרחים‬
‫המקומטים בכיס המקטורן שלו‪ .‬לגלגתי עליו ואמרתי שלא אני השלכתי את הפרח אלא‬
‫פלורנס‪ ,‬והמחשבה הזאת עוררה בו סלידה כנראה‪ ,‬כי הוא זרק את הפרח מבעד לחלון‬
‫ונהיה שוב רציני והגיוני‪ .‬אני מתחילה לחשוש שיהיו לי בעיות עם הבחור הזה‪.‬‬
‫ן‪-‬בּאדן‪ ,‬אבל פרד הפסיד שם קצת כסף‬
‫ֶ‬ ‫בבּאד‬
‫ֶ‬ ‫במרחצאות בנָ ַסאוּ היה נחמד מאוד‪ ,‬וכך גם‬
‫בקזינו‪ ,‬ואני נזפתי בו‪ .‬הוא זקוק למישהו שישגיח עליו כשפרנק לא נמצא איתו‪ .‬קייט אמרה‬
‫פעם שהיא מקווה שהוא יתחתן בקרוב‪ ,‬ואני מסכימה איתה שזה בהחלט יועיל לו‪.‬‬
‫"אריאדנה"‬‫שילר ואת ַ‬
‫פרנקפורט היתה מקסימה‪ .‬ראיתי את הבית של גֶ ֶתה‪ ,‬את הפסל של ֶ‬
‫המפורסם של ָדנֶ ֶקר‪ 62.‬הפסל באמת יפהפה‪ ,‬אבל הייתי נהנית ממנו יותר אילו הכרתי טוב‬
‫יותר את הסיפור‪ .‬לא היה לי נעים לשאול‪ ,‬כי כולם הכירו את הסיפור או העמידו פנים‬
‫שהם מכירים‪ .‬הלוואי שג'ו היתה מספרת לי אותו‪ .‬אני באמת צריכה לקרוא יותר‪ ,‬כי אני‬
‫מגלה שאני לא יודעת כלום‪ ,‬וזה מצער אותי‪.‬‬
‫עכשיו אני מגיעה לחלק הרציני‪ ,‬כי זה קרה ממש כאן‪ ,‬ופרד הלך ממש לפני רגע‪ .‬מאז‬
‫שהוא הצטרף אלינו הוא היה כל כך חביב ונחמד‪ ,‬שכולנו התחלנו לחבב אותו‪ .‬עד ליל‬
‫הסרנדה ראיתי בו אך ורק חבר למסע‪ ,‬אבל מאז התחלתי להרגיש שהטיולים באור הירח‪,‬‬
‫השיחות על המרפסת וההרפתקאות שחווינו מדי יום הם לא סתם שעשוע מבחינתו‪ .‬לא‬
‫פלירטטתי איתו‪ ,‬אמא‪ ,‬באמת‪ ,‬כי זכרתי מה שאמרת לי והשתדלתי כמיטב יכולתי‪ .‬אבל מה‬
‫אני יכולה לעשות שאנשים מחבבים אותי? אני לא מנסה לעורר בהם חיבה‪ ,‬וכשאני לא‬
‫מחבבת אותם זה מדאיג אותי‪ ,‬אף על פי שג'ו אומרת שאין לי לב‪ .‬עכשיו‪ ,‬אני יודעת שאמא‬
‫תניד את הראש‪ ,‬והבנות יגידו‪" ,‬אוי‪ ,‬איזו רודפת בצע עלובה!" אבל חשבתי על זה והחלטתי‬
‫שאם פרד יציע לי נישואים‪ ,‬אקבל את הצעתו‪ ,‬אף על פי שאני לא מאוהבת בו עד מעל‬
‫לראש‪ .‬אני מחבבת אותו‪ ,‬ואנחנו מסתדרים לא רע‪ .‬הוא נאה‪ ,‬צעיר‪ ,‬די פיקח ועשיר מאוד ‪-‬‬
‫הרבה יותר עשיר ממשפחת לורנס‪ .‬אני לא חושבת שהמשפחה שלו תתנגד‪ ,‬ואני אהיה‬
‫מאושרת מאוד‪ ,‬כי הם אנשים חביבים‪ ,‬מחונכים ונדיבים‪ ,‬והם מחבבים אותי‪ .‬פרד הוא‬
‫הבכור מבין התאומים ולכן הוא יירש את האחוזה‪ ,‬אני משערת‪ .‬איזו אחוזה נפלאה זאת!‬
‫בית עירוני ברחוב יוקרתי‪ ,‬פחות ראוותני מבתי האחוזה אצלנו‪ ,‬אבל נוח הרבה יותר‪ ,‬ומלא‬
‫חפצי מותרות כבדים‪ ,‬כמו שהאנגלים אוהבים‪ .‬הבית הזה מוצא חן בעיני כי הוא אמיתי‪.‬‬
‫ראיתי את כלי הבית‪ ,‬את תכשיטי המשפחה‪ ,‬את המשרתים הזקנים‪ ,‬וראיתי גם תמונות של‬
‫האחוזה בכפר‪ ,‬הפארק שסביבה‪ ,‬הבית הגדול‪ ,‬האדמות רחבות הידיים והסוסים המשובחים‪.‬‬
‫לא יכולתי לבקש יותר מזה! ואני מעדיפה את הדברים האלה על פני כל תואר אצולה‬
‫שבחורות רבות ששות לקפוץ עליו ולא מוצאות שום דבר מאחוריו‪ .‬יכול להיות שאני‬
‫רודפת בצע‪ ,‬אבל אני שונאת עוני‪ ,‬ואין לי שום כוונה להיות ענייה אפילו רגע אחד נוסף‪,‬‬
‫אם זה תלוי בי‪ .‬אחת מאיתנו חייבת להתחתן עם אדם אמיד‪ .‬מג לא עשתה את זה‪ ,‬ג'ו לא‬
‫מוכנה לעשות את זה‪ ,‬בת' עדיין לא יכולה‪ ,‬אז אני אעשה את זה ואדאג שכולם יחיו‬
‫ברווחה‪ .‬לא הייתי מתחתנת עם גבר שאני שונאת או בזה לו‪ ,‬בכך אתן יכולות להיות‬
‫בטוחות‪ .‬ואמנם פרד הוא לא אביר חלומותי‪ ,‬אבל הוא מסתדר יפה‪ ,‬ובבוא הזמן אלמד‬
‫לחבב אותו אם הוא יחבב אותי מאוד ויניח לי לעשות כרצוני‪ .‬לכן חשבתי על זה הרבה‬
‫בשבוע האחרון‪ ,‬כי היה ברור לי מעל לכל ספק שפרד מחבב אותי‪ .‬הוא לא אמר כלום‪ ,‬אבל‬
‫רואים את זה בכל מיני דברים קטנים‪ .‬הוא אף פעם לא מטייל עם פלורנס‪ ,‬הוא מקפיד‬
‫תמיד לשבת לידי בכרכרה וליד השולחן או ללכת לצדי‪ ,‬וכשאנחנו לבדנו הוא נראה רגשני‬
‫מאוד ומזעיף פנים כשמישהו אחר מנסה לדבר איתי‪ .‬אתמול‪ ,‬בארוחת הערב‪ ,‬קצין אוסטרי‬
‫בּלוֹנדכן"‪ ,‬ופרד שמע את‬
‫ֶ‬ ‫רשיינֶ ס‬
‫"ווּנד ֵ‬
‫ֶ‬ ‫הביט בנו ואמר לידיד ההולל שלו משהו לגבי‬
‫הדברים‪ ,‬זעם כמו אריה וחתך את הבשר שלו בפראות כזאת שהאוכל כמעט עף לו‬
‫מהצלחת‪ .‬הוא לא מהאנגלים הצוננים והנוקשים האלה‪ ,‬הוא די תוסס‪ ,‬כי יש לו גם דם‬
‫סקוטי‪ ,‬שניכר בעיניים הכחולות והיפות שלו‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אז אתמול בערב עלינו כולנו לטירה בשעת השקיעה בערך‪ ,‬כלומר‪ ,‬כולנו חוץ מפרד‪,‬‬
‫שקבע להיפגש איתנו שם וניגש לסניף הדואר לקבל מכתבים‪ .‬בילינו נהדר בין החורבות‪,‬‬
‫במרתפים שבהם נמצאת חבית היין הענקית‪ ,‬ובגנים היפהפיים שהקים הנסיך הבוחר למען‬
‫אשתו האנגלייה לפני זמן רב מאוד‪ .‬המרפסת הגדולה מצאה חן בעיני יותר מכל דבר אחר‪,‬‬
‫כי הנוף שם פשוט אלוהי‪ ,‬ולכן‪ ,‬בזמן שהאחרים ניגשו לראות את החדרים בפנים‪ ,‬ישבתי‬
‫שם וניסיתי לצייר את ראש אריה האבן האפור שבולט מהקיר‪ ,‬בין זלזלי היערה הארגמניים‬
‫שמשתלשלים סביבו‪ .‬הרגשתי כאילו אני נמצאת בתוך ספר ‪ -‬ישבתי שם והבטתי בנהר נֶ ַקר‬
‫שזורם בגיא‪ ,‬הקשבתי למוזיקה של התזמורת האוסטרית למטה‪ ,‬וחיכיתי לאהוב לבי‪ ,‬ממש‬
‫כמו בחורה בסיפור‪ .‬היתה לי הרגשה שמשהו עומד לקרות‪ ,‬והייתי מוכנה לכך‪ .‬לא הסמקתי‬
‫ולא רעדתי‪ ,‬אלא הייתי רגועה לגמרי‪ ,‬ורק קצת התרגשתי‪.‬‬
‫אחרי זמן מה שמעתי את קולו של פרד‪ ,‬וכעבור רגע הוא הגיח במהירות מבעד לפתח‬
‫הקמור וניגש אלי‪ .‬הוא נראה כל כך מוטרד‪ ,‬ששכחתי מיד את כל מה שהעסיק אותי עד‬
‫אותו רגע ושאלתי אותו מה קרה‪ .‬הוא אמר שקיבל עכשיו מכתב שמבקש ממנו בכל לשון‬
‫של בקשה לחזור הביתה‪ ,‬כי פרנק חולה מאוד‪ .‬לכן הוא ייסע מיד‪ְ ,‬בּרכבת הלילה‪ ,‬ולא‬
‫נשאר לו זמן אלא להגיד שלום‪ .‬ריחמתי עליו מאוד‪ ,‬וגם התאכזבתי באופן אישי‪ ,‬אבל רק‬
‫לרגע קצר‪ ,‬כי כשלחצנו ידיים הוא אמר באופן שלא הותיר מקום לשום טעות ‪" -‬אני אחזור‬
‫בקרוב‪ .‬את לא תשכחי אותי‪ ,‬איימי?"‬
‫לא הבטחתי כלום‪ ,‬אבל הבטתי בו והוא נראה מרוצה‪ ,‬וכבר לא נשאר זמן לשום דבר חוץ‬
‫מדרישות שלום ופרידות‪ ,‬כי כעבור שעה הוא כבר נסע‪ ,‬וכולנו מתגעגעים אליו מאוד‪ .‬אני‬
‫יודעת שהוא רצה לדבר איתי על זה‪ ,‬אבל נדמה לי‪ ,‬לפי משהו שרמז פעם‪ ,‬שהוא הבטיח‬
‫לאבא שלו לא לעשות שום צעד כזה בינתיים‪ ,‬כי הוא בחור פזיז‪ ,‬ואבא שלו פוחד מכלה‬
‫מארץ זרה‪ .‬בקרוב ניפגש שוב ברומא‪ ,‬ואז‪ ,‬אם לא אשנה את דעתי‪ ,‬אגיד לו "כן‪ ,‬תודה‪",‬‬
‫כשהוא ישאל‪" ,‬האם תינשאי לי?"‬
‫מובן שכל זה אישי מאוד‪ ,‬אבל רציתי שתדעי מה קורה‪ .‬אל תדאגי לי‪ .‬אל תשכחי שאני‬
‫"איימי הזהירה" שלך‪ ,‬ואת יכולה להיות בטוחה שלא אעשה שום דבר פזיז‪ .‬תשלחי לי‬
‫עצות רבות‪ ,‬כמה שאת רוצה‪ ,‬ואני אשתמש בהן אם רק אוכל‪ .‬הלוואי שיכולנו לשבת יחד‬
‫ולנהל שיחה ארוכה‪ ,‬מאמי‪ .‬בינתיים תאהבי אותי ותסמכי עלי‪.‬‬
‫שלך לעד‪,‬‬
‫איימי‬

‫‪ .60‬מתוך בלדה מאת המשוררת האירית ליידי סידני מורגן )‪.(Sydney Morgan‬‬
‫‪ ,(Charles Albert Fechter (1824-1879 .61‬שחקן מפורסם באותם ימים‪.‬‬
‫‪ .62‬אריאדנה על הפנתר‪ ,‬פסלו של הפסל הגרמני יוהן היינריך פון דנקר )‪.(Dannecker; 1758-1841‬‬
‫פרק שלושים ושניים‬
 ‫בעיות רגשיות‬

‫"ג'ו‪ ,‬אני דואגת לבת'‪".‬‬

‫"אבל אמא‪ ,‬היא נראית הרבה יותר טוב מיום שהתאומים נולדו‪".‬‬
‫"לא הבריאות שלה מטרידה אותי עכשיו‪ ,‬אלא מצב הרוח שלה‪ .‬אני בטוחה שמשהו מעיק‬
‫עליה והייתי רוצה שתגלי מה זה‪".‬‬
‫"למה את חושבת שמשהו מעיק עליה‪ ,‬אמא?"‬
‫"היא יושבת הרבה לבדה ולא מדברת הרבה עם אבא כמו שנהגה לעשות פעם‪ .‬לפני כמה‬
‫ימים מצאתי אותה יושבת ליד התינוקות ובוכה‪ .‬כשהיא שרה‪ ,‬השירים שלה תמיד עצובים‪,‬‬
‫ולפעמים עולה בפניה הבעה שאני מתקשה להבין‪ .‬זה לא אופייני לבת'‪ ,‬ואני דואגת‪".‬‬
‫"ניסית לשאול אותה?"‬
‫"ניסיתי פעם או פעמיים‪ ,‬אבל היא התחמקה מהשאלות שלי או נראתה מיוסרת כל כך‬
‫שהשתתקתי‪ .‬אני לעולם לא כופה על הבנות שלי לשתף אותי בסודותיהן‪ ,‬ולשמחתי הן‬
‫משתפות אותי בלי שאיאלץ לחכות הרבה זמן‪".‬‬
‫תוך כדי דיבור העיפה גברת מארץ' מבט מהיר לעבר ג'ו‪ ,‬אבל פניה של ג'ו נראו חפים‬
‫מכל מועקה נסתרת מלבד זו של בת'‪ ,‬ולאחר שהמשיכה לתפור והרהרה במשך דקה ארוכה‪,‬‬
‫אמרה‪:‬‬
‫"לדעתי היא פשוט מתבגרת ולכן היא מתחילה לחלום חלומות‪ ,‬לטפח תקוות‪ ,‬ואפילו‬
‫לחשוש ולהתעצבן לפעמים‪ ,‬גם אם היא לא יודעת ָלמה ולא מסוגלת להסביר‪ .‬הרי היא בת‬
‫שמונה‪-‬עשרה‪ ,‬אמא‪ ,‬אבל אנחנו לא קולטים את זה‪ .‬אנחנו מתייחסים אליה כמו אל ילדה‬
‫ושוכחים שהיא אישה‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬היא באמת אישה‪ .‬בחיי‪ ,‬כמה מהר אתן גדלות‪ ",‬השיבה אמה באנחה ובחיוך‪.‬‬
‫"אין מה לעשות‪ ,‬מאמי‪ .‬את צריכה להתכונן לכל מיני דאגות חדשות ולהניח לציפורים‬
‫שלך לעוף מהקן בזו אחר זו‪ .‬אני מבטיחה שאני לא אעוף רחוק מדי‪ ,‬אם זה מנחם אותך‬
‫קצת‪".‬‬
‫"זה באמת מנחם אותי‪ ,‬ג'ו‪ .‬אני תמיד מרגישה חזקה יותר כשאת בבית‪ ,‬במיוחד עכשיו‪,‬‬
‫כשמג כבר לא כאן‪ .‬בת' חלשה מדי ואיימי צעירה‪ ,‬כך שעדיין אי‪-‬אפשר להיעזר בה‪ .‬אבל‬
‫כשנדרש מאמץ כלשהו‪ ,‬עלייך תמיד אפשר לסמוך‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬את יודעת שעבודות קשות לא מפחידות אותי‪ ,‬ובכל משפחה צריך להיות מישהו‬
‫שיעשה את העבודה השחורה‪ .‬איימי מצוינת בעבודות עדינות‪ ,‬אבל אני מרגישה כמו דג‬
‫במים דווקא כשצריך להרים את כל השטיחים‪ ,‬או כשחצי מבני המשפחה חולים בבת אחת‪.‬‬
‫איימי מתנהגת למופת בחו"ל‪ ,‬אבל אם משהו לא בסדר בבית ‪ -‬אני האדם המתאים‪".‬‬
‫"אז אני מפקידה את בת' בידייך‪ ,‬כי אני בטוחה שלפני ג'ו האהובה שלה היא תפתח את‬
‫סגור לבה הענוג הרבה יותר מהר‪ .‬תנהגי איתה בעדינות רבה‪ ,‬ותשתדלי שהיא לא תרגיש‬
‫כאילו מישהו עוקב אחריה או מדבר עליה‪ .‬אם היא רק תהיה שוב חזקה ועליזה‪ ,‬לא תהיה‬
‫לי יותר שום משאלה נוספת‪".‬‬
‫"איזה כיף לך! לי יש המון משאלות‪".‬‬
‫"ומהן‪ ,‬חמודה?"‬
‫"קודם אפתור את הבעיות של בת'י‪ ,‬ואחר כך אספר לך את שלי‪ .‬הן לא מסובכות מדי‪ ,‬כך‬
‫שזה לא בוער‪ ".‬ג'ו המשיכה לתפור בהנהון מלא תבונה‪ ,‬ואמה הרגישה שאכן אין סיבה‬
‫לדאוג לה‪ ,‬לפחות לעת עתה‪.‬‬
‫לכאורה המשיכה ג'ו לעסוק בענייניה‪ ,‬אבל תוך כדי כך התבוננה בבת'‪ ,‬ולאחר כמה וכמה‬
‫השערות סותרות‪ ,‬דבקה באחת מהן‪ ,‬שהסבירה לכאורה את השינוי שחל בה‪ .‬תקרית קטנה‬
‫סיפקה לג'ו רמז לפענוח התעלומה‪ ,‬כך חשבה‪ ,‬ודמיונה המפותח ולבה האוהב השלימו את‬
‫השאר‪ .‬באחת השבתות‪ ,‬בשעת אחר צהריים‪ ,‬כשהיא ובת' היו לבדן‪ ,‬העמידה פנים שהיא‬
‫שקועה בכתיבה‪ ,‬אבל תוך כדי שרבוט פקחה עין על אחותה‪ ,‬שנראתה שקטה מהרגיל‪ .‬בת'‬
‫ישבה ליד החלון‪ ,‬עבודתה נשמטה שוב ושוב אל חיקה‪ ,‬היא השעינה את ראשה על ידה‬
‫בהבעת דכדוך‪ ,‬ומבטה נח על הנוף הסתווי הקודר‪ .‬לפתע חלף מישהו למטה‪ָ ,‬ש ַרק כמו‬
‫ַשחרוּר מסלסל וקרא‪:‬‬
‫"הכול שקט! אגיע בערב‪".‬‬
‫בת' הזדקפה‪ ,‬גחנה קדימה‪ ,‬חייכה והנהנה‪ ,‬התבוננה בעובר האורח עד שצעדיו המהירים‬
‫גוועו‪ ,‬ואז אמרה בשקט‪ ,‬כמדברת אל עצמה‪:‬‬
‫"הנער החביב הזה נראה כל כך חזק‪ ,‬בריא ומאושר‪".‬‬
‫"הממ!" אמרה ג'ו‪ ,‬שהתבוננה בריכוז בפני אחותה‪ ,‬כי הסומק המלבב נעלם מלחייה‬
‫באותה המהירות שעלה בהן‪ ,‬החיוך נגוז‪ ,‬ועד מהרה נחה דמעה בוהקת על אדן החלון‪ .‬בת'‬
‫מחתה אותה במהירות והביטה בחשש לעבר ג'ו‪ ,‬אבל ג'ו שרבטה במהירות ונראתה שקועה‬
‫ב"שבועתה של אולימפיה"‪ .‬ברגע שבת' סובבה שוב את ראשה‪ ,‬חזרה ג'ו להתבונן בה וראתה‬
‫שידה מתרוממת בחשאי אל עיניה‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬ומפניה המופנים אל החלון נשקף עצב רך‬
‫שלמראהו עלו דמעות גם בעיניה שלה‪ .‬מכיוון שחששה שתסגיר את עצמה‪ ,‬מלמלה שהיא‬
‫זקוקה לדפי נייר נוספים וחמקה משם‪.‬‬
‫"אלוהים ישמור‪ ,‬בת' מאוהבת בלורי!" אמרה לעצמה כשהתיישבה בחדרה‪ ,‬חיוורת‬
‫ומזועזעת מהאמת שנגלתה לה‪ ,‬כך האמינה‪" .‬מעולם לא עלה על דעתי‪ .‬מה אמא תגיד?‬
‫ומעניין אם הוא‪ "...‬וג'ו השתתקה והסמיקה כמו סלק מן המחשבה הפתאומית‪" .‬אם הוא לא‬
‫יאהב אותה כמו שהיא אוהבת אותו‪ ,‬זה יהיה ממש נורא‪ .‬הוא חייב לאהוב אותה‪ ,‬אני‬
‫אכריח אותו!" והיא טלטלה את ראשה באיום אל תמונת הנער השובב שנשקף אליה מהקיר‪.‬‬
‫"אוי לא‪ ,‬אנחנו באמת מתבגרות במהירות הבזק‪ .‬הנה מג כבר אישה נשואה ואמא‪ ,‬איימי‬
‫עושה חיל בפריז‪ ,‬ובת' מאוהבת‪ .‬אני היחידה שיש לה מספיק שכל להתרחק מצרות‪ ".‬ג'ו‬
‫שקעה במחשבות לרגע‪ ,‬כשמבטה עדיין נעוץ בתמונה‪ ,‬ולבסוף החליקה את הקמטים שעל‬
‫מצחה‪ ,‬הנהנה בהחלטיות ואמרה לפרצוף שמולה‪" ,‬לא‪ ,‬תודה‪ ,‬אדוני‪ .‬אתה מקסים בהחלט‪,‬‬
‫אבל אתה יציב כמו שבשבת בערך‪ .‬אז אין טעם שתכתוב מכתבים נוגעים ללב ותחייך‬
‫חיוכים רבי משמעות‪ ,‬כי זה לא יעזור לך‪ ,‬ואני לא אסכים‪".‬‬
‫ואז נאנחה ושקעה בהרהורים‪ ,‬ולא התנערה מהם עד ששעת הדמדומים שילחה אותה‬
‫למטה כדי לערוך תצפיות נוספות שרק חיזקו את חשדה‪ .‬לורי נהג אמנם לפלרטט עם איימי‬
‫ולהתלוצץ עם ג'ו‪ ,‬אבל כלפי בת' היה תמיד חביב ועדין במיוחד; אלא שכך התנהגו אליה‬
‫כולם‪ ,‬ולכן איש לא העלה על דעתו שהוא מחבב אותה יותר מאשר את האחרות‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫לאחרונה חשו בני המשפחה ש"הילדון שלנו" מחבב יותר מתמיד את ג'ו‪ ,‬אבל היא לא‬
‫היתה מוכנה לשמוע אף מילה בנושא‪ ,‬ונזפה קשות בכל מי שהעז להעלות את הרעיון‪ .‬אילו‬
‫ידעו על הגישושים שנעשו בשנה האחרונה‪ ,‬או ליתר דיוק‪ ,‬על ניסיונות הגישוש שנגדעו‬
‫באבם‪ ,‬היו יכולים לומר בסיפוק עצום "אמרתי לך"‪ .‬אבל ג'ו שנאה "חיזורים" ולא אפשרה‬
‫אותם‪ ,‬ותמיד היו לה בדיחה או חיוך מוכנים לשליפה לנוכח כל סימן קלוש של סכנה‬
‫קרבה‪.‬‬
‫ֵ‬
‫בתחילת לימודיו של לורי במכללה‪ ,‬הוא נהג להתאהב פעם בחודש בערך‪ .‬ההידלקויות‬
‫הקטנות האלה היו עזות אך קצרצרות‪ ,‬לא גרמו שום נזק ושעשעו מאוד את ג'ו‪ ,‬שהתעניינה‬
‫מאוד בתהפוכות התקווה‪ ,‬הייאוש וקבלת הדין‪ ,‬כפי שדוּוחו לה בפגישותיהם השבועיות‪.‬‬
‫אבל בשלב כלשהו הפסיק לורי להעלות מנחה במקדשים רבים‪ ,‬רמז בקדרות לתשוקה אחת‬
‫חובקת כול‪ ,‬ונתקף מדי פעם קדרות ַבּיירוֹנית‪ 63.‬אחר כך נמנע לגמרי מדיון בנושא הרגיש‪,‬‬
‫כתב לג'ו מכתבים פילוסופיים‪ ,‬נעשה שקדן וסיפר שהוא מתכוון "לחרוש" ולסיים את‬
‫המכללה בהצטיינות יתרה‪ .‬הלוך הרוח הזה התאים לגברת הצעירה יותר מהסתודדויות‬
‫בשעת דמדומים‪ ,‬לחיצות יד רכות ומבטים שופעי הבעה‪ .‬מוחה של ג'ו התפתח מוקדם יותר‬
‫מלבה‪ ,‬והיא עדיין העדיפה גיבורים דמיוניים על פני גיבורים ממשיים‪ ,‬כי את הגיבורים‬
‫הדמיוניים יכלה לסגור במתקן הצלייה שבעליית הגג בכל פעם שעייפו אותה ולחזור אליהם‬
‫רק כשהתחשק לה‪ ,‬ואילו בגיבורים ממשיים היתה שליטתה מצומצמת יותר‪.‬‬
‫זה היה מצב העניינים כשגילתה את התגלית הגדולה‪ ,‬ובערב ההוא התבוננה ג'ו בלורי‬
‫כפי שלא עשתה מעולם‪ .‬אילולא הכניסה למוחה את הרעיון החדש הזה‪ ,‬לא היתה רואה‬
‫שום דבר חריג בכך שבת' שקטה מאוד ולורי מתנהג אליה באדיבות רבה‪ ,‬אבל היא כבר‬
‫העבירה את המושכות לידי דמיונה הפורה‪ ,‬שהדהיר אותה עכשיו במהירות רבה‪ ,‬וההיגיון‬
‫הבריא שלה‪ ,‬שנחלש בעקבות תקופה ארוכה של כתיבת רומנים רגשניים‪ ,‬לא נחלץ‬
‫לעזרתה‪ .‬בת' שכבה על הספה‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬ולורי ישב על כיסא נמוך לידה ושעשע אותה‬
‫בכל מיני רכילויות‪ .‬בת' נזקקה ל"סיור" השבועי הזה‪ ,‬ולורי מעולם לא אכזב אותה‪ ,‬אבל‬
‫בערב הזה חשבה ג'ו שעיניה של בת' מביטות בעונג רב במיוחד בפנים השחומים והערניים‬
‫שלצדה‪ ,‬ושהיא מאזינה בהתעניינות רבה לתיאור משחק קרוקט מסעיר‪ ,‬אף על פי שביטויים‬
‫מובנים לה כמו סינית בערך‪ .‬כמו כן‪ ,‬מכיוון‬
‫כמו "הדף כדור מסוּבב" ו"חובט לא פעיל" היו ָ‬
‫שהחליטה לראות זאת כך‪ ,‬היתה ג'ו בטוחה שהתנהגותו של לורי רכה במיוחד‪ ,‬שהוא מנמיך‬
‫את קולו מדי פעם‪ ,‬צוחק פחות מן הרגיל‪ ,‬שדעתו מפוזרת קצת והוא מסדר את השמיכה על‬
‫רגליה של בת' במסירות מלאת אהבה כמעט‪.‬‬
‫"מי יודע‪ ,‬כל מיני דברים משונים קורים בחיים‪ ",‬חשבה ג'ו בזמן שסידרה דבר זה או אחר‬
‫בחדר‪" .‬אם הם יאהבו זה את זה‪ ,‬היא תהפוך אותו למלאך ממש‪ ,‬והוא יאפשר לחמודונת‬
‫הזאת חיים קלים ונעימים יותר‪ .‬ואיך אפשר לא לאהוב אותה? אני באמת חושבת שהוא‬
‫יאהב אותה אם אף אחת אחרת מאיתנו לא תעמוד בדרכו‪".‬‬
‫מאחר שאף אחת מלבדה לא עמדה כרגע בדרך‪ ,‬חשה ג'ו שהיא מוכרחה להיפטר מעצמה‬
‫בשיא המהירות‪ .‬אבל לאן תלך? ומתוך להט להקריב את עצמה על מזבח המסירות‬
‫לאחותה‪ ,‬החליטה לפתור את הסוגיה הזאת‪.‬‬
‫הספה הישנה היתה אחת מאושיות הבית ‪ -‬ספה ארוכה‪ ,‬רחבה ומרופדת בכריות‪ .‬היא‬
‫היתה מרופטת קצת‪ ,‬כמובן‪ ,‬כי הילדות השתרעו וישנו עליה בינקותן‪ ,‬בילדותן דגו דגים‬
‫מעבר למשענת שלה‪ ,‬רכבו על ידיות הצד ושיחקו מתחתיה בגן חיות מאולתר‪ ,‬ובעלומיהן‬
‫השעינו עליה את ראשן העייף‪ ,‬חלמו חלומות וניהלו שיחות נפש‪ .‬כולן אהבו את הספה‬
‫הזאת מפני שהיתה מקום מפלט לבני המשפחה‪ ,‬ואחת מפינות הספה היתה מקום המנוחה‬
‫האהוב על ג'ו‪ .‬בין הכרים הרבים שעיטרו את הספה הנכבדת היה כר אחד גלילי וקשה‪,‬‬
‫מרופד בשׂער סוס דוקרני ומצויד בכפתור נוקשה בכל אחד משני קצותיו‪ .‬הכר המבחיל הזה‬
‫היה שייך לה במיוחד‪ ,‬כי שימש לה נשק הגנה‪ ,‬חצץ בינה לבין העולם או מנע בנוקשותו‬
‫נמנום ארוך מדי‪.‬‬
‫לורי הכיר היטב את הכר הזה וסלד ממנו עמוקות‪ ,‬ובצדק‪ ,‬מפני שבימים עברו‪ ,‬כשעדיין‬
‫היה מותר להם להשתובב‪ ,‬ספג ממנו חבטות נמרצות‪ ,‬ובימים אלה נתקל בו לא פעם כשחסם‬
‫את דרכו ולא אפשר לו להתיישב במקום שחמד יותר מכול ‪ -‬לצדה של ג'ו‪ ,‬בפינת הספה‪.‬‬
‫כש"הנקניק" הזה ניצב על אחד מקצותיו‪ ,‬ידע שמותר לו להתקרב ולהתיישב‪ ,‬אבל כשהיה‬
‫מונח למלוא אורכו על הספה ‪ -‬אוי לגבר‪ ,‬לאישה או לילד שהעזו להתקרב אליו! באותו‬
‫ערב שכחה ג'ו לחסום את הפינה שלה‪ ,‬וחמש דקות אחרי שהתיישבה נחת לצדה יצור גדול‪,‬‬
‫פרש את שתי זרועותיו לצדדים על משענת הספה‪ ,‬מתח את שתי רגליו לפניו‪ ,‬וקרא באנחה‬
‫של שביעות רצון‪:‬‬
‫"או‪ ,‬לזה אני קורא כיף חיים‪".‬‬
‫"בלי סלנג‪ ",‬הטיחה בו ג'ו ומיהרה להשכיב בחבטה את הכר הדוקרני‪ .‬אבל היא איחרה‬
‫את המועד‪ ,‬המרווח על הספה כבר לא הספיק לכר‪ ,‬והוא התגלגל ארצה ונעלם באורח פלא‪.‬‬
‫"נו באמת‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אל תהיי רעה‪ .‬אחרי שבן אדם לומד בפרך כל השבוע‪ ,‬מגיע לו שיפנקו‬
‫אותו קצת‪".‬‬
‫"בת' תפנק אותך‪ .‬אני עסוקה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא מעניין אותה‪ .‬אבל את אוהבת דברים כאלה‪ ,‬אלא אם נמאס לך פתאום‪.‬‬
‫באמת נמאס לך? מה‪ ,‬את שונאת את הילדון שלך ורק רוצה לזרוק עליו כריות?"‬
‫קשה להעלות על הדעת תחינה מפתה ונוגעת ללב יותר מזאת‪ ,‬אבל ג'ו מיהרה לצנן את‬
‫"הילדון שלה" כששאלה אותו בחומרה‪:‬‬
‫"כמה זרי פרחים שלחת לעלמה ֶרנדל השבוע?"‬
‫"אפילו לא אחד‪ ,‬נשבע לך‪ .‬היא מאורסת‪ .‬נו‪ ,‬בחייך‪".‬‬
‫"אני שמחה מאוד לשמוע‪ .‬זה אחד השיגעונות הטיפשיים שלך ‪ -‬לשלוח פרחים וכל מיני‬
‫דברים לבחורות שלא מעניינות אותך בכלל‪ ",‬המשיכה ג'ו בתוכחה‪.‬‬
‫"הבעיה היא שנערות נבונות‪ ,‬שמעניינות אותי מכאן ועד הודעה חדשה‪ ,‬לא מרשות לי‬
‫לשלוח להן 'פרחים וכל מיני דברים'‪ .‬אז מה אני יכול לעשות? אני מוכרח לבטא את‬
 ‫הרגשות שלי באיזושהי צורה‪".‬‬
‫"אמא לא אוהבת פלירטוטים‪ ,‬אפילו לא בצחוק‪ .‬ואתה נורא מפלרטט‪ ,‬טדי‪".‬‬
‫"הלוואי שהייתי יכול להגיד 'גם ַאת'‪ .‬מכיוון שאני לא יכול‪ ,‬אגיד רק שאני לא מוצא‬
‫שום דבר רע במשחק הקטן והנעים הזה‪ ,‬אם כל המשתתפים בו מבינים שזה רק משחק‪".‬‬
‫"המשחק הזה באמת נראה נחמד‪ ,‬אבל אני לא מסוגלת ללמוד אותו‪ .‬באמת שניסיתי‪ ,‬כי‬
‫כשנמצאים בחברה מרגישים מוזר אם לא עושים מה שכולם עושים‪ ,‬אבל אני לא מצליחה‬
‫לקלוט אותו‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬ששכחה לרגע לגלם את תפקיד המורה הרוחנית‪.‬‬
‫"קחי שיעורים אצל איימי‪ .‬יש לה כישרון טבעי לזה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬היא עושה את זה יפה מאוד‪ ,‬וגם לא מגזימה אף פעם‪ .‬אבל אני מניחה שככה זה ‪-‬‬
‫חלק מהאנשים מסוגלים להיות נחמדים בלי שום מאמץ‪ ,‬ואילו אחרים תמיד אומרים ועושים‬
‫את הדבר הלא מתאים במקום הלא מתאים‪".‬‬
‫"אני שמח שאת לא יודעת לפלרטט‪ .‬נעים לראות לשם שינוי בחורה הגיונית וגלוית לב‪,‬‬
‫שמסוגלת להיות עליזה וחביבה בלי להשתטות‪ .‬בינינו‪ ,‬ג'ו‪ ,‬חלק מהבחורות שאני מכיר‬
‫באמת מפלרטטות כל כך הרבה‪ ,‬שאני ממש מתבייש בהן‪ .‬אני בטוח שאין להן שום כוונה‬
‫רעה‪ ,‬אבל אם הן היו יודעות איך הבחורים מדברים עליהן אחר כך‪ ,‬אני משער שהן היו‬
‫משנות את התנהגותן‪".‬‬
‫"גם הבחורות מדברות עליכם‪ ,‬ומכיוון שהלשון שלהן חדה יותר‪ ,‬נגרם לכם נזק קשה‪ ,‬כי‬
‫אתם טיפשים בדיוק כמוהן‪ ,‬אין שום הבדל‪ .‬אם אתם‪ ,‬הבחורים‪ ,‬הייתם מתנהגים כמו‬
‫שצריך‪ ,‬גם הן היו מתנהגות כמו שצריך‪ .‬אבל הן יודעות שאתם אוהבים את השטויות שלהן‪,‬‬
‫ולכן הן ממשיכות להתנהג ככה‪ ,‬ואז אתם מאשימים אותן‪".‬‬
‫"אפשר לחשוב! מה את כבר יודעת על זה‪ ,‬גברתי הנכבדה‪ ",‬אמר לורי בנימת התנשאות‪.‬‬
‫"אנחנו לא אוהבים משחקים ופלירטוטים‪ ,‬אף על פי שלפעמים אנחנו יוצרים אולי רושם‬
‫הפוך‪ .‬ועל הבחורות היפות והצנועות אנחנו אף פעם לא מדברים בזלזול‪ ,‬אלא אך ורק‬
‫בכבוד‪ .‬בחיי‪ ,‬כמה שאת תמימה! אם היית יכולה להיות במקומי במשך חודש‪ ,‬היית רואה‬
‫דברים שהיו מדהימים אותך קצת‪ .‬נשבע לך‪ ,‬כשאני רואה בחורה פזיזה כזאת‪ ,‬אני מצטרף‬
‫מיד לדבריו של ידידנו אדום החזה‪:‬‬

‫"פויה‪ ,‬תתביישי לך‪,‬‬

‫‪64‬‬
‫מפזזת חצופה!"‬

‫כמה מצחיק היה הניגוד בין רצונו האבירי של לורי להימנע מהטלת רבב במין הנשי לבין‬
‫סלידתו הטבעית מדוגמאות רבות לסכלוּת שראה בחברה הגבוהה‪ .‬ג'ו ידעה ש"לורנס‬
‫הצעיר" נחשב לבן זוג רצוי מאוד בעיניהן של ִאמהות מעשיות‪ ,‬זוכה בחיוכים רבים‬
‫מבנותיהן ומקבל מחמאות רבות מגברות בכל הגילים‪ ,‬עד כדי סכנה שייהפך לשחצן‪ .‬לכן‬
‫צפתה בו בקנאות‪ ,‬חששה שיקלקלו אותו‪ ,‬ושמחה מאוד‪ ,‬אף על פי שלא הודתה בכך‪,‬‬
‫כשאמר לה שהוא עדיין מאמין בבחורות צנועות‪ .‬אבל לאחר שצחקה לרגע‪ ,‬חזרה‬
‫בפתאומיות לנימת התוכחה ואמרה בקול שקט‪" ,‬אם אתה חייב לבטא את הרגשות שלך‪,‬‬
‫טדי‪ ,‬תקדיש את עצמך לאחת 'הבחורות היפות והצנועות' שאתה מכבד‪ ,‬ואל תבזבז את זמנך‬
‫על בחורות טיפשות‪".‬‬
‫"זאת באמת העצה שלך?" ולורי הביט בה בתערובת משונה של דאגה ושמחה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בהחלט‪ .‬אבל באופן כללי עדיף שתחכה עד סוף המכללה‪ ,‬ובינתיים תכשיר את‬
‫עצמך לתפקיד‪ .‬אתה עדיין לא מספיק טוב ל‪ ...‬כלומר‪ ,‬לאותה בחורה צנועה‪ ",‬וגם הבעתה‬
‫של ג'ו נראתה משונה קצת‪ ,‬כי כמעט פלטה מפיה את שמה של הבחורה‪.‬‬
‫"נכון מאוד!" הסכים לורי‪ ,‬ובפניו עלתה ארשת ענווה לא מוכרת‪ ,‬כשהשפיל את עיניו‬
‫ובהיסח הדעת כרך סביב אצבעו את אחד הגדילים בסינר של ג'ו‪.‬‬
‫"אלוהים ישמור‪ ,‬ככה זה לא ילך‪ ",‬חשבה ג'ו‪ ,‬ובקול רם הוסיפה‪" ,‬תיגש לפסנתר ותשיר לי‬
‫משהו‪ .‬אני מתה לשמוע קצת מוזיקה‪ ,‬ואני תמיד אוהבת את הנגינה שלך‪".‬‬
‫"אני מעדיף להישאר כאן‪ ,‬תודה‪".‬‬
‫"אבל אי‪-‬אפשר‪ .‬אין מקום‪ .‬אז תיגש לשם ותתחיל להביא תועלת‪ ,‬כי אתה גדול מדי‬
‫להיות קישוט‪ .‬חשבתי שאתה לא רוצה להיות קשור לסינר של מישהי‪ ",‬השיבה ג'ו‪ ,‬שציטטה‬
‫כמה מילים מרדניות שאמר לה פעם‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬תלוי מי חוגרת את הסינר!" ענה לורי ומשך בחציפות את הגדיל‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬אתה ניגש לפסנתר?" שאלה ג'ו בתקיפות והתכופפה להרים את הכר‪.‬‬
‫הוא זינק מיד ממקומו‪ ,‬ולאחר ששקע בשיר הנמרץ "בוני ַדנדי"‪ 65,‬חמקה ג'ו מהחדר ולא‬
‫חזרה עד שהאדון הצעיר הסתלק משם בזעף‪.‬‬
‫באותו לילה שכבה ג'ו ערה במיטתה זמן רב‪ .‬כשסוף‪-‬סוף החלו עיניה להיעצם‪ ,‬נשמע‬
‫לפתע קול יבבה חנוק‪ ,‬והיא זינקה ממקומה‪ ,‬מיהרה אל מיטתה של בת' ושאלה בדאגה‪,‬‬
‫"מה קרה‪ ,‬חמודה?"‬
‫"חשבתי שאת ישנה‪ ",‬אמרה בת' בקול דומע‪.‬‬
‫"שוב אותו כאב ישן‪ ,‬מתוקה שלי?"‬
‫"לא‪ .‬כאב אחר‪ ,‬חדש‪ .‬אבל אני אוכל לעמוד בו‪ ",‬השיבה בת' והשתדלה לעצור את‬
‫דמעותיה‪.‬‬
‫"תספרי לי מה כואב ואני אעזור לך וארפא אותך‪ ,‬כמו שעשיתי בפעמים קודמות‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אי‪-‬אפשר‪ .‬אי‪-‬אפשר לרפא את זה‪ ".‬ובשלב זה נשבר קולה של בת'‪ ,‬והיא נצמדה‬
‫לאחותה ובכתה בייאוש כה עמוק‪ ,‬שפחד אחז בג'ו‪.‬‬
‫"איפה כואב לך? לקרוא לאמא?"‬
‫בת' לא ענתה על השאלה הראשונה‪ ,‬אבל ידה נשלחה אל לבה כאילו הכאב נמצא שם‪.‬‬
‫ידה האחרת אחזה בחוזקה בידה של ג'ו‪ ,‬והיא לחשה בלהט בחשיכה‪" ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אל תקראי‬
‫לה‪ ,‬אל תספרי לה‪ .‬בקרוב זה יעבור‪ .‬תשכבי קצת לידי‪ ,‬תלטפי לי את הראש‪ ,‬ואני אהיה‬
‫שקטה ואירדם‪ .‬מבטיחה‪".‬‬
‫ג'ו נענתה לבקשתה של בת' והעבירה את ידה בעדינות על מצחה החם ועל עפעפיה‬
‫הרטובים‪ ,‬אך לבה היה גדוש והיא השתוקקה להמשיך בשיחה‪ .‬אבל למרות גילה הצעיר‬
‫כבר ידעה ג'ו שבלבבות‪ ,‬כמו בפרחים‪ ,‬אי‪-‬אפשר לטפל ביד גסה‪ ,‬ועליהם להיפתח בעצמם‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬אף על פי שחשבה שהיא יודעת מה הסיבה לכאבה החדש של בת'‪ ,‬אמרה רק בקול רך‬
‫ביותר‪" ,‬משהו מטריד אותך‪ ,‬חמודה?"‬
‫"כן‪ ,‬ג'ו‪ ",‬ענתה בת' לאחר שתיקה ארוכה‪.‬‬
‫"ולא יהיה לך קל יותר אם תספרי לי?"‬
‫"לא עכשיו‪ ,‬עדיין לא‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז אני לא אשאל‪ .‬אבל תמיד תזכרי‪ ,‬בת'י‪ ,‬שאמא וג'ו ישמחו לשמוע ולעזור לך‪,‬‬
‫אם רק יוכלו‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ .‬במשך הזמן אספר לך‪".‬‬
‫"עכשיו את מרגישה יותר טוב?"‬
‫"כן‪ ,‬הרבה יותר טוב‪ .‬את כל כך מרגיעה‪ ,‬ג'ו!"‬
‫"תישני‪ ,‬חמודה‪ .‬אני אשאר איתך‪".‬‬
‫וכך נרדמו זו לצד זו‪ ,‬ולמחרת נראתה בת' מאוששת למדי‪ ,‬כי בגיל שמונה‪-‬עשרה‪ ,‬כאבי‬
‫הראש או הלב לא נמשכים הרבה זמן‪ ,‬ומילות אהבה מסוגלות לרפא את רוב התחלואים‪.‬‬
‫אבל ג'ו גיבשה לעצמה תוכנית‪ ,‬ולאחר שהרהרה בה במשך כמה ימים‪ ,‬החליטה לשתף‬
‫את אמה‪.‬‬
‫"לפני כמה ימים שאלת אותי מהן המשאלות שלי‪ ,‬מאמי‪ .‬אספר לך אחת מהן‪ ",‬אמרה‬
‫כשישבו לבדן‪" .‬החורף אני רוצה לנסוע‪ ,‬לשם שינוי‪".‬‬
‫"למה‪ ,‬ג'ו?" שאלה אמה והרימה את מבטה במהירות‪ ,‬כאילו שמעה משמעות נסתרת‬
‫במילים‪.‬‬
‫ג'ו המשיכה להביט במלאכת התפירה והשיבה בכובד ראש‪" ,‬אני רוצה להתנסות במשהו‬
‫חדש‪ .‬יש בי אי‪-‬שקט ורצון עז לראות‪ ,‬לעשות וללמוד הרבה יותר ממה שאני עושה עכשיו‪.‬‬
‫כאן אני שקועה יותר מדי בעניינים הקטנים שלי‪ ,‬ואני צריכה להתנער מזה קצת‪ ,‬ומכיוון‬
‫שתוכלו להסתדר גם בלעדי בחורף הזה‪ ,‬הייתי רוצה להתעופף קצת ולנסות להשתמש‬
‫בכנפיים שלי‪".‬‬
‫"ולאן תעופי?"‬
‫"לניו יורק‪ .‬אתמול עלה במוחי רעיון נפלא‪ :‬הרי גברת קירק כתבה לך שהיא מחפשת‬
‫צעירה מכובדת שתלמד את הבנות שלה ותבצע עבודות תפירה‪ .‬לא תמיד קל למצוא מה‬
‫שמחפשים‪ ,‬אבל נדמה לי שאני אתאים לתפקיד הזה אם אשתדל‪".‬‬
‫"את רוצה לעבוד באכסניה הגדולה הזאת?" וגברת מארץ' נראתה מופתעת אך לא‬
‫מסויגת‪.‬‬
‫"בעיני זה לא בדיוק מקום עבודה‪ ,‬כי גברת קירק היא חברה שלך והיא האישה הכי‬
‫חביבה עלי אדמות‪ ,‬ואין לי ספק שהיא תעשה הכול כדי שיהיה לי נעים‪ .‬המשפחה שלה לא‬
‫מעורה בחברה‪ ,‬ואף אחד לא מכיר אותי שם‪ .‬ובעצם לא אכפת לי שיכירו‪ ,‬כי זאת עבודה‬
‫שמכבדת את בעליה‪ ,‬ואני לא מתביישת בה‪".‬‬
‫"באמת אין מה להתבייש בה‪ ,‬אבל מה עם הכתיבה שלך?"‬
‫"השינוי רק יועיל לכתיבה שלי‪ .‬אני אראה ואשמע דברים חדשים‪ ,‬רעיונות חדשים יעלו‬
‫במוחי‪ ,‬וגם אם לא יהיה לי שם הרבה זמן לכתוב‪ ,‬אחזור הביתה עם המון חומר חדש‬
‫לשטויות שלי‪".‬‬
‫"אין לי ספק בכך‪ .‬אבל האם זאת הסיבה היחידה לרעיון הפתאומי הזה?"‬
‫"לא‪ ,‬אמא‪".‬‬
‫"מותר לי לדעת מה הן הסיבות האחרות?"‬
‫ג'ו הרימה את מבטה והשפילה אותו שוב‪ ,‬ואז אמרה באטיות‪ ,‬וסומק עלה פתאום‬
‫בלחייה‪" ,‬אולי זאת אמירה יהירה וחסרת הצדקה‪ ,‬אבל‪ ...‬אני חוששת ש‪ ...‬לורי מתחיל‬
‫לחבב אותי יותר מדי‪".‬‬
‫"אז את לא מחבבת אותו באותה צורה שהוא מתחיל לחבב אותך?" שאלה גברת מארץ'‬
‫בדאגה‪.‬‬
‫"ממש לא! אני אוהבת את הילדון הזה לא פחות מתמיד‪ ,‬ואני גאה בו מאוד‪ ,‬אבל שום‬
‫דבר מעבר לזה לא בא בחשבון‪".‬‬
‫"אני שמחה מאוד‪ ,‬ג'ו‪".‬‬
‫"למה‪ ,‬אמא?"‬
‫"כי אני לא חושבת שאתם מתאימים זה לזה‪ ,‬חמודה‪ .‬כידידים ‪ -‬טוב לכם מאוד ביחד‪,‬‬
‫והמריבות התכופות שלכם חולפות במהירות‪ .‬אבל אני חוששת ששניכם תסבלו אם תחליטו‬
‫להיות בני זוג‪ .‬אתם יותר מדי דומים‪ ,‬שניכם אוהבים להיות חופשיים‪ ,‬שלא לדבר על המזג‬
‫החם שלכם והרצון הנחוש‪ ,‬ולכן יהיה לכם קשה להיות מאושרים במערכת יחסים שדורשת‬
‫לא רק אהבה אלא גם שליטה עצמית וסבלנות אינסופית‪".‬‬
‫"בדיוק כך אני מרגישה‪ ,‬אף על פי שלא הייתי מסוגלת להסביר את זה ככה‪ .‬אני שמחה‬
‫שלדעתך הוא רק מתחיל לחבב אותי‪ .‬בשום אופן לא הייתי רוצה לאמלל אותו‪ ,‬אבל אני לא‬
‫יכולה להתאהב בבחור היקר הזה רק מתוך הכרת טובה‪ ,‬נכון?"‬
 ‫"ואת בטוחה שאלה הרגשות שלו כלפייך?"‬
‫לחייה של ג'ו הסמיקו עוד יותר‪ ,‬ופניה הביעו עונג‪ ,‬גאווה וכאב‪ ,‬כמו פניה של בחורה‬
‫שמדברת על המחזר הראשון שלה‪:‬‬
‫"אני חוששת שכן‪ ,‬אמא‪ .‬הוא לא אמר כלום‪ ,‬אבל הוא מסתכל עלי די הרבה‪ .‬לדעתי‬
‫עדיף שאסע לפני שיקרה משהו‪".‬‬
‫"אני מסכימה איתך‪ ,‬ואם זה רק יתאפשר‪ ,‬באמת תיסעי‪".‬‬
‫ג'ו חשה הקלה‪ ,‬ולאחר שתיקה קצרה אמרה בחיוך‪" ,‬אם גברת מופט היתה שומעת‪ ,‬היא‬
‫שלאני‬
‫ֶ‬ ‫בטח היתה מתפלאת על כישורי הניהול הלקויים שלך‪ .‬והיא תשמח מאוד לדעת‬
‫עדיין יש סיכוי‪".‬‬
‫האמהות מטפחות תקווה‬ ‫"אוי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬כל אמא מנהלת את הדברים בצורה שונה‪ ,‬אבל כל ִ‬
‫זהה ‪ -‬שילדיהן יהיו מאושרים‪ .‬מג מאושרת‪ ,‬ואני שמחה שהיא הצליחה בנישואיה‪ .‬לך אתן‬
‫ליהנות מהחירות שלך עד שתתעייפי ממנה‪ ,‬כי רק אז תביני שיש משהו מתוק ממנה‪ .‬איימי‬
‫היא זו שמדאיגה אותי עכשיו‪ ,‬אבל השכל הישר שלה יעזור לה‪ .‬וביחס לבת' אני לא‬
‫מטפחת שום תקוות חוץ מהחלמה מלאה‪ .‬דרך אגב‪ ,‬היא נראית שמחה יותר‬
‫ביומיים‪-‬שלושה האחרונים‪ .‬דיברת איתה?"‬
‫"כן‪ .‬היא הודתה שיש לה בעיה והבטיחה לספר לי במשך הזמן‪ .‬לא אמרתי יותר מזה‪ ,‬כי‬
‫נדמה לי שאני יודעת מה הבעיה‪ ",‬וג'ו סיפרה את הסיפור הקטן שלה‪.‬‬
‫גברת מארץ' הנידה בראשה ולא ראתה את העניין באור רומנטי כל כך‪ .‬היא נראתה‬
‫חמורת סבר וחזרה על דעתה שלטובתו של לורי כדאי שג'ו תיסע לזמן מה‪.‬‬
‫"עדיף שלא נגיד לו כלום עד שנגבש את התוכנית‪ ,‬ואז אסתלק לפני שהוא יספיק להבין‬
‫מה קורה ויתחיל להתנהג כמו גיבור טרגי‪ .‬בת' צריכה לחשוב שאני נוסעת מפני שמתחשק‬
‫לי‪ - ,‬וזאת האמת ‪ -‬כי אני לא יכולה לדבר איתה על לורי‪ ,‬אבל אחרי שאסע היא תוכל‬
‫לעודד ולנחם אותו‪ ,‬ולרפא אותו מהכוונות הרומנטיות שלו‪ .‬הוא עבר כל כך הרבה תלאות‬
‫קטנות כאלה‪ ,‬שהוא רגיל לזה‪ ,‬ותוך זמן קצר הוא יתגבר על ייסורי האהבה שלו‪".‬‬
‫ג'ו דיברה בקלילות‪ ,‬אבל לא יכלה להיפטר מהחשש המטריד ש"התלאה הקטנה" הזאת‬
‫תהיה קשה מן האחרות‪ ,‬ולורי לא יתגבר על האהבה הנכזבת הזאת באותה קלות שהתגבר‬
‫על הקודמות‪.‬‬
‫התוכנית נידונה במועצה משפחתית וזכתה בהסכמה‪ ,‬וגברת קירק גילתה נכונות רבה‬
‫לקבל את ג'ו והבטיחה לספק לה בית נעים‪ .‬בזכות עבודת ההוראה יהיה לה כסף משלה‪,‬‬
‫את שעות הפנאי שלה תוכל לנצל לכתיבה‪ ,‬והנופים והאנשים החדשים יהיו מועילים‬
‫ונעימים גם יחד‪ .‬הרעיון מצא חן מאוד בעיני ג'ו והיא היתה להוטה לנסוע‪ ,‬כי קן הבית‬
‫נעשה צר מלהכיל את אופייה חסר המנוח ואת רוחה ההרפתקנית‪ .‬לאחר שהכול סוכם‪,‬‬
‫סיפרה על כך ללורי בחיל ורעדה‪ ,‬אבל להפתעתה הוא קיבל את זה בשקט רב‪ .‬לאחרונה‬
‫היה רציני מהרגיל ושופע נעימוּת‪ ,‬וכשהאשימה אותו בהלצה שהוא פותח דף חדש‪ ,‬השיב‬
‫בכובד ראש‪" ,‬נכון מאוד‪ ,‬ואין לי כוונה להמשיך לדפדף הלאה‪".‬‬
‫ג'ו חשה הקלה רבה לנוכח התקף הפיכחון שלו‪ ,‬ומאחר שגם בת' נראתה עכשיו עליזה‬
‫יותר‪ ,‬עסקה בהכנות בלב קל יותר וקיוותה שהיא עושה את המעשה הטוב ביותר לכולם‪.‬‬
‫"דבר אחד אני משאירה לטיפולך המיוחד‪ ",‬אמרה בערב שלפני הנסיעה‪.‬‬
‫"את מתכוונת לניירות שלך?" שאלה בת'‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני מתכוונת לילדון שלי‪ .‬תהיי טובה אליו‪ ,‬בסדר?"‬
‫"ברור‪ ,‬אבל אני לא יכולה למלא את מקומך‪ ,‬והוא יתגעגע אלייך מאוד‪".‬‬
‫"זה לא יזיק לו‪ .‬אז תזכרי‪ ,‬אני משאירה אותו לטיפולך‪ ,‬ומצפה שתציקי לו במקומי‪,‬‬
‫תפנקי אותו ותשגיחי עליו‪".‬‬
‫"אני אעשה כמיטב יכולתי‪ ,‬למענך‪ ",‬הבטיחה בת' ותהתה למה ג'ו מביטה בה בצורה‬
‫מוזרה כזאת‪.‬‬
‫כשלורי אמר "להתראות"‪ ,‬הוא הוסיף בלחישה רבת משמעות‪" ,‬זה לא יעזור‪ ,‬ג'ו‪ .‬שמתי‬
‫עלייך עין‪ ,‬אז תיזהרי במה שאת עושה‪ ,‬אחרת אני אבוא ואחזיר אותך הביתה‪".‬‬

‫‪ .63‬ג'ורג' גורדון ביירון )‪ ,(1788-1824‬מגדולי המשוררים הרומנטיים של אנגליה‪.‬‬

‫‪ .64‬מתוך "‪ ,"The Life and Death of Jenny Wren‬שיר ילדים שהתפרסם בסביבות ‪ :1863‬כשציפור הגדרון ג'ני‬
‫שוכבת חולה‪ ,‬אדום החזה מטפל בה במסירות והיא מבטיחה לו את אהבתה‪ .‬אך כשהיא מבריאה‪ ,‬היא מודיעה לו‬
‫שהיא אינה אוהבת אותו‪ ,‬ועל כך הוא אומר לה את הדברים שלורי מצטט‪.‬‬
‫‪ - "Bonnie Dundee" .65‬שיר לכת מתוך המחזה ‪ (The Doom of Devergoil (1830‬מאת המשורר והסופר הסקוטי‬
‫ווֹלטר סקוֹט‪ .‬השיר מספר על לוחם אמיץ היוצא לקרב‪.‬‬
‫פרק שלושים ושלושה‬
 ‫היומן של ג'ו‬

‫ניו יורק‪ ,‬נובמבר‬

‫מאמי ובת' היקרות‪,‬‬
‫אני עוד אכתוב ספר שלם‪ ,‬כי יש לי המון מה לספר לכן‪ ,‬גם אם אני לא גברת צעירה‬
‫ומהודרת שמטיילת באירופה‪ .‬כשפניו היקרים של אבא נעלמו מעיני‪ ,‬הרגשתי עצובה קצת‪,‬‬
‫ויכול להיות שהייתי מזילה טיפה מלוחה או שתיים‪ ,‬אילולא גברת אירית עם ארבעה ילדים‬
‫קטנים שבכו כל הזמן והסיחו את דעתי‪ ,‬כי בכל פעם שהם פתחו את הפה והתחילו לשאוג‪,‬‬
‫זרקתי על המושב עוגיות זנגוויל קטנטנות‪.‬‬
‫אבל כעבור זמן קצר יצאה השמש‪ ,‬ומכיוון שראיתי בכך אות מבשר טובות‪ ,‬התפזרו גם‬
‫העננים שבנפשי‪ ,‬ונהניתי מאוד מהנסיעה‪.‬‬
‫גברת קירק קיבלה אותי כל כך יפה שתכף ומיד הרגשתי נינוחה לגמרי‪ ,‬אף על פי שהבית‬
‫הגדול הזה מלא זרים‪ .‬היא הקצתה לי עליית גג קטנה ומצחיקה‪ ,‬כי זה החדר היחיד‬
‫שנשאר לה‪ ,‬אבל יש כאן תנור‪ ,‬ושולחן נחמד ליד חלון מלא שמש‪ ,‬ואני יכולה לשבת כאן‬
‫ולכתוב כמה שאני רק רוצה‪ .‬הנוף היפה וצריח הכנסייה שממול מכפרים על המדרגות‬
‫אלמד‬‫הרבות שמובילות אל החדרון שלי‪ ,‬ואני התאהבתי בו מיד‪ .‬חדר הילדים‪ ,‬שבו ַ‬
‫ואתפור‪ ,‬הוא חדר נחמד שנמצא ליד הסלון הפרטי של גברת קירק‪ ,‬ושתי הבנות הקטנות הן‬
‫ילדות יפות ודי מפונקות‪ ,‬כך נדמה לי‪ ,‬אבל כשסיפרתי להן את "שבעת החזירים הרעים" הן‬
‫חיבבו אותי מיד‪ ,‬ואין לי ספק שאהיה אומנת למופת‪.‬‬
‫בינתיים אני אוֹכל עם הילדות‪ ,‬במקום לשבת עם כולם ליד השולחן הגדול‪ .‬כרגע אני‬
‫מעדיפה את האפשרות הזאת‪ ,‬כי אני באמת קצת ביישנית‪ ,‬גם אם אף אחד לא מאמין לי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬חמודה‪ ,‬הייתי רוצה שתרגישי כמו בבית‪ ",‬אמרה גברת קירק בסגנון האמהי שלה‪.‬‬
‫"עם משפחה מורחבת כזאת אני מתרוצצת מהבוקר עד הערב‪ ,‬כפי שאת יכולה להבין‪ ,‬אבל‬
‫אם אדע שהילדות נמצאות בהשגחתך‪ ,‬תרד ממני דאגה גדולה‪ .‬החדרים שלי תמיד פתוחים‬
‫לפנייך‪ ,‬ואשתדל כמיטב יכולתי שיהיה לך נוח בחדר שלך‪ .‬כמה אנשים נחמדים מתאכסנים‬
‫כאן‪ ,‬אם יהיה לך חשק לפגוש אנשים חדשים‪ ,‬ובערבים תמיד תהיי פנויה‪ .‬אם תתעורר‬
‫בעיה כלשהי‪ ,‬בואי אלי מיד‪ .‬העיקר שיהיה לך נעים וטוב‪ .‬אני שומעת את הפעמון לשעת‬
‫התה‪ ,‬אז אני מוכרחה לרוץ להחליף את הכובע שלי‪ ".‬והיא מיהרה לדרכה והניחה לי‬
‫להתמקם בקן החדש שלי‪.‬‬
‫כשירדתי במדרגות כעבור זמן קצר‪ ,‬ראיתי משהו שמצא חן בעיני‪ .‬גרמי המדרגות ארוכים‬
‫מאוד בבית הגבוה הזה‪ ,‬וכשעמדתי בראש גרם המדרגות של הקומה השלישית ופיניתי את‬
‫הדרך למשרתת הקטנה שטיפסה במאמץ‪ ,‬הופיע מאחוריה אדון ולקח מידה את דלי‬
‫הפחמים הכבד‪ ,‬סחב אותו עד למעלה‪ ,‬הניח אותו ליד דלת סמוכה‪ ,‬ולפני שהלך לדרכו‬
‫אמר בהנהון אדיב ובמבטא זר‪:‬‬
‫"ככה יותר טוף‪ .‬הגב הקטן צעיר מדי בשביל כובד כזה‪".‬‬
‫נכון שזה יפה מצדו? אני אוהבת מחוות כאלה‪ ,‬כי כמו שאבא אומר‪ ,‬דווקא המעשים‬
‫הקטנים מעידים על אופיו של אדם‪ .‬כשדיברתי על כך עם גברת קירק באותו ערב‪ ,‬היא‬
‫צחקה ואמרה‪:‬‬
‫"זה בטח היה פרופסור ֶבּר‪ .‬הוא תמיד עושה דברים כאלה‪".‬‬
‫גברת קירק סיפרה לי שהוא מברלין‪ ,‬שהוא מלומד מאוד וטוב לב אבל עני כמו עכבר‬
‫כנסייה‪ ,‬והוא נותן שיעורים פרטיים כדי לפרנס את עצמו ואת שני אחייניו היתומים‪,‬‬
‫שגדלים אצלו לפי בקשת אחותו‪ ,‬שהיתה נשואה לגבר אמריקני‪ .‬סיפור לא רומנטי במיוחד‪,‬‬
‫אבל הוא עורר בי עניין‪ ,‬ושמחתי לשמוע שגברת קירק מאפשרת לו להשתמש בסלון הפרטי‬
‫שלה כדי שיוכל ללמד בו כמה מהתלמידים שלו‪ .‬בין הסלון לחדר הילדים מפרידה דלת‬
‫זכוכית‪ ,‬ואני אתבונן בו ואספר לכן איך הוא נראה‪ .‬הוא בן ארבעים כמעט‪ ,‬כך שאין שום‬
‫סכנה‪ ,‬מאמי‪.‬‬
‫אחרי התה וההשתוללות לפני השינה עם הילדות‪ ,‬הסתערתי על סל התפירה הגדול‬
‫והעברתי ערב שקט בפטפוט עם ידידתי החדשה‪ .‬מעכשיו אכתוב יומן במכתבים ואשלח‬
 ‫אותם פעם בשבוע‪ .‬אז לילה טוב‪ ,‬המשך יבוא מחר‪.‬‬

‫יום שלישי בערב‬

‫הבוקר היה סוער מאוד בכיתה הקטנה שלי‪ ,‬כי הילדות די התפרעו‪ ,‬ובשלב מסוים הרגשתי‬
‫שתכף אטלטל אותן כהוגן‪ .‬אבל איזשהו מלאך טוב העלה בי את הרעיון לעשות להן קצת‬
‫התעמלות‪ ,‬ובאמת התעמלנו עד שהן עצמן שמחו לשבת בשקט‪ .‬אחרי ארוחת הצהריים‬
‫‪66‬‬
‫המשרתת לקחה אותן לטיול‪ ,‬ואני ניגשתי לתפור "בנפש חפצה" כמו מייבל הקטנה‪.‬‬
‫בירכתי את מזלי הטוב על כך שלמדתי לתפור לולאות יפות‪ ,‬ובדיוק באותו רגע נפתחה דלת‬
‫"קנסט דוּ דאס לאנד"‪ 67‬כמו דבורה ענקית‪.‬‬
‫הסלון‪ ,‬נסגרה בחזרה‪ ,‬ומישהו התחיל לזמזם את ֶ‬
‫נכון שזה מאוד לא יפה מצדי‪ ,‬אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי‪ ,‬הרמתי את קצה הווילון‬
‫שמסתיר את דלת הזכוכית והצצתי פנימה‪ .‬פרופסור בר היה שקוע בסידור הספרים שלו‪,‬‬
‫ואני התבוננתי בו היטב‪ :‬הוא גרמני אמיתי ‪ -‬מוצק כזה‪ ,‬עם שיער חום פרוע‪ ,‬זקן סבוך‪ ,‬אף‬
‫ישר‪ ,‬העיניים הכי חביבות שראיתי אי‪-‬פעם‪ ,‬וקול עמוק ונעים‪ ,‬ערב מאוד לאוזן בהשוואה‬
‫לקרקור האמריקני המרושל שלנו‪ .‬הבגדים שלו ישנים ובלויים‪ ,‬יש לו כפות ידיים גדולות‪,‬‬
‫בפּנים‪ ,‬חוץ מהשיניים היפות שלו‪ .‬ובכל זאת הוא מצא חן בעיני‪,‬‬‫ואין לו שום תו של יופי ָ‬
‫כי הרעמה שלו מרשימה‪ ,‬החולצה הלבנה שלו היתה יפה‪ ,‬והוא נראה אדם מכובד‪ ,‬גם אם‬
‫בז'קט שלו חסרו שני כפתורים ועל אחת הנעליים שלו היה טלאי‪ .‬הוא נראה חמור סבר אף‬
‫על פי שזמזם להנאתו‪ ,‬עד שניגש לחלון‪ ,‬הפנה את פקעות היקינתון לעבר השמש וליטף את‬
‫החתול‪ ,‬שקיבל את פניו כידיד ותיק‪ .‬ואז חייך‪ ,‬וכשנשמעה נקישה בדלת‪ ,‬קרא בקול רם‬
‫ונמרץ‪:‬‬
‫"יבוא!"‬
‫התכוונתי לחזור במהירות למקומי‪ ,‬אבל הבחנתי בילדה קטנטונת שסחבה ספר ענקי‪,‬‬
‫וחיכיתי לראות מה יקרה‪.‬‬
‫הבּר שלי‪ ",‬אמרה הילדונת‪ ,‬הטילה את הספר על השולחן ורצה לעבר‬ ‫"אני לרצות ֶ‬
‫הפרופסור‪.‬‬
‫הבּר שלך‪ .‬בואי תיקחי ממנו חיבוק חזק‪ ,‬טינה שלי‪ ",‬אמר פרופסור בר‪,‬‬‫"ואת תקבלי את ֶ‬
‫תפס אותה בקול צחוק והרים אותה כל כך גבוה מעל ראשו‪ ,‬שהיא נאלצה להרכין את‬
‫הפנים הקטנים שלה כדי לנשק אותו‪.‬‬
‫"עכשיו אנחנו ְצכים ללמוד השיעור שלי‪ ",‬המשיכה הבּרייה הקטנה והמצחיקה‪ ,‬והוא‬
‫הושיב אותה על השולחן‪ ,‬פתח את המילון הגדול שהביאה ונתן לה נייר ועיפרון‪ .‬היא כתבה‬
‫במהירות‪ ,‬הפכה מדי פעם עמוד והעבירה את אצבעה הקטנה והשמנמנה במורד השורות‪,‬‬
‫כמחפשת מילה‪ ,‬ופניה היו רציניים כל כך שכמעט פרצתי בצחוק והסגרתי את עצמי‪ .‬כל‬
‫הזמן הזה עמד מר בר לידה וליטף את שערה היפה במבט אבהי כל כך‪ ,‬שהיה נדמה לי‬
‫שהיא בתו‪ ,‬אף על פי שהיא נראתה צרפתייה יותר מאשר גרמנייה‪.‬‬
‫עכשיו נשמעה נקישה נוספת‪ ,‬שתי גברות צעירות הופיעו‪ ,‬ואני חזרתי לעבודתי וישבתי‬
‫שם כמו ילדה טובה‪ ,‬על רקע הרעש והפטפוט שעלו מהחדר הסמוך‪ .‬אחת הנערות צחקה כל‬
‫הזמן צחוק מעושה ואמרה‪" ,‬באמת‪ ,‬פרופסור‪ ",‬בקול מתחנחן‪ ,‬והשנייה ביטאה את המילים‬
‫בגרמנית במבטא משובש כל כך שוודאי היה לו קשה מאוד לשמור על ארשת רצינית‪.‬‬
‫נראה לי ששתיהן העמידו את סבלנותו במבחן קשה‪ ,‬כי לא פעם שמעתי אותו אומר‬
‫בתקיפות‪" ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא ככה‪ .‬את לא הקשבת למה שאני אוֹמרתי"; ובשלב מסוים נשמעה‬
‫מהלומה‪ ,‬כאילו הוא חבט את הספר בשולחן‪ ,‬ואחריה קריאת ייאוש‪" ,‬בחיי! שום דבר לא‬
‫הולך טוף היום‪".‬‬
‫איש מסכן‪ ,‬ריחמתי עליו מאוד‪ ,‬ואחרי שהנערות הלכו הצצתי שוב כדי לראות אם הצליח‬
‫לשרוד‪ .‬הוא נשען לאחור בכיסא‪ ,‬מותש לגמרי‪ ,‬וככה ישב בעיניים עצומות עד שהשעון‬
‫צלצל שתיים‪ ,‬ואז קפץ ממקומו‪ ,‬תחב את הספרים לכיס הז'קט כאילו הוא מתכונן לשיעור‬
‫נוסף‪ ,‬הרים בזרועותיו את טינה הקטנה‪ ,‬שנרדמה על הספה‪ ,‬ולקח אותה משם‪ .‬נדמה לי‬
‫שהחיים שלו לא קלים‪.‬‬
‫גברת קירק שאלה אותי אם ארצה לרדת לארוחה בחמש‪ ,‬ומכיוון שהתגעגעתי קצת‬
‫הביתה‪ ,‬החלטתי לרדת רק כדי לראות מי עוד גר איתי תחת קורת גג אחת‪ .‬לכן התלבשתי‬
‫יפה והשתדלתי להתגנב פנימה מאחורי גברת קירק‪ ,‬אבל היא נמוכה ואני גבוהה‪ ,‬ולכן‬
‫מאמצי ההסתתרות שלי די נכשלו‪ .‬היא הושיבה אותי לידה‪ ,‬וכשהרגשתי שהפנים שלי כבר‬
‫לא סמוקים‪ ,‬אזרתי אומץ והסתכלתי מסביב‪ .‬השולחן הארוך היה מלא‪ ,‬וכולם היו עסוקים‬
‫באכילה ‪ -‬במיוחד האדונים‪ ,‬שזמן הארוחה שלהם היה מוגבל כנראה‪ ,‬כי ברגע שסיימו‬
‫זינקו ממקומם‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬ונעלמו‪ .‬בין הסועדים היו גם בחורים צעירים שהיו שקועים‬
‫בעצמם; זוגות צעירים שהיו עסוקים זה בזה; גברות נשואות שהיו עסוקות בתינוקות שלהן‬
‫ואדונים קשישים שהיו עסוקים בפוליטיקה‪ .‬איש מהם לא עורר בי רצון להתיידד איתו‪ ,‬חוץ‬
‫מגברת צעירה‪ ,‬בעלת פנים מתוקים‪ ,‬שנראה לי שיש בה משהו‪.‬‬
‫בקצה הנידח ביותר של השולחן ישב הפרופסור‪ ,‬ענה בצעקות על שאלותיו של אדון‬
‫קשיש‪ ,‬חירש וסקרן מאוד שישב מצדו האחד‪ ,‬ודיבר על פילוסופיה עם צרפתי שישב מצדו‬
‫האחר‪ .‬אם איימי היתה כאן היא היתה מפנה לו עורף לעד‪ ,‬כי למרבה הצער יש לו תיאבון‬
‫עצום‪ ,‬והוא גרף את הארוחה אל פיו באופן שהיה מחריד את "הוד רוממותה"‪ .‬לי זה לא‬
‫הפריע‪ ,‬כי אני אוהבת "לראות שאנשים אוכלים כמו שצריך" כמו שהאנה אומרת‪ ,‬והאיש‬
‫המסכן הזה ודאי זקוק להרבה מזון אחרי שהוא מלמד מטומטמים כל היום‪.‬‬
‫כשעליתי במדרגות אחרי הארוחה‪ ,‬שניים מהבחורים עמדו מול המראה במבואה וחבשו‬
‫את הכובעים שלהם‪ ,‬ושמעתי אחד מהם אומר בשקט לאחר‪" ,‬מי זאת המצטרפת החדשה?"‬
 ‫"אומנת או משהו כזה‪".‬‬
‫"אז מה פתאום היא יושבת איתנו לשולחן?"‬
‫"היא חברה של בעלת הבית‪".‬‬
‫"שיער יפה‪ ,‬אבל אין לה שום סגנון‪".‬‬
‫"ממש ככה‪ .‬תן לי אש ובוא נלך‪".‬‬
‫בהתחלה כעסתי‪ ,‬אבל אחר כך זה עבר לי‪ ,‬כי אומנת היא לא פחות טובה מפקיד‪ .‬וגם אם‬
‫אין לי סגנון‪ ,‬לפחות התברכתי בהיגיון בריא‪ ,‬להבדיל מאנשים מסוימים שלא התברכו בו‪,‬‬
‫אם לשפוט על פי ההערות של היצורים המהודרים האלה‪ ,‬שהסתלקו להם משם בקול‬
‫פטפוט כשהם פולטים עשן כמו ארובות שבורות‪ .‬אני שונאת אנשים שטחיים!‬

‫יום חמישי‬
‫אתמול עבר עלי יום שקט‪ .‬לימדתי‪ ,‬תפרתי וכתבתי בחדר הקטן שלי‪ ,‬שהוא נוח מאוד ויש‬
‫בו אור ואש באח‪ .‬ליקטתי כמה פיסות מידע חדשות‪ ,‬וגם ערכו לי היכרות עם הפרופסור‪.‬‬
‫מתברר שטינה היא בתה של הצרפתייה שאחראית לגיהוץ במכבסת האכסניה‪ .‬הקטנטונת‬
‫התאהבה במר בר‪ ,‬ובכל פעם שהוא נמצא בבית היא הולכת אחריו כמו כלבלב‪ ,‬וזה משמח‬
‫אותו כי הוא אוהב מאוד ילדים‪ ,‬אף על פי שהוא "רווקי"‪ 68.‬גם קיטי ומיני קירק מחבבות‬
‫אותו מאוד ומספרות כל מיני סיפורים על ההצגות שהוא ממציא‪ ,‬המתנות שהוא מביא‬
‫והסיפורים הנהדרים שהוא מספר‪ .‬הבחורים מקניטים אותו‪ ,‬כך נראה לי‪ ,‬קוראים לו פריץ‬
‫הזקן‪ ,‬בירה לאגֶ ר‪ ,‬אוּרסה ֵמייג'וֹר‪ ,‬ומתלוצצים על השם שלו‪ 69.‬אבל הוא נהנה מזה כמו ילד‪,‬‬
‫כך אומרת גברת קירק‪ ,‬ומקבל את זה ברוח טובה‪ ,‬ולכן הם אוהבים אותו למרות ההתנהגות‬
‫הזרה שלו‪.‬‬
‫הגברת הצעירה שהזכרתי היא העלמה נורטון ‪ -‬בחורה עשירה‪ ,‬משכילה וחביבה‪ .‬היא‬
‫דיברה איתי היום בזמן הארוחה )שוב ירדתי לאכול עם כולם‪ ,‬זה נורא נחמד להסתכל על‬
‫אנשים(‪ ,‬והזמינה אותי לבקר בחדרה‪ .‬יש לה ספרים טובים ותמונות יפות‪ ,‬היא מכירה‬
‫אנשים מעניינים ונראית ידידותית‪ .‬לכן אשתדל להיות נחמדה אליה‪ ,‬כי אני באמת רוצה‬
‫להשתלב בחברה טובה‪ ,‬אם כי לא מדובר באותו סוג חברה שאיימי אוהבת‪.‬‬
‫אתמול בערב ישבתי בסלון של גברת קירק‪ ,‬ומר בר נכנס להביא לה כמה עיתונים‪ .‬היא‬
‫לא היתה שם באותו רגע‪ ,‬אבל מיני‪ ,‬שיש לה אופי של זקנה קטנה‪ ,‬הציגה אותי בצורה‬
‫מנומסת מאוד‪" :‬זאת העלמה מארץ'‪ ,‬היא חברה של אמא‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬והיא כיפית ואנחנו נורא אוהבות אותה‪ ",‬הוסיפה קיטי‪ ,‬שהיא השובבה במשפחה‪.‬‬
‫שנינו קדנו קלות וצחקנו‪ ,‬כי התוספת הגלויה והלבבית הזאת יצרה ניגוד משעשע‬
‫להיכרות הרשמית שנערכה בינינו‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ,‬אני שומע שהשובבות האלה לעצבן אותך‪ ,‬העלמה מארש‪ .‬אם ככה קורה שוף‪,‬‬
‫תקראי לי ואני בא‪ ",‬אמר בזעף מאיים שהצחיק מאוד את השובבות הקטנות‪.‬‬
‫הבטחתי שכך אעשה והוא יצא‪ ,‬אבל דומה שנגזר עלי לראות אותו די הרבה‪ ,‬כי היום‪,‬‬
‫כשעברתי ליד החדר שלו בדרך החוצה‪ ,‬המטרייה שלי נתקלה במקרה בדלת ונקשה עליה‪.‬‬
‫הדלת נפתחה במהירות‪ ,‬והוא עמד שם בחלוק בית‪ ,‬בידו היה גרב כחול גדול‪ ,‬ביד השנייה‬
‫הוא אחז במחט תפירה‪ ,‬וכנראה לא התבייש בזה כלל‪ ,‬כי כשהסברתי לו מה קרה ומיהרתי‬
‫הלאה‪ ,‬נופף ביד שאחזה בגרב ואמר בקולו הרם והעליז‪:‬‬
‫בּטייֵ ל‪ .‬בונז'ור‪ ,‬מדמואזל‪".‬‬
‫"יש לך יום יפה בשביל ללכת ַ‬
‫צחקתי כל הדרך עד למטה‪ ,‬אבל גם קצת ריחמתי על האיש המסכן הזה שנאלץ לתקן את‬
‫בגדיו בעצמו‪ .‬אני יודעת שהגברים הגרמנים נוהגים לרקום‪ ,‬אבל לתקן גרביים זה משהו‬
‫אחר‪ ,‬ולא כל כך נחמד‪.‬‬

‫שבת‬
‫היום לא קרה שום דבר שראוי לכתוב עליו‪ ,‬חוץ מהביקור שערכתי אצל העלמה נורטון‪,‬‬
‫שהחדר שלה מלא חפצים יפהפיים‪ ,‬והיא היתה מקסימה‪ ,‬כי היא הראתה לי את כל‬
‫האוצרות שלה ושאלה אותי אם אהיה מוכנה ללכת איתה לפעמים להרצאות ולקונצרטים‪,‬‬
‫כבת לוויה שלה‪ ,‬אם אני נהנית מדברים כאלה‪ .‬היא הציגה את השאלה כאילו היא מבקשת‬
‫שאעשה לה טובה‪ ,‬אבל אני בטוחה שגברת קירק סיפרה לה עלינו‪ ,‬ולכן היא עושה את זה‬
‫מתוך נדיבות כלפי‪ .‬אמנם אני גאוותנית כמו לוציפר‪ ,‬אבל טובות כאלה מאנשים כמוה לא‬
‫מעיקות עלי‪ ,‬ואני מקבלת אותן בתודה‪.‬‬
‫בדרך חזרה לחדר הילדים שמתי לב שבסלון שוררת מהומה גדולה‪ ,‬וכשהצצתי לשם‬
‫ראיתי שמר בר זוחל על ארבע‪ ,‬טינה רוכבת על גבו‪ ,‬קיטי מובילה אותו בחבל קפיצה ומיני‬
‫מאכילה בעוגיות שני ילדים ששואגים ומקפצים בתוך כלובים שנבנו מכיסאות‪.‬‬
‫"אנחנו משחקים בגן חיות‪ ",‬הסבירה קיטי‪.‬‬
‫"זה פיל שלי!" הוסיפה טינה‪ ,‬שאחזה בשערותיו של הפרופסור‪.‬‬
‫"אמא תמיד מרשה לנו לעשות מה שאנחנו רוצות בשבת אחר הצהריים‪ ,‬כשפרנץ ואמיל‬
‫באים‪ .‬נכון‪ ,‬מר בר?" אמרה מיני‪.‬‬
‫ה"פיל" התיישב‪ ,‬נראה רציני לא פחות מהם ואמר לי בכובד ראש‪:‬‬
‫"תמיני לי שזה נכון‪ .‬אם אנחנו עושים גדול רעש‪ ,‬את אומרת לנו 'ששש!' ואנחנו עושים‬ ‫ַ‬
‫יותר ֶשקט‪".‬‬
‫הבטחתי שכך אעשה‪ ,‬אבל השארתי את הדלת פתוחה ונהניתי מהמשחק לא פחות מהם‪,‬‬
‫כי מעולם לא ראיתי השתובבות נהדרת כזאת‪ .‬הם שיחקו "תופסת" ו"חיילים"‪ ,‬רקדו ושרו‪,‬‬
‫וכשהחל להחשיך‪ ,‬התקבצו כולם על הספה סביב הפרופסור‪ ,‬והוא סיפר להם מעשיות‬
‫מקסימות על החסידות שבראשי הארובות‪ ,‬ועל השדונים הקטנים שרוכבים על פתיתי השלג‬
‫שנושרים‪ .‬הלוואי שהאמריקנים היו פשוטים וטבעיים כמו הגרמנים‪ ,‬נכון?‬
‫אני כל כך אוהבת לכתוב‪ ,‬שהייתי יכולה להמשיך בלי סוף‪ ,‬אילולא השיקולים הכלכליים‬
‫שעוצרים בעדי‪ .‬כי אני משתמשת אמנם בנייר דק וכותבת בכתב קטן‪ ,‬אבל אני רועדת‬
‫כשאני חושבת כמה בולים יצריך המכתב הארוך הזה‪ .‬בבקשה תעבירו לי את המכתבים של‬
‫איימי ברגע שתוכלו לוותר עליהם‪ .‬החדשות הקטנות שלי בטח יישמעו סתמיות מאוד‬
‫לעומת הסיפורים הזוהרים שלה‪ ,‬אבל אתם תאהבו אותן‪ ,‬אני בטוחה‪ .‬האם טדי לומד כל כך‬
‫קשה שהוא לא יכול למצוא זמן לכתוב לידידיו? תטפלי בו יפה בשבילי‪ ,‬בת'‪ ,‬תספרי לי על‬
‫התינוקות ותמסרי המון המון אהבה לכולם‪.‬‬
‫שלכן בנאמנות‪,‬‬
‫ג'ו‬

‫נ"ב‪ :‬כשקראתי שוב את המכתב שלי‪ ,‬שמתי לב שהוא מלא ֶבּרים‪ .‬אבל אני תמיד מתעניינת‬
‫באנשים מוזרים‪ ,‬ובאמת שלא היה לי שום נושא אחר לכתוב עליו‪.‬‬

‫דצמבר‬
‫בת'י היקרה שלי‪,‬‬
‫אני כותבת את המכתב הזה "על רגל אחת" ואני מפנה אותו אלייך‪ ,‬כי אולי הוא ישעשע‬
‫אותך וייתן לך מושג מה קורה איתי‪ .‬אמנם החיים שלי שקטים‪ ,‬אבל הם די משעשעים‪,‬‬
‫רקוּלסיים‪ ,‬כמו שאיימי היתה מכנה אותם‪ ,‬בתחום‬‫וכמה טוב שזה כך! אחרי מאמצים ֶה ֶ‬
‫הטיוּב הנפשי והמוסרי‪ ,‬הרעיונות הצעירים שלי מתחילים לשאת פרי‪ ,‬ושתי הזמורות‬ ‫ִ‬
‫הקטנות שלי מתחילות לנטות לכיוונים הרצויים בעיני‪ .‬למען האמת‪ ,‬שתי הילדות האלה לא‬
‫כל כך מעניינות אותי כמו טינה ושני הבנים‪ ,‬אבל אני ממלאת את חובתי כלפיהן והן‬
‫מחבבות אותי‪ .‬פרנץ ואמיל הם ילדים קטנים וחמודים‪ ,‬שבהחלט מוצאים חן בעיני‪ ,‬כי יש‬
‫בהם תערובת של גרמניות ואמריקניות שיוצרת תסיסה מתמדת‪ .‬בכל שבת אחר הצהריים‬
‫כולם פורקים כל עול‪ ,‬בבית או בחוץ‪ ,‬כי בימים יפים אנחנו יוצאים לטיול‪ ,‬כמו כיתת בית‬
‫ספר‪ ,‬הפרופסור ואני שומרים על הסדר‪ ,‬וזה נורא נחמד!‬
‫עכשיו אנחנו כבר חברים טובים‪ ,‬ואפילו התחלתי ללמוד אצלו‪ .‬למעשה‪ ,‬לא היתה לי‬
‫ברירה‪ ,‬והכול קרה בצורה כל כך מצחיקה‪ ,‬שאני חייבת לספר לך‪ .‬זה התחיל כשעברתי‬
‫במסדרון באחד הימים‪ ,‬וגברת קירק‪ ,‬שחיפשה משהו בחדר של מר בר‪ ,‬קראה לי להיכנס‬
‫לשם‪.‬‬
‫"ראית פעם מאורה כזאת‪ ,‬חביבתי? בואי ותעזרי לי לסדר את הספרים האלה כמו שצריך‪,‬‬
‫כי הפכתי הכול כשניסיתי לגלות מה הוא עשה עם שש הממחטות החדשות שנתתי לו לפני‬
 ‫זמן די קצר‪".‬‬
‫נכנסתי לחדר‪ ,‬ובזמן שעבדנו הסתכלתי סביבי‪ ,‬כי החדר באמת נראה כמו "מאורה"‪:‬‬
‫מירשאוּם שבורה וחליל ישן היו מונחים על‬‫ַ‬ ‫ספרים וניירות היו מפוזרים בכל פינה‪ ,‬מקטרת‬
‫מדף האח‪ ,‬כאילו סיימו את תפקידם; ציפור מרוטה וחסרת זנב צייצה על אדן החלון‪ ,‬וכלוב‬
‫עם עכברים לבנים קישט את אדן החלון השני; סירות לא גמורות ופיסות שרוך התגלגלו בין‬
‫דפים כתובים; נעליים קטנות ומלוכלכות עמדו לייבוש מול האח; ועקבותיהם של שני‬
‫הילדים האהובים‪ ,‬שלמענם הוא עובד במסירות‪ ,‬נראו בכל מקום בחדר‪ .‬לאחר חיטוט מקיף‬
‫התגלו שלוש מתוך שש הממחטות ‪ -‬אחת על הכלוב של הציפור‪ ,‬אחת מוכתמת בדיו‪,‬‬
‫ושלישית חרוכה כולה‪ ,‬מכיוון ששימשה להחזקת המפוח לליבוי האש‪.‬‬
‫"איזה בן אדם!" צחקה גברת קירק החביבה כשהכניסה את השיירים לשק הסמרטוטים‪.‬‬
‫"אני מניחה שהממחטות האחרות נגזרו כדי לשמש מפרשים לסירות וזנבות לעפיפונים או‬
‫לחבוש אצבעות פצועות‪ .‬זה נורא‪ ,‬אבל אני לא יכולה לגעור בו‪ .‬הוא כל כך מפוזר וחביב‪,‬‬
‫שהוא נותן לבנים האלה לעלות לו על הראש‪ .‬הסכמתי לכבס ולתקן לו את הבגדים‪ ,‬אבל‬
‫הוא שוכח להביא לי את הדברים שלו‪ ,‬ואני שוכחת לחפש אותם‪ ,‬וכך הוא מגיע לפעמים‬
‫למצבים לא נעימים‪".‬‬
‫"תני לי לתקן אותם‪ ",‬אמרתי‪" .‬זה לא מפריע לי‪ ,‬ולא צריך לספר לו‪ .‬הייתי רוצה ל‪...‬‬
‫הוא כל כך נדיב כלפי כשהוא מביא לי את המכתבים ומשאיל לי ספרים‪".‬‬
‫וככה סידרתי לו את הדברים וסרגתי עקבים לשני זוגות גרביים שאיבדו כל צורה אחרי‬
‫שתיקן אותם בעצמו‪ .‬לא אמרנו לו כלום‪ ,‬וקיוויתי שזה לא ייוודע לו‪ ,‬אבל באחד הימים‬
‫בשבוע שעבר הוא תפס אותי בשעת מעשה‪ .‬לא פעם הקשבתי לשיעורים שהוא נותן‪ ,‬והם‬
‫עניינו ושעשעו אותי עד כדי כך שהתעורר בי חשק ללמוד בעצמי; כי טינה כל הזמן נכנסת‬
‫ויוצאת בריצה ומשאירה את הדלת פתוחה‪ ,‬ואני יכולה לשמוע‪ .‬ישבתי ליד הדלת‪ ,‬הטלאתי‬
‫את הגרב האחרון בערימה וניסיתי להבין את הדברים שאמר לתלמידה חדשה‪ ,‬שנשמעה‬
‫טיפשה ממש כמוני‪ .‬הילדה סיימה את השיעור והלכה‪ ,‬וחשבתי שגם הוא הלך‪ ,‬כי שרר שקט‬
‫מוחלט‪ ,‬וכך שיננתי לי איזה פועל והתנדנדתי קדימה ואחורה בצורה ממש מגוחכת‪,‬‬
‫כשלפתע שמעתי קרקור קטן‪ ,‬הרמתי את עיני וראיתי שמר בר מביט בי‪ ,‬צוחק בשקט‪,‬‬
‫ומאותת לטינה שלא תסגיר אותו‪.‬‬
‫"ככה!" אמר כשהשתתקתי והבטתי בו במבט אווילי‪" ,‬את מציצה עלי‪ ,‬אני מציץ עלייך‪,‬‬
‫חמד אלייך‪ ,‬את מתחשקת ללמוד גרמנית?"‬ ‫וזה לא רע‪ .‬אבל תראי‪ ,‬אני לא סתם מנַ ֵ‬
‫"כן‪ ,‬אבל אתה עסוק מדי‪ .‬ואני טיפשה מדי‪ ",‬פלטתי והסמקתי כמו עגבנייה‪.‬‬
‫בﬠ ֶרף אני אתן שיעור קטן בהרבה שמחה‪,‬‬ ‫השכל‪ֶ .‬‬
‫"שטויות! נמצא הזמן ונצליח גם למצוא ֵ‬
‫כי בגלל זה‪ ,‬העלמה מארש‪ ,‬יש לי חוב לשלם‪ ",‬והוא הצביע על הגרב שבידי‪'" .‬כן‪ ',‬הם‬
‫אומרות אחד לשנייה‪ ,‬הגברות הכל כך טובות האלה‪' ,‬הוא איש זקן וטיפש‪ ,‬הוא לא יראה‬
‫מה אנחנו עושים‪ ,‬הוא לא ישים לב שהעקבים של הגרביים שלו עם בלי חורים עכשיו‪ ,‬הוא‬
‫מיכּנסים מעצמם‪'.‬‬
‫יחשוב שהכפתורים שלו צמחו חדשים אחרי שהם נפלו‪ ,‬ויאמין ששרוכים ַ‬
‫אה! אבל לי יש עין ואני רואה הרבה‪ .‬יש לי לב‪ ,‬ואני מרגיש תודה לזה‪ .‬בואי‪ ,‬שיעור קטן‬
‫לפעמים‪ ,‬או שגמרנו עבודות של גמדים בשבילי ובשביל הילדים שלי‪".‬‬
‫מובן שלא היה לי מה לענות‪ ,‬ומכיוון שזו באמת הזדמנות נהדרת‪ ,‬הסכמתי לעסקה‬
‫והתחלנו ללמוד‪ .‬לקחתי ארבעה שיעורים‪ ,‬ואז נתקעתי עמוק בביצת הדקדוק‪ .‬הפרופסור‬
‫התייחס אלי בסבלנות רבה‪ ,‬אבל אני מניחה שהוא התענה מאוד‪ ,‬כי מדי פעם הוא הביט בי‬
‫בארשת כזאת של ייאוש שקט‪ ,‬שלא ידעתי אם לצחוק או לבכות‪ .‬ניסיתי את שתי הדרכים‪,‬‬
‫וכשהדברים הגיעו לידי כך שמשכתי באף מרוב עינויים וסבל‪ ,‬הוא פשוט השליך את ספר‬
‫הדקדוק על הרצפה ויצא מהחדר‪ .‬הרגשתי מושפלת ונטושה‪ ,‬אבל לא האשמתי אותו בכלל‪,‬‬
‫אלא אספתי את הניירות שלי והתכוונתי לעלות מהר לחדר שלי ולהחטיף לעצמי כהוגן‪,‬‬
‫אבל פתאום הוא שב ונכנס‪ ,‬נמרץ וקורן כאילו הוכחתי הצטיינות יתרה‪.‬‬
‫"עכשיו ננסה דרך חדשה‪ .‬את ואני נקרא אגדות קטנות ונחמדות ביחד‪ ,‬ויותר לא נחפור‬
‫בספר יבש‪ ,‬שיעמוד בפינה עכשיו בגלל שהוא עשה לנו צרות‪".‬‬
‫הוא דיבר בחביבות עצומה ופתח לפני בנעימות רבה את ספר האגדות של הנס כריסטיאן‬
‫אנדרסן‪ ,‬ואני התביישתי עוד יותר והסתערתי על השיעור כאילו חיי תלויים בכך‪ ,‬וזה שעשע‬
‫אותו מאוד‪ ,‬כנראה‪ .‬שכחתי לגמרי את הביישנות שלי‪ ,‬התחלתי לחרוש )אין מילה מתאימה‬
‫יותר לתאר את זה( בכל כוחי‪ ,‬מעדתי במילים הארוכות‪ ,‬ביטאתי אותן כפי שעלה על דעתי‬
‫באותו רגע והשתדלתי כמיטב יכולתי‪ .‬כשגמרתי לקרוא את העמוד הראשון ועצרתי לנשום‪,‬‬
‫הוא מחא כפיים וקרא בלבביות‪" ,‬דאס איסט גוּט! עכשיו אנחנו להתקדם יפה! התור שלי‬
‫עכשיו‪ .‬אני קורא בגרמנית‪ ,‬את ַלטוֹת האוזן שלך‪ ".‬והוא קרא בשטף והרעים את המילים‬
‫בקולו החזק‪ ,‬בשמחה שהיתה נעימה לעין ולא רק לאוזן‪ .‬למרבה המזל קראנו את "חייל‬
‫הבדיל"‪ ,‬וזה סיפור משעשע‪ ,‬כפי שאתן יודעות‪ ,‬ולכן יכולתי להרשות לעצמי לצחוק‬
‫ובאמת צחקתי‪ ,‬אף על פי שלא הבנתי חצי ממה שהוא קרא‪ ,‬כי לא יכולתי להתאפק‪ ,‬מפני‬
‫שהוא קרא במסירות כזאת‪ ,‬ואני הייתי כל כך נרגשת‪ ,‬וכל העניין היה מצחיק כל כך‪.‬‬
‫בפעמים הבאות הסתדרנו יותר טוב‪ ,‬ועכשיו אני קוראת את השיעורים שלי לא רע‪ ,‬כי‬
‫צורת הלימוד הזאת מתאימה לי‪ ,‬והדקדוק נבלע בסיפורים ובשירה כמו גלולה מרה בתוך‬
‫ריבה מתוקה‪ .‬אני נהנית מאוד‪ ,‬ונראה שגם הוא עדיין לא התעייף מהעניין ‪ -‬וזה יפה מאוד‬
‫מצדו‪ ,‬נכון? אני מתכוונת לתת לו משהו בחג המולד‪ ,‬כי אני לא מעזה להציע לו כסף‪.‬‬
‫מאמי‪ ,‬תמצאי לי איזשהו רעיון נחמד‪.‬‬
‫אני שמחה שלורי נראה שמח ועסוק עד כדי כך שהוא הפסיק לעשן ומאפשר לשיער שלו‬
‫להתארך‪ .‬אתן רואות‪ ,‬בת' מטפלת בו יותר טוב ממני‪ .‬אני לא מקנאה‪ ,‬חמודה‪ ,‬תעשי כמיטב‬
‫יכולתך‪ ,‬אבל אל תהפכי אותו לקדוש‪ .‬אני חוששת שלא אוכל לחבב אותו בלי טיפ‪-‬טיפה‬
‫של שובבות אנושית‪ .‬תקראו לו קטעים מהמכתבים שלי‪ .‬אין לי זמן לכתוב הרבה‪ ,‬וגם זה‬
‫יספיק‪ .‬תודה לאל שבת' ממשיכה להרגיש טוב‪.‬‬

‫ינואר‬
‫שנה טובה לכולכם‪ ,‬בני משפחתי היקרים מכול‪ ,‬וזה כולל כמובן את מר לורנס וגם בחור‬
‫צעיר ששמו טדי‪ .‬קשה לי לתאר לכם כמה נהניתי מהחבילה ששלחתם לי לחג המולד‪ ,‬כי‬
‫קיבלתי אותה רק בלילה‪ ,‬כשכבר איבדתי כל תקווה‪ .‬המכתב שלכם הגיע בבוקר‪ ,‬אבל לא‬
‫הזכרתם שום חבילה כי רציתם שזו תהיה הפתעה‪ .‬לכן התאכזבתי‪ ,‬מפני שהיתה לי "מין‬
‫הרגשה כזאת" שלא תשכחו אותי‪ .‬הרגשתי קצת מדוכדכת כשישבתי בחדר שלי אחרי שעת‬
‫התה‪ ,‬וכשהביאו לי את החבילה הגדולה‪ ,‬שנראתה חבוטה ומלוכלכת בבוץ‪ ,‬פשוט חיבקתי‬
‫אותה וקיפצתי מרוב שמחה‪ .‬היא היתה כל כך "ביתית" ומרעננת‪ ,‬שהתיישבתי על הרצפה‬
‫וקראתי והסתכלתי ואכלתי וצחקתי ובכיתי‪ ,‬בקיצור‪ ,‬הייתי מגוחכת כמו תמיד‪ .‬הדברים‬
‫ששלחתם קלעו בדיוק למטרה‪ ,‬והם אפילו טובים יותר ממה שרציתי‪ ,‬כי הם מתוצרת עצמית‬
‫ולא קנויים‪" .‬סינר הדיו" החדש של בת' הוא ממש נפלא‪ ,‬וקופסת עוגיות הזנגוויל של‬
‫האנה היא פשוט אוצר‪ .‬ברור שאלבש את תחתוני הפלנל היפים ששלחת לי‪ ,‬מאמי‪ ,‬ואקרא‬
‫בעיון את הספרים שאבא סימן בתוכם קטעים בשבילי‪ .‬המון המון תודה לכולכם!‬
‫אם כבר מדברים על ספרים‪ ,‬זה מזכיר לי שהתעשרתי מהבחינה הזאת‪ ,‬כי בראש השנה‬
‫מר בר נתן לי עותק משובח של כל כתבי שייקספיר‪ .‬הספר הזה יקר ללבו מאוד‪ ,‬ולא פעם‬
‫התפעלתי ממנו כשראיתי אותו במקום הכבוד שלו‪ ,‬לצד התנ"ך בגרמנית וספרים של‬
‫אפלטון‪ ,‬הומרוס ומילטון‪ .‬אתם ודאי מתארים לעצמכם איך הרגשתי כשהוא הוריד אותו‬
‫מהמדף‪ ,‬בלי העטיפה שלו‪ ,‬והראה לי שהשם שלי רשום בתוכו‪ ,‬בתוספת המילים "מידידך‬
‫פרידריך בר‪".‬‬
‫"את אומרת הרבה שאת רוצה ספרייה‪ ,‬אז הנה אני נותן לך‪ ,‬כי בין המכסים האלה )הוא‬
‫התכוון לכריכות( יש הרבה ספרים בספר אחד‪ .‬תקראי אותו טוב‪ ,‬והוא יעזור לך הרבה‪ .‬אם‬
‫את תלמדי ממנו לקרוא אופי של אנשים‪ ,‬את תדעי איך לקרוא אופי בחוץ ואיך לצייר אופי‬
‫עם העט שלך‪".‬‬
‫הודיתי לו כמיטב יכולתי‪ ,‬ועכשיו אני מדברת על "הספרייה שלי" כאילו יש לי מאה‬
‫ספרים‪ .‬אף פעם לא ידעתי איזה שפע יש בשייקספיר‪ ,‬כי אף פעם לא היה לי מין ֶבּר כזה‬
‫שיסביר לי אותו‪ .‬ובבקשה אל תצחקו על השם הנורא הזה שלו‪ .‬קשה לי קצת להסביר לכם‬
‫איך מבטאים אותו‪ ,‬כי זה נשמע קצת כמו ֵבּייר‪ ,‬מין צליל כזה שרק הגרמנים יודעים להפיק‪.‬‬
‫אני שמחה ששתיכן נהנות ממה שאני מספרת לכן עליו‪ ,‬ואני מקווה שיזדמן לכם להכיר‬
‫אותו באחד הימים‪ .‬אמא תתפעל מהלב החם שלו‪ ,‬ואבא יעריך את חוכמתו‪ .‬אני מתפעלת‬
‫גם מזה וגם מזה ומרגישה ש"ידידך פרידריך בר" מעשיר מאוד את עולמי‪.‬‬
‫מכיוון שאין לי הרבה כסף ולא ידעתי מה הוא אוהב‪ ,‬קניתי כמה דברים קטנים ופיזרתי‬
‫אותם בחדר שלו‪ ,‬כדי שימצא אותם במפתיע‪ .‬דברים שימושיים‪ ,‬יפים או מצחיקים ‪ -‬מתקן‬
‫חדש לקסת הדיו שעל השולחן שלו‪ ,‬אגרטל קטן לפרחים )תמיד יש לו פרח או גבעול ירוק‬
‫בתוך כוס‪" ,‬בשביל מרענן קצת‪ ",‬ככה הוא אומר( וכפפת בד למפוח שלו‪ ,‬כדי שהוא לא‬
‫יצטרך לשרוף את הממחטות שלו‪ .‬קישטתי את הכפפה בצורה הזאת שבת' המציאה ‪ -‬פרפר‬
‫גדול עם גוף שמן‪ ,‬כנפיים שחורות וצהובות‪ ,‬מחושים מחוטי צמר ועיני חרוזים‪ .‬הכפפה‬
‫הזאת מצאה חן בעיניו מאוד‪ ,‬והוא הניח אותה על מדף האח‪ ,‬לקישוט‪ ,‬כך שאפשר לומר‬
‫שהרעיון הזה נכשל בסופו של דבר‪ .‬הוא אמנם עני‪ ,‬אבל למרות זאת הוא קנה מתנות‬
‫לכולם ולא שכח אפילו משרת או ילד אחד בכל הבית; ואף אחד משוכני הבית‪ ,‬מהכובסת‬
‫הצרפתייה ועד העלמה נורטון‪ ,‬לא שכח אותו‪ .‬כל כך שמחתי‪.‬‬
‫בערב ראש השנה ערכו כאן נשף מסכות עליז מאוד‪ .‬בהתחלה לא התכוונתי לרדת‪ ,‬כי אין‬
‫לי שמלה מתאימה‪ ,‬אבל ברגע האחרון גברת קירק נזכרה בשמלה רקומה ישנה‪ ,‬והעלמה‬
‫נורטון השאילה לי תחרה ונוצות‪ ,‬וכך התחפשתי לגברת ָמ ַלפּרוֹפּ ונכנסתי לחדר במסכה‪ .‬אף‬
‫אחד לא זיהה אותי‪ ,‬כי שיניתי את הקול שלי‪ ,‬ואף אחד לא העלה על הדעת שהעלמה‬
‫מארץ' השתקנית והמתנשאת )כי רובם חושבים שאני נוקשה וצוננת‪ ,‬ואני באמת מתנהגת‬
‫ככה אל הריקנים והשחצנים( מסוגלת לרקוד ולהתלבש ולפרוץ ב"ערבוביה מרשימה של‬
‫אמרות‪ ,‬כמו אלגוריה על גדות הנילוס"‪ 70.‬נהניתי מאוד מכל העניין הזה‪ ,‬וכמה משעשע היה‬
‫לראות אותם בוהים בי כשהורדנו לבסוף את המסכות‪ .‬אחד הבחורים אמר לחברו‬
‫שמההתחלה היה ברור לו שאני שחקנית‪ ,‬ושנדמה לו שהוא ראה אותי באחד התיאטראות‬
‫הקטנים‪ .‬אני בטוחה שהבדיחה הזאת מאוד תמצא חן בעיני מג‪ .‬מר בר התחפש לניק בּוֹטוֹם‪,‬‬
‫לטיטניָ ה ‪ -‬פיה קטנה ומושלמת בזרועותיו‪ 71.‬כשהם רקדו‪ ,‬הם היו "נוף לא רע"‪ ,‬כמו‬
‫ַ‬ ‫וטינה‬
‫שטדי נוהג לומר‪.‬‬
‫בסופו של דבר עבר עלי חג שמח מאוד‪ ,‬וכשחשבתי על זה אחר כך בחדר שלי‪ ,‬הרגשתי‬
‫שהתקדמתי קצת למרות הכישלונות הרבים שלי‪ ,‬כי עכשיו אני עליזה כל הזמן‪ ,‬עובדת‬
‫ברצון ומתעניינת יותר באחרים‪ ,‬וזה טוב מאוד‪ .‬ברכות לכולכם! אוהבת אתכם תמיד‪,‬‬
‫ג'ו‬

‫‪ .66‬ג'ו מתייחסת לספר ילדים בחרוזים‪) Mabel in Midsummer Day ,‬מייבל ביום קיץ(‪ ,‬מאת המשוררת האנגלייה‬
‫מרי הוֹויט )‪.(Howitt; 1799-1888‬‬
‫‪) "Kennst du das Land" .67‬נקרא גם "השיר של מיניון"( ‪ -‬שירו של המשורר הגרמני גתה‪ ,‬שהולחן על ידי מלחינים‬
‫שונים‪.‬‬
‫‪ .68‬סירוס המילה "רווק" לקוח מדיוויד קופרפילד מאת צ'רלס דיקנס‪ ,‬שם מר פגוטי אומר ‪ bacheldore‬במקום ‪.bachelor‬‬
‫‪" .69‬פריץ הזקן" ‪ -‬כינויו של פרידריך השני‪ ,‬מלך פרוסיה; "בירה לאגר" ‪ -‬סוג של בירה שראשית ייצורה בגרמניה;‬
‫"אורסה מייג'ור" ‪ -‬שמה הלטיני של "הדובה הגדולה"‪ ,‬ושמו של הפרופסור ֶבּר ‪ - Bhaer -‬נשמע כמו המילה "דוב"‬
‫)‪ (bear‬באנגלית‪.‬‬
‫‪ .70‬מובאה מתוך הקומדיה ‪) The Rivals‬היריבים( מאת ריצ'רד ֶשרידן‪ ,‬המתייחסת לשיבושיה של גברת מלפרופ‪ .‬המילה‬
‫"אלגוריה" מחליפה את המילה אליגטור ‪ -‬תמסח‪.‬‬
‫‪ .71‬שתי דמויות מתוך חלום ליל קיץ מאת שייקספיר‪ :‬טיטניה היא מלכת הפיות‪ ,‬וניק בוטום הוא אורג שראשו נהפך‬
‫לראש חמור וטיטניה מתאהבת בו‪ ,‬כל זאת בגלל כשפיו של פּוּק‪.‬‬
‫פרק שלושים וארבעה‬
 ‫ידיד‬

‫ג'ו היתה מרוצה מאוד מהאווירה החברתית סביבה‪ .‬היא היתה עסוקה מאוד בעבודה‬
‫היומיומית שממנה הרוויחה את לחמה )שהיה טעים במיוחד בזכות המאמץ שנדרש ממנה(‪,‬‬
‫ובכל זאת מצאה זמן לעמלה הספרותי‪ .‬המטרה שהציבה לעצמה עכשיו היתה טבעית לגמרי‬
‫לבחורה ענייה ושאפתנית‪ ,‬אבל האמצעים שנקטה כדי להגיע אל היעד לא היו מוצלחים כל‬
‫כך‪ .‬היא ראתה שכסף מקנה כוח‪ ,‬ולכן החליטה שגם היא תצבור כסף וכוח ‪ -‬לא למען‬
‫עצמה בלבד‪ ,‬אלא למען האנשים שאהבה יותר מכול‪.‬‬
‫במשך שנים טיפחה את המגדל הפורח שלה ‪ -‬החלום למלא את הבית במותרות‪ ,‬לספק‬
‫לבת' את כל מאווייה‪ ,‬מתותים בחורף ועד פסנתר בחדר השינה שלה‪ ,‬לנסוע בעצמה לחו"ל‬
‫וליהנות משפע תמידי כך שתוכל להרשות לעצמה את מותרות הצדקה‪.‬‬
‫כשהעיתון זיכה אותה בפרס על הסיפור שכתבה‪ ,‬חשבה שהנה מצאה את הדרך שתוביל‬
‫אותה‪ ,‬לאחר מסע ארוך וטיפוס מפרך‪ ,‬אל טירת חלומותיה המלבבת‪ .‬אבל הביקורות הקשות‬
‫שהוטחו ברומן שלה פוגגו את האומץ שלה למשך זמן מה‪ ,‬כי דעת הקהל היא ענק שמפחיד‬
‫גם גיבורים אמיצים ומנוסים ממנה‪ .‬וכך‪ ,‬כמו ג'ק שטיפס על גבעול האפונה‪ ,‬החליטה לנוח‬
‫קצת אחרי הניסיון הראשון‪ ,‬שהסתיים בנפילה ובחלק זעיר ביותר מאוצרותיו של הענק‪ ,‬אם‬
‫זיכרוני לא מטעה אותי‪ .‬אבל גם ג'ו‪ ,‬ממש כמו ג'ק‪ ,‬חשה דחף עצום לקום ולנסות מחדש‪,‬‬
‫ולכן טיפסה שוב‪ ,‬בצד האפל הפעם‪ ,‬וזכתה בשלל נוסף‪ ,‬אבל כמעט הותירה מאחוריה משהו‬
‫יקר הרבה יותר משקים מלאי מטבעות‪.‬‬
‫היא התמסרה לכתיבת סיפורים "מסעירים"‪ ,‬כי אפילו המושלמים בתושבי אמריקה קראו‬
‫זבל באותה תקופה חשוכה‪ .‬בלי לספר לאיש‪ ,‬רקחה סיפור "מותח"‪ ,‬אזרה עוז והביאה אותו‬
‫"סרטוֹר‬
‫ווֹלקיינוֹ"‪ .‬היא מעולם לא קראה את ַ‬ ‫ֵ‬ ‫במו ידיה למר ֶדשווּד‪ ,‬עורך העיתון "ויקלי‬
‫ֶר ַסרטוּס"‪ 72,‬אבל בחוש נשי הבינה שאנשים רבים מתרשמים ממראה הבגד ולאו דווקא‬
‫מאיכות האופי או מקסם ההתנהגות‪ .‬לכן התלבשה במיטב בגדיה‪ ,‬ניסתה לשכנע את עצמה‬
‫שהיא לא נרגשת ולא עצבנית‪ ,‬טיפסה באומץ במעלה שני גרמי מדרגות אפלים ומלוכלכים‪,‬‬
‫ומצאה את עצמה בחדר מבולגן‪ ,‬אפוף עשן סיגרים‪ ,‬מול שלושה אדונים‪ ,‬שבצורת הישיבה‬
‫הנוכחית שלהם היו עקבי הנעליים שלהם מורמים גבוה אף יותר מהכובעים שחבשו‪ ,‬וגם את‬
‫פריט הלבוש הזה לא טרח איש מהם להסיר כשנכנסה‪ .‬ג'ו נרתעה מעט מקבלת הפנים‬
‫הזאת‪ ,‬עמדה בהיסוס בפתח ומלמלה במבוכה רבה‪" ,‬סליחה‪ ,‬אני מחפשת את המערכת של‬
‫ה'וויקלי וולקיינו'‪ ,‬רציתי לדבר עם מר דשווד‪".‬‬
‫זוג העקבים המורם ביותר הוסר מן השולחן והאדון האפוף עשן יותר מכולם קם ממקומו‪,‬‬
‫אחז בזהירות את הסיגר שלו בין אצבעותיו‪ ,‬התקדם לעברה בפנים מנומנמים לגמרי והנהן‬
‫בראשו‪ .‬ג'ו הרגישה שהיא חייבת לצלוח איכשהו את המעמד הזה‪ ,‬הוציאה את כתב היד‬
‫שלה והסמיקה יותר ויותר עם כל משפט‪ ,‬כשפלטה שברים מהנאום הקטן שהכינה בקפדנות‬
‫לכבוד האירוע‪.‬‬
‫"חברה שלי ביקשה ממני להגיש‪ ...‬סיפור‪ ...‬רק לניסיון‪ ...‬היא היתה רוצה לשמוע מה‬
‫דעתך‪ ...‬והיא תשמח לכתוב עוד כאלה אם זה מתאים‪".‬‬
‫בזמן שהסמיקה וגמגמה‪ ,‬לקח מר דשווד את כתב היד‪ ,‬עלעל בדפים בשתי אצבעות‬
‫מלוכלכות למדי והעביר את מבטו הביקורתי על פני הדפים הנקיים והמסודרים‪.‬‬
‫"לא ניסיון ראשון‪ ,‬אני מניח?" אמר כשראה שהעמודים ממוספרים‪ ,‬כתובים רק בצד אחד‬
‫של הדף‪ ,‬ולא קשורים בסרט ‪ -‬סימן בדוק לכותב טירון‪.‬‬
‫ב'בּלרניסטון‬
‫ַ‬ ‫"לא‪ ,‬אדוני‪ .‬יש לה ניסיון מסוים‪ ,‬והיא קיבלה פרס על סיפור שהתפרסם‬
‫ֶבּנֶ ר'‪".‬‬
‫"באמת?" ומר דשווד העיף מבט מהיר בג'ו‪ ,‬ונראה כאילו הוא מבחין בכל פרט‪ ,‬מהסרט‬
‫בכובע שלה ועד הכפתורים על נעליה‪" .‬טוב‪ ,‬את יכולה להשאיר אותו‪ ,‬אם את רוצה‪ .‬יש‬
‫לנו כל כך הרבה דברים כאלה‪ ,‬שאנחנו לא יודעים מה לעשות איתם כרגע‪ .‬אבל אני אעיף‬
‫מבט ואתן לך תשובה בשבוע הבא‪".‬‬
‫ג'ו לא רצתה להשאיר את כתב היד‪ ,‬כי מר דשווד לא מצא חן בעיניה‪ ,‬אבל לנוכח‬
‫הנסיבות לא היתה לה ברירה אלא לקוד קידה ולצאת‪ ,‬גבוהה ומכובדת מתמיד‪ ,‬כמו‬
‫שנראתה בדרך כלל כשהיתה מתוחה או נבוכה‪ .‬באותו רגע היתה מתוחה ונבוכה גם יחד‪ ,‬כי‬
‫המבטים הידעניים שהאדונים החליפו ביניהם הבהירו לה שהבדיה הקטנה שלה על "החברה‬
‫שלי" נראית להם כבדיחה טובה‪ ,‬וקולות הצחוק שנשמעו בעקבות הערה כלשהי של העורך‪,‬‬
‫שלא הגיעה לאוזנה מכיוון שסגר את הדלת‪ ,‬החריפו את תחושתה הרעה‪ .‬היא כמעט‬
‫החליטה לא לחזור לשם לעולם‪ ,‬מיהרה הביתה ופרקה את זעמה בתפירת סינרים נמרצת‪,‬‬
‫אך כעבור שעה‪-‬שעתיים נרגעה‪ ,‬צחקה מכל העניין וחיכתה בשקיקה לשבוע הבא‪.‬‬
‫כשבאה לשם שוב היה מר דשווד לבדו‪ ,‬והיא שמחה מאוד‪ .‬הפעם היה מר דשווד ערני‬
‫בהרבה ולכן גם חביב יותר‪ .‬והפעם לא היה שקוע בסיגר שלו עד כדי כך שישכח את‬
‫נימוסיו‪ ,‬ולכן היתה הפגישה השנייה מוצלחת פי כמה מהראשונה‪.‬‬
‫"החלטנו לקחת את זה" )עורכים אף פעם לא אומרים "אני"( "אם לא תתנגדי לכמה‬
‫שינויים‪ .‬הסיפור ארוך מדי‪ ,‬אבל אם נשמיט את הפסקאות שסימנתי‪ ,‬הוא יהיה בדיוק באורך‬
‫המתאים‪ ",‬אמר בנימה עסקית‪.‬‬
‫ג'ו כמעט לא זיהתה את כתב היד שלה‪ ,‬עד כדי כך היו הדפים מקומטים והפסקאות‬
‫מחוקות ומקושקשות‪ .‬היא הרגישה כמו הורה אוהב שמתבקש לקצוץ את רגלי תינוקו כדי‬
‫להתאים אותו לעריסה חדשה‪ ,‬כשהביטה בפסקאות המסומנות והופתעה לגלות שכל הגיגי‬
‫המוסר ‪ -‬שהקפידה לשבץ כמשקל שכנגד לעודפי הרומנטיות ‪ -‬נמחקו בקווים אלכסוניים‪.‬‬
‫"אבל אדוני‪ ,‬חשבתי שלכל סיפור צריך להיות מוסר השכל‪ ,‬ולכן דאגתי שחלק מהחוטאים‬
‫שלי יתחרטו על המעשים שלהם‪".‬‬
‫חיוך ריכך את הרצינות המקצועית של מר דשווד‪ ,‬כי ג'ו שכחה את "החברה" שלה‬
‫ודיברה כפי שרק כותב הסיפור יכול לדבר‪.‬‬
‫"אנשים רוצים שישעשעו אותם‪ ,‬לא שיטיפו להם מוסר‪ ,‬את יודעת‪ .‬לסיפורי מוסר אין‬
‫הרבה ביקוש בימינו‪ ",‬אמר‪ ,‬אם כי ההצהרה הזאת לא היתה נכונה לגמרי‪ ,‬דרך אגב‪.‬‬
‫"אז אתה חושב שהסיפור יֵ צא טוב עם השינויים האלה?"‬
‫"כן‪ .‬העלילה מקורית‪ ,‬מתפתחת לא רע‪ ...‬השפה טובה וכולי‪ ",‬השיב מר דשווד בחביבות‪.‬‬
‫"ומה אתם‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬איזו תמורה‪ "...‬אמרה ג'ו‪ ,‬שהתקשתה פתאום להתבטא‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ,‬טוב‪ ,‬אנחנו נותנים בין עשרים וחמש לשלושים על דברים כאלה‪ .‬אנחנו‬
‫משלמים כשהסיפור יוצא לאור‪ ",‬השיב מר דשווד‪ ,‬כאילו הנקודה הזאת נשמטה מזיכרונו‪,‬‬
‫שהרי ידוע שדברים פעוטים כאלה פורחים לא פעם ממוחם של מוציאים לאור‪.‬‬
‫"בסדר גמור‪ .‬אז אתה יכול לקבל אותו‪ ",‬אמרה ג'ו והושיטה לו את כתב היד בהבעת‬
‫סיפוק‪ ,‬כי אחרי שהרוויחה דולר לטור‪ ,‬אפילו עשרים וחמישה דולרים נשמעו תשלום טוב‪.‬‬
‫"להגיד לחברה שלי שתרצו עוד חומר‪ ,‬אם יהיה לה סיפור מוצלח יותר?" שאלה ג'ו‪,‬‬
‫שלא חשה בפליטת הפה הקטנה שלה קודם והרגישה מחוזקת לנוכח הצלחתה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אנחנו נעיף בו מבט‪ .‬אני לא יכול להבטיח מראש שנקבל אותו‪ .‬תגידי לה שתכתוב‬
‫סיפור קצר ועסיסי ולא תטרח על מוסר השכל‪ .‬באיזה שם החברה שלך מעוניינת להופיע?"‬
‫שאל כבדרך אגב‪.‬‬
‫"בלי שם‪ ,‬אם לא אכפת לך‪ .‬היא לא רוצה ששמה יתפרסם‪ ,‬ואין לה ֵשם עט‪ ",‬אמרה ג'ו‬
‫ובכל זאת הסמיקה‪.‬‬
‫"איך שהיא רוצה‪ .‬הסיפור יודפס בשבוע הבא‪ .‬תבואי לקבל את הכסף או שאשלח אותו?"‬
‫שאל מר דשווד‪ ,‬שהשתוקק כמובן לדעת מי היא הכותבת החדשה בעיתון שלו‪.‬‬
‫"אני אבוא‪ .‬יום נעים‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫כשיצאה‪ ,‬הרים מר דשווד את רגליו על השולחן והעיר בזחיחות דעת‪" ,‬ענייה וגאה‪ ,‬כמו‬
‫תמיד‪ ,‬אבל היא כותבת לא רע‪".‬‬
‫ג'ו פעלה על פי הנחיותיו של מר דשווד‪ ,‬הפכה את גברת סלנ"ג נורת'ברי לדגם החיקוי‬
‫שלה‪ ,‬וצללה בפזיזות לתוך ימה הסוער של הספרות הזולה‪ .‬אבל הודות לגלגל הצלה שזרק‬
‫לה ידיד‪ ,‬צפה ועלתה שוב כמעט בלי פגע‪.‬‬
‫כמו רוב הכותבים הצעירים‪ ,‬חיפשה את הדמויות והנופים שלה בארצות נכר והעלתה על‬
‫במותיה שודדי דרכים‪ ,‬רוזנים‪ ,‬צועניות‪ ,‬נזירות ודוכסיות‪ ,‬שגילמו את תפקידם בחיוניות‬
‫ובדייקנות‪ ,‬ככל שאפשר לצפות בנסיבות כאלה‪ .‬הקוראים שלה לא הקפידו על זוטות כגון‬
‫דקדוק‪ ,‬פיסוק ועלילות סבירות‪ ,‬ומר דשווד ִאפשר לה ברוב נדיבותו למלא את טורי עיתונו‬
‫תמורת עלוּת נמוכה ביותר‪ ,‬ולא חשב שמחובתו לספר לה כי הסיבה האמיתית להכנסת‬
‫האורחים שלו היא העובדה שאחד הכותבים שלו זנח אותו לאנחות לאחר שהציעו לו שכר‬
‫גבוה יותר במקום אחר‪.‬‬
‫עד מהרה שקעה בעניין רב בעבודתה‪ ,‬כי הארנק המצומק שלה הלך ותפח‪ ,‬והמטמון‬
‫הקטן שצברה כדי לקחת את בת' להרים בקיץ הבא הלך וגדל‪ ,‬באטיות אך בהתמדה‪ ,‬עם כל‬
‫שבוע שחלף‪ .‬דבר אחד פגם בשביעות רצונה ‪ -‬העובדה שלא סיפרה לבני משפחתה בבית‪.‬‬
‫היא חששה שאבא ואמא לא יראו זאת בעין יפה‪ ,‬והעדיפה להשיג את מטרתה בדרך שלה‬
‫ורק אחר כך להתנצל‪ .‬היא לא התקשתה לשמור על הסוד‪ ,‬כי סיפוריה התפרסמו בעילום‬
‫שם‪ .‬מר דשווד גילה כמובן את שמה בתוך זמן קצר‪ ,‬אבל הבטיח לשתוק ולמרבה הפלא אף‬
‫קיים את הבטחתו‪.‬‬
‫ג'ו לא חשבה שעלול להיגרם לה נזק כלשהו‪ ,‬כי באמת לא התכוונה לכתוב שום דבר‬
‫שיש להתבייש בו‪ ,‬והיא השקיטה כל נקיפת מצפון בציפייה לאותו רגע מאושר שבו תציג‬
‫את הכסף שהרוויחה ותצחק על סודה השמור היטב‪.‬‬
‫אבל מר דשווד היה מוכן לקבל אך ורק סיפורים מסעירים‪ ,‬ומכיוון שסערות נפש אפשר‬
‫להפיק רק על ידי עינוי נשמותיהם של הקוראים‪ ,‬היה עליה לבזוז לשם כך את מכמני‬
‫ההיסטוריה והרומנטיקה‪ ,‬היבשה והים‪ ,‬המדע והאמנות‪ ,‬וכן את רשומות המשטרה ובתי‬
‫החולים לחולי נפש‪ .‬עד מהרה התברר לג'ו שחוויותיה התמימות סיפקו לה הצצות מעטות‬
‫בלבד לעולם הטרגי שבתחתית החברה‪ ,‬ולכן‪ ,‬מתוך שיקולים עסקיים‪ ,‬ניגשה לספק את‬
‫החסר לה במרץ טיפוסי‪ .‬מתוך להיטות למצוא חומר לסיפוריה ומתוך נחישות לטוות להם‬
‫עלילה מקורית‪ ,‬גם אם הביצוע לא יהיה מופתי‪ ,‬תרה בעיתונים אחר תאונות‪ ,‬תקריות‬
‫ופשעים‪ ,‬עוררה חשד בלב ספרניות מפני שביקשה מהן ספרים על רעלים‪ ,‬סקרה פנים‬
‫ברחוב‪ ,‬וחיפשה בכל מקום דמויות טובות‪ ,‬רעות ואדישות‪ .‬היא חפרה בעפרם של זמנים‬
‫עברו וניסתה לדלות עובדות או פרטים בדויים‪ ,‬ישנים עד כדי כך שנראו כחדשים‪,‬‬
‫והתוודעה אל חטאים‪ ,‬שיגעון ואומללות‪ ,‬ככל שאפשרו לה נסיבות חייה המצומצמות‪ .‬היא‬
‫חשבה שהיא מצליחה יפה‪ ,‬אבל בלי שהרגישה בכך החלה לפגוע בכמה מהתכונות העדינות‬
‫ביותר שלה‪ .‬היא חייתה בחברה גרועה‪ ,‬גם אם דמיונית בלבד‪ ,‬שהשפיעה עליה לרעה מפני‬
‫שהזינה את לבה ואת דמיונה במזון מזיק ומסוכן‪ ,‬וסילקה במהירות את התום המלבלב‬
‫שבאופייה מפני שערכה לה היכרות מוקדמת מדי עם הצד האפל של החיים‪ ,‬שכולנו‬
‫מתוודעים אליו בשלב זה או אחר‪.‬‬
‫היא החלה לחוש זאת גם אם עדיין לא התלוותה לכך הבנה‪ ,‬כי כשהרבתה לתאר‬
‫תשוקות ותחושות של אחרים‪ ,‬החלה בהכרח לעיין ולהרהר בתשוקותיה וברגשותיה שלה ‪-‬‬
‫שעשוע קודר שנפשות צעירות ובריאות לא עוסקות בו מרצונן הטוב‪ .‬ומכיוון שכל מעשה‬
‫רע גורר אחריו עונש‪ ,‬קיבלה גם ג'ו את עונשה כשנזקקה לו‪.‬‬
‫אני לא יודעת אם העיון בשייקספיר הוא שעזר לה להבין את האופי האנושי‪ ,‬או דווקא‬
‫חוש טבעי של אישה שיודעת לזהות כנות‪ ,‬אומץ וחוזק‪ ,‬אבל אף על פי שהקנתה לגיבוריה‬
‫הדמיוניים כל שלמות אפשרית‪ ,‬הבחינה ג'ו אט‪-‬אט בגיבור בשר ודם‪ ,‬שעורר בה עניין‬
‫למרות פגמיו האנושיים הרבים‪ .‬באחת משיחותיהם יעץ לה מר בר לחקור דמויות פשוטות‪,‬‬
‫אמיתיות ומלבבות בכל מקום שתמצא אותן‪ ,‬כאימון מועיל לסופרת‪ .‬ג'ו קיבלה את דבריו‪,‬‬
‫ובשלווה רבה נפנתה לעברו וחקרה אותו ‪ -‬מהלך שהיה מפתיע אותו מאוד אילו היה מודע‬
‫לו‪ ,‬כי הפרופסור המכובד היה אדם צנוע מאוד בכל הנוגע להכרה בערכו שלו‪.‬‬
‫למה כולם אוהבים אותו ‪ -‬זאת השאלה שהפליאה את ג'ו בהתחלה‪ .‬הוא לא היה עשיר‬
‫או מפורסם‪ ,‬לא צעיר ולא יפה‪ .‬משום בחינה לא היה מדהים‪ ,‬מרשים או מבריק על פי‬
‫ההגדרות המקובלות‪ .‬ובכל זאת היה מצודד כמו אש נעימה‪ ,‬ואנשים נקבצו סביבו כמו סביב‬
‫אח מחממת‪ .‬הוא היה עני‪ ,‬אבל העניק בלי הרף; הוא היה זר‪ ,‬אבל כולם היו חבריו; הוא‬
‫כבר לא היה צעיר‪ ,‬ובכל זאת היה עליז כמו ילד; הוא היה מכוער ומשונה‪ ,‬ובכל זאת חשבו‬
‫רבים שפניו יפהפיים‪ ,‬ובזכות אופיו סלחו לו בקלות על מוזרויותיו‪ .‬ג'ו צפתה בו לא פעם‪,‬‬
‫ניסתה להבין את פשר הנס‪ ,‬ולבסוף הגיעה למסקנה שסוד הקסם הוא טוב לבו‪ .‬גם אם היה‬
‫בו עצב כלשהו‪ ,‬הוא הסתיר אותו בלבו והפנה אל העולם רק את צדו המואר‪ .‬קמטים דקים‬
‫נראו במצחו‪ ,‬אבל דומה שהזמן נגע בו בעדינות‪ ,‬מפני שזכר כמה הוא נדיב כלפי אחרים‪.‬‬
‫הקווים הדקיקים סביב פיו היו מזכרת לשפע של מילים חביבות וצחוק עולץ‪ ,‬מבט עיניו‬
‫מעולם לא היה קר או נוקשה‪ ,‬ולפיתת ידו הגדולה היתה חזקה‪ ,‬חמה ושופעת הבעה יותר‬
‫ממילים‪.‬‬
‫אפילו בגדיו כאילו נטלו חלק בטבעו המסביר פנים של הלובש אותם‪ .‬הם נראו כאילו‬
‫נוח להם ולכן הם ששים להעניק לו תחושת נוחות‪ .‬הוֶ וסט הרחב שלו העיד על הלב הרחב‬
‫השוכן מתחתיו; מעילו הבלוי נראה חברותי‪ ,‬וכיסיו הגדולים והרפויים הוכיחו בבירור שלא‬
‫פעם ידיים קטנות נכנסות לתוכם ריקות ויוצאות מלאות; אפילו נעליו הסבירו פנים‪,‬‬
‫וצווארונו מעולם לא היה נוקשה ומציק כמו צווארונים אחרים‪.‬‬
‫"הבנתי!" אמרה ג'ו לעצמה כשהתברר לה לבסוף שרצון טוב כלפי הזולת יכול להאציל‬
‫יופי וכבוד אפילו למורה גרמני שמנמן‪ ,‬שגורף את מזונו‪ ,‬מתקן את גרביו בעצמו ומשמש‬
‫נושא להלצות בגלל שמו‪.‬‬
‫ג'ו הוקירה מאוד טוב לב‪ ,‬אבל גם רחשה כבוד רב להשכלה‪ ,‬ותגלית קטנה שגילתה בנוגע‬
‫לפרופסור הוסיפה הרבה להערכה שחשה כלפיו‪ .‬מעולם לא דיבר על עצמו‪ ,‬ואיש לא ידע‬
‫שבעיר הולדתו הוא היה אדם מוערך ומכובד מאוד בזכות הידע והיושרה שלו‪ .‬רק כשאחד‬
‫מבני ארצו בא לבקר אותו‪ ,‬חשף האורח את העובדה הנעימה הזאת במהלך שיחה עם‬
‫העלמה נורטון‪ .‬ג'ו שמעה את זה מפיה‪ ,‬והדבר מצא חן בעיניה במיוחד מפני שמר בר לא‬
‫דיבר על כך מעולם‪ .‬הידיעה שהיה פרופסור מכובד בברלין מילאה אותה גאווה‪ ,‬גם אם‬
‫באמריקה היה רק מורה עלוב לגרמנית‪ ,‬וחייו הקשים והאפרוריים נראו יפים הרבה יותר‬
‫בזכות תבלין הרומנטיקה שהתגלית הזאת הוסיפה להם‪.‬‬
‫מעלה נוספת‪ ,‬חשובה מן ההשכלה‪ ,‬נגלתה לה באופן בלתי‪-‬צפוי‪ .‬העלמה נורטון היתה‬
‫מעורה בחוגים ספרותיים שג'ו לעולם לא היתה מתוודעת אליהם בלי התיווך שלה‪ .‬האישה‬
‫הבודדה גילתה עניין בבחורה השאפתנית‪ ,‬ובנדיבותה הרבה הרעיפה טובות רבות על ג'ו וגם‬
‫על הפרופסור‪ .‬באחד הערבים לקחה אותם איתה לכנס שנערך לכבוד כמה ידועי שם‪.‬‬
‫ג'ו באה לכנס מלאת נכונות להשתחוות בהערצה לפני אותם אנשים דגולים שהעריצה‬
‫מרחוק בהתלהבות נעורים‪ .‬אבל ההוקרה שרחשה לגאונות ספגה זעזוע קשה בערב ההוא‪,‬‬
‫ועבר זמן עד שהתאוששה מהתגלית שהיצורים הדגולים האלה הם רק גברים ונשים בסופו‬
‫של דבר‪ .‬כמה נדהמה כשהגניבה מבט של הערצה מבוישת לעבר המשורר שהצטייר על פי‬
‫חרוזיו כיצור שמימי שניזון מ"רוח‪ ,‬אש וטל"‪ 73,‬וגילתה שהוא טורף את ארוחתו בלהט‬
‫שס ַרח‪ ,‬ובהמשך גילתה תגליות‬
‫שהאדים את פניו המשכילים‪ .‬היא נרתעה כמו למראה אליל ָ‬
‫נוספות שניפצו במהירות את אשליותיה הרומנטיות‪ :‬סופר דגול התנדנד בין שני קנקני יין‬
‫בעקביות של מטוטלת; איש כמורה מפורסם פלירטט בגלוי עם אשת חברה מפורסמת‪,‬‬
‫שנעצה מבטים זועמים באשת חברה אחרת‪ ,‬אשר לגלגה עליה בחיוך אחרי שהצליחה לגבור‬
‫עליה ולמשוך אל עצמה את תשומת לבו של פילוסוף מלומד‪ ,‬שלגם תה ברוב חשיבות‬
‫ונראה מנומנם‪ ,‬כי פטפטנותה של הגברת לא אפשרה שום שיחה‪ .‬מדענים ידועים שכחו את‬
‫הרכיכוֹת ואת עידני הקרח שהעסיקו אותם בדרך כלל‪ ,‬ועכשיו ריכלו על אמנות והקדישו‬
‫את מלוא תשומת לבם לצדפות ולגלידה; מוזיקאי צעיר‪ ,‬שהקסים את העיר כאילו היה בן‬
‫דמותו של אורפאוס‪ 74,‬דיבר על סוסים; והמעטים שייצגו שם את האצולה הבריטית היו‬
‫המשמימים ביותר בחבורה כולה‪.‬‬
‫עוד לפני שהערב הגיע אל מחציתו‪ ,‬התפכחה ג'ו מאשליותיה עד כדי כך שהתיישבה‬
‫בפינה כדי להתאושש‪ .‬מר בר‪ ,‬שנראה כמו דג מחוץ למים‪ ,‬הצטרף אליה כעבור זמן קצר‪,‬‬
‫ַובהפסקה התקבצו שם כמה מהפילוסופים‪ ,‬כל אחד מהם חמוש בכלי נשקו‪ ,‬כדי לערוך‬
‫תחרות סיוף אינטלקטואלית‪ .‬השיחה היתה מעל ומעבר להבנתה של ג'ו‪ ,‬אבל היא נהנתה‬
‫ממנה‪ ,‬אף על פי שמבחינתה היו קאנט והגל אלים לא ידועים‪ ,‬הסובייקטיבי והאובייקטיבי‬
‫היו מונחים בלתי‪-‬ברורים‪ ,‬והדבר היחיד ש"התפתח מן התודעה הפנימית" שלה היה כאב‬
‫ראש חמור אחרי שהכול נגמר‪ .‬בהדרגה התברר לה שהעולם שוּסע לגזרים ונארג מחדש על‬
‫פי עקרונות חדשים‪ ,‬שהיו מוצלחים פי כמה‪ ,‬לטענתם של הדוברים; שהדת בותרה בכוח‬
‫לאיִן‪ ,‬ושכוח החשיבה נהפך לאל היחיד‪ .‬ג'ו לא הבינה כלום‬ ‫ההיגיון עד שנהפכה ַ‬
‫בפילוסופיה או במטאפיזיקה‪ ,‬אבל התרגשות מוזרה‪ ,‬נעימה ומכאיבה גם יחד‪ ,‬אחזה בה‬
‫כשהאזינה לדוברים והרגישה שהיא נסחפת בחלל ובזמן‪ ,‬כמו בלון קטן ביום חג‪.‬‬
‫היא הסבה את ראשה כדי לראות אם הדברים מוצאים חן בעיני הפרופסור‪ ,‬וראתה שהוא‬
‫מביט בה בהבעה קודרת שכמוה לא ראתה בפניו מעולם‪ .‬הוא הניד בראשו ואותת לה‬
‫שתסתלק איתו משם‪ ,‬אבל היא היתה מוקסמת באותו רגע מהחירות שבפילוסופיה‬
‫הקונטיננטלית‪ ,‬והמשיכה לשבת במקומה ולנסות להבין על מה מתכוונים האדונים החכמים‬
‫להסתמך לאחר שאיינו את כל האמונות הישנות‪.‬‬
‫מר בר היה אדם שנחבא אל הכלים ולא נחפז לשטוח את דעותיו‪ ,‬לא מפני שעדיין לא‬
‫גיבש אותן אלא מפני שהיו עמוקות ורציניות מכדי לדבר עליהן בקלות ראש‪ .‬עכשיו העביר‬
‫את מבטו מג'ו אל הצעירים האחרים‪ ,‬שנמשכו אל ברק הזיקוקים הפילוסופיים‪ ,‬כיווץ את‬
‫גבותיו והשתוקק לדבר‪ ,‬כי חשש שאיזו נפש צעירה ומתלקחת תוסט מדרכה בגלל‬
‫הזיקוקים‪ ,‬ובתום המופע תגלה שנותרו לה רק מקל חרוך או יד כּווּיה‪.‬‬
‫הוא התאפק ככל שהצליח‪ ,‬אבל כשהתבקש לחוות את דעתו ניצת בו זעם כן‪ ,‬והוא הגן‬
‫על הדת במלוא רהיטותה של האמת ‪ -‬רהיטות ששיוותה מוזיקליות לאנגלית הרצוצה שלו‬
‫ויופי לפניו חסרי החן‪ .‬הוא נאלץ לנהל קרב קשה‪ ,‬כי החכמים הטיבו לטעון‪ ,‬אבל הוא לא‬
‫חש מובס אלא השיב מלחמה שערה‪ .‬ובאופן כלשהו‪ ,‬כאשר דיבר‪ ,‬שב העולם למסלולו‬
‫מבחינתה של ג'ו‪ .‬האמונות הישנות‪ ,‬שהחזיקו מעמד זמן רב כל כך‪ ,‬נראו טובות מהחדשות‪,‬‬
‫אלוהים לא היה כוח עיוור‪ ,‬והעולם הבא לא היה מעשייה נחמדה אלא עובדה מבורכת‪.‬‬
‫היא חשה ששוב יש אדמה מוצקה מתחת לרגליה‪ ,‬וכשמר בר השתתק לרגע‪ ,‬מנוצח אך‬
‫משוכנע בצדקתו‪ ,‬רצתה ג'ו למחוא כפיים ולהודות לו‪.‬‬
‫אמנם לא מחאה כפיים ולא הודתה לו‪ ,‬אבל גם לא שכחה את המעמד הזה וחשה הערכה‬
‫עמוקה כלפי הפרופסור‪ ,‬כי ידעה שהתאמץ קשות להביע את דעתו במקום ההוא ובעיתוי‬
‫הזה‪ ,‬מפני שמצפונו לא הרשה לו לשתוק‪ .‬היא התחילה להבין שאופי הוא נכס חשוב יותר‬
‫מכסף‪ ,‬מעמד‪ ,‬השכלה או יופי‪ ,‬וחשה שאם גדוּלה אכן ניכרת‪ ,‬כפי שאמר אדם חכם אחד‪,‬‬
‫ב"אמת‪ ,‬יראת כבוד ורצון טוב"‪ 75,‬אזי ידידה פרידריך בר הוא לא רק אדם טוב אלא גם‬
‫איש דגול‪.‬‬
‫האמונה הזאת התחזקה בה מדי יום ביומו‪ .‬היא ייחסה ערך רב לדעתו הטובה‪ ,‬רצתה‬
‫לזכות בהערכתו והשתוקקה להיות ראויה לידידותו‪ ,‬ובדיוק כשרצונה היה עז מתמיד‪ ,‬כמעט‬
‫איבדה הכול‪ .‬הכול התחיל מכובע נייר‪ ,‬כי באחד הערבים‪ ,‬כשבא ללמד את ג'ו‪ ,‬היה על‬
‫ראשו של הפרופסור כובע משולש כזה‪ ,‬שטינה חבשה לו והוא שכח להסיר‪.‬‬
‫"ﬠ ֶרף טוף‪",‬‬
‫"רואים שהוא לא מסתכל במראה לפני שהוא יורד‪ ",‬חשבה ג'ו בחיוך כשאמר ֶ‬
‫התיישב בפנים חמורי סבר‪ ,‬ולא חש בניגוד המגוחך בין כיסוי הראש שלו לבין הנושא‬
‫‪76‬‬
‫שלפניהם ‪ -‬הוא התכוון לקרוא לה מתוך "מותו של ולנשטיין"‪.‬‬
‫בהתחלה לא אמרה כלום‪ ,‬כי רצתה לשמוע אותו פורץ בצחוק רועם ולבבי‪ ,‬כפי שעשה‬
‫תמיד כשקרה משהו משעשע‪ ,‬ולכן חיכתה שיגלה זאת בעצמו‪ .‬כעבור זמן קצר שכחה לגמרי‬
‫את הכובע‪ ,‬כי האזנה לגרמני שקורא את שילר היא עיסוק מרתק שמחייב ריכוז לא מועט‪.‬‬
‫לאחר הקריאה נערך שיעור שהיה תוסס למדי‪ ,‬כי ג'ו היתה במצב רוח טוב באותו ערב‪,‬‬
‫ועיניה ברקו בעליצות דעת בגלל כובע הנייר‪ .‬הפרופסור התקשה להבין את הלוך הרוח‬
‫שלה‪ ,‬ולבסוף עצר את השיעור ושאל בפליאה קלה ומלבבת‪:‬‬
‫"העלמה מארש‪ ,‬למה את צוחקת לפנים של המורה שלך? אין לך שום כבוד אלי‪ ,‬שאת‬
‫מתנהגת כל כך רעה?"‬
‫"איך אני יכולה להתנהג בכבוד‪ ,‬אדוני‪ ,‬כששכחת להסיר את הכובע שלך?" אמרה ג'ו‪.‬‬
‫הפרופסור המפוזר הרים את ידו אל ראשו‪ ,‬מישש את פדחתו בכובד ראש והוריד את‬
‫כובע הנייר הקטן‪ ,‬הביט בו לרגע ואחר כך הטיל את ראשו לאחור וצחק כמו צ'לו עליז‪.‬‬
‫"אה! עכשיו אני רואה זה‪ .‬טינה שובבה אחת‪ ,‬עשתה אותי טיפש עם הכובע שלי‪ .‬טוב‪ ,‬זה‬
‫כלום‪ .‬אבל תיזהרי‪ ,‬אם השיעור הזה לא הולך טוב‪ ,‬גם את תלבשי אותו‪".‬‬
‫אבל השיעור לא נמשך כלל בדקות הבאות‪ ,‬כי מר בר הבחין בתצלום שעל הכובע‪ ,‬פרש‬
‫את הנייר ואמר בשאט נפש רבה‪:‬‬
‫"חבל שעיתונים כאלה נכנסים לבית פה‪ .‬לא מתאים שילדים רואים או צעירים קוראים‪.‬‬
‫לא בסדר‪ ,‬ואין לי סליחה למי שעושה דבר רע כזה‪".‬‬
‫ג'ו העיפה מבט בדף העיתון ולעיניה נגלה ציור חביב‪ ,‬שכלל גווייה‪ ,‬מטורף‪ ,‬רשע ונחש‬
‫צפע‪ .‬הציור לא מצא חן בעיניה‪ ,‬אבל כשהפכה אותו במהירות‪ ,‬לא עשתה זאת מתוך מורת‬
‫ווֹלקיינוֹ"‪ .‬אבל זה היה עיתון‬
‫ֵ‬ ‫רוח אלא מתוך פחד‪ ,‬כי לרגע חששה שזה העיתון "ויקלי‬
‫אחר‪ ,‬והבהלה שלה שככה כשנזכרה שגם ב"וולקיינו" לא מתפרסם ֵשם שיכול להסגיר‬
‫אותה‪ .‬אלא שהיא זו שהסגירה את עצמה בהבעת פניה ובסומק שעלה בהם‪ ,‬כי למרות‬
‫היותו מפוזר‪ ,‬היה הפרופסור חד הבחנה יותר משחשבו כולם‪ .‬הוא ידע שג'ו כותבת‪ ,‬ולא‬
‫פעם פגש אותה ברובע שבו שכנו מערכות העיתונים‪ ,‬אבל מכיוון שלא דיברה על זה‪ ,‬לא‬
‫שאל שאלות‪ ,‬אף על פי שהשתוקק לראות את פרי עטה‪ .‬עכשיו עלה על דעתו שהיא עושה‬
‫משהו שהיא מתביישת להודות בו‪ ,‬והדבר הטריד אותו‪ .‬הוא לא אמר לעצמו‪" ,‬זה לא ענייני‪,‬‬
‫אין לי זכות להגיד שום דבר‪ ",‬כמו שאנשים רבים היו אומרים‪ .‬הוא זכר היטב שהיא צעירה‪,‬‬
‫ענייה ורחוקה מאוד מאם אוהבת ומאב דואג‪ ,‬ולכן חש דחף מיידי וטבעי לעזור לה‪ ,‬באותה‬
‫מידה שהיה מושיט יד כדי לעצור תינוק שלא ייכנס לשלולית‪ .‬כל זה הבזיק במוחו אבל לא‬
‫ניכר ולו לרגע בפניו‪ ,‬ולאחר שג'ו הפכה את הדף וחזרה אל מחט התפירה‪ ,‬אמר בטבעיות‬
‫אך בכובד ראש‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬את עושה טוף להרחיק זה ממך‪ .‬אני לא רוצה לחשוב שבחורות טובות רואות דברים‬
‫כאלה‪ .‬יש אנשים שנהנים מזה‪ ,‬אבל אני יותר טוב נותן לילדים שלי אבק שריפה בשביל‬
‫לשחק ולא זבל רע כזה‪".‬‬
‫"יכול להיות שחלק מהסיפורים האלה הם לא ממש גרועים אלא רק טיפשיים‪ ,‬אתה יודע‪,‬‬
‫ואם יש להם ביקוש‪ ,‬למה לא לספק את הביקוש הזה? הרבה אנשים מהוגנים מתפרנסים‬
‫בכבוד מסיפורים מסעירים‪ ,‬כמו שקוראים לזה‪ ",‬אמרה ג'ו ומשכה את החוט במרץ רב כל‬
‫כך‪ ,‬ששורה של חריצים קטנים צצו בעקבות המחט שלה‪.‬‬
‫שאת ואני לא רוצים למכור אותו‪ .‬אם אנשים‬ ‫"יש ביקוש גם לוויסקי‪ ,‬אבל אני חושב ַ‬
‫הגונים היו יודעים איזה נזק הם עושים‪ ,‬הם לא היו חושבים שזו פרנסה עם כבוד‪ .‬אין להם‬
‫שום זכות לשים רעל בסוכריה ולתת לקטנטנים לאכול זה‪ .‬לא‪ ,‬הם צריכים לחשוב קצת‪,‬‬
‫ולנקות ברחוב לפני שהם עושים דבר כזה‪".‬‬
‫מר בר דיבר בלהט‪ ,‬קימט את העיתון בכפות ידיו והשליך אותו אל האש‪ .‬ג'ו ישבה בלי‬
‫ניע ונראתה כאילו האש אחזה בה‪ ,‬כי לחייה בערו זמן רב לאחר שכובע הנייר נהפך לעשן‬
‫ונעלם בשקט במעלה הארובה‪.‬‬
‫"בשמחה הייתי שולח אחריו כל האחרים‪ ",‬מלמל הפרופסור כשחזר אל השולחן בהבעת‬
‫הקלה‪.‬‬
‫ג'ו חשבה בלבה איזו להבה גדולה תוכל לפרנס ערימת העיתונים שבחדרה‪ ,‬והסכום‬
‫שהרוויחה בעמל רב העיק מאוד על מצפונה באותו רגע‪ .‬אך כדי להתעודד אמרה לעצמה‪,‬‬
‫"הסיפורים שלי לא כל כך נוראים‪ .‬הם לא רעים אלא רק טיפשיים‪ ,‬אז אין לי מה לדאוג‪",‬‬
‫ומיד לקחה את הספר לידיה ואמרה בהבעת חריצות‪:‬‬
‫"שנמשיך‪ ,‬אדוני? מעכשיו אני אתנהג יפה‪".‬‬
‫"אני מקווה ְמאוֹט‪ ",‬אמר ולא הוסיף‪ ,‬אבל כוונתו היתה עמוקה הרבה יותר מכפי שחשבה‪,‬‬
‫והמבט החביב והרציני שנעץ בה עורר בה תחושה כאילו המילים "ויקלי וולקיינו" מודפסות‬
‫באותיות ענקיות על מצחה‪.‬‬
‫ברגע שהגיעה לחדרה‪ ,‬הוציאה את העיתונים וקראה שוב בקפידה כל אחד מסיפוריה‪ .‬מר‬
‫בר סבל מקוצר ראייה קל‪ ,‬ולכן השתמש לפעמים במשקפיים‪ ,‬וג'ו מדדה אותם פעם אחת‬
‫שבספרה‪ .‬עכשיו חשה כאילו היא‬ ‫ִ‬ ‫וחייכה כשראתה איך הם מגדילים את האותיות הקטנות‬
‫מרכיבה את משקפיו הרוחניים או המוסריים של הפרופסור‪ ,‬כי מגרעותיהם של הסיפורים‬
‫העלובים האלה הזדקרו לעיניה בבוטות והעבירו בה חלחלה‪.‬‬
‫"החומר הזה הוא באמת זבל‪ ,‬ואם אני אמשיך ככה‪ ,‬הרמה תידרדר עוד יותר‪ ,‬כי כל‬
‫סיפור גרוע מקודמו‪ .‬פעלתי מתוך עיוורון ופגעתי בעצמי ובאחרים‪ ,‬וכל זה בשביל כסף‪.‬‬
‫עכשיו זה ברור לי‪ ,‬כי אני לא מסוגלת לקרוא את הסיפורים האלה ברצינות ובכנוּת בלי‬
‫להתבייש בהם נורא‪ .‬ומה אני אעשה אם מישהו יראה אותם בבית‪ ,‬או אם הם יגיעו לידיו‬
‫של מר בר?"‬
‫ג'ו הסמיקה לגמרי כשחשבה על כך‪ ,‬תחבה את ערימת העיתונים כולה לתוך התנור‪,‬‬
‫וכמעט הציתה את הארובה בלהבה היוקדת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה המקום המתאים ביותר לשטויות כאלה‪ ,‬ובאמת עדיף שאשרוף את הבית ולא אתן‬
‫לאנשים לפוצץ לעצמם את המוח באבק השריפה שלי‪ ",‬חשבה והתבוננה בלהבה כש"השד‬
‫היוּרה" עלה באש כגוש אפר שחור בעל עיניים יוקדות‪.‬‬ ‫מהרי ָ‬
‫לבסוף‪ ,‬כשלא נשאר כלום משלושת חודשי העבודה שלה מלבד ערימה של אפר והכסף‬
‫שבחיקה‪ ,‬ישבה ג'ו על הרצפה בפנים קודרים ותהתה מה עליה לעשות בכסף שהרוויחה‪.‬‬
‫"נדמה לי שעדיין לא גרמתי נזק רב‪ ,‬ולכן מותר לי לשמור אצלי את הכסף הזה כתמורה‬
‫על הזמן שהקדשתי‪ ",‬אמרה אחרי מחשבה ארוכה‪ ,‬ואחר כך הוסיפה בקוצר רוח‪" ,‬לפעמים‬
‫אני ממש מצטערת שיש לי מצפון‪ ,‬כי זה כל כך לא נוח‪ .‬אם לא הייתי משתוקקת להיות‬
‫בסדר ולא הייתי מרגישה רע כשאני לא בסדר‪ ,‬הכול היה נהדר‪ .‬לפעמים אני ממש מצטערת‬
‫שאבא ואמא הקפידו כל כך בדברים האלה‪".‬‬
‫אוי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬במקום להצטער‪ ,‬עלייך להודות לאלוהים על כך ש"אבא ואמא הקפידו כל כך‬
‫בדברים האלה"‪ ,‬ולרחם מכל הלב על אלה שלא זכו לגדול בחסותם של מבוגרים אחראים‪,‬‬
‫שתחמו את דרכם בעקרונות מנחים‪ ,‬אשר בעיניהם של צעירים קצרי רוח עלולים להיראות‬
‫כחומות של בית כלא‪ ,‬אך למעשה הם יסודות מוצקים‪ ,‬שעליהם נבנה האופי הבוגר‪.‬‬
‫ג'ו לא כתבה עוד סיפורים "מסעירים"‪ ,‬מפני שהחליטה שהכסף לא יוכל לפצות אותה על‬
‫חלקה בסערה הזאת‪ .‬לכן עברה לקיצוניות האחרת‪ ,‬כפי שקורה לאנשים במצבה‪ ,‬הלכה‬
‫בעקבותיהן של גברת שרווּד‪ ,‬מיס ֶאג'וֶ ורת' והאנה מוּר‪ 77,‬וכתבה סיפור שדמה יותר למסה או‬
‫לדרשה מרוב המוסריות שבו‪ .‬מההתחלה היו לה ספקות לגביו‪ ,‬כי דמיונה העשיר ונטייתה‬
‫הרומנטית לא חשו נוח בסגנון החדש‪ ,‬ממש כפי שהיא לא היתה מרגישה נוח אילו לבשה‬
‫את הבגדים הנוקשים והמכבידים של המאה הקודמת‪ .‬היא שלחה את הפנינה החינוכית‬
‫הזאת לכמה שווקים‪ ,‬אבל לא נמצא לה שום קונה‪ ,‬והיא נאלצה להסכים עם מר דשווד‪,‬‬
‫שאין ביקוש לסיפורי מוסר‪.‬‬
‫אחר כך ניסתה לכתוב סיפור לילדים‪ ,‬ואותו היתה מוכרת בקלות אילולא היתה תאבת‬
‫בצע ודרשה תמורתו הון עתק‪ .‬היחיד שהציע לה סכום משתלם תמורת כתיבה לילדים היה‬
‫אדון נכבד כלשהו‪ ,‬שהשתוקק להפיץ את אמונתו המסוימת בכל רחבי העולם‪ .‬ג'ו אהבה‬
‫אמנם לכתוב לילדים‪ ,‬אבל בכל זאת לא היתה מוכנה שכל הילדים השובבים בסיפוריה‬
‫ייפלו בידי דובים טורפים ושוורים זועמים רק מפני שלא הלכו לכנסייה‪ ,‬ואילו כל הילדים‬
‫הטובים שהלכו לכנסייה יזכו באושר אינסופי‪ ,‬מעוגיות זנגוויל זהובות ועד פמליית מלאכים‬
‫שתלווה אותם בצאתם מן העולם הזה כשהם ממלמלים פסוקים מספר תהילים או מדרשה‬
‫כלשהי‪ .‬לפיכך התלאות האלה לא הניבו שום פרי‪ ,‬וג'ו סגרה את קסת הדיו שלה ואמרה‬
‫בהתקף של ענווה בריאה‪:‬‬
‫"אני לא מבינה כלום‪ .‬אחכה עד שאבין‪ ,‬ואז אנסה שוב‪ .‬ובינתיים‪ ,‬אם לא אמצא משהו‬
‫טוב יותר‪ ,‬אסתפק ב'לנקות ברחוב'‪ ,‬כי לפחות זאת עבודה מהוגנת‪ ".‬ההחלטה הזאת הוכיחה‬
‫שהנפילה השנייה שלה משיח האפונה הועילה לה במידה מסוימת‪.‬‬
‫בעוד המהפכות האלה מתחוללות בתוכה‪ ,‬היו החיים שמחוצה לה מלאי פעילות אך חסרי‬
‫אירועים מיוחדים‪ ,‬ואם נראתה לפעמים רצינית או עצובה קצת‪ ,‬איש לא שם לב לכך מלבד‬
‫פרופסור בר‪ .‬והוא עשה זאת בשקט רב כל כך‪ ,‬שג'ו לא הבחינה שהוא מביט בה כדי לראות‬
‫אם הפנימה את נזיפתו והפיקה ממנה תועלת‪ .‬אבל היא עמדה במבחן‪ ,‬והוא היה מרוצה‪ ,‬כי‬
‫אמנם לא החליפו אף מילה בנושא‪ ,‬אבל הוא ידע שהפסיקה לכתוב‪ .‬הוא הסיק זאת לא רק‬
‫מן העובדה שהאצבע האמצעית של ידה הימנית כבר לא היתה מוכתמת בדיו‪ ,‬אלא מכך‬
‫שעכשיו שהתה בערבים בקומה התחתונה של הבית‪ ,‬שוב לא שוטטה בין מערכות העיתונים‪,‬‬
‫ולמדה בהתמדה עיקשת‪ ,‬שהוכיחה לו כי החליטה להעסיק את רוחה במשהו מועיל‪ ,‬גם אם‬
‫פחות נעים‪.‬‬
‫הוא עזר לה בדרכים רבות והוכיח שהוא ידיד אמת‪ ,‬וג'ו היתה מאושרת‪ ,‬כי אמנם העט‬
‫שלה היה מוּשבת‪ ,‬אבל היא למדה שיעורים נוספים מלבד גרמנית‪ ,‬והניחה את היסודות‬
 ‫לסיפור המסעיר של חייה שלה‪.‬‬
‫החורף היה ארוך ונעים‪ ,‬כי היא נשארה אצל גברת קירק עד יוני‪ .‬כולם הצטערו מאוד‬
‫כשהגיע הזמן להיפרד‪ .‬דבר לא ניחם את הילדים‪ ,‬ושערו של מר בר הזדקר בכל הכיוונים‪,‬‬
‫כי תמיד פרע אותו כשמשהו הטריד אותו‪.‬‬
‫"הולכת הביתה? אה‪ ,‬כמה טוף שיש לך בית ללכת שם‪ ",‬אמר כשסיפרה לו‪ ,‬ובערב‬
‫האחרון הזה ישב בשקט בפינה ומשך בזקנו בזמן שערכה מסיבת פרידה קטנה‪.‬‬
‫היא עמדה לנסוע בשעה מוקדמת‪ ,‬ולכן נפרדה מכולם ערב קודם לכן‪ .‬כשתורו הגיע‪,‬‬
‫אמרה בחביבות‪:‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אדוני‪ ,‬אתה לא תשכח לבוא לבקר אותנו אם אי‪-‬פעם תיסע בכיוון שלנו‪ ,‬נכון?‬
‫לעולם לא אסלח לך אם תשכח‪ ,‬כי אני רוצה שכולם יכירו את הידיד שלי‪".‬‬
‫"באמת? שאני אבוא?" שאל‪ ,‬הביט בה ממרום גובהו‪ ,‬ומעיניו נשקפה ערגה שג'ו לא‬
‫הבחינה בה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בוא בחודש הבא‪ .‬לורי בדיוק יגמור את המכללה‪ ,‬וטקס חלוקת התארים יהיה‬
‫התנסות חדשה בשבילך‪"...‬‬
‫"זה הידיד הטוב שאת סיפרת לי עליו?" אמר בקול שונה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬הילדון שלי‪ ,‬טדי‪ .‬אני גאה בו מאוד והייתי רוצה שתפגוש אותו‪".‬‬
‫ברגע זה הרימה ג'ו את מבטה כשבלבה אך ורק הנאה מן האפשרות שתציג אותם זה לפני‬
‫זה‪ .‬אבל משהו בפניו של מר בר הזכיר לה פתאום שאולי יתברר לה שלורי הוא לא סתם‬
‫"ידיד טוב"‪ ,‬ודווקא מפני שלא רצתה להיראות כאילו קרה משהו‪ ,‬החלה להסמיק‪ ,‬וככל‬
‫שהשתדלה לא להסמיק‪ ,‬התאדמה עוד יותר‪ .‬אילולא טינה שישבה על ברכיה‪ ,‬לא היתה‬
‫יודעת מה לעשות‪ .‬אבל הילדה הנרגשת חיבקה אותה למרבה המזל‪ ,‬וכך הצליחה ג'ו‬
‫להסתיר את פניה לרגע וקיוותה שהפרופסור לא ראה אותם‪ .‬אבל הוא ראה‪ ,‬ופניו התרוקנו‬
‫מהחרדה הרגעית וחזרו להבעתם הרגילה‪ ,‬והוא אמר בנימוס‪:‬‬
‫חושׁף שלא יהיה לי זמן בשביל זה‪ ,‬אבל אני מיאחל לידיד הרבה הצלחה‪ ,‬ולך הרבה‬ ‫"אני ֵ‬
‫אושר‪ .‬אלוהים יברך אותך!" והוא לחץ את ידה בחמימות‪ ,‬העמיס את טינה על כתפיו והלך‪.‬‬
‫אבל אחרי שהבנים שכבו לישון‪ ,‬ישב זמן רב מול האח‪ ,‬פניו היו עייפים‪ ,‬והגעגועים‬
‫הביתה העיקו על לבו‪ .‬באחד הרגעים‪ ,‬כשנזכר בג'ו כשישבה עם הילדה בחיקה ופניה‬
‫מלאים רוך חדש‪ ,‬השעין את ראשו על ידיו‪ ,‬ואחר כך קם ושוטט בחדר‪ ,‬כאילו הוא מחפש‬
‫משהו ולא מצליח למצוא‪.‬‬
‫"זה לא בשבילי‪ .‬אסור לי לקוות לזה עכשיו‪ ",‬אמר לעצמו באנחה שהיתה כמעט אנקה‪,‬‬
‫ואז‪ ,‬כגוער בעצמו על הכמיהה שלא הצליח לכבוש‪ ,‬ניגש ונשק לשני הראשים המתולתלים‬
‫שעל הכר‪ ,‬לקח את המקטרת שכמעט לא השתמש בה ופתח את אפלטון‪.‬‬
‫הוא עשה כמיטב יכולתו ועשה זאת באומץ‪ ,‬אבל אני לא חושבת שהצליח להרגיש שצמד‬
‫ילדים שובבים‪ ,‬מקטרת או אפילו אפלטון האלוהי הם תחליפים מספקים לרעיה‪ ,‬צאצא‬
‫ובית‪.‬‬
‫למרות השעה המוקדמת‪ ,‬התייצב למחרת בבוקר בתחנה כדי ללוות את ג'ו לדרכה‪,‬‬
‫והודות לו נפתח מסע היחיד שלה בזיכרון נעים של פנים מוכרים המחייכים לשלום‪ ,‬בזר‬
‫סיגליות שאירחו לה לחברה‪ ,‬וחשוב מכול ‪ -‬במחשבה נעימה‪:‬‬
‫"טוב‪ ,‬החורף עבר‪ ,‬לא כתבתי שום ספרים ולא הרווחתי הון‪ ,‬אבל קניתי לי ידיד ראוי‪,‬‬
‫ואשתדל לשמור עליו כל חיי‪".‬‬

‫‪) Sartor Resartus .72‬החייט המחוּיט; ‪ (1833‬מאת תומס ַקרלייל הוא מעין פרודיה על ֶהגֶ ל ועל האידאליזם הגרמני‪,‬‬
‫לסדרק ובספרו הבדיוני בגדים‪ :‬מקורם והשפעתם‪.‬‬‫טוֹיפ ֶ‬
‫ֶ‬ ‫באמצעות דיון בפילוסוף ִבדיוני ששמו דיוֹגֶ נֶ ס‬
‫‪ .73‬מתוך השיר "‪ "Evelyn Hope‬מאת רוברט בראונינג )‪.(1812-1889‬‬
‫‪ .74‬במיתולוגיה היוונית‪ ,‬גדול המשוררים והנגנים‪.‬‬
‫‪ .75‬מתוך כתביו של ראלף ווֹלדוֹ ֶא ֶמרסוֹן )‪ ,(1803-1882‬פילוסוף‪ ,‬סופר ומשורר אמריקני‪.‬‬
‫שילר )‪.(1759-1805‬‬
‫‪ .76‬המחזה השלישי בטרילוגיה ולנשטיין מאת היוצר הגרמני פרידריך ֶ‬
‫‪ - Mary M. Sherwood, Maria Edgeworth, Hannah More .77‬שלושתן סופרות ידועות בתקופה ההיא‪.‬‬
‫פרק שלושים וחמישה‬
 ‫כאב לב‬

‫בגלל מניע זה או אחר למד לורי בהצלחה לא מבוטלת בשנה ההיא‪ ,‬סיים את הלימודים‬
‫בחן של פיליפס וברהיטות של‬ ‫בהצטיינות ונשא את הנאום בלטינית כנציג הבוגרים ֵ‬
‫מוֹסתנֶ ס‪ 78,‬כפי שאמרו חבריו‪ .‬כולם באו לטקס הסיום‪ :‬סבא שלו‪ ,‬שהיה מלא גאווה‪ ,‬מר‬‫ֶד ֶ‬
‫ומרת מארץ'‪ ,‬ג'ון ומג‪ ,‬ג'ו ובת'‪ ,‬וכולם כרכרו סביבו בהערצה כנה‪ ,‬שנערים מקלים בה ראש‬
‫לפעמים‪ ,‬אבל לאחר מכן נזכרים בה בערגה כשהעולם לא גומל להם בהערצה זהה על‬
‫הישגיהם הבאים‪.‬‬
‫"אני צריך להישאר לארוחת הערב הארורה הזאת‪ ,‬אבל מחר אגיע הביתה בשעה‬
‫מוקדמת‪ .‬תבואו לפגוש אותי כרגיל‪ ,‬בנות?" אמר לורי כשהכניס את האחיות לכרכרה לאחר‬
‫ששעשועי היום תמו‪ .‬הוא אמר "בנות"‪ ,‬אבל התכוון לג'ו‪ ,‬כי היא היחידה ששמרה על‬
‫הנוהג הוותיק הזה‪ .‬והיא‪ ,‬שלא יכלה לסרב לבקשותיו של הילדון המקסים והמוצלח שלה‪,‬‬
‫השיבה בחמימות‪:‬‬
‫"אני אבוא בגשם או בשמש‪ ,‬טדי‪ ,‬אצעד בראש ואנגן במפוחית 'הנה הוא בא עם צבא‬
‫‪79‬‬
‫ֵחילו'‪".‬‬
‫לורי הודה לה‪ ,‬ולמראה פניו חשבה בבהלה פתאומית‪" ,‬אוי לא! אני יודעת שהוא יגיד‬
‫משהו‪ ,‬ואז מה אעשה?"‬
‫הרהורי הערב ועבודות הבוקר שיככו קצת את פחדיה‪ ,‬היא החליטה להרפות מהמחשבה‬
‫היהירה שמישהו יציע לה נישואים גם אחרי שהבהירה לו בכל דרך מה תהיה תשובתה‪,‬‬
‫ויצאה לדרך בשעה שקבעו‪ ,‬בתקווה שטדי לא יעשה שום דבר שיאלץ אותה לפגוע‬
‫ברגשותיו העדינים‪ .‬ביקור קצר בביתה של מג וטעימה חטופה מדייזי ודמי‪-‬ג'ון חיזקו אותה‬
‫עוד יותר לקראת הפגישה בארבע עיניים‪ ,‬אבל כשראתה דמות חסונה מתקרבת מרחוק‪,‬‬
‫נמלאה תשוקה עזה להסתובב ולברוח‪.‬‬
‫"איפה המפוחית‪ ,‬ג'ו?" קרא לורי כשהגיע לטווח שמיעה‪.‬‬
‫"שכחתי אותה‪ ",‬אמרה ג'ו והתעודדה‪ ,‬כי ברכת השלום לא נשמעה כמו ברכת אוהבים‪.‬‬
‫אף שנהגה לשלב את זרועה בזרועו במקרים כאלה‪ ,‬לא עשתה זאת עכשיו‪ ,‬והוא לא‬
‫התלונן ‪ -‬אות מבשר רעות ‪ -‬אלא דיבר במהירות על כל מיני נושאים רחוקים‪ ,‬עד שפנו‬
‫מהדרך אל שביל קטן שהוביל הביתה דרך הגן‪ .‬עכשיו האט את צעדיו‪ ,‬איבד לפתע את‬
‫רהיטות הדיבור‪ ,‬ודממה נוראה השתררה מדי פעם‪ .‬כדי להציל את השיחה מאחת ממהמורות‬
‫השתיקה שלתוכן נפלה שוב ושוב‪ ,‬אמרה ג'ו בחיפזון‪:‬‬
‫"עכשיו אתה חייב לצאת לחופשה טובה וארוכה!"‬
‫"זה מה שאני מתכוון לעשות‪".‬‬
‫משהו בקולו הנחוש הניע את ג'ו להרים את מבטה במהירות‪ ,‬והבעת פניו והמבט שנעץ‬
‫בה הבהירו לה שהרגע הנורא הגיע‪ .‬היא הושיטה את ידה בתחינה‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬טדי‪ ,‬בבקשה לא!"‬
‫"אני חייב לדבר‪ ,‬ואת חייבת לשמוע אותי‪ .‬אין טעם‪ ,‬ג'ו‪ .‬מוכרחים לפתוח את זה‪ ,‬ועדיף‬
‫לשנינו שנעשה את זה כמה שיותר מהר‪ ",‬השיב בפנים סמוקים ונסערים‪.‬‬
‫"אז תגיד מה שאתה רוצה‪ ,‬ואני אקשיב‪ ",‬אמרה ג'ו בסבלנות נואשת‪.‬‬
‫לורי היה אוהב צעיר‪ ,‬אבל הוא היה חדור התלהבות והתכוון "לפתוח את זה" גם אם‬
‫הדבר יעלה לו בחייו‪ .‬לכן צלל לתוך הנושא בקוצר רוח אופייני‪ ,‬וקולו נשנק פה ושם‪,‬‬
‫למרות מאמציו הכבירים לשמור על יציבותו‪ ,‬כשאמר‪:‬‬
‫"אני אוהב אותך מיום שאני מכיר אותך‪ ,‬ג'ו‪ .‬אין מה לעשות‪ ,‬את כל כך טובה אלי‪ .‬ניסיתי‬
‫להראות את זה‪ ,‬אבל את לא מאפשרת לי‪ .‬עכשיו אני אכריח אותך להקשיב ולתת לי‬
‫תשובה‪ ,‬כי אני לא מסוגל להמשיך ככה‪".‬‬
‫"רציתי לחסוך לך את זה! חשבתי שתבין‪ "...‬החלה ג'ו לומר ונוכחה שזה קשה הרבה יותר‬
‫משחשבה‪.‬‬
‫"אני יודע‪ .‬אבל לא תמיד אפשר לדעת למה אדם מתכוון‪ .‬לפעמים מישהו אומר 'לא'‬
‫ומתכוון ל'כן'‪ ,‬או סתם משחק ברגשות‪ ",‬השיב לורי במבוכה‪.‬‬
‫"אני לא כזאת‪ .‬מעולם לא רציתי שתאהב אותי בצורה כזאת‪ ,‬ונסעתי מפה כדי למנוע את‬
‫זה כמיטב יכולתי‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬תיארתי לעצמי‪ .‬אופייני לך מאוד‪ ,‬אבל זה לא עזר‪ .‬הרגשתי שאני רק אוהב אותך‬
‫עוד יותר‪ ,‬עבדתי קשה כדי למצוא חן בעינייך‪ ,‬ויתרתי על הביליארד ועל כל דבר אחר‬
‫שאת לא אוהבת‪ ,‬וחיכיתי ולא התלוננתי‪ ,‬כי קיוויתי שתאהבי אותי‪ ,‬אף על פי שאני ממש‬
‫לא ראוי‪ "...‬קולו נשנק עכשיו בלי שהצליח לשלוט בו‪ ,‬והוא ערף ראשי נוריות וכחכח כדי‬
‫לשחרר את "הגרון הארור הזה"‪.‬‬
‫"בטח שאתה ראוי‪ ,‬להפך‪ ,‬אתה יותר מדי טוב בשבילי‪ ,‬ואני אסירת תודה לך וגאה בך‬
‫ומחבבת אותך‪ ,‬כך שאני לא יודעת למה אני לא מסוגלת לאהוב אותך כמו שאתה רוצה‪.‬‬
‫ניסיתי‪ ,‬אבל אני לא יכולה לשנות את הרגשות שלי‪ ,‬וזה יהיה שקר להגיד כן כשברור לי‬
‫שלא‪".‬‬
‫"באמת באמת‪ ,‬ג'ו?"‬
‫הוא השתתק בפתאומיות‪ ,‬אחז בשתי ידיה והציג את שאלתו במבט שלא תשכח במהרה‪.‬‬
‫"באמת באמת‪ ,‬חמוד שלי‪".‬‬
‫הם היו בגן עכשיו‪ ,‬ליד מדרגת העזר שמאפשרת לעבור מעל הגדר‪ ,‬וכשהמילים‬
‫האחרונות בקעו באי‪-‬רצון מבין שפתיה של ג'ו‪ ,‬הרפה לורי מידיה והסתובב כמבקש ללכת‬
‫משם‪ ,‬אבל לראשונה בחייו היתה הגדר גבוהה מדי בשבילו‪ ,‬והוא הניח את מצחו על העמוד‬
‫המכוסה טחב ועמד בדממה כה עמוקה‪ ,‬שג'ו נבהלה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬טדי‪ ,‬אני מצטערת‪ ,‬אני כל כך מצטערת שהייתי מסוגלת להרוג את עצמי אם זה רק‬
‫היה עוזר! הלוואי שלא היית מקבל את זה כל כך קשה‪ .‬אני לא יכולה לעשות שום דבר‪,‬‬
‫אתה יודע שאי‪-‬אפשר להכריח את עצמך לאהוב מישהו אם אתה לא אוהב‪ ",‬קראה ג'ו בלי‬
‫שום עידון אבל בכאב רב‪ ,‬כשליטפה ברוך את כתפו ונזכרה איך ניחם אותה פעם‪ ,‬לפני זמן‬
‫רב כל כך‪.‬‬
‫"לפעמים אפשר‪ ",‬אמר קול חנוק מן העמוד‪.‬‬
‫"אני לא מאמינה שזאת אהבה מהסוג הנכון‪ ,‬ואני מעדיפה לא לנסות אותה‪ ",‬היתה‬
‫התשובה ההחלטית‪.‬‬
‫שתיקה ארוכה השתררה‪ַ ,‬שחרור שר בעליצות על עץ הערבה שליד הנהר‪ ,‬והעשב הארוך‬
‫אוושש ברוח‪ .‬כעבור זמן קצר התיישבה ג'ו על המדרגה ואמרה בפיכחון רב‪:‬‬
‫"לורי‪ ,‬אני רוצה לספר לך משהו‪".‬‬
‫הוא זינק ממקומו כאילו ירו בו‪ ,‬הרים את ראשו במהירות וקרא בפראות‪:‬‬
‫"אל תספרי לי את זה‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אני לא אוכל לעמוד בזה עכשיו!"‬
‫"מה לא לספר לך?" שאלה ונדהמה מהאלימות שבקולו‪.‬‬
‫"שאת אוהבת את הזקן הזה‪".‬‬
 ‫"איזה זקן?" שאלה ג'ו וחשבה שאולי הוא מתכוון לסבא שלו‪.‬‬
‫"הפרופסור השטני הזה שכתבת עליו כל הזמן‪ .‬אם תגידי שאת אוהבת אותו‪ ,‬אני עוד‬
‫אעשה משהו נורא‪ ",‬והוא נראה כמישהו שיקיים את הבטחתו‪ ,‬כשקפץ את אגרופיו וניצוץ‬
‫חימה הבזיק בעיניו‪.‬‬
‫ג'ו כמעט פרצה בצחוק‪ ,‬אבל התאפקה ואמרה בלהט‪ ,‬כי גם היא היתה נסערת בעקבות‬
‫כל הדברים האלה‪:‬‬
‫"אל תקלל‪ ,‬טדי! הוא לא זקן‪ ,‬וגם אין בו שום רוע אלא רק טוב לב ונדיבות‪ ,‬והוא הידיד‬
‫הכי טוב שלי‪ ,‬חוץ ממך‪ .‬אז בבקשה אל תתחיל להשתולל‪ .‬אני רוצה להיות נחמדה‪ ,‬אבל‬
‫ברור לי שאני אתרגז אם תשמיץ את הפרופסור שלי‪ .‬אם כי אין לי שום כוונה לאהוב אותו‬
‫או כל אדם אחר‪".‬‬
‫"אבל בסופו של דבר תאהבי מישהו‪ ,‬ואז מה יהיה איתי?"‬
‫"גם אתה תאהב מישהי אחרת‪ ,‬תנהג בהיגיון ותשכח את כל הצרה הזאת‪".‬‬
‫"אני לא מסוגל לאהוב אף אחת אחרת‪ ,‬ולעולם לא אשכח אותך‪ ,‬ג'ו‪ ,‬לעולם לא! לעולם‬
‫לא!" והוא רקע ברגלו כדי להדגיש את דבריו הנלהבים‪.‬‬
‫"מה אני אעשה איתו?" נאנחה ג'ו כשהתברר לה שהתמודדות עם רגשות היא לא עניין‬
‫קל כמו שחשבה‪" .‬לא שמעת מה שרציתי לספר לך‪ .‬תשב ותקשיב‪ ,‬כי אני באמת רוצה‬
‫לעשות דברים כמו שצריך ולשמח אותך‪ ",‬אמרה בתקווה שדברי היגיון ירגיעו אותו קצת ‪-‬‬
‫ובכך הוכיחה שהיא לא מבינה כלום באהבה‪.‬‬
‫מכיוון ששתי המילים האחרונות האלה הפיחו בו תקווה‪ ,‬השתטח לורי על העשב לרגליה‪,‬‬
‫השעין את זרועו על מדרגת העץ ונשא אליה את פניו מלאי הציפייה‪ .‬הסידור הזה לא עזר‬
‫שלו או במחשבה בהירה‪ ,‬כי איך תוכל לומר דברים קשים לילדון שלה‬ ‫לג'ו לדבוק בדיבור ֵ‬
‫בזמן שהוא מביט בה בעיניים מלאות אהבה וערגה‪ ,‬ועפעפיו עדיין רטובים משתיים‪-‬שלוש‬
‫טיפות מלוחות שלבה הנוקשה סחט ממנו? בעדינות הפנתה את פניו ממנה‪ ,‬ליטפה את‬
‫השיער הגלי שגידל למענה )מעשה נוגע ללב‪ ,‬בלי כל ספק!( ואמרה‪:‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬אמא צודקת כשהיא אומרת שאתה ואני לא מתאימים‪ ,‬כי האופי הרתחני והרצון‬
‫העיקש שלנו יאמללו אותנו מאוד אם ננהג בטיפשות ו‪ "...‬ג'ו התמהמהה רגע לפני המילה‬
‫האחרונה‪ ,‬אבל לורי ביטא אותה בפנים נלהבים‪:‬‬
‫"נתחתן ‪ -‬לא‪ ,‬זאת לא תהיה טיפשות! אם תאהבי אותי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אני אהיה קדוש ממש‪ ,‬כי‬
‫תוכלי לעשות בי מה שתרצי‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא נכון‪ .‬ניסיתי ונכשלתי‪ ,‬ואני לא מוכנה לסכן את אושרנו בניסוי חמור כל כך‪ .‬אין‬
‫בינינו הסכמה ולעולם לא תהיה‪ ,‬ולכן נהיה חברים טובים כל חיינו‪ ,‬אבל לא נעשה שום‬
‫דבר פזיז‪".‬‬
‫"כן נוכל להגיע להסכמה אם תהיה לנו הזדמנות‪ ",‬מלמל לורי במרדנות‪.‬‬
‫"בבקשה תחשוב בהיגיון ותשתדל להסתכל על זה במבט מפוכח‪ ",‬התחננה ג'ו‪ ,‬שכבר לא‬
‫ידעה מה לעשות‪.‬‬
‫"אני לא אחשוב בהיגיון‪ ,‬ואני לא רוצה להסתכל על זה 'במבט מפוכח'‪ ,‬כמו שאת קוראת‬
‫לזה‪ .‬ההיגיון לא יעזור לי‪ ,‬ובגללו את רק נהיית קשוחה עוד יותר‪ .‬אני מתחיל לחשוב שאין‬
‫לך לב בכלל‪".‬‬
‫"הלוואי שלא היה לי!"‬
‫רטט קל נשמע בקולה של ג'ו‪ ,‬ומכיוון שראה בכך אות מבשר טובות‪ ,‬הסתובב לורי‪,‬‬
‫הפעיל את מלוא כוח השכנוע שלו ואמר בקול מפתה שמעולם לא היה מפתה ומסוכן כמו‬
‫עכשיו‪:‬‬
‫"אל תאכזבי אותנו‪ ,‬חמודה! כולם מצפים לזה‪ .‬סבא נחוש בדעתו‪ ,‬ההורים שלך מרוצים‪,‬‬
‫ואני לא יכול להסתדר בלעדייך‪ .‬תגידי שאת מסכימה‪ ,‬ובואי נהיה מאושרים‪ .‬בבקשה‪,‬‬
‫בבקשה!"‬
‫רק חודשים ארוכים לאחר מכן הצליחה ג'ו להבין מנין שאבה את הכוח הנפשי להיאחז‬
‫בנחישות בהחלטה שקיבלה כשהבינה שהיא לא אוהבת את הילדון שלה ולעולם לא תוכל‬
‫לאהוב אותו‪ .‬היא התקשתה מאוד אבל עשתה זאת‪ ,‬כי ידעה שכל עיכוב יהיה חסר טעם‬
‫ואכזרי‪.‬‬
‫"אני לא יכולה להגיד 'כן' מכל הלב‪ ,‬ולכן לא אגיד אותו‪ .‬במשך הזמן תראה שצדקתי‬
‫ותודה לי על כך‪ "...‬החלה לומר בכובד ראש‪.‬‬
‫"על גופתי!" ולורי קפץ על רגליו‪ ,‬בוער מזעם על עצם הרעיון‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אתה תודה לי!" התעקשה ג'ו‪" .‬כעבור זמן מה אתה תתגבר על זה ותמצא בחורה יפה‬
‫ומכובדת‪ ,‬שתעריץ אותך ותהיה גבירה מושלמת לבית המושלם שלך‪ .‬אני לא מתאימה‪ .‬אני‬
‫מכוערת ומגושמת ומשונה וזקנה‪ ,‬ואתה תתבייש בי‪ ,‬ואנחנו נריב ‪ -‬אתה רואה‪ ,‬אפילו‬
‫אוהב את החברה הגבוהה ואתה כן‪ ,‬ואתה תשנא את הכתיבה‬ ‫עכשיו אנחנו רבים ‪ -‬ואני לא ַ‬
‫שלי‪ ,‬ואני לא יכולה בלעדיה‪ ,‬ואנחנו נהיה אומללים ונצטער שעשינו את זה‪ ,‬והכול יהיה‬
‫נורא!"‬
‫"עוד משהו?" שאל לורי‪ ,‬שהתקשה להאזין בסבלנות לפרץ הנבואי הזה‪.‬‬
‫"זה הכול‪ ,‬ואני גם לא חושבת שאני אתחתן אי‪-‬פעם‪ .‬טוב לי ככה‪ ,‬אני אוהבת מאוד את‬
‫החופש שלי ואני לא אזדרז לוותר עליו למען גבר בשר ודם‪".‬‬
‫"שטויות!" התפרץ לורי‪" .‬ככה נדמה לך כרגע‪ ,‬אבל באיזשהו שלב מישהו יעורר בך‬
‫רגשות‪ ,‬ותאהבי אותו נורא ותחיי ותמותי למענו‪ .‬אני יודע שזה יקרה‪ ,‬זה אופייני לך‪ ,‬ואני‬
‫אצטרך לעמוד מהצד ולראות את זה‪ ".‬והאוהב הנואש השליך את כובעו ארצה במחווה‬
‫שהיתה מצחיקה אילולא הבעת פניו הטרגית‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני באמת אחיה ואמות למענו‪ ,‬אם הוא יופיע אי‪-‬פעם ויעורר בי אהבה בניגוד‬
‫לרצוני‪ ,‬ואילו אתה צריך לעשות כמיטב יכולתך!" קראה ג'ו‪ ,‬שמיצתה את סבלנותה כלפי‬
‫טדי המסכן‪" .‬אני עשיתי כמיטב יכולתי‪ ,‬אבל אתה לא מוכן לחשוב בהיגיון‪ ,‬וזה אנוכי מצדך‬
‫להמשיך לבקש מה שאני לא יכולה לתת‪ .‬תמיד אחבב אותך‪ ,‬אחבב אותך מאוד מאוד‪,‬‬
‫כחבר‪ ,‬אבל לעולם לא אתחתן איתך‪ .‬ועדיף לשנינו שתבין את זה כמה שיותר מהר ‪ -‬זהו‬
‫זה!"‬
‫הנאום הזה פעל כמו אש על אבק שריפה‪ .‬לורי הביט בה רגע כאילו הוא לא יודע מה‬
‫לעשות עם עצמו‪ ,‬ולבסוף הסתובב הצדה במהירות ואמר בקול נואש‪:‬‬
‫"את עוד תצטערי על זה יום אחד‪ ,‬ג'ו‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬לאן אתה הולך?" קראה‪ ,‬כי הבעת פניו הפחידה אותה‪.‬‬
‫"לכל הרוחות!" נשמעה התשובה המרגיעה‪.‬‬
‫לבה של ג'ו נדם לרגע כשלורי הסתער במורד הגדה לעבר הנהר‪ ,‬אבל רק טירוף‪ ,‬חטא‬
‫חמור או אומללות רבה עלולים לשלוח אדם צעיר אל מוות אלים‪ ,‬ולורי לא היה מאותם‬
‫חלשלושים שכישלון אחד מכריע אותם‪ .‬קפיצה מלודרמטית לנהר לא עלתה על דעתו‪ ,‬אבל‬
‫מתוך דחף עיוור השליך את הכובע והמעיל לתוך הסירה שלו וחתר בכל כוחו במעלה‬
‫הנהר‪ ,‬במהירות ששברה את כל שיאיו בתחרויות השיט‪ .‬ג'ו שאפה עמוקות‪ ,‬כפות ידיה‬
‫הרפו זו מזו‪ ,‬והיא הביטה בבחור המסכן כשניסה לפרוק את המצוקה שנשא בלבו‪.‬‬
‫"החתירה תועיל לו‪ ,‬הוא יחזור הביתה מרוכך ומלא חרטה‪ ,‬ואז לא אעז לפגוש אותו‪",‬‬
‫אמרה‪ .‬כשפסעה באטיות הביתה הרגישה כאילו רצחה יצור תמים וקברה אותו מתחת‬
‫לעלים‪ ,‬ואמרה לעצמה‪:‬‬
‫"עכשיו אני חייבת לגשת אל מר לורנס ולבקש ממנו שיהיה חביב מאוד אל הילדון המסכן‬
‫שלי‪ .‬הלוואי שלורי היה אוהב את בת'‪ .‬אולי הוא יאהב אותה במשך הזמן‪ ,‬אבל אני‬
‫מתחילה לחשוב שטעיתי לגביה‪ .‬בחיי‪ ,‬איך בחורות מסוימות מסוגלות ליהנות מזה שיש להן‬
‫מחזרים והן דוחות אותם? לדעתי זה נורא‪".‬‬
‫מכיוון שידעה שהיא תצליח בכך יותר מכל אדם אחר‪ ,‬ניגשה מיד אל מר לורנס‪ ,‬סיפרה‬
‫לו באומץ את כל הסיפור הקשה‪ ,‬ולבסוף נשברה ובכתה בכי מר כל כך על חוסר הרגישות‬
‫שלה‪ ,‬שהאדון הקשיש והטוב לא גער בה למרות אכזבתו הרבה‪ .‬הוא התקשה להבין איך‬
‫בחורה כלשהי מסוגלת לא לאהוב את לורי‪ ,‬וקיווה שהיא תשנה את דעתה‪ ,‬אבל הוא ידע‬
‫אפילו יותר טוב מג'ו שאי‪-‬אפשר לאלץ מישהו לאהוב‪ ,‬ולכן הניד את ראשו בעצב והחליט‬
‫להרחיק את נכדו מאזור הסכנה‪ ,‬כי מילות הפרידה שהשמיע הצעיר הפזיז באוזניה של ג'ו‬
‫הטרידו אותו מאוד‪.‬‬
‫כשלורי חזר הביתה‪ ,‬עייף עד מוות אבל רגוע למדי‪ ,‬התנהג מר לורנס כאילו הוא לא‬
‫יודע כלום‪ ,‬ובמשך שעה או שעתיים ִתחזק את האשליה בהצלחה רבה‪ .‬אבל כשישבו יחד‬
‫בשעת בין ערביים‪ ,‬שתמיד נהנו ממנה כל כך‪ ,‬התקשה הזקן לפטפט כרגיל‪ ,‬והצעיר התקשה‬
‫עוד יותר להקשיב לשבחים על הצלחתו בשנה האחרונה‪ ,‬שנראתה בעיניו עכשיו כעמל‬
‫אהבה לשווא‪ 80.‬הוא השתדל כמיטב יכולתו לעמוד בכך בגבורה‪ ,‬ולבסוף ניגש אל הפסנתר‬
‫והחל לנגן‪ .‬החלונות היו פתוחים‪ ,‬וג'ו‪ ,‬שטיילה בגן עם בת'‪ ,‬הבינה הפעם את המוזיקה טוב‬
‫יותר מאחותה‪ ,‬כי הוא ניגן את "הסונטה הפתטית" של בטהובן כפי שלא ניגן מעולם‪.‬‬
‫"יצירה יפה מאוד‪ ,‬הייתי אומר‪ ,‬אבל עצובה כל כך שמתחשק לבכות‪ .‬תנגן לנו משהו עליז‬
‫יותר‪ ,‬ילד שלי‪ ",‬אמר מר לורנס‪ ,‬שלבו הקשיש והטוב היה מלא אהדה שהשתוקק לבטא‬
‫אבל לא ידע כיצד‪.‬‬
‫לורי עבר למנגינה נמרצת יותר‪ ,‬ניגן בסערה דקות אחדות‪ ,‬והיה מצליח לסיים אותה‬
‫באומץ‪ ,‬אילולא ברגע של שקט נשמע קולה של גברת מארץ'‪ ,‬שקראה‪:‬‬
‫"ג'ו‪ ,‬חמודה‪ ,‬בואי‪ .‬אני צריכה אותך‪".‬‬
‫בדיוק מה שלורי השתוקק לומר‪ ,‬אם כי במובן אחר! וכשהקשיב‪ ,‬איבד את הריכוז בנגינה‪,‬‬
‫דוּמם בחשיכה‪.‬‬
‫המוזיקה הסתיימה באקורד שבור‪ ,‬והפסנתרן ישב ָ‬
‫"אני לא עומד בזה‪ ",‬מלמל האדון הקשיש‪ .‬הוא קם ממקומו‪ ,‬גישש את דרכו אל הפסנתר‪,‬‬
‫הניח את ידיו על הכתפיים הרחבות ואמר ברוך ובעדינות‪:‬‬
‫"אני יודע‪ ,‬ילד שלי‪ ,‬אני יודע‪".‬‬
‫שום תשובה לא נשמעה לרגע‪ ,‬ואז שאל לורי בחדות‪:‬‬
‫"מי סיפר לך?"‬
‫"ג'ו עצמה‪".‬‬
‫"אז זהו‪ ,‬הנושא סגור!" והוא ניער מעליו את ידי סבו בתנועה קצרת רוח‪ ,‬כי אמנם היה‬
‫אסיר תודה על האהדה‪ ,‬אבל גאוותו הגברית לא יכלה לשאת חמלה של גבר‪.‬‬
‫"לא בדיוק‪ .‬אני רוצה להגיד דבר אחד‪ ,‬ואז הנושא יהיה סגור‪ ",‬השיב מר לורנס במתינות‬
‫בלתי‪-‬רגילה‪" .‬אולי לא תרצה להישאר עכשיו בבית?"‬
‫"אין לי שום כוונה לברוח בגלל בחורה‪ .‬ג'ו לא יכולה לאסור עלי לראות אותה‪ ,‬ואני‬
‫אשאר ואעשה את זה כמה שיתחשק לי‪ ",‬התפרץ לורי בקול מתריס‪.‬‬
‫"לא אם אתה ג'נטלמן‪ ,‬כפי שאני חושב‪ .‬גם אני מאוכזב‪ ,‬אבל הבחורה לא יכולה לשנות‬
‫את רגשותיה‪ ,‬והדבר היחיד שנותר לך לעשות הוא לנסוע לזמן מה‪ .‬לאן תיסע?"‬
‫"לאן שלא יהיה‪ .‬לא אכפת לי מה יקרה לי‪ ",‬ולורי קם בצחוק פרוע שצרם את אוזנו של‬
‫סבו‪.‬‬
‫"תקבל את זה כמו גבר ואל תעשה שום דבר פזיז‪ ,‬אלוהים ישמור‪ .‬אולי תיסע לחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬כמו שתכננת‪ ,‬ותשכח מכל הסיפור?"‬
‫"אני לא יכול‪".‬‬
‫"אבל כל כך רצית לנסוע‪ ,‬והבטחתי לך שתיסע כשתגמור את המכללה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל לא התכוונתי לנסוע לבד!" לורי חצה במהירות את החדר‪ ,‬וטוב שסבו לא ראה‬
‫את הבעת פניו‪.‬‬
‫"אני לא מבקש שתיסע לבדך‪ .‬יש מישהו שישמח לנסוע איתך לכל מקום בעולם‪".‬‬
‫"מי‪ ,‬אדוני?" לורי נעצר והקשיב‪.‬‬
‫"אני‪".‬‬
‫לורי חזר אל סבו באותה מהירות שהתרחק ממנו קודם‪ ,‬הושיט לו את ידו ואמר בצרידות‪:‬‬
‫"אני יצור מגעיל ואנוכי‪ ,‬אבל‪ ...‬אתה מבין‪ ...‬סבא‪"...‬‬
‫"כן‪ ,‬אלוהים יעזור לי‪ ,‬אני מבין‪ ,‬כי גם אני עברתי את זה פעם‪ ,‬בצעירותי‪ ,‬ואחר כך‬
‫עברתי את זה עם אבא שלך‪ .‬ועכשיו‪ ,‬ילד יקר שלי‪ ,‬פשוט שב בשקט ותקשיב לתוכנית שלי‪.‬‬
‫הכול כבר מסודר ואפשר להוציא את זה לפועל מיד‪ ",‬אמר מר לורנס ולא הרפה מהבחור‪,‬‬
‫כאילו הוא פוחד שיברח כמו שעשה אביו לפניו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬במה מדובר?" ולורי התיישב‪ ,‬אם כי בפניו או בקולו לא ניכר שום סימן‬
‫להתעניינות‪.‬‬
‫"יש לי עסק בלונדון שצריך להשגיח עליו‪ .‬התכוונתי שאתה תטפל בו‪ ,‬אבל אני אוכל‬
‫לעשות את זה טוב יותר בעצמי‪ ,‬והדברים כאן ימשיכו להתנהל כשורה בפיקוחו של ברוק‪.‬‬
‫השותפים שלי עושים כמעט הכול‪ ,‬אני רק מחזיק מעמד עד שתוכל לתפוס את מקומי‪ ,‬ולכן‬
‫אני יכול לנסוע מתי שאני רוצה‪".‬‬
‫"אבל אתה שונא נסיעות‪ ,‬אדוני‪ .‬אני לא יכול לבקש ממך לנסוע בגילך‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שהיה‬
‫אסיר תודה על הקורבן שסבו מקריב למענו‪ ,‬אבל העדיף לנסוע לבדו‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫האדון הזקן הבין זאת היטב‪ ,‬אבל זה בדיוק מה שרצה למנוע‪ ,‬כי מצב הרוח של נכדו‬
‫הבהיר לו שלא יפעל בתבונה אם יניח לו לנפשו‪ .‬לכן החניק את הצער הטבעי שעוררה בו‬
‫המחשבה על הבית הנוח שיותיר מאחוריו‪ ,‬ואמר בתוקף‪:‬‬
‫"שתהיה לי בריא‪ ,‬אני עדיין לא עובר בטל‪ .‬הרעיון הזה מוצא חן בעיני מאוד‪ ,‬השינוי‬
‫הזה יועיל לי‪ ,‬והעצמות הזקנות שלי לא יסבלו‪ ,‬כי הנסיעה בימינו נוחה וקלה כמעט כמו‬
‫ישיבה בכורסה‪".‬‬
‫תנועה של קוצר רוח מצדו של לורי רמזה שהכורסה שלו לא נוחה כל כך או שהתוכנית‬
‫לא מוצאת חן בעיניו‪ ,‬והזקן הוסיף בחיפזון‪:‬‬
‫"אין לי שום כוונה להיות עוכר שמחות או נטל מעיק‪ .‬אני נוסע כי לדעתי תרגיש טוב‬
‫יותר אם אני אבוא איתך‪ .‬אני לא מתכוון ללכת אחריך לכל מקום אלא להניח לך ללכת‬
‫לאן שאתה רוצה‪ ,‬ואילו אני אשתעשע בדרכי‪ .‬יש לי חברים בלונדון ובפריז‪ ,‬ואני רוצה‬
‫לבקר אותם‪ .‬בינתיים אתה תוכל לנסוע לאיטליה‪ ,‬לגרמניה‪ ,‬לשווייץ‪ ,‬לאן שתרצה‪ ,‬וליהנות‬
‫מציורים‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬נוף והרפתקאות‪ ,‬כמה שרק תרצה‪".‬‬
‫לורי הרגיש שלבו שבור לרסיסים והעולם הוא מדבר שממה‪ ,‬אבל למשמע מילים מסוימות‬
‫שהזקן השכיל לשבץ במשפט האחרון שלו‪ ,‬ניתר הלב השבור במפתיע‪ ,‬ונווה מוֹריק או‬
‫שניים צצו לפתע בשממת המדבר‪ .‬הוא נאנח ואמר בקול מדוכדך‪:‬‬
‫"איך שאתה רוצה‪ ,‬אדוני‪ .‬לא משנה לי לאן אני אסע ומה אני אעשה‪".‬‬
‫"לי זה משנה‪ ,‬ואני רוצה שתזכור את זה‪ ,‬ילד שלי‪ .‬אני נותן לך חירות מלאה‪ ,‬אבל אני‬
‫סומך עליך שתשתמש בה כראוי‪ .‬אני רוצה שתבטיח לי‪ ,‬לורי‪".‬‬
‫"מה שתרצה‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"טוב מאוד‪ ",‬חשב האדון הקשיש‪" .‬כרגע לא אכפת לך‪ ,‬אבל בשלב מסוים ההבטחה הזאת‬
‫תשמור עליך מרע‪ ,‬אם אני לא טועה‪".‬‬
‫מר לורנס היה אדם נמרץ ולכן הכה בברזל בעודו חם‪ ,‬ובטרם הספיק היצור האומלל‬
‫להתאושש ולהתמרד‪ ,‬כבר יצאו לדרכם‪ .‬במהלך הימים שנדרשו להכנות התנהג לורי כפי‬
‫שאדונים צעירים מתנהגים בדרך כלל במקרים כאלה‪ :‬הוא היה מצוברח‪ ,‬עצבני ומהורהר‬
‫לסירוגין; איבד את התיאבון‪ ,‬הזניח את לבושו והקדיש זמן רב לנגינה סוערת בפסנתר; נמנע‬
‫מלפגוש את ג'ו‪ ,‬וכדי להתנחם בהה בה מהחלון בהבעה טרגית שרדפה את חלומותיה בלילה‬
‫והכבידה עליה בתחושת אשמה קשה במהלך היום‪ .‬להבדיל ממוכי גורל אחרים‪ ,‬לא דיבר‬
‫על אהבתו הנכזבת ולא הרשה לאף אחד‪ ,‬אפילו לא לגברת מארץ'‪ ,‬להציע ניחומים או‬
‫אהדה‪ .‬במקרים מסוימים זה הקל על ידידיו‪ ,‬אבל השבועות שקדמו לנסיעתו היו מעיקים‬
‫מאוד‪ ,‬וכולם שמחו ש"הבחור היקר והמסכן נוסע כדי לשכוח את צערו ולחזור הביתה‬
‫מאושר"‪ .‬מובן שהוא רק חייך בקדרות לנוכח האשליות שלהם והתעלם מהן בהתנשאות‬
‫עצובה‪ ,‬כמי שיודע שנאמנותו ואהבתו לא ישתנו לעולם‪.‬‬
‫כשהגיעה השעה להיפרד‪ ,‬העמיד פנים שהוא עליז וטוב לב כדי להסתיר רגשות לא נוחים‬
‫מסוימים שאיימו לפרוץ החוצה‪ .‬העליצות הזאת לא שכנעה את הסובבים אותו‪ ,‬אבל למענו‬
‫הם השתדלו להיראות משוכנעים‪ ,‬והוא הצליח לעמוד בזה עד שגברת מארץ' נישקה אותו‬
‫ולחשה כמה מילים בדאגה אמהית‪ .‬ואז‪ ,‬בתחושה שהכול קורה מהר מאוד‪ ,‬חיבק בחיפזון‬
‫את כולם‪ ,‬בלי לשכוח את האנה המיוסרת‪ ,‬וירד בריצה במדרגות כאילו הוא נס על נפשו‪.‬‬
‫ג'ו פסעה בעקבותיו כעבור רגע כדי לנופף לו בידה אם יביט לאחור‪ .‬והוא אכן הביט לאחור‪,‬‬
‫חזר‪ ,‬חיבק אותה כשניצבה על המדרגה מעליו‪ ,‬הרים את מבטו אליה‪ ,‬ובגלל הבעת פניו‬
‫היתה תחינתו הקצרה נוגעת ללב ומעוררת רחמים גם יחד‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬את באמת לא יכולה?"‬
‫"טדי‪ ,‬יקירי‪ ,‬הלוואי שיכולתי!"‬
‫זה הכול‪ ,‬חוץ משתיקה קצרה‪ .‬ואז הזדקף לורי ואמר‪" ,‬טוב‪ ,‬לא נורא‪ ,‬הכול בסדר‪ ",‬והלך‬
‫לדרכו בלי אף מילה נוספת‪ .‬אבל לא‪ ,‬שום דבר לא היה בסדר‪ ,‬ומבחינתה של ג'ו זה היה‬
‫נורא ועוד איך‪ ,‬כי כשהראש המתולתל נח על זרועה לרגע‪ ,‬לאחר תשובתה הקשה‪ ,‬הרגישה‬
‫כאילו דקרה בסכין את ידידה הטוב ביותר‪ ,‬וכשהלך ממנה ולא הביט לאחור‪ ,‬ידעה שלורי‬
‫הילדון שלה לא יחזור לעולם‪.‬‬

‫‪ .78‬וֶ נדל פיליפס )‪ ,(1811-1884‬פעיל חברתי אמריקאי‪ ,‬שנודע בנאומיו הברורים והישירים; דמוסתנס )‪384-322‬‬
‫לפנה"ס(‪ ,‬מדינאי אתונאי שנחשב לנואם דגול‪.‬‬
‫‪ .79‬מתוך האורטוריה יהודה המכבי מאת גאורג פרידריך הנדל‪.‬‬
‫‪ .80‬כשם מחזהו של ויליאם שייקספיר‪.Love’s Labor Lost ,‬‬
‫פרק שלושים ושישה‬
 ‫הסוד של בת'‬

‫כשחזרה הביתה באביב‪ ,‬נדהמה ג'ו למראה השינוי שחל בבת'‪ .‬אף אחד לא דיבר עליו ולא‬
‫הבחין בו כנראה‪ ,‬כי הוא התחולל בהדרגה רבה ולא נגלה לעיני אלה שראו אותה מדי יום‪.‬‬
‫אבל העיניים שהתחדדו בעקבות ההיעדרות הבחינו בו מיד‪ ,‬ונטל כבד הכביד על לבה של‬
‫ג'ו כשראתה את פני אחותה‪ .‬הם לא היו חיוורים יותר אלא רק קצת רזים יותר משהיו‬
‫בסתיו‪ ,‬ובכל זאת הם נראו מוזרים‪ ,‬שקופים קצת‪ ,‬כאילו הגשמיות שלהם מתעדנת ונמוגה‬
‫אט‪-‬אט‪ ,‬והרוּח מאירה מבעד לבשר החלוש ביופי מעורר רחמים עד אין קץ‪ .‬ג'ו ראתה‬
‫והרגישה‪ ,‬אבל לא אמרה דבר‪ ,‬וכעבור זמן מה התפוגגה עוצמת ההתרשמות הראשונית‪ ,‬כי‬
‫בת' נראתה מאושרת‪ .‬כולם חשבו לכאורה שמצבה השתפר‪ ,‬ומכיוון שדאגות אחרות העסיקו‬
‫אותה‪ ,‬שכחה ג'ו את פחדיה במשך זמן מה‪.‬‬
‫אבל לאחר שלורי נסע ושוב השתררה שלווה‪ ,‬חזרה החרדה העמומה לרדוף אותה‪ .‬היא‬
‫התוודתה על חטאיה וקיבלה מחילה‪ ,‬אבל כשהציגה את הסכום שחסכה והציעה נסיעה‬
‫להרים‪ ,‬הודתה לה בת' מקרב לב אבל העדיפה לא להתרחק כל כך מהבית‪ .‬עוד ביקור קטן‬
‫בחוף הים התאים לה הרבה יותר‪ ,‬ומכיוון שלא יכלו לשכנע את הסבתא לעזוב את נכדיה‬
‫התינוקות‪ ,‬לקחה ג'ו את בת' למקום שקט‪ ,‬שבו תוכל לשהות זמן רב באוויר הפתוח ולהניח‬
‫לרוח הים הרעננה להעלות קצת צבע בלחייה החיוורות‪.‬‬
‫המקום לא היה יוקרתי ונוצץ‪ ,‬אבל גם בין האנשים החביבים שהיו שם לא קנו להן‬
‫השתיים חברים רבים‪ ,‬אלא העדיפו בעיקר להיות זו עם זו‪ .‬בת' היתה ביישנית מכדי ליהנות‬
‫מחברת אנשים‪ ,‬וג'ו היתה טרודה באחותה ולא התעניינה באף אחד אחר‪ .‬לכן היו שקועות‬
‫לגמרי זו בזו‪ ,‬והלכו וחזרו בלי שהבחינו בעניין שעוררו בסובבים אותן‪ .‬אלה צפו בחמלה‬
‫באחות החזקה ובאחות החלשה ששהו כל הזמן יחד‪ ,‬כאילו הרגישו שפרידה ארוכה‬
‫ממשמשת ובאה‪.‬‬
‫הן אכן הרגישו‪ ,‬אבל אף אחת משתיהן לא דיברה על כך‪ ,‬כי לא פעם נוצרות עכבות‬
‫בינינו לבין הקרובים והיקרים לנו‪ ,‬וקשה לנו להתגבר עליהן‪ .‬ג'ו חשה כאילו רעלה חוצצת‬
‫בין הלב שלה ללב של בת'‪ ,‬אבל כשהושיטה את ידה להרים אותה‪ ,‬הרגישה כאילו יש‬
‫משהו קדוש בשתיקה וחיכתה שבת' תפתח בשיחה‪ .‬היא התפלאה‪ ,‬וגם היתה אסירת תודה‪,‬‬
‫על כך שהוריה לא רואים את מה שהיא רואה‪ ,‬ובמהלך השבועות השקטים‪ ,‬כשהצל הלך‬
‫והתכהה לנגד עיניה‪ ,‬לא אמרה דבר לאלה שנשארו בבית‪ ,‬כי האמינה שהכול יתגלה מאליו‬
‫כשבת' תחזור מבלי שחל שיפור כלשהו במצבה‪ .‬היא גם תהתה אם אחותה מבינה את‬
‫האמת המרה‪ ,‬ואילו מחשבות עוברות במוחה כשהיא שוכבת שעות ארוכות על הסלעים‬
‫החמימים‪ ,‬ראשה בחיק אחותה‪ ,‬הרוחות המבריאות נושבות על פניה והים מנגן לרגליה‪.‬‬
‫באחד הימים סיפרה לה בת' לבסוף‪ .‬ג'ו חשבה שהיא ישנה‪ ,‬כי היא שכבה בלי זיע‪ ,‬ולכן‬
‫הניחה את הספר שקראה‪ ,‬ישבה והביטה בבת' בעיניים עגומות‪ ,‬וניסתה למצוא אותות‬
‫תקווה בצבע הקלוש שבלחייה‪ .‬אבל מה שראתה לא הרגיע אותה‪ ,‬כי הלחיים היו רזות‬
‫מאוד‪ ,‬והידיים נראו חלושות עד כדי כך שבקושי הצליחו לאחוז בצדפים הקטנים‬
‫והוורדרדים שאספו‪ .‬אז הציפה אותה יותר מתמיד ההבנה המרה שבת' נסחפת ומתרחקת‬
‫ממנה אט‪-‬אט‪ ,‬וזרועותיה התהדקו מאליהן סביב האוצר היקר ביותר שברשותה‪ .‬לרגע היו‬
‫עיניה מצועפות מכדי לראות‪ ,‬וכשהתבהרו‪ ,‬הביטה בה בת' במבט רך כל כך‪ ,‬שכמעט לא‬
‫היה צורך שתאמר‪:‬‬
‫"ג'ו‪ ,‬אהובה‪ ,‬אני שמחה שאת יודעת‪ .‬ניסיתי לספר לך‪ ,‬אבל לא יכולתי‪".‬‬
‫שום תשובה לא נשמעה‪ ,‬ורק לחיה של אחותה נצמדה אל לחיה שלה‪ ,‬בלי דמעות אפילו‪,‬‬
‫כי דווקא כשהיתה נסערת ביותר‪ ,‬לא פרצה ג'ו בבכי‪ .‬באותו רגע היתה היא החלשה מבין‬
‫השתיים‪ ,‬ובת' ניסתה לנחם אותה ולתמוך בה בחיבוק ובמילים מרגיעות שלחשה באוזנה‪.‬‬
‫"אני יודעת את זה כבר הרבה זמן‪ ,‬אהובתי‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כשהתרגלתי לרעיון‪ ,‬כבר לא קשה לי‬
‫לחשוב עליו או לקבל אותו‪ .‬תנסי להבין את זה ואל תדאגי לי‪ ,‬כי עדיף ככה‪ ,‬באמת‬
‫שעדיף‪".‬‬
‫"לכן היית אומללה כל כך בסתיו‪ ,‬בת'? לא יכול להיות שהרגשת בזה כבר אז ובמשך כל‬
‫כך הרבה זמן שמרת את זה בלב‪ ,‬נכון?" שאלה ג'ו‪ ,‬שסירבה להבין או להודות שכך באמת‬
‫עדיף‪ ,‬אבל שמחה לדעת שלורי הוא לא הסיבה למצוקתה של בת'‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כבר אז איבדתי כל תקווה‪ ,‬אבל לא רציתי להכיר בזה‪ .‬השתדלתי להאמין שזה רק‬
‫דמיון חולני‪ ,‬ולא רציתי להדאיג את כולם‪ .‬אבל כשראיתי שכולכן בריאות וחזקות ושופעות‬
‫תוכניות יפות‪ ,‬היה לי קשה להתמודד עם ההרגשה שלעולם לא אוכל להיות כמותכן‪ ,‬ולכן‬
‫הייתי אומללה‪ ,‬ג'ו‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬בת'‪ ,‬ולא סיפרת לי‪ ,‬ולא נתת לי לעודד אותך ולעזור לך! איך יכולת להסתגר מפנַ י‬
‫ולשאת את כל זה לבדך?"‬
‫קולה של ג'ו היה מלא תוכחה רכה‪ ,‬ולבה כאב כשחשבה על המאבק מלא הבדידות‬
‫שניהלה בת' כשלמדה להיפרד מהבריאות‪ ,‬מהאהבה ומהחיים‪ ,‬והתרגלה לשאת את סבלה‬
‫ברוח טובה כל כך‪.‬‬
‫"אולי זאת היתה טעות‪ ,‬אבל השתדלתי לעשות את המעשה הנכון‪ .‬לא ידעתי בוודאות‪,‬‬
‫אף אחד לא אמר כלום‪ ,‬וקיוויתי שאני טועה‪ .‬חשבתי שזה יהיה אנוכי מצדי להפחיד את‬
‫כולכם כשמאמי כל כך דאגה למג‪ ,‬ואיימי נסעה‪ ,‬ואת היית כל כך מאושרת עם לורי ‪-‬‬
‫לפחות ככה חשבתי אז‪".‬‬
‫"ואני חשבתי שאת אוהבת אותו‪ ,‬בת'‪ ,‬ונסעתי מפני שאני לא יכולתי לאהוב אותו‪ ",‬קראה‬
‫ג'ו‪ ,‬ששמחה סוף‪-‬סוף לומר את כל האמת‪.‬‬
‫בת' נראתה נדהמת כל כך מן הרעיון הזה‪ ,‬שג'ו חייכה למרות כאבה והוסיפה בעדינות‪:‬‬
‫"אז לא אהבת אותו‪ ,‬יקרה שלי? פחדתי שכן‪ ,‬והיה נדמה לי שהלב הקטן והמסכן שלך‬
‫מלא כל הזמן הזה בייסורי אהבה‪".‬‬
‫"באמת‪ ,‬ג'ו‪ ,‬איך יכולתי להעלות על הדעת דבר כזה כשלורי כל כך מחבב אותך?" שאלה‬
‫בת' בתמימות של ילדה‪" .‬ברור שאני אוהבת אותו מאוד ‪ -‬הוא מתנהג אלי כל כך יפה‪ ,‬איך‬
‫אפשר לא לאהוב אותו? אבל לכל היותר הוא יוכל להיות אח שלי‪ ,‬לא שום דבר אחר‪ .‬ואני‬
‫באמת מקווה שהוא יהיה אח שלי בשלב כלשהו‪".‬‬
‫"לא דרכי‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות‪" .‬רק איימי נשארה בשבילו‪ ,‬והם יתאימו נהדר‪ .‬אבל‬
‫הלב שלי לא פנוי לדברים כאלה עכשיו‪ .‬אף אחד לא מעניין אותי חוץ ממך‪ ,‬בת'‪ .‬את חייבת‬
‫להבריא‪".‬‬
‫"אני רוצה להבריא‪ ,‬אני כל כך רוצה! אני מנסה‪ ,‬אבל כל יום אני מאבדת עוד קצת‬
‫ויודעת בוודאות רבה יותר שזה לעולם לא יחזור‪ .‬כמו גאות שנהפכת לשפל‪ ,‬ג'ו‪ ,‬היא נסוגה‬
‫לאט‪ ,‬אבל אי‪-‬אפשר לעצור אותה‪".‬‬
‫"אנחנו בכל זאת נעצור אותה‪ ,‬עוד מוקדם מדי לשפל‪ ,‬תשע‪-‬עשרה הוא גיל צעיר מדי‪.‬‬
‫אני לא יכולה להניח לך ללכת‪ ,‬בת'‪ .‬אני אעבוד ואתפלל ואלחם בזה‪ .‬אני אחזיק בך למרות‬
‫הכול‪ .‬בטח יש איזושהי דרך‪ ,‬לא יכול להיות שכבר מאוחר מדי‪ .‬אלוהים לא יהיה אכזרי עד‬
‫כדי כך שהוא ייקח אותך ממני‪ ",‬קראה ג'ו המסכנה במרדנות‪ ,‬כי רוחה לא היתה כנועה‬
‫וחדורת אמונה כמו רוחה של בת'‪.‬‬
‫אנשים פשוטים וכנים לא מרבים לדבר על אמונתם‪ .‬היא מתבטאת במעשים יותר מאשר‬
‫במילים‪ ,‬והיא משפיעה יותר מדרשות ומהצהרות‪ .‬בת' לא יכלה להסביר או לנמק את‬
‫האמונה שנסכה בה אומץ וכוח נפשי לוותר על החיים ולהמתין למוות ברוח טובה‪ .‬כמו ילד‬
‫מלא אמון‪ ,‬היא לא שאלה שאלות‪ ,‬אלא השאירה הכול בידי אלוהים ובידי הטבע‪ ,‬ההורים‬
‫של כולנו‪ ,‬מתוך ודאות שהם‪ ,‬ורק הם‪ ,‬מסוגלים ללמד ולחזק את הלב והרוח לקראת החיים‬
‫כאן ולקראת החיים בעולם הבא‪ .‬היא לא הוכיחה את ג'ו בנאומים קדושים‪ ,‬אלא רק אהבה‬
‫אותה עוד יותר בגלל חיבתה העזה‪ ,‬ונצמדה ביתר שׂאת לאהבת האנוש היקרה שלה‪,‬‬
‫שאבינו שבשמים לא רוצה בשום אופן שניגמל ממנה‪ ,‬אלא באמצעותה הוא מקרב אותנו‬
‫אליו‪ .‬היא לא היתה מסוגלת לומר‪" ,‬אני שמחה ללכת‪ ",‬כי החיים היו מתוקים מאוד בעיניה‪.‬‬
‫היא הצליחה רק לומר בבכי‪" ,‬אני משתדלת לקבל את הדין ברצון‪ ",‬ונצמדה אל ג'ו‪ ,‬כשגל‬
‫ראשון של יגון עמוק ומר נשבר על שתיהן גם יחד‪.‬‬
‫כעבור זמן מה אמרה בת' בשלווה מחודשת‪:‬‬
‫"את תספרי להם כשנחזור הביתה?"‬
‫"אני חושבת שהם יראו את זה בלי מילים‪ ",‬נאנחה ג'ו‪ ,‬כי עכשיו ראתה שבת' משתנה‬
‫מדי יום‪.‬‬
‫"אולי לא‪ .‬שמעתי שדווקא האנשים הקרובים והאוהבים ביותר עלולים להיות עיוורים‬
‫לדברים כאלה‪ .‬אם הם לא יראו‪ ,‬תספרי להם למעני‪ .‬אני לא רוצה שום סודות‪ ,‬ולטובתם‬
‫צריך להכין אותם‪ .‬מג תתנחם בג'ון ובתינוקות‪ ,‬אבל את חייבת לתמוך באבא ואמא‪ ,‬טוב‪,‬‬
‫ג'ו?"‬
‫"אם רק אוכל‪ .‬אבל בת'‪ ,‬אני עדיין לא מרימה ידיים‪ .‬אני מתכוונת להאמין שזה באמת‬
‫דמיון חולני‪ ,‬ולא להניח לך לחשוב שזה נכון‪ ",‬אמרה ג'ו וניסתה לדבר בעליצות‪.‬‬
‫בת' שכבה רגע והרהרה‪ ,‬ולבסוף אמרה בדרכה השקטה‪:‬‬
‫"לא קל לי להתבטא‪ ,‬ולא הייתי מנסה לדבר עם אף אחד חוץ ממך‪ ,‬כי רק לג'ו שלי אני‬
‫מסוגלת להסביר‪ .‬פשוט יש לי הרגשה שמההתחלה לא הייתי אמורה לחיות הרבה זמן‪ .‬אני‬
‫לא כמו כולכן‪ .‬אף פעם לא תכננתי מה אני אעשה כשאהיה גדולה‪ .‬אף פעם לא חשבתי‬
‫להתחתן‪ ,‬כמו שכולכן חשבתן‪ .‬לא הצלחתי לדמיין את עצמי בשום צורה אחרת אלא רק‬
‫כבת' הקטנה והטיפשונת‪ ,‬שמתרוצצת בבית ולא מביאה תועלת בשום מקום אחר‪ .‬אף פעם‬
‫לא רציתי לעזוב את הבית‪ ,‬ועכשיו הדבר הכי קשה הוא לעזוב את כולכם‪ .‬אני לא פוחדת‪,‬‬
‫אבל נראה לי שאפילו בשמים אני אתגעגע אליכם‪".‬‬
‫ג'ו לא היתה מסוגלת לדבר‪ ,‬ובמשך דקות ארוכות לא נשמע שום קול מלבד אנחת הרוח‬
‫ואוושת הגלים‪ .‬שחף לבן כנפיים חלף במעופו‪ ,‬ואור השמש הבזיק על חזהו הכסוף‪ .‬בת'‬
‫צפתה בו עד שנעלם‪ ,‬ועיניה היו מלאות עצב‪ .‬ציפור אפרפרה התרוצצה על החוף וצייצה‬
‫חרש לעצמה‪ ,‬כנהנית מהשמש והים‪ .‬היא התקרבה אל בת'‪ ,‬הביטה בה בעיניים ידידותיות‪,‬‬
‫התיישבה על אבן חמימה וסירקה את נוצותיה הרטובות בנינוחות מוחלטת‪ .‬בת' חייכה וחשה‬
‫נחמה קלה‪ ,‬כי היצור הזעיר כאילו הציע לה את חברתו והזכיר לה שעדיין יש סביבה עולם‬
‫נעים שאפשר ליהנות ממנו‪.‬‬
‫הבּיצניות יותר מאשר‬
‫ָ‬ ‫"ציפור קטנה ונחמדה! תראי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬כמה היא שלווה‪ .‬אני אוהבת את‬
‫את השחפים‪ .‬הן לא פראיות ויפות כמוהם‪ ,‬אבל הן נראות מאושרות ומלאות אמון‪ .‬בקיץ‬
‫שעבר קראתי להן הציפורים שלי‪ ,‬ואמא אמרה שהן מזכירות לה אותי ‪ -‬יצורים חרוצים‪,‬‬
‫אפרפרים‪ ,‬תמיד מתרוצצים ליד החוף‪ ,‬ותמיד מצייצים בשמחה את השיר הקטן שלהם‪ַ .‬את‬
‫שחף‪ ,‬ג'ו‪ ,‬חזקה ופראית‪ ,‬אוהבת סערות ורוח‪ ,‬עפה הרחק ללב ים ואוהבת להיות לבדך‪ .‬מג‬
‫היא יונה‪ ,‬ואיימי היא כמו העפרוני שהזכירה במכתב שלה‪ .‬היא מנסה לעוף לעננים‪ ,‬אבל‬
‫תמיד נופלת בחזרה לקן שלה‪ .‬איזו ילדונת חמודה! היא כל כך שאפתנית‪ ,‬אבל יש לה לב‬
‫טוב ורגיש‪ ,‬וגם אם היא תעוף גבוה גבוה‪ ,‬היא אף פעם לא תשכח את הבית‪ .‬אני מקווה‬
‫שאני אראה אותה שוב‪ ,‬אבל היא נראית לי רחוקה כל כך‪".‬‬
‫"היא תחזור באביב‪ ,‬ואני רוצה שתראי אותה ותיהני ממנה‪ .‬לכן אני אדאג שתהיי ורדרדה‬
‫ובריאה עד אז‪ ",‬החלה ג'ו לומר‪ ,‬וחשה בלבה שהשינוי הגדול ביותר שחל בבת' הוא היכולת‬
‫שלה לדבר‪ ,‬כי נראה שעכשיו היא לא מתאמצת כלל כשהיא חושבת בקול רם‪ ,‬כפי שבת'‬
‫הביישנית לא עשתה מעולם‪.‬‬
‫"ג'ו אהובה‪ ,‬אל תמשיכי לקוות‪ .‬זה לא יעזור‪ ,‬אני בטוחה בזה‪ .‬בואי לא נשקע‬
‫באומללות‪ ,‬אלא נהנה להיות ביחד בזמן שאנחנו מחכות‪ .‬יעברו עלינו ימים יפים‪ ,‬כי אני‬
‫לא סובלת כל כך‪ ,‬ואני חושבת שהשפל יהיה קל‪ ,‬אם תעזרי לי‪".‬‬
‫ג'ו גחנה ונשקה לפנים השלווים‪ ,‬ובנשיקה הדוממת הזאת הקדישה את עצמה לבת' בגופה‬
‫ובנשמתה‪.‬‬
‫ג'ו צדקה‪ .‬כשהגיעו הביתה לא היה צורך במילים‪ ,‬כי אבא ואמא ראו עכשיו בבירור את‬
‫מה שהתפללו בכל לבם שלא יצטרכו לראות לעולם‪ .‬בת' היתה עייפה מהנסיעה הקצרה‬
‫ועלתה מיד אל מיטתה‪ ,‬לאחר שאמרה כמה היא שמחה להיות בבית; וכשג'ו שבה וירדה‪,‬‬
‫התברר לה שלא תיאלץ לעמוד במשימה הקשה ולספר את סודה של בת'‪ .‬אביה עמד ליד‬
‫האח‪ ,‬ראשו היה שעון על המדף שמעליה‪ ,‬והוא לא הסתובב אליה כשנכנסה לחדר‪ ,‬אבל‬
‫אמה פרשה את זרועותיה לעברה כמבקשת עזרה‪ ,‬וג'ו לא אמרה מילה כשניגשה לנחם‬
‫אותה‪.‬‬
‫פרק שלושים ושבעה‬
 ‫רשמים חדשים‬

‫בשלוש אחר הצהריים אפשר לראות את כל החברה הגבוהה של העיר הצרפתית ניס‬
‫נגלה ‪" -‬טיילת האנגלים" ‪ -‬שהיא מקום מקסים‪ ,‬כי הטיילת הרחבה עטורה‬ ‫בפּרוֹמנַ ד ֶדז ַא ֶ‬
‫ֶ‬
‫משני צדיה בדקלים‪ ,‬בפרחים ובצמחים טרופיים‪ ,‬בצד אחד היא גובלת בים‪ ,‬ובצד השני‬
‫בכביש רחב‪ ,‬שלאורכו ניצבים מלונות ובתי פאר‪ ,‬ומעבר להם משתרעים פרדסים וגבעות‪.‬‬
‫אפשר לראות כאן נציגים של אומות רבות‪ ,‬לשמוע שפות רבות‪ ,‬להתבונן בתלבושות שונות‪,‬‬
‫ובמזג אוויר יפה זהו מחזה עליז וססגוני כמו קרנבל‪ .‬אנגלים אצילים‪ ,‬צרפתים תוססים‪,‬‬
‫גרמנים כבדי ראש‪ ,‬ספרדים נאים‪ ,‬רוסים מגושמים‪ ,‬יהודים שפלי רוח ואמריקנים נינוחים‪,‬‬
‫וכולם נוסעים‪ ,‬יושבים או פוסעים לדרכם‪ ,‬מפטפטים על החדשות ומעבירים ביקורת על‬
‫ידוען שהגיע לא מזמן ‪ -‬השחקנית ַא ֶד ַלייד ריסטוֹרי או הסופר צ'רלס דיקנס‪ ,‬ויקטור‬
‫עמנואל מלך איטליה או המלכה של איי סנדוויץ'‪ .‬הכרכרות מגוונות לא פחות מן ההולכים‬
‫על שתיים ומושכות תשומת לב ממש כמותם‪ ,‬במיוחד כרכרות הסלסילה הנמוכות‪ ,‬שהגברות‬
‫נוהגות בהן בעצמן‪ ,‬והן מצוידות בצמד סוסי פוני נמרצים‪ ,‬ברשתות ססגוניות שמונעות את‬
‫ובר ָכּבים קטנים שיושבים על הדרגש‬
‫גלישת השמלות השופעות אל מחוץ לכלי הרכב הזעיר‪ַ ,‬‬
‫מאחור‪.‬‬
‫לאורך הטיילת הזאת‪ ,‬בחג המולד‪ ,‬פסע באטיות גבר צעיר וגבוה‪ ,‬ידיו היו שלובות‬
‫מאחורי גבו‪ ,‬ובפניו היתה הבעה של פיזור דעת‪ .‬הוא נראה כמו איטלקי‪ ,‬לבושו נראה‬
‫אנגלי‪ ,‬והוא הקרין עצמאות אופיינית לאמריקני‪ ,‬שילוב שבגללו הופנו אליו מבטים נשיים‬
‫מלאי קורת רוח‪ ,‬וגברים מגונדרים בחליפות קטיפה שחורות‪ ,‬עניבות ורדרדות‪ ,‬כפפות עור‬
‫ופרחים כתומים בדש‪ ,‬משכו בכתפיהם וקינאו בו על גובהו‪ .‬הרבה פנים יפים ומעוררי‬
‫התפעלות נראו סביבו‪ ,‬אבל הצעיר כמעט לא הקדיש להם תשומת לב‪ ,‬ורק מדי פעם שלח‬
‫מבט לעבר נערה זהובת שיער או גברת בלבוש כחול‪ .‬כעבור זמן קצר הגיע אל קצה‬
‫הטיילת ועמד רגע בצומת‪ ,‬כאילו הוא מתלבט אם לגשת לפארק ולהקשיב לתזמורת‪ ,‬או‬
‫לשוטט לאורך החוף לעבר קוֹלין ֶדה שאטוֹ ‪ -‬הגבעה שבראשה חורבות הטירה העתיקה‪.‬‬
‫לפתע שמע דהרת סוסים מהירה‪ ,‬הרים את מבטו והבחין בכרכרה קטנה ובה גברת יחידה‪,‬‬
‫שהתקרבה במהירות לאורך הרחוב‪ .‬הגברת היתה צעירה‪ ,‬זהובת שיער ולבושה בכחול‪ .‬הוא‬
‫הביט רגע‪ ,‬פניו אורו פתאום‪ ,‬והוא נופף בכובעו כמו ילד ומיהר לקראתה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬לורי‪ ,‬זה באמת אתה? חשבתי שכבר לא תגיע!" קראה איימי‪ ,‬שמטה את המושכות‬
‫והושיטה לו את שתי ידיה‪ ,‬למרבה חרדתה של אם צרפתייה מזועזעת‪ ,‬שהחישה את צעדי‬
‫בתה כדי שלא תיפגע מוסרית ממראה התנהגותם המופקרת של "האנגלים המשוגעים‬
‫האלה"‪.‬‬
‫"עיכבו אותי בדרך‪ ,‬אבל הבטחתי לבלות איתך את חג המולד‪ ,‬אז הנה אני כאן‪".‬‬
‫"מה שלום סבא שלך? מתי הגעתם? איפה אתם מתאכסנים?"‬
‫שוֹבן‪ .‬ניגשתי למלון שלכם‪ ,‬אבל כולכם יצאתם‪".‬‬
‫"בסדר גמור ‪ -‬אתמול בלילה ‪ -‬במלון ֶ‬
‫"יש לי כל כך הרבה דברים לספר לך‪ ,‬שאני לא יודעת ממה להתחיל! תעלה לכרכרה‬
‫ונוכל לדבר במנוחה‪ .‬יצאתי לנסיעה ונורא רציתי שמישהו יבוא איתי‪ ,‬אבל פלורנס שומרת‬
‫את הכוחות שלה ַלערב‪".‬‬
‫"מה יש בערב? נשף?"‬
‫"מסיבה לחג המולד במלון שלנו‪ .‬הרבה אמריקנים מתאכסנים שם‪ ,‬והם עורכים מסיבה‬
‫לכבוד החג‪ .‬תבוא איתנו‪ ,‬כמובן? הדודה כל כך תשמח‪".‬‬
‫"תודה רבה‪ .‬לאן עכשיו?" שאל לורי‪ ,‬נשען לאחור ושילב את ידיו ‪ -‬סידור שהתאים‬
‫בהחלט לאיימי‪ ,‬שהעדיפה לנהוג בסוסים‪ ,‬כי השוט והמושכות הכחולים על גבם של סוסי‬
‫הפוני הלבנים העניקו לה סיפוק עצום‪.‬‬
‫"קודם כל אני נוסעת לבנקאי שלי‪ ,‬לקחת מכתבים‪ ,‬ואז לטירה שעל הגבעה‪ .‬הנוף כל כך‬
‫יפה שם‪ ,‬ואני רוצה להאכיל את הטווסים‪ .‬היית שם פעם?"‬
‫"כמה פעמים‪ ,‬לפני שנים‪ .‬אבל לא אכפת לי להעיף עוד מבט‪".‬‬
‫"עכשיו תספר לי כל מה שעבר עליך‪ .‬בפעם האחרונה ששמעתי עליך‪ ,‬סבא שלך כתב‬
‫שהוא מחכה שתגיע מברלין‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬הייתי שם חודש ואחר כך הצטרפתי אליו בפריז‪ ,‬שבה הוא השתקע למשך החורף‪ .‬יש‬
‫לו שם הרבה חברים ודברים שהוא אוהב לעשות‪ ,‬אז אני נוסע וחוזר אליו‪ ,‬ואנחנו מסתדרים‬
‫מצוין‪".‬‬
‫"סידור מוצלח‪ ",‬אמרה איימי‪ ,‬שהרגישה שמשהו השתנה בהתנהגות של לורי‪ ,‬אבל לא‬
‫הצליחה להבין מה בדיוק‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬הוא שונא לנסוע‪ ,‬ואני שונא לשבת במקום אחד‪ ,‬אז כל אחד מאיתנו עושה מה‬
‫שמתאים לו ואין שום בעיה‪ .‬אני נמצא איתו לעתים קרובות‪ ,‬הוא נהנה לשמוע על‬
‫ההרפתקאות שלי‪ ,‬ולי נעים להרגיש שמישהו שמח לראות אותי כשאני חוזר מהשיטוטים‬
‫שלי‪ .‬איזה מקום ישן ומלוכלך‪ ,‬מה?" הוסיף בהבעת סלידה כשנסעו לאורך השדרה אל כיכר‬
‫נפוליאון שבעיר העתיקה‪.‬‬
‫"המקום הזה כל כך ציורי שזה לא מפריע לי‪ .‬הנהר והגבעות מקסימים‪ ,‬ואני נהנית מאוד‬
‫לראות את הסמטאות הצרות שמצטלבות זו בזו‪ .‬עכשיו נצטרך לחכות עד שהתהלוכה הזאת‬
‫תעבור‪ .‬הם צועדים אל כנסיית יוחנן הקדוש‪".‬‬
‫לורי הביט באדישות בתהלוכה ‪ -‬כמרים שפסעו מתחת לאפיריונים‪ ,‬נזירות בשביסים‬
‫לבנים שנשאו נרות דולקים‪ ,‬וכמה נזירים בכחול ששרו תוך כדי הליכה ‪ -‬ואיימי הביטה בו‬
‫והרגישה שהיא נמלאת מין ביישנות חדשה‪ ,‬כי הוא השתנה‪ ,‬ובגבר העגמומי שלצדה לא‬
‫הצליחה למצוא את הפנים העליזים של הנער שהשאירה מאחוריה‪ .‬הוא היה יפה מתמיד‪,‬‬
‫וגם התנהגותו השתפרה‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬כשכבר לא היה סמוק מעונג המפגש איתה‪ ,‬נראה‬
‫עייף ואדיש ‪ -‬לא חולה וגם לא בדיוק אומלל‪ ,‬אבל כאילו הרצין והתבגר הרבה מעבר‬
‫לשנה‪-‬שנתיים של חיי מותרות‪ .‬היא לא הבינה את פשר השינוי ולא העזה לשאול שאלות‪,‬‬
‫ורק הנידה את ראשה ודרבנה קלות את הסוסים כשהתהלוכה התפתלה מבעד לקשתות של‬
‫גשר ַפּליוֹני ונבלעה בכנסייה‪.‬‬
‫נסה ווּ?"‪ 81‬אמרה בניסיון להפגין את הצרפתית שלה‪ ,‬שהשתפרה מאז נסיעתה לחוץ‬ ‫"קה ַפּ ֶ‬ ‫ֶ‬
‫לארץ‪ ,‬אם לא מבחינת האיכות‪ ,‬לפחות מבחינת הכמות‪.‬‬
‫"אני חושב שמדמואזל ניצלה את זמנה כראוי והתוצאה נהדרת‪ ",‬השיב לורי‪ ,‬הניח את‬
‫ידו על לוח לבו והשתחווה קלות במבט מתפעל‪.‬‬
‫היא הסמיקה מעונג‪ ,‬אבל המחמאה הזאת לא סיפקה אותה משום מה כמו השבחים‬
‫הפשוטים שנהג לחלוק לה בבית‪ ,‬כשצעד סביבה באירועים חגיגיים ואמר לה שהיא "ממש‬
‫נהדרת"‪ ,‬חייך בלבביות וטפח על ראשה בשביעות רצון‪ .‬נימת הקול החדשה לא מצאה חן‬
‫בעיניה‪ ,‬כי אמנם לא היתה מנוכרת לגמרי‪ ,‬אבל נשמעה אדישה למרות הבעת הפנים‪.‬‬
‫"אם ככה הוא יתנהג כאדם מבוגר‪ ,‬חבל שהוא לא נשאר ילד‪ ",‬חשבה בלבה בתערובת‬
‫מוזרה של אכזבה ואי‪-‬נוחות‪ ,‬ובינתיים השתדלה להיראות נינוחה ועליזה‪.‬‬
‫אצל אביגדור הבנקאי‪ 82‬חיכו לה המכתבים היקרים מהבית‪ ,‬והיא מסרה את המושכות‬
‫לאטם בדרך המוצלת‪ ,‬בין גדרות שיחים ירוקות‬ ‫ללורי והתענגה על קריאתם כשנסעו ִ‬
‫עטורות פרחים מלבלבים‪ ,‬רעננים כמו בחודש יוני‪.‬‬
‫"המצב של בת' לא טוב‪ ,‬ככה אמא אומרת‪ .‬לא פעם אני חושבת שאני צריכה לנסוע‬
‫הביתה‪ ,‬אבל כולם אומרים לי 'תישארי'‪ ,‬אז אני נשארת‪ ,‬כי לעולם לא תהיה לי עוד‬
‫הזדמנות כזאת‪ ",‬אמרה איימי כשעיינה בכובד ראש באחד הדפים‪.‬‬
‫"הבחירה שלך נכונה‪ ,‬לדעתי‪ .‬את לא יכולה לעזור בבית‪ ,‬ואני בטוח שהם שמחים לדעת‬
‫שהכול בסדר אצלך‪ ,‬חמודה‪ ,‬ושאת מאושרת ונהנית כל כך‪".‬‬
‫כשאמר את הדברים האלה התקרב אליה קצת ודיבר יותר כמו לורי של פעם‪ ,‬וכך הקל‬
‫קצת את הפחד שהעיק על איימי מדי פעם‪ ,‬כי המבט‪ ,‬ההתקרבות‪ ,‬וכינוי החיבה "חמודה"‬
‫כאילו הבטיחו לה שאם אכן יקרה אסון כלשהו‪ ,‬היא לא תהיה לבדה בארץ זרה‪ .‬היא‬
‫המשיכה לקרוא את המכתב‪ ,‬ואחר כך צחקה והראתה לו רישום קטן של ג'ו בבגדי הכתיבה‬
‫שלה‪ ,‬כשהסרט האדום על כובעה מזדקר בגאון‪ ,‬ומפיה בוקעות המילים‪" ,‬הגאונות יוקדת!"‬
‫לורי חייך‪ ,‬לקח את הרישום ותחב אותו לכיס הווסט שלו "כדי שלא יעוף"‪ ,‬והאזין‬
‫בהתעניינות למכתב התוסס שאיימי קראה לו‪.‬‬
‫"אני רואה שחג המולד הזה באמת יהיה שמח ‪ -‬מתנות בבוקר‪ ,‬אחר הצהריים אתה‬
‫והמכתבים‪ ,‬ובערב מסיבה‪ ",‬אמרה איימי כשירדו מהכרכרה אל חורבות הטירה העתיקה‪,‬‬
‫וטווסים מרהיבים התקבצו סביבם וחיכו בצייתנות שיאכילו אותם‪ .‬איימי עמדה על התל‬
‫מעליו‪ ,‬צחקה ופיזרה פירורים לעופות הססגוניים‪ ,‬ולורי הביט בה כמו שהיא הביטה בו‬
‫קודם‪ ,‬מתוך סקרנות טבעית‪ ,‬וניסה לראות אילו שינויים חוללו בה הזמן שחלף וההיעדרות‬
‫מהבית‪ .‬הוא לא ראה שום דבר מביך או מאכזב‪ ,‬אלא רק הרבה דברים שעוררו בו‬
‫התפעלות ושביעות רצון‪ .‬כי חוץ מכמה גינונים וביטויים מלאכותיים‪ ,‬היתה איימי מלאת‬
‫חיים וחיננית כתמיד‪ ,‬ועכשיו גם נוסף לחזותה ולהתנהגותה המאפיין החמקמק שאנחנו‬
‫קוראים לו אלגנטיות‪ .‬תמיד היתה בוגרת לגילה‪ ,‬ועכשיו נוסף גם ביטחון עצמי להליכותיה‬
‫ולאופן דיבורה‪ ,‬ובזכות זה נראתה אשת העולם הגדול יותר מכפי שהיתה באמת‪ .‬אבל‬
‫הרגזנות הישנה שלה בכל זאת צצה ובקעה מדי פעם‪ ,‬הרצון העז שלה נותר בעינו‪ ,‬וכנותה‬
‫הטבעית לא נפגמה בגלל הליטוש האירופי‪.‬‬
‫לורי לא הבחין אמנם בכל הדברים האלה כשהתבונן בה בזמן שהאכילה את הטווסים‪,‬‬
‫אבל הדברים שנגלו לעיניו עוררו בו קורת רוח ועניין‪ ,‬וחקקו במוחו תמונה קטנה ויפה של‬
‫בחורה בהירת פנים העומדת באור השמש‪ ,‬שמעצים את הגוון הרך של שמלתה‪ ,‬את הצבע‬
‫הרענן בלחייה ואת הברק הזהוב בשערה‪ ,‬ומבליט אותה על רקע הנוף המרהיב‪.‬‬
‫כשעלו אל משטח האבן שבראש הגבעה אותתה לו איימי בידה כמזמינה אותו אל המקום‬
‫האהוב עליה‪ ,‬הצביעה לעבר הנוף שלפניהם ואמרה‪:‬‬
‫"אתה בטח זוכר את הקתדרלה ואת תהלוכת הקוֹרסוֹ‪ ,‬את הדייגים שפורשים רשתות‬
‫במפרץ‪ ,‬את הדרך המקסימה לנמל וילפראנש‪ ,‬את המגדל של שוברט ממש מתחתינו‪ ,‬והדבר‬
‫‪83‬‬
‫היפה ביותר ‪ -‬הנקודה הרחוקה הזאת בים‪ ,‬שאומרים שהיא האי קורסיקה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אני זוכר‪ .‬שום דבר לא השתנה כמעט‪ ",‬השיב בלי התלהבות‪.‬‬
‫"אני בטוחה שג'ו היתה נורא שמחה לראות את הנקודה המפורסמת הזאת!" אמרה איימי‪,‬‬
‫שהיתה במצב רוח מרומם ורצתה שגם לורי יהיה עליז‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר לורי ולא הוסיף‪ ,‬אבל הפנה את מבטו ואימץ את עיניו כדי לראות את האי‬
‫שנראה לו לפתע מעניין רק בזכות כובשת גדולה הרבה יותר מנפוליאון‪.‬‬
‫"תסתכל עליו טוב טוב בשבילה‪ ,‬ואחר כך תשב לידי ותספר לי מה עשית עם עצמך כל‬
‫הזמן הזה‪ ",‬אמרה איימי והתיישבה‪ ,‬מוכנה לשיחה מלב אל לב‪.‬‬
‫אבל היא לא זכתה בשיחה כזאת‪ ,‬כי לורי אמנם הצטרף אליה והשיב בחופשיות על כל‬
‫שאלותיה‪ ,‬אבל בסופו של דבר נודע לה רק ששוטט ברחבי אירופה וביקר ביוון‪ .‬וכך‪ ,‬אחרי‬
‫שהתבטלו להם במשך שעה‪ ,‬נסעו שוב למלון‪ ,‬לורי אמר שלום לגברת קרול ואחר כך נפרד‬
‫מהן והבטיח שיחזור בערב‪.‬‬
‫יש לציין שאיימי התגנדרה במיוחד בערב ההוא‪ .‬הזמן הרב שעבר והפרידה הארוכה‬
‫השפיעו על שני הצעירים‪ ,‬ואיימי ראתה את ידידה הוותיק באור חדש‪ .‬עכשיו כבר לא היה‬
‫"הילדון שלנו" אלא גבר נאה ונחמד‪ ,‬ובאופן טבעי לגמרי רצתה למצוא חן בעיניו‪ .‬היא‬
‫היתה מודעת ליתרונותיה וניצלה אותם עד תום‪ ,‬בטוב טעם ובכישרון שהם אוצר לכל אישה‬
‫יפה וענייה‪.‬‬
‫בדי טרלטן וטוּל היו זולים מאוד בניס‪ ,‬ולכן נעזרה בהם באירועים כאלה‪ ,‬ובהתאם לצו‬
‫האופנה האנגלית המתונה‪ ,‬שלפיה נערות לבשו שמלות פשוטות בלבד‪ ,‬יצרה תלבושות‬
‫קטנות ומקסימות בעזרת פרחים רעננים‪ ,‬כמה קישוטים פשוטים ואביזרים קטנים‪ ,‬זולים‬
‫ויעילים‪ .‬יש להודות שהאמנית שבה השתלטה לפעמים על מהלך העניינים והשתעשעה‬
‫בתסרוקות עתיקות‪ ,‬מחוות תיאטרליות ומלבושים קלאסיים‪ .‬אבל מה לעשות‪ ,‬לכולנו יש‬
‫חולשות קטנות‪ ,‬ולכן קל לנו להשלים עם חולשותיהם הקטנות של הצעירים‪ ,‬שמרהיבים‬
‫את עינינו במראם המלבב ומשמחים את לבנו במעשי השטות התמימים שלהם‪.‬‬
‫"אני באמת רוצה שהוא יחשוב שאני נראית טוב ויספר לכולם בבית‪ ",‬אמרה איימי‬
‫לעצמה‪ ,‬כשלבשה את שמלת המשי הלבנה והישנה של פלורנס וכיסתה אותה בענן של‬
‫מלמלה דקיקה‪ ,‬שמתוכה הגיחו כתפיה הלבנות וראשה הזהוב ויצרו מראה אמנותי ממש‪.‬‬
‫בתבונתה הרבה לא העניקה לשערה שום טיפול מיוחד‪ ,‬אלא רק אספה את הקווצות‬
‫‪84‬‬
‫השופעות והגליות לפקעת מעל עורפה‪ ,‬בסגנון ֶה ֶבּה‪.‬‬
‫"התסרוקת הזאת היא לא שיא האופנה אבל היא מחמיאה‪ ,‬ואני לא יכולה להרשות‬
‫לעצמי לעשות מעצמי מפלצת‪ ",‬אמרה כשיעצו לה לקרזל‪ ,‬לנפח או לקלוע את השיער על‬
‫פי צו האופנה האחרונה‪.‬‬
‫מכיוון שלא היו לה תכשיטים יפים דיים לאירוע החשוב הזה‪ ,‬הצמידה איימי לחצאית‬
‫שמלתה השופעת אשכולות קטנטנים של פרחי אזליאה ורדרדים‪ ,‬ואת כתפיה הלבנות‬
‫מסגרה בגבעולי קיסוס ירוקים ועדינים‪ .‬מכיוון שעדיין זכרה את עניין הנעליים הצבועות‪,‬‬
‫הביטה בנעלי הסאטן הלבנות שלה בסיפוק עצום‪ ,‬פיזזה ברחבי החדר והתבוננה בהתפעלות‬
‫ברגליה האציליות‪.‬‬
‫"המניפה החדשה משתלבת נהדר עם הפרחים‪ ,‬הכפפות מתאימות להפליא‪ ,‬והתחרה‬
‫האמיתית במטפחת שהדודה נתנה לי מעניקה צביון מיוחד לכל השמלה‪ .‬אם רק היו לי אף‬
‫יווני ושפתיים קלאסיות‪ ,‬הייתי מאושרת לגמרי‪ ",‬אמרה וסקרה את עצמה בעין ביקורתית‬
‫לאור הנרות שהחזיקה בידיה‪.‬‬
‫למרות הפגם החמור הזה נראתה איימי חיננית ועליזה במיוחד כשמיהרה לדרכה‪ .‬לעתים‬
‫נדירות רצה‪ ,‬כי סברה שריצה לא מתאימה לסגנון שלה‪ .‬היא היתה גבוהה‪ ,‬ולכן הליכה‬
‫מכובדת בסגנון יוּנוֹ מלכת האלים נראתה לה מתאימה יותר מהתנהגות שובבית וקלילה‪.‬‬
‫בזמן שחיכתה ללורי פסעה הלוך וחזור לאורך החדר הארוך‪ ,‬נעמדה בשלב מסוים מתחת‬
‫לנברשת שהאירה את שערה בצורה מוצלחת‪ ,‬אבל לאחר מחשבה נוספת התרחקה אל קצה‬
‫החדר‪ ,‬כאילו התביישה בתשוקה הילדותית להרשים אותו במבט ראשון‪ .‬בסופו של דבר‬
‫התברר שבחרה באפשרות הטובה ביותר‪ ,‬כי לורי נכנס לחדר בשקט רב כל כך‪ ,‬שלא שמעה‬
‫אותו‪ ,‬ומכיוון שעמדה בחלון המרוחק‪ ,‬כשראשה מוסב למחצה וידה אוספת את שמלתה‪,‬‬
‫היתה דמותה הלבנה והדקה על רקע הווילונות האדומים מרשימה כמו פסל שהוצב במקום‬
‫טוב‪.‬‬
‫"ערב טוב‪ ,‬דיאנה!" אמר לורי במבט מלא סיפוק‪ ,‬שהיה אהוב עליה כל כך‪.‬‬
‫"ערב טוב‪ ,‬אפולו!"‪ 85‬השיבה והחזירה לו חיוך‪ ,‬כי גם הוא נראה מרשים במיוחד‪,‬‬
‫וכשחשבה על הרגע שבו תיכנס לאולם הנשפים שלובת זרוע עם גבר נאה כל כך‪ ,‬ריחמה‬
‫עמוקות על בנות משפחת דיוויס חסרות החן‪.‬‬
‫"הנה הפרחים שלך‪ .‬בחרתי אותם בעצמי‪ ,‬כי זכרתי שאת לא אוהבת 'זר צועק'‪ ,‬כמו‬
‫שהאנה קוראת לזה‪ ",‬אמר לורי והושיט לה זר עדין‪ ,‬שהיה נתון במחזיק פרחים כסוף‬
‫שחמדה אותו כבר הרבה זמן‪ ,‬בכל פעם שחלפה על פני חלון הראווה של חנות הפרחים‪.‬‬
‫"כמה יפה מצדך!" קראה בהכרת טובה‪" .‬אם הייתי יודעת שאתה בא‪ ,‬הייתי מכינה לך‬
‫מתנה קטנה‪ ,‬אם כי היא בטח לא היתה יפה כמו הזר הזה‪".‬‬
‫"תודה‪ .‬הוא לא יפה במיוחד‪ ,‬אבל את מייפה אותו‪ ",‬הוסיף כשענד על מפרק ידה את‬
‫צמיד הכסף של מחזיק הפרחים‪.‬‬
 ‫"בבקשה תפסיק‪".‬‬
‫"חשבתי שאת אוהבת דיבורים כאלה‪".‬‬
‫המוּכּרת שלך‪".‬‬
‫ֶ‬ ‫"לא ממך‪ .‬זה לא נשמע טבעי‪ ,‬ואני מעדיפה את הכנות‬
‫"אני שמח מאוד‪ ",‬השיב בארשת הקלה‪ ,‬ואחר כך עזר לה לכפתר את הכפפות שלה‬
‫ושאל אותה אם העניבה שלו ישרה‪ ,‬בדיוק כמו שנהג לעשות בבית‪ ,‬כשהלכו ביחד‬
‫למסיבות‪.‬‬
‫חבורה כמו זו שהתכנסה באותו ערב בחדר האוכל הארוך אפשר לראות רק באירופה‪.‬‬
‫המארחים האמריקנים מסבירי הפנים הזמינו את כל מי שהכירו בניס‪ ,‬ומכיוון שלא היתה‬
‫להם התנגדות לבעלי תארים‪ ,‬הזמינו גם כמה כאלה כדי להוסיף ברק לנשף חג המולד‬
‫שלהם‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בין קהל המוזמנים‪ ,‬היה גם נסיך רוסי‪ ,‬שישב בפינה במשך שעה ודיבר עם גברת‬
‫גדולת ממדים שהיתה לבושה כמו אמו של המלט ‪ -‬שמלת קטיפה שחורה עם קולר פנינים‬
‫מתחת לסנטר; רוזן פולני בן שמונה‪-‬עשרה שהקדיש את כל תשומת לבו לגברות‪ ,‬אשר‬
‫הכריזו שהוא "בחור מקסים"; ואיזשהו הוד רוממות גרמני‪ ,‬שבא רק כדי לאכול ארוחת‬
‫ערב‪ ,‬שוטט לו באולם ובדק מה יוכל לזלול‪ .‬המזכיר האישי של הברון רוטשילד‪ ,‬גבר גבוה‬
‫במגפיים הדוקים‪ ,‬האיר פנים בחביבות לכל מי שהיה שם‪ ,‬כאילו שמו של אדונו עטר לו‬
‫הילת זהב; צרפתי שמן‪ ,‬ממכריו של הקיסר‪ ,‬בא כדי לספק את שיגעון הריקוד שלו‪ ,‬וליידי‬
‫דה ג'ונס הבריטית הוסיפה לתמונה המלבבת את משפחתה הקטנה‪ ,‬המונה שמונה נפשות‪.‬‬
‫מובן שהיו גם הרבה נערות אמריקניות צווחניות וקלות רגליים‪ ,‬אנגליות נאות ומאופקות‪,‬‬
‫וכמה צרפתיות תוססות אך חסרות חן‪ .‬מנגד היה מבחר שגרתי של אדונים צעירים חובבי‬
‫ואמהות מכל האומות שהסתדרו לאורך הקירות והשפיעו עליהם חיוכים‬ ‫נסיעות ושעשועים‪ִ ,‬‬
‫מלאי חביבות כשרקדו עם בנותיהן‪.‬‬
‫לא קשה לדמיין את הרגשתה של איימי כש"כבשה את הבמה" בערב ההוא‪ ,‬שלובת זרוע‬
‫עם לורי‪ .‬היא ידעה שהיא נראית טוב‪ ,‬היא אהבה לרקוד‪ ,‬היא חשה שהיא דורכת על קרקע‬
‫מוכרת ובטוחה באולם הנשפים ונהנתה מתחושת העוצמה המענגת של נערה המגלה‬
‫לראשונה את הממלכה החדשה והמלבבת שהיא נועדה למלוך עליה בזכות יופייה‪ ,‬נעוריה‬
‫ונשיותה‪ .‬היא אכן ריחמה על בנות דיוויס‪ ,‬שהיו מגושמות וחסרות חן‪ ,‬ולא היה להן מלווה‬
‫מלבד אבא זועף ושלוש דודות רווקות זועפות עוד יותר‪ .‬כשחלפה על פניהן‪ ,‬קדה לעברן‬
‫בידידותיות רבה ביותר‪ ,‬וכך התאפשר להן לראות את השמלה שלה ולבעור מסקרנות‬
‫למראה החבר הלא מוכר שלה‪ ,‬שנראה מכובד מאוד‪ .‬מיד כשפצחה התזמורת בנגינה עלתה‬
‫אדמומית בפניה של איימי‪ ,‬ברק ניצת בעיניה‪ ,‬ורגליה נקשו על הרצפה בקוצר רוח‪ ,‬כי‬
‫הטיבה לרקוד ורצתה שלורי ידע זאת‪ .‬לכן הזדעזעה כשלורי אמר בקול אדיש‪:‬‬
‫"אז מה‪ ,‬את רוצה לרקוד?"‬
 ‫"נדמה לי שבאולם נשפים רוקדים בדרך כלל‪".‬‬
‫לנוכח מבטה הנדהם ותשובתה המהירה מיהר לורי לתקן את טעותו‪.‬‬
‫"התכוונתי לריקוד הראשון‪ .‬האם תחלקי לי את הכבוד ותרקדי איתי?"‬
‫"אוכל להקדיש לך ריקוד אחד אם אדחה את הרוזן‪ .‬הוא רוקד נהדר‪ ,‬אבל הוא יסלח לי‪,‬‬
‫כי אתה ידיד ותיק‪ ",‬אמרה איימי וקיוותה ששמו של הרוזן ייצור את הרושם הנכון ויבהיר‬
‫ללורי שבה לא מזלזלים‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫"כן‪ ,‬ילדון נחמד‪ ,‬אבל כלונס קצר מדי לתמוך ב'בת אלים תמירה‪ ,‬נאווה מאין כמוה'‪",‬‬
‫זאת היתה התשובה של לורי‪ ,‬שלא סיפקה במיוחד את איימי‪.‬‬
‫הזוגות שרקדו איתם את ריקוד הקוֹטיליוֹן היו אנגלים כולם‪ ,‬ואיימי נאלצה לפסוע‬
‫במתינות‪ ,‬למרות התחושה שבעונג רב היתה רוקדת טרנטלה סוחפת‪ .‬בתום הריקוד הראשון‬
‫מסר אותה לורי לידי "הילדון הנחמד" וניגש למלא את חובתו כלפי פלורנס בלי ששריין‬
‫לעצמו ריקודים נוספים אצל איימי‪ ,‬ועל חוסר המחשבה המחפיר הזה נענש כהוגן‪ ,‬מפני‬
‫שאיימי מילאה מיד את רשימת הריקודים שלה עד ארוחת הערב‪ ,‬אם כי תכננה בלבה‬
‫להתגמש קצת אם יפגין סימני חרטה כלשהם‪ .‬את הרשימה המלאה הזאת הציגה לפניו‬
‫בסיפוק מאופק כשפסע לעברה )במקום לרוץ מהר( כדי להזמין אותה לריקוד הבא ‪-‬‬
‫דוֹבה נפלאה‪ .‬אבל הבעת הצער המנומסת שלו לא הצליחה לתעתע בה‪ ,‬וכשדילגה‬ ‫פולקה‪-‬ר ָ‬
‫ֶ‬
‫לדרכה עם הרוזן‪ ,‬ראתה שלורי מתיישב ליד דודתה בהבעת הקלה ממש‪.‬‬
‫על כך לא היתה שום מחילה‪ ,‬ואיימי התעלמה ממנו במשך זמן רב‪ ,‬מלבד מילה אחת או‬
‫שתיים בין ריקוד לריקוד‪ ,‬כשניגשה אל בת הלוויה שלה כדי להדק סיכה או לנוח לרגע‪.‬‬
‫הכעס הזה היה יעיל במיוחד מפני שהסתירה אותו מאחורי פנים מחייכים ונראתה עליזה‬
‫וזוהרת מתמיד‪ .‬עיניו של לורי עקבו אחריה בהנאה‪ ,‬כי לא השתוללה וגם לא שוטטה‬
‫בחוסר מעש‪ ,‬אלא רקדה בעליצות ובחן והתענגה על הבילוי המהנה בדיוק במידה הנכונה‪.‬‬
‫באופן טבעי החל לסקור אותה מנקודת המבט החדשה הזאת‪ ,‬ולפני שחלפה מחצית הערב‬
‫כבר הגיע למסקנה ש"איימי הקטנה תהיה אישה מקסימה ביותר"‪.‬‬
‫הנשף היה מחזה מרהיב‪ ,‬כי עד מהרה אחזה בכולם הרוח התוססת של עונת המפגשים‬
‫החברתיים‪ ,‬כל הפרצופים קרנו בשמחת חג המולד‪ ,‬הלבבות נמלאו שמחה והרגליים קיפצו‬
‫בקלילות‪ .‬הנגנים משכו בקשת‪ ,‬תקעו בחצוצרות והלמו בתופים כאילו הם עצמם נהנים‪ .‬כל‬
‫מי שהיה מסוגל לרקוד רקד‪ ,‬ואלה שלא היו מסוגלים לרקוד הביטו באחרים בהתפעלות‬
‫ובלבביות‪ .‬האולם היה מלא מפה לפה‪ ,‬והצעירים כרכרו כמו עדר ג'ירפות צעירות‪ .‬המזכיר‬
‫המוזהב התרוצץ בחדר כמו מטאור‪ ,‬בלוויית צרפתייה תוססת שריפדה את הרצפה בשובל‬
‫הסאטן הוורוד שלה‪ .‬הגרמני רם המעלה הצליח למצוא את שולחן האוכל והיה מאושר‬
‫כשאכל בשקידה את כל המנות בתפריט‪ ,‬בזו אחר זו‪ ,‬וגרם נזקים שהפילו אימה על‬
‫המלצרים‪ .‬אבל חברו של הקיסר קצר תהילה כי רקד לכל מנגינה‪ ,‬גם אם לא הכיר את‬
‫צעדי הריקוד‪ ,‬ולכל היותר שילב בהם פירואטים מאולתרים‪ .‬הקלילות הנערית של האיש‬
‫השמן הזה היתה מראה מלבב‪ ,‬כי למרות "המטען החורג" שנשא עליו קיפץ כמו כדור גומי‪.‬‬
‫הוא רץ‪ ,‬התעופף ופיזז‪ ,‬פניו קרנו‪ ,‬ראשו הקירח הבהיק‪ ,‬זנבות המקטורן שלו התנופפו‬
‫בפראות‪ ,‬נעליו נצצו ממש באוויר‪ ,‬וכשהמוזיקה נפסקה‪ ,‬מחה את אגלי הזיעה ממצחו והביט‬
‫בפנים קורנים אל כל הסובבים אותו‪ ,‬כמו פיקוויק צרפתי בלי משקפיים‪.‬‬
‫איימי והכלונס הפולני שלה הפגינו התלהבות לא פחותה אבל חינניות רבה פי כמה‪,‬‬
‫ולורי מצא את עצמו נוקש ברגל לקצב הנעליים הלבנות‪ ,‬שעלו וירדו וריחפו על פניו בלי‬
‫לאות‪ ,‬כאילו יש להן כנפיים‪ .‬כשוולדימיר הקטן ויתר עליה לבסוף והצהיר שהוא "נורא‬
‫מצטער לעזוב בשעה מוקדמת כל כך"‪ ,‬התפנתה איימי לנוח קצת ולראות איך האביר הסורר‬
‫מתמודד עם עונשו‪.‬‬
‫היא קצרה הצלחה עצומה‪ .‬בגיל עשרים ושלוש‪ ,‬רגשות פגועים מוצאים לעצמם מזור‬
‫בחברה ידידותית‪ ,‬וקסמם של היופי‪ ,‬האור‪ ,‬המוזיקה והתנועה מעביר רטט בעצבים‬
‫הצעירים‪ ,‬מרקיד את הדם ומרומם את הנפש‪ .‬לורי נראה כמו מישהו שהתעורר מהשינה‬
‫כשקם ממקומו ופינה לה את כיסאו‪ ,‬וכאשר מיהר להביא לה משהו לאכול‪ ,‬אמרה לעצמה‬
‫בחיוך מלא סיפוק‪:‬‬
‫"בדיוק כמו שחשבתי‪ ,‬זה הועיל לו מאוד!"‬
‫"את נראית ממש כמו ציור יפהפה‪ ",‬אמר כשהתיישב לצדה‪ ,‬נופף עליה במניפה ביד אחת‬
‫והחזיק לה את כוס הקפה בידו השנייה‪.‬‬
‫"אבל האדום בלחיים שלי לא יורד‪ ",‬ואיימי שפשפה את לחיה הבוהקת והראתה לו את‬
‫הכפפה הלבנה שלה בפשטות וברצינות מלבבת כל כך‪ ,‬שהוא פרץ בצחוק מתגלגל‪.‬‬
‫"איזה מין בד זה?" שאל ונגע בקפל השמלה שלה‪ ,‬שנשמט ונח על ברכו‪.‬‬
‫"סוג של מלמלה שנקרא 'אשליה'‪".‬‬
‫"איזה שם מוצלח‪ .‬בד יפה מאוד ‪ -‬חדש‪ ,‬לא?"‬
‫"ישן נושן‪ .‬ראית אותו על עשרות בחורות ועד עכשיו לא שמת לב שהוא יפה‪ ,‬טיפשון!"‬
‫"אף פעם לא ראיתי את הבד הזה עלייך‪ ,‬ומכך נובעת הטעות שלי‪ ,‬את מבינה‪".‬‬
‫"די‪ ,‬מספיק‪ ,‬זה לא בסדר‪ .‬כרגע אני מעדיפה כוס קפה ולא מחמאות‪ .‬לא‪ ,‬שב זקוף ואל‬
‫תשכב על הכיסא‪ ,‬זה מעצבן אותי‪".‬‬
‫לורי הזדקף‪ ,‬לקח בהכנעה את הצלחת הריקה שלה‪ ,‬וחש עונג מוזר מכך ש"איימי‬
‫הקטנה" מפקדת עליו‪ ,‬כי עכשיו לא נותרה בה שום ביישנות‪ ,‬והיא נמלאה תשוקה לרדות‬
‫בו‪ ,‬כפי שבחורות נהנות לעשות לפעמים כשבחורים מלבבים מגלים סימני הכנעה‪.‬‬
‫"איפה למדת את כל הדברים האלה?" שאל במבט משתאה‪.‬‬
‫"'כל הדברים האלה' הוא ביטוי די מעורפל‪ .‬אתה מוכן להסביר בטובך?" השיבה איימי‪,‬‬
‫שידעה היטב למה התכוון‪ ,‬אבל מתוך רשעות שובבית הכריחה אותו לתאר את מה שאי‬
 ‫אפשר לתאר‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬הרוח הכללית‪ ,‬הסגנון‪ ,‬הביטחון העצמי‪ ,‬ה‪ ...‬אשליה‪ ...‬את יודעת‪ ",‬צחק לורי‬
‫כשנכנע לבסוף ונחלץ מהמבוכה בעזרת המילה החדשה‪.‬‬
‫איימי היתה מרוצה מתשובתו אבל לא הראתה זאת‪ ,‬כמובן‪ ,‬אלא רק ענתה בשלווה‪,‬‬
‫"החיים בחוץ לארץ מלטשים אותנו בהכרח‪ .‬אני לא רק משתעשעת אלא גם לומדת‪ .‬ובכל‬
‫הנוגע לזה‪ ",‬אמרה והחוותה קלות לעבר שמלתה‪" ,‬המלמלה זולה‪ ,‬פרחים אפשר להשיג‬
‫בקלות‪ ,‬ואני רגילה להפיק את המיטב מדברים קטנים ועלובים‪".‬‬
‫איימי התחרטה על המשפט האחרון הזה‪ ,‬כי חששה שאולי הוא לא נאה‪ ,‬אבל דווקא‬
‫המשפט הזה העצים את חיבתו של לורי כלפיה‪ ,‬והוא נמלא התפעלות והערכה לנוכח‬
‫הסבלנות והאומץ לנצל כל הזדמנות עד תום‪ ,‬ולנוכח חדוות הרוח שהשכילה לכסות את‬
‫העוני בפרחים‪ .‬איימי לא הבינה למה הוא מביט בה באהדה כזאת ולמה רשם את שמו לכל‬
‫אורך רשימת הריקודים שלה והתמסר לה לאורך כל הערב בחביבות מרנינה‪ ,‬אבל הדחף‬
‫שחולל את השינוי הנעים הזה נוצר בעקבות הרשמים החדשים האלה‪ ,‬ששניהם יצרו וקלטו‬
‫בלי שהבחינו בכך‪.‬‬

‫‪" - ?Que pensez vous .81‬על מה אתה חושב?"‬

‫‪ .82‬משפחת אביגדור מהעיר ניס שבצרפת היתה משפחה של בנקאים‪ ,‬שגם כיהנו בתפקידים פוליטיים שונים‪.‬‬
‫רליוֹז ולא‬
‫‪ .83‬המגדל של שוברט‪ :‬ההשערה היא שהסופרת מתכוונת למגדל שבו שכן בשנת ‪ 1844‬המלחין ֶהקטוֹר ֶבּ ִ‬
‫המלחין פרנץ שוברט‪ .‬האי קורסיקה ‪ -‬מקום הולדתו של נפוליאון בונפרטה‪.‬‬
‫הבּה בפסלו‬‫‪ֶ .84‬ה ֶבּה )‪ - (Hebe‬אלת הנעורים במיתולוגיה היוונית‪ .‬התסרוקת הנזכרת כאן מתייחסת כנראה לדמותה של ֶ‬
‫של הפסל האיטלקי אנטוניו ַקנוֹבה )‪.(Canova‬‬
‫‪ .85‬דיאנה ‪ -‬אלת הציד וכן אלת הירח והצניעות במיתולוגיה היוונית; אפולו ‪ -‬אל השמש‪.‬‬
‫‪ .86‬מתוך שירו של המשורר האנגלי אלפרד טניסון )‪ ,"Dream of Fair Women" (1809-1892‬המתאר את הנסיכה‬
‫היוונית האגדית איפיגניה‪.‬‬
‫פרק שלושים ושמונה‬
 ‫בפינה‬

‫בחורות צרפתיות מנהלות חיים משעממים למדי עד היום שבו הן מתחתנות‪ ,‬אבל לאחר מכן‬
‫הן חיות על פי הסיסמה "‪ Vive la liberté".87‬באמריקה‪ ,‬כפי שכולם יודעים‪ ,‬בחורות‬
‫חותמות על הכרזת העצמאות בגיל צעיר מאוד ונהנות מחירותן בלהט רפובליקני‪ ,‬אבל עם‬
‫הולדתו של יורש העצר הראשון הן מוותרות בדרך כלל על זכויותיהן ונכנסות לבידוד‬
‫מוחלט‪ ,‬שמזכיר מנזר צרפתי כמעט‪ ,‬אף על פי שלא שורר בו שקט זהה‪ .‬בלי שאיש שואל‬
‫לדעתן‪ ,‬משאירים אותן בפינה אחרי שסערת החתונה חולפת‪ ,‬ולרובן יש הצדקה מלאה‬
‫לזעוק‪ ,‬כמו שזעקה אישה יפה לפני זמן לא רב‪" ,‬אני נאה כמו תמיד‪ ,‬אבל אף אחד כבר לא‬
‫שם לב אלי מפני שאני נשואה‪".‬‬
‫מג לא היתה אשת חברה יפהפייה או גבירה רמת מעלה‪ ,‬ולכן לא חשה מצוקה כזאת עד‬
‫שהתינוקות שלה היו בני שנה‪ ,‬כי עולמה הקטן התנהל על פי מנהגים פרימיטיביים שלפיהם‬
‫ההערכה והאהבה כלפיה רק הלכו והתעצמו‪.‬‬
‫מכיוון שהדחף האמהי שלה היה חזק מאוד‪ ,‬שקעה לגמרי בטיפול בילדיה והתעלמה‬
‫לחלוטין מכל דבר אחר ומכל אדם אחר‪ .‬יום ולילה טרחה סביב השניים במסירות ובדאגה‬
‫אינסופיות‪ ,‬והותירה את ג'ון לחסדיה של העוזרת ‪ -‬אישה אירית שהיתה ממונה עכשיו על‬
‫כל ענייני המטבח‪ .‬מכיוון שהיה אדם ביתי‪ ,‬התגעגע ג'ון לתשומת הלב שקיבל עד אז‬
‫מרעייתו‪ ,‬אבל מכיוון שאהב מאוד את התינוקות שלו‪ ,‬ויתר בשמחה על רווחתו במשך זמן‬
‫מה‪ ,‬כי מתוך בורות גברית הניח שהשלווה תחזור לביתם עד מהרה‪ .‬אבל שלושה חודשים‬
‫עברו‪ ,‬ושום רוגע לא השתרר‪ .‬מג נראתה תשושה ועצבנית‪ ,‬התינוקות צרכו כל דקה מזמנה‪,‬‬
‫הבית היה מוזנח‪ ,‬וקיטי‪ ,‬המבשלת‪ ,‬ש"לקחה את החיים בקלות"‪ ,‬סיפקה לג'ון קצבות מזון‬
‫דלות למדי‪ .‬מדי בוקר יצא מהבית מבולבל מרוב שליחויות קטנות שהטילה עליו האם‬
‫השבויה‪ .‬כשחזר בערב עליז ולהוט לחבק את בני משפחתו‪ ,‬דוכאה התלהבותו מיד ב"ששש!‬
‫הם רק עכשיו נרדמו אחרי יום ארוך ומעייף‪ ".‬אם הציע שעשוע קטן בבית ‪" -‬לא‪ ,‬זה יפריע‬
‫לתינוקות‪ ".‬אם הזכיר הרצאה או קונצרט‪ ,‬נענה במבט גוער ואמירה החלטית "שאני אעזוב‬
‫את הילדים שלי כדי לצאת לבלות? בשום אופן!" שנתו נקטעה בגלל בכי תינוקות ומראה‬
‫דמות רפאים שפוסעת בשקט הלוך וחזור באשמורות הלילה‪ .‬ארוחותיו נקטעו על ידי‬
‫מנוסותיה התכופות של האחראית הראשית‪ ,‬שנטשה אותו באמצע הארוחה בכל פעם שציוץ‬
‫חנוק נשמע מלמעלה‪ .‬וכשקרא עיתון בערב‪ ,‬התערבבו כאבי הבטן של ֶדמי בחדשות‬
‫הספנות‪ ,‬והנפילה של דייזי השפיעה על מחיר המניות‪ ,‬כי גברת ברוק התעניינה אך ורק‬
‫בחדשות ביתיות‪.‬‬
‫האיש המסכן חש מצוקה רבה‪ ,‬כי הילדים גזלו ממנו את אשתו‪ .‬הבית נהפך לחדר ילדים‬
‫אחד גדול‪ ,‬ובגלל ה"ששש" המתמיד הרגיש כמו פולש גס רוח בכל פעם שנכנס למחוזותיה‬
‫הקדושים של ממלכת התינוקות‪ .‬הוא נשא את כל זה בסבלנות רבה במשך שישה חודשים‪,‬‬
‫וכשלא נראו שום סימני שיפור‪ ,‬ניסה להתנחם קצת במקום אחר‪ .‬סקוט התחתן והשתכן‬
‫בבית משלו לא רחוק משם‪ ,‬וג'ון התרגל לקפוץ אליו לשעה‪-‬שעתיים בכל ערב‪ ,‬כשחדר‬
‫המגורים בביתו היה שומם כי אשתו שרה שירי ערש אינסופיים‪ .‬גברת סקוט היתה בחורה‬
‫יפה ומלאת חיים‪ ,‬שלא היה לה שום דבר לעשות חוץ מלהיות נחמדה‪ ,‬ואת המשימה הזאת‬
‫ביצעה בהצלחה רבה‪ .‬חדר האורחים שלה היה מואר ומזמין תמיד‪ ,‬לוח השחמט עמד מוכן‪,‬‬
‫הפסנתר היה מכוון‪ ,‬הרבה רכילות עליזה נשמעה בו‪ ,‬וארוחה קטנה ונחמדה הוגשה בסגנון‬
‫מעורר תיאבון‪.‬‬
‫ג'ון העדיף לשבת ליד האח בביתו‪ ,‬אבל שם שררה בדידות רבה‪ ,‬ולכן‪ ,‬במצב הנוכחי‪,‬‬
‫קיבל את התחליף בהכרת טובה ונהנה לשהות בחברת שכנו‪.‬‬
‫בהתחלה היתה מג מרוצה למדי מהסידור החדש וחשה הקלה כי ידעה שג'ון נהנה במקום‬
‫לנמנם בחדר המגורים או להסתובב בבית ולהעיר את הילדים‪ .‬אבל במשך הזמן‪ ,‬כשבקיעת‬
‫השיניים נגמרה והמתוקים הקטנים שכבו לישון בשעות סבירות ואפשרו לאמא לנוח קצת‪,‬‬
‫היא החלה להתגעגע אל ג'ון‪ ,‬וגילתה שסלסילת התפירה שלה היא חברה די משעממת‬
‫כשג'ון לא יושב מולה בחלוק הבית הישן שלו וחורך בשלווה את נעלי הבית שלו על‬
‫השבכה של האח‪ .‬היא לא ביקשה ממנו להישאר בבית‪ ,‬נפגעה כשלא הבין בעצמו‪ ,‬בלי‬
‫שתאמר לו‪ ,‬שהיא מתגעגעת אליו‪ ,‬ושכחה לגמרי את הערבים הרבים שבהם חיכה לה‬
‫לשווא‪ .‬היא היתה עצבנית ותשושה מרוב טרחה ודאגה‪ ,‬ונקלעה למצב נפשי בלתי‪-‬הגיוני‪,‬‬
‫באמהות חוות אותו מדי פעם כשהן כורעות תחת העול של מטלות הבית‪.‬‬ ‫שהטובות ִ‬
‫המחסור בפעילות גופנית שולל מהן את העליצות‪ ,‬ודבקותן המוגזמת בקנקן התה ‪ -‬אליל‬
‫הנשים האמריקניות ‪ -‬מעוררת בהן תחושה שהן עשויות מעצבים בלבד‪ ,‬בלי שום שרירים‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה לעצמה כשהביטה במראה‪" ,‬אני נהיית זקנה ומכוערת‪ ,‬אני כבר לא מעניינת‬
‫את ג'ון‪ ,‬ולכן הוא עוזב את אשתו הדהויה והולך לראות את השכנה היפה שלו‪ ,‬שאין לה‬
‫ילדים שמכבידים עליה‪ .‬טוב‪ ,‬אני אסתפק בכך שהתינוקות שלי אוהבים אותי‪ .‬להם לא‬
‫אכפת אם אני רזה וחיוורת ואין לי זמן לסלסל את השיער‪ .‬אני אתנחם בהם‪ ,‬ויום אחד ג'ון‬
‫יבין מה הקרבתי למענם ברצון רב‪ .‬נכון‪ ,‬חמודים שלי?"‬
‫בהמיה של דייזי או בקרקור של ֶדמי‪ ,‬ומג החליפה את‬ ‫התחינה המרגשת הזאת נענתה ֶ‬
‫הקינה בהתמוגגות אמהית ששיככה את בדידותה לעת עתה‪ .‬הכאב גבר כשג'ון החל‬
‫להתעניין בפוליטיקה‪ ,‬רץ שוב ושוב אל סקוט כדי לדון איתו בנושאים מרכזיים‪ ,‬ולא הרגיש‬
‫כלל שמג מתגעגעת אליו‪ .‬אבל היא לא אמרה מילה‪ ,‬עד שאמה מצאה אותה בוכה באחד‬
‫הימים והתעקשה לדעת מה קרה‪ ,‬כי מצב רוחה השפוף של מג לא נעלם מעיניה‪.‬‬
‫"לא הייתי מספרת לאף אחד חוץ ממך‪ ,‬אמא‪ ,‬אבל אני באמת זקוקה לעצה‪ ,‬כי אם ג'ון‬
‫ימשיך להתנהג ככה עוד הרבה זמן‪ ,‬אני כבר מעדיפה להיות אלמנה‪ ",‬השיבה גברת ברוק‬
‫בהבעה נעלבת וניגבה את דמעותיה בסינר של דייזי‪.‬‬
‫"איך הוא מתנהג‪ ,‬חמודה?" שאלה אמה בדאגה‪.‬‬
‫"הוא לא נמצא בבית כל היום‪ ,‬ובערב‪ ,‬כשאני רוצה להיות איתו‪ ,‬הוא כל הזמן הולך‬
‫למשפחת סקוט‪ .‬זה לא הוגן שאני עושה את העבודה הכי קשה ולא מבלה בכלל‪ .‬גברים הם‬
‫ממש אנוכיים‪ ,‬אפילו אלה שהם בחורים טובים‪".‬‬
‫"גם נשים הן אנוכיות לפעמים‪ .‬אל תאשימי את ג'ון לפני שתביני את הטעויות שלך‬
‫עצמך‪".‬‬
‫"אבל זה לא בסדר שהוא מזניח אותי‪".‬‬
‫"ואת לא מזניחה אותו?"‬
‫"באמת‪ ,‬אמא‪ ,‬חשבתי שתתמכי בי!"‬
‫"אני תומכת בך באהדה שלי‪ ,‬אבל נדמה לי שגם את טעית‪ ,‬מג‪".‬‬
‫"אני לא מבינה במה‪".‬‬
‫"בואי תראי‪ .‬האם ג'ון הזניח אותך‪ ,‬כפי שאת קוראת לזה‪ ,‬כל עוד היית איתו בערבים‪,‬‬
‫בשעות הפנאי היחידות שלו?"‬
‫"לא‪ .‬אבל אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו‪ ,‬כשאני צריכה לטפל בשני תינוקות‪".‬‬
‫"לדעתי זה אפשרי‪ ,‬חמודה‪ .‬ולדעתי את חייבת לשנות את המצב‪ .‬מותר לי לדבר‬
‫בחופשיות גמורה? לא תשכחי שאני תומכת בך למרות הכול?"‬
‫"בהחלט! תדברי איתי כאילו אני שוב ילדה‪ .‬הרבה פעמים אני מרגישה שדווקא עכשיו‬
‫אני זקוקה להדרכה‪ ,‬כי התינוקות תלויים בי בכל דבר‪".‬‬
‫מג קירבה את הכורסה הנמוכה שלה אל הכורסה של אמה‪ ,‬כל אחת מהן ערסלה בחיקה‬
‫את אחד המזיקים הקטנים‪ ,‬ושתיהן התנדנדו קלות‪ ,‬שוחחו באהבה והרגישו שקשר האמהוּת‬
‫מאחד אותן יותר מתמיד‪.‬‬
‫"בסך הכול טעית כמו הרבה ִאמהות צעירות שמתמסרות לילדים ודוחקות את האב הצדה‪.‬‬
‫טעות טבעית ונסלחת בהחלט‪ ,‬מג‪ ,‬אבל את הטעות כדאי לתקן לפני שמתרחקים מבן הזוג‪.‬‬
‫כי הילדים צריכים לקרב אתכם זה לזה ולא להפריד ביניכם‪ ,‬כאילו הם רק שלך וכאילו‬
‫לג'ון אין שום קשר אליהם חוץ מאשר הדאגה לפרנסתם‪ .‬הבחנתי בזה כבר לפני כמה‬
‫שבועות אבל לא אמרתי כלום‪ ,‬כי הייתי בטוחה שהדברים יסתדרו במשך הזמן‪".‬‬
‫"אני לא חושבת שהדברים מסתדרים‪ .‬אם אני אבקש ממנו להישאר בבית‪ ,‬הוא יחשוב‬
‫שאני מקנאה‪ ,‬ואני לא אעליב אותו ברעיון כזה‪ .‬הוא לא שם לב שאני מתגעגעת אליו‪ ,‬ואני‬
‫לא יודעת איך להגיד לו את זה בלי מילים‪".‬‬
‫"תדאגי שיהיה לו נעים עד כדי כך שהוא לא ירצה ללכת‪ .‬חמודה שלי‪ ,‬הוא בוודאי‬
‫מתגעגע אל הבית הקטן שלו‪ ,‬אבל בלעדייך זה לא בית‪ ,‬כי את בחדר הילדים כל הזמן‪".‬‬
‫"אני לא צריכה להיות שם?"‬
‫"לא כל הזמן‪ .‬כשאדם מרגיש כלוא‪ ,‬הוא נעשה עצבני ולא כשיר לשום דבר‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬גם‬
‫ג'ון ראוי להתייחסות‪ ,‬לא רק התינוקות‪ .‬אל תזניחי את בן זוגך לטובת ילדייך‪ ,‬אל תסלקי‬
‫אותו מחדר הילדים אלא תני לו לקחת חלק בטיפול בהם‪ .‬גם לו יש מקום שם‪ ,‬לא רק לך‪,‬‬
‫והילדים זקוקים לו‪ .‬תני לו להרגיש שיש לו תפקיד משלו‪ ,‬ואני בטוחה שהוא ימלא אותו‬
‫בשמחה ובמסירות‪ ,‬וזה יועיל לכולכם‪".‬‬
‫"את באמת חושבת ככה‪ ,‬אמא?"‬
‫"אני יודעת בוודאות‪ ,‬מג‪ ,‬כי התנסיתי בזה בעצמי‪ ,‬ולעתים נדירות אני נותנת עצות שלא‬
‫הוכחתי אותן מעשית‪ .‬כשאת וג'ו הייתן קטנות‪ ,‬נהגתי בדיוק כמוך‪ .‬הרגשתי שאני לא‬
‫ממלאת את חובתי אם אני לא מקדישה את עצמי אך ורק לכן‪ .‬אבא שלכן המסכן שקע‬
‫בספרים שלו אחרי שסירבתי לכל הצעת עזרה שלו‪ ,‬והניח לי לערוך את הניסוי בכוחות‬
‫עצמי‪ .‬נאבקתי כמיטב יכולתי‪ ,‬אבל ג'ו הכריעה אותי‪ .‬כמעט קלקלתי אותה מרוב פינוק‪ .‬את‬
‫היית חולנית‪ ,‬ומרוב דאגה לך כמעט חליתי בעצמי‪ .‬ואז אבא בא לעזרתי‪ ,‬טיפל בכל הדברים‬
‫בשקט וביעילות ועזר לי כל כך‪ ,‬שהבנתי את הטעות שלי‪ ,‬ומאז לא הצלחתי להסתדר‬
‫בלעדיו‪ .‬זה סוד האושר בבית שלנו‪ :‬הוא לא מאפשר לעבודה שלו לנתק אותו מהמטלות‬
‫ומהדאגות הקטנות שנוגעות לכולנו‪ ,‬ואני משתדלת שהדאגות הביתיות לא יסיחו את דעתי‬
‫עד כדי כך שלא אתעניין בעיסוקים שלו‪ .‬כל אחד מאיתנו פועל לבדו בתחומים רבים‪ ,‬אבל‬
‫בבית אנחנו עובדים יחד‪ ,‬תמיד‪".‬‬
‫"את צודקת‪ ,‬אמא‪ ,‬והמשאלה הכי גדולה שלי היא שאצליח למלא בחייהם של בעלי‬
‫וילדי את התפקיד שאת ממלאת בחיינו‪ .‬תסבירי לי איך לעשות את זה‪ .‬אני אעשה כל מה‬
‫שתגידי‪".‬‬
‫"תמיד היית מוכנה לשמוע ולשתף פעולה‪ .‬ובכן‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬אני במקומך הייתי מניחה‬
‫בדמי‪ ,‬כי הילד זקוק לחינוך קצת יותר תקיף‪ ,‬וכדאי להתחיל‬ ‫לג'ון להתעסק יותר בטיפול ֶ‬
‫בכך כמה שיותר מוקדם‪ .‬נוסף על כך אני מציעה‪ ,‬כמו שהצעתי לא פעם‪ ,‬שתרשי להאנה‬
‫לבוא לעזור לך‪ .‬היא אומנת נהדרת‪ ,‬ותוכלי להפקיד בידה את התינוקות ולהקדיש קצת‬
‫יותר זמן לטיפוח הבית‪ .‬את זקוקה לפעילות‪ ,‬האנה תיהנה מהמנוחה‪ ,‬וג'ון יגלה שרעייתו‬
‫חזרה אליו‪ .‬תצאי קצת יותר מהבית ותשתדלי להיות עליזה ולא רק עסוקה‪ ,‬כי את קרן‬
‫האור של המשפחה‪ ,‬ואם את מדוכאת‪ ,‬האווירה מתעננת‪ .‬אני מציעה גם שתנסי לגלות עניין‬
‫במה שג'ון אוהב ‪ -‬תדברי איתו‪ ,‬תאפשרי לו לקרוא לך דברים שנראים לו מעניינים‪ ,‬תדברו‬
‫עליהם וככה תעזרו זה לזה‪ .‬אל תכלאי את עצמך בבית רק מפני שאת אישה‪ ,‬אלא תשתדלי‬
‫להבין מה קורה סביבך וליטול חלק במתרחש בעולם‪ ,‬כי כל דבר כזה משפיע עלייך ועל בני‬
‫משפחתך‪".‬‬
‫"ג'ון כל כך חכם‪ ,‬שאני פוחדת שהוא יחשוב שאני טיפשה אם אשאל שאלות על‬
‫פוליטיקה ועניינים כאלה‪".‬‬
‫"אני לא חושבת שהוא יחשוב ככה‪ .‬האהבה מחפה על הרבה פגמים‪ ,‬ואת מי תוכלי‬
‫לשאול בחופשיות אם לא את ג'ון? תנסי ותראי שהוא יעדיף את חברתך הנעימה על פני‬
‫הארוחות של גברת סקוט‪".‬‬
‫"את צודקת‪ .‬איזה מסכן ג'ון! באמת הזנחתי אותו בצורה מחפירה‪ ,‬אבל חשבתי שאני‬
‫נוהגת נכון‪ ,‬והוא אף פעם לא אמר שום דבר‪".‬‬
‫"אולי הוא השתדל לא להיות אנוכי‪ ,‬אבל אני מתארת לעצמי שהוא באמת הרגיש די‬
‫בודד‪ .‬בדיוק בשלב הזה בני זוג צעירים עלולים לגלות שהם מתרחקים זה מזה‪ ,‬אף על פי‬
‫שזה בדיוק השלב שבו הם צריכים להיות ביחד יותר מתמיד‪ .‬ההתאהבות הראשונית‬
‫מתפוגגת די מהר אם לא מקפידים לשמר אותה‪ ,‬ואין תקופה יפה ויקרה יותר ללבם של‬
‫ההורים מאותן שנים ראשונות של החיים החדשים שהופקדו בידיהם‪ .‬אל תצרי זרוּת בין ג'ון‬
‫לילדים‪ ,‬כי הם יתרמו לביטחונו ולאושרו יותר מכל דבר אחר בעולם הזה‪ ,‬המלא פיתויים‬
‫ומכשולים‪ ,‬ובאמצעות הילדים תלמדו להכיר ולאהוב זה את זה כמו שצריך‪ .‬עכשיו‪ ,‬חמודה‬
‫שלי‪ ,‬אני הולכת הביתה‪ .‬תחשבי על מה שאמרתי‪ ,‬ואם הדברים נראים לך‪ ,‬תפעלי על פיהם‪,‬‬
‫ואלוהים יברך את כולכם!"‬
‫מג אכן חשבה על הדברים שאמה אמרה‪ ,‬הם נראו לה מועילים והיא פעלה על פיהם‪ ,‬אף‬
‫על פי שהניסיון הראשון לא התנהל בדיוק כפי שתכננה‪ .‬מובן שהילדים רדו בה והצליחו‬
‫לשלוט בבית ברגע שגילו כי בעזרת בעיטות וצווחות הם יכולים להשיג כל מה שהם רוצים‪.‬‬
‫אמא היתה עבד נרצע לגחמות שלהם‪ ,‬אבל את אבא לא היה קל כל כך לשעבד‪ ,‬ומג רכת‬
‫הלב התייסרה לא פעם כשג'ון ניסה לכפות משמעת הורית על בנו הסורר‪ֶ .‬דמי ירש מאביו‬
‫קצת מן הנחישות שלו ‪ -‬שנימנע מלקרוא לה עקשנות ‪ -‬וברגע שגמלה בלבו הקטן ההחלטה‬
‫שהוא רוצה לקבל או לעשות משהו‪ ,‬כל סוסי המלך וכל פרשיו לא יכלו לשנות את דעתו‬
‫העיקשת‪ .‬אמא חשבה שהחמודון שלה עדיין לא מסוגל ללמוד לוותר על הרצונות שלו‪,‬‬
‫אבל אבא האמין שאף פעם לא מוקדם מדי ללמוד מהי צייתנות‪ .‬וכך גילה האדון ֶדמי די‬
‫"ליל ֵחם עם בבא"‪ ,‬הוא יוצא תמיד כשידו על התחתונה‪ .‬ובכל‬ ‫ָ‬ ‫מהר שכאשר הוא מחליט‬
‫זאת כיבד הפעוט את האיש שהכניע אותו‪ ,‬ואהב את אביו שאמר "לא‪ ,‬לא‪ ",‬בכובד ראש‬
‫ובכך הרשים אותו יותר מכל גיפופי האהבה של אמא‪.‬‬
‫כמה ימים לאחר השיחה עם אמה‪ ,‬החליטה מג לארגן ערב נעים בחברתו של ג'ון‪ .‬לכן‬
‫ביקשה מהמבשלת להכין ארוחת ערב טעימה‪ ,‬סידרה את חדר המגורים‪ ,‬התלבשה יפה‬
‫והשכיבה את הילדים לישון בשעה מוקדמת‪ ,‬כדי ששום דבר לא יפריע לניסוי שלה‪ .‬אבל‬
‫לרוע המזל‪ ,‬רצונו העיקש והעקבי ביותר של דמי היה להישאר ער עד שעה מאוחרת ככל‬
‫האפשר‪ ,‬ובאותו לילה החליט להפגין את מלוא כוחו‪ .‬מג המסכנה שרה ונדנדה‪ ,‬סיפרה‬
‫סיפורים וניסתה כל תחבולה מרדימה שעלתה על דעתה‪ ,‬אך לשווא‪ .‬העיניים הגדולות לא‬
‫נעצמו‪ ,‬וזמן רב לאחר שדייזי שקעה בשינה כמו פקעת רכה ונחמדה של מזג טוב‪ ,‬דמי‬
‫השובב עדיין שכב והביט באור בהבעה ערנית עד ייאוש‪.‬‬
‫"אולי דמי ישכב כמו ילד טוב‪ ,‬ואמא תרוץ למטה ותיתן לאבא המסכן את התה שלו?"‬
‫המוכּרים התגנבו בשקט אל חדר האוכל‪.‬‬
‫ָ‬ ‫שאלה מג כשדלת הכניסה נסגרה בשקט והצעדים‬
‫ֶ"דמי ֶצה תה!" אמר דמי והתכונן להצטרף לחגיגה‪.‬‬
‫"לא‪ .‬אבל אני אשמור לך כמה עוגיות קטנטנות לארוחת הבוקר אם תעשה עכשיו‬
‫נומה‪-‬נומה כמו דייזי‪ .‬טוב‪ ,‬חמודי?"‬
‫"טוב!" ודמי עצם את עיניו בחוזקה‪ ,‬כאילו רצה להירדם ולזרז את בואו של הבוקר‬
‫המיוחל‪.‬‬
‫מג ניצלה את הרגע המבורך‪ ,‬חמקה משם בשקט וירדה במהירות לקדם את פני בעלה‬
‫בפנים מחייכים‪ ,‬לאחר שעיטרה את שערה בקשת השיער הכחולה‪ ,‬האהובה עליו במיוחד‪.‬‬
‫הוא הבחין בכך מיד ואמר בהפתעה נעימה‪:‬‬
‫"הי‪ ,‬אמא קטנה‪ ,‬כמה אנחנו יפים היום‪ .‬את מצפה לאורחים?"‬ ‫ֵ‬
‫"רק לך‪ ,‬יקירי‪".‬‬
‫"יש יום הולדת‪ ,‬יום נישואים או משהו כזה?"‬
‫"לא‪ .‬פשוט נמאס לי להיות מרושלת‪ ,‬אז התלבשתי יפה לשם שינוי‪ .‬אתה תמיד מתלבש‬
‫יפה לקראת הארוחה‪ ,‬גם כשאתה עייף‪ .‬אז למה שאני לא אנהג ככה כשיש לי זמן?"‬
‫"אני עושה את זה מתוך כבוד כלפייך‪ ,‬יקירתי‪ ",‬אמר ג'ון‪ ,‬שדבק בגינונים ישנים‪.‬‬
‫"גם אני‪ ,‬מר ברוק‪ ",‬צחקה מג ונראתה שוב צעירה ויפה כשהנהנה אליו מעבר לקנקן‬
‫התה‪.‬‬
‫"יופי‪ ,‬נהדר‪ ,‬כמו בימים ההם‪ .‬הטעם מצוין‪ .‬אני שותה לחייך‪ ,‬חמודה‪ ",‬וג'ון לגם מהתה‬
‫בהנאה מלאת רוגע‪ .‬אך הנאתו נמשכה זמן קצר מאוד‪ ,‬כי ברגע שהניח את הספל‪ ,‬קרקשה‬
‫ידית הדלת באורח פלא‪ ,‬וקול קטן אמר בקוצר רוח‪:‬‬
‫"תוֹח דלת‪ .‬דמי ַכּנֵ ס!"‬
‫ַ‬
‫"איזה ילד שובב‪ .‬ביקשתי ממנו שיירדם בעצמו‪ ,‬והנה הוא למטה‪ ,‬ותכף הוא יצטנן‬
‫כשהוא עומד ככה על הרצפה‪ ",‬אמרה מג ופתחה את הדלת‪.‬‬
‫"הנה בוקר‪ ",‬הכריז דמי בקול עליז כשנכנס‪ .‬כתונת הלילה הארוכה שלו היתה מופשלת‬
‫בחן על זרועו‪ ,‬וכל תלתל על ראשו היטלטל בעליצות כשדילג סביב השולחן והביט בעוגיות‬
‫במבט עורג‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬עדיין לא בוקר‪ .‬אתה צריך ללכת לישון ולא להפריע לאמא המסכנה‪ .‬ואז תוכל‬
‫לקבל את העוגייה הקטנה עם הסוכר למעלה‪".‬‬
‫"דמי אוהב בבא‪ ",‬אמר השובב הערמומי והתכונן לטפס על הברך האבהית ולהתענג על‬
‫המטעמים האסורים‪ .‬אבל ג'ון הניד בראשו ואמר למג‪:‬‬
‫"אם אמרת לו להישאר למעלה ולהירדם בעצמו‪ ,‬תעמדי על כך שהוא יעשה את זה‪ ,‬או‬
‫שהוא לעולם לא ילמד לציית לך‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כמובן‪ .‬בוא‪ ,‬דמי‪ ".‬ומג הוליכה את בנה משם ונמלאה חשק עז להפליק לחבלן הקטן‪,‬‬
‫שדילג לצדה באשליה שהשוחד יימסר לו ברגע שיגיעו לחדר הילדים‪.‬‬
‫והוא לא התאכזב‪ .‬כי האישה קצרת הרואי אכן נתנה לו קוביית סוכר‪ ,‬השכיבה אותו‬
‫במיטה ואסרה עליו כל טיול נוסף עד הבוקר‪.‬‬
‫"טוב!" הבטיח דמי בלי שום כוונה לקיים‪ ,‬מצץ בעונג את הסוכר וחש שניסיונו הראשון‬
‫קצר הצלחה רבה‪.‬‬
‫מג חזרה למקומה‪ ,‬וארוחת הערב התקדמה יפה‪ ,‬כשלפתע חזר רוח הרפאים הקטן אל‬
‫החדר וחשף את קלונה של אמו כשדרש בתוקף‪:‬‬
‫"עוט סוכר‪ָ ,‬ממה‪".‬‬
‫"ככה זה לא ילך‪ ",‬אמר ג'ון‪ ,‬שהקשיח את לבו ולא נשבה בקסמיו של החוטא הקטן‪.‬‬
‫"לעולם לא תהיה לנו מנוחה עד שהילד ילמד לשכב לישון כמו שצריך‪ .‬יותר מדי זמן‬
‫ִשעבדת את עצמך‪ .‬תלמדי אותו לקח פעם אחת‪ ,‬ואז יהיה לזה סוף‪ .‬שימי אותו במיטה‬
‫ותעזבי אותו‪ ,‬מג‪".‬‬
 ‫"הוא לא יישאר במיטה‪ .‬הוא אף פעם לא נשאר‪ ,‬אלא אם אני יושבת לידו‪".‬‬
‫"אני אטפל בו‪ .‬דמי‪ ,‬תעלה למעלה ותיכנס למיטה‪ ,‬כמו שאמא אמרה‪".‬‬
‫"לא ֶצה!" השיב המורד הצעיר‪ ,‬לקח בכוחות עצמו את העוגייה הנחשקת והחל לאכול‬
‫אותה בחוצפה שלווה‪.‬‬
‫"ככה לא מדברים לאבא‪ .‬אני אקח אותך בכוח אם לא תלך בעצמך‪".‬‬
‫"לך מפה‪ .‬דמי לא אוהב בבא‪ ",‬ודמי נסוג אל החצאית של אמו כדי למצוא בה מחסה‪.‬‬
‫אבל אפילו המפלט הזה לא הועיל לו‪ ,‬כי הוא הוסגר לידי האויב בלוויית המילים "תנהג‬
‫איתו בעדינות‪ ,‬ג'ון‪ ",‬אשר עוררו אימה בעבריין‪ ,‬כי ברגע שאמא נטשה אותו‪ ,‬היה ברור‬
‫שיום הדין הגיע‪ .‬העוגייה נגזלה ממנו‪ ,‬שמחתו הופרה‪ ,‬ויד חזקה נשאה אותו אל המיטה‬
‫הנתעבת‪ ,‬כך שדמי המסכן לא היה מסוגל לרסן את זעמו‪ ,‬ועכשיו התריס בגלוי נגד אבא‬
‫ובעט וצרח במרץ לכל אורך הדרך למעלה‪ .‬ברגע שהונח במיטה‪ ,‬התגלגל אל צדה האחר‬
‫ופנה לעבר הדלת‪ ,‬אבל לחרפתו הרבה נתפס מיד בזנב הטוֹגָ ה הקטנה שלו והוחזר למקומו‪,‬‬
‫והמופע הנמרץ הזה נמשך עד שתש כוחו של האיש הצעיר‪ ,‬והוא הסתפק בשאגות מחרישות‬
‫אוזניים‪ .‬התרגיל הקולי הזה הביס בדרך כלל את מג‪ ,‬אבל ג'ון ישב בלי להניד עפעף‪ ,‬כאילו‬
‫לקה בחירשות‪ ,‬בלי שום דברי שידול‪ ,‬בלי סוכר‪ ,‬בלי שיר ערש ובלי סיפור‪ .‬אפילו האור‬
‫שסקרן את דמי יותר‬ ‫כבה‪ ,‬ורק הזוהר האדום של האש הקים לתחייה את "החושך הגדול"‪ִ ,‬‬
‫משהפחיד אותו‪ .‬סדר הדברים החדש הזה עורר בו סלידה‪ ,‬והוא ייבב באומללות וקרא‬
‫ל"ממה"‪ ,‬כי כשזעמו היוקד הלך ודעך‪ ,‬נזכר הרודן השבוי בשפחתו הענוגה‪ .‬היללה‬
‫העגמומית שהחליפה את השאגה הנלהבת פילחה את לבה של מג‪ ,‬והיא רצה למעלה‬
‫ואמרה בתחינה‪:‬‬
‫"תן לי להיות איתו‪ .‬הוא יהיה ילד טוב עכשיו‪ ,‬ג'ון‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬יקירתי‪ .‬אמרתי לו שהוא צריך לשכב לישון‪ ,‬כפי שהורית לו‪ ,‬והוא חייב לעשות את‬
‫זה‪ ,‬גם אם אשאר כאן כל הלילה‪".‬‬
‫"אבל הוא יחלה מרוב בכי‪ ",‬הפצירה מג‪ ,‬שייסרה את עצמה על שנטשה את בנה‪.‬‬
‫"הוא לא יחלה‪ ,‬הוא כל כך עייף שעוד רגע הוא יירדם‪ ,‬ואז העניין ייגמר‪ ,‬כי הוא יבין‬
‫שהוא חייב לציית‪ .‬אל תתערבי‪ .‬אני אטפל בו‪".‬‬
‫"הוא הבן שלי‪ ,‬ואני לא יכולה להסכים שרוחו תישבר מרוב נוקשות‪".‬‬
‫"הוא הבן שלי‪ ,‬ואני לא מוכן שהאופי שלו יתקלקל מרוב פינוק‪ .‬רדי למטה‪ ,‬יקירתי‪,‬‬
‫ותשאירי אותו בידי‪".‬‬
‫כשג'ון דיבר בקול סמכותי כזה‪ ,‬מג צייתה ומעולם לא התחרטה על צייתנותה‪.‬‬
‫"בבקשה תרשה לי לתת לו נשיקה אחת‪ ,‬ג'ון?"‬
‫"בוודאי‪ .‬דמי‪ ,‬תגיד לילה טוב לאמא ותן לה ללכת לנוח‪ ,‬כי היא עייפה מאוד מהטיפול‬
‫בך במשך כל היום‪".‬‬
‫מג טענה לאחר מכן שהנשיקה היא שהשיגה את הניצחון‪ ,‬כי אחרי שנישקה אותו‪ ,‬נעשה‬
‫בכיו של דמי חרישי יותר‪ ,‬והוא שכב דומם בקצה התחתון של המיטה‪ ,‬שאליו התפתל‬
‫בזעמו‪.‬‬
‫"ילדון מסכן‪ ,‬הוא מת לישון וכבר תשוש מרוב בכי‪ .‬אני אכסה אותו ואז אגש להרגיע את‬
‫מג‪ ",‬חשב ג'ון והתגנב אל קצה המיטה מתוך תקווה שיורשו המרדן כבר ישן‪.‬‬
‫אבל דמי לא ישן‪ ,‬וברגע שאביו הציץ בו‪ ,‬נפקחו עיניו של הילד‪ ,‬סנטרו הקטן החל‬
‫לרטוט‪ ,‬והוא הושיט את זרועותיו ואמר בגיהוק מלא חרטה‪" ,‬דמי טוב עכשיו‪".‬‬
‫מג‪ ,‬שישבה על המדרגות שמחוץ לחדר‪ ,‬התפלאה לנוכח הדממה הממושכת שהשתררה‬
‫בעקבות המהומה‪ ,‬ואחרי שדמיינה לעצמה כל מיני תאונות בלתי‪-‬אפשריות‪ ,‬חמקה לתוך‬
‫החדר כדי להשקיט את פחדיה‪ .‬דמי שכב‪ ,‬שקוע בשינה עמוקה‪ ,‬לא בתנוחת הנשר הדואה‬
‫האופיינית לו‪ ,‬אלא מכורבל כצרור כנוע בעיקול זרועו של אביו‪ ,‬ואצבעו של אביו היתה‬
‫לפותה בכף ידו‪ ,‬כאילו הרגיש דמי שהצדק נמהל בחמלה ונרדם לבסוף כתינוק עצוב יותר‬
‫וחכם יותר‪ .‬בתנוחה הזאת המתין ג'ון בסבלנות וברוך עד שהיד הקטנה הרפתה מאחיזתה‪,‬‬
‫ובזמן שהמתין נרדם‪ ,‬כי המריבה עם בנו עייפה אותו יותר מיום העבודה הארוך‪.‬‬
‫מג עמדה והביטה בשני הראשים שעל הכרית וחייכה לעצמה‪ ,‬וכשיצאה בשקט מהחדר‬
‫אמרה בסיפוק‪:‬‬
‫"אין לי שום סיבה לפחוד שג'ון יהיה קשוח מדי עם התינוקות שלי‪ .‬הוא באמת יודע איך‬
‫להתמודד איתם‪ ,‬והוא יעזור לי מאוד‪ ,‬כי אני באמת כבר לא מצליחה להתמודד עם דמי‪".‬‬
‫כשירד לבסוף‪ ,‬ציפה ג'ון למצוא אישה מדוכדכת או מלאת תוכחה‪ ,‬ולכן הופתע לטובה‬
‫כשראה שמג תופרת בשלווה קישוטים לכובע‪ ,‬ונדהם כשביקשה ממנו לקרוא לה משהו‬
‫שקשור לבחירות‪ ,‬אם הוא לא עייף מדי‪ .‬ג'ון הבין מיד שמהפכה כלשהי מתחוללת‪ ,‬אבל‬
‫בחוכמתו לא שאל שום שאלות‪ ,‬כי ידע שמג היא אדם גלוי לב ובשום אופן לא תצליח‬
‫לשמור סוד גם אם חייה יהיו תלויים בכך‪ ,‬ולכן הרמז יצוץ מהר מאוד‪ .‬בנכונות ובחביבות‬
‫רבה קרא לה מאמר ארוך‪ ,‬ואחר כך הסביר את הדברים באופן ברור ביותר‪ .‬ואילו מג‬
‫השתדלה להפגין התעניינות רבה‪ ,‬שאלה שאלות נבונות ולא הניחה למחשבותיה לתעות‬
‫ממצב האומה למצב הכובע שלה‪ .‬בעומק לבה הגיעה למסקנה שהפוליטיקה גרועה ממש‬
‫כמו מתמטיקה‪ ,‬והתרשמה שמשימתם של הפוליטיקאים היא לגדף זה את זה‪ .‬אבל את‬
‫הרעיונות הנשיים האלה שמרה לעצמה‪ ,‬וכשג'ון השתתק לרגע‪ ,‬הנידה בראשה ואמרה‬
‫בעמימות שנראתה לה דיפלומטית‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬מדאיג בהחלט‪ ,‬המצב באמת הולך ומידרדר‪".‬‬
‫ג'ון צחק והביט בה רגע‪ ,‬כשהחזיקה בידה עיטור קטן ויפה של תחרה ופרחים והביטה בו‬
‫בהתעניינות עמוקה‪ ,‬שנאומו הנלהב לא הצליח לעורר בה‪.‬‬
‫"היא מנסה להתעניין בפוליטיקה למעני‪ ,‬ולכן אני אשתדל להתעניין למענה בכובעים‪ ,‬זו‬
‫הגינות פשוטה‪ ",‬חשב ג'ון אביר הצדק‪ ,‬והוסיף בקול רם‪:‬‬
‫"כיפה יפה מאוד‪ .‬היא מיועדת לבוקר?"‬
‫"אדוני היקר‪ ,‬זה כובע ערב! הכובע החגיגי ביותר שלי‪ ,‬לקונצרטים ולהצגות‪".‬‬
‫"אני ממש מתנצל‪ .‬הוא כל כך קטן‪ ,‬שחשבתי בטעות שזה אחד הדברים הקלילים האלה‬
‫שאת חובשת לפעמים‪ .‬איך מצמידים אותו לראש?"‬
‫"את סרטי התחרה האלה מהדקים מתחת לסנטר בעזרת פרח הבד הזה‪ ,‬ככה‪ ",‬ומג חבשה‬
‫שלו‪ ,‬מלא קסם‪.‬‬
‫את המגבעת‪ ,‬הדגימה והביטה בו בסיפוק ֵ‬
‫"יופי של כובע ערב‪ ,‬אבל אני מעדיף את הפנים שמתחתיו‪ ,‬כי הם נראים צעירים‬
‫ומאושרים שוב‪ ",‬וג'ון נישק את הפנים המחייכים‪ ,‬לרוע מזלו של פרח הבד שמתחת לסנטר‪.‬‬
‫"אני שמחה שהוא מוצא חן בעיניך‪ ,‬כי הייתי רוצה שבאחד הערבים תיקח אותי לקונצרט‪.‬‬
‫אני ממש זקוקה למוזיקה שתוסיף קצת הרמוניה לחיי‪ .‬בסדר?"‬
‫"ודאי שאקח אותך לקונצרט‪ ,‬ברצון רב‪ ,‬או לכל מקום אחר שתרצי ללכת‪ .‬היית סגורה‬
‫בבית כל כך הרבה זמן‪ ,‬שזה יועיל לך מאוד‪ ,‬וגם אני איהנה‪ .‬איך הרעיון הזה צץ לך‬
‫בראש‪ ,‬אמא'לה קטנה?"‬
‫"דיברתי עם מאמי לפני כמה ימים וסיפרתי לה כמה אני עצבנית ומרוגזת ולא מרגישה‬
‫טוב‪ ,‬והיא אמרה שאני זקוקה לשינוי ולהפחתה בעומס‪ .‬אז האנה תעזור לי עם הילדים‪,‬‬
‫ואני אדאג יותר לטיפוח הבית ואבלה קצת מדי פעם כדי שלא אהיה זקנה‪ ,‬תשושה ורגזנית‬
‫בטרם עת‪ .‬זה רק ניסוי‪ ,‬ג'ון‪ ,‬ואני רוצה לעשות את הניסוי הזה למענך לא פחות מאשר‬
‫למעני‪ ,‬כי הזנחתי אותך באופן מחפיר לאחרונה‪ ,‬ואני רוצה שהבית הזה יחזור להיות כמו‬
‫שהוא היה קודם‪ ,‬אם אני רק אצליח‪ .‬אתה לא מתנגד‪ ,‬אני מקווה?"‬
‫לא נפרט מה אמר ג'ון או עד כמה היה הכובע הקטן קרוב להרס מוחלט‪ .‬נאמר רק שג'ון‬
‫לא התנגד‪ ,‬כנראה‪ ,‬כפי שמלמדים השינויים שחלו בהדרגה בבית ובחיי דייריו‪ .‬לא הכול‬
‫היה גן עדן‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל כולם יצאו נשכרים מחלוקת העבודה החדשה‪ .‬הילדים פרחו תחת‬
‫שלטון האב‪ ,‬כי ג'ון היציב והקפדן הנהיג סדר וצייתנות בממלכת התינוקות‪ ,‬ואילו מג‬
‫התאוששה נפשית והתחזקה רוחנית בזכות פעילות גופנית רבה ומועילה‪ ,‬קצת בילויים‬
‫והרבה שיחות נפש עם בעלה הנבון‪ .‬הבית נעשה שוב בית‪ ,‬וג'ון לא השתוקק כלל לעזוב‬
‫אותו אלא כשמג הצטרפה אליו‪ .‬בני הזוג סקוט באו עכשיו אל משפחת ברוק‪ ,‬וכולם חשו‬
‫שהבית הקטן הוא מקום עליז‪ ,‬מלא אושר‪ ,‬שביעות רצון ואהבת משפחה‪ .‬אפילו סאלי מופט‬
‫העליזה אהבה לבקר שם‪" .‬תמיד כל כך שקט ונעים כאן‪ .‬אני מרגישה שזה משפיע עלי‬
‫לטובה‪ ,‬מג‪ ",‬אמרה והביטה סביבה בעיניים עורגות‪ ,‬כמנסה לגלות את סוד הקסם כדי‬
‫שתוכל להשתמש בו בביתה הגדול‪ ,‬שהיה מלא רק בבדידות מרהיבה‪ ,‬כי לא היו בו תינוקות‬
‫מרדניים ועליזים‪ ,‬ונד חי בעולם משלו‪ ,‬שלא היה לה מקום בו‪.‬‬
‫האושר הביתי הזה לא נוצר ביום אחד‪ ,‬אבל ג'ון ומג מצאו את המפתח אליו‪ ,‬וכל שנת‬
‫נישואים לימדה אותם איך להשתמש במפתח הזה כדי להגיע אל אוצרות האהבה האמיתית‬
‫והעזרה ההדדית‪ ,‬שנמצאים לפעמים גם ברשותם של העניים ביותר‪ ,‬ואפילו העשירים ביותר‬
‫ואמהות צעירות ודאי לא יתנגדו לשכון‪,‬‬‫לא יוכלו לקנות אותם בכסף‪ .‬ובפינה כזאת רעיות ִ‬
‫כי בה יהיו מוגנות מפני טרדות העולם וקדחתנותו‪ ,‬ישושו באהבתם הנאמנה של ילדיהן‬
‫הקטנים שנצמדים אליהן בלי להירתע מסבל‪ ,‬מעוני או מזקנה‪ ,‬יפסעו בשמש ובסער לצדו‬
‫של ידיד נאמן‪ ,‬שהוא "אב הבית" במלוא מובן המילה‪ ,‬וכמו מג ייווכחו לדעת שהבית הוא‬
‫ממלכה מאושרת‪ ,‬המנחילה כבוד רב כאשר המולכת בה היא לא מלכה אלא רעיה חכמה‬
‫ואם מלאת תבונה‪.‬‬‫ֵ‬

‫‪" .87‬תחי החירות" ‪ -‬אחת מסיסמאות המהפכה הצרפתית‪.‬‬

‫פרק שלושים ותשעה‬
 ‫לורנס העצלן‬

‫לורי הגיע לניס מתוך כוונה לשהות בה שבוע‪ ,‬אבל נשאר שם חודש‪ .‬נמאס לו לנדוד לבדו‪,‬‬
‫ונוכחותה המוּכּרת של איימי נסכה קסם ביתי על כל מראה זר שנטלה בו חלק‪ .‬הוא‬
‫התגעגע ל"פינוקים" שקיבל בבית ונהנה עכשיו לטעום מהם שוב‪ ,‬כי שום התייחסות של‬
‫אדם זר‪ ,‬מחמיאה ככל שהיתה‪ ,‬לא הסבה לו עונג כמו אהבתן של ארבע הנערות האלה‪,‬‬
‫שהיו לו כמו אחיות‪ .‬איימי מעולם לא פינקה אותו כמו האחרות‪ ,‬אבל עכשיו שמחה מאוד‬
‫לפגוש אותו ונהנתה מחברתו‪ ,‬כי מבחינתה ייצג את בני משפחתה היקרים‪ ,‬שהתגעגעה‬
‫אליהם יותר משהיתה מוכנה להודות‪ .‬באופן טבעי התנחמו השניים זה בחברתו של זה‪ ,‬בילו‬
‫יחד‪ ,‬רכבו‪ ,‬טיילו‪ ,‬רקדו או סתם התבטלו‪ ,‬כי בעונת המפגשים החברתיים בניס קשה לעשות‬
‫משהו מועיל יותר‪ .‬אבל בזמן שהשתעשעו בקלילות ובלי כל דאגה לכאורה‪ ,‬גילו בעקיפין‬
‫תגליות שונות וגיבשו דעה זה על זה‪ .‬מדי יום עלה ערכּה של איימי בעיני ידידהּ‪ ,‬אבל‬
‫ערכו שלו ירד בעיניה‪ ,‬וכל אחד מהם חש באמת הזאת בלי שדיברו על הנושא‪ .‬איימי‬
‫השתדלה למצוא חן בעיניו וגם הצליחה בכך‪ ,‬כי היתה אסירת תודה על הנאות רבות שהסב‬
‫לה וגמלה לו עליהן במחוות קטנות‪ ,‬שאישה מסוגלת להקנות להן קסם בל יתואר‪ .‬אבל‬
‫לורי לא התאמץ בשום צורה‪ ,‬אלא רק הניח לעצמו להיסחף בנינוחות רבה ככל האפשר‪,‬‬
‫מתוך ניסיון לשכוח ומתוך תחושה שכל הנשים חייבות לנהוג בו בחביבות מפני שאחת מהן‬
‫דחתה אותו‪ .‬הוא לא היה צריך להתאמץ כדי להיות נדיב‪ ,‬והיה מוכן לקנות לאיימי את כל‬
‫הקישוטים והזוטות שבעיר ניס אילו היתה מוכנה לקבל אותם‪ ,‬אבל הרגיש שהוא לא מסוגל‬
‫לשנות את הדעה שהיא מגבשת עליו‪ ,‬וחשש למדי מהעיניים הכחולות והחדות שהביטו בו‬
‫במבט מופתע‪ ,‬מהול בצער ובתוכחה גם יחד‪.‬‬
‫"כולם נסעו למונקו לכל היום‪ .‬אני העדפתי להישאר בבית ולכתוב מכתבים‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫כשגמרתי את המכתבים‪ ,‬אני אגש לוַ ולרוֹזה לצייר‪ .‬אתה רוצה לבוא?" אמרה איימי ללורי‬
‫באחד הימים‪ ,‬כשנכנס בעצלתיים למלון שלה‪ ,‬כהרגלו‪ ,‬בשעת הצהריים‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬בסדר‪ .‬אבל לא קצת חם מדי לטיול ארוך כל כך?" השיב באטיות‪ ,‬כי האולם‬
‫המוצל נראה מפתה לאחר הבוהק שבחוץ‪.‬‬
‫"אני אזמין את הכרכרה הקטנה‪ַ ,‬ובּטיסט ינהג‪ ,‬כך שלא תצטרך לעשות שום דבר חוץ‬
‫מלהחזיק את השמשייה ולדאוג שהכפפות שלך לא יתלכלכו‪ ",‬השיבה איימי ושלחה מבט‬
‫מלגלג לעבר כפפות העור הלבנות כשלג‪ ,‬שהיו אחת מנקודות התורפה של לורי‪.‬‬
‫"אם ככה‪ ,‬אבוא בשמחה‪ ",‬והוא הושיט את ידו כדי לקחת את מחברת הציור הגדולה‬
‫שלה‪ .‬אבל היא תחבה את המחברת מתחת לזרועה ואמרה בתקיפות ‪-‬‬
‫"אל תטרח‪ .‬לי אין בעיה לסחוב את זה‪ ,‬אבל נראה לי שעליך זה יקשה‪".‬‬
‫לורי זקר את גבותיו ופסע בעקבותיה בצעדים מתונים כשירדה במהירות במדרגות‪ ,‬אבל‬
‫כשנכנסו לכרכרה נטל את המושכות בעצמו‪ ,‬ולבטיסט הקטן לא נשאר אלא לשלב ידיים‬
‫הרכּב‪.‬‬
‫ולהירדם על מושב ָ‬
‫השניים לא התקוטטו מעולם ‪ -‬איימי היתה מחונכת היטב‪ ,‬ולורי היה עצל מדי כרגע ‪-‬‬
‫וכעבור רגע הוא הציץ במבט שואל מתחת לשולי הכובע שלה‪ ,‬היא השיבה בחיוך‪ ,‬והם‬
‫המשיכו בדרכם בידידותיות רבה‪.‬‬
‫הם נסעו בהנאה בדרכים מפותלות‪ ,‬שופעות נופים ציוריים שמענגים כל עין שוחרת יופי‪.‬‬
‫מנזר עתיק נגלה בצלע הר‪ ,‬ושירת נזירים שלווה בקעה מתוכו‪ .‬רועה ישב על אבן וחילל‪,‬‬
‫רגליו החשופות היו נתונות בנעלי עץ‪ ,‬על ראשו היה כובע מחודד‪ ,‬ז'קט מחוספס היה מוטל‬
‫על כתפו‪ ,‬והעזים קיפצו בין הסלעים או רבצו לרגליו‪ .‬חמורים אפרפרים כנועים חלפו על‬
‫פניהם‪ ,‬עמוסים בסלי עשב קצור ורענן‪ ,‬ובין הערימות הירוקות ישבה ילדה יפה במטפחת‬
‫ראש או זקנה שטוותה חוט על כישור תוך כדי רכיבה‪ .‬ילדים שחומים ורכי עיניים יצאו‬
‫בריצה מבקתות האבן העתיקות והציעו זרי פרחים או אשכולות תפוזים שעדיין תלויים על‬
‫ענף; עצי זית מסוקסים כיסו את הגבעות בעלוותם הכהה‪ ,‬פירות זהובים הציצו מתוך‬
‫הפרדסים וכלניות ארגמניות ענקיות עיטרו את שולי הדרך; ומעבר למדרונות ירוקים‬
‫ולפסגות סלעיות התנשאו האלפים הימיים‪ ,‬חדים ולבנים‪ ,‬על רקע שמי איטליה הכחולים‪.‬‬
‫וַ לרוֹזה ‪ -‬עמק הוורדים ‪ -‬הצדיק בהחלט את שמו‪ ,‬כי באקלים הקיצי התמידי פרחו בו‬
‫ורדים מכל עבר‪ .‬הם השתלשלו מקמרון האבן‪ ,‬פרצו מבין סורגי השער הגדול וקידמו‬
‫במתיקות את פניהם של עוברי אורח‪ ,‬עיטרו את השדרה והתפתלו בין עצי לימון ודקלים‬
‫ארוכי ענפים עד לווילה שעל הגבעה‪ .‬שפע של פריחה עיטר כל גומחה מוצלת‪ ,‬שספסליה‬
‫הזמינו לעצור ולנוח; בכל נקרה צוננת חייכה נימפת שיש מאחורי רעלת פרחים‪ ,‬ובכל מעיין‬
‫השתקפו ורדים ארגמניים‪ ,‬לבנים או ורדרדים‪ ,‬שגחנו אל המים וחייכו למראה יופיים‪.‬‬
‫ורדים כיסו את קירות הבית‪ ,‬עטפו את הכרכובים‪ ,‬טיפסו על העמודים והשתוללו על מעקה‬
‫המרפסת רחבת הידיים‪ ,‬שממנה היה אפשר להשקיף אל הים התיכון שטוף השמש ואל‬
‫העיר לבנת הבתים שעל חופו‪.‬‬
‫"ממש גן עדן שמתאים לירח דבש‪ ,‬נכון? ראית פעם ורדים כאלה?" שאלה איימי‪,‬‬
‫שהשתהתה על המרפסת כדי להתענג על הנוף ועל משב ניחוח משכר שחלף על פניהם‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬וגם לא נדקרתי בקוצים כאלה‪ ",‬השיב לורי ומצץ את אגודלו לאחר ניסיון עקר‬
‫לתפוס פרח אדום בודד שצמח מעבר להישג ידו‪.‬‬
‫"תנסה קצת יותר למטה ותבחר באלה שאין להם קוצים‪ ",‬אמרה איימי וקטפה שלושה‬
‫פרחים לבנבנים זעירים שעיטרו את הקיר מאחוריה‪ .‬היא תחבה אותם בלולאת הבגד שלו‬
‫כמחוות פיוס‪ ,‬ולורי השפיל לרגע את מבטו והביט בהם בפליאה‪ ,‬כי החלק האיטלקי באופיו‬
‫עדיין היה נגוע בשמץ של אמונה תפלה‪ ,‬ובאותו רגע היה שרוי בעגמומיות מתוקה‪-‬מרירה‪,‬‬
‫הלוך רוח שמניע צעירים בעלי דמיון עשיר לגלות משמעות בזוטות ולמצוא רמזים רומנטיים‬
‫בכל דבר‪ .‬כששלח קודם לכן את ידו אל הוורד האדום הקוצני הרהר בג'ו‪ ,‬כי פרחים‬
‫ססגוניים הלמו אותה מאוד‪ ,‬ולא פעם התקשטה בכאלה שלקחה מהחממה בבית‪ .‬ואילו‬
‫הוורדים הבהירים שאיימי נתנה לו היו מהסוג שהאיטלקים הניחו בידי המתים ואף פעם לא‬
‫שזרו בזרי כלולות‪ ,‬ולרגע תהה אם הם מבשרים רע לג'ו או לו‪ .‬אבל כעבור רגע גברה‬
‫תבונתו האמריקנית על הרגשנות האיטלקית‪ ,‬והוא פרץ בצחוק מתגלגל‪ ,‬שאיימי לא שמעה‬
‫כמותו מאז הגיע‪.‬‬
‫"זו עצה טובה‪ .‬עדיף שתשמע לה ותשמור על האצבעות שלך‪ ",‬אמרה‪ ,‬כי חשבה שהוא‬
‫לועג לדבריה‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬כך אעשה‪ ",‬השיב בהלצה‪ ,‬וכעבור כמה חודשים אכן עשה זאת‪.‬‬
‫"לורי‪ ,‬מתי אתה נוסע לסבא שלך?" שאלה עכשיו‪ ,‬כשהתמקמה על אחד הספסלים‬
‫המחוספסים‪.‬‬
‫"בקרוב מאוד‪".‬‬
‫"אמרת את זה עשרות פעמים בשלושת השבועות האחרונים‪".‬‬
‫"נכון‪ .‬תשובות קצרות חוסכות טרחה‪".‬‬
‫"הוא מחכה לך‪ ,‬ואתה באמת צריך לנסוע‪".‬‬
 ‫"יצור מכניס אורחים שכמוך! אני יודע שאני צריך‪".‬‬
‫"אז למה אתה לא נוסע?"‬
‫"אני מושחת מטבעי‪ ,‬אני מניח‪".‬‬
‫"אתה מתכוון שאתה בטלן מטבעך‪ .‬זה ממש נורא!" ואיימי נראתה חמורת סבר‪.‬‬
‫"לא כל כך נורא כמו שזה נראה‪ ,‬כי אני רק אטריד אותו אם אסע‪ ,‬אז עדיף שאשאר‬
‫ואטריד אותך עוד קצת‪ .‬לך קל יותר לסבול את זה‪ .‬למען האמת‪ ,‬נראה לי שזה מתאים לך‬
‫להפליא‪ ",‬ולורי התכונן להשתרע על מעקה האבן הרחב של המרפסת‪.‬‬
‫איימי הנידה בראשה ופתחה את מחברת הציור שלה בארשת מסויגת‪ ,‬אבל היא החליטה‬
‫להטיף מוסר ל"ילדון הזה" וכעבור רגע החלה שוב לדבר‪.‬‬
‫"מה אתה עושה עכשיו?"‬
‫"מסתכל על הלטאות‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬התכוונתי לשאול מה אתה מתכוון ורוצה לעשות?"‬
‫"לעשן סיגריה‪ ,‬אם תרשי לי‪".‬‬
‫"אתה כל כך מרגיז! אני לא אוהבת סיגריות‪ ,‬ואני ארשה לך לעשן רק אם תרשה לי‬
‫להכניס אותך לציור שלי‪ .‬אני זקוקה לדמות‪".‬‬
‫"בעונג רב‪ .‬איך את רוצה אותי ‪ -‬באורך מלא או שלושה רבעים? על הראש או על‬
‫הרגליים? אם יורשה לי‪ ,‬הייתי מציע שאני אשתרע כאן‪ ,‬ואז תכניסי גם את עצמך לציור‬
‫‪88‬‬
‫ינטה'‪".‬‬
‫'דוֹלצ'ה ַפאר נְ יֶ ֶ‬
‫ֶ‬ ‫ותקראי לזה‬
‫"אתה יכול להשתרע ולהירדם אם אתה רוצה‪ .‬אבל אני מתכוונת לעבוד קשה‪ ",‬אמרה‬
‫איימי בקול נמרץ ביותר‪.‬‬
‫"איזו התלהבות מרנינה!" והוא נשען על כד גבוה בארשת סיפוק מוחלט‪.‬‬
‫"מה ג'ו היתה אומרת אם היא היתה רואה אותך עכשיו?" שאלה איימי בקוצר רוח‪,‬‬
‫שאזכור שמה של אחותה הנמרצת יעיר אותו מרבצו‪.‬‬ ‫בתקווה ִ‬
‫"כרגיל‪' ,‬לך מכאן‪ ,‬טדי‪ ,‬אני עסוקה!'" אמר וצחק‪ ,‬אבל צחוקו לא היה טבעי‪ ,‬וצל חלף על‬
‫פניו‪ ,‬כי אזכור השם המוכר נגע בפצע שעדיין לא הגליד‪ .‬איימי הבחינה בנימת הקול ובצל‬
‫החולף‪ ,‬כי כבר ראתה ושמעה אותם בהזדמנות קודמת‪ ,‬ועכשיו הרימה את מבטה והספיקה‬
‫לראות הבעה חדשה בפניו של לורי ‪ -‬הבעה מרירה וקשה‪ ,‬מלאת כאב‪ ,‬מורת רוח ועצב‪.‬‬
‫ההבעה הזאת נעלמה לפני שאיימי הספיקה לבחון אותה‪ ,‬ואת מקומה תפסה שוב הבעת‬
‫האדישות‪ .‬היא הביטה בו לרגע בעונג אמנותי והרהרה כמה איטלקי הוא נראה‪ ,‬כששכב‬
‫והתחמם בשמש בראש גלוי ובעיניים מלאות חולמניות דרומית‪ ,‬כי דומה ששכח את‬
‫נוכחותה וחלם בהקיץ‪.‬‬
‫"אתה נראה כמו דמות של אביר צעיר שנרדם על קברו‪ ",‬אמרה ורשמה בזהירות את‬
‫הצדודית החטובה שבלטה על רקע האבן הכהה‪.‬‬
 ‫"הלוואי שהייתי!"‬
‫"איזו משאלה טיפשית‪ ,‬אלא אם עשית משהו שפגם בחייך‪ .‬השתנית כל כך‪ ,‬שלפעמים‬
‫נדמה לי ש‪ "...‬ואיימי השתתקה בארשת של היסוס ועצב גם יחד‪ ,‬שהביעה יותר מהמשפט‬
‫הלא גמור‪.‬‬
‫לורי ראה והבין את הדאגה מלאת החיבה שהיססה לבטא‪ ,‬ולכן הביט בעיניה ואמר‪,‬‬
‫בדיוק כפי שנהג לומר לאמה‪:‬‬
‫"הכול בסדר‪ ,‬גברתי‪".‬‬
‫המשפט הזה השביע את רצונה והשקיט את הספקות שהחלו להטריד אותה לאחרונה‪.‬‬
‫הוא גם נגע ללבה‪ ,‬והיא הוכיחה זאת בנימת הקול החביבה שבה אמרה‪:‬‬
‫"אני שמחה מאוד! לא חשבתי שהיית ילד רע מאוד‪ ,‬אבל חשבתי שאולי בזבזת כסף בעיר‬
‫החטאים באדן‪-‬באדן‪ ,‬או התאהבת באיזו צרפתייה מקסימה ונשואה‪ ,‬או נקלעת לאיזו‬
‫תסבוכת שנחשבת בעיני בחורים רבים לחלק בלתי‪-‬נפרד ממסע בחוץ לארץ‪ .‬אל תישאר שם‬
‫בשמש‪ .‬תשכב כאן על העשב‪ ,‬ו'בוא נהיה חברותיים'‪ ,‬כמו שג'ו אמרה תמיד כשהצטופפנו‬
‫בפינת הספה וסיפרנו סודות‪".‬‬
‫לורי השתרע בצייתנות על העשב והשתעשע בנעיצת פרחי חיננית בסרטי הכובע של‬
‫איימי‪ ,‬שהיה מונח שם‪.‬‬
‫"אני מוכן לגמרי לסודות‪ ",‬אמר והרים את מבטו‪ ,‬שהיה מלא התעניינות החלטית‪.‬‬
‫"אין לי סודות‪ .‬אתה יכול להתחיל‪".‬‬
‫"גם לי אין שום סוד לספר‪ .‬חשבתי שאולי שמעת משהו מהבית‪".‬‬
‫"הרי אתה יודע כל מה שקרה לאחרונה‪ .‬אתה לא מקבל מהם דיווחים? חשבתי שג'ו‬
‫שולחת לך מגילות שלמות‪".‬‬
‫"היא עסוקה מאוד‪ ,‬ואני עובר כל הזמן ממקום למקום‪ ,‬כך שאי אפשר לקיים קשר סדיר‪,‬‬
‫את יודעת‪ .‬מתי את מתחילה את יצירת האמנות הגדולה שלך‪ ,‬רפאלה?" החליף את הנושא‬
‫בפתאומיות לאחר שתיקה נוספת‪ ,‬שבה תהה אם איימי יודעת את סודו ורוצה לדבר על כך‪.‬‬
‫"לעולם לא‪ ",‬השיבה בארשת מדוכדכת אך החלטית‪" .‬רומא הוציאה ממני את כל‬
‫היוהרה‪ .‬אחרי שראיתי את הפלאות שבה‪ ,‬הרגשתי שאני חסרת חשיבות עד כדי כך שלא‬
‫מגיע לי לחיות‪ ,‬ומרוב ייאוש ויתרתי על כל התקוות הטיפשיות שלי‪".‬‬
‫"אבל למה? הרי יש לך כל כך הרבה מרץ וכישרון‪".‬‬
‫"בדיוק מהסיבה הזאת ‪ -‬כי כישרון הוא לא גאונות‪ ,‬ושום כמות של מרץ לא תוכל להפוך‬
‫אותו לגאונות‪ .‬אני רוצה להיות ציירת דגולה או לא כלום‪ .‬אני לא מוכנה להיות ציירת‬
‫בינונית‪ ,‬ולכן אני לא מתכוונת להמשיך לנסות‪".‬‬
‫"אז מה תעשי עם עצמך עכשיו‪ ,‬אם מותר לי לשאול?"‬
‫"אשכלל את הכישרונות האחרים שלי ואקשט את החברה בנוכחותי‪ ,‬אם רק אוכל‪".‬‬
‫הנאום האופייני הזה נשמע נועז‪ ,‬אבל תעוזה מתאימה לאנשים צעירים‪ ,‬ושאיפתה של‬
‫איימי לא היתה חסרת בסיס‪ .‬לורי חייך‪ ,‬אבל מצאה חן בעיניו העובדה שמיד עם מות‬
‫מטרתה הקודמת‪ ,‬שאותה טיפחה במשך זמן רב כל כך‪ ,‬דבקה בלהט במטרתה החדשה ולא‬
‫בזבזה זמן על קינות‪.‬‬
‫"יפה! וכאן פרד ווֹן נכנס לתמונה‪ ,‬אני משער‪".‬‬
‫איימי שמרה על שתיקה מכובדת‪ ,‬אבל בפניה המושפלים ניכרה מבוכה שבגללה התיישב‬
‫לורי ואמר בכובד ראש‪:‬‬
‫"עכשיו אני אמלא את תפקיד האח ואשאל שאלות‪ .‬מותר לי?"‬
‫"אני לא מבטיחה לענות‪".‬‬
‫"אם הלשון שלך לא תענה‪ ,‬הפנים שלך יענו‪ .‬עדיין לא למדת להיות אשת העולם הגדול‬
‫ולהסתיר את הרגשות שלך‪ ,‬חמודה‪ .‬בשנה שעברה היו שמועות עלייך ועל פרד‪ ,‬ולדעתי‪ ,‬אם‬
‫הוא לא היה נדרש לחזור הביתה בפתאומיות כזאת ולהתעכב כל כך הרבה זמן‪ ,‬משהו היה‬
‫יוצא מזה‪ ,‬נכון?"‬
‫"אני לא יכולה לדעת‪ ",‬ענתה איימי בהצטנעות‪ ,‬אבל שפתיה חייכו ובעיניה נראה ניצוץ‬
‫בוגדני שהעיד כי היא מודעת לכוחה ונהנית מן המודעות הזאת‪.‬‬
‫"את לא מאורסת‪ ,‬אני מקווה‪ ",‬אמר לורי ונראה פתאום כמו אח בכור חמור סבר‪.‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אבל תתארסי איתו אם הוא יחזור ויכרע ברך‪ ,‬נכון?"‬
‫"סביר בהחלט‪".‬‬
‫"אז את מחבבת את פרד?"‬
‫"אני אוכל לחבב אותו‪ ,‬אם אשתדל‪".‬‬
‫"אבל את לא מתכוונת לנסות לחבב אותו עד הרגע המתאים? בחיי‪ ,‬איזו זהירות עילאית!‬
‫הוא בחור טוב‪ ,‬איימי‪ ,‬אבל לא חשבתי שאדם כזה ימצא חן בעינייך‪".‬‬
‫"הוא עשיר וג'נטלמן‪ ,‬והוא מתנהג נורא יפה‪ ",‬החלה איימי לומר וניסתה להישאר רגועה‬
‫ומאופקת לגמרי‪ ,‬אבל קצת התביישה בעצמה‪ ,‬למרות כוונותיה הכנות‪.‬‬
‫"אני מבין‪ .‬מלכות החברה לא יכולות להסתדר בלי כסף‪ ,‬אז קודם כול את מתכוונת‬
‫למצוא שידוך טוב? שיקול נכון ומהוגן בהחלט לפי דרכי העולם הזה‪ ,‬אבל מוזר לשמוע את‬
‫זה מפי אחת הבנות של אמא שלך‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬ובכל זאת‪".‬‬
‫האמירה היתה קצרה‪ ,‬אבל ההחלטיות השקטה שליוותה אותה עמדה בניגוד מוזר לדוברת‬
‫הצעירה‪ .‬לורי הרגיש זאת בחוש ושב והשתרע בתחושת אכזבה שלא היה מסוגל להסביר‪.‬‬
‫מבטו ושתיקתו‪ ,‬כמו גם הסתייגות מסוימת שחשה כלפי עצמה‪ ,‬הרגיזו את איימי‪ ,‬והיא‬
‫החליטה לפתוח בהטפת המוסר בלי שום דיחוי‪.‬‬
 ‫"הייתי רוצה שתעשה לי טובה ותתנער קצת‪ ",‬אמרה בתקיפות‪.‬‬
‫"תנערי אותי בעצמך‪ ,‬תהיי נחמדה‪".‬‬
‫"הייתי יכולה‪ ,‬אם הייתי מנסה‪ ",‬אמרה ונראתה כמי שרוצה לעשות את זה באופן מיידי‬
‫ביותר‪.‬‬
‫"אז תנסי‪ ,‬אני מרשה לך‪ ",‬השיב לורי‪ ,‬ששמח שיש לו את מי להקניט לאחר התנזרות‬
‫ארוכה מהשעשוע החביב עליו ביותר‪.‬‬
‫"בתוך חמש דקות אתה תכעס‪".‬‬
‫"אני אף פעם לא כועס עלייך‪ .‬כדי להדליק אש צריך שתי אבני צור‪ ,‬ואת רכה וקרירה‬
‫כמו שלג‪".‬‬
‫"אתה לא יודע מה אני מסוגלת לעשות‪ .‬שלג יוצר חמימות ועקצוץ אם משתמשים בו‬
‫נכון‪ .‬האדישות שלך היא העמדת פנים במידה רבה‪ ,‬וטלטול הגון יוכיח את זה‪".‬‬
‫"קדימה‪ ,‬תטלטלי‪ .‬לי זה לא יזיק ויכול להיות שאותך זה ישעשע‪ ,‬כמו שאמר האיש‬
‫הגדול כשרעייתו הקטנה הרביצה לו‪ .‬תחשבי שאני בעל או שטיח ותחבטי בי עד שתתעייפי‪,‬‬
‫אם הפעילות הזאת נעימה לך‪".‬‬
‫מכיוון שהיתה מרוגזת למדי והשתוקקה לראות אותו מתנער מהאדישות ששינתה אותו‬
‫כל כך‪ ,‬חידדה איימי את הלשון ואת העיפרון שלה והחלה לומר‪:‬‬
‫"פלורנס ואני מצאנו לך שם חדש‪' .‬לורנס העצלן'‪ 89.‬מה דעתך?"‬
‫היא חשבה שזה ירגיז אותו‪ ,‬אבל הוא רק שילב את ידיו מתחת לראשו ואמר בשלווה‪,‬‬
‫"לא רע‪ .‬תודה‪ ,‬גבירותי‪".‬‬
‫"אתה רוצה לדעת מה אני באמת חושבת עליך?"‬
‫"משתוקק לדעת‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אני בזה לך‪".‬‬
‫אם היתה אומרת "אני שונאת אותך" בכעס או בהתחנחנות‪ ,‬היה צוחק ונהנה למדי‪ ,‬אבל‬
‫למשמע הרצינות והעצב שבקולה פקח את עיניו ושאל במהירות‪:‬‬
‫"למה‪ ,‬אם מותר לי לדעת?"‬
‫"כי עומדות לפניך כל האפשרויות להיות טוב‪ ,‬מועיל ומאושר‪ ,‬ובמקום זה אתה מריר‪,‬‬
‫רשלן ואומלל‪".‬‬
‫"מילים כדורבנות‪ ,‬מדמואזל‪".‬‬
‫"אם זה מוצא חן בעיניך‪ ,‬אני יכולה להמשיך‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬בבקשה‪ .‬זה מעניין ביותר‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬חשבתי שזה יעניין אותך‪ .‬אנשים אנוכיים תמיד אוהבים לדבר על עצמם‪".‬‬
‫"אני אנוכי?" השאלה נפלטה מפיו בלי שהתכוון לכך ובנימת הפתעה‪ ,‬כי תמיד התגאה‬
‫בנדיבות לבו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אנוכי מאוד‪ ",‬המשיכה איימי בשלווה וברוגע‪ ,‬שברגע זה היו יעילים הרבה יותר‬
‫מכעס‪" .‬אני אסביר לך למה‪ ,‬כי צפיתי בך במהלך כל הבילויים שלנו‪ ,‬ואני בכלל לא מרוצה‬
‫ממך‪ .‬אתה נמצא בחו"ל כמעט שישה חודשים ולא עשית כלום חוץ מלבזבז זמן וכסף‬
‫ולאכזב את החברים שלך‪".‬‬
‫"לא מגיע לבן אדם ליהנות אחרי ארבע שנים של עבודת פרך?"‬
‫"לא נראה לי שאתה נהנה במיוחד‪ ,‬ובכל מקרה‪ ,‬ההנאה הזאת לא מועילה לך‪ ,‬עד כמה‬
‫שאני רואה‪ .‬כשנפגשנו בפעם הראשונה אמרתי לך שחל בך שינוי לטובה‪ .‬עכשיו אני חוזרת‬
‫בי‪ ,‬כי לדעתי אתה בכלל לא נחמד כמו שהיית בבית‪ ,‬לפני שנסעתי‪ .‬נהיית עצלן נורא‪ ,‬אתה‬
‫אוהב לרכל ומבזבז זמן על שטויות‪ .‬אתה שמח כשכל מיני טיפשים מכרכרים סביבך‬
‫ומתפעלים ממך‪ ,‬במקום לנסות לעורר אהבה והערכה באנשים חכמים‪ .‬יש לך כסף‪ ,‬כישרון‪,‬‬
‫מעמד‪ ,‬בריאות ויופי ‪ -‬המחמאה הזאת מוצאת חן בעיניך‪ ,‬מה? רברבן שכמוך! אבל זאת‬
‫האמת‪ ,‬כך שאני חייבת להגיד את זה ‪ -‬ולמרות כל הדברים הנפלאים האלה שעומדים‬
‫לרשותך‪ ,‬אתה לא מוצא מה לעשות חוץ מלהתבטל‪ .‬ובמקום להיות אדם מוצלח‪ ,‬כמו שאתה‬
‫יכול וצריך להיות‪ ,‬אתה סתם‪ "...‬והיא השתתקה בארשת של כאב וחמלה‪.‬‬
‫"לורנס הקדוש שנצלה למוות‪ 90",‬השלים לורי את המשפט בשקט‪ .‬אבל הטפת המוסר‬
‫התחילה להשפיע‪ ,‬כי עכשיו היה ניצוץ ערני בעיניו‪ ,‬והבעה של כעס ועלבון החליפה את‬
‫הבעת האדישות‪.‬‬
‫"תיארתי לעצמי שתגיב ככה‪ .‬אתם‪ ,‬הגברים‪ ,‬אומרים לנו תמיד שאנחנו מלאכיות‬
‫ושנעשה בכם מה שאנחנו רוצות‪ ,‬אבל ברגע שאנחנו באמת מנסות להועיל לכם‪ ,‬אתם‬
‫צוחקים עלינו ולא מוכנים להקשיב‪ ,‬וזה רק מוכיח מה שוות ההתחנפויות שלכם‪ ".‬איימי‬
‫דיברה במרירות והפנתה את גבה אל הקדוש המעונה והמענה שלרגליה‪.‬‬
‫כעבור רגע ירדה כף יד על דף הציור שלה‪ ,‬כך שלא יכלה לצייר עוד‪ ,‬וקולו של לורי‬
‫אמר בחיקוי מצחיק של ילד מתחרט‪:‬‬
‫"אני אהיה ילד טוב‪ ,‬אני מבטיח!"‬
‫אבל איימי לא צחקה‪ ,‬כי אמרה את הדברים במלוא הרצינות‪ ,‬ולכן טפחה בעפרונה על‬
‫היד הפשוטה ואמרה בכובד ראש‪:‬‬
‫"אתה לא מתבייש ביד הזאת? היא רכה ולבנה כמו יד של אישה‪ ,‬כאילו מעולם לא‬
‫ז'וֹבן ולקטוף פרחים לגברות‪ .‬אתה לא‬
‫עשתה שום דבר חוץ מללבוש כפפות יוקרתיות של ַ‬
‫גנדרן‪ ,‬תודה לאל‪ ,‬אז אני שמחה לראות שאין עליה יהלומים או טבעות חותם גדולות‪ ,‬אלא‬
‫רק הטבעת הקטנה והישנה שג'ו נתנה לך לפני המון זמן‪ .‬אחותי המתוקה‪ ,‬הלוואי שהיא‬
‫היתה כאן כדי לעזור לי!"‬
‫"נכון מאוד!"‬
‫היד נעלמה באותה פתאומיות שהופיעה‪ ,‬ותגובתו הנמרצת על משאלתה סיפקה אפילו את‬
‫איימי‪ .‬היא העיפה בו מבט ומחשבה חדשה צצה במוחה‪ ,‬אבל הוא שכב על גבו‪ ,‬כובעו‬
‫הסתיר חצי מפניו כאילו הוא מחפש צל‪ ,‬ושפמו הסתיר את פיו‪ .‬היא ראתה רק את חזהו‬
‫עולה ויורד בנשימה ארוכה שיכלה להיות אנחה‪ ,‬והיד שענדה את הטבעת התחפרה בעשב‪,‬‬
‫כאילו ביקש להסתיר משהו יקר או ענוג מכדי לדבר עליו‪ .‬בן רגע התחברו זה לזה הרמזים‬
‫והפרטים השונים‪ ,‬לבשו צורה ומשמעות במוחה של איימי וסיפרו לה את מה שאחותה לא‬
‫גילתה לה מעולם‪ .‬עכשיו שמה לב שמאז פגישתם לא דיבר לורי על ג'ו ביוזמתו‪ ,‬היא נזכרה‬
‫בצל שחלף על פניו לפני כמה דקות‪ ,‬ולשתי העובדות האלה צירפה את השינוי שחל באופיו‬
‫ואת הטבעת הישנה והפשוטה‪ ,‬שוודאי לא נענדה כקישוט ליד היפה‪ .‬בחורות מבחינות‬
‫בקלות בסימנים כאלה ויודעות לפענח אותם‪ .‬עוד קודם לכן חשבה איימי שאולי אהבה‬
‫נכזבת היא שחוללה בו את השינוי‪ ,‬ועכשיו היתה בטוחה בכך‪ .‬עיניה חדות ההבחנה נמלאו‬
‫דמעות‪ ,‬וכששבה ודיברה‪ ,‬היה קולה רך וחביב להפליא‪.‬‬
‫"אני יודעת שאין לי שום זכות לדבר אליך ככה‪ ,‬לורי‪ ,‬ואם לא היית הבחור הכי חביב‬
‫בעולם‪ ,‬היית כועס עלי מאוד‪ .‬אבל כולנו אוהבים אותך וגאים בך כל כך‪ ,‬שאני לא יכולה‬
‫לסבול את המחשבה שבבית יתאכזבו ממך כמו שאני התאכזבתי‪ ,‬אם כי אולי הם יבינו את‬
‫השינוי יותר טוב ממני‪".‬‬
‫"אני חושב שהם יבינו‪ ",‬נשמע קול מתחת לכובע‪ ,‬קול קודר שנגע ללב ממש כאילו נשבר‬
‫מכאב‪.‬‬
‫"הם היו צריכים לספר לי‪ ,‬ואז לא הייתי מברברת ככה ונוזפת בך במקום להיות טובה‬
‫וסבלנית יותר מתמיד‪ .‬העלמה רנדל הזאת אף פעם לא מצאה חן בעיני במיוחד‪ ,‬ועכשיו אני‬
‫ממש שונאת אותה!" אמרה איימי הערמומית‪ ,‬שרצתה להבין את העובדות לאשורן‪.‬‬
‫"העלמה רנדל יכולה ללכת לעזאזל!" ולורי העיף את הכובע מעל פניו בהבעה שלא‬
‫הותירה שום ספק ברגשותיו כלפי הגברת הצעירה הזאת‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ,‬חשבתי ש‪ "...‬והיא השתתקה בדיפלומטיות‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא חשבת‪ ,‬את יודעת טוב מאוד שאף פעם לא אהבתי אף אחת חוץ מג'ו‪ ".‬לורי‬
‫אמר את הדברים האלה בקולו הרגיל‪ ,‬קצר הרוח‪ ,‬והסב את פניו הצדה כשדיבר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה מה שחשבתי‪ .‬אבל הם לא סיפרו לי שום דבר ואתה הגעת לכאן‪ ,‬ולכן הנחתי‬
‫שטעיתי‪ .‬ג'ו לא התנהגה אליך יפה? הייתי בטוחה שהיא אוהבת אותך מאוד‪".‬‬
‫"היא התנהגה יפה‪ ,‬אבל לא בדרך הנכונה‪ .‬ומזלה שהיא לא אוהבת אותי אם אני סתם‬
‫לא‪-‬יוצלח כמו שאת חושבת‪ .‬אבל זאת אשמתה‪ ,‬ואת יכולה להגיד לה את זה‪".‬‬
‫הבעה מרירה וקשה שבה ועלתה על פניו תוך כדי דיבור‪ ,‬ואיימי היתה מוטרדת כי לא‬
‫ידעה איך להקל עליו‪.‬‬
‫"טעיתי‪ ,‬לא ידעתי‪ ,‬ואני נורא מצטערת שכעסתי ככה‪ ,‬אבל בכל זאת הייתי שמחה אם‬
‫היית מתמודד עם זה בצורה קצת יותר טובה‪ ,‬טדי‪".‬‬
‫"אל תקראי לי טדי‪ .‬ככה היא קראה לי!" ולורי הרים את ידו בתנועה מהירה כדי לעצור‬
‫את המילים שנאמרו בחביבות ובגערה גם יחד‪ ,‬ממש כמו שג'ו נהגה לומר אותן‪" .‬חכי עד‬
‫שתתנסי בזה בעצמך‪ ",‬הוסיף בקול חרישי ותלש עשב מלוא החופן‪.‬‬
‫"אני הייתי מקבלת את זה בגבורה‪ ,‬כך שגם אם לא היו אוהבים אותי‪ ,‬לפחות היו‬
‫מעריכים אותי‪ ",‬אמרה איימי בהחלטיות של מי שאין לו שום מושג בעניין‪.‬‬
‫עד אותו רגע התגאה לורי בעצמו על כך שהתמודד באופן הטוב ביותר‪ ,‬לא גנח ולא‬
‫חיפש אהדה‪ ,‬אלא רק התרחק וניסה לעכל את הדברים בכוחות עצמו‪ .‬אבל הטפת המוסר‬
‫של איימי העמידה את העניין באור חדש‪ ,‬ולראשונה נראה לו שאכן הפגין חולשה ואנוכיות‬
‫כשנתקף ייאוש לנוכח הכישלון הראשון הזה והסתגר באדישות מדוכדכת‪ .‬הוא הרגיש‬
‫כאילו ניערו אותו פתאום מחלום עגום‪ ,‬ועכשיו הוא לא יכול להירדם שוב‪ .‬כעבור זמן קצר‬
‫התיישב ושאל באטיות‪:‬‬
‫"את חושבת שג'ו היתה בזה לי כמוך?"‬
‫"כן‪ ,‬אם היא היתה רואה אותך עכשיו‪ .‬היא שונאת עצלנים‪ .‬אולי תעשה משהו נפלא‬
‫שבזכותו היא תאהב אותך?"‬
‫"עשיתי כל מה שיכולתי‪ ,‬אבל זה לא עזר‪".‬‬
‫"בכך שסיימת בהצלחה את המכללה? את זה היית צריך לעשות בלאו הכי למען סבא‬
‫שלך‪ .‬חבל היה להיכשל אחרי שהקדשת כל כך הרבה זמן וכסף‪ ,‬במיוחד כשכולם ידעו‬
‫שאתה מסוגל להצליח‪".‬‬
‫"אבל בסופו של דבר נכשלתי‪ ,‬ולא משנה מה תגידי‪ ,‬כי ג'ו לא אוהבת אותי‪ ",‬החל לורי‬
‫לומר והשעין את ראשו על ידו בתנוחת ייאוש‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא נכשלת‪ ,‬ובסופו של דבר אתה תכיר בזה בעצמך‪ ,‬כי הפקת הרבה תועלת‬
‫מההתנסות הזאת והוכחת שאתה מסוגל לעשות משהו כשאתה מנסה‪ .‬אם רק היית מציב‬
‫לעצמך עוד משימה‪ ,‬היית חוזר להיות עליז ומאושר כמו קודם והיית שוכח את הצרות‬
‫שלך‪".‬‬
‫"בלתי‪-‬אפשרי‪".‬‬
‫"תנסה ותראה‪ .‬אל תמשוך בכתפיים ותחשוב 'מה היא מבינה בדברים כאלה'‪ .‬אני לא‬
‫מתיימרת להיות חכמה‪ ,‬אבל יש לי כושר התבוננות‪ ,‬ואני רואה הרבה יותר ממה שנדמה‬
‫לך‪ .‬אני מתעניינת בחוויות ובטלטלות שעוברות על אנשים אחרים‪ ,‬וגם אם אני לא מסוגלת‬
‫להסביר את הדברים‪ ,‬אני זוכרת אותם ומפיקה מהם תועלת‪ .‬תאהב את ג'ו כמה שאתה‬
‫רוצה‪ ,‬אבל אל תניח לאהבה הזאת לקלקל אותך‪ ,‬כי זה לא בסדר לדחות מעליך כל כך‬
‫הרבה דברים טובים רק מפני שאתה לא מצליח להשיג את הדבר המסוים שרצית‪ .‬טוב‪ ,‬אני‬
‫לא אמשיך להטיף לך מוסר‪ ,‬כי אני יודעת שבסופו של דבר אתה תתעורר ותהיה בן אדם‬
‫למרות הבחורה האכזרית הזאת‪".‬‬
‫איש משניהם לא פצה פה במשך דקות ארוכות‪ .‬לורי סובב את הטבעת הקטנה על אצבעו‪,‬‬
‫ואיימי הוסיפה קווים אחרונים לרישום המהיר שעבדה עליו תוך כדי דיבור‪ .‬כעבור זמן קצר‬
‫הניחה את הדף על ברכיו ואמרה‪:‬‬
‫"מה דעתך?"‬
‫הוא הסתכל וחיוך עלה אט‪-‬אט על שפתיו‪ ,‬כי הרישום היה מושלם ממש ‪ -‬הדמות‬
‫הארוכה והעצלה על העשב‪ ,‬בפנים אדישים‪ ,‬עיניים חצי עצומות ויד אחת אוחזת סיגריה‪,‬‬
‫שעננת עשן קטנה מיתמרת ממנה ומקיפה את ראשו של החולם‪.‬‬
‫"איזה יופי את מציירת!" אמר בעונג ובהפתעה אמיתית למראה כישרונה‪ ,‬והוסיף בצחוק‬
‫קל‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬ככה אני נראה‪".‬‬
‫נראית פעם‪ ",‬ואיימי הניחה רישום נוסף ליד הרישום‬‫ָ‬ ‫"ככה אתה נראה עכשיו‪ ,‬וככה‬
‫שבידו‪.‬‬
‫הרישום השני לא היה מושלם כל כך‪ ,‬אבל היתה בו רוח חיים שחיפתה על מגרעות רבות‪,‬‬
‫והוא המחיש את העבר באופן ברור כל כך‪ ,‬ששינוי פתאומי חל בפניו של הגבר הצעיר‬
‫כשהביט בו‪ .‬ברישום המרפרף נראה לורי כשהוא מאלף סוס‪ ,‬לאחר שהסיר את מעילו‬
‫וכובעו‪ ,‬וכל קו בדמות הפעלתנית‪ ,‬בפנים הנחושים ובגישה ההחלטית היו מלאי מרץ‬
‫ומשמעות‪ .‬הסוס הנאה‪ ,‬שהוכנע זה עתה‪ ,‬קימר את צווארו מתחת לרסן המתוח‪ ,‬אחת‬
‫מרגליו בטשה בקרקע בקוצר רוח‪ ,‬ואוזניו היו זקופות כאילו הן מאזינות לקול אדונו‪.‬‬
‫הרעמה הסתורה וכן שערו המתבדר של הרוכב ויציבתו הזקופה העידו על תנועה שנבלמה‬
‫בפתאומיות‪ ,‬על כוח‪ ,‬אומץ ועליצות נעורים‪ ,‬שעמדו בניגוד חד לחינניות האדישה של‬
‫"העצלות המתוקה"‪ .‬לורי לא אמר כלום‪ ,‬אבל כשמבטו עבר מרישום אחד למשנהו‪ ,‬ראתה‬
‫איימי שהוא מסמיק וקופץ את שפתיו‪ ,‬כאילו הבין וקיבל את הלקח הקטן שלימדה אותו‪.‬‬
‫היא הסתפקה בכך‪ ,‬לא חיכתה לתגובתו ואמרה בדרכה העליזה‪:‬‬
‫"אתה זוכר את היום שבו אילפת את פאק‪ ,‬וכולנו הסתכלנו? מג ובת' פחדו נורא‪ ,‬אבל ג'ו‬
‫מחאה כפיים וקיפצה בהתלהבות‪ ,‬ואני ישבתי על הגדר וציירתי אותך‪ .‬מצאתי את הרישום‬
‫הזה במחברת שלי לפני כמה ימים‪ ,‬שיפצתי אותו ושמרתי אותו כדי להראות לך‪".‬‬
‫"אני מודה לך מאוד‪ .‬השתפרת מאוד מאז‪ ,‬באמת כל הכבוד‪ .‬האם ב'גן עדן שמתאים לירח‬
‫דבש' מותר לי להזכיר שבשעה חמש מגישים את ארוחת הערב במלון שלך?"‬
‫תוך כדי דיבור קם לורי ממקומו‪ ,‬החזיר את הציורים בחיוך ובקידה והביט בשעונו כאילו‬
‫ביקש להזכיר לה שאפילו הטפות מוסר חייבות להגיע אל סופן‪ .‬הוא ניסה להעלות שוב על‬
‫פניו את הבעת הקלילות והאדישות‪ ,‬אבל עכשיו היתה זו העמדת פנים‪ ,‬כי הטלטול היה‬
‫יעיל יותר מכפי שהיה מוכן להודות‪ .‬איימי חשה את הצינה הקלה בהתנהגותו ואמרה‬
‫לעצמה‪:‬‬
‫"אני מניחה שהעלבתי אותו‪ .‬אבל אם זה יועיל לו‪ ,‬אני שמחה‪ .‬אני מצטערת אם הוא‬
‫ישנא אותי בגלל זה‪ ,‬אבל זאת האמת‪ ,‬ואני לא מתחרטת על אף מילה‪".‬‬
‫הם צחקו ופטפטו כל הדרך הביתה‪ ,‬ובטיסט הקטן‪ ,‬שישב למעלה מאחור‪ ,‬חשב בלבו‬
‫שהמסיה והמדמואזל חוזרים מהטיול במצב רוח נהדר‪ .‬אבל שניהם היו נבוכים‪ .‬גילוי הלב‬
‫הידידותי נפגם‪ ,‬צל העיב על אור השמש‪ ,‬וגם אם נראו עליזים‪ ,‬בלב כל אחד מהם היתה‬
‫מועקה נסתרת‪.‬‬
‫"נתראה הערב‪ ,‬מוֹן ְפ ֶרר?"‪ 91‬שאלה איימי כשנפרדו לפני הדלת של דודתה‪.‬‬
‫"לרוע המזל אני עסוק‪ .‬להתראות‪ ,‬מדמואזל‪ ",‬ולורי התכופף כדי לנשק את ידה בסגנון‬
‫צרפתי‪ ,‬שהתאים לו יותר מלגברים רבים‪ ,‬אבל איימי ראתה משהו בפניו ולכן אמרה‬
‫במהירות ובחביבות‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬לורי‪ ,‬תהיה מי שאתה ותתנהג אלי כמו פעם‪ .‬אני מעדיפה לחיצת יד לבבית בסגנון‬
‫אנגלי על פני כל המחוות הצרפתיות הרגשניות‪".‬‬
‫"להתראות‪ ,‬חמודה‪ ",‬ובמילים האלה‪ ,‬שנאמרו בנימת הקול האהובה עליה‪ ,‬נפרד ממנה‬
‫לורי בלחיצת יד נמרצת עד כאב כמעט‪.‬‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬במקום הביקור הרגיל‪ ,‬קיבלה איימי פתק שבתחילתו חייכה ובסופו‬
‫נאנחה‪:‬‬

‫ֶמנטוֹר שלי‪,‬‬
‫מסרי בבקשה דרישת שלום לדודתך ושמחי בלבך‪ ,‬כי "לורי העצלן" נסע לסבא שלו‪,‬‬
‫כמו הילד הכי טוב בעולם‪ .‬שיהיה לך חורף נעים‪ ,‬ומי ייתן והאלים יעניקו לך ירח דבש‬
‫מאושר בוולרוזה! נדמה לי שפרד יפיק תועלת ממישהי שתטלטל אותו‪ .‬מסרי לו את זה‬
‫בלוויית איחולי‪.‬‬
‫אסיר תודה לך‪,‬‬
‫‪92‬‬
‫ֶט ֶל ָמכוּס‬

‫"ילד טוב! אני שמחה שהוא נסע‪ ",‬אמרה איימי בחיוך מלא סיפוק‪ ,‬אך כעבור רגע התקדרו‬
‫פניה כשהביטה סביבה בחדר הריק‪ .‬אנחה נפלטה מפיה והיא אמרה‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬אני באמת שמחה‪ ,‬אבל אני אתגעגע אליו כל כך!"‬

‫‪ .88‬איטלקית‪" - Dolce far niente ,‬העצלות המתוקה" )או "כמה טוב לא לעשות כלום"(‪.‬‬
‫‪ "Lazy Lawrence" .89‬הוא סיפור לילדים מאת מריה אדג'וורת' )שהוזכרה לעיל(‪ ,‬מתוך ספרה ‪The Parent’s‬‬
‫‪) Assistant‬עזר להורה(‪.‬‬
‫‪ .90‬לורנס הקדוש )‪ (225-258‬היה אחד משבעת הדיאקונים של רומא העתיקה‪ .‬על פי המסורת הנוצרית‪ ,‬כשמושל רומא‬
‫ציווה עליו למסור לידיו את האוצר היקר ביותר של הכנסייה‪ ,‬הביא לפניו את עניי רומא‪ ,‬וכעונש על כך נצלה למוות‬
‫על גבי סבכת מתכת‪.‬‬
‫‪) - Mon frère .91‬בצרפתית( אחי‪.‬‬
‫‪ .92‬באודיסיאה של הומרוס‪ ,‬מנטור )יועץ‪ ,‬מדריך( הוא חברו של אודיסיאוס‪ ,‬וטלמכוס הוא בנו של הגיבור‪ ,‬הנמצא בשלב‬
‫המעבר בין ילדות לבגרות‪ .‬בצאתו למסעותיו‪ ,‬אודיסיאוס משאיר את בנו טלמכוס בהשגחתו של מנטור‪.‬‬
‫פרק ארבעים‬
 ‫גיא צלמוות‬

‫לאחר שהמרירות הראשונית חלפה‪ ,‬קיבלו בני המשפחה את הגזירה הבלתי‪-‬נמנעת‪,‬‬

‫השתדלו לשאת אותה ברוח טובה וסייעו זה לזה בזכות האהבה שמתעצמת ומלכדת את בני‬
‫הבית כשהם נקלעים לצרה‪ .‬עכשיו דחקו הצדה את הצער העמוק‪ ,‬וכל אחד מהם השתדל‬
‫כמיטב יכולתו להפוך את השנה האחרונה הזאת לשנה מלאת שמחה‪.‬‬
‫החדר הנעים ביותר בבית הוקצה לבת'‪ ,‬ובו נאספו כל הדברים שאהבה יותר מכול ‪-‬‬
‫פרחים‪ ,‬ציורים‪ ,‬הפסנתר שלה‪ ,‬שולחן העבודה הקטן שלה והחתלתולים האהובים‪ .‬הספרים‬
‫המשובחים ביותר של אבא מצאו את דרכם לשם‪ ,‬וגם כיסא הנדנדה של אמא‪ ,‬שולחן‬
‫הכתיבה של ג'ו והרישומים היפים ביותר של איימי‪ ,‬ובכל יום ערכה מג עלייה לרגל עם‬
‫התינוקות שלה‪ ,‬כדי להביא אור ואהבה לדודה בת'‪ .‬ג'ון הקצה בחשאי סכום קטן ונהנה‬
‫לספק לחולה את הפירות שאהבה והשתוקקה אליהם‪ .‬האנה הזקנה בישלה בלי לאות‬
‫תבשילים מעודנים שיעוררו את התיאבון הדל‪ ,‬והזילה דמעות תוך כדי עבודה‪ .‬וגם מעבר‬
‫לים הגיעו מתנות קטנות ומכתבים עליזים‪ ,‬שהביאו איתם משבים חמימים וניחוחות מארצות‬
‫שאין בהן חורף‪.‬‬
‫בחדר הזה‪ ,‬אהובה ומטופחת כמו קדוש בגומחת תפילה ביתית‪ ,‬ישבה בת'‪ ,‬שלווה ועסוקה‬
‫כמו תמיד‪ ,‬כי שום דבר לא היה יכול לשנות את האופי המתוק ונטול האנוכיות‪ ,‬ואפילו‬
‫בזמן שהתכוננה לעזוב את החיים‪ ,‬השתדלה לשפר את חייהם של אלה שיישארו מאחוריה‪.‬‬
‫האצבעות החלושות לא התבטלו לרגע‪ ,‬ובמיוחד נהנתה להכין תשורות קטנות לתלמידי בית‬
‫הספר שחלפו מדי יום ליד הבית ולהשליך מחלונה זוג כפפות לידיים כחולות מקור‪ ,‬ערכת‬
‫מחטים רקומה לאמא קטנה שמטופלת בבובות רבות‪ ,‬מתקן לניגוב עטים לכתבנים צעירים‬
‫המפלסים לעצמם דרך ביערות של שרבוטים‪ ,‬אלבום מעוטר לעיניים חובבות תמונות‪ ,‬וכל‬
‫מיני חפצים נחמדים‪ .‬וכך‪ ,‬כל אלה שטיפסו בחוסר חשק במעלה סולם הלמידה חשו כאילו‬
‫דרכם סוגה בשושנים‪ 93,‬והנדבנית הענוגה הצטיירה בעיניהם כמו מין פיה טובה‪ ,‬שיושבת‬
‫אי‪-‬שם למעלה ומרעיפה עליהם מתנות שהתאימו באורח פלא לטעמם ולצורכיהם‪ .‬אם‬
‫רצתה בת' גמול כלשהו על מעשיה‪ ,‬היא מצאה אותו בפנים הקטנים והקורנים שהופנו תמיד‬
‫מעלה‪ ,‬אל חלונה‪ ,‬בהנהון ובחיוך‪ ,‬ובמכתבים הקטנים והמצחיקים שהגיעו אליה שופעי‬
‫כתמים ותודות‪.‬‬
‫החודשים הראשונים היו מלאי שמחה‪ ,‬ובת' הביטה סביבה לא פעם ואמרה‪" ,‬איזה יופי!"‬
‫כשכולם ישבו ביחד בחדרה שטוף השמש‪ ,‬התינוקות בעטו וגרגרו על הרצפה‪ ,‬אמא‬
‫והאחיות עבדו לידה‪ ,‬ואבא קרא בקולו הנעים מתוך ספרים ישנים ומלאי חוכמה‪ ,‬ששפעו‬
‫מילים טובות ומנחמות שהתאימו למצב למרות מאות השנים שחלפו מאז כתיבתן‪ .‬זו היתה‬
‫מין כנסייה קטנה‪ ,‬שבה הנחיל הכומר האבהי לצאן מרעיתו את הלקחים הקשים שכולם‬
‫נאלצים ללמוד‪ ,‬והשתדל להראות להן שהתקווה יכולה לנחם את האוהבים והאמונה‬
‫מאפשרת להם לקבל את הדין‪ .‬הדרשות שלו היו פשוטות וחדרו היישר לנשמותיהן של‬
‫המאזינות‪ ,‬כי הטפת המוסר בקעה מלבו של אב‪ ,‬והרטט שנשמע מדי פעם בקולו העצים פי‬
‫כמה את הדברים שאמר או קרא‪.‬‬
‫כולם יצאו נשכרים מהתקופה השלווה הזאת‪ ,‬שהכינה אותם לשעות העצב הצפויות להם‪.‬‬
‫כי כעבור זמן מה אמרה בת' שהמחט "כבדה נורא" והניחה אותה לעד‪ ,‬הדיבור התיש אותה‪,‬‬
‫הפרצופים סביבה הטרידו אותה‪ ,‬הכאב השתלט עליה‪ ,‬ורוחה השלווה נעכרה להחריד בגלל‬
‫הכאב שעינה את גופה החלוש‪ .‬אוי לי! כמה קשים היו הימים וכמה ארוכים היו הלילות‪,‬‬
‫כמה דאבו הלבבות ואילו תפילות תחנונים נישאו כשהאוהבים מכול ראו את הידיים הרזות‬
‫מושטות אליהם בתחינה‪ ,‬שמעו את הקריאה המרה‪" ,‬תעזרו לי!" וידעו שאין שום עזרה‪ .‬צל‬
‫עגום הלך והאפיל על הנשמה השלווה‪ ,‬מאבק מר ניטש בין החיים הצעירים לבין המוות‪,‬‬
‫אבל שניהם לא ארכו זמן רב‪ ,‬למרבה החסד‪ ,‬ואז‪ ,‬בתום המרד הטבעי‪ ,‬חזרה השלווה‪ ,‬יפה‬
‫מתמיד‪ .‬עם חורבן גופה השברירי התחזקה נשמתה של בת'‪ ,‬היא כמעט לא דיברה‪ ,‬אך‬
‫הסובבים אותה חשו שהיא מוכנה‪ ,‬הבינו שהצליינית הראשונה שנקראת למרומים היא גם‬
‫המתאימה מכולם‪ ,‬חיכו איתה על החוף וניסו להבחין בישויות הקורנות שיבואו לקבל אותה‬
‫כשתחצה את הנהר‪.‬‬
‫ג'ו לא עזבה אותה אפילו לשעה אחת מרגע שבת' אמרה‪" ,‬אני מרגישה חזקה יותר כשאת‬
‫כאן‪ ".‬היא ישנה על הספה בחדר ולעתים תכופות התעוררה כדי ללבות את האש‪ ,‬להאכיל‪,‬‬
‫להרים או לשרת באופן כלשהו את הברייה הסבלנית‪ ,‬שלעתים נדירות ביקשה משהו‪,‬‬
‫והשתדלה ככל יכולתה "לא להטריח"‪ .‬כל היום הסתובבה ג'ו בחדר‪ ,‬קינאה בכל יד אחרת‬
‫שטיפלה בחולה‪ ,‬והידיעה שבת' בחרה דווקא בה מילאה אותה גאווה יותר מכל כבוד שנפל‬
‫בחלקה אי‪-‬פעם‪ .‬השעות היקרות האלה הועילו מאוד לג'ו‪ ,‬כי לבה למד עכשיו את הדברים‬
‫שנזקק להם יותר מכול‪ :‬שיעורים בקבלת הדין הונחלו לה בנעימות כה רבה‪ ,‬שבהכרח‬
‫למדה אותם בקלות‪ ,‬ואיתם התבהר לה כיצד אפשר להרעיף חסד על כולם‪ ,‬כיצד הנפש‬
‫היפה מסוגלת לסלוח ולשכוח גם עוולות שנעשו לה‪ ,‬מהי דבקוּת במילוי מטלות‪ ,‬שמקלה‬
‫אפילו את היום הקשה ביותר‪ ,‬ומהי אמונה כנה‪ ,‬שלא ֵיר ָאה משום דבר אלא בוטחת‬
‫לחלוטין ולא מטילה כל ספק‪.‬‬
‫לא פעם‪ ,‬כשהתעוררה משנתה‪ ,‬ראתה ג'ו שבת' קוראת בספרה הקטן והבלוי‪ ,‬שמעה אותה‬
‫שרה בשקט כדי להעביר את שעות הלילה חסרות השינה‪ ,‬או ראתה שהיא טומנת את פניה‬
‫בכפות ידיה ודמעות אטיות זולגות מבעד לאצבעות השקופות‪ .‬ג'ו שכבה והביטה בה‪,‬‬
‫מחשבות עמוקות מבכי מילאו את לבה‪ ,‬והיא חשה שבת'‪ ,‬בדרכה הפשוטה ונטולת‬
‫האנוכיות‪ ,‬מנסה לגמול את עצמה מהחיים היקרים ולהכין את עצמה לעולם הבא באמצעות‬
‫מילות נחמה קדושות‪ ,‬תפילות חרישיות והמוזיקה האהובה עליה כל כך‪.‬‬
‫ההתבוננות באחותה הועילה לג'ו יותר מכל דרשה חכמה‪ ,‬יותר מכל מזמור קדוש ויותר‬
‫מכל תפילה יוקדת הבוקעת מלב אנוש‪ ,‬כי בעיניה שהצטללו מרוב דמעות ובלבה שהתרכך‬
‫מרוב יגון הכירה ביופי הטמון בחיי אחותה‪ ,‬שהיו נטולי אירועים ונטולי שאיפות‪ ,‬ובכל זאת‬
‫שפעו מעשי חסד של ממש‪ ,‬ש"מתוק ניחוחם ופריחתם גם מעפר תלבלב"‪ 94,‬והתאפיינו‬
‫בשכחה עצמית‪ ,‬שבזכותה הדלה שבבריות עלי אדמות תתקבל בכבוד ויקר במרומים ‪ -‬והרי‬
‫זאת ההצלחה האמיתית המזומנת לכול‪.‬‬
‫באחד הלילות חיפשה בת' בין הספרים שעל שולחנה משהו שיעזור לה לשכוח את‬
‫העייפות הנוראה שהיתה קשה לא פחות מהכאב‪ ,‬הבחינה בעותק של "התקדמות הצליין"‬
‫שהיה שייך לג'ו‪ ,‬ותוך כדי עלעול בו מצאה דף קטן ועליו שרבוטים בכתב ידה של אחותה‪.‬‬
‫ֵשם היצירה לכד את מבטה‪ ,‬והאותיות המטושטשות פה ושם הבהירו לה שדמעות נטפו‬
‫עליהן‪.‬‬
‫"ג'ו המסכנה! היא שקועה בשינה עמוקה‪ .‬לא אעיר אותה כדי לבקש ממנה רשות‪ .‬היא‬
‫מראה לי את כל הדברים שהיא כותבת‪ ,‬ואני לא חושבת שהיא תתנגד אם אני אסתכל‬
‫בשיר הזה‪ ",‬חשבה בת' והעיפה מבט לעבר אחותה‪ ,‬ששכבה על המרבד ואחזה בידה את‬
‫מלקחי הגחלים מתוך כוונה להתעורר ולזנק ממקומה ברגע שבול העץ יתפצח באש‪.‬‬

‫בת' שלי‬
‫בצל‪ ,‬סבלנית‪,‬‬ ‫היא יושבת ֵ‬
‫עד האור המבורך בה יִיגַ ע‪,‬‬
‫שלוותה מרעיפה ֵחן קדוּשה‬
‫על הבית ְמלא הדאגה‪.‬‬
‫וטרדות היומיום‬
‫הנאות ִ‬
‫נשברות כמו ַאדווֹת ַקלילות‬
‫על חופי הנהר העמוק‬
‫בו רגליה ְבּרוֹגַ ע טוֹבלות‪.‬‬

‫אחותי‪ ,‬ההולכת ממני‪,‬‬

‫התבל‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫העוזבת ִסבלוֹת‬
‫תכוּנותיִי‪‬‬
‫ַ‬ ‫הותרת לי מיְ פי‬
‫לוּ ַ‬
‫ִבּזכוּתן על חיַ י אור יָ ֵהל‪.‬‬
‫לוּ תרעיפי עלי סבלנות‬
‫המסייעת לנפש לשמוח‪,‬‬
‫לא לשקוע ִבּ ְשחוֹר הייאוש‬
‫כשהכאב לא נותן לי ָמנוֹח‪.‬‬

‫לוּ נתת לי מעט מן האומץ‬

‫שליווה את דרכך כל חייך‪,‬‬
‫העצ ֶבת‬
‫בזכותו ִמשעולי ֶ‬
‫הוריקו מתחת רגליי‪.‬‬
‫הורישי לי גם לב ָﬠנָ יו‬
‫שתמיד לעזור יש בו כוח‬
‫ִוּבזכוּת אהבה וּנדיבות‬
‫על ַﬠוולוֹת מסוגל הוא לסלוח‪.‬‬

‫יִקהה ִמ ֵדי יום הכאב‬

‫כך ֶ‬
‫הק ֵרב‬
‫מוֹﬠד הפרידה ָ‬
‫של ֵ‬
‫המפ ֵר‪‬‬
‫ָ‬ ‫ְוּבתוֹם השיעור‬
 ‫יה ֵפ‪,‬‬
‫אוֹבדני ִל ְשׂ ָכרי יֵ ָ‬
‫ָ‬
‫כי אולי ממגע המכאוב‬
‫תתמתן נשמתי הפרועה‪,‬‬
‫תתמלא שאיפות חדשות‪,‬‬
‫אמונה חדשה ִבּישועה‪.‬‬

‫צלח לבסוף את המים‪,‬‬ ‫כשת ַ‬

‫ִ‬
‫וזכּה‪,‬‬ ‫נשמה אהובה ָ‬
‫ראנָ ה‪,‬‬
‫ַבּגָ ָדה שמנגד ֶא ֶ‬
‫מחכּה‪.‬‬
‫ָ‬ ‫על החוף לי לעד‬
‫אמונה ותקווה‪ְ ,‬בּנות יגון‪,‬‬
‫יהיו לי כשני מלאכים‪,‬‬
‫ואיתן אחותי שהלכה לפנַ י‬ ‫ִ‬
‫תובילני אל חוף ִמבטחים‪.‬‬ ‫ֵ‬

‫השורות היו אמנם מטושטשות ומוכתמות‪ ,‬פגומות וחלשות‪ ,‬אבל הבעת רווחה עצומה ניכרה‬
‫בפניה של בת' כשקראה אותן‪ ,‬כי הדבר היחיד שציער אותה עד עכשיו היה התחושה‬
‫שעשתה כה מעט בחייה‪ ,‬ודומה שהשיר הזה הוכיח לה שחייה לא היו חסרי תועלת ושמותה‬
‫לא יגרור אחריו ייאוש עמוק‪ ,‬כפי שחששה‪ .‬היא ישבה והחזיקה בידיה את הנייר המקופל‪,‬‬
‫כשלפתע התפצח בול העץ המפוחם וחלקיו התפזרו‪ .‬ג'ו התעוררה מיד‪ ,‬סידרה את גזרי העץ‬
‫באח וזחלה בשקט אל מיטתה של בת' כדי לוודא שהיא ישנה‪.‬‬
‫"אני לא ישנה‪ ,‬אבל אני מאושרת כל כך‪ ,‬אהובה שלי‪ .‬תראי‪ ,‬מצאתי את השיר וקראתי‬
‫אותו‪ .‬ידעתי שלא תתנגדי‪ .‬באמת עשיתי למענך את כל זה‪ ,‬ג'ו?" שאלה בגילוי לב מלא‬
‫ענווה וערגה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬בת'‪ ,‬עשית כל כך הרבה‪ ,‬כל כך הרבה!" וראשה של ג'ו צנח על הכרית ליד ראשה‬
‫של אחותה‪.‬‬
‫"אם ככה‪ ,‬אני לא מרגישה שבזבזתי את חיי‪ .‬אני לא כל כך טובה כמו שאת מתארת אותי‪,‬‬
‫אבל באמת השתדלתי לפעול נכון‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כשכבר אין זמן אפילו להתחיל לעשות מעשים‬
‫טובים יותר‪ ,‬מנחם אותי מאוד לדעת שמישהו אוהב אותי כל כך ומרגיש שעזרתי לו‪".‬‬
‫"עזרת לי יותר מכל אדם בעולם‪ ,‬בת'‪ .‬פעם חשבתי שלא אוכל להניח לך ללכת‪ ,‬אבל‬
‫לאט‪-‬לאט אני מרגישה שאני לא מאבדת אותך‪ ,‬אני מרגישה שתהיי איתי יותר מתמיד‪,‬‬
‫ושהמוות לא יוכל להפריד בינינו‪ ,‬גם אם נדמה שהוא מפריד‪".‬‬
‫"אני יודעת שהוא לא יוכל להפריד בינינו ואני כבר לא פוחדת ממנו‪ ,‬כי אני בטוחה שאני‬
‫עדיין אהיה בת' שלך ואוהב אותך ואעזור לך יותר מתמיד‪ .‬אבל את תצטרכי למלא את‬
‫מקומי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬ולתמוך באבא ובאמא כשאני אלך‪ .‬הם יפנו אלייך‪ ,‬ואת‪ ,‬אל תאכזבי אותם‪ .‬ואם‬
‫יהיה לך קשה לעמוד בזה לבדך‪ ,‬תזכרי שאני לא שוכחת אותך‪ ,‬ותזכרי שהמלאכה הזאת‬
‫תגרום לך אושר יותר מכתיבת ספרים נפלאים או טיולים בעולם כולו‪ .‬כי האהבה היא הדבר‬
‫היחיד שאנחנו יכולים לקחת איתנו בדרכנו האחרונה‪ ,‬והיא שמקלה כל כך את הסוף‪".‬‬
‫"אני אשתדל‪ ,‬בת'‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬ובו ברגע ויתרה על שאיפתה הישנה והתחייבה לשאיפה‬
‫חדשה וטובה יותר‪ ,‬כי הבינה עד מה דלה תהיה כל משאלה אחרת וכמה מנחמת וברוכה‬
‫היא האמונה באהבה בת אלמוות‪.‬‬
‫כך באו ימי האביב וחלפו‪ ,‬השמים התבהרו‪ ,‬האדמה הוריקה‪ ,‬הפרחים הססגוניים הקדימו‬
‫לפרוח והציפורים הספיקו לחזור בזמן כדי להיפרד מבת'‪ ,‬שכמו ילד עייף אך מלא אמון‬
‫נאחזה בידיהם של אבא ואמא‪ ,‬שהובילו אותה כל חייה ועכשיו ִהנחו אותה בעדינות בגיא‬
‫צלמוות ומסרו אותה לידי האל‪.‬‬
‫חוץ מאשר בספרים‪ ,‬לעתים נדירות קורה שאדם גוסס אומר מילים בלתי‪-‬נשכחות‪ ,‬רואה‬
‫חזיונות או עוזב את העולם בפנים מאירים‪ .‬מי שליווה נשמות רבות בדרכן האחרונה יודע‬
‫שהסוף מגיע בדרך כלל בטבעיות ובפשטות כמו שינה‪ .‬ואכן‪ ,‬כמו שקיוותה‪ ,‬השפל היה קל‪,‬‬
‫ובשעת חשיכה‪ ,‬לפני עלות השחר‪ ,‬בחיק אמה‪ ,‬שבו שאפה את נשימתה הראשונה‪ ,‬פלטה‬
‫בת' בשקט את נשימתה האחרונה‪ ,‬בלי שום מילות פרידה מלבד מבט אוהב אחד ואנחה‬
‫אחת קטנה‪.‬‬
‫בדמעות‪ ,‬בתפילות ובידיים רכות‪ ,‬הכינו אותה האם והאחיות לשינה ארוכה ששום כאב‬
‫שוב לא יעכיר לעולם‪ .‬בעיניים מלאות תודה הבחינו בשלווה היפהפייה שהחליפה עד‬
‫מהרה את קבלת הדין השקטה שקרעה את לבם במשך זמן כה רב‪ ,‬ובחדווה חדורת אמונה‬
‫הרגישו שהמוות היה לאהובתם מלאך גואל ולא רוח רפאים מטילת אימה‪.‬‬
‫עם עלות הבוקר כבתה האש‪ ,‬לראשונה זה חודשים רבים‪ ,‬מקומה של ג'ו היה ריק‪ ,‬ודממה‬
‫עמוקה שררה בחדר‪ .‬אבל ציפור צייצה בעליצות על ענף סמוך‪ ,‬עטור ניצנים‪ ,‬שלגיות‬
‫רעננות פרחו בחלון‪ ,‬ואור שמש אביבי ניגר פנימה כמו ברכה אחרונה והאיר את הפנים‬
‫הרוגעים שעל הכר ‪ -‬פנים מלאי שלווה כה עמוקה ונטולת כאב‪ ,‬שבני משפחתה‪ ,‬שאהבו‬
‫אותה יותר מכול‪ ,‬חייכו מבעד לדמעות והודו לאל על שבת' מצאה סוף‪-‬סוף מנוחה נכונה‪.‬‬

‫‪ .93‬המשפט מתייחס לשני ספרי לימוד פופולריים באותה תקופה‪ ,‬שנקראו ‪) Ladder of Learning‬סולם הלמידה( ו‪-‬‬
‫‪) Paths of Learning Strewn with Flowers‬דרכי למידה הסוגות בשושנים(‪.‬‬
‫‪ .94‬מתוך השיר "‪ "The Glories of Our Blood and State‬מתוך המחזה ‪The Contention of Ajax and Ulysses‬‬
‫מאת המחזאי האנגלי ג'יימס שירלי )‪ ,(James Shirley; 1596-1666‬שבו נאמר‪" ,‬רק מעשי ידיהם של ישרי לב ‪/‬‬
‫מתוק ניחוחם ופריחתם גם מעפר תלבלב"‪.‬‬
‫פרק ארבעים ואחד‬
 ‫לומדים לשכוח‬

‫הטפת המוסר של איימי הועילה ללורי‪ ,‬אם כי הוא לא הודה בכך אלא לאחר זמן רב‪,‬‬
‫כמובן‪ .‬לעתים נדירות אנשים מודים שעצה הועילה להם‪ ,‬כי הם פועלים על פיה רק לאחר‬
‫ששכנעו את עצמם שכך בדיוק התכוונו לנהוג מראש‪ .‬אם הם קוצרים הצלחה‪ ,‬הם זוקפים‬
‫חצי ממנה לזכותו של היועץ‪ ,‬אבל אם הם נכשלים‪ ,‬הם מייחסים לו בנדיבות רבה את מלוא‬
‫הכישלון‪ .‬לורי חזר אל סבו‪ ,‬ובמשך כמה שבועות גילה כלפיו מסירות רבה כל כך‪ ,‬שהאדון‬
‫הקשיש הכריז שהאקלים של ניס שיפר אותו להפליא וכדאי שינסה אותו שוב‪ .‬האדון‬
‫הצעיר רצה בכך יותר מכול‪ ,‬אבל אפילו פילים לא היו מצליחים לגרור אותו בחזרה לשם‬
‫לאחר הנזיפה שקיבל‪ .‬גאוותו אסרה זאת עליו‪ ,‬ובכל פעם שגעגועיו גברו מאוד‪ ,‬חיזק את‬
‫נחישותו בכך שחזר על המילים שהותירו בו את הרושם העמוק ביותר ‪" -‬אני בזה לך"‬
‫ו"תעשה משהו נפלא שבזכותו היא תאהב אותך"‪.‬‬
‫לורי הרהר בעניין שוב ושוב‪ ,‬וכעבור זמן קצר הודה בפני עצמו שבאמת היה אנוכי‬
‫ועצלן‪ ,‬אבל כשאדם שרוי בעצב עמוק‪ ,‬הוא נאלץ להתמסר לכל מיני גחמות עד שהוא‬
‫מצליח להתגבר עליו‪ .‬הוא חש שהעלבון והעצב כבר גוועו לגמרי‪ ,‬ואף על פי שהרגיש‬
‫חובה לשמור אמונים לאבלו‪ ,‬לא ראה שום סיבה ללבוש את בגדי האבלות בפומבי‪ .‬גם אם‬
‫ג'ו לא אוהבת אותו‪ ,‬הוא יוכל לעורר בה הערכה והערצה כלפיו אם יוכיח במעשיו שחייו‬
‫לא נהרסו מפני שבחורה אמרה לו "לא"‪ .‬מראש התכוון לעשות משהו‪ ,‬ולכן העצה של‬
‫איימי היתה מיותרת לגמרי‪ .‬הוא בסך הכול חיכה שהרגשות שהוזכרו לעיל יובאו לקבורה‬
‫הולמת‪ ,‬וברגע שכך היה‪ ,‬הרגיש שהוא מוכן "להסתיר את לבו השבור ולהמשיך לעמול"‪.‬‬
‫כאשר גֶ ֶתה חש חדווה או צער‪ ,‬הוא ביטא זאת בשיר‪ ,‬ובאותו אופן החליט לורי לחקוק‬
‫את ייסורי אהבתו במוזיקה ולהלחין רקוויאם שיענה את נשמתה של ג'ו וימס את לב כל‬
‫שומעיו‪ .‬לכן‪ ,‬בפעם הבאה שסבו סבר שהוא נעשה מדוכדך וחסר מנוח וציווה עליו לצאת‬
‫לדרכו‪ ,‬נסע לורי לווינה‪ ,‬שבה היו לו כמה חברים מוזיקאים‪ ,‬והחל לעבוד מתוך נחישות‬
‫להצטיין במלאכתו‪ .‬אבל הצער היה כנראה עמוק מכדי להביע אותו במוזיקה‪ ,‬או שהמוזיקה‬
‫היתה נשגבת מכדי להביא מזור ליגון אנושי‪ ,‬ובתוך זמן קצר התברר לו שהרקוויאם לא‬
‫נמצא כרגע בהישג ידו‪ .‬היה ברור שנפשו עדיין לא כשירה לעבודה ורעיונותיו עדיין לא‬
‫ברורים מספיק‪ ,‬כי לא פעם‪ ,‬באמצע מנגינה עגמומית‪ ,‬מצא את עצמו מזמזם נעימת ריקוד‬
‫שהחייתה בזיכרונו את נשף חג המולד בניס ובמיוחד את הצרפתי השמן‪ ,‬וסיכלה‪ ,‬זמנית‬
‫לפחות‪ ,‬כל אפשרות לחבר מנגינה טרגית‪.‬‬
‫אחר כך ניסה לכתוב אופרה‪ ,‬כי הכול נראה אפשרי בהתחלה‪ ,‬אבל גם כאן צצו בלי הרף‬
‫קשיים בלתי‪-‬צפויים‪ .‬הוא רצה שג'ו תהיה גיבורת האופרה שלו וחיפש בזיכרונו רגעים‬
‫מרגשים וחזיונות רומנטיים של אהובתו‪ .‬אבל זיכרונו בגד בו‪ ,‬כי נדבק לכאורה בעיקשותה‬
‫של ג'ו‪ ,‬סיפק לו אך ורק את המוזרויות‪ ,‬החסרונות והשיגעונות שלה‪ ,‬הציג אותה רק‬
‫במצבים לא מרגשים בעליל ‪ -‬חובטת שטיחים וראשה עטוף במטפחת‪ ,‬מתבצרת בין כריות‬
‫ופרץ צחוק בלתי‪-‬נשלט ִקלקל את‬ ‫הספה‪ ,‬או מצננת את תשוקתו בסגנון גברת גָ מידג' ‪ֶ -‬‬
‫התמונה המהורהרת שהתאמץ לצייר‪ .‬ג'ו לא אפשרה לו בשום אופן להכניס אותה לאופרה‪,‬‬
‫והוא נאלץ לוותר עליה בקריאת ייאוש "שתהיה לי בריאה הבחורה הזאת‪ ,‬איזו צרה צרורה‬
‫היא!" ובמריטת שערות שמתאימה למלחין מתוסכל‪.‬‬
‫כשהביט סביבו וחיפש עלמה אחרת‪ ,‬סוררת פחות‪ ,‬שיוכל להנציח אותה במנגינה‪ ,‬נענה‬
‫זיכרונו וסיפק לו אותה בנכונות רבה‪ .‬הרוח הערטילאית הזאת לבשה פנים רבים‪ ,‬אבל תמיד‬
‫היה לה שיער זהוב‪ ,‬היא היתה אפופה בענן מלמלה שקוף‪ ,‬ובעיני רוחו ראה אותה מרחפת‬
‫בקלילות בתוך ערבוביה מענגת של ורדים‪ ,‬טווסים‪ ,‬סוסי פוני לבנים וסרטים כחולים‪ .‬הוא‬
‫לא העניק ֵשם לדמות הנעימה‪ ,‬אבל בחר בה לגיבורת האופרה שלו וגילה שהוא מחבב‬
‫אותה יותר ויותר‪ ,‬באופן מובן למדי‪ ,‬מפני שהעניק לה כל כישרון וסגולה עלי אדמות‪,‬‬
‫וליווה אותה בלי פגע בדרך חתחתים ששום בת תמותה לא היתה שורדת בה‪.‬‬
‫הודות להשראה הזאת התקדם להפליא במשך זמן מה‪ ,‬אבל בהדרגה איבדה העבודה את‬
‫קסמה‪ ,‬הוא שכח להלחין ורק ישב מהורהר עם העט ביד או שוטט בעיר העליזה כדי‬
‫למצוא רעיונות חדשים ולרענן את רוחו‪ ,‬שמשום מה היתה מעורערת קצת בחורף ההוא‪.‬‬
‫הוא לא עשה הרבה‪ ,‬אבל חשב לא מעט והרגיש ששינוי כלשהו מתרחש בו מאליו‪" .‬אולי‬
‫הגאונות זקוקה לזמן כדי לפרוץ‪ .‬אתן לה להתבשל בשקט ונראה מה יצא מזה‪ ",‬אמר‬
‫לעצמו‪ ,‬אבל בעמקי לבו חשד שלא מדובר בגאונות אלא במשהו שגרתי הרבה יותר‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬ההתבשלות הזאת רק הועילה לו‪ ,‬כי אט‪-‬אט גברה מורת רוחו מחייו חסרי המסגרת‪,‬‬
‫הוא החל להשתוקק לעבודה אמיתית שיוכל להתמסר לה בגופו ובנשמתו‪ ,‬ולבסוף הגיע‬
‫למסקנה הנבונה שלא כל חובב מוזיקה מסוגל להיות מלחין דגול‪ .‬הוא חזר מהאופרות‬
‫הגדולות של מוצרט שבוצעו להפליא בתיאטרון המלכותי‪ ,‬הביט ביצירה שלו‪ ,‬ניגן כמה‬
‫מחלקיה הטובים ביותר‪ ,‬ישב ובהה בפסלי הדיוקן של מנדלסון‪ ,‬בטהובן ובאך‪ ,‬שהחזירו לו‬
‫מבט מלא חביבות‪ ,‬ולפתע לקח את דפי התווים שלו‪ ,‬קרע אותם בזה אחר זה‪ ,‬וכשהדף‬
‫האחרון נשר מידיו קרעים קרעים‪ ,‬אמר לעצמו בפיכחון‪:‬‬
‫"היא צודקת! כישרון הוא לא גאונות‪ ,‬ושום תהליך לא יהפוך אותו לגאונות‪ .‬המוזיקה‬
‫הנשגבת הזאת הבהירה לי עד כמה הייתי יהיר‪ ,‬כמו שהעיר רומא הבהירה את זה לאיימי‪,‬‬
‫ואני לא מוכן להמשיך בתרמית הזאת‪ .‬ומה אעשה עכשיו?"‬
‫השאלה הזאת היתה קשה‪ ,‬ולורי התחיל להצטער שהוא לא חייב לעבוד לפרנסתו‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫יותר מתמיד‪ ,‬נשקפה לו סכנה שימצא את עצמו "הולך לכל הרוחות"‪ ,‬כמו שהתבטא פעם‬
‫בחריפות‪ ,‬כי היה לו המון כסף אבל לא היה לו שום עיסוק‪ ,‬והשטן אוהב מאוד לספק‬
‫תעסוקה לידיים בטלות‪ .‬הבחור המסכן התנסה באינספור פיתויים מבחוץ ומבפנים‪ ,‬אבל‬
‫עמד בהם די יפה‪ ,‬כי אמנם הוקיר מאוד את החירות‪ ,‬אבל הוקיר עוד יותר את האמון‬
‫והיושר‪ .‬וכך‪ ,‬ההבטחה שנתן לסבו ורצונו העז להביט בכנות בעיני הנשים שאוהבות אותו‬
‫ולהגיד להן "הכול בסדר"‪ ,‬הם ששמרו עליו מפני סכנות ומעידות‪.‬‬
‫יש לשער שגברת ַגרנדי כזאת או אחרת עלולה לומר‪" ,‬אני לא מאמינה לאף מילה‪ .‬בני‬
‫נוער הם בני נוער‪ ,‬צעירים תמיד מתהוללים‪ ,‬ואהבה לא יכולה לחולל נסים‪ ".‬אני מבינה‬
‫שאת לא מאמינה בנסים‪ ,‬גברת ַגרנדי‪ ,‬אבל הדברים נכונים בכל זאת‪ .‬אהבה יכולה לחולל‬
‫נסים רבים‪ ,‬ואני משוכנעת שאדם אוהב יכול לשפר בעזרת אהבתו את התנהגותם של‬
‫הסובבים אותו‪ ,‬אם רק יסרב להסכים לאמירות כאלה‪ .‬בני נוער הם אכן בני נוער‪ ,‬וטוב‬
‫שכך‪ ,‬וצעירים אכן מתהוללים לפעמים‪ ,‬אבל הורים‪ ,‬אחים וחברים עשויים לצמצם את‬
‫הנזקים אם יאמינו בסגולותיהם הטובות של יקיריהם ויפגינו בגלוי את האמונה הזאת‪.‬‬
‫לורי חשב שכדי לשכוח את אהבתו לג'ו יצטרך לאמץ את כל כוחותיו במשך שנים‪ ,‬אבל‬
‫למרבה הפתעתו גילה שהמשימה נעשית קלה מיום ליום‪ .‬בהתחלה סירב להאמין בכך‪ ,‬כעס‬
‫על עצמו ולא הבין מה קורה לו‪ ,‬אבל הלב הוא דבר מוזר והפכפך‪ ,‬והזמן והטבע פועלים‬
‫את פעולתם למרות רצוננו‪ .‬לבו של לורי סירב בתוקף לכאוב‪ ,‬הפצע התעקש להגליד‬
‫במהירות שהדהימה אותו‪ ,‬ובמקום להשתדל לשכוח‪ ,‬גילה שהוא מתאמץ לזכור‪ .‬הוא לא‬
‫צפה את מהלך העניינים הזה ולא היה מוכן לקראתו‪ .‬הוא נגעל מעצמו‪ ,‬הופתע מלבו‬
‫ההפכפך ונמלא תערובת מוזרה של אכזבה והקלה כשנוכח שהוא מסוגל להתאושש‬
‫ממהלומה נוראה כזאת בזמן קצר כל כך‪ .‬בזהירות ניסה ללבות את הגחלים של אהבתו‬
‫האבודה‪ ,‬אבל הן סירבו להעלות להבה‪ ,‬הפיצו לכל היותר חמימות נעימה שפשטה בגופו‬
‫אבל לא עוררה בו קדחת‪ ,‬ובאי‪-‬רצון רב נאלץ להודות שהתשוקה הנערית גוועת לאטה‬
‫שלו יותר וענוג מאוד‪ ,‬עדיין עצוב וכעוס קצת‪ ,‬אבל רגש שבבירור יחלוף עם‬‫ונהפכת לרגש ֵ‬
‫הזמן ויותיר אחריו חיבת אח ואחות‪ ,‬שתיוותר בעינה עד אחרון ימיו‪.‬‬
‫כשהמילים "אח ואחות" חלפו במוחו באחת הפעמים ששקע בהרהורים‪ ,‬חייך והרים את‬
‫עיניו אל תמונתו של מוצרט שהיתה תלויה מולו‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬הוא היה אדם דגול‪ ,‬וכשלא הצליח לזכות באחות אחת‪ ,‬התחתן עם האחות האחרת‬
‫והיה מאושר‪".‬‬
‫לורי לא אמר את המילים האלה בקול אלא רק הרהר בהן‪ ,‬וכעבור רגע נישק את הטבעת‬
‫הקטנה והישנה שעל אצבעו ואמר לעצמו‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא מוכן לזה! לא שכחתי ואני לא מסוגל לשכוח‪ .‬אני אנסה שוב‪ ,‬ואם זה לא‬
‫ילך אז‪"...‬‬
‫הוא הותיר את המשפט קטוע‪ ,‬לקח עט ונייר‪ ,‬כתב לג'ו וסיפר לה שהוא לא מסוגל לקבל‬
‫שום החלטה כל עוד יש תקווה ולו הקלושה ביותר שתשנה את דעתה‪ .‬אולי בכל זאת תוכל‪,‬‬
‫אולי תסכים ‪ -‬ותאפשר לו לחזור הביתה ולהיות מאושר? בזמן שחיכה לתשובה לא עשה‬
‫כלום‪ ,‬אבל עשה את זה במרץ רב‪ ,‬כי היה נתון בקדחת של קוצר רוח‪ .‬התשובה הגיעה‬
‫לבסוף ופתרה ביעילות את התלבטותו לפחות מבחינה אחת‪ ,‬כי ג'ו לא יכלה ולא הסכימה‬
‫בשום אופן‪ .‬היא היתה שקועה כולה בבת' ולא רצתה לשמוע שוב את המילה "אהבה"‬
‫לעולם ועד‪ .‬היא התחננה לפניו שימצא את אושרו עם מישהי אחרת‪ ,‬אבל תמיד ישמור‬
‫פינה קטנה בלבו לאחותו האוהבת ג'ו‪ַ .‬בּנ"ב ביקשה ממנו לא לספר לאיימי שמצבה של בת'‬
‫החמיר‪ ,‬כי הרי היא תחזור הביתה באביב ולכן אין שום צורך להעכיר את סוף השהייה שלה‬
‫שם‪ .‬יהיה מספיק זמן גם אחר כך‪ ,‬אם אלוהים יעזור‪ ,‬אבל לורי חייב לכתוב לה לעתים‬
‫קרובות כדי שהיא לא תהיה בודדה ולא תתגעגע הביתה ולא תדאג‪.‬‬
‫"זה בדיוק מה שאעשה ומיד‪ .‬ילדונת מסכנה‪ ,‬אני חושש שהחזרה הביתה תהיה עצובה‬
‫מאוד‪ ",‬ולורי פתח את המכתבה שלו‪ ,‬כאילו כתיבת מכתב לאיימי היא סיומו הנכון של‬
‫המשפט שנותר קטוע לפני כמה שבועות‪.‬‬
‫אבל באותו יום לא כתב את המכתב‪ ,‬כי כשחיפש את נייר המכתבים המשובח ביותר שלו‪,‬‬
‫נתקל במשהו ששינה את כוונתו‪ .‬כשחיטט באחד מתאי המכתבה‪ ,‬בין חשבונות‪ ,‬דרכונים‬
‫ומסמכים עסקיים שונים‪ ,‬מצא גם כמה מכתבים מג'ו‪ ,‬ובתא אחר מצא שלושה פתקים‬
‫מאיימי‪ ,‬שהיו קשורים בזהירות באחד הסרטים הכחולים שלה והזכירו לו את הוורדים‬
‫הקטנים והמתוקים שהוטמנו בפנים‪ .‬בחיוך מהול בעצב אסף לורי את כל המכתבים של ג'ו‪,‬‬
‫החליק אותם‪ ,‬קיפל אותם‪ ,‬הניח אותם בצורה מסודרת במגירה קטנה במכתבה‪ ,‬ואחר כך‬
‫עמד רגע מהורהר‪ ,‬סובב את הטבעת על אצבעו‪ ,‬ולבסוף הוריד אותה אט‪-‬אט‪ ,‬הניח אותה‬
‫לצד המכתבים‪ ,‬נעל את המגירה ויצא לשמוע את המיסה הגדולה בכנסיית סטפנוס הקדוש‬
‫בתחושה שהשתתף בהלוויה‪ .‬הוא אמנם לא היה המום מרוב צער‪ ,‬אבל נראה לו מתאים‬
‫לבלות את שארית היום בדרך הזאת‪ ,‬יותר מאשר בכתיבת מכתבים לגברות צעירות‬
‫ומקסימות‪.‬‬
‫ובכל זאת המכתב נשלח בתוך זמן קצר ונענה מיד‪ ,‬כי איימי אכן התגעגעה הביתה‬
‫והודתה בכך בכנות מלבבת ומלאת אמון‪ .‬ההתכתבות שגשגה להפליא‪ ,‬ומכתבים התעופפו‬
‫הלוך וחזור‪ ,‬בסדירות מובהקת‪ ,‬במהלך כל ראשית האביב‪ .‬לורי מכר את פסלי הדיוקן של‬
‫המלחינים הגדולים‪ ,‬הפך את האופרה שלו לניירות הצתה וחזר לפריז בתקווה שמישהו יגיע‬
‫בתוך זמן קצר‪ .‬הוא השתוקק בכל לבו לנסוע לניס‪ ,‬אבל לא היה מוכן לנסוע לשם עד‬
‫שיוזמן‪ ,‬ואיימי לא הזמינה אותו‪ ,‬כי בדיוק בזמן הזה חוותה התנסויות קטנות משלה‪,‬‬
‫שבגללן העדיפה להימנע מעיניו החקרניות של "הילדון שלנו"‪.‬‬
‫פרד ווֹן חזר‪ ,‬והפעם הציג את השאלה שאיימי החליטה פעם לענות עליה ב"כן‪ ,‬תודה"‪,‬‬
‫אלא שעכשיו אמרה "לא‪ ,‬תודה" באדיבות אך בנחישות‪ ,‬כי ברגע המכריע איבדה את אומץ‬
‫לבה וגילתה שדרוש משהו מעבר לכסף ולמעמד כדי לספק את הכמיהה החדשה שמילאה‬
‫את לבה בתקווה ענוגה ובחשש‪ .‬שוב ושוב נזכרה במילים של לורי‪" ,‬פרד בחור טוב‪ ,‬אבל‬
‫לא חשבתי שאדם כזה ימצא חן בעינייך" ובהבעת פניו כשאמר זאת‪ ,‬וגם בתשובתה שלה‬
‫כשאמרה במבט‪ ,‬גם אם לא במילים‪" ,‬אני אתחתן למען הכסף"‪ .‬התשובה הזאת הטרידה‬
‫אותה עכשיו והיא הצטערה שהיא לא יכולה למחוק אותה‪ ,‬כי המילים נשמעו איומות ממש‪.‬‬
‫היא לא רצתה שלורי יחשוב שהיא יצור חומרני וחסר לב‪ .‬עכשיו כבר לא השתוקקה להיות‬
‫מלכת החברה אלא אישה שראויה לאהבה‪ ,‬והיא שמחה שלורי לא בז לה בגלל הדברים‬
‫הנוראים שאמרה אלא קיבל אותם ברוח טובה והיה חביב מתמיד‪ .‬מכתביו עזרו לה מאוד‪ ,‬כי‬
‫המכתבים מהבית לא הגיעו בקביעות‪ ,‬וגם כשהגיעו לא היו מספקים כמו שלו‪ .‬היא מצדה‬
‫ענתה עליהם לא רק מתוך עונג אלא גם מתוך חובה; היה ברור שהבחור המסכן אומלל‬
‫וזקוק לעידוד‪ ,‬כי ג'ו המשיכה להקשיח את לבה אף על פי שהיא באמת היתה צריכה‬
‫להתאמץ ולהשתדל לאהוב אותו‪ .‬הרי לא יכול להיות שזה כל כך קשה‪ ,‬כי המון אנשים היו‬
‫שמחים ומתגאים באהבתו של בחור מקסים כזה‪ .‬אבל ג'ו אף פעם לא התנהגה כמו בחורות‬
‫אחרות‪ ,‬ולכן לא נותרה לאיימי ברירה אלא להיות חביבה אליו ולהתייחס אליו יפה‪ ,‬כמו‬
‫אל אח‪.‬‬
‫אם כל האחים עלי אדמות היו זוכים ביחס יפה כל כך‪ ,‬אין ספק שהם היו כולם יצורים‬
‫הרבה יותר מאושרים‪ .‬עכשיו איימי כבר לא הטיפה לו מוסר אלא התייעצה איתו בכל מיני‬
‫נושאים‪ ,‬התעניינה בכל מה שעשה‪ ,‬העניקה לו מתנות קטנות ומקסימות‪ ,‬ובכל שבוע שלחה‬
‫לו שני מכתבים מלאים רכילות תוססת‪ ,‬סודות של אחות ורישומים מלבבים של מראות יפים‬
‫שראתה סביבה‪ .‬מכיוון שמעטים האחים שאחיותיהם נושאות את מכתביהם בכיסן‪ ,‬קוראות‬
‫אותם שוב ושוב בשקדנות‪ ,‬מזילות עליהם דמעות כשהם קצרים‪ ,‬מנשקות אותם כשהם‬
‫ארוכים ושומרות אותם כמו אוצר‪ ,‬לא נרמוז שאיימי עשתה משהו ממחוות החיבה‬
‫הטיפשיות האלה‪ .‬אבל באביב נעשתה בהחלט מהורהרת וחיוורת קצת‪ ,‬איבדה חלק ניכר‬
‫מהרצון להתערות בחברה‪ ,‬ולעתים קרובות יצאה לצייר לבדה‪ .‬כשחזרה מהסיורים האלה‬
‫לא יכלה להתהדר בתפוקה רבה‪ ,‬אבל אני משערת שהתבוננה בטבע בעין אמן כשישבה‬
‫במשך שעות בידיים שלובות על המרפסת בוולרוזה‪ ,‬או שרבטה בהיסח הדעת כל מראה‬
‫שראתה במקרה בעיני רוחה ‪ -‬אביר חסון נשען על מצבה‪ ,‬בחור ישן על העשב וכובעו‬
‫מכסה את עיניו או נערה מתולתלת בתלבושת נהדרת‪ ,‬פוסעת באולם נשפים‪ ,‬זרועה שלובה‬
‫בזרועו של אדון גבוה‪ ,‬והפרצופים של שניהם מטושטשים על פי צו האופנה האחרונה‬
‫באמנות ‪ -‬בחירה זהירה שתוצאותיה לא היו מזהירות‪.‬‬
‫דודתה חשבה שהיא מתחרטת על התשובה שנתנה לפרד‪ ,‬ומכיוון שכל ההכחשות לא‬
‫עזרו והסברים לא יכלה לספק‪ ,‬הניחה לה איימי לחשוב כרצונה ודאגה להביא לידיעתו של‬
‫לורי שפרד נסע למצרים‪ .‬זה כל מה שעשתה‪ ,‬אבל הוא הבין‪ ,‬נמלא הקלה ואמר לעצמו‬
‫בכובד ראש‪:‬‬
‫"ידעתי שהיא לא תעשה דבר כזה‪ .‬איזה מסכן! גם אני חוויתי את זה ואני יכול להבין‬
‫אותו‪".‬‬
‫הוא פלט אנחה גדולה‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬כאילו מילא בכך את חובתו כלפי העבר‪ ,‬הניח את‬
‫רגליו על הספה וקרא בהנאה עצומה את מכתבה של איימי‪.‬‬
‫בזמן שהשינויים האלה אירעו בחו"ל‪ ,‬פקדה מצוקה גדולה את הבית‪ ,‬אבל המכתב שסיפר‬
‫שבת' הולכת ונחלשת לא הגיע אל איימי‪ ,‬וכשהמכתב הבא הגיע אליה‪ ,‬כבר הוריק העשב‬
‫מעל אחותה‪ .‬החדשות העצובות הגיעו אליה בעיר וֶ וֶ ה‪ ,‬כי החום של חודש מאי הבריח‬
‫אותם מניס והם נסעו לאטם לעבר שווייץ‪ ,‬דרך גנואה והאגמים האיטלקיים‪ .‬איימי הצליחה‬
‫להתמודד עם הבשורה וצייתה בשקט לצו המשפחתי לא לקצר את ביקורה‪ ,‬כי בלאו הכי‬
‫לא תוכל כבר להיפרד מבת' ולכן עדיף שתישאר ותניח לשהייה מעבר לים לרכך את יגונה‪.‬‬
‫אבל לבה היה כבד מאוד‪ ,‬היא נכספה להיות בבית‪ ,‬ובכל יום הביטה בגעגועים אל מעבר‬
‫לאגם וחיכתה שלורי יבוא לנחם אותה‪.‬‬
‫הוא אכן בא כעבור זמן קצר‪ ,‬כי אותה ספינת דואר הביאה מכתבים לשניהם‪ ,‬אלא שהוא‬
‫היה באותה עת בגרמניה‪ ,‬ולכן חלפו כמה ימים נוספים עד שהמכתב הגיע אליו‪ .‬ברגע‬
‫שקרא אותו ארז את תרמילו‪ ,‬נפרד לשלום מחבריו לטיול ויצא לקיים את הבטחתו בלב‬
‫מלא חדווה ועצב‪ ,‬תקווה ודריכות‪.‬‬
‫הוא הכיר היטב את וֶ וֶ ה‪ ,‬וברגע שהסירה נגעה ברציף הקטן‪ ,‬מיהר לאורך החוף אל ָלה‬
‫טוּר‪ ,‬שם התגוררה משפחת קרול בבית הארחה‪ .‬פקיד הקבלה הביע את חששו שכל‬
‫המשפחה יצאה לטיול באגם ‪ -‬אבל רגע‪ ,‬אולי המדמואזל הבלונדית נמצאת בגן הטירה‪ .‬אם‬
‫מסיה יואיל בטובו לשבת‪ ,‬צ'יק‪-‬צ'ק היא תבוא‪ .‬אבל מסיה לא היה מסוגל להמתין אפילו‬
‫שהפּקיד גמר לדבר‪ ,‬יצא למצוא בעצמו את המדמואזל‪.‬‬
‫ָ‬ ‫"צ'יק" אחד‪ ,‬ועוד לפני‬
‫גן עתיק ונעים משתרע על שפת האגם היפהפה‪ ,‬עצי הערמון שבו מרשרשים מעל‪ ,‬קיסוס‬
‫מטפס בכל מקום‪ ,‬וצל המגדל הכהה נופל הרחק על פני המים שטופי השמש‪ .‬באחת הפינות‬
‫בחומת האבן הנמוכה והרחבה ניצב ספסל‪ ,‬ולכאן באה איימי לעתים קרובות כדי לקרוא‪,‬‬
‫לעבוד או להתנחם ביופי המקיף אותה‪ .‬גם עכשיו ישבה כאן‪ ,‬השעינה את ראשה על ידיה‪,‬‬
‫לבה היה מלא געגועים הביתה‪ ,‬עיניה דאבו‪ ,‬והיא הרהרה בבת' ותהתה למה לורי לא בא‪.‬‬
‫היא לא שמעה אותו כשחצה את החצר וגם לא ראתה אותו כשנעצר מתחת לקמרון המוביל‬
‫מהשביל התת‪-‬קרקעי אל הגן‪ .‬הוא עמד רגע‪ ,‬הביט בה מזווית ראייה חדשה לגמרי וראה‬
‫מה שאיש לא ראה לפניו ‪ -‬את הצד הרגיש והדואב באופייה של איימי‪ .‬כל פרט ופרט‬
‫בחזותה העיד על אהבה ויגון ‪ -‬המכתבים המוכתמים בדמעות שהיו מונחים בחיקה‪ ,‬הסרט‬
‫השחור בשערה‪ ,‬הכאב ואורך הרוח שבפניה‪ .‬אפילו צלב ההוֹבנֶ ה הקטן שעל צווארה נגע‬
‫ללבו של לורי‪ ,‬כי הוא זה שנתן לה אותו במתנה ועכשיו ענדה אותו כקישוט יחיד‪ .‬אם היה‬
‫לו ספק כלשהו לגבי האופן שבו תקבל את פניו‪ ,‬הספק נעלם לגמרי ברגע שהרימה את‬
‫מבטה וראתה אותו‪ ,‬כי היא שמטה הכול מידיה‪ ,‬רצה לקראתו וקראה בקול מלא אהבה‬
‫וגעגועים‪:‬‬
‫"אוי‪ ,‬לורי‪ ,‬לורי‪ ,‬ידעתי שתבוא אלי!"‬
‫אני משערת שהכול נאמר והובן במעמד הזה‪ ,‬כי כשעמדו יחד בשתיקה מוחלטת במשך‬
‫רגע ארוך‪ ,‬והראש השחרחר רכן כמגונן על הראש הבהיר‪ ,‬חשה איימי שאף אחד לא יוכל‬
‫לנחם אותה ולתמוך בה כמו לורי‪ ,‬ולורי החליט שאיימי היא האישה היחידה בעולם שתוכל‬
‫למלא את מקומה של ג'ו ולהסב לו אושר‪ .‬הוא לא אמר לה את זה‪ ,‬אבל היא לא התאכזבה‬
‫מכך‪ ,‬כי שניהם הכירו באמת הזאת‪ ,‬חשו מרוצים ושמחו להותיר את כל השאר בידי‬
‫השתיקה‪.‬‬
‫כעבור רגע חזרה איימי למקומה על הספסל‪ ,‬ובזמן שניגבה את דמעותיה אסף לורי את‬
‫הניירות שהתפזרו‪ ,‬ובמכתבים המהוהים וברישומים הרומזניים ראה אותות מבשרי טובות‬
‫לעתיד‪ .‬כשהתיישב לצדה נתקפה איימי ביישנות מחודשת והסמיקה כמו ורד כשנזכרה‬
‫בברכת השלום המתפרצת שלה‪.‬‬
‫"לא יכולתי להתאפק‪ .‬הייתי כל כך בודדה ועצובה‪ ,‬וכל כך שמחתי לראות אותך‪ .‬כמה‬
‫מפתיע היה להרים את העיניים ולראות אותך‪ ,‬בדיוק כשהתחלתי לחשוש שלא תבוא‪",‬‬
‫אמרה וניסתה לשווא לדבר בטבעיות מוחלטת‪.‬‬
‫"באתי ברגע שנודע לי‪ .‬הלוואי שיכולתי להגיד משהו שינחם אותך על האובדן של בת'‬
‫הקטנה והיקרה‪ .‬אני יכול רק להרגיש ו‪ "...‬הוא לא הצליח להמשיך‪ ,‬כי גם הוא נתקף‬
‫ביישנות לפתע ולא ידע מה להגיד‪ .‬הוא השתוקק להציע לאיימי שתניח את ראשה על כתפו‬
‫ותבכה מכל הלב‪ ,‬אבל לא העז‪ .‬במקום זה אחז בידה והידק אותה בין כפות ידיו באהדה‬
‫שהיתה טובה ממילים‪.‬‬
‫"אתה לא צריך להגיד שום דבר‪ ,‬זה מנחם אותי גם ככה‪ ",‬אמרה בשקט‪" .‬בת' נמצאת‬
‫במקום טוב‪ ,‬היא מאושרת‪ ,‬ואני לא צריכה לרצות שהיא תחזור‪ .‬אבל אני פוחדת מהשיבה‬
‫הביתה‪ ,‬אף על פי שאני כל כך רוצה לראות את כולם‪ .‬לא נדבר על זה עכשיו‪ ,‬כי אני‬
‫כמעט בוכה‪ ,‬ואני רוצה ליהנות ממך כל זמן שאתה כאן‪ .‬אתה לא חייב לחזור מיד‪ ,‬נכון?"‬
‫"ודאי שלא‪ ,‬אם את רוצה שאני אשאר‪ ,‬חמודה שלי‪".‬‬
‫"אני רוצה‪ ,‬אני כל כך רוצה‪ .‬הדודה ופלורנס מתנהגות אלי יפה מאוד‪ ,‬אבל אתה כמו בן‬
‫משפחה‪ ,‬ויהיה לי כל כך נעים אם תהיה כאן קצת‪".‬‬
‫איימי דיברה ונראתה כמו ילד שמתגעגע הביתה בלב דואב‪ ,‬ולורי שכח מיד את ביישנותו‬
‫וסיפק לה בדיוק מה שרצתה ‪ -‬את החיבה ותשומת הלב שהיתה רגילה לקבל מבני משפחתה‬
‫ואת השיחה העליזה שהיתה דרושה לה‪.‬‬
‫"מסכנונת שלי‪ ,‬את נראית כמעט חולה מרוב ֵא ֶבל! אני אטפל בך‪ ,‬אז תפסיקי לבכות ובואי‬
‫לטייל איתי קצת‪ .‬לא טוב שאת יושבת בלי לזוז כשהרוח קרירה כל כך‪ ",‬אמר בסגנונו‬
‫הפוקד והמלטף‪ ,‬האהוב על איימי‪ .‬הוא קשר לה את הכובע‪ ,‬שילב את זרועה בזרועו‪ ,‬והם‬
‫פסעו הלוך ושוב לאורך השביל שטוף השמש‪ ,‬מתחת לעצי הערמון המכוסים עלים רעננים‪.‬‬
‫הוא חש נוח יותר כשצעדו ככה‪ ,‬ואיימי גילתה שנעים מאוד להישען על זרוע חזקה‪ ,‬להביט‬
‫מוכּרים שמחייכים אליה ולהאזין לקול שמדבר בחביבות במיוחד אליה‪.‬‬‫בפנים ָ‬
‫הגן העתיק ומלא האווירה כבר אירח זוגות רבים של אוהבים‪ ,‬ודומה שנוצר במיוחד‬
‫בשבילם‪ ,‬כי היה מוצף שמש ומבודד‪ .‬דבר לא השקיף עליהם מלמעלה מלבד המגדל‪,‬‬
‫ולרגליהם השתרע האגם רחב הידיים‪ ,‬שנשא את הד דבריהם על פני אדוותיו‪ .‬השניים שזה‬
‫עתה נהפכו לזוג טיילו ודיברו במשך כשעה‪ ,‬ישבו על החומה והתענגו על הרגשות‬
‫המתוקים ששיוו קסם כה רב למקום ולרגע‪ ,‬וכשפעמון חסר כל רומנטיות הזעיק אותם לבוא‬
‫לארוחה‪ ,‬חשה איימי כאילו הותירה את נטל הבדידות והעצב מאחוריה בגן‪.‬‬
‫ברגע שהבחינה גברת קרול בשינוי שחל בפניה של הנערה‪ ,‬צץ במוחה רעיון חדש והיא‬
‫אמרה בלבה‪" ,‬עכשיו הכול מובן לי ‪ -‬הילדה התגעגעה אל לורנס הצעיר‪ .‬שככה יהיה לי‬
‫טוב‪ ,‬דבר כזה לא עלה על דעתי!"‬
‫באיפוק ראוי לשבח נמנעה הגברת הטובה מכל הערה ולא הראתה שום סימן של הארה‪.‬‬
‫בנימוס רב הפצירה בלורי שיישאר וביקשה מאיימי שתיהנה מחברתו‪ ,‬כי זאת תועיל לה‬
‫יותר מהבדידות הרבה‪ .‬איימי גילתה צייתנות מופתית‪ ,‬ומכיוון שדודתה היתה עסוקה מאוד‬
‫בענייניה של פלורנס‪ ,‬לא נותר לאיימי אלא לשעשע את ידידה‪ ,‬ובכך הצליחה יותר מתמיד‪.‬‬
‫כשהיו בניס‪ ,‬התבטל לורי ואיימי נזפה בו‪ ,‬אבל בוֶ וֶ ה לא התבטל אפילו לרגע אלא טייל‪,‬‬
‫רכב‪ ,‬שט או למד במרץ רב‪ ,‬ואילו איימי התפעלה מכל דבר שעשה והשתדלה כמיטב‬
‫יכולתה לעשות כמוהו‪ .‬לורי טען שמזג האוויר הוא שחולל בו את השינוי‪ ,‬ואיימי לא סתרה‬
‫את דבריו‪ ,‬כי שמחה לתרץ באופן כזה גם את השיפור שחל בבריאותה ובמצב הרוח שלה‪.‬‬
‫האוויר הממריץ הועיל לשניהם‪ ,‬והפעילות הגופנית הרבה חוללה שינויים לטובה בנפשם‬
‫ובגופם‪ .‬שם למעלה‪ ,‬בין הגבעות הנישאות‪ ,‬כאילו הצליחו לראות ביתר בהירות את החיים‬
‫ואת מטלותיהם‪ .‬הרוחות הרעננות סילקו במשבן את הספקות‪ ,‬את תעתועי הדמיון ואת‬
‫ערפילי הדכדוך‪ ,‬שמש האביב החמימה עוררה בהם רעיונות ומאוויים והפיחה בלבם תקוות‬
‫מרטיטות ומחשבות מלאות שמחה‪ .‬האגם כמו שטף את תלאות העבר‪ ,‬וההרים האדירים‬
‫השקיפו עליהם בנועם ואמרו‪" ,‬כן‪ ,‬תאהבו זה את זה‪ ,‬ילדים‪".‬‬
‫למרות היגון הטרי היתה זו תקופה מאושרת מאוד‪ ,‬מאושרת עד כדי כך שלורי לא רצה‬
‫להעכיר אותה במילים‪ .‬עבר זמן מה עד שהתאושש מהפתעתו לנוכח החלמתו המהירה‬
‫מאהבתו הראשונה‪ ,‬שהאמין בכל לבו שתהיה גם היחידה והאחרונה‪ .‬כדי לנחם את עצמו‬
‫על חוסר נאמנותו לכאורה‪ ,‬אמר בלבו שאחותה של ג'ו היא כמעט כמו ג'ו עצמה והאמין‬
‫שבשום אופן לא היה מסוגל לאהוב אישה אחרת חוץ מאיימי במהירות כזאת ובעוצמה‬
‫כזאת‪ .‬חיזוריו אחרי ג'ו היו סוערים באופיים‪ ,‬והוא נזכר בהם כאילו התרחשו לפני שנים‬
‫רבות‪ ,‬בתחושת חמלה מהולה בחרטה‪ .‬הוא לא התבייש בהם‪ ,‬אלא תייק אותם כחוויה‬
‫סבב החיזורים השני שלו‪ ,‬כך‬‫מתוקה‪-‬מרירה‪ ,‬שהיה אסיר תודה עליה ברגע שהכאב חלף‪ֶ .‬‬
‫שלו ופשוט ככל האפשר‪ .‬אין שום צורך לחולל מהומות‪ ,‬כמעט אין צורך‬ ‫החליט‪ ,‬יהיה ֵ‬
‫להגיד לאיימי שהוא אוהב אותה‪ .‬היא ידעה זאת גם בלי מילים וכבר נתנה את תשובתה‬
‫מזמן‪ .‬הכול התפתח בטבעיות רבה כל כך‪ ,‬שאיש לא יוכל להתלונן‪ ,‬והוא ידע שכולם יהיו‬
‫מרוצים‪ ,‬אפילו ג'ו‪ .‬אבל כשהאהבה הראשונה שלנו מתרסקת‪ ,‬אנחנו נוטים להיזהר ולנהוג‬
‫באטיות בניסיון השני‪ .‬לכן הניח לורי לימים לחלוף‪ ,‬נהנה מכל רגע והותיר ביד המקרה את‬
‫אמירת המילים שיסיימו את הפרק הראשון והמתוק ביותר בסיפור האהבה החדש שלו‪.‬‬
‫הוא דמיין לעצמו שהסיום הזה יתרחש בגן הטירה‪ ,‬לאור הירח‪ ,‬בסצנה מלאת חן‬
‫וטקסיות‪ ,‬אבל בסופו של דבר זה קרה בדיוק להפך‪ ,‬כי העניין סוכם בכמה מילים קצרות‬
‫כששטו על פני האגם בצהרי היום‪ .‬הם שייטו במהלך כל הבוקר‪ ,‬מהעיירה העגמומית סן‬
‫מוֹנטרה שטופת השמש‪ ,‬האלפים הצרפתיים השתרעו מצד אחד‪ ,‬הר סן‬ ‫ֶ‬ ‫ז'יניוֹל אל העיירה‬
‫ברנרד ופסגת ַדן דוּ ִמ ִידי מהעבר השני‪ ,‬וֶ וֶ ה היפה הבהיקה בעמק והעיר לוזאן על הגבעה‬
‫שמעבר‪ ,‬שמים כחולים בהירים נמתחו מעל והאגם הכחול ִמ ַתמיד מתחת‪ ,‬מנוקד בסירות‬
‫ציוריות שנראו כמו שחפים לבני כנף‪.‬‬
‫הם דיברו על הנזיר פרנסואה דה בּוֹניוַ ואר כשהחליקו על פני מבצר ִשיוֹן‪ ,‬ועל ז'אן ז'אק‬
‫בקלארן‪ ,‬המקום שבו כתב את "אלואיז החדשה"‪ .‬איש משניהם לא קרא את‬ ‫ֶ‬ ‫רוסו כשהביטו‬
‫הספר‪ ,‬אבל הם ידעו שזה סיפור אהבה‪ ,‬וכל אחד מהם תהה בלבו אם הסיפור הזה משתווה‬
‫בכלל לסיפור שלהם‪ .‬איימי טבלה את ידה במים כששתיקה קצרה השתררה ביניהם‪.‬‬
‫כשהרימה את מבטה ראתה שלורי נשען על המשוטים‪ ,‬ולמראה המבט בעיניו אמרה‬
‫במהירות‪ ,‬רק כדי להגיד משהו‪:‬‬
‫"אתה בטח עייף‪ .‬בוא תנוח קצת ותן לי לחתור‪ .‬זה רק יועיל לי‪ ,‬כי מאז שבאת נהייתי‬
‫עצלנית וחסרת מעש‪".‬‬
‫"אני לא עייף‪ ,‬אבל תוכלי לחתור באחד המשוטים אם את רוצה‪ .‬יש מספיק מקום‪ ,‬אף‬
‫על פי שאני חייב לשבת כמעט באמצע‪ ,‬כדי שהסירה לא תתהפך‪ ",‬השיב לורי‪ ,‬ונראה‬
‫שהסידור החדש די מוצא חן בעיניו‪.‬‬
‫איימי הרגישה שלא בדיוק שיפרה את המצב‪ ,‬אבל בכל זאת התיישבה בשליש המושב‬
‫שהוצע לה‪ ,‬הסיטה את השיער מעל פניה ואחזה במשוט‪ .‬היא חתרה היטב‪ ,‬כפי שעשתה‬
‫הרבה דברים אחרים‪ ,‬ואף על פי שהיא חתרה בשתי ידיים ולורי ביד אחת בלבד‪ ,‬הונפו‬
‫המשוטים בתיאום והסירה החליקה בשקט על פני המים‪.‬‬
‫"כמה יפה אנחנו חותרים יחד‪ ,‬נכון?" אמרה איימי‪ ,‬שהשתיקה לא היתה נוחה לה באותו‬
‫רגע‪.‬‬
‫"כל כך יפה‪ ,‬שהייתי רוצה שתמיד נשוט יחד באותה סירה‪ .‬את מסכימה‪ ,‬איימי?" שאל‬
‫ברוך‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬לורי‪ ",‬ענתה בשקט רב‪.‬‬
‫ואז הפסיקו שניהם לחתור‪ ,‬ובלי להתכוון לכך הוסיפו תמונה קטנה ויפה של אהבה‬
‫ואושר למראות המיטשטשים שהשתקפו באגם‪.‬‬
‫פרק ארבעים ושניים‬
 ‫לגמרי לבד‬

‫כמה קל היה להבטיח הקרבה עצמית כל עוד האני שלה נבלע בזה של אחותה‪ ,‬וכל עוד‬
‫טוהר הלב והנשמה נשמר בזכות הדוגמה המתוקה שקיבלה ממנה‪ .‬אבל ברגע שנדם הקול‬
‫המסייע והשיעור היומי תם‪ ,‬ברגע שהנוכחות האהובה נעלמה ולא נשאר כלום מלבד‬
‫בדידות ויגון‪ ,‬גילתה ג'ו שהיא מתקשה מאוד לקיים את הבטחתה‪ .‬איך תוכל "לנחם את‬
‫אבא ואמא" כשלבה שלה דואב מגעגועים בלתי‪-‬פוסקים לאחותה? איך תוכל "להחדיר‬
‫שמחה בבית" כשכל האור‪ ,‬החמימות והיופי כאילו נטשו אותו כשבת' עזבה ועברה אל‬
‫משכנה החדש? ואיפה בעולם כולו תוכל למצוא "עבודה מועילה ומלאת שמחה"‪ ,‬שתחליף‬
‫את התפקיד שמילאה מתוך אהבה ושהיה גמול בפני עצמו? היא השתדלה לעשות את‬
‫המוטל עליה בצייתנות חסרת תקווה‪ ,‬אך בלבה התקוממה בלי הרף‪ .‬לא נראה לה הוגן‬
‫שככל שהיא עובדת קשה יותר‪ ,‬השמחות המעטות שלה פוחתות‪ ,‬המטלות שלה נעשות‬
‫כבדות יותר וחייה נעשים מפרכים יותר‪ .‬כאילו אנשים מסוימים זוכים בכל האור ואחרים‬
‫מקבלים את כל הצל‪ ,‬וזה לא הוגן‪ ,‬כי היא משתדלת מאוד להיות טובה‪ ,‬משתדלת הרבה‬
‫יותר מאיימי‪ ,‬ובכל זאת היא אף פעם לא מקבלת שום גמול ‪ -‬רק אכזבות‪ ,‬צרות ועבודה‬
‫קשה‪.‬‬
‫ג'ו המסכנה‪ ,‬הימים האלה היו קודרים מאוד מבחינתה‪ ,‬כי מין ייאוש השתלט עליה‬
‫כשחשבה שתצטרך לחיות את כל חייה בבית השקט הזה‪ ,‬להתמסר לדאגות היומיום‪ ,‬לכמה‬
‫הנאות קטנות‪ ,‬ולמטלות שאף פעם לא נעשות קלות יותר‪" .‬אני לא יכולה‪ .‬לא נועדתי‬
‫לחיים כאלה‪ ,‬וברור לי שאשבר ואעשה מעשה נואש אם מישהו לא יבוא לעזרתי‪ ",‬אמרה‬
‫לעצמה כשמאמציה הראשונים נכשלו והיא שקעה בדכדוך ובאומללות‪ ,‬שצצים לא פעם‬
‫כשרצונות חזקים נאלצים להיכנע לבלתי‪-‬נמנע‪.‬‬
‫אבל מישהו אכן בא לעזרתה‪ ,‬גם אם ג'ו לא זיהתה מיד את המלאכים הטובים‪ ,‬מפני‬
‫שהופיעו בדמויות מוכרות והשתמשו בקסמים פשוטים המתאימים לבני אנוש עלובים‪ .‬לא‬
‫פעם התעוררה בלילה כי חשבה שבת' קוראת לה‪ ,‬ולמראה המיטה הקטנה והריקה פרצה‬
‫מפיה זעקת יגון מרה‪" ,‬תחזרי אלי‪ ,‬בת'! תחזרי!" אך זרועותיה העורגות לא הושטו לשווא‪,‬‬
‫כי אמה שמעה מיד את יפחותיה‪ ,‬כפי שהיא שמעה קודם לכן כל לחישה קלה של אחותה‪,‬‬
‫ומיהרה להרגיע אותה לא רק במילים אלא גם ברוך סבלני; רוך שניחם במגע‪ ,‬בדמעות‬
‫שהיו תזכורת אילמת ליגון עמוק משל ג'ו‪ ,‬ובלחישות רצוצות‪ ,‬רהוטות יותר מכל תפילה‪ ,‬כי‬
‫קבלת דין מלאת תקווה ליוותה את האבל הכבד‪ .‬הרגעים המקודשים האלה‪ ,‬כשלב דיבר אל‬
‫לב בדממת הלילה‪ ,‬הפכו את המכאוב לברכה‪ ,‬שזיככה את היגון וחיזקה את האהבה‪ .‬ג'ו‬
‫חשה בכך‪ ,‬משאה נעשה קל יותר במידה מסוימת‪ ,‬המטלות נעשו נעימות יותר והחיים נראו‬
‫נסבלים יותר כשהתבוננה בהם מתוך המקלט הבטוח של זרועות אמה‪.‬‬
‫כשהלב הדואב התנחם קצת‪ ,‬גם הרוח המוטרדת מצאה לה סיוע‪ ,‬כי באחד הימים נכנסה‬
‫ג'ו לחדר העבודה‪ ,‬גחנה מעל הראש האפור והטוב שהתרומם כדי לקדם את פניה בחיוך‬
‫שלו‪ ,‬ואמרה בענווה רבה‪:‬‬
‫ֵ‬
‫"אבא‪ ,‬תדבר איתי כמו שדיברת עם בת'‪ .‬אני זקוקה לזה יותר ממנה‪ ,‬כי אני מלאה‬
‫חטאים‪".‬‬
‫"יקירתי‪ ,‬אין דבר שינחם אותי יותר מזה‪ ",‬השיב אביה‪ .‬רעד נשמע בקולו ושתי זרועותיו‬
‫נכרכו סביבה‪ ,‬כאילו גם הוא זקוק לעזרה ולא פוחד לבקש שתעזור לו‪.‬‬
‫ג'ו התיישבה לצדו‪ ,‬בכורסה של בת'‪ ,‬וסיפרה לו על מצוקותיה ‪ -‬על הצער והכעס שעורר‬
‫בה האובדן‪ ,‬על המאמצים העקרים שמייאשים אותה‪ ,‬על היעדר האמונה שבגללו החיים‬
‫נראים קודרים כל כך‪ ,‬ועל כל המבוכה והעצב שאנחנו קוראים להם ייאוש‪ .‬היא נתנה בו‬
‫אמון מלא‪ ,‬הוא נתן לה את העזרה הדרושה‪ ,‬והשיחה סיפקה נחמה לשניהם‪ ,‬כי סוף‪-‬סוף‬
‫הגיע הזמן שבו יכלו לשוחח זה עם זה לא רק כאב עם בתו אלא כאיש עם רעהו‪ ,‬וברצון‬
‫הרעיפו זה על זה אהדה ואהבה‪ .‬שעות של שמחה והרהורים עברו על ג'ו בחדר העבודה‬
‫הישן‪ ,‬שנקרא בפיה "כנסייה של איש אחד"‪ ,‬והיא יצאה מהן מלאת אומץ מחודש‪ ,‬חדווה‬
‫מאוּששת ורוח כנועה יותר; כי ההורים שלימדו את אחת מבנותיהם לצעוד בלי פחד לקראת‬
‫המפגש עם המוות‪ ,‬ניסו עכשיו ללמד את בתם האחרת לקבל את החיים בלי דכדוך או‬
‫חוסר אמון‪ ,‬ולנצל בהכרת טובה ובעוצמה רבה את ההזדמנויות הנהדרות הצפונות בהם‪.‬‬
‫ג'ו מצאה עזרה גם בדברים אחרים ‪ -‬במטלות ובהנאות פשוטות וצנועות‪ ,‬שתרמו לה את‬
‫תרומתן‪ ,‬ורק במשך הזמן הבחינה בהן והעריכה אותן‪ .‬מטאטאים ומגבות כלים שוב לא נראו‬
‫לה מרתיעים כמו פעם‪ ,‬מפני שעכשיו ראתה בהם את כלי מלאכתה של בת'‪ ,‬ומשהו מרוח‬
‫החריצות של אחותה כאילו נותר במגב הקטן ובמברשת הישנה שלא הושלכו‪ .‬כשהשתמשה‬
‫בהם‪ ,‬גילתה ג'ו שהיא מזמזמת את השירים שבת' נהגה לזמזם‪ ,‬מחקה את עבודתה‬
‫המסודרת והמאורגנת של בת' ומטפחת את הדברים בקלילות ששיוותה לכול מראה רענן‬
‫ונעים‪ ,‬שהוא אחד מיסודותיו של בית מאושר‪ ,‬אף על פי שלא ידעה זאת עד שהאנה ליטפה‬
‫קלות את ידה ואמרה בשביעות רצון‪:‬‬
‫"בחורה מתחשבת שכמוך‪ ,‬את עושה כל מה שאת יכולה בשביל שלא נרגיש שהילדונת‬
‫הקטנה איננה‪ .‬אנחנו לא אומרים הרבה אבל אנחנו רואים את זה‪ ,‬ואלוהים יברך אותך על‬
‫זה‪ ,‬את תראי‪".‬‬
‫כשישבו ותפרו יחד‪ ,‬גילתה ג'ו איזה שיפור עצום חל באחותה מג‪ ,‬עד כמה נעשתה‬
‫בטוחה בדיבורה‪ ,‬עד כמה היא בקיאה עכשיו בדחפים‪ ,‬במחשבות וברגשות השכיחים בחייה‬
‫של רעיה‪ ,‬כמה היא שמחה בבעלה ובילדיה וכמה הם תורמים זה לזה‪.‬‬
‫"נישואים הם בכל זאת דבר מצוין‪ .‬מעניין אם גם אני אלבלב כמוך אם אתנסה בהם‪",‬‬
‫לדמי בחדר הילדים המבולגן‪.‬‬‫אמרה ג'ו תוך כדי בניית עפיפון ֶ‬
‫"נישואים הם בדיוק מה שאת צריכה כדי להבליט את החצי הנשי והעדין באופייך‪ ,‬ג'ו‪.‬‬
‫את כמו ערמון ‪ -‬הקליפה קשה מבחוץ אבל חלקה ומשיית מבפנים‪ ,‬ומי שמצליח להגיע אל‬
‫הפרי שבתוכה מגלה כמה הוא מתוק‪ .‬בזכות האהבה תחשפי את לבך באחד הימים‪ ,‬ואז‬
‫הקליפה הקשה תנשור‪".‬‬
‫"הכפור הוא שפותח את קליפות הערמונים‪ ,‬גברתי‪ ,‬ודרושים טלטולים חזקים כדי להוריד‬
‫אותם‪ .‬וכשהבחורים יֵ צאו לאסוף ערמונים‪ ,‬לא הייתי רוצה שהם יאספו אותי לשק‪ ",‬השיבה‬
‫ג'ו תוך כדי הדבקת העפיפון ששום רוח לא תצליח לשאת אותו אל על‪ ,‬כי דייזי קשרה את‬
‫עצמה אליו כמשקולת‪.‬‬
‫מג צחקה‪ ,‬כי שמחה לראות שרוחה העליזה של ג'ו מבצבצת שוב לרגע‪ ,‬אבל היא חשה‬
‫שעליה לכפות עליה את דעתה בעזרת כל טיעון שתוכל להעלות‪ ,‬והשיחות בין האחיות אכן‬
‫הועילו‪ ,‬במיוחד מפני ששני הטיעונים המשכנעים ביותר של מג היו התינוקות שלה‪ ,‬שג'ו‬
‫אהבה בכל לבה‪ .‬לפעמים היגון הוא שפותח את הלבבות באופן היעיל ביותר‪ ,‬והלב של ג'ו‬
‫היה כמעט מוכן להיאסף אל השק‪ :‬עוד קצת אור שמש שיבשיל את הערמון‪ ,‬ואחר כך לא‬
‫טלטול קצר רוח של נער‪ ,‬אלא יד של גבר שתתרומם ותקטוף אותו‪ ,‬תקלף אותו בעדינות‬
‫ותמצא את הפרי המוצק והמתוק‪ .‬אילו חשדה שכך יקרה‪ ,‬היתה ג'ו נסגרת מיד בקליפתה‬
‫ונעשית קשה מתמיד‪ .‬אבל למרבה המזל לא חשבה על עצמה‪ ,‬ולכן בבוא העת נשרה ארצה‬
‫מאליה‪.‬‬
‫אילו היתה גיבורה של ספר מוּסר‪ ,‬היתה ג'ו צריכה להיהפך לאישה קדושה בשלב זה של‬
‫חייה‪ ,‬לפרוש מהעולם‪ ,‬לחבוש שביס נזירות‪ ,‬לשוטט עם עלונים בכיסים ולעשות מעשים‬
‫טובים‪ .‬אבל ג'ו לא היתה גיבורה אלא בחורה אנושית מלאת לבטים‪ ,‬כמו מאות בחורות‬
‫אחרות‪ ,‬והיא פעלה בהתאם לאופייה ולפי מצב רוחה והיתה לסירוגין עצובה‪ ,‬כעוסה‪ ,‬חסרת‬
‫סבלנות או נמרצת‪ .‬קל מאוד להתחייב לעשות רק טוב‪ ,‬אבל אי‪-‬אפשר לעשות את זה בן‬
‫יום‪ ,‬ויש צורך במאמץ ממושך‪ ,‬במאמץ כביר ומשותף‪ ,‬עד שמצליחים להציב רגל בדרך‬
‫הנכונה‪ .‬ג'ו התאמצה מאוד; היא כבר למדה למלא את חובתה וחשה מועקה כשלא מילאה‬
‫אותה‪ ,‬אבל למלא את חובתה ברוח טובה ועליזה ‪ -‬זה כבר דבר אחר! הרי לא פעם אמרה‬
‫שהיא רוצה לעשות משהו כביר‪ ,‬גם אם הוא קשה מאוד‪ ,‬והנה קיבלה את מבוקשה ‪ -‬כי מה‬
‫יכול להיות יפה יותר מלהקדיש את החיים לאבא ואמא ולהשתדל שאושר ישרור בבית‪,‬‬
‫כפי שהם עשו למענה? ואם הקשיים נחוצים כדי להעצים את יופיו של המאמץ‪ ,‬האם‬
‫בחורה שאפתנית וחסרת מנוח יכולה להיתקל בקושי גדול יותר מהצורך לוותר על‬
‫תקוותיה‪ ,‬תוכניותיה ותשוקותיה ולחיות בשמחה למען אחרים?‬
‫ההשגחה העליונה הגשימה את משאלתה כפשוטה והקצתה לה משימה‪ ,‬אבל לא היתה זו‬
‫המשימה שראתה בעיני רוחה אלא טובה ממנה‪ ,‬כי לאני שלה לא היה שום מקום בה‪ .‬האם‬
‫תצליח לעמוד בכך? היא החליטה לנסות‪ ,‬ובניסיון הראשון שלה סייעו לה כל אלה‬
‫שהזכרתי‪ .‬עכשיו ניתן לה סיוע נוסף‪ ,‬והיא אכן קיבלה אותו‪ ,‬לא כגמול אלא כעזר קל‪ ,‬כמו‬
‫שכריסטיאן קיבל את הכיבוד שהוצע לו בסוכה הקטנה שבה נח כשטיפס על הגבעה‬
‫שנקראת "קושי"‪.‬‬
‫"אולי תחזרי לכתוב? הכתיבה תמיד שימחה אותך‪ ",‬אמרה אמה באחד הימים‪ ,‬כשהתקף‬
‫של דכדוך העיב על פניה של ג'ו‪.‬‬
‫"אני לא מוצאת את הכוח והחשק לכתוב‪ ,‬וגם אם הייתי מוצאת‪ ,‬בלאו הכי אף אחד לא‬
‫מתעניין במה שאני כותבת‪".‬‬
‫"אנחנו מתעניינים‪ .‬תכתבי משהו למעננו‪ ,‬אל תחשבי על העולם כולו‪ .‬תנסי‪ ,‬חמודה‪ .‬אני‬
‫תשמחי אותנו מאוד‪".‬‬ ‫בטוחה שתצליחי‪ ,‬וגם ַ‬
‫"אני לא חושבת שאני מסוגלת‪ ",‬ענתה ג'ו‪ ,‬אבל בכל זאת הוציאה את המכתבה שלה‬
‫והתחילה לשפץ את כתבי היד הלא גמורים‪.‬‬
‫כעבור שעה הציצה אמה פנימה וראתה אותה משרבטת במרץ‪ .‬הסינר השחור היה חגור‬
‫למותניה ועל פניה היתה הבעת ריכוז עמוק‪ ,‬וגברת מארץ' חייכה וחמקה משם‪ ,‬מרוצה‬
‫מאוד מהצלחת ההצעה שלה‪ .‬ג'ו לא הבינה איך זה קרה‪ ,‬אבל משהו התגנב לסיפור‬
‫שהשלימה ונגע מאוד ללב קוראיו‪ .‬בני משפחתה צחקו ובכו כשקראו אותו‪ ,‬ואחר כך שלח‬
‫אותו אביה ‪ -‬בניגוד לרצונה במידה רבה ‪ -‬לאחד מכתבי העת הנפוצים‪ ,‬ולהפתעתה הגמורה‬
‫לא רק שילמו לה בעדו אלא גם ביקשו ממנה סיפורים נוספים‪ .‬בעקבות פרסומו של הסיפור‬
‫הקטן הגיעו מכתבים מאנשים רבים‪ ,‬שהשבחים שלהם היו כבוד של ממש‪ ,‬עיתונים אחרים‬
‫העתיקו את הסיפור וזרים וידידים התפעלו ממנו‪ .‬יחסית לדבר קטן כל כך הוא קצר הצלחה‬
‫עצומה‪ ,‬שהדהימה את ג'ו יותר מכל ההמלצות וההשמצות שנכתבו על הספר שלה‪.‬‬
‫"אני לא מבינה‪ .‬מה כבר יכול להיות בסיפור קטן ופשוט כזה‪ ,‬שאנשים משבחים אותו כל‬
‫כך?" אמרה‪ ,‬מבולבלת לגמרי‪.‬‬
‫"יש בו אמת‪ ,‬ג'ו‪ ,‬זה הסוד‪ .‬ההומור והרגשות העזים מפיחים בו חיים‪ ,‬וסוף‪-‬סוף מצאת‬
‫את הסגנון שלך‪ .‬כשכתבת אותו לא חשבת על תהילה או על כסף‪ ,‬אלא השקעת בו את‬
‫נשמתך‪ ,‬בתי‪ .‬התנסית בקשיים מרים‪ ,‬ועכשיו הגיעה שעת המתיקות‪ .‬תשתדלי כמיטב יכולתך‬
‫ותהיי מאושרת כמונו בהצלחתך‪".‬‬
‫"אם יש משהו טוב או אמיתי במה שאני כותבת‪ ,‬הוא לא שלי‪ .‬הכול בזכות‪ ‬ובזכות אמא‬
‫ובת'‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שדברי אביה נגעו ללבה יותר מכל השבחים שהרעיף עליה העולם‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬אחרי שהאהבה והצער לימדו אותה את פרקם‪ ,‬כתבה ג'ו את סיפוריה הקטנים‪,‬‬
‫שלחה אותם לרכוש חברים לעצמם ולה‪ ,‬וגילתה שהעולם מסביר פנים לנוודים הצנועים‬
‫האלה‪ ,‬כי הם התקבלו במאור פנים ושלחו לאמם מסרים נעימים‪ ,‬כמו ילדים אוהבים שמזלם‬
‫שפר עליהם‪.‬‬
‫כשאיימי ולורי כתבו שהתארסו‪ ,‬חששה גברת מארץ' שג'ו תתקשה לשמוח בכך‪ ,‬אבל‬
‫חששותיה התפוגגו כעבור זמן קצר‪ .‬ג'ו אמנם נראתה חמורת סבר בהתחלה‪ ,‬אבל בסופו של‬
‫דבר קיבלה את הבשורה בשלווה רבה‪ ,‬ועוד לפני שגמרה לקרוא את המכתב בפעם השנייה‬
‫כבר התחילה לטפח תקוות ולתכנן תוכניות בשביל "הילדים"‪ .‬המכתב היה מין דואט בכתב‪,‬‬
‫שבו הילל כל אחד מהם את זולתו כדרכם של אוהבים‪ .‬הקריאה בו היתה מהנה והמחשבות‬
‫שעורר היו נעימות‪ ,‬בלי שום הסתייגות‪.‬‬
‫"זה מוצא חן בעינייך‪ ,‬אמא?" שאלה ג'ו לאחר שהניחו את הדפים הכתובים בצפיפות‬
‫והביטו זו בזו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬קיוויתי שזה מה שיקרה מיום שאיימי כתבה לנו שהיא דחתה את ההצעה של פרד‪.‬‬
‫מאותו רגע הייתי בטוחה שהשתלט עליה משהו טוב יותר מ'תאוות בצע'‪ ,‬כמו שקראת לזה‪,‬‬
‫ורמזים שראיתי פה ושם במכתבים שלה עוררו בי חשד שהאהבה ולורי ינצחו בסופו של‬
‫דבר‪".‬‬
‫"את כל כך פיקחית‪ ,‬מאמי‪ ,‬וכזאת שתקנית! לא אמרת לי אף מילה‪".‬‬
‫"אמהות צריכות לפקוח את העיניים ולנצור את הלשון‪ .‬פחדתי שאם אני אכניס לך את‬ ‫ִ‬
‫הרעיון לראש‪ ,‬תכתבי להם ותברכי אותם לפני שהעניין יבשיל‪".‬‬
‫"אני לא חסרת אחריות כמו שהייתי פעם‪ ,‬את יכולה לסמוך עלי‪ .‬אני כבר מספיק רצינית‬
‫ונבונה ואפשר לחלוק איתי סודות‪".‬‬
‫"נכון מאוד‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬וברצון הייתי מספרת לך את הסוד‪ ,‬אבל חששתי שזה עלול‬
‫להכאיב לך שטדי שלך אוהב מישהי אחרת‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬אמא‪ ,‬באמת חשבת שאני אהיה כל כך אנוכית וטיפשה‪ ,‬אחרי שלא הסכמתי לקבל‬
‫את האהבה שלו כשהיתה הכי רעננה ואולי גם הכי טובה?"‬
‫"ידעתי שפעלת בכנות גמורה‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אבל בזמן האחרון היה נדמה לי שאילו לורי היה חוזר‬
‫עכשיו ומבקש שוב‪ ,‬אולי היית נותנת לו תשובה אחרת‪ .‬אני מתנצלת‪ ,‬חמודה‪ ,‬אבל אני‬
‫רואה שאת בודדה‪ ,‬ולפעמים אני רואה בעיניים שלך מבט מלא ערגה שחודר ללבי‪ ,‬ולכן‬
‫הרגשתי שאולי הילדון שלך היה יכול למלא את המקום הריק אילו ניסה עכשיו‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אמא‪ ,‬עדיף ככה‪ ,‬ואני שמחה שאיימי למדה לאהוב אותו‪ .‬אבל את צודקת בדבר‬
‫אחד‪ :‬אני באמת בודדה‪ ,‬ואם טדי היה מנסה שוב‪ ,‬יכול להיות שהייתי אומרת 'כן'‪ ,‬אבל לא‬
‫מפני שאני אוהבת אותו יותר אלא מפני שעכשיו חשוב לי יותר שיאהבו אותי‪".‬‬
‫"אני שמחה על כך‪ ,‬ג'ו‪ ,‬כי זה מראה שאת מתקדמת‪ .‬יש הרבה מה לאהוב בך‪ ,‬אז בינתיים‬
‫תשתדלי להסתפק באהבה של אבא ואמא‪ ,‬אחיות ואחים‪ ,‬חברים ותינוקות ‪ -‬עד שהאוהב‬
‫הטוב מכולם יבוא ויעניק לך את הגמול שאת ראויה לו‪".‬‬
‫"האהבה של אמא היא הכי טובה בעולם‪ ,‬אבל בכל זאת אני מעזה ללחוש למאמי שאני‬
‫רוצה לנסות גם אהבות אחרות‪ .‬מוזר נורא‪ ,‬אבל ככל שאני מנסה להסתפק באהבה של בני‬
‫המשפחה‪ ,‬כך האהבה האחרת חסרה לי עוד יותר‪ .‬לא היה לי מושג שהלב מסוגל להכיל כל‬
‫כך הרבה אהבות‪ .‬הלב שלי נמתח ונמתח‪ ,‬עד כדי כך שנדמה לי עכשיו שהוא אף פעם לא‬
‫מתמלא‪ .‬והרי פעם בני המשפחה הספיקו לי לגמרי‪ .‬אני לא מבינה את זה‪".‬‬
‫"אני דווקא כן מבינה!" וגברת מארץ' חייכה את חיוכה החכם‪ ,‬כשג'ו חזרה אל הדפים‬
‫כדי לקרוא מה איימי אומרת על לורי‪.‬‬
‫"כמה נהדר להיות נאהבת כמו שלורי אוהב אותי‪ .‬הוא לא רגשני‪ ,‬הוא לא מדבר על זה‬
‫הרבה‪ ,‬אבל אני רואה ומרגישה את זה בכל מה שהוא אומר ועושה‪ ,‬ואני נמלאת שמחה‬
‫וענווה‪ ,‬עד שנדמה לי שאני כבר לא אותה נערה שהייתי פעם‪ .‬עד עכשיו מעולם לא ידעתי‬
‫עד כמה הוא טוב‪ ,‬נדיב ועדין‪ ,‬כי הוא מרשה לי להביט לתוך לבו‪ ,‬ואני רואה שכל המניעים‬
‫שלו והשאיפות והמטרות שלו מלאים אצילות‪ ,‬ואני כל כך גאה לדעת שהוא שלי‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הוא מרגיש שהוא 'מסוגל לצאת עכשיו להפלגה מוצלחת‪ ,‬כשאני ניצבת לצדו על הסיפון‬
‫והאהבה מאזנת את הספינה שלנו'‪ .‬אני מקווה בכל לבי שההפלגה שלנו תהיה מוצלחת‪,‬‬
‫ואני משתדלת לממש בעצמי את כל מה שהוא רואה בי‪ ,‬כי אני אוהבת את רב החובל‬
‫האמיץ שלי בכל הלב והנשמה‪ ,‬ולעולם לא אנטוש אותו‪ ,‬כל עוד אלוהים יאפשר לנו להיות‬
‫יחד‪ .‬אוי‪ ,‬אמא‪ ,‬לא העליתי על דעתי כמה העולם הזה יכול להיות גן עדן כששני אנשים‬
‫אוהבים זה את זה וחיים זה למען זה!"‬
‫"ואת כל זה כותבת איימי שלנו‪ ,‬המעשית‪ ,‬השקולה והמאופקת! האהבה באמת מחוללת‬
‫פלאים‪ .‬הם בטח מאושרים כל כך!" וג'ו הניחה מידה את הדפים המרשרשים וסידרה אותם‬
‫בזהירות‪ ,‬כמו שסוגרים כריכה של רומן מלבב‪ ,‬שמרתק את הקורא עד שהוא מגיע לדף‬
‫האחרון ומוצא את עצמו שוב לבדו בעולם השגרה‪.‬‬
‫כעבור זמן קצר עלתה ג'ו למעלה‪ ,‬כי גשם ירד בחוץ ולא ִאפשר לה לצאת לטייל‪ .‬חוסר‬
‫מנוחה תקף אותה‪ ,‬והתחושה הישנה נעורה שוב‪ ,‬אבל לא אותה מרירות שחשה פעם אלא‬
‫רק תהייה עצובה‪ ,‬מלאת השלמה‪ ,‬למה אחות אחת מקבלת את כל מה שהיא רוצה והאחרת‬
‫לא מקבלת כלום‪ .‬מובן שהמחשבה הזאת לא היתה נכונה‪ ,‬והיא ידעה זאת וניסתה לסלק‬
‫אותה ממוחה‪ ,‬אבל הכמיהה הטבעית לחיבה היתה חזקה‪ ,‬ואושרה של איימי עורר בה‬
‫כיסופים עזים למישהו שתוכל לאהוב אותו "בכל הלב והנשמה" ולדבוק בו "כל עוד אלוהים‬
‫יאפשר להם להיות יחד‪".‬‬
‫בעליית הגג‪ ,‬שאליה הגיעה לאחר ששוטטה ברחבי הבית‪ ,‬ניצבו בשורה ארבעה ארגזי‬
‫עץ‪ .‬על כל אחד מהם היה רשום שמה של אחת האחיות‪ ,‬וכל אחד מהם היה מלא מזכרות‬
‫מילדוּת ומנעורים שחלפו לעד‪ .‬ג'ו הציצה לתוך הארגזים‪ ,‬וכשהגיעה לארגז שלה השעינה‬
‫את סנטרה על שפתו והביטה בהיסח הדעת באוסף המבולגן‪ ,‬עד שמבטה נתקל בערימה של‬
‫ספרי תרגילים בגרמנית‪ .‬היא הוציאה אותם ועלעלה בהם‪ ,‬ובזיכרונה עלו כל מאורעות‬
‫החורף הנעים אצל גברת קירק החביבה‪ .‬בהתחלה עלה חיוך על שפתיה‪ ,‬אחר כך נראתה‬
‫מהורהרת ולבסוף נמלאה עצב‪ ,‬וכשהגיעה לפתק קטן בכתב ידו של הפרופסור‪ ,‬החלו‬
‫שפתיה לרעוד‪ ,‬הספרים החליקו ונפלו מחיקה‪ ,‬והיא ישבה והביטה במילים הידידותיות‬
‫כאילו קיבלו משמעות חדשה ונגעו בנקודה רגישה בלבה‪.‬‬
‫"חכי לי‪ ,‬ידידתי‪ .‬אולי אאחר קצת‪ ,‬אבל אין ספק שאבוא‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬אם הוא רק היה בא! הוא תמיד היה כל כך טוב אלי‪ ,‬נדיב וסבלני‪ ,‬פריץ היקר שלי‪.‬‬
‫לא הערכתי אותו מספיק כשהוא עמד לרשותי‪ ,‬אבל כמה הייתי רוצה לראות אותו עכשיו‪,‬‬
‫כי אני מרגישה שכולם הולכים ממני‪ ,‬ואני נשארת לגמרי לבדי‪".‬‬
‫ג'ו אחזה בחוזקה בפתק הקטן‪ ,‬כאילו הוא הבטחה שעתידה להתקיים‪ ,‬הניחה את ראשה‬
‫על שק סמרטוטים רך ובכתה כמו בתשובה לגשם הנוקש על הגג‪.‬‬
‫האם היו אלה רק רחמים עצמיים‪ ,‬בדידות ודכדוך? או שסוף‪-‬סוף התעורר בה הרגש‬
‫שהמתין בסבלנות לשעת הכושר‪ ,‬ממש כמו האחד שעורר אותו? מי יודע?‬
‫פרק ארבעים ושלושה‬
 ‫הפתעות‬

‫ג'ו שכבה לבדה על הספה הישנה באור הדמדומים‪ ,‬הביטה באש שבאח והרהרה‪ ,‬כפי‬
‫שאהבה לעשות בכל יום בשעת בין הערביים‪ .‬איש לא הפריע לה‪ ,‬והיא הניחה את ראשה‬
‫על הכרית האדומה של בת'‪ ,‬רקמה סיפורים‪ ,‬חלמה חלומות או חשבה מחשבות נוגות על‬
‫האחות שעדיין נראתה קרובה כל כך‪ .‬פניה נראו עייפים‪ ,‬רציניים ועצובים למדי‪ ,‬כי למחרת‬
‫עמד לחול יום הולדתה‪ ,‬והיא חשבה בלבה כמה מהר חולפות השנים‪ ,‬כיצד היא הולכת‬
‫ומתבגרת‪ ,‬וכמה מעט השיגה בחייה‪ .‬כמעט עשרים וחמש שנה‪ ,‬ושום הישג של ממש‪ .‬ג'ו‬
‫טעתה‪ ,‬כמובן‪ .‬היו לה הישגים רבים‪ ,‬ובמשך הזמן הבינה זאת והיתה אסירת תודה על כך‪.‬‬
‫"אישה ערירית‪ ,‬זה מה שאני אהיה בסוף‪ .‬אשת ספר זקנה‪ ,‬שהעט הוא בן זוגה והסיפורים‬
‫הם ילדיה‪ .‬בעוד עשרים שנה אזכה אולי בטיפ‪-‬טיפונת תהילה‪ ,‬אבל אז‪ ,‬כמו הסופר סמיואל‬
‫ג'ונסון המסכן‪ ,‬כבר לא אוכל ליהנות ממנה מרוב זִ קנה‪ ,‬לא יהיה לי עם מי לחלוק אותה‬
‫מרוב בדידות‪ ,‬והעצמאות כבר לא תביא לי שום תועלת‪ .‬טוב‪ ,‬לפחות אני לא אהיה קדושה‬
‫מרירה או חוטאת אנוכית‪ ,‬ואפשר להגיד שחייה של זקנה ערירית הם די נוחים כשמתרגלים‬
‫לזה‪ ,‬אבל‪ "...‬וג'ו נאנחה כאילו האפשרות הזאת לא קוסמת לה במיוחד‪.‬‬
‫האפשרות הזאת אכן לא קוסמת בהתחלה‪ ,‬ובני עשרים וחמש בטוחים שגיל שלושים הוא‬
‫סוף העולם‪ ,‬אבל זה לא כל כך נורא כמו שזה נראה‪ ,‬ואפשר להסתדר די טוב אם יש‬
‫בתוכנו משהו שאנחנו יכולים להסתמך עליו‪ .‬בגיל מסוים אנשים מתחילים לחשוש שיישארו‬
‫עריריים‪ ,‬אבל בסתר לבם הם מחליטים שזה לעולם לא יקרה‪ .‬בגיל מאוחר יותר הם כבר‬
‫לא מדברים על זה אלא משלימים בשקט עם העובדה‪ ,‬ואם הם נבונים‪ ,‬הם זוכרים שיש‬
‫לפניהם עוד שנים רבות שבהן יוכלו להיות מאושרים ומועילים וילמדו להזדקן בחן‪ .‬צעירים‬
‫יקרים‪ ,‬אל תבוזו לאנשים עריריים‪ ,‬כי סיפורי אהבה מרגשים ועצובים מאוד מסתתרים לא‬
‫פעם בלבבות שפועמים בשקט רב מתחת לבגדים הקודרים‪ ,‬ומכיוון שהקריבו את הנעורים‬
‫והבריאות‪ ,‬את השאפתנות ולעתים אף את האהבה עצמה‪ ,‬הפנים הדהויים נראים יפים‬
‫מאוד בעיני אלוהים‪ .‬גם אל המרירים והעצובים שבהם יש להתייחס בנדיבות‪ ,‬ולו מפני‬
‫שהחמיצו את החלק המתוק ביותר בחיים‪ ,‬וכשהם מביטים בהם בהבנה‪ ,‬ולא בבוז‪ ,‬הצעירים‬
‫המלבלבים צריכים לזכור שגם הם עלולים להחמיץ את עונת הפריחה‪ ,‬שהלחיים לא‬
‫נשארות ורודות לעד‪ ,‬שחוטי כסף יופיעו בשיער החום היפה‪ ,‬ושבבוא הזמן יתענגו על‬
‫חביבות וכבוד כפי שהם מתענגים עכשיו על האהבה וההתפעלות‪.‬‬
‫בני נוער‪ ,‬התייחסו באדיבות לזקנים עריריים‪ ,‬גם אם הם עניים‪ ,‬מכוערים או מרירים‪ ,‬כי‬
‫האבירות האמיתית היא זו שחולקת כבוד לזקנים ומגִ נה על החלשים‪ ,‬בלי הבדלי מעמד‪ ,‬גיל‬
‫או צבע‪ .‬ובמיוחד זִ כרו את הדודות הטובות‪ ,‬שלא רק הטיפו מוסר ודאגו שלא לצורך‪ ,‬אלא‬
‫גם טיפלו בכם ופינקו אתכם‪ ,‬לא פעם מבלי שזכו בתודה‪ .‬אל תשכחו את הסיוע שהושיטו‬
‫לכם לא פעם כשנקלעתם לתסבוכת‪ ,‬את העצות הקטנות שחילקו לכם מן המאגר הקטן‬
‫שלהן‪ ,‬את הקרעים שאצבעותיהן הזקנות והסבלניות תפרו למענכם ואת הצעדים שרגליהן‬
‫הזקנות התאמצו לעשות בשבילכם‪ .‬ובהכרת טובה העניקו לגברות הזקנות והיקרות האלה‬
‫את תשומת הלב הקטנה שהן זקוקות לה‪ .‬הן יבחינו בכך מיד בעיניים נוצצות‪ ,‬ויאהבו אתכם‬
‫עוד יותר בזכות זאת‪ .‬ואם המוות ‪ -‬שהוא הכוח היחיד כמעט שמסוגל להפריד בין ֵאם‬
‫לילדהּ ‪ -‬יגזול מכם את אמכם‪ ,‬אין ספק שאיזו דודה ֶפּרסילה תקבל אתכם בחום ותרעיף‬
‫עליכם חיבה אמהית‪ ,‬מפני ששמרה את הפינה החמה ביותר בלבה הזקן והבודד ל"אחיינים‬
‫הכי טובים בעולם"‪.‬‬
‫ג'ו נרדמה כנראה )כמו שקרה ודאי גם לקוראים שלי במהלך ההרצאה הקטנה הזאת(‪ ,‬כי‬
‫נדמה לה שרוח הרפאים של לורי עומד לפניה ‪ -‬רוח רפאים מוחשי ואמיתי מאוד‪,‬‬ ‫פתאום ָ‬
‫שרכן מעליה בדיוק באותה הבעה שהיתה בפניו כשרגשותיו עלו על גדותיהם והוא ניסה‬
‫להסתיר אותם‪.‬‬
‫לרגע הביטה בו בדממה מבוהלת‪ ,‬עד שגחן ונשק לה‪ .‬ואז זיהתה אותו‪ ,‬קפצה ממקומה‬
‫וקראה באושר‪:‬‬
‫"אוי‪ ,‬טדי שלי! אוי‪ ,‬טדי שלי!"‬
 ‫"ג'ו חמודה שלי‪ ,‬אז את שמחה לראות אותי?"‬
‫"שמחה?! ילדון מקסים שלי‪ ,‬אין לי מילים לבטא את השמחה שלי‪ .‬איפה איימי?"‬
‫"אמא שלך תפסה אותה אצל מג‪ .‬עצרנו שם בדרך ובשום אופן לא הצלחתי לחלץ את‬
‫אשתי מידיהן‪".‬‬
‫"את מי?" קראה ג'ו‪ ,‬כי בלי שהרגיש הגה לורי בגאווה ובסיפוק את המילה המסגירה‬
‫הזאת‪.‬‬
‫"אוי לא! איזו טעות עשיתי!" והוא נראה אשם כל כך‪ ,‬שג'ו הסתערה עליו מיד‪.‬‬
‫"הלכת והתחתנת!"‬
‫"כן‪ ,‬אבל בבקשה‪ ,‬אני מבטיח לא לעשות את זה יותר‪ ",‬והוא ירד על ברכיו‪ ,‬שילב את‬
‫אצבעותיו בתחינה‪ ,‬ופניו היו מלאים שובבות‪ ,‬עליצות ושמחת ניצחון‪.‬‬
‫"ממש התחתנת?"‬
‫"ממש ממש‪ ,‬תודה רבה‪".‬‬
‫"אלוהים ישמור! מה עוד אתה מתכונן לעולל?" וג'ו צנחה בחזרה על הספה בנשיפה‬
‫נדהמת‪.‬‬
‫"ברכות אופייניות‪ ,‬אבל לא כל כך מחמיאות‪ ",‬השיב לורי‪ ,‬שעדיין כרע על ברכיו אבל‬
‫פניו קרנו מרוב סיפוק‪.‬‬
‫"מה כבר אפשר לצפות ממישהו שמתגנב פנימה כמו פורץ‪ ,‬עוצר לך את הנשימה מרוב‬
‫פחד ושולף ככה חתולים מהשק? קום על הרגליים‪ ,‬ילדון מגוחך שכמוך‪ ,‬ותספר לי הכול‪".‬‬
‫"אני לא אספר לך אף מילה‪ ,‬אלא אם תיתני לי לשבת במקום הקבוע שלי ותבטיחי לא‬
‫להקים מחסומים‪".‬‬
‫ג'ו צחקה למשמע הדברים כפי שלא צחקה כבר זמן רב‪ ,‬טפחה על הספה בתנועה מזמינה‬
‫ואמרה בלבביות רבה‪:‬‬
‫"הכרית הישנה בעליית הגג‪ ,‬ואנחנו לא זקוקים לה עכשיו‪ .‬אז בוא תתוודה‪ ,‬טדי‪".‬‬
‫"כמה טוב לשמוע אותך אומרת 'טדי'! אף אחד לא קורא לי כך חוץ ממך‪ ",‬אמר לורי‬
‫והתיישב בהנאה רבה‪.‬‬
‫"איך איימי קוראת לך?"‬
‫"נסיך שלי‪".‬‬
‫"אופייני לה בהחלט‪ .‬טוב‪ ,‬אתה באמת נראה ככה‪ ",‬ועיניה של ג'ו הסגירו את העובדה‬
‫שהילדון שלה נראה לה נאה מתמיד‪.‬‬
‫הכרית נעלמה‪ ,‬אבל בכל זאת היה ביניהם מחסום ‪ -‬מחסום טבעי שהקימו הזמן‪,‬‬
‫ההיעדרות והרגש שהשתנה‪ .‬שניהם חשו בכך‪ ,‬ולרגע הביטו זה בזה כאילו המחסום‬
‫הבלתי‪-‬נראה מטיל עליהם צל קל‪ .‬אך הצל נעלם מיד‪ ,‬כי לורי אמר בניסיון שווא להישמע‬
‫מכובד‪:‬‬
 ‫"אני לא נראה כמו גבר נשוי וראש משפחה?"‬
‫"ממש לא‪ ,‬ולעולם לא תיראה ככה‪ .‬גדלת ונעשית נאה יותר‪ ,‬אבל אתה נראה פרחח כמו‬
‫תמיד‪".‬‬
‫"באמת‪ ,‬ג'ו‪ ,‬את חייבת להתנהג אלי יותר בכבוד‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שנהנה מכל רגע‪.‬‬
‫"איך אני יכולה‪ ,‬כשעצם המחשבה שהתחתנת והתמסדת מצחיקה אותי כל כך שאני לא‬
‫מסוגלת להיות רצינית!" השיבה ג'ו וחייכה מאוזן לאוזן‪ ,‬והחיוך שלה היה מידבק כל כך‬
‫ששניהם פרצו שוב בצחוק‪ ,‬ורק אחר כך ניהלו שיחה ארוכה ונעימה‪ ,‬בדיוק כמו פעם‪.‬‬
‫"אין טעם שתצאי בקור הזה להביא את איימי‪ ,‬כי כולם יבואו בקרוב‪ .‬אני לא הייתי‬
‫הלק הראשון'‪ ,‬כמו‬‫מסוגל לחכות‪ ,‬רציתי להפתיע אותך עם החדשה המרעישה ו'לקבל את ֶ‬
‫שהיינו אומרים כשרבנו על הקצפת‪".‬‬
‫"ברור לגמרי‪ ,‬וקלקלת לעצמך את הסיפור כי התחלת מהסוף‪ .‬עכשיו תתחיל כמו שצריך‬
‫ותספר לי איך הכול קרה‪ .‬אני מתה לדעת‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬עשיתי את זה כדי שאיימי תהיה מרוצה‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬אבל ג'ו הבחינה בזיק‬
‫השובבות בעיניו וקראה‪:‬‬
‫"בדיה מספר אחת‪ .‬איימי עשתה את זה כדי שאתה תהיה מרוצה‪ .‬תמשיך‪ ,‬אבל תספר את‬
‫האמת‪ ,‬אם אתה מסוגל‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"עכשיו היא מתחילה לדבר אלי כמו אמא‪ .‬נכון שזה נחמד לשמוע אותה?" אמר לורי אל‬
‫האש שבאח‪ ,‬והאש ברקה ונצצה כאילו היא מסכימה בהחלט‪" .‬אבל זה אותו הדבר‪ ,‬את‬
‫יודעת‪ ,‬כי היא ואני נהפכנו לישות אחת‪ .‬תכננו לחזור הביתה עם משפחת קרול‪ ,‬לפני‬
‫חודש או יותר‪ ,‬אלא שהם שינו את דעתם פתאום והחליטו להישאר עוד חורף אחד בפריז‪.‬‬
‫אבל סבא רצה לחזור הביתה‪ .‬הוא הרי נסע למעני‪ ,‬ולא יכולתי להניח לו לחזור לבד וגם‬
‫לא יכולתי לעזוב את איימי‪ .‬גברת קרול אימצה את הרעיונות של האנגלים בנוגע לבחורות‬
‫צעירות ורווקות שחייבות לנסוע עם בנות לוויה וכל מיני שטויות כאלה‪ ,‬והיא לא היתה‬
‫מוכנה שאיימי תיסע לבדה עם שני גברים‪ .‬אז פשוט פתרתי את הבעיה ואמרתי‪' ,‬בואי‬
‫נתחתן ואז נוכל לעשות מה שאנחנו רוצים'‪".‬‬
‫"אלא מה‪ .‬אתה תמיד מצליח לסדר הכול כך שזה יתאים לך‪".‬‬
‫"לא תמיד‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬ומשהו בקולו הניע את ג'ו לומר בחיפזון‪:‬‬
‫"איך הצלחתם לשכנע את הדודה שתסכים?"‬
‫"זאת היתה עבודה קשה‪ ,‬אבל שנינו יחד הצלחנו לשכנע אותה‪ ,‬כי המון סיבות טובות‬
‫הטו את הכף לטובתנו‪ .‬לא היה זמן לכתוב ולבקש רשות‪ ,‬אבל הרעיון הרי מצא חן בעיני‬
‫כולכם‪ ,‬הסכמתם לכך תוך כדי התכתבות‪ ,‬ונשאר לנו רק 'לנצל את שעת היושר'‪ ,‬כמו‬
‫שאשתי אומרת‪".‬‬
‫"כמה הוא מתגאה במילה הזאת ונהנה להגיד אותה!" קטעה אותו ג'ו‪ ,‬והיא זאת שהפנתה‬
‫עכשיו את דבריה אל האש‪ ,‬ואחר כך הביטה בשמחה ַבאושר שקרן מהעיניים האלה‪ ,‬שהיו‬
‫עצובות ואומללות כל כך בפעם הקודמת שראתה אותן‪.‬‬
‫"אולי טיפ‪-‬טיפה‪ .‬היא אישה מקסימה כל כך‪ ,‬שאי‪-‬אפשר לא להתגאות בה‪ .‬אז הדוד‬
‫והדודה דאגו למהוגנות‪ ,‬אנחנו שנינו היינו שקועים כל כך בעצמנו שלא היינו מסוגלים‬
‫לתפקד לחוד‪ ,‬והבנו שהסידור המוצלח הזה יקל על כולם‪ .‬אז זה מה שעשינו‪".‬‬
‫"מתי‪ ,‬איפה‪ ,‬איך?" שאלה ג'ו בלהט של התעניינות וסקרנות נשית‪ ,‬כי הרגישה שהיא‬
‫חייבת לדעת כל פרט‪.‬‬
‫"לפני שישה שבועות‪ ,‬אצל הקונסול האמריקני בפריז‪ .‬חתונה צנועה מאוד‪ ,‬כמובן‪ ,‬כי‬
‫למרות האושר הרב לא שכחנו את בת' הקטנה‪".‬‬
‫ג'ו הניחה את ידה בידו כשאמר את זה‪ ,‬ולורי ליטף בעדינות את הכרית הקטנה והאדומה‬
‫של בת'‪ ,‬שזכר כה טוב‪.‬‬
‫"ולמה לא הודעתם לנו אחרי הטקס?" שאלה ג'ו בקול שקט יותר‪ ,‬אחרי ששתקו דקה‬
‫ארוכה‪.‬‬
‫"רצינו להפתיע אתכם‪ .‬בהתחלה חשבנו שניסע ישר הביתה‪ ,‬אבל מיד אחרי שהתחתנו‬
‫התברר לסבא שלי שייקח לו לפחות חודש להתארגן לנסיעה‪ ,‬ולכן הוא שלח אותנו לבלות‬
‫את ירח הדבש שלנו בכל מקום שנרצה‪ .‬איימי אמרה פעם על ולרוזה שזה גן עדן שמתאים‬
‫לירח דבש‪ ,‬אז נסענו לשם וחווינו אושר כזה שחווים רק פעם אחת בחיים‪ .‬בחיי‪ ,‬ממש‬
‫אהבה בין הוורדים!"‬
‫נדמה שלורי שכח לגמרי שג'ו נמצאת שם‪ ,‬וג'ו שמחה על כך‪ ,‬כי העובדה שסיפר‬ ‫לרגע ָ‬
‫לה את הדברים האלה בחופשיות ובטבעיות גמורות הוכיחה לה שהוא שכח וסלח לגמרי‪.‬‬
‫היא ניסתה למשוך את ידה‪ ,‬אבל לורי‪ ,‬כאילו ניחש איזו מחשבה הולידה את הדחף הזה‪,‬‬
‫החזיק בידה בחוזקה ואמר בכובד ראש גברי שמעולם לא ראתה בו קודם‪:‬‬
‫"ג'ו‪ ,‬יקירתי‪ ,‬אני רוצה להגיד דבר אחד‪ ,‬ואז נעזוב את הנושא לתמיד‪ .‬כמו שאמרתי לך‬
‫במכתב‪ ,‬כשכתבתי שאיימי היתה כל כך טובה אלי‪ ,‬אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך‪ .‬אבל‬
‫האהבה השתנתה‪ ,‬ובסופו של דבר הבנתי שעדיף ככה‪ .‬איימי ואת החלפתן מקומות בלבי‪ ,‬זה‬
‫הכול‪ .‬אני חושב שזה מה שהיה צריך לקרות‪ ,‬וזה מה שהיה קורה באופן טבעי אם הייתי‬
‫מחכה‪ ,‬כמו שניסית לשכנע אותי‪ .‬אבל אני אף פעם לא אוכל להיות סבלני‪ ,‬ולכן הלב שלי‬
‫כאב‪ .‬בתקופה ההיא הייתי ילד עקשן ואלים‪ ,‬והייתי צריך ללמוד לקח קשה כדי להבין את‬
‫הטעות שלי‪ .‬כי זאת באמת היתה טעות‪ ,‬ג'ו‪ ,‬כמו שאמרת‪ ,‬והבנתי את זה אחרי שהשתטיתי‪.‬‬
‫בחיי‪ ,‬בשלב מסוים הייתי מבולבל כל כך‪ ,‬שלא ידעתי את מי אני אוהב יותר‪ ,‬אותך או את‬
‫איימי‪ .‬ניסיתי לאהוב את שתיכן באותה המידה ולא יכולתי‪ ,‬וכשפגשתי אותה בשווייץ‪,‬‬
‫כאילו הכול התבהר פתאום‪ .‬כל אחת מכן השתבּצה במקום הנכון‪ ,‬והרגשתי בוודאות‬
‫שהאהבה הישנה נגמרה לפני שהאהבה החדשה התחילה‪ ,‬שאני באמת יכול לחלק את לבי‬
‫בין האחות ג'ו לבין הרעיה איימי‪ ,‬ולאהוב את שתיהן מאוד‪ .‬את חושבת שתוכלי להאמין‬
‫בזה ולחזור לזמנים הטובים‪ ,‬כשרק הכרנו?"‬
‫"אני מאמינה שכן‪ ,‬בכל לבי‪ .‬אבל טדי‪ ,‬לעולם לא נוכל להיות שוב ילד וילדה‪ .‬הזמנים‬
‫הטובים ההם לא יכולים לחזור‪ ,‬ואסור לנו לצפות לזה‪ .‬אנחנו גבר ואישה עכשיו‪ ,‬ולפנינו‬
‫עבודה רצינית‪ ,‬כי תקופת המשחקים נגמרה ואנחנו צריכים לוותר על ההשתובבויות‪ .‬אני‬
‫בטוחה שגם אתה מרגיש את זה‪ .‬אני רואה שחל בך שינוי‪ ,‬וגם אתה תבחין בשינוי שחל בי‪.‬‬
‫אוהב את הגבר לא פחות‪ ,‬ואתפעל ממנו עוד יותר‪ ,‬כי הוא‬ ‫אני אתגעגע לילדון שלי‪ ,‬אבל ַ‬
‫מתכוון להיות מה שקיוויתי שיהיה‪ .‬אנחנו כבר לא יכולים להיות חברים למשחק‪ ,‬אבל‬
‫נהיה אח ואחות‪ ,‬נאהב ונעזור זה לזה כל חיינו‪ ,‬נכון‪ ,‬לורי?"‬
‫הוא לא אמר מילה אלא רק אחז בידה‪ ,‬הניח עליה את פניו לרגע‪ ,‬והרגיש שמתוך קברה‬
‫של תשוקת הנעורים צמחה ידידות חזקה ויפהפייה שתביא ברכה לשניהם‪ .‬כעבור זמן קצר‬
‫אמרה ג'ו בעליצות‪ ,‬כי לא רצתה שהחזרה הביתה תהיה עצובה‪:‬‬
‫"אני לא מצליחה לקלוט שאתם‪ ,‬ילדים שכמותכם‪ ,‬באמת נשואים ומתכוונים להקים‬
‫משפחה‪ .‬בחיי‪ ,‬נדמה לי שרק אתמול כפתרתי את הסינר של איימי ומשכתי לך בשיער‬
‫כשהקנטת אותי‪ .‬אלוהים ישמור‪ ,‬איך שהזמן עובר!"‬
‫"מכיוון שאחד הילדים מבוגר ממך‪ ,‬אין סיבה שתדברי כמו איזו סבתא‪ .‬אני מרשה לעצמי‬
‫להגיד שאני 'אדון שהתגדל'‪ ,‬כמו שהאומנת ֶפּגוֹטי אמרה על דיוויד קופרפילד‪ ,‬וכשתראי‬
‫את איימי‪ ,‬תראי שגם היא ילדה די מפותחת‪ ",‬אמר לורי ונראה משועשע מהארשת‬
‫האמהית שלה‪.‬‬
‫"אתה אולי קצת מבוגר יותר בגיל‪ ,‬אבל אני הרבה יותר מבוגרת ממך רגשית‪ ,‬טדי‪ .‬נשים‬
‫הן תמיד בוגרות יותר‪ ,‬והשנה האחרונה היתה כל כך קשה‪ ,‬שאני מרגישה בת ארבעים‪".‬‬
‫"ג'ו המסכנה! השארנו אותך כאן והנחנו לך לשאת בעול לבדך‪ ,‬בזמן שאנחנו בילינו לנו‪.‬‬
‫את באמת מבוגרת יותר‪ :‬הנה קמט והנה עוד אחד‪ .‬כשאת לא מחייכת‪ ,‬העיניים שלך נראות‬
‫עצובות‪ ,‬וכשנגעתי בכרית עכשיו‪ ,‬מצאתי עליה דמעה‪ .‬נאלצת לסבול לא מעט‪ ,‬וסבלת‬
‫לבדך‪ .‬איזה יצור אנוכי הייתי!" ולורי מרט את שערותיו בהבעת חרטה‪.‬‬
‫אבל ג'ו רק הפכה את הכר המסגיר והשיבה בעליצות ככל יכולתה‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬אבא ואמא עזרו לי‪ ,‬התינוקות המתוקים שימחו אותי‪ ,‬והמחשבה שאתה ואיימי‬
‫מאושרים ומבלים יפה עזרה לי לשאת את התלאות כאן‪ .‬אני באמת בודדה לפעמים‪ ,‬אבל‬
‫אני חושבת שזה מועיל לי ו‪"...‬‬
‫"לעולם לא תהיי בודדה עוד‪ ",‬קטע אותה לורי וכרך את זרועו סביבה כמבקש להגן עליה‬
‫מפני כל רעה אפשרית‪" .‬איימי ואני לא נוכל להסתדר בלעדייך‪ ,‬אז את חייבת לבוא וללמד‬
‫את 'הילדים' איך מנהלים את הבית ומתחלקים חצי חצי בכל דבר‪ ,‬בדיוק כמו שאת ואני‬
‫עשינו תמיד‪ ,‬ואנחנו נטפל בך וכולנו נהיה חברים טובים ומאושרים‪".‬‬
‫"אם אני לא אפריע‪ ,‬זה יהיה נעים מאוד‪ .‬אני כבר מתחילה להרגיש די צעירה‪ ,‬כי כל‬
‫הצרות שלי כאילו התעופפו להן ברגע שבאת‪ .‬תמיד עזרת לי כל כך‪ ,‬טדי‪ ",‬וג'ו השעינה את‬
‫ראשה על כתפו‪ ,‬בדיוק כמו שעשתה לפני שנים‪ ,‬כשבת' היתה חולה ולורי אמר לה שתיאחז‬
‫בו‪.‬‬
‫הוא הביט בה ותהה אם היא זוכרת את התקופה ההיא‪ ,‬אבל ג'ו חייכה לעצמה‪ ,‬כאילו כל‬
‫בעיותיה באמת נעלמו ברגע שהגיע‪.‬‬
‫"את עדיין אותה ג'ו ‪ -‬רגע את בוכה וכעבור רגע את צוחקת‪ .‬ועכשיו את נראית מרושעת‬
‫קצת‪ .‬מה העניין‪ ,‬סבתא'לה?"‬
‫"אני שואלת את עצמי איך אתה ואיימי מסתדרים‪".‬‬
‫"כמו מלאכים!"‬
‫"כן‪ ,‬כמובן‪ ,‬בהתחלה‪ .‬אבל מי מכם שולט?"‬
‫"לא מפריע לי להגיד לך שהיא זאת ששולטת עכשיו‪ .‬או לפחות אני מאפשר לה לחשוב‬
‫ככה ‪ -‬היא נהנית מזה‪ ,‬את יודעת‪ .‬במשך הזמן נתחלף כל פעם‪ ,‬כי אומרים שהנישואים‬
‫מקצצים את הזכויות לחצי ומכפילים את המטלות‪".‬‬
‫"אתם תמשיכו כמו שהתחלתם‪ ,‬ואיימי תשלוט בך כל חייך‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬היא עושה את זה באופן כל כך לא מורגש‪ ,‬שאני לא חושב שזה יפריע לי‪ .‬היא‬
‫יודעת איך לשלוט בצורה נעימה‪ ,‬ולמען האמת זה די מוצא חן בעיני‪ ,‬כי היא מסובבת אותך‬
‫בעדינות על האצבע הקטנה‪ ,‬כמו חוט משי‪ ,‬ומעוררת בך הרגשה שהיא עוד עושה לך‬
‫טובה‪".‬‬
‫"מי היה מאמין‪ ,‬שאני אזכה לראות אותך כבעל כנוע שנהנה מזה!" קראה ג'ו והרימה את‬
‫ידיה‪.‬‬
‫כמה נחמד היה לראות את לורי מיישר את כתפיו ומחייך בבוז גברי למשמע הרמיזה‬
‫הזאת‪ ,‬כשהשיב בארשת מלאה חשיבות עצמית‪:‬‬
‫"איימי יותר מדי מחונכת‪ ,‬ואני לא מסוג הגברים שיסכימו לדבר כזה‪ .‬אשתי ואני מכבדים‬
‫את עצמנו ומכבדים זה את זה‪ ,‬ולכן אין לנו סיבה לרדות זה בזה או לריב‪".‬‬
‫דבריו מצאו חן בעיני ג'ו‪ ,‬והחשיבות העצמית החדשה שלו נראתה לה נאה מאוד‪ ,‬אבל‬
‫היא הרגישה שהנער משתנה במהירות ונהפך לגבר‪ ,‬וצער התערבב בהנאתה‪.‬‬
‫"אני בטוחה שאתה צודק‪ .‬בינך לבין איימי אף פעם לא היו מריבות כמו בינך לביני‪ .‬היא‬
‫‪95‬‬
‫השמש ואני הרוח במשל‪ ,‬והשמש הצליחה לשלוט באדם בצורה טובה יותר‪ ,‬אתה זוכר‪".‬‬
‫"אבל היא מסוגלת גם לטלטל ולא רק להאיר פנים‪ ",‬צחק לורי‪" .‬איזו הטפת מוסר חטפתי‬
‫בניס! נשבע לך שזה היה הרבה יותר גרוע מכל הנזיפות שלך ‪ -‬טלטול אמיתי‪ .‬מתישהו אני‬
‫אספר לך את כל הסיפור‪ .‬היא ודאי לא תספר‪ ,‬כי היא אמרה לי שהיא בזה לי ומתביישת‬
‫בי‪ ,‬ואחר כך היא התאהבה בברנש הנתעב שהיא בזה לו והתחתנה עם הלא‪-‬יוצלח‬
‫שהתביישה בו‪".‬‬
‫"איזו אכזריות! טוב‪ ,‬אם היא תתעלל בך‪ ,‬בוא אלי ואני אגן עליך‪".‬‬
‫"אני נראה כמו מישהו שזקוק להגנה?" אמר לורי וקם ממקומו בארשת של גאווה‪,‬‬
‫שפינתה מיד את מקומה להתלהבות כששמעו את איימי קוראת‪:‬‬
‫"איפה היא? איפה ג'ו היקרה שלי?"‬
‫כל בני המשפחה נכנסו בסערה‪ ,‬וכולם התחבקו והתנשקו שוב ושוב‪ ,‬ואחרי כמה וכמה‬
‫ניסיונות שווא הצליחו סוף‪-‬סוף להושיב את שלושת הנוסעים כדי להביט בהם ולהתפעל‬
‫מהם‪ .‬מר לורנס‪ ,‬בריא וחביב כתמיד‪ ,‬יצא נִ שכּר לא פחות מהאחרים ממסעו בחו"ל‪ ,‬כי‬
‫התנהגותו הנוקשה נעלמה כמעט לגמרי‪ ,‬והנימוסים המיושנים עברו ליטוש שבזכותו היה‬
‫אדיב מתמיד‪ .‬היה נעים לראות את פניו קורנים למראה "הילדים שלי"‪ ,‬כפי שכינה את הזוג‬
‫הצעיר; נעים עוד יותר היה לראות כיצד איימי מתייחסת אליו בכבוד ובחיבה‪ ,‬כאילו היא‬
‫בתו‪ ,‬וכובשת לגמרי את לבו הזקן; ונעים מכול היה לראות את לורי חג סביב שניהם‪ ,‬כאילו‬
‫לרגע לא נמאס לו ליהנות מהתמונה היפה שיצר‪.‬‬
‫ברגע שראתה את איימי‪ ,‬הבינה מג שבשמלה שלה עצמה חסר חן פריזאי‪ ,‬שגברת לורנס‬
‫הצעירה תאפיל לגמרי על גברת מופט הצעירה‪ ,‬ושה"גבירה" החדשה היא אישה אלגנטית‬
‫וחיננית ביותר‪ .‬ג'ו הביטה בזוג וחשבה‪" ,‬כמה טוב הם נראים יחד! אני צדקתי לגמרי‪ .‬לורי‬
‫מצא את הבחורה היפהפייה והמושלמת שתתאים לבית שלו הרבה יותר מג'ו הזקנה‬
‫והמגושמת‪ ,‬תעורר בו גאווה ולא תענה אותו‪ ".‬גברת מארץ' ובעלה חייכו והנהנו זה אל זה‬
‫בפנים מאושרים‪ ,‬כי ראו שבתם הצעירה קצרה הצלחה‪ ,‬לא רק מבחינה חומרית אלא גם‬
‫בכל הנוגע לאוצרות החשובים ביותר ‪ -‬אהבה‪ ,‬אמון ואושר‪.‬‬
‫שלו‪ ,‬בקולה נשמע רוך חדש‪,‬‬ ‫כי פניה של איימי זהרו באור עדין שהעיד על לב ֵ‬
‫והתנהגותה הקפדנית והקרירה פינתה את מקומה לביטחון עצמי עדין‪ ,‬נשי ומצודד‪ ,‬ששום‬
‫העמדות פנים לא העכירו אותו‪ .‬התנהגותה החביבה והלבבית היתה מרשימה הרבה יותר‬
‫מהיופי החדש או החן הישן‪ ,‬כי היא זו ששיוותה לה צביון ברור של גברת אמיתית‪ ,‬כפי‬
‫שרצתה תמיד להיות‪.‬‬
‫"האהבה תרמה רבות לילדה הקטנה שלנו‪ ",‬אמרה אמה בשקט‪.‬‬
‫"כל חייה עמדה לנגד עיניה דוגמה מוצלחת‪ ,‬אהובתי‪ ",‬השיב מר מארץ' בלחישה והביט‬
‫באהבה בפנים הבלויים ובראש האפור שלצדו‪.‬‬
‫דייזי לא היתה מסוגלת להסיר את עיניה מ"הדודה היפה"‪ ,‬ונצמדה אליה כמו כלב‬
‫שעשועים לגבירה מהודרת ומרהיבת עין‪ֶ .‬דמי סקר בהסתייגות את הקשר החדש ורק אחר‬
‫מבּרן‪.‬‬
‫כך החליט להסתכן ובהחלטה פזיזה קיבל את השוחד המפתה ‪ -‬משפחה של דובי עץ ֶ‬
‫תנועת איגוף הובילה לכניעה מוחלטת‪ ,‬כי לורי מצא את נקודת התורפה שלו‪.‬‬
‫"איש צעיר‪ ,‬כשהיה לי הכבוד להכיר אותך לראשונה‪ ,‬הכנסת לי אגרוף בפרצוף‪ .‬עכשיו‬
‫אני דורש את הפיצוי המגיע לי‪ ",‬והדוד הגבוה השתולל עם האחיין הקטן‪ ,‬גלגל אותו וסתר‬
‫את שערו‪ ,‬וכך פגם בריחוק הפילוסופי שלו אבל עינג את נשמתו הקטנה‪.‬‬
‫"בחיי‪ ,‬היא כולה לבושה משי! איזה יופי לראות ככה את איימי הקטנה‪ ,‬יפה כמו פרח‪,‬‬
‫ולשמוע איך כולם קוראים לה גיברת לורנס!" מלמלה האנה‪ ,‬שלא יכלה להתאפק והציצה‬
‫שוב ושוב מבעד לחלון ההגשה‪ ,‬ומרוב התרגשות ערכה את השולחן בצורה מבולבלת לגמרי‪.‬‬
‫אלוהים ישמור‪ ,‬כמה שהם דיברו ודיברו! אחד התחיל‪ ,‬אחר המשיך‪ ,‬כולם התפרצו וכולם‬
‫ניסו לספר היסטוריה של שלוש שנים בחצי שעה‪ .‬מזל שהגיעה שעת התה‪ ,‬שהביאה איתה‬
‫הפוגה וכיבוד‪ ,‬כי אין ספק שהיו מצטרדים ונחלשים אילו המשיכו ככה זמן רב‪ .‬באיזו‬
‫תהלוכה עליזה יצאו בזה אחר זה אל חדר האוכל הקטן! מר מארץ' ליווה בגאווה את‬
‫"גברת לורנס"; גברת מארץ' נשענה בגאווה לא פחותה על זרועו של "הבן שלי"; והאדון‬
‫הקשיש לקח את ג'ו‪ ,‬לחש לה "את חייבת להיות הילדונת שלי עכשיו" והעיף מבט לעבר‬
‫הפינה הריקה שליד האח‪ ,‬וג'ו לחשה מיד בשפתיים רועדות‪" ,‬אני אשתדל למלא את‬
‫מקומה‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫התאומים קיפצו מאחור בהרגשה שגן עדן ירד ממרומים‪ ,‬כי כל המבוגרים היו עסוקים‬
‫בנוסעים שחזרו‪ ,‬ולכן הניחו להם לעשות ככל שעלה על רוחם המתוקה‪ .‬הם מיהרו לנצל‬
‫את ההזדמנות עד תום‪ ,‬לגמו תה בגניבה‪ ,‬זללו עוגיות זנגוויל כאוות נפשם‪ ,‬כל אחד מהם‬
‫קיבל עוגה חמה‪ ,‬והעבריינות הגיעה לשיאה כשכל אחד מהם תחב לכיסיו הזעירים כמה‬
‫עוגיות קטנות ומגרות‪ ,‬אם כי המאפים הבוגדניים נדבקו והתפוררו שם‪ ,‬והוכיחו שהם‬
‫שבריריים לא פחות מהטבע האנושי‪ .‬מצפונם של החוטאים הקטנים העיק עליהם בגלל‬
‫העוגות הגנובות‪ ,‬הם חששו שעיניו החדות של ַבּ ָבּא יחדרו מבעד למעטה הכותנה הדק‬
‫שהסתיר את שללם‪ ,‬ולכן נצמדו עכשיו לסבא‪ ,‬שלא הרכיב את משקפיו‪ .‬איימי‪ ,‬שהועברה‬
‫מיד ליד כמו מנת קינוח‪ ,‬חזרה לסלון על זרועו של אבא לורנס‪ .‬האחרים התחלקו לזוגות‬
‫כמו קודם‪ ,‬והסידור הזה הותיר את ג'ו בלי בן זוג‪ .‬זה לא הפריע לה באותו רגע‪ ,‬כי‬
‫התעכבה בפינת האוכל כדי לענות על חקירתה הנלהבת של האנה‪:‬‬
‫"את חושבת שמיס איימי תיסע בדו‪-‬מושבית ותאכל ַבּכלי כסף הנהדרים שיש שם?"‬
‫"אני לא אתפלא אם היא תיסע בכרכרה רתומה לשישה סוסים לבנים‪ ,‬תאכל מצלחת זהב‪,‬‬
‫תענוד יהלומים ותלבש תחרה כל יום‪ .‬טדי חושב שהיא ראויה לדברים הכי יפים בעולם‪",‬‬
‫השיבה ג'ו בסיפוק אינסופי‪.‬‬
‫"והוא צודק לגמרי! מה תרצי לארוחת בוקר מחר‪ ,‬בשר קצוץ או קציצות דגים?" שאלה‬
‫האנה‪ ,‬שלא היססה לעבור מדברים שברומו של עולם אל אפרוריות היומיום‪.‬‬
‫"לא אכפת לי‪ ",‬ענתה ג'ו וסגרה את הדלת‪ ,‬כי הרגישה שאוכל הוא לא נושא מתאים‬
‫ברגע זה‪ .‬היא עמדה והביטה בחבורה הנעלמת במעלה המדרגות‪ ,‬וכשרגליו הקצרות של דמי‬
‫במכנסיים המשובצים הצליחו לטפס במאמץ על המדרגה העליונה‪ ,‬נתקפה פתאום תחושת‬
‫בדידות כה עזה‪ ,‬שהביטה סביבה בעיניים מצועפות בדמעות‪ ,‬כמבקשת למצוא משהו‬
‫להישען עליו‪ ,‬כי אפילו טדי נטש אותה‪ .‬אילו ידעה איזו מתנת יום הולדת הולכת וקרבה‬
‫מדי רגע‪ ,‬לא היתה אומרת לעצמה‪" ,‬אני אבכה לי קצת לפני השינה‪ .‬אני לא רוצה להעכיר‬
‫את האווירה עכשיו‪ ".‬היא העבירה את כף ידה על עיניה ‪ -‬כי עדיין לא נגמלה מההרגל‬
‫הנערי לא לדעת איפה הממחטה שלה ‪ -‬ובדיוק כשהצליחה להעלות חיוך על פניה נשמעה‬
‫דפיקה בדלת הכניסה‪.‬‬
‫היא מיהרה לפתוח את הדלת בהכנסת אורחים‪ ,‬ונרתעה בבהלה כאילו רוח רפאים נוסף‬
‫צץ לפתע‪ ,‬כי בפתח עמד גבר גבוה ומזוקן‪ ,‬שחייך אליה במאור פנים מתוך החשיכה‪ ,‬כמו‬
‫שמש בחצות הלילה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬מר ֶבּר‪ ,‬אני כל כך שמחה לראות אותך!" קראה ג'ו ואחזה בזרועו‪ ,‬כאילו פחדה‬
‫שהלילה יבלע אותו לפני שתספיק להכניס אותו אל הבית‪.‬‬
‫"ואני שמח לראות העלמה מארש‪ ...‬אבל לא‪ ,‬יש לכם מסיבה‪ "...‬והפרופסור השתתק‬
‫למשמע הקולות ונקישת הרגליים הרוקדות שנשמעו מלמעלה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬רק המשפחה‪ .‬אחותי וחברים בדיוק חזרו הביתה‪ ,‬וכולנו שמחים מאוד‪ .‬תיכנס‬
‫ותצטרף אלינו‪".‬‬
‫מר בר היה אמנם אדם חברותי מאוד‪ ,‬אבל נדמה לי שברגע זה היה מעדיף ללכת ולחזור‬
‫ביום אחר‪ .‬אבל איך היה יכול ללכת אחרי שג'ו סגרה את הדלת מאחוריו וגזלה ממנו את‬
‫כובעו? ייתכן שגם הבעת פניה השפיעה על החלטתו‪ ,‬כי היא שכחה להסתיר את השמחה‬
‫שהציפה אותה למראהו והפגינה אותה בגילוי לב שהאיש הבודד לא היה מסוגל לעמוד‬
‫בפניו‪ ,‬כי קבלת הפנים עלתה על תקוותיו הנועזות ביותר‪.‬‬
‫"אם לא אהיה 'מר מיותר'‪ 96,‬אשמח ְמאוֹט לראות את כולם‪ .‬היית חולה‪ ,‬חביבתי?"‬
‫הוא הציג את השאלה בפתאומיות‪ ,‬כי האור נפל על פניה של ג'ו כשתלתה את מעילו‪,‬‬
‫והוא ראה שחל בהם שינוי‪.‬‬
‫"אני לא חולה‪ ,‬אבל אני עייפה ועצובה‪ .‬פקד אותנו אסון מאז פגישתנו האחרונה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ,‬אני יודע‪ .‬כאב לי הלב עלייך כששמעתי!" והוא שב ולחץ את ידה בארשת‬
‫מלאת אהדה‪ ,‬וג'ו הרגישה ששום נחמה לא תשתווה למבט בעיניים הנדיבות האלה וללפיתת‬
‫היד הגדולה והחמה‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬אמא‪ ,‬זה ידידי פרופסור בר‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬ופניה וקולה שפעו גאווה ועונג‪ ,‬כאילו‬
‫תקעה בחצוצרה ופתחה את הדלת ברוב טקס‪.‬‬
‫אם היו לזר חששות מפני קבלת הפנים‪ ,‬הם התפוגגו מיד בזכות הלבביות הרבה שבה‬
‫התקבל‪ .‬כולם בירכו אותו בחמימות‪ ,‬בהתחלה למען ג'ו‪ ,‬אבל כעבור זמן קצר כבר חיבבו‬
‫אותו בפני עצמו‪ .‬בהכרח חיבבו אותו‪ ,‬כי הוא ניחן בסגולת קסם שפותחת את כל הלבבות‪,‬‬
‫והאנשים הפשוטים האלה נפתחו אליו מיד‪ ,‬על אחת כמה וכמה מפני שהיה עני‪ ,‬כי העוני‬
‫מעניק תחושה של עושר לאלה שפטורים ממנו‪ ,‬והוא דרכון שמבטיח את הכניסה לעולמם‬
‫של אנשים חביבים באמת‪ .‬מר בר ישב והביט סביבו כמו נווד שדפק בדלת זרה וכאשר‬
‫פתחו לו גילה שהוא בבית‪ .‬שני הילדים נמשכו אליו כמו דבורים אל צנצנת דבש‪ ,‬התנחלו‬
‫על ברכיו והמשיכו לכבוש אותו בכך שרוקנו את כיסיו‪ ,‬משכו בזקנו ובחנו את שעונו‬
‫בחוצפה ילדותית‪ .‬הנשים החליפו ביניהן מבטים של שביעות רצון‪ ,‬מר מארץ' הרגיש שמצא‬
‫נפש תאומה ופתח למען אורחו את מאגרי הידע המובחרים ביותר שלו‪ ,‬ג'ון השתקן הקשיב‬
‫ונהנה מהשיחה אבל לא אמר מילה‪ ,‬ומר לורנס הרגיש שהוא לא מסוגל לשכב לישון‪.‬‬
‫התנהגותו של לורי היתה ודאי משעשעת את ג'ו אילולא היתה עסוקה בדברים אחרים‪ ,‬כי‬
‫האדון הצעיר חש צביטה קטנה בלב‪ ,‬לא מתוך קנאה אלא מתוך חשדנות מסוימת כנראה‪,‬‬
‫ולכן עמד בהתחלה מרחוק וסקר את האורח במבט של אח דואג‪ .‬אבל הריחוק לא ארך זמן‬
‫רב‪ .‬השיחה עוררה בו עניין‪ ,‬ובלי לשים לב נמשך לתוך המעגל‪ ,‬כי מר בר לא התקשה‬
‫להתבטא באווירה הידידותית הזאת והטיב להציג את דעותיו‪ .‬הוא כמעט לא הפנה את‬
‫דבריו אל לורי‪ ,‬אבל מדי פעם העיף בו מבט וצל חלף על פניו‪ ,‬כאילו הוא מצטער על‬
‫אובדן עלומיו שלו למראה האיש הצעיר‪ ,‬הנמצא במלוא אונו‪ .‬ואז הפנה את מבטו אל ג'ו‬
‫בערגה עצומה‪ ,‬וג'ו ודאי היתה משיבה על השאלה האילמת הזאת אילו הבחינה בה‪ ,‬אבל‬
‫היא עצמה נאלצה להשגיח על עיניה שלה‪ ,‬כי הרגישה שהיא לא יכולה לסמוך עליהן ולכן‬
‫הקפידה לנעוץ אותן בגרב הקטן שסרגה‪ ,‬כמו רווקה צנועה וחסודה‪.‬‬
‫מדי פעם הגניבה בכל זאת מבט חטוף‪ ,‬שרענן אותה כמו לגימת מים חיים אחרי צעידה‬
‫בדרך מאובקת‪ ,‬כי בהצצות החטופות האלה הבחינה בכמה וכמה אותות מבשרי טוב‪ .‬על‬
‫פניו של מר בר כבר לא היתה הבעה של פיזור דעת‪ ,‬והם נראו מלאי חיים והתעניינות‬
‫בסובב אותו‪ ,‬ממש צעירים ויפים‪ ,‬חשבה בלבה ושכחה להשוות אותו ללורי‪ ,‬כפי שעשתה‬
‫בדרך כלל כשבחנה גברים זרים‪ ,‬לרוע מזלם‪ .‬הוא נראה גם נמרץ מאוד‪ ,‬אף על פי שהנושא‬
‫שגלשו אליו ‪ -‬מנהגי הקבורה של הקדמונים ‪ -‬לא היה אולי מרנין במיוחד‪ .‬ג'ו קרנה‬
‫בניצחון כשטדי הובס בוויכוח‪ ,‬וכשהביטה בפניו המרוכזים של אביה חשבה בלבה‪" ,‬הוא‬
‫ודאי ייהנה מאוד אם יוכל לדבר בכל יום עם מישהו כמו הפרופסור שלי!" נוסף על כל זה‪,‬‬
‫מר בר לבש עכשיו חליפה שחורה חדשה‪ ,‬שבזכותה נראה מכובד מתמיד‪ .‬שערו הסבוך היה‬
‫מסופר ומסורק למשעי‪ ,‬אבל לא נשאר מסודר לאורך זמן‪ ,‬כי ברגעי ההתרגשות סתר אותו‬
‫באותה תנועה מצחיקה שלו‪ ,‬ולמען האמת‪ ,‬המראה הפרוע מצא חן בעיני ג'ו יותר מהמראה‬
‫החלק והשטוח‪ ,‬כי ככה נראה לה מצחו היפה כמו זה של האל הרומי יופיטר‪ .‬ג'ו המסכנה‪,‬‬
‫איך קשרה כתרים לאיש הפשוט הזה כשישבה וסרגה בשקט‪ ,‬ובכל זאת שום דבר לא חמק‬
‫מעיניה‪ ,‬אפילו לא העובדה שמר בר ענד עכשיו כפתורי זהב בחפתי השרוולים שהיו צחים‬
‫כשלג!‬
‫"איש יקר! הוא לא היה מתלבש יפה יותר גם אם היה יוצא לחזר אחרי מישהי‪ ",‬אמרה‬
‫ג'ו לעצמה‪ ,‬ולפתע‪ ,‬בגלל המחשבה הפתאומית שצצה במוחה בעקבות המילים האלה‪,‬‬
‫הסמיקה עד כדי כך שנאלצה לשמוט את כדור הצמר ולהתכופף להרים אותו רק כדי‬
‫להסתיר את פניה‪.‬‬
‫אבל התרגיל לא הצליח כפי שציפתה‪ ,‬כי אף על פי שעסק באותו רגע במדורות קבורה‬
‫ובהדלקתן‪ ,‬שמט הפרופסור את הלפיד‪ ,‬אם נשתמש בדימוי‪ ,‬וצלל לעבר הכדור הקטן‬
‫והכחול‪ .‬ראשיהם התנגשו בחוזקה‪ ,‬כמובן‪ ,‬כוכבים ניתזו מול עיניהם‪ ,‬ושניהם הזדקפו‪,‬‬
‫סמוקים וצוחקים‪ ,‬בלי כדור הצמר‪ ,‬וחזרו למקום מושבם בתחושה שהיה עדיף אילולא קמו‬
‫ממנו‪.‬‬
‫איש לא הרגיש באיזו מהירות חלף הערב‪ ,‬כי בשעה מוקדמת למדי חילצה משם האנה‬
‫את התינוקות‪ ,‬שראשיהם החלו להישמט כמו שני פרגים ורדרדים‪ ,‬ומר לורנס הלך הביתה‬
‫לנוח‪ .‬האחרים ישבו סביב האש ודיברו‪ ,‬ולא שמו לב שהזמן עובר‪ ,‬עד שנפשה האמהית של‬
‫מג נמלאה ודאות פתאומית שדייזי נפלה מהמיטה ודמי הצית את כתונת הלילה שלו בניסיון‬
‫לחקור את מבנה הגפרור‪ ,‬והיא קמה ללכת‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬אנחנו חייבים לשיר‪ ,‬כמו פעם‪ ,‬כי עכשיו כולנו שוב ביחד‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שהרגישה‬
‫שהיא זקוקה לכמה צעקות הגונות כדי לבטא באופן בטוח ונעים את השמחה שגדשה את‬
‫נשמתה‪.‬‬
‫לא כולם היו שם‪ ,‬אבל אף אחד לא חשב שדבריה לא נכונים או חסרי התחשבות‪ ,‬מכיוון‬
‫שבת' עדיין היתה ביניהם ‪ -‬נוכחות שלווה‪ ,‬בלתי‪-‬נראית‪ ,‬אבל יקרה מתמיד‪ ,‬כי המוות לא‬
‫הצליח לשבור את אחדותם של בני המשפחה‪ ,‬שהתחשלה בזכות האהבה‪ .‬הכורסה הקטנה‬
‫עמדה במקומה‪ ,‬כמו תמיד; הסלסילה המסודרת עם עבודת התפירה הקטנה‪ ,‬שנותרה לא‬
‫גמורה כשהמחט נהייתה "כבדה נורא"‪ ,‬עדיין היתה מונחת במקומה על המדף; הפסנתר‬
‫האהוב‪ ,‬שכמעט לא ניגנו בו עכשיו‪ ,‬לא הוזז ממקומו; ומעליו נשקפו פניה של בת'‪ ,‬שלווים‬
‫ומחייכים‪ ,‬כמו פעם‪ ,‬והיא כאילו הביטה בהם ואמרה‪" ,‬תמשיכו לשמוח‪ .‬אני כאן‪".‬‬
‫"תנגני משהו‪ ,‬איימי‪ ,‬כדי שהם יראו כמה השתפרת‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שהתגאה מאוד בתלמידה‬
‫המוכשרת שלו‪.‬‬
‫אבל איימי סובבה בהיסח הדעת את כיסא הפסנתר הדהוי ולחשה בעיניים דומעות‪:‬‬
‫"לא הערב‪ ,‬חמוד שלי‪ .‬אני לא יכולה להפגין הישגים הערב‪".‬‬
‫אבל מה שהפגינה היה טוב יותר מכל מיומנות או כישרון מבריק‪ ,‬כי כששרה את שיריה‬
‫של בת'‪ ,‬נשמעה בקולה מוזיקה רכה שגם הטוב שבמורים לא יכול ללמד‪ ,‬וזו נגעה ללב‬
‫המאזינים בעוצמה מתוקה ששום השראה לא יכלה להעניק לה‪ .‬דממה שררה בחדר כשהקול‬
‫הצלול נשבר לפתע בשורה האחרונה של המזמור החביב ביותר על בת'‪ .‬אכן היה קשה‬
‫לומר‪" ,‬אין סבל עלי אדמות שאין לו מזור במרומים‪ 97",‬ואיימי נשענה על בעלה‪ ,‬שעמד‬
‫מאחוריה‪ ,‬והרגישה שקבלת הפנים שנערכה לה בבית לא מושלמת לגמרי בלי הנשיקה של‬
‫בת'‪.‬‬
‫"ועכשיו אנחנו צריכים לסיים עם השיר של מיניוֹן‪ ,‬כי זה השיר שמר בר שר‪ ",‬אמרה ג'ו‬
‫לפני שהדממה נעשתה מעיקה‪ .‬ומר בר כחכח בגרונו ב"אהם!" מלא שביעות רצון כשפסע‬
‫אל הפינה שבה ניצבה ג'ו ואמר‪:‬‬
‫"את תשירי איתי? אנחנו מסתדרים מצוין יחד‪".‬‬
‫זאת היתה בדיה חביבה‪ ,‬אגב‪ ,‬כי ג'ו היתה מוזיקלית כמו חרגול בערך‪ .‬אבל היא היתה‬
‫נענית לבקשה גם אילו היה מציע שישירו אופרה שלמה‪ ,‬ועכשיו צרצרה באושר‪ ,‬בלי שום‬
‫התחשבות בקצב ובמנגינה‪ .‬זה לא הפריע במיוחד‪ ,‬כי מר בר שר כמו גרמני אמיתי‪ ,‬במלוא‬
‫גרון ומעומק הלב‪ ,‬וכעבור זמן קצר הנמיכה ג'ו את קולה והסתפקה בזמזום חרישי‪ ,‬כדי‬
‫שתוכל להקשיב לקול החם‪ ,‬שכאילו שר רק בשבילה‪.‬‬

‫"הידעת את הארץ בה יפרח הלימון‪",‬‬

‫זו היתה השורה האהובה על הפרופסור‪ ,‬כי "הארץ" היתה גרמניה מבחינתו‪ ,‬אבל עכשיו‬
‫כאילו הטעים בחמימות מיוחדת את המילים‪:‬‬

‫"לשם‪ ,‬כן‪ ,‬לשם‪ ,‬מחמלי‪,‬‬ ‫ָ‬

‫מי ייתן ונֵ ֵלכה יחדיו!"‬

‫ואחת המאזינות התרגשה כל כך מההזמנה הנוגעת ללב‪ ,‬שהשתוקקה לומר שהיא יודעת‬
‫בהחלט לאיזו ארץ הוא מתכוון‪ ,‬וברצון תיסע לשם בכל רגע שירצה‪.‬‬
‫השיר קצר הצלחה רבה‪ ,‬והזמר פרש עטור זרי דפנה‪ .‬אבל כמה דקות לאחר מכן שכח‬
‫לגמרי את נימוסיו ובהה באיימי כשחבשה את הכובע שלה‪ ,‬כי הוצגה לפניו כ"אחותי"‪ ,‬ומאז‬
‫בואו איש לא קרא לה בשם משפחתה החדש‪ .‬הוא התבלבל עוד יותר כשבשעת הפרידה‬
‫אמר לורי בנעימות רבה‪:‬‬
‫"אשתי ואני שמחנו מאוד לפגוש אותך‪ ,‬אדוני‪ ,‬ואל תשכח שתמיד תהיה אורח רצוי בבית‬
‫הסמוך‪".‬‬
‫ובאותו רגע הודה לו הפרופסור בלבביות כה רבה ונראה לפתע קורן ושבע רצון כל כך‪,‬‬
‫שלורי הרהר בלבו שהוא הברנש הכי גלוי וחביב שפגש אי‪-‬פעם‪.‬‬
‫"גם אני אלך עכשיו‪ ,‬אבל ברצון אבוא שוב‪ ,‬אם תרשי לי‪ ,‬גברתי היקרה‪ ,‬כי יש איזה‬
‫עניין קטן בעיר שבגללו אני צריך להישאר כמה ימים‪".‬‬
‫הוא דיבר אל גברת מארץ' אבל הביט בג'ו‪ ,‬וקולה של האם נענה בחביבות בדיוק כמו‬
‫שעשו עיניה של הבת‪ ,‬כי גברת מארץ' היתה ערה בהחלט לטובתן של בנותיה‪ ,‬בלי קשר‬
‫להנחה זו או אחרת של גברת מופט‪.‬‬
‫שלו‪ ,‬כשעמד ליד האח אחרי‬ ‫"נראה לי שהוא איש חכם‪ ",‬העיר מר מארץ' בסיפוק ֵ‬
‫שאחרון האורחים הלך לדרכו‪.‬‬
‫"ברור לי שהוא איש טוב‪ ",‬הוסיפה גברת מארץ' בהסכמה החלטית כשמתחה את השעון‪.‬‬
‫"תיארתי לעצמי שתחבבו אותו‪ ",‬אמרה ג'ו בחטף וחמקה אל מיטתה‪.‬‬
‫היא תהתה איזה עניין הביא את מר בר אל העיר‪ ,‬ובסופו של דבר הגיעה למסקנה שקיבל‬
‫משרה מכובדת כלשהי‪ ,‬אבל מרוב צניעות לא הזכיר את העובדה‪ .‬אילו היתה רואה את פניו‬
‫כשהיה שוב בין ארבעת קירות חדרו והביט בתמונה של גברת צעירה‪ ,‬נוקשה וחמורת סבר‬
‫ובעלת שיער שופע‪ ,‬שדומה שהביטה בקדרות אל העתיד‪ ,‬ייתכן שהדבר היה שופך קצת אור‬
‫על הנושא‪ ,‬במיוחד כשכיבה את העששית ונישק את התמונה בחשיכה‪.‬‬

‫‪ .95‬במשל של אזופוס‪ ,‬השמש והרוח מתווכחות מי מהן חזקה יותר‪ .‬הרוח מנסה לטלטל את האדם בנשיפות זועפות‬
‫ונכשלת‪ ,‬ואילו השמש מאירה לו פנים‪ ,‬מחממת אותו‪ ,‬וכך משיגה את רצונה בנועם‪.‬‬
‫‪ - Monsieur de Trop .96‬טרחן שצץ תמיד במקום הלא מתאים‪ ,‬כפי שהוא מתואר בשיר )ששמו כשם הדמות( מאת‬
‫‪.H.H. Knapp‬‬
‫‪ .97‬מתוך השיר "‪ ,(Come, Ye Disconsolate" (1816‬מאת המשורר האירי תומס מור‪.‬‬
‫פרק ארבעים וארבעה‬
 ‫הנסיך והנסיכה‬

‫"בבקשה‪ ,‬גברת אמא‪ ,‬תוכלי להשאיל לי את אשתי לחצי שעה? המזוודות הגיעו‪ ,‬ואני‬
‫מבלגן לגמרי את המחלצות הפריזאיות של איימי בניסיון למצוא כמה דברים שאני צריך‪",‬‬
‫אמר לורי כשנכנס למחרת ומצא את גברת לורנס יושבת בחיק אמה‪ ,‬כאילו חזרה שוב‬
‫להיות "התינוקת" של המשפחה‪.‬‬
‫"בוודאי‪ .‬קדימה‪ ,‬חמודה‪ ,‬אני שוכחת שיש לך עוד בית חוץ מזה‪ ",‬וגברת מארץ' הידקה‬
‫בידה את היד הלבנה העונדת את טבעת הנישואים‪ ,‬כמבקשת סליחה על חמדנותה האמהית‪.‬‬
‫"לא הייתי מבקש אם הייתי יכול להסתדר בעצמי‪ ,‬אבל בלי אשתי הקטנה אני כמו‪"...‬‬
‫"שבשבת בלי רוח‪ ",‬הציעה ג'ו כשהוא השתתק לרגע וחיפש דימוי מתאים‪ .‬מאז שובו של‬
‫טדי חזרה ג'ו לשנינותה הישנה‪.‬‬
‫"בדיוק‪ .‬כי איימי דואגת שאצביע רוב הזמן מערבה‪ ,‬כמו שצריך‪ ,‬עם משבים קלים בלבד‬
‫דרומה‪ ,‬ומאז שהתחתנתי לא היה לי אפילו התקף מזרחי אחד‪ .‬אין לי מושג מה קורה‬
‫בצפון‪ ,‬אבל אני חמים ונוח‪ ,‬נכון‪ ,‬גברתי?"‬
‫"מזג האוויר מצוין עד עכשיו‪ .‬אני לא יודעת כמה זמן הוא יימשך‪ ,‬אבל אני לא פוחדת‬
‫מסערות‪ ,‬כי בהדרגה אני לומדת איך לנווט את הספינה שלי‪ .‬בוא הביתה‪ ,‬אהובי‪ ,‬ואני‬
‫אמצא לך את מחלץ המגפיים שלך‪ .‬אני מניחה שזה מה שחיפשת בין הדברים שלי‪ .‬גברים‬
‫הם כל כך חסרי אונים‪ ,‬אמא‪ ",‬אמרה איימי בהבעה אמהית ששימחה את בעלה‪.‬‬
‫"מה תעשו עם עצמכם אחרי שתגמרו לסדר הכול?" שאלה ג'ו וכפתרה את מעיל הגלימה‬
‫של איימי כמו שכפתרה פעם את הסינרים שלה‪.‬‬
‫"יש לנו כל מיני תוכניות‪ .‬בינתיים אנחנו לא רוצים לדבר עליהן‪ ,‬כי הכול עדיין טרי כל‬
‫אשמח את סבא‬ ‫ֵ‬ ‫כך‪ ,‬אבל אנחנו לא מתכוונים להתבטל‪ .‬אני אכנס לעסקים במלוא המסירות‪,‬‬
‫שלי ואוכיח לו שאני לא מפונק‪ .‬אני זקוק לעיסוק כזה שיעניק לי תחושת יציבות‪ .‬נמאס לי‬
‫לשבת בלי לעשות כלום‪ ,‬ואני מתכוון לעבוד כמו גבר‪".‬‬
‫"ומה איימי מתכוונת לעשות?" שאלה גברת מארץ'‪ ,‬שהיתה מרוצה מאוד מהחלטתו של‬
‫לורי ומדבריו הנמרצים‪.‬‬
‫"אחרי שנערוך את כל ביקורי הנימוסים ונאוורר את הכובעים המשובחים ביותר שלנו‪,‬‬
‫בחברה המקסימה שנמשוך‬ ‫נדהים אתכם בקבלות הפנים המרהיבות שנערוך באחוזה שלנו‪ֶ ,‬‬
‫‪98‬‬
‫אלינו‪ ,‬ובהשפעה הטובה שתהיה לנו על העולם כולו‪ .‬זהו‪ ,‬בערך‪ ,‬נכון‪ ,‬מדאם ֶר ַק ְמיֶ יה?"‬
‫שאל לורי והביט באיימי בשובבות‪.‬‬
‫"נראה במשך הזמן‪ .‬בוא‪ ,‬חוצפן‪ ,‬ואל תקרא לי בשמות לפני כולם‪ ,‬אתה תזעזע את‬
‫המשפחה שלי‪ ",‬השיבה איימי‪ ,‬שהגיעה למסקנה שקודם צריך בית אמיתי עם רעיה טובה‪,‬‬
‫ורק אחר כך סלון חברתי עם אשת חברה נוצצת‪.‬‬
‫"הם נראים מאושרים מאוד יחד!" ציין מר מארץ'‪ ,‬שהתקשה להתרכז בכתבי אריסטו‬
‫אחרי שהזוג הצעיר הלך‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬ואני חושבת שכך זה יימשך‪ ",‬הוסיפה גברת מארץ' בהבעה רוגעת‪ ,‬כמו נווט שהצליח‬
‫לנווט בשלום את הספינה לנמל‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בלי שום ספק‪ .‬איזה כיף לאיימי!" וג'ו נאנחה‪ ,‬אבל מיד עלה חיוך קורן על פניה‪ ,‬כי‬
‫פרופסור בר פתח את השער בדחיפה קצרת רוח‪.‬‬
‫בשעה מאוחרת יותר בערב‪ ,‬אחרי שנרגע מסוגיית מחלץ המגפיים‪ ,‬אמר לורי לפתע‬
‫לאשתו‪ ,‬ששוטטה בחדר וסידרה את אוצרות האמנות החדשים שלה‪:‬‬
‫"גברת לורנס‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬נסיך שלי!"‬
‫"האיש הזה מתכוון להתחתן עם ג'ו שלנו!"‬
‫"אני מקווה מאוד‪ .‬אתה לא חושב ככה‪ ,‬יקירי?"‬
‫"תראי‪ ,‬אהובתי‪ ,‬בעיני הוא קלף מנצח במלוא מובן המילה‪ ,‬רק חבל שהוא לא קצת יותר‬
‫צעיר והרבה יותר עשיר‪".‬‬
‫"באמת‪ ,‬לורי‪ ,‬אל תהיה בררן וחומרני מדי‪ .‬אם הם אוהבים זה את זה‪ ,‬מה זה משנה בני‬
‫כמה הם או אם הם עניים‪ .‬נשים לא צריכות להתחתן בשביל כסף‪ "...‬איימי השתתקה מיד‬
‫כשהמילים נפלטו מפיה והביטה בבעלה‪ ,‬שהשיב בכובד ראש מרושע‪:‬‬
‫"ברור שלא‪ ,‬אם כי הזדמן לי לשמוע נערות מקסימות שאומרות שהן מתכוונות לנהוג‬
‫ככה‪ .‬אם זיכרוני לא מטעה אותי‪ ,‬פעם חשבת שאת חייבת למצוא שידוך עשיר‪ .‬אולי זאת‬
‫הסיבה שהתחתנת עם לא‪-‬יוצלח כמוני‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬ילדון יקר שלי‪ ,‬תפסיק‪ ,‬אל תגיד דבר כזה! כשאמרתי לך 'כן' שכחתי לגמרי שאתה‬
‫עשיר‪ .‬הייתי מתחתנת איתך גם אם לא היתה לך אף פרוטה‪ ,‬ולפעמים אני מצטערת שאנחנו‬
‫לא עניים‪ ,‬כדי שאוכל להוכיח לך כמה אני אוהבת אותך‪ ",‬ואיימי‪ ,‬ששמרה על איפוק רב‬
‫בפומבי אך שפעה חיבה בארבע עיניים‪ ,‬סיפקה הוכחות משכנעות לאמיתות דבריה‪.‬‬
‫"אתה לא באמת חושב שאני כזאת רודפת בצע כמו שניסיתי להיות פעם‪ ,‬נכון? הלב שלי‬
‫יישבר אם לא תאמין שבשמחה הייתי חותרת איתך באותה הסירה‪ ,‬גם אם היית חותר באגם‬
‫לפרנסתך‪".‬‬
‫"את חושבת שאני טיפש גס רוח? איך אני יכול לחשוב אחרת? הרי דחית גבר עשיר יותר‬
‫ובחרת בי‪ ,‬וגם עכשיו את לא מרשה לי לתת לך חצי ממה שאני רוצה לתת‪ ,‬אף על פי שיש‬
‫לי זכות לעשות את זה‪ .‬בחורות עושות את זה כל הזמן‪ ,‬מסכנות שכמותן‪ ,‬כי מלמדים אותן‬
‫לחשוב שזאת הישועה היחידה שלהן‪ .‬אבל אותך חינכו טוב יותר‪ ,‬ואמנם בפעם ההיא‬
‫הדאגת אותי קצת‪ ,‬אבל לא התאכזבתי‪ ,‬כי בסופו של דבר הבת נהגה כמו שאמא שלה‬
‫לימדה אותה‪ .‬אתמול אמרתי את זה לאמא‪ ,‬והיא נראתה שמחה ואסירת תודה כאילו נתתי‬
‫לה מיליון דולר לבזבז על צדקה‪ .‬את לא מקשיבה לדברי המוסר שלי‪ ,‬גברת לורנס‪ ",‬ולורי‬
‫השתתק לרגע‪ ,‬כי עיניה של איימי נראו טרודות בעניין אחר‪ ,‬אף על פי שמבטה היה נעוץ‬
‫בפניו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני מקשיבה‪ ,‬ובד בבד אני מתפעלת מהגומה בסנטר שלך‪ .‬אני לא רוצה שתהיה יהיר‬
‫בגללי‪ ,‬אבל אני חייבת להודות שאני גאה בבעלי היפה יותר מאשר בכל הכסף שלו‪ .‬אל‬
‫תצחק‪ ,‬אבל האף שלך כל כך מעודד אותי‪ ",‬ואיימי ליטפה את הקו החטוב בעדינות‬
‫ובהתפעלות אמנותית‪.‬‬
‫לורי קיבל הרבה מחמאות בחייו‪ ,‬אך מעולם לא קיבל מחמאה שמצאה חן בעיניו כל כך‪,‬‬
‫כפי שהוכיח עכשיו בגלוי‪ ,‬אף על פי שצחק על טעמה המוזר של אשתו‪ .‬ואילו היא אמרה‬
‫באטיות‪:‬‬
‫"אני יכולה לשאול אותך משהו‪ ,‬אהובי?"‬
‫"ברור שכן‪".‬‬
‫"יפריע לך אם ג'ו תתחתן עם מר בר?"‬
‫"אז זאת הבעיה‪ ,‬מה? חשבתי שמשהו בגומה לא מוצא חן בעינייך‪ .‬מכיוון שאין לי כוונה‬
‫להתקמצן על מה שלא שייך לי‪ ,‬ומכיוון שאני האדם המאושר ביותר עלי אדמות‪ ,‬אני‬
‫מבטיח לך שבחתונה של ג'ו ארקוד לא רק ברגליים קלות אלא גם בלב קל‪ .‬יש לך ספק‬
‫בכך‪ ,‬יקירתי?"‬
‫איימי הרימה אליו את מבטה‪ ,‬ותשובתו סיפקה אותה‪ .‬שביב הקנאה והחשש האחרון שלה‬
‫נגוז לעד‪ ,‬והיא הודתה לו בארשת פנים מלאת אהבה וביטחון‪.‬‬
‫"הלוואי שיכולנו לעשות משהו למען הקשיש החביב הזה‪ .‬אולי נמציא איזה קרוב‬
‫משפחה עשיר‪ ,‬שימות בשמחה אי‪-‬שם בגרמניה ויוריש לו הון קטן ונחמד?" אמר לורי‬
‫כשפסעו שלובי זרוע הלוך וחזור לאורך חדר המגורים הארוך‪ ,‬כמו שאהבו לעשות לזכר‬
‫הטיול שלהם בגן הטירה‪.‬‬
‫"ג'ו תגלה מה עשינו ותקלקל הכול‪ .‬היא גאה בו מאוד‪ ,‬וגם הוא לא ימחל על הגאווה‬
‫שלו‪ .‬רק אתמול היא הצהירה שהעוני הוא דבר נהדר לדעתה‪".‬‬
‫"שתהיה לי בריאה! היא לא תחשוב ככה כשיהיה לה בעל שוחר ספרות והם יצטרכו‬
‫להאכיל עשרה פרופסורים ופרופסוריות קטנים‪ .‬בינתיים לא נתערב‪ ,‬אבל נחכה להזדמנות‬
‫ונחולל שינוי לטובה בחיים שלהם גם אם הם לא רוצים‪ .‬אני חייב לג'ו טובה על חלק‬
‫מהחינוך שלי והיא מאמינה בפירעון חובות‪ ,‬אז ככה אעקוף את הסירוב שלה‪".‬‬
‫"כמה נהדר שאפשר לעזור לאחרים‪ ,‬נכון? תמיד חלמתי שתהיה לי אפשרות להעניק‬
‫בחופשיות‪ .‬והודות לך החלום התגשם‪".‬‬
‫"אה! אנחנו נעשה המון דברים טובים‪ ,‬נכון? במיוחד אני רוצה לעזור לסוג מסוים של‬
‫עניים‪ .‬לא לעניים מרודים‪ ,‬שבלאו הכי מקבלים תרומות וצדקה‪ ,‬אלא לבני טובים‬
‫שהתרוששו ונקלעו למצב קשה‪ ,‬כי הם לא מבקשים עזרה‪ ,‬ואנשים לא מעזים להציע להם‬
‫צדקה‪ .‬יש אלפי דרכים לעזור להם‪ ,‬אם רק יודעים איך לעשות את זה בעדינות‪ ,‬בלי‬
‫להעליב‪ .‬אני חייב להגיד שאני מעדיף לעזור לאדם שהתרושש‪ ,‬יותר מאשר לאדם עני שלא‬
‫מנסה לעזור לעצמו‪ .‬אני מניח שזה לא בסדר‪ ,‬אבל ככה אני מרגיש‪ ,‬אף על פי שזו משימה‬
‫קשה יותר‪".‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬זה דווקא מעיד על אצילות נפש‪ ",‬אמרה העמיתה שלו באגודת ההערצה‬
‫המשפחתית‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬אם כי אני חושש שהמחמאה היפה הזאת לא מגיעה לי‪ .‬בזמן שהתבטלתי בחו"ל‬
‫ראיתי הרבה צעירים מוכשרים שמקריבים קורבנות ועוברים תלאות אמיתיות כדי להגשים‬
‫את החלומות שלהם‪ .‬חלק מהם אנשים נהדרים‪ ,‬שעובדים בפרך‪ ,‬בלי כסף ובלי חברים‪ ,‬אבל‬
‫הם מלאי אומץ‪ ,‬סבלנות ושאפתנות‪ ,‬עד כדי כך שהתביישתי בעצמי והשתוקקתי לעזור להם‬
‫ולתת להם דחיפה קדימה‪ .‬לאנשים כאלה תענוג לעזור‪ .‬כשיש בהם גאונות אמיתית‪,‬‬
‫האפשרות לעזור להם היא כבוד של ממש‪ ,‬כי כך הגאונות הזאת לא אובדת ולא מתעכבת‬
‫בגלל היעדר אמצעי קיום בסיסיים‪ .‬ואם אין בהם גאונות‪ ,‬אפשר לנחם את המסכנים ולדאוג‬
‫שלא ייתפסו לייאוש כשהם מגלים זאת‪".‬‬
‫"נכון מאוד‪ .‬ויש מעמד נוסף שלא יכול לבקש עזרה וסובל בדממה‪ .‬אני מכירה אותו‪ ,‬כי‬
‫השתייכתי אליו לפני שהפכת אותי לנסיכה‪ ,‬כמו המלך שנשא לאישה את הקבצנית הקטנה‪.‬‬
‫בחורות שאפתניות סובלות מאוד‪ ,‬לורי‪ ,‬ולא פעם הן נאלצות לראות איך הנעורים שלהן‬
‫חולפים‪ ,‬הבריאות נפגמת והזדמנויות יקרות ערך יורדות לטמיון‪ ,‬רק מפני שחסרה להן קצת‬
‫עזרה ברגע המתאים‪ .‬אנשים שונים עזרו לי מאוד‪ ,‬ובכל פעם שאני רואה בחורות שנאבקות‬
‫לבדן‪ ,‬כמו שאני ואחיותי נאבקנו‪ ,‬אני רוצה להושיט יד ולעזור להן‪ ,‬כמו שעזרו לי‪".‬‬
‫"ומשאלתך תתגשם‪ ,‬מלאך שכמוך!" קרא לורי‪ ,‬ובפרץ של להט נדבני החליט להקים מוסד‬
‫שמטרתו המפורשת תהיה לעזור לנשים צעירות בעלות נטיות אמנותיות‪" .‬לעשירים אין שום‬
‫זכות לשבת וליהנות לבדם‪ ,‬או לצבור כסף רק כדי שהיורשים שלהם יבזבזו אותו‪ .‬במקום‬
‫להשאיר ירושות כשמתים‪ ,‬הרבה יותר הגיוני להשתמש בכסף בתבונה כל עוד חיים‪ ,‬להסב‬
‫אושר לאחרים וליהנות מזה‪ .‬אנחנו עצמנו נחיה בטוב‪ ,‬ונוסיף עונג מיוחד להנאה שלנו בכך‬
‫שנחלוק אותה עם אחרים‪ .‬את חושבת שתהיי מוכנה להיות כמו טביתא הקטנה‪ ,‬שהסתובבה‬
‫עם סל גדול‪ ,‬חילקה את המצרכים שבתוכו ומילאה אותו במעשים טובים?"‬
‫"בכל לבי‪ ,‬אם אתה תהיה מרטינוס הקדוש והאמיץ‪ ,‬וכשתרכב תעצור באבירות בדרך כדי‬
‫‪99‬‬
‫לחלוק את הגלימה שלך עם קבצנים דלים‪".‬‬
‫"עשינו עסק‪ ,‬ונשתדל להפיק מזה כמה שיותר!"‬
‫בני הזוג הצעירים לחצו ידיים לאות הסכמה‪ ,‬המשיכו לצעוד בעליצות והרגישו שביתם‬
‫הנעים נעשה ביתי יותר מפני שהתכוונו להאיר גם את בתיהם של אחרים‪ .‬הם האמינו‬
‫שרגליהם יצעדו ביתר גאווה ַבּשביל עטור הפרחים שמשתרע לפניהם אם תוך כדי כך‬
‫יכשירו את דרכי החתחתים למען רגליים אחרות‪ ,‬ולבותיהם יהיו קרובים יותר זה לזה אם‬
‫יהיו מאוחדים באהבה שזוכרת ומוקירה גם את אלה שמזלם שפר עליהם קצת פחות‪.‬‬

‫‪ .98‬ז'ולייט רקמייה )‪ ,(1777-1849‬אשת חברה מפורסמת בצרפת‪.‬‬

‫‪ .99‬טביתא נזכרת בברית החדשה‪ ,‬מעשי השליחים‪ ,‬פרק ‪ ,9‬פסוקים ‪ ;36-43‬מרטינוס הקדוש )‪ (316-397‬היה הבישוף של‬
‫העיר טור בצרפת‪ ,‬ועליו מספרים כי בצעירותו נתן מחצית מגלימתו לקבצן עירום‪ ,‬ובאותו לילה‪ ,‬בחלומו‪ ,‬נגלה לו ישו‬
‫כשהוא לובש את חצי הגלימה ובירך אותו‪ .‬כאשר התעורר גילה שהגלימה שלו שלמה‪.‬‬
‫פרק ארבעים וחמישה‬
 ‫דייזי ֶודמי‬

‫לא ארגיש שמילאתי את חובתי כהיסטוריונית צנועה של משפחת מארץ' אם לא אקדיש‬

‫פרק אחד לפחות לשני החברים היקרים והחשובים ביותר בה‪ .‬דייזי ודמי הגיעו עכשיו לגיל‬
‫שבו החלו לעמוד על שלהם‪ ,‬כי בדור המהיר הזה‪ ,‬ילדים בני שלוש או ארבע דורשים‬
‫לעצמם זכויות וגם מקבלים אותן‪ ,‬כפי שלא עושים רבים מהמבוגרים סביבם‪ .‬בכל העולם לא‬
‫היו תאומים אהובים ונערצים כמו שני בני ברוק הקטנים והפטפטנים האלה‪ ,‬עד כדי כך‬
‫שנשקפה להם סכנה שיתקלקלו לגמרי מרוב פינוק‪ .‬מובן שהם היו הילדים הנהדרים ביותר‬
‫שנולדו אי‪-‬פעם‪ ,‬כי הרי למדו ללכת כבר בגיל שמונה חודשים‪ ,‬דיברו בשטף בגיל שנה‪,‬‬
‫ובגיל שנתיים ישבו ליד השולחן והתנהגו בנימוס שהרשים את כל מי שראה אותם‪ .‬בגיל‬
‫שלוש דרשה דייזי שייתנו לה "מחטית" ותפרה תיק של ממש בארבעה תפרים‪ ,‬וגם סידרה‬
‫לעצמה מטבח במזנון שבחדר המגורים ותפעלה תנור אפייה זערורי במיומנות שהעלתה‬
‫דמעות גאווה בעיניה של האנה‪ .‬ואילו דמי למד לקרוא בעזרת סבא שלו‪ ,‬שהמציא שיטה‬
‫חדשה ללימוד האל"ף‪-‬בי"ת בעזרת יצירת האותיות בידיים וברגליים‪ ,‬וכך שילב בין כושר‬
‫שכלי לכושר גופני‪ .‬בשלב מוקדם פיתח הילד גאונות מכנית ששימחה את אביו והדאיגה את‬
‫"מכוֹמת‬
‫ַ‬ ‫אמו‪ ,‬כי ניסה לחקות כל מכונה שראה‪ ,‬וחולל בלגן נורא בחדר הילדים כשבנה‬
‫ְתפינה" ‪ -‬מערך מוזר שכלל חבל‪ ,‬כיסאות‪ ,‬אטבי כביסה וסלילי חוטים‪ ,‬והזכיר באופן קלוש‬
‫ביותר את מכונת התפירה שראה אצל החייט; או כשתלה סל מאחורי המשענת של הכורסה‬
‫הגדולה וניסה לשווא להרים בו את אחותו‪ ,‬שרחשה לו אמון מוגזם וספגה במסירות רבה‬
‫חבטות חוזרות ונשנות בראשה הקטן‪ ,‬עד שהצילו אותה מידי הממציא הצעיר‪ ,‬שהעיר‬
‫בעלבון‪" ,‬אבל ַמ ָמה‪ ,‬אני מציל את ֶדזי מנהר גדול‪".‬‬
‫התאומים היו שונים לגמרי באופיים‪ ,‬אבל למרות זאת הסתדרו מצוין‪ ,‬ולעתים נדירות רבו‬
‫יותר משלוש פעמים ביום‪ .‬דמי רדה בדייזי‪ ,‬אבל מובן שהגן עליה באבירות מפני כל תוקפן‬
‫אחר‪ ,‬ואילו דייזי ִשעבדה את עצמה לרצונות של אחיה והעריצה אותו כאילו היה היצור‬
‫המושלם ביותר עלי אדמות‪ .‬דייזי היתה ילדונת ורדרדה‪ ,‬שמנמנה וקורנת‪ ,‬ששבתה את לב‬
‫כולם; ילדה מלבבת‪ ,‬שכמו נוצרה כדי שיחבקו וינשקו אותה‪ ,‬יתפעלו ממנה ויעריצו אותה‬
‫כמו אלה קטנה‪ .‬בכל אירוע חגיגי עוררה שביעות רצון כללית‪ ,‬והיתה טובה וחביבה כל כך‪,‬‬
‫שיכלה להיחשב למלאך קטן אילולא כמה מעשי שובבות קטנים‪ ,‬ששמרו על אנושיותה‬
‫המקסימה‪ .‬בעולמה שרר תמיד מזג אוויר יפה‪ ,‬ובכל בוקר טיפסה אל החלון בכתונת הלילה‪,‬‬
‫השקיפה החוצה‪ ,‬וביום גשם כמו ביום שמש אמרה תמיד‪" ,‬איזה יופי‪ ,‬איזה יופי!" כל אדם‬
‫היה חבר בעיניה‪ ,‬והיא פיזרה נשיקות באמון כה רב‪ ,‬שאפילו רווקים עיקשים ביותר‬
‫התמוססו לגמרי‪ ,‬ואוהבי ילדים נהפכו למעריצים מסורים‪.‬‬
‫"אני אוהבת את כו‪-‬לם‪ ",‬אמרה פעם ופשטה את זרועותיה לרווחה כשבידה האחת כפית‬
‫ובשנייה ספל‪ ,‬כאילו היא משתוקקת לחבק ולהאכיל את העולם כולו‪.‬‬
‫ככל שגדלה‪ ,‬הבינה אמה ששובך היונים התברך בדיירת שלווה ואוהבת כמו זאת שעזרה‬
‫להפוך את הבית הישן לבית חם; ובעמקי לבה התפללה שלא תיאלץ להתנסות באובדן דומה‬
‫לזה שחוו לאחרונה‪ ,‬אובדן שהבהיר להם כי זמן רב שכן בקרבם מלאך בלי שידעו זאת‪.‬‬
‫סבא שלה קרא לה בת' לעתים קרובות‪ ,‬וסבתה השגיחה עליה במסירות בלתי‪-‬נלאית‪ ,‬כאילו‬
‫ניסתה לכפר על טעות שעשתה בעבר‪ ,‬אף על פי שאיש לא הבחין בה מלבדה‪.‬‬
‫דמי היה חקרן כמו ינקי אמיתי‪ ,‬רצה לדעת הכול‪ ,‬ולא פעם היה מוטרד מאוד כשלא קיבל‬
‫תשובה מספקת למבול ה"למה?" האינסופי שלו‪.‬‬
‫הוא פיתח גם נטייה פילוסופית‪ ,‬לשמחתו הרבה של סבו‪ ,‬שנהג לנהל איתו דיונים בסגנון‬
‫סוקר ֶטס‪ ,‬שבהם התלמיד המפותח מכפי גילו לקח לעצמו לפעמים את‬ ‫ָ‬ ‫הפילוסוף היווני‬
‫תפקיד המורה‪ ,‬לשביעות רצונן הגלויה של הנשים‪.‬‬
‫אומר לרגליים שלי ללכת‪ ,‬סבא?" שאל הפילוסוף הקטן וסקר את החלקים הפעילים‬ ‫"מה ֵ‬
‫האלה בגופו בארשת מהורהרת‪ ,‬בעקבות השתובבות‪-‬לפני‪-‬השינה באחד הערבים‪.‬‬
‫"הנפש הקטנה שלך‪ ,‬דמי‪ ",‬השיב האיש המלומד וליטף בהערכה את הראש הזהוב‪.‬‬
‫"מה זה נפש קטנה?"‬
‫"מה שמניע את הגוף שלך‪ ,‬כמו שהקפיץ הניע את הגלגלים בשעון שלי כשהראיתי לך‬
‫אותו‪".‬‬
‫"אז תפתח אותי‪ .‬אני רוצה לראות איך זה מסתובב‪".‬‬
‫"אני לא יכול לפתוח אותך‪ ,‬כמו שאתה לא יכול לפתוח את השעון‪ .‬אלוהים מותח את‬
‫הקפיץ שלך ואתה פועל עד שהוא עוצר אותך‪".‬‬
‫"באמת?" ועיניו החומות של דמי נעשו גדולות ובורקות כשעיכל את המחשבה החדשה‪.‬‬
‫"אני מתוח כמו שעון?"‬
‫"כן‪ .‬אבל אני לא יכול להראות לך איך‪ ,‬כי זה קורה כשאנחנו לא רואים‪".‬‬
‫דמי מישש את גבו כאילו ציפה לגלות בו חור למפתח‪ ,‬כמו בגב השעון‪ ,‬ואחר כך העיר‬
‫בכובד ראש‪:‬‬
‫"בטח אלוהים עושה את זה כשאני ישן‪".‬‬
‫בעקבות זאת קיבל הסבר יסודי והקשיב לו בתשומת לב כה רבה‪ ,‬שסבתו החרדה אמרה‪:‬‬
‫"יקירי‪ ,‬אתה באמת חושב שכדאי לדבר על דברים כאלה עם ילד קטן כל כך? הראש שלו‬
‫מתנפח מזה והוא לומד לשאול שאלות קשות מאוד‪ ,‬שאין להן תשובה‪".‬‬
‫"אם הוא בוגר מספיק לשאול את השאלות‪ ,‬הוא בוגר מספיק לקבל תשובות אמיתיות‪.‬‬
‫אני לא מכניס לו מחשבות לראש‪ ,‬אלא עוזר לו לחלץ את המחשבות שכבר נמצאות שם‪.‬‬
‫הילדים האלה פיקחים יותר מאיתנו‪ ,‬ואין לי ספק שהילד מבין כל מילה שאני אומר לו‪ .‬נו‪,‬‬
‫דמי‪ ,‬תספר לי איפה הנפש שלך?"‬
‫"חי האלים‪ ,‬סוקרטס‪ ,‬איני יודע‪ ",‬גם אז לא היה סבו‬ ‫אלקיבּיא ֶדס‪ֵ ,‬‬
‫ַ‬ ‫אילו ענה הילד כמו‬
‫מופתע‪ .‬אבל הילד עמד רגע על רגל אחת‪ ,‬כמו גוזל חסידה מהורהר‪ ,‬ולבסוף השיב בקול‬
‫שלו והחלטי‪" ,‬בבטן הקטנה שלי‪ ",‬והסבא הצטרף לצחוקה של הסבתא‪ ,‬סיים את שיעור‬ ‫ֵ‬
‫המטאפיזיקה ושילח את התלמיד לדרכו‪.‬‬
‫אולי היה מקום לדאגה האמהית אילולא הביא דמי הוכחות משכנעות לכך שהוא ילד‬
‫אמיתי ולא רק פילוסוף בהתהוות‪ ,‬כי לעתים קרובות‪ ,‬אחרי דיון שבגללו הנידה האנה‬
‫בראשה כחוזה שחורות ואמרה‪" ,‬הילד הזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן בעולם הזה‪ ",‬סב דמי‬
‫על עקביו והשקיט את פחדיה בכמה תעלולים שבאמצעותם פרחחים קטנים ושובבים‬
‫מערערים את הוריהם ומשמחים אותם‪.‬‬
‫מג קבעה כללי התנהגות רבים והשתדלה להקפיד עליהם‪ ,‬אבל איזו אמא מסוגלת להיות‬
‫חסינה לגמרי בפני התחבולות הכובשות‪ ,‬ההתחמקויות המתוחכמות וההתחצפויות השלוות‬
‫‪100‬‬
‫של האנשים הזעירים האלה‪ ,‬שבשלב מוקדם כל כך מוכיחים שהם חמקנים ערמומיים?‬
‫"מספיק לאכול צימוקים‪ ,‬דמי‪ ,‬אתה תהיה חולה‪ ",‬אומרת אמא לאיש הצעיר שמקפיד‬
‫בקביעות להציע עזרה במטבח ביום שבו מכינים עוגת פירות‪.‬‬
‫"אני אוהב להיות חולה‪".‬‬
 ‫"אני לא רוצה שתסתובב כאן‪ .‬רוץ ותעזור לדייזי להכין עוגיות‪".‬‬
‫הוא הולך באי‪-‬רצון‪ ,‬אבל חשקיו האסורים מעיקים על נפשו‪ ,‬וכעבור זמן מה‪ ,‬כשצצה‬
‫בﬠסקה מפולפלת‪.‬‬ ‫הזדמנות לספק אותם‪ ,‬הוא מערים על אמא ִ‬
‫"עכשיו‪ ,‬מכיוון שהייתם ילדים טובים‪ ,‬אני אשחק איתכם במה שאתם רוצים‪ ",‬אומרת מג‬
‫ומובילה את עוזריה הנאמנים למעלה‪ ,‬כשהעוגה נאפית לבטח בתנור‪.‬‬
‫"באמת‪ ,‬ממה?" שואל דמי‪ ,‬כי רעיון מבריק צץ בראשו המקומח היטב‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬באמת‪ .‬נעשה מה שתרצו‪ ",‬משיבה האם שלא רואה את הנולד ומתכוננת לשיר עשר‬
‫פעמים את השיר האהוב עליהם‪ ,‬או לקרוא להם עוד ועוד מתוך אחד הספרים‪ .‬אבל דמי‬
‫מאגף אותה בתשובה שלווה‪:‬‬
‫"אז נלך לאכול את כל הצימוקים‪".‬‬
‫דודה ג'ו היתה חברה למשחק ואשת סוד של שני הילדים‪ ,‬והשלושה הפכו את הבית‬
‫הקטן על פיו; דודה איימי היתה עדיין רק ֵשם מבחינתם‪ ,‬הדודה בת' נמוגה עד מהרה‬
‫ונהפכה לזיכרון עמום ונעים‪ ,‬אך דודה ג'וֹ היתה ממשות חיה‪ .‬הם ניצלו אותה כמיטב‬
‫יכולתם‪ ,‬והיא היתה אסירת תודה על המחמאה הזאת‪ .‬אבל כשמר ֶבּר הגיע‪ ,‬הזניחה ג'ו את‬
‫חבריה למשחק‪ ,‬ונשמותיהם הקטנות נתקפו עצב וייאוש‪ .‬דייזי‪ ,‬שאהבה לחלק נשיקות‪,‬‬
‫איבדה את הלקוחה הטובה ביותר שלה והגיעה עד פשיטת רגל; ודמי‪ ,‬בהבחנה חדה של‬
‫ילד‪ ,‬גילה כעבור זמן קצר שדודה ג'וֹ מעדיפה לשחק עם "האיש‪-‬דוב" יותר מאשר איתם‪.‬‬
‫אבל למרות העלבון הסתיר דמי את מצוקתו‪ ,‬כי לא העז להעליב יריב שהחזיק בכיס‬
‫כרה של שוקולדים וגם שעון שמעריצים נלהבים הורשו להוציא אותו‬ ‫המותנייה שלו ִמ ֶ‬
‫מהנרתיק ולטלטל אותו בחופשיות‪.‬‬
‫אנשים מסוימים היו חושבים ודאי שהזכויות הנעימות האלה הן שוחד‪ ,‬אבל דמי לא ראה‬
‫את זה ככה‪ ,‬והמשיך לנכס לעצמו את האיש‪-‬דוב בחביבות מהורהרת; ואילו דייזי הרעיפה‬
‫עליו חיבה כבר בביקורו השלישי ‪ -‬כתפו נהפכה לכס המלכות שלה‪ ,‬זרועו למקום מפלט‬
‫ומתנותיו היו אוצרות יקרים מאין כמותם‪.‬‬
‫ישנם אדונים שסובלים מהתקפי הערצה פתאומיים לקרוביהן הצעירים של גברות שהם‬
‫חפצים ביְ ָקרן‪ ,‬אבל אהבת הילדים המזויפת הזאת לא תואמת את דמותם ולא מצליחה‬
‫להוליך שולל‪ .‬מסירותו של מר בר‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היתה כנה אבל גם יעילה‪ ,‬כי כנות היא‬
‫המדיניות הטובה ביותר באהבה‪ ,‬בדיוק כמו בענייני חוק ומשפט‪ .‬הוא היה מאותם אנשים‬
‫שמרגישים נינוחים במחיצת ילדים‪ ,‬ונראה טוב במיוחד כשפרצופים קטנים יצרו ניגוד נעים‬
‫לפרצופו הגברי‪ .‬אותו עניין קטן ועלום שבגללו הגיע לעיר עיכב אותו עוד יום ועוד יום‪,‬‬
‫אבל ערביו היו פנויים בדרך כלל לביקור אצל‪ ...‬כלומר‪ ,‬הוא שאל תמיד אם מר מארץ'‬
‫נמצא בבית‪ ,‬אז אני מניחה שזה היה גורם המשיכה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬האב הטוב פעל מתוך‬
‫אשליה כזאת והתענג על הדיונים הארוכים עם הנפש הקרובה‪ ,‬עד שהערה מקרית של נכדו‪,‬‬
‫שניחן בהבחנה דקה יותר‪ ,‬פקחה את עיניו לפתע‪.‬‬
‫כשנכנס באחד הערבים‪ ,‬נעצר מר בר על סף חדר העבודה מפני שנדהם מהמחזה שנגלה‬
‫לעיניו‪ .‬מר מארץ' היה שרוע על הרצפה ורגליו המכובדות הזדקרו באוויר‪ ,‬ודמי‪ ,‬שהיה‬
‫שרוע לצדו‪ ,‬ניסה לחקות את התנוחה ברגליו הקצרות הנתונות בגרביים אדומים‪ .‬שני‬
‫המשתרעים היו שקועים כל כך בעיסוקם‪ ,‬שלא הבחינו בצופים בהם‪ ,‬עד שמר בר פרץ‬
‫בצחוקו המצלצל‪ ,‬וג'ו קראה בפנים מזועזעים‪:‬‬
‫"אבא‪ ,‬אבא‪ ,‬הפרופסור כאן!"‬
‫הרגליים השחורות ירדו‪ ,‬הראש האפור עלה‪ ,‬והמורה אמר בהדרת כבוד שלווה‪:‬‬
‫"ערב טוב‪ ,‬מר בר‪ .‬סלח לי לרגע‪ ,‬אנחנו רק מסיימים את השיעור‪ .‬ועכשיו‪ ,‬דמי‪ ,‬תעשה את‬
‫האות ותגיד לי מה שמה‪".‬‬
‫"אני מכיר אותה!" קרא דמי‪ ,‬ואחרי כמה פרפורים ופרכוסים התקבעו הרגליים האדומות‬
‫בצורת מחוגה פתוחה קצת‪ ,‬והתלמיד הנבון צעק בחדוות ניצחון‪" ,‬זה האות ‪ ,V‬סבא‪ ,‬זה ‪"!V‬‬
‫"ממש לוליין מבטן ומלידה‪ ",‬צחקה ג'ו‪ ,‬כשאביה קם על רגליו ואחיינה ניסה לעמוד על‬
‫ראשו ‪ -‬הדרך שבה הביע את שביעות רצונו מכך שהשיעור נגמר‪.‬‬
‫"מה עשית היום‪ ,‬ילדון?" שאל מר בר כשהרים את המתעמל‪.‬‬
‫"הלכתי לראות את מרי הקטנה‪".‬‬
‫"ומה עשית שם?"‬
‫"נישקתי אותה‪ ",‬ענה דמי בכנות מוחלטת‪.‬‬
‫"בחיי! אתה מתחיל מוקדם‪ .‬ומה מרי הקטנה אמרה על זה?" שאל מר בר והמשיך לחלץ‬
‫וידוי מהחוטא הצעיר‪ ,‬שישב על ברכו וחקר את תכולתו של כיס המותנייה‪.‬‬
‫"זה מצא חן בעיניה‪ ,‬והיא נישקה אותי‪ ,‬וזה מצא חן בעיני‪ .‬בנים קטנים אוהבים בנות‬
‫קטנות‪ ,‬לא?" הוסיף דמי בפה מלא ובארשת סיפוק גלויה‪.‬‬
‫"אפרוח יקר שכמוך! מי הכניס לך את זה לראש?" אמרה ג'ו‪ ,‬שנהנתה מהתגלית התמימה‬
‫לא פחות מהפרופסור‪.‬‬
‫"זה לא בראש‪ ,‬זה בפה‪ ",‬השיב דמי‪ ,‬שהבין את השאלה כפשוטה ושרבב את לשונו עם‬
‫חתיכת השוקולד שעליה‪ ,‬כי חשב שג'ו התכוונה לממתק‪.‬‬
‫"כדאי לשמור קצת לידידה הקטנה שלך‪ ,‬איש קטן‪ ",‬אמר מר בר ובחיוך הציע ממתק גם‬
‫לג'ו‪ ,‬שלמראה פניו חשה לרגע שהשוקולד הוא נקטר אלים אמיתי‪ .‬גם דמי הבחין ַבּחיוך‪,‬‬
‫התרשם ממנו מאוד ושאל בתמימות‪:‬‬
‫פרופּסור?"‬
‫ֶ‬ ‫"בנים גדולים גם אוהבים בנות גדולות‪,‬‬
‫מר בר‪ ,‬כמו וושינגטון הצעיר‪ ,‬לא היה מסוגל לשקר‪ 101,‬ולכן השיב במעורפל שלדעתו הם‬
‫אוהבים לפעמים‪ .‬למשמע צליל קולו הניח מר מארץ' את מברשת הבגדים‪ ,‬העיף מבט‬
‫בפניה של ג'ו שהוסבו הצדה‪ ,‬ואחר כך שקע בכורסה ונראה כאילו "האפרוח היקר" הכניס‬
‫לו לראש רעיון שהיה מתוק וחמוץ גם יחד‪.‬‬
‫אלא שדמי לא כל כך הבין למה אחרי חצי שעה‪ ,‬כשתפסה אותו בחדר הכלים‪ ,‬כמעט‬
‫מחצה הדודה ג'ו את גופו הקטן בחיבוק נרגש במקום לנזוף בו על כך שהתגנב לשם‪ ,‬ולמה‬
‫המשיכה בהתנהגות החדשה והמשונה הזאת והעניקה לו שי בלתי‪-‬צפוי ‪ -‬פרוסת לחם‬
‫גדולה עם ריבה‪ .‬את שתי השאלות האלה ניסה דמי לפצח במוחו הקטן‪ ,‬אך בסופו של דבר‬
‫נאלץ להותיר אותן בלתי‪-‬פתורות לעד‪.‬‬

‫‪" .100‬החמקן הערמומי" ‪ - Artful Dodger -‬הוא כינויו של ג'ק דוקינס‪ ,‬הכייס ומנהיג חבורת הילדים העבריינים‬
‫באוליבר טוויסט מאת צ'רלס דיקנס‪.‬‬
‫‪ .101‬על פי הסיפור‪ ,‬ג'ורג' וושינגטון‪ ,‬הנשיא הראשון של ארצות הברית‪ ,‬קיבל בילדותו גרזן במתנה וכרת עץ דובדבן‬
‫שהיה יקר לאביו‪ .‬כשאביו שאל אותו על כך‪ ,‬רצה בתחילה להכחיש אבל לבסוף קרא‪" :‬אני לא מסוגל לשקר‪ .‬אני כרתי‬
‫את העץ‪".‬‬
‫פרק ארבעים ושישה‬
 ‫מתחת למטרייה‬

‫בזמן שלורי ואיימי טיילו כזוג נשוי על שטיחי קטיפה‪ ,‬סידרו את ביתם ותכננו עתיד מלא‬
‫אושר‪ ,‬נהנו מר בר וג'ו מטיולים אחרים‪ ,‬לאורך דרכים בוציות ושדות רווּיֵ י גשם‪.‬‬
‫"אני תמיד יוצאת לטיול לפנות ערב‪ ,‬אז למה אני צריכה לוותר על זה רק מפני שלעתים‬
‫קרובות אני פוגשת את הפרופסור כשהוא בדרך החוצה?" אמרה ג'ו לעצמה לאחר‬
‫שניים‪-‬שלושה מפגשים‪ ,‬כי אמנם שני שבילים הובילו לבית של מג‪ ,‬אבל בכל שביל שבחרה‬
‫פגשה אותו תמיד‪ ,‬בדרך אליהם או בחזרה‪ .‬הוא פסע תמיד במהירות‪ ,‬לכאורה לא הבחין בה‬
‫עד שהתקרב מאוד‪ ,‬ונראה כאילו עיניו קצרות הרואי לא אפשרו לו לזהות את הגברת‬
‫המתקרבת עד אותו רגע ממש‪ .‬ואז‪ ,‬אם היתה בדרך אל מג‪ ,‬תמיד היה לו משהו בשביל‬
‫התינוקות‪ ,‬ואם פניה היו מועדים הביתה‪ ,‬התברר שבסך הכול טייל קצת כדי לראות את‬
‫הנהר ובדיוק התכוון לחזור ולגשת אליהם‪ ,‬אם הביקורים התכופים שלו עדיין לא נמאסו‬
‫עליהם‪.‬‬
‫ומה יכלה ג'ו לעשות בנסיבות כאלה חוץ מלברך אותו בנימוס ולהזמין אותו להיכנס? אם‬
‫הביקורים שלו נמאסו עליה‪ ,‬אין ספק שהסתירה זאת בכישרון מדהים‪ ,‬ותמיד הקפידה‬
 ‫להכין קפה לארוחת הערב‪" ,‬כי פרידריך‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬מר בר‪ ...‬לא אוהב תה‪".‬‬
‫בשבוע השני כבר הבינו כולם מה קורה‪ ,‬ובכל זאת השתדלו להעמיד פנים שהם עיוורים‬
‫לחלוטין ולא מבחינים בשום שינוי בפניה של ג'ו‪ .‬הם לא שאלו למה היא שרה כשהיא‬
‫עובדת‪ ,‬מסתרקת שלוש פעמים ביום וחוזרת קורנת כל כך מטיול הערב שלה‪ ,‬ודומה שאיש‬
‫לא חשד לרגע שפרופסור בר‪ ,‬במקביל לדיוני הפילוסופיה עם האב‪ ,‬מלמד את הבת שיעור‬
‫באהבה‪.‬‬
‫ג'ו לא היתה מסוגלת אפילו להתאהב בצורה מסודרת‪ ,‬אלא ניסתה לדכא ביד קשה את‬
‫רגשותיה‪ ,‬ומכיוון שלא הצליחה לעשות זאת היו חייה סוערים למדי‪ .‬היא פחדה עד מוות‬
‫שילעגו לה על כניעתה לאחר הכרזות העצמאות הרבות והנלהבות שלה‪ .‬לורי הפחיד אותה‬
‫במיוחד‪ ,‬אבל הודות להנהלה החדשה שלו‪ ,‬הוא התנהג בנימוס ראוי לשבח‪ ,‬לא כינה את‬
‫מר בר "קשיש חביב" בפומבי‪ ,‬לא התייחס ולו ברמז קל לחזותה המשופרת של ג'ו‪ ,‬ולא נתן‬
‫ביטוי להפתעתו כשראה את הכובע של הפרופסור על השולחן במבואה של משפחת מארץ'‬
‫כמעט בכל ערב‪ .‬אבל בחדרי חדרים שמח מאוד וחיכה בקוצר רוח לרגע המתאים‪ ,‬כשיוכל‬
‫‪102‬‬
‫לתת לג'ו לוח רקוע עם סמל המשפחה שלה ‪ -‬דוב קשור לענף מחוספס‪.‬‬
‫במשך שבועיים בא הפרופסור בקביעות‪ ,‬כמו אוהב נאמן‪ ,‬ואחר כך נעלם פתאום לשלושה‬
‫ימים שלמים בלי לתת שום אות חיים ‪ -‬מהלך שבגללו נראו כולם חמורי סבר‪ ,‬וג'ו נעשתה‬
‫מהורהרת בהתחלה‪ ,‬ואחר כך ‪ -‬אבוי לרומנטיקה! ‪ -‬נמלאה כעס‪.‬‬
‫"כנראה נמאס לו והוא נסע הביתה באותה הפתאומיות שבה הגיע‪ .‬לי זה לא משנה‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬אבל לדעתי הוא היה צריך לבוא ולהיפרד מאיתנו לשלום‪ ,‬כמו בן אדם מנומס‪",‬‬
‫אמרה לעצמה ושלחה מבט נואש לעבר השער‪ ,‬כשלבשה את המעיל והכפפות והתכוונה‬
‫לצאת לטיול השגרתי שלה אחר הצהריים‪.‬‬
‫"כדאי שתיקחי את המטרייה הקטנה‪ ,‬חמודה שלי‪ ,‬נראה לי שיֵ רד גשם‪ ",‬אמרה אמה‪,‬‬
‫ששמה לב שהיא חובשת את הכובע החדש שלה אבל לא התייחסה לכך‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬מאמי‪ .‬את זקוקה למשהו מהעיר? אני צריכה לגשת לקנות דפים‪ ",‬השיבה ג'ו‪,‬‬
‫משכה את הסרט שמתחת לסנטרה והביטה במראה כדי לא להביט באמה‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אני צריכה בד בטנה עם פסים אלכסוניים‪ ,‬מחטים מספר תשע ושני מטרים של סרט‬
‫צר בצבע סגול בהיר‪ .‬נעלת מגפיים ולבשת משהו חם מתחת למעיל?"‬
‫"אני חושבת שכן‪ ",‬השיבה ג'ו בהיסח הדעת‪.‬‬
‫"אם תפגשי במקרה את מר בר‪ ,‬תביאי אותו הביתה לתה‪ .‬אני די מתגעגעת לאיש החביב‬
‫הזה‪ ",‬הוסיפה גברת מארץ'‪.‬‬
‫ג'ו שמעה אבל לא ענתה‪ ,‬אלא רק נישקה את אמה ויצאה במהירות‪ ,‬ובפרץ של הכרת‬
‫טובה חשבה למרות לבה הדואב‪:‬‬
‫"כמה היא טובה אלי! מה עושות בנות שאין להן אמא שעוזרת להן להתגבר על הצרות?"‬
‫החנויות לצורכי תפירה לא שכנו באזור המשרדים‪ ,‬הבנקים ומחסני הסיטונאים‪,‬‬
‫שהאדונים מתקהלים בו בדרך כלל‪ ,‬אבל ג'ו מצאה את עצמה בחלק הזה של העיר עוד לפני‬
‫שהשלימה אפילו סידור אחד‪ .‬היא שוטטה ברחובות כאילו היא מחכה למישהו‪ ,‬ובהתעניינות‬
‫בלתי‪-‬נשית לחלוטין סקרה אביזרי הנדסה בחלון ראווה אחד ודוגמאות צמר בחלון אחר‪.‬‬
‫היא נתקלה בחביות‪ ,‬כמעט נמחצה על ידי חבילות שצנחו מלמעלה ונדחפה בחוסר נימוס‬
‫מוחלט על ידי גברים טרודים‪ ,‬שכאילו תהו "איך זאת הגיעה לכאן‪ ,‬לכל הרוחות"‪ .‬טיפת‬
‫גשם על לחיה הסיטה את מחשבותיה מתקוותיה הנכזבות אל סרטי הכובע שעומדים‬
‫להיהרס‪ ,‬כי הטיפות המשיכו לרדת‪ ,‬ומכיוון שהיתה אישה ולא רק אדם מאוהב‪ ,‬הבינה שגם‬
‫אם לא תצליח להציל את לבה‪ ,‬אולי לא מאוחר מדי להציל לפחות את הכובע שלה‪.‬‬
‫עכשיו נזכרה במטרייה הקטנה ששכחה לקחת בסופו של דבר כשמיהרה לצאת‪ ,‬אבל הצער‬
‫לא עזר‪ ,‬ונותר לה רק להחליט אם לשאול מטרייה או להשלים עם העובדה שתירטב עד‬
‫לשד עצמותיה‪ .‬היא הרימה את מבטה אל השמים‪ ,‬שנראו נמוכים יותר ויותר‪ ,‬השפילה את‬
‫מבטה אל הסרט האדום שכבר הוכתם בכתמים כהים‪ ,‬הביטה קדימה לאורך הרחוב הבוצי‪,‬‬
‫ולבסוף העיפה מבט אחד ארוך לאחור‪ ,‬לעבר מחסן מלוכלך שהשם "הופמן‪ ,‬שוורץ ושות'"‬
‫היה רשום על דלתו‪ ,‬ואמרה לעצמה בנזיפה חמורה‪:‬‬
‫"מגיע לך! בשביל מה לבשת את הבגדים הכי יפים שלך ובאת לשוטט כאן בתקווה לפגוש‬
‫את הפרופסור? אני מתביישת בך‪ ,‬ג'ו! לא‪ ,‬את לא תיגשי לשם לבקש מטרייה או לשאול את‬
‫ידידיו איפה הוא‪ .‬את תמשיכי להסתובב ולעשות סידורים בגשם‪ ,‬ואם תצטנני עד מוות‬
‫ותהרסי את הכובע שלך ‪ -‬זה בדיוק מה שמגיע לך‪ .‬קדימה!"‬
‫והיא חצתה את הרחוב בפזיזות רבה כל כך‪ ,‬שכמעט נמחצה על ידי עגלה חולפת‬
‫והושלכה לזרועותיו של אדון קשיש ומהודר‪ ,‬שאמר "סליחה‪ ,‬גברתי" ונראה מזועזע עד‬
‫עמקי נשמתו‪ .‬ג'ו נרתעה‪ ,‬התיישרה והזדקפה‪ ,‬פרשה את ממחטתה על סרטי הכובע‬
‫שהתאמצו לשמור על צורתם‪ ,‬סילקה מלבה כל פיתוי אפשרי ומיהרה לדרכה‪ ,‬כשהלחות‬
‫סביב קרסוליה הולכת וגוברת ומטריות מתנגשות מעליה‪ .‬אבל מטרייה כחולה ורעועה אחת‬
‫המשיכה לרחף בקביעות מעל כובעה החשוף ומשכה את תשומת לבה‪ ,‬וכשהרימה את עיניה‬
‫ראתה שמר בר מביט בה‪.‬‬
‫"נדמה לי אני מכיר את הגברת העיקשת שהולכת בגבורה כזאת מתחת לאף של הרבה‬
‫סוסים‪ ,‬וכל כך מהר דרך הרבה בוץ‪ .‬מה עושה את כאן‪ ,‬ידידתי?"‬
‫"קניות‪".‬‬
‫מר בר חייך כשהעביר את מבטו ממפעל חמוצים בצד אחד של הרחוב לחנות עורות‬
‫סיטונית בצד השני‪ ,‬אבל אמר בנימוס‪:‬‬
‫"אין לך מטרייה‪ .‬מותר לי גם ללכת איתך ולהחזיק החבילות בשבילך?"‬
‫"כן‪ ,‬תודה‪".‬‬
‫לחייה של ג'ו היו אדומות כמו הסרט שלה‪ ,‬והיא תהתה מה הוא חושב עליה‪ ,‬אבל כעבור‬
‫רגע כבר לא היה אכפת לה‪ ,‬כי עכשיו מצאה את עצמה פוסעת שלובת זרוע עם הפרופסור‬
‫שלה והרגישה כאילו השמש בקעה פתאום מבין העננים בזוהר בלתי‪-‬רגיל‪ ,‬העולם כולו שב‬
‫למסלולו‪ ,‬ואישה מאושרת מאוד חותרת לדרכה ביום הרטוב‪.‬‬
‫"חשבנו שנסעת‪ ",‬אמרה ג'ו במהירות‪ ,‬כי ידעה שהוא מביט בה‪ .‬הכובע שלה לא היה‬
‫מספיק גדול להסתיר את פניה‪ ,‬והיא חששה שהאושר שנשקף מהם ייראה לו בלתי‪-‬מהוגן‪.‬‬
‫"באמת חשבת שאני אסע בלי להגיט שלום לאנשים שהיו נדיבים כל כך אלי?" שאל‬
‫בתוכחה כזאת‪ ,‬שהרגישה כאילו העליבה אותו בעצם העלאת הרעיון הזה והשיבה מכל‬
‫הלב‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬אני לא חשבתי ככה‪ .‬ידעתי שאתה עסוק בעניינים שלך‪ ,‬אבל די התגעגענו אליך‪...‬‬
‫במיוחד אבא ואמא‪".‬‬
‫"ואת?"‬
‫"אני תמיד שמחה לראות אותך‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫מכיוון שהשתדלה להישמע רגועה‪ ,‬נשמעה בסופו של דבר קרירה למדי‪ ,‬ותואר הכבוד‬
‫הקפוא בסוף המשפט כנראה צינן סופית את הפרופסור‪ ,‬כי חיוכו נגוז כשאמר בכובד ראש‪:‬‬
‫"תודה לך‪ ,‬ואני אבוא עוד פעם אחת לפני שאסע‪".‬‬
‫"אז אתה באמת נוסע?"‬
‫"כבר אין לי שום עניין כאן‪ .‬זה נגמר‪".‬‬
‫"בהצלחה‪ ,‬אני מקווה?" אמרה ג'ו‪ ,‬כי אכזבה מרירה נשמעה בתשובתו הקצרה‪.‬‬
‫"אני חושב שכן‪ ,‬כי נפתחה לי דרך להרוויח לחם ולתת לילדים שלי הרבה עזרה‪".‬‬
‫"בבקשה תספר לי! אני רוצה לדעת הכול על ה‪ ...‬ילדים‪ ",‬אמרה ג'ו בלהיטות‪.‬‬
‫"יפה מאוד מצדך‪ ,‬אני מספר בשמחה‪ .‬חברים שלי מצא לי מקום ְבמכללה‪ ,‬שאני מלמד‬
‫שם כמו בבית‪ ,‬ומרוויח מספיק בשביל לסלול הדרך לפרנץ ואמיל‪ .‬על זה אני צריך להגיד‬
‫תודה‪ ,‬נכון?"‬
‫"בהחלט‪ .‬כמה טוב שתוכל לעסוק במה שאתה אוהב‪ ,‬ונוכל לראות אותך לעתים קרובות‪,‬‬
‫ואת הילדים!" קראה ג'ו והשתמשה בילדים כתירוץ לשביעות הרצון שלה‪ ,‬שלמרות הכול‬
‫לא הצליחה להסתיר אותה‪.‬‬
‫"אה! אבל לא ניפגש לעתים קרובות‪ ,‬אני חושש‪ ,‬המקום הזאת ַבמערב!"‬
‫"כל כך רחוק!" וג'ו הרפתה משולי שמלתה וזנחה אותם לגורלם‪ ,‬כאילו עכשיו כבר לא‬
‫חשוב מה יקרה לבגדיה או לה‪.‬‬
‫מר בר היה בקיא בשפות רבות‪ ,‬אבל עדיין לא למד את שפת הנשים‪ .‬הוא החמיא לעצמו‬
‫כשחשב שהוא מכיר היטב את ג'ו‪ ,‬ולכן נדהם למדי מהסתירות שהתגלו בקצב מסחרר‬
‫בקולה‪ ,‬בפניה ובהתנהגותה‪ ,‬כי במהלך חצי השעה האחרונה עברו עליה שישה מצבי רוח‬
‫שונים‪ :‬כשפגשה אותו נראתה מופתעת‪ ,‬אף על פי שבהכרח חשד שזו בדיוק היתה מטרת‬
‫בואה; כשהציע לה את זרועו‪ ,‬שילבה בה את זרועה בהבעת פנים שמילאה אותו שמחה;‬
‫אבל כששאל אם התגעגעה אליו‪ ,‬היתה תשובתה רשמית וקרירה כל כך‪ ,‬שנתקף ייאוש‪.‬‬
‫כששמעה על מזלו הטוב‪ ,‬כמעט מחאה כפיים‪ :‬האם שמחה רק בגלל הילדים? ואז‪,‬‬
‫כששמעה לאן הוא עובר‪ ,‬אמרה‪" ,‬כל כך רחוק!" והייאוש שנשמע בקולה רומם אותו אל‬
‫פסגת התקווה‪ .‬אבל כעבור רגע גלגלה אותו שוב במדרון כשציינה בקול ענייני לגמרי ‪-‬‬
‫"זאת החנות שחיפשתי‪ .‬אתה רוצה להיכנס? זה לא ייקח הרבה זמן‪".‬‬
‫ג'ו היתה גאה למדי בכישורי הקניות שלה‪ ,‬ובמיוחד רצתה שבן לווייתה יתרשם מן‬
‫היעילות והמיומנות שבהן תשלים את ענייניה‪ .‬אבל מכיוון שהיתה נרגשת‪ ,‬השתבש הכול‪.‬‬
‫היא הפכה את מגש המחטים‪ ,‬שכחה שבד הבטנה צריך להיות עם פסים אלכסוניים ונזכרה‬
‫רק אחרי שכבר נגזר‪ ,‬טעתה בספירת הכסף ונמלאה מבוכה כשביקשה סרט סגול בהיר‬
‫בדלפק של בדי הכותנה‪ .‬מר בר עמד בצד‪ ,‬ראה כיצד היא מסמיקה ומגמגמת‪ ,‬וככל שצפה‬
‫בה הלך והתמעט הבלבול שלו עצמו‪ ,‬כי הוא התחיל להבין שבמקרים מסוימים הדברים הם‬
‫ההפך הגמור ממה שהם נראים‪ ,‬ממש כמו בחלום‪.‬‬
‫כשיצאו‪ ,‬תחב את החבילה מתחת לזרועו בהבעת פנים מעוּדדת יותר‪ ,‬ודשדש בשלוליות‬
‫כאילו הוא נהנה מאוד באופן כללי‪.‬‬
‫"לא כדאי לעשות קצת‪ ...‬קניות‪ ,‬בשביל התינוקות‪ ,‬וארוחת פרידה בערב אם אני בא‬
‫לביקור אחרון בבית הכל כך נעים שלכם?" שאל ונעצר לפני חלון ראווה מלא פירות‬
‫ופרחים‪.‬‬
‫"מה נקנה?" שאלה ג'ו‪ ,‬שהתעלמה מהחלק האחרון של שאלתו‪ ,‬רחרחה את תערובת‬
‫הריחות והשתדלה להיראות עליזה כשנכנסו לחנות‪.‬‬
‫"מותר להם תפוזים ותאנים?" שאל מר בר בנימה אבהית‪.‬‬
‫"הם אוכלים אותם בכל הזדמנות‪".‬‬
‫"את אוהבת אגוזים?"‬
‫"כמו סנאי‪".‬‬
‫"וענבים סגולים של ַהמבּוּרג ‪ -‬כן‪ ,‬מוכרחים‪ ,‬לחיי המולדת הישנה‪ ,‬נכון?"‬
‫ג'ו קימטה את מצחה לנוכח הפזרנות הזאת ושאלה למה הוא לא קונה גם סל תמרים‪,‬‬
‫חבית צימוקים‪ ,‬שק שקדים וגמרנו? ואז החרים מר בר את הארנק שלה‪ ,‬שלף את הארנק‬
‫שלו וסיים את הקניות ברכישת ענבים‪ ,‬עציץ קטן של פרחי חיננית ורדרדים וצנצנת דבש‬
‫גדולה‪ ,‬שבלי ספק תקצור הצלחה אצל דמי‪ .‬ואז תחב את הצרורות הגבשושיים לכיסיו‬
‫שאיבדו לגמרי את צורתם‪ ,‬ביקש ממנה להחזיק את הפרחים‪ ,‬הרים את המטרייה הישנה‬
‫והם יצאו שוב לדרך‪.‬‬
‫"העלמה מארש‪ ,‬אני רוצה לבקש ממך טובה גדולה‪ ",‬החל הפרופסור לומר אחרי כמה‬
‫דקות הליכה רטובות לאורך הרחוב‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬ולבה החל להלום חזק כל כך שפחדה שישמע אותו‪.‬‬
‫"אני להגיד את זה למרות הגשם‪ ,‬כי נשאר לי כל כך קצת זמן‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמרה ג'ו וכמעט מחצה את העציץ הקטן כשידה התהדקה עליו פתאום‪.‬‬
‫"אני רוצה לקנות שמלה קטנה לטינה שלי‪ ,‬ואני טיפש מדי ללכת לבד‪ .‬אולי תסכימי‬
‫בטובך לתת לי עצה בטעם שלך ולעזור לי?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ",‬ענתה ג'ו והרגישה פתאום שלווה וצוננת‪ ,‬כאילו נכנסה לתוך מקרר‪.‬‬
‫"אולי גם צעיף לאמא של טינה‪ ,‬היא כל כך ענייה וחולה‪ ,‬והבעל זה כזאת דאגה‪ .‬כן‪ ,‬כן‪,‬‬
‫צעיף עבה וחם זה דבר נחמד לקחת ַלאמא‪".‬‬
‫"ברצון רב‪ ,‬מר בר‪ ",‬ענתה ג'ו‪ ,‬ובלבה אמרה לעצמה‪" ,‬אני מתקדמת מהר מדי‪ ,‬ועם כל‬
‫רגע שעובר הוא נעשה יקר לי יותר‪ ".‬אבל אז סילקה את המחשבות מראשה וניגשה לטפל‬
‫בעניין במרץ מלבב‪.‬‬
‫מר בר הותיר את כל המלאכה בידיה‪ ,‬ולכן בחרה שמלה יפה לטינה‪ ,‬ואחר כך ביקשה‬
‫לראות צעיפים‪ .‬הזבן‪ ,‬שהיה גבר נשוי‪ ,‬הואיל להתנער מאדישותו ולהתעניין בשניים‪ ,‬שנראו‬
‫כמו בני זוג שעורכים קניות למשפחה‪.‬‬
‫"אולי הגברת שלך תעדיף את זה ‪ -‬צעיף משובח ביותר‪ ,‬צבע מקסים‪ ,‬צנוע ועדין ביותר‪",‬‬
‫אמר‪ ,‬פתח צעיף אפור ונעים וכרך אותו סביב כתפיה של ג'ו‪.‬‬
‫"הצעיף הזה נראה לך‪ ,‬מר בר?" שאלה‪ ,‬הפנתה אליו את גבה כדי שיראה את הצעיף‬
‫מאחור‪ ,‬וחשה אסירת תודה על ההזדמנות להסתיר את פניה‪.‬‬
‫"מצוין מאוד‪ .‬ניקח אותו‪ ",‬השיב הפרופסור וחייך לעצמו כששילם‪ ,‬ואילו ג'ו המשיכה‬
‫לחטט בדלפקים כמו ציידת מציאות מיומנת‪.‬‬
‫"ועכשיו נלך הביתה?" שאל‪ ,‬כאילו המילים האלה נעימות לו מאוד‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כבר מאוחר ואני כל כך עייפה‪ ".‬קולה של ג'ו נשמע מעורר רחמים יותר משידעה‪,‬‬
‫כי השמש שלה שוב הסתתרה באותה פתאומיות שבה הפציעה‪ ,‬העולם נעשה שוב בוצי‬
‫ומלא ייאוש‪ ,‬ולראשונה גילתה שקר לה ברגליים‪ ,‬כואב לה הראש‪ ,‬והקור והכאב בלבה‬
‫חמורים עוד יותר משני אלה‪ .‬מר בר נוסע‪ .‬הוא מחבב אותה כידידה בלבד‪ .‬כל העניין היה‬
‫טעות אחת גדולה‪ ,‬ועדיף שייגמר כמה שיותר מהר‪ .‬וכשהמחשבה הזאת חלפה במוחה‪,‬‬
‫אותתה לאוטובוס המתקרב בתנועה חפוזה כל כך‪ ,‬שהפרחים עפו מהעציץ וניזוקו קשות‪.‬‬
‫"זה לא האוטובוס שלנו‪ ",‬אמר הפרופסור‪ ,‬נופף לרכב העמוס שימשיך בדרכו ועצר להרים‬
‫את הפרחים המסכנים‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ,‬לא ראיתי טוב את השם שכתוב עליו‪ .‬לא חשוב‪ ,‬אני יכולה ללכת ברגל‪.‬‬
‫אני רגילה לבוסס בבוץ‪ ",‬השיבה ג'ו ומצמצה שוב ושוב‪ ,‬כי העדיפה למות ורק לא למחות‬
 ‫את עיניה בגלוי‪.‬‬
‫מר בר ראה את הדמעות שנשרו על לחייה‪ ,‬אף על פי שהסבה את ראשה‪ .‬המראה נגע‬
‫מאוד ללבו כנראה‪ ,‬כי פתאום גחן ושאל בקול מלא משמעות‪:‬‬
‫"למה את בוכה‪ ,‬יקרה שלי?"‬
‫ובכן‪ ,‬אם ג'ו לא היתה טירונית בכל העסק הזה‪ ,‬היא היתה אומרת שהיא לא בוכה‪ ,‬שהיא‬
‫סתם מצוננת‪ ,‬או כל שטות אחרת שמתאימה לנסיבות‪ .‬אבל במקום זה הברייה הלא מכובדת‬
‫הזאת ענתה בפרץ התייפחות בלתי‪-‬נשלט‪:‬‬
‫"כי אתה נוסע‪".‬‬
‫"אוך‪ַ ,‬מיין גוֹט‪ ,‬כמה זה טוף!" קרא מר בר והצליח לספוק כפיים למרות המטרייה‬
‫והחבילות‪" .‬ג'ו‪ ,‬אין לי שום דבר חוץ מהרבה אהבה לתת לך‪ .‬אני באתי לראות אם את‬
‫רוצה אותה‪ ,‬וחיכיתי בשביל להיות בטוח שאני לא רק חבר‪ .‬זה נכון? את יכולה לעשות‬
‫מקום קטן בלב בשביל ְפריץ הזקן?" הוסיף בנשימה אחת‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬כן‪ ,‬כן!" אמרה ג'ו‪ .‬והוא היה מרוצה לגמרי‪ ,‬כי היא כרכה את שתי ידיה סביב זרועו‪,‬‬
‫הרימה אליו את מבטה‪ ,‬והבעת פניה הראתה בבירור כמה תשמח לפסוע לצדו במשעולי‬
‫החיים‪ ,‬גם אם תצטרך להסתפק במחסה של מטרייה ישנה בלבד‪ ,‬כל עוד הוא זה שמחזיק‬
‫אותה‪.‬‬
‫הצעת הנישואים הזאת בהחלט נתקלה בקשיים‪ ,‬כי גם אילו רצה מר בר לכרוע ברך‪ ,‬לא‬
‫היה יכול לעשות זאת בגלל הבוץ‪ .‬הוא גם לא היה יכול להציע לג'ו את ידו‪ ,‬אלא באופן‬
‫מילולי בלבד‪ ,‬כי שתי ידיו היו עמוסות‪ .‬ודאי שלא היה יכול להרשות לעצמו ביטויי אהבה‬
‫אחרים באמצע הרחוב‪ ,‬אף על פי שכמעט עשה זאת‪ .‬ולכן‪ ,‬כדי לבטא את רגשותיו העזים‪,‬‬
‫היה יכול רק להביט בה בהבעת פנים שייפתה אותו עד כדי כך שבכל אחת מטיפות הגשם‬
‫הקטנות שניתזו על זקנו כאילו בהקה קשת בענן קטנטנה‪ .‬אילולא אהב כל כך את ג'ו‪ ,‬אני‬
‫לא חושבת שהוא היה יכול להתאהב בה באותו רגע‪ ,‬כי המראה שלה ממש לא היה מלבב‪.‬‬
‫השמלה הרטובה שלה נראתה נורא‪ ,‬מגפי הגומי שלה היו מכוסים בוץ עד מעל הקרסול‪,‬‬
‫והמגבעת נהרסה לגמרי‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬סבר מר בר שהיא האישה היפה ביותר עלי אדמות‪,‬‬
‫"יוּפּיטרי" יותר מתמיד‪ ,‬אף על פי ששולי כובעו התרככו ונשמטו‬
‫ֶ‬ ‫והוא עצמו נראה בעיניה‬
‫בגלל הפלגים הקטנים שזרזפו מהם על כתפיו )כי הוא החזיק את כל המטרייה מעל ג'ו( וכל‬
‫אצבע בכפפות שלו נזקקה לתיקון‪.‬‬
‫עוברי אורח חשבו כנראה שהם צמד מטורפים בלתי‪-‬מזיקים‪ ,‬כי הם שכחו לגמרי לעצור‬
‫את האוטובוס‪ ,‬המשיכו לפסוע בנחת והתעלמו מהחושך היורד ומהערפל‪ .‬לא כל כך עניין‬
‫אותם מה כולם חושבים‪ ,‬כי הם נהנו משעת האושר שמזדמנת בדרך כלל רק פעם אחת‬
‫בחיים‪ ,‬מהרגע הקסום שמעניק נעורים לקשיש‪ ,‬יופי לחסר החן ועושר לעני‪ ,‬ומאפשר ללב‬
‫האדם לטעום שמץ מטעם גן עדן‪ .‬הפרופסור נראה כאילו כבש ממלכה שלמה וכאילו זכה‬
‫באושר הגדול ביותר עלי אדמות‪ .‬ואילו ג'ו דשדשה לצדו‪ ,‬הרגישה כאילו זה היה המקום‬
‫שלה מאז ומתמיד‪ ,‬ותהתה איך היתה מסוגלת אי‪-‬פעם לשאוף למסלול חיים אחר‪ .‬מובן‬
‫שהיא היתה זאת שדיברה ראשונה ‪ -‬כלומר‪ ,‬בצורה מובנת‪ ,‬כי ההערות הרגשניות שנשמעו‬
‫בעקבות ה"אוי‪ ,‬כן‪ ,‬כן!" המתפרץ שלה לא היו בעלות צביון עקבי שאפשר לדווח עליו‪.‬‬
‫"פרידריך‪ ,‬למה לא אמרת‪"...‬‬
‫"אוך‪ ,‬אלוהים‪ ,‬היא קוראת לי בשם שאף אחד לא אומר מאז המוות של מינה!" קרא‬
‫הפרופסור‪ ,‬נעצר באמצע השלולית והביט בה בעונג ובתודה‪.‬‬
‫"תמיד קראתי לך ככה בלב‪ ...‬שכחתי שזה עלול להעציב אותך‪ .‬אני לא אקרא לך ככה‪,‬‬
‫אלא אם אתה רוצה‪".‬‬
‫"רוצה? אני לא יכול להסביר כמה זה נעים לי‪ .‬וביום שתוכלי להגיד לי 'מחמלי'‪ ,‬אני‬
‫אגיד שהשפה שלך יפה כמעט כמו השפה שלי‪".‬‬
‫"'מחמלי' זה ביטוי רגשני קצת‪ ,‬לא?" שאלה ג'ו‪ ,‬אם כי בלבה חשבה ששלוש ההברות‬
‫האלה מלבבות ממש‪.‬‬
‫"רגשני? כן‪ .‬אבל תודה לאל‪ ,‬אנחנו הגרמנים מאמינים ברגש‪ ,‬ובזכותו אנחנו נשארים‬
‫צעירים‪ .‬המילה 'יקירי' היא כל כך קרה‪ .‬את תגידי מחמלי‪ ,‬זה חשוב נורא לי‪ ",‬אמר מר בר‬
‫ברוך כמו סטודנט רומנטי ולא כמו פרופסור רציני‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬מחמלי‪ ,‬אז למה לא אמרת לי את כל זה קודם?" שאלה ג'ו בביישנות‪.‬‬
‫"עכשיו אני צריך לחשוף לפנייך את כל הלב‪ ,‬ואני אעשה את זה מאוד בשמחה‪ ,‬כי‬
‫מעכשיו את צריכה לטפל בו‪ .‬את מבינה‪ ,‬ג'ו שלי ‪ -‬אוך‪ ,‬איזה שם קטן‪ ,‬מצחיק ויקר! ‪ -‬אני‬
‫רציתי להגיד משהו ביום שאמרתי לך שלום בניו יורק‪ .‬אבל חשבתי שהידיד היפה הוא‬
‫מאורס איתך‪ ,‬מחמלי‪ ,‬אז לא דיברתי‪ .‬אם הייתי מדבר אז‪ ,‬היית אומרת 'כן'?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬אני חוששת שלא‪ ,‬כי באותה תקופה הייתי חסרת לב‪".‬‬
‫"שטויות! זה אני לא מאמין‪ .‬הלב שלך ישן עד שנסיך הקסם בא מהיער והעיר אותו‪ .‬נו‪,‬‬
‫סטה'‪ .‬אבל לזה אני לא צריך לצפות‪".‬‬‫ליבּה איסט ִדי ֶבּ ֶ‬
‫רסטה ֶ‬
‫טוף‪'ִ ,‬די ֶא ֶ‬
‫"נכון‪ ,‬האהבה הראשונה היא באמת הכי טובה‪ .‬ולכן אתה יכול להיות מרוצה‪ ,‬כי מעולם‬
‫לא היתה לי אהבה אחרת‪ .‬טדי היה רק נער בתקופה ההיא‪ ,‬וכעבור זמן קצר הוא התגבר‬
‫על הגחמה הקטנה שלו‪ ",‬אמרה ג'ו‪ ,‬שהשתוקקה לתקן את טעותו של הפרופסור‪.‬‬
‫"יופי! אז אני אהיה רגוע ומאושר‪ ,‬ואני אהיה בטוח שאת נותנת לי הכול‪ .‬חיכיתי כל כך‬
‫הרבה זמן‪ ,‬שנהייתי אנוכי‪ ,‬כמו שאת תגלי‪ ,‬פרופסורית‪".‬‬
‫"השם הזה מוצא חן בעיני‪ ",‬קראה ג'ו בשביעות רצון‪" .‬עכשיו תגיד לי מה הביא אותך‬
‫לכאן בסופו של דבר‪ ,‬בדיוק ברגע שרציתי אותך כל כך?"‬
‫"זה הביא‪ ",‬אמר מר בר והוציא מכיס המותנייה שלו פיסת נייר מהוהה‪.‬‬
‫ג'ו פתחה את הנייר המקופל ונראתה נבוכה מאוד‪ ,‬כי זו היתה יצירה ששלחה לעיתון‬
‫שהיה מוכן לשלם תמורת שירים‪ ,‬ולכן זכה לקבל ממנה את אחד מניסיונותיה הצנועים‪.‬‬
‫"איך זה קשור?" שאלה ותהתה למה הוא מתכוון‪.‬‬
‫"נתקלתי בשיר במקרה‪ .‬זיהיתי אותו לפי השמות וראשי התיבות‪ ,‬והיתה שורה אחת קטנה‬
‫שכאילו קראה לי‪ .‬תקראי את זה ותמצאי אותה‪ .‬אני אשמור שלא תדרכי ברטוב‪".‬‬
‫ג'ו צייתה‪ ,‬ובמהירות רפרפה על השיר שהעניקה לו את השם ‪-‬‬

‫בעליית הגג‬
‫ניצבות ְבּשוּרה‬ ‫ארבע תיבות ָ‬
‫מהוּהוֹת ֵמאבק‪ ,‬אפורות‪,‬‬
‫חבוּרת ילדוֹת‪ ,‬שעכשיו כבר ָבּגרה‪,‬‬
‫מזכּרות‪.‬‬
‫בתוכן ָ‬
‫ָ‬ ‫טמנה‬
‫פתחות תלויים ְבּשוּרה‬ ‫ארבעה ַמ ֵ‬
‫ששפעוּ שלל צבעים‬ ‫על סרטים דהויים ָ‬
‫כשהוּדקוּ למקומם ביד זעירה‬
‫ֵאי אז‪ ,‬ביום קיץ נעים‪.‬‬
‫ארבעה שמות ‪ֵ -‬שם על כל תיבה ‪-‬‬
‫נחרטו בידי נער קטן‪,‬‬
‫מספּר באהבה‬ ‫שבּפנים ֵ‬ ‫והמטמון ִ‬
‫על ילדוֹת ששיחקו להנאתן‬
‫ולעתים השתתקו באמצע המשחק‬
‫והקשיבו ללחן הקל‬
‫שהתנגן חרישית ִבּצליל מתקתק‬
‫כשהגשם נקש לו ֵמעל‪.‬‬

‫השם "מג" מתנוסס על התיבה הראשונה‬

‫ובחיבה אציץ לתוכה‪,‬‬
‫כי אוסף גדול ומסודר כאן טמנה‬
‫יד אוהבת‪ ,‬רכה ובטוחה‪.‬‬
‫הﬠדנה‬‫ניכּרים בפיסות ֶ‬
‫חיי שלווה ָ‬
‫שהותירו ילדוּת ונעוּרים‪,‬‬
‫מכתבי אוהבים ושמלת חתונה‪,‬‬
‫תלתל תינוק וּבגדים זעירים‪.‬‬
‫צעצועים לא נותרו בתיבה הנאה‪,‬‬
 ‫כי עכשיו נלקחו בחזרה‬
‫וצוֹרפוּ מחדש למערכה הבאה‬
‫בחייה של מג שבגרה‪.‬‬
‫הו‪ ,‬אם מאושרת! לצד ילדייך‬
‫תקשיבי ללחן הקל‬
‫המפזֵ ם שירי ערש שקטים לאהובייך‬
‫כשהגשם נוקש לו מעל‪.‬‬

‫"ג'ו"‪ ,‬כך כתוב על תיבה חבוטה‬

‫האוצ ֶרת מלאי רבגוני ‪-‬‬
‫ֶ‬
‫ספרים מהוהים‪ ,‬בובה מרוּטה‪,‬‬
‫ִומגוון חפצים ססגוני;‬
‫תגליות שהובאו משבילים רחוקים‬
‫שרגליים צעירות כבשו‪,‬‬
‫זיכרונות עמומים שנותרו מתוקים‪,‬‬
‫חלומות שלא התממשו‪.‬‬
‫סיפורים פרועים‪ ,‬חצאי שירים‪,‬‬
‫יומנים של ילדה מרדנית‪,‬‬
‫מכתבים בוסריים‪ ,‬חמימים וקרירים‪,‬‬
‫רמזים לזִ קנה נקמנית‬
‫שירדה על אישה בודדה‪ ,‬עצובה‬
‫מﬠין לחן קל ‪-‬‬‫השומעת ֵ‬
‫"אם תהיי ראויה‪ ,‬בוא תבוא האהבה" ‪-‬‬
‫כשהגשם נוקש לו מעל‪.‬‬

‫בת' שלי! על ִמכסה תיבתך‬

‫אף גרגיר של אבק לא נצבר‪,‬‬
‫כי עיניים דומעות שבוכות על לכתך‬
‫מוחות אותו בלב נשבר‪.‬‬
‫המוות עטר הילת מלאך זהובה‬
‫לאחות שנפשה היתה טהורה‪,‬‬
‫ואנו נמשיך לנצור באהבה‬
‫שרידים ַבמקדש לזִ כרה‪:‬‬
‫פעמון שבו כמעט לא השתמשה‪,‬‬
 ‫כובע קט שחבשה בבוא שעתה‪,‬‬
‫‪103‬‬
‫וצלמית קטנה של קתרינה הקדושה‬
‫שהיתה תלויה מעל פתח דלתה‪.‬‬
‫לא טינה מרה קיננה בלבה‪,‬‬
‫לא בכי נמסך בלחן הקל‪,‬‬
‫רבּה‬
‫מק ָ‬
‫רק תפילה זכה עלתה ִ‬
‫כשהגשם נקש לו מעל‪.‬‬

‫על המכסה האחרון לוחית מבריקה ‪-‬‬

‫אגדה שהפכה למציאות ‪-‬‬
‫אביר נושא מגן ועליו מבהיקה‬
‫המילה "איימי" בכתב בוגר ורהוּט‪.‬‬
‫מכבּנות שאספו שערה‪,‬‬ ‫ִבּפנים ‪ֵ -‬‬
‫נעליים שרקדו עד ְכּלוֹת‪,‬‬
‫שיוּבּשו ביד זהירה‪,‬‬
‫ְ‬ ‫פרחים‬
‫מניפות שנופפו עד ְבּלות;‬
‫מלאי רגשות תוססים‪,‬‬
‫מכתבים ֵ‬
‫זוּטוֹת שחוללו סערה‬
‫הפיחו תקוות‪ ,‬פחדים‪ ,‬היסוסים‬
‫וﬠרגות בלב נערה‬
‫ֶ‬
‫שנמלאת עכשיו ִרגשי אמת יפים‪,‬‬
‫ושומעת‪ ,‬כמו לחן קל‪,‬‬
‫דנדון פעמוני כלולות כסוּפים‬
‫כשהגשם נוקש לו מעל‪.‬‬

‫ניצבות בשורה‬‫ארבע תיבות ָ‬

‫מהוּהוֹת מאבק‪ ,‬אפורות‪,‬‬
‫רגﬠי עצבוּת וּבשׂוֹרה‬
‫שבּרבוֹת ֵ‬ ‫ארבע ילדות‪ִ ,‬‬
‫נהפכו לנשים בוגרות‪.‬‬
‫ארבע אחיות שנפרדו לשעה קלה‪,‬‬
‫כי אחת מהן קודם עזבה‬
‫כבתחילה‬‫אך דומה שהיא קרובה ויקרה ַ‬
‫בזכוּת כוח האמונה והאהבה‪.‬‬
‫ייפּתחו‬
‫כשתיבות המטמון הללו ָ‬
 ‫לפני אבינו אשר בשמים‬
‫ושעות אושר מהן יִקלחוּ‪,‬‬ ‫מי ייתן ְ‬
‫מעשים טובים ויפים שבעתיים‪,‬‬
‫חיים שצליליהם יתארכו ויזְ הרו‪,‬‬
‫ְמ ַחיֵ י נפשות כמו לחן קל‪,‬‬
‫שוֹררוּ‬
‫נשמות שבשמחה יִדאוּ ִויְ ְ‬
‫כששמש הנֶ צח תזרח מעל‪.‬‬
‫ג"מ‬

‫"שיר גרוע מאוד‪ ,‬אבל ככה בדיוק הרגשתי כשכתבתי אותו באחד הימים‪ ,‬כשהייתי בודדה‬
‫מאוד ונשענתי על שק סמרטוטים ובכיתי כהוגן‪ .‬לא תיארתי לעצמי שהוא יגיע למקום שבו‬
‫יוכל להלשין עלי‪ ",‬אמרה ג'ו וקרעה לגזרים את השיר שהפרופסור נצר זמן כה רב‪.‬‬
‫"טוף‪ ,‬הוא השלים המשימה שלו‪ ,‬ויהיה לי אחד חדש כשאני אקרא כל הספר החום שבו‬
‫היא שומרת הסודות הקטנים שלה‪ ",‬הרהר מר בר וחייך כשצפה בפיסות הנייר שהתעופפו‬
‫ברוח‪" .‬כן‪ ",‬הוסיף ואמר בכובד ראש‪" ,‬אז אני קורא זה ואני אומר לעצמי‪' ,‬יש לה עצב‪,‬‬
‫היא בודדה‪ ,‬ואהבה אמיתית תנחם אותה‪ .‬הלב שלי מלא ‪ -‬מלא אהבה בשבילה‪ ,‬אז למה‬
‫שאני לא אלך ואגיד לה‪' ,‬אם האהבה שלי היא לא דבר עלוב מדי לתת בשביל מה שאני‬
‫מקווה לקבל‪ ,‬תיקחי אותה‪ ,‬בשם אלוהים‪"'.‬‬
‫"ואז באת וראית שהיא לא דבר עלוב מדי‪ ,‬אלא בדיוק הדבר היקר שאני זקוקה לו‪",‬‬
‫לחשה ג'ו‪.‬‬
‫"לא היה לי אומץ לחשוב ככה בהתחלה‪ ,‬אף על פי שקיבלת אותי כל כך יפה‪ .‬אבל מהר‬
‫מאוד התחלתי לקוות‪ ,‬ואז אמרתי‪' ,‬היא תהיה שלי‪ ,‬ואני מוכן למות בשביל זה‪ ',‬ואני באמת‬
‫מוכן!" קרא מר בר בהנהון מתריס‪ ,‬כאילו חומות הערפל המכתרות אותם הן מחסומים‬
‫שעליו לגבור עליהם או לנפץ אותם באומץ לב‪.‬‬
‫דבריו מצאו חן מאוד בעיני ג'ו‪ ,‬והיא החליטה להיות ראויה לאביר שלה‪ ,‬אף על פי שלא‬
‫הגיע רכוב על סוס ועטור מחלצות‪.‬‬
‫"ולמה חיכית כל כך הרבה זמן?" שאלה‪ ,‬כי גילתה שנעים נורא לשאול שאלות אישיות‬
‫ולקבל תשובות מרנינות‪ ,‬ולכן לא יכלה להתאפק‪.‬‬
‫"זה לא היה קל‪ ,‬אבל לא העזתי להוציא אותך מבית כל כך מאושר כזה עד שיש לי‬
‫סיכוי לתת לך בית כזה‪ ,‬גם אם עוד הרבה זמן אולי‪ ,‬ועבודה קשה‪ .‬איך יכולתי לבקש אותך‬
‫לוותר על כל כך הרבה בשביל זקן עני‪ ,‬שאין לו שום נכס חוץ מקצת השכלה?"‬
‫"אני שמחה מאוד שאתה עני‪ .‬לא הייתי יכולה לסבול בעל עשיר‪ ",‬אמרה ג'ו בהחלטיות‪,‬‬
‫והוסיפה בקול רך יותר‪" ,‬אל תפחד מהעוני‪ .‬אני מכירה אותו כל כך הרבה זמן‪ ,‬שאני כבר‬
‫לא פוחדת ממנו‪ ,‬ובשמחה אעבוד למען האנשים שאני אוהבת‪ .‬ואל תקרא לעצמך זקן ‪-‬‬
‫ארבעים זה שיא החיים‪ .‬הייתי אוהבת אותך גם אם היית בן שבעים!"‬
‫הדברים נגעו ללבו של הפרופסור עד כדי כך שהיה שמח להשתמש בממחטה שלו אילו‬
‫היה יכול להגיע אליה‪ .‬מכיוון שלא היתה לו אפשרות כזאת‪ ,‬מחתה ג'ו את עיניו‪ ,‬וכשלקחה‬
‫ממנו חבילה או שתיים צחקה ואמרה‪:‬‬
‫"אולי אני עיקשת‪ ,‬אבל אף אחד לא יכול להגיד שאני חורגת מתפקידי עכשיו‪ ,‬כי‬
‫שליחותה המיוחדת של האישה היא למחות דמעות ולשאת בנטל‪ .‬אני מתכוונת לשאת את‬
‫חלקי בנטל‪ ,‬פרידריך‪ ,‬ולהרוויח חלק מהסכום שדרוש להקמת הבית‪ .‬תצטרך לקבל את זה‪,‬‬
‫כי אחרת אני לא אסכים ללכת איתך‪ ",‬הוסיפה בנחישות כשניסה לקחת בחזרה את‬
‫החבילות‪.‬‬
‫"עוד נראה‪ .‬יש לך סבלנות לחכות הרבה זמן‪ ,‬ג'ו? אני חייב לנסוע ולעשות העבודה שלי‬
‫לבד‪ .‬אני חייב קודם לעזור לילדים‪ ,‬כי אפילו בשבילך אני לא יכול להפר ההבטחה שלי‬
‫למינה‪ .‬את יכולה לסלוח את זה ולהיות מאושרת בזמן שאנחנו מקווים ומחכים?"‬
‫"כן‪ ,‬אין לי ספק שאוכל‪ ,‬כי אנחנו אוהבים זה את זה‪ ,‬ולכן יהיה קל לשאת את כל‬
‫השאר‪ .‬גם לי יש חובות משלי ועבודה משלי‪ .‬לא הייתי מרגישה טוב אם הייתי מזניחה אותן‪,‬‬
‫אפילו בשבילך‪ ,‬אז אין צורך לנהוג בחיפזון או בקוצר רוח‪ .‬אתה תעשה את חלקך במערב‪,‬‬
‫אני אעשה את חלקי כאן‪ ,‬ושנינו נהיה מאושרים כי נקווה לטוב ונפקיד את עתידנו בידי‬
‫האל‪".‬‬
‫"אה! את נותנת לי כזאת תקווה ואומץ‪ ,‬ולי אין כלום לתת בחזרה חוץ מלב מלא והידיים‬
‫הריקות האלה‪ ",‬קרא הפרופסור‪ ,‬נרגש עד עמקי נשמתו‪.‬‬
‫ג'ו לעולם לא תלמד להיות מהוגנת‪ ,‬כי כשאמר את זה‪ ,‬כשכבר עמדו על מדרגות הכניסה‬
‫לבית‪ ,‬פשוט הניחה את שתי ידיה בידיו ולחשה בעדינות‪" ,‬עכשיו הן כבר לא ריקות‪ ",‬ואז‬
‫גחנה מהמדרגה העליונה ונישקה את פרידריך מתחת למטרייה‪ .‬זה היה נורא‪ ,‬אבל היא‬
‫היתה עושה את זה גם אם הדרורים האפורים שעל גדר השיחים היו בני אדם‪ ,‬כי היא אכן‬
‫עברה כברת דרך עצומה‪ ,‬ודבר לא עניין אותה עכשיו מלבד אושרה שלה‪ .‬והרגע הזה‪ ,‬אף‬
‫על פי שבא במסווה פשוט כל כך‪ ,‬היה רגע השיא בחיי שניהם‪ ,‬כאשר פנו מחשיכת הלילה‪,‬‬
‫הסערה והבדידות ונכנסו אל האור‪ ,‬החמימות והשלווה‪ ,‬שהמתינו להם וקידמו אותם בברכת‬
‫"ברוכים הבאים!" כשג'ו הכניסה את אהובה אל הבית וסגרה את הדלת‪.‬‬

‫‪ - The Bear and Ragged Staff .102‬סמל נפוץ‪ ,‬ששימש כמה שושלות עתיקות יומין‪.‬‬
‫‪ .103‬קתרינה הקדושה‪ ,‬אחת מארבעה‪-‬עשר הקדושים החשובים בנצרות‪ ,‬נחשבת לפטרונית הנערות ולמגִ נה מפני מוות‬
‫פתאומי‪.‬‬
‫פרק ארבעים ושבעה‬
 ‫עת קציר‬

‫שנה שלמה עבדו ג'ו והפרופסור שלה וחיכו‪ ,‬קיוו ואהבו‪ ,‬נפגשו מדי פעם וכתבו זה לזה‬
‫מכתבים ארוכים כל כך‪ ,‬שלא פלא שחלה עלייה במחיר הנייר‪ ,‬כך אמר לורי‪ .‬תחילתה של‬
‫השנה השנייה היתה קודרת למדי‪ ,‬כי מצבם לא השתפר והדודה מארץ' מתה פתאום‪ .‬אבל‬
‫לאחר שהתאוששו מהעצב הראשון ‪ -‬כי הם אהבו את הגברת הזקנה למרות לשונה החדה ‪-‬‬
‫התברר להם שיש להם סיבה לשמוח‪ ,‬כי הדודה הורישה לג'ו את אחוזת פלאמפילד‪ ,‬וכך‬
‫נפתחו לפניה כל מיני אפשרויות נהדרות‪.‬‬
‫"אחוזה עתיקה ויפה כזאת תכניס סכום נאה‪ .‬את מתכוונת למכור אותה‪ ,‬כמובן‪ ",‬אמר‬
‫לורי כשכולם דנו בכך כעבור כמה שבועות‪.‬‬
‫"בשום אופן לא‪ ",‬השיבה ג'ו בנחרצות וליטפה את הפודל השמן שאימצה מתוך כבוד‬
‫לגבירתו הקודמת‪.‬‬
‫"את לא מתכוונת לגור בה!"‬
‫"בהחלט כן‪".‬‬
‫"אבל חביבתי‪ ,‬זה בית עצום‪ ,‬וצריך המון כסף כדי לתחזק אותו‪ .‬רק הטיפול בגן ובמטע‬
‫התפוחים דורש שניים‪-‬שלושה אנשים‪ ,‬וחקלאות היא לא התחום של בר‪ ,‬אני משער‪".‬‬
‫"הוא ינסה לעסוק בזה‪ ,‬אם אני אציע‪".‬‬
‫"ואת חושבת שתוכלי לחיות מהתוצרת החקלאית? זה נשמע כמו גן עדן‪ ,‬אבל מהר מאוד‬
‫תראי שזאת עבודה קשה נורא‪".‬‬
‫"היבול שאנחנו מתכוונים לגדל הוא יבול רווחי‪ ",‬צחקה ג'ו‪.‬‬
‫"ומה הוא היבול המצוין הזה‪ ,‬גברתי?"‬
‫"ילדים‪ .‬אני רוצה לפתוח בית ספר לבנים ‪ -‬בית ספר ביתי‪ ,‬חם ועליז‪ ,‬שבו אני אטפל‬
‫בילדים ופריץ ילמד אותם‪".‬‬
‫"ממש תוכנית טיפוסית לג'ו! נכון שזה אופייני לה?" קרא לורי אל בני המשפחה‪ ,‬שנראו‬
‫מופתעים לא פחות ממנו‪.‬‬
‫"התוכנית הזאת מוצאת חן בעיני‪ ",‬אמרה גברת מארץ' בהחלטיות‪.‬‬
‫"גם בעיני‪ ",‬הוסיף בעלה‪ ,‬ששמח על האפשרות לנסות את שיטת הלימוד של סוקרטס על‬
‫ילדים מודרנים‪.‬‬
‫"ג'ו תצטרך לשאת בעול כבד מאוד‪ ",‬אמרה מג וליטפה את ראשו של בנה התובעני‪.‬‬
‫"ג'ו מסוגלת בהחלט לעמוד בזה‪ ,‬והיא תהיה מאושרת‪ .‬רעיון מעולה‪ .‬ספרי לנו הכול‪",‬‬
‫קרא מר לורנס‪ ,‬שהשתוקק לסייע לאוהבים‪ ,‬אבל ידע שיסרבו לקבל את עזרתו‪.‬‬
‫"ידעתי שתתמוך בי‪ ,‬אדוני‪ .‬גם איימי מרוצה ‪ -‬אני רואה את זה בעיניים שלה‪ ,‬אף על פי‬
‫שהיא שוקלת את הדברים בזהירות לפני שהיא מחווה דעה‪ .‬ובכן‪ ,‬אנשים יקרים שלי‪",‬‬
‫המשיכה ג'ו בכובד ראש‪" ,‬אתם צריכים להבין שזה לא רעיון חדש אלא תוכנית שטיפחתי‬
‫הרבה זמן‪ .‬עוד לפני שפריץ שלי הגיע‪ ,‬חשבתי שאחרי שאצבור סכום נכבד ואף אחד כבר‬
‫לא יזדקק לי בבית‪ ,‬אשכור בית גדול‪ ,‬אאסוף כמה ילדים עניים ומסכנים שאין להם אמא‪,‬‬
‫אטפל בהם ואשפר את חייהם לפני שיהיה מאוחר מדי‪ .‬כל כך הרבה ילדים מידרדרים מפני‬
‫שלא עוזרים להם ברגע הנכון‪ ,‬ואני כל כך רוצה לעשות משהו למענם‪ .‬אני מרגישה את‬
‫המצוקה שהם חשים‪ ,‬מזדהה עם הבעיות שמציקות להם ורוצה כל כך להיות אמא שלהם!"‬
‫גברת מארץ' הושיטה את ידה לג'ו‪ ,‬והבת אחזה בידה‪ ,‬חייכה בעיניים דומעות והמשיכה‬
‫לספר להם על תוכניתה בהתלהבות עצומה‪ ,‬שהיתה אופיינית לה בנעוריה וכבר מזמן לא‬
‫ראו בה‪.‬‬
‫"פעם סיפרתי לפריץ על התוכנית שלי והוא אמר שזה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות‪,‬‬
‫והסכמנו לנסות להגשים את זה כשנתעשר‪ .‬שאלוהים יברך אותו‪ ,‬הרי הוא עושה את זה כל‬
‫חייו ‪ -‬כלומר‪ ,‬עוזר לילדים עניים‪ ,‬לא מתעשר‪ .‬הוא אף פעם לא יתעשר‪ .‬הכסף לא נשאר‬
‫בכיסים שלו מספיק זמן בשביל שיצטבר‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬הודות לדודה הטובה שלי שאהבה‬
‫אותי יותר משהגיע לי‪ ,‬אני עצמי עשירה‪ ,‬או כך לפחות אני מרגישה‪ ,‬ולא תהיה לנו שום‬
‫בעיה לגור בפלאמפילד אם בית הספר שלנו יצליח‪ .‬בית האחוזה מתאים בדיוק לגידול בנים‬
‫‪ -‬בית גדול וריהוט חזק ופשוט‪ .‬בפנים יש מקום לעשרות ילדים‪ ,‬ובחוץ יש מרחבים נהדרים‪.‬‬
‫הם יוכלו לעזור בגן ובמטע‪ .‬זאת עבודה בריאה‪ ,‬נכון‪ ,‬אדוני? פריץ יאמן וילמד אותם‬
‫בדרכו‪ ,‬ואבא יעזור לו‪ .‬אני אאכיל ואטפח אותם‪ ,‬אטפל ואגער בהם‪ ,‬ואמא תעזור לי‪ .‬תמיד‬
‫רציתי המון ילדים ואף פעם לא היו לי מספיק‪ ,‬אז עכשיו אני יכולה למלא את כל הבית‬
‫וליהנות מהקטנטנים בכל לב‪ .‬תראו איזה מותרות ‪ -‬פלאמפילד שלי‪ ,‬ויהיה לי ג'ונגל של‬
‫ילדים שייהנו ממנה איתי!"‬
‫ג'ו נופפה בידיה ופלטה אנחה נלהבת‪ ,‬פרץ העליצות שלה סחף את כל בני המשפחה‪,‬‬
‫ומר לורנס צחק כל כך‪ ,‬שחששו שעוד יחטוף התקף של מחלת הנפילה‪.‬‬
‫"אני לא מבינה מה מצחיק‪ ",‬אמרה ג'ו בכובד ראש כששוב היה אפשר לשמוע את קולה‪.‬‬
‫"אין דבר טבעי או מוצלח מזה שהפרופסור שלי יפתח בית ספר ושאני אעדיף לגור באחוזה‬
‫שלי‪".‬‬
‫"היא כבר מתנהגת כבעלת הון‪ ",‬אמר לורי‪ ,‬שכל העניין נראה לו בדיחה מעולה‪" .‬אבל‬
‫אפשר לשאול איך את מתכוונת לממן את המוסד? אם כל התלמידים יהיו קבצנים קטנים‪,‬‬
‫אני חושש שהיבול שלך לא יהיה רווחי מבחינה חומרית‪ ,‬גברת בר‪".‬‬
‫"אל תהיה משבית שמחות‪ ,‬טדי‪ .‬ברור שיהיו לי גם תלמידים עשירים ‪ -‬אולי אפילו‬
‫אתחיל עם תלמידים כאלה‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬אחרי שהכול כבר יפעל‪ ,‬אוכל לצרף כמה מעוטי‬
‫יכולת‪ ,‬בשביל ההנאה‪ .‬ילדי עשירים זקוקים לא פעם לטיפול ולטיפוח לא פחות מעניים‪.‬‬
‫הרבה פעמים ראיתי יצורים קטנים וחסרי מזל כאלה שהוריהם השאירו אותם בידי‬
‫המשרתים‪ ,‬או ילדים הססנים שדחפו אותם בכוח קדימה‪ ,‬וזאת ממש אכזריות‪ .‬חלקם‬
‫פרועים מפני שהזניחו אותם או לא טיפלו בהם נכון‪ ,‬חלקם איבדו את אמם‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬גם‬
‫הטובים שבהם צריכים לעבור את גיל ההתבגרות‪ ,‬וזאת התקופה שבה הם זקוקים ליחס‬
‫סבלני וחביב‪ .‬אנשים לועגים להם‪ ,‬מסלקים אותם‪ ,‬מנסים להסתיר אותם ומצפים שהם‬
‫ייהפכו ביום אחד מילדים חמודים לבחורים מקסימים‪ .‬הם כמעט לא מתלוננים ‪ -‬אמיצים‬
‫קטנים שכמותם ‪ -‬אבל הם מרגישים את זה‪ .‬אני עצמי עברתי חלק מהתלאות האלה‪ ,‬ואני‬
‫מבינה את זה טוב מאוד‪ .‬הדובונים הקטנים האלה מעניינים אותי במיוחד‪ ,‬ואני רוצה להוכיח‬
‫להם שאני מסוגלת לראות את הלב החם‪ ,‬הישר והטוב שלהם‪ ,‬למרות הגפיים המסורבלים‬
‫והראשים המבולגנים‪ .‬ויש לי גם ניסיון‪ ,‬כי הרי גידלתי ילד אחד שכיום מביא למשפחתו רק‬
‫כבוד וגאווה‪ ,‬לא?"‬
‫"אני מוכן להעיד שהשתדלת‪ ",‬אמר לורי בהכרת טובה‪.‬‬
‫"וההצלחה עלתה על כל הציפיות שלי‪ .‬כי עכשיו אתה איש עסקים יציב והגיוני‪ ,‬ואתה‬
‫עושה המון דברים טובים בעזרת הכסף שלך וצובר תודות של עניים במקום דולרים‪ .‬אבל‬
‫אתה לא רק איש עסקים‪ .‬אתה אוהב דברים טובים ויפים‪ ,‬נהנה מהם בעצמך וחולק אותם‬
‫עם אחרים‪ ,‬כמו שעשית מאז ומתמיד‪ .‬אני באמת גאה בך‪ ,‬טדי‪ ,‬כי אתה משתפר משנה‬
‫לשנה‪ ,‬וכולם מרגישים את זה‪ ,‬גם אם אתה לא מרשה להם להגיד את זה‪ .‬כן‪ ,‬וכשתהיה לי‬
‫חבורת בנים משלי‪ ,‬פשוט אצביע עליך ואגיד‪' ,‬תסתכלו עליו‪ ,‬ילדים‪ .‬הוא הדוגמה שלכם‪"'.‬‬
‫לורי המסכן לא ידע לאן להפנות את מבטו‪ ,‬כי אמנם היה כבר גבר‪ ,‬אבל משהו‬
‫מהביישנות הישנה שב והשתלט עליו כשכל הפרצופים הביטו בו בשביעות רצון בעקבות‬
‫מבול השבחים הזה‪.‬‬
‫"בחייך‪ ,‬ג'ו‪ ,‬את ממש מגזימה‪ ",‬אמר בסגנונו הנערי הישן‪" .‬כולכם עשיתם למעני כל כך‬
‫הרבה‪ ,‬שאף פעם לא אצליח להודות לכם‪ ,‬אלא רק אוכל להשתדל לא לאכזב אתכם‪.‬‬
‫לאחרונה די הרחקת אותי‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אבל בכל זאת קיבלתי את העזרה הכי טובה שיש‪ .‬אז אם‬
‫הצלחתי בסופו של דבר‪ ,‬את צריכה להודות לשניים האלה‪ ",‬והוא הניח בעדינות יד אחת‬
‫על ראשו הלבן של סבו‪ ,‬ויד שנייה על ראשה הזהוב של איימי‪ ,‬כי השלושה דבקו זה בזה‬
‫וכמעט לא נפרדו לרגע‪.‬‬
‫"אני באמת חושבת שמשפחה זה הדבר הכי יפה בעולם!" התפרצה ג'ו‪ ,‬שמצב רוחה היה‬
‫מרומם במיוחד באותו רגע‪" .‬כשתהיה לי משפחה משלי‪ ,‬אני מקווה שהיא תהיה מאושרת‬
‫בדיוק כמו שלוש המשפחות שאני מכירה ושאני הכי אוהבת‪ .‬אם ג'ון ופריץ שלי היו כאן‪,‬‬
‫זה היה גן עדן עלי אדמות‪ ",‬הוסיפה יותר בשקט‪ .‬ובלילה ההוא‪ ,‬כשעלתה לחדרה אחרי‬
‫ערב נעים של תוכניות‪ ,‬תקוות ועצות משפחתיות‪ ,‬היה לבה גדוש שמחה עד כדי כך‬
‫שהצליחה להירגע רק כשכרעה ליד המיטה הריקה‪ ,‬שניצבה תמיד ליד מיטתה‪ ,‬וחשבה על‬
‫בת' בלב מלא אהבה‪.‬‬
‫השנה הזאת היתה מדהימה ממש‪ ,‬כי דברים מופלאים קרו במהירות עצומה‪ .‬לפני‬
‫שהספיקה להבין מה קורה לה‪ ,‬גילתה ג'ו שהיא אישה נשואה שמתגוררת בפלאמפילד‪ .‬ואז‪,‬‬
‫כמו פטריות אחרי הגשם‪ ,‬צצה סביבה משפחה משגשגת‪ ,‬שכללה שישה או שבעה ילדים‪,‬‬
‫עניים ועשירים גם יחד‪ ,‬כי מר לורנס מצא עוד ועוד מקרי מצוקה נוגעים ללב‪ ,‬ביקש מבני‬
‫הזוג בר שיחמלו עליהם ואמר שברצון ישלם משהו כדי לממן את צורכי מחייתם‪ .‬כך הערים‬
‫האדון הקשיש על ג'ו הגאה וסיפק לה ילדים מהסוג ששימח אותה במיוחד‪.‬‬
‫מובן שהעבודה היתה קשה בהתחלה‪ ,‬וג'ו עשתה טעויות מצחיקות‪ ,‬אבל הפרופסור הנבון‬
‫ניווט אותה בבטחה למים שלווים יותר‪ ,‬וגם הפרחח הפרוע ביותר אולף לבסוף‪ .‬כמה נהנתה‬
‫ג'ו מ"ג'ונגל הילדים" שלה‪ ,‬ואיך היתה דודה מארץ' המסכנה מקוננת אילו ראתה כיצד‬
‫מרחביה הקדושים של פלאמפילד המסודרת והמטופחת נרמסים על ידי כל מיני זאטוטים!‬
‫כך הושב הצדק על כנו בסופו של דבר‪ ,‬כי הגברת הזקנה הטילה אימה על הילדים ברדיוס‬
‫של קילומטרים‪ ,‬ועכשיו יכלו המגורשים לזלול בחופשיות את השזיפים האסורים‪ ,‬לבעוט‬
‫בחצץ בנעליים גסות בלי להינזף ולשחק קריקט בשדה הגדול‪ ,‬שבו "הפרה עם הקרן‬
‫המעוכה"‪ 104‬אתגרה פעם נערים פזיזים לבוא ולקבל נגיחה‪ .‬המקום נהפך למעין גן עדן‬
‫"בּר עדן"‪ ,‬כמחמאה למורה ולזוגתו‪.‬‬
‫לילדים‪ ,‬ולורי הציע לקרוא לו ֶ‬
‫בית הספר מעולם לא נהפך למוסד יוקרתי‪ ,‬והפרופסור ואשתו לא צברו הון‪ ,‬אבל המקום‬
‫היה בדיוק כמו שג'ו רצתה שיהיה ‪" -‬מקום ביתי לילדים שזקוקים ליד מכוונת וליחס סבלני‬
‫וחביב‪ ".‬בתוך זמן קצר התמלא כל חדר בבית הגדול‪ ,‬לכל חלקה קטנה בגן היו בעלים‬
‫משלה‪ ,‬גן חיות שלם צץ באסם ובדיר‪ ,‬כי עכשיו היה מותר לגדל חיות מכל הסוגים‪ ,‬ושלוש‬
‫פעמים ביום חייכה ג'ו אל פריץ שלה מראש השולחן הארוך‪ ,‬שמשני צדיו ישבו בשורות‬
‫המון פרצופים צעירים ושמחים‪ ,‬וכולם פנו אליה בעיניים מלאות חיבה‪ ,‬במילים מלאות‬
‫אמון ובלב אסיר תודה ומלא אהבה ל"אמא ֶבּר"‪ .‬עכשיו היו לה בנים בשפע‪ ,‬והיא לא‬
‫התעייפה מהם‪ ,‬אף על פי שהם לא היו מלאכים‪ ,‬וחלקם גרמו לפרופסור ולפרופסורית צרות‬
‫ודאגות לא מעטות‪ .‬אבל ג'ו האמינה שגם בלב הפרחח השובב והחצוף ביותר קיים גרעין‬
‫טוב‪ ,‬והאמונה הזאת העניקה לה סבלנות ומיומנות‪ ,‬ובבוא הזמן ִאפשרה לה גם לקצור‬
‫הצלחה‪ .‬כי שום ילד עלי אדמות לא היה מסוגל לעמוד במריו זמן רב כשאבא ֶבּר הביט בו‬
‫בפנים קורנים כמו השמש‪ ,‬ואמא בר סלחה לו שוב ושוב‪ .‬החברוּת של הילדים היתה יקרה‬
‫מאוד ללבה של ג'ו‪ ,‬וכך גם יבבות החרטה ולחישות ההתנצלות שלהם‪ ,‬הסודות הקטנים‬
‫והמצחיקים‪ ,‬התקוות והתוכניות שלהם‪ ,‬ואפילו כישלונותיהם‪ ,‬שרק העצימו את החיבה‬
‫שרחשה להם‪ .‬היו ביניהם ילדים איטיים וילדים ביישנים‪ ,‬ילדים חלשים וילדים פראיים‪,‬‬
‫ילדים שגמגמו או סבלו מפגם אחר בדיבור‪ ,‬ילד נכה או שניים‪ ,‬וגם ילד שחור עור‪ ,‬קטן‬
‫ועליז‪ ,‬ששום בית ספר אחר לא הסכים לקבל אותו‪ ,‬אבל ב"בר עדן" קיבלו אותו במאור‬
‫פנים אף על פי שהיו מי שניבאו שיהרוס את שמו של בית הספר‪.‬‬
‫כן‪ ,‬ג'ו היתה מאושרת מאוד‪ ,‬למרות העבודה הקשה‪ ,‬הדאגה הרבה והמהומה התמידית‪.‬‬
‫היא נהנתה בכל לבה‪ ,‬ותשואותיהם של ילדיה עוררו בה סיפוק יותר מכל שבח בעולם‪ ,‬כי‬
‫עכשיו סיפרה סיפורים רק לעדת מאמיניה ומעריציה הנלהבים‪ .‬במהלך השנים נוספו על‬
‫הילדים גם שני בנים משלה‪ ,‬שהעצימו את אושרה ‪ -‬רוֹבּ‪ ,‬שנקרא על שם סבא‪ ,‬וטדי‪ ,‬שהיה‬
‫תינוק עליז וירש את אופיו המאיר של אביו ואת רוחה הנמרצת של אמו‪ .‬סבתם ודודותיהם‬
‫תהו תמיד איך הם מצליחים לשרוד במערבולת הילדים הזאת‪ ,‬אבל הם לבלבו כמו פרחי‬
‫והאוֹמנים המחוספסים שלהם אהבו אותם וטיפלו בהם יפה‪.‬‬
‫ְ‬ ‫אביב‪,‬‬
‫ימי חג רבים היו בפלאמפילד‪ ,‬ואחד המהנים שבהם היה קטיף התפוחים השנתי‪ ,‬כי אז‬
‫התייצבו שם כל בני מארץ'‪ ,‬לורנס‪ ,‬ברוק ובר‪ ,‬ובילו יחד כל היום‪ .‬חמש שנים אחרי‬
‫חתונתה של ג'ו נערכה חגיגה כזאת‪ ,‬שופעת יבול‪ ,‬ביום נעים בחודש אוקטובר‪ ,‬כשהאוויר‬
‫היה מלא רעננות משובבת נפש‪ ,‬שרוממה את הרוח‪ ,‬הרקידה את הדם בעורקים ונסכה‬
‫סתּרים ופרחי שבט הזהב‬ ‫תחושת בריאות‪ .‬המטע הוותיק עטה את מחלצות החג שלו‪ַ ,‬א ֵ‬
‫קישטו את גדרות האבן הטחובות‪ ,‬חרגולים קיפצו בעשב היבש‪ ,‬צרצרים צרצרו כמו חלילים‬
‫קסומים במשתה פיות‪ ,‬סנאים היו טרודים באיסוף היבול הקטן שלהם‪ ,‬ציפורים צייצו ברכת‬
‫שלום מעצי האלמון במשעול‪ ,‬וכל עץ ניצב מוכן ומזומן להשיר את מטר תפוחיו האדומים‬
‫או הצהובים עם כל טלטול קל‪ .‬כולם היו שם‪ ,‬כולם צחקו ושרו‪ ,‬טיפסו והתגלגלו‪ ,‬כולם‬
‫הכריזו שמעולם לא ראו יום מושלם כזה וחבורה עליזה כזאת‪ ,‬וכולם התמסרו בחופשיות‬
‫לתענוגות הפשוטים‪ ,‬כאילו אין בעולם שום דאגות ועצב‪.‬‬
‫טאסר‪ַ ,‬קאוּלי‬
‫ֶ‬ ‫מר מארץ' טייל בשלווה‪ ,‬ציטט באוזני מר לורנס מדבריהם של‬
‫וקוֹלוּמ ָלה‪ 105,‬ונהנה מ"מיץ התפוח הענוג כיין"‪.‬‬
‫ֶ‬
‫הפרופסור התרוצץ הלוך וחזור במעברים הירוקים‪ ,‬כמו אביר טבטוני מגושם‪ ,‬כשבידו‬
‫מקל במקום רומח‪ ,‬והנהיג את הילדים‪ ,‬שהתגבשו לחבורת קוטפים טפסנים שחוללה פלאים‬
‫למרגלות העצים ובצמרותיהם‪ .‬לורי הקדיש את עצמו לילדים הקטנים‪ ,‬נשא את בתו הקטנה‬
‫בסל תפוחים גדול‪ ,‬הרים את דייזי אל בין קני הציפורים‪ ,‬והשגיח שרובּ ההרפתקן לא ישבור‬
‫האלה‬
‫את המפרקת‪ .‬גברת מארץ' ומג ישבו בין ערימות התפוחים כמו שני העתקים של ֵ‬
‫פּוֹמוֹנָ ה‪ 106‬ומיינו את היבולים שלא הפסיקו להגיע‪ .‬ואיימי‪ ,‬שעל פניה היתה הבעה אמהית‬
‫יפהפייה‪ ,‬ציירה את הקבוצות השונות וצפתה בילד חיוור אחד שישב והתבונן בה‬
‫בהתפעלות וקב קטן מונח לצדו‪.‬‬
‫ג'ו הרגישה כמו דג במים ביום הזה והתרוצצה כששמלתה מופשלת בעזרת סיכה‪ ,‬כובעה‬
‫מפזז בכל מקום חוץ מאשר על ראשה‪ ,‬תינוקה תחוב תחת זרועה‪ ,‬והיא מוכנה לכל הרפתקה‬
‫תוססת שעשויה לצוץ‪ .‬טדי הקטן ניהל חיים קסומים‪ ,‬כי שום דבר רע לא קרה לו אף פעם‪,‬‬
‫וג'ו לא דאגה כשאחד הילדים הרים אותו אל ענף של עץ‪ ,‬כשדהר על גבו של ילד אחר או‬
‫כשקיבל מלאי תפוחים חמצמצים מאביו הוותרן‪ ,‬שפעל על פי ההנחה הגרמנית שתינוקות‬
‫מסוגלים לעכל כל דבר ‪ -‬כרוב כבוש‪ ,‬כפתורים‪ ,‬מסמרים או את הנעליים הקטנות שלהם‪.‬‬
‫ושלו‪ ,‬ותמיד קידמה‬
‫ֵ‬ ‫היא ידעה שטד הקטן יצוץ שוב בשלב כלשהו‪ ,‬בריא ושלם‪ ,‬מלוכלך‬
‫אותו במאור פנים‪ ,‬כי ג'ו אהבה את ילדיה בכל לבה‪.‬‬
‫בארבע אחר הצהריים השתררה דממה‪ ,‬הסלים נותרו ריקים והקוטפים נחו והשוו קרעים‬
‫וחבּורות‪ .‬ג'ו ומג‪ ,‬עם פלוגת בנים בוגרים‪ ,‬ערכו את הארוחה על העשב‪ ,‬כי הפיקניק היה‬
‫תמיד גולת הכותרת של היום‪ .‬במקרים כאלה הארץ זבה חלב ודבש בפועל‪ ,‬כי איש לא‬
‫דרש מהילדים לשבת ליד שולחן והם יכלו להתכבד במטעמים כרצונם‪ ,‬שהרי החירות היא‬
‫הרוטב האהוב ביותר על נפשו של כל ילד‪ .‬הם ניצלו עד תום את הזכות הנדירה‪ :‬חלקם‬
‫ערכו ניסוי מהנה ושתו חלב כשהם עומדים על הראש‪ ,‬אחרים הוסיפו קסם למשחק "חמור‬
‫ארוך" כשאכלו עוגה בהפוגות שבמשחק‪ ,‬עוגיות נזרו בכל רחבי המטע ופרוסות של‬
‫שטרודל תפוחים קיננו בעצים כמו זן חדש של ציפורים‪ .‬לילדות נערכה מסיבת תה פרטית‬
‫משלהן‪ ,‬וטד שוטט בין המאכלים וטעם מהם כרצונו‪.‬‬
‫כשכולם כבר כמעט התפקעו מרוב שובע‪ ,‬הרים הפרופסור כוסית ראשונה‪ ,‬כמו תמיד‪,‬‬
‫"לחיי הדודה מארץ'‪ ,‬שאלוהים יברך אותה!" כי האיש הטוב אף פעם לא שכח כמה טוּב‬
‫הרעיפה עליו‪ ,‬וגם הילדים‪ ,‬שלמדו לנצור את זכרה‪ ,‬הרימו כוסית בשקט ושתו לכבודה‪.‬‬
‫"עכשיו ליום הולדת שישים של סבתא! עד מאה ועשרים והרבה מזל טוב!"‬
‫הכוסית הזאת הורמה בהחלטיות רבה‪ ,‬כפי שאתם ודאי מתארים לעצמכם‪ ,‬וברגע שהחלו‬
‫הברכות‪ ,‬היה קשה לעצור אותן‪ .‬כולם שתו לחיי כולם‪ ,‬החל במר לורנס‪ ,‬שנחשב לפטרון‬
‫המיוחד שלהם‪ ,‬וכלה בשרקן נדהם אחד‪ ,‬שעזב את תחום מגוריו הרגיל ויצא לחפש אחר‬
‫אדונו הצעיר‪ֶ .‬דמי‪ ,‬שהיה הנכד הבכור‪ ,‬הגיש לכלת השמחה את המתנות השונות‪ ,‬שבגלל‬
‫מספרן הרב הובלו במריצה אל מקום החגיגה‪ .‬חלק מהמתנות היו מצחיקות כי הילדים עשו‬
‫אותן במו ידיהם‪ ,‬אבל מה שנראה פגום בעיני אחרים היה קישוט מרהיב בעיניה של סבתא‪:‬‬
‫כל תפר במטפחת שתפרו אצבעותיה הקטנות והסבלניות של דייזי היה טוב בעיני גברת‬
‫מארץ' יותר מכל רקמה אמנותית; קופסת הנעליים של דמי היתה מופת של מיומנות מכנית‬
‫אף על פי שהמכסה שלה לא נסגר; השרפרף שבנה רובּ התנדנד כי כל אחת מרגליו היתה‬
‫באורך אחר‪ ,‬אבל היא הכריזה שזה מרגיע מאוד; והעמוד היפה ביותר בספר היקר שקיבלה‬
‫מהבת של איימי היה זה שעליו נכתב באותיות גדולות ועקומות‪" ,‬לסבתא היקרה‪ ,‬מבת'‬
‫הקטנה שלה"‪.‬‬
‫במהלך הטקס הזה נעלמו הילדים האחרים באורח פלא‪ ,‬וכשגברת מארץ' ניסתה להודות‬
‫לילדיה בקול נשבר‪ ,‬וטדי ניגב את עיניה בסינר שלו‪ ,‬החל הפרופסור לשיר לפתע‪ .‬ואז‪,‬‬
‫מעליו‪ ,‬הצטרפו למילים קול ועוד קול‪ ,‬ומעץ לעץ הדהדה שירת המקהלה הבלתי‪-‬נראית‪,‬‬
‫כשהילדים שרו מכל הלב את השיר הקטן‪ ,‬פרי עטה של ג'ו שלורי הלחין והפרופסור שינן‬
‫להם כדי שהתוצאה תהיה מוצלחת ביותר‪ .‬הרעיון הזה היה חדש לגמרי ונחל הצלחה‬
‫כבירה‪ ,‬כי גברת מארץ' הופתעה עד עמקי נשמתה והתעקשה ללחוץ את ידו של כל אחד‬
‫מהעופות חסרי הנוצה‪ ,‬מפרנץ ואמיל הגבוהים ועד שחום העור הקטן‪ ,‬שקולו היה זך וערב‬
‫משל כולם‪.‬‬
‫אחר כך התפזרו הילדים להשתובבות אחרונה‪ ,‬והותירו את גברת מארץ' ובנותיה ליד‬
‫העץ שמתחתיו נערכה החגיגה‪.‬‬
‫"אני לא חושבת שאוכל עוד לטעון אי‪-‬פעם שאני חסרת מזל‪ ,‬כשהמשאלה הגדולה ביותר‬
‫שלי התגשמה בצורה יפה כל כך‪ ",‬אמרה גברת בר והוציאה את אגרופו הקטן של טדי מתוך‬
‫קנקן החלב שבתוכו חבץ במרץ‪.‬‬
‫"ובכל זאת החיים שלך שונים מאוד מהחיים שדמיינת לעצמך לפני הרבה זמן‪ .‬את זוכרת‬
‫את המגדלים הפורחים באוויר?" שאלה איימי וחייכה כשצפתה בלורי ובג'ון ששיחקו‬
‫קריקט עם הילדים‪.‬‬
‫"אנשים יקרים! כמה טוב לראות אותם שוכחים את העסקים ליום אחד ומשתעשעים‬
‫להם‪ ",‬השיבה ג'ו‪ ,‬שדיברה עכשיו בסגנון אמהי על כל בני האדם‪" .‬כן‪ ,‬אני זוכרת‪ .‬אבל‬
‫החיים ששאפתי אליהם באותה תקופה נראים לי עכשיו אנוכיים‪ ,‬קרים ומלאי בדידות‪.‬‬
‫עדיין לא זנחתי את התקווה שאצליח לכתוב ספר טוב‪ ,‬אבל אני יכולה לחכות‪ ,‬ואני בטוחה‬
‫שהוא יהיה הרבה יותר טוב בזכות חוויות ומראות כאלה‪ ",‬ובהינף זרוע החוותה ג'ו לעבר‬
‫הילדים המתרוצצים במרחק‪ ,‬לעבר אביה‪ ,‬שנשען על זרועו של הפרופסור כשפסעו הלוך‬
‫וחזור בשמש‪ ,‬שקועים בשיחה מהסוג ששניהם אהבו כל כך‪ ,‬ולעבר אמה‪ ,‬שנראתה כיושבת‬
‫על כס מלכות כשבנותיה סביבה‪ ,‬ילדיהן בחיקה ולמרגלותיה‪ ,‬וכולם כאילו מוצאים להם‬
‫סעד ואושר בפנים האלה‪ ,‬שלעולם לא יזדקנו בעיניהם‪.‬‬
‫"המגדל הפורח שלי התממש כמעט כולו‪ .‬נכון שביקשתי דברים מפוארים‪ ,‬אבל עמוק בלב‬
‫ידעתי שאסתפק בבית קטן‪ ,‬בג'ון ובילדים יקרים כאלה‪ .‬קיבלתי הכול‪ ,‬תודה לאל‪ ,‬ואני‬
‫האישה הכי מאושרת בעולם‪ ",‬אמרה מג והניחה את כף ידה על ראש בנה הגבוה‪ ,‬ופניה‬
‫היו מלאי אהבה‪ ,‬מסירות וסיפוק‪.‬‬
‫"המגדל הפורח שלי שונה מאוד ממה שתכננתי‪ ",‬אמרה איימי‪" ,‬אבל לא הייתי משנה‬
‫אותו‪ ,‬אף על פי שגם אני‪ ,‬כמו ג'ו‪ ,‬עדיין לא ויתרתי על כל השאיפות האמנותיות שלי‪ ,‬ולא‬
‫אסתפק רק בכך שאעזור לאחרים להגשים את החלומות שלהם‪ .‬התחלתי לפסל דמות של‬
‫תינוקת‪ ,‬ולורי אומר שזה הדבר הכי מוצלח שעשיתי אי‪-‬פעם‪ .‬גם אני חושבת ככה‪ ,‬ואני‬
‫מתכוונת לפסל אותה בשיש‪ ,‬כך שבכל מקרה תישאר לי לפחות הדמות של המלאכית‬
‫הקטנה שלי‪".‬‬
‫וכשדיברה‪ ,‬נשרה דמעה גדולה על שערה הזהוב של הילדה הישנה בזרועותיה‪ ,‬כי בתה‬
‫היחידה והאהובה של איימי היתה יצור קטן ושברירי‪ ,‬והפחד שתאבד לה היה הצל היחיד‬
‫שהעיב על חייה שטופי השמש‪ .‬המועקה הזאת הטביעה חותם עמוק באב ובאם גם יחד‪ ,‬כי‬
‫האהבה והעצב איחדו אותם‪ .‬אופייה של איימי נעשה חביב יותר‪ ,‬עמוק וענוג יותר‪ ,‬לורי‬
‫נעשה רציני‪ ,‬חזק ונחוש יותר‪ ,‬ושניהם למדו שהיופי והנעורים‪ ,‬המזל הטוב וגם האהבה‬
‫עצמה לא מחסנים מפני דאגה וכאב ומפני אובדן וצער אפילו את מי שהתברכו מאוד‬
‫בחייהם‪,‬‬

‫כי אין חיים בלי ימי סגריר‪,‬‬

‫‪107‬‬
‫ימי עצב‪ ,‬קדרות ותוגה‪.‬‬

‫"אני בטוחה שהמצב שלה משתפר‪ ,‬חמודה שלי‪ .‬אל תתייאשי‪ ,‬ותמשיכי לקוות ולשמוח‪",‬‬
‫אמרה גברת מארץ'‪ ,‬ודייזי טובת הלב ירדה מעל ברכיה של סבתא והצמידה את לחיה‬
‫ללחיה החיוורת של בת דודתה הקטנה‪.‬‬
‫הוורדרדה ֶ‬
‫"לעולם לא אתייאש כל עוד את מעודדת אותי‪ ,‬מאמי‪ ,‬וכל עוד לורי נוטל על עצמו חצי‬
‫מכל עול ואפילו יותר מזה‪ ",‬השיבה איימי בחמימות‪" .‬הוא אף פעם לא מראה לי כמה הוא‬
‫חרד‪ ,‬אלא מתנהג אלי בחביבות ובסבלנות‪ ,‬והוא כל כך מסור לבת' וכל כך תומך בי ומעודד‬
‫אותי‪ ,‬שכמה שאוהב אותו זה עדיין לא מספיק‪ .‬ולכן‪ ,‬למרות המועקה האחת שמלווה את‬
‫חיי‪ ,‬אני יכולה להצטרף אל מג ולהגיד‪' ,‬תודה לאל‪ ,‬אני אישה מאושרת‪"'.‬‬
‫"אני בכלל לא צריכה להגיד את זה‪ ,‬כי כולם רואים שאני מאושרת הרבה יותר ממה‬
‫שמגיע לי‪ ",‬הוסיפה ג'ו והעבירה את מבטה מבעלה הטוב אל ילדיה השמנמנים שהתגלגלו‬
‫בעשב לצדה‪" .‬פריץ מאפיר ומשמין‪ ,‬אני נהיית רזה כמו צל‪ ,‬ואני כבר בת שלושים‪ .‬לעולם‬
‫לא נהיה עשירים‪ ,‬ופלאמפילד עוד עלולה להישרף באחד הלילות‪ ,‬כי טומי ֶבּנגס חסר‬
‫התקנה ממשיך לעשן מתחת לשמיכה סיגרים שהוא מגלגל מעלי צמחים‪ ,‬אף על פי שהוא‬
‫הצית את המיטה שלו כבר שלוש פעמים‪ .‬אבל למרות העובדות הלא רומנטיות האלה‪ ,‬אין‬
‫לי סיבה להתלונן‪ ,‬ובחיים שלי לא הרגשתי על הגובה כמו עכשיו‪ .‬תסלחו לי על צורת‬
‫הביטוי‪ ,‬אבל אני חיה בין בנים ולכן אני מדברת כמוהם לפעמים‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬ג'ו‪ ,‬אני חושבת שתקצרי יבול מוצלח מאוד‪ ",‬אמרה גברת מארץ' ותוך כדי דיבור‬
‫הבריחה צרצר שחור גדול שערער את שלוותו של טדי‪.‬‬
‫"הוא לעולם לא יהיה מוצלח כמו שלך‪ ,‬אמא‪ .‬הנה היבול שלך לפנייך‪ ,‬ולעולם לא נצליח‬
‫להודות לך מספיק על הסבלנות הרבה שבה זרעת‪ ,‬טיפחת וקטפת‪ ",‬קראה ג'ו בסערת‬
‫רגשות ‪ -‬סגנון שמעולם לא נגמלה ממנו‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫"אני רק מקווה שמדי שנה בשנה יהיו לנו יותר חטים ופחות עשבים רעים‪ ",‬אמרה‬
‫איימי בשקט‪.‬‬
‫"האלומה גדולה מאוד‪ ,‬אבל אני יודעת שיש לך מקום בלב לכולם‪ ,‬מאמי שלי‪ ",‬הוסיפה‬
‫מג בקולה הרך‪.‬‬
‫הדברים נגעו מאוד ללבה של הגברת מארץ'‪ ,‬ומרוב התרגשות רק הושיטה את ידיה‪,‬‬
‫כאילו ביקשה לאסוף אליה את כל ילדיה ונכדיה‪ ,‬ופניה וקולה היו מלאים אהבת אם‪,‬‬
‫הכרת טובה וענווה‪ ,‬כשאמרה‪:‬‬
‫"אוי‪ ,‬בנות שלי‪ ,‬גם אם תחיו עד קץ כל הדורות‪ ,‬לעולם לא אוכל לאחל לכן אושר גדול‬
‫מזה!"‬

‫‪ .104‬מתוך שיר הילדים "‪."The History of the House that Jack Built‬‬
‫‪ .105‬תומס טאסר )‪ ,(Tusser; 1524-1580‬משורר אנגלי‪ ,‬שעסק גם בחקלאות; אברהם קאולי )‪,(Cowley; 1618-1667‬‬
‫משורר אנגלי שבערוב ימיו עבר לכפר ולמד בוטניקה; לוקיוס יוניוס מודרטוס קולומלה )‪ ,(Columella; 4-70‬אגרונום‬
‫רומאי‪ ,‬שכתב ספרים רבים בענייני חקלאות‪.‬‬
‫‪ .106‬אלת הפרי הרומאית‪.‬‬
‫‪ .107‬מתוך השיר "‪) "The Rainy Day‬יום גשום( מאת הנרי וודסוורת' לונגפלו )‪ ,(1807-1882‬משורר אמריקני פטריוטי‪.‬‬
‫‪ .108‬על פי משל החטים והעשבים שסיפר ישו‪ ,‬כפי שהוא מופיע בברית החדשה‪ ,‬הבשורה על פי מתי‪ ,‬פרק ‪ ,13‬פסוקים‬
‫‪.24-30‬‬
‫אחרית דבר‬
 ‫אושר גדול מזה‬
‫רינת פרימו‬
‫"אוי‪ ,‬בנות שלי‪ ,‬גם אם תחיו עד קץ כל הדורות‪ ,‬לעולם לא אוכל לאחל לכן אושר גדול‬
‫מזה!" במילים נחרצות אלה מסיימת מאמי מארץ'‪ ,‬מוקפת בבנותיה‪ ,‬בחתניה ובנכדיה‪ ,‬את‬
‫הספר "נשים קטנות"‪ .‬והבנות‪ ,‬גם אם עדיין לא הגיעו לקץ כל הדורות‪ ,‬אכן חיות במשך‬
‫דורות רבים‪-‬רבים מאז שנכתבו‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬מאז המאה ה‪ 19-‬ועד היום מגיעים הקוראים לסוף שלכאורה אין טוב ממנו‪,‬‬
‫הסוף שבו ג'ו מעידה על עצמה שהיא מסופקת ומאושרת עד לבלי הכיל‪ ,‬וכמעט כולם‬
‫תופסים את הראש ושואלים שאלה אחת פשוטה‪ :‬מה השתבש כאן? איך קרה שלואיזה מיי‬
‫אלקוט בחרה לסיים את הספר עם ערימת ילדים ולא עם ערימת רבי‪-‬מכר שכתבה הסופרת‬
‫המהוללת ג'ו מארץ'‪ ,‬הקריירה שנדמה היה‪ ,‬עד הסוף ממש‪ ,‬שג'ו חונכת עצמה לקראתה?‬
‫"מה הדבר שאת הכי רוצה?" שואל לורי את ג'ו במשחק האמת שהם משחקים בנערותם‬
‫על הדשא‪ ,‬בחברת אורחיו האנגלים‪ .‬לורי‪ ,‬מצדו‪ ,‬מקווה שתשובתה תכלול אותו‪ ,‬אבל ג'ו‬
‫עונה לו ישירות‪" :‬להיות גאון‪ .‬חבל שאתה לא יכול להגשים לי את זה‪ ".‬בשני הכרכים של‬
‫"נשים קטנות"‪ ,‬ג'ו עושה כל מה שסופרת טובה צריכה לעשות בראשית דרכה‪ .‬היא כותבת‬
‫הרבה‪ ,‬זורקת הרבה‪ ,‬מתאכזבת‪ ,‬מצליחה‪ ,‬מקבלת ביקורות מעורבות‪ ,‬אבל לא מפסיקה‬
‫לנסות‪ .‬והנה‪ ,‬פתאום‪ ,‬לקראת הסוף ממש‪ ,‬כשאנחנו מצפים שפירות כתיבתה יבשילו‪,‬‬
‫שהניסיונות המהוססים אך הנלהבים יהפכו ליצירה בוגרת ועמוקה‪ ,‬ג'ו משנה כיוון בחריקה‬
‫רועמת‪" :‬אתם צריכים להבין שזה לא רעיון חדש אלא תוכנית שטיפחתי הרבה זמן‪ ",‬היא‬
‫אומרת לבני משפחתה הנדהמים על תוכניתה לפתוח בית ספר לנערים‪ .‬סליחה? לא רעיון‬
‫חדש? ליווינו אותך‪ ,‬את הגיגייך‪ ,‬את שמחותייך ואת ייסורייך במשך ‪ 600‬עמודים ויותר‪.‬‬
‫הלכנו איתך לשלוח כתבי יד בדואר‪ ,‬בילינו במערכות עיתונים בניסיון למכור סיפורים‪,‬‬
‫כתבנו ומחקנו ושוב כתבנו‪ .‬ובכל הזמן הזה לא הבחנו אצלך בשמץ תשוקה לחינוך וטיפול‬
‫בילדים‪" .‬תמיד רציתי המון ילדים‪ ",‬ממשיכה ג'ו‪ ,‬ואנחנו רוצים להגיד לה שילדים זה‬
‫שמחה ושאיפה נאצלת‪ ,‬אבל אל תגידי "תמיד רציתי"‪ .‬אנחנו הרי שחקנו איתך את משחק‬
‫האמת רק לפני כמה עשרות עמודים‪ .‬אנחנו יודעים מה באמת רצית תמיד‪.‬‬

‫רומן חניכה‪109‬‬
‫כדי להבין את הספר "נשים קטנות"‪ ,‬את גיבורותיו המלבלבות‪ ,‬את הדרך שהן עוברות ואת‬
‫הסוף שנבחר עבורן‪ ,‬כדאי להכיר מעט את התקופה שבה הוא נכתב ואת הז'אנר הספרותי‬
‫שאליו הוא שייך‪.‬‬
‫רומן החניכה‪ 110‬הוא ז'אנר ספרותי שפרח במאה ה‪ .19-‬רומן החניכה עקב אחרי איש צעיר‬
‫)ברוב המוחץ של הספרים מדובר בגבר( במהלך התבגרותו עד להפיכתו לאיש צעיר‪.‬‬
‫בתקופה זו אמור הגיבור לסגל לעצמו תכונות אופי טובות‪ ,‬מוסריות ונעלות יותר עד לסוף‬
‫הטוב‪ ,‬שבו הוא משתלב בחברה כפי שמצופה ממנו‪ .‬מסע ההתבגרות הושלם בהכפפת‬
‫האינדיבידואל לחוקי החברה והספר הסתיים תמיד בהתגברות על מגרעות איומות כמו מזג‬
‫‪111‬‬
‫חם ואנוכיות לטובת השתלבות חברתית קונפורמית‪.‬‬
‫אולם אף על פי ש"נשים קטנות" הוא‪ ,‬מבחינות רבות‪ ,‬רומן חניכה‪ ,‬הוא גם אחד‬
‫‪112‬‬
‫ממבשריו של ז'אנר ספרותי חדש שצץ עם תחילת המאה העשרים‪ :‬רומן חניכת האמן‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬יש קווים משיקים בין רומן האמן ובין רומן החניכה‪ ,‬אך למעשה‪ ,‬המסלול שהם‬
‫מתארים הוא הפוך‪ .‬גם רומן האמן הוא סיפור התבגרות של איש צעיר )גבר‪ ,‬כמובן(‪ ,‬אבל‬
‫במקום השתלבות בחברה‪ ,‬החניכה היא לקראת האמנות‪ .‬להבדיל מרומן החניכה‪ ,‬הבחירה‬
‫באמנות גוררת אחריה סוף שונה לגמרי‪ :‬בבחירתו באמנות ובגאונות‪ ,‬מוותר האמן על חיי‬
‫אהבה מספקים‪ ,‬בניית משפחה והשתלבות בחברה‪ .‬האידיאלים החברתיים עברו גם הם‬
‫מהפך עם מפנה המאה ובמקום הטפה לקונפורמיות חברתית‪ ,‬עלו ערכים אחרים כמו‬
‫אינדיבידואליזם‪ ,‬יצירתיות והליכה מחוץ לתלם בעקבות חלום פרטי‪ .‬כמעט כל סופר גדול‬
‫שפעל בתחילת המאה העשרים כתב רומן חניכה על אמן בשנות היצירה הראשונות שלו‪,‬‬
‫‪113‬‬
‫שנאלץ להכריע בין חיים של גאונות ובין חיי משפחה "רגילים"‪.‬‬
‫אינני טוענת שזוהי האמת הנכונה גם לחיים‪ .‬סופרים רבים בשר‪-‬ודם מצליחים ליהנות‬
‫מחיי משפחה לצד קריירה ספרותית‪ .‬אבל הקונוונציה הספרותית‪ ,‬המיועדת לגיבורים של‬
‫דיו‪ ,‬תבעה לבחור בין המשפחה לאמנות ובעצם‪ ,‬בין החיים לאמנות‪ .‬אם נחזור ללואיזה מיי‬
‫אלקוט שפרסמה את "נשים קטנות" כספר חניכה לנערות בשנים ‪ ,1868-1869‬נבין שבשום‬
‫אופן לא יכלה לבחור עבור ג'ו חיי אמנית חסרת משפחה‪ .‬איזו אמא באותן שנים היתה‬
‫נותנת לבתה לקרוא ספר שמעודד חיים כאלה?‬

‫נשים וכתיבה‬
‫לב לבו של "נשים קטנות" הוא בתנודה המתמדת בין "רומן החניכה" ל"רומן האמן"‪ .‬מיי‬
‫אלקוט מנסה לציית לכללים שמכתיב רומן החניכה‪ .‬מכאן ההטפות הדתיות והמוסריות‪,‬‬
‫ומכאן הניסיון להתייחס לתכונותיה יוצאות הדופן של ג'ו‪ ,‬אותן תכונות שגורמות לנו‬
‫להתאהב בה‪ ,‬כאל מגרעות ומכשולים בדרך אל הבגרות הרצויה‪ .‬אבל בין השורות מציץ כל‬
‫הזמן מסר הפוך בדבר מסלול חיים אפשרי אחר לנערה יוצרת‪ .‬ג'ו מצהירה שוב ושוב על‬
‫רתיעה מהתאהבות ונישואין‪ .‬בחירתה המוצהרת לאורך שנות התבגרותה היא בחירה של‬
‫אמנית‪ .‬רק לקראת הסוף מפעילה מיי אלקוט את עוצם ידה ככותבת‪ ,‬מטה בכוח את הנהר‬
‫הזורם לכיוון אחד וכותבת לג'ו סוף תקני בכיוון אחר‪ ,‬סוף העומד בכללי רומן החניכה‪.‬‬
‫עם זאת‪" ,‬נשים קטנות" אינו בדיוק "רומן אמן"‪ ,‬אלא שייך לתת‪-‬ז'אנר נדיר הרבה יותר‪:‬‬
‫"רומן האמנית"‪ .‬מעט מאוד ספרים נכתבו בז'אנר זה‪ ,‬ו"נשים קטנות" הוא המפורסם שבהם‪.‬‬
‫בספר שהקדישה לרומנים העוסקים בחניכה נשית לקראת חיי אמנית‪ ,‬מצביעה החוקרת‬
‫לינדה האף על הבדלים משמעותיים בין "רומן האמן" ל"רומן האמנית"‪ 114.‬אחד מהם הוא‬
‫תפקידו של בן המין השני בתהליך היצירה‪ .‬הגיבורים האמנים זוכים תמיד למוזה נשית‬
‫שתורמת ליצירתם‪ .‬לפעמים זו אהבה בלתי‪-‬מושגת שמהווה‪ ,‬אמנם‪ ,‬כישלון רומנטי‪ ,‬אך‬
‫מעשירה את ניסיונו של האמן הצעיר ובכך הופכת את כתיבתו לעמוקה ואמיתית יותר‪.‬‬
‫לפעמים מדובר במעריצה‪ ,‬אישה שאינה נחשקת על‪-‬ידי האמן‪ ,‬אך תומכת בו ובדרך בה‬
‫בחר‪ .‬האמניות לא זוכות לפינוק דומה מהגברים בסביבתן‪ .‬גברים לעולם אינם מוזות או‬
‫מודלים לחיקוי המושכים את היוצרות ואת יצירתן לגבהים‪ .‬להפך‪ ,‬תפקידם הוא תמיד‬
‫לגרור את היוצרות מטה‪ ,‬לזרוע בהן ספקות ולהביאן לפקפוק משתק ביכולותיהן‪.‬‬
‫במובן מסוים‪ ,‬לג'ו ישנן מוזות נשיות בדמות אחיותיה‪ ,‬אשר מבוססות על אחיותיה‬
‫האמיתיות של מיי אלקוט‪ ,‬אך כדאי לבדוק איזה תפקיד ממלאים ביצירתה שני הגברים‬
‫המרכזיים בחייה‪ ,‬פרידריך בר ולורי‪ .‬האם אחד מהם מצליח להיות "מוז"? האם הם תומכים‬
‫ביצירתה או חותרים נגדה?‬

‫פרידריך בר או טדי‪-‬בר?‬
‫הסופרת נורית זרחי כתבה‪ ,‬בהשראת ג'ו‪ ,‬מסה בשם "מבחן כתם הדיו"‪ 115,‬העוסקת בבחירה‬
‫הבעייתית בין יצר ליצירה‪ ,‬בין אהבה לכתיבה‪ .‬בין השאר‪ ,‬זרחי מלינה על כך שמיי אלקוט‬
‫לא נתנה לג'ו לזכות בלורי המקסים‪ ,‬אלא זרקה לה שארית בדמות הפרופסור הזקן‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬היא טוענת‪ ,‬רק נערות נאנחות בצער על הבחירה התמוהה‪" .‬אנחנו הנשים‪ ,‬שאינן‬
‫נערות עוד‪ ,‬יודעות היטב כשם שיודעת גם את ]הכוונה היא למיי אלקוט[‪ ,‬שהפרופסור בן‬
‫השלושים כלל אינו זקן‪ ...‬כל אישה תעדיף להינשא לפרופסור מאשר לנער‪ ,‬בעיקר אם יש‬
‫בו שאר‪-‬רוח‪ ,‬הבנה‪ ,‬צרכים אינטלקטואליים וצורך בשותף וחבר בעולמו הרוחני"‪ .‬ואמנם‬
‫ניתן לראות בפרופסור הבוגר והמשכיל בן זוג מתאים יותר לג'ו מאשר לורי קל הדעת‪" ,‬נער‬
‫השעשועים"‪ .‬לרשותו של פרופסור בר עומדים‪ ,‬לכאורה‪ ,‬כל הכלים לתמוך בקריירת‬
‫הכתיבה של ג'ו‪ .‬הוא מבוגר יותר‪ ,‬אינטלקטואל ומתואר כאיש חביב‪ ,‬יצירתי ואוהב ילדים‪.‬‬
‫אדם בוגר כמוהו‪ ,‬שחוכמה וחדוות ההשתטות שוכנות בו זו לצד זו‪ ,‬בוודאי יֵ דע להעריך את‬
‫הניצוץ המיוחד של ג'ו‪ .‬אך אם נבחן את פרופסור בר על פי מבחן מעשיו‪ ,‬נגלה תמונה‬
‫שונה מאוד‪.‬‬
‫במכתבה הביתה מתארת ג'ו רגע חשוב של בחירה בין חיי יצירה לחיי בית‪ ,‬גם אם עדיין‬
‫מדובר בבחירה לא מודעת‪ .‬ג'ו נכנסת יחד עם בעלת הבית לחדרו של פרופסור בר‪.‬‬
‫הפרופסור המפוזר לא נמצא שם‪ ,‬אך נראה שהחדר המבולגן רק מחכה ל"מגע נשי"‪ .‬תפקיד‬
‫עקרת הבית מוצע לה ללא מילים וג'ו נענית לו במהירות רבה‪:‬‬

‫"נכנסתי לחדר‪ ,‬ובזמן שעבדנו הסתכלתי סביבי‪ ,‬כי החדר באמת נראה כמו 'מאורה'‪ :‬ספרים‬
‫וניירות היו מפוזרים בכל פינה‪' ...‬איזה בן אדם!' צחקה גברת קירק החביבה כשהכניסה את‬
‫השיירים לשק הסמרטוטים‪...' .‬זה נורא‪ ,‬אבל אני לא יכולה לגעור בו‪ .‬הוא כל כך מפוזר‬
‫וחביב‪ ,‬שהוא נותן לבנים האלה לעלות לו על הראש‪ .‬הסכמתי לכבס ולתקן לו את הבגדים‪,‬‬
‫אבל הוא שוכח להביא לי את הדברים שלו‪ ,‬ואני שוכחת לחפש אותם‪ ,‬וכך הוא מגיע‬
‫לפעמים למצבים לא נעימים‪'.‬‬
‫'תני לי לתקן אותם‪ ',‬אמרתי‪' .‬זה לא מפריע לי‪ ,‬ולא צריך לספר לו‪ .‬הייתי רוצה ל‪ ...‬הוא‬
‫כל כך נדיב כלפי כשהוא מביא לי את המכתבים ומשאיל לי ספרים‪'.‬‬
‫וככה סידרתי לו את הדברים וסרגתי עקבים לשני זוגות גרביים שאיבדו כל צורה אחרי‬
‫שתיקן אותם בעצמו‪".‬‬

‫כמו איילה חופשייה נכנסת ג'ו מרצונה למאורת הדוב‪ ,‬מזהה את הגרביים הזקוקים להטלאה‬
‫ונלכדת‪.‬‬
‫רגע משמעותי אף יותר הוא זה שבו פרופסור בר מייבש במו עיניו הביקורתיות את מעיין‬
‫יצירתה של ג'ו וגורם לה להפסיק לכתוב‪.‬‬
‫פרופסור בר וג'ו נתקלים בגזיר עיתון שעליו מודפס סיפור "מסעיר" בסגנון הסיפורים‬
‫שאותם שולחת ג'ו לעיתונים ומתפרנסת מהם יפה‪ .‬אמנם ג'ו שומרת את כתיבתה בסוד‪,‬‬
‫אולם בר יודע טוב מאוד שג'ו כותבת סיפורים דומים ובכמה מילים אכזריות )אם כי במבטא‬
‫מגוחך( הוא סותם את הגולל על יצירתה ומקור פרנסתה כאחד‪" :‬כן‪ ,‬את עושה טוף‬
‫להרחיק זה ממך‪ .‬אני לא רוצה לחשוב שבחורות טובות רואות דברים כאלה‪ .‬יש אנשים‬
‫שנהנים מזה‪ ,‬אבל אני יותר טוב נותן לילדים שלי אבק שריפה בשביל לשחק ולא זבל רע‬
‫כזה‪".‬‬
‫מיד אחרי המילים האלה‪ ,‬עולה ג'ו לחדרה וקוראת את סיפוריה שוב דרך עיניו של‬
‫הפרופסור‪" .‬עכשיו חשה כאילו היא מרכיבה את משקפיו הרוחניים או המוסריים של‬
‫הפרופסור‪ ,‬כי מגרעותיהם של הסיפורים העלובים האלה הזדקרו לעיניה בבוטות והעבירו בה‬
‫חלחלה‪".‬‬
‫רגע אחד ג'ו היא בחורה צעירה ויצירתית שחולמת לפרנס את כל משפחתה בעזרת‬
‫סכומים הנאים שהיא מקבלת על סיפוריה ורגע אחר‪-‬כך‪ ,‬במחי כמה מילות ביקורת‪ ,‬נסתם‬
‫הגולל על יצירתה‪ .‬ג'ו מפסיקה לפרסם את הסיפורים ה"מסעירים" שמהם התפרנסה‪ .‬היא‬
‫מנסה לכתוב סיפורי מוסר וסיפורי ילדים‪ ,‬אבל מאמציה אינם נושאים פרי‪" .‬וג'ו סגרה את‬
‫קסת הדיו שלה ואמרה בהתקף של ענווה בריאה‪' :‬אני לא מבינה כלום‪ .‬אחכה עד שאבין‪,‬‬
‫ואז אנסה שוב‪"'...‬‬
‫הדרך להיות סופרת אינה להיתקף ענווה בריאה‪ ,‬להפסיק לכתוב ו"לחכות עד שאבין"‪.‬‬
‫הדרך העדיפה היא לכתוב זבל ועוד זבל ועוד זבל‪ ,‬עד שבתהליך אטי‪ ,‬מסתורי ושברירי‪,‬‬
‫תהליך שקל מאוד להפריע לו ולרמוס אותו‪ ,‬משהו שם נדחס והופך ליהלום‪.‬‬
‫פרופסור בר לא מסתפק בזה‪ ,‬אלא מוודא שג'ו אינה חוזרת לחטא הכתיבה האיום‪" :‬ג'ו‬
‫לא הבחינה שהוא מביט בה כדי לראות אם הפנימה את נזיפתו והפיקה ממנה תועלת‪ ,‬אבל‬
‫היא עמדה במבחן‪ ,‬והוא היה מרוצה‪ ,‬כי אמנם לא החליפו אף מילה בנושא‪ ,‬אבל הוא ידע‬
‫שהפסיקה לכתוב‪ .‬הוא הסיק זאת לא רק מהעובדה שהאצבע האמצעית של ידה הימנית‬
‫כבר לא היתה מוכתמת בדיו‪ ,‬אלא מכך שעכשיו שהתה בערבים בקומה התחתונה של הבית‪,‬‬
‫שוב לא שוטטה בין מערכות העיתונים‪"...‬‬
‫תהליך הביות המתוחכם של ג'ו כמעט והושלם‪ .‬היא חוזרת לכתיבה עוד פעם אחת‪,‬‬
‫כאשר לורי ואיימי נישאים והיא מבלה ימים בודדים ועצובים‪ ,‬אם כי פוריים מבחינת‬
‫הכתיבה‪ .‬גחלת הכתיבה הלוחשת מביאה שוב את הפרופסור אל מפתן ביתה )הוא מגיע‪,‬‬
‫לדבריו‪ ,‬בעקבות שיר שפרסמה ג'ו בעיתון( וזהו‪ ,‬תחילתם של חייהם המשותפים היא גם סוף‬
‫סיפור הכתיבה של ג'ו‪ .‬בעמודים האחרונים ג'ו כבר מטופלת בילדיה ובתלמידיה‬
‫"ותשואותיהם של ילדיה עוררו בה סיפוק יותר מכל שבח בעולם‪ ,‬כי עכשיו סיפרה סיפורים‬
‫רק לעדת מאמיניה ומעריציה הנלהבים‪ ".‬מיי אלקוט מאפשרת לה לחזור בתשובה בלב‬
‫שלם‪" :‬החיים ששאפתי אליהם באותה תקופה נראים לי עכשיו אנוכיים‪ ,‬קרים ומלאי‬
‫בדידות‪ .‬עדיין לא זנחתי את התקווה שאצליח לכתוב ספר טוב‪ ,‬אבל אני יכולה לחכות‪"...‬‬
‫ג'ו‪ ,‬וספרות הנשים כולה‪ ,‬יצטרכו לחכות זמן רב‪ .‬ג'ו הופכת ל"אמא בר"‪ ,‬המטופלת בשני‬
‫ילדים ובשבעה תלמידים‪ ,‬וכמה כבר אפשר לכתוב כשתשעה בנים במלוא אונם מתרוצצים‬
‫באחוזה‪ ,‬מאיימים להצית אותה בשובבות נעורים או בודקים מה קורה אם שותים חלב תוך‬
‫כדי עמידה על הראש‪.‬‬

‫אבל הפרופסור הוא לא הדוב היחיד שמכרכר סביב ג'ו‪ .‬הוא בסך הכול מבצע מחטף בסופו‬
‫של הספר‪ .‬מה עם טדי‪-‬בר הצעיר? כאשר לורי )טדי‪ ,‬בפי ג'ו( מציע לה נישואים‪ ,‬ג'ו מסרבת‬
‫בנחישות ואחד מנימוקיה הוא‪..." :‬אתה תשנא את הכתיבה שלי‪ ,‬ואני לא יכולה בלעדיה‪"...‬‬
‫ייתכן שג'ו צודקת‪ ,‬אבל למרות דבריה‪ ,‬שום דבר ממעשיו של לורי לא מרמז על שנאה‬
‫לכתיבה שלה‪ ,‬להפך‪ .‬מבחן המעשים מלמד על הערצה ותמיכה לאין‪-‬קץ‪ .‬כאשר היא מספרת‬
‫לו ששלחה את סיפוריה הראשונים לפרסום בעיתון‪ ,‬הוא מיד מגיב בקריאה‪" :‬הידד לעלמה‬
‫מארץ'‪ ,‬הסופרת האמריקאית המהוללת!‪ ...‬אני בטוח שהתשובה תהיה חיובית‪ .‬בחייך‪ ,‬ג'ו‪,‬‬
‫הסיפורים שלך הם יצירות שייקספיריות בהשוואה לזבל שמתפרסם כל יום‪ .‬איזה יופי יהיה‬
‫לראות אותם מודפסים‪ ,‬נכון? וכולנו נתגאה כל‪-‬כך בסופרת המפורסמת שלנו!" כאשר‬
‫מתפרסם סיפורה‪ ,‬היא מספרת לאחיותיה על תגובתו של לורי שזכה להיות הראשון שרואה‬
‫אותו‪..." :‬הוא אמר שזה סיפור טוב ושאני צריכה לכתוב עוד והוא ידאג שעל הסיפור הבא‬
‫ישלמו לי‪ "...‬אם אנו משווים את תגובתו הלבבית לתגובה הצוננת של פרופסור בר‪ ,‬עולה‬
‫חשד מבוסס למדי שג'ו לא באמת בחרה בחירה מוצלחת עבור הכתיבה שלה‪ .‬אולי היא‬
‫מפספסת כאן אפשרות שכותבות כה מעטות זכו לה‪ :‬אפשרות לחדר משלה‪ ,‬להכנסה של‬
‫‪ 500‬פאונד בשנה‪ 116‬ולמוזה גברית אמיתית שמעריצה את האדמה שהיא דורכת עליה‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬אני רוצה להציע שדווקא ההחמצה של ג'ו ותחושת הצרבת שהשאיר סוף הספר‬
‫לדורות שלמים של קוראים הן מתנתה הסודית של מיי אלקוט לכל הנשים היוצרות‪.‬‬
‫כפי שציינו‪ ,‬מיי אלקוט לא יכלה להניח לג'ו להמשיך בתחביב המביש שלה‪ .‬כתיבה‬
‫כמקצוע אינה עיסוק יאה לגברת‪ ,‬לא בספר חינוכי קאנוני לנערות באמצע המאה ה‪.19-‬‬
‫הכתיבה ומשחקי הדמיון הם שעשוע לילדות עד שהמגדר תובע את שלו‪ .‬מעין חוסר בשלות‬
‫שצריך להתבגר ממנו‪ ,‬להשיל אותו עם הפקעת כאשר את הופכת לפרפר‪ .‬כאשר קוראים‬
‫את הספר בהקשרו התרבותי‪-‬היסטורי‪ ,‬חייבים לקבל את העובדה שמיי אלקוט הסתכנה‬
‫מספיק בכך שיצרה דמות כמו ג'ו ואפשרה לנו להתאהב בה‪ .‬הדרך היחידה שיכלה לעשות‬
‫זאת במסגרת ספר חינוכי לנערות‪ ,‬היתה להפסיק עם השטויות ברגע ההתבגרות‪ ,‬להתייחס‬
‫לכתיבה כאל מחלה שחייבים להחלים ממנה כדי להפוך לאישה תרבותית ומקובלת בחברה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אם מיי אלקוט היתה קורעת את ג'ו מהכתיבה‪ ,‬אבל מעניקה לה את לורי כמתנת‬
‫פרידה‪ ,‬אולי לא היינו רואים את הוויתור הכואב שנעשה כאן‪ .‬לורי הוא יפה‪ ,‬מקסים‪ ,‬עשיר‬
‫ומאוהב‪ .‬הוא גיבור רומנטי שבשבילו כדאי אולי לוותר אפילו על הכתיבה‪ .‬העובדה שג'ו‬
‫מפסיקה לכתוב בעקבות נישואין לגבר פחות סוחף‪ ,‬שאינו הגיבור הרומנטי שהתרגלנו‬
‫לזהותו כ"סוף טוב"‪ ,‬חושפת לעינינו את המחיר שהיא משלמת על ויתורה‪.‬‬
‫במהלך מאות השנים האחרונות התרגלנו לסיפורים שסופם הטוב הוא חתונה ‪ -‬לרוב זוהי‬
‫חתונה שהיא עירוב של תשוקה ושדרוג חברתי וכלכלי‪ .‬רק בזכות העובדה שראשנו לא‬
‫מסתחרר בתשוקה לנוכח דמותו האפרורית של פרופסור בר‪ ,‬אנחנו יכולים להפריד את‬
‫עצמנו מנקודת מבטה המוצהרת של ג'ו ולהצביע בעיניים פקוחות על הוויתור שלה‪ ,‬על‬
‫ההחמצה‪ .‬זהו אינו הישג מבוטל‪ .‬מיי אלקוט אכן הצליחה לחתן את ג'ו ולספק לסיפורה‬
‫סיום יאה על פי אמות המידה המקובלות‪ ,‬אך בה‪-‬בעת היא מספרת‪ ,‬בלי מילים מפורשות‪,‬‬
‫את הסיפור שהושתק בקפדנות באותה תקופה ‪ -‬סיפור על נישואין‪ ,‬מאושרים ככל שיהיו‪,‬‬
‫הגובים מהאישה היוצרת מחיר כבד‪.‬‬
‫רק בזכות בחירתה הבעייתית של ג'ו יכלו דורות של קוראות וקוראים לקרוא בין השורות‬
‫המהללות את האושר המושלם שנערה יכולה לצפות לו‪ .‬וכשמאמי מארץ' פוסקת שאין‬
‫אושר גדול מזה‪ ,‬אנחנו‪ ,‬ותחושת הצרבת שלנו‪ ,‬יכולים לערער עליה ולמלמל בספקנות‬
‫שאולי דווקא יש‪.‬‬

‫‪ .109‬החלק על רומן האמן ועל דילמת האמן מבוסס על הקורס של ד"ר תמר מרין משנת ‪" :2009‬אמנות או נמות‪ :‬סיפורי‬
‫חניכה של סופרים וסופרות"‪.‬‬
‫‪Bildungsroman .110‬‬
‫‪ .111‬גם ג'ו עצמה קוראת רומני חניכה כמו "היורש מרדקליף"‪ ,‬המוזכר בעמוד ‪.44‬‬
‫‪ Künstlerroman .112‬בגרמנית‪ Artist-novel ,‬באנגלית‪.‬‬
‫‪ .113‬על הקונפליקט בין חיים ואהבה לכתיבה כדאי לקרוא גם במאמרה של ד"ר תמר מרין "את צריכה להשתחרר ממני‬
‫כדי שתוכלי לכתוב? דיאלוג בין‪-‬מיני ואבות מדומיינים ב'שדה ושדות' לרחל איתן"‪.‬‬
‫‪Linda Huf, A Portrait of the Artist as a Young Women: The Writer As Heroine in America .114‬‬
‫‪Literature, Ungar Pub Co., 1985‬‬
‫‪ .115‬נורית זרחי‪" ,‬מחשבות מיותרות של גברת"‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תשמ"ב‪.‬‬
‫‪ .116‬על פי המסה "חדר משלך" שכתבה וירג'יניה וולף ב‪ ,1929-‬חדר פרטי והכנסה קבועה של ‪ 500‬פאונד בשנה הם‬
‫תנאים הכרחיים לאישה על מנת לכתוב‪ ,‬והסיבה לכך שנשים כה מעטות כותבות‪ ,‬היא העדרם של שני תנאים בסיסיים‬
‫אלה‪.‬‬