‫^הומרוס‬

‫איליאדה‬
‫מיווני ת‪ :‬אהרן שב ת אי‬

‫המפעל לתרגום ספרות מוסת‬

‫מרכז הספר והספריות בישראל‬
‫בתמיכת משרד התרבות והספורט‬
‫מינהל התרבות ! המחלקה לספרות‬ ‫הוצאת שוקן‬
 ‫ז‪ 16‬ת ‪£[0‬‬
‫‪111861‬‬

‫‪0 0 5 6 3 6 1 3 1‬־ ‪ ^ 631‬ץ ‪ 6 6 ^ 6‬ז ‪0 0 1 166 0‬־ ‪ 513164 6‬ת ‪ 3‬ז ־ן‬

‫^‬ ‫‪3 4‬‬ ‫י <־ ‪ 7 2‬״ ־‬

‫ה עי רו גי ת‬ ‫ה מ פ ר י ח‬
‫בי ת א רי א ל ח‬ ‫צייו *‬ ‫ש ע ר‬
‫ש או ל ת פ ל ל ‪ , 25‬ת ״ א‬ ‫ש ד‪.‬‬
‫ס ל ן ‪0 3 *6 9 1 0 1 4 1 /2 /1‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬

‫אין להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לשדר‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לסרוק ולאחסן במאגרי‬

‫מידע ואחזור או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי‬
‫אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני‪ ,‬לרבות אינטרנט‪ ,‬ספר אלקטרוני‪ ,‬מחשב טאבלט‪,‬‬
‫טלפון נייד או כל מדיה אחרת‪ ,‬בלא אישור בכתב מראש מהמוציא לאור‪.‬‬

‫©‬
‫כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן‬
‫‪101186 1.1(1., 161‬־‪1§ 1‬ז‪118111‬כ‪1‬ג‪ ?1‬ח ‪ 30110<±6‬ץכ‪11‬ו‪§1‬חץקס ‪0‬‬
‫נדפס בישראל‪ ,‬תשע״ו ־ ‪361,4.2016‬ז‪ 18‬ח‪16(11‬ח‪1‬ז?‬
‫‪.00.11‬ח‪001(6‬ו‪\^.801‬׳\\׳‪\1‬‬
‫נדפס בדפוס א‪.‬י‪.‬ל‬
‫‪ 7‬־‪ 978-965-19-0962‬א‪158‬‬
 ‫התוכן‬

‫מבוא‬
‫א‪ .‬הומרוס ‪7 ..........................................................................‬‬
‫ב‪ .‬איליאדה ‪1 0 ....................................................................‬‬
‫ג‪ .‬על התרגום ‪4 1 .....................................................................‬‬

‫איליאדה‬
‫שיר ראשון‪ :‬המריבה ‪4 3 .............................................................‬‬
‫שיר שני‪ :‬התקבצות הצבאות ‪6 5 ..................................................‬‬
‫שיר שלישי‪ :‬העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪9 6 .........................‬‬
‫שיר רביעי‪ :‬המלחמה מתחדשת ‪1 1 2 ..............................................‬‬
‫שיר חמישי‪ :‬גבורות דיומדס‪1 3 1 ...................................................‬‬
‫שיר שישי‪ :‬הקטור ואנדרומכה ‪1 6 3 ................................................‬‬
‫שיר שביעי‪ :‬העימות בין איאס להקטור ‪1 8 2 ...................................‬‬
‫שיר שמיני‪ :‬הקרב נפסק ‪1 9 9 .........................................................‬‬
‫שיר תשיעי‪ :‬המשלחת אל אכילס ‪2 1 9 ............................................‬‬
‫‪244 ..................................................‬‬ ‫שיר עשירי‪ :‬סיפור דולוץ‬
‫שיר אחד־עשר‪ :‬גבורות אגממנון ‪264 .............................................‬‬
‫שיר שנים־עשר‪ :‬הקרב על החומה ‪293 ...........................................‬‬
‫שיר שלושה־עשר‪ :‬הקרב עלהספינות ‪309 .....................................‬‬
‫שיר ארבעה־עשר‪ :‬הרה מפתה את זאוס ‪338 ...................................‬‬
‫שיר חמישה־עשר‪ :‬מתקפת הנגד של האכאים ‪356 .......................‬‬
‫שיר שישה־עשר‪ :‬עלילת פטרוקלוס ‪3 8 1 .........................................‬‬
‫שיר שבעה־עשר‪ :‬גבורות מנלאוס ‪4 1 1 .......................................‬‬
‫שיר שמונה־עשר‪ :‬מגן אכילס ‪437 ..................................................‬‬
‫שיר תשעה־עשר‪ :‬חמת אכילס שככה ‪459 .......................................‬‬
‫שיר עשרים‪ :‬מלחמת האלים‪474 ....................................................‬‬
‫שיר עשרים ואחד‪ :‬המלחמה ליד הנהר‪492 .....................................‬‬
‫שיר עשרים ושניים‪ :‬מות הקטור ‪5 1 3 ..............................................‬‬
‫שיר עשרים ושלושה‪ :‬התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪5 3 1 ....................‬‬
‫שיר עשרים וארבעה‪ :‬פדיון הקטור ‪562 ..........................................‬‬

‫‪591‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רשימת השמות‬

 ‫מבוא‬

‫א‪ .‬הומרוס‬
‫היוונים‪ ,‬שהתנחלו ביוון בסוף האלף השני לפנה״ס‪ ,‬אימצו לעצמם‬
‫זכרונות עמומים ששרדו מהתקופה שקדמה לבואם‪ ,‬קטעי מיתוסים‬
‫הרואיים שנקשרו למקומות כמיקנה‪ ,‬טידינס‪ ,‬תבי‪ ,‬פילוס‪ ,‬וטרויה‪.‬‬
‫הסיפורים על המלחמה נגד תבי והמסע לטרויה שימשו חומר‬
‫למסורת שירה שבעל־פה‪ .‬הומרוס‪ ,‬המשורר הראשון שנודע בשמו‬
‫וששיריו נשתמרו‪ ,‬מזכיר את ״זהבה הרב של מיקנה״ )איליאדה‪,‬‬
‫שיר שביעי‪ ( 180 ,‬ואת ״טיו־ינס הנוז־עה בחומותיה״)שם‪ ,‬שיר שני‪,‬‬
‫‪ .(559‬הסיודוס‪ ,‬שחי ביוון בערך בתקופתו‪ ,‬מתאר בעבודות וימים‬
‫את דור הגיבורים‪ ,‬ומשייך לו) שם‪ 162 ,‬־‪ ( 163‬את הלוחמים שנפלו‬
‫במסע השבעה נגד תבי ובמלחמת טרויה‪ .‬מסיבות נעלמות המסע‬
‫לטרויה נעשה מופת להרפתקה היוונית שמעבר לים‪ .‬באיליאדה כל‬
‫המאבקים בזרים מתמזגים למלחמה אחת שזוכה להתעניינות מצד‬
‫האלים ולהשתתפותם הפעילה‪.‬‬
‫איליאדה חוברה סביב ‪ 750‬לפנה״ס‪ .‬היא נקלטה מיד ונחשבה מאז‬
‫לשיר העלילה ההרואי המופתי‪ ,‬זה שלצד התנ״ך נקרא‪ ,‬השפיע ותורגם‬
‫יותר מכל יצירה אחרת‪ .‬הומרוס היה משורר מבצע‪ ,‬שהשמיע את השיר‬
‫באוזני קהל בליווי נבל‪ .‬אי אפשר להבין איך שיר ארוך ומורכב כזה‬
‫חובר ונשתמר בלי להביא בחשבון שבערים היווניות נוצר קהל נלהב‬
‫לשירה שנכח בהופעות‪ .‬באודיסאה משוררים מוזמנים להתכנסויות‬
‫שונות‪ ,‬לסעודות ואף לתחרויות אתלטיקה‪ .‬גם מחזרי פנלופה וגם‬
‫האלים )איליאדה‪ ,‬שיר ראשון‪ 603 ,‬־‪ ( 604‬אינם מוותרים על תענוג‬
‫השירה‪ .‬באיליאדה )שיר תשיעי‪ 185 ,‬־‪ ,( 189‬כששליחי אגממנון באים‬
‫לצריפו של אכילס הם מוצאים אותו מנגן ושר‪:‬‬

‫הם באו אל צריפי המירמידונים וספינותיהם‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬

‫צליל‪9,‬‬
‫מרטיט ‪ :‬׳‬
‫בנבל ‪• : -‬‬
‫לנפשו ‪••• •• 1‬‬
‫מנעים ‪: - :‬‬
‫ומצאוהו ‪ -‬ן•‬
‫‪ :‬ז‬
‫נאה‪ ,‬מעצב בחן‪ ,‬שקבוע בו גשר מכסף‪,‬‬
‫שלל שלקח כשהרס את עירו של אאטיון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫•\‬ ‫‪- 7‬‬ ‫•י•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫בו הנעים ללבו‪ ,‬מזמר על תהלת אנשי חיל‪.‬‬

‫־ *‬ ‫* •*‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
 ‫‪ 8‬מבוא‬

‫באודיסאה היחס האוהד לפמיוס‪ ,‬המ שורר של איתקה‪ ,‬ולדמודוקוס‪,‬‬

‫משורר הפייאקים‪ ,‬מעורר ל ח שוב שהומרוס‪ ,‬שבעשה ידוע‪ ,‬מצייר‬
‫דיוקן של עצמו‪ .‬השם פמיוס בן טרפיאס‪ ,‬מ ש מעו ״מקנה התהילה‬
‫)״פמה״( שיודע לענג ) ״ טן פי ך(‪ ,‬ו מובן השם דמודוקוס הוא ״זה‬
‫שהעם מקבלו״‪ .‬ייתכן שהומרום‪ ,‬ששירו הגדול נ ת קבל מיד‪ ,‬נעזר‬
‫בכתיבה לשם עריכת השיר‪ ,‬ואף יזם את העתקתו‪ .‬ה שפעת איליאדה‬
‫ניכרת החל מהמאה השביעית לפנה״ס‪ .‬ציירי הכדים מתארים‬
‫פויניקס‪ ,‬דולון‪,‬‬ ‫מעמדים וגיבורים שהם ייחודיים לאיליאדה‪:‬‬
‫התחרויות לזכר פטרוקלוס ופדיון הקטור‪ .‬מאמצע המאה נשתמר כד‬
‫ממיקונוס עם ציור פוסיידון שמעודד לקרב את שבי האיאסים ואת‬
‫טאוקרוס‪ .‬במחצית השנייה של המאה השישית לפנה״ס דאג הטירן‬
‫היפו־כוס לשלב את הקראת שירי הומרום בחגיגו ת הפאנאתניה‬
‫שנערכו באתונה‪ .‬הוא גם קבע שהקריינים )הרפסאוידים( יקראו את‬
‫השירים לפי הסדר‪ .‬באותה תקופה נהגו להקריא את שירי הומרוס‬
‫בחגיגות לכבוד אפולון שנערכו בדלפי ובאי דלוס‪.‬‬
‫באודיסאה )שיר שמיני‪ 172 ,‬ואילך( המשורר ד מודוקוס שר על‬
‫המריבה בין אודיסאוס ואכילס‪ ,‬מריבה שהסבה שמחה לאגממנון‪,‬‬
‫ומרמז בכך על מקור עלילת איליאדה‪ :‬זמן מה לפני שהצבא יצא‬
‫לטרויה אגממנון בא לדלפי‪ ,‬נועץ באפולון‪ ,‬והאל ניבא לו שטרויה‬
‫תיכבש מיד לאחר שתפרוץ מריבה בין ״טובי האכאים״‪ .‬אלא‬
‫שאגממנון לא ידע שהכוונה למריבתו שלו עם אכילס עשר שנים‬
‫לאחר מכן‪ .‬דברי דמודוקוס באודיסאה באים כהד ל שורות הפתיחה‬
‫של איליאדה‪ .‬המשורר מגדיר בפתיחה את משבצת הסיפור‪ .‬הוא‬
‫ישמיע שיר שנושאו הוא חמת אכילס ותוצאותיה הקטלניות לפי‬
‫תוכנית זאוס‪.‬‬
‫עלילת איליאדה‪ ,‬שיש לה נושא מוגדר‪ ,‬אמורה להיות רצופה‬
‫ואחדותית‪ .‬לכן הומרוס מוותר על סיפורים שאינם שייכים לרצף‬
‫הענייני‪ .‬ועם זאת‪ ,‬מכיוון שהשיר מפורט וכולל גיבורים רבים‪ ,‬הוא‬
‫משלב קטעי מיתוס באופן מפוזר כשהם הולמים את ההקשר‪ ,‬בתור‬
‫רקע או כדוגמה שנדרשת בדיון‪.‬‬
‫הומרוס כמובן מכיר בשלמות את סיפור מלחמת טרויה‪ .‬השם‬
‫״איליאדה״ )במקור ״איליאס״(‪ ,‬מובנו ״סיפור טרויה״ )איליוס(‪.‬‬
‫חשוב אפוא שהשיר יתייחס למלוא הסיפור‪ .‬השיר השני משחזר את‬
 ‫שי ר ר א שון‬

‫המריבה‬ ‫ז‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫המשורר שר על חמת אכילס הקטלנית‪ ,‬שגרמה אסונות לאכאים הנלחמים‬

‫ליד טרויה‪ .‬המלך אגממנון דוחה בעלבון את בקשת הכוהן כדיסס להחזיר‬
‫לו את בתו השבויה תמורת כופר‪ .‬אפולון מכה במגפה את צבא האכאים‪.‬‬
‫באספת החירום נאלץ אגממנון לוותר‪ ,‬אך בלהט הדיון הוא מחליט לפצות‬
‫את עצמו ולקחת את בךיסאיס‪ ,‬נערתו של אכילס‪ .‬אכילס‪ ,‬שכבודו נפגע‪,‬‬
‫פורש מהמלחמה‪ .‬הוא קורא לאמו‪ ,‬האלה תטיס‪ ,‬וזו משכנעת את זאוס‬
‫לעמוד על כבוד בנה ולסייע לטרויאנים‪ .‬באספת האלים פורץ ריב בין זאוס‬
‫לאשתו הרה‪ ,‬התומכת באכאים‪ .‬בנם הפיסטוס‪ ,‬האל האומן נכה הרגליים‪,‬‬
‫מוזג יין לאלים ומביא לפיוס‪.‬‬

‫שירי‪ ,‬אלה‪ *,‬על חמת* אכילס בנו של פלאוס‪,‬‬

‫חמה קטלנית שגרמה אין־ספור יסורים לאכאים‪*,‬‬
‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ד ז‪:‬‬ ‫‪ : 1‬יד■‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫••‬

‫השליכה אל הדס בהמונים נפשות רבות כ‪1‬ח‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫ז‬ ‫■‬

‫של גבו־וים‪ ,‬ואת גופותיהם הפקירה כטרף‬

‫‪5‬‬ ‫לכלבים ולכל העופות‪ ,‬וכך ממשה תכנית זאוס*‬
‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ז ג ׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫׳ ‪ :‬ז‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫• ‪• 7 :‬‬

‫מאז היום שבו פתחו בריב ובמחלקת‬

‫>‬
‫‪•/‬‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫;•‬ ‫־‬ ‫* ‪7‬‬
‫•‬

‫בן אטראוס* שליט הגברים ואכילס האלוהי‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫ז !‪•/‬‬ ‫••‬ ‫ן ־ •‬ ‫־זז־•‬ ‫־ •‬ ‫־ ! •••‬ ‫•••‪1‬‬

‫מיהו האל שהביא את השנים לכך שיריבו?‬

‫;•ז•‬ ‫‪17:‬‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪......‬‬ ‫ז ••‬

‫בנם של זאוס ולטו‪ .‬הוא‪ ,‬שכעס על המלך‪,‬‬

‫‪10‬‬ ‫שלח בצבא מגפה אימה‪ ,‬ורבים מהם מתו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫ן־ •‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪\~ 1‬‬ ‫־־ •• ז‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫הכוונה למוזה;‬ ‫*‬

‫ביוונית ״מניס״ בנקבה‪ ,‬להבדיל מזעם‪ ,‬או חרון‪ ,‬בזכר‪ .‬מניס‪ ,‬כמו אךיס‬
‫)המריבה( ואטה )רוח ההרס(‪ ,‬קרובה לעוצמות הרמוניות ממין נקבה‪,‬‬
‫שנזכרות אצל הסיודוס )עבודות וימים‪ 226 ,‬־‪ (232‬ובדברי החרטה על‬
‫המריבה‪ .‬ראו להלן בשירים שמונה־עשר ותשעה־עשר;‬
‫היוונים נקראים אכאים‪ ,‬ךנאים ואתיאים;‬
‫הכוונה לתוכנית שטוכסה בהשפעת תטיס לאלץ את האכאים לפייס ולכבד‬
‫את אכילס‪ .‬לאחר מות חברו אכילס מתחרט על תוכנית זו‪ .‬ראו שיר שמונה־‬
‫עשר‪ ,‬שורות ‪ 79‬ואילך;‬
‫הכוונה לאגממנון‪ .‬בני אטראוס הם האחים אגממנון ומנלאוס‪.‬‬
 ‫‪ 44‬שיר ראשון‬
‫‪ - ! 1‬ל‪3‬‬

‫כי ב כ בו ד כליסס‪ ,‬כהן האל‪ ,‬פגע בן אטו־אוס‪.‬‬

‫אל ספינו ת האכאים ה ח לו לו ת הכהן בא‬
‫כלי ל פ דו ת את בתו‪ ,‬והביא כיפר לאין־ספור‪,‬‬
‫אוחז ביליו על שלביט הז הב את סלטי אפולון‬
‫‪15‬‬ ‫היורה הלחק‪ .‬והוא התחנן לפני כל האכאים‪,‬‬
‫ובפרט אל מצביאי הצבא‪ ,‬שני בני אטראוס‪:‬‬
‫‪•/ 5‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬

‫״בני אטלאוס ושאר האכאים חןקי המוקים‪*,‬‬

‫יתנו לכם האלים אשר בתיהם באולימפוס‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לבזיז את עירו של פליאמוס ן־לשוב לבטח‪.‬‬

‫‪20‬‬ ‫ואולם שחלרו את בתי לקבלו את הכפר‬
‫בכבוד לבן זאוס האל היורה הרחק‪ ,‬לאפולון‪.‬״‬
‫ואז בקולות תרועה כל האכאים הסכימו‬
‫י‬ ‫*‬ ‫ד‪* ------------‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫להתח שב בכהן ולקבל את הכפר הנהדר‪,‬‬

‫אך הדבר לא נעם ללבו של אגממנון‪,‬‬
‫‪25‬‬ ‫והוא סלק אותו בגסות וצוהו בתקף‪:‬‬
‫״זקן‪ ,‬אל אתקל בך שוב ליד ספינותינו‬
‫החלולות‪ .‬אם תשהה כעת‪ ,‬או תבוא שוב‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫ע‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪: -‬־‬

‫גם השרביט וסרטיו של האל לא יגנו עליך‪.‬‬

‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•* 7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬

‫ואותה לא אשחרר‪ ,‬היא תןדקן לפני כן‬

‫‪30‬‬ ‫בביתי‪ ,‬באלגוס‪ ,‬הלחק מאלמת אבותיה‪,‬‬
‫תצעד לרחב הנול ולצדי תשכב על זיצוע‪.‬‬
‫אז לך‪ ,‬אל תעורר בי חרון‪ ,‬כדי שתצא חי‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והזקן הת חלחל ןצית לו‪.‬‬
‫הוא בלממה צעד על חוף דדם רב הגעש‪,‬‬
‫‪55‬‬ ‫ובלכתו לבדו התפלל הישיש ללא הרף‬
‫אל בנה של לטו ןפת השער‪ ,‬אדתו אפולון‪:‬‬
‫״שמע‪ ,‬בעל קשת הכסף‪ ,‬המסוכך על כריסה‪**,‬‬

‫* תואר רווח לאכאים‪ .‬המוקיים הם שריון שהגן על הרגל מהברך לקרסול‪.‬‬

‫** כריסם היה כוהן בכריסה‪ ,‬אחת הערים בקרבת טרויה‪ .‬הוא מזכיר את קילו■‬
‫הסמוכה ואת האי טנדוס‪.‬‬
 ‫המריבה ‪45‬‬ ‫‪ 38‬־ ‪65‬‬

‫על קילה הקדושה‪ ,‬ושולט בעצמה בטנדוס‪,‬‬

‫ד זי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 : 7 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1:‬‬ ‫ז‬ ‫•‪1‬‬

‫סמינתאוס‪ *,‬אם לךצונך המקדש שפעם בניתי‪,‬‬

‫‪40‬‬ ‫אם פעם שרפתי לך עצמות ידך עוטות חלב‬
‫של בני בקר ועזים‪ ,‬מלא בשבילי בקשה זו‪:‬‬
‫ז‬ ‫־ ז‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫ז **‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫‪ 1‬״‬

‫ישלמו הדנאים על דמעותי מחיר בחציך‪.‬״‬

‫כך אמר בתפלה‪ ,‬ופויבוס אפולון שמעהו‪,‬‬
‫ירד מפסגות אולימפוס‪ ,‬לבו מלא זעם‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫ד••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬

‫‪45‬‬ ‫קשתו על כתפיו ואשפתו המכסה בשוליה‪.‬‬

‫ז‬ ‫;•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ * א ד‬ ‫ז‬ ‫* ־ *‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬״‬ ‫־‬ ‫־‪: 1‬‬

‫צלצלו החצים על כתפי האל הרותח מזעם‬

‫כשהתקדם‪ .‬הוא ירד ובא כמו הלילה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ־‪ :‬ז‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪ : • • • • :‬־‪1‬־־‬

‫התישב במךחק מול הספינות‪ ,‬ושלח חץ‪.‬‬

‫נודא הזיה הצלצול שעלה מקשת הכסף‪.‬‬
‫‪50‬‬ ‫תחלה ירה בפרדים‪ ,‬בכלבים זריזי רגל‪,‬‬
‫׳‬ ‫••• ־‪•.‬‬ ‫״‬ ‫‪•:‬‬ ‫' • ‪• 7 9‬‬ ‫־ ן‪• 7‬‬ ‫דד‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ואז באנשים את חצו השנון הוא שלח‪,‬‬

‫פגע‪ ,‬ומוקדי המתים הרבים בערו ללא הרף‪.‬‬
‫תשעה ימים חציו של האל לצבא לא הניחו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫~ ‪7‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫ובעשירי אכילס קרא לאספה את החיל‪.‬‬

‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪717‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ז ן■ •‬

‫‪55‬‬ ‫‪7‬‬
‫הרה צחורת הזרועות בלב‪ 1‬את זאת שמה‪,‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫״‪7‬‬

‫היא חסה על הדנאים מפני שגועו לעיניה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫ן‬ ‫*‪57 *.‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־ ־ ־*‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬

‫וכאשר התקבצו וישבו במקום כלם יחד‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־ ‪1 7‬‬ ‫‪: 71‬‬ ‫* ‪ :‬־‪: 1‬‬ ‫‪:‬־‪:‬־‪•/‬‬

‫קם ודבר אליהם אכילס מהיר הרגלים‪:‬‬

‫‪ 7‬־ ‪ :‬־•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫־ *‬ ‫*־*״•‪*.‬‬ ‫־־‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪17‬‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬נךאה שכעת נהפך את פנינו‬

‫‪60‬‬ ‫ונאלץ לחזיר‪ ,‬אם נוכל לחמיק מהמות‪.‬‬
‫כי מלחמה וגם נגע יכריעו את האכאים‪.‬‬
‫־■‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•••‬ ‫‪: -‬״‬ ‫זו־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‪7 7 :‬‬

‫אבל בוא ממן נביא כלשהו או כיהן אל‪,‬‬

‫ואף פותר חלומות‪ ,‬הלא גם חלום בא מזאוס‪,‬‬
‫והוא יבאר מדוע כועס כך פדבוס אפולון‪.‬‬
‫‪65‬‬ ‫אם מצא בנו פסול עקב נדר או הקטומבה‪**,‬‬
‫'‬ ‫‪71‬‬ ‫•״• ־‪1‬‬ ‫•״•••‬ ‫•ו‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז• ‪7‬‬

‫* כינוי קדום ונדיר לאפולון‪ ,‬כנראה כפטרון לעכברים‪.‬‬

‫** קורבן של מאה בהמות‪ ,‬ובאופן כללי קורבן נדיב מאוד‪.‬‬
‫‪66‬־‪93‬‬ ‫‪ 46‬שיר ראשון‬

‫אולי בניחוח עשן טלאים או עזים שנקדיב לו‬

‫הוא יתרצה ויסיר את הנגע הזה מעלינו‪.‬״‬
‫‪. ..‬ן ‪..‬‬ ‫‪... -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫זד•‬

‫כך אמר‪ ,‬זישב במקומו‪ ,‬וקם קלכס בן תסטור‪,‬‬

‫אותות צפודים הוא הפליא מכלם לפענח‪,‬‬
‫‪ :‬־ ! ־ • ־׳‬ ‫\ ז‬ ‫•‬ ‫• ‪• 1‬‬

‫‪70‬‬ ‫ידע את מה שהווה ויהיה והיה פעם‪,‬‬

‫־ ־‬ ‫‪:‬ז ד‬ ‫•••‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ד־‬

‫הוא שהנחה את ספינות האכאים אל איליוס*‬

‫•‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫ז ־ ־ •‬ ‫‪• :‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫ע • נ ז‬

‫בידע הנבואה שהקנה לו פויבוס אפולון‪.‬‬

‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר אליהם‪:‬‬
‫‪:‬־•••‪•.‬‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־זז‬

‫״בקשת‪ ,‬אכילס אהוב זאוס‪ ,‬שאמציא פשר‬

‫‪75‬‬ ‫לזעם אפולון‪ ,‬האל המךחיק לפגע בקשת‪.‬‬
‫ובכן אדבר‪ ,‬אך אתה הקשב והשבע לי‬
‫שתגן עלי מרצון במלים או ב כו ח ‪ :‬ך ך‪.‬‬
‫אני סבור שאכעיס איש שעל כל הארגיאים‬
‫•‬ ‫ז ־ ‪•• :‬‬ ‫ז‬ ‫■ד־‬ ‫•‬ ‫ע ־ ן •‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫מולך בעצמה ולמרותו מציתים האכאים‪.‬‬

‫ז ־ ־*‬ ‫‪ :‬־‪• :‬‬ ‫‪:‬ז‬ ‫‪ :‬ז ‪ :‬ז‬ ‫••‪1‬‬

‫‪80‬‬ ‫הן מלך בשעת זעמו חןק מאךם שכפוף לו‪.‬‬

‫גם אם הוא כובש את זעמו למשך אותו יום‪,‬‬
‫את החרון הוא שומר אחר כך בעמק חזהו‬
‫עד אשר יממשו‪ .‬שקל אפוא אם תצילני‪.‬״‬
‫ואכילס מהיר הרגלים השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז ־‬ ‫•• •‬ ‫ז ־ ‪ :‬־•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪85‬‬ ‫״את מה שאתה יודע פרש‪ ,‬ודבר ללא פחד‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪ :‬־ •־‬ ‫״‪.‬־־ד••‬ ‫ע ־ ז‬ ‫ז‬

‫חי אפולון אהוב זאוס אשר אליו‪ ,‬קלכס‪,‬‬

‫אתה מתפלל ומשמיע חזון באןני ה ת אי ם‪,‬‬
‫כל עוד אני חי ורואה אור‪ ,‬איש מכל צבאנו‬
‫ז ‪..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫׳ *‬ ‫״‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫ז‬

‫לצד הספינות החלולות לא יניח עליך‬

‫י‬ ‫ז ־‪,.‬‬ ‫־ ‪:‬־־‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫‪90‬‬ ‫את כבד זיךיו‪ ,‬וגם אם דבךת על אגממנון‪,‬‬

‫הטוען כעת שהוא הגדול והטוב באכאים‪.‬״‬
‫והנביא המשלם דבר לאחר שאזר עז‪:‬‬
‫עז ‪-‬‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫•י•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ \‬ ‫‪ :‬־ ז•‬

‫״אין הוא פוסל אותנו על נדר או הקטומבה‪,‬‬

‫שם נרדף לטרויה‪.‬‬ ‫*‬

‫המריבה ‪47‬‬ ‫‪ 94‬־‪123‬‬

‫אלא בגלל הכהן שפגע בכבודו אגממנץ‬

‫‪95‬‬ ‫בכף שסרב ל שחור את בתו ולקבל את הכפר‪.‬‬
‫לכן היורה ה תז ק הכאיב לנו ויכאיב עוד‪,‬‬
‫והוא לא ןסיר נגע מביש זה מעל הדנאים‪,‬‬
‫עד שנחזיר לכהן את בתו רוטטת העיץ‬
‫חנם‪ ,‬בלי כיפר‪ ,‬ואף נוביל ביךאה הקטומבה‬
‫‪100‬‬ ‫לכןיסה‪ .‬אולי נ_רצה אותו אז והוא ישתכנע‪".‬‬
‫כף אמר‪ ,‬ישב במקומו‪ ,‬ואז קם לפניהם‬
‫בץ אטו־אוס‪ ,‬הגבור השליט ברבים אגממנון‪,‬‬
‫והוא מרגז‪ ,‬לבו המשחיר גואה ורותח‬
‫מרב חמה‪ ,‬ועיניו נךאו כאש שיוקדת‪.‬‬
‫‪105‬‬ ‫ראשית שלח אל קלכס מבט מאים ואמר לו‪:‬‬
‫״נביא רעות‪ ,‬מעולם לא בשרת לי דבר משמח‪.‬‬
‫‪••* :‬״־‬ ‫ז ז‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫׳ •־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬

‫בכל הץדמנות לבף נהנה לנבא איזה פגע‪,‬‬

‫מעולם דבר מעלה לא אמרת ואף לא ממשת‪.‬‬
‫• ‪7 : -‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ־ן‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ד‬

‫ועכשו אתה מתנבא וטוען באזני הדנאים‬

‫־־־־•*‬ ‫‪•: 7 :‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫• ! ־ ״‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪7 :‬‬

‫‪110‬‬ ‫שהאל היורה הרחק מכה בהם מסבה ז ו ־‬

‫• • ‪7‬‬ ‫‪•••7‬‬ ‫*‬
‫־ *‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ 1-‬״•‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••• ז ••‬

‫משום שאיני מקבל בעד הנערה כדיסאיס‬

‫את הכפר הנהךר‪ .‬ואכן חזק בי החשק‬
‫להחזיקה בביתי‪ .‬כי היא עדיפה בעיני על‬
‫־‬ ‫־‬ ‫*‬
‫‪ :‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫ן־•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ :‬־ ‪7 • :‬‬

‫קליטימנסטרה אשתי‪ ,‬ואינה נופלת ממנה‬

‫״• ‪7‬‬
‫• •‬ ‫••••‪•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪ 5‬ג‬ ‫‪•1‬‬
‫‪:‬‬

‫‪115‬‬ ‫בגופה‪ ,‬ביפיה‪ ,‬בתבונה ובמלאכת ידים‪.‬‬

‫ז‬ ‫••• •••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•ן ‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7175‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובכל זאת אךצה להחזיר אותה‪ ,‬אם‪.‬יש צרף‪.‬‬

‫אני מעדן בצבא שחי וקים‪ ,‬לא גווע‪.‬‬
‫אף מצאו בשבילי מןד פרס‪ ,‬שבץ האךגיאים‬
‫לא אהיה היחיד ללא פרס‪ ,‬הרי לא ןאה כף‪.‬‬
‫‪120‬‬ ‫הן כלכם רואים שהפךס שנתן לי הולף ואיננו‪.‬״‬
‫ואכילס האלוהי מהיר הרגלים ענה לו‪:‬‬
‫‪77‬‬ ‫‪7‬־ ‪:‬‬ ‫ג•‬ ‫•‬ ‫‪•.•17‬‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫״בן אטראוס המהלל‪ ,‬אין רודף בצע כמוף‪,‬‬

‫איף זה יתנו לף פרס האכאים גדולי הנפש?‬
‫‪!49-124‬‬ ‫‪ 48‬שיר ראשון‬

‫אינני יודע על איזה אוצר משתף ששמור כאן‪,‬‬

‫ן י‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫?‬ ‫■י‬ ‫״‬ ‫•• ־‬ ‫ץ•‬ ‫יי‬

‫י‬
‫ומה שלקחנו משלל הערים* חלק בינתים‪,‬‬
‫! ‪•-‬‬ ‫\ ‪•• 1 -‬‬ ‫‪ 7‬ז•‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪! 1‬‬
‫‪ 7‬ז ‪-‬‬ ‫ז‬

‫אין זה נאה שהצבא יאסיף את הכל שוב‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫■\‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‪•/‬‬ ‫• ‪ 1 -‬ד‬
‫•י‬ ‫ז י\‬ ‫♦ ‪7 1‬‬
‫♦‬

‫החזר אותה לפי שעה לאל‪ ,‬ואנו האכאים‬

‫ז־־*•‬ ‫' ז ז‬ ‫ז••‬ ‫ז ז‬ ‫*•‬ ‫ז‬ ‫* ‪ 1‬״‬

‫נגמל לך פי שלושה וארבעה‪ ,‬אם אי פעם‬

‫־**‬ ‫י•‬ ‫‪,‬‬ ‫ז ־ ו ז ז ״‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫♦‬ ‫‪11‬‬ ‫•‪1‬‬

‫זאוס ירשה שנבזז את טרויה המבצרת‪.‬״‬

‫־ * \ ‪77‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ ז‬ ‫‪7‬‬

‫‪!30‬‬ ‫ואז השליט אגממנון השיב ואמר לו‪:‬‬

‫״אל תנסה‪ ,‬אכילס הדומה לאל‪ ,‬לתעתע‬
‫‪ :‬־ ז ״ ־‬ ‫׳‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7-1‬‬

‫בי כך‪ ,‬וגם אם אתה לוחם טוב‪ ,‬כי לא תשכנע‪.‬‬

‫מה ךצונך? שיהיה לך פרס‪ ,‬ואני שאשב כאן‬
‫בלי כלום‪ ,‬ואותה אתה מבקש שאחזיר לו?‬
‫‪135‬‬ ‫לא‪ ,‬שיציעו לי פרס האכאים גדולי הנפש‪,‬‬
‫‪.‬יתאימו אותו לןצוני‪ ,‬שקול לזו שאבדה לי‪.‬‬
‫ואם הם לא יתנו‪ ,‬אני אלך בעצמי ואקח לי‪,‬‬
‫את פרסך‪ ,‬את זה של אןאס‪ **,‬או של אוךיסאוס‪,‬‬
‫אקח!אוביל‪! ,‬האיש ודאי יתמךמר כשאגיע‪.‬‬
‫‪140‬‬ ‫אך לעדן זה נשוב ונתן את הדעת אחר כך‪.‬‬
‫בואו‪ ,‬נוריד ספינה שחורה לים האלוהי‪,‬‬
‫•‬ ‫‪7‬‬
‫ז‪1‬‬ ‫־ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫י‬

‫נאיש בצות חותרים‪! ,‬נניח על הספון את‬

‫ההקטומבה ואת כריסאיס יפת הלחיים‪,‬‬
‫ז ־•‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫♦ •‬
‫•‬ ‫נ•‬ ‫‪7 1‬‬ ‫זז‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪ 7‬־‬

‫ויצטרף עוד אחד בעל סמכות לפקח‪,‬‬

‫‪145‬‬ ‫איאס‪ ,‬אידומנאוס‪ ,‬או אודיסאוס האלוהי‬
‫•‬ ‫‪7‬‬
‫ז‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪77‬‬ ‫׳ •‬ ‫‪- :-‬‬

‫ואולי אתה‪ ,‬בן פלאוס‪ ,‬המבעת מכל גבר‪,‬‬

‫‪77‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫*‬
‫־ ‪ 1‬־ •‬ ‫‪1‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫־‪1‬‬
‫י *‪.‬‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬

‫את הפועל מרחוק תפיס בטקס הזבח‪.‬״‬

‫ואכילס מהיר הרגלים הזעים מבט ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫•ז•‬ ‫ז‪• - :-‬‬ ‫‪■1‬‬ ‫••‬ ‫‪• - 1‬‬

‫״איש לבוש חיסר בושה שחושב רק על רוח‪,‬‬

‫״‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬

‫האכאים פשטו על הערים הקרובות לטרויה‪ ,‬כמו כריסה‪ ,‬או תבה‪ ,‬עירה של‬
‫אנדרומכה‪.‬‬
‫־• י•‬ ‫־‪ 1‬נ‬

‫הכוונה לאןאס הגדול‪ ,‬בן טלמון ומחשובי הגיבורים‪ ,‬להבדיל מאןאס הקטן‪,‬‬
‫בן אואילאוס‪.‬‬
 ‫המריבה ‪49‬‬ ‫‪ 150‬־‪177‬‬

‫‪150‬‬ ‫איך מרצון יצית לךבריף אחד האכאים‪,‬‬

‫יצא למסע‪ ,‬או ילחם באויבים בעז נפש?‬
‫לא באתי לכאן בגלל אוחזי החנית הטרועים‬
‫כדי להלחם‪ ,‬כי הם לא עשו לי שום עול‪,‬‬
‫זד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ז ״‬ ‫! ־‬ ‫‪:‬‬

‫את פרותי או סוסי הם מעולם לא הובילו‪,‬‬

‫ז‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫‪155‬‬ ‫לא השחיתו את הקציר בפתיה* המכלכלת‬

‫‪:‬־!•‪.‬־ ד‬ ‫־‬ ‫• ‪ :‬־ ד‬ ‫־ ז‪ 1‬־‬ ‫ד‬ ‫ז ־‬

‫גברים‪ ,‬הפוריה‪ ,‬הלא משתרעים בינינו‬

‫‪....‬‬ ‫•‬ ‫‪ 5‬ד ‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪ :‬ז•‬

‫הןם המהךהד ו־הךבה הרים מטילי צל‪.‬‬

‫באנו למענך‪ ,‬חסר בושה‪ ,‬לעשות אתך חסד‪,‬‬
‫לגבות פצוי לאחיך ואף לך‪ ,‬עיני כלב‪,‬‬
‫‪160‬‬ ‫מן הטרדנים‪ ,‬האת בעיניך כאין ןאפס‪.‬‬
‫ועכשו את הפךס אתה מאים שתקח לי‪,‬‬
‫שי השג בעמל‪ ,‬שנתנו לי בני האכאים‪.‬‬
‫ד ־־ ־ •‬ ‫•‬ ‫'*‪*.‬־ד‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\ ־־‬

‫אף פעם גמולי לא שוה לשלך כאשר האכאים‬

‫עורכים בזה בעיר אמידה ששיכת לטרויה‪.‬‬
‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪165‬‬ ‫תמיד את החלק העקרי בקרב שאינו־ נח‬

‫‪7‬‬ ‫■‬
‫ד •‬ ‫־ ‪ 1:‬ז‬ ‫‪1‬־‬
‫ז • ז‬ ‫־ •• ד ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ז •‬

‫עושות זרועותי‪ ,‬אך כשמגיע מועד למלקוח‪,‬‬

‫שלך הכבוד הגדול‪ ,‬ואני מסתפק גם בקמץ‬
‫ושב אל ספינותי‪ ,‬לאחר שבקרב התיגעתי‪.‬‬
‫עכשו אחזיר לפתיה‪ ,‬משום שעךיף לי כפלים‬
‫‪170‬‬ ‫לשוב בספינות הקמורות אל ביתי; אין לי חשק‬
‫לשהות כאן בחסר כבוד ולצבר לך‪.‬רוח ועשר‪.‬״‬
‫ואז אגממנון שליט הגברים השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 1‬ז ־‬ ‫* •‬
‫•‬ ‫• ו ז י‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־־ ••• ‪:‬‬ ‫‪ 1‬ז‬

‫״כן‪ ,‬המלט לך‪ ,‬אם לבך משתוקק‪ ,‬ואני לא‬

‫אתחנן שתשב כאן למעני‪ .‬נמצאים עוד כאלה‬
‫ז ‪.....‬‬ ‫• ג ד •‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬־■‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.. ...‬‬ ‫‪ .. -‬ן‬ ‫ע ‪.‬‬

‫‪175‬‬ ‫שיוקירו אותי‪ ,‬וביחוד האל היועץ‪ ,‬זאוס‪.‬‬

‫אתה השנוא עלי מכל המלכים בחירי זאוס‪.‬‬
‫*‬ ‫ז * *•‬ ‫־ ‪ :‬ד •‬ ‫•ד‬ ‫ד־‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪-‬ד‬

‫תמיד יקרים לך המריבה‪ ,‬הקרבות וההרג‪,‬‬

‫זז‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫־ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫* ‪• 1‬‬
‫־‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪•1‬‬
‫ן ז‬ ‫ד•‬

‫מולדתו של אכילס בחבל תסלןה שבצפון יוון‪.‬‬ ‫*‬

‫‪ 178‬־‪205‬‬ ‫‪ 50‬שיר ראשון‬

‫ואם אמנם כוחך כיה גדול‪ ,‬הרי זו מתנת אל‪.‬‬

‫־ ‪ :‬־‬ ‫׳ ז־••‬ ‫ד‬ ‫‪2‬־‪1‬‬ ‫‪1:1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ובכן לך הביתה עם ספינותיך ועם חבךיך‪,‬‬

‫‪60‬‬ ‫מלך על מיךמידתים‪ *,‬לדעתך איני שם לב‪,‬‬
‫ולא אכפת שתכעס‪ .‬אך אאים כך עליך‪:‬‬
‫כפי שפדבוס אפולון מוציא מידי את כריסאיס‪,‬‬
‫ואותה בלדת חברי אשלח בספינה אל אביה‪,‬‬
‫כך בעצמי אלך אל צךיפך ואוביל את בןיסאיס‬
‫‪!85‬‬ ‫יפת הלדדים‪ ,‬זו שקבלת כפרס‪ ,‬ןתלמד כך‬
‫עד כמה כוחי גדול משלך‪ ,‬ע ם אחר לא‬
‫זיעז לדמות אלי את עצמו ולדבר כשוה ערך‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ועל בן פלאוס בא צער‪ ,‬ובעמק‬
‫חזהו השעיר לבו תהה‪ ,‬חצוי בין השתים‪,‬‬
‫• • ! ־ ‪ :‬־ • ״‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫ד ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪• 1‬‬ ‫ד••‬

‫‪190‬‬ ‫אם ישלף את דוךבו החדה מצדה של הירך‪,‬‬

‫ן־פיץ את השאר ואז יהריג את בן אטראוס‪,‬‬
‫או _יעצר ברוחו דכביש בקךבו את הזעם‪.‬‬
‫ובעוד הוא שוקל בלבו ובנפשו בעדן זה‬
‫ומושך מנדנה את חרבו הגדולה‪ ,‬באה אתנה‬
‫‪.............‬‬ ‫' ד ד‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫•‪.‬־‬ ‫•‪:‬דד‬ ‫••‪1‬‬

‫‪195‬‬ ‫מעל‪ .‬שלחה אותה הרה צחורת הזרוע‪,‬‬

‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••ד‬ ‫ד‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫••ד‬

‫שרחשה אהבה ודאגה בשוה כלפי שניהם‪.‬‬

‫*••*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫‪:‬דע‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫ע ד‬

‫עמדה מאחור‪ ,‬אחזה בשערו הזהב של אכילס‪,‬‬

‫־*‬ ‫ע‬ ‫־ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫׳ ד ‪2‬־ ד‬ ‫•• ד‬ ‫ד ‪:‬ד‬

‫גלדה רק לו‪ ,‬ואיש מהשאר לא הבחין בה‪.‬‬

‫נדהם אכילס‪ ,‬סבב לאחור‪ ,‬והכיר בו ברגע‬
‫ד ע־‬ ‫׳ ‪• • :‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫׳ ד ־‬ ‫••‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪:‬‬

‫‪200‬‬ ‫את פלס אתנה‪ ,‬ועיניו הנוראות הבהיקו‪.‬‬

‫ואז במלים כנופות הוא פנה ואמר לה‪:‬‬
‫ד‬ ‫ד ד ‪ :‬ד ־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד ו • •‬

‫״בת זאוס אוחז האיגיס‪ **,‬למה באת הפעם?‬

‫־ ‪ -‬־‬ ‫ד‬ ‫דד‬ ‫• • ד ־ ‪ • :‬״‬ ‫ע‬ ‫־‬

‫כדי שתךאי את חצפת אגממנון בן אטראוס?‬

‫ובכן אגיד לך את זאת‪ ,‬ואני מעדיך שיקרה כך‪:‬‬
‫‪205‬‬ ‫בגלל יהירותו הוא יאבד את חייו בעוד רגע‪.‬״‬
‫ע ­‬ ‫‪,‬‬ ‫* ז‬ ‫ע‬ ‫‪•• - 1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ! ‪-‬‬

‫‪ .‬אנשיו של אכילס‪.‬‬
‫‪ . .‬מגינו של זאוס‪ .‬הוא משמש לעתים גם לאלים אחרים‪ ,‬ובפרט לאתנה‪.‬‬
‫‪51‬‬ ‫המריבה‬ ‫‪ 206‬־ ‪234‬‬

‫אז האלה אתנה אפרת העין ענתה לו‪:‬‬

‫ז ‪ :‬ז‬ ‫ז ‪1•-‬‬ ‫־‬ ‫ד־‬ ‫‪•• •• -‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫״באתי מעל כדי להשבית בף את הזעם‪,‬‬

‫אם תסכים‪ ,‬שלחה אותי הרה צחורת הזרוע‪,‬‬
‫־־‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ ..‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז ן‬ ‫־ ‪• 5‬‬

‫שבלבה אהבה ודאגה בשוה כלפי שניכם‪.‬‬

‫״‬ ‫*‬
‫‪*:‬‬ ‫‪ :‬־ ״‬ ‫יד•••‬ ‫ן‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ד ז‬ ‫*‪ • : •.‬ז‬

‫‪210‬‬ ‫בוא‪ ,‬חדל לריב‪ ,‬אל תשלף בין־ף את החרב‪,‬‬

‫מוטב גנה אותו במלים על מה שצפוי לו‪.‬‬
‫זו ■י‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪• • :‬‬ ‫■‬
‫־*‬ ‫ד‬

‫והנה אגיד לך זאת‪ ,‬ואכן הדבר יתבצע‪:‬‬

‫במתנות זוהרות פי שלושה עוד יזכוף‬
‫עקב עלבון זה‪ .‬לכן התאפק וצית לן־ברינו‪.‬״‬
‫‪215‬‬ ‫ואכילס מהיר ה תלי ם השיב ואמר לה‪:‬‬
‫״אלה‪ ,‬חובה לכבד כל מלה מפי שתיכן‪.‬‬
‫אם כי אני מתמךמר בלבי‪ ,‬הלא עדיף כף‪.‬‬
‫זה אשר מצית לאלים‪ ,‬גם הם מקשיבים לו‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ועצר את ןדו הכבךה על נצב הכסף‪,‬‬
‫‪220‬‬ ‫החזיר את חךבו הגדולה לנז־ן‪ ,‬ולא הפר את‬
‫דבר אתנה‪ .‬והיא הסתלקה וחזרה לאולימפוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫‪5X5‬־‬ ‫• ‪ 5‬־ ‪ :‬ז‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫־ ״ ״‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬

‫אל בית זאוס אוחז האיגיס ושאר האלים‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ד ־‪* 5‬‬

‫אף בן פלאוס המשיך מלים אימות להטיח‬

‫בבן אטראוס‪ ,‬משום שאת זעמו לא ןנח עוד‪:‬‬
‫‪225‬‬ ‫״אתה‪ ,‬נאד יין‪ ,‬עם לב אילה ועינים של כלב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬׳‪.‬י‬ ‫־‪.‬־‬ ‫־־‬ ‫‪•• 5‬‬ ‫־ ד ד‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫־־‪ 1‬׳‬ ‫‪ -‬ד‬

‫לא מצאת אף פעם עז בלבף לחגיר נשק‬

‫עם אנשיף בקרב‪ ,‬או לצאת עם טובי האכאים‬
‫ולעריף מארב‪ .‬לף הדבר הוא כמו מות‪.‬‬
‫זד‬ ‫‪5‬‬ ‫ז‬ ‫־ד‬ ‫‪15‬‬ ‫־ ‪5‬־ ד‬ ‫\‬ ‫‪ 5‬־ ‪5‬־‬

‫לא‪ ,‬עדיף בהףבה ברחבי מחנה האכאים‬

‫‪230‬‬ ‫לגזל את מתנותיו של כל מי שחולק על דבךיף‪.‬‬
‫שליט זולל את עמו‪ ,‬כי על אפסים אתה מלף‪,‬‬
‫אלמלא כן‪ ,‬בן אטראוס‪ ,‬היית מזיד לומד לקח‪.‬‬
‫אף אגיד לף‪ ,‬ובשבועה גדולה אחזק זאת‪:‬‬
‫עד השךביט* הזה‪ ,‬ששוב לעולם לא‪.‬יצמיח‬

‫הכרוז נהג למסור את השרביט לידי האיש שקם לדבר באספה‪.‬‬ ‫*‬
 ‫‪ 52‬שיר ראשון‬

‫עלה או ענף‪ ,‬מאז שנטש בהדים את הגזע‪,‬‬

‫‪235‬‬
‫ולא ילבלב‪ ,‬משום שחשפה מעליו הנחישת‬
‫עלים וקלפה‪ ,‬וכעת אוחזים אותו בידיהם‬
‫בני האכאים המחוקקים ומקימים את הנהג‬
‫מטעם זאוס‪ .‬וזו תהיה השבועה‪ ,‬הטה אזן‪:‬‬
‫‪240‬‬ ‫יום אחד כמיהה אל אכילס תבוא אל בני האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־י ~ ׳־־ •‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫~‬ ‫•יי‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬

‫ואז גם אם לבך‪.‬יחמץ‪ ,‬לא תוכל לנקף אצבע‪,‬‬

‫כאשר רבים יפלו חללים תחת ידי הקטור‬
‫קוטל הגברים‪ .‬ואתה תכרסם את לבך אז‬
‫ד‬ ‫־ ‪ :‬י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ : -‬ז•‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬

‫בצער על שפגעת בכבוד הטוב באכאים‪.‬״‬

‫י‬ ‫ד‬ ‫~‬ ‫* ‪:‬‬ ‫■ ז ־ ‪ :‬ז‬
‫*‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- - :‬‬

‫‪245‬‬ ‫כך אכילס דבר‪ ,‬ואת השךביט השליך אךצה‪,‬‬

‫שךביט משבץ מסמךים מזהב‪ ,‬והתישב אז‪.‬‬
‫מולו בן אטראוס שפך זעמו‪ ,‬אך קם ביניהם‬
‫נסטור נעים המלים‪ ,‬הנואם הצלול מפילוס‪,‬‬
‫דבור מתוק מדבש מלשונו הזיה מקלח‪.‬‬
‫‪250‬‬ ‫הוא ראה בחייו שני דורות אנשים שכבר פסו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••• ! ן‬ ‫‪:‬־ז ■‬ ‫ן ••‬ ‫־ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ז־‬

‫אלה אשר בעבר נולדו וגדלו עמו יחד‬

‫‪-----‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ד‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ז ז‬ ‫‪:‬־ •••‬ ‫•• •••‬

‫בפילוס הקדושה‪ ,‬ובדור השלישי הןה מלך‪.‬‬

‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר אליהם‪:‬‬
‫״‬ ‫״‬ ‫‪•:‬‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ - :‬ד ד‬

‫״אוי לי‪ ,‬צער גדול בא על ארץ אכאןה‪,‬‬

‫‪255‬‬ ‫עכשו ודאי פף־אמוס ישמח‪ ,‬ובני פךיאמוס‪,‬‬
‫ומאוד יצהלו בלבם גם שאר הטרוינים‪,‬‬
‫י‬ ‫ז‪.‬‬ ‫־ נ‬ ‫־‬ ‫נ • ז‬

‫אם ישמעו על הקטטה הזיאת שבין שניכם‪,‬‬

‫המעלים בעצה ובקרב מבין כל הךנאים‪.‬‬
‫בואו‪ ,‬שמעו את דברי‪ ,‬שניכם צעירים ממני‪.‬‬
‫‪260‬‬ ‫התחברתי‬ ‫מכם כבר‬
‫יז־ • ‪ 1‬־ ־ ‪ :‬״‬ ‫* *•*‬
‫ועם אנשים טובים גם‬
‫בימי העבר‪ ,‬והם אף פעם לא זלןלו בי‪.‬‬
‫מאז לא ךאיתי וגם לא אראה גברים כאלה‪,‬‬
‫י‬ ‫ד •• ע‬ ‫נ ד־‬ ‫־•*‪•.•:‬‬ ‫י‬

‫כמו פידיתואוס‪ ,‬ודריאס תעה העמים‪,‬‬

‫י‬ ‫‪• - 7‬‬

‫קינאוס‪ ,‬אקסדיוס‪ ,‬ופוליפמוס האלוהי‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ו׳‪.‬י‬
‫המריבה ‪53‬‬ ‫‪292-265‬‬

‫‪265‬‬ ‫או תסאוס‪ ,‬בז איגאוס‪ ,‬שדמה לבן־אלמות‪.‬‬

‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫> ־‪.‬־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•\ ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־ נ •••‬ ‫•••‪1‬‬ ‫*‬
‫״‬‫•• •‬

‫אנשים חזקים מהם לא גךלו על הארץ‪,‬‬

‫י‬ ‫יריביהם‬
‫היו ן ‪. . . . . .‬‬
‫כבירים ז‬
‫שהיו כבירים‪ ,‬־* *‬
‫וכשם ‪ ...‬ז‬
‫‪...‬‬ ‫‪1‬‬

‫את יצורי ההרים* באלימות הם השמידו‪.‬‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫נ‬ ‫‪ * . * • • :‬ז־ •‬

‫י‬
‫ואני חברתי להם כאשר באתי מפילוס‪,‬‬
‫• •‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‪:‬־•••‬ ‫ז •\‬ ‫•‬ ‫ד ‪:-‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬

‫‪270‬‬ ‫הךדוק מאךצי הנךחת‪ ,‬כי הם שקךאו לי‪.‬‬

‫אני כיחיד נלחמתי‪ ,‬ונגד גברים שכאלה‬
‫••• ז־ •י •\‬ ‫‪ :‬ד•‬ ‫״‬ ‫• ־ן •‬ ‫‪ :‬ד‪-‬‬ ‫‪5‬־ •‬

‫לא ילחם אף אדם עלי אדמות בימינו‪.‬‬

‫‪ :‬ז ‪..‬‬ ‫‪:‬־ ז־‬ ‫‪1‬־ ••‬ ‫דד‬ ‫־ י‬ ‫־ ז ״‬

‫והם התחשבו בדברי ונשמעו כשיעצתי‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪ ...‬ז‬ ‫ן‬ ‫;‬ ‫!‬ ‫‪ 1‬י‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫בואו‪ ,‬ציתו גם אתם‪ ,‬הרי עדיף השכנוע‪.‬‬

‫‪275‬‬ ‫אם כי אתה הגדול‪ ,‬את הנערה אל תקח לו‪,‬‬
‫ותר‪ ,‬היא פרס שנתנו לו תחלה האכאים‪.‬‬
‫‪• - - 1‬‬
‫־‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 1‬‬
‫־•• ־‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ״‬

‫ואל תתימר‪ ,‬בן פלאוס‪ ,‬להתעמת עם המלך‪,‬‬

‫כי לא בשוה כמו לשאר היא מנת הכבוד של‬
‫‪...‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪ : -‬ז־‬ ‫ד*•' *‬ ‫ג‬

‫מלך אוחז שךביט שזוכה לגדלה מ_יד זאוס‪.‬‬

‫‪280‬‬ ‫אם כי אתה החזק וזילךה אותך בת־אלמות‪,‬‬
‫הוא הבכיר משום שךבים יותר מציתים לו‪.‬‬
‫ואתה אל תכעס‪ ,‬אני מתחנן‪ ,‬בן אטראוס‪,‬‬
‫חדל מאיבה אל אכילס‪ ,‬כי הוא מסוכך כמו‬
‫סוללה חןקה בקרב הקשה על כל האכאים‪.‬״‬
‫‪285‬‬ ‫ושוב השליט אגממנון השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״כל מה שאמךת‪ ,‬זקן‪ ,‬אכן כןאה ובטעם‪.‬‬
‫אך האיש הזה שואף להיות מעל לכל היתר‪,‬‬
‫הוא מתאוה לשלט בכלם‪ ,‬למלך על כלנו‬
‫\ ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ • ‪:‬‬ ‫‪ \ :‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬־•••‬

‫ולצוות‪ ,‬אך נךאה שאחד כאן לא ןצית לו‪.‬‬

‫‪290‬‬ ‫אמנם איש חנית עשו אותו האלים בני הנצח‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• • 1‬־* ‪• .‬־‬ ‫ז ״ •‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־־ •‬ ‫•‬ ‫ז ‪ :‬ז‬

‫אך עקב כך לא נתנו לו ךשות לגדף ולפגע‪.‬״‬

‫ואכילס האלוהי התפרץ ומהר להשיב לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז •‬ ‫• ••‬ ‫* ‪1‬‬
‫• ‪ :‬ז••‬ ‫•‬ ‫ז !‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־־ •‬

‫הכוונה לקנטאוךים שגרמו לקטטה בחתונת פידיתואוס מלך הלפיטים‪ ,‬ידידו‬ ‫*‬
‫של תסאוס‪.‬‬
‫‪ 293‬־‪320‬‬
‫‪ 54‬שיר ראשון‬

‫׳;ראוי אהיה שיקראו לי פדזךן עלוב נפש‪,‬‬

‫אם בעדן כלשהו אמלא הודאה שתשמיע‪,‬‬
‫צוה על אחרים את כל זאת‪ ,‬ואל תחלק לי‬
‫‪295‬‬
‫פקדות‪ ,‬משום שאיני מתכונן לצית עוד‪.‬‬
‫ואמר לך עוד דבר‪ ,‬ואתה תן לכך את הדעת‪.‬‬
‫עבור הנערה לא ארים את זיךי‪ ,‬לא עליך‬
‫ולא על אחר‪ ,‬משום שתקחו את מה שנתתם‪.‬‬
‫‪300‬‬ ‫אך מהיתר ליד ספינתי השחורה החופזת‪,‬‬
‫שום דבר בנגוד לרצוני לא תקחו ותובילו‪.‬‬
‫הנה בוא ונסה‪ ,‬כדי שיךאו גם כל אלה‪:‬‬
‫ברגע ךמך השחור על חד חניתי יקלח‪.‬״‬
‫השנים סימו לריב במלים אלימות‪ ,‬ואז קמו‪,‬‬
‫‪305‬‬ ‫קטעו את האספה ליד ספינות האכאים‪.‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד‬ ‫ן ‪•• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬

‫אל צריפיו ואל ספינותיוהמאזנות בן פלאוס‬

‫•••‬ ‫*‪.‬־־‪•• 1‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬

‫הלך עם אנשיו ונלוה אליו בן מנויטיוס‪*.‬‬

‫•‬ ‫*‪.‬ל ‪ 1‬־‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪7 * * 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬־ ‪7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואגממנון הוריד ספינה מהיחז אל המים‪,‬‬

‫בחר עשרים חותרים‪ ,‬העלה הקטומבה‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫י‪.‬י‬ ‫י‪7 *.*:•.‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪310‬‬ ‫לאל‪ ,‬הביא את כריסאיס יפת הלחוים‪.‬‬

‫ואודיסאוס המחכם פקד על הצות‪.‬‬
‫אלה עלו אפוא והפליגו‪ .‬ובן אטראוס‬
‫צוה על חיליו לטהר את גופם מכל כתם‬
‫‪...‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־ *•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫ז־‬

‫והם חזצו‪ ,‬שפכו חלאתם לים המלוח‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••*‪:‬‬ ‫ז י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪315‬‬ ‫וכבדו בהקטומבות שלמות את אפולון‪,‬‬

‫זבחו פרים ועזים על חוף הזים שאינו נח‪,‬‬
‫והניחוח עלה מסתלסל בעשן לשמים‪.‬‬
‫בכך הם עסקו במחנה‪ .‬אבל אגממנון‬
‫לא חדל מהזעם שבו קדם אים על אכילס‪,‬‬
‫‪320‬‬ ‫פנה בךברים אל טלתיביוס ואל אוךיבטס‪,‬‬

‫הכוונה לחברו הטוב‪ ,‬פטרוקלוס‪.‬‬ ‫*‬

‫‪55‬‬ ‫‪ 321‬־ ‪350‬‬

‫כרוזים ושלישים חרוצים היו לו השנים‪:‬‬

‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫״לכו אל צךיפו של אכילס בנו של פלאוס‪,‬‬

‫קחו בידה את בריסאיס היפה והביאו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪* 7‬‬ ‫ן‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪7 7‬‬ ‫‪15‬‬

‫ואם לא יתץ‪ ,‬אני עצמי אלך כדי לקחת‬

‫‪325‬‬ ‫עם עוד רבים‪ ,‬והדבר‪.‬יעלה לו ביקר‪.‬״‬
‫כך אמר ושלחם‪ ,‬מטיל עליהם צו קשוח‪.‬‬
‫והם על חוף הים הרוגש הלכו מתוך כ'ךח‬
‫ובאו אל צריפי המיךמידעים וספינותיהם‪.‬‬
‫ליד הצריף וספינתו השחורה מצאוהו‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫ן ־‬

‫‪330‬‬ ‫יושב‪ .‬לא בשמחה אכילס ראה את השנים‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫אך הם חרדים וברגש כבוד אל המלך‬

‫עמדו‪ ,‬לא פנו אליו בדברים ולא שאלוהו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־*‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪.*7‬‬

‫והוא הבין בלבו ופנה בךבךים אליהם‪:‬‬

‫״שלום‪ ,‬כרתים‪ ,‬שליחים לבני אנוש ולזאוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪335‬‬ ‫קךבו‪ ,‬אינכם אשמים בעיני‪ ,‬אלא אגממנון‬

‫ששלח אתכם בענין הנערה‪ ,‬בויסאיס‪.‬‬
‫בוא‪ ,‬פטרוקלוס צאצא זאוס‪ ,‬נא הוצא את‬
‫הנערה‪ ,‬ומסר להם שיקחו‪ .‬השנים זיעידו‬
‫בפני האלים הברוכים‪ ,‬בפני בני האדם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬ן ז‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־־ *‬ ‫‪*♦ :‬‬ ‫*‬

‫‪340‬‬ ‫ובפני המלך המרשע‪ ,‬אם בעתיד שוב‬

‫יץזיקקו לי כדי להגן מכליה מבישת‬
‫על האחדים‪ .‬כי בלב הךסני הוא רותח‬
‫ואינו מסגל לחזות במבט לאחור וקדימה‬
‫‪7‬‬ ‫‪*1 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪** :‬‬

‫איך בלחימה ליד הספינות ינצלו האכאים‪.‬״‬

‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫• ‪* 7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫* ־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫"‬

‫‪345‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬וחברו פטרוקלוס נשמע לו‪,‬‬

‫הוציא מהצריף את בךיסאיס יפת הלחוים‪,‬‬
‫מסרה לידם‪ .‬והם שבו ליד ספינות האכאים‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫ן־‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪7 7‬‬ ‫‪7 7 :‬‬

‫ואתם באי רצון הלכה האשה‪ .‬אולם אכילס‬

‫־ • ■ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬

‫פרץ בדמעות‪ ,‬התרחק מאנשיו וישב על‬

‫־‬ ‫־‬ ‫* ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬־ ז‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ן ־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫י‬ ‫‪ 7‬־‬

‫‪350‬‬ ‫חוף הים האפר‪ ,‬צופה אל אינסוף המים‪.‬‬

‫‪378-351‬‬ ‫‪ 56‬שיר ראשון‬

‫ואז התפלל אל אמו וידיו שלוחות מעלה‪:‬‬

‫ז‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ג ‪ 7‬ז‬ ‫•‬ ‫‪•• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״אמי‪ ,‬אם ילדת אותי קצר ימים‪ ,‬היה האולימפי‪,‬‬

‫י‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ד •‬ ‫־‬ ‫!‪1‬‬ ‫•‬ ‫ד ־ ‪ :‬נ‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫זאוס המרעים מעל‪ ,‬אמור לפחות ליחד לי‬

‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫;‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫נ •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫כבוד‪ .‬אך כעת הוא אינו מכבד אותי כלל‪.‬‬

‫‪ 1‬ד‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪••7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫‪355‬‬ ‫הנה בן אטו־אוס‪ ,‬השליט הכביר אגממנון‪,‬‬

‫פגע בכבודי‪ ,‬לקח מזיךי את הפרס ומחזיק בו‪.‬״‬
‫כך אמר בדמעות‪ ,‬ושמעה אמו הנכבדת‬
‫‪ • -‬ז •ד ••־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫י ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫כשןשבה ליד אביה הזקן* בעמקי המים‪,‬‬

‫ומהים האפר בזריזות כאד היא הגיחה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־*‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪*1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫״‬

‫‪360‬‬ ‫באה והתישבה לפני בנה המתיפח‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪75‬‬ ‫• ן• *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫לטפה אותו בידה‪ ,‬קראה בשמו ואמרה לו‪:‬‬ ‫‪7 : 7 1‬‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪! 17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫*‬

‫״‪.‬ילדי‪ ,‬אתה בוכה? על מה ללבך בא הצער?‬

‫ספר לי‪ ,‬אל תכסה בלבך‪ ,‬וכך נ‪.‬דע שנינו‪.‬״‬
‫בגניחה כבדה אכילס מהיר הרגלים אמר לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪* :‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪ :‬״ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪• :‬‬

‫‪365‬‬ ‫״מדוע עלי לספר? הלא את הכיל את יודעת‪.‬‬

‫־‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫‪:‬־‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫פשטנו על תבה‪ **,‬עית הקדושה של אאטיון‪,‬‬

‫הרסנו אותה‪ ,‬והבאנו לכאן את כל המלקוח‪,‬‬
‫ביניהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫חלקו ׳•••*‪•.‬‬
‫האכאים • ‪1 :‬‬
‫בני ד ־ ־ •‬
‫כיאה ‪ :‬־•‬
‫אותו ־‪•••7‬‬
‫ולבן אטראוס בחרו את כריסאיס יפת הלחיים‪.‬‬
‫‪ 7‬־*‬ ‫־ *‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ן•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- : 7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪1 7 :‬‬

‫‪370‬‬ ‫אולם כךיסס‪ ,‬כיהן אפולון המךחיק לפגע‪,‬‬

‫בא אל ספינות האכאים נחושי הכתינת‬
‫‪,.,‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫לאין־ספור‪,‬‬
‫״‬ ‫|‬ ‫לפדות את בתו‪ ,‬יוהביא כיפר‬
‫‪.‬‬ ‫כדי ‪: .‬‬
‫‪*• :‬‬ ‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬

‫אוחז בידיו על שרביט הזהב את סרטי אפולח‬

‫־‪1‬‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪77 :‬‬

‫היורה הךחק‪ .‬והיא התחנן לפני כל האכאים‪,‬‬

‫‪375‬‬ ‫ובפרט אל מצביאי הצבא‪ ,‬שני בני אטראוס‪.‬‬
‫ן ‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־•*‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬

‫ואז בקולות תרועה כל האכאים הסכימו‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫להתחשב בכהן ולקבל את הכפר הנהךר‪,‬‬

‫אך הךבר לא נעם ללבו של אגממנון‪,‬‬

‫♦ נראוס‪ ,‬זקן הים‪ ,‬שהיה אבי הנךאידות‪ ,‬תטיס ואחיותיה‪.‬‬

‫** מלך תבה‪ ,‬אאטיון‪ ,‬היה אביה של אנךרומכה‪ ,‬אשת הקטוו‪.‬‬
 ‫המריבה ‪57‬‬ ‫‪408-379‬‬

‫והוא סלק אותו בגסות וצוה זאת בתקף‪.‬‬

‫‪380‬‬ ‫נ תז הלך הזקן‪ ,‬נשא תפלה‪ ,‬ןאפולון‬
‫שמע‪ ,‬מאחר שמאוד היה הוא יקר לו‪,‬‬
‫״‬ ‫ז ‪)7‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫״ ־ ־‬ ‫ז ־‬

‫ושלח חץ נורא בארגיאים‪ .‬זה אחרי זה‬

‫‪•:‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪7‬‬ ‫•• י‬ ‫* ■ו ־‬

‫האנשים נקטלו‪ ,‬וחציו של האל טסו‬

‫ז‬ ‫ז••‬ ‫'‪7 * 1‬‬ ‫‪: 1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫ז ו* ז •‬

‫ברחבי המחנה‪ .‬הנביא היודע לבטח‬

‫ז ‪ ...‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ז•‬ ‫־ ־ ז־‬ ‫‪:‬־!־••‬

‫‪385‬‬ ‫פרש לנו את בונות המרחיק לפגע‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪1* 1‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ -‬־‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬

‫הייתי ראשון שיעץ לפיס את האל בו ברגע‪,‬‬

‫אף בן אטראוס נתקף בחרון‪ ,‬והוא מןד קם‪,‬‬
‫השמיע איום כלפי‪ ,‬וכעת הדבר התבצע‪,‬‬ ‫‪7 7-‬‬ ‫״ ‪ :‬ז ״‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫־ •‬ ‫נ •‬ ‫•‬

‫אותה האכאים ערי העינים שולחים לכריסה‬

‫ז‬ ‫• ‪•1‬‬ ‫!•‬ ‫־־‬ ‫ז ״‬ ‫—‬ ‫‪ 7‬־ ־*‬ ‫ד‬

‫‪390‬‬ ‫בספינה מהיךה‪ ,‬ונושאים אף מנחות לאפולון‪.‬‬

‫וזה עתה יצאו מצריפי השליחים והובילו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫* *‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫*‬ ‫‪: 7‬‬ ‫־ ד‬ ‫‪7 1‬‬

‫את בת בריסאוס‪ ,‬זו שנתנו לי בני האכאים‪.‬‬

‫ד ־ ־ •‬ ‫ז ••‬ ‫•‬ ‫••• ‪1 7‬‬ ‫״‬ ‫•••‬ ‫‪• 1‬‬

‫אולם את‪ ,‬הגני על בנך‪ ,‬אם יש לך יכלת‪.‬‬

‫לכי לאולימפוס‪ ,‬התחנני לפני זאוס‪ ,‬אם פעם‬
‫־ ־‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ע‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫־ ‪•:‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫‪• 1‬‬

‫‪395‬‬ ‫במלים או במעשה גרמת ללב האל ענג‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫ד••‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪7‬־• ‪1 1‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫!‬

‫בבית אבי לא אחת שמעתי אותך מספרת‬

‫‪ 8‬־ ‪77‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪• 1‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪" 1‬‬

‫בגאוה איך את היחידה מבני־האלמות‬

‫‪ 7‬־ ‪77 1‬‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪* 1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‪1‬־‪7‬‬

‫הךחקת מזאוס כהה העבים כלןה מבישת‪,‬‬

‫כאשר שאר האלים שבתיהם באולימפוס‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫* ‪•• 7‬‬
‫־‪.‬‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫ן־‬ ‫־ ן־ ע‬

‫‪400‬‬ ‫ךצו לכבלו‪ ,‬הךה‪ ,‬פוסידון ופלס אתנה‪.‬‬

‫באת אז‪ ,‬אלה‪ ,‬ושחררת אותו מנחשתים;‬
‫׳‬ ‫־‪ 1 \ 1‬־ •‬ ‫״ | * ‪ 1‬־‪• 1‬‬ ‫‪7‬״** ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫מיד את בעל מאה הידים זמנת לאולימפוס‪,‬‬

‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫*־ ‪7 1 1‬‬ ‫־‪ 7‬־ *‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‬ ‫־ ־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫*‪7‬‬

‫בריאראוס קוראים לו האלים‪ ,‬ובפי בני הארץ‬

‫‪7 7‬ע ‪1‬‬ ‫* ••‬ ‫‪* 1‬‬ ‫׳‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪11‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪•1‬‬

‫שמו איגיון‪ ,‬ואף על אביו עולה הוא בכוח‪.‬‬

‫‪405‬‬ ‫גאה בתהלתו הוא ישב לצדו של בן קררנו־ס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ •/‬ן ‪1‬‬ ‫נ•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫• ‪ 1‬־ ‪7‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫והאלים הברוכים נפחדו ומאז לא כבלוהו‪.‬‬

‫‪7 1‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫* ‪1 1‬־‬ ‫*‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪• • • 75‬‬

‫את שבי עתה על ידו‪ ,‬אחזי בברכיו‪ ,‬והזכירי‬

‫־‬ ‫' ‪ 1‬־‪* 1‬‬ ‫|* | ‪7‬‬ ‫׳ •\ ו‪• •/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‪7‬‬ ‫ו•‬ ‫־ ‪:‬‬

‫את כל זה‪ ,‬אולי הוא יואיל לעזר לטרוינים‪,‬‬

‫״‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫•\‬ ‫‪7‬‬
 ‫ולדחק אל הספינות והים את האכאים‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫■ך‬ ‫•‪.‬־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .• 1‬־ ■‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנקטלים‪ ,‬וכך ממלכם הם ןפיקו תועלת‪,‬‬

‫ובן אטראוס‪ ,‬השליט ברבים אגממנון‪ ,‬ןבין אז‬
‫את שגעונו‪ ,‬שסרב לכבד את הטוב באכאים‪.‬״‬
‫ותטיס‪ ,‬שופכת דמעות‪ ,‬ענתה ואמרה לו‪:‬‬
‫״למה‪. ,‬ילדי‪ ,‬גדלתי אותך מלךה מקללת?‬
‫לו רק יכלת ליד הספינות בלי דמעות ובנחת‬
‫‪----- :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫לשבת‪ ,‬הואיל וחייך קצרים ולא יאךכו עוד‪.‬‬

‫הלא נגזר שתמות בהקדם ןתדע יותר צער‬
‫מכל אדם‪ .‬ילדתי אותך בביתי לגורל מר‪.‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ־‪* :‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫■‬

‫אך אל האולימפוס המשלג אלך לבקש זאת‬

‫מזאוס חובב הברק‪ ,‬אולי הוא ישמע לי‪.‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪' 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫* •י•‬

‫ליד הספינות המהירות המשך כך לשבת‪,‬‬

‫זעם על האכאים‪ ,‬התרחק ואל תלחם כלל‪.‬‬
‫‪7 5‬‬ ‫‪ 7‬־ ־•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬

‫כי זאוס יצא אתמול לסעד אצל האתיופים‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•.* 7‬‬ ‫־* *‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הנאמנים סמוך לאוקיאנוס‪ *,‬והאלים לווהו‪.‬‬

‫בעוד שנים־עשר יום הוא ישוב לאולימפוס‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫? "‬ ‫‪:‬‬

‫ואז אלך‪ ,‬אחצה את סף האךד בבית זאוס‪,‬‬

‫אחבק את בךכיו‪ ,‬ונךאה לי שהוא ישתכנע‪.‬״‬
‫כך אמרה‪ ,‬הסתלקה‪ ,‬ועזבה אותו שם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1 7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪17‬‬

‫זועם בלבו בגלל האשה יפת המהגרת‬

‫־ ־ ‪ :‬־ ■ • ״ •‬ ‫ג ־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שלקחו בכוח שלא לרצונו‪ .‬אולם אודיסאוס‬

‫►ד‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬

‫נושא הקטומבה קדושה הגיע לכריסה‪.‬‬

‫הם נכנסו אל פנים המפךץ עמק המים‪,‬‬
‫קפלו מפרשים והניחו בספינה השחורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫‪• * :‬‬ ‫•‬ ‫* ‪7 :‬‬ ‫*י‪:‬‬

‫בהבליו את התוץ הורידו‪ ,‬קבעו במגרעת‬

‫בחפזוץ‪ ,‬חתרו אל המעגן‪ ,‬השליכו‬
‫את אבני העגן‪ ,‬וקשרו את חבלי ןךכתי ה‪.‬‬

‫הנהר שהקיף את הארץ‪ ,‬שנתפסה כעגולה ושטוחה‪.‬‬

 ‫המריבה ‪59‬‬ ‫‪ 437‬־ ‪466‬‬

‫אז בעצמם הם יו־דו אל החוף‪ ,‬על קו המים‪,‬‬

‫הוציאו את המנחה הקדושה לאל הקשת‪,‬‬
‫וגם כליסאיס ירדה מהספינה החוצה ים‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ד‪:‬‬

‫‪440‬‬ ‫אוליסאוס המחכם הוליכה אל המזבח‪,‬‬

‫מסר אותה לזרועות אביה‪ ,‬ואז אמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪7‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫* ‪5‬‬ ‫*‬ ‫ד‬

‫״כליסס‪ ,‬שלח אותי שליט הגבלים אגממנוץ‬

‫למסר לך את בתך‪ ,‬ולץביח לאל הקטומבה‬
‫קדושה בשם התאים‪ ,‬ובכך לפיס את אפולוץ‬
‫‪445‬‬ ‫שהביא כעת יסורים וקינות על הארגיאים‪.‬״‬
‫‪.‬‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫•י‬ ‫ג‬ ‫*‬ ‫ז‬

‫כך אמר‪ ,‬מסרה לידיו‪ ,‬וזה קבל שמח‬

‫­ ­‬ ‫ז‬ ‫‪••1‬‬
‫•‬ ‫׳ ‪:‬ד‬ ‫‪:‬זז‬ ‫זז‬ ‫!‬ ‫ד‬ ‫די‬

‫את בתו האהובה‪ .‬בסדר סביב המץבח‬

‫הבנוי היטב הם ערכו את ההקטומבה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ••• ־‪1‬‬ ‫••־‬ ‫ד‪:‬‬ ‫••‬ ‫״‬ ‫ז־‬ ‫־‬

‫אז לחצו ידיהם‪ ,‬נטלו שעורים מלוא החפץ‪,‬‬

‫‪450‬‬ ‫וכריסס התפלל בקול וידיו שלוחות מעלה‪:‬‬
‫‪ :‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬דד‬ ‫‪1 :‬‬ ‫־ ״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪•:‬‬

‫״שמע‪ ,‬בעל קשת הכסף‪ ,‬המסוכך על כריסה‪,‬‬

‫על קילה הקדושה‪ ,‬ושולט בעצמה בטנדוס‪,‬‬
‫כפי שקדם שמעת את תפלותי‪ ,‬כבלת‬
‫אותי‪ ,‬ובעצמה הכית את צבא האכאים‪,‬‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫‪455‬‬ ‫כך גם עכשו מלא למעני בקשה זו‪:‬‬

‫סלק את הנגע המתעב מעל התאים‪.‬״‬
‫כך אמר בתפלה‪ ,‬ופדבוס אפולוץ שמעהו‪.‬‬
‫וכאשר התפללו וזרו שעולים לפי הנהג‪,‬‬
‫חשפו את צואר הבהמות‪ ,‬שחטו‪ ,‬פשטו עור‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ז ‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪-‬־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪460‬‬ ‫בתרו את עצמות הירך‪ ,‬ועטפו בחלב‬

‫בשתי שכבות ועליהן רצועות בשר חי‪.‬‬
‫ד ד‬ ‫יי־‪! 1‬‬ ‫־ ד״‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬

‫שרפץ הזקן על גזלי העץ‪ ,‬הלטיב מיץ‪,‬‬

‫וכל צעיר אחז במזלג מחמש השנים‪.‬‬
‫־ * ־ '‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫־ !‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪75‬‬

‫כשנשלפו עצמות הירך‪ ,‬ונטעמו המעים‪,‬‬

‫‪465‬‬ ‫את שאר הבשר קצצו‪ ,‬שפדו נתח־נתח‪,‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪7‬י ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫צלו אותו בזהירות‪ ,‬והסירו מעל השלהבת‪.‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫־‬ ‫‪...‬‬ ‫י ן‬ ‫‪ .‬ן ‪.‬‬ ‫ז‬
 ‫‪ 60‬שיר ראשון‬
‫‪496'467‬‬
‫וכשסימו להכין את המזון והגישו‪,‬‬
‫סעדו‪ ,‬ולבם לא חסר כשחלקו ללא דפי‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫יי‬ ‫•י‬ ‫•‬ ‫י י ־‬ ‫ז־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫ז‬

‫וכאשר למשקה ולמזון את החשק השביעו‪,‬‬

‫מלאו הנערים קערות במשקה עד שפתים‪,‬‬
‫‪470‬‬ ‫י‬ ‫‪• -‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫~‬ ‫‪ :‬־ ‪> • • • :‬‬ ‫ז‬ ‫‪1:‬‬ ‫־ ‪• 7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫חלקו‪ ,‬ותחלה טפטפו לכל איש לגביע‪.‬‬

‫כך כל היום פיסו את האל צעירי האכאים‬
‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫•••‬ ‫• !‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד‪1‬‬

‫בזמר‪ ,‬שרו הימנון נהךר‪ ,‬והךבו לשבח‬

‫את הפועל מרחוק‪ ,‬והוא שמע זאת בענג‪.‬‬
‫‪475‬‬ ‫וכאשר השמש שקע‪ ,‬זירד החשך‬
‫הם נשכבו סמוך לספינה‪ ,‬ליד חבליה‪.‬‬
‫אאוס ורדת האצבעות עם שחר הופיעה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.* 7‬־‬ ‫\ ־‬ ‫‪:‬‬

‫ואז הם יצאו בחזרה אל מחנה האכאים‪.‬‬

‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫*־ ״‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫אפולון הפועל מרחוק שלח להם רוח נוח‪,‬‬

‫‪480‬‬ ‫והם מתחו מפרשים לבנים לרחב התוץ‪,‬‬
‫רוח מלא את חיק המפרש‪ ,‬ןהגל הקודח‬
‫צהל וגעש סביב חרטום הספינה כששטה‪,‬‬
‫‪ ■ • • :‬ז ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬־־‬

‫טסה על פני הגלים וחצתה את הדרך‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪ -‬״‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪------------------------:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫וכאשר הם הגיעו אל מחנה האכאים‪,‬‬

‫את הספינה השחורה גךרו לחוף‪ ,‬העלוה‬
‫על החולות‪ ,‬קבעו סמוכות ארכות מתחתיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫* ־ ‪ • • :‬־‬ ‫‪:‬־\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬י ‪:‬‬ ‫־־‬ ‫־‬

‫ואז התפזרו בין הצריפים וכלי השיט‪.‬‬

‫אך ל‪.‬יד ספינותיו הזךיזות זישב עדין בכעס‬
‫בן פלאוס האלוהי‪ ,‬אכילס מהיר הרגלים‪,‬‬
‫לא הלך עוד לאספות שבהן מוצא גבר‬
‫תהלה‪ ,‬לא נלחם‪ ,‬אלא אוכל את הנפש‬
‫נשאר‪ ,‬והתגעגע לשאגות ולתגרת קרב‪.‬‬
‫אך עתה‪ ,‬כשמאז שתים־עשרה פעמים בא השחר‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־ *‬

‫‪.‬יחד חזרו האלים ההווים תמיד לאולימפוס‪,‬‬

‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־ • •‬ ‫‪: 1‬‬

‫‪495‬‬
‫וזאוס הוביל‪ .‬אולם תטיס לא שכחה את‬
‫‪7‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬

‫בקשות בנה‪ ,‬אלא מעמק הים היא הגיחה‬

 ‫המריבה ‪61‬‬ ‫‪526-497‬‬

‫והשכם עלתה למרום השמים אל האולימפוס‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪* • :‬‬

‫מצאה את זאוס המרעים יושב הרחק מהיתר‬

‫‪...‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫על הפסגה הגבוהה בשלשלת רכסי אולימפוס‪.‬‬

‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬

‫‪500‬‬ ‫היא התישבה לפניו‪ ,‬אחזה אותו בברכים‬

‫־ • ‪ :‬־ •‬ ‫‪ : 7‬־ ‪7‬‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫?‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪ :‬־ ‪:‬‬

‫‪9‬‬
‫בידה השמאלית‪ ,‬ובימנית נגעה בסנטרו‪,‬‬
‫‪ :‬־ ‪• • :‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫נ‬ ‫‪7 7 :‬‬

‫ובתחנה אמךה לזאוס השליט‪ ,‬בן קרונוס‪:‬‬

‫״זאוס האב‪ ,‬אם פעם הועלתי לך מבני־האלמות‬
‫במלים או במעשה‪ ,‬מלא בשבילי בקשה זו‪:‬‬
‫‪505‬‬ ‫כבד את בני‪ ,‬שהוא קצר ימים מכל יתר‬
‫בני החלוף‪ .‬כי עתה שליט הגברים אגממנוץ‬
‫פגע בכבודו‪ ,‬לקח מידיו את הפרס‪ ,‬ומחזיק בו‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫חלק לו כבוד‪ ,‬זאוס היועץ‪ ,‬ארוץ האולימפוס‪.‬‬

‫תן לפי שעה יתרון לטרועים‪ ,‬עד אשר האכאים‬
‫‪510‬‬ ‫יפצו את בני כעו־־כו ואף יותר יכבדוהו‪.‬״‬
‫כך אמרה‪ ,‬אך זאוס המקבץ עננים לא פצה פה‪,‬‬
‫אלא ישב ושתק‪ ,‬ותטיס כשברכיו בידיה‬
‫‪7‬‬ ‫! ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: * 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* • • : ' 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫עוד נצמךה אליו‪ ,‬ופעם נוספת הפציויה‪:‬‬

‫״הבטח לי בודאות ובניד ראשך אף אשר זאת‪,‬‬
‫‪515‬‬ ‫או סרב‪ ,‬אין לך טעם לחשש‪ ,‬והיטב יוךע לי‬
‫עד כמה מכל האלים אני הפחות מכבדת‪.‬״‬
‫‪......‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫וזאוס המקבץ עננים בתרעמת ענה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪ 1‬־•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬

‫״זה עמן הךסני‪ ,‬כי אותי את בכך מסכסכת‬

‫עם הרה‪ ,‬והיא עוד תכעיס אותי בנזיפותיה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪•:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫** ‪7‬‬

‫‪520‬‬ ‫גם כרגיל היא רבה אתי בין בני־האלמות‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫**‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪* 77‬‬

‫ומצהירה שאני מסיע בקרב לטרויניס‪.‬‬

‫‪*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫־‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫אך כעת כדאי שתשובי‪ ,‬לכי‪ ,‬לא טוב שהךה‬

‫תשים לב‪ .‬ואני אשקל בדבר כיצד יתבצע‪.‬‬
‫־ *־ ־־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫**‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־ ־‬ ‫*•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫הנה ראי‪ ,‬אניד את ראשי‪ ,‬וכך תאמיני‪.‬‬

‫י‬ ‫־ ‪ 1‬־ •‬ ‫‪1 7 :‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫* *־‬

‫‪525‬‬ ‫הלא מצדי כלפי האלים זה האות הבטוח‪,‬‬

‫*‬ ‫~‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ץ‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪. . .‬‬

‫אין מפי מלה שנתן לבטלה או כחבת‬

 ‫‪ 62‬שיר ראשון‬

‫או בלי ממוש‪ ,‬כשאני מניד ראש ומבטיח‪,‬״‬

‫אמר‪ ,‬ובגבותיו הכהות הנהן אז בן קרונוס‪,‬‬
‫וקוצות השער הנצחיות טלטלו אותו רגע‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫ז•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ,!.‬ץ‬

‫על ראשו האלוהי‪ ,‬ורעד בגבהיו אולימפוס‪.‬‬

‫כך שניהם נועצו‪ ,‬ואז נפךדו‪ .‬היא אחר כך‬
‫מהאולימפוס המנצנץ קפצה למצולות זים‪,‬‬
‫וזאוס פנה אל ביתו‪ .‬שם כל האלים מיד קמו‬
‫־יי‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪:‬־‬ ‫ז ז‬ ‫״•‬
‫‪•:‬‬

‫ממושבם לקראת אביהם‪ .‬אף אל לא אזר עז‬

‫לשבת מרגע שבא‪ ,‬כלם לברכו מהר קמו‪.‬‬
‫• י‬ ‫• •‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫\‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫■י‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫;•‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬

‫אז הוא ישב בכסאו‪ .‬אולם הרה הבחינה‪,‬‬

‫ז‬ ‫!‬ ‫" ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הסתודד עם‬
‫שהוא * ‪1‬‬
‫לראות *•*‬
‫מעיניה י‪8‬‬
‫נעלם •• •• ••• י‬
‫‪:‬ולא ••• ־‬
‫תטיס בתו של זקן הים‪ ,‬כסופת הרגלים‪.‬‬
‫מזיד בדברי גערה פנתה אל זאוס בן קתנוס‪:‬‬
‫״בוגד שכמוך‪ ,‬עם מי מבין האלים שוב נועצת?‬
‫תמיד בהעדרי אתה נהנה כך ללכת‪,‬‬
‫ד • • • *‪*.‬‬ ‫ז־ ‪1‬‬ ‫*‪ •.‬ן׳ ‪,.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫לחשב בסוד ולקבע‪ .‬לא הואלת אף פעם‬

‫לחשיף באןני את מה שאתה מעלה על הדעת‪.‬״‬
‫ואבי האלים ובני האדם לא אחר לענות לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫‪*• 7‬‬ ‫־‬ ‫־ •־־‬

‫״הרה‪ ,‬אל תקוי שתךעי כל דבר שעובר בי‪.‬‬

‫מחשבותי יהיו לך קשות‪ ,‬על אף שאשתי את‪.‬‬
‫כל ענזין שראוי שתךעי‪ ,‬תחלה אגלה לך‪,‬‬
‫ואין אף אחד‪ ,‬לא אל או אךם‪ ,‬שישמע לפניך‪.‬‬
‫אך במה שאני מעדן הךך‪1‬ק מאלים להגות בו‪,‬‬
‫על זה אל תשאלי ואל תחקרי בשום דרך‪.‬״‬
‫והרה האלה בעלת עיני הפרה* ענתה לו‪:‬‬
‫‪7 : 7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫••**‬ ‫־ * ‪-----‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬

‫״בן קרתוס האימתני‪ ,‬מה הדבר שאמרת?‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ל ־‪,‬‬ ‫*״‬ ‫י‬ ‫*‬

‫עד כיה יותר מדי לא חקךתי אותך או שאלתי‪,‬‬

‫אתה חפשי לחשב על כל מה שיש לך חשק‪.‬‬

‫כלומר בעלת עיניים גדולות‪ .‬כינוי שכיח להרה‪.‬‬

‫•״ זי‬
‫*‬
‫המריבה ‪63‬‬ ‫‪ 555‬־ ‪582‬‬

‫‪555‬‬ ‫אך כעת‪.‬יש בי פחד נורא שהשפיעה עליך‬

‫תטיס בתו של האל ץקן הים‪ ,‬כסופת הרגלים‪.‬‬
‫כי השכם היא ישבה לידך ואחזה בברכיך‪.‬‬
‫י‬ ‫‪•/‬‬ ‫• ג‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪:‬־־ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪1 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־‬

‫לה כנךאה הנהנת לאות שתוקיר את אכילס‪,‬‬

‫והךבה אנשים תחסל ליד ספינות האכאים‪.‬״‬
‫‪560‬‬ ‫וזאוס המקבץ עננים השיב ואמר לה‪:‬‬
‫״את מוזרה‪ ,‬חושדת תמיד‪ ,‬וכלי גלוי לך‪.‬‬
‫ד‪1‬‬ ‫ד‬ ‫י ‪• \ :‬‬ ‫ז •‬ ‫•‪••••.‬‬ ‫דד‬ ‫־ ‪:‬‬

‫אך לא תשיגי דבר כך‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬תךחיקי‬

‫יותר את עצמך מלבי‪ ,‬וזה‪.‬יעלה לך ביקר‪.‬‬
‫אם מה שאמךת הוא נכון‪ ,‬בודאי כך ךצוי לי‪.‬‬
‫‪565‬‬ ‫ובכן שבי ושתקי‪ ,‬ועשי את מה שאשמיע‪,‬‬
‫כי כל האלים באולימפוס לא יעמדו לעזר לף‬
‫ז‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫־ ־ ‪:‬‬ ‫• נ‬ ‫ד‬ ‫ד•••‬ ‫• ד‬

‫אם אגש ואשלח בך את‪7‬יךי שאותן אין לנצח‪.‬״‬

‫והרה האלה בעלת עיני הפרה נבהלה אז‪,‬‬
‫ד ׳‬ ‫• ‪: :‬־ ד‬ ‫־דד‬ ‫•• ••‬ ‫־ ‪—:‬‬ ‫ד •• ד‬ ‫‪ •* :‬ד‬

‫ישבה בשתיקה‪ ,‬וכבשה בלבה את רגשותיה‪.‬‬

‫ד‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪ • :‬ד‬ ‫ד‬ ‫׳ ‪ :‬ד ‪:‬‬ ‫ד‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ד ‪ :‬ד‬

‫‪570‬‬ ‫ובבית זאוס שבתה שלותם של אלי השמים‪,‬‬

‫־ ד ־־‬ ‫•• ••‬ ‫־‪.‬׳‬ ‫־ ‪:‬דד‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫־‪.‬־‬ ‫י"‬

‫הפיסטוס* האמן הנודע קם לדבר באזניהם‪,‬‬

‫‪ :‬ד ‪•••••:‬‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד ד!‬ ‫‪1‬־‬ ‫ז‬ ‫ד \‬ ‫" ־‪*:‬‬

‫את אמו‪ ,‬הרה צחורת הזרועות‪ ,‬נסה להרגיע‪:‬‬

‫־‬ ‫‪• :- :‬‬ ‫׳ ־ ד‬ ‫‪: -‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬
‫■‬

‫״אכן זה ענזין הךסני‪ ,‬שנבצר יהיה לעמד בו‬

‫אם בגלל בני־תמותה שניכם תתקוטטו כך‪,‬‬
‫‪575‬‬ ‫ובין האלים תעךכו מהומה‪ ,‬ולא נמצא ענג‬
‫בסעודה הנאה‪ ,‬כשענין כה פחות מנצח‪.‬‬
‫־‬ ‫נ ־ ••‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬י•• ‪:‬ד‪1‬‬ ‫׳‬ ‫־דד‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ולאמי אתחנן‪ ,‬אם כי גם היא מבינה זאת‪,‬‬

‫לנהג בחבה עם זאוס אבינו‪ ,‬כדי שאבינו‬
‫זו ז •‬ ‫‪••:‬‬ ‫ד•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•‬ ‫• ד‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫לא יגער בה שנית‪ ,‬וכך ןשבש את משתנו‪.‬‬

‫‪580‬‬ ‫ואולי עוד יתחשק ליורה הברק האולימפי‬
‫להשליך אותנו ממושבינו‪ ,‬הן‪.‬יש לו די כוח‪.‬‬
‫בואי‪ ,‬נסי לדבר אל לבו ברכות ובמתק‪,‬‬

‫האל האומן‪ ,‬בפרט כנפח‪ ,‬ואל האש‪ .‬בנם של זאוס והרה‪.‬‬ ‫*‬
‫‪ 583‬־‪6! 1‬‬
‫‪ 64‬שיר ראשון‬

‫ומיד האולימפי שוב יתיחס אלינו בנעם‪.‬״‬

‫־‬ ‫־ ז ־‪...........................‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•ד‬

‫כך אמר‪ ,‬נתר ממקומו‪ ,‬וגביע כפול איזן‬

‫‪585‬‬ ‫שם בידה של אמו‪ ,‬ופנה ודבר באזניה‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫ז נ•יי•‬ ‫נ‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫דד‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫‪:‬דד‬ ‫ד‬

‫״סבלי‪ ,‬אמי‪ ,‬התאפקי‪ ,‬גם אם את חשה צער‪,‬‬

‫מוטב שלא אךאה אותך‪ ,‬שכיה יקרה לי‪,‬‬
‫מכה מול עיני‪ ,‬ואז על אף כאבי לא אצליח‬
‫לנקיף אצבע‪ .‬הואיל !־קשה להלחם באולימפי‪.‬‬
‫‪590‬‬ ‫הן פעם אחת בעבר היה לי ךצון לעזר לך‪,‬‬
‫!־הוא אחז ברגלי והשליך ממפתן השמים‪,‬‬
‫כל אותו יום צללתי מטה וברדת השמש‬
‫* •••‬
‫•‬
‫־ *‬ ‫‪••••••:‬‬ ‫־ ד‬ ‫ד ‪• 1-‬‬ ‫ד‬

‫נפלתי בלמנוס‪ *,‬מרוח חיים נותר בי דק קמץ‪.‬‬

‫שם לאחר נפילתי טפלו בי הסינטיים‪.‬״‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪ • :‬ד •‬ ‫‪ :‬־ ־־‬ ‫ד‬

‫‪595‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬וחיכה אז הרה צחורת הזרוע‪,‬‬

‫־׳‬ ‫־‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•*ד‬ ‫ד‬ ‫״ ‪ : • :‬ד‬ ‫ד־‬ ‫ד‪1‬‬

‫ומחיבת נטלה מ‪.‬יד בנה את הגביע‪.‬‬

‫ואז לכל שאר האלים הוא מזג‪ ,‬פוסע ימינה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫־ ד ״‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‪-‬‬ ‫ד•••‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪:‬ד‬

‫משקה‪ ,‬דולה נקטר מתוק מתוך כלי המסך‪.‬‬

‫ובין האלים הברוכים פרץ עחוק שאין סזיג לו‬
‫‪600‬‬ ‫כשראו כך את הפיסטוס מקךטע בבית‪.‬‬
‫כך במשך כל אותו יום עד לחית השמש‬
‫סעדו‪ ,‬ולבם לא חסר כשחלקו ללא דפי‪,‬‬
‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ע ד נ‬ ‫נ‬ ‫ד־‬ ‫׳ ‪ • :‬ד‬ ‫ד ;־‬

‫לא חסרו את הנבל הנהךר במייו של אפולון‪,‬‬

‫ולא את שיח קולן הנאה של המוזות ששרו‪.‬‬
‫‪605‬‬ ‫וכאשר שקע אורו הזוהר של השמש‪,‬‬
‫אז הם הלכו כל אחד לביתו לשנת לילה‪,‬‬
‫ד '‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪••1‬‬ ‫עד‬ ‫ד‬ ‫ד ז‬ ‫••‬ ‫ד‬

‫למקום שבו הפיסטוס המהלל נכה הרגלים‬

‫ד־ ‪ :‬־■‬ ‫\ ד‬ ‫־ נ‬ ‫••־ז‪:‬‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫־ ד‬

‫בידע ובתבונה בנה לכל אחד בית‪.‬‬

‫־•‬ ‫עד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫* ע‪-‬‬

‫וזאוס האולימפי משגר הברק הלך ליצוע‬

‫•ד‬ ‫ד ־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫זז‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־ • •‬ ‫• ז •‬ ‫ד‬ ‫וע‬

‫‪610‬‬ ‫שבו שכב כרגיל כששנה מתוקה עליו באה‪.‬‬

‫ז■ ד‬ ‫דד‬ ‫ד‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע •• ד‬ ‫‪1‬‬ ‫דד•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫עלה ונרדם‪ ,‬ולצדו הרה שכסאה מזהב‪.‬‬

‫•דד‬ ‫• נ ד‬ ‫ע‬ ‫••ד‬ ‫נ•‬ ‫׳‬ ‫* *נ ־‬ ‫ד‬
‫ד■‬

‫האי למנוס היה מקודש להפייסטוס‪ .‬הסינטיים היו תושביו‪.‬‬ ‫*‬

 ‫שיר שני‬
‫התקבצות הצבאות‬

‫אגממנוץ חולם שבאותו יום הוא יכבוש את טרויה‪ .‬באספה מיוחדת‪ ,‬כדי‬
‫לבדוק את נחישות הצבא‪ ,‬הוא מציע לשוב מיד ליוון‪ .‬המבחן כושל‪,‬‬
‫הלוחמים ממהרים להתפזר כדי להפליג אל בתיהם‪ .‬על אף תו־סיטס‪ ,‬שמסית‬
‫את הצבא נגד אגממנון‪ ,‬אודיסאוס מצליח להחזיר את הסדר‪ ,‬והצבא נערך‬
‫להתקפה על הטרויאנים‪ .‬כאן בא קטלוג ארוך שסוקר את הכוחות היווניים‪,‬‬
‫מספר הספינות ושמות המנהיגים‪ ,‬ולאחר מכן סקירה דומה של הכוחות‬
‫הטרויאניים‪.‬‬

‫אלים וגברים אדוני מרכבות כל אותו לילה‬

‫־‪ :‬ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫דן‬ ‫‪-‬‬ ‫ד־‬ ‫ן ז•‬ ‫•• •‬

‫נמו‪ ,‬אולם שנה מרגיעה לא באה על זאוס‪.‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫ז ז‬ ‫ד‬ ‫־‪• :‬‬ ‫״ ז‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫הוא הךהר בלבו איך יוכל לכבד את אכילס‪,‬‬

‫והךבה אנשים יחסל ליד ספינות האכאים‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫לבסוף מצא בנפשו שזו התכנית הנבחרת‪,‬‬
‫לשלח חלום הךסני לאגממנון בן אטראוס‪.‬‬
‫במלים כנופות הוא פנה אל החלום ואמר לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז ־‬ ‫־ ד‬ ‫‪7‬‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • :‬‬

‫״קום‪ ,‬חלום הךסני‪ ,‬ולך אל ספינות האכאים‪,‬‬

‫גש אל מחסה אגממנון בנו של אטראוס‪,‬‬
‫‪10‬‬ ‫ואת מה שאני מבקש ריק בשלמות להגיד לו‪.‬‬
‫צוה עליו שמהר יחמש את חיל האכאים‬
‫ארכי השער‪ ,‬ידע שהפעם ילכד את טרויה‬
‫רחבת החוצות‪ ,‬כי האלים שוכני אולימפוס‬
‫אינם חלוקים עוד‪ .‬הרה בתחנוניה הכפיפה‬
‫ד‬ ‫• ‪■1‬‬ ‫ד‬ ‫‪ ! -‬־* ‪• .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••ז‬ ‫‪1‬‬
‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫ז‬ ‫••‬

‫‪15‬‬ ‫לדעתה את כלם‪ ,‬וצפויים אסונות לטרוינים‪.‬״‬

‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪-1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫כך אמר‪ ,‬והחלום יצא כששמע זאת‪,‬‬

‫־‬ ‫ז־‬ ‫‪8‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ : ,‬־ * ‪-‬‬ ‫ד ו ד ‪-‬‬

‫אל ספינות האכאים המהירות בא ברגע‪,‬‬

‫שם מצא את אגממנון בנו של אטראוס‬
‫*‬
‫־ ‪.*:‬‬ ‫ע‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ -‬־••‪:•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫דד‬ ‫ד‬

‫נם בצריפו אפוף בשנה בת־האלמות‪.‬‬

‫זע‬ ‫ד ‪*-‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪•1‬‬ ‫ד‬
 ‫הוא נעמד מעל לראשו בךמות בן בלאוס‪,‬‬
‫נסטור‪ ,‬הנכבד בין הזקנים בעיני אגממנון‪.‬‬
‫לובש את צורתו החלום משמים אמר לו‪:‬‬
‫״בנו של אטראוס מךביר הסוסים נבון השכל‪,‬‬
‫אתה זישן‪ ,‬אך מצביא לא אמור לישן כל הלילה‪,‬‬
‫הוא האחראי לצבא ולכל הוא חיב לתת דעת‪.‬‬
‫•‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫~‬ ‫ן •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫מהר‪ ,‬שמע את דברי‪ ,‬כי אני שליח זאוס‪,‬‬

‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫ד ~‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫ז ־‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫אשר דואג לך מרחוק‪ ,‬ואף חס עליך‪.‬‬

‫הוא מצוה שמהר תחמש את חיל האכאים‬
‫ארכי השער‪ ,‬דע שהפעם תלכיד את טרויה‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫*•*‬ ‫‪5‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*•״‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫״•‬ ‫‪-‬‬

‫‪.‬רחבת החוצות‪ ,‬כי האלים שוכני אולימפוס‬

‫אינם חלוקים עוד‪ .‬הרה בתחנוניה הכפיפה‬
‫ז‬ ‫* י ־‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫! ־ ‪:‬־‬ ‫•• ד‬ ‫‪1‬‬
‫•‬ ‫ז־‬ ‫••‬

‫לדעתה את כלם‪ ,‬וצפויים אסונות לטרדנים‬

‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬
‫\ י‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- :‬‬

‫מיד זאוס‪ .‬שמר בלבך את הדבר‪ ,‬אל תכניע‬

‫‪■ :‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪■ :‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותך שכחה כשתקיץ משנה מתוקה ורוגעת‪.‬״‬

‫פך אמר והלך‪*! ,‬את אגממנון השאיר שם‪,‬‬
‫הוגה בלבו בדברים שלא יתממשו בשום אפן‪.‬‬
‫הוא האמין שהיום ילכד את עיר פףיאמוס‪,‬‬
‫שוטה‪ ,‬לא נחש את כל מה שזאוס תכנן לבצע‪,‬‬
‫שהוא עתיד להוסיף יסורים וטעם לגנח‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬

‫לטרוינים ולדנאים בעמותים ושפיכות דם‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪ :‬־־ ־־‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫~‬

‫כשהקול האלוהי עוד מהךהד נעור אגממנוץ‪.‬‬

‫הוא הןדקף דשב‪ ,‬לבש כתנת מבד רך‬
‫נאה‪ ,‬חךשה‪ ,‬ומעיל רחב השליך מעליה‪,‬‬
‫ד ׳‬ ‫ד •••‬ ‫••‬ ‫• ‪1 • 1‬‬ ‫ד ד‬ ‫ז•‬ ‫ד‬ ‫ו־ ד‬ ‫ז ז‬

‫קשר לרגליו המבהיקות סנךלי חן‪.‬‬

‫השליך על כתפיו את חךבו עם מסמרי כסף‪,‬‬
‫אחז את שךביט אבותיו שהזמן לא פוגם בו‪,‬‬
‫האכאים ןנחושי הכתנת‪.‬‬
‫ספינות ‪ 1‬־ ־ *‬
‫אלי י *‬
‫וצעד אתו •‬
‫* ז‬
‫אלת השחר קךבה אז אל מתם האולימפוס‪,‬‬
‫לבשר על האור לזאוס וליתר בני־האלמות‪.‬‬
‫ז •\‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫וי•‬ ‫י*•••••‬ ‫י•‬ ‫ד‬
‫התקבצות הצבאות ‪67‬‬

‫‪50‬‬ ‫בקולם ־הפולח‬

‫־‬ ‫י יי‬‫״‬
‫אז הוא צוה על הפרוזים‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫לקרא את האכאים ארכי השער לעצרת‪.‬‬

‫‪ :‬־ *‪••• *.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬־\‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬

‫ההכרזה נשמעה‪ ,‬ומהר למקום הם הגיעו‪.‬‬

‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־ ־ ‪7 7 :‬‬

‫אך ק;ךם נועץ עם הזקנים גדולי הנפש‬

‫לוד ספינתו של נסטור מלך ?ני פילוס‪.‬‬
‫‪55‬‬ ‫הוא אספם וערך לפניהם תכנית מגבשת‪:‬‬
‫\ •‪*.♦ *.‬‬ ‫!‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪ :‬״ • •‪* .‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬

‫״שמעו‪ ,‬ידידי‪ ,‬בשנתי הופיע חלום משמים‬

‫• ‪ 7‬־ •‬ ‫• ־ ‪ :‬־‬ ‫‪•7 :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫׳ ג•‬ ‫•‪:‬‬

‫בליל האלמות‪ ,‬והוא דמה בכל פרט לנסטור‬

‫‪: ••• :‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•/ 7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫האלוהי‪ ,‬במךאה‪ ,‬בקומה ובמבנה גוף‪.‬‬

‫החלום נעמד מעל לראשי‪ ,‬דבר ואמר לי‪:‬‬
‫‪60‬‬ ‫׳בנו של אטראוס מךביר הסוסים נבון השכל‪,‬‬
‫אתה ןשץ‪ ,‬אך מצביא לא אמור לישן כל הלילה‪,‬‬
‫לתתדעת‪.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪••7‬‬
‫הוא האחראי לצבא ולכל חיב‬
‫־ ‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫מהר‪ ,‬שמע את דברי‪ ,‬כי אני שליח זאוס‪,‬‬

‫אשר דואג לך מרחוק‪ ,‬ואף חס עליך‪.‬‬
‫‪65‬‬ ‫הוא מצוה שמהר תחמש את חיל האכאים‬
‫ארכי השער‪ ,‬דע שהפעם תלכד את טרדה‬
‫רחבת החוצות‪ ,‬כי האלים שוכני אולימפוס‬
‫אינם חלוקים עוד‪ .‬הרה בתחנוניה הכפיפה‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬

‫לדעתה את כלם‪ ,‬וצפויים אסונות לטרדנים‬

‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬־‬ ‫*‬ ‫<‬ ‫׳‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ 5‬־‬

‫‪70‬‬ ‫מיד זאוס‪ .‬שמר זאת היטב בלבך‪.‬׳ כך אמר לי‪,‬‬

‫עף לדרכו‪ ,‬ושנה מתוקה סרה ממני‪.‬‬
‫׳‬ ‫־‪".‬‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪5‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪ :‬־ ‪5‬‬ ‫‪17‬‬

‫בואו‪ ,‬נךאה אם נוכל לחמש את בני האכאים‪.‬‬

‫אך תחלה אנסה אותם במלים‪ ,‬לפי הנהג‪,‬‬
‫אציע להם לאחז במשוטי הספינות ולבריח‪,‬‬
‫‪75‬‬ ‫ןאלו אתם מכל צד במלים מנעו שינוסו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬התישב‪ ,‬ואז קם לדבר באזניהם‬
‫;•••••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫' • ! ־ ״ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫נסטור‪ ,‬מושל העיר בחולות‪ ,‬מלך פילוס‪.‬‬

‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר אליהם‪:‬‬
‫‪ :‬־ " ־ ‪• .‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‪7 7‬‬

‫״ידידי‪ ,‬מנהיגי צבאות האךגיאים ויועציהם‪,‬‬

 ‫‪ 68‬שיר שני‬
‫‪*0‬־לס‪,‬‬
‫לו איש אכאי אחר היה מספר על חלום זה‪,‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬״•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫־ ׳•‬ ‫־ ־ •‬
‫‪80‬‬
‫היינו אומרים שזה כזב ומפנים את גבנו‪.‬‬
‫‪•• -‬‬ ‫•••‬ ‫‪• : -‬‬ ‫זז‬ ‫•‪•••*.‬‬ ‫* •‬ ‫ז•‬

‫אך ךאהו זה שטוען שהוא הטוב באכאים‪.‬‬

‫האכאים‪.‬״‬
‫בני ז ־ ־ •‬
‫את ‪•• 1‬‬
‫לחמ ש *‪*.‬‬
‫נוכל ‪•• - 1‬‬
‫־‬ ‫נראה •אם‬
‫ובכן • ‪•/ :‬‬
‫‪1•• 1‬‬
‫כך אמר‪ ,‬וךאשון מהמועצה קם והלך לו‪.‬‬
‫‪85‬‬ ‫שאר המלכים נושאי השךביט גם הם קמו‪,‬‬
‫ציתו לרועה העמים‪ .‬וכל החילות נחפזו כבר‪,‬‬
‫׳‬ ‫?‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪: •.‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•ד■ —‬ ‫••‬ ‫!‬ ‫•ג‬

‫כמו עדות דבורים שמגיחות זו אחרי זו‬

‫־־*־••‬ ‫* ג •‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־־‬ ‫‪:‬‬

‫בהתמךה‪ ,‬סיעה־סיעה מתוך נקיק סלע‪,‬‬

‫ומעל לפרחי האביב רוחשות בטבעת‪,‬‬
‫­ ­ ­‬ ‫ג‬ ‫ד־‬ ‫ז ז •‬ ‫‪...................‬‬ ‫״ ־‬

‫‪90‬‬ ‫אלה לכאן ואלה לשם מרפרפות יחד‪,‬‬

‫־ ־‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫״ ד‬

‫כך מספינות ומצריפים צעדו בגדודיהם‬

‫‪.....‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫זו‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ‪•:‬‬ ‫ן •‬ ‫•‬ ‫ז‪1‬‬

‫כל העמים הרבים לארך החוף השטוח‬

‫לאספה‪ ,‬וביניהם השמועה* שליחת זאוס‬
‫‪...‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־••••‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•• ז‬ ‫ז‬

‫שלהבה והאיצה לבוא‪ .‬כלם התקבצו שם‪,‬‬

‫ז '‬ ‫• ‪ :‬־‪: 1‬‬ ‫*י ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫ז‬ ‫* ‪:‬‬

‫‪95‬‬ ‫הארץ מתחת‬

‫י‬ ‫האספה געשה‪ ,‬נאנחה‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ז •יי‬ ‫ז‬ ‫׳ *‪ :••••.‬ז‬ ‫ז ‪:‬־־ ז‬ ‫ז ‪ •• -:‬ז‬

‫צעקו על‬
‫י‬‫־‬
‫לאנשים שצבאו‪ .‬תשעה כרתים‬
‫ז *־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ז ‪:‬‬ ‫ז ‪:‬־ ז •‬

‫המקימים מהומה‪ ,‬מנסים לרסנם שיחרישו‬

‫•••‪*-:-‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫‪• : -‬‬

‫וישמעו את דברי המלכים בחירי זאוס‪.‬‬

‫לא בנקל הם תפסו מקומם‪ ,‬ישבו במשמעת‪,‬‬
‫* • ‪ - - :‬״‬ ‫י ז ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬
‫‪ :‬ז‪-‬‬

‫‪100‬‬ ‫וחךלו להךעיש‪ .‬ואז קם השליט אגממנון‪,‬‬

‫אוחז בשךביט שהתקין הפיסטוס ביגע‪.‬‬
‫אותו הפיסטוס נתן לשליט זאוס בן קרתוס‪,‬‬
‫וזאוס נתן לאל המנחה ‪ ,‬לאךגיפונטס‪**.‬‬
‫פלופס המצליף בסוסים קבלו נדד הךמס‪,‬‬
‫‪105‬‬ ‫ובמועד נתנו לרועה הגברים‪ ,‬לאטראוס‪.‬‬
‫‪•*-:‬״•‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ : -‬ז•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫זה הורישו לתיאסטס המביךך בעדרי צאן‪,‬‬

‫ומתיאסטס עבר השךביט לידי אגממנון‪,‬‬

‫* השמועה)״אוסה״( נחשבת לאלוהות‪.‬‬

‫** כינוי להרמס ־ ״קוטל ארגוס״‪ .‬ארגוס היה הענק ששמר מטעם הרה על איו•‬
‫•• ן‬ ‫‪1‬‬ ‫—‪1‬‬ ‫—*‬ ‫י‬ ‫ז ו—‬
‫התקבצות הצבאות ‪69‬‬ ‫־ ‪137‬‬

‫כדי שימשיל באיים הרבים ובכל ארגוס‪.‬‬

‫*‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ־‬ ‫• •‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫י ״‬

‫עליו נשען‪ ,‬ופתח בדברים באזני הארגיאים‪:‬‬

‫‪110‬‬ ‫״ידידי‪ ,‬לוחמי הדנאים‪ ,‬משרתי ארס‪,‬‬
‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪ 1‬־ ••‬ ‫ז*‬

‫זאוס בן קררנרס סבך אותי בעורון מר‪.‬‬

‫הוא האכזר‪ ,‬שהבטיח לי בעבר בניד מצח‬
‫״ ־‬ ‫‪■1‬‬ ‫•‪.‬־ ז ז‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ד • ‪• 1‬‬ ‫ז ־ ! ז‬

‫שיבה לאחר שאחךיב את איליוס המבצרת‪.‬‬

‫אך הנה זמם תרמית אימה‪ ,‬ודורש שאשוב‬
‫ז‬ ‫זו‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־\‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫• ״‬ ‫־‬

‫‪115‬‬ ‫לארגוס משפל‪ ,‬לאחר שאבדתי צבא רב‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫ז ז‬ ‫*‪••.‬־‪•:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬

‫כך כנךאה זאוס הכלץכול מוצא ענג‪,‬‬

‫הוא שהסיר מעל ערים ‪.‬רבות את כתריהן‪,‬‬
‫ואף ןסיר עוד‪ ,‬משום שכוחו מעל ומעבר‪.‬‬
‫איזו חרפה היא אם יודע לדורות שיבואו‬
‫‪ ...‬ז‬ ‫‪-‬‬ ‫•ז‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪1•:‬‬

‫‪120‬‬ ‫שסתם כך צבא כיה חזק וגדול של אכאים‬

‫יצא וערך מלחמה עקרה‪ ,‬נלחם בה כנגד‬
‫‪••••.• 1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ד ז‪ 1‬ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫▼־‬ ‫*‬ ‫ז ז‬

‫גברים מעטים יותר‪ ,‬וסוף לא נךאה עוד לעין‪.‬‬

‫כי אלו היינו רוצים‪ ,‬אכאים וגם טרוינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז•‬ ‫!‬ ‫‪:‬־־‬ ‫־ ־ •‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ז•‬ ‫• •‬

‫לפקד בחסות שבועה אמינה את צבאותינו‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫*־ •‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪125‬‬ ‫בין הטרועים ימנו את אלה שיש להם בית‪,‬‬

‫ולעשרה־עשרה יחלקו אותנו‪ ,‬האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז ־ • •‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־ ‪1 :‬‬ ‫‪:‬־זז‬ ‫‪:‬־‪ :‬־ז ז‬

‫ולכל עשרה נבחר איש טרויני למזג לנו יין‪,‬‬

‫־•‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪ 1‬־‬ ‫‪:‬־זז‬ ‫‪:‬ז‬

‫עדין הךבה עשרות יותרו ללא מוזג ןין‪.‬‬

‫עד כדי כך רבים‪ ,‬כאמור‪ ,‬בני האכאים‬
‫ז ­ ­ ­‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫' ז ז‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪!30‬‬ ‫מן הטרדנים שוכני העיר‪ .‬אך להם עוד‬

‫בעלי ברית מניפי חניתות מערי הארץ‪,‬‬
‫‪ 1‬׳‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫ז‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־ •‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫־ ‪-:‬״‬

‫ןאלה למרות ךצוני בולמים ואינם מניחים לי‬

‫להרס את מצודת איליוס הבנויה לבטח‪.‬‬
‫־‬ ‫ז י\‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫הנה תשע שנים של זאוס הרם חלפו כבר‪,‬‬

‫‪ :‬ז‬ ‫ז ו‬ ‫זז‬ ‫ע‬ ‫ץ‬ ‫ז•‬ ‫‪-‬‬ ‫• ••‬

‫‪135‬‬ ‫עץ ספינותינו נךקב ונתרופפו חבליהן‪,‬‬

‫ובינתים נשינו ןעוללינו‪. ,‬יש להניח‪,‬‬
‫יושבים בבתים ומצפים‪ ,‬בעוד תפקידנו‬
 ‫׳•‬
‫‪ 70‬שיר שני‬

‫שהביאנו לכאן מדוכה ו־איץ מתבצע‪.‬‬

‫ובכן בואו‪ ,‬הנה עצתי‪ ,‬נשמע לה כלנו‪,‬‬
‫הבה נברח בספינות ונשוב אל ארצנו‪,‬‬
‫‪!40‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫■‪ 5‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫כי לא נלכד עוד את טרדה רחבת הידים‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ות ש את הלב בחזה אלה‬
‫מההמון שבמועצה לא היה להם חלק‪.‬‬
‫האספה טלטלה כמו גלי הים האיקארי‬
‫•‬ ‫״י‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫ז‬ ‫ד ••‬ ‫ז‬

‫‪145‬‬ ‫כאשר רוחות ממץרח וךרום מצליפים בו‪,‬‬

‫פורצים מבין ענביו של זאוס האב בשמים‪.‬‬
‫כמו בשעה שזפירוס מכה בקמה העומדת‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫די‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫־־‬ ‫•‬ ‫•״•‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעצמה‪ ,‬והשכלים מרכינות ראש‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫נושב‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫;ד‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫בקול ־רעם‬
‫כך טלטלה האספה‪ ,‬והם י‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫י ־־‬ ‫ד‬ ‫ד ן‪-‬‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫ד‪1‬‬

‫‪150‬‬ ‫רצו אל הספינות ואבק התאבך כלפי מעלה‬

‫תחת כפות רגליהם‪ .‬זה בזה הם האיצו‬
‫לגרר את הספינות אל הןם האלוהי‪,‬‬
‫פנו את דךכי הגישה‪ ,‬צךחו עד לב השמים‬
‫מעתה לשוב‪ ,‬וסלקו את סמוכות כלי השיט‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫אז שלא כנגזר היתה חלה שיבת הארגיאים‪,‬‬
‫ד ־ ‪• • • :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ד ד‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫־ • ‪ :‬ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ד‬

‫לולא הרה פנתה בדברים ואמרה ‪:‬לאתנה‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫ד‬

‫״מה יהיה‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪ ,‬אטריטונה‪,‬‬

‫כפי הנךאה הנה ימלטו האתיאים הביתה‬
‫על גבו הרחב של הזים אל אךמת אבותיהם‪,‬‬
‫‪160‬‬ ‫וכך לפריאמוס ולעמו לשם רהב ושאירו‬
‫את הלנה מאךגוס‪ ,‬שבשבילה המתי אכאים‬
‫מאדמת ־המולדת‪.‬‬
‫הרחקי *• ־ ‪ :‬־‬
‫בטרדה‪ ,‬ג "‬
‫ז‬ ‫נפלו‬
‫אך לכי כעת במחנה האכאים נחושי הכתנת‪,‬‬
‫זו‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫במלים נעימות עכבי הל לוחם‪ ,‬ואל תניחי‬

‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫י‬

‫‪165‬‬
‫לגרר את הספינות הקמורות אל המים‪.‬״‬
‫כך אמרה‪ ,‬ולא מאנה האלה אפרת העין‪.‬‬
‫‪ . -‬ן‬ ‫ד‬ ‫‪-1‬‬ ‫ד‬ ‫ד ••‬ ‫ד ד‬

‫קפצה מפסגות האולימפוס‪ ,‬וחיש הגיעה‬

‫ז‬ ‫• •‬ ‫׳‪• 1‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬
‫התקבצות הצבאות ‪71‬‬ ‫‪197-168‬‬

‫אל ספינותיהם המהירות עול האכאים‪.‬‬

‫ז ־ ־*‬ ‫•••‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫•‬
‫״‬‫■‬ ‫‪• :‬‬

‫] מצאה את אודיסאוס השקול בעצה לזאוס‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫ז •• ד‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־״ ‪ : 7‬ד‬

‫‪170‬‬ ‫עומד‪ ,‬בספינתו השחורה שלה ספסלי עץ‬

‫‪ ..‬ן‬ ‫_ ן ‪.. .‬‬ ‫••• ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫׳‬ ‫"‬

‫לא נגע‪ ,‬משום שלבו ונפשו מלאו צער‪.‬‬

‫אתנה אפרת העין נעמדה לידר ואמרה לו‪:‬‬
‫‪ 1‬ז ‪ :‬ז‬ ‫‪ :‬ז־‬ ‫ז ־ •‪ •: 1‬־‪.‬־ ‪ :‬ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪.... -‬‬

‫״בן לאןטס‪ ,‬צאצא זאוס‪ ,‬אודיסאוס פקח‪,‬‬

‫הנה כדי לברה הביתה אל אן־צותיכם‬
‫‪175‬‬ ‫תקפצו לתוך ספינותיכם רבות המשוטים‪,‬‬
‫ןכך לפו־יאמוס ולעמו לשם _רהב תשאירו‬
‫את הלנה מארגוס‪ ,‬שבשבילה המתי אכאים‬
‫נפלו בטרויה‪ ,‬הרחק מאדמת המולדת?‬
‫‪......‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* ן‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫־־ ן‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪: 7‬‬

‫ובכן לך כעת במחנה האכאים‪ ,‬אל תתמהמה‪,‬‬

‫‪180‬‬ ‫במלים נעימות עכב כל לוחם‪ ,‬ואל תניח‬
‫־‬ ‫־ •‬ ‫• •' ; ־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ן•‬ ‫‪• • 1‬‬

‫לגרר את הספינות הקמורות אל המים‪.‬״‬

‫כך אמרה‪ ,‬והוא זהה את קול האלה הדוברת‪,‬‬
‫ךץ‪ ,‬השליך את גלימתו‪ ,‬ןהכררז אוךיבטס‬
‫הךים אותה‪ ,‬איש איתקה אשר לוהו כנער‪.‬‬
‫‪185‬‬ ‫ואז הוא הלך‪ ,‬ומןד אגממנון בן אטראוס‬
‫לקח את שךביט אבותיו שהזמן לא פוגם בו‪,‬‬
‫וצעד אתו אל ספינות האכאים נחושי הכתנת‪.‬‬
‫■‬
‫׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־ ־ •‬ ‫!•‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ד ־‬

‫וכשפגש את אחד המלכים או איש בעל ערך‪,‬‬

‫היה מתקרב ובמלים נעימות מנסה להרגיע‪:‬‬
‫־‬ ‫‪ 1‬־‪ :‬י‬ ‫‪ :‬־ •••‬ ‫! •‬ ‫‪• • :‬‬ ‫• ‪••1 x 5‬‬ ‫זז‬

‫‪190‬‬ ‫״אדוני‪ ,‬לא דיאה שיפחידו אותך כאיזה מוג לב‪,‬‬

‫בוא‪ ,‬שב אתה עצמך וךאג שישבו כל היתר‪.‬‬
‫עדין אינך יודע היטב מה חושב בן אטראוס‪.‬‬
‫הוא מנסה‪ ,‬אך מזיד יעניש את בני האכאים‪.‬‬
‫האם לא שמענו במועצה את מה שאמר שם?‬
‫‪7‬‬ ‫״• ‪ 7‬־‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫‪: -‬‬ ‫ד‬ ‫־ •‬

‫‪195‬‬ ‫הוא עוד יכעס דקשה את זידו על בני האכאים‪.‬‬

‫מזג זועם יש למלכים שהאל מטפח‪,‬‬
‫וזאוס אדון העצה בחבה מקנה להם ערך‪.‬״‬
‫״•\ ‪1‬‬ ‫־‬
‫‪1‬‬‫ד •‬ ‫‪•••1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪7 • :‬‬ ‫‪ •• 7‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫*•••‬
 ‫‪ 72‬שיר שני‬

‫■'ל‪22‬‬
‫‪198‬‬
‫וכשראה ומצא איזה איש מהעם שצורח‪,‬‬
‫הזיה דוחף אותו בשךביט‪ ,‬גוער ואומר לו‪ ":‬י‬
‫״אדוני‪ ,‬שב בלי לזוז ושמע את מה שיגידו‬
‫‪200‬‬
‫אלה שהם מעליך‪ ,‬אינך לא לוחם ולא גבר‪,‬‬
‫אינך נחשב כלל במועצה או בשעת קרב‪,‬‬
‫לא יתכן שאנו‪ ,‬כל האכאים‪ ,‬נמלך כאץ‪.‬‬
‫לא טוב הוא ךבוי שליטים‪ ,‬ישלט האחי רק‪,‬‬
‫מלך אחד‪ ,‬שבן קרו־נרס המתעתע נותן לו‬
‫‪205‬‬
‫שו־ביט וחקים שבכוחם הוא מושל וקובע‪.‬״‬
‫כך השליט מרות בצבא‪ ,‬וגם הפעם‬
‫לאספה מספינות ומצךיפים בקול ועם‬
‫הם ךצו‪ ,‬כמו בשעה שגלי הזים _רב הגעש‬
‫‪210‬‬ ‫נוהמים לארך החוף‪ ,‬והזים כלו מתרתח‪.‬‬
‫הלוחמים תפסו מקומם וישבו במשמעת‪,‬‬
‫‪ -‬י‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ד ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬־ •‬

‫רק תרסיטס המפטפט ללא סיג צרח עוד‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫• ‪• • • : * .‬‬ ‫‪1‬‬

‫הוא שהיה מנסה במלים חצופות להפריע‪,‬‬

‫י‬ ‫־‬ ‫‪•: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪•: \ :‬‬ ‫זז‬ ‫‪•:‬‬

‫טעם‬
‫ובלי ־ ־‬
‫בגסות ‪•:‬‬
‫ולפלט ‪:‬־‬
‫במלכים‪,‬י ‪: • :‬‬
‫להתגרות ־ ‪ :‬ד •‬
‫‪:•:‬ד‬
‫‪215‬‬ ‫כל דבר שחשב שיצחיק את הארגיאים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬״‬ ‫י•••‬ ‫־‪,‬ו ־ ; •‬ ‫־‬ ‫ע ‪7‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הוא היה המכער מכל איש שהגיע לאיליוס‪,‬‬

‫•‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬

‫גורר את רגליו‪ ,‬חגר באחת‪ ,‬שתי הכתפים‬

‫ן ‪. .‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬

‫כחטוטרת על החזה‪ ,‬ומלמעלה צומח‬

‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‪♦.‬‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫••• ע‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬

‫ראש מחדד עוטה פלומת שער מדללת‪.‬‬

‫•••‬ ‫‪\ :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪•.‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪220‬‬
‫אותו ביחוד שנאו אכילס ואודיסאוס‬
‫ע‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫־ •‬ ‫יד‪:‬‬ ‫‪•:‬‬

‫שעם שניהם התקוטט‪ ,‬אך כרגע באגממנון‬

‫האלוהי הוא גער בקולו הצורם‪ .‬האכאים‬
‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪•••: 7‬‬

‫חשו כלפיו זעם גדול ובנפש תרעמת‪.‬‬

‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬

‫אולם הוא בצעקות גנה את אגממנון‪:‬‬

‫‪225‬‬
‫״בן אטראוס‪ ,‬על מה תתלונן‪ ,‬מה תו־צה עו ת‬
‫הךבה ארד בצריפיך וגם נשים במספר ךב‬
‫מן העדית בשלל שאנו צבא האכאים‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬
‫התקבצות הצבאות ‪73‬‬ ‫‪257-228‬‬

‫נותנים לך הראשון כאשר אנו כובשים עיר‪.‬‬

‫או שעדין תךצה עוד זהב שאחד הטרועים‬
‫‪230‬‬ ‫מאלפי הסוסים זיביא מתוך איליוס ככפר‬
‫לבנו השבוי‪ ,‬שכבלתי אני או אחד האכאים?‬
‫או אולי נערה שתשכב אתה‪ ,‬תטעם ענג‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‪.‬־ •‬ ‫־ ‪:‬־ד‬

‫ותחזיק כךכושך בנפךד? אין זה בצדק‬

‫שכמצביא תוליך לפגעים את בני האכאים‪.‬‬
‫‪235‬‬ ‫ךכרוכיים‪ ,‬התבישו‪ ,‬אכאיות‪ ,‬לא אכאים‪,‬‬
‫בואו נפליג בחזךה בספינות‪ ,‬נשאירו כאן‬
‫בטרויה שיהנה מפרסיו‪ ,‬וילמד לדעת‬
‫­‬ ‫­ו ­‬ ‫‪- : •:‬‬ ‫• ו ז ז‬ ‫ע •• ז •••‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אם גם אנחנו שוים משהו ומסיעים לו‪.‬‬

‫הנה כרגע פגע באכילס‪ ,‬לוחם טוב ממנו‬
‫‪240‬‬ ‫בהרבה‪ .‬לקח מידו את הפרס ומחזיק בו‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪• : -‬‬ ‫‪ : -‬ז‬ ‫־‪.‬־‬ ‫• ז‬ ‫‪1‬‬
‫ז ‪-‬‬ ‫ן ‪•• : -‬‬

‫אך אין בלבו של אכילס טינה‪ ,‬הוא ארך רוח‪,‬‬

‫לולא כן‪ ,‬בן אטראוס‪ ,‬היית מיד לומד לקח‪.‬״‬
‫כד בדבריו התגרה ברועה העמים אגממנון‪.‬‬
‫י‬ ‫־ ־ *‪:•.‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ :‬ז ז‬ ‫• ‪ :‬ז ז‬ ‫ז‪1‬‬

‫אך מ*ד אוךיסאוס האלוהי נגש אל תךסיטס‪,‬‬

‫‪245‬‬ ‫הזעים את מבטו‪ ,‬דבר בקשיחות ונזף בו‪:‬‬
‫״תרסיטס דברן‪ ,‬אמנם קולך ערב לאץנים‪,‬‬
‫אך שתק‪ ,‬ואל תנסה לבדך לדיב עם מלכים‪.‬‬
‫שמע את דברי שאמר‪ ,‬אין איש גרוע כמוך‬
‫בין אלה אשר ןצאו לאיליוס עם בני אטראוס‪.‬‬
‫‪250‬‬ ‫לכן כשאתה מדבר אל מלכים שמר את פיך‪,‬‬
‫חדל להטיח בהם עלבונות ולדאג לשובנו‪.‬‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: • 1‬‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫ז •״•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫‪- -:‬‬

‫איננו יוךעים בברור את עתיד ךבוים אלה‪,‬‬

‫אם אנו בני האכאים נשוב בשלום או בפגע‪.‬‬
‫י ־‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪• - -‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫ז‬

‫ובכל זאת אתה יושב ומשמיץ את אגממנון‬

‫‪255‬‬ ‫בן אטראוס רועה העמים‪ ,‬כי נבחרי התאים‬
‫נותנים לו הךבה‪ ,‬ואתה מתחצף ולועג לו‪.‬‬
‫אך אגיד לך בגלוי‪ ,‬והדבר יתגשם עוד‪:‬‬
 ‫‪ 74‬שיר שני‬

‫אם שוב אמצא שאתה משתטה כמו הרגע‪,‬‬

‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫ז •״•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •••‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•יו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬

‫לא‪.‬יעמד עוד ראש אודיסאוס על הכתפים‪,‬‬

‫ולהבא אל אקרא אביו של טלמכוס‪,‬‬
‫‪260‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•• •י•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫*‪*•17 *.‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־־ ‪7‬‬

‫אם לא אשלח את זיךי ואסיר את בגדיך‪,‬‬

‫את המעיל‪ ,‬ומעל מבושיך את הכתנת‪,‬‬
‫אגרש אותך במכות מבישות מן העצרת‪,‬‬
‫ואל הספינות המהירות תלך מכה וצורח‪.‬״‬
‫־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫\ *‪.‬‬ ‫״ *•‪1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫! ‪7‬‬

‫‪265‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬והכה בשרביט בכתפיו ובעו־ף‪,‬‬

‫וזה השתוחח‪ ,‬דמעה עגלה הזיל מהעין‪,‬‬
‫־ •‪1‬‬ ‫" ‪7‬‬ ‫* ־‬ ‫‪1‬־\ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪* 7‬‬ ‫*•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬״*‬

‫תחת שרביט הזהב צמחה חבורה מדממת‬

‫‪:‬־*•‪•.••.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫־‪7 7‬‬ ‫־* *‬ ‫־‬ ‫־‬

‫על גבו‪ ,‬והוא התישב במקומו דזדור פחד‪,‬‬

‫דואב‪ ,‬ומחה את דמעותיו במבט חסר ישע‪.‬‬
‫־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫•‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫"‬

‫‪270‬‬ ‫והם‪ ,‬אם כי היו נבוכים‪ ,‬בספוק לעגו לו‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.. .‬‬

‫וכל אחד היה מסתכל אל שכנו ואומר לו­‬

‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫״הו‪ ,‬הרבה דברים נפלאים אודיסאוס בצע‪,‬‬

‫• ״ ־‬ ‫זי‬ ‫• ‪• 7 :‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫הוא שיחם תכניות נבונות ומיטיב לנהל קרב‪,‬‬

‫‪7 11‬‬ ‫‪ 5‬־ •־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫‪-‬‬

‫אולם זה השרות הגדול שתרם לארגיאים‪,‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫־ ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫■‬
‫••‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪275‬‬ ‫הוא חסם את פיו של הפטפטן גס הרוח‪.‬‬

‫והאיש לא יעז בנפשו הגאה פעם נוספת‬
‫•••״••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״ *‬ ‫‪-‬‬ ‫‪2 -‬‬ ‫ן‬ ‫״•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫להתגרות במלכים במלים מרגיזות ובלעג‪.‬״‬

‫־‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: • :‬‬

‫כך דבר ההמון‪ .‬ראוךיסאום מחריב הערים‬

‫קם‪ ,‬השךביט בידו‪ .‬אתנה אפרת העין‬
‫‪280‬‬ ‫דומה לכרוז עמדה לצדו וצרתה שיחרישו‪,‬‬
‫‪ ...‬־ ‪ 1‬־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ן‬ ‫ן •‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫כדי שגם היושבים מרחוק מבין האכאים‬

‫יוכלו להקשיב ולעצתו לתת את הדעת‪.‬‬‫־‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪* 11‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר אליהם­‬ ‫‪-1‬‬ ‫••‬ ‫ז •‬ ‫ד ז־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫! ־־ד ד‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬אותך‪ ,‬השליט‪ ,‬רוצים האכאים‬

‫‪285‬‬ ‫להפך לאיש הבזוי מכל בני האדם על הארץ‪,‬‬
‫יד ־ד ••• ‪ 1‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ז ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫ז •‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-:-‬‬

‫ואף לא יקימו עבורך את הדבר שהבטיחו‬

‫••• • ‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬ז‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬י‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪:1- :‬‬ ‫‪1-1‬‬

‫כשיצאו לכאן מארגוס המכלכלת סוסים‪:‬‬‫•‬ ‫־ ־ ‪ 1‬זו ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ז ‪2‬‬ ‫‪:‬‬
‫התקבצות הצבאות ‪75‬‬ ‫‪ 288‬־ ‪315‬‬

‫לשוב לאחר שיחריבו את איליוס המבצוית‪.‬‬

‫כמו ילדים פעוטים או נשים שאבד להן בעל‬
‫־ ־‬ ‫ז ד‪1‬‬ ‫ע ז ־‬ ‫ד*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ז•‬ ‫‪:‬‬

‫‪290‬‬ ‫הם מ‪.‬יללים זה לזה בעדן השיבה לבתיהם‪.‬‬

‫ואמנם יש עמל שדוחף לחזר במפח נפש;‬
‫אדם ששוהה בנפרד מאשתו ואף חדש‬
‫ע‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫•• • ‪1‬‬ ‫‪ : *:‬ז‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫ז ז‬

‫על ספסלי ספינתו מתיאש‪ ,‬בפךט בחרף‬

‫כשמעכבים משבי הסופה ודדם מתרתח‪.‬‬
‫‪295‬‬ ‫ולנו זו השנה התשיעית במחזור עונותיה‬
‫ז‬ ‫ע‬ ‫* ־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫ד‬
‫ד■‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ז‬

‫שאנו שוהים כאן‪ .‬לכן איני נוזף באכאים‬

‫הנואשים ליד הספינות הקמורות‪ ,‬ובכל זאת‬
‫‪7 :‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫־‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪• :‬‬ ‫־‬ ‫ז־‬

‫מביש לחכות זמן ממשך ולשוב בלי מאומה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪* :‬י ‪1 7‬‬ ‫‪ :‬־ י‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•••‬

‫היו סבלנים‪ ,‬ידידי‪ ,‬ונדע במזיה שתמתינו‬

‫‪300‬‬ ‫אם חזון ?!לכס הזיה אמתי או שזו נבואת שוא‪.‬‬
‫הרי זו עבדה שלבנו זוכר‪ ,‬וכלכם עדים לה‪,‬‬
‫ד '‬ ‫•• •‬ ‫׳ ‪ : \ :‬ע‬ ‫ע • ״‬ ‫\ ‪ :‬ז‬ ‫‪:‬־*•‬

‫אלה אשר רוחות הכליה לא נטלו מאתנו‪:‬‬

‫* • ד‬
‫*‬ ‫‪: 7‬‬ ‫־ ‪77 :‬‬ ‫‪:‬־ ע‬ ‫״ ע‬

‫דק תמול שלשום כשהתכנס צי האכאים‬

‫באוליס‪ *,‬נושא אסון לפךיאמוס ולטרדנים‪,‬‬
‫‪305‬‬ ‫ע מ תו ל‪.‬יד מעין ועל מץבחות קידש‬
‫זבחנו מיטב הקטומבות לבני־האלמות‬
‫תחת עץ דילב נאה שמשרשיו פכו מים‪.‬‬
‫‪. -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪7 7 **.‬‬ ‫*‬
‫‪.*7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫* י‬
‫*‬ ‫־ ־‬

‫אדים ערף‪,‬‬
‫ע י‬ ‫׳ ‪:‬־‬
‫נחש נורא‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬
‫אות גדול‪:‬‬
‫‪ :‬־‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬
‫אז התגלה‬
‫שהאולימפי עצמו שלח אל זהר השמש‪,‬‬
‫‪310‬‬ ‫מבסיס המזבח נע חנק לעבר הדילב‪.‬‬
‫גחלים פעוטים של סנונית היו על אותו עץ‪,‬‬
‫מצטנפים בחביון העלים על הענף הגבוה‪,‬‬
‫שמתה במספר‪ ,‬ותשיעית האם היולדת‪,‬‬
‫‪.....‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫‪*7‬‬ ‫*‬ ‫‪* 5‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 : * 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫והוא טרף אותם על אף צוחתם הנכמרת‪.‬‬

‫‪315‬‬ ‫האם רחפה מסביבם מקוננת על גחליה‪,‬‬
‫‪ 7‬׳‬ ‫‪7‬ע‬ ‫־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬
‫‪•.• 1 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ! ־‬ ‫‪7 -:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬־*‬

‫עיר הנמל בבויאוטןה‪ ,‬שבה התכנסו ציי האכאים‪ ,‬וממנה הפליגו לטרויה‪.‬‬ ‫*‬
 ‫‪ 76‬שיר שני‬

‫והוא התעקל ותפס את כנף הצפור הזועקת‪.‬‬

‫אחרי שאכל את הסנונית ואת עולליה‪.‬‬
‫ז י‬ ‫ז״‬ ‫• •‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־ די••‬

‫האל שג_רם שיראה‪ ,‬הסתירו מהעין‪,‬‬

‫בנו של קרונו־ס המתעתע הפכו לאבן‪,‬‬
‫ואנו עממו משתוממים על מה שארע שם‪.‬‬
‫‪320‬‬
‫כך את קו־בנות האלים קטעה המפלצת‪,‬‬
‫אך קלכס מיד החל לדבר ונבא ?אזנינו‪:‬‬
‫׳אכאים ארכי שער‪ ,‬למה אחז בכם אלם?‬
‫זאוס אדון העצה חשף אות גדול‪ .‬האות בא‬
‫‪325‬‬ ‫לאט‪ ,‬ולאט הוא יתממש‪ ,‬אך לעד יןכרוהו‪.‬‬
‫כשם שטרף הנחש סנונית עם גוזליה‪,‬‬
‫זי‬ ‫ז ?ו‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־זז‬ ‫ז ‪1-‬‬ ‫ז•‬ ‫‪•• :‬‬

‫שמונה במספר‪ ,‬ותשיעית האם היולדת‪,‬‬

‫י‬ ‫•‪•.‬זר‬ ‫־‬ ‫•ד♦•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪ { ■:‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫כך באשר למספר השנים שבהן נלחם שם‪,‬‬

‫בעשירית נכבש את העיר רחבת הידים‪.‬׳‬
‫־ ד־ •‬ ‫־ ‪-----:‬‬ ‫‪• 1‬‬
‫־‬ ‫ע‬ ‫•*‬ ‫זד■••‬

‫‪330‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬וכל זה מתק‪.‬ים לעינינו כרגע‪.‬‬

‫בואו‪ ,‬השארו כאן‪ ,‬אכאים חזקי המוקים‪,‬‬
‫עד שנכבש את עירו הגדולה של פריאמוס‪.‬״‬
‫­‬ ‫ן י‬ ‫י‪.‬י‬ ‫ד‬ ‫־ ן‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫••• • ‪:‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ובני ארגוס אז שאגו‪ ,‬ובקול רעם‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪1 :‬‬ ‫י‬ ‫•ן‪-:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:- • • :‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫מסביב הךהדו הספינות מצעקות האכאים‬

‫‪335‬‬ ‫כי דברי אודיסאוס האלוהי זכו לשבח‪.‬‬
‫* ־‬
‫‪.* :‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז ‪•••:‬‬ ‫•••‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫ואז דבר אליהם נסטור הרכב מגרנה‪*:‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫*‪ *.‬י‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז ־ ־*‬ ‫**‬ ‫*‬ ‫* ▼‬

‫״אוי‪ ,‬כמו ילדים אתם עורכים אספה כאן‪,‬‬

‫‪ 1‬י‬ ‫ז‬ ‫‪ •• -1‬ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• -‬‬ ‫‪ :‬ז־‬ ‫‪:‬‬

‫פעוטות שעל עניני מלחמה לא חושבים כלל‪.‬‬

‫‪ :‬ז‬ ‫‪* :‬‬ ‫• * ‪ : • • • :‬ז ז‬ ‫זי־‬ ‫ז‬

‫לאן‪.‬יעלמו הבריתות והשבועות שנדרנו?‬

‫ד ז־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ־‬ ‫־ ‪*:‬‬ ‫ז*‬ ‫* ז י‬

‫‪340‬‬ ‫שישלכו אל האש העצות‪ ,‬תכניות מצביאינו‪,‬‬

‫••‬ ‫‪• : -‬‬ ‫ז ‪•:‬‬ ‫׳‬ ‫ז••‬ ‫ז•*‬ ‫זי‬ ‫•••\ * ‪:‬‬

‫והאמון בנסכי ןדידות ובלחיצות זיךים‪.‬‬

‫אין זה אלא עמות במלים ואין בכוחנו‬
‫למציא פתרון‪ ,‬אם כי מזמן אנו שוהים פיה‪.‬‬

‫זה כינויו של נסטור‪ .‬ג ת ה‪ ,‬או גרניה‪ ,‬היא מקום במסניה‪.‬‬ ‫*‬
‫התקבצות הצבאות ‪77‬‬ ‫‪373-344‬‬

‫בן אטראוס‪ ,‬הךאה ךצ‪1‬ן מחשל כמקדם ‪,‬‬

‫‪345‬‬ ‫היה בקרבות ובשפך הדם מנהיג לאךגיאים‪,‬‬
‫והנח להם להתפגר‪ ,‬לאחד או לשנים‬
‫־ ! ־•‬ ‫ז ‪ •/‬ז‬ ‫׳‬ ‫• ״‬ ‫ז • ‪1‬‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫ז‬

‫החריגים בדעה‪ ,‬הן הם ממילא לא יועילו‪,‬‬

‫‪.‬ילכו לאןגוס‪ ,‬לפני שנדע אם דבר שהבטיח‬
‫־‬ ‫•‬ ‫• ן‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫* * ״ • • •—‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫זאוס אוחז האיגיס הוא מפךך‪ ,‬ואולי לא‪.‬‬

‫‪350‬‬ ‫אני מןכיר שבן קרונוס הרם הנהן והבטיח‪,‬‬
‫ביום שבו יצאו הארגיאים בספינותיהם‬
‫‪.....‬‬ ‫• ן •‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־ ‪•• 1‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫המהירות‪ ,‬נושאים לטרוינים טבח וקטל‪:‬‬

‫*‬
‫‪.*1‬‬
‫‪•/ :‬‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫‪•7‬‬ ‫־>‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫מימיננו שלח את בדקו‪ ,‬כאות למזל טוב‪.‬‬

‫־‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ :‬ד ו‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ז־ ־‬ ‫‪. . . .‬‬

‫לכן אל‪.‬יחפז אף אחד ללכת הביתה‪,‬‬

‫‪355‬‬ ‫טרם ישכב עם אחת מנשי הטרדנים‪,‬‬
‫וינקם על מאמץ וגניחות עקב הלנה‪.‬‬
‫ואם‪.‬יש אחד שמשתגע ללכת הביתה‪,‬‬
‫יגע בספינתו השחורה שלה ספסלי עץ‪,‬‬
‫״ י‬ ‫״ ‪ ! :‬י*‬ ‫'•* ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳* ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ! *‬

‫כדי שימצא את מותו וקצו לעיני כל היתר‪.‬‬

‫‪360‬‬ ‫ואתה השליט‪ ,‬שקל‪ ,‬וגם לאחר הטה אזן‪.‬‬
‫טוב יהיה באם לא תשלך העצה שאשמיע‪:‬‬
‫פקד את הצבא לפי עמים ושבטים‪ ,‬אגממנוץ‪,‬‬
‫וכך עם ישמש כעזר לעם‪ ,‬ושבט לשבט‪.‬‬
‫אם תעשה את הדבר‪ ,‬ויציתו האכאים‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪ • ' 7 7‬־ * >‬ ‫•״•‬ ‫<‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬‫‪• -1 -‬‬

‫‪365‬‬ ‫תךע מי המצביא ומי מהעם הוא חסר עז‪,‬‬

‫ומי אמיץ לב‪ ,‬כי הם בקבוצות _יעךכו קרב‪.‬‬
‫ותדע אם בגלל האלים העיר לא נכבשת‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫* •‬ ‫ז‬ ‫‪* *• 7‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫ן •• ־‬

‫או עקב חלשת אנשים ולחימה ללא‪.‬ידע‪.‬״‬

‫ואז השליט אגממנוץ השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪370‬‬ ‫״שוב‪ ,‬איש זקן‪ ,‬אתה השקול בבני האכאים‪.‬‬
‫זאוס האב‪ ,‬אתנה‪ ,‬אפולון‪ ,‬הלואי שהיו לי‬
‫בין האכאים ולו עשרה יועצים שכאלה‪.‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫י"‬ ‫|־ ‪7 7‬‬ ‫|‬ ‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪1‬‬

‫מהר אז היתה עירו של פךיאמוס המלך‬

‫* • י‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־**‬
 ‫‪ 78‬שיר שני‬
‫‪ 374‬״ ‪403‬‬

‫מרכינה ראש תחת ידינו‪ ,‬כבו שה ו שוממת‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז••‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪ -‬ו י ד‬

‫אך בן קררנרס אוחז האיגיס דאג להכאיב לי‪,‬‬

‫‪375‬‬
‫הוא מסבך אותי בעמות ו קטטו ת ללא טעם‪.‬‬
‫הנה בגלל נערה אני ואכילס נלחמנו‬
‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫ן‪. -‬‬ ‫־ ‪1‬־ז‬ ‫* ‪ 5‬־‬

‫ברבורים אלימים‪! ,‬אני הראשון שכעסתי‪.‬‬

‫אם נהיה אי פעם בדעה אחת‪ ,‬אחרי כן‬
‫‪380‬‬ ‫אסון הטרדנים לא ידחה‪ ,‬ואף לא לרגע‪.‬‬
‫לכו כעת לסעוךה‪ ,‬ואז נערך לקראת ארס‪.‬‬
‫כל איש מנין מגנו‪ ,‬זשחיז בחנית את הלהב‪,‬‬
‫‪.‬יניח מספוא כיאה לסוסיו מהירי הרגלים‪,‬‬
‫יבריק מכל צד את מרכבתו‪ ,‬ויח שב על הקרב‪,‬‬
‫״‬ ‫־ ‪ 1:‬ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫י ‪- 5‬‬ ‫•••‪:‬־‪:‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫‪385‬‬ ‫כדי שהיום ארס אכזר יבחן את כוחנו‪.‬‬

‫ולא תתקים איזו הפוגה‪ ,‬ואף לא לרגע‪,‬‬
‫עד שהלילה‪.‬ירד דפךיד בין אוחזי הנשק‪.‬‬
‫ספוגת זעה תהיה רצועת המגן על חזהו‬
‫ז••‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 7‬־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫נ‬ ‫ו?‬ ‫■‬ ‫•• ז‬ ‫־‬ ‫ן‬

‫הממגן של לוחם‪ ,‬היד תלאה על הרימח‪,‬‬

‫‪390‬‬ ‫יזיע הסוס תחת על מרכבה מהקצעת‪.‬‬
‫־‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫‪ -‬־‬ ‫־‬

‫אך זה שאהאה נמנע מהקרב ומתמהמה‬

‫לזד הספינות הקמורות‪. ,‬ידע שלא תהיה לו‬
‫תוחלת לחמיק מכלבים ומעופות הטרף‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והאכאים צרחו‪ ,‬כמו כאשר גל‬
‫־‬ ‫‪ -‬ד‪ •-‬״•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ד‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫ז ־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫‪17‬‬

‫‪395‬‬ ‫שמתנחשל ברוח דרום מתנפץ אל מצוק ךם‪,‬‬

‫אל סלע נשא שסביבו לא ר‪ 1‬גע ה שטף‬
‫ממשבי הרוחות שבאות מצד זה ומצד זה‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־‪.‬־‬ ‫ז‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫והם קמו‪ ,‬חשו‪ ,‬והתפזרו בין כלי השיט‪,‬‬

‫עשן עלה בצריפים‪ ,‬ארוחה הביאו לפיהם‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫* •‬ ‫‪• -‬‬ ‫ד‬ ‫״ ‪1‬־‬ ‫•‬ ‫־ ‪•:‬‬ ‫ז •ד‬ ‫ז‪1‬‬ ‫■ו‬

‫‪400‬‬ ‫וכל לוחם זבח לאחד האלים בני הנצח‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן••‬ ‫ז ״ •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫ז ־‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫‪5‬‬

‫מתפלל שזחמיק ממהומת מלחמה וממות‪.‬‬

‫אולם אגממנון שליט הגברים זבח פר‬
‫‪-‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫■ ז ז •‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־ ־ ע‬ ‫ז‬

‫שמן‪ ,‬בן חמש‪ ,‬לבן קררנרס כביר הכוח‪,‬‬

‫התקבצות הצבאות ‪79‬‬ ‫‪ 404‬־ ‪432‬‬

‫ךהזמין את הבכירים‪ ,‬מנהיגי כל האכאים‪,‬‬

‫‪405‬‬ ‫את נסטור ראשון‪ ,‬את המלך אידומנאוס‪,‬‬
‫את צמד האיאסים ואת בנו של טידאוס‪,‬־״‬
‫•\‬ ‫•‬ ‫•\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ע‬ ‫ז ־ ז ־־ •‬

‫וששי אודיסאוס השקול בעצה לזאוס‪.‬‬

‫‪ 1‬זי‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•\‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫מחמתו בא גם מנלאוס השואג באימץ‪,‬‬

‫הוא ידע בלבו עד כמה אחיו עמוס יגע‪.‬‬
‫״ ‪-‬‬ ‫ז ■‬ ‫־ ז־‬ ‫־‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ז־‬

‫‪410‬‬ ‫סביב הפר הם אחזו שעורים מלוא הדופן‪,‬‬

‫וביניהם השמיע תפלה השליט אגממנון‪:‬‬
‫״זאוס כביר‪ ,‬מהלל‪ ,‬כהה עבים‪ ,‬שוכן שמים‪,‬‬
‫אל נא תניח לשמש לבוא ולחשך לרדת‪,‬‬
‫עד אשר אהפך על פניו את ארמון פךיאמוס‬
‫‪415‬‬ ‫המפיח‪ ,‬ובשעריו אשלח אש אוכלת‪,‬‬
‫׳‬ ‫ע‬ ‫זו‬ ‫*‬
‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬דז‬ ‫־ ‪ :‬א ז '‬

‫ואת כתנתו של הקטוד אקרע על חזהו‬

‫ז ••‬ ‫־‬ ‫•‪.‬־ ‪ 1:‬־‬ ‫ד ‪1:‬‬ ‫•י•‬ ‫\ ז ‪:‬‬ ‫‪••• 1‬‬

‫לקרעים בארד‪ ,‬והרבה ידידים מסביב לו‬

‫ז •‬ ‫•‬ ‫' ‪ :‬־ ‪• • :‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫ו‬ ‫•‬

‫יפלו לעפר‪ ,‬ובשניהם ינשכו את הקרקע‪.‬״‬

‫‪1‬‬
‫‪ :1‬־‬
‫‪-----‬‬ ‫ע‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪••••••:‬‬ ‫• • •זז'‬ ‫• ‪:‬‬

‫כך אמר‪ ,‬אך מאום לא ממש לו בן קרתוס‪,‬‬

‫‪420‬‬ ‫אף שקבל את הזבח‪ ,‬הוסיף להקשות בעמל מר‪.‬‬
‫ןכאשר התפללו וזרו שעורים לפי הנהג‪,‬‬
‫חשפו את צואר הבהמות‪ ,‬שחטו‪ ,‬פשטו עור‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫׳ ‪1 7‬־‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫בתרו את עצמות הירך‪ ,‬ועטפו בחלב‬

‫‪• •• 1‬יי‬ ‫ז !‬ ‫׳ !‬ ‫־ז•• ‪1‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫•״•‬ ‫• ‪:‬‬

‫בשתי שכבות ועליהן רצועות בשר חי‪.‬‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ץ‪1 1‬‬ ‫־ ‪1‬־ ״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫‪425‬‬ ‫על גזרי עץ חשופים מעלים צלו בשלהבת‪,‬‬

‫את הקרבים שפדו ושמו מעל אש‪.‬‬
‫כשנשרפו עצמות הירך‪ ,‬ונטעמו המעים‪,‬‬
‫את שאר הבשר קצצו‪ ,‬שפדו נתח־נתח‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪: 17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬

‫צלו אותו בזהירות‪ ,‬והסירו מעל השלהבת‪.‬‬

‫זי •יו‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־•‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪430‬‬ ‫וכשסימו להכין את המזון והגישו‪,‬‬

‫סעדו‪ ,‬ולבם לא חסר כשחלקו ללא דפי‪.‬‬
‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•יו‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪17‬־‬

‫וכאשר למשקה ולמזון את החשק השביעו‪,‬‬

‫הכוונה לדיומדס‪.‬‬
‫•\ ‪-‬‬ ‫*‬
‫*‬
 ‫‪ 80‬שיר שני‬
‫‪ 433‬־ ‪461‬‬

‫פ ת ח ודבר אלי ה ם נ ס טו ר ה ר כב מגרנ ה‪:‬‬

‫‪.. ...... .‬‬ ‫ז־ ‪7‬‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫ז־ ••‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד ־‬
‫־‬
‫״בן אטראוס נכבד‪ ,‬שליט הגברים‪ ,‬אגממנון‪,‬‬
‫‪,35‬‬ ‫אל נאריך כ אן יותר לדבר‪ ,‬ו א ל נא נךד‪ 1‬ה עוד‬
‫בידינו‪.‬‬
‫ך••‬
‫‪■:‬‬
‫מני ‪-‬ח▼כ••ע ת‬
‫־ •‬
‫;•את ־ה־■ת‪1‬פ •‪1‬קיד ץש זה ״א ל‬
‫דרש מ כ ר מי ה אכ אי ם חוג רי ה א רד ל ה ש מי ע‬
‫־‬ ‫•‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪••:‬‬ ‫־ ־־ •‬ ‫▼‬ ‫• ז‬ ‫*‬

‫צו ל צב א‪ ,‬ולכנס את כלם ליד כלי ה שיט‪,‬‬

‫־ •‬ ‫־־‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫ע‬ ‫ן‪••-‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7 7‬‬

‫ואנו י ח ד נלך ב ר ח בי מ חנ ה האכ אי ם‪,‬‬

‫ז ־ ־ •‬ ‫־ ד־ ••‬ ‫*‪*-‬־־•*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫‪440‬‬ ‫וכך נזרז יותר ונמריץ את זעם ארס‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ולא סרב ש לי ט הגברים אגממנון‪,‬‬
‫מיד הוא צוה על הכ ר מי ם בקולם ה פול ח‬
‫‪ -‬־־‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•ז‬ ‫• ז‬

‫לקרא לקרב את ה אכ אי ם ארכי השער‪,‬‬

‫״‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־ \‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫•\‬ ‫ז‬ ‫‪1:‬‬ ‫־‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬

‫ההכרזה נ ש מע ה‪ ,‬ו מ הר ל מ קו ם הם הגיעו‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ ־•‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫• ‪ : -‬ד ד‬

‫‪445‬‬ ‫והמלכים בחירי זאוס שנלוו אל אג מ מנון‬

‫מהרו ל מפ קד‪ ,‬ואתם אתנה אפרת העין‪.‬‬
‫עם האיגיס הזיקר‪ ,‬ה ח סין מז קנ ה וממו ת‪,‬‬
‫מאה גדילי ז ה בו יורדים מתבדרים ברוח‪,‬‬
‫ד‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‬ ‫״‬

‫כל גדיל קלוע הי טב ו שוה מ א ה פרים‪.‬‬

‫ז•‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫•‬ ‫!‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫▼‪1‬‬ ‫*•‬ ‫ז‬

‫‪450‬‬ ‫כך ברחוף היא חלפ ה ב מ חנ ה האכאים‪,‬‬

‫האיצה לצאת‪ ,‬ועוררה בלבו של כל גבר‬
‫^‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ••‬ ‫ז‬ ‫״ •‬

‫כוח ל ה ת מודד וללח ם עוד ו עוד בלי מנוח‪.‬‬

‫•‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫־ * • ‪1‬‬

‫לפתע מתקה להם מ ל ח מ ה יותר מה שיט‬

‫‪. . . . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫׳ ! ז ז‬ ‫ז ׳‪.‬׳‬ ‫ד ‪ 1‬זי‬ ‫‪ \• :‬־‬

‫בספינות ה חלולו ת אל אךמת אבותיהם‪.‬‬

‫‪453‬‬ ‫כאש מכלה ש מ תל קח ת במרחבי יער‬
‫•‪::•.‬־••‪------------‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‪.‬׳ • !‪- 1---------‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫על רכסי הר‪ ,‬וממרחק רואים את הנגה‪,‬‬

‫כך כאשר צעדו‪ ,‬הארד מרהיב העינים‬
‫‪. . . .‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז־ ‪:‬־‬ ‫• ד זו‬ ‫זי‬

‫הקרין זהרו שנשא באויר ועלה לרקיע‪.‬‬

‫־‬ ‫ז ז •‪1‬‬ ‫ו ז ז‬ ‫־זו־•‬ ‫• ז־‬ ‫ז‪ 1‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫וי•‬ ‫•‬

‫וכמו צפורים כנופות‪ ,‬להקות במספר רב‪,‬‬

‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪1 • 1‬‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫י ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫‪460‬‬ ‫א חי בר‪ ,‬עגורים‪ ,‬ברבורים ארכי צואר‪,‬‬

‫י‬ ‫־‪7‬‬ ‫ו־\ ••‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ז־‬ ‫ז‬ ‫ד ••‬
‫‪1‬־•‬

‫מעל אחו באכדה* סמוך ל שטף קאיסטרוס‪,‬‬

‫הכוונה לאזור לידיה‪ ,‬על חופה המערבי של אסיה הקטנה‪.‬‬ ‫*‬

‫התקבצות הצבאות ‪81‬‬ ‫־ ‪485‬‬

‫עפים לכאן ולכאן‪ ,‬מניעים בגאון את כנפיהם‪,‬‬

‫ואז נוחתים בצריחות ומהדהד כל האחו‪,‬‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫ד‬ ‫‪2‬‬

‫כף מספינות וצריפים בהמון‪ ,‬שבט־שבט‬

‫‪465‬‬ ‫נהרו אל מישור סקמנךרוס‪ *,‬והארץ מתחת‬
‫לדגליהם ולרגלי הסוסים הךטיטה ?דעם‪.‬‬
‫והם עמדו באחו המלבלב של סקמנךרוס‪,‬‬
‫רבבות‪ ,‬כעלים ופרחים כשעונתם באה‪.‬‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫ד ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ :‬ד •‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫כמו נחילים צפופים של ץבובים לאין־ספור‪,‬‬

‫‪470‬‬ ‫רוחשים במכלאות הכבשים בחסר מנוח‬
‫־‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪ 2‬־‬

‫לעת האביב‪ ,‬כשבכדים החלב עד שפתים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 2‬ד ‪•-‬‬ ‫־‬ ‫•••דד‬ ‫‪•.* 2‬־־‪•-‬‬ ‫ד ד•‬ ‫‪••2‬‬

‫כך האכאים ארכי השער צבאו בשטח‬

‫­‬ ‫*‪.‬י‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪ 2‬־ \‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪1‬‬

‫מול הטרדנים‪ ,‬צמאים לא להשאיר מהם זכר‪.‬‬

‫כמו גברים‪ ,‬רועי צאן‪ ,‬שמפרידים ללא קישי‬
‫‪475‬‬ ‫עדר עזים מפזר שלוחך באי סדר באחו‪,‬‬
‫כך המפקדים עךכו לכאן ולכאן את אנשיהם‬
‫כדי ללכת לקןר־ב‪ ,‬ובהם השליט אגממנון‪,‬‬
‫לזאוס השש בברק דומה בראשו‪ ,‬בעינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫‪2‬‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪2‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ן•••‬

‫דומה במתנים לארס‪ ,‬ובחזה לפוסידון‪.‬‬

‫‪480‬‬ ‫׳‬
‫כמו פר בעדרו‪ ,‬מבחר בהרבה מכל היתר‪,‬‬
‫־ ‪••• 7‬‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫‪• • 2 - 2‬‬ ‫ד‬ ‫‪2‬‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫*•* ‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬

‫שור‪ ,‬שבולט בין הפרות העומדות מסביב לו‪,‬‬

‫כך אותו יום זאוס עשה את בן אטראוס‬
‫בין גבירים ראשון‪ ,‬ובולט בין המוניהם‪.‬‬
‫עתה ספרו לי‪ **,‬מהות‪ ,‬שבתיכן באולימפוס‪,‬‬
‫‪485‬‬ ‫משום שאתן‪ ,‬האלות‪ ,‬נוכחות‪ ,‬ויוךעות כל‪,‬‬

‫הנהר הגדול של טרויה )נקרא גם קסנתוס(‪ .‬הנהר השני שזרם שם והסתעף‬

‫מסקמנדרוס היה סימואיס‪.‬‬
‫* מכאן ואילך מתחיל ״קטלוג הספינות״‪ ,‬שבו המשורר מונה את חטיבות‬
‫היוונים‪ ,‬ולבסוף גם את אלה של הטרויאנים ובעלי בריתם‪ .‬הוא מונה‬
‫את מספר הספינות ומזכיר את מנהיגי היחידות‪ .‬הקטלוג ממחיש את גודל‬
‫המאורע‪ ,‬את ריבוי הספינות והשבטים‪ ,‬ואת המרחב הגיאוגרפי הגדול שבו‬
‫משובצת המלחמה‪ .‬הקטלוג הזה השפיע על אןסכילוס‪ ,‬בפתיחה להפרסים‪.‬‬
 ‫ואנו שומעים רק את השמועה‪! ,‬אין לנו ידע‪,‬‬
‫מי מכל אלה היו מנהיגי ומלכי ה ת אי ם‪.‬‬
‫כי על ההמון לא אוכל לדבר‪ ,‬ולא לצין שם ‪-‬‬
‫וגם אם היו לי עשר לשונות ועשרה פיות‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫דד‬
‫־ ‪:‬־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫•• ‪••••.‬‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪ :‬־‬

‫גם קול לא נשבר ולב מארד אלו היו לי ־‬

‫•‬ ‫ך‬
‫•‬ ‫•‬ ‫• • ד ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫לולא אתן‪ ,‬מוזות אולימפוס בנות זאוס‬

‫אוחז האיגיס תץכירו את הבאים אל איליוס‪.‬‬
‫אמנה את מנהיגי הספינות ואת כלי השיט‪.‬‬
‫לאיטום ופנלאוס הנהיגו את הבויאוטים‪,‬‬
‫גם ארקסילאוס פרוטואנור וקלוניוס‪,‬‬
‫הם ששכנו בהיריה ובאוליס המסלעת‪,‬‬
‫׳‬ ‫\ ־ ־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫• ז‬ ‫‪• 5‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬־‬

‫סכוינוס‪ ,‬וסקולוס ולא;ךך רכסי אטאונוס‪,‬‬

‫מיקלסוס הרחבה‪ ,‬גריה ותספסיה‪.‬‬
‫‪:•• :‬״‪.‬״• ד‬ ‫‪ -:‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫‪•• 1‬‬‫‪-‬‬

‫ואלה שגרו ליד הרמה‪ ,‬אילסיון ואריתרי‪,‬‬

‫אלה שןשבו באלאון‪ ,‬הילה‪ ,‬פטאון‪,‬‬
‫אוקלאה‪ ,‬מדארן‪ ,‬העיר העומדת לבטח‪,‬‬
‫קופי‪ ,‬אוטרסיס ותיסבה בשפע יוניה‪.‬‬
‫יושבי קורוניאה‪ ,‬הליארטוס המצמיחה עשב‪,‬‬
‫יושבי פלטאיה‪ ,‬ואלה שגרו בגליסס‪,‬‬
‫״‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪......‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫"‬ ‫‪5‬‬

‫אלה מהיפותבי‪ ,‬העיר העומדת לבטח‪,‬‬

‫ואונכסטוס הקדושה‪ ,‬נוה פאר לפוסידון‪.‬‬
‫אוחזי ארנה בשפע גפניה‪ ,‬יושבי מידיאה‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪.................................. :‬‬ ‫ז ׳‬ ‫ז*‪.‬־‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־־ ••‬

‫ניסה הקדושה‪ ,‬ואנתדון בקצה הארץ‪.‬‬

‫חמשים ספינות מהם באו‪ ,‬ועל כל כלי שיט‬
‫־•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫ד‬ ‫•• •\‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ •‬

‫מאה ועשרים בחורים ילידי בויאוטיה‪.‬‬

‫• ז‬ ‫••‬ ‫* •‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪•*•••:‬‬ ‫ד‬ ‫••‬

‫שוכני אספלדון ואורכומנוס מחוז המיניאים‪,‬‬

‫בהנהגת אסקלפוס ואיאלמנוס‪ ,‬ילדי ארס‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫׳ ‪•• , -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ * ‪-‬י ־־‬ ‫‪ :‬־‪ 1‬ז ־‬

‫בבית אקטור בן אזאוס ןלז־ה אותם אסטיאוכה‪,‬‬

‫בתולה צנועה‪ ,‬לאל הכביר‪ .‬היא עלתה אל‬
‫‪...‬‬ ‫■דוד‬ ‫•‬ ‫־־ ־ •‬ ‫ז ״‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫חדרה‪ ,‬ובהחבא שם שכב אתה ארס‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ד־‬ ‫‪x‬‬ ‫ד••‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪ :‬ז‬
‫התקבצות הצבאות‬

‫שלושים ספינות חלולות עמם הם הביאו‪.‬‬

‫‪. . . . .‬‬ ‫‪■ .‬ן‬ ‫ן‪-‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬

‫את הפוקיאים הנהיגו סכן־יוס ואפיסטרופוס‪,‬‬

‫בני איפיטוס גדול הלב‪ ,‬בנו של נאובולוס‪.‬‬
‫אלה ישבו את קיפיריסוס‪ ,‬פיתון המסלעת‪,‬‬
‫את קריסה הקדושה‪ ,‬דאוליס ופעפאוס‪.‬‬
‫אלה שגרו ליד אנמודיאה וה_ימפוליס‪,‬‬
‫אלה שגרו ל_יד הנהר האלוהי‪ ,‬קפיסוס‪,‬‬
‫ואלה של!ד מקורות קפיסוס‪ ,‬יושבי לילאןה‪.‬‬
‫אךבעים ספינות שחורות הפליגו עם אלה‪,‬‬
‫ומפקדי הפוקיאים עךכו וחמשו את גדודיהם‪,‬‬
‫והציבו אותם בסמוך ומשמאל לבויאוטים‪.‬‬
‫פקד על הלוקדים בנו המהיר של אואילאוס‪,‬‬
‫איאס הקטן‪ ,‬לא מגדל כמו אןאס בן טלמוץ‪,‬‬
‫קטן בהךבה‪ ,‬נמוך‪ ,‬ושךיון פשתן לחזהו‪,‬‬
‫אך הןה בחנית הטוב באכאים ובהלנים‪.‬‬
‫אלה היו יושבי קינוס‪ ,‬אופואיס‪ ,‬קליאתס‪,‬‬
‫בסה וסקךפה‪ ,‬ואוגיאי המלבבת‪,‬‬
‫טךפה ותרתיון שעל גדות נהר בואגךיוס‪.‬‬
‫אתו אךבעים ספינות שחורות של הלוקדים‪,‬‬
‫אלה יושבים לניכח אובדה המקדשת‪.‬‬
‫האבנטים נושפי העז‪ ,‬יושבי אובדה‪,‬‬
‫ז '‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪• : - - 7‬‬

‫כלקיס‪ ,‬אירטריה‪ ,‬היסטיאיה וכרמיה‪,‬‬

‫ז ׳‬ ‫‪:‬ז ־‪•.‬‬ ‫ד‬ ‫; • ־‬ ‫׳‬ ‫•־••• ‪ •:‬ז‬ ‫׳‬ ‫־ ‪1• :‬‬

‫קדינתוס על חוף הים‪ ,‬דיון העיר הנשגבת‪,‬‬

‫והיושבים בקךיסטוס‪ ,‬השוכנים בסטיךה‬
‫את כל אלה הנחה אלפנור‪ ,‬חיטר לארס‪,‬‬
‫בן כלקודון‪ ,‬מצביא האבנטים גדולי הנפש‪.‬‬
‫חיליו האבנטים‪ ,‬אצים‪ ,‬על גבם שער שופע‪,‬‬
‫••־‬ ‫״ ז‬ ‫־ז‬ ‫׳ ־‬ ‫ז ־‬ ‫י‬ ‫ז ־ ־ ‪• :‬‬ ‫‪-‬דד‬

‫להוטים בחנית המילה הנשלחת קדימה‬

‫ז‬ ‫די•‬ ‫‪- - ,‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫ז‬ ‫־ ״‬ ‫‪: -‬־ •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לקרע מעל החזה את שךיונות אויביהם‪.‬‬

‫עם ארבעים ספינות שחורות הוא הגיע‪.‬‬
‫‪0-546‬‬ ‫‪ 84‬שיר שני‬

‫אלה מאתונה‪ ,‬העיר העומדת לבטח‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ד •״• ‪-‬‬
‫•‬ ‫״‪•.‬״‪.‬״‬ ‫ד‬ ‫ז •‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫•• ־‬ ‫•״ ״‪.‬״‬

‫עם ארכתאוס העז‪ .‬אותו ילדה הארץ‬

‫זז;• ‪1‬‬ ‫ז ן ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫״ *‪•.*:•.‬‬
‫*‪.‬‬

‫נותנת הלחם‪ 7,‬וגדלה אתנה בת זאוס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪.....‬‬ ‫ז‬ ‫ז • ן‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫* ־‪•.‬‬
‫*‪.‬‬

‫ובאתונה הושיבה אותו במקד ש השופע‪.‬‬

‫י• ־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫‪1‬־‬‫‪:‬‬ ‫־ ״‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪- :‬‬

‫‪550‬‬ ‫שם פדי לרצות את פניו בחורי אתונה‬

‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ך‬
‫ד>‬ ‫״‪.‬״‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬
‫־‬

‫זובחים לו פרים ואילים כל שנה שסובבת‪.‬‬

‫*‪.‬־ יד‬ ‫׳‪.‬׳‬ ‫ז ז‬ ‫ז•‬ ‫•‬ ‫*‬
‫‪• :‬‬ ‫־ד•‬ ‫‪• :‬‬

‫את אלה הנהיג מנסתאוס בנו של פטאוס‪,‬‬

‫בידע‬
‫אין גבר עלי אדמות שהיטיב דכמוהו ‪ 7 :‬־‬
‫\‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ך‬
‫‪■-.‬‬ ‫ן‪.. -‬‬ ‫‪... ...‬‬ ‫‪..‬‬

‫לערך מךכבות ולוחמים אוחזי מגן‪,‬‬

‫‪555‬‬ ‫דק נסטור‪ ,‬הזקן יותר‪ ,‬הןה מתחרה בו‪.‬‬
‫עם חמשים ספינות שחורות הוא הגיע‪.‬‬
‫מסלמיס תריסר ספינות הביא איאס‬
‫והציבן סמוך למחנה הגדודים מאתונה‪.‬‬
‫אוחזי ארגוט‪ ,‬וטירינס הנודעה בחומותיה‪,‬‬
‫ז ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• : 7‬‬

‫‪560‬‬ ‫הךמיונה ואסינה‪ ,‬כל אחת מפךץ לרגליה‪.‬‬

‫טרויזן‪ ,‬אאיאוני‪ ,‬מחוז הכרמים אפיךאורוס‪,‬‬
‫ובחורי האכאים‪ ,‬יושבי איגינה ומסס‪.‬‬
‫־־ ״‬ ‫־‪* :‬ז־‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫ד — —‬

‫הנהיגו אותם דיומדס השואג באימץ‬

‫וסתנלוס בן הגבור המהלל קפנאוס‪.‬‬
‫‪565‬‬ ‫וכשלישי‪ ,‬דומה לאלים‪ ,‬גם בא אוריאלוס‬
‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪* 1‬״ •‬ ‫‪7‬‬

‫בן מקיסטאוס המלך‪ ,‬בנו של טלאוס‪.‬‬

‫על כל אלה פקד דיומדס השואג באמץ‪.‬‬
‫שמונים ספינות שחורות עמם הם הביאו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪* 5‬‬ ‫•‬ ‫ן‬

‫שוכני מיקנה‪ ,‬העיר העומדת לבטח‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ז ‪ 7‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫ד‬ ‫ז •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••1‬‬
‫••‬ ‫‪:‬‬

‫‪570‬‬ ‫קוךינתום העשיךה‪ ,‬וקלאוני המפארת‪,‬‬

‫יושבי אודנאי‪ ,‬אריתיריאה המלבבת‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫♦‬
‫״‬ ‫‪. : ---------7‬‬ ‫; ‪ ...‬־‬ ‫ן ••‬

‫וסיקיח שבה בעבר מלך אדרסטוס‪.‬‬

‫‪1 - : -‬‬ ‫ז־ ־‪1‬‬ ‫‪ 7‬ז ז‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫•‬ ‫‪• :‬‬

‫יושבי היפרסיה‪ ,‬גונואסה הנשגבת‬

‫‪77 5 • -‬‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ ••7‬״ ד‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬

‫ופלנה‪ ,‬אלה שחיו סמוך לאיגיון‪,‬‬

‫‪575‬‬
‫בכל איגיאלוס וסביב הליקה הנרחבת‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪1• -‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫* •‬
‫־‪.‬‬ ‫ן•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•: -‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬
 ‫התקבצות הצבאות ‪85‬‬ ‫‪ 576‬־ ‪605‬‬

‫במאה ספינות הובילם השליט אגממנוץ‬

‫בז אטראוס‪ ,‬אחריו מרב הגדודים באו‬
‫ז‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪2‬־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ! ־‪.‬־‬ ‫• \‬
‫••‬

‫והמעלים‪ .‬והוא חגר ארד מפיץ נגה‪,‬‬

‫התהדר‪ ,‬בין הג מדי ם הץזיקר לעינים‪,‬‬
‫‪580‬‬ ‫פי הוא היה החזק‪ ,‬ופקד על רב החיל‪.‬‬
‫יושבי שפלת לקדימון וגאיותיה‪,‬‬
‫פריס‪ ,‬ספרטה‪ ,‬ומסה בשפע יוניה‪,‬‬
‫ד‪7‬‬ ‫זו‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫‪2‬‬ ‫זו ••‬ ‫‪x‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫יושבי בריסיאי ואוגיאי המלבבת‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‪:‬־•‪•.‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫־‬ ‫‪*1‬‬ ‫‪••1‬‬

‫שוכני אמיקלי והלוס העיר שעל שפת ים‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫•ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זו־‬ ‫־ד•‬ ‫‪*.•1‬‬ ‫‪ • • :‬־ • ‪ 1:‬־‬

‫‪585‬‬ ‫יושבי לאס והשוכנים סביב אויטילוס‪.‬‬

‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫! ־־‬ ‫‪ x‬־‬ ‫ג••‬

‫אחיו הובילם‪ ,‬מנלאוס השואג באימץ‪,‬‬

‫מהיתר‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫בששים ספינות נערכו‪ ,‬בדלים‬
‫‪... -‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫‪. ... ...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬

‫הוא עצמו צעד ביניהם נועז ובוטח‪,‬‬

‫־ ‪7‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫‪.......‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪: -‬‬

‫מךךבץ לקרב‪ ,‬יותר מאחר להוט וכמה‬

‫‪590‬‬ ‫לנקם על מאמץ וגניחות עקב הלנה‪.‬‬
‫שוכניהץ של פילוס‪ ,‬ו א תה המלבבת‪,‬‬
‫תךיוץ על מעבר האלפיוס‪ ,‬ואיפי הנאה‪,‬‬
‫שוכני קיפיריסוס‪ ,‬הלוס ואמפיגניה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬״ ז‬ ‫‪■ * * 1‬‬ ‫זו‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪•:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫פטלאוץ‪ ,‬ודוךיוץ‪ .‬שם את תמידיס התרקי‪,‬‬

‫‪595‬‬ ‫שבא מאויכליה מבית אוריטוס האויכלי‪,‬‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ז ו •‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬

‫פגשו המהות ודאגו שלא יזמר עוד‪.‬‬ ‫״‬ ‫ז ־‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪ 1 x 1‬־‬ ‫־־‬ ‫‪ 7‬ן‬

‫הוא התפאר שינצח‪ ,‬וגם אם המהות‬

‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ׳ ‪ 1‬־‬ ‫•‪!..‬־ • •‬ ‫‪•• x‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עצמן יזמרו‪ ,‬בנות זאוס אוחז האןגיס‪.‬‬

‫והן כעסו‪ ,‬עשאוהו נכה‪ ,‬שללו את קסמיה‬
‫‪7‬‬ ‫גי ז זו‬ ‫זו‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫זזו‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫‪ 1 x 1 ••:‬־‬

‫‪600‬‬ ‫של שיו־תו‪ ,‬וגךמו שישכח את צלילי הקתרוס‪.‬‬

‫אותם הנהיג נסטור הרכב מגרנה‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• זוזו ••‬ ‫‪x‬‬ ‫‪ x‬־‬ ‫זו *‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫ד‬

‫בתשעים ספינות חלולות הם נערכו שם‪.‬‬

‫ד‬ ‫••• זו‪1‬‬ ‫••‬ ‫*־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫יושבי ארקדיה לרגלי ההר הגבוה קילנה‪,‬‬

‫׳‬ ‫זו ••‬ ‫•י‬ ‫־‬ ‫־ ‪x‬‬ ‫‪x x‬‬ ‫‪ x‬־ ‪•• 1‬‬ ‫־‪1 •1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪••1‬‬

‫סמוף לקבר איפיטוס‪ ,‬הם לוחמים מטוח צעד‬

‫‪605‬‬ ‫שוכני פנאוס ואורכומנוס ברב עדריה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫ו־ ‪ x‬זו‬ ‫‪:‬‬ ‫זו‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫זו זו‬ ‫‪•• :‬‬
 ‫‪ 86‬שיר שני‬
‫‪606‬׳‪635‬‬
‫ריפה‪ ,‬סטרטיה‪ ,‬ואניספה האפופה רוח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪1‬־‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫! ז • • ז‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫•‬

‫יושבי טגאה ומנטיניאה המלבבת‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫••• ••• ל‬ ‫‪•• :‬‬

‫יושבי סטימפלוס והשוכנים בפרסיאה‪,‬‬

‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬

‫את אלה הנהיג בן אנקאיוס‪ ,‬אגפנור המלך‪,‬‬

‫‪610‬‬ ‫בששים ספינות‪ ,‬שנשאו‪.‬רבים מאךקדיה‪.‬‬
‫אגממנון‬
‫הגברים ‪1 1 • ; ---‬‬
‫שליט ־ ‪ 5‬ל*‬
‫מנסים‪ .‬־ •‬
‫לוחמים ‪• \ :‬‬
‫‪:‬־ •‬

‫הוא שציד אותם בספינות להן ספסלי עץ‪,‬‬

‫כדי שבהן‪.‬יחצו את הים הכהה כיין‪,‬‬
‫כי את אלה מלאכת הים לא העסיקה‪.‬‬
‫‪615‬‬ ‫שוכני אליס הקדושה ויושבי בופראסיון‪,‬‬
‫כל האזור שנכלל בין אלסיוץ‪ ,‬היןמינה‪,‬‬
‫סלע אולנוס ומיךסינוס המרחקת‪.‬‬
‫אחד לבאו‬
‫מנהיגים‪,‬׳ •עם לכל *‪ *.‬ל‬
‫ארבעה ־ ן • •‬
‫היו ־ ‪ :‬ל ל‬
‫להם ל‬
‫ל*‪•.‬‬
‫עשר ספינות מהירות‪ ,‬והךבה אפיאים‬
‫‪620‬‬ ‫עלו‪ ,‬חלקם אנשי אמפימכוס ותלפיוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪* 1‬־‬ ‫‪ :‬ל‪1‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫׳‬ ‫ל‬

‫זה בן קטאטוס הה בן אוריטוס‪ ,‬נכדי אקטור‪.‬‬

‫וחלק הנהיג דיורס העז‪ ,‬בן אמךינקאוס‪,‬‬
‫ופוליקסינוס הדומה לאל הנהיג את היתר‪,‬‬
‫בן השליט אגסתנס‪ ,‬נכדו של אוגיאס‪.‬‬
‫‪625‬‬ ‫אלה מהאיים הקדושים‪ ,‬מדוליכיון‬
‫ומאכיני‪ ,‬שוכנים מעבר לים למול אליס‪,‬‬
‫לארס‪7,‬‬
‫‪ :‬־״‬ ‫השקול‬
‫מגס ־ ל ‪1‬‬
‫כמנהיג ••• ״‬
‫שמש ‪ 1‬־ ‪* 1‬‬
‫לאלה * ״‬
‫‪•••••:‬‬
‫בנו של פילאוס‪ ,‬הוא הרכב אהוב זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫•\‬ ‫ז־‬ ‫ל‬ ‫ל ־‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬

‫שהתרעם על אביו ועקר לדוליכיון‪.‬‬

‫ס‪63‬‬ ‫ארבעים ספינות שחורות באו עם מגס‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ל •‬ ‫־ ז‬

‫את בני קפלניה הנועזים הנהיג אודיסאוס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫י ! •‬ ‫ל•‬ ‫־‬ ‫*‪.‬־י ־ ••• ‪:‬ל‬ ‫‪••:‬‬

‫יושבי איתקה והר נריטוס מרעיד העלים‪,‬‬

‫אלה מקרוקיליאה ואיגיליפס המסלעת‪,‬‬
‫יושבי זקינתוס‪ ,‬המתישבים לוד סמוס‪,‬‬
‫‪635‬‬ ‫ושוכני חוף הארץ‪ ,‬מול האיים שמנגד‪.‬‬
‫התקבצות הצבאות ‪87‬‬ ‫‪ 636‬־ ‪663‬‬

‫מנהיגם אודיסאוס השקול בעצה לזאוס‪,‬‬

‫י‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•־‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫הפליג עם תריסר ספינות אדמות לחיים‪.‬‬

‫ז ‪ 7‬־•‬ ‫י ־\‬ ‫י ־‬

‫תואס בן אנדרימון הנהיג את האיטולים‪,‬‬

‫אלה גרו בפלאוהץ‪ ,‬אולנוס ופילנה‪,‬‬
‫‪640‬‬ ‫כלקיס שעל שפת הזים‪ ,‬קלידוץ המסלעת‪.‬‬
‫כי בני אוינאוס כביר הלב אותו זמן לא חיו‪,‬‬
‫מת הוא עצמו‪ ,‬וגם בנו הזהיב מלאגרוס‪.‬‬
‫לכן השלטון באיטולים נמסר לידי תואס‪.‬‬
‫אךבעים ספינות שחורות לדו־ף לווהו‪.‬‬
‫‪645‬‬ ‫מכרתים הנהיג גבור החנית אידומנאוס‬
‫את יושבי קנוסוס וגוךטין בפאר חומותיה‪,‬‬
‫ליקטוס‪ ,‬מילטוס‪ ,‬ליקסטוס בין סלעי גיר‪,‬‬
‫פיסטוס וךיתיון‪ ,‬עדים יושבות לבטח‪,‬‬
‫ואחרים ששכנו בכרתים על מאה עריה‪.‬‬
‫ז‬ ‫זד‬ ‫־• ד‬ ‫־‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫;•‬

‫‪650‬‬ ‫את אלה הנהיג גבור החנית אידומנאוס‪,‬‬

‫עם מןיונס השקול לאניאליוס* הטובח‪.‬‬
‫שמונים ספינות שחורות שניהם הביאו‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫טלפולמוס האציל‪ ,‬הגדול‪ ,‬בן הדקלס‬

‫הנהיג בתשע ספינות את אצילי רודוס‪.‬‬
‫‪655‬‬ ‫בני רודוס חלקו לשלוש חטיבות לפי אזוריה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־ ־ * ‪• .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬

‫לינדוס‪ ,‬איאליסוס וקמירוס בין סלעי גיר‪.‬‬

‫את אלה הנהיג גבור החנית טלפולמוס‪,‬‬
‫להרקלס הכביר ילדה אותו אסטיאוכיאה‪,‬‬
‫ז‬ ‫־ י‬ ‫‪7 17‬‬ ‫־ ‪• -‬‬ ‫‪•• 1:‬‬ ‫‪ •• :‬־‬

‫הוא הביאה מאפירה‪ ,‬מנהר סלאיס‪,‬‬

‫•‬ ‫• ז‬ ‫‪7‬‬ ‫•• •‪• •.‬‬ ‫ד‬ ‫ן••• •‬

‫בחירי זאוס‪660.‬‬ ‫׳‬

‫שם החריב הרבה ערי גבורים‬
‫י‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪" 7‬‬ ‫־‬ ‫••• ן •‬ ‫‪7‬‬

‫אף מזיד כשבגר באךמון היציב‪ ,‬טלפולמוס‬

‫הרג את דודו היקר של אביו‪ ,‬שהןה אז‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪.‬י‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫בא בימים‪ ,‬את ליקימניוס מצאצאי ארס‪.‬‬

‫‪7 . 1 .‬‬ ‫•‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬

‫שם נרדף לאל ארס‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 88‬שיר שני‬
‫‪693-664‬‬

‫מיד הוא בנה ספינו ת‪ ,‬אסף לו ה מון רב‪,‬‬

‫הפליג מארצו בים ונ מ ל ט‪ ,‬כי אי מו עליו יתר‬
‫‪665‬‬ ‫■\*‪.‬־‬ ‫ז ז‬ ‫•‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ן • ‪:‬‬ ‫־ד‬ ‫•• ־ ן‬ ‫• ‪• :‬‬

‫בניו ואף נכדיו של הר קל ס רב ה כו ח‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪•• 1:‬‬ ‫•• ־‬ ‫•••‬ ‫זז‬ ‫‪1‬‬ ‫ן ־‪1‬‬ ‫זד‬

‫אף הוא הגיע ל רו דו ס‪ ,‬נולד‪ ,‬ל מו ד סבל‪,‬‬

‫שם שלו שה שבטיה ם ה תי שבו‪ ,‬וזאוס‬
‫זזו‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ‪• • ■ • • :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬

‫שליט האלים ובני ה אד ם‪ ,‬בנו של קר תו ס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ד •• •‬

‫אהב אותם‪ ,‬עשר מ פל א הרעיף עליהם‪.‬‬

‫ע‬ ‫‪1‬־ •״‬ ‫• ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫ד '‬ ‫ד־‬

‫ספינו ת מ אזנו ת הגיע מסימה‬

‫״‬ ‫‪................................‬‬ ‫\ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫נ•‬
‫עם שלוש‬ ‫ד‬

‫ניראוס בנם של אגלאןה ו ה מל ך כ ת פו ס‪,‬‬

‫ניראוס היה היפה מ כל ה ת אי ם שבאו‬
‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ ־ •‬ ‫• ד‬ ‫‪-‬ז ‪7‬‬ ‫דד‬ ‫י ‪7‬‬

‫אל איליוס מלבד בנו ה מ שלם של פלאוס‪.‬‬

‫״ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫\‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬

‫אולם היה איש רופס וצב או מנה קימץ‪.‬‬

‫‪1 ••• 1‬‬ ‫דד‬ ‫זד‬ ‫*•‬ ‫•‬ ‫דד‬ ‫ד‬

‫אלה שגרו בני סי ת ס‪ ,‬קרפ תוס‪ ,‬קסוס‪,‬‬

‫וקוס עיר אוליפילוס‪ ,‬יושבי איי קליךני‪,‬‬
‫הנהיגו אותם האחים פידיפוס ואנטיפוס‬
‫‪• : - :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ד ־ •‬ ‫ד‬ ‫• ‪• :‬‬

‫שני בני השליט תסלוס בן הרקלס‪.‬‬

‫שלושים ספינות ח לולו ת הם ערכו שם‪.‬‬
‫ד‬ ‫דז‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עתה אנשים יושבי ארגוס הפלסגית‪,‬‬

‫אלה שגרו באלוס‪ ,‬אלופה וטרכיס‪,‬‬
‫אוחזי פתיה והלם הידועה בחן נשיה‪,‬‬
‫ד‬ ‫ד •••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז ‪ 7‬־‬ ‫‪ • :‬ד‬ ‫ז־••‬

‫מיךמיתנים הם נקו־או‪ ,‬הלנים ואכאים‪,‬‬

‫ואכילס פקד על חמשים ספינותיהם‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬־ *‬ ‫־‬ ‫״!‬ ‫*‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫אך הם על הקרב המכאיב לא חשבו אז‪,‬‬

‫ד ׳‬ ‫ד ז‬ ‫־ ־ ‪• 1‬‬ ‫‪1‬ד‬
‫‪1 -‬‬ ‫־‬ ‫־‪• • 1‬‬

‫כי ליא היה איש שיעריך את שורותיהם‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‪1 *1‬‬ ‫ד ד •‬

‫ליד הצי אכילס האלוהי מהיר הרגלים‬

‫ז ־ ‪ :‬־•‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬
‫דז‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪- :‬‬

‫ישב נרגז בגלל בריסאיס יפת השער‬

‫־••ד‬ ‫ו־‬ ‫•••‬ ‫נ*‬ ‫•ז ־‬ ‫•ז ד‬ ‫ד*‬

‫‪690‬‬ ‫שאותה לאחר יגע רב לקח מלירנסוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ••‬ ‫• •‬ ‫‪1‬‬
‫ד ־‬ ‫־‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫ד‬

‫לאחר שהרס את העיר ואת חומות תבה‪,‬‬

‫״‬ ‫•• ••‬ ‫‪7 1‬‬ ‫ד•‬ ‫‪7‬‬ ‫•\ ד ־‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫וקטל את מינם ואפיסטתפוס אוחזי הרימח‬

‫־‬ ‫ד‬ ‫‪••-1‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫* •‬
‫ז *‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬די ־־‬

‫הנמךצים‪ ,‬בני המלך אואנוס בן סלפיוס‪.‬‬

‫התקבצות הצבאות ‪89‬‬ ‫־ ‪719‬‬

‫ישב קודר בגללה‪ ,‬אך בקרוב הוא זיקום שוב‪.‬‬

‫‪695‬‬ ‫יושבי סילקה ופיךסוס בשפע פרחיה‪,‬‬
‫שם חרש דמטר‪ ,‬איטוץ‪ ,‬אם עדרי הכבשים‪,‬‬
‫אנטרוץ בחוף‪ ,‬ופטלאוס המצמיחה דשא‪,‬‬
‫את אלה הנהיג פרוטסילאוס התאב קרב‬
‫כשחי‪ .‬האדמה השחורה כבר מחזיקה בו‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪ 7‬ג־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪••• :‬‬

‫‪700‬‬ ‫הוא השאיר בפילקה אשה שרוטת לחיים‪,‬‬

‫ובית בנוי למחצה‪ .‬הרג אותו גבר דךתי*‬
‫כשקפץ מספינתו‪ ,‬ראש וראשון לאכאים‪.‬‬
‫אך הם לא נותרו בלי מנהיג‪ ,‬אם כי עךגו אל‬
‫מנהיגם‪ .‬פקד עליהם פודךקס‪ ,‬חיטר לארס‪,‬‬
‫‪705‬‬ ‫בנו של איפיקלוס בן פילקוס שצבר עך‪.‬די צאן‪,‬‬
‫אחיו השלם הצעיר של פרוטסילאוס‪.‬‬
‫הבכור דדה האמיץ בשניהם‪ ,‬פרו־טסילאוס‬
‫הגבור התאב קרב‪ .‬אך אנשיו לא נותרו בלי‬
‫מנהיג‪ ,‬אם כי עךגו אל האח העדיף ביכלת‪.‬‬
‫‪710‬‬ ‫ארבעים ספינות שחורות בפקודו באו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫אלה ששכנו בפךי‪ ,‬ל‪.‬יד אגם בויבאיס‪,‬‬

‫בבויבה‪ ,‬גלפירי ואיולקוס העומךת לבטח‪,‬‬
‫באחת־עשרה ספינות הנהיגם בן אךמטוס‪,‬‬
‫אומלוס‪ ,‬זה שילדה הנאה בנשים לאדמטוס‪,‬‬
‫״‬ ‫‪ :‬־‪5‬‬ ‫־ ‪ 7‬־‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫•‪7 : 7 *.‬‬ ‫׳ ••־‬ ‫״‬ ‫•••‬

‫‪715‬‬ ‫אלקסטיס יפת המךאה בבנותיו של פליאס‪.‬‬

‫אלה אשר שכנו במתתה ובתאומקןה‪,‬‬
‫יושבי מליבדה ואוליזוץ המסלעת‪,‬‬
‫את אלה הנהיג בשבע ספינות פילוקטטס**‬
‫המימן כקשת‪ .‬על כל כלי שיט הפליגו‬

‫מצאצאי דרדנוס‪ .‬כינוי לטרויאני‪.‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬

‫* בחיר הקשתים שירש את קשת הרקלס‪ .‬הכיש אותו נחש כשחנו באי כריסה‪,‬‬
‫והוא ננטש באי למנוס‪ .‬אך לאחר מות אכילס הוא הובא‪ ,‬ומילא תפקיד חשוב‬
‫בכיבוש העיר‪.‬‬
 ‫חמ שי ם חותרים ב קי אי ם לנ ה ל קרב בק שת‪.‬‬
‫! •(‪... |.‬‬ ‫‪ 1:‬ז‬ ‫‪•• - 1‬‬ ‫י‬ ‫נ ־‪1‬‬ ‫*•‬ ‫״‬ ‫ו־ ״‬

‫אך הוא‪ ,‬ב מ כ או ביו ה ק שי ם‪ ,‬ש כב אז בלמנוס‪,‬‬

‫האי ה קדו ש‪ ,‬שם נ ט שו או תו בני האכ אי ם‪,‬‬
‫״‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫־‪11‬‬ ‫ז •‬

‫סובל את פ צ עו האיים מ ה כ ש ת נ ח ש ה מי ם‪.‬‬

‫‪• -‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ ז־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫שם מ תענה הוא שכב‪ .‬אול ם בקרוב הארגיאים‬

‫•‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫יד‬ ‫‪17 1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫ליד הספינו ת יזכרו את ה ש לי ט פי לו ק ט ט ס‪.‬‬

‫‪....‬‬ ‫‪,‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫•יו‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫־ * •‬ ‫‪ 1‬־‬

‫אך הם לא נותרו בלי מנ היג‪ ,‬אם כי ערגו אל‬

‫זו‬ ‫• ▼‪1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1-‬‬

‫מנהיגם‪ .‬כי פקד מדון‪ ,‬בן מ מז ר של אואילאוס‪,‬‬

‫אותו ל או איל או ס מ חריב הערים ילדה רנה‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫ד ן‪7‬‬ ‫‪•7 7‬‬ ‫־ ‪•-1‬‬ ‫•יו‬ ‫ן‬

‫אלה שגרו בטךיקה ו ב צו קי אי תו מ ה‪,‬‬

‫יו שבי אויכליה‪ ,‬עיר אוריטו ס ה אויכלי‪.‬‬
‫־ •‬ ‫ז•‬ ‫•יו•‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫•ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הנהיגו אותם שני בניו של אסקלפיו ס‪,‬‬

‫״‬ ‫•‪•••!*:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫! • •זז ־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪• 1‬‬

‫רופאים מעלים‪ ,‬פו‪/‬דליריוס ו מ כ און‪.‬‬

‫שלושים ספינות ח לו לו ת הם ערכו שם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫*‬

‫יו שבי אוךמניון ומעלן היפריאה‪,‬‬

‫יו שבי אסטריון ולבן רכסי טי טנו ס‪,‬‬
‫שהנהיג אוךיפילוס הנהךר‪ ,‬בן או אי מון‪.‬‬
‫ארבעים ספינות שחורות ב פ קודו באו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*•‬ ‫|‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪• 7 1‬‬

‫יו שבי ארגיסה וה שוכנים בגירטונה‪,‬‬

‫**‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ו•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬

‫אודתה‪ ,‬אלונה והעיר הלבנה אולו או סון‪,‬‬

‫אותם הנהיג הלוח ם העק ש פוליפוי ט ס‪,‬‬
‫בן פידיתואוס בן זאוס מהיפון־מיאה‬
‫הנודעה‪ .‬היא הרתה אותו לפיריתואוס‬ ‫״‬ ‫‪•* :‬‬ ‫‪7 X 7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫ביום שבו נקם בקנטאוךים ה שעירים‪,‬‬

‫גרשם מפליון והדפם אל מ חוז האיתיקים‪.‬‬
‫•‪1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫זי‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• •• •‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪:‬‬

‫אליו הצטרף גם ל אונט אוס‪ ,‬חיטר לארס‪,‬‬

‫בן קורונוס גבה הלב שהלה בן קינאוס‪.‬‬
‫ארבעים ספינות חלולו ת בפקוד ם באו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬־‬ ‫ז •‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־*‬

‫עשרים ושתים ספינות הביא גונאוס מקיפוס‪,‬‬

‫בהן לוחמים עקשנים‪ ,‬האנינים ןהפרלבים‪,‬‬
‫התקבצות הצבאות ‪91‬‬ ‫‪ 750‬־ ‪777‬‬

‫‪750‬‬ ‫אלה שכנו סביב דודתה הקשוחה בחירף‪,‬‬

‫עבדו אךמות ליד טיטרסוס האפוף חן‪,‬‬
‫השופף את שטף מימיו הצלולים לפניוס‪,‬‬
‫אף אינו מתמזג באךוות פניוס הכסופות‪,‬‬
‫אלא כשמן זורם על פניו‪ ,‬מאחר שהוא פלג‬
‫‪755‬‬ ‫של מי הסטיקם‪ *,‬נהר השבועה המבעתת‪.‬‬
‫פרותואוס בן טנתרדון הוביל את המגנסים‪,‬‬
‫אלה ישבו סביב פליון מרעיד העלים ופניוס‪.‬‬
‫•• •‪.‬״‬ ‫‪• 77‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•• •‬ ‫ן•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫אותם הנהיג פרותואוס מהיר הרגלים‪.‬‬

‫‪. - 5-7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ן •‬ ‫ז‬

‫ארבעים ספינות שחורות בפקודו באו‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ -‬ן‬

‫‪760‬‬ ‫אלה היו מנהיגי ושליטי התאים‪.‬‬

‫אף מי דדה המעלה‪ ,‬ספרי לי זאת‪ ,‬מוזה‪,‬‬
‫מהם ומהסוסים אשר באו עם בני אטראוס‪.‬‬
‫טובות בהרבה היו סוסותיו של אומלוס‪,‬‬
‫י‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•״‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪5‬‬

‫כצפודים מהרו רגליהן כשנהג בנו של פרס‪**,‬‬

‫‪765‬‬ ‫שוות גיל ושער‪ ,‬וגב אל גב מישר כבפלס‪.‬‬
‫אפרלרן האל כסוף הקשת גדל אותן בפריאה‪,‬‬
‫צמד סוסות שנשאו את אימת האל ארס‪.‬‬
‫איאס בן טלמון דדה הטוב בהרבה מכל גבר‬
‫כל עוד אכילס זעם‪ ,‬כי היה משכמו ומעלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬־ ‪7 :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫ז‬

‫‪770‬‬ ‫וגם הסוסים שנשאו את בנו המשלם של פלאוס‪.‬‬

‫‪.....‬‬ ‫;•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫\‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ן־‬

‫אלא שהוא ליד ספינותיו הקמורות החוצות ים‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪11‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ן ־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‪7 *.‬‬

‫שכב מתמרמר על רועה העמים אגממנון‬

‫בן אטראוס‪ .‬ובחוף אנשיו על קו המים‬
‫השתעשעו בהטלת כידונים‪ ,‬ןריקת ריסקוס‪,‬‬
‫‪775‬‬ ‫בקשתות‪ ,‬והסוסים עמדו כל אחד ליד רכב‪,‬‬
‫׳‬ ‫■' י‪.‬י‬
‫־‬ ‫‪■1‬‬ ‫*‪7 *.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫* ‪7 1:‬‬

‫לוחכים לוטוס וכרפס שגדל בעפר לח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪7 7 1‬‬ ‫*‪ 7 *.‬״‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫‪1‬־ *‬

‫מרכבות המלכים עמדו מכסות בצריפיהם‪,‬‬

‫״‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪1 .‬‬ ‫‪17‬‬ ‫־ ‪* 7 1‬‬ ‫ג‬ ‫‪:‬‬

‫* נהר השאול‪ ,‬שבו היו האלים נשבעים שבועה שאין לחללה‪.‬‬

‫** הכוונה לאךמטוס‪ ,‬אביו של אומלוס‪.‬‬
‫‪805'778‬‬ ‫‪ 92‬שיר שני‬

‫ארס‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ואנשיו‪ ,‬עורגים אל מנהיגם אהוב‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‪♦.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ :‬־ ז ז‬

‫התהלכו פה ושם במחנה‪ ,‬אך לא טעמו קרב‪.‬‬

‫‪780‬‬ ‫אך השאר זיצאו כמו אש שפושטת בארץ‪,‬‬

‫האךמה מתחת גנחה‪ ,‬כאלו שוב שוצף זאוס‬
‫השש בברק‪ ,‬ומצליף בקךקע מעל טיפואוס*‬
‫במחוז האדימים‪ ,‬שם‪ ,‬מספדים‪ ,‬טמון טיפואוס‪.‬‬
‫כך נאנקה האדמה תחת רגליהם‬
‫‪•.*••:‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫ן־ ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫י‪ ••• ,.‬נ ‪17‬‬ ‫‪1 7‬‬

‫‪785‬‬ ‫כשצעדו‪ ,‬ומהר התקךמו במישור וחצוהו‪.‬‬

‫אל הטרוינים חשה איריס שרגליה כרוח‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪•.‬־‪*. •:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬

‫בשליחות זאוס אוחז האיגיס עם בשורה מצערת‪.‬‬

‫ע♦‪,.‬‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אלה כנסו אספה לפני שעריו של פריאמוס‪,‬‬

‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‪.‬״‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ •י‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬

‫הזקנים‪ ,‬כלם התקבצו שם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫הצעירים וגם‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫"‪* 1‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬

‫‪790‬‬ ‫איריס קלת הרגלים עמדה‪ ,‬דברה באזניהם‪,‬‬

‫‪.. ...‬‬ ‫‪5 7‬‬ ‫?‬ ‫‪7 1‬‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫*‬ ‫*‬

‫דומה בקולה לבנו של פריאמוס‪ ,‬לפוליטס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪* :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫שמאמון ברגליו ישב כצופה לטרוינים‬

‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.......‬‬

‫על גבי תל הקבורה של הישיש איסיאטס‪,‬‬

‫ממתין למועד שבו מצים האכאים עיחו‪.‬‬
‫‪795‬‬ ‫בדמותו דברה אליהם איריס קלת הרגלים‪:‬‬
‫־ •‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬־••*‪•.‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬‬

‫״זקן‪ ,‬תמיד מלים ללא סוף גוךמות לך ענג‪,‬‬

‫כמו בימי השלום‪ .‬אך פרצה מלחמה ללא רגע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הזדמנתי‬
‫גברים • ‪ :‬־ ־ ‪• :‬‬
‫בין ‪• 7 :‬‬
‫לקרבות •* ‪1‬‬
‫אחת *‪71:‬‬
‫בעבר לא ־ ־‬
‫*‪7 7 *.‬‬
‫אך מעולם לא ראיתי צבא כה גדול ורב כוח‪:‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־ ‪1‬‬

‫‪800‬‬ ‫אלה ממש דומים לעלים או לגרגרי חול‬

‫‪ :‬־ ‪• • : :‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫*♦ *‪*.‬‬

‫כאשר הם נעים במישור להסתער על עירנו‪.‬‬

‫הקטור‪ ,‬לך ביחוד איעץ‪ ,‬הקשב ועשה זאת‪:‬‬
‫ז‬
‫בעיר פריאמוס הגדולה חונים רבים מתומכינו‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לכל עם ועם לשון משלו והם במספר רב‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪**:‬‬ ‫?‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪805‬‬ ‫שיצוה כל אחד על אנשיו הכפופים לו‪,‬‬

‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪,.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫♦‪:•.‬־♦‪•.‬‬

‫נקרא גם טיפון‪ .‬ענק מפלצתי שערער על של טונו של זאוס‪ .‬הוא נקבר תחיז‬ ‫*‬
‫הר; על פי אחת הגרסאות ‪ -‬מ ת ח ת להר אטנה בסיציליה‪.‬‬
‫התקבצות הצבאות ‪93‬‬

‫ויוביל את בני עירו לאחר שישליט בהם סדר‪.‬״‬

‫ז ‪•/‬‬ ‫י‬ ‫‪¥‬־ ‪1‬‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫•‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כך אמרה האלה‪ ,‬והקטור לא אטם איזן‪.‬‬

‫מהר לפזר את העם‪ ,‬והם רצו לעבר הנשק‪.‬‬
‫ן‬ ‫‪.. . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ן •־‬ ‫ז ז‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬

‫כל השערים נפתחו‪ ,‬והצבא אץ החוצה‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫׳* ־ ‪7 7‬‬ ‫• ו ו‬ ‫ז•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫‪810‬‬ ‫רגלים וגם מרכבות‪ ,‬במהומה וברעש‪.‬‬

‫־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪1 •/‬‬ ‫‪ 2‬־‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫נכח העיר במרחק מתנשא תל ג מ ה‪,‬‬

‫‪ -‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‪ 1 * 1 7 1 •/‬־ ״ •‬ ‫ז•‬

‫הוא לבדו במישור‪ ,‬ונתץ לגישה מכל עבר‪,‬‬

‫האנשים מכנים את התל בשם בטיאיה‪,‬‬
‫״‬ ‫‪•/‬ז‬ ‫־ *‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־ ״‬ ‫ד‬
‫•י‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪2 7‬־ ‪• 7‬‬

‫ובפי האלים שמו קבר מירינה* המפזזת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪...... -‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬ן ‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫ו •‬

‫‪815‬‬ ‫שם נערכו הטרוינים ותומכיהם חיל־חיל‪.‬‬

‫־•‬ ‫‪•-‬‬ ‫•״•‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז■‬ ‫* ‪2‬‬ ‫••••״•‪1‬‬ ‫ז‬

‫הקטור ד‪.‬ךם מבהיק הקסדה‪ ,‬בן פךיאמוס‪,‬‬

‫הנהיג את הטרוינים‪ ,‬מרב ומיטב בני החיל‬
‫‪ -‬־•‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ •• ־‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ד‬
‫•י‬ ‫•‪• 2‬‬

‫שהתחמשו והיו להוטים בחנית לערך קרב‪.‬‬

‫‪ 1‬ז‬
‫ו‬ ‫■ ‪1 *1‬‬ ‫־ ‪• •1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 2‬‬ ‫‪2 -‬‬ ‫ד • ‪1‬‬
‫•י‬

‫את הדךתים הנהיג בנו החסון של אנכיסס‪,‬‬

‫‪820‬‬ ‫איניאס‪ ,‬אותו לאנכיסס ילדה אפרודיטה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז* ז‬ ‫••‬ ‫ן ־* •‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־ ז ״‬

‫אלה ששכבה עם אדם‪ ,‬בקפלי רכס אידה‪**.‬‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪.‬׳‬ ‫‪•• 1 1• 2‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•• ד‬

‫אליו הצטרפו כמפקדים שני בני אנטנור‬

‫‪.. 1 -‬‬ ‫ן״‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪•1‬‬
‫‪ 1X2‬־ ‪2‬‬ ‫‪• 2‬‬
‫־‬ ‫•־ ז‬

‫אךכלוכוס ואקמס‪ ,‬הבקיאים ללחם בכל דרך‪.‬‬

‫אלה אשר שכנו בזליאה‪ ,‬למרגלות אידה‪,‬‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ן ‪ -‬ן ן‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫‪ •; 1‬״‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪2‬־ ‪7‬‬ ‫״ ‪7‬‬

‫‪825‬‬ ‫עשירים‪ ,‬שותי מימיו השחורים של איספוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪•* 2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪• -2‬‬

‫טרדנים‪ ,‬ומנהיגם בנו הנפלא של ליקאון‪,‬‬

‫פנלרוס‪ ,‬זה אשר את קשתו נתן לו אפולון‪.‬‬
‫את תושבי אדרסטיה וחבל אפיסוס‪,‬‬ ‫־ ־‪2‬‬ ‫‪7 7 1‬‬ ‫״ז‬ ‫־‪1 * 1‬‬ ‫ז ■•‬

‫את אלה מפיטיאיאה וההר הגבוה טריה‪,‬‬

‫׳‬ ‫״‪ 7‬ז‬ ‫־‬ ‫־ ז‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪..........................‬‬ ‫״ ‪7‬‬

‫‪830‬‬ ‫הנהיגו אמפיוס ששךיונו מפשתן‪ ,‬ואדרסטוס‪,‬‬

‫שני בני מרופס‪ ,‬איש מפרקוטה‪ ,‬שהיה בעל ידע‬
‫‪-7‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫ע ‪77‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪17‬‬ ‫׳ ־‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••2‬‬ ‫‪•• 2‬‬

‫יותר מאחר בנבואה‪ ,‬ויעץ לבניו לא ללכת‬

‫‪• 7‬יי ‪¥‬‬ ‫‪7 7 1‬‬ ‫' ‪ 7 1‬־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ •־‬ ‫••‬

‫למלחמה הטובחת גברים‪ ,‬אולם השנים‬

‫־ ‪ 2‬־•‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪•71‬‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫־ * ‪7 7 2‬‬

‫כנראה אחת האמאזונות‪.‬‬

‫רכס הרים בפןיגןה‪ ,‬מדרום לטרויה‪ .‬מעליו נהג זאוס להשקיף על הקרבות‪.‬‬
 ‫‪ 94‬שיר שני‬
‫‪*34‬׳‪861‬‬
‫לא נענו‪ ,‬כי הוליכו אותם רוחות שחור המות‪.‬‬
‫צ‪3‬‬ ‫אלה אשר ן שבו ליד פךקוטה וליד פרקטיוס‪,‬‬
‫שוכני ססטוס‪ ,‬אריסבה הקדו שה‪ ,‬ואבידוס‪,‬‬
‫י‬ ‫ד ‪• - :‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־־ ־‬

‫הוביל אותם אסיוס מנהיג הגברים‪ ,‬בן היו־טקוס‪,‬‬

‫אסיוס בן היךטקוס שאותו נ שאו מאדיסבה‪,‬‬
‫סוסים גדולים בצבע הא ש מגדו ת הסלאיס‪.‬‬
‫‪840‬‬ ‫היפותואוס הנהיג את צבא שבטי הפלסגים‪,‬‬
‫אלה אשר זישבו בלךיסה דשנת הרגב‪,‬‬
‫עם היפותואוס הנהיג גם פיליוס‪ ,‬חיטר לארס‪,‬‬
‫שניהם בני לתוס הפלסגי‪ ,‬בנו של טאוטמוס‪.‬‬
‫אקמס והגבור פירוס הנחו את התרקים‪,‬‬
‫‪845‬‬ ‫אלה גבולם הוא זךמו הכביר של הלספונטוס‪.‬‬
‫מנהיג אנשי החנית הקיקונים הזיה אופמוס‪,‬‬
‫בנו של טרויזנוס בן קאס‪ ,‬חטר לזאוס‪.‬‬
‫פידיכמס הנהיג את הפיאונים קמורי הקשת‪,‬‬
‫הךד‪ 1‬ק‪ ,‬מאמידון חך מו הרחב של אקסיוס‪.‬‬
‫‪850‬‬ ‫אקסיוס‪ ,‬שאין נאים כמימיו המשקים את הארץ‪.‬‬
‫פילימנס הפךאי הנהיג את הפפלגונים‬
‫ממחוז האנטים‪ ,‬שהוא המקור לפרדי בר‪,‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ז■‬ ‫־‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫ז *‪• ••• *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫יושבי קיטורוס והשוכנים בקךבת ססמוס‪,‬‬

‫שבתיהם המפארים סביב נהר פךתניוס‪,‬‬
‫‪855‬‬ ‫קרומנה‪ ,‬איגיאלוס‪ ,‬ומרומי אריתינוי‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫־ ן •‬ ‫׳‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫‪1:‬‬

‫אודיוס ואפיסטרופוס הנחו את ההליזונים‪,‬‬

‫הרחק‪ ,‬מאליבה‪ .‬ארץ שהיא מולדת הכסף‪.‬‬
‫הנחו את המיסים כרומיס ואנומוס המפענח‬
‫אותות‪ ,‬אך נבואותיו מכלןה שחודה לא הגנו‪,‬‬
‫‪860‬‬ ‫אלא הכריעו נכד איאקוס* מהיר הרגלים‬
‫ז ־ ן ־•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫ד ז‬

‫ליד הנהר‪ ,‬שם קטל מלבדו עוד טרוינים‪.‬‬

‫‪•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ 1‬־‬ ‫ז‪ 1‬־‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫• ד ד‬ ‫‪:‬־‬

‫הכוונה לאכילס‪.‬‬ ‫*‬

‫התקבצות הצבאות ‪95‬‬ ‫‪877-862‬‬

‫פוךקיס ואסקניוס הדומה לאל את הפךיגים‬

‫הנחו מאסקניה הרחוקה‪ ,‬תאבי קרב‪.‬‬
‫‪ 1‬ז‬
‫ו‬ ‫'‪••••:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬ז‬ ‫*• ־ * ‪-‬י •‪7‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫את המיאונים הנחו אנטיפוס ומסתלס‪,‬‬

‫י‬ ‫״ ‪ :‬ן ״‬ ‫‪ -‬ן•‬ ‫• |‬ ‫•‬ ‫־ *•‬

‫‪865‬‬ ‫בני טלימנס מנימפה באגם גיגאיה‪,‬‬

‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫* *‬ ‫־ ־ ן * ‪ * .‬־־‬ ‫"‬ ‫‪2‬‬

‫אלה הנחו את שבטם שנולד תחת טמולוס‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫•‬ ‫'•*‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫י*‬

‫את הקאדים שלשונם נכריה הוביל נסטס‪,‬‬

‫יושבי מילטוס והר פתירון צפוף העלים‪,‬‬
‫שטף מ‪.‬יאנךתס ומרום הפסגות במיקלה‪.‬‬
‫‪870‬‬ ‫אלה הנהיגו אותם אמפימכוס ונסטס‪,‬‬
‫׳‬ ‫ן ־‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫״ ‪7‬‬

‫נסטס ואמפימכוס הזוהרים‪ ,‬בני נומיון‪.‬‬

‫נסטס עודה זהב כמו נערה אל הקרב בא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 11‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ *־־‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ ן •־‬

‫שוטה‪ ,‬הזהב מכליה נוראה לא הושיע‪,‬‬

‫• ־ '‬ ‫‪77‬‬ ‫• ‪7 7 2‬‬ ‫־‪7 7‬‬

‫אלא הכריעו נכד איאקוס מהיר ה תלי ם‬

‫‪875‬‬ ‫ליד הנהר‪ ,‬ואת הזהב לקח לו אכילס‪.‬‬
‫׳־‬ ‫־ ־‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫־‪7 7‬‬ ‫׳ ‪7 2‬‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫‪ 2‬־‬

‫הליקיים‬
‫•י•‬‫־ *‬
‫וגלאוקוס המשלם הנחו את‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫סרפדוז‬
‫־ ‪2‬‬ ‫‪7 2‬‬ ‫\‬ ‫־‬ ‫‪ 221‬־‬ ‫־•‬ ‫־‪2‬‬

‫מליקיה הןחול!ה וממעךבולות קסנתוס‪.‬‬

 ‫שיר שלישי‬
‫העמות בין אלקסנךרוס למנלאוס‬

‫שני הצבאות צועדים במישור שלפני טרויה‪ ,‬אך ביוזמת הקטור מחליטים‬
‫להשבית את הנשק‪ :‬פריס ומנלאוס יילחמו פנים אל פנים על הלנה‬
‫ואוצרותיה‪ ,‬ובכך אמור להסתיים הסכסוך‪ .‬על החומות‪ ,‬הלנה מואה‬
‫לפריאמוס את המנהיגים האכאים שבשדה‪ .‬מנלאוס עומד לנצח‬
‫־‬ ‫‪•1‬‬
‫ומתארת‬
‫בעימות‪ ,‬אך אפרודיטה מצילה את פריס‪ ,‬נושאת אותו לביתו‪ ,‬ומאלצת את‬
‫הלנה לבוא אליו‪ ,‬והשניים מתעלסים באהבה‪.‬‬

‫כשנערכו שני הצבאות עם מנהיגיהם‪,‬‬

‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ‪ 1‬ז•‬ ‫‪1 7 \■ 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כצפוךים בשאון וצךיחות זיצאו הטרועים‪,‬‬

‫כמו המלה של עגורים מתנ שאת לשמים‪,‬‬
‫־•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫• ‪ 1‬־ ••‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫!־ \‬ ‫‪:‬‬

‫כאשר הם נסים מכפור חירף וזלעפות גשם‪,‬‬

‫‪5‬‬ ‫ובצךיחות מעופפים אל זךמי אוקיאנוס‪,‬‬
‫מביאים לעם הפיגמים* כליה ושפיכות דם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪5‬‬ ‫‪775‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ • :‬״‬

‫עם השכמה נושאים מל ח מ ה הרת סבל‪.‬‬

‫‪.....‬‬ ‫ן־ ־‬ ‫*‪7 7 :‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7 7 :‬‬

‫אך האכאים פסעו בשתיקה נושפים אימץ‪,‬‬

‫משתוקקים בנפשם לסיע איש לרעהו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫כמו שרוח דרום זורה ערפל על פסגת הר‪,‬‬
‫שנוא על רועים‪ ,‬אך לגנב מועיל מהלילה‪.‬‬
‫ןאךם רואה לפניו דק במךחק זריקת אבן‪,‬‬
‫כך ענן האבק התאבך תחת כפות רגליהם‬
‫כשצעדו‪ ,‬ומהר התקדמו במישור וחצוהו‪.‬‬
‫‪7 :‬‬ ‫־ *‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ *•‬ ‫״‬ ‫‪: 7‬־‬ ‫‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫וכאשר התקרבו‪ ,‬צועדים אלה מול אלה‪,‬‬
‫‪... ..‬‬ ‫‪... ..‬‬ ‫‪1‬־‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪: 17 :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬־!־•‪•.‬‬

‫אלקסנדרוס הדומה לאל יצא לפני הטרוינים‬

‫‪•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪** 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ *‪ 1: *.‬־ ‪1 :‬‬

‫חלוץ‪ ,‬על כתפיו עור בךדלס‪ ,‬קשת נכפפת‪,‬‬

‫וחרב‪ .‬מניף שתי חניתות נחו שות להב‪,‬‬
‫קרא לעבר כל הטובים שבין ה א מי אי ם‬

‫שבט של ננסים באפריקה‪.‬‬ ‫*‬

‫העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪97‬‬ ‫‪49-20‬‬

‫‪20‬‬ ‫לבוא ופנים אל פנים לערך אתו קרב מר‪.‬‬

‫מיד שם אליו לב מנלאוס היקר לארס‪,‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬ז ז‬ ‫*‪•.*•.‬־‬ ‫••‬ ‫•• ז‬ ‫‪7‬‬ ‫• ז‬

‫כשהתקדם אל חזית ההמון מךחיב צעד‪,‬‬

‫צוהל כאריה שגויה גדולה הזדמנה לו‬
‫•‪:‬־ ‪1 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ •! *:‬ז‬ ‫‪ :‬־‬

‫בשעת רעב‪ ,‬איל בעל קרנים או עז בר‪,‬‬

‫ז י‬ ‫••‬ ‫‪:1‬־•‬
‫־‬ ‫־ ־‬ ‫־ ז־‬ ‫ז ד‬ ‫• ‪ :‬־‬

‫והוא בחשק ינעץ את שניו ויאכל‪ ,‬ואפלו‬

‫כלבים ץדיזים וצעירים חסונים יךדפוהו‪.‬‬
‫כך מנלאוס שמח כשראה את אלקסנךרוס‬
‫הדומה לאל‪ ,‬כי חשב שינקם בעושה העול‪.‬‬
‫ומיד עם נשקו הוא קפץ מהרכב לארץ‪.‬‬
‫אך אלקסנךרוס הדומה לאל כשהבחין בו‬
‫מופיע בין חלוצי החזית‪ ,‬לבו נמלא פחד‪,‬‬
‫וחיש נסוג אל עדת חבריו‪ ,‬לחמק מהמות‪.‬‬
‫־ ז•••‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ד‬ ‫׳‬ ‫*־ •• ז‬ ‫—‬‫‪:‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כמו בשעה שאדם רואה נחש בנקרות הר‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪: • :‬‬ ‫ז ז‬ ‫•••‬ ‫‪ •:‬ז ז‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫‪:‬‬

‫ובחטף חתר‪ ,‬בכל איבריו אוחז רעד‪,‬‬

‫והוא נרתע ונסוג לאחור‪ ,‬חור לחיים‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ :‬ז ־*‬ ‫• ••‬ ‫׳‬ ‫‪:‬ז‬ ‫‪:‬ז‬ ‫•‪:‬ז‬ ‫‪:‬‬

‫כך בהמון טרדנים גאים נקזמא אלקסנךרוס‬

‫הדומה לאל‪ ,‬באימה למךאה בן אטראוס‪.‬‬
‫אלא שהקטור ראה‪ ,‬ובמלים מבזות גער בו‪:‬‬
‫ז ־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫■ *‪: •.‬‬
‫;‬ ‫••• ז‬

‫״פריס עלוב‪ ,‬יפהפה‪ ,‬משגע לנשים‪ ,‬מתעתע‪,‬‬

‫‪ :‬־ ‪ • • :‬־ ׳‬ ‫׳‬ ‫‪:‬ז•‬ ‫\ ז‬ ‫׳‬ ‫•••‬ ‫‪~:‬‬ ‫ז‬

‫מוטב לא היית נולד‪ ,‬או נקטל לפני נשואיך‪.‬‬

‫את זה הייתי רוצה‪ ,‬והיה בדבר יותר רוח‬
‫זד־‬ ‫••‬ ‫־ ז ז‬ ‫׳ ז ז ז‬ ‫זד‬ ‫•‬ ‫ז•‬

‫מהיותך כך משא לחרפה‪ ,‬ובדיחה לאויבינו‪.‬‬

‫‪•• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ן•‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬זד ‪7 :‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫••‪•••:‬‬

‫ודאי האכאים ארכי השער צוחקים מאתנו‪,‬‬

‫אומרים שאצלנו יוצא כחלוץ גבור שמראהו‬
‫•‪*.‬־‪••:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫••‬ ‫זד זד ‪•• :‬‬ ‫‪•:‬‬

‫‪45‬‬ ‫נאה‪ ,‬אבל אין ‪ 3‬קךבו לא עצמה ולא אמץ‪.‬‬

‫האם היית כזה כאשר בספינות החוצות ים‪,‬‬
‫ז ׳‬ ‫־‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫־‪1‬־ •ד‬ ‫ר‬
‫זז‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫־ •‬

‫אוסף צות חותרים‪ ,‬הפלגת על פני המים‪,‬‬

‫ובמגע עם נכרים הבאת מארץ נדחת‬
‫•• ‪ ■ 1 7 7‬־ ־‬ ‫ז‬ ‫•• ••‬ ‫ז ‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־ ז‬

‫אשה יפהפיה‪ ,‬גיסת לוחמים אוחזי רימח‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬־••‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫־‬ ‫״ •‬ ‫• ז‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬
 ‫‪ 98‬שיר שלישי‬
‫‪7' 50‬ל‬
‫^‬
‫צרה גדולה לאביך‪ ,‬לעיר ולכל בני עמנו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪• 1‬ן‬ ‫׳ ‪* 7‬‬ ‫‪1 • 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד!‬

‫לך עצמך לחךפה‪ ,‬אך ל שמחה לאויבינו?‬

‫מה‪ ,‬לא תתיצב מול מנלאוס היקר לארס?‬
‫תדע אז מאיזה אדם לקחת אשה מלבלבת‪.‬‬
‫ז ‪ -‬ז ‪... ...‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ז ־‪ 1‬ז‬ ‫‪77‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫ז‬

‫לא ‪.‬יעזרו לך הקתרוס ומתנות אפרודיטה‪,‬‬

‫‪55‬‬ ‫שעךך‪ ,‬יפןך‪ ,‬כשתתגולל באבק על הקךקע‪.‬‬
‫אבל הטרוינים רכי לב לגמרי‪ ,‬אחרת היית‬
‫ד‬ ‫ד•‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ - :‬ן ‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫■ן‬

‫לובש כבר כתנת של אבן בגלל מעשיך‪.‬״‬

‫ואלקסנךרוס הדומה לאל השיב !*אמר לו‪:‬‬
‫״הקטור‪ ,‬גערת בי כפי שיאה‪ ,‬לא הגזמת‪,‬‬
‫• ‪ :‬־ ‪ :‬ז ‪,‬‬ ‫׳‬ ‫••• ז ־‪•.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪: -‬‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬
‫••• ‪:‬‬

‫‪60‬‬ ‫לבך תמיד כגךזץ שהלהב אינו מתקהה בו‪,‬‬

‫והוא מעמיק בקודה כ שאוחז בו אךם שביךע‬
‫מקציע עצים לספינה‪*! ,‬הכלי מוסיף לאיש כוח‪.‬‬
‫ככה‪.‬יציב הלב בחןך‪ .‬אך לגנאי אל תץריק בי‬
‫את מתנות החמדה של אפרודיטה הזהבה‪.‬‬
‫־ ‪7 \ :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ••• ‪7 :‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫‪65‬‬ ‫את מתנות האלים הנפלאות אין לץניח‪,‬‬

‫כי הם הנותנים‪ ,‬ומרצון אף איש לא בוחר ל‪.1‬‬
‫ועכשו אם ךצתך שאצא ואערך קרב‪,‬‬
‫דרש משאר הטרוינים וכל האכאים לשבת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־~ *‬ ‫‪7‬‬ ‫! ‪7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫־‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪5‬‬

‫ואותי ואת מנלאוס הןקר לארס הציבו‬

‫סל‬ ‫באמצע‪ ,‬ונלחם על הלנה ועל אוצרותיה‪.‬‬
‫ומי שיץכה ויוכח כעדיף‪ ,‬יקח כןאה את‬
‫כל האוצרות ואת האשה ויוביל הביתה‪,‬‬
‫'‬ ‫־־‪7:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪*.*:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואתם‪ ,‬כךתו בדית ידידות בשבועה מחיבת‪,‬‬

‫שבו בטרויה הפוריה‪ ,‬והם שישובו לארגוס*‬
‫‪:- :‬‬ ‫*•' ‪7‬‬ ‫׳‪ 5‬״‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫* !‬ ‫!‬

‫‪5‬ל‬ ‫המגדלת סוסים‪ ,‬ולאכאןה שנשיה‪.‬רבות חן‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬והקטור שמח מאוד כששמע זאת‪,‬‬
‫׳‬ ‫* ‪ 7‬־‬
‫‪.* :‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪ 717‬־ ' ‪! : • . • :‬‬

‫צעד בין הצבאות ועצר את גדודי הטרדנים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫*‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫או־גוס מציינת את חצי האי הפלופונסי בדרום יוון‪ ,‬ואכאןה מציינת את צפון‬ ‫*‬
‫יוון‪.‬‬
 ‫העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪99‬‬ ‫‪ 78‬־‪107‬‬

‫באמצע חניתו‪ ,‬וכלם התישבו על הארץ‪.‬‬

‫•‬ ‫ז ז ‪,.,‬‬ ‫־‬ ‫• ‪ - :‬ז‬ ‫׳‪ \ 1‬ז‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪1 ••• 1‬‬
‫אוחז‬
‫אולם האכאים ארבי השער החלו בקשת‬
‫‪ 1‬זד‬
‫! •••‬ ‫•• ••‬ ‫ז‬ ‫ו־\ •• ־‬ ‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫ד‬

‫‪80‬‬ ‫לירות חצים לעברו ואף אבנים לידות בו‪.‬‬

‫אז אגממנה שליט הגברים צעק אליהם‪:‬‬
‫ע‬ ‫‪11‬־••‬ ‫ז ־‬ ‫־זז•‬ ‫־־ •‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: 1‬‬
‫־ ־•‬ ‫‪7‬‬

‫״עצרו‪ ,‬או־גיאים‪ ,‬אל תהנמו‪ ,‬צעירי האכאים‪,‬‬

‫הקטוד מבהיק הקסדה עומד לדבר באזנינו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם חן־לו להתקיף‪ ,‬בו ברגע‬
‫‪85‬‬ ‫השתתקו‪ ,‬והקטור דבר אל אלה ואלה‪:‬‬
‫״שמעו מפי‪ ,‬טרדנים ואכאים חזקי המוקים‪,‬‬
‫את דבר אלקסנדרוס‪ ,‬שבענינו הסתכסכנו‪.‬‬ ‫‪ • 1 •:‬נז‬ ‫‪11 • 1‬‬
‫* ‪17‬‬ ‫ן ־‬

‫הוא מציע ששאר הטרדנים והאכאים‪.‬יניחו‬

‫את כלי נשקם הנאים על הארץ המכלכלת‪,‬‬
‫‪90‬‬ ‫ובאמצע הוא ומנלאוס היקר לאלס‬
‫ילחמו לבדם על הלנה ועל אוצרותיה‪.‬‬
‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫••• ‪•:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ז‬ ‫•זז־‬

‫ומי שיזכה ויוכח כעדיף‪ ,‬יקח כיאה את‬

‫כל האוצרות ואת האשה ויוביל הביתה‪,‬‬
‫־ ־ ‪ :‬ד '‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 *7‬‬ ‫‪• :‬ד‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬

‫ואנו נכרת ברית ידידות בשבועה מחיבת‪.‬״‬

‫*‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ן•‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪95‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬וכלם בדומיה החרישו‪.‬‬

‫*•‬
‫*‪.‬‬
‫•••*‬ ‫ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫׳ ‪ \ :‬ז‬ ‫ז ־‬ ‫‪17‬‬

‫ואז דבר אליהם מנלאוס השואג באימץ‪:‬‬

‫״עתה הקשיבו גם לי‪ ,‬כי עקר הכאב בא‬
‫על לבי‪ .‬אני מ_יעץ שכעת יפרדו כבר‬
‫האךגיאים והטרדנים‪ ,‬הן די התעניתם‬
‫‪100‬‬ ‫בגלל מךיבתי עם אלקסנךרוס‪ ,‬שהחל בה‪.‬‬
‫משנינו זה שהמות והגורל נקבעו לו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫• ‪: 11‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‪•/‬‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫•ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬

‫שימות‪ ,‬אך השאר תפרדו בלי להתמהמה‪.‬‬

‫־־*••־‬ ‫ז • נ‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד*‬ ‫•‬ ‫־‪ :‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ־‬ ‫־‪ •.‬ז‬

‫הביאו טלאים‪ ,‬לבן ושחורה‪ ,‬כדי לזבח‬

‫־‬ ‫•‪1‬‬ ‫׳ ‪- 1‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬־ד ‪1 7‬‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪• 7‬‬

‫לאדמה ולשמש‪ ,‬ואחר נביא אנו לזאוס‪.‬‬

‫‪?:‬ו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫׳‪ 1‬־ ״‬ ‫ז ־ ע זד‬ ‫‪: 7‬־‪7 7‬‬

‫‪105‬‬ ‫ד מנו את פןיאמוס הכביר‪ ,‬שישבע כאן‬

‫הוא עצמו‪ ,‬כי בניו יהירים ובהם אין לבטח‪,‬‬
‫אחד מהם בחצפה עוד יפר את ברית זאוס‪/ £ 0 .‬‬
‫הספריה העירונית‬
‫שער ציון ־ בית אריאלח‬
‫שד‪ .‬שאול חמלן ‪ , 25‬ת״א‬
‫טל* ‪03-6910141/2/3‬‬ ‫ן ^‬
‫‪ 108‬־‪!37‬‬ ‫‪ 100‬שיר שלישי‬

‫הרוח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ד‬
‫תמיד •נ זשאות •עם‬
‫‪• 7‬‬
‫צעירים‬
‫* • •‬
‫מח ‪1‬שבות‬ ‫הן‬
‫*•‪ 1‬־ ‪1‬‬

‫וזקן‪ ,‬כשהוא ב עדן‪. ,‬יביט לפנים ואחורה‪,‬‬

‫‪110‬‬ ‫כך שהכיל בודאי יסדר לטובה‪ ,‬ולכל צד‪.‬״‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ן \ ־‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫‪ • . * 11‬־‬

‫כך אמר‪ ,‬ו שמחו האכאים והטרדנים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫▼ ־ ־ •‬ ‫▼ ‪:‬‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪11‬‬

‫מקוים שעכשו יפטרו מ מל ח מ ה מדכדכת‪.‬‬

‫‪• *.* 1‬יו‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫‪:‬‬

‫את הרכבים החנו בשורות‪ ,‬ירדו מעליהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫זו‬ ‫‪:‬‬ ‫ז• ו‪•/‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זו‬

‫הסירו את כלי הנשק‪ ,‬הניחו אותם על הארץ‬

‫‪115‬‬ ‫זה ליד זה‪ ,‬והפריד ביניהם דק מרוח צר‪.‬‬
‫והקטור שלח שני כרוזים שיחו שו העירה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז י ז‬ ‫•וז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪11 *.* 1‬‬

‫יביאו את הטלאים ויקראו לפריאמוס‪.‬‬

‫־־‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫‪! 1: • :‬‬ ‫־ ‪• 7 :‬‬ ‫זו‬ ‫‪• 7‬‬

‫השליט אגממנון צוה על טלתיביוס ללכת‬

‫אל הספינות החלולות ודרש שיביא לו‬
‫*‪• 7 *.‬‬ ‫‪ 7 1‬־‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫* ‪* :‬‬

‫‪120‬‬ ‫טלה‪ .‬וזה לא הקל ראש בצו אגממנון‪.‬‬

‫באהאיריס‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪7 7‬‬
‫הזרועות‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫־‬ ‫ן‬
‫אז אל הלנה צחורת‬
‫זו זו ‪7‬‬ ‫זו‬ ‫‪7‬‬
‫־*‬
‫אנטנור‪,‬‬
‫׳‬ ‫זו ‪ 1‬־ ‪•• 1‬‬
‫רעית בן‬
‫‪ :‬־‬ ‫׳ ־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬
‫שלוחה בדמות גיסתה‪,‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫שנשאה בנו של אנטנור‪ ,‬השליט הליקאון‪,‬‬

‫היא לאודיקה יפת המראה מבנות פריאמוס‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫זו‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫••‪1‬‬

‫‪125‬‬ ‫מצאה אותה בחדרה‪ ,‬אורגת אריג ברחב‬

‫‪:‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫ע זי‬ ‫׳‬ ‫־* ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫כפול‪ ,‬כסות א ת מן‪ ,‬ךקומה לרב בקרבות בין‬

‫טרדנים מאלפי סוסים ואכאים נחושי כתנת‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫!‬

‫באלה אשר סבלו עבורה תחת ידי ארס‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫!•*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•ו‬ ‫‪-1‬‬ ‫•• זי‬ ‫‪1‬‬

‫איריס קלת הרגלים עמדה לידה ואמרה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7 1 7 1‬‬ ‫‪77:‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫־‪ 1‬־‬

‫‪130‬‬ ‫״בואי אתי‪ ,‬עלמה יקרה‪ ,‬ותראי את הפלא‪:‬‬

‫‪ -‬זו זו‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫׳ ‪: • :‬‬ ‫* ‪717‬‬ ‫‪7 : -‬‬ ‫׳‬ ‫• •‬

‫הטרוינים מאלפי הסוסים ויריביהם האכאים‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫חוגרי הארד‪ ,‬שעד כיה נהלו מלחמה מדכדכת‬

‫* ־ ‪ 1‬זו זו‬ ‫• ‪7 7 1‬‬ ‫•‪1‬־‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪••1‬‬

‫על פני המישור‪ ,‬תאבים להאבק ולטבח‪,‬‬

‫־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• : 1‬‬ ‫‪ :‬׳* ‪• 7‬־‬ ‫״ *‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬

‫אלה כעת יושבים בשתיקה‪ ,‬המלחמה תמה‪,‬‬

‫״‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ • ‪7 1 :‬‬ ‫‪7‬י‬ ‫‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫•• זו‬

‫‪135‬‬ ‫גבם נשען על מגן‪ ,‬כל חנית נעוצה בקךקע‪.‬‬

‫אולם אלקסנדרוס ומנלאוס היקר לארס‬‫­ ­‬ ‫ו‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫זו •יו ־‬ ‫־ ־‪: : - 1: •.‬‬ ‫‪7‬‬

‫בחניתות ארכות ילחמו כדי לזכות בך‪,‬‬

‫ז‪ 1‬י‬ ‫׳‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫• ‪1 7‬־‬ ‫‪:‬־\‬ ‫־ ‪1‬־ •‬
‫העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪101‬‬ ‫‪166-138‬‬

‫ואת תקךאי רעיה אהובה של זה שיכריע‪.‬״‬

‫כך אמרה‪ ,‬ושמה חשק מתוק בלב הלנה‬
‫••• ;• ז‬ ‫‪•• 11‬‬ ‫ז‬ ‫•• ‪1 7‬‬ ‫' ‪ :‬ז ז‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪140‬‬ ‫כלפי בעלה הקודם וכלפי עירה והוריה‪.‬‬

‫ז‬ ‫־‪•.‬‬ ‫ן‬ ‫•‪7‬‬ ‫‪ :‬־ *•‬ ‫י••‬ ‫־‬ ‫־ ז־ ‪7‬‬ ‫‪ :‬־־ *•‬

‫ד‪ 1‬׳‬
‫מיד היא לבשה כסות פשתןזוהרת מלבן‪,‬‬
‫•‬ ‫*‬
‫•יו•‪.‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫•‪7‬‬

‫יצאה מחדרה‪ ,‬דמעות ענגות זולגות מעיניה‪,‬‬

‫ז ׳‬ ‫״•‬
‫•• •• •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬־\‬ ‫׳ ‪7 :‬‬ ‫•• ־ ‪7 1‬‬ ‫‪7 1 7‬‬

‫לא לבדה‪ ,‬כי שתי משרתות הצטרפו אליה‪,‬‬

‫ז י‬ ‫‪... ..‬‬ ‫זו‬ ‫י ‪1‬‬ ‫‪1 x 1‬‬ ‫* ••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪7‬‬

‫קלימנה עם עיני הפרה‪ ,‬ואיתרה בת פיתאוס‪.‬‬

‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ! ־‪ 1 1‬ז‬ ‫זז‬ ‫־‬ ‫•• ••‬ ‫•‬ ‫‪•••••• 1‬‬
‫‪:‬‬

‫‪145‬‬ ‫מהר הן הגיעו למקום שעמדו בו שערי סקיאה‪*.‬‬

‫ואלה ןשבו עם פךיאמוס‪ :‬פנתואוס ותימויטס‪,‬‬
‫למפוס‪ ,‬קליטיוס‪ ,‬היקטאוץ‪ ,‬צאצא ארס‪,‬‬
‫אוקלגון ואנטנור‪ ,‬שניהם יועצים בשום שכל‪.‬‬
‫אלה זקני העם שישבו מעל שערי סקיאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7 :1‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪1‬־••‬ ‫•• ־‬ ‫••• ‪! 7‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪••1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫•• •••‬

‫‪150‬‬ ‫עקב הזקנה הם ךוךלו להלחם‪ ,‬אך הפליאו‬

‫כנואמים‪ ,‬כעין צךצךים אשר בלב‪.‬יער‬
‫שופכים את קולם הענג מעל ראש עץ‪.‬‬
‫כמוהם ישבו על החומה מנהיגי הטתינים‪.‬‬
‫ז•‬ ‫־ ‪ • • • :‬־ ‪:‬‬ ‫‪x‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬

‫והם כשראו בדרכה אל החו־מה את הלנה‪,‬‬

‫׳‬ ‫••• ••• ‪x‬‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫־־‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫* ז‬
‫‪.* :‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫‪155‬‬ ‫במלים כנופות אמרו בלחש איש לרעהו‪:‬‬

‫ו״ ••‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • :‬‬

‫״אין אשם בטרועים ובאכאים חץקי המוקים‬

‫אם למען אשה כמו זו הם מתענים זמן רב‪.‬‬
‫מדהים עד כמה היא דומה לאלות האלמות‪.‬‬
‫ז ־ ‪ :‬זזו‬ ‫ן••‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־ ז‬ ‫־‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫אך על אף שהיא כך‪ ,‬מוטב שספינות יקחוה‪,‬‬

‫‪160‬‬ ‫שלא תשאר כאסון גם לנו וגם לבנינו‪.‬״‬
‫‪ 1‬ד ••‬ ‫‪- :‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫ד ••‬ ‫•‬

‫כך אמרו‪ ,‬אך פךיאמוס קרא ואמר להלנה‪:‬‬

‫״בואי לכאן‪ ,‬ילדה יקרה‪ ,‬הנה לצדי שבי‪,‬‬
‫נ • '‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫• ••‬ ‫׳‬ ‫‪ 1‬זוז‬ ‫‪ 1‬׳ ־ וז‬ ‫‪7 :‬‬

‫וךאי את בעלך הקודם‪ ,‬בני עמך וקרוביך‪.‬‬

‫אין בך אשם בעיני‪ ,‬האלים אחראים לכל זה‪,‬‬
‫ז י ׳‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪. -‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬

‫‪165‬‬ ‫הם שהשליכו עלי מלחמה מכאיבה באכאים‪.‬‬

‫‪. - - 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫—‪• 1‬‬ ‫•‪7 7 :‬‬ ‫‪*7‬־‬ ‫זו • ‪• 1‬‬

‫אמרי לי את שמו של האיש העצום‪ ,‬זה שמנגד‪,‬‬

‫״‬ ‫‪...... . ...‬‬ ‫י ‪...‬‬ ‫זו ‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫זו‬ ‫‪5‬‬ ‫זו‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬

‫שערי העיר שדרכם יצאו אל המישור‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 102‬שיר שלישי‬

‫מיהו אותו גבר אכאי חסון וגבוה?‬

‫־‬ ‫ן ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ־־ •‬ ‫זו •י•‬

‫אכן ‪.‬יש רבים אחרים והם גבוהים אף ממנו‪,‬‬

‫אך איש כה נאה עד היום בעיני לא ראיתי‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫ד•‪,.‬‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬

‫אף לא כמוהו תקיף‪ ,‬הוא נךאה לי כמלך‪.‬״‬

‫והלנה הנפלאה בנשים ענתה ואמרה לו‪:‬‬
‫‪ :‬ד ‪ :‬ז‬ ‫ד‪7 :‬‬ ‫־ ‪• 7‬‬ ‫־ • ‪ 7 :‬ד‬ ‫! ‪ •:‬־‪.‬׳ ז‬

‫״חמי היקר‪ ,‬כבוד ויראה אני חשה כלפיך‪.‬‬

‫־ *‪1 *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ד‬ ‫*־ •‬ ‫ז‬ ‫‪:• :‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫־ ז ‪17‬‬ ‫ד•‬

‫חבל שמות אכזר לא היה הדבר שנעם לי‬

‫•‬ ‫*‪ *.‬ד ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־ ‪7:‬‬ ‫*‪*.* 7 *.‬‬ ‫‪:‬־ ד‬

‫כשלויתי לכאן את בנך‪ ,‬נטשתי חדר בבית‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪. - -‬‬ ‫‪......‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪•••1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫♦‬ ‫‪•••••:‬‬

‫לוקחות ••לב‪.‬‬
‫‪1:‬‬ ‫וחברות‬
‫שגדלה‪ *,‬־ • •‬
‫קרובים‪ ,‬־בת *‪ ' 7 : 7 •.‬־ ‪:‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬

‫נמוגה מרב בכי‪.‬‬

‫ד‬
‫‪....‬‬
‫אך הדבר לא קרה‪ ,‬ואני‬ ‫‪..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• •1‬‬ ‫׳‬ ‫ז‪ 1‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫־‪1‬‬

‫הנה אגיד לך בתשובה על מה ששאלת‪:‬‬

‫־ ‪7 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*•*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫־ *‬ ‫• ••‬

‫אגממנוז‪,‬‬
‫הכביר ־ ־ •‪ ! * .‬ו ‪,‬‬
‫השליט ־ ־ •‬
‫אטראוס‪ - ,‬־ •‬
‫׳‬ ‫בן ‪ -‬ן ‪•/‬‬
‫זה ״‪ •.‬ן‬

‫כוח‪.‬‬
‫־‬ ‫בעל‬
‫בחנית ־ ־‬
‫לוחם ־ ‪5‬־ *‬
‫••‬ ‫וגם‬
‫מלך ‪7‬גדול ‪ 5‬־‬
‫*‪1*.* *.‬‬

‫גיס הוא היה לי‪ ,‬הכלבה‪ ,‬אם יש לזה שחר‪.‬״‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬״‪*.‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫־ ! ‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫‪77‬‬

‫כך אמרה‪ ,‬והזקן התפעל ואמר לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪5 .‬‬ ‫־ ‪11" 7‬‬ ‫׳ ‪5‬‬ ‫‪757‬‬ ‫‪17‬‬

‫בחסדי אל‪,‬‬
‫מזל ‪ :‬־ ‪.. .‬‬
‫בר ־ ז‬
‫המאשר‪,‬׳ ־‬
‫אטראוס ־ ‪ \ :‬ד‬
‫״בן ־ ;*‪*.‬‬
‫*‪1 *.‬‬

‫תחת ידך נכנעים המח צעירי האכאים‪.‬‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪• • • : 1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪• 7 5‬‬ ‫‪1: 7‬‬ ‫־ ־‬

‫בגפניה‪,‬‬
‫העשירה • ‪ :‬ד*‪ *.‬ד‬
‫בפריגיה ד ‪:‬־ • ד‬
‫בקרתי • ‪ • • :‬ד‬
‫פעם • ־‪• : 1‬‬
‫־ ־‬

‫ראיתי פריגים רבים עם סוסים כשלהבת‪,‬‬

‫‪:‬־‪*.*•.•:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪* :‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫אנשי צבא מיגדח הדומה לאל ואוטראוס‪,‬‬

‫; ‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫־ ‪** 5‬‬

‫שאז קבעו מחנה על גדות הנהר סנגריוס‪.‬‬

‫־ ‪ 5‬־•‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫־‪:‬־*‪*.‬‬ ‫‪: 17‬‬ ‫•* ‪7‬‬

‫כבעל ברית נמניתי עמם אותו יום‪ ,‬כשעטו‬

‫‪*. *:‬ד‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫;‬

‫אלה‬
‫ואפלו ־!•כל ‪.....‬‬
‫הגבריות‪ .‬־ ‪:‬־ *‬
‫האמאזונות ־ ־ ן •‬
‫ד ־ ־‬

‫לא היו רבים כמו האכאים ערי העינים‪.‬״‬

‫•• •‬ ‫•י‬ ‫ץ‬ ‫••••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫<‬
‫ץ‬ ‫ן‬ ‫■•‬
‫*‬ ‫•ך‬

‫ואז הזקן שוב שאל כשראה את אודיסאוס‪:‬‬

‫*‪.‬י‬ ‫*‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 *•* 5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪11*• 7‬‬ ‫‪7 5‬‬

‫״הנה עוד גבר אחד‪ ,‬ילדה יקרה‪ ,‬אמרי מיהו‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7 17 5‬‬ ‫־‪75‬‬ ‫׳‬ ‫*‪7 *.‬‬ ‫*‪*.‬י‪*.‬‬ ‫* **‬

‫נמוך בראש מאגממנח בנו של אטראוס‪,‬‬

‫‪... :‬‬ ‫־‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫|‬ ‫• • ־ ־ ״ ‪: * .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬

‫אך נראה רחב יותר בחזה ובכתפים‪.‬‬

‫‪....‬‬ ‫־ ן‬ ‫*‪*.* 7 *.‬‬ ‫**‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬
‫*‪.* :‬‬ ‫־ י‬

‫כלי נשקו מנחים על הארץ המכלכלת‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪*.* *.* 1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪ 7‬ד •••‬ ‫־‬ ‫\ ד •‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫הרמיונה‪ ,‬בתה היחידה‪ ,‬נזכרת באודיסאה‪.‬‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫זו!‬

‫*‬
‫העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪103‬‬ ‫‪ 19‬־ ‪225‬‬

‫והוא עובר בין טורי הלוחמים כמו איל‪.‬‬

‫אכן אני מדמה אותו לכבש עב צמר‬
‫‪... ...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪...‬‬ ‫ן‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬

‫מקף הרבה כבשים לבנות ופוסע בעדר‪.‬״‬

‫ז ‪.....‬‬ ‫‪- ..‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪ 1‬ז •‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫\ ‪117‬‬

‫והלנה בתו של זאוס ענתה ואמרה לו‪:‬‬

‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ : 7‬ז‬ ‫זי‬ ‫זי‬ ‫*‬ ‫‪ :‬זי ז י ד‬

‫‪200‬‬ ‫״זה בן לאו־טס המחכם‪ ,‬אודיסאוס‪,‬‬

‫שגדל בארץ איתקה אם כי ארץ סלעים היא‪,‬‬
‫והוא בקי במיני תחבולות‪ ,‬ערום ופקח‪.‬״‬
‫ואנטנור הנבון התערב בשיחה וענה לה‪:‬‬
‫ז‬ ‫ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז״‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ד‬

‫״גבהתי‪ ,‬באמת דיקת מאוד בךבריך‪,‬‬

‫‪205‬‬ ‫אוליסאוס האלוהי בא לכאן פעם‪ ,‬שלוח‬
‫בענעך ואתו מנלאוס ודקר לארס‪,‬‬
‫אני בחבה קבלתי אותם בביתי וארחתי‪,‬‬
‫• '‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־־ •‬

‫הכרתי את אפי שניהם ואת שכלם הפקח‪.‬‬

‫־ • ••ו ­‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫•‬ ‫נ •י‬ ‫•י‬ ‫* ••‬ ‫‪:‬זי•‬ ‫זי‬ ‫•‬ ‫־‪:‬‬ ‫•‬

‫כאשר הם התקבלו באספת הטועינים‬

‫‪210‬‬ ‫ונעמדו‪ ,‬הזדקר בכתפיו הרחבות מנלאוס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪_......‬‬ ‫ד‬ ‫ד‪:‬‬ ‫• ‪ •• :‬ז‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪ :‬־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: ••• ••• :‬‬

‫אך כשישבו בלטה יותר סמכות אודיסאוס‪.‬‬

‫וכאשר הם טוו מחשבות ומלים באזנינו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪••1 x 1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪:‬־‪:‬־•••‬

‫ודאי‪ ,‬מנלאוס היה בדבריו ישיר וקולח‪,‬‬

‫־‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‬ ‫• ו ז ז‬ ‫ז ז‬ ‫? •י ־‬ ‫׳‬

‫קצר‪ ,‬אך מאוד בברור‪ ,‬לא הזיה מךבה מלל‬

‫‪215‬‬ ‫או מדבר בעלגות‪ ,‬אם כי היה הצעיר אז‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ז •‬ ‫זז‬ ‫•‬ ‫׳ •‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪:‬־••‬

‫אך אודיסאוס המחכם‪ ,‬כאשר בתורו קם‪,‬‬

‫היה עומד‪ ,‬עיניו משפלות‪ ,‬נעוצות בקרקע‪,‬‬
‫״‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪: 1-----‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫זז‬

‫את השרביט לא הזיז לאחור או קדימה‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•• •‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אלא אחז בו בלי נוע‪ ,‬דומה לאיזה בער‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫•י‬ ‫־‪7‬‬ ‫ז•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•י ז‬

‫‪220‬‬ ‫היית אומר שהוא איש חמוץ‪ ,‬או מין גילם‪.‬‬

‫אך בשעה שקולו הגדול התנשא מחזהו‪,‬‬
‫והמלים נשמעו כמו פתחתי שלג בחירף‪,‬‬
‫אז שום אדם לא היה מתחרה באודיסאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬זו‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואז כשראינו את אודיסאוס חדלנו לתמיה‪.‬״‬

‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫זו‬ ‫•\‬ ‫ע ז •‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫‪225‬‬ ‫פעם שלישית שאל הזקן כשהבחין באןאס‪:‬‬

 ‫‪ 104‬שיר שלישי‬

‫״ומיהו אותו איש אכאי אחר חסון וגבוה‪,‬‬

‫הרם בראשו ורחב בכתפיו מכל הארגיאים?״‬
‫•‬ ‫ז ־ ‪•• :‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‪••:‬־ו‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫זז‬

‫והלנה ארכת השמלה‪ ,‬הנהדרת‪ ,‬השיבה‪:‬‬

‫ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫י‬ ‫ן‪.‬י‪... ... .‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‪\-‬‬ ‫ד זר ז־‬ ‫‪:‬‬

‫י‬
‫״האיש הוא איאס הענקי‪ ,‬חומת האכאים‪,‬‬
‫ד ־ ־■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ד ‪:‬־ד•!‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫ז•‬

‫‪230‬‬
‫ולצדו‪ ,‬בין אנשי כרתים‪ ,‬אידומנאוס‬
‫עומד כאל ומסביבו חבוךת מנהיגיהם‪.‬‬
‫מנלאוס היקר לארס היה מארחו בביתנו‬
‫״‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫זז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫־זז‬ ‫זו זר ‪-‬‬

‫כאשר בא מכרתים מדי פעם בפעם‪.‬‬

‫אני רואה את שאר האכאים ערי העינים‪,‬‬
‫י‬ ‫־•‬ ‫״•‬ ‫ז‬ ‫••••‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫זו‬ ‫ז‬ ‫ן־ •‬

‫‪235‬‬ ‫הם מכרים לי היטב ואוכל לצין כל שם‪,‬‬

‫י‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.......................‬‬ ‫ז•‬ ‫\‬

‫אך אינני מוצאת בין המפקדים את השנים‪,‬‬

‫את קסטור מאלף הסוסים ואת פולידאוקס‬
‫נחוש האגרוף‪ ,‬אחי מלדה ומאותה אם‪.‬‬
‫אולי כלל לא זיצאו מלקדימון המלבבת‪,‬‬
‫‪240‬‬ ‫או שנלוו והגיעו לכאן בספינות החוצות זים‪,‬‬
‫אך כרגע הם מסרבים ללכת לקרב ככל גבר‪,‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1:‬ז‬ ‫־‬ ‫ז••• זו‬ ‫•‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫ז ר‪-‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬

‫בחשש מדברי החרפה והגנאי שחולקים לי‪.‬״‬

‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫זר ז‬ ‫־‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ז‬ ‫נ־‬ ‫־‬

‫כך אמרה‪ ,‬אך אותם כבר כסה עפר הארץ‬

‫ז ז••• ‪1‬‬ ‫‪1‬־ ‪-‬‬ ‫•ז‬ ‫‪:‬ז‬ ‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‪1‬‬

‫המקנה חיים‪ ,‬בלקדימון אךצם שנולדו בה‪.‬‬

‫‪245‬‬ ‫הכרתים הובילו בעיר לצרך שבועות ברית‬ ‫־—‪0‬׳‬

‫שני טלאים‪ ,‬ומפרי האדמה‪.‬יין ממין לב‬

‫בנאד מעור עז‪ .‬הכרח אידאיוס נשא את‬
‫זו‬ ‫ז ז‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־ ז‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬

‫גביעי הזהב ואת קערת הממסך הנוצצת‪,‬‬

‫והוא נעמד ליד הישיש‪ ,‬האיץ ואמר לו‪:‬‬
‫‪250‬‬ ‫״בן לאומדון‪ ,‬קוןאים לך מנהיגי הטררנים‬
‫מאלפי הסוסים והאכאים נחושי הכתנת‬
‫ר‬
‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז ־ ־ •‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ ז ••‬

‫לרדת אל המישור לכרת בשבועה ברית‪.‬‬

‫•‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫זו‬ ‫זי‬ ‫ז‬

‫אולם אלקסנדתס ומנלאוס היקר לארס‬

‫‪ :‬־••‬ ‫‪1‬‬
‫■זז‬ ‫זר זר ‪-‬‬ ‫‪::‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ זר‬ ‫ז‬

‫בחניתות ארכות יערכו קרב על הלנה‪.‬‬

‫•• •ד‬ ‫•‪.‬י‬ ‫־‬ ‫!‪ 1‬ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‪• -‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪255‬‬
‫את ה א ש ה ו א ת או צ רו תי ה י ק ח ה מנ צ ח‪,‬‬
 ‫העימות בץ אלקסנדרוס למנלאוס ‪105‬‬ ‫‪285-256‬‬

‫והשאר יכרתו ברית ידידות‪ .‬נשב אנו‬

‫ז‬ ‫•• ••‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ן •‬ ‫• ‪! 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫בטרויה הפוריה‪ ,‬והם ישובו לארגוס‬

‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫המגדלת סוסים ולאכאיה יפת הנשים‪.‬״‬

‫־ ד •‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪ :‬־ • ‪., * .‬־‬ ‫־‬

‫אמר‪ ,‬והנד הזקן‪ ,‬צוה על הכפופים לו‬

‫‪260‬‬ ‫ללתים את הסוסים‪ ,‬והם נשמעו בו ביגע‪.‬‬
‫עלה פו־יאמוס‪ ,‬אחז במושכות‪ ,‬משך אחודה‪,‬‬
‫נעמד לצדו על הרכב הנהךר גם אנטנור‪,‬‬
‫והסוסים מהרו למישור משערי סקיאה‪.‬‬
‫וכשהגיעו אל מקום הטרוינים והאכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• - - 71‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫•יו‬ ‫‪• • •/‬‬ ‫*‬

‫‪265‬‬ ‫ירדו מהמרכבה אל הארץ המכלכלת‪,‬‬

‫׳‬ ‫* •••‬
‫•‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־־‬ ‫י‬ ‫*‬
‫‪.*7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫••־•‪1 *.‬‬ ‫‪17‬‬

‫וצעדו במרוח בין הטרוינים והאכאים‪.‬‬

‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7 2‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־ * ‪7 1‬‬ ‫‪2 7 :‬־‬

‫מיד הזךרז וקם שליט הגברים אגממנוץ‪,‬‬

‫וקם אוליסאוס‪ .‬הכרוזים הגאים בינתים‬
‫הביאו את המנחות לשבועה‪ ,‬מסכו את היין‬
‫‪270‬‬ ‫בקערה‪ ,‬ואז על ידי המלכים יצקו מים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫‪1 2 7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪" 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־ ‪1:‬‬

‫בץ אטראוס שלף ביליו את המאכלת‪,‬‬

‫זו התלויה לצד נדנה הארך של החרב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫•יי‬ ‫י‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪77 1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫גזז שערות מראשי הטלאים‪ ,‬ואת אלה‬

‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫׳ ‪*.* 1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫׳•‬ ‫** ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫חלקו כרוזים לבחירי הטרוינים והאכאים‪.‬‬

‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫‪275‬‬ ‫ובן אטראוס התפלל בשמם‪ ,‬שולח ןלים‪:‬‬

‫״זאוס האב‪ ,‬הנכבד‪ ,‬הכביר‪ ,‬שליט אידה‪,‬‬
‫־‬ ‫־ *‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫״ ־ • ‪7 1‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫והליוס‪ ,‬אתה שאת כל הדבלים רואה ושומע‪,‬‬

‫נהרות‪ ,‬אלמה‪ ,‬ואתם הנוקמים בבטן הארץ‬
‫באלה מבין המתים שנשבעו שבועת שקר‪,‬‬
‫‪280‬‬ ‫היו העדים‪ ,‬ושמרו את כבוד שבועותינו‪:‬‬
‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י‪.‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪• *• 7‬‬ ‫‪*.*:‬‬

‫אם אלקסנלרוס וכה לימית את מנלאוס‪,‬‬

‫שישמר לעצמו את הלנה וכל אוצרותיה‪,‬‬
‫‪ 7‬״‬ ‫ע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 7‬‬

‫ואלו אנחנו נפליג חזרה בספינות החוצות ים‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪77‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬־ ־ ‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪2‬‬

‫אך אם מנלאוס הזהב והרג את אלקסנלרוס‪,‬‬

‫‪285‬‬ ‫על הטרוינים למסר את הלנה וכל אוצרותיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫?ו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••••‪•.‬‬ ‫ע‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫ז‬

‫‪ 106‬שיר שלישי‬
‫‪3,5-286‬‬
‫והם י שלמו ל א תי אי ם פצוי כפי שמגיע‪,‬‬
‫כזה אשר יזכר ואף בדורות שיבואו‪.‬‬
‫‪ ...‬ד‬ ‫־־‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪•• 7‬‬ ‫‪■:‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪•; 7‬‬

‫ואם לא ירצו פריאמוס ובניו של פריאמוס‬

‫‪• :‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫*‪5‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לפריע לי את הקנס לאחר נפול אלקסנךרוס‪,‬‬

‫‪290‬‬ ‫אזי גם אחר כך אלחם לה שיג את הכפר‪,‬‬
‫המלחמה תמ שך‪ ,‬ועד לסופה אשאר כאן‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ושסף את גרון הטלאי ם בארד הקשוח‪,‬‬
‫הניח להם לשכב מפךפרים על הקךקע‪,‬‬
‫נופחים את נפשם‪ ,‬הארד גזל מהם את הכוח‪.‬‬
‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־־‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪* :‬‬

‫‪295‬‬ ‫והם מקערת הממסך בגביעים ו לו‪.‬יין‪.‬‬

‫נסכו‪ ,‬ונשאו תפלה לאלים ההווים לנצח‪.‬‬
‫‪- ... 7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪* *• 7‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪5‬‬

‫וכך דבר אחד האכאים או הטרו עי ם‪:‬‬

‫״זאוס נכבד וכביר‪ ,‬ושאר אלים בני־אלמות‪,‬‬
‫הראשונים שןפרו שבועו ת בןרוע פוגעת‪,‬‬
‫‪300‬‬ ‫אלה מוחם כמו ה_יין הזה ישפך על הקרקע‪,‬‬
‫ומוח בניהם‪ ,‬ואת נ שיהם אחרים‪.‬יעבידו‪.‬״‬
‫כך אמרו‪ ,‬אך זאוס בינתים לא יממ ש זאת‪.‬‬
‫ואז פריאמוס בן דרדנוס דבר באזניהם‪:‬‬
‫‪ 7‬ן ‪.....‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ *‬ ‫*‪1 *.‬‬ ‫־‬ ‫‪*5‬‬ ‫* ‪7‬‬

‫״שמעו‪ ,‬הטרועים ןהאכאים חץקי המוקים‪,‬‬

‫‪305‬‬ ‫כעת אלך בחזרה אל איליוס האפופה רוח‪,‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬־־‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬־‪77‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪" 7‬‬

‫כי לא אהיה מסגל ל הביט ולראות בעינים‬

‫־■‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 x 5‬‬ ‫ז •••‬ ‫‪•:‬‬

‫את בני נאבק עם מנלאוס היקר לארס‪.‬‬

‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫•‪.‬־•‪•.‬־‬ ‫•‬ ‫••• ד‪1 7 ,.‬‬ ‫‪• 1‬‬

‫זאוס יודע‪ ,‬ושאר האלים בני־האלמות‪,‬‬

‫‪*.* 7‬‬ ‫ז‬ ‫‪ 7‬־־‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫׳‪1‬‬ ‫־‬

‫על מי משניהם נגזר שיסים זאת במות‪.‬״‬

‫‪... 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ ...‬ן ‪.. -‬‬ ‫• ‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫! ״‬ ‫־‬

‫‪310‬‬ ‫והאיש השקול לאלים העמיס על הרכב‬

‫ז ‪... ...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪ *.‬ד‪• •.‬‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫‪* 7 :‬‬

‫את הטלאים‪ ,‬עלה‪ ,‬משך במו שכות אחודה‪,‬‬

‫נעמד לצדו על הרכב הנהדר גם אנטנור‪,‬‬
‫‪ -‬ן‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ••• ו‪ ,.,‬ז‬ ‫‪•.•••• 7‬‬ ‫־־‬ ‫‪• :‬‬ ‫• !‪ 7‬־‬
‫•‬‫*‬

‫ושניהם יצאו לדרכם בחזרה והגיעו לאיליוס‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪77 - 1 -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ־ ‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪•••••:‬‬

‫הקטור בן פךיאמוס ואוליסאוס הנהךר‬

‫‪115‬‬ ‫תחלה מדדו תחום‪ ,‬ואחר לקחו וה שליכו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1: 7‬‬ ‫' ‪ :‬־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪7 • :‬‬
‫העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪107‬‬ ‫‪344‬‬

‫וטלטלו כדי לקבע‬

‫­‬ ‫•‪:‬ו‬ ‫ג‪-‬‬ ‫* ‪1 5‬‬ ‫׳‪1‬‬
‫גורלות* לקסדת ארד‪,‬‬
‫‪77‬‬ ‫‪ : 1- 1‬־‬ ‫‪7‬‬

‫מי את חנית הארד יטיל ראשון מהשנים‪.‬‬

‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ‪.‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬־ •‬

‫לאלים אתידיהם‪,‬‬
‫‪ •••••:‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ד •• •‬
‫האנשים בתפלה נשאו‬
‫זי‪:‬‬ ‫• ‪7 • 1‬‬ ‫‪: 7‬־ ‪• 7‬‬

‫וכד דבר אחד האכאים או הטרוינים‪:‬‬

‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ד ‪• - -‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪• • • 17:‬‬

‫‪320‬‬ ‫״זאוס האב‪ ,‬הנכבד‪ ,‬הכביר‪ ,‬שליט אידה‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ־‬ ‫־ ־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫' ־ *‪' 71‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬

‫זה שגרם שיקרה מה שקרה לעמינו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ - :‬״‬ ‫••• ‪717‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1‬י‪.‬־‬
‫ד• ‪:‬‬ ‫‪7 7‬־‬

‫אנא ימצא את מותו וירד אל בית הדס‪,‬‬

‫׳‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫*••‬
‫‪•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ז ‪7‬‬ ‫‪77‬‬

‫אבל ידידות וברית בשבועה יתמידו בינינו‪.‬״‬

‫‪....‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬״‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬

‫הקטור הרם‪ ,‬מבהיק הקסדה‪ .‬הביט אחודה‪,‬‬

‫‪325‬‬ ‫טלטל‪ ,‬ומתוך הקסדה מדיר קפץ גורל פריס‪.‬‬
‫השאר התישבו בשורות‪ ,‬כל אחד במקום בו‬
‫־ ‪1 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬

‫נשקו הנוצץ נערם ליד סוסיו נמרצי הרגלים‪.‬‬

‫‪7‬־ *‪•-‬‬ ‫• ‪*•: :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•• ‪717 1‬־‬ ‫־‬ ‫• ‪1 1‬‬

‫ומיד אלקסנדרוס האלוהי‪ ,‬בעלה של הלנה‬

‫‪77 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪71 7‬‬ ‫‪ 1‬־‪11‬‬
‫־ ‪! 7‬‬ ‫*‪7‬‬

‫יפת השער‪ ,‬חגר את כליו הנאים על השכם‪.‬‬

‫־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫־‪ 7‬־‬ ‫*‪7‬‬
‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪ 7‬־‬ ‫־ •־ ‪7‬‬ ‫‪ 1‬־‬

‫‪330‬‬ ‫ראשית‪ ,‬חגר כמגן לשוקיו את זוג המוקים‪,‬‬

‫נאים‪ ,‬כל אחד צמוד לקךסיל בתפס מכסף‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬לקח את השךיון וחגר לחזהו‪,‬‬
‫שךיון של ליקאוץ אחיו‪ ,‬ששאל כי התאים לו‪.‬‬
‫השליך לרחב כתפיו חרב עם מסמרי כסף‪,‬‬
‫‪335‬‬ ‫חרב אךד‪ ,‬ו־את המגן הגדול _רב החזק‪.‬‬
‫שם על ראשו האדיר קסדה חזקה‪ ,‬מעטרת‬
‫׳ ‪ 1‬ץ ‪77‬‬ ‫‪17 7-1‬‬ ‫־‪7 11‬‬ ‫‪ 7‬־*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫בשער סוס‪ ,‬רעמה אימה כשהיא מתנופפת‪.‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪* 71‬‬ ‫—\ ‪7‬‬
‫‪1‬‬ ‫׳ ־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫לקח חנית חזקה‪ ,‬מתאמת היטב לכף ידו‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫‪....‬‬ ‫\ ! ‪7 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪177*1‬‬ ‫‪1‬־*‬ ‫‪1‬‬
‫‪ 7‬־‬

‫וגם מנלאוס העז חגר את הנשק כמוהו‪.‬‬

‫‪7 17‬‬ ‫‪7-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪ 77‬־‬ ‫‪ 1‬־‬

‫‪340‬‬ ‫לאחר ששניהם משני צדי ההמון חגרו נשק‪,‬‬

‫‪' 1 7 7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪................. 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪•1 7‬‬ ‫‪ 1‬־ ־‬

‫הם פסעו במרוח בין הטרוינים והאכאים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪• - - 71‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫*• ‪1‬‬ ‫־*‪71‬‬ ‫‪17‬‬

‫מבטיהם נודאים‪ .‬נךהמו הצופים שהשקיפו‪,‬‬

‫טרדנים מאלפי סוסים ואכאים חןקי מוקים‪.‬‬
‫ואז בשדה המדוד התקרבו עד לטוח צעד‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫• |‪-‬‬ ‫־‬ ‫• ‪117 1‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫‪77 -‬‬ ‫‪71‬‬

‫אלה היו חלוקי אבנים‪ ,‬וכל אחד חרט על חלוק האבן את סימנו‪.‬‬
 ‫‪ 108‬שיר שלישי‬

‫מנופפים חניתות‪ ,‬באיבה זה לזה ובזעם‪.‬‬

‫‪345‬‬
‫אלקסנךרוס הטיל חנית ארכת צל‪,‬‬ ‫ראשון‬
‫פגע בעגול המ שלם של מגן בן אטראוס‪,‬‬
‫אך הארד לא חדר‪ ,‬אלא עקם את הלהב‬
‫על המגן המוצק‪ .‬שני הסתער מנלאוס‬
‫בחניתו‪ ,‬ופנה בתפלה אל זאוס האב‪:‬‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫זו‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫• ‪ • :‬־ז‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫־־־‪•:‬־•‬
‫‪350‬‬
‫״זאוס שליט‪ ,‬אנקם בזה שהקדים ופגע בי‪,‬‬
‫אלקסנדרוס הנהדר‪ ,‬בידי אכה אותו ארצה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪... -‬‬ ‫! ז‪-‬‬ ‫׳‬ ‫־ •••‪•.•:‬ז‬ ‫* *‪ * - 1‬ן‬
‫‪.* -‬‬

‫כדי שירעד כל אדם ואף בדורות שיבואו‬

‫••• ז־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫*‪:•*.‬־‬ ‫‪:‬‬

‫טרם יפגע באיש שארחו ונהג בו כרע‪.‬״‬

‫־‬ ‫* ••‬ ‫‪ :‬ד ־‬ ‫ד•‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫״‪••••.‬‬

‫‪355‬‬ ‫אמר‪ ,‬ומניף‪ ,‬הטיל חנית ארכת צל‪,‬‬

‫פגע במגן בן פןי א מו ס המעגל בדיוק רב‪,‬‬
‫עברה במגן המבהיק החנית המוצקת‪,‬‬
‫חדרה בתנופה גם לשריון שעצבוהו בטעם‪,‬‬
‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫ו••••‪:‬‬ ‫־ • ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫♦‪:‬‬ ‫ד‪ :‬ד‬

‫והישר סמוך למתנו קךעה את הכתנת‪,‬‬

‫‪360‬‬ ‫אך הוא נטה לצדו ונחלץ מעלטת המות‪.‬‬
‫אחז בן אטראום בחרב עם מסמרי הכסף‪,‬‬
‫הניף ןהכה בבליטת קסדתו‪ .‬אך החרב בנפץ‬
‫נפלה מידו שבורה לשלוש חתיכות או לארבע‪.‬‬
‫‪:‬־־־‪:‬־‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫ד‪:‬ד‬

‫ואז בן אטראוס גנח‪ ,‬הרים מבטו לשמים‪:‬‬

‫‪•-‬‬ ‫־ ד‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪...‬‬ ‫׳‬ ‫ד‪-‬‬ ‫־ ‪•; :‬‬ ‫;•‪1‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫‪365‬‬ ‫״זאוס האב‪ ,‬אין אל שעולה עליך ברשע‪.‬‬

‫חשבתי להעניש על העול את אלקסנדתס‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ *‪ 1: *.‬־ ‪: :‬‬ ‫•••‬ ‫דד•‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫;‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫והנה חךבי נשברה בידי‪ ,‬ומתוך הכפים‬

‫התעופפה החנית לחנם‪ ,‬ובו לא פגעתי‪.‬״‬
‫ד ־ ‪• :‬‬ ‫‪ • :‬ד '‬ ‫־ ‪:‬־ ־‬ ‫‪:‬ד‬ ‫•‪:‬‬

‫ואז זנק‪ ,‬אחז בקסדה העטורה בשער סוס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫ד‬ ‫ד‪:‬־־‬ ‫‪-----‬י ‪:‬ד‬ ‫ד ־‬ ‫• •• ‪ 1‬׳‬ ‫‪:‬ד‬

‫‪370‬‬ ‫סובבו וג_רר לכוון האכאים חןקי המוקים‪.‬‬

‫את צואר פריס הרך חנקה הרצועה המרקמת‬
‫*‬
‫‪.*1‬‬
‫*‬‫־ ‪.• \ :‬‬ ‫ד‬ ‫ד ז‬ ‫‪1‬‬
‫ד ‪:‬ד‬ ‫ד ־‪1‬‬

‫המתוחה במורד סנטרו להדק את הקסדה‪.‬‬

‫‪ | -----‬ן ד‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬

‫והוא אז היה גוררו הוכ ה בגדלה לא חולפת‪,‬‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫לולא בחדות שמה לב אפרודיטה בת זאוס‪,‬‬

‫העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪109‬‬ ‫‪404-375‬‬

‫‪375‬‬ ‫נתקה את הרצועה שעשו מעור פר טבוח‪,‬‬

‫־־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫••• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪17 1‬‬

‫והקסדה הריקה נסחבה באגרוף בן אטראוס‪.‬‬

‫סובב אותה הגבור והשליך לכוון האכאים‬
‫חזקי המוקים‪! ,‬אנשיו בני החיל הרימו‪.‬‬
‫והוא שוב זנק להוט להרג את אלקסנךרוס‬
‫‪380‬‬ ‫בחנית הארד‪ .‬אך חטפה אותו אפרודיטה‬
‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־*‬ ‫־ ‪7 : 7 1‬‬ ‫‪777‬‬ ‫־‪:‬־*‬

‫בקלות רבה כאלה‪ ,‬הסתיךה אותו בענן אד‪,‬‬

‫ונשאה אותו לחדר משכבו האפוף ריח בישם‪.‬‬
‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫׳‬ ‫־‪:‬־־־־‬ ‫! ‪7 : 7‬‬

‫אז הלכה לקרא להלנה‪ ,‬ומצאה אותה על‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫׳‬ ‫! ‪777‬‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪717‬‬ ‫‪7‬‬

‫החומה הגבוהה‪ ,‬וסביבה לא מעט מנשי טרויה‬

‫ד‬ ‫• ‪: • • :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪385‬‬ ‫אחזה האלה בצעיפה הבשום ומשכה בו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪757‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪•:‬‬ ‫‪7 " 7‬‬ ‫‪: 7‬־‪7‬‬

‫ודברה אליה בדמות ישישה מימים עברו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪77‬‬ ‫*‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪:‬‬ ‫••‪•/‬‬ ‫‪7: * :‬‬

‫טווה צמר‪ ,‬אחת שארגה לה בלקדימון‬

‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‪:‬‬
‫‪ :‬־ ‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‪.‬י ‪7 : 7‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫אריגים יפים‪ ,‬וזכתה מצדה לחבה מיחדת‪.‬‬

‫‪77 \ :‬‬ ‫‪7 * 1‬‬ ‫׳‪7‬‬ ‫*‬ ‫* ‪7 :7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬־ •‬

‫בדמותה אמרה לה אפרודיטה הנהדרת‪:‬‬

‫*‬
‫*‪.‬־*‪.‬‬
‫*‪•.•:‬‬
‫־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪:‬‬

‫‪390‬‬ ‫״בואי‪ ,‬אלקסנךרוס רוצה שתשובי הביתה‪,‬‬

‫הוא בחךרו במטה עם סלסולי פתוחיה‪,‬‬
‫קורן ביפיו ובבגדיו‪ .‬לא היית משערת‬
‫‪ :‬־ ‪77‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫* ‪77:‬‬ ‫‪17: 1‬‬ ‫‪" 1‬‬

‫ששב מעמות נגד גבר‪ ,‬אלא שעוד רגע‬

‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫׳ ־‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־־ ־‬ ‫‪7 7‬‬

‫‪.‬ילך לו לךקד‪ ,‬או ךקד כבר ושב כדי לנוח‪.‬״‬

‫‪395‬‬ ‫כך אמרה‪ ,‬והסעירה מאוד את נפש הלנה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י ‪7‬‬ ‫׳ ‪1 • :‬‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫‪17‬‬

‫היא זהתה את צואר האלה כליל היפי‪,‬‬

‫*‬ ‫‪*1‬‬ ‫‪ 7‬״ ‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪:‬־ ‪7‬‬

‫את שדיה הנחשקים ואת הברק בעיניה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫י‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪• :‬‬ ‫* * ‪ 7‬־י‬
‫־*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*.*7‬‬

‫השתוממה‪ ,‬ופנתה אליה בשמה ואמרה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪71 7 :‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•י ‪7‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‪:‬‬

‫״אימה‪ ,‬למה את להוטה כך לפתותני?‬

‫"׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪: :‬‬ ‫' ‪7 7‬‬ ‫‪:‬־\ ‪7‬‬

‫‪400‬‬ ‫האם תרחיקי אותי לעוד איזו עיר מאכלסת‬

‫‪7 7 : \ :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪• • :‬‬ ‫־•‬

‫אי שם בפריגיה או במיאוניה המלבבת‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪ 1‬־ ‪7 7‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‪7‬‬ ‫־ ‪•:‬‬ ‫‪7‬‬

‫אולי גם שם יש אחד מבני האדם שיקר לך?‬

‫‪17‬‬ ‫*‪177 •.‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫•‪*•:‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫••‬ ‫•׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫הנה עכשו נצח מנלאוס את אלקסנדרוס‪,‬‬

‫‪ 1‬־ ‪::‬‬
‫־ ‪: 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬־‬ ‫• ־• ־‬ ‫־ ‪7 :‬‬

‫והוא מענןן להוביל לביתו גם נתעבת כמוני‪,‬‬

 ‫‪ 110‬שיר שלישי‬
‫‪434'405‬‬

‫האם לכן עם מןמותיך את מופיעה כאן?‬

‫‪405‬‬
‫מבני־האלמות‪,‬‬
‫ד ‪ •• 7 : -‬ד‬ ‫התרחקי •‬
‫לצדו‪ : • 1,‬־ ד •‪1‬‬
‫עזבי ‪• :‬‬
‫לכי‪• : ,‬‬
‫‪1 • :‬‬

‫מנעי להבא מרגליך ללכת אל האולימפוס‪,‬‬

‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪•. ••. • 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• • ־ ‪ :‬־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪* 5‬‬ ‫*‬

‫סבלי תמיד למענו‪ ,‬פקחי עין וךאגי לו‪,‬‬

‫עד אשר‪.‬יעשה אותך לאשתו‪ ,‬או לפילגש‪.‬‬

‫‪410‬‬
‫ואני לשם לא אלך‪ ,‬זוהי חלשה מבישת‬
‫אם אשרת אותו במטה‪ .‬כל נשי טרויה‬
‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫*•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪•* 7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫עוד יאשימו אותי‪ ,‬וממילא לבי מלא צער‪.‬״‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫ואפרודיטה האלוהית ברגז ענתה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•••:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬וזו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫;‬

‫אל תתגרי‪ ,‬חצופה‪ ,‬פן אעןבך מתוך כעס‪,‬‬

‫‪415‬‬ ‫ואשנא אותך באותה עצמה כפי שאהבתי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫זו‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫נ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫זו‬ ‫‪:‬‬

‫עוד אוכל לעורר נגדך איבות אימות בין‬

‫הטרועים והתאים ‪ ,‬וסופך יהיה רע‪.‬״‬
‫כך אמרה‪ 1,‬והתחלחלה הלנה בת זאוס‪,‬‬ ‫ז‬ ‫זו זו‬ ‫‪7 -1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪17‬‬

‫התעטפה בצעיף הלבן הקורן‪ ,‬ודוממת‬

‫‪420‬‬ ‫הלכה אחרי האלה בהחבא מגשי טרויה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫־‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫ובבואן אל ביתו הנהדר של אלקסנךרוס‪,‬‬

‫מיד מהרו השפחות ושבו אל מלאכותיהן‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ז•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ‪7‬‬

‫והיא‪ ,‬הנאה בנשים‪ ,‬נכנסה לחדרם הגבוה‪.‬‬

‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫‪7 1 :‬‬ ‫'‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫שם אפרודיטה החיכנית לכסא דאגה לה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ • :‬״‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־ ־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪425‬‬ ‫נשאה אותו האלה והציבה מול אלקסנדרוס‪.‬‬

‫‪ 1:‬־ ‪: :‬‬ ‫ז•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫ישבה עליו הלנה בת זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬

‫־ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫זו‬ ‫־‬ ‫זו זו ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫מבטה‪ ,‬ודברה אל בעלה בתרעימת‪:‬‬

‫זו‬ ‫‪1‬‬ ‫מטה‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫״חזרת מלהלחם‪ ,‬חבל ששם לא נהרגת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זו‪:‬זו ־‬ ‫‪7‬‬ ‫זו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫מנצח ביד גבר חזק‪ ,‬שהיה בעלי לפניך‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪• 7‬ו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫זו‬ ‫‪' 1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7 \ :‬‬

‫‪430‬‬ ‫פעם היית טוען שבכוח‪ ,‬בכשר ן_דים‪,‬‬

‫ובחנית אתה טוב יותר ממנלאוס‪.‬‬ ‫זו זו ־‬ ‫•‬ ‫•״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪• -:‬‬ ‫־‬

‫אז לך‪ ,‬קרא למנלאוס הזיקר לארס‬

‫להתמודד אתך שוב‪ .‬אבל אני מיעצת‬
‫־ זי זו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שתותר‪ ,‬ואל תעריך עוד עם מנלאוס‬

‫העימות בין אלקסנדרוס למנלאוס ‪111‬‬ ‫‪ 435‬־ ‪461‬‬

‫‪435‬‬ ‫זהב השער קרב פנים אל פנים כקל דעת‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫ז•‬ ‫ד•‬ ‫‪ 1‬ד‬‫‪:‬‬ ‫״ ד‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬

‫מחשש שלפני חניתו תתגולל על הארץ‪.‬״‬

‫ז ז?י ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫• ‪1‬‬ ‫*‪• -‬‬ ‫••••*••‬ ‫•• ‪:‬־ ד‬

‫ואז פריס דבר בתורו‪ ,‬השיב ואמר לה‪:‬‬

‫ז‬ ‫‪ :‬ד ־‬ ‫׳ •• •‬ ‫‪1‬‬ ‫• ••‬ ‫־•‬ ‫‪ :‬ז‬

‫״חז־לי‪ ,‬אשתי‪ ,‬להקניט את לבי במיפותיך‪,‬‬

‫היום מנלאוס נצח אותי בסיוע אתנה‪,‬‬
‫‪440‬‬ ‫אף עוד אנצח אותו‪. ,‬יש אלים גם לצדנו‪.‬‬
‫בואי‪ ,‬נלך למטה‪ ,‬נתעלס בחמדה ובענג‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫ז‬ ‫‪ : ••• :‬ד‬ ‫־ ״‬ ‫׳ • ‪:‬‬ ‫‪ • -‬ז־‬ ‫״ ״‪1‬‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫תשוקה כה עזה את נפשי לא עטפה עוד‪,‬‬

‫י‬ ‫ז ‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫־ ן‬ ‫יוו‬ ‫־ ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ן‬

‫אף לא בתחלה‪ ,‬כשחטפתי אותך מלקדימון‬

‫_רבת החן‪ ,‬הפלגתי בספינות החוצות ןם‪,‬‬
‫‪445‬‬ ‫והתעלסתי אתך באהבה באי קרנאה‪.‬‬
‫‪ * *1‬״‬
‫‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫‪ -\ -‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫י‬

‫הרגע יותר אני אוהבך ובמתק חושק בך‪.‬״‬

‫אמר‪ ,‬והוליך למטה‪ ,‬ואחריו אשתו באה‪.‬‬
‫דד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫' ‪ :‬־ ז ־ד‬ ‫־ • ד‬ ‫•י‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ד ‪-‬‬

‫שניהם שכבו במטה הקלועה‪ ,‬המחררת‪*,‬‬

‫י‬ ‫דד‬ ‫י ■ ן‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫־ • ד‬ ‫ד‪:‬‬ ‫‪•••••:‬‬

‫אולם בן אטראוס ךץ בהמון כמו חות פרא‪,‬‬

‫‪450‬‬ ‫אולי אלקסנדרוס הדומה לאל עוד יופיע‪,‬‬
‫־״‬ ‫‪ :‬״‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‪!1‬‬
‫־ ד ‪:‬‬

‫אך איש לא יכיל בין הטרדנים ומסיעיהם‬

‫להראות אותו למנלאוס היקר לארס‪.‬‬
‫־ ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ד די‬ ‫•״• •יו ־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הם לא היו מסתירים אותו מחבה‪ ,‬לו ראוהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫״ ־ ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫ד‬

‫כמו מות שחור הוא היה שנוא בעיניהם‪.‬‬

‫״ •••‬ ‫! ״‬ ‫ד‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫ד•••‬ ‫ן‬

‫‪455‬‬ ‫ואז דבר אליהם שליט הגברים אגממנח‪:‬‬

‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ! ז•‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬־•••••‬ ‫• ••‬ ‫‪ :‬ד‬

‫״הקשיבו‪ ,‬טרוינים‪ ,‬דרדנים ובעלי ברית‪,‬‬

‫׳‬ ‫ו•‬ ‫‪: -‬־ ••‬ ‫״ ‪• - 1-‬‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־ ‪• 1:‬‬

‫נצח כעת בברור מנלאוס היקר לארס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬ד די‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד••‬ ‫• •• ־‬

‫מסרו את הלנה בת ארגוס עם אוצרותיה‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־<‬ ‫־‬ ‫ע ד ז‬ ‫•\‬ ‫• ‪1‬‬

‫ושלמו את הפצוי המסכם כפי שמגיע‪,‬‬

‫• • • ־ • ־׳‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־ \ ז ד‬ ‫־*‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪460‬‬ ‫כזה אשר יזכר ואף בדורות שיבואו‪.‬״‬

‫•\ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 1‬־י‬ ‫• ד ••‬ ‫‪1‬־ •\‬ ‫ד •\‬

‫כף אמר בן אטראוס‪ ,‬ושאר האכאים הריעו‪.‬‬

‫בחורים העבירו את הרצועות שעליהן הציעו את המצעים‪.‬‬ ‫*‬

 ‫שיר רביעי‬

‫מתחדשת‬
‫‪ :‬־‬ ‫המלחמה‬
‫‪ : • -‬ז ד‬

‫שנאת הרה לטוויאנים מביאה להפרתה של שביתת הנשק‪ .‬אתנה משכנעת‬

‫את פנךרוס‪ ,‬בעל ברית הטרויאנים‪ ,‬לירות חץ במנלאוס‪ ,‬שנפצע פצע קל‪.‬‬
‫המלחמה מתחדשת‪.‬‬

‫וישבו לצד זאוס‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ו ‪ •• -‬ד‬

‫אספה‬ ‫ז ו‬
‫אז האלים ערכו‬
‫ד •• •‬ ‫ד‬

‫על רצפת זהב‪ .‬הבה הכבודה עברה ביניהם‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫ץ‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫ן ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫מזגה נקטר‪ .‬והאלים הרימו את גביעיהם‪,‬‬

‫‪...‬‬ ‫••‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ 1‬ז־‬
‫*‪: *.‬‬ ‫ז ‪ :‬ז‬

‫ברכו זה את זה‪ ,‬ונשאו את עיניהם אל טרויה‪.‬‬

‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫׳ ‪ 1‬ז ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫י‪•.‬‬ ‫•״•‬ ‫••‪1‬‬

‫‪5‬‬ ‫מיד בז קרונוס נסה לעכיר את שלות הרה‬

‫•• ז‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫• ד‬ ‫‪1‬‬
‫••• ‪: 1‬‬ ‫• ־ו‬

‫כאלו ‪:‬בתים ‪..‬לב‪:‬‬

‫ואמר ן •‬
‫עוקצניות‪ ,‬׳ ג ז ־‬
‫‪ 1:‬ז •‬ ‫במלים‬
‫‪• • :‬‬

‫״יש שתי אלות שעומדות לצד מנלאוס‪,‬‬

‫הרה מארגוס ואתנה מאללקומני‪*.‬‬
‫זו ־‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־ *• * •‬ ‫‪: -‬‬ ‫•• ד‬

‫אך בעוד הן יושבות ומסתכלות מלמעלה‬

‫‪10‬‬ ‫בענג‪ ,‬את האחר** אפרודיטה המחיכת‬
‫־ •יי ••״‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫־‬ ‫־ד‬ ‫׳‬ ‫ן‬

‫תמיד מלוה ודוחה מעליו את רוחות המות‪.‬‬

‫ז יי‬ ‫־‬ ‫♦‪*.‬‬ ‫• ♦ז ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ■ד‬ ‫ז‬ ‫■ז •‬

‫הנה כעת הצילה אותו כשחשב שאבד כבר‪.‬‬

‫זז‬ ‫••• ד ־‬ ‫־‬ ‫♦ ד‬
‫‪.♦ :‬‬ ‫ד‬ ‫• •‬ ‫ז••‬

‫אולם ברור שנצח מנלאוס היקר לארס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬
‫־ז ז‬ ‫•••‬ ‫ז‬

‫לכן הבה נשקל איך יתממשו ךברים אלה‪,‬‬

‫‪15‬‬ ‫אם נעורר מלחמה אכזרית ואימי קרב‬
‫‪1 >:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫!‬ ‫‪ :‬ד■‬ ‫‪-‬‬ ‫ז■ ־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫מחךש‪ ,‬או נברנן ידידות בין אלה לאלה‪.‬‬

‫אם הדבר יראה כרצוי ונעים לכלנו‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד •‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫••ז־ •״•‬ ‫־ ־דד‬

‫מישבת‪,‬‬
‫תשריד ו\ ־‪.‬׳ ‪ •/‬׳‬
‫פריאמוס ‪1‬‬
‫המלך‪ • 1 1‬־‬
‫של ־•‪•.•♦.‬‬
‫עירו •\‬
‫ומנלאוס יחזיר לביתו את הלנה בת ארגוס‪.‬״‬
‫־ ג‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫•יי‬ ‫ז••‬ ‫־ ז־ •‬ ‫•״• •״• ־‬

‫‪20‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬ורטנו במרירות אתנה והרה‪,‬‬

‫•‬ ‫•י ד‬ ‫ן‬ ‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן *‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‪1‬‬

‫הרה הייתה אלת א תו ס‪ ,‬ו מ קד ש לאתנה ע מד בעיירה אללקומני‪ ,‬בבויאוטיה‪.‬‬ ‫*‬

‫הכוונה לאלקסנךרוס)הוא פריס(‪.‬‬ ‫**‬
‫המלחמה מתחדשת ‪113‬‬ ‫‪48-21‬‬

‫שישבו זו ליד זו והגו אסונות לטרוינים‪.‬‬

‫**‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫וז‬ ‫••• ז ‪:‬‬

‫אתנה שתקה‪ ,‬לא הוציאה מפיה אף הגה‪,‬‬

‫עוינת את זאוס האב וחרון פראי מקנן בה‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬״!‬
‫ז ־‬ ‫•‬ ‫״‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫ז ז‬ ‫•יו‬ ‫•\‬ ‫•״••‪•.‬‬

‫והרה את חרונה לא כבשה בחזה‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬

‫׳ ן ז ‪ 1‬ז‬ ‫ו ז ז‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7••:‬‬

‫‪25‬‬ ‫״בן קררנרס האימתני‪ ,‬מה הדבר שאמרת?‬

‫ז‬ ‫ד ז ־־‪1‬‬ ‫־‪7 7‬‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫ז ‪• 7‬‬ ‫‪••7‬‬

‫איך יתכן שאת כל מעשי תהפך לעמל שוא‪,‬‬

‫את זעתי שנגרה וסוסי שעיפו‪ ,‬כשאספתי‬
‫׳ > ‪ 7 7‬־ ! •‬ ‫* ‪57‬‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫* * ‪7:‬‬
‫*‪.‬‬ ‫*‪*7‬‬
‫*‬

‫צבא כדי להרע לפריאמוס ולבני פריאמוס?‬

‫־‬ ‫ן•‬ ‫‪ • :‬ן ״‬ ‫־‬ ‫•ו•‬ ‫‪7 :‬־‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪77‬‬

‫עשה‪ ,‬אבל בין האלים לא יסכימו כמה מאתנו‪.‬״‬

‫** ‪7‬‬
‫•‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪•••7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫׳ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪1‬־ "‬

‫וזאוס אוסף העבים כעס מאוד ואמר לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 71‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫* ‪• 7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫‪7:‬‬

‫״מוזרה‪ ,‬מהן כל הרעות הגדולות שגרמו לך‬

‫‪17‬‬ ‫* ‪:7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫' ‪7 1 *• 7‬‬ ‫‪77‬‬

‫פריאמוס ובני פןיאמוס‪ ,‬שאת במרירות מ‪.‬יךולת‬

‫להחריב את איליוס העיר העומדת לבטח?‬
‫‪ 7 7‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪*1‬‬

‫עברי את חומות העיר הגבוהות ואת שעריה‪,‬‬

‫‪ 7‬׳‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬‫‪7 :‬‬ ‫! ‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪*1‬‬

‫טרפי חי את פריאמוס ואת בניו של פריאמוס‬

‫־‬ ‫*•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪ 1‬זו‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬

‫ושאר הטרוינים‪ ,‬רק אז כנראה תרפאי מהזעם‪.‬‬

‫־•‪ --------‬־‬ ‫*‪• 17‬‬
‫•‬ ‫־•‪7 1‬‬ ‫‪71‬‬ ‫׳ ־‬ ‫‪*7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫עשי כךצונף‪ ,‬מוטב שהריב הזה שבין שנינו‬

‫לא והפך בעתיד לעדן שיגריר שוב מחלקת‪.‬‬
‫ואת שמרי בלבך ךבר אחר שאגיד לך‪:‬‬
‫בבוא הזמן כשאתאוה גם אני להרס עיר‬
‫שאבחר‪ ,‬עיר שאנשים יקרים לך חיים בה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫‪*17 5‬‬ ‫‪: 7‬־ ‪* 7‬‬ ‫׳ *‬ ‫‪ 177‬־‬

‫לא תבלמי אז את זעמי‪ ,‬אלא תותרי לי‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־‪• 1‬‬ ‫״ ‪7 7‬‬ ‫• ד •‬ ‫•״•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫כי ותךתי לך מרצון אם כי נפשי מתנגדת‪.‬‬

‫מכל הערים שמתחת לשמש ולכוכבי השמים‪,‬‬
‫‪45‬‬ ‫אלה המאכלסות בבני אדם יושבי ארץ‪,‬‬
‫*••• ‪ 1‬״‬
‫•‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫• ‪ 1‬״‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־ ‪\ 1‬‬ ‫‪7 -‬‬

‫כבדתי את איליוס הקדושה‪ ,‬את פריאמוס‬

‫‪•1‬‬ ‫י ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫־‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫זו‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬

‫אוחז חנית המילה‪ *,‬ואת עמו‪ .‬לא היה יום‬

‫‪77‬‬ ‫־‬ ‫‪• 1‬יו‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬־ •‬

‫שבו מזבחי חסר סעודה שנחלקת בלי דפי‪,‬‬

‫י‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• 7 1 7 7‬יו!‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•‪• 11‬‬

‫עץ קשה ממשפחת הדתיים שנחשב מתאים להתקנת חניתות‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 114‬שיר רביעי‬
‫‪8-49‬ן‬
‫נסך‪ ,‬ניחוח שמן‪ ,‬שהם כיאה כבודינו‪.‬״‬
‫והרה האלה בעלת עיני הפרה ענתה לו‪:‬‬
‫‪50‬‬ ‫״בין הערים‪.‬יש שלוש שהן ביחוד ך‪7‬ןרות לי‪,‬‬
‫מיקנה רחבת הדרכים‪ ,‬אתוס וספךטה‪.‬‬
‫הרס אותן כאשר את לבך הן‪.‬ישניאו‪,‬‬
‫לא אעמר להגן עליהן‪ ,‬ואף לא אתמקח‪.‬‬
‫ממילא אם אתנגד‪ ,‬וארצה לעכב את ההרס‪,‬‬
‫‪55‬‬ ‫י‬ ‫־ יי‬ ‫י'‬ ‫! ־״‬ ‫־־ ־‬ ‫יי'‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫־"‬
‫לא אוכל‪ ,‬כי אתה החזק בהךבה מכלנו‪.‬‬
‫אך גם את מעשי אסור להפך לעמל שוא‪,‬‬
‫גם אני אלה‪ ,‬לפי מוצאי אין שני בין קזנינו‪,‬‬
‫ואני הבכירה בבנות קרונוס המתעתע‪,‬‬
‫־ ‪ :‬־ ן ‪, - -‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫־‪•:‬ז־‬ ‫‪ -‬ן‪•-‬‬

‫‪60‬‬ ‫גם מלדה‪ ,‬וגם כי אני אשתך המכרת‪,‬‬

‫ואתה הוא השליט על כל בני־האלמות‪.‬‬
‫ז;•‬ ‫ז ־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ ז‬

‫ובכן בוא‪ ,‬מוטב נותר זה לזה בעדן זה‪,‬‬

‫אני לך ואתה לי‪ ,‬וכך יתר בני־האלמות‬
‫ז?‬ ‫ז ־ ז‬ ‫ן ••‬ ‫״ ‪••••.* 17 :‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ז‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪1‬־ •‬

‫יצטרפו‪ .‬ועכשו צוה מהר על אתנה ללכת‬

‫דע•••‬ ‫־ •• ••‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫־ *•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫ז־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫‪65‬‬ ‫אל הקרב הנורא שבין הטתינים והאכאים‪,‬‬

‫את הטרוינים תסית להתנכל לאכאים‬
‫ז ־ ־ •‬ ‫‪ • :‬ן ־‬ ‫ז •‬ ‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬

‫המתנשאים‪ ,‬ולהפר ראשונים את הנדר‪.‬״‬

‫‪..... -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך ••‬
‫‪■:‬‬ ‫׳‬ ‫־ • ‪ :‬־ ‪• :‬‬

‫אמרה‪ ,‬ואבי האלים ובני האדם נאות לה‪,‬‬

‫‪7 X 7‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫ן••‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫ומיד במלים כנופות הוא אמר לאתנה‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪* * :‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪70‬‬ ‫״מהרי אל צבאות הטרוינים והאכאים‪,‬‬

‫״‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־יי‬ ‫־ ‪5‬־•‬

‫הסיתי את הטרוינים להתנכל לאכאים‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.. -‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד ‪.‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪7‬‬

‫המתנשאים‪ ,‬ולהפר ראשונים את הנדר‪.‬״‬

‫״‪7‬‬ ‫־‬ ‫*‪.‬׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כך המריץ את אתנה שהיתה להוטה כבר‪,‬‬

‫ובקפיצה היא ירדה מעל פסגות אולימפוס‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬י‬

‫‪75‬‬ ‫כמו כוכב ששולח בנו של קרונוס המתעתע‪.‬‬

‫כאות ליורדי ים או לצבא שפרוש על פני שטח‪,‬‬
‫•‬ ‫‪** 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*•*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫*‬

‫זוהר‪ ,‬מתיז מסביבו ךבבות ניצוצות אש‪,‬‬

‫ככה פלס אתנה קפצה לעבר הארץ‪,‬‬
‫המלחמה מתחדשת ‪115‬‬

‫ירדה בין שני הצבאות‪ ,‬ונדהמו כשראוה‬

‫‪7‬‬ ‫ן *‪.‬׳ז‬ ‫׳ ן • ‪1 :‬־‬ ‫ז‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪7:7‬‬

‫‪80‬‬ ‫טרדנים מאלפי סוסים ואכאים חץקי מוקים‪.‬‬

‫ואחד היה שולח מבט אל שכנו ואומר כף‪:‬‬
‫״שוב יפרצו מלחמה אכזרית ונוראות קרב‬
‫‪71:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪*7 :‬‬ ‫*‪7 7 :‬‬

‫מחדש‪ ,‬או יכונן ירידות בין אלה לאלה‬

‫זאוס‪ ,‬שהוא הקוצב מלחמות לבני האדם‪.‬״‬
‫‪77 7‬‬ ‫* ‪ 5‬״‬ ‫* ‪7 :‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬

‫‪85‬‬ ‫כף דבר אחד האכאים או הטרדנים‪.‬‬

‫והיא בהמון הטרועים נטמאה בךמות גבר‪,‬‬
‫לאודוק‪1‬ס בן אנטנור‪ ,‬איש החנית הקשוח‪,‬‬
‫חפשה את פנךרוס השקול לאל‪ ,‬אולי יץדמן לה‪.‬‬
‫אכן מצאה את בנו המשלם והעז של ליקאון‪,‬‬
‫‪90‬‬ ‫עומד‪ ,‬וסביבו שורות נושאי מגן דבי כוח‪,‬‬
‫לוחמים שבאו אתו מזרמי נהר איספוס‪.‬‬
‫‪ -‬ן‪..‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫״‬ ‫** ‪:‬‬ ‫*‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫!־ ־‬

‫נגשה אליו‪ ,‬ובמלים כנופות כף אמרה לו‪:‬‬

‫‪7 : 7 1 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* * :‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‬ ‫•‪7 :‬‬

‫״בנו הנבון של ליקאון‪ ,‬אולי תואיל לצית לי‪,‬‬

‫מצא אימץ ושלח חץ מהיר אל מנלא‪1‬ס‪,‬‬
‫‪95‬‬ ‫׳‬
‫תזכה לגדלה ולתודה בעיני כל הטרוינים‪,‬‬
‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• •• :‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬א ‪7‬‬ ‫•‬

‫וביחוד תמצא חן בעיני הנסיף אלקסנךרוס‪.‬‬

‫אתה לפני כל אחר תקבל נדדו מתנות פאר‪,‬‬
‫אם יךאה את מנלאוס הנועז‪ ,‬בן אטראוס‪,‬‬
‫מוטל‪7,‬ירוי בחצף‪ ,‬על אש הגויות הקודרת‪.‬‬
‫‪100‬‬ ‫הנה מנלאוס המהלל‪ ,‬שלח את הצף בו‪,‬‬
‫ונדיר בתפלה לקשת הנוךע‪ ,‬לאפולון הליקי‪,‬‬
‫שמבכורי הטלאים הקטומבה נאה תעניק לו‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪1‬‬
‫* ־‬
‫*‪.‬‬ ‫־ ‪• 7 :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫* •‬
‫•‪.‬‬

‫כאשר תשוב לביתף בעיר הקדושה‪ ,‬בזליאה‪.‬״‬

‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪• 7 1 :••:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־ •••‬

‫כף אתנה אמרה‪ ,‬ולבו הטפש השתכנע‪,‬‬

‫•‪:‬־•‪••:‬־׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪.... -‬‬ ‫ז}‬

‫‪105‬‬ ‫כרד חשף את קשתו הלטושה‪ ,‬קשת מקרן‬

‫של תיש בר מגדל‪ ,‬שפעם ירה בחזהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• 7 :‬י‬ ‫‪77‬‬ ‫־‪ ,.‬־ ־‬ ‫׳‬ ‫‪7\ :‬‬ ‫‪7‬‬

‫חכה לו במארב וכשזה ירד מעל סלע‬

‫‪- ...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‪-‬‬ ‫ן ‪... ...‬‬ ‫‪ :‬־ ז־‪7‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫פגע בצלעו‪ ,‬והוא צנח לאחור במדרון הר‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:*:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬
 ‫‪ 116‬שיר רביעי‬
‫‪9‬י<*'‪, 36‬‬

‫ק תיו צמחו מראשו לאן־ך ששה־עשר טפח‪*.‬‬

‫‪10‬ן‬ ‫אמן‪ ,‬חרש קרן‪ ,‬עבד אותן הךקז‪:‬חדי‬
‫החליק היטב וקבע זיז מץהב בקצה הקשת‪.‬‬
‫אותה פנךרוס כפף‪ ,‬דרך‪ ,‬והציב על הקרקע‪,‬‬
‫ומלפנים שלחו מגנים אנשיו בני החיל‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־*‬ ‫*״‬ ‫‪:‬־זז‬ ‫ד••‬ ‫ד‪:‬‬ ‫• ‪ :‬ז•‬

‫שמא בני האכאים‪.‬יספיקו לקפץ על דגליהם‬

‫‪]15‬‬ ‫טרם בחץ יפגע מנלאוס העז‪ ,‬בן אטראוס‪.‬‬
‫אז הוא פתח את מכסה האשפה והוציא חץ‬
‫‪ -‬י‬ ‫*‬ ‫▼ ־ ‪ :‬ז ו‬ ‫•‬ ‫•״•‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫מכנף‪ ,‬שטרם נודה‪ ,‬נושא מכאובים שחורים‪.‬‬

‫בץריזות את החץ המר הוא מקם על היתר‪,‬‬
‫ונךר בתפלה לקשת הנודע‪ ,‬לאפולון הליקי‪,‬‬
‫‪!20‬‬ ‫שמבכורי הטלאים הקטומבה נאה‪.‬יעניק לו‪,‬‬
‫כאשר ישוב לביתו בעיר הקדושה‪ ,‬בזליאה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪ :‬ד ״‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫־ ן־ ‪7‬‬

‫ןאז משך‪ ,‬אוחז בחריצי החץ וביתר מגיד שור‪,‬‬

‫את היתר הביא לחזה‪ ,‬וחד המתכת לקשת‪.‬‬
‫וכשמתח התעגלה הקשת המגדלת‪,‬‬
‫־ ‪• •••\ :‬י•‬ ‫‪7 1‬‬
‫־ •••‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ 7 7 :‬־‬

‫‪>25‬‬ ‫שךקה הקשת‪ ,‬זמר בקול המיתר‪ ,‬חנק חץ‬

‫מחךד‪ ,‬להוט לעופף בין ההמון שמנגד‪.‬‬
‫אך אותך‪ ,‬מנלאוס‪ ,‬האלים בני־האלמות‬
‫לא שכחו‪ ,‬וראשית בת זאוס המקנה שלל‪,‬‬
‫שנעמדה מלפנים והדפה את החץ הפולח‪.‬‬
‫•• ־‬ ‫־־‬ ‫‪7 x 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- •• 1‬‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪•7 :‬‬ ‫זי ‪ ¥‬ע * ‪7‬‬

‫‪>30‬‬ ‫הסיטה אותו בנקל מבשרו בתנועת אם‬

‫״‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫* ‪7 5‬‬ ‫‪- 7 :‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫~*‬

‫שמרחיקה זבוב מבנה השוכב בשנתו הרוגעת‪,‬‬

‫־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫* •‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪ 7‬־‪* 1‬‬

‫וכונה אותו אל המקום שתפסי הזהב של‬

‫‪7‬‬ ‫־‪7 7‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫•‬ ‫־ ‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7: * :‬‬

‫חגורתו מתחברים וכנפי השריון נפגשות בו‪.‬‬

‫‪7 5* 1‬‬ ‫־ * !‬ ‫‪ 1‬־ ‪ :‬״‬ ‫־ ‪*:‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬־‬

‫בחגוךה ההדוקה ננעץ אותו חץ מר‪,‬‬

‫‪135‬‬ ‫חדר מבעד לחגורה העשויה לתפארת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•.••.•1 * 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-:7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫* ־ ־‬ ‫‪ 7‬־‬

‫ובתנופה ח_דר לשךיון שבחן‪.‬רב עצבוהו‪,‬‬

‫טפח ־ מידת רוחב כף היד‪ .‬בערך ‪ 8‬ס״מ‪.‬‬ ‫♦‬

‫המלחמה מתחדשת ‪117‬‬ ‫‪166-137‬‬

‫ואף לסנר שסוכך על גופו והייה לו כחיץ‬

‫מחניתות‪ ,‬מגנו בצרה‪ ,‬גם אותו הוא פלח‪.‬‬
‫* ״ ־־‬ ‫‪ ! :‬ד י ־‬ ‫•• ‪1‬־*‬

‫החץ בקצה חדו שרט את עורו של הגבר‪,‬‬

‫‪140‬‬ ‫ומיד בצבץ דם שחור ונגר מהפצע‪.‬‬
‫‪. ¥‬‬ ‫‪- • :‬‬ ‫!‬ ‫• ‪ • • :‬י ד‬ ‫•‪1‬‬

‫כמו בשעה שאשה ממיאוניה או קאריה‬

‫ד‬
‫• •‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫•ז‬ ‫• ••‬ ‫ז‬ ‫•י• ■‬ ‫ד‬
‫ד ־‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬

‫צובעת שנהב בארגמן כעדי ללחיי סוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ‪ :‬זי•‬ ‫־ ‪:‬־•‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬ד ד‪1‬‬ ‫ע ו ז‬ ‫־ ־‬

‫הוא מנח בחדרה‪ ,‬ורוכבים לא אחד ולא שנים‬

‫‪:‬־•‬ ‫‪:‬‬ ‫ע ז‬ ‫ג•‬ ‫׳*‬ ‫* •‪ 1‬ז‬ ‫\ ז‬

‫רוצים בו‪ ,‬אולם הוא מנח לשמח לב מלך‬

‫‪145‬‬ ‫בשתי מעלות‪ ,‬כעדי לסוסו‪ ,‬וגדלה לנוהג בו‪,‬‬
‫י‬ ‫־•‬ ‫ז‬ ‫ו\‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫נ־‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬

‫ככה אכן‪ ,‬מנלאוס‪ ,‬בךם הכתמו ירכיך‬

‫האצילות‪ ,‬רגליך‪ ,‬וחן קךסליך מלמטה‪.‬‬
‫מזיד רטט אחז בשליט הגברים אגממנון‪,‬‬
‫כשראה את הדם השחור שנגר מהפצע‪,‬‬
‫״־•••־‬ ‫ע״־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־ ז‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫ע ז‬ ‫‪1‬‬

‫‪150‬‬ ‫ורעד מאימה מנלאוס עצמו‪ ,‬היקר לארס‪.‬‬

‫־"‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ז זי‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫עע־‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬ז‬

‫אך כשראה שפתיל החץ חיזיו מחוץ לפצע‪,‬‬

‫שבה אליו והתאוששה רוחו בחזהו‪.‬‬
‫ז ‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫״ז‬ ‫ז ז‬

‫גנח בכבדות ודבר אליהם השליט אגממנון‪,‬‬

‫אחז נדד מנלאוס‪ ,‬ולןדו נאנקו אנשיהם‪:‬‬
‫‪155‬‬ ‫״אחי היקר‪ ,‬כדי שתמות ערכתי הסכם זה‪,‬‬
‫ע '‬ ‫ע* ״‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז־‬ ‫עז‬ ‫״ ‪- 1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬ז ז‬ ‫ז•‬

‫לפני האכאים הצבתי אותך ללחם בטתינים‪,‬‬

‫וכך הטרדנים פגעו בך‪ ,‬וךמסו את בריתנו‪.‬‬
‫אך השבועה ורם הטלאים אינם חסרי ת'קף‪,‬‬
‫אף לא קדשת הנסכים והאמון בלחיצת ןד‪.‬‬
‫‪160‬‬ ‫גם אם האולימפי אינו מתערב בו ברגע‪,‬‬
‫׳‬ ‫זע ‪-‬‬ ‫ז••‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ז‬

‫כעבר זמן הוא פועל‪ ,‬וגובה מחיר גבוה‬

‫בראשי האנשים‪ ,‬בנשיהם ובילדיהם‪.‬‬
‫ע‬ ‫‪ 1‬־ ‪•• 1‬‬ ‫ע‬ ‫• ‪ :‬״‬ ‫׳‬ ‫ז ‪:‬־ ז •‬ ‫••‬ ‫‪ :‬ז‬

‫הלא אני יודע היטב‪ ,‬גם בלב‪ ,‬גם בנפש‪:‬‬

‫יבוא יום ובו איליוס הקדושה לא תהיה עוד‪,‬‬
‫* ‪1‬ע‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫‪165‬‬ ‫ולא פריאמוס מוצק החנית‪ ,‬ועם פריאמוס‪.‬‬

‫­‬ ‫ו ­‬ ‫־־‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫* ־‬ ‫־ ו ־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫!‬

‫זאוס בן קררנרס בכסאו דוךם‪ ,‬שוכן השמים‪,‬‬

 ‫‪ 118‬שיר רביעי‬

‫ינער את האיגיס השחור מעל לכל אלה‪,‬‬

‫בזעם על התךמית‪ .‬כל זה יתקים בהכרח‪.‬‬
‫אך צער נררא עליך זיעיק עלי‪ ,‬מנלאוס‪,‬‬
‫אם תמות ותשלים כנגזר את מכסת חייך‪.‬‬
‫הצמאהלמים‪,‬‬
‫י‬ ‫ן ־•‬ ‫־ ‪ •• :‬ד‬
‫אני אשוב בחרפה אל ארגוס‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‬ ‫‪: ••• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־ •‬

‫משום שעד מהרה יזכרו בארצם האכאים‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫ז ־ ־ •‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫•ד ‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪.‬י־‬

‫וכך לפריאמוס ולעמו את הלנה מארגוס‬

‫־‪:‬‬ ‫? ••• ז‬ ‫•••‬ ‫ן ־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ז־‪1‬‬

‫‪.‬ישאירו לשם גאוה‪ .‬ןכאן יךקבו עצמותיך‪,‬‬

‫לא מגמרת‪.‬‬ ‫\‬ ‫■זז‬
‫תשכב מת בטרויה עם מטלה‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־‬

‫ובין הטרדנים היהירים אחד יתפאר כך‪,‬‬

‫מדלג על קברו של מנלאוס המהלל‪:‬‬
‫׳הלואי שאת זעמו אגממנון תמיד יממש כך‪,‬‬
‫כפי שכעת הוא פלש לחנם עם צבא האכאים‪,‬‬
‫ד ‪ -‬־ •‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬ז•‬ ‫ז ־‬ ‫;• ז ••‬ ‫‪•:‬‬

‫והנה הוא שב בחזרה אל ארצו והביתה‬

‫ן ־ ־‪1:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫־‪ :‬־ ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪•• • :‬‬

‫עם ספינות ריקות‪ ,‬והשאיר את אחיו מנלאוס‪.‬׳‬

‫מישהו כך ידבר‪ ,‬ו־אותי שתבלע אז הארץ‪.‬״‬
‫אך מנלאוס ןה'ב השער עודדו ואמר לו‪:‬‬
‫״התעודד‪ ,‬ואל תעורר בהלה בצבא האכאים‪.‬‬
‫ד ־ ־ •‬ ‫• ‪ 5‬ד‬ ‫•••דד‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬

‫החץ החד לא ננעץ במקום מסכן‪ ,‬אלא קדם‬

‫נעצר בחגודה המבהיקה‪ ,‬ומתחת‬
‫ברצועה ובסנר שידי חרשים התקינוהו‪.‬״‬
‫‪1‬‬
‫• ‪• :‬‬ ‫ד ד•‬ ‫*‪••:•.‬‬ ‫־ • ד‬ ‫ד‬ ‫ד‪:‬‬

‫והשליט אגממנון השיב על כך ואמר לו‪:‬‬

‫״הלואי שאכן כך הדבר‪. ,‬יקירי מנלאוס‪,‬‬
‫אך הרופא יבריק ו‪.‬יניח תרופות על הפצע‬
‫ןהן‪.‬ישביתו את המכאובים השחורים‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ופנה לכרת האלוהי‪ ,‬לטלתיביוס‪:‬‬
‫•‬ ‫• ' ‪ :‬־ ! •‬ ‫ד‪•••:‬‬ ‫־ד‬ ‫דד‬ ‫ד־‬ ‫ד‪1‬‬

‫״טלתיביוס‪ ,‬הןדרז וקרא לכאן את מכאון‬

‫בנו של אסקלפיוס‪ ,‬שהוא רופא ללא דיפי‪,‬‬
‫כדי שיראה את מנלאוס העז‪ ,‬בן אטראוס‪.‬‬
‫־ ‪••• 1‬‬ ‫״ •••‪1‬‬ ‫ד־‬ ‫••• ••• ־‬ ‫•י•‬ ‫‪:‬־‬ ‫••• • ‪:‬‬ ‫‪ :‬״‬

‫איזה טרדני או ליקי שלח אליו חץ ופגע בו‪,‬‬

‫המלחמה מתחדשת ‪119‬‬ ‫‪224-197‬‬

‫קשת מנסה‪ ,‬לתהלה בשבילו‪ ,‬ולנו לצער‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬והכרוז ששמע לא סרב לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫••••‬ ‫ז ־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪ 1‬־ ‪7‬‬ ‫ז ־‬ ‫ז‪1‬‬

‫בין האכאים חוגרי הארד עשה את הדרך‪,‬‬

‫׳‬ ‫■זו ?י ‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־ ‪• -‬‬ ‫•• ‪1‬‬

‫‪200‬‬ ‫תר אחרי הגבור מכאוץ‪ .‬עד שהבחין בו‬

‫עומד‪ ,‬וסביבו שורות נושאי מגן _רבי כוח‪,‬‬
‫שבאו אתו מטריקה מכלכלת הסוסים‪.‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‪•.••••:‬‬ ‫‪1‬‬
‫••‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•••‬

‫נגש אליו‪ ,‬ובמלים כנופות דבר ואמר לו‪:‬‬

‫‪ :‬ז ־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫! • •‬ ‫׳‬ ‫•• ‪1‬‬

‫״בן אסקלפיוס‪ ,‬קורא לך השליט אגממנוץ‪,‬‬

‫‪205‬‬ ‫כדי שתהאה את מנלאוס העז‪ ,‬בן אטראוס‪.‬‬
‫איזה טרדני או ליקי שלח אליו רוץ ופגע בו‪,‬‬
‫קשת מנסה‪ ,‬לתהלה בשבילו‪ ,‬ולנו לצער‪.‬״‬
‫ן ־ ־‬ ‫׳ ‪ :‬ד‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫• ‪ • :‬ז‬ ‫׳‬ ‫‪••• \ :‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ועורר בדבריו את הלב בחזהו‪.‬‬

‫ז ״‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫••‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪1‬‬

‫בין ההמון הם עברו ברחבי מחנה האכאים‪,‬‬

‫‪210‬‬ ‫עד שהגיעו אל המקום בו נפגע מנלאוס‬
‫זהב השער‪ .‬בחירי הצבא נאספו מסביב לו‬
‫ז■‬ ‫■‬ ‫•••••• ‪1‬‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ •• ז‬ ‫‪1‬‬

‫במעגל‪ ,‬והאיש השקול לאל צץ באמצע‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ד ‪ :‬־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז •‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪ :‬ז‬

‫מןד משך את החץ מחגורת המתנים‪,‬‬

‫זיזיו החדים נשברו לאחור כשמשך בו‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫‪ ••• 1‬זי‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫• ‪: 1‬‬ ‫־ ־•‬ ‫ד‬

‫‪215‬‬ ‫התיר את החגורה המבהיקה‪ ,‬ומתחת‬

‫• ־ ־‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫ז‬ ‫־ ־‪• 1‬‬ ‫ד‬ ‫־ ו־‬ ‫ד‬ ‫• •‬

‫רצועה וסנר שידי חרשים התקינוהו‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫• ‪• :‬‬ ‫ד ד •‬ ‫•••‪••:‬‬ ‫! • ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫ךאה את פצעו‪ ,‬במקום שפגע אותו חץ מר‪,‬‬

‫מצץ את הדם‪ ,‬ומךח עליו בבקיאות מיני סם‬
‫מהניע‪ ,‬שפעם כירון* נתן לאביו ברצון טוב‪.‬‬
‫‪220‬‬ ‫עוד הם עוסקים במנלאוס השואג באימץ‪,‬‬
‫וכבר התקדמו שורות אוחזי המגן הטרדנים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־ ז ״‪1‬‬ ‫!־••‬ ‫• ‪1 1 -1‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫אלה חשבו על הקרב ושנית חגרו נשק‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫ד זו‬ ‫‪17‬‬ ‫•• •‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ זי‬

‫ואז ליא היית רואה מנמנם את אגממנח‬

‫‪1‬‬ ‫— זד ‪1‬‬‫—‬ ‫•‪.‬י‬ ‫‪•• 1-1‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪7 :‬‬

‫הנהךר‪ ,‬אף לא נךתע‪ ,‬או סולד לשלף חרב‪,‬‬

‫הקנטאור הנבון שחי בהר פליון‪ ,‬והיה מחנכם של כמה גיבורים‪ ,‬בהם אכילס‬ ‫♦‬
‫ואיאסון‪.‬‬
 ‫אלא להוט בכל מאודו לקרב המפאר שם‪.‬‬
‫‪•• 7 : -‬‬ ‫־ זי ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 •/‬‬

‫עזב שם את סוסיו ורכבו העטור בנחישת‪,‬‬

‫י‬ ‫• ן‬ ‫■‪.‬י ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-7‬‬

‫י‬
‫עצר אותם מתנשפים והוביל הצדה הנער‪,‬‬
‫־ ־*‬ ‫־* ‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪ 1‬־ ‪* 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫אוךימדון בן פטולמיוס בנו של פיריאוס‪.‬‬

‫צוה אדונו שישמרם מוכנים עד לרגע‬
‫* ־‬
‫‪.*7‬‬ ‫־‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪*•1 1 ••/‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫*‪7‬‬

‫שיתעיפו איבריו כאשר יפקד על המוז רב‪.‬‬

‫ן ‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫‪ :‬־ ••‬ ‫־ נ־ ד‬ ‫‪77‬‬ ‫*•‬ ‫‪:••/‬־‪:‬‬

‫והוא בין שורות לוחמים הלך לו ברגל‪.‬‬

‫ובין ה ת אי ם מהירי הסוסים ליד אלה‬
‫שנךאו להוטים‪ ,‬נעמד והוסיף להם מרץ‪:‬‬
‫״אךגיאים‪ ,‬אל תרפו את גבורתכם הזועמת‪,‬‬
‫להונאות זאוס האב לא יהיה מסיע‪.‬‬
‫‪ :‬־*• ־‬ ‫• ז ‪•/‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬

‫הראשונים שהפרו שבועה בזרוע פוגעת‪,‬‬

‫י‬ ‫‪------‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז•‬

‫בשרם העניג יהיה מאכל לנשר ולעיט‪,‬‬

‫־*‬ ‫*‬ ‫‪*.••/:‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7‬‬ ‫*‬
‫‪ :‬־‪.‬‬ ‫*‬ ‫* ‪7‬‬
‫‪/‬‬ ‫‪77 :‬‬

‫ואנו נוביל בספינות את נשיהם !*ילדיהם‬

‫הפעוטים‪ ,‬כשנכבש את עירם המבצרת‪.‬״‬
‫\ ‪77‬‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪! * • / :‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬

‫וכשראה נרתעים מ מל ח מ ה ואימיה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫* • ‪7 7 :‬‬ ‫•‪* 7 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫את אלה גנה במלים חריפות והטיח בזעם‪:‬‬

‫״ארגיאים צעקנים‪ ,‬איפה הבושה? מוגי לב‪,‬‬
‫״‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‪*17‬‬ ‫־* ״ *‬

‫למה אתם מתעכבים כאילות מכות הלם‪,‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫\‬ ‫‪ 5‬־‪7‬‬ ‫־‪* 1‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫שבלאות לאחר מרוצה במישור רחב ידים‪,‬‬

‫‪7‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪ 7‬ז ••‬

‫נעמדות‪ ,‬ואין בלבן עוד קרט של אימץ?‬

‫כך נעצךתם בוהים ואינכם נוקפים אצבע‪.‬‬
‫אתם מחכים עד שיגשו הטרועים אל חוף‬
‫הים האפיר ואל ספינותינו נאות הירכתים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7 : -----‬־*‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫ן•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪7‬‬

‫לךאות אם בן קרונוס יסוכך בןרועו מעליכם?״‬

‫כך בין שורות אנשיו הוא עבר והיה מפקח‪.‬‬
‫‪ :‬־ • •ו ­‬ ‫‪77:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬־־ ‪7 7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪17‬‬

‫ת ך המון לוחמים הוא הגיע אל הכרתיים‪.‬‬

‫סביב אידומנאוס העז הם חגרו נשק‪,‬‬
‫‪... ...‬‬ ‫■ן ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫•‬ ‫‪* :‬‬

‫אידומנאוס נצב בחלוץ‪ ,‬נועז כחדר בר‪,‬‬

‫ומךיונס בינתים האיץ בפלגות שבעירף‪.‬‬
 ‫המלחמה מתחדשת ‪121‬‬ ‫‪282-255‬‬

‫‪255‬‬ ‫ראה אותם ו שמח שליט הגברים אגממנוז‪,‬‬

‫ומיד במלים נעימות אמר לאידומנאוס‪:‬‬
‫?ו ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫״ ‪1‬‬

‫״ אי מ מנ או ס‪ ,‬אתה הח שוב לי מכל הדנאים‬

‫‪-‬־ ‪• -‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7 1‬‬
‫?‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••••‪•.‬‬

‫מהירי הסוסים‪ ,‬גם בקרב וגם בכל מעש‪,‬‬

‫״‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫ך‬
‫‪■1‬‬ ‫ו־‬ ‫־ ‪ 1‬יד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• • • 1‬‬

‫ואף במשתה‪ ,‬כאשר מוהלים טובי האו־גיאים‬

‫‪260‬‬ ‫בקערת הממסך את ייץ הזקנים* המפיץ אור‪.‬‬
‫כי בין האכאים ארכי השער כל היתר‬
‫• ץ ‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪ 1‬־ \‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬

‫שותים מנה‪ ,‬בעוד גביעך מלא בכל רגע‪,‬‬

‫״‬ ‫־‬ ‫?י‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪** 7‬‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫‪7 7‬‬

‫כמו גביעי‪ ,‬ללגם בשעה שלבך מבקש זאת‪.‬‬

‫ובכן צא לקרב‪ ,‬והיה כפי שפעם הצהו־ח‪.‬״‬
‫‪265‬‬ ‫ו אי ת מנ אוס מנהיג הכרתיים השיב לו‪:‬‬
‫״בן אטו־אוס‪ ,‬אכץ אהיה נאמץ כאחיך לנשק‬
‫כמו שהבטחתי לך בתחלה !הנהנתי במצח‪.‬‬
‫בין האכאים ארכי השער זרז את היתר‪,‬‬
‫כדי שמיד נלחם‪ ,‬הרי הטרוינים השליכו‬
‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫‪.‬‬ ‫ז•‬ ‫־ *‬ ‫ו־••‬ ‫׳‬ ‫• ‪•• 7‬‬ ‫ד •‪7‬‬ ‫* ••‬

‫‪270‬‬ ‫את השבועות‪ .‬וצפויים להם מות ןאבל‪,‬‬

‫כי הם ראשונים הפרו שבועה בץרוע פוגעת‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ובץ אטראוס המשיך בלב שמח‪.‬‬
‫דרך המוץ לוחמים הגיע אל שני האיאסים‪,‬‬
‫הם התחמשו‪ ,‬ן־ענץ חיל‪.‬רגלים נע אחריהם‪.‬‬
‫‪275‬‬ ‫כמו שרועה מראש הר מבחין בענן בא‬
‫מעל הץם‪ ,‬ממערב נךדוף במשב זפירוס‪,‬‬
‫ולו‪ ,‬הצופה מךח‪1‬ק‪ ,‬נךאה שחור אף מזפת‪,‬‬
‫נע ומכסה את הים‪ ,‬מביא סופה משתוללת‪,‬‬
‫*‬
‫‪• 7‬י‬ ‫* *‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ־‬ ‫׳‬ ‫־‪7‬‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫*‬
‫־ •‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫וזה רואה ונרעד‪ ,‬ומוביל למערה את העדר;‬

‫‪280‬‬ ‫כך לצד שני האיאסים נהרו חביבי זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬־ *‬ ‫‪*7‬־‬ ‫‪ 7‬־* ־ *‬ ‫*‬
‫‪1‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬

‫פלגות צפופות‪ ,‬כל אחת משחירה‪ ,‬מסמרת‬

‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ * ־‬ ‫־ ־‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫*‬

‫מגנים וחניתות‪ ,‬צועדות אל אימת קרב‪.‬‬

‫‪ 1‬ז‬
‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫•\‬ ‫‪1‬־‬ ‫׳‬ ‫‪* -‬־ •‬ ‫‪•• 7‬‬

‫יין שנמזג במועצת הזקנים והבכירים‪.‬‬

 ‫‪ 122‬שיר רביעי‬
‫‪283‬־>■‬

‫ךאה אותם ו שמח מ אוד ה שליט אגממנון‪,‬‬

‫הרים קול ובמלים כנופות דבר אליהם‪:‬‬
‫״מנהיגי האכאים חוגרי הארד‪ ,‬האיאסים‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫ז ‪• - : -‬‬ ‫׳‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪•*:‬‬ ‫ד ־־ ־ ־‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ! •‬
‫‪285‬‬
‫אתכם לא יאה לזרז‪ ,‬ולא אצוה‪ ,‬כי ממילא‬
‫ד‬ ‫*‬
‫* *‬ ‫*‬ ‫‪------:‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•••‬ ‫ר ‪••• :‬‬
‫ז‬

‫אתם ממריצים את אנשיכם ללחם בכל הכוח‪.‬‬

‫הייתי רוצה‪ ,‬חי זאוס האב‪ ,‬אתנה‪ ,‬אפולון‪,‬‬
‫שאימץ כזה היה בחזם של כל אנשינו‪.‬‬
‫‪2‬־ ד *•‬ ‫ד‬ ‫זר‬ ‫‪ :‬ד ז־‬ ‫דד‬ ‫יד•״•‬ ‫ר‬
‫ז‬

‫‪290‬‬ ‫מהר אז היתה עירו של פריאמוס המלך‬

‫‪ -‬זי זד י‬ ‫־־‬ ‫‪*:‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫ד‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫*‬
‫־*‬

‫מןכינה ראש תחת חיינו‪ ,‬כבו שה ושוממת‪.‬״‬

‫ובדברו עזבם‪ ,‬ואל אחרים הלך הלאה‪.‬‬
‫ד ‪ :‬ד‬ ‫ד ־‪1‬‬ ‫‪5‬־ ״ •‬ ‫׳ ‪•: :‬‬ ‫‪:‬־•דד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫ואז הגיע אל נסטור‪ ,‬הנואם הצלול מפילוס‪,‬‬

‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫י‬ ‫־‪.‬־ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫עורך את אנשיו ומאיץ שיתקיפו באימץ‬

‫‪295‬‬ ‫סביב פלגון הגדול‪ ,‬ןאלסטוד וכרומיוס‪,‬‬
‫ביאס רועה הגברים‪ ,‬ןהימון המלך‪.‬‬
‫ראשית ערך רכבים עם רכביהם וסוסיהם‪,‬‬
‫ואת הרגלים מאחור‪ ,‬רבים ועזי לב‪,‬‬
‫׳‬ ‫ן‬ ‫״ ־ •‬ ‫•• ד‬ ‫ד ־־ ‪• :‬‬ ‫‪••• :‬‬

‫בסוללה מול אויב‪ ,‬ופחדנים שם באמצע‪,‬‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־ ‪ :‬ד ־‬ ‫י‬ ‫‪ 2‬ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪300‬‬ ‫כך שגם איש שאיננו רוצה ילחם מהכךח‪.‬‬

‫אחר כך חלק פקדות לרכביו והתריע‬
‫לעצר בסוסים‪ ,‬שלא י חז רו בה מון ללא סדר‪:‬‬
‫״שאיש לא זיעז‪ ,‬סומך על כשרו כרכב וכגבר‪,‬‬
‫לצאת יחידי לפני חבריו וללחם בטרוינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫ן‪ •• -‬ד‬ ‫• ‪•• 2‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד••‬

‫‪305‬‬ ‫אולם גם אסור שיסוג‪ ,‬לבל תאבדו את הכוח‪.‬‬

‫אך לוחם העומד במצב שבו רכב מול רכב‪,‬‬
‫ינעץ את החנית‪ ,‬זו דרך טובה מאין כמוה‪.‬‬
‫ככה ללכד חומות וערים הצלי חו קוךמינו‪,‬‬
‫כי על דרך ודוח דומו ת בלבם הם הקפידו‪.‬״‬
‫‪310‬‬ ‫כך עודךם הזקן‪ ,‬הבקי בקרבות שמפעם‪.‬‬
‫ךאה אותו ו שמח מ אוד ה שליט אגממנון‪,‬‬
‫הרים קול ובמלים כנופות דבר ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 2‬־ ־‬ ‫‪1‬‬
‫המלחמה מתחדשת ‪123‬‬

‫״זקן‪ ,‬הלואי שלנפש הזאת שבין צלעותיך‬

‫היו גם בךכיך נלוות‪ ,‬והיה משתמר בך כוח‪.‬‬
‫‪315‬‬ ‫אך הזקנה מחלי שה גם אותך‪ .‬את שנותיך‬
‫הייתי נותן לגבר אחר‪ ,‬והיית צעיר עוד‪.‬״‬
‫ונסטור ה_רכב מגרנה השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״אכן‪ ,‬בן אטראוס‪ ,‬הייתי עולז לו הייתי‬
‫כמו בזמן שהרגתי את הגבור אראו תלון‪.‬‬
‫‪320‬‬ ‫אך לבני האדם האלים לא נותנים הכיל יחד‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫־‬ ‫ז•‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬

‫אם אז הייתי בחור‪ ,‬כעת הזקנה עלי באה‪.‬‬

‫‪77‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־ •‪711‬‬ ‫‪*•7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* * 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫אך גם כך אהיה בין הרכבים‪ ,‬ובאזניהם אשמיע‬

‫את עצתי וךברי‪ ,‬הלא לזקנים זו ץכות‪.‬יתר‪.‬‬
‫בחניתות ילחמו צעירים‪ ,‬אלה שבאו‬
‫‪325‬‬ ‫אל העולם אחרי ובוטחים בכוחותיהם‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ובן אטו־אוס המשיך בלב שמח‪.‬‬
‫פגש את הרכב מנסתאוס‪ ,‬בנו של פטאוס‪,‬‬
‫‪... ...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫״• ן•״•‬
‫••• •‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪ 7‬־‬

‫עומד בחברת אתונאים אדוני המלת קרב‪.‬‬

‫‪71‬‬
‫!‬ ‫‪:‬־ \ ־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:*.*:‬־‬

‫אוריסאוס המחכם נערך ליד כוחות אלה‪,‬‬

‫‪330‬‬ ‫ו ל דו בשורות‪ ,‬קפלי ם‪ ,‬ולא ךפ י‪,‬ירים‪,‬‬
‫עמדו עוד‪ .‬האנשים לא שמעו זעקות קרב‪,‬‬
‫‪71‬‬
‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־ י‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪: 7‬־ ‪* 7‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫כי הטרוינים מאלפי הסוסים והאכאים‬

‫‪ 7 :‬־ ־ ‪.‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ‪•*:‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫־‪:‬‬

‫רק עכשו הצעידו גדורים‪ .‬לכן הם המתינו‬

‫עד אשר יתקדם כוח אחר של אכאים‪,‬‬
‫‪335‬‬ ‫יסתער על הטרדנים‪ ,‬והקרב יפתח כך‪.‬‬
‫ראה וגער בהם שליט הגברים אגממנון‪,‬‬
‫‪ 1‬׳‬ ‫‪.•-----‬־ ‪:‬‬ ‫־ ‪•7 :‬‬ ‫־ •‬ ‫‪•••7‬‬ ‫‪ 7:‬־‬ ‫‪7 7‬‬

‫הרים את קולו ובמלים כנופות דבר אליהם‪:‬‬

‫‪. . . . . . . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫־ •‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬

‫״אתה‪ ,‬בנו של פטאוס‪ ,‬המלך בחיר זאוס‪,‬‬

‫ואתה הגדול בנוכלים שחושב רק על רוח‪,‬‬
‫׳‬ ‫* ־‬
‫'‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪• 2‬‬ ‫־‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪7‬‬

‫‪340‬‬ ‫למה אתם נרתעים‪ ,‬למי חכיתם שיבואו?‬

‫‪7...‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪• 2 7‬‬ ‫'‪• 72‬‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬

‫יאה לשניכם לצעד לחזית‪ ,‬ללכת קדימה‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*17‬‬ ‫׳ ‪*.•••• 7‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫• ‪2‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫*‬
‫־ ‪ 2‬־‬ ‫‪7‬־••‬

‫ובין ראשונים לעמיד במערכה היול!דת‪.‬‬

 ‫‪ 124‬שיר רביעי‬

‫לשמע על סעוךה שניכם מהירים מהיתר‪,‬‬

‫כשאנו‪ ,‬אכאים‪ ,‬עוןכים כרה לבחירינו‪,‬‬
‫נעים לכם אז לאכיל צלי בשר וללגים מגביע‬
‫­‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*•‬
‫• י‬ ‫ד‬ ‫ז*•*‬ ‫ץ•‬
‫‪345‬‬
‫יין דבשי לפי החשק‪ .‬אבל כרגע תביטו‬
‫בנחת ואפלו עשרה טורים של אכאים‬
‫*‬ ‫‪5‬־ ד ז־‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪— :‬‬

‫יקדימו אתכם וילחמו בארד שאינו חס‪.‬״‬

‫ואודיסאוס המחכם הזעיף מבט ואמר לו‪:‬‬
‫‪350‬‬ ‫״איזו מלה‪ ,‬בן אטראוס‪ ,‬חמקה מגדר שניך?‬
‫איך זה אתה אומר שאני מפחד‪ ,‬כשאנו‬
‫מעוךרים את ארס לזעם על הטרדנים?‬
‫עוד תךאה‪ ,‬אם תתענין ואם‪.‬יש לך חשק‪,‬‬
‫איך אביו של טלמכוס תוקף את חלוציהם‬
‫‪355‬‬ ‫של הטרדנים מאלפי הסוסים‪ .‬דבריך הם הבל‪.‬״‬
‫ךאז השליט אגממנוץ חיך והשיב לו‪,‬‬
‫ראה שהוא מרגז‪ ,‬וחזר מאותה פליטת פה‪:‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫ז ־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬ץ‬ ‫ד ז־‬

‫״בן לאךטס‪ ,‬צאצא זאוס‪ ,‬אוךיסאוס פקה‪,‬‬

‫לא אצוה עליכם‪ ,‬ולא אגנה ללא צו*ך‪,‬‬
‫‪360‬‬ ‫אני יודע עד כמה לבך אינו תח ש אלא‬
‫לשנינו‪.‬‬
‫דומה ‪..‬יש • ‪•• 1‬‬
‫ד‬
‫ודעה‬
‫חבה‪,‬׳ ‪ •• :‬ד‬
‫מחשבות • ד‬
‫‪ .‬נ‬
‫אז בוא‪ ,‬עוד נתפיס בענןן‪ ,‬אם נאמר כאן‬
‫דבר מה פתע‪ ,‬שהאלים‪.‬יהפכו זאת לאין‪.‬״‬
‫ובדברו עזבם‪ ,‬ואל אחרים הלך הלאה‪.‬‬
‫ז ‪ :‬ד‬ ‫ד ־‪1‬‬ ‫‪:‬־ •״ י‬ ‫*‬
‫׳ ‪ :‬־‪.‬‬ ‫‪:‬־דד‬

‫‪365‬‬
‫מצא את דיומדס‪ ,‬בנו הנמהר של טידאוס‪,‬‬
‫עומד ל‪.‬יד מךכבתו האיתנה‪ ,‬בין סוסיה‪,‬‬
‫ולצי דיומדס עמד סתנלוס בן קפנאוס‪.‬‬
‫ךאה אגממנון שליט הגברים את דיומדס‪,‬‬
‫השמיע מלים כנופות באזניו ונזף בו‪:‬‬
‫! ז־‪1‬‬ ‫‪ :‬ד ‪:‬ד‬ ‫ן‬
‫‪370‬‬
‫״אוי‪ ,‬בן טידאוס מאלף הסוסים עז הנפש‪,‬‬
‫למה אתה נרתע‪ ,‬ובוהה אל שדה הקרב?‬
‫‪1‬ד‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫*‬
‫•‬
‫*‬ ‫ז‬ ‫*‬

‫זו לא היתה דרכו של טידאוס להרתע כך‪,‬‬

‫די‬ ‫‪ •• :‬ד ־‬ ‫*‬
‫•‬
‫* *‬
‫המלחמה מתחדשת ‪125‬‬ ‫‪402-373‬‬

‫לפני אנשיו הוא ןצא ונלחם באויביהם‪,‬‬

‫זכיתי‬ ‫מספלים יהעלים ‪7‬לפעלו‪ .‬לא‬
‫?‪ • 1X8‬י‬
‫כך‬
‫י י * *‬

‫‪375‬‬ ‫לפגיש אותו‪ ,‬אך אומלים שעלה על היתר‪.‬‬

‫פעם הוא בא כיליד לגיס אנשים במיקנה‪,‬‬
‫י‬ ‫נ • ■•‪••1‬‬ ‫דז *‬ ‫• ־*'‬ ‫•‪1‬‬ ‫ז‬

‫ויחד עם פוליניקס הדומה לאל התארח‪.‬‬

‫הם צעדו אל החומות הקדושות‪ ,‬נגד תבי‪,‬‬
‫התחננו שנתן להם מסיעים בעלי שם‪,‬‬
‫‪380‬‬ ‫והמיל‪,‬נים‪ ,‬כפי שבקשו‪ ,‬נענו לתת זאת‪,‬‬
‫אך זאוס שנה דעתם באותות שהלאיגו‪.‬‬
‫וכך אלה הלכו לללכם‪ ,‬עד שהגיעו‬
‫לאסופוס המלשיא המקף סבכי גימא‪,‬‬
‫שם האכאים שגרו כנציג את טידאוס‪.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬

‫‪385‬‬ ‫והוא הלך ומצא לבים מבני קלמוס‬

‫שסעדו בבית מלכם הכביר אטאוקלס‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪5‬‬ ‫ז ‪ :‬־‬ ‫*‪.‬־‬

‫טידאוס נוהג הסוסים‪ ,‬אם כי היה זר‬

‫ז‬ ‫זז‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־ ־•‬

‫לא פחד‪ ,‬וכאיש ןחיד בין המ‪1‬ץ הקלמיאים‪,‬‬

‫הץמיץ אותם להתחרות בו‪ ,‬וללא קישי‬
‫‪390‬‬ ‫נצח בכל‪ ,‬עד כלי כך סיעה לו אתנה‪.‬‬
‫הקדמיאים מדרבני הסוסים כעסו אז‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8 7‬־‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫‪:‬־‪::‬־•‬ ‫•‬ ‫‪•• : 1‬‬
‫‪-----‬‬

‫ובדרכו חזרה טמנו פח מחכם‪ ,‬וארבו לו‬

‫' ‪1 1 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן \‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪77‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫חמשים צעירים‪ ,‬ובראשם עמדו שנים‪,‬‬

‫ז ־‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ • •‬

‫מיאון בץ הימון‪ ,‬איש שדמה לבני־האלמות‪,‬‬

‫‪395‬‬ ‫ובן אוטופונוס העז כלוחם‪ ,‬פוליפונטס‪.‬‬
‫אבל טידאוס המיט עליהם כליה מבישת‪,‬‬
‫•■‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫ן‪•• -‬‬ ‫״ •‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ז‬

‫הרג את כלם‪ ,‬והרשה לחזר לאחד לק‪,‬‬

‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫• !‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ 1‬־‬

‫למיאון‪ ,‬אותו שלח כי צית לאותות משמים‪.‬‬

‫כזה היה טידאוס האיטולי‪ ,‬אך הוא הוליד בן‬
‫י‬ ‫־ י‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪ 1‬־‪*.‬‬

‫‪400‬‬ ‫נחות מאביו כלוחם‪ ,‬ורק כנואם טוב ממנו‪.‬״‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪5‬‬ ‫י‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬

‫כך דבר‪ ,‬וליומלס לב העצמה לא פצה פה‪,‬‬

‫הוא התחשב בגנוי וכבד את המלך‪.‬‬
 ‫שיר רביעי‬

‫אך בן קפנאוס המהלל השיב ואמר לו‪:‬‬

‫״אל תשקר‪ ,‬האמת ידועה לך‪ ,‬בן אטראוס‪.‬‬
‫שנינו אומרים שאנו טובים מאבותינו‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ן‪-‬‬ ‫•‬ ‫••• ‪7‬‬ ‫* •‬ ‫‪:‬‬

‫זכר שכבשנו* את תבי על שבעה שעריה‪,‬‬

‫זי‬ ‫זד‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪7 1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•י•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪.‬״ ד ־‬ ‫‪:‬‬

‫כשיצאנו עם כוח פחות נגד חומה מחןקת‪.‬‬

‫האמנו באותות האלים ובסיוע מזאוס‪,‬‬
‫ואלו הם נ שמדו בגלל שגעונם הפרוע‪.‬‬
‫־‬ ‫־ ז‬ ‫ד‬ ‫•‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫• ן ‪:‬‬ ‫••‬ ‫*•‬

‫לכן אל תציב את כבודם כשוה לכבודנו‪.‬״‬

‫••‬ ‫• *‬ ‫*‬
‫ז*‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫;•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1•• 7‬‬

‫הזעים מבט דיומדס רב העצמה‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬

‫‪ 7 :‬־‬ ‫‪9‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ד״‬ ‫•‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫• ן •‬

‫״שמר על שתיקה‪ ,‬ידידי‪ ,‬הקשב וצית לי‪,‬‬

‫איני מגנה את רועה העמים‪ ,‬אגממנוץ‪,‬‬
‫שמזרז אל הקרב את לוח מי האכאים‪.‬‬
‫אותו תלדה הגדלה‪ ,‬אם אכן צבאותיהם‬
‫יכו בטרוינים וילכדו את איליוס הקדושה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪* *•1‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ולד יהיה היג ד אם י שמדו האכאים‪.‬‬

‫‪ 7‬־ ־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫י ‪ 1‬־‪,.‬‬ ‫*‬

‫אז בוא‪ ,‬נתכונן להלחם בעז נפש‪.‬״‬

‫אמר‪ ,‬ו מ ך עם נשקו קפץ מהרכב לארץ‪,‬‬
‫נורא הצטלצל הארד על חזה המלך‬
‫* ־•' י‬
‫־ ‪/‬‬ ‫*־־־‬ ‫־‬ ‫‪77 7‬‬ ‫•‪:‬־*••‬ ‫‪7‬‬

‫כשזנק‪ ,‬וגם באיש יציב לב היה אוחז פחד‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫״‬ ‫‪77‬‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫‪* 7 1‬״ ‪ 1‬׳ ‪ 1‬־‬

‫כמו בשעה שעל חוף הומה‪ ,‬משברי ןם‬

‫מכים זה אחרי זה‪ ,‬נךחפים במשבי זפירוס‪,‬‬
‫תחלה הגל זוקר ריאש בלב ים‪ ,‬ואחר כך‬
‫נשבר בחוף ברעם אדיר‪ ,‬וסביב כתלי סלע‬
‫מךכין ראשו‪ ,‬מתקמר‪ ,‬ויורק את מי המלח‪,‬‬
‫כך ברציפות זו אחר זו פלגות ה ת אי ם‬
‫־־ ־־‬ ‫‪\ :‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫זי‬

‫‪9‬‬
‫יצאו לקרב‪ .‬כל מנהיג פקד על הכפופים לו‪,‬‬
‫•‬ ‫־־ ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫• ••‬ ‫ן•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪71‬‬
‫־‪1‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫והאחרים הלכו בשתיקה‪ .‬לא היית מניח‬

‫־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫*‬ ‫‪17‬‬ ‫* ‪1 7‬־••*‬

‫שהמונים כה רבים נוהדים ד ש קול בחזיהם‪,‬‬

‫בעוד שטידאוס וקפנאוס כשלו בהתקפת השבעה נגד תבי‪ ,‬בניהם)״האפיגונים״(׳‬

‫ובהם סתנלוס וןיומדס‪ ,‬כבשו את העיר‪.‬‬
‫המלחמה מתחדשת ‪127‬‬ ‫‪ 431‬־ ‪458‬‬

‫כי שתקו מאימת המפקרים‪ ,‬ועל כל איש‬

‫תוך צעין־ה נצנצה בהבהק חליפת כלי הנשק‪.‬‬
‫בעוד הטרדנים‪ ,‬כמו המוץ כבשים בחצר גביר‪,‬‬
‫עומדות לחליבת חלבן הלבן‪ ,‬ובלי הרף‬
‫‪435‬‬ ‫פועות בשעה שקול הטלאים עולה באןניהן‪,‬‬
‫כף עלתה בצבא הרחב המלת הטרוינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־ \ ־‬ ‫‪7 77‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪17‬‬

‫כי לא היו לכלם ניב אחד ושפה משתפת‪,‬‬

‫׳‬ ‫\ ‪7 •/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪ \ :‬ז‬ ‫‪7‬‬

‫אלא עךבוב לשונות לפי ךבוי אךצותיהם‪.‬‬

‫את אלה ארס עודד‪ ,‬ואת האכאים אתנה‬
‫‪440‬‬ ‫אפרת העין‪ ,‬וגם האימה‪ ,‬הפחד‪ ,‬ואריס*‬
‫הצמאה לריב‪ ,‬אחות ומלוה לאל הטובח‪.‬‬
‫‪ -‬־‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫‪ :‬־‪7‬‬ ‫' ‪7‬‬ ‫‪*1‬‬ ‫־ ‪7 - :‬‬

‫זו בתחלה נמוכה‪ ,‬אך כעביר ץמן קובעת‬

‫את ראשה בשמים‪ ,‬בעוד היא צועדת בארץ‪.‬‬
‫זו היא שעכשו ביניהם השליכה מחלקת‪,‬‬
‫‪445‬‬ ‫כשהתהלכה בהמון ואנקות אנשים העצימה•‬
‫כאשר באותו מקום הם נפגשו כשהגיעו‪,‬‬
‫התנגשו מגנים‪ ,‬חניתות‪ ,‬ובכוח העם‬
‫גברים נחושי שךיונות‪ .‬מגנים קמורי בטן‬
‫הלמו זה בזה‪ ,‬והתעוררה המלה מטרפת‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫!‬ ‫‪7 \ -1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪1 * 1 9‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫‪450‬‬ ‫בד בבד נשמעו אנקות ושאגות מנצח‬

‫של נקטלים וקוטלים‪ ,‬והדם נגר על הארץ‪.‬‬
‫כמו נהרות שבחרף גולשים במורד הר‪,‬‬
‫שופכים במפגש עמקים את כיבד מימיהם‪,‬‬
‫נובעים ממעינות איתנים בנקרת גיא‪,‬‬
‫‪1-‬‬ ‫‪1‬־‬
‫‪: *:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪7:‬‬ ‫•‬

‫‪455‬‬ ‫ומרחוק בהרים שומע רועה את הרעם‪,‬‬

‫‪-‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ־‬ ‫‪•7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*•‪7‬‬

‫כך במפגש הכוחות בקעו הצעקה והסבל‪.‬‬

‫ראשון אנטילוכוס ה_רג אוחז נשק טרדני‪,‬‬
‫אמיץ בין החלוצים‪ ,‬אכפולוס בן תליסיוס‪.‬‬

‫האימה‪ ,‬הפחד ואריס הן עוצמות דמוניות שנזכרות במעמדי קרב‪ .‬לאריס‬ ‫*‬
‫)המריבה( יש תפקיד כמקור המלחמה‪.‬‬
 ‫‪ 128‬שיר רביעי‬
‫‪;459‬‬

‫הכה בקךקוד קסדתו העטוח־ז רעמת סוס‪,‬‬

‫נעץ את החנית ב מצ חו‪ ,‬לעמק העצם‬
‫‪460‬‬
‫חדר חד הארד‪ ,‬את שתי עיניו כסה חשך‪,‬‬
‫■‪ 1‬י‬
‫;‬ ‫• ז‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫יד־‬

‫והוא ה ת מו ט ט כמו מגדל בעמו ת הקשוח‪.‬‬

‫את הנופל אחז ברגליו ה שליט אלפנוד‬
‫‪ 7 7‬״‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪ 5‬ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫־‬

‫בן כל קו תן‪ ,‬מנהיג האבנטים גדולי הנפש‪,‬‬

‫גךר אותו מבין החצים‪ ,‬תאב להסיר את‬
‫נשקו במהירות‪ .‬אך נסיונו ארך רגע‪.‬‬
‫הבחין בו אגנור העז כשנשא את הפגר‪,‬‬
‫וכשנךכן ומתחת למגבו חשף צלע‪,‬‬
‫נעץ בו את חד הארד‪ ,‬והתיר אבר מאבר‪.‬‬
‫רוחו עזבה אותו‪ ,‬ונט ש על גופו עמל מר‬
‫־־‬ ‫‪71‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪ *:‬־‬ ‫‪757‬‬

‫בין הטרדנים והאכאים‪ ,‬הם זה על זה עטו‬

‫כמו ןאבים‪ ,‬וכל גבר השליך גבר אךצה‪.‬‬
‫איאס בן טלמוץ הכה את בן אנתמיון‪,‬‬
‫סימואיסיוס‪ ,‬עלם פורח‪ ,‬אותו אמו פעם‬
‫ילדה על גדות סימואיס כשירדה מאידה‪.‬‬
‫־‬ ‫״ *‬ ‫* ‪7 :7‬‬
‫‪•' :‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7: 7‬‬

‫הלכה לשם עם הוריה לשמר על עדריהם‪.‬‬

‫־‪'.*••:*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7 :7‬‬

‫לכן קךאו לו סימואיסיוס‪ .‬אך נמנע ממנו‬

‫לגמל להוריו על טפולם‪ ,‬כי ןמן קצר חי‪,‬‬
‫הכרע תחת חנית איאס כביר הנפש‪.‬‬
‫צועד לפנים הוא נפגע ליד הפטמה בחזהו‬
‫‪.. 7 :‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־ *‬ ‫‪:‬־‬ ‫* ‪ :‬־‬ ‫‪*7 :‬‬

‫מימין‪ ,‬חנית הארד חדרה ישר ופלחה את‬

‫‪7‬‬ ‫*‪7 :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪777‬‬ ‫!־‪1‬‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫*‪ 7‬־‬

‫כתפו‪ ,‬והוא נפל לעפר‪ ,‬התפלש על הקרקע‪,‬‬

‫־‪1‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•*‬ ‫‪:‬‬

‫כעץ צפצפה שצמח באחו גדול רווי מים‪,‬‬

‫׳‬ ‫־־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫* ‪ 7‬־‬
‫*‪.‬‬ ‫‪! **:‬־ ‪7 7 :‬‬

‫חלק‪ ,‬אך מסעף ענפים בקצה הצמרת‪,‬‬

‫‪485‬‬
‫עץ שגךע בבךזל מבהיק נגר בונה רכב‪,‬‬
‫לכופפו לגלגל עבור מרכבה מפארת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ז ‪7 7‬‬ ‫ז־‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫והוא מוטל ומתיבש על גדות נהר‪.‬‬

‫‪77‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫* ‪ 1‬־ ׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כך הרג את סימואיסיוס בן אנתמיון‬

‫המלחמה מתחדשת ‪129‬‬ ‫‪ 4‬־ ‪516‬‬

‫איאס האלוהי‪ .‬ואז בהמון‪ ,‬בן פדיאמוס‪,‬‬

‫‪490‬‬ ‫אנטיפוס נוצץ השךיון‪ ,‬הטיל בו כידון חד‪,‬‬
‫החטיא‪ ,‬ובלאוקוס‪ ,‬ה־יד טוב של אוליסאוס‪,‬‬
‫פגע במפ שעה‪ ,‬כשגרר גופת מת הצדה‪.‬‬
‫־ • ז־‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫' ‪ • / :‬ז ־‬ ‫־ •‪ * :‬־ ד‬ ‫ד־‬

‫והוא עליה נפל‪ ,‬ונשמט מידיו אותו פגר‪.‬‬ ‫•דד‬ ‫־‬ ‫״ ‪* • :‬‬ ‫ד ־‬ ‫ד‬ ‫ד •‪.‬״‬ ‫‪:‬‬

‫על קטילתו פרץ כעס נודא בלב אוליסאוס‪,‬‬

‫‪495‬‬ ‫הוא צעד בין החלוצים‪ ,‬חמו ש במתכת נוצצת‪,‬‬
‫בא ועמד בקרבת האויב‪ ,‬הביט לכל עבר‪,‬‬
‫׳‬ ‫י‪..‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫• •‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫•‪:1‬‬ ‫‪ :‬ד ־־‬ ‫ד‬

‫הטיל את כידונו המבהיק‪ .‬הטרדנים נסוגו‬

‫לפני מטיל הכידון‪ .‬אך הוא לא השליך סתם‪,‬‬
‫אלא פגע בממזר של פליאמוס‪ ,‬דמרקרארן‪,‬‬
‫‪500‬‬ ‫שבא מחות סוסותיו הקלות באבידוס‪.‬‬
‫‪ :‬־■‬ ‫־ ־‪1‬‬ ‫ד‬ ‫•• —‬ ‫זו ד‬

‫בחנית‪ ,‬זועם בגלל חברו‪ ,‬אוליסאוס הכהו‬

‫ברקתו‪ ,‬וחדר ועבר גם ברקה שמנגד‬
‫• זוזי‬ ‫זו‬ ‫ד ־ די‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪ :‬ד ־־‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ :‬־ די‬

‫חד חנית הארד‪ .‬את עיניו כסה חשך‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‪.‬׳‪1‬‬ ‫• ד‬ ‫• יד‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ד דד‬ ‫ן־ •‬

‫וכשנפל ונחבט צלצלו על גופו כלי הנשק‪.‬‬

‫‪505‬‬ ‫חלוצי הטרוינים והקטור המהלל אז נסוגו‪,‬‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫זו ‪11‬‬ ‫*‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ג־‬

‫והארגיאים בקול צעקו‪ ,‬גררו את מתיהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪.....‬‬ ‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫זו‬ ‫ז‪:‬־ ‪7 1‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ד ־ ‪•• :‬‬

‫התקדמו למלחק נכר‪ ,‬אך אפולון ברגז‬

‫השקיף מפלגמוס‪ *,‬וקרא בקול לטרדנים‪:‬‬
‫״קומו‪ ,‬טרדנים מאלפי סוסים‪ ,‬אל תסוגו‬
‫‪510‬‬ ‫מפני האךגיאים‪ ,‬גופם אינו מ ב תל או מאבן‪,‬‬
‫חסין ללהב ארד שחותך בבשר כשפוגע‪.‬‬
‫מה גם שאכילס בן תטיס יפת השער‬
‫לא נלחם‪ ,‬הוא ליד ספינותיו שקוע בכעס‪.‬״‬
‫ד י ־ * ־ ־‬ ‫ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪ :‬ד ׳‬

‫כך מהעיר קרא האל האיים‪ ,‬אך באכאים‬

‫ד ־ ־ •‬ ‫־‪1‬‬ ‫׳‬ ‫דד‬ ‫ד••‬ ‫די ד‬ ‫••ד•‬ ‫ד‪1‬‬

‫‪515‬‬ ‫האיצה בת זאוס‪ ,‬טריטוגניה המהללת‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫• זו‬
‫\ ••‬ ‫־ *‬ ‫זו ••ד‬ ‫‪1‬־‬ ‫י‬ ‫זו‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫••‬

‫שעברה בהמון משגיחה שמא איש מפנה ערף‪.‬‬

‫זו י‬ ‫־ ‪ 1‬זו‬ ‫•‬ ‫זו ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫זו ד‬ ‫זו ד ‪ :‬ד‬

‫המצודה של טרויה‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 130‬שיר רביעי‬
‫‪517‬־‪544‬‬
‫שם לכד הגודל את דיורס בן אמדינקאוס‪,‬‬
‫אבן חדה ליד הקרסל פגעה בו ברגל‬
‫ז ‪•; ,.,‬‬ ‫‪ : 7‬ז־‬ ‫‪:1‬‬
‫־ ־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ז‬ ‫• ‪17‬‬
‫•י‬

‫הימנית‪ .‬ידה את האבן מנהיג התרקים‪,‬‬

‫‪520‬‬
‫פירוס בן אימברסוס‪ ,‬יוצא העיר אינוס‪.‬‬
‫את שני הגידים והעצמות רסקה לגמרי‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪1 7 :‬־ ז־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪...‬‬

‫האבן חסרת החמלה‪ ,‬והוא על גבו מט‪,‬‬

‫צנח לעפר‪ ,‬ושלח את ידיו בעוד הוא גווע‬
‫•־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫דד‬ ‫•••‬ ‫ז ־‬ ‫‪! 7‬‬ ‫•••זז‬ ‫ד ‪-‬‬

‫אל חבריו‪ .‬ואז בא בריצה זה שפגע בו‪,‬‬

‫ד ־‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫ן•‬ ‫ד‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫‪525‬‬ ‫פירוס‪ ,‬ך?ןרו בחנית ליד הטבור‪ ,‬ו־לארץ‬

‫קרביו נשפכו‪ ,‬ועל עיניו חשכה האפילה‪.‬‬
‫ז‬ ‫־‪.‬־ די ־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־־ ••‬ ‫•• ־ד‬ ‫‪ : 9‬־‬ ‫ן !‬ ‫•‬ ‫ד‬
‫‪1‬ד ־‬
‫‪:‬‬

‫פירוס קפץ לאחוד וךקרו תואס האיטולי‬

‫מעל לפטמה‪ ,‬חדר לראה חד הנשק‪,‬‬
‫ן׳‬ ‫‪...... -‬‬ ‫■‬
‫ד•• ז‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬

‫תואס נגש ועמד מעליו‪ ,‬משך מחזהו‬

‫‪530‬‬ ‫את החנית הכבךה‪ ,‬שלף חרב משחזת‪,‬‬
‫נעץ באמצע בטנו‪ ,‬ואת ח ךו גזל ממנו‪.‬‬
‫אך את נשקו לא הסיר‪ .‬כי כתרוהו התרקים‬
‫רמי ציצת השער‪ ,‬חניתות ארכות בידיהם‪,‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪5 7‬־ •‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ז ••‬

‫והם‪ ,‬למרות שהיה גדול‪ ,‬נערץ ועז נפש‪,‬‬

‫‪535‬‬ ‫הדפו אותו‪ ,‬והוא מביהל נסוג מה שטח‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ד‪:‬‬

‫כך שניהם התגוללו בעפר זה ליד זהי‬

‫מנהיגיהם של התרקים ושל האפיאים‬
‫חוגרי הארד‪ ,‬ורבים אחרים נהרגו שם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫*‪.‬״•‪:•.‬‬ ‫ן‪... -‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬״•‬

‫אז לא יוכל איש שנכח בעמל לזלזל בו‪,‬‬

‫‪:‬־־‪•:‬״‬ ‫* ‪7 7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬
‫* ‪7‬־‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪540‬‬ ‫זה שעוד לא נפגע או נפצע בארד חד‬

‫שישוטט בחזית‪ ,‬ויובל בידה של אתנה‬
‫‪.... -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ :‬זז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• -:‬‬ ‫••‬ ‫••• ‪:‬‬

‫שאף תטה מעליו מטחי כל חנית וקליע‪.‬‬

‫כי טרדנים רבים ןאכאים ךבים באותו יום‬
‫היו מוטלים ופניהם בעפר זה לצד זה‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪*.•••:‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫שיר חמישי‬
‫גבורות דיומדס‬

‫השיר מוקדש לגבורות דיומדס‪ .‬בעזרת אתנה הוא מביס את הטרויאנים‪.‬‬

‫דיומדס פוצע את אפרודיטה‪ ,‬לאחר שזו מחלצת את בנה איניאס‪ ,‬ולבסוף‬
‫גם את האל ארס‪ ,‬שנלחם בשורות הטרויאנים‪.‬‬

‫ואז לדיומדס‪ ,‬בנו של טידאוס‪ ,‬פלס אתנה‬

‫נתנה כוח ועז‪ ,‬כדי שבין האתיאים‬
‫יבלט ויךכ'ש תתלה כגבור‪ .‬היא הציתה‬
‫על קסדתו ועל מגנו אש לא עוממת‪,‬‬
‫‪5‬‬ ‫כמו כוכב שלהי הקיץ* שקורץ ומפיץ אור‬
‫מכל כוכב‪ ,‬לאחר שרחץ במי אוקיאנוס‪.‬‬
‫אש כזאת על ראשו וכתפיו היא הדליקה‪,‬‬
‫*‬ ‫‪17‬‬ ‫•‬ ‫• ן‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫והאיצה בו אל אמצע הקרב‪ ,‬שנטש שם בדיחק‪.‬‬

‫הןה טרדני אחד‪ .‬דרס‪ ,‬כיהן הפיסטוס‪,‬‬
‫‪10‬‬ ‫עשיר ואיש ללא דפי‪ .‬שני בנים היו לו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ן•‬ ‫‪• 7‬‬

‫פגאוס ואיךאיוס‪ ,‬הבקיאים ללחם בכל דרך‪.‬‬

‫אלה חו־גו מהשאר ותקפו את דיומדס‪,‬‬
‫שניהם במרכבה‪ ,‬והוא ממולם בא ברגל‪.‬‬
‫‪•.•••• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7 :*.•:‬‬ ‫ד‬ ‫‪•* :‬‬

‫וכאשר התקרבו‪ ,‬באים האחד מול השנים‪,‬‬

‫‪ :‬־‪,‬‬ ‫־‬ ‫״ ‪7‬‬
‫•‬‫‪*7‬‬ ‫״ ‪ 7‬־‬ ‫* ‪:17 :‬‬ ‫‪:‬־‪:‬־•••‬

‫‪15‬‬ ‫פגאוס הקדים והטיל לעברו חנית ארכת צל‪,‬‬

‫חלף מעל כתפו השמאלית של בץ טידאוס‬
‫חד החנית והחטיא‪ ,‬ואז השליך בץ טידאוס‬
‫את הארד‪ ,‬והכלי לא נמלט מידו ללא טעם‪,‬‬
‫■ ־‬
‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫'‪ 1‬־ ‪• :‬‬ ‫‪777‬‬

‫פגע בפגאוס בין הפטמות‪ ,‬הפילו מהרכב‪.‬‬

‫•• ‪... ¥ 7‬‬ ‫• •‬ ‫׳‬ ‫־־ ‪7 1‬‬ ‫*• ‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫‪20‬‬ ‫אידאיוס קפץ לאחור‪ ,‬עזב את רכבו כליל היפי‪,‬‬

‫הכוונה לכוכב סיריוס‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 132‬שיר חמישי‬

‫לע מד ליד א חיו ה הרוג היה חסר אימץ‪.‬‬

‫״• ‪1‬‬
‫•‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫■י•‬ ‫ז •‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ד־‬

‫הוא ע צ מו לא הןה מ ת ח מ ק מכלןה קודךת‪,‬‬

‫לולא הפיסטו ס ה צילו בכך שכסהו בחשך‪,‬‬
‫כלי שהאי ש הזקן לא יכרע תח ת נטל האבל‪.‬‬
‫אך בנו של טיד או ס העז שלח את סוסיהם‬
‫אל הספינות ה ח לו לו ת ביד הכפופים לו‪.‬‬
‫ראו הטרוינים גדולי הלב את שני בני דרס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫!•‬ ‫‪: -‬‬ ‫ז‬

‫אחד בורח‪ ,‬וה שני הרוג ליד הרכב‪,‬‬

‫׳‬ ‫*‬
‫ז ‪ 7‬־‪.‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪ -‬י‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7 ...‬‬

‫וכלם רגזו בלבם‪ .‬אך אתנה אפרת העין‬

‫■ך‪ . -‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪-‬ן‬ ‫‪ • :‬־ך‬ ‫ד‪:‬‬ ‫‪ :‬ץ ז‬

‫אחזה בידו של ארס המ ש תולל‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬

‫‪ :‬ז‬ ‫׳ ‪ :‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬־‬ ‫ז ‪:‬־ז‬

‫״ארס‪ ,‬ארס‪ ,‬קטלן‪ ,‬הורס עןי ם‪ ,‬ותאב דם‪,‬‬

‫בוא נשאיר את הקרב לטרוינים ולאכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬ד‬ ‫־ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1:‬ז‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫שזאוס האב יקנה גדלה לאלה או לאלה‪,‬‬

‫‪.. . . .‬‬ ‫‪•••*•:‬‬ ‫ז‬ ‫‪•••1:‬‬ ‫ז ז‬

‫ושנינו נסוג ולא נח שף לחרוץ נפש זאוס‪.‬״‬

‫אמרה וסלקה מהקרב את ארס המתפרע‪.‬‬
‫־‬ ‫*‬
‫ז*‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫•• ־ ‪ 1:‬ד‬ ‫‪ : • :‬ז‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬

‫הו שיבה אותו ב חול שעל גלת סקמנלרוס‪,‬‬

‫והטרדנים נסוגו‪ .‬כל אחד ממנהיגי התאים‬
‫— ־•‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫הרג איש‪ .‬תחלה שליט הגברים אגממנוז‬

‫‪1‬‬ ‫‪:•.* ------‬‬ ‫־ ‪ :‬ז •‬ ‫־•‬ ‫‪ • :‬ז‬ ‫•‬ ‫ז־‬

‫השליך מלכבו את אוליוס ראש ההליזונים‪,‬‬

‫נעץ חנית בגבו‪ ,‬כ שהאי ש לאשוץ הפנה ערף‪,‬‬
‫בין הכתפים‪ ,‬ועד לחזה החליר את הלהב‪,‬‬
‫וכשנפל ונחבט צלצלו על גופו כלי הנשק‪.‬‬
‫אי ת מנ או ס הלג את פיסטוס בן בורוס‬
‫איש מיאוניה‪ ,‬שבא מטרנה‪ ,‬עבת הרגב‪.‬‬
‫ז‪••• •:‬‬ ‫ז ־‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫־!‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫׳ *‪.‬‬ ‫•ז‬

‫כידון ארך הגבור ה מ הלל אידומנאוס‬

‫נעץ בכתפו מןמין בעוד זה עולה על הרכב‪,‬‬
‫ממלכבתו הוא צנח וח שך שנוא אפפהו‪.‬‬
‫פ שטו מעליו את נשקו משרתי אידומנאוס‪.‬‬
‫‪ ...‬״‬ ‫•‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•י•‬ ‫••זד‬ ‫ד‪:‬‬

‫את בן ס ט ת פיו ס ה מי טיב לצוד‪ ,‬סקמנלויוס‪,‬‬

‫הרג מנלאוס בן אטראוס בחנית המ שחזת‪.‬‬
‫״• ‪...‬‬
‫ן •‬ ‫\‬ ‫־־‬ ‫־ ‪1‬־ •‬ ‫ז •‬ ‫־‬ ‫״ י‬ ‫• •‬ ‫‪7‬‬
‫גבורות דיומדם ‪133‬‬ ‫‪78-51‬‬

‫הוא היה ציד טוב שלמד מארטמיס לפגע‬

‫־‬ ‫• י‬ ‫•יי־‬ ‫•־ ־‪1‬‬ ‫*‪.‬׳ ז ־‬ ‫‪-‬ז‬ ‫‪77‬‬

‫בכל החיות הגדלות בהרים מצמיחי יער‪.‬‬

‫־ ‪................................1‬‬ ‫ז*‬ ‫‪1‬‬ ‫־*••‬ ‫־ ־‬ ‫‪:‬ז‬

‫אך כעת האלה המפזרת חצים לא סיעה לו‪,‬‬

‫י ן ז‬ ‫• •‬ ‫־ ‪ 1‬־;•׳‪•.‬‬ ‫ד •״ ד‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫־‪1‬‬

‫אף לא הטלת החנית למרחק שכיה הצטין בה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־ • *‪1‬‬ ‫•••‬ ‫! ‪1 7 1 7‬‬ ‫־ ‪1‬־*‬ ‫!־ ‪ 7‬־‬ ‫־ י‬

‫‪55‬‬ ‫דקרו מנלאוס הנודע בחנית‪ ,‬בן אטראוס‪,‬‬

‫נעץ חנית בגבו כאשר האיש מפניו נס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪77‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‪*.*-:‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪ 7‬־‪ : 1‬־ •‬

‫בין הכתפים‪ ,‬ועד לחזה החדיר את הלהב‪,‬‬

‫צנח כשראשו לפנים‪ ,‬ועליו צלצלו כלי הנשק‪.‬‬
‫־ ‪ ...‬״ ‪1‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫' ! ‪77‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫*‬
‫‪.* :‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫מףונס הרג את פךקלוס‪ ,‬בץ הךמונידס ־‬

‫‪60‬‬ ‫הוא האמן שידע לעצב כל מלאכת מחשבת‬
‫* *‪•.‬‬
‫־ ‪.* :‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬
‫‪.* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫! ־ ״‬ ‫*‪.‬־ ‪ 7‬־‬ ‫‪17 7 7‬‬

‫באצבעותיו‪ ,‬כי זכה לחבה יתרה מאתנה‪.‬‬

‫‪........‬‬ ‫*‪7‬‬
‫‪•:‬‬ ‫! ־ ‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫הוא שהתקין ספינות חטובות לאלקסנךרוס‪,‬‬

‫מקור הצרות שהיו האסון לכל הטרוינים‬
‫‪•7‬‬ ‫־!‬ ‫‪7 :1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫״ ‪7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫! ‪1‬‬

‫ואף לו‪ ,‬שאת כונות האלים לא זיךע כלל‪.‬‬

‫‪65‬‬ ‫וכאשר במודף השיג אותו מךיונס‪,‬‬
‫דקר את עכוזו הימני‪ ,‬מתחת לעצם‪.‬‬
‫הישר אל השלפוחית עבר חד הרימח‪,‬‬
‫ברכיו‪ ,‬וכסהו המות‪.‬‬
‫־ ‪... 7‬‬ ‫׳ ‪7 * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*!‬ ‫־‬
‫נפל על‬
‫‪ 7‬־‬ ‫״ ‪1‬‬
‫זועק הוא‬
‫מגס הרג את פדיוס‪ ,‬בנו של אנטנור‪,‬‬
‫‪70‬‬ ‫ממזר‪ ,‬אך תאנו האלוהית‪ ,‬כדי לשמח‬
‫את בעלה‪ ,‬גדלה אותו כאחד מבניה‪.‬‬
‫• ‪ 7‬י‪7 ,.‬‬ ‫" ‪7‬‬
‫! ״‪.‬‬ ‫׳ *! ‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7‬‬

‫אליו התקרב הלוחם הנודע בן פילאוס‪*,‬‬

‫בחניתו החרה הלם בו בעצם הערף‪,‬‬
‫חתך הארד בבסיס הלשון ישר לשנים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־•‪•-‬‬ ‫־ ‪771 7‬‬ ‫•‪ :‬״‬ ‫‪777‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬

‫‪75‬‬ ‫והוא צנח לעפר‪ ,‬שניו נושכות בארד קר‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫‪ 77 :‬־‬ ‫!‬ ‫׳ * ‪7‬‬ ‫* ‪7 7‬‬
‫‪ 7‬־ ־‪.‬‬ ‫!‬

‫אוךיפילוס בן אואימון הרג את היפסנור‬

‫הנהךר‪ ,‬בן דולופיון העז‪ ,‬זה שבארץ‬
‫כבדוהו כמו אל כי הןה לכהן סקמנךרוס‪.‬‬

‫בן פילאוס הוא מגס‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 134‬שיר חמישי‬

‫רץ אוו־יפילוס‪ ,‬בנו הזוהר של אואימון‪,‬‬

‫אחרי היפסנור‪ ,‬הדביקו‪ ,‬הכה וגרע את‬
‫־‪•.‬‬ ‫■־‬
‫‪ :‬ז‬ ‫• ־ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬

‫ןררער הכם־ה כשנעץ בכתפו את החרב‪.‬‬

‫והליטו‬ ‫הדם‪,‬‬
‫י ‪ :‬״ •‬ ‫־ ד‬
‫נוטפת‬
‫••••‪*.‬‬
‫לקרקע ‪:‬זרועו‬
‫—‪ : 1‬־‪1‬‬
‫צנחה‬ ‫‪ : x‬ד‬

‫את עיניו מות אדים וגזרת הגורל הנחרצת‪.‬‬

‫־ *‪••• ••• : •.‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ז •••‬ ‫ד‬ ‫••‬

‫כך הם ה שקיעו כוחות בלחימה מפרכת‪.‬‬

‫אך לא היית מבחין לצד מי נלחם בץ טיךאוס‪,‬‬
‫אם הצטרף לשורות הטרדנים או האכאים‪.‬‬
‫משום שסער במישור בדומה לאשד בחרף‪,‬‬
‫גואה‪ ,‬ובשטף זךמו המהיר מבקע כל סכר‪,‬‬
‫לא‪.‬יעמדו בפניו סוללות שהקימו כחיץ‪,‬‬
‫וגם גךרות הכרמים הפודים לא יבלמוהו‪,‬‬
‫בא במפתיע ביום שמכביד בו מטר זאוס‪,‬‬
‫ועל הךבה עבודות נאות של גבךים ממיט הרס‪.‬‬
‫כך נהךפו לפני בן טידאוס פלגות הטרועים‬
‫הצפופות‪ ,‬והתפזרו‪ ,‬אם כי היו במספר רב‪.‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫י ‪ : • :‬־ ‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫אך כאשר ךאהו בנו הזוהר של ליקאון‪*,‬‬

‫סוער במישור והודף לפניו את פלגותיהם‪,‬‬
‫דרך דרה בקשתו הכפופה אל בן טידאוס‪,‬‬
‫פגע בכתפו ה שמאלית כאשר רץ קדימה‪,‬‬
‫ז‬ ‫ז‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬־ •••‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫ד־‬

‫בקמור השךיון; חדר בתנופה אותו חץ מר‪,‬‬

‫הישר פלח אותו‪ ,‬והכתם השךיון בנטפי דם‪.‬‬
‫ךאה ן־צעק בקול ךם בנו הזוהר של ליקאון‪:‬‬
‫״קומו‪ ,‬טרדנים מדרבני סוסים אמיצי לב‪,‬‬
‫‪.............................-‬‬ ‫•‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫הכה המעלה באכאים‪ ,‬ואינני משאיר לו‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫ז ־‬ ‫\ •••‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫\ ז־‬

‫ןמן‪.‬רב לעמיד בחצי הכביר‪ ,‬אם אכן אדתנו‬

‫אפולון בן זאוס הוא שזרז את צאתי מליקןה‪.‬״‬
‫כך התרברב‪ ,‬אך החץ המהיר לא הכריע‬

‫הכוונה לפנדרוס‪.‬‬ ‫*‬

‫גבורותדיומדס ‪135‬‬ ‫‪ 107‬־‪136‬‬

‫את ךיומדס‪ ,‬הוא שב אל הסוסים והרכב‪,‬‬

‫עמד‪ ,‬ודבר אל סתנלוס בן קפנאוס‪:‬‬
‫״קום‪. ,‬יקירי בץ קפנאוס‪ ,‬ולד מהרכב‪,‬‬
‫‪110‬‬ ‫כדי שתמשך מכתפי חץ מר שנעוץ בה‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וסתנלוס בקפיצה ן_רד אךצה‪,‬‬
‫עמד‪ ,‬את החץ המהיר חלץ מכתפו ללא דפי‪,‬‬
‫פרץ קלרח הדם מבין קשקשי הכתינת‪.‬‬
‫ואז התפלל דיומדס הכביר השואג באימץ‪:‬‬
‫‪115‬‬ ‫״שמעי‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪ ,‬אטריטונה‪,‬‬
‫אם בחבה לצדו של אבי עמדת אי פעם‬
‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ז־•‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬

‫בקרב אכזרי‪ ,‬הךאי לי חבה גם הפעם‪ ,‬אתנה‪,‬‬

‫שאחסל את האיש‪ ,‬ואל טוח חניתי שיגיע‬
‫זה שהקדים ופגע בי‪ ,‬והוא מתגאה וקובע‬
‫‪120‬‬ ‫שלא לזמן רב עוד אךאה את זהר השמש‪.‬״‬
‫כך אמר מתפלל‪ ,‬ושמעה פלס אתנה‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ז |‬

‫׳‬
‫נסכה קלות בגופו‪ ,‬ברגליו‪ ,‬בידיו שממעל‪,‬‬
‫‪ • . . .‬־ ־‬ ‫‪ :‬דד‬ ‫׳‬ ‫‪ : - :‬ד‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫ד ‪ :‬ד‬

‫ונעמדה לידו‪ ,‬הפריחה מלים ואמרה לו‪:‬‬

‫‪ :‬ד‬ ‫* ד‬ ‫• •‬ ‫ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫״מצא בך עז‪ ,‬דיומדס‪ ,‬והלחם בטרדנים‪,‬‬

‫‪125‬‬ ‫שמתי לך בחזה את כוחו הנחוש של אביך‪,‬‬
‫כוח טידאוס מניף המגן הנוהג ברכב‪.‬‬
‫הסךתי גם ערפל שקדם כסה את עיניך‪,‬‬
‫כדי שתוכל להבא להבחין מי אל ומי איש‪.‬‬
‫לכן אם זיבוא איזה אל לערך לך מבחן כוח‪,‬‬
‫‪130‬‬ ‫הזהר ואל תלחם נגד אלים בני־אלמות‪,‬‬
‫נגד השאר‪ ,‬אבל אם אפרודיטה בת זאוס‬
‫תבוא אל שדה הקרב‪ ,‬אותה פצע בארד חד‪.‬״‬
‫־‬ ‫‪ 5‬ד ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫‪ 1: -‬ד‬ ‫ן••‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ד‬

‫כך אמךה‪ ,‬והלכה אתנה אפרת העין‪,‬‬

‫ושוב אל לוחמי החלוץ הצטרף בן טידאוס‪,‬‬
‫‪135‬‬ ‫וגם אם לפני כן לבו שאף ללחם בטרדנים‪,‬‬
‫כעת פי שלושה התגברה עצמתו‪ ,‬כמו אריה‪,‬‬
‫־ ז **‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫־ ‪ 1‬ד‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫ז ״‬
 ‫שיר חמישי‬ ‫‪136‬‬
‫‪137‬־‪!66‬‬
‫שרועה ה שומר ב שדה על כבשים עבות צמר‬
‫שרט ב שעה שקפץ אל הדיר‪ ,‬אבל לא הכניע‪,‬‬
‫אלא המריץ את כוחו‪ ,‬ול ה ךפו לא דיכול עוד‪,‬‬
‫‪140‬‬ ‫ואז מתחבא בחרה‪ ,‬ו הצ אן העזוב נמלא פחד‪,‬‬
‫נערמות הכבשים ב צפיפו ת זו על גבי זו‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ••‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪ •.‬ו*‪.‬י ד‬

‫והאריה מזנק מהדיר הגדור א חוז זעם ־‬

‫־ ־־‬ ‫*־‬
‫•‬ ‫־ ד‬ ‫‪....‬‬ ‫ן‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫ז ‪ -‬ן ״‬ ‫‪1‬‬

‫כף בחמה דיומדס העז התנג ש בטרוינים‪.‬‬

‫ז־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־״‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•״• ••‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫ואז הוא הרג את אסטינואוס והיפךיוץ‪,‬‬

‫‪145‬‬ ‫הכה את זה בחנית מעל לפ ט מ ה‪ ,‬ואת זה‬
‫בחרבו הגדולה ליד הכתף בעצם הבריח‪,‬‬
‫ואת הכתף הפריד מהצואר ו מהגב‪.‬‬
‫עזב אותם‪ ,‬ורדף אחרי פוליאידוס ואבס‪,‬‬
‫בניו של פותר ה ח לו מו ת הזקן‪ ,‬אוריךמס‪.‬‬
‫‪150‬‬ ‫אך הזקן לא פתר חלו מו ת למען שני אלה‬
‫כאשר יצאו‪ ,‬הואיל והרג את שניהם דיומדס‪.‬‬
‫זי‬ ‫* ‪-‬‬ ‫*‬
‫•‬
‫*‬ ‫‪ :‬ד ־־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫•\‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫אז ך‪.‬דף אחרי קסנתום ןתואון‪ ,‬בני פינופס‪,‬‬

‫שני עלמים‪ ,‬אביהם מדלדל מזקנה מיסדת‪,‬‬
‫לא הוליד בן אחר לה שאיר במ שק הבית‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫שם הרגם דיומדס‪ ,‬גזל את חיי השנים‪,‬‬
‫־־‬ ‫־‪.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫ע••‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ז ז‬ ‫‪7‬‬

‫והשאיר לאביהם קינה ודאגה מדכדכת‪,‬‬

‫‪ :‬־‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫•‬ ‫‪:-‬־••••‬ ‫; ■‬ ‫ז •‬

‫כי לא קבל את בניו בשובם חיים מהקטל‪,‬‬

‫וקרובים ךחוקים יתחלקו בכל מה שיש לו‪.‬‬
‫ואז הרג צמד מבני פריאמוס הדךךני‪,‬‬
‫‪160‬‬ ‫שניהם באותה מרכבה‪ ,‬אכ מון וכרומיוס‪.‬‬
‫כמו אריה מזנק על בקר‪ ,‬ושובר צוארה של‬
‫‪...‬‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫••‬ ‫‪ 7‬ן‬ ‫‪1‬‬
‫ז ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־! ״‬ ‫‪:‬‬

‫עגלה או פרה שרועות בחלקה מייעדת‪,‬‬

‫‪1x1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־•• ‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫זז‬ ‫ע ‪ :‬ד‬

‫כך מהמרכבה אלצם בן טידאוס לרדת‪,‬‬

‫י‬ ‫‪...‬‬ ‫•י•‬ ‫•‬ ‫־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ז‬ ‫־ ען‬ ‫‪17‬‬

‫בכוח‪ ,‬בלי שרצו‪ ,‬ואז פ שט מהם את הנשק‪,‬‬

‫‪165‬‬
‫והסוסים נלקחו לספינות בידי הכפופי ם לו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪* -‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪: :‬‬ ‫•‬ ‫‪- :‬‬

‫כך הביס שורות לוח מי ם‪ ,‬ואיניאס ראהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫*•־ *‬ ‫‪* • • 17‬‬
 ‫גבורותדיומדס ‪137‬‬ ‫־ ‪196‬‬

‫הלך בשדה הקרב לקול קךקוש המתכת‪,‬‬

‫את פנלרוס השקול לאל‪ ,‬אולי יךאהו‪.‬‬ ‫חפש‬

‫מצא את בנו המשלם הנועז של ליקאוץ‪,‬‬

‫‪170‬‬ ‫נעמד לידו פנים אל פנים‪ ,‬ופנה ואמר לו‪:‬‬
‫ן ז ־־‬ ‫ז ז‬ ‫׳‬ ‫‪•7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫״פנךרוס‪ ,‬איפה קשתך‪ ,‬חציך קלי הכנפים‬

‫ותהלתך? אין איש מתחרה בך באךצנו‪,‬‬
‫ואף אחד לא יתפאר כעדיף גם בליקיה‪.‬‬
‫אז שא את ןך יך אל זאוס‪ ,‬ושלח חץ בגבר‬
‫‪175‬‬ ‫שמשתלט וגורם אסונות נוראים לטרוינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז •‬ ‫‪-1‬‬

‫כי הנה פרק את בךכיהם של רבים מבחירינו‪.‬‬

‫אלא אם כץ זה אל שעדן את הטרדנים‪,‬‬
‫כועס עקב ל!ךבן‪ ,‬הן חמור הוא חרון אל‪.‬״‬
‫ובנו הזוהר של ליקאוץ השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪180‬‬ ‫״איניאס‪ ,‬יועץ הטרדנים נחושי הכתינת‪,‬‬
‫בכל הוא דומה בעיני לבנו העז של טיךאוס‪,‬‬
‫ומכר לפי מגנו‪ ,‬קובעו העטור בשער סוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ג ־‬ ‫•••ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ז‬ ‫\‬

‫ומךאה הסוסים‪ ,‬או שמא זה אל‪ ,‬אין לדעת‪.‬‬

‫אם כדברי זה האיש‪ ,‬בנו העז של טידאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•*‪ 7 .‬־‬

‫‪185‬‬ ‫לא בלי עזךת אל הוא כך מתפרע‪ .‬סמוך לו‪,‬‬

‫עוטה ענן על כתפיו‪ ,‬עומד בן־אלמות‪,‬‬
‫זה שהטה את חצי המהיר ממש כשהגיע‪.‬‬
‫קידם פגעתי בו בכתף מןמין כשןדיתי‬
‫חץ שננעץ בקמור השךיוץ וחדר פנימה‪,‬‬
‫‪190‬‬ ‫חשבתי שהנה אני משליכו כבר להדס‪,‬‬
‫‪•• -‬‬ ‫*‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫;־*‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫־ ‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫אך לא הכיתי אותו‪ .‬ודאי זה אל שעוין לי‪.‬‬

‫ואין כאן סוסים ולא מךכבה שאעמיד בה‪.‬‬
‫אך בביתו של ליקאון בנו לא מכבר והכינו‬
‫אחת־עשרה מרכבות נאות‪ ,‬עם שמיכות בד‬
‫־‬ ‫ן•‬ ‫׳ *‬ ‫‪7‬‬ ‫••• ‪7 :‬‬ ‫ע!••‬ ‫־ ־‬

‫‪195‬‬ ‫שמכסות עליהן‪ ,‬וליד כל אחת עומד צמד‬

‫סוסים שאוכלים שעורה לבנה ושיפח‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ן •‬ ‫‪77 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪• :‬‬
 ‫‪ 138‬שיר חמישי‬
‫‪,-197‬‬
‫אכן בביתו האיתן‪ ,‬לפני שיצאתי‪ ,‬ליקאון‬
‫אוחז החנית הזקן לא אחת הפציר גיעץ לי‪,‬‬
‫שאצטיד ואצא לדרכי בסוסים וברכב‪,‬‬
‫כדי שאנהיג בקרבות הקשים את הטתינים‪.‬‬
‫‪!00‬‬
‫חבל‪ ,‬כי היה עדיף בהךבה לולא התנגךתי;‬
‫חסתי על הסוסים‪ ,‬שלא יךעבו במקום צר‪,‬‬
‫צפוף אנשים‪ ,‬והם תי לי ם למספוא לפי הצרף‪.‬‬
‫לכן עזבתי אותם‪ ,‬הגעתי צועד אל איליוס‪,‬‬

‫‪205‬‬ ‫בוטח בקשת‪ ,‬אך התברר שאין בה תועלת‪.‬‬

‫כבר ןריתי חצים אל שנים מבין גבוךיהם‪,‬‬
‫בן טידאוס ובן אטראוס‪ ,‬משניהם הקןתי‬
‫דם בגלוי‪ ,‬אולם רק הגברתי בהם את הרגז‪.‬‬
‫־‪'.‬‬ ‫ז‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז־‬ ‫•‬ ‫~ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬

‫וכך את קשתי הקמורה במזל רע הסךתי‬

‫‪210‬‬ ‫מעל היתד ביום שבו הולכתי טרדנים‬
‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫־ ד ••‬ ‫־‬

‫אל איליוס כדי לשמח את הקטוד האלוהי‪.‬‬

‫לכן אם עוד אןכה לחזר ואךאה בעינים‬
‫את אךצי ואשתי וביתי הגדול שגגו רם‪,‬‬
‫מוטב שמיד יגדע את ראשי איזה אדם זר‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־• •••‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫••• • ז‬ ‫•ד‬

‫‪215‬‬ ‫אם לא אשביר בידי ואשליך את הקשת‬

‫הזאת אל האש‪ ,‬כי היתה חסרת ערך כרוח‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫•••■• י‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫־‬ ‫ז ‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬

‫ואז איניאס אדון הטרדנים השיב ןאמר לו‪:‬‬

‫״אל תדבר כך‪ ,‬כי‪.‬יש פתרון אחד למצב זה‪,‬‬
‫ששנינו נצא לעבר האיש בסוסים וברכב‪,‬‬
‫‪220‬‬
‫ובעמות נבחן את כוחו‪ ,‬או חד ם בנשקנו‪.‬‬
‫בוא‪ ,‬עלה על רכבי‪ 1,‬ותראה באיזו יכלת‬
‫*•*‬ ‫י‬ ‫•*‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז־ ״‬

‫סוסי טרוס* מצטעים‪ ,‬איך בץדיזות לכל עבר‬

‫על פני המישור הם‪.‬ייטיבו לךדיף או לבריח‪.‬‬
‫הם יחזירו אותנו לבטח לעיר‪ ,‬אם עוד פעם‬‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫ד ••• ־‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬־*‬

‫אחד ממלכי טרויה הקדומים‪ ,‬מצאצאי זאוס‪.‬‬ ‫*‬

‫גבורות דיומדס ‪139‬‬ ‫‪254-225‬‬

‫‪225‬‬ ‫זאוס ‪.‬יקנה גדלה לדיומדס בנו של טידאוס‪.‬‬

‫אז בוא‪ ,‬את השוט ואת המושבה הנוצצת‬
‫אחז‪ ,‬ואני ארד מהרכב ואעריך קרב‪,‬‬
‫או שאני אטפל בסוסים‪ ,‬ואתה תחכה לו‪.‬״‬
‫ובנו הזוהר של ליקאון השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪230‬‬ ‫״אתה‪ ,‬איניאס‪ ,‬אחז במושכות ונהג בסוסיך‪.‬‬
‫הם ימשכו היטב את רכבם הקמור כשנוהגת‬
‫יד רכבם‪ ,‬אם שוב נמלט מבנו של טידאוס‪.‬‬
‫‪... .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫י ;‬ ‫• ‪•• 7‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫ז‬

‫עוד ישתקו מאימה‪ ,‬ויתעקשו לא לקחת‬

‫אותנו משרה הקרב‪ ,‬אם קולך לא יגיע‪,‬‬
‫‪235‬‬ ‫ובנו של טידאוס העז אז יסתער‪ ,‬את שנינו‬
‫_יהרג‪ ,‬ויוביל את הסוסים מוצקי הטלפים‪.‬‬
‫לכן אתה נהג במךכבה ובצמד סוסיך‪,‬‬
‫ואני בחנית החדה אלחם עם האיש כשיופיע‪.‬״‬
‫כך דברו‪ ,‬עלו על מךכבתם הנוצצת‪,‬‬
‫‪240‬‬ ‫ובחשק הךהירו את הסוסים אל בץ טידאוס‪.‬‬
‫ראה אותם סתנלוס הזוהר‪ ,‬בן קפנאוס‪,‬‬
‫ומיד במלים כנופות דבר אל דיומדס‪:‬‬
‫״דיומדס הזיקר ללבי‪ ,‬בנו של טידאוס‪,‬‬
‫נךאה לי ששני גבוךים בחשק יעוטו עליך‪,‬‬
‫‪245‬‬ ‫אין שעור לכוחם‪ .‬אחד בעל‪.‬ידע בקשת‪,‬‬
‫פנךרוס‪ ,‬המתגאה שהוא בנו של ליקאון‪,‬‬
‫ואלו איניאס גאה בכך שנולד לאנכיסס‬
‫המעלה‪ ,‬בעוד שאמו היא אפרודיטה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫בוא‪ ,‬נסתלק עם הסוסים‪ ,‬ואל תתפרע‬

‫‪250‬‬ ‫בין לוחמי החלוץ‪ ,‬כי חבל שתפסיד את חייך‪.‬״‬
‫דיומדס רב העצמה הזעיף מבט ואמר לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז ־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫• ‪1 • :‬‬ ‫‪7 :7 7‬‬ ‫־‬ ‫זר״•‬

‫״אל תדבר על בריחה‪ ,‬כי אותי לא תשכנע‪,‬‬

‫‪ :‬־ ‪ :‬״ ־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫' •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ *•‬

‫אין זה לפי מוצאי ללחם בצוךה מתחמקת‪,‬‬

‫ואף לא להתחבא‪ .‬עדין אני מלא כוח‪.‬‬
 ‫‪ 140‬שיר חמישי‬
‫‪■255‬‬

‫אין לי ךצו־ץ לעלות על הרכב‪ ,‬אצא אליהם כך‪,‬‬

‫כפי שאני‪ ,‬אתנה אינה מרשה לי לסגת‪.‬‬
‫ז זר ע‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪..............‬‬ ‫׳‬ ‫ד׳‬ ‫‪/‬׳‬ ‫‪• :‬‬

‫סוסיהם המהירים לא י שאו אותם מאתנו‬

‫בחזרה‪ ,‬גם אם אחד יצליח לברה‪.‬‬
‫־‬ ‫‪* • - • * -‬‬ ‫ז‬ ‫*‪.‬י‬ ‫•‬ ‫׳ ־‬ ‫דזז‬ ‫*‬

‫ןא־מר לך עוד דבר‪ ,‬ואתה תן לכך את הדעת‪.‬‬

‫אם אתנה ברוכת העצות גדלה תעניק לי‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪ -‬ן‪. -‬‬ ‫!‬ ‫‪\:‬‬ ‫ז••‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬
‫־ *• ־‬

‫ואהרג את שניהם‪ ,‬אתה עצר את סוסינו‬

‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫־ ז‬ ‫׳‬ ‫‪••• •• :‬‬ ‫•••‬ ‫ר‬
‫ר *•‬
‫‪• :‬‬

‫המהירים‪ ,‬קשר במו שכות אל חשוק הרכב‪,‬‬

‫וזכר לזנק ולהוביל את סוסיו של איניאס‬
‫מהטרדנים אל האכאים חןקי המוקים‪.‬‬
‫כי מוצאם מאלה שזאוס המךעים נתן פעם‬
‫לטרוס כפצוי על בנו גנימךס‪ *.‬לכן הם‬
‫טובי הסוסים אשר תחת אור שחר וישמש‪.‬‬
‫אנכיסס שליט הגברים גנב כמה ממין זה‬
‫‪ . .‬ן ‪...‬‬ ‫־ ז‬ ‫ז־‬ ‫־‪ :‬ד •‬ ‫־ •‬ ‫״‬ ‫‪• 1-‬‬

‫והןביע את סוסותיו בלי ידיעת לאומדון‪**.‬‬

‫מאלה ששה סיחים במ שכנו הן המליטו‪.‬‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪1-‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז •‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪.......‬‬

‫ארבעה שמר לעצמו וליד אבוסו טפח‪,‬‬

‫־‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ן ־‬ ‫ג‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ד ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫וזוג נתן לאיניאס‪ ,‬אדוני מנוסה מבעתת‪.‬‬

‫אם נתפס את שניהם‪ ,‬נזכה בתהלה מצינת‪.‬״‬
‫\ *‪•••.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪ 1‬זר‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ •• 1‬זר‬ ‫•ר‬ ‫• >‬ ‫•‬

‫כך דברו זה אל זה‪ ,‬וחי ש השנים הופיעו‪,‬‬ ‫ו ­­‬ ‫­‬ ‫‪• : 7‬‬ ‫ר‬
‫•‬ ‫ר‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‪1‬‬

‫התקרבו מאוד‪ ,‬נוהגים בסוסים קלי הרגלים‪.‬‬

‫ז ‪•- : -‬‬ ‫‪•• 1‬‬
‫־‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:1‬‬
‫• ‪ :‬ד‬

‫בנו הזוהר של ליקאון דבר ךאשון‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬

‫המהלל‪ ,‬לוחם נחוש נפש‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫״בנו של טידאוס‬
‫•ר‬ ‫•‬ ‫•ר‬ ‫‪1‬‬

‫אכן לא נכנעת לחץ המהיר והמר שיריתי‪,‬‬

‫כעת שוב אנסה בחנית‪ ,‬אךאה אם אכך‪.‬״‬
‫ובדברו‪ ,‬הניף חנית ארכת צל‪ ,‬הטיל בו‪,‬‬
‫פגע חד הארד‪ ,‬חרר למגן בן טידאוס‪,‬‬
‫ואל השךיון בתנופה כמעט שהגיע‪.‬‬

‫* בנו של טרוס‪ ,‬שבשל יופיו נחטף ושימש כמוזג יינו של זאוס בשמים‪.‬‬
‫** מלך טרויה‪ ,‬נכדו של טרוס‪.‬‬
‫גבורות דיומדס ‪141‬‬ ‫‪312-283‬‬

‫הדים את קולו וצעק בנו הזוהר של ליקאוץ‪:‬‬

‫״נפגעת ישר בצלעות‪ ,‬אינני חושב שזמן‪.‬רב‬
‫‪285‬‬ ‫תחזיק עוד מעמד‪ .‬ולי הענקת תפארת‪.‬״‬
‫רדיומדס רב העצמה ענה לו בלי פחד‪:‬‬
‫־ ־‬ ‫ז •‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־־‬ ‫‪•/‬״‬ ‫*•‬

‫״החטאת ולא פגעת‪ .‬אבל אתם‪ ,‬כך נראה לי‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫*‬
‫•‪.• :‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫־ ‪•/‬‬ ‫‪ -x‬ד‬ ‫‪ x‬־ ‪1 :‬‬ ‫ן‬ ‫‪x‬‬ ‫*‪:•.‬״•‬

‫לא תחדלו עד שאחד משניכם יצנח אךצה‬

‫וירוה בדמו את ארס‪ ,‬האל החמוש במגן עור‪.‬״‬
‫‪/‬״ דן ד ‪ ..‬ן‬ ‫*‬
‫׳ ‪• x‬‬ ‫־ ••‬ ‫•••‬ ‫ן‪X‬‬

‫‪290‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬הטיל את חניתו‪ ,‬ואתנה כונה אל‬

‫האף סמוך אל העין‪ .‬ננעץ הארד הקשוח‪,‬‬
‫חצה את שניו הלבנות‪ ,‬קצץ מהשרש‬
‫את לשונו‪ ,‬והלהב בקע מתחת ללסת‪.‬‬
‫הוא התגלגל מךכבו‪ ,‬ועליו צלצלו כלי הנשק‪,‬‬
‫‪295‬‬ ‫נוצצים‪ ,‬זוהרים; הסוסים מהירי הרגלים‬
‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫••‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫נרתעו לאחור‪ ,‬ושם חייו וכוחו עזבוהו‪.‬‬

‫‪:‬־‪x‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪x‬‬ ‫' ‪x :‬‬ ‫‪x :‬‬

‫איניאס‪ ,‬אוחז מגן וחנית ארכה‪ ,‬קפץ אךצה‪,‬‬

‫פחד פז האכאים יסחבו את הפגר ממנו‪,‬‬
‫״‬ ‫‪... .‬‬ ‫‪... ... -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪: :‬־‬ ‫••־‪ X 1‬־־ ־ •‬ ‫*‬
‫‪ X‬־‬

‫וכאריה שסומך על כוחו צעד מסביב לו‪,‬‬

‫‪300‬‬ ‫אחז את החנית והמגן המעגל בדיוק ךבי‬
‫שש להרג את זה שיצא כנגדו‪ ,‬והשמיע‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ן ׳ ‪.‬־ ‪:‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬

‫צעקה אימה‪ .‬בן טיז־אוס תפס ביד אבן‪,‬‬

‫נטל גדול‪ ,‬גם צמד גברים לא ישאוה‪,‬‬
‫‪ 7‬׳‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ז•‬ ‫ד ‪•:‬‬ ‫׳ ־‬ ‫ד‬

‫מאנשים שכיום‪ ,‬אך לבד הניפה ללא קשי‪,‬‬

‫‪305‬‬ ‫פגע באגן איניאס‪ ,‬במקום שבו עצם הירך‬
‫סבה במפרק האגן‪ ,‬ונהוג לקרא לו הספל‪.‬‬
‫את המפךק דסק‪ ,‬ואת שני הגידים; והאבן‬
‫המשננת קרעה את העור‪ .‬הגבור השתטח‬
‫! ‪- •• -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬י‪:‬‬ ‫\ •‪••••.‬‬ ‫‪1 -‬‬

‫על הבךכים‪ ,‬נשאר כך נתמך על הקרקע‬

‫‪310‬‬ ‫בידו העבה‪ ,‬ואת עיניו כסה שחור הלילה‪.‬‬
‫־ ־‪7:‬‬ ‫*‬ ‫• ד‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫׳ ‪ :‬־‪.‬׳‬ ‫• ד ד‬
‫••‬ ‫‪ :‬ד‬

‫איניאס שליט הגברים היה נהרג בו ברגע‪,‬‬

‫ד•‬
‫> ־‬ ‫•\ ‪\ 1‬ד‬ ‫דד‬ ‫־ ‪ :‬ד•‬ ‫־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪... -‬‬

‫לולא בחדות שמה לב אפרודיטה בת זאוס‪,‬‬

‫ע‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪! -‬‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־‬
 ‫שיר חמישי‬ ‫‪142‬‬
‫‪313‬־‬
‫‪9‬י‪3‬‬

‫אמו ‪#‬ילדה אותו לאדון הבקר‪ ,‬לאנכיסס‪.‬‬

‫י‬
‫בזרועותיה הלבנות את בנה היא הקיפה‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫• ־‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫י‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫י !‬

‫ומלפניו סוככה בקפלי שמלתה הזוהרת‪,‬‬

‫׳‬ ‫י‪•.,,.‬‬ ‫־‬ ‫• ו ז ז‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫• ו ז ז‬
‫‪315‬‬
‫להגן מחץ וחנית‪ ,‬שמא אחד האכאים‬
‫מהירי הסוסים‪.‬יהךגו כשינעץ ארד בחזהו‪.‬‬
‫ואז את בנה מהמלת הקרב היא הוציאה‪.‬‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬ד‬
‫־ ‪:‬‬ ‫•• ‪ \ -1‬־‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1‬ד‬

‫אך סתנלוס בן קפנאוס הקפיד לא לשכה‬

‫‪320‬‬ ‫את הוראות דיומדס הטוב בשאגת קרב‪.‬‬
‫‪ 1‬ז‬
‫‪:‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ד‬

‫הךחק מההמון את סוסיו מוצקי הטלפים‬

‫עצר‪ ,‬קשר אותם במושכות אל ריפן הרכב‪,‬‬
‫זנק והוביל את סוסיו יפי השער של איניאס‬
‫־‬ ‫־ ‪:‬״‬ ‫־‪.‬־‬ ‫ז‬ ‫־ ••‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫\ ‪:‬‬ ‫• ••‬

‫מבין הטרדנים אל האכאים חןקי המרקים‪,‬‬

‫‪325‬‬ ‫ומסרם לדאיפילוס‪ ,‬רעו שהוקיר מכל יתר‬
‫‪... •/‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫•••‬ ‫י••‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ז ז‬ ‫!‬

‫בני גילו‪ ,‬משום שבמחשבות היה הקרוב לו‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ -‬ז|‬ ‫זז‬ ‫‪1‬‬
‫••• ־ ־ ‪ :‬־‬ ‫י •‬ ‫‪•• :‬‬

‫כדי שיוביל אותם אל הספינות‪ .‬אחרי כן‬

‫־ ‪1 ................. 1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫ז־‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪•• :‬‬

‫עלה הגבור על רכבו‪ ,‬אחז במושכה הנוצצת‪,‬‬

‫•••*•*‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫‪1 7‬‬

‫ואת סוסיו מוצקי הפו־סה הךהיר בלהיטות אל‬

‫‪330‬‬ ‫בז טידאוס‪ .‬וזה בארד שלא חס עט על קיפריס‪*,‬‬
‫ו­‬ ‫•י‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ד ז־‬
‫‪■1‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•••‬ ‫•••‪■ 1‬‬

‫יודע שבין האלות היא רפה‪ ,‬ואיננה מאלה‬

‫‪... ....‬‬ ‫•••ז‬ ‫׳ ‪•• 1‬‬ ‫ז ד‬ ‫•‬ ‫ד *•‬ ‫•‪.‬׳ •• ‪1‬‬ ‫־‬ ‫••‬

‫שהן המולכות במלחמת גבךים אוחזי נשק‪,‬‬

‫אין היא אניאו** ההורסת עדים‪ ,‬ו־אין היא אתנה‪.‬‬
‫ברגע שבו בהמון הצפוף הוא הגיע אליה‪,‬‬
‫‪335‬‬ ‫בנו של טידאוס כביר הלב קפץ‪ ,‬שלח ןרוע‪,‬‬
‫ובחד החנית פצע את ידה הרכה בקצה‪,‬‬
‫* ז ׳‬
‫‪.• 1‬‬
‫נ ז‬ ‫ד־ ד‬ ‫דד‬ ‫•••‬ ‫ד־‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫‪:‬‬

‫מיד חדרה החנית אל העור‪ ,‬עוברת מבעד‬

‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‪••••.‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ד ו ד‬ ‫• ד‬

‫***‬
‫לשמלת האלמות שארגו בעמל הכריטות‪,‬׳‬
‫׳‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫•••ד!‬ ‫ז ד‬ ‫ז‬ ‫ד •־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬

‫אל פרק כף יד האלה; נגר דם האלמות‪,‬‬

‫אפרודיטה‪ ,‬האלה מקפריסין‪.‬‬ ‫*‬

‫** אלת קרב‪ ,‬מלווה של ארס‪.‬‬

‫*** אלות החן‪ ,‬שנלוות לאפרודיטה‪.‬‬
 ‫גבורות דיומדס ‪143‬‬ ‫‪367-340‬‬

‫‪340‬‬ ‫איכור‪ *,‬שזורם בעורקי האלים ברוכי האישר‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• - ▼ 1‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬

‫לחם לא בא אל פיהם ולא ייץ מפיק נגה‪,‬‬

‫ןכך אין להם דם‪ ,‬והם נקראים בני־אלמות‪.‬‬
‫היא צעקה בחזקה ואת בנה מידיה הפילה;‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫• •‬ ‫ז‬ ‫• זע‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪ :‬זו‬ ‫ג ד ן?‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ז ו־ז‬

‫אותו בץרועותיו חלץ אז פויבוס אפרלרן‬

‫‪345‬‬ ‫בערפל כהה‪ ,‬מחשש שאחד התאי ם‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪- - •.‬‬ ‫" ‪:‬־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫" ‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־‪7‬‬

‫מהירי הסוסים יהךגו כשינעץ ארד בחזהו‪.‬‬

‫ואז קרא אליה דיומדס השואג באימץ‪:‬‬
‫״לכי‪ ,‬בת זאוס‪ ,‬מהמלחמה ומאימי קרב‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪..................‬‬ ‫׳ " ־ • ‪7 7 :‬‬ ‫*••‬ ‫־‬ ‫‪*:‬‬

‫לא די לך שאת משטה בנשים רפות כוח?‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זו ־ ‪:‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪350‬‬ ‫אם תתהלכי בשדות קרב‪ ,‬אני מתאר לי‬

‫•‬ ‫‪ 7 :‬׳•‬ ‫‪ 71:‬״ ‪ :‬־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫שתךעך גם אם תשמעי על קרב ממךחק רב‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬והיא הסתלקה‪ ,‬נבוכה בכאביה‪,‬‬
‫איריס שרגליה כרוח אחזה בידה והובילה‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪: 7‬־‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬זו‬ ‫•‬

‫מההמון‪ ,‬עורה הנאה משחיר מכתמי דם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫• • ‪•• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 7‬זו‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫•• זו ‪7‬‬

‫‪355‬‬ ‫מצאה משמאל לקרב את ארס המתפרע‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫־ ־ ‪••7 :‬‬ ‫־"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪71‬‬
‫־‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7:7‬‬

‫יושב‪ ,‬חניתו וסוסיו המהירים נחים בענן אד‪.‬‬

‫והיא צנחה על ברכיה ובתחנה אל אחיה‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•••‬ ‫• ‪7 • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪ 1‬זו‬ ‫־‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫‪• :‬‬

‫הפצירה מאוד שיתן את סוסיו זהבי הרסן‪:‬‬

‫זו ‪1‬‬ ‫‪••• 7‬‬ ‫••‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■י•‬ ‫ע • •• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫״אחי האהוב‪ ,‬הצל אותי‪ ,‬ותן את סוסיך‪,‬‬

‫‪360‬‬ ‫כדי שאשוב לאולימפוס‪ ,‬מעון בני־האלמות‪.‬‬
‫‪ 7‬־ ‪ 7 1‬זו‬ ‫‪•• 1 1‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זו ‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫אני מתענה בכאב בגלל בן אדם שפצעני‪,‬‬

‫׳‬ ‫זו ‪ 7 :‬־ •‬ ‫‪77‬‬ ‫זו‪1‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫• ‪•• :‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬־ •‬

‫בן טידאוס‪ ,‬שעוד ילחם אף בזאוס אבינו‪.‬״‬

‫כך אמרה‪ ,‬וארס נתן את סוסיו זהבי הרסן‪.‬‬
‫‪ 7‬זו זו‪1‬‬ ‫‪•• \ 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫׳ ‪•• - :‬‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪17‬‬

‫והיא‪ ,‬בלב רוטט מכאב‪ ,‬עלתה על הרכב‪,‬‬

‫'‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪365‬‬ ‫איריס עלתה לצדה‪ ,‬אחזה במושכות בידיה‪,‬‬

‫‪ 7‬׳‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫' ‪1 7‬־‪7‬‬ ‫‪7 *:‬‬ ‫‪7:7‬‬ ‫־*‬

‫הצליפה בצמד‪ ,‬והסוסים רחפו לא בלי חשק‪.‬‬

‫" ‪1 7‬‬ ‫‪*1‬‬ ‫• ‪1‬־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫־ ‪' 7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪*:‬‬

‫חיש הגיעו אל מעון האלים‪ ,‬מרום אולימפוס‪.‬‬

‫כך נקרא דמם של האלים‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 144‬שיר חמישי‬

‫איריס המהירה כרוח עצרה בסוסים עזם‪,‬‬

‫י‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫■ ז ו ז‬ ‫‪1‬‬ ‫• ז י ז‬ ‫* •‬

‫התירה אותם‪ ,‬וזרקה להם מספוא אלמות‪.‬‬

‫ז *‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ידע‬ ‫״ ו ד ו ד !‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫י י‬

‫צנחה אפרודיטה הנהדרת אל ברכי דיונה‪,‬‬

‫‪........................................ .‬‬ ‫ע‬ ‫‪ -‬ע וע ע ע‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז ו ז‬
‫‪370‬‬
‫אמה‪ ,‬וזו אספה את בתה אל זרועותיה‪,‬‬
‫ע ז ׳‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫• ז‬ ‫ע‬ ‫ז ו ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫לטפה בידה‪ ,‬קראה לה בשמה ואמרה לה‪:‬‬

‫ז‬ ‫ו ז ו ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫זיו‬ ‫׳‬ ‫וזז‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬

‫״מי‪ ,‬ילדתי‪ ,‬מבני השמים ככה נהג בר‬

‫ז‪1‬‬ ‫ז ־‬ ‫ז ז‬ ‫־ •‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫י ו ״‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫׳ * ‪ ,‬ז‬ ‫■‬

‫בבריונות‪ ,‬כאלו עשית דבר רע לעיני כיל?״‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז •‬ ‫׳ ‪• 1‬‬ ‫‪1• 1‬‬

‫‪375‬‬ ‫ואפרודיטה החיכנית ענתה ואמרה לה‪:‬‬

‫ז‬ ‫ו ז ו ז‬ ‫ז ו ז‬ ‫־ ־ ו ז •‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ו ־ ו‬

‫״פצע אותי דיומדס‪ ,‬בנו הנמהר של טידאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪¥‬‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫‪1 • -‬‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫ע •״‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז ‪-‬‬

‫משום שנשאתי מ שדה הקרב את איניאס‪,‬‬

‫־־‬ ‫־ ן ••‬ ‫ע‬ ‫‪ 11 -‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‪,‬וזז‬

‫בני‪ ,‬אשר איץ בעולם אחד שיקר לי ממנו‪.‬‬

‫הקרב האיים אינו עוד בין טרדנים ובין אכאים‪,‬‬
‫‪380‬‬ ‫אלא ה ת אי ם כבר נלחמים בבני־האלמות‪.‬״‬
‫זע‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫■ •‬
‫־ ‪* -‬‬ ‫ע ז‬

‫ודיונה הנפלאה באלות אז ענתה לה‪:‬‬

‫ז‬ ‫ז ו ז‬ ‫ז‬ ‫ז••‬ ‫‪ • -‬ו ז ז‬ ‫••‬ ‫‪• 1‬‬

‫״התאפקי‪ ,‬ילדתי‪ ,‬ועמלי בחבר על אף כאביך‪,‬‬

‫פי רבים מאתנו‪ ,‬שוכני האולימפוס‪ ,‬סבלנו‬
‫•‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫׳‬ ‫• •• ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מיד אנשים‪ ,‬כשגרמנו כאב מר אלה לאלה‪.‬‬

‫ע‬ ‫י‬ ‫״ ע‬ ‫־‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע ז־‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬־ ז •‬

‫‪385‬‬ ‫ארס סבל כאשר אוטוס ואפיאלטס‬

‫״‬ ‫־ ן‬ ‫ן ע ־‬ ‫ע‬ ‫־ ן‪-‬‬ ‫ז ־‬

‫בני אלואוס בשלשלאות מוצקות אסרוהו;‬

‫‪1‬־ ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• 1‬‬

‫שלושה־עשר חדשים הוא נכלא בכד נחישת‪.‬‬

‫'‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪ 1‬ז‬ ‫וזז•‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫ארס שאינו שבע ללחם היה מוצא קץ שם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪11‬‬
‫••‬ ‫••‬ ‫זז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז •• ‪-‬‬ ‫•\ ••‬

‫לולא אאריבויה היפהפיה‪ ,‬אמם החורגת‪,‬‬

‫ע ע‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫• ז‬ ‫־ ‪•• 1‬‬ ‫ז‬ ‫•• ע י‬

‫‪390‬‬ ‫ספרה להרמס‪ ,‬והוא הגניב החוצה את ארס‬

‫‪...‬‬ ‫ץ‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪ 1‬ע‪1‬‬ ‫• ‪ 1‬ז‬

‫שכבר נחלש‪ ,‬כי הכבלים הקשים הכריעוהו‪.‬‬

‫• ו •‬ ‫־ ז‪• 1‬‬ ‫‪ 1 -‬ז •‬ ‫•‬ ‫ו ־‬ ‫ע‬ ‫ע ו ז‬

‫והרה סבלה כשהגבור‪ ,‬בץ אמפיטליון‪*,‬‬

‫פגע בשדה הימני בחץ ששלושה עקצים לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫ו ז ז‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫ע ‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫‪ -‬ו ז •‬ ‫ו ז ז‬ ‫ז‪-‬‬

‫כאב שאין לשככו אחז בה באותו יום‪.‬‬

‫‪395‬‬ ‫הלס הענקי גם הוא התענה מפגיעת חץ‪,‬‬

‫הרקלס היה בנו של זאוס מאלקמנה‪ ,‬אך אביו הרשמי היה בעלה אמפיטויח•‬ ‫*‬
 ‫גבורות דיומדס ‪145‬‬ ‫‪ 35‬־ ‪425‬‬

‫כאשר אותו גבר‪ ,‬בן זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬

‫ירה בו בפילוס בין המתים וכאב רב גרם לו‪.‬‬
‫‪7‬־‬ ‫־‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫זז‬

‫הדס עלה אל בית זאוס במרומי האולימפוס‪,‬‬

‫לבו מדכדך‪ ,‬חדור מכאובים‪ ,‬כי אותו חץ‬
‫‪400‬‬ ‫ננעץ בכתפו הכבידה‪ ,‬ולבו נמלא צער‪.‬‬
‫פיאון מרח על הפגיעה סמים משככי כאב‪,‬‬
‫ורפאו‪ ,‬כי הרי לא נוצר כמי שצפוי לו המות‪.‬‬
‫־ ‪•••7‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫־‬ ‫״•*־־•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*1‬‬

‫אכן אותו פרא אלים לא בוש בשום מעשה _רע‪,‬‬

‫ובקשתו הציק לאלים‪ ,‬אדוני האולימפוס‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• • • 71‬‬ ‫•• •‬ ‫‪ :‬־‪: 1‬‬

‫‪405‬‬ ‫אך נגדך שלחה האלה אתנה אפרת העין‬

‫את בן טיד־אוס‪ .‬טפש‪ ,‬הוא איננו יודע‬
‫שלא יאךכו חיי זה שתוקף את בני־האלמות‪.‬‬
‫ילדיו לא ישבו על ברכיו ויגידו לו ׳אבא׳‪,‬‬
‫־ ‪7‬׳‬ ‫‪ 1‬־•‬ ‫* ‪7 5‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪:‬‬ ‫‪77:‬‬

‫כשןחזיר משדה הקרב ומאימי הקטל‪.‬‬

‫‪410‬‬ ‫וכך‪ ,‬שבץ טידאוס‪ ,‬גם אם אכן כה חזק הוא‪,‬‬
‫יזהר פן אחד שכוחו גדול מכוחך ילחם בו‪,‬‬
‫ואיגיאליאה בתו הנבונה של אדרסטוס‬
‫בקינה ארכה תעיר משנה את משרתיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ : 7 :‬׳‪,.‬‬ ‫*‬
‫♦‪.‬‬ ‫*‪7‬‬
‫* *‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬־\ ‪7‬‬ ‫‪7 1‬‬
‫‪* :‬‬

‫עורגת אל בעלה מנעורים‪ ,‬הטוב באכאים ‪-‬‬

‫‪415‬‬ ‫דיומדס מאלף הסוסים‪ ,‬שהיא אשתו הנועזת‪.‬״‬
‫אמרה‪ ,‬ומחתה בידיה את האיכור מהזרוע‪,‬‬
‫•• ־ ז‬ ‫‪*7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•••7 :‬‬ ‫‪: 7‬־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7:7‬‬

‫החלימה הזרוע‪ ,‬והכאבים הגדולים פגו‪.‬‬

‫*‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ׳ ‪ 1‬־ ‪••*1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪* :‬‬
‫*‪.‬‬

‫אבל אתנה והרה הציצו לשם והחלו‬

‫ז * ‪....‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7•• :‬‬ ‫‪.... -‬‬ ‫‪:‬־ ז‬

‫לעקץ במלים לועגות את זאוס בן קרונוס‪.‬‬

‫‪420‬‬ ‫ומיד האלה אתנה אפרת העין אמרה לו‪:‬‬
‫״זאוס אבי‪ ,‬האם מה שאגיד יגרם לך כעס?‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪11‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־ ־‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫׳ ־ •‬ ‫‪• 7‬‬

‫אכאית ללכת‬
‫ז זו ‪7‬‬ ‫־ ־ ־‬ ‫••‬
‫קיפריס ודאי זרזה איזו‬
‫••‪7 1‬‬ ‫—‬ ‫•‪• 11‬‬

‫אחרי הטרדנים‪ ,‬בהם בטרוף היא מאהבת‪,‬‬

‫וכשלטפה את בגדה הנאה של האכאית‪,‬‬
‫‪ 7‬־ ־ ־‬ ‫*‪.‬י‬ ‫*‬
‫־ ‪.*7‬‬ ‫־ ‪71‬‬ ‫* ‪7 :‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪425‬‬ ‫שרטה בסכת זהב את ידה המעדנת‪.‬״‬

‫־ ‪ 7\ 1‬ד‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪ * :‬־‬ ‫‪7 :7‬‬
 ‫‪ 146‬שיר חמישי‬

‫כך אמרה‪ ,‬ואבי האדם והאלים חיך אז‬

‫ץ* י*‬ ‫• •י|‬ ‫‪• •• 7 :‬‬ ‫ד ז ז‬ ‫'־!־־•‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫ז‪1‬‬

‫קרא לאפרודיטה הזהבה‪ ,‬ואמר לה‪:‬‬

‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪ :‬ד‬ ‫ד‬
‫־ ‪ \ :‬־‬ ‫ז־‬ ‫•‬ ‫זיז‬

‫״לא לך‪. ,‬ילדתי‪ ,‬נתנו אותן עבודות קרב‪.‬‬

‫נשואים‪ ,‬זו מלאכתך המתוקה‪ ,‬ן־עסקי בה‪.‬‬
‫ןלקרבות יךאגו ארס העז ואתנה‪.‬״‬
‫כך הם שוחחו והחליפו דברים ביניהם‪,‬‬
‫אך דיומדס השואג בעז זנק על איניאס‪.‬‬
‫אם כי ן_דע ש שלוחה מעליו ז־רוע אפולון‪,‬‬
‫גם את האל הגדול לא כבד‪ ,‬ושאף עוד‬
‫לקטל את איניאס ולהסיר את נשקו הידוע‪.‬‬
‫שלוש פעמים הוא תקף‪ ,‬להוט להכות בו‪,‬‬
‫ואפולון את מגנו הזוהר הדף בכל פעם‪.‬‬
‫בךביעית‪ ,‬זנק כאלו הוא אל‪ ,‬ואפולון‬
‫הפועל מרחוק צעק בקול נורא ואמר לו‪:‬‬
‫״שים לב‪ ,‬בן טידאוס‪ ,‬הסוג‪ ,‬ואל תבקש עוד‬
‫בלבך להדמות לאלים‪ ,‬כי בני גזע שונה הם‬
‫אלי הנצח ובני האדם ההולכים על הארץ‪.‬״‬
‫י‬ ‫ז ז•••‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‪.‬־ ־‬ ‫•• ••‬

‫כך אמר‪ ,‬ובן טיךאוס נסוג מעט אחורה‪,‬‬

‫נמנע מזעם אפולון היורה ממחחק ופוגע‪.‬‬
‫ואפולון הניח הךחק מההמון את איניאס‬
‫בפרגמוס הקדושה‪ ,‬בה עמד ההיכל שבנו לו‪.‬‬
‫••• ז‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־ ‪1:‬‬ ‫‪*•••:‬־‬

‫אןטמיס המפזרת חצים ולטו שם ךפאוהו‪,‬‬

‫בסתרי המקדש הגדול‪ ,‬וחלקו לו תפארת‪.‬‬
‫ואפולון בעל קשת הכסף דיצר צלם‬
‫דומה בךמותו לאעיאס‪ ,‬וחוגר אותו נשק‪,‬‬
‫וסביב הצלם אכאים נהדרים וטרדנים‬
‫ז•‬ ‫‪1‬‬ ‫ו•••ז־ •‬ ‫־ ־ •‬ ‫־ ;• •••‬ ‫‪• 1‬‬

‫בקעו זה לזה שלטי עור גדולים על חזיהם‪,‬‬

‫מעגלים‪ ,‬ומגנים עם גדילים בשולים‪.‬‬
‫••‬ ‫־‬ ‫‪ \ :‬ז •‬

‫ופדבוס אפולון אמר אז לארס המתפרע‪:‬‬

‫ז ‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫•ד‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬

‫״ארס‪ ,‬ארס‪ ,‬קטלן‪ ,‬הודס עדים‪ ,‬ותאב דם‪,‬‬

‫גבורות דיומדס ‪147‬‬ ‫‪485-456‬‬

‫האם לא תלך ןתו־חיק מהקרב את הגבר‪,‬‬

‫בץ טידאוס‪ ,‬שעוד ילחם אף בזאוס אבינו?‬
‫קדם פצע מקרוב את בסיס כף‪.‬יד קיפדיס‪,‬‬
‫ואפלו עלי כאלו הוא אל התנפל אחרי כן‪.‬״‬
‫••‪1‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪:‬־ •‬

‫‪460‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬וישב בפסגת פרגמוס‪ ,‬בעוד ארס‬

‫‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•״•‪:‬־‬ ‫‪- 1 • 1‬‬ ‫׳ ‪ :‬ז ־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫‪11‬‬

‫הקטלני יצא ועורר את שורות הטרוינים‪,‬‬

‫י‬ ‫ד■‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫זז‬ ‫ז•‬ ‫‪11‬‬
‫־ ־‬

‫ובדמות אקמס המהיר‪ ,‬מנהיג התרקים‪,‬‬

‫חלק פקדות לבני פריאמוס בחירי זאוס‪:‬‬
‫״אתם‪ ,‬בני פךיאמוס‪ ,‬המלך בחיר זאוס‪,‬‬
‫‪465‬‬ ‫עד מתי תסכימו לההרג בידי האכאים?‬
‫עד לרגע שבו ילחמו ליד שעריכם?‬
‫הנה מוטל זה שכב תו אותו כאת הקטור‬
‫האלוהי‪ ,‬איניאס בנו של אנכיסס גדול הלב‪.‬‬
‫בואו‪ ,‬נחלץ את רענו המעלה מהטבח‪.‬״‬
‫‪470‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬ועורר בכל איש כוח ואימץ‪.‬‬
‫פנה סךפדון אל הקטור האלוהי וגער בר‪:‬‬
‫״הקטור‪ ,‬לאן הלך העיז שהןה לך קידם?‬
‫נךאה שחשבת שבלי צבאות ובעלי ברית‬
‫תחזיק בעיר‪ ,‬ןחיד‪ ,‬עם גיסיך בלבד ואחיך‪.‬‬
‫‪475‬‬ ‫אך כעת מהם אינני רואה ואיני מזהה איש‪,‬‬
‫הם ככלבים מסביב לאריה שבורחים לאח‪1‬ר‪,‬‬
‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪• :‬״‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫• ‪ :‬ז •‬

‫ואנו‪ ,‬הנלחמים‪ ,‬אין אנו אלא בעלי ברית‪.‬‬

‫הרי אני בעל בריתכם שבא ממךחק רב;‬
‫ליקןה ךחוקה‪ ,‬ליד מעךבולות נהר קסנתוס‪.‬‬
‫‪480‬‬ ‫שם את אשתי השאךתי‪ ,‬ובן פעוט עוד‪,‬‬
‫ורכוש רב שחומרות עיני איש שחסר לו‪.‬‬
‫••• ד ״‬ ‫‪....................‬‬ ‫ן‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫י‬

‫ובכל זאת את הליקיים אני מךךבן‪ ,‬ובלהט‬

‫נלחם ביריב‪ ,‬אף שאין כאן ךבר ששיך לי‪,‬‬
‫כזה שיוכלו האכאים לשאת ולקחת‪.‬‬
‫‪ 1‬־‬
‫‪ 1‬ז ־‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫ז ־ ־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫*‬
‫־י*‪.‬‬

‫‪485‬‬ ‫ןהנה אתה כך עומד‪ ,‬ואפלו על שאר אנשיך‬

 ‫‪5!3' 486‬‬ ‫‪ 148‬שיר חמישי‬

‫אינך מצרה ל ה א חז ול הגן על נשיהם‪.‬‬

‫שים לב‪ ,‬כמו לתוך לול או ת של רשת לוכדת‪,‬‬
‫עוד תתפסו בידי אויביכם כשלל ומלקוח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪1 : -‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ :‬־ד ־‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫והם יזדךזו להרס את עיךכם המפארת‪.‬‬

‫‪490‬‬ ‫לכל הדברים האלה עליך לךאיג יום ולילה‪.‬‬
‫ואל מפקדי תומכיך הנוךעים פנה‬
‫שיתעקשו לעמד‪ ,‬ותךחיק תוכחה מרשעת‪.‬״‬
‫כך אמר סךפדון‪ ,‬וךבריו עקצו את לב הקטור‪.‬‬
‫מןד עם נשקו הוא קפץ מהרכב לארץ‪,‬‬
‫‪495‬‬ ‫ומניף חניתות חדות צעד ברחבי מחנהו‪.‬‬
‫האיץ להלחם‪ ,‬ועורר מהומה ואימי קרב‪.‬‬
‫והם שוב נעךכו ועמדו נכח פני האכאים‪.‬‬
‫והארגיאים עמדו מקבצים בלי לסגת‪.‬‬
‫״‬ ‫ז‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪ 1\ :‬ז •‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ז־ ־ ‪:‬‬

‫וכמו בגרץ קדושה‪ *,‬כשהרוח נושאת מוץ‪,‬‬

‫‪500‬‬ ‫אנשים עמלים בזריה‪ ,‬ודמטר הזהבה‬
‫ז‬ ‫‪\ : -‬‬ ‫‪...................1 1‬‬ ‫־ ‪1‬־ ז‬ ‫ן־ •• •‬ ‫‪:‬־ז •‬

‫בהרף רוחות בין חטה לבין מוץ מבדלת‪,‬‬

‫וערמות המוץ מלבינות‪ ,‬כך כעת האכאים‬
‫הלבינו תחת ענן האבק שהתאבך ביניהם‬
‫אל שמי דואךד** מךקיעת רגלי הסוסים‪,‬‬
‫‪505‬‬ ‫כשהתנגשו‪ ,‬ו או חד המו שכות שבו לשטח‪.‬‬
‫‪- ... -‬‬ ‫•ן‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ן־••‬ ‫׳ ן‬ ‫ן‬

‫והם קךמו את עצמת ידיהם‪ ,‬עד שארס הפרא‪,‬‬

‫מגן הטרדנים‪ ,‬כסה את הקרב בגלימת לילה‪.‬‬
‫לכל מקום הוא הלך‪ ,‬הן פדבוס אפולון‪,‬‬
‫האוחז בחרב זהב‪ ,‬צוה עליו שינסך עז‬
‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫• ז‬ ‫ז ז‬ ‫‪•.••••:‬‬ ‫*•‬ ‫ד‬

‫‪510‬‬ ‫בלב הטרוינים מאז ראה שפלס אתנה‬

‫‪.... -‬‬ ‫•״• ‪- -‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫״ ז‬ ‫ד•‬ ‫־־ ז‬ ‫‪- :‬‬

‫כבר הסתלקה‪ ,‬כי היא שהגנה על התאים‪.‬‬

‫הוא עצמו שלח מסתרי המקדש השופע‬
‫את אעיאס‪ ,‬ובלב רועה הגברים נטע כוח‪.‬‬

‫* הגורן קדושה לדמטר‪ ,‬אלת התבואה‪.‬‬

‫** אולי משום שהשמים קורנים כמתכת לטושה‪.‬‬
‫גבורות דיומדס ‪149‬‬ ‫‪541-514‬‬

‫ואיניאס עמד בין חבריו‪ ,‬והם נמלאו גיל‬

‫‪515‬‬ ‫כשראוהו צועד אליהם חי‪ ,‬לא פצוע‪,‬‬
‫חדור בעז נאצל‪ .‬אך לא שאלו מאומה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫זז־‬ ‫י‬ ‫־״ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫כי מנע העמל שיזמו אוחז קשת הכסף‪,‬‬

‫ארס משמיד האךם‪ ,‬ן־אלת המריבה והזעם‪.‬‬
‫ושני האיאסים‪ ,‬אוךיסאוס ודיומדס‪,‬‬
‫‪520‬‬ ‫קךאו ל ת אי ם להלחם‪ .‬לא היה בהם פחד‬
‫מאלימות הטרועים ומהתנפליותיהם‪,‬‬
‫אלא עמדו שם כמו עננים שבץ קררנרס‬
‫שם ביום חסר רוח על רכס ההר ללא נוע‪,‬‬
‫‪ -‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫כאשר מנמנם כוחם של בוראס* ויתר‬

‫‪525‬‬ ‫הרוחות הזועפות שבשדיקה משביהן‬
‫פוךצים ומפזרים את העבים המפילים צל‪.‬‬
‫כך הדנאים עמדו בלי לסוג מפני הטרוינים‪.‬‬
‫‪•7‬‬ ‫• ‪ • • :‬־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫‪ 11‬־ ‪ -‬־ •‬

‫ובן אטראוס עבר בהמון פוקד ומתריע‪:‬‬

‫״היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬וסגלו לב עם אימץ‪,‬‬
‫‪530‬‬ ‫חושו יךאה זה כלפי זה בקרב הקשוח‪.‬‬
‫יותר נצלים מנופלים‪.‬יש כשיךאה מתקימת‪,‬‬
‫ואין תהלה כשבוךחים‪ ,‬ואף הצלה אין‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬הטיל חיש חנית‪ ,‬ופגע ברע איניאס‬
‫־‬ ‫־ י"‬ ‫־‬ ‫ז ״‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪9‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ז ־‬

‫גדול הלב‪ ,‬מהעומדים ראשונים‪ ,‬דאיקואון‬

‫‪535‬‬ ‫בן פרגסוס‪ ,‬שזכה לכבוד אצל הטרוינים‬
‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫״ ד‬ ‫‪7 :‬‬ ‫'••• ‪7 7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‪.‬־‪1‬‬

‫כבני פדיאמוס‪ ,‬כי תמיד כלוחם אץ קדימה‪.‬‬

‫את מגנו בחנית הכה השליט אגממנון‪,‬‬
‫והמגן לא בלם‪ ,‬חצה הארד ופלח‪,‬‬
‫וחדר מבעד לחגורה אל תחתית הבטן‪,‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫י‬

‫‪540‬‬ ‫וכשצנח ונחבט‪ ,‬צלצלו על גופר כלי הנשק‪.‬‬

‫ואז איניאס הרג גברים מטובי התאים‪,‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫רוח הצפון‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪ 150‬שיר חמישי‬

‫את שני בני דירקלס‪ ,‬קרתון ואוךסילוכוס‪.‬‬

‫אביהם שכן בפרה העיר הבנתה לבטח‪,‬‬
‫עשיר בנכסים‪ ,‬מצאצאי הנהר אלפיוס‬
‫ש מ ך מו הרחב עובר בארץ בני פילוס‪.‬‬
‫‪545‬‬
‫מהנהר נולד אוךטילוכוס‪ ,‬כמלך לעם רב‪.‬‬
‫ואוו־טילוכוס הוליד את דירקלס גבה הלב‪.‬‬
‫צמד בנים תאומים נולדו אפוא לדיוקלס‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪*1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬ ‫ז־‬ ‫•••‬

‫קרתוץ ואוו־סילוכוס‪ ,‬מאמנים בךךכ י קרב‪.‬‬

‫‪550‬‬
‫אלה ןצאו בספינות השחורות לעת עלומיהם‬
‫אל איליוס יפת הסוסים עם שאר הארגיאים‬
‫כדי להשיג תגמול לבני אטראוס‪ ,‬אגממנון‬
‫ומנלאוס‪ ,‬ושם עטף את שניהם סוף המות‪.‬‬
‫אלה‪ ,‬כמו שני גורי אריות שעל רכס גבוה‬
‫‪555‬‬ ‫גן־לו עם אמם בסבך הצפוף במעבה וער‪,‬‬
‫והם בבקר וכבשים שמנות מוצאים טרף‬
‫•••*‪.‬־ ‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫‪1‬‬
‫‪ :‬ז ז‬ ‫‪:‬‬

‫ומחריבים את דירי הרועים‪ ,‬עד ששניהם‬

‫גם הם נקטלים מידי בני אדם בארד חד‪,‬‬
‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪ 1‬ד •‬
‫* ‪:‬‬

‫ככה שני אלה שהכרעו בידיו של איניאס‪,‬‬

‫־‬ ‫־ ‪ :‬־־‬ ‫•••‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪::‬‬ ‫••• \‬ ‫•• •••‬ ‫‪•• :‬‬ ‫דד‬

‫‪560‬‬ ‫כמו עצי ארן גבוהים צנחו כעת ארצה‪.‬‬

‫־‪7 5‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬־ "‬ ‫‪:‬‬

‫חמל על הנופלים מנלאוס היקר לארס‪,‬‬

‫״‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫•‪*.‬־‪•.‬־‬ ‫•‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫צעד בין החלוצים‪ ,‬חמו ש במתכת נוצצת‪,‬‬

‫ומניף את חניתו‪ .‬וארס הוסיף לו עוד זעם‪,‬‬
‫בכתה‪ ,‬כדי שיכרע בידיו של איניאס‪.‬‬
‫־‪:‬״־־‬ ‫״־‬
‫•‬ ‫‪77 :‬‬ ‫*\ ‪ :‬־‬
‫־‪.‬‬ ‫‪*:‬־‬ ‫‪ :‬־‪77‬‬

‫‪565‬‬
‫אך בן נסטור גדול הלב‪ ,‬אנטילוכוס‪ ,‬ראהו‪.‬‬
‫צעד בין החלוצים‪ ,‬כי חשש לרועה החיל‪,‬‬
‫יקרה לו דבר‪ ,‬ואת כל עמלם יסכל כף‪.‬‬
‫‪*7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬
‫אולי‬
‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫■־‬
‫‪ :‬־‬ ‫*‬

‫הרימו ידים‬
‫‪ 7‬־ •‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫‪:‬‬
‫אחד מול השני שניהם כבר‬
‫‪*.•••:‬‬ ‫" ־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫;•‬

‫וחניתות משחזות‪ ,‬להוטים לערך קרב‪,‬‬

‫‪570‬‬
‫ואז לצדו של רועה הצבא נעמד אנטילוכוס‪.‬‬
‫־* •‬ ‫־ ‪ •••: • • • 7 7‬־‬ ‫••‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫‪7 :‬‬

‫אף איניאס לא התעכב‪ ,‬אם כי המז לוחם עז‪,‬‬

‫גבורות דיומדס ‪151‬‬ ‫‪601-572‬‬

‫כי ראה את שני הגברים עומדים מולו יחד‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ : -‬ז•‬ ‫‪•• :‬‬ ‫זד‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬

‫והם גררו את הגופות אל חיל האכאים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 1‬־ ־ ־‬
‫־‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪:‬‬

‫את שני האמללים הטילו לידי חבריהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪•••••: -‬‬ ‫• ••‬ ‫•• •‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫ז \‬ ‫‪ :‬״‬ ‫*••‬

‫‪575‬‬ ‫ואז הם פנו‪ ,‬לחמו עם אלה שאצו קדימה‪.‬‬

‫ז‬ ‫זי•‬ ‫* ••• ד‬
‫•• *‪.‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫׳‬
‫שם הם הרגו את פילימנס השקול לארס‪,‬‬
‫־״‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪ -‬ן ‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫זן‬ ‫••‬ ‫ד‬

‫מנהיג הפפלגונים‪ ,‬עם לוחמים עזי נפש‪.‬‬

‫אותו בן אטראוס הנודע בחנית‪ ,‬מנלאוס‪,‬‬
‫דקר בכידון כשעמד‪ ,‬ופגע בעצם הבךיח‪.‬‬
‫‪580‬‬ ‫ואנטילוכוס הכה את מירון‪ ,‬הרכב!*הנער‪,‬‬
‫בנו הטוב של אטימניוס‪ ,‬כשהטה את סוסיו‪,‬‬
‫זי‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪ 1‬ד •‬ ‫־• ‪• :‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫באבן פגע במןפקו‪ .‬נשמטו מידיו המושכות‬

‫המלבינות משנהב‪ .‬התגוללו על הקרקע‪.‬‬
‫קפץ אנטילוכוס‪ ,‬ברקתו נעץ את החרב‪.‬‬
‫‪585‬‬ ‫וזה התנשם‪ ,‬מרכבו המשבח צנח ארצה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪:-‬‬ ‫ד־‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪....‬‬ ‫י‬ ‫• ‪ :‬־ ••‬

‫כשראשו לפנים‪ ,‬על הקךקוד והכתפים‪.‬‬

‫ןמץ מה נתקע‪ ,‬כי נקלע לעמקי חול תחוח‪,‬‬
‫עד שסוסיו בעטו והפילו אותו על הקרקע‪.‬‬
‫הצליף אנטילוכוס והובילם אל חיל האכאים‪,‬‬
‫ד ־ ־ •‬ ‫•־‬ ‫‪•/‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪590‬‬ ‫הקטור ראה זאת בין השורות‪ ,‬אץ אליהם‬

‫משמיע קול צעקה‪ ,‬ולווהו פלגות הטרוינים‬
‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫! \‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' 1x7:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬

‫האיתנות‪ .‬ארס הלך בראשם ואניאו‪,‬‬

‫זו האלה הנושאת שאון שאינו בוש בטבח‪,‬‬
‫וארס אותו ץמן נופף כידון ענקי בידים‪,‬‬
‫‪595‬‬ ‫פעם צועד אחרי הקטור‪ ,‬ופעם קרימה‪.‬‬
‫דיומדס השואג בעז נרעד כשראהו‪.‬‬
‫‪ • / :‬ד ד‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ד••‬

‫וכמו איש שהולך במישור ךחב‪ ,‬ורפה ןדים‬

‫נעצר מול נהר שמריץ את השטף הןמה‪,‬‬
‫רואה את שצפו המקציף‪ ,‬ופונה אז אחודה‪,‬‬
‫‪600‬‬ ‫כך נסוג בן טידאוס‪ ,‬ואמר באזני הנלוים לו‪:‬‬
‫־ • ‪•:‬‬ ‫‪• : 7 :‬־‬ ‫׳ ‪ 7 :‬־‬ ‫־ •••‬ ‫•••‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫״הקטור האלוהי‪ ,‬ידידי‪ ,‬מצטיץ כאיש רימח‬

 ‫‪ 152‬שיר חמישי‬

‫וכלוחם אמיץ לב שממנו מאוד התפעלנו‬

‫אבל תמיד לצדו איזה אל שמגן מהמות‪,‬‬
‫וכעת לצדו בךמות של אךם עומד ארס‪.‬‬
‫הפנו את פניכם אל הטררנים‪ ,‬וצעד בצעד‬
‫לכו לאחור‪ ,‬להלחם באלים אל תשישו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וכעת התקךבו מאוד הטרועים‪.‬‬
‫שם הקטור הרג שני גברים מלמדי קרב‪,‬‬
‫‪ 11‬ז‬ ‫‪•• :‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז־ *‬ ‫‪*• :‬‬ ‫■ז־‬ ‫‪1:‬‬ ‫ז•‬

‫שניהם ברכב אחד‪ ,‬מנסתס ואנכיאלוס‪.‬‬

‫חמל על הנופלים איאס הרם בן טלמון‪,‬‬
‫‪610‬‬
‫"‪9‬‬
‫בא‪ ,‬עמד לידם‪ ,‬הטיל את חניתו הזוהרת‪,‬‬
‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬

‫ופגע באמפיוס בן סלגוס‪ ,‬איש מפיסוס‪,‬‬

‫עשיר ברכוש ותבואה‪ ,‬אך גורלו הנחהו‬
‫• ‪ :‬ד‬ ‫ז־‬ ‫* ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫ז •‬

‫כבעל ברית אל פריאמוס ובני פריאמוס‪.‬‬ ‫־‬ ‫נ *‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ן‬

‫‪61$‬‬ ‫בחגורה פגע בו איאס בנו של טלמוץ‪,‬‬ ‫־‬ ‫־••‬ ‫•••‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪: -‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬

‫נעץ בתחתית בטנו חנית ארכת צל‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־־\‬ ‫ן־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫בחבטה הוא קרס‪ ,‬ואיאס המהלל רץ‬

‫‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬

‫לגזל את נשקו‪ .‬אולם הטרוינים המטירו‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫* ‪1‬‬

‫הגיעו‬‫מעט ‪. .‬‬
‫מבהיקות; לא • ‪-‬‬
‫י‬ ‫חדות ־ ‪1 • :‬‬
‫חניתות ־‬
‫‪:‬־ •‬
‫‪620‬‬ ‫אל מגנו‪ .‬דורך בעקב הוא משך מהפגר‬
‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1•* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫‪1 7‬‬
‫את החנית‪ ,‬אך התקשה להסיר את הנשק‬
‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫* ‪5‬‬ ‫־ י‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫־‬

‫הנהדר מכתפיו משום שנלחץ מקליעיהם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪* • 7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪7 7!7‬‬

‫הוא פחד פן הטרוינים גבוהי הלב יכתרוהו‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫־ *‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫* ‪ * .‬י ־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫עמדו לפניו אוחזי חניתות רבים עזי נפש‪,‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫־ ••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ • • ! ־ •‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪625‬‬
‫ואם כי היה גדול וחזק וגאה‪ ,‬הדפוהו‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ •:‬־• ‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫מעליהם‪ ,‬והוא נסוג לאחור אחוז רעד‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫כך הם השקיעו כוחות בלחימה מפרכת‪.‬‬

‫אך את טלפולמוס בן הרקלס‪ ,‬החסון‪ ,‬הגבוה‪,‬‬
‫דךבן הגודל נגד סךפדון הדומה לאל‪.‬‬
‫‪630‬‬
‫וכששניהם התקךבו‪ ,‬מתקדמים צעד־צעד‪,‬‬
‫זה בנו של זאוס אוסף העבים‪ ,‬וזה הנכד‪,‬‬
‫גבורות דיומדס ‪153‬‬ ‫‪659-632‬‬

‫טלפולמוס היה הראשון שדבר ואמר לו‪:‬‬

‫‪ :‬ז ־‬ ‫•‪••••.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■ד•‬ ‫זז‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪ :‬־‪.‬׳‬

‫״סןפדון יועץ הליקיים‪ ,‬מאיזו סבה נאלצת‬

‫לבוא ולהתחלחל כאן‪ ,‬אתה‪ ,‬לוחם חסר‪.‬י‪.‬דע?‬
‫‪635‬‬ ‫זה שקן ר שזאוס אוחז האיגיס הוא אביך‪,‬‬
‫הלא אינך מגיע לקו־סלי גברים אלה‬
‫שנולדו לזאוס בדורות האדם שהיו לפנינו‪.‬‬
‫‪ :‬ז ״‬ ‫ד ז‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫דומה להם‪ ,‬מספרים‪ ,‬היתה עצמת הרקלס‪,‬‬

‫י‬ ‫‪.‬ן ‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ : 7‬־‬ ‫ז‪ :‬ז‬ ‫‪ :‬־ ‪•:‬‬ ‫ז־ ״‬ ‫‪7‬‬

‫אבי מו לי ד‪ ,‬בעל לב האריה‪ ,‬עז הנפש‪.‬‬

‫‪640‬‬ ‫הוא בא לכאן פעם עקב סוסיו של לאומדון‬
‫עם שש ספינות בלבד‪ ,‬ואתו הלכו קימץ‪,‬‬
‫החריב את איליוס* העיר ורוקן את דרכיה‪.‬‬
‫ואלו לך יש לב של פחךן‪! ,‬אנשיך ןמותו‪.‬‬
‫אינני חושב שאתה‪ ,‬שבאת לכאן מליקןה‪,‬‬
‫ממש בעל כוח‪645 ,‬‬
‫־ '‬
‫תועיל לטרדנים‪ ,‬וגם אם אתה‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*‬ ‫׳ ‪ :‬־‬ ‫‪*7‬‬ ‫־‪:‬‬

‫אלא תנצח בירי ותעביר בשערי הרס‪.‬״‬

‫וסךפדוץ מנהיג הליקיים השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״אכן‪ ,‬טלפולמוס‪ ,‬הוא ה‪.‬רס את איליוס הקדושה‬
‫בגלל טפשותו של האיש המתנשא‪ ,‬ל או מדן‪,‬‬
‫‪650‬‬ ‫שגער במלים חצופות במי שעשה עמו חסד‪,‬‬
‫׳‬ ‫׳י ‪*/‬‬ ‫׳‬ ‫*‪7 7 *.‬‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪5‬־‬ ‫• *‬ ‫‪5‬‬ ‫♦‪ 7 *.‬־‬

‫ואת הסוסים‪ ,‬כשבא מרחוק לקבלם‪ ,‬לא נתן לו‪.‬‬

‫אך שמע‪ ,‬מוכנים לך הכליה השחודה והמות‬
‫כאן מזירי‪ .‬מנצח בחנית תהלה תעניק לי‪,‬‬
‫ותתן את נפשך למהלל בסוסיו‪ ,‬לאל הרס‪.‬‬
‫‪655‬‬ ‫כך אמר סךפדון‪ ,‬ומדיד הניף טלפולמוס‬
‫את חנית המילה‪ .‬החניתות הארכות טסו‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 5 7‬־\‬ ‫־ ן־*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪•-1‬‬

‫מידיהם בבת אחת‪ .‬וסךפדון הוא שפגע בו‬

‫הישר בצואר‪ ,‬החד המכאיב חלף ופלח‪,‬‬
‫ולילה שחור ירד כענן על עיניו וכסהו‪.‬‬
‫‪7 *:‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪177:‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪71‬‬

‫הרקלס הציל את הסירנה בת לאומדון ממפלצת הים‪ .‬לאומדון הפר את‬ ‫*‬
‫הבטחתו לתת לו כגמול את הסוסים‪ ,‬ולכן הרקלס תקף את טרויה והרס אותה‪.‬‬
 ‫‪ 154‬שיר חמישי‬
‫״‪66‬״ל‪8‬א‬
‫אך טלפולמוס בחניתו פגע בסךפדון‬
‫‪660‬‬
‫בירכו השמאלית‪ ,‬חד החנית טס בזעם‬
‫ו ­ ­‬ ‫ז‬ ‫‪ -‬ו־ •‬ ‫*‬ ‫‪-‬ויד‬ ‫•••‬

‫שרט את העצם‪ ,‬אך אביו* מכליה הצילו עוד‬

‫י♦‬ ‫• •‬ ‫• ו ז־ד‬ ‫ז•‬ ‫־‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז •‪••••.‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ז ‪-‬‬

‫את סרפדוז הדומה לאל נשאו מהקטל‬

‫‪ 1\• -‬ץ‬ ‫״‬ ‫ז ו‬ ‫‪••1‬‬ ‫•\‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫אנשיו האלוהיים‪ .‬החנית הגדולה הנגררת‬

‫* •••‬
‫‪1• -‬־‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪• -1 -‬‬ ‫••‬ ‫זד••‬ ‫‪ -1‬ז ז‬

‫הכבידה עליו‪ ,‬אך איש לא חשב או שם לב‪,‬‬

‫‪665‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫• ‪ :‬־ ז‬

‫כשנחפזו‪ ,‬לשלף את חנית המילה מהירך‬

‫כדי שיוכל לעמד‪ ,‬כל כך התיגעו לטפל בו‪.‬‬
‫‪ - :‬״‬ ‫• ‪:- :‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫והאכאים חזקי המוקים מנגד נשאו את‬

‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫••‪•.*♦.‬‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫‪1•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫טלפולמוס‪ .‬ואודיסאוס האלוהי שם לב‬

‫‪..‬‬ ‫•ן‬ ‫•‬ ‫■ך ן‪...‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪,‬‬

‫‪670‬‬ ‫בנפשו הסבלנית‪ ,‬ולבו בקרבו התרתח‪,‬‬

‫* ־‬
‫• ‪ 1‬־ ־‬ ‫‪11• :‬‬ ‫‪• : 1‬‬ ‫־ ־ ‪ :‬ז•‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫ובינו לבין עצמו התלבט והרהר אותו רגע‬

‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫־ ‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫אם ק'ךם יו־דיף אתרי בן זאוס כביר הךעם‪,‬‬

‫או שיקה את נפשם של יותר מבין הליקיים‪.‬‬
‫אך אוךיסאוס ןדוב הלב‪ ,‬הגורל לא זיעד לו‬
‫‪675‬‬ ‫לקטל בארד חד את בנו האמיץ של זאוס‪.‬‬
‫לכן את נפשו הטתה אתנה אל המון הליקיים‪.‬‬
‫שם הוא הרג את קוירנוס‪ ,‬אלסטור וכרומי‪1‬ס‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ‪ -‬ו‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫ז־‬ ‫ז‬

‫אלקונךרוס‪ ,‬הליוס‪ ,‬פךיטניס‪ ,‬ואף את נואמון‪.‬‬

‫ואודיסאוס האלוהי היה מחסל עוד ליקיים‪,‬‬
‫• י•‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז ‪• ••:‬‬ ‫•••‬ ‫נ‬

‫‪680‬‬ ‫לולא הקטור הגדול מבהיק הקסדה פקח עין‪,‬‬

‫וצעד בין החלוצים‪ ,‬חמוש במתכת נוצצת‪,‬‬
‫נושא אימה לתאים‪ .‬שמח לראותו כשהגיע‬
‫‪ .• :‬־ • *‬ ‫•‪1‬‬ ‫ז־‬ ‫־־ ־•‬ ‫ז‬

‫סךפדון בן זאוס‪ ,‬ובמלים נכמתת הפציר בו‪:‬‬

‫״בן פךיאמוס‪ ,‬אל תפקירני שוכב כאן כטרף‬
‫‪685‬‬ ‫לתאים‪ .‬הגן עלי‪ ,‬מוטב שחןי יסתימו אחרי כן‬
‫כשאהיה בעירכם‪ ,‬הואיל ונגזר שממילא‬
‫ז‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• . * : • :‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫״‪.‬״ •‪•.‬‬ ‫‪:‬‬

‫לא אזכה לחזר אל ביתי ולאדמת המולדת‪,‬‬

‫׳‬ ‫•״••״•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ -‬ן‪-‬‬ ‫‪... • ...‬‬

‫הכוונה לזאוס‪ ,‬אביו של סךפדון‪.‬‬ ‫י‪.‬‬

 ‫גבורותדיומדס ‪155‬‬ ‫‪717-68‬‬

‫ואת אשתי ואת בני הפעוט לא אשמח‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬והקטור מבהיק הקסדה לא ענה לו‪,‬‬
‫‪690‬‬ ‫אלא חלף ועבר‪ ,‬שואף לךחיק את האךגיאים‬
‫במהירות לאחור ולגזיל מרבים את חייהם‪.‬‬
‫את סךפדוץ הדומה לאל אנשיו הושיבו‬
‫ליד עץ אלון נהךר של זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬
‫ואת חנית המילה דחק והוציא מהיךך‬
‫‪695‬‬ ‫פלגוץ החזק‪ ,‬שה‪7‬יה מבין ידיךיו הזיקר לו‪.‬‬
‫עיניו התכסו בערפל‪ ,‬נשמתו סרה ממנו‪,‬‬
‫י‬ ‫‪...‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫׳ • ‪1‬‬ ‫־ ‪1‬־ז •••‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫״‬

‫ואולם הוא נשם מחדש‪ ,‬ומשבו של בוראס‬

‫•\ ־‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫••זז‬ ‫ד ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫הפיח חיים בנפשו שפךחה מריב כאב‪.‬‬

‫מול ארס ו־הקטוד עוטה הארד‪ ,‬הארגיאים‬
‫‪700‬‬ ‫לא נסו אל הספינות השחורות‪ ,‬מפנים ערף‪,‬‬
‫אבל לא התיצבו להלחם‪ ,‬אלא צעד בצעד‬
‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‬ ‫ע ז‬ ‫׳‬ ‫ז ״‬ ‫‪• 1‬‬ ‫• ‪ :‬־ ן‬ ‫‪:‬־ ז‬

‫נסעו אחור כשראו שעם הטרוינים בא ארס‪.‬‬

‫מיהו אפוא הךאשון ומי אחרון שהמיתו‬
‫ארס האל הנחוש והקטוד בן פןיאמוס?‬
‫‪705‬‬ ‫טאותרס השקול לאלים‪ ,‬הרכב אודסטס‪,‬‬ ‫׳ ‪7‬־ ‪7‬‬ ‫ז •• •‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬

‫טרכוס אוחז החנית האיטולי‪ ,‬ואדנומאוס‪,‬‬

‫הלנוס בן אוינופס‪ ,‬אורסביוס עם מגן המתנים‬
‫המנענץ‪ ,‬שחי ?הילה ליד אגם קפיסוס‪,‬‬
‫מטפח מאוד את עשרו; וחיו סמוך לו‬
‫‪710‬‬ ‫עוד בויאוטים‪ ,‬להם אותה אדמה מדשנת‪.‬‬
‫;• ׳י‬ ‫! \‬ ‫ז‬ ‫דז‬ ‫ד‬ ‫ד •••‬ ‫י‬

‫אך הרה האלה צחורת הזרוע הבחינה‬

‫־ • ‪ • :‬ז‬ ‫‪1-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ״ ז‬ ‫"‪7‬‬ ‫־‪1‬‬

‫שהם טובחים את האועיאים בקרב הקשוח‪,‬‬

‫ומיד במלים מכנפות פנתה לאתנה‪:‬‬
‫•־••**‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫‪ \ :‬ז‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫• ד‬

‫״ובכן‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪ ,‬אטריטעה‪,‬‬

‫‪715‬‬ ‫אכן ריקים הדבןים שהבטחנו למנלאוס‪,‬‬
‫שיחזר לאחר שיחריב את חומות איליוס‪,‬‬
‫•‬ ‫־!י‬ ‫־ ‪ 1‬״‬ ‫זו‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ג‬ ‫•‪• .‬־ !־‬

‫אם נאפשר לארס הקטלני להשתולל כך‪.‬‬

‫‪17‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;‬
 ‫‪ 156‬שיר חמישי‬
‫‪ 18‬ל ׳‪ 45‬ז‬
‫אז בואי‪ ,‬גם שתינו נךאה את כוחנו בזעם‪.‬״‬
‫כך אמרה‪ ,‬ואתנה אפרת העין נאותה‪.‬‬
‫וכך הלכה‪ ,‬רתמה את סוסיה זהבי הרסן‪,‬‬
‫ז זו •‪.‬ין ‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ‪\ 1‬‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫׳ ז‬ ‫ז נ ז‬ ‫‪17 1‬‬
‫‪720‬‬
‫הרה‪ ,‬בת קרונוס דוךם‪ ,‬האלה המולכת‪.‬‬
‫והבה* מהר אופנים נכפפים לרכב הרכיבה‪,‬‬
‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪* :‬‬ ‫‪ 7‬׳‪*.•*.‬‬ ‫• ‪*7 :‬‬ ‫־*‬ ‫* ״‬ ‫*‬
‫! ״*‬

‫מארד‪ ,‬על ציר ברזל‪ ,‬עם שמונה חשוריהם‪.‬‬

‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• '• • • :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫•• ‪7 7‬‬

‫כל אופן עם מסגרת זהב לא מתכלה‪ ,‬וממעל‬

‫קבועים חשוקים מארד‪ ,‬מפליאים לעינים‪,‬‬
‫וטבוריהם מכסף‪ ,‬סובבים מצד זה ומצד זה‪.‬‬
‫גופו של הרכב שזור ךצועות מזהב ומכסף‪,‬‬
‫מתוחות‪ ,‬ושני מעקים נקבעו עליו מכל עבר‪.‬‬
‫מגוף הרכב יוצא יצול כסף‪ ,‬ובקצהו‬
‫היא קשרה על נאה מזהב‪ ,‬ואליו הצמידה‬
‫‪7‬‬ ‫* ג *‬ ‫׳ ‪7 •• 1‬‬ ‫•‪77‬‬ ‫‪*.*7‬‬ ‫‪ 1‬ן‪7‬‬
‫‪7‬‬

‫רתמות זהב נאות‪ .‬מתחת לעל רתמה הרה‬

‫••‪7‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫זז‬ ‫•‪:‬‬

‫סוסים קלי רגל‪ ,‬צמאה למדון ו צןיח ת קרב‪.‬‬

‫ואלו אתנה‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬
‫שמטה את שמלתה הרכה על רצפת אביה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫*‪7 7 :‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 :7‬‬

‫שמלה צבעונית שעשתה בעמל במו ידיה‪,‬‬

‫‪ 7‬׳‬ ‫*‬
‫‪.•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫* ‪7 : 7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪7 :‬‬ ‫*‬

‫לבשה את כתנתו של זאוס אוסף העבים‪,‬‬

‫והתחמשה בכלי נשק למלחמה מרבה בכי‪.‬‬
‫**‬
‫*‪.‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪7 7 : *:‬‬ ‫* ‪1‬‬
‫*•‬‫*‬
‫*•‬ ‫* ‪ :‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫את האיגיס עטור הגדילים זרקה על כתפיה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ :‬׳• *‪•.‬‬ ‫־‬ ‫‪17:7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪*:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫מגן נודא‪ ,‬את כלו האימה מק שטת כמר‪,‬‬

‫בו המריבה‪ **,‬בו העז‪ ,‬ובו התקפה מקפיאה דם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬
‫־‪:‬‬ ‫־ ‪7 17 :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪*:‬‬

‫וקבוע בו ראש של מפלצת אימים‪ ,‬הגוךגונה‪,‬‬

‫נורא‪ ,‬מבעת‪ ,‬אות של זאוס אוחז האיגיס‪.‬‬
‫‪ 7‬־ ‪•:‬‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬

‫חבשה קסדת ןהב כפולת קדקדים‪ ,‬מקשטת‬

‫בחיל רגלים ממאה ערים על ארבעה תבליטיה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪./‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־‪7 7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪' 7‬‬ ‫* *• ‪7‬‬ ‫־ ‪*:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬

‫‪745‬‬ ‫ואז עלתה על רכבה היוקד‪ ,‬ואחזה בחנית‬

‫־ ‪:‬־ •‬ ‫׳ ‪: 7 :‬־‪7‬‬ ‫*‪1‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫*‬ ‫־־‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫* אלת הנעורים‪.‬‬
‫** ה״מריבה״ היא אריס‪ .‬המגן מקושט כאלוהויות שמגלמות את המלחמה‪.‬‬
 ‫גבורות דיומדס ‪157‬‬ ‫‪775-746‬‬

‫כבדה‪ ,‬מוצקה‪ ,‬שבה בת האל רב הכוח‬

‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז••‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫׳‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 •• :‬‬

‫מכריעה שורות גבוךים כאשר היא זועמת‪.‬‬

‫ה תז הצליפה מהר בסוסים‪ .‬ודוךקו מאליהם‬
‫שערי השמים‪ ,‬אשר נתונים לפקוח ההורות‪,‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 • 1‬‬ ‫•‬ ‫ג‬ ‫';־• ‪•.‬‬ ‫‪ 1‬־*‬
‫‪ -‬־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫‪750‬‬ ‫אלות העונה‪ ,‬הקובעות בשמים ובאולימפוס‬

‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־*‬ ‫‪1‬‬
‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫אם לפתח את הענן הסמיך או להגיף שוב‪.‬‬

‫בדרך זו שתי האלות ד־ךבנו את סוסיהן‪.‬‬
‫מצאו את בן קרונוס יושב לבדו‪ ,‬ה תזק מהיתר‪,‬‬
‫על הפסגה הגבוהה בשלשלת רכסי אולימפוס‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫־ ‪••••••:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ • ‪ :‬ז‬

‫‪755‬‬ ‫הרה‪ ,‬האלה צחורת הזרוע‪ ,‬עצרה את סוסיה‪,‬‬

‫פנתה אל בן ק תנוס‪ ,‬זאוס המרומם‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬
‫״ ‪7: 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫••־ ‪1:1‬‬ ‫•ן ‪7 :‬‬

‫״זאוס האב‪ ,‬האינך מתמךמר על פךעות ארס‪,‬‬

‫איך השמיד ובים ומעלים מצבא האכאים‪,‬‬
‫סתם‪ ,‬שלא מ א ה‪ ,‬להכאיב לי? ובינתים בנחת‬
‫‪760‬‬ ‫קיפךיס ואפולוץ עם קשת הכסף מוצאים ענג‬
‫בכך ששלחו את המשגע‪ ,‬ששום חיק לא יודע‪.‬‬
‫זאוס האב‪ ,‬האם תתקצף עלי אם את ארס‬
‫משדה הקרב במכות נמךצות אכה ואבךיח?״‬
‫וזאוס אוסף העננים השיב ואמר לה‪:‬‬
‫‪765‬‬ ‫״לכי‪ ,‬שסי נגדו את אתנה האוספת מלקוח‪,‬‬
‫היא במיחד רגילה מכאובים אימים לזמן לו‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪-.‬ץ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫* ‪7 \ :‬‬

‫כך אמר‪ ,‬והרה האלה צחורת הזרוע נאותה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫־ *‬ ‫־‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 **7‬‬ ‫‪7* • : 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫הצליפה בשוט בסוסים‪ ,‬והם לא בלי חשק‬

‫דחפו בחלל בין הארץ לבין כוכבי השמים‪.‬‬
‫‪770‬‬ ‫כפי שיךחיק להביט בעיניו אל עךפלי איפק‬
‫איש היושב וצופה אל הןם הכהה כיין‪,‬‬
‫זה המרחק שסוסי האלים בצהלה דלגוהו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪77‬‬
‫‪17 :‬‬ ‫**‬
‫‪*7‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫*־*‪• . • 1 7 :•.‬‬

‫הן באו אל טרדה ושני הנהרות הזורמים בה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫ז *‬ ‫־ ‪7:‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"י‬

‫למקום המפגש של מי סימואיס וסקמנךתס‪,‬‬

‫‪775‬‬ ‫שם הרה צחורת הזרוע עצרה את סוסיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪71 7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫״‪7‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫‪ 158‬שיר חמישי‬
‫‪'776‬צ‪80‬‬
‫התירה אותם‪ ,‬ו שפכה ערפל עבה מעליהם‪,‬‬
‫י‬ ‫•• ז‪•• -‬‬ ‫‪••• 7‬‬ ‫*‬
‫‪:‬־ז *‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫• •‬

‫וסימואיס הצמיח להם למרעה אמברוסיה‪.‬‬

‫•‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪.* 7‬״‬ ‫־‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫ושתיהן כיונים רוטטות אז פסעו צעד־צעד‪,‬‬

‫משתוקקות לסיע ללוחמים האו־גיאים‪.‬‬
‫‪80‬ן‬ ‫הן באו אל המקום שבו סביב דיומדס‬
‫הכביר‪ ,‬מאלף הסוסים‪ ,‬ע מדו ריב בני החיל‬
‫בלהקה‪ ,‬כמו אריות שטורפים בשר חי‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫נ־ ד‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫־ ד ז‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫או חזירי בר שעצמתם אינה מבטלת‪.‬‬

‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫ז ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־ • ••‬

‫שם נעמדה‪ ,‬צעקה‪ ,‬הרה צחורת הזרוע‪,‬‬

‫־*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫״ז‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫דז‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫••• ••• ‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪785‬‬ ‫דומה לסטנטור גדול הלב‪ ,‬שקולו כמתכת‪.‬‬

‫זה שיוציא צעקה כחמשים איש גם‪.‬יחד‪:‬‬
‫״בושו‪ ,‬אתיאים‪ ,‬מוגי לב נבזים‪ ,‬צלמי ייפי‪.‬‬
‫כל עוד אכילס האלוהי נלחם בגדודיכם‪,‬‬
‫לא הופיעו טרדנים מחוץ לשערי דךתוס‪,‬‬
‫‪790‬‬ ‫כה פחדו מחניתו הכבדה‪ .‬והנה כרגע‬
‫‪- ... 7‬‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ ..‬ן‪. -‬‬ ‫ד ן‪-‬‬

‫הם נלחמים הןחק מהעיר ליד ספינותיכם‪.‬״‬

‫כך אמרה‪ ,‬ובכל איש עוח־ה כוח ואימץ‪.‬‬
‫ואל בן טידאוס חשה אתנה אפרת העין‪,‬‬
‫מצאה את המלך עומד ליד הסוסים והרכב‪,‬‬
‫‪795‬‬ ‫מצנן את פצעו שגךם לו חצו של פנךרוס‪.‬‬
‫צרבה הזעה מתחת לחגורה הרחבה‬
‫‪7717‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪-1‬‬ ‫־**ד‬ ‫‪7 :7‬‬

‫של מגנו העגיל‪ ,‬וכך התיסר‪ ,‬לאה ןךי ם‪.‬‬

‫הוא אחז בחגורה ומחה את הדם הכהה‪.‬‬
‫‪..... -‬‬ ‫־ ז‬ ‫•••‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■‬‫־־ ‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫תפסה האלה ביצול המרכבה ואמרה לו‪:‬‬

‫ן‪7‬‬ ‫ן ‪7‬‬ ‫•־•‪.‬״‪7 7 1‬‬ ‫*‬ ‫‪7 •• 7‬‬ ‫‪7 :7‬‬

‫י<‪!0‬‬ ‫״אכן‪ ,‬בן שדומה לו דק מעט נולד לטידאוס‪,‬‬

‫טידאוס הזיה קטן קומה‪ ,‬אבל לוחם עז‪.‬‬
‫פעם אחת דרשתי ממנו שלא יעריך קרב‬
‫ולא יתבלט; הוא ןצא בלי לווי האכאים‬
‫כשליח לתבי‪ ,‬ובא בין‪.‬רבים מבני קךמוס;‬
‫‪05‬‬ ‫צויתי עליו שיסעד אצלם באךמון ובנחת‪.‬‬
 ‫גבורות דיומדס ‪159‬‬

‫אלא שהוא עם לבו הנועז‪ ,‬כמו לפני כץ‪,‬‬

‫אתגר את בחורי הקךמיאים‪ ,‬וללא קשי‬
‫נצחם בכל‪ ,‬עד כדי כד לצדו התיצבתי‪.‬‬
‫ן ‪.‬‬ ‫‪? .‬‬ ‫! •‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪•*:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫• ‪ :‬יד‬

‫והנה אני שוהה לצדך‪ ,‬שומרת עליך‪,‬‬

‫‪810‬‬ ‫ובגלוי מעודדת אותך ללחם בטרדנים‪,‬‬
‫אך לאות מלקפץ ולתקף חלחלה לרגליך‪,‬‬
‫או שאוחז בך פחד שפל רוח‪ ,‬ואם כך‬
‫אינך צאצא של גבור כאוינאוס ובן לטידאוס‪.‬״‬
‫ואז דיומדס הכביר השיב ואמר לה‪:‬‬
‫ז‬ ‫‪ 7 :‬־־‬ ‫•• •‬ ‫‪. - -‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫‪815‬‬ ‫״אני מזהה אותך‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬

‫לכן ברצון אגיד את דברי‪ ,‬ולא אכחד לך‪.‬‬
‫פחד שפל רוח אינו אוחז בי ואף לא מרך‪,‬‬
‫אולם אני עוד זוכר מה ןעצת לי בפקדותיך‪.‬‬
‫דרשת שלא אלחם נגד אלים בני־אלמות‪,‬‬
‫־ ‪ :‬ז־•־‬ ‫‪:‬‬ ‫•• •‬ ‫••••••‬ ‫••• ד ••‬ ‫ד‬ ‫‪: :‬‬ ‫ך ‪-‬‬
‫■‬

‫‪820‬‬ ‫לא נגד היתר‪ ,‬אבל אם אפרודיטה בת זאוס‬

‫תבוא אל הקרב‪ ,‬אותה שאפצע בארד חד‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪ : •/ •.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫לכן אני עצמי בינתים נךך‪ 1‬ע‪ ,‬ואף צויתי‬

‫על שאר האךגיאים ש?חד כלם יתקבצו כאן‪,‬‬
‫הלא גלוי לי שעל שדה הקרב שולט ארס‪.‬״‬
‫‪825‬‬ ‫והאלה אתנה אפרת העין ענתה לו‪:‬‬
‫ז ‪ :‬ז‬ ‫ז ־ •‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪.... -‬‬ ‫ן ‪• 7‬־ ז‬

‫״דיומדס הןקר ללבי‪ ,‬בנו של טידאוס‪,‬‬

‫אל תפחד עוד מארס‪ ,‬ואף לא מכל‪.‬יתר‬
‫האלים הברוכים‪ ,‬הלא אני לצדך מסיעת‪.‬‬
‫קום‪ ,‬ונהג את סוסיך עבי הטלף* אל ארס‪,‬‬
‫‪830‬‬ ‫מחץ אותו‪ ,‬אל תכבד את ארס המתפרע‪.‬‬
‫המטרף‪ ,‬אותו פגע _רע‪ ,‬שאין אמון בו;‬
‫הוא לא מזמן דבר והבטיח לי ולהךה‬
‫שילחם בטרדנים ‪ 1‬אף ועזר לאךגיאים‪,‬‬

‫מוצקי הטלף״ או ״עבי הטלף״ ‪ -‬הכוונה לסוסים‪ ,‬שאינם מפריסים פרסה‪.‬‬

 ‫‪ 160‬שיר חמישי‬

‫ועכשו הוא חובר לטרדנים‪ ,‬ואתכם שוכח‪.‬״‬

‫אמרה‪ ,‬ואת סתנלוס דחפה בידה מהרכב‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫;•‬ ‫זי\‬ ‫״‬ ‫!זז‬ ‫ז‬ ‫!־‬ ‫ז‬ ‫•ד •ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬ד‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪7‬‬

‫משכה אותו לאחור‪ ,‬והוא מהר דלג ארצה‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪............................ ..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬

‫והיא‪ ,‬האלה הנלהבת‪ ,‬עלתה על הרכב‬

‫זז ו‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫־ •‪.• :‬״ *‪* .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לצד דיומדס האלוהי‪ .‬נאנח מהכבד‬

‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫•‬ ‫‪•;! 7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬

‫ציר עץ האלון‪ ,‬כי נשא אלה נודאה ובן חיל‪.‬‬

‫אחזה אפוא במושכות ובשוט פלס אתנה‪,‬‬
‫ואת הסוסים עבי הטלף הדהירה אל ארס‪.‬‬
‫‪.. .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫* • ‪ -‬״ ‪1 ••• * .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫יד‬ ‫‪1‬‬

‫הוא אז פשט את נשקו של האמיץ באיטולים‪,‬‬

‫פריפס הענק‪ ,‬בנו הזוהר של אוכסיוס‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫ד ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬

‫פשט אותו ארס המכתם בדם‪ .‬אך אתנה‬

‫" *•‬ ‫־‬ ‫־ י‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪>.‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•‬

‫את קסדת הדס* חבשה ועיני האל לא ראוה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫*•‬ ‫••‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‪: 1‬‬

‫ארס משמיד האדם הבחין כשבא דיומדס‬

‫• •'״‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫יד‬ ‫נ‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫האלוהי‪ 7,‬ואת פריפס הענק שמט ארצה‬

‫‪7‬‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•ד־‬ ‫‪• :‬ד‬ ‫•‬ ‫‪.*: 7‬־‬

‫מהנפש‪,‬‬
‫ויתמו ‪........‬‬
‫הרגו ‪. . .‬‬
‫שבו ‪:‬־ד‬
‫במקום •ד‬
‫לשכב ־ ‪1 7‬‬
‫• ‪ :‬־‬
‫ומיד מהר אל דיומדס מךביר הסוסים‪.‬‬
‫וכאשר התקךבו‪ ,‬מתקדמים זה אל מול זה‪,‬‬
‫מעל היצול ורתמות הסוסים גהר ארס‬
‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫• י ־‬

‫עם חנית הארד‪ ,‬להוט להכות אותו נפש‪.‬‬

‫*•* *•‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ *‬

‫אף האלה אתנה אפרת העין שלחה זיד‪,‬‬

‫ומהרכב הסיטה אותה לעוף בלי תועלת‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫;•‬ ‫‪• 7‬״•‬ ‫••‬

‫שני זנק לפנים דיומדס השואג באמץ‪,‬‬

‫אוחז בחנית הארד‪ ,‬ופלס אתנה דקרה בה‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 1:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*־׳ *‬ ‫־‬

‫את תחתית בטנו‪ ,‬במקום שחגר מגן בטן‪,‬‬

‫שם הוא פגע ופצעו‪ **,‬קרע את בשרו הנאה‪,‬‬
‫‪••• 7 -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫ומשך אליו את נשקו‪ ,‬וארס הנחוש צרח אז‬

‫בזעקה של תשעת או עשרת אלפי איש‬
‫‪.‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ד יד‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•ד‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כאשר הם מצטרפים לזעם הקרב והקטל‪.‬‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•י‬ ‫•ד‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬

‫* קסדת אל המתים הפכה את חובשה לרואה ואינו נראה‪.‬‬

‫** דיומדס פוגע בארס בעזרת אתנה‪.‬‬
 ‫גבורות דיומדס ‪161‬‬ ‫‪891-86‬‬

‫רעד אחז את האכאים ואת הטרוינים‬

‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז •י*‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫כה נבעתו מקול ארס הלוחם ללא שבע‪.‬‬

‫כמו מחשרת עננים אד אפל שמגיח‬
‫‪865‬‬ ‫אחרי השרב כשנעורה רוח זועפת‪,‬‬
‫••••‪•.‬׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- •/ 1‬‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫־ ן־••‬

‫כך נראה ארס האל הנחוש לעיני דיומדס‬

‫זד••‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫־ ז‬ ‫ז••‬ ‫־־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪17‬‬

‫כאשר עלה אפוף עננים אל רחבי השמים‪.‬‬

‫־ ‪ 7‬־•‬ ‫‪ -‬ן‪.. -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪• 7"1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫־‪:‬־*‪•.‬‬

‫הוא מהר אל בית האלים‪ ,‬במרום אולימפוס‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫״ י‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫התושב לוד זאוס בץ קרעוס‪ ,‬לבו מתרתח‪,‬‬

‫‪870‬‬ ‫הךאה לו את דם האלים שנגר מהפצע‪,‬‬
‫ובמלים מכנפות‪ ,‬גונח‪ ,‬פנה ואמר לו‪:‬‬
‫״זאוס אבי‪ ,‬אינך כועס למךאה אלימות זו?‬
‫אנו‪ ,‬האלים‪ ,‬סובלים כאב אכזרי לא פעם‬
‫־ ־‬ ‫־ ‪•7 :‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬

‫בגלל זה או אחר שלבני האדם עושה חסד‪.‬‬

‫‪875‬‬ ‫ואנו יוצאים נגדך‪ ,‬כי בתך‪ ,‬אותה משגעת‬
‫וארורה‪ ,‬חושבת תמיד להציק ולפגע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪ 7 :‬־‪5 • : 1‬‬ ‫*‪* 7 *.••.‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪5‬־‬

‫הלא השאר‪ ,‬כל האלים אשר באולימפוס‪,‬‬

‫<׳‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪.* -1‬‬ ‫׳ ‪* •* 7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪5‬‬

‫מציתים לך‪ ,‬וכל אחד ואחד מאתנו כנוע‪.‬‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫** ‪7‬‬
‫*‬ ‫* ‪7‬‬
‫‪•• 5‬‬ ‫י‪7 '.‬‬ ‫׳ ‪7 :‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪ 5‬־! ־‬

‫ואלו אותה אינך מךסץ במלים או בפעל‪,‬‬

‫אביה‪880.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬׳‬
‫אלא מרשה לה‪ ,‬לפגע הרע‪ ,‬כי אתה‬
‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬־ '‬ ‫־'‪*.‬־־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫••‬ ‫־‪5‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬

‫היא את דיומךס המתיהר‪ ,‬בנו של טידאוס‪,‬‬

‫המריצה כעת לתקף בפךאות בני־אלמות‪.‬‬
‫ראשית הוא נגש ופצע את פרק יד קיפריס‪,‬‬
‫האלים הוא‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪- •:‬‬
‫עלי כאלו אחד‬
‫ד‪-‬‬ ‫־‬
‫ואז התנפל גם‬
‫• ‪ 1‬־‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪885‬‬ ‫נחלצתי הודות לרגלי הזריזות‪ ,‬כי אחרת‬

‫הייתי שוהה ביץ פגרים אימים וסובל עוד‪,‬‬
‫או מכה בחנית הארד וחי חסר כוח‪.‬״‬
‫־‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪:‬־ • ‪77 7‬‬ ‫\‬

‫וזאוס אוסף העבים הזעיף מבט ואמר לו‪:‬‬

‫״אל תתישב לילל לצדי‪ ,‬רמאי וצבוע‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫‪71‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫• •‬ ‫‪1‬‬ ‫|־••‬ ‫־•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫‪890‬‬ ‫אתה בעיני השנוא מכל האלים באולימפוס‪.‬‬

‫‪, .‬‬ ‫ז‬ ‫‪•••7‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪ * • :‬־ ־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫תמיד יקרים לך הקטטה‪ ,‬הקרבות והקטל‪,‬‬

 ‫‪ 162‬שיר חמישי‬
‫‪0-892‬‬
‫ירשת את רגז אמך שאין לה מזיה ומשמעת‪,‬‬
‫הרה‪ ,‬אותה במלים אני בעמל רב מכניע‪.‬‬
‫אני מעריך שבל סבלך בא בגלל עצותיה‪.‬‬
‫אולם איני מעדן שזמן‪.‬רב תסבל כאב‪,‬‬
‫משום שאמך זילדה לי אותך וממני זיצאת‪.‬‬
‫אך לו לאל זולתי היית נולד‪ ,‬כזה פגע‪,‬‬
‫היית מזמן נמצא עמק אף מבני אורנוס‪.‬״*‬
‫כך אמר‪ ,‬וצוה לרפא אותו על פיאון‪.‬‬
‫‪900‬‬
‫פיאון מרח על הפגיעה סמים משככי כאב‪,‬‬
‫ורפאו‪ ,‬כי הרי לא נוצר כמי שצפוי לו המות‪.‬‬
‫כמו שמיץ תאנה את החלב הלבן לעבות חש‪,‬‬
‫ןהנהלי מתגבן במהרה ביד הבוחשת‪,‬‬
‫כך בןריזות הוא רפא את ארס המתפרע‪.‬‬
‫‪905‬‬ ‫והבה ךחצה ןהלבישה אותו בבגדי חן‪,‬‬
‫ושש בתהלה הוא זישב ליד זאוס בן קררנרס‪.‬‬
‫אל משכנו של זאוס הרם שבו בינתים‬
‫״״ * ־ ״‬ ‫ד‬ ‫זד‬ ‫•••‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬

‫שתי האלות‪ ,‬הרה ואתנה‪ ,‬לאחר שהצליחו‬

‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫•• ד‬ ‫י‬ ‫ד••‬ ‫‪:‬‬

‫לעכב את ארס משמיד האדם ממלאכת הטבח‪.‬‬

‫‪. -‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫ך‬
‫ד ד•‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬־‬

‫הכוונה לטיטנים‪ ,‬אחי קרונוס‪ ,‬שזאוס השליך אותם לנבכי טןטרום*‬ ‫*‬
 ‫שיר שישי‬
‫הקטור ואנץ־רומכה‬

‫דיופז־ס נפגש לעימות עם הליקי גלאוקוס‪ .‬מתגלה שקיים בין הוריהם קשר‬
‫קדום של אירוח‪ .‬הם מחליפים ביניהם את כלי נשקם‪ ,‬ונפרדים בחיבה‪.‬‬
‫הקטור יוצא לטרויה כדי לבקש מהקבר‪ .‬לערוך זבח לאתנה‪ ,‬כדי שתטה את‬
‫חסדה לעיר‪ .‬הוא נפגש עם הלנה‪ ,‬ולאחר מכן נערך מפגש נוגע ללב בינו‬
‫לבין אשתו אנדרומכה ובנו הפעוט אסטיאנקס‪ .‬הקטור גוער בפריס‪ ,‬וזה‬
‫מתחמש כדי לצאת אתו למערכה‪.‬‬

‫הקרב הנורא נעזב לאכאים ולטרוינים‪,‬‬

‫ז•‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫ז ‪ -‬־ •‬ ‫זו דז־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫־ ‪:‬‬

‫ובמישור לכאן ולכאן העמות התפתח‪,‬‬

‫את חניתות הארד הם כונו אלה אל אלה‬
‫‪-‬רו‬ ‫רו‬ ‫‪-‬רו‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ז ז‬ ‫ד־־*‬ ‫זו‬

‫באמצע‪ ,‬בין ןךמ י סימואיס ומי קסנתוס‪.‬‬

‫‪5‬‬ ‫ראשון איאס בן טלמון‪ ,‬חומת האכאים‪,‬‬
‫שבר פלגת טרוינים‪ ,‬והביא לאנשיו אור‬
‫־ ד ז ז‬ ‫ן ~■‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬א ‪-‬‬ ‫ד‪-‬‬

‫כשפגע באיש שהיה הטוב בין התרקים‪,‬‬

‫‪1‬‬
‫־ ־‬ ‫־‬ ‫‪1 -‬‬ ‫־‬ ‫זז‬ ‫זו‬ ‫ד•‬ ‫ד‪-‬‬ ‫‪:‬רו‬

‫בן אוסורוס‪ ,‬אקמס‪ ,‬גבר חזק וגבוה‪.‬‬

‫־‬ ‫ז ז ‪ : 1‬ז‬ ‫רו רו‬ ‫־־־־•־‬ ‫ז‪ 1‬רז‬

‫הכה בקךקוד הקסדה העטוךה בשער סוס‪,‬‬

‫‪10‬‬ ‫נעץ את החנית במצחו‪ ,‬לעמק העצם‬
‫חדר חד הארד‪ ,‬ואת שתי עיניו כסה חשך‪.‬‬
‫•••י‬ ‫•ד‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז‬ ‫׳‪1‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪—:‬‬

‫דיומךס השואג בעז ך‪.‬ךג את אקסילוס‬

‫בן טאותרס‪ ,‬תושב העיר הטובה אריסבה‪,‬‬
‫‪- :‬‬ ‫זי‬ ‫־‬ ‫ז •‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫רו‬ ‫רו‪1‬‬

‫הוא היה אמיד ברכוש‪ ,‬ואנשים אהבוהו‪,‬‬

‫ד ז‬ ‫־ ד ז*‬ ‫•ן‬ ‫ז •‬ ‫זז‬

‫‪15‬‬ ‫ביתו עמד על הדרך‪ ,‬וכך עם כלם התרועע‪.‬‬

‫אך איש מהם לא עמד לו כעת והושיע‬
‫מהרס נורא‪ .‬דיומדס גזל את נפש השנים‪,‬‬
‫ז ־•‬ ‫־‬ ‫•ו זו‬ ‫רו‬ ‫ז‪-‬‬ ‫רו‪-‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪-‬רורו‬

‫שלו ושל נערו קלסיוס‪ ,‬זה שנהג אז‬

‫את הסוסים‪ ,‬שניהם ירדו לעמקי הקרקע‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ 11- -‬־‬ ‫‪1‬‬
‫‪- 1 • 1‬‬ ‫•ד‪:‬‬ ‫ג ‪ -‬רו‬ ‫־‬ ‫רו‬

‫‪20‬‬ ‫אוריאלוס הרג את דרסוס ואופלטיוס‪,‬‬

‫י‬ ‫•וו•‬ ‫ן‬ ‫‪- :‬‬ ‫יו‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫רו‬

‫ב‬
 ‫‪ 164‬שיר שישי‬

‫ררךף את אןספוס ופז־סוס‪ ,‬שאבהיראה‬

‫נימפת המים ןלךה לאיש הנבחר ברקוליוץ‪.‬‬
‫ביוקו־ליו־ז הזיה בנו של לאומדון הידיע‪.‬‬
‫בכורו‪ ,‬אבל נולד לאמו בהסתר מהעין;‬
‫כשרעה את צאנו שכב באהבה עם הנימפה‪,‬‬
‫והיא הךתה וילךה שני בנים תאומים‪.‬‬
‫פרק את כוחם ואת גופם הנאה של השנים‬
‫בן מקיסטאוס‪ .‬והסיר את נשקם מכתפיהם‪.‬‬
‫פוליפויטס המחשל הרג את אסטיאלוס‪,‬‬
‫ואוךיסאוס הרג בחנית איש מפךקוטה‪,‬‬
‫פיךיטס‪ ,‬וטאוקרוס ־ את ארטאון האלוהי‪.‬‬
‫את אבלרוס המית בחנית מבהיקה אנטילוכוס‬
‫בן נסטור‪ ,‬ואגממנון שליט העם את אלטוס‪,‬‬
‫שביתו על גדות סטניואיס יפה הזרם‬
‫בפךסוס‪ .‬הגבור לאיטום קטל את פילקוס‬
‫כשברח‪ ,‬ואוךיפילוס הרג את מלנתיוס‪.‬‬
‫ומנלאוס השואג בעז תפס את אדרסטוס‬
‫חי‪ ,‬כי סוסיו ששעטו במישור מכי פחד‬
‫נתקלו בענף עןל עץ אשל‪ ,‬שברו את הרכב‬
‫ה^לןמר בד‪,‬צה מצול‪ ,‬תשאו את תליהם‬
‫לעבר העיר‪ ,‬שאליה היתר בו־חו במדדי‬
‫והוא ל!ד האופן צנח על ראשו מהרכב‪,‬‬
‫פיו מתפלש בעפר‪ ,‬ועמד מעליו מנלאוס‪,‬‬
‫בנו של אטראוס‪ ,‬אוחז בחנית ארכת צל•‬
‫אדרסטוס תפס את בךכיו בתחנה ואמר ל^‬
‫״קח אותי חי‪ ,‬בן אטראוס‪ ,‬ומאה קבל כיפר‪.‬‬
‫אבי עשיר‪ ,‬והךבה אוצרות שמורים בביתנו‪,‬‬
‫ארד וזהב וברזל שבעמל רב עבדוהו‪,‬‬
‫י‬ ‫• ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫־‪.* 5‬‬ ‫‪:‬זד‬ ‫‪7‬ד‬

‫אבי ירצה אותף דתן לף כיפר בשפע‬

‫אם ידע שאני חי ליד ספינות האכאים‪.‬״‬
‫ד ‪*- -‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫־‬ ‫*יי ‪1‬־ •‬
 ‫הקטור ואנדרומכה‬ ‫‪80-51‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ונגע בדבריו אל לבו בחזהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬ז••‬ ‫*‬ ‫•יו‬ ‫זז‬ ‫• ;‬ ‫׳ ‪7:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫והוא כבר עמד למסר אותו לידי הנער‬

‫‪................................‬‬ ‫•ז‬ ‫ז ־‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬

‫שיובילו אל ספינות האכאים‪ ,‬אך אגממנוץ‬

‫בא לעברו בדיצה‪ ,‬הדים קול צעקה ואמר לו‪:‬‬
‫‪55‬‬ ‫״הו חביבי‪ ,‬הו מנלאוס‪ ,‬מה אתה חס כך‬
‫זן‬ ‫ז‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫•‪.‬״•‪*.‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ־‬

‫על אנשים? האם הטרוינים הרעיפו עליך‬

‫חסד גדול בביתך? שאיש מהם לא יצא חי‬
‫מבין ןדינו‪ ,‬ואף לא תינוק שעדין בבטן‬
‫אמו‪ ,‬אל ימלט אף אחד‪ ,‬שכל אנשי איליוס‬
‫‪60‬‬ ‫ןךוד כליל ימחקו‪ ,‬בלי מספד ובלי זכר‪.‬״‬
‫כך אמר הגבור‪ ,‬ולבו של אחיו השתכנע‪,‬‬
‫משום שבצדק זיעץ‪ .‬דחף מעליו בידו את‬
‫הגבור אדרסטוס‪ ,‬והשליט אגממנון‬
‫פצעו בצדו‪ ,‬וכשנפל לאחור‪ ,‬בן אטראוס‬
‫‪65‬‬ ‫משך את חנית המילה כדריכה על חזהו‪.‬‬
‫ז ״‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬
‫•‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫ז‬ ‫־ •־‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫•••‬ ‫־ \‬ ‫‪7‬‬

‫ונסטור הדים את קולו וקרא אל האךגיאים‪:‬‬

‫״ידידי לוחמי הדנאים‪ ,‬משךתי ארס‪,‬‬
‫שאיש אל יתעכב מאחור‪ ,‬להוט למלקוח‪,‬‬
‫כדי שןשוב לספינות עם כמות מכפלת‪,‬‬
‫‪70‬‬ ‫הבה כעת נקטל אנשים‪ ,‬ואחר כך בנחת‬
‫‪:‬־־‬ ‫‪17‬‬ ‫׳ ‪ :‬־ ־‬ ‫ז‪• 7 -‬‬ ‫•‪:‬י‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪77‬‬

‫מעל הגופות במישור תפשטו את הנשק‪.‬״‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬ועורר בכל איש כוח ואמץ‪.‬‬
‫ואז שוב היו הטרוינים נהדפים אל איליוס‬
‫*‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫"‪* 7‬‬
‫*•‬‫*ז‬
‫•‬
‫*‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫במרך לב לפני האכאים הןקרים לארס‪,‬‬

‫‪75‬‬ ‫לולא נעמד וךבר אל הקטור ואל איניאס‬
‫הטוב במפרשי האותות‪ ,‬הלנרס בן פריאמוס‪:‬‬
‫״איניאס והקטור‪ ,‬הלא ביחוד עליכם נח‬
‫עמל הטרדנים והליקיים‪ ,‬כי לאירך הדרך‬
‫אתם הטובים כשנדרש שקול דעת או כוח‪.‬‬
‫‪80‬‬ ‫לכן עצרו כאן‪ ,‬ולכו ועכבו את אנשינו‬
‫‪1‬־ ‪•• 7‬‬ ‫ע‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1•• 7‬‬
 ‫שישי‬

‫לפני ה שערים‪ ,‬בטרם ירוצו לצנח בפחד‬

‫‪- -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ז‬ ‫ז‬ ‫ץ זי‬
‫ז •‬ ‫״‬ ‫ז*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* • ‪-‬‬

‫אל זרועות נ שיהם‪ ,‬ו אויבינו י בי טו בעינג‪.‬‬

‫^‬ ‫‪8‬‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫‪■* 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•\‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫זו‬

‫וכאשר ת א מ צו את רוח כל פלגותינו‪,‬‬

‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪\:‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫•\‬ ‫** ‪1‬‬ ‫‪ * 1‬ד ע‬

‫נחזיק מעמד במקום ונאבק בתאים‪,‬‬

‫גם אם נחלשנו מאוד‪ ,‬הרי מאלץ ההכרח‪.‬‬
‫־ ז י ‪- - :‬‬ ‫* ‪ - -‬י‬ ‫ד‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ץ ן‬ ‫*‬

‫והקטור‪ ,‬אתה לך אל העיר‪ ,‬ו הגד לאמנו‬

‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ~‬ ‫‪1‬‬ ‫ז *‬ ‫‪ 1 -‬־\‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪11‬‬ ‫זו‬ ‫‪1‬‬

‫שאת הזקנות תכנס ב מ קד ש ה של אתנה‬

‫־ ‪- -‬‬ ‫זו‬ ‫ז‬ ‫‪11:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫זו זו‬

‫אפרת העין ש ב מצו ך ה מ מ ע ל לאיליוס‪,‬‬

‫תפתח את דל תו ת ה מ שכן הקדו ש במפתח‪,‬‬
‫תבחר ב ש מלה הגדול ה והנאה בעיניה‬
‫‪ - :‬ע ז‬ ‫‪ * 1‬ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪: -‬‬ ‫־ • ‪ :‬ז‬ ‫‪-‬‬ ‫* ‪1‬‬

‫מאלה שבאךמון‪ ,‬שהיא האוצר היקר לה‪,‬‬

‫אותה על ברכי אתנה יפת השער שתניח‪,‬‬
‫י ‪ -‬״‬ ‫ע ‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬

‫ותריסר עגלו ת במקד ש ת תחיב להקריב לה‪,‬‬

‫בנות שנה‪ ,‬שלא ח שו מל מד‪ .‬אולי ברחמיה‬
‫ז‬ ‫ז* ~ ד‬ ‫־‬ ‫‪ ■: -‬ד‬ ‫ד‬ ‫זו‬ ‫״‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬

‫תחוס על העיר‪ ,‬על נ שי ה טרועי ם ןעולליהן‬

‫ותהדיף מאיליוס הקדו שה את בן טידאוס‪,‬‬
‫איש החנית הפךאי‪ .‬אדון המנוסה הקשוח‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬אני חו שב‪ ,‬החןק מבין כל האכאים‪.‬‬
‫כך לא פ ח ת ו גם מ מנ היג הגברים‪ ,‬מאכילם‪,‬‬
‫אם כי אומרים שנולד לאלה‪ .‬ואלו זה גבר‬
‫ע ע‬ ‫ע‬ ‫‪*:‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ג‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫‪• :‬‬

‫שמ שתולל בלי מדה‪ ,‬ואין מתחרה לו בכוח‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫זד‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫‪1 -‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫• ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫כך אמר‪ ,‬והקטור לא התנגד לדברי אח‪.‬‬

‫ז‬ ‫• ‪- - 5‬‬ ‫״ ‪ :‬ע ‪1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫זי‬

‫מיד עם נשקו הוא קפץ מהרכב לארץ‪,‬‬

‫ומניף חניתות חדות צעד ברחבי מחנהו‪,‬‬
‫האיץ להלחם ועורר מ הו מ ה וזעקות קרב‪.‬‬
‫והם שוב נערכו ו ע מדו נכח פני האכאים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫* —‬ ‫־‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ע זו ;‬ ‫ז ‪-‬‬

‫והארגיאים פנו לאחור ו חד לו מהקטל‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ -‬זו‪ 1‬זו‬ ‫״‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫הם ח שבו שאל בן־ אל מו ת ירד מה שמים‬

‫‪•-‬‬ ‫ז‬ ‫‪ -‬־־‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪ :‬ז ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ז ״‬ ‫ז ‪:‬‬

‫המככבים‪ ,‬ו ב עז ת ה תע ש תו הטרוינים‪.‬‬

‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ג‬ ‫‪-‬‬ ‫• *‬ ‫ז‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪ :‬א ז •‬

‫ואז הקטוד הרים את קולו וצרח לטרוינים‪:‬‬

‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫"*‬ ‫*־י זי‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬
‫הקטור ואנדרומכה ‪167‬‬ ‫‪140‬‬

‫״טרדנים גבוהי לב ובעלי ברית ידועי שם‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫•ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬וזכרו את העז והזעם‪.‬‬

‫‪- — :‬‬ ‫ז‬ ‫־‪•.‬‬ ‫י ־‪: • .‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪•:‬‬ ‫‪ :‬ד•‬ ‫ד‪•.‬‬

‫ואני אלך אל איליוס‪ ,‬ושם אז־בר ואשפיע‬

‫על הזקנים יושבי המועצה‪ ,‬ועל נשותינו‬
‫‪115‬‬ ‫להתפלל לאלים ולנדר להם הקטומבות‪.‬״‬
‫כך אמר הקטור מבהיק הקסדה והלך לו‪,‬‬
‫ועל קרסליו ועל צואה־ הקישה מסגרת‬
‫‪7‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬ז־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫העור הכהה בשולי מגנו קמור הבטן‪.‬‬

‫אך גלאוקוס בן היפולוכוס ובנו של טיךאוס‬
‫‪120‬‬ ‫זיצאו לשטח שבין הצבאות‪ ,‬צמאים לערך קרב‪.‬‬
‫וכאשר התקךבו‪ ,‬מתקדמים זה אל מול זה‪,‬‬
‫ראשון שדבר הזיה דיומדס השואג באימץ‪:‬‬
‫״מי אתה‪ ,‬ידיד נעלה‪ ,‬בין בני אדם שימותו?‬
‫ד ז‬
‫•‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־‪:‬־•••‬ ‫׳ ז•‬ ‫־ ‪7‬‬

‫אף פעם לא ךאיתיך בקרב המקנה שם לגבר‬

‫‪125‬‬ ‫עד כיה‪ ,‬וכעת בהרבה מכלם התקדמת‬
‫‪7 :‬‬ ‫‪1‬־‬
‫• ‪ :‬־‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‪•• 8‬‬ ‫‪•• 7 : 7‬‬

‫בעזך‪ ,‬העומד מול חניתי המאריכה צל‪.‬‬

‫הן המתיצבים מול כוחי אמללים הוריהם‪.‬‬
‫אך אם אתה מבני־האלמות ובאת ממעל‪,‬‬
‫־ '‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪?7 1‬‬ ‫־ ‪,* :‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‪1‬‬

‫דע שלא אלחם באלים יושבי השמים‪.‬‬

‫‪!30‬‬ ‫הן גם ליקוךגוס המגדל‪ ,‬בנו של ךריאס‪,‬‬
‫לא חי הךבה מאז התקוטט עם אלי השמים‪,‬‬
‫הוא שגרש את אומנות דיוניסוס המשתגע‬
‫מניסה‪ ,‬ההר הקדוש‪ .‬כלן השליכו לארץ‬
‫את ענפי הפלחן כאשר ליקוךגוס המרצח‬
‫‪135‬‬ ‫הכה אותן במלמד הבקר‪ ,‬וךיוניסוס בפחד‬
‫צלל בין גלי הים‪ ,‬ן־שם נאסף אל חיק תטיס‬
‫חרד‪ ,‬כי רעד נורא עוררה בו צריחת הגבר‪.‬‬
‫־־ •יו •••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬־־‬

‫אך על ליקוךגוס הנזו האלים החיים חיי נחת‪,‬‬

‫בן קרתוס עורו‪ ,‬והוא לא חי הךבה א חיי כן‪.‬‬
‫‪140‬‬ ‫משום שכל האלים בני־האלמות שנאוהו‪.‬‬
‫‪7 8‬‬ ‫‪ 7‬־ * ‪ 7‬י\‬ ‫‪" 8‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬
 ‫‪ 168‬שיר שישי‬

‫לכן עם האלים הברוכים לא אעריך קרב‪.‬‬

‫אך אם אתה בן אךם האוכל מפרי הארץ‪,‬‬
‫בוא‪ ,‬התקרב‪ ,‬ותגיע מהר אל חבל המות‪.‬״‬
‫• זזו‬ ‫־‪.‬־ ‪•:‬‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫זי״‬ ‫• ‪1‬‬ ‫י‬

‫ואז בנו הזוהר של היפולוכוס השיב לו‪:‬‬

‫״בן טידאוס הגא‪ ,‬למה לשאיל למי נולדתי?‬
‫•‬ ‫‪1-‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳ ז ז‬ ‫* ״‬
‫־‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬

‫כמו שעלים נולדים‪ ,‬גם בני אדם הם כאלה‪.‬‬

‫ז ‪.....‬‬ ‫••‬ ‫‪ • • :‬ד ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד•‬ ‫ז •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫עלים מפזרת הרוח על הקךקע‪ ,‬אך היער‬

‫המלבלב מוציא אחרים כ שמועד האביב בא‪.‬‬
‫ז‬ ‫ז ז •‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬

‫כך בני האךם‪ ,‬דור נולד‪ ,‬ואחר חולף וגווע‪.‬‬

‫אך אם תךצה‪ ,‬שמע ותוכל היטב גם לדעת‬
‫את מוצאי‪ ,‬ולאנשים לא מעטים הוא ידוע‪.‬‬
‫ד‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : 7‬־ ד־ ד •‬ ‫ד •‬
‫י‬

‫בלב ארגוס המכלכלת סוסים‪ ,‬יש עיר‪ ,‬אפירה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪* ••• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‪:‬־‪••••.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫גר בה סיסיפוס‪ ,‬ואיש לא היה פקח ממנו‪,‬‬

‫* •••‬ ‫* "י ־‬ ‫ד•‬
‫ד‬ ‫‪• : 7‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ז־‬

‫סיסיפ‪1‬ס בן איולוס‪ .‬הוא הוליד בן‪ ,‬גלאוקוס‪,‬‬

‫ו־לגלאוקוס נולד בן ללא דפי‪ ,‬בלרופונטס‪.‬‬
‫לו האלים נתנו גם חן גם גברות מלבבת‪.‬‬
‫אלא שפרויטוס‪ *,‬בסתר לבו זמם להרע לו‪,‬‬
‫ז ­‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־‬ ‫•‬ ‫‪•.•••:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״• ‪:‬‬
‫•‬ ‫•\ ד‬

‫כי נפל בהרבה בכוחו‪ ,‬וגרשו מתחום ארגוס‪,‬‬

‫‪:-‬‬ ‫• (‬ ‫׳ ‪ :‬״‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ן ־‬ ‫ז־ ‪-‬‬

‫הן זאוס הכניע ל שךביטו את האךגיאים‪.‬‬

‫לב אשת פרויטוס‪ ,‬אנטיאה הנאה‪ ,‬השתגע‬
‫לשכב בסתר אתו‪ ,‬אך לא ןכלה לפתות את‬
‫בלרופונטס משום שנחן בגבוךה ובישר‪.‬‬
‫וכך בחרה לשקר ואמרה לפרויטוס המלך‪:‬‬
‫־ ••• ‪ •/‬י‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• -‬י‬ ‫<‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬די‬

‫׳פרויטוס‪ ,‬במקום שתמות‪ ,‬ןמות בלרופונטס‪,‬‬

‫שנסה לשכב אתי באהבה בלי שרציתי‪.‬׳‬
‫כך אמרה‪ ,‬והמלך לאחר ש שמע נמלא זעם‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫• ז ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬
‫* ■‬
‫־‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪- :‬‬ ‫׳ ‪ :‬־ • ‪ • .‬ד‪1‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫ז‪1‬‬

‫אף על פי כן נמנע להךגו‪ ,‬כי לבו לא נתן לו‪,‬‬

‫אך שלחו לליקיה‪ ,‬וצידו באותות שיכשילו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫י‪* - •.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪! • :‬‬ ‫•‪ 1‬ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬

‫מלך אן־גוס‪ .‬בלרופתטס מצא אצלו חסות‪.‬‬ ‫*‬

‫הקטור ואנדרומכה ‪169‬‬ ‫־ ‪198‬‬

‫כתב על לוחות שקפל לא מעט צרי רצח‪,‬‬

‫‪170‬‬ ‫ודרש שיראה אותם לחותנו‪ ,‬כדי שימות כך‪.‬‬
‫ז‪1‬‬ ‫••• ז‬ ‫‪•• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‪•.‬־‪*.*:‬‬ ‫‪ :‬ז ־‬

‫והוא הלך בחסות האלים הברוכה לליקיה‪.‬‬

‫•‪ 1‬ז‬ ‫ז •‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז •• •‬ ‫‪7‬‬ ‫נ‬ ‫ז ‪1-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכאשר בא לליקיה‪ ,‬ולזךמי הקסנתוס‪,‬‬

‫כבדו בחבה מלך ליקןה ךחבת הידים‪.‬‬
‫תשעה ימים ארח אותו ובכל יום זבח פר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״״‬ ‫ז•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫‪175‬‬ ‫ובעשירי כשהורידו אצבעותיה של אאוס‪,‬‬

‫אז שאלו על האותות ובקש שיךאה לו‬
‫את הלוחות שהביא מחתנו‪ ,‬פרויטוס‪.‬‬
‫ולאחר שקבל את מכתב חתנו המךשיע‪,‬‬
‫ראשית הוא צוה עליו להרג את הכימירה‬
‫־ ‪:‬ד‬ ‫־ •‬ ‫י‪,.‬‬ ‫־־ ‪:‬־־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫‪180‬‬ ‫שאין לנצחה‪ .‬לא מאךם‪ ,‬מזךע אלים היא‪,‬‬

‫מלפנים היא אריה‪ ,‬נחש מאחור‪ ,‬עז באמצע‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫־• ז‬ ‫׳ ז ז‬ ‫־ ‪ :‬״‬ ‫• ‪ :‬ז•‬

‫והיא נושפת בכוח נורא לשון אש לוהטת‪.‬‬

‫הוא הרגה‪ ,‬מצית לאותות האלים שנתנו לו‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫ד ״ •‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ז ד ׳ ‪ :‬־ • •‬

‫שנית הוא נלחם בעם מהלל‪ ,‬הסולימים‪,‬‬

‫׳‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪:‬־ ־‬ ‫•••‬

‫‪185‬‬ ‫ולדבריו‪ ,‬כיה קשה עם אנשים לא נלחם עוד‪.‬‬

‫• נ ־‬ ‫‪:‬־ ד •‬ ‫•‬ ‫זי ע‬ ‫׳‬ ‫‪ : • :‬ז ז‬

‫ואז הרג את האמאזונות השקולות לגבר‪.‬‬

‫אך בשובו עוד פח מפתל טמן לו המלך‪,‬‬
‫הוא בחר את הגברים הטובים ברחבי ליקיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬ז‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬־■‪:‬־••‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ ‪ :‬ז•‬ ‫•••‬ ‫ז ־‬

‫והושיבם לאריב לו‪ ,‬אך הם לא שבו הביתה‪,‬‬

‫‪190‬‬ ‫כי את כלם הרג ה ג מ ד בלרופתטס‪.‬‬
‫ן‪..‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫ז־‬ ‫\ ז‬

‫וכשהמלך הבין שהוא בן חזק שהוליד אל‪,‬‬

‫אזי עכבו שם‪ ,‬ואף את בתו הוא השיא לו‪,‬‬
‫ועוד העניק לו מחצית מכבודו של המלך‪,‬‬
‫והליקיים הקצו לו חלקה שעולה על היתר‪,‬‬
‫‪195‬‬ ‫נאה למטע וגם לחריש כדי שיגור בה‪.‬‬
‫ז‬ ‫*‪ •.‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־‬ ‫זז‬

‫ושלושה ילדים נולדו לגבור בלרומנטס‪:‬‬

‫‪..,‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫איסנךתס והיפולו מ ס‪ ,‬ובת‪ ,‬לאודמיאה‪.‬‬

‫זאוס חולק העצה שכב עם לאודמיאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫ז •• ז‬ ‫•• ‪1‬‬
 ‫‪ 170‬שיר שישי‬
‫‪0‬‬
‫״׳•‪ 5‬״‬
‫והיא ןלךה לו לוחם אלוהי‪ ,‬את סךפדוץ‪.‬‬
‫אך אז שנאו כל האלים את בלרופונטס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪7 '/‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ 7‬״ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬
‫‪100‬‬
‫ולבדו הוא נדד על פני מי שור אליוס‪*,‬‬
‫אכל את לבו‪ ,‬ובדרכי אנשים לא הציב רגל‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫• ־‬ ‫‪1‬־ ‪1 7‬‬ ‫"‬ ‫‪1• 1‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫‪ 7‬־‬

‫ארס שאינו שבע ללחם הרג את איסנדרוס‬

‫־‪11‬‬ ‫*‬ ‫זו‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫זו••‬ ‫־ ••‬

‫בנו‪ ,‬כשלחם בסולימים הידועים‪ ,‬וארטמיס‬

‫‪■7‬‬ ‫׳ ‪ 1‬־‪1‬‬ ‫*‬ ‫־‪1‬‬ ‫• *‬ ‫־‬ ‫‪ 771‬־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫זעם‪.‬‬ ‫זהבת המו שכה הרגה ־‪*.‬את *בתו *מתוך‬

‫ו ­­‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪717‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫\‬
‫‪205‬‬
‫אך היפולוכוס‪ ,‬אימר בגלוי‪ ,‬אבי מו לי ך הוא‪,‬‬
‫הוא ששלחני לטרויה‪ ,‬והפציר בי לא פעם‬
‫־ ־‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫״‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪ 7 :‬־ •‬ ‫*‪.‬־‬

‫שבכל עת אוכיח גבוךה ו אצ טין מהיתר‪.‬‬

‫ולא אביש את מוצא אבותי‪ ,‬שהיו פאר‬
‫‪••1‬‬ ‫זי• ‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫—‬ ‫ז‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זו‬ ‫ד•••‬ ‫<‬

‫‪210‬‬
‫הגבורים באפירה ובליקיה רחבת הידים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪- 7-‬‬ ‫‪ -:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪71‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫זו‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬

‫זה גזעי והדם ש מ מנו אני גאה שיצאתי‪.‬״‬

‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•יו ‪7‬‬ ‫•• ז ו‬ ‫‪ 1‬־ •‬ ‫זו‬ ‫•‬ ‫זו‬ ‫‪7 -‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫זו‬

‫כך אמר‪ ,‬ו שמח דיו מדס ה שו אג באמץ‪.‬‬

‫את חניתו הוא נעץ בארץ המכלכלת‪,‬‬
‫ופנה אל רועה העמים בדברי רך ובמתק‪:‬‬
‫ן‬ ‫!‬ ‫ן‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• - 7‬‬ ‫••‬ ‫זו‬ ‫‪7 7‬‬

‫‪215‬‬ ‫״ובכן אתה ידיד בית אבי ךארךחר** עוד מפעם‪,‬‬

‫אדנאוס האלוהי ארח את בלרופונטס‬
‫״‬ ‫י‬ ‫•ו ז•‬ ‫•ו‬ ‫־‬ ‫‪......................‬‬ ‫‪ 7‬וזו‬

‫הנאצל בביתו ועכבו למ שך עשרים יום‪,‬‬

‫ושניהם החליפו מתנות ןדידו ת יקרות ערך‪.‬‬
‫אוינאוס נתן חגודה צבועה אךגמן מפיק נגה‪,‬‬
‫‪220‬‬ ‫ובלתפונטס נתן גביע זהב כפול אזנים‪,‬‬
‫״‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫זו זו‬

‫השאךתי אותו בביתי כאשר ןצאתי לדרך‪.‬‬

‫אך את טיךאוס אינני זוכר‪ ,‬הייתי קטן עוד‬
‫כשעזב‪ ,‬כאשר כתבי נ שמד חיל האכאים‪.‬‬
‫‪ - 7‬־ •‬ ‫־•‬ ‫־‬ ‫• ‪5‬‬ ‫‪ •• 1‬־‬ ‫• ד ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 7‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫לכן לך הנני מ אר ח ץדיד בלב אךגוס‪,‬‬

‫‪225‬‬ ‫ואתה בליקיה רעי בכל עת שאגיע לארץ‪.‬‬
‫|‬ ‫ז זץ‬ ‫■‬
‫״‬ ‫ע • •‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫!‬ ‫•• •‬ ‫•ו!‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬־ ז‬

‫* מישור אליוס נמצא בקיליקןה אשר בדרום אסיה הקטנה‪.‬‬

‫** ״ידיד בית אבי ואורחו״ ‪ -‬ביוונית‪ :‬״קסנוס״‪ .‬קשרי האירוח )״קסדה״( היו‬
‫בחסות זאוס‪ ,‬ונשמרו בין המשפחות מדור לדור‪.‬‬
‫הקטור ואנדרומכה ‪171‬‬ ‫‪ 226‬־ ‪2 5 5‬‬

‫אל נטיל חנית זה בזה‪ ,‬ואף לא בצפיפות קרב‪,‬‬

‫הן יש לי ובים להרג‪ ,‬טרדנים ובעלי בדית‬
‫מהללים‪ ,‬שהאל יזמן ו ת לי עוד‪.‬ישיגו‪.‬‬
‫וגם אתה‪ ,‬אם תוכל‪ ,‬תהריג די אכאים‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫־ ־‬

‫‪230‬‬ ‫בוא‪ ,‬נתחלף בנשקנו‪ ,‬כדי שיכירו גם אלה‬

‫שאנו גאים להיות ידידים מימי אבותינו‪.‬״‬
‫*־‬ ‫•‪:‬־•*־‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•• •‬ ‫••• ד‬

‫כף שניהם אמרו‪ ,‬ואיש־איש קפץ מהרכב‪,‬‬

‫אחזו זה ביד זה‪ ,‬וכרתו ביניהם ברית‪.‬‬
‫‪:‬־‬ ‫״ ‪ :‬ד‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫זו‬ ‫ד ‪:‬־‬

‫אף זאוס בץ קרונוס גנב את תבונת גלאוקוס‪,‬‬

‫‪235‬‬ ‫שנשק זהב החליף בארד עם דיומדס‪,‬‬
‫ערף תשעה פרים קבל לעמת ערף מאה‪.‬‬
‫והקטור כשבא אל עץ האלון ושערי סקיאה‪,‬‬
‫נשי הטרועים ובנותיהם מהרו‪ ,‬הקיפוהו‪,‬‬
‫ושאלו על בניהן‪ ,‬על אחיהן‪ ,‬על קרוביהן‬
‫‪240‬‬ ‫ובעליהן‪ .‬והוא בקש שכל אחת לפי הסדר‬
‫תתפלל לאלים‪ .‬אבל לרבות מהן חכה צער‪.‬‬
‫ואז הוא נכנס להיכלו הנאה של פריאמוס‪,‬‬
‫‪*:‬‬ ‫יי־‬ ‫־‪:‬־יי‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪ :‬ד‬

‫בחזיתו שדרות עמודים לטושים‪ ,‬ובבית‬

‫נבנו חמשים חךדים מאבן גזית מלטשת‪,‬‬
‫‪245‬‬ ‫עומדים בשורה זה ליד זה‪ .‬בכל חדר נמו‪,‬‬
‫ד‬ ‫*‬
‫‪.*•/‬‬ ‫זד‬ ‫ז־‬ ‫ו*‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬

‫איש־איש ליד אשתו שנשא‪ ,‬בני פףיאמוס‪.‬‬

‫וממול‪ ,‬בחצר הפנימית‪ ,‬נבנו בצד שמנגד‬
‫‪.. ... ..‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫׳ • ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫ז ••‬ ‫ז•‬ ‫׳‬

‫תריסר חךדים מקדים מאבן גזית מלטשת‬

‫עומדים בשורה זה ליד זה‪ ,‬ובכל חדר נמו‪,‬‬
‫ד‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫‪250‬‬ ‫כל איש לצד אשתו הצנועה‪ ,‬חתני פריאמוס‪.‬‬

‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪ 1‬״‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ן ־‬ ‫•‬ ‫ד‬

‫אמו נדיבת המנחות מצאה שם את הקטור‪,‬‬

‫‪1‬‬
‫־‪.‬־ !‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫־ ‪ :‬ד‬ ‫־‬ ‫‪•1‬‬

‫באה עם לאודיקה‪ ,‬היפה במראה מבנותיה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ע‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ד ד‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫••‬ ‫•־‬ ‫דד‬

‫היא אחזה בידו‪ ,‬קראה בשמו ואמרה לו‪:‬‬

‫‪ 1‬ד ‪ :‬ד‬ ‫•‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:1‬‬
‫׳ ד‬ ‫‪:‬ד‬ ‫ד ‪:‬־ד‬

‫״ילדי‪ ,‬למה עזבת את הקרב הקשה ובאת?‬

‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬״‪•.‬‬
‫‪ -‬ד‬ ‫‪1‬ד‬
‫־‪1‬‬ ‫•••‬ ‫ד־ ‪ :‬ד‬ ‫־ ‪ ' • :‬ד ד‬

‫‪255‬‬ ‫ודאי התישו אותך בני האכאים‪ ,‬ימח שמם‪,‬‬

 ‫‪ 172‬שיר שישי‬

‫שנלחמים מול העיר‪ ,‬ובלבך ח שת צרך‬

‫לשוב ומעל המצוךה לשליח ידיף אל זאוס‪.‬‬
‫חכה‪ ,‬אביא לף‪.‬יין דבשי‪ ,‬תיצק לפני כן‬
‫נסך לזאוס האב וליתר בני־האלמות‪,‬‬
‫׳‬ ‫זזו‬ ‫־ ז‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫‪••• ••• :‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪•: :‬‬ ‫*‬ ‫‪7 •/‬‬

‫ואחר כך‪ ,‬אם תשתה‪ ,‬תפיק איזו תועלת‪,‬‬

‫‪260‬‬ ‫•••‪-‬‬ ‫•*יי■ ‪,‬־‬ ‫! ־ ־ י'‬
‫‪.‬יין מחזיר ב שלמות את כו חו של איש עע‪,‬‬
‫כפי שאתה מתיגע בהגנה על קרוביך‪.‬״‬
‫והקטור הרם מבהיק הקסדה השיב ואמר לה‪:‬‬
‫ז‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־ ־‪ : 1‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫דד‬ ‫‪1: ••• 1‬‬

‫״אמי האצילה‪ ,‬אל תביאי לי יין ממתיק לב‪,‬‬

‫׳‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪ 1 - 1 • -‬״‬ ‫ד • •‬ ‫‪-‬‬ ‫ד '‬ ‫ד‪:‬־•‬ ‫• •‬

‫‪265‬‬ ‫פן ייאחז בי רפיון וא שכח את העיז !־הזעם‪.‬‬

‫בןדים שלא נךחצו לא אעז לנסיך‪.‬יין לזאוס‪,‬‬
‫וגם אי אפשר לפנות בתפלה אל בן קרונוס‬
‫כהה העבים כשהגוף מטנף בחלאת דם‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪ : * .* :‬־‬ ‫\ ד‪1‬‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ־‬ ‫ן‬ ‫••• ד •‬ ‫•• ••‬

‫אך את‪ ,‬לכי אל מקד ש אתנה המקנה שלל‪,‬‬

‫‪270‬‬ ‫קבצי בדךכך את הזקנות ו שאו מנחו ת זבח‪,‬‬
‫ובחרי ב שמלה הגדולה והנאה בעיניך‬
‫‪••:‬־•י‬ ‫‪ - :‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫־‪:‬‬ ‫־ • ‪ :‬ד‬ ‫‪ -‬ד•‬

‫מאלה שבאךמון‪ ,‬שהיא האוצר הזיקר לך‪,‬‬

‫אותה הניחי על ברכי אתנה יפת השער‪,‬‬
‫ז‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‬
‫־ •• *‬ ‫• ‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫ד‬

‫ותריסר עגלות במקד ש נדרי להקריב לה‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪•1‬‬
‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪ :‬״‬ ‫‪:‬יד‬ ‫‪• -‬‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬״‬

‫‪275‬‬ ‫בנות שנה‪ ,‬שלא ח שו מלמד‪ .‬אולי ברחמיה‬

‫ד‬ ‫‪•/-:-:‬‬ ‫־ ‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫׳ *‪.‬־‬ ‫ד ד‬ ‫‪:‬‬

‫תחוס על העיר‪ ,‬על נשי הטרוינים ועולליהן‪,‬‬

‫ן״‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד•‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫ותהדיף מאיליוס הקדו שה את בן טידאוס‪,‬‬

‫איש החנית הפראי‪ .‬אדון המנוסה הקשוח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ד‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫״‬ ‫‪: • -‬‬ ‫‪• -: -‬‬

‫לכי אפוא אל מקד ש אתנה המקנה שלל‪,‬‬

‫‪280‬‬ ‫ואני אלך אל פךיס לקרא לו‪ ,‬אולי לטה איזן‬
‫ןישמע לךברי‪ .‬יהיה טוב אם בפיה הארץ‬
‫תבלע אותו‪ .‬הן כנגע נורא גדלו האולימפי‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫*‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••‪1‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬

‫לפריאמוס גדול הלב‪ ,‬לבניו‪ ,‬ולכל הטרוינים‪.‬‬

‫ד•‬ ‫‪71‬‬ ‫־ ־ " ״ ‪ :‬ד ד ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪- • :‬‬

‫אם אןכה לךאותו יורד אל בית אל המות‪,‬‬

‫‪285‬‬ ‫‪99‬‬
‫אוכל להגיד שנמחה מלבי זכר הצער‪.‬‬
‫הקטור ואנדרומכה ‪173‬‬ ‫‪315-286‬‬

‫ואז היא הלכה לאולם‪ ,‬קראה לשפחותיה‪,‬‬

‫ד י‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‪11‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫י‬
‫והן ברחבי העיר את הזקנות אספו‪.‬יחד‪.‬‬
‫היא בעתים זיךךה אל החדר אפוף הניחוח‪,‬‬
‫שם היו לה שמלות רקומות‪ ,‬מלאכת ידיהן‬
‫‪290‬‬ ‫של נשים צידוניות שהביא אלקסנךרוס‬
‫הדומה לאל‪ ,‬מצידון‪ ,‬כשהפליג ברחבי זים‬
‫בדרך שבה הביא את הלנה רמת היחס‪.‬‬
‫הקבה הרימה אחת ולקחה כמנחה לאתנה‪,‬‬
‫‪:‬־••••'‬ ‫‪7 : • :‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫‪ :‬ז‪1‬‬ ‫־ ־‬ ‫ז־‬ ‫״•‬ ‫‪1‬‬
‫״ ־‬

‫זו שהיתה הנאה‪ ,‬הגדולה והמקשטת‬

‫‪¥‬‬ ‫ע‬ ‫\‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪7 7 -‬‬ ‫‪▼:‬‬ ‫ד‬ ‫זו‬

‫‪295‬‬ ‫שזהרה ככוכב‪ ,‬ונחה מתחת לכל היתר‪.‬‬

‫‪ -‬זו זו‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״ ‪ :‬ז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪■:‬ז‬ ‫•‪.‬־‬

‫אז היא יצאה‪ ,‬וצבור הזקנות מהר אחריה‪.‬‬

‫ז‬ ‫!‪-‬זד‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫ובמצוךה‪ ,‬כשהגיעו אל מקדשה של אתנה‪,‬‬

‫פתחה להן שערים תאנו יפת הלחיים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•- 7‬‬ ‫‪! -‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫"־‬ ‫‪ :‬ד•‬ ‫זזד‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז !‬

‫אשת אנטנור מאלף הסוסים‪ ,‬בת קיסאוס‪,‬‬

‫‪300‬‬ ‫כי אותה הטרועים מנו לכיהנת אתנה‪.‬‬
‫לקחה את השמלה תאנו יפת הלחיים‬
‫ז ־■‬ ‫־‪1‬‬ ‫•• ־‬ ‫־ • ! ד‬ ‫•••‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫ז ‪:‬‬

‫ופרשה לאתנה יפת השער על ברכיה‪,‬‬

‫**•••ד '‬ ‫‪-‬‬ ‫־— ד‬ ‫!‪-‬‬ ‫‪:‬־•• *•‬ ‫ז‬ ‫ז!‬

‫וכל הנשים יללו ושלחו ידיהן אל אתנה‪,‬‬

‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫* ••‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואז תאנו נשאה את התפלה לבת זאוס‪:‬‬

‫•י•‬ ‫! ‪-‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זו‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫*•‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬

‫‪305‬‬ ‫״אתנה כבודה‪ ,‬הנאה באלות‪ ,‬שומרת עירנו‪,‬‬

‫׳‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫זו זר‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫״ ־ ז‬ ‫ד‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫שברי את חנית דיומדס‪ ,‬עשי שישתטח‬

‫‪- • * - ! • • /‬‬ ‫•‬ ‫!‪-‬‬ ‫״‬ ‫זו‪-‬‬ ‫•‬ ‫!‪• -‬‬ ‫זו‬ ‫ן •‬ ‫•‬

‫ארצה כשראשו לפניו מול שערי סקיאה‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪-‬י‪:‬‬ ‫!‬ ‫!— '‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫זו‬ ‫!‬ ‫ד‬ ‫־ *‬

‫ואנו היום תריסר עגלות במקדש נעניק לך‪,‬‬

‫בנות שנה‪ ,‬שלא חשו מלמד‪ ,‬כדי שתחוסי‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫זו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫זו‬ ‫״‬ ‫ד ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪310‬‬ ‫על העיר‪ ,‬על נשי הטרוינים ועל עולליהן‪.‬״‬

‫* ‪ -‬עי‬ ‫ו־‬ ‫ד•‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ‪-‬‬ ‫ז•‬

‫כך היא התפללה‪ ,‬אך פלס אתנה סחבה לה‪.‬‬

‫בעוד הן מתפללות לבת זאוס הכביר‪,‬‬
‫־ ־ •‬ ‫•״•‬ ‫! ־‬ ‫־‪1‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫••‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫הקטור הלך בדןכו אל בית אלקסנךרוס‪,‬‬

‫בית נאה שבנה בעזרת אנשים שהיו אז‬
‫ד‬ ‫•‪.‬יד‬ ‫ן •\‪1‬‬ ‫זו ד ד‬ ‫ד•••‬

‫‪315‬‬ ‫בטרויה דעבת הרגב‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫הבנאים הטובים‬
 ‫‪ 174‬שיר שישי‬
‫‪,45' 3' 6‬‬
‫בראש המצוךה הם בנו לו חדר ובית‬
‫וחצר בשכנות לבתי פךיאמוס ודוקטור‪.‬‬
‫לשם בא הקטור היקר לזאוס‪ ,‬ןד‪ 1‬אוחזת‬
‫חנית שארכה אחת־עשרה אמות‪ ,‬ובקצה‬
‫‪ 1‬׳‪.‬־ ז‬
‫! ז‬ ‫‪9‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪ •:‬ד ‪:‬‬ ‫‪1‬־ •‬

‫זהר חד הארד המהדק בטבעת מזהבת‪.‬‬

‫‪320‬‬ ‫'!‬ ‫־־‪.‬ייו־‬
‫הוא מצאו בחדר‪ ,‬עוסק בנשקו כליל היפי‪,‬‬
‫במגן ובשךיוץ‪ ,‬ומטפל בקשתו הנכפפת‪.‬‬
‫הלנה מארגוס ישבה בין הנשים שפחותיה‬
‫ז‬ ‫י *‬ ‫־ ז י‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫״ ־‪:‬‬ ‫* ••• יד‬
‫*‪.‬‬

‫והדריכה אותן לעסק במלאכה מפארת‪.‬‬

‫ד‬
‫••••י‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫ד‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪• : • :‬‬

‫‪325‬‬ ‫והקטור ךאהו‪ ,‬ובמלים מבי שות ג עי בו‪:‬‬

‫״איש מוזר‪ ,‬לא נאה שאתה שומר בלב כעס‪.‬‬
‫‪------‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫••• ־־ ד‬ ‫ד‪•/‬‬ ‫י‬ ‫ד‬

‫סביב העיר והחומה הגבוהה מתים אנשינו‬

‫דז ״‬ ‫•• •‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪- :‬‬ ‫ד•‬ ‫‪• :‬‬

‫הלוחמים‪ .‬הרי למענך ההמלה והקטל‬

‫כבערה סביב העיר‪ .‬הן היית רוגז לו ראית‬
‫ד‬ ‫ד •‬ ‫״•‬ ‫ד‬ ‫ד•‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫ד•‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫‪330‬‬ ‫איש שבעצם הקרב השנוא מפנה ערף‪.‬‬

‫אז קום‪ ,‬כי אחרת העיר תאכל באש יוקדת‪.‬״‬
‫ואלקסנךרוס הדומה לאל השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״הקטור‪ ,‬גערת בי כפי שיאה‪ ,‬לא הגזמת‪,‬‬
‫‪ : -:‬ד‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••• ד*‪.‬״‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫״ ד ‪ :-‬ד‬ ‫‪1‬‬
‫ד‪1‬‬

‫לכן אדבר‪ ,‬ואתה השתדל להבין ולשמע‪.‬‬

‫‪335‬‬ ‫לא מטינה או מתךעימת כלפי הטרועים‬
‫אני יושב בחךוי; מךצון התמסךתי לצער‪.‬‬
‫אבל כרגע אשתי השפיעה עלי ובנעם‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫ד ־‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ד*‪ -.‬־‬ ‫‪:‬־ ד‬

‫האיצה בי להלחם‪ .‬וגם בעיני זו הדרך‬

‫המעלה‪ .‬פעם איש זה ופעם אחר מנצח‪.‬‬
‫‪340‬‬ ‫אז חכה לי עד שאחגיר לגופי את הנשק‪.‬‬
‫או לך‪ ,‬ואני מאמין שאספיק להגיע אליך‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והקטור מבהיק הקסדה לא ענה לו‪,‬‬
‫אבל הלנה פנתה אז אליו‪ ,‬ואמרה בנעם‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : 7‬ד ו ד‬ ‫•• ד‬ ‫ד‬ ‫דוד‬ ‫* עד‬
‫•‪.‬‬ ‫‪1‬־ ד‬

‫״גיסי שלי‪ ,‬הכלבה הנבזית‪ ,‬המסכסכת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪• 1 -‬״• •••‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ • ‪• :‬‬ ‫■‪ 1‬ד‬
‫־ ׳‬ ‫ד•‬ ‫•‬

‫‪345‬‬ ‫חבל שמשב רוח נורא לא בא באותו יום‬

‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫•‪•.‬־־־‬ ‫‪1‬־ ד‬
‫הקטור ואנדרומכה ‪175‬‬ ‫‪375-346‬‬

‫שבו יצאתי מרחם אמי‪ ,‬והייתי נלקחת‬

‫‪ -‬ן ‪-‬‬ ‫‪5 .‬‬ ‫•‬ ‫ז •‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬

‫אל איזה הר או אל גל בים _רב הגעש‪,‬‬

‫ולפני שארעו כל הדברים הייתי אובדת‪.‬‬
‫•\ •\‬ ‫•‬ ‫ז •‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪1‬‬ ‫•י• •• ‪1‬‬ ‫* ••‬ ‫•‬ ‫*‬

‫אף הואיל וקבעו האלים שיקרו דברים אלה‪,‬‬

‫‪350‬‬ ‫הייתי רוצה להיות אשת אךם בעל אמץ‪,‬‬
‫תי ש לדעות אנשים ושומע את גנוייהם‪.‬‬
‫אלא שהוא‪ ,‬לבו לא יציב‪ ,‬ולא ישתנה עוד‪,‬‬
‫׳‬ ‫•*־•״•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫׳‪.‬־‬ ‫••• ז‬

‫ועל כף הוא יקטיף את הפרי‪ ,‬אני משערת‪.‬‬

‫אבל בוא‪ ,‬עכשו הכנס‪ ,‬ושב בכסא זה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫׳ * ••‬ ‫ד ••‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫־*‬ ‫׳‬ ‫‪ -1‬ד‬

‫‪355‬‬ ‫גיסי‪ ,‬כי ביחוד על לבף רובץ כל היגע‬

‫עקב כלבה שכמוני ועוררן אלקסנדרוס‪.‬‬
‫‪ 1‬־‪: 1‬‬
‫־ י‪.‬י !‬ ‫‪1‬‬ ‫* •*‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־*‬ ‫‪1‬‬
‫•• ?‬

‫זאוס חלק לנו גו‪/‬רל מר‪ ,‬וכף אחרי כץ‬

‫נהיה נושא לשירה בפי אנשי הדורות שיבואו‪.‬״‬
‫והקטור הרם מבהיק הקסדה השיב ואמר לה‪:‬‬
‫‪360‬‬ ‫״הלנה‪ ,‬על אף חבתף לא אשב‪ .‬אל תשפיעי‪,‬‬
‫משום שלבי חסר סבלנות לצאת ולסיע‬
‫־‬ ‫־ ••‬ ‫*‬ ‫ז••‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ע‬

‫לטרוינים‪ ,‬שבהעדרי בערגה רבה מחכים לי‪.‬‬

‫•‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫זר ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪*7‬‬ ‫•••*••‬ ‫׳‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫אז את‪ ,‬זרזי אותו‪ ,‬וגם הוא אל יתמהמה‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫׳‬ ‫‪* 57‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫וכף לפני שאצא מהעיר הוא יספיק למצאני‪.‬‬

‫‪• * • * 7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫־ *‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫״ • • • ‪.‬‬ ‫* ••‬ ‫•‬ ‫‪17‬‬ ‫*‬

‫‪365‬‬ ‫כי מכאן עוד אלף אל ביתי‪ ,‬כדי שאךאה גם‬

‫את משרתי‪ ,‬את אשתי ובני הפעוט עדין‪,‬‬
‫‪ | .‬׳‬ ‫‪:‬־־־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫* *‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪11‬‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪* 7‬‬ ‫*‬

‫כי אינני יודע אם עוד אץכה ואשוב אליהם‪,‬‬

‫או שיכריעו אותי האלים בזרועות האכאים‪.‬״‬
‫־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫• *‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫•‬ ‫•••־*•‬

‫כף אמר הקטור מבהיק הקסדה והלף לו‪,‬‬

‫‪370‬‬ ‫ועד מהרה הוא בא אל ביתו הבנוי לבטח‪.‬‬
‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•־‬ ‫•\‬ ‫‪7‬‬ ‫* *• ‪7‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫שם לא מצא את אנדתמכה צחורת הזרוע‪,‬‬

‫־ '‬ ‫־*‬ ‫־־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• •-‬‬ ‫־* *‬ ‫•\‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫כי היא עם בנה ובלוית נערה לבושה פאר‬

‫ן ‪. .‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־ *־ ‪7‬‬ ‫• * ־‬ ‫*‬ ‫‪7 5‬‬

‫הלכה ועמדה על החומה‪ ,‬בוכה ומקוננת‪.‬‬

‫‪77‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫כשהקטוד נוכח שאשתו המשלמת איננה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪77‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫•\‬ ‫־‬ ‫•\ *‪11 *.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪375‬‬ ‫הלף ודבר בין השפחות על מפתן הבית‪:‬‬

 ‫‪ 176‬שיר שישי‬

‫״בואו‪ ,‬שפחות‪ ,‬אמרו בדיוק ובלי לכחד לי‬

‫‪*:‬‬ ‫ו•־••‬ ‫ז•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫״ • ‪1‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫״‬

‫לאן הלכה אנדרומכה צחורת הזרוע?‬

‫אל אחיותי או אל גיסותי הלבו שות פאר?‬
‫‪•• 1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬

‫או אל מקד ש אתנה‪ ,‬שבו שאר נשי טרויה‬

‫יפות השער מתחננות לאלה הנזעמת?״‬
‫־ *‪1‬‬ ‫ז •• ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫‪380‬‬
‫וסוכנת הבית החרוצה ענתה ואמרה לו‪:‬‬
‫ג ‪1 7‬ץ‬ ‫ז‪ 1‬ז‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫־ ־•‬ ‫ע‪•/‬‬ ‫ן‬

‫״הקטור‪ ,‬הואיל ובקשת שנז־יק‪ ,‬היא איננה‬

‫אצל אחיותיך או גיסותיך הלבו שות פאר‪,‬‬
‫ולא במקדש אתנה שבו שאר נשי טרויה‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪.... -‬‬ ‫‪1‬־‬
‫‪1 * 1‬‬ ‫ז‬

‫יפות השער מתחננות לאלה הנזעמת‪,‬‬

‫•\ זר‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד ••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫‪385‬‬
‫אמרולה‬
‫‪7‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫״‬
‫אלא הלכה אל החומה הגבוהה‪ ,‬כי‬
‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪7 17‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬

‫שהטרוינים מכים‪ ,‬וגוברת עצמת האכאים‪.‬‬

‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫*‪•.••.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\ ־‬ ‫‪7‬־‬ ‫* ־ ‪1‬‬
‫•‬
‫*‬

‫לכן מהרה אל החומה‪ ,‬כאחת שנטרפת‬

‫עליה רוחה‪ ,‬ואתה ילדכם בידי האומנת‪.‬״‬
‫‪... ...‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫־ ‪•••11‬‬ ‫״‪7 * 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••• 7‬‬

‫‪390‬‬ ‫כך הסוכנת אמרה‪ ,‬והקטור מהר מהבית‪,‬‬

‫ברחובות הנאים הוא צעד באותה דרך‪.‬‬
‫* י‬
‫*•‪.‬‬
‫•‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־‪• 7‬‬ ‫‪17‬‬

‫עבר בעיר הגדולה והגיע אל שערי סקיאה‪,‬‬

‫‪ :‬־‪7 11‬‬ ‫—•‬
‫־‪1‬‬ ‫‪ • • :‬־ * ‪• .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫זה המקום שממנו רגליו למישור ישאוהו‪,‬‬

‫• ‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫־ ‪75‬‬ ‫־ ‪1 7‬‬

‫שם אשתו השוה אוצרות* אצה לפגיש בו‪,‬‬

‫* ‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪395‬‬ ‫אנךרומכה‪ ,‬בת האיש גדול הלב אאטיון‪,‬‬

‫אאטיון שגר לרגלי הר פלקוס עוטה היער‪,‬‬
‫תחת פלקוס‪ ,‬בתבה‪ ,‬שולט בעם הקיליקים‪.‬‬
‫את בתו נשא לאשה הקטור לבוש המתכת‪.‬‬
‫*‬
‫־ ־ ••• *‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ע‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫‪77‬‬

‫שם היא באה אליו‪ ,‬ואתה צעדה משרתת‪,‬‬

‫‪*.•*.• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 7‬־‪7‬‬ ‫‪7 * 1‬‬ ‫" ‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫‪400‬‬ ‫נושאת בחיקה את בנו הענג‪ ,‬הפעוט עךין‪,‬‬

‫בן הקטוד ומחמדו‪ ,‬והוא ככוכב קורן יפי‪.‬‬
‫הקטור קרא לו בשם סקמנךריוס‪ ,‬ואלו היתר ‪-‬‬
‫אסטיאנקס‪ **,‬כי הקטוד היה המושיע לאיליוס‪.‬‬
‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬
‫♦‪.‬־ ‪1‬‬ ‫*‬ ‫־ ־ יי‬ ‫־‪* 1‬‬

‫* במקור ״פולידורוס‪ ,,,‬והכוונה למתנות הרבות שניתנו להוריה כמוהר‪.‬‬

‫** שם שפירושו ״אדון העיר״‪.‬‬
‫‪177‬‬ ‫ה ק טו ר ו אנ ד רו מ כ ה‬ ‫‪ 404‬־ ‪4 3 3‬‬

‫ואז הוא חיך כאשר התבונן אל הילד בשקט‪,‬‬

‫‪405‬‬ ‫ואנדרומכה עמדה לצדו מזילה דמעותיה‪,‬‬
‫היא אחזה את ידו‪ ,‬קראה בשמו‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז ‪ :‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ז‪:1‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ‪:‬־ז‬

‫׳;יקירי‪ ,‬כוחך והרג אותך‪ ,‬ואינך מרחם על‬

‫בנך הפעוט‪ ,‬ועלי האמללה‪ ,‬שעוד ןמן מה‬
‫אתאלמן ממך‪ ,‬כי בקרוב יתקבצו האכאים‪,‬‬
‫‪410‬‬ ‫יתקפו‪. ,‬יהךגו אותך‪ .‬ולי עדיף ידדה אז‬
‫להקבר‪ ,‬אם תאבד לי‪ .‬כי לעולם לא‬
‫אמצא נחמה‪ ,‬לאחר שיצמית הגוךל את חייך‪,‬‬
‫אלא יסוןים‪ .‬אין לי אב‪ ,‬ואין אם נכבךת‪.‬‬
‫אכילס האלוהי ה_רג את אבי‪ ,‬ובאותו יום‬
‫‪415‬‬ ‫הרס את עיךם השוקקת חיים של הקיליקים‪,‬‬
‫תבה גבוהת השערים‪ .‬הוא ה_רג את אאטיון‪,‬‬
‫אבל לא נגע בנשקו‪ ,‬לבו מיךאה לא נתן לו‪,‬‬
‫אלא שרף את גופו הלבוש בכלים לתפארת‪,‬‬
‫ערם עליו תל‪ ,‬ובנות זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז ־‪:‬־‬ ‫•״•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫ד־‬

‫‪420‬‬ ‫נימפות ההר‪ ,‬נטעו עצי בוקיצה סביב הקבר‪.‬‬

‫‪.. -‬ן‪..‬‬ ‫ן •‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫•‬ ‫‪:‬־ ••‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬

‫שבעת האחים שהיו לי בבית‪ ,‬באותו יום‬

‫הלכו אל בית אל המות‪ ,‬כי את כלם יחד‬
‫־ ־‬ ‫\ ז‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ז‪•:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫ד ‪:‬‬

‫הרג אכילס האלוהי מהיר הרגלים‪,‬‬

‫בין הכבשים הצחורות והבקר כבד הצעד‪.‬‬
‫‪425‬‬ ‫אמי‪ ,‬שמלכה לרגלי פלקוס עוטה היער‪,‬‬
‫אותה הוא הוביל לכאן עם שאר המלקוח‪,‬‬
‫ואז קבל כפר עצום‪ ,‬שחררה‪ ,‬אך אךטמיס‬
‫המפזרת חצים ירתה בה בארמון אביה‪.‬‬
‫ז‬ ‫ז■‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־<‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫• •‬ ‫■ ‪■ 1‬זוזו‬

‫הקטור‪ ,‬אתה לי גם אב וגם אם מכבדת‪,‬‬

‫‪430‬‬ ‫וגם אח אתה בשבילי‪ ,‬ואתה בעלי הפורח‪.‬‬
‫* ־‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־!*•‬ ‫• ‪ 1' ■ • :‬־ ‪1‬‬ ‫־ ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־‬

‫אנא‪ ,‬כרגע רחם‪ ,‬שהה על החומה‪ ,‬השאר כאן‪,‬‬

‫אשתך לאלמנה‪.‬‬
‫ז‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫פן תעשה את בנך ליתום ואת‬
‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫• ‪1 :‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫זו ‪1‬‬

‫התאנה‪,‬״ ■כי ‪7‬שם נוח‬ ‫שיסוג הצבא ־‪•.‬אל עץ‬

‫•י ‪ 1 - 1‬״ ז‬ ‫‪•7‬‬
‫דאג‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪ -‬ד ד‬
 ‫‪ 178‬שיר שישי‬
‫‪463,-434‬‬
‫להתנפל על העיר ולטפס על חומותיה‪.‬‬
‫ז‬ ‫*••‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫‪*■*!•:‬״‬

‫מנהיגיהם כבר באו שלוש פעמים ונסו זאת‪,‬‬

‫י‬ ‫;•‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪435‬‬
‫שני האיאסים‪ ,‬ואידומנאוס המהלל‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ר זי‬
‫ז‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪• - :‬‬ ‫‪:‬‬

‫וגם בני אטראוס ובנו הנועז של טידאוס‪.‬‬

‫אולי אמר להם איש שבקי באותות משמים‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫ד ז*‬ ‫•‬ ‫‪7‬זו‬ ‫‪ 7‬־‬

‫או יתכן שלבם מךךבן ו־תובע לתקיף שם‪.‬״‬

‫‪440‬‬ ‫״אשתי‪ ,‬אלה גם מח שבותי‪,‬״ ענה הקטור‬
‫מבהיק הקסדה‪ ,‬״אך אבוש נוךא לפני הטרועים‬
‫ולפני נשי טרדה ששמלותיהן גולשות אךצה‪,‬‬
‫אם כפחךן ארתע ולקרב אמנע מללכת‪.‬‬
‫וגם נפשי לא תךשה‪ ,‬משום שחנכתי לאמץ‪,‬‬
‫‪445‬‬ ‫ולהלחם בכל עת בשורות חלוצי הטרוינים‪,‬‬
‫ז־‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫ד‬
‫‪■:‬‬ ‫‪ • :‬ד ••‬

‫כדי שאךכש לאבי ןאף לי תהלה מפארת‪.‬‬

‫אכן אני יודע היטב גם בלב וגם בנפש‪,‬‬
‫יבוא יום ובו איליוס הקדו שה לא תהיה עוד‪,‬‬
‫*‬
‫י*•‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫ולא פךיאמוס מוצק החנית‪ ,‬ועם פויאמוס‪.‬‬

‫‪450‬‬ ‫אך לא כה אכפת לי הכאב הצפוי לטרדנים‪,‬‬
‫ולא כאבו של פריאמוס המלך‪ ,‬או של הקבה‪,‬‬
‫ואף לא כאבם של אחי‪ ,‬הרבים עזי הנפש‪,‬‬
‫שיצנחו לעפר תחת זרועם של שונאינו ‪-‬‬
‫‪ :‬״‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫כמו כאבך‪ ,‬כ שאחד האכאים נחו שי הכתינת‬

‫‪455‬‬ ‫יגזל את יום חרותך ויוביל או־תך מתיפחת‪.‬‬
‫אולי באךגוס ת א תי ליד הנול למען אחרת‪,‬‬
‫או מים תשאי ממסאיס או מהיפריה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ ......‬ז‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫•‬

‫ומאוד לא תךצי‪ ,‬אך כירח קשה י ךבץ עליך‪.‬‬

‫ומישהו יראה יום א חד כ שתבכי‪ ,‬ויגיד כך‪:‬‬
‫‪17‬‬ ‫‪•- 1 9‬‬ ‫••••!•‬ ‫ן‬ ‫•‪.‬״ ‪7‬‬ ‫•‪1‬‬

‫‪460‬‬ ‫׳זו אשת הקטור‪ ,‬זה שהיה הנועז בטרוינים‬

‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫״* ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ ¥‬״‪*.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬

‫מאלפי הסוסים‪ ,‬בימים שצרו בהם על איליוס‪.‬׳‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך ‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זד‬ ‫־ ‪• 7‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫כך הוא‪.‬יגיד‪ ,‬ולך יכאב מוחךש על שאבד לך‬

‫האיש היכול את יום העבדו ת להדיף מעליך‪.‬‬
‫‪1• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״״‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫זי‬ ‫־־ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬
 ‫הקטור ואנדרומכה ‪179‬‬ ‫‪493-‬‬

‫ואני‪ ,‬מוטב שאמות‪ ,‬ועפר יערם ויכסני‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪....................‬‬ ‫״ זי•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1 9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־ ־‬

‫‪465‬‬ ‫לפני שאשמע את בכיך ואךאך נגררת‪.‬״‬

‫כך אמר הקטור הנהךר‪ ,‬גחן אל הילד‪.‬‬
‫ואולם בנו נרתע בצוחה אל חיק האומנת‬
‫••••‪•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;־‬ ‫• ! ז ז‬ ‫־‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫יפת המחגרת‪ ,‬כי מךאה אביו עורר פחד‪.‬‬

‫הוא נבהל למראה הארד והרעמה משער סוס‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד ז‬ ‫ז־‬ ‫!‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז־‪••:‬‬ ‫•‪ :‬־‬

‫‪470‬‬ ‫שקלט את נפנופה האיים על קסדת הקטור‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫* !‬
‫־‪.‬‬ ‫‪ 51‬־‬
‫־‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪ 17 •:‬־‬

‫פרצו השנים בצחוק‪ ,‬אביו ואמו הנכבדת‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪ . -‬ן ‪......‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ז •‬ ‫‪1‬׳‬ ‫־ ‪ 8‬־־‬ ‫‪: 7‬‬

‫הסיר הקטוד הנהךר מראשו את הקסדה‬

‫המפיצה נגה כלה והניח אותה על הקךקע‪.‬‬
‫ואז הרים את ילדו‪ ,‬ערסלו בזרועות ונשק לו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫|‬ ‫!‪ 7‬־‬ ‫‪-‬ן‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫•• •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪475‬‬ ‫ופנה בתפלה אל זאוס ושאר בני־האלמות‪:‬‬

‫זע‬ ‫ז ־ !‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫• ‪ • :‬ז‬ ‫‪7 7‬‬

‫״זאוס ואתם שאר האלים‪ ,‬תנו שהילד‬

‫הזה שהוא בני יהיה כמוני‪ ,‬הטוב בטרדנים‪,‬‬
‫שישתוה בכוחו‪ ,‬וימליך בעצמה על איליוס‪.‬‬
‫׳הוא טוב בהךבה מאביר‪ ,‬שכך פעם‪.‬יגידו‬
‫‪480‬‬ ‫כשיחזיר מהקרב‪ .‬שיכריע את זה שמנגד‪,‬‬
‫ןביא שלל נוטף דם‪ ,‬ואת לב אמו ישמח‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ומסר לץרועות אשתו את הילד‪,‬‬
‫והיא אספה אותו אל חיקה מדיף הניחוח‪,‬‬
‫צוחקת תוך בכי‪ ,‬וךאה בעלה‪ ,‬חס עליה‪,‬‬
‫‪485‬‬ ‫לטף אותה בידו‪ ,‬קרא בשמה‪ ,‬ואמר לה‪:‬‬
‫ע‬ ‫' ‪ :‬ד ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫ז‬ ‫׳‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‪1‬‬

‫״אהובה‪ ,‬אל תדאגי לי מדי ותגזימי בעצב‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 1‬ע ע‬ ‫•‬ ‫‪•1- 1‬‬ ‫• ־‬ ‫•‬ ‫• ‪• -1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫!־‬

‫איש לא ישליכני להדס‪ ,‬אלא אם נגזר כך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ע ז‬ ‫׳‬ ‫ז ‪••-‬‬ ‫־ ! •‬

‫ואגיד לך‪ ,‬אין בן אךם‪ ,‬פחךן או אמיץ לב‪,‬‬

‫שחמק מגזרת הגורל‪ ,‬מאז היום שנולד בו‪.‬‬ ‫־‬ ‫י •• ע‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫• ז—‬ ‫ז ‪1 -‬‬ ‫•\‬

‫‪490‬‬ ‫אז לכי הביתה‪ ,‬ולמלאכתך תני את הדעת‪,‬‬

‫לנדל ולכישור‪ ,‬והטילי על שפחותיך‬
‫את תפקידיהן‪ .‬למלחמה יךאג גבר‪,‬‬
‫כלם‪ ,‬ואני ביחוד‪ ,‬מאלה שנולדו באיליוס‪.‬״‬
‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•\‬ ‫‪ -‬״ ע‬ ‫׳‬ ‫‪•:‬‬ ‫׳ ‪1-‬־ •‬ ‫\ ז‬
 ‫‪523-494‬‬ ‫‪ 180‬שיר שישי‬

‫כף אמר הקטור הנהךר והרים את הקובע‬

‫העטור שער סוס‪ ,‬ואשתו הלכה לה הביתה‪,‬‬
‫י‬ ‫־ ־‪ 1‬ז‬ ‫זי‬ ‫ז‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫' ‪* 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•••ז־‬
‫‪495‬‬
‫מטה לאחור מבטה ומזילה אגלי דמע‪.‬‬
‫זי•‬ ‫ץ ‪ 1‬״‬ ‫־ • ז‬ ‫״ ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫*־‬

‫מהר היא הגיעה אל ביתו הבנוי לתפארת‬

‫זז‬ ‫‪1 • 1‬‬ ‫־ ז‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫ז‬ ‫• ״‬ ‫•‬ ‫־ ‪-‬‬

‫בהמון ­רב‬
‫זזו‬
‫הגברים‪ ,‬מצאה‬
‫' ז ו ז‬ ‫‪ 1 -‬ז•‬
‫קוטל‬
‫‪••1‬‬
‫הקטור‬
‫•״• ‪1:‬‬
‫‪7‬של‬
‫את ה שפחות ועוררה אותן לבכות ולגניח‪.‬‬
‫־‬ ‫‪1 * 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫ו ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ : -‬ז‬ ‫‪7‬‬

‫‪500‬‬ ‫הן בביתו קתנו על הקטור כ שחי עדין‪.‬‬

‫לא האמינו שעוד יחזר מהקרב הצפוי לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 1: -‬ז‬ ‫־‪-1‬‬ ‫ז‬ ‫*‪• 71 *.‬‬

‫ויתחמק מעצמת ידיהם של האכאים‪.‬‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-:‬‬ ‫־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫ו י ן • ״‬

‫אך פריס בביתו הרם לא התמהמה‪,‬‬

‫חגר את נשקו המהלל‪ ,‬מאךד שעצבוהו‪,‬‬
‫‪505‬‬ ‫ובוטח בזריזות רגליו הוא דרך העיר חש‪,‬‬
‫״‬ ‫ז‬ ‫ז •‬ ‫*‪1 ••• *.‬‬ ‫‪ 1 -‬ז‬

‫כסוס שאכל ליד האבוס שעורים די הצרף‪,‬‬

‫נסק רצועה ורץ במישור רוקע רגלים‪,‬‬
‫מרחצו הרגיל בנהר יפה הזרם‪,‬‬
‫־ זז‬ ‫‪1‬״•‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫ז ז •‬ ‫ז‬ ‫*‪:‬‬
‫*‪.‬‬
‫אל מקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫גאה‪ ,‬וזוקף את ראשו‪ ,‬רעמתו מתבדרת‬

‫‪510‬‬ ‫על שכמותיו‪ ,‬ובוטח בהדרו‪ ,‬פזיז רגלים‪,‬‬
‫־ ן ־*‬ ‫‪• 1‬‬ ‫'‬ ‫• • ‪ - : - -‬ז‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬

‫הוא זרץ אל מרעה הסוסים‪ ,‬אפךם הקבוע‪,‬‬

‫כף פריס‪ ,‬בן פריאמוס‪ ,‬ממרום פ ת מו ס‬
‫ירד עם כלי נשקו זוהר כלו כמו השמש‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬״‬ ‫•‬ ‫ז‪-‬‬

‫בצהלה‪ ,‬ברגלים קלות‪ ,‬וה שיג כהרף עין‬

‫‪515‬‬
‫את הקטור האלוהי‪ ,‬שעמד אותו רגע‬
‫לשוב מהמקום שבו עם אשתו הוא שוחח‪.‬‬
‫אלקסנךרוס הדומה לאל הקדים ואמר לו‪:‬‬
‫״אחי‪ ,‬אתה ממהר‪ ,‬ואני כנךאה עכבתיף‬
‫באחורי‪ ,‬ולא באתי בזמן כפי שבקשת‪.‬״‬
‫‪520‬‬
‫והקטור מבהיק הקסדה ה שיב ואמר לו‪:‬‬
‫״אח מחר‪ ,‬אין איש הוגן שבברז ןבטל את‬
‫מעלליך בקרב‪ ,‬הואיל והנך בעל אימץ‪.‬‬
‫אבל אתה נרפה מרצון‪ ,‬מסרב‪ ,‬וכואב לי‬
‫הקטור ואנדרומכה ‪181‬‬

‫בעמק לבי כשאני מאזין לדברי גנאי עליך‬

‫‪525‬‬ ‫מפי הטרוינים שלמענך מתנסים בעמל רב‪.‬‬
‫אבל נלך‪ ,‬בעתיד בחבה נישב זאת‪ ,‬אם זאוס‬
‫יתץ‪ ,‬ונציב לאלי השמים ההווים לנצח‬
‫קערת יין כאות לשחרור לאחר שהדפנו‬
‫ז ‪* -‬‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1•-‬‬ ‫—‬‫‪: |-‬‬

‫את האכאים חזקי המוקים מעל טרחה‪.‬״‬

 ‫שיר שביעי‬

‫העמות בין איאס להקטור‬

‫הקטור ופריס חוזרים לשדה הקרב‪ .‬הקטור מזמין את אחד האכאים לדו־קרב‪.‬‬
‫איאס נבחר כיריבו‪ ,‬אך הקרב בין שני הגיבורים אינו מסתיים בהכרעה‪ .‬הם‬
‫נפרדים זה מזה בכבוד‪ ,‬ואז מחליטים לקיים הפוגה לשם קבורת החללים‪.‬‬
‫נסטור מייעץ לאכאים לבצר את מחנה הספינות בחומה ובחפיר‪.‬‬

‫כך אמר הקטור הנהדר ומהר ה חו צ ה‬

‫ד‬ ‫־‬ ‫• ••‬ ‫־־ ••• ד‪.‬י‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫••• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 1 7‬‬

‫מהשערים‪ ,‬ואתו בא א חיו אלקסנדרוס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ -‬ד ‪*; - 1:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪•7 :‬‬ ‫־‬

‫ושניהם להוטים ל הלח ם ולערך קרב‪.‬‬

‫וכפי שהאל נותן רוח טוב ה ליורדי ים‬
‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••• ‪7‬‬ ‫‪* 1‬‬

‫‪5‬‬ ‫כדחלים‪ ,‬שעיפו מלנוע על פני המים‬

‫במ שוטים חטובי ם‪ ,‬וגופם רפה מרב יגע‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫׳ ג‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כך לטרועים הפדחלים השנים הופיעו‪.‬‬

‫ו פ ת ם הרג את בץ המלך אראיתואוס‪,‬‬
‫מנסתיוס מ א ת ה‪ ,‬שנולד לאראיתואוס‬
‫‪10‬‬ ‫אוחז האלה ולפילו מדוסה גדול ת העינים‪.‬‬
‫־•‬ ‫*‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫;•‬ ‫‪ 7‬־ ‪7‬‬

‫והקטור הכה בחני ת ה חד ה את אונאוס‬

‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪* -:‬‬ ‫*‪7‬‬ ‫!‪1‬‬ ‫*‬

‫בצואר‪ ,‬תחת שולי הארד‪ ,‬והתיר איבריו‪.‬‬

‫•• ‪7 7‬‬ ‫׳ ! • •‬ ‫‪777‬‬ ‫*•‬ ‫־ ־־‬ ‫־ ‪7-‬‬

‫גלאוקוס בן היפולוכוס‪ ,‬מנהיג אנשי ליקןה‪,‬‬

‫שלח חנית בקרב הק שה אל איפינו־אוס‬
‫בן דקסיוס‪ ,‬פגע בכתפו כשזנק אל הרכב‪,‬‬
‫וזה צנח מרכבו והתרו איבריו על הקרקע‪.‬‬
‫‪1-‬‬ ‫־ ־‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫‪\ 1‬‬ ‫* י ‪1‬‬
‫•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*‬
‫‪.*1‬‬

‫ואז האלה אתנה אפרת העין הבחינה‬

‫‪7‬‬ ‫״ * *‬ ‫‪ 7‬־* י‬ ‫־‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 **7‬‬ ‫‪7 1‬‬

‫הארגיאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬־‪• • • 1‬‬
‫את‬
‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬
‫־ ‪.* 17‬‬
‫שהם מ שמידים בקרב הק שה‬
‫־‪715‬‬ ‫*‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫־‪• •.‬‬

‫ובקפיצה נחפזה מפ סגו ת האולימפוס‬

‫*‬ ‫ז‬ ‫• • ‪1‬‬ ‫••• ‪7 * 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪* 1:‬‬

‫אל איליוס הקדו שה‪ .‬אך לקראתה חש אפולון‪,‬‬

‫מפךגמוס הוא צפה‪ ,‬וךצה בנצחון הטרדנים‪.‬‬
 ‫העימות בין איאס להקטור‬

‫סמוך לעץ האלון הם צעדו זה לקראת זה‪.‬‬

‫ראשון האדון אפולון בן זאוס פתח ואמר לה‪:‬‬
‫״למה בת זאוס הרם שוב באת מאולימפוס‬
‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪25‬‬ ‫בלהיטות‪ ,‬ולמה נפשך הגדולה מ_דךבנת?‬

‫נךאה שלשם מהפך תתני נצחון לתאים‪,‬‬
‫כי על הטרדנים הנשמדים אינך מרחמת‪.‬‬
‫אולם ייטב בהרבה אם תציתי לי כרגע‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪.*7‬״‬ ‫*‬ ‫־ ‪* 5‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪ :‬־ * ‪ • :‬״‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫הבה נשבית להיום את הלחימה והקטל‪.‬‬

‫־ ‪ :‬׳‪■; 1‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪30‬‬ ‫הם אחר כך‪.‬יאבקו מחךש עד שיכחידו‬

‫את איליוס‪ ,‬משום שלבכן‪ ,‬בנוודהאלמות‪,‬‬
‫לא יספק כל ע‪1‬ד את העיר לא יחריבו‪.‬״‬
‫ן •‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫״‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬

‫והאלה אתנה אפרת העין ענתה לו‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫־ * ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״שכך יהיה‪ ,‬הפועל מרחוק‪ .‬אכן כך חשבתי‬

‫‪35‬‬ ‫בצאתי מאולימפוס אל הטרוינים והאכאים‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‪.‬״‬ ‫ג‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫אבל איך תעציר את הגברים מללחים עוד?״‬

‫והאדון אפולון בן זאוס השיב ואמר לה‪:‬‬
‫״הקטור מאלף הסוסים נחן בכוח ובאימץ‪,‬‬
‫אם נעודד הוא עשוי להץמין את אחד התאים‬
‫‪40‬‬ ‫למאבק אכזרי שבו יתעמתו זה למול זה‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬מתוך‪.‬יצר כבוד‪ ,‬האכאים חץקי המוקים‬
‫‪.‬יעמידו מול הקטור האלוהי לוחם מביניהם‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ושכנע את אתנה אפרת העין‪.‬‬
‫ובינתים קלט בלבו הלנוס בן פךיאמוס‬
‫‪45‬‬ ‫את התכנית שאותה האלים בדיון העדיפו‪.‬‬
‫‪.*: * • • 1‬״*‬ ‫־ *‬ ‫״‬ ‫‪•* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫והוא בא אל הקטור‪ ,‬עמד לידו‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬

‫־*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־*‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1:‬‬ ‫*‪.‬״‬ ‫*‪.‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬

‫״הקטור בן פךיאמוס‪ ,‬השקול בעצה לזאוס‪,‬‬

‫האם תשמע לי כעת? הן אני הוא אחיך‪.‬‬
‫׳‬
‫דרש משאר הטרוינים וכל האכאים לשבת‪,‬‬
‫‪...‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬

‫‪50‬‬ ‫ואתה קרא כאתגר את האמיץ באכאים‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* 1‬‬ ‫‪71:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫נ‬

‫למאבק אכזרי שבו תתעמתו זה למול זה‪.‬‬

 ‫‪ 184‬שיר שביעי‬
‫‪52‬־•‪5‬‬
‫עוד לא נגזר שתמות ותמצא את קץ חייך‪,‬‬
‫כפי ששמעתי מפי האלים ההווים לנצח‪.‬״‬
‫ז ז ו ־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫* ‪ ! • .‬־ * ״‬

‫כך אמר‪ ,‬והקטור שמח מאוד כששמע זאת‪,‬‬

‫צעד בין הצבאות ועצר את גדודי הטרדנים‪,‬‬
‫‪55‬‬
‫אוחז באמצע חניתו‪ ,‬וכלם התישבו על הארץ‪.‬‬
‫אגממנון הושיב את האכאים חץקי המוקים‪,‬‬
‫וגם אתנה ואפולון‪ ,‬האל כסוף הקשת‪,‬‬
‫דומים לעופות‪ ,‬לשני עיטים‪ ,‬ןשבו על צמרת‬
‫‪60‬‬ ‫עץ האלון של זאוס האב‪ ,‬אוחז האיגיס‪,‬‬
‫שמחים למךאה הגברים הצפופים על הארץ‪,‬‬
‫מגנים‪ ,‬קסדות וחניתות כל שורה מסמרת‪.‬‬
‫כפי שעל פני הים מתפשט רטט זפירוס‬
‫עת הוא נעור‪ ,‬ומשחידים מתחת המים‪,‬‬
‫‪65‬‬ ‫ככה ישבו שורות האכאים והטרדנים‬
‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5 7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫על המישור‪ .‬והקטור באמצע דבר אליהם‪:‬‬

‫״שמעו‪ ,‬הטרדנים והאכאים ך‪1‬ןקי המוקים‪,‬‬
‫כדי שאגיד את מה שלבי בחך מצוה לי‪.‬‬
‫זאוס רם הכסא לא ממש את שבועותינו‪,‬‬
‫‪70‬‬ ‫אלא ברצון‪.‬רע קובע מועד לכלנו גם‪.‬יחד‪,‬‬
‫עד אשר תכבשו את טרויה המבצרת‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪.‬־־‪•.‬‬ ‫\‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫•\‬ ‫‪:‬־‬

‫או תנצחו ליד ספינותיכם החוצות ים‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬

‫כאן עמכם נוכחים הטובים מכל האכאים‪,‬‬

‫ובכן‪ ,‬האיש שלבו מורה לו להלחם בי‬
‫‪75‬‬ ‫‪.‬יצא לכאן ויתמודד עם הקטור האלוהי‪.‬‬
‫הנה אכריז את תנאי‪ ,‬וזאוס יהיה עד‪:‬‬
‫אם יהרגני האיש בחנית ארכת הלהב‪,‬‬
‫י‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬־־\‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫*‬ ‫‪: ------‬‬

‫הוא יפשט את כלי ויקח אל ספינותיכם‪,‬‬

‫אבל גופי ישלח אל ביתי‪ ,‬וכך הטרדנים‬
‫‪80‬‬
‫ונשי הטרדנים יכבדוני כמת במנת אש‪.‬‬
‫אך אם אהךגו‪ ,‬ותהלה אפולון‪.‬יקנה לי‪,‬‬
 ‫העימות בין איאס להקטור ‪18 5‬‬ ‫‪111-82‬‬

‫אסיר ואשא את כליו אל איליוס המקדשת‪,‬‬

‫י‬ ‫•‪.‬־‬ ‫‪\*1\ :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•• ז־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫‪•; 1‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫אתלה אותם במקדש אפולוץ המךחיק לפגע‪,‬‬

‫ולספינות מוצקות הספסל אשלח את הפגר‪,‬‬
‫‪85‬‬ ‫יקברוהו‪,‬‬
‫י‬ ‫•‪* 1:‬‬
‫כיאה‬
‫‪ -‬ז•••‬
‫השער‬
‫־ ״ ז‬
‫ארכי‬
‫ד\ ••‬
‫האכאים‬
‫‪ 7‬־ ־•‬
‫וכך‬
‫‪17:‬‬

‫ויעךמו עליו תל מול מךחבי הלספונטוס‪.‬‬

‫ויום אחד איש לגיד כשיפליג בדורות שיבואו‬
‫בספינה רפת משוטים על הלם הכהה פייץ‪:‬‬
‫׳הנה קברו של אךם שמת לפני ןמן ךב‪,‬‬
‫״‪9‬‬ ‫שהלה אמיץ לב‪ ,‬והךגו הקטור הנהךר‪.‬׳‬
‫כך הוא יגיד אז‪ ,‬ותהלתי לא תמות עוד‪.‬״‬
‫‪7‬‬ ‫‪*7 * :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־*‬ ‫‪17‬‬

‫כך אמר‪ ,‬וכלם בדומיה החרישו‪,‬‬

‫•‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫׳ ‪7 \ :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫מבישים לסרב‪ ,‬אך פוחדים מאתגר זה‪.‬‬

‫״‬ ‫•• ע ‪7 :‬‬ ‫‪:‬־*‬ ‫־ \‬ ‫׳‬ ‫‪•• 7 :‬‬ ‫\‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬

‫ומנלאוס קם לבסוף לפניהם והשמיע‬

‫‪95‬‬ ‫ךב‪.‬רי נזיפה ובזוי‪ ,‬לבו נאנק מרב צער‪:‬‬
‫״אוי לי‪ ,‬ךבךבנים‪ ,‬אכאיות‪ ,‬לא אכאים‪,‬‬
‫אכן תהיה זו ךוךפה אימה מאין כמוה‪,‬‬
‫אם איש דנאי לא יתלצב כעת למול הקטור‪.‬‬
‫׳‬
‫מוטב שאחד־אחד תהפכו לעפר ולמים‪,‬‬
‫‪•- :‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫־ ־‪1‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪100‬‬ ‫אתם היושבים חסרי לב‪ ,‬משפלים לגמרי‪.‬‬

‫אני עצמי אתחמש נגדו‪ .‬אולם מעלינו‬
‫תנאי הנצחון הם בידי בני־האלמות‪.‬״‬
‫״‬
‫‪ 7‬־ ג ‪.*7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫*‬ ‫ו••‬ ‫־ •‪7‬‬ ‫‪•• 7 :‬‬

‫כך אמר‪ ,‬וחגר את נשקו מךהיב העין‪.‬‬

‫ואז‪ ,‬מנלאוס‪ ,‬הלה מתגלה לך קץ חליף‬
‫בידי הקטור‪ ,‬כי בכוחו הוא הךבה מעליך‪,‬‬
‫לולא קפצו ועצרו אותך מלכי האכאים‪,‬‬
‫ואף בץ אטראוס עצמו‪ ,‬השליט אגממנוץ‪,‬‬
‫אחז בלד ימינך‪ ,‬ולבר באץניך בתקף‪:‬‬
‫״השתגעת‪ ,‬מנלאוס בחיר זאוס‪ ,‬אין צרך‬
‫‪110‬‬ ‫שתשתטה‪ .‬עמד בדבר‪ ,‬וגם בכאב לב‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪....‬‬ ‫׳ ‪ :‬־‬ ‫־־ ‪7 7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‪:‬־•‪•.‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬

‫ואל תתחרה בגבר עדיף ותלחם בו‪.‬‬

‫‪•• 7 * :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪.•:‬״•‪•.‬‬ ‫*‬
‫‪.*7 :‬‬ ‫*‬ ‫* ־‬
 ‫‪ 186‬שיר שביעי‬

‫גם אחרים נךתעים מהקטור בן פו־יאמוס‪,‬‬

‫ואף אכילס‪ ,‬המצין ממך כפל כפלים‬
‫חרד לפג שו בקרב המקנה שם לגבר‪.‬‬
‫‪•/ \• 1‬‬ ‫••‬ ‫*‬
‫־ ־ ‪.*1:‬‬ ‫•‪7 15‬‬ ‫‪: 7 5‬‬ ‫‪*•7‬‬

‫לך אל מקומך ושב בין המון אנשיך‪.‬‬

‫‪115‬‬
‫יריב אחר נגד האיש האכאים יקימו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪•7‬‬ ‫־ ־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫*•‪,.‬‬
‫י‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬־‬

‫והוא‪ ,‬גם אם איננו פוחד‪ ,‬וללחם לא שבע‪,‬‬

‫נןאה שישמח להשתופף על בךכיו ןלנוח‬
‫אם ישרד בעמות האלים ובקרב הנורא‪.‬״‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪71‬‬
‫־‪:‬‬ ‫‪ 7‬־ *‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‪:‬‬

‫‪120‬‬ ‫כך אמר הגבור‪ ,‬ו־לבו של אחיו השתכנע‪,‬‬

‫כי זיעץ כדיאה‪ .‬מנלאוס צית‪ .‬ןכעבר רגע‬
‫נטלו משרתיו ב שמחה מכתפיו את הנשק‪,‬‬
‫* ‪'1‬‬
‫־ *‪.••.‬‬ ‫י‪,.‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫‪*:‬‬ ‫*‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪7: 71‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫ונסטור קם ופנה בדברים אל הארגיאים‪:‬‬

‫* *‬
‫‪ 7‬־‪• :‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫* ‪*7 :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫״הו‪ ,‬איזה עצב גדול בא אל אדמת האכאים‪.‬‬

‫־ ־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪•.•*.‬‬ ‫׳ *•‬

‫‪125‬‬ ‫פלאוס נוהג הסוסים הישיש ודאי‪.‬יאנח‪,‬‬

‫איש העצה החכם ודובר המירמידונים‪,‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫*‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪7 7‬‬
‫•‪.‬‬ ‫‪* 7‬־ ‪7‬‬

‫שפעם שאל אותי בביתי‪ ,‬ובקרת רוח‬

‫חקר את יחוסם וגזעם של כל הארגיאים‪.‬‬
‫‪ 7‬־‪ :‬״ *‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 : *:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫*••‬ ‫‪1‬‬
‫‪ 7‬־‬

‫אלו שמע שכלם מתחלחלים לפני הקטור‪,‬‬

‫‪130‬‬ ‫איך היה מרים את ידיו אל בני־האלמות‪,‬‬
‫*‬
‫‪ 7‬־ ‪7 :‬־‪.‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫״*‬ ‫‪77‬‬ ‫•• ‪1‬‬

‫כדי שרוחו תסתלק מגופו אל בית הדס‪.‬‬

‫זאוס האב‪ ,‬אתנה‪ ,‬אפולון‪ ,‬הלואי שהייתי‬
‫צעיר כמו ביום שבו נלחמו ליד נהר קלדון‬
‫לוחמי פילוס והארקדים זעומי הרימח‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•1‬‬
‫‪ 7 :‬־ ‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ••‬

‫‪135‬‬
‫לפני חומות פיאה‪ ,‬על גדות שטף _יךךנוס‪.‬‬
‫זיצא לפניהם איש ךמוי אל‪ ,‬אךאותליון‪,‬‬
‫היו על שכמו כלי המלך אראיתואוס‪,‬‬
‫אראיתואוס האלוהי‪ ,‬האיש שכנוהו‬
‫ע •‬ ‫׳ ‪• 7‬‬ ‫‪•••: 7‬‬ ‫‪....‬‬

‫׳אוחז האלה׳ גברים ונשים יפות מחגרת‪,‬‬

‫־ ‪ :‬־ • ‪' • .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7:‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪7‬‬ ‫״‬
‫‪140‬‬
‫כי לא התמודד בחנית ארכה או בקשת‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫ן ״ן ״‬ ‫‪:‬־\ ‪7‬‬ ‫• { • • ־ ‪ :‬־ *‬

‫כי אם באלה מברזל פלגות הוא הכריע‪.‬‬

‫העימות בין איאס להקטור ‪18 7‬‬ ‫‪171-142‬‬

‫וליקוךגוס הרג אותו בעו־מה‪ ,‬לא בכוח‪,‬‬

‫בדרף צרה שבה אלת הברזל לא הצילה‬
‫ז‬ ‫י •‬ ‫־־ ו י ‪*.‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪ •/‬ז‬ ‫‪77‬‬ ‫‪ :‬זו זי ‪1‬‬

‫מכליון‪ .‬כי ליקורגוס בא עליו במפתיע‬

‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1- 1‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫‪145‬‬ ‫דקר בחנית את האיש‪ ,‬שעל גבו קרס ארצה‪,‬‬

‫'‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫יי'‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*/‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫והסיר את כליו שארס הנחוש העניק לו‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪• 71 •:‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫־״‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫‪'/‬‬ ‫‪ :‬״ •‬

‫הוא עצמו בהמלת הקרבות נשא את הנשק‪,‬‬

‫‪ 1 7 •/ -‬׳‬ ‫זר‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪71‬‬
‫‪:-‬‬ ‫־ נ‪ \ -‬־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫אף כשית־ה באךמון הזקנה על ליקוו־גוס‪,‬‬

‫אז העניק אותו למשו־תו‪ ,‬אראותליון‪.‬‬
‫‪150‬‬ ‫חמוש בנשקו הוא אתגר את כל גבורינו‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬״ • ‪• .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: • 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫אף הם מאוד פחדו‪ ,‬ךעדו‪ ,‬ואיש לא מצא עז‪.‬‬

‫אבל לבי למוד התלאות תבע מתוף אימץ‬
‫שאלחם‪ ,‬והייתי צעיר בשנותי מהיתר‪.‬‬
‫״ ‪/•/-‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪•7 :‬‬ ‫••• ד ‪•• 7‬‬

‫ואז נלחמתי נגדו‪ ,‬וזכיתי לשם מיד אתנה‪.‬‬

‫‪.....‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‪• 71‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪ :‬־ ‪* :‬‬ ‫‪71‬‬

‫‪155‬‬ ‫הוא היה החזק והרם מכל הגברים שקטלתי‪,‬‬

‫׳‬ ‫••• ‪ 17‬־ ‪• 1‬‬ ‫־ ‪*7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7 : 17 7‬‬ ‫•••‬ ‫‪77‬‬

‫בגוף ענקי הוא שכב שרוע ימינה ושמאלה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪*7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫!־‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬

‫הלואי שהייתי צעיר וכוחי יציב כבאותו יום‪,‬‬‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪*7‬‬ ‫*‬ ‫‪*7‬‬ ‫׳‪*.‬‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫הקטור מבהיק הקסדה היה אז טועם קרב‪.‬‬

‫‪71‬‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7: 1‬‬
‫־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫ן•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫••• ‪:‬‬

‫והנה אף שאתם הטובים בצבא האכאים‪,‬‬

‫‪160‬‬ ‫אין בכם להיטות וךצון לצאת נגד הקטור‪.‬״‬
‫כף גער הזקן‪ ,‬ותשעה בסף הכל קמו‪.‬‬
‫קם והקדים בהךבה שליט הגברים אגממנון‪,‬‬
‫ואחריו דיומדס‪ ,‬בנו הכביר של טידאוס‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫י ■‬ ‫•••‬ ‫־ ־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫זר••‬ ‫•‬ ‫—‪7‬‬
‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫ואחריהם שני האיאסים‪ ,‬לובשים עז בלהט‪,‬‬

‫״‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־ *‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ • • • ‪* .‬‬

‫‪165‬‬ ‫ואז אידומנאוס‪ ,‬ונלוה לאידומנאוס‬

‫•\ •\‬ ‫‪* :‬‬ ‫׳ ‪7: * :‬‬ ‫* •\‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬

‫מריונס‪ ,‬השקול לאניאליוס האל הטובח‪,‬‬

‫״ ־‬ ‫־‬ ‫‪" 7‬‬ ‫! •■ • • ־ •‬ ‫• • ' ־ ‪1 7‬‬ ‫״‪:‬‬

‫ואז אוךיפילוס‪ ,‬בנו המפאר של אואןמון‪,‬‬

‫וגם תואס בן אנדרימון ואודיסאוס האלוהי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪: 7‬זו‬ ‫•ר‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪1 1 -‬‬ ‫■\ ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלה רצו להתמודד עם הקטור האלוהי‪.‬‬

‫•‬ ‫‪: 7‬ע‬ ‫‪1‬‬
‫•\ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ז•‬

‫‪170‬‬ ‫ושוב דבר אליהם נסטור הרכב מגרנה‪:‬‬

‫״‬ ‫• זר•״•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫ע ‪:‬‬ ‫זי‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫״הטילו איש־איש גורל‪ ,‬ונראה מי ישיג זאת‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫?‬ ‫׳ ‪1* 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬
 ‫‪ 188‬שיר שביעי‬

‫זה שיץכה יועיל לאכאים חז־קי המרקים‪,‬‬

‫ואף לא פחות ישרת את נפשו‪ ,‬אם יצליח‬
‫לשריד בעמות האלים ובקרב הנורא‪.‬״‬
‫ד‬ ‫־‬ ‫■־‪:‬ויד‬ ‫ד ־ •‬ ‫ד•‬ ‫• ‪:‬‬

‫כד אמר‪ ,‬וכל אחד על גורלו טבע אות‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד־‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳ ! ז‬ ‫ז *‬ ‫ז‪1‬‬

‫והטילו לתוך קסדת אגממנוץ בן אטראוס‪.‬‬

‫הכל בתפלה שלחו לאלים את ידיהם‪,‬‬
‫״‬ ‫ז‬ ‫‪...‬‬ ‫ד •• •‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫• ‪ • :‬ד‬

‫וכל איש מלמל‪ ,‬מביט אל רחבי השמים‪:‬‬

‫‪*-‬‬ ‫‪1‬‬
‫־ ־‬ ‫*‬
‫*־ •‬
‫־ ‪:‬‬ ‫־‬
‫־‬‫*‪.‬‬ ‫* ‪ . • :‬י ־ •‬ ‫״‬ ‫‪ :‬ז‬

‫״זאוס האב‪ ,‬שאיאס ערל‪ ,‬או בן טיד־אוס‪,‬‬

‫או המלך עצמו‪ *,‬אדון ןהבה הרב של מיקנה‪.‬״‬
‫טלטל את הגורלות נסטור הרכב מגרנה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ע‪•• •/‬‬ ‫ד ־ ד‬ ‫*‪.‬־‪1‬‬ ‫ד‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬

‫ומתוך הקסדה קפץ הגודל‪ ,‬האחד שקוו לו‪,‬‬

‫זה של איאס‪ .‬כרוז נ שאו בהמון לכל עבר‪,‬‬
‫צועד מןמין ומךאה לכל מנהיגי האכאים‪.‬‬
‫והם לא זהו אותו‪ ,‬וכל איש דחהו‪.‬‬
‫ז ד‬ ‫•‬ ‫׳ ‪ :‬ד‬ ‫‪:‬‬

‫אך לאחר שבכל הה מון נשאו‪ ,‬הוא הגיע‬

‫אל מי שסמנו והשליך לקסדה‪ ,‬ןהוא איאס‬
‫המפאר‪ ,‬שהו שיט זיד‪ ,‬וזה נעצר ונתן לו‪.‬‬
‫ואיאס זהה את חותמו‪ ,‬ולבו התרונן ב ג‬
‫השליך אותו לרגליו על הקךקע‪ ,‬ןהוך י ע‪:‬‬
‫״ידידי‪ ,‬זה באמת גורלי‪ ,‬ולבי שמח‪,‬‬
‫* ־ ׳‬
‫ד •‬ ‫׳ ‪ • :‬־‬ ‫ז •‬ ‫•‪.‬־ ‪•.**.•:‬‬ ‫׳ ־‪.‬־‬ ‫־־‬ ‫‪•:‬‬

‫אני חושב שאנצח את הקטור האלוהי‪.‬‬

‫אך בואו‪ ,‬אחגר כלי מלח מ ה‪ ,‬ובינתים‬
‫אתם התפללו לאדון‪ ,‬לזאוס בן קרתוס‪,‬‬
‫בלחש‪ ,‬לעצמכם‪ ,‬לבל י שמעו הטרדנים‪,‬‬
‫ןאפשר גם בגלוי‪ ,‬כי מאי ש אין לנו פחד‪.‬‬
‫איש שירצה לא יכפה עלי שאברח‪ ,‬לא בכוח‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫••••‪-:•.‬‬ ‫ד־‬ ‫• ‪••• 1‬‬ ‫*‬
‫••• • ‪ :‬־‪.‬‬

‫ואף לא בממחיות‪ .‬כי איני חו שב שנוצךתי‬

‫והתחנכתי בסלמיס כאיש חסר ידע‪.‬״‬
‫•‪.‬י ­‬ ‫‪-‬‬ ‫!י‬ ‫‪• - - :‬‬ ‫‪ : • :‬־ ־ ‪• :‬‬

‫כך אמר‪ ,‬והם התפללו אל זאוס בן קרתוס‪,‬‬

‫הכוונה לאגממנון‪.‬‬ ‫*‬

 ‫העימות בין איאם להקטור ‪189‬‬

‫וכל איש מלמל‪ ,‬מביט אל רחבי השמים‪:‬‬

‫״זאוס האב‪ ,‬הנכבד‪ ,‬הכביר‪ ,‬שליט אידה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫ד ד ' • • • •‬

‫תז נצחון לאיאס‪ ,‬שיזכה בתהלה מפארת‪.‬‬

‫•\ ע‬ ‫‪1‬‬ ‫• ! • ז‬ ‫י ן ‪- : -‬‬ ‫•• ‪ 1‬־ ‪7‬‬

‫ואם גם הקטור זיקר ללבך‪ ,‬ואתה דואג לו‪,‬‬

‫‪205‬‬ ‫נא הענק לשניהם בשוה עצמה ותפארת‪.‬״‬
‫‪ ! • :‬זיע‬ ‫‪7:7‬‬ ‫*‬
‫‪.*7 :‬‬ ‫• ‪ • • :‬״ ‪*.‬‬ ‫‪ -‬ן‪1 ••-‬‬ ‫‪7‬‬

‫כך אמרו‪ ,‬ואיאס חגר כלי ארד מפיץ נגה‪,‬‬

‫ולאחר שלבש לגופו את כל כלי הנשק‪,‬‬
‫הוא זנק בדומה לארס הענק שפוסע‪,‬‬
‫צועד אל המאבק בקרב גברים‪ ,‬שבץ קררנרס‬
‫‪210‬‬ ‫קבץ להלחם בחרון ובריב מכךסם לב‪.‬‬
‫כך יצא איאס הענק‪ ,‬חומת האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬־ ־ *‬ ‫־‬ ‫‪17‬־ ‪' 17‬‬ ‫־‪:‬־‬ ‫‪7717‬‬

‫חיוך על פניו הקשוחים‪ ,‬וברגליו מלמטה‬

‫מךחיב צערים‪ ,‬ומניף חנית ארכת צל‪.‬‬
‫חשו שמחה האךגיאים כאשר הסתכלו בו‪,‬‬
‫‪215‬‬ ‫אך רעד נורא חרר לרגלי כל איש טרדני‪,‬‬
‫ואף לבו של הקטור עצמו הלם בחזהו‪.‬‬
‫אך לא היה רשאי עוד לנוס או לסגת אחורה‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬׳‪,.*•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫־‪1‬‬

‫אל המתי הצבא‪ ,‬כי הוא שהציע עמות זה‪.‬‬

‫ואיאס קרב אליו‪ ,‬מגנו בידו כצריח‪,‬‬
‫־'‬ ‫• ‪*:‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫'‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫‪:‬־‪:‬־‬

‫‪220‬‬ ‫מארד עם שבע שכבות עור‪ ,‬זה שטיכיוס‬

‫התקין בעמל‪ ,‬הרצען הנפלא‪ ,‬תושב הילה;‬
‫זיצר לו את המגן הנוצץ משבע שכבות עור‬
‫של פרים מפטמים‪ ,‬ומעל שמינית ממתכת‪.‬‬
‫‪••• ••• -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫ז ־‬ ‫‪\ :‬‬ ‫‪•7‬‬

‫איאס בן טלמון אחז בו לניכח חזהו‪,‬‬

‫‪225‬‬ ‫עצר ליד הקטור‪ ,‬ופנה מאים ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 7 :‬־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬
‫ץ ‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ 7‬־‬

‫״הקטור‪ ,‬כעת כיחיד מול יחיד תדע לבטח‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪.• 7‬־ ־‬ ‫•• ‪-‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪• 7:‬‬ ‫׳ ‪•• 7‬‬ ‫‪1‬‬
‫••• ‪:‬‬

‫אילו גברים אמיצים נמצאים גם בין הדנאים‪,‬‬

‫גם בלי אכילס בעל לב הארי‪ ,‬הפורץ וטובח‪.‬‬
‫כעת בין ספינותיו הקמורות החוצות זים‪,‬‬
‫‪230‬‬ ‫הוא נח ןרוגז על רועה העמים אגממנון‪.‬‬
 ‫‪ 190‬שיר שביעי‬

‫אף אנו כאלה קזיכולים לעמד בפניך‪,‬‬

‫וגם רבים‪ .‬אז כעת הלחם ובקרב פתח‪.‬״‬

‫׳איאס בץ סלמון‪ ,‬שליט הגברים‪ ,‬צאצא זאוס‪,‬‬

‫אל תנסה אותי ותנהג בי כילד ךפה כוח‪,‬‬
‫‪35‬ל‬
‫או כאשה שבמלאכת הקרב אין לה‪.‬ידע‪.‬‬
‫אני יודע היטב ללחם בגברים ולטביח‪.‬‬
‫יודע היטב אמין‪ ,‬ויודע לשמאל להניע‬
‫עור פר מעבד‪ ,‬מגני היציב ברגעי קרב‪.‬‬
‫‪ 1:‬ז‬ ‫‪ • : * :‬י‬ ‫ז־••‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫!‬

‫ידע‪.‬‬ ‫מהירות להסתער יש לי‬ ‫מרכבות‬ ‫ובין‬

‫‪240‬‬ ‫י‬ ‫! ־ ‪ • • ......................‬־ ־‬ ‫! ־‬ ‫'י י ••• ‪ :‬י‬
‫ויודע לרקד מקרוב את מחול אל הקטל‪.‬‬
‫אך איש כמוך לא אנסה להכות במפתיע‬
‫כמי שמציץ‪ ,‬אלא בגלוי להעז ולפגע‪.‬״‬
‫ובדברו הניף והטיל חנית ארכת צל‬
‫‪!45‬‬ ‫במגן עורות הפרים הנוךא ביד איאס‪,‬‬
‫בצפוי הארד‪ ,‬בשכבה השמינית שממעל‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪5‬‬

‫שש שכבות עור בקע בדרכו האךד הקשוח‪,‬‬

‫אך בעור השביעי נעצר‪ .‬ואז הטיל איאס‬
‫צאצא זאוס את חניתו המאריכה צל‪,‬‬
‫‪50‬‬ ‫ופגע במגן בן פריאמוס המעגל בדיוק _רב‪.‬‬
‫עברה במגן המבהיק החנית המוצקת‪,‬‬
‫חדרה בתנופה גם לשףון שעצבוהו בטעם‪,‬‬
‫והישר סמוך למתנו קרעה את הכתינת‪,‬‬
‫אך הוא נטה לצדו ונחלץ מעלטת המות‪.‬‬
‫בידיהם‪,‬‬
‫שלפו * ״ *•*‬
‫ארכות ד‪:‬‬
‫חניתות ‪:‬־*י‬
‫שניהם ‪5‬־**‬
‫ואז ן •‬
‫**‬
‫והתנפלו זה על זה כאריות אוכלי בשר חי‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-:‬ז‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫•‬

‫או חזירי בר שעצמתם אינה מבטלת‪.‬‬

‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫יי‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז‬

‫נעץ את החנית באמצע המגן בן פריאמוס‪,‬‬

‫אך האךד לא חדר‪ ,‬אלא עקם את הלהב‪.‬‬
‫איאס קפץ אז‪ ,‬הכה במגן‪ ,‬חדר פנימה‬
‫‪191‬‬ ‫ה ע י מ ו ת בין אי א ס ל ה ק ט ו ר‬ ‫‪ 261‬־ ‪290‬‬

‫חד ה חני ת‪ ,‬הדף או תו ב עו דו ע ט קדי מ ה‪,‬‬

‫עבר ו שרט ב צו אר‪ ,‬ו מיד הדם ה שחור זב‪.‬‬
‫ד‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־ ז‬ ‫•ד‬ ‫‪ -‬־־ *‬ ‫‪1‬־־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־־‬

‫אך ה ק טו ר מב הי ק ה ק ס ד ה לא ח ד ל ל הל ח ם‬
‫אבן‬
‫•• •••‪1‬‬
‫•‬
‫תפס‬
‫ד ‪-‬‬
‫הכבד ה‬
‫־־ ‪•• :‬‬
‫‪:‬בכל ז את‪ ,‬־‪.‬״אלא נסוג‪ ,‬בידו‬
‫ד‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫‪9‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪9‬‬ ‫ד‬

‫‪265‬‬ ‫גדול ה ש שכבה במי שור‪ ,‬שחורה‪ ,‬מ ח ספ ס ת‪,‬‬

‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫ופגע ב מגן הנורא רבוד העורות של איאס‬

‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ז־ ••‪1‬‬ ‫ד ‪-‬‬

‫ב ט בורו ה בול ט‪ ,‬ו צל צל הארד מסביב לו‪.‬‬

‫ז •‬ ‫•‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ואז גם איאס הדים אבן גדולה אף כפלים‪,‬‬

‫סובב וה שליך‪ ,‬מ שקיע עצמה מאין כמוה‪,‬‬
‫‪0‬ד‪2‬‬ ‫נמעך מגנו ב הלם של סלע כאבן רחים‪,‬‬
‫ברכיו התערערו‪ ,‬והוא ה שתטח אחורה‬
‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫• * ‪- : * -‬‬ ‫• ‪ :‬ד‬

‫ךבוק למגן שמעל‪ .‬אך מיד הקימו אפולון‪,‬‬

‫חרב‪1,‬‬
‫ד ד‬
‫וכעת הם היו מקרוב נועצים זה בזה‬
‫ד *‪*.‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫ז‪1‬‬ ‫■‬ ‫ז־‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬

‫לולא שליחי זאוס ובני האדם‪ ,‬שאז באו‪,‬‬

‫ד‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪,‬‬ ‫▼‬‫‪▼▼• • :‬‬ ‫‪• • • • • • :‬‬

‫‪275‬‬ ‫כרוזי הטרוינים והאכאים חזקי המוקים‪,‬‬

‫״‬ ‫‪-‬ן‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• * ••‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫•‬ ‫ז‬

‫ט ל תי ביו ס ו אי ך איו ס‪ ,‬ז ה וז ה ש קו לי ד ע ת‪.‬‬

‫הם בין ה שני ם א ח ז ו ב מ טו ת‪ ,‬ן אי ד איו ס‪,‬‬
‫ה כ רוז ה מנ ס ה ב ע צ ה‪ ,‬ד ב ר ב אזני ה ם‪:‬‬
‫ו ז ו ‪•/ -‬‬ ‫״‬ ‫״ •‬ ‫• ד‬
‫‪• 1‬‬ ‫*‬
‫־ ‪*:‬י*‪.‬‬ ‫־ ז‬

‫״ ח ד לו ל ה ל ח ם‪ ,‬י ל די‪ ,‬ו ב ק ר ב א ל ת מ שי כו‪.‬‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪11:‬‬ ‫׳‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ • :‬ד ‪-‬‬ ‫•‪:‬‬

‫‪280‬‬ ‫ז או ס או ס ף ה ע בי ם ח ש ח ב ה כ ל פי שניכ ם‪,‬‬

‫ו שניכ ם לו ח מי ם‪ ,‬ז א ת ז ידוע הי ט ב לכ לנו‪.‬‬
‫וכבר ה לי ל ה יו רד‪ ,‬ו טו ב ל מ ל א ן צ ו ן לי ל ה‪.‬״‬
‫ו אז אי א ס בן ט ל מון ה שי ב ו א מ ר לו‪:‬‬
‫״ אי ך איו ס‪ ,‬דר ש מ ה ק טו ר ש הו א י ב ק ש ז א ת‪,‬‬
‫‪285‬‬ ‫כי הו א ש הז מין ל ע מו ת א ת מי ט ב ג בורינו‪.‬‬
‫הו א ידבר‪ ,‬ו אני א ק ב ל א ת מ ה שי צי ע‪.‬״‬
‫רהקטור הרם מ ב הי ק ה ק ס ד ה אז א מר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫▼‬‫־ ‪11-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫▼‬‫▼‬ ‫* •״• ‪1:‬‬

‫״ אי א ס‪ ,‬כיון ש א ל ה עני ק לף ג ב ה ו־כוח‬

‫ו ת בונ ה‪ ,‬ו ב חני ת א ת ה ה מ ע ל ה ב אכ אי ם‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז ־ ־ •‬ ‫ז ^ •‪.‬־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫‪290‬‬ ‫הב ה נ ח ד ל מ ה ק ר ב ונ ש בי ת את אי ב תנו‬

‫*• ▼ ••‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪1 - :‬‬ ‫▼‬‫~ *‪1‬‬ ‫••• ‪ :‬״‬ ‫ז‬ ‫ז‬
 ‫‪ 192‬שיר שביעי‬
‫'‪320' 29‬‬
‫להיום‪ .‬אחר שוב נלחם עד שכוח ממעל‬
‫ישפיט ויקנה נצחון לצד זה או למשנהו‪.‬‬
‫וכבר הלילה יורד‪ ,‬ו טוב למלא ךצון לילה‪.‬‬
‫שא שמחה לכל האכאים ליד ספינותיהם‪,‬‬
‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז ־ ‪• -‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫וביחוד ה תן את קרוביך ואת חבריך‪.‬‬

‫ואני בעיר פך־יאמוס א שמח את הטרדנים‬
‫ואת נשי טרדה ש שמלותיהן גול שות אןצה‪,‬‬
‫והן‪.‬ילכו אל כנוס האלים תת־ה להביע‪.‬‬
‫הבה נתן מתנות נפלאות איש לרעהו‪,‬‬
‫‪300‬‬ ‫וכך עיר כל אחד מהאכאים ומהטרדנים‪:‬‬
‫׳שניהם נלחמו זה נגד זה באיבה המכלה לב‪,‬‬
‫ואז נפךדו כשני ידידים לאחר שהסכימו‪.‬׳״‬
‫כך אמר‪ ,‬נטל חרב שמסמריה מכסף‪,‬‬
‫נתן לו עם הנךן‪ ,‬וךצועה שהיטב חתכוה‪,‬‬
‫‪305‬‬ ‫ואיאס נתן חגודה צבועה אןג מן מפיץ נגה‪.‬‬
‫וכך נפךדו‪ ,‬זה הלך אל מחנה האכאים‪,‬‬
‫וזה צעד אל צבור הטרדני ם‪ ,‬והם נמלאו גיל‬
‫כשראו שהוא מתקרב חי ואיננו פצוע‪,‬‬
‫ז‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪•• 17 :‬‬ ‫־‪•.‬‬ ‫־ ד‬
‫‪.• :‬‬

‫נחלץ מכוחו ומזיךיו האימות של איאס‪,‬‬

‫‪310‬‬ ‫ולווהו לעיר‪ ,‬מתקשים להאמין ששלום לו‪.‬‬
‫ובצד השני לקחו האכאים חזקי המוקים‬
‫את איאס חוגג נצחון אל אגממנוץ המלך‪.‬‬
‫וכאשר הם הגיעו אל צ ת ף בן אטראוס‪,‬‬
‫אגממנון שליט הג ב ת ם זבח ביניהם פר‪,‬‬
‫זכר בן חמש‪ ,‬לבן ק תנו ס העליון בכוח‪.‬‬
‫פשטו את עורו‪ ,‬שטחו‪ ,‬ולגמרי בתרוהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪.‬־‬ ‫ד‪:‬‬

‫את הבשר קצצו בבקיאות ושפרו נתח־נתח‪,‬‬

‫צלו מ הי רו ת והסירו מעל השלהבת‪.‬‬
‫וכשסימו להכין את הסעודה והגישו‪,‬‬
‫‪320‬‬
‫סעדו‪ ,‬ולבם לא חסר כ שחלקו ללא דיפי‪.‬‬
‫ן‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫׳ ‪7 • :‬‬ ‫‪:7‬־‬
 ‫העימות בין איאס להקטור ‪193‬‬ ‫‪350-321‬‬

‫רבן אטראוס הרם‪ ,‬שליט הרבים אגממנרן‪,‬‬

‫פרס נתח ארך מהגב וכבד בו את איאס‪.‬‬
‫וכאשר למשקה ולמזון סלקו את החשק‪,‬‬
‫מ*ד החל הזקן לטוות את עצתו לפניהם‪,‬‬
‫‪325‬‬ ‫נסטור‪ ,‬שגם בעבר הוכיח תבונה מצטינת‪.‬‬
‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר באזניהם‪:‬‬
‫‪•:‬‬ ‫‪ :‬ז ‪:‬‬ ‫ן • *״‬ ‫ז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!־זז‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬ואתם הטובים שבכל האכאים‪,‬‬

‫הךבה מבין האכאים ארכי השער כאן מתו‪,‬‬
‫את דמם השחור ליד זרמו הנאה של סקמנדרוס‬
‫‪:: - 1‬‬
‫‪- :‬‬ ‫•‪.‬־‬ ‫״ז•;‬ ‫*‪:‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪ -‬ז־‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫‪330‬‬ ‫פזר ארס המר‪ ,‬ורוחם זיךךה לבית הדס‪.‬‬

‫לכן עם שחר השבת מהקרב את האכאים‪,‬‬
‫ואנו את הגופות נאסף ונוביל אותן הנה‬
‫עם שורים ופךדים‪ .‬ואז נשךפן במךחק מה‬
‫מהספינות‪ ,‬וכף כל אחד אל בניהם בבית‬
‫‪335‬‬ ‫ישא עצמות‪ ,‬כשנשוב אל אךמת אבותינו‪.‬‬
‫ועל המוקד נערים תל אחיד שיתנשא מעלה‬
‫‪7 :‬‬ ‫־־‬ ‫••••‪:‬־••‬ ‫ז •‬ ‫••‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫••‬ ‫־‬ ‫נ ‪-‬‬

‫מהמישור‪ ,‬ונקים מהר סוללה בעלת גיבה‪,‬‬

‫כדי לשמש לספינות ואף לעצמנו כחיץ‪,‬‬
‫ואף שערים‪.‬יש להתקין‪ ,‬קבועים ובחיזק‪,‬‬
‫‪340‬‬ ‫וכף יהיה נתיב יציאה למרכבותינו‪.‬‬
‫״‬ ‫נ‬ ‫*ן‬
‫‪.* :‬‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫• ! זי‬ ‫! ז‪1‬‬

‫ומבחוץ נכ‪.‬ךה חפיר עמק בסמוך לה‪,‬‬

‫והוא יהיה מעצור לצבאם ולסוסיהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪ :‬ז ז‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫• ! •י•‬ ‫‪:‬‬

‫לבל נשבר כשטרדנים גאים יתקיפו בכוח‪.‬״‬

‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•י‬ ‫‪: -‬‬ ‫•• •‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ••‬ ‫*‬ ‫נ ‪-‬‬

‫כף אמר‪ ,‬וכל המלכים שמעו והסכימו‪.‬‬

‫* • ‪ 1‬״‬ ‫זי‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫' ‪ :‬ד‬ ‫ז ־‬ ‫די‬

‫‪345‬‬ ‫ובאיליוס במצודה ערכו מועצה הטרדנים‪,‬‬

‫ד־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז!‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬

‫בהמלה •נוראה לפני שעריו של פריאמוס‪.‬‬

‫־‬ ‫*־‬ ‫זי‬ ‫זז‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫־דד‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬־ \‬

‫ואנטנור המישב פתח ודבר באזניהם‪:‬‬

‫ז ! ״ •ד‬ ‫!‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫ד־‬ ‫ז‬ ‫־ ‪\ :‬‬ ‫‪:‬־־‪••:‬‬

‫״הקשיבו‪ ,‬טרדנים‪ ,‬ךךךנ ים ובעלי בדית‪,‬‬

‫ואגיד את מה שלבי בחזה תובע ממני‪.‬‬
‫‪350‬‬ ‫בואו נחזיר עם ךכושה את הלנה מאךגוס‪,‬‬
 ‫שיר שביעי‬ ‫‪194‬‬
‫'‪35‬־‪380‬‬

‫יקחו אותה בני אטראוס‪ .‬מלחמתנו נמשכת‬

‫כי ה פ מו בדית אמונים‪ ,‬ואינני צופה לזכותנו‬
‫שום תוצאה חיובית‪ ,‬אלא אם כן נעשה זאת‪.‬״‬
‫כך הוא אמר ר שב במקומו‪ ,‬ואז קם ביניהם‬
‫‪355‬‬ ‫האלוהי‪ ,‬בעלה של הלנה‬
‫‪1‬‬
‫••• ־‪.‬־ ‪1‬‬
‫אלקסנדרוס‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ד ‪:‬־‪*.‬‬ ‫־ ‪: 1‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫־‬

‫יפת השער‪ ,‬ובמלים כנופות השיב ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫י•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫״אנטנור‪ ,‬איני מרצה ממה שאמרת הפעם‪.‬‬

‫­‬ ‫­‬ ‫­‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫‪: -‬‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬

‫אתה יודע למצא מלים נבונות מאלה‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫—‬

‫אך אם ברצינות חשבת היטב כשדבךת‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫י*‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬

‫‪360‬‬
‫האלים עצמם בודאי טשטשו את חושיך‪.‬‬
‫לפני הטרדנים מאלפי הסוסים הריני מודיע‪,‬‬
‫ובגלוי‪ ,‬את האשה לא אחןיר בשום אפן‪,‬‬
‫אך את הךכוש אשר לביתי הבאתי מאךגוס‪,‬‬
‫אסכים לתת‪ ,‬ואף אוסיף ממה ששיך לי‪.‬״‬
‫‪365‬‬
‫כך הוא אמר דשב במקומו‪ ,‬וקם אז ביניהם‬
‫היועץ השקול לאלים‪ ,‬פדיאמוס הדרדני‪,‬‬
‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר באזניהם‪:‬‬
‫‪•••••:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫נ •‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ - :‬ד ד‬

‫״הקשיבו‪ ,‬טרדנים‪ ,‬ךרדנים ובעלי בדית‪,‬‬

‫ואגיד את מה שלבי בחזה תובע ממני‪.‬‬
‫••• •‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫ד ־‪*.‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫־ *‬ ‫*‬

‫‪370‬‬
‫ערכו כרגע בעיר פת ערבית כפי שנהגתם‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪.‬־‪:‬־‪• .* :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬

‫אך עמדו על המשמר וכל אחד יפקח עין‪,‬‬

‫ועם שחר אידאיוס‪.‬ילך אל ספינות האכאים‬
‫וימסר לבני אטראוס‪ ,‬אגממנון ומנלאוס‪,‬‬
‫את דבר אלקסנדרוס‪ ,‬שבענינו הסתכסכנו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫* ‪ • : * .‬נ ד‬ ‫׳‬ ‫־ ‪: :‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪375‬‬ ‫הוא אף יוסיף הצעה נבונה‪ ,‬וישאל אם‪.‬יסכימו‬

‫לחדל מהקרב המכאיב‪ ,‬עד אשר את מתינו‬
‫נשרף‪ .‬ואחר שוב נלחם עד שכוח ממעל‬
‫ישפט ויקנה נצחון לצד זה או למשנהו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם הקשיבו היטב‪ ,‬וציתו לו‪.‬‬
‫‪380‬‬ ‫במחנה‪ ,‬יחידה־יחיךה‪ ,‬עךכו סעודת ערב‪,‬‬
 ‫העימות בין איאס להקטור ‪195‬‬ ‫‪410-381‬‬

‫ועם שחר איז־איוס הלך אל ספינות האכאים‪.‬‬

‫הוא מצא נועצים את הדנאים משרתי ארס‬
‫‪...‬‬ ‫ו ז ן ״‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫״‬ ‫ז •‬ ‫ז ז‬

‫ליד יךכתי ספינת אגממנוץ‪ .‬עמד ביניהם‬

‫הכרה צלול הקול והשמיע דבריו באזניהם‪:‬‬
‫‪•1x1‬״•‪•.‬‬ ‫זז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1 * 1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ז‬

‫‪385‬‬ ‫״בץ אטראוס‪ ,‬ואתם הטובים שבכל האכאים‪,‬‬

‫הטילו עלי פן־יאמוס ושאר אצילי הטרוינים‬
‫למסר לכם‪ ,‬אם המסר הזה יביא לכם ענג‪,‬‬
‫׳‬ ‫״‬ ‫ז ‪•:‬‬ ‫ז•‬ ‫־•••‬ ‫‪ -‬ע •‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••• 7‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫את דבר אלקסנךרוס‪ ,‬שבענעו הסתכסכנו‪.‬‬

‫את כל הרכוש אשר הביא אלקסנדרוס לטרויה‬
‫ז‬ ‫• ן‬ ‫‪ 1‬־‪: 1‬‬
‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫•• •‬ ‫‪1‬־ •••‬ ‫‪:7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪390‬‬ ‫בספינותיו הקמורות‪ ,‬והלואי שהץה מת לפני כץ‪,‬‬

‫הוא ץסכים להחזיר‪ ,‬ויוסיף אף ממה ששיך לו‪.‬‬
‫אך את האשה שנשא השליט המהלל מנלאוס‪,‬‬
‫* ••• ־‬
‫*‪.‬‬ ‫\ ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ •:‬ז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•••‬ ‫‪1-‬‬

‫הוא לךבריו לא‪.‬יחזיר‪ ,‬על אף דרישת הטרועים‪.‬‬

‫והם צוו שאוסיף הצעה‪ ,‬ואשאל אם תסכימו‬
‫‪395‬‬ ‫לחדל מהקרב המכאיב‪ ,‬עד אשר את מתינו‬
‫נשרף‪ .‬ואחר שוב נלחם עד שכוח ממעל‬
‫ישפט הקנה נצחוץ לצד זה או למשנהו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם כלם בדומיה החרישו‪.‬‬
‫* ד‪•*.‬‬
‫*‪.‬‬ ‫• ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\ ז‬ ‫׳‪ 1‬״‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫לבסוף דיומז־ס השואג בעז דבר אליהם‪:‬‬

‫‪400‬‬ ‫״שאיש אל יקבל ךכוש מץד אלקסנךרוס‪,‬‬
‫ולא את הלנה‪ .‬ןדוע‪ ,‬ואף לשוטה ךפה שכל‪,‬‬
‫שתנאי האבדוץ כבר נקבעו לטרוינים‪.‬״‬
‫‪•7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪: 1‬‬
‫* ‪:‬‬ ‫‪7: 1‬‬ ‫‪1 7‬־ ־‬ ‫* ‪"7 :‬‬
‫*‪.‬‬

‫כך אמר‪ ,‬וכל בני האכאים צרחו והגיבו‬

‫‪.. .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫‪ 7‬־ ־ *‬ ‫‪:‬״‬ ‫״‪7 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫בהסכמה לדברי דיומדס מאלף הסוסים‪.‬‬

‫•‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־ ״‪1‬‬ ‫••*״‬ ‫*‬ ‫ן* ‪•• 1‬‬ ‫‪7 7 : - 1‬‬

‫‪405‬‬ ‫ן־אז השליט אגממנוץ דבר אל אידאיוס‪:‬‬

‫״אידאיוס‪ ,‬אתה עצמך שומע את דבר האכאים‪,‬‬
‫איך משיבים הם לך‪! ,‬אני מוצא בכך נחת‪.‬‬
‫אך באשר לשלפת המתים‪ ,‬אינני מתע‪.‬‬
‫אין לקמץ למתים שנפחו נשמותיהם‪,‬‬
‫‪410‬‬ ‫מרגע שמתו‪ ,‬מהר נכבדם באש מפיסת‪.‬‬
‫* ‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪•• 1‬‬ ‫נ‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫י•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪7‬‬
 ‫‪ 196‬שיר שביעי‬
‫!‪.41‬‬
‫‪440‬‬
‫וזאוס המןעים‪ ,‬בעל הרה‪ ,‬עד להסכם זה‪.‬״‬
‫ובדברו‪ ,‬לעיני כל האלים הרים את מטהו‪,‬‬
‫ואלו איךאיוס חזר אל איליוס המקדשת‪.‬‬
‫לאספה טרדנים וגם דרדנים‪,‬‬
‫ישבו דאז י" ז‬
‫זג‬
‫כלם התאספו מצפים לשובו של אידאיוס‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬
‫‪415‬‬
‫והוא חזר‪ ,‬עמד ביניהם במקום‪ ,‬והשמיע‬
‫את בשורתו‪ .‬והם התגיסו‪ ,‬לא בטלו ןמן‪,‬‬
‫חלק אספו את המתים‪ ,‬ו־חלק גזלי עץ‪.‬‬
‫ומהספינות יפות הספסל חשו בני אךגוס‪,‬‬

‫‪420‬‬
‫חלק אספו את המתים‪ ,‬וחלק גזרי עץ‪.‬‬
‫כעת שמש החל מכה בשדות בקרני אור‪,‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* •'‬ ‫•יי•‬ ‫'‪ .‬־‬ ‫•־‬ ‫‪7‬‬

‫עלה מעמק זדמיו השלוים של אוקיאנוס‬

‫אל מרום השמים‪ .‬ואז נפגשו אלה עם אלה‪.‬‬
‫הם נוכחו שקשה לזהות כל גבר מבר‪,‬‬
‫‪425‬‬ ‫לכן במים שטפו את הדם מעל חלליהם‪.‬‬
‫ובדמעות לוהטות על עגלות העמיסו‪.‬‬
‫אך פךיאמוס הגדול אסר לקונן‪ ,‬והם חרש‬
‫עךמו את הגופות על המוקד בכאב לב‪,‬‬
‫שרפו באש‪ ,‬והלכו אל איליוס המקדשת‪.‬‬
‫*י־‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5 7‬‬

‫‪430‬‬ ‫ואף האכאים חןקי המוקים באותה דרך‬

‫עךמו את הגופות על המוקד בכאב לב‪,‬‬
‫שרפו באש‪ ,‬והלכו חזרה אל ספינותיהם‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪1‬־ ‪77‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫לפני שהפציע השחר‪ ,‬עוד בדמדומי לילה‪,‬‬

‫‪7 : -‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ן •‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫•‬

‫סביב המוקד נאספו בחירי צבא האכאים‪,‬‬

‫‪435‬‬ ‫ועל המוקד ערמו תל אחיד שהתנשא מעלה‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ״ • • * ־ • •‬ ‫•‬ ‫•־ ‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫•*‪1‬‬

‫מהמישור‪ ,‬והקימו מהר סוללה בעלת גבה‪,‬‬

‫שתשמש לספינות ואף לעצמם בתור חיץ‪,‬‬
‫ואף שערים הם התקינו‪ ,‬קבועים בה בחזק‪,‬‬
‫כדי לאפשר נתיב יציאה למרכבותיהם‪.‬‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪440‬‬
‫ומבחוץ הם כרו חפיר עמק בסמוך לה‪,‬‬
 ‫העימות בין איאס להקטור ‪197‬‬

‫וחב וגדול‪ ,‬וקורות מחדדות נעצו בו‪.‬‬ ‫ז ד‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ;‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫פד עמלו האכאים ארבי השער‪ ,‬ובינתים‬

‫׳ ׳‬ ‫ג‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־\‬ ‫‪* -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫האלים סביב זאוס יורה הברק יעזבו והביטו‬

‫*‬ ‫׳‬ ‫ג‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ז ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*/‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳־‬ ‫‪7‬‬

‫במפעל הגדול של האכאים נחושי הכתנת‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫־ • ‪ :‬ד‬

‫‪445‬‬ ‫ראשה פתח בדברים פוסידה מרעיד הארץ‪:‬‬

‫‪1‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫״זאוס האב‪ ,‬האם יש אדם ברחבי האח‬

‫‪* • 7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז־ ״‬ ‫‪* :‬‬ ‫זיז־‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫שאת תכניתו ודרכו יגלה עוד לבני־האלמות?‬

‫‪ 7‬־־־־‪7 7 1‬‬ ‫‪ 5‬״‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫׳‪.‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪" 1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הנה האכאים ארכי השער בנו לעיניך‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 - -‬‬ ‫••‬ ‫‪\-1‬‬ ‫‪• - - 7‬‬ ‫• ••‬

‫חומה כמגן לספינות‪ ,‬ואף כרו מסביב לה‬

‫ז‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז ** ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪450‬‬ ‫חפיר‪ ,‬אך זבח נאה לאלים לא העניקו‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ 7: 7‬׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•7 7‬‬ ‫‪ 7‬־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫* ־‬ ‫ד־ •‬

‫תהלת עמלם תתפשט הרחק כמו השחר‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪1 -‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ז ז‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫ותשכח החומה שאני ופויב‪1‬ס אפולון‬‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 17‬־ •‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬

‫בנינו ברב יגיעה כשכר לגבור לאומדה‪.‬״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ * :‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬

‫וזאוס אוסף העבים נרגז מאוד וענה ל‪:1‬‬ ‫ז ז‬ ‫נ‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫‪•7 1‬‬

‫‪455‬‬ ‫״מרעיד הארץ רב העצמה‪ ,‬מה אמרת?‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 - 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪7 1 7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪1 7‬‬ ‫ז ז‬ ‫־ ! *‬

‫אחר מבין האלים עשוי לפחד בעניז זה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪ :‬ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬

‫אל שנופל ממך בהרבה בעצמת יד העם‪.‬‬

‫­‬ ‫ו ­­‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫*‬

‫אך תהלתך תתפשט הרחק כמו השחר‪.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫! •‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫שים לב‪ ,‬האכאים ארכי השער עוד יפליגו‪,‬‬

‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז‬ ‫‪.......................‬‬ ‫ד \‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬

‫‪460‬‬ ‫ויסתלקו עם הספינות אל אדמת אבותיהם‪,‬‬

‫*‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן •‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪: • :‬‬

‫או־אז נפץ את חומתם‪ ,‬סחף לים את שבריה‪,‬‬

‫ז *‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־״ •‬ ‫ז‬

‫ואת החוף הרחב כסה בחולות כפי שפעם‪,‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫־••‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫וכך תמחק חומתם הגדולה של האכאים‪.‬״‬ ‫ז ‪ -‬־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז ז‬ ‫י‬ ‫ז ••‬ ‫•‬ ‫נ ז י‬

‫אלה היו הדברים שהשנים החליפו ביניהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪♦ 71 7‬‬ ‫‪• - 1 - 7‬‬ ‫ז •‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬

‫‪465‬‬ ‫ואז השמש שקעה‪ ,‬ונשלם עמל האכאים‪.‬‬

‫‪• -‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪-1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪* 1‬‬ ‫‪ 11‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫במחנה שחטו פרים וערכו סעודת ערב‪.‬‬

‫‪77‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז•‬ ‫‪-1 7‬‬ ‫־ ‪ 1‬־ ‪7‬‬ ‫־‬

‫והיו שם ספינות שהביאו להם יין מלמנוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫•* ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪\ •-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫ספינות ךב‪1‬ת ששלח אונאוס בן איאסוץד‬

‫בדרכם לקולכיס להביא את גיזת הזהב חנו האוגונאוטים באי למנוס‪ ,‬שתושביו‬
‫היו נשים בלבד‪ .‬מלכתם היפסיפילה אירחה את איאסון בארמונה‪.‬‬
 ‫שי ר ש בי עי‬ ‫‪198‬‬

‫איאסון רועה העמים הולידו מהיפסיפילה>‬

‫אותו אונאוס שלח בנפרד לבני אטראוס‪,‬‬
‫אגממנוץ ומנלאוס‪ ,‬אלף מדות של‪.‬יין מתק‪.‬‬
‫ושאר האכאים אדני השער קנו את היין‪,‬‬
‫כמה מהם בארד‪ ,‬כמה בברזל שלטשוהר‪,‬‬
‫כמה מהם בעורות‪ ,‬כמה שלמו בבקר חי‪,‬‬
‫״‬ ‫■‬ ‫‪1‬‬
‫< ז ז‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫•• •••‬ ‫‪ -‬ץ‬

‫כמה בעבדים‪ .‬אז עןכו סעוז־ה משבחת‪.‬‬

‫\ ■ ■‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫• •‬ ‫י‬ ‫■!־ די‬ ‫— ץ‬

‫וכך האכאים ארכי השער במשך הלילה‬

‫חגגו‪ ,‬וגם הטרדנים בעיר עם מסיעיהם‪.‬‬
‫וזאוס היועץ תכנן להרע להם כל הלילה‪,‬‬
‫שלח רעם נורא‪ .‬ןהם מרב פחד החוירו‪,‬‬
‫מגביעיהם שפכו‪.‬יין אךצה‪ ,‬ואיש לא חש אמץ‬
‫ללגים לפני שנסך לבן קרונוס כביר הכוח‪.‬‬
‫ואז הם שכבו וקבלו את מתנת השנה‪.‬‬
‫״ ז‬ ‫־‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫ד‬ ‫‪: 1‬‬
‫* •‬ ‫ד ‪8‬‬ ‫••‬ ‫‪ :‬ז‬
 ‫שי ר ש מיני‬

‫הקרב נפסק‬

‫זאוס אוסר בחומרה על האלים להתערב לצד הלוחמים‪ .‬הוא מעודד את‬
‫הטרויאנים‪ ,‬ובקרב שמתנהל במשך היום נאלצים האכאים לסגת מאחורי‬
‫הביצורים שהקימו‪ ,‬והטרויאנים חונים מולם במישור‪.‬‬

‫אאוס בלבוש כךכים השתךעה על פני הארץ‪,‬‬

‫וזאוס השש בברק את האלים פנס יחד‬
‫־ ־‬ ‫• ••‬ ‫ז ״ •‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫זז‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫‪.* :‬־‬

‫על הפסגה הרמה בשלשלת רכסי אולימפוס‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: • -‬‬

‫הוא שפתח בדברים‪ ,‬וכל האלים האזינו‪:‬‬

‫‪5‬‬ ‫״אתם‪ ,‬כל האלים וכל האלות‪ ,‬הטו אזן‪,‬‬
‫!־אגיד את מה שלבי ב ח ך תובע ממני‪.‬‬
‫מוטב ששום אל ושום אלה לא ימצאו עז‬
‫להפר את דברי‪ ,‬אלא ציתו במ שמעת‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪: -‬‬ ‫ז‬ ‫?‬ ‫׳‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלכם כאחד‪ ,‬כדי שמהר אממ ש ךברים אלה‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫את זה שיח שב בנגוד לו־צו־ץ האלים ואךאהו‬
‫יוצא כדי לעזר לטרועים או ל ת אי ם‪,‬‬
‫אסלק במכות ובחסר כבוד בחזרה לאולימפוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫או שאקח ןאשליך אותו אל ח שכת טךטרוס‪,‬‬

‫ל מךחקים‪ ,‬ל ת ח תי ת התהום שמתחת לארץ‪,‬‬
‫‪15‬‬ ‫שם מצבים שערי ה ב ת ל ומפתן הנח שת‪,‬‬
‫הךחק מ ת ח ת להדס כ מךחק בין שמים לארץ‪.‬‬
‫ואז ת תפסו עד כמה כפופים לי בני־האלמות‪.‬‬
‫ז ‪...‬‬ ‫‪! - 7‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ד‬

‫בואו‪ ,‬אלים‪ ,‬נסו‪ ,‬וכלכ ם תל מדו את הל ק ח‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫‪- ... -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪••• : \ 1 7‬‬ ‫~‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫י‬

‫תלו כ בל זהב ו של שלו אותו מ שמים‬

‫־•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪*.*•.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪20‬‬ ‫ןאתם האלים ואף כל ה אלו ת תיאחזו בו‪,‬‬

‫אף לא יעלה ביךכם למ שך מ שמים לארץ‬
‫את זאוס הרודה בכיל‪ ,‬ול שוא ה ע מל שת שקיעו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־••‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫~‬ ‫•\‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬
 ‫‪ 200‬שיר שמיני‬

‫ןאלו בעת שאךצה גם אני למ שך את הבבל(‬

‫את הארץ עצמה עם הים ואתכם אמשיך יחד‬
‫ואז אלפף את ה כ ב ל לסל ע על האולימפוס‪,‬‬
‫וכל זה יתלה באמצע ה חלל‪ ,‬באויר הגבוה‪.‬‬
‫כך ל מולי האלים ובני האךם חסדי כוח‪.‬״‬
‫זאת הוא אמר‪ ,‬וכלם בדומיה החרישו‪,‬‬
‫נדהמים‪ ,‬כי דבר אליהם בבו טו ת ובתיקף‪.‬‬
‫לבסוף דברה האלה אתנה אפרת העין‪:‬‬
‫‪30‬‬
‫״הגדול ב שליטים‪ ,‬אבינו‪ ,‬בן קררנרס‪,‬‬
‫גם אנו יודעים שאת עצמתך אין להכניע‪,‬‬
‫ובכל זאת יש בנו צער על לו ח מי הדנאים‪,‬‬
‫אשר צפויים לגודל מר שיביא להם הרס‪.‬‬
‫ואולם נמנע מהקרב‪ ,‬כפי שצוית עלינו‪,‬‬
‫׳‬ ‫••*••דד••‬ ‫! •‬ ‫••־‪:‬י ד‬ ‫• ד ־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫אבל נמציא לארגיאים עצה שיש בה תועלת‪,‬‬

‫״‬ ‫•• •י‬ ‫ד‬ ‫*‬
‫*״‬‫•‬ ‫״ ז‬ ‫•‬ ‫*‬
‫ד~•*‬ ‫~ ‪• :‬‬ ‫‪:‬־ ד‬

‫שלא כלם יהרגו משום שאתה כיה רותח‪.‬״‬

‫‪- -‬‬ ‫••• ־ ד‬ ‫•‬ ‫ד ‪:‬‬
‫•• •‬ ‫\ ד‬

‫ואז זאוס אוסף העננים חיך ו־אמר לה‪:‬‬

‫״טריטוגדה בתי‪ ,‬הרגעי‪ ,‬אינני אומר זאת‬
‫‪40‬‬ ‫בלב לגמרי ךציני‪ ,‬ןאןצה לנהג בך בנעם‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ךתם לרכבו שני סוסים נחושי טלף‪,‬‬
‫מהירי מעוף‪ ,‬רעמתם ןהבה ןגולשת‪,‬‬
‫לבש לגופו בגדי זהב‪ ,‬ואחז בידו שוט‬
‫‪:‬ד‬ ‫' ‪ :‬ד ־‬ ‫דד‬ ‫•‪-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‪-‬‬

‫מזהב‪ ,‬עשוי היטב‪ ,‬טפס ועלה על הרכב‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד ••••••‬ ‫־‬ ‫‪:‬דד‬ ‫• • • • ' • • •‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ‪ :‬ד‬

‫‪45‬‬ ‫הצליף בסוסים‪ ,‬ושניהם רחפו לא בלי חשק‬

‫במרום החלל בין הארץ לבין כוכבי השמים‪.‬‬
‫הפלגים‪ ,‬אם לחיות בר‪,‬‬
‫ד‬ ‫•‪-‬‬ ‫׳ ••‬ ‫‪ :‬ד•‬ ‫־‬ ‫־‬
‫הוא בא אל אידה רב‬
‫־‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫ז‬

‫אל גרגרון‪ ,‬שבו מקד שו וניחוח מץבדו‪.‬‬

‫האדם עצר את הרכב‪,‬‬
‫ד‪... ...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫ד דד‬
‫ובני‬
‫‪•• :‬‬ ‫ד •• •‬
‫שם אבי האלים‬
‫‪:‬־ •‬ ‫ד‬

‫‪50‬‬
‫התיר את סוסיו‪ ,‬ושפך עליהם בשפע ענן אד‪.‬‬
‫והוא עצמו גאה בכבודו‪7‬ישב על הרכס‪,‬‬
‫והשקיף על עיר ה ט תיני ם ועל צי האכאים‪.‬‬
‫ד ־ ־ ־‬ ‫•‬ ‫!־‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫• י י‬
 ‫הקרב נפסק‬

‫והאכאים ארכי השער סעדו בצריפיהם‬

‫*‪*.‬‬ ‫"‬ ‫‪* 8‬‬ ‫*‬ ‫־‪1‬־ *־*‬ ‫‪7‬‬ ‫•־‬ ‫־‬ ‫•*‬ ‫ג ־\‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7 8‬‬

‫בחפז־וץ‪ ,‬ואחר כך חגרו את כלי הנשק‪.‬‬

‫‪55‬‬ ‫ומנגד להם בעירם התחמשו גם הטרוינים‪,‬‬
‫‪* 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪8‬‬ ‫‪.•7‬־‬ ‫• ־‪* .••.‬‬

‫פחותים במספר‪ ,‬ואולם להוטים לערך קרב‬

‫עקב כירח‪ ,‬כדי להגן על‪.‬ילדיהם ונשיהם‪.‬‬
‫כל השערים נפתחו‪ ,‬והצבא אץ החוצה‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫* ‪8‬‬ ‫* ‪8 8‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫רגלים וגם מרכבות‪ ,‬במהומה וברעש‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪ 8‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪8 *.‬‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪8‬‬

‫‪60‬‬ ‫׳‬
‫כאשר באותו מקום הם נפגשו כשהגיעו‪,‬‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫* ‪8 8‬‬ ‫*•‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־ ‪ 8‬־ •••‬

‫חניתות‪ ,‬ובכוח וזעם‬

‫‪7‬‬ ‫התנגשו מגנים‪,‬‬ ‫‪----- 8‬‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫י ‪ :‬־ ־‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫־‪8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬

‫גברים נחושי שריונות‪ .‬מגנים קמורי בטן‬

‫‪1 ...‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫• •‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪8‬‬ ‫••‬ ‫‪8‬‬ ‫‪• 7 8‬‬

‫הלמו זה בזה‪ ,‬ופרצה המלה מטרפת‪.‬‬ ‫♦‪• .• * .‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 8‬־ \־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8 7‬‬ ‫‪*.• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8 7‬‬

‫בד בבד נשמעו אנקות ושאגות מנצח‬

‫־‬ ‫‪ 8‬־ ־•‬ ‫־ ‪8‬־‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬־ ‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫'‪8‬‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬

‫‪65‬‬ ‫של נקטלים וקוטלים‪ ,‬והדם נגר על הארץ‪.‬‬

‫כל עוד עלה אור היום הקדוש לעת בקר‪,‬‬
‫פגעו הקליעים ונפלו גברים מאלה ומאלה‪.‬‬
‫‪.......‬‬ ‫״ •••‬ ‫••‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8 7 8‬‬ ‫*‬ ‫‪* 18‬‬ ‫־‬ ‫‪87‬‬

‫אך כאשר השמש חצה את אמצע השמים‪,‬‬

‫הרים האב* את מאזני הזהב‪ ,‬ובהם שם‬
‫‪7‬‬ ‫‪*.• 7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪** 8‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪70‬‬ ‫שני גורלות נושאי מות מכאיב‪ ,‬אחד לטרוינים‬

‫‪• 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫־‪8‬‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫~‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 8‬־*‬

‫מאלפי הסוסים ואחד לאכאים נחושי הכתינת;‬

‫אחז באמצע‪ ,‬שקל‪ ,‬וכבד יום גורל האכאים‪.‬‬
‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ 7‬־‪ .‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫צנחו גוךלות האכאים לארץ המכלכלת‪,‬‬

‫ואלה של הטרוינים עלו אל רחבי השמים‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 8‬־ ••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪' 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫•\‬ ‫~‬ ‫‪8‬‬

‫‪75‬‬ ‫ואז מאידה הרעים בעצמה‪ ,‬וברק מתלקח‬

‫­‬ ‫״ו‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫•‬ ‫• ‪8‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬

‫שלח לעבר צבא האכאים‪ 7,‬והם כשראוהו‬ ‫‪7 ...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*•‬ ‫‪8‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫הכו בתדהמה‪ 7,‬וכלם מרב פחד החוירו‪.‬‬ ‫‪• .' * 8 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•־‬ ‫־ !‬ ‫‪8‬‬ ‫\‬

‫איתמנאוס לא העז לעמיד‪ ,‬ולא אגממנוץ‪,‬‬

‫לא עמדו אף שני האיאסים‪ ,‬משרתי ארס‪,‬‬
‫**‬ ‫"‬ ‫‪8 7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ ‪8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ • 8‬־‬ ‫־ י‬ ‫‪8 7‬‬

‫‪80‬‬ ‫עמד רק נסטור הנאצל‪ ,‬שומר האכאים‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*•‬ ‫׳‬ ‫־ *‪7 *.*8 *.‬‬ ‫*\ ‪8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪:‬ה לזאוס‪.‬‬
 ‫שי ר ש מינ י‬ ‫‪202‬‬

‫‪81‬׳לס!‬
‫ןלא מרצון‪ ,‬כי נפצע סוסו בחץ שירה בו‬
‫אלקסנדרוס הנהדר‪ ,‬בעלה של הלנה‬
‫▼‬‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪8‬־ ז‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪ 717‬ד‬
‫י‬ ‫־ ‪ 117‬־ ‪; 8‬‬

‫יפת השער‪ ,‬במצחו‪ ,‬היכן שמתחיל לצמח‬

‫ן ־ ״ *‬ ‫״ * *▼ ‪ 7 1‬־ ‪• :‬‬ ‫־ * •▼ ״ ‪1 * 1‬‬ ‫‪ 1‬־‬

‫הפגיע‪.‬‬
‫־ ז• ‪-‬‬
‫המקום‬
‫־ ‪1 1‬‬
‫וזה‬ ‫הסוסים ־על ראשם‪,‬‬
‫״ ‪7:‬‬ ‫•‬ ‫־‬
‫שער‬ ‫ז‬

‫בכאבו קו־טע הסוס‪ ,‬כשהחץ נעוץ לו במוח‪,‬‬

‫י*‬ ‫ומפרכס עקב חד הארד הבהיל את הצמד‪*,‬‬
‫״‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫ז ז ז‬ ‫•• ‪17‬‬ ‫‪ 1‬־ ! ••‬

‫ובעוד הזקן קופץ לקךקע ומנתק בחרב‬

‫את רתמתו‪ ,‬סוסיו קלי הרגלים של הקטור‬
‫‪1‬‬
‫‪; 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫▼ ־ ‪ :‬־•‬ ‫‪••1‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪▼:‬‬ ‫•‬

‫עברו בתוך דחק הלוחמים‪ ,‬נושאים רכב עז‪,‬‬

‫‪90‬‬ ‫את הקטור‪ .‬כעת הזקן היה מוצא את המות‬
‫לולא דיומדס השואג בעז שהבחין במבט חד‪,‬‬
‫פלט צעקה אימה לזרז את אודיסאוס‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫▼••‬‫נ‬ ‫‪ 8‬־\ ז‬ ‫‪1‬‬
‫▼‬ ‫‪▼:‬‬ ‫▼ ־‬

‫״בן לאךטס וצאצא זאוס‪ ,‬אוליסאוס פקח‪,‬‬

‫לאן אתה נס בהמה ומפנה גב כמוג לב?‬
‫‪95‬‬ ‫שים לב לבל ינעצו כשתברח חנית בכתפיך‪.‬‬
‫השאר‪ ,‬נהדף מעל הזקן את האיש הפרוע‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬אך אודיסאוס האלוהי למוד הסבל‬
‫לא שמע‪ ,‬אלא מהר לעבר ספינות האכאים‪.‬‬
‫ז ־ ־ •‬ ‫ג•‬ ‫‪7 •* :‬‬ ‫• ••‬ ‫‪ 7‬ד‬ ‫▼ ־‬

‫ובן טידאוס אם כי נותר לבדו הצטרף אל‬

‫‪100‬‬ ‫החלוצים‪ ,‬נעמד מול סוסי הזקן בן נלאוס‪,‬‬
‫ובמלים מכנפות פנה אליו ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪7 8‬‬ ‫״* ▼‬ ‫‪▼7‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪• * :‬‬

‫״זקן‪ ,‬אכן לוחמים צעירים גודמים לך קשי‪,‬‬

‫אזל כוחך‪ ,‬הזקנה הקשה באה עליך‪,‬‬
‫משרתך חסר אונים והסוסים כבדי צעד‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*▼‬

‫‪105‬‬ ‫בוא‪ ,‬עלה על רכבי‪ ,‬ותראה באיזו יכלת‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 8‬״‬ ‫* ; • ״ ‪7 8• :‬‬ ‫־‬ ‫!־״‬

‫סוסי טרוס** מצטינים‪ ,‬איך בזריזות לכל עבר‬

‫״• ‪7‬‬ ‫▼‬‫‪1‬‬ ‫י ‪*1‬‬ ‫י‬ ‫*‬
‫׳ *‬ ‫* ‪ 8‬־‪• 8‬‬ ‫‪8‬‬

‫על פני המישור הם‪.‬ייטיבו לךדיף או לברח‪.‬‬

‫הסוס הנפגע‪ ,‬השלישי‪ ,‬נרתם לצד הצמד לעזר‪ .‬את רת מתו נסטור מנתק‪.‬‬ ‫*‬
‫טרוס היה ממלכי טרויה הקדו מי ם‪ .‬דיומז־ס מ שיג את סוסיו כ שלל בעימות נגד‬ ‫**‬
‫אן־ניאס‪ ,‬שנערך בשיר החמי שי‪.‬‬
‫‪203‬‬ ‫הקרב נפסק‬
‫‪137-108‬‬

‫מאיניאס לקחתי אותם‪ ,‬אדוני מנוסה מבעתת•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ז ־‪ 1‬ז‬ ‫־‬ ‫‪ -‬ן ••‬ ‫••‬

‫שני העוזרים יטפלו בסוסיך‪ ,‬ונתקף באלה‬

‫‪110‬‬ ‫את הטרועים מאלפי הסוסים‪ ,‬וכך גם ה ק טוי‬
‫יודא אז אם גם חניתי בידי מ שתוללת בזעם‪.‬״‬
‫‪:‬‬ ‫•‪.‬י••*‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫*‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪- 1‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ונסטור הרכב הישיש לא סרב לו‪.‬‬ ‫•‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫▼‬‫▼־‬ ‫יו‪:•/‬‬ ‫ז ־‬ ‫ז‪1‬‬

‫את סוסי נסטור לקחו לידם שני עוזריהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫*‬
‫‪.-‬‬ ‫ו״‬ ‫*—‬ ‫‪ 1‬זז‬ ‫זני‬ ‫•••••*‬

‫סתנלוס הכביר ו אווי מ דון הנוהג בנעם‪.‬‬

‫‪115‬‬ ‫ואלו השנים עלו על רכבו של בן טידאוס‪.‬‬
‫זו‬ ‫•‬ ‫ע ‪1‬‬ ‫•יי‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫־־‬ ‫ז‬ ‫־•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫נסטור אחז בידיו את המו שכה הנוצצת‪,‬‬

‫י‬ ‫•״• •״•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪x‬‬ ‫*‬ ‫־־‬ ‫•יי‬ ‫‪ :‬י▼‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫זי י‬

‫הצליף בסוסים‪ ,‬ובךהךה הם הגיעו אל הקטור‪.‬‬

‫והוא כ שבלהט תקף‪ ,‬הטיל בו חנית דיומדס‪,‬‬
‫החטי א את‪.‬יעדו‪ ,‬אך פגע בעוזרו אניאופאוס‪,‬‬
‫‪120‬‬ ‫בנו של תביוס גבה הלב‪ ,‬פגע ישר בחזהו‬
‫ז‪-‬‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫*‬

‫ללד ה פ ט מ ה כ שנהג ב מו שכו ת את סוסיהם‪.‬‬

‫והוא נפל מרכבו; הסוסים מהירי הךגלים‪,‬‬
‫נךתעו לאחור‪ ,‬ןקזם חייו וכו חו עזבוהו‪.‬‬
‫כאב נוךא על רכבו ע טף את לב הקטור‪,‬‬
‫‪125‬‬ ‫שרוע;‬
‫‪-‬י‬ ‫ז‬
‫צר לו היה על רעו‪ ,‬יאך עזבו שם‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־ז־‬ ‫־‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ז ז‬

‫ןצא ל ח פ ש רכב נועז‪ ,‬ולא להךבה זמן‬

‫חסר מדריך לסוסיו‪ ,‬כי מיד הוא מצא את‬
‫•‬ ‫‪/‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫• ז‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫א חנ פ טו ל מו ס הנועז‪ ,‬בן איפיטוס‪ ,‬העלהו‬

‫•י ד‪ ,.‬ז‬ ‫״ ‪ .‬י ו • •‬ ‫‪x‬‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪* 1 .‬‬

‫על רכבו ה מהיר‪ ,‬ו א ת ה מו שכו ת בידו שם‪.‬‬

‫ז‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* ע‬ ‫*‬ ‫▼‬ ‫״‬

‫‪130‬‬ ‫ואז היו צפויי ם אסון והרס שאין תקנה לו‪,‬‬

‫ו כ מו כב שי ם הם היו נכלאים בתוככי איליוס‪,‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪ 1‬ז •‬ ‫ד‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪• x1‬‬ ‫‪1‬‬

‫לול א אבי ה אד ם והאלי ם הב חין במבט חד‪.‬‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪!1‬‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫■ •‬‫!‬ ‫••‬

‫ואז הרעים רעם נורא‪ ,‬וברק שא שו מלבנת‬

‫זי זי‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫•י*‬ ‫י‬ ‫זז‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫של ח ו הנ חי ת בקרקע לנכח סוסי דיומדס‪.‬‬

‫זי ‪-‬‬ ‫*‬
‫״‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫* ‪-‬י‬
‫‪1‬‬‫‪-‬‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬‫‪-‬‬‫‪-‬‬ ‫‪• *• 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫פרצה ל ה ב ה אי מ ה של גפרית מתלקחת‪,‬‬

‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫ז י‬ ‫זי‬ ‫‪x \-1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪x‬‬ ‫‪: x‬‬

‫ו שני ה סו סי ם נרתעו נפחדי ם לעבר הרכב‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״*‬ ‫•‪* 1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• 1‬‬

‫אז נ ש מ טו ה מו ש כו ת הבורקות מידי נסטור‪,‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫• ז י‬ ‫ז‬

 ‫‪ 204‬שיר שמיני‬

‫הוא התחלחל בלבו וקרא אל דיומדס‪:‬‬

‫״בן טידאוס‪ ,‬הנס את סוסיף עבי הטלפים‪.‬‬
‫אינך רואה שעזר מזאוס אינו לצזיף עוד?‬
‫לו עכשו חולק תחלה זאוס בן קרתוס‪,‬‬
‫היום; אף מחר‪ ,‬אם ין־צה‪. ,‬יעניק אותה לנו‪.‬‬
‫אךם לא יוכל לסכל מטרה שהיא לךצון זאוס‪,‬‬
‫גם אם כוחו רב‪ ,‬כי זאוס חזק כפל כפלים‪.‬״‬
‫ואז דיומדס השואג באימץ השיב ןאמר לו‪:‬‬
‫״ ןקן‪ ,‬כל מה שאמו־ת אכן כיאה ובטעם‪,‬‬
‫אף זה אותו צער איים שבא אל הלב והנפש‪,‬‬
‫כי הקטוד יכריז יום אחד לפני הטרוינים‪:‬‬
‫ז•‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫‪•: -‬‬ ‫* ‪1:‬‬
‫*‪.‬‬

‫׳בנו של טידאוס נסוג מפני לספינות כשרדפתי‪.‬׳‬

‫•‬ ‫ן‬ ‫ז ו ז ־•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד ־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬

‫כף יתפאר‪ ,‬ואז שהארץ הרחבה תבלעני‪.‬״‬

‫‪• -‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫זזו‬ ‫ז‬ ‫זו‬ ‫׳‪ 1‬ז‬ ‫ז ••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫■‪1‬‬
‫ז‬

‫ונסטור הרכב מגרנה השיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪ :‬ד ־‬ ‫*•‪.‬״‪..........................‬‬
‫• *‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫״אוי‪ ,‬בנו של טידאוס העז‪ ,‬חבל על ךב‪.‬ףף‪,‬‬

‫גם אם הקטור עי ר שאתה פחךן וךפה כוח‪,‬‬
‫הרי לא ישכנע את הטרוינים והדרדנים‪,‬‬
‫‪ :‬־ ־ ‪ :‬־ •‬ ‫ד •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־ ‪ • * :‬־‬

‫ואת נשי הטרדנים אוחזי המגן גדולי הלב‪,‬‬

‫שבעליהן הפורחים השלכו לעפר בידיף‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ד*•‬ ‫••• ז־ ד‬ ‫‪1 :‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז ו‪1‬‬ ‫‪:‬־ ״‬ ‫־‬ ‫זו‬

‫אמר‪ ,‬ןהטה למנוסה את סוסיו מוצקי הטלף‬

‫בתוף ההמון המובס‪ .‬אף הטתיני ם והקטור‬
‫ברעש מחריד חצי אנקות המטירו עליהם‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫* ‪* 1‬‬ ‫‪ :‬־ז י‬ ‫• ••‬ ‫־ ז־*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫והקטור הרם מבהיק הקסךה פנה וצעק לו‪:‬‬

‫״בן טיךאוס‪ ,‬אותף הדנאים מעל לכלם העריכו‪,‬‬
‫במושב מכבד‪ ,‬בבשרים‪ ,‬ובגביעים מלאי יין‪.‬‬
‫אף היום ן־בוזו לף‪ ,‬לאשה נךאה שהפכת‪.‬‬
‫לף‪ ,‬בבה עלובה‪ ,‬כי אותי לא תוכל להכניע‪,‬‬
‫על חומותינו לא תעלה‪ ,‬ואת נשותינו‬
‫לא תוביל בספינות; לפני כן אקח את חייף‪.‬״‬
‫כף אמר‪ ,‬ובן טידאוס התלבט בין השתים‪,‬‬
‫הקרב נפסק ‪205‬‬ ‫‪197-168‬‬

‫האם יטה את סוסיו ופנים אל פנים ילחם בו‪.‬‬

‫• ז ״‬ ‫ז•‬ ‫••יי‬ ‫ז•‬ ‫ז‬ ‫•״״‬ ‫*‬
‫־*‪.‬‬ ‫־ •‬

‫שלוש פעמים בלבו וברוחו הוא שקל זאת‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1-7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫■ •‬
‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬

‫‪170‬‬ ‫ושלוש פעמים זאוס היועץ הךעים מראש אידה‪,‬‬

‫רומז לטרוינים שחלה תמורה וצבאם מנצח‪.‬‬
‫ג ־ ־• ־‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• • •זז‬ ‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ואז הקטור הרים את קולו וצרח לטרוינים‪:‬‬

‫ז•‬ ‫‪: -‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫•״ •‬ ‫* ‪:‬י‬
‫״‪.‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫״טרדנים‪ ,‬ליקיים‪ .‬דךז־נים‪ ,‬לוחמים בטוח צעד‪,‬‬

‫היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬וזכרו את העז והזעם‪.‬‬
‫‪------------:‬‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫״ ‪ - • :‬״ * ״ ‪:‬‬ ‫‪ :‬ז•‬ ‫ד‪•.‬‬

‫‪175‬‬ ‫אני מבחין שבן קרונוס מעניק לי בניד ראש‬

‫נצחה וגדלה כבירה‪ ,‬לעמת חרבן לדנאים‪.‬‬
‫— ־•‬ ‫ז‪1‬‬ ‫\ ‪:‬‬ ‫‪ \ :‬־־‬ ‫׳‬ ‫־ • ז‬ ‫‪ \ :‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•ז‬

‫הטפשים‪ ,‬שתכננו בצורים עלובים שכאלה‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫* ע‬
‫*‪.‬־ ז •‬ ‫•‬ ‫ג־‬ ‫״‬ ‫־‬

‫שאין להם ערך‪ .‬הם לא לעמדו נגד כוחנו‪,‬‬

‫וסוסינו מעל התעלה שחפרו ידלגו ללא קשי‪.‬‬
‫‪!80‬‬ ‫אך ליד הספינות החלולות‪ ,‬בשעה שאגיע‪,‬‬
‫חובה שאחד מכם יזכיר להביא אש אוכלת‪:‬‬
‫••••‪•.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫*‬
‫• ״‪.‬‬ ‫ז‬ ‫••• •••‬ ‫ז‬

‫באש אעלה את הספינות‪ ,‬ואת האתיאים‬

‫אהרג כשהם המומים בעשן לצד ספינותיהם‪.‬״‬
‫‪....‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ז‪1‬‬ ‫* ז‬
‫־‪.‬‬ ‫•‬ ‫*־‬ ‫‪•• ••• :‬‬ ‫••• ‪.•:‬־‬

‫כך אמר‪ ,‬פנה אל סוסיו‪ ,‬וצעק באזניהם‪:‬‬

‫‪185‬‬ ‫״קסנתוס‪ ,‬פודךגוס‪ ,‬איתוץ‪ ,‬ולמפוס האלוהי‪.‬‬
‫עכשו שלמו לי על הטפול הנדיב שהציעה‬
‫ז‬ ‫‪. . ...‬‬ ‫־ ז•‬ ‫‪• -‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬

‫לכם אנךרומכה בתו של אאטיון גדול הלב‪,‬‬

‫שנתנה לכם חטה מתוקה ואף מסכה יין‬
‫־•‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז•••‬ ‫*‪ •.‬ז ‪ :‬ז‬

‫כדי שתשתו כאות נפשכם‪ ,‬לפני כל היתר‪,‬‬

‫‪190‬‬ ‫ואף לפני‪ ,‬הגאה להיות בעלה הפורח‪.‬‬
‫לקחת‬
‫­ו ­‬
‫ונצליח‬
‫־‬ ‫׳ ״‬
‫לרדיף‪,‬׳ ‪:‬״‪*.‬היו ‪:‬מהירים‪,‬‬
‫ז‬ ‫•‪1 :‬‬
‫‪:‬צאו נא‬ ‫ז‬

‫את מגן נסטור‪ ,‬שתהלתו מגיעה לשמים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ־ ‪.‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־ •‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז ••‪: ••• 1‬‬

‫זה שכלו מזהב ואף המוטות למאחז יד;‬

‫ז‬ ‫‪- -: - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1- 1‬‬ ‫•זז‬ ‫••• \‬

‫ואף נסיר מכתפי דיומדס מאלף הסוסים‬

‫‪195‬‬ ‫את שריונו המעטר מעשה ידי הפיסטוס‪.‬‬
‫••‪11 -‬‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪•• -: -‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪: -‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫אם את שני אלה נתפס‪ ,‬אקוה שהאכאים‬

‫ז ־ ־ •‬ ‫*‪.‬ו‬ ‫‪•••1‬‬
‫‪—1‬‬ ‫׳‬ ‫•‪1‬‬ ‫•• •••‬ ‫! ••‬

‫יעלו על ספינותיהם המהירות עוד הלילה‪.‬״‬

‫‪- -‬ן ז‬ ‫‪• 1 -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: -‬־‬
 ‫כך בדברו התפאר‪ ,‬והרה הכבודה נרגזת‬
‫זוזו‬ ‫•ן‬ ‫ז־‬ ‫ז‬ ‫־־‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•״‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬

‫נרעדה על כסאה‪ ,‬ואולימפוס הרם הזדעזע‪.‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫• ‪ ::‬־‪1‬‬

‫ואמרה לו‪:‬‬
‫זד • ד‬
‫פנתה‬
‫‪1:1‬‬
‫הכביר‬
‫־ ־•‬
‫האל‬ ‫אל פוסידון‬
‫‪ 1‬ד ••‬

‫״אפלו לבך‪ ,‬מהניד הארץ כביר הכוח‪,‬‬

‫איננו חש צער על כך שנשמרים האכאים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫••• *‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫׳‪.‬־‬ ‫••‬

‫הלא הם מביאים לכבוךך להליקה ולאיגאי‬

‫מנחות רבות ונעימות‪ .‬אז דאג שצבאם ינצח‪,‬‬
‫״ ־ ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫ד ז‬ ‫־‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫‪11‬‬

‫כי אם רק נרצה‪ ,‬אנו המסיעים לתאים‪,‬‬

‫״‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫זו‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫שיהדפו הטרוינים‪ ,‬וזאוס התעם מלמעלה‬

‫‪ :‬ז־‬ ‫־‬ ‫• *‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫זו‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז■ •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••• ״ ז ‪:‬‬

‫לא יהיה שם‪ ,‬עגוםהוא ישב לבדו בהר אידה‪.‬‬

‫־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ••‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ו ‪,.,‬‬ ‫•‬

‫מרעיד הארץ הכביר נטרד מאוד ואמרלה‪:‬‬

‫ד‬ ‫‪ :‬ד ־‬ ‫!‬ ‫• ן ־‬ ‫■ •‬
‫־ י‬ ‫ז זד ‪1‬‬ ‫־‪• :‬‬

‫״הרה פןיזת הלשון‪ ,‬אילו ךבךים את אומרת‪,‬‬

‫לא הייתי רוצה שנצא נגד זאוס בן קרונוס‬
‫למאבק‪ .‬הוא חזק מאתנו כפל כפלים‪.‬״‬
‫־ •‬ ‫•‬ ‫זו זו‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪* 1‬‬

‫כך שניהם שוחחו והחליפו דבךים‪ ,‬ובינתים‬

‫בין חפיר החומה לבין הספינות‪ ,‬כל השטח‬
‫נמלא בסוסים וגברים נושאי מגנים שביחד‬
‫־‬ ‫זי ‪ 1‬־‬ ‫ד • •‬ ‫ז••‬ ‫ז ד •‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫• ‪1 1‬‬

‫הצטופפו‪ .‬בן פריאמוס המהיר כארס‪,‬‬

‫הקטור‪ ,‬הוא צופפם‪ ,‬מפני שפאר אותו זאוס‪.‬‬
‫ןכמעט הוא שלח בספינות הנאות אש יוקדת‪,‬‬
‫לולא הרה הנכבדה שהשפיעה על לב אגממנוז‬
‫‪1‬‬ ‫* *יו‬ ‫*‬
‫•‬ ‫*‬
‫־‬ ‫*‪•:•* .‬ז‬ ‫••וזז‬ ‫‪1-‬‬

‫להתעשת בזריזות ולעורר את האכאים‪.‬‬

‫ך ‪• - -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫• *•‬ ‫‪•• • 1 • 1‬‬

‫הוא הלך ליד צריפי האכאים מול ספינותיהם‪,‬‬

‫הקשחת‪,‬‬
‫‪ 1‬־ ־‬
‫־ •‬
‫הגדולה ‪:‬בדי ת‬
‫ד‬ ‫־‪1‬‬
‫השני‬
‫• ז•‬
‫גלימת‬
‫ן• ־‬
‫אוחז את‬
‫עמד ליד ספינת אותסאוס עמקת הבטן‬
‫המשחירה במרכז‪ ,‬שקולו יעלה לכל עבר‪,‬‬
‫״‬ ‫•• ז•‬ ‫ז ד‬ ‫ד ‪7‬‬ ‫■‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫־ זי ז‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬

‫אל צריפי אן־אס בן טלמון‪ ,‬ואל מחנה אכילס‪,‬‬

‫‪225‬‬ ‫כי הם גודו לשני הקצוות את כלי השיט‬
‫המאזנים‪ ,‬בוטחים בעזם ובחוק ידיהם‪.‬‬
‫ד‬ ‫ו״‬ ‫זו ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\ ז‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫\ ז•‬ ‫• ‪:‬‬

‫ךאז הוא צעק בקולו הפולח אל התאים‪:‬‬

‫הקרב נפסק ‪207‬‬

‫״בושו‪ ,‬אךגיאים‪ ,‬מוגי לב נבזים‪ ,‬צלמי יפי‪.‬‬

‫היכן המלים הנפוחות‪ ,‬כשיחסנו ג מ ר ה לעצמנו‪,‬‬
‫‪230‬‬ ‫אותם דברי רהב שפעם השמעתם בלמנוס‪,‬‬
‫כשאכלתם בשפע נתחי בשר פריים ישרי קתים‪,‬‬
‫ולגמתם מקערות מלאות עד שפתיהן ביין‪,‬‬
‫אמרתם שכל איש ילחם מול מאה ומאתים‬
‫•־ •‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫• ד ••‬ ‫•‬ ‫••• ז‬ ‫‪:‬־־‪•.*:‬‬

‫טרדנים בקרב‪ .‬והנה איננו שקולים לאחד ךק‪,‬‬

‫‪235‬‬ ‫להקטור‪ ,‬שבקרוב ישלח בספינות אש יוקדת‪.‬‬
‫זאוס האב‪ ,‬האם בעבר היה מלך רב כוח‬
‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫••• •••‪1‬‬ ‫דד‬ ‫; • דד‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫שכך עורת אותו ואת גדלתו העלמת?‬

‫;• ‪ : - :‬ד‬ ‫ז‬ ‫‪••• :‬‬ ‫• ‪ :-‬ד‬ ‫;• ד‪1‬‬

‫חכר‪ ,‬לא הזיה מץבח נאה שלף שהזנחתי‬

‫בךךכ י הכושלת לכאן בספינה שרבים משוטיך;‪,‬‬
‫‪240‬‬ ‫הן שרפתי לך על כלם _יךכי פדים ו־גם חלב‪,‬‬
‫בתשוקתי להחריב את טרדה המבצרת‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬זאוס‪ ,‬מלא עבורי לפחות משאלה זו‪:‬‬
‫• ‪ :‬ד ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫‪—.‬‬ ‫־ ••‬ ‫׳‬ ‫׳ •••‬ ‫‪ :‬ד‬

‫הנח לנו להמלט ולצאת מכאן ללא פגע‪,‬‬

‫ךאל תןשה שיובסו האכאים בידי הטרדנים‪.‬״‬
‫‪245‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬שופך דמעותיו‪ ,‬חאוס האב חס‪,‬‬
‫ובניד ראש רמז שצבאו ינצל ולא יטבח‪.‬‬
‫• ד־־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ד ••‬ ‫••• ‪ :‬ד‬ ‫ד ־‬ ‫‪• :‬‬

‫את העיט‪,‬‬
‫ד ־•‬ ‫•••‬
‫הודאי בעופות‪,‬‬
‫ד‬ ‫—ד •‬ ‫•••‬ ‫ד ־‬
‫את‬‫•ד‬
‫מיד שלח‬
‫שבטפריו אחז עפר‪ ,‬בן אילה קלת ת ל‪,‬‬
‫הןפה מהעפר ליד מןבח רב ייפי של זאוס‪,‬‬
‫‪250‬‬ ‫שם האכאים זבחו לזאוס המשמיע כל רמז‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪••• :‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד ־ ־ •‬ ‫ד‬

‫והם‪ ,‬כשראו שהעוף שלוח אליהם מזאוס‪,‬‬

‫נמלאו מחדש רוח קרב ועטו על הטרוינים‪.‬‬
‫ד•‬ ‫־‪:‬‬ ‫־־‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪1‬ד‬
‫־־‪:‬‬ ‫••דד‬

‫אם כי היו אז דנאים רבים‪ ,‬לא יתפאר איש‬

‫•‬ ‫• ‪ 1‬ד ••‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪•- -‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫בכך שנהג את סוסיו המהירים לפני בן טידאוס‬

‫‪255‬‬ ‫להצית החפיר‪ ,‬ולקרב עם אויב מטוח צעד‪.‬‬
‫כי הוא הקדימם בהרבה והרג אוחז נשק טרדני‪,‬‬
‫ד•‬ ‫‪.••/‬־ ‪1 1‬‬ ‫••‬ ‫‪ 1‬ד־‬ ‫‪ :‬־ ן ••‬ ‫ד‬ ‫‪•1‬‬
‫• ‪:‬‬

‫אגלאוס בן פרךמון‪ ,‬שהטה את הצמד לבריח‪.‬‬

 ‫‪ 208‬שיר שמיני‬
‫‪258‬־ז‪1$‬‬
‫את החנית נעץ בגבו כ שהאי ש הפנה ערף‪,‬‬
‫בין הכתפים‪ ,‬ועד לחזה החדיר את הלהב‪,‬‬
‫״‪,‬‬ ‫והוא התגלגל מרכבו‪ ,‬ועליו צלצלו כלי הנשק‪.‬‬
‫־ זו •‪.‬ו ‪1‬‬ ‫י ״‬ ‫* * ‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪........................: - :‬‬ ‫•‬ ‫*‬

‫ובאו אף בני אטראוס‪ ,‬אגממנון ומנלאוס‪,‬‬

‫ואחריהם שני האיאסים‪ ,‬לובשים עז בלהט‪,‬‬
‫ואז אידומנאוס‪ ,‬ונלוה אל אידומנאוס‬
‫ע •‪.‬׳‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫׳ ‪ : • 1‬ז‬ ‫*‬
‫**‪.‬‬
‫*‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪7 :‬‬

‫מךיונס‪ ,‬ה שקול לאניאליוס האל הטובח‪,‬‬

‫‪265‬‬ ‫ואז אוךיפילוס‪ ,‬בנו המפאר של אואימון‪.‬‬
‫וטאוקרוס תשיעי‪ ,‬מתח את קשתו הנכפפת‪,‬‬
‫ועמד מאחורי מגנו של איאס בן טלמון‪.‬‬
‫איאס הןה מסיט את המגן‪ ,‬ןאז טאוקרוס‬
‫היה מציץ‪ ,‬יורה לכוון ההמון ופוגע;‬
‫‪270‬‬ ‫*‬
‫האיש היה נופח נפ שו במקום שצנח בו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•••ז־‬ ‫־ ‪1 7‬‬ ‫‪ - - . .‬ן‬ ‫זז‬ ‫‪• 7‬‬

‫וזה כילד ששב אל אמו היה מוצא סתר‬

‫‪... . . . .‬‬ ‫זז‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬
‫■*‪.‬‬
‫*‪.‬־‬
‫‪:‬‬ ‫ן •••‬

‫בצל איאס‪ ,‬אשר במגן הנוצץ החביאו שוב‪.‬‬

‫מי הראשון שטאוקרוס הרג מבין הטרו־עים?‬
‫אוךסילוכוס‪ ,‬אחךיו אוךמנוס ואופלסטס‪,‬‬
‫‪275‬‬ ‫ליקופונטס הדומה לאלים‪ ,‬דיטור‪ ,‬כרומיוס‪,‬‬
‫גם אמופאון בן פוליאימון‪ ,‬ומלניפוס‪.‬‬
‫את אלה ברצף הפיל על הארץ המכלכלת‪.‬‬
‫אגממנוז שליט הגברים שמח כשראהו‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪•7 :‬‬ ‫־ *‬ ‫‪1‬‬ ‫־־•‪:*.‬‬

‫מ שמיד בחזק קשתו את פלגות הטרדנים‪.‬‬

‫‪280‬‬ ‫הוא התקרב‪ ,‬נעמד לידו‪ ,‬דבר ואמר ל‪:1‬‬
‫‪ 7 1‬־‬ ‫‪...‬‬ ‫י‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪ 1‬זו‪ 71‬־‬ ‫• ‪•• 17 :‬‬

‫״טאוקרוס בן טלמון‪. ,‬יקירי‪ ,‬אדון אנשיך‪,‬‬

‫ירה כך עוד‪ ,‬ןאולי תדדה כאור שנתן לדנאים‪,‬‬
‫ולאביך‪ ,‬לטלמון‪ ,‬שגדל אותך כעולל קט‪,‬‬
‫ואם כי היית ממזר‪ ,‬דאג בביתו לצרכיך‪.‬‬
‫• ‪!•.•7 1‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫־ ‪" 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬״‬ ‫*‬ ‫‪* 1‬‬
‫‪'85‬‬
‫קרב גם אותו לתהלה‪ ,‬ואפלו רחוק הוא‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ נ־ •‬ ‫• ‪7‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫די*•‬

‫ואף אגיד לך זאת‪ ,‬והךבר יתגשם עוד‪:‬‬

‫אם יתנו לי זאוס אוחז האיגיס ואתנה‬
‫‪ 7‬־‪• 1‬‬ ‫*•‬ ‫*••‬ ‫* י‬
 ‫הקרב נפסק ‪209‬‬

‫להחריב את איליוס העיר העומדת לבטח‪,‬‬

‫כראשון אחדי אשים בח־ף ממיטב המלקוח‪,‬‬
‫‪290‬‬ ‫או חצובה‪ ,‬או צמד סוסים נוסף על הרכב‪,‬‬
‫או אשה שתעלה למטה האחת שתשכב בה‪.‬״‬
‫וטאוקרוס המעלה השיב על כף ןאמר לו‪:‬‬
‫״בן אטראוס המהלל‪ ,‬למה תאיץ‪ ,‬אם ממילא‬
‫אני להוט? לא חדלתי כל עוד עמד בי הכוח‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ •‬

‫‪295‬‬ ‫הלא מרגע שאת הטרדנים הךפנו אל איליוס‪,‬‬

‫הייתי אורב עם קשתי וקוטל מהם גבר־גבר‪.‬‬
‫בסף הכיל שלחתי שמונה חצים ארבי חד‪,‬‬
‫כלם ננעצו בבשר לוחמים צעירים אמיצי לב‪,‬‬
‫אף בכלב המטרף אינני מצליח לפגע‪.‬״‬
‫‪300‬‬ ‫כף אמר‪ ,‬ושלח חץ נוסף ממיתר הקשת‬
‫הישר אל הקטור‪ ,‬קוה בכל לב שיפגע בו‪.‬‬
‫אותו הוא החטיא‪ ,‬אף פגע בחצו בחזה של‬
‫גוףגיתיוז המעלה‪ ,‬נינו החזק של פףיאמוס‪,‬‬
‫שנולד לאשה שפףיאמוס הביא מאיסימה‪,‬‬
‫‪305‬‬ ‫קסטיאנירה‪ ,‬זו שדמתה לאלות ביפי תיאר‪.‬‬
‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫! ••‬ ‫‪1 :‬‬ ‫*‪7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫־ •• ‪7‬‬ ‫‪• : 1‬‬
‫־‬

‫כמו שפרג‪ ,‬בתוף גץ‪ ,‬מטה את ראשו הצדה‬

‫מכבד פףיר וגשמי האביב‪ ,‬כף הוא כפף את‬
‫ראשו אל צדו תחת נטל קסדת הנחישת‪.‬‬
‫ואז טאוקרוס שלח חץ נוסף ממיתר הקשת‬
‫‪310‬‬ ‫הישר אל הקטור‪ ,‬קדה בכל לב שיפגע בו‪,‬‬
‫אף שנית החץ לא מצאו‪ ,‬כי אפולון הטהו‪,‬‬
‫ובארכפטולמוס‪ ,‬רכבו עז הנפש של הקטור‪,‬‬
‫פגע בחזה ליד הפטמה‪ ,‬כשזה עט קדימה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫ז‪•1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫';‪•.*•/‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬־‬ ‫״• ‪••• 7‬‬
‫•‬ ‫‪ 7‬־‬

‫והוא נפל מרכבו; הסוסים מהירי הרגלים‬

‫‪315‬‬ ‫נרתעו לאחור‪ ,‬ושם חייו וכוחו עזבוהו‪.‬‬
‫‪1‬־‪7‬‬ ‫|‬ ‫־‪7‬‬ ‫' ‪7 :‬‬ ‫‪71‬‬ ‫־! !‬

‫כאב נ‪1‬ךא על רכבו עטף את לב הקטו־ר‪,‬‬

‫צר לו היה על רעו‪ ,‬אף עזבו שם שרוע‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬־‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬
 ‫‪ 210‬שיר שמיני‬
‫‪318‬׳‪3*7‬‬
‫וקרא לקבריונס‪ ,‬אחד מאחיו‪ ,‬שהיה שם‪,‬‬
‫י‬ ‫ד‬ ‫זז‬ ‫•י־‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪••• -‬‬ ‫ז‬ ‫׳ •י•‬ ‫״‬ ‫‪•: 1‬‬
‫‪••• :‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫‪ 1‬ז‬

‫שיאחז במושכות הסוסים‪ ,‬וזה נעתר לו‪.‬‬

‫הוא עצמו קפץ מו־כבו הזוהר אךצה‪,‬‬
‫‪320‬‬
‫פלט מפיו צעקה אימה‪ ,‬תפס ביד אבן‪,‬‬
‫ע ‪ 1•:‬׳‬ ‫‪1‬‬
‫־־‬ ‫ז ־‬ ‫׳‬ ‫■‬
‫‪:‬־\ ז‬ ‫ז זו‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫ד־‬

‫הישיר אל טאוקועס‪ ,‬נחוש בלבו להכות בג‬

‫טאוקועס בעתים הוציא מאשפתו חץ מר‪,‬‬
‫קבעו על המיתר‪ ,‬משך אותו אל השכם‪,‬‬
‫‪325‬‬
‫שם מפרידה בין צואר לחזה עצם הבריח‪,‬‬
‫‪-‬״‬ ‫־‪•1‬‬ ‫*‪••••.‬‬ ‫••• יד*‪.‬״‬ ‫־ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫•‬ ‫ד‬

‫וזו נקרת התרפה‪ .‬וכשכון שם הכהו‬

‫• ד‬ ‫ז‬ ‫••••••‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־ \ ז‬ ‫‪1‬־‬
‫ן \‬ ‫‪:‬‬

‫הקטוד מבהיק הקסדה באבן המשננת‪.‬‬

‫נקרע המיתר‪ ,‬ד דו נעשתה משתקת בפרק‪,‬‬
‫הוא צנח‪ ,‬נתמך בבךכיו‪ ,‬ושמט את הקשת‪.‬‬
‫‪330‬‬ ‫אך אז מעין איאס לא נעלם אחיו הצונח‪,‬‬
‫הוא רץ ועמד מעליו‪ ,‬אחז במגן וכסהו‪.‬‬
‫ז • ז‬ ‫־ ז ••‪1‬‬ ‫ד ־‬ ‫׳‬ ‫• • ד ד‬ ‫ז ־‬ ‫ז ‪! 1‬‬

‫וחבריו הטובים‪ ,‬מקיסטאוס בן אכעס‬

‫ואלסטור האלוהי‪ ,‬שניהם הטו שכם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪... ...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪•• 5‬‬ ‫•‬ ‫דן•‪•.‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ן‬

‫ואל הספינות החלולות נשאוהו גונח‪.‬‬

‫‪335‬‬ ‫ושוב האולימפי עורר את חרון הטרדנים‪,‬‬
‫ואל התעלה העמקה נהדפו האכאים‪.‬‬
‫ד ־ ־ •‬ ‫••••‪:•.‬‬ ‫‪1‬‬
‫ז ו ־\ ז‬ ‫־ ‪ :‬ד ד‬ ‫‪• :‬י•‬

‫הקטור צעד בחלוץ‪ ,‬גאה בכוחו ו מ ט ח‪.‬‬

‫וקמו כלב ןריז רגל שרודף אחרי חזיר בר‬
‫או אריה‪ ,‬מנסה מאחור לאחז בו בצלע‬
‫־ •• ־‬ ‫••• ו?‬ ‫•• ד‬ ‫׳ ‪ 1‬־ •••‬ ‫־ ‪•• :‬‬

‫‪340‬‬ ‫או בעכוז‪ ,‬ונזהר לבל יסתובב במפתיע‪,‬‬

‫־'‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫••‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪ :• :‬ד‬ ‫ד־‬

‫כך הקטוד רדף את האכאים שופעי השער‪,‬‬

‫זנב והרג את הנחשלים‪ ,‬וכל השאר נסו‪.‬‬
‫ד‬ ‫ן ד‬ ‫־‬ ‫׳ ‪ :‬ד‬ ‫ד •‬ ‫־ ••• ‪:‬‬ ‫•\‬ ‫‪ :‬ד־‬

‫את החפיר ואת הקורות הם חצו מכי פחד‪,‬‬

‫ולא מעטים הכרעו תחת ידי הטרדנים‪.‬‬
‫ד•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫\ ז‪1‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪1‬‬

‫‪345‬‬ ‫ואז לצדי הספינות הם נעצרו‪ ,‬לא נסוגו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ו ־ ‪,.‬‬ ‫••‬ ‫־ ז •‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫קראו זה לזה‪ ,‬נשאו ידיהם כלפי מעלה‪,‬‬

‫‪ -‬ו ד י‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫•••‬ ‫‪••1‬‬ ‫׳ ד ‪:‬‬ ‫ז־‪*.‬‬ ‫•••‬ ‫ליי‬

‫ואל כל האלים איש־איש התפלל ברב רגש‪.‬‬

‫הקרב נפסק ‪211‬‬

‫אך נוהג בסוסיו יפי השער הקטור סבב שם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫••• !‬ ‫־־ ״• ד‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־‪1‬‬

‫עיניו כעיני הגוךגונה או ארס האל הטובח‪.‬‬

‫‪350‬‬ ‫הרה צחורת הזרועות ראתה‪ ,‬חסה עליהם‪,‬‬
‫‪:‬־ ••‬ ‫׳ ז ז‬ ‫ז ‪:‬־ ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•• ד‬

‫ומיד מלים כנופות הפדיחה לעבר אתנה‪:‬‬

‫״אבוי‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪ ,‬האם שתינו‬
‫לא נךאג ל ת אי ם הנשמדים‪ ,‬ואפלו אחתו?‬
‫כך כנראה הם יגשימו גורל אכזרי‪ ,‬וימותו‬
‫׳ ‪ :‬ז‬ ‫־זז •‬ ‫ד‬ ‫־‪• :‬‬ ‫••‬ ‫־•*•••‬ ‫▼‪1‬‬

‫‪355‬‬ ‫בסערת איש פרוע אחד‪ ,‬שאין לעצר בו‪,‬‬

‫הקטור בן פדיאמוס‪ .‬די צרות הוא עולל כבר‪.‬״‬
‫והאלה אתנה אפרת העיז ענתה לה‪:‬‬
‫ז‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫ז ־ •‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד•• ד‬

‫״אשמח מאוד אם הוא יאבד כל כוח ןמרץ‪,‬‬

‫ויהרג על אדמת אבותיו בידי הארגיאים‪.‬‬
‫•‬ ‫ז ־ ‪•• :‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־־‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7 ••:‬‬

‫‪360‬‬ ‫אולם אבי כיה זועם‪ ,‬והוא חסר שקול דעת‪,‬‬

‫עקש‪ ,‬תמיד מרשע‪ ,‬ובולם בי כל להט‪.‬‬
‫אין הוא זוכר איך את בנו* הצלתי לא פעם‬
‫כאשר את כוחו שחקו מטלות אודיסתאוס‪.‬‬
‫הוא היה מיבב כלפי השמים‪ ,‬ואז היה זאוס‬
‫‪..‬‬ ‫■ך ז‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫*־ ־••‬ ‫‪:‬־■*•‬ ‫‪77‬‬

‫‪365‬‬ ‫שולח אותי ממרום כדי שאחיש לו סיוע‪.‬‬

‫לולא בלבי הפקח הייתי מראש מנחשת‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬
‫‪ :‬־ ‪• •/‬י‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ז•‬ ‫‪ 1‬־‬
‫‪ • -‬״‬ ‫‪• • :‬‬

‫בזמן שנשלח אל הדס זה המגיף את השער‪,‬‬

‫להביא את כלבו של האל השנוא מארבוס‪**,‬‬
‫הוא לא הןה נס מתהום מי הסטיקס‪ .‬אך כרגע‬
‫‪370‬‬ ‫זאוס עוין‪ ,‬ולתטיס מגשים את תכניותיה‪,‬‬
‫הלא היא נשקה את ברכיו‪ ,‬ואל סנטרו שלחה יד‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 17‬‬ ‫*‬
‫־‪• 1‬‬ ‫• ‪• . * : '7 1‬‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫‪17 1 7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬־‬

‫בתחנונים שיכבד את אכילס מחריב הערים‪.‬‬

‫••• ‪• 7‬‬ ‫‪ -‬ג‪• -‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬

‫אולם הוא עוד יקרא לי ׳בתי הןקרה אפרת העין׳‪.‬‬

‫אך כעת הכיני את הסוסים עבי הטלפים‪,‬‬
‫‪375‬‬ ‫ואלו אני אכנס אל בית זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬
‫‪ 7‬־‪• 1‬‬ ‫••‬ ‫•י•‬ ‫••‬ ‫•‪,‬ו‬ ‫■ ••‬
‫••• ז‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫‪• :‬‬

‫הכוונה להרקלס‪.‬‬
‫אפלת נבכי השאול‪.‬‬ ‫**‬
 ‫‪ 212‬שיר שמיני‬

‫ואקח נשק לקרב‪ .‬אני מ עדנ ת לדעת‬

‫אם הקטור מבהיק הקסדה‪ ,‬בן פדיאמוס‪,‬‬
‫ישמח בנתיבי הקרב בשעה ששתינו נופיע‪,‬‬
‫או שטרויני אחד יפטם כל צפור וכל כלב‬
‫ע זד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫ז•‬ ‫זד ן‬

‫בשמנו ובשרו‪ ,‬כשיפיל ל_יד ספינות האכאים‪.‬״‬

‫כך אמרה‪ ,‬והרה האלה צחורת הזרוע נאותה‪.‬‬
‫י‬ ‫ן‬ ‫־ "‬ ‫* ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ״ ז‬ ‫'‪••:‬ז‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫ז‪1‬‬

‫הלכה מיד‪ ,‬רתמה את סוסיה זהבי הרסן‪,‬‬

‫זד ‪7 1‬‬ ‫ז זד‬ ‫״‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫זד‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬

‫הרה‪ ,‬בת קררנרס הרם‪ ,‬האלה המולכת‪.‬‬

‫זו זד‬ ‫־‬ ‫ז •• ז‬ ‫׳‬ ‫זז‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫~‬ ‫‪7‬‬ ‫״ז‬

‫ואלו אתנה‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬

‫שמטה את שמלתה הרכה על רצפת אביה‪,‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫ד־ ‪7‬‬ ‫• ‪7 7 :‬‬ ‫זד‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫שמלה צבעונית שעשתה בעמל במו ידיה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬זד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לבשה את כתנתו של זאוס אוסף העבים‪,‬‬

‫והתחמ שה בכלי נשק ל מלח מה מרבה בכי‪.‬‬
‫זי*‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫•‪7 7 :•:!•.••.‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואז עלתה על רכבה היוקד‪ ,‬ואחזה ברימח‬

‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪7-17:‬‬ ‫‪1‬‬
‫"‬ ‫־‬ ‫*‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫כבד מ שקל ומוצק‪ ,‬שבו בת האל רב הכוח‬

‫מכריעה שורות גבוךים כאשר היא זועמת‪.‬‬
‫הרה הצליפה מהר בסוסים‪ .‬וחךקו מאליהם‬
‫שערי השמים‪ ,‬אשר נתונים לפקוח ההורות‪,‬‬
‫­‬ ‫­‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫זד‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪— :‬‬

‫אלות העונה‪ ,‬הקובעות בשמים ובאולימפוס‬

‫אם לפתיח את הענן הסמיך או להגיף שוב‪.‬‬
‫בדרך זו שתי האלות דךבנו את סוסיהן‪.‬‬
‫אך זאוס האב בכעס נורא ראה זאת מאידה‪,‬‬
‫־‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫זד‬ ‫־ ‪1‬‬

‫ושלח להזהירן את איריס זהבת הכנפים‪:‬‬

‫־‪. - 7:‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫זד‬ ‫‪ *:‬־ ‪1 7 • :‬‬ ‫‪- 7 :‬‬

‫״צאי‪ ,‬איריס קלה‪ ,‬החזירי אותן‪ ,‬אל תתירי‬

‫לבוא לפני‪ ,‬כי מר יהיה הע מות בינינו‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫* ‪ :‬זד‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫‪7‬‬

‫הנה אכריז במפרש‪ ,‬והדבר יתגשם עוד‪:‬‬

‫•‪:‬־־•‬ ‫' ! ־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫־‪:‬־‬

‫אפגים בסוסיהן המהירים מ תח ת לרכב‪,‬‬

‫את מךכבתן אנפץ וא שליך אותן מעליה‪.‬‬
‫אף במ שך עשר שנים פצעיהן לא‪.‬יחלימו‬
‫ממחץ מכת הברק‪ .‬והיא‪ ,‬אפרת העין‪,‬‬
‫‪213‬‬ ‫הקרב נפסק‬ ‫‪435‬‬

‫אם תלחם נגד אביה תלמד את הלקח‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫־ זו■‬ ‫‪•/‬‬ ‫• ‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז •‬ ‫‪•/•/‬‬ ‫• ‪•• 7‬‬

‫אף אינני רוחש זעם כזה וחמה כלפי הרה‪,‬‬

‫הן היא מבטלת תמיד כל דבר שרצוי לי‪.‬״‬
‫•‬ ‫ע‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ד‬ ‫ד •‬ ‫‪ 1‬־ ‪•/ •/‬‬ ‫••‪1‬‬

‫אמר‪ ,‬ואיריס יצאה כשליחה בסער רגליה‪,‬‬

‫‪' 7‬‬ ‫־!‪•/‬‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪* 1‬‬ ‫‪717‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫־ '‬ ‫‪7‬‬

‫‪410‬‬ ‫מהר אידה עשתה דרכה אל מרום אולימפוס‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪717‬‬ ‫• ־‬ ‫••־‬

‫ובאולימפוס דב הקפלים‪ ,‬בפתח השער‪,‬‬

‫היא עכבה את שתיהן‪ ,‬ובשרה את ךבר זאוס‪:‬‬
‫״לאן אתן נחפזות‪ ,‬ולמה כף לבכן משתגע?‬
‫בן קרונוס אוסר עליכן לעמד לימין האךגיאים‪.‬‬
‫‪415‬‬ ‫כף בן קרודס אים‪ ,‬והוא אף יממש זאת‪:‬‬
‫הוא יפגים בסוסיכן המהירים מתחת לרכב‪,‬‬
‫את מךכבתכן עפץ וישליף אתכן מעליה‪.‬‬
‫אף במשף עשר שנים פצעיכן לא‪,‬יחלימו‬
‫ממחץ מכת הברק‪ .‬ואת‪ ,‬אפרת העין‪,‬‬
‫‪420‬‬ ‫אם תלחמי נגד אביף תלמדי את הלקח‪.‬‬
‫אבל אין הוא רוחש זעם כזה וחמה כלפי הךה‪,‬‬
‫הן היא מבטלת תמיד כל דבר שרצוי לו‪.‬‬
‫*‪7‬‬
‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬־•‪*.••.‬‬ ‫־‬ ‫"‪1‬‬

‫אף את‪ ,‬כלבה עקשנית‪ ,‬אכן חצופה‪ ,‬אם תעזי‬

‫להניף את חניתף העצומה נגד זאוס‪.‬״‬
‫‪425‬‬ ‫כף אמרה‪ ,‬והלכה‪ ,‬איריס מהירת הרגלים‪,‬‬
‫‪ 7‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ * *‬ ‫' ‪7 8 7 :‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪17‬‬

‫והרה כעת פנתה בדברים ואמרה לאתנה‪:‬‬

‫‪:‬־••"‬ ‫* ‪7 : 7‬‬ ‫** ‪• 7‬‬ ‫‪7 *7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*••‪7‬‬

‫״אוי‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪ ,‬איני מוכנה עוד‬

‫‪77‬‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־‪* 1‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫לכף שבגלל בני־תמותה נלחם נגד זאוס‪.‬‬

‫•••‬ ‫;•‪7‬‬ ‫•‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪ :‬״‬ ‫*‪*••.‬־‬ ‫*‪17‬‬

‫ימות האחד ויחיה האחר כפי שקובע‬

‫•• ־‬ ‫* ‪1‬‬
‫‪/‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪ 7‬־ ••‬ ‫‪*•:‬־‪•.‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫•‬
‫‪*7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪430‬‬ ‫להם מזלם‪ .‬והוא כיאה וכפי שרצוי לו‬

‫*‪7‬‬
‫•‬
‫*‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־‪••• 7‬‬ ‫*‬ ‫־‪7 7‬‬ ‫‪ 7‬ע‬

‫ישפט בלבו בעדן ה ת אי ם והטרדנים‪.‬״‬

‫ואז הפנתה לאחור את סוסיה עבי הטלף‪.‬‬
‫־ ‪17 7‬‬ ‫‪ 7 7‬״‬ ‫ע‬ ‫•\‬ ‫* ‪7‬‬ ‫•** ‪7‬‬ ‫* ‪7‬‬

‫את סוסיהן ןפ י השער התירו ההורות‪,‬‬

‫קשרו אותם ליד אבוסים מלאי אמברוסיה‪,‬‬
‫•‪7‬‬ ‫־ ‪1 1‬‬ ‫*‬
‫*• •‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 17‬‬

‫‪435‬‬ ‫ואל קיר המבוא הבוהק הטו את הרכב‪.‬‬

‫‪7 77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־• ‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫*‬ ‫* ‪7‬‬
 ‫‪ 214‬שיר שמיני‬

‫ושתי האלו ת בין שאר האלים פנו לשבת‬

‫״ ״‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ד •• •‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫״•‬ ‫ז •־‬ ‫‪:‬‬

‫על כסאות הזהב‪ ,‬ולבן בתוכן חסר נחת‪.‬‬

‫וזאוס נהג במרכבתו שטובים אופניה‬
‫ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫*•י‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪: ••• :‬‬ ‫ד ־‬ ‫‪••• 1‬‬

‫ומאירה חזר אל כנוס האלים באולימפוס‪.‬‬

‫מךעיד הארץ* ה מ הלל התיר את סוסיו‪,‬‬
‫הציב את רכבו על כנה ופרש יריעת בד‪.‬‬
‫זאוס המרעים ע צ מו ישב על כס הזהב‬
‫‪ -‬ז ז‬ ‫*‬
‫•‬ ‫־‬ ‫ד־‬ ‫־ *‬ ‫•‬ ‫‪*-‬‬ ‫־‬

‫ותחת רגליו רעד בגבהו כל אולימפוס‪.‬‬

‫• ;‬ ‫ד‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫־‪ :‬ד‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫אתנה והרה הן לבדן ברחוק מזאוס‬

‫ישבו‪ ,‬לא פנו אליו במלה ולא שאלוהו‪.‬‬
‫ז‬ ‫ן‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫‪• 1‬‬ ‫״ ז‬ ‫■‬
‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ד ‪:‬‬

‫אלא שהוא הבין בלבו וךבר אליהן‪:‬‬

‫״למה שתיכן כיה עצובות‪ ,‬אתנה והךה?‬
‫הן ליא התיגעתן בקרב המקנה שם לגבר‪,‬‬
‫לא שפכתן את זע מכן הנורא בהרג טרדנים‪.‬‬
‫בסך הכיל‪ ,‬כו חי ד די שאין לנצחן הם כאלה‬
‫שליא י הדפו כל האלים אשר באולימפוס‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫*‪*.* -‬‬ ‫ז •• •‬ ‫ד‬ ‫־ ‪: -‬‬

‫ושתיכן‪ ,‬את איבריכן הזוהרים אחז פחד‬

‫טרם ךאו עיניכן מע שי מ ל ח מ ה ואימי קרב‪.‬‬
‫הנה אגיד‪ ,‬ואכן הדבר הןה מתרח ש כך‪:‬‬
‫מכות בברק ליא הייתן זוכו ת להגיע ברכב‬
‫אל ה אולי מפו ס שבו שוכנים בני־האלמות‪.‬״‬
‫כך הוא אמר‪ ,‬וךטנו במרירות אתנה והרה‪,‬‬
‫שי שבו זו ליד זו ו הגו אסונות לטרוינים‪.‬‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫־•• •ד‬

‫אתנה שתקה‪ ,‬לא הוציאה מפיה אף הגה‪,‬‬

‫עוינת את זאוס ה אב וחרון פךאי מקנן בה‪.‬‬
‫והרה את חרונה ליא כב שה בחז ה‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫ן ▼‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־‬ ‫•״•‬ ‫ד‬ ‫! ••‬

‫״בן קרונוס האימ תני‪ ,‬מה הדבר שאמרת?‬

‫ד‬ ‫ד ־ ‪:‬‬ ‫•״•‬ ‫־ ז ד‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬ד*‬ ‫ד••‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫אנו יוךעות שאת עצמ תך אין להכניע‪,‬‬

‫כינויו הרגיל של פוסידון‪.‬‬ ‫♦‬

‫הקרב נפסק ‪215‬‬ ‫‪4 90‬‬

‫ובכל זאת יש בנו צער על לוחמי הדנאים‪,‬‬ ‫־ ־‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫‪:‬ד‬

‫‪465‬‬ ‫אשר צפויים לגודל מר שיביא להם הרס‪.‬‬

‫ואולם נמנע מהקרב‪ ,‬כפי שצוית עלינו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫ז ••‬ ‫ז‬ ‫־‪.‬־ • •‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫••־‪:‬יד‬ ‫־ ד ־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫י‬
‫אבל נמציא לארגיאים עצה שיש בה תועלת‪,‬‬
‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫•יד‬ ‫•‬ ‫ד ־ ‪•• :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬־ ד‬

‫שלא כלם יהרגו משום שאתה כה רותח‪.‬״‬

‫־• ־‬ ‫־ ד‬ ‫•‬ ‫•• ז ‪:‬‬ ‫\ ז‬

‫וזאוס אוסף העבים דבר שנית והשיב לה‪:‬‬

‫‪470‬‬ ‫״הרה כבודה‪ ,‬בעלת עיני הפרה‪ ,‬עוד עם שחר‬
‫־ ־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••••־דד‬ ‫־ *—‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••ד‬

‫תךאי אם תתני איך בנו רב הכוח של קררנרס‬

‫ןמשיך להשמיד את המון לוחמי האןגיאים‪.‬‬
‫כי הקטור הענקי לא יחדל מהקטל בטרם‬
‫*•‪.‬־‬
‫‪.* :‬‬ ‫*‬
‫•• ־ •••י ־‪.‬‬ ‫••• ‪ :‬־‬ ‫‪1‬‬
‫ד דד •‬ ‫‪1‬‬
‫* ‪:‬‬
‫♦‪.‬‬

‫יקים ליד ספינותיו את אכילס מהיר הרגלים‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ד ־ ‪ :‬־•‬ ‫‪• :‬‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪1‬‬
‫ד•‬

‫‪475‬‬ ‫ביום שבו ליד וךכתי הספינות‪.‬יערך קרב‬

‫בדיחק נודא על גופו חסר החיים של פטרוקלוס‪.‬‬
‫זה הגודל שנגזר‪ ,‬ועל כך שאת מתרעמת‬
‫לי לא אכפת‪ ,‬וגם אם תתרחקי עד קצך‬
‫האדמה והים‪ ,‬במקום בו יפטוס וקרונוס*‬
‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ •••‬ ‫־ ד ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ד‬ ‫ד ‪:‬־ ד ד‬

‫‪480‬‬ ‫יושבים ןאינם נהנים מ ק תי הליוס היפךיון‪,‬‬

‫בלי משב רוח‪ ,‬ומסביב פעור תהום טרטרוס‪.‬‬
‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־‪7‬‬ ‫• ־ ־‬ ‫‪:‬‬

‫גם אם תךחיקי לנדד עד לשם‪ ,‬לא אכפת לי‬

‫אם את נרגזת‪ ,‬כי אין עוד כלבה שדומה לך‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והרה צחורת הזרועות לא השיבה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪• -‬‬ ‫־*‬ ‫־‬ ‫ג‬ ‫‪ •• : 7‬ד‬ ‫ד ־‬ ‫ד‪1‬‬

‫‪485‬‬ ‫ואז אורו הזוהר של השמש צלל לאוקיאנוס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫••• ‪•:‬‬ ‫• • • ״ • ־‬ ‫‪ :‬ד‬

‫מושך לילה שחור על הארץ נותנת הלחם‪.‬‬

‫לא לרצון הטרוינים כבה האור‪ ,‬אבל לאכאים‬
‫ד ־ ־ •‬ ‫‪:‬־ד‬ ‫ד‬ ‫דד‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•*‬

‫מברך ורצוי פי שלושה בא אפל הלילה‪.‬‬

‫־‪ :‬ד‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬ד‬ ‫ד י‬ ‫‪:‬‬

‫הקטור המפאר כנס אז את הטרוינים‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫• ••‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫*‪.‬־ *‬

‫‪490‬‬ ‫מהספינות הנהיגם לצד הנהר** רב הגעש‪,‬‬

‫— ־‬ ‫־‬ ‫‪-‬דד‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫ד‬ ‫•‪• 1‬‬ ‫•• ־ ‪• 1‬‬

‫לאחר שגבר על קרונוס אביו‪ ,‬השליך זאוס את הטיטנים למחשכי טןטרוס‪.‬‬

‫הטיטן יפטוס היה אביו של פרומתאוס‪.‬‬
‫‪— 0‬־‬ ‫״‬ ‫הכוונה לנהר סקמנדרוס‪.‬‬ ‫־‪ 1‬־ ‪11‬‬ ‫ז‬
 ‫‪ 216‬שיר שמיני‬
‫ו?‪.4‬‬
‫ל שטח נקי שבו אין גופו ת מוטלו ת על הארץ‪.‬‬
‫מעל המרכבות הם ירדו וע מדו להקשיב לו‪,‬‬
‫י‬ ‫‪. 1! -‬‬ ‫ן‬ ‫‪1x1‬‬ ‫דז‬ ‫••‬ ‫־ ••• ‪7 :‬‬ ‫־‬

‫והקטור היקר לזאוס דבר‪ ,‬זידו אוחזת‬

‫חנית שארכה אחת־ע שרה אמות‪ ,‬ובקצה‬
‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫!‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ן־‬

‫זהר חד הארד המהדק בטבע ת מזהבת‪.‬‬

‫\‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\ ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז ז ז‬ ‫ד ־‬
‫‪495‬‬
‫נשען עליה‪ ,‬פתח בדברים ואמר לטרוינים‪:‬‬
‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז ־־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫ז ׳‬ ‫ז•••‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫״הקשיבו‪ ,‬טרדנים‪ ,‬דרדנים ובעלי ברית‪,‬‬

‫י‬ ‫ן‪.‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־ ‪ 1‬־־ *‬ ‫‪*7‬‬ ‫׳ !‬ ‫‪* 1‬‬
‫־ ‪:‬‬

‫חשבתי כעת שאת הספינות וכל האכאים‬

‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪7 1‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫* *‪.‬״‬
‫*‪.‬‬ ‫‪•*7‬‬ ‫־ ‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫נוכל לחסל‪ ,‬ונשוב אל איליוס האפופה רוח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬־‬ ‫•‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫‪•• -‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪500‬‬ ‫אך קדם ירדה אפלה והיא בעקר שהצילה‬

‫‪7‬‬ ‫* * *‬
‫*‪.‬‬ ‫* * ‪17‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪:‬־ ״ ‪7‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫־ י‬

‫את הארגיאים וספינותיהם שעל קו המים‪.‬‬

‫‪•- -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫?‬ ‫״‬ ‫ו•‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־‪•• 1‬‬

‫בואו אפוא נצית עכ שו לח שכת הלילה‪,‬‬

‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬

‫נכין סעודת ערב‪ .‬התירו מעיל את סוסיכם‬

‫יפי הרעמה וה שליכו מספוא לפניהם‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫‪505‬‬ ‫צאו אל העיר והביאו בלי לה ת מה מה‬

‫‪ -‬־‬ ‫־ *‬ ‫* • ‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ן ‪• 7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫בקר וכבשים שמנות‪ ,‬הובילו‪.‬יין ממתיק לב‬

‫ולחם מבתיכם‪ .‬ואחר אספו שפע בולי עץ‪,‬‬
‫כדי שבכל שעות הלילה עד שיפציע השחר‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫ג ••‬

‫נבעיר לרב מדורות‪ ,‬ואורן‪.‬יעלה לשמים‪,‬‬

‫‪510‬‬ ‫וכף האכאים שופעי השער ליא יעזו בלילה‬
‫־ ־* ‪7‬‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫־ •* ‪7‬‬ ‫‪*•:‬‬ ‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪17:‬‬

‫להחפז על גבו הרחב של הים כדי לברח‪.‬‬

‫־‬ ‫* ‪:‬‬ ‫*‬
‫‪•1‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫•\‬ ‫‪7 77‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬״ ‪ 7‬״‬

‫אסור שיפליגו מכאן לליא מאבק ובנחת‪,‬‬

‫שאיש־איש מהם‪.‬יאלץ לטפל ואפלו בבית‬
‫בפצע מחץ או מ חד של חנית שפגעו בו‬
‫‪515‬‬ ‫כשקפץ אל ספינתו‪ .‬כף גם אחדים לא ןביאו‬
‫על הטרדנים מאלפי הסוסים ארס‪.‬רב דמע‪.‬‬
‫ויש להודיע בעיר מפי כרוזים בחירי זאוס‬
‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬״‬

‫שעל הנערים ועל הזקנים שצדעיהם הלבינו‬

‫׳ ! •‬ ‫•‪•••••:••.‬‬ ‫‪•1‬‬
‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪•7 :‬‬ ‫•יו־‬

‫להתקבץ על גבי ה חו מו ת שבנו בני־אלמות‪*.‬‬

‫פוסיידון ואפולון בנו את חומות טרויה‪ .‬לעניין זה ראו שיר שביעי‪•455-451 ,‬‬ ‫*‬
 ‫‪217‬‬ ‫הקרב נפסק‬ ‫‪ 520‬־ ‪549‬‬

‫‪0‬ל‪5‬‬ ‫אשר לנשים‪ ,‬מטל עליהן להבעיר בכל בית‬

‫־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪ 1‬־‪* 1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ן‪• -‬י‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־‪• 7‬‬ ‫‪1‬־ ‪7‬‬

‫אש מאירה‪ ,‬ומ שמר יעמד תמיד וישגיח‬

‫־‬ ‫ן •‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ !־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬

‫שלא יתגנבו אל העיר‪ ,‬בהעדר לוחמינו‪.‬‬

‫*‬
‫‪1‬־ *‬ ‫' ‪••!7 1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫' ‪ 1‬־‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫עשו כפי שאני מצוה‪ ,‬טרדנים גבוהי לב‪.‬‬

‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫ז•‬ ‫!‬ ‫'‬ ‫‪ 1‬־‪7‬‬ ‫‪ 17‬־ •‬ ‫! •‬ ‫!־‬

‫אלה דברי‪ ,‬הם מחיבים לעכשו; את היתר‬

‫־‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫! ־ ! ‪7‬‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫! ‪7‬־‬ ‫•' ‪7‬‬

‫‪525‬‬ ‫אמר לטרדנים מאלפי הסוסים לעת שחר‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫!•*‬ ‫*‬ ‫" ־‬ ‫! ־ !‬ ‫‪•7‬‬ ‫־!‬

‫ואקוה בתפלה שזאוס ושאר בני־אלמות‬

‫־ ! ‪77‬‬ ‫*‬
‫!•‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫‪77‬‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫׳ !‬ ‫־‪1‬־ ־‪71‬‬

‫יגרשו את הכלבים שהגיעו בספינותיהם‬

‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫• ! •‬ ‫‪• * 7‬‬ ‫־ ‪*7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪! 71‬‬

‫המשחירות שנשאו כוחות הכליה והמות‪.‬‬

‫! ־ ‪77‬‬ ‫־‪778‬‬ ‫‪! 77‬‬ ‫־ ־ ! *‬

‫ובכן למשך הלילה הבה נשמר על עצמנו‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ! ••‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ־! ‪7‬‬ ‫‪177 8‬‬ ‫!••‪1‬‬

‫‪530‬‬ ‫ומחר עם בוא השחר נחגר את כלי הנשק‬

‫‪17‬‬ ‫! • • ־‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪8‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬

‫וליד הספינות החלולות נעורר מאבק מר‪.‬‬

‫­‬ ‫ו‬ ‫־ !־ ‪7‬‬ ‫••‬ ‫!‬ ‫־ !־‬ ‫־ ‪• 8‬‬ ‫!־‬

‫אדע אז אם דיומדס רב העצמה‪ ,‬בז טידאוס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪! 7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪- 7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫יוכל להדפני מתחום הספינות אל חומתנו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־! *‬ ‫* !‬ ‫־•‬ ‫‪!7 8‬‬

‫או שאני אהךגו ואקח את נשקו הנוטף דם‪.‬‬

‫‪535‬‬ ‫יעמד ללא רתע‬
‫‪/‬י ­‬ ‫‪8‬‬ ‫־ !־‬ ‫•‬
‫כוחו‪ ,‬אם‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ־‬
‫מה‬ ‫ידע‬
‫‪7 7‬‬
‫מחר הוא‬
‫מול הנף חניתי‪ .‬אף אני מאמין שבין חלוציהם‬
‫הוא יפגע וישכב‪ ,‬וה מ ה חבריו מסביב לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫* ‪• 7‬‬ ‫*‪7‬‬
‫‪8 1‬־ •‬ ‫׳ ־ !־‬ ‫־‬ ‫‪1 *8‬‬ ‫*‪ 7‬־‬

‫מחר כאשר השמש יזרח‪ .‬הלואי שהייתי‬

‫•‬ ‫‪• 77‬‬ ‫־ ! ־‬ ‫•‪ 8‬־‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫־ !־ ‪7‬‬ ‫‪77‬‬

‫פטור לכל הןמים מכבד זקנה וממות‪,‬‬

‫‪540‬‬ ‫והייתי זוכה לכבוד כ א תנה ואף כאפרלרן‪,‬‬
‫ממש כפי שיום זה מביא רעה לארגיאים‪.‬״‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 8‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫כך הקטור דבר‪ ,‬והריעו בקול הטרדנים‪.‬‬

‫את סוסיהם המיזעים מהעל הם התירו‪,‬‬
‫* •‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ ! \‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬

‫קשרו אותם במושכות איש־איש ליד הרכב‪.‬‬

‫‪7 77‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪! 1‬‬
‫‪7‬‬

‫‪545‬‬ ‫אז יצאו אל העיר והביאו בלי להתמהמה‬

‫! • ! ־ ! ״ ־‬ ‫! *‬ ‫! ־ •‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪87‬‬ ‫‪7‬‬

‫בקר וכבשים שמנות‪ ,‬הובילו זין ממתיק לב‪,‬‬

‫ולחם מבתיהם‪ .‬ואף אספו שפע בולי עץ‪.‬‬
‫ואז זבחו למופת הקטומבות לבני־האלמות‪,‬‬
‫‪ 7‬־ ‪. 7 1‬‬ ‫*!••‬ ‫‪8‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ 7‬־‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫‪! 7 7 8‬‬

‫ומהמישור נשאו הרוחות לשמים ניחוח‬

‫*‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪! 7‬‬ ‫־ ־ *‬
 ‫‪ 218‬שיר שמיני‬
‫‪ 550‬־‪565‬‬

‫ערב‪ ,‬אולם האלים הברוכים לא חלקו בו‪,‬‬

‫י‬ ‫‪1 : 7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז •• •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‪-‬‬

‫סן־בו‪ ,‬מרב שנאתם לאיליוס הקדושה‪,‬‬

‫לפריאמוס מוצק החנית‪ ,‬ולעם פריאמוס‪.‬‬
‫וכך בלב מרומם הם חנו במשך הלילה‬
‫בשדה הקרב‪ .‬והרבה מדורות שם הבעירו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪! .‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪71‬‬
‫‪:-‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬

‫״‬
‫‪555‬‬ ‫כוכבים בשמים‬
‫־י*‬
‫־ ‪ 7‬־ •‬
‫כמו מסביב ללבנה בהירה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‪7 7 :‬‬ ‫• ‪• 7‬‬

‫נכרים במלוא נגהם‪ ,‬כשהאויר אין בו רוח‪,‬‬

‫ונראים לעין שיאי ההרים‪ ,‬וכל צוק גבוה‪,‬‬
‫‪ -‬י‬ ‫‪7 1‬‬ ‫׳ ‪7 :‬‬ ‫* ‪*7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫*‬ ‫‪ 7‬־*‪1‬‬ ‫‪* 5* :‬‬

‫ועמקים‪ .‬ומשמים נשפך אינסוף אויר זך‪,‬‬

‫כל כוכב מתגלה‪ ,‬וצופה הרועה בלב שמח‪.‬‬
‫‪ - 7‬־‬ ‫‪•* :‬‬ ‫*••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫׳ !‬ ‫•‪:‬־־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪560‬‬ ‫כך האירו המוץ המדורות שהךליקו הטרועים‬

‫בין זךמי קסנתוס* לבין הספינות לפני איליוס‪.‬‬
‫אלף מדורות בערו במישור‪ ,‬וחמשים איש‬
‫ישבו סביב כל מדורה לאור האש היוקדת‪.‬‬
‫*‬
‫‪.•1‬‬
‫•••‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן *‬ ‫‪: 7‬‬

‫ואוכלים שעורה לבנה וכסמין‪ ,‬ליד כל רכב‬

‫* *‪.‬־‬
‫־‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ‪! 7‬־‬
‫*‬ ‫•‬ ‫‪: \ :‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪565‬‬ ‫עמדו הסוסים מחכים לה_דר כס השחר‪.‬‬

‫שם נוסף לנהר סלןמנד־רוס‪.‬‬ ‫*‬

 ‫שיר ת שיעי‬

‫ה מ של ח ת אל אכילס‬

‫אגממנון הנפחד נענה לעצת נסטור‪ ,‬ושולח אל אכילס משלחת כדי לפייסו‪.‬‬
‫הוא מציע הרבה מתנות יקרות מרכושו‪ ,‬כולל את יד בתו‪ .‬השליחים הם‬
‫אודיסאוס ואיאס‪ ,‬ואליהם נלווה פויניקס‪ ,‬מחנכו הזקן של אכילס‪ .‬אכילס‬
‫דוחה את ההצעה‪ ,‬והשליחים שבים באכזבה‪.‬‬

‫כך הטרדנים קימו כוננות‪ ,‬אך את האכאים‬

‫אחזה בהלה אימה‪ ,‬אחות לפחד מקפיא לב‪,‬‬
‫״‬ ‫‪•1‬‬
‫־‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫ז‬ ‫ן־\ ז‬ ‫••• ז ז‬ ‫דז‬ ‫ז‬

‫וכל בחיריהם הכו בצער שאין לעמד בו‪.‬‬

‫־ ‪:‬־‬ ‫* •־ ‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫\‬ ‫••••••‬ ‫ן‬ ‫‪7 1‬‬

‫כמו הים רוחש הךגים שסוער כאשר לפתע‬

‫‪5‬‬ ‫^‬ ‫בד בבד באים שני רוחות‪ ,‬בוראס חפירוס‪*.‬‬
‫נושבים מתרקןה‪ ,‬והגלים השחורים בן רגע‬
‫מתקמרים ופולטים מתוכו שפע עשבי זים‪,‬‬
‫כך נקרעו הלבבות בחזה כל האכאים‪.‬‬
‫ז ־ ־■‬ ‫ד‬ ‫־ !־••‬ ‫־ ‪ :‬ז‬ ‫‪:1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪17‬‬

‫ובן אטראוס‪ ,‬לבו המום מגדל הצער‪,‬‬

‫‪10‬‬ ‫נגש וצוה על הכרוזים בקולם הפולח‬
‫‪ -‬־‬ ‫־‬ ‫‪7 1 :‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7* 1‬‬

‫לקרא לכל איש בשמו‪ ,‬בלי להרים קול‪,‬‬

‫להתאסף‪ ,‬ואף הוא התאמץ בין ראשוניהם‪.‬‬
‫הם ישבו באספה עגומים‪ ,‬ואגממנוז‬
‫‪1‬‬ ‫'!־־־‪: •/‬‬ ‫•‬ ‫* ‪7‬‬
‫‪: 7‬־ •‬ ‫‪: 7‬‬

‫עמד‪ ,‬שפך דמעותיו‪ ,‬כמו מעין כהה מים‪,‬‬

‫‪!5‬‬ ‫שמגבהי צוק תלול זרמו האפל נגר מטה‪.‬‬
‫כך נאנח בכבדות ודבר באץני האךגיאים‪:‬‬
‫״ידידי‪ ,‬מנהיגי הארגיאים ויועציהם‪,‬‬
‫ן‪. . . . -‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־* "‬ ‫״‬ ‫־ !‪1‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪■1‬‬

‫זאוס בן קררנרס לכד אותי מגורון מר‪.‬‬

‫הוא האכזר‪ ,‬שהבטיח לי בעבר בניד מצח‬
‫‪• :‬‬ ‫‪ 7 7‬ז‬ ‫־ •‬ ‫זו • ! •‬ ‫'‬ ‫‪ 7‬־‪71‬‬

‫‪20‬‬ ‫שאשוב לאחר שאחריב את חומות איליוס‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪•1‬‬ ‫‪ * :‬״‬ ‫־•• ‪7‬‬

‫בוראם הוא רוח הצפון‪ ,‬וזפירוס הוא רוח המערב‪.‬‬ ‫*‬

 ‫תשיעי‬

‫אך עתה זמם תרמית אימה‪ ,‬והוא מצוני‬

‫;‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ך‬
‫‪:‬־\■‬ ‫י‬ ‫* ‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪7-‬‬ ‫־ י‬

‫לצאת בקלון לארגוס‪ ,‬לאחר שאבדתי צבא רב‬

‫^♦‬ ‫‪.‬‬ ‫ץ ן‬ ‫•‬ ‫״ ן‬ ‫•ז* •‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪171‬‬ ‫‪**7‬‬

‫כך כנךאה זאוס הכילץכול מוצא עינג‪,‬‬

‫הוא שהסיר מעל עדים רבות את כתריהן‪,‬‬
‫ואף עזיר עוד‪ ,‬משום שכוחו מעל ומעבר‪.‬‬
‫ובכן בואו‪ ,‬הנה עצתי‪ ,‬נשמע לה כלנו‪,‬‬
‫הבה נברח בספינות ונשוב אל ארצנו‪,‬‬
‫‪ .‬־ ! ‪ . .‬׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪7 7‬‬

‫כי לא נלכד עוד את טרויה רחבת הידים‪.‬״‬

‫־‪ 7‬־ •‬ ‫־ ז־ ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫• ‪:‬‬

‫כך אמר‪ ,‬והם כלם בדומיה החרישו‪.‬‬

‫•\ מ•‬ ‫•‪7‬‬ ‫ן‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫׳ ן ••‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫זמן מה בני האכאים היו דוממים מריב צער‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫*‬
‫־‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ־ ־‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪:‬־ ‪7 1‬‬

‫לבסוף דיומדס השואג בעז דבר אליהם‪:‬‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬ראשון אלחם בך ובטפשות זו‪,‬‬
‫זה הנהג‪ ,‬אדון‪ ,‬באספה‪ ,‬ואל תתרתח‪.‬‬
‫ראשון בטלת את גבוחזי באזני הדנאים‪,‬‬
‫אמרת עלי שאני רכרוכי ומוג לב‪ .‬את כל זה‬
‫‪*. * 7‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫•‬ ‫*‪:•.‬־•־‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪ 7‬־ ‪7 :‬‬

‫יוךעים הצעירים וגם הזקנים שבין האכאים‪.‬‬

‫בן קרעוס המתעתע נתן לך שי למחצה‪:‬‬
‫את השךביט שכלם מכבדים קבלת ממנו‪,‬‬
‫אך אימץ לב לא נתן‪ ,‬וזה החשוב מכל כישר‪.‬‬
‫אמלל‪ ,‬האם אתה מאמין שבני האכאים‬
‫‪ 7‬־ ־ ־‬ ‫*‪•*:•.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫י‬ ‫\ ‪7 5‬‬

‫הם כיה רכרוכיים ומוגי לב‪ ,‬כפי שהצהךת?‬

‫אם באמת לבך מעורר בך דחף ללכת‪,‬‬
‫לך‪ ,‬לפניך הדרך‪ ,‬ועל שפת הןם ספיעתיך‬
‫חונות‪ ,‬ספינות רבות שבאו אוזך ממיקנה‪.‬‬
‫אך שאר האכאים שופעי השער לא יזוזו‬
‫‪7‬‬ ‫‪ • • :‬־ ״ ‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫־‬ ‫־ ‪5 1‬‬

‫עד ליום שנהרס בו את טרדה; ואפלו אלה‬

‫שימלטו‪ ,‬יצאו בספינות אל אדמת אבותיהם‪,‬‬
‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫־• ‪:‬‬ ‫־־ ‪: 7‬‬
‫־‪.‬‬

‫אך שנינו‪ ,‬אני וסתנלרס‪ ,‬נלחם עד לרגע‬

‫שבו יבוא סוף לאיליוס‪ .‬כי בחסות האל באנו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫כך אמר‪ ,‬וכל בני האכאים הריעו בלהט‬

‫ן ‪- -‬‬ ‫•••‬ ‫‪ • - 7‬״‬ ‫‪:‬ז‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪ 7‬׳‬
 ‫המשלחת אל אכילס‬

‫לדיומדס מאלף הסוסים על שךבר פך‪.‬‬

‫ונסטור הרכב אז עמד ודבר באזניהם‪:‬‬
‫זו‬ ‫ז ‪:‬״‬ ‫‪5‬‬ ‫‪•* • :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז־ ‪7‬‬ ‫‪: ••• :‬‬

‫״בן טידאוס‪ ,‬אתה הלוחם הכביר מכלנו‪,‬‬

‫ובמועצה בין בני גילך אין איש טוב כמוך‪.‬‬
‫‪55‬‬ ‫אף אחד מבין האכאים לא יזלזל בךבריך‪,‬‬
‫ולא יבטלם‪ .‬אך את ה עדן בשלמות לא מצית‪.‬‬
‫אתה איש צעיר עוד‪ ,‬היית יכול להיות בני‪,‬‬
‫‪• :‬‬ ‫•ן‬ ‫• ז ז‬ ‫׳ !‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•‬ ‫־ ז‬

‫בן ץקונים‪] ,‬אולם אתה מדבר בשום שכל‬

‫אל מלכי האכאים‪ ,‬ךבךים ךאויים‪.‬יש בפיך‪.‬‬
‫‪60‬‬ ‫אך בוא‪ ,‬ואני כמי שדדיו ארכים מחייך‪,‬‬
‫אדבר על כל העדן‪ ,‬כי אין מי שיקל ראש‬
‫במה שאמר‪ ,‬ואפלו לא השליט אגממנון‪.‬‬
‫בלי שבט‪ ,‬בלי חיק ובלי בית הוא אותו איש‬
‫שתאב לעורר מלחמת אחים מקפיאה לב‪.‬‬
‫‪65‬‬ ‫אך הבה לעת עתה נצית לחשכת הלילה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־ן ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• 1‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪1‬‬

‫נכין סעוךה; ומשמרות יתפךסו על השטח‬

‫מחוץ לחומה לאירך התעלה ש חפ תו‪.‬‬
‫את זאת אני מצוה לצעירים‪ .‬ואחרי כן‪,‬‬
‫בן אטו־אוס‪ ,‬תחליט‪ ,‬בתור הבכיר במלכינו‪.‬‬
‫‪70‬‬ ‫ערך סעוךה לזקנים‪ .‬הן כך ןאה‪ ,‬אין מחלקת‪.‬‬
‫הלא הצריפים מלאים ‪.‬יין אשר יום־יום מתרקןה‬
‫מובא על פני הים הרחב בספינות האכאים‪.‬‬
‫ז ־ ־ •‬ ‫‪777‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪*•:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אתה המולך על ךבים‪ ,‬דכול בנקל לא‪.‬דח•‬

‫וכשרבים יתכנסו‪ ,‬תטה איזן לזה שישמיע‬
‫‪75‬‬ ‫את העצה הטובה‪ ,‬כי מאוד נחוצה לאכאים‬
‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬״‪7‬‬

‫עצה יעילה‪ ,‬בשעה שאויבים ליד ספינותינו‬

‫מבעירים הךבה מדורות‪ .‬ועל כך מי שמח?‬
‫הלילה הזה או ישמיד את צבאנו‪ ,‬או שיושיע‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם שמעו בעדן‪ ,‬ויציתו לו‪.‬‬
‫‪80‬‬ ‫והשומרים מהרו ד צ או עם כלי הנשק‬
 ‫‪ 222‬שיר תשיעי‬

‫סביב תרסימדס בן נסטור‪ ,‬רועה החיל‪,‬‬

‫סביב אסקלפוס ואי אל מנו ס‪ ,‬צ מד בני ארס‪,‬‬
‫סביב מךיונס ואפראוס רדאיפירוס‪,‬‬
‫וסביב ליקומדס האלוהי‪ ,‬בנו של קריאוץ‪.‬‬

‫‪85‬‬
‫שבעה היו מפקדי ה שומרים‪ ,‬ועם כל איש‬
‫י ־ •‬ ‫־‬ ‫‪"1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬

‫הלכו מאה צעירים‪ ,‬חניתות ארכות בידיהם‪.‬‬

‫‪......‬‬ ‫ן‪\-‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫בין ה חו מ ה לחפיר הם תפסו עמדותיהם‪,‬‬

‫הבעירו שם אש‪ ,‬וכל איש ערך סעודת ערב‪.‬‬
‫ובן אטראוס הוליך את עדת מנהיגי האכאים‬
‫‪90‬‬ ‫אל צךיפו‪ ,‬וערך לפניהם סעוךה משבחת‪.‬‬
‫הם לכבוד ה מוכן לפניהם שלחו ידים‪.‬‬
‫ז־ •‬ ‫ד‪:‬‬ ‫•*•••‪*.‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ •‬

‫וכאשר למזון ולמ שקה את החשק השביעו‪,‬‬

‫פתח הזקן וטוה את עצתו באזניהם‪,‬‬
‫ז ‪ :‬״ •••‬ ‫‪:‬‬ ‫*־ ז‬ ‫•••‬ ‫‪77 : 1 1 - 7 -‬‬ ‫‪- 7‬‬

‫נסטור‪ ,‬שגם בעבר הוכיח תבונה מצטינת‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪/ 7‬־ ־ ־‪'.‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫״‬‫•‬

‫‪95‬‬ ‫בכונה ראויה נשא את דבריו לפניהם‪:‬‬

‫•‪*•:‬״‪.‬״‬ ‫‪77 :‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 5‬־‪7 7‬‬

‫״בן אטראוס נכבד‪ ,‬שליט הגברים‪ ,‬אגממנון‪,‬‬

‫בך אסים ואפתח‪ ,‬משום שאתה הוא המלך‬
‫להמוני אנשים וזאוס הפקיד בידיך‬
‫את השךביט וחקים‪ ,‬כדי ליעץ לכל אלה‪.‬‬
‫‪100‬‬ ‫לכן אתה הךאשון שחןב לדבר ולשמע‪,‬‬
‫ואף לבצע מח שבת אחר שלבו מצוה לו‬
‫דבר חיובי‪ .‬לזכותך יזקף כל מה שיציע‪.‬‬
‫*‪• 7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪11" 7 *1 :‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫**‬ ‫‪7 7‬‬

‫אגיד לכם מה בעיני הוא הטוב‪ .‬ואין איש‬

‫שיהגה מח שבה שהיא מועילה מדעה זו‪,‬‬
‫• ״ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* י‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫*‬
‫**‪.‬‬
‫־‪ ,.‬י‪.•: ,.‬‬

‫זה הדבר שח שבתי מזמן ומחזיק בו עדין‪,‬‬

‫מהיום שבו‪ ,‬צאצא זאוס‪ ,‬באת ואף לקחת‬
‫‪ 7‬־‪7 : 1‬‬ ‫‪ :‬־־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫*‪7‬‬
‫*•‬
‫•יו ‪:‬‬ ‫•י•‬ ‫״ ‪-‬‬

‫מצריף אכילס הזועם את נערתו בדיסאיס‪,‬‬

‫וזאת בנגוד לרצוננו‪ .‬אני אז בתקף בקשתי‬
‫שתותר‪ ,‬אבל את לבך הגאה לא הכנעת‪,‬‬
‫* ‪ :‬־ ‪' 7 :‬‬ ‫‪......‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫• •‬
‫‪110‬‬
‫בישת איש נעלה‪ ,‬נכבדגם לבני־האלמות‪.‬‬
‫‪7‬״‬ ‫‪• 5‬־ ‪: - 7‬‬ ‫־ *‬ ‫*‪7 1‬‬ ‫־‪:‬־*‪•.‬‬ ‫*‬ ‫‪7 :‬‬
‫המשלחת אל אכילס ‪223‬‬

‫כי גזלת ועוד בירד מתנתו‪ .‬אולם גם כרגע‬

‫ז־\ *‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־זיז‬ ‫‪11x1‬‬ ‫ז־ ‪ 1‬ז ‪1‬‬

‫בואו נחשב איך נשכנע אותו ונפיסהו‬

‫ן־ן• •‬ ‫•• ‪- • • 1 - 1 1‬‬ ‫‪ -‬ן‬

‫במתנות של חבה ובמלים רוחשות נעם‪.‬״‬

‫‪-‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫י *‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪~ 1‬‬

‫ואגממנוץ שליט הגברים השיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪115‬‬ ‫״זקן‪ ,‬לא בדית דבר בתאור טעיות שעורוני‪.‬‬
‫•‬ ‫•\ • ‪:‬‬ ‫ז \‬ ‫‪••1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז י‬ ‫ז ״‪ 11‬׳‬

‫השתגעתי‪ ,‬אינני מכחיש‪ .‬להךבה אוחזי נשק‬

‫שקול גבר אחד שזוכה לחבה מלב זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫•\‬ ‫• ••‬ ‫ז • ד‬ ‫־‪.‬י‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫•••*‪.‬־‬ ‫‪1 7‬‬

‫כפי שכעת הוקירו‪ ,‬והכריע את צבא האכאים‪.‬‬

‫ז ‪• - -‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•יי‬ ‫‪•: • :‬‬ ‫•י‬ ‫* ד ••‬
‫*‪.‬‬ ‫‪• 1‬‬

‫אכן התמסךתי לרגש נקלה מתוף תעתוע‪,‬‬

‫‪120‬‬ ‫אך ברצון אתקן ואציע לו כפר לאין־ספור‪.‬‬
‫אמנה לפניכם את מתנותי יקרות הערך‪:‬‬
‫שבע חצובות חדשות‪ ,‬בזהב עשרה טלנטים‪,‬‬
‫״‬ ‫־ ‪• : -‬‬ ‫‪7 x 1‬־ ז ז‬ ‫‪1‬‬
‫'‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫״• ‪-‬‬
‫•‬

‫עשרים קלחות נוצצות‪ ,‬ושנים־עשר סוסים‬

‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‪7 1‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*••‬

‫מוצקים‪ ,‬מנצחים‪ ,‬שזכו לפרסים ברגליהם‪.‬‬

‫‪....‬‬ ‫‪ - .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7; .‬‬ ‫־•• ‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫‪1‬‬
‫‪• 7‬‬

‫‪125‬‬ ‫לא בלי רכוש ולא בלי זהב יקר הוא הגבר‬
‫־•‪••.‬״•‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪77* :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*:‬‬

‫אשר‪.‬ישיג עשר גדול במדה שזכוני‬

‫הפרסים הרבים של סוסי מוצקי הטלפים‪.‬‬
‫־ ‪•- 7 :‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪" :‬‬ ‫־‬ ‫••י‬ ‫‪7‬־ •‬ ‫־ ‪• 7:‬‬

‫אוסיף שבע בנות לסבוס‪ ,‬בקיאות במלאכות זיד‪,‬‬

‫ביום בו האיש כבש את לסבוס הבנר־ה לבטח‬
‫‪130‬‬ ‫בחרתי בהן‪ ,‬כי על כל הנשים האפילו ביפי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* •‬
‫*‪.‬‬
‫*!‬‫•‪.‬‬ ‫‪ 7‬־‪* 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‪ :‬־‬

‫את אלה אתן לו‪ ,‬וביניהן גם את זו שגזלתי‪,‬‬

‫את בת בריסאוס‪ .‬ושבועה גדולה אשבע לו‪,‬‬
‫י‬ ‫•‪.‬־ ‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫‪:‬־‬

‫שלא עליתי על מטתה‪ ,‬ואתה לא שכבתי‪,‬‬

‫‪ 7‬־ ‪ • :‬״‬ ‫' ‪7 • :‬‬ ‫* ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫לפי המנהג אצל בני האדם‪ ,‬לאשה ולגבר‪.‬‬

‫‪••.•:‬״•‬ ‫‪7 *8‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫*‬
‫‪ 5‬׳‬ ‫״ יי'‬ ‫־ ־‪7 5‬‬ ‫‪:‬־‬

‫‪135‬‬ ‫כל זה שלו‪ ,‬ומיד‪ .‬וכמו כן‪ ,‬אם בני־האלמות‬

‫‪••*7 1 - 7‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫| י‬ ‫‪.‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬

‫_יךשו שנבזז את עירו הגדולה של פךיאמוס‪,‬‬

‫יגש אז !־על ספינתו‪.‬יעמיס כפי שרצוי לו‬
‫זהב וארד‪ ,‬לעת חלקת שלל האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪ :‬־ \‬ ‫••‬ ‫!‬ ‫׳‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪77‬‬

‫ואף יבחר לעצמו עשרים מנשי הטרדנים‪,‬‬

‫‪140‬‬ ‫שהן היפות ביותר אחף־ הלנה מאךגוס‪.‬‬
 ‫‪ 224‬שיר תשיעי‬

‫וכשנשוב לאכאיה‪ ,‬לאהנוס‪ ,‬שהיא שד הארץ‬

‫הוא יהיה חתני‪ ,‬ואותו אכבד עם אורסטס‪,‬‬
‫׳‬ ‫דו••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ז •‬ ‫• ‪•: :‬‬

‫בני האהוב שגדל וזוכה לטפוח בעשר‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫ז ז‬ ‫‪• 1‬‬

‫יש לי שלוש בנות בביתי הבנוי וקבוע‪,‬‬

‫‪7 -‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ :‬ז‬ ‫־ ז‬ ‫•‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ז‬ ‫ז־‬ ‫•‬

‫כףיסותמיס‪ ,‬לאח־יקה ןאיפיאנסה‪,‬‬

‫יבחר לו מהן את זו שיךצה ויקה ללא מיהר‬
‫אל בית פלאוס‪ ,‬ואף אוסיף לו פנדמיה‬
‫הךבה מתנות שאיש לא נתן כקזהשיא בת‪.‬‬
‫ואתן לו שבע עךים שרבים תושביהן‪:‬‬
‫קרדמילה‪ ,‬אנופה וחידה המצמיחה עשב‪,‬‬
‫פך י המקדשת‪ ,‬ןאנתיאה מקפת האחו‪,‬‬
‫איפיאה הנאה‪ ,‬ופדסוס ב שפע כרמיה‪.‬‬
‫ז‬ ‫*‬
‫‪ :‬ז •‪.‬‬ ‫‪ ••• :‬־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־ ז ז‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬

‫כל אלה בקךבת הים בגבול חולות פילוס‪,‬‬

‫ולאנשיהן‪.‬יש שפע בקר ו שפע עדרי צאן‪,‬‬
‫הם במתנותיהם כאחד האלים יכבדוהו‪,‬‬
‫ובצל שרביטו במכסות פוריות ישלמו לו‪.‬‬
‫־ ‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.‬‬ ‫* • ‪2‬‬ ‫־‪* 2‬‬ ‫‪:‬‬

‫זאת אקים עבורו‪ ,‬אם הוא‪.‬יניח לזעם‪.‬‬

‫שיותר‪ .‬רק הדס אינו מתרכך ואינו חס‪,‬‬
‫בוחלים בו‪.‬‬
‫‪• -2‬‬
‫האדם‬
‫ד ז־ ז‬
‫האלים ‪:‬בני‬
‫ד •• •‬
‫מכל‬ ‫לכן‬
‫■ד •• י • ז־‬

‫שיצית לי‪ ,‬הואיל ואני הבכיר בתור מלך‪,‬‬

‫ואף טוען שלפי לדתי אני הקודם לו‪.‬״‬
‫ונסטור הרכב מגרנה השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז ־‬ ‫• ד‪............................•:‬‬ ‫ד‬ ‫ד ־‬ ‫‪ :‬ע ‪:‬‬

‫״בן אטראוס נכבד‪ ,‬שליט הגברים‪ ,‬אגממנון‪,‬‬

‫אין לזלזל עוד במתנותיך למלך אכילס‪.‬‬
‫אך בואו נבחר אנשים שבלי להתמהמה‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪2‬‬ ‫•••‬ ‫י ד •‬ ‫‪ 2‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪2‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫‪.‬ילכו אל צריפו של אכילס בנו של פלאוס‪.‬‬

‫ואולי אני אתבונן ואבחר‪ ,‬בתקוה שיאותו‪.‬‬
‫ראשית שילך כמנחה פויניקס בחיר זאוס‪,‬‬
‫ואיאס הגדול עם אודיסאוס האלוהי ילווהו‪.‬‬
‫‪ 2‬־‬ ‫ד‪•/:‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫־ ז‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬

‫וגם כרוזים יצטרפו‪ ,‬אודיוס ואוריבטס‪.‬‬

‫‪. . . . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫•‪2X2‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪ 2‬־‬
 ‫המשלחת אל אכילס ‪225‬‬ ‫־ ‪19 6‬‬

‫יובאו לת־ינו המים‪ ,‬וצוו שיקפידו על אלם‪,‬‬

‫ונתפלל בתקוה לחמלה אל זאוס בז קרונוס‪.‬״‬
‫‪1:‬‬ ‫׳‪.‬־‪1‬‬ ‫■‬
‫;‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫ן ••• ‪:‬‬ ‫‪:•:‬יד‬ ‫‪:•:‬־••‬

‫כך אמר ודבריו התקבלו על דעת היתר‪.‬‬

‫־••••ד‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: 1‬‬
‫■ ! ־‬ ‫דד‬ ‫ן‬ ‫ד־‬ ‫די‬

‫ואז כרתים יצקו על ידיהם את המים‪,‬‬

‫׳‬ ‫־־ • •‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪*.•••:‬‬ ‫־‬ ‫ד ‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫גד‬

‫‪175‬‬ ‫מלאו הנערים קערות במשקה עד שפתים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ־ ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫‪••• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬ד‬
‫‪:‬‬ ‫־‪ 5‬ד•‬ ‫• ‪:‬‬

‫חלקו‪ ,‬ותחלה טפ טפו לכל איש לגביע‪.‬‬

‫‪-‬ד •‬ ‫•‬ ‫‪:‬ד‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪ • :‬ד‬ ‫• ‪7 1 :‬‬

‫ולאחר שנסכו ושתו לרתה מהייזי‬

‫ןצאו מצו־יפו של אגממנון בנו של אטראוס‪.‬‬
‫והרבה הוראות חלק להם נסטור מגרנה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ \... .‬״‬ ‫‪ ...‬ן‬ ‫ז ע‬ ‫ז ־ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪180‬‬ ‫רומז במבט לכל איש‪ ,‬ובפרט לאודיסאוס‪,‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪ :‬־ ד‬

‫שינסו לשכנע את בן פלאוס שאין בו דפי‪.‬‬

‫וכך שניהם צעדו* על חוף הןם _רב הגעש‪,‬‬
‫מךבים לבקש בתפלה לאוחז ומךעיד הארץ‬
‫שיקנו בנקל את לבו הגאה של נכד איאקוס‪*.‬‬
‫‪185‬‬ ‫הם באו אל צריפי המירמידתים וספינותיהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫! *‬ ‫*‬ ‫‪* :‬‬ ‫־ *‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫••‬ ‫ד‬

‫ומצאוהו מנעים לנפשו בנבל מרטיט צליל‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪. 5‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ן ־ ‪:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫זד‬

‫נאה‪ ,‬מעצב בחן‪ ,‬שקבוע בו גשר מכסף‪,‬‬

‫שלל שלקח כשהךס את עירו של אאטיון‪***.‬‬
‫בו הנעים ללבו‪ ,‬מזמר על תהלת אנשי חיל‪,‬‬
‫־ ־ ‪7‬‬ ‫־ ‪• *:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫־‬ ‫י ‪. . - .‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫•ן•‬

‫‪190‬‬ ‫ואלו פטרוקלוס ישב ממול לבדו ובלי הגה‬

‫ד‪•/‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫ד *‬ ‫‪1:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪*:‬‬

‫המתין עד אשר ןחדל לזמר נכד איאקוס‪.‬‬

‫והם התקרבו‪ ,‬אודיסאוס האלוהי לפניהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫ד ‪•.1‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬די‪:‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫עמדו ממולו‪ ,‬ואכילס מפתע בקפיצה קם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד‪1‬‬ ‫• ‪ • ! :‬ד‬ ‫ז ד‬ ‫\‬ ‫״‬ ‫׳ ‪• • :‬‬ ‫•‬ ‫ד‪:‬‬

‫אוחז את הנבל‪ ,‬עזב את המקום שישב בו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫••• ד ־‬ ‫־ ד ‪1‬‬ ‫•••‬ ‫ד־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ •• ־‪.‬־‬

‫‪195‬‬ ‫וכך למראה הבאים נעמד גם פטרוקלוס‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‪.•:•.‬־־‬ ‫־ ד ־‬ ‫‪:‬־ ‪•• :‬‬ ‫‪:‬־י!‬

‫ברך את שניהם ואמר אכילס מהיר הרגלים‪:‬‬

‫‪ :‬־•‬ ‫ד־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫•••־ י‬

‫* הכוונה לאיאס ולאודיסאוס‪ ,‬שהיו מנהיגים ושליחים בעלי סמכות‪ .‬פויניקס‬

‫צורף למשלחת בגלל קשריו לאכילס‪ ,‬ואכן לאחר מכן הוא נשאר עם אכילס‪,‬‬
‫ולא שב עם השליחים‪.‬‬
‫** הוא אכילס‪.‬‬
‫*** העיר ־ תבה‪ .‬אאסיון היה אביה של אנדרומכה‪.‬‬
‫י־־ד‬
 ‫‪-197‬‬ ‫‪ 226‬שיר תשיעי‬

‫״שלום‪ ,‬אתם ידידי‪ ,‬ודאי רב הצרף שבאתם‪,‬‬

‫שניכם‪ ,‬שעל אף זעמי יקדים לי מכל האכאים‪.‬״‬
‫כך אמר אכילס האלוהי‪ ,‬הוליך אותם פנימה‪,‬‬
‫‪0‬‬ ‫הושיב על כסאות ש שטיחי א ת מן מעליהם‪,‬‬
‫ומיד פנה אל פטרוקלוס שהיה בסמוך לו‪:‬‬
‫•‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ז ז‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ ן‬ ‫•••‬ ‫ד ז‬ ‫• ז‬

‫״הנח את כד הממסך הגדול‪ ,‬בן מנויטיוס‪,‬‬

‫מהל את היין סמיך‪ ,‬ולכל אחד מזג גביע‪,‬‬
‫כי בצל קורתי ידידים יקדים לי אני מארח‪.‬״‬
‫‪205‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬ופטרוקלוס נשמע לרעהו‪.‬‬
‫והוא שם קרש חתוך גדול לאור השלהבת‪,‬‬
‫שטח גב של כבשה ןגב של עז מדשנת‪,‬‬
‫ואף בשר שדרתו של חזיר מגדל עוטה חלב‪.‬‬
‫אכילס האלוהי בתר‪ ,‬ואחז בבשר אוטומדון‪,‬‬
‫‪210‬‬ ‫קצץ היטב ועל שפודים קבע נתח־נתח‪,‬‬
‫ובן מנויטיוס‪ ,‬האיש הדומה לאל‪ ,‬הבעיר אש‬
‫גדולה‪ .‬וכשהאש דעכה‪ ,‬אכילס פזר את‬
‫•••‬ ‫• ••‬ ‫״‬ ‫־ •‬ ‫׳‬ ‫ז ‪:‬־ ז‬ ‫ז ••‬ ‫‪•; :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫הגחלים‪ ,‬את שפוךיו ערך לצליה מעליהם‪,‬‬

‫תמך אותם על אבנים‪ ,‬ןזרה את מלח הקדש‪,‬‬
‫‪215‬‬ ‫וכשצלה‪ ,‬ועל מגשים את נתחי הבשר שם‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ד •‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ •••:‬ד ד‬

‫לקח את הלחם פטרוקלוס ובסלסלות חן‬

‫הביא לשלחן‪ ,‬ואת המנות חלק אז אכילס‪.‬‬
‫מול אודיסאוס האלוהי ליד הקיר שמנגד‬
‫הוא עצמו התישב‪ ,‬ובקש מרעהו פטרוקלוס‬
‫‪220‬‬ ‫להקריב לאלים‪ ,‬וזה השליך לאש נתחי זבח‪.‬‬
‫הם לכבוד המנח לפניהם שלחו ידים‪.‬‬
‫ז־ •‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫• ‪. ••*:‬־‬ ‫־ ‪.‬יד‬ ‫־*‬

‫וכאשר למזון ולמשקה את החשק השביעו‪,‬‬

‫איאס הנהן לפויניקס‪ .‬הבחין בכך אודיסאוס‬
‫האלוהי‪ ,‬מלא את גביעו‪ ,‬וב‪.‬ךך את אכילס‪:‬‬
‫‪225‬‬
‫״לחייך‪ ,‬אכילס‪ ,‬בסעוךה הנחלקת בלי דפי‬
‫אין מחסור‪ ,‬לא בצריף אגממנון בן אטראוס‬
‫המשלחת אל אכילס ‪227‬‬ ‫‪ 22‬־ ‪2 5 6‬‬

‫מנחים לפנינו‬
‫‪ 1‬ד ••‬ ‫*י▼•‬
‫ולא באן אצלך‪ .‬הרבה מטעמים‬
‫־ •‬ ‫•‪1‬‬ ‫״‬ ‫־־‪8‬‬ ‫‪1 : 8 •/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫כדי שנשבע‪ .‬אך לא סעון־ה נעימה היא עסקנו‪,‬‬

‫אלא‪ ,‬יקיר זאוס‪ ,‬זוהי צרה חמורה שבפחד‬
‫‪■•:•/‬־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬־‬ ‫זז‬ ‫*‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ ■‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪/‬־‬

‫‪230‬‬ ‫עינינו רואות‪ .‬ספק אם נושיע את ספינותינו‬

‫המוצקות‪ ,‬או שהן‪.‬יהךסו‪ ,‬אם לא תאזיר עז‪.‬‬
‫מחניהם‬ ‫־‪:‬־••‪•/‬‬
‫ליד הספינות והחומה קבעו את‬
‫‪•/‬‬ ‫ז‪: 1‬‬ ‫ד‬ ‫‪ 8‬־‬ ‫־‪• 8‬‬ ‫‪8‬־‬

‫‪ •/‬י‬
‫טרוינים גאים ופלגות הפאר של תומכיהם‪,‬‬
‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫‪/‬־‬ ‫־ ‪• :‬־‬ ‫‪\ 8‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫ז־‬ ‫‪8‬‬

‫הרבה מדורות בשטח צבאם הם הבעירו‪,‬‬

‫י‬ ‫• ‪• 8‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫* ־‬
‫‪/‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‪•• 8‬‬

‫‪235‬‬ ‫בטוחים שאל הספינות השחורות בנקל‪.‬יהן־פונו‪.‬‬

‫זאוס בן קרונוס שולח ברקים כסימן טוב‬
‫לימינם‪ ,‬בעוד הקטור גאה ושכור מריב כוח‬
‫עט מתפרע‪ ,‬בוטח בזאוס‪ ,‬ולא מכבד עוד‬
‫לא אנשים לא אלים‪ ,‬כי כלו חדור טרוף זעם‪.‬‬
‫‪240‬‬ ‫הוא מתפלל שאאוס האלוהית חיש תפציע; > ‪-4‬‬
‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז ‪71‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫־ ־־‬ ‫• ‪:‬‬

‫ומאים לקצץ את קצות וךכתי ספינותינו‪,‬‬

‫אותן ישריף באש טוךפנית‪ ,‬ואת האכאים‬
‫המביהלים מחמת העשן‪.‬יהרג לצדיהן‪.‬‬
‫מכל זה יש פחד נורא בלבי‪ ,‬שמא יגשימו‬
‫׳‬ ‫־‪8‬‬ ‫‪▼* / ' • * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫~ ~‬ ‫*‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■‬

‫‪245‬‬ ‫את איומיו האלים‪ ,‬ונגזר גורלנו לגוע‬

‫‪-‬‬ ‫ץ‬ ‫'‪:•:‬־•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הךחק מאךגוס המכלכלת סוסים‪ ,‬באיליוס‪.‬‬

‫אז קום‪ ,‬אם בו־צונך‪ ,‬ואף באחור‪ ,‬להציל את‬
‫בני האכאים היגעים מ שאת הטרוינים‪.‬‬
‫‪8 - 1‬ד­‬ ‫• ‪8‬‬ ‫‪ -‬ן ‪...‬‬ ‫ז ‪ -‬־ ‪.‬‬ ‫‪- :‬‬

‫גם עליך הצער יבוא בעתיד‪ ,‬ולא תמצא עוד‬

‫‪••7‬‬ ‫•‬ ‫״‪8‬‬ ‫‪ •/‬ד •‬ ‫ד‬ ‫־ ־־ ־‬ ‫י‬ ‫ד ‪•/‬‬

‫‪250‬‬ ‫תרופה לאסון שקרה‪ .‬ןלכן הךבה לפני כן‬

‫חשב איך תגן מהיום הנודא על התאים‪.‬‬
‫‪.‬יקירי‪ ,‬הן פלאוס אביך ודאי המליץ באזניך‬
‫ביום בו שלח אותך מפתיה אל אגממנון‪:‬‬
‫׳בני‪ ,‬אשר לעצמה‪ ,‬אתנה והרה יתנו זאת‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫•• ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪255‬‬ ‫אם הץ יךצו‪ ,‬אולם אתה בדוץף תשים רסן‬

‫הגאה‪ ,‬כי רגש חבה אין כמוהו‪.‬‬
 ‫‪ 228‬שיר תשיעי‬
‫־‪,*6‬‬ ‫‪251‬‬
‫המנע מקטטה רוחשת זדרץ‪ ,‬ויותר יכבדוך‬
‫גם הצעירים וגם הזקנים שבין האמיאים‪.‬׳‬
‫כך צוה הזקן‪ ,‬ושכחת‪ ,‬אבל גם כרגע‬
‫חד־ל‪ ,‬הנח לחרון הממרר את הלב‪ .‬אגממנון‬
‫‪60‬י‬
‫חנניק לך מתנות יקרות‪ ,‬אם תךפה מהזעם‪.‬‬
‫אז בוא‪ ,‬אם תךצה‪ ,‬הקשב‪ ,‬ואמנה באץניך‬
‫את המתנות שהבטיח לך בצריפו אגממנון‪:‬‬
‫שבע חצובות חדשות‪ ,‬בזהב עשרה טלנטים‪,‬‬
‫י‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫נ־‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫׳‬ ‫ו־ ‪7‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬

‫עשרים קלחות נוצצות‪ ,‬ושנים־עשר סוסים‬

‫‪265‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪•* :‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1-‬ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬

‫מוצקים‪ ,‬מנצחים‪ ,‬שזכו לפרסים ברגליהם‪.‬‬

‫לא בלי רכוש ולא בלי זהב יקר הוא הגבר‬
‫־ ז זו‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫אשר ישיג לעצמו עשר גדול במרה זו‪,‬‬

‫‪ :‬־‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*•‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫*־•‪•.‬־•‬

‫כי _רבים הפו־סים שזכו ברגליהם סוסי אגממנון‪.‬‬

‫‪270‬‬ ‫יוסיף שבע בנות לסבוס‪ ,‬בקיאות במלאכות ןדי‬
‫ביום שכבשת את לסבוס הבנדה לבטח‬
‫הוא בחר בהן‪ ,‬כי על כל הנשים האפילו ביפי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫*‪7 1‬‬
‫‪.• 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫את אלה יתן‪ ,‬ואת זו שגזל וחזיר אתן‪.‬יחד‪,‬‬

‫את בת בךיסאוס‪ .‬ובשבועה גדולה הוא‪.‬יבטיח‬
‫‪275‬‬ ‫עלה‪ ,‬ואתה לא שכבכלל‪,‬‬
‫‪ 7‬־ !‪7‬‬ ‫׳ ‪7 * :‬‬ ‫‪77‬‬
‫שעל מטתה לא‬
‫• ‪7 7‬‬ ‫* ־‬
‫*‪.‬‬

‫לפי המנהג הרגיל‪ ,‬אדוני‪ ,‬לאשה ולגבר‪.‬‬

‫ו זי •••‬ ‫‪7 • :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫׳ ‪1‬־‬ ‫‪ 77‬־‬ ‫־ • ‪7:‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫כל זה שלך‪ ,‬ומיד‪ .‬וכמו כן‪ ,‬אם בני־האלמות‬

‫עירו הגדולה של פריאמוס‪,‬‬
‫‪•:‬‬ ‫•י•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ן‬ ‫•‬ ‫•••‬
‫ירשו שנבזז את‬
‫•‪.‬־ • ‪:‬‬ ‫־‪:‬‬

‫תגש אז ועל ספינתך תעמיס לפי החשק‬

‫זהב וארד‪ ,‬לעת חלקת שלל האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬־ ־ *‬ ‫‪:‬־‬ ‫ד \ ־‪1‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫׳‬ ‫‪77:‬‬ ‫‪77‬‬

‫ובחר לעצמך עוד עשרים מנשי הטתינים‪,‬‬

‫שהן היפות ביותר אחרי הלנה מארגוס‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫"‬ ‫‪ ■:‬־‪7 *.‬‬ ‫ן‪ -‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•״• •• ‪1‬‬

‫וכשנשוב לאכאיה‪ ,‬לארגוס‪ ,‬שהיא שד הארץ‪,‬‬

‫‪ 77 7‬י‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫! ־‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 5‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫אתה תהיה חתנו‪ ,‬ואותך ןכבד עם אורסטס‪,‬‬

‫‪285‬‬
‫בנו האהוב שגדל תוכה לטפוח בעשר‪.‬‬
‫•״•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪7‬־‬
‫•‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪:‬‬

‫יש לו שלוש בנות בביתו הבנוי וקבוע‪,‬‬

‫‪ -‬׳‬ ‫‪17 1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪229‬‬ ‫א ל א כי ל ס‬ ‫המשלחת‬ ‫‪316-287‬‬

‫כריסותמיס‪ ,‬לאוז־יקה ואיפיאנסה‪,‬‬

‫מהר‬
‫‪-‬‬
‫והבא ןללא‬
‫••‬
‫שתרצה‬
‫• •‪•/ 1‬‬
‫•‬‫•‬
‫מהן ‪•/‬את זו‬
‫*‪1‬‬‫•• ‪/‬‬
‫בחר‬
‫־‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫ן‬

‫אל בית פלאוס‪ ,‬והוא אף יוסיף לך כנדתיה‬

‫‪290‬‬ ‫הךבה מתנות שאי ש לא נתן כשהשיא בת‪.‬‬
‫ואף יתן לך שבע עדים שרבים תושביהן‪:‬‬
‫קררמילה‪ ,‬אנופה והירה ה מצ מיח ה עשב‪,‬‬
‫פרי המקדשת‪ ,‬ואנתיאה מקפת האחו‪,‬‬
‫איפיאה הנאה‪ ,‬ופדסוס ב שפע כרמיה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪,.,‬‬ ‫וז‬ ‫ד ־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪1 -‬‬

‫‪295‬‬ ‫כל אלה בקךבת הים בגבול חולות פילוס‪,‬‬

‫ולאנשיהן‪.‬יש שפע בקר ו שפע עדרי צאן‪.‬‬
‫הם במתנותיהם כאחד האלים יכבדוך‪,‬‬
‫ובצל שלביטך ממכסות פוליות תהנה אז‪.‬‬
‫זאת הוא יקים עבולך‪ ,‬אם תניח לזעם‪.‬‬
‫‪300‬‬ ‫אך אם בלבך ללא תקנה שנוא בן אטראוס‪,‬‬
‫הוא ואף מתנותיו‪ ,‬רחם לפחות על כל יתר‬
‫‪......‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬

‫האכאים היגעים במחנה‪ ,‬והם ירקירוף‬

‫כאל‪ .‬צפוי שתשיג גדלה רבה בעיניהם‪.‬‬
‫‪.......‬‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫־־‬ ‫זו‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫תכריע את הקטור‪ ,‬שיתקרב דגי ע אליך‬

‫‪305‬‬ ‫בטרופו העור‪ ,‬כי אין לדבריו איש שוה לו‬
‫ז‪...‬‬ ‫•‬ ‫ז־ ‪7‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״•‬ ‫ז י ״‬ ‫‪:‬‬

‫בין כל הדנאים שבאו לכאן בספינותיהם‪.‬״‬

‫ואז אכילס מהיר הרגלים השיב ואמר לו‪:‬‬
‫* ד ־־‬ ‫••״‬ ‫־ •‬ ‫ז ־ ‪:‬‬ ‫ן •‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫! ז‬

‫״בן לאךטס וצאצא זאוס‪ ,‬אוליסאוס פקח‪,‬‬

‫עלי להגיד את ךברי בפה מלא ובתיקף‪,‬‬
‫‪310‬‬ ‫כפי שאני מתכון וכפי שיצא אל הפעל‪,‬‬
‫שלא תשבו לפני למלמל זה אחרי זה‪.‬‬
‫זי‬ ‫נ ־ ‪*,‬‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬

‫כי שנוא בעיני אותו איש כמו שערי הדס‪,‬‬

‫־ *־־••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫*‬
‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬

‫זה שמסתיר מח שבה בלבו ומשמיע אחרת‪.‬‬

‫זוזי‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬

‫וכך אדבר אליכם כפי שרוחי מחיבת‪:‬‬

‫• זי זי‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫זו‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•\‬ ‫‪ 1‬־ ••‬ ‫••‬ ‫‪—:‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪315‬‬ ‫אינני חושב שאותי אגממנון יוכל לשכנע‪,‬‬

‫ולא שאר ה ת אי ם‪ ,‬כי שום תודה לא נתנת‬
‫זי זי‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪ 230‬שיר תשיעי‬
‫‪ 7‬י ‪-3‬י<‪4‬‬
‫על לחימה עקשנית ללא הרף נגד אויביכם‪.‬‬
‫חלק דומה‪.‬י ש למהסס ולזה שלוחם בעז‪.‬‬
‫והכבוד שמור בשוה לפחדז ולאמיץ לב‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫§‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪ :‬ז־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־ ז‬ ‫‪:‬‬

‫מת בדומה האי ש הבטלן כמו גבר רב מעש‪.‬‬

‫‪320‬‬
‫ולי אין שכר מכל מכאובי שנשאתי בנפש‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫משליך את נפשי ונלחם קרב אחרי קרב‪.‬‬

‫כמו צפור שעבור גחלי ם בלי נוצה מלקטת‬
‫•י ?וי זו‬ ‫‪:‬‬ ‫זי‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ד •‬ ‫‪:‬־‬ ‫•״•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫פתותי מזון פה ושם‪ ,‬מה שעולה לה בסבל‪,‬‬

‫‪325‬‬
‫ככה אני הךבה לילות את עיני לא עצמתי‪,‬‬
‫כשם שבליתי בקרב ימים על ימים עקבי דם‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪1‬״‬
‫ד\‬ ‫ד•‬ ‫־‬ ‫ד•‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫״‬ ‫!‬

‫נלחם נגד גברים אחרים בעבור נשותיהם‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪ -‬ן‪-‬‬ ‫ן‪... -‬‬ ‫‪ 1‬ל■‬ ‫• ‪■? :‬‬

‫תריסר ערי אנשים בזזו ספינותי‪ ,‬ובארץ‬

‫•‬ ‫ז ד‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ־ ז־‬ ‫ד••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אמנה אחת־עשרה ב מ חוז טרויה עבת הרגב‪.‬‬

‫זד ד‬ ‫ז־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•••‪••:‬‬ ‫‪ -‬־‬ ‫ע ן •״•‬

‫‪330‬‬ ‫מכל הערים לקחתי הךבה אוצרות יקרי ערך‪,‬‬

‫ואת כל זה מסךתי לידי אגממנון בן אטראוס‪.‬‬
‫והוא שחכה מאחור ליד הספינות המהירות‪,‬‬
‫היה מקבל‪ ,‬מחלק במקצת‪*! ,‬שומר לו בשפע‪.‬‬
‫חלק נתן כפרסים לאיזה גבור או למלך‪,‬‬
‫‪335‬‬ ‫!־הם‪.‬יציבים ביךם‪ .‬רק ממני בין כל האכאים‬
‫לקח ומחזיק באשה אהובה‪ .‬שיבשם לו‪,‬‬ ‫־‬ ‫ד ןץ‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫ז ־‬

‫ישכב לצדה‪ .‬אבל לשם מה ילחמו הארגיאים‬

‫•‬ ‫״‬ ‫ז *‪1‬‬ ‫• ז ו ‪-‬‬ ‫ז־‬ ‫‪ :‬־ ד‬ ‫*•ז‬ ‫• ‪ :‬־‬

‫נגד בני טרחה? מדוע אסף והביא בן אטראוס‬

‫צבא למקום? האם לא אך ו_רק למען הלנה‬
‫‪340‬‬ ‫יפת השער? האם בעולם רק בני אטראוס‬
‫אוהבים את נשיהם? הן כל איש ראוי ופקח‬
‫אוהב את אשתו ודואג לשלומה‪ ,‬וגם אני כך‬
‫אהבתי אותה בלבי‪ ,‬אם כי בחנית רכשתיה‪.‬‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫!־ •‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪ . . .‬״ ‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‬

‫עכשו‪ ,‬לאחר שלקח לי את פרס הכבוד וךמני‪,‬‬

‫‪345‬‬ ‫אל ינסה לשכנע אותי‪ ,‬שמכיר היטב מיהו‪.‬‬
‫שיועץ עם שאר המלכים ןאתך‪ ,‬אוךיסאוס‪,‬‬
‫המשלחת אל אכילס ‪231‬‬

‫איך להדיף מעל הספינות את האש האוכלת‪.‬‬

‫אמנם בהעךרי הךבה עבודות הוא בצע‪,‬‬
‫הנה בנה לו חומה וכרה חפיר לפניה‪,‬‬
‫ז׳‬ ‫‪:‬ז ד‬ ‫‪:‬־־ •‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫דד‬ ‫• ••‬

‫‪350‬‬ ‫גדול ורחב‪ ,‬וקורות מחדדות העמיד בו‪.‬‬ ‫\ ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪1 :‬‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫ד‬

‫אלא שהוא לא יוכל לחסם את עצמת הקטור‬

‫קוטל הגברים‪ .‬כל עוד לחמתי בין האכאים‪,‬‬
‫הקטור לא שש מחוץ לחומות לערך קרב‪,‬‬
‫רק אל שערי סקיאה ואל עץ האלון הוא הגיע‪.‬‬
‫‪355‬‬ ‫פעם חכה שם לבד‪ ,‬ובקשי נמלט כשתקפתי‪.‬‬
‫אבל לא אלחם עוד נגד הקטור האלוהי‪,‬‬
‫מחר אזבח לזאוס ולכל האלים‪ ,‬אעמיס את‬
‫•יי•‬ ‫־ ן־ •‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ז־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪ : •:‬־‬ ‫ז‬ ‫ד‬

‫כל הכבדה על ספינותי‪ ,‬אגררן אל המים‪,‬‬

‫ואם תךצה ןאתה מתענין‪ ,‬תךאה לפני שחר‬
‫‪360‬‬ ‫על פני הלספונטוס רוחש הדגים איך‪.‬יפליגו‬
‫כל ספינותי‪ ,‬וחותרים להוטים על ספסליהן‪.‬‬
‫ואם מךעיד הארץ המהלל זיקל את השיט‪,‬‬
‫ביום השלישי אגיע אל פתיה עבת הרגב‪.‬‬
‫השארתי שם רכוש רב כשלכאן התגלגלתי‪.‬‬
‫• ‪ :‬־ ן ־ ‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪: ••• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־‪• :‬‬

‫‪365‬‬ ‫וזהב‪ ,‬ארד אדמדם‪ ,‬ונשים יפות מחגירת‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪ :‬ד •‬ ‫־‬ ‫׳ ד ד‬ ‫‪:‬דד‬

‫ובתל אפךפר אוביל מכאן כחלקי במלקוח‪.‬‬

‫אבל את פרס הכבוד‪ ,‬אותו איש שנתן לי‬
‫לקח מידי בחןרה בגסות‪ ,‬השליט אגממנון‬
‫בן אטראוס‪ .‬אז לך‪ ,‬תדוח לו כפי שצויתי‪,‬‬
‫‪370‬‬ ‫ובגלוי‪ ,‬שיגיבו בכעס גם שאר האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד ‪. - -‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫•••ד •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫אם הוא חולם ששוב ירמה איזה ת אי‬

‫כ ה תלו בלי בושה; אך הוא לא _יךהיב עז‬
‫להסתכל בפני‪ ,‬אם כי חצוף הוא ככלב‪.‬‬
‫לא אצטרף אליו בעצה ולא אנקיף אצבע‪,‬‬
‫‪375‬‬ ‫הוא רמה אותי‪ ,‬פגע‪ ,‬ושוב לא יתעתע‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫• ד‬

‫בדבוריו‪ .‬אז די‪ ,‬שילך מךצונו אל ההרס‪,‬‬

 ‫‪ 232‬שיר תשיעי‬

‫פי זאוס המ_יעץ גזל לו כליל את השכל‪.‬‬

‫את מתנותיו אני מתעב‪ ,‬ובעיני אין לו ערך‪,‬‬
‫גם אם פי עשרה או פי עשרים יעניק לי‬
‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ‪ :‬־ ז ד‬

‫מךכושו עתה‪ ,‬וגם אם ימצא ויוסיף עוד‪,‬‬

‫הון שמגיע אל אוךכומנוס ואף אל תבי‬
‫במצרים‪ ,‬שם אוצרות מנחים בכל בית ־‬
‫‪■-‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫\ ז •‬ ‫ז־‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫ן ־ ‪ :‬־ •‬

‫ולעיר מאה שערים‪ ,‬ומגיחים מכל שער‬

‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאתים גברים‪ ,‬כל איש עם סוסים ועם רכב;‬

‫אף אם יתן לי הךבה כאבק או גךגרי חול‪,‬‬
‫גם אז את נפ שי אגממנון לא ישכנע‬
‫עד שיגמיל לי על העלבון פוצע הנפש‪.‬‬
‫ואת בתו לא אשא לא שה‪ ,‬וגם אם ביפי‬
‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫נ ־‬ ‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* •‬ ‫ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫ן•••‬

‫היא מתחרה עם האלה הזהבה‪ ,‬אפרודיטה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫ד ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ובמלאכות היא בקיאה כאתנה אפרת העין‪,‬‬

‫גם אז לא אשאנה‪ .‬יבחר לו מבין האכאים‬
‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪1‬‬ ‫*״•‬ ‫־‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪ ••• 7‬ז‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬

‫אחר שימצא לראוי והוא יותר מלך ממני‪.‬‬

‫ואם האלים יקימו את ח_יי ואגיע הביתה‪,‬‬
‫פלאוס עצ מו יחפ ש לי אשה‪ .‬כי בין האכאים‬
‫‪.‬יש לא מעט נערות ברחבי הלס ופתיה‪,‬‬
‫בנות אנשים נכבדים‪ ,‬שמגנים על עריהם‪.‬‬
‫‪. . . . 7‬‬ ‫־‬ ‫׳‪• * : ,,‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪• 7 5‬‬ ‫*־ ‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאלה אבחר לא שה את האחת שארצה בה‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫••••‪*.* :•.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫; •‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־ ‪:‬‬ ‫•• •• *‪.‬־‬

‫לבי הגאה מפציר בי לא פעם לבחיר שם‬

‫אשה שאשא‪ ,‬זו שתתאים ככלה וכבת זוג‪,‬‬
‫ובנכסיו של פלאוס אבי הזקן למציא נחת‪.‬‬
‫כי בעיני לא שקול לחיים ואף לא כל העשר‬
‫שלפי ה שמועה צברה איליוס המשגשגת‪,‬‬
‫־‪ :‬־‪ .• ¥ :‬־‬ ‫•‬ ‫־‬
‫‪1‬‬‫ד ‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••• ‪• :‬‬

‫פעם בימי ה שלום‪ ,‬טרם באו בני האכאים‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד־‪ .‬־‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫־‬

‫ואף לא אוצרות האל הקשת‪ ,‬פויבוס אפולון‪,‬‬

‫אלה שמפ תן האבן גודר‪ ,‬בין סלעי פיתג*‬

‫שמה הקדום של דלפי‪ ,‬מקום מקדשו החשוב של אפולון‪.‬‬ ‫*‬

 ‫המשלחת אל אכילס ‪233‬‬ ‫‪ 3 5 - 4 0 6‬י׳‬

‫כי פרים וכבשים שמנות משגים גם בגזל‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 1‬עיוו‬ ‫־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫\‬ ‫ו ״‬ ‫־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫ד •‬

‫הצו מ ת וסוסים זהבי רעמה נתז להררית‪,‬‬

‫־‬ ‫•‬ ‫״ ‪1* 1 1 7‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪ \ 1‬־'‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־‬

‫אך נפש אדם אינה שבה‪ ,‬אין היא נשךז־ת‬

‫או בהשג יד‪ ,‬מאז שחצתה את גדר השנים‪.‬‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫* ‪7 1 7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫׳ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪" 7 1‬‬

‫‪410‬‬ ‫תטיס אמי האלה כסופת הרגלים אומרת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬־ ‪1‬־ •‬ ‫־־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬״ ‪7‬‬ ‫׳ ־‬ ‫׳‬

‫ששני גורלות יובילו אותי אל תכלית המות‪:‬‬

‫־ ‪-*7‬ו‬ ‫־ ‪*1‬‬ ‫ע‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ••‬

‫אם אשאר כאז ואלחם מול עיר הטרדנים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪*7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪.* 1 1‬־ ‪• 7‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬״‬

‫אבוד יום שובי‪ ,‬אך אשיג תהלה לא נשכחת;‬

‫ומאיךך‪ ,‬אם אשוב אל ביתי ולאךמת המולדת‪,‬‬
‫‪415‬‬ ‫תהלתי הנאה אבודה‪ ,‬אבל חיי ימשכו עוד‬
‫־ ־ ' ‪1 7‬‬ ‫' ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫־‪77‬‬ ‫* ־ ‪ 7‬׳‬

‫זמן ךב‪ ,‬ולא תמהר להגיע אלי תכלית מות‪.‬‬

‫וזה הדבר אשר גם לכלכם הייתי מציע‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫־ •‬ ‫•‬ ‫‪* 7‬‬ ‫י \ ‪•/ 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫־‪7 7‬‬ ‫*‪•/‬‬

‫הפליגו אל בתיכם‪ .‬כי לא תראו את קצה של‬

‫‪7‬‬ ‫‪71‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•*7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪ 8‬־‬

‫איליוס הנשאה‪ .‬הן מסוכך בזרועו מעליה‬

‫‪7‬‬ ‫* ‪•• 7‬‬
‫*‬ ‫־‪1‬‬ ‫*‪1‬‬
‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"‬ ‫־* ‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫׳‬

‫‪420‬‬ ‫ולצבאה שב האמץ‪.‬‬ ‫הר תק‪,‬‬ ‫זאוס המךעים‬

‫ובכן‪ ,‬אתם‪ ,‬לכו בחזךה אל טובי האכאים‪,‬‬
‫שאו את תשובתי‪ ,‬כי להם הסמכות כזקני עם‪.‬‬
‫־‬ ‫‪"1‬‬
‫‪1•1‬‬ ‫־ ־ ‪1‬‬ ‫‪*.*7‬‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫‪ 7‬׳‬ ‫‪1‬‬

‫מוטב ימצאו רעיוז טוב יותר ודרך אחרת‬

‫‪? • * - 91/1/1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫•* ‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫שתאפשר להציל את הצי ואת צבא האכאים‬

‫‪ 7‬־ ־ ׳‬ ‫‪7 1‬‬ ‫* ‪•/‬‬ ‫־*‬ ‫־‪,.‬‬ ‫‪ 1‬־ •‬ ‫"‬ ‫‪/‬׳ ‪ 1‬־ ‪1‬‬

‫‪425‬‬ ‫לוד הספינות החלולות‪ .‬כי אין שום תועלת‬

‫במה שהציעו‪ ,‬הואיל ואני עוד רותח מזעם‪.‬‬
‫אך את פויניקס השאירו אצלי‪ ,‬מוטב שיישן כאן‪,‬‬
‫כדי שיוכל בספינות ללוות אותי אל ארצנו‬
‫"‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫־‬ ‫•״•‬ ‫‪" 1‬‬

‫למחרת‪ ,‬אם ירצה‪ .‬אבל לא אקחהו בכוח‪.‬״‬

‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 17‬״‬ ‫‪1‬־ ‪7‬‬ ‫• ‪••• 1‬‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫‪77‬‬
‫־ ‪17‬‬

‫‪430‬‬ ‫זאת הוא אמר‪ ,‬וכלם בדומיה החרישו‪,‬‬

‫**‬
‫*‪.‬‬
‫*‪1‬‬‫*‪.‬‬ ‫*‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‪7 \ 1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫נךהמים‪ ,‬כי דבר אליהם בבוטות ובתקף‪.‬‬

‫לבסוף פויניקס‪ ,‬ך‪.‬ךכב הזקן‪ ,‬דבר אליהם‪,‬‬
‫פורץ בךמעות‪ ,‬כי ךוךד לספינות האכאים‪:‬‬
‫״אם באמת לשוב אתה מעלה על הדעת‪,‬‬
‫־‬ ‫־־‬ ‫־־‬ ‫־ ‪1‬־ '‪'.‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.* '.'1‬־‬
‫*‪.‬‬

‫‪435‬‬
‫אכילס המהלל‪ ,‬ובשום מחיר לא תושיע‬ ‫‪• 7X 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫"‬ ‫־ •‬
 ‫‪ 234‬שיר תשיעי‬

‫את הספינות מ שרפה‪ ,‬כי לבך אחוז זעם‪,‬‬

‫איך אחר פך בלעדיך‪ ,‬ילדי‪ ,‬לבד אשאר כאץ?‬
‫פלאוס ה_רכב הזקן בקש שאלך אתך‪.‬יחד‬
‫ביום ששלח בו אותך מפתיה אל אגממנון‪,‬‬
‫עדין ילדון שאיננו מכיר מלח מה ככל גבר‪,‬‬
‫ולא אספות‪ ,‬שבהן אנשים נעשים רבי ערך‪.‬‬
‫לכן הוא שלח אותי לל מד אותך ךברים אלה‪,‬‬
‫שתהיה גם דובר במלים וגם מעשים מבצע‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬נערי‪ ,‬לא אךצה ל שהות כאן בלעדיך‪,‬‬
‫ואף אם האל בעצמו היה מתחיב ומבטיח‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫•*־־־•־‬ ‫זז‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫■ד••‬ ‫ן ־‪1‬‬

‫לפטר אותי מזקנה ולהפכני לעלם פורח‪,‬‬

‫כמו ביום שבו מהלם יפת הנשים נאלצתי‬
‫לבריח מךיב עם אמינטור אבי‪ ,‬בן אח־מנוס‪.‬‬
‫בגלל פילג שו יפת השער הוא שפך עלי זעם‪,‬‬
‫אותה אהב‪ ,‬ובכך את אשתו השפיל וקפח‪,‬‬
‫את אמי‪ ,‬והיא לא חךלה להתחנן על בךכיה‬
‫שאשכב עם הפילג ש‪ ,‬וכך הזקן ימאס לה‪.‬‬
‫עשיתי כרצונה‪ ,‬ואבי‪ ,‬שמיד התגלה לו‪,‬‬
‫•‪:‬־־ו‬ ‫• ז‬ ‫׳‬ ‫ז •‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•ז‬ ‫ז • • •‬

‫קרא לאךיניות* הנוךאות והטיל בי בתקף‬

‫את קללותיו‪ :‬שלעולם על בךכיו לא‪.‬ישב בן‬
‫מזךעי‪ .‬ואכן האלים‪ ,‬זאוס בנבכי הקרקע**‬
‫ופרספונה האימה‪ ,‬ממ שו קללות אלה‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ד ‪ 2‬־ \ ז■‬ ‫••‬ ‫‪••• :‬‬

‫ואז עלה על לבי להרג אותו בארד חד‪,‬‬

‫־‬ ‫זז‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ - . .‬ן ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪7‬־‬ ‫‪7 2‬‬

‫אבל אחד האלים בלם את הזעם‪ ,‬הזכיר לי‬

‫‪.‬‬ ‫׳ ■ ‪• :‬‬ ‫‪--------‬‬ ‫ד‪-‬‬ ‫‪• - 7‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪7 -:‬‬

‫את דעת העם ועלבונות אנשים שיתמידו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪......‬‬ ‫‪1‬־ ‪• 7‬‬ ‫‪.* :‬י ‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫לבל יקךאו לי רוצח אביו בין האכאים‪.‬‬

‫אלא שאז לבי בקךבי לא סבל בשום אפן‬
‫שעוד אסתובב באךמון כשאבי רוחש זעם‪.‬‬

‫* אלות הנקמה ומגלמות את עוצמת הקללה‪.‬‬

‫** כינוי להדס‪ ,‬שהיה מכונה זאוס של המתים‪.‬‬
‫המשלחת אל אכילס ‪235‬‬

‫קרובים ודודנים עמדו מסביב והשמיעו‬

‫‪• 1 • :‬‬ ‫ז•‬ ‫*‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫<‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬

‫‪465‬‬ ‫תחנות רבות והשתדלו באךמון לעכבני‪.‬‬

‫הרבה כבשים שמנות ופרים מקרינים כבדי צעד‬
‫־ ־‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪•1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ל •‬ ‫‪•• 1-‬‬

‫הם שחטו‪ ,‬והךבה חזירים פטומים עוטי חלב‬

‫נשטחו ונצלו מעל שלהבת אשו של הפיסטוס‪,‬‬
‫ומכריו של האיש הזקן עוד ועוד נלגם זין‪.‬‬
‫‪470‬‬ ‫תשעה לילות לידי הם בלו במשך הלילה‪.‬‬
‫איש בתורו קימו משמרות‪ ,‬ולא כבתה אש‪,‬‬
‫י‬ ‫ז־ ‪ :‬ד‬ ‫י ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪! 1‬‬

‫אחת באכסדרת החצר הגדוךה מכל עבר‪,‬‬

‫ושדה במסךרון הפונה אל דלתות החדר‪.‬‬
‫אף כשבפעם העשירית לילה אפל בא‪,‬‬
‫‪475‬‬ ‫שבךתי את דלתותיו החמודות היטב של החדר‪,‬‬
‫זיצאתי‪ ,‬מעל גדר החצר דלגתי בלי קשי‪,‬‬
‫ןהגבךים ששמרו ואף ה שפחות לא הבחינו‪.‬‬
‫אחר כך ברחתי למךחקים ברחבי הלס‪,‬‬
‫ובאתי אל פתיה עבת הרגב‪ ,‬אם לעדרי צאן‪,‬‬
‫‪480‬‬ ‫אל השליט פלאוס‪ .‬והוא ברצון טוב קבלני‪,‬‬
‫ןאהב אותי כמו אב שאוהב בן שנולד לו‪,‬‬
‫את בנו היחיד שגדל וטפח בבית שופע‪.‬‬
‫•• ־‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪.‬־ ל ־‬ ‫־ד •‬ ‫‪:‬‬

‫הוא דאג שאתעשר‪ ,‬ושבט גדול העניק לי‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•? 1‬‬ ‫ד‬ ‫׳‪*.•••:‬‬ ‫־־ ••‬ ‫־‪ •.‬ד ‪8‬‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫שכנתי‪ ,‬מו של על הדולופים‪ ,‬בקצה פתיה‪.‬‬

‫‪ • 1‬ז‬ ‫• !‪•• 1‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫ז ־ ‪ :‬־‬

‫‪485‬‬ ‫ואני הוא‪ ,‬אכילס הדומה לאל‪ ,‬שכזה עשיתיך‪,‬‬

‫כי אהבתי אותך בלבי; עם אחר לא הסכמת‬
‫ללכת לאיזה משתה‪ ,‬או באולם לטעם אכל‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ע‬ ‫־‬ ‫‪••• •• :‬‬ ‫*‬
‫ל ••• ־‪.‬‬

‫טרם הושבתי אותך על בךכ י‪ ,‬ונתח־נתח‬

‫פרסתי בשר שתשבע‪ ,‬והג שתי לך את היין‪.‬‬
‫־ • ‪1‬‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫•‪*.‬‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫ל ־‬

‫‪490‬‬ ‫את כתנתי על חזי היית מרטיב מדי פעם‪,‬‬

‫־ ־‬ ‫״••‬ ‫ל ־ ו •‬ ‫ל י‬ ‫ל•‬ ‫־‬ ‫\ ל ‪• :‬‬

‫פולט מהיין עלי כפעוט בךךכו העלגת‪.‬‬

‫וככה גדלתי אותך ב הן ב ה סבל וטירח‪,‬‬
‫זוכר תמיד שהאלים לא יניחו שיולד לי‬
 ‫שיר ת שיעי‬ ‫‪236‬‬
‫‪494‬‬

‫צ א צ א מ ש לי‪ .‬אף או ת ף‪ ,‬א כי ל ס ה דו מ ה לאל‬

‫א מ צ תי כ בני‪ ,‬ש ביו ם ש ל רע מ ח פי ר תעזיר לי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪: -‬־‬ ‫•‬ ‫‪* -‬‬ ‫•••‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫״‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫‪• * -‬‬ ‫•‬
‫‪495‬‬
‫ו ב כן‪ ,‬א כי ל ס‪ .‬כביש א ת ל ב ף הג א ה‪ ,‬הרי אין זה‬
‫ן א ה ש ל ב ך ל א ו ח מ ל‪ .‬הן ג ם ה א לי ם מטי ם אזן‪,‬‬
‫אף כי ל ה ם הי ת רון ב ס ג ל ה‪ ,‬ב כ בו ד ובכוח‪.‬‬
‫בני חו ־ח‬
‫•‬
‫ת‪,‬‬
‫׳‬
‫בז זב יחי ם‪ ,‬ב ת פ לו ת ‪-‬מ ‪:‬כ •מי רו‬
‫• ‪:‬‬
‫אול ם‬
‫ד‬

‫‪500‬‬
‫ו בנ ס כי ם אנ שי ם מ פי סי ם ג ם או ת ם מ די פעם‬
‫־ ־‬ ‫—‬‫•‬ ‫ז־‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ד•‬ ‫• *ד•‬

‫ב ת חנוני ה ם‪ ,‬ל א ח ר ע ב ר ה או מ ע ש ה כ של‪.‬‬

‫‪... ...‬‬ ‫ן‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•• ־ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫*‬
‫•• *‪.‬‬ ‫‪-1 - 1‬‬

‫כי י ש א לו ת ל ת חנ ה‪ * ,‬בנו ת ז או ס כביר הכוח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫••‬ ‫‪. . .‬‬

‫א ל ה צו ל עו ת‪ ,‬ו ק מו טו ת‪ ,‬ו פ ה ל ו ת ב ש תי העינים‪,‬‬

‫ו הן ב ע מ ל מ ש ת ך כו ת ב ע ק בי רוח ההרס•**‬
‫‪505‬‬ ‫ורוח ה ה ר ס עז ה‪ ,‬רג לי ה ב טו חו ת‪ ,‬ו הי א רצה‪,‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫מ שיג ה או תן ב ה ך ב ה‪ ,‬ו מ ק די מ ה ב כ ל הארץ‬

‫ל ה רע ל בני ה א ד ם‪ ,‬ב עו ד הן מ ר פ או ת אחריה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪7-1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וז ה ה מ כ ב ד כ ש הן מ ת ק ן ב ו ת א ת בנו ת זאוס‪,‬‬

‫לו הן מ ך בו ת ל הו עי ל‪ ,‬ו ל ת פ ל תו מ טו ת איזן‪.‬‬
‫‪510‬‬ ‫אך אם אי ש כו פ ר ב הן ו מ ס ר ב ב ק שי ערף‪,‬‬
‫הן הו ל כו ת ו מ ת ח ננו ת ל פני ז או ס בן קרתוס‬
‫שרוח ה ה ר ס ת ך ב ק בו‪ ,‬שי כ ש ל וי ש ל ם גמול‪.‬‬
‫וכף‪ ,‬א כי ל ס‪ ,‬זיאג ג ם א ת ה שי ך ב ק ב בנו ת זאוס‬
‫או תו כ בו ד ש ל ש א ר ג בו רי ם מי ש ב את הדעת‪.‬‬
‫־‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫* ‪-‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪515‬‬ ‫כי לו ל א הזיה בן א ט ר או ס נו תן מ תנו ת‪ ,‬ואף כמה‬

‫מונ ה ל ע תי ד‪ ,‬לו הי ה מ ת מי ד ב טינ ה ובזעף‪,‬‬
‫לא היי תי אני ה דו ר ש ש ת תנ ע ר מ הז ע ם‬
‫‪.....................‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -:‬‬ ‫•‬ ‫ד•‬

‫ותעזיר ל א רגי אי ם‪ ,‬וג ם א ם מ או ד נזקקים הם‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫״ ‪1* 17 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫־*‬ ‫‪7‬‬ ‫;־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אף היו ם הו א מ צי ע ה ך ב ה‪ ,‬ו־התחיב לתוספת‪,‬‬

‫‪520‬‬ ‫ן א ף ש ל ח ג ב רי ם מ ע לי ם ל ה ת חנן לפניף‪,‬‬

‫האלות המגלמות את עוצמת התחינה‪ ,‬ביוונית ליטי‪ .‬מושג התחינה קשור‬

‫לחרטה ולמחילה‪.‬‬
‫היא אטה‪ ,‬הנוסכת עיורון אתי ודחף לכשל‪ .‬היא נזכרת בשיר ‪•133-91,19‬‬
 ‫‪237‬‬ ‫א ל א כי ל ס‬ ‫המשלחת‬ ‫!‪52‬־‪550‬‬

‫אותם בחר מ צב או ת האכאים‪ ,‬והם בעיניך‬

‫•‬ ‫' ‪••1‬‬ ‫ז ־ ־ •‬ ‫״* ‪1‬‬ ‫ז *‬ ‫■ו‬

‫היקרים בארגיאים‪ .‬אל תבטל את דבריהם‬

‫•וי •‬ ‫יוו‬ ‫וי■*•‬ ‫־־‬ ‫•‬ ‫ז ־‪•• 1‬‬ ‫•‪ 1‬ז‪•1‬‬

‫ואת בקורם‪ .‬עד עתה לא מצאו פסול שזעמת‪.‬‬

‫‪ 1‬־ ‪■ 1‬ז‬
‫*־‬‫*‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ו‬ ‫־ ז‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫■ ‪1‬‬ ‫ו•••‬

‫וכד נהגו גם לפני כן לפי עלילות ש שמענו‬

‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•\‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫‪• 1‬‬ ‫״ ‪9‬‬
‫■‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫־‬ ‫ז‪1‬־‬ ‫‪ 1‬זי‬

‫‪525‬‬ ‫על גבוו־ים‪ ,‬כאשר איש מהם גאה בו הזעם‪:‬‬

‫הם נענו ל מנ חו ת וה שפעו כשהפצירו‪.‬‬
‫* •‪• 1‬‬
‫‪.‬‬
‫‪*1‬‬ ‫‪12 \ 1‬‬ ‫־‪ 2‬ד‬ ‫־‪1‬־‬

‫הנה זכורה לי אותה עלילה‪ ,‬ולא מימינו‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ז ••‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪• -1‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••״‬

‫כפי שארע‪ .‬כלכם ידידים‪ ,‬ולכם אספר זאת‪.‬‬ ‫ו ז ז‬ ‫•‬ ‫‪•1‬‬ ‫\ ‪;• 1‬‬ ‫‪......‬‬ ‫! •‬

‫הקורטים והאיטולים העקשנים ערכו קרב‬

‫‪ 1‬ז‬
‫‪1‬‬ ‫זו‬ ‫ז•‬ ‫‪1‬‬
‫ז ־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬

‫‪530‬‬ ‫סביב העיר קלידוץ‪ ,‬והךגו אלה את אלה‪,‬‬

‫האיטולים טו־חו להגן על קלידוץ המלבבת‪,‬‬
‫והקורטים רצו להרסה‪ .‬כד קרה כי ארטמיס‬
‫ז •‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ו ז ו ז‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬־ ‪••.•1‬‬

‫זו האלה שכסאה מזהב שלחה בהם נגע‬

‫ז־‬ ‫ז•••‬ ‫ו ז‬ ‫•‬ ‫•ז ז‬ ‫ז‬ ‫* • ‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫״ ז‬ ‫ז‬

‫בכעס על שאוינאוס מפרי גנו לא הקריב לה‬

‫ז‬ ‫‪•1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬
‫••‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫‪535‬‬ ‫את בכוךיו‪ .‬שאר האלים ט ע מו הקטומבות‪,‬‬

‫ודק את בת זאוס האל הכביר הוא קפח‪.‬‬
‫א‪ 1‬ששכח‪ ,‬או לא ח שב‪ ,‬מתוך כשל בנפש‪.‬‬
‫בחרונה‪ ,‬האלה הזורה את חציה‪ ,‬בת זאוס‪,‬‬
‫י‬ ‫•״•‬ ‫־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫• •••‬ ‫*‪.‬״‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ז •• ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫שלחה כנגדם חזיר בר פראי לבז שנים‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ‪•-‬‬ ‫‪1••• 2‬‬ ‫•‬ ‫•‪2‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫‪ : ••• :‬ז‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬

‫לגנו של אוינאוס; ‪540‬‬

‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬
‫יי‬
‫ה שתולל והזיק‬
‫‪ 5 1‬־‬ ‫‪....................‬‬ ‫ן‬
‫וזה כדרכו‬
‫•‬ ‫‪:‬־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫‪.*:‬‬

‫הרבה עצים גבוהים הוא עקר‪ ,‬השליך ארצה‬

‫ז‬ ‫־‪:‬‬ ‫• ‪1 • 1‬‬ ‫״‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫״ •‬ ‫־‪•• 2‬‬

‫בשלמות‪ ,‬עם שרשיהם ועם הפרות שהנצו‪.‬‬

‫״ ‪.. ..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז ו • • ‪• /‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫• ‪•• 2‬‬

‫את החזיר הרג מלאגרוס‪ ,‬בנו של אוינאוס‪.‬‬

‫‪•/‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ •/ •/‬־ ו‬ ‫ז־‬ ‫־ ז־ •‬

‫הוא מהךבה עדים קבץ אנשים יוךעי ציד‬

‫‪545‬‬ ‫עם כלביהם; להכריעו מעטים לא הספיקו‪,‬‬
‫כי היה ענקי‪ ,‬ורבים הוא העלה על מוקד מר‪.‬‬
‫־‬ ‫‪..‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ז וזו ז‬ ‫׳ ‪ :‬־ •‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬־ ז •‬ ‫זז‬

‫אך סביבו עוררה האלה רעש גדול ותרעמת‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז •• ז‬ ‫‪ 2‬ז‬ ‫־ ‪• 2 1‬‬

‫ועל ראש החזיר ועורו השעיר התקים קרב‬

‫‪ 1‬ז‬
‫‪1‬‬ ‫• ‪ 1‬־‪••1‬‬ ‫ז •‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪2‬־ •‬ ‫‪ :‬־‬

‫בין הקורטים לבין האיטולים עזי הנפש‪.‬‬

‫‪550‬‬ ‫כל עוד נלחם ביניהם מ ל אג ת ס היקר לארס‪,‬‬
‫‪ 2‬־ ••‬ ‫‪1‬‬
‫•זז‬ ‫••• ‪ •/‬־ ‪2‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫•‪2‬‬ ‫ז‬
 ‫‪ 238‬שיר תשיעי‬
‫ז ‪55‬״‪ 5‬ןן‬

‫לא טוב היה מצב הקורסים‪ ,‬והם לא החזיקו‬

‫מעמד מחוץ לחומות‪ ,‬אף שהיו במספר רב‪.‬‬
‫אך כשנמלא מלאגרוס בזעם‪ ,‬בזה שתופח‬
‫לא פעם בלב אנשים אחרים‪ ,‬ואף שפויי שכל‪,‬‬
‫צ‪55‬‬ ‫אז הוא עקב אלתאןה* אמו שרחש לה תךעמת‪,‬‬
‫הסתלק ושכב לצד אשתו הנאה קלאופטרה‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫־ ‪ :‬ז‬ ‫‪?1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־‪77‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ :‬ד ־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫אואנוס יפתהקרסלים‪,‬‬
‫י‬ ‫\ ־•‬ ‫‪:1‬‬
‫־ ־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•י‬ ‫‪•:‬‬
‫בת‬
‫־‬ ‫•• ד‬ ‫־‪:‬‬
‫מרפסה‪,‬‬ ‫•‪.‬־‬ ‫• ‪7‬‬
‫בתה של‬
‫ואירס‪ ,‬האיש החזק בבני האדם על הארץ‬
‫ז ז ‪1 ,.,‬‬ ‫־־‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫* ‪• • : • 1 x 7‬‬
‫•‪.‬‬ ‫ד•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪■:‬‬

‫בימי חייו‪ .‬הוא זה שאחז נגד פויבוס אפולון‬

‫‪560‬‬ ‫בקשת למען אותה נערה יפת קךסלים‪,‬‬
‫זו שבבית אמה הכבודה ואביה קראו לה‬
‫‪7‬‬ ‫‪: 17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫אלקיאונה‪ **,‬צפור זים‪ ,‬משום שכנוי זה הביע‬

‫את גורלה של אמה שבכתה כשלדג למוד צער‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫על בתה שחטף האל הקשת‪ ,‬פויבוס אפולון‪.‬‬

‫‪565‬‬ ‫לצד אשתו שכב אפוא בטינה מלאגרוס‪,‬‬
‫זועם על קללות ששלחה בו אמו‪ .‬היא בתקף‬
‫התפללה לאלים בצער על הרג אחיה‪,‬‬
‫‪' 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪*• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬

‫ותכופות על הארץ המכלכלת חבטה בידיה‪,‬‬

‫הךטיבה את החזה בךמעות‪ ,‬שפופת ברך‪,‬‬
‫‪570‬‬ ‫וקךאה אל הדס ךאל פךספתה המבעתת‬
‫שןביאו מות על בנה‪ .‬ןאךעיה צועךת בחשך‪,‬‬
‫זו שלבה אינו חס‪ ,‬הקשיבה מנבכי ארבוס‪.‬‬
‫״ ‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬

‫מיד שערי העיר רעשו ועלו קולות נפץ‬

‫ן‬ ‫‪. ... ..‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : 7‬־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫די•‬ ‫־‬ ‫• ‪7‬‬

‫מהחומות‪ .‬ואז באו אליו זקני האיטולים‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ן‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪•* 1 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*•‬

‫‪575‬‬ ‫שלחו את מיטב כהני האלים להפציר בו‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫!־ ״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5 7‬‬

‫היא תמכה באחיה הקורטים‪ ,‬לאחר שבנה מלאגרוס הסתכסך אתם כעניי!‬ ‫*‬
‫עורו של חזיר הבר שניצוד בקלידון‪ .‬לאחר שהרג אחד מהם‪ ,‬אמו קיללה‬
‫אותו‪ .‬לפי גרסה אחרת היא השליכה לאש את האוד שהיה קשור לגורלו‪ ,‬והיא‬
‫מת מיד‪ .‬לסיפור זה ראו בקכילידם‪ ,‬האודה החמישית‪ ,‬בנספח לנשי טוניס‬
‫מאת סופוקלס‪ ,‬בסדרת המחזות בהוצאת שוקן‪.‬‬
‫בעיני היוונים השלדג)אלקיאון( הביע בקולו צער ותלונה‪.‬‬ ‫**‬
 ‫המשלחת אל אכילס ‪239‬‬ ‫‪6 0 5 -5 7 6‬‬

‫שיצא ועץ עליהם‪ ,‬והציעו לו שי ןל(ר ערך‪:‬‬

‫במקום שבו פ‪!1‬ץה אץ־מת קלידוץ הנחמךת‬
‫בקשו שיבחר לעצמו נחלה מצטינת ביפי‪,‬‬
‫בת חמשים מדות קרקע‪ ,‬חציה שטח כרם‪,‬‬
‫‪580‬‬ ‫וחצןה שעדין ח שוף יוכל לחריש לשמש לו‪.‬‬
‫והרכב הזקן אוינאוס בא‪ ,‬התחנן ללא הרף‪,‬‬
‫עמד על מפתן חךרו בעל הגג הגבוה‪,‬‬
‫התחנן לפני בנו‪ ,‬התדפק על דלתו המוגפת‪.‬‬
‫גם אחיותיו ואמו הכבודה התחננו ובקשוהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫• ‪1- :‬‬ ‫■ז‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬ן‬

‫‪585‬‬ ‫אף הוא עוד החמיר לסרב‪ .‬והרבה העתירו‬

‫גם ידידיו הכנים והיקרים לו מכל איש‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪ : - :‬ז‪•1‬‬ ‫‪... -‬‬ ‫ל‬ ‫‪•:‬‬

‫ובכל זאת גם הם לא שכנעו את לבו בחזהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז״‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ד •‬ ‫‪: :‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫עד שהתקף מקרוב גם חךרו‪ ,‬והקורטים‬

‫עלו בחומות ובעיר הגדולה הם שלחו אש‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫ז !‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫ד •‬ ‫ד‬

‫‪590‬‬ ‫ואז בדמעות התחננה לפני מלאגרוס‬

‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זד זד‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬יי‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫▼‬ ‫• ן‬ ‫ד‬ ‫!‬

‫אשתו יפת האבנט‪ ,‬והיא פרטה ומנתה לו‬

‫ז ‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫•• ‪:‬‬ ‫י ‪• 1‬‬ ‫ד ־ ‪•• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫זועות שבהן מתנסים אנשים בעיר שנלכדת‪:‬‬

‫זד • * זד זד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ז‬ ‫־ •‬ ‫•‬ ‫‪ •:‬ז ־‪.‬׳ ‪1‬‬ ‫‪:‬ז‬

‫הגברים נשחטים‪ ,‬נשרפת העיר‪ ,‬וביד זר‬

‫‪1‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫׳‬ ‫ד •‬ ‫זד‬ ‫‪ 1‬זד‬ ‫•‬ ‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ : -‬ד •‬

‫מובלים ילדיהם ונשיהם דקות המתנים‪.‬‬

‫ד ‪ :‬־•‬ ‫־־‬ ‫י‬ ‫•ד‬ ‫‪:‬‬ ‫זד‬ ‫‪•• 1 -‬‬ ‫‪• 1‬‬

‫‪595‬‬ ‫ואז לבו‪ ,‬כשהקשיב לכל הרעה‪ ,‬הזדעזע‪,‬‬

‫• ן ־ !־•• ־ ׳‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫זז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪ :‬זד •‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ז‬

‫והוא ןצא‪ ,‬חגר לגופו את נשקו הקורן אור‪.‬‬

‫כך מהיום הנוךא הוא חלץ את האיטולים‬
‫כי ותר ללבו; והם אחר כף אף לא פצוהו‬
‫במתנות הרבות ונאות‪ ,‬וגם כך הוא הושיע‪.‬‬
‫־‬ ‫ז‪1‬‬ ‫׳ ‪ :‬־‬ ‫‪:‬־ך‬ ‫ד‪-‬‬ ‫־־ ד‬

‫‪600‬‬ ‫ואתה‪ ,‬יקירי‪ ,‬אל תתעקש כך‪ ,‬אל עזה אל‬

‫את לבך לדרך הזאת; הלא תתקשה להושיע‬
‫את הספינות והן בוערות‪ .‬אז לשם מתנותיך‬
‫אנא לך‪ .‬כאחד האלים יכבדו אותך האכאים‪.‬‬
‫ז ־ *■‬ ‫!‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז•••‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫••‪1‬‬ ‫‪7‬ד‬

‫אך אם ללא מתנות תלך אל הקרב הטובח‪,‬‬

‫‪605‬‬ ‫לא תכבד בשוה‪ ,‬וגם אם תרחיק את אויבינו‪.‬״‬
‫ן‪..‬‬ ‫זי‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪ : 1‬־‬ ‫ד זד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ \ 1‬־‬
 ‫‪ 240‬שיר תשיעי‬
‫‪635-606‬‬
‫ואז אכילס מהיר הרגלים השיב וענה לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז ז‬ ‫•••‬ ‫ז ‪• - : -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫״פויניקס‪ ,‬ןקני האציל‪ ,‬בכבוד הזה אין לי צירף;‬

‫אני חושב שחלק לי כבוד הגורל מיד זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫זו‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז ־ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫ד•‬

‫והוא אתי ליד הספינות הקמורות כל עוד רוח‬

‫‪610‬‬
‫חיים תהיה מצויה בחזי‪ ,‬ותנועה בברכים‪.‬‬
‫•***־•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬ד•‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫ואמר לך עוד דבר‪ ,‬ואתה תן לכך את הדעת‪.‬‬

‫אל תבלבל את נפשי בקינות ובצער למען‬
‫הגבור בן אטראוס‪ ,‬אין זה רצוי שתךבק בו‪,‬‬
‫פן תהפך לשנאה אהבה שרחשתי אליך‪.‬‬
‫‪615‬‬ ‫נאה לך יחד אתי להרע לזה שהרע לי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫זו‬ ‫■ד‬
‫ן‬ ‫* זי־‬ ‫• •‬ ‫־ ־‬ ‫‪1:‬‬ ‫ז•••‬

‫מלך לצדי בשוה‪*! ,‬קח בכבוד את החצי‪.‬‬

‫הם שילכו לבשר‪ ,‬ואתה השאר כאן אתנו‪,‬‬
‫שכב על מטה רפודה‪ ,‬ומחר כשיפציע השחר‬
‫־ ־ ־‬ ‫־‬ ‫‪•••:‬־‪•:‬‬ ‫ז ד‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•ז‬ ‫־‬

‫אז נועץ אם נצא לביתנו‪ ,‬או נשאר עוד‪.‬״‬

‫‪620‬‬ ‫אמר‪ ,‬ובשתיקה ךמז בגבות לפטרוקלוס‬
‫שיציע לפויניקס מטה ךפוךהי כדי שהיתר‬
‫יבינו שיש מיד לצאת מהצריף‪ .‬אבל איאס‬
‫*ן ־‬
‫־‬ ‫‪:‬־ ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• : - -‬‬ ‫ז••‬ ‫•ז‬ ‫זו״‬ ‫ד•‬

‫בן טלמון הדומה לאל דבר אז אליהם‪:‬‬

‫״בן לאןטס‪ ,‬צאצא זאוס‪ ,‬אוליסאוס פקח‪,‬‬
‫‪625‬‬ ‫הבה נלך‪ ,‬אינני חושב שדבר יתבצע‬
‫•‪:‬־ *•־‬ ‫ז‬ ‫זד ז‬ ‫״‬ ‫ז• •‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫•• ״‪1‬‬ ‫ז ז‬

‫בעדן המשלחת הזאת‪ .‬נמהר ונמסר את‬

‫התשובה‪ ,‬וגם אם איננה טובה‪ ,‬לדנאים‪,‬‬
‫— ־•‬ ‫ד‬ ‫*••‪.‬״ז‬ ‫•‬ ‫ז ' ‪ :‬־‬ ‫־‪:‬‬

‫הם בודאי יושבים ומחכים לה‪ .‬אבל אכילס‬

‫הפך לפןאי את לבו הגאה אשר בחזהו‪.‬‬
‫‪630‬‬
‫הוא איש קשה‪ ,‬אהבת ידידיו אינה חשובה לו‪,‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬־‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫־ ד ־‬ ‫׳‬ ‫‪ 1‬־‪.‬־‬
‫ז‬

‫שבה ליד הספינות מעל לכלם כבדנוהו‪.‬‬

‫• ־‪1‬‬ ‫‪ \ :‬ז‬ ‫•• ־‬ ‫־‪* 1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫••• ז‬

‫אין לו חמלה‪ ,‬הן אדם מקבל‪ ,‬ואף מרוצח‬

‫אחיו‪ ,‬פצוי על הדם‪ ,‬ואפלו על מות בנו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫״־־‪:‬־•‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫ז *‬

‫זה נשאר בארצו לאחר ששלם במחיר רב‪,‬‬

‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫זו‬

‫‪^35‬‬
‫וזה ממתן את לבו הגאה !*את צער הנפש‬
 ‫‪241‬‬ ‫ה מ ש ל ח ת א ל א כי ל ס‬

‫עם קבלת הפצוי‪ .‬ולך לב ךשע‪ ,‬לא סולח‪,‬‬

‫עשו האלים‪ ,‬וכל זה בגלל נערה אחת‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־‪1‬־‪7‬‬ ‫■ ‪ :‬־‬ ‫זו‬ ‫'‪7 1‬‬ ‫‪• - 7‬‬ ‫ז‬

‫אך אגו מציעים לך שבע נאות מהיתר‪,‬‬

‫ובצדן עוד ךכוש ךב‪ .‬אז מצא בלבך רך‪,‬‬
‫‪640‬‬ ‫וכבד את ביתך‪ ,‬כי אותה קוךת גג מעלינו‪,‬‬
‫נציגי המק הדנאים‪ ,‬ואין להוטים מאתנו‬
‫להיות לך אהובים וקרובים מכל האכאים‪.‬״‬
‫ואכילס מהיר הרגלים ה שיב ואמר לו‪:‬‬
‫•‬ ‫! ‪7‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪• 1‬‬ ‫״‬ ‫ן •‬

‫״איאס בן טלמק שליט הגברים‪ ,‬צאצא זאוס‪,‬‬

‫‪645‬‬ ‫דבריך רבם ככלם נאמרו לרוחי ובטעם‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪: 77‬‬ ‫‪7 \ :‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪7 1‬ע ‪1‬‬

‫אבל לבי בקרבי גואה מח מ ה כשזכור לי‬

‫•‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫**‬‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•י‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• •‬ ‫נ־ ‪7‬‬

‫באיזו צורה מבישת נהג בי לפני הארגיאים‬

‫•‬ ‫‪- 7‬‬ ‫• ‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫ד‬
‫‪ 8‬־•יו •י‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ‪-‬‬

‫בנו של אטראוס‪ ,‬כאלו אני פליט חסר ערך‪.‬‬

‫אך כעת לכו בחזרה וזה הדבר שתודיעו‪:‬‬
‫•‬ ‫ד‬
‫•י‬ ‫*־ ‪7 7‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫־ ‪7‬־‪77‬‬ ‫!‬ ‫־ ‪- 7 1‬‬

‫‪650‬‬ ‫לא אעלה על דעתי לחימה עקבת דם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ \‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪• 8‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬דיו•יי•‬

‫עד אשר הקטור האלוהי בן פךיאמוס עי ע‬

‫אל צךיפי המיךמידונים דאל ספינותיהם‪,‬‬
‫יקטל אךגיאים ואת הספינות לעלה באש‪.‬‬
‫אך מול צריפי וספינתי ה שחודה‪ ,‬ןש להניח‪,‬‬
‫‪655‬‬ ‫הקטור ודאי יעצר‪ ,‬גם אם הוא תאב קרב‪.‬״‬
‫‪71‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪•* 1‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫״‪" 7‬‬ ‫־־‬ ‫‪1‬‬
‫‪: 7‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ואחז כל אחד בגביע כפול אזן‪,‬‬

‫נסכו‪ ,‬שאו אל הספינות‪ ,‬והוליך אודיסאוס‪.‬‬
‫ופטרוקאס צוה על אנשיו ועל ה שפ חו ת‬
‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪5‬־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫•‪7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫־‪:‬‬

‫שימהרו ויציעו לפויניקס מ ט ה מרפדת‪.‬‬

‫‪77‬‬ ‫* \‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫>‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫‪ 1‬־ !־‬

‫‪660‬‬ ‫והם נענו וכפי שצוה על יצוע פרשו לו‬

‫‪: 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 * 7‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫! ״‬

‫גזות כבשים‪ ,‬ושמיכה וסרק מפ ש תן רך‪.‬‬

‫עלה הזקן למשכב וחכה לזהר ה שחר‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪7 •:‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫־ •‬ ‫־ ‪1 1•• 7‬‬ ‫‪77‬‬

‫אך בפנת צריפו הקבוע הי ט ב נם אכילס‪,‬‬

‫ולצדו שכבה נערה שהביאה מ ל ס מ ס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 71 7‬‬ ‫־ ‪:‬־‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪* :‬‬

‫‪665‬‬ ‫בתו של פורבס דיומדה יפת הלחיים‪.‬‬

 ‫‪ 242‬שיר תשיעי‬

‫ובפנה שממול שכב בדומה גם פטרוקלוס‬

‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫יד‬ ‫נ‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫לצד איפיס יפת האבנט‪ ,‬אשה שנתן לו אכילס‬

‫עם כבוש סקירוס הנשאה‪ ,‬מצודת אניאוס‪.‬‬
‫ועם בוא השליחים אל צריפי בן אטראוס‪,‬‬

‫‪610‬‬
‫שתו לכבודם בגביעי זהב בני האכאים‪,‬‬
‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪ • :‬״ •‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪7‬‬
‫בעמידה הציגו להם שאלות מכל עבר‪,‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‪*:‬־•‬

‫וראשון שאל אותם שליט הגברים אגממנון‪:‬‬

‫״אמר‪ ,‬אודיסאוס המהלל‪ ,‬פאר האכאים‪,‬‬
‫‪• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•״‬ ‫ג‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪•:‬״•‬

‫האם יעתר להדיף מהצי את האש האוכלת‪,‬‬

‫‪675‬‬ ‫או שסרב‪ ,‬ולבו הגאה עודו אחוז זעם?״‬
‫ואודיסאוס האלוהי למוד הסבל השיב לו‪:‬‬
‫•‬ ‫••‬ ‫־ •• •••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬די־‬ ‫״‪•.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫״בן אטראוס נכבד‪ ,‬שליט הגברים‪ ,‬אגממנון‪,‬‬

‫האיש לא מוכן לכבות את חרונו‪ ,‬הוא עדין‬
‫מלא חמה‪ ,‬ודוחה אותך ואת מתנותיף‪.‬‬
‫‪680‬‬ ‫ולך הוא ממליץ שתועץ בין האתיאים‬
‫איך תחלץ את הספינות ןאת צבא האכאים‪.‬‬
‫והוא מאים שיגדיר אל הים כשיפציע השחר‬ ‫‪ • • • :‬־ ‪ :‬־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫■ד • ‪:‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬

‫את ספינותיו הקמורות הנאות בספסליהן‪.‬‬

‫והוא אף אמר שאת זאת היה גם מציע ליתר‪,‬‬
‫‪685‬‬ ‫להפליג הביתה‪ ,‬משום שלא תראו את קץ‬
‫••‪11‬‬ ‫ע‬ ‫• ‪:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫איליוס הנשאה‪ .‬כי מסוכך בןתעו מעליה‬

‫זאוס המרחיק להרעים‪ ,‬ולצבאה שב האימץ‪.‬‬
‫י‬ ‫*•*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬ואלה אשר לווני יעידו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪* 7‬‬ ‫*‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫׳‪• .'* • :‬‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫איאס וצמד הכרתים‪ ,‬ושניהם ברי דעת‪.‬‬‫־‬ ‫־‬ ‫‪••7‬‬ ‫ג •• •••‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪••••.♦:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪! -‬‬

‫‪690‬‬ ‫אך פויניקס הזקן שכב שם‪ ,‬נשמע לאכילס‪,‬‬

‫כדי שיפליג בספינות ואל ארצו ילוהו‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫־‪1‬‬ ‫*‬
‫‪.* :‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫•••־‪•:‬‬ ‫‪•* 1‬‬

‫למחרת‪ ,‬אם ירצה‪ .‬אבל לא יקחהו בכוח‪.‬״‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪•• 17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫י‪,.‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪7 7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫כך הוא אמר ובלם בדומיה החרישו‪,‬‬

‫׳‬ ‫*‪.‬״‪••.•:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫נךהמים‪ ,‬כי דבר אליהם בבוטות ובתיקף‪.‬‬

‫‪695‬‬
‫זמן מה בני האכאים היו דוממים מריב צער‪,‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫| •‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫המשלחת אל אכילס ‪243‬‬ ‫‪ 696‬־ ‪7 1 3‬‬

‫ולבסוף דיומדס השואג בעז דבר אליהם‪:‬‬

‫״בן אטראוס נכבד‪ ,‬שליט הגברים‪ ,‬אגממנון‪,‬‬
‫הדיה טוב לולא התחננת אל בנו של פלאוס‪,‬‬
‫ו־הצעת המון מתנות‪ .‬הוא זיהיר גם ממילא‪,‬‬
‫‪700‬‬ ‫והנה הבאת אותו להיות מ תי קו אף כפלים‪.‬‬
‫אך מעתה לא נשים אליו לב‪ ,‬בין אם‪.‬ילך לו‬
‫או ישאר‪ .‬הוא עוד ילחם בהגיע הרגע‪,‬‬
‫׳‬ ‫זד ־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫• ‪ 7‬״״‬ ‫• ‪ 7‬״‬

‫כשלבו בחזה יצוה‪ ,‬או עקב אל שידחק בו‪.‬‬

‫אולם בואו‪ ,‬הנה עצתי‪ ,‬נשמע לה כלנו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7 * 7‬־‬ ‫‪:‬־ ‪• 7‬‬ ‫* •־‬ ‫‪7‬‬

‫‪705‬‬ ‫לכו לישן‪ ,‬איש־איש את נפשו כבר השביע‬

‫בלחם וביין‪ ,‬משום שבהם העצמה והמרץ‪.‬‬
‫אך כשאאוס חנאה תבוא!‪/‬יורידו אצבעותיה‪,‬‬
‫ערך לפני חספינות את הצבא וכל רכב‪,‬‬
‫דךבן אותם‪ ,‬ןאתה חלחם כחלוץ לפניהם‪.‬״‬
‫‪710‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬וכל המלכים שמעו והסכימו‪,‬‬
‫‪: 7‬‬ ‫־ ‪ :‬ד •‬ ‫׳ ‪7 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫כי רב‪.‬רי ריומדס מאלף חסוסים מצאו חן‪.‬‬

‫וכשנסכו‪ ,‬כל אחד מהם הלך אל מחסהו‪,‬‬
‫ואז הם שכבו וקבלו את מתנת השנה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‪ 8‬־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪5 1* :‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫••‬ ‫‪7 5‬‬
 ‫שיר עשירי‬
‫ספור דולון‬

‫במשך הלילה‪ ,‬בעצת נסטור‪ ,‬אגממנון שולח את דיומדס ואודיסאוס‬

‫שיסיידו במחנה הטרויאנים וילמדו על כוונותיהם‪ .‬הם תופסים את ד‬
‫מרגל טרויאני‪ ,‬מנצלים את המידע שלמדו מפיו‪ ,‬ממיתים אותו‪ ,‬ולאחר‬
‫פושטים והורגים את המלך התרקי רסוס וכמה מאנשיו‪.‬‬

‫יתר גדולי האכאים נמו ליד ספינותיהם‪,‬‬

‫גברה עליהם השנה הרכה במשך הלילה‪.‬‬
‫־ ־‪1:‬‬ ‫‪1••••.• :‬‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ן־ ••‬ ‫‪7: 7‬‬

‫אך על אגממנון רועה העמים‪ ,‬בן אטראוס‪,‬‬

‫לא באה שנה מתוקה‪ ,‬ולבו התחבט בלי מנוח‪.‬‬
‫כמו כאשר בעל הךה יפת השער משלח‬
‫ברק‪ ,‬כהכנה למטר או לברד שבא בסחף‪,‬‬
‫‪:‬־־־י‬ ‫יד ז‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫־‪:‬־זז‬ ‫‪1‬׳‬ ‫דד‬

‫או לסופת קר‪ ,‬כשהשדות עוטים פתותי שלג‪,‬‬

‫או לבשר מלחמה אימה שפוערת את פיה‪,‬‬
‫ז‬ ‫•‬ ‫*‪.‬־‬ ‫•‪.‬־‪•:‬‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־\‬ ‫•‪7 7 :‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫כך תכפו !*עלו הגניחות בחזה אגממנון‬

‫מעמק לבו‪ ,‬ובקךבו ךטטו הקרבים‪.‬‬
‫פעם בפעם הביט אל מישור טרדה‪ ,‬תמה‬
‫על המדורות הרבות שבערו לפני איליוס‪,‬‬ ‫♦ ‪5 7‬־‬
‫•‪.‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫על צלילי חליל ואבוב ושאון אנשים מהשטח‪.‬‬

‫אך כשהביט אל חיל האכאים ואל ספינותיהם‪,‬‬
‫תלש משךשו את שער ראשו מלוא החפן‪,‬‬
‫הרים את עיניו אל זאוס‪ ,‬ובלבו הגאה התאנח‪.‬‬
‫עד שמצא בנפשו שזו התכנית הנבחרת‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ •‪.••.*:‬״‬ ‫‪• : 7 -‬‬ ‫•יי‬ ‫ג ־ ‪:‬‬ ‫* ‪7 7‬‬
‫•‬
‫*‬

‫ללכת תחלה לחפ ש את נסטור בן נלאוס‪,‬‬

‫בתקוה שיחד אתו יטכסו עצה ללא דפי‬
‫נ‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•יו ־ *־‬ ‫‪7 1: • :‬‬

‫זו שתוכל להגן מאסון על כל ה ת אי ם‪.‬‬

‫הוא התנער‪ ,‬עטה את כתנתו על חזהו‪,‬‬
‫י‬ ‫‪•* 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫*יי*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־ • * ׳‬
 ‫‪245‬‬ ‫סי פו ר ד ו לו ן‬

‫תחת דגליו המבהיקות קשר סנדלי חן‪,‬‬

‫אחר השליך על כתפיו עורו של אריה חום‪,‬‬
‫לוהט וגדול שגלש לרגליו‪ ,‬ונטל את הרימח‪.‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫׳‪ 1‬ז ־‬ ‫‪:‬־ ‪ :‬ז‬ ‫•״• ‪ 7‬־‬ ‫‪ :‬ז‬

‫כך אחז רעד את מנלאוס‪ ,‬גס על עיניו לא‬

‫ישבה השנה‪ ,‬מפחד שמא יקרה איזה פגע‬
‫‪/‬־‬ ‫*‬
‫־‬ ‫*‬
‫י ‪:‬י*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :7‬‬

‫לחיל הארגיאים‪ ,‬אשר עבורו הרחיקו במים‬

‫לטרדה‪ ,‬והתנדבו לערך מלחמה בעז נפש‪.‬‬
‫תחלה הוא כסה את גבו הרחב בעורו הזרוע‬
‫־‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪777‬‬ ‫־‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪7 *:‬‬

‫חברבורות של פנתר‪ ,‬ואז על ראשו שם‬

‫‪7‬‬ ‫׳‪7 1‬‬ ‫־ ‪ :‬״‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪: -----:‬‬

‫קסדת ארד‪ ,‬אחז בחנית בידו המוצקת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪/‬־ ‪•/‬‬ ‫־‬ ‫‪7:‬‬ ‫־ ‪1‬־*‬ ‫׳ ‪ 7‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫־‪ : 1‬־‬

‫והלך לעורר את אחיו שמשל בתקף כמלך‬

‫על כל האךגיאים‪ ,‬וכאל בני עמו הוקירוהו‪.‬‬
‫הוא מצאו חוגר את נשקו הנאה על כתפים‬
‫לצד ןךכתי ספינתו‪ ,‬ובואו התקבל במאור עין‪.‬‬
‫ראשון מנלאוס השואג באימץ פנה ואמר לו‪:‬‬
‫״למה‪ ,‬אחי‪ ,‬אתה מתחמש? האם תשלח איש‬
‫מאנשינו לצפות על הטרוינים? יש פחד‬
‫־ ־‬ ‫••‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫* ‪:‬‬ ‫״ ‪:‬־ ‪•• 7‬‬

‫שאין אף אחד שיקח על עצמו לצאת למבצע זה‪,‬‬

‫‪40‬‬ ‫לגשת לבד ולדגל את מחנה האויב במשך‬
‫ליל האלמות‪ .‬האיש אמור להיות חדור אמץ‪.‬״‬
‫‪1 •/‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫*‬
‫‪ 7‬־ ‪.*7 5‬‬

‫ואז השליט אגממנוץ השיב על כך ואמר לו‪:‬‬

‫״לי ולך‪ ,‬מנלאוס בחיר זאוס‪ ,‬יש צרך באיזו‬
‫עצה מועילה שתגן ותציל את הארגיאים‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬־־ ‪•• :‬‬ ‫ד‬ ‫ו• •‬ ‫‪1•• 7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫‪45‬‬ ‫ואת הספינות‪ ,‬משום שלב זאוס פנה מאתנו‪,‬‬

‫׳‬ ‫"* ‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫*‬
‫‪.* 5‬‬

‫והוא מעדיף כפי הנךאה את קךבנות הקטור‪.‬‬

‫הרי עד כיה לא ראיתי ואף לא שמעתי אי פעם‬
‫־ ־‬ ‫‪ 7‬־ ‪*:‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־״‬

‫על גבר יחיד שביום גרם יסורים במספר רב‬

‫* י * ‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬־‬ ‫•‪.‬״ ‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‬

‫כפי שגרם לאכאים הקטור לדקר לזאוס‪,‬‬

‫‪50‬‬ ‫לבדו‪ ,‬והוא לא נולד לאלה או לאל משמים‪.‬‬
‫בטח את מה שעולל יזכרו הארגיאים בצער‬
‫;‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־־ ‪:‬‬ ‫*‪{ 1‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫* ־‬
‫•‬
‫*‬
 ‫עשירי‬

‫זמן ממשך‪ ,‬כי החמיר מאוד את מצב האכאיס‪.‬‬

‫אף הזדרז‪ ,‬רוץ לצד הספינות‪ ,‬וקרא אלינו‬
‫את איאס ואידומנאוס‪ ,‬ואני אמצא את נסטור‬
‫האלוהי‪ ,‬ואאיץ בו לקום‪ ,‬אם !סכים‪ ,‬וללכת‬
‫אל העוסקים בשמיךה הקדושה ולדוש שיכונו‪.‬‬
‫יותר מאחר הוא יטיל את סמכותו‪ ,‬כי בנו הוא‬
‫מפקד הזקיפים‪ ,‬הוא‪ ,‬וסגנו של אידומנאוס‪,‬‬
‫מךיונס‪ .‬להם מבין כלם תפקיד זה מסתו‪.‬״‬
‫ואז מנלאוס השואג באימץ השיב וענה לו‪:‬‬
‫״איך את הפקדה שהטלת עלי לבצע?‬
‫האם אשאר שם אתם ואמתין עד שתגיע‪,‬‬
‫או שאשוב בריצה לאחר שידעו מה צוית?״‬
‫ד‬ ‫•״‬ ‫‪7‬‬ ‫•״•••‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬

‫ואז אגממנון שליט הגברים השיב ואמר לו‪:‬‬

‫״שם תחכה‪ ,‬שמא נלך תחמיץ זה את זה‪,‬‬
‫ברחבי המחנה מסתעפת הדרך לא פעם‪.‬‬
‫אך כשתלך‪ ,‬קרא בקול וצדה עליהם שןקיצו‪,‬‬
‫קרא לכל איש בשמו וציץ את האב !־הבית‪,‬‬
‫כבד את כלם ואל תודחס אליהם מגבוה‪,‬‬
‫להפך‪ ,‬אני ואתה נתאמץ‪ ,‬הואיל ועל שנינו‬
‫זאוס הטיל מלדה את מועקת צרות אלה‪.‬״‬
‫‪... ..‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫ז ־‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫• ••‪7‬‬ ‫•• •‬

‫כך אמר‪ ,‬ושלח את אחיו כיאה עם המסר‪.‬‬

‫‪... ... -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״•‬
‫־‪• 7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫הוא עצמו הלך אל נסט‪1‬ר רועה העמים‪.‬‬

‫אותו הוא מצא ליד ספינתו השחורה ומחסה!‪,‬‬
‫־‪:‬־‪,,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 5‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪77‬‬

‫על מטת‪ 1‬הרכה‪ ,‬וכליו הנאים על הארץ‪,‬‬

‫י ׳‬ ‫״‬
‫‪.*7 7‬‬ ‫־‬ ‫־‪ 7‬״‬ ‫'‪:‬״* ‪7‬‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫* ‪7‬‬

‫המגן‪ ,‬צמד החניתות‪ ,‬וקסדה שהבהיקה‪,‬‬

‫וגם חגוךת הזקן הנוצצת‪ ,‬זו שלפני קרב‬
‫טובח גברים הוא חגר כשלבש את הנשק‬
‫* ‪1 •/‬‬
‫־*‪.‬‬ ‫•••‬ ‫* ‪ 7‬־‬
‫‪.• 1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪*7 5‬‬ ‫״ ־‬

‫והוליך את צבאו‪ ,‬בלי שנכנע לזקנה מצערת‪.‬‬

‫* ־ ‪•/‬ע‬ ‫‪71‬‬
‫‪1‬״‪1‬‬ ‫•י• • ז ־‬ ‫‪* :‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫נשען על מךפקו הוא התנער וזקף ראש‪,‬‬

‫פנה אל בן אטראוס‪ ,‬חקר אותו ואמר לו‪:‬‬
‫סיפור דולון ‪247‬‬

‫״מי אתה‪ ,‬ההולך לבד במחנה בחשכת הלילה‬

‫* *‪ 1‬ז‬ ‫־‬ ‫‪1 \• 1‬‬ ‫־ ־ ‪1‬־־‪.‬־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫•• י‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬

‫ליד הספינות‪ ,‬בשעה שכל בז־תמותה נם?‬

‫אתה מחפ ש איזה פרד‪ ,‬או את אחד מרעיך?‬
‫‪85‬‬ ‫דבר‪ ,‬אל תגש בשתיקה‪ .‬במה‪.‬יש לך צרך?״‬
‫ואז אגממנון שליט הגברים השיב ואמר לו‪:‬‬
‫! ‪ 7‬־‬ ‫•••‬ ‫־ ‪•7 1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪5‬‬
‫־ ־ ־‪.‬‬ ‫‪71‬‬

‫״נסטור בנו של נלאוס‪ ,‬בחיר גדלת האכאים‪,‬‬

‫‪. - - 7‬‬ ‫־‬ ‫‪\1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫׳‬ ‫״‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪1‬‬
‫*‪.‬‬

‫זהה את אגממנון‪ ,‬את בן אטראוס‪ .‬אני הוא‬

‫זה שזאוס יחד לתלאות שיבואו כל עוד‬
‫‪7‬‬ ‫*‪7‬‬
‫־‪.‬‬ ‫• * • ־ ‪71‬‬ ‫‪77‬‬

‫‪90‬‬ ‫ותנועה בכרכים‪.‬‬ ‫־•‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬

‫רוח חיים נמצאת בחזי‪,‬‬
‫* ׳‬ ‫! ‪7‬‬ ‫*‬
‫•‪• 1‬‬ ‫־*‬ ‫־‬

‫אני משוטט‪ ,‬כי שנה מרגיעה איננה יושבת‬

‫* ‪7‬‬
‫־‪.‬‬ ‫*‪7‬‬
‫־‪.‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫*• ‪7‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫־־‬ ‫!‬ ‫‪1‬־*‬

‫על עפעפי‪ ,‬ואכפת לי הקרב וצרות האכאים‪.‬‬

‫ז ־ ־ •‬ ‫! ‪7‬‬ ‫‪71‬‬
‫־ !‬ ‫•‬ ‫־ ! ־ ־ ' ! • ‪ :‬־‬

‫יש בי חשש נורא לאכאים‪ ,‬לבי חסר מנוח‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫‪7‬‬ ‫!־־‬ ‫׳ * •‬ ‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫!־ ‪7‬‬

‫כלי מבלבל‪ ,‬לבי קופץ כאלו החוצה‬

‫‪95‬‬ ‫מץ החזה‪ ,‬וגופי הזוהר אחוז כלו ועד‪.‬‬
‫גם אתהלא ישנת‪,‬‬
‫‪7‬־ ‪* 7 5‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬
‫אם תרצה לפעל‪ ,‬הרי‬
‫!־•*‬ ‫*‪5‬‬ ‫•‪7 5‬‬

‫בוא ונלך אל השומרים‪ ,‬ונוכל להשגיח‬

‫שמא שקעו מרב מאמץ ושמירה מיגעת‬
‫!‪ ------‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪1 7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬
‫‪5 7‬‬ ‫״‪.‬״ ‪7‬‬

‫בתרדמה‪ ,‬ולגמרי שכחו לפקח עינים‪.‬‬

‫‪100‬‬ ‫האויב החונה הוא קרוב‪ ,‬ואין יכלת לדעת‬
‫אם אינם להוטים להתקיף‪ ,‬ואפלו בלילה‪.‬״‬
‫־ ־‪7 1‬‬ ‫‪ 5‬־ ז •‪ * 11‬־ ז־ •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫ונסטור הרכב מגרנה השיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪ 7 1‬־‬ ‫*‪..........................•.‬‬
‫* י‪,.‬‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫‪.*5‬י‪5‬‬

‫״בן אטךאוס נכבד‪ ,‬שליט הגברים‪ ,‬אגממנון‪,‬‬

‫זאוס האל היועץ ליא יממש למען הקטוד‬
‫‪105‬‬ ‫את כל מה שמוחו מקוה‪ .‬אלא נראה לי‬
‫• ז ••• •‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ן ־‪1‬־‪•.‬‬ ‫‪• • • 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫שהוא יתקל בקשיים‪ ,‬שאף יתרבו אם אכילס‬

‫אי פעם יוציא מלבו את חרתו הקשוח‪.‬‬
‫אותך אלוה ברצון‪ ,‬אך יש לעורר אחרים עוד‪,‬‬
‫את דיומדס גבור החנית‪ ,‬ואת אודיסאוס‪,‬‬
‫‪110‬‬ ‫פילאוס‪.‬‬ ‫‪•/‬‬
‫את איאס המהיר‪ ,‬ואת בנו הנועז של‬
‫‪• ••• 7‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫‪ 5‬ע‬ ‫י‬ ‫־ ‪• 7‬‬ ‫־* ־‬

‫וכךאי שילך מישהו וממין גם את השנים‪,‬‬

 ‫שיר ע שירי‬ ‫‪248‬‬
‫‪1*1‬‬
‫את איאס הדומה לאל ואידומנאוס המלך‪,‬‬
‫ספינותיהם ךחוקות‪ ,‬ואין הם חונים לידינו‪.‬‬
‫אמנם אני מכבד ואוהב את מגלאוס‪,‬‬
‫״ ‪- ...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪•• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‪• -‬‬ ‫■ דזז‬

‫אף אגער בו‪ ,‬ןגם אם תתרעם‪ ,‬לא אסתיר זאת‪,‬‬

‫‪115‬‬
‫הוא עוד זישן‪ ,‬ו מ טי ל את העמל רק עליך‪.‬‬
‫טוב לו כעת היה מתאמץ ל שדל את בחירינו‬
‫שיצטו־פו‪ ,‬כי נוצרה מצוקה שאין לסבלה עוד‪.‬׳‬
‫ואז אגממנון שליט הגברים השיב ןאמר לו‪:‬‬
‫‪120‬‬ ‫״פעם אחרת‪ ,‬זקן‪ ,‬אף אצוה שתנזיף בו‪,‬‬
‫כי לא אחת הוא נךפה ואינו שש להתיגע‪,‬‬
‫אין זה שהוא מ שתמט‪ ,‬האין הוא טפש כלל‪,‬‬
‫אלא תולה בי מ ב ט וממ תין שאזים את הצעד‪.‬‬
‫להאיץ בי‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪* 7 :‬‬ ‫‪7‬‬
‫לפני ובא‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫‪-‬‬
‫הנה עכ שו הוא נעור‬
‫־ ‪7 1‬‬ ‫•‪-‬‬

‫‪125‬‬ ‫כרגע שלחתי אותו שיקרא לאותם שמנית‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫*‪.‬י ‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫** גי ‪7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ 7‬־‪* 5‬‬ ‫‪ -.*7‬־‬

‫בוא ונלך‪ ,‬ואת אלה נמצא בקרב שומרינו‬

‫לפני השערים‪ ,‬כי דרשתי שהם יתכנסו שם‪.‬״‬
‫ונסטור הרכב מגרנה ה שיב ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•־‬ ‫י‪ .‬״‪,.‬‬ ‫•‬ ‫‪7-7‬‬ ‫‪ :‬זד ‪:‬‬

‫״לכן בין האחניאים איש לא‪,‬יביע תהנמת‬

‫‪130‬‬
‫או יסרב‪ ,‬כאשר יצוה על לוחם או זיאיץ בה״‬
‫כך אמר‪ ,‬ו מיד ע ט ה על חזהו כתנת‪,‬‬
‫‪•.*:‬‬ ‫*‬
‫‪*7-‬‬ ‫‪77‬‬ ‫*‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫תחת רגליו המבהיקות קשר סנךלי חן‪,‬‬

‫ךכס לגופו מעיל ארגמן מ שתפל לברכים‪,‬‬
‫צמר‪,‬‬
‫•‬
‫•‬
‫•‪.‬־ •‬
‫רך *‪•.‬של‬
‫־‪1‬‬
‫־‪:‬־•••ט ה‬
‫מכסה מ ע‬
‫•‬
‫•‬
‫כפול בעביו‪,‬‬
‫‪ : :‬״ ‪:‬א •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪135‬‬
‫אחז בחנית כבירה‪ ,‬שחדה מארד חד‪,‬‬
‫״‪77‬‬ ‫\‪7‬‬ ‫־‪,‬״‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־*‬ ‫־‪:‬־*‬ ‫‪ 7‬־‬

‫והלך בין ספינות האכאים נחו שי הכתינת‪.‬‬

‫ראשית את אודיסאוס‪ ,‬ה שקול בעצה לזאוס‪,‬‬
‫ן ‪...‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ־ ‪1 7‬‬ ‫•\‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬

‫עורר מ שנה נסטור הרכב מגרנה‪,‬‬

‫• זיד ״‬ ‫‪7-7‬‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫•‬

‫קרא‪ ,‬ןקולו בא ן אפף את לבו כהרף עין‪,‬‬

‫‪140‬‬
‫והוא יצא מהצריף ופנ ה ודבר אליהם­‬
‫זי‬ ‫ד ״‬ ‫״‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•* - -‬‬ ‫‪77‬‬ ‫!‬

‫״למה שניכם נודדים ב מ חנ ה ליד ספינותינו‬

‫‪-‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫ו‪-‬‬ ‫־ ־ ‪7 *1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫‪77‬‬
‫סיפור דולון ‪249‬‬

‫בלילה המקדש? מה ביה נחוץ בשעה זו?״‬

‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪71\ :‬‬ ‫־ ־‪7 1‬‬

‫ואז נסטור הרכב מגרנה השיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫• •‪.‬״‪•• •.‬‬ ‫ז‬ ‫ז־‬ ‫‪1•:‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫״בן לאלטס וצאצא זאוס‪ ,‬אוליסאוס פקח‪,‬‬

‫‪145‬‬ ‫אל תכעס‪ ,‬כי צער כבד בא על האכאים‪.‬‬
‫ד ‪ -‬־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫־ ־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫■ ‪- 1‬‬

‫מוטב בוא‪ ,‬ונעיר עוד אחד שיש בו תועלת‬

‫••• •••‬ ‫ד*•‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫׳‪.‬‬ ‫‪• 7:‬‬ ‫‪7‬‬

‫כדי להועץ אם נברח או שעוד נלחם כאץ‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ואוליסאוס הלך אל מחסהו‪,‬‬
‫שם על כתפיו מגן מק שט ויצא עם השנים‪.‬‬
‫‪ 5‬־־•‬ ‫•‬ ‫‪771‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9 •* 7‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫‪*5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪150‬‬ ‫הם באו אל ליומלס בן טידאוס‪ ,‬ומצאוהו‬

‫מחוץ לצליף עם נשקו‪ .‬מסביב לעיו נמו‪,‬‬
‫כל איש מגנו מתחת לראש‪ ,‬וחניתותיהם‬
‫‪.....‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪1‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫נעוצות אנכית בקתות‪ ,‬והאלד מפיץ נגה‬

‫הלחק כברק זאוס האב‪ .‬הגבור א‪ 1‬תו רגע‬
‫‪155‬‬ ‫'‬
‫ישן‪ ,‬מתחתיו היה פרוש עורו של שור בר‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫״‪,.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ * 71‬־ ‪7 8‬‬

‫ותחת ראשו הוא הניח שמיכה שהבהיקה‪.‬‬

‫‪|7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫* *‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫בא ועמד מעליו נסטור הרכב מגרנה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪.. ......‬‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫•י־‪5‬‬ ‫*• ‪7 7‬‬ ‫! ‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬

‫דחפו בעקב שןקיץ ליקום והישר גער בו‪:‬‬

‫״קום‪ ,‬בן טידאוס‪ ,‬למה אתה לשן כל הלילה?‬
‫‪160‬‬ ‫אינך שומע שהטרדנים חונים על שפוע‬
‫המישור‪ ,‬ליד הספינות‪ ,‬כמה צעדים מאתנו?״‬
‫"• ‪7‬‬ ‫‪' 7 :‬‬ ‫‪7 —7‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫י ־־‬ ‫־•‬

‫כך אמר‪ ,‬וזה התנער משנה בו ברגע‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫* ‪-‬‬
‫‪.•7‬‬ ‫״‪7‬‬ ‫׳‬ ‫י ‪ :‬־ "‬ ‫׳ ! ־‪,.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫ובמלים מכנפות הוא פנה ואמר לו‪:‬‬

‫! ‪ 7‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7\ 5‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫״אתה קשוח‪ ,‬זקן‪ ,‬ותמיד עמל ואינך נח‪.‬‬

‫‪165‬‬ ‫האם אין אחרים צעירים יותר בין האכאים‪,‬‬
‫כדי שילכו ויעירו את כל אחד ממלכינו‬
‫‪ 7 :‬״‬ ‫•‬ ‫י‪7 ,.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7:‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫בכל פנה? אולם אתה‪ ,‬הזקן‪ ,‬אין כמוך‪.‬״‬

‫ואז נסטור הרכב מגרנה השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 7 1‬־‬ ‫• •״••••‪...........................‬‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫•‪.‬‬ ‫! ‪7‬‬

‫״כן‪ ,‬ילילי‪ ,‬את כל זה אמלת היטב ובטעם‪,‬‬

‫‪!70‬‬ ‫יש לי בנים למופת‪ ,‬ואף אנשים במספר לב‪,‬‬
‫ומהם ילך כל אחד ואת השליחות יבצע‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ן•‬ ‫־‬ ‫‪••• :‬‬ ‫* ‪7‬‬
‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫••••‪1‬‬ ‫•• •••‬
 ‫‪ 250‬שיר עשירי‬

‫אך מצוקה אי מה ב אה על האכאים‪.‬‬

‫ד ־ ־ •‬ ‫־‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־־ ‪1‬‬

‫כעת גורל כלנו עו מד על חדו של התער‪,‬‬

‫־ ־ ־־‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫••‬ ‫\ ז‬ ‫־‬ ‫ד״•‬

‫אם צפויה לאכאים כליה נוראה‪ ,‬או שיחיו עוד‪.‬‬

‫••••‪:‬‬ ‫ד '‬ ‫ד‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־ ־ •‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫אז לך‪ ,‬הער את איאס המהיר ואת בן פילאוס‪,‬‬

‫אם חסת עלי‪ ,‬הן אתה הצעיר שבין שנינו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וזה שם על כתפיו עור אריה חום‪,‬‬
‫י‬ ‫־ ז ••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫י‪•••:‬‬ ‫ז ־‬ ‫ז‪1‬‬

‫לוהט וגדול שגל ש לרגליו‪ ,‬וא חז את הרימה‪.‬‬

‫־‬ ‫ד‬ ‫*‪•.‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬ז־‬ ‫ד ז ־‬ ‫‪ :‬ז־‬

‫הלך הגבור‪ ,‬העיר והביא למקום את היתר‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫והם כאשר הצטךפו לזקיפים הכנוסים‪.‬יחד‪,‬‬
‫ראו שמפקדי המ שמר לא עצמו את עיניהם‪,‬‬
‫״‬ ‫•• •• •••‬ ‫ד‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪•• 1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫■‬
‫ז‬

‫אלא כלם י שבו שם ערים ליד כלי הנשק‪.‬‬

‫ן‬ ‫‪.... -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫ז !‬ ‫\ ד‬ ‫‪ 7‬ז‬

‫י‬
‫וכמו כלבים בחצר ששומרים על כבשים באי שקט‬
‫־*‪|•,‬‬
‫♦‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬ד •‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬ז ••‬ ‫‪ :‬ז־ •‬ ‫‪:‬‬

‫וקולטים קול של טורף אכזרי‪ ,‬שפוסע ביער‬

‫‪85‬‬ ‫בין ההרים‪ ,‬וסביבו נ שמעים מ הו מ ה וקול רעש‬
‫של אנשים וכלבים‪ ,‬ושנה מכלם מסתלקת‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪ :‬־ ‪17 7‬‬ ‫\ ז‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫■ •‬
‫‪ :‬ז‬ ‫‪:‬־ ד •‬

‫כך הסתלקה שנה מתוקה מעל עפעפיהם‬

‫לאחר ליל שמירה מר‪ ,‬שבו שקדו והשקיפו‬
‫אל המישור‪ ,‬שמא ת שמע צעידת הטרוינים‪.‬‬
‫‪190‬‬ ‫ךאה הזקן ו־שמח‪ ,‬וכדי לעורר בהם מרץ‬
‫פנה במלים מכנפות ודבר באזניהם‪:‬‬
‫‪ :‬ד‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫\ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ • :‬״‬ ‫דד‬

‫״שמרו‪ ,‬ילדים אהובים‪ ,‬שאת איש לא תכניע‬

‫התרדמה‪ ,‬לבל נהיה כבדיחה לאויבינו‪.‬״‬
‫ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫־ ‪7:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ‪ :‬־• ד‬

‫אמר‪ ,‬חצה את החפיר‪ ,‬ומלכי הארגיאים‪,‬‬

‫י‬ ‫•‬ ‫ד ־ ‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫ד ד‬ ‫״‬ ‫ד ־‬

‫‪!95‬‬ ‫אלה שהזמנו לדיון הצטרפו ולווהו‪.‬‬

‫‪• :‬‬ ‫• ‪ :‬דג‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫\ ‪: :‬‬ ‫״ *‪.‬־‬

‫ובאו גם מריונס ובנו ה מהלל של נסטור‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫\ ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫־‬ ‫ך‬
‫•‬

‫משום שגם הם הזמנו לטכס עצה‪.‬יחד‪.‬‬

‫את התעלה הם חצו ומצאו מקום לשבת‬
‫״• •״•‬
‫ד •‬ ‫ד י‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫־ ‪ :‬ד ד‬

‫בשטח נקי שבו אין גופו ת מוטלו ת על הארץ‪.‬‬

‫‪200‬‬ ‫שם הקטור הענקי חדל מלטבח ארגיאים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.. . -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫ד ‪:‬־ד •‬ ‫•י ‪:‬י‬ ‫ד‬

‫ופנה לאחור‪ ,‬לאחר שהלילה ירד וכסהו‪.‬‬

‫‪7 •:‬‬ ‫ד־‬ ‫*••־־‪:‬ד‬ ‫י ־ ־‬ ‫‪:‬ד‬ ‫דד‬
‫‪251‬‬ ‫סיפור דולון‬

‫שם הם ישבו והחליפו דברים איש עם רעהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪/‬׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•ך‬

‫ונפטור הרכב מגרנה פתח ודבר ‪1‬אליהם‪:‬‬

‫•••‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ••••‪•• •.‬‬ ‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫‪: <: :‬‬

‫״אמרו‪ ,‬ידידי‪ ,‬האם אין איזה איש שבוטח‬

‫‪205‬‬ ‫בעז נפשו‪ ,‬שיתגנב אל שורות הטתינים‬
‫גבוהי הלב? יתפיס איש נחשל מקרב אויבינו‪,‬‬
‫י‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫;• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬

‫או ואזין לאיזו שמועה שבפי הטרדנים‪,‬‬

‫מה הדעות הרווחות שם‪ ,‬האם מתכונים הם‬
‫‪..‬‬ ‫• ‪ :‬־ ־ ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪7‬‬

‫להשאר כאץ ליד הספינות‪ ,‬או שמא יפוגו‬

‫‪210‬‬ ‫העירה‪ ,‬הואיל והביסו כבר את האכאים?‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ד * ‪ .‬־‬ ‫נ • • •‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫שיודא את כל זאת‪ ,‬וישוב ויגיע אלינו‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫*‪ :• .‬־••‬

‫בלי שנפגע‪ .‬תהלתו הרבה תטפס לשמים‬

‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••• ‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בין אנשים‪ ,‬והוא אף יץכה בתגמול יקר ערף‪.‬‬

‫אותם גבודים שהם מפקדי ספינותינו‬
‫‪215‬‬ ‫יתנו לו כבשה שחורה עם טלה מתחתיה‪,‬‬
‫ז׳‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫י ־‬ ‫־ד•••‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫י ‪:‬‬

‫כל אחד ואחד‪ .‬זו מתנה נאה מאין כמוה‪,‬‬

‫י‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•• ••‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪ 7‬ז־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬

‫ותמיד לא יגרע מקומו בסעוךה ובנשף״‪.‬‬

‫כך אמר‪ ,‬והם כלם בדומיה החרישו‪.‬‬
‫ואז דיומדס השואג באימץ דבר אליהם‪:‬‬
‫‪220‬‬ ‫״נסטור‪ ,‬לבי ונפשי הגאה אכן מאיצים בי‬
‫להתגנב אל צבא האויבים הנמצא לידינו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.. 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‪.‬־‬

‫אל הטרדנים‪ ,‬אבל אם גבר אחר ילוני‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪....‬‬ ‫ן‬ ‫‪. . .‬‬ ‫•‪.‬״•״•‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫‪.‬יחד נפעל ביתר נוחות ויגדל בטחוננו‪.‬‬

‫כששנים הולכים‪ ,‬אחד מהם מבחין קדם‬
‫‪225‬‬ ‫מה כדאי‪ .‬היחיד‪ ,‬וגם אם הוא שם לב‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז‬

‫טוח שקוליו צר ותושןתו לא מספקת‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ורבים רצו ללכת עם דיומדס‪,‬‬
‫י‬ ‫‪. . ...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•.•*.* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ן ־‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬

‫ךצו שני האיאסים‪ ,‬משרתי האל ארס‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳*‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬

‫רצה מריתס‪ ,‬רצה ביחוד בנו של נסטור‪,‬‬

‫‪ *•* #‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• • '‬ ‫‪:‬‬ ‫יי‬ ‫ד‬

‫‪230‬‬ ‫זרצה בן אטראוס‪ ,‬מנלאוס המהלל בחנית‪,‬‬

‫ן‪• -‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪.•*.‬־‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪•.* :‬‬ ‫־‬ ‫••• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬

‫וךצה לחדר למחנה הטרדנים גם אודיסאוס‬

‫•י‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬
‫־‬ ‫‪:‬־־‪:‬־• *‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7.‬‬
 ‫‪ 252‬שיר עשירי‬
‫‪232‬־‪261‬‬
‫הסבלני‪ ,‬כי תמיד רוחו בחזהו העזה‪.‬‬
‫•• •*ז‬ ‫ז ••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ו *‬ ‫*‬ ‫־ ־ ‪ :‬ז ׳‬

‫ואז אגממנון שליט הגבו־ים דבר באץניהם‪:‬‬

‫״בן טידאוס‪ ,‬האיש היקןר לנפשי‪ ,‬דיומדס‪,‬‬
‫‪35‬י‬ ‫?חר לך את עמיתך‪ ,‬את כל מי שתחפץ בו‪,‬‬
‫הטוב בין המתנדבים‪ ,‬כי רבים מבקשים זאת‪.‬‬
‫ואל נא תחליט מתוך רגש יראה לותר על‬
‫־־‬ ‫‪:‬־ ״‬ ‫ז‬ ‫•‪:‬‬ ‫ע ע‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־‬

‫׳‬
‫המעלה ולבחיר בפחות מנימוסא‪ 1‬משמעת‪,‬‬
‫־ ־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫• ״‬ ‫ן ‪1‬‬ ‫* • ‪:‬‬ ‫\ •••‬ ‫־‪1‬‬

‫ועל סמך מוצאו‪ ,‬ואפלו האיש ךם מכל מלך‪.‬״‬

‫‪240‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬כי על מנלאוס ץה'ב השער חש פחד‪.‬‬
‫אך דיומדס השואג באימץ דבר שוב אליהם‪:‬‬
‫״אם אכן אתה מצרה שאבחר בעמית כרצוי לי‪,‬‬
‫איך יתכן שאשכח את אוךיסאוס האלוהי‪,‬‬
‫הוא ביחוד שנכון בלבו ובנפשו הנועזת‬
‫‪245‬‬ ‫לכל מיני מטלות‪ ,‬ואהוב הוא על פלס אתנה‪.‬‬
‫־־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫־ ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ד‬
‫‪■:‬‬

‫אם!לך!חד אתי‪ ,‬אפלו מתוך אש יוקדת‬

‫שנינו נשוב‪ ,‬כי יותר מאחר הוא נבון ופקח‪.‬״‬
‫ואז אודיסאוס האלוהי למוד הסבל השיב לו‪:‬‬
‫*‬
‫•‬
‫־ ״*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬‫דן‬
‫*‪.‬‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬ד‬

‫״בן טידאוס‪ ,‬אל תיחס לי מדי שבח או דפי‪.‬‬

‫‪250‬‬ ‫הלא אתה מדבר אל אךגיאים שיש להם יךע‪.‬‬
‫בוא ונלך‪ ,‬כי הלילה נגמר‪ ,‬ועוד מעט שחר‪,‬‬
‫הכוכבים התקדמו‪ ,‬וכבר חלף רב הלילה‪,‬‬
‫שני חלקים‪ ,‬וחלקו השלישי בלבד נותר לנו‪.‬״‬
‫כך דברו‪ ,‬וכלים נוראים חגרו אז השנים‪.‬‬
‫־ * ־•‬ ‫ז‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ז •‬ ‫ין‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ז‬

‫‪255‬‬ ‫תרסימדס העז נתן חרב טובה לבן טידאוס‪,‬‬

‫כפולת להב‪ ,‬כי את שלו השאיר ל!ד הספינה;‬
‫ונתן אף מגן‪ ,‬ושם על ראשו קסדה מעור פר‪,‬‬
‫בלי קךקוד ובלי רעמה‪ ,‬שנקראת מכסה ראש‪,‬‬
‫ובחורים חסונים מגנים בה על הגלגלת‪.‬‬
‫*‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫‪\ -‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫• •‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬

‫‪!60‬‬ ‫ולאודיסאוס נתן מן־יונס אשפה וקשת‪,‬‬

‫וחרב‪ ,‬ושם על ראשו קסדה עשויה עור‪,‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ : 1‬ז‬
‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪•• 5‬‬
‫סיפור דולון ‪253‬‬ ‫‪291-262‬‬

‫מצדה הפנימי הרבה רצועות נמתחו בה‬

‫ז‬ ‫• ‪1 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪• 1 -‬‬ ‫•■ ז‬

‫בחזק שתתקמר‪ ,‬ומחוץ הלבינו שנים‬

‫של חזיר בר מבהיק ניב שנתפרו זו ליד זו‬
‫‪265‬‬ ‫היטב ובבקיאות‪ ,‬ובאמצע ךפדוה בלבד‪.‬‬
‫אותה מאלאוץ גנב אוטוליקוס ביום שפרץ בו‬
‫לאךמונו המוצק של אמינטוד בן אוךמנוס‪,‬‬
‫מקיתרה‪,‬‬
‫י‬ ‫• •‪•• 1‬ז‬
‫לאמפידמס‬
‫‪:‬־‪•:‬־־*‬
‫בסקנדיה‬
‫זו‬ ‫‪ :‬־ ־‪1‬‬
‫ונתנה‬
‫‪:‬זד‬

‫ואמפידמס מסר ליד מולוס כמתנת אורח‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫״‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד־‬ ‫‪ :‬־ ‪ • :‬־ ־‬

‫‪270‬‬ ‫והוא נתנה שישא אותה בנו מריונס‪.‬‬

‫״‬ ‫״‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫** ד‬
‫••‬ ‫‪:‬זד‬ ‫‪1‬‬

‫אך כעת הצמדה וכסתה את ראש אודיסאוס‪.‬‬

‫*‪.‬־‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪ *• :‬ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫\ ‪:‬‬ ‫־י ד • •‬

‫לאחר שחגרו את נשקם הנוךא‪ ,‬השנים‬

‫לכל הבכירים שהיו במקום הפנו ערף‪.‬‬
‫ולימין הדרך שבה צעדו‪ ,‬פלס אתנה‬

‫*‪3114*91£‬‬
‫‪275‬‬ ‫שלחה להם אנפה‪ ,‬אמנם עיניהם לא ראוה‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫*• •• •״•‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫ד־ ד ד‬ ‫ד•••‬ ‫ד ‪ :‬ד‬

‫בלילה חשוך‪ ,‬אך הם שמעו את צריחותיה‪.‬‬

‫שמח אודיסאוס באות‪ ,‬והתפלל אל אתנה‪:‬‬
‫‪.....‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪•• -‬‬ ‫י ‪1 • :‬‬ ‫ד‬ ‫־‪.‬־‬ ‫־‬ ‫ד־‬

‫״שמעי‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪ ,‬המס‪.‬יעת‬

‫תמיד במטלותי‪! ,‬־אינך גורעת עיניך‬
‫‪280‬‬ ‫בכל תנועותי‪ .‬אהביני מאוד גם כרגע‪ ,‬אתנה‪,‬‬
‫״‬ ‫‪.....‬‬ ‫י‬ ‫ז••• ־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ •••:‬ד •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫ותני שנשוב עטורי תהלה אל ספינותינו‪,‬‬

‫י‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫•י•‬ ‫• ד‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫‪:‬־־‬ ‫••• ד‬ ‫‪• :‬‬

‫בתים מעשה מפאר שיסב דאגה לטרוינים‪.‬״‬

‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫••• ד ••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪:‬־•‪*.‬‬ ‫;‬

‫ואחריו התפלל דיומדס השואג בעז רוח‪:‬‬

‫״הטי כעת איזן גם לקולי‪ ,‬אטךיטונה‪ ,‬בת זאוס‪.‬‬
‫‪285‬‬ ‫לכי אתי כפי שפעם הלכת עם אבי‪ ,‬טידאוס‬
‫* •יי‬ ‫ד *‬ ‫•‬ ‫ד ־ ‪1 :‬‬ ‫*‪•.‬־־־‬ ‫‪• :‬‬ ‫* *‬ ‫‪• :‬‬

‫האלוהי‪ ,‬כשיצא כנציג האכאים לתבי‪.‬‬

‫‪ 1‬״ ־‬ ‫ד ‪ -‬־ •‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫•'‪*.•:‬דד‬ ‫ז‪•-•:‬‬

‫ליד אסופוס את האכאים נחושי הג־תינת‬

‫קדמום‬ ‫־י‪1‬‬
‫מלים מפיסות לבני‬
‫• ‪•• :‬‬ ‫* *‪:‬‬ ‫• •‬ ‫׳ ‪ :‬ד ד‬
‫הוא עזב‪ ,‬ונשא‬
‫ז ‪-‬‬

‫בעיר‪ .‬אולם בשובו יזם מעשים עקבי דם‬

‫ד‬ ‫‪•• 1‬‬
‫ו־ \‬ ‫‪1 -‬־ •‬ ‫ד־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד•‬

‫‪290‬‬ ‫אתך‪ ,‬אלה נפלאה‪ ,‬משום שעזדת לו בחסד‪.‬‬

‫כך ברצון גם כעת‪ ,‬סיעי ופקחי עלי עין‪.‬‬
 ‫‪ 254‬שיר עשירי‬
‫‪321' 292‬‬

‫ובשובי אזבח לף עגלה בת שנה רחבת מצח‪,‬‬

‫י‬ ‫•• ‪-‬‬ ‫־ ‪1‬־ ־‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫•••זד‬ ‫די‬ ‫ע ‪ 1‬־־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שלא אלפה ועל על גבה איש לא הניח‪,‬‬

‫‪1 -‬‬ ‫• •‬ ‫•‬ ‫־ ד‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫\‬ ‫״•‬
‫•‬

‫אותה אזבח‪ ,‬ובזהב אצפה את קרניה‪.‬״‬

‫ז‬ ‫־‪ 11‬׳‪.‬־‬ ‫•יי‬ ‫ד‬
‫‪1‬־ ־ •י‬ ‫ז‪ 1‬ד‬ ‫•י• ‪ :‬־‬ ‫ד‬

‫‪293‬‬
‫כך אמרו בתפלה‪ ,‬ופלס אתנה הקשיבה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪• 1‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫‪..............‬‬ ‫־ ־‬ ‫׳‬ ‫• ‪ • :‬ד‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫ובתם התפלה לבת זאוס כביר הכוח‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ •‬ ‫■י•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד‬
‫־• ז * ■‬ ‫‪:‬‬

‫״‬
‫יצאו לדרכם כשני אריות בחשכת הלילה‪,‬‬
‫־־ ־ ז ד‬ ‫* ‪ 1‬־‬
‫‪.* 1‬‬ ‫ן־ד‬ ‫! ••‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1- :‬‬ ‫ד‪:‬‬

‫בשדה קטל בין חללים‪ ,‬דם שחור וכלי נשק‪.‬‬

‫וגם הקטור אסר את השנה על הטרועים‬
‫‪300‬‬ ‫האצילים‪ ,‬ולהפך‪ ,‬כנס את כל נבחריהם‪,‬‬
‫אלה שהם מפקדיה ויועציה של טרויה‪.‬‬
‫ד‬ ‫ז‬ ‫*‪•.‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬־ •••‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫־ ‪•1:‬י•‬ ‫!‬ ‫•״• ••‬ ‫״•‬
‫•• •‬

‫וכאשר נאספו‪ ,‬העלה הצעה מחכמת‪:‬‬

‫\ •יו *‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫■•• ז••• ד‬ ‫׳‬ ‫•‪.‬־ ;• ‪:‬‬ ‫;•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫״מי יקח על עצמו את המע שה ואף יבצע‬

‫תמורת גמול גדול? ושכר מספק ינתץ לו‪,‬‬
‫־ •• ‪ • 1‬ד •• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪305‬‬ ‫משום שאתן מךכבה ושני סוסים ךמ י ערף ־‬

‫את הטובים מאלה שליד ספינות האכאים‬
‫המהירות ‪ -‬לזה שיוכיח גדלה אם ימצא עז‬
‫•ז ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ז\‬ ‫־‬ ‫•״•‬ ‫ד‪•/‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫לגשת אל הספינות קלות התנועה כדי לדעת‬

‫־‬ ‫ד־‬ ‫ז••‬ ‫ד‬ ‫־ ז‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫‪• : -‬‬ ‫•״•‬ ‫ז ‪•: •:‬‬

‫אם הספינות המהירות נשמרות טוב כפעם‪,‬‬

‫‪310‬‬ ‫או שמא כעת האכאים‪ ,‬פיו־ן שהובסו בידינו‪,‬‬
‫מעלים בלבם איך ימלטו‪ ,‬ואין להם חשק‬
‫בלילה לשמר‪ ,‬כי נחל שו מעמל סוחט כוח‪.‬״‬ ‫••דד‬ ‫' • • • • ז ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־ ‪ :-‬ד‬

‫כך אמר‪ ,‬והם כלם בדומיה החרישו‪.‬‬

‫••• ז••••‬ ‫•ד‬ ‫ז‬ ‫\ ד‬ ‫׳ ‪•• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד‪1‬‬

‫ובין הטרדנים הןה איזה דולון‪ ,‬בנו של אומדס‬

‫‪315‬‬ ‫הכרוז האלוהי‪ ,‬זהב וארד היו לו בשפע‪,‬‬
‫ז •\ ־ ׳‬ ‫ד‬ ‫ז דד‬ ‫• ' ד ד‬ ‫ד ז•••‬ ‫־ ד‬

‫איש אמנם מכער במראה אבל קל רגלים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ -‬ז ־•‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫ז־ ד‬ ‫‪••• : -‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ד ז ד‬

‫והאח היחיד לצד חמ ש אחיות שהיו לו‪.‬‬

‫ד ••• ד‬ ‫ז־‬ ‫ד••‬ ‫ז־‬ ‫־ד •‬ ‫ז ד ד‬

‫הוא כעת קם ודבר אל הטרוינים והקטור‪:‬‬

‫* זו‬
‫ז *‪.‬‬ ‫ד•‬ ‫־ ז‬ ‫•ד‬ ‫ז • ••‬ ‫‪1‬‬
‫ד‬ ‫ד••‬

‫״הקטור‪ ,‬לבי ונפשי הגאה מאיצים בי לגשת‬

‫‪320‬‬ ‫אל הספינות קלות התנועה לחקר ולדעת‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ז ד‪-‬‬ ‫־ ז‪1‬‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־י‬ ‫י י‬

‫ובכן בוא‪ ,‬הרם את שדביטך והשבע לי‬

 ‫סיפור דולון ‪255‬‬

‫שאכן תמסיר לןך י את סוסיו של בן פלאוס‬

‫המעלה‪ ,‬ואת מרכבתו המצפה בנחישת‪.‬‬
‫•••‬ ‫•‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪\ :‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪: •/‬‬ ‫‪•/ 1‬‬ ‫־ ‪•/ \ :‬‬

‫לא אהיה לך מרגל שוא‪ ,‬ולא תתאכזב בי‪.‬‬

‫‪325‬‬ ‫אלך‪ ,‬אעביר דרך צבאם עד שאמצא את‬
‫ספינת אגממנון‪ ,‬שם ודאי יתכנסו מנהיגיהם‬
‫וידונו בשאלה אם לברה או להלחם עוד‪.‬״‬
‫*•ז••‬ ‫־‬ ‫•‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ! • • ז‬ ‫‪:‬ז‬

‫כך אמר‪ ,‬והקטור אחז את השךביט ונשבע לו‪:‬‬

‫״זאוס יודע כעת‪ ,‬בעלה כבד הרעם של הרה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬ז‬ ‫־‬ ‫ד־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪:‬־ ז‬ ‫׳‬ ‫ן ••‬ ‫‪-‬‬

‫‪330‬‬ ‫שעל הסוסים האלה לא לעלה שום טרועי‬

‫אלא אתה‪ ,‬ומבטח שתמיד הם יפארוך‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬ז ד‬ ‫••‬ ‫‪ •/‬ז ■‬ ‫ז‬ ‫\ ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫■ ז‬ ‫•• ‪7‬‬
‫•‬

‫כך נשבע שבועה עקרה‪ ,‬והמריץ את דולון‪.‬‬

‫מ ד האיש השליך על כתפיו קשת נכפפת‪,‬‬
‫התכסה בעור של זאב אפר‪ ,‬על ראשו שם‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫! ״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫• נ ־־‬

‫‪335‬‬ ‫קסדה מעור נמיה‪ ,‬אחז חנית חדת להב‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫־‪-‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫ז •‬ ‫׳‬ ‫‪ • :‬ז‬ ‫••‬ ‫‪ !1‬ז‬
‫•‬

‫ויצא מהמחנה אל הספינות‪ ,‬בלי לדעת‬

‫־‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪• 1‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• 5‬‬ ‫י‪,.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫!ז ז‬

‫שלא ןשוב עוד מהספינות לדודו להקטור‪.‬‬

‫הוא עזב את המון הגברים ומךכבותיהם‪,‬‬
‫ןצא להוט‪ ,‬אך כשצעד בדרך הבחין בו‬
‫‪340‬‬ ‫אודיסאוס האלוהי‪ ,‬ואמר באזני דיומדס‪:‬‬
‫•‬ ‫ד ‪•• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪ 7 :‬־‬ ‫ד‬

‫״מישהו‪ ,‬דיומדס‪ ,‬יוצא מהמחנה ובא הנה‪,‬‬

‫״ ז׳‬ ‫ד‬ ‫־‪*-‬־‪•/‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫* ••‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬ ‫*׳‬
‫‪:‬‬ ‫•‬

‫לרגל את ספינותינו‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫י •‬ ‫‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬
‫בא‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫\‬
‫משג אם‬ ‫אין לי‬
‫או כדי לפשט איזו גויה מאלה שמתו‪.‬‬
‫בוא‪ ,‬נתן לו תחלה לעבר במישור לפנינו‬
‫‪345‬‬ ‫כמה צעדים‪ ,‬ואחר נזנק ונאחז בו‬
‫־‬ ‫*־•• ‪* 1‬‬ ‫׳ ז **‬ ‫‪ :‬ז•‬ ‫־‪7‬‬

‫במהירות‪ .‬ואם יתחמק דרוץ עוד קדימה‪,‬‬

‫דחק אותו מהמחנה לכוון ספינותינו‬
‫הטל בו את חניתך‪ ,‬אסור שיגיע העידה‪.‬״‬
‫כך דברו‪ ,‬פנו אל בין הפגרים לצד הדרך‪,‬‬
‫‪350‬‬ ‫בעוד הוא בריצה חלף כשוטה על פניהם‪.‬‬
‫״‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫אך כשהךחיק מהם בשעור אשר יחךשוהו‬

 ‫‪ 256‬שיר עשירי‬

‫פרדים* ־ הן הם ל ע מ ת שורים ייטיבו כפלים‬

‫• ן ‪•-‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫! ז•‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫‪:‬ד •‬

‫למ שך ב שד ה בור מ ח ר ש ה ע שויה מחלקי עץ ‪-‬‬

‫״ ‪1‬‬ ‫י\ ‪1•• 1‬‬ ‫״‬ ‫יד‬ ‫‪1‬־‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬״״‬ ‫־־‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫רצו שניהם אחריו‪ .‬הוא ע מ ד ל שמע הרעש‪,‬‬

‫׳‬ ‫*‬ ‫ז ־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ד ־‬ ‫ז ־ ■ד‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫ן ••‬ ‫ד‬

‫ח שב בלבו שבאים ידידי ם מבין הטרוינים‬

‫ד•‬ ‫*‬ ‫ז י‬ ‫•••‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד ־‬

‫כדי להחזירו‪ ,‬ו ש ה ק טו ר שולח לקרא לו‪.‬‬

‫אך כ שקךבו ל טו ח של חנית‪ ,‬ופ חו ת קצת‪,‬‬
‫הבין שאלה אויבים‪ ,‬ומהר להניע בךכים‬
‫פדי ל ה מל ט‪ ,‬ן‪1‬זם זנקו ורדפוהו‪.‬‬
‫כמו ב שעה ש שני כלבים חדי שן‪ ,‬יוךעי ציד‪,‬‬
‫רודפים בה ת מ ך ה אחר גור אזיל או א ת ב ת‬
‫באזור מיער‪ ,‬והנרדף ךץ ופו ע ה לפניהם‪,‬‬
‫כך אוךיסאוס מחךיב הערים ודיומדס‬
‫התמידו לךדיף ו ח תכו את ךךכ‪ 1‬אל מחנהו‪.‬‬
‫אך כ שנמלט לכוון הספינות וע מד להגיע‬
‫אל בין ה שומרים‪ ,‬אתנה נתנה לבן טידאוס‬
‫כוח‪ ,‬כדי שבין האכאים נחו שי הכתינת‬
‫איש לא יטען שרק אחךיו הוא בא והכהו‪.‬‬
‫וךיומדס הכביר נופף בחני ת ואמר לו‪:‬‬
‫״עציר‪ ,‬או שאפגע בך בחנית‪ ,‬הטה איזן‪,‬‬
‫לא הן ב ה ן מן תחמיק מןך י ומתיפת המות‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬הטיל חניתו‪ ,‬אך מרצון לא פגע בו‪,‬‬
‫מעל כתפו חלף חיד החני ת המהקצעת‬
‫וננעץ באךמה‪ .‬ודולון ע מד א חוז פחד‪,‬‬
‫מגמגם‪ ,‬מפיו נ שמעה נקי שת השנים‪,‬‬
‫־ • ־ ■ •׳‬ ‫־‬ ‫‪1• 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• !‬ ‫• •‬ ‫׳‬ ‫! ־ ‪•• 1‬‬

‫והחויר מאימה‪ .‬מתנ שמים השנים הגיעו‪,‬‬

‫״‬ ‫• •‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ‪ 1‬־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•• ••‬ ‫‪ :‬זו ! •‬

‫תפסו את ידיו‪ ,‬והוא בד מ עו ת דבר אליהם‪:‬‬

‫•••‬ ‫‪ •1‬״‬ ‫‪...‬‬ ‫•‪▼1‬‬ ‫׳‪1‬‬ ‫זז‬ ‫י\‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬

‫״קחו אותי חי‪ ,‬אפדה את עצמי‪ ,‬בביתי יש‬

‫י ‪...........................1‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫' ע ו ד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬י‬

‫ארד וזהב וברזל שבעמל רב עבדוהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫• !‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ע ‪1‬‬ ‫־‪ 1‬ע‬ ‫ודד‬ ‫דד‬

‫שטח שצמר פרדים חורש במשך יום‪.‬‬ ‫*‬

‫סיפור דולון ‪257‬‬

‫‪380‬‬ ‫ומהם אבי ירצה אתכם בכפר שופע‪,‬‬

‫״ ־ ׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••• 1 •1‬‬ ‫‪7 ■1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫״ ‪7‬‬

‫אם ידע שאני חי ליד ספינות האכאים‪.‬״‬

‫ז ־ ־ •‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫־‬ ‫* ‪1‬־ •‬
‫״‬
‫•‬

‫ואודיסאוס המחכם השיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪ 1‬ז ״‬ ‫•• ״‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪1‬‬

‫״אל תפחד‪ ,‬ואל תהרהר בלבך על המות‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‪7‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫י‬ ‫‪11* 1‬‬ ‫־‪• • 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 1‬יי‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪2‬‬

‫אלא בוא‪ ,‬אמר לי את זאת וריק בדבריך‪:‬‬

‫‪385‬‬ ‫לאן הלכת לבד במחנה בחשכת הלילה‬
‫אל הספינות‪ ,‬בשעה שכל בן־תמותה נם?‬
‫האם לפשט איזו גויה מאלה שמתו?‬
‫האם שלח אותך הקטוד לרגל בשקיךה את‬
‫הספינות החלולות‪ ,‬או אתה הוא שיזמת?״‬
‫*‪ 7 •.‬־ ‪7 1‬‬ ‫־־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫־ ‪* :‬‬

‫‪390‬‬ ‫ואז דולון השיב לו‪ ,‬וכל גופו אחוז רטט‪:‬‬

‫״הקטור ברב אשליות הוציא אותי מהדעת‪,‬‬
‫הוא שהבטיח לי את סוסיו מוצקי הטלפים‬
‫של בץ פלאוס‪ ,‬ואת ךכבו המצפה בנחישת‪,‬‬
‫וצרה שאלך בשחור הליל החולף חיש‪,‬‬
‫‪395‬‬ ‫שאתקרב אל לוחמי האויב כדי לדעת‬
‫אם הספינות המהירות נשמרות טוב כפעם‪,‬‬
‫‪ 2‬־ ־‬ ‫־‪7 :‬‬ ‫־־‪•:‬‬ ‫־‪ 1‬־‬

‫או שמא כעת האויבים‪ ,‬כיון שהובסו בידינו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪" 71‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳•* ‪• . • 1 7‬‬ ‫‪*1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫*‪7 •.‬‬

‫מעלים בלבם איך ימלטו‪ ,‬ואין להם חשק‬

‫בלילה לשמר‪ ,‬כי נחלשו מעמל סוחט כוח‪.‬״‬
‫־־‬ ‫••‬ ‫" ‪7 7‬‬ ‫'*•‪11*.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫־ ־‪7 1‬‬

‫‪400‬‬ ‫ואז אודיסאוס המחכם חיך ואמר לו‪:‬‬

‫* ‪■ 7‬‬ ‫•••‪1‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫* ‪7‬‬

‫״אכן למתנות לא קטנות נפשך מ‪.‬יחלת‪,‬‬

‫לסוסי נכדו הנועז של איאקוס‪ ,‬אבל לא קל‬
‫לבני־תמותה לאלף או לנהג סוסים אלה‪,‬‬
‫יכול רק אכילס שהוא ילוד אם בת־אלמות‪.‬‬
‫־ ‪•••7 2‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪2‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪405‬‬ ‫אבל בוא‪ ,‬אמר לי את זאת וריק בךב‪.‬ךיך‪:‬‬

‫כשיצאת לכאן‪ ,‬איפה השאךת את הקטוד‬
‫רועה הגברים? איפה סוסיו‪ ,‬ואיפה הנשק?‬
‫איך השמירה והיכן ישנים שאר הטרוינים?‬
‫‪*7‬‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• • • 1 1 7 ••:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫י‬ ‫״‬

‫מה הדעות הרווחות שם‪ ,‬האם מתכונים הם‬

‫••‬ ‫• ‪• 2 - 1‬‬ ‫׳— *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־"‬ ‫‪7‬‬
 ‫‪ 258‬שיר עשירי‬

‫להשאר כאן ליד הספינות‪ ,‬או שמא יסוגו‬

‫העירה‪ ,‬הואיל והביסו כבר את האכאים?״‬
‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ן •• •‬ ‫•‬ ‫ז־‬ ‫ד •‬

‫ואז דול ה בנו של אומדס השיב ואמר לו‪:‬‬

‫ן ז *‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫זו‪-‬‬ ‫יי‬ ‫זו‬ ‫נ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ז־‬

‫״ובכן אענה לך בריקנות על ע דן זה‪:‬‬

‫הקטור כנס את אלה המסמכים ליעץ לו‬
‫למועצה הרחק מהרע ש ליד קבר אילוס*‬
‫‪05‬‬ ‫•‬ ‫־'יי‬ ‫!־‬ ‫־י ־ י ״ י ־ ־‬ ‫יי‬
‫האלוהי‪ .‬אשר לשומרים שעליהם שאלת‪,‬‬
‫ז ־ ‪ :‬ז ׳‬ ‫זו‬ ‫רו ן־־ ‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־־ זו‬ ‫•‬ ‫ז דו‬

‫ג מ ר‪ ,‬אין יחיךה שהצבה לשמר ולהשגיח‪.‬‬

‫המדורות שי מ ת לטרוינים‪ ,‬והם מהכרח‬
‫־‬ ‫‪:‬״‬ ‫״ •ו‬ ‫׳‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ז‬ ‫־ ‪:‬‬

‫עדים‪ ,‬ו מצד ם זה על זה לפקח עינים‪.‬‬

‫‪420‬‬ ‫אך בעלי בריתם המןמנים מכל ארץ‬
‫כעת ישנים‪ ,‬נוח להם שישמרו הטרדנים‪,‬‬
‫הן‪.‬ילדיהם ונשותיהם אינם נמצאים כאן‪.‬״‬
‫ואודיסאוס המחכם השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז־ ־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־ ‪* :‬י ד‬ ‫זו‬ ‫‪:‬‬

‫״איך זה‪ ,‬האם הם ישנים במחצת ה טרדנים‬

‫‪425‬‬ ‫מאלפי הסוסים‪ ,‬או בנפרד? דבר‪ ,‬שאךע זאת‪.‬״‬
‫ךאז רו אן בנו של אומרם השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״ובכן אענה לך בדיוק ז־גם על עדן זה‪:‬‬
‫מול הים חונים קאדים ופיאתים קמורי קשת‪,‬‬
‫גם ללגים‪ ,‬פלסגים נהךדים‪ ,‬ןקאוקתים‪.‬‬
‫‪430‬‬ ‫ליד תימבךה המיסים האצילים‪ ,‬והליקיים‪,‬‬
‫הפדיגים ןהמיאתים‪ ,‬שבטי לוחמים מעל רכב‪.‬‬
‫אך למה אתה חוקר אותי בפרוט בעדן זה?‬
‫הלא אם אתה תאב לחדר אל המון הטרדנים‪,‬‬
‫הנה בקצה ולחוד התרקים שלא מכבר באו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• 1‬‬
‫* ד‬

‫‪5‬״‬ ‫וביניהם רסוס המלך בן איתאוס‪.‬‬

‫יש לו סוסים נאים וגדולים שכמותם לא ראיתי‪,‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫■ •‬
‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*1‬‬

‫והם לבנים אף משלג ומהירים כמו הרוח‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫* •‬ ‫זי זי‬ ‫•‬ ‫־־‪1‬‬ ‫■•‬
‫‪ 1‬ז‬ ‫ז״‪,‬‬

‫אילוס בן טרוס‪ ,‬סבו של פריאמוס‪ ,‬יסד את טרויה‪ ,‬שנקראה איליוס עלשמו‪.‬‬ ‫*‬

‫קברו נכרה במישור לפני העיר‪.‬‬

‫סיפור דולון ‪259‬‬

‫גם מו־כבתו מקשטת היטב בץהב ובכסף‪,‬‬

‫כלי נשקו ץהבים‪ ,‬ענקיים‪ ,‬פליאה לעינים‪,‬‬
‫‪440‬‬ ‫הוא הביאם לכאן‪ ,‬ואין זה טיבו של הנשק‬
‫שמשמש בני אךם‪ ,‬אלא אלים בני־אלמות‪.‬‬
‫אף בואו‪ ,‬קחו אותי אל הספינות קלות התנועה‪,‬‬
‫או כבלו אותי בחבל שאין לו חמלה והשאירו‪,‬‬
‫עד שתלכו וביחס אלי תבדקו אם דןקתי‪,‬‬
‫‪445‬‬ ‫אם לדברים שספךתי לכם‪.‬יש או אין שחר‪.‬״‬
‫וךיומדס הכביר הץעים מבטו ואמר לו‪:‬‬
‫״דולון‪ ,‬אל תעלה בלבך שתוכל עוד לבריח‪,‬‬
‫גם אם טובה בשורתף‪ ,‬מאחר שאתה בת־ינו‪.‬‬
‫אם עכשו נשחרר אותך‪ ,‬או נניח לך ללכת‪,‬‬
‫‪450‬‬ ‫שוב עוד תבוא יום אחד אל ספינות האכאים‬
‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ •/‬ז‬ ‫ז־‬

‫המהירות‪ ,‬או כדי לרגל או ללחם כנגדנו‪.‬‬

‫אבל אם תכרע בץרועי ותאבד את חייך‪,‬‬
‫אזי לא תהיה עוד אף פעם אסון לאךגיאים‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬והאיש בידו הכבדה נסה עוד לגעת‬
‫‪ 7‬־ ־‬ ‫*‪7‬‬ ‫־ ‪7• • :‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫׳ ‪* 7 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫‪455‬‬ ‫בסנטרו* ולהתחנן‪ ,‬אך הוא עט ובחרב‬

‫קטע את צמד גיךיו כשהכהו באמצע הערף‪,‬‬
‫וראשו בעודו מדבר צנח באבק על הארץ‪.‬‬
‫י‬ ‫*‬
‫‪.*7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪1 7 7 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫"‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪:‬‬

‫אז את קסדת עור הנמןה מראשו הם הסירו‪,‬‬

‫את עור הזאב‪ ,‬החנית הגדולה וקשתו הנכפפת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ . -‬ן‬ ‫‪: 1- :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪1‬־ •‬ ‫׳‬ ‫־ ן‬

‫‪460‬‬ ‫ואוךיסאוס האלוהי הרים אותם כלפי מעלה‬

‫ולאתנה המקנה שלל התפלל ואמר כך‪:‬‬
‫‪17‬‬ ‫‪ 7 1‬־‬ ‫־ ••‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪71‬‬
‫־ ־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־••••‬

‫״שמחי‪ ,‬אלה‪ ,‬במנחה‪ ,‬הן לך מכל בני־האלמות‬

‫‪ 7‬־ ‪•••7 :‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫״ ‪1-‬‬ ‫־ ־‪7 5‬‬ ‫״‬ ‫‪7 •* 1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬

‫אשר באולימפוס נקרא‪ .‬ואת שוב הנחי אותנו‬

‫ד‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪:‬‬ ‫‪71‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪:‬־ •‪.‬‬

‫אל סוסי התרקים ואל המקום שהם ישנים בו‪.‬״‬

‫‪...............................‬‬ ‫־ ‪1 7‬‬ ‫*‬
‫‪.• :‬‬ ‫־ ‪ :‬־ •‪1‬‬

‫‪465‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬הרים את השלל מעליו והניח‬

‫־‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫•• ‪7 7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫י •• •‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫זו הייתה המחווה של המתחנן ומבקש החסות‪.‬‬

‫‪ 466‬־ ‪4,5‬‬
‫שיר ע שירי‬ ‫‪260‬‬

‫ע ל שי ח א ש ל‪ ,‬ו ה צ מי ד לו סי מן ברור לעין‪,‬‬

‫ת ל ש ענ פי א ש ל מ ל ב ל בי ם ו א ג ד עם קני גמא‪,‬‬
‫י‬ ‫ע‬ ‫‪••1:‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־‬

‫ל ב ל י ע ל ם כ שי שו בו ב ש חו ר ה לי ל ה חו ל ף חיש‪.‬‬
‫•‬ ‫‪1-‬‬ ‫־‬ ‫־ ״‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫ע ז‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫״ ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫ו אז ה מ שי כו שני ה ם בין ה ד ם ה מ ש חי ר וכלי נשק‪,‬‬

‫‪0‬ן‬ ‫ה גי עו א ל ח ב ר התרקים‪.‬‬ ‫ו ב צ עי ך ה מהירה‬
‫א ל ה י שנו‪ ,‬ס חו טי ם מ ע מ ל‪ ,‬ו ליד ם ע ל הקרקע‬
‫־‪1‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ו ז ז‬ ‫• • ד ד '‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫•• •״•‬

‫ש כ בו כ לי נ ש ק ם הנ אי ם ע רוכי ם לפי הסדר‬

‫‪......‬‬ ‫ן •‬ ‫•‬ ‫־ ז •‬ ‫‪ :‬ז־‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪:‬‬

‫ב ש לו ש שו רו ת‪ ,‬ו צ מ ד סו סי ם ע מ דו ליד כל איש‪.‬‬

‫*‬ ‫ז‬ ‫ז*‬ ‫ז *‬ ‫•‬ ‫'‪*.*•.•:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫רסויס זישן ב מ ך כז‪ ,‬ו סו סיו ה מ הי רי ם ב ס מוך לו‪,‬‬

‫ק שורים ב מו ש כו ת א ל ק צ הו ש ל ח שו ק הרכב‪.‬‬
‫ה ב חין בו ר א שון או ך־ ס או ס‪ ,‬ו ה ך א ה לריומדס‪:‬‬
‫״ הנ ה‪ ,‬ריו מ ד ס‪ ,‬ה אי ש‪ ,‬ו הנ ה סוסיו‪ ,‬ש שבח‬
‫או ת ם ב ך ב ריו או תו דו לון‪ ,‬ה אי ש שהרגנו‪.‬‬
‫אז בו א‪ ,‬ה ך א ה א ת ע צ מ ת ך‪ ,‬אל ת ת מ ה מ ה‬
‫‪480‬‬ ‫עם נ שקף‪ .‬התר א ת ה סו סי ם‪ ,‬או ח ס ל את‬
‫ה אנ שי ם‪ ,‬ו בינ תי ם או תי ה סו סי ם יעסיקו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ו פ ל ס א תנ ה נ ש פ ה בגבור עז‬‫־ ־‬ ‫* ‪ ■:‬ד‬ ‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ־‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ז‪1‬‬

‫ו הו א הרגם מ ס בי ב‪ ,‬ו ע ל ת ה ז ע ק ה מז עז ע ת‬
‫‪ 4‬־‪ 5‬־ ־‬ ‫ז ז•‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫• ז •‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־ ד‬ ‫‪:‬‬

‫כא שר נד קרו ב ח ר בו‪ ,‬ו מ ד ם ה א די מ ה הארץ‪.‬‬

‫י‬ ‫זז••‬ ‫ד‬ ‫•‪••.•**.‬‬ ‫• ד‬ ‫׳‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•;‬ ‫•״•‬ ‫‪-‬‬

‫‪485‬‬ ‫ו כ מו אריה א שר ע ט ע ל עד ר ש אין לו מ שגיח‪,‬‬

‫על עזים או כב שי ם‪ ,‬מזנ ק ע לי הן ברצון רע‪,‬‬
‫כך הס תער בנו ש ל טיד־אוס ע ל חבר התרקים‬
‫עד שהרג שני ם־ע שר‪ .‬ו כ ל ע ת ש ע מ ד בן טידאוס‬
‫‪....‬‬ ‫•״• ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪-‬‬

‫והכה כל א ח ד ב ח ר בו‪ ,‬הי ה מ א חו ר אודיסאוס‬

‫ע‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫' ד ד‬ ‫‪ :‬־־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫״‪-.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫* •‬

‫‪490‬‬ ‫ה מ ח כ ם בא‪ ,‬או חזו‪ ,‬וגורר ברגלים ה צד ה‪.‬‬

‫▼‬‫־ *‬ ‫▼־‪:‬־•‬ ‫••‬ ‫‪: 7‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫זאת הוא ש קל ע בור ה סו סי ם י פי ה שער‪,‬‬

‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫‪.......................... 1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪-1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫ד‬

‫שיעברו בנקל ולב ם לא י רעד מרב פ ח ד‬

‫־‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪• .‬־ ‪* -‬‬

‫כ שידרכו על פגרים‪ ,‬כי בכך לא ה תנ סו עוד‪.‬‬

‫ו ­‬ ‫•‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י •‬ ‫ד•‬ ‫‪1‬‬ ‫~‬

‫אך כא שר בן טי ד או ס הגי ע ל מל ך‪ ,‬ו הי ה הוא‬

‫‪495‬‬
‫ה שלו ש ה־ע שר ש א ת מ ת ק חייו הוא הפקיע‪,‬‬
‫־‬ ‫יי‬ ‫* ‪1‬‬ ‫־ ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ע •י•‬ ‫•י־ •יו‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 -‬‬
‫סיפור דולון ‪261‬‬

‫זה התנשם בכבדות‪ ,‬כי חלום רע עמד אותו לילה‬

‫מעל לראשו‪ ,‬דמות נכד אדנאוס‪ ,‬בןץמת אתנה‪.‬‬
‫בינתים התיר אוליסאוס את סוסיו של המלך‪,‬‬
‫קשרם זה לזה במו שכות והובילם מההמון‪,‬‬
‫‪500‬‬ ‫מ?ליף בקשתו‪ ,‬כי שכח לשלח זיד ולקחת‬
‫את השוט הנוצץ מהמךכבה המקשטת‪.‬‬
‫אל דיומדס האלוהי הוא שרק אז כרמז‪.‬‬
‫אף זה חכה ותהה איזו רשעות יעולל עוד‪,‬‬
‫אם את הרכב יקח עם נשק החן שמנח בו‪,‬‬
‫‪505‬‬ ‫יגריר ביצול‪ ,‬או זיןים וישא אותו על כתפים‪,‬‬
‫או שימשיך ויגזל את החיים מעוד תרקים‪.‬‬
‫ובשעה שכך התלבט‪ ,‬הופיעה אתנה‪,‬‬
‫עמדה ליד דיומדס האלוהי‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬
‫ז ‪ :‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪••:7‬־‬ ‫ד ״‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7:7‬‬

‫״בנו של טידאוס כביר הלב‪ ,‬דאג לשוב כבר‬

‫‪510‬‬ ‫אל ספינותיכם החלולות‪ ,‬פן לשם יךדפוך‪,‬‬
‫ץכ'ר שאולי אל אחר יעורר את הטרדנים‪.‬״‬
‫כך אמךה‪ ,‬והוא נשמע לקול האלה‪ ,‬וקפץ חיש‬
‫על הסוסים‪ .‬במכה בקשתו דךבנם אודיסאוס‪,‬‬
‫והם אצו אל ספינותיהם המהירות של האכאים‪.‬‬
‫‪515‬‬ ‫אך לא כעור שמר אפולון האל כסוף הקשת‪,‬‬
‫וכשראה את אתנה ע ש ת אל בן טידאוס‪,‬‬
‫בכעס עליה הלך ונטמע בין המון הטרדנים‪,‬‬
‫ןעו‪.‬רר את יועצם של התרקים‪ ,‬את היפוקואון‪,‬‬
‫רו מו רם היחס של רסוס‪ .‬זה כשהקיץ שלח עין‬
‫‪520‬‬ ‫אל הסוסים המהירים‪ ,‬וראה שאינם שם‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬י •‬ ‫׳ ‪7 71‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ :‬־‬

‫ואנשים גוססים על הקרקע בזועת הטבח‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪: 1- -‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪• 7‬‬

‫ואז נאנק‪ ,‬וקרא בשם הידיד שהיה לו‪.‬‬

‫••• ‪7 7‬‬ ‫־ ‪*7‬‬ ‫‪¥!•:‬־ ‪ 1‬׳ ‪7 17 :‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫והטרוינים בזעקות ובהמלה מבלבלת‬

‫\ ‪ 1‬זי ע‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪5‬־ \ ‪7‬‬ ‫•‪1 7 :‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫רצו כלם והסתכלו במלאכה המזעזעת‬

‫־‪:‬־‪:‬־־־‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‪7 :‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪525‬‬ ‫שבצעו הגברים טרם שובם אל ספינותיהם‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ן‬ ‫‪......‬‬ ‫־ ‪*7 :‬‬ ‫* ־ ‪£‬‬
‫*‪.‬‬
 ‫‪ 262‬שיר עשירי‬
‫‪526‬־‪5‬צ‪5‬‬
‫ובבואם למקום בו המיתו את שליח הקטור‪,‬‬
‫עצר אודיסאוס את הסוסים קלי הרגלים‪,‬‬
‫י‬ ‫ז ־ ‪ 1‬־•‬ ‫־‪ 1‬״‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫״‪*.‬‬ ‫‪ 1‬־‬

‫ובן טידאוס קפץ אן צ ה ו־שם בידי אוךיסאוס‬

‫את השלל המכתם בדמים‪ ,‬ועלה ורכב שוב‪.‬‬
‫־‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫׳ ‪ :‬ז ז‬ ‫‪■:‬ך•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ \‬ ‫־ ד ד‬

‫‪530‬‬
‫הצליף בשני הסוסים‪ ,‬ו־הם לא בלי חשק עפו‬
‫אל הספינות החלולות‪ ,‬כי ערגו להיות שם‪.‬‬
‫ד‬ ‫י‪:‬‬ ‫ד ג‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫־‪• 1‬‬

‫ראשון ששמע את ה שעטה ודבר היה נסטור‪:‬‬

‫ע‪:‬‬ ‫דד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬ד ד‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬

‫״ידידי‪ ,‬מנהיגי צבא הארגיאים ויועציהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ן‪. . . . . -‬‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪: -‬‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ‪.‬‬

‫האם אתבדה‪ ,‬או אדיק? אך לבי מצוה לי‪.‬‬

‫‪535‬‬ ‫בא לאזני קול שעטת סוסים קלי רגל‪.‬‬
‫‪.‬ן ‪. . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ‪---- :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ד ‪ :‬־‬ ‫ד‬

‫אולי אודיסאוס ודיומדס כביר הכוח‬

‫מובילים מבין ה ט תיני ם סוסים עבי טלף‪.‬‬
‫אך יש בי פחד נורא פן לטובי האךגיאים‬
‫ארע איזה אסון בקרב המון הטרועים‪.‬״‬
‫‪540‬‬ ‫טרם השלים את דבריו‪ ,‬והם עצמם באו‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪ -‬ג ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪:‬׳‬ ‫ג •‬ ‫•‬

‫ירדו שניהם ארצה‪ ,‬והאחרים נמלאו גיל‪,‬‬

‫•ג ג‬ ‫'גד‪:‬־‪.*.‬‬ ‫‪ -‬ג ד‬ ‫*‬
‫ג •• •‪.‬‬ ‫ד‪:‬‬

‫ברכו‪ ,‬לחצו ידיהם‪ ,‬ואמרו להם דברי נעם‪.‬‬

‫־‬ ‫״‬ ‫ד•••‬ ‫׳ג ד ג‬ ‫ג•״ •‪.‬״‬ ‫׳ ד ‪:‬־‬ ‫״‪:‬‬

‫נסטור הרכב מגרנה ראשון חקר את השנים‪:‬‬

‫״בוא והגד‪ ,‬אודיסאוס נכבד‪ ,‬בחיר גדלת האכאים‪,‬‬
‫‪545‬‬ ‫איך השגתם את הסוסים? האם כשחךךתם‬
‫בין הטרדנים? או שמסר אותם אל שהופיע?‬
‫מךהים איך הסוסים זוהרים כ ק תי העזמש‪.‬‬
‫אני נתקל לא אחת בטרוינים‪ ,‬אזכיר שאינני‬
‫‪.........‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫ד•‬ ‫־ ג‬ ‫־ ־‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪ :‬ד‬ ‫‪:‬־ •‬

‫יושב ליד הספינות‪ ,‬אם כי ללחם כבר זקנתי‪,‬‬

‫ד ־‪ 1‬נ •‬ ‫גד‬ ‫• ג‬ ‫•‬ ‫׳•‬ ‫־ ג •‬ ‫‪1‬־‬

‫‪550‬‬ ‫אולם לא ראיתי או צדתי בעין סוסים שכאלה‪.‬‬

‫״• ד ‪.....‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫ד ־ •‪1‬‬ ‫״‬ ‫־‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד •‬ ‫ז‬

‫אך נראה שפגש אתכם אל ומסרם לידיכם‪,‬‬

‫• • ״ *‪'• .‬‬ ‫‪:‬דד‬ ‫••‬ ‫* ‪.* :‬״‬
‫*‪.‬‬ ‫ד־‬ ‫•••‬ ‫• ‪••• :‬‬ ‫* י‬

‫הן את שניכם אוהבים זאוס אוסף העבים‬

‫ואתנה בתו של אוחז האיגיס‪ ,‬אפרת העינים‪.‬״‬
‫־•‬ ‫ד •״‬ ‫‪:‬־‬ ‫״‬ ‫ד ־ ‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫• ־‪........................‬‬
‫*‬

‫ואודיסאוס המחכם השיב ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫ג ד‬ ‫•‬ ‫\ ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫•‬
‫*‬ ‫י‬

‫‪555‬‬
‫״נסטור בנו של נלאוס‪ ,‬פאר תהלת האכאים‪,‬‬
‫סיפור דולון ‪263‬‬ ‫■‪579‬‬

‫אל בנקל יעניק סוסים עדיפים אף מאלה‬

‫אם יו־צה‪ ,‬הן האלים חןקים בהךבה מאתנו‪.‬‬
‫אן־ הסוסים שעליהם שאלת‪ ,‬זקן‪ ,‬הם מתרקןה‪,‬‬
‫לא מכבר באו‪ ,‬ואת אדונם קטל דיומדס‬
‫•יו ~‬ ‫•‬ ‫ז־‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫׳ ‪••• :‬‬ ‫ד‬ ‫• ן ‪1‬‬

‫‪560‬‬ ‫הטוב‪ ,‬עם תריסר מאנשיו שכלם עזי נפש‪.‬‬

‫‪... . . . . . .‬‬ ‫;• \ ז‬ ‫•* ‪:‬־דד‬ ‫ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫׳‬

‫והאיש השלושה־עשר היה מרגל שהרגנו‬

‫•••ד־ נ‬ ‫‪:‬־••‬ ‫דד‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬ד*‬

‫ליד הספינות; הקטור שלחו ושאר הטרועים‬

‫האצילים‪ ,‬כדי שיצא לרגל את צבאנו‪.‬״‬
‫צוחק הוא חצה עם הסוסים המהירים את‬
‫‪565‬‬ ‫התעלה‪ ,‬ושמחים לווהו שאר האכאים‪.‬‬
‫וכשהגיעו אל צךיפו האיתן של בן טידאוס‪,‬‬
‫קשרו את הסוסים בן ת מו ת עשויות בחן‬
‫אל האבוס‪ ,‬שם עמדו ואכלו חטה מתוקה‬
‫‪1‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫• ד‬ ‫‪ :‬ד ‪:‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד ••‬

‫גם הסוסים מהירי הדגלים של דיומדס‪.‬‬

‫‪570‬‬ ‫וביךכתי ספינתו אודיסאוס שם את שלל רו אן‬
‫המכתם בדם‪ ,‬כדי להקדי ש כמנחה לאתנה‪.‬‬
‫‪ : • :‬ד‬ ‫‪ :‬־ ‪•1:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬ד‬ ‫־ \ ‪ :‬ד‬

‫והם נכנסו אל הזים ואת הזעה השופעת‬

‫חזצו מעל שוקיהם וגבם דךכיהם‪.‬‬
‫וכששטפו מי הזים את הזעה השופעת‬
‫‪575‬‬ ‫מעל עוךם‪ ,‬ולבם התרענן‪ ,‬מצא רגע‪,‬‬
‫ירדו לאמבטים לטושים‪ ,‬טבלו במים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. - -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬ד •‬ ‫ד‪:‬‬

‫וכאשר ךחצו ומךחו על גופם שכבת שמן‪,‬‬

‫ישבו לסעד‪ ,‬ומהכלי המלא עד שפתים‬
‫‪ :‬ד ־•‬ ‫־‬ ‫־ד••‬ ‫‪. ; . . .‬‬ ‫•‬ ‫‪..‬‬ ‫ז ;‬

‫דלו‪.‬יין מתוק כדבש ונסכו בתוךה לאתנה‪.‬‬

 ‫שיר אחד־עשר‬

‫גבורות אגממנון‬

‫למחרת הקרב מתחדש‪ .‬כמה ממצביאי האכאים נפצעים‪ ,‬בהם אגממנון‪,‬‬

‫אודיסאוס וךומז־ס‪ .‬הטרויאנים תוקפים את החומה והאכאים נהדפים אי‬
‫המחנה‪ .‬אכילס‪ ,‬שמבחין מספינתו בנסיגתם‪ ,‬שולח את פטרוקלוס לבוראת‬
‫זהות אחד הפצועים המפונים מהקרב‪ .‬במפגש זה נסטור מבקש מפטרוקלוס‬
‫שיצטרף ללוחמים‪ ,‬ואף בלי אכילס‪ .‬הוא מציע לו שיחגור את נשקו של‬
‫חברו כדי שבדמותו יפחיד וירתיע את הטרויאנים‪.‬‬

‫אאוס קמה מעל משכבה לצד טיתונוס*‬

‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ז• ז‬

‫המהלל‪ ,‬לשאת לאלים ולבני האדם אור‪.‬‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪•*:•:‬‬ ‫ז•••‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪ \ : -‬ז‬

‫וזאוס שלח את המריבה אל ספינות האכאים‪,‬‬

‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ן •‬ ‫•״•‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ד ־‬ ‫*‬
‫‪7 :‬‬

‫אריס האימה‪ ,‬ואות למלחמה בידיה‪.‬‬

‫ז‬ ‫*‬
‫‪ 1‬ז‪.,‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1 • 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 7‬־\ ז‬

‫‪5‬‬ ‫עמדה ליד ספינת אודיסאוס עמקת הבטן‬

‫־ •\ ‪1¥‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬־\ ־‬ ‫•\‬ ‫־‬ ‫‪* 1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7:1‬‬

‫המשחירה במרכז‪ ,‬שקולה יגיע לכל צד‪,‬‬

‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"יי‬ ‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ?‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־‬

‫אל צריפי איאס בץ טלמון‪ ,‬ואל מחנה אכילס‪,‬‬

‫כי הם גךרו לשני הקצוות את כלי השיט‬
‫המאזנים‪ ,‬בוטחים בעזם ובחיזק ידיהם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1 1 7‬״‬ ‫ז‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* 8‬‬ ‫\ ‪ 7‬׳‬ ‫־ ‪:‬‬

‫‪10‬‬ ‫שם נעמדה האלה‪ ,‬וצרחה בקולה הפולח‬

‫•• ־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪7 : 7 1‬‬ ‫‪7 *• 7‬‬ ‫‪7 1 7 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫צריחה נוראה‪ ,‬ושמה בלב כל האכאים‬

‫־ ־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬

‫כוח ללכת לקרב ולהלחם ללא הרף‪.‬‬

‫ומיד המלחמה מתקה להם מהדרך‬
‫״ ״ ‪17 7‬‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫‪17 : 7‬‬ ‫‪7 7 : * -‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫בספינותיהם החלולות אל חופי המולדת‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫ובן אטראוס קרא‪ ,‬וצוה על הארגיאים‬
‫•‬ ‫״‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫• ‪7‬‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫‪7 *7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•\ ‪1‬‬

‫להתחמש‪ ,‬וחגרילגופו ארד מפיץ נגה‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫׳*‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ראשית‪ ,‬חגר כמגן לשוקיו את זוג המוקים‪,‬‬

‫נאים‪ ,‬כל אחד צמוד לקךסל בתפס מכסף‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬לקח את השךיון וחגר לחזהו‪,‬‬

‫אאום אלת השחר התאהבה כנסיך הטרויאני הזה ועשתה אותו לבעלי‬ ‫*‬
‫‪265‬‬ ‫גבורות אגממנון‬ ‫‪4 7 -2 0‬‬

‫‪20‬‬ ‫מארח‪.‬‬
‫‪ 1‬ז״ י‬
‫כמתנת‬
‫ו־ו*‬
‫נתז לו‬
‫‪1-7‬‬
‫קינירס*‬
‫־‪- • 1‬‬
‫שפעם‬
‫•יו ‪- -‬‬
‫‪7‬זה‬
‫האכאים‬
‫ז י■ * י‬
‫בדבר‬
‫•‪ 1‬־‬
‫השמועה‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬
‫אליו‬
‫•• ז‬
‫הגיעה‬
‫* י ז‬
‫בקיפרוס‬
‫‪11* 1‬‬

‫כאשר עמדו להפליג בספינותיהם אל טרויה‪,‬‬

‫*‬ ‫ך‬ ‫ץ‬ ‫^‬ ‫ץ‬ ‫••‬ ‫• ו •‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪1 1‬־‬

‫לכן את השו־יוץ הוא נתץ לגרם נחת למלך‪.‬‬

‫בו‪,‬‬
‫י‬
‫משבצים‬
‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬
‫כהה‬
‫‪¥‬‬
‫פסי‪. .‬זגוג ‪7‬כחיל‬
‫\‬‫‪..‬‬
‫עשרה‬
‫‪7 7-1‬‬

‫‪25‬‬ ‫בדיל‪.‬‬
‫‪*1‬‬
‫פסי‬
‫‪*• -‬‬
‫ועשרים‬ ‫זהב‪,‬‬
‫״ ‪11 ¥ 1‬‬ ‫‪7 7‬‬
‫פסי‬
‫־ ״‬
‫שנים־עשר‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪•♦1‬‬

‫צד‪,‬‬
‫* י‬
‫מכל‬
‫* ‪7‬‬
‫שלושה‬
‫‪7‬‬
‫התפתלו‪,‬‬
‫״ ‪1‬‬ ‫* ‪ 1‬־ ‪1‬‬
‫מזגוג ‪7‬כחיל‬
‫♦*‬
‫נחשים‬
‫‪• 71‬‬

‫אל הצואר‪ ,‬דומים לקשתות שבן קרתוס מותח‬

‫האדם אות‪.‬‬
‫‪77 7‬‬
‫לבני‬
‫* ‪** 1‬‬
‫לשמש‬
‫‪ 1‬־ *•‬
‫כדי‬ ‫עננים‪,‬‬
‫״ ‪** 1‬‬
‫בין‬
‫־* י ‪1‬־ ‪* 7‬‬

‫הבהיקו‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫שעליה‬
‫•וי ‪7 ¥ 7‬‬
‫חרבו‬
‫־‪1‬‬
‫הטיל *‪.‬ואת‬
‫•• •‬
‫הכתפים‬
‫‪• - •• 1 -‬‬
‫על‬
‫‪30‬‬ ‫בנדן‪7 1‬עשוי כסף‪,‬‬
‫‪ 17 7‬׳‬ ‫‪771‬‬
‫נתונה‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫והיא‬ ‫מסמרי זהב‪,‬‬
‫‪ 77‬׳ ‪* 1‬‬ ‫־ ‪••1 1‬‬

‫החרב‪.‬‬
‫־ ‪7‬י\‬
‫אחזו ‪7‬את‬
‫‪1 7‬־‬
‫בזהב‬
‫‪7 7 1‬‬
‫‪1‬ורצועות ‪-1‬עדויות‬
‫ואז נטל מגן מסוכף‪ ,‬מקשט‪ ,‬רוחש זעם‪,‬‬
‫מרקעים בו‪,‬‬
‫‪• 17 \ 1‬‬
‫מארד ‪7‬היו‬
‫" ‪77‬‬
‫עגולים‬
‫*‬ ‫*‬
‫עשרה‬
‫‪1‬־ ‪7 7‬‬

‫ועליהם קבועים ובולטים עשרים כפתורי בדיל‬

‫‪• 1‬‬ ‫••‬ ‫‪1 -‬‬ ‫•‪,‬וו•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫־ ‪•• - 1‬‬

‫‪35‬‬ ‫שבאמצע‪.‬‬
‫•\ ‪7 7‬־ ‪ 1‬־‬
‫כהה‬
‫״ ‪7‬‬
‫מאחד ‪7‬כחל‬ ‫לבנים‪ ,‬חוץ‬
‫‪7 ••• •• 1‬‬ ‫‪• 71‬‬

‫מעטרהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 1‬־ ‪••1‬‬
‫היה‬
‫‪77‬‬
‫פנים‬
‫‪*7‬‬
‫גורגונה ‪1‬קודרת‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫וצלם‬ ‫‪77‬‬ ‫‪77 1‬‬

‫והפחד‪**.‬‬
‫ו ­ ­ ­‬
‫התבוסה‬
‫‪7‬‬ ‫‪1 -‬‬
‫ולצדה‬
‫!• ‪7‬‬
‫נורא‪,‬‬
‫״‬ ‫‪7‬‬
‫פניה‬
‫‪.• 7‬ד ‪7‬‬
‫מבט‬
‫‪--‬‬

‫כסופה היתה רצועת המגן‪ ,‬התפתל עליה‬

‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫י ו‬ ‫״‪ 1‬׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪7 1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫שצמח‬
‫‪ * 7‬י* ‪-‬‬
‫ראשים‬
‫•‬ ‫‪7‬‬
‫ושלושה‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫בכחל‪,‬‬
‫״‬ ‫‪71‬‬
‫מזגג‬
‫‪7\1‬‬
‫נחש‬
‫‪77‬‬

‫‪40‬‬ ‫והנה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫הנה‬
‫‪7‬‬
‫משתלחים‬
‫*•‬ ‫‪1‬‬
‫האחד‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫מצוארו‬
‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫*‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ־‬

‫דסקותיה‪,‬‬
‫* ‪ 1‬י י\ ‪7‬‬
‫ארבעה‬
‫״ ־‪7 7 1‬‬
‫קדקודים‪,‬‬ ‫לקסדתו ‪7‬היו שני‬
‫‪• 1 117 *• 1‬‬ ‫‪ 1‬־‪7 1 1‬‬

‫מתנופפת‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫* ‪1‬‬
‫אימה‬
‫‪7‬‬‫‪1‬־\ ‪7‬‬
‫רעמה‬ ‫משער סוס‪,‬‬
‫״ ־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪ 1‬־־‬
‫וציצתה‬
‫‪7 7 * 1‬‬

‫ארד ־חד‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫להב‬
‫־־‬
‫אמיצות •עם‬
‫־*‬
‫חניתות‬ ‫אחז שתי‬
‫|••!‪•-‬‬ ‫‪- 7‬‬

‫השמים‪,‬‬
‫״‬
‫הרחק לגבהי‬
‫‪ •* 1 7 1 1‬־ ‪• - 7‬‬ ‫‪ 1-‬״‬
‫הארד את ‪17‬נגהו‬
‫‪777‬‬
‫שלח‬
‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬

‫‪45‬‬ ‫והרה‬
‫‪7 •* 1‬‬
‫אתנה‬ ‫הרעימו ‪1‬בחזק‬
‫‪ 1 ¥‬־ •• ״‬ ‫*‪* 1‬‬
‫ובתגובה‬
‫‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬

‫מיקנה‪.‬‬
‫"י"‬
‫זהבה של‬
‫•יי *‬ ‫‪7 7 1‬‬
‫באוצרות‬
‫‪1‬‬
‫למולד‬
‫•• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬
‫כמחוה‬
‫‪ 7 1‬ו‪7‬ז‬ ‫‪1‬‬

‫ואז כל אחד הטיל על האיש הנוהג ברכב‬ ‫‪7‬‬ ‫י\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫* מלך קיפרוס)קפריסין( שהיה נודע בעו שרו‪.‬‬

‫** ״דיימוס״ ו׳׳פובוס״‪ ,‬אלו הויו ת שק שורות ל אי מ ת הקרב‪.‬‬
 ‫‪ 48‬־‪76‬‬ ‫‪ 266‬שיראחד־עשר‬

‫לעצר את סוסיו ליד החפיר לפי הסדר‪,‬‬

‫והם עצמם כרגלים נערכו חגורים בכלי נשק‪,‬‬
‫‪ 1‬׳‬ ‫זו זי‬ ‫‪• 1‬י‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‪; *.•• .‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪50‬‬ ‫אצו קדימה וצעקה רצופה קדמה את השחר‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫•י ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואז התרחקו לכווץ החפיר לפני רכביהם‪,‬‬

‫והסיסים התקךמו במקצת‪ .‬ובן קרונוס‬
‫עורר מהומה מפחיךה‪ ,‬והמטיר ממרום השמים‬
‫נטפי טל ךוויי זים‪ ,‬משום שחשב להצניח‬
‫‪55‬‬ ‫הךבה ראשי אנשים אדירים לבית הדס‪.‬‬
‫והטרדנים על מעלה המישור שמנגד‬
‫נערכו סביב הקטור הרם‪ ,‬והגבור פולידמס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫זז‬ ‫*‪1: *.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫*‪:••••.‬‬

‫איניאס‪ ,‬שהטרדנים הוקירו כאל‪ ,‬ושלושת‬

‫בניו של אנטנור‪ ,‬אגנור האלוהי‪ ,‬ופוליבוס‪,‬‬ ‫•‬ ‫ז !•••‬ ‫־ ••‬ ‫׳‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪ 7‬ז‬

‫‪60‬‬ ‫ואקמס הצעיר‪ ,‬שדמה לבני־האלמות‪.‬‬

‫והקטור עם מגנו המעגל צעד לפניהם‪.‬‬
‫• ‪* • * " :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫‪1: ••• :‬‬

‫כמו שמבין העננים כוכב הפגע* מופיע‪,‬‬

‫זוהר כלו‪ ,‬ואז בעבים אפלים נעלם שוב‪,‬‬
‫*‪ *.‬ן••• ‪7‬‬ ‫ן‪. . . -‬‬ ‫ד •‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ נ ‪7‬‬ ‫\‬

‫כך הקטור פעם נךאה בחזית לוחמיהם‪,‬‬

‫‪65‬‬ ‫ופעם בע;ךף חלק הוראות‪ ,‬ומראש ועד רגל‬
‫זהר נשקו כמו ברק זאוס האב אוחז האיגיס‪.‬‬
‫‪ 7‬־‪*1‬‬ ‫"‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬
‫‪.* 1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫וכמו קוצרים שבאים אלה אל אלה מנגד‪,‬‬

‫עוברים בחטה או בשעורה לארך שדהו‬
‫‪.. 7‬‬ ‫‪| ...‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫־* ‪7‬‬ ‫!*‬

‫של גבר עשיר‪ ,‬ובשפע נקצר הדגן וצונח‪,‬‬

‫‪70‬‬ ‫כך אלה על אלה זנקו הטרוינים והאכאים‪,‬‬
‫‪ 71‬־ ־ •‬ ‫‪7‬־‬ ‫־ !‬ ‫* ‪1 :‬‬ ‫״ י‪,.‬‬ ‫־‬ ‫״ •\‬ ‫‪17‬‬

‫הרגו‪ ,‬ושום צד לא חשב על בריחה מיאשת‪.‬‬

‫*‬
‫ז ‪.* •/ 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‪1‬‬ ‫‪:7‬‬

‫ראש מול ראש נאבקו‪ ,‬כזאבים מלאי זעם‪.‬‬

‫‪ -‬־‬ ‫‪....‬‬ ‫ן‬ ‫־ ‪ ,‬״ •‬ ‫ו י‬ ‫״••י־ ‪:‬‬
‫•‬

‫אריס‪ ,‬זו המרבה אנקות‪ ,‬ראתה זאת וששה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫׳ ‪1 7‬־ ‪7‬‬ ‫‪1‬־ ‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬

‫היא לבדה מבין האלים היתה כשערכו קרב‪,‬‬

‫״‬ ‫‪7 11‬‬ ‫זו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 17‬‬ ‫״ ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪7-‬‬ ‫;‬

‫‪75‬‬ ‫ושאר האלים לא היו עמהם‪ ,‬אלא שוי נפש‬

‫‪... ...‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫״‬ ‫• ז י ‪,.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• •* 7‬‬ ‫־‬ ‫;‬

‫ישבו בארמונותיהם‪ ,‬במקום שבו לכל אל‬

‫״‬ ‫‪7 1‬‬ ‫־‪.‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• • • ‪ * .‬״ ־‬ ‫‪; -‬‬ ‫ז‬ ‫‪ 7‬ז‬

‫הוא הכוכב סיריוס‪ ,‬שזרח בימים הלוהטים של הקיץ‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪267‬‬ ‫ג בו רו ת אג מ מנון‬ ‫‪106-77‬‬

‫נבנה משכנו הנהדר בין קפלי האולימפוס‪.‬‬

‫!‬ ‫׳ז‬ ‫״‬ ‫■‪ 1‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫־ •‪•••:•.‬ז‬ ‫־ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪ :‬ד‬

‫כלם את בז קרונוס בהה הענניםהאשימו‬

‫*•‬
‫* ‪.•:‬‬
‫•‪.‬‬ ‫ז•‬ ‫ז‬ ‫•• ••‬ ‫‪:‬י‬ ‫•‪.‬־ י‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫\‬

‫על שגמר בלבו להעניק גדלה לטרוינים‪.‬‬

‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪\ :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־־‪:‬־־*‬ ‫ן•‬ ‫ז ־‬

‫‪80‬‬ ‫אך האב לא שם לב אליהם‪ ,‬פרש מהיתר‪,‬‬

‫י‬ ‫‪--‬־‪*.••.‬‬ ‫ז־‬ ‫י‬ ‫•••‬ ‫*־ ••‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ז‬ ‫־‪1‬‬

‫החזק התבודד‪ ,‬ןשב גאה בכבודו ושולח‬

‫מבט על עיר הטרוינים וספינות האכאים‪,‬‬
‫ד‬ ‫ך ‪- - -‬‬
‫■‬ ‫ן •‬ ‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫‪-‬ז‬

‫על נצנוץ הארד‪ ,‬על הנהרגים ועל הורגיהם‪.‬‬

‫*•••••‬ ‫‪ :‬־‬ ‫״ ;יודז •‬ ‫־‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫כל עוד עלה אור היום הקדוש לעת בקר‪,‬‬

‫‪85‬‬ ‫פגעו הקליעים ונפלו גברים מאלה ומאלה‪.‬‬
‫‪... . . .‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪ :‬ז•‬ ‫ד ‪:‬‬
‫‪■:‬‬ ‫•‬ ‫‪•1‬‬
‫־־ ‪:‬‬ ‫זן‬

‫‪.‬‬
‫•יי*‬
‫אך בשעה שכורת העצים בגאיות הר‬
‫־־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫••‬ ‫יד‬ ‫••‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 -‬‬
‫■י‬

‫״‪-‬אץ‬ ‫מכין לעצמו ארוחה‪ ,‬כי ביךיו תש הכוח ___‬

‫מחטיבת העצים הגבוהים‪ ,‬ולבו מואס בה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫׳ ן •‬ ‫•‬ ‫־ ;‬ ‫ז •• •‬ ‫••‪:‬־•‪-‬‬

‫ובנפשו אוחז הךצון למזון מביא ענג‪,‬‬

‫‪90‬‬ ‫אז הדנאים בעז שברו את פלגות יריביהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫• • • • ‪* .‬‬ ‫ן‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫—‬ ‫ד‬

‫קוךאים בשורות איש לרעהו‪ .‬ךאש‪1‬ן אגממנוץ‬

‫ךץ וה_רג איש‪ ,‬את רועה הגבךים‪ ,‬את בינור‪,‬‬
‫אותו‪ ,‬ואחר את רעו המצליף בסוסים‪ ,‬אואילאוס‪.‬‬
‫האיש‪ ,‬כדי לעמד בפניו‪ ,‬קפץ מהרכב‪,‬‬
‫‪95‬‬ ‫זנק בחרון‪ ,‬אך זה בחנית החדה הכהו‬
‫במצח‪ ,‬והקסדה הכבדה מארד לא הגנה‪,‬‬
‫׳‬ ‫•• ־• ז‬ ‫••זז‬ ‫־ ‪ •• :‬ז‬ ‫‪ : 1‬ז‬
‫׳ ‪ :‬־ ־‬ ‫־ ״ ־‬

‫וזו חדרה לתוכה ואל עצמותיו‪ ,‬והמוח‬

‫־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫ז‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪; :‬־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪:‬‬

‫נתז בה כלו‪ .‬כך הכריעו בעודו עט בזעם‪.‬‬

‫נ ־־ ־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪•:‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪.‬י‬ ‫• ‪ -‬ז‬

‫אגממנון שליט הגברים עזבם מוטלים שם‪,‬‬

‫ז '‬ ‫ז•‬ ‫‪-:‬זז‬ ‫־‪:‬ז•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:•••--‬‬

‫‪100‬‬ ‫חזותיהם מלבינים‪ ,‬כי פשט את כתונותיהם‪.‬‬

‫‪.....‬‬ ‫^‬ ‫‪...‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫ז־‬

‫ואז הלך והרג את איסוס ואת אנטיפוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪•: -‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ :‬ז־‬ ‫ד ־‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫ממזר וזה בן כחיק‪ ,‬שניהם‬

‫י ‪.....‬‬ ‫ןי‬ ‫‪-‬‬ ‫•• |‬ ‫ן •״•‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫־‬ ‫♦\‬
‫בני פריאמוס‪ ,‬זה‬
‫״‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫ברכב אחד‪ .‬הממזר אחז במושכות‪ ,‬ואנטיפוס‬

‫״‪ - 1‬ן •‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪.•••• :‬״‬

‫המהלל התיצב לידו‪ .‬את שני אלה אכילס‬

‫״•‬ ‫‪• -‬‬ ‫•יו‬ ‫‪♦•1‬‬ ‫•‪.‬־‬ ‫* ־ו‬ ‫‪.....‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫־‬

‫‪105‬‬ ‫פעם כפת בנצרי ערבה לרגלי הר אידה‪,‬‬

‫י‬ ‫•‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז••‬ ‫! ‪-‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪1‬־ז‬ ‫‪•♦1 * 1‬‬ ‫ז‪-‬‬ ‫* ־‬
‫־‬

‫תפסם כשרעו את צאנם‪ ,‬ושחרר עבור כיפר‪.‬‬ ‫ז י ו • ‪• • :‬‬ ‫•״•‬ ‫♦ ז‬

‫‪.* :‬‬ ‫ו ז ז‬
 ‫‪ 268‬שיראחד־עשר‬

‫ןעתה אגממנון טזליט הגברים‪3 ,‬ן אטואוס‪,‬‬

‫את איסוס הכה בחנית מעל הפטמה בחזהו‬
‫ואת אנטיפוס דקר ליד אזנו‪ ,‬השליכו מהךככי‬
‫ואז נחפז והנזיר את נשקם הנאה של ה^נים י‬
‫‪1,0‬‬ ‫הכירם‪ ,‬כי ליד הספינות המהירות כבר הופיעי‬
‫עת הובילם אכילס מהיר הרגלים מאירה‪.‬‬
‫כמו שאריה בשניו החז־קות אוחז בגוריה‬
‫של אילה מהיךה‪ ,‬מרסקם בנקל‪ ,‬ועוקר את‬
‫לבם העניג‪ ,‬לאחר שחדר למקום שרבצו בו;‬
‫והאם‪ ,‬גם אם מאוד היא קרובה‪ ,‬אין לה יכלת‬
‫לסיע להם‪ ,‬כי פחד נורא נפל גם עליה‪,‬‬
‫והיא ממהרת לרוץ בין סבך השיחים והיער‪,‬‬
‫נסה‪ ,‬שטופה מעה‪ ,‬מכפות החיה הטורפת;‬
‫‪,20‬‬ ‫כך מבין הטרדנים איש לא חלץ את השנים‬
‫מכליה‪ ,‬כי גם הם נמלטו מפני הארגיאים‪.‬‬
‫•‬ ‫־ ‪•* :‬‬ ‫ד‬ ‫ז ••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ואז בא תור היפולוכוס העז בקרב ופיסנדתס‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ־ ־‪: 1‬‬ ‫־ ‪11:‬‬ ‫ד ־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ז‬

‫בני אנטימכוס המחכם‪ .‬הוא כדי לקבל את‬

‫־‪•• 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ץהב אלקסנךרוס‪ ,‬מתנות פאר‪ ,‬גרם שסךבו‬

‫‪25‬׳‬ ‫להחזיר לידי מנלאוס בהיר השער את הלנה‪.‬‬
‫והנה נתפסו שני בניו בידי השליט אגממנון‪,‬‬
‫ברכב אחד‪ ,‬נוהגים בסוסיהם קלי הרגלים‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫•\‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫♦‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫♦‪.‬ו‬ ‫* ‪•:‬‬

‫אך המושכות הנוצצות נשמטו מידיהם‪,‬‬

‫•‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫• ז ו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־־ \‬

‫ושניהם נבהלו‪ ,‬כי כאריה עט אותו רגע‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י •‬ ‫• ‪1 1‬־‬ ‫ע‬ ‫‪•• :‬‬

‫‪130‬‬
‫מהרכב‪:‬‬
‫״ ז׳י '‬
‫לפניו‬
‫ו ז ז־‬
‫התחננו‬
‫• ‪ 1‬־ ‪1‬‬
‫והם‬ ‫אטראוס‪,‬‬
‫י ‪•• :‬‬ ‫־ ‪\• 1‬‬
‫בן‬
‫־‪1 •.‬‬

‫״קחנו חיים‪ ,‬בן אטראוס‪ ,‬וכיאה קבל ב?יי‬

‫הרבה אוצרות מנחים בביתו של אנטימכוס‪,‬‬ ‫­‬ ‫ו‬ ‫ז •‬ ‫ץ‬ ‫!‬ ‫••‬ ‫־ !‬

‫ארד וזהב וברזל שבעמל רב עבדוהו‪,‬‬

‫•‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•\ ז זי ז‬ ‫־‪••• 1‬‬ ‫‪ 11‬ז‬ ‫ד ז‬

‫ומהם תקבל בנדיבות מאבינו כיפר בשפע‪,‬‬

‫י‬ ‫׳‬ ‫•• ז ־‬ ‫• ‪•:‬‬ ‫‪•• 1‬‬
‫‪- :‬‬ ‫זי‬ ‫״‬
‫‪135‬‬
‫אם ידע שאנו חיים ליד ספינות האכאים•"‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫ד‬ ‫•\‬ ‫״ *‬

‫ככה שני אלה פותיים בבכי פנו אל המלו‬

 ‫‪269‬‬ ‫גבורות אגממנק‬ ‫‪ 137‬־‪166‬‬

‫במלים רכות‪ .‬אך בקול ששמעו לא דרה רך‪:‬‬

‫״אם אכן אתם בניו של החכם אנטימכוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•‪*.‬‬ ‫ע‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ־‪*.‬‬ ‫ז •• ‪1‬‬

‫זה שפעם במועצת הטרדנים‪ ,‬בבוא מנלאוס‬

‫‪140‬‬ ‫עם אודיסאוס האלוהי במשלחת‪ ,‬הציע‬
‫להרגו ולא להרשות שישוב אל האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ •‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫*‪ ♦.‬ז‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כעת תשלמו על הפגיעה הגסה של אביכם‪.‬״‬

‫ע‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫‪••7‬‬

‫אמר‪ ,‬ומהרכב הפיל לקךקע את פיסנךרוס‪,‬‬

‫הלם בחנית בחזהו‪ ,‬וזה על גבו צנח ארצה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫'ז*‪*.‬‬ ‫‪♦•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬ן ־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪145‬‬ ‫אז היפולוכוס קפץ‪ ,‬ואותו הוא ה_רג על הקךקע‪.‬‬

‫כרת את ידיו ואת צוארו בהלם החרב‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪7 7‬‬ ‫יד‬ ‫‪ 7‬־‬

‫ותחת ןדו התגלגל כבול עץ בין המון הךגלים‪.‬‬

‫ואז עזבם‪ ,‬ולעבר פלגות שברחו באי סדר‬
‫•* ־‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫אץ‪ ,‬ולווהו שאר האכאים חןקי המוקים‪.‬‬

‫‪150‬‬ ‫רגלים השמידו רגלים שנמלטו מתוך ברח‪,‬‬
‫רכבים הרגו רכבים‪ ,‬ואבק המישור שעמדו בו‬
‫־‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‬ ‫‪5 7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‬

‫עלה מפךסות הסוסים שרקעו בקול רעם‪,‬‬

‫והם שחטו באךד‪ ,‬בעוד השליט אגממנון‬
‫לוה‪ ,‬ליא חדל להרג‪ ,‬ועודד את הארגיאים‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ז ‪ !-‬״‬ ‫♦‪.‬־‬ ‫••‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‬ ‫•‪7‬‬

‫‪155‬‬ ‫וכמו כשאש טורפנית ביער סבוך נאחזת‪,‬‬

‫׳‬ ‫;י ד‪ ,.‬׳‪.‬׳ *‪.‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫סחרור הרוח נושא אותה לכל עברי יעץ־עץ‬

‫מטים וצונחים עקורים כשהאש מסתערת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ .‬ן ־ ‪. . . . .‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪5‬־‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬

‫כך לפני אגממנוץ בן אטראוס צנחו ךאשיהם‬

‫של טרדנים במנוסה‪ ,‬והךבה סוסים ךמי ערף‬
‫‪160‬‬ ‫משכו בךךכי הקרב מךכבה ריקה מקךקשת‪,‬‬
‫עותים לרכביהם הגאים‪ ,‬אשר על הקךקע‬
‫שכבו‪ ,‬יקרים לנשרים יותר מאשר לנשיהם‪.‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫• •! ־ ־ • ״ •‬ ‫••‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7 5‬י •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫וזאוס הטה את הקטור מהקליעים והגעש‪,‬‬

‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪1:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז ע‬

‫הךד‪ 1‬ק מאבק‪ ,‬מטבח גברים ושפיכות דם‪.‬‬

‫‪165‬‬ ‫אך בן אטראוס עקב בעקשות‪ ,‬מאיץ בדנאים‪,‬‬
‫על פני קבר אילוס עתיק הןמים‪ ,‬בן דךדנוס‪,‬‬
 ‫שי ר א ח ד־ ע ש ר‬ ‫‪270‬‬

‫בלב המישור‪ ,‬ועל עץ התאנה‪ ,‬חלפו הטרדנים‬

‫אצים אל העיר‪ .‬והוא בצעקות עקב ללא הרף‪,‬‬
‫!ין אטראוס‪ ,‬יךיו הכבירות מכתמות בחלאת דם‪,‬‬
‫וכשהגיע‪ ,‬אל עץ האלון ואל שערי סקיאה‪,‬‬
‫‪!7 0‬‬
‫עצרו הטרדנים‪ ,‬ושני הצבאות נעךכו והמתינו‪.‬‬
‫אך אחדים בלב המישור עוד בךחו כמי עלי‬
‫פרות שאתה החרידץ בבואו בחשכת הלילה‪,‬‬
‫א ת כלן‪ ,‬אבל לאחת מתגלה תפת המות‪.‬‬
‫את צוארה הוא תופס ושוברו בחזק שנים‪,‬‬
‫ואחר כך הוא בולע את דמה ואת כל קרביה‪.‬‬
‫כך בן אטראוס‪ ,‬השליט אגממנון‪ ,‬עקב אחריהם‪,‬‬
‫קוטל מדי פעם את זה שנחשל‪ ,‬והם נסו בפחד‪.‬‬
‫רבים נפלו מרכבם על גבם או על פניהם‬
‫•‬ ‫•‬ ‫יי‬ ‫־‬ ‫■י‬ ‫ן‬ ‫•• •‬ ‫‪8 7‬‬ ‫‪-‬‬

‫מיד בן אטראוס שעט מסביב בחנית מתפרעת‪.‬‬

‫־‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•״• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬

‫כמעט אל העיר והחומה הגבוהה הוא הגיע‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫* *‬ ‫■ן‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫ץ‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫* ‪ :‬־‬

‫ואז האב לאלים ולבני האדם ירד וישב על‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪78‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫‪ * • :‬״‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 8‬‬

‫הנסי הר אידה שמצלעו נובעים פלגי מים‪.‬‬

‫יורד ממרום‪ ,‬הוא אחז את הברק בידים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫‪185‬‬ ‫ואת איריס זהבת הכנפים שלח לשאת מסר‪:‬‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪ 7 8‬־ ־‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪8‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪78‬‬

‫״לכי‪ ,‬אידיס המהירה‪ ,‬ושאי מסר להקטור‪:‬‬

‫כל עוד הוא יךאה את רועה הגבדים אגממנון‬
‫גועש בין חלוציו‪ ,‬ובשורות אנשים עורך טבח‪,‬‬
‫שישאר מאחור‪ ,‬ויצוה על יתר החיל‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫•״• *‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪• *.‬‬

‫‪90‬‬ ‫להלחם באויב ובקרב הקשה לא לסגת‪.‬‬

‫י‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪17‬‬ ‫‪7 18‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪8‬‬

‫אך כאשר אגממנוץ‪ ,‬פצוע מחץ או מרימח׳‬

‫יקפץ אל רכבו‪ ,‬או־אז אשים מ דו את הכוח‬
‫לקטיל אנשים עד שיגיע אל ספינותיהם‪,‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪. . . . . . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪8‬־ ‪7‬‬ ‫• ‪8‬י‬

‫כשהשמש ישקע ותרד חשכה מקדשת‪.‬״‬

‫‪5‬י‬ ‫איריס המהירה שרגליה כרוח מ ת ה לו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י\ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬

‫היא מהר אידה ירדה אל איליוס הקדושה‪,‬‬

‫זי‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫•\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪87‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫•״‬
 ‫‪271‬‬ ‫ג בו רו ת א ג מ מנון‬ ‫‪ 197‬־ ‪226‬‬

‫מצאה את בז פריאמוס החכם‪ ,‬את הקטור‬

‫‪1‬‬
‫••• ‪:‬‬ ‫־‪•.‬זז״־‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫ז ‪ :‬ד‬

‫האלוהי‪ ,‬עומד ליד מךכבתו‪ ,‬בין סוסיה‪.‬‬

‫איריס קלת הרגלים עמדה לידו ואמרה לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫‪71‬‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪:**7‬־•‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫••‬

‫‪200‬‬ ‫״הקטור בן פן־יאמוס‪ ,‬השקול בעצה לזאוס‪,‬‬

‫זאוס האב שלחני אליך למסר דברים אלה‪:‬‬
‫•• ?‬ ‫‪7 :‬־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫״ ‪1 7‬‬ ‫‪ 7 8‬־*‬ ‫‪7 7‬‬

‫כל עוד תךאה את רועה הגברים אגממנוץ‬

‫גועש בין חלוציו‪ ,‬ובשורות אנשים עודך טבח‪,‬‬
‫המנע מהקרב‪ ,‬וצוה על יתר החיל‬
‫־ ־־‬ ‫־‬ ‫־״‬ ‫׳ !‬ ‫• ' ־ ‪71:‬‬ ‫* ‪ 7‬־‬

‫‪205‬‬ ‫להלחם באויב ובקרב הקשה לא לסגת‪.‬‬

‫ז ‪... ...‬‬ ‫*‬
‫־ ‪.* 17‬‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫! ״ ‪• 7‬־‬

‫אך כאשר אגממנוץ‪ ,‬פצוע מחץ או מרימח‪,‬‬

‫יקפץ אל ן כ ב‪ ,1‬או־אז אשים כן־ךך את הכוח‬
‫לקטל אנשים עד שתגיע אל ספינותיהם‪,‬‬
‫כשהשמש ישקע ותרד חשכה מקדשת‪.‬״‬
‫\‪• •••1‬״•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ •• ‪7‬‬ ‫■‬
‫‪••• :‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫•‬ ‫״• ־ •‪.‬־ •״•‬
‫‪• :‬‬

‫‪210‬‬ ‫כך אמרה‪ ,‬והלכה‪ ,‬איריס מהירת הרגלים‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪ * :‬־‬ ‫' ‪7 : 7 :‬‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪17‬‬

‫והקטור מןד עם נשקו קפץ מהרכב לארץ‪,‬‬

‫ומניף חניתות חדות צעד ברחבי מחנהו‪,‬‬
‫האיץ להלחם‪ ,‬ועורר מהומה ונוךאות קרב‪.‬‬
‫והם שוב נעךכו ועמדו נכח פני האכאים‪,‬‬
‫‪215‬‬ ‫והאתיאים מנגד לכדו את פלגותיהם‪.‬‬
‫הקרב התגבש‪ ,‬הצבאות התעמתו‪ ,‬ואגממנון‬
‫אץ הן א שון‪ ,‬כי ךצה ללחם לפני כל היתר‪.‬‬
‫וכעת ספרו לי‪ ,‬מוזות‪ ,‬שבתיכץ באולימפוס‪,‬‬
‫מי הךאשוץ שבא ועמד מול אגממנוץ‬
‫‪220‬‬ ‫בין הטרדנים או בין תומכיהם הנוךעים‪.‬‬
‫איפידמס בן אנטנור‪ ,‬החסון והגבוה‪,‬‬
‫שגדל בתרקיה עבת הרגב‪ ,‬אם לעדרי צאן;‬
‫‪1‬‬ ‫‪•• 1¥ :‬‬ ‫׳ *‬
‫*‬ ‫‪7 77‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪71:‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫*‪ 7 •.‬־‬

‫קיסאוס גדל אותו בביתו‪ ,‬והוא עולל עוד‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫• ••‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬

‫סבו שהוליד את אמו‪ ,‬תאנו יפת הלחיים‪.‬‬

‫ז•׳‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪ ..‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪225‬‬ ‫אך כשהיה לפי מכסת השנים לעלם פורח‪,‬‬

‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•/ ••• 1‬‬ ‫־ ‪• 7‬‬ ‫־ ‪ 1‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7 7 •••:‬‬ ‫־ *‬

‫עדין עכב‪ 1‬שם‪ ,‬ואף את בתו הוא השיא לו‪.‬‬

 ‫‪ 272‬שיר אחד־עשר‬
‫‪,-227‬‬
‫*‪25‬‬
‫ומחדר הכלולות למצא תהלה מול אכאים‬
‫ןצא‪ ,‬ותריסר ספינות קמורות בטן לווהו‪.‬‬
‫את ספינותיו המאזנות הוא השאיר בפוקוטה‪,‬‬
‫ובעצמו עשה ברגליו את דךכו אל איליוס;‬
‫‪230‬‬
‫והוא שיצא מול אגממנוץ בנו של אטראוס‪.‬‬
‫וכאשר התקךבו‪ .‬מתקדמים זה אל מול זה‪,‬‬
‫אגממנון החטיא‪ ,‬חניתו סטתה מעט הצדה‪,‬‬
‫ואז איפידמס דקרו בחגורה שמתחת‬
‫*‬ ‫״‬ ‫* *‬
‫יי‬ ‫ז‬ ‫•"‬ ‫‪11‬‬ ‫!‬ ‫״ ——‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬

‫‪235‬‬
‫לשךיונ‪ ,1‬ובכוח‪ ,‬בוטח בכבד הזרוע‪.‬‬
‫אך לא חדר לחמרה הנוצצת‪ ,‬כי קידם‬
‫נתקל הלהב בכסף והתעקם כעופרת‪.‬‬
‫ואז אחז בחנית השליט ברבים אגממנוץ‪,‬‬
‫משך‪ ,‬וזועם כאריה הוציאה מיךיו‪ ,‬ובחרב‬
‫‪240‬‬ ‫הכה אותו בצואר‪ ,‬והתיר בו אבר מאבר‪.‬‬
‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־ ז‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫כך שקע בשנה של ארד לאחר שנפל שם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪.‬״ ‪7‬‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ז־‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫אמלל‪ ,‬שהגן על עירו‪ ,‬עזב כלה‪ ,‬נערה עוד‪,‬‬

‫עוד ליא טעם מחנה‪ ,‬אף שנתן הךבה מיהר‪:‬‬
‫ראשית נתן מאה פדים‪ ,‬והבטיח עוד אלף‪,‬‬
‫‪245‬‬ ‫לחד עזים וכבשים‪ ,‬מהמון עךדים שהיו לו‪.‬‬
‫והנה כעת הפשיטו אגממנון בנו של אטראוס‪,‬‬
‫והתהלך עם כליו הנאים בין המון האכאים‪.‬‬
‫קואון‪ ,‬העז בין הלוחמים‪ ,‬שם לב ודאהו‪,‬‬
‫הוא הזיה בכור בני אנטנור‪ ,‬ונטל של צער‬
‫‪250‬‬
‫י_רד וכסה את עיניו על אחיו שנפל מת‪.‬‬
‫•י‬ ‫‪ 1‬־‬
‫‪/‬־ ־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ז‬

‫ואז בא מהצד וךקר במפתיע את אגמממן‬

‫האלוהי‪ ,‬מעל למךפק‪ ,‬באמצע הזרוע‪,‬‬
‫הישר חדר ופלח חד החנית הנוצצת‪.‬‬
‫דעד לפתע אחז בשליט הגבךים אגממנון‪,‬‬
‫‪255‬‬
‫אף על אף פצעו ליא הניח לקרב ולטבח‪,‬‬
‫אלא בחנית שטפחו הרוחות עט על קוארן‪.‬‬
 ‫‪273‬‬ ‫גבורות אגממנון‬
‫‪ 257‬־ ‪2 8 6‬‬

‫זה במסירות משך ברגלו את אחיו איפידמס‪,‬‬

‫אח שנולד לאביו‪ ,‬וצעק אל טובי לוחמיהם‪.‬‬
‫עוד הוא מושכו בהמון‪ ,‬וזה נעץ בו ארד חד‬
‫‪260‬‬ ‫תחת קמרון מגנו‪ ,‬והתיר בו אבר מאבר‪,‬‬
‫ואז נעמד וכרת את ראשו מעל אמפידמס‪.‬‬
‫־ ‪ • :‬־ ־ ־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫•״•‬ ‫‪• :‬ז ־‬ ‫׳‪* ,‬ו‪.‬י ■‬ ‫ו ז‬

‫כך בידי בן אטראוס המלך‪ ,‬בניו של אנטנור‬

‫מלאו את מדת גורלם‪ ,‬ומטה ירדו לבית הדס‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫ז‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ז ׳‬ ‫ז‬ ‫* ־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫והוא עבר ובשורות לוחמים אחרים לקח חלק‬

‫‪265‬‬ ‫בחניתו‪ ,‬בחךבו‪ ,‬והשליך לא מעט גושי אבן‪,‬‬
‫זאת כשעדין דמו הזיה חם ונגר מהפצע‪.‬‬
‫אך כשהפצע ןבש וממנו הדם לא בצבץ עוד‪,‬‬
‫על אף מךצ‪ 1‬כאבים עזים חש בן אטראוס‪.‬‬
‫כמו בשעה שפוגע חץ חד באשה שיולדת‪,‬‬
‫‪270‬‬ ‫חץ מר מידי אלות מכאובי הלךה‪ ,‬איליתיות‪,‬‬
‫בנות הךה אשר צירי הלדה הקשים בידיהן‪.‬‬
‫כך‪ ,‬על אף מךצ‪ ,1‬חש כאב עז בן אטראוס‪.‬‬
‫אז הוא קפץ אל ןכב‪ ,1‬ודרש מהנער לנסע‬
‫אל הספינות החלולות‪ ,‬כי לבו נמלא צער‪.‬‬
‫‪275‬‬ ‫ואז הוא צעק בקולו הפולח אל כל הדנאים‪:‬‬
‫־ •‬ ‫־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״הו ידידי‪ ,‬מנהיגי הארגיאים ויועציהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬־••‪/‬׳־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ן •‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬

‫כעת עליכם להד־ף מעל הספינות החוצות ןם‬

‫את געש הקרב‪ ,‬כי זאוס היועץ מונע ממני‬
‫שאלחם עוד במשך היום נגד חיל הטרדנים‪.‬״‬
‫‪280‬‬ ‫אמר‪ ,‬ורכבו הצליף בסוסים יפי השער‬
‫‪7‬‬ ‫־ • •‬ ‫נ••‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪-‬‬ ‫*‬ ‫ד ־‬

‫למהר אל הספינות‪ ,‬ושניהם לא מאנס אז עפו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪ . • • • :‬־ ־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ג‬

‫קצף נטף על חזם‪ ,‬ונתז האבק על בטניהם‬

‫כשהובילו משלה הקרב את המלך פצוע‪.‬‬
‫הקטור מזיד כשהבחין שאגממנון הולך לו‪,‬‬
‫‪285‬‬ ‫הרים את קולו וקרא לטרדנים ולליקיים‪:‬‬
‫״טרוינים‪ ,‬ליקיים‪ ,‬דרדנים‪ ,‬לוחמים בטוח צעד‪,‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪ 1‬־ •‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫י ‪.‬‬ ‫ן‬
 ‫‪ 274‬שיראחד־עשר‬
‫‪.287‬‬
‫‪316‬‬
‫היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬חכרו את העיז והזעם‪.‬‬
‫הלך הטוב שבהם‪ ,‬וזאוס בן קררנרס מקנה לי‬
‫תהלה גדולה‪ .‬אך הךהירו סוסים עבי טלף‬
‫אל התאים הכבירים‪ ,‬ומצאו עוד תפארת‪.‬״‬
‫‪290‬‬
‫כך הוא אמר‪ ,‬ועודר בכל איש כוח ןאמץ‪.‬‬
‫וכמו בשעה שציד את כלביו לבני השנים‬
‫משסה בחיה‪ ,‬באריה‪ ,‬או בחזיר בר פרוע‪,‬‬
‫כך באכאים את הטתינים גדולי הנפש‬
‫שסה הקטור בן פךיאמוס השקול לארס‬
‫‪295‬‬
‫קוטל הגברים‪ .‬הוא עצמו בימרה אץ קדימה‪,‬‬
‫צנח אל הקרב בדומה לסופה שברעש וגעש‬
‫עטה מלמעלה ואת מי הים הסגל מסכסכת‪.‬‬
‫מי היה הראשון‪ ,‬ומי האחרון שהמית שם‬
‫הקטוד בן פךיאמוס‪ ,‬מרגע שזאוס כבדהו?‬
‫אסיוס ראשון‪ ,‬ואוטונואוס‪ ,‬ואף אופיטס‪,‬‬
‫ותלופס בנו של קליטיוס‪ ,‬אופלטיוס ואגלאוס‪,‬‬
‫איסימנוס ראורום‪! ,‬היפתואוס עז הנפש‪.‬‬
‫את אלה הרג מגדולי האכאים‪ ,‬ואחד כן‬
‫‪1‬‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- 7‬‬

‫‪305‬‬
‫מההמון‪ .‬כמו שזפירוס זורה את עביו של‬
‫רוח דתם המלבין‪ ,‬ומכה בסופה מסחרחזי‬
‫הגלים תופחים‪ ,‬מתגלגלים‪ ,‬ונתזי הקצף‬
‫עפים מתפזרים בדחף הרוח המשוטטת‪,‬‬
‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ‪ :‬־‪• 1‬‬ ‫ז ־‬

‫ככה רבו ראשי אנשים שחסלו י ד הקטיי*‬

‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫>‬ ‫*‬ ‫זו‬ ‫•‬ ‫ג־ ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬
‫‪310‬‬
‫היו אז צפויים אסון והרס שאין תקנה לו‪,‬‬
‫והאכאים היו משלכים אל ספינותיהם‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫*•*‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬

‫לולא אותסאוס קרא והןעיק את דיומדס‪:‬‬

‫״בן טידאוס‪ ,‬איך זה שכחנו את להט כוחנו?‬
‫‪315‬‬ ‫בוא‪. ,‬יקירי‪ ,‬עמיד לצדי‪ ,‬כי בושה תהיה אם‬
‫הקטוד מבהיק הקסדה יתפיס את ספינותינו‪.‬‬
‫העצמה השיב ואמר לו;‬
‫דיומדס ‪-‬רב ‪7 : 7 7‬‬
‫ואז • ד ״‬
‫*ז‬
‫גבורות אגממנון ‪275‬‬
‫‪346-317‬‬

‫״אכן‪ ,‬אשאר ואחזיק מעמד‪ ,‬אך תועלתנו‬

‫תהיה ארעית‪ ,‬כי זאוס אוסף הענבים‬
‫רוצה להעניק נצחון לטרדנים‪ ,‬לא לנו‪.‬״‬
‫‪320‬‬ ‫אמר‪ ,‬ואת תימבריוס הדף מהרכב לארץ‪,‬‬
‫דקרו בחנית בפטמה משמאל‪ ,‬ןאוךיסאוס‬
‫הרג את מוליון הדומה לאל‪ ,‬עתרו של המלך‪.‬‬
‫הם את אלה עזבו‪ ,‬מאחר שלא ילחמו עוד‪,‬‬
‫י‬ ‫‪ .‬ז ג‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ •• 7‬־ ‪-‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫פנו להמון ועשו שם שמות‪ ,‬כשני חזירי בר‬

‫ד‬ ‫‪.......‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬
‫■‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫■דד‬ ‫‪7‬‬

‫‪325‬‬ ‫שמסתעךים בגאון על להקת כלבי ציד‪.‬‬

‫כך שבו‪ ,‬טבחו בטרוינים‪ ,‬בעוד האכאים‬
‫‪• -‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫‪■7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫נ־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫שנסו מהקטור האלוהי שמחו לנשם שוב‪.‬‬

‫• ‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*‪•.‬‬
‫‪:7‬‬ ‫‪1‬‬
‫•• ד ‪:‬‬ ‫*‪7‬‬
‫*‪.‬‬

‫שם הם ברכב לכדו שנים מטובי הארץ‪,‬‬

‫זז‪ 1 •:‬׳‬ ‫״‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫ז‪:‬‬ ‫ז ‪.,‬׳ ‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬

‫בני מרופס‪ ,‬איש מפרקוטה‪ ,‬שהיה בעל‪.‬ידע‬

‫‪330‬‬ ‫יותר מאחר בנבואה‪ ,‬ויעץ לבניו לא ללכת‬
‫ז‪77‬‬ ‫‪ 7:‬־ ‪7 7 5 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫למלחמה הטובחת גברים‪ ,‬אולם השנים‬

‫‪. . . .‬‬ ‫ד‬ ‫ד • ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ • ‪:‬‬

‫לא נענו‪ ,‬כי הוליכו אותם רוחות שחור המות‪.‬‬

‫־ ‪•/ 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*־‬

‫מהם בן טידאוס הנודע בחנית‪ ,‬ריומדס‪,‬‬

‫גול את נשקם הנודע ואת החיים והנפש‪,‬‬
‫י‬ ‫ן ־ ‪... ...‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫• ‪17 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬־‬

‫‪335‬‬ ‫ואת היפוךמוס הרג אוךיסאוס ואת היפירוכוס‪.‬‬

‫ובן קרונוס מתח את הקרב ןא!ן ביניהם‪,‬‬
‫כשצפה מהר אידה‪ .‬אלה הרגו אז את אלה‪.‬‬
‫״ ‪7‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪: 77‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫*־ ־‬ ‫! ‪7 7 7‬‬

‫בן טידאוס פגע בגבור אגסטרופוס בן פיאון‪,‬‬

‫בחנית דקר אותו בירך‪ .‬אך סוסיו לא היו שם‬
‫‪340‬‬ ‫קרובים כדי שיברח‪ .‬מרב ןחיחותו העורת‬
‫נערו אחז בהם מרחוק‪ ,‬בעוד הוא אץ בתל‪,‬‬
‫נלחם בשורות החלוץ‪ ,‬עד שנפח את הנפש‪.‬‬
‫־ ‪......‬‬ ‫‪./‬‬ ‫*‪ 7‬־‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫•\ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪7 :‬‬

‫הקטור מבין השורות הבחין בחדות‪ ,‬ךץ אליהם‬

‫משמיע קול צעקה‪ ,‬ולווהו פלגות הטרוינים‪.‬‬
‫יי‬ ‫־*‬ ‫! \‬ ‫*‬ ‫‪: ' 17 7 :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪- • :‬‬

‫‪345‬‬ ‫דיומדס השואג בעז נךעד כשראהו‪,‬‬

‫ומיד פנה אל אודיסאוס שהיה בטוח צעד‪:‬‬
‫ז‬ ‫••• ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫‪77‬‬ ‫•‪7‬‬
 ‫‪ 276‬שיראחד־עשר‬
‫‪ 3'* 7‬־‪376‬‬

‫״איזה אסון‪ ,‬אותו ה ק טוד כביר מתגלגל אלינו‪.‬‬

‫אך בוא‪ ,‬נעמד‪ ,‬נתגונן וננסה לעצר בו‪.‬״‬
‫ובדברו הניף ו ה טי ל חנית ארכת צל‪,‬‬
‫‪350‬‬ ‫ולא ה ח טי א‪ .‬הוא פרן אל ראשו‪ ,‬ופגע בו‬
‫בקצה הקסדה‪ ,‬אך הארד מארד סר הצדה‪,‬‬
‫׳‬ ‫* • ז‬ ‫ז‬ ‫••זז‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫־־וזז‬ ‫‪• 1‬״‬
‫• ‪:‬‬

‫לא נגע בעורו הנאה‪ ,‬כי סוכך עליו אותו קובע‬

‫שלש שכבות ןעטור רעמה‪ ,‬מתנת פויבוס אפולון‪.‬‬
‫והקטור מהר זנק לאחור‪ ,‬ה מ תי ם הקיפוהו‪,‬‬
‫‪355‬‬ ‫כרע שם על ברך‪ ,‬נשאר כך נתמך על הקךקע‬
‫בידו העבה‪ ,‬ואת עיניו כסה שחור הלילה‪.‬‬
‫־ ־‪7 :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ן •••‬ ‫ז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫ובן טידאוס הךחיק בע קבו ת חניתו שהמךיאה‬

‫בין החלוצים‪ ,‬למקום שבו ננעצה בקךקע‪,‬‬
‫ובינתים הקטוד‪ ,‬ש שבה רוחו‪ ,‬קפץ על הרכב‪,‬‬
‫‪360‬‬ ‫מהר עם סוסיו ל ה מון‪ ,‬ונחלץ מ אפל המות‪.‬‬
‫ן־דיומלס העז הכביר נופף בחני ת ואמר לו‪:‬‬
‫״עוד פעם‪ ,‬כלב‪ ,‬נ חל צ ת מ מו ת‪ ,‬ה‪7‬יה כפסע‬
‫ממך האסון‪ .‬אבל שוב הצילך פויבוס אפולון‪,‬‬
‫אליו אתה מ תפלל בצא תך אל שקשוק המתכת‪,‬‬
‫‪365‬‬ ‫אך אחסל אותך עוד נישאתקל בך אחר כך‪,‬‬
‫אם גם ל צדי‪.‬י ע מד א ח ד האלים לסיע‪.‬‬
‫אך כרגע אךדיף את כל מי ש א שיג מהיתר‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬והסיר את כלי בן פי און הנוךע ברימח‪.‬‬
‫ואולם בעל הלנה יפ ת ה שער‪ ,‬אל ק סנד ת ס‪,‬‬
‫‪1:‬‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫•ד‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫ז■‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫••• ••• ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬

‫‪370‬‬ ‫כרן את ק שתו אל רועה הגברים‪ ,‬בן טידאוס‪,‬‬

‫נשען על ע מו ד שידי אנ שים ה קי מו על קבר‬
‫אילוס בן ד ך תו ס‪ ,‬ש הי ה ןקן העם בי מי קדם‪.‬‬
‫זה אז הסיר מ חז ה הגבור אג סטרופוס‬
‫‪! ! - .‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬

‫את שריונו‪ ,‬וא ת מגנו מ ע ל הכ תפי ם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪....‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫■ •‬
‫ז‬ ‫י‪7 1‬‬ ‫•‪1‬‬

‫‪375‬‬
‫את הקסדה הכ בד ה‪ .‬ב עו ד זה ב תפס הק שת‬
‫‪ 1‬ע‬
‫*‬‫‪.♦-‬‬ ‫‪7 7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1 •• 1‬‬ ‫־ ־‪111‬‬ ‫‪7‬‬

‫אחז ד ר ה‪ ,‬וה ח ץ לא נ מ ל ט מי דו ללא טעם‪.‬‬

 ‫גבורות אגממנון ‪277‬‬ ‫‪406-377‬‬

‫י‬
‫פגע בכף רגלו הימנית‪ ,‬חדר בה לעמק‬
‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫י ד ‪-‬‬ ‫■וזי‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫וננעץ באד־מה‪ .‬צוחק בששון אלקסנץ־ווס‬

‫דלג ממקום מחבואו‪ ,‬התפאר ואמר לו‪:‬‬
‫‪380‬‬ ‫״נפצעת‪ ,‬חצי לא נורה לחנם‪ .‬מוטב שהייתי‬
‫•‬ ‫־‪.‬־ ‪• 7‬‬ ‫ד‬ ‫* ־ ד‬ ‫ד‬ ‫• •‬ ‫‪ :‬ד י‬ ‫• ‪ :‬־־‬

‫פוגע בך בתחתית בטנך וגמל את חייך‪.‬‬

‫כעת הטרוינים יוכלו שוב לנשם‪ ,‬הם שברעד‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫־•‬ ‫י •י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־ ־‬

‫כעזים פועות לניכח א ת ה נלתעים מפניך‪.‬״‬

‫ענה לו‪:‬‬ ‫דד‬ ‫־‬ ‫~‬
‫ואז דיומדס הכביר ללא פחד‬
‫‪1‬‬ ‫־ ־ ־‬ ‫־‪.‬־ ••‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪385‬‬ ‫״קשת‪ ,‬מגדף‪ ,‬רודף נערות‪ ,‬יפה תסרקת‪.‬‬

‫אלו היית בוחן אותי בעמות בכלי נשק‪,‬‬
‫לא קשתך היתה מועילה ולא אסף חציך‪,‬‬
‫וכעת על השריטה בכף רגלי אתה מתנפח‪.‬‬
‫• ‪ :‬־ ״ ‪-‬‬ ‫־־ ‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫; ‪• 7‬־‬

‫לי זה כאלו פגעה בי אשה‪ ,‬או ילד בלי דעת;‬

‫־ ־‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‪.‬־ ‪/‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬

‫‪390‬‬ ‫קהה הוא נשקו של מוג לב ואיש חסר ערך‪.‬‬

‫אולם כלי שנשלח כד ת‪ ,‬אם רק הוא נוגע‬
‫חדה פגיעתו‪ ,‬ומיד האיש הנפגע אינו חי עוד‪.‬‬
‫־‬ ‫"‬ ‫־ ־‪7 :‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫־‪7‬‬

‫אשתו האבלה שורטת את שתי לחייה‪,‬‬

‫‪ 7‬׳‬ ‫‪ 7 :‬־‪,.‬‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫*‬
‫־‪.‬־ ־‪.‬‬ ‫‪: 7‬־־ ־־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫בניו יתומים‪ ,‬והוא מאלים בךמ‪ 1‬את הקרקע‪,‬‬

‫‪395‬‬ ‫נרקב‪ ,‬ויותר צפודים מנשים נמצאות מסביב לו‪.‬״‬
‫* ‪ 7‬־‬ ‫•‪7 1‬‬ ‫־ ‪* 7‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪17 :‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ואודיסאוס המהלל בחנית בא‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־ ־‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־־‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫׳‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫לסוכך‪ ,‬והוא ןשב מאחור‪ ,‬ומשך מהרגל‬

‫את החץ המהיר‪ ,‬ואחזו בבשרו יסורי כאב‪.‬‬
‫אז הוא קפץ אל רכבו‪ ,‬ודרש מהנער לנסע‬
‫‪400‬‬ ‫אל הספינות החלולות‪ ,‬כי לבו נמלא צער‪.‬‬
‫רק אודיסאוס המהלל בחנית עוד נותר שם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־־ י־ ־‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫—י‬

‫מהארגיאים איש לא עמד‪ ,‬את כלם אחז פחד‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫*‬
‫‪ 7‬־‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫׳‪.‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫* ‪ 7‬־ ‪* 1‬־‬
‫־‬

‫ומהךהר‪ ,‬אל לבו הכביר הוא אמר באי שקט‪:‬‬

‫״אוי‪ ,‬מה יקרה לי‪ ,‬רע מאוד יהיה אם בפחד‬
‫ן ‪- -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• | •״•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ־‬ ‫*‬ ‫״ ‪1:‬־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬

‫‪405‬‬ ‫אברח מפני ההמון‪ ,‬אך נ‪ 1‬ךא יותר יהיה אם‬

‫אתפס יחידי‪ ,‬וזאוס הניס את שאר ה ת אי ם‪.‬‬
‫‪ -‬־ ‪•-‬‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫־‪.‬־‬ ‫•‬ ‫׳ !‪•/‬‬ ‫>ו ‪.................................7‬‬
‫•‬
 ‫‪ 278‬שיראחד־עשר‬
‫ל‪436-40‬‬
‫אך לשם מה לבי בתוכי שוקל דברים אלהף‬
‫אני יודע‪ ,‬ממלחמה מסתלקים רק מוגי לבי‬
‫אך גבר שמצטין כלוחם אמור בכל תנאי‬
‫להחזיק מעמד‪ ,‬בין אם יפגע או יפגעו בו‪.‬״‬
‫‪410‬‬
‫כך בעמדו הוא התזר בךבר בלב ובנפש‪,‬‬
‫אך שורות הטרועים אוחזי המגן נעו בינתים‪,‬‬
‫לחצוהו לאמצע‪ ,‬ובכך את אסונם הם הכניסו‪.‬‬
‫כמו שכלבים וצעירים נמרצים לעבר חזיר בר‬
‫ז‬ ‫די‬ ‫"'‬
‫י ״*‬

‫רצים מסביב‪ ,‬והוא יוצא מרבצו בסבך חירש‪,‬‬

‫‪415‬‬
‫משחיז את ניביו הלבנים בלסתו הנקמות‪.‬‬
‫הם מזנקים‪ ,‬נשמע שאון נקישת השנים‪,‬‬
‫והם‪ ,‬על אף אימתו‪ ,‬מהר נכונים לחכות לו‪.‬‬
‫כך הטרדנים על אוךיסאוס היקר לזאוס‬
‫‪420‬‬ ‫הסתערו‪ .‬תחלה הוא דקר את דאיאופיטס‬
‫הנעלה‪ ,‬בחנית החדה בכתפו הוא הכהו‪,‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫ן־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫— ‪ :‬־ •••‬

‫ואחר הוא הרג את תואוץ וגם את אנומוס‪,‬‬

‫ואז את כךסיךמס‪ ,‬שזה אך קפץ מהרכב‪,‬‬
‫דקר תחת קמרון מגנו באמצע הבטן‬
‫‪425‬‬ ‫ברימח‪ ,‬וזה התפלש וחפן עפר בידים‪.‬‬
‫־ ‪ 7‬־ '‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫' * *‪.‬־‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫ואז עזבם‪ ,‬ופצע בחנית את בן היפסוס‪,‬‬

‫־‬ ‫•‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫זי‬ ‫‪• -:‬‬ ‫־‬ ‫ד ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-:‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫כרופס‪ ,‬שסוקוס אחיו דדה מברך ב‪:‬ךכוש ךב‪.‬‬

‫וסוקוס הדומה לאל התקרב מרצון לסיע‪,‬‬
‫בא‪ ,‬נעמד ליד אודיסאוס‪ ,‬פנה ואמר לו‪:‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪7‬‬ ‫•״•‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זי ‪:‬זר‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬

‫‪430‬‬
‫״אודיסאוס המהלל‪ ,‬צמא הערמה והיגע‪,‬‬
‫•‬ ‫‪1 x 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־•‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫זי‬

‫הנה היום תתפאר מעל צמד בני היפסוס‪,‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫*י *‪*.‬‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫* ־*‬

‫על שהרגת שנים כמונו והסרת נשקנו‪,‬‬

‫י‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫זי‬

‫או שתכה בחנית מידי ותאבד את חייך‪.‬״‬

‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪•7‬‬ ‫־ ‪• -1‬‬ ‫זי‬ ‫\‬ ‫זו‬

‫ואז הלם במגן אודיסאוס המעגל בדיוק רבי‬

‫‪435‬‬
‫עברה במגן המבהיק החנית המוצקת‪,‬‬
‫חדרה בתנופה גם לשךיון שעצבוהו בטעם׳‬
‫גבורות אגממנון ‪279‬‬
‫■‪466‬‬
‫לנ‪4‬‬
‫וכל העור נקרע מעל צלעותיו‪ ,‬אך אתנה‬
‫לא הרשתה ללהב לחדר אל קרביו של הגבר‪.‬‬
‫‪... ....‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ 1:‬ז •ד‬ ‫•••‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪----------‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫• ן‬

‫הבין אודיסאוס שפגיעת החנית אינה מסכנת‪,‬‬

‫‪440‬‬ ‫צעד כמה צעדים לאחור‪ ,‬ואמר כך לסוקוס‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪11‬‬ ‫־‬ ‫״ ‪ :‬ז‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪•7 :‬‬ ‫־ז־‬ ‫ד־‬

‫״אה‪ ,‬העלוב‪ ,‬הנה כליונך הגמור בא אליך‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬עכבת אותי ב שעת מלח מ תי בטרדנים‪,‬‬
‫אך שמע‪ ,‬מוכנים לך הכליה השחורה ןהמות‬
‫כאן מידי‪ .‬מנצח בחנית תהלה תעניק לי‪,‬‬
‫‪445‬‬ ‫ןתתן את נפשך ל מהלל בסוסיו‪ ,‬לאל הדס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וזה הפך את גבו והחל לבריח‪,‬‬
‫אבל בעודו פונה הוא נעץ בגבו את הרימח‬
‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪ 1‬־־ י‬
‫־‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ד‬

‫בין כתפיו‪ ,‬ולעמק חזהו‪ .‬בחבטה צנח ארצה‪,‬‬

‫י‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7 7‬‬ ‫*‬
‫ז•‬ ‫* ‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪1‬‬

‫ואוךיסאוס האלוהי התפאר ואמר לו‪:‬‬

‫‪450‬‬ ‫״סוקוס‪ ,‬בן היפסוס מאלף הסוסים עז הנפש‪,‬‬
‫המות המסים הקדימך‪ ,‬ולא התחמקת‪.‬‬
‫אה‪ ,‬העלוב‪ ,‬לא אביך ואף לא אמך הנכבדת‬
‫יוכלו לעצם במותך את עיניך‪ .‬עופות השמים‬
‫ייאכלו את בשךך‪ ,‬ד שי קו כנפים עבות מעליך‪.‬‬
‫‪455‬‬ ‫ואני‪ ,‬אם אמות‪ ,‬האכאים האצילים יקברוני‪.‬״‬
‫‪. 1‬‬
‫‪: .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ז ־־ ־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ - .-‬־ ״ •‬

‫כך אמר‪ ,‬ן־עקר את חניתו המוצקת של סוקוס‬

‫הלוחמני מב שרו ומתוך מגנו קמור הבטן‪,‬‬
‫וכשמשך‪ ,‬קלח הדם‪ ,‬והוא ח ש מפח נפש‪.‬‬
‫ראו הטרוינים גדולי הלב את אודיסאוס‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪460‬‬ ‫המדמם‪ ,‬קראו זה לזה וזנקו עליו יחד‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1 1• :‬‬ ‫‪*.•7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫׳ ‪!17‬‬ ‫‪. .. .‬‬ ‫‪-‬‬

‫אך הוא נסוג לאחור‪ ,‬וצעק לרעיו שיבואו‪.‬‬

‫*‪7‬‬
‫'•‬ ‫׳ ‪ 7 1‬־ ‪7 • ** 1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־׳‪1‬‬

‫שלוש פעמים צעק‪ ,‬ככל שיכול ראש של גבר‪,‬‬ ‫*‪7‬‬

‫*‪.‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ 1‬׳‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪7‬‬

‫ושלוש פעמים ש מע מנלאוס היקר לארס‪,‬‬

‫ז ־ ״‬ ‫־ ‪7 7‬י‬ ‫••••‪•.‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫ומיד הוא אמר אל איאס שהיה בטוח צעד‪:‬‬

‫ן ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫••• ‪7 7‬‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫•\‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪7‬‬

‫‪465‬‬ ‫״איאס בן טל מון‪ ,‬צאצא זאוס‪ ,‬מצביא החיל‪,‬‬

‫הגיעה אלי צעקת אודיסאוס א‪.‬ךך הרוח‪,‬‬
 ‫ןדומה שבקרב הקשה הטרדנים נתקוהו‪,‬‬
‫והוא לבדו במקום ןסובל אלימות מידיהם‪.‬‬
‫בוא‪ ,‬נעבר בהמון‪ ,‬נאה יהיה לעזר לו‪,‬‬
‫אני חושש פן לבד יפגע בין הטרדנים‪,‬‬
‫אמיץ כפי שהוא‪ ,‬ומאוד הוא‪.‬יחסר לתאים‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬יצא‪ ,‬ואחריו איאס הדומה לאל‪.‬‬
‫•••‬ ‫־‬ ‫־‪:‬־‬ ‫' ‪ :‬־ ‪ :‬־ ז‬ ‫׳ ז ז‬ ‫ז ־‬ ‫ז‪1‬‬

‫אז הם מצאו את אודיסאוס היקר לזאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬־••‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬ז ז‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫•״•‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫ז ־ ■‬

‫והטרדנים סביבו‪ .‬כתנים אדמים במךרון הר‬

‫סביב צבי מקרין שנפצע‪ ,‬איש ן‪7‬רה בו‬
‫חץ ממיתר‪ ,‬והצבי חומק מפניו ובורח‬
‫כל עוד דמו נשאר חם וברכיו מהירות עוד‪.‬‬
‫‪• :‬‬ ‫ד‬
‫* ‪■ :‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫אך כאשר החץ המהיר מתגבר ןהוא צונח‪,‬‬

‫התנים הךעבים לבשרו יקךעוהו בחרש‬
‫מוצל בהרים‪ .‬אולם אל מזמן חית טרף‪,‬‬
‫אריה‪ ,‬התנים נפוצים‪ ,‬ו־הוא בשניו ??טפל בו‪.‬‬
‫כך סביב הגבור רב הערמה הטרדנים‬
‫ז*‬ ‫‪7 :7 7‬‬ ‫־‬ ‫־•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬

‫הצטופפו אכזיצים ורבים‪ ,‬אבל אוליסאוס‬

‫ןנק עם חניתו והדף את היום שאינו חס‪.‬‬
‫בא אליו איאס אוחז במגן ש ת מ ה לצריח‪,‬‬
‫עמד לידו‪ ,‬ואז הטרדנים ברחו לכל עבר‪.‬‬
‫‪71‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫'‪7 1‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7‬־־‬

‫מתוך ההמון הוציאו בא'כ?ץ לבו מנלאוס‪,‬‬

‫אוחז בידו‪ ,‬עד שהנער קרב את הרכב‪.‬‬
‫איאס דלג אל הטרדנים והרג את דוריקלוס‬
‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪7 :‬־‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ••‬ ‫־ ‪- :‬‬

‫בן פריאמוס‪ ,‬ממזרר‪ ,‬ואחר דקר את פנדוקוס‪,‬‬

‫ודקר את ליסנדרוס‪ ,‬את פירסוס ואת פילרטס‪.‬‬
‫*‬
‫־‪• 1‬‬ ‫‪•.* 1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־־ ‪: :‬‬ ‫•••‬ ‫‪ 7 :‬־‪1‬‬

‫כמו בשעה שנהר עולה על גדו תיו ובשטף‬

‫‪ 7‬־‪1'.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫*‪77‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫גולש מההרים למישור‪ ,‬מלוה במטר זאוס‪,‬‬

‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪*7‬‬ ‫״‬

‫ןהךבה עצי אלון יבשים והךבה עצי אירן‬

‫גורף‪ ,‬ומ שליך אל הןם הךבה שברי עץ ורפש‪,‬‬
‫כך איאס המפאר הסתער במי שור באותו יום‪,‬‬
‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪17‬‬
 ‫גבורות אגממנון ‪281‬‬
‫‪526-497‬‬

‫טבח אנשים וסוסים‪ ,‬בלי שהקטור ידע עוד‪,‬‬

‫׳‬ ‫■ד־‬ ‫••• ••• ‪1:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ‪• 7‬‬ ‫■ז ‪-‬‬

‫משום שנלחם מ שמאל שדה הקרב‪ ,‬בקצהו‪,‬‬

‫על גדות נהר סקמנךרוס‪ ,‬שם צנחו כפלים‬
‫‪500‬‬ ‫ואשי אנשים‪ ,‬ועלתה צעקה שאיננה שוככת‬
‫* ;•‬
‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫•י• " ־‪.‬‬ ‫‪17 7 :‬‬ ‫' ‪7 : 7 :‬‬ ‫‪:‬־ ‪ 7‬י‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬

‫סביב נסטור דוךם ואידומנאוס תאב הקרב‪.‬‬

‫הקטור נטמע ביניהם‪ ,‬ועשה מלאכה מבעתת‪,‬‬
‫‪.......‬‬ ‫ן‬ ‫■ן‬ ‫ז‬ ‫;‬ ‫' ‪7 7 :‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫־‬ ‫־‪5‬‬ ‫״‬

‫חסל פלגות צעירים כשפעל בחנית וברכב‪.‬‬

‫והאכאים האלוהיים לא היו מותרים לו‪,‬‬
‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪•: 7‬יו‬ ‫‪ 7 :‬־ ־ ׳‬

‫‪505‬‬ ‫אלמלא בעל הלנה יפת השער‪ ,‬אלקסנךרוס‪,‬‬

‫בלם את רועה הגברים המצטין‪ ,‬את מכאון‪,‬‬
‫פגע בכתפו הימנית בחץ ששלושה עקצים לו‪.‬‬
‫והאכאים הנושפים בזעם מאוד פחדו לו‪,‬‬
‫שמא בתהפוכותיו של הקרב אויבים יקטלוהו‪.‬‬
‫‪510‬‬ ‫מיד פנה אידומנאוס אל נסטור האלוהי‪:‬‬
‫•‬ ‫‪.•: 7‬־‬ ‫•יו ‪:‬‬ ‫ד‬
‫•י‬ ‫•י• ־‪,.‬‬ ‫•‬ ‫‪77‬‬ ‫•‪7‬‬

‫״נסטור‪ ,‬בנו של נלאוס‪ ,‬פאר תהלת האכאים‪,‬‬

‫מהר‪ ,‬עלה על רכבך־‪ ,‬שיעלה גם מכאון‪,‬‬
‫וזרז אל הספינות את סוסיך עבי הטלף‪.‬‬
‫?י ?עוד ו בים הוא ערכו של רופא שיודע‬
‫‪515‬‬ ‫להוציא חצים ולץרות על הפצע מיני סם‪.‬״‬
‫פך אמר‪ ,‬ונסטור הרכב מגרנה נאות לו‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪.. ..... .‬‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫׳ ‪: ,. *:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫מיד הוא עלה על רכבו‪ ,‬ולצדו גם מכאון‬

‫עלה‪ ,‬בנו של רופא המופ ת אסקלפיוס‪.‬‬
‫הצליף בסוסים‪ ,‬ושניהם לא בלי חשק אז עפו‬
‫‪520‬‬ ‫אל הספינות החלולות‪ ,‬כי עףגו להיות שם‪.‬‬
‫וקבריונס הבחין שנהךפו הטררנים‪,‬‬
‫הוא שעמד ליד הקטור במרכבה‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬
‫׳ ; ‪ 7‬־‬ ‫*‪77 :‬‬
‫־ *‪.‬‬ ‫* ‪1:‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫* ‪ 7‬־‬
‫*‪.‬‬

‫״הקטור‪ ,‬שנינו מערבים כאץ עם הדנאים‬

‫בשולי קרב מכאיב‪ ,‬ובינתים שאר הטרוינים‬
‫‪* 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫*‪7 1.‬‬ ‫״‬ ‫•‬

‫‪525‬‬ ‫נהדפים באי סדר‪ ,‬האנשים וסוסיהם‪.‬‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪* 5‬‬ ‫י‬ ‫‪ •••. .‬ז‬

‫איאס בן טלמון מבריח אותם‪ ,‬הוא מכר לי‪,‬‬

 ‫‪ 282‬שיראחד־עשר‬
‫ל‪555-52‬‬
‫מגן רחב הוא נושא על כתפיו‪ .‬הבה גם אנו‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫ז־•• ‪7 1‬‬

‫נדהיר את הסוסים והרכב‪ ,‬כי ביחוד שם‬

‫ז‬ ‫!•‬ ‫•‬ ‫‪9‬‬ ‫‪*9‬‬ ‫‪ 1‬ז •\‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־‬ ‫•‬ ‫־‪:‬‬

‫הפרשים והרגלים מנהלים מאבק מר‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז ־ ‪■:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫זז‬ ‫‪-‬‬

‫הומים זה את זה‪ ,‬ועולה צעקה לא נפסקת‪.‬״‬

‫‪530‬‬
‫ואז בשוטו השורק הוא הצליף על סוסיהם‬
‫יפי השער‪ ,‬והשנים חשו בשוט ובלי קשי‬
‫‪• 1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪•- :‬‬ ‫‪- 11‬‬ ‫ד‬ ‫‪•• -‬‬

‫מהרו עם הרכב בין הטרדנים והאכאים‪,‬‬

‫דורכים על מתים ועל מגנים‪ .‬והכתים דם‬
‫ז‬ ‫‪• : • :‬‬ ‫ד ••‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬

‫את הצירים שמתחת לרכב‪ ,‬ואת מעקהו‪,‬‬

‫מן הטפות שנתזו הן מפךסות שני סוסיהם‪,‬‬
‫והן מהאופנים‪ .‬והקטור חשב אז בחשק‬
‫שיקפיץ לשורות וישברן‪ .‬ואכן הוא שלח‬
‫בלבול של אסון בין התאים‪ ,‬וכמעט לא הניח‬
‫‪540‬‬ ‫את חניתו; עבר ובין שאר לוחמים לקח חלק‬
‫בחנית ובחרב‪ ,‬ולא אחת השליך גושי אבן‪,‬‬
‫‪542‬‬ ‫אבל נמנע מלצאת נגד אןאס בן טלמוץ‪*[...] .‬‬
‫‪544‬‬ ‫וזאוס האב היושב במרום עורר פחד באיאס‪.‬‬
‫‪ :‬־‪- :‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫••‬ ‫־ ד‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫דד‬ ‫־‬
‫;*‪.‬‬

‫‪545‬‬ ‫נבוך הוא עמד‪ ,‬ואת המגן משבע שכבות עור‬

‫השליך על כתפיו‪ ,‬שולח מבט בהמון‪ ,‬וברעד‪,‬‬
‫כמו חןה‪ ,‬הציץ בדךכו לאחור ונסוג צעד־צעד‪.‬‬
‫כאריה צהבהב שאותו מחצר איזו רפת‬
‫״ •יי‬
‫•‪.‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫! ־ ן ־‬ ‫‪ :‬־‬

‫מגרשים הכלבים וחבורה של אנשי כפר;‬

‫‪550‬‬ ‫הם כדי למניע ממנו לגזל משמן פריהם‬
‫ד‬ ‫ד••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־ * ■ ״ ‪• .‬‬ ‫‪••1‬‬

‫ערים כל הלילה‪ ,‬והוא בצמא לבשר משתלח‪,‬‬

‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־ ‪ :‬ד‬ ‫ד‬

‫אך לא מבצע דבר‪ ,‬כי מזרועות חדורות עיז‬

‫‪:‬־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ :‬־ • • ־ ד ד‬ ‫־ י‬

‫משלכים לעברו בצפיפות חניתות ואודי אש‬

‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫ן‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬

‫בועדים‪ ,‬ואז הוא נךתע‪ ,‬אם כי שמור בו הדחף‪,‬‬

‫‪555‬‬ ‫וכשהשחר עולה מסתלק ונפשו מדכדכת‪.‬‬
‫ן ••••‪*.‬‬ ‫‪\ :‬‬ ‫‪ - :‬ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫*‪,‬ו‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬

‫אחרי שורה ‪ 542‬באה שורה שצורפה ל ט ק ס ט במאוחר‪ ,‬והמהדירים משמיטים‬ ‫*‬

‫אותה‪.‬‬
‫‪283‬‬ ‫ג בו רו ת אג מ מנון‬
‫‪58$ .‬‬
‫‪556‬‬
‫כך איאס לפני הטרדנים בלב מלא עצב‬
‫י•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫־ ן‬ ‫•‬ ‫־! ־‬ ‫ד‪1‬‬

‫נסוג בלי רצון‪ ,‬כי חשש מאוד לספינות האכאים‪.‬‬

‫כך חמור שנקלע לשדה‪ ,‬בילדים מתעתע‪,‬‬
‫עקש‪ ,‬על גבו הךבה מקלות נשברו כבר‪,‬‬
‫‪560‬‬ ‫והוא מעמיק בתבואה ואוכל‪ ,‬ומרביצים בו‬
‫•‬ ‫•‬ ‫־ ן‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ן־ •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הילדים במקלות‪ ,‬אך כוחם הוא פעוט‪ ,‬ובקשי‬

‫הם מסלקים אותו‪ ,‬כשמלא בחטה את הבטן;‬
‫כך אז את איאס הענקי‪ ,‬בן טלמון‪ ,‬הטךידו‬
‫הטרזינים גבוהי הלב ואסף תומכיהם‬
‫‪565‬‬ ‫הלמו בחנית באמצע מגנו‪ ,‬ולא סרו ממנו‪.‬‬
‫ןאיאס לרגע מכר בעז רוחו הזועמת‪,‬‬
‫היה פונה‪ ,‬והודף את פלגות הטרדנים‬
‫מאלפי הסוסים‪ ,‬ורגע היה מפנה גב ובורח‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬״•‬ ‫‪-‬‬ ‫דד‬ ‫‪ :‬ד ־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫כך חסם את _דךכם אל הספינות המהירות‪,‬‬

‫‪570‬‬ ‫התיצב ונלחם בין הט תיני ם והאכאים‪.‬‬
‫‪ :‬ד ‪• - -‬‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪ : • :‬־‬

‫החניתות שהוטלו לעברו מזרועות חדורות עז‬

‫כמה נתקעו במגנו הגדול‪ ,‬ךל'א מעט‪,‬‬
‫בטרם מצאו את עורו הלבן‪ ,‬טסו לאמצע‪,‬‬
‫נקבעו בעפר‪ ,‬ואת הרעב לבשרו ליא השביעו‪.‬‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫דד‬ ‫•••דד ' ‪•. •:‬‬ ‫‪: 1‬‬
‫• ‪:‬‬

‫‪575‬‬ ‫וכאשר אוךיפילוס‪ ,‬בנו המפאר של אואימון‪,‬‬

‫ךאה איך בצפיפות חניתות מציקות כך לאיאס‪,‬‬
‫בא לידו‪ ,‬הטיל ופגע בחנית הבוהקת‬
‫‪17 •:‬‬ ‫־‬ ‫ן־ •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫״‬ ‫ן ז‬ ‫ד‬

‫באפיסאוץ רועה הגבךים‪ ,‬בן פאוסיאס‪,‬‬

‫בכבד מתחת לסרעפתו‪ ,‬ומיד ברכיו פקו‪.‬‬
‫ד ‪1‬‬ ‫•‪:‬ד‬ ‫•ד‬ ‫י‬ ‫• ־ ־‬ ‫־ד••‬

‫‪580‬‬ ‫ןאז קפץ‪ ,‬ךהסיר את נשקו מעל הכתפים‪.‬‬

‫אך אלקסנךרוס הדומה לאל‪ ,‬מיד כשראהו‬
‫מסיר את כלי אפיסאון‪ ,‬דרך את הקשת‪,‬‬
‫כרן אל אוךיפילוס‪ ,‬זיךה חץ ופגע בו בירך‬
‫הימנית‪ .‬נשבר הקנה‪ ,‬וירכו חשה כבד‪.‬‬
‫״•‬
‫•‬ ‫ד ד‬ ‫׳ • ••‬ ‫־ ד‪*.•1‬‬ ‫י ן ־‬ ‫־‪ :‬ד •‬

‫‪585‬‬ ‫ןהוא נךתע אל עדת חבריו לחמיק מהמות‪,‬‬

 ‫ואז צעק בקולו הפולח אל כל התאים‪:‬‬
‫— ‪•-‬‬ ‫ז‬ ‫‪......‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 : 1 - 7‬‬ ‫‪1 :‬‬

‫״הו‪ ,‬ידידי‪ ,‬מנהיגי הארגיאים ויועציהם‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ן‪ -‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫! *‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫׳ ‪• 1‬‬

‫סבו והתיצבו להגן מפני יום שאינו חס‬

‫על איאס‪ ,‬המכתר בחניתות‪ ,‬ונראה לי‬
‫‪.‬‬ ‫' ‪ . . * • :‬ר‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ן‬

‫הנורא‪ 7.‬אז עמדו ‪7‬נא‬

‫‪7‬‬‫!‬
‫שלא יחלץ מהקרב‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫• !‪7 1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ע‬

‫מול האויב‪ ,‬סביב איאס הגדול‪ ,‬בן טלמוץ‪.‬״‬

‫כך אמר אוךיפילוס שנפצע‪ ,‬והם באו‪,‬‬
‫עמדו לידו‪ ,‬סמכו מגניהם אל הכתפים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪....‬‬ ‫‪5-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ד •*• •••‬ ‫׳ ‪! 7‬‬ ‫!‪7‬‬ ‫ד‪:‬‬

‫שלחו חניתות‪ ,‬וצעד ופגש אותם איאס‪.‬‬

‫־! ־‬ ‫ד‬
‫־‬ ‫ד־‬ ‫‪-‬‬ ‫' ‪7 1‬‬ ‫‪:‬־•‬ ‫‪! 7‬‬

‫הוא פנה‪ ,‬ועמד רק כשהמון חבריו הקיפוהו‪.‬‬

‫כך הם נלחמו בדומה לאש מתלהטת‪.‬‬
‫וסוסי נלאוס‪ ,‬מיזעים‪ ,‬הובילו את נסטור‬
‫מהקרב‪ ,‬ונשאר את מכאוץ רועה הגברים‪.‬‬
‫ואכילס האלוהי מהיר הרגלים ךאהו‪.‬‬
‫הוא עמד על לךכתי ספינתו עמקת הבטן‪,‬‬
‫צופה במאבק הקשה ובתבוסה הכואבת‪.‬‬
‫‪... ...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪! -‬‬ ‫‪••• 17 -‬‬ ‫‪: - -‬־ ‪1 7‬‬

‫ובלי לחכות דבר אל חברו‪ ,‬אל פטתקלוס‪,‬‬

‫קרא לו מהספינה‪ ,‬והוא בצריף הטה איזן‪,‬‬
‫דומה לארס ע ש‪ ,‬והחל אסונו אותו רגע‪.‬‬
‫הקדים לדבר בנו הנועז של מנויטיוס‪:‬‬
‫״מה רצונך? מדוע אתה קורא לי‪ ,‬אכילס?״‬
‫ואכילס מהיר הרגלים השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״בן מנויטיוס האלוהי‪ ,‬הקרוב לי בנפש‪,‬‬
‫כעת כנךאה האכאים ןבואו אלי על בךכיהם‬
‫ויתחננו‪ ,‬כי לוחץ אותם צרך שלא לעמדו בו‪.‬‬
‫אז לך‪ ,‬פטרוקלוס הלקר לזאוס‪ ,‬ושאל את נסטור‬
‫מיהו האיש הפצוע שאותו מהקרב הוא מסיע‪.‬‬
‫־‬ ‫־■‬ ‫■י ־ !‪71‬‬ ‫■י‬
‫־‬ ‫־־ז‬ ‫ז*‬

‫מהסתכלות אל גבו הוא נךאה לי בכיל כמכאון‬

‫בץ אסקלפיוס‪ ,‬אבל את פני האיש לא ראיתי‪,‬‬
‫ן‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ 7‬י‬ ‫ז••‬ ‫*•י‬ ‫!״ ז‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫• י‬

‫כי הסוסים חיש חלפו על פני להוטים להגיע‪.‬״‬

‫ן ‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫זין‬
‫גבורות אגממנון ‪285‬‬ ‫‪ 616‬־ ‪6 4 5‬‬

‫כף אמר‪ ,‬ופטרוקלוס נאות לידיד היקר לו‪,‬‬

‫ויצא בריצה ליד הצריפים וספינות האכאים‪.‬‬
‫ד ־ ־ •‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪•:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪7 71‬‬

‫והם בעתים הגיעו אל מחסה בן בלאוס‪,‬‬

‫ד דו על הארץ המכלכלת‪ ,‬ואוךימדוץ‬
‫‪620‬‬ ‫המשרת התיר את סוסי הזקן מהרכב♦‬
‫אז הם יבשו את הזעה שספגו כתונותיהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫•\‬ ‫\‬ ‫ד ז ‪:‬‬ ‫‪ -‬י• ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫־ז‬

‫עומדים מול הרוח על חוף הזים‪ ,‬ואדור כך‬

‫הלכו אל הצךיף‪ ,‬וכל איש נטל כסא ד שב בו‪.‬‬
‫הקמךה יפת השער הכינה להם את המסך‪,‬‬
‫‪625‬‬ ‫הזקן השיגה בטנדוס‪ ,‬כשאכילס פשט בה‪,‬‬
‫בת אךסינואוס ךחב הלב‪ ,‬ואותה האכאים‬
‫בחרו עבורו‪ ,‬כי עלה בעצה על כל היתר‪.‬‬
‫־*‪.‬״*‪•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 •• :‬‬ ‫ז ז‬ ‫*‬ ‫ז ‪:‬־‬

‫ראשית הציבה להם שלחן נאה‪ ,‬כחיל רגלים‪,‬‬

‫מהקצע היטב‪ ,‬ושמה עליו סלסלה מנחשת‪,‬‬
‫׳‬ ‫•••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ן ״‬ ‫ז ז‬ ‫ן ‪ 7‬־ד‬ ‫‪....‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫ן \ ‪:‬‬

‫‪630‬‬ ‫ובה הניחה בצל לשפר למשקה את הטעם‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ־ ־‬ ‫*‬
‫♦‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪•.* :‬‬ ‫־ ־‬ ‫־ •י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* •‬ ‫‪7‬‬

‫ד ב ש בהיר‪ ,‬וקמח של שעודה מקדשת‪,‬‬

‫ולצד זה גביע נפלא‪ ,‬שהביא הזקן מהבית‪,‬‬
‫משבץ במסמרים מזהב‪ ,‬ולו אךבע אעים;‬
‫צמד יונים מזהב נקרו מזונן על כל איזן‪,‬‬
‫‪635‬‬ ‫ושני בסיסים נקבעו בתחתית אותו גביע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪51‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪ • * • * :‬״‬

‫איש אחר כשהוא מלא ירימו רק בעמל רב‬

‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫ג •••‬ ‫־‬

‫מהשלחן‪ ,‬אך נסטור הסב הרימו ללא קישי‪.‬‬

‫ובו האשה הדומה לאלות את המסך הכינה‪,‬‬
‫עם יין פרמנה‪ ,‬וגרדה מעל גבינה מחלב עז‬
‫•י‬ ‫•• ‪:‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫ן״! ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•• ‪1‬‬

‫‪640‬‬ ‫במגררת ארד‪ ,‬ושעורה לבנה זרתה בידיה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 7 :‬׳‪,.‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫* ‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪77‬‬

‫ובקשה שישתו לאחר שסימה להכין את המסך‪.‬‬

‫ולאחר ששתו‪ ,‬וסלקו את הצמא הצחיח‪,‬‬
‫‪ • 7 -‬־ ־ '‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫•\‬ ‫״ ‪1 : • :‬‬ ‫♦ ‪7‬‬
‫♦‪.‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫שניהם נהנו זה ב אעי זה מלים להשמיע‪,‬‬

‫ופטרוקלוס‪ ,‬כאיש בדמות אל‪ ,‬עמד אז בפתח‪.‬‬
‫‪- ... -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ־‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫ין‬ ‫ן •‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫‪645‬‬ ‫קם בקפיצה מכסא‪ 1‬המבהיק הזקן כשראהו‪,‬‬

 ‫אחז אותו בידו‪ ,‬הכניסו‪ ,‬ואמר לו לשבת‪.‬‬
‫אך פטרוקלוס עמד מעד‪ ,‬סרב ואמר לו‪:‬‬
‫״לא באתי לשבת‪ ,‬זקן בחיר זאוס‪ ,‬ואל תשדלני‪.‬‬
‫נכבד ונוטה לחמה הוא זה ששלחני לדעת‬
‫מי האיש שהבאת פצוע‪ ,‬אבל בעצמי ?בר‬
‫אני מזהה‪ ,‬ורואה את מכאוץ רועה הגברים‪.‬‬
‫וכך אצא מיד כשליח ואספר לאכילס‪.‬‬
‫הן היטב ידוע לך‪ ,‬זקן בחיר זאוס‪ ,‬עד כמה‬
‫האיש נודא ונוטה להאשים‪ ,‬ואף אם אין דפי‪.‬״‬
‫ונסטור‪ ,‬הרכב מגרנה ‪ ,‬השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״ולמה אכילס כל־כך מצטער על בני האכאים‬
‫אשר נפצעו מחצים? הוא שאיננו יודע‬
‫על היגון שפושט במחנה; הלא גבורינו‬
‫שוכבים בין הספינות‪ ,‬זה פצוע חץ‪ ,‬זה מרמה‪.‬‬
‫נפצע מחץ בן טיד־אוס‪ ,‬דיומדס כביר הכוח‪,‬‬
‫דקוךים אודיסאוס הנודע בחנית‪ ,‬ואגממנוץ‪,‬‬
‫וגם אוךיפילוס נפצע מחץ שפגע בו בידך‪,‬‬
‫והנה גם אותו מהקרב כרגע הובלתי‪,‬‬
‫פצוע מחץ שנורה ממיתר‪ .‬אבל אכילס‪,‬‬
‫על אף גבוךתו אדיש ואינו חס על הדנאים‪.‬‬
‫האם הוא מחכה עד לרגע שבו ספינותינו‬
‫המהירות ישרפו על החוף לעיני הארגיאים‪,‬‬
‫י‬ ‫ו ו • • • • ! ‪• • : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪* :‬‬

‫ואנו נשמד אחד־אחד? הן כוחי כרגע‬

‫־‬ ‫■ז ‪,.,‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•י‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫אינו זה שפעם היה באיברי הגמישים‪.‬‬

‫•‬ ‫ן •‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ־‬ ‫וי•‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫•‪*.‬־־־‬

‫הלואי שהייתי צעיר וכוחי יציב כבאותו יום‬

‫‪2 .‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫!‬ ‫ד •‬ ‫*‬ ‫ז ־‬ ‫״‬ ‫* ־‬

‫שבו פרצה מריבה בין עמנו לבין האליים‬

‫‪...........‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪•• -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪7 : 1‬‬

‫על גזל בקר‪ .‬הרגתי אז את איטימונאוס‬ ‫ז‬ ‫ז •‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7 7‬י‬

‫בנו האמיץ של היפירוכוס‪ ,‬איש שוכן אליסי‬

‫פשטתי כגמול על פרותיו‪ ,‬הוא הגן עליה!‬
‫ובשורה הקךמית נפגע בחנית שהטלתי‪,‬‬
 ‫‪287‬‬ ‫גבורות אגממנון‬
‫‪02-‬ל‬

‫צנח‪ ,‬ולוחמיו בני הכפר נחרדו ונפוצו‪.‬‬

‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪•• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־‬ ‫נ‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אספנו מהמישור שלל עצום והובלנו‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ז■־ ‪:‬‬

‫חמשים עדרי בקר‪ ,‬וכבשים בכמות זו‪,‬‬

‫י‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫ן‪* • -‬‬

‫וכך גם סיעות חזירים‪ ,‬ועזים שרגליהן‬

‫‪680‬‬ ‫משוטט‪1‬ת‪ ,‬ומאה וחמשים סוסים שחומי עור‪,‬‬
‫כלם נקבות‪ ,‬ורבות עם כדחיהן מתחת‪.‬‬
‫את כל השלל נהגנו לפילוס‪ ,‬ארץ נלאוס‪,‬‬
‫במשך הלילה לעבר העיר‪ .‬וצהל לב נלאוס‬
‫*‬
‫״‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪1‬‬
‫‪.• :‬־ ♦‪.‬‬

‫כעלם‪.‬‬
‫‪ :‬ד ד‬
‫יצאתי לקרב עוד‬
‫•‬ ‫ד‬
‫הן‬
‫•• י‬
‫לידי‪,‬‬
‫‪ :‬ז ־‬
‫בשפע •‪*.‬שבא‬
‫־ ‪7 1:‬‬ ‫‪.• -‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪685‬‬ ‫ופולח‬
‫־* ־‬
‫כרוזים ‪:‬בקול צלול‬
‫*‬
‫קראו‬ ‫‪:‬‬
‫שחר‬
‫‪7‬‬ ‫־ ־‬
‫ועם‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫לאלה שלןכותם חוב באליס המקדשת;‬

‫את‬
‫ד‬
‫וערכו‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫התכנסו‬
‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫•‬
‫בפילוס אז‬
‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬
‫והמנהיגים‬
‫‪ :‬־ ־ ‪• • :‬‬ ‫‪7‬‬

‫האפיאים‪*,‬‬
‫‪......‬‬
‫דבר מה‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫חבו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־*‬
‫החלקה‪ ! .‬־ \לרבים‬
‫־‬ ‫‪17‬‬

‫משום שבפילוס היינו מעטים ו־הךבו לךכאנו‪.‬‬

‫‪690‬‬ ‫בא הרקלס וברב עצמתו הכריע אותנו‬
‫‪7‬‬ ‫! •‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪1:‬‬ ‫*• ־‬ ‫‪7‬‬

‫נפלו אז‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫שבינינו‬
‫‪.......‬‬
‫הטובים‬
‫‪.‬‬‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫שנים‪ ,‬וכל‬
‫׳‬ ‫־‬
‫לפני‬
‫* * *•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫תריסר היינו‪ ,‬בניו של נלאוס שאין בו דפי‪,‬‬

‫היתר‪.‬‬
‫־ ‪... ...‬‬
‫נהרגו כל‬
‫•״־ *‪.‬״ ן‬
‫‪7‬‬
‫ששרד‪,‬‬
‫••• ־ ׳‬
‫מהם‬
‫י• •••‬
‫היחיד‬
‫•‬ ‫־‬
‫ואני‬
‫־ ‪:‬־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫מכאן נמלאו גאוה האפיאים נחושי הכתינת‪,‬‬

‫‪695‬‬ ‫אלימות ןכנגדנו‪.‬‬
‫־ ־‬
‫מעשי‬
‫־ ־ ״‬
‫התעללו והגו‬
‫־ ! ־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬

‫לכן הזקן בחר לו עדר בקר‪ ,‬והךבה צאן‪,‬‬

‫שמר לו שלוש מאות בהמות עם רועיהן‪.‬‬
‫המקדשת‪:‬‬
‫־•‬ ‫־ ‪:‬‬
‫באליס‬
‫‪* *• :‬‬
‫כי חוב גדול חבו לו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫ארבעה סוסים עם מרכבתם שבאו לאליס‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫■‬
‫‪ 7‬ז‬ ‫‪*-‬‬

‫‪700‬‬ ‫להתחרות במשחקים‪ ,‬למרוץ שזוכים בו‬

‫אוגיאס‪,‬‬
‫״ ־‬ ‫־‬
‫המלך‬
‫־ •‪••*.‬־ י‬
‫בחצובה‪— .‬אבל ‪:‬־עצרם שם‬
‫־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫לדרך‪.‬‬
‫‪ ...... -‬ן‬
‫שלח‬
‫‪- .. .‬‬
‫סוסיו‬
‫ז‬
‫האבל ‪-‬על‬
‫‪-‬‬
‫הרכב‬
‫‪-‬‬
‫‪:‬ואת‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫האפיאים)יושבי אליס( פשטו על פילוס שנחלשה לאחר שתקף אותה הרקלס‪.‬‬

‫נסטור הצעיר פושט על האפיאים כפעולת תגמול‪ ,‬לוקח שלל ומפצה את בני‬
‫עמו בבקר‪ .‬עקב כך מתלקחת המלחמה ליד העיר תריאואסה‪ ,‬ובקרב מנצחים‬
‫בני פילוס‪.‬‬
 ‫‪ 288‬שיראחד־עשר‬
‫‪730 -703‬‬

‫על המלים ועל המע שים הזקן התרתח‪.‬‬

‫בחר לעצמו גמול עצום‪ ,‬ומסר לעם את היתר‬
‫!•‬ ‫‪-‬‬ ‫•״•‬ ‫ז זי‬ ‫ד ־‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫ד ‪-‬‬

‫‪705‬‬
‫שיתחלקו בשרה‪ ,‬ושאיש לא יטען שקפחוהו‪.‬‬
‫טפלנו אפוא בכל השלל‪ ,‬ובעיר העלינו‬
‫ץ ד\״‬ ‫ז •‬ ‫׳‬ ‫■ ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬

‫זבחים לאלים‪ .‬וביום השלישי כל האפיאים‬

‫•‬ ‫ז ? ״‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד •• •‬ ‫‪ :‬ד •‬

‫באו‪.‬יחדו‪ ,‬המון לוחמים וסוסים עבי טלף‬

‫בהפתעה‪ ,‬ועמם חגרו נשק שני המוליונים‪*,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪?•/‬וי*••‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ז‬ ‫! •‬ ‫‪ :‬״ ‪ :‬ד ד‬

‫‪710‬‬ ‫עודם נערים שאינם מנסים בגבורה מתלהטת‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫נ ץ •‬ ‫ד‬ ‫*‪.‬״ ••‬ ‫ן ד•‬ ‫ד‬

‫יש איזו עיר‪ ,‬תריאואסה‪ ,‬יושבת על תל גבוה‬

‫ד‬ ‫••• •••‬ ‫׳‬ ‫‪ 7‬ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬

‫הו־חק ליד האלפיוס‪ ,‬בגבול חולות פילוס‪.‬‬

‫שם הם חנו למצור‪ ,‬להוטים לעקרה מהארץ‪.‬‬
‫•• ד ד ‪1 •/‬‬ ‫‪ 1‬ד ‪:‬י ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ד‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫ד‬

‫אף כ שפ שטו בכל המישור‪ ,‬הופיעה אתנה‪,‬‬

‫‪715‬‬ ‫מאולימפוס היא רצה בלילה שלוחה והזהירה‬
‫‪ • : • :‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־ ‪ :‬ד‬ ‫דד‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬

‫שנתחמש‪ .‬ולא בכפיה היא אספה את צבא פילוס‪,‬‬

‫•‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫יד‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫• ‪• :‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫••••‪:‬־••‬

‫הם היו להוטים להלחם‪ .‬אולם נלאוס עצר בי‪,‬‬

‫־‬ ‫ד־‬ ‫•• ‪•/‬‬ ‫ד‬ ‫נ • ד ••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬

‫ואף החביא את סוסי כדי שלא אדוגר נשק‪,‬‬

‫משום שח שב שעדין איני מנסה בדרכי קרב‪.‬‬
‫‪:‬יד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7 \ 1‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪:‬־* ■ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫•ד‬

‫‪720‬‬ ‫ובכל זאת הייתי בולט ל טוב ה בחיל רכבינו‪,‬‬

‫״ד••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫ד • •‬ ‫‪:‬ד‬

‫ןאף כרגלי‪ ,‬כי כף את הקרב הנהיגה אתנה‪.‬‬

‫‪.‬יש נהר‪ ,‬מיניאיוס‪ ,‬ש שופף את מימיו ליד אתה‬
‫אל תוף הים‪ ,‬ושם חכינו‪. ,‬רכביה של פילוס‬
‫לשחר האלוהי‪ ,‬וזרמו הרגלים בגדודיהם‪.‬‬
‫יד‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד ־ ‪• 1‬‬ ‫• ו ד ו‬ ‫דו•••‬ ‫־ ־‬ ‫־‬

‫‪725‬‬ ‫משם במהירות ערוכים ולבו שים בנשקנו‬

‫‪1‬‬
‫‪• : • :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫באנו בצהרי יום אל זרמו הקדו ש של אלפיוס‪.‬‬

‫־ ‪•• 1‬‬ ‫•י•‬ ‫‪1‬‬
‫־ ד‬ ‫•‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫‪ 1‬ד ‪:‬ד••‬ ‫ד‬

‫שם כ ב תו את זאוס הכל־יכל בזבחי פאר‪,‬‬

‫״‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪•• 1 • 1‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•ד‬ ‫• ־‪1‬‬ ‫ד‬

‫זבחנו פר לאלפיוס‪ ,‬ופר א חד ל פו סי תן‪,‬‬

‫אף לאתנה אפרת העין פרה מהעדר‪.‬‬
‫•• ד •• ד‬ ‫דד‬ ‫ד ־ •‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪..........................‬־‬ ‫־ י‬

‫‪730‬‬ ‫ואז במחנה לפי יחידו ת ערכנו פת ערב‪,‬‬

‫״‬ ‫•\י\‬ ‫־‬ ‫ד״ ‪1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ד‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫אוןיטוס וקטאטוס‪ ,‬שנולדו למוליונה מפוסידון‪ .‬אביהם החורג היה אקטיי־‬ ‫*‬
‫הם נזכרים בשיר השני‪ ,‬שורה ‪.621‬‬
‫‪289‬‬ ‫ג בו רו ת אג מ מנון‬

‫ושכבנו לישן‪ ,‬כל אחד עם עךכת הנשק‪,‬‬

‫ליד אפיק הנהר‪ .‬האפיאים גבוהי הלב‬
‫*‬ ‫‪*1‬‬

‫אך קידם נגלה להם בגדלה מעשה האל אךס‪.‬‬

‫‪735‬‬ ‫כי כאשר השמש שפך זהרו על הארץ‪,‬‬
‫פתחנו בקרב בתפלות לזאוס ולאתנה‪.‬‬
‫ובפרץ העמות בין הפיליים לבין האפיאים‪,‬‬
‫לקחתי ראשון את חזייו ואת סוסיו עבי הטלף‬
‫עזל איש‪ :‬מוליוס אוחז החנית‪ ,‬חתן אוגיאס‪,‬‬
‫‪740‬‬ ‫בעל בתו הבכירה ץהבת השער‪ ,‬אגמדה‪,‬‬
‫זו שהכיךה את כל הסמים שהצמיחה הארץ‪.‬‬
‫כשהתקדם הכיתי אותו בחנית מארד חד‪,‬‬
‫וכשצנח לעפר‪ ,‬נדד על רכבו התנפלתי‬
‫ומצאתי מקום בחלוץ‪ .‬האפיאים גבוהי הלב‬
‫‪745‬‬ ‫מיד התפזרו באימה‪ ,‬כי ראו שנפל איש‬
‫•‬ ‫*‪ *.‬ז ־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ן‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫• ‪7‬‬

‫שהצטין כלוחם ודדה מפקד רכביהם‪.‬‬

‫אך אני עליהם כסופה אפלה הסתערתי‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫• ‪ :‬־ ־ ־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫! ־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־•• **‪•.‬‬ ‫‪• —.‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫לקחתי חמשים ךכבים‪ ,‬וסמוך לכל רכב‬

‫שני גברים שנצחה חניתי נשכו את הקרקע‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫‪: 1-----‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־ * ‪:‬‬ ‫‪ 7 5‬־‬

‫‪750‬‬ ‫והייתי הורג את שני המוליונים‪ ,‬בני אקטור‪,‬‬

‫לולא אביהם מךעיד הארץ כביר הכוח‬
‫עטף אותם בעבי ערפל וחלצם מהקטל‪.‬‬
‫•יו‬ ‫•••‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ד‬

‫ואז זאוס מסר כוח גדול לידי אנשי פילוס‪,‬‬‫״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪.‬‬

‫כי רדפנו אותם באותו מישור רחב ידים‪,‬‬

‫‪ 7‬־ *‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫‪755‬‬ ‫קוטלים אותם ופושטים נשק נאה מעליהם‪,‬‬

‫עד שסוסינו הגיעו אל מחוז החטה בופףאסיון‪,‬‬
‫אל צוק אולנוס‪ ,‬והאתר ששמו תל אלסיון‪.‬‬
‫י‬ ‫״‬ ‫‪5‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫*•*‬ ‫״‬

‫משם אתנה הפנתה בחזרה את צבאנו‪.‬‬

‫״‬ ‫‪■ 1‬י‬ ‫•••‬ ‫ו ־ ז ז‬ ‫־‬ ‫• ‪7 1 :‬‬

‫הרגתי שם איש אחרון‪ ,‬עזבתיו‪ ,‬ואז האכאים‬

‫‪760‬‬
‫חשו על סוסיהם מבופךאסיון אל פילוס‪,‬‬
 ‫‪ 290‬שיראחד־עשר‬
‫‪61‬ל'‪$8‬ן‬
‫נסטור‪.‬‬ ‫וכלם הללו את זאוס כאל‪ ,‬וכגבר את‬
‫כך הייתי ביז א??זיםי א ם ‪1‬ה ארע•* אך אכילס‬
‫יהנה מגבורתו בבדידות‪ .‬נךאה לי בעצם‬
‫שזמן ממשך יתאבל‪ ,‬לאחר שעמו יאבד לו‪.‬‬
‫יקירי‪ ,‬שמעת ודאי את הלקח מפי מנויטיוס‪,‬‬
‫‪65‬‬ ‫ביום שבו שלח אותך מפתיה אל אגממנון‪.‬‬
‫שנינו‪ ,‬אוךיסאוס האלוהי ואני‪ ,‬אז נכחנו‪,‬‬
‫ושמענו היטב את מה שבבית זיעץ באןניף‪.‬‬
‫כי ס תו בדרך אל בית פלאוס הבנוי לבטח‪,‬‬
‫‪770‬‬ ‫אוספים לוחמים ברחבי אכאןה המכלכלת‪.‬‬
‫באנו לשם ומצאנו את הגבור מנויטיוס‪,‬‬
‫ואותך בחברת אכילס‪ .‬והךכב הזקן פלאוס‬
‫שרף _יךכי פר דשנות בחצר לכבוד זאוס‬
‫השש בברק‪ .‬הוא אחז גביע זהב שממנו‬
‫״•‬
‫ד • •‬ ‫‪ * :‬־ ז ד‬ ‫ז ־‬ ‫־ ז ז ‪1‬‬ ‫־ ד‬

‫‪775‬‬ ‫נסך‪.‬יין אדים על הקךבן האחוז אש‪.‬‬

‫שניכם טפלתם בבשר הפר‪ ,‬בעוד שנינו‬
‫״‬ ‫ג‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־־‪• .• :‬‬ ‫•‬ ‫•‪*.‬‬ ‫ן ••‬

‫עמתו על המפתן‪ .‬ואכילס קפץ אז תמה‪,‬‬

‫אחז בידינו‪ ,‬הכניס לאולם‪ ,‬והציע לשבת‪,‬‬
‫ז •••'‪*.‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪ • :‬־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪*2‬‬ ‫‪••7 :‬‬ ‫ז ־‬

‫ודאג לכבדנו ביד רחבה‪ ,‬כנהוג עם אורח‪.‬‬

‫־‬ ‫*״‬ ‫*‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• * :‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪780‬‬ ‫וכאשר במזון ובמשקה התכבתו בעינגי‬

‫ךבךתי ראשון‪ ,‬והץמנתי אתכם ללכת אתנו‪.‬‬
‫שניכם רציתם מאוד‪ ,‬והם עודדו והאיצו‪.‬‬
‫פלאוס הזקן אז זיעץ באןני בנו אכילס‬
‫שיהיה תמיד מצטין בגבוךה ועולה על היתר‪,‬‬
‫‪785‬‬ ‫ולך לעמת זאת זיעץ מנויטיוס בן אקטוי‪:‬‬
‫׳בני‪ ,‬משניכם רם יותר מוצאו של אכילס‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪ * * :‬־ ‪■ .‬‬ ‫‪• :‬‬

‫אתה המבגר‪ ,‬אך בכוחו הוא מעל ומעבר‪.‬‬

‫•‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪• :‬יי ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ד‬

‫עליך מוטל לומר לו דברים נבונים‪ ,‬לועץ ליי‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ז •יי‬

‫כי הדבר רחוק כ מו בחלום‪.‬‬ ‫*‬

 ‫גבורות אגממנון ‪291‬‬ ‫‪8 18 -7 89‬‬

‫ולהךדיכו‪ .‬והוא יטה איזן‪ ,‬דפיק תועלת‪.‬׳‬

‫‪790‬‬ ‫כך זיעץ הזקן‪ ,‬אך שכחת‪ .‬אבל גם כרגע‬
‫עוד תוכל להפציר באכילס העז‪ ,‬ואולי ישתכנע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ‪ -‬׳ !‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬

‫מי יודע‪ ,‬אולי תעורר את רוחו ‪3‬עץךת אל‬

‫כשתשדלו‪ .‬כי טובה היא עצת אדם לרעהו‪.‬‬
‫!‬ ‫ז ז‬ ‫‪—1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪*•/:‬־*‬

‫אך אם מעכבת אותו איזו נבואה שבנפש‪,‬‬

‫‪795‬‬ ‫דבר מה מפי זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬
‫ואם אמו האלה אמרה לו‬
‫‪1‬‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫‪7 •• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬

‫שישלח אותך לפחות‪ ,‬ויתר המיךמיתנים‬

‫אותך ילוו‪ ,‬ואולי תהיה אז אור לתאים‪.‬‬
‫ושיתן לך את נשקו הנפלא למעךכה זו‪,‬‬
‫אולי הטרוינים יטעו‪ ,‬יחשבו שזה הוא‪ ,‬ויסוגו‬
‫׳ ‪•1‬‬ ‫ד ‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ־ ‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪: -‬‬

‫‪800‬‬ ‫מקרב‪ ,‬והאכאים האמיצים שכוחם תש‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫ז ־ *‬ ‫י ‪ :‬ז ־ ־ •‬ ‫• ‪111‬‬

‫שוב ינשמו‪ .‬הלא הפוגה יש בקרב רק לרגע‪.‬‬

‫ן ‪- ...‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪71‬‬
‫־‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪1‬־‬ ‫• ‪: :‬‬

‫אינכם עיפים‪ ,‬ותוכלו בנקל את צבאם היגע‬

‫־ ‪ •• 7‬־‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪••7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫—״ •‬‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ן •י‬

‫להרף אל העיר מן הספינות ומצו־יפינו‪.‬״‬

‫כך דבר‪ ,‬ועורר ת שו ת בלבו של פטתקלוס‪,‬‬
‫‪805‬‬ ‫והוא רץ לצדי הספינות אל אכילס נכד איאקוס‪.‬‬
‫אך כשעבר בדיצה ליד ספינות אודיסאוס‬
‫האלוהי‪ ,‬במקום שבו התאספו ועשו דין‪,‬‬
‫ובו גם עמדו מזבחות שנבנו לבני־האלמות‪,‬‬
‫‪ 7‬־ ‪' *. •7 1‬‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫‪ •:‬־ ‪:‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪ 7‬נ‬

‫פגש אותו בן אואימוץ הנהךר‪ ,‬אוךיפילוס‪,‬‬

‫‪810‬‬ ‫פצוע מחץ שפגע בילכו הוא צעד צולע‬
‫משדה הקרב‪ ,‬הזעה נגרת כשטף מים‬
‫מעל ראשו וכתפיו‪ ,‬ומפצעו המכאיב זב‬
‫‪7‬‬ ‫־ ־ ‪• :‬‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪7 •• 1‬‬ ‫•• ־‬

‫דם שחור‪ ,‬אך רוחו היתה איתנה בו עדין‪.‬‬

‫‪1* ----1‬‬ ‫״ ‪7 7‬‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫' ־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫ראה וחס עליו בנו האמיץ של מנויטיוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫*‬ ‫‪¥‬‬ ‫‪•. •1‬‬ ‫‪ 7‬־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪77‬‬

‫‪815‬‬ ‫ובמלים מכנפות‪ ,‬גונח‪ ,‬פנה ואמר לו‪:‬‬

‫‪ 71‬־‬ ‫•*־ ' ‪7 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7\ 1‬‬ ‫‪*• :‬‬

‫״אה‪ ,‬אמללים‪ ,‬מנהיגי ה ת אי ם ויועציהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬־•• ‪•/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־־ ־ ‪.‬‬ ‫״‬ ‫־‪. 1‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬

‫זה גורלכם‪ ,‬לפטם את כלביה הזריזים של טרויה‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪*1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪\* 7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪\• 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫בשמנכם הצחור‪ ,‬הן ח ק מקרובים ומולדת?‬

 ‫‪ 292‬שיראחד־עשר‬
‫‪*(' 1 19‬ן‬
‫אך בוא והגד‪ ,‬צאצא זאוס‪ ,‬הגבוי אוו־יפילוס‬
‫האם‪.‬ישמיד הקטור הענקי את האכאים‬
‫‪820‬‬ ‫בחניתו‪ ,‬או שתוכלו איכשהו לעצר בוי״‬
‫♦‬ ‫■ *‪1‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•\‬ ‫‪5‬‬ ‫**‬ ‫ז‬ ‫•י*‬ ‫־ ‪ "1‬׳‬

‫ואז אוריפילוס המדמם השיב ואמר לו•‬

‫״לא יהיה‪ ,‬פטרוקלוס בחיר זאוס‪ ,‬סכוי לאכאי‪(0‬‬
‫הם יצנחו על הספינות השחורות‪ .‬ממילא‬
‫כל הגברים שלפני כן היו טובי לוחמיהם‬
‫‪0‬‬ ‫שוכבים בין הספינות‪ ,‬זה פצוע חץ‪ ,‬זה מרימה‪,‬‬
‫מידי ה טרדנים שכוחם מתגבר בכל רגע‪.‬‬
‫אף הובל אותי אל ספינתי השחורה‪ ,‬ידאג לי‪,‬‬
‫תלש את החץ מירכי‪ ,‬ואת הדם השחור שטף‬
‫‪830‬‬ ‫מהפצע במים פושרים‪ ,‬וזרה מיני סם מךגיע‬
‫ומשבח‪ ,‬הן אומרים שלמךת על כך מאכילם‪,‬‬
‫והוא למד זאת מכירון‪ ,‬זה הןשר בקנטאורים‪.‬‬
‫אשר למכאון ולפודליריוס שהם שני רופאינו‪,‬‬
‫זה‪ ,‬כך אני משער‪ ,‬נמצא בין צךיפינו פצוע‪,‬‬
‫‪835‬‬ ‫והוא בעצמו שוכב חקוק לרופא ללא דפי‪,‬‬
‫וזה מתיצב במישור לקרב מר מול הטרוינים‪.‬״‬
‫ז־‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬ד‬
‫• ‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫!־‪'.‬‬

‫ואז בתורו בנו האמיץ של מנויטיוס אמר לו‪:‬‬

‫״איך יהיה? ומה נעשה‪ ,‬הגבור אוריפילוס?‬
‫אני בדךכי אל אכילס הלוחמני כ ך למסר לו‬
‫‪840‬‬ ‫את דברי נסטור מגרנה‪ ,‬זקן מנהיגי האכאים‪.‬‬
‫ובכל זאת לא אעזב אותך ביסוריך‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬אחז ברועה הצבא תחת חזהו‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪ -‬־ •ך !‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ־‬

‫הובילו אל הצריף‪ .‬ראה המשרת ופרש לו‬

‫עורות שורים‪ ,‬ופטרוקלוס הוציא בסכין מהירף‬
‫‪;45‬‬ ‫י‬ ‫־ י ־'‬ ‫יי•‬
‫את החץ החד שננעץ‪ ,‬ובמים פושרים מהפצע‬
‫שטף את הדם השחור‪ ,‬פורר ביךיו והניח‬
‫עליו שרש מר‪ ,‬משכך כאב‪ ,‬סם שהןגיע‬
‫את כל כאביו‪ .‬הפצע יבש‪ ,‬והדם לא נגר עוד­‬
‫־ יי‬ ‫י‬ ‫ז ־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ •• 1‬ז‪-‬‬ ‫­ן‬
 ‫שיר שנים־עשר‬
‫הקרב על החומה‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7 15-‬‬

‫הטוויאנים תוקפים את המחנה‪ .‬הקטור מנפץ שער אחד בחומה‪ ,‬ולוחמיו‬

‫פורצים פנימה‪.‬‬

‫ובשעה שבצריף‪ ,‬בנו האמיץ של מנויטיוס‬

‫טפל באוריפילוס הנפגע‪ ,‬נלחמו הארגיאים‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪* -‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫!‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪• 8‬יו‬ ‫• ••‬

‫והטרדנים בהמונים‪ ,‬ולא סוככו עוד‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ‪ 5‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫החפירה שכרו הדנאים והחומה מעליה‪,‬‬

‫ז ׳‬ ‫ז *‪.‬׳‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־־ ״‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬

‫‪5‬‬ ‫זו הרחבה‪ ,‬שבנו לספינות‪ ,‬וכרו מסביב לה‬

‫ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ע‬ ‫‪9‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫חפיר‪ ,‬אך זבח נאה לאלים לא העניקו‬

‫כדי שתגן על הספינות המהירות ועל שפע‬
‫שללם בתחומה‪ .‬שלא לרצח בני־האלמות‬
‫‪ 7‬יד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫\‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫נבנתה‪ ,‬וכך לא נתגלה לעמד עוד לזמן _רב‪.‬‬

‫כל עוד הקטוד היה בחיים ואכילס זעם עוד‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪7‬‬

‫ועוד לא נכבשה עירו של פליאמוס המלך‪,‬‬

‫גם עמדה איתנה החומה הגדולה של האכאים‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪7 1 7‬‬

‫אך כאשר נשמדו הטובים שבין הטרוינים‪,‬‬

‫ובין האלגיאים דולק שךדו ורבים כבר מתו‪,‬‬
‫ואחרי עשור נהרסה עירו של פריאמוס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•ו •יו ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• • - : - :‬‬

‫והארגיאים יצאו בספינות אל אדמת אבותיהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫אז התנכלו לחומה האלים פוסידוץ ןאפולון‪,‬‬

‫ושחררו את עצמת כל הנהרות להכות בה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלה אשר זורמים אל הים מעל הרי אידה‪,‬‬

‫־‬ ‫״‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫ג •‬ ‫•ד‬ ‫‪:‬־‬ ‫״ *‪*.‬‬

‫‪20‬‬ ‫את רסוס והפטפורוס‪ ,‬קרסוס‪ ,‬רוליוס‪,‬‬

‫וגרניקוס‪ ,‬איספוס‪ ,‬סקמנדמס נהר האלמות‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬״•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫־ ז ••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• ••:‬‬

‫וסימואיס‪ ,‬שם הרבה קסדות ומגני עור‬

‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1:‬‬ ‫״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫!‬

‫ורבים מגזע האלים למחצה התפלשו ברפש‪.‬‬

‫•יי‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫זע‬ ‫•ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫ע ‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬
 ‫‪ 294‬שירשנים־עשר‬
‫‪24‬־‪53‬‬
‫את פי הנהרות פויבוס אפולון הטה יחד‪,‬‬

‫‪25‬‬
‫תשעה ימים הזרימם אל החומה‪ ,‬בעוד זאוס‬
‫;•‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬
‫••‬ ‫ד‬ ‫• ‪•:‬‬ ‫ד•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫התמיד בגשמיו כדי שתטבע בים המלוח‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫־ ז‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫• !‬

‫ומךעיד הארץ עצמו‪ ,‬אוחז את שלוש השנים‪,‬‬

‫הנהיגם‪ ,‬והשליך אל גלי הים את יסודותיה‪,‬‬
‫ז‪1‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫•י•‬ ‫־ד‬ ‫־‬ ‫••־‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫׳ ‪ :‬־‬ ‫ז‬ ‫• ‪ :‬־‬

‫בולי עץ ואבנים‪ ,‬שעמלו להקים האכאים‪,‬‬

‫ישר כליל את גדות מצר הלה כביר השטף‪,‬‬
‫שוב בחולות כסה את החוף ךדוב הידים‬
‫לאחר שמוטט את החומה‪ ,‬והטה כל נהר‬
‫דד‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫*‪.‬יי‬ ‫••‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫לאפיק שבו קידם הוליך את מימיו יפי הזרם‪.‬‬

‫זאת פוסידוץ ךאפרלון היו אמורים לבצע‬
‫אתרי כן‪ .‬אולם כרגע שאון מלחמה התלקח‬
‫סביב החומה הבצורה‪ .‬רעמו קורות מגדליה‬
‫ד‬ ‫*‬
‫• ‪.* 1:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8 7‬־‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬

‫שנפגעו‪ ,‬והארגיאים‪ ,‬מכים בשוט זאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫י••‬ ‫‪:‬‬ ‫\ ־‬ ‫•‬ ‫ד ־ ‪•• :‬‬ ‫׳ ן‬ ‫־‪::•*.‬‬

‫נךחקו אל ספינותיהם החלולות חסרי‪.‬ישע‪,‬‬

‫באימה מפני הקטור‪ ,‬אדון התבוסה רב הכוח‪.‬‬
‫והוא כתמיד לקח חלק בקרב כרוח סוערת‪.‬‬
‫כך בין כלבים וסיעת צירים פתה הנה והנה‬
‫ד •• ז‬ ‫•• ד‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־ ז־ •‬ ‫־‬ ‫ן •‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫חזיר בר או איזה אריה‪ ,‬גאה בכוחו ובוטח‪,‬‬

‫והם נערכים בשורות כחומה מכתרת‪,‬‬
‫יוצאים ןעומךים לקךמו‪ ,‬ומטילים בידיהם‬
‫מטר כידונים‪ ,‬אך בלבו האציל אין כל פחד‪,‬‬
‫אין הזיעה‪ ,‬ולהפך‪ ,‬אימץ לבו _יהךגהו‪.‬‬
‫הוא את חזית הגבךים מנסה פעם בפעם‪,‬‬
‫שוב מזנק ופלגת הגברים מפניו מתפזרת‪.‬‬
‫*‪•..‬‬
‫• ג ־•‪.‬‬ ‫• ד ד‬ ‫־ ‪ 1‬ד•‬ ‫‪ :‬א ־‬ ‫‪ :‬־״ י‬

‫כך הקטור עבר בהמון‪ ,‬דורש מרעיו ומפגיע‬

‫‪50‬‬ ‫לחצות את החפיר‪ .‬אך סוסיו קלי הרגלים‬
‫לא העזו‪ ,‬ורק נעצרו על קצה שפתו והשמיעו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬ ‫‪•• 1:‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫*‪.‬י *‪.‬ר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪- :‬‬

‫צהלה אימה‪ ,‬החפיר העמיק עורר בהם פחד‪,‬‬

‫י‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫ד י‪.‬״‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ז‬ ‫־ ‪1‬־ •‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־אז־‬ ‫ד ‪:‬ד ד‬

‫לא היה קל לזנק מעליו או לחצות צעד־צעד‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫־־‬ ‫־‪:‬־‬ ‫••זז‬ ‫‪ 1‬־״ ‪1‬‬ ‫־י‬ ‫דד‬
‫‪295‬‬ ‫הקרב על ה חו מ ה‬
‫‪83-54‬‬

‫משום שגדותיו ה תלולו ת התנ שאו לכל עבר‬

‫׳* ־•*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪55‬‬ ‫לאךכו‪ ,‬וקורות מ שחזות נקב עו בו ממעל‪,‬‬

‫קורות שאותן הי טב העמידו בני האכאים‪,‬‬
‫גדולות וצפופות‪ ,‬לשמש מול אויביהם כחיץ‪.‬‬
‫סוס שמושך רכב נאה גלגלים יכנס בו‬
‫לא בנקל‪ ,‬ואף רגלים ספק אם‪.‬יצליחו‪.‬‬
‫ואז פולידמס עמד ליד הקטור העז ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫• ‪1: - .‬‬ ‫נ ־‬ ‫ד ־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ן‬

‫״הקטור ושאר מנהיגי הטרועים ומסיעינו‪,‬‬

‫טפשי לנסות לעבר בסוסינו קלי הרגלים‬
‫את החפיר‪ .‬יקשה מאוד לחצותו‪ ,‬ונטועות בו‬
‫קורות משחזרת‪ ,‬ומעבר להן חומת האכאים‪.‬‬
‫אין די מקום ל‪.‬ךךת אליו ולערך קרב‪,‬‬
‫כי צר מדי לסוסים‪ ,‬ונראה שהם יפצעו שם‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־•‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־‬

‫כי אם זאוס המךעים מעל עוין את אויבינו‬

‫וחותר להרסם לגמרי כדי לעזר לטרוינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫‪:‬־‬ ‫־־‬ ‫;‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫טוב הדבר בעיני וארצה שיקרה וכרגע‪,‬‬

‫י‬ ‫־‬ ‫‪•••7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•.*1:‬‬ ‫ד •‬ ‫‪•••:•■•:‬‬ ‫־‬ ‫*•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫שהאכאים יפלו ללא זכר הךחק מחוף אךגוס‪.‬‬

‫אך אם שוב הם יפנו ותערך התקפת נגד‬
‫מהספינות‪ ,‬ואם נדחק בחפיר שכרוהו‪,‬‬
‫אז‪ ,‬נךאה לי‪ ,‬איש לא ןשוב‪ ,‬ואף כשליח‬
‫אל העיר‪ ,‬מהרגע שבו האכאים יתקיפו‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪.* 7‬־‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬

‫אך בואו‪ ,‬כפי שאגיד‪ ,‬נצית נא כלנו‪:‬‬

‫את הסוסים ליד החפיר ייאחזו משרתינו‪,‬‬
‫׳‬ ‫"‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫י‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬

‫ואנו נרד וברגל חוגרים את כל כלי הנשק‬

‫‪1‬‬ ‫• • ‪ . * -‬״ •••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י\‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪• 7‬״•‬ ‫••••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫נלך בהמון אחיד אחר הקטור‪ .‬האכאים‬

‫לא יעמדו‪ ,‬אם כבר הדקו לגופם חבלי מות‪.‬״‬
‫‪.* 7‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫־‬

‫‪80‬‬ ‫דברי פולידמס הזהירים נעמו להקטור‪,‬‬

‫ן|‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫*‬

‫ומיד עם כלי נשקו הוא קפץ מהרכב לארץ‪.‬‬

‫גם שאר הטרוינים לא נשארו במרכבותיהם‪,‬‬
‫‪.....‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•\ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪1 1‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫למראה הקטוד האלוהי כלם קפצו ארצה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫‪.•:‬ו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫־ ז‬ ‫ז‬
 ‫ואז כל א חד חלק הוראות לנוהג ברכב‬
‫ע‬ ‫זז ו‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪7 :‬‬

‫להחזיק בסוסיו על שפת החפיר כיאה ובסדר‪,‬‬

‫י‬ ‫־ זו‬ ‫‪:‬‬ ‫• ז זי‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫והם עצמ ם נפךדו ואחר נעךכו חלק־חלק‪,‬‬

‫וצעדו ב ח מ ש י חידו ת בעקבות מנהיגיהם‪.‬‬
‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ן •‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 7 :‬־‬

‫עם פלג ת הקטור ופוליז־מס שאין בו דפי‬

‫נמנו הרבים והנועזים‪ ,‬שהיו מלאי להט‬
‫־ ־‬ ‫״ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•י■‬ ‫׳‬ ‫ז•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫• ‪:‬‬

‫לפרץ ב חו מ ה ועל הספינות לערך קרב‪.‬‬

‫להם נספח כ שלי שי קבף־ונס‪ ,‬כי ליד הרכב‬
‫הקטור השאיר איש אחר‪ ,‬נופל מקבדיונס‪.‬‬
‫פלגה שניה הנהיג פריס‪ ,‬עם אגנור ואלקתואוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫־ ••‬ ‫־‬ ‫־•‬ ‫‪7X5‬‬ ‫‪: * 7‬‬

‫ואת ה שלי שית דאיפובוס הדומה לאל והלנוס‪,‬‬

‫שניהם בני פריאמוס‪ ,‬ןכשלישי בא אסיוס‪,‬‬
‫אסיוס בן היךטקוס‪ ,‬שאותו נשאו מאךיסבה‬
‫סוסים גדולים ו שח מח מי ם‪ ,‬מנהר סלאיס‪.‬‬
‫ופלגה רביעית הנהיג בנו העז של אנכיסס‪,‬‬
‫־ ‪ :‬י‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. :‬י ‪7‬‬

‫ובאו אתו שני בניו של אנטנור‪,‬‬

‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪7‬‬
‫איניאס‪,‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪*•:‬‬ ‫*‬ ‫‪9‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪•• 1‬‬

‫אךכלוכוס ואקמס‪ ,‬הבקיאים ללחם בכל דרך‪.‬‬

‫מנהיג תומכי ט ר ד ה המהללים הןה סךפדון‪,‬‬
‫את אסטרופיוס העז הוא בחר ןאת גלאוקוס‪,‬‬
‫כי אלה נךאו לו עולים על השאר בעז נפש‪,‬‬
‫חוץ מ מנו עצמו‪ ,‬מכלם לא היה איש כמוהו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪77‬‬ ‫' ־ ‪ .‬י ‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫י * • ‪* .‬‬

‫הם צופפו מגנים עשויים מעור פר‪ ,‬ואז נעו‬

‫‪7‬‬ ‫־ ' ‪7 :‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫‪5‬‬

‫בלהיטות לקראת הדנאים‪ ,‬בטוחים שיעוטו‬

‫על הספינות ה שחורות‪ ,‬ואיש לא יעצרם שם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ - -‬ן ‪. .‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫שאר הטרוינים ובעלי בריתם הנודעים‬

‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ג*‬ ‫־ ‪:‬־ ••‬ ‫‪ 7‬׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫ציתו לעצת פוליךמס הגבור ללא דיפי‪.‬‬

‫ן_רק מנהיג הגברים אסיוס בן היךטקוס‬
‫סרב לה שאיר במקום את סוסיו עם הנער‪,‬‬
‫אל הספינות המהירות לא נךתע מלגשת‬
‫שוטה‪ ,‬של_יד הספינות‪ ,‬גאה בסוסיו וברכב‪,‬‬
‫הקרב על החומה ‪297‬‬
‫‪ , 4‬ן ‪<43 -‬‬

‫נגזר שלא יתחמק מרע אלות ההרס‪,‬‬

‫‪115‬‬ ‫ולא ישוב בחזרה אל איליוס האפופה רוח‪.‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫־ד‪:‬־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪:‬־ ז ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬

‫כי לפני כז הגורל שנוא השם בא וכסהו‬

‫‪* • :‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫;‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬

‫בחנית אידומנאוס‪ ,‬בנו הרם של דאוקליון‪.‬‬

‫הוא תקף משמאל לספינות‪ ,‬לשם האכאים‬
‫היו נסוגים מהמישור נוהגים בסוסיהם‪,‬‬
‫‪120‬‬ ‫לשם מהר בסוסיו וברכבו‪ ,‬ומצא שהשער‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ן •‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬

‫כנפיו לא הוגפו ובריחו האריך לא הנח עוד‪,‬‬

‫פתוחות אחזו בהז אנשים בתקוה שיצילו‬
‫• ••־■•‬ ‫‪ 1:‬ז‬ ‫‪* :‬‬ ‫•‬ ‫ד ז‬ ‫ז יי־ ‪1‬‬ ‫ז ‪ :‬־‬

‫את חבריהם שנסים אל הספינות מהקטל‪.‬‬

‫הישר לשם נחוש הוא נהג‪ ,‬והיתר לווהו‬
‫‪125‬‬ ‫צוךחים בקול ךםי כי ב ט חו שיצליחו לקפץ על‬
‫הספינות השחורות ולא לעצרו אותם ה ת אי ם‪.‬‬
‫טפשים‪ ,‬הם מצאו ללד השער שני עזי נפש‪,‬‬
‫בנים נועזים לשבט אוחזי החנית הלפיטים‪,‬‬
‫י‬ ‫‪. - -‬‬ ‫•‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫ד•‬ ‫ד•‬

‫זה פוליפויטס‪ ,‬בנו הכביר של פידיתואוס‪,‬‬

‫‪130‬‬ ‫וזה לאונטאוס‪ ,‬השקול לארס‪ ,‬האל הטובח‪.‬‬
‫שניהם תפסו מקומם לפני אותו שער גבוה‪,‬‬
‫‪ -‬׳‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪•••••:‬‬

‫עומדים כשני אלונים בהרים‪ ,‬תמידי צמרת‪,‬‬

‫ויום אחרי יום יציבים ברוח נושבת ובגשם‪,‬‬
‫שולחים שרשים ארכים בחזקה אל הקרקע‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫—‪: 1‬‬ ‫•••‬ ‫ד ‪17 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ן־\‬ ‫*‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪135‬‬ ‫כך השנים‪ ,‬בוטחים בכוחם ובזרועותיהם‪,‬‬

‫עמדו מול אסיוס הרם כשהתקדם‪ ,‬ולא נסו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫־‪••1‬‬ ‫ן‬ ‫‪• ••• :‬‬ ‫זז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‪:‬‬

‫קרבו אנשיו אל החומה הבצורה‪ ,‬נשאו מעלה‬

‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫‪ :‬־ ז ז‬ ‫ז‪: 1‬‬

‫את מגני עור הפר היבש בשאגות קרב‬

‫‪ 1:‬ז‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ז ••‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ז • ••‬

‫אחרי אסיוס מלכם‪ ,‬ואיאמנוס ואורסטס‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ו ״‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ *••־■״‪•.‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־״‬

‫‪140‬‬ ‫ואךמס בץ אסיוס‪ ,‬ואוינומאוס ותואוץ‪.‬‬

‫והלפיטים‪ ,‬קוראים לאכאים ח‪1‬גרי המוקים‬
‫‪-‬ן‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪■ -‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬

‫להגן על הספינות‪ ,‬שהו בפנים עוד לרגע‪.‬‬

‫אך כשראו שאל החומה מזנקים הטרוינים‪,‬‬
‫ז*‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ 1‬־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫*‪••••.‬‬ ‫זו ז‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬
 ‫‪ 298‬שירשנים־עשר‬
‫** ‪173■ 1‬‬
‫בעוד ה ת אי ם פרצו בצעקות והחלו לבריח‪,‬‬
‫‪ -‬י‬ ‫• ז‬ ‫‪....‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‪:‬‬ ‫־ ־ ־־‬ ‫‪:‬‬

‫מיד השנים הגיחו ונלחמו ליד השער‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‪-‬‬ ‫‪ : • :‬ן ־‬ ‫•••‬ ‫־•‬ ‫נ‬ ‫• ד‬
‫‪!45‬‬
‫כמו בהרים כאשר מחכים שני חזירי בר‬
‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪:‬־־‪•.‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫*‬

‫לאספסוף של גברים וכלבים שבא ברעש‪,‬‬

‫והם מזנקים במצדד‪ ,‬מפצחים עצי‪.‬יער‪,‬‬
‫מקצצים שךשיהם‪ ,‬ועולה נקישת השנים‪,‬‬
‫עד שאחד פוגע בהם ונוטל את חייהם‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫כך צלצל הארד הזוהר על חזה השנים‬
‫‪. . . .‬‬ ‫ן‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪07‬‬

‫כשנפגעו מלפנים‪ ,‬כי הם נלחמו בחרוק שץ‪,‬‬

‫נותנים אמון בכוחם ובלוחמים שממעל‪.‬‬
‫ואלה מהצןיחים ה_יציבים זךקו גושי אבן‪,‬‬
‫‪155‬‬ ‫נלחמים כדי להגן על עצמם‪ ,‬על מחסיהם‪,‬‬
‫ועל הספינות המהירות‪ .‬אבנים צנחו ארצה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ד ז•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫כפתותי שלג שרוח‪ ,‬זורה עבים אפופי צל‪,‬‬

‫שופכת בריבד צפוף על הארץ המכלכלת‪.‬‬
‫כך בידיהם השליכו קליעים גם האכאים‬
‫‪160‬‬ ‫וגם הטרועים‪ .‬קסדות ומגנים קמורי בטן‬
‫השמיעו צלצול צורם מחבטות גושי סלע‪.‬‬
‫ואז נאנק והכה בידיו בשתי הירכים‬
‫־‪•*••:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬ז‬ ‫ז‬ ‫עדו״ ‪ 1 1‬י‬ ‫ד‬
‫ז■‬

‫אותו אסיוס בן הידטקוס‪ ,‬ואמר מתרתח‪:‬‬

‫״זאוס האב‪ ,‬אכן גם אתה חובב תעתוע‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪..‬‬ ‫־ ז‬ ‫־‬ ‫ז־ ••‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬

‫‪165‬‬ ‫כי על דעתי לא עלה שגבורי האכאים‬

‫יוכלו לעמד מול ידינו הכבירות ומרצנו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ז••‬ ‫־ ‪:‬־־‬ ‫‪:‬‬

‫אך כצרעות גמישות גב או כךבודים שהקימו‬

‫את מעונן לצד שביל שעובר בחלקה מסלעת‪,‬‬
‫ולא ןעןבו את ביתן החלול‪ ,‬אלא‪.‬יעמדו מול‬
‫‪170‬‬ ‫אנשים שבאים לשם ציד‪ ,‬ויגנו על ילדיהן‪,‬‬
‫זו ‪ 1‬י‬ ‫־ ‪•• 1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬ז •*‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫יי‬ ‫*יי ▼‬ ‫־‬ ‫די ז‬

‫כך אלה‪ ,‬אם כי הם שנים‪ ,‬להסוג לא ןסכימו‬

‫מעבר לשער הזה לפני שיומתו או ןמיתו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬אולם בדבריו לא השפיע על זאוס‪,‬‬
‫״‬ ‫ץ‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫״ ‪• 1‬‬ ‫זז‬ ‫י‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ז ״‬ ‫זו‬
 ‫‪299‬‬ ‫הקרב על החומה‬ ‫‪203-174‬‬

‫להקטיר‪.‬‬
‫‪ :‬־‪.‬־ ‪1:‬‬
‫דוקא‬
‫־ ‪17 :‬‬
‫תהלה‬
‫‪ • :‬׳‪1‬‬
‫לתת‬
‫‪••7‬‬
‫בלבו‬
‫‪* :‬‬
‫שרצה‬
‫‪7 7‬‬ ‫•\‬

‫‪175‬‬ ‫אך אחרים ליד שערים אחרים נהלו קרב‪,‬‬

‫‪:‬י ‪7‬‬ ‫• ‪:‬־‬ ‫״ ׳‬ ‫ן־‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז ־ •• •‬ ‫־־ י‬

‫ואתקשה לתאר כאחד האלים כל ארוע‪,‬‬

‫כי סביב חומת האבץ מכל צד יקדה אש‬
‫הארגיאים‬
‫‪ 7‬־ ‪• ** :‬‬
‫נאלצו‬ ‫דכדוכם‪,‬‬
‫׳ ׳‪:*.,,.‬‬ ‫‪7‬‬
‫ועל אף‬
‫־‪ 1‬״ ‪:‬‬ ‫‪ 1‬־‬
‫כבירה‪.‬‬
‫־׳ ‪7‬‬

‫להגן על ספינותיהם‪ .‬גם האלים חשו צער‪,‬‬

‫‪180‬‬ ‫לדנאים‪.‬‬
‫‪ --‬־ ׳‬
‫לעזר‬
‫־ ‪2‬־‬
‫בקרבות‬
‫־‪7 15‬‬
‫שהתגיסו‬
‫י‪!••.‬־‪:‬‬
‫אלה‬
‫״ ?‬
‫‪7‬כל‬
‫אך הלפיטים בעז הצטךפו לקרב ולקטל‪.‬‬
‫בחניתו פוליפויטס העז‪ ,‬בן פידיתואיס‪,‬‬
‫פגע בדמסיס בקסדתו מסוככת הלחי‪.‬‬
‫•‬ ‫־ '‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪7 :1‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ 7‬־‬

‫העמיקה‪,‬‬
‫״ ‪17‬‬ ‫׳‪.‬־‬
‫החנית‬
‫־ ‪2‬־ ־‬
‫הארד‪,‬‬
‫‪77 7‬‬
‫קסדת‬
‫־‪ : 1‬־‬
‫עצרה‬
‫‪7:7‬‬
‫לא‬
‫‪185‬‬ ‫והמיח‬
‫‪ :‬־‬
‫עצמותיו‪,‬‬
‫־י‬ ‫־ ‪:‬‬
‫רסקי ״‪.‬״את‬
‫* ״‬
‫הארד‬
‫‪77 7‬‬
‫חד‬
‫בזעם‪.‬‬
‫‪:‬־־‬
‫הכריעו !בעידו ‪7‬עט‬ ‫נתז ‪7‬בה \כלו‪ .‬כך‬
‫‪* : * 17‬‬ ‫•־‬

‫אחר הרג את איךמניס ואת פילון‪ .‬בינתים‬

‫לאינטאוס האלוהי הכריע את היפימכיס‬
‫־‬ ‫*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬״‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪*.*:7‬‬ ‫*‬
‫‪.* :‬‬

‫בן אנטימכיס‪ ,‬בחגיךה הוא פגע בי ברימח‪.‬‬

‫‪190‬‬ ‫ואז שלף מנ ת ה את חךבי החדה‪ ,‬וכחתף‬
‫זנק בהמון‪ ,‬הקדים ותקף את אנטיפטס‪,‬‬
‫ארצה‪.‬‬
‫־‪7 :‬‬
‫צנח‬
‫‪7‬־‬
‫וזה ־על ־־גבי‬ ‫מקריב‪,‬‬
‫י ‪•.*:‬‬ ‫• ‪17‬‬
‫דקר איתי‬
‫‪ 7‬־‪1‬‬

‫ואז אף את מנין‪ ,‬אורסטס ואת איאמניס‪,‬‬

‫זה אחרי זה השכיב על הארץ המכלכלת‪.‬‬
‫‪195‬‬ ‫ובעיד הם הסירו כלי נשק ניצץ מעל אלה‪,‬‬
‫הצעירים שנלוו אל הקטיר ואל פוליךמס‪,‬‬
‫להט‬
‫־ ־‬
‫הרבה‬
‫־ ‪** :‬‬
‫מלאים‬
‫‪ :‬־* *‬
‫שהיו‬ ‫והנועזים‪,‬‬
‫‪7 *.* 9‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫הרבים‬
‫‪7‬־ •‬

‫לפריץ את החימה ובספינות לשלח אש‪,‬‬

‫אלה עמדו על שפת החפיר והתלבטו עיד‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫״ *‪.‬‬

‫‪200‬‬ ‫היפיע‪,‬‬
‫• ־׳‬
‫משמים‬
‫• ‪ 7‬־•‬
‫לחצות‪ ,‬אות‬
‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־‬
‫להוטים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫כשהיו‬
‫‪ :‬ע ‪7‬‬

‫שמאלה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫פנה‬
‫‪77‬‬
‫הצבא‬
‫־ ‪7 7‬‬
‫מעל‬ ‫מגביה ‪7‬לעוף‬
‫‪ * • 1‬־‬ ‫־ ‪ • :‬־‬
‫עיט‬
‫ואדם עיר‪,‬‬ ‫נחש ענקי‬
‫‪1‬־ ‪ 1• 7‬־ ן־‬ ‫‪7 7‬‬
‫בטפריו‬
‫•‪7 7 :‬‬
‫נישא‬
‫••‬
‫זוהוא‬
‫חי ומפרפר‪ ,‬עוד לא נשכחה בי רוחי הלוחמת‪,‬‬
 ‫‪ 300‬שיר שנים־ע שר‬
‫‪233 -204‬‬

‫כי התפתל לאחור והכיש את זה שהחזיק בו‬

‫‪1‬‬ ‫ד ‪• 1 •:‬‬ ‫•יו‬ ‫•••‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫‪205‬‬
‫בחזהו ליד צוארו‪ ,‬והעיט השליך אותו ארצה‪,‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫־ •‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫־ ד‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫ז ז ״•‬

‫אחוז כאבים‪ ,‬הפילו למךכז ההמון שלמטה‪,‬‬

‫ובעצמו נסק בצריחה ופרח עם הרוח‪.‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז־־‬ ‫ז‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ־־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫נבעתו הטרוינים כשראו שביניהם שרוע‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪•• *.‬‬ ‫•״• ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪:‬‬

‫הנחש הפתלתל‪ ,‬אות מזאוס אוחז האיגיס‪.‬‬

‫־ ‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫• *‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ -‬ז ז‬

‫‪210‬‬ ‫ופולידמס עמד ליד הקטור העז ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫־‪.‬־ ‪1:‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫״הקטוד‪ ,‬באספות תמיד אתה מתנגד לי‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ז •‬ ‫״ ז ז ־ ־ • •‬ ‫••• ‪1:‬‬

‫אם כי דברי מצטינים‪ .‬ואכן לא יאה כלל‬

‫ז ז‬ ‫ז‪•/‬‬ ‫ז ז • • !‬ ‫‪• : -‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫ז‬

‫שאיש מהעם במועצה יסתיג מךבריך‪,‬‬

‫או בשעת קרב‪ ,‬אלא עליו להוסיף לך כוח‪,‬‬
‫‪215‬‬ ‫אך את הדבר שנךאה לי עדיף אימר גם הפעם‪.‬‬
‫אל נא נלך ללחם בדנאים על ספינותיהם‪,‬‬
‫כי כך בעיני יסתים הענןן ־ אם אכן לטרדנים‪,‬‬
‫כשהיו להוטים לחצות‪ ,‬האות משמים הופיע‪,‬‬
‫*‬ ‫• ז ־ ־ •‬ ‫״ ז‬ ‫‪ -‬ז ‪-‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪*. *:‬ז‬

‫עיט מגביה לעוף מעל הצבא פנה שמאלה‪,‬‬

‫'‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫־־‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬

‫‪220‬‬ ‫והוא נושא בטפריו נחש ענקי ואדם עור‪,‬‬ ‫ד־‬ ‫־‬ ‫ז •‪1‬‬ ‫ז־‬ ‫ז ד‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ז‬

‫חי‪ ,‬ובטרם המשיך אל קנו‪ ,‬שמטו במפתיע‪,‬‬

‫ובמקום להביאו אל ילדיו‪ ,‬קטע את הדרך‪.‬‬
‫כך אנו‪ ,‬גם אם נפרץ את שערי האכאים‬
‫ואת החומה בעצמה‪ ,‬והאכאים יסוגו‪,‬‬ ‫•‬ ‫' ז ז ־ ־ ־ •‬ ‫ז ז ז ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪•.*:‬‬

‫‪225‬‬ ‫לא נשוב מהספינות בסדר נאה באותה דרך‪,‬‬

‫כי נעזב טרוינים רבים‪ ,‬שאותם האכאים‬
‫־ ■‬ ‫־־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ז ־‬

‫יקצצו בארד‪ ,‬כשיגנו על ספינותיהם‪.‬‬

‫• • ? י‬ ‫נ •‬ ‫־־‬ ‫זריז**‬ ‫ז ז ז‬ ‫ז ־ י ז‬

‫כך יפרש זאת נביא‪ ,‬שבקי בנפשו ויודע‬

‫־‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז •‪1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫ז *‬ ‫ז ••‬ ‫ז‬ ‫ז י‬

‫פשר אותות‪ ,‬ן־העם באמון מטה אליו אזן‪.‬״‬

‫‪230‬‬ ‫והקטוד מבהיק הקסדה הזעים מבט ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‪ 1‬ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪1:‬‬ ‫ז •••‬

‫״פולידמס‪ ,‬מה שאמרת אינו נעים לאזני עוד‪.‬‬

‫ו ז ו *‬ ‫ז •‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫?י‬ ‫׳ ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬

‫בידע תמצא דבר מה שיפה מרעיון זה‪.‬‬

‫‪1/ 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•• ‪-‬‬ ‫־‪.‬־ ז •••‬ ‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫• ז ז‬ ‫‪*.* 1‬־‬

‫אך אם בכבד ראש זה הדבר •ישטענת‪,‬‬

‫‪ -‬ז ז י‬ ‫ז‬ ‫־ ז ז‬ ‫•י‬ ‫■יי‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫י‬
 ‫‪301‬‬ ‫ה ק ר ב ע ל ה חו מ ה‬
‫‪2 6 3 -2 3 4‬‬

‫עצמם כנראה ט שט שו את חושיך‪.‬‬

‫*‪.‬וי‬ ‫‪7‬‬ ‫האלים‬ ‫זו‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז ״ •‬

‫‪235‬‬ ‫אתה מבקש שאשכח את עצתו של זאוס‬

‫זו‬ ‫זו‬ ‫*־ ז‬
‫ז‬ ‫•י•‬ ‫־‬ ‫‪ •/‬זו ‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ - :‬״‬ ‫* ‪7‬‬

‫המךעים ה חז ק‪ ,‬זו שהבטיח לי בניד מצח‪.‬‬

‫ואתה מ!עץ שנבטח בעופות רחבי כנפים‪,‬‬
‫עופות שבהם איני מתח שב ואיני שם לב‬
‫‪..‬‬ ‫ז‬ ‫‪. . .‬‬ ‫?‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ד‬ ‫*‪*.‬‬

‫לא אם יפנו ימינה לשחר ולעבר השמש‪,‬‬

‫׳‬ ‫זו ‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ד •‬ ‫• ‪1‬‬

‫‪240‬‬ ‫או יפנו שמאלה אל קצה אפלה מערפלת‪.‬‬

‫\ ‪ ••• :‬זו‬ ‫!‬ ‫‪:‬־ •• ז‬ ‫‪•• 1‬‬
‫נ‬ ‫־‪.‬׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫הבה נבטח בעצת זאוס הגדול‪ ,‬הוא המלך‬

‫שנשמעים לו כל בני האדם ובני־האלמות‪.‬‬
‫ז ־ ‪ :‬ז־‪.‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫••• • ‪:‬‬

‫יש אות אחד מעלה‪ ,‬והוא להגן על ארצנו‪.‬‬

‫־ ו*•‬ ‫‪ 7‬־•‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫\ זו‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫זו‬

‫ומדוע אתה כיה ירא מ מל ח מ ה ומקטל?‬

‫‪... .‬ן זו‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪245‬‬ ‫גם אם כלנו‪ ,‬היתר‪ ,‬נמות ליד ספינותיהם‬

‫זו‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫א ז ׳ ־ ז ו ז ו ׳ ז‬

‫של ה א תי אי ם‪ ,‬לך אין סבה לח ש ש לחייך‪,‬‬

‫ממילא לבך אינו מח של בקרבות ובטבח‪.‬‬
‫‪ 1‬זו •‬ ‫• ‪11:‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫•‪11‬‬ ‫ז‬ ‫• ״‬

‫אך אם מהטבח ה חז ק ת שתמט‪ ,‬או תשפיע‬

‫בלבודים על אחר והוא אל הקרב יפנה ערף‪,‬‬
‫‪250‬‬ ‫מיד אכה אותך בחנית ותאבד את חייך‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והוביל‪ ,‬והם הצטרפו אליו ולווהו‬
‫ז•‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫׳ ‪ :‬״‬ ‫•‬ ‫׳ ן‬ ‫ז *‬ ‫ז•‬

‫ברעש כביר‪ .‬וזאוס השש בברק וברעם‬

‫־‬ ‫ז־‬ ‫‪1‬‬ ‫זז‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬זו‬ ‫־•‬ ‫‪:‬־־*־‬

‫מרכס הר אידה שלח מ שב רוח סוערת‬

‫שסחף אבק אל הספינות‪ .‬את לב האכאים‬
‫‪255‬‬ ‫הביך‪ ,‬והעניק גדלה לטרוינים ולהקטור‪.‬‬
‫על סמך אותותיו ובוטחים בכוחם הם החלו‬
‫לבקע את החו מה הגדולה שבנו האכאים‪.‬‬
‫ז * ־ •‬ ‫;• ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־*‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫־־‬ ‫ן ‪-‬‬

‫קרעו את בסיסי הצריחים‪ ,‬שברו את מעקיה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫■‬‫•‬‫־ ‪•-1‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪•1‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫זו‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬‫‪1‬‬‫•‬

‫עקרו את קורות חזיתה‪ ,‬אלה שהאכאים‬

‫‪260‬‬ ‫קבעו מלפנים בקרקע כתומכות כרכביה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫\ זו‬ ‫־•‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫‪11-----‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫▼י‪1‬‬

‫אותן עקרו‪ ,‬וקוו ל מו ט ט את חומת האכאים‪.‬‬

‫אף האכאים עדין לא נךתעו מפניהם‪,‬‬
‫אלא סוככו על שני ה חו מ ה במגני עור‪,‬‬
 ‫‪ 302‬שירשנים־עשר‬

‫ומעמדותיהם ת מו את האדבים שהגיעו‪,‬‬

‫ושני האןאסים הלכו על החומה לכל עבר‪,‬‬
‫‪265‬‬
‫חלקו הודאות‪ ,‬ועוו־רו רוח קרב באכאים‪,‬‬
‫אל אחד דברו ברכות‪ ,‬ובאחר ?לקח קשוח‬
‫היו גוערים‪ ,‬בכל מי שנו־תע מהקרב לעיניהם‪:‬‬
‫״ידידים‪ ,‬הטובים באתיאים‪ ,‬אלה שבאמצע‪,‬‬
‫ואף הגרועים ‪ -‬כי אין כישר שוה לכל גבר‬
‫‪0‬ל‪2‬‬
‫במלחמה ‪ -‬הנה כעת יש עמל לכלנו‪,‬‬
‫והוא לעיניכם‪ .‬שאיש אל ופנה ערף לסגת‬
‫אל הספינות‪ ,‬לאחר ששמע קול שמאיץ בו‪,‬‬
‫פנו תמיד לפנים‪ ,‬והמריצו איש את רעהו‪,‬‬
‫‪275‬‬ ‫ואולי זאוס האולימפי מטיל הברק יסיע‬
‫־ •־ ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫לבלם את התקיפה ונךחק את אויבינו העירה‪.‬״‬

‫כך שניהם בקריאות עודדו את עז האכאים‪.‬‬
‫וכמו שיורדים ממרום בצפיפות פתותי שלג‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ •/‬זו‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪■ :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫ביום חרף‪ ,‬כשזאוס האל היועץ מוךיד שלג‪,‬‬

‫‪280‬‬ ‫חושף לבני האדם שתחת ידו חצים אלה‪,‬‬
‫*• •י•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫■\‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪1‬‬

‫מרדים את הרוחות‪ ,‬ובלי הפוגה ממטיר שלג‪,‬‬

‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ ‪* :‬‬

‫מכסה את פסגות ההדים וכתפי צוק גבוה‪,‬‬

‫חלקות אדם פוריות ומישורים עוטי עשב‪,‬‬
‫•‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪! ,.‬‬

‫גם על חופי הים האפיר ומפרציו יפזרהו;‬

‫ז ־ ‪,* :‬‬ ‫‪7 7 5‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫• • ־ * ‪7‬‬

‫רק הגל המכה מעכבו‪ ,‬אף את כל היתר‬

‫הוא מכסה‪ ,‬מרגע שזאוס ממטיר ושופע‪.‬‬
‫כך עפו משני הצדדים המון אבנים שהשליכו‪.‬‬
‫אלה על הטרוינים‪ ,‬ואלה על האכאים‬
‫­‬ ‫­ו‬ ‫־‬ ‫״ •יי‬ ‫י !‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•• •••‬

‫מידי הטתינים‪ .‬ומעל לכל החומה הךעים ועש­‬

‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫■‬

‫אך הטררנים והקטוד המהלל לא היו אז‬

‫עצמת הבןיח‪.‬‬
‫‪7‬ו ­‬
‫ועל‬
‫ן ‪-‬‬
‫החומה‬
‫‪7‬‬ ‫־‬
‫שערי‬
‫־ ‪-1‬‬
‫גוברים ‪-‬על‬
‫י*‬

‫לולא זאוס היועץ שלח את בנו‪ ,‬את סךפדון‪.‬‬

‫על הארגיאים‪ ,‬כאריה על בקר כפוף קןנים•‬
‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪! -‬‬ ‫|‬ ‫׳‬ ‫‪ 7‬־ ‪• * • :‬‬
‫הקרב על החומה ‪303‬‬
‫‪32 3 294‬‬
‫‪-‬‬

‫עג ל ‪• 1‬בדיוק• ־־רב‪,‬‬ ‫מגנו ה מ‬

‫‪ -‬י \ ז‬ ‫ד•‬
‫נשא ‪•/‬את‬
‫דד‬
‫מיד הוא‬
‫יל‬

‫‪295‬‬ ‫נאה‪ ,‬מארד מרקע‪ ,‬שהחר ש במקבת‬

‫‪ 1•/ -‬ד‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫•‪.‬י ‪•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪\ :‬‬ ‫ז ז‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫"‪/‬׳‬

‫חשל‪ ,‬ובפנים ה צ מיד שכבות של עורות פר‬

‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫•‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬

‫שאחה בתפרים מזהב מסביב בשולים‪.‬‬

‫‪•-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד •‬ ‫•‬ ‫• ז ז‬ ‫ד•‬ ‫•‪:‬‬ ‫ז‬ ‫••• ־‬

‫אותו הוא אחז לפניו‪ ,‬ומניף שתי חניתות‬

‫זיצא כמו אריה שנזון בהרים‪ ,‬ומזה ז־מן ךב‬
‫‪300‬‬ ‫חש מחסור בבשר‪ ,‬ולבו הגאה מצוה לו‬
‫־ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.... -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫לנסות ולטריף גם כבשים בגדרה מבצרת‪.‬‬

‫\ ד׳‪.‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ג •‬ ‫ן ‪-‬‬

‫וגם אם ימצא במקום רועים עם כלביהם‪,‬‬

‫״‬ ‫‪• .• • • :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ן ‪-‬‬

‫והם אוחזים חניתות ועל הכבשים פוקחים עין‪,‬‬

‫אין הוא חו שב שיברח מהדיר בלי שנסה כלל‪,‬‬
‫‪305‬‬ ‫אלא ידלג וילכד את טרפו‪ ,‬או יפגעו בו‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד ד‬

‫בין ראשונים בחנית שיצאה מיד מזדרזת‪.‬‬

‫‪:‬דד ד‬ ‫■‬ ‫• ד‬ ‫ד‬ ‫ד ד ‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־* •‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬

‫כך בסךפדון הדומה לאלים הנפש האיצה‬

‫לתקף את החו מה ולשבר את מעקיה‪.‬‬
‫ומיד פנה ואמר לגלאוקוס בן היפולוכוס‪:‬‬
‫‪310‬‬ ‫״גלאוקוס‪ ,‬מדוע חולקים כבוד‪.‬יתר לשנינו‪,‬‬
‫בכסא מכבד‪ ,‬בבשרים‪ ,‬ובגביעים מלאי יין‪,‬‬
‫־־ ‪ 1‬י‬ ‫‪.. ...‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ • :‬״‬

‫ובליקןה שולחים עין אלינו כאל בני־אלמות?‬

‫וזכינו בנחלה רחבה על גדות נהר קסנתוס‪,‬‬
‫י‬ ‫‪: - 1:‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪ :‬־ ז־ ד‬ ‫‪:‬ד•‬

‫נאה למטע‪ ,‬ונתן לחריש ותבואה לגדל בה?‬

‫ד‬ ‫‪ :‬־••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫• ד‬ ‫ו י ד ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ד‬ ‫דד‬

‫‪315‬‬ ‫משום כך מטל עלינו עכ שו בחלוץ הליקיים‬

‫להתיצב ולצאת חוצץ אל הקרב הקולח‪,‬‬
‫כדי שאחד הליקיים חוגרי הנשק‪.‬יגיד כך‪:‬‬
‫׳אכן לא חסרי תהלה הם השולטים בליקןה‪,‬‬
‫מלכינו‪ ,‬אשר מונים מכבשים עוטי דשן‬
‫‪320‬‬ ‫ולוגמים יין נבחר ודבשי‪ ,‬הואיל ויש כוח‬
‫‪" 1‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬י‬ ‫ד‬ ‫• ‪1‬‬ ‫** ‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬

‫להם וגבורה‪ ,‬והם נלחמים בחלוץ הליקיים‪.‬׳‬

‫•ו ­‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫• ז ד •‬ ‫••‬ ‫‪1 1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬

‫הו יקירי‪ ,‬אלו נמלטנו מ שדה מלחמה זו‪,‬‬

‫והיינו חיים לתמיד בלי זקנה‪ ,‬בני־אלמות‪,‬‬
‫* ‪ 1‬׳‬ ‫*‬ ‫•זיד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז ד •‬ ‫••‬ ‫יד•‬
 ‫אזי לא הייתי אני מתיצב בחלוץ לרדזמיבר‪,‬‬
‫ואף לא שולח אותך לקרב המקנה שם לגבר‪.‬‬
‫אך כעת ממילא עומדות לידינו רוחות המות‪,‬‬
‫הזן ללא ספור‪ ,‬ומהן אף אדם לא חומק ובורח‪,‬‬
‫אז נלך‪ ,‬נתן תהלה לאחר‪ ,‬או אחר יתן לנו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וגלאוקוס לא סר מעליו‪ ,‬לא סרב לו‪,‬‬
‫הישר הלכו בראש צבאם הגדול של הליקיים‪.‬‬
‫‪•1‬‬
‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪5‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫־‬

‫ראה אותם ורעד מנסתאוס בנו של פטאוס‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫••• *‪•.‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫* ״‪.‬־ ‪ 5‬ד‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬

‫כי אל חלקו בחומה הם צעדו נושאים הרג‪.‬‬

‫>•••‬
‫•‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז‪ :‬־‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫• ‪ >: • .‬־‬ ‫■‬

‫והוא סקר את חומת האכאים‪ ,‬אולי יראה לו‬

‫••ד• ‪-.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ד ־ ־ •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד ־‬
‫‪1‬‬ ‫ן‬

‫איזה מנהיג שיוכל לסלק מרעיו את הקטל‪.‬‬

‫ואז הבחין בשני האיאסים שלא ישבעו קרב‪,‬‬
‫עומדים‪ ,‬ןטאוקרוס שבא מהצריף אותו רגע‬
‫בקךבתם‪ .‬אך לצעק לא זיכל כך שישמעוהו‪,‬‬
‫כה רב היה השאון‪ ,‬וצךיחות התנשאו לשמים‪,‬‬
‫עם חבטת מגנים וקסדות עטורות בשער סוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ 1:‬ז‬ ‫ז ••‬ ‫‪:‬־ ז ־‬

‫ושערים‪ ,‬כי כלם נסגרו‪ ,‬ולידם הטרוינים‬

‫ז•‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪:‬ז ד‬ ‫׳‬ ‫\ ז‬ ‫׳ •‬ ‫‪ :‬ד•‬

‫עמדו ובכוח נסו לשברם כדי לפריץ פנימה‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫‪ :‬ד ‪ :‬ז‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‪:‬‬

‫מיד הוא שלח את הכרוז תואוטס אל איאס‪:‬‬

‫־‪* :‬‬ ‫־ ז‬ ‫זו‬ ‫ז *‬ ‫• ד‬

‫״לך תואוטס האלוהי‪ ,‬רוץ‪ ,‬קרא לאיאס‪,‬‬

‫או מוטב‪ ,‬וזה הדבר העדיף‪ ,‬ששניהם זיבואו‪,‬‬
‫כי הרס מחלט יתרחש כאן בעוד זמן מה‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪ :‬־ ••‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫\‬ ‫••••‪•.‬‬

‫כיה מכבידים מנהיגי הליקיים‪ ,‬הם שגם קידם‬

‫הוכיחו שהם גברים נוראים בעמות הקשוח‪.‬‬
‫־‬ ‫־ די‬ ‫ד •‬ ‫ד •‬ ‫ד■‬ ‫‪:‬‬ ‫•\ •״‬

‫ןאם בגלל שגם הם כאן‪. ,‬יחמירו הקרב והיגע‪,‬‬

‫טוב שיבוא ז־אפלו רק אןאס העז‪ ,‬בן טלמון‪,‬‬
‫ו־שטאוקרוס המימן כקשת גם הוא ילוהו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והכרוז שהקשיב לא סרב לו‪,‬‬
‫רץ לא;ךך חומת האכאים נחושי הכתינת‪,‬‬
‫וכשבא‪ ,‬נעמד ומיד אמר לשני האיאסים‪:‬‬‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫• ד‬ ‫־‬ ‫״ י‪,.‬‬ ‫* ד‬
‫‪.* :‬‬
‫הקרב על החומה ‪305‬‬

‫״איאסים‪ ,‬מנהיגי האכאים נחו שי הניתנת‪,‬‬

‫זי‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ■‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪ -‬ן ‪• -‬‬

‫‪355‬‬ ‫בחיר זאוס בקש שתבואו‬‫ז‬ ‫־ •'‬ ‫־ ־י‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬
‫בנו של פטאוס‬
‫•י •••‬ ‫‪/‬־‬ ‫‪:‬‬

‫לשם‪ ,‬ובעמל הקרב תתיצבו ואפלו לרגע‪,‬‬

‫‪ • * . * :‬׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ‪ 1:‬ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ומוטב‪ ,‬ו־זה הדבר העדיף‪ ,‬ששניכם תבואו‪,‬‬

‫כי הרס מחלט יתרחש כאן בעוד ז־מן מה‪,‬‬
‫כה מכבידים מנהיגי הליקיים‪ ,‬הם שגם קידם‬
‫‪360‬‬ ‫הוכיחו שהם גברים נוראים בעמות הקשוח‪.‬‬
‫־ ‪ 17‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫!‬ ‫״‬

‫ואם בגלל שגם הם כאן‪. ,‬יחמירו הקרב והיגע‪,‬‬

‫טוב שיבוא ואפלו דק איאס העז‪ ,‬בן טלמון‪,‬‬
‫ושטאוקרוס המימן כקשת גם הוא ילוהו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ונאות איאס הגדול בן טלמון‪.‬‬
‫‪365‬‬ ‫ומיד במלים כנופות אמר לבן אואילאוס‪:‬‬
‫״איאס‪ ,‬השארו כאן‪ ,‬אתה וליקומךס‬
‫החזק‪ ,‬עוררו את האכאים ללחם בכוח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ 7‬־ ־*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪17 7 •.‬״‬

‫אני אלך‪ ,‬אשתתף שם בקרב‪ ,‬ואחר כך‬

‫אשוב מיד כאשר אחלץ אותם מתוקפיהם‪.‬״‬
‫‪370‬‬ ‫כך אמר איאס בן טלמון והלך לו‪,‬‬
‫עם טאוקרוס אחיו מאותו אב‪ ,‬ואף פנךיון‬
‫נלוה ונשא את קשתו הנכפפת של טאוקרוס‪.‬‬
‫הם צעדו מפנים לחומה‪ ,‬ובעמדת מנסתאוס‬
‫גבה הלב‪ ,‬מצאו בבואם לחוצים את אנשיהם;‬
‫‪375‬‬ ‫כסערה אפלה טפסו מנהיגי הליקיים‬
‫• י*‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫?־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫ויועציהם אל מעקה החומה ושניה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪/‬־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 1‬־ ••‪1‬‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫ן־ ••‬ ‫‪8‬‬

‫וכך התנגשו פנים אל פנים‪ ,‬וקם המון ךעש‪.‬‬

‫ו־אז איאס בן טלמון ךאשון הרג גבר‪,‬‬
‫את איפיקלס גבה הלב‪ ,‬שהיה רע סךפדון‪,‬‬
‫‪380‬‬ ‫השליך עליו סלע גדול משנן‪ ,‬שנח מלמעלה‪,‬‬
‫בפנים ליד מעקה החומה‪ .‬ליא בלי קישי‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ״ ו‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬

‫גבר‪ ,‬אפלו צעיר‪ ,‬ישאו בשתי הידים‪,‬‬

‫• ז ‪• -‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫מבני האדם שכיום‪ ,‬והוא הגביהו והטיח‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫ז י •‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪**:‬‬
 ‫‪ 306‬שירשנים־עשר‬
‫*■‪38‬־‪413‬‬
‫נפץ לו את את הקסדה על ארבעת‬
‫זיזיה‬
‫' • י ד *‬

‫ךסק את גלגלתו‪ ,‬ןהאיש כצולל צנח מטה‬

‫‪385‬‬
‫מעל מתמי החומה‪ ,‬ונפשו עןבה את השלד‪.‬‬
‫וטאוקתס פגע בחצו בגלאוקוס בן היפולוכוס‬
‫שהסתער על החומה וטפס אל שניה‪.‬‬
‫ז ׳‬ ‫י‬ ‫*•'‬ ‫י*‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫*•*‬

‫הבחין שזתעו חשופה‪ ,‬ומנעו מללחים עוד‪.‬‬

‫חרש מהחומה הוא דלג‪ ,‬שמבין האכאים‬
‫‪390‬‬
‫איש לא יךאה שנפצע ובגאוה יתקלס בו‪.‬‬
‫וסךפתן‪ ,‬מזיד כששם לב שגלאוקוס הלך לו‪,‬‬
‫הצטער‪ ,‬ואף על פי כן את הקרב לא הזניח‪,‬‬
‫בהנף חנית הוא פצע את אלקמאון בן תסטור‪,‬‬
‫‪395‬‬ ‫עקר מגופו את נשקו‪ ,‬הה כשנךקר צנח אןצה‬
‫על פניו‪ ,‬וכלי הארד המקשט צלצלו על הפגר‪.‬‬
‫•‬ ‫" ״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬

‫לפת סןפדון ביז־יו הכבדות במעקה קטע‪,‬‬

‫משך‪ ,‬וכלו נעתק לאךכו‪ ,‬כך שמלמעלה‬
‫נחשפה החומה‪ ,‬ולרבים הוא פוץ בכך דרך‪.‬‬
‫‪400‬‬ ‫איאס וטאוקתס‪.‬יחד תקפוהו‪ ,‬וטאוקתס‬
‫פגע בו בחץ באבנט המבהיק סביב חזהו‪■,‬‬
‫בתלי מגנו המסוכך‪ ,‬אך את רוחות המות‬
‫זאוס הדף מעל בנו‪ ,‬פן יגוע ליד כלי השיט‪.‬‬
‫ואז איאס קפץ‪ ,‬הלם במגן‪ ,‬אך לא פלח‬
‫‪405‬‬
‫חד החנית‪ ,‬ורק הדפו בעודו עט קדימה‪.‬‬
‫ז‬ ‫ז‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 1‬־ז‬ ‫‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬

‫והוא נךתע מעט מהמעקה‪ ,‬אך לא לגמד‬

‫נסוג‪ ,‬כי קוה בלבו עוד למציא תהלה שם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪71‬‬ ‫*‬ ‫ז■‬

‫ואז הסתובב וקרא לליקיים הדומים לאלים‪:‬‬

‫״ליקיים‪ ,‬למה אתם מותריםעל העז והזעם?‬
‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫׳!*‬

‫‪410‬‬
‫יקשה עלי לבדי‪ ,‬וגם אם אני עתיר כוח‪,‬‬ ‫־ •‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬י יי'‬

‫הדרו­‬
‫את • י‬‫לפלס *‪*.‬‬
‫הספינות ‪ 1‬־ •*‬
‫כיחיד ‪1‬ואל ־ ‪* 1‬‬
‫לפרץ‪• 7 1 1‬‬
‫• ‪:‬‬
‫בואו אתי‪ ,‬עדיפה עבודה שרבים מבצעיה•״‬
‫׳‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫‪•*....‬‬ ‫ץ‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1‬־*‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫*‬

‫כך אמר‪ ,‬והם נפחדו מנזיפתו של ה?׳לךי‬

‫•‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪ 1‬־‬ ‫• ‪ 1 :‬־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫זי‬
‫הקרב על החומה ‪307‬‬ ‫‪443 ■414‬‬

‫וסביב אדונם משיא העצה הכבידו בלחץ‪.‬‬

‫י‬ ‫! ־ ־־‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪7 -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪• :‬‬

‫‪415‬‬ ‫והאוגיאים מנגד גב שו את פלגותיהם‬

‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן \‬ ‫•‬
‫•י‬ ‫• ‪:‬‬ ‫* ־‪••.‬״•‬ ‫‪ 7 :‬־‪ 8‬׳ • •‬

‫מפנים לחומה‪ ,‬וקרב ענקי ביניהם התפתח‪.‬‬

‫■ ! ־ " ־‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪:‬־‪1• 7‬‬ ‫‪71:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫• ‪• :‬‬

‫כי הליקיים הכבירים לא יפלו לנתץ את‬

‫חומת התאים‪ ,‬ואל הספינות לפרץ דרך‪,‬‬
‫אך גם מלוחמי ה ת אי ם נבצר הזיה להבריח‬
‫‪420‬‬ ‫את הליקיים מעל החו מה‪ ,‬מאז נאחזו בה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪: 77‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫*• ־‬ ‫‪*1‬‬
‫•‬ ‫**‬ ‫‪7‬‬

‫כשנים שמתקוטטים עם כלי מדידה בידיהם‬

‫‪......‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫ן ■‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: • 7‬‬ ‫י ‪ :‬־•‬

‫על אבני גבול‪ ,‬בשדה שבו שטח נוגע ב שטח‪,‬‬

‫׳‬ ‫״ ־ ‪ • . • :‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪7 7 :‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬
‫־ ‪•:‬‬

‫ובחלקה ץע י ךה תובעים באגרוף שויוץ חלק‪,‬‬

‫כך חצצו ביניהם שני החו מה‪ ,‬וממעל‬
‫‪425‬‬ ‫בקעו זה לזה שלטי עור גדולים על חזיהם‪,‬‬
‫מעגלים‪ ,‬ומגנים עם גדילים בשולים‪.‬‬
‫־*‬ ‫־‬ ‫‪* • :‬‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 7^ 5‬‬

‫ורבים נפצעו בבשרם בלהב ארד שאינו חס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪ 1‬־ ־‬ ‫־ ‪77 :‬‬ ‫*‪: 5‬‬ ‫!־ *‬

‫כל פעם שאיש היה מסתובב וחושף גב‬

‫­‬ ‫­ו‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪77‬‬ ‫‪ 7‬י‬ ‫‪ -‬־‬ ‫‪7‬‬

‫עת נלחמו‪ ,‬ורבים כאשר נחדרו מגניהם‪.‬‬

‫‪430‬‬ ‫ובכל עבר קלחו על החו מה ועל מעקיה‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־‪17‬‬ ‫! ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪: 17‬‬ ‫״‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫דמי הגברים‪ ,‬מצד הטרוינים ומצד האכאים‪.‬‬

‫אבל גם כך לא יכלו לעורר אימה באכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪*- - 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫־‬ ‫ד־ ‪7‬‬

‫אלא עמדו‪ ,‬כמאזני אשה חרוצה שאוחזת‬

‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪77‬‬

‫ומרימה את הכפות‪ ,‬זו עם משקל וזו עם צמר‪,‬‬

‫‪435‬‬ ‫כדי לאזנז‪ ,‬ולמציא פרנסה עלובה לבניה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪77 8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‪77 :‬‬ ‫‪ :‬־ ‪: • : ' 17:‬‬ ‫!״‬

‫כך בשוה נמתחו ביניהם הקרב והקטל‪,‬‬

‫עד אשר זאוס נתז גדלה מכפלת להקטור‬
‫‪1‬‬
‫‪: 7 :‬‬ ‫\ ‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 \:‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬

‫בן פריאמוס‪ ,‬שקפץ הךאשוץ אל חומת האכאים‪.‬‬

‫והוא אז קרא בקולו הפולח אל הטרוינים‪:‬‬
‫‪7‬־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬־‬ ‫־‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪717‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪440‬‬ ‫״קומו‪ ,‬טרוינים מאלפי הסוסים‪ ,‬פרצו את חומת‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫״ !‬ ‫‪1‬‬

‫הארגיאים‪ ,‬ו שלחו אש אימה בספינותיהם‪.‬״‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫‪ 1‬־\ ‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־‪ :‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ע‪ 1‬ךךם‪ ,‬והם הטו אזן‪ ,‬ציתו לו‪,‬‬

‫מהרו אל החומה בהמון‪ ,‬ואוחזים בידיהם‬
 ‫‪ 308‬שירשנים־עשר‬
‫‪4 44‬־‪471‬‬

‫בחניתות משחזות‪ ,‬טפסו ואחזו בשניה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫• •••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 7 :‬־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫‪,‬ץ‬ ‫־ !־ •‬

‫‪445‬‬ ‫והקטור תפס איזו אבן שנחה לניכח השער‪,‬‬

‫נשאה‪ ,‬אבץ עבה בבסיסה‪ ,‬אף ראשה חד;‬
‫שני גברים‪ ,‬הטובים שבעם‪ ,‬בנקל לא ירימו‬
‫ז•‬ ‫‪•• 7 1‬י‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪•7 :‬‬ ‫( ־‬

‫אבן כזאת מהקךקע ועל עגלה‪,‬יעמיסו‪,‬‬

‫מבני האדם שכיום‪ .‬אך הוא טלטלה בליסיוע‪,‬‬
‫־׳‬ ‫•‬ ‫ז•‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪1 1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫••• ־‬ ‫‪77 7‬‬ ‫• ‪••:‬‬

‫‪450‬‬ ‫בנו של קררנרם המתעתע דאג שיקל לו‪.‬‬

‫בדומה לרועה הנושא בקלות צמר של איל‪,‬‬
‫אוחז בידו האחת‪ ,‬ו מועט לגביו הוא הנטל‪,‬‬
‫׳‬ ‫* ״ זו‬ ‫‪7 -:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫כף הקטור טלטל את האבן אל כנפי השער‬

‫המצבות במבוא מוגפו ת וצמודו ת היטב יחד‪,‬‬
‫• • • • ־ ־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ \ ‪7‬‬

‫‪455‬‬ ‫צמד כנפים גבוהות‪ ,‬ולסגרן שתי קורות עץ‬

‫נקבעו מבפנים במאזן‪ ,‬וננעלו בבריח‪.‬‬
‫־‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫• ‪ :‬ד‬ ‫\ ‪ 17‬׳ !‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪: 1:‬‬

‫והוא נעמד מקרוב בפשוק‪ ,‬ואל אמצע השער‬

‫השליף‪ ,‬מתאמץ לבל תחל ש תנופתה של האבן‪,‬‬
‫רסק את הצירים מכל צד‪ .‬מכבדה צנחה פנימה‬
‫‪7‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪7 *7‬‬ ‫* ‪7 : 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪. . .‬‬ ‫••‬ ‫|‬ ‫••‬ ‫•‬

‫‪460‬‬ ‫האבן‪ ,‬גנח השער בקול‪ ,‬הקורות לא החדקו‪,‬‬

‫התפוקקו הךלתים‪ ,‬נתקו ונפלו לכל עבר‬
‫מהדף האבן‪ .‬והקטור ה מהלל זנק פנימה‪,‬‬
‫פניו כךמות לילה מפתיע‪ ,‬והוא מפיץ זהר‬
‫מהארד המבעית שחגר‪ ,‬ואו חז בידים‬
‫־ ׳‬ ‫•• ־ ‪7‬‬ ‫*‪ 7 •.‬־ ׳ ‪:‬‬ ‫־ ־ ‪* :‬‬ ‫~ ‪7 7 7‬‬

‫‪465‬‬ ‫שתי חניתות‪ .‬איש לא היה מתיצב ועוצר בו‪,‬‬

‫••‬ ‫• ‪ :‬־ • • ‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫•‬ ‫ד•‬ ‫!••‬

‫מלבד האלים‪ ,‬כשבשער פ_רץ‪ ,‬ובעיניו אש יוקדת‪.‬‬

‫ואז הסתובב בהמון וצוה על הטרוינים‬
‫‪•7‬‬ ‫־ ג‬ ‫־‬ ‫‪7 * 11‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7 :‬‬

‫לטפס על החומה‪ .‬והם כ שהאיץ נענו לו‪.‬‬

‫־ ו­‬ ‫י‬ ‫ז•• ‪• - • • • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪•• -‬‬ ‫‪:‬‬

‫חיש כמה טפסו ב חו מ ה‪ ,‬וכמה ש טפו פנימה‬

‫‪7‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫׳ י‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫* ‪1‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫‪470‬‬
‫בשערים הבצורים‪ .‬ברחו הדנאים בפ חד‬
‫־‬ ‫!־‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪•7 1‬‬ ‫־‬

‫אל הספינות החלולות‪ ,‬ובלי סוף עלה ךעש‪.‬‬

 ‫שיר שלו ש ה־ ע ש ר‬

‫הספינו ת‬
‫הקרב ־־על ‪• : -‬‬
‫־ ‪ 12‬ד‬

‫מתחולל קוב על החוף‪ ,‬והטרויאנים מנסים להגיע אל הספינות‪ .‬בהיעדר זאוס‪,‬‬

‫פוסידוץ מחזק את האכאים המתגוננים‪ .‬איאס מעכב את התקדמות הקטור‪.‬‬

‫כשזאוס קרב כך אל ה ס פינו ת את ה ט רדני ם‬

‫והקטיר‪ ,‬הוא עזבם ל ע מ ד ב ע מ ל ובצער‪,‬‬
‫׳‬ ‫־־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ד ז‬ ‫‪1: *: 1‬‬

‫בלי הפוגה‪ ,‬ואז את עיניו ה מ פי צו ת אור‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫־‪.‬־‬ ‫ז‬ ‫׳ *‬ ‫ז‬ ‫; ״ ד *‬

‫הטה הרחק אל ארץ הרוכבי ם התרקים‪,‬‬

‫‪5‬‬ ‫אל המיסים הלו ח מי ם מקרוב‪ ,‬ו ה הי פ מולגי ם‬
‫ן ‪.‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫זו‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־ •‬

‫שותי החלב‪ ,‬ואל הי שרים באד ם‪ ,‬האביי ם‪.‬‬

‫ז ‪• • -‬‬ ‫׳‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪• 7 1 -‬‬ ‫* ‪•/ :‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫אל טרויה חדל ל ה טו ת את עיניו ה מ פי צו ת אור‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫־ ‪■ :‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ן ־‬ ‫ז־‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫?‬

‫כי לא חשב בלבו ש א ח ד מ בני־ ה א ל מו ת‬

‫ז‪•/‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫ילך ויציע עזרה לטרוינים או לדנאים‪.‬‬

‫‪ -----‬־ •‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫‪7 17‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫‪ -‬״‪1‬‬

‫‪10‬‬ ‫אך ה שליט מךעיד הארץ לא עצם עין‪,‬‬

‫אלא תמה י שב וצפה בקרב וב ק טל‬
‫‪7 1‬‬
‫* *‪•.‬‬
‫־‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪ •• 7‬־ ‪ 7‬־‬ ‫*‪7‬‬
‫־‪.‬‬

‫על הגבוהה בפסגו ת סמוס המייעדת‬

‫‪77‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪: * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ י‬

‫בתרקיה‪ .‬שם נגלה לעיניו כל ש ט ח אידה‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪ :‬־ ‪71:‬‬

‫ונךאו עירו של פףיאמוס וספינו ת האכאים‪.‬‬

‫‪15‬‬ ‫שם ישב בצאתו מהים‪ ,‬ו ח מ ל על האכאים‬
‫ז ‪ -‬־ •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫' ‪7 :‬‬ ‫״•־ ‪7‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הנכנעים לטרוינים‪ ,‬כועס ורותח על זאוס‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•״‬ ‫‪:‬‬ ‫•׳‬ ‫׳‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־״ ‪• 7:‬‬

‫מיד מההר ה מסלע הוא ירד ברגלים‬

‫‪ :‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪7‬־‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫* ‪7 7‬‬
‫*‬ ‫־‪7‬‬

‫ממהרות‪ .‬נרעדו ההרים הרמים והיער‬

‫‪ --------:‬־‬ ‫•‬ ‫‪77‬‬ ‫••' ‪* 7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪:‬‬

‫תחת ת לי ה אל מו ת של פוסידוץ הפוסע‪.‬‬

‫‪0‬‬ ‫צעד שלושה צעדים וברביעי הגיע ליעד‪,‬‬
‫• • ־ ־ ־ ־ *‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫איגאי‪ ,‬שבה נבנה ארמונו הנודע בעמקי ים‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1•* 1 * 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫* ‪7 1‬‬ ‫••* ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־ ! ־‬

‫בית נוצץ בזהב‪ ,‬וע מיד בפני הרס לנצח‪.‬‬

‫­‬ ‫‪/ 7‬י‬ ‫*‪*/ '.‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫י‬ ‫••‬

‫בא ורתם לרכבו את סוסיו נחו שי הרגלים‪,‬‬

‫‪ 7‬־ ‪ :‬־•‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫שיר שלו שה־ע שר‬ ‫‪310‬‬

‫מהי רי מ עו ף‪ ,‬ר ע מ ת ם ז ה ב ה וגול ש ת‪.‬‬

‫*‬
‫* *‪.‬‬
‫״‪.‬‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫‪\ :‬‬ ‫ז‬ ‫ן־ ז‬ ‫‪ ,‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫*‬

‫לב ש בג די ז ה ב ל גו פו ו א חז בי דו שוט‬
‫‪:‬ד‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז ־‬

‫זהב‪ ,‬מ ע צ ב הי ט ב‪ ,‬ע ל ה ע ל רכבו ונהג בו‬

‫‪ 1:‬־‬ ‫י ‪1‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪....‬‬ ‫\ ד‬ ‫נ‬ ‫׳‬ ‫ד ד‬

‫מ ע ל הגלי ם‪ .‬י צ או מ מ ח בו א יצורי המים‪,‬‬

‫י‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫‪...‬‬

‫לא ט עו בז הו ת אדונ ם‪ ,‬ו פזזו מ סביב לו‪.‬‬

‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫• ן‬ ‫‪9‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־־‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫ד‬

‫עלז גם הים ונ פ ת ח‪ ,‬ו ת ז ף ה צ מ ד קדימה‬

‫בעדינו ת‪ ,‬וציר ה א רד לא נרטב כלל מתחת‪.‬‬
‫־‬ ‫• ־־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‪5‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־־‪:‬־•‬

‫כך נ ש או הו סו סיו ה מ ד לגי ם אל ספינות האכאים‪.‬‬

‫יש מערה ר ח ב ה ב ע מ קי הים‪ ,‬היא באמצע‬
‫‪ : ••• :‬־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ד‬ ‫‪1•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־ ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬דד‬ ‫••‬

‫הדרך בין טנדו ס ו־אימברוס המסלעת‪.‬‬

‫שם עצר את סו סיו פו סי דון מז עז ע הארץ‪,‬‬
‫שחררם מהעיל‪ ,‬ופזר לפני ה ם מזון אלמות‬
‫שיל חכו‪ ,‬האת רגליה ם אסר בכבלי פז‬
‫שאין להתיר ול שבר‪ ,‬כדי שי מ תינו לבטח‬
‫עד שוב אדונם‪ .‬ו אז הלך אל מ חנ ה האכאים‪.‬‬
‫ז ־ ־ •‬ ‫־ ‪:‬־ ••‬ ‫•••‬ ‫ד ‪1-‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪5‬־‬

‫אך ה ט רו עי ם‪ ,‬מ ק בצי ם כ שלהב ת או סער‪,‬‬

‫הלכו אחרי ה קטו ר בן פךי א מוס בלהט ללא גבול‪,‬‬
‫צודחים‪ ,‬שואגי ם‪ .‬הם קוו שספינות האכאים‬
‫יפלו בידם‪ ,‬ו שם הם י מי תו את כל גבוריהם‪.‬‬
‫*‪..‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ד•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬דד‬ ‫• ‪:‬‬

‫אך פוסידון‪ ,‬ה אל ה חו ב ק ו מךעיד את הארץ‪,‬‬

‫עלה מע מ ק הים ן עו ד ד את האךגיאים‪,‬‬
‫במךאה ו ב קול לא נל א ה הוא הופיע כקלכס‪.‬‬
‫ראשית דבר אל האיאסים‪ ,‬צ מ אי קרב השנים‪:‬‬
‫״שני האיאסים‪ ,‬אתם תצילו את חיל האכאים‪,‬‬
‫אם תזכרו בגבורה‪ ,‬ולא ב אי מ ה מקפיאה לב‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫־ ‪ * 1:‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ן‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ד ‪:‬‬

‫בקטע אחר איני פו ח ד מ ע צ מ ת הטרוינים‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ז•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•• ד ‪:‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.. -‬‬ ‫‪ 1‬־‬
‫‪• :‬״•‬

‫אם כי רבים על ה חו מ ה הג בו ה ה העפילו‪,‬‬

‫י‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫‪: -‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪• -‬‬

‫את כלם ודאי י ב ל מו האכאי ם חןקי המוקים‪.‬‬

‫אלא שכאן י ש בי פ ח ד נוךא מאיזה אסון רע‪,‬‬
‫כי מנהיגם מטרף‪ ,‬הוא כ מו אש‪ ,‬אותו הקטור‪,‬‬
‫הקרב על הספינות ‪311‬‬
‫‪83-54‬‬
‫המתפאר שהוא בנו של זאוס כביר הכוח‪.‬‬
‫‪55‬‬ ‫טוב שאחד האלים ידבר בלבכם וישפיע‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ • :‬ן ‪...‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫ד •• •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ •/‬־‬

‫שתעמדו בעצמה וגם את היתר תמריצו‪.‬‬

‫‪•:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־•‪••••.‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪- :‬‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ - ...‬־ ‪:‬‬

‫כך תן חי קו הו מהספינות מהירות השיט‪,‬‬

‫על אף תשוקתו‪ ,‬וגם אם האולימפי ןאיץ בו‪.‬״‬
‫דבר החובק ומךעיד את הארץ‪ ,‬ובמטהו‬
‫‪60‬‬ ‫נגע בשניהם‪ ,‬מלא אותם בעצמה ובאימץ‪,‬‬
‫אצל קלות לגופם‪ ,‬מרגליהם ועד לידיהם‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫״‬ ‫‪......‬‬ ‫י‬ ‫ך‬
‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫ז ־‬

‫ובעצמו כעין נץ שנוסק ו ת א ה מהיר כנפים‪,‬‬

‫זה שהמריא ומעל לראש צוק תלול וגבוה‬
‫טס ורודף מעל המישור צפור שנמלטת‪,‬‬
‫‪65‬‬ ‫כך נפרד מהשנים פוסיתץ מךעיד הארץ‪.‬‬
‫שם לב ראשון איאס המהיר בן אואילאוס‪,‬‬
‫ומיד פנה אל איאס בן טלמוץ‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬
‫״איאס‪ ,‬זה אחד האלים א תני האולימפוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪-5‬‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪.‬־־‬ ‫־ ‪ :‬־‬

‫שנדמה לנביא וצוה שנגן על ספינותינו‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫־‬ ‫|‬ ‫••• ז‬ ‫‪ • :‬ד‬ ‫‪ -‬ד•‬ ‫ז‬ ‫••• •‪5‬‬

‫‪70‬‬ ‫אין זה קלכס המפר ש את אותות הכנפים‪,‬‬

‫על פי תכונת צעדיו ורגליו כשהלך מאתנו‬
‫•• • ד‬ ‫‪*-‬‬ ‫ז‬ ‫‪••• :‬‬ ‫! ־ ‪ :‬ז■‬ ‫ד■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ןהיתיו בנקל‪ ,‬הרי האלים נכרים ללא קשי‪.‬‬

‫ואכן‪ ,‬באשר לי‪ ,‬לבי בין צלעותי מעורר בי‬
‫מ‪.‬ךץ גדול אף יותר ל מלח מ ה ותשוקת קרב‪,‬‬
‫‪75‬‬ ‫גם רגלי מתחתי להוטו ת רדי מעליהן‪.‬״‬
‫ןאז איאס בן טלמוץ השיב ואמר לו‬
‫״כך גם אני‪ ,‬מ־י הכבירות אוחזות בחשק‬
‫את חניתי‪ ,‬כוחי מתעורר‪ ,‬ותחתי הרגלים‬
‫ד ‪ : -‬־ •‬ ‫׳ ‪ :‬־ ‪ :‬־ ־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬

‫קופצות‪ .‬אני תאב ואף כיחיד לתפס נשק‬

‫‪80‬‬ ‫מול הקטור בן פ ת א מו ס הנלחם ללא רסן‪.‬״‬
‫אלה היו הדברים שאמרו איש לרעהו‬
‫וי‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫?‬ ‫ד •‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ד‬ ‫••‬

‫בששון לל חי מה שהאל שם בחזיהם‪.‬‬

‫ובינתים חובק הארץ עורר את האכאים‪,‬‬
 ‫שי ר שלו ש ה־ ע ש ר‬ ‫‪312‬‬

‫אלה שנרגעו מאחור ליד ספינותיהם‪.‬‬

‫ד‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫!‬ ‫•\ • ‪1‬‬ ‫•• ;•‬

‫המפרך זרפו איבריהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז״‬
‫•\‬
‫כי מרב העמל‬‫‪ 1‬״‬ ‫י•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ד‬

‫וצער חדר לנפשם כשראו את הטרוינים‪,‬‬

‫י‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫*•••־י‬ ‫▼‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫איך בהמון את החומה הגבוהה הם הציפו‪.‬‬

‫וכשהביטו בהם זלגו דמעות מעיניהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫*•‬ ‫▼‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫ז •\‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬

‫חשבו שלא ינצלו מאסון‪ ,‬אף מרעיד הארץ‬

‫‪1‬‬ ‫ז ▼‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•י ז־‬ ‫• ▼ ‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫▼‬

‫הפלגות ‪1‬ללאו­קשי‪.‬‬
‫־‪\ :‬‬
‫עצמת‬
‫!־‬
‫ועורר את‬
‫‪-‬‬ ‫!‬
‫עבר‬
‫!‪-‬‬ ‫ז‬

‫קרס בא והמריץ את לאיטום ןאת טאוקרוס‪,‬‬

‫את הגבור פנלאוס‪ ,‬את תואס ודאיפירוס‪,‬‬
‫״‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫•\‬ ‫׳‬ ‫•• ״‪•/ -.‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪7‬‬

‫את מריונס ואנטילוכוס‪ ,‬אדוני המלת קרב‪.‬‬

‫‪▼ 11‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־ א‬ ‫״*‬ ‫!־‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫" ‪1‬‬

‫את אלה עודד במלים כנופות שהשמיע‪:‬‬

‫״בושו‪ ,‬לוחמי ארגוס הצעירים‪ ,‬הן בטחתי‬
‫ז ־ ‪• 1‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪1‬־ "‬ ‫׳‬

‫ספינותינו‪.‬‬
‫״‬ ‫‪• 1‬‬
‫להציל דאת‬
‫‪ 1‬־ ״‬
‫ותוכלו‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫שתלחמו‬
‫‪ • 7‬ז‪1‬־‬

‫מצערת‪,‬‬
‫״‬ ‫‪ 1‬־ •‪.‬״‪•/‬‬
‫ממלחמה‬
‫▼‬‫•• ‪7 1‬‬
‫תרתעו‬
‫״ז‪1‬‬
‫אתם‬
‫־‪7‬‬
‫אם גם‬
‫הטרוינים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫יזרח כעת יום ‪7‬שבו ננצח בידי‬
‫ז •‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪1‬א‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫•‪ 1‬־‬

‫תמוה‪,‬‬
‫־״‬ ‫ז‬
‫דבר ‪7‬מה‬
‫־‬
‫לעיני‬
‫‪- -‬‬
‫מתרחש? ‪1-‬נראה‬
‫־ ‪-‬‬
‫זמה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫נוךא‪ ,‬לא חזיתי עד כה שיקרה כך בפעל‪,‬‬

‫שאל ספינותינו באים הטרוינים‪ .‬הם קדם‬
‫ן‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ז •‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫היו כמו אןלות נפחדות‪ ,‬שהן טרף ביער‬

‫לתנים‪ ,‬לנמרים ולזאבים‪ ,‬רצות הנה והנה‬
‫״ ז‬ ‫ז‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫׳ •ד‬ ‫־ ‪• • • 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• •• ! -‬‬ ‫י‬ ‫־ •‬ ‫‪-‬‬

‫לשןא‪ ,‬מלאות חרךה‪ ,‬ואין בהן כלל תאות קרב‪.‬‬

‫כך לפני כן הטרועים לא התכונו לעמד מול‬
‫זרועות האכאים ומול עצמתם‪ ,‬ואפלו לרגע‪.‬‬
‫‪7 1‬־‬ ‫׳ ‪ -‬ן ‪. -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫▼‬ ‫▼ ־ ־ •‬ ‫‪1‬‬

‫עתה הרחק מהעיר הם צרים על ספינותינו‬

‫**‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫עקב חלשת המנהיג ורתיעת אנשינו‬

‫״‬ ‫‪ 1‬־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫•• *‪1 *.‬‬

‫שרבו אתו ומאז אינם מוכנים להגן עוד‬

‫‪1 - 7 1 * 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫*•* ‪7‬‬

‫על הספינות המהירות‪ ,‬כי אם יהרגו לצדיהן‪.‬‬

‫ד‪1‬‬ ‫ויי•‬ ‫‪17-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬

‫אך גם אם על פי האמת האשם אינו אלא‬

‫‪▼ 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪\• ••*1 7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬

‫בן אטראוס‪ ,‬הגבור השליט ברבים אגממנון‪,‬‬

‫הואיל ופגע בכבוד בן פלאוס מהיר הרגלים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־ ‪1‬‬ ‫| •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫הקרב על הספינות ‪313‬‬

‫בכל זאת לא יתכן שבקרב נלחם באןלת מ*‪.‬‬

‫‪115‬‬ ‫מהר נרפא זאת‪ .‬כי לב הטובים מוצא גהה‪.‬‬
‫ואתם‪ ,‬אין זה נאה שתךפו מהעיז ןהלהט‪,‬‬
‫הן אתם המצטינים בצבא‪ .‬ואני לא הייתי‬
‫•‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪•: -‬‬ ‫״ |‬

‫נכנס לקטטה עם אחד שבקרב מפנה ערף‬

‫כי הוא יצור עלוב‪ .‬אך עליכם לבי מלא רגז‪.‬‬
‫‪120‬‬ ‫רכרוכיים‪ ,‬עוד מעט תגרמו באזלת ידיכם‬
‫* ‪.....‬‬ ‫ז ‪- :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• !‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪: -‬‬

‫לכך שיחמיר המצב‪ .‬לכן שכל איש יאמץ לו‬

‫יךאה ומשמעת‪ .‬כי קרב ענקי יפריץ בעוד רגע‪.‬‬
‫הקטוד המיטיב לשאיג נלחם ליד ספינותינו‪,‬‬
‫בכוחו הוא שבר את השער ו־את קורת הבךיח‪.‬״‬
‫‪125‬‬ ‫כך צוה פוסידון ןהמריץ את האכאים‪,‬‬
‫רפלגות חזקות נעךכו סביב שני האיאסים‪,‬‬
‫ארס היה מצטרף ו־לא מוצא בהן דפי‪,‬‬
‫או אתנה המנחה צבאות‪ .‬כי טובי לוחמיהם‪,‬‬
‫י‬ ‫‪.....‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬

‫הנבחרים‪ ,‬חכו לטרדנים ולהקטוד האלוהי‪,‬‬

‫‪130‬‬ ‫חנית לחנית ומגן למגן צופפו בתור חיץ‪,‬‬
‫מגן נסמך למגן‪ ,‬קסדה לקסדה‪ ,‬גבר לגבר‪,‬‬
‫נגעו רעמות השער שעל קדקדי קסדותיהם‬
‫המבהיקות כשהניעו ראשם איש ליד רעהו‪,‬‬
‫ןחפפו חניתות שהונפו בןרועות חדורות עז‪.‬‬
‫‪135‬‬ ‫הם חשבו להישיר ולצעד‪ ,‬והיו תאבי קרב‪.‬‬
‫‪7 1:‬‬ ‫‪....‬‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫׳ ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫הטררנים פךצו בהמון‪ ,‬ןהנהיג אותם הקטור‪,‬‬

‫שואף קדימה‪ ,‬כאבן שמראש צוק מתגלגלת‪,‬‬
‫ממצח מךרוץ עקרה נהר שתפח ממטר חרף‪,‬‬
‫שבר מ ך מו הכביר אחיןה של אבן עקשת‪,‬‬
‫‪140‬‬ ‫והיא מדלגת ועפה ומרעים מתחתיה היער‪,‬‬
‫ז‪---------------‬‬ ‫‪ 1-‬ע‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬־••••‪7 7 : •.‬‬ ‫‪• :‬‬

‫רצה במסלולה בלי לסטות עד שתגיע‬

‫״ ־ •‬ ‫‪:‬־‬ ‫*״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 5‬־‪5‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫אל פני המישור‪ ,‬ו־אז על אף תשוקתה‪ ,‬נעצרת‪.‬‬

‫כך הקטור א מן מה אים שבנקל יפריץ דרך‬
 ‫‪ 314‬שירשלושה־עשר‬

‫עד אל הים בין צריפי האכאים וספינותיהם‪,‬‬

‫דהרגם‪ .‬אולם כשנתקל בפלגות כבחיץ‪,‬‬
‫‪!45‬‬
‫שם נעצר‪ ,‬צמוד אליהן‪ .‬בני האכאים קדמוהו‬
‫דקרו בחרבות ובחניתות כפולות להב‪,‬‬
‫מעליהם‪.‬‬
‫י‬ ‫ן‬
‫י •‬
‫* ד•‬
‫*‬
‫מבהל דנסוג‬
‫נ ז י‬
‫הדפו אותו‪ ,‬גוהוא‬
‫זן‬

‫ואז הוא קרא בקולו הפולח אל הטרוינים‪:‬‬

‫״טרדנים‪ ,‬ליקיים‪ ,‬דךתים‪ ,‬לוחמים בטוח צעד‪,‬‬
‫‪150‬‬
‫עמדו‪ ,‬לא לזמן רב ?עצרו אותי האכאים‪,‬‬
‫אם כי נערכו ממש כחומה‪ .‬אולם הם לבטח‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ד‬ ‫״‬ ‫זי‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫עזיו‬

‫עוד יךתעו לפני חניתי‪ ,‬אם אכן מאיץ בי‬

‫הנעלה באלים‪ ,‬בעלה כבד הרעם של הרה‪.‬״‬
‫‪155‬‬
‫כך הוא אמר‪ ,‬ועורר בכל איש אמץ וכוח‪.‬‬
‫וביניהם שואף לגדולות הלך דאיפובוס‬
‫בץ פריאמוס‪ ,‬אחז במגן המעגל בךיוק רב‪,‬‬
‫סוכך מלפנים על עצמו ופסע קל רגלים‪.‬‬
‫כון והטיל מריונס את חניתו הזוהרת‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫*!ו ע‬ ‫־‬ ‫ג־ *‬ ‫זי‬ ‫״‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫*‬ ‫‪*• 2‬‬ ‫• ״‪1‬‬

‫‪160‬‬ ‫ולא החטיא‪ ,‬פגע במגן המעגל בדיוק רב‪,‬‬

‫׳‬ ‫ן‪-‬‬ ‫;•‬ ‫*‪ \ 1‬ז‬ ‫* ז ‪1-‬‬ ‫'ד־־‬ ‫ז י‬ ‫!‬

‫מעור פר‪ ,‬אך לא ד!ךר לגמרי‪ ,‬הךבה לפני כן‬

‫מוט החנית הארך נשבר בבסיסו‪ .‬דאיפובוס‬
‫•‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫־ ז־ •‬

‫הךחיק את מגן העור מעליו‪ ,‬לבו נמלא פחד‬

‫מחנית מריונס הלוחמני‪ .‬אולם בינתים‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬־ ‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪1-‬‬ ‫״ ‪2‬־ •‬

‫‪*65‬‬ ‫אל חבורת אנשיו נסוג הגבור אחוז זעם‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪2‬־‬ ‫‪• -‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־ ד‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫זו‬

‫על נצחון שהחמיץ ועל חניתו הנשבךת‪.‬‬

‫ואז הלך אל צריפי האכאים וספינותיהם‬
‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪• 2‬‬ ‫זו‬ ‫ז ־־ ‪1‬‬ ‫‪■ 2‬ז‬

‫להביא חנית ארכה שהשאירה במחסהו‪.‬‬

‫‪ :‬־ ־•‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫‪2‬־ *‬ ‫ז *‬ ‫‪1‬‬

‫השאר נלחמו‪ ,‬ועלתה צעקה שאיננה שוככת‪.‬‬

‫•י* ז‬ ‫יי ~‬ ‫‪■ 7‬זי‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7 2 7‬‬ ‫' ‪1‬‬ ‫♦ ‪-2 2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫־‬

‫‪170‬‬ ‫ואז טאוקרוס בן טלמון ראשון הרג גבר‪,‬‬

‫בן מנטור העשיר בסוסים‪ ,‬הלוחם אימבףוס‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫י\‬ ‫*‬ ‫•\‬ ‫י‬

‫בפדיון‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫גר ן ״ ־‬
‫האכאים הוא ‪7‬‬
‫בני ‪ - 7‬־ •‬
‫שבאו ‪•• 2‬‬
‫לפני זו ‪7‬‬
‫* ‪ 1‬״‬

‫ואשתו ממזךה של פריאמוס‪ ,‬מדסיקסטה‪.‬‬

 ‫הקרב על הספינות ‪315‬‬ ‫‪202‬‬

‫אך כאשר בספינות הקמורות נחתו התאים‪,‬‬

‫‪175‬‬ ‫הוא שב אל איליוס והצטין בין הטרועים‪,‬‬
‫פריאמוס כבדו כאחד מבניו‪ ,‬ובביתו גר‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪7 7‬‬ ‫‪7 •.* :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫* *‬

‫בן טלמוץ בחנית ארכה מתחת לאזן‬

‫דקרו‪ ,‬החזיר את נשקו‪ ,‬והאיש השתטח‪,‬‬
‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•/‬‬ ‫' • • • ‪• :‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫כמו עץ מילה בפסגת הר הצופה לכל עבר‪,‬‬

‫‪180‬‬ ‫שנכרת בארד‪ ,‬ומביא את עליו הרכים אל הקרקע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪1- : 1‬‬
‫־ ־‬ ‫ד‬ ‫ז־ •‬ ‫ז ז‬ ‫‪•/‬‬ ‫•• •‬ ‫׳‬ ‫ז ז ז‬ ‫*‪:••.‬־‬

‫כף נפל‪ ,‬וכלי הארד המקשט צלצלו על הפגר‪.‬‬

‫ד ד‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫טאוקרוס דלג‪ ,‬להוט להסיר מעליו את הנשק‪.‬‬

‫אך הקטור‪ ,‬כשאץ‪ ,‬הטיל את חניתו הזוהרת‪.‬‬
‫וזה מחנית הארד חמק במעט‪ ,‬כי ראהו‪,‬‬
‫*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־ ‪1‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫•• ד •‬ ‫‪•••:‬‬

‫‪185‬‬ ‫ונפגע אמפימכוס בץ קטאטוס‪ ,‬נכד אקטור‪,‬‬

‫ברגע צאתו אל הקרב ננעצה החנית בחזהו‪,‬‬
‫וכשנפל ונחבט צלצלו על גופו כלי הנשק‪.‬‬
‫•ז ד ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪:•.*:‬־־‬ ‫! ••• ‪ 7‬־‬

‫הקטור זנק להסיר מראש הגבור אמפימכוס‬

‫את קסדת הארד שעל הרקות היטב מסוככת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫* ־‬
‫*‪.‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪ 11‬־‬
‫־‬

‫‪190‬‬ ‫ואז איאס שלח את חניתו הזוהרת אל הקטור‬

‫!‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ! ־‬ ‫‪7 5‬‬

‫העט‪ ,‬אבל בבשרו לא נגע‪ ,‬כי לגמרי כסהו‬

‫* ‪7‬‬ ‫*‬
‫‪ 1‬־ !*‬ ‫‪ 7‬־ ״ •‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬

‫הארד הנורא‪ .‬רק הלם בטבור המגן‪ ,‬ובכוח‬

‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫* ‪ |" 7‬׳‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪777‬‬

‫גדול הדפו‪ .‬והקטור נסוג אז אחורה מעבר‬

‫״״*״‪/‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪5‬־‪! 7 * 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫לשתי הגופות‪ ,‬שאותן מזיד גךרו האכאים‪.‬‬

‫‪195‬‬ ‫סטיכיוס ומנסתאוס האלוהי‪ ,‬ראשי האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. - - 7‬‬ ‫••‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫‪*.•!7‬‬ ‫‪•.*17 7‬‬

‫הביאו אל מחנה האכאים את אמפימכוס‪,‬‬

‫ושני האיאסים‪ ,‬עזים‪ ,‬נזעמים‪ ,‬את אימבריוס‪.‬‬
‫ו ז י‬ ‫‪*7‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‪7:‬‬ ‫‪• -‬׳‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כשני אריות שחוטפים מכלבים חדי שנים‬

‫• ‪•-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ג ‪• 7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫עז‪ ,‬ונושאים את טךפם אל סבך שיחי חירש‪,‬‬

‫‪200‬‬ ‫אוחזים בה בלסתותיהם מעל פני הקךקע‪,‬‬
‫כך שני האיאסים הלוחמניים הרימוהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫*‪••/‬‬ ‫‪1‬־ ‪• • 7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‪* - 1‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪17‬‬

‫פשטו את נשקו‪ ,‬ובן אואילאוס בזעם קצץ את‬

 ‫‪ 316‬שירשלושה־עשר‬
‫‪203‬־״נ‪:‬‬
‫ראשו מעל צואת הענג בגלל אמפימכוס‪*,‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫זו‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫־‬ ‫״‬

‫והשליכו מתגלגל ככדור בין המון הרגלים‪,‬‬

‫עד שהגיע לשכב בעפר לפני רגלי הקטור‪.‬‬
‫ח‬ ‫זי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫״ *‬ ‫זי‬

‫צסי‬
‫ןאז פוסיתן חש שלבו מתרתח בזעם‬
‫על כד שנכדו נהרג באימי שדה הקטל‪.‬‬
‫־ זו‪ 1‬זי‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫זו ז ז ו ־‬ ‫זו זו ‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫והוא הלך ליד צריפי האכאים וספינותיהם‪,‬‬

‫י‬ ‫ץ‬ ‫♦‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ן י‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫? ־‬ ‫*‬

‫עודד את התאים‪ ,‬רזם מצוקה לטתינים‪.‬‬

‫איתמנאוס הנודע בחנית שם נתקל בו‪,‬‬
‫י‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪1 -‬־ •‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫זי זו‬
‫‪210‬‬
‫הוא אז נפךד מזיךיד שזה אך פרש מהקטל‪,‬‬
‫איש שלפני כן נפצע בשקע בןכו מארד חד‪.‬‬
‫רעיו נשאוהו‪ ,‬והוא לאחר שצוה לטפל בו‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•ז‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ן ?‬ ‫ז‬ ‫״‬

‫על הרופאים‪ ,‬הלך אל צךיפו‪ ,‬עדין כמה‬

‫‪215‬‬
‫להלחם‪ .‬השליט מרעיד הארץ אמר לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז ־‬ ‫י‬ ‫זז•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫נךמה בקולו לבנו של אנדרימון‪ ,‬לתואס‪,‬‬

‫זה שמלך על האיטולים ברחבי פלאותן‬
‫‪1‬‬ ‫זי‬ ‫*‬ ‫* ־ ‪ :‬־ * •‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫זו‬ ‫זו‬

‫ובקלידון התלולה‪ ,‬וכאל בני עמו הוקירוהו‪:‬‬

‫לאן ­פסו‬ ‫כרתים‪,‬‬
‫״ * •‪ 1‬ו‬
‫יועצי בני‬
‫ז ״ *״ •‬ ‫‪:‬־ ״‬
‫בחיר‬ ‫״איתמנאוס‪,‬‬
‫‪ 1‬ז •‬ ‫זו ע‬

‫‪220‬‬ ‫האיומים שאימו האכאים על הטרוינים?״‬

‫ד*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז•‬ ‫•‬ ‫■ז•‬

‫ומנהיג בני כרתים‪ ,‬איתמנאוס‪ ,‬השיב לו‪:‬‬

‫•‬ ‫־•‬ ‫זו זו‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ן ••‬ ‫‪••1‬‬ ‫ז •‬ ‫־‬

‫חלה‬
‫זד‬
‫אינה‬
‫‪-‬ד‬
‫האשמה‬
‫‪1‬‬‫ד ‪ -‬ז־‬
‫עיני‬
‫• ־‬
‫•‬
‫לפי‪:‬ראות‬ ‫״תואם‪,‬‬
‫־ ‪• : ,‬‬

‫על איש‪ .‬הן כלנו יודעים כיצד לנהל קרב‪.‬‬

‫‪1‬ז‬
‫ז‬ ‫‪—:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫\ ד‬ ‫••‪1‬‬

‫אין בינינו גבר מוג לב ואין איש שבמרך‬

‫‪225‬‬ ‫נכנע וחומק מהקרב הקשה‪ .‬ככה לבטח‬
‫­‬ ‫ד •‪.‬ו‬ ‫ז ד‬ ‫־ ד‪ 1‬־‪.‬־‬ ‫‪ 1:‬ד‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫• ז ד‬

‫נאה ורצוילאל העליון בכוחו‪ ,‬לבן קרונוס‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫ז •ו ‪1: 1‬‬ ‫׳‬ ‫!‬ ‫ד ו ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז••‬ ‫זד‬ ‫ד ז•‬

‫שהאכאים יפלו ללא זכר התזק מחוף אךגוס‪.‬‬

‫תואם‪ ,‬הואיל והיית תמיד איתן בשעת קרב‪,‬‬
‫והיית מפציר בכל מי שגלה אזלת יד לעיניך‪,‬‬
‫ן׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ד ז‬ ‫ד‬ ‫•ו •‬ ‫•‬ ‫• ז ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד •‬ ‫ז‬

‫‪230‬‬ ‫אל תותר גם עכשו‪ ,‬ודאג להאיץ בכל גבר‪.‬״‬

‫זו ע‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ז •‬ ‫ז ־‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪•• -‬‬ ‫ז‬

‫אמפימכוס היה בנו של קטאטוס‪ ,‬אחד המוליונים‪ ,‬בני פוסיידון‪ .‬אקטוו ח'ה‬ ‫*‬
‫אביהם הרשמי‪.‬‬
 ‫הקרב על הספינות ‪317‬‬ ‫!‪260- 23‬‬

‫ואז בת שובה פוסידון מךעיד הארץ אמר לו‪:‬‬

‫״אידומנאוס‪ ,‬טוב שהאיש לא ישוב עוד מטרויה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫■י ׳י‬
‫*‬

‫אלא שכאן ישאר וימציא לכלבים שעשוע‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫?‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* ־‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ע▼‬ ‫ז‬ ‫ד‬

‫כל מי שהיום מךצון יו־תע מהקרב באזלת זיד‪.‬‬

‫‪235‬‬ ‫קום‪ ,‬קח את נשקף‪ ,‬בוא לכאן‪ ,‬טוב שיחד‬
‫נפעל‪ ,‬ואולי גם כשנים נביא איזו תועלת‪.‬‬
‫אפלו גברים עלובים מצטינים כשהם ‪.‬יחד‪,‬‬
‫ושנינו נדע להאבק גם עם אמיצי לב‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ולעבר ע מל בני אדם אותו אל שב‪.‬‬
‫ז‬ ‫•*‬ ‫ז ז‬ ‫ו ״‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪•• • *• :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ד י‬

‫‪240‬‬ ‫ןאידומנאוס‪ ,‬כששב אל צךיפו הבטוח‪,‬‬

‫לבש את נשקו הנאה‪ ,‬לקח שתי חניתות‪,‬‬
‫״‬ ‫ן‪. -‬‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫״‬ ‫ז ־‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫ויצא דומה לברק ש או חז בידו בנו של קרונוס‬

‫!‪1‬‬ ‫*••‬ ‫‪:‬‬ ‫נ ד‬ ‫••‬ ‫זי‬ ‫י‬ ‫ז ז‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫ומנופף מעל פסגתו המאיךה של אולימפוס‪,‬‬

‫מאותת לבני האדם‪ ,‬ו א שו מאירה וזוהרת‪.‬‬
‫‪......‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫ד ז־ ז־‬ ‫• ‪•• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪245‬‬ ‫כך כשרץ לדרכו האיר הארד מעל חזהו‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫והנה פגש אותו‪.‬רכבו ה ח סון‪ ,‬מךיונס‪,‬‬

‫עוד ליד הצריף‪ .‬את חנית הארד בא לקחת‪,‬‬
‫ואידומנאוס רב ה ע צ מ ה פנה ואמר לו‪:‬‬
‫—‬ ‫‪ 1‬־ד‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫~‬ ‫•‪••••.‬‬ ‫‪• :‬‬

‫״מךיונס‪ ,‬בן מולוס‪ ,‬רעי ה א הוב‪ ,‬קל הרגלים‪,‬‬

‫‪250‬‬ ‫למה הגעת לכאן‪ ,‬ופר שת מקרב ומקטל?‬
‫האם נפצעת‪ ,‬ן א תה מ ת ענ ה מל ה ב של רמח?‬
‫או באת אלי ב איזו שלי חו ת? אני‪. ,‬יש לי חשק‬
‫להלחם‪ ,‬לא ל שב ת בין הצריפים ללא מע ש‪.‬״‬
‫ואז מריונס ב ת בונ תו ה שיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫<‬ ‫•‬ ‫•״‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪255‬‬ ‫״אידומנאוס‪ ,‬יועץ בני כרתים נ חו שי הכתינת‪,‬‬

‫אני בא ל ק ח ת חני ת ש או לי נ שאךה בצריפיך‪,‬‬
‫כי שברתי את זו ש ב ה ע ד ע ת ה ה ש ת מ ש תי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬־‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־••‬ ‫•••‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬

‫תוך פגיע ה ב מגן ד אי פו בו ס הג א בעז נפ ש‪.‬״‬

‫ו מנ היג בני כר תיס‪ ,‬אי דו מנ או ס‪ ,‬ה שיב לו‪:‬‬
‫‪260‬‬
‫״תמצא חני תו ת א ח ת וע שרי ם‪ ,‬א ם‪.‬י ש לף צרך‪.‬‬
 ‫‪ 318‬שירשלושה־עשר‬

‫נשענות בצריפי אל הקיר המבהיק שבפתח‪,‬‬

‫׳‬ ‫י ־‬ ‫*‬ ‫■י‬ ‫•‬ ‫־ ־־ * *‬ ‫‪• -‬י‬ ‫‪•/‬‬ ‫*‬ ‫* ‪•1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬

‫הן שללי מטרוינים שנהרגו ־ משום שאינני‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ /‬׳ץ ‪ 7‬ו‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫ן‬ ‫‪1-‬‬

‫נוהג לעמד וללחם באויבי ממרחק רב‪.‬‬

‫י ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ י‪.‬־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫; • ‪1‬‬ ‫‪ -‬ן‪-‬‬

‫לכן‪.‬יש לי כאן חניתות ומגנים קמוו־י בטן‪,‬‬

‫קסדות ךשך־ירנות מן־היבים מפיצי נגה‪.‬״‬
‫‪265‬‬
‫ואז מריונס בתבונתו השיב ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫**•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫״‬ ‫־• ‪1‬‬ ‫* ‪7‬‬

‫״גם בצריפי ובספינתי השחורה יש שלל רב‬

‫*‬ ‫‪77‬‬ ‫*•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫• ‪• :‬‬

‫שנלקח מטתינים‪ ,‬אף אין הוא קרוב כלי לקחת‪.‬‬

‫הן גם אני‪ ,‬כך אטען‪ ,‬את ג מ ר תי לא שכחתי‪,‬‬
‫‪270‬‬ ‫אלא מ מ צ ב מולוץ בקרב המקנה שם לגבר‬
‫בכל עת כאשר מריבת לוחמים מתעוררת‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫* *‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫ן*‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪1‬־‬ ‫~‬ ‫‪7 :‬‬

‫בין האכאים נחושי הכתינת אחר לא ןשים לב‬

‫ללחימתי‪ ,‬אך דומה שאתה מנסה ויודע‪.‬״‬
‫ומנהיג בני כרתים‪ ,‬אידומנאוס‪ ,‬השיב לו‪:‬‬
‫‪275‬‬ ‫״אני מכיר את טיבך כג מ ר‪ ,‬ולמה נזכיר זאת?‬
‫אלו ליד הספינות היו אוספים את בחירינו‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן •‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫לשם מארב‪ ,‬שבו ביחוד נכר עז של גבר‪,‬‬

‫׳‬ ‫״ ‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬

‫ומתגלה אם איש הוא פחזץ או נחן באימץ‪,‬‬

‫משום שמוג לב עורו משתנה מצבע לצבע‪,‬‬
‫‪280‬‬ ‫ולבו בקרבו לא נשלט כדי שישב בלי לנוע‪,‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ...‬״‬ ‫ן••‬ ‫• ‪7 8‬‬ ‫‪: 1* 8‬‬ ‫! *‬

‫׳‬
‫הוא עצבני ומזיז משקלו מרגל לרגל‪,‬‬
‫‪7 7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫‪17 1‬‬ ‫•* *‬ ‫־ ‪ 7 1‬־‬

‫דפק לבו הולם בחזה כשהוא חו שב על‬ ‫‪••• 1‬‬ ‫‪.* 7 */‬י‬ ‫•*‬ ‫־‬ ‫*‪.‬־ ‪1‬‬

‫רוחות הכליה‪ ,‬ובפיו נוקשות השנים ברעש;‬

‫­‬ ‫ו ­‬ ‫!ן‬ ‫ן‪.‬‬ ‫׳‬ ‫זז‬ ‫־‪1‬‬

‫אך צבע עורו של אמיץ הוא יציב‪ ,‬ובפחד‬

‫‪285‬‬
‫אץ הוא מגזים מאז שישב לארב בסתר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7 " 7‬‬ ‫‪717‬‬ ‫*‬ ‫‪77‬‬ ‫•* ‪7‬‬ ‫‪* 1 -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬

‫הוא מתפלל שנדד ישתתף בקרב שאינו חס ‪-‬‬

‫גם שם לא יבזו את עזך או את חזק ידיך‪.‬‬
‫י‬ ‫‪77 1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ‪11‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫כי אלו היית בשעת עמלך נפגע ופצוע‪,‬‬

‫״״‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪1‬־ ‪1 1 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫׳‬ ‫*‬

‫איש לא הןה פוגע בך בגבך או מגרף‪,‬‬

‫‪290‬‬
‫אלא הןה נועץ את נשקו בחזך או בבטן‪,‬‬
‫הקרב על הספינות ‪319‬‬

‫כשמול לוחמי החלוץ היית להוט להגיע‪.‬‬

‫אבל בוא‪ ,‬אל נעמד ונפטפט ב ע דן זה‬
‫במו ילדים‪ ,‬כי עוד יגנו את שנינו ברגז‪.‬‬
‫לך אפוא אל הצריף ובחר בחנית רבת כוח‪.‬״‬
‫‪295‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬וכמו ארס האל המהיר‪ ,‬מריונס‬
‫•• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ -‬־‪1‬‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ז•‬ ‫‪17‬‬

‫לקח חנית ארד ושב מהצריף כעבר רגע‪,‬‬

‫ולהוט להלחם הלך אחר אידומנאוס‪.‬‬
‫וכמו ארס אסון האן־ם היוצא לערך קרב‪,‬‬
‫ופחד‪ *,‬בנו החןק העשוי ללא חת‪ ,‬מלוהו‪,‬‬
‫‪300‬‬ ‫זה שמניס ואפלו לוחם שנחן בקר רוח‪,‬‬
‫מתרקןה הם מצטךפים עם נשקם אל האסירים ‪,‬‬
‫או אל הפלגיאים הנועזים‪ ,‬אך אינם מטים אזן‬
‫לתחנונים‪ ,‬ומקנים גדלה לאלה או לאלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪*.*••:‬‬ ‫ז‬ ‫‪•1‬‬
‫‪: -‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬־‬

‫כך מנהיגי הצבאות מריונס ו אי ת מנ או ס‪,‬‬

‫‪305‬‬ ‫הלכו אל הקרב וקסדות ארד נוצץ לראשיהם‪.‬‬
‫ראשון מךיונס פנה אל חברו ואמר לו‪:‬‬
‫״הגד‪ ,‬בן דאוקליון‪ ,‬היכן תךצה לטל חלק‬
‫במלחמה? בימין מערך הצבא‪ ,‬או באמצע‪,‬‬
‫או מצד שמאל? כי בעיני רוקא שם האכאים‬
‫‪310‬‬ ‫אופי השער כושלים בקרב וזקוקים לסיוע‪.‬״‬
‫ומנהיג בני כרתים‪ ,‬אי ת מנ או ס‪ ,‬השיב לו‪:‬‬
‫״יש אחרים שיגנו על הספינות שבאמצע‪,‬‬
‫שני האיאסים‪ ,‬וטאוקרוס הטוב מכל האכאים‬
‫בקשת‪ ,‬והוא מצטין גם בקרב מטויח צעד‪.‬‬
‫‪315‬‬ ‫אלה את הקטור בן פריאמוס יוכלו להשביע‪,‬‬
‫גם אם הוא כמה לקרב‪ ,‬ן־כוחו מעל ומעבר‪.‬‬
‫גם אם הוא תאב לחימה ימצא הךבה קישי‬
‫לגבר על עצמה וזרועות כבירות של שני אלה‬
‫י ״‬ ‫*‬
‫*•‬ ‫־*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 : 7 7‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫* ביוונית ״פובוס״‪ .‬לפובוס יש מובן שקשור למנוסה‪.‬‬

 ‫‪ 320‬שירשלושה־עשר‬

‫ולשלח אש בספינות‪ .‬אלא אם כן בן קררברס‬

‫ישליך אל הספינות המהירות לפיד אש יוקדת‪.‬‬
‫מד‬ ‫״‬ ‫־ •‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫‪• *-‬‬ ‫•\‬ ‫‪1 * 1 -‬‬

‫איאס הגדול בן סלמון לא יסוג מאף גבר‬

‫שהוא בן־תמותה ונזרן מתבואתה של דמטר‪,‬‬
‫~‬ ‫•\‬ ‫ז ז‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז*‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•\‪1‬‬ ‫•\‬

‫איש שארד או אבנים עצומות ישברוהו‪.‬‬

‫* ‪: 1‬‬ ‫ז־‬ ‫‪ -1‬ד •‬ ‫זז‬ ‫•\‬ ‫*‬

‫אף מאכילם מוחץ הגברים בקרב מטוח צעד‬

‫הוא לא יסוג‪ ,‬אולם בריצה אין מהיר מאכילם‪.‬‬
‫אז קח את שנינו לשמאל הצבא כדי שעוד רגע‬
‫ז*‬ ‫זד‬ ‫ז־‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪- 1‬‬ ‫זי‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫נדע אם נתן תהלה לאחר‪ ,‬או אחר יתן לנו‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬וכמו ארס האל המהיר‪ ,‬מריונס‬
‫‪-‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫־ ז •‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫־••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ז‬

‫הוביל עד בואם לאגף בצבא כפי שהורה לו‪.‬‬

‫ז‬ ‫זו‬ ‫‪•:‬‬ ‫־ ז ז‬ ‫ז ‪1—1‬‬ ‫ז‬

‫והם כשראו את אידומנאוס העז כשלהבת‪,‬‬

‫אותו ואת רכבו עם נשקם המעצב בחן‪,‬‬
‫זה אל זה קךאו בהמון‪ ,‬תצאו ןהקיפוהו‪.‬‬
‫וליד קצה הספינות פרצה לחימה מבלבלת‪.‬‬
‫‪ :‬זי זי‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- 1:‬‬ ‫‪- :‬‬

‫כמו סופות דוהרות במשבי רוח שורקת‪,‬‬

‫ביום שבו אבק בעביו נערם על כל דרך‪,‬‬
‫זר ‪1‬‬ ‫זו‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫זו*•••ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז ‪1‬‬

‫ןהאבק מתעךבל לענן כשהן נושבות‪.‬יחד‪,‬‬

‫כך במהומה נלחמו ובנפשם רוחש יצר‬
‫•״ זו‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪: :‬־‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫להדחק בהמון ןלשחיט זה את זה בארד חד‪.‬‬

‫בכידונים ארכים חותכי בשר אדם שהניפו‬
‫•••***‬ ‫ז ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־\ •‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬

‫סמר שדה הקרב קוטל האדם‪ ,‬סנורו עינים‬

‫־•‬ ‫*‬
‫*‬ ‫\ ‪::‬‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫־ ‪:‬‬ ‫ז־‬

‫מזהרורי הארד שעלה מקסדות שהבהיקו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫• ‪:‬‬ ‫•••זז‬ ‫ז ז ז‬ ‫••‬ ‫• ־ ‪:‬־‬

‫משךיתות שמרקו וממגנים מפיצי אור‪,‬‬

‫כשצעדו בהמון‪ .‬מאוד נחוש לב הוא הגבר‬
‫־ *‪ *.‬זו‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬־‬ ‫ז‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪:‬‬

‫שיעלז למראה קרב כזה ולא יחוש צער‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫זו‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זו ־ י ־‬

‫עם תכניות נבדלות שני בני קרונוס רבי הכוח‬

‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־ ״‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪•• 5‬‬ ‫• ‪ :‬ז‬ ‫ז ‪•:‬‬

‫זיןמו אסונות מכאיבים לגברים עזי הנפש‪.‬‬

‫זאוס ךצה להקנות נצחון לטתינים ולהקטור‪,‬‬
‫לכבד את אכילס מהיר הרגלים‪ ,‬אך בשום אפן‬
 ‫‪321‬‬ ‫ה ק ר ב ע ל ה ס פ י נו ת‬

‫לא התכון שחיל האכאי ם י ש מד לפני איליוס‪,‬‬

‫‪350‬‬ ‫אלא רק דאג לכבוד תטיס ובנה נחו ש הנפ ש‪.‬‬
‫־ י׳‪ ,‬־•־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ד‬ ‫״‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫׳‪ *.‬ז‬

‫ואלו פוסידוץ עבר ועורר את האךגיאים‪,‬‬

‫בא בחשאי מהים האפר‪ ,‬פי התרגז על‬
‫‪-‬‬ ‫ן ‪•• -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫ז‬

‫שהטרוינים גוברים‪ ,‬והיה מל א כעס על זאוס‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪ :‬ד ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אמנם היו לשניהם אותו מו צ א ואותו אב‪,‬‬

‫'‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬

‫‪355‬‬ ‫אך זאוס קדם בלדה והיה החכם מהשנים‪.‬‬

‫• • ־ ‪ :‬־ •‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ז‬ ‫ן‬ ‫״ז‬ ‫־‬ ‫‪ 11‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫לכן נמנע פוסידון בגלוי לעזר‪_ ,‬רק בסתר‪,‬‬

‫דומה לאךם‪ ,‬התמיד לעודד את שורותיהם‪.‬‬
‫כך חבל של סכסוך אלים ו מל ח מ ה בין שוי כוח‬
‫שניהם קשרו בקצוות‪ ,‬ולבל ינתקו או יסירו‬
‫‪360‬‬ ‫מתחו מכל צד‪ ,‬זה שפרק לרבים את ברכיהם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪... 7‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד ‪:‬‬

‫שם אידומנאוס צעק לדנאים‪ ,‬ואף שזךקה בו‬

‫שיבה‪ ,‬הוא זנק בין הטרועי ם ועורר בהם פחד‪.‬‬
‫כי הו־ג את אותדיאונאוס‪ ,‬אורח בטרחה‪,‬‬
‫שמועת ה מלח מה הביאה אותו מקבסוס‪.‬‬
‫• ‪-‬י •״‬ ‫ד‬ ‫•• •‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪365‬‬ ‫האיש בקש את יד היפה בבנות פריאמוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫• ••‪1‬‬ ‫ד•‬

‫קסנדרה‪ ,‬הבטיח מבצע מפאר במקום מהר‪,‬‬

‫שיסלק על כרחם את בני האכאים מטרויה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ : 7‬־ •• ‪1‬‬

‫ופךיאמוס הזקן הנהן‪ ,‬ה ת חיב שיתנה לו‪,‬‬

‫ואכן הוא נלחם כי האמין במה שהבטיח‪.‬‬
‫‪370‬‬ ‫איממנאוס פרן אליו את חניתו הזוהרת‪,‬‬
‫הטיל ופגע באיש שצעד גאה‪ .‬לא עזר לו‬
‫ז ־‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•• •‬

‫שריון האךד שלבש‪ ,‬החני ת ננעצה בו בבטן‪.‬‬

‫בחבטה הוא צנח‪ ,‬והורגו התפאר ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪••7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪ —. -‬ד ד‬

‫״אותריאונאוס‪ ,‬אתה בעיני מברך מכל גבר‪,‬‬

‫‪375‬‬ ‫אם באמת תקים את כל אישר התחיבת‬
‫לפךיאמוס הדךךני כשכר על הבת שהבטיח‪.‬‬
‫גם אנו היינו כמותו מבטיחים ומקימים זאת‪,‬‬
‫•‬ ‫־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫היינו נותנים לך את היפה בבנות בן אטראוס‪,‬‬

 ‫‪ 322‬שירשלושה־עשר‬

‫ומביאים אותה מ א תו ס לך בכלה‪ ,‬לו יצאת‬

‫‪7 x 1‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ז‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪7‬‬

‫אתנו לכבש את איליוס העיר הבנויה לבטח‪.‬‬

‫­‬ ‫‪.• 7‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫*‬ ‫זר‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫אז בוא אל הספינות החוצות ים‪ ,‬ונסדיר את‬

‫זד‬ ‫‪• : *! 1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ג •‬ ‫‪-‬‬ ‫זד‬ ‫‪7‬‬

‫צנין הנשואים‪ ,‬כי אין אנו חותנים חסרי צרך‪.‬״‬

‫כך אמר הגבור אידומנאוס‪ ,‬אחז בו ברגל‬
‫‪ 7‬זד זו‬ ‫׳ ‪- 7‬‬ ‫זי זי‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫וגךרו בשדה הקרב‪ .‬אך בא להגן עליו אסיוס‪,‬‬

‫צעד לפני הסוסים שנשפו בערפו‪ ,‬כשהנער‬
‫‪ - -‬־־‬ ‫זד‬ ‫*‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬
‫*‪7 *.‬‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫• ג •״‬ ‫‪• 7‬‬

‫אוחז המושכות מעכבם‪ .‬רצה אסיוס לפגע‬

‫• ן‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬־‪:‬ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫באידומנאוס‪ ,‬אך הוא הקדימו בחנית ןהכהו‬

‫בגרון מתחת לסנטרו‪ .‬עבר הארד ופלח‪,‬‬
‫* •י ‪-‬‬ ‫‪7X7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*‬
‫‪ 1‬־‪ 5‬׳‬ ‫|‬ ‫־‪7‬‬

‫וזה נפל כאלון‪ ,‬כנפל צפצפה או פארן‬

‫תמיר‪ ,‬שגרעו בהרים נגרים בגרזניהם‬
‫•י‬ ‫• ‪-‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪ 7‬־‬ ‫זד ‪• 7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 7‬‬

‫המשחןים כדי לנצלו כעץ לכלי שיט‪.‬‬

‫כך הוא שכב‪ ,‬שרוע לפני הסוסים והרכב‪,‬‬
‫״‬ ‫זי‬ ‫‪ 7 :‬זי‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז ־‬ ‫‪17‬‬

‫זועק‪ ,‬וחפן בידיו את העפר הספוג דם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫זד ‪7 7‬‬ ‫זי‬ ‫‪77 :‬‬ ‫; ‪ 7‬־‪1‬‬ ‫* ‪1‬‬
‫•‬

‫והרכב אבד את תבונתו‪ ,‬אחוז הלם‪,‬‬

‫׳‬ ‫זד זד‬ ‫׳ ‪1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫זי‬ ‫• ••‬ ‫‪7 :‬־ ‪7‬‬

‫לא מצא עז להטות את הסוסים כדי לברח‬

‫מידי האויב‪ .‬אנטילוכוס העקש בשעת קרב‬
‫שפד אותו בחנית באמצע גופו; לא עזר לו‬
‫שריון הארד‪ ,‬החנית ננעצה באמצע הבטן‪.‬‬
‫וזה התנשם‪ ,‬מרכבו המשבח צנח ארצה‪,‬‬
‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7 >.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•• •‬ ‫י‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬זי‬

‫ואת הסוסים נהג בן נסטור העז‪ ,‬אנטילוכוס‪,‬‬

‫מבין הטרועים אל האכאים חןקי המוקים‪.‬‬
‫האז דאיפובוס קרב מאוד אל אידומנאוס‪,‬‬
‫ובצער על אסיוס הטיל בו את חניתו הזוהרת‪.‬‬
‫וזה מחנית הארד התחמק‪ ,‬משום שהביט בו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬״ ‪1‬׳‬ ‫• !‬ ‫‪77 7‬‬ ‫״ ן‪• -‬‬ ‫״•‬
‫‪•:‬‬

‫והסתתר מאחורי מגנו המעגל בדיוק רב‪,‬‬

‫י‬ ‫| ‪-‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫\‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫״‬ ‫״ ‪1‬־‬ ‫‪:•:‬־*•‬

‫מגן מחפה בארד מבהיק ועשוי מעורות פר‬

‫־‬ ‫••‬ ‫‪7: 1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪77:‬‬ ‫זי‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪7‬‬

‫שנשא‪ ,‬ובו נקבעו שני מוטות למאחז יד‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪: 1:‬‬ ‫׳‬ ‫*‪7 7 •.‬‬

‫תחתיו התכנס‪ ,‬וחנית הארד עפה ממעל‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ־ ־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪777‬‬ ‫־ ן־*‬ ‫‪.. -‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬
‫הקרב על הספינות ‪323‬‬

‫והמגן פלט צליל יבש כאשר התחככה בו‪.‬‬

‫‪410‬‬ ‫אך בידו הכבךה לא לשו־א הטילה דאיפובוס‪,‬‬
‫כי פגע ברועה הצבאות היפסנור בץ היפסוס‪,‬‬
‫בכבד מתחת לסרעפתו‪ ,‬ומיד ברכיו פקו‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪ :‬ז ■‬ ‫• ד‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ז ־ •‬

‫והתפאר מעליו דאיפובוס‪ ,‬צועק בעז מצח‪:‬‬

‫־‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫• • ד ד‬ ‫ד ••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ן‬

‫״לא בלי נקם מוטל אסיוס‪ ,‬הריני מודיע‬

‫־‬ ‫י ‪. . . - ,‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ד ד‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪415‬‬ ‫שבדרכו אל הדס‪ ,‬סוהר המתים הקשוח‪,‬‬

‫ישמח בנפשו כי צרפתי אליו את מלוהו‪.‬״‬
‫כך התפאר‪ ,‬ןהךהב הכאיב ללב האו־גיאים‪,‬‬
‫וביחוד אנטילוכוס הלוחמני הזדעזע‪,‬‬
‫ןהרא‪ ,‬על אף צערו את חברו לא הץניח‪,‬‬
‫‪420‬‬ ‫אלא ךץי נעמד מעליו‪ ,‬אחז במגן וכסהו‪.‬‬
‫ושני ידידים מסורים שחו מעל הפצוע‪,‬‬
‫אלסטור האלוהי ומקיסטאוס בן אכיוס‪,‬‬
‫ואל הספינות החלולות נאנק נשאוהו‪.‬‬
‫ואידומנאוס‪ ,‬כביר וזועם‪ ,‬לא נח וכל פעם‬
‫‪425‬‬ ‫שאף לעטף בלילה שחור את אחד הטרדנים‪,‬‬
‫או בעצמו לההרג כמגן האכאים מהרס‪.‬‬
‫היה איש‪ ,‬בנו של איסיאטס צאצא זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫••• ‪•••:‬‬ ‫־ ‪............................:‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫דד‬

‫הגבור אלקתואוס‪ ,‬שהיה חתנו של אנכיסס‪,‬‬

‫י‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ד‬ ‫‪2‬־‬ ‫ד ד‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־>‬ ‫־‬

‫ונשא את בתו הבכירה‪ ,‬את היפודמיאה;‬

‫־ • • • ד י‬ ‫•‬ ‫‪•.• 9‬‬ ‫ד‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪:‬דד‬

‫‪430‬‬ ‫אביה ואמה הנכבדה בכל לב אהבוה‬

‫ד‬ ‫‪ :‬־ ד‬ ‫••‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫־ • ‪ :‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫בארמון‪ ,‬כי מכל בנות גילה היתה מחוננת‬

‫*‪••••.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7 1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‬

‫בחן‪ ,‬במלאכת זיד ובחכמה‪ ,‬ומשום כך‬

‫נשאה הגבר המעלה ברחבי טרדה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪ :‬־ • •‬ ‫\ •‪.‬׳‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ •‪••.‬״•‬ ‫‪ :‬ד ד‬

‫אך כעת הכריעו פוסידוץ בידי אידומנאוס‪,‬‬

‫‪435‬‬ ‫כשף את עיניו המאירות האת גופו המלא חץ‬
‫שתק‪ ,‬והוא לא ןכ'ל להתחמק או לסגת‪,‬‬
‫אלא עמד כמצבה או כעץ רם צמרת‬
‫• •‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־‬ ‫ד‬ ‫•••‬

‫בלי נוע‪ ,‬והגבור אידומנאוס באמצע חזהו‬

‫ד‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫*•״••*‬ ‫•‬ ‫‪ -‬י ן ‪. -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪ 324‬שירשלושה־עשר‬

‫הכה בחניתו ושבר את שו־יון המתכת‪,‬‬

‫זה שעד כה שמר על בשרו מפני המות‪,‬‬
‫י‬ ‫־ ‪¥7‬‬ ‫• ‪- 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫זי ־‬
‫‪440‬‬
‫ועתה פלט צליל יבש כשקרעהו הלהב‪.‬‬
‫־ ־ ־‬ ‫‪ 1‬ז ז‬
‫! ‪! 7‬‬ ‫‪••7‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪:‬־‪1‬‬

‫האיש נפל ונחבט‪ ,‬בלבו החנית נעוצה עוד‪,‬‬

‫י‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 -‬־ •‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪- : 71‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪• 7‬‬

‫והלב שפעם הרעיד את מוט החנית בקצהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪•• 17 5‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•י‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫* ‪ 7‬־‬
‫*‪.‬‬ ‫| ‪•• -‬‬

‫עד שארס הענקי השבית בחנית את הכוח‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫־ ‪•-1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫*‬ ‫‪ :‬־‪1 • 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫זי‬

‫והתפאר אידומנאוס‪ ,‬צועק בעז מצח‪:‬‬

‫‪445‬‬
‫׳‬
‫״דאיפובוס‪ ,‬האם לא ערכנו עסקה מאזנת‪,‬‬
‫‪77‬‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪. . .‬‬

‫שלושה הרוגים מול אחד?* הרי כך התפארת‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪1‬־‪-‬‬ ‫•י ‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫משגע‪ ,‬בוא גם אתה‪ ,‬התיצב‪ ,‬נערך קרב‪,‬‬

‫ותדע את ערכי‪ ,‬צאצא זאוס שבא לכאן‪.‬‬
‫•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫ע ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪7 71 7‬‬ ‫‪• :7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪ :‬״ ־‬

‫‪450‬‬ ‫זאוס תחלה הוליד לכרתים כמלך את מינוס‪,‬‬

‫ומינוס הוליד בן ללא דפי‪ ,‬את דאוקליון‪,‬‬
‫ודאוקליון הוליד אותי למלך על עם רב‬
‫בכרתים הרחבה‪ .‬וכעת הספינות הביאוני‬
‫׳‬ ‫*‪* ,.‬‬
‫ו‬ ‫־‪* 1‬‬ ‫‪ 7 1‬״‬ ‫‪7 7 17‬‬ ‫• ‪* ••:‬‬

‫להיות לאסון לך‪ ,‬לאביך‪ ,‬ולכל הטרדנים‪.‬״‬

‫‪455‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬ודאיפובוס התלבט בין השתים‪,‬‬
‫האם יסוג ויקח כעמית את אחד הטרדנים‬
‫‪*7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־ ־‬ ‫•״•‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪ *1‬־‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬

‫גבוהי הלב‪ ,‬או יתנסה יחידי בלי סיוע‪.‬‬

‫־‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫•‪:‬־•״•‬ ‫״‬ ‫־ ••‬ ‫••‬ ‫‪.1‬‬

‫כך תהה‪ ,‬וזו הבררה שבחר כטובה מהיתר‪,‬‬

‫* ־ ‪ •/‬זי‬
‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7 •/‬־‬ ‫־ ‪7 •• 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7717‬‬

‫למצא את אעיאס‪ .‬הוא מצאו בהמון‪ ,‬בקצהו‪,‬‬

‫‪460‬‬ ‫עומד‪ ,‬הן תמיד לפריאמוס האלוהי שמר כעס‪**,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•‬ ‫‪17‬־‪•.‬‬ ‫־‬ ‫* ‪ 1‬׳‬ ‫׳־• ‪• 7 1‬‬ ‫״‬

‫כי הוא‪ ,‬על אף גבורתו בין לוחמים לא כבדו כלל‬

‫נגש דאיפובוס ובמלים כנופות פנה ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 7 1 7 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫* *•‬

‫״איניאס‪ ,‬יועץ הטרוינים‪ ,‬עכשו מטל עליך‬

‫* ‪1‬‬
‫‪ 7‬־‪.‬‬ ‫י ‪7‬‬ ‫' ־ ‪7 1‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫*‪1‬‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־! ״‬

‫* אידומנאוס הרג בזה אחר זה שלושה )אותריאונאוס‪ ,‬אסיוס ואלקתואוס(‪,‬‬

‫לעומת היפסנור‪ ,‬האחד שהרג דאיפובוס‪.‬‬
‫‪ *.‬איניאס ואביו אנכיסם היו מבית המלוכה‪ ,‬אך לא מלכו‪ ,‬וייתכן שזו סיבת הכעס‬
‫על פריאמוס‪ .‬ואכן‪ ,‬אחרי נפילת העיר נראה שאיניאס המשיך את שושלת‬
‫מלכי הטרויאנים‪ .‬ראו ההימנון ההומרי לאפרודיטה )‪ ,( 196‬בנספח לאיפיגניה‬
‫באולים‪ ,‬בסדרת שוקן‪.‬‬
‫הקרב על הספינות ‪325‬‬

‫לחלץ את גיסף‪ ,‬אם קרוב מעורר בף רגש‪.‬‬

‫‪465‬‬ ‫אז בוא נחלץ את אלקתואוס‪ ,‬גיסך אשר פעם‬
‫גדל אותך באךמון בימים שהיית עוד ילד‪.‬‬
‫אידומנאוס הנודע בחנית הרגו לפני רגע‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ועורר חמה בלבו של איניאס‪.‬‬
‫בחשק להלחם הוא זיצא אל אידומנאוס‪.‬‬
‫‪470‬‬ ‫אך אידומנאוס לא נס באימה כתינוק ךךי‬
‫אלא חכה כמו בהרים חזיר בר בוטח‬
‫*־ ־‬ ‫ד‬ ‫ן־ •‬ ‫‪:‬־ ז ־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫••• ז‬

‫שמחכה לסיעת אנשים מתקרבת ברעש‪,‬‬

‫בפנה נדחה‪ ,‬מסמר את זיפיו על העדף‪,‬‬
‫זורק זיקי אש מעיניו‪ ,‬מ שחיז שנים‪,‬‬
‫‪475‬‬ ‫להוט להרף את האנשים ואת כלביהם‪.‬‬
‫כך אידומנאוס הנודע בחנית חכה לאיניאס‬
‫שבא לעזרה‪ ,‬וצעק אל חבריו; בלי לסגת‬
‫*‬
‫ז •‪,‬‬ ‫נ•‬ ‫‪:‬־ ״ ז‬ ‫' ‪ 1 1‬־ ‪••• 1‬‬ ‫! ••• ‪ :‬ז‬ ‫־‪.‬־ ד‬

‫הביט אל אסקלפוס‪ ,‬אפראוס‪ ,‬ודאיפירוס‪,‬‬

‫אל מךיונס ואנטילוכוס‪ ,‬שניהם אדוני קרב‪,‬‬
‫‪480‬‬ ‫ובמלים מכנפות עודד אותם שיבואו‪:‬‬
‫זיז‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫\ ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • :‬‬

‫״בואו‪ ,‬עןרו‪ ,‬ידידי‪ ,‬אני לבדי‪ ,‬וחש פחד‬

‫נוךא‪ ,‬כי צועד כנגדי איניאס קל הרגלים‪,‬‬
‫הוא בכוחו הכביר הודג אנשים בשדה קטל‪.‬‬
‫ויש לו גם פ‪.‬רח העלומים‪ ,‬ובו מ_רב הכוח‪.‬‬
‫‪485‬‬ ‫לו רק היינו בני גיל שוה‪ ,‬ועם אותה רוח‪,‬‬
‫‪ -‬י‬ ‫ז‬ ‫‪• : 9‬‬ ‫ז •••‬ ‫•‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ד•‬ ‫\‬

‫מיד אחד מבין שנינו היה בגדלה מנצח‪.‬״‬

‫‪:‬־••־■‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫זז‬ ‫• •• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫• ז‬

‫כך אמר‪ ,‬והם כשרוח זהה לכל איש בחזהו‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫ז ‪..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• : 9‬‬ ‫ז ־‬ ‫ז‪1‬‬

‫עמדו קרובים‪ ,‬משעינים מגנים על כתפיהם‪.‬‬

‫‪.......‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪9‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫ז‪:‬‬

‫ןאיניאס קרא אל חבריו שבצד שמנגד‪,‬‬

‫‪490‬‬ ‫הביט אל אגנור האלוהי‪ .‬דאיפובוס ופדים‪,‬‬
‫שהיו מנהיגי הטרוינים כמוהו‪ ,‬ואחריהם‬
‫ז‬ ‫׳ ‪ 1‬־ ‪1‬־••‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫••• ז‬

‫באו הלוחמים‪ ,‬ככבשים ההולכים אחר איל‪,‬‬

‫־•‬ ‫‪- -‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫שבים ממרעה לשתיה‪ ,‬ולב הרועה אז שמח‪,‬‬

‫ז‬ ‫ז‬ ‫*‪•.‬‬ ‫ז‬ ‫״ ‪ :‬״‬ ‫‪ • :‬ז‬ ‫•‬ ‫ז•‬
 ‫‪ 326‬שיר שלושה־עשר‬
‫‪ 4 9 4‬״ ‪523‬‬

‫כף ב חז ה נ מל א ש מ ח ה גם ל בו של איניאס‪,‬‬
‫*‪•.‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫• ‪1‬‬ ‫זי‪*.‬‬ ‫*‪.‬׳‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪495‬‬
‫כ שראה את ה מון ה צ ב א צו ע ד ו מלו הו‪.‬‬
‫־••‬ ‫ז‬ ‫״•‬ ‫■ ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪ •:‬ז‬ ‫‪:‬‬

‫הם נ ל ח מו פנים אל פנים סביב אלקתואוס‬

‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫ז •‬ ‫•••‬ ‫זי•‬ ‫• ‪- 1 1‬‬

‫ב חני תו ת ארכות‪ ,‬ו ה א רד שעל חזותיהם‬

‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫' * ־‪7X1‬‬ ‫‪1‬־\‬ ‫־ ד־ •‬

‫ה ש מיע רעש נו־רא כ ש ת ק פו אלה את אלה‬

‫ב ה מון‪ .‬ו שני לו ח מי ם ש היו נועזים מהיתר‪,‬‬
‫‪500‬‬ ‫איניאס ו אידו מנ או ס‪ ,‬שקולים ל אל ארס‪,‬‬
‫צ מ או לרט ש בארד אכזר זה את בשר זה‪.‬‬
‫•״•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫?ו‬ ‫•״•‬ ‫‪ 1‬יד‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫••‬ ‫‪- 1‬‬ ‫ד ‪:‬‬

‫איניאס רא שון ה טי ל חני תו באידומנאוס‪,‬‬

‫וזה מ חני ת הארד ה ת ח מ ק‪ ,‬מ שום שראהו‪,‬‬
‫ז‬ ‫•••ז‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫ד ד ד‬ ‫•• ‪ 1‬־ •‬ ‫‪.• :‬״‬

‫וחניתו של איניאס ננעצה ברעד בקךקע‪,‬‬

‫‪505‬‬ ‫טסה ל שוא מי דו הכ בד ה‪ .‬אך אידומנאוס‬
‫ע‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ! ••ז‬ ‫• ד‬ ‫ד‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דד‬

‫הכה ב א דנו מ או ס ו פג ע בו ב א מ צ ע הבטן‪,‬‬

‫בקע ב שךיון‪ ,‬וקרביו נ ש פכו מ תוף המתכת‪,‬‬
‫והוא צנח מ תפ ל ש ו ח פן את העפר בידים‪.‬‬
‫־ ד־ •‬ ‫••• ד ד‬ ‫•••‬ ‫־‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬״•‬ ‫* *‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫משף אידו מנ או ס את ה חני ת המאריכה צל‬

‫‪510‬‬ ‫מהמת‪ ,‬אף את‪.‬יתר כליו הנאים לא הצליח‬
‫לפ שט מכ תפיו‪ .‬מ שו ם שנלחץ מקליעיהם‪.‬‬
‫כ שהסתער רגליו לא היו ב טו חו ת עוד כפעם‬
‫־ ־‬ ‫ג‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫*‬

‫כדי לזנק אחרי חני תות או ל ח מ ק מפוגע‪.‬‬

‫בל חי מה מקרוב הוא הדף את היום שאינו חס‪,‬‬
‫‪515‬‬ ‫אף ל מ ל טו בנקל מהקרב רגליו לא זיכלו עוד‪.‬‬
‫וכ שנסוג וצעד ל א חור ד איפו בו ס ה טיל בו‬
‫‪...‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪ *.* :‬ד‬

‫חנית מבהיקה‪ ,‬כי שמר לו טינה זירף קבע‪.‬‬

‫באסקלפוס‬
‫­ו ­‬
‫חני ת‬ ‫אבל שוב ‪•:‬ה ‪:‬ח •טי או‪ ,‬ופג ע ב‬
‫‪• -!-‬‬ ‫ז* ־ ‪1‬‬ ‫ד‪-‬‬ ‫ו‪ -‬ד‬

‫בן אניאליוס; עברה ב כ תפו החני ת המוצקת‪,‬‬

‫‪520‬‬ ‫וזה צנח מ תפל ש ו ח פן את העפר בידים‪.‬‬
‫־ ד ‪• -‬‬ ‫*‪ *.‬ד ד‬ ‫‪¥‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• -‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ד־‬ ‫ז•••‬

‫אף ארס הענקי ה מן עי ם ב קול לא שמע עוד‬

‫מ או מה על כף שבנו נפל בקרב הק שוח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫־ ד‪1‬‬ ‫־ ו‪ 1‬ז‬ ‫ד־‬ ‫•״• ‪1‬‬ ‫ד‪1‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫תחת ענני זהב הוא י שב על רכס אולימפוס‪,‬‬

‫״‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫״ ‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ד ד‬ ‫‪•• 1 -‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫הקרב על הספינות ‪327‬‬ ‫‪5 5 3 - 524‬‬

‫עצור לפי ךצון זאוס‪ ,‬ועוד אלים בני־אלמות‬

‫‪525‬‬ ‫כמוהו ןשבו במקום הךדוק מ שדה הקטל‪.‬‬
‫אבל הם בצפיפות נלח מו מסביב לאסקלפוס‪.‬‬
‫דאיפובוס קרע מה מ ת את קסדתו הנוצצת‪,‬‬
‫אך מךיונס השקול לארס קל הרגלים‬
‫קפץ וךקר בחנית את ז־רועו־‪ .‬מיד דאיפובוס‬
‫‪530‬‬ ‫הקסדה הסוככת עינים צנחה ארצה ברעש‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד ‪ :‬ז‬ ‫־•‬ ‫*•‬ ‫•‪••••.‬‬ ‫־‬ ‫־ ־‪ : 1‬ז‬

‫כמו עיט שנית מךיונס קפץ‪ ,‬משך מהזרוע‪,‬‬

‫ממעל‪ ,‬סמוך לכתף‪ ,‬את חניתו המוצקת‪,‬‬
‫ואז הוא נסוג לאחור אל חיל חבריו‪ .‬ופוליטס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬־ •• ז‬ ‫״‬ ‫ן ד‬ ‫ז‬ ‫ד‬
‫‪ :‬י‬

‫אחי דאיפובוס‪ ,‬בא ולפת את אחיו במתנים‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ -‬ז ‪- :‬‬ ‫ד•‬ ‫•\‬ ‫‪ :‬ד ־‬ ‫י ד‬ ‫‪. . . . . .‬‬

‫‪535‬‬ ‫הוציאו מהקרב האיים‪ ,‬עד למקום בו המתינו‬

‫• ן ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•דד‬ ‫‪11:‬‬ ‫•י ־‬

‫סוסיהם המהירים בערף הקרב והקטל‬

‫עם האוחז במו שכות ומךכבתו המק שטת‪.‬‬
‫הם הובילוהו לעיר נאנח בכבדות רגע‪,‬‬
‫ומזרועו שפצעה עוד טרי הדם מקלח‪.‬‬
‫־ ‪• 1‬־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ד‬ ‫ד•‬ ‫••• • ‪ :‬ד‬ ‫• ‪:‬‬

‫‪540‬‬ ‫השאר נלחמו‪ ,‬ועלתה צעקה שאיננה שוככת‪.‬‬

‫••• ד‬ ‫•••ד‬ ‫••• ••‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪ :‬ד ‪ :‬ד‬ ‫• ‪: :‬־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫־‬

‫שם עט איניאס על אפראוס בן קלטור‪,‬‬

‫כשפנה לעברו הוא דקר את גרונו בארד חד‪.‬‬
‫‪:‬דד‬ ‫*‪.‬־ ‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•••:‬דד‬

‫צנח מטה‬
‫־ ד‬ ‫ד •• ‪ 1‬ד ־‬
‫ראשו נטה אל צדו האחד‪ ,‬המגן‬
‫׳ ־‬ ‫ד ••• ד‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫דד‬

‫חזקסדה‪ ,‬ומות שובר את הנפש כסהו‪.‬‬

‫‪545‬‬ ‫ואז אנטילוכוס שם לב שתואוץ מפנה גב‪,‬‬
‫זנק ובמהלמה גךע ב שלמות את העורק‬
‫שרץ לאירך הגב ועד לצואר הוא מגיע‪.‬‬
‫אותו בשלמות הוא גךע‪ ,‬ןהאיש השתטח‬
‫על גבו בעפר‪ ,‬ואל חבריו שלח שתי ידים‪.‬‬
‫ד‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫‪:‬־־ •• ד‬ ‫׳‬ ‫ד ד‬ ‫••‬
‫•‬

‫‪550‬‬ ‫ןאנטילוכוס מהר והסיר מכתפיו את הנשק‬

‫תוך הצצה‪ ,‬כי הטרועי ם צבאו מכל עבר‪,‬‬
‫הלמו במגן הרחב הנוצץ‪ ,‬אולם לא הצליחו‬
‫•ז *‬ ‫ד‬ ‫‪1‬״‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫דד‬ ‫־ ד •• ‪1‬‬ ‫ד‪:‬‬

‫לחדר ולחתיך את בשרו העניג של אנטילוכוס‬

 ‫‪ 328‬שיר שלושה־עשר‬
‫־ ׳־הצ‬
‫י י ראנזו> ה‪1‬איל רפיסיית מטלטל האח‬
‫־־־‬ ‫^!!עלייכן"נסט‪ 1‬ו‪ .‬ואף בברי קניתות טליטטייי‪.‬‬

‫אף פעם לא נחה‪ ,‬אלא בלי ?יו‬

‫להטילה באויב‪ ,‬או לקפץ ולתקף מטוח צעד‪.‬‬

‫אף כשתפש מטרות‪ ,‬לא חמק מעיני אדמם‬
‫‪560‬‬
‫בן אסיוס‪ ,‬שהסתער ןהלם מקרוב בארד חד‬
‫בא??צע מגנו‪ ,‬אולם בטל את כוחו של הלהב‬
‫פוסידון כהה השער שחס על חיי אנטילוכוס‪.‬‬
‫חצי החנית נתקע כמוט עץ שפחמו והקשוהו‬

‫‪565‬‬
‫במגן אנטילוכוס‪ ,‬וחציה השני נח על הארץ‪.‬‬
‫חיש הוא נסוג אל עדת חבריו‪ ,‬לחמק מהמות‪,‬‬
‫אף כשחזר‪ ,‬מךיונס עקב ובחנית ששלח בו‬
‫פגע בו בין מבושיו לטבור‪ ,‬שם האל ארס‬
‫מכאיב ביחוד לבני האלם למולי הסבל‪.‬‬
‫‪570‬‬ ‫שם הוא נעץ חניתו‪ ,‬וזה כשהיא נעוצה בו‬
‫פרפר כשור בהרים שרועים בכבלים אסרוהו‬
‫‪:‬־ ד‬ ‫• ‪ :‬ז ־‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫••• ז־ •‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫•ן‬

‫וגוררים אותו עמהם על כרחו ובכוח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ז ד‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪:‬‬

‫כף הוא הכה ולרגע פךפר‪ ,‬לא אמן לב‪,‬‬

‫עד שבא הגבור מךיונס ועקר מטוח צעד‬
‫‪575‬‬ ‫את החנית מבשרו‪ ,‬ואת עיניו אפף חשף‪.‬‬
‫ואז מקרוב הלנוס הלם ברקת לאיפירוס‬
‫בחרב תרקית גדולה‪ ,‬וקסדתו נתלשה אז‪,‬‬
‫היא עפה‪ ,‬נפלה על הקרקע‪ ,‬ואחד האכאים‬
‫ז ־ ־ ־ •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪: 1-----‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫הלימה בין רגלי לוחמים כשהיא מתגלגלת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ -‬ן ‪......‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪• •••:‬‬

‫‪580‬‬ ‫ולילה שחור ירד וכסה את עיני דאיפירוס‪.‬‬

‫‪..................................‬‬ ‫•••‬ ‫‪ • 1‬ד‬ ‫ד־‬ ‫ד‬ ‫▼‬‫*‬ ‫*‬

‫אז בכאב בן אטראוס‪ ,‬מנלאוס השואג באימץ‪,‬‬

‫בא מאים והניף חניתו החדה על הלנוס‬
‫השליט הגבור‪ ,‬והאיש אחז ודרף את הקשת‪.‬‬
‫הקרב על הספינות ‪329‬‬

‫כך שניהם יחד תקפו‪ ,‬זה שאף להטיל את‬

‫‪585‬‬ ‫החנית החדה‪ ,‬וזה לשלח חץ מהיתר‪.‬‬
‫בן פןיאמוס ןזרה את החץ ופגע בחזהו‪,‬‬
‫בקמור שךיונו‪ ,‬אך נתר לאחור אותו חץ מר‪.‬‬
‫כמו שקופצים פולים או אפונים כהי עור‬
‫מעל כף המזרה הן ח ב ה לעת דיש בגרץ‬
‫‪590‬‬ ‫בכוח רוח שורקת ותנועת הזורה בהנף זיד‪,‬‬
‫כך מ שףון מנלאוס המהלל אותו חץ מר‬
‫סטה בתנופה לאחור והתעופף למךחק _רב‪.‬‬
‫אך בץ אטראוס השואג בעז פגע בהלנוס‪,‬‬
‫פצע את ידו שאחזה את קשתו המלט שת‪,‬‬
‫׳‬ ‫*‪*.‬‬ ‫;■‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ י ‪:‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫;•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪595‬‬ ‫פלחה את היד חנית הארד ולקשת הגיעה‪.‬‬

‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫־ ‪ /‬־‪1‬‬ ‫!‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪8‬‬

‫‪7‬‬
‫חבריו לחמק מהמות‪,‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־ ״״ ‪7‬‬
‫עדת‬ ‫* ‪-------‬‬ ‫־‪.‬־‬
‫חיש הוא נסוג אל‬
‫‪7‬‬

‫גורר אחריו את חנית המילה ביד מדלדלת‪.‬‬

‫‪• • • • .* :‬‬ ‫\‬ ‫‪8‬‬ ‫‪7 8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪ 8‬־ *‬ ‫‪*/‬‬ ‫־ ‪ 2‬־ ‪7‬‬

‫אך אגנרר גדול הלב הוציא מידו את הנשק‪,‬‬

‫ואחר חבשה בךצועה ממטוה צמר כבש‪,‬‬
‫‪600‬‬ ‫חלק מקלע שרועה הצבאות לקח מהנער‪.‬‬
‫אל מנלאוס המהלל יצא אז פיסנדרוס‪,‬‬
‫‪9‬‬ ‫־ ‪: :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫* ‪. • * .‬־־‬

‫אל תכלית המות‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪77‬‬ ‫־־‬ ‫•‬ ‫‪2‬‬ ‫־‬ ‫ע‬
‫אך גורל מרשע הובילו‬
‫*‬ ‫‪7 \ 8‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫שיהרג בעמות הנוךא מיךך‪ ,‬מנלאוס‪.‬‬

‫ןכאשר התקךבו‪ ,‬מתקדמים זה אל מול זה‪,‬‬
‫‪605‬‬ ‫בן אטראוס החטיא‪ ,‬חניתו סטתה מעט‪,‬‬
‫ופיסנךרוס הכה במגן מנלאוס המהלל‪,‬‬
‫אך את הארד לא ןכ'ל להחדיר בו לעמק‪,‬‬
‫המגן הרחב עצרו‪ ,‬ונשבר בחבור מעל הלהב‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫׳‬ ‫‪ 8‬־ ‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫־‬

‫מוט החנית‪ ,‬אך הוא עוד שמח וקוה לנצח‪.‬‬

‫‪610‬‬ ‫אחז בן אטראוס בחרב עם מסמרי הכסף‪,‬‬
‫עט על פיסנךרוס‪ ,‬וזה התכסה במגן‪ ,‬ומתחת‬
‫שלף גרזן נאה מארד‪ ,‬עם קת מעץ זית‬
‫ארכה ומהקצעת‪ .‬שניהם תקפו באותו רגע‪,‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪12‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪\-8‬‬
 ‫‪ 330‬שירשלושה־עשר‬
‫‪•6 !4‬‬
‫^‪6‬‬
‫פיסנךרוס הלם ב?ןסדה העטוחז מטעו* סוס‬
‫בקמה‪ .‬אך כשקרב‪ ,‬מנלאוס הכהו במצח י‬
‫‪6!5‬‬ ‫מעל שרש האף‪ ,‬רסק עצמותיו‪ ,‬ושתי העיניס‬
‫נוטפות הדם צנחי לרגליו לאבלן על הארץ^‬
‫כפוף הוא נפל‪ ,‬ומנלאוס דרך על חזהו‪,‬‬
‫הסיר את נשקו‪ ,‬והתפאר מעליו כמנצח‪.‬‬
‫״כך‪ ,‬טרדנים יהירים‪ ,‬תךפו מספינות הדנאיס‬
‫‪620‬‬
‫מהירי הסוסים‪ ,‬אתם הצמאים לצריחות ל!רב‪.‬‬
‫ובעוד מעשי אלימות וחךפה אין לכם חסר‪,‬‬
‫השפלתם אותי‪ ,‬כלבים עלובים‪ ,‬ולא הךגשתם‬
‫פחד בנפש מפני חרון זאוס המךעים ממעל‪,‬‬
‫אל האוךחים‪ ,‬שעוד!הרס את עיךכם הנשגבת‪.‬‬
‫‪625‬‬
‫כי הובלתם את אשת חיקי‪ ,‬ואתה אף רכוש רב‪,‬‬
‫בשרירות לב‪ ,‬והיא בחבה קבלה את פניכם‪.‬‬
‫והפעם אתם להוטים להשליך אש בספינותינו‬
‫חוצות הים‪ ,‬ולטביח את גבורי האכאים‪.‬‬
‫ז ־ ־ •‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: • : 7‬‬ ‫‪ -‬ד‬

‫‪630‬‬ ‫אלא שעוד תבלמו‪ ,‬על אף שאתם תאוי קרב‪.‬‬

‫זאוס האב‪ ,‬אומרים שאתה החכם מכלנו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫* \ ד‬ ‫‪ • :‬ד ד‬ ‫ד ־־ ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬

‫מאנשים ומאלים‪ ,‬אך אתה האחראי לכל אלה‪,‬‬

‫אתה מעניק חסךך לגברים אלימים‪ ,‬לטרדנים‪,‬‬
‫הם שכוחם הוא תמיד בזדון‪ ,‬ואין להם יכלת‬
‫‪635‬‬ ‫למצא שבע במלחמה שעל איש אינה חסה‪.‬‬
‫זד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪ •:‬־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬

‫הרי מצוי שבע בכל‪ ,‬יש די בשנה‪ ,‬גם ביצר‪,‬‬

‫•‬ ‫‪• -‬״ ד‬ ‫־‬ ‫׳ ••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־••‬

‫גם בשירים מתוקים‪ ,‬ואף במחול ללא דפי‪.‬‬

‫באלה אךם מעדיף למצא ספוקו‪ ,‬ובלבד לא‬
‫במלחמה‪ ,‬אך לטרדנים בקרב אין שום שיבע‪.‬‬
‫‪640‬‬
‫כך אמר מנלאוס הנהדר‪ ,‬הסיר מהפגר‬
‫׳י ׳‬ ‫״ י‬ ‫‪ -‬ד מז‬ ‫‪-‬‬ ‫<‬
‫־‬
‫•‪.‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫ד‪1‬‬

‫ומסר לרעיו את כלי נשקו הנוטפים דם‪,‬‬

‫ואז בשורת לוחמי החלוץ הוא הודצב שוב‪.‬‬
‫זנק עליו שם בנו של המלך פילןמנסי‬
 ‫הקרב על הספינות ‪331‬‬

‫הרפליון‪ ,‬אשר נלוה לאביו והגיע לטרדה‬

‫‪645‬‬ ‫להלחם‪ ,‬אך אל אךמת אבותיו לא חזר עוד‪.‬‬
‫את חניתו מקרוב הוא נעץ במגן בן אטראוס‪,‬‬
‫באמצעו‪ ,‬אך את הארד להחדיר לא הצליח‪,‬‬
‫‪7 -‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫‪• : -‬‬ ‫;‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪•/‬‬ ‫־־ •‬ ‫ז‬ ‫* ‪:‬‬
‫‪.* :‬‬

‫ואז הוא נסוג אל עדת חבריו‪ ,‬לחמק מהמות‪,‬‬

‫׳‬ ‫״ ־ ז;•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ״ ז‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫•‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫מציץ מסביב מח ש ש שאיש בארד יפצעהו‪.‬‬

‫• ‪ :‬ד ••‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫* •‬
‫♦‪.‬‬ ‫ד‬ ‫* ן־‬
‫•‬ ‫• ד •‬ ‫‪1‬‬ ‫״ •‬

‫‪650‬‬ ‫אך כשחזר‪ ,‬מךיונס יךה אליו חץ נחוש חד‪,‬‬

‫בעכוזו הימני הוא פגע‪ ,‬ואותו חץ פלח‬
‫את שלפוחיתו‪ ,‬לאחר שחלף מתחת לעצם‪.‬‬
‫ושם בין זרועות חבריו הוא מצא לו מנוח‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫ז‬ ‫ד ד‬ ‫‪-‬ד‬ ‫ד־‬ ‫נ‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫נפח את נפשו‪ ,‬ושרוע על הקךקע כתולעת‬

‫‪655‬‬ ‫שכב‪ ,‬ודמו השחור שנגר הרוה את הארץ‪.‬‬
‫זז‪:‬־ ‪1‬‬ ‫•••‬ ‫• ‪ :‬ז‬ ‫•־‬ ‫־‪.‬׳‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫זז‬ ‫׳‬ ‫ז *‬

‫הפפלגונים גדולי הלב נגשו וטפלו בו‪,‬‬

‫על מךכבה הובילוהו אל איליוס המקדשת‬
‫באבלות‪ ,‬ואביו הלך לצךם שופך דמע‪,‬‬
‫ושום פצוי לא זכה לקבל על נפילת בנו‪.‬‬
‫‪660‬‬ ‫על קטילתו התעורר כעס נורא בלב פריס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.-‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪• 1‬‬
‫‪:‬‬

‫כי הךפליון ךוןה מאךחו בין הךבה פפלגונים‪.‬‬

‫ועקב חרוץ על מותו הוא ןךה חץ נחוש חד‪.‬‬
‫היה שם אחד‪ ,‬אוכנור‪ ,‬בן הנביא פוליאידוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ז•‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫״ *‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫זז‬

‫איש טוב ועשיר אשר גר בביתו בקורינתוס‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫‪665‬‬ ‫על ספינתו הוא עלה וידע שצפוי לו גורל מר‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫ז‬ ‫•••ז‬ ‫ז ז ‪ * :‬־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫כי לא פעם שמע מפי הןשיש החביב פוליאידוס‬

‫שעליו יהיה למות בביתו ממחלה מצערת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬־••••‪•.‬‬ ‫• ־־ *־ ז‬ ‫‪••1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ן ‪•:‬‬ ‫זז‬

‫או שבין ספינות האכאים יהרג בידי הטרוינים‪.‬‬

‫‪*1‬‬
‫־‬ ‫־ ז‬ ‫*‬ ‫•• ‪.. 7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪• -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫••• ‪1 -‬‬

‫לכן נמנע מלשלם את הקנס* הכבד לאכאים‬

‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫־ ‪••7‬‬ ‫‪71‬‬
‫‪-‬ז‬ ‫•\‬ ‫־ ••‬ ‫• *‬ ‫ז ״‪ : • 1‬־‬

‫‪670‬‬ ‫ומהמחלה השנואה‪ ,‬כדי לחסיך לו כאב לב‪.‬‬

‫ליד לסתו ואזנו הוא נפגע‪ ,‬ונפשו כהרף עין‬

‫קנס שהוטל על המשתמט מיציאה למלחמה‪.‬‬

 ‫‪ 332‬שירשלושה־עשר‬

‫ןצאה מתוך איבריו‪ ,‬וח שך שנוא אפפהו‪.‬‬

‫כך הם נלח מו בדומה לא ש מתלהטת‪.‬‬
‫אך הקטור היקר לזאוס לא שמע‪ ,‬לא זיךע כלל‪,‬‬
‫שבאגף שמ שמאל לספינות טב חו האתיאים‬
‫‪675‬‬
‫את אנשיו‪ ,‬וקרובה היתה הגדלה לאכאים‪,‬‬
‫״‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪\ :‬‬ ‫־‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫ד‪7 7 -‬‬

‫משום שהאל החובק ו מטלטל את הארץ‬

‫עודד את האךגיאים‪ ,‬ובכוחו התיצב וסיע‪.‬‬
‫הקטור נצמד למקום בו פךץ בחומה ובשער‪,‬‬
‫‪580‬‬ ‫התאים‪.‬‬
‫הצפופות *•׳של ‪----‬‬
‫ושבר את השורות ־*‬
‫־‪7‬־‬
‫שם חנו ספינותיהם של איאס ופרוטסילאוס‪,‬‬
‫שנגךרו אל חוף הןם האפיר‪ ,‬ומעליהן‬
‫נבנתה החומה נמוכה ביותר‪ .‬במקום זה‬
‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫הצטינו בגבורה הלוחמים‪ ,‬הם וסוסיהם‪.‬‬

‫‪685‬‬ ‫שם הבויאוטים והאיונים ארכי הכתנת‪,‬‬
‫הלוקרים‪ ,‬האפיאים המהללים‪ ,‬ובני פתיה‬
‫‪7 * :‬‬ ‫‪*• :‬‬ ‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 1:‬‬

‫נסו לעכבו כשאץ לספינות‪ ,‬אולם לא הצליחו‬

‫להדיף את הקטור האלוהי שדמה לשלהבת‪.‬‬
‫שם היו גם בחירי האתונאים‪ ,‬וביניהם‬
‫ל‬ ‫־*‬ ‫״‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪690‬‬ ‫מנסתאוס בנו של פטאוס הנהיג‪ ,‬ונוספו לו‬

‫פידיאס‪ ,‬סטיכיוס וביאס העז‪ .‬בראש האפיאים‬
‫*‬ ‫‪ ** 7‬״־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫עמדו מגס בץ פילאוס‪ ,‬אמפיון ודרקיוס‪,‬‬

‫ובראש הפתיים‪ ,‬מדון ופוךךקס קשה העךף‪.‬‬
‫האחד‪ ,‬מדון‪ ,‬הזיה ממזר‪ ,‬בן אואילאוס‬
‫‪695‬‬ ‫האלוהי‪ ,‬אחיו של איאס‪ ,‬אך שכן בפילקה‪.‬‬
‫הרחק מארצו‪ ,‬משום שהרג איש‪ ,‬את אחיה‬
‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫׳ •••‬ ‫•‬ ‫••• ‪ 7‬־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‪:‬‬ ‫י‬ ‫*‬
‫־ן *‬

‫של אריופיס אמו החורגת‪ ,‬אשת אואילאוס‪.‬‬

‫ואלו פודךקס נולד לאיפיקלוס בנו של פילקוס‪.‬‬
‫אלה בראש הפתיים גדולי הלב אחזו נשק‪,‬‬
‫‪700‬‬ ‫והגנו על הספינות וחד עם הבויאוטים‪.‬‬
‫איאס בנו המהיר של אואילאוס אף פעם‬
‫הקרב על הספינות ‪333‬‬
‫‪731-‬‬
‫‪ 02‬ל‬

‫לא סר מאיאס בן טלמוץ‪ ,‬ואף לא לרגע‪,‬‬

‫כמו שבשדה בור צמד שווי ם כהים כיין‬
‫מושכים בלב אחד מחר שה ע שד ה מחלקי עץ‪,‬‬
‫‪705‬‬ ‫ואצל השנים בבסיס קועיהם זעה מקלחת‪,‬‬
‫וחוצץ רק העל המהקצע ביניהם כשבתלם‬
‫הם מתאמצים‪ ,‬עד שאת קצה השדה מפלחת‬
‫המחרשה; כך שניהם התקדמו זה ל!ד זה‪.‬‬
‫ואחרי בן סלמון הלכו ו בי ם ואמיצי לב‪,‬‬
‫‪710‬‬ ‫אנשיו‪ ,‬שלקחו את מגנו ונ שאוהו‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫;•‬ ‫ז ‪1:‬‬ ‫*‪.‬׳‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־דד‬

‫בכל עת שגופו היה מיזע ולאה‪ .‬אך הלוקרים‬

‫‪• 1:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪*.•••:‬‬ ‫\ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫•••‬ ‫**‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫לא הלכו אחרי בנו גדול הלב של אואילאוס‪.‬‬

‫כי לבם לא יכיל לעמד בלחימה מטוח צעד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ן ־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬

‫לא היו להם קסדות ארד עטורות בשער סוס‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫ד *‪.‬״‬ ‫ד‬

‫‪715‬‬ ‫ואף לא מגנים עגלים וחניתות מעץ מילה‪,‬‬

‫בוטחים בקשתות ובקלעים ממטרה צמר כבש‬
‫הם לווהו אל איליוס‪ ,‬ובכלי נשק אלה המטירו‬
‫קליעים בצפיפות‪ ,‬ושברו את פלגות הטרוינים‪.‬‬
‫ד •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪• 1:‬‬

‫אלה שבחזית‪ ,‬חמו שים בכלים שעצבו בחן‬

‫‪720‬‬ ‫לחמו נגד הקטור נחו ש הקסדה והטרדנים‪,‬‬
‫והלוקרים ירו בלי שנראו‪ ,‬וגרמו בחציהם‬
‫*‪.‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪:‬‬ ‫זר‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫למהומה עד שאת חדותם שכחו הטרוינים‪.‬‬

‫ד •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫• • • ‪ :‬ד ד‬ ‫•‪•*.‬״•‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מן הספינות ומן הצריפים כך היו הטרדנים‬

‫חוזרים אמללים אל איליוס האפופה רוח‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫ד‬ ‫ד‪-:‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫ד •‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪•:‬‬

‫‪725‬‬ ‫לולא פולידמס נג ש אל הקטור העז ואמר לו‪:‬‬

‫ד ־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־‬ ‫‪1:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬

‫״הקטור‪ ,‬לך קשה ליעץ ואינך משתכנע‪.‬‬

‫הואיל והאל נתץ לך עליונות במלאכות קרב‪,‬‬
‫גם בעצה אתה מבק ש להחכים מהיתר‪.‬‬
‫אך אל תצפה שכל התכונות ינתנו לך‪.‬יחד‪.‬‬
‫‪730‬‬ ‫הן האל מעניק לאךם א חד עבודות קרב‪,‬‬
‫לאחד מחולות‪ ,‬לאחר את השירה והנבל‪,‬‬
‫•‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•\‬ ‫‪:‬‬
 ‫‪ 334‬שירשלושה־עשר‬

‫וזאוס המךעים ה תז ק טו מן לאחר בחזהו‬

‫שכל ישר‪ ,‬רבים מפיקים ממנו תועלת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ • /‬ד ד‬ ‫״‬

‫רבים הוא מציל‪ ,‬והוא ביחוד שמבחין ויודע‪.‬‬

‫ובכן‪ ,‬אגיד מה בעיני העדיף במצב זה‪.‬‬
‫מסביב לך טבעת ה מלח מה מתלהטת‪.‬‬
‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־ • ‪7 X 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן|‬ ‫* ‪* 7‬‬

‫הטרדנים גדולי הלב שפךצו את החומה‪,‬‬

‫חלקם חמושים מאחור‪ ,‬וחלק עורכים קרב‬
‫‪7 11‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪7‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪17 : 7‬‬

‫מעטים נגד ובים‪ ,‬פזורים בין כלי השיט‪.‬‬

‫אך הסוג לאחור וזמן לכאן את טובי לוחמינו‪.‬‬
‫אז נברר את מכלול העצות שעל הפרק‪:‬‬
‫־ ‪1 77‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪*•7‬‬ ‫* *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬״‬

‫אם נתנפל על הספינות שרבים ספסליהן‪,‬‬

‫בתנאי שהאל‪.‬יעניק לנו כוח לכך‪ ,‬או להפך‪,‬‬
‫נשוב ללא פגע מן הספינות‪ .‬מקנן בי הפחד‬
‫שמא יפךעו את חובם האכאים על אמש‪*,‬‬
‫כי שוהה ליד הספינות איש שלוחם ללא שבע‪,‬‬
‫והוא‪ ,‬לדעתי‪ ,‬עוד ילחם‪ ,‬ולא יתאפק עוד‪.‬״‬
‫דברי פולידמס הזהירים נעמו להקטוד‪,‬‬
‫ומדיר עם כלי נשקו הוא קפץ מהרכב לארץ‪,‬‬
‫ובמלים מכנפות פנה בדברים ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫!‬ ‫‪* • :‬‬

‫״פולידמס‪ ,‬עכב כאן אתה את טובי לוחמינו‪.‬‬

‫ואלו אני אלך‪ ,‬אשתתף שם בקרב‪ ,‬ואחר כך‬
‫אצוה עליהם כראוי ואשוב בלי להתמהמה‪.‬״‬
‫‪ : • :‬־ ‪ • • :‬־ ־‬ ‫* *‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*־ *•‬ ‫‪ - 1‬־‪7‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ויצא לדרכו דומה להר עוטה שלג‪,‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1-1‬‬ ‫׳ ‪7 7 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫טס וצעק בין הטרוינים ובין מסיעיהם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־ * •*‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫••‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪1‬‬ ‫•*‬ ‫י‬ ‫‪ 7 1‬־‬ ‫‪7‬‬

‫וכלם אצו והצטרפו אל בנו של פנתואוס‪,‬‬

‫‪: -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪1 • 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 \ :‬‬

‫פולידמס האדיב‪ ,‬מאחר ששמעו את קול הקטור‪.‬‬

‫והוא צעד בשורות החלוץ‪ ,‬תר אחר דאיפובוס‪,‬‬
‫הלנוס האדון רב הכוח‪ ,‬א_דמס בן אסיוס‪,‬‬

‫הכוונה לתבוסת האכאים שתוארה בשיר השמיני‪.‬‬ ‫*‬

‫הקרב על הספינות ‪335‬‬
‫‪789'760‬‬
‫‪760‬‬ ‫ואסיוס בנו של היךטקוס‪ ,‬אולי מו מנו לו‪.‬‬
‫אך לא מצאם עוד שלמים ופטורים מהמות‪,‬‬
‫א לא חלק שכבו לוד לךכתי ספינות האכאים‪,‬‬
‫אלה אשר בידי האךגיאים אבדו את חייהם‪,‬‬
‫וכמה היו בין החומות‪ ,‬דקורים או פצועי חץ‪.‬‬
‫‪765‬‬ ‫אך מהר הוא מצא מ שמאלו של הקרב הד־מוע‬
‫את בעלה של הלנה יפת השער‪ ,‬אלקסנךתס‬
‫האלוהי‪ ,‬שעודד את רעיו ודרש שיעזו‪,‬‬ ‫ז ד•‬

‫והוא נגש‪ ,‬נזף במלים מבישות‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬

‫״פריס עלוב‪ ,‬יפהפה‪ ,‬מ שגע לנשים‪ ,‬מתעתע‪,‬‬
‫‪770‬‬ ‫היכן דאיפובוס‪ ,‬והלנוס האדון רב הכוח‪,‬‬
‫אז־מס בן אסיוס‪ ,‬ואסמס בנו של היןטקוס?‬
‫ואיפה אותריאו־נאוס? כעת אבודה לגמרי‬
‫‪ :‬־־ ‪•• :‬‬ ‫ז‬ ‫!־־‬ ‫ז ״‬ ‫•••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫איליוס הנשאה‪ ,‬ומבטח גם לך חן־לון מות‪.‬״‬

‫ואלקסנדרוס הדומה לאל השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז ־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪ - 1‬ןג‬
‫‪ :‬־ *‪.‬־ ‪:‬‬

‫‪775‬‬ ‫״הקטור‪ ,‬אתה מאשים בכעס אדם על לא עול‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ‪.,‬־‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־־ *‬ ‫־ ■ד‬ ‫• •י‬

‫ןכלתי לסגת מקרב לעתים‪ ,‬אבל לא הפעם‪,‬‬

‫משום שאמי לא ן־לך־ה אותי לגמרי נטול אימץ‪.‬‬
‫מאז שליד הספינות עו_רךת לקרב את רעיך‪,‬‬
‫אנו עומדים כאן ומתמה־דים עם ה ת אי ם‬
‫‪780‬‬ ‫?לי סוף‪ .‬נהרגו החברים שעליהם שאלת‪.‬‬
‫ז‬ ‫־ !‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫••• ! ־ ••‬ ‫‪. . .‬‬

‫דק דאיפובוס והלנוס האדון רב הכוח‬

‫הלכו‪ ,‬מפיון שהם נךקרו‪ ,‬שניהם בזרוע‪,‬‬
‫בחניתות ארכות‪ .‬אך זאוס מנע מהם מות‪.‬‬
‫ןעכשו‪ ,‬כצו נפשך ולבך‪ ,‬הךאה את הדרך‪,‬‬
‫‪785‬‬ ‫אנו נלך אחריך במסירות‪ ,‬ואגיד גם‬
‫שלא נחסר תעזה‪ ,‬כל עוד ישאר בנו כוח‪.‬‬
‫־‬ ‫▼‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫יי‬ ‫' ז‬ ‫י‬

‫אך מעל לכוחו לא ילחם גם איש מלא להט‪.‬״‬

‫כף אמר הגבור‪ ,‬ולבו של אחיו נענה לו‪,‬‬
‫ושניהם פני אל מוקד ההמלה והקטל‪,‬‬
‫‪ 1•/ -‬ע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫"י‬
‫ז‬

‫‪ 336‬שירשלושה־עשר‬
‫‪ 9 0‬ד ־‪9‬ו ‪8‬‬

‫סביב קבריונס ופוליךמס האי ש ללא דפי‪,‬‬

‫‪790‬‬
‫סביב פלקס‪ ,‬פוליפט ס ה שקול לאל‪ ,‬אוךתיוס‪,‬‬
‫סביב פלמיס‪ ,‬אסקניוס‪ ,‬ומורים בץ היפוטיון‪.‬‬
‫מ א ס קד ה עב ת הרגב אתמול לפנות בקר‬
‫הם באו כעזר‪ ,‬וזאוס עורר בהם צמאוץ קרב‪.‬‬
‫‪795‬‬ ‫והם הלכו‪ ,‬דומים למ שבי סופה משתוללת‬
‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעל המי שור מ ת ח ת לרעם שזאוס שולח‪,‬‬

‫פול שת לים ברעש עצום‪ ,‬וגל בעקבות גל‬
‫גואים ומתנפצים לרחבו של הים רב הגעש‪,‬‬
‫והם מתקמרים מקציפים‪ ,‬באים זה אחרי זה‪.‬‬
‫‪800‬‬ ‫כך בצפיפות הטרועי ם‪ ,‬אלה‪ ,‬ואלה אחריהם‪,‬‬
‫בזיהר ארד שהבהיק הלכו אחרי מנהיגיהם‪.‬‬
‫והקטור הנהיג‪ ,‬בץ פןי א מו ס השקול לארס‬
‫קוטל הגברים‪ ,‬או חז ב מגן המעגל בדיוק רב‪,‬‬
‫ע שוי כמה שכבות עור‪ ,‬ארד עבה מצפהו‪,‬‬
‫־ ~‬ ‫*‬ ‫‪•/ 7‬‬ ‫' ‪7 7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪805‬‬ ‫ועל רקותיו נעה ציצת קסדתו הנוצצת‪.‬‬

‫הוא התקדם ובחן מכל צד את פלגותיהם‬
‫האם ירתעו‪ ,‬כ שבכסות ה מגן קרב צעד־צעד‪,‬‬
‫אך לא ןכ'ל לעךער את הלב בחזה האכאים‪.‬‬
‫איאס ראשון הרחיב צעדיו והתגרה בו‪:‬‬
‫‪7 7 : * :‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫־‪:‬־־‬

‫״בוא‪ ,‬מ שגע‪ ,‬ל מה כך אתה מנסה להרתיע‬

‫־‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬־*•‪*.‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫את האךגיאים? הן לא טירונים הם האכאים‬

‫בקרב‪ ,‬אלא ל שו טו האכזר של זאוס נכנענו‪.‬‬
‫• ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•י•‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫? ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־ !‪7 1‬‬

‫לבך מקוה‪ ,‬אני מ שער‪ ,‬שלא תשאיר זכר‬

‫לספינותינו‪ ,‬אך זכר שגם לנו! רו עו ת שיגנו‪.‬‬
‫‪815‬‬
‫וקדם לכן צפוי שעירכם ה עו מד ת לבטח‬
‫־‬ ‫‪• 7‬י•‬ ‫*‪*.* *.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 •* 7‬‬ ‫י••*‬ ‫‪:‬‬

‫היא שתפיל וכליל תהיה ל מ שס ה בידינו‪.‬‬

‫‪ 1‬ז‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫זי•‬

‫ולך הנה אגיד שקרוב היום שתברח בו‬

‫ואז תתפלל אל זאוס וליתר בני־האלמו ת‬
‫‪ 7‬זו‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* :‬״‬ ‫‪ :‬זי זי‬ ‫•י‬ ‫*•'‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫!‬

‫שסוסיך יפי הרע מה י היו מהירים מכנפי נץ‪,‬‬

 ‫הקרב על הספינות ‪337‬‬

‫‪820‬‬ ‫כשירימו אבק במי שור וישאוך העירה‪.‬״‬

‫‪7 • 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 •:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪1 7 7‬‬ ‫‪ :‬י‪.‬יז־‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬ולפתע מצד ימין צפור עפה‪,‬‬

‫עיט מגביה מעוף‪ ,‬וצבא האכאים הךיע‬
‫כי האות עוךדו‪ .‬אף הקטור הנהךר ענה לו‪:‬‬
‫״איאס‪ ,‬עלג‪ ,‬רברבן‪ ,‬מה הדבר שאמרת?‬
‫‪825‬‬ ‫הלואי שהייתי בנו של זאוס אוחז האיגיס‬
‫כל הימים‪ ,‬ונולד להרה מלכת השמים‪,‬‬
‫‪ -‬ז ‪ -‬׳‬ ‫‪- * -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫׳ ־ז •‬ ‫ז‬

‫וזוכה בכבוד שנתן לאתנה ולאפולוץ‪,‬‬

‫כשם שהיום עוד יביא פרענות לארגיאים‪,‬‬
‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫* ‪•• :‬‬
‫ז ־‬ ‫\ ‪7 :‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ •/‬־‬

‫לכלם‪ ,‬ותמות אתם גם אתה‪ ,‬אם תמצא עז‬

‫ז‬ ‫* ‪1‬‬ ‫׳ •‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫• ‪7‬‬ ‫׳ ‪7 :‬‬ ‫‪7 \ 1‬‬

‫‪830‬‬ ‫לעמד מול חניתי הארכה שתנשך את‬

‫גופך העניג; אז ת שביע ב ט רד ה כל עוף וכל כלב‬
‫בשמן ובבשר‪ ,‬כשתפיל בין ספינות האכאים‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והוביל‪ ,‬והם הצטרפו אליו ולווהו‬
‫* •‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫״ ‪*7 :‬‬ ‫‪•• * 9‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫ברעש כביר‪ ,‬ו מ אחוריו כל החיל הריע‪.‬‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‪-:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬

‫‪835‬‬ ‫וממול צעקו הארגיאים‪ ,‬הם לא שכחו את‬

‫‪...‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־ ‪•• :‬‬ ‫‪1 7‬־ ‪1‬‬

‫תושיתם‪ ,‬אלא חכו לבוא טובי הטרדנים‪,‬‬

‫‪7‬״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫׳ *‪.‬‬
‫* ‪7‬‬ ‫'‪77‬‬

‫ושאת הצבאות עלה לאויר ואל נגה זאוס‪.‬‬

‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬ ‫״‬
‫‪.* :‬‬ ‫‪ 7‬ן‪*-‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫שי ר א ר ב ע ה ־ ע ש ר‬

‫הרה מפתה את זאוס‬ ‫״‪.‬יי‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••ז‬

‫הרה נעזרת באפרודיטה‪ ,‬שואלת את רצועתה ומצליחה לפתות את זאוס‬

‫להתעלס איתה‪ ,‬וכך מצליחה להרדימו‪ .‬בשעה שזאוס נרדם‪ ,‬פוסידון מסייע‬
‫לאכאים להדוף את הטרויאנים‪ ,‬ואיאס פוגע באבן בהקטור שמתעלף‪.‬‬

‫נסטור שתה‪ ,‬אך לא נעלמו מ א מו צךיחותיהם‪,‬‬

‫ובמלים מכנפות אמר לבן אסקלפיוס‪:‬‬
‫״חשב‪ ,‬מכאון האלוהי‪ ,‬איך יקרו ךברים אלה‪.‬‬
‫הנה ליד הספינות צעקת בחורינו גוברת‪.‬‬
‫אולם אתה שב כאן כעת ואת‪.‬יינך הנוצץ שתה‪,‬‬
‫עד אשר הקמדה יפת השער תחמם לך מים‬
‫ובאמבט חם תךחץ את הדם הקרוש מעליך‪,‬‬
‫ואני אלך‪ ,‬אעלה אל תצפית‪ ,‬ומהר אשיג‪.‬ידע‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ולקח את המגן המעצב‪ ,‬מגן בנו‬
‫‪10‬‬ ‫תרסימדס מאלף הסוסים‪ ,‬שהנח במחסהו‬
‫זוהר בארד‪ .‬כי את מגנו נשא תרסימדס‪.‬‬
‫* ־ • ‪• • • /‬‬ ‫ז ד‬ ‫ד •‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬

‫אז אחז בחנית כבירה‪ ,‬שחדה מארד חד‪,‬‬

‫••דד‬ ‫‪ \ •/‬ד‬ ‫׳‬ ‫־ • ד‬ ‫־ ז־ •‬ ‫ד‪-‬‬ ‫ד‬

‫נעמד ליד הצריף‪ ,‬ומיד החרפה נגלתה לו‪,‬‬

‫• ‪ 1 :‬ד‬ ‫••‪•/‬זד‬ ‫• ד‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• : -‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫•‪•.*:•.‬־‬

‫אלה בורחים בתבוסה‪ ,‬ומאחור רודפיהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫*•‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•• *‪•.‬‬

‫‪15‬‬
‫הטרוינים גבוהי הלב‪ ,‬ונפלה חומת האכאים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫!‬ ‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬

‫כמו הים הרחב שגואה כהה ללא הגה‪,‬‬

‫׳‬ ‫;• ‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״ זי‬ ‫זו‬ ‫זו‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫־ ד‬ ‫‪:‬‬

‫מצפה לרוחות השוךקות שןבואו כחתף‪,‬‬

‫שוקט‪ ,‬אינו משלח גליו הנה או הנה‪,‬‬
‫׳‬ ‫•• ד‬ ‫•• ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫״‬ ‫••י‬

‫עד שמזאוס בנחךצות יורדת הרוח‪,‬‬

‫‪20‬‬
‫כך הךהר הזקן‪ ,‬חלוק בנפשו בין השתים‪,‬‬
‫אם‪.‬ילך אל המון הדנאים מהירי הסוסים‪,‬‬
‫או אל רועה הצבאות אגממנון בן אטראוס‪.‬‬
‫ן ‪•/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 •/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־ • ‪ .‬ו ו‬ ‫ד‬ ‫‪1 -‬‬
 ‫‪339‬‬ ‫ה ר ה מ פ ת ה א ת ז או ס‬

‫כך תהה‪ ,‬וזו הבררה שבחר כ טוב ה מהיתר‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד\‬

‫למציא את בן אטו־אוס‪ .‬והם ה מ שיכו לטבח‬

‫‪25‬‬ ‫זה את זה‪ ,‬וצלצל על בשרם הארד הק שוח‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן ״•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כשהכו ב ח ך מ ת ובחניתו ת כפולו ת להב‪.‬‬

‫אז את נסטור פג שו המלכים צאצאי זאוס‬
‫*‪.‬־*‬ ‫ז ••‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז ן‬ ‫־‪.‬־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬

‫שנפצעו בארד ועלו מכווץ ספינותיהם‪,‬‬

‫כץ טידאוס‪ ,‬אוז־יסאוס ואגממנוץ בן אטו־אוס‪.‬‬
‫‪30‬‬ ‫רב מהקרב חנו ערוכות ספינותיהם‬ ‫במרחק‬

‫על חוף הים האפר‪ .‬את הרא שונות הם הציבו‬

‫•‬ ‫•‬ ‫"‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 - 1‬‬

‫ל!ד ץךכתיהץ‪.‬‬ ‫ה חו מ ה‬ ‫על המישור‪ ,‬ןהוקמה‬

‫כי החוף על אף ךחבו הגדול לא הכיל את‬
‫כל הספינות‪ .‬ולהמון הצבא היה צר שם‪.‬‬
‫ז‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪35‬‬ ‫לכן גךרו והחנו אותן בשורות‪ ,‬ומלאו את‬

‫פי החוף הו־חב‪ ,‬בין שני הכפים שתחמוהו‪.‬‬
‫המלכים‪ ,‬נשענים על חניתות‪ ,‬הלכו אפוא יחד‬
‫‪------‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־*‬ ‫־‬ ‫‪• 1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫לראות את העמות והקרב‪ ,‬וכל איש בחזהו‬

‫יד ••‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫לבו נחמץ‪ .‬ואז הזקן פגש אותם‪ ,‬נסטור‪,‬‬

‫‪40‬‬ ‫וכשראוהו נחךד אף יותר לב האכאים‪.‬‬
‫ואז פנה אליו בדברים ה שליט אגממעץ‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫״ ל‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״נסטור בנו של נלאוס‪ ,‬בחיר גדלת האכאים‪,‬‬

‫איך את הקרב קוטל הגברים עזבת ובאת?‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪• 7 1 -‬‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫ז‪ 1‬ז‬ ‫־‬ ‫״‪•.‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬

‫אני פוחד שמא הקטור הענקי יממ ש את‬

‫‪7‬‬ ‫־ ״•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ז •י‬ ‫ז‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬־ •‬

‫‪45‬‬ ‫מה שאמר כשאים באץני המוץ הטרדנים‪,‬‬

‫שמתחום הספינות לא יפנה בחזךה לעבר איליוס‪,‬‬
‫ט‪.‬ךם ישלח אש בספינות ר ש מיד את צבאנו‪.‬‬
‫כך הוא הכריז‪ ,‬והנה כל זה יוצא אל הפעל‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬בודאי כל שאר האכאים חץקי המוקים‬
‫‪50‬‬ ‫צוברים בלבם רגז עלי‪ ,‬ממ ש כמו אכילס‪,‬‬
‫*״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫~‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ולא ילחמו עוד עתה לץד ץךכתי ספינותינו‪.‬״‬

‫‪1‬ונסטור הרכב מגרנה ה שיב ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•ד‬ ‫ז־ ־‬ ‫*‪: *.‬‬
 ‫שיר ארבעה־ ע שר‬ ‫‪340‬‬

‫״כל זה אכן מתרחש‪ ,‬וזאוס ה מן עי ם ממעל‬

‫גם הוא לא היה קובע דברים בדרך אחרת‪.‬‬
‫הנה התמוטטה ה חו מ ה שהיינו בטוחים בה‬
‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪ -‬ז־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• ן‬

‫כחיץ שאין להךסו לספינות ואף לנו עצמנו‪.‬‬

‫וליד הספינות המהירות אנשינו עוךכים קרב‬
‫מתמיד בלי הפסק‪ ,‬ןגם אם תצפה אין לדעת‬
‫מאיזה כוון מובסים ומתפזרים האכאים‪,‬‬
‫בלי הבחנה הם נופלים‪ ,‬והצעקה עולה לשמים‪,‬‬
‫‪ -‬ז ‪. -‬‬ ‫ז‪ 1‬ד‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ן •‬ ‫••‬ ‫־ ‪ :‬ד ד‬ ‫* •‬

‫אך אנו הבה נח שב מה נעשה במצב זה‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ג־ ■ד‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫־‪1‬‬

‫אם שכל יתרים לפעלה‪ .‬אינני חו שב שעלינו‬

‫*־ זד ד ״‬ ‫‪......‬‬ ‫ן \ ז‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ע‬ ‫־‬

‫ללכת לקרב‪ ,‬כי אין כישר ללחם למי שפצוע‪.‬״‬

‫ואז שליט הגברים אגממנון השיב ןאמר לו‪:‬‬
‫״נסטור‪ ,‬אם נט ש קרב ליד‪.‬ירכתי ספינותינו‪,‬‬
‫ןלא עןרו החפיר ו־אף לא החו מה שהקמנו‪,‬‬
‫האמינו‬
‫•‬
‫ובלבם‬
‫ד‬
‫שעבורם כיה סבלו ה ת אי ם‪,‬‬
‫ד ד‪,.‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‬ ‫זר ד־‬

‫שיהיו לספינות ולהם חיץ שלא‪.‬יהרסוהו‪,‬‬

‫כך כנראה זאוס הכל ץכול מוצא ענג‪,‬‬
‫שהאכאים יפלו ללא זכר הךחק מחוף אךגוס‪.‬‬
‫זיךעתי את זאת ב שעה שתמך ברצון בתאים‪,‬‬
‫וגלוי לי עתה שהוא מפאר את אויבינו כאלו‬
‫‪• :‬‬ ‫ן ״‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫•••‬ ‫־ ד‬ ‫‪ :‬ד‬

‫אלה אלים מברכים‪ ,‬וכובל את עצמת זרועותינו‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫ע‬ ‫־־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•• ;•‬

‫ובכן בואו‪ ,‬כפי שאני מצדה‪ ,‬נצית נא כלנו‪.‬‬

‫הבה נגרר את הספינות שליד קו המים‪,‬‬
‫נוריד את כלן אל הים האלוהי‪ ,‬שיצופו‬
‫••• ד‬ ‫ד וזו‬ ‫־ ד‬ ‫זי‬ ‫\ ד י‬ ‫זי‬

‫קשורות על פניו לאבני העיגן‪ ,‬עד שיגיע‬

‫ליל האלמות‪ ,‬אולי הטרוינים ירפו מהנשק‪,‬‬
‫‪ 1‬׳‬ ‫• ז ו זו‬ ‫״‬ ‫‪:-‬‬ ‫ד•‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ד זו‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ד‬

‫ובחסותו נוכל להוריד גם את כל ספינותינו‪.‬‬

‫־‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫כי אין דיפי בכך שבוךחים מאסון‪ ,‬ואפלו בלל ה‪.‬‬

‫עךי ף לאדם לנוס מאסון מאשר להלכד בו‪.‬״‬
‫אודיסאוס המחכם הזעים מבט ואמר לו‪:‬‬
 ‫‪341‬‬ ‫הרה מ פ ת ה א ת ז או ס‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬איזו מלה חמקה מגדר שניך?‬

‫ארור‪ ,‬היית צךיך להנהיג צבא חסר ערף‪,‬‬
‫‪85‬‬ ‫חיל אחר‪ ,‬במקום למשל בנו‪ ,‬אלה שזאוס‬
‫יעד מנעורים ועד לזקנה לכריך את חוטיהץ‬
‫של מלחמות מכאיבות עד שכל איש ימצא מות‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫האם באמת אתה שש לעזב את עיר הטרוינים‬

‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ו‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 71 7‬‬ ‫־ •‬

‫רחבת הדרכים‪ ,‬שבגללה ללא הרף סבלנו?‬

‫‪ 7 X 1‬־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪7‬‬ ‫' ‪* /‬‬ ‫־ ז ‪* 7‬‬ ‫־ |־ ־‬

‫‪90‬‬ ‫שתק‪ ,‬שמא אחד האכאים ישמע את דבריך‪,‬‬

‫מלים שלא יעלה על דל שפתיו בשום אפן‬
‫‪17‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 1‬־ ‪•/‬‬ ‫‪•/‬‬

‫איש שמבין בלבו את מה שראוי להשמיע‪,‬‬

‫־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 */‬‬ ‫‪7‬‬ ‫?‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•/‬״•*‬

‫זה שאוחז בשרביט ואנשים מציתים לו‪,‬‬

‫״‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪* 7‬‬ ‫•‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪•/‬‬

‫לא מעטים‪ ,‬כמנין הארגיאים שהם נתיניך‪.‬‬

‫‪17‬‬ ‫ן•‬ ‫‪•• •/‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־‪ • 1‬״‬ ‫‪ 1 * 1‬־ ‪1‬‬ ‫'‬ ‫‪ 1‬־ •‬

‫‪95‬‬ ‫אני מזלזל בשקול דעתך‪ ,‬הואיל ודרשת‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫־ ‪•• 1‬‬ ‫ן‬ ‫ן‪• -‬‬

‫שבאמצע הקרב נגרר אל הים את ספינותינו‬

‫־‬ ‫ו •‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫‪ : • / : • /‬־‬

‫טובות הספסלים‪ ,‬וכך גם תתרים לטרוינים‬

‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫' ‪1 7 :‬־‬ ‫־ ־ ‪• 7 :‬‬

‫יותר ממה שבקשו‪ ,‬כשצבאם ממילא מנצח‪,‬‬

‫‪ :‬־ • • ־ '‬ ‫‪7‬‬ ‫* **‬ ‫' ‪7 7 : * / :‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪* */‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫ואנו נשמד לגמרי‪ .‬הן לא יתמסרו האכאים‬

‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫• ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫'• ‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ‪" :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪100‬‬ ‫ללחימה‪ ,‬כאשר הספינות אל הים תגררנה‪,‬‬

‫׳‬ ‫* ‪7 : " 7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫' ־ * ־ ‪* /‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪* :‬‬

‫אלא יסתכלו לאחור ולא ייאחזו עוד בנשק‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪*/‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪77‬‬

‫וכך עצתך‪ ,‬מנהיג הצבאות‪ ,‬תסב לנו הרס‪.‬״‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬׳•‬ ‫׳‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬־ ‪1 1 7‬‬ ‫‪1 7 :‬‬

‫ואז אגממנון שליט הגברים השיב וענה לו‪:‬‬

‫‪7 7 :‬‬ ‫**•‬ ‫־ ‪•7 :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־ ‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫״אודיסאוס‪ ,‬בעמק נפשי פגעו בי דבריך‬

‫‪105‬‬ ‫האכזריים‪ .‬אף אינני דורש שבני האכאים‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳•‬ ‫‪......‬‬ ‫‪|-‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪7 :‬־ *‬

‫יגררו בכפיה את ספינות החותרים אל המים‪.‬‬

‫־•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫־‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 * :‬‬ ‫*‬ ‫* ‪: :‬‬

‫הבה ישמיע אחר דעה מועילה מעצה זו‪,‬‬

‫׳‬ ‫•* ** ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫‪77‬‬

‫גבר צעיר או זקן‪ ,‬וךבריו בעיני ימצאו חן‪.‬״‬

‫ואז דיומדס ה שואג באימץ דבר באזניהם‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 7 :‬ן ••‬ ‫‪• • • 1 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪•* 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7 5‬‬

‫‪110‬‬ ‫״האיש הוא קרוב‪ ,‬ואין לחפש‪ ,‬אם _רק תסכימו‬

‫לשמע‪ ,‬ואם אף אחד ביניכם לא יתרתח‪,‬‬
‫משום שבגיל אני הצעיר מכלם‪ ,‬אף כמוכם‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ י‬ ‫׳‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪• 7‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫־ *‬ ‫‪7‬‬
 ‫‪ - 113‬י ‪14‬‬
‫‪ 342‬שיר ארבעה־עשר‬

‫אני מתפאר שעל פי מוצאי אבי הוא לוחם עז‪,‬‬

‫טידאוס‪ ,‬שתל נערם מעפר מכסהו בתבי‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪: *.‬־‪.‬־־ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫זד‬ ‫*‬

‫‪115‬‬ ‫בנים ־ללא דפי‪,‬י‬

‫נולדו !שלו ישה י ־‬
‫לפורתאוס !‬
‫הן ‪ :‬־‬
‫‪1-‬‬
‫אלה שכנו בקלידון הנ שאה ובפלאורוץ‪,‬‬
‫אגריוס ומלם‪ ,‬ו שלי שי היה הרכב אוינאוס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫זר‬ ‫ד‬ ‫ד ־‬ ‫ד ד‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' -‬‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫־ ‪* :‬‬

‫אביו של אבי‪ ,‬שעלה על שני אחיו בעז נפש‪.‬‬

‫זדזר‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫זר‬ ‫‪— :‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫זר‬ ‫׳‬ ‫ד •‬ ‫זר‬ ‫ד *‬

‫אוינאוס נשאר שם‪ ,‬ואלו אבי בנדון־יו השתקע‬

‫‪120‬‬ ‫באו־גוס‪ .‬זאוס ושאר האלים הם שרצו זאת‪.‬‬
‫הוא נשא אחת מבנות אדרסטוס‪ ,‬וגר בבית‬
‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ד‬

‫עשיר ברכוש‪ ,‬והרבה שדות חט ה שם היו לו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫• ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‪:‬‬ ‫ד •‬

‫ומסביב השתרעו מטעים רבים של עצי פרי‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪* :‬‬ ‫ג‪----------‬‬ ‫זר‬ ‫־ •‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ד •‬

‫והיו לו הרבה עדרים‪ .‬הוא היה ה טוב באכאים‬

‫•‬ ‫ד ‪- -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד *‬ ‫ד־‬ ‫—‬ ‫‪: -‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪125‬‬ ‫בחניתו‪ .‬אם זו ה א מ ת בודאי כבר שמעתם‪.‬‬

‫לכן לא תוכלו להגיד שלפי מוצאי אני מוג לב‬
‫והפה אונים‪ ,‬ולבוז לךברי‪ ,‬אם _יש בהם טעם‪.‬‬
‫בואו‪ ,‬נלך‪ ,‬נלחם‪ ,‬פצועים‪ ,‬אך זו חובתנו‪.‬‬
‫אלא ששם נזהר מהקרב‪ ,‬נתיצב רק מעבר‬
‫‪ -‬זד‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪ 1:‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* ד‬ ‫ד‬ ‫זר‬ ‫ד‬ ‫זר‬

‫‪130‬‬ ‫לטוח החצים‪ ,‬אל נא נוסיף לפצענו עוד פצע‪,‬‬

‫אך אחדים נעודד ונךחף‪ ,‬את אלה שקיךם‬
‫עמדו מהצד ו־לא נלח מו‪ ,‬כי ה תמידו בכעס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם ש מעו ברצון‪ ,‬והסכימו‪.‬‬
‫זיצאו אפוא‪ ,‬והוביל שליט הגברים אגממנון‪.‬‬
‫‪135‬‬ ‫אך מךעיד הארץ ה מ הלל לא עצם עין‪,‬‬
‫אלא בךמות של איש זקן הצטרף אליהם‪,‬‬
‫אחז ביד ימינו של אג מ מנון בן אטראוס‪,‬‬
‫ובמלים מכנפו ת פנה אליו ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫ד ד‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬ודאי כעת לבו האי׳ם של אכילס‬

‫‪140‬‬ ‫עולז ב חז הו לךאות איך נטבחי ם האכאים‬
‫ונמלטים‪ .‬כי אין בו תבונה‪ ,‬אף לא קימץ‪.‬‬
‫הלואי שגם הוא יהרס‪ ,‬ו שאל יכ שילו ויכהו‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫זי *■‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•• ד ‪-‬‬ ‫ז ו ‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־־‬
‫הרה מפתה את זאוס ‪343‬‬
‫‪-‬סלי‬
‫‪'4 3‬‬
‫אך כלפיך אין לאלים הברוכים שמץ זעם‪,‬‬
‫זיבוא רגע שבו מנהיגי הטרועים !־יועציהם‬
‫‪145‬‬ ‫זיךימו אבק במישור הרחב‪ ,‬ואז תראה איך‬
‫מהספינות ומהצריפים הם ינוסו העירה‪.‬״‬
‫ז‬ ‫ז י‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫••‬

‫כך אמר‪ ,‬ודהר במישור בצעקה מהדהדת‪.‬‬

‫‪.* * -‬י •••‬ ‫ז‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫וז‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ל‪1‬‬

‫כזעקה של תשעה או עשרת אלפי איש‬

‫•‬ ‫־‬ ‫ו־ •••‬ ‫‪ :‬ל‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫• ‪ :‬ל ‪11‬‬

‫כאשר הם מצטךפים לזעם הקרב והקטל‪,‬‬

‫‪150‬‬ ‫כך השליט מטלטל הארץ הךעים מחזהו‬
‫בקול אדיר‪ ,‬ועורר בלב כל אחד האכאים‬
‫כוח גדול לשם מלחמה ולקרב ללא הרף‪.‬‬
‫••• •\ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪11: • 1‬‬ ‫• * ל ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫־‬

‫הרה שכסאה מזהב‪ ,‬מעל ראש אולימפוס‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫״‬ ‫• ל ל‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•• ל‬

‫עמדה להשקיף ומיד הבחינה בו בעיניה‪,‬‬

‫ל ׳‬ ‫*‬
‫* *‪.‬‬
‫> •‬ ‫ל‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫• ל‬ ‫‪11■ : - :‬‬ ‫ל !ל‬

‫‪155‬‬ ‫איך מתנשף ועסוק בקרב המקנה שם לגבר‬

‫אחיה שהוא גם גיסה‪ ,‬ונפשה מלאה אישר‪.‬‬
‫•••‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫־־‬ ‫•••‬ ‫ל‬ ‫ל •‬

‫היא ראתה גם את זאוס יושב על שיא רכס‬

‫••• ל‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫ל ‪:‬־ ל‬

‫אידה רב הפלגים‪ ,‬וח שה שנאה למראהו‪.‬‬

‫״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ :‬ל‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־ ‪ :‬ל •‬ ‫־‬ ‫• ־‬

‫והרה האלה בעלת עיני הפרה תהתה אז‬

‫ל‬ ‫ל ‪:‬־ ל‬ ‫־ לל‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ל •• ל‬ ‫ל‬ ‫‪:‬‬

‫‪160‬‬ ‫איך תעךים על שכלו של זאוס אוחז האיגיס‪.‬‬

‫וזו התכנית שמצאה שהיא הטובה בעיניה‪,‬‬
‫ל‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫־‬ ‫••• •‬ ‫* ל ‪ :‬ל‬
‫•‪.‬‬ ‫־ ל ‪•:‬‬ ‫‪:‬‬

‫שתתיפה ן־אחרי כן תלך אל הר אידה‪,‬‬

‫אולי יתאוה לשכב ולהצמד בתשוקה אל‬
‫‪...‬‬ ‫‪|7‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪ * :‬ל ••‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‬ ‫•‪:‬־•‪.‬״‬

‫בשרה‪ ,‬ואז תטפטף שנה חמימה ורוגעת‬

‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ל‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫••ל‬ ‫‪ :‬־ ‪1• • :‬‬ ‫״ ‪ :‬ל‬ ‫לל‬ ‫‪:‬‬

‫‪165‬‬ ‫ותכסה את עפעפיו ואת רוחו המחכמת‪.‬‬

‫‪ :‬א •״• ‪...‬‬ ‫־‬ ‫‪....‬‬ ‫־ ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•••‬ ‫־ •••‬ ‫‪:‬‬

‫אז הלכה אל חדרה שהקים בנה הפיסטוס‬

‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬ל‬ ‫‪1• -‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪ :‬ל‬ ‫‪ :‬ל‬ ‫ל‬ ‫ל‬

‫למענה‪ ,‬והצמיד בחזקה דלתים בפתח‬

‫‪ . •-‬ו ­‬ ‫‪ :‬ל ־ •‬ ‫‪ :‬ל ‪ :‬לו‬ ‫״ ‪• : • :‬‬ ‫דל‬ ‫‪ :‬־‬

‫בבריח נסתר‪ ,‬שלפתחו אל אחר לא יצליח‪.‬‬

‫־ ז •‬ ‫*‬
‫־*‬ ‫••‬ ‫ל ‪ :‬ל ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪ ................................‬ל‬

‫היא נכנסה וסגרה את כנפי דלתו הנוצצת‪.‬‬

‫• •‬ ‫־ *‬ ‫‪•• : -‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪ :‬ל ‪:‬ל‬ ‫• ‪ : :‬ל‬

‫‪170‬‬ ‫תחלה מעודה המושך מך?ןה באמברוסיה*‬

‫* המילה מציינת את מזון האלים‪ ,‬וגם את הבושם שבו השתמשו‪.‬‬

 ‫שיר ארבעה־ ע שר‬ ‫‪344‬‬
‫!ח­ ‪200‬‬

‫בל כתם‪ ,‬ו־אז סכה עצמה בשמן אלמות‪,‬‬

‫שמן זית מפלא‪ ,‬מתוק ובשום שהיה לה‪,‬‬
‫שאם יטלטל על רצפת הארד בבית זאוס‪,‬‬
‫י‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪ * \ :‬־‬ ‫•ד•‬

‫יתפשט ניחוחו עד לארץ ובלב השמים‪.‬‬

‫‪175‬‬
‫בו היא משחה את גופה הנאה‪ ,‬סרקה בידיה‬
‫ז‬ ‫! זע‬ ‫זי‬ ‫״ז‬ ‫׳‬ ‫‪ 7 -‬יו‬
‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫! ז‬ ‫ז‬

‫את שערה‪ ,‬ותלתלים יפהפיים מפיצי נגה‪,‬‬

‫י‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫ז •‬ ‫־ •‬ ‫! ״‬ ‫* ־ •‬ ‫׳‪ :‬־‬ ‫‪77 :‬‬

‫אלוהיים‪ ,‬סלסלה לראשה בן־האלמות‪.‬‬

‫ז•ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ־‬ ‫־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫• * ;‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫*•••‬

‫אז לבשה לגופה שמלה אלוהית‪ ,‬שאתנה‬

‫•ד ־ '־ ~‬ ‫•‬ ‫*•ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫ד‬

‫שקדה להחליק‪ ,‬והךבה ציורים רקומים בה‪,‬‬

‫‪180‬‬ ‫בסכות זהב היא פרפה על חזה את הבגד‪.‬‬
‫־ •ד •ד‬ ‫•ד‬ ‫ז ז‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫•‬ ‫דד‬ ‫! •‬

‫אזור שמאה גדילים לו חגרה למתנים‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪ -‬ד ‪ 1‬־•‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‬ ‫••• ••‬

‫בנקב עדין בתנוכי האןנים תלתה עגיליה‪,‬‬

‫עם שלוש טפות כאשכול‪ ,‬זוהרים בהךבה חן‪.‬‬
‫הנפלאה באלות כסתה את ראשה וכתפיה‬
‫ד‬ ‫‪'/ - 1‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫• ; ‪7‬‬ ‫ד♦•‬ ‫ד ד‬ ‫־ • ‪1‬‬

‫‪185‬‬ ‫בצעיף חמוד‪ ,‬רענן‪ ,‬בהיר בלבנו כמו שמש‪.‬‬

‫תחת רגליה המבהיקות קשרה סנדלי חן‪.‬‬
‫•• ‪1‬‬ ‫־< ! ••‬ ‫‪ : •7‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫־ * ‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫■ ‪7 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫ולאחר שלבשה לגופה את כל קשוטיה‪,‬‬

‫יצאה מחדרה וקראה אליה את אפרודיטה‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫זי‬ ‫ז‬ ‫״ זו‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד‪:1‬‬ ‫‪ : -‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬

‫להתרחק משאר האלים‪ ,‬ופנתה ואמרה לה‪:‬‬

‫ד‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫׳‬ ‫ד •• •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:•:‬־•*‬

‫‪190‬‬ ‫״האם תתחשבי‪ ,‬ילדתי‪ ,‬בדבר שאמר לך?‬

‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫זד‬ ‫' ־ ז ז‬ ‫• ‪ :‬־ ‪ • :‬׳ ־ ‪ :‬ז •‬ ‫־ •‬

‫או תסרבי‪ ,‬משום שבלב את שומרת לי כעס‪,‬‬

‫־ ־‬ ‫•‬ ‫זד ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‪ • .‬־• •‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ז !‬ ‫‪1‬‬

‫כי אני מושיטה עזדה ל תאי ם‪ ,‬ואת לטררנים?״‬

‫ואז אפרודיטה בת זאוס ענתה ואמרה לה‪:‬‬
‫ד‬ ‫‪7 : 7 :‬‬ ‫‪7 *7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־*‬ ‫* ‪7‬‬

‫״הרה‪ ,‬אלה נכבדה‪ ,‬בת האל הרם קררנרס‪,‬‬

‫‪195‬‬ ‫אמרי לי את ךצונך‪ .‬לבי מצרה לעשות זאת‬
‫אם בכוחי הדבר ואם הוא נתן לבצוע‪.‬״‬
‫־‬ ‫•‪• * 17‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫*‬

‫בכונה ערמומית הרה הגבירה אמרה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7* 7‬‬ ‫־** ‪7‬‬ ‫"‪7‬‬ ‫*‬ ‫־*‬ ‫*־ ‪77‬‬

‫״תני לי עכשו חן ופתוי שבהם מכניעה את‬

‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ * ♦‬ ‫•ד ‪• 7‬ד‬ ‫•‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫־ * ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪• 5‬‬

‫גם אנשים בני חלוף וגם את בני־האלמות‪.‬‬

‫*‬
‫‪ 7‬־ * ‪.*7‬‬ ‫* ״‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫* ־‬ ‫‪1‬‬ ‫*־‬ ‫* ׳־‬ ‫*־ ‪* 7‬‬

‫‪200‬‬
‫אלך אל קצף הארץ הפוריה לבקר שם‬
‫הרה מפתה את זאוס ‪345‬‬

‫את אוקיאנוס מקור האלים ואת טתיס אמנו‪,‬‬

‫הם בביתם גדלו אותי בחבה ו טפ ח תי‪,‬‬
‫אף לקחוני מריה כשזאוס שולח הו־עם‬
‫הוךיד את קרונוס מתחת לארץ ולים שאינו נח‪.‬‬
‫‪205‬‬ ‫אלף לבקרם ואמציא פתרון לריב שביניהם‪,‬‬
‫כי מרחקים זה מזו הם חיים כבר זמן ךבי‬
‫אין הם שוכבים בתשוקה‪ ,‬כי ללבם דוךר רגז‪.‬‬
‫אם בךברי אוכל לרכך את לבם של השנים‪,‬‬
‫אחזיר אותם למטה והם בעךגה יתעלסו שוב‪,‬‬
‫‪210‬‬ ‫שמי יהיה תמיד אהוב ונכבד על שפתיהם‪.‬״‬
‫ואפרודיטה החיכנית ענתה ואמרה לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ז ‪ :‬ז‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫־ ־ ‪ :‬ז■ •‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪: * :‬‬

‫׳‬
‫״אי אפשר ואסור לי לדחות דבר שאת מבקשת‪,‬‬
‫‪•:‬‬ ‫‪1‬‬
‫•‬‫•‬
‫‪ :‬־■‬ ‫■• ־ ‪:‬‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7:‬‬ ‫••• ‪7 :‬‬

‫כי את ישנה בזרועות זאוס הרם מכלנו‪.‬״‬

‫\ ז‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ •• :‬ד‬ ‫נ‬ ‫־‬

‫ואז התירה את הרצועה הרקומה מעל שדיה‪,‬‬

‫ז׳‬ ‫זע‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 :7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪215‬‬ ‫זו המקשטת‪ ,‬שבה נךקמו כל קסם שובה לב‪,‬‬

‫בה העתה‪ ,‬בה היצר‪ ,‬בה גם לחש החשק‬
‫המפתה‪ ,‬וגוזל גם לחכמים את חושיהם‪.‬‬
‫אותה מסרה לידיה‪ ,‬קראה בשמה ואמרה לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫ג ‪7 :7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪ 17 ' 7‬ן ‪7‬‬ ‫*‬
‫‪.•7 :‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪7‬‬

‫״הנה הךצועה‪ ,‬קחי ושימי אותה בין שךיך‪,‬‬

‫‪220‬‬ ‫היא מקשטת‪ ,‬הכל בה מצוי‪ .‬איני מפלו>־ק ת‬
‫בכך שלא תחץרי בלי לץכות בכל מאוה לב‪.‬״‬
‫והרה בעלת עיני הפרה חיכה אליה‪,‬‬
‫‪ 7‬׳‬ ‫"‬ ‫*‪7 1‬‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫*‬
‫*• *‬ ‫־ ‪:‬־ ־‬ ‫‪7•* 5‬‬

‫ובחיוך את הךצועה בין שדיה החביאה‪.‬‬

‫ואז הלכה אל ביתה אפרודיטה בת זאוס‪,‬‬‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 : 7 7 5‬‬

‫‪225‬‬ ‫והרה בחפזון עץבה את פסגת אולימפוס‪,‬‬

‫עברה מעל פיריה ואמתיאה המלבבת‪,‬‬
‫־ •יי זי‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫־ ••‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫• *‪.‬״• ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7:7‬‬

‫מעל ההרים עוטי השלג של פרשי תרקיה‪,‬‬

‫‪71:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪77‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫••• *‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‪'.‬‬ ‫״‬

‫טסה מעל הפסגות‪ ,‬רגליה לא נגעו בארץ‪.‬‬

‫י‬ ‫*‬
‫‪ 7‬ז•‪.‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫' ־‪ .• :‬־‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫•• ־‬ ‫‪77‬‬

‫מאתוס המריאה לים הגועש‪ ,‬ואז הגיעה‬

‫‪1‬‬
‫־‬ ‫• •‬ ‫״‪7 :‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪7-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪:‬־‬ ‫••־‬

‫‪230‬‬ ‫ללמנוס‪ ,‬עיר תואס האלוהי‪ .‬היא פגשה שם‬

‫ד‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬ד‪•.‬‬ ‫־‬ ‫י •‬ ‫‪: •• :‬‬
 ‫‪ 346‬שירארבעה־עשר‬
‫‪ 231‬׳‪258‬‬
‫את היפנוס‪ ,‬אל השנה‪ ,‬אחי תנטוס‪ ,‬המות‪.‬‬
‫היא לפתה את ידר‪ ,‬קראה בשמו‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬
‫״היפנוס‪ ,‬ארוץ האלים ובני האךם‪ ,‬אם קדם‬
‫שמעת ךבר מה שבקשתי‪ ,‬הקשב גם הפעם‪,‬‬
‫צית לי‪ ,‬וכל הימים אודה לך על החסד‪.‬‬
‫‪235‬‬
‫הרדם את עיניו הקומות של זאוס מתחת‬
‫לעפעפיו‪ ,‬מיד כשישכב לצדי אחוז‪.‬יצר‪.‬‬
‫אתן לך מתנות‪ ,‬כס פאר‪ ,‬חסין מפני הרס‪,‬‬
‫עשוי זהב‪ .‬בני הפיסטוס נכה הרגלים‬
‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪ :‬״‬ ‫• • ‪ : -‬ן‬ ‫‪•:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫‪240‬‬ ‫ןתקין אותו בשקיךה‪ ,‬דתאים הדום לרגליך‪,‬‬

‫תציב עליו את רגליך המבהיקות‪ ,‬לוגם‪.‬יין‪.‬״‬
‫ואל השנה המתוקה אז השיב ואמר לה‪:‬‬
‫״הרה‪ ,‬אלה נכבךה‪ ,‬בת האל הרם קרונוס‪,‬‬
‫את כל אחר מבין האלים ההווים לנצח‬
‫‪245‬‬ ‫אךדים בנקל‪ .‬וגם את ןךמי נהר אוקיאנוס‪,‬‬
‫שהוא המקור שממנו נוצר כל גזע וגזע‪.‬‬
‫אך לא אוכל לגשת קרוב אל זאוס בן קתנוס‪,‬‬
‫ולא אךדימו‪ ,‬אלא אם הוא עצמו יצוה זאת‪.‬‬
‫הן עקב פקדה שנתת כבר למד אותי לקח‪,‬‬
‫‪250‬‬ ‫אותו יום שבו בנו גבה הנפש של זאוס*‬
‫הפליג לאחר שהחריב את עיר הטתינים‪.‬‬
‫אז הרדמתי את נפש זאוס אוחז האיגיס‪,‬‬
‫ז ־‪•:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫במתיקות אפפתיו‪ .‬אך את זממת לבנו פגע‪,‬‬

‫על פני הים אז עוררת משבי רוחות זעם‪,‬‬ ‫_‬ ‫ן‬ ‫_ ן‬ ‫•ן‬ ‫־ ‪¥‬‬ ‫״‬ ‫*‬

‫‪255‬‬
‫ובהן סחפת אותו אל קוס הבנדה לבטח‪,‬‬
‫הרחק מכל אנשיו‪ .‬וזאוס נעור וברגז‬
‫*‪*.‬‬ ‫ן‬ ‫••‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪:‬־ ז ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־ ז‬

‫השליך את האלים בביתו‪ ,‬ואותי ביחוד‬

‫‪•:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ין‬ ‫‪.. .‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫*יי‬ ‫י‬ ‫* *‬

‫חפש‪ ,‬והיה משליכני לים מאויר השמים‪,‬‬

‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ ..‬ן‪. -‬‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ד‬ ‫*‬

‫הכוונה להרקלס‪ ,‬שכבש ובזז את טרויה‪.‬‬

‫הרה מפתה את זאוס ‪347‬‬

‫אך הלילה אדון האלים ובני האדם הצילני‪.‬‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן••‬ ‫ז •• •‬ ‫‪1‬‬ ‫!־‬ ‫־ ־‪ :‬ז‬ ‫‪1-‬‬

‫‪260‬‬ ‫ברחתי ובאתי אליו‪ ,‬וזאוס חדל אגב כעס‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫‪------‬‬ ‫ז ־‬ ‫׳ ‪•/:‬‬ ‫••ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז־‬

‫כי נשמר מלגרים ללילה הממהר מפח נפש‪.‬‬

‫והנה את באה עם עוד מטלה שאין לבצע‪.‬״‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ד‬ ‫־ ז‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬

‫והרה האלה בעלת עיני הפרה ענתה לו‪:‬‬

‫ז ‪ :‬ז‬ ‫זז‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫־ נ—‬ ‫ד‬ ‫ד ••‬ ‫‪ •• :‬ד‬

‫״היפנוס‪ ,‬למה לבך מעלה דאגות שכאלה?‬

‫ז ־• ‪•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪:‬־־‪•.‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪265‬‬ ‫אתה חושב שזאוס המתנים ‪ ,‬שנהג בזעם‬

‫למען בנו הרקלס‪ ,‬יתמך כך גם בטרועים?‬
‫בוא‪ ,‬ואני אתן לך את אחת ה כ ת טו ת‬
‫הצעירות‪ ,‬שא אותה‪ ,‬כאשתך‪.‬ידזשיבוה‪,‬‬
‫זו פסיתיאה‪ ,‬שכל הימים השתוקקת אליה‪.‬״‬
‫ז‬ ‫״ •••‬ ‫־‪ 1: 1‬ז‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫־ד •‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪ -‬י‬

‫‪270‬‬ ‫כך אמרה‪ ,‬והיפנוס שמח‪ ,‬והשיב ואמר לה‪:‬‬

‫■‬
‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫~‬ ‫ד‬ ‫׳ ‪: • :‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫ז ‪1‬‬

‫״בואי‪ ,‬ובמי סטיקס שאין לחללם השבעי לי‪,‬‬

‫אחזי בידך האחת את הארץ המכלכלת‪,‬‬
‫ובשמה את הןם הנוצץ‪ ,‬שכל אלי שאול‬
‫תחתיות לצד קרונוס יוכלו לשמש בעדינו‪.‬‬
‫‪275‬‬ ‫השבעי שתתני לי את אחת הכריטות‪,‬‬
‫את פסיתיאה‪ ,‬שכל הימים ערגתי אליה‪.‬״‬
‫ד‬ ‫•• •\‬ ‫ד־ ‪• :‬‬ ‫־ ד•‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫־ •‬

‫כך אמר‪ ,‬והרה לבנת הזרועות לא סרבה לו‪,‬‬

‫״‬ ‫••‪:‬ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫״ז‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫זו‬

‫נשבעה כרצונו‪ ,‬ואת כל האלים היא הזכירה‬

‫ד‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ד •• •‬ ‫ד‬ ‫׳ ‪; :‬־‬ ‫־‪:‬‬ ‫־ ‪ : :‬ד‬

‫שבעמקי טרטרוס‪ ,‬אלה ששמם הוא טיטנים‪.‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫••• ‪: • :‬‬

‫‪280‬‬ ‫ולאחר שאת מלוא השבועה היא השמיעה‪,‬‬

‫שניהם ןצאו מאימברוס העיר ומלמנוס‪,‬‬
‫לבשו ערפל‪ ,‬ובןויזו ת עשו את הדרך‪.‬‬
‫באו אל אידה רב הפלגים‪ ,‬אם לחיות בר‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫ן ־‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־••‬ ‫‪7‬‬

‫אל לקטוס‪ ,‬שם הם עזבו את הים‪ ,‬והמשיכו‬

‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫•••‬ ‫ד‪:‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫״• ‪1:‬‬
‫•‬

‫‪285‬‬ ‫ביבשה‪ ,‬ורעד ראש היער תחת רגליהם‪.‬‬

‫‪ -‬ן ‪.....‬‬ ‫‪---------‬‬ ‫־‬ ‫וז‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ז ז‬

‫היפנוס עצר‪ ,‬טרם ידאו אותו עיני זאוס‪,‬‬

‫טפס על עץ ארן ענק‪ ,‬שצמח אז באיךה‬
‫והיה הגבוה‪ ,‬ובין העבים התנשא לשמים‪.‬‬
‫־ ■ז‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬ ‫ז •‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ ז‬ ‫‪:‬זז‬
‫‪ 289‬־‪318‬‬ ‫‪ 348‬שיר ארבעה־עשר‬

‫עליו הוא זישב‪ ,‬מוצא מחבוא בין ענפי האירן‪,‬‬

‫‪290‬‬
‫דומה לצפור הרים ציצנית‪ ,‬כלקיס שמה‬ ‫־ ‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־‪• 11‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫*‬
‫‪/‬‬

‫בפי האלים‪! ,‬אנשים קוךאים לה קימינז־יס‪.‬‬

‫אף הרה חיש קל עלתה אל פסגת ג ת רון‬
‫במרום אידה‪ .‬וזאוס אוסף העבים הבחין בה‪,‬‬
‫וכשראה‪ ,‬היצר עטף את שכלו הפקח‪,‬‬
‫‪295‬‬ ‫ממש כמו בזמן שבפעם הראשונה שכבו‪.‬יחד‪,‬‬
‫שבו עלו למטה‪ ,‬בלי שידעו זאת הוריהם‪.‬‬
‫״ ‪•/‬‬ ‫‪17•/‬‬ ‫׳‪1‬״‬ ‫‪ -‬״ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הוא נעמד לפניה‪ ,‬קרא ב שמה ואמר לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‪ 1‬ז‬ ‫ז ׳‬ ‫ז‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪/‬״‪-•/:‬‬

‫״הרה‪ ,‬לאיזה ענין באת לכאן מאולימפוס?‬

‫*‬ ‫‪1‬״ *‬ ‫‪▼1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪1 7 1‬‬ ‫' ‪• / • • :‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫סוסיך אינם‪ ,‬ולא מרכבתך‪ ,‬שבה את נוהגת‪.‬״‬

‫‪7 7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫״ י‬ ‫■ ‪1‬‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫׳ *‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫־״‪1‬‬

‫‪300‬‬ ‫בכונה ערמומית הרה הגבירה ענתה לו‪:‬‬

‫‪7 X 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ ‪* 1‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫•‬ ‫־*‬ ‫‪7 7 - 9‬‬

‫״אני יוצאת לבקר בקצות הארץ המכלכלת‬

‫את אוקיאנוס מקור האלים ואת טתיס אמנו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫* ״‬
‫׳‬ ‫* ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‪9‬‬ ‫‪•/‬‬

‫שבביתם גדלו אותי בחבה וטפחוני‪.‬‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫״‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪•• 1‬‬
‫‪/‬‬

‫אלך לבקרם ואמציא פתרון לריב שביניהם‪,‬‬

‫‪305‬‬
‫כי מרחקים זה מזו הם חיים כבר ןמן רב‪,‬‬
‫אין הם שוכבים בתשוקה‪ ,‬כי ללבם חדר רגז‪.‬‬
‫למרגלות הר אידה רב הפלגים מחכים לי‬
‫‪.‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪•7 1‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־ ‪*:‬‬

‫סוסי‪ ,‬שישאו אותי מ על!ב ש ה ומעל מים‪.‬‬

‫אבל כעת בגללך הגעתי לכאן מאולימפוס‪,‬‬
‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* •‬ ‫•‪ 117:‬״ ‪-‬‬ ‫*‬
‫‪7‬״‬ ‫*־ ‪7‬‬

‫‪310‬‬
‫שמא תכעס עלי אחר כך‪ ,‬אם בלי לפצות פה‬
‫‪7‬‬ ‫״‪:‬‬ ‫*•‬ ‫•‬ ‫‪ 17‬׳‬ ‫־ ־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫* ‪7‬‬
‫*‪.‬‬

‫אלך אל ביתו של אוקיאנוס עמק הזרם‪.‬״‬

‫וזאוס אוסף העננים השיב ואמר לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫* ‪ 7‬־‬ ‫״ *‬ ‫‪: 7‬־‪• 7‬‬ ‫״>‬ ‫ן‪7‬‬

‫״הרה‪ ,‬תוכלי ללכת לשם גם אחרי כן‪,‬‬

‫*•‪ 1‬׳‬ ‫־ *‪••-‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪• :• : 7‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫*‪7‬‬
‫״‬

‫אך שנינו נפנה‪ ,‬נעשה אהבה‪ ,‬נשכב יחד‪.‬‬

‫־ ‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫׳‪•/:‬׳־‪:‬־•‪•.‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫־‪1‬‬
‫‪315‬‬
‫כי יצר כזה לאלה או לאשה מעולם לא‬
‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫* *‬ ‫* •• ‪7‬‬ ‫*‬
‫‪/7‬‬ ‫‪.....‬‬

‫הציף את לבי בחזי והכניע אותו כמו הרגע‪.‬‬

‫‪-•/7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ • : • :‬־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫**‬ ‫‪7‬‬ ‫•* ־ י‬

‫כך לא אהבתי ואף לא את אשת איקסיון‪,‬‬

‫אם פיריתואוס הטוב בעצה כבן־אלמות;‬
‫הרה מפתה את זאוס ‪349‬‬

‫לא את ת אה יפת הקךסיל‪ ,‬בת אקדיסיוס‪,‬‬

‫‪320‬‬ ‫זו שילדה את פךסאוס המצטין מכל גבר;‬
‫לא את בת פויניקס המהלל עד קצה הארץ‪,‬‬
‫אמם של מינוס ואחיו האלוהי רדמנתיס;‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫־ ־‬ ‫•‬ ‫ד‪,.•:‬‬ ‫‪* x :‬‬ ‫•‬ ‫• !‬

‫לא את סמלה‪ ,‬ןלא את אלקמנה בתבי‪,‬‬

‫אלקמנה אם בני הרקלס קשה הלב‪ ,‬וסמלה‬
‫‪325‬‬ ‫שבנה הוא מקור ה שמחה לאדם‪ ,‬דיוניסוס;‬
‫*‬ ‫*‬ ‫‪x x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬ ‫• ‪:‬ד‬
‫•‬
‫•‬

‫לא את דמטר יפת הקוצות‪ ,‬האלה המולכת‪,‬‬

‫לא את לטו המהללת‪ ,‬ואף לא כלפיך‬
‫הייתי אחוז אהבה ויצר מתוק כמו הרגע‪.‬״‬
‫בכונה ערמומית הרה הגבירה ענתה לו‪:‬‬
‫ז ‪ :‬ז‬ ‫‪x‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫•• ‪x‬‬ ‫•‬ ‫‪- :‬ז ז‬

‫‪330‬‬ ‫״בן קתנוס האימתני‪ ,‬מה הדבר שאמרת?‬

‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫;•‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x -‬‬ ‫‪x‬‬ ‫׳‬ ‫‪• x :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫••• ‪1‬‬

‫אם לעשות אהבה כעת תוקף אותך חשק‬

‫על רכס הר אידה‪ ,‬הכל כאן גלוי לעינים‪.‬‬
‫מה יהיה אם אחד האלים ההווים לנצח‬
‫יךאה אותנו שוכבים‪ ,‬וילך ויספר על כל זה‬
‫‪335‬‬ ‫לשאר האלים? לא אוכל אז לקום מעל היצוע‬
‫־‬ ‫‪-‬ד‬ ‫••־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫* ‪ :‬־ ד • • •‬

‫!־ללכת שוב אל ביתך‪ ,‬משום שבושה תכסני‪.‬‬

‫אם באמת אתה משתוקק‪ ,‬ומוצא בכך עינג‪,‬‬
‫יש אותו חדר אשר הקימו בני הפיסטוס‬
‫למעני‪ ,‬והצמיד בחזקה דלתים בפתח‪,‬‬
‫‪340‬‬ ‫היות ואתה עורג למטה‪ ,‬נלך ונשכב בה‪.‬״‬
‫וזאוס אוסף העננים השיב ואמר לה‪:‬‬
‫ז‬ ‫ד־‬ ‫ן‬ ‫•• •‬ ‫■•‬
‫ד ‪•:‬־ז‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪•••:‬‬

‫״הרה‪ ,‬אל תפחדי שאיזה אל או איזה איש‬

‫יו־אה‪ ,‬כה סמיך ענן הזהב שאעטפך בו‪,‬‬
‫לא יךאה את שנינו מבעד לו ואפלו הליוס‪,‬‬
‫‪345‬‬ ‫אם כי יותר מכלם אורו חזדר וחד עין‪.‬״‬
‫ובידיו דאחז את אשתו בנו של ‪1:‬קררנרס‪,‬‬
‫ע‬ ‫אמר‪,‬י ‪ :‬ז ז‬
‫‪1‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ך‬

‫והארץ האלוהית הצמיחה מיד אבי דשא‬

‫מתחת להם‪ ,‬ו־לוטוס טלול‪ ,‬ןכךכ'ם רקינתון‬
 ‫‪ 350‬שירארבעה־עשר‬
‫^‪3‬״‪378‬‬
‫צפוף ו_רך‪ ,‬כמצע שבודד אותם מהקךקע‪.‬‬
‫שם שניהם שכבו‪ ,‬מתכסים בענן כבבגד‬
‫‪350‬‬ ‫• ‪ 1‬זו י\‬ ‫•י• ז ז‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫זו‬ ‫ז ״‬ ‫‪7‬‬

‫נאה וזהב‪ ,‬שממנו צנחו והבריקו נטפי טל‪.‬‬

‫־‬ ‫*‬
‫* ‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•! • :‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫׳ ■ו • ע‬ ‫‪7 :‬‬ ‫ז ;•‬

‫כף בשלוה נם האב על פסגת גרגרה‪,‬‬

‫‪' 1‬‬ ‫־‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫־ ! ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ‪1‬‬

‫אשתו בזרועותיו‪ ,‬ושנה ותשוקה הכניעוהו‪.‬‬

‫•<•‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫ואל השנה המתוקה רץ אל ספינות האכאים‬

‫ז ‪• - -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‪.‬־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪11‬‬ ‫־ ן‬ ‫־ •• ‪7‬‬ ‫‪•• 1‬‬

‫עם הבשוךה לאל החובק ומו־עיד את הארץ‪.‬‬

‫הוא עמד לידו‪ ,‬ובמלים כנופות פנה ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 1‬ז *‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬ ‫ג ז ־ ' ‪• • :‬‬ ‫ז ־‬

‫״פוסידון‪ ,‬עכשו היה להוט ועזר לתאים‪,‬‬

‫תן להם תהלה‪ ,‬אם כי לץמן מה‪ ,‬כשזאוס‬
‫זישץ עוד‪ ,‬משום שכסיתי אותו בנמנום דף‪,‬‬
‫והרה שדלה אותו לשכב לצדה אחוז חשק‪.‬״‬
‫״ ־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫! * ‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪7 •• 1‬‬

‫כך אמר‪ ,‬והלך אל שבטי אדם נודעי שם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז ז‬ ‫•‬ ‫•״•‬ ‫ז ־ ‪1‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫ד ‪1‬‬

‫ן־עורר את האל אף יותר להגן על התאים‪.‬‬

‫וזה זנק אל שו_רת החלוץ‪ ,‬ממריץ וצורח‪:‬‬
‫״אךגיאים‪ ,‬האם שוב נתן לנצח להקטור‬
‫בן פךיאמוס‪ ,‬שימצא גדלה בכבוש ספינותינו?‬
‫כך הוא טוען וכך מתרברב‪ ,‬משום שאכילס‬
‫יושב ליד ספינותיו החלולות חדור זעם‪.‬‬
‫אך הוא לא‪.‬יחסר עוד מדי‪ ,‬אם אנו היתר‬
‫נמךיץ את עצמנו ונסיע איש לרעהו‪.‬‬
‫ובכן בואו‪ ,‬הנה עצתי‪ ,‬נשמע לה כלנו‪.‬‬
‫קחו ועטו מגנים‪ ,‬את הטובים בצבאנו‬
‫והגדולים‪ ,‬וכסו ראשיכם בקסדות מפיצות אור‪,‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪71‬‬
‫•‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫נ ־ ‪:‬‬

‫וחניתות‪ ,‬את הארכות‪ ,‬אחזו בידיכם‪,‬‬

‫״‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪: 7‬־\‬ ‫*‬
‫׳ *‪.‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬

‫ולכו‪ .‬אצעד כמנהיג‪ ,‬ואני מבטיח שהקטור‬

‫‪375‬‬
‫בן פךיאמוס‪ ,‬גם אם הוא נלהב‪ ,‬לא ועצרנו‪.‬‬
‫זה שמגן קטן על כתפו והוא לוחם עז‪,‬‬
‫ימסרו לגבר חלש‪ ,‬ומגן גדול יכסהו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם שמעו ברצון‪ ,‬והסכימו‪,‬‬
 ‫הרה מפתה את זאוס ‪351‬‬

‫ןהמלכים עךכו את החיל‪ ,‬על אף פצעיהם‪,‬‬

‫‪380‬‬ ‫בן טיךאוס‪ ,‬אודיסאוס ואגממנון בץ אטראוס‪.‬‬
‫עברו בין כלם וז־אגו לחלוף כלי הנשק‪,‬‬
‫חגר לוחם טוב נשק טוב‪ ,‬וגרוע נתץ לגרוע‪.‬‬
‫וכאשר סוככו על גופם בארד מפיץ נגה‪,‬‬
‫שאו לדךכם‪ ,‬והנהיג פוסידון מךעיד הארץ‪,‬‬
‫‪385‬‬ ‫אוחז מ דו הכבז־ה סיף איים‪ ,‬אריך להב‪,‬‬
‫דומה לברק‪ ,‬ואיש לא רשאי להתגרות בו‬
‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 1‬׳ ן •‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬

‫במאבק האכזר‪ ,‬כי פחד מונע כל גבר‪.‬‬

‫והקטור המפאר ערך את שורות הטרדנים‪.‬‬
‫אכן אז מתחו את חבל הקרב הנודא והקטל‬
‫‪390‬‬ ‫פוסידון כהה השער והקטור המפאר‪,‬‬
‫זה כמעוז הטרדנים‪ ,‬וזה כעוזר לאךגיאים‪.‬‬
‫שטף הים התנפץ ל_יד ספינות האךגיאים‬
‫וצריפיהם‪ .‬והם התנגשו בצעקה מהךהדת‪.‬‬
‫גם הגלים המכים על החוף אינם שואגים כף‪,‬‬
‫‪395‬‬ ‫כשמעיךם ממצולות משבו הבוטה של בוראס;‬
‫לא משמיעה רעם דומה לזה אש יוקדת‬
‫•••י זו‬ ‫••‬ ‫‪•••7‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫בגאיות ההרים‪ ,‬כשהיא מתנשאת לשריף‪.‬יער;‬

‫לא כך בצמרות אלונים גבוהים רעש הרוח‬
‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ : * 7‬־ ‪:‬‬

‫עולה כאשר בכל עצמתה היא נוהמת בזעם‪,‬‬

‫‪400‬‬ ‫כפי שעלה שאון קולות האכאים והטרדנים‬
‫‪•7‬‬ ‫* ־ ‪1‬‬ ‫‪ 7‬־ ־*‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪7‬‬
‫•‬‫*‬ ‫‪ :‬׳‬

‫אשר זעקו באימה כשזנקו אלה על אלה‪.‬‬

‫הקטור המפאר ןאשוץ הטיל לעבר איאס‪,‬‬
‫שפנה לעברו‪ ,‬את חניתו‪ ,‬והיא לא החטיאה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫*‬ ‫‪1 7‬‬ ‫*‬ ‫י •‪* .‬‬ ‫ן‬ ‫‪.* :‬־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪.‬־‬

‫פגע במקום שבו שתי חגורות נמתחו על חזהו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫״‬ ‫‪5‬‬ ‫‪/‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‬

‫‪405‬‬ ‫של מגנו‪ ,‬וגם של חךבו עם מסמרי הכסף‪.‬‬

‫הם סוככו על בשרו העדין‪ .‬והקטור בכעס‪,‬‬
‫משום שהכלי המהיר נמלט מידו ללא רוח‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‪7‬‬ ‫־‬ ‫• ז‬ ‫־־ ‪• 7‬‬ ‫•••־ ‪•:‬‬

‫נסוג לאחור אל עדת חבריו‪ ,‬לחמיק מהמות‪.‬‬

‫‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪*1‬‬ ‫" ‪7‬‬ ‫?־‬ ‫‪1‬־־‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫‪ 352‬שירארבעה־עשר‬
‫‪438'409‬‬
‫אך בעודו מתרחק‪ ,‬איאס הענק הןים אבן‪,‬‬
‫כי ךגנות בין רגלי הלוחמים התגלגלו שם‪,‬‬
‫‪410‬‬
‫לתמך בספינות המהירות‪ .‬באחת מאלה‬
‫מעל שפת המגן סמוך לצואר פגע בחזהו‪,‬‬
‫הכה‪ ,‬סחךרו‪ ,‬והוא חג כסביבון הנה והנה‪.‬‬
‫וכמו שבהלם מזאוס אלון נעקר מהשרש‪,‬‬
‫צונח‪ ,‬וריח נורא של גפךית נודף אז ממנו‪,‬‬
‫‪415‬‬
‫והעומד לידו ורואה לא נותר בו עוד אימץ‪,‬‬
‫כי הברק של זאוס הגדול מעורר פחד‪,‬‬
‫־ ־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫•‪••••.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ז ז‬

‫כך הקטור במלוא כוחו צנח לעפר על הארץ‪,‬‬

‫נשמטה החנית מידו‪ ,‬נפלו המגן והקובע‪,‬‬
‫‪420‬‬ ‫וכלי הארד המקשטים צלצלו מסביב לו‪.‬‬
‫ז •‬ ‫•‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪\ :‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫בצעקה אדירה האכאים רצו קדימה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ד‪•1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ־ ־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫־•‬ ‫• ‪17 7 :‬‬

‫מקוים לגךרו‪ ,‬ואת מ ט חי חניתותיהם‬

‫הטילו‪ ,‬אך איש לא זיכול לךקיר או לקלע‬
‫ברועה הצבאות‪ .‬לפני כן הטובים הקיפוהו‪,‬‬
‫‪425‬‬ ‫איניאס‪ ,‬אגנור האלוהי‪ ,‬ופולידמס‪,‬‬
‫גלאוקוס המעלה וסךפדוץ שליט הליקיים‪.‬‬
‫גם אחדים לא התעלמו‪ ,‬ואת מגניהם‬
‫העגלים אחזו לפניו‪ .‬ורעיו בידיהם‬
‫‪......‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫ן־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫נשאוהו מהמהומה עד למקום בו המתינו‬

‫• ‪• 1‬‬ ‫־ ‪1 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫" ־ ‪:‬‬ ‫‪7$‬‬

‫‪430‬‬ ‫סוסיו המהירים בערף הקרב והקטל‬

‫עם האוחז במו שכות ומךכבתו המקשטת‪,‬‬
‫והם הובילוהו לעיר נאנח בכבדות ויגע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪7:‬‬ ‫*‬
‫* ‪• :‬‬ ‫*‪7 •.‬‬
‫*‪:‬‬‫•‪.‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫*‬ ‫‪ :‬״‬

‫אך בבואם אל מעבר הנהר יפה הזרם‪,‬‬

‫קסנתוס המתעךבל‪ ,‬צאצא זאוס בן־האלמות‪,‬‬
‫‪435‬‬ ‫ארצה הורידו אותו מהרכב‪ ,‬הזו עליו מים‪.‬‬
‫־•‬ ‫‪77‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫־‪7 :‬‬

‫והוא התנשם‪ ,‬פקח את עיניו כלפי מעלה‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫ן ־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‪.‬־‬ ‫׳ ‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬

‫והקיא דם שחור‪ ,‬מ שתופף וכורע על ברך;‬

‫ואז שב‪ ,‬השתרע על הקךקע‪ ,‬וליל חשך‬
‫הרה מפתה את זאוס ‪353‬‬

‫כסה את עיניו‪ ,‬הלום עוד מפגיעת האבץ‪.‬‬

‫‪440‬‬ ‫וכשראו ה א תי אי ם שהקטור הלך ואיננו‪,‬‬
‫זכרו את הקרב‪ ,‬ועטו במרץ על הטרועים‪.‬‬
‫ראשון בהךבה איאס המהיר בץ אואילאוס‬
‫זנק ובחניתו החדה דקר את סטניוס‪,‬‬
‫בן שילדה לאנופס נימפה נאה‪ ,‬נאיאדה‪,‬‬
‫ז־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.• :‬־‬ ‫••• * ‪ :‬ד‬ ‫־‪1 •.‬‬

‫‪445‬‬ ‫כשרעה את בקרו ליד הנהר סטניואיס‪.‬‬

‫•״‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫־ ז־ ■ד‬ ‫ן ־‬ ‫‪17 :‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ ••• :‬־‪ 1‬־‪1‬‬

‫בן אואילאוס המהלל בחנית‪ ,‬מטוח צעד‬

‫הכהו במתן‪ ,‬וזה התהפך‪ ,‬ומסביב לו‬
‫התנגשו הטרועים עם ה ת אי ם במאבק עז‪.‬‬
‫בא לעזרו מנופף החנית בנו של פנתואוס‪,‬‬
‫‪450‬‬ ‫פוליךמס‪ ,‬הכה בכתף זימין את פרוטואנור‬
‫בן אראיליקוס‪ ,‬חדרה החנית המוצקת‬
‫לכתפו‪ ,‬וזה התפלש וחפן עפר בןדים‪.‬‬
‫והתפאר מעליו פולידמס‪ ,‬צועק בעז מצח‪:‬‬
‫״ ־‬ ‫‪5‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫•• ‪7 7‬‬ ‫‪ 7 : * :‬־־‬

‫״דומני ששוב לא דלגה החנית ללא טעם‬

‫‪455‬‬ ‫מידו החזקה של בנו האמיץ של פנתואוס‪,‬‬
‫איזה ארגיאי נושא אותה בבשרו‪ ,‬ונראה לי‬
‫*‬ ‫' ‪* / : • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־*‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪....‬‬

‫שעליה הוא ישען כשידדה לבית הדס‪.‬״‬

‫כה אמר מתרברב ןהכאיב בכך לאךגיאים‪,‬‬
‫ואיאס העז בן טלמון ביחוד ה תי ש רגז‬
‫‪460‬‬ ‫בלב‪ ,‬כי האיש שנפל עמד לצדו‪ .‬כהרף עין‬
‫הטיל באויבו הנסוג את חניתו הזוהרת‪.‬‬
‫אך פוליךמס עצמו התחמק בקפיצה הצדה‬
‫מגורל שחור‪ ,‬וארכלוכוס בנו של אנטנור‬
‫־ ‪** :‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪ :‬־ ‪• . * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הוא שנפגע‪ ,‬כי לו האלים יעדו את המות‪.‬‬

‫‪465‬‬ ‫בו הוא פגע במקום מפג ש הראש והעו־ף‪,‬‬
‫בחליה העליונה‪ ,‬ואת שני הגידים שם‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪ 7‬״ ‪:‬‬ ‫־ \ נ ‪7‬‬

‫חתך‪ ,‬עד שפיו וראשו ואפו אךצה הגיעו‬

‫התנה לפני ת ליו ובךכיו כשהשתטח‪.‬‬
 ‫‪ 354‬שירארבעה־עשר‬
‫‪ 469‬־‪498‬‬

‫ןאיאס קרא אז אל פוליךמס שאין בו דיפי‪:‬‬

‫‪0‬ל‪4‬‬ ‫בישר‪,‬‬ ‫כך*והגד לי‬

‫‪... .............‬‬ ‫פולידמס‪ 9,‬־על *‪1‬‬
‫״חשב‪,‬י ־ ־ ־‬
‫האין האיש שנפל מפצה על פרוטואנור?‬
‫‪..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ד ז ־‬ ‫ד •‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ••‬

‫בעיני גם הוא וגם הוריו אינם דלי ערך‪,‬‬

‫הוא אח של אנטנוד מאלף הסוסים‪ ,‬ןאולי בנו‪,‬‬
‫כי הוא קרוב לו בדם אם לשפיט לפי מראהו‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫ל‬
‫‪•-‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫״״‬
‫‪475‬‬
‫בטרוינים‪.‬‬
‫ז•‬
‫וצער אחז‬
‫* ־ ־ •‬
‫בידיעה הוא דבר‪,‬‬
‫• ״ ' ‪ :‬־ ־‬ ‫• • ‪7‬‬

‫בא אקמס לעזר לאחיו וךקר את פרומכוס‬

‫הבויאוטי בחניתו‪ ,‬כשגךר את המת ברגלים‪.‬‬
‫והתפאר מעליו אקמס‪ ,‬צועק בעז מצח‪:‬‬
‫* ־‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫־‬ ‫־•זז‬ ‫ד ••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫״אךגיאים‪ ,‬יורי חצים שמאימים ללא שבע‪,‬‬

‫‪480‬‬ ‫הנה לא לנו בלבד צפויים היגון והיגע‪.‬‬
‫גם אתם עוד תמותו באפן דומה מדי פעם‪.‬‬
‫חשבו איך פרומכוס זישן ביניכם מכה אךצה‬
‫בחניתי‪ .‬וכך ג מול על אחי אינו מתמהמה‬
‫עד פרעונג לפיכך איש מתפלל להניח‬
‫‪485‬‬ ‫בבית קרוב מ שפחה‪ ,‬שי שמ ש כגואל דם‪.‬״‬
‫ז‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.•,‬־‪:‬־־••‬ ‫• ‪ :‬ז ז‬ ‫‪1:‬‬ ‫־ ־•‬

‫כה אמר מתרברב והכאיב בכך לארגיאים‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫ז ־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬״ ‪• :‬‬ ‫‪••1‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫ד־‬

‫וביחוד בלב פנלאוס הלוח מני עורר רגז‪,‬‬

‫׳‬ ‫יד‬ ‫••‬ ‫ד •‬
‫‪:‬־ ־‬ ‫־‬ ‫•• ••••••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬

‫הוא תקף את אקמס‪ ,‬שנסוג טרם‪.‬יכהו‬

‫השליט פנלאוס‪ .‬והוא דקר את איליתאוס‬
‫‪490‬‬ ‫בן פוןב ס העשיר בצאן‪ ,‬זה שמכל הטרדנים‬
‫הןמס הךאה לו חבה ונתן לו ךכוש _רב‪,‬‬
‫ובנו היחיד שילדה לו אמו היה איליונאוס‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ז‬ ‫•‬ ‫••• ־ד ‪ :‬ד‬ ‫־־ ד •‬ ‫‪:‬‬

‫פנלאוס הכהו תחת גביניו ליד שרש העין‪,‬‬

‫עקר את גלגל עינו‪ ,‬חצתה החני ת את העין‬
‫‪495‬‬ ‫ואת עךפו‪ .‬הוא צנח‪ ,‬שולח את שתי הןך י ם‪,‬‬
‫ואז פנלאוס שלף את חרבו ה חדה והכהו‬
‫■‬
‫‪ :‬״ ז‬ ‫־־ ־ ד‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ז־ ־ י‬ ‫•••‪••••.‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫באמצע הצואר‪ ,‬ערף‪ ,‬ולארץ השליך את‬

‫הראש ועליו הקסדה‪ ,‬בעוד החני ת המוצקת‬
 ‫‪355‬‬ ‫הרה מפתה את זאוס‬

‫נעוצה בעינו‪ .‬והוא הגביה אותו כראש פרג‪,‬‬

‫‪500‬‬ ‫הראה לטרוינים‪ ,‬ובגאוה דבר באזניהם‪:‬‬
‫‪•.*••: 7 1‬‬ ‫• •״‬ ‫* ־ דז‬ ‫׳‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫••• ‪7 :‬‬

‫״טרדנים‪ ,‬אמרו לאביו ולאמו של איליתאוס‬

‫האציל שזה המועד באןמוץ לפרץ בבכי‪,‬‬
‫משום שגם אשת פרומכוס בץ אלגנור‬
‫׳‬
‫לא תשמח על ששב בעלה‪ ,‬ביום שבו אנו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫~‬ ‫!־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬

‫‪505‬‬ ‫בחורי האכאים‪ ,‬נשוב בספינות מחוף טרדה‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ובאיברי גוף כלם אחז רעד‪,‬‬
‫וכל אחד תר בעיניו איך יברח מתהום מות‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫• ן ־‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*•* ‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫וכעת ספרו לי‪ ,‬מהו ת‪ ,‬שבתיכץ באולימפוס‪,‬‬

‫איזה אכאי זכה הךאשוץ בשלל נוטף זים‪,‬‬
‫‪510‬‬ ‫כשמךעיד הארץ המהלל הפך את הקרב‪.‬‬
‫איאס בץ טלמוץ ןאשוץ הכה את היךטיוס‬
‫כץ גיךטיוס‪ ,‬מנהיג המיסים נחושי הנפש‪.‬‬
‫אנטילומס הרג את פלקס ואת מךמרוס‪,‬‬
‫ומךיונס קטל את מוךיס ואת היפוטיוץ‪.‬‬
‫‪515‬‬ ‫טאוקרוס הךג את פמתואוץ ואת פךיפטס‪.‬‬
‫ואז בץ אטראוס דקר בצלעו את היפרנור‬
‫רועה הצבאות‪ ,‬קרע הארד את הקרבים‬
‫‪. - 71: -‬‬ ‫•״•‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫־ ‪7 1‬‬

‫שנשפכו‪ .‬יצאה נשמתו מפצעו הפתוח‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* *‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫*‪.‬־•‪::‬‬

‫אצה בחפזוץ‪ ,‬ואת שתי עיניו אפף חשך‪.‬‬

‫‪520‬‬ ‫אך אתרבם הדג איאס בן אואילאוס‪,‬‬
‫כי איש לא היטיב כמוהו לךדיף ברגלים‬
‫גברים במנוסה‪ ,‬עת זאוס עורר בהם פחד‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪•.•7‬‬ ‫•*‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪*7 5‬‬
 ‫שי ר ח מי ש ה ־ ע ש ר‬

‫מתקפת הנגד של האכאים‬

‫זאוס מתעורר בזעם‪ ,‬מכריח את פוסידון להסתלק מהקרב‪ ,‬וביוזמתו אפולון‬

‫מאושש את הקטור‪ .‬בהנהגת הקטור‪ ,‬הטרויאנים הודפים שוב את האכאים‪,‬‬
‫ומנסים לשלוח אש בספינות‪ .‬אןאס עומד כחיץ ומונע זאת‪.‬‬

‫הם חצו את התעלה ואת הקורות כשנסו‬

‫ד ז‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ן•••‬ ‫־ ‪ :‬ז ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7‬‬

‫ורבים מהם הכרעו תחת ידי ה ת אי ם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫ג••‬ ‫־‬ ‫\ ‪::‬‬ ‫״ ד‬ ‫‪• -:‬‬

‫עד שעצרו ונעמדו ליד מךכבותיהם‪,‬‬

‫חורים מאימה‪ ,‬נפחדים‪ .‬ואז נעור זאוס‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫־‪ .‬ז‬ ‫ז•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז ״‬ ‫״ ״‬ ‫• ‪•:‬‬

‫‪5‬‬ ‫ליד הרה שכסאה מזהב‪ ,‬בפסגת אידה‪,‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- 5‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫• ז ז‬ ‫••• • ‪7 :‬‬ ‫•• ד‬ ‫‪- :‬‬

‫קפץ ודאה את הטרועים והאכאים‪,‬‬

‫אלה בורחים בתבוסה‪ ,‬ומאחור רודפיהם‪,‬‬
‫י‬ ‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫נ •‬ ‫״ ד‬

‫האתיאים‪ ,‬וביניהם בולט השליט פוסידון‪.‬‬

‫ראה את הקטור שוכב במישור‪ ,‬מסביב לו‬
‫• ד •‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•״•‬ ‫•‪.‬־‬ ‫ד ד‬

‫‪10‬‬ ‫יושבים רעיו‪ ,‬והוא מתנשם‪ ,‬דעתו מטשטשת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ :‬ד ‪...‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫׳ ‪-‬‬ ‫• ;■־••‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ומקיא דם‪ ,‬כי הכהו לא החל ש באכאים‪.‬‬

‫ז ־ ־ •‬ ‫־ ־ ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫• • •‪1‬‬

‫אבי האלים ובני האדם חס עליו כשראהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪••• :‬ז‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫‪:‬־ •‬

‫שלח מבטו אל הרה בזעם נורא ואמר לה‪:‬‬

‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־־‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪- 7‬‬

‫״זו תכניתך הרעה‪ ,‬עךמתך‪ ,‬הרה בוגדת‪,‬‬

‫‪15‬‬ ‫היא ששתקה את הקטור האלוהי‪ ,‬והניסה‬
‫את לוחמיו‪ .‬נו־אה לי שבהקדם תקטפי את‬
‫פוי תכניתך הבזד ה כשאכך ואצליף בך‪.‬‬
‫שכחת איך היית תלויה במרום; לרגליך קשרתי‬
‫‪ 17‬־‪* 1‬‬ ‫‪1• - 1 - 1‬‬ ‫״‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫* ‪1‬‬
‫•‬ ‫״ ‪ :‬ז‬
‫‪■7‬‬

‫צמד סרנים‪ ,‬ולידיך הזק תי שלשלת‬

‫‪20‬‬ ‫זהב לא נשברת‪ .‬בין עננים באויר השמים‬
‫־ ‪ 7‬־־‬ ‫״ ‪1‬־*‬ ‫״ ‪1 1‬־‪ 7‬׳‬ ‫•‪.••.*:‬־‬ ‫‪77‬‬

‫נתלית‪ .‬האלים התרעמו במרום אולימפוס‪,‬‬

‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫‪ 1‬־* ‪ 1‬־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫עמדו‪ ,‬לא ןכלו לשחררף‪ .‬את מי שתפסתי‬

‫הייתי אוחז ומשליף מהסף עד שהגיע‬
 ‫מתקפת הנגד של האכאים‬
‫<‪53-2‬‬

‫לאדמה בתשישות‪ .‬ובכל זאת הכאב על‬

‫־‬ ‫‪••1 -‬‬ ‫ו ?‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫דז‬ ‫ז‬

‫‪25‬‬ ‫הוקלס האלוהי התמיד וללבי לא הניח‪.‬‬

‫־‬ ‫• •‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫יד ד\‬ ‫‪•• 1‬‬
‫•• ‪: -‬‬

‫אותו בעזרת רוח צפון וסופות שנפתו לד‬

‫ז ‪1‬‬ ‫ע • ‪1‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ן ־‬ ‫זו‬ ‫ז‬

‫שלחת על פני הים הרוגש‪ ,‬במזיד וברשע‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״ •‬ ‫;‬ ‫••‬ ‫־‪1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫ו ‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫נשאת אותו ואחר כך אל קוס הבנד ה לבטח‪.‬‬

‫אני הצלתי אותו והחזרתיו שוב לארגוס‬
‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪ -‬נ •‬ ‫•‬ ‫•‪• -‬‬

‫‪30‬‬ ‫המכלכלת סוסים‪ ,‬לאחר שהרבה התיגע‪.‬‬

‫־‬ ‫־ ״•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪ • /‬־ ‪• • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪•.**.**-‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬

‫את כל זאת אץכיר לך שנית‪ ,‬שתךפי משקו־יך‪,‬‬

‫ותראי אם מהתעלסות ומטה הפקת רוח‬
‫ע־־‬ ‫״ ־ ‪11:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫• • • ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ן‬

‫כאשר שכבת אתי הךדוק מהאלים ו־שקךת לי‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬והרה בעלת עיני הפרה חשה פחד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪- -‬‬ ‫?‬ ‫ז‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫••••‬ ‫‪ -‬נ ־ ‪-‬‬ ‫ג •* ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪35‬‬ ‫ואז במלים מכנפות היא ענתה ואמרה לו‪:‬‬

‫‪ :‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ן \ ‪7‬‬ ‫‪* • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״יעידו הארץ והשמים הרחבים שממעל‪,‬‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬

‫ומי סטיקס הגולשים שאין עוד כמוהם‬

‫שבועה נוראה וגדולה לאלים בני האשר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫!‬ ‫״ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬

‫הניד ראשך הקדוש‪ ,‬והמטה שאת שנינו‬

‫‪40‬‬ ‫אחרה‪ ,‬ושלא אשבע בה אי פעם לשקר‪:‬‬
‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫־‪*.‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫;־ ‪7‬‬ ‫*‬

‫אין זה בןזמתי שפוסידוץ מךעיד הארץ‬

‫מציק לטרדנים ולהקטור‪ ,‬למען אדביהם‪.‬‬
‫לבו הוא שדורש ומאיץ בו‪ ,‬משום שראה את‬
‫מצוקת האכאים ליד הספינות וחס עליהם‪.‬‬
‫•••‬ ‫‪ 1‬־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪• -‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪45‬‬ ‫ואכן גם אני הייתי פונה אליו ויועצת‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‪\■ 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫כהה העבים‪ ,‬שילך בכל נתיב שתתוה לו‪.‬״‬‫־* ‪\• 1‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זי ״ ״ י‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫•• ••‬

‫כך אמרה‪ ,‬וחיך אבי האלים והאנשים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 - 1 7 1‬‬ ‫'‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫ז־ *‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫ובמלים כנופות השמיע דברים וענה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7 7 1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬

‫״הרה בעלת עיני הפרה‪ ,‬לו היית את‬

‫‪ -‬ו‬ ‫‪■7‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪ 1‬־ ‪-‬‬ ‫" ‪7‬‬

‫‪50‬‬ ‫יושבת בין בני־האלמות וחושבת כמתי‪,‬‬

‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪7‬‬ ‫ץ‬ ‫‪1‬‬ ‫זז\‬ ‫* ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•\ •\‬

‫הןה פוסידוץ‪ ,‬אפלו מאוד תכליתו מעדת‪,‬‬

‫משנה את דעתו כלבי וכלבף כהרף עין‪.‬‬
‫־• ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫‪ •• • 1‬י‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ •\‬ ‫נ‬

‫אך אם בכנות ובאמת את כעת מדברת‪,‬‬

‫י‬ ‫‪? 7‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫?‬ ‫■\ ד\‬ ‫וי•‬ ‫•‬ ‫‪ -‬י‬
 ‫‪ 358‬שירחמישה־עשר‬
‫‪ 5 4‬׳ ‪83‬‬

‫לכי עכשו אל עדת האלים וזמני לכאן‬

‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ; *‬ ‫־‪• 1‬י *‬ ‫‪:‬־־־‬ ‫■י•‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫את איריס ואפרלרז הנודע בקשתו שיבואו‪.‬‬

‫‪55‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫י• י ־‬
‫היא תשלח ללכת מכאן אל עם האכאים‬
‫•‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫־־‬ ‫‪• • • 1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז •‪••••.‬‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫נחושי הכתינת ולהודיע לשליט פוסידוץ‬

‫שיחדל לקחת חלק בקרב וילך לו הביתה‪.‬‬
‫ופויבוס אפרלו־ץ ימריץ לקרב את לב הקטור‪,‬‬
‫‪60‬‬ ‫ינשף בו עז מחדש‪ ,‬ואת יסוריו שישכיח‪,‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪••• :‬‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫אלה שמדכאים את נפשו‪ ,‬וששוב!־הפך את‬

‫גב האכאים‪ ,‬ויעודדם לתבוסה רפת ידים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫ז■‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫ינוסו‪ ,‬יפלו על ספינותיו הטובות של אכילס‬

‫בץ פלאוס‪ .‬והוא ישלח את רעו פטרוקלוס;‬
‫‪65‬‬ ‫הקטוד המהלל יהךג‪ 1‬בחנית לפני איליוס‪.‬‬
‫לאחר שפטרוקלוס ישמיד ‪.‬רבים מצעיריהם‪,‬‬
‫וביניהם גם את בני האלוהי‪ ,‬את סךפדוץ‪.‬‬
‫אכילס האלוהי בחמה על מותו יהרג את‬
‫הקטור‪ .‬ומרגע זה אךאג לנסיגה ממשכת‬
‫‪70‬‬ ‫ומתמיךה מהספינות‪ ,‬עד אשר האכאים‬
‫ילכדו את איליוס הנשאה‪ ,‬לפי רצוץ אתנה‪.‬‬
‫אבל עד אז לא אחדל לזעם‪ ,‬ולא אניח‬
‫־ ־‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬־‬

‫לאחד מבני־האלמות לעזר שם לדנאים‪,‬‬

‫־ •‬ ‫—‬ ‫‪x‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫ז ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫עד אשר תתמלא בקשת בנו של פלאוס‪,‬‬

‫‪75‬‬ ‫כפי שהבטחתי לו ובראשי אף הנהנתי‪,‬‬
‫ביום שבו את ברכי אחזה האלה תטיס‬
‫‪. ..‬‬ ‫ד •• ז■‬ ‫ד ‪1‬־ ד‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬

‫ובקשה שאכבד את אכילס מחריב הערים‪.‬״‬

‫ז ־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•ן‬ ‫•‬

‫כך אמר‪ ,‬והרה האלה צחורת הזרוע נאותה‪,‬‬

‫ד‬ ‫־ • ■‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ד • •‬ ‫* ‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז י‬

‫הלכה בחזרה מאירה אל מרומי אולימפוס‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫־‬ ‫•• *‬ ‫־ ן־ ז ז‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬

‫‪;0‬‬ ‫כמו שטס רעיון בראשו של אךם‪ ,‬זה שבארץ‬

‫נדד לא מעט‪ ,‬ונפשו הנבונה מהרהרת‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫•\‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' 1‬‬

‫״ששם אהיה‪ ,‬או ששם״‪ ,‬והרבה צפיו־ת לו‪,‬‬

‫י‬ ‫••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫ז‬ ‫*‪*.‬‬ ‫• • • ‪' • . • :‬‬ ‫ז‬ ‫•‪*.‬‬

‫שק‪.‬‬
‫ן‬
‫ובח‬
‫‪:‬‬
‫מהר‬
‫‪•• -‬‬
‫עפה‬
‫זז‬
‫הנכבדה‬
‫־־‪:‬זז‬
‫הרה‬ ‫כך‬
‫זי •• ז‬
 ‫מתקפת הנגד של האכאים‬ ‫‪1 1 3 -8 4‬‬

‫באה אל אולימפוס הרם‪ ,‬ואת בני־האלמות‬

‫זזו‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ג ‪-‬‬ ‫‪.• :‬־‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬

‫‪85‬‬ ‫מצאה מכנסים בבית זאוס‪ .‬והם כשראוה‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\ ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬

‫קמו כלם וברכו אותה אוחזים בגביעיהם‪.‬‬

‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫‪• -:‬‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫\ ז‬ ‫ז•‬

‫על פני אחרים עברה וגביע נטלה מיד תמיס‬

‫‪...‬‬ ‫‪- .‬‬ ‫ד‪7 5‬‬ ‫־‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫‪75 7‬‬ ‫״‪.‬‬ ‫‪...‬‬

‫יפת הלחיים‪ ,‬כי היא ראשונה רצה אליה‬

‫‪7‬‬ ‫‪... ..‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7 :‬־‬ ‫‪ :‬־‬

‫ובמלים כנופות השמיעה דברים‪ ,‬ואמרה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫' ‪7 5 7 :‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪* :‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪90‬‬ ‫״הרה‪ ,‬למה הגעת? את נךאית חסךת שקט‪.‬‬

‫נךאה שהפחיד אותך בעלך‪ ,‬בנו של קרונוס‪.‬״‬
‫ואז הרה האלה צחורת הזרוע ענתה לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 : 7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪*7‬״ ‪57‬‬ ‫"‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫״אל תחקוי‪ ,‬תמיס האלה‪ ,‬הן את יוךעת‬

‫איך שנפשו מלאה גאוה ואינה מתחשבת‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•׳‬ ‫‪5‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7‬‬ ‫*• ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬

‫‪95‬‬ ‫עךכי בבית האלים סעוךה שנחלקת בישר‪,‬‬

‫ואת הדברים תשמעי עם‪.‬יתר בני־האלמות‪,‬‬
‫איך זאוס יוזם מעשים אלימים‪ ,‬ואיני חושבת‬
‫שכלם בדומה י שמחו בלבם‪ ,‬לא בני האדם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪7 * :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪7 \ '.‬‬

‫ולא האלים‪ ,‬גם אם אחד עוד סועד ושמח‪.‬״‬

‫‪100‬‬ ‫כך אמרה הרה הנכבדה‪ ,‬הואילה לשבת‪,‬‬
‫‪ ••• •/ 7‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫"‪ 7‬־ * ‪7 7 :‬‬ ‫‪7 :7 1 7‬‬

‫והאלים בבית זאוס נבוכו‪ .‬והיא בשפתיה‬

‫‪7... 7 :‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫*‬
‫‪ :‬׳‬ ‫‪• •• 7 :‬‬

‫חיכה‪ ,‬בעוד שמצחה מעל שחור גבותיה‬

‫לא נרגע‪ .‬ואז לכלם היא אמרה ממרמרת‪:‬‬
‫\ ‪•.••.*:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 \ 1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‪ :‬־‬

‫״אנו טפשים‪ ,‬ומנסים בסכלות לפעל נגד זאוס‪.‬‬

‫‪105‬‬ ‫אנו עוד להוטים לגשת אליו ולעצר בו‬
‫‪ :‬־ ‪:‬־‬ ‫*• ‪7‬‬ ‫*‬
‫‪.* •.*7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫בנמוקים או בכוח‪ .‬והוא מרחק ושוה נפש‪,‬‬

‫לא שם לב אלינו‪ ,‬מצהיר שבין בני־האלמות‬
‫הוא באפן מחלט הראשון בעצמה ובכוח‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 : 7 : 1‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫\ ! ‪7‬‬ ‫•‪.‬־‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫ישלים כל אחד עם הרעה שזאוס שולח‪.‬‬

‫•• ‪-‬‬ ‫*‪•.‬‬
‫*‪.‬־‬ ‫‪7 77‬‬ ‫*‬ ‫* ‪7‬‬
‫•‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ; *‬

‫‪110‬‬ ‫יש לי חשש שעכשו כבר מוכן צער לארס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫* ־‪7 1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬

‫כי בקרב נפל בנו‪ ,‬שהיה מבני האדם היקר לו‪,‬‬

‫־‪177‬‬ ‫‪777‬‬ ‫*‬
‫* ‪•1‬‬ ‫*‪77‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪71‬‬
‫־‪:‬‬

‫אסקלפוס‪ ,‬זה שארס העז מעיד שילדו הוא‪.‬״‬

‫‪ - ...‬ן‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪•• -‬‬ ‫ע‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫כך אמרה‪ ,‬ואז ארס הלם בכפות הידים‬

‫־‪ 7‬־ •‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־*־‬ ‫' ‪7 1‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪17‬‬
 ‫‪ 360‬שירחמישה־עשר‬
‫‪ 4‬י‪ 1‬״‪44‬ן‬

‫על ירכיו החסונות‪ ,‬ואמר במפח נפש‪:‬‬

‫;׳ ׳‪•,‬‬ ‫! ״ ״‬ ‫ג ד ״‬ ‫‪-* -‬‬ ‫‪ ••:‬זי‬ ‫‪-‬‬

‫״אל תגנו אותי אם אלך‪ ,‬שוכני אולימפוס‪,‬‬

‫ואנקים את מותו של בני ליד ספינות האכאים‪,‬‬
‫ואפלו גהר הגודל שאמחץ בברק זאוס‪,‬‬
‫ואשכב בין המתים באבק ובשלוליות דם‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ועל האימה והפחד צוה שיכינו‬
‫‪120‬‬ ‫את סוסיו‪ ,‬ובעצמו עטה את נשקו הקורן אור‪.‬‬
‫ואז היה מתפרץ רגז חמור אף מקדם‬
‫י‬
‫וטינה מרה בלב זאוס כלפי בני־האלמות‪,‬‬
‫ז;•‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫ן ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫‪■:‬‬

‫לולא אתנה‪ ,‬שעל כל האלים חשה פחד‪,‬‬

‫י‬ ‫־ ־‬ ‫דד‬ ‫ד •• *‬ ‫ד‬ ‫‪- ...‬‬ ‫׳‬ ‫־ ״ ••‬

‫קמה מעל הכסא‪ ,‬ןנקה מהפתח‪ ,‬הסירה‬

‫‪!25‬‬ ‫את הקסדה מראשו ואת המגן מהשכם‪,‬‬
‫לקחה מידו הכבדה את חנית הארד‪ ,‬הציבה‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫ז *• ד‬ ‫‪-‬‬ ‫• ד‬ ‫‪ 1:‬ד‬ ‫ד‬

‫אותה‪ ,‬ופנתה ונזפה בארס המתפרע‪:‬‬

‫‪ . . .‬ך ‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ • *‬ ‫‪ :‬ד ‪ :‬ד‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫ד‬

‫״מטרף‪ ,‬זיצאת מדעתך‪ ,‬אבוד‪ ,‬אמנם עוד‬

‫אזניך שומעות‪ ,‬אך אבדו לך היךאה ןהשכל‪.‬‬
‫‪130‬‬ ‫אינך מקשיב לדברי הרה צחורת הזרוע‬
‫שזה עתה שבה מזאוס שליט אולימפוס?‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫• ־‪*.‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫*־‬ ‫‪7 7‬‬

‫האם ךצונך למלא בצאתך את מכסת יסוריך‬

‫ואז לחזיר לאולימפוס מאנס ובמפח נפש‪,‬‬ ‫­‬ ‫­‬ ‫נ‬ ‫•״•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫נ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫ואף להצמיח רעה אימה שתחול על היתר?‬

‫‪7 7 -‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪2‬־ \‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪135‬‬ ‫הוא מיד יעזיב את האכאים ואת הטרוינים‬

‫ד ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬נ‪-‬‬ ‫* ד‬

‫גבוהי הלב‪ ,‬זישוב לאולימפוס‪ ,‬יתקיף אותנו‪,‬‬

‫ו‪/‬יניח מ־יו ואפלו על אל שלא נקף אצבע‪.‬‬
‫ותר על הכעס עקב בנך‪ ,‬אני מבקשת‪.‬‬
‫כבר אחר‪ ,‬טוב מבנך בכוח ובץךיזות זיד‪,‬‬
‫‪140‬‬ ‫הוא הקשי‬
‫­ ו ­‬ ‫נהרג או בקרוב יהרג‪ .‬גדול‬ ‫ד‬ ‫ד ••‬ ‫••‬ ‫ד‪1‬‬ ‫נ‬ ‫*‪•.‬ו־‪-*.‬‬

‫להציל למען בני האדם את כל צאצאיהם‪.‬״‬

‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪71 7‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪••8‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* * • ־‬ ‫*‬

‫כך אמרה‪ ,‬והושיבה את ארס המתפרע‪.‬‬

‫*‬ ‫ד ••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••-‬‬ ‫\‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ד‬

‫אך הרה קךאה לאפו־לרן ללוותה מהבית‬

‫ולאיריס המשמשת שליחה לבני־האלמות‪,‬‬
‫ד *‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫זו‬ ‫?וי‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
 ‫‪361‬‬ ‫מ ת ק פ ת הנג ד של ה א כ אי ם‬
‫‪1 7 4 -1 4 5‬‬

‫‪145‬‬ ‫ובמלים מכנפות פנתה ודברה אליהם‪:‬‬

‫זו‬ ‫ד ״‬ ‫‪71‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ז‪ 1‬ז‬ ‫ן \ ז‬ ‫‪• • :‬‬

‫״זאוס דורש שמהר תבואו אליו להר איךה‪.‬‬

‫וכאשר תגיעו לשם ותראו את פני זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫זו‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫ז•‬ ‫• ג‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫‪ -‬ן‪-‬‬ ‫ן‬

‫אז תעשו כפי שיאיץ ויצוה על שניכם‪.‬״‬

‫זו‬ ‫״‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫־ •ו‬ ‫י •‬ ‫ז ־‬ ‫•ו‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪7‬‬

‫כף אמרה הרה הנכבדה‪ ,‬ופנתה ושבה‪,‬‬

‫׳‬ ‫*▼ ד‬ ‫▼ ‪:‬ז‬ ‫־•‪:‬דד‬ ‫••־ד‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫‪17‬‬

‫‪150‬‬ ‫ישבה על כסאה‪ .‬והשנים המריאו וטסו‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*:‬‬ ‫‪:‬־־‪:‬־•‬ ‫*‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪757‬‬

‫הם באו אל אידה רב הפלגים‪ ,‬אם לחיות בר‪,‬‬

‫ומצאו את זאוס המו־עים הו־חק בראש גו־גרוץ‪,‬‬
‫יושב‪ ,‬וענן ריחני מתקבץ מסביבו כעטרת‪.‬‬
‫שניהם צעדו לעברו ועמדו כצעד מז‪-‬אוס‬
‫‪155‬‬ ‫אוסף העבים‪ ,‬והוא ךאה אותם ללא רגז‪,‬‬
‫היות וציתו לדברי אשתו בלי להתמהמה‪.‬‬
‫תחלה פנה אל איריס במלים כנופות ואמר לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫>‬ ‫‪**:‬‬ ‫*•‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫!• ‪7‬‬

‫״צאי‪ ,‬אידיס מהירה‪ ,‬ובשרי לשליט פוסידוץ‬

‫את כל הדבדים האלה‪ ,‬ואל תהיי שליח שקר‪.‬‬
‫‪160‬‬ ‫צוי עליו שיחדל לטיל חלק בקרב ובקטל‪,‬‬
‫וילך אל שבטי האלים או אל הזים האלוהי‪.‬‬
‫!־אם הוא לא יצית לךברי ולאוח שיב ם כלל‪,‬‬
‫או־אז שישקיל היטב גם בלב גם בנפש‪,‬‬
‫שמא‪ ,‬חזק כפי שהוא‪ ,‬לעמד לא וצליח‬
‫‪165‬‬ ‫כשאתקיפו‪ .‬יץכיר שיש לי הךבה יותר כוח‪,‬‬
‫ואני הבכור‪ .‬ובכל זאת לבו לא הסס להודיע‬
‫שהוא שוה לי‪ ,‬לזה שמטיל אימה על היתר‪.‬״‬
‫איריס המהירה שרגליה כרוח ציתה לו‪,‬‬
‫** ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪•.‬־‪•.*:‬‬ ‫־ * * ‪7‬‬ ‫*‬

‫ירדה אל איליוס הקדושה מעל הרי אידה‪.‬‬

‫־‬ ‫‪"7‬‬ ‫״ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪5‬‬ ‫*‬ ‫‪ 7:7‬״ * ‪• .‬‬

‫‪170‬‬ ‫כמו בשעה שמעננים שלג או ברד קר‬

‫־‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫זו‬ ‫•••‬ ‫•• ‪ 1‬־ ‪• 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ג‬

‫נתף במשבי בוראם יליד האויר שממעל‪,‬‬

‫כף אירים המהירה עפה נחפזת בחשק‪,‬‬
‫ן •• ‪1 7‬‬ ‫ז• ז ;•־‪.‬י‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪17‬‬

‫עמדה מול מרעיד הארץ המהלל ואמרה לו‪:‬‬

‫* ‪7 :7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.• 7‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪717‬‬

‫״חובק הארץ כהה השער‪ ,‬עם מסר אליף‬

 ‫שי ר ח מי ש ה ־ ע ש ר‬ ‫‪362‬‬
‫‪ 175‬־‪, 04‬‬

‫אני באה עתה מטעם זאוס אוחז האיגיס‪.‬‬

‫‪ 7‬־‪ 1‬־‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫־ ־‬ ‫•‬ ‫־‪7‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪• -1‬‬
‫‪175‬‬
‫הוא מצדה שתחדל לטיל דולק בקרב ובקטל‪,‬‬
‫ותלך אל שבטי האלים או אל הים האלוהי‪.‬‬
‫ואם לא תצית לדבריו ולא תחשיבם כלל‬
‫י‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪7 7 :‬‬ ‫‪• •- :‬‬ ‫‪• 1‬‬

‫הוא מאים שיבוא עד לכאן ויעריך קרב‬

‫אתך פנים אל פנים‪ .‬אך התרחק‪ ,‬הוא מציע‪,‬‬
‫מזרועותיו‪ ,‬וזכר שיש לו הרבה יותר כוח‪,‬‬
‫־״‬ ‫־־‬ ‫־* ••‬ ‫ד״‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫והוא הבכור‪ .‬ובכל זאת לבך לא הסס להודיע‬

‫שאתה שוה לו‪ ,‬לזה שמטיל אימה על היתר‪.‬״‬
‫ומרעיד הארץ המהלל התרעם ואמר לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪- 7 :‬‬ ‫•‪:‬־*••‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־ ן‬ ‫‪1 •••7 7‬‬

‫״הו‪ ,‬אמנם הוא גדול‪ ,‬אך בךבריו הךחיק לכת‪,‬‬

‫אם אותי‪ ,‬השקול במעמד‪ ,‬הוא לכךיח באנס‪.‬‬
‫אנו שלושה אחים שנולדו לקרונוס ולריה‪,‬‬
‫!*• ‪7‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫זאוס‪ ,‬אני‪ ,‬ושלישי הדס שליט שוכני קךקע‪.‬‬

‫הכיל נחלק לשלושה‪ ,‬ולכל אחד נקבע תחום‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬־‬
‫• ‪:‬‬ ‫*‪.‬־ ‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫* ‪ 1‬־ ‪1‬‬
‫־‪.‬‬

‫חלקי שעלה בגורל הוא הים האפיר שאחיה בו‬

‫■ • ••‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪77‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪1‬‬
‫־‪.‬־ ‪• 5‬‬

‫תמיד‪ .‬הדס קבל בחלקו את איבך החשך‪,‬‬

‫ולזאוס מרחב השמים‪ ,‬בין העבים והאתר‪.‬‬
‫‪• • 7 :‬‬ ‫‪ 77‬־‬ ‫י•• ‪1‬‬ ‫־ ‪ 7‬־־*‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אך הארץ והאולימפוס ך‪.‬ךם שיכים לכלנו‪.‬‬

‫לכן לא אחיה לפי רוח זאוס‪ .‬אמנם יש לו כוח‪,‬‬
‫‪• • 7:7‬‬ ‫‪ -‬״‪.‬״‬ ‫‪• :‬‬ ‫••• ‪ :‬ד‬ ‫‪1•• 7‬‬

‫אך יסתפק בשלוה באותו שליש שנחלק לו‪.‬‬

‫אל יאים בידיו כאלו אני איזה מוג לב‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫•‬ ‫!•‬ ‫‪ :‬זז‬ ‫‪ :‬־ ״•‬

‫עדיף שישמר לבניו ולבנותיו שנולדו לו‬

‫‪:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫**‬
‫*‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*7‬‬

‫את המלים הבוטות שבהן הוא תוקף ומוכיח‪,‬‬

‫הם את כל מה שיטיל עליהם ישמעו בהכרח‪.‬״‬
‫­‬ ‫! ‪ •/‬ו ­‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־•••״•‬ ‫ע• •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•\‬

‫‪200‬‬ ‫איריס המהירה שרגליה כרוח ענתה לו‪:‬‬

‫־ ‪7 : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪ : *7‬ץ‬ ‫־ ‪7 • :‬‬ ‫••‬

‫״חובק הארץ כהה השער‪ ,‬האם אשא כך‬

‫את תשובתך הקשוחה והעוינת אל זאוס?‬
‫או תשנה מעט? הן לב הטובים גם חוזר בו‪.‬‬
‫ידוע לך שתמיד בבן בכור תומכות הארעיות‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫‪ */ 7‬־‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫ן ־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫••• ‪• 7‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫‪363‬‬ ‫מ ת ק פ ת הנגד של ה אכ אי ם‬
‫‪205‬־‪234‬‬
‫‪205‬‬ ‫ואז פוסידוז מרעיד הארץ ה שיב ואמר לה‪:‬‬
‫ז‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫ז ע‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫״איריס‪ ,‬אלה‪ ,‬מה שאמרת הוא יאה וכסדר‪,‬‬

‫‪ :‬־ ״ע‬ ‫ז•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫■‬
‫••• ז‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫״ ז‬ ‫•‬ ‫״‬

‫נאה הדבר ששליח מיטיב להכיר את הנהג‪.‬‬

‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ע ז •‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫ז ־‪,‬ו‬

‫אך העלבון הוא נרו־א וחודר אל הלב והנפ ש‪,‬‬

‫כשהוא מנסה במלים נו־גזות לגנות ולפגע‬
‫‪210‬‬ ‫במי ששוה בחלקו ולפי הגורל הוא כמוהו‪.‬‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫~‬ ‫ן •‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫ז ?‬ ‫?‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בכל זאת כעת אותר‪ ,‬על אף שאני חדור זעם‪.‬‬

‫אבל אוסיף ואמר‪ ,‬וזאת כאיום מתוך רגז‪:‬‬
‫אם בנגוד לרצוני ולאתנה המקנה שלל‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪11:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״ *־‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫•ג‬ ‫‪• 1‬‬

‫מגור להךה‪ ,‬להךמס ולאדון הפיסטוס‪,‬‬

‫‪215‬‬ ‫הוא יחוס על איליוס הנ שאה‪ ,‬ולא ימצא צרך‬
‫לכבש אותה‪ ,‬ולתת נצחוץ גדול לאךגיאים‪,‬‬
‫_יךע שזעם שאין לךפאו ישריר אז בינינו‪.‬״‬
‫דבר‪ ,‬ועזב את צבא האכאים מךעיד הארץ‪,‬‬
‫צלל בלב ים‪ ,‬וערגו אליו גבורי האכאים‪.‬‬
‫ד ־ ‪• -‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫׳ ‪ :‬ד‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ז־‬

‫‪220‬‬ ‫וזאוס אוסף העבים פנה ואמר לאפולון‪:‬‬

‫״לך‪ ,‬פויבוס יקר‪ ,‬אל הקטור נחו ש הקסדה‪,‬‬
‫כי הנה האל החובק ו מ טל ט ל את הארץ‬
‫הלך אל הים האלוהי‪ ,‬נמנע לע מד מול‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫״ • ‪▼ :‬‬ ‫*‬ ‫ז■ **‪*.‬‬ ‫־־ ז‬ ‫ד‬ ‫ד ־*‬

‫הרוני‪ .‬לולא כן היו את שאון העמות שבינינו‬

‫‪225‬‬ ‫שומעים האלים היושבים לצד קרונוס מתחת‪.‬‬
‫אך לשנינו‪ ,‬לי וגם לו‪ ,‬הזיה הן ב ה יותר‪.‬רוח‬
‫בכך שנכנע לפני‪ ,‬על אף שהןה חדור זעם‪,‬‬
‫כי לא בלי זעה היתה הפרשה מסתימת‪.‬‬
‫*‬
‫‪ :‬־ ״\*‪.‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫זן‬ ‫״ ז‬ ‫ז*‬

‫כעת את האיגיס עטור הגךילים קח בןדיך‪,‬‬

‫‪230‬‬ ‫נופף מ הךבה והנס את גבורי האכאים‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬היורה הרחק‪ ,‬דאג להקטור המהלל‪.‬‬
‫ז‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫‪11‬‬ ‫זר‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\ד‬ ‫״‬ ‫‪: -‬‬ ‫״‬ ‫זז‬

‫עודר בו כוח גדול‪ ,‬עד אשר האכאים‬

‫ןרוצו בפחד אל הספינות ואל הל ספ תטו ס‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫;• ז ו ‪:‬‬ ‫זו‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫‪1 -‬‬ ‫זו‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬

‫אחר כך אני עצמי אדאג במלים ובפיעל‬

‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ד־ ״‬ ‫י י‬
‫‪235‬־‪265‬‬ ‫‪ 364‬שירחמי שה־ע שר‬

‫‪235‬‬ ‫שהאכאים שוב ינ ש מו א חדי קרב מיג ע‪.‬״‬

‫כך אמר לו אביו‪ ,‬ו א פו לון לא אטם איזן‪,‬‬
‫אלא מעל‪.‬רכס הר אידה זירד כמעין נץ‬
‫קוטל יונים‪ ,‬המהיר מכל בעלי הכנפים‪.‬‬
‫■ג ז־•‬ ‫*‬
‫־ ‪:‬־־•‬ ‫־ ד‬ ‫׳ ־ ז■‬ ‫‪••1‬‬

‫מצא את הקטור ה א לו הי בן פדי א מו ס‬

‫‪240‬‬ ‫יו שב‪ ,‬לא היה עוד שרוע‪ ,‬הכרתו שבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫▼ ז ־‬ ‫־ ' ־‬ ‫ז‬ ‫▼ז‬

‫זהה את רעיו מסביב‪ ,‬להתנשם ולהזיע‬

‫­‬ ‫־ ­י‬ ‫ן‬ ‫~‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ז־‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫־־‪*.‬‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫חדל‪ ,‬מ אז עוךרו ךצון זאוס או חז האיגיס‪.‬‬

‫עמד לידו אפולון היורה הרחק ואמר לו‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫?י‬ ‫־*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪-‬‬

‫״הקטור בן פדיאמוס‪ ,‬למה נבדל מהיתר‬

‫אתה יושב בתשישות? האם לפתע חלית?״‬
‫ז‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫־‬

‫ואז הקטור מבהיק הקסדה בחלשה ענה לו‪:‬‬

‫ז‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪8‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫* ‪1: - .‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫״הטוב באלים‪ ,‬מי אתה‪ ,‬שבא לפני ושואל זאת?‬

‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪9‬‬ ‫• • •‬ ‫ד‬

‫אינך יודע של?ד יךכתי ספינות האכאים‪,‬‬

‫כ שטבחתי את חבריו‪ ,‬איאס ה שואג באימץ‬
‫בלם את כוחי הזועף כאשר ב ח ך הטיל אבן?‬
‫!־אכן ח שבתי שאהאה היום את בית הדס‬
‫ואת המתים‪ ,‬כאשר אפח מקךבי את הנפש‪.‬״‬
‫ושוב האדון היורה הרחק‪ ,‬אפולון‪ ,‬אמר לו‪:‬‬
‫״מצא אימץ כעת‪ ,‬כי כביר העוזר שבן קרמוס‬
‫מאירה שלח לע מד לצךך ולהגן על חייך‪.‬‬
‫פויבוס אפולון‪ ,‬זה שחךבו מזהב‪ .‬הן שמךתי‬
‫עליך ועל עין ך הרמה גם קידם לא פעם‪.‬‬
‫אז בוא‪ ,‬את המון דכביך המרץ שיךהירו‬
‫את סוסיהם אל הספינות ה ק מו ת ת‪ .‬בינתים‬
‫אלך ואפנה מקצה לקצה את הדרך‬
‫לפני הסוסים‪ ,‬ואניס את גבורי האכאים‪.‬״‬
‫•‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫־‪,.‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫~‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫כך אמר‪ ,‬וברועה הצבאות נשף עז _רב‪.‬‬

‫כסוס שאכל ליד האבוס שעורים די הצרך‪,‬‬
‫נתק ךצועה וךץ במישור רוקע דגלים‪,‬‬
‫‪265‬‬
‫אל מקום מרחצו הרגיל בנהר יפה הזרם‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ • (•ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫▼ ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫זו ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫נ‬ ‫זי‪-‬‬
 ‫מ ת ק פ ת ה נ ג ד ש ל ה א כ אי ם‬
‫‪-266‬ג‪29‬‬
‫גאה‪ ,‬הוקף את ראשו‪ ,‬ךעמתו מתבדרת‬
‫על שכמותיו‪ ,‬ובו טח בהדרו‪ ,‬פזיז רגלים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪• 1‬‬ ‫* ־ ־ ־ ־ ‪ * * :‬ז‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬

‫הוא ךץ אל מ הנ ה הסוסים‪ ,‬אפרם הקבוע‪,‬‬

‫כר בזריזות את רגליו וברכיו הקטור הניע‪,‬‬
‫־‬ ‫״ *‬ ‫!י‬ ‫זו‬ ‫‪7‬‬ ‫י ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫*‪.‬־‬ ‫* ‪• 1‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪270‬‬ ‫והמריץ את ךכביו‪ ,‬מאז שמע את קול פויבוס‪.‬‬

‫כמו בשעה שכלבים וחבורה של אנשי כפר‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־ *‬ ‫‪•/‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬־־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬

‫רודפים אחרי איל בעל ק מי ם‪ ,‬או תיש בר‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫־־‬ ‫־ ־‪11‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אף הוא נצל על צוק תלול או ביער אפוף צל‪,‬‬

‫כי אין הגודל מאפשר לרוךפיו שישיגוהו;‬
‫‪275‬‬ ‫ואז א ה ה מזקן מץדמץ לקול צףיחותיהם‪,‬‬
‫ומיד‪ ,‬על אף להיטותם‪ ,‬את כלם הוא מ ב ה ח;‬
‫כף בהמון ה ת אי ם התמידו לךדיף לןמן מה‪,‬‬
‫הכו בחרבות ובחניתות כפולות להב‪,‬‬
‫״‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫־‬ ‫־ ‪ :‬־‪7‬‬

‫אף כאשר בין שורות הגברים הבחינו בהקטור‬

‫‪280‬‬ ‫עובר‪ ,‬פחדו‪ ,‬ולב כלם צנח אל רגליהם‪.‬‬
‫ד‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫אז תואס דבר ביניהם‪ ,‬בנו של אנדרימון‪,‬‬

‫הטוב מבין האיטולים‪ .‬בידע הןה מטיל רימח‪,‬‬
‫לחם היטב מקרוב‪ .‬באספה מעט אכאים‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫* ־־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫•‬ ‫‪. .. .‬‬ ‫ז ‪-‬‬

‫גברו עליו‪ ,‬כאשר צעירים התחרו בוכוח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪285‬‬ ‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר באזניהם‪:‬‬

‫ע‬ ‫‪" 17‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7* :‬‬

‫״לא יתכן‪ ,‬פלא גדול מתגלה לעינים‪,‬‬

‫איף הקטור חמק מרוחות הכלןה‪ ,‬וקם שוב‪.‬‬
‫והרי בלבו כבר קוה כל אחד מאתנו‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫*•*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪71‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫־ ד•״‬

‫שהוא נהרג בןך י ו של איאס בן טלמון‪.‬‬

‫‪290‬‬ ‫אבל אחד האלים עוד פעם חלץ והושיע‬
‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7 *1‬‬

‫את הקטור‪ ,‬שהתיר את בךכי הךבה תאי ם‪.‬‬

‫אני חושש שכף שוב יעשה‪ .‬הרי לא בלי ךצון‬
‫זאוס המךעים הוא נצב כחלוץ כה בחשק‪.‬‬
‫ובכן בואו‪ ,‬הנה עצתי‪ ,‬נשמע לה כלנו‪.‬‬
‫‪295‬‬ ‫על ההמון נצוה שישובו אל כלי השיט‪,‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־ ‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‪*.‬‬
‫‪296‬־‪325‬‬ ‫‪ 366‬שירחמישה־עשר‬

‫ואנו‪ ,‬המעלים בכל הצבא לפי דברינו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬ד••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫* ‪1‬‬ ‫\ •‬ ‫‪1 -‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫נעמד ונראה אם ראשית נוכל לעצר בו‬

‫־ נ־‬ ‫־־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•ד‬ ‫ן •‪1‬‬ ‫־־ ‪:‬־‬

‫בהנפת חניתות‪ ,‬ןסביר שעל אף הלהט‬

‫הוא יפחד בלבו לצלל לתוך המון ה ת אי ם‪.‬״‬
‫‪300‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬והם שמעו ברצון‪ ,‬וציתו לו‪.‬‬
‫הם הקיפו את איאס ןה שליט אידומנאוס‪,‬‬
‫את טאוקרוס‪ ,‬מךיונס‪ ,‬מגס השקול לארס‪,‬‬
‫נערכו אלי קרב‪ ,‬וקראו לטובים לעמד מול‬
‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫ז‪: 1‬‬ ‫י ‪1‬‬ ‫ד‪.‬י •• ‪ 1:‬ז‬ ‫‪/‬׳ ‪1 •/‬‬

‫הקטור והטרדנים‪ .‬בינתים מאחוריהם‬

‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫** ‪ :‬־‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫־•‬ ‫ז־ *‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1: •/‬‬

‫‪305‬‬
‫׳־‬
‫שבו ההמונים בדרכם אל ספינות האכאים‪.‬‬
‫־ ־ •‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪-: -‬‬ ‫ד‬

‫הטרדנים פךצו בהמון‪ ,‬והנהיג אותם הקטור‪,‬‬

‫מךחיב צעךיו‪ ,‬ולפניו הלך פויבוס אפולון‪,‬‬
‫עטה ענן על כתפיו‪ ,‬ואחז באיגיס הפרוע‪,‬‬
‫־ ד‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪ 1‬ד‬ ‫‪*•:‬ז•‬ ‫‪-‬‬ ‫ד יד ‪1‬‬ ‫ד ד‬

‫הנודא‪ ,‬סבוך השער‪ ,‬הנוצץ‪ ,‬שמסר ליד זאוס‪,‬‬

‫‪310‬‬ ‫שישאו ויבעית בו גברים‪ ,‬החרש הפיסטוס‪.‬‬
‫־ ‪1 :‬‬ ‫״‬ ‫זז‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫;• •‬

‫האל אחזו בידיו והנהיג את חיל הטרוינים‪.‬‬

‫ז­ ­‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪• : • :‬‬ ‫‪ :‬־ ז‪ :‬ז י*‬ ‫ד••‬

‫ע מ ת הארגיאים צפופים‪ ,‬וזעקה קמה‬

‫ד‬ ‫‪11‬‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ג‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ־־ ‪:‬‬ ‫‪: 1‬‬

‫בקול נוקב משני המחנות‪ ,‬ממיתרי קשת‬

‫טסו חצים‪ ,‬ן־הךבה חניתות מזרוע נועזת‪,‬‬
‫‪315‬‬ ‫כמה ננעצו בבשר בחורים עזי דגלים‪,‬‬
‫ורבות לא נגעו בבשר הלבן‪ ,‬אלא באמצע‬
‫­‬ ‫‪*/‬ו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ •:‬ז‬ ‫־ ז ז ‪ 1‬׳‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫ז‪:‬‬ ‫נ‪-‬‬

‫נתקעו בקךקע‪ ,‬תאבות בבשר למצא שבע‪.‬‬

‫כל עוד פויבוס אפולון אחז באיגיס בלי נוע‪,‬‬
‫מזה ומזה פגעו החצים‪ ,‬וגברים צנחו ארצה‪.‬‬
‫ד‬ ‫—‪1‬‬ ‫?‪1‬‬ ‫‪ 1‬ז•‬ ‫׳‬ ‫ז !‬ ‫*‪•/‬‬

‫‪320‬‬ ‫אך כששלח את עיניו הישר אל פני ה ת אי ם‬

‫‪. . . .‬‬ ‫ן *•‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪ 1 -‬״*‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪■:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ י‬

‫מהירי הסוסים‪ ,‬הניעו ושאג‪ ,‬או־אז בחזיהם‬

‫ץ‬ ‫ד ״‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫ז ד ־‬ ‫וד •‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫הנפש כשפה‪ ,‬ונשכחה גבורתם הנזעמת‪.‬‬

‫\ ץ ‪•/‬‬ ‫•‬ ‫ד ד‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪ 1 1 • 1‬ד‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫־‪?•/‬ו‬

‫וכמו בשחור לילה אפל כששתי חיות פרא‬

‫ד?‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ••‬ ‫‪•/ 1‬‬ ‫ד •׳‬ ‫‪ 1-‬ד‬ ‫ו‬ ‫‪1‬‬

‫מבעתות עדר בקר או להקת צאן‬

‫‪325‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ובהעדר הרועה מתנפלות במפתיע‪,‬‬
‫־ י‬ ‫‪ 8‬־ ‪* 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ו?ד ז‪-‬‬ ‫ד '‬ ‫‪1‬‬
 ‫מתקפת הנגד של האכאים ‪367‬‬ ‫‪ 326‬־ ‪3 5 5‬‬

‫כך האכאים בו־חו ללא עז‪ .‬פי אפולרץ בפחד‬

‫שתקם‪ ,‬והמציא תחלה לטרוינים ולהקטור‪.‬‬
‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• : • : ,‬‬ ‫•גז!‬

‫שם הקרב התפזר‪ ,‬וגבר נפל ביד גבר‪.‬‬

‫••• ״‪•.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־״‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫‪7‬‬

‫הקטור הרג את סטיכיוס ואת אךקסילאוס‪,‬‬

‫‪330‬‬ ‫האחד היה מנהיג הבויאוטים נחושי הכתנת‪,‬‬
‫* '‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫והשני ידיד מסור לגבור מנסתאוס‪.‬‬

‫ואלו איניאס קטל את מרוץ ואת א?אסוס‪.‬‬
‫מדון היה בנו הממזר של אואילאוס‬
‫האלוהי‪ ,‬אחי איאס‪ ,‬אולם שכן בפילקה‪,‬‬
‫‪335‬‬ ‫הךחק מאן־מת אבותיו‪ ,‬משום שהךג איש‪,‬‬
‫אחי אךיופיס אמו חודגתו‪ ,‬אשת אואילאוס‪.‬‬
‫איאס‪1‬ס היה אחד ממנהיגי חיל אתונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫• ־ ‪.................................:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪77‬‬

‫ונקרא בץ ספלוס בץ בוקולוס‪ .‬פולידמס‬

‫הרג את מקיסטאוס‪ ,‬פוליטס הרג את אכיוס‬
‫‪340‬‬ ‫בחיל החלוץ‪ ,‬ואגנור האלוהי ־ את קלוניוס‪.‬‬
‫פךיס פגע מאחור בבסיס כתף דיאיאוכוס‬
‫כשברח בין החלוץ‪ ,‬וחצה בארד ופלח‪.‬‬
‫־‬ ‫* *•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 * 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪5‬‬

‫וכשהסירו את כלי הנופלים‪ ,‬נן־חקו האכאים‬

‫אל החפיר שכרו ואל הקורות התקועות בו‪,‬‬
‫‪345‬‬ ‫רצו לכאן ולשם ואל החומה מתוך כ'ךח‪.‬‬
‫ואז הקטור הרים את קולו וצרח לטרוינים‪:‬‬
‫‪• 7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫*• •‬ ‫‪11 7‬‬ ‫ז ‪7‬‬

‫״רוצו אל הספינות‪ ,‬הךפו מנשקם הנוטף דם‪.‬‬

‫זה שאןאה פונה מהספינות לאיזה צד‪,‬‬
‫אדאג שימות במקום‪ ,‬וקרוביו של אותו איש‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫(‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫‪350‬‬ ‫הגברים והנשים‪ ,‬לא יחלקו לו פלחן אש‪,‬‬

‫׳‬ ‫י•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫\ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪• 7 :‬‬

‫אלא כלבים יגררו את גופו מול עירנו‪.‬״‬

‫‪. . .‬‬ ‫•;‬ ‫׳ ‪1:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫ובדברו הוא הצליף בסוסיו בהנף זרוע‪,‬‬

‫־ ״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0•• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‬

‫קרא ביז השורות לט תיני ם‪ .‬כלם צרחו יחד‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫~‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪7 17‬‬

‫ונהגו בסוסים המושכים את רכביהם‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪1 7 1‬־‬

‫‪355‬‬ ‫ברעש אל אנושי‪ .‬לפניהם פויבוס אפולוז‬

‫)‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫מ‬ ‫־‬ ‫‪1‬־‬
‫‪385-356‬‬ ‫‪ 368‬שירחמישה־עשר‬

‫מוטט ברגליו את גדרת החפיר ללא קשי‪,‬‬

‫י‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ -‬ו־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪*: - :‬‬

‫שפכן לאמצע החפיר העמק‪ ,‬ו מ ע ל סלל גשר‬

‫ץ ‪•/‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫■יו״■•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••• 1‬‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ארך ורחב‪ ,‬בטוח של חנית שמ שלכת‬

‫ג ‪? •/‬ו‬ ‫\‬ ‫?ו‬ ‫•‬ ‫•״•‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬

‫מידו של לוחם שעורך לעצ מו מ ב חן כוח‪.‬‬

‫‪60‬‬ ‫עליו זךמו בהמון הפלגות‪ ,‬ןלפניהם אפולון‬
‫אחז באיגיס הכביר‪ ,‬והרס את חו מ ת האכאים‬
‫ד *־ ־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫' ‪ :‬ד ‪-‬‬ ‫־־ ־״ *‬ ‫‪:‬־־‪• :‬‬ ‫ד‪-‬‬

‫על נקלה‪ ,‬כמו חול שילד עורם על שפת ים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫*‪••.‬״• ‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ‪ :‬־ י ד‬

‫בתמימותו ב תה לו מבנים לשם שעשוע‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫ז • •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ובעודו משחק מחריבם ביד או ברגל‪.‬‬

‫זר‬ ‫‪*.* x‬‬ ‫־־ ‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫ד״ •‬ ‫־־‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫‪:‬‬

‫י‬
‫‪;65‬‬ ‫כך‪ ,‬הו פויבוס‪ ,‬הרסת את מה שעלה לארגיאים‬
‫‪...‬‬ ‫ז ‪-‬ג‬ ‫‪ • :‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫•״•‬ ‫ז ד‬ ‫ז־‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫ד\‬

‫בעמל רב ובכאב‪ ,‬ואימה הטלת עליהם‪.‬‬

‫זו‬ ‫די•‬ ‫־ ‪ :‬ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪•* 1‬‬ ‫• ‪ :‬״‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫‪1‬‬

‫כך הם עצרו ותפסו עמדה ליד ספינותיהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫זו‬ ‫״‬ ‫;•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫• ‪ :‬־‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫ג * ‪:‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫••‬ ‫ד ‪1‬‬

‫קראו זה לזה‪ ,‬ולכל האלים נ שאו את ידיהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.. :‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז !‬ ‫ז ■• •‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫׳‬ ‫ד ‪•:‬‬ ‫ז•‬ ‫!‪:1‬‬

‫כל איש מהם השמיע את תפלתו הלוהטת‪,‬‬

‫‪370‬‬ ‫וביחוד שומר האכאים‪ ,‬נסטור איש ג‪.‬ךנה‪,‬‬
‫התפלל‪ ,‬פורש את ידיו לעבר כוכבי השמים‪:‬‬
‫ז ־•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫זז‬ ‫•י•‬ ‫••‬ ‫־ ״‬ ‫• !‬

‫״זאוס האב‪ ,‬אם פעם בארגוס הברוכה בחטיה‬

‫ז‬ ‫‪....‬‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫ד ד‬

‫שרף לך איש ירכים ד שנות של פר או של כבש‪,‬‬

‫התפלל שישוב לארצו‪ ,‬ובניד מצח הסכמת‪,‬‬
‫ז‬ ‫• ‪ :‬־ נ‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪: - :‬‬ ‫זוז‬ ‫■ ‪ :‬־ ״‬

‫‪375‬‬ ‫זכר זאת‪ ,‬האולימפי‪ ,‬ומיום אכזרי הצילנו;‬

‫׳‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫* ‪ :‬ד•‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ן‬

‫אל נא תרשה שיכו האכאים בידי הטרוינים‪.‬״‬

‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫ד ־‬ ‫•••א‬ ‫•••‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‬

‫כך התפלל‪ ,‬חאוס המ_יעץ שלח ךעם‬

‫חזק‪ ,‬כששמע את תפלת הזקן‪ ,‬בן נלאוס‪.‬‬
‫אך הטתינים לשמע הרעם שזאוס שלח‬
‫זכרו אף יותר את עזם‪ ,‬ועטו על הארגיאים‪.‬‬
‫•‬ ‫ז־‪••:‬‬ ‫־־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫\ ז‬ ‫ע‬ ‫••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ד*‬

‫וכמו הגל הגדול בים הרחב רב הגעש‬

‫־ ־ ־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫זז‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪-‬ז‬ ‫־‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫שמציף מעבר לדיפן ספינה‪ ,‬כ שדוחפת בכוח‬

‫הרוח‪ ,‬זו שאת הגלים מרוממת לגבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־■‬ ‫זו‬ ‫זו‬ ‫־־‬ ‫‪x‬‬

‫כך הטרדנים זנקו לחומה בצעקה מהדהדת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫ז ^‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫^‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫די‬

‫‪385‬‬ ‫חדרו‪ ,‬וליד הספינות בחניתות כפולות להב‬

‫־ ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪•-1‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪1‬־‬ ‫ד‪:‬‬
 ‫מתקפת הנגד של האכאים‬
‫‪4 ^"386‬‬

‫פנים אל פנים נלחמו מעל מרכבותיהם‪,‬‬

‫■־י‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫• ‪* 1‬־‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫־‪*.‬‬ ‫ז •‬

‫בעוד האכאים טפסו לספינות השחורות וממעל‬

‫־‬ ‫*‬ ‫־ ז‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז ‪ -‬־ •‬ ‫‪:‬‬

‫שלחו כידונים ארכים שהנחו בהן לקרבות ים‪,‬‬

‫ד‬ ‫• ‪ 1:‬ז‬ ‫‪ 7‬׳‪1 *.‬‬ ‫\ ‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬־\‬ ‫*‬ ‫■‬ ‫זן‬

‫חבורי חלקים ולובשים חד ארד בקצותיהם‪.‬‬

‫•יי‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ;י‬ ‫־י יי‬ ‫י ־‬ ‫*‬ ‫‪:‬־ ז • ‪1‬‬ ‫*‬
‫•‬

‫‪390‬‬ ‫אך פטרוקלוס‪ ,‬כל עוד האכאים והטרדנים‬

‫נלחמו ליד החומה הךך‪ 1‬ק מכלי השיט‬
‫המהירים‪ ,‬ישב בסכת אוריפילוס הנוח‪,‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ן \ ‪-‬‬ ‫' ז ־‬ ‫־ ‪• • :‬‬

‫הנעים לו במלים וטפל בפצעו המציק לו‬

‫בעשבי מךפא שעל הכאב השח‪1‬ר נסכו רגע‪.‬‬
‫‪395‬‬ ‫אך כשראה שאל החומה מזנקים הטרוינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1* : - :‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ד ‪•:‬‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬י‪.‬יז‬ ‫• ‪1‬‬

‫ובין התאים עלתה ץעקה ונכרו אותות פחד‪,‬‬

‫או־אז השמיע גניחה‪ ,‬הכה בכפות הידים‬
‫־ ז־ •‬ ‫‪ :‬־‬ ‫׳ • ז‬ ‫־ ‪ • :‬ז‬ ‫•‬ ‫נ‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫על ירכיו החסונות‪ ,‬ואמר במרת רוח‪:‬‬

‫״אוריפילוס‪ ,‬אינני זיכול‪ ,‬אף שאתה מץדקק לי‬
‫‪400‬‬ ‫לשהות עוד כאץ ליךך‪ ,‬כי קרב גדול מתפתח‪.‬‬
‫מרגע זה נעךך הוא שיךאג לצרכיך‪,‬‬
‫ואני אמהר אל אכילס‪ ,‬אאיץ בו שילחם שוב‪.‬‬
‫מי יודע‪ ,‬אולי אעורר את רוחו בעןךת אל‪,‬‬
‫כשאשדלו‪ ,‬כי טובה היא עצת אדם לרעהו‪.‬״‬
‫‪.... 1‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪1‬‬
‫* ‪1‬־ ־‬
‫‪.* 1‬‬

‫‪405‬‬ ‫אמר‪ ,‬ורגליו נשאוהו משם‪ .‬עמדו האכאים‬

‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫• ז‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫׳ ‪1‬־ ‪ 1‬ז‬ ‫ז •‬

‫היטב מול תקיפת הטרוינים‪ ,‬אבל לא הצליחו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ג־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪....‬‬

‫על אף שעלו במספר‪ ,‬לסלקם מספינותיהם‪,‬‬

‫ואף מן הטרדנים נבצר את פלגות התאים‬
‫לשבר ולהגיע אל הצריפים ואל כלי השיט‪.‬‬
‫‪410‬‬ ‫אלא כפי שאת עץ הספינה מישר חוט הפלס‪,‬‬
‫בכפות ידי נגר מנסה‪ ,‬שבעצת אתנה‬
‫‪.... -‬‬ ‫־ ן‪ -‬־‬ ‫ן \ ‪•:‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫ן••‬ ‫‪ 8‬־‬

‫למד את אמנותו ויודע את כל סודותיה‪,‬‬

‫ז ׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ל ־‬

‫כך בשוה נמתחו ביניהם הקרב והקטל‪.‬‬

‫‪••• - 1‬י •\‬ ‫־ ‪:‬י ‪7‬‬ ‫‪......‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬ ‫■י י‬

‫האחרים נלחמו ליד ספינה זו או אחרת‪,‬‬

‫‪.......‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪-1 :‬‬ ‫דג־•••‬

‫‪415‬‬
‫אולם הקטור צעד אל איאס המהלל‪ .‬השנים‬
‫ו ­­‬ ‫­‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪! -‬‬ ‫־! ‪-‬‬ ‫;•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1‬‬
‫‪17‬‬ ‫ז‬

‫נאבקו על ספינה אחת‪ ,‬אך לא עלה בידיהם ־‬

 ‫זה לךחיק את זה ובספינה להעלות אש‪,‬‬
‫וזה לא יכל להדף את זה‪ ,‬היות ח ת ו אל‪.‬‬
‫ואז איאס המפאר פגע בחנית בחזהו‬
‫ז ״‬ ‫‪:‬‬ ‫־־ ‪:‬־ •‬ ‫ד־‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‪:‬־‬ ‫‪7 :‬‬

‫של קלטור בץ קליטיוס שנשא לספינה אש‪.‬‬

‫האיש נחבט‪ ,‬ומידו הלפיד נשמט ארצה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־־‬ ‫־‪! *.‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫הקטור ראה בעיניו את דודנו הצונח‬

‫״ ־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 5‬״ ‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‪.‬י ‪1:‬‬

‫אל האבק‪ ,‬לפני הספינה השחורה‪ ,‬והשמיע‬

‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫״ ! י *‬ ‫‪7‬‬ ‫־ !‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪ : • ' 1777‬״‬

‫צעקה אדירה אל הטרוינים והליקיים‪:‬‬

‫•‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ •‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״טרדנים‪ ,‬ליקיים‪ ,‬ךו‪/‬דנים‪ ,‬לוחמים בטוח צעד‪,‬‬

‫אל תרתעו מללחים בשטח הצר‪ ,‬אל תסוגו‪,‬‬
‫עמדו לצד בן קליטיוס‪ ,‬אחרת יוכלו האכאים‬
‫לפשט את נשקו כשנפל במחנה ספינותיהם‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והטיל את חניתו הזוהרת באיאס‪.‬‬
‫אותו החטיא‪ ,‬אך פגע בבן מסטור‪ ,‬ליקופרון‪,‬‬
‫נער איאס‪ ,‬שחי אתו‪ ,‬אם כי ה‪7‬יה מקיתרה‪,‬‬
‫משום שהרג איזה איש בקיתרה המקדשת‪.‬‬
‫זי‬ ‫\‪1‬־‪*.‬‬ ‫;‬ ‫‪-‬‬ ‫■״ ‪7‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫זי‬ ‫••‬ ‫‪- 7‬‬ ‫*‪•.‬‬

‫הקטור הלם בארד החד בראשו מעל האזן‬

‫כשעמד ליד איאס‪ ,‬מירכתי הספינה צנח מטה‪,‬‬
‫־ ‪7‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫' • ‪• • : : -‬‬ ‫*־‪:‬־■‬ ‫‪- 7 ♦.*:‬‬

‫גבו התפלש באבק והתרו איבריו על הקרקע‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫‪-----‬ו‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫*•‬ ‫‪ 1 7 7 7‬ן \ ‪:‬‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫ואז איאס נרעד‪ ,‬ופנה אל אחיו ואמר לו‪:‬‬

‫! ‪ 7‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•י‬ ‫‪77‬‬ ‫־‬ ‫*‪1‬‬ ‫־‪:‬־‬ ‫‪7 :‬‬

‫״טאוקרוס‪7‬יקר‪ ,‬רענו הנאמן בנו של מסטור‬

‫הנה נהרג‪ ,‬אתנו הוא חי בבואו מקיתרה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 •• 1‬‬
‫• •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‪•.•:•.‬־‬ ‫• ••‬

‫וכמו את אחד ההו־וים כ ב תו אותו בביתנו‪.‬‬

‫הקטור גדול הלב כעת הרגו‪ .‬איפה חציך‬
‫הממיתים חיש‪ ,‬וקשתך שהיא שי מאפולון?״‬
‫כך אמר‪ ,‬וזה קזמע‪ ,‬רץ ועמד בסמוך לו‪,‬‬
‫אחז את אשפת החצים ואת קשתו הנכפפת‬
‫זי זי‬ ‫ן‬ ‫‪ -‬״‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫•י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫*•*‬ ‫ז־‬

‫לאחור‪ ,‬ועד מהרה שלח את חציו בטרוינים‪.‬‬

‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫זו‬ ‫* ״ ‪-‬‬ ‫‪7•• 1‬‬ ‫*‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪ :‬ז‬

‫‪7‬יךה קדם בקליטוס‪ ,‬בנו המהלל של פיסנור‪,‬‬

‫״‬ ‫‪....‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫• ‪• 1:‬‬ ‫י*י‬ ‫‪77‬‬

‫רע לפוליז־מס‪ ,‬בנו הגאה של פנתואוס‪.‬‬

 ‫‪3 71‬‬ ‫מתקפת הנגד של האכאים‬
‫‪ 447‬־ ‪476‬‬

‫זה אחז במושכות‪ ,‬עסק ?סוסיו אותר רגע‪,‬‬

‫נהג למקום שבו ריב הפלגו ת ברחו באי־סדר‪,‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עי‬
‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫־־־ ‪7‬‬ ‫ז ־‬

‫כחסד להקטור ולטרדנים‪ .‬בא כהרף עין‬

‫‪450‬‬ ‫עליו האסון‪ ,‬ואיש על אף ךצונר לא הושיע‪.‬‬
‫החץ המחכה אנקות פגע וננעץ בו בעירף‪,‬‬
‫והוא נפל מךכבו‪ ,‬הסוסים שסטו מהדרך‬
‫קרקשו את הרכב הריק‪ .‬אך אדונם פוליךמס‬
‫ואה‪ ,‬ולמול הסוסים נעמד לפני כל היתר‪.‬‬
‫‪... . . . .‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‪ *.‬ן*‪.‬־‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪455‬‬ ‫הוא מסך□ לידי אסטינואוס בן פרוטלאוץ‪,‬‬

‫ובתיקף בקשו שיחזיק בסוסים ויפקח עינים‬
‫עליו‪ .‬והוא אל לוחמי החלוץ הצטרף שוב‪.‬‬
‫טאוקתס בחר בעוד חץ כדי לשלח בהקטור‬
‫חבוש הארד‪ ,‬והיה מ שתקו ליד ספינות האכאים‪,‬‬
‫‪ .‬ן‪. - -‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‪7‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־‬

‫‪460‬‬ ‫אלו בשעת גבוךתו הןה ממיתו באותו חץ‪.‬‬

‫אך לא נחבא מזאוס חד התבונה ששמר על‬
‫הקטור‪ ,‬ומנע תהלה מטאוקרוס בן טלמוץ‪.‬‬
‫את המיתר השזור בק שת המצינת‬
‫\ •‪.‬־ ־‪.‬־‬ ‫נ‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫־ *‪1•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ •*‬

‫קרע כשמתח רכון‪ .‬סטה ה ר ח ק מהיעד‬

‫‪465‬‬ ‫החץ כבד הארד‪ ,‬ד דו שמטה את הקשת‪.‬‬
‫ואז טאוקתס נרעד‪ ,‬ופנה אל אחיו ואמר לו‪:‬‬
‫״ךאה איך האל קוטע כליל את כונתנו‬
‫בשעת הקרב‪ .‬הנה שמט מןךי את הקשת‪,‬‬
‫וקרע את המיתר החד ש‪ ,‬שקשךתי הבקר‬
‫‪470‬‬ ‫כדי שיתמיד כשחצים ע תרו זה אחרי זה‪.‬״‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫♦‪*.‬‬ ‫ן‬ ‫ג •‬ ‫••• ‪-‬‬ ‫ג •*‬

‫ואיאס הענק בן טלמוץ השיב ואמר לו‪:‬‬

‫״אחי‪ ,‬עזב את קשתך ואת שפע חציך‬
‫שישכבו‪ ,‬כי שבר אותם אל שעדן לדנאים‪.‬‬
‫קח ב עיך חנית ארכה ומגן על השכם‪,‬‬
‫‪175‬‬ ‫אנשיך‪.‬‬
‫‪1‬־ ‪ *.* 7‬י‬
‫שאר‬
‫‪- :‬‬
‫ועודד '‪*.‬את‬
‫•׳‬ ‫בטרדנים‪1 7,‬‬
‫‪7‬י‬ ‫־ *‪.‬‬
‫הלחם‬
‫י ‪** 7‬‬

‫על אף שהם מתגברים אל יתפסו ללא יגע‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ג‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫*־ * ״‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫'‪.‬־‬ ‫‪ -‬י‬
 ‫ג‬

‫‪506-477‬‬
‫‪ 372‬שיר חמישה־עשר‬

‫את הספינות‪ .‬הבה נזכיר את גבורתנו‪.‬״‬

‫ז ־•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫•‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪•/‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ואחיו הניח בצריף את הקשת‪.‬‬

‫כתף את המגן העשוי אךבע שכבות עור‪,‬‬
‫‪480‬‬ ‫שם על ראשו הכביר קסדה חזקה‪ ,‬מעטרת‬
‫בשער סוס‪ ,‬רעמה אימה כשהיא מתנופפת‪.‬‬
‫‪ •:‬ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-:‬א ‪7‬‬ ‫׳ ־ ‪:‬־ ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫אחז בחנית מוצקה שראשה מארד חד‪,‬‬

‫׳‬ ‫••דד‬ ‫‪7‬‬ ‫ע‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־־ •‬ ‫‪ 7‬־‬

‫ואז יצא לדרכו‪ ,‬רץ מהר‪ ,‬ועמד לצד איאס‪.‬‬

‫־‪ :‬־‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫*‬
‫־*‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬ד‬

‫אך הקטור ךאה איך שכשלו חצי טאוקרוס‪,‬‬

‫‪485‬‬ ‫הדים את קולו וצעק לטרועים ולליקיים‪:‬‬
‫״טרדנים‪ ,‬ליקיים‪ ,‬דרדנים‪ ,‬לוחמים בטוח צעד‪,‬‬
‫־ ־י‬ ‫•ז•‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫׳ * ‪ 1‬־‬ ‫•‪•1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬

‫היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬וזכרו את העז והזעם‬

‫­‬ ‫‪­ -‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫*‬ ‫נ •‬ ‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪• 1‬‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪•.•1‬‬

‫ליד הספינות החלולות‪ .‬כי הנה ךאיתי‬

‫במו עיני שחצי הגבור כשלו עקב זאוס‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫״ ‪*..‬ן‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫־ •‬ ‫‪......‬‬ ‫‪- ..‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪490‬‬ ‫עזר שזאוס מקנה לאךם נכר ללא קשי‬

‫או באותם שזוכים מידיו בגדלה מאין כמוה‪,‬‬
‫י'‬ ‫‪7‬‬ ‫••״ ‪1‬‬ ‫•‪7 \1‬‬ ‫* ‪77‬‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫או באלה שהוא מקטינם ולהם לא יסיע‪,‬‬

‫* ־‬
‫ז ־*‬ ‫ן ‪••• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 1‬‬
‫־ ‪1‬‬ ‫••־‬ ‫ן •• •••‬

‫כפי שכרגע הוא מקטינם ובא לעזרנו‪.‬‬

‫‪ 17 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 1:‬‬ ‫־‬ ‫־‪- '.*7 *.‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫וחד ליד הספינות הלחמו‪ .‬ואם איש ביניכם‬

‫‪495‬‬ ‫ימצא עקב חץ או חנית את הגודל והמות‪,‬‬
‫אזי קדמות‪ .‬אין זו בושה אם נפל כשהגן על‬
‫מולדתו‪ .‬כי אשתו תנצל וילדיו שיחיו עוד‪,‬‬
‫‪ . ...‬ן‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬ ‫י ‪ 7‬״‬ ‫• *‬ ‫־‪:‬‬

‫וביתו וךכושו לא ינץקו כלל‪ ,‬אם האכאים‬

‫ישובו עם הספינות אל אדמת אבותיהם‪.‬״‬
‫•י־‬ ‫״‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪500‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬ועורר בכל איש אמץ וכוח‪.‬‬

‫ואיאס קרא אל חבריו שבצד שמנגד‪:‬‬
‫י\ ־ ‪77‬‬ ‫‪ 7‬־ ־‬ ‫*‪ -‬״‪7‬‬ ‫*‬
‫♦‪.‬‬ ‫‪7 17‬‬ ‫‪ :‬־‪ 1‬־‬

‫״בושה‪ ,‬אךגיאים‪ ,‬עכשו יקבע אם נשמד כאן‪,‬‬

‫או עוד נחיה ונחלץ מאסון את ספינותינו‪.‬‬
‫אתם מקוים שאם הספינות יפלו ביד הקטור‬
‫‪1‬‬
‫‪17‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ 1‬־י•‬ ‫־ ‪7‬‬

‫‪505‬‬ ‫מבהיק הקסדה‪ ,‬איש־איש לארצו יגיע ברגל?‬

‫‪...... 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ‪7 : 1‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫־‬

‫אינכם שומעים איך מאיץ ב^באו אותו הקטור‪,‬‬

‫‪373‬‬ ‫ה א כ אי ם‬ ‫מתקפת הנגד של‬

‫ךאיןי הוא משתגע לשריף את ספינותינו?‬

‫לא למחול הוא מןמין שילכו‪ ,‬אלא לערך קרב‪.‬‬
‫ואין שום עצה‪ ,‬אין תכלית עדיפה לכלנו‬
‫‪510‬‬ ‫אלא לצאת ובכוח דלינו ללחם מטות צעד‪.‬‬
‫טוב יהיה ברגע אחד או למות או לצאת חי‪,‬‬
‫ולא להסחט בקרב הנורא עוד ועוד ללא טעם‬
‫ליד הספינות בידי אנשים שנופלים מאתנו‪.‬״‬
‫כך הוא אמר‪ ,‬ועורר בכל איש אימץ וכוח‪.‬‬
‫‪515‬‬ ‫ואז הקטוד קטל את סכליוס‪ ,‬בן פלימלס‪,‬‬
‫מנהיג הפוקיאים‪ ,‬ואיאס הרג את לאולמס‪,‬‬
‫מפקד הרגלים‪ ,‬בנו הזוהר של אנטנור‪.‬‬
‫ופולילמס קטל את אוטוס שבא מקילנה‪,‬‬
‫יליד בנו של פילאוס‪ ,‬ומנהיג בין האפיאים‬
‫‪520‬‬ ‫גדולי הלב‪ .‬מגס ראה‪ ,‬עט על פולידמס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ז‬ ‫־ *•‬ ‫‪:‬‬

‫זה התכופף וחמק‪ ,‬ומגס החטיא כי אפולון‬

‫מנע שבין לוחמי החלוץ יפיל בן פנתואוס‪.‬‬
‫אך בחנית הוא הלם באמצע חזה קרדסמוס‪,‬‬
‫זה קרס אלצה‪ ,‬ומגס הסיר מכתפיו את הנשק‪.‬‬
‫‪525‬‬ ‫ואז זנק אליו דולופס‪ ,‬איש בעל‪.‬ילע ברימח‪,‬‬
‫בן למפוס‪ ,‬ומבניו של למפוס בן לאומדון‬
‫היה החזק‪ ,‬ואיש מנסה בעז חדור זעם‪.‬‬
‫הוא בחנית אז הכה באמצע מגן בן פילאוס‪,‬‬
‫תקפו מקרוב‪ ,‬אך השךיון העבה על חזהו‪,‬‬
‫‪530‬‬ ‫מקמר הלוחות‪ ,‬הצילו; זה שפעם פילאוס‬
‫נטל והביא מאפירה‪ ,‬מגדות נהר סלאיס‪.‬‬
‫‪......‬‬ ‫ז_‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫״ ״ •‬

‫נתן לו אותו שליט הגברים מארחו אופטס‪,‬‬

‫זי‬ ‫‪ :‬ד‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬ז י‬ ‫־ *‬

‫שישאו בקרבות דגן כ שאדבים יתקפוהו‪,‬‬

‫!הוא גם עכשו את גוף בנו שמר מהמות‪.‬‬
‫ז ז‪,‬‬ ‫״ •־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫‪535‬‬ ‫אך מגס נעץ את חניתו משחזת הלהב‬

‫*־‬ ‫•\ ־••‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫ד •‬ ‫י*•*‬ ‫ז‬

‫בקדקוד קסדת הארד העטורה בשער סוס‪,‬‬

‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪-1‬‬ ‫‪ x x‬ד‬ ‫״ • ־‬
 ‫ד‪, ,,‬‬
‫׳ ‪ 5 3‬־‪566‬‬
‫‪ 374‬שירחמישה־עשר‬

‫גדע את רעמת שער הסוס‪ ,‬ועדין זוהרת‬

‫בארגמן הטרי היא צנחה לאבק על הקרקע‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫־־ י ו‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫ד ד ד‬ ‫דוד‬ ‫־ד•‬ ‫ד ־ ‪! ! * :‬‬

‫ודולופס עדין עמד ךנלדזם‪ ,‬עוד קוה לנצח‪,‬‬

‫‪$40‬‬
‫אבל הגבור מנלאוס בא לסיע למגס‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪- ... ...‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־‬

‫נסתר מהצד אחז בחנית‪ ,‬ומאחור הכהו‬

‫* יי‬ ‫••ד‬ ‫׳‬ ‫־ ‪1‬־ •‬ ‫ד־‬ ‫• ‪! :‬‬

‫בפתף‪ .‬חד החנית להוט חצה את חזהו‪,‬‬

‫ז ••‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬ ‫ד •• ‪1‬‬ ‫־‬

‫תאב להתקדם‪ ,‬והאיש על פניו ה שתטח‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪ .‬ן ־‬ ‫ז ז‬ ‫־‬ ‫״ ‪ :‬ד •‬ ‫■•‬
‫‪ : • 1‬־‪1‬‬ ‫ד••‬

‫אצו שניהם כדי להסיר מעל כתפי דולופס‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•• ־‬ ‫‪ 1‬ד •‬ ‫‪••1‬‬ ‫ד‬

‫‪,‬״‬
‫?•♦*כ‬
‫את כלי הארד‪ .‬ואז אל אחיו קרא הקטור‪,‬‬
‫‪11‬‬ ‫יד‬ ‫ד‪ 1‬ד‬ ‫ד•‬ ‫זד*‪•.‬‬ ‫ד דד‬ ‫‪:‬‬

‫קרא לכלם‪ ,‬אך תחלה גער בבן היקטאון‪,‬‬

‫רעה בפרקוטה‬
‫־•‬ ‫י‬ ‫דג‬ ‫!‬ ‫דד‬
‫עד כה הוא‬ ‫־ ‪\ :‬ד ־‬
‫מלניפוס המגדל‪.‬‬ ‫••• ־ •‬

‫את בקרו כבד הצעד‪ .‬אויב לא בא עוד באיפק‪.‬‬

‫אך כאשר בספינות ה ק מו ת ת נחתו ה ת אי ם‪,‬‬
‫‪550‬‬ ‫הוא שב אל איליוס והצטין בין ה ט תיני ם‪,‬‬
‫פריאמוס כ ב ת כאחד מבניו‪ ,‬ובביתו גר‪.‬‬
‫ד‬ ‫* ~‬ ‫• ד ד '‬ ‫* ד‬
‫‪.* :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬

‫אליו הקטוד דבר‪ ,‬קרא ב שמו וגער בו‪:‬‬

‫״האם כך נתפנק‪ ,‬מלניפוס? האין איזה רגש‬
‫אף בלבך למךאה בן דודך שהרגוהו?‬
‫‪555‬‬ ‫אינך ת א ה איך הם מתנפלים על כלי תלופס?‬
‫בוא אחרי‪ ,‬אין טעם שנלחם באךגיאים‬
‫מרחוק‪ .‬או שתחלה נהרגם‪ ,‬או שאיליוס‬
‫הנשאה תכבש בידם ויומתו אזרחיה‪.‬״‬
‫ד‬ ‫•\ ‪ 1‬ד ־••‬ ‫;‬ ‫ן‬ ‫‪:‬דד‬ ‫ד •*‬ ‫•‬ ‫־ • ד ד‬

‫אמר והנחה‪ ,‬וזה בא אחריו‪ ,‬איש דמוי אל‪.‬‬

‫•־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ *‬ ‫־ ‪1‬־ ד‬ ‫ד‬ ‫יוד‬ ‫‪ : • :‬ד‬ ‫ד־‬

‫‪560‬‬ ‫אך איאס הענק בן טלמון הפציר באךגיאים‪:‬‬

‫״היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬וסגלו לכם לב עם אימץ‪,‬‬
‫י‬ ‫*‪.‬־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ד ־‪•.‬‬ ‫־ !‬ ‫י ‪:‬‬ ‫•‬ ‫י ו •‬ ‫‪ :‬ד■‬ ‫‪7:‬‬

‫חושו יראה זה כלפי זה בקרב הק שוח‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫־ די‬ ‫־ ‪ :‬יד‬ ‫•\‬ ‫‪•• - 1‬‬ ‫•\‬ ‫ד‬ ‫•‪1‬‬

‫יש יותר נצלים מנופלים כשיראה מתקימת‪,‬‬

‫־!־‪ .‬־ *‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‪.‬־ • ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫ואין תהלה כ שבותזים‪ ,‬ואף הצלה אין‪.‬״‬

‫‪565‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬והם מעצמם התע שתו והגנו‪,‬‬
‫״‬ ‫‪....‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•• ־ ‪ 1‬ד‬ ‫׳ ‪ 1‬־•‬ ‫ד־‬ ‫ד ‪1‬‬

‫שמו בלב את דבריו וגדרו את ספינותיהם‬

‫ד‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‪.‬׳‬ ‫ן *ו‬ ‫דד‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫״י‪-‬‬ ‫ד‬
‫מתקפת הנגד של האכאים ‪375‬‬

‫בכחל ארד‪ ,‬בעוד זאוס עורר את הטרוינים‪.‬‬

‫ז•‬ ‫* ז‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫ואת אנטילוכוס המךיץ מנלאוס השואג ?אמץ‪:‬‬

‫״אנטילוכוס‪ ,‬אין עוד צעיר ממך בין האכאים‪,‬‬
‫‪570‬‬ ‫אין ןךי ז מ?‪ 7‬ף ברגליו‪ ,‬או כלוחם כיה עז נפש‪.‬‬
‫טוב יהיה אם תקפץ ןתכה את אחד הטררנים‪.‬״‬
‫ובדברו הוא מהר לחזר‪ ,‬אבל בו עורר מרץ‪,‬‬
‫ומבין החלוץ הוא קפץ‪ ,‬הניף חניתו הזוהרת‪,‬‬
‫מעיף מבט מסביבו‪ .‬נרתעו מפניו הטרוינים‬
‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*•• ‪1‬‬

‫‪575‬‬ ‫כשהטיל את החנית‪ .‬ואכן לא שלחה ללא טעם‪,‬‬

‫כי בבנו של היקטאון‪ ,‬במלניפוס גבה הלב‪,‬‬
‫פגע בחזה ליד הפטמה‪ ,‬כשזה עט קדימה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪*17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪•.•*.•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫* ־‬ ‫♦‪.‬־ ‪*.* 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫בחבטה הוא נפל‪ ,‬ואת שתי עיניו כסה חשך‪.‬‬

‫ד‪1‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫׳ נ ‪•:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7 7‬‬

‫קפץ אליו אנטילוכוס‪ ,‬ככלב שחש לעבר עיפר‬

‫‪580‬‬ ‫פצוע‪ ,‬זה שציד כרן חץ היטב ופגע בו‪,‬‬
‫התיר את איבריו‪ ,‬בשעה שדלג ממחסהו‪.‬‬
‫­ ר­ ­‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬

‫כך אנטילוכוס העז קפץ אל גופך‪ ,‬מלניפוס‪,‬‬

‫להסיר את כליך‪ .‬אך הוא לא חמק מעין הקטור‬
‫האלוהי‪ ,‬שרץ בעצם הקרב כדי לעצר בו‪.‬‬
‫‪585‬‬ ‫ואף שהיה מהיר כלוחם‪ ,‬נרתע אנטילוכוס‪,‬‬
‫ן‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫••• ‪7 7‬‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬

‫ברח בדומה לחיה שעשתה איזה דבר רע‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫*‪7 *.‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫טרפה כלב או את רועה הבקר ליד העדר‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 7‬״ ‪...‬‬ ‫‪5‬־‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7 :7‬‬

‫והיא נמלטת בטרם גברים יתקבצו בהמון רב‪.‬‬

‫­‬ ‫י‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫! ‪77‬‬ ‫•‪7 7 1‬‬ ‫ן י‬

‫כך בן נסטור ברח‪ ,‬ואחריו הטרתנים והקטור‬

‫‪590‬‬ ‫המטירו עליו חצי אנקות בצריחה מהדהדת‪.‬‬
‫‪77‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪*1‬‬ ‫‪:‬־ ‪1 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫* ‪* 1‬‬

‫הוא פנה ועמד רק כ שהמת חבריו הקיפוהו‪.‬‬

‫• •‪1‬‬ ‫‪ 1‬־ •• ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪,‬ו ‪ 1‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪71‬‬ ‫‪77‬‬

‫אך הטרוינים כאריות שאוכלים בשר חי‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן•‬ ‫•••‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ י‬

‫חשו אל הספינות‪ ,‬ומלאו את הוראות זאוס‪,‬‬

‫‪/‬״‬ ‫ץ‬ ‫‪•/‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הוא שהמשיך לחזק את כוחם‪ ,‬את לב האךגיאים‬

‫‪595‬‬ ‫כשף‪ ,‬מנע מהם גדלה‪ ,‬ועודד את אויביהם‪,‬‬
‫לבו נטה להעניק גדלה לבנו של פךיאמוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ו‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 1‬ץ‬ ‫־ *־ *‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬
‫‪ 597‬־‪626‬‬ ‫‪ 376‬שירחמישה־עשר‬

‫להקטיר‪ ,‬כדי שישלח בספינות הקמורות אש‬

‫אימה‪ ,‬שאיננה נלאית‪ ,‬ויממ ש עבור תטיס‬
‫‪...‬‬ ‫!‪-‬‬ ‫־ ״‬ ‫׳ •‬ ‫•‬ ‫ז• ד‬ ‫* ••‬
‫*‪.‬‬ ‫‪1‬־\ ז‬

‫תפלה חריגה‪ .‬זאוס המיעץ חכה עד‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪1 •• - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ן‬

‫‪600‬‬ ‫שלעיניו תראה שלהבת ספינה אחוזה אש‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫* •••‬
‫־־ ז *‪.‬‬ ‫•• ז ‪•:‬‬ ‫ז‬ ‫*‬
‫• ז ״‬
‫■י‬

‫מרגע זה הוא חשב להביא לנסיגת הטרועים‬

‫מהספינות‪ ,‬ואזי להעניק גדלה ל ת אי ם‪.‬‬
‫אל הספינות הקמורות ד־ךבן במח שבה זו‬
‫את הקטיר בן פריאמוס שדדה מעצמו חדור מרץ;‬
‫‪605‬‬ ‫זעם כארס מניף החנית אי כאש מהרסת‪,‬‬
‫שמשתוללת בין ההרים‪ ,‬בסבך עמקי‪.‬יער‪.‬‬
‫קצף נטף על שפתיי‪ ,‬עיניי הבריקו מתחת‬
‫לגביתיו הקיךרית; כשנלחם קסדתי הניצצת‬
‫הץדעןעה והטילה אימה על רקית הקטיר‪.‬‬
‫‪610‬‬ ‫הן זאוס עצמי הזיה מגני ממרים השמים‪,‬‬
‫ןאיתי הוא יחד בין המין אנשים והעניק לי‬
‫כביד וגדלה‪ .‬משום שנגזר שרק למעט ןמן‬
‫עיר יחיה; הן אליו כבר האיצה פלס אתנה‬
‫‪.... -‬‬ ‫־ ־‬ ‫ז‬ ‫•• •‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ז‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪•/ 1‬‬

‫את יים גירלי שבי יהרג בעצמת בן פלאים‪.‬‬

‫״ ״ • ! • • ‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ד •י‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ז‬

‫‪615‬‬ ‫ןהוא בחן את אייביו‪ ,‬נסה לשבר את טוריהם‪,‬‬

‫פנה למקים בי היו המינים ומיטב הנשק‪.‬‬
‫אך לא הזיה בכיחי לשברם‪ ,‬על אף כל הלהט‪,‬‬
‫כי הם נערכו‪ ,‬נצמדו לחימה‪ ,‬כסלע גביה‬
‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ‪ 7 1‬־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫י‬ ‫••• ••• ‪1‬‬

‫שמןדקר מול החיף אפוף מי זים עיטה קצף‪,‬‬

‫‪620‬‬ ‫עימד מול רוחית שירקית‪ ,‬עטי ת במ שבי פתע‪,‬‬
‫‪ •/‬־‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומול הגלים התיפחים ומתנפצים מסביב לו‪.‬‬

‫ז •‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־ ‪* 1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫‪• - -‬‬

‫כך בלי לסגת עמדו ה ת אי ם מול הטריינים‪.‬‬

‫ז־‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ן‬ ‫ז ־‪.‬׳ י‪.‬י‬ ‫ז י ! ״‬

‫אך הוא ינק לתיך ה ה מין אפוף נגה אש‪.‬‬

‫נפל כמו על ספינה מהירה כ שניפל גל‬
‫־־‬ ‫״•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ״‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז־‬

‫‪625‬‬ ‫אלים‪ ,‬נזין מרוחית תחת עבים‪ ,‬ובקצף‬

‫כלה נעלמת‪ ,‬ו מ שבי הנורא של הסער‬
‫־ ‪ -‬־‬ ‫‪•/‬‬ ‫?‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪7 7717‬‬ ‫ז‬ ‫\‬
‫מתקפת הנגד של האכאים ‪377‬‬

‫רועם במפרש‪ ,‬ורועדים לבבות מלחיה‬

‫ז‬ ‫־ ז ;•‬ ‫• ‪8‬‬ ‫*‪• -‬‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫••‬

‫בחרדה‪ ,‬כי הם נשאים מרחק קט מהמות‪.‬‬

‫זד‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫ז‪1‬‬ ‫\‬ ‫ז‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ז־‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫־־ ן־ז־ ד‬

‫כך נקרע אז הלב בקךבם של כל האכאים‪.‬‬

‫‪630‬‬ ‫אך הוא התנפל כאריה שוחר טרף שעט על‬
‫עדר פרות שרועות באחו גדול רווי מים‬
‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪ :‬ז־‬ ‫״‪•.‬‬ ‫ז‬ ‫••ד‬

‫באלפיהן‪ ,‬וביניהן רועה שעוד לא למד איך‬

‫להלחם בודה שטורפת פךה כפופת קרן;‬
‫הוא מתהלך בראש הפרות או מאחוריהן‬
‫‪635‬‬ ‫בשקדנות‪ ,‬אך הדדה מזנקת באמצ עי‬
‫טורפת פרה‪ ,‬והשאר נמלטות‪ .‬כך האכאים‬
‫ז * ־ •‬ ‫זי‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪5‬‬ ‫זז‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫נסו בפחד מפלא מזאוס האב ומהקטור‪.‬‬

‫‪1:‬‬ ‫••‬ ‫ז ז‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫אך אחד הוא הרג‪ ,‬פו־יפטס איש ממיקנה‪,‬‬

‫בנו של קופראוס‪ ,‬זה שיצא לא אחת כשליח‬
‫־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•••זז‬ ‫ד‬ ‫‪••• :‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪640‬‬ ‫אל הרקלס הכביר מטעם מלכו אוויסתאוס‪.‬‬

‫לאב‪ ,‬שדדה נחות בהךבה‪ ,‬נולד בן בעל ערך‪,‬‬
‫בחן בכל הסגלות‪ ,‬מהיר ברגליו‪ ,‬ולוחם עז‪,‬‬
‫ובתבונה הוא נחשב בין ראשוני המיקנים‪.‬‬
‫הוא האחד שגדלה יתרה זמן אז להקטור‪.‬‬
‫‪1:‬‬ ‫ד‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫• •• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־•‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫*‪.‬־־‬ ‫ז‬

‫‪645‬‬ ‫כשסבב לאחור‪ ,‬כשל בחשוק המגן שאחז בו‪,‬‬

‫חיץ בפני חניתות‪ ,‬שסוכך עד כפות הרגלים‪,‬‬
‫עליו הוא מעד‪ ,‬נפל אפרקדן‪ ,‬הקסדה שהקיפה‬
‫את רקותיו צלצלה באימה בנפלו על הקרקע‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫‪ -‬־ ‪:1‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ז ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫נ ••‬ ‫ז‬ ‫• ‪: 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫הקטור ךאה במבט חד‪ ,‬ךץ‪ ,‬ןעמד בסמוך לו‪,‬‬

‫‪650‬‬ ‫דקר בחנית את חזהו והרגו בטוח צעד‬
‫־ ־‬ ‫‪- 1‬‬ ‫•‬ ‫־ !־ ז‬ ‫‪••1‬‬ ‫ד‬ ‫דיי י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫ז‬

‫לנקף אצבע‬
‫ו ­‬ ‫‪11‬‬ ‫• !‬
‫יכלו‬ ‫זו‬
‫לא‬
‫!־ז‬ ‫־‬
‫מחבריו‪ ,‬שעם כל צערם‬
‫ז‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫״ ז‬ ‫ד‬ ‫••‬

‫למען ת־יד‪ ,‬כי מול הקטור האלוהי הם נמוגו‪.‬‬

‫הם באו אל בין הספינות‪ ,‬אל קצות ספינות אלה‬
‫שנגררו ראשונות; אך לעברם שטפו הטרוינים‪.‬‬
‫ספינותיהם ‪655‬‬ ‫ד‬ ‫״‬
‫את‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬
‫והארגיאים נט שו מתוך כירח‬
‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז ו‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫הקךמיות‪ ,‬אך ליד הצריפים התקבצו והחזיקו‬

‫‪3‬‬

‫‪ 378‬שירחמישה־עשר‬
‫‪657‬־‪686‬‬
‫עוד מעמד‪ ,‬לא התפזרו במחנה‪ ,‬כי הפחד‬
‫עכבם והבושה‪ .‬זה לזה הם ל!ךאו ללא הרף‪,‬‬
‫וביחוד שומר האכאים‪ ,‬נסטור איש ג ת ה‬

‫‪660‬‬
‫התחנן לפני כל אחד בשם אלה שהולידוהו‪:‬‬
‫״היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬וסגלו בושה ומשמעת‬
‫* ‪ :‬־ ־* ־‬ ‫ז‬ ‫‪ : 7‬־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪•1 7‬‬ ‫* ד•‬ ‫*•••‬

‫לנגד עיני אנשים אחדים‪ ,‬יץכיר כל איש‬

‫את ילדיו‪ ,‬את אשתו‪ ,‬את רכושו והוריו‪,‬‬
‫'‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•. •7‬‬ ‫‪:‬דד‬

‫בין אם קרוביו ען־יץ חיים‪ ,‬או שכבר מתו‪.‬‬

‫‪665‬‬ ‫אני מתחנן לפניכם למען אותם שאינם כאץ‪,‬‬
‫לעמד איתנים‪ ,‬ולא להפנות ערף בפחד‪.‬״‬
‫כף הוא אמר‪ ,‬ועורר בכל איש אימץ וכוח‪.‬‬
‫את ערפל האלמות נטלה מעיניהם אתנה‪,‬‬
‫ואור בהיר בקע אליהם מצד זה ומצד זה‪,‬‬
‫‪670‬‬ ‫מכוון הספינות ומכוון הקרב שאינו חס‪.‬‬
‫בהקטור השואג בעז ובחבריו הם הבחינו‬
‫אף בעומדים מאחור שלא נלחמו‪ ,‬ובאלה‬
‫שבקךבת הספינות החלולות נהלו קרב‪.‬‬
‫אף לאיאס גדול הלב לא נעם לעמיד עוד‬
‫‪675‬‬ ‫מאחור במקום שבו עמדו שאר האכאים‪.‬‬
‫ד ־ ־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ד‬

‫על ספוני הספינות הוא התהלף מח־זיב צעד‪.‬‬

‫הניף ביךיו כידון אריף‪ ,‬מייעד לקרבות ן־ם‪,‬‬
‫אךכו עשרים ושתים אמות‪ ,‬חלק לחלק‬
‫צמוד בטבעת‪ .‬וכ תכב על סוסים בעל ידע‬
‫‪680‬‬ ‫שבוחר בין רבים אךבעה סוסים‪ ,‬רותמם יחד‪,‬‬
‫והוא שועט במישור‪ ,‬אל העיר הגדולה חש‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ד •‬ ‫•\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪,‬‬

‫בדרף הומה מאדם‪ ,‬ורבים מתפלאים למראהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪!- ,‬‬ ‫‪. ! -‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫״< ־ •‬ ‫•• ד ‪1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪:‬״‪.‬ועי‬

‫גברים ונשים‪ ,‬והוא בלי למעיד‪ ,‬בצעד בטוח‬

‫‪-‬‬ ‫•ו‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫' ז‬ ‫* ז •‬ ‫ן ! *‬

‫בעוד הם טסים‪ ,‬קופץ ועובר מאחד למשנהו‪.‬‬

‫‪685‬‬ ‫כף על המון ספוני הספינות המהירות חש איאס‬
‫מרחיב צעדים‪ ,‬וקולו התנשא לאויר הרקיע‬
‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫זז‬ ‫־ ‪•-1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫)‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫ז *‬ ‫!‬ ‫־ ‪• :‬‬
‫מתקפת הנגד של האכאים ‪379‬‬
‫‪ 687‬־ ‪7 >6‬‬

‫בצעקות נוךאות כ שהתמיד להאיץ בזינאים‬

‫להגן על הספינות ועל הצריפים‪ .‬אבל הקטוד‬
‫לא התעכב בין המון הטרדנים חוגרי הנשק‪,‬‬
‫‪690‬‬ ‫אלא כעיט שחום שצולל לעבר סיעה של‬
‫•••‬ ‫ד‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫••‬ ‫‪/‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬

‫עופות כנף שמלקטים מזונם לחוף נהר‪,‬‬

‫אוד בר‪ ,‬עגורים‪ ,‬או ברבורים ארכי צואר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫״‬ ‫ד \‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫רז* ■‬

‫כך אל ספינה שחודת חךטום הישיר הקטור‪,‬‬

‫אץ לתקפה‪ ,‬ומאחור דחף אותו זאוס‬
‫‪695‬‬ ‫בכוח ביד כבירה‪ ,‬והאיץ באותם שלווהו‪.‬‬
‫וכעת לזד הספינות שוב התחולל קרב מר‪.‬‬
‫היית חושב שהם לא התנסו בלאות וביגע‬
‫עת התנגשו זה בזה‪ ,‬לפי החמה והלהט‪.‬‬
‫וזו היתה מחשבתם כשהתעמתו‪ :‬האכאים‬
‫‪700‬‬ ‫חשבו שהם לא יחלצו מכליה‪ ,‬אלא ימותו‪,‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪ 7‬ז‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫״ ז ‪:‬‬ ‫•י׳ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואלו הלב בחזה כל טרדני קוה לשלח‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‪71‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־•*־־•‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪* :‬‬

‫אש בספינות‪ ,‬ולקטל את גבו־רי האכאים‪.‬‬

‫כך הם חשבו כאשר הודצבו אלה מול אלה‪.‬‬
‫הקטור אחז בירכתי ספינה שחוצה ים‪,‬‬
‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• • : :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬י‬ ‫•יו‬

‫‪705‬‬ ‫נאה‪ ,‬קלת שיט‪ ,‬שהביאה את פרוטסילאוס‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫•יו‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ע‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ד ‪7‬‬

‫אל טרדה‪ ,‬ושוב ליא החדרה אותו למולדת‪.‬‬

‫סביב ספינתו כעת האכאים והטרדנים‬
‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫! ־‬ ‫•‬ ‫* ־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪• ' 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬

‫קךעו זה את זה מקרוב; הם לא עוד המתינו‬

‫הךחק לירי מקשתות ולחניתות שןטוסו‪,‬‬
‫‪710‬‬ ‫אלא נעמדו בלב אחד‪ ,‬הצטופפו יחד‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫♦‪*.‬‬ ‫״‬ ‫‪5‬‬ ‫!‬ ‫‪7‬־ ‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫זי*‬

‫נלחמו בקרדמות‪ ,‬בג תני ם שהשחיזו‪,‬‬

‫בחרבות עצומות ובחניתות כפולות להב‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־ ‪ 1‬־ •‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫־‬

‫הרבה חרבות מעלות צנחו מידים לקרקע‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫* ־‪11‬‬ ‫■‬ ‫■ ‪ 7‬־‬ ‫‪1 7‬‬ ‫*י‬ ‫ן‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫•*‬ ‫־* ‪:‬‬

‫ךצועות נצביהן שחורות; חלק גלשו מכתפיהם‬

‫‪715‬‬ ‫של לוחמים‪ ,‬ושטף הדם השחיר על הארץ‪.‬‬
‫הקטור לא הךפה מזנב הספינה שאחז בה‪,‬‬
‫‪1 69 !.‬‬

‫*‬

‫‪ 717‬־‪746‬‬ ‫‪ 380‬שירחמישה־עשר‬

‫את קמור ירכתיה תפס בידיו וקרא לטרוינים‪:‬‬

‫ז•‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫‪1x1 7‬‬ ‫‪ :‬זז‬ ‫ז *‬ ‫ז‬ ‫! ‪•/‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫•‪1‬‬

‫״הביאו אש‪ ,‬וכלבם באחד השמיעו צריחת קרב‪.‬‬

‫‪ 11‬ז‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪.• 1‬־‬ ‫׳ ‪ :‬ץ ! ?‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫זאוס נתז לנו יום שהוא גמול על כל היתר‪,‬‬

‫־ י\ •\‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫•!י‬

‫‪7 20‬‬ ‫ללכד בו את הספינות שמרדו באלים כשבאו‪,‬‬

‫‪ :‬ע ז‬ ‫ז ‪• -‬‬ ‫ד זג‬ ‫־ ‪ :‬י‬ ‫•••‬ ‫• ‪:‬‬

‫נשאו לנו צער לריב‪ ,‬בגלל ךפיונם של ןקנינו;‬

‫הם בלמו את ו־צוני ללחם ליד מ־כתיהן‬
‫של הספינות‪ ,‬ואת הצבא עכבו מללכת‪.‬‬
‫ז •\ •‪.‬־‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬ע‬ ‫‪• 1 -‬‬ ‫ע‬

‫אך זאוס המחנים הו־חק אם כי שבש אז‬

‫את שפוטנו‪ ,‬כעת הוא עצמו מעודד ותובע‪.‬״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז ••‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ע‬

‫כך אמר‪ ,‬ו־הם תקפו אף יותר את האתיאים‪.‬‬

‫איאס כבר לא החזיק מעמד‪ ,‬לחצוהו קליעיהם‪.‬‬
‫הוא צפה שימות‪ ,‬ואל גשר בז שבע רגלים‬
‫־־ ‪ :‬־ •‬ ‫ע ־‬ ‫ע‪1‬‬ ‫ע •••‬ ‫׳ ‪ :‬־‪.‬־‬ ‫ע ז‬ ‫ז ז‬

‫נסוג מעט‪ ,‬ונטש את ספון הספינה המאזנת‪.‬‬

‫\ ••••••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•\‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 2 9‬ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫שם בךחכות הוא עמד‪ ,‬והדף בכידון כל טרועי‬

‫שנשא אל הספינות אש שאינה מתעיפת‪.‬‬
‫בצעקות נוךאות הוא התמיד להאיץ בתאים‪:‬‬
‫״ידידי לוחמי התאי ם‪ ,‬משרתי ארס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫;‬ ‫י‬ ‫־־ ־־‬ ‫ן‪•• -‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬

‫היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬וזכרו את העיז והזעם‪.‬‬

‫האם אנו חושבים שעומד מאחור כוח עזר?‬
‫האם יש חומה חזקה שתציל אנשים מהטבח?‬
‫‪-‬‬ ‫נ־ז •‬ ‫ע ‪• -‬‬ ‫‪ 1‬־ ז זי‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫־ •‬

‫אין לידינו שום עיר מבצרת עם מגדליה‬

‫ז‬ ‫‪ :‬ז ‪■:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫\ עע‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫! ז••‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬

‫שבה נמצא הגנה לעצמנו ועם כתגבירת‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫* ♦ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ —:‬ז‬ ‫• נ ‪x‬‬ ‫•\ ז‬

‫אנו יושבים במישור הטרוינים חוגרי הנשק‪,‬‬

‫י‬ ‫־ ע ע‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫‪740‬‬ ‫גבנו לים‪ ,‬והרחק מאתנו אדמת אבותינו‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫ז‬ ‫‪• ** 1‬‬ ‫־•‬ ‫־‪1‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ד‬ ‫־ *•‬

‫אור הןשועה נתון בידינו‪ ,‬לא בךפיון קרב‪,‬״‬

‫אמר‪ ,‬ובלהט צעד‪ ,‬אוחז בכידון חד הלהב‪.‬‬
‫ובכל פעם שאל הספינה הקמורה איזה טרויני‬
‫זי‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫־• ‪1:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ע ע‬ ‫־ ־‬ ‫ז ‪x‬‬

‫קרב ובידו אש יוקדת כדי לספק את ךצ‪ 1‬ן הקטור‪,‬‬

‫‪745‬‬ ‫איאס אחז בכידון האריך‪ ,‬חכה‪ ,‬ונעץ בו‪.‬‬
‫ולפני הספינות שנים־עשר הוא פצע מטוח צעד‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫• ן ‪-‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪x‬‬ ‫ד‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪ - • • : • :‬ן •‬
 ‫שיר שי שה־ע שר‬

‫עלילת פטרוקלוס‬

‫פטרוקלוס חוזר אל אכילס‪ .‬אכילס מוסר לו את נשקו ושולחו לגרש את‬

‫הטודאנים מהספינות‪ .‬הוא מזהיר את פטרוקלוס לבל ירחיק לכת וירדוף‬
‫אחרי הטרויאני□‪ .‬הקטור הודף את איאס ושולח אש בספינה הראשונה‪ .‬אך‬
‫פטרוקלוס שמגיע עם המירמידונים מגרש את הטרויאני□‪ ,‬הורג רבים‪ ,‬ובהם‬
‫אתסךפדון הליקי בנו של זאוס‪ .‬בלי להתחשב באזהרת אכילס‪ ,‬הוא רודף את‬
‫הטרויאני□ לעבר העיר‪ .‬אפולוץ יוצא כנגדו‪ ,‬מהמם אותו ומסיר את נשלוי•‬
‫הטרויאני אופוךבוס פוצעו‪ ,‬והקטור הורג אותו‪.‬‬

‫כך הם נלחמו על הספינה יפ ת הספסלים‪,‬‬

‫רפטרוקלוס חזר אל אכילס‪ ,‬רועה הצבאות‪,‬‬
‫עמד‪ ,‬שפך דמעות חמות כפלג כהה מים‪,‬‬
‫שמגבהי צוק תלול זרמו האפל נגר מטה‪.‬‬
‫ז‬ ‫־‬ ‫• ־‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪7 7‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬י ז ‪ :‬״‬

‫‪5‬‬ ‫אכילס האלוהי מהיר ההנלים הביט בו‬

‫בחמלה‪ ,‬ובמלים כנופות פנה אליו ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫!‬ ‫״ ד‬ ‫דד‬ ‫‪:‬‬ ‫י •‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ 1‬ד ן ז‬

‫״למה‪ ,‬פטרוקלוס‪ ,‬אתה בוכה כאיזו ילדנת‬

‫*‪.‬־־‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫־־ ד‬ ‫‪9‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דד‬

‫שרצה אחרי אמה ומבק שת שירימוה‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪7 17‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫י•‬ ‫‪-‬‬ ‫•״• ! ‪7‬‬

‫תופסת בשמלתה לעכבה כשזו ממהרת‪,‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־־ ן ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7 : • :‬‬ ‫‪77‬‬

‫‪0‬‬ ‫שולחת עינים דומעות עד שהיא בץרועותיה?‬

‫כך גם אתה‪ ,‬פטרוקלוס‪ ,‬מזיל ד מעו ת ךכות אלה‪.‬‬
‫האם הבאת בש‪ 1‬ךה אלי‪ ,‬או למיךמידונים?‬
‫האם איזו ידיעה הגיעה אליך מפתיה?‬
‫הן אומךים שעוד חי מנויטיוס בץ אקטור‪,‬‬
‫וחי אף פלאוס בץ איאקוס בין המיךמידונים‪.‬‬
‫אכן היינו מאוד מתאבלים לו מתו השנים‪.‬‬
‫או על האךגיאים אתה מקונן‪ ,‬אלה שמתו‬
‫לש הספינות החלולות בגלל ימרותיהם?‬
‫‪7‬‬ ‫\ ‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫־־ ‪1‬־‬ ‫* ‪ :‬־‬ ‫י‬

‫ספר לי‪ ,‬אל תסתיר בלבך‪ ,‬וכף נךע שנינו‪.‬״‬

 ‫‪ 20‬־ ‪4 9‬‬ ‫‪ 382‬שירשישה־עשר‬

‫‪20‬‬ ‫אז‪ ,‬הרכב פטרוקלוס‪ ,‬נאנח ת בכאב וענית‪:‬‬

‫׳ו‬ ‫‪ :‬־‪• 1‬‬ ‫ן ••‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫• • • ד ‪.‬׳ ־ !‬ ‫׳‬ ‫גי‬ ‫* ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫׳‬ ‫ז‬

‫״אכילס‪ ,‬בנו של פלאוס‪ ,‬הכביר מכל האכאים‪,‬‬

‫ר‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫״ * ־ ־ ־ •‬ ‫״ זו‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫־‬

‫אל התקצף‪ ,‬צער כבד בא על האכאים‪.‬‬

‫משום שכל אלה שקדם היו הטובי ם ביניהם‬
‫זי‬ ‫■־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•••1‬‬ ‫זד‬ ‫זי‬ ‫‪-‬‬ ‫זד ‪7‬‬

‫שוכבים בין הספינות‪ ,‬זה פצוע חץ‪ ,‬זה מרימה‪.‬‬

‫נפצע מחץ בץ טיז־אוס‪ ,‬דיומדס כביר הכוח‪,‬‬
‫ךקוךים אודיסאוס הנודע בחנית‪ ,‬ו אג מ מנון‪,‬‬
‫וגם אוךיפילוס נפצע מחץ שפגע בו בירך‪.‬‬
‫ולידם עמלים הרופאים עם מיני תרופ‪ 1‬תיהם‬
‫זד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ג •‬ ‫ז‬ ‫ו • •• •‬ ‫‪ :‬זז‬

‫לטפל בפצעים‪ .‬אך עליך‪ ,‬אכילס‪ ,‬אין לה שפיע‪.‬‬

‫אל אתקף בחרון כ מו זה שאתה מ ט פ ח‪,‬‬
‫איש עז ונודא‪ .‬מי בע תיד יזכיר לך חסד‬
‫אם לא תסלק אסון וחךפה מעל האךגיאים?‬
‫אכזר‪ ,‬פלאוס הרכב לא היה כלל אביך‪,‬‬
‫•‬ ‫*‬ ‫־ז‬ ‫‪7‬‬ ‫נ‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ד‬ ‫ד ־‬ ‫‪ -‬ג ז • ' • • • ‪• .‬‬

‫ותטיס אינה אמך; הים האפיר דדה לך רחם‪,‬‬

‫והצוקים התלולים‪ ,‬מ שום שלבך כיה ק שוח‪.‬‬
‫אך אם מ ע כב ת אותך איזו נבו אה שבנפ ש‪,‬‬
‫ואם אמך האלה גלתה לך סוד מפי זאוס‪,‬‬
‫בוא‪ ,‬ל פ חו ת שלח אותי‪ ,‬ויתר המירמידוני ם‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫י ‪ 1‬זו זד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬־ד‬ ‫׳‬

‫יבו או אתי‪ ,‬ואולי אהיה אז אור לדנאים‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪••• 1‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫ג‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬

‫ותן לי כ ש א ת ח מ ש להגיר על כ תפי את כליך‪,‬‬

‫אולי י ח ש בו הטרוינים שאני הוא אתה‪ ,‬ויסוגו‬
‫ג ־‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־־‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫זד‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬

‫מקרב‪ ,‬והאכ אי ם ה א מי צי ם שכו ח ם ת ש‬

‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬־־‬ ‫‪7‬‬ ‫י ג‬ ‫‪7 11‬‬ ‫•‬

‫שוב ינ ש מו‪ .‬הלא ה פוג ה י ש בקרב רק לרגע‪.‬‬

‫־‬ ‫‪ 1‬זי‬ ‫‪1‬‬ ‫גי ‪7‬‬ ‫־‬ ‫•־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫ג־‬ ‫‪:‬‬ ‫■ ‪1‬‬

‫לא ה ת עי פנו וקל יהיה את צבא ם היג ע‬

‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬ ‫זו‬ ‫• ‪• 1‬ד‬ ‫‪1-‬‬ ‫ג‬ ‫• ‪ :‬־ ־ ־ ‪:‬‬

‫‪45‬‬ ‫להדף אל העיר מן ה ספינו ת ו מ צ ךיפינו‪.‬״‬

‫כך אמר ב ת חנ ה‪ ,‬ה שו ט ה הגדו ל‪ ,‬הן ל מען‬
‫מו תו שלו ו א ב דנו הנורא ה ת חנן אז‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫* ‪ :‬־ ״‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 1 7 5‬‬ ‫•\‬

‫נרגש מאוד אכילס מהיר הרגלים אמר לו‪:‬‬

‫־•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫•‬ ‫‪1 . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫• ‪ :‬ד‬

‫״הו פטתקלוס האלוהי‪ ,‬מה הדבר שאמרת?‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■י*‬ ‫‪7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪*.*1 7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
 ‫עלילת פטרוקלוס‬ ‫‪ 50‬־ ‪ 9‬ל‬

‫‪50‬‬ ‫אינני שם לב לאיזו נבואה אשר ידועה לי‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־ •ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫יי•‬ ‫"‬ ‫ז‬ ‫••‬

‫ואמי האלה לא ספרה לי דבר מה מפי זאוס;‬

‫י‬ ‫■‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪:‬ד‬ ‫ז ״ ז‬ ‫ן • •‬

‫אך אותו צער איים יורד אל הלב והנפש‪,‬‬

‫בכל עת שאיש מנסה לקפח אדם ששוה לו‪,‬‬
‫י‬ ‫ז •ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪ :‬־ ! • • ־ ז ז‬ ‫‪ :‬־ יד‬ ‫•ד ״‬ ‫••‬ ‫‪ :‬ד‬

‫לגזל מידיו פרס כבוד‪ ,‬מיתרון בסמכות ובכוח‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• • ‪1‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫• זז‬ ‫•*‬

‫‪55‬‬ ‫זו מחשבה מכאיבה‪ ,‬ומאוד בלבי התעניתי‪.‬‬

‫•‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ • :‬ד‬ ‫ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫הנערה שבחרו לי כפרס בני האכאים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ־ • •‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ :‬ז‬ ‫•‬ ‫■דד‪:‬־‬ ‫־ ־ ו־ז‬

‫שזכיתי בה בחנית כשכבשתי עיר מבצרת‪,‬‬

‫׳‬ ‫\ •ד ‪■/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪ • :‬ד ד ־ ‪• :‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫ד‬ ‫• ד ד • •‬

‫אותה לקח בחזךה מח־י ה שליט אגממנון‬

‫בן אטראוס‪ ,‬כאלו איני אלא פליט חסר ערך‪.‬‬
‫‪60‬‬ ‫אך נניח למה שקו־ה‪ .‬ןל י ממילא אין יכלת‬
‫לשמר בלבי כעס תמידי‪ .‬ובכל זאת הודעתי‬
‫שאת זעמי לא אשבית אלא מהרגע אשר בו‬
‫יגיעו אל ספינותי מלחמה וזעקותיה‪.‬‬
‫‪ :‬־ ‪ :‬־ ! • ד ד‬ ‫• ‪ :‬ד ד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לבש אפוא אתה את נשקי המהלל על כתפיך‪,‬‬

‫‪65‬‬ ‫ובראש המיו־מידתים הששים לקרב צא‪,‬‬
‫אם אכן הענן הכהה של הטרוינים נצב כבר‬
‫‪ :‬ד‬ ‫• ד‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•ד‬ ‫־ •• •ד‬ ‫•ד ד ז ‪1‬‬ ‫ד •• ‪1‬‬

‫סביב הספינות בעצמה‪ ,‬והארגיאים גבם אל‬

‫•ד‬ ‫־ ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬ד ‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫שפת הים‪ ,‬יש בידם רק רצועה מצמצמת‬

‫‪• :‬ד ‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬דד‬ ‫׳ ••‬ ‫־ ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫של ארץ‪ ,‬ועיר הטרוינים כלה יורדת אליהם‬

‫•ד‬ ‫ז־ ••‬ ‫•ד •ד‬ ‫\ ד‬ ‫ד■‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•ד •ד ‪ 1‬״ ‪• :‬‬

‫‪70‬‬ ‫בלי פחד‪ ,‬היות ואת פני קסדתי המנצנצת‬

‫‪ :‬־ ‪• :‬ד •ד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־‪ : 1‬ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪• :‬ד‬ ‫‪•:‬ד‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬

‫אין הם רואים מקרוב‪ .‬הם היו נמלטים כהרף עין‬

‫ו־גוךשים נחלים בפגריהם‪ ,‬לו השליט אגממנון‬
‫נהג בי בישר‪ .‬עכשו הם צרים על מחננו‪.‬‬
‫־ ‪:‬־ ‪..‬‬ ‫־‬ ‫ד•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪-‬‬

‫כי אין בחנית שבידי דיומדס בנו של טידאוס‬

‫‪75‬‬ ‫די זעם כדי להרחיק את ההרס מעל התאים‪,‬‬
‫־ •‬ ‫־ ־‬ ‫•• ־־‬ ‫־ •ד •ד‬ ‫•ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־ ‪-‬‬

‫ואף לא שמעתי את קול בן אטראוס צורח‬

‫מראשו השנוא‪ .‬מנסר באזני רק קול הקטוד‬
‫‪1:‬‬ ‫•ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬ד ‪ 1‬־‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫ד‬ ‫־‬

‫הקטלני שקורא לטרועים‪ .‬והם בתרועות קרב‬

‫שולטים בכל המישור‪ ,‬וגוברים על האכאים‪.‬‬
‫ד ־ ־ •‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫״‪:‬‬ ‫־•‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪•:‬‬
 ‫‪80‬־‪109‬‬ ‫שיר שי שה־ ע שר‬ ‫‪384‬‬

‫‪80‬‬ ‫אך גם במצב זה‪ ,‬פטרוקלוס‪ ,‬הצל את ספינותינו‪,‬‬

‫תקף בעצמה‪ ,‬שלא ישךפו באש יוקדת‬
‫את הספינות‪ ,‬ושיבה יקרה ימנעו מאתנו‪.‬‬
‫ז‬ ‫•• •‬ ‫ן‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ :‬ז‪ 1‬ז‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪■ :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫אך אשים עצה בלבך הכר עד הסוף לצית לה‪,‬‬

‫וכך תוכל להשיג עבורי גדלה וכבוד רב‬ ‫‪:‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪\:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫־־‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪85‬‬ ‫בעיני כל ה ת אי ם‪ ,‬והם לןלי עוד‪.‬יחזירו‬

‫את הנערה היפה‪ ,‬ואף יוסיפו מתנות פאר‪.‬‬
‫הלפם מעל הספינות‪ ,‬וחזר לכאן; ואפלו‬
‫יזמן לך עוד גדלה בעלה עז הלעם של הךה‪,‬‬
‫אל תשתוקק להלחם בלעדי בטרדנים‬
‫‪90‬‬ ‫הששים לקרב‪ .‬הרי את כבולי תפחת כך‪.‬‬
‫אל תנסה מתוך גאוה ובזעם ההרג‬
‫לקטיל עוד טרדנים‪ ,‬ולהוביל לעבר איליוס‪,‬‬
‫שמא אחד האלים ההווים לעד באולימפוס‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪- 7‬‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫־ ־‬ ‫ז‬ ‫ד‬

‫ירזנפל‪ .‬אפולוץ הפועל מרחוק מאוד מחבב את‬

‫‪95‬‬ ‫העם הזה‪ .‬ובכן פנה‪ ,‬שוב לכאן‪ ,‬כשתביא אור‬
‫לספינות‪ ,‬והנח ללוחמים במישור שימשיכו‪.‬‬
‫וטוב יהיה‪ ,‬זאוס אבינו‪ ,‬אתנה‪ ,‬אפולון‪,‬‬
‫שאיש מכל הטרוינים לא י מלט מהמות‪,‬‬
‫ז ־•'‬ ‫•• ־‬ ‫־ ‪•• 7‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫•‬

‫ואף לא מבין האלגיאים‪ ,‬וננצל לק אנחנו‪,‬‬

‫‪100‬‬ ‫ואני ואתה נסיר את נזר הקד ש של טרויה‪.‬״‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪•••1‬‬ ‫־‬ ‫•••״•‬ ‫•י•‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪ 1‬־ ד‬ ‫־ ‪:‬־ •‬

‫כך שניהם שוחחו‪ ,‬ה חליפו דבלים‪ ,‬ובינתים‬

‫מאיאס נבצר לע מד עוד‪ ,‬ל ח צו הו קליעיהם‪.‬‬
‫עצת זאוס הכריעה אותו וחניתות הטרדנים‬
‫ז ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 1‬־ •‬ ‫ז־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫זד‬ ‫‪— 1‬‬

‫הגאים‪ .‬סביב לקותיו קסדתו הבוהקת‬

‫‪105‬‬ ‫ברעש נורא נחבט ה‪ ,‬עוד ועול הל מו ב שוליה‬
‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫דו‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7 :‬‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬

‫המוצקים‪ ,‬וזרועו ה שמאלית שבכוח החזיקה‬

‫‪17‬‬ ‫־‪• 1 *.‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫יד‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪1• 7‬‬

‫את מגנו הנוצץ התעןפה‪ .‬אך הם לא הביאו‬

‫לכך שיסוג‪ ,‬אם כי ה מטירו עליו את קליעיהם‪.‬‬
‫מרגע לרגע התק שה לנשים‪ ,‬וזעה מ קלח ת‬
‫־‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪ 1‬־• ‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫ג‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬זו‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪...‬‬
 ‫עלילת פטרוקלוס ‪385‬‬
‫‪ 110‬־ ‪ 9‬ג ‪,‬‬

‫‪110‬‬ ‫שפעה מטה מכל איבריו‪ .‬הוא לא מצא דרך‬

‫•יו יי י‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫••‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫ז ‪7:‬‬

‫לנשים מחדש‪ .‬רעה נערמה על רעה מכל עבר‪.‬‬

‫••‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫••• *‪ *.‬ן‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬

‫וכעת ספרו לי‪ ,‬מוזות שבתיכן באולימפוס‪,‬‬

‫איך בתחלה אש נץךל( ה על ספינות האכאים‪.‬‬
‫הקטור נגש ואת כידון המילה מ ד איאס‬
‫‪115‬‬ ‫שבר בחרבו הגדולה‪ ,‬בקצה ליד בסיס הלהב‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־ ־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ז ‪•••1‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז־‬

‫קצץ אותו לגמרי‪ .‬לשוא איאס בן טלמוץ‬

‫הניף בידו כידון שנגדע‪ ,‬כי ממנו ו־הלאה‬
‫חד כידון הארד צנח בצלצול על הקו־קע‪.‬‬
‫ואיאס בלבו הנעלה הכיר אז ברעד‬
‫‪120‬‬ ‫את מעשה האלים‪ ,‬שזאוס המךעים ממעל‬
‫קטע לו כל תושיה‪ ,‬וחפץ בנצחון הטרועים‪.‬‬
‫מהקליעים אז נסוג‪ ,‬ואש לא נלאית הם השליכו‬
‫על הספינה‪ ,‬ומיד להבה לא נכבית אחזה בה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫ד ‪:‬־ ד‬ ‫־ ‪ :‬״‬ ‫־•• ז ז‬ ‫• ז‬ ‫ד‬ ‫־ ‪ :‬־‬

‫כך האש בערה בירכתיה‪ ,‬ואלו אכילס‬

‫‪..‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫ז ׳ ‪• :‬‬ ‫ז•••‬ ‫‪ :‬־‪:‬‬ ‫ד ‪:‬־‪7‬‬ ‫ז••‬ ‫‪7‬י‬

‫‪125‬‬ ‫חבט בידיו על שתי ירכיו ואמר לפטרוקלוס‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫‪7 *•:‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫־־‬ ‫‪775‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫״קום נא‪ ,‬פטרוקלוס רוכב הסוסים‪. ,‬יקיר זאוס‪,‬‬

‫אני רואה שפשטה בספינות אש אוכלת‪.‬‬
‫אל ילכדו הספינות‪ ,‬פן לא תהיה מנוסה עוד‪.‬‬
‫מהר לבש את הנשק‪ ,‬ואני אכנס את צבאנו‪.‬״‬
‫‪130‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬ופטרוקלוס לבש כלי ארד מפיצי נגה‪.‬‬
‫‪• • • :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪•*:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪711‬‬

‫‪.‬ראשית‪ ,‬חגר כמגן לשוקיו את זוג המרקים‪,‬‬

‫נאים‪ ,‬כל אחד צמוד לקךסיל בתפס מכסף‪.‬‬
‫אחר כך הצמיד לחזה שךיון מקשט‪ ,‬זרוע‬
‫בכוכבים‪ ,‬של נכד איאקוס מהיר הרגלים‪.‬‬
‫‪ 7‬־ ‪ 1‬־ •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪!35‬‬ ‫השליך לרחב כתפיו חרב עם מסמרי כסף‪,‬‬

‫חרב ארד‪ ,‬ואת המגן הגדול והמוצק‪.‬‬
‫שם על ראשו הכביר קסדה חזקה‪ ,‬מעטרת‬
‫\ ע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־‪177‬‬ ‫־‪7: 1‬‬ ‫־ ־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫בשער סוס‪ ,‬רעמה אימה כשהיא מתנופפת‪.‬‬

‫ד •־‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪• ••• :‬‬ ‫‪:‬־\ ‪7‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬

‫אחז שני רמחים נמרצים‪ ,‬מתאמים לכף היד‪.‬‬

‫־‪7‬‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫״ \ ‪* 7 :‬‬ ‫*‪* 71‬‬ ‫‪• 7 : • *:‬‬ ‫‪~ 1‬‬
 ‫שי ר שי ש ה ־ ע ש ר‬ ‫‪386‬‬
‫‪ 140‬״ ל‪16‬‬

‫‪140‬‬ ‫אולם לא לקח את חנית הגביר‪ ,‬נכד איאקוס‪,‬‬

‫כבךה‪ ,‬ארכה‪ ,‬חזקה‪ ,‬שאחר מבין האכאים‬
‫לא זיכ'ל להניף‪ ,‬ואכילס בלבד זיךע לנופף בה‪,‬‬
‫חנית עץ מילה שכירון הביא מפסגת הר פליון‪,‬‬
‫ונתן לאביו‪ ,‬כדי שתפגיש גבוךים עם המות‪.‬‬
‫‪145‬‬ ‫אז למהר ולךתים הוא ציה על אוטומדון;‬
‫כשני לאכילס שובר שורות הגברים הוא כבדהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫!ז‬ ‫*‬ ‫־ ־ ז ז *‬ ‫•*‬ ‫• • • ‪ * :‬־ • • *‬ ‫‪1‬‬

‫לא הזיה נאמן ממנו לשמע פקדה בשעת קרב‪.‬‬

‫את הסוסים המהירים שם בעיל אוטומדון‪,‬‬
‫קסנתוס ובליוס‪ ,‬עם הרוחות שניהם עפו‪,‬‬
‫‪150‬‬ ‫פוזץגה הסוערת* ןלזדה אותם לרוח זפירוס‬
‫כשרעתה באפר סמוך לשטף אוקיאנוס‪.‬‬
‫ולצדם הוא ךתם את פךסוס שאין בו דפי‪,‬‬
‫אותו אכילס הביא כשכבש את עיר אאטיון‪.‬‬
‫הוא שהןה בן־תמותה‪7‬רץ עם סוסי אלמות‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫בינתים אכילס עבר בין צריפי המירמידונים‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫ז■ ■ד‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪ -‬״‬ ‫ז‬ ‫••‬

‫ודאג שיחגרו את נשקם‪ .‬הם פרצו החוצה‬

‫ז‬ ‫־‬ ‫ז‪:‬‬ ‫••‬ ‫• ‪ :‬זי‬ ‫•‪.‬־‬ ‫*‪.‬־ ־ ‪ :‬נ‬ ‫ז ז ־‬

‫כזאבים אוכלי בשר נא‪ ,‬עזי לב ללא סיג‪,‬‬

‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..................‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ז ••‬ ‫•‬ ‫• ז ••‬

‫שבהרים הוךגים צבי גדול בעל קתים‪,‬‬

‫טורפים אותו‪ ,‬והדם מאדים את לסתותיהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫׳י‬ ‫י•‬ ‫■ נ‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪*-* -‬‬ ‫י ‪ :‬־ ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪160‬‬ ‫ואז בחבורה הם הולכים אל פלג כהה מים‪,‬‬

‫‪....‬‬ ‫״‬ ‫ן•‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫־ ז־‬ ‫‪ :‬ז‬

‫לוקקים בלשונות דקיקות את שחור פני הזרם‪,‬‬

‫מקיאים דם וקרישים; לכל אחד בחזהו‬
‫*‬
‫ז•‬ ‫נ‬ ‫* ז‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪•11‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫לב שאינו מתחלחל‪ ,‬ומלאה ותופחת הבטן‪.‬‬

‫כף חשו ראשי המירמידונים ויועציהם‬
‫ז‬ ‫ד״‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫ז י ז‬

‫‪165‬‬ ‫אל עמיתו האמיץ של אכילס מהיר הרגלים‪.‬‬

‫ז* ‪• • 1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫*‬
‫־ • *‬ ‫‪1‬‬ ‫ז • •‬ ‫>־־ •‬ ‫•\‬

‫ואכילס הלוחמני עמד בין כל אלה בתוך‪,‬‬

‫והאיץ בגברים אוחזי המגן ובסוסיהם‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז •י ‪1‬‬ ‫־־‬ ‫‪•• - 1‬‬ ‫־־ ‪ 1‬ז •‬ ‫י‬ ‫ז •• •‬

‫״ההרפיה פודרגה״‪ .‬ההרפיות גילמו רוח סערה‪.‬‬

‫־ ■ז‬
‫במקור‬
‫י‬ ‫‪1‬‬
‫*‬
 ‫‪387‬‬ ‫עלילת פטרוקלוס‬

‫היו המשים ספינות מהירות שהוביל לטרויה‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•יי‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫נ •‬ ‫‪ 1‬־ ־ • •‬ ‫‪7‬‬

‫אכילס היקר לזאוס‪ ,‬בכל אחת מבין אלה‬

‫‪170‬‬ ‫המשים חבריו ןשבו על ספסל ליד משוטיהם‪.‬‬
‫וחמשה מנהיגים הוא מנה ומסר לידיהם‬
‫• • • • • •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬ן‪ -‬־‬

‫את הפקוד‪ ,‬והוא לבדו משל ברב תקף‪.‬‬

‫על גדוד אחד פקד איש השךיוץ הנוצץ מנסתיוס‪,‬‬
‫בנו של ספו־כיוס‪ ,‬הוא הנהר שנזון ממטר זאוס‪,‬‬
‫‪175‬‬ ‫אותו ילדה פולידורה‪ ,‬בתו היפה של פלאוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪...‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫לספרכיוס שאינו נלאה‪ ,‬אשה ששכבה עם אל‪,‬‬

‫׳‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫• ‪ :‬־‪*.‬‬ ‫י‪.‬־ ••‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־‪: •,‬‬ ‫■‬

‫אך הילד נחשב לבן בוח־ס בנו של פויירס‪,‬‬

‫שנשאה בגלוי ונתן שי עצום כדי לזכות בה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫* ‪8‬‬ ‫‪ 5‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7 :‬־ ‪1‬‬ ‫! ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪8 ♦.‬‬

‫על הגדוד השני פקד אודורוס‪ ,‬לוחם עז‪,‬‬

‫‪180‬‬ ‫ילדה אותו בתולה‪ ,‬מחוללת יפה‪ ,‬פולימלה‪,‬‬
‫״ • • • • • '‬ ‫'‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‪•.**.‬‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬ ‫‪7 :7‬‬

‫בת פילס‪ .‬אךגיפונטס החסוץ התאהב בה‬

‫כשראוה עיניו רוקדת בין נערות במקהלת‬
‫‪ •• 1:‬־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪••• 1•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫* *•* ‪7‬‬

‫אךטמיס ץהבת החצים הצועקת בציד‪.‬‬

‫מיד עלה לחדרה ושכב אתה שם בסתר‬
‫״*‪•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫* ־ * ‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫* ‪7‬‬

‫‪185‬‬ ‫הךמס המרפא‪ ,‬ובן זוהר היא ןלךה לו‪,‬‬

‫אודורוס‪ ,‬שהצטיץ בריצה וכלוחם עז‪.‬‬
‫אך כאשר המכאיבה בצירים איליתןה‬
‫הוציאה אותו אל האור‪ ,‬וראה נגה שמש‪,‬‬
‫• ‪' • . • * .‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫' * ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫אכקלס החסון והנועז בנו של אקטור‬

‫‪190‬‬ ‫הובילה אל ביתו‪ ,‬לאחר שחלק שפע מהר‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•\‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪7‬‬

‫ופילס הסב לקח וגדל בשקידה את הילד‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ •‪•.•*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־‪1‬‬ ‫* • ״‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫~‬ ‫•‬

‫החניף עליו אהבה‪ ,‬כאלו הוא בץ שנולד לו‪.‬‬

‫על הגדוד השלישי פקד פיסנךרוס‪ ,‬לוחם עז‪,‬‬
‫המירמידונים‬
‫•‬ ‫־ • * •‬
‫יתר‬
‫‪77‬‬
‫שעלה ־על ‪7‬כל‬ ‫מימלוס‪,‬‬
‫״*‪7 7 •.‬‬
‫בן‬
‫־‪ 1 ,.‬־ * ‪-‬‬

‫‪195‬‬ ‫כלוחם בחנית‪ ,‬חוץ מרעו של בץי פלאוס‪.‬‬

‫׳‬
‫על הגדוד הרביעי פקד הפרש הסב פדניקס‪,‬‬
‫‪11‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪1...............................* 7‬‬ ‫־ *‬

‫ובחמישי אלקימדון‪ ,‬בנו המשלם של לארקס‪.‬‬

‫••‪1‬‬ ‫‪1 9‬‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ ז־ •‬
‫‪227-198‬‬ ‫‪ 388‬שירשישה־עשר‬

‫ולאחר שחלק את כלם והציב לפי הסדר‬

‫‪. .. .. ..‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫ע • •• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫עם מנהיגיהם‪ ,‬אכילס צוה עליהם ?תקף‪:‬‬

‫‪200‬‬ ‫״מיןמידונים‪ ,‬איש מכם אל ישכח איך השמיע‬
‫ליד הספינות המהירות איומים כלפי הטרוינים‬
‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ 2‬־‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫‪• 8‬‬ ‫־‬ ‫‪• : -‬‬ ‫נ־‬

‫בזמן שארכה חמתי‪ .‬ואותי כלכם האשמתם‪:‬‬

‫• ‪ • . • : • .‬־ ! •‪*.‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ז ־‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫־‪•.‬‬ ‫־ ‪ :‬־‪1‬‬

‫׳אכילס עקש‪ ,‬במרה אמך אותך האכילה‪,‬‬

‫אכזר‪ ,‬אתה מרתק לספינות בכפיה את רעיך‪.‬‬
‫‪205‬‬ ‫הבה נשוב לבתינו עם הספינות החוצות ים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫־ ‪• 1‬‬ ‫*‬ ‫‪ 2‬ד *•‬ ‫ז‬ ‫ז ד‬

‫כי החרון האיים יושב בלבך ואינו סר‪.‬׳‬

‫כך בחבורות התלוננתם עלי מדי פעם‪,‬‬
‫־ ־‬ ‫־‬ ‫ד־‬ ‫‪ -‬נ•••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ‪1‬‬

‫והנה הופיעה מלאכת הקרב הגדולה לה יחלתם‪.‬‬

‫‪ -‬ן ‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪ 1:‬ד‬ ‫‪:‬־‪.‬־•‪•.‬‬ ‫ז־‬ ‫‪•• • 2‬‬

‫כעת שכל איש בלבו הנועז ילחם בטרוינים‪.‬״‬

‫‪• 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫* ז־ ־•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ן •‬ ‫•‬ ‫‪ •/‬ד‬ ‫ז••‬

‫‪210‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬ועורר בכל איש אימץ וכוח‪.‬‬

‫והם‪ ,‬כששמעו את מלכם‪ ,‬חזקו את שורותיהם‪.‬‬
‫וכמו איש שמצופף אבנים וכך מחזק קיר‬
‫לבית גבוה‪ ,‬כדי להגן מעצמת משבי רוח‪,‬‬
‫כך צופפו קסדות ומגנים קמולי בטן‪.‬‬
‫‪215‬‬ ‫מגן נסמך למגן‪ ,‬קסדה לקסדה‪ ,‬גבר לגבר‪,‬‬
‫נגעו לעמות השער שעל קדקדי קסדותיהם‬
‫המלהיקות‪? ,‬שהניעו ראשם איש לדד רעהו‪,‬‬
‫ללפני כלם התיצבו שני אנשים ח וגרי נשק‪,‬‬
‫פטרוקלוס ךאוטרמדון‪ ,‬שואפים באותו לב‬
‫‪220‬‬ ‫ללחם לפני המירמידונים‪ .‬בינתים אכילס‬
‫הלך אל צריפו‪ ,‬ומעל תבה נאה מק שטת‬
‫••• ־‪.‬־‬ ‫‪2‬‬ ‫זד‬ ‫ד‬ ‫‪•:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ד ־ ‪1‬‬

‫הרים את המכסה‪ .‬תטיס כסופת הרגלים‬

‫­ ­‬ ‫ו‬ ‫ד ־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪• • • : • -‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•‬

‫שמה אותה שיובילה בספינה‪ ,‬וגדשה בה‬

‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪ 1 ¥‬ד ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪■1 -‬‬ ‫• ד‬ ‫•ד‬ ‫ד‬ ‫דד‬

‫כתתות‪ ,‬מעילים בולמי רוח ו שמיכות צמר‪.‬‬

‫‪......‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫נ ־‬ ‫\‬

‫‪225‬‬ ‫הזיה בה גביע עשוי בחן‪ ,‬מלבד אכילס‬

‫איש לא שתה ממנו דין זוהר‪ ,‬ואף הוא לא‬
‫נסך מגביעו לאף אל‪ ,‬אלא לק לזאוס האב‪.‬‬
‫‪389‬‬ ‫פ ט רו ק לו ס‬ ‫עלילת‬ ‫‪257- 228‬‬

‫מהתבה הוציאו‪ ,‬טהרו בגפך־ית מןפכת‪,‬‬

‫אז רחצו במים זיפים‪ ,‬זוךמים‪! ,‬אחרי כן‬

‫‪230‬‬
‫ךחץ את זיךיו‪ ,‬דין זוהר ‪:‬צק לגביע‪.‬‬
‫עמד בחצר‪ ,‬הביט למרום‪ ,‬נסך מה_ץן‪,‬‬
‫והתפלל‪ ,‬לא נסתר מזאוס העולז ברעם‪:‬‬
‫״זאוס‪ ,‬שליט מדונה‪ ,‬פלסגי‪ ,‬צופה על‬
‫דודונה הסגךיךית‪ ,‬וסביבך נביאיך הסלים‪,‬‬
‫‪235‬‬ ‫‪.‬רגליהם אינן ךחוצות והם ישנים על הקךקע‪.‬‬
‫כפי שלפני כן כשהתפללתי הטית לי איזן‪,‬‬
‫כבךת אותי‪ ,‬והכית בכוח את צבא האכאים‪,‬‬
‫כך ממש למעני את משאלתי גם הפעם‪.‬‬
‫הנה אני אשאר במקום בו חונות ספינותינו‪,‬‬
‫‪240‬‬ ‫אך אשלח את חברי עם המון המיךמידונים‬
‫ללחם‪ .‬זאוס המרעים‪ ,‬עשה שגדלה תלוהו‪.‬‬
‫‪ :‬־••‬ ‫ז‬ ‫ד ‪,:‬י‬ ‫ד י־‬ ‫׳‬ ‫־ ־‪* :‬‬ ‫ד‬ ‫■‪1‬‬

‫אמץ את לבו בחזה‪ ,‬כדי שילמד אף הקטור‬

‫אם נערנו יודע כשהוא לבדו לערך קרב‪,‬‬
‫או שמא את זעם ז יךו אין לנצח אלא רק‬
‫‪245‬‬ ‫כאשר גם אני מצטרף למהומת האל ארס‪.‬‬
‫אך כשיךחיק מעל הספינות את‪.‬רעש הקטל‪,‬‬
‫אז שישוב אל הספינות המהירות‪ ,‬לא פצוע‪,‬‬
‫עם כל נשקו ועם אנשיו התוקפים מטוח צעד‪.‬״‬
‫כך אמר בתפלה‪ ,‬וזאוס היועץ הקשיב לו‪.‬‬
‫‪250‬‬ ‫משאלה אחת נתן לו האב‪ ,‬וסרב באחרת‪.‬‬
‫הסכים שפקרוקלוס _יךחיק את הקרב והקטל‬
‫מהספינות‪ ,‬אך סרב שישוב מהקרב ללא פגע‪.‬‬
‫ולאחר שנסך לזאוס האב והתפלל לו‪,‬‬
‫שב אל הצריף‪ ,‬הטמין בתבה את הגביע‪,‬‬
‫‪255‬‬
‫דצא‪ ,‬עמד במבוא‪ ,‬כי בלבו השתוקק עוד‬
‫‪1‬‬ ‫ן •‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫‪ -‬ץ‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫י‬ ‫י‬

‫לחזות בעמות הנוךא בין טרדנים ואכאים‪.‬‬

‫ואלה אשר נערכו עם פטרוקלוס גדול הלב‬
‫י׳‬ ‫‪* -‬‬ ‫•‬ ‫•״• ע ‪:‬‬ ‫■‬
‫;‬ ‫‪:‬־‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬
 ‫‪ 390‬שירשישה־עשר‬
‫‪ ' 258‬ל‪28‬‬

‫צעדו‪ ,‬עד שתקפו בעז ךב את הטרועים‪.‬‬

‫מיד בשטף יצאו‪ ,‬דומים לצרעות לצד דרך‪,‬‬
‫אלה אשר ןלז*ים מילים לגרם להן כעס‬
‫‪260‬‬
‫ותמיד להציק להן כי ביתן על שפת הדרך‪,‬‬
‫פתאים‪ ,‬הם גודמים סבל אחיד להמון רב‪,‬‬
‫כי אם איזה אדם עובר בדרכו על פניהן‬
‫‪1 ...‬‬ ‫ן ״‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬

‫ומעוררן בלי לךצות‪ ,‬אזי בלב חדור זעם‬

‫‪265‬‬
‫כלן עפות ותוקפות להגן על‪.‬ילדיהן‪.‬‬
‫כמוהן בלב ובזעם הגיחו המיךמידונים‬
‫בשטף מהספינות‪ ,‬ועלתה צעקה לא שוככת‪.‬‬
‫ופטתקלוס קרא אל אנשיו בצעקה מהדהדת‪:‬‬
‫‪#‬‬ ‫‪... ...‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫זי ‪7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫״מירמידתים‪ ,‬רעי אכילס בנו של פלאוס‪,‬‬

‫‪/‬‬ ‫** *•*‬ ‫׳״‬ ‫ן‬ ‫•י‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫׳ ••‬ ‫•‬

‫‪270‬‬ ‫היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬זכרו את עזכם מלא הזעם‪.‬‬

‫‪-------‬‬ ‫\‬ ‫*‪.‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ־ ־ '‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫!‪7‬‬

‫נזכה בכבוד את בן פלאוס‪ ,‬הגדול באכאים‬

‫‪* -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ז‬ ‫•״ •••‬ ‫••• ‪1‬‬ ‫י‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫‪ :‬־* ‪7‬‬

‫צעד‪,‬י‬
‫מטוח ‪- -‬‬
‫התוקפים • נ ‪-‬‬
‫‪• 1:‬‬ ‫ורעיו ־‬
‫הספינות‪ ,‬הוא ‪7 ••:‬‬
‫ליד ־ ‪• :‬‬
‫‪:‬־‬
‫ו‪.‬יכיר גם בן אטויאוס‪ ,‬השליט הגדול אגממנון‪,‬‬
‫בשגעונו‪ ,‬שזלזל בכבודו של הטוב באכאים‪.‬״‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• : • 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫נ‬

‫‪275‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬ועורר בכל איש אימץ וכוח‪.‬‬

‫רעם‬
‫ובקול ­ ­‬‫הטרוינים‪ : ,‬ו‬
‫על ־ ‪ • 7 :‬״‬ ‫צפופים ־‬
‫•‬ ‫עטו ‪:‬‬ ‫הם ‪7‬‬
‫מסביב הדהדו הספינות מצעקות האכאים‪.‬‬
‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫כשראו הטרוינים את בנו הנועז של מנרטיוס‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫*‪7 *.‬‬ ‫‪7‬‬

‫אותו ואת רכבו‪ ,‬בערכת נשקם הנוצצת‪,‬‬

‫‪... ...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* י ‪17‬‬ ‫*‬ ‫‪:7 1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫! י‪,.‬‬

‫‪280‬‬ ‫לב כלם התחלחל‪ ,‬והזדעזעו פלגותיהם‬

‫‪.....‬‬ ‫‪ :‬א‬ ‫‪: :‬‬ ‫• ן ‪-‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪• • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬

‫מחשש שליד הספינות אכילס מהיר הרגלים‬

‫י‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫** ‪ 7‬־‬

‫בחר בדרכי אחוה והשליך מעליו את הזעם‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫נ‪7 -‬‬ ‫־‬ ‫•י‬ ‫‪1 * :‬‬ ‫ז ־‬

‫איך יברח מתהום מות‪.‬‬

‫‪" 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫וכל אחד תר בעיניו‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫• ‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫פטמקלוס ראשון הטיל את חניתו הזוהרת‬

‫‪285‬‬
‫הישר אל רבם‪ ,‬הדחוקים באי סדר באמצע‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫‪... 7‬‬ ‫"‪...‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫*‪.‬־‬ ‫••‬ ‫•‬

‫ליד ירכתי ספינת פרוטסילאוס גדול הלב‪,‬‬

‫־‬ ‫!‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫נ‬ ‫ז ״‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪1‬‬

‫ופגע בפיריכמס שאת אדוני הסוסים הפיאתים‬

‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪1 :‬‬ ‫ז‬
 ‫ע לי ל ת פ ט רו ק לו ס ‪3 9 1‬‬
‫‪317-288‬‬

‫הוביל מאמידוץ ומזן־מו הו־חב של אקסירס‬

‫הוא הכה בכתפו מימין‪ ,‬וזה באבק השתטח‬
‫‪290‬‬ ‫באנחה על גבו‪ ,‬וברחו עמיתיו שלווהו‪,‬‬
‫‪...‬‬ ‫■ד‬ ‫‪5‬־ ־‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫~‬ ‫־‬ ‫‪ -‬ד־ ד ‪7‬‬

‫הפיאעים‪ ,‬משום שכלם נחרדו מפטרוקלוס‬

‫*‪1‬‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪::*/‬‬ ‫ד \ ז‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪-‬‬

‫כשהרג את מנהיגם‪ ,‬המצטין בין לוחמיהם‪.‬‬

‫הוא גךשם מן הספינות‪ ,‬כבה את האש היוקדת‪.‬‬
‫נותרה הספינה שרופה למחצה‪ .‬הטרוינים‬
‫ז •‬ ‫־ *‬ ‫ד דד ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪ :‬ד‬

‫צ‪29‬‬ ‫ברחו בצריחות אימות‪ ,‬והדנאים שטפו שוב‬

‫ד *‬ ‫־ ־‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫ד־\‬ ‫ד‪:‬‬

‫בין הספינות הקמורות‪ ,‬ובלי סוף עלה ךעש‪.‬‬

‫וכמו כאשר ממרומי פסגת הר גבוה‬
‫זאוס אוסף הברקים מזיח ענן עבה הלאה‪,‬‬
‫ומתגלים כל מרומי ההדים‪ ,‬כתפי רכס‪,‬‬
‫‪300‬‬ ‫גאיות‪ ,‬ואויר בהיר לאין סוף נשפך משמים‪,‬‬
‫כך כשהדפו מעל הספינות את האש האוכלת‬
‫זד זד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ־־‬ ‫•••‬ ‫‪ -‬ג •‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫נשמו התאי ם מעט‪ ,‬אך לקרב לא בא רגע‪.‬‬

‫כי הטרוינים עוד לא הפנו את פניהם ונסו‬
‫גז‬ ‫ז•‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫זד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫־‬ ‫•‬

‫מהספינות השחורות ?לחץ לוחמי האכאים‪.‬‬

‫‪305‬‬ ‫הם התנגדו עוד ומהספינות נסוגו בכירח‪.‬‬
‫­‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫* ג‬ ‫‪-‬‬ ‫• ג ־ ג‬

‫שם הקרב התפזר‪ ,‬וגבר נפל ביד גבר‬

‫זד זד‬ ‫ג־‬ ‫ד־‬ ‫״ ‪ 1‬זד זד‬ ‫־ •־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 1:‬ד‬ ‫ד‬

‫ממנהיגיהם‪ .‬ראשון בנו העז של מנויטיוס‬

‫•‬ ‫זד‬ ‫זד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬

‫דקר בחנית החדה את ירך אראיליקוס‬

‫ברגע שזה הפנה גב; חצה הארד ופלח‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫ד ד ד‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫• ג ד‬ ‫זד זד‬ ‫־‬ ‫ד זד‬

‫‪310‬‬ ‫רסקה החנית את העצם‪ ,‬והוא צנח ארצה‬

‫ד‬ ‫‪ -‬ג‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫ג‬ ‫׳‬ ‫ד זד זד‬ ‫זד‬ ‫‪• -:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫על פניו‪ .‬מנלאוס העז דקר בחזהו את תואס‬

‫־‬ ‫זד‬ ‫ג ד • •‬ ‫־י‬ ‫ד‬ ‫ד ־‬ ‫זד ז• ‪-‬‬ ‫ד ד‬

‫במקום שחשף מגנו‪ ,‬והתיר בו אבר מאבר‪.‬‬

‫בן פילאוס הבחין שעט להכות בו אמפיקלוס‪,‬‬
‫הקדים וךקרו בבסיס ת לו‪ ,‬שבו שרירי גבר‬
‫‪315‬‬ ‫עבים ביותר‪ ,‬עד שכל הגידים נקרעו סביב‬
‫• ‪ 11‬ג‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ד‬ ‫זד‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‬

‫חד החנית‪ ,‬ואת שתי עיניו כסה חשף‪.‬‬

‫אנטילוכוס‪ ,‬מבני נסטור‪ ,‬דקר את אטימניוס‬
‫‪347-318‬‬ ‫‪ 392‬שירשישה־עשר‬

‫בחנית חדה‪ ,‬פלח חד הארד את המתן‪.‬‬

‫הוא צנח לפנים‪ .‬ו מ ת ם בחניתו מטוח צעד‪,‬‬
‫‪320‬‬ ‫זועם על מות אחיו זנק על אנטילוכוס‪,‬‬
‫עומד לפני הגופה; אך טרם נעץ‪ ,‬תרסימלס‬
‫הדומה לאל לא החטיא כשמהר והכהו‬
‫על הכתף‪ ,‬הלהב קרע את פרק הזרוע‬
‫מעל השרירים‪ ,‬ולחלוטין שבר את העצם‪.‬‬
‫ז •••‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫ז־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪ :‬־ ‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬

‫‪325‬‬ ‫בחבטה הוא צנח‪ ,‬ואת שתי עיניו כסה חשך‪.‬‬

‫כך בידי שני אחים נצחו ונפלו שנים אלה‪,‬‬
‫זיךדו אל ארבוס‪ ,‬ידידים אמיצים של סךפדון‪,‬‬
‫בניו מטילי החנית של אמיסוךרוס‪ ,‬זה אשר‬
‫גדל כמפגע לרבים את המפלצת כימירה‪.‬‬
‫־ זז‬ ‫•‬ ‫ג ••••‪*.‬‬ ‫־ •‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪330‬‬ ‫איאס בן אואילאוס זנק על קלאובולוס‪,‬‬

‫תפסו בחיים‪ ,‬כי מעד במהומה‪ ,‬אך מיד שם‬
‫‪7‬‬ ‫•‪7‬‬ ‫׳ ־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫י •‬ ‫‪7 :‬‬

‫התיר את כוחו‪ ,‬עד לנצב נעץ את החרב‬

‫בצואת‪ ,‬כלה להטה מהדם‪ ,‬ועל העינים‬
‫‪....‬‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫••‬ ‫ז ‪:‬־ ז‬ ‫\ ז‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־‪7‬‬

‫באו מות אדים וגזרת הגורל הנחרצת‪.‬‬

‫*‬
‫* *‪.‬‬
‫־‬
‫־ ־‪.‬־ ‪.*:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪•• :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•••7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪335‬‬ ‫ןאז פנלאוס וליקון שוב רצו‪ ,‬משום שהטילו‬

‫לשו־א את חניתם זה בזה‪ ,‬ושניהם החטיאו‪.‬‬
‫לכן הם רצו עם חרבות‪ .‬וליקון הלם בו‬
‫בקצה קסדתו העטוךה בציצה‪ ,‬אך הלהב‬
‫נשבר בנצב‪ .‬ואת צו א ת שסף פנלאוס‬
‫‪340‬‬ ‫מתחת לאזן‪ ,‬חדרה החרב כלה‪ ,‬ןאחז דק‬
‫בדל עור‪ ,‬הראש לצד הדלדל‪ ,‬ורפו הרגלים‪.‬‬
‫ז* ז ־־‬ ‫' ‪7:‬‬ ‫‪..8 - .‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪:‬־‬

‫ומךיונס‪ ,‬ברגליו הזךיזות‪ ,‬השיג את אקמס‪,‬‬

‫ךקרו בכתפו מימין בעודו עולה על הרכב‪,‬‬
‫ממרכבתו הוא צנח ואת עיניו כסה חשך‪.‬‬
‫‪| ...‬‬ ‫* ז‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫‪•••1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫• •••‪ 1‬־־ ‪:‬‬

‫‪345‬‬ ‫אידומנאוס בארד האכזר דקר את ארימס‬

‫‪-‬‬ ‫‪• •/‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫‪1-7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪71‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫*‬
‫* ‪.,‬‬
‫י‪.‬‬

‫בפיו‪ .‬חצתה חנית הארד והעמיקה‪,‬‬

‫‪17‬‬ ‫‪ \'1 7 1‬י‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪1‬־*‬ ‫‪7 17‬‬ ‫‪* 1‬‬

‫רסקה את עצמותיו הלבנות מתחת למוח‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ .‬״‬ ‫־ ז ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪17 :‬‬ ‫*‬
 ‫‪393‬‬ ‫עלילת פטרוקלוס‬ ‫‪348‬־‪377‬‬

‫שניו נתלשו‪ ,‬נשרו החוצה‪ ,‬שתי העינים‬

‫״ ‪. -‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫מלאו זים‪ ,‬פעור פה הוא נשף קלוחי זים‬

‫‪350‬‬ ‫מנחיריו ומפיו‪ ,‬ועב מות אפל אפפהו‪.‬‬
‫‪ - :‬ד ד‬ ‫ד••‬ ‫ד•‪•.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫• ‪• :‬‬

‫כך כל אחד ממנהיגי הדנאים הרג איש‪.‬‬

‫•‬ ‫ז ־‬ ‫•‬ ‫‪ -----‬־‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫־‪.‬־ ־‪1‬‬ ‫•ד‬ ‫ז‪1‬‬

‫כמו זאבים שתוקפים ובוחרים להם מהעדר‬

‫ז *• *‪*.‬‬ ‫••‬ ‫ד ״‪*.‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫טלאים או גדיים‪ ,‬כשבהרים בגלל רועה בער‬

‫־‬ ‫־‬ ‫*‪.‬״‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫•‬ ‫ז ■‬ ‫‪••••.♦:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ד •‬ ‫‪ :‬ד •‬

‫העדרים מתפזרים‪ .‬והזאבים כשרואים זאת‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ * :‬־ ‪• • • :‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪-:‬־ד •‬

‫‪355‬‬ ‫לפתע באים וחוטפים‪ ,‬כי בני הצאן הם מוגי לב‪.‬‬

‫כך הדנאים הכו בטרוינים‪ ,‬ואלה זכרו את‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד •‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫‪- -‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫צליל האימה הצורם‪ ,‬ונשכח עזם מלא הזעף‪.‬‬

‫איאס הגדול רצה מדי פעם לשלח בהקטור‬
‫‪1:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫• ••‬ ‫ד ד‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: -‬‬

‫חובש הארד את חניתו‪ .‬אך הוא כלמוד קרב‬

‫‪• 1:‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪* -‬‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫••־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬

‫‪360‬‬ ‫סוכך על כתפיו הךחבות תחת מגן מעור פר‪,‬‬

‫שם לב לזמזום החצים ולהלם חנית במתכת‪.‬‬
‫אמנם הוא הבין שהתהפך הסכוי לנצח‪,‬‬
‫ובכל זאת עמד ונסה להציל את רעיו בני החיל‪.‬‬ ‫ז‬ ‫*‪• *.‬׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ • :‬ד‬ ‫■ך‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫כמו שענן אל לב השמים שט מאולימפוס‬

‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪•-‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•״•זדו•‪•.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪365‬‬ ‫הסער‪,‬‬
‫־ ־ ־־‬
‫הבהיר‪ ,‬כשזאוס מעיר את‬
‫;•‬ ‫‪.•:‬־*‪* •.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬ד ־‬
‫באויר המרום‬
‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־־‬

‫כך מבין הספינות עלו צעקות‪ ,‬צריחות פחד‪.‬‬

‫לא בסדר נאה הם חזרו‪ .‬סוסיו זריזי הרגלים‬
‫־ •‬ ‫ן‬ ‫ד ־־‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫■ד‬ ‫־ו‪:‬‬ ‫••‬ ‫•ד*‪•.‬‬ ‫ן •• ‪•/‬‬

‫נשאו עם נשקו את הקטור‪ ,‬את חיל הטרועים‬

‫הוא נטש; החפיר שנכרה עצרם שם בכרח‪.‬‬
‫‪370‬‬ ‫ובחפיר הךבה סוסים מהירים מושכי רכב‬
‫שברו את קצה היצול ונטשו את רכבי אדוניהם‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫ד־‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪ :‬ד ‪:‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪•• 1:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ן‬ ‫ד‬

‫ופטרוקלוס ךדף באלימות‪ ,‬צועק לזינאים‪,‬‬

‫דואג להרע לטרוינים‪ .‬והם בצריחות ובפחד‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬

‫הצטופפו בדרכים מאז התפזרו; כלפי מעלה‬

‫‪375‬‬ ‫אבק התאבך לעבים‪ ,‬סוסיהם עבי הטלפים‬
‫‪• -‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־ •* ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫פנו ממחנה הספינות ועמלו להגיע העירה‪.‬‬

‫ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪..................‬‬ ‫‪7‬‬

‫פטרוקלוס הבחין במקום שבו‪.‬רבים נסו‪,‬‬

‫‪ 378‬־‪407‬‬ ‫‪ 394‬שירשישה־עשר‬

‫לשם נהג בצעקה‪ ,‬דורס באופן את כל אלה‬

‫•• ‪7‬‬ ‫ז‬ ‫?‬ ‫־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪..‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪17 7 :‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫שצנחו על פניהם‪ ,‬ורכבם הריק קרקש הלאה‪.‬‬

‫‪7 :7‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪" :1‬‬
‫י *‬ ‫‪*•7‬‬ ‫! ‪1‬‬ ‫׳ !•‬ ‫‪.*••:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: 77‬‬

‫‪380‬‬ ‫מעל החפיר סוסי האלמות קלי הרגלים‬

‫־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫־‪" 1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬

‫דלגו‪ ,‬מתנות הפאר שנתנו האלים לפלאוס‪,‬‬

‫חשו קדימה‪ ,‬כי זעם פטרוקלוס זן־זו נגד הקטור‪,‬‬
‫להוט להכותו‪ .‬אך סוסיו המהירים הו־חיקוהו‪.‬‬
‫כמו שהארץ כלה שחורה וכבושה תחת סער‬
‫־ ־־‬ ‫־ ־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪1 77 7 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪385‬‬ ‫ביום סתו‪ ,‬כשזאוס ממטיר בעצמה שטף מים‪,‬‬

‫נרגז על אנשים לאחר שהבעירו בו זעם‪,‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪• 1 * 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‪7 :‬‬

‫אלה שבפמבי מעותים בזדון את דיניהם‪,‬‬

‫מנדים את הצךק ולדעת אלים לא שמים לב;‬
‫כל הנהרות באךצם שוטפים מעל גדותיהם‬
‫‪390‬‬ ‫ומי אשדים מחוךדים לא מעט מךרתות הר‪,‬‬
‫גולשים אל הים הכהה בנהמה וברעש‬
‫מן ההרים‪ ,‬ועל עבודות אנשים בא ההרס‪.‬‬
‫־ ‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪• 7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫• ‪*7 7 1‬‬

‫כך בנהמה וברעש רצו סוסי הטרוינים‪.‬‬

‫‪*7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫*‪7 7 :‬‬ ‫‪17‬‬

‫וכשפטרוקלוס נתק את ךאשוני פלגותיהם‪,‬‬

‫‪395‬‬ ‫הוא לחצם בחזרה לספינות‪ ,‬ומנע שיגיעו‬
‫‪ 7‬־״‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־ ‪77- :‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7‬‬

‫שוב אל העיר על אף שרצו‪ ,‬אלא בשטח‬

‫בין הספינות‪ ,‬החומה הגבוהה והנהר‬
‫‪ :‬־‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־!‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪1 -‬‬

‫פשט וטבח‪ ,‬וגבה עבור רבים מחיר דם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫־*‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪77:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫דאשון בחנית מבהיקה הכה בחזה את פרתואוס‬

‫‪400‬‬ ‫במקום שחשף מגנו‪ ,‬והתיר בו אבר מאבר‪.‬‬
‫בחבטה הוא צנח‪ .‬שנית על תסטור בן אנופס‬
‫‪:‬‬ ‫?‬ ‫‪17‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•• •‬ ‫‪- 7‬‬ ‫־‪ :‬־ ‪7 7‬‬

‫שוב הסתער‪ .‬הוא ברכבו המהקצע השתוחח‬

‫•*־‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪7 1:‬‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪* * :‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫בישיבה‪ ,‬אבד עשתונות ו שמט מידים‬

‫*‪• -7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫׳ * ״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫את המושכות‪ .‬וזה נעמד ודקר בחנית את‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־ ־‬ ‫‪ 7 :‬־‪1‬‬ ‫‪ 717‬־‬ ‫‪71‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪405‬‬ ‫לסתו הימנית‪ ,‬דרך שניו החדיר את הלהב‪,‬‬

‫ואז משכו בחנית מעל החשוק‪ .‬כאותו איש‬
‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ -‬י‬ ‫•• ‪-‬‬ ‫־‪:‬־•‬ ‫‪71‬‬ ‫‪71‬‬

‫היושב על קצה צוק ומושך דג קדוש מהמים‬

‫‪395‬‬ ‫עלילת פ ט רו ק לו ס‬
‫‪ 408‬־ ‪435‬‬
‫בפתיל מפשתן ואנקול מנחשת נוצצת‪,‬‬
‫כך בחנית מבהיקה משכו פעור פה מהרכב‪,‬‬
‫‪410‬‬ ‫אךצה הטיח פניו‪ ,‬וחייו כשצנח עזבוהו‪.‬‬
‫ואז כשארילאוס זנק הוא הכהו באבן‬
‫במרכז ראשו‪ ,‬והראש כלו נתבקע לשנים‬
‫בקסדתו הכבךה‪ .‬ךהוא צנח אל הקךקע‬
‫על פניו‪ ,‬ומות שובר את הנפש כסהו‪.‬‬
‫‪415‬‬ ‫ואז בא תור אךימס‪ ,‬אמפוטרוס ואפלטס‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז ז‬

‫טלפולמוס בנו של ךמסטור‪ ,‬אכיוס ופיויס‪,‬‬

‫איפאוס‪ ,‬אואיפוס‪ ,‬פולימלוס בן אןגאס‪,‬‬
‫אחד־אחד הפילם על הארץ המכלכלת‪.‬‬
‫ראה סךפדרן את רעיו שאין סנר למתניהם*‬
‫‪420‬‬ ‫מכים תחת ידי פטרוקלוס בן מנויטיוס‪,‬‬
‫קרא לליקיים הדומים לאלים והתריע‪:‬‬
‫״בושה‪ ,‬ליקיים‪ ,‬לאן תבךחו? מצאו מרץ‪,‬‬
‫כי אני עצמי אתמודד עם האיש‪ ,‬ואךע אז‬
‫מי הוא זה שכוחו כה גדול והרע לטרוינים‬
‫ז־‬ ‫‪.... .....................‬‬ ‫ז‬ ‫••••••‬

‫‪425‬‬ ‫מאוד‪ ,‬כי לרבים ולטובים פרק את בךכיהם‪.‬״‬

‫אמר‪ ,‬ועם כלי נשקו קפץ מהרכב לארץ‪,‬‬
‫ומנגד פטרוקלוס דלג מרכבו כשראהו‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪.• :‬־ ד‬ ‫‪..........................‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪: -‬‬

‫כשני נשרים קמורי מקור עקמי צפרנים‬

‫*‬ ‫* ־ו י‬ ‫ו ־ \ י ••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪1:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫י "‬

‫שבצריחות מתקוטטים מעל סלע גבוה‪,‬‬

‫ז‬ ‫;• ־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• נ‬ ‫•‬

‫‪430‬‬ ‫כך בצעקות זה על זה התנפלו השנים‪.‬‬

‫ךאה וחס עליהם בנו של קררנרס המתעתע‪,‬‬
‫•‬ ‫*‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד ״‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז י‬

‫פנה אל הרה שהיא אחותו ואשתו ואמר לה‪:‬‬

‫ז‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫!‬ ‫‪ :‬י‬ ‫ן‪-‬‬ ‫•‬ ‫■־ ז•‬ ‫״•״‬ ‫ו ד‬

‫״אוי לי‪ ,‬נגזר שהיקר לי מכל איש‪ ,‬סךפדון‪,‬‬

‫‪4‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ז ז‪1‬‬ ‫•••‬ ‫* * *‬

‫יכרע תחת ןךי פטרוקלוס בן מנויטיוס‪.‬‬

‫‪435‬‬ ‫״יש בלבי שתי דרכים ועריץ נפשי מתלבטת‪,‬‬

‫נראה שפריט זה חסר במערכת שדיונם של הליקיים‪.‬‬

 ‫‪ 436‬־ ‪465‬‬ ‫‪ 396‬שירשישה־עשר‬

‫האם אשאו כשהוא חי מהקרב רווי הדמע‬

‫־•ד ־־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫•י ־ ו‬ ‫־‬ ‫‪• :‬וי‬ ‫ז‬ ‫זו‬ ‫‪• -‬‬

‫ואניחו על אדמתה הפוריה של ליקיה‪,‬‬

‫׳‬ ‫•וז‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־וזז■‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־ •‬

‫או שאכריע אותו בידי בן מנויטיוס‪.‬״‬

‫והרה הכבודה בעלת עיני הפרה ענתה לו‪:‬‬
‫ז ו ז‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫־ ‪—:‬‬ ‫ז‬ ‫־ נ‬ ‫‪ •• 1‬ז‬

‫‪440‬‬ ‫״בז קרתוס האימתני‪ ,‬מה הדבר שאמרת?‬

‫ז‬ ‫•ד ז ־‪1‬‬ ‫־ ז ז‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ז••‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫זה איש בץ־תמותה שנגזר גרךלר לפני ץמץ ךב‪,‬‬

‫האם ךצתך לחלצו לחרות מידי מר המות?‬
‫עשה‪ ,‬אך בין האלים לא ןסכימו כמה מאתנו‪.‬‬
‫ואמר לך עוד דבר‪ ,‬ואתה תן לכך את הדעת‪.‬‬
‫‪445‬‬ ‫אם את סךפדוץ תביא לביתו כשהוא בחיים עוד‪,‬‬
‫שקל שמא אחד האלים גם הוא אחרי כן‬
‫ידצה לחלץ את בנר הןקר מהקרב הקשוח‪.‬‬
‫הרבה לוחמים סביב עירו הגדולה של פריאמוס‬
‫­‬ ‫ו­‬ ‫זד‬ ‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬ ‫נ•‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫־‪•• 1‬‬

‫הם ילדי בני־אלמות‪ .‬טינה נוראה תעורר ביניהם‪,‬‬

‫••••*‪*.‬‬ ‫•־‬ ‫ן‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫ז •ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪••1‬‬ ‫־ ‪•• 1‬‬

‫‪450‬‬ ‫אך אם הוא כה זיקר לך ולבך חש עליו צער‪,‬‬

‫הנח לו אפוא שיצא וימות בקרב הקשוח‬
‫־‬ ‫־ זי‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫־‪1‬‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫? ״ ••‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ־‬

‫כורע תחת ןך י ו של פטרוקלוס בן מנויטיוס‪,‬‬

‫אך לאחר שנפשו וחןיו ךעזבוהר‪ ,‬הטל על‬
‫המות ועל השנה המתוקה שישאוהו‪,‬‬
‫ז‬ ‫•ד •‬ ‫‪1‬‬
‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ז זד‬

‫‪455‬‬ ‫עד שיגיעו אל אדמתה הרחבה של ליקיה‪.‬‬

‫•יז‬ ‫זד‬ ‫ז ז‬ ‫ז‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬ז ז‬ ‫•ד‬ ‫•ד ־ •‬

‫שם בטקס ראוי אחיו וקרוביו יטמנוהו‬

‫‪:‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•ד‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫‪• :‬ד •ד‬ ‫ז‬

‫בקבר עם מצבה‪ .‬זו ץכות‪.‬יתר לאלה שמתו‪.‬״‬

‫ואבי בני האדם והאלים לא סרב לה‪.‬‬
‫ז‬ ‫••••‬ ‫‪ :‬ז •• •‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ן־ •‬

‫טפות דם‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫גשם‬
‫זד •ד‬ ‫ז •‬
‫אולם על הארץ המטיר‬
‫•‬ ‫י‬ ‫ז ז •ד‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫‪460‬‬ ‫לכבוד בנו‪ ,‬שאותו עמד כרגע פטרוקלוס‬

‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז•‪ ,.‬־‬ ‫ז ־‬ ‫•ד‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫להרג בטרויה עבת הרגב‪ ,‬הרחק ממולדת‪.‬‬

‫זוזד‬ ‫•‬ ‫׳ ־‪ •• 1‬י‬ ‫ז•ד •ד‬ ‫ז־‬ ‫ז‬ ‫• ז‬ ‫־‪1‬־‬

‫וכאשר התקךבו‪ ,‬מתקדמים זה אל מול זה‪,‬‬

‫הכה פטרוקלוס את תרסימלוס המהלל‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•ד‬ ‫‪ 1‬־ •‬ ‫זד‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫שהןה ךכב‪ 1‬החסון של המלך סךפדרן‪,‬‬

‫‪465‬‬
‫דקרו בתחתית בטנו‪,‬והתיר אבר מאבר‪.‬‬
‫‪......‬‬ ‫•• י\‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־ ‪• 1‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫עלילת פטרוקלוס ‪397‬‬

‫עזבי התקיפו סךפדון בחניתו הזוהרת‪,‬‬

‫החטיא‪ ,‬אך בסוסו החנית ננעצה‪ ,‬בפךסוס‪,‬‬
‫בכתפו מימין‪ ,‬בצריחה הוא גסס‪ ,‬קרס אךצה‪,‬‬
‫התפלש באבק‪ ,‬מיבב‪ ,‬ונפשו עפה ממנו‪.‬‬
‫׳ ־‪.‬־‬ ‫ז ז‬ ‫׳ ז ־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ •־‬ ‫ז ז ז ‪' 1‬‬ ‫•;־•••‬

‫‪470‬‬ ‫נתפרדו שאר הסוסים‪ ,‬חרק העיל‪ ,‬מושבותיהם‬

‫זו‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪: 7 :‬‬

‫הסתבכו‪ ,‬משום שהסוס הצרי שכב על הקךקע‪.‬‬

‫אך אז אוטומדוץ המהלל בחנית מצא ד‪.‬ךך‪,‬‬
‫שלף מירך כבירה את חרבו מארכת הלהב‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־ ־‬ ‫ז וזז• ז•‬ ‫‪: -‬‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫• ז״ ‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬

‫קפץ ונתק את הסוס הצרי בלי להתמהמה‪,‬‬

‫‪475‬‬ ‫וזוג הסוסים התישרו‪ ,‬משכו ברתמותיהם‪.‬‬
‫*‬
‫״‬
‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫• ‪ :‬־ ז‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫!‬

‫ושני היריבים נפגשו מחד ש בקרב האוכל לב‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ד‬ ‫־‪7 15‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•*‬ ‫* ‪2 :‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪•1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫ןאז שוב סךפדוץ החטיא בחניתו הזוהרת‪,‬‬

‫חד חניתו חלף מ שמאל מעל כתף פטרוקלוס‪,‬‬
‫החטיא מטרתו‪ .‬ופטרוקלוס זנק והטיל שוב‬
‫‪480‬‬ ‫את הארד‪ ,‬והכלי לא נמלט מידו ללא טעם‪,‬‬
‫י‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‪7‬‬ ‫•‪ 1‬־‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪777‬‬ ‫זו‬

‫פגע במקום בו הלב הפועם צמוד לסרעפת‪.‬‬

‫־ ־ ‪.• :‬־ ‪/‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫*•‬ ‫־‬ ‫־"‬ ‫־ ‪1 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫וזה נפל כאלון‪ ,‬כנפל צפצפה או כארן‬

‫תמיר‪ ,‬שגרעו בהרים נגרים בגרזניהם‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪* *•:‬‬ ‫‪• 7-‬‬ ‫זו ‪ 7‬־‬ ‫‪! 77‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 7‬‬

‫המשחזים כדי לנצלו כעץ לכלי שיט‪.‬‬

‫־•‬ ‫• ן •‬ ‫‪1 ••:‬‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫‪- 1‬‬ ‫־ \ ז ‪•7‬‬

‫‪485‬‬ ‫כך הוא שכב‪ ,‬שרוע לפני הסוסים והרכב‪,‬‬

‫׳‬ ‫! ‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ ‪•* 2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫זועק‪ ,‬וחפן בידיו את העפר הספוג דם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫* ‪7 7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫•יו‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪ 7 2' 1‬־ י‬ ‫‪-‬‬

‫כמו כשאו־יה תוקף עדר בקר והוךג שור‬

‫א‪.‬דמ‪.‬דם וגאה בין פרות משךכות צעדיהן‪,‬‬
‫ותחת לסתות האריה תוך גסיסה הוא גונח‪,‬‬
‫‪490‬‬ ‫כך מול פטרוקלוס מנהיג אוחזי המגן הליקיים‬
‫התאמץ וקרא לרעו האהוב‪ ,‬אחוז חבלי מות‪:‬‬
‫‪•7‬יו‬ ‫זו ‪•• 2‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪•• 2‬‬ ‫• ‪717 2 1 •• - 2‬‬

‫״גלאוקוס‪.‬יקיר‪ ,‬לוחם בין גברים‪ ,‬עתה עליך‬

‫להצטין כאוחז בחנית ולוחם אמיץ נפש‪.‬‬
‫עכשו אהב מלחמה אכזרית‪ ,‬אם אתה עז‪.‬‬
‫־‬ ‫‪7 -‬‬ ‫■‬ ‫‪ -‬ז ‪*7‬‬ ‫• ‪7 7 2‬‬ ‫זזו‬ ‫־ ‪7 2‬‬

‫‪495‬‬ ‫ראעזית עורר את הגבךים מנהיגי הליקיים‪,‬‬

‫‪525-496‬‬ ‫‪ 398‬שיר שישה־עשר‬

‫עובר מסביב ביניהם‪ ,‬שילחמו על סו־פדון‪,‬‬

‫ואחר אתה עצמך הלחם עבורי אוחז נשק‪.‬‬
‫כי אהיה לך כעלה לחךפה ולגנוי אחרי כן‬
‫תמיד ובכל הימים‪ ,‬אם יפ שטו האכאים‬
‫ד ­ ­ ­‬ ‫•‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫־ד•‬ ‫‪:‬ד‬ ‫ד•‬

‫‪500‬‬ ‫את נשקי כשנפלתי ליד מחנה ספינותיהם‪.‬‬

‫ובכן עמד בגבורה ועודד את כל אנשינו‪.‬״‬
‫ד ד ••‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬

‫וכשאמר זאת‪ ,‬המות המסים עטפהו‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ :‬־ ד ד‬ ‫‪•• -‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ד *‪.‬״‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־ ד‬ ‫‪:‬‬

‫את נחיךיו ועיניו‪ .‬ופטרוקלוס דרך על חזהו‪,‬‬

‫משך בחנית מגופו‪ ,‬ואתה ןצאה הסןעפת‪,‬‬
‫‪505‬‬ ‫וחד עקר את חד החנית ואת נפש סךפדון‪.‬‬
‫המיךמידונים אחזו בסוסיו שהשמיעו קול נחר‪,‬‬
‫תאבים לברה‪ ,‬פטורים מךכבם של אדוניהם‪.‬‬
‫שמע את הקול‪ ,‬וכאב נ‪1‬ךא בא על גלאוקוס‪,‬‬
‫לבו נרגש‪ ,‬והוא לא ןכ'ל להגן על סךפדון‪.‬‬
‫‪510‬‬ ‫אחז בידו את זרו־עו־ ולחץ‪ ,‬כי הכאיב לו הפצע‪,‬‬
‫שם טאוקרוס פגע בו בחץ בשעה שהגיח‬
‫על החומה הגבוהה‪ ,‬חוצץ על רעיו מהמות‪.‬‬
‫אז הוא פנה בתפלה ליורה מרחוק‪ ,‬לאפולון‪:‬‬
‫״שמע‪ ,‬האדון‪ ,‬אם ב שטחה הפורה של ליקזיה‬
‫‪515‬‬ ‫הנך‪ ,‬או בטרדה‪ ,‬בכל מקום אתה מטה איזן‬
‫לאיש שנתון בכאב‪ ,‬ועכשו גם אלי בא כאב זה‪.‬‬
‫הנה ךאה את פצעי הקשה‪ ,‬לאירך הזרוע‬
‫עובדים כאבים מענים‪ ,‬ולךמי אין יכלת‬
‫להתיבש‪ ,‬על כתפי מעיק כיבד הפצע‪.‬‬
‫‪520‬‬ ‫אין החנית‪.‬יציבה בידי‪ ,‬לא אוכל לערך קרב‬
‫נגד אויבי‪ ,‬והאיש המעלה בגברים מת‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫־ ‪ :‬ד •‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫״ ‪ 1‬ד‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•יי ז י‬

‫סךפדון‪ ,‬בן זאוס‪ ,‬וזה אף את בנו איננו מושיע‪.‬‬

‫אבל אתה‪ ,‬האדון‪. ,‬רפא לפחות את הפצע‬
‫המענה‪ ,‬הרדם את הכאב‪ ,‬תן לי כוח‪ ,‬למען‬
‫‪525‬‬ ‫אקרא לועי הליקיים‪ ,‬אאיץ בהם לתפס נשק‪,‬‬
‫עלילת פטרוקלוס ‪399‬‬

‫ואני אלחם על גופתו של האיש המוטל מת‪.‬״‬

‫כך אמר מתפלל‪ ,‬ופויבוס אפולון הקשיב לו‪.‬‬
‫מיד הוא שם קץ לכאביו‪ ,‬מעל פצעו הפתוח‬
‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫׳ ״ ־‬ ‫ז‬ ‫• ‪ 1‬״‬ ‫‪11‬‬
‫־•‬ ‫•ו‬ ‫•ד‬

‫יבש את הדם השחור‪ ,‬ובנפשו נטע מרץ‪.‬‬

‫‪530‬‬ ‫וגלאוקוס ידע בלבו את הדבר‪ ,‬וחש אישר‬
‫ז‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪- :‬‬

‫על שהאל הגדול הקשיב לתפלה בו ברגע‪.‬‬

‫זד ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫• ‪• 1:‬‬ ‫־ ז‬ ‫•‪.‬׳ ז ״‬

‫ראשית עורר את הגברים מנהיגי הליקיים‪,‬‬

‫עובר מסביב ביניהם‪ ,‬שילחמו על סךפדון‪.‬‬
‫הטרוינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז■‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‪.‬־‬
‫אל‬ ‫ז ־‬
‫ואז בפסיעות רחבות הוא צעד‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• 8‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪535‬‬ ‫אל אגנור האציל ופולידמס בנו של פנתואוס‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪• 7 7‬‬ ‫*‪..‬־־••‬

‫ואף בא אל הקטור חבוש הארד ואל איניאס‪,‬‬

‫עמד לידם ובמלים כנופות דבר אליהם‪:‬‬
‫•‪•.‬‬ ‫‪8‬־ ••‬ ‫• ••‬ ‫‪8‬‬ ‫‪• * :‬‬ ‫‪77 5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫״הקטור‪ ,‬הנה שכחת כליל את רעיך לנשק‪,‬‬

‫שמכלים עבוךך‪ ,‬הךחק מקרובים ומולדת‪,‬‬
‫‪540‬‬ ‫את חייהם‪ ,‬ואתה ??סרב להושיט להם עזר‪.‬‬
‫סךפדון נפל‪ ,‬מנהיג אוחזי המגן הליקיים‪,‬‬
‫הוא שהגן על ליקיה בכוח ובדיני צדק‪.‬‬
‫ארס האל הנחוש הכריעו בחנית פטרוקלוס‪.‬‬
‫קומו‪ ,‬עמדו לצדי‪ ,‬ידידי‪ ,‬ובושו בנפש‬
‫‪545‬‬ ‫אם יפשטו את נשקו ובגויתו ישלחו יד‬
‫המיךכ?ידרנים‪ ,‬בכעס על כל ה ת אי ם שמתו‪,‬‬
‫אלה שללד הספינות קטלנו בחניתותינו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ומראש ועד רגל אחז בטרוינים‬
‫ז•‬ ‫־ ‪8‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫ד ;•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪717‬‬

‫צער שאין לשכך‪ ,‬לא נסבל‪ ,‬כי אבץ תומכת‬

‫‪550‬‬ ‫הוא היה לעיר‪ ,‬אף שבא מרחוק‪ ,‬ולווהו‬
‫הרבה אנשים‪ ,‬והוא הצטין מכלם בשעת קרב‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫ז‬ ‫• ו ־‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫'‬ ‫• ‪ :‬־ • •‪1‬‬ ‫׳‪8‬‬ ‫‪8‬־ ‪* 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪8‬‬

‫ומיד הם יצאו להוטים אל ה ת אי ם‪ ,‬והקטור‬

‫‪| 8 ...‬‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫־ י‬ ‫־ ־‬ ‫•••‬ ‫*‬ ‫‪8‬‬ ‫‪17‬‬ ‫•*‬ ‫־ ‪7‬‬

‫הובילם בחכ?ה עקב סךפדון‪ .‬בעוד האכאים‬

‫ציתו ללבו הפךאי של פטרוקלוס בן מנויטיוס‪.‬‬
‫‪555‬‬ ‫ראשית דבר אל האיאסים‪ ,‬צמאי קרב השנים‪:‬‬
‫־ ‪ 8‬־־‬ ‫‪1‬־‬
‫‪8‬‬ ‫״ ן ״ ‪. .‬‬ ‫‪ 7‬־‪ 8‬־ •‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫׳־‬ ‫*‬
‫‪585-556‬‬
‫‪ 400‬שירשישה־עשר‬

‫״איאסים‪ ,‬עכשו היו להוטים להגן‪ ,‬כפי שקידם‬

‫הייתם תמיד בין גברים‪ ,‬והיו אף יותר אמיצי לב‪.‬‬
‫נפל האיש שזנק הךאשון על חומת האכאים‪,‬‬
‫סךפדון‪ .‬הבה נתפס את גופתו‪ ,‬נתעלל בה‪,‬‬
‫‪560‬‬
‫נסיר את נשקו מכתפיו‪ ,‬ןכמה מרעיו שיבואו‬
‫כדי להגן על גופו נשמיד בארד שאינו חס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם מעצמם להגן לא חסר להם חשק‪.‬‬
‫וכשמשני הצדדים גבשו את פלגותיהם‪,‬‬
‫י‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•* :‬‬ ‫■‬ ‫•״•‬ ‫‪:‬‬

‫טרדנים ואף ליקיים‪ ,‬מיךמידונים ואף אכאים‬

‫‪565‬‬ ‫עטו בצעקות נוראות זה על זה וערכו קרב‬
‫!‪7 1‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫!‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫י‬
‫על גופת החלל‪ .‬כלי הגברים צלצלו והרעימו‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪; .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫־ ! ‪* 7‬‬ ‫! **‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫וזאוס פרש ליל זועה מעל העמות הקשוח‬ ‫־ ‪17‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫••‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪• :‬״•‬

‫כדי שעל בנו ישקיעו בקרבעמל מרבההרג‪.‬‬

‫•‪••.‬״•‬ ‫••‬ ‫־ נ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‪.‬־‬ ‫‪•• :‬‬

‫י‬
‫תחלה הטרוינים הכו באכאים ערי העינים‪,‬‬
‫‪ • • 7‬־ •‬ ‫"״‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־ !‬ ‫‪7‬‬ ‫! *‬

‫‪570‬‬ ‫כי נפגע איש‪ ,‬ולא הפחות בין המירמידונים‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫אפיגאוס האלוהי‪ ,‬בן אגקלס גדול הנפש‪.‬‬

‫‪ ... -‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ 1:‬־•‬ ‫־‬ ‫)‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪♦.*! 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬

‫הוא שלט בעבר בבודיאון הבנויה לבטח‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪! 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אך כעת‪ ,‬מאחר שהרג את דודנו רם היחס‪,‬‬

‫‪• --‬‬ ‫‪-‬‬
‫־‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫״‬
‫‪.‬‬
‫״‬ ‫* ז—‬
‫‪.‬‬‫*‬ ‫* •‬
‫• ‪- -‬‬ ‫י‬
‫ז•‬ ‫‪1-‬‬

‫הוא חסה אצל פלאוס ותטיס כסופת הרגלים‪,‬‬

‫‪ :‬־־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫! ••‬ ‫•• יד‬ ‫״ ;*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪575‬‬ ‫ועם אכילס שובר שורות הגברים הם שלחוהו‬

‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫••‬ ‫־ ‪* 7 5‬‬ ‫״‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אל איליוס יפת הסוסים שילחם בטרוינים‪.‬‬

‫‪• 7‬‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫*‪•• 7 • •.‬‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בעוד הוא אוחז בגופה‪ ,‬הקטור המהלל הכהו‬

‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪1! 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬

‫בראשו באבן‪ ,‬והראש כלו נתבקע לשנים‬

‫‪* :‬״•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1•• -‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫! ••־ ••• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫בקסדתו הכבדה‪ .‬הוא צנח עם המצח קדימה‬

‫‪7‬‬ ‫‪• 17‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪- 7‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫״‬ ‫־• ! ‪7‬‬ ‫!‬

‫‪580‬‬ ‫על החלל‪ ,‬ומות שובר את הנפש כסהו‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־ *‪*.‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫״‬ ‫‪•••7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪*.‬‬

‫בפטרוקלוס‪.‬‬
‫!‪1‬‬ ‫אחז ! ‪1 -‬‬
‫שנקטל ‪ 7‬־‬
‫חברו • !‪* 1‬‬
‫צער על !־ ״‬
‫הוא מהר בדרכו בין לוחמי החלוץ כעין נץ‬
‫|‬ ‫|‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ 1‬־ ••‬ ‫|‬ ‫••‬ ‫| ‪1 -‬‬ ‫״‬ ‫•‬

‫מהיר שמפחיד ומניס זרזירים ועורכי נחל‪.‬‬

‫‪ • • ,‬־ ־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬ז‬ ‫•• •‬ ‫• • • ־ ! •‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫כך‪ ,‬פטרוקלוס אדון הסוסים‪ ,‬זישר אל הליקיים‬

‫‪585‬‬
‫ואל הטרדנים‪ ,‬ןנקת בלב ק?לא חרון על מות רע׳‬
 ‫‪401‬‬ ‫ע לי ל ת פ ט רו ק לו ס‬
‫‪6 1 4 -5 8 6‬‬

‫ואז הוא הכה את סתנלאוס בן איתימנס‬

‫•‪•••••:‬‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫•••‬ ‫ז ••• ••• ־‬ ‫■ ■ד‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫בצוארו‪ ,‬פגע וקרע את גיך־ו בגוש אבץ‪.‬‬

‫חלוצי הטרוינים והקטור המהלל אז נסוגו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־ ו‬ ‫‪1‬‬
‫‪1 ••• 1‬‬ ‫■ד•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬־‬

‫כפי שיךחיק רימת ארך אשר מטיל גבר‬

‫‪590‬‬ ‫ש^נסה את כוחו בתחרות או בשעת קרב‪,‬‬
‫כאשר הוא עומד בלחץ אויבים תאבי דם‪,‬‬
‫כך הטרוינים הרחיקו לסגת מפני האכאים‪.‬‬
‫־ ־־ •‬ ‫ז‬ ‫‪*• 1‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪ 7‬ע‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‪1‬‬

‫אלא שגלאוקוס מנהיג אוחזי המגן הליקיים‬

‫לפתע פנה והרג איש גדול לב‪ ,‬את בתיקלס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•1‬־‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫‪••• :‬‬

‫‪595‬‬ ‫בנו יקירו של כלקון‪ ,‬שגר בביתו שבהלס‬

‫ובלט בהצלחה ובעשר בין המירמידונים‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫אותו גלאוקוס דקר בחנית באמצע חזהו‪,‬‬

‫פתאום הסתובב כשזה ךץ אחךיו לאחז ב ג‬
‫בחבטה הוא צנח‪ ,‬ונחמץ לב האכאים‬
‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫־ ‪• • 1‬‬ ‫׳‪1 •.•:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7 7‬‬

‫‪600‬‬ ‫על איש אמיץ שנפל‪ .‬הטרוינים שמחו ובענג‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‪ 7‬־‬
‫*‪.‬‬ ‫י‬ ‫־ *‬

‫באו‪ ,‬הצטופפו מסביבו‪ .‬אולם האכאים‬

‫‪ 7‬־ ־*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪*:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬

‫לא שכחו את עזם‪ ,‬ונשאו את הזעם אליהם‪.‬‬

‫‪:‬־•••‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪----‬‬ ‫•••‬ ‫׳ ‪: 71‬‬ ‫\‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫ואז מךיונס הךג איש חמו ש מבין הטרדנים‪,‬‬

‫לאוגעוס‪ ,‬בנו העז של כיהן זאוס מאידה‪,‬‬
‫‪605‬‬ ‫אונטור‪ ,‬שיושבי האזור כאל הוקירוהו‪.‬‬
‫־‪1‬‬ ‫‪*• :‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫*•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪.‬י‬ ‫׳‬

‫הכהו מתחת לסתו ואזנו‪ ,‬ונפשו בו־ברגע‬

‫‪ 7‬זו ־‬ ‫' ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪: 7 :‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫יצאה מתוך איבריו‪ ,‬וחשך שנוא אפפהו‪.‬‬

‫‪:‬־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1¥‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫׳*‬ ‫י‬ ‫‪7 . '7‬‬

‫׳‬
‫ואז איניאס את חנית הארד הטיל במריונס‪,‬‬
‫‪1•• 1‬‬ ‫•• •‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪:‬־*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫קרה שיפגע בו צועד כשהמגן מכסהו‪,‬‬

‫‪610‬‬ ‫וזה מחנית הארד התחמק‪ ,‬משום שראהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫*יי ‪7 7‬‬ ‫־ ״ ‪* ' 1‬‬ ‫י ‪1‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫*׳ ד־*‬ ‫‪7:‬‬

‫הוא התכופף‪ ,‬ומאחודיו ננעצה בקךקע‬

‫החנית הגדולה‪ ,‬ורעד מוט החנית בקצהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪••17 1‬‬ ‫־ ד־ •‬ ‫־‬ ‫' ‪7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫־ ‪1‬־ •‬

‫עד שארס הענק שלל את הכוח ממנה‪.‬‬

‫• ■\ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪: 7‬־‪1 7‬‬ ‫•יו־*•‬

‫]כך חניתו של איניאס ננעצה ברעד בקךקע‪,‬‬

‫‪ 615‬־ ‪642‬‬ ‫‪ 402‬שירשישה־עשר‬

‫‪615‬‬
‫משום שלשוא מידו החסונה היא המריאה[‪*.‬‬
‫‪-‬י‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫־ נ‪-‬‬ ‫• ז■‬ ‫ד נ‬ ‫־‬ ‫•••‬

‫אבל איניאס כעס בלבו‪ ,‬ופנה ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד ־‬ ‫‪ -‬ן ‪- . .‬‬ ‫ד‬ ‫ז־‬

‫״מן־יונס‪ ,‬אתה רקדן‪ ,‬אך חניתי היתה שמה‬

‫קץ לתמיד לרקוד‪ ,‬אלו הצליחה לפגע‪.‬״‬
‫ומריתס המהלל בחנית אז השיב לו‪:‬‬‫־‬ ‫‪..‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫״איניאס‪ ,‬לא בנקל‪ ,‬אם כי אתה אמיץ לב‪,‬‬

‫תכבה את כוחו של כל גבר שיצא אליך‬
‫להתגונן‪ .‬כי גם אתה בן־תמותה‪ ,‬כך נוצךת‪.‬‬
‫אך אם אנסה ואפגע באמצע גופך באךד חד‪,‬‬
‫גם אם אתה בעל כוח וסומך על ןרועותיך‪,‬‬
‫תתן לי תהלה ולהדס הגא ננסוסיו ‪ -‬את חייך‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬אך בנו האמיץ של מנויטיוס גער בו‪:‬‬
‫״מךיונס‪ ,‬כגבר אמיץ מדוע אתה מךבר כך?‬
‫‪.‬יקירי‪ ,‬לא עקב מלים מבז‪-‬ות הטרדנים‪.‬יפקירו‬
‫את הגופה‪ .‬רבים תכסה לפני כן הארץ‪.‬‬
‫הזיךים קובעות מלח מ ה‪ ,‬כמו המלים בעצרת‪.‬‬
‫לכן אל נךבה במלים‪ ,‬אלא נלחם בכלי נשק‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬יצא‪ ,‬ואחריו האחר הדומה לאל‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־ ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫׳ ד ד‬ ‫ד ־‬ ‫ד ‪1‬‬

‫כמו שעולה המלת אנשים שכוךתים עצי‪.‬יער‬

‫בגיא בהרים‪ ,‬והקול מרחוק מגיע לאזן‪,‬‬
‫כך על הארץ רחבת הדרכים עלה קול הרעש‬
‫־‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ד‬ ‫־ ז ד •‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫זד‪•/‬‬ ‫־‬ ‫ז‪1‬‬

‫מהארד‪ ,‬מהעור‪ ,‬מ שכבות הדוקות של עורות פר‬

‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫״‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫••‬

‫כ שהלמו בחרבות ובחניתות כפולות להב‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־ •‬ ‫־‬ ‫ז־ ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז‬

‫את סךפדון האלוהי שום אךם ואפלו חד עין‬

‫לא היה מזהה‪ ,‬מרב דם ואבק וכלי נשק‬
‫י‬ ‫••• *‪*.‬‬ ‫ז••‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪•.* -‬‬ ‫ז‬ ‫דד‬

‫‪640‬‬ ‫שכסו את כלו מראשו ועד קצות הרגלים‪.‬‬

‫־ •‬ ‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫‪1:‬‬ ‫ז ־‬ ‫••‬ ‫\‬ ‫•••‬ ‫זו •‬

‫ובלי הפסקה הם צבאו סביב גופ תו כזבובי כפר‪,‬‬

‫ד‬ ‫• ז‬ ‫•‬ ‫• ן‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫ד‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫מזמזמים סביב הכדים המלאים עד שפתיהם‬

‫שתי השורות האלו שורבבו כתוספת מיותרת‪.‬‬ ‫*‬

 ‫עלילת פטרוקלוס ‪403‬‬
‫‪6 7 2 -6 4 3‬‬

‫חלב בעונת האביב‪ ,‬כ שחלב משכשך בכלי חרס‪.‬‬

‫‪......‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫■‬ ‫‪1 •• 1 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז־‬ ‫‪••• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד ד •‬ ‫‪-‬‬ ‫נ‬ ‫ד ד‬

‫כך הם צבאו סביב המת‪ ,‬וזאוס אפלו לרגע‬

‫‪:‬־ד ‪-‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫׳ !‪•:‬‬ ‫־ ••‬ ‫נ•‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫••‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪645‬‬ ‫לא הסיר את עיניו היוקדות מהעמו ת הקשוח‪,‬‬

‫אלא התמיד וצפה אליהם‪ ,‬ונפשו מחשבת‪,‬‬
‫י‬ ‫־•‪*.*•.‬‬ ‫ז‬ ‫־ ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•יד‬ ‫‪ 1‬־ ••‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪ •:‬ד‬

‫ככבד ראש הוא בחן אמצעים להרג פטרוקלוס;‬

‫האם הגיע הזמן‪ ,‬כ שמתנהל קרב קשה זה‬
‫מעל סךפדון הדומה לאל‪ ,‬שהקטור המהלל‬
‫‪650‬‬ ‫את הנשק‪,‬‬
‫ן״‬ ‫‪...... -‬‬ ‫■ ‪...‬‬
‫יהרגו בארד ויפ שט מעל כתפיו‬
‫־> •• ז‬ ‫‪: •:‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫־ ־ז‬

‫או שמא יוסיף להךבה לוחמים עוד עמל מר‪.‬‬

‫כף תהה‪ ,‬וזו הבררה שבחר כטובה מהיתר‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫••־•‪*.••.‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ז ־‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪ -‬ן •• ד‬ ‫‪: 7‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪11‬‬

‫ששוב עמיתו החזק של אכילס בנו של פלאוס‬

‫ילחץ את הקטור חמו ש האךד ואת הטרועים‬
‫‪655‬‬ ‫אל עבר עיךם‪ ,‬ויגזיל מךבים מהם את חייהם‪.‬‬
‫ראשית זאוס עורר מזג של מירך בהקטור‪.‬‬
‫הוא עלה על רכבו‪ ,‬פנה לאחור‪ ,‬וקרא לטרוינים‬
‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫'‪:‬זיז־‬ ‫ז ז‬ ‫' ז ז‬ ‫•‪:‬‬ ‫־‬ ‫דד‬

‫לנוס‪ ,‬כי הכיר את מאזניו הקדושים של זאוס‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫♦‪.‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫•ן‬

‫אז גם הליקיים הכבירים לא עמדו‪ ,‬כלם נסו‬

‫ד‬ ‫\ ז‬ ‫׳‬ ‫‪: 1‬‬ ‫־ ־ •‬ ‫‪•1‬‬
‫•‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫‪660‬‬ ‫כי ראו את מלכם הדקור בלבו מוטל על הקרקע‬

‫־‪1‬‬ ‫־ ‪11‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ז־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫שוכב בתל של מתים‪ ,‬הן צנחו עליו והעיקו‬

‫ובים מאז שבן קרונוס מתח את משך הטבח‪.‬‬
‫והם פשטו מעל כתפי סךפדון את כלי הנשק‬
‫הנוצצים מארד‪ ,‬ובנו העז של מנויטיוס‬
‫•‬ ‫•••‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫ד ־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ד ד‬ ‫‪• :‬‬

‫‪665‬‬ ‫שלחם אל הספינות הקמורות ביד הכפופים לו‪.‬‬

‫וזאוס אוסף העבים כעת אמר לאפולון‪:‬‬
‫\‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד ״‬ ‫ד •‬ ‫•\‬ ‫״\‬ ‫*‬
‫‪1‬־‪.‬‬

‫״לך‪ ,‬פויבוס אהוב‪ ,‬הךךוק מקליעים את סךפדון‪,‬‬

‫טהר אותו מהדס המשחיר‪ ,‬ואחר כך קחהו‬
‫עד למךחק _רב וךדוץ את גופו מ־ךמי נהר‪,‬‬
‫‪670‬‬ ‫משח אותו באמברוסיה‪ ,‬והלבש בבגד אלמות;‬
‫‪ :‬דע‬ ‫ן‬ ‫' ו ־ ו • •‬ ‫• ז‬ ‫‪ 1‬־ ‪ 1‬ג‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ואז לשליחים מהירים מסר אותו שיובילו‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫נ‬

‫לתאומים‪ ,‬השנה והמות‪ ,‬והם כהרף עין‬

‫‪ 6 7 3‬־ ‪7 02‬‬ ‫‪ 404‬שירשישה־עשר‬

‫יניחו אותו בארצו הד שנה‪ ,‬הרחבה‪ ,‬בליקיה‪,‬‬

‫י‬ ‫־‪11‬‬ ‫י ‪• :‬‬ ‫־ ‪ ■ ' ▼ • * :‬ז ! * *‬ ‫‪:‬־ן‬

‫שם בטקס ראוי אחיו וקרוביו י ט מנו הו‬

‫‪:‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬י‬ ‫זד ז־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫*‬‫‪; :‬־*‪.‬‬ ‫ז‬

‫‪675‬‬ ‫בקבר עם מצבה‪ .‬זו זכות יתר לאלה שמתו‪.‬״‬

‫‪..‬‬ ‫‪...‬‬ ‫״‬ ‫‪..‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫נ •‪.‬־ ‪.* 1‬־‬

‫כך אמר לו אביו‪ ,‬ואפולון לא אטם אזן‪,‬‬

‫זיךד ברכס הר אידה אל מ הו מ ת שדה הקטל‪,‬‬
‫נשא את סו־פדרן האלוהי מ טו ח כלי הנשק‬
‫למךחק דב ורחץ את גופו מ ד מיו של נהר‪,‬‬
‫‪680‬‬ ‫משח אותו באמברוסיה‪ ,‬והלבי ש בבגד אלמות‪,‬‬
‫י‬ ‫ז ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫זר זר‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואז מסרו לשליחים מהירים כדי שיובילו‪,‬‬

‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫ן •‬ ‫*‬ ‫• * *‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫לתאומים‪ ,‬השנה והמות‪ ,‬והם כהרף עין‬

‫הניחו אותו בארצו הדשנה‪ ,‬הרחבה‪ ,‬בליקיה‪.‬‬
‫•וז‬ ‫ן■‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז ;‬ ‫׳‬ ‫״ ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫אך פטרוקלוס בצעקה לסוסיו ולאוטומדון‪,‬‬

‫‪685‬‬ ‫רדף אחרי הטרועים והליקיים‪ ,‬קל דעת‪,‬‬
‫בעןרונו הנורא‪ .‬לו נשמע לדבךי בן פלאוס‪,‬‬
‫היה מתחמק ממות שחור וכליה מרשעת‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫‪\ 1‬‬ ‫זז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫זד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ז‬

‫אך תמיד מוח אדם רפה מ שכלו של זאוס‪.‬‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז• זר‬ ‫זז‬ ‫ז •‬ ‫־‪1‬‬

‫הוא מפחיד גם גבר נועז ובנקל מונע ממנו‬

‫‪690‬‬ ‫את נצחונו‪ ,‬גם אם הוא המדיצו לאותו קרב‪,‬‬
‫כפי שכעת הלהיב בחזה את רוח פטרוקלוס‪.‬‬
‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫ז זר‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪• :‬‬

‫אז מי היה הראשון ומי האחרון שקטלת‪,‬‬

‫פטתקלוס‪ ,‬מאז שקךאו לך האלים אל המות?‬
‫אדרסטוס ראשון‪ ,‬ואז אכקלוס ואוטונואוס‪,‬‬
‫‪695‬‬ ‫ואז פרימוס בן מגס‪ ,‬אפיסטור ומלניפוס‪,‬‬
‫ןנוספו גם אלסוס‪ ,‬מוליוס ואף פילךטס‪.‬‬
‫אותם הוא חסל‪ ,‬וכל השאר ח שבו רק לברח‪.‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫־־* ז־‬ ‫• • • ״ ‪ :‬ז‬ ‫ז‬

‫ובני האכאים היו כובשים אותו יום את טרויה‬

‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז ־ * •‬ ‫* ״‬

‫בידי פטרוקלוס‪ ,‬שעם חניתו הסתער בזעם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 1‬־ ‪-‬‬ ‫• ‪•* - 1‬‬ ‫ד•‬ ‫ר •‬
‫•‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• ••‬

‫‪700‬‬ ‫לולא עמד פויבוס אפולוץ על חומותיה‬

‫היציבות‪ ,‬חושב לחסלו‪ ,‬ותומך בטרדנים‪.‬‬
‫שלוש פעמים פטרוקלוס עלה על שפוע‬
‫‪405‬‬ ‫עלילת פטרוקלוס‬
‫י‪ 32‬ל‬
‫‪ 03‬ל‬

‫החומה הגבוהה‪ ,‬ושלוש פעמים הךפו אפולון‪,‬‬

‫חובט על מגנו הזוהר בידי האלמות‪.‬‬
‫‪705‬‬ ‫אך כשבפעם הךביעית הוא זנק כאיזה אל‪,‬‬
‫במלים כנופות ובקול נוךא אפולון צעק לו‪:‬‬
‫״לך אחורה‪ ,‬פטרוקלוס האלוהי‪ ,‬לא נגזר‬
‫• ג־‬ ‫ז וי‪,.‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ !‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫זי‬ ‫••‪1‬‬

‫שתכבש בחנית את עיר הטרוינים רמי הנפש‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫ז•‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫‪: -‬־ •‬ ‫ן‬ ‫••• •‬

‫ובה לא יכבש אף אכילס‪ ,‬שהוא בהךבה מעליך‪.‬״‬

‫‪710‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬ופטרוקלוס נסוג‪ ,‬התרחק אחוךה‪,‬‬
‫נךתע מזעם אפולון היורה ממךחק ופוגע‪.‬‬
‫הקטור בינתים עצר את סוסיו בשערי סקיאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫* ־‪ :1‬ד‬ ‫־ ‪:‬־•*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫*‬
‫*‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪:‬‬
‫•‬‫•‬

‫תוהה אם ינהג שוב אל המהומה וילחם שם‪,‬‬

‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ • :‬ז ••‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫או יקרא לצבאו להערך בפנים חומת טרויה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ - :‬ד•• י‬ ‫•‪ :‬ד‬ ‫•‪!:‬ז־‬

‫‪715‬‬ ‫וקשהךהר נעמד לידו פויבוס אפולון‪,‬‬

‫לובש את דמותו של גבר אחד‪ ,‬מוצק ורב כוח‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫■ ‪- *1‬‬
‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.• 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫דודו של הקטור מאלף הסוסים‪ ,‬אסיוס‪,‬‬

‫הוא היה אח להקבה אמו ובנו של דימס‪,‬‬
‫״‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•• 1‬‬
‫‪- •• :‬‬ ‫ד‬ ‫דד‬

‫וקבע את ביתו בפריגיה ליד זרמי סנגריוס‪.‬‬

‫‪ :‬־־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪•1‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫; ‪ 17‬־‬

‫‪720‬‬ ‫בךמות הגבר הזה אפולון בן זאוס אמר לו‪:‬‬

‫״הקטור‪ ,‬למה חדלת להלחם? אין לנהג כך‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫•• ‪1 * 1‬‬ ‫‪*•7 * 1‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪7 5‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪: 7‬‬
‫‪1‬‬

‫הלואי והייתי הטוב‪ ,‬ולא החלש מבין שנינו;‬

‫כך היית מןד פורש מהקרב באפן מביש זה‪.‬‬
‫אך נהג את סוסיך מוצקי הפךסה נגד פטרוקלוס‪,‬‬
‫‪725‬‬ ‫תוכל להרגו‪ ,‬ותזכה לתהלה מידו של אפולון‪.‬״‬
‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7.‬‬ ‫• | ' ‪7‬‬ ‫׳ ‪ • :‬ן ‪7‬‬ ‫‪1 7 :‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ולעבר עמל בני אדם אותו אל שב‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬
‫‪1‬־‬ ‫‪-----1‬‬ ‫*•••••‬ ‫״‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪17‬‬

‫והקטור המהלל צוה על קבויונס‬

‫העז להצליף בסוסים אל הקרב‪ .‬אך אפולון‬
‫חדר להמון‪ ,‬עורר בין האךגיאים אי סדר‬
‫‪730‬‬ ‫נורא‪ ,‬והעניק גדלה להקטור ולטרוינים‪.‬‬
‫‪* 7‬‬ ‫‪ 1‬־ *‬ ‫וי‬ ‫‪1‬‬ ‫ז\ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪ 7 1‬ד‪,‬י •‬ ‫‪7‬‬

‫הקטור הרפה‪ ,‬לא הרג עוד ת אי ם‪ ,‬אלא רק‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‪7 •/‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫״‬ ‫*‪7 1‬‬ ‫‪117‬‬

‫נהג את סוסיו מוצקי הפךסה לעבר פטרוקלוס‪.‬‬

‫‪733‬־‪762‬‬ ‫‪ 406‬שירשישה־עשר‬

‫וממול פטרוקלוס מעל מךכבתו קפץ או־צה‪,‬‬

‫אוחז בשמאלו בחנית‪ ,‬ובשנזיה תפס אבן‬
‫‪35‬‬ ‫מבריקה‪ ,‬משננת‪ ,‬במלוא כף היד‪ ,‬ונטיע‬
‫היטב הטילה‪ ,‬בחשש מהאיש לא בטל ןמן‪,‬‬
‫והשליך לא לשוא‪ ,‬אלא פגע בנוהג סוסי הקטור‪,‬‬
‫י‬ ‫‪1‬‬
‫? ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•ד־‬ ‫זו ז‬ ‫י‬ ‫ז‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בקבךיונס‪ ,‬בנו הממזר של המלך פריאמוס‪,‬‬

‫שאחז במושכות‪ .‬האבן החדה פגעה במצחו‪,‬‬
‫י‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־ ז‬ ‫־‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫ז ;•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•••‬

‫‪740‬‬
‫׳‬
‫זו עם זו‪ ,‬לא עמדה בפניה‬
‫ד‬ ‫‪ :‬ד •••‬ ‫ז ‪ :‬ז־‬ ‫*‬
‫שברה את גבותיו‬
‫יי‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫י ‪:‬ד‬

‫העצם‪ ,‬ושתי העינים צנחו לאבק על הארץ‬

‫־ ז זזו ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪ -‬־*‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ז זו ז•‬

‫לפני רגליו‪ ,‬עד שהאיש כצולל דלג מטה‬

‫מרכבו העשוי בשקידה‪ ,‬ונפשו עזבה את השלד‪.‬‬
‫זו זו‬ ‫•‬ ‫י ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫* ־‬ ‫‪9‬‬ ‫ז‬ ‫•‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז־‬ ‫ן‬ ‫■‬

‫ואז באזניו‪ ,‬הרכב פטרוקלוס‪ ,‬דברת בלעג‪:‬‬

‫‪745‬‬ ‫״כמה ן ןי ז הוא האיש‪ ,‬ןאיזה לולין קל רגלים‪.‬‬
‫אלו בים השופע דגים היה נמצא פעם‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫־‬ ‫• ‪ :‬ד‬ ‫ז ז‬ ‫•‬ ‫־ ד‬ ‫••‬ ‫־־‬ ‫ד‬ ‫־־‬

‫היה מחפש בו צדפות ולרבים ממציא שבע‪,‬‬

‫־‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬־•‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪:‬־••‬ ‫יי‬

‫היה מנתר מעל הספינה‪ ,‬גם במזג אויר רע‪,‬‬

‫כפי שכעת בקלות הוא קופץ מהרכב לארץ‪.‬‬
‫‪750‬‬ ‫הנה אכן מצויים לולינים גם בין הטרועים‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וצעד לעבר הגבור קבךיונס‪,‬‬
‫בזנוק של אריה שבעת שחסל מכלאת צאן‬
‫נפצע בחזה‪ ,‬ואימץ לבו ממיט עליו מות‪.‬‬
‫כך על קבךיונס זנקת בלהט‪ ,‬פטרוקלוס‪.‬‬
‫‪755‬‬ ‫והקטור מנגד מעל מךכבתו קפץ אךצהי‬
‫והם נלחמו כשני אריות על קבריונס‪,‬‬
‫׳‬ ‫* •‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪•• 1‬‬

‫שנים שנלחמים על צביה שהרגוה‬

‫ד‬ ‫‪:‬־ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•י• • ‪:‬‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬

‫במרומי הר‪ ,‬ושניהם חגבים וכבידי עז‪.‬‬

‫כך על קבךיונס אותם אדוני שאגת קרב‪,‬‬
‫‪760‬‬ ‫הקטור המהלל ופטרוקלוס בן מנויטיוס‪,‬‬
‫צמאו לרטש בארד אכזר זה את בשר זה‪.‬‬
‫זי‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•\‬ ‫ע‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬

‫הקטור אחז ולא הךפה מראשו של הפגר‪,‬‬

‫עלילת פטרוקלוס ‪407‬‬

‫ופטררקלוס מנגד אחז ברגלו‪ ,‬בעוד יתר‬

‫הטרוינים וה ת אי ם נלחמו ברב כוח‪.‬‬
‫כמו שרוח מזרח ורוח דרום עוו־כים קרב‬
‫‪765‬‬ ‫בגיא בהדים לטלטל עצים בסבך‪.‬יער‪,‬‬
‫אלון ומילה ומחץ שקלפתו חלקלקת‪,‬‬
‫וענפים ארכים מצליפים אלה באלה‬
‫ברעש כביר‪ ,‬וזמורות נשברות בקול פצוח‪,‬‬ ‫‪:‬־‬

‫‪770‬‬ ‫כך אלה על אלה זנקו הטרדנים והאכאים‪,‬‬

‫הרגו‪ ,‬ושום צד לא חשב על בריחה ממוטטת‪.‬‬
‫הךבה חניתות חדות ננעצו סביב קבריתס‪,‬‬
‫וחצים מכנפים שנורו ממיתרי קשת‪,‬‬
‫אבנים גדולות הלמו במגניהם‪ ,‬כשעטו‬
‫•־ ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫י•‬ ‫‪ :‬ז י "‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‬

‫‪775‬‬ ‫על גוף המת‪ ,‬והוא במעךבילת אבק נח‬

‫גדול בגדלה‪ ,‬ואת נהיגת הסוסים לא זכר כלל‪.‬‬
‫‪ :‬ז‬ ‫ד־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ • :‬־‬ ‫׳ ‪ :‬ד‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫כל עוד השמש עלתה עד לאמצע השמים‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ •‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד ‪ :‬ז‬ ‫־ *‪••• *.‬‬ ‫ד‬

‫פגעו הקליעים ונפלו גברים מאלה ומאלה;‬

‫׳‬ ‫•• •• ־‪•.‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫‪ :‬ד ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫־‬ ‫ז ‪:‬‬

‫אך לעת התרת השורים עם רדת השמש‪,‬‬

‫‪780‬‬ ‫׳‬
‫אז מעל מה שנקבע בגורל התגברו האכאים‪,‬‬
‫ז ‪• - -‬‬ ‫• ‪ :‬־ ־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫• • • • ;‪ 1‬־‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫הם משכו מבין הקליעים ומצעקות הטרדנים‬

‫את הגבוד קבריונס‪ ,‬ופשטו מכתפיו את הנשק‪.‬‬
‫ופטרוקלוס‪ ,‬חושב לדזךע‪ ,‬זנק אל הטתינים‪.‬‬
‫שלוש פעמים הסתער שקול בזריזות לאל ארס‪,‬‬
‫ז••‬ ‫• ‪•:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ־־ ־•‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫‪785‬‬ ‫בשאגה נוראה‪ ,‬ותשעה גברים הרג בכל פעם;‬

‫־ ־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫ד‪-‬‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫‪ : * :‬ז‬ ‫ז ז‬

‫אך כשבפעם הךביעית הוא זנק כאיזה אל‪,‬‬

‫או־אז‪ ,‬פטתקלוס‪ ,‬סוף החיים נגלה לפניך‪.‬‬
‫כי בקרב האכזרי ןצא ופגש אותך פדבוס‪,‬‬
‫אל נוךא‪ ,‬שעבר בהמון בהחבא מפטרוקלוס‪,‬‬
‫‪790‬‬ ‫כי צעד לקראתו אפוף מעטה ערפל עב‪.‬‬
‫עמד מאחור‪ ,‬הכה על גבו הרחב ועל השכם‬
‫־••"‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ז ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫בכף הזיד‪ ,‬ועיניו הסתחךרו בשמורותיהן‪.‬‬

‫‪822-793‬‬ ‫‪ 408‬שירשישה־עשר‬

‫את הקסדה השליך מראשו פויבוס אפולון‪,‬‬

‫תחת רגלי הסוסים היא צלצלה מתגלגלת‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪ 1‬־‪ 1‬ע ע‬ ‫•> ‪ 1‬ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ -‬ן ••‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬

‫‪795‬‬ ‫קסדה עטורה רעמה‪ ,‬וזיהמו שערותיה‬

‫ע ד‬ ‫ו־‬ ‫־‬ ‫ו־‬ ‫׳ !‬ ‫־ ‪1‬־ ז‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬־־‬ ‫‪-‬יוד‬

‫בדמים ובאבק‪ .‬לא היה מתר לפני כן‬

‫••י‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫דד‬ ‫ד ד ד י‬ ‫־ ד •‬

‫לטמא באבק את הקסדה העטורה בשער סוס;‬

‫־‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫ד ו ־‬ ‫־‪ : 1‬ד‬ ‫־‬ ‫יע‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫על ראש ומצח נאה של איש אלוהי היא הגנה‪,‬‬

‫••••ד י‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫זע‬ ‫*‬ ‫ע‬ ‫דע‬ ‫־‬

‫אכילס‪ .‬וזאוס כעת מסר אותה ליד הקטור‪,‬‬

‫‪: ...‬ן‬ ‫‪- :‬‬ ‫ד‬ ‫ד ־‬ ‫ד••‬ ‫‪1‬ע‬ ‫‪. . . .‬‬

‫שיחביש לראשו‪ ,‬אבל בקרבה ארב לו המות‪.‬‬

‫־דע‬ ‫ד ־‬ ‫‪ • :‬י ו ד‬ ‫׳ ‪1‬־ ד‬ ‫ן‬ ‫ע ‪ -‬ן‪-‬‬

‫ואז בידיו נשברה החנית המאריכה צל‪,‬‬

‫ד‬ ‫־ ־ ‪ :‬־ •‬ ‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫• ‪ : :‬ד‬ ‫‪:‬דד‬ ‫ו ד‬

‫כבדה‪ ,‬עצומה‪ ,‬שחרה מארד‪ ,‬ומעל הכתפים‬

‫־ ‪ • • :‬־ •‬ ‫־‬ ‫•*‬ ‫••דד‬ ‫\ ד‬ ‫׳ ;•‬ ‫ד‬ ‫י ו ־‬ ‫‪ •• :‬ד‬

‫המגן עטור הגדילים עם רצועתו צנחו ארצה‪.‬‬

‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• • :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־ ד •• ‪1‬‬

‫התיר את שךיונו האדון אפולון בץ זאוס‪.‬‬

‫בא על חושיו עוררן‪ ,‬בגופו הנפלא פג הכוח‪,‬‬
‫נבוך הוא עמד‪ .‬ואז מאחור גבר ד ר תי‬
‫־ •‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ע ע‬ ‫•• ד‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫ד ־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬

‫דקרו מקרוב בחנית דוךה בין הכתפים ‪-‬‬

‫אופודבוס בנו של פנתואוס‪ ,‬איש שנצח‬
‫את בני גילו בחנית‪ ,‬כרכב וכרץ מהיר וגלים‪.‬‬
‫ואכן עשרים לוחמים כבר השליך מהרכב‪,‬‬
‫ולמד אמנות קרב‪.‬‬
‫‪ 1:‬ד‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪:‬‬
‫כשבא בתחלה עם רכבו‬
‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫־ ‪•:‬‬ ‫ו ע ד‬

‫הוא ראשון פצעך בחנית‪ ,‬הרכב פטרוקלוס‪,‬‬

‫אך לא המיתך‪ .‬הוא ברח להמון ונבלע בו‪,‬‬
‫משך את חנית המילה מבשרך‪ ,‬לא מצא עז‪,‬‬
‫אף שפטרוקלוס עירם‪ ,‬לעמד ולהלחם בו‪.‬‬
‫ופטרוקלוס‪ ,‬שזרוע האל וחנית הכריעוהו‪,‬‬
‫נסוג אל המון חבריו ונסה לחמק מהמות‪.‬‬
‫! • • ־ ד ע‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫‪ * 1‬ד‬ ‫‪ 1‬־ •• ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫ע‬ ‫ד‬

‫אך הקטור הבחין שפטרוקלוס גדול הלב‬

‫נרתע וצועד לאחור‪ ,‬ושנפצע בארד חד‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫ו ד ד‬ ‫ע •‪ 1‬־‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫ו ד‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫•‪1‬‬

‫‪820‬‬ ‫הוא נגש בין השורות עם חניתו והכהו‬

‫בתחתית בטנו‪ ,‬ונעץ את הארד עד לעמק‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ד ד ד‬ ‫׳‪ 1‬ד ־ ‪1‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪1‬‬

‫בחבטה הוא צנח‪ ,‬ויגון בא על צבא האכאים‪.‬‬

‫־ ■‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י ד‬ ‫' ז ד‬ ‫ד ־‬ ‫־ ‪1‬־ ד ד‬
‫עלילת פטרוקלוס ‪409‬‬

‫כאריה שתוקף חדר בר לא נלאה ונלחם בו‪,‬‬

‫ושניהם נאבקים מלאי גאוה במרומי הר‬
‫‪825‬‬ ‫על מעןן קטן‪ ,‬מי מהם ישתה מים ממנו‪,‬‬
‫החזיר מתנשף‪ ,‬והאריה מכריע בכוח‪,‬‬
‫כף הקטור בן פריאמוס בחנית מטוח צעד‬
‫גזל את חיי בן מנדטיוס שערך בהם טבח‪.‬‬
‫ואז במלים כנופות התפאר מעליו ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪7 7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫! ‪7‬‬

‫‪830‬‬ ‫״פטרוקלוס‪ ,‬חשבת ודאי שתהריס את עירנו‪,‬‬

‫שתגזל את יום החרות מנשיה של טרדה‬
‫ןשתוביל אותן בספינות אל אךמת אבותיך‪.‬‬
‫שוטה‪ ,‬הן לפניהן סוסיו המהירים של הקטור‬
‫אמצו רגליהם אל הקרב‪ ,‬ובין הטרדנים‬
‫‪835‬‬ ‫הלוחמניים אני הבולט בחנית‪ ,‬וארחיק את‬
‫ן ‪. .‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ *‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪:‬־ ‪ 7‬׳ •‬

‫יום החךבן‪ .‬ואלו אותך נשךים ייאכלו כאן‪.‬‬

‫עלוב‪ ,‬גם אכילס‪ ,‬גדול כפי שהוא‪ ,‬לך לא סיע‪.‬‬
‫הוא נשאר מאחור וצרה בודאי כשיצאת‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 7 */‬‬ ‫!‬ ‫‪ 5‬־ ־‬ ‫‪ 5‬־ ‪7‬‬ ‫•* ‪7‬‬ ‫* ‪ 8‬־־‬

‫׳פטרוקלוס אדון הסוסים‪ ,‬אל תשוב אלי ואל‬

‫‪840‬‬ ‫הספינות החלולות לפני שעל חזה הקטור‬
‫קוטל הגברים תקרע את כתנתו הספוגה דם‪.‬׳‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫\ ‪8 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 7 5‬׳‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬

‫כך כנךאה הוא דבר‪ ,‬ואתה השוטה האמנת‪.‬״‬

‫וכעת כשאוזל כוחך‪ ,‬הרכב פטרוקלוס‪ ,‬ענית‪:‬‬
‫״הקטור‪ ,‬בינתים פתח פה‪ ,‬התפאר‪ ,‬לך העניקו‬
‫‪845‬‬ ‫אפולון מאוס בן קרונוס את נצחתך; הם הכניעו‬
‫אותי בנקל‪ ,‬כי מכתפי הם נטלו את הנשק‪.‬‬
‫לו הודצבו כנגךי גם עשרים איש כמוך‪,‬‬
‫כלם כאן היו נכנעים ומתים בחנית שביד ז ג‬
‫! ‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ן ‪• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ‪7‬‬

‫אך המיתו אותי הגוךל הנודא ובנה של לטו‪,‬‬

‫‪850‬‬ ‫ובין אנשים אופודבוס; אתה השלישי שהרגת‪.‬‬
‫ואמר לך עוד דבר‪ ,‬ואתה תן לכך את הדעת‪.‬‬
‫גם אתה לא תחיה עוד הרבה‪ ,‬כי לידך כבר‬
‫? ‪7 : 1 : 7‬‬ ‫־ ‪• ' • • :‬‬ ‫‪•/ :‬‬ ‫*‬ ‫־‪7‬‬
 ‫‪ 853‬־‪867‬‬ ‫‪ 4 1 0‬שיר שישה־עשר‬

‫עומדים המות והגזרה שאינה מותרת‪,‬‬

‫ותמות בידי אכילס הנעלה‪ ,‬נכד אןאקוס‪.‬״‬
‫‪855‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬וכשדבר סוף המות כסהו‪,‬‬
‫עפה נפשו מאיבריו וירדה לבית הדס‪,‬‬
‫•‬ ‫~‬ ‫י ״‬ ‫‪11‬‬ ‫•• *״‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫?‬

‫בוכה על גורלה‪ ,‬לנטיש עלומים וחן גבר‪.‬‬

‫י ••״•••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• •‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫הוא מת‪ ,‬אף הקטור המהלל עוד אמר לו‪:‬‬

‫'‪1‬‬

‫״פטרוקלוס‪ ,‬למה אתה מנבא לי תהום מות?‬

‫ז•••‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪* :‬־ •*‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫'‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪860‬‬ ‫מי יודע‪ ,‬אולי בן תטיס יפת השער‪ ,‬אכילס‪,‬‬

‫בחניתי ידקר לפני כן וחייו יאבדו לו?״‬
‫‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫••‪1‬‬ ‫• ד‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬

‫כך אמר‪ ,‬דרך עליו בעקב ומשך מפצעו את‬

‫חנית הארד‪ ,‬וךחפו על גבו לחלץ את הלהב‪.‬‬
‫מיד בחנית הוא שאף להכות את אוטומדון‪,‬‬
‫‪865‬‬ ‫ךכבו הדומה לאל של אכילס מהיר הרגלים‪.‬‬
‫אך הךחיקו אותו בןויזותם סוסי האלמות‪,‬‬
‫שאותם כמתנות פאר נתנו האלים לפלאוס‪.‬‬
 ‫שיר שבעה־עשר‬
‫גבורות מנלאוס‬

‫הקטדו לוקח את כלי נשקו של פטרוקלוס‪ ,‬אך האכאים הנסוגים מצליחים‬

‫במאבק קשה להתקרב למחנה עם גופת פטרוקלוס‪.‬‬

‫לא נסתר מבן אטראוס‪ ,‬מנלאוס ודקר לארס‪,‬‬

‫שפטרוקלוס נפל בקרב הדמים מיד הטרוינים‪.‬‬
‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ־‬ ‫•‬ ‫־ ז‬ ‫• ‪ 1$‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1:‬‬ ‫••• ‪: -‬‬

‫הוא עבר בין החלוצים חמו ש בארד מפיץ נגה‪,‬‬

‫ומעל גופתו עמד כאם מ_יבבת על עגל‬
‫‪5‬‬ ‫ךאשון שנולד לה‪ ,‬לזו שלפני כן ל חז לא הכירה‪.‬‬
‫כך מנלאוס זהב השער עמד מעל פטרוקלוס‪,‬‬
‫אחז את החנית והמגן המעגל בךיוק רב‪,‬‬
‫שש להרג כל אחד שיופיע עם נשק מנגד‪.‬‬
‫למות פטרוקלוס הנעלה לא הזיה שוה נפש‬
‫‪10‬‬ ‫גם בן פנתואוס‪ ,‬אוחז חנית המילה הנמרצת‪,‬‬
‫הוא בא וקרא אל מנלאוס היקר לארס‪:‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ז ז‪1‬‬ ‫••• י‪ ,.‬־‬ ‫*‪♦.‬‬ ‫‪ 1‬ז‪ 1‬ז‬ ‫ז־‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬מנלאוס האלוהי‪ ,‬שר החיל‪,‬‬

‫הסוג‪ ,‬לך מהמת‪ ,‬החפה מנשקו הנוטף דם‪,‬‬
‫איש לפני מבין הטרדנים ובין מסיעיהם‬
‫‪15‬‬ ‫לא דקר בחנית את פטרוקלוס בקרב הפרוע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1:‬ד‬ ‫־‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪:‬־־ •‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫הנח לי לזכות בתהלה הגדולה בין הטרוינים‪,‬‬

‫ד ­‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫•‪:‬‬

‫או שאכה אותך ואגזל את מתק חייך‪.‬״‬

‫מנלאוס ץה'ב השער נ ת ז מאוד ןאמר לו‪:‬‬
‫״זאוס האב‪ ,‬אין זה נאה להתנפח ברהב‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_ ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫ץ ‪...‬‬ ‫־•־‬ ‫\‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪20‬‬ ‫לא לאריה או לבךךלס‪.‬יש ןמרה מעין זו‪,‬‬

‫ןאף חזיר הבר המ שחית שהלב בחזהו‬
‫גדול ןעז מאחר ושכור מרב כוח‪ ,‬איננו‬
 ‫‪ 412‬שירשבעה־עשר‬

‫יהיר כמו אוחזי חנית המילה‪ ,‬בני פנתואוס‪*.‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫די‬ ‫די•‬ ‫*‬ ‫ז •‬

‫גם היפרנור מאלף הסוסים כביר הכוח‬

‫לא שמח בעלומיו כשעמד כנגדי וזלזל בי‪,‬‬
‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ץ‬

‫הדנאים‪.‬‬
‫בין ־ ־ ־ *‬
‫י‬ ‫הגרוע‬
‫־‬ ‫הלוחם ־ ־י‬
‫״‬ ‫שאני ־‬
‫ואמר ■דד*•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫אבל לא על רגליו הוא חזר כמדמני הביתה‬

‫״ *‪ :‬ז‬ ‫• '‬ ‫~‬ ‫ד‬ ‫‪: - -‬‬ ‫‪:‬־ ז‬

‫היחס‪.‬‬
‫רמי ־־ ־־‬
‫והוריו י י "‬
‫י‬ ‫הטובה י‬
‫יי‬ ‫אשתו ״‬
‫את * *‬
‫להרנין•‪•.‬‬
‫‪:‬־!• ‪1‬‬
‫אז גם את כוחך אפרק‪ ,‬אם אכן תתגרה בי‪.‬‬
‫אך אני מ‪.‬יעץ לך שתסתלק‪ ,‬לך אחוו־ה‬
‫אל ההמון‪ ,‬ואל תתיצב נגדי כאן‪ ,‬בטרם‬
‫תפל לצרה‪ .‬לאחר מעשה טפש לומד לקח‪.‬״‬
‫*‪.‬־ ־‪1‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫״ *־ ‪*/‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬אך לא שכנעו‪ ,‬וזה השיב לו‪:‬‬

‫״ובכן‪ ,‬מנלאוס בחיר זאוס‪ ,‬כעת תשלם גמול‬
‫על אחי שהרגת‪ ,‬ואף מתפאר‪ ,‬ועל שאלמנת‬
‫‪ :‬־ ‪7 :‬‬ ‫* •‬
‫♦‪.‬‬ ‫׳ ‪ :‬־‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫זו ז • ‪ :‬ז ׳‬ ‫ז•‬

‫את אשתו בפנת חךר הכלולות שבנו לה‪,‬‬

‫וגם על הודיו הבאת קינות וצער שובר לב‪.‬‬
‫אך אדע להשבית את אבלם של אמללים אלה‪,‬‬
‫אם אוכל לשאת אליהם את ראשך ואת כליך‪,‬‬
‫ולהשליכם לידי פנתיאוס ופתנטיס הנהךךת‪.‬‬
‫ובכן העמית לא יחכה עוד הךבה ללא בחן‬
‫ובלי שהקרב‪.‬יחרץ‪ ,‬לנצח בו או לבריח‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ודקר את מגנו המעגל ללא דפי‪,‬‬
‫• ׳‬ ‫‪1‬‬ ‫\ ז‬ ‫*‬ ‫ד■‬ ‫״‬
‫‪.* 1‬‬
‫‪:‬ז ־‬ ‫׳‬ ‫ז ־‬ ‫זי‬

‫אך הארד לא ח‪.‬דר‪ ,‬אלא עקם את הלהב‬

‫על המגן המוצק‪ .‬שני הסתער מנלאיס‬
‫בחניתו‪ ,‬פנה בתפלה אל זאוס האב‪,‬‬
‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;•‬ ‫•ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז־ ד‬ ‫ז־ *‬ ‫־‬

‫וכשנרתע אותו איש‪ ,‬דקרו בעמק הושט‪,‬‬

‫•זו זו‬ ‫זו ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ר •‪:‬‬
‫‪.• :‬‬

‫נעץ אותה בתנופה‪ ,‬סומך על כיבד הזתע;‬

‫חצה הלהב את צואת הענג לכל הרחב‪,‬‬
‫ז‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫•ו ז‬ ‫־־ז‬ ‫‪- - -‬‬ ‫‪ 1‬ז‬

‫הנשק‪.‬‬
‫י‬ ‫כלי * •יו‬
‫על גופו ‪• • 1‬‬
‫צלצלו ־‬
‫צנח‪ •,‬ז ‪1‬‬
‫בחבטה הוא ז ‪1 -‬‬
‫י־ י ז‬

‫בני פנתואוס הם היפרנור‪ ,‬אופורבוס ופולידמס‪.‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫זי ׳־‬
‫*‬
‫‪413‬‬ ‫גבורות מנלאוס‬
‫!‪80-5‬‬

‫טבל בדם שערו הדומה לשער אלות החן‪,‬‬

‫קוצרתיו הקלועות שהדקו בזהב ובכסף‪.‬‬
‫כעין שתיל רענן של עץ זית שאיש מ טפח‬
‫בחלקה נדחה שבה בנדיבות נלןוים מים‪,‬‬
‫‪55‬‬ ‫ובנוי הוא מלבלב‪ ,‬נרעד לכל משב רוח‬
‫־‬ ‫‪:‬־ך‬ ‫ז‬ ‫‪:• 9‬‬ ‫‪ :‬־ ‪•• :‬‬ ‫‪:‬‬

‫שבא מכל צד‪ ,‬ופריחה לבנה הוא שופע‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪•1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫* ז‬
‫׳‪.‬‬

‫אך לפתע באה רוח בסערה מ שתוללת‪,‬‬

‫*‪'*.*•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ד ■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪••• :‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫עוקרת מתוך גמתו ןשוטחת אותו על הקךקע‪.‬‬

‫כך את אופודבוס אוחז החנית‪ ,‬בן פנתואוס‪,‬‬
‫‪60‬‬ ‫הרג מנלאוס בן אטראוס‪ ,‬וחשף מהנשק‪.‬‬
‫כמו שאריה שמון בהדים‪ ,‬אדיר ובוטח‪,‬‬
‫חוטף פרה במחנה ‪ ,‬את המשבחת בעדר;‬
‫ראשית שובר את צוארה האחוז בחזקה‬
‫יד ‪17 :‬‬ ‫ג‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בשניו‪ ,‬ואז לועט את דמה וכל הקרבים‬

‫־ •‬ ‫‪ 1:‬ז‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ד ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ד‬ ‫‪: 9‬‬ ‫• ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪65‬‬ ‫בטורפנות‪ ,‬ומסביב הרועים וכלביהם‬

‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫צוךחים ונובחים‪ ,‬אך ממךחק‪ ,‬נךתעים מללכת‬

‫ולעמד כנגדו‪ ,‬פחד חור נופל עליהם;‬
‫כך איש מהם לא מצא בלבו עז ללכת‬
‫‪.* 7‬־ *‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫•* *‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪17‬‬

‫אל מול מנלאוס המהלל‪ .‬ואז ללא קשי‬

‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫•‪*.••.‬־־‬

‫‪70‬‬ ‫הןה בן אטראוס נוטל את כלי בן פנתואוס‬

‫המהללים‪ ,‬לולא טינתו של פויבוס אפולון‪,‬‬
‫שעורר נגדו את הקטור השקול כמהיר לאל אךס‪,‬‬
‫ותמה לאדם‪ ,‬בדמות מנטס מנהיג הקיקתים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־ * ‪1 1‬‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫במלים כנופות הוא פנה אליו בדברים ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪* • :‬‬

‫‪75‬‬ ‫״הקטור‪ ,‬לשןא אחרי מה שאין להשיג אתה רץ‪,‬‬

‫סוסי הגבור נכד איאקוס; הם מעבר ליכלת‬
‫איש בן־תמותה‪ ,‬ולא יאלף או ינהג סוסים אלה‬
‫אלא רק אכילס‪ ,‬שאותו ילדה אם בת־אלמות‪.‬‬
‫‪... 7‬‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫־־‬ ‫••‬ ‫‪7 17‬‬ ‫'‪.‬־‬ ‫׳‬ ‫‪ . . .‬י‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ...‬ד‬

‫ובינתים מנלאוס הלוחמני‪ ,‬בן אטראוס‪,‬‬

‫‪80‬‬ ‫עומד ליד פטרוקלוס והרג את הטוב בטרוינים‪,‬‬
‫‪* 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬
 ‫‪ 81‬־ ‪1 1 0‬‬
‫‪ 414‬שירשבעה־עשר‬

‫אופוךבוס‪ ,‬בן פנתואוס‪ ,‬והשבית בו חררץ קרב‪.‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ולעבר עמל בני אדם אותו אל שב‪.‬‬
‫ד‬ ‫־•‬ ‫‪ • • :‬ז ד‬ ‫‪----- :‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד י‬

‫צער נ‪1‬ךא עטף בחשכה את לב הקטור‪.‬‬

‫הוא הביט בין השורות ומיד השגיח בשנים‪,‬‬
‫‪85‬‬ ‫זה מסיר את הנשק המהלל‪ ,‬וזה שריע‬
‫על הקךקע‪ ,‬וךם משתפך מפצעו הפתוח‪.‬‬
‫הוא עבר בין החלוצים חמוש אךד מפיץ נגה‪,‬‬
‫צועק בקול חד‪ ,‬וךמה לשלהבת הפיסטוס‬
‫שאינה כבה‪ .‬לא נעלמה משמיעת בן אטראוס‬
‫‪ :‬־‪.‬־‬ ‫־‬ ‫*‪1 •.‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫*‪: ••• *.‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫*‪•• *.‬‬

‫‪90‬‬ ‫הצריחה‪ ,‬ואל לבו הכביר היא דבר באי שקט‪:‬‬

‫״אד לי‪ ,‬אם את הנשק המהלל אעזב כאץ‬
‫ואת פטרוקלוס‪ ,‬שלמען כבולי מוטל על הארץ‪,‬‬
‫האם לא יךאה וימצא בי פסול אחד הדנאים?‬
‫אך אם אלחם יחידי בהקטור ובטרדנים‬
‫‪95‬‬ ‫מתוך בושה‪ ,‬האם לא ?אחד‪.‬רבים ‪.‬יקיפוני?‬
‫הקטור מבהיק הקסדה מוביל את כל הטרדנים‬
‫לכאן‪ .‬אך מה טעם לבי בתוכי על כך מתוכח?‬
‫אם איש ?בגוד לכוח מעל נלחם נגד גבר‬
‫שאל מכבדו‪ ,‬מיד פרענות לעברו מתגלגלת‪.‬‬
‫‪ :‬־ ‪ :‬־ ‪• • .‬י'‬ ‫•‬ ‫‪: ••• :‬‬ ‫ד‬ ‫\ ‪:‬‬ ‫• ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• •*‬

‫‪100‬‬ ‫אשמה אחד הדנאים‬

‫־ ־‬ ‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬
‫בי‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬
‫לכן כשיראה‪ ,‬אל ימצא‬
‫‪:‬״‪•:••.‬״•‬ ‫ד •• ‪1‬‬

‫אם ארתע מפני הקטוד‪ ,‬כי הוא לוחם בחסות אל‪.‬‬

‫••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪1: * . • • • :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•• ד‬

‫אך אם את איאס השואג באימץ אמצא אי שם‪,‬‬

‫שנינו‪.‬יחד נשוב‪ ,‬נחזיר לרוחנו תשוקת קרב‪,‬‬
‫ואף מול כוח עליון אולי את המת נחלץ אל‬
‫‪!05‬‬ ‫אכילס בנו של פלאוס‪ .‬בכך יפחתו צרותינו‪.‬״‬
‫בעתים‪ ,‬עוד הוא הךהר כך בלב ובנפש‪,‬‬
‫שו ת ת הטרדנים קרבו‪ ,‬והוביל אותם הקטור‪.‬‬
‫••• ‪11‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫• די‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫ואז הוא נרתע מהם לאחור‪ ,‬ועזב את המת שם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫ד ־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•• *‪*.‬‬ ‫־‬ ‫•‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫לסת‬
‫‪7 7‬‬
‫שעיר‬
‫‪• :‬‬
‫כאריה‬ ‫הסתובב‪,‬‬
‫״ ׳ ‪• ! * 1‬י‬ ‫• ‪:‬‬
‫שצעד‬
‫ועד•‬
‫אך ‪:‬תכופות כ‬
‫־‪1‬‬

‫‪110‬‬ ‫שכלבים וגברים מסלקים ממכלאת עדר‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫• * ן ‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1• : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד•‬ ‫‪ : 7‬ז*‬
‫גבורות מנלאוס ‪415‬‬ ‫‪'40-111‬‬

‫מטילים חניתות וצורחים‪ ,‬ולבו העז בחזהו‬

‫‪ 1‬ז־ ••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קופא‪ ,‬ומהחצר הגדוויה הוא יוצא ללא חשק‪.‬‬

‫כך מנלאוס זהב השער הלך מפטרוקלוס‪,‬‬
‫הוא פנה ועמד רק כ שהמון חבריו הקיפוהו‪,‬‬
‫‪115‬‬ ‫ותר בעיניו אחר איאס הגדול‪ ,‬בן סלמון‪,‬‬
‫ומיד הוא הבחין בו עומד באגף מצד שמאל‬
‫מעודד את חבריו ומאיץ בהם להלחם‪,‬‬
‫כי עקב פויבוס אפולון הכו באימה משתקת‪.‬‬
‫והוא רץ אליו ומיד עמד לידו ואמר לו‪:‬‬
‫‪120‬‬ ‫״בוא לכאן‪ ,‬איאס זיקר‪ ,‬נרוץ לעבר פטרוקלוס‬
‫המת‪ ,‬ננסה לשאת את גופו העירם אל אכילס‪,‬‬
‫הקטור מבהיק הקסדה לקח מעליו את הנשק‪.‬״‬
‫אמר והלהיב את לב איאס העז‪ ,‬ןעם מנלאוס‬
‫ןה'ב השער הוא זיצא בין ראשוני לוחמיהם‪.‬‬
‫‪125‬‬ ‫והקטור פשט את הנשק המהלל מפטרוקלוס‪,‬‬
‫ואז משכו‪ ,‬מרצון לעריף את ראשו בארד חד‬
‫מעל כתפיו‪ ,‬ולמסר את גופו לכלבי הטתינים‪.‬‬
‫אך איאס קרב‪ ,‬נושא את מגנו כחומת עיר‪.‬‬
‫אל חבורת אנשיו הקטור נסוג אז אחורה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫!‪1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬

‫‪130‬‬ ‫קפץ על רכבו‪ ,‬ומסר את כלי החן לטרדנים‬

‫לשאת אל העיר‪ ,‬שם תהלה גדולה תהיה לו‪.‬‬
‫‪7:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬״ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪* 7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪" 7‬‬

‫ואיאס סכך במגן הךחב על בן מנדטיוס‪,‬‬

‫עמד כאריה על גוריו‪ ,‬כשהוא מובילם‪ ,‬וביער‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫״ ‪• . * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־ ‪• • :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫עם פעוטיו לידו‪ ,‬אנשים שעוסקים בציד‬

‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫•י‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬־ ‪* 7‬‬ ‫׳‬ ‫ן ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪ 35‬׳‬ ‫באים לקראתם‪ ,‬והוא גאה בכוחו ובוטח‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫*׳ ־‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1:‬‬ ‫־‬ ‫ז■‬

‫מכסה את עיניו ומחפה בעורו היורד מהמצח‪.‬‬

‫כך התיצב איאס לימין הגבוד פטרוקלוס‪,‬‬
‫ולידו בן אטראוס‪ ,‬מנלאוס היקר לאוס‪.‬‬
‫עמד‪ ,‬וחש בצער גדול מתעצם בחזהו‪.‬‬
‫‪••7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪.‬ן‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪140‬‬ ‫אך גלאוקוס‪ ,‬בן היפולוכוס מנהיג הליקיים‪.‬‬

 ‫‪)41‬‬ ‫‪ 416‬שירשבעה־עשר‬

‫הזעים אל הקטור מבט‪ ,‬ובחמרה גער בר‪:‬‬

‫ז ־‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫\‬ ‫נ‬ ‫־ ־י‬ ‫יי‬ ‫•••‬ ‫•‪• 8‬‬

‫״הקטור‪ ,‬נפלא למראה‪ ,‬אך כלוחם רפה ידים‪.‬‬

‫ז* •‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ י‬ ‫־ י י•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫זי זי‬

‫שמך המהלל אינו אלא כסות לאיש שבורח‪.‬‬

‫חשב כעת איך תגן על עיךך ועל חומותיה‬
‫‪145‬‬ ‫בעצמך עם בני עמך יליךיה של איליוס‪.‬‬
‫כי איש מבין הליקיים לא ילחם בתאים‬
‫למען העיר‪ ,‬מאחר שתוךה איננה נתנת‬
‫על שאנו לוחמים ללא הפוגה נגד אויביכם‪.‬‬
‫אמלל‪ ,‬איך תציל גבר פחות ךם מאנשיך‪,‬‬
‫‪150‬‬ ‫אם את סךפדון‪ ,‬שהןה לך ן־דיד וגם אורח‪,‬‬
‫נטשת לפל כשלל וכטרף לידי הארגיאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪•• : -‬‬ ‫ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪1 •.•••• 8‬‬ ‫ו ד ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־‬

‫איש שהועיל מאוד לך ולעיר‪ ,‬כשהיה חי‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫זז‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬

‫והנה את הכלבים לגרש מעליו לא העזת‪.‬‬

‫*• ־ ‪ :‬ד‬ ‫••דד‬ ‫‪ :‬ד••‬ ‫־ ‪ :‬ד •‬ ‫•••‬ ‫‪•• • :‬‬

‫ולכן אם עכשו יצית לי אחד מבין הליקיים‪,‬‬

‫‪!55‬‬ ‫נשוב לבתינו‪ ,‬וכליה נחרצת נשקפת לטרויה‪.‬‬
‫■י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪••• 1••• 1‬‬ ‫••• ‪••• ••• •••8‬‬ ‫ד‬ ‫׳ ‪ :‬ז‬ ‫‪ :‬ד ••‬ ‫ד‬

‫כי אלו כעת היה לטרוינים אותו עז בוטח‪,‬‬

‫־‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ד••‬ ‫•‬ ‫•‬

‫חסר מורא‪ ,‬כפי שבא על גברים שביגע‬

‫וי־‬ ‫‪7‬‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עד‬ ‫•‬ ‫׳ ‪8‬‬ ‫ז‬ ‫ז־ ‪-‬‬

‫ובלחימה מגנים על אךצם כנגד אויביהם‪,‬‬

‫יכלנו לגרר את פטרוקלוס מהר לאיליוס‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־ ••‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ ן‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד ‪:‬‬

‫‪160‬‬ ‫אם אל עירו הגדולה של השליט פןיאמוס‬

‫הזיה בא‪ ,‬ואף כמת‪ ,‬לו גךךנו אותו מהקטל‪,‬‬
‫היו האתיאים מזיד מחזירים את כלי התפארת‬
‫של סךפדון‪ ,‬והיינו נושאים את גופו לאיליוס‪.‬‬
‫כי ההרוג הוא רעו של גדול גבורי האךגיאים‬
‫‪!65‬‬ ‫לזד הספינות‪ ,‬ואנשיו נלחמים מטוח צעד‪.‬‬
‫אך אתה לא היה בך עז לעמד למול איאס‬
‫­ ו ­­­‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪1:‬‬ ‫זד‬ ‫־ • ‪ -‬ד‬

‫גדול הלב‪ ,‬לא להביט אל עיניו ברעש הקטל‪,‬‬

‫ולא הישר לתקפו‪ ,‬כי הוא משכמו מעליך‪.‬״‬
‫• • ד ע י‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫י •‬ ‫‪ :‬ד ‪11‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫הץעיף מבט הקטור נוצץ הקסדה‪ ,‬והשיב לו‪:‬‬

‫‪170‬‬ ‫״גלאוקוס‪ ,‬איך תתכן יהירות מפי איש כמוך?‬
 ‫‪417‬‬ ‫ג בו רו ת מנ ל או ס‬

‫ך‪ 1‬י ך ף י חשבתי אותך לחכ ם מכל‪.‬יתר‬

‫א לה אשר שוכנים בליל‪:,‬ה עבת הרגב‪.‬‬
‫אך כעת ? עיני אינך כלל כזה‪ ,‬אם לךבריך‬
‫להודצב מו ל איאס הענק אין בי אימץ‪.‬‬
‫‪175‬‬ ‫דע שאינני נךעד מהקרב או מרעשי רכב‪.‬‬
‫אך תמיד מוח אדם רפה מ שכלו של זאוס‪.‬‬
‫הוא מפחיד גם גבר נועז ובנקל מונע ממנו‬
‫את נצחונו‪ ,‬גם אם הוא המריצו לאותו קרב‪.‬‬
‫אך בוא לכאן‪ ,‬ידידי‪ ,‬עמיד ל‪:‬די‪ ,‬ךאה בפיעל‬
‫‪180‬‬ ‫אם אכן אהיה פחזץ כל היום הזה‪ ,‬כדבריך‪,‬‬
‫או שמא אבלים איזה דנאי‪ ,‬וגם חדור זעם‪,‬‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫*‬
‫״‬
‫* *‬
‫*‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫? ז‬

‫מלעמיד ולגונן על גופו המת של פטרוקלוס‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬הדים את קולו וצעק לטרדנים‪:‬‬
‫״טרדנים‪ ,‬ליקיים‪ ,‬ד ך תי ם‪ ,‬לוחמים בטוח צעד‪,‬‬
‫‪185‬‬ ‫היו גברים‪ ,‬ידידי‪ ,‬חכרו את העיז והזעם‪,‬‬
‫עת אחגיר את נשקו הנאה של אכילס הנעלה‪,‬‬
‫שהסךתי מעל פ ט ת ק לו ס העז כשהדגתיו‪.‬״‬
‫כך אמר הקטוד נוצץ הקסדה‪ ,‬ועזב את‬
‫הקרב השנוא‪ .‬הוא ךץ והשיג כעביר רגע‬
‫‪190‬‬ ‫את חבריו כי זרז את דגליו‪ ,‬והם במךחק מה‬
‫נשאו אל העיר את נשקו המהלל של בן פלאוס‪.‬‬
‫עומד מחוץ לקרב רב הדמעות‪ ,‬החליף נשק‪,‬‬
‫מסר את נשקו לטרדנים הלוחמניים שישאו אל‬
‫‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬־ ז ••‬ ‫־‬ ‫‪*1‬‬
‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫״‬ ‫*‬

‫איליוס הקדושה‪ ,‬ולבש לגופו את כלי האלמות‬

‫‪195‬‬ ‫של אכילס בן פלאוס‪ ,‬שאותם האלים בני אורנוס‬
‫??‪1‬נו ל אביו; הה כשהזקין נתץ כלים אלה‬
‫הגיע‪.‬‬
‫* ־ ־‬
‫לזקנה לא‬
‫‪ 1: • :‬ז‬
‫בכליו •י•של ‪7‬אביו‬
‫•‬‫ז‬
‫ללני; אף הבן‬
‫״ •‬

‫?שזאוס אוסף העבים ראה אותו ממךחק _רב‬

‫כשהוא מתחמש בכלי בן פלאוס האלוהי‪,‬‬
‫‪200‬‬ ‫במנוד ראש‪:‬‬ ‫נפשו יבתוכו ואמר‬
‫זד־ •‪1‬‬ ‫*‬
‫יוא דבר אל‬
‫‪ 201‬־‪230‬‬ ‫‪ 418‬שירשבעה־עשר‬

‫״אמלל‪ ,‬אין בלבך שום מח שבה על המות‪,‬‬

‫אך הוא ‪7‬ןררב ליךך‪ .‬אתה לובש כלי אלמות‬
‫של איש נעלה‪ ,‬שמפניו רועדים כל היתר‪.‬‬
‫_ ‪ ..‬״‬ ‫ד‬ ‫‪.‬‬ ‫־‪•.‬־זז‬ ‫־ ‪:‬־ •••‬

‫ואת ידידו הרגת‪ ,‬שהזיה עדין ן_רב כוח‪,‬‬

‫‪205‬‬ ‫ומעל לראשו וכתפיו שלא מ א ה את הנשק‬
‫לקחת‪ .‬ועם זאת עתה אעניק לך הךבה כוח‪,‬‬
‫פצוי‪ ,‬כי מהקרב לא תשוב עוד‪ ,‬ואנךרומכה‬
‫לא תקבל מ‪7‬יךך את נשקו המהלל של אכילס‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ובגבותיו הכהות הנהן בנו של קרונוס‪.‬‬
‫‪210‬‬ ‫הלמו הכלים לגופו של הקטור‪ ,‬ן־ארס נכנס בו‪,‬‬
‫האל הנורא‪ ,‬וכל איבריו בתוכו נמלאו כך‬
‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זז‬ ‫״‬ ‫׳ ‪1 :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• 1‬‬

‫בגבורה ובכוח‪ .‬ואז הוא צעד וצעק בקול רם‬

‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪:‬‬

‫אל תומכיו המהללים‪ ,‬והתגלה לעיניהם‬

‫‪. . . . . . .‬‬ ‫־ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪• :‬‬ ‫ז •‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1 :‬‬

‫יוקד בנשקו של בן פלאוס כביר הנפש‪.‬‬

‫‪215‬‬ ‫הוא נגש אל כל אחד ןע‪ 1‬ךד זה אחרי זה‬
‫את מסתלס‪ ,‬וגלאוקוס‪ ,‬מדון ןתךסילוכוס‪,‬‬
‫דיסאנור‪ ,‬פודקיס‪ ,‬אסטרופיוס‪ ,‬והיפותואוס‪,‬‬
‫כרומיוס ואנומוס מפרש אותות הכנפים‪,‬‬
‫עודד אותם ובמלים כנופות פנה אליהם‪:‬‬
‫‪220‬‬ ‫״שמעו‪ ,‬תומכים משבטים לאין־ספור בגבולנו‪.‬‬
‫לא עקב תשוקה או צרך שלי בהמון רב‬
‫אספתי איש־איש מכם לבוא לכאן מעריכם‪,‬‬
‫אלא כדי שבלב טוב תגנו על נשי הטרועים‬
‫ועל פעוטיהם‪ ,‬מפני האכאים האוהבים קרב‪.‬‬
‫‪11:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪•• 5‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪225‬‬ ‫לשם תכלית זו אני מרושש את עמי ומשקיע‬

‫מנחות ומחיה לחזק לב כל איש מביניכם‪.‬‬
‫*‬
‫‪.* .................‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪1:‬‬ ‫״‬ ‫‪1 :‬‬

‫לכן כל אדם יישיר לפנים‪ ,‬שימצא את המות‪,‬‬

‫׳‬ ‫*‬
‫־ ‪1‬־‪.‬‬ ‫•‬
‫•‬‫•‬ ‫‪1 1‬‬ ‫יי' י‬ ‫׳‬ ‫‪*1 :‬‬ ‫־‪* :‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1 1 " 1‬‬

‫או שישריד‪ .‬הן זו מתיקות המפג ש ללחם‪.‬יחד‪.‬‬

‫איש שיגריר את פטרוקלוס‪ ,‬מת כפי שהוא‪,‬‬
‫‪230‬‬ ‫אל הטרדנים מאלפי הסוסים‪ ■,‬ן‪.‬יךתיע את איאס‪,‬‬
 ‫‪419‬‬ ‫גבורות מנלאוס‬

‫^ לו כחלק את מחצית ה שלל‪ ,‬בעוד חצי‬

‫אשמר לעצמי‪ ,‬והאיש בתהלה ישתוה לי♦״‬
‫י כך אמר‪ ,‬והם צעדו‪ ,‬הכבידו על ה ת אי ם‪,‬‬
‫מניפים חניתות‪ ,‬ונפש כל איש מקדה מאוד‬
‫‪235‬‬ ‫למשך את הגופה מידי איאס בן טלמרן•‬
‫טפשים‪ ,‬כי הוא מעליה גזל מרבים את חייהם‪.‬‬
‫ואיאס דבר אל מנלאוס השואג באימץ‪:‬‬
‫״יקירי‪ ,‬מנלאוס בחיר זאוס‪ ,‬אין לי תקוה עוד‬
‫שאף אתה ואני נוכל לחזיר מעמות זה‪.‬‬
‫‪240‬‬ ‫איני כה פוחד ל פ ט ת ק לו ס המת‪ ,‬שעוד רגע‬
‫ישביע בטרדה את הכלבים ואת עופותיה‪,‬‬
‫כפי שאני חושש לראשי ולמה שיקרה לו‪,‬‬
‫ואף לראשך‪ ,‬כי ענן מלחמה מכסה מכל עבר‪.‬‬
‫זה הקטור‪ ,‬ולי ולך צפוי בגלוי בור המות‪.‬‬
‫‪245‬‬ ‫אך קרא לטובי ה ת אי ם‪ ,‬אולי אחד‪.‬יטה איזן‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬מאות מנלאוס השואג באימץ‪,‬‬
‫ואז הוא צעק בקולו הפולח אל כל התאים‪:‬‬
‫״הו ידידי‪ ,‬מנהיגי הארגיאים ויועציהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫־ !‬ ‫ז‬ ‫•״‬ ‫־־ * ״‬ ‫*‬

‫אלה שלצד בני אטראוס‪ ,‬אגממנוץ ומנלאוס‪,‬‬

‫‪250‬‬ ‫שותים את‪.‬יין הצבור‪ ,‬וכל אחד מפקד על‬
‫אנשיו‪ ,‬הוכה לכבוד ולגדלה מיד זאוס‪.‬‬
‫*‪.‬״‬ ‫• ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪\ 1‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫זי‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫י?ו?ה עלי היום לזהות כל אחד מביניכם‪,‬‬

‫‪,‬‬ ‫•י‬ ‫‪................‬‬ ‫‪7‬‬ ‫♦‪♦.‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫מיהו מנהיג‪ ,‬כי הקרב האלים מאוד התלקח­‬

‫?‪ 1‬שיצא כל אחד מךצונו ובלבו יץדעזע‬
‫‪255‬‬ ‫על כך שפ ט תקלוס יהיה משחק לכלבי טרויה‪.‬״‬
‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪.* :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬י‬

‫כך אמר‪! ,‬אןאס המהיר בן אואילאוס‬

‫בקשב הד ראשון ךץ אליו בשדה הקטל‪,‬‬
‫דאז אידומנאוס‪ ,‬ורעו של אי ת מנ אוס‬
‫״ ‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬״‬

‫מךיונס‪ ,‬השקול לאניאליוס האל הטובה‪.‬‬

‫‪260‬‬ ‫היתר‪,‬‬
‫שימנה ‪1‬ברוחו •••את ‪1‬שמות ״ "‬
‫אף מי האיש • * י זי‬
‫‪261‬־‪290‬‬ ‫‪ 420‬שירשבעה־עשר‬

‫שבאו אחר כך ועוררו רוח קרב באכאים?‬

‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫זי ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ד י ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪.‬־ ז‬

‫הטרועים פךצו בהמון‪ ,‬והנהיג אותם הקטור‪.‬‬

‫וכרעים גלי ים שבשפך נהר גדוש מי גשם‬
‫••*‪•.•*.‬‬ ‫ז‬ ‫ז ז‬ ‫•\ ע ‪1‬‬ ‫ן‬ ‫*‪.‬י‬ ‫ז‬ ‫־ ־*‬ ‫* • ‪:‬‬

‫נתקלים בזךמו‪ ,‬וצוקיו של החוף שמנגד‬

‫‪265‬‬ ‫עונים בצעקה לים הפולט בגעש מי מלח‪,‬‬
‫* ־‬
‫*‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪--------:‬‬ ‫••‬ ‫־־‬ ‫‪-‬ז‬ ‫• ‪17 7 1‬‬

‫כך צעקו בבואם הטרוינים‪ ,‬אולם האכאים‬

‫־ ־ •‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ג־ ‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫עמדו בלב אחד מסביב לבן מנדטיוס‪,‬‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪:‬‬

‫סכוכים במגני הארד‪ ,‬בשעה שבן קרתוס‬

‫‪:‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫״ ‪ :‬ז ז‬ ‫ז ז ז‬ ‫ז • ••‬ ‫‪:‬‬

‫שפך סביב ברק קסדותיהם ערפל עב;‬

‫‪270‬‬ ‫כי גם לפני כן לא שנא את בן מנויטיוס‪,‬‬
‫כשחי עוד והיה חברו של נכד איאקוס‪.‬‬
‫י‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫*‬
‫*•‬ ‫״‬
‫*•‬ ‫נ־ ״‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫‪.• :‬־ ־‬

‫הוא סלד מכך שיהיה שלל לכלבי הטרדנים‬

‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫נ ‪-‬‬ ‫זז‬ ‫•״• • ‪7 :‬‬ ‫• ז‪1‬‬ ‫ז־‬

‫אויביו‪ ,‬וכך הוא עודד את רעיו שיחלצוהו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫״ ‪ :‬ז‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫תחלה הכו הטרדנים באכאים ערי העינים‪,‬‬

‫‪275‬‬ ‫שנטשו את המת ונסו בפחד; אך הטרוינים‬
‫ז ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‪.‬־ ז ‪:‬‬

‫גבוהי הלב לא הרגו בחניתות איש מאלה‪,‬‬ ‫־‬ ‫ז‪:‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫ן‬

‫על אף חשקם‪ .‬הם משכו את המת‪ ,‬אך לרגע‬

‫קצר חז קו האכאים; מהר קבץ אותם איאס‪,‬‬
‫אשר ביפיו ובמעלליו היה טוב מיתר‬
‫• ‪77‬‬ ‫זז‬ ‫‪ - : - :‬ז ז‬ ‫‪ :‬ז ‪:‬‬ ‫ד ‪7‬‬

‫‪280‬‬ ‫כל התאים‪ ,‬מלבד בנו המשלם של פלאוס‪.‬‬

‫בין ראשונים הוא תקף‪ ,‬דומה בגאון ובאימץ‬
‫לחזיר בר שבהרים מפנה פניו ובלי קישי‬
‫‪• 1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז ז‬ ‫־‪7 1‬‬ ‫ז•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־ ;־־ •‬

‫מפיץ כלבים וצעירים חסונים במורד גיא‪.‬‬

‫־־ ‪1‬‬ ‫־־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫‪1‬‬ ‫•• •‬

‫כך בן טלמוץ הגאה‪ ,‬איאס המהלל‪,‬‬

‫‪285‬‬ ‫פנה והפיץ בנקל את פלגות הטרוינים‬
‫ז•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז \‬ ‫‪7‬‬ ‫נ ז ••‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫ד ז‬

‫שצבאו מסביב לפטתקלוס‪ ,‬והם מקוים מאוד‬

‫‪•1 - 1‬‬ ‫״ ‪•• 1‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫*‪ *.‬ז ‪1‬‬

‫ובשבח‪.‬‬‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬ב ••ש ם‬ ‫לגררו אל עירם‪ ,‬ולזכות כך‬
‫ז‪1‬‬ ‫״ ז • ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪ 1‬ז‪:‬‬

‫אכן היפותואוס‪ ,‬בנו הזוהר של לתוס הפלסגי‪,‬‬

‫נסה למשכו ברגלו מבעד לקרב הקשוח‪,‬‬
‫‪-‬״‬ ‫־ זו‬ ‫־‪111‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ :‬ז ן‬ ‫•ז‬

‫‪290‬‬ ‫קשר בךצועת המגן את גידי ה?ןךסליםי‬

‫‪421‬‬ ‫ג בו רו ת מנ ל או ס‬

‫‪,‬ח?ר להקטור ולטרועים‪ .‬בא ?הרף עין‬

‫לאםון> ואיש על אף ךצרנר לא הועזיע‪.‬‬
‫אץ;וליו ?ן טלמון בתוף ההמון‪ ,‬ומצעד‬
‫הנה אותו בד!סדת ל א רי מסוככת הלחי‪,‬‬
‫‪295‬‬ ‫סביב חד החנית הלןסדה העטוךה בק(ער סוס‬
‫נבקעה ממחי החנית הגדולה ומכבד הזרוע‪.‬‬
‫והמוח נגר מהול בלם סביב בסיס הלהב‬
‫מתוך פצעו‪ .‬כוחו שם נמוג‪ ,‬דדיו שמטו את‬
‫רגלו של פטרוקלוס גדול הלב לצניח לארץ‪,‬‬
‫‪300‬‬ ‫הפגר‪,‬‬
‫‪. .‬‬
‫לפנים על‬
‫• יי‬
‫עצמו זיקרס‬
‫י‬
‫ולידה הוא‬
‫‪7X5‬‬

‫הךחק מלליסה עבת הרגב; נמנע ממנו‬

‫לגמל להוליו על טפולם‪ ,‬כי ־דמן קצר חי‪,‬‬
‫הכרע תחת חנית איאס כביר הנפש‪.‬‬
‫ואז הקטור הטיל באיאס את חניתו הזוהרת‪,‬‬
‫‪305‬‬ ‫והוא מחנית האלד חמק במעט‪ ,‬כי ראהו‪,‬‬
‫פגע בסכליוס‪ ,‬בנו של איפיטוס גדול הלב‪,‬‬
‫איש שהזיה הטוב בהלבה בין הפוקיאים‬
‫בפנופאוס הנולעה‪ ,‬ומלך שם על עם רב‪.‬‬
‫הכהו תחת אמצע עצם הבליח‪ ,‬פלח‬
‫‪310‬‬ ‫חד הארד את בשרו ויצא ליד בסיס השכם‪,‬‬
‫וכשנפל ונחבט צלצלו על גופו כלי הנשק‪.‬‬
‫ןאיאס שסף את פולקיס העז‪ ,‬בץ פינופס‪,‬‬
‫באמצע בטנו‪ ,‬כשבא וסוכך על היפותואוס‪,‬‬
‫בקע בשליון‪ ,‬וקרביו נשפכו מתוך המתכת‪,‬‬
‫‪315‬‬ ‫והוא צנח מתפלש וחפן את העפר בידים‪.‬‬
‫־ ‪ 7‬־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ !‬ ‫ז‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬

‫חלוצי הטרדנים והקטור המהלל אז נסוגו‪,‬‬

‫!ל^לגיאים צלחו‪ ,‬גלרו את גופות פולקיס‬
‫!היפותואוס‪ ,‬ואת כליהם מכתפיהם הסירו‪.‬‬
‫ואז היו הטרוינים נהדפים שוב אל איליוס‬
‫׳‬ ‫*‬ ‫‪•/‬‬ ‫•יי נ״יו ‪7‬‬ ‫ז *‬ ‫^‬

‫‪320‬‬ ‫‪:‬ימוך לב לפני האכאים הילןךים לארס‪,‬‬

‫‪ 321‬־ ‪350‬‬ ‫‪ 422‬שירשבעה־עשר‬

‫ואלה היו זוכים לגדלה באימץ ובכוח‬

‫אף מעל לבגזר כךצון זאוס‪ ,‬לולא אפולון‬
‫עורר את איניאס; הוא בא דומה לפריפס‪,‬‬
‫הכרה‪ ,‬בן אפיטוס‪ ,‬שהץדקן ככרוז בבית‬
‫‪325‬‬ ‫אביו הישיש‪ ,‬כמי שידע בלבו עצות נעם‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ז ־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ד‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫בךמותו אפולון בן זאוס פנה אליו ואמר לו‪:‬‬

‫״איניאס‪ ,‬איך תתיצבו להגן‪ ,‬ואף נגד ךצון אל‪,‬‬
‫על איליוס הנשאה‪ ,‬כמו אחרים שראיתי‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫•‬ ‫ן־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ • ז ז‬ ‫•‬

‫שכך עשו‪ ,‬בוטחים בגברות‪ ,‬בעז ובכוח‪,‬‬

‫‪330‬‬ ‫ואף בעמם‪ ,‬אם כי דדה מועט? הנה זאוס‬
‫רוצה אף יותר נצחון לצדנו‪ ,‬ולא לדנאים‪,‬‬
‫אך אתם אינכם נלחמים‪ ,‬כי שתקתם מפחד‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ואיניאס הביט בו‪ ,‬זהה את אפרלרן‬
‫היורה ופוגע הרחק‪ ,‬וקרא בקול רם לדזקטרר‪:‬‬
‫‪335‬‬ ‫״הקטור‪ ,‬ושאר מנהיגי הטרדנים ומסיעיהם‪,‬‬
‫זוהי בושה‪ ,‬שאנו נהדפים לעבר איליוס‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪7 •• :‬‬ ‫•‬ ‫•‪•.‬מיז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬

‫במרך לב לפני האכאים היקרים לארס‪.‬‬

‫אך הנה אחד האלים עומד לידי ואומר לי‬
‫שזאוס הרם כיועץ עומד בעמות לצדנו‪.‬‬
‫‪340‬‬ ‫בואו‪ ,‬נצא אל הדנאים‪ ,‬שלא כיה בנחת‬
‫ישאו אל הספינות את ג ד ת פטתקלוס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬קפץ הךחק ועמד לפני חלוציהם‪,‬‬
‫והם פנו ותפסו עמדתם למול האכאים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫■ו ־*‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪8‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫ואז איניאס פצע בחנית את ליוקויטוס‪,‬‬

‫‪345‬‬ ‫בנו של אךיסבס‪ ,‬ורע אציל של ליקומדס‪.‬‬
‫חמל עליו‪ ,‬כשנפל‪ ,‬ליקומדס היקר לארס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ ז ז‪1‬‬ ‫‪....‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪ 7‬ז ־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז־ ד‬ ‫ד ־‬

‫עמד לידו‪ ,‬שלח והכה בחנית הבוהקת‬

‫‪17 7‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫זד‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫את אפיסאון רועה העמים‪ ,‬בן היפסוס‪,‬‬

‫בכבד מתחת לסרעפתו‪ ,‬ומיד ברכיו פקו‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫• ז ז ■‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪ 2‬־־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪ -‬ד • •‬

‫‪350‬‬
‫האיש בא מפיאוניה עבת הרגב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫• ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫•‬ ‫•ד‬ ‫זי•‬
 ‫‪423‬‬ ‫גבורות מנלאוס‬

‫והיה הטוב כלוחם לאחר אסטרופיוס‪.‬‬

‫י י אסטרופיוס העז דחם עליו כשצנח כך‪,‬‬
‫ךאף הוא הסתער להוט להלחם בזינאים‪,‬‬
‫אך לא יכל‪ ,‬כי הם נעמדו סביב פטרוקלוס‪,‬‬
‫‪355‬‬ ‫כמגנים סגרו מכל צד‪ ,‬ו שלחו כידוניהם‪.‬‬
‫‪,‬יי איאס עבר בין כלם והרבה להתריע‪,‬‬
‫פקד עזאיש לא יסוג מהמת‪ ,‬ושאף איש‬
‫לא ילחם לבדו במרחק לפני שאר האכאים‪,‬‬
‫אלא יתלכדו מסביבו וילחמו מטוח צעד‪.‬‬ ‫*‪ 5‬״ !‬ ‫;• ז‬

‫‪360‬‬ ‫כף צוה איאס הענק‪ .‬נשטפה שם הקרקע‬

‫בדם אדים‪ ,‬נפלו המתים זה על גבי זה‬
‫׳‬ ‫*‬ ‫‪7‬־‬ ‫־י‬ ‫‪7 :‬‬

‫גם מבין הטרועים ותומכיהם רבי הכוח‪,‬‬

‫לאבד ‪7‬דם‪,‬‬
‫‪ :‬־ *•‬
‫נלחמו ‪:‬בלי‬
‫‪5 5‬״‬
‫תאים‪ .‬״הם לא‬
‫־ ־־‬
‫וגם‬
‫?־‬

‫אך רק אחרים מתו מהם‪ ,‬כי זכרו והקפידו‬

‫‪365‬‬ ‫לעמד כקבוצה ולהגן זה על זה מבור מות‪.‬‬
‫כך הם נלחמו דומים לאש‪ ,‬ולא יכלת‬
‫ד‬
‫‪■2‬‬ ‫ד‬ ‫‪ • • :‬י ן‬ ‫•‬ ‫• ‪: :‬־‬ ‫••‬ ‫‪17‬‬

‫לומר שהשמש עומד במקומו‪ ,‬או הירח‪.‬‬

‫כי מעל הקרב כסה ערפל את עזי הנפש‬
‫שעמדו מסביב לבנו ההרוג של מנויטיוס‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪370‬‬ ‫שאר הטרדנים והאכאים חץקי המוקים‬

‫נלחמו כרגיל באויר הצלול‪ ,‬זהר השמש‬
‫החד השתפך‪ ,‬וענן לא נגלה על הארץ‬
‫יעל ההרים‪ .‬הם נלחמו וחדלו מדי פעם‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫• ••‬ ‫■ד‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪1 :‬־‬

‫נשמרו מקליעים נושאי נאקות שבאו מנגד‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪...... .‬‬ ‫ד‬ ‫‪...‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: * * :‬‬ ‫*‬

‫‪375‬‬ ‫עומרים ממךחק‪ .‬בעוד שעל אלה באמצע העיקו‬

‫הערפל והקרב‪ .‬ושחק את מיטב אנשיהם‬
‫כלל‪,‬‬
‫״‬ ‫‪ :‬ז‬
‫גברים לא ז ‪1‬ידעו‬
‫‪• 7 :‬‬
‫אבל ז צמד‬
‫ע *יו‬ ‫*‬
‫הארד האכזר‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫לוחמים מהללים‪ ,‬תרסימז־ס ואנטילוכוס‪,‬‬

‫שפטיוקלוס הנהדר נפל‪ ,‬אלא ח שבו עוד‬
‫‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*/‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫• ז*‪7 ,.‬‬

‫‪380‬‬ ‫^היא חי! לו ח ם בראש ההמון מול הטרדנים‪.‬‬

‫‪381‬־‪410‬‬ ‫‪ 424‬שיר שבעה־עשר‬

‫מ שגיחים על חבריהם לבל‪.‬יהךגו או תוסו‬

‫הם נלח מו בנפרד‪ ,‬משום שכך צוה נסטור‬
‫כשעוררם מהספינות ה שחורות אל הקטל‪.‬‬
‫כך כל אותו יום עמות אכזרי וקרב מר‬
‫־־‬ ‫‪ 1:‬ז‬ ‫־ ‪•1 1‬‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪385‬‬ ‫סער‪ .‬מרב לאות וזעה מתמידה וטורדת‬

‫בךכים‪ ,‬שוקים‪ ,‬כף רגל מתחת לכל איש‪,‬‬
‫ואף ידיהם‪ ,‬עיניהם‪ ,‬טנפו כאשר נהלו קרב‬
‫על עמיתו האמיץ של אכילס מהיר הרגלים‪.‬‬
‫כמו כשאיש מוסר עור פר ענקי לכל צות‬
‫‪390‬‬ ‫עחריו כדי למתחו‪ ,‬ספוג ב שמן שהךווהו;‬
‫והם לוקחים מידו‪ ,‬עומדים בעגול מסביב לו‪,‬‬
‫מותחים‪ ,‬ומזיד נספג השמץ‪ ,‬הלחות נעלמת‪,‬‬
‫מרבוי המושכים‪ ,‬ואותו עור מתוח לכל צד;‬
‫־ '‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬
‫■‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫•••‬

‫כך הם מזה ומזה מ שכו את המת במקום צר‬

‫‪395‬‬ ‫להנה ולהנה‪ .‬ומאוד קוה לב הטרדניס‬
‫ז ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•‪ 1‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ •• :‬ד‬ ‫״ ז‬ ‫!‬

‫שי שאוהו עד לאיליוס‪ ,‬אך לב האכאים ־‬

‫אל הספינות החלולות‪ .‬וסביבו התעורר קרב‬
‫פךאי‪ .‬גם ארס עורך הצבאות‪ ,‬גם אתנה‪,‬‬
‫לו ךאו‪ ,‬ואף מאוד כעוסים‪ ,‬לא היו מואסים בו‪,‬‬
‫‪400‬‬ ‫כה נורא העמל לגברים ולסוסיהם שזאוס‬
‫־‪ '.‬זו‬ ‫‪•:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ז ז•‬ ‫ז ד‬ ‫•‪.‬״‬ ‫ד‬

‫מתח סביב פטרוקלוס אותו יום‪ .‬אך אכילס‬

‫האלוהי עוד לא ידע כלל על הרג פטרוקלוס;‬
‫‪:‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫־־‬ ‫••••••‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‪-‬‬ ‫•‬ ‫ד‬

‫כי הרחק מן הספינות המהירות‪ ,‬מתחת‬

‫לחומת ט רד ה הם נלחמו‪ ,‬והוא לא ח שב כלל‬
‫; ד‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪*: 1‬‬ ‫•־‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪405‬‬ ‫שפטרוקלוס מת‪ ,‬אלא שהוא חי וליד שעריה‪,‬‬

‫ז׳‬ ‫זזו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫♦‬
‫*‪.‬‬ ‫׳ ••• ז‬ ‫••‬ ‫!‪1‬‬ ‫* ־ ‪:‬‬
‫־‪.‬‬

‫ויחזר אליו‪ .‬הוא לא העלה כלל על הדעת‬

‫־‬ ‫—‬ ‫־־‬ ‫ז ד‬ ‫••• ז*‪ ,.‬ד‬ ‫•• ד‬ ‫ז ‪5 -‬־‬

‫שיפריץ אל העיר בלעךיו‪ ,‬אף לא אתו‪.‬יחד;‬

‫כי לא פעם שמע דברים מאמו‪ ,‬נבדל מהיתר‪,‬‬
‫׳‬ ‫••־‪•/¥‬‬ ‫י •‪ 1‬ד‬ ‫•• •‬ ‫ז ד •‬ ‫ד־‬ ‫־ ‪-‬‬

‫את רצתו של זאוס הרם נהגה לספר לו;‬‫‪,‬‬ ‫ד ו־ ד‬ ‫דד‬ ‫•••‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪410‬‬ ‫אך על האסון הגדול שארע באותו יום‬

 ‫‪425‬‬ ‫מנ ל או ס‬ ‫גבורות‬

‫אמ! לא ספרה‪ ,‬שחברו היקר מכלם מת‪.‬‬

‫כך סביב המת עם חניתות חדות בידיהם‬
‫בעקשנות התנגשו וטבחו אלה את אלה‪.‬‬
‫וכך אמר אחד האכאים נחו שי הניתנת‪:‬‬
‫‪415‬‬ ‫'״^ידי‪ ,‬אין לנו תהלה אם נחזר שוב‬
‫אל הספינות החלולות‪ .‬שתפתח לנו לע‬
‫האדמה השחוךה‪ ,‬כך בהךבה ייטב לנו‪,‬‬ ‫־‬ ‫ז ן־ ז ־י‬

‫אם הטררנים מאלפי הסוסים ימשכו מחדינו‬

‫את גופתו לעבר עיךם‪ ,‬ויזכו בתפארת‪.‬״‬
‫‪420‬‬ ‫וכך אף קרא אחד הטרועים גבוהי הנפש‪:‬‬
‫״יךיךים‪ ,‬גם אם גוזר הגוךל שכלנו נמות כאץ‬
‫על גופתו‪ ,‬איש אל יסוג דני ח לנשק‪.‬״‬
‫כך איש דבר ועורר בכל אחד את הרוח‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫ז‬ ‫־‪•.‬‬ ‫‪7 2‬‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪17‬‬

‫והם נלחמו‪ ,‬והמלת הברזל התנשאה עד‬

‫‪7‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪2‬‬ ‫־־־‪:‬־‪.‬־‬ ‫־‬ ‫׳ ־ ד \‬ ‫• ‪ :‬נ־‬ ‫‪••1‬‬

‫‪425‬‬ ‫שמי הארד באויר הזוהר הפרוש מעליהם‪.‬‬

‫• • * ־ " ‪' /‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫־‬ ‫‪2 7‬־*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬

‫אך הךחק מהקרב סוסיו של נכד אןאקוס‬

‫בכו מאז שראו וידעו שאוחז מושבותיהם‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪: 72‬‬ ‫‪ •:‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬

‫נפל לאבק מןךי ו של הקטוד הורג הגברים‪.‬‬

‫ובאמת אוטומדון‪ ,‬בנו החסון של דיורס‪,‬‬
‫‪430‬‬ ‫פעם בפעם הצליף ב שוטו המהיר וזרזם בו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪2‬‬ ‫•‬ ‫'‬

‫פעם בפעם דבר ברכות או אים עליהם‪.‬‬

‫הם לא רצו לחזר אל רחבי ים הלספתטוס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪•.••/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪2‬־ ״‬ ‫‪*/‬‬ ‫*־‬ ‫‪7‬‬

‫אל הספינות‪ ,‬או שוב אל הקרב לצד האכאים‪,‬‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬ ‫־ ‪7 12‬‬

‫אלא כעמוד מצבה שלא זז‪ ,‬עמוד שהקימו‬

‫‪435‬‬ ‫על תל קבר של איש או של אשה אשר מתו‪,‬‬
‫״‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫י׳ '‬

‫כן עמדו‪ ,‬אחזו את רכבם הנהדר ללא נוע‪,‬‬

‫־*‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‪ *.‬נ*‪.‬־ ‪7‬‬ ‫‪7 2‬‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫‪17‬‬

‫הרכיני את ךאשיהם לקרקע‪ .‬מעפעפיהם‬

‫דמעות חמות זלגו לקרקע כאשר התאבלו‬
‫־ ‪2‬‬ ‫• ‪2‬‬ ‫־ ‪:‬־ '‪.‬־‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪27‬‬

‫?־?ח ה אל רכבם‪ ,‬ההם שערם השופע‬

‫" ־‬ ‫־‬ ‫‪771‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 7‬ן‬ ‫■‪71‬‬

‫‪440‬‬ ‫שגלש מצדי חעיל מתחת לקולריהם‪.‬‬

 ‫‪441‬־‪470‬‬ ‫‪ 426‬שירשבעה־עשר‬

‫בן קררנרס ךאה אותם אבלים ודחם עליהם‪,‬‬

‫דבר אל נפשו בתוכו ואמר במנוד ריאש‪:‬‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫• • • • ‪: - • .‬‬

‫״אמללים‪ ,‬למה נתתי אתכם למלך פלאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫•• •••‬ ‫־ ••••‪1 •.‬‬ ‫•‪•••:•.‬‬ ‫•‬ ‫ז ־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז •‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬

‫בן־תמותה‪ ,‬ואתם חפשיים מזקנה וממות?‬

‫‪445‬‬ ‫שתךעו כאב גם אתם בין אנשים חסרי אשר?‬
‫כי אץ עוד דבר כמו האדם שגורלו מר‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫בין כל היצורים הנושמים והולכים על הארץ‪.‬‬

‫אף הקטוד בץ פךיאמוס לא יוביל את שניכם‪,‬‬
‫ולא יעלה על הרכב המק שט‪ .‬לא ארשה לו‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫\‪7 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.• 7 7‬׳‬ ‫־‬ ‫־־ ז־ •‪•.‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪450‬‬ ‫האץ די בזאת שהנשק אצלו והוא מתהדר כך?‬

‫אך הנה אפיח עצמה בנפשכם וברגליכם‬
‫‪....‬‬ ‫; ‪ -‬ן‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•‬ ‫‪1-‬‬

‫וכך תחלצו בשלום מהקרב את אוטומדוץ‬

‫אל הספינות הקמורות‪ .‬כי עוד אתן לטרדנים‬
‫עצמה להרג לוד הספינות יפות הספסלים‬
‫‪455‬‬ ‫עד שהשמש תשקע ותכסה חשכת קידש‪.‬״‬
‫ובדברו נשף בסוסים עצמה ועז נפש‪,‬‬
‫הם נערו את האבק מעל רעמותיהם‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫••־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫־ !־‬

‫ואצו עם רכבם בין ה ט תיני ם והאכאים‪.‬‬

‫‪ 71‬־ ־ *‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫• ‪7 5‬‬ ‫'‬ ‫! ‪7‬‬

‫ן־אוטומדוץ נלחם‪ ,‬אם כי נעצב על רעהו‪,‬‬

‫‪460‬‬ ‫עט עם מרכבתו כנשר בין א חיבר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‪• ' 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"‬ ‫‪••• 7 :‬‬ ‫•••‪:‬־‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫על נקלה השתחרר ממהומ ת הטרוינים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־ ! • •‬ ‫‪ :‬־‪7 1‬‬

‫ובנקל שוב פ_רץ וךדף חולף בהמון ךבי‬

‫אך לא קטל אנשים כששעט אחריהם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬־*•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*.* 8‬‬ ‫‪:‬־ ‪ 7‬־‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫־‪1‬‬

‫על מרכבתו הקדושה היה לבדו בלי יכלת‬

‫ע‬ ‫‪: • :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫*‪: *.‬‬

‫‪465‬‬
‫לתקיף בחנית ולנהג בסוסים קלי הךגלים‪.‬‬
‫אולם לבסוף אחד מרעיו תלה בו עינים‪,‬‬
‫אלקימדץ‪ ,‬בנו של לאךקס צאצא הימון‪.‬‬
‫עמד מעבר לרכב וקרא אל אוטו מ ה ץ‪:‬‬
‫״אוטומחץ‪ ,‬מי האל שהכניס מטרה ללא ערך‬
‫‪470‬‬
‫לתוך לבך‪ ,‬וגזל את התבונה מחו שיך‪,‬‬
 ‫גבורות מנלאוס ‪427‬‬ ‫]‪47‬־‪500‬‬

‫עד שבראש ההמון אתה נאבק בטרועים‬

‫לבד‪ ,‬והלא חבךך נהרג‪ ,‬והקטור כרגע‬
‫חוגר לכתפיו ומתהדר בכלי נכד איאקוס?״‬
‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫*‪*.••.‬‬ ‫•‬ ‫־ ••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬

‫ואוטומחץ בנו של דיורס השיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪475‬‬ ‫״אלקימדון‪ ,‬מי כמוך ן־כול בין האכאים‬
‫לאחז ולאלף את עצמת סוסי האלמות‪,‬‬
‫חוץ מפטרוקלוס‪ ,‬השקול לאלים בשום שכל‬
‫כשחי? אך עתה באו עליו הגורל והמות‪.‬‬
‫‪•••7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫•״•‬ ‫‪:‬‬

‫בוא‪ ,‬קח את ה שוט ואת המושכה הנוצצת‪,‬‬

‫‪480‬‬ ‫ואני אלד מהרכב‪ ,‬וכך אלחם לפניך‪.‬״‬
‫ואלקימדוץ קפץ על הרכב החש בקטל‪,‬‬
‫חיש אחז בשוט ובמושבות‪ ,‬ואוטומתץ‬
‫ירד בקפיצה‪ .‬אך הקטור המהלל אז ראהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫' ‪1: * .‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪* 1 5‬‬ ‫‪7‬־‬

‫ומיד פנה אל איניאס‪ ,‬שהיה במרחק מה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ : • . • :‬־‬ ‫' • • • ‪7 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫• ‪7‬‬

‫‪485‬‬ ‫״איניאס‪ ,‬יועץ הטרדנים נחושי הכתינת‪,‬‬

‫הנה סוסי נכד איאקוס מהיר ה תלי ם‪,‬‬
‫שנכנסים אל הקרב עם ‪.‬רכבים פחותי ערך‪.‬‬
‫‪.‬יש לי תקוה שאתפס אותם‪ ,‬אם מהלך זה‬
‫קתב ללבך‪ .‬הץ אם שנינו נצא נגדם‪.‬יחד‪,‬‬
‫‪490‬‬ ‫הם לא ימצאו עז לעמד עם נשקם בפנינו‪.‬״‬
‫ן ‪.. 7‬‬ ‫‪17 :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ‪5‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ונאות בנו הכביר של אנכיסס‪.‬‬

‫שניהם יצאו‪ ,‬כתפיהם מכסות בעורות פר‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫' • ‪• . * • • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪•• :‬‬

‫יבשים ונקשים‪ ,‬וארד רב טבוע עליהם‪.‬‬

‫ע‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪> 1‬‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬

‫ובאו אתם כרומיוס וארטוס הדומה לאל‪,‬‬

‫‪495‬‬ ‫ולב כל אחד מקוה מאוד לקטל את השנים‪,‬‬
‫ואת הסוסים תמירי הצואר לקחת בכוח‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫*•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪\• :‬‬

‫טפשים‪ ,‬כי לא צפוי שןשובו מאוטומדוץ‬

‫בלי לאבד דם‪ .‬והוא התפלל לזאוס האב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪.* 1‬י‬ ‫־ *•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ונפשו השחוךה בקךבו נמלאה כוח ואמץ‪,‬‬

‫‪500‬‬
‫ומיד הוא אמר לחברו הנאמן אלקימדוץ‪:‬‬
‫‪ 501‬־ ‪5 30‬‬ ‫‪ 428‬שירשבעה־עשר‬

‫״אלקימדון‪ ,‬אל תעצר בסוסים במן־חק ממני‪,‬‬

‫זיאג שינשפו ללד גבי‪ .‬בעיני אין סכוי‪.‬רב‬
‫שהקטור בנו של פריאמוס ישבית את הלהט‪,‬‬
‫י‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זי‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪* 1‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫;• ‪11‬‬ ‫‪:‬־‬

‫עד שאותנו יקטל‪ ,‬ינהג את סוסיו של אכילס‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■/‬‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪7‬‬

‫יפי הרעמה‪ ,‬ובשורות לוחמי הארגיאים‬

‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪! -‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ד ‪* -1 -‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫יטיל פחד‪ ,‬או יהרג בעצמו בראש תקיפה זו‪.‬״‬

‫‪7‬‬ ‫* •‪1‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ״‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬

‫אמר‪ ,‬וקרא לשני האיאסים ולמנלאוס‪:‬‬

‫* ע זי ־‬ ‫‪ - : - 7‬״‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ‪7 17 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫״איאסים‪ ,‬ראשי הארגיאים‪ ,‬ואתה מנלאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫זי זי ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫עןבו את גופו לאלה המצטינים ביכילת‪,‬‬

‫‪510‬‬ ‫שלקיפוהו ן_יהךפו את שורות לוחמיהם‪,‬‬
‫ומשנינו‪ ,‬שעוד חיים‪ ,‬סלקו יום שאינו חס‪.‬‬
‫כי הקטור וגם איניאס‪ ,‬המעלים בטרוינים‪,‬‬
‫י‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•‬ ‫\‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫* ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫מטים לכאן את כבד־ם בקרב מךבה הדמע‪.‬‬

‫אולם על ברכי האלים מנחים דברים אלה‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫■ ז‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬

‫‪515‬‬ ‫אטיל את חניתי‪ ,‬ולכל השאר ידאג זאוס‪.‬״‬

‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ן‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫*‪• -‬‬ ‫זד‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫ובדברו‪ ,‬הניף והטיל חנית ארכת צל‪,‬‬

‫ופגע במגן אדטוס המעגל בדיוק‪.‬רב‪,‬‬
‫והמגן לא בלם‪ ,‬חצה הארד לכל העבי‪,‬‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪! • • 7‬‬ ‫* ־‬

‫וחדר מבעד לחגורה אל תחתית הבטן‪.‬‬

‫‪ ......‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זי‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1 -‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫*‬

‫‪520‬‬ ‫וכמו כאשר גבר חסון האוחז בגךזן חד‬

‫מכה שור בר בערפו‪ ,‬מאחורי הקרנים‪,‬‬
‫־ ־‬ ‫‪ ------‬י י‬ ‫*•‬ ‫־־ ‪ 1‬־‬ ‫׳‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -‬זי‬

‫מקצץ את גיךיו‪ ,‬והשור קופץ לפנים וצונח‪,‬‬

‫כף הוא קפץ לפנים‪ ,‬נפל על גבו‪ ,‬וברעד‬
‫הכלי הנעוץ בבטנו התיר בו אבר מאבר‪.‬‬
‫‪525‬‬ ‫ואז הקטור הטיל חנית מבהיקה באוטומחץ‪,‬‬
‫וזה מחנית הארד התחמק‪ ,‬משום שראהו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫זוז‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫*•*־־•‬ ‫וזי‬

‫הוא התכופף‪ ,‬ומאחוךיו ננעצה בקךקע‬

‫החנית הגדולה‪ ,‬ורעד מוט החנית בקצהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪- 17‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ * ־ •‬ ‫־‬ ‫‪71‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ד •‬ ‫•‬

‫עד שארס הענק שלל את הכוח ממנה‪.‬‬

‫־‪7 *.‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•1 7‬‬ ‫ע ‪- -‬‬

‫‪30‬‬ ‫ואז בחרבות הם היו מתנגשים מטוח צעד‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7 - 1 -‬‬ ‫‪7 1‬‬
‫גבורות מנלאוס ‪429‬‬
‫ן ‪5 6 0 -5 3‬‬

‫לולא‪ ,‬על אף להטם‪ ,‬הפרידו שני האיאסים‪.‬‬

‫לשמע קריאת חברם הם עברו בהמון והגיעו‪,‬‬
‫ובפחד מאלה הקטור‪ ,‬אעיאס וכרומיוס‬
‫הדומה לאל שוב נרתעו ונסוגו אחורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬ז־‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫~‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬

‫‪535‬‬ ‫זנחו את ארטוס שוכב שם פצוע למות‪.‬‬

‫ד ‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫‪..‬‬ ‫־ **‬

‫ואז אוטומדוץ השקול כמהיר לאל ארס‬

‫הסיר את נשקו‪ ,‬והתפאר מעליו כמנצח‪:‬‬
‫״גרעתי מעט מהצער על מות בן מנויטיוס‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ ...‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪....................‬‬ ‫* ־‬ ‫ז־ ז •‬

‫אם כי הרגתי איש שהיה פחות ערך ממנו‪.‬״‬

‫• •״•‬ ‫״ ‪1 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ ■ /‬ז ז‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז •‬ ‫׳‬

‫‪540‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬העמיס את הכלים הנוטפים דם‬

‫על הרכב‪ ,‬טפס בעצמו‪ ,‬ורגליו‪ ,‬וממעל‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫י ‪1 - 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ידיו‪ ,‬מכתמות בדמים‪ ,‬כאריה שטרף שור‪.‬‬

‫ז ־ ‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫' ‪ :‬־ ‪• • :‬‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫זז‬

‫שוב על פטרוקלוס נטש בצפיפות קרב כרגע‪,‬‬

‫אכזר ומרבה בדמעות‪ ,‬ואתנה ירדה משמים‪,‬‬
‫י‬ ‫‪• -‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫■ד ‪:‬‬ ‫׳ ‪ :‬־ ״ • *‬ ‫• ‪ :‬־ ד‬ ‫‪• / : -‬‬ ‫־־‪*:‬‬

‫‪545‬‬ ‫עוררה את הריב‪ ,‬כי שלחה להאיץ בדנאים‬

‫— ‪■-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד •‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ •‬ ‫ד•‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬ז‬

‫זאוס הרואה הרחק‪ .‬הוא שנה את תכליתו אז‪.‬‬

‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫זו‬ ‫ז‬

‫וכפי כשזאוס מותח לבני־התמותה משמים‬

‫־ •‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫זוזו‬ ‫‪1‬‬ ‫ז •‬

‫קשת מאדימה‪ ,‬לבשר מלחמה מתקרבת‬

‫ז ‪ 1‬ז ‪•/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ו ז ז‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫עי ‪/‬־‬

‫או סופת חרף קרה‪ ,‬שמשביתה על פני ארץ‬

‫‪550‬‬ ‫עמדות אנשים‪ ,‬ועל הבקר נוסכת אי שקט‪,‬‬
‫כך אתנה אשר התעטפה בענן ךווי אדם‬
‫שקעה בהמון האכאים‪ ,‬והעיךה רוח כל גבר‪.‬‬
‫ראשית דברה והמריצה את בן אטראוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫ע י ־ ‪• . • :‬‬ ‫ע‬ ‫■ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫את מנלאוס רב העצמה‪ ,‬שעמד בסמוך לה‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ע ע ־‬

‫‪555‬‬ ‫במראה ובקול לא נלאה היא דמתה לפויניקס‪:‬‬

‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ע‬ ‫• ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬

‫״זה יהיה לך לחךפה‪ ,‬מנלאוס‪ ,‬ועוד יגנוך‪,‬‬

‫אם הכלבים הזריזים תחת חומת הטרוינים‬
‫ז■‬ ‫־‬ ‫־ ־‬ ‫•‬ ‫‪ -‬זי‬ ‫• ו ז י‬

‫יקךעו את רעו הנאמן של אכילס הנעלה‪.‬‬

‫עמד אפוא בגבורה ועודד את כל אנשיך‪.‬״‬
‫ז‬ ‫ד ז זו‬ ‫זי‬ ‫ע‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪1‬‬ ‫*•‬ ‫‪:‬־‬

‫‪560‬‬ ‫ומנלאוס המיטיב לשאיג השיב ואמר לה‪:‬‬

 ‫‪ 430‬שירשבעה־עשר‬
‫‪561‬־‪590‬‬

‫״פויניקס‪ ,‬אבי‪.‬יקירי הישיש‪ ,‬לו רק אתנה‬

‫תעניק לי עצמה‪ ,‬ותטה את מעוף קליעיהם‪.‬‬
‫ואלו אני במלוא הרצון אעמר ליד פטרוקלוס‬
‫ואגן על גופו‪ ,‬הן מותו נגע בי בעמק הנפש‪.‬‬
‫‪565‬‬
‫אף הקטור אוחז בכוח האש הנודא‪ ,‬ועדין‬
‫קוטל בארד‪ ,‬כי לו הגדלה נתונה מיד זאוס‪.‬״‬
‫• ־ • ״ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ \ :‬ז‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪• ♦ 1‬‬

‫אמר‪ ,‬ואתנה שמחה‪ ,‬האלה אפרת העין‪,‬‬

‫כי מבין האלים פנה בתפלה קדם אליה‪.‬‬
‫אז לכתפיו ולברכיו חלקה האלה יתר כוח‪,‬‬
‫‪ -‬י‬ ‫••••‪■.‬‬ ‫‪ •• 7‬ד‬ ‫ז‪1‬‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫‪570‬‬ ‫ולחזהו השליכה עז עקשני של אותו זבוב‬

‫‪:‬‬ ‫‪• . • • 7‬‬ ‫־ ‪1:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪5‬‬

‫שאם כי תכופות מבשרו של אדם‪.‬יךחיקוהו‪,‬‬

‫שוב ישתדל לעקץ‪ ,‬כי דם אנשים כה טעים לו‪.‬‬
‫בעז כזה את לבו האפל בקרבו היא הציפה‪.‬‬
‫‪7.‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫*‪: 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫'‪*.‬‬ ‫‪*.•7‬‬ ‫‪5‬‬

‫הוא עמד מעל פטרוקלוס‪ ,‬ואת חניתו הזוהרת‬

‫‪575‬‬ ‫הטיל‪ .‬היה איש טרדני‪ ,‬פולס‪ ,‬בן אאטיון‪,‬‬
‫עשיר ומעלה‪ ,‬והקטור כבדו מעל ומעבר‬
‫‪.. . . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳־‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪1: *.* : 1‬‬ ‫\ •••‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫בארץ‪ ,‬משום שדדה ידידו וסעד אתו‪.‬יחד‪.‬‬

‫בחגורה מנלאוס זהב השער פגע בו‬
‫‪7‬׳ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••••‪•.‬־■‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ן־‬

‫כשאץ ונמלט‪ ,‬נעץ את הארד לכל העמק‪.‬‬

‫‪580‬‬ ‫הוא נפל בחבטה‪ ,‬ומנלאוס בן אטריאוס‬
‫מביןהטרוינים‪.‬‬‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬
‫גרר אל חבריו את גופו‬
‫־‪•.‬‬ ‫‪:‬־ ׳ ‪7 ,‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫בא אז אפולון כ ך לעודד‪ ,‬עמד ליד הקטור‬

‫בדמות פינופס בנו של אסיוס‪ ,‬האיש היקר לו‬
‫־ ‪ 7‬זי‬ ‫‪• 7‬‬ ‫י‬ ‫־ •‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫מכל אורחיו הנכרים‪ ,‬שחי בביתו באבידוס‪.‬‬

‫‪• -‬‬ ‫ן‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫*‪.‬־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫‪585‬‬ ‫בלמות זו אמר לו אפולון המרחיק לפגע‪:‬‬

‫״הקטור‪ ,‬איזה אכאי אחר יפחד מפניף?‬
‫נרתעת לפני מנלאוס‪ ,‬זה שהיה לפני כן‬
‫•י ‪1‬‬ ‫* ‪•* 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫׳ *••‬ ‫*‪*.••.‬־‬ ‫‪** :‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪7 5‬‬ ‫*!‬

‫לוחם רכרוכי‪ ,‬וכעת הוא לקח לבדו מת‬

‫״‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫״ ‪•* 7 1‬‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬

‫מבין הטרדנים‪ ,‬והרג את רעף הנאמן‪,‬‬

‫‪59 0‬‬
‫נועז בשולת החלוץ‪ ,‬פולס בן אאטיון‪.‬״‬
 ‫גבורות מנלאוס ‪431‬‬
‫‪620-59,‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ועב שחור של עוץ כסה את הקטרר‪.‬‬

‫הוא עבר בין החלוצים חמו ש ארד מפיץ נגה‪.‬‬
‫וכץ קרתוס אחז אז באיגיס עטור הגדילים‪,‬‬
‫׳‬ ‫*‬ ‫* ‪*:‬‬
‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ 7‬־‪* 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1‬‬
‫‪2 1‬‬

‫המסנור‪ ,‬עטף בערפל את הר אילה‪,‬‬

‫‪595‬‬ ‫הבריק‪ ,‬התנים בעצמה‪ ,‬טלטל את האיגיס‪,‬‬
‫נתץ נצחוץ לטרדנים‪ ,‬והחדיר את האכאים‪.‬‬
‫ראשוץ הבורחים היה פנלאוס מבדאוטיה‪.‬‬
‫‪7:‬‬ ‫•‬ ‫״דד‬ ‫‪77‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫פונה כתמיד לפנים‪ ,‬נפגע בכתפו בקצה‪,‬‬

‫* ‪1 7‬‬
‫‪.*1‬‬
‫! ‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳ * ‪ :‬־‬ ‫‪ 7 :‬׳‬ ‫‪• 7:‬‬

‫דק נשרט‪ ,‬אבל חד חניתו של פולידמס‪,‬‬

‫‪600‬‬ ‫שבא והטיל מקרוב‪ ,‬חדר וגרד את העצם‪.‬‬
‫והקטור פצע מקרוב בפרק הץד את לאיטום‪,‬‬
‫בן אלקטתאוץ העז‪ ,‬והשבית בו צמאוץ קרב‪,‬‬
‫זה הסתכל ונךתע‪ ,‬כי בנפשו לא קוה עוד‬
‫שיאחז חנית בידו וילחם בטרוינים‪.‬‬
‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪•• 7 • :‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫ד־ •‬

‫‪605‬‬ ‫וכשהקטור זנק לעבר לאיטום‪ ,‬אידומנאוס‬

‫הכה אותו בשןיוץ ליד הפטמה בחזהו‪,‬‬
‫מוט החנית הארך נשבר בבסיסו; הטרדנים‬
‫צרחו‪ ,‬ואז הקטור הטיל חניתו באיממנאוס‬
‫כץ ז־אוקליוץ שעמד בךכבו‪ ,‬והחטיא מעט‪,‬‬
‫‪610‬‬ ‫אך פגע בעוזרו ו‪/‬רכבו של מךיונס‪,‬‬
‫קרירנוס‪ ,‬שלוהו מליקטוס הבנויה לבטח‪.‬‬
‫‪ ••• 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫* *‬ ‫•‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫אידומנאוס מהספינות ה ק מו ת ת בא ברגל‬

‫תחלה‪ ,‬והץה מקנה נצחוץ עצום לטרדנים‪,‬‬
‫לולא החיש קדרנוס את סוסיו מהירי הרגלים;‬
‫‪615‬‬ ‫בא לו כמו אור‪ ,‬הדף מעליו יום שאינו חס‪,‬‬
‫אך בכך אבד את חייו בידי הקטור הטובח‪,‬‬
‫שהכהו ליד לסתו ואזנו‪ ,‬ובסיסו של הלהב‬
‫‪- - -‬‬ ‫ץ‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪( 7 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫'•*‬

‫תלש את שניו‪ ,‬ואת לשונו שסע באמצע‪.‬‬

‫‪ 7‬ע ז ־‬ ‫• •• ‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‪ 1‬ע‬ ‫• ‪7‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫ל־‬

‫הוא נפל מרכבו‪ ,‬את המושכות שמט ארצה‪,‬‬

‫‪-‬ז ‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫ן‬ ‫•• •‬ ‫‪ 7‬־‬

‫‪620‬‬ ‫אך מךיונס גחן‪ ,‬הרים אותן בידים‬

 ‫‪ 432‬שירשבעה־עשר‬
‫‪650 -621‬‬
‫מעל המישור‪ ,‬וקרא בקול אל אידומנאוס‪:‬‬
‫״הצלף‪ ,‬ואל הספינות המהירות נסה להגיע‪.‬‬
‫אתה עצמך רואה שאין עוד ע?מה לאכאים‪.‬״‬
‫מצליף בסוסים יפי הרעמה‪ ,‬אידומנאוס‬
‫שב לספינות הקמורות‪ ,‬ועל לבו נפל פחד‪.‬‬
‫‪625‬‬
‫לא נעלם מאיאס גדול הלב וממנלאוס‬
‫שזאוס הטה לצד הטרוינים סכוי לנצח‬
‫‪ -‬״׳ _׳ ♦‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ד•‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫ואיאס הגדול‪ ,‬בן טלמוץ‪ ,‬פתח מבין שניהם‪:‬‬

‫״אוי‪ ,‬כעת כל אחד‪ ,‬ואפלו תמים הוא כילד‪,‬‬
‫‪630‬‬
‫תבין שזאוס האב בעצמו תומך בטרדנים‪.‬‬
‫נשקם איננו מחטיא‪ ,‬אין הבדל מי יורה בו‪,‬‬
‫גרוע או טוב‪ ,‬זאוס תמיד מישרו אל היעד‪,‬‬
‫י‬ ‫‪- - -‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫בעוד שקליעינו נופלים לחנם על הארץ‪.‬‬

‫אך בוא‪ ,‬נועץ‪ ,‬נמצא את הדרך המצינת‬
‫‪635‬‬ ‫איך נחלץ את גופו של המת‪ ,‬ובאותה עת‬
‫אנו עצמנו נשוב ונשמח את אנשינו‬ ‫״‬ ‫‪ 5‬־ ‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ־ • • ־ • ‪* .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*•‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫‪7‬‬

‫שמביטים לעברנו בצער‪ ,‬ואינם מקוים עוד‬

‫לבלם את כוחו וזרועו שאינה מנצחת של הקטור‬
‫ע ‪1:‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪•• •.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫;‬ ‫•‬

‫הורג הגברים‪ ,‬טרם יפלו על שחור ספינותינו‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫־ ‪ 7 1‬־‬

‫‪640‬‬ ‫מוטב ימצא איזה חבר שיחוש עם המסר‬

‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 ...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ז‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫אל בן פלאוס‪ ,‬כי אינני חושב ששמע כבר‬

‫את הבשורה המרה שחברו האהוב מת‪.‬‬
‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪: • .‬־ * •‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬‬

‫אך אינני זיכול לאתר איש כזה בין האכאים‪,‬‬

‫כי נתונים בערפל גם הם וגם סוסיהם‪.‬‬
‫‪645‬‬ ‫זאוס האב‪ ,‬הסר ערפל מעל בני האכאים‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ן־‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫האר את האויר‪ ,‬ותן שוב ךאיה לעינינו‪,‬‬

‫השמד אותנו באור‪ ,‬אם בכך‪.‬יש לך ענג‪.‬״‬
‫והאב חמל עליו כשאמר זאת בבכי‪,‬‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬

‫מזיד פזר את הערפל וסלק את החשך‪,‬‬

‫‪650‬‬
‫השמש האיר‪ ,‬והקרב כלו נגלה לעינים‪.‬‬
‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪7 1‬‬ ‫\‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫" *‬ ‫•••*‪*.‬‬ ‫־־‬
 ‫גבורות מנלארס ‪433‬‬

‫א‪..‬א־ אהו למנלאוס השואג באמץ‪:‬‬

‫ט‪ ,‬מנלאוס בחיר זאוס‪ ,‬אולי תגלה אם‬
‫חי אנטילוכוס‪ ,‬בנו של נסטור גדול הלב‪,‬‬
‫ן?|לח איותו שיחוש אל אכילס העז ויגיד לו‬
‫‪655‬‬ ‫שור‪ ,‬שה;ה מבלט חט־י לאהיב ? ת•"‬
‫י' כך אמר‪ ,‬וצית מנלאוס השואג באימץ‪.‬‬
‫פ?ה והלך >יאךיה שחוזר מחצר איזו רפת‪,‬‬
‫ע י ף לאחר שהציק לכלבים ולאנשי כפר;‬
‫הם כדי למנע ממנו לגזל משמץ פריהם‬
‫‪660‬‬ ‫עןים כל הלץ־לה‪ ,‬והוא בצמא לבשר משתלח‪,‬‬
‫אך לא מבצע דבר‪ ,‬כי מזרועות חדורות עז‬
‫משלכים לעברו בצפיפות חניתות ואודי אש‬
‫בועדים‪ ,‬ואז הוא נךתע‪ ,‬אם כי שמור בו הדחף‪,‬‬
‫וכשהשחר עולה מסתלק ונפשו מדכד־כת‪.‬‬
‫‪665‬‬ ‫כך מנלאוס המיטיב לשאיג הלך מפטרוקלוס‬
‫מאוד באי רצוץ‪ ,‬וחשש לו שמא בני האכאים‬
‫ז ־ ־■‬ ‫‪:‬״‬ ‫*‪ •.‬ז־‬ ‫־‬ ‫‪ 1* 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪:‬‬

‫בגבר האימה יפקירו אותו כשלל לאויביהם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•י‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד ••‬ ‫* ‪1‬‬

‫בתקיפות הוא צוה על מךיונס ושני האיאסים‪:‬‬

‫״איאסים‪ ,‬ךאשי הארגיאים‪ ,‬ואתה מריונס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫׳ ! ־ ז‬ ‫•‬ ‫ד ־ ‪•* :‬‬ ‫ד‬
‫■‬

‫‪670‬‬ ‫כעת יזכר כל אחד בעדינות לב פטרוקלוס‬

‫ליאמלל‪ .‬ואיך לכלם הוא ץךע לשמר נעם‪,‬‬
‫כשחי‪ ,‬אך עתה באו עליו הגורל והמות‪.‬״‬
‫‪ - :‬ד‪...‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫דד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫י‬

‫כך מנלאוס ץה'ב השער אמר והלך לו‪,‬‬

‫שולח מבט לכל צד‪ ,‬כפי שאומרים על העיט‪,‬‬
‫‪675‬‬ ‫זה שרואה בחדות יותר מכל עוף בשמים‪,‬‬
‫וגס כשהוא בגבה גדול‪ ,‬ארנב זריז רגלים‬
‫־ ‪ 1‬־•‬ ‫' ־ ‪ :‬ד ‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫שנחבא בסבך שיח לא נעלם מעיניו‪ ,‬והעיט‬

‫• •‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ד‬ ‫י• ••‬ ‫זיהוד‬

‫?ס אליו ותופסו וגחל את חךו כהרף עין‪.‬‬

‫?ו כעת‪ ,‬מנלאוס בחיר זאוס‪ ,‬עיניך האירו‪,‬‬
‫‪680‬‬ ‫מ שו ט טו ת מסביב בהמון הגדול של רעיך‪,‬‬
 ‫‪ 434‬שירשבעה־עשר‬
‫* ‪ 6 8‬־‪710‬‬

‫אולי ידאה לך בנו של נסטור והוא חי עוד‪.‬‬

‫ומיד הוא הבחין בו עומד באגף מצד שמאל‬
‫מעודד את חבריו ומאיץ בהם להלחם‪.‬‬
‫נעמד לןדו מנלאוס ץה'ב השער ואמר לו‪:‬‬
‫‪685‬‬ ‫״בוא לכאן‪ ,‬אנטילוכוס בחיר זאוס‪ ,‬ושמע נא‬
‫את הדבר הנורא‪ ,‬והלואי שכל זה לא היה כלל‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ ‪7‬‬

‫אתה עצמך‪ ,‬אני משער‪ ,‬כבר רואה ויודע‬

‫איך האל מגלגל את האסון אל התאים‪,‬‬
‫ומנצחים הטרוינים‪ .‬נפל המעלה באכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫* ־‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫‪690‬‬ ‫פטרוקלוס‪ ,‬ואבד־ה אימה חשים התאים‪.‬‬

‫אך אתה‪ ,‬רוץ לספינות האכאים‪ ,‬ומסר לאכילס‪.‬‬
‫אולי יחלץ לספינה את גופו העירם‪ ,‬כי בעתים‬
‫הקטור מבהיק הקסדה לקח מעליו את הנשק‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ואנטילוכוס שמע והןדעזע‪.‬‬
‫‪695‬‬ ‫ץמן‪.‬רב נךהם‪ ,‬לא ןכ'ל להשמיע אף הגה‪,‬‬
‫עיניו מלאו בךמעות‪ ,‬וקולו השוקק נאלם בו‪.‬‬
‫ובכל זאת הוא לא התעלם מפקדת מנלאוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‪- ••• *.‬‬ ‫״ • ‪ 1\ :‬־‬ ‫־ •‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ג ‪7‬‬

‫פנה לרוץ‪ ,‬מסר את נשקו לידיד ללא דפי‪,‬‬

‫לאודוקוס‪ ,‬שסב לידו עם סוסיו עבי הטלף‪.‬‬
‫‪700‬‬ ‫רגליו נשאו אותו מחוץ לקרבי מתיפח‪,‬‬
‫עם הבשורה הרעה לאכילס בן פלאוס‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫״ |‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ואתה‪ ,‬נפשך לא ךצתה‪ ,‬מנלאוס בחיר זאוס‪,‬‬

‫לתמך באנשים היגעים‪ ,‬רעי אנטילוכוס‬
‫ן ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• *‬

‫שהסתלק‪ ,‬וחסרונו העיק על בני פילוס‪.‬‬

‫‪705‬‬ ‫את תרסימדס האלוהי הוא שלח אליהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫•••‬ ‫‪ 1‬־ ••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ * ‪• • • /‬‬

‫ובעצמו שוב הלך אל הגבור פטרוקלוס‪,‬‬

‫רץ‪ ,‬נעמד ליד האיאסים‪ ,‬ודבר אליהם‪:‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪ - 1‬׳*‬ ‫׳*‬ ‫! י‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪- 71 7‬‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫‪7‬‬

‫״האיש ששלחתי יצא אל אכילס מהיר הרגלים‬

‫־ •‬ ‫‪ 7‬־* ‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫לספינות המהירות‪ .‬אך איני חושב שאכילס‬

‫‪710‬‬ ‫יוכל לבוא‪ ,‬על אף זעמו הגדול כלפי הקטוו‬
‫‪11 7‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫* ‪1‬־‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬
‫גבורות‬ ‫■‪738‬‬

‫האלוהי‪ .‬כי עירם הוא לא ילחם בטרוינים‪*.‬‬

‫ז ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫י • ״‬ ‫•‬ ‫ז !‪7‬‬

‫מוטב שנשקל‪ ,‬ונמצא את העצה ההולמת‬

‫* ‪•/‬‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪ •• 7‬ד‬ ‫־‪.‬־‬ ‫׳ ‪7 : •:‬‬ ‫״• • ‪1 :‬‬
‫•‬ ‫‪7‬‬

‫איך נחלץ את גופו של המת‪ ,‬ואנו עצמנו‬

‫נחמיק מכליה וממות בין צעקות הטרדנים‪.‬״‬
‫ואיאס הגדול‪ ,‬בץ טלמון‪ ,‬השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״דבריך כלם‪ ,‬מנלאוס נודע‪ ,‬כיאה וכסדר‪.‬‬
‫אך אתה ומךיונס מהר כךעו והךימו‬
‫את הגופה ושאו מהקרב‪ ,‬ושנינו בעירף‬
‫נלחם נגד הקטור האלוהי והטרדנים‪,‬‬
‫אנו ששמנו אחד ורוחנו אחת‪ ,‬ואף קידם‬
‫עמךנו זה לצד זה לפני אימי האל ארס‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬והם נטלו בזרועות את המת מהארץ‪,‬‬
‫הגביהו אותו בתנופה‪ ,‬ומאחור אנשי טרויה‬
‫צרחו‪ ,‬כשראו שאת הגויה מרימים האכאים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪ • :‬ז־‬ ‫‪.• •/‬׳‬ ‫ע ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ע‪:‬‬

‫הם תקפו‪ ,‬דומים לכלבים שעל חזיר בר פצוע‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־•‬ ‫זד־‬ ‫• ‪ 7 :‬־‬ ‫'‬ ‫‪1:7‬‬

‫עטים לפני צידים צעירים שבאים אחריהם;‬

‫״‬ ‫•״•‬ ‫‪ -‬ן‪- -‬‬ ‫־‪.‬־ ‪• 7‬‬ ‫‪* * :‬‬ ‫־‪*7‬‬ ‫* ‪~:‬‬ ‫!־‬

‫ןמן מה הם רודפים‪ ,‬להוטים לשסעו בשנים‪,‬‬

‫אך הוא פונה אליהם כשהוא מתעשת ובוטח‪,‬‬
‫והם נרתעים באימה ומתפזרים לכל עבר;‬
‫ע‬ ‫״‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־ ‪*:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪7 :‬‬ ‫ו ‪-‬‬

‫כך בהמון התמידו לן־דיף לזמן מה הטרדנים‪,‬‬

‫הכו בחרבות ובחניתות כפולות להב‪,‬‬
‫״‬ ‫־ ־‬ ‫!‬ ‫־‪:‬־*‬ ‫־ ‪5‬־‪7‬‬

‫אך בכל פעם ששני האיאסים הסבו פניהם‬

‫‪......‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪ - 7‬ן ‪• -‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ע‬ ‫־ ־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‪1‬‬

‫והתיצבו‪ ,‬היה צבעם משתנה‪ ,‬ואיש לא‬

‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪ :‬־ זד‬ ‫•‪7 :‬‬ ‫' ‪7 7‬‬

‫העז לזנק לפנים ועל הגופה לערך קרב‪.‬‬

‫כך בעקשות את המת מהקרב נשאו שניהם‬
‫אל הספינות החלולות‪ ,‬ונטש קרב‬
‫פךאי כמו אש שמתלקחת פתאום ופושטת‬
‫על עיר של אנשים; מתגמדים הבתים לפניה‪,‬‬
‫‪7 77 1‬‬ ‫־ ‪ 7‬־‬ ‫* ‪ :‬־ ‪*1‬‬ ‫׳‬ ‫*‪* 7‬‬
‫‪:‬־‬

‫׳עירום״ ‪ -‬לאחר שהקטור הסיר את נשקו מעל פטרוקלוס‪.‬‬

 ‫‪ 436‬שירשבעה־עשר‬

‫בגבה האש‪ ,‬ונהם נשמע מכוח הרוח‪.‬‬

‫כף צעדו ]לא סרה מהם המלה לא נךגעת‬
‫של מרכבות וסוסים ולוחמים אוחזי רמח‬
‫י •‬ ‫׳‬ ‫ן ‪.. -‬‬ ‫״‬ ‫‪~2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫ז‬ ‫'‪! *.‬‬ ‫♦‪.‬״‬

‫אף הם כפרךים שמשנסים את כוחותיהם‪,‬‬

‫מושכים במשעול משבש בסלעים במוךד הר‪,‬‬
‫קוךה או עץ גדול לספינה‪ ,‬ונפשם מתעיפת‬
‫כשהם משקיעים מאמץ שכרוף בעמל וביזע;‬
‫כף מתאמצים נשאו את חמת‪ ,‬ומאחוריהם‬
‫שני האיאסים עמדו‪ ,‬כצוק שעוצר את המים‪,‬‬
‫צוק מיער שעומד במישור וחוצהו באמצע‪,‬‬
‫נהרות איתנים נושאי הרס‪.‬‬
‫‪ ......‬״יי‬ ‫‪ 1‬ד‬
‫עוצר ואף שטפי‬
‫‪ :‬״‬ ‫‪• 7‬‬ ‫• ‪•* 1‬‬ ‫ז ‪1-‬‬

‫מיד הוא מטה והודף את זרמיהם שירוצו‬

‫*״• ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬ ‫• ‪8‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫י‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫על המישור‪ ,‬ואין הוא נפרץ מכוח הזרם;‬

‫כף מאחור האיאסים תמיד בלמו את מתקפת‬
‫הטרוינים‪ .‬אף הם נצמדו‪ ,‬וביחוד שנים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪8‬‬ ‫• ‪8‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫הקטור המהלל‪ ,‬ואיניאס בנו של אנכיסס‪.‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫‪8 -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫;‬ ‫־‬ ‫־ ‪** 8‬‬ ‫‪8‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪18‬‬

‫כמו שהולף ענן זרזירים או עורבי נחל‬

‫־־‬ ‫‪-‬‬ ‫*•‬ ‫‪8‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪*8‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫•*‬ ‫‪8‬‬

‫שזועקים באימה כאשר הם תאים שמופיע‬

‫־‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫;•‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫ז■‬ ‫••‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ • ~8‬י‬ ‫♦‪*.‬‬

‫נץ שנושא לצפורים הקטנות את המות‪,‬‬

‫־ ז‪■/‬‬ ‫•‪,‬־‬ ‫־ ‪- 1:‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫••‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫״‪1‬‬

‫כף לפני איניאס והקטוד צעירי האכאים‬

‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫• •‬ ‫‪8‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪•••8‬‬ ‫־ ‪.* :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪1‬‬

‫הלכו זועקים באימה‪ ,‬ושכחו צמאה קרב‪.‬‬

‫* י יי‬ ‫י‬ ‫‪8‬‬ ‫•‬ ‫‪8‬‬ ‫ד‬ ‫‪8‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫‪8‬‬ ‫‪• - 8‬י‬ ‫‪8‬‬ ‫ד‬

‫לצדי החפיר כלי נשק נאים צנחו בשפע‬

‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ץ‬ ‫‪**8‬‬ ‫־ ‪8‬־ *‬ ‫־ ••‬ ‫‪8‬‬

‫כשהדנאים ברחו‪ .‬למלחמה לא היה סיג‪.‬‬ ‫*‬ ‫זי‬ ‫‪8‬‬

 ‫שיר שמונה־עשר‬
‫מגן אכילס‬

‫אנטילוכוס מבשר לאכילס על מות פ ט ת ק לו ס‪ .‬אכילס‪ ,‬מזועזע מצער‪ ,‬מחליט‬

‫לנקום את מות חברו‪ .‬הוא לומד מאמו שמותו שלו יבוא לאחר מות הקטור‪.‬‬
‫אכילס יוצא‪ ,‬והופעתו בזעם ובזוהר מרתיעה את האויב ומסייעת להביא את‬
‫הגופה ב שלום‪ .‬תטיס מבקרת בבית הפקסטוס‪ ,‬והאל האומן מתקין למען‬
‫אכילס כלי נשק חדשים‪.‬‬

‫ובשעה שהם פך נלחמו‪ ,‬דומים לאש יוקדת‪,‬‬

‫אנטילוכוס מהיר הרגלים בא לבשר לאכילס‪.‬‬
‫‪ :‬־ ־ • • •‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫<‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ־ ‪ 1‬־■‬ ‫*•‬ ‫־!*‬

‫מצאו יושב לפני הספינות רמות הקרנים‪,‬‬

‫‪ : 1------‬־ ־ ׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 :‬‬

‫תוהה בלבו על הדבר שא_רע ונשלם כבר‪.‬‬

‫‪5‬‬ ‫הוא אל נפשו בלבו הגדול דבר באי שקט‪:‬‬
‫‪17 7‬‬ ‫* •‬ ‫• ••‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1-‬‬

‫״אוי לי‪ ,‬איך זה ששוב על המישור האכאים‬

‫ארכי השער בורחים אל הספינות באי סדר?‬
‫‪/‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ן *‬ ‫•‪.‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ז‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫ד\‬

‫אל יממשו האלים דאגה שלבי מתענה בה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪:‬־•••‬ ‫‪/‬׳ * *‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ג‬ ‫‪* •* 7‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪:‬‬

‫הן בעבר אמי גלתה לאזני‪ ,‬ואמרה לי‬

‫•‬ ‫‪ 17 1‬־ ״ ‪7 1 7 1‬‬ ‫־‪7 :‬‬ ‫•*‬ ‫״!•‪7 7 •.‬‬

‫שבשעה שאחיה‪ ,‬הטוב בין המירמידעים‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫יעזב את אור השמש תחת ידי הטרדנים‪.‬‬

‫‪•7‬‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫‪1‬״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־‬

‫אין ספק‪ ,‬מת בנו החסון של מנדטיוס‪.‬‬

‫הפזיז‪ ,‬הן בקשתיו שקךחיק את האש האוכלת‪,‬‬
‫ישוב מיד לספינות‪ ,‬ולא ילחם נגד הקטור‪.‬״‬
‫‪11 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫• ‪* 7‬־‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫־ ‪* 1‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪15‬‬ ‫וכשהרהר בלבו ובנפשו על דברים אלה‪,‬‬

‫״‬ ‫~ ‪7‬‬ ‫‪• 71‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫* •‬ ‫־‬ ‫‪1* 71‬‬

‫בא בנו של נסטור הנעלה‪ ,‬נגש אל אכילס‪,‬‬

‫״ • • • '‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־‬ ‫״‬ ‫‪ -----‬ו ‪7 -‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫בכה בדמעות חמות‪ ,‬ובפיו הבשורה הכואבת‪:‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫* ‪7 1‬‬ ‫‪77‬‬

‫״אוי לי‪ ,‬בנו האמיץ של פלאוס‪ ,‬עליך לשמע‬

‫את הדבר הנורא‪ ,‬והלואי שכל זה לא היה כלל‪.‬‬
‫‪71‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ‪ 1‬־‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪7 7‬‬

‫‪20‬‬
‫פטרוקלוס נפל‪ ,‬סביב גופו העירם נערך קרב‪,‬‬
‫‪50-21‬‬ ‫שירשמונה־עשר‬ ‫‪438‬‬

‫הקטור מבהיק הקסדה הסיר מעליו את הנשק‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ועב שחור של מון כסה את אכילס‪,‬‬
‫בשתי ידיו הוא חפן עפר מערב באפר‪,‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫שפך על ראשו‪ ,‬וטמא את פניו המלאים חן‪.‬‬

‫‪25‬‬ ‫אפר שחור כסה את כתנתו המבשמת‪.‬‬
‫ע •••‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫\‬ ‫■‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•• •••‬

‫והוא עצמו‪ ,‬גדול בגדלה‪ ,‬באבק השתטח‪,‬‬

‫'‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪\ 5‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫~‬ ‫‪:‬‬

‫אחז בידיו ומרט את שערו‪ ,‬וטמאהו‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪775‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫והשפחות שאכילס לקח כשלל עם פטתקלוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫*•‬ ‫‪:‬‬

‫בלב מזעזע זעקו‪ ,‬יצאו הנשים מהפתח‬

‫" •־־ •‪* .‬־‬ ‫*‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬

‫במרוצה אל אכילס העז‪ ,‬וכלן בידים‬

‫הכו על שדיהן‪ ,‬ן־כל אשה פקו בךכיה‪.‬‬
‫גנח‪*,‬־הזיל*•*־דמע‪,‬‬ ‫אנטילוכוס •ממול‪,‬‬
‫׳ ז־ ׳‬ ‫־‪• :‬‬
‫עמד‬
‫‪7‬־‬

‫אחז את ידי אכילס‪ ,‬שלבו הגאה נאנק‪,‬‬

‫פוחד פן ישסף את גרונו בכלי ברזל חד‪.‬‬
‫פלט אכילס צריחה‪ ,‬ואמו האלה שהקשיבה‪,‬‬
‫יושבת ליד אביה הסב במצולות ים‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‪•.**.‬‬

‫גם היא צרחה‪ .‬האלות נאספו מסביב לה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪♦.* •/‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5 7‬‬

‫כל אלה אשר בעמקי הים היו בנות נראוס‪ .‬י‬

‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־ ד‬ ‫‪1•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬־‬ ‫זו‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬

‫כי גלאוקה היתה שם‪ ,‬תליאה‪ ,‬וקימודוקה‪,‬‬

‫נסיאה‪ ,‬הליה בעלת עיני הפרה‪ ,‬וספיאו‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪ -‬ז ••‬ ‫••‬

‫תואה‪ ,‬קימותואה‪ ,‬אקטיאה‪ ,‬ולימנוריאה‪,‬‬

‫ואגאואה‪,‬‬
‫‪ :‬־־‬
‫אמפיתואה‪.‬‬
‫•‬
‫•‬
‫‪..‬מליטה‪ ,‬איאירה‪,‬‬
‫‪ ... .‬י • ־‪:‬ז ׳ ־ ‪• :‬‬

‫היו גם דוטו ופרוטו‪ ,‬פרוסה ודינמנה‪,‬‬

‫׳‬ ‫ע •־‬ ‫־‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫;•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬

‫דקסמנה‪ ,‬אמפינומה‪ ,‬וגם קליאנידה‪,‬‬

‫‪45‬‬ ‫דוריס ופנופה‪ ,‬וגלטיאה המהללת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫זי‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• -‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫גם נמרטס‪ ,‬אפסאודס‪ ,‬וגם קליאנסה‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‪7 ----------- • 1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫׳ ־ ! * ‪• .‬‬ ‫••‬ ‫״ ‪! 7‬‬

‫גם קלימנה היתה‪ ,‬איאנירה‪ ,‬ואיאנסה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1 7‬‬ ‫ע ״‬ ‫‪• 1:‬‬

‫מירה‪ ,‬אמתיאה יפת התלתל‪ ,‬אוריתיה‪,‬‬

‫׳‬ ‫* ‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ׳*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬

‫ועוד אחרות שבבטן הים היו בנות נראוס‪.‬‬

‫״ז׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1 ••• ••• :‬‬ ‫•יי‬ ‫י־‬ ‫*‬

‫‪50‬‬
‫המערה הכסופה נמלאה‪ ,‬כל אלה יחד‬
‫־‬ ‫־‬ ‫•••••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪7 7 :‬‬
 ‫ך כו על חזותיהן‪ ,‬ואת הקינות פתחה תטיס‪:‬‬
‫״הקשיבו ודעו כלכן‪ ,‬אחיותי בנות נראוס‪,‬‬
‫כשאשמחג לכן‪ ,‬עד כמה לבי מלא צער‪.‬‬
‫אךי‪ ,‬עלובה‪ ,‬בלךה של גבור התאמללתי‪,‬‬
‫יי אחרי שילדתי בן ךב עצמה ובלי דפי‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•י ז‬ ‫־ ‪:‬־••‬ ‫‪.‬‬

‫הנבחר בין גבורים‪ ,‬והוא התנשא כאילן דף‪,‬‬

‫וכשגדלתי אותו כעץ בקצה חלקת כרם‪,‬‬
‫שלחתי אותו בספינות הקמורות אל איליוס‬
‫להלחם בטרועים‪ .‬אולם לא אקבלו שוב‬
‫בחזרה אל ביתו‪ ,‬אל מעונו של פלאוס‪.‬‬
‫׳* '•*‬ ‫**'‬ ‫*‬ ‫**'‬ ‫**‬ ‫‪: -‬־ ‪ 7‬ז‬

‫וגם כשעורו בחיים‪ ,‬ורואה את אור השמש‪,‬‬

‫הוא מתיסר‪ ,‬ואני אם אלף לא אוכל לעזר לו‪.‬‬
‫אבל אלף‪ ,‬אראה את ולדי‪ ,‬ואשמע על הצער‬
‫שבא עליו כשישב ובקרב לא לקח חלק‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫•• *‪'.‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 1:‬‬ ‫־‬ ‫‪7 *.* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬

‫אמרה‪ ,‬יצאה מן המערה‪ ,‬וכלן אתה יחד‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1 7‬‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫הלכו בךמעות‪ ,‬ומסביב להן נבקע גל המים‪.‬‬

‫והן כשהגיעו אל אדמת טרויה עבת הרגב‬
‫ז־‪ •.‬־‪.‬־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪: -‬‬ ‫ע‬ ‫י ■ •‬ ‫‪1‬‬

‫עלו בשוךה אל החוף‪ ,‬שם ערכו המירמידונים‬

‫את הספינות בצפיפות סביב אכילס המהיר‪.‬‬
‫וכשגנח בכבדות‪ ,‬עמדה לידו אמו הנכבדת‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ . -‬ן ‪......‬‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫~‬ ‫י‬ ‫‪7 .‬‬ ‫•‬

‫זעקה בקול מר‪ ,‬אספה את ראש בנה בידיה‪,‬‬

‫‪ 7‬׳‬ ‫‪7 :‬־‪*.‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫*׳‬

‫ובמלים מכנפות כשהיא מיבבת אמרה לו‪:‬‬

‫‪7 :7‬‬ ‫‪ :‬־ •\ ׳‪.‬־‬ ‫נ ע •‬ ‫! \ ז‬

‫״!לדי‪ ,‬אתה בוכה? על מה ללבף בא הצער?‬

‫ספר‪ ,‬אל תסתיר‪ .‬הן התגשמו דברים אלה‬
‫מצד זאוס‪ ,‬כפי ששלחת ידיף והתפללת‬
‫‪7‬‬ ‫‪1 ---------- 1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ז ע‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ע‬ ‫*‬

‫שאל הספינות ידחקו כל בני האכאים‬

‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫' ‪7‬‬

‫ב?לל חסרונף‪ ,‬ויסבלו מצוקה מבישת‪.‬״‬

‫נאנח בכבדות‪ ,‬אכילס מהיר הרגלים ענה לה‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־־‬ ‫*‬ ‫־־‬ ‫‪1‬‬

‫"אמי‪ ,‬האולימפי הגשים למעני דברים אלה‪.‬‬

‫•* ע‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ 1‬־•‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫}‬

‫אף אני במה אתענג‪ ,‬כשחברי האהוב מת‪,‬‬

‫׳‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫‪....‬‬ ‫׳‬ ‫־ ״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫‪ 440‬שירשמרנה־עשר‬

‫פטרוקלוס‪ ,‬זה שמכל חברי היה היקר לי‪,‬‬

‫י‬ ‫■‬ ‫־ ז ז‪1‬‬ ‫‪■1‬ז‬
‫־‬ ‫*־••־■‬ ‫*‪ • •.‬ד‬ ‫׳ ‪•/‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫והחשוב כחיי? אבדתי אותו‪ ,‬בעוד הקטור‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫• ־‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫! ־‪.‬־ ז‬

‫הורגו‪ ,‬פשט את כלי הענק‪ ,‬מפליאי העינים‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪■-‬‬ ‫••‬ ‫ז־‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬״‬ ‫‪ -1 7‬ד‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ג‬

‫היפים‪ ,‬מתנות הפאר שנתנו האלים לפלאוס‪,‬‬

‫י‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫*‪ •.‬ז• ג‬ ‫״‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־ ד •‬

‫‪85‬‬
‫ביום שבו השכיבוך במטת איש בן־תמותה‪.‬‬
‫הלואי שהיית עוד שוהה עם יתר אלות הים‪,‬‬
‫ןאשה בת חלוף ככלה היה פלאוס לוקח‪.‬‬
‫והנה נגזר שלבך ישקע לאין סוף באבל‬
‫על הרג בנך‪ ,‬שאותו לא תץכי לקבל שוב‬
‫‪90‬‬ ‫בחזרה לביתו‪ .‬כי נפשי אינה מבקשת‬
‫־ •••י •יי‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬־ ד ד‬

‫שעוד אחיה ואשהה בין אנשים‪ ,‬אלא אם‬

‫הקטור יפיל במכת דוניתי וחייו יהיו מחיר‬
‫על כף שהפשיט את פטרוקלוס בן מנויטיוס‪.‬״‬
‫ואז תטיס ענתה לו‪ ,‬שופכת את דמעותיה‪:‬‬
‫ד‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪......‬‬ ‫י‬ ‫ד ‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪95‬‬ ‫״ובכן‪. ,‬ילדי‪ ,‬אאבד אותך בקרוב‪ ,‬לפי דבריף‪,‬‬

‫כי נקבע שתמות גם אתה מזיד אחרי הקטור‪.‬״‬
‫נךגש מאוד השיב לה אכילס מהיר הרגלים‪:‬‬
‫״אמות לי מזיד‪ ,‬כי נמנע ממני לעמד לימין‬
‫ח ב ך כשנהרג‪ .‬הךד‪ 1‬ק מאךצו שנולד בה‬
‫‪100‬‬ ‫הוא נפל‪ ,‬והןה זקוק לכוחי כמגן מהמות‪.‬‬
‫ועכשו‪ ,‬הן ברור שאל ארצי לא אחזיר עוד‪,‬‬
‫‪71 7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ן‬

‫שלא הייתי אור לפטרוקלוס‪ ,‬ואף לא ליתר‬

‫רעי שהקטור האלוהי קטל במספר _רב‪,‬‬
‫אלא יושב ליד הספינות‪ ,‬סתם נטל לארץ‪,‬‬
‫‪ 1‬׳‬ ‫ד ע‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬ ‫נ‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫•״•‬

‫‪1 05‬‬ ‫אני‪ ,‬שאין לי דומה באכאים נחושי הכתינת‬

‫בקרב‪ ,‬הרי בעצה יש אחרים שקודמים לי‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ״ • ן !‬ ‫ן ‪• •• -‬‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫״‬ ‫‪ 1:‬ד‬ ‫־‬

‫שבין אנשים ואלים מריבה תשמד ללא זכר‪*,‬‬

‫‪,‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫•• •‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ד ■‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬

‫״מריבה״ ביוונית היא ״אריס״‪ .‬זו תובנה חשובה שמשמיע אכילס‪ ,‬והיא‬ ‫*‬

‫מציינת את המפנה העמוק בלבו ובהרמוניה של האיליאדה‪ ,‬כי אריס היא‬

‫במהות התרבות‪ ,‬ובפרט זו ההרואית‪ .‬ראו הסיודוס‪ ,‬עבודות וימים‪ 11 ,‬ואילך•‬
 ‫מגן אכילס ‪441‬‬
‫‪132-‬‬

‫ואף החרוץ‪ ,‬אשר בגללו גם חכם מתרתח‪,‬‬

‫זה אשר מצטבר כעשן בחזהו של גבר‬
‫‪110‬‬ ‫וטעמו נעשה לו מתוק בהרבה מנטפי דבש‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫! ־ ‪:‬־‬

‫כף שליט הגברים אגממנוץ ג_רם לי לרגז‪.‬‬

‫אך נעזב את מה שקךה‪ ,‬ועל אף הצער‬
‫נכבש מתוך כרח את החמה בעמק לבנו‪.‬‬
‫אלך עתה‪ ,‬אתפס את הורג הראש הזיקר לי‪,‬‬
‫הקטור; ואז אקבל את מותי שלי‪ ,‬ובכל עת‬
‫שזאוס יךצה לזמנו‪ ,‬ושאר האלים בני הנצח‪.‬‬
‫הן גם הרקלס הכביר לא התחמק מהמות‪,‬‬
‫אם כי הןה הןקר לאדון זאוס בץ קרונוס‪,‬‬
‫אך הגודל הכריעו וחרון לא סולח של הךה‪.‬‬
‫וכך גם אני‪ ,‬אם זה אכן הגודל שנקבע לי‪,‬‬
‫אשכב מת‪ .‬אך כעת אשיג תהלה מצטינת‪,‬‬
‫ואחת מנשי טרויה או דרדנית עמקת חיק‬
‫י‬ ‫‪1‬‬
‫ד\ ־‬ ‫‪ *-‬־ •‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫• ‪ :‬־־‬ ‫‪ 1‬־ ־‬

‫תרים בגללי אל לחיים רכות את ידיה‬

‫ז‬ ‫זע‬ ‫•ד‬ ‫־‬ ‫‪•- x :‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫• ‪ :‬ד •‬ ‫‪•1‬‬

‫למחות את פךצי הדמעות כשהיא מקוננת‪,‬‬

‫ותךע שזמן רב מדי נעךךתי‪ .‬אל תעצריני‬
‫מקרב‪ ,‬על אף אהבתך‪ .‬לא אשמע לך‪.‬״‬
‫ואז ענתה לו האלה תטיס כסופת הרגלים‪:‬‬
‫ז ‪. - ; -‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫ד •י ד‬ ‫ד ‪ 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫״אכן‪. ,‬ילדי‪ ,‬אמת הדבר‪ ,‬ואין בכך דפי‬

‫להדיף מר־עיך המתשים את בור המות‪.‬‬
‫‪130‬‬ ‫אולם נשקך הנאה נמצא בידי הטרדנים‪,‬‬
‫כלי הארד הנוצצים‪ .‬על כתפיו הקטור‬
‫‪1‬‬
‫•‪.‬־ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫ז ד‪1‬‬ ‫‪•• 1‬‬

‫מבהיק הקסדה חוגרם בגאו־ה‪ .‬אך נךאה לי‬

‫־ אריס היא מקור לכל המוטיבציות התחרותיות והתוקפניות‪ ,‬כולל החימה‬

‫)״מניס״(‪ ,‬שהיא הנושא הדרמטי שנזכר בשורת הפתיחה של האיליאדה‪.‬‬
‫בהקשר זה אכילס מזכיר את הזעם )״כולוס״(‪ .‬המשך לתובנה זו יבוא בדברי‬
‫אגממנון בשיר הבא ובשיר האחרון‪ ,‬במפגש בין אכילס ופריאמוס‪ .‬נזכיר‬
‫שהרקלייטוס חולק על העמדה ששם הומרוס בפי אכילס‪ ,‬ראו קטע ‪) 81‬דילס‬
‫‪ ,(223‬בנספח לאגממנון‪ ,‬בסדרת שוקן‪.‬‬
‫‪ 133‬־‪162‬‬ ‫‪ 442‬שירשמונה־עשר‬

‫שלא יתגאה עוד הךבה‪ ,‬כי המות קרוב לו‪.‬‬

‫לכן אל תכנס עוד אל מהומת האל ארס‪,‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬״•‬ ‫ז •י‬ ‫■‬ ‫־־‬ ‫ז •• ‪1‬‬

‫‪135‬‬ ‫עד שתךאה אותי באה לכאן במו עיניך‪.‬‬

‫כי למחרת בבקר אשוב עם עלות השמש‪,‬‬
‫־ *•* ••‬ ‫*־‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫•••‪1‬‬ ‫ז !זז‬ ‫■‬

‫נושאת לך נשק נאה שיתן האדון הפיסטוס‪.‬״‬

‫כך אמרה‪ ,‬פנתה מבנה‪ ,‬וממרחק מה‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫* •יד ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫' ‪7 : 7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪11‬‬

‫כשפנתה‪ ,‬דברה אל בנות הים אחיותיה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ז־‬ ‫*‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪140‬‬ ‫״כעת אתן צללו בחיקו הרחב של הןם‪,‬‬

‫לכו ובקרו את ןקן הןם ואת בית אבינו‪,‬‬
‫ספרו לו את הכיל‪ .‬ואני אעלה אל אולימפוס‬
‫הךם‪ ,‬אל הפיסטוס האמן הנודע‪ ,‬ואראה אם‬
‫ירצה לתת לבני כלים מהללים מפיצי נגה‪.‬״‬
‫‪-‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‬ ‫ז •‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫•• •‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫‪••7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•!‬

‫‪145‬‬ ‫כך אמרה‪ ,‬והן מיד צללו לעמקי ןם‪,‬‬

‫והיא‪ ,‬האלה כסופת הרגלים‪ ,‬יצאה לאולימפוס‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫ז !‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫־־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ •• 7‬ז‬ ‫׳‬ ‫נ •‬

‫להביא את הכלים המהללים עבור בנה‪.‬‬

‫‪ :‬ד‬ ‫נ־‬ ‫\ ‪* 7‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫־ •• •‬ ‫•••‬ ‫‪• 7 :‬‬

‫רגליה נשאו אותה לאולימפוס‪ ,‬בעוד האכאים‬

‫‪ 7‬־ ־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ?‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ג‪*/‬‬

‫נסו צורחים באימה מהקטור הורג הגברים‪,‬‬

‫־ ‪•7 :‬‬ ‫••‬ ‫״ ע ‪11‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪150‬‬ ‫עד שהגיעו אל הספינות ךאל הלספתטוס‪.‬‬

‫גם להךחיק את פטרוקלוס המת‪ ,‬רע אכילס‪,‬‬
‫מחניתות לא יכלו האכאים חזקי המוקים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫• ‪1•• 5‬‬ ‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪*7‬‬ ‫•• ‪:‬־ ׳‬

‫כי שוב הגיעו אליו האנשים וסוסיהם‪,‬‬

‫‪...‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ז־ ‪• 7‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫• ־‬

‫והקטוד בן פךיאמוס שלחם בעז כשלהבת‪.‬‬

‫‪155‬‬ ‫שלוש פעמים מאחור ברגליו אחז בו הקטור‬
‫‪1: •/‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7 1‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫נ ‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫המהלל‪ ,‬משתדל למשכו‪ ,‬וצעק לטרדנים;‬

‫ושלוש פעמים שני האיאסים‪ ,‬לובשים עז וזעם‬
‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪• :‬‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־* ־ •‬ ‫* "‬ ‫‪* 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫הךפו אותו מהמת‪ .‬אך ןציב בכוחו ובוטח‬

‫פעם זנק לתוך ההמון‪ ,‬ושוב מדי פעם‬
‫‪160‬‬ ‫עמד במקום ושאג‪ ,‬אך לאחור לא נסוג כלל‪.‬‬
‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ * :‬־‬ ‫־ ‪1 1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫וכמו רועים בשדה שאין בכוחם להבריח‬

‫־‬ ‫־ **‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ״‬ ‫‪• 7‬יו‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫*‬

‫הרחק מגויה אריה צהבהב שמציק לו הרעב‪,‬‬

‫‪7 77‬‬ ‫י‬ ‫‪......‬‬ ‫־‬ ‫־ !‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪•* :‬‬ ‫* ** ‪7‬‬ ‫י‬ ‫* **‬
 ‫מגן אכילס ‪443‬‬ ‫נ‪192-16‬‬

‫כך שני האיאסים הלוחמניים לא הצליחו‬

‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־ ד ••‬ ‫־‬ ‫־ ‪• * :‬‬ ‫ז‬ ‫ז ״‬ ‫‪17‬‬

‫להניס הרחק מה מ ת את הקטוד בן פןיאמוס‪.‬‬

‫‪165‬‬ ‫ועתה הוא היה גוררו משם ומ שיג תהלת עד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ • :‬־‬ ‫־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪:‬־‪7‬‬

‫לולא רצה איריס המהירה שרגליה כרוח‬

‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪.* 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬

‫מאולימפוס למסר לבץ פלאוס שיעטה נשק‪,‬‬

‫בסתר מזאוס ושאר האלים שלחה אותה הרה‪.‬‬
‫‪7..‬‬ ‫ז‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪* •• 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫* •••‬ ‫‪• 7‬־ ״‪.‬־‬

‫עמדה לידו ובמלים מכנפות פנתה ואמרה לו‪:‬‬

‫? ‪7 : 7‬‬ ‫‪7:7‬‬ ‫\‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* • :‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7:7‬‬

‫‪170‬‬ ‫״קום‪ ,‬בן פלאוס‪ ,‬אתה המבעת מכל גבר‪,‬‬

‫הגן על פטרוקלוס‪ ,‬שעבורו מתחולל קרב‬
‫אכזר לפני הספינות‪ .‬הם זה בזה עורכים טבח;‬
‫י‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪'.• 7‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫׳־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬

‫אלה עומדים ומגנים על המת השרוע‪,‬‬

‫ואחדים‪ ,‬הטרדנים‪ ,‬עטים לגרר את הפגר‬
‫‪175‬‬ ‫אל איליוס אפופת הרוחות‪ ,‬וביחוד הקטור‬
‫המהלל; הוא תאב למ שכו‪ ,‬ורוצה לעריף את‬
‫ראשו מצואר דף ולהציבו על יתדות עץ‪.‬‬
‫קום‪ ,‬אל תשכב עוד‪ ,‬שהחךפה אל לבך לא תגיע‬
‫על שפטרוקלוס ךפקר למ שחק כלבי טרדה‪,‬‬
‫‪180‬‬ ‫הן תבוש אם גופו ואסף לאחר שחללוהו‪.‬״‬
‫ואכילס האלוהי מהיר הרגלים השיב לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬ד‪.‬־‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬

‫״אידים האלה‪ ,‬מי האל ששלחך לבשר לי?״‬

‫ואיריס המהירה שרגליה כרוח ענתה לו‪:‬‬
‫־ ‪7 : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪•.‬־‪•.*:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪* • :‬‬

‫״שלחה אותי הרה‪ ,‬אשתו הנכבדת של זאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־ •‪*.•:‬־‪•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7 5 7‬‬

‫‪185‬‬ ‫אך בן קרעוס שמו שבו במרום איננו יוךע‪,‬‬

‫ולא אל אחר מבין השוכנים בשלגי אולימפוס‪.‬״‬
‫ואז השיב ואמר לה אכילס מהיר הרגלים‪:‬‬
‫‪7‬־ ‪1‬־•‬ ‫‪*:‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫* *‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫״איך אכנס אל הקרב? הרי כלי נשקי בידיהם‪,‬‬

‫ואמי דרשה ממני שלא אצטיד בכלי נשק‬
‫י‪1 •.* *.***:‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫־‪.‬‬ ‫•י•‬ ‫״• •‬
‫• •‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪ *:‬־‬

‫‪190‬‬ ‫לפני שאראה אותה כאן בעיני כשהיא באה‪.‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪ • • 1 1 7‬־ ‪• • <• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•.,‬‬ ‫* י‪:*.‬‬
‫•‪.‬‬ ‫• ‪•• :‬‬

‫היא התחיבה שתביא נשק נאה מהפיסטוס‪.‬‬

‫‪....‬־‪:,‬‬ ‫‪71‬־‪•.‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫* ‪* 7‬‬
‫י‪.‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ואינני מכיר אחר בעל נשק נפלא שיתאים לי‪,‬‬

‫‪ 193‬־ ‪2 2 2‬‬ ‫‪ 444‬שירשמונה־עשר‬

‫אלא אם זה מגנו של איאס בן סלמון‪.‬‬

‫אך הוא עצמו‪ ,‬אני משער‪ ,‬בחזית להזמינו‬
‫קוטל בחנית‪ ,‬ומגן על גופתו של פטרוקלוס‪.‬״‬
‫ואיריס המהירה שרגליה כרוח אמרה לו‪:‬‬
‫ז ז ז‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪•/‬־ז ע‬ ‫־־ ‪7 • 1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬

‫״גם אנו יוךעים שנשקף המהלל בידיהם‪.‬‬

‫אך ליד החפיר התגלה כפי שאתה לטרדנים‪,‬‬
‫י‬ ‫ז•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ •/‬־ ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1-‬‬

‫אולי אם תצא הטרוינים יתחלחלו ויסוגר‬

‫ז ■‬ ‫• ‪ - :‬ו ו ‪-‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫״‬

‫מקרב‪ ,‬והאכאים האמיצים שכוחם תש‬

‫‪7‬‬ ‫״‪.‬״‬ ‫‪ 7‬־ ־‬ ‫‪ : 1‬ז ־ ‪■-‬‬ ‫‪71‬‬
‫•‪:‬‬

‫שוב ינשמו‪ .‬הלא הפוגה יש בקרב רק לרגע‪.‬״‬

‫כך אמרה והלכה לה איריס קלת הרגלים‪.‬‬
‫‪7‬־‪1‬־״‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫״*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7: 71‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪17‬‬

‫קם על רגליו אכילס אהוב זאוס‪ ,‬ואתנה‬

‫'‪:‬־־**־‬ ‫״‪.‬״‬ ‫‪-:‬‬ ‫״‬ ‫־ ־‬ ‫־ ‪7:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫‪7‬‬

‫זרקה על כתפיו הכבירות את האיגיס‬

‫־ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‪.‬״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־־‬ ‫‪17:7‬‬

‫‪205‬‬ ‫שזור הגדילים; עטרה הנאה באלות לראשו עב‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫־‪77‬‬ ‫' ‪7 : 7‬‬ ‫־ ‪ * :‬״‬ ‫‪:‬‬

‫זהב‪ ,‬ולבתה סביב גופו שלהבת זוהרת‪.‬‬

‫וכמו עשן שעולה מעיר ומתנשא לשמים‪,‬‬
‫עיר באי מרחק שאויבים צרים מסביב לה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫*‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫ע‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪\ :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫והם במחלקת ארס האל השנוא כל אותו יום‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫״‪.‬״‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫*‬

‫‪210‬‬ ‫נלחמים על עירם‪ ,‬אך לאחר שהשמש שוקע‬

‫מךליקים משואות זו אחר זו‪ ,‬והאש מזנקת‬
‫בזהרה למרום‪ ,‬כדי ששכניהם יבחינו‪,‬‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫•‪.‬״‪•.'••••:‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪77: 7 :‬‬

‫אולי יחלצו בספינות ויהדפו את אויביהם;‬ ‫״•‬

‫•‬ ‫‪ :‬־ ״־ ‪:‬‬ ‫״ ‪* :‬‬ ‫*‪: 7‬‬
‫*‬

‫כך מראשו של אכילס עלה יקוד אש לשמים‪.‬‬

‫‪ 7‬־•‬ ‫־‬ ‫״•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ 17‬״ ״‬

‫‪215‬‬ ‫מחוץ לחומה עמד ליד החפיר‪ ,‬ואל האכאים‬

‫לא הצטרף‪ ,‬כפי שה וחתה לו אמו בשום שכל‪.‬‬
‫שם הוא עמד וצעק‪ ,‬ומנגד פלס אתנה‬
‫־ ־ ־•‬ ‫־־‬ ‫־ ‪•••/‬־‬ ‫‪ 7 :‬־ ‪'1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬

‫צרחה‪ .‬עד שפחד נורא נפל על הטרדנים‪.‬‬

‫‪•7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‪.‬״־־‬ ‫־‬ ‫‪7 :7‬‬

‫כמו שברור ופולח הוא קול חצוצרה שבוקע‬

‫‪- |..‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪71‬‬ ‫!־‬ ‫י‬ ‫* ־‬
‫״‬ ‫־‪.‬־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪220‬‬ ‫ביום שבו אויבים טובחי נפשות מקיפים עיר‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪* 1‬״‬ ‫‪ :‬״‬

‫כך אז ברור ופולח היה קול נכד איאקוס‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫״‪'.‬״‪.‬־‬ ‫י‬ ‫‪77‬‬ ‫•*‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪717‬‬

‫והם‪ ,‬כששמעו את קול הארד של נכד איאקוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1 - | -‬‬ ‫‪•/‬״‪•.‬‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫‪77 7‬‬ ‫י‬ ‫■י‬
‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬״\ ‪7‬‬ ‫*‬
 ‫מגן אכילס ‪445‬‬
‫■‪252‬‬

‫נרעד לב כלם‪ ,‬והטו לאחור את רכביהם‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י ‪1‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫י!‬

‫הסוסים יפי השער‪ ,‬כי חזו בלבם שאסון בא‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן •י‬

‫‪225‬‬ ‫הרכבים נדהמו למראה האש המאימת‪,‬‬

‫‪•.*••• -‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫ד••‬ ‫‪ :‬־ ‪•• :‬‬ ‫•* ו‪-‬‬ ‫‪7‬־ ‪• 7‬‬

‫אש לא נלאית מתלקחת על ראש בן פלאוס‬

‫גדול הלב‪ ,‬שלבתה האלה אתנה אפרת העין‪.‬‬
‫ז ••‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪.... -‬‬ ‫־ז •• ז‬ ‫‪ *• 7‬ז‬ ‫׳‬ ‫‪•* -‬‬ ‫‪:‬‬

‫שלוש פעמים מעל החפיר הרעים קול אכילס‪,‬‬

‫׳‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬

‫ושלוש פעמים הטרדנים ותומכיהם הכו בפחד‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫ן • • • • •‬ ‫‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫־‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫‪230‬‬ ‫ושם נהרגו אז תריסר לוחמים מטובי אנשיהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫״ ‪. . .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫נ *•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫;‬

‫איש־איש בךכבו ובחניתו‪ .‬בעוד האכאים‬

‫משכו בשמחה מחוץ לקליעים את פטרוקלוס‪,‬‬
‫השכיבו אותו על מצע‪ ,‬וחבריו מסביב לו‬
‫ז •‬ ‫■‬ ‫‪ -‬ז ' ־ ‪ :‬־ ־ ״ *‪7‬‬ ‫־‬ ‫״‪•:‬‬

‫׳‬
‫עמדו ובכו‪ ,‬ובא גם אכילס מהיר הרגלים‪,‬‬
‫־ ־‬ ‫!‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫ו •‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪235‬‬ ‫שפך זימעות חמות כשראה את רעו הנאמן‬

‫שוכב על גבי האלונקה משסע בארד חד‪,‬‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪5‬‬ ‫‪17:‬‬ ‫‪5 7‬־‬ ‫״‬ ‫־‬

‫זה שאותו הוא שלח עם הסוסים ועם רכב‬

‫להלחם‪ ,‬אך לקבלו כשיחזיר לא יזכה שוב‪.‬‬
‫והרה בעלת עיני הפרה שלחה את השמש‬
‫־ ‪." 7‬־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪....‬‬ ‫־ ‪ -:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬

‫‪240‬‬ ‫שאינו נלאה לשוב באי ךצ‪1‬ץ אל ץךמ י אוקיאנוס‪.‬‬

‫השמש שקע‪ ,‬ושבתו מהקרב האכזר האכאים‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״ * ־ ‪7 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־(‬ ‫‪7‬‬ ‫י‪,.‬‬ ‫*‬

‫האלוהיים‪ ,‬ומלחימה שאיננה מפלה איש‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*•־ ‪7‬‬ ‫״‬ ‫'•*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫• *‬ ‫‪ 7‬ד‪*.‬‬

‫והטרדנים חזרו מהקטל המר‪ ,‬והתירו‬

‫׳ ‪• • :‬‬ ‫־ ־‬ ‫*‬
‫״ ־ י‪.‬״י י‪.‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫את הסוסים המהירים מתחת למךכבותיהם‪,‬‬

‫‪245‬‬ ‫וכנסו אספה‪ ,‬לפני שחשבו על סעון־ת ערב‪.‬‬
‫עמדו על רגליהם באספה‪ ,‬איש לא מצא עז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.*••:‬״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫לשבת‪ ,‬כלם נחרדו‪ ,‬נוכחים שהופיע אכילס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫••• ‪: :‬‬ ‫ץ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫ע‬ ‫‪7‬‬

‫לאחר שפרש לזמן רב ממלחמה מצערת‪.‬‬

‫־ *‪7 *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• * ‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•\ ‪ 7‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫פולידמס המחשב פתח ודבר באזניהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 7‬ן ‪.....‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬

‫‪250‬‬ ‫בן פנתראוס; הוא היחיד שהביט לפנים ואחורה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪* 7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪17‬‬

‫רע להקטור היה‪ ,‬הם נולדו באותו לילה‪,‬‬

‫'‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*•‬

‫אך לזה היתרון במלים‪ ,‬וזה בחנית טוב ממנו‪.‬‬

‫‪282-253‬‬ ‫‪ 4 4 6‬שיר שמונה־עשר‬

‫בכונה ראויה הוא פנה ודבר באזניהם‪:‬‬

‫״שקלו בןהירות‪ ,‬ידידי‪ .‬אך אני‪ ,‬עצתי היא‬
‫‪255‬‬ ‫לשוב אל העיר‪ ,‬ולא לחכות לשחר האלוהי‬
‫במישור ליד הספינות‪ .‬מהחומה התרחקנו‪.‬‬
‫כל עוד האיש הזה שמר זעם לאגממנון‬
‫האלוהי‪ ,‬היה לנו קל להלחם באכאים‪.‬‬
‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫‪** 7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫'‬ ‫‪•: 7‬״•‬

‫שמחתי לחנות ליד הספינות במשך הלילה‪,‬‬

‫‪260‬‬ ‫וקויתי לתפס את הספינות קמורות הדפן‪.‬‬
‫אך כעת אוחז אותי פחד נוךא מבן פלאוס‬
‫מהיר הרגלים‪ .‬לבו כיה אלים מכדי שינוח‬
‫••• ‪7‬‬ ‫* ••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫וישאר במישור‪ ,‬שבו האכאים והטרדנים‬

‫‪• 7‬‬ ‫ג‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬

‫חולקים ביניהם בשוה את חרון האל אךס‪.‬‬

‫‪265‬‬ ‫אתו הקרב יהיה על עירנו ועל נשותינו‪.‬‬
‫בואו נלך אל העיר; שמעו לי; כי זה יתרחש כך‪.‬‬
‫עתה ליל האלמות עכב את בן פלאוס‬
‫־־‪*.‬‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫• ••‬ ‫‪ 7‬יד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪7‬‬

‫מהיר הרגלים‪ ,‬אך אם הוא עוד כאן ימצאנו‬

‫מחר‪ ,‬ויסתער עם נשקו‪ ,‬היטב אז איש־איש‬
‫‪270‬‬ ‫‪.‬ידע אותו‪ ,‬ויתברך זה שינוס דבוא אל‬
‫איליוס הקדושה‪ .‬טרדנים רבים יפטמו את‬
‫‪...‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫־־‬ ‫•‬

‫הכלבים והנשרים‪ .‬יתרחקו מאזני מלים אלה‪.‬‬

‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ : 7‬־‬ ‫*•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪ :‬־־ ‪5‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫!‬ ‫־‬

‫אך אם נעשה כךברי‪ ,‬ןאף אם‪.‬יש בכך צער‪,‬‬

‫יגנו‬
‫ז•*‬
‫עירנו‬
‫׳‬
‫י•‬
‫ועל‬ ‫יחנה בככר‪,‬‬
‫־• ‪ 7‬׳‪ :‬־‬ ‫־ ד‪7‬‬
‫צבאנו‬
‫•‬‫‪•7 :‬‬
‫הלילה‬
‫‪7 :- -‬‬

‫‪275‬‬ ‫החומות‪ ,‬השערים הנשאים‪ ,‬וכנפי השער‬

‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫' ‪ :‬־ ־ ‪* • :‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫'‬

‫הגבוהות‪ ,‬הלטושות‪ ,‬הקבועות היטב על בךיח‪.‬‬

‫ומחר עם בוא השחר נחגר את כלי הנשק‪,‬‬
‫נעמיד על החומות‪ .‬הוא יסבל אם ינסה אז‬
‫‪7‬‬ ‫‪... -‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫־־ ?־‬

‫לבוא מן הספינות וליד החומה לתקפנו‪.‬‬

‫‪280‬‬
‫הוא זישוב אל הספינות‪ ,‬לאחר שיךיץ דוגיע‬
‫לשוא את סוסיו תמירי הצואר סביב עירנו‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‪,.‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫־‬

‫אך גם אימץ לבו לא _יןשה לו לפרץ העיךה‪,‬‬

‫ולא לכבשה‪ .‬לפני כן הכלבים הזריזים יאכלוהו‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬

‫הקטור נוצץ הקסדה הץעים מבטו ןאמר לו‪:‬‬

‫״פולידמס‪ ,‬מה שאתה מדבר אינו עוד רצוי לי‪,‬‬
‫ד‬ ‫••‬ ‫**‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫*‪•.‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫•‬

‫כשאתה מיעץ שנשוב אל העיר ונסגר בה‪.‬‬

‫האם לא די והותר הסתגךתם בין חומותיה?‬
‫פעם כל בני האדם ספרו שעיר פריאמוס‬
‫־‬ ‫‪* :‬‬ ‫•‬ ‫•י•‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬־‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫היא מקום שזהב וארד אצורים בו בשפע‪.‬‬

‫* ־‬
‫‪ :‬״‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7 :‬ד‬ ‫ז‬ ‫דז‬ ‫‪11‬‬

‫אבל כיום האוצרות הנאים אזלו בבתינו‪,‬‬

‫‪:‬ד••‬ ‫ד‪:‬‬ ‫‪ -‬ד•‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫•־ ‪1‬‬

‫והרבה קטנים נמכרו והגיעו אל פף־גןה‬

‫ואל מיאודה המלבבת‪ ,‬בגלל חרון זאוס‪.‬‬
‫אך עתה בשעה שבן קררנרס המתעתע נתן לי‬
‫גדלה ליד הספינות‪ ,‬ודחקתי את האכאים‬
‫ד ‪• - -‬‬ ‫;׳‬ ‫‪•1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬ד‬ ‫־ ! •‬ ‫‪:‬־‬ ‫ד‬

‫לים‪ ,‬אל תציע‪ ,‬טפש‪ ,‬דבךים מסוג זה לעמנו‪.‬‬

‫אין איש טרדני שיצית לך‪ .‬לא אךשה זאת‪.‬‬
‫ובכן בואו‪ ,‬הנה עצתי‪ ,‬נשמע לה כלנו‪.‬‬
‫ערכו כעת במחנה פת עךבית כפי שנהגתם‪,‬‬
‫אך עמדו על המשמר וכל אחד יפקח עין‪,‬‬
‫ואם‪.‬יש חרד מאוד לךכושו בין הטרדנים‪,‬‬
‫שיאסיף ויתנהו לעם‪ ,‬שיןללוהו ביחד‪.‬‬
‫מוטב יהנה אחד מאתנו‪ ,‬ולא האכאים‪.‬‬
‫־ ־ ־‬ ‫ד‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•• ד*‪.‬‬
‫*‬ ‫ז‬

‫‪ 1‬׳‬
‫כלי הנשק‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•זו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫בוא השחר נחגר את‬
‫*‪*.‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫־־ ־‬ ‫•‬
‫ומחר עם‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫מאבק מר‪.‬‬
‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬
‫וליד הספינות החלולות נעורר‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬

‫אם באמת ליד הספינות קם שוב אכילס‬

‫האלוהי‪ ,‬הוא יסביל אם ינסה‪ ,‬כי לבטח‬
‫־‬ ‫ז־ *‪*.‬‬ ‫‪ 1‬־ *‪.‬־‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫דד‪•.‬‬

‫לא אברח מהקרב המכאיב‪ ,‬אלא אפגשהו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• : -‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 1:‬ד‬ ‫‪ : 7‬־‬

‫נךאה אם לו יהיה בצחרן גדול‪ ,‬או אולי לי‪.‬‬

‫ארס שוה לכלם‪ .‬הוא טובח גם את הטובח‪.‬״‬
‫״ ־‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪-‬‬ ‫‪ \ 1‬ד‬ ‫ד•‪•.‬‬

‫כך הקטור דבר‪ ,‬ו־הךיעו בקול הטרדנים‪,‬‬

‫שוטים‪ ,‬כי את בינתם גזלה פלס אתנה‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫• ד ד‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫להקטור‪ ,‬על עצתו הרעה‪ ,‬הם חלקו שבח‪,‬‬

‫‪/‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫**‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫ד* ד‬ ‫״ ־‬ ‫‪11‬‬ ‫ז‬
‫‪ 313‬־‪342‬‬ ‫‪ 448‬שיר שמונה־עשר‬

‫אך ליא לפוליד־מס‪ ,‬שדבר בתבונה באןניהם‪.‬‬

‫אחר הם עךכו סעוךה במחנה‪ ,‬בעוד האכאים‬
‫‪315‬‬ ‫כל אותו לילה בכו וקוננו על פטרוקלוס‪.‬‬
‫וביניהם בן פלאוס פתח בקינה הנךגשת‪,‬‬
‫את ידיו קוטלות האדם שם לרעו על חזהו‪,‬‬
‫‪••7‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪77‬‬

‫גנח ונאנק בלי הפסק‪ .‬כאריה שעיר לסת‬

‫כאשר איזה איש‪ ,‬ציד צבאים‪ ,‬מסבך היער‬
‫‪320‬‬ ‫חטף את גוריו; והוא‪ ,‬שאחר להגיע‪ ,‬בצער‬
‫תר בכל עמק ומחפש את עקבות אותו גבר‪,‬‬
‫אולי ימצאו במקום כלשהו‪ ,‬ואוחז בו חרון מר‪.‬‬
‫כך‪ ,‬נאנח בכבדות‪ ,‬דבר אל המיךמידונים‪:‬‬
‫״אוי לי‪ ,‬אכן מלה ריקה זרקתי אותו יום‬
‫‪325‬‬ ‫שבו בביתו חזקתי את לב הגבור מנויטיוס‪.‬‬
‫אמךתי לו שאשיב את בנו בתהלה לאופואיס‬
‫לאחר שאיליוס תפיל‪ ,‬דביא את חלקו כמלקוח‪.‬‬
‫אך לא כל תכנית של אדם זאוס דואג לבצע‪.‬‬
‫־ ״ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫•״‬ ‫•••‬ ‫זד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז־‬ ‫ד‬ ‫־‪1‬‬

‫על שנינו נגזר להאדים את אותה קךקע‪,‬‬

‫‪330‬‬ ‫כאן בטרדה; אני לא אשוב לביתי‪ ,‬ופלאוס‬
‫נוהג הסוסים הישיש לא יברכני בבית‪,‬‬
‫‪......................‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪• 1‬‬

‫ואף לא תטיס אמי‪ .‬אלא כאן תקבלני הארץ‪.‬‬

‫וכעת‪ ,‬פטרוקלוס‪ ,‬כיון שארד לעפר אחריך‪,‬‬
‫לא אקבךך עד שאביא לכאן את הנשק‬
‫‪335‬‬ ‫ואת ראש הקטור‪ ,‬הוא הורגך גדול הנפש‪.‬‬
‫ןלפני מוקךך אשסף גרון תריסר מבני טרדה‪,‬‬
‫נערים נפלאים‪ ,‬בחרתי על כך שנקטלת‪.‬‬
‫ז‬ ‫ע • ‪: • 1:‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ :‬ד•‬

‫עד אז לפני ספינותי הקמורות תשכב כך‪,‬‬

‫תשים טרדניות וךרדניות עמקות חיק‬
‫‪340‬‬ ‫יתאבלו לידך ויזילו דמעות ביום ובלילה‪,‬‬
‫־־־•;יד‬ ‫־‬ ‫; ד‬ ‫‪• • 1 1 : 7 1‬‬ ‫• ‪ :‬־ ;‬

‫נשים שנשבו בעמל‪ ,‬בחנית ארכה ובכוח‪,‬‬

‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪1‬־ •‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫••• •‬ ‫‪• 7‬‬

‫כששנינו כבשנו ערי בני אדם רבות עישר‪.‬״‬

‫'‪.‬־‬ ‫־־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪":‬‬ ‫‪•7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪••:*.•:‬‬
‫‪449‬‬ ‫מגן אכילס‬ ‫נ ‪ ,‬נ‪ 72-‬נ‬

‫ואכילס האלוהי צוה אז על חבריו‬

‫״ז‬ ‫י־‬ ‫־־‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז !‪•/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• - :‬‬

‫להציב מעל האש דוד גדול‪ ,‬כדי שמהר הם‬

‫•‬ ‫•‬
‫‪*1‬‬ ‫ד‬
‫י‬ ‫ד״ ׳‬ ‫•י•‬ ‫* י‬
‫•‬
‫ן ׳‬

‫‪345‬‬ ‫ירחצו את הדם הקרוש מעל גוף פטרוקלוס‪.‬‬

‫והם הציבו את דוד המךחץ על השלהבת‪,‬‬
‫מלאו במים‪ ,‬ולבו את האש בגזרי עץ‪,‬‬
‫היא לחכה את בטן הדוד‪ ,‬והתחממו המים‪.‬‬
‫ולאחר שהמים ךתחו בארד המפיץ אור‪,‬‬
‫‪350‬‬ ‫רחצו את הגופה והיטב סכוה בשמן‪,‬‬
‫•‪ 1‬׳‬
‫•‬‫ד •‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫ד‬ ‫־‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫ד ‪-1‬‬

‫מלאו במשחה בת תשע שנים את פצעיה‪,‬‬

‫ד‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד•‬ ‫־‬
‫־‬ ‫־‬
‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫שמו אותו במטה וכסו אותו בסדין דק‬

‫מראשו עד לרגליו‪ ,‬ובמעיל לבן מלמעלה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫‪ :‬־‬

‫ואז כל הלילה מסביב לאכילס מהיר הרגלים‬

‫‪ 1 -‬־•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ן ‪. . . -‬‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫־ ־‪ :‬ז‬ ‫ד‬ ‫ז ז‬

‫‪355‬‬ ‫בכו ה מיר מידוני ם ו קוננו על פ ט רו ק לו ס‪.‬‬

‫וזאוס פנה אל א חו תו ו א ש תו ו א מר לה‪:‬‬
‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫*‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫*‬
‫״‪.‬‬ ‫־דד‬ ‫*״‪.‬י‬

‫״הצלחת‪ ,‬הרה הגבירה גדולת העינים‪.‬‬

‫‪•-‬‬ ‫ז•־‬ ‫־‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־** • ד‬ ‫••ז‬

‫עוררת את אכיל ס מ היר הרגלי ם‪ .‬האכאים‬

‫־ ־ ־ •‬
‫ז‬ ‫ד•־‪:‬־־•‬ ‫ז•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ארכי השער הם בו ד אי ילדיך מרח ם‪.‬״‬

‫•• ‪7 7‬‬ ‫▼ ‪1* -‬‬‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫••‬ ‫ד‬

‫‪360‬‬ ‫והרה ה אל ה ב ע ל ת עיני הפר ה ענתה לך‪:‬‬

‫‪1‬ג ד‬ ‫־ ז ז‬ ‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד •• ד‬ ‫* •• ד‬

‫״בז קרונוס ה אי מ תני‪ ,‬מה ה דבר שאמרת?‬

‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬
‫י‬ ‫־ד‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫ז •‬ ‫‪1‬‬ ‫ד••‬ ‫■‬
‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬
‫י‬
‫י‬‫•‬

‫גם בן־ת מותה את מה שקבע אמור לבצע‬

‫* ‪- - -‬‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬־‬
‫‪ 7‬ז‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫* ‪.‬י י‪:‬‬

‫למען אחר‪ ,‬אם כי הוא אךם ךאין לו די יךע‪.‬‬

‫ואלו אני‪ ,‬ה טו ענ ת שבין ה אלו ת אין כמוני‪,‬‬
‫‪365‬‬ ‫גם מלךה‪ ,‬ו־גם כי אני א שתף המכו־־ת‪,‬‬
‫ואתה הוא ה שליט על כ ל בני־ה אל מות‪,‬‬
‫ז‪7‬‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫‪••1‬‬ ‫ד‬ ‫־‬
‫־‬ ‫־ •‬ ‫*‬ ‫‪ 1‬־‪7‬‬

‫איך לא א תפר ב אי ב ה אסונו ת לטרוינים?״‬

‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫ד‬
‫•‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫• ‪1‬‬
‫•‬

‫כך שניהם שו ח חו‪ ,‬ובינתים הגיעה‬

‫תטיס כסופ ת הרגלים אל בית הפיסטוס‪,‬‬
‫••‪11-‬‬ ‫״‬
‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ־ ‪ 1‬־•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫• •‬
‫•‬

‫בית נצחי‪ ,‬מ כ כ ב‪ ,‬וזו הר בין בני־האלמות‪,‬‬

‫כלו מארד‪ ,‬שבנה ל ע צ מו עקם הרגלים‪.‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪7‬ד‬
‫•‪.‬‬ ‫י‬ ‫*‪77‬‬
‫•‬ ‫\‬

‫מצאה אותו ליד מ פו חיו מ ס תו בב ומזיע‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7 17‬‬
‫‪ 373‬־ ‪4 0 0‬‬ ‫‪ 450‬שירשמונה־עשר‬

‫ביגיעה‪ .‬כי עשרים חצובות הוא יצר אז‪,‬‬

‫ז‬ ‫ז ״‬ ‫‪:‬־‬ ‫• • ‪ .‬״ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬

‫אלה יצבו ליד קיר היכלו הבנוי לבטח‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪ 7‬יי•‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫'‪1‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫•• •י•‬

‫‪375‬‬ ‫לכל אחת קבע גלגלי זהב ברגליה‪,‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪•/ :‬‬ ‫‪ 5‬־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ *•‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬

‫כדי שמכוח עצמן אל כנוס האלים הן‪.‬יגיעו‪,‬‬

‫ושוב‪.‬יחןרו אל ביתו‪ ,‬מךאה מפליא לעינים‪.‬‬
‫אלה עד אז נשלמו‪ ,‬אף לא הצמדו האזנים‬
‫‪. - : 7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•• •י•‬

‫המעצבות‪ .‬והוא בקותס חשל מסמריהן‪.‬‬

‫‪380‬‬ ‫וכאשר כף עמל בממחיות ובידע‬
‫‪• :‬יי־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫נ‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫־ ‪:‬־־ *‪•.‬‬ ‫ן‬

‫נגשה אליו האלה תטיס כסופת הרגלים‪.‬‬

‫־ •‬ ‫‪ 7‬־ ‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־•‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪5‬‬

‫כריס שצעיפה מפיץ אור ךאתה כשבאה‪,‬‬

‫אלת החן שנשא האל הנכה הןדוע‪,‬‬
‫והיא יצאה‪ ,‬אחזה בידה‪ ,‬קראה ואמרה לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫' ‪:1 7‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪2 7‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫*‬ ‫‪2‬‬

‫‪385‬‬ ‫״למה‪ ,‬תטיס ארכת השמלה‪ ,‬באת לביתנו‪,‬‬

‫‪ • • • • :‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬־\‬ ‫־‬ ‫־*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫את הכבוךה‪ ,‬היקרה‪ ,‬הן לא נהגת לבקרנו?‬

‫אף בואי אתי‪ ,‬נכנס‪ ,‬ואניח כבוד לפניף‪.‬״‬
‫כף אמרה הנפלאה באלות‪ ,‬הוליכה פנימה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫־ • ‪7 7 2‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪17‬‬

‫הושיבה אותה בכסא ץרוע מסמרי כסף‪,‬‬

‫‪390‬‬ ‫מלאכת מחשבת‪ ,‬ומתחת הדום לרגלים‪.‬‬
‫קראה להפיסטוס האמן הנודע‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬
‫״הפיסטוס‪ ,‬בוא לכאן; לתטיס‪.‬יש עדן אליף‪.‬״‬
‫ונכה הרגלים המהלל שמע וענה לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 7 2‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪2‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪:‬־•‬

‫״אלה שאני ירא ומוקיר נמצאת בביתנו‪.‬‬

‫‪. . . . .‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪7‬־*‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‪.‬י‬ ‫־* ‪7‬‬

‫‪395‬‬ ‫היא שהצילה אותי לאחר נפילתי מגבוה‪,‬‬

‫־־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪* 2‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫*‪•.‬‬

‫‪7‬‬
‫עקב אמי* בעלת פני הכלבה‪ ,‬שרצתה אז‬
‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫"‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪2‬‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪--------2‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫״ •••‪1‬‬

‫להסתיר אותי בגלל שאני חגר‪ ,‬והיה מר‬

‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫•‪:*.‬־־‬ ‫־‬ ‫• ‪2‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬

‫לולא אספו אותי לחיקן תטיס ואורינומה‪ ,‬־‬

‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫! ־‪.‬‬ ‫‪' • • 117 ••:‬‬ ‫*‬ ‫‪27‬‬

‫אורינומה‪ ,‬בת הנהר הסובב וחוזר‪ ,‬אוקיאנוס‪.‬‬

‫­‬ ‫״ו‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫י*‬ ‫־‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫•י‬

‫‪400‬‬ ‫תשע שנים עצבתי עמן הךבה יצירות חץ‪,‬‬

‫״אמי״ היא הרה‪ .‬לגבי סיפורו השוו שיר ראשון‪. 594-591 ,‬‬ ‫*‬
 ‫מגן אכילס ‪451‬‬ ‫‪430-401‬‬

‫פריפות‪ ,‬עגילים‪ ,‬מחרוזות‪ ,‬ומכבנות שער‪,‬‬

‫במערה עמקה‪ ,‬שסביבה שטף אוקיאנוס‬
‫התמיד לנהים ולהקציף‪ ,‬ואחר לא יךע זאת‬
‫מן האלים או מאנשים שצפוי להם מות‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‪...‬‬ ‫ז ;■‬ ‫ז‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ד ז •‬ ‫••‬ ‫•• •‬ ‫ד‬ ‫•‪1‬‬

‫‪405‬‬ ‫אף תטיס ואורינומה יךעו‪ ,‬כי הן הצילוני‪.‬‬

‫והנה היא באה כעת לביתי‪ ,‬ועלי בכל דרך‬
‫‪ •:‬־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫׳ ‪ :‬ז ‪-‬‬ ‫״‬ ‫* ••‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫•‬ ‫‪ • :‬״‬

‫לגמל לתטיס יפת השער על חסדיה‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪:‬־ ז ‪•:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫שימי אפוא לפניה את כל היאה לאורח‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫־ ד ־‪.‬־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪ 1‬ז ‪•:‬‬ ‫•*‬ ‫•‬

‫ואני את מפוחי וכלי אסלק בינתים‪.‬״‬

‫‪410‬‬ ‫אמר‪ ,‬ומעל הסדן ענקי מתנשם קם‪,‬‬
‫צולע‪ ,‬אך מתחתיו שוקיו הדקית זריזות צעד‪.‬‬
‫את מפוחיו הוא הךחיק מהאש‪ ,‬ואסף את‬
‫כל הכלים שבהם הוא עמל לתוך תבת כסף‪.‬‬
‫בספוג אז נגב את מצחו‪ ,‬את שתי דדדים‪,‬‬
‫‪415‬‬ ‫צואת המוצק‪ ,‬חזו השעיר; לבש כתנת‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫ן‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ד •‬ ‫ד‬ ‫‪' 1‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫־‬

‫אחז בידו במקל עבה‪ ,‬ויצא מהפתח‬

‫­‬ ‫־ •‪,‬ו‬ ‫' ‪ :‬ז ז‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫־ ••י‬ ‫*‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ז ־‬

‫צולע‪ .‬ומשרתות מזהב שדמו במראיהן‬

‫•״• ‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫• ד ד‬ ‫ד !‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪-‬‬

‫לנערות חיות מהרו ל אדה כדי לסיע‪.‬‬

‫ז ־ ‪- -‬‬ ‫* ••‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫• ‪ :‬ז‬

‫תבונה מצדה בנפשן‪ ,‬ובגופן אף צפון קול‪,‬‬

‫‪420‬‬ ‫גם כוח‪ ,‬ולעבד הן למדו מבני־האלמות‪.‬‬
‫הן נחפזו לתמך באדון‪ .‬והוא מקךטע‬
‫קרב אל הכסא הזוהר שבו ןשבה תטיס‪,‬‬
‫תפס אותה בידה‪ ,‬קרא בשמה ואמר לה‪:‬‬
‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪ :‬־ ז‬ ‫ד‪ 1‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬דד‬ ‫ד‬ ‫ד ‪-‬‬

‫״למה‪ ,‬תטיס ארכת ה שמלה‪ ,‬באת לביתנו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫ז־‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז־\‬ ‫■‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫דד‬

‫‪425‬‬ ‫את הכבודה‪ ,‬היקרה‪ ,‬הן לא נהגת לבקרנו?‬

‫ן ‪. -‬ן ״‬ ‫‪11-7‬‬ ‫‪1 •• 7‬‬ ‫• ‪ :‬ז‪ 1‬ז‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬

‫אמרי לי את ךצעך‪ .‬לבי מצוה לעשות זאת‪,‬‬

‫אם בכוחי הךבר ואם הוא נתן לבצוע‪.‬״‬
‫ותטיס‪ ,‬שופכת דמעות‪ ,‬ענתה ואמרה לו‪:‬‬
‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ‪ 1‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• •• :‬‬

‫״הפיסטוס‪ ,‬האם‪.‬יש בין האלות באולימפוס‬

‫‪430‬‬ ‫אחת שנשאה בנפשה נטל כזה של יגוז מר‬
‫י‬ ‫ז־‬ ‫ע‬ ‫ז •ד‬ ‫•• •״•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•\ ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ 431‬־‪460‬‬
‫‪ 4 52‬שירשמונה־עשר‬

‫כפי שהכאיב לי יותר מלכלן זאוס בן קררנרס?‬

‫מכל האלות בנות הים דק אותי הוא הכניע לגבר‪,‬‬
‫לפלאוס‪ ,‬בן איאקוס‪ ,‬ולשכב עם האיש נאלצתי‪,‬‬
‫מאוד באי ךצ‪1‬ן‪ .‬ועכשו תשוש מזקנה ממררת‬
‫‪435‬‬ ‫הוא שרוע באךמונו‪ .‬והנה נוסף לי עוד צער‪.‬‬
‫בן הוא נתן לי‪ .‬הבאתי אותו לעולם‪ ,‬וגדלתי‪,‬‬
‫הנבחר בין גבוךים‪ ,‬והוא התנשא כאילן רך‪,‬‬
‫וכשגדלתי אותו כעץ בקצה חלקת כרם‪,‬‬
‫שלחתי אותו בספינות הקמורות אל איליוס‬
‫‪440‬‬ ‫להלחם בטרוינים‪ .‬אולם לא אקבלו שוב‬
‫ג־ ־‪: 1‬‬ ‫ד‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫יו ••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בחזרה אל ביתו‪ ,‬אל מעונו של פלאוס‪.‬‬

‫•• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬־ ‪77‬‬ ‫־‬

‫וגם כשעורו בחיים‪ ,‬ורואה את אור השמש‪,‬‬

‫הוא מתיסר‪ ,‬ואני אם אלך לא אוכל לעזר לו‪.‬‬
‫הנערה שבחרו לו כפרס בני האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫! ‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪! 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־־ ‪ 5‬־ ‪7‬‬

‫‪445‬‬ ‫אותה לקח בחזךה מיךו השליט אגממנון‪,‬‬

‫עליה בכאב הוא אכל את לבו‪ .‬אך את האכאים‬
‫־ ■‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫*‪.‬״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫דחקו הטרדנים אל הספינות‪ ,‬ולא השאירו‬

‫להם שום מוצא‪ .‬התחננו זקני הארגיאים‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬נ‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪•• 1:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫;‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••• 7‬‬

‫לפני בני‪ ,‬ומנו באזניו הרבה מתנות פאר‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫*•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7 5 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪*• :‬‬ ‫*‬

‫‪450‬‬ ‫ברגע זה הוא עצמו סרב להרף מהם הרס‪,‬‬

‫ובכל זאת הלביש בכלי נשקו את פטרוקלוס‪,‬‬
‫שלח אותו אל הקרב‪ ,‬ועמו רבים שלווהו‪.‬‬
‫‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״ ‪* :‬‬ ‫־ ‪.‬־י ‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫במשך היום הם נלחמו ליד שערי סקיאה‪,‬‬

‫והיו אותו יום פודצים אל העיר‪ ,‬לולא אפולח‬
‫‪455‬‬ ‫הרג בחזית את בנו האמיץ של מנויטיוס‬
‫שהסב להם נזק גדול‪ ,‬ונתן גדלה להקטוד‪.‬‬
‫לכן אני באה עתה אל בךכיך‪ ,‬אולי תתחשב בי‬
‫ולבני קצר הןמים תתקין מגן וקסדה‪,‬‬
‫ושני מוקים נאים עם תפס לקרסלים‪,‬‬
‫׳‬ ‫\ ־* *‬ ‫** ־*‪11‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‪' 1‬‬ ‫"‬ ‫‪5‬‬

‫‪460‬‬ ‫ושךיון‪ .‬רעו הנאמן אבד את מה שהיה לו‬

 ‫מגן אכילס ‪453‬‬ ‫! ‪ 45‬־ ‪488‬‬

‫כשנהרג‪ ,‬ובני בכאב לב שוכב על הלו!־קע‪.‬״‬

‫ונכה הרגלים ה מהלל שמע וענה לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז־‪:‬־־■‬ ‫ז••‬

‫״התעוררי‪ ,‬ואל תךאגי בלבך ב ע דן זה‪.‬‬

‫הלואי שיכלתי להסתירו מצער ה מו ת‬
‫ז* ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫־ ג‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪•:‬ז‬ ‫־ > ׳*‬

‫‪465‬‬ ‫בבוא אליו הגורל האיים‪ ,‬כפי שלב טח‬

‫־‬ ‫;■ ‪ 7‬־‪.‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪7 -‬‬ ‫ן‬

‫יהיו לבנך כלי נשק נאים‪ ,‬כלים שיפליאו‬

‫לא איש אחד מרבים‪ ,‬בעת שי שלח בהם עין‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬הלך אל מפו חיו‪ ,‬ועזבה שם‪.‬‬
‫▼‬ ‫דז ‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ז *‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז •‬ ‫ז‪1‬‬

‫הטה אותם אל האש‪ ,‬והורה להם שיפוחו‪.‬‬

‫■ ־‬
‫•‪.‬־‬ ‫‪•7‬״•‬ ‫־‪1‬‬ ‫׳‪1‬‬ ‫‪•* 7‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪7‬‬

‫‪470‬‬ ‫עשרים מפוחים לכורי ההתוך כלם נפחו רוח‪,‬‬

‫כדי ללבות את האש פל טו מ שבים מכל עבר‪,‬‬
‫•• •יד‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•* 1‬‬

‫פעם לצד זה כשהוא ממהר‪ ,‬ופעם לצד זה‪,‬‬

‫כפי שהפיסטוס דרש‪ ,‬ו מל אכתו נעשתה כך‪.‬‬
‫ד‪1‬‬ ‫ז‬ ‫••• זו ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•*־־‪::‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫‪• :‬‬

‫הוא השליך אל הא ש ארד שאיננו לאה‪ ,‬בדיל‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫*‬
‫״ ־‪.‬‬ ‫•״•‬ ‫״‪.‬״ •״‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬״*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪1 * :‬‬ ‫•‬

‫‪475‬‬ ‫זהב יקר ערך וכסף‪ .‬ואחרי כץ הניח‬

‫על גבי כן את הסדן הגדול‪ ,‬ותפס ביד‬
‫פטיש כבד משקל‪ ,‬וב שניה אחז מלקחים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫‪17 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫* * ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫;‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬

‫ראשית ןצר מגן גדול ממדים ורב חיזק‪,‬‬

‫כלו מקשט‪ ,‬וקבע ח שוק זוהר מסביב לו‪,‬‬
‫‪480‬‬ ‫נוצץ‪ ,‬שלש שכבות‪ ,‬וךצועה הצמיד לו מכסף‪.‬‬
‫חמש שכבות היו ל מגן‪ ,‬ועליו הפיסטוס‬
‫״•‪-‬זו‬ ‫־ ‪ 7‬״‪ 1‬׳ ‪7 7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪" 7‬‬

‫תאר הרבה דברים ב מ מ חיו ת ובידע‪.‬‬

‫ז *‪.‬״‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬

‫הוא עצב עליו את הא‪.‬ךץ‪ *,‬הןם‪ ,‬השמים‪,‬‬

‫הלבנה המלאה‪ ,‬וה ש מ ש שאין לו מךגוע‪,‬‬
‫‪485‬‬ ‫את כל המזלות שהם ל שמים כנזר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•• 1‬ע‬ ‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫את הפליאדות ו ה הן א מ ת‪ ,‬ועצמ ת אוריון‪,‬‬

‫ואת הדבה‪ ,‬או העגלה‪ ,‬כפי שקוראים לה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫*‪1 1 5 .‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫׳‬ ‫‪1 7‬־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ \‬ ‫‪.• 1‬״‬

‫זו הסובבת במ קו מה ו מ שגי ח ה על אוריון‪,‬‬

‫• המגן מקושט במעגלי עיטורים‪ ,‬והמשורר מתאר ראשית את המרכז)האוץ‪ ,‬הים‪,‬‬

‫השמים וגרמיהם(‪ ,‬ואז מעגל־מעגל עד לשולי המגן שעליהם נהר אוקיאנוס‪.‬‬
‫‪489‬־‪516‬‬ ‫שיר ש מונ ה־ ע ש ר‬ ‫‪454‬‬

‫ורק לה אין חלק* במךחצאות אוקיאנוס‪.‬‬

‫‪490‬‬
‫עליו הוא עצב שתי ערי אנשים ‪-‬יללי ארץ‪,‬‬
‫ערים זיפות‪ ,‬באחת היו נשואים‪ ,‬סעודות חג‪.‬‬
‫את הפלות מחדרן בלדת לפידים מפיצים אור‬
‫הובילו בעיר‪ ,‬ומןמור חתנה נשמע בקול רנן‪.‬‬
‫במעגל חוללו בחורים צעירים‪ ,‬וביניהם‬
‫•״••׳‪• .‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪495‬‬ ‫חלילים רעמו וצליל מיתרי נבל; בפתח‬

‫ביתן עמדו הנשים‪ ,‬כל אחת בעין נפעמת‪.‬‬
‫האזרחים נאספו בכפר‪ ,‬פרצה מריבה שם‪,‬‬
‫י‬ ‫!‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫ד ג‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•••‪;•/‬‬ ‫ד ••• ‪ :‬ד‬

‫ושני אנשים התקוטטו בעדן כפר נפש‬

‫על איש שנךצח‪ .‬זה בפמבי הצהיר ששלם את‬
‫‪500‬‬ ‫מלוא הפצוי‪ 7,‬וזה לדבריו לא קבל מאומה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫• ‪ :‬ד ד‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫שניהם רצו לפנות לבורר שיחליט בעדן זה‪.‬‬

‫התושבים התפלגו‪ ,‬בתמיכה הריעו לשניהם‪,‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד •‬

‫הכרתים עצרו את ההמון‪ ,‬הקני עם‬

‫זישבו על אבנים לטושות בעגול קידש‪,‬‬
‫‪505‬‬ ‫אוחזים את מטות הכרתים המרימים קול‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ד‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ •‬

‫אליהם קמו השנים‪ ,‬כשזה אחר זה חךצו דין‪.‬‬

‫ובאמצע הנחו על הקרקע בזהב שני טלנטים‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ,‬״‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪-‬י‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪•/‬‬

‫שכר לשופט שיקבע את הפסיקה הצוךקת‪.‬‬

‫אך מסביב לעיר השדה שני צבאות צרו‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪ : • • :‬ד‬ ‫־ ‪ • :‬ד‬ ‫ד *‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫‪1 -‬‬

‫‪510‬‬ ‫נשקם מנצנץ‪ .‬והם נחלקו בדעותיהם‪,‬‬

‫או להחריב את העיר‪ ,‬או לחלק בשרה את‬
‫כל הרכוש האצור במצודה הנחמדת‪.‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד ד‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‬

‫אך הנצורים לא ותרו‪ ,‬וכדי לארב נטלו נשק‪.‬‬

‫על החומה נשיהם וטפם עמדו והגנו‪,‬‬
‫‪' • • • • :‬‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• .• • ■ :‬‬ ‫ד‬

‫‪515‬‬ ‫ולצדם הגברים שזקנה הגיעה אליהם‪.‬‬ ‫ד‬ ‫• •‬ ‫ע • ‪ 12‬ד‬ ‫־ ‪ :‬ד •‬ ‫• ד‬ ‫‪:‬‬

‫השאר יצאו‪ ,‬הנחו אותם ארס ופלס אתנה‪,‬‬

‫״‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫כוכבי הדובה אינם נעלמים מ ה אופ ק‪ ,‬ולכן נאמר שאינה טובלת בים•‬ ‫*‬
‫מגן אכילס ‪455‬‬
‫י! ‪544■ 5‬‬

‫והם מזהב‪ ,‬ובגדי זהב עוטים השנים‪,‬‬

‫ןפים וגדולים עם נשקם‪ ,‬בתור בני־אלמות‪,‬‬
‫בולטים היטב‪ ,‬אך בני האז־ם נמוכים מהם‪.‬‬
‫‪520‬‬ ‫אלה הגיעו אל המקום שבחרו לא רב בו‪,‬‬
‫על ת* נהר שמצוי בו משקה לכל עדריהם‪,‬‬
‫שם התישבו‪ ,‬התחמשו בארד המפיץ אור‪.‬‬
‫ובנפרד הצבו שני צופים‪ ,‬שחכו במךחק מה‬
‫עד שיךאו את הצאן ואת הבקר כפוף הקרן‪.‬‬
‫‪525‬‬ ‫ובמהרה הם הופיעו‪ ,‬עם צמד רועים שבענג‬
‫נגנו בחלילים‪ ,‬ולא שמו לב למלכידת‪.‬‬
‫־ ־ ‪* . • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ן‪. -‬‬ ‫‪ .‬ן‬

‫אלה ךאו אותם‪ .‬זנקו וכתרו כהרף עין‬

‫את הבקר ואת הכבשים צחורות הצמר‬
‫•־‪•/•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־> ‪• 7‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪1‬‬
‫* ז ז‬ ‫‪7‬‬

‫בעדרים היפים‪ ,‬והרגו את צמד רועיהם‪.‬‬

‫•י•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪57 5 7‬‬ ‫־‪• 7‬‬ ‫ז ‪:‬־‪ 1‬־‬

‫‪530‬‬ ‫אך אויביהם‪ ,‬שישבו במועצה‪ ,‬כששמעו את‬

‫הצעקות הרמות מכוון הבקר‪ ,‬נעמדו חיש‬
‫מעל סוסיהם נמךצי הךגלים‪ ,‬ובאו ברגע‪.‬‬
‫על גדות הנהר הם התיצבו וערכו קרב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪71‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪571‬‬ ‫־ ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫״‬ ‫־‪77‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬

‫את חניתות הארד הטילו אלה באלה;‬

‫‪7‬‬ ‫‪... . . .‬‬ ‫•• ‪...‬‬ ‫•• •‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪5‬־ ־‬ ‫‪•/‬‬

‫‪535‬‬ ‫ושם היו המריבה‪ ,‬המהומה‪ ,‬ורוח המות;*‬

‫‪1‬‬ ‫־ ־ ‪-.•7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪*5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫! ‪7‬‬

‫זו אחזה באיש חי שנפגע‪ ,‬באחר שפצוע‪,‬‬

‫־‪7‬‬ ‫*‪.‬־ ‪7‬‬ ‫‪ 5 7‬־ ••‬ ‫‪:••/‬־‬ ‫־‬ ‫‪ 5‬־‬ ‫‪5 7‬־‪7‬‬

‫וגררה ברגליו גוף של מת ברעש הטבח‪.‬‬

‫_‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫••‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־‪75‬‬ ‫‪7 57 5‬‬

‫דם אנשים האדים את בגדה על כתפיה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫ן ‪.....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪75‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־‪•••1,.‬־‬ ‫‪1‬־‪ 7‬־‬

‫כבני אדם בחיים הם התקבצו וערכו קרב‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪71‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪57 5‬‬ ‫‪ 5‬־‪5 1‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫־ ‪ 5‬״‬

‫‪540‬‬ ‫וסחבו את פגרי הנופלים אלה מאלה‪.‬‬

‫‪... .. ..‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫ן •‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪5‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5 7 5‬־‬

‫יצר עליו שדה רך‪ ,‬רחב‪ ,‬אדמתו מדשנת‪,‬‬

‫‪\ 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫' ־‪5‬‬ ‫־ • ' ‪7 7‬‬ ‫*‬
‫‪.*7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫נחרש שלוש פעמים‪ ,‬ורבים החורשים בו;‬

‫ו •‬ ‫־‬ ‫׳ ‪ 5‬־*‬ ‫נ ‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬־‬
‫ד‪5‬‬

‫אלה הובילו הלוך וחזור את צמדי בקריהם‪,‬‬

‫ובהגיעם בשדה אל התפנית בקצהו‬

‫עוצמות דמוניות שקשורות לאימת המלחמה ולכיליון‪.‬‬

 ‫‪ 456‬שירשמונה־עשר‬
‫צ‪54‬׳‪572‬‬
‫היה איש נגש אליהם ושם בידם גביע יין‬
‫|‬ ‫ן‬ ‫‪ :‬ין•ן‬ ‫ל‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫**‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬
‫‪545‬‬
‫מתוק כדבש‪ ,‬והם שוב סבבו תלם־תלם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪... ...‬‬ ‫‪......‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫׳ ‪ :‬״‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫להוטים לחריש בשדה העמק עד לקצהו‪.‬‬

‫וזה השחיר מאחור‪ ,‬דמה לקו־קע נחרשת‪,‬‬
‫על אף שהיה מזהב‪ .‬כה מפלאה יצירה זו‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫\‬ ‫• ‪7 7‬‬ ‫זז‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬

‫ןצר עליו נחלת מלך‪ ,‬שבה עובדי כפים‬

‫‪550‬‬
‫עסקו בקציר‪ ,‬אוחןים חו־משים חדים בידיהם‪.‬‬
‫נפלו אגדות שבלים בשורה על תלמי השלף‪,‬‬
‫ומאלמים אחזו אחרות וקשרו בחבלי קש‪.‬‬
‫עמדו שלושה מאלמי אלמות‪ ,‬ומאחוריהם‬

‫‪555‬‬ ‫לקטו ילדים‪ ,‬נשאו אגדות שבלים בידים‪,‬‬

‫׳‬ ‫•ז* •‬ ‫• ‪:‬ד •‬ ‫‪:‬־‪>.‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫׳‬ ‫‪•7 :‬‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪:‬‬

‫שקדו להביא‪ .‬וליךם בלי לפצות פה המלך‬

‫אוחז בשךביט בנתיב הקציר עמד בלב שמח‪.‬‬
‫ותחת אלון כרתים הכינו סעוךה במךחק מה‪,‬‬
‫זבחו פר גדול‪ ,‬וערכו אותו‪ .‬הנשים בינתים‬
‫•• ‪:‬־־•‬ ‫־ד•‬ ‫' ‪ :‬ד ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ז ‪:‬‬

‫‪560‬‬ ‫זרו הרבה שעורים לבנות‪ ,‬מאכל לעובדים‪.‬‬

‫‪•:‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪••:‬‬ ‫ד‬

‫יצר עליו כרם גדול נושא אשכולות בשפע‪,‬‬

‫‪*.•:‬־׳‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪- 7‬‬

‫נאה‪ ,‬עשוי מזהב‪ ,‬אך שחורים הענבים בו‪,‬‬

‫*‬ ‫דז •‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫׳‬ ‫•זז‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪\• 7‬‬

‫לשם תמיכה נעוצות מקצה לקצה קורות כסף‪,‬‬

‫מחוץ תעלה מזגוגית כחלה‪ ,‬וגדר מכתרת‬
‫‪ :‬־ ••••••‬ ‫' ‪•• 7 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪\ :‬‬ ‫•‬ ‫•*‬ ‫ד ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪565‬‬ ‫מבדיל‪ .‬משעול אחד ויחיד הוליך אל חלקה זו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪ •:‬ן ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 71‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪•:‬‬

‫ובו צעדו הכורמים בדרכם לבצר את הכרם‪.‬‬

‫‪...... -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ן ‪1-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‪-:‬‬

‫בחורות ובחורים בתים וברך עלומיהם‬

‫נשאו כל אחד את הפרי המתוק בטנא קלוע‪,‬‬
‫‪ -‬׳‬ ‫‪\7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫יד‪:‬‬

‫ובין אלה באמצע נגן להם נער בנעם‪,‬‬

‫‪570‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פ‪.‬רט על נבלו הצלול‪ ,‬ושר בחן את שיר לינוס‪*,‬‬
‫בקולו העניג‪ .‬והם בצעקות ובזמר לווהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪*.••••:‬‬ ‫• ‪1 x 5‬‬ ‫‪••1‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 :‬‬

‫רקעו‪ ,‬ורגליהם פוסעות ב מ חול לפי הקצב‪.‬‬

‫־ ‪•: 17‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•\‬ ‫ג• ‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪1:‬‬ ‫ד‬

‫שיר קינה על מוות בטרם עת‪ ,‬כמו הקינות על אדוניס‪ .‬לינוס התחרה בנגינה‬ ‫*‬

‫עם אפולון‪ ,‬והאל הרגו‪.‬‬

‫‪457‬‬ ‫מגן אכילס‬

‫עליו אף עדר פרות ישרות קמים‪,‬‬

‫אח הפרות עשה מזהב ומבדיל‪ .‬והעיר‬
‫‪575‬‬ ‫נגעיה פרצו מגללי חצרם אל האחו‪,‬‬
‫ליד הנהר הגועש‪ ,‬ל?ד קני סוף נעים ברוח‪.‬‬
‫היו מזהב הרועים שהלכו עם פרותיהם‪,‬‬
‫אךבעה‪ ,‬ןעמם תשעה ??ימים זריזי רגלים•‬
‫אך בין ראשוני הבקר שני אריות מטילי פחד‬
‫‪580‬‬ ‫תפסו שור גועה‪ ,‬והוא בנהמה משועת‬
‫יד ‪:‬‬

‫נסהב‪ ,‬דצאו למתיף הצעירים וכלביהם‪.‬‬

‫אך את עורו של הפר הגדול קךעו השנים‪,‬‬
‫בלעו את קרביו ןדמו השחור‪ .‬בלי תועלת‬
‫׳‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫* ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬״ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫שסו הרועים את הכלבים לתקף את הצמד‪.‬‬

‫‪585‬‬ ‫אך הם לא העזו לנעץ באריות את שניהם‪,‬‬
‫אלא נעמדו מקרוב‪ ,‬נבחו‪ ,‬וקפצי הצדה‪.‬‬
‫ונכה הרגלים המהלל עצב עליו אחו‬
‫ז‬ ‫זז־‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז ־ ‪• - :‬‬ ‫‪ :‬״‬

‫גדול‪ ,‬בעמק יפהפה‪ ,‬לכבשים צחורי צמר‪,‬‬

‫עם מכלאות‪ ,‬בקתות מקרות וגךרות צאן‪.‬‬
‫‪590‬‬ ‫ורחבת מחולות עצב בשקידה נכה הרגלים‬
‫־■‬ ‫‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫המהלל‪ ,‬כמו זו שפעם ברחבי קנוסוס‬

‫בנה דידלוס לאריאתה בחן תלתליה‪.‬‬
‫שם בחירים ובתולות שחתן ישאן בבקר רב‬
‫ךקדו‪ ,‬אוחזים בפרק היד אלה את אלה‪.‬‬
‫‪595‬‬ ‫אלה לבשו כסות פשתן קלילה‪ ,‬ואלה כתנת‬
‫מטף מעלה‪ ,‬בוהק ברכות ממגע שמן זית‪.‬‬
‫למתניהם‬
‫זו‬
‫הנערות ענדו זרי חן‪ ,‬והבחורים‬
‫ו ז ו ״‬ ‫•‬ ‫♦•> '!־‪-‬‬ ‫״״‬ ‫ז‪5‬‬

‫נשאו סכיני זהב שנתלו על חגורות כסף‪.‬‬

‫פעם היו ברגלים יוךעית טופפים במצעד קל‪,‬‬
‫‪600‬‬ ‫כמו כאשר הקדר היושב ליד האבנים‪,‬‬
‫ז ז ! * *‬ ‫‪- 1‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫יי‬

‫אוחז אותן בןךיו‪ ,‬ובודק אם היטב הן ןרוצו;‬

‫י?^ ם היי הם רצים בשורות אלה מול אלה‪.‬‬
‫״ *‬ ‫•• ‪/‬ו‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫י‬
 ‫‪ 458‬שירשמונה־עשר‬
‫‪603‬־‪617‬‬
‫ו מסביב ל מ חו ל הנ ל ב ב נעמד המון רב‬
‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‪*.*:•.‬־‬ ‫‪ : • -‬ד‬ ‫‪ -‬ז־‬ ‫ד •‬ ‫•‬

‫שהתענג‪] .‬משורר אלוהי שר ופר ט על‬

‫‪605‬‬ ‫הנבל‪ *[,‬ושני לולינים שגם הם ל ק חו חלק‬

‫הנ חו את הזמר ואת ה מ חו ל ו חגו באמצע‪.‬‬
‫קבע עליו את כו חו הגדול של נהר אוקיאנוס‪,‬‬
‫מסביב ל ח שו ק המגן ה מוצק‪ ,‬צמוד לשולים‪.‬‬
‫וכ שנ שלם המגן הגדול ה חזק‪ ,‬הוא התקין לו‬
‫‪610‬‬ ‫את השךיון המאיר אף יותר מנגה האש‪,‬‬
‫וקסדה מוצקה‪ ,‬שעל הדקות הי טב מסוככת‪,‬‬
‫מעצבת ב חן‪ ,‬וקב ע בסיס ז הב לציצת שער‪.‬‬
‫ו מבדיל רף וגמי ש הוא התקין לו מוקים‪.‬‬
‫ל אחר שה שלים הנכה הנוךע את כל כלי הנשק‬
‫‪615‬‬ ‫הדים והניח אותם לפני אמו של אכילס‪.‬‬
‫ןהיא מהן־ה‪ ,‬טסה כנץ‪ ,‬מ שלגי אולימפוס‪,‬‬
‫ובידה הכלים הנוצצים‪ ,‬מ תנ ת הפיס טוס‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ז‬ ‫!‬

‫משפט זה מוטל בספק‪.‬‬ ‫*‬

 ‫שיר ת ש ע ה ־ ע ש ר‬

‫חמת אכילס שככה‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫_‬ ‫־‬

‫אודיסאוס‪ ,‬אכילס משלים עם אגממנון ומקבל את מתנותיו‪ .‬אכילס‬

‫את כליו החדשים‪ ,‬וקסנתוס סוסו בץ האלמוות מנבא לו את מותו‪.‬‬

‫אוקיאנוס‬
‫״ו ­‬
‫מזרמי‬
‫• *‪ 1‬״‬
‫השמלה עלתה‬
‫־ • ‪1‬‬
‫צהבת‬
‫‪- \ :‬‬
‫אאוס‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬

‫לשאת אור לאנשים ולבני־האלמות‪ .‬ותטיס‬

‫•‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫ז ‪:‬־ ז‬ ‫ז ‪-‬‬

‫הגיעה אל הספינות ובידיה מתנות הפיסטוס‪.‬‬

‫־ ‪: :‬‬ ‫״‬ ‫ג‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫• •‬

‫מצאה את בנה שוכב וחובק את פטרוקלוס‪,‬‬

‫‪5‬‬ ‫מכה בקול רם‪ ,‬ולא מעטים מרעיו מסביב לו‬
‫‪• 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכו‪ .‬ואז הנפלאה באלות עמדה ביניהם‪.‬‬ ‫▼‪:‬יד‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫״ • ‪ :‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬

‫היא אחזה ביד בנה‪ ,‬קראה בשמו‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬

‫ז‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪: 17‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד ז‬ ‫ז‬

‫״ילדי שלי‪ ,‬בוא‪ ,‬נניח לו‪ ,‬על אף צערנו‪,‬‬

‫שישכב מת‪ .‬ךצוץ האלים הכניעו‪ ,‬זה הכרח‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬קבל את כליו המהללים של הפיסטוס‪,‬‬
‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪; -‬‬ ‫״‬ ‫ד *‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ד‬ ‫•‪.‬־־‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־‬

‫הם נהדרים‪ ,‬כאלה אין איש שלבש על כתפים‪.‬״‬

‫ן ‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז *‬ ‫••׳‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ד *• •״*‬ ‫*‪ *.‬ד•• ד •‬

‫כך אמרה האלה והניחה את כלי הנשק‬

‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪•/‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫ד‪1‬‬

‫לפני אכילס‪ ,‬וכלי ה?אר צלצלו בקול ךעש‪.‬‬

‫ועד אחז במיךמידונים‪ ,‬ואיש לא הךהיב עז‬
‫לשלח עינים הישר‪ ,‬הם פחדו‪ ,‬אך אכילס‬
‫ומתחת‬
‫• ־ ־‬
‫התגבר ־זעמו‪,‬‬
‫׳‬ ‫״ ‪ :‬־ ••‬
‫כאשר ראה‬
‫־ ‪1‬־ ‪7‬‬
‫־מיד‬ ‫ד־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫לעפעפיו עיניו נורא להטו כשלהבת‪.‬‬

‫שמח אחז בידיו את מתנות הפאר של האל‪.‬‬
‫ז •־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫זד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫אך כשראה וספק את לבו בחץ אמנות זו‪,‬‬

‫‪20‬‬ ‫מיד במלים כנופות פנה אל אמו ואמר לה‪:‬‬
‫ז‬ ‫ד ״‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪* :‬‬ ‫• ז‬

‫״אמי‪ ,‬האל נתץ לי כלי נשק‪ ,‬כלים שכאלה‬

‫רק האלים תנשו‪ ,‬ולאךם בץ־וזמותה איץ יכלת‪.‬‬
‫לכץ מיד אתחמש בהם‪ .‬אך עולה בי כרגע‬
‫‪ 24‬־ ‪53‬‬ ‫‪ 460‬שירתשעה־עשר‬

‫פחד נורא לבנו האמיץ של מנויטיוס‪,‬‬

‫‪25‬‬ ‫שמא זבובים יחדרו לפצעיו שפתחה המתכת‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫*‪•.‬‬

‫_ישךיצו בהם תולעים‪ ,‬ויחללו את גופו כך‪,‬‬

‫הואיל וחייו בתוכו נקטלו‪ ,‬ורקב יאחז בו‪.‬״‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪:‬‬

‫והאלה תטיס כסופת הרגלים ענתה לו‪:‬‬

‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • •‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד • •‬

‫״‪.‬ילדי‪ ,‬אל תוסיף להךאיג את לבך בעדן זה‪.‬‬

‫אני אנסה להךחיק מעליו שרצים פראים אלה‪,‬‬
‫אותם ןבובים אשר נזונים מגוף חללי קרב;‬
‫וגם אם ישכב עד ששנה תשלים עתותיה‪,‬‬
‫ז ״‬ ‫יד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•••דד‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫גופו ישאר כפי שהזיה‪ ,‬או נאה אף מקדם‪.‬‬

‫אך אתה‪ ,‬קרא לאספה את גבורי האכאים‪,‬‬
‫שכך את חמתך על רועה העמים אגממנון‪,‬‬
‫ומהר התחמש לשם מלחמה‪ ,‬ולבש אמץ‪.‬״‬
‫כך אמרה‪ ,‬האצילה עליו עצמה נועזת‪,‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫*‪.‬״‪••.•:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫ד‪1‬‬

‫וטפטפה לפטרוקלוס בנחיריו א מבתסיה‬

‫• •ר‬ ‫־ ‪: :‬‬ ‫• ‪ • :‬ד‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־*־‬ ‫ג‬ ‫‪* 8‬‬

‫ונקטר אדים‪ ,‬כדי שבשרו ישאר ללא נזק‪.‬‬

‫‪40‬‬ ‫ואכילס האלוהי צעד לארך חוף הים‪,‬‬
‫עורר בצעקה נוראה את גבורי האכאים;‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫זי‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫וגם אלה שממחנה הספינות עד כיה לא סרו‪,‬‬

‫הנוטים שהיו אוחזים בספינות את ההגה‪,‬‬
‫אפסנאי הספינות‪ ,‬שמנו לחלק את הלחם‪,‬‬
‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬

‫גם אלה הגיעו לאספה‪ ,‬כי הופיע אכילס‪,‬‬

‫לאחר שפרש לזמן רב ממלחמה מצערת‪.‬‬
‫־־ '‪•.**.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫ז ־‬ ‫*‪•.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ובאו גם שנים צולעים‪ ,‬משרתי ארס‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫בן טידאום הלוחם העז ואודיסאוס האלוהי‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫ז *־‪•.‬‬ ‫•ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪1 7‬‬

‫נשענים על חניתות‪ ,‬כי פצעיהם עוד הכאיבו‪,‬‬

‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫•••‬ ‫~‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪• -:‬‬ ‫־־‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫‪50‬‬ ‫הם נגשו ובחזית האספה תפסו מושביהם‪.‬‬

‫ד‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ו‬ ‫ז‬ ‫ז ‪ 1‬־ ••‬ ‫־ ‪• *1‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ובא אחרון מכלם שליט הגבךים אגממנוץ‪,‬‬

‫והוא פצוע‪ ,‬מאז שקואון בנו של אנטנור‬
‫נעץ בו את חנית הארד בקרב הקשוח‪.‬‬
‫־־‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 11‬ז‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫*‪.‬י‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬
 ‫חמת אכילס שככה‬

‫ועתה‪ ,‬ל א חר ש ה ת א ספו כל המרץ האכאים‪,‬‬

‫ז ־ ־־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫נ־‬ ‫‪7‬‬ ‫י ו ‪- -‬‬ ‫ן ־‪7‬‬

‫‪55‬‬ ‫אכילס מהיר הרגלים עמד ודבר באזניהם‪:‬‬

‫‪ :‬ז ו ״ ••־‬ ‫‪•• • 1‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪*- 1 - 7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . . .‬‬

‫״בן אטראוס‪ ,‬האם ב א מ ת היה בכך רוח לשנינו‪,‬‬

‫•‬ ‫‪- * . • 1x1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪71 *.‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־ ‪1‬‬

‫לי ולך‪ ,‬כאשר אותו יום בל ב עמוס צער‬

‫בעבור נערה ה תל ה מנו בךיב טורף נפש?‬
‫חבל שלא הרגה בספינו ת חצה של ארטמיס‬
‫‪....‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫•;‬ ‫• ן■‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫דז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ -1‬ד‬

‫‪60‬‬ ‫כשבחרתיה ביום בו החרבתי את לירנסוס‪.‬‬

‫* ••‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫יי* ד‪.‬׳־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬

‫או־אז פ חו ת אכאים היו נושכים את הארץ‬

‫‪17 7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬

‫הרחבה‪ ,‬מ מכו ת האויב‪ ,‬כשפרשתי בזעם‪.‬‬

‫! ־ ־‬ ‫‪• 1‬‬ ‫• • ' ‪7 • / :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳ *‬ ‫‪7717‬‬

‫הקטור ו ה טרדני ם זכו בה שג‪ ,‬בעוד האכאים‪,‬‬

‫״‬ ‫‪ 7‬־ ־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪17‬‬

‫הם כנראה זמן רב יזכרו את הריב שבין שנינו‪.‬‬

‫‪ ;1 *• *.** 7‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪2 1‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־‪1‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪65‬‬ ‫אך נעזב את מה ש?ןךה‪ ,‬ועל אף הצער‬

‫נכבש מתוך כרח את הח מה בעמק לבנו‪.‬‬
‫כעת אני מ שבית את הזעם‪ .‬אין זה ןאה לי‬
‫לכעס עוד ועוד בעק שות‪ .‬אז אל תתמהמה‪,‬‬
‫שלח את האכאים ארכי השער אל הקטל‪,‬‬
‫‪1 7 1‬‬
‫*‬‫־ ־‪.‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫־ ־־‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬־ ־ • ‪ 1‬־\‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪ 1‬־‬

‫‪70‬‬ ‫כ ך שאצא גם אני ואבחן את הטרדנים‪,‬‬

‫אם יךצו עוד ללון ליד הספינות‪ .‬אך דומני‬
‫שלא אחד י שמח לכפף את ברכיו ולנוח‬
‫־‬ ‫‪7 1‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫• ‪••1 1‬־‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫* ‪7‬‬
‫‪/‬‬

‫אם יחמק ב ע מו ת האכזר מאימת חניתותינו‪.‬״‬

‫״‬ ‫‪.-1‬‬ ‫•• ־‪.‬‬ ‫‪ 7‬־‪71‬‬ ‫‪ 71‬־‬ ‫־‪:‬‬

‫כך אמר‪ ,‬וישמחו האכאים חץקי המרקים‬

‫‪75‬‬ ‫על כך שאכילס גדול הלב שכך את הזעם‪.‬‬
‫ואז דבר אליהם שליט הגברים אגממנון‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ־‪.‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫ז ־ ־•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫מהמקום בו ןשב‪ ,‬בלי שקם ועמד ביניהם‪:‬‬

‫״ידידי‪ ,‬גבורי הדנאים‪ ,‬משרתי ארס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬״‬ ‫' ‪••1 7 1‬‬ ‫‪. - - -‬‬ ‫••‬ ‫ן ‪ - .‬׳ ‪.‬‬

‫נאה להק שיב לדובר‪ ,‬ואין זה יאה להפריע‬

‫־‬ ‫‪ 1‬־‪ 1‬י‬ ‫‪•/ 7‬‬ ‫׳ ‪\• 1 •• 1‬‬ ‫־‬ ‫‪• 1‬‬
‫‪! - :‬‬ ‫*‬
‫‪.*7‬‬
‫‪80‬‬
‫אותו בדבריו‪ .‬זה יקשה גם אם יש לו יכלת‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•‪77 1‬‬

‫בהמלה של המון גדול איך אחד ןטה איזן‬

‫או ידבר? גם אדם שקולו הוא צלול יכשל אז‪.‬‬
‫אפנה בגלוי אל בן פלאוס; אולם גם היתר‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪7 1 7‬‬
 ‫‪ 462‬שירתשעה־עשר‬
‫‪!07'84‬‬
‫שמעו‪ ,‬הארגיאים‪ ,‬ולדברי כל אחד יתן דעת‪.‬‬
‫­‬ ‫­‬ ‫­ ו‬ ‫•‬ ‫•••ד‬ ‫ד‬ ‫״ ‪ : • :‬ד ־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪: -‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫•‬

‫זה הדבר* שהטיחו נגדי האכאים לא פעם‬

‫‪85‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫••• ‪• :‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪ -‬ד ד‬

‫ענו אותי על כך‪ ,‬אך איני האשם בענזין זה‪.‬‬

‫זאוס‪ ,‬גזרת הגורל‪ ,‬האךיניה שנעה בחשך‪,‬‬
‫הם באותה אספה זרקו לנפשי רוח הרס‪**,‬‬
‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫ן■ ‪:‬‬ ‫ג־ ** ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ביום שבו שללתי את שי הכבוד מאכילם‪.‬‬

‫•‬ ‫־‬ ‫*־‬ ‫יד‬ ‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫‪90‬‬
‫אך מה הייתי עושה? הן האל את הכל מבצע‪:‬‬
‫בתו הבכיךה של זאוס‪ ,‬אטה המתעתעת‬
‫בכל‪ ,‬הארורה; רגליה רכות‪ ,‬לא דורכות על‬
‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ד ־‬ ‫ד ' ‪• • • : -‬‬ ‫' ד ‪- :‬‬

‫הקךקע‪ .‬אלא מעל לראשי אנשים היא פוסעת‬

‫ומעורת אותם‪ .‬את זה או אחר היא לוכדת‪,‬‬

‫‪95‬‬ ‫הן גם את זאוס היא הטעתה‪ ,‬והוא כידוע‬

‫הטוב בין אנשים ואלים‪ .‬ובכל זאת הרה‪,‬‬
‫בנכלוליה‪.‬‬
‫‪ •/‬ד‬ ‫‪: - :‬‬
‫רמתה ־גם אותו‬ ‫נקבה‪,‬‬
‫י • ‪ :‬ד‬ ‫‪ 1•• :‬ז‬
‫שהיא‬
‫ץ •‬

‫אותו יום עמדה אלקמנה ללדת בתבי‬

‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •‪•••*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 1:‬־‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬

‫העטוךה בחומות את הרקלס‪.‬רב הכוח‪.‬‬

‫‪100‬‬ ‫זאוס אז התפאר ואמר לכל בני־האלמות‪:‬‬
‫ד *‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬

‫׳אתם‪ ,‬כל האלים וכל האלות‪ ,‬הטו איזן‪,‬‬

‫ואמר את מה שלבי בחזי דורש ומאיץ בי‪.‬‬
‫היום איליתיה אלת צירי הלדה תביא‪.‬ילד‬
‫לאור‪ ,‬ובין אנשים שהם מדמי לפי הגזע‪,‬‬
‫‪105‬‬ ‫הוא יהיה אדון לכל השוכנים מסביב לו‪.‬׳‬
‫בכונה ערמומית הרה הגבירה דאמרה לו‪:‬‬
‫* ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫•‬ ‫־‪:‬‬ ‫ן ־ ד ד‬

‫׳אתה תשקר‪ ,‬ולא תממש את מה שאמרת‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪: -‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫־ ■•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬

‫* הוא מתייחס ברמז לאחריותו למריבה ולחמה שעורר באכילס‪ .‬מלכתחילה‬

‫אגממנון אינו מגלה חרטה אמיתית‪ ,‬כנות‪ ,‬או חיבה‪ ,‬ובכך הוא נבדל מיתר‬
‫הגיבורים‪.‬‬
‫‪ *.‬אגממנון מזכיר עוצמות שיהיה להן תפקיד חשוב בטרגדיות‪ ,‬ובפרט אצל‬
‫איסכילוס‪ :‬את זאוס‪ ,‬את המוירה ואת האו־ינןה‪ ,‬ולבסוף את רוח ההרס‪ ,‬ביוונית‬
‫״אטה״‪ .‬אטה היא השלב הקיצוני של היבריס )שחצנות אלימה(‪ .‬זו אלוהות‬
‫דמונית שמגלמת אשליה הרסנית‪ ,‬שיבוש דעת‪ ,‬טירוף מעוור‪ ,‬שכרוך באסון‪.‬‬
 ‫חמת אכילס שככה ‪463‬‬ ‫‪ 108‬־ ‪, 3 7‬‬

‫אז בוא‪ ,‬ה אולי מפי‪ ,‬ו שבועה תקיפה ה שבע לי‬
‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫י ו‬ ‫ז‬ ‫ד‬

‫שהוא יהיה אדון ל כ ל ה שוכנים מסביב לו‪,‬‬

‫‪110‬‬ ‫זה שהיום יולד מא שה ויפיל בי? ת ל י ה‪,‬‬
‫והוא מאותם אנשים שהם מדמך לפי הג!ע‪.‬׳‬
‫כך אמרה‪ ,‬וזאוס את ערמתה לא תפס כלל‪,‬‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫•••‬ ‫״ ‪••• :‬‬ ‫ז ‪ :‬־י‬ ‫־ן ‪1‬‬

‫נשבע שבועה תקיפה‪ ,‬ומכאן טעותו הנואלת‪.‬‬

‫והרה בחפזון עץבה את פסג ת אולימפוס‪,‬‬
‫‪115‬‬ ‫טסה אל ארגוס אשר באכאיה‪ ,‬שם ידעה את‬
‫ז‬ ‫ז‪:‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪1‬־‬ ‫־ ז‬ ‫־‪*.‬‬ ‫ז ז‬

‫אשתו הגאה של סתנלוס‪ ,‬בנו של פךסאוס‪.‬‬

‫היא הרתה בן‪ ,‬וחד ש שביעי זה היה לה‪.‬‬
‫ז‬ ‫ד ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•יי‬ ‫•־ ‪ 1‬׳ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬

‫אותו אל האור בטרם זמנר הרה הביאה‪,‬‬

‫י‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • • • .• :‬‬ ‫ד‬

‫ולאלקמנה עכבה שתלד ואת בוא איליודה‪.‬‬

‫‪120‬‬ ‫היא עצמה לב שר באה אל זאוס בן קרונוס‪:‬‬
‫׳זאוס בהיר הברק‪ ,‬זש ללבך בפי מסר‪.‬‬
‫נולד האיש הגדול שיהיה אדון האךגיאים‪,‬‬
‫אוךיסתאוס בן סתנלוס‪ ,‬בנו של פו־סאוס‪,‬‬
‫מזךעך‪ .‬ואין זה פסול שישלט באךגיאים‪.‬׳‬
‫‪125‬‬ ‫כך אמרה‪ ,‬ובעמק לבו הכה אז כאב חד‪.‬‬
‫־‬ ‫ז ••‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬ד‬ ‫ד‬ ‫ד‪1‬‬

‫מיד הוא תפס את ראש אטה בברק תלתליה‬

‫ז‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫• ד‬

‫מתוך זעם לבו‪ ,‬והשמיע שבועה ו ב ת תקף‬

‫שאטה זו המטעה את הכיל לא תעלה עוד‬
‫אל השמים הזרועים כוכבים ואל האולימפוס‪.‬‬
‫‪130‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬סובבה בידו‪ ,‬השליכה מהשמים‬
‫• • ־ ז ־ •‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪:‬ז‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫יזו‬

‫המככבים‪ ,‬ומיד אל שדות האדם היא הגיעה‪.‬‬

‫• • ז‬ ‫•‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫'‬

‫ובגלל אטה תמיד היה נאנח למראה בנו‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1-1‬‬ ‫זו די• ז‬ ‫זז‬ ‫ז •‬ ‫‪•• -‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫עמל בחרפה באחת מ מ טלו ת אוריסתאוס‪.‬‬

‫!‪./‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ‪-‬‬

‫כך גם אני‪ ,‬כ שהקטור הרם מבהיק הקסדה‬

‫* ז‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־־ ‪ 1‬״‬ ‫זז‬ ‫ז ‪11‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ך •‬ ‫־‬ ‫זי‬

‫‪135‬‬ ‫ליד ירכתי הספינות היה קוטל בארגיאים‪,‬‬

‫•‬ ‫״‬ ‫‪1-‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫זז‬ ‫‪• : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪1 1‬‬ ‫‪ 1‬־־‬

‫לא יכלתי לשכיח את אטה‪ ,‬שכבר תעתעה בי‪.‬‬

‫•‬ ‫ז‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫' • י ר ו ז‬ ‫־ ••‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז•‬ ‫ז‬

‫אף הואיל וטעיתי‪ ,‬וזאוס הוציא אותי מהדעת‪,‬‬

 ‫‪ 464‬שירתשעה־עשר‬
‫‪ 138‬־‪167‬‬

‫אני מעדן לפצות‪ ,‬ואציע לו כפר בשפע‪.‬‬

‫ובכן צא אל הקרב‪ ,‬ועודד את שאר אנשיך‪.‬‬

‫‪140‬‬
‫והנה אתן מתנות ככל אשר אוליסאוס‬
‫האלוהי בא אמש אל מחסך והבטיח‪.‬‬
‫או אם תךצה‪ ,‬חכה‪ ,‬אם כי אתה אץ אל ארס‪,‬‬
‫ואת התשורות משךתי ישאו דביאו אליך‬
‫מספינתי‪ ,‬ותלאה שאתן לך שי שתשמח בו‪.‬״‬
‫ואז השיב ואמר לו אכילס מהיר הרגלים‪:‬‬
‫״בן אטלאוס נכבד‪ ,‬שליט הגבלים אגממנוץ‪,‬‬
‫את מתנותיך‪ ,‬אם תלצה‪ ,‬כפי שיאה‪ ,‬תן‪,‬‬
‫או שמר אותן בלשותך‪ .‬אך כעת אל נתמהמה‪,‬‬
‫נזכר להלחם‪ ,‬כי אין זה לאוי לפטפט כאן‬
‫ולבטל זמן‪ ,‬הן‪.‬יש עוד מלאכה גדולה לבצע‪.‬‬
‫וכך שוב תלאו בין לוחמי החלוץ את אכילס‬
‫משמיד בחנית הארד את פלגות הטרדנים‪.‬‬
‫ז ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫־־ ‪:‬־■ •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫יזכיר זאת כלאיש מכם וילחם באויבו‪.‬״‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״״‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫• *‪*.‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫• ‪8‬‬

‫ואז אודיסאוס המחכם השיב ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ז‬

‫״על אף גבולתך‪ ,‬אכילס האלוהי‪ ,‬אל נא‬

‫האכאים הרעבים אל איליוס‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫•• •‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬
‫תריץ את בני‬ ‫־‪,.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫זי*‬

‫ללחם בטרדנים‪ ,‬כי לא‪.‬יארך רגע או שנים‬

‫הקרב‪ ,‬מאז יתנגשו פלגות אלה ואלה‬
‫‪.....‬‬ ‫ן‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪ 1‬ץ‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ 1:‬ז‬

‫ואנשיהן‪ ,‬ובשני הצבאות האל ינשיף זעם‪.‬‬

‫צוה שליד הספינות המהירות יטעמו האכאים‬
‫ז‬ ‫נ ‪1‬־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ג‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‪.‬י‬

‫לחם דין‪ ,‬משום שבהם העצמה והמרץ‪.‬‬

‫הן איש לא יוכל כל היום עד לרדת השמש‬
‫להלחם באויב‪ ,‬בלי שטעם גרגיר לחם‪.‬‬
‫‪... ./‬‬ ‫‪-‬ן •‬ ‫־ ־ו ‪-‬‬
‫*‪.‬‬ ‫; ‪.‬‬ ‫‪. .‬י‬ ‫ז‬ ‫‪ • :‬ד ••‬

‫אמנם בלבו הוא מתלהב ושואף קרב‪,‬‬

‫‪165‬‬
‫אך בלי משים רגליו מכבידות‪ ,‬מתגנבים בו‬
‫‪• 1 -‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫״ ־‬ ‫‪* :‬‬ ‫־ י‬

‫הנב וצמאון‪ ,‬ומ שאת בלכתו הבךכים‪.‬‬

‫אך כשאךם שבע היטב ממזון ומיין‬
‫חמת אכילס שככה ‪465‬‬

‫ואז הוא הולך ונלחם באויב כל אותו יום‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫;• ‪ :‬ד‬ ‫•י‪1‬‬ ‫‪7:‬‬

‫לבו בקךבו חדור נחישות‪ ,‬ולאות לא תוקפת‬

‫‪170‬‬ ‫את איבריו‪ ,‬עד שכלם משביתים את הקטל‪.‬‬
‫‪••• -‬י •‪.‬ו­‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ \ 7‬ד‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪77‬‬

‫אז פזר את אנשיך ודרש מהם שיכינו‬

‫*‪ 7‬־‬
‫*‪.‬‬ ‫״ ־‪.‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫סעוךה‪! .‬אשר למתנות‪ ,‬שהשליט אגממנון‬

‫יביאן אל אמצע האספה‪ ,‬כך שכל האכאים‬
‫יךאו במו עיניהם‪ ,‬וגם בלבך תמצא נחת‪.‬‬
‫‪175‬‬ ‫והוא‪.‬יעמד‪ ,‬וישבע לך בין האחניאים‬
‫שעל מטתה* לא עלה‪ ,‬ואתה לא שכב כלל‪,‬‬
‫״‬ ‫‪75‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‪7 * 5‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬־־‬

‫לפי המנהג אצל בני האדם‪ ,‬לאשה ולגבר‪.‬‬

‫ן ‪....‬‬ ‫ז‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪• :‬י‬ ‫•• ־‪.‬־‬ ‫־ • ‪7:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫וךאג אז שנפשך בלבך תהיה מפיסת‪.‬‬

‫ואחר כך שיפצה אותך בסעוךה מדשנת‬
‫‪180‬‬ ‫בצךיפו‪ ,‬ולא תחסר דבר מכל ץכיותיך‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬בץ אטראוס‪ ,‬נהג מעכשו ביתר צדק‬
‫כלפי אחר‪ .‬כי אין דפי בכך שמי שהוא מלך‬
‫מפצה איזה איש‪ ,‬שעליו היא ראשון שפך זעם‪.‬״‬
‫ואז שליט הגברים אגממנון השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪!85‬‬ ‫״אני שמח בך‪ ,‬בן לאךטס‪ ,‬לשמע דבריך‪.‬‬
‫עברת כפי שיאה על כל פרט ופרט ובארת‪.‬‬
‫*• ־־ ‪7 :‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪75‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 77‬־‪.‬־‬ ‫!*‬ ‫‪ 7‬־־‪7 1‬‬

‫את השבועה אשבע ברצון‪ ,‬כי לבי מצוה זאת‪,‬‬

‫ולא אחלל את שבועתי לפני האל‪ .‬שאכילס‬
‫ןמתין מעט‪ ,‬אף שהוא אץ אל מלאכת ארס‪,‬‬
‫‪190‬‬ ‫וגם כל היתר חכו באספה‪ ,‬עד שיגיעו‬
‫••• ־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪ 7‬ן־ •• ‪7‬‬ ‫־־‬ ‫־‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫המתנות מצךיפי‪ ,‬ונשבע שבועות אמן‪.‬‬

‫והנה דבר שאני מצוה ומטיל זאת עליך‪,‬‬
‫| ״‬ ‫‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫‪ :‬־•••‬ ‫*‪•-:•.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪••:‬־‬

‫בחר צעירים‪ ,‬את הטובים מבין כל האכאים‪,‬‬

‫והבא מספינתי את כל התשורות שהבטחת‬
‫‪ 1 ••/‬־ ‪7 1‬‬ ‫־ |‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■‬ ‫‪• 7 :‬׳‬

‫‪!95‬‬ ‫אתמול לאכילס‪ ,‬ואת הנשים הבא ביןהיתר‪.‬‬

‫־ ‪*/ •/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪,‬‬

‫י הכוונה לבריסאיס‪.‬‬
‫‪ 196‬־ ‪2 2 3‬‬ ‫‪ 466‬שירתשעה־עשר‬

‫ובמחנה הרחב של האכאים טלתיביוס‬‫•‬ ‫־ ־־‬ ‫ד‬ ‫״‪.‬׳־‬ ‫ז־‬ ‫ד ■ד‬ ‫‪ -‬־ * ‪• / -‬‬

‫חיש זיכין לי חזיר שנקריב לזאוס ולהליוס‪.‬״‬

‫ואז השיב ואמר לו אכילס מהיר הרגלים‪:‬‬
‫ז ־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪• :‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד ־‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬

‫״בן אטראוס נכבד‪ ,‬שליט הגברים אגממנון‪,‬‬

‫‪200‬‬ ‫בזמן אחר ראוי שתטרח בעדנים אלה‪,‬‬
‫בשעה שתחול בלחימה הפוגה לזמן מה‪,‬‬
‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪8‬־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬

‫ולבי בקךבי לא יהיה כיה רותח מזעם‪.‬‬

‫אך כעת מוטלים כאן שסועים אלה שהקטור‬
‫בן פריאמוס הכריעם‪ ,‬וזכה לגדלה מיד זאוס‪,‬‬
‫י‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬ץ‬ ‫•‬ ‫׳ ‪ :‬ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫|‬

‫‪205‬‬ ‫ושניכם יוזמים סעודה‪ .‬אך אני הייתי כרגע‬

‫‪-‬‬ ‫ז‪...‬‬ ‫•‬ ‫ד •‬ ‫‪1‬־־״‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•••••:‬‬

‫מצוה על בני האכאים לצאת ולערך קרב‬

‫ךעבים ובבטן ריקה‪ ,‬ורק לעת רדת השמש‬
‫נכין כרה‪ ,‬לאחר שננקים את חךפתנו‪.‬‬
‫אך עד אז‪ ,‬לפחות לגבי‪ ,‬משקה או כל אכל‬
‫‪210‬‬ ‫לא‪.‬יעברו בגרוני‪ ,‬מאחר שחברי מת‪,‬‬
‫הוא השוכב בצריפי‪ ,‬גופו משסע בארד חד‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪8‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ן •‬ ‫•‬

‫רגליו מפנות אל הפתח‪ ,‬ואנשי מסביב לו‬

‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־ ‪5‬־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־ ״‪.‬״‬ ‫״‪.‬״‬ ‫!‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬

‫ומבכים‪ .‬לכן ללבי אין עדן בדבריכם‪,‬‬

‫אלא בהרג‪ ,‬בדם‪ ,‬ובאנקות אנשים אחוזי כאב‪.‬״‬
‫‪215‬‬ ‫ואודיסאוס המחכם‪ ,‬השיב ואמר לו‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫״‪.‬״‬ ‫״‬ ‫‪8‬‬

‫״אכילס בן פלאוס‪ ,‬הכביר מכל האכאים‪,‬‬

‫משנינו אתה החזק ולא במעט טוב ממני‬
‫‪.....‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪•• 8‬‬ ‫״‬

‫בחנית‪ ,‬אך בתבונה‪.‬יש לי עליך יתרון‪.‬רב‪,‬‬

‫כי קדמתי לך בלךה ואני עריף גם ביךע‪.‬‬
‫‪220‬‬ ‫לכן שלבך יגלה סבלנות למלים שאשמיע‪.‬‬
‫מהר אנשים נעשים שבעים מהמלת קרב‪,‬‬
‫״‬ ‫‪7 11‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪-1 -‬‬ ‫־‬ ‫‪8‬‬ ‫״‬ ‫־ ‪ 1‬־‬ ‫״‬ ‫‪ 8‬־ ז־‬ ‫״•‬ ‫־‬

‫שבו הארד מפזר הךבה קני קש על הארץ‪,‬‬

‫אך דל ביותר הקציר‪ *,‬כשמטה את המאזנים‬

‫דבריו מתאימים בכלל למלחמות שבהן נופלים לוחמים רבים בלי תועלת*‬ ‫*‬
 ‫‪467‬‬ ‫חמת אכילס שככה‬

‫זאוס‪ ,‬הקרצב לבני האךם בקרב חלק‪.‬‬

‫‪225‬‬ ‫לא על בטן ריקה האכאים יוכלו לבכות מת‪.‬‬
‫‪.‬רבים מדי הנופלים יום־יום זה אחרי זה‪.‬‬
‫ומתי יכול איזה איש לנשים ולפוש מהיגע?‬
‫••* ־״•*־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫♦‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אך‪.‬יש להק שות את הלב ולקבר את מתנו‪,‬‬

‫לאחר שבכינו אותו בךמעות במשך אותו יום‪.‬‬
‫‪230‬‬ ‫ואלה אשר שרדו את המלחמה הנתעבת‪,‬‬
‫־•!•‪.‬״•‪•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪: 7‬‬ ‫י‪.‬־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7 •• :‬‬

‫עליהם לזכר מאכל ומשקה‪ ,‬כדי שנוסיף עוד‬

‫להלחם תמיד ובלי הפוגה נגד אויבינו‪,‬‬
‫‪■* 1‬‬ ‫•‪••••.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫!‬

‫לובשים לגופנו ארד לא נלאה‪ .‬ושאיש לא‬

‫‪....‬‬ ‫ן‬ ‫‪•/‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ישהה דמתין לאיזו קריאה חז־שה שאשמיע‪.‬‬

‫‪235‬‬ ‫זו הקריאה‪ ,‬ומרה היא תהיה לזה שישב עוד‬
‫•־‬ ‫•יו••‬ ‫ז *‪*.‬‬ ‫‪• :‬י־‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫־‬

‫ליד ספינות האךגיאים‪ .‬כי בהמון נתקף‪.‬יחד‬

‫ומול הטרדנים מאלפי הסוסים נעורר מאבק מר‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬והלך עם בני נסטור המהלל‪ ,‬ועם‬
‫מגס בנו של פילאוס‪ ,‬תואס ומךיונס‪,‬‬
‫‪240‬‬ ‫עם ליקומדס בנו של קריאון ועם מלניפוס‪.‬‬
‫הם פנו והלכו אל צריף אגממנון‪ ,‬בן אטראוס‪.‬‬
‫רק נאמרה המלה‪ ,‬ומיד הדבר התבצע‪.‬‬
‫״ * ־ ‪ -‬־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫*‪7 :• .* • .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫שבע חצובות הם נשאו מצךיפו‪ ,‬כפי שהבטיח‪,‬‬

‫עשרים קלחות נוצצות ותריסר סוסים‪.‬‬
‫‪245‬‬ ‫מיד הביאו שבע נשים‪ ,‬בקיאות במלאכות יד‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫• ‪7‬‬

‫ובאה אתן כשמינית בריסאיס יפת הלחיים‪.‬‬

‫‪ 7‬־״‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫״ *‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪1 7‬‬ ‫‪77‬‬

‫סך עשרה טלנטים זהב שקל אודיסאוס‪,‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪5‬־‬ ‫־ ‪1‬‬

‫ושאר מתנות נשאו אחריו צעירי האכאים‪.‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫‪8‬‬ ‫־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ן ־‬

‫הביאו אל אמצע האספה‪ .‬ואז אגממנוז‬

‫|‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 7‬־**‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫••‬

‫‪250‬‬ ‫קם‪ ,‬וטלתיביוס זה שקולו הוא כקול אל‬

‫עמד עם החזיר בידיו ליד רועה העמים‪.‬‬
‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪:‬־* *‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫שם בן אטראוס ןדו ושלף את המאכלת‬

‫שהיתה תלויה ליד נדנה הגדול של החרב‪,‬‬
‫•‪.‬־״‪*.‬‬ ‫־‬ ‫•״•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*‪•.‬‬
‫*‬
‫‪ 254‬־ ‪2 8 3‬‬ ‫‪ 468‬שירתשעה־עשר‬

‫גזז משער החזיר‪ ,‬שלח ידים אל זאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז־ ‪• -‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪• -:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-7‬‬

‫‪755‬‬ ‫והתפלל‪ .‬ישבו שם כל שאר הארגיאים‬

‫ז • ‪• - : -‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫‪8 • :‬‬

‫באלם‪ ,‬איש־איש כיאה‪ ,‬ןהאזינו למלך‪.‬‬

‫והוא התפלל ואמר‪ ,‬מביט אל רחבי השמים‪:‬‬
‫׳‪/‬יעיד זאוס ראשון‪ ,‬הגדול באלים‪ ,‬הגבוה‪,‬‬
‫והארץ‪ ,‬השמש‪ ,‬והאןיניות שבבטן הארץ‬
‫‪260‬‬ ‫נוקמות באנשים שנשבעו שבועת שקר‪,‬‬
‫שאת ידי לא שלחתי בנערה בריסאיס‬
‫‪. . .‬‬ ‫י *‬ ‫־־ ־ ‪ :‬־ ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫זו זו‬

‫לא מךצון לשכב אתה או מעלה אחרת‪,‬‬

‫והיא נשארה בצריפי ואיש לא קרב אליה‪.‬‬
‫ז‬ ‫״ ‪...‬‬ ‫ז• ־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ואם בדברי יש כזב‪ ,‬שהאלים ייסרוני‬

‫‪.‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫ז ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‬

‫‪265‬‬ ‫באסונות‪ ,‬כנהוג במי שנשבע שבועת שקר‪.‬״‬

‫אמר‪ ,‬ושסף את גרוןהחזיר בארד שאינו חס‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ •:‬״‬ ‫ד דד‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪••• 1‬‬
‫׳ ‪• • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫טלתיביוס סובב את גופו והשליכו אל תהום‬

‫הים האפר כמאכל לדגים‪ .‬ואז אכילס‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‪* 7‬‬ ‫‪:‬־‪:‬־‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־‪7‬‬

‫קם בין האכאים הששים לקרב ואמר כך‪:‬‬

‫‪270‬‬ ‫״זאוס האב‪ ,‬טעיות גדולות באות מידיך‬
‫* ‪1‬‬
‫* ‪.•7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫׳ ‪\ 7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫לאנשים‪ .‬אלמלא כן לא היה בן אטראוס‬

‫‪... ! -‬‬ ‫‪ ...‬ן‬ ‫זז‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫• ‪•• 7 :‬‬ ‫‪: 7‬־ ‪• 7‬‬

‫כיה מךתיח בי את הלב‪ ,‬ולא ד‪/‬יה אוטם איזן‬

‫ומוביל ממני את הנערה על כרחי‪ .‬אבל זאוס‬
‫זו‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪: 7‬‬ ‫־‬ ‫— ‪:‬־‪7‬‬ ‫זו‬ ‫ז• •‬ ‫•‬

‫אחל כנךאה את המות לרבים בין האכאים‪.‬‬

‫‪275‬‬ ‫לכו עכשו לסעוךה‪ ,‬ןנצא אל הקרב אחרי כן‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וסים את האספה כלאחר יד‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫• *‬ ‫‪ : 7‬־ •• ‪7‬‬ ‫זו‬ ‫״ ‪.. * 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫והם התפזרו‪ ,‬כל אחד לספינה זו או אחרת‪.‬‬

‫‪........‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫המיךמידונים גדולי הלב טפלו במתנות‪,‬‬

‫נשאו אותן אל ספינת אכילס האלוהי‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬וזו‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז•‬ ‫‪17‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪280‬‬ ‫שמו אותןבעדיפיו‪ ,‬את הנשים שםהושיבו‪,‬‬

‫ואת הסוסים שלישים גאים הנחו אל העדר‪.‬‬
‫•ן ‪.....‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־־‬ ‫‪ 1‬י‪,.‬‬

‫ואז‪ ,‬דומה לאפרודיטה הזהבה‪ ,‬בריסאיס‬

‫‪...‬‬ ‫ן•‬ ‫׳‬ ‫־‪7 \ 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1 -1‬‬ ‫‪7‬‬

‫בראותה את פטרוקלוס קרוע כלו בארד חד‪,‬‬

‫״‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫זו‬ ‫■ז‬ ‫־ ‪:‬‬
‫חמת אכילס שככה‬

‫חבקה אותו‪ ,‬צרחה בקול ושרטה בידיה‬

‫‪7‬‬ ‫* ז*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫! ‪1‬‬ ‫' ‪7 : 7‬‬ ‫‪1‬‬
‫•‪71‬‬

‫את חזה‪ ,‬צואוה הערק‪ ,‬ופניה מלאי היפי‪.‬‬

‫״‬ ‫י־‬ ‫‪* •* :‬‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪.*7‬‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪77‬‬

‫והאשה הדומה לאלות בכתה ואמרה לו‪:‬‬

‫‪7 5 7 :‬‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫‪•*7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 *7:‬‬

‫״פטרוקלוס‪ ,‬אתה שכה יקר ללבי למוד הסבל‪,‬‬

‫היית עוד בחיים בשעה שמצו־יף זה הלכתי‪,‬‬
‫ועכשו בשובי‪ ,‬אדון העם‪ ,‬אתה לפני מת‪.‬‬
‫תמיד בחיי אסונות באים זה אחרי זה‪.‬‬
‫כבעל‬ ‫ו ­ ­‬ ‫‪.‬‬
‫לי‬ ‫ז ;‬
‫האיש שאבי ואמי הכבודה נתנו‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫* ‪ 7‬־‬
‫״‬‫•‬ ‫‪• 7‬‬

‫נפל לעיני מול העיר קרוע כלו בארד חד‪,‬‬

‫‪77:‬‬ ‫\‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪7‬־‬

‫ושלושה אחים בני אותה אם אשר היו לי‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ד־ ‪7‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫־*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫קרובים ללבי‪ ,‬הלכו באותו יום אל המות‪.‬‬

‫־ ‪.•7‬־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪: 7‬‬ ‫‪ 1‬״*‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬

‫אך גם כשאכילס הקל הן־ג את אישי ובזז את‬

‫עירו של מינס האלוהי‪ ,‬אתה לא הסכמת‬
‫‪7 , - : .‬‬ ‫׳ _ ‪7‬‬ ‫*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬
‫‪:7‬‬ ‫~‬ ‫*‬

‫שאתאבל‪ .‬אכילס האלוהי‪ ,‬כר אמרת‪,‬‬

‫‪ 7‬־ ‪ 7 :‬׳‬ ‫*'‪17‬‬ ‫*‬
‫♦‪.‬‬
‫‪:7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪......‬‬ ‫ע‬

‫ישא אותי לאשה‪ ,‬ובספינותיו יקחני‬

‫• ‪. . . 17‬‬ ‫!‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 • :‬‬ ‫•‬ ‫• ‪7‬‬

‫לפתןה‪ ,‬ונחגג חתנה בין המיו־מידונים‪.‬‬

‫לכן אבכה בלי סוף את מותך‪ .‬היית תמיד דך‪.‬״‬
‫כך בבכי אמרה‪ ,‬וקוננו הנשים מסביב לה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪*7‬‬ ‫־‪* 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪• • • • : 17‬‬

‫בגלוי על פטרוקלוס‪ ,‬אך כל אחת על יסוריה‪.‬‬

‫נקהלו זקני האכאים והתחננו אל אכילס‪,‬‬
‫בקשו שיאכל‪ ,‬והוא בגניחה השיב את פניהם‪:‬‬
‫״אני מתחנן‪ ,‬אם רעי הטובים לסכימו לשמע‪,‬‬
‫אל תבקשו שאכל ןאשתה כדי לספק את‬
‫הלב בקךבי‪ ,‬משום שנודא היגון שאוחז בי‪.‬‬
‫אף שקשה אעמר ואסבל עד לרדת השמש‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וגרם למלכים שיצאו ויפוצו‪.‬‬
‫‪7:‬‬ ‫•••••‪:‬‬ ‫־־ ‪• 7 :‬‬ ‫׳ ‪7 :‬־־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫נותרו אודיסאוס האלוהי ושני בני אטראוס‪,‬‬

‫‪ -‬ן ‪...‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫ן״‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ן‪...‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫נסטור‪ ,‬אידומנאוס‪ ,‬והךכב הזקן פויניקס‪,‬‬

‫מנסים לרכך את יגונו‪ ,‬אולם לבו לא נאות‬
‫לגחם‪ ,‬טרם זלך אל לע הקרב הנוטף דם‪.‬‬
‫‪4 3 -3 1 4‬‬ ‫שי ר ת ש ע ה־ ע ש ר‬ ‫‪470‬‬

‫וכשמכר‪ ,‬אמר תוך שהוא נאנק וגונח‪:‬‬

‫‪,15‬‬ ‫״אמלל‪ ,‬היקר מכל חברי‪ ,‬הזיה ןמן שהיית‬
‫מכין כאן בצריף סעוךה טעימה‪ ,‬קל זיךים‪,‬‬
‫זריז‪ ,‬בימים שבהם האכאים במרץ הביאו‬
‫על הטרועים מאלפי הסוסים ארס רב דמע‪.‬‬
‫ועכשו קרוע אתה נח לפני‪ ,‬ולבי לא נוגע‬
‫*•־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪320‬‬ ‫במאכל ומשקה‪ ,‬על אף שלי ם מצויים ?אן‪.‬‬

‫מעתה אליך‪ .‬אסון נורא מזה לא יקרה לי‪,‬‬
‫גם אם אפלו אשמע שאבי מת ואיננו‪,‬‬
‫הוא שאולי מזיל דמעה רכה שם בפתיה‬
‫• ‪ • :‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫־•‬

‫בגעגוע אל בנו‪ .‬אלי‪ ,‬שבארץ של עם ך‬

‫‪325‬‬ ‫למען הלנה האימה נלחם בטרועים;‬
‫או אם אשמע שמת בני הגדל בסקירוס‪,‬‬
‫נאופטולמוס הדומה לאל‪ ,‬אם הוא חי עוד‪.‬‬
‫קידם לכן בלבי היתה התקרה מפעמת‬
‫שאמות רק אני כאן בטרדה הךחק מאךגוס‬
‫‪330‬‬ ‫המכלכלת סוסים‪ ,‬ואתה תשוב לפתיה‬
‫• ‪ • :‬ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ג‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫זד זר‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ובספינה שחורה מהירה תוביל מסקירוס‬

‫•י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫את בני‪ ,‬ותךאה לו הכיל כשתבואו לפרדה‪,‬‬

‫את רכושי‪ ,‬עבדי‪ ,‬וביתי הגדול שגגו רם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ז ־‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הרי בעתים פלאוס‪ ,‬סופו בא‪ ,‬אני מניח‪,‬‬

‫‪335‬‬ ‫הוא מת‪ ,‬או אולי עוד קימץ זימים חי בצער‬
‫על הזקנה השנואה‪ ,‬והוא מצפה בכל רגע‬
‫ז ד ־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ • ‪7 1:‬‬

‫לידיעה המרה‪ ,‬ביום שישמע שנקטלתי‪.‬״‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫זד • ‪1:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•ד •‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫כך אמר‪ ,‬מקונן‪ ,‬וגנחו הזקנים מסביב לו‪,‬‬

‫הם מכרו בקרובים שאיש־איש הניח בבית‪.‬‬
‫‪340‬‬ ‫ובן קרונוס ךאה אותם מבכים‪ ,‬חמל עליהם‪,‬‬
‫ומיד במלים כנופות פנה ואמר לאתנה‪:‬‬
‫; ־ ‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫״הןנחת‪ ,‬ילדתי‪ ,‬את הגבר הזה שבחךת בו‪.‬‬

‫האם אין בלבך עוד שום ךאגה לאכילס?‬
 ‫‪471‬‬ ‫ח מ ת אכילס שככה‬
‫‪373-344‬‬
‫האיש יושב לפני הספינות רמות ה ק מי ם‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬־ ־‪1‬‬ ‫•ז‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫‪345‬‬ ‫ומבכה את חברו האהוב‪ .‬כל היתר‬

‫‪... ... -‬‬ ‫ץ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫;־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪*.• -‬‬ ‫‪:‬‬

‫הלכו לסעודה‪ ,‬והוא רעב‪ ,‬לא אכל כלל‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫לכי ומסכי ל חז הו נקטר ואמברוסיה‬

‫רעננה‪ ,‬שלא ישתלט עליו הרעב‪.‬״‬
‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫ד ד‬ ‫״•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 — :‬‬ ‫־‬

‫כך המריץ את אתנה שהיתה להוטה כבר‪,‬‬

‫‪350‬‬ ‫והיא‪ ,‬דומה לנץ שכנפיו ךחבות וקולו חד‪,‬‬
‫מהשמים זנקה באויר‪ .‬כעת האכאים‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪•*7‬‬ ‫‪• -:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫מהר התחמשו במחנה‪ ,‬והיא מסכה נקטר‬

‫‪ 1‬ז‬
‫‪: 7‬‬ ‫־‪7:1‬‬ ‫׳ ‪ :‬־‬ ‫־ ‪7 -:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬

‫ואמבתסיה רעננה לחזה אכילס‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן־־״‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־־‬

‫כדי שלא ישתלט על ברכיו צער הרעב‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫*‪♦.‬‬ ‫ן ••‬

‫‪355‬‬ ‫ושבה אל ביתו המוצק של אביה כביר הכוח‪.‬‬

‫מהספינות המהירות הם בינתים הגיחו‪.‬‬
‫כפתחזים צפופים וקדים של שלג מזאוס‬
‫עפים במשבי בוראס יליד האויר שממעל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬

‫כך בצפיפות הקסדות בהדר מפיץ נגה‬

‫‪360‬‬ ‫הובאו מהספינות‪ ,‬עם מגנים קמורי בטן‪,‬‬
‫חניתות מילה‪ ,‬ושריונות בעבי קשקשיהם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪* 7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ •‬

‫זהר עלה לשמים‪ ,‬צחקה מסביב כל הארץ‬

‫י‬ ‫‪*.*7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪ : 7‬־ ‪17‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪7 7‬‬

‫תחת ברק הארד‪ ,‬ורעש עלה מרגליהם‬

‫‪. . . . . . . . .‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7 7 7 1‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫־‬

‫של הגברים‪ ,‬כשאכילס האלוהי חגר נשק‪.‬‬

‫י‬ ‫‪••• •/‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪•/: 7‬‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫‪365‬‬ ‫בנקישה חשק את שניו‪ ,‬עיניו האירו‬

‫כאלו היו שלהבות‪ ,‬והציף את לבו בחזהו‬
‫צער שאין לסבלו‪ .‬בזעם על הטרוינים‬
‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪*••.‬‬ ‫־‬ ‫־־‬

‫לבש את מתנות האל‪ ,‬את פרי יגע הפיסטוס‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫••‬ ‫יד‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪•*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫ראשית‪ ,‬חגר כמגן לשוקיו את זוג המוקים‪,‬‬

‫‪370‬‬ ‫נאים‪ ,‬כל אחד צמוד לקרס׳ל בתפס מכסף‪.‬‬
‫‪ 7‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪••••••:‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫שנית‪ ,‬לקח את השריון וחגר לחזהו‪,‬‬

‫השליך לרחב כתפיו חרב עם מסמרי כסף‪,‬‬
‫חרב ארד‪ ,‬אחז במגן הגדול רב החזק‪,‬‬
‫‪ 374‬־ ‪403‬‬ ‫‪ 472‬שירתשעה־עשר‬

‫אשר זהרו כאור הלבנה קרן למרחק רב‪.‬‬

‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪: •:‬‬ ‫!‬ ‫ז‪ 1‬־ ‪1‬‬ ‫־ ‪ :‬ז ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז גזי‬ ‫ע‬ ‫‪:‬־‬

‫‪375‬‬ ‫כמו כאשר על הים לעיני מלחים נגלה זהר‬

‫• ‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪ • • • • :‬־‬ ‫־ ז‬ ‫־‬ ‫־ ‪ - 5‬־‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאש יוקדת‪ ,‬עת היא בוערת גבוה על רכס‬

‫בדיר נדח‪ ,‬והם בכפיה נסחפים עם הרוח‬
‫־־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪ • :‬ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫׳‬ ‫• ז‬ ‫‪•:‬‬

‫על פני הזים שורץ הדגים הןחק מקרוביהם‪,‬‬

‫כך מעל מגנו הנאה‪ ,‬המקשט‪ ,‬של אכילס‬
‫‪380‬‬ ‫זהר קרן לשמים‪ .‬והוא על ראשו אז הניח‬
‫את הקסדה הכבדה העטורה שער סוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‪ :‬־‬ ‫״ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ־‪ : 1‬ד‬

‫וככוכב היא זרחה‪ ,‬ציצותיה הזהבות נעו‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ז‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫אותן בקךקוד הקסדה צופף ןקבע הפיסטוס‪.‬‬

‫ואכילס האלוהי בדק את עצמו כדי לדעת‬
‫‪385‬‬ ‫אם הולמים הכלים ואם גופו הנפלא בנקל נע‪,‬‬
‫ז‬ ‫ז ״‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־ • ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ובמגעם רועה הגברים נשא כעל כנפים‪.‬‬

‫! ז ‪• -‬‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫•ז־‬ ‫־ ‪ :‬ז ־‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־ ז ד‬

‫ואז הוא משך מהכן את חניתו של פלאוס‪,‬‬

‫כבדה‪ ,‬ארכה‪ ,‬חןקה‪ ,‬שאחר מבין האכאים‬
‫לא ילל להניף‪ ,‬ןאכילס בלבד זיךע לנופף בה‪,‬‬
‫‪390‬‬ ‫חנית עץ מילה שכירון הביא מפסגת הר פליון‪,‬‬
‫ונתן לאביו‪ ,‬כדי שתפגיש גבוךים עם המות‪.‬‬
‫רתמו את הסוסים אלקימוס ןאוטומדון‪,‬‬
‫הניחו את הךתמות הנאות‪ ,‬ובין לסתותיהם‬
‫שמו מתגים‪ ,‬מתחו את המושכות לאחור אל‬
‫ד‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫ע‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪9‬‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬

‫‪395‬‬ ‫המךכבה המוצקה; אחז אוטומדון‬

‫בשוט הנוצץ המתאים לכפו‪ ,‬קפץ על הרכב‪,‬‬
‫ומאחוריו חמוש לקרב התיצב אכילס‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• - :‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪ 1:‬ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•• ‪ :‬־‬

‫זוהר בכל כלי נשקו כמו שמש עולה ברקיע‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫ז ז ■‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ובקול נורא הוא קרא אל סוסיו של אביו‪:‬‬

‫•‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫זי ז‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫סס‪4‬‬ ‫״קסנתוס ובליוס המהללים‪. ,‬ילדי פודךגה‪,‬‬

‫חשבו איך תחזירו את ךכבכם בדרך אחרת‬
‫אל חיל התאים‪ ,‬מרגע שנלחם די הצרך‪,‬‬
‫אל תעזבוהו מת בשדה‪ ,‬כמו את פטרוקלוס‪.‬״‬
‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ז ע‬ ‫••‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬
‫‪473‬‬ ‫חמת אכילס שככה‬
‫‪424‬‬

‫ומתחת לעל ענה לו הסוס מבהיק הרגלים‪,‬‬

‫‪405‬‬ ‫קסנתוס‪ ,‬מןכין את ראשו‪ ,‬ושערו ה שופע‬
‫גולש מחוץ לקולר ולצד העיל יורד אןצה;‬
‫הרה‪ ,‬האלה צחורת הזרועות‪ ,‬שמה בפיו קול‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז ••‬ ‫׳‬ ‫•• ז‬

‫״אכן‪ ,‬אכילס כביר‪ ,‬חי נחזיךף עוד הפעם‪.‬‬

‫אבל קרוב יום מותך‪ ,‬ואין הדבר בגללנו‪,‬‬
‫‪410‬‬ ‫אלא בגלל אל גדול וגזרת הגורל הנחרצת‪.‬‬
‫•״•‬ ‫•‪.‬־‪:‬״‪.‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫‪* * :‬־‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫־־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫;• ד‬

‫הרי לא בג ל ל א טיו ת או איזו ע צ לו ת מ צ דנו‬

‫‪. . . .‬‬ ‫־־ ‪5‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪:‬־*״‬

‫פשטו ה טרו עי ם את כ לי הנ שק מ כ ת פי פ ט רו ק לו ס‪,‬‬

‫אלא הטוב ב אלי ם‪ ,‬בן ל טו י פ ת ה שער‬
‫הךגו בין אנשי ה חלו ץ ונ תן ג ד ל ה בי ד הק טור‪.‬‬
‫‪415‬‬ ‫אשר לשנינו‪ ,‬נרוץ עם מ ש בו של זפירוס‪,‬‬
‫שהוא‪ ,‬כך אומרים‪ ,‬ה ק ל ב רו חו ת; א ב ל עליף‬
‫נגזר שיד אל ח דו של אךם ‪.‬יהךגוף ב כו ח‪.‬״‬
‫וכשאמר את דבריו ח ס מו את קו לו הארעיות‪*.‬‬
‫ג‬ ‫♦‪• *.‬‬ ‫יד‬ ‫י‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫ת־ ־‪1‬‬ ‫נ‬ ‫־‪*.‬‬ ‫־־‬ ‫•י ד ▼‬ ‫*‬

‫נו־גש מאוד א כי ל ס מ הי ר ה רג לי ם א מ ר לו‪:‬‬

‫‪420‬‬ ‫״קסנתוס‪ ,‬ל מ ה א ת ה מנ ב א את מותי? אין צרך‪.‬‬
‫אני עצמי יודע הי ט ב שנגזר ש א מו ת כאן‬
‫הךחק מאבי ה א הו ב ן א מי‪! .‬־עם דאת עדין‬
‫אמשיך עד ש א מ איס את ה ק ט ל ע ל ה ט רו עי ם‪ .‬״‬
‫אמר‪ ,‬ובצעקה נהג את סו סיו ברא ש ה חיל‪.‬‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫האויניות מגינו ת ע ל ה ס ד ר ה ט ב ע י‪ .‬ה שו ו ה ך ק ליי ט ר ם‪ :‬״ ה ש מ ש ל א י ע בו ר‬

‫את מידותיו‪ .‬ש א ם ל א כן ה א רי נ יו ת מ ש ר תו ת ךי ק ה ך ה צ ד ק! ת מ צ אנ ה א ו ת ו‬
‫)דילס‪.( 94 ,‬‬
 ‫שיר עשרים‬
‫מלחמת האלים‬
‫•‬ ‫•״‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫זאוס מכנס את האלים‪ ,‬ומרשה להם לקח ת חלק בקרב‪ .‬בעוד הם יורדים אל‬
‫המישור‪ ,‬אכילס מתנפל על הטרויאנים ומתחיל לטבוח בהם‪ .‬פוסיידון מציל‬
‫מידיו את איניאס‪ ,‬ואפולון מציל את הקטור‪ .‬הטרויאנים נסוגים בבהלה‪.‬‬

‫כך ליד הספינות הקמורות התחמ שו האכאים‬

‫סביבך‪ ,‬הלוחם צמא הקרב‪ ,‬בנו של פלאוס‪,‬‬
‫ומנגד‪ ,‬על מעלה המישור נעךכו הטרוינים‪.‬‬
‫אך מראש אולימפוס _רב הקפלים זאוס הטיל על‬
‫‪5‬‬ ‫תמיס לקרא לאלים ל אספ ה‪ .‬יצאה תמיס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪....‬‬ ‫ז‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪: -‬־ •• ‪7‬‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫‪1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫־‪• •.‬‬

‫חשה לכל מקום ובק שה שילכו אל בית זאוס‪.‬‬

‫•••‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫•••••‪:‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫■ ‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫לא הןה אף נהר שנעדר‪ ,‬לבד מאוקיאנוס‪,‬‬

‫ומהנימפות‪ ,‬שוכנות פלגי נהר‪ ,‬נוי החירש‪,‬‬
‫ואפרים מוריקים‪ ,‬לא היתה אחת שלא באה‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪7 57‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‪5‬־ ‪• 7‬‬

‫‪10‬‬ ‫אלה כלם התכנסו בבי ת זאוס אוסף העבים‪,‬‬

‫ישבו באכסדרה הלטו שה‪ ,‬זו שהפיסטוס‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪5‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ 5‬־‪7 1‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫בנה לזאוס אביו ב מ מ חיו ת ובידע‪.‬‬

‫‪*•• :‬־‬ ‫! *‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪ 5‬י‪,.‬‬ ‫‪77‬‬

‫כך נאספו בבית זאוס‪ ,‬ואף מרעיד הארץ‬

‫מעמקי ים‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫•••!••‬ ‫‪7‬‬
‫לא אטם את אזנו ל אל ה‪ ,‬כי אם בא‬
‫*‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫* ‪7‬‬
‫‪7‬־‬ ‫‪57‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫ישב באמצע ביניהם‪ ,‬ןשאל בענין תכנית זאוס‪:‬‬

‫״למה‪ ,‬לכן הברק‪ ,‬את האלים שוב כנסת?‬
‫האם דעתך עסוקה בטרוינים ובאכאים?‬
‫אכן כרגע הם מתנג שים ו הקרב מתלקח‪.‬״‬
‫ואז זאוס אוסף העבים ה שיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪20‬‬ ‫יי‬ ‫'‪1‬‬ ‫יי‬ ‫! ז יי'‬
‫״אתה מבין‪ ,‬מךעיד הארץ‪ ,‬את מה שחשבתי‪,‬‬
‫ומה טיב הכנס‪ .‬הם נ שמדים ואינני אדיש כלל‪.‬‬
‫! ‪7‬‬ ‫‪• 7 ••.*•* 1‬‬ ‫* ‪*7 1‬‬ ‫*״‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫אני עצמי אמנם א שב כאן על ק פל אולימפוס‪,‬‬

‫מלחמת האלים ‪475‬‬

‫אשקיף כדי שלבי יתענג‪ .‬אך אתם‪ ,‬כל היתר‪,‬‬

‫לכו‪ ,‬הצטרפו אל הטרוינים או אל האכאים‪,‬‬
‫•‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•י•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬

‫‪25‬‬ ‫סיעו לשני הצדדים‪ ,‬כל אחד כפי שלבו חש‪.‬‬

‫ז‬ ‫ד •‬ ‫ג •‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ :‬ז •‬ ‫‪-‬‬

‫כי אם בנו של פלאוס לבד ילחם בטרדנים‪,‬‬

‫לרגע הם לא יעצרו את אכילס מהיר הרגלים‪.‬‬
‫הן גם לפני כן הם היו רועדים בשעה שראוהו‪,‬‬
‫ו־עתה כאשר בגלל חברו הוא כועס ורותח‪,‬‬
‫‪30‬‬ ‫חששתי שהוא בנגוד לנגזר יפריץ אף העירה‪.‬״‬
‫ז‬ ‫ז •‬ ‫‪1-1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־•גד‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‬ ‫־ ‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬

‫כך בן קררנרס אמר‪ ,‬ועורר מלחמה לא פוסקת‪.‬‬

‫פנו האלים והלכו אל הקרב כשהם במחלקת‪.‬‬
‫•‪1•.‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫‪1 x 1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:1 7‬‬ ‫•‬ ‫ד ••‬ ‫‪7‬‬

‫הרה הלכה אל מחנה הספינות עם פלס אתנה‪,‬‬

‫גם פוסידון הצטרף‪ ,‬חובק הארץ‪ ,‬והךמס‬
‫‪35‬‬ ‫האל המיטיב‪ ,‬אשר אין כמוהו ערום ופקח‪.‬‬
‫בחמרה זו צעד‪ ,‬גאה בכוחו‪ ,‬גם הפיסטוס‪,‬‬
‫צולע‪ ,‬אך מתחתיו שוקיו הדקות ץריזרת צעד‪.‬‬
‫ארס נוצץ הקסדה נספח לטתינים‪ ,‬ובאו‬
‫פויבוס ששערו לא נגזז‪ ,‬אךטמיס הצידת‪,‬‬
‫‪40‬‬ ‫לטו וקסנתוס ואפרודיטה המחיכת‪.‬‬
‫כל עוד היו האלים רחוקים מבני האדם‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬ד ‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫בלטה תהלת האכאים‪ ,‬משום שהופיע אכילס‪,‬‬

‫י‬ ‫••‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫י •‬ ‫ד ‪• - -‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫לאחר שפרש לזמן רב ממלחמה מצערת‪.‬‬

‫־‬ ‫נ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫; ׳ ד ד‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫רעד נורא אחז בברכי כל גבר טרויני‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז•‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1• 1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־‬

‫‪45‬‬ ‫הם נחךדו למךאה בן פלאוס מהיר הרגלים‬

‫יוקד בנשקו ודומה לארס האל הטובח‪.‬‬
‫אך כשנוספו להמון האךם בני האולימפוס‪,‬‬
‫קפצה אריס המדרבנת צבא‪ ,‬וצרחה אתנה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪•.‬־‪•.‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫*‪• *.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬י ‪1‬‬

‫פעם ליד החפיר שמחוץ לחומה‪ ,‬ן־עוד פעם‬

‫‪50‬‬ ‫על חוף הים הגועש עמךה ןהךעימה בקול עז‪.‬‬
‫ומנגד ארס צוח‪ ,‬דומה לסופה משחירה עב‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־ •*‬ ‫‪7 7‬‬ ‫י‬

‫פעם מראש המצודה צרח להאיץ בטתינים‪,‬‬

‫‪* 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫־‬ ‫־‬
‫‪80-53‬‬ ‫‪ 476‬שיר עשרים‬

‫ופעם זרץ לו על גדות סימואיס אל קליקרלונה‪.‬‬

‫כך האלים הברוכים עוררו את אלה ואלה‬
‫‪• -‬יי‬ ‫‪2‬‬ ‫*• ‪/‬״‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪■ -‬‬ ‫ז‬ ‫ז י‬

‫‪55‬‬
‫להתנגש‪ ,‬ואף ביניהם המחלקת החךיפה‪.‬‬
‫אבי האדם והאלים הרעים והחריד מלמעלה‪,‬‬
‫י‬ ‫ד‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫•‬ ‫ע ‪• -.1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫• *‬ ‫•‬ ‫ז ••‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪• -2‬‬

‫ומלמטה פוסידוץ טלטל את מוסדות הארץ‬

‫שאין לה גבולות‪ ,‬ןאת הפסגות בכל הר גבוה‪,‬‬
‫ורגלי הר אידה עתיר הפלגים כלן רעדו אז‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫\‬ ‫ז •‬ ‫‪2‬‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 2‬־ ‪••2‬‬

‫גם פסגותיו‪ ,‬עיר הטרוינים‪ ,‬ספינות האכאים‪.‬‬

‫־ ־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪2‬‬ ‫׳‬ ‫ז■•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫י •‬ ‫ד‬ ‫‪2‬‬ ‫•‬

‫אאידונאוס אדון המתים בשאול נתקף פחד‪,‬‬

‫קפץ מכסאו וצעק באימה‪ ,‬שמא פוסידון‬
‫מרעיד הארץ יבקע מעליו ויפער את הקךקע‪,‬‬
‫ובתיו יתגלו לבני האדם ולבני־האלמות‪,‬‬
‫ז•••‬ ‫נ‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪2‬‬ ‫־‬ ‫• ן ־‬ ‫ד ד‬

‫קוץרים וקזחובים‪ ,‬שגם לאלים נתעבים הם‪.‬‬

‫כך כאשר האלים נלחמו גבר קול הרעש‪.‬‬
‫­‬ ‫ד ­‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫• ‪-2 2‬‬ ‫״ •‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫־ ‪-:‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫כי עתה פנים אל פנים מול השליט פוסידון‬

‫עמד מציד בחציו הכנופים פויבוס אפולון‪,‬‬
‫ומול אניאליוס האלה אתנה אפרת העין‪.‬‬
‫‪1 *-‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪-2‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫•ד ••‬ ‫־ ■‬ ‫?‬

‫מול הרה ארטמיס המרימה קול בציד‪,‬‬

‫‪• -‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪• 2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪2 -‬‬ ‫•• ד‬

‫ץהבת החצים‪ ,‬אחות היורה מרחוק ופוגע‪.‬‬

‫הכוח‪,‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬
‫נגד לטו עמד הרמס האל המיטיב רב‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫זו *‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫ונגד הפיסטוס קם הנהר עמק המערבלת‪,‬‬

‫ז ו '‬ ‫‪2-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪2 : -‬‬ ‫••‬ ‫‪ 2‬עזו‬

‫קסנתוס קודאים לו אלים‪ ,‬ואנשים סקמנךרוס‪.‬‬

‫כך אלים התיצבו מול אלים‪ .‬ובינתים אכילס‬
‫••‬ ‫**‬ ‫•• ‪ 1‬־ •‬ ‫•• •‬ ‫• ‪2- 2‬‬ ‫•• •‬ ‫ד‪1‬‬

‫שאף לחדר להמון וביחוד להגיע אל הקטור‬

‫בן פריאמוס‪ ,‬כי מעל הכל האיץ בו הזעם‬
‫להרוות בדמו את ארס‪ ,‬האל החמוש במגן עור‪.‬‬
‫ז •• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ע ד‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2 -2‬‬

‫אך אפולון מוביל הצבאות עורר את אעיאס‬

‫‪80‬‬ ‫לצאת מול בן פלאוס‪ ,‬ואף שם בו יותר עז‪.‬‬

‫קליקולונה ‪ -‬גבעה במישור טרויה‪.‬‬ ‫*‬

‫מלחמת האלים ‪477‬‬
‫•‪110‬‬

‫סגל לו אפו־לרץ בן זאוס את קול ליקארן‬

‫בז פריאמוס‪ ,‬לבעז את דמותו‪ ,‬ואמר לאיניאס‪:‬‬
‫‪:‬־־־ ‪••:‬־‬ ‫׳ ‪ :‬ז ־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪.‬י‬ ‫ד ־‬
‫‪• ,‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫לי |‬

‫״אעיאס‪ ,‬י‪1‬עץ הטרדנים‪ ,‬לאן נעלמו איומיך‪,‬‬

‫הלא הבטחת על גביע יינך לפני מלכי טרויה‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* ••‬ ‫•‬ ‫‪ • :‬־ • • ‪1 1‬‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫ן‪-‬‬

‫‪85‬‬ ‫שתתיצב לעמות עם אכילס בנו של פלאוס?״‬

‫ואז בתורו איניאס השיב ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫**‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬

‫״בן פךיאמוס‪ ,‬למה בעל כךחי אתה מאיץ בי‬

‫שאתעמת עם בנו הזועם מדי של פלאוס?‬
‫לא בפעם הראשונה אתיצב מול אכילס‬
‫‪90‬‬ ‫מהיר הרגלים‪ .‬כבר בעבר בחנית הוא גךשני‬
‫מאירה‪ ,‬ביום שבו בא‪ ,‬התנפל על בקרנו‪,‬‬
‫והחריב את לי ת סו ס ואת פךסוס‪ .‬אבל זאוס‬
‫הציל אותי‪ ,‬הרסיף לי כוחות וקלות בבךכים‪.‬‬
‫לולא כן הייתי נקטל בידי אכילס ובידי אתנה‬
‫‪95‬‬ ‫אשר צעדה לפניו‪ ,‬האירה דרכו‪ ,‬והאיצה‬
‫ד‬ ‫*••י•‬ ‫‪*-‬‬ ‫ז‬ ‫״ •‬ ‫‪:‬זז־‬ ‫‪:‬־־ד‬ ‫ד‬ ‫זו‬ ‫‪:‬־‬

‫שיהריג בחנית הארד את הללגים‬

‫־ ••• ז ו •‬ ‫זו‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪1‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫•״•‬

‫והטרדנים‪ .‬לכן איש לא יתמו־דד עם אכילס‪,‬‬

‫הן תמיד לצדו אחד האלים שמגן מהמות‪.‬‬
‫ממילא אף חניתו עפה הישר‪ ,‬לא מרפה עד‬
‫־‬ ‫־‪ :‬ז■‬ ‫‪ -‬ן ‪ . .‬״‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪2‬־•‬ ‫־‪1‬‬ ‫• • • ז‬

‫‪100‬‬ ‫שהיא מפלחת בשר גבר‪ .‬אך אם האל‪.‬רק‬

‫ימתח בשוה את תכלית הקרב‪ ,‬הוא לא ינצח‬
‫‪-‬‬ ‫* ־ ••‬ ‫״‬ ‫־ ‪ 1:‬ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫זע‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪2‬‬

‫בנקל‪ ,‬וגם אם לדבריו כלו עשוי ממתכת‪.‬״‬

‫זו‬ ‫זו‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ז ••‪1‬‬ ‫‪2‬‬

‫ן־אז האדון אפולון בן זאוס השיב ואמר לו‪:‬‬

‫״ובכן‪ ,‬הגבור‪ ,‬התפלל גם אתה לאלי הנצח‪.‬‬
‫‪105‬‬ ‫הן אומרים שנולדת לאפרודיטה בת זאוס‪,‬‬
‫ע‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫זו‬ ‫‪• :‬‬ ‫•• ‪1‬‬

‫ואלו הוא נולד לאלה שנופלת ממנה‪,‬‬

‫״‬ ‫ד‬ ‫•‪.‬־‬ ‫■‬ ‫זו‬ ‫*‪*.‬‬ ‫זו‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪2‬‬

‫אמך היא בת זאוס‪ ,‬ואמו ץקן הזים הוא אביה‪.‬‬

‫קום‪ ,‬תקף בארד שאיננו נלאה‪ ,‬ואל תניח‬
‫שיהפך את גבך באיומים ובךבוי גנאי‪.‬״‬
‫‪110‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬וברועה הצבאות נשף עז ךב‪.‬‬
‫‪ 111‬־ ‪140‬‬ ‫שיר ע ש רים‬ ‫‪478‬‬

‫הוא עבר בין החלוצים חמו ש או־ד מפיץ נגה‪.‬‬

‫אך מהרה צחורת הזרועות לא נסתר בן אנכיסס‬
‫עת צעד בהמון הגברים לעמד מול בן פלאוס‪.‬‬
‫את האלים היא‪.‬יחד אספה‪ ,‬ןךברה אליהם‪:‬‬
‫‪115‬‬ ‫״תנו את הדעת שניכם‪ ,‬פוסידון ןאתנה‪,‬‬
‫ד ח ד ח שבו איך כ_דאי שיתבצעו ךבךי ם אלה‪.‬‬
‫הנה איניאס יצא חמו ש ארד מפיץ נגה‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫•• •‬ ‫ד יד‬ ‫‪:‬־‬ ‫דד‬ ‫־‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫• ••‬

‫ע ד אכילס‪ ,‬ןהיוזם הוא פויבוס אפולון‪.‬‬

‫בואו‪ ,‬אפוא‪ ,‬נטה אותו בעצמנו אחורה‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‪.‬־‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫׳‬

‫‪120‬‬ ‫משם‪ ,‬או אולי אחד מאתנו יגש אל אכילס‪,‬‬

‫׳‬ ‫״‬ ‫־ •‬ ‫־‪.‬־‬ ‫• ־‬ ‫•• • ד‬ ‫••• ד‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫‪.‬ימציא לו כוח גדול‪ ,‬כדי שלא זיחוש חסר‬

‫באימץ‪. .‬ידע שהטובים מבני־האלמות‬
‫הם אוהביו‪ ,‬ואלה אשר אף לפני כן הגנו‬
‫על ה ט תיני ם מקרב ומקטל‪ ,‬הם אפס ואין‪.‬‬
‫‪125‬‬ ‫הן מאולימפוס זידךנו כלנו כדי לטל חלק‬
‫בקרב הזה‪ ,‬ןכך לא יסביל כלל מיד הטרועים‬
‫היום הזה‪ .‬אולם אחר כך יסבל כצפוי לו‬
‫‪-‬ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־ ־‬ ‫ד‬ ‫־•••‬

‫בחוט שטותה אלת הגורל כשיצא מהרחם‪.‬‬

‫■יד•‪••• •.‬‬ ‫‪•••:‬דד‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫••• ד ‪ :‬ד‬

‫אבל אם אכילס מקול האלים לא ישמע זאת‪,‬‬

‫־‬ ‫ג‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬־ ד‬

‫‪130‬‬ ‫הוא אחר כך יפחד‪ ,‬כשאל בכו חו ילחם בו‬

‫בקרב‪ .‬קשה כשאלים מופיעים בגלוי לעינים‪.‬״‬
‫־•‬ ‫ז־ ״‬ ‫גד‬ ‫•‬ ‫‪••••.•:‬‬ ‫ד‪.• 1‬־‬ ‫־ ‪ 1:‬ד‬

‫ואז פוסידון מךעיד הארץ השיב ואמר לה‪:‬‬

‫״הרה‪ .‬אל תכעסי בלי תבונה‪ ,‬אין זה זיאה לך‪.‬‬
‫לא הייתי רוצה לגרים שבין האלים יפרץ דיב‪,‬‬
‫‪135‬‬ ‫אנו נגד השאר‪ ,‬הן עדיף בהךבה הוא כוחנו‪.‬‬
‫בואו אפוא נלך ו־נשב במךחק מהדרך‬
‫במצפה‪ .‬ושבני האדם ידאגו לעסקי קרב‪.‬‬
‫‪ 1:‬ד‬ ‫‪1•• 1 • 1‬‬ ‫•גו־‬ ‫ד ד ד‬ ‫•‪••!*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•‬ ‫ג‬

‫דק אם ארס יפתח בלחימה‪ ,‬או פויבוס אפולון‪,‬‬

‫או אם יעכבו וימנעו מללחים את אכילס‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫•״•‬ ‫• •*‬ ‫ו י ו ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫‪140‬‬ ‫אז הם מיד יצטרכו להתקוטט גם אתנו‬

‫‪ .‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫*•‬ ‫‪1‬‬ ‫ג • ‪:‬‬ ‫* ג ד ן‬ ‫• ד‬ ‫״‬ ‫ד‬
 ‫מלחמת האלים ‪479‬‬
‫‪'66-1,1‬‬
‫בקרב גלוי‪ .‬נראה לי שהם ברגע יסז־גו‪,‬‬
‫•‬ ‫‪ :‬ע ־‬ ‫*‪.‬׳ ״‬ ‫•‬ ‫•‪• :‬י׳‬ ‫ז‬ ‫•‪7 1:‬‬

‫ישובו אל שאר האלים הכנוסים באולימפוס‪,‬‬

‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪5‬‬ ‫‪ 7‬״ י‬ ‫־ ־‬ ‫‪7‬‬

‫מנצחים בכוחן המכריע של ןרועותינו‪.‬״‬

‫כך אמר האל שחור השער והוליד אל‬
‫•יר‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬י‬

‫‪145‬‬ ‫תל העפר‪ ,‬סוללה נשאה‪ *,‬אשר להרקלס‬

‫״ ״‬ ‫״ ־‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫" ‪7 7‬‬

‫האלוהי בנו הטרוינים ופלס אתנה‬

‫‪.....‬‬ ‫־ ־‬ ‫•• ן ‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7‬‬

‫כף שאליה יסוג ממפלצת הןם שכל פעם‬

‫מהחוף אל המישור הדפה אותו כשהגיחה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫‪7 57‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫~‬

‫שם התישבו פוסידוץ !־האלים שחברו לו‪,‬‬

‫‪150‬‬ ‫ובענן שאינו מתפוגג הם כסו את כתפיהם;‬
‫בעוד האחדים ןשבו על גבעת קליקולונה‬
‫סביבכם‪ ,‬אפולון קדוש‪ ,‬וארס מחריב הערים‪.‬‬
‫רקמו את‬
‫•••‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪7‬‬
‫כך הם מנגד ישבו‪ ,‬ואלה ואלה‬
‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫׳ *‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫*‬ ‫‪• • 17‬‬

‫עצותיהם‪ .‬אמנם להתחיל מלחמה מצערת‬

‫‪155‬‬ ‫הם הססו‪ .‬אך זאוס היושב ממעל דרש זאת‪.‬‬
‫אך כל המישור התמלא באנשים ובסוסיהם‪,‬‬
‫זהר מארד‪ ,‬ותחת רגליהם רעדה הארץ‬
‫‪17 7 7‬‬ ‫‪: 7‬־‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪ :‬׳•‬ ‫׳ ‪ :‬־ ־‬ ‫״ ‪77‬‬ ‫‪7‬־‬

‫כשנהרו בהמון‪ .‬שני גברים מעלים מהיתר‬

‫• •‪7 7 -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪*:7 7 :‬־‬

‫שאו לשטח שבין הצבאות‪ ,‬צמאים לערך קרב‪.‬‬

‫‪160‬‬ ‫איניאס בנו של אנכיסס ואכילס האלוהי•‬
‫איניאס זיצא קדימה ראשון‪ ,‬מאים ומניע‬
‫את הקסדה הכבדה; הוא אחז לנכח חזהו‬
‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ 5‬״‪7‬‬ ‫‪7:1----‬‬

‫את מגנו הנועז‪ ,‬והניף את חנית הארד‪.‬‬

‫‪77 7‬‬ ‫‪ -5‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* •• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪•7‬‬ ‫‪7‬‬

‫מנגד זנק בן פלאוס כאריה שוחר טרף‪,‬‬

‫‪165‬‬ ‫הגברים מתאמצים להרגו‪ ,‬כל בני אותו כפר‬
‫‪7 :‬‬ ‫י ״‬ ‫' ‪7‬‬ ‫‪:7 :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪* :‬‬ ‫*‪• 7 :‬‬

‫נאספים‪ ,‬והוא בתחלה הולך ולא שם לב‪,‬‬

‫* הרקלס הציל את טרויה ובפרט את הסיונה בת המלך לאומדון ממפלצת הים‪.‬‬

‫אך כשלאומדון הפר את הבטחתו להעניק לו את סוסי האלמוות‪ ,‬הוא תקף את‬
‫טוויה‪ .‬את מפלצת הים שילח פוסיידון‪ ,‬משום שלאומדון לא נתן לו את שכרו‬
‫עבור הקמת חומות טרויה‪.‬‬
‫‪196-167‬‬ ‫‪ 480‬שיר עשרים‬

‫ודק כשאחד הצעירים חמי המזג שולח‬

‫את חניתו‪ ,‬הוא מסתובב‪ ,‬פוער פה‪ ,‬קצף‬
‫נךאה על שניו‪ ,‬ולבו האמיץ נאנח בחזהו‪,‬‬
‫‪170‬‬ ‫הוא מצליף בז־נבו על צלעותיו ועל ירכיו‬
‫מכל צד‪ ,‬נעור בזעם לקרב‪ ,‬ובעין יוקדת‬
‫מזנק הישר לפנים‪ ,‬מקוה שאולי יהריג איש‬
‫•‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪1‬־‪•.‬‬
‫׳ ‪ 1‬־‬ ‫‪ :‬־ד •‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫;‬

‫בין הגברים‪ ,‬או זימות בעצמו בין חלוציהם‪.‬‬

‫כף זעמו ולבו הגאה עוררו את אכילס‬
‫‪175‬‬ ‫ללכת לקראת יריבו גדול הנפש איניאס‪.‬‬
‫־‬ ‫־ ‪ 1‬״‬ ‫־ * • * ‪,/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫־‬ ‫ד *‪.‬־ יד‬

‫וכאשר התקךבו‪ ,‬מתקזימים זה אל מול זה‪,‬‬

‫ראשון מהשנים דבר אכילס מהיר הרגלים‪:‬‬
‫״איניאס‪ ,‬למה מההמון עד כדי כך התקדמת‬
‫להלחם •בי‬
‫‪ • :‬ז־ ••‬
‫מצוה‬
‫‪ :‬־•••‬
‫יצרך‬
‫• ‪1 : 1‬‬
‫האם‬
‫־ *‬
‫מולי?‬
‫•‬
‫ונעמדת‬
‫‪.• :‬־■!•‪.‬־ ־ ! ז‬

‫‪180‬‬ ‫בתקוה שתמלך על הטרועים מאלפי הסוסים‪,‬‬

‫ועל כבוד פריאמוס? אבל גם אם תהךגני‬
‫לא בשכר זה ימסר פךיאמוס סמכות זו בידיך‪.‬‬
‫יש לו בנים‪ ,‬הוא יציב ברוחו ואינו חלוש דעת‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‬ ‫י‬ ‫ד •‬

‫או אולי הבטיחו לך הטרדנים חלקה מבוזרת‪,‬‬

‫‪185‬‬ ‫נאה למטע וגם לחריש כדי שתגור בה‬
‫־‪1‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ז •*‬ ‫יד ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪ x‬ד‬

‫אם תהתני? אך בעיני תתקשה לעשות זאת‪.‬‬

‫ברחת‪.‬‬
‫•ן ־ ‪ :‬ד‬
‫כבר‬
‫‪:‬ז‬
‫חניתי‬
‫‪:‬־■••‬
‫מפני‬
‫* ‪" :‬‬
‫להזכיר‪,‬‬
‫‪:‬־‪•:‬‬
‫עלי‬
‫ד־‬
‫ופעם‪,‬‬
‫־־ ־‬

‫או ששכחת איך מבקרך לבךך נאלצת‬

‫לנוס מפני ברגלים קלות במורד הרי אידה‬
‫־־‬ ‫■‬ ‫■•‬‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫•■ך ־ ‪ :‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫ד‬

‫‪190‬‬ ‫הסתכלת‪.‬‬
‫־ ‪ :‬־ ‪ : -‬ד‬
‫לאחור לא‬
‫‪:‬ד‬
‫ריצה אותו יום‬
‫ד‬
‫‪:‬ותוך‬
‫‪ 1‬־‬

‫ברחת אל ליתסוס‪ ,‬ואני במךדף אחריך‬

‫החרבתי אותה עם אתנה וזאוס אבינו‪,‬‬
‫י‬ ‫ז• •‬ ‫‪•.•1‬‬ ‫‪ -‬״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫>י‬
‫‪.‬‬

‫מהנשים שללתי את יום החרות והובלתי‬

‫•‬ ‫!‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫ז■‬ ‫‪.‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•*‬

‫עם השלל‪ ,‬אך זאוס ושאר האלים הצילוף‪.‬‬

‫‪195‬‬ ‫אני חושב שהם לא‪.‬יצילוך עתה‪ ,‬אם כי‬
‫לבך מקוה‪ .‬אני עצמי מיעץ‪ ,‬צעד אחוךה‬
 ‫מלחמת האלים ‪481‬‬
‫‪226-‬‬

‫אל ההמון‪ ,‬ואל תודצב נגדי פאן‪ ,‬בטרם‬

‫תפל לצרה‪ .‬לאחר מעשה טפש לומד לקח‪.‬״‬
‫ואז בתורו איניאס השיב בךבךי ם ואמר לו‪:‬‬
‫‪200‬‬ ‫״בן פלאוס‪ ,‬אל תקרה במלים להפחידני‬
‫כאלו אני תינוק‪ .‬אני עצמי היטב יודע‬
‫גם לגנות במלים וגם עלבונות להטיח‪.‬‬
‫אנו יודעים מוצא כל אחד ומיהם הורינו‪,‬‬
‫מפי בני אדם תולדות תהלתם נודעו לנו‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ • :‬ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ • • : . .‬ז ז‬

‫‪205‬‬ ‫בלי שראינו‪ ,‬אתה על הודי ואני על הוךיך‪.‬‬

‫אומדים שאתה צאצא פלאוס שאין בו דפי‪,‬‬
‫ואמך היא תטיס בת ה*ם הנאה בתלתליה‪.‬‬
‫ואלו אני טוען שאני בנו של אנכיסס‬
‫גדול הלב‪ ,‬ואמי היא אפרודיטה‪ .‬מהורינו‬
‫‪210‬‬ ‫לאלה או לאלה יהיה בן יקר שהם יכפוהו‬
‫היום הזה‪ .‬כי אני מאמין שלא בדברי שטות‬
‫נערך את הקרב‪ ,‬נפרד ונלך לדךכנו‪.‬‬
‫אך אם תךצה‪ ,‬שמע גם אתה ותיטיב לדעת‬
‫את מוצאי‪ ,‬י ש התנה אנשים שיודעים זאת‪.‬‬
‫‪215‬‬ ‫ראשית זאוס אוסף העבים הוליד את דךדנוס‪.‬‬
‫הוא יסד את דרדניה‪ ,‬כי אז לא עמדה עוד איליוס‬
‫׳‬ ‫*‬ ‫‪ : 7‬ז‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪ :‬־ •ז‬

‫הקדושה במישור כעיר אנ שים!לדי ארץ׳‬

‫עדין הם חיו לדגלי הר אידה העשיר במים‪.‬‬
‫ךדךדנרס הוליד בן למלכות‪ ,‬את אדיכתוניוס‪,‬‬
‫הוא דדה העשיר בבני האדם‪ ,‬והיו לו‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•* :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫יי‬ ‫*‬ ‫ד ‪7‬‬

‫שלשת אלפים סוסות שרעו בעשב האחו‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.*••:‬־‬ ‫•י• ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫והתגאו בכדחות צוהלות‪ .‬בסוסות האלה‬

‫בשעה שהיו במרעה התאהב הרוח בוראם‪.‬‬
‫?א אליהן בדמות סוס שחור שער והרביע‪,‬‬
‫י **‬ ‫•• ז‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫־ י‬

‫‪225‬‬ ‫ישתים־עשרה סיחות הן ממנו הרו והמליטו‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫■ן‬ ‫• *‪*.‬‬ ‫|‬ ‫״‬ ‫ג ‪7‬‬ ‫‪5‬‬

‫אלה‪ ,‬כששחקו על האךץ נותנת הלחם׳‬

‫‪ 227‬־‪256‬‬ ‫‪ 482‬שיר עשרים‬

‫רצו מעל ךאשי שבלים בלי לכפף גבעוליהן‪,‬‬

‫וכאשר שחקו על גבו הרחב של הים‪,‬‬
‫היו מדלגות על קצה משבריו עוטי הקצף‪.‬‬
‫‪30‬‬ ‫לאךיכתוניוס נולד טרום‪ ,‬כאדון הטרועים‪,‬‬
‫ולטרוס נולדו שלושה בנים שאין בהם דפי‪,‬‬
‫אילוס ואסךקוס ןגנימדס הדומה לאל‪,‬‬
‫שנולד כנאה בבני האדם‪ ,‬ולכן חטפוהו‬
‫ז‬ ‫!״‬ ‫ז ״‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ד ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7 -‬‬ ‫—‬

‫מכאן האלים כדי לשמש מוזג‪.‬יין לזאוס‬

‫‪>35‬‬ ‫עקב זיפיו‪ ,‬וכדי שישהה עם בני־האלמות‪.‬‬
‫ואז אילוס הוליד בן‪ ,‬לאומדון שאין בו דפי‪,‬‬
‫ולאומדון הוליד את טיתונוס ופךיאמוס‪,‬‬
‫למפוס‪ ,‬קליטיוס‪ ,‬והיקטאוץ‪ ,‬נצר לארס;‬
‫אסךקוס הוליד את קפיס‪ ,‬וזה את אנכיסס‪,‬‬
‫‪240‬‬ ‫הוא אבי‪ ,‬והקטוד האלוהי נולד לפריאמוס‪.‬‬
‫זה מוצאי וזה דמי שאני מתפאר בג‬
‫ד ••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪*:•.‬־•‬ ‫־ד•‬ ‫‪••• :‬‬ ‫ד•‬

‫זאוס למעלות האךם מוסיף או גורע‬

‫לפי ךצונו‪ ,‬משום שכוחו הוא מעל ומעבר‪.‬‬
‫אבל בוא‪ ,‬אל נעמד ונפטפט בענזין זה‬
‫‪245‬‬ ‫כילדים‪ ,‬בעמדנו בין הצבאות העורכים קרב‪.‬‬
‫‪11:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫••‬ ‫' ג ד ‪• • :‬‬ ‫ד •‬

‫‪.‬יש לא מעט גנויים ששנינו נוכל להשמיע‪,‬‬

‫ספינה בת מאה ספסלים לא תשא את הנטל‪.‬‬
‫לשון בני אךם היא גמישה‪ ,‬המלים בה בשפע‬
‫ובגוון‪ ,‬ושדה המלים מתרחב לכל עבר‪.‬‬
‫‪250‬‬ ‫וכל דבר שתגיד‪ ,‬מסוגו באןניף‪.‬ישמיעו‪.‬‬
‫ואולם איזה כירח כופה עלינו ריב ווכוח‪,‬‬
‫שנשליך עלבונות זה נגד זה כאלו היינו‬
‫נשים זועמות‪ ,‬שבךיב האוכל את הנפש‬
‫יוצאות לךחוב וטופלות האחת על האחרת‬
‫אמת והפוכה‪ ,‬משום שתובע הזעם?‬
‫אז לא בדבור תךתיע אותי מצמא לאמץ‪,‬‬
 ‫‪483‬‬ ‫מ ל ח מ ת ה א לי ם‬
‫ל‪286-25‬‬

‫לפני שנתקף בארד‪ .‬ובכן אל נתעכב עוד‪,‬‬

‫נבחן זה את זה בחדי הארד של חניתותינו‪.‬״‬
‫•י‬ ‫‪ 1‬־ •‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫*‪.‬י‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אמר‪ ,‬וחנית מוצקה הטיל במגן רב הכבד‬

‫‪260‬‬ ‫האימתני‪ ,‬ומחרה גנח המגן בקול נהם‪.‬‬
‫‪-----‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז •• ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••7‬‬

‫הסיט את המגן בידו הכברה בץ פלאוס‬

‫באימה‪ ,‬כי חשב שחניתו המאריכה צל‬
‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‪.‬״‪:‬־־•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫של איניאס גדול הלב בנקל תחדיר בו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫‪1*• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪•* 1‬‬

‫שוטה‪ ,‬הוא בלבו לא העלה על הדעת‬

‫־‬ ‫‪-----‬‬ ‫־‬ ‫*•* !*•* ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫‪265‬‬ ‫שלא בנקל גברים בני־תמותה ישברו את‬

‫*‪.‬יי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1•• 7‬‬ ‫ן‬

‫מתנות האלים המהללות‪ ,‬או יכניעו‪.‬‬

‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪* • • 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫חניתו הכבדה של איניאס העז לא הצליחה‬

‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ן־ •‬

‫לפרץ במגן; הזהב‪ ,‬שי האל‪ ,‬הוא שעצר בה‪.‬‬

‫לשתי שכבות היא חז־רה‪ ,‬אך שלוש עךיץ‬
‫‪270‬‬ ‫נותרו‪ ,‬כי חמש שכבות התקין נכה הרגלים‪,‬‬
‫שתי שכב‪ 1‬ת מארד‪ ,‬ומבפנים מבדיל שתים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ *‬ ‫‪5‬‬ ‫* *‬ ‫*‬ ‫‪• 1‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫'‪*• .‬‬

‫וחנית המילה נעצרה בשכבה מזהב שביניהן‪.‬‬

‫‪1 . . . . . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‪••• *.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫ן‪• -‬‬ ‫־‬

‫שני אכילס את חניתו המאריכה צל‬

‫הטיל ופגע במגנו המעגל של איניאס‬
‫־ ‪ 5‬׳*‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫״‬

‫‪275‬‬ ‫בקצה החשוק שבו במיחד מעגל הארד דק‬

‫י‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫! \‬ ‫־‬ ‫*‪*,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪•• 1:‬‬ ‫׳‬

‫ודקה שכבת עור הפר‪ .‬חדרה והבקיעה‬

‫‪7‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪ :‬־ ‪1 7‬‬

‫חנית המילה מפליוץ‪ ,‬צן־ח המגן מההלם‪.‬‬

‫והלאה‬
‫‪7:7 7‬‬
‫ממנו‬
‫* *‪.‬־‬
‫מגנו‬
‫‪*7‬‬
‫אחז‬ ‫איניאס‪,‬‬
‫׳ ‪ 7‬־‬
‫התכופף‬
‫•• ‪ 1‬־־ ‪ :‬־*‬ ‫• ‪:‬‬

‫בפחד‪ ,‬והחנית עברה מעל גבו במעוף עד‬

‫‪280‬‬ ‫שננעצה בקרקע‪ ,‬לאחר שפלחה שתי שכבות‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫*‪: * *.‬‬

‫במגן מסוכך האךם‪ .‬חמק ממנה איניאס‪,‬‬

‫עמד‪ ,‬נשפך על עיניו צער עצום וגם פחד‪,‬‬
‫כי החנית ננעצה ממש לידו‪ .‬ואז אכילס‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫* ‪1 :‬־ ‪7‬‬ ‫!־ ־‬ ‫־‬

‫שלף את חרבו החדה‪ ,‬עט עליו חדור זעם‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫־ ־ ‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪• • • 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪285‬‬ ‫בצעקה נוראה‪ ,‬אך איניאס אחז ב*ד אבן‪,‬‬

‫נטל גדול‪ ,‬גם צמד גברים לא ישאוה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫־‪'.‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ׳‪,.‬‬
‫‪316-287‬‬ ‫‪ 484‬שיר עשרים‬

‫מאנשים שכיום‪ ,‬אך לבד הניפה ללא קישי‪.‬‬

‫ואיניאס היה אז‪ ,‬כשהתנפל‪ ,‬מכהו באבן‬
‫בקסדה או במגן‪ ,‬שהיו סוככים מהמות‪,‬‬
‫‪90‬‬ ‫ןאכילס היה בך!ךבו גוזל את חייו מטוח צעד‪,‬‬
‫לולא הבחין בחדות פוסידון מןעיד הארץ‪,‬‬
‫ומיד הוא דבר באזני האלים בני־האלמות‪:‬‬
‫זי‪.‬׳‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪** :‬‬ ‫״ ־‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫• ■ך‬

‫״אוי‪. ,‬יש בי צער גדול על איניאס גדול הלב‬

‫שעוד רגע ירד לבית הדס מנצח ביד אכילס‪,‬‬
‫‪295‬‬ ‫כי בטח בדברי אפולון המךחיק ופוגע;‬
‫שוטה‪ ,‬הן האל למען חייו לא ינקיף אצבע‪.‬‬
‫ולמה האיש מתנסה באסון שכזה על לא עול‪,‬‬
‫בלי סבה‪ ,‬עקב צער של זולתו? ותמיד הוא‬
‫ז •‬ ‫!‬ ‫■ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬

‫נותן מתנות נעימות לאלים אדוני השמים‪.‬‬

‫‪300‬‬ ‫בואו אפוא‪ ,‬נךאג לחלץ אותו מהמות‪,‬‬
‫כי בן קרונוס עלול לכעס אם כרגע אכילס‬
‫_יהרג את האיש‪ .‬נגזר גורלו שהוא ישאר חי‪,‬‬
‫כדי שגזע דרדנוס לא ייאבד ללא ז_רע‬
‫וימחק‪ ,‬הלא הוא היה היקר לבן קתנוס‬
‫‪305‬‬ ‫מכל הבנים שהוליד מנשים שצפוי להן מות‪.‬‬
‫■ד *‪*.‬‬ ‫••• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•\‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ד •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫בן קרונוס שונא לא מכבר את גזע פריאמוס‪,‬‬

‫ועתה איניאס בעצמתו ימשל בטרדנים‪,‬‬
‫ז •‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• !‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ! ••‬ ‫‪ :‬־ ‪7‬‬

‫ובני בניו והנולדיס בדורות שיבואו‪.‬״‬

‫‪ 7‬ז‬ ‫־‬ ‫ד•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫והרה הגבירה בעלת עיני הפרה ענתה לו‪:‬‬

‫‪7 : 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫"‬ ‫״‬ ‫־ ! ‪-----‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪310‬‬ ‫״מךעיד הארץ‪ ,‬שקל אתה ותן את הדעת‬

‫באשר לאיניאס‪ ,‬אם להציל אותו או להניח‬
‫לו שיפיל על אף גבוךתו בידי בן פלאוס‪.‬‬
‫הואיל ושתינו‪ ,‬אני ופלס אתנה‪ ,‬הבטחנו‬
‫לא אחת בשבועות לפני כל בני־האלמות‬
‫ז ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬

‫‪315‬‬ ‫שלעולם לא נךחיק יום אסון מעל הטררנים‪,‬‬

‫אף לא כאשר את טרויה כלה תיאכל אש‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫^ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־־ ‪ • ,‬־ * ‪,.‬‬ ‫י‬
 ‫מלחמת האלים ‪485‬‬

‫ביום שבו בני האכאים האמיצים ?בעירוה‪.‬״‬

‫ולאחר ששמע זאת‪ ,‬פוסיחץ מךעיד הארץ‬
‫הלך בשדה הקרב לקול קרקוש המתכת‪,‬‬
‫‪320‬‬ ‫ובא למקום בו היו אכילס המהלל ואיניאס‪.‬‬
‫שם הוא שפך על עיני אכילס בן פלאוס‬
‫ערפל‪ ,‬ואת חנית המילה נחו שת הלהב‬
‫משך מאצל מגנו של איניאס גדול הלב‪,‬‬
‫הוא הניח את החנית לרגליו של אכילס‪,‬‬
‫‪325‬‬ ‫ואת איניאס טלטל והרים מהארץ לגבה‪,‬‬
‫על הרבה שורות אנשים‪ ,‬הךבה שורות רכב‪,‬‬
‫דלג איניאס כשהמריא מכף ןדו של האל‪,‬‬
‫עד שהגיע לקצה שדה הקרב שאיננו רוגע‪,‬‬
‫שם הקאוקתים לקראת לחימה חגרו נשק‪.‬‬
‫‪330‬‬ ‫עמד סמוך לו מאוד פוסידוץ מךעיד הארץ‪,‬‬
‫ובמלים כנופות פנה אליו בדברים ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז •‬ ‫• ‪:‬‬ ‫״ ־ ד‬ ‫דד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ • :‬־‬

‫״איניאס‪ ,‬מיהו האל שמאיץ בך לטרוף זה‪,‬‬

‫שהלחם עם בנו כביר החמה של פלאוס‪,‬‬
‫החזק ממך ואהוב יותר על בני־האלמות?‬
‫‪335‬‬ ‫טוב שתסוג לאחור בכל רגע שתתקל בו‪,‬‬
‫אחרת תרד שלא כ ע ך אל בית אל המות‪.‬‬
‫אך כשאכילס ימצא את הגורל והמות‪,‬‬
‫ז־ ־•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫■ר‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ‪ .‬־ ־ • ‪. .‬‬ ‫*‬

‫אז היה אמיץ‪ ,‬הלחם עם גבוריהם‪,‬‬

‫כי לא והרג אותך איש אחר מבין האכאים‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ושם עזבו‪ ,‬כשאת כל זאת גלה לו‪.‬‬
‫מ ך פזר את הערפל המפלא שכסה את‬
‫ז‬ ‫*‬ ‫־•*‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪,‬י‬ ‫•••‬ ‫‪-:‬ד‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫עיני אכילס‪ ,‬וזה הביט במלוא העינים‪,‬‬

‫ואז בתךעמת דבר אל לבו גדול הנפש‪:‬‬
‫״מה מתרחש? נןאה לעיני דבר מה תמוה‪.‬‬
‫‪345‬‬
‫הנה חניתי מנחת על הקךקע‪ ,‬אך אינני‬
‫רואה את האיש שרציתי לקטיל כשתקפתי‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫‪: .‬‬ ‫־‬ ‫־‪.‬׳ ז •‬ ‫יי *‬
 ‫‪ 486‬שיר עשרים‬
‫‪3 7 6 '3 4 7‬‬

‫איניאס אכן יקר לאלים בני־האלמות‪.‬‬

‫ז ־ נ ז;■‬ ‫‪ :‬״‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17 71 •• 7‬‬ ‫״‬ ‫־‪ 1‬״‬

‫חשבתי שהוא מתפאר בדברים ללא שחר‪.‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪ #‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫ילך לו‪ ,‬הוא לא ימצא עז לנסותני‬

‫שנית‪ ,‬גם עתה הוא שמח שחמק מהמות‪.‬‬
‫‪350‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫?‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫״ •‬

‫אלך‪ ,‬אמו־יץ את ה ת אי ם האוהבים קרב‪,‬‬

‫ואמשיך ואבחן את יכלת שאר הטרוינים‪.‬״‬
‫‪•7‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־••‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ •/ :‬ן‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אמר‪ ,‬זנק בין השורות‪ ,‬ו־המןיץ כל גבר‪:‬‬

‫״אכאים אלוהיים‪ ,‬אל תחכו לטרדנים‪,‬‬
‫‪355‬‬ ‫שגבר ישאף להלחם ויצא נגד גבר‪.‬‬
‫הרי גם אני אתקשה‪ ,‬אם כי אני בעל כוח‪,‬‬
‫־ ״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪• -1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪••• 1-‬‬ ‫••• !‬ ‫ז־ ־‬ ‫־‬ ‫ג־••‬

‫לרדיף המוני אנשים ולהלחם בכל אלה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫נ‬ ‫•‬ ‫‪7 *1‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫* נ‬

‫לא ארס‪ ,‬שהוא בן־אלמות‪ ,‬ואף לא אתנה‬

‫יחצו את לעו של קרב שכזה ואף בעמל רב‪.‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.• 7‬״‬ ‫*‪*.‬‬ ‫*‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬מר‬

‫‪360‬‬ ‫אך בידי‪ ,‬ברגלי‪ ,‬בכוחי‪ ,‬אני מבטיח‪,‬‬

‫־‬ ‫־ * *‬ ‫‪1‬־ ־‬ ‫*‬ ‫' ‪ - * - 7‬׳ *‬ ‫*‪7‬־‬ ‫־‪1‬‬

‫ככל יכלתי לא ארתע‪ ,‬ואפלו לא צעד‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫ד י‬ ‫״ ‪-‬‬ ‫־‬ ‫"‪7‬‬ ‫‪• : 7 :‬‬ ‫! ‪7‬‬

‫אלא אחצה את טוריהם‪ ,‬ובין הטרועים‪,‬‬

‫דומני שאיש לא ישמח כאשר חניתי תזדמן לו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬עודדם‪ .‬אך הקטיר _רב התפארת‬
‫‪365‬‬ ‫חשב לצאת מול אכילס וצעק אל הטרוינים‪:‬‬
‫‪•7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫״טרדנים גבוהי לב‪ ,‬אל תפחדו מבן פלאוס‪.‬‬

‫אני במלים אלחם ואף עם בני־האלמות‪,‬‬
‫‪*.* 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫* •־‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪/‬־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*־ *‬

‫אך בחנית זה יקשה‪ ,‬כי הם כבירים מאתנו‪.‬‬

‫גם אכילס לא יממש כל מלה שהוא משמיע‪,‬‬
‫׳‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . . .‬‬

‫‪370‬‬ ‫דבר אחד יעשה‪ ,‬ואחר לא ישלים לבצע‪.‬‬

‫־‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־•‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪*/‬‬ ‫‪ 1 -‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הנה אצא לקראתו‪ ,‬גם אם דיךיו הן כעין אש‪,‬‬

‫גם אם ןךי ו כעין אש‪ ,‬וכוחו כברזל שריתח‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬עודדם‪ .‬מול אויביהם הטרוינים‬
‫‪• 7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫זקפו חניתות וזעמם התלכד לקול זעקת קרב‪.‬‬

‫‪7 11‬‬ ‫‪ -‬ו ־ ־‪1‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪—1‬‬ ‫*־ ״‬ ‫‪1: 7‬‬

‫‪375‬‬ ‫ואז ליד הקטור פויבוס אפיל ה עמד ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪11‬‬ ‫‪*/‬‬ ‫|—‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫״הקטיר‪ ,‬אל תתקדם כחלוץ ללחם באכילס‪,‬‬

‫מלחמת האלים ‪487‬‬
‫דל‪404■'3‬‬
‫אלא חכה לו בתוך ההמון‪ ,‬בעמק הגעש‪,‬‬
‫יפגע בך בחנית או מצעד וכך בחרב‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ו שוב ב שורות הגברים צלל הקטור‪,‬‬
‫‪380‬‬ ‫נחרד כששמע את קולו של האל שיעץ לו‪.‬‬
‫ואכילס‪ ,‬לבו לבו ש עז‪ ,‬מהר אל הטרדנים‬
‫בצךיחה נודאה‪ ,‬וךאשון הרג את איפיטיוץ‪,‬‬
‫בנו האמיץ של אוטךינטאוס‪ ,‬ומנהיג עם ךב‪,‬‬
‫נימפת המעין ‪7‬ילךה אותו לאוטךינטאוס‬
‫‪385‬‬ ‫בהירה הפוריה למךגלו ת שלגי טמולוס‪.‬‬
‫אותו‪ ,‬כשקפץ בחרון‪ ,‬הכה בחנית אכילס‬
‫האלוהי‪ ,‬פגע בראשו שנבקע לשנים‪.‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ז מ־‬

‫בחבטה הוא צנח‪1 ,‬ואכילס ברהב אמר לו‪:‬‬

‫• י ־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫‪ - ! -‬ד ד‬

‫״שכב‪ ,‬בן אוטךינטאוס‪ ,‬המבעת מכל גבר‪.‬‬

‫‪390‬‬ ‫כאן בא מותך‪ ,‬אם כי נולךת לוד מי גיגאןה‪,‬‬
‫שם משתרעת נ חל ת אבותיך‪ ,‬צופה אל‬
‫הילוס רוחש הדגים ו מ ען בו א ת הךמוס‪.‬״*‬
‫כך התפאר‪ ,‬וח שך כסה את עיני איפיטיון‪,‬‬
‫וךכבי האכאים קרעוהו בח שוקי אופניהם‬
‫‪395‬‬ ‫בחזית הקרב‪ .‬ומעל גופתו הכריע אכילס‬
‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫־ ‪ 1:‬ד‬ ‫־ נ־ •‬

‫את דמולאון העז‪ ,‬מושיע בקרב‪ ,‬בן אנטנור‪.‬‬

‫ךקרו ברקה‪ ,‬בתוך קסדתו מסוככת הלחי‪,‬‬
‫לא עצרה קסדה האךד‪ ,‬החנית העמיקה‪,‬‬
‫חדה השלוח רסק את עצמותיו‪ ,‬והמוח‬
‫‪400‬‬ ‫נתז בה כלו‪ .‬כך הכריעו בעודו עט בזעם‪.‬‬
‫‪-------- :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫■ ו ! ־ ‪• :‬‬

‫ואחר כך הוא דקר בגבו את היפוךמס‪,‬‬

‫כאשר נמלט לפניו‪ ,‬מזיד כשקפץ מהרכב‪.‬‬
‫וזה נפח את נפשו‪ ,‬וגעה‪ ,‬כמו כאשר שור‬
‫*‪1‬־ ‪7‬‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫ו ז ז‬ ‫*‬

‫גועה כשהוא נס חב אל מזבח האל בהליקה**‬

‫••י‬ ‫ן יד י‬ ‫ז•*‬ ‫■‪ 1‬־‬ ‫ז‬ ‫• !‬ ‫׳ •י‬

‫^ יי לוס והרמוס הם שני נהרות בלידיה‪.‬‬

‫יכוונה לפוסיידון ולמקדשו בהליקה שבחבל אכאיה ביוון‪.‬‬
‫‪ 405‬־‪434‬‬ ‫‪ 488‬שיר עשרים‬

‫‪405‬‬ ‫בידי צעירים‪ .‬בכך מוצא ענג מךעיד הארץ‪.‬‬

‫כך הוא געה כשנפשו הגאה עזבה את השלד‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫י•‬ ‫ד ‪ 1‬ז־‬ ‫״ ז‬ ‫־‬ ‫‪ */‬־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ין ‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫אז עט בחנית על פו לי ת ת ס הדומה לאל‪,‬‬

‫י‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬

‫בן פןיאמוס‪ .‬אביו לא הךשה לו לקחת חלק‬

‫בקרב‪ ,‬משום שהיה הצעיר בבנים שנולדו לו‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫'•*‬ ‫ד *‬ ‫־־‬ ‫■‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•••‬ ‫י‬ ‫‪ 11‬ד‬ ‫‪-‬‬

‫‪410‬‬ ‫והאהוב‪ .‬בריצה את כלם נצח הנער‪,‬‬ ‫\ ז־‬ ‫•\‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬

‫וכעת בתמימותו‪ ,‬להציג את סגלת הרגלים‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫ן ־־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• 7 :‬‬

‫דלג בשורת החלוץ‪ ,‬עד שאבד את חייו‪.‬‬

‫הוא ךץ‪ ,‬ואכילס האלוהי מהיר הרגלים‬
‫הטיל חנית בגבו‪ ,‬במקום שתפסי הזהב של‬
‫‪415‬‬ ‫חגודתו מתחברים ןכנפי השךיון נפגשות בו‪.‬‬
‫הישר בטבור עבר חד החנית ופלח‪,‬‬
‫־‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ -‬ן••‬

‫זועק הוא נפל על בךכיו‪ ,‬ענן אפל מכסהו‪,‬‬

‫אחז בידיו לפנים את מעיו ושח אל הארץ‪.‬‬
‫י‬ ‫ז •יי‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫ד •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫ד ־‬

‫ואז כשהקטוד ראה את אחיו פולידודוס‬

‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד ש־‬ ‫‪.* - . • 5‬״ ‪1:‬‬ ‫‪15‬‬

‫‪420‬‬ ‫אוחז ביךיו את מעיו והוא נופל על הארץ‪,‬‬

‫כסה ערפל את עיניו‪ ,‬ופקע בו כוח הסבל‬ ‫ד ־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬־ ‪••• 7‬‬ ‫• ד‬

‫להתהלך מרחוק‪ ,‬אלא דיצא לעבר אכילס‪,‬‬

‫נופף חניתו החדה‪ ,‬דומה לשלהבת‪ .‬אכילס‬
‫ךאהו‪ ,‬קפץ לפנים‪ ,‬וקרא מתנשא ובוטח‪:‬‬
‫‪425‬‬ ‫״הנה האיש שיותר מכלם הכעיס ופגע בי‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪- 7‬‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫* ‪ .‬י••‬ ‫‪• 7‬‬ ‫י ••‬

‫שהרג את חברי היקר‪ .‬לא הךבה ןמן‬

‫עוד נתחבא זה מזה בשטחי שדה הקטל‪.‬״‬
‫הץעים מבטו אל הקטוד האלוהי ואמר לו‪:‬‬
‫״בוא‪ ,‬התקרב‪ ,‬ותגיע מהר אל חבל המות‪.‬״‬
‫ז‬ ‫״‬ ‫•••‬ ‫ע‬ ‫* ״ * • " * • •‬ ‫זי‬ ‫!‬

‫‪430‬‬ ‫אך הקטור נוצץ הקסדה בלי פחד ענה לו‪:‬‬

‫״בן פלאוס‪ ,‬אל תקוה במלים להפחידני‬
‫•• •‬ ‫•‬ ‫‪! -‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫! *‬ ‫י•״‬ ‫י‬ ‫"‬ ‫' י‬

‫כאלו אני תינוק‪ .‬אני עצמי היטב יודע‬

‫גם לגנות במלים וגם עלבונות להטיח‪.‬‬
‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^ ‪1‬‬ ‫ז ־‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬

‫אני יודע‪ ,‬אתה החןק בהךבה מבין שנינו‪.‬‬

‫‪489‬‬ ‫מ ל ח מ ת ה אלי ם‬

‫‪435‬‬ ‫אולם על בךכי האלים מנחים דברים אלה‪,‬‬

‫החל ש אפשר ש א גזל את חייך‬
‫ן‬ ‫‪./ -‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫וגם אם אני‬
‫‪...‬‬ ‫*‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫• ז‬ ‫‪/‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ן־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬

‫בהטלת חניתי‪ ,‬כי גם נשקי כבר היה חד‪.‬״‬

‫‪-‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪1• :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫‪• -1‬‬ ‫־ ‪:‬־ ז ־‬

‫אמר‪ ,‬אזן את חניתו והטיל‪ .‬אך אתנה‬

‫נשפה והסיטה אותה מאכילם המהלל‪,‬‬
‫ז‬ ‫\‬ ‫־ ז‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫ז‬ ‫‪•••:‬־ז‬ ‫ז ו ז‬

‫‪440‬‬ ‫נשפה מעט‪ ,‬ואל הקטור האלוהי היא שבה‪,‬‬

‫ז '‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬
‫ז ו‬ ‫‪1‬‬
‫*‪1‬‬‫*‪.‬‬ ‫ז‪ 1‬ז‬

‫לארץ לפני רגליו‪ .‬בינתים אכילס‬

‫‪-‬‬ ‫־־ •‬ ‫‪1‬‬
‫צנחה‬ ‫‪ 1‬־•‬ ‫‪ 1 -‬ז‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫ז ז י‪•.‬‬ ‫ז ‪ :‬ז‬

‫זנק אליו בחרון‪ ,‬משתוקק להמיתו‪,‬‬

‫בצעקה אימה‪ ,‬אך משם ח טפ הו אפולון‬
‫מאוד בנקל כי הוא אל‪ ,‬והסתירו בענן אד‪.‬‬
‫‪445‬‬ ‫שלוש פעמים הסתער אכילס מהיר הרגלים‬
‫ז־ ‪ :‬־•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫ז‬

‫בחנית הארד‪ ,‬ושלוש פעמים הכה בענן אד‪.‬‬

‫••‬ ‫*‪1‬‬
‫־ ו־־‬ ‫•ז‬ ‫‪ :‬ז *‬ ‫' ‪ :‬ז‬ ‫ז ז ז‬ ‫־ ‪ 1‬־•‬

‫אך כשבפעם הךביעית הוא זנק כאיזה אל‪,‬‬

‫אלה‪:‬‬
‫•־ •יו‬
‫מחרידה השמיע מלים ‪:‬כנופות‬
‫•‬ ‫־־‬
‫בצעקה‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫ז ז‬

‫״עוד פעם‪ ,‬כלב‪ ,‬ח מקת ממות‪ .‬קרבה אליך‬

‫‪450‬‬ ‫כלןה‪ ,‬אבל שוב הציל אותך פ דבו ס אפולון;‬
‫אליו התפלל כשתלך אל שקשוק חניתות‪.‬‬
‫אך אתקל בך עוד ואחר כך אקח את חייך‪,‬‬
‫אם גם לצדי ימצא אחד האלים לסיע‪.‬‬
‫ג ־*• ־‬ ‫**‬
‫ז י‬ ‫־ ־‬ ‫• ז ••‬ ‫‪•* 1‬‬

‫כרגע אךדיף אחדים‪ ,‬את כל מי שיץדמן לי‪.‬״‬

‫‪455‬‬ ‫אמר‪ ,‬והכה בחנית באמצע צואר דריאופס‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪--‬‬ ‫; ••• ‪ :‬־־‬ ‫־ ‪• -1‬‬ ‫ז‬ ‫‪• : 1‬‬ ‫ז ־‬

‫האיש נפל לרגליו‪ .‬הוא עזבו שישכב שם‪,‬‬

‫ז '‬ ‫•‪.‬׳ • ‪* 1‬‬ ‫‪:‬־ז‬ ‫‪:‬־ ‪ :‬ז‬ ‫ז־‬ ‫ז •‬

‫ובחנית שהטיל אל ברכו עצר את דמוכוס‬

‫‪..‬‬ ‫״‬ ‫ז •־‬ ‫•‪1‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫•‪.‬״ •• •‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫בן פילטור‪ ,‬איש חזק וגדול; ואז הוא שסע‬

‫אותו בחרבו הגדולה וגזל את חייו ממנו‪.‬‬
‫* ‪'/‬‬ ‫־ ז‬ ‫■יו‬ ‫‪ :‬ז־‬ ‫ז‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪: - 1‬‬

‫‪460‬‬ ‫ואחר כך התנפל על דרדנוס ולאוגתוס‪,‬‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪ 1‬־ ״‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ז ‪- -‬‬

‫שניהם בני ביאס‪ ,‬מעל הסוסים דחפם ארצה‪,‬‬

‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫י■‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬

‫באחד פגע בחנית‪ ,‬ובאחר מקרוב נעץ חרב‪.‬‬

‫*י•יי‬
‫ז ־ י *‬ ‫* זי‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪1‬־ •‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫ז־ •יו ז‬

‫ואז בא‪ ,‬התחנן אל בךכיו ט ת ס בן אלסטור‪,‬‬

‫בתקוה שןחוס‪ ,‬יקחהו שבוי דשאירו חי‪,‬‬
‫‪494-465‬‬ ‫‪ 4 9 0‬שיר עשרים‬

‫‪65‬‬ ‫ולא‪.‬יהריג אלא _יחמ־ל על עלם כמיהוי‬

‫שוטה‪ ,‬ואף לא זיךע שאותו אי אפשר לשכנע‪,‬‬
‫כי לאיש אין מתיקות בלבו ואין מז־גו נוח‪,‬‬
‫אלא רותח מאוד‪ .‬בברכיו הוא נגע בידים‬
‫להתחנן‪ ,‬אך אכילס נעץ בכבדו את החרב;‬
‫‪470‬‬ ‫נתלש הכבד ממקומו‪ ,‬וךם שחור שקלח‬
‫נגדש בקפלי כתנתג מעל עיניו ירד חשך‬
‫י• י‬ ‫ז־‬ ‫ז־‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪■• : ! • :‬אד ‪:‬‬ ‫•‪:‬־‬

‫כשיצאה נפשו‪ .‬ואז דקר מקרוב את מוליוס‪,‬‬

‫בחניתו‪ ,‬וךוךר ופלח מאזן לאזן‬
‫חד החנית‪ .‬אחר את אכקלוס בנו של אגנור‬
‫‪475‬‬ ‫הכה בחרבו יפת הנצב באמצע הגלגלת‪,‬‬
‫־ \‪5‬‬ ‫‪:•/:‬־־‬ ‫־־ ד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫החרב כלה להטה מהדם‪ ,‬ועל העינים‬

‫־־‬ ‫ז ״‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ד‬ ‫ז ן־ ז‬ ‫\ ז‬ ‫־־ ••••‪•.‬‬

‫באו מות אדים וגזרת הגורל הנחרצת‪.‬‬

‫־־ •י• * •יי ״•״‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫ד‬

‫ואז במרפק‪ ,‬במפגש הגידים‪ ,‬הכה אכילס‬

‫את דאוקליון‪ ,‬שם פגע והחדיר אל הזרוע‬
‫‪480‬‬ ‫את חד הארד‪ .‬וזה חכה‪ ,‬זרועו מדלדלת‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪*.'*/:‬‬ ‫‪\ :‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫• ד‬ ‫ן•‪*.‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬

‫׳‬
‫רואה את מותו‪ .‬ואז בצואר הכהו בחרב‪,‬‬
‫־ ‪••:‬י•‬ ‫• ד‬ ‫־ ‪-‬ז‬ ‫‪ :‬ז‬

‫השליך הךחק את ראשו חבוש הקסדה‪ ,‬המח‬

‫פרץ מעצמות הצואר‪ ,‬והוא נח על הארץ שרוע‪.‬‬
‫ז‬ ‫ז ז‪1 7‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ‪-‬ז‬ ‫־ ־ ‪:‬‬ ‫ז־ ‪1‬‬

‫ואז הוא פנה והלך אל בנו המשלם של פירס‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫•• ••‬ ‫•••‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ :‬ז ־‪1‬‬ ‫ז ד‬ ‫ד‬
‫ג ־‬

‫‪485‬‬ ‫דיגמוס‪ ,‬אשר הגיע מתרקןה עבת הרגב‪.‬‬

‫דקרו בחנית בטבור‪ ,‬נקבע בבטנו חד הנשק‪,‬‬
‫והוא צנח מרכבו‪ .‬את רכבו אראיתואוס‪,‬‬
‫ר‬ ‫‪. . . -‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•\‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪,‬־‬ ‫‪:‬‬

‫עת הטה את הסוסים‪ ,‬הוא דקר בארד חד‬

‫‪ 1‬ד ד‬ ‫‪1‬‬
‫ז ־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫*•‬ ‫*‬

‫בגבו‪ ,‬הךפו מהרכב‪ ,‬והסוסים הכו בפחד‪.‬‬

‫‪490‬‬ ‫צחיח‬
‫ך• ‪-‬‬‫•‬
‫ברכס‬
‫* ע‬
‫‪.‬‬
‫‪*1‬‬
‫שמשתוללת‬
‫•‬
‫•‬‫?•‬ ‫‪1 •9‬‬
‫כבירה‬
‫ז‬
‫־• ־‬
‫יכמו אש‬
‫שורפת ‪7‬את סבכי היער‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫^ ‪7‬‬
‫עמקים‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫ד\ *‬
‫בגאיות‬
‫•ז‬

‫לכל עבר‪,‬‬
‫״‪7 7‬‬ ‫־‬
‫‪1‬‬‫*•‬
‫האש‬
‫•‬
‫ז•‬
‫ומפיצה ׳‪.‬־את‬
‫‪ •1‬ד‬
‫הודפת‬
‫*‬
‫•׳‬‫•‬
‫•‬
‫ןהרוח‬
‫‪1‬ז‬

‫כך השתלח עם חניתו בכל מקום כאיזה אל‪,‬‬

‫׳‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫י•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■ו‬ ‫ז ז‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬״‬

‫נשטפה זדם‪.‬‬
‫יגוז‬
‫השחורה‬
‫ד‬ ‫* ז‬
‫׳‬
‫האךמה‬
‫זודז‬
‫וקוטל‪.‬‬ ‫רודף‬
‫״ * י‬
 ‫‪491‬‬ ‫מ ל ח מ ת ה אלי ם‬
‫‪503-495‬‬
‫‪495‬‬ ‫וכמו איש שרותם שן־דים זכרי ם ך ח בי מ צ ח‬
‫לדוש שעורה ל בנ ה בגרן בנוי ה ל ת פ א ר ת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪*.*•.•;•:‬‬ ‫•ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫ן‬ ‫ז•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫חיש היא ק לו פ ה ת ח ת רגלי ה שו רי ם הגו עי ם‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ; - • • : -‬ז ר •‬ ‫‪- -‬‬ ‫ד‬ ‫‪1:‬‬

‫כף לפני אכילס ג דו ל ה ל ב סו סיו ע בי ה ט ל ף‬

‫רמסו כ א ח ד מ תי ם ו מגני ם‪ ,‬ו ה כ תי ם ד ם‬
‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫״ ‪• :‬‬ ‫‪• • 1‬‬
‫־‬ ‫•• •‬ ‫ז‬ ‫‪••• :‬‬ ‫ד ‪:‬‬

‫‪500‬‬ ‫את הצירים ש מ ת ח ת ל ר כ ב‪ ,‬ז־את מ ע ק הו‪,‬‬

‫מץ ה ט פו ת שנ תזו הן מ פ ך סו ת ה סו סי ם‬
‫והן מ ה או פני ם‪ .‬בן פ ל או ס ש א ף ל ה שי ג לו‬
‫גדלה‪ ,‬ן־דיו ה כ בי רו ת מ כ ת מ ו ת ב ח ל א ת ד ם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.•:‬״‪-:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫־ ־ *‬ ‫‪1‬‬
 ‫שיר עשרים ואחד‬

‫המלחמה ליד הנהר‬

‫־ ‪1 7‬‬ ‫‪ 5‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬

‫בנסיגתם נתקלים הטרויאנים בנהר סקמנךרוס‪ .‬אכילס ממלא את הנהר‬

‫בגופותיהם‪ ,‬והנהר הזועם גואה ויוצא כדי להטביעו‪ .‬אך הפייסטוס שולח אש‪,‬‬
‫מייבש את הנהר ומכניע אותו‪ .‬כמה מהאלים מתעמתים זה כנגד זה‪ .‬אתנה‬
‫מכה את ארס‪ ,‬והרה מכה ומשפילה את ארטמיס‪ .‬האלים חוזרים לאולימפוס‪,‬‬
‫ורק אפולון נשאר במערכה‪ .‬בדמות אדם הוא מושך אחריו למרדף את אכילס‪,‬‬
‫ומאפשר בכך לטרויאנים לסגת בשלום אל בין חומות העיר‪.‬‬

‫אך בבואם אל מעבר הנהר יפה הזךם‪,‬‬

‫קסנתוס המעךבל את מימיו‪ ,‬צאצא זאוס‪,‬‬
‫אכילס חצץ ביניהם‪ ,‬על המישור רדף חלק‬
‫לעבר העיר‪ ,‬שם האכאים ברחו מכי פחד‬
‫־‬ ‫־‬ ‫\ *•‬ ‫ז■ ‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז •‬

‫‪5‬‬ ‫יום קדם‪ ,‬כשהקטור המפאר שפך זעם‪.‬‬

‫כמה שטפו שם במנוסה‪ ,‬והרה הפילה‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪! • • : ,‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬

‫ערפל עבה כדי לעצרם; חצים נדחקו אל‬

‫*‪*.‬‬ ‫‪*:‬־ ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‪ : *.‬ז■‬ ‫׳‬ ‫; ‪7 : 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫‪:‬־ד •••‬

‫מי הנהר העמק המעךבל גלי כסף‪,‬‬

‫קפצו אליו ברעש גדול‪ ,‬ומתלול המים‬
‫־ ־־‬ ‫•‪:‬‬ ‫י‬ ‫■‬
‫ז‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫ז‬ ‫‪: 1‬‬
‫ז‬

‫‪10‬‬ ‫נהם‪ ,‬הגדות רעמו מסביב‪ ,‬והם הנה והנה‬

‫ז ״ ז‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫• ד •‬ ‫ז ‪ :‬־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫■ר־‬

‫שחו בצריחות‪ ,‬נסחפים בסחרחירת הזרם‪.‬‬

‫־ י‪,.‬־‪.‬־‬ ‫•••‬ ‫־‪5‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳ • ‪ :‬ש־ •‬ ‫• ג •‬ ‫ד‬

‫כמו האךבה שלפני פרץ אש נושאים כנפיהם‬

‫ונמלטים לנהר‪ ,‬והאש לא נלאית מתלהטת‬
‫נשלחת פתאום‪ ,‬והם מתחבאים בתוך המים;‬
‫‪15‬‬ ‫כך מלפני אכילס‪ ,‬זךמו ההומה של קסנתוס‬
‫המתערבל נמלא אנשים וסוסים באי סדר‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫ן •‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫השאיר את חניתו על הגדה צאצא זאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬ז••• ז‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬

‫נשענת על אשלים‪ ,‬ןדומה לאל קפץ פנימה‬

‫רק עם חרבו בידו‪ ,‬חשב בלבו להרע שם‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫! ד—‬ ‫ז •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫‪20‬‬ ‫ואז הכה מסביב‪ .‬עלתה זעקה מזעזעת‬

‫‪:‬־■*־־־‬ ‫‪17 7 1‬‬ ‫‪717‬‬ ‫* ‪• 7‬‬ ‫' ‪7‬‬ ‫‪71‬‬
 ‫המלחמה ליד הנהר ‪493‬‬ ‫! ‪5 0 -2‬‬

‫כאשר נדקרו בחרבו‪ ,‬ומדם האדימו המים‪.‬‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫? ד‪• *.‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫־־ ‪1‬־ ‪7‬‬

‫כמו שלפני דולפין ענקי שאר הדגים‬

‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ‪1• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* •‬ ‫‪ 7‬י ! י•‬ ‫‪1‬‬

‫בורחים‪ ,‬מצטופפים בפנות מפרץ עמק מים‬

‫באימה‪ ,‬כי את כל מי שנתפס הוא בולע;‬
‫‪25‬‬ ‫כך באפיק הנהר הנורא הצטנפו הטרוינים‬
‫‪•7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪1‬־•‬ ‫‪17‬‬

‫תחת צוקיו‪ .‬והוא‪ ,‬כשידיו עיפו מהקטל‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪7 17‬‬ ‫״‬ ‫‪:7‬‬ ‫‪77 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫־ ־‬

‫בחר תריסר בחודים והעלה אותם מהמים‬

‫כנקמה על מ‪ 1‬ת פטר‪ 1‬קלוס בן מנויטיוס‪.‬‬
‫את אלה הוא העלה כעפרים מכי הלם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7 7‬‬ ‫״‬ ‫\‬ ‫‪* 7 71 7‬‬ ‫‪7 7: 7‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪30‬‬ ‫קשר ידיהם מאחור בךצועות חתוכות בחן‪,‬‬

‫רצועות שהם עצמם חגרו על קפלי הכתנת‪,‬‬
‫ד י‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‪ 1‬ן ״‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מסרם לידי אנשיו כדי שיובילו אותם אל‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫‪7‬־ ‪7 7‬‬ ‫~‬ ‫״‬ ‫‪77 1‬‬

‫הספינות החלולות‪ .‬ולהוט קפץ שוב להרג‪.‬‬

‫ושם הץדמץ לו בנו של פדיאמוס הדךמי‬
‫‪35‬‬ ‫שברח מן הנהר‪ ,‬ליקאון‪ ,‬שהוא עצמו לפני כן‬
‫פעם תפס והוביל בכפיה בגיחה לעת לילה‬
‫־‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫!•‬ ‫* ‪7 • :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ ־‬

‫ממטעו של אביו‪ .‬שם הוא כרת בארד חד‬

‫־‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•־ ‪7‬‬

‫נצרי תאנת בר‪ ,‬להכין מעקות עבור ךכב‪.‬‬

‫בא אז עליו כצרה שאין לצפ‪ 1‬ת לה אכילס‬
‫״‬ ‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬״*‬ ‫‪77 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪40‬‬ ‫האלוהי‪ ,‬מכרו בלמנוס הבנויה לבטח‪,‬‬

‫הובילו בספינה‪ ,‬ושלם בעדו בנו של איאסון;‬
‫אחר ידיד־מארח פדה אותו שם במחיר רב‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ן •‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪•*7 :‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫• ־‬

‫אאטיון מאימברוס‪ ,‬שלחו לאךיסבה הנהדרת‪,‬‬

‫משם נמלט בחשאי והגיע אל בית אביו‪.‬‬
‫‪• 7‬‬ ‫״*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪* • 1‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪45‬‬ ‫אחד־עשר יום עם יקיריו את לבו הוא שמח‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ץ‬ ‫־ ־‪7 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ־־‬

‫עת שב מלמנוס‪ ,‬אף ביום השנים־עשר שוב‬

‫האל השליכו לידיו של אכילס‪ ,‬והוא הפעם‬
‫־ ־ ־‬ ‫׳ ן‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪77 2‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫•‬ ‫‪••7‬‬

‫ישלחו שילף בעל כרחו אל בית אל המות‪.‬‬

‫־ ‪7 7‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬״ ״י‬ ‫• ‪: 5‬‬

‫אכילס האלוהי מהיר הרגלים הבחין בו ‪-‬‬

‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7* 7‬‬ ‫‪. . . .‬‬

‫‪50‬‬ ‫עירם‪ ,‬בלי קסדה ומגן‪ ,‬וגם חנית לא הןתה לו‪,‬‬

 ‫‪ 494‬שיר עשרים ואחד‬
‫‪51‬״‪80‬‬
‫הוא ז_רק אךצה הכל‪ ,‬כי היה מיזע דג ע‬
‫כשברח מן הנהר‪ ,‬ובקשי הניע בךכים ‪-‬‬
‫ואז בתךעימת דבר אל לבו גדול הנפש‪:‬‬
‫״האם יתכן? נךאה לעיני דבר מה תמוה‪.‬‬
‫הרגתי‪,‬‬ ‫כבר‬ ‫אלה אשר‬ ‫גדולי הלב‪,‬‬ ‫הטרוינים‬
‫‪55‬‬ ‫׳‬ ‫ז ־ ! •‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫•*‬ ‫‪:‬‬ ‫ד■‬

‫שוב יתחיו ד קו מו מתוף הקךרות ו־החישף‪,‬‬

‫שאינו זחס‪,‬‬
‫׳‬ ‫״‬
‫הזה זשב‪ ,‬זחמקי מהיום‬
‫״ •י‬
‫שהאיש‬
‫ד ז ■‬
‫כפי‬
‫ן •‬

‫אף שנמכר בלמנוס האי הקדוש‪ .‬לא עצר בו‬

‫מרחב הים האפר‪ ,‬שרבים עצורים בו בכירה‪.‬‬
‫י‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫' • ‪ .‬״ ־ •‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ד‬ ‫־־‬ ‫• ‪ : •.‬־ ־‬

‫‪60‬‬ ‫ובכן הפעם גם הוא יטעם את חד חניתנו‬

‫כדי שאדע היטב בלבי ואו־דא זאת‬
‫אם הוא ישוב ואפלו משם‪ ,‬או תעצרהו‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫הקו־קע הפו־ריה‪ ,‬שגם איש חזק מעכבת‪.‬״‬

‫כף ה ך ה ר! ח כ ה‪ .‬וזה התקרב הלום פחד‪,‬‬
‫‪65‬‬ ‫עורג לאחיז בבךכיו‪ ,‬ולבו אף ודק משוע‬
‫להמלט משחור הגורל ומריע המות‪.‬‬
‫ז ‪. ..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד ••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אכילס האלוהי הניף חניתו הגדולה‪,‬‬

‫אומר לךקרר‪ ,‬אף זה התכופף‪ ,‬רץ מתחתיה‪,‬‬
‫אחז בברכיו‪ ,‬ומעל לגבו החנית החליקה‪,‬‬
‫י‬ ‫‪17‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬־־ ׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪70‬‬ ‫נקבעה באדמה‪ ,‬תאבה ל שבע בשר גבר‪.‬‬

‫‪; •:‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪! 1:‬‬

‫ואז בןדו האחת מתחנן אחזו בבךכים‪,‬‬

‫וב שדה בחנית החדה תפס ללא הרף‪,‬‬
‫ובמלים מכנפות קרא אליו ואמר לו‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫י־ ‪7‬‬ ‫‪7 17‬‬ ‫‪7 \ 5‬‬ ‫י‬

‫״אני לרגליף‪ ,‬ךחם עלי ו כ ב תי‪ ,‬אכילס‪.‬‬

‫‪75‬‬ ‫אני מבק ש־חסות שיש לכבדו‪ ,‬יקיר זאוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7‬־ ־‪1‬‬ ‫!־* ‪1‬‬ ‫י‪•,,.‬‬ ‫יי‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫הלא ראשית לצדף טעמתי מבךכת דמטר‬

‫ביום שבו־ שבית אותי במטע הב טו ח‪,‬‬
‫‪ -‬י‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫והךחק מאבי וקרובי בלמנוס המקד שת‬

‫מכךת אותי במחיר מאה פרים שהרוחת‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‪1 - 1 ■*.‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫** ‪7‬‬ ‫*‬ ‫* ‪1‬‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫י‬

‫‪80‬‬
‫עבור שחרורי שלמו פי שלו שה‪ ,‬וזה השחר‬
‫־ *‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ׳ ז * \‬ ‫‪8‬‬ ‫־‬ ‫*י‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬
‫המלחמה ליד הנהר ‪495‬‬
‫! ‪ 8‬־‪110‬‬

‫העזנים־עשר מאז שחזרתי אל אילירס‬ ‫ז ״י‬ ‫;•‬ ‫ז‬ ‫•*‬ ‫ז ז‬ ‫־ ־ ־‪••:‬‬

‫לאחר סבל רב‪ .‬עתה שם אותי עזוב ביריף‬

‫הגורל הארור; כפי הנראה זאוס עוין לי‪,‬‬
‫* י‬ ‫״*‬ ‫‪5* -‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬

‫כי שוב מסרני לף‪ ,‬וילדה אותי לחיי רגע‬

‫‪•.••• -‬־־־־‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫׳ ן ז ‪ :‬ז‬ ‫‪1:‬‬ ‫ג ז ‪• -‬‬

‫‪85‬‬ ‫אמי‪ ,‬לאותואה‪ ,‬זו שאלטס הזקן הוא אביה‪.‬‬

‫י‬
‫אלטס מלכם של בני עם לוחמני‪ ,‬הללגים‪,‬‬
‫•‬ ‫‪9‬‬ ‫־ ד•‬
‫־‬‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬
‫זי‬ ‫•‬
‫״‬‫•‬ ‫‪ 2 -‬ז‬ ‫‪-‬‬

‫שליט פדסוס הרמה על גדות סטניואיס‪.‬‬

‫; • • •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד ד‬ ‫•״ ‪-‬‬ ‫*‬ ‫־־‬

‫לקח את בתו פריאמוס‪ ,‬שרבות עוד היו לו‪.‬‬

‫ז‬ ‫י‪- ,.‬‬ ‫* •‬ ‫•‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ז ‪1-‬‬

‫ממנה שנים נולד־נו‪ ,‬ואתה ת שסף צוארינו‪.‬‬

‫‪90‬‬ ‫הן את ה אחד ב שורות החלו ץ כבר הרגת‪,‬‬
‫את פולידורוס הדו מ ה לאל‪ ,‬בחנית המשחזת‪.‬‬
‫ןעתה האסון זיבוא עלי כאן‪ ,‬הן איני מתאר לי‬
‫שאמלט מידיף‪ ,‬כי האל הביאני אליהן‪.‬‬
‫ואמר לף עוד דבר‪ ,‬ו־אתה תן לכף את הדעת‪.‬‬
‫‪95‬‬ ‫אל תהרגני‪ ,‬משים שאיני אח מרחם להקטור‪,‬‬
‫י‬ ‫**‪!:-.‬‬ ‫ג ־‬ ‫ז‬ ‫‪......‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫״•‬ ‫‪-‬‬

‫הוא שקטל את חבךך העדין רב הכוח‪.‬״‬

‫כף אמר לו בנו המפאר של פריאמוס‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ל ־‬ ‫זי‬

‫בתחנונים‪ ,‬אף שמע את הקול שאיננו סולח‪:‬‬

‫״שוטה‪ ,‬אל תציע לי כפר‪ ,‬ואל נא תנאם עוד‪.‬‬
‫־‬
‫• ! ־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬

‫‪100‬‬ ‫לפני שיום גו ר לי ב א ו מ צ א את פ ט רו קלו ס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬
‫־‪.‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ר‬
‫•י‬ ‫״‬
‫* **‬

‫עדין היה מקבל בלבי לחוס על טרוינים‪,‬‬

‫ורבים אז שביתי חיים ואחרי כן מכרתי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪1-‬‬ ‫ז‬ ‫••‪1‬‬ ‫‪*• - *- :‬‬ ‫־•‬ ‫״‬ ‫ז*‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫* ‪-‬‬

‫אך מעתה אין א ח ד מ ה ם שיחמיק מ מו ת‬

‫אם האל י שליך או תו אל ידי לנכ ח איליוס‪,‬‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪* -‬‬ ‫ז ••‬

‫‪105‬‬ ‫איש לא מ כ ל ה ט רו עי ם‪ ,‬ובעקר בני פריאמוס‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬ידידי‪ ,‬מו ת גם אתה‪ .‬ל מה לבכו ת כך?‬
‫ז>‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫ז ז‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫־‬
‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫ז*• ו ‪* • * ,‬‬

‫מת גם פ ט רו ק לו ס‪ ,‬ה טו ב מ מך כפל כפלים‪.‬‬

‫אינך רואה איזה גבר אני‪ ,‬כיה נאה ךגבוה‪,‬‬
‫נולדתי ל אב נעלה‪ ,‬ואמי אלה בת־אלמות?‬
‫זו‪/‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪ 1‬־ *‬ ‫־*־•••‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* 1-‬‬

‫‪110‬‬ ‫אך גם אלי ה מו ת והגזרה הנחרצת‬ ‫׳י‬ ‫‪ 7 -‬ז‪7‬׳י‬ ‫‪•• 1 -‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1-‬‬
‫‪ 111‬־ ‪1 4 0‬‬ ‫‪ 4 9 6‬שיר עשרים ואחד‬

‫ןבואו‪ ,‬אולי לעת שחר‪ ,‬עם ערב‪ ,‬בצהרים‪,‬‬

‫קרב‪,‬‬
‫זי ז‬
‫בשעת‬
‫י‬
‫יקח ידאת חיי‬
‫״ ־‪1‬‬
‫גבר‬
‫*‪ *.‬ע‬
‫איזה‬
‫•• יד‬
‫כאשר‬
‫־ *‪/ -‬־‬

‫או בחנית שיטיל או בחץ שישלח מהיתר‪.‬״‬

‫כף אמר‪ ,‬ורפו במקום בךכיו ולבו של ליקאון‪.‬‬
‫‪115‬‬ ‫הוא שמט את החנית‪ ,‬התישב‪ ,‬כששתי הידים‬
‫פרושות‪ .‬ואכילס שלף את חרבו החדה והכהו‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1 -‬‬ ‫־ ‪• • • 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬

‫בעצם הבריח ליד הצואר‪ ,‬חדרה לכל הארך‬

‫י‬ ‫*••‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫ן ־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫יד יד‬ ‫נ‬

‫החרב כפולת הלהב; והוא על פניו צנח ארצה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•/ ■/‬‬ ‫־־‬

‫שכב‪ ,‬ודמו השחור שנגר הרוה את הארץ‪.‬‬

‫|‬ ‫‪... 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•\‬ ‫• ‪7 :‬‬ ‫‪/‬״ * ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־*‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אכילס תפסו ברגלו‪ ,‬השליכו שיצוף בנהר‪,‬‬

‫ובמלים מכנפות התפאר מעליו ואמר לו‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫״שכב שם עכשו בין הדגים‪ ,‬והם מפצעיף‬

‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫נ‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫ילקקו את הדם אדישים‪ ,‬גם אמך לא תניח‬

‫אותך על מטת קבוךה ותבכה‪ ,‬אלא סקמנךרוס‬
‫המתעו־בל יובילך אל חיקו של הזים המלוח‪.‬‬
‫פני המים‬ ‫‪................................ 5‬‬ ‫־‬
‫משחירות על‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫ודג שירטיט אדוות‬
‫‪1‬־‬ ‫•‪• .‬־‪* :‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫יקפץ לאכל את שמנו הצחור של ליקאוץ‪.‬‬

‫מותו‪ ,‬עד שנגיע אל העיר הקדושה איליוס‪,‬‬
‫אתם תבךחו‪ ,‬ואני מאחור אערך בכם טבח‪.‬‬
‫לא‪.‬יצילכם הנהר נאה הזרם כסוף המען־בלת‪,‬‬
‫גם אם הרבה שורים אתם נוהגים להקריב לו‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪. -1‬‬ ‫־‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫"‬ ‫־ ‪:‬‬

‫וזוךקים אל גליו בעוךם בחיים סוסים עבי טלף‪.‬‬

‫עד שכל איש‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪...‬‬ ‫_‬ ‫‪*7 1‬‬
‫אכזרי‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫כך גם אתם תשמדו בגורל‬
‫‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ •••‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬

‫מכם ישלם על רצח פ ט תקלוס ן־הרג אכאים‬

‫‪135‬‬ ‫ליד הספינות המהירות בימים שבהם נעדרתי‪.‬״‬
‫•‬ ‫*‪•/: *.‬־ ‪1‬‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ ‪* 7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫! ־‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬ובלב הנהר גבר מאוד זעם‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫**‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫ובנפשו הוא חשב איך זישים קץ למלאכת‬

‫אכילס האלוהי‪ ,‬וימנע את חרבן הטרוינים‪.‬‬
‫‪• 7‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫\ ז‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫! •‬ ‫‪•.*:7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬

‫ובן פלאוס אחז את חניתו המאריכה צל‬

‫••‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫*־ •‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ן־ •‬ ‫יד‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״ •••‬ ‫‪-‬‬

‫‪140‬‬ ‫והתנפל‪ ,‬שואף להרג‪ ,‬על אסטתפיוס‬

‫המלחמה ליד הנהר ‪497‬‬ ‫ן ‪ 0 -1 4‬ל'‬

‫בן פלגוץ‪ ,‬שנולד לנהר ךחב הזרם אקסיוס‬

‫ולפךבדה‪ ,‬המבגרת בבנות אקסמנוס‪,‬‬
‫כי התעלסה עם הנהר עמק המערבולות‪.‬‬
‫‪1 -1 -1‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫־ ז ז‬ ‫•‬ ‫• ‪ :- :‬ז ־‬

‫קם אכילס נגדו‪ ,‬וזה עלה להלחם בו‬

‫ן • ד ••‬ ‫‪77‬‬ ‫‪••• 1 1‬‬ ‫•••‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫‪145‬‬ ‫מן הנהר‪ ,‬אוחז בשתי חניתות‪ ,‬כי קסנתוס‬

‫אמץ את לבו‪ ,‬בכעס על הרג הצעירים‬
‫שאותם אכילס שחט ליד זרמו ולא חס‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‪,‬‬

‫וכאשר התקךבו‪ ,‬מתקד־מים זה אל מול זה‪,‬‬

‫ראשון דבר אכילס האלוהי מהיר הרגלים‪:‬‬
‫‪150‬‬ ‫״איזה איש ומאין אתה‪ ,‬שמעז להלחם בי?‬
‫הן אלה המתיצבים מול כוחי אמללים הוריהם‪.‬״‬
‫‪.....‬‬ ‫ז■‬ ‫\ ‪5‬‬ ‫‪ - ! • -‬ן •‬ ‫•• •••‬ ‫••‪1‬‬

‫ובנו המפאר של פלגוז השיב ואמר לו‪:‬‬

‫ז ־‬ ‫ז‬ ‫•• •‬ ‫‪1‬‬ ‫;• ־‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫!‬

‫״בנו האמיץ של פלאוס‪ ,‬מה ענעך למי נולךתי?‬

‫אני בא מפיאתיה הרחוקה‪ ,‬עבת הרגב‪,‬‬
‫׳‬ ‫•••‬ ‫ז זו‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•ז‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1‬־ •‬

‫‪155‬‬ ‫בראש הפיאונים ארכי החניתות‪ ,‬והשחר‬

‫הוא האחד־עשר מאז הגיעי אל איליוס‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪- - 7‬‬

‫אשר לגזעי‪ ,‬הוא מזרמו הרחב של אקסיוס‪,‬‬

‫•‬ ‫־ ‪:‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 77‬‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז •‬ ‫ן‪••• -‬‬

‫אקסיוס שאין זיפים ממימיו השוטפים על הארץ‪.‬‬

‫בנו היה פלגוץ הנח־ע בחנית‪ ,‬ואומרים שהוא‬
‫‪160‬‬ ‫מוליך‪ .‬ועכשו‪ ,‬אכילס המהלל‪ ,‬נערך קרב‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬מאים‪ .‬הניף את החנית מפליון‬
‫אכילס האלוהי‪ ,‬אך הגבור אסטרופיוס‬
‫הטיל את חניתותיו‪ ,‬כי שלט בשתי הידים‪.‬‬
‫־‪• - 7‬‬ ‫‪ 1‬׳‬
‫*‬ ‫*‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*-‬‬ ‫•••‬ ‫•• •‬

‫באחת מהן הוא פגע במגן אך החנית לא‬

‫‪165‬‬ ‫פרצה במגן; הזהב‪ ,‬שי האל‪ ,‬הוא שעצר בה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫>י ‪ 7‬־‬
‫•‬ ‫״‬ ‫‪" 7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ " 7‬י ' ‪77-‬‬ ‫‪717‬‬

‫בחנית השדה פגע באמת יד זימין של אכילס‪,‬‬

‫שרט‪ ,‬ןנגר הדם השחור‪ ,‬אך מעליו היא‬
‫ננעצה בקרקע‪ ,‬תאבה בבשר למצא שבע‪.‬‬
‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫״ ז‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫•|‬ ‫־ *‪11‬‬ ‫*‪7 -: 1‬‬

‫את חנית המילה ישרת המעוף אכילס שלח‬

‫״ ‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫• ‪- 1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ״‬ ‫‪• -1‬‬ ‫•••‬

‫‪170‬‬ ‫שני‪ ,‬להוט בחרון להרג את אסטרופיוס‪,‬‬

‫‪200-171‬‬
‫‪ 498‬שיר עשרים ואחד‬

‫אך החטיא ופגע בגךה הגבוהה‪ ,‬עד לאמצע‬

‫ארכה ננעצה חנית המילה בגדת הנהר‪.‬‬
‫־ ז ז‬ ‫־ ‪ 5‬־‬ ‫ד‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬־•‬ ‫•‪::‬־־ד‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫שלף בץ פלאוס את חךבו החדה מצד הירך‪,‬‬

‫קפץ לעברו בחרון‪ ,‬הה לא זיכל לעקר את‬
‫‪175‬‬ ‫חנית המילה מגדת הנהר בידו המוצקת‪.‬‬
‫••• •••‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן־ •‬

‫שלוש פעמים התאמץ לעקרה‪ ,‬ובכל פעם‬

‫אזל כוחו‪ .‬בךביעית הוא רצה לכופף את‬
‫חנית המילה של נכד איאקוס כדי לשברה‪,‬‬
‫אך אכילס קרב ולקח את חזייו עוד לפני כן‪.‬‬
‫דקר אותו בבטנו ליד הטבור‪ ,‬ולארץ‬
‫קרביו נשפכו‪ ,‬על עיניו חשכה האפילה‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫!‪7 1‬‬

‫כשנפח את נפשו‪ .‬ןאכילס קפץ על חזהו‪,‬‬

‫הסיר את נשקו‪ ,‬התפאר מעליו ואמר לו‪:‬‬
‫״שכב כך‪ ,‬קשה ואף לצאצאו של נהר‬
‫להלחם בבניו של בן קרונוס כביר הכוח‪.‬‬
‫מוצאך לךבריך מהנהר ןחב הזרם‪,‬‬
‫אך אני גאה בזאוס הרם שממנו יצאתי‪,‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫•‪.*•*.‬״‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪*.* 5‬‬ ‫״ ־‪,.‬‬ ‫‪:‬־־ *‬ ‫־ ‪1‬‬

‫אבי הוא אדונם של המון המיךמידונים‪,‬‬

‫פלאוס בן איאקוס‪ ,‬ואיאקוס הוא בן זאוס‪.‬‬
‫וכשם שזאוס חזק מנהרות שזורמים הימה‪,‬‬
‫־ ‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪.‬׳־‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‪*.**.‬‬ ‫**‬ ‫‪5‬‬

‫כך גם גזעו של זאוס חזק מגזעו של נהר‪.‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫* * ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ד‬ ‫* ‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪17‬‬

‫כי הנה נהר גדול לידך‪ ,‬אם יש לו יכלת‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: 7 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫״‬ ‫•‬

‫לעזר; אך אין נלחמים נגד זאוס בן קרונוס‪.‬‬

‫גם הנהר האדון אכלויוס אינו משתוה לו‪,‬‬
‫‪195‬‬ ‫ואף לא אוקיאנוס‪.‬רב העצמה‪ ,‬עמק השטף‪,‬‬
‫שהוא המקור לכל הנהרות ולכל ים‪,‬‬
‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־ ‪7 5‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫ולכל מעין ובאר עמקה באים מים ממנו‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬־‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17 5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬

‫גם אוקיאנוס פוחד מברקו של זאוס הגדול‬

‫ומרעמו הנורא‪ ,‬כאשר הוא מרעיש משמים‪.‬״‬
‫־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫* ־ ‪ :‬־ • ‪• .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬

‫‪200‬‬
‫אמר‪ ,‬ומשך את חנית הארד מגדת הנהר;‬
‫־ ‪7 7‬‬ ‫• ן ־‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫־ י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫המלחמה ליד הנהר ‪499‬‬ ‫!‪20‬־‪230‬‬

‫לקח את חיי אסטרופיוס‪ ,‬ועזב אותו שם‬

‫‪7‬‬ ‫ז‪-‬‬ ‫‪! ,‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪1- 7‬‬

‫שוכב בחולות‪ ,‬טבול במי נהר שהשחירו‪.‬‬

‫! •‬ ‫ץ •‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬

‫וצלופחים ודגים הקיפו אותו וטפלו בו‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ו‬ ‫• •‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫קרעו את השמן מעל כליותיו‪ ,‬כו־סמוהו‪.‬‬

‫‪205‬‬ ‫ואכילס מהר אל הפיאתים‪ ,‬אדוני הרכב‪,‬‬
‫ליד מערבולות הנהר הם נסו בפחד‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז■‬ ‫••‬ ‫‪ -‬ז ז‬ ‫‪! - :‬‬ ‫‪- :‬‬

‫כשראו את גבורם מכה בעמות הקשוח‬

‫־‬ ‫‪17 -‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫\ •••‬ ‫ז‬ ‫ד‬
‫*■‬‫‪.* :‬‬

‫בכוח תחת ןךי ו וחויבו של בן פלאוס‪.‬‬

‫שם הרג את תךסילומס‪ ,‬מיחץ‪ ,‬אופלסטס‪,‬‬
‫‪210‬‬ ‫את מנסוס‪ ,‬תרסיוס‪ ,‬איניוס ואסטיפילוס‪.‬‬
‫אכילס המהיר היה אף הורג עוד פיאונים‪,‬‬
‫לולא הנהר עמק המערבולות נמלא זעם‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־‬ ‫•‪7 :‬‬ ‫‪: - : - 1‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫•זז‬

‫ובז־מות אדם צעק לו מעמק המעו־בילת‪:‬‬

‫״אכילס‪ ,‬אתה החזק ואלים במעשיך‬
‫‪215‬‬ ‫מכל אךם‪ ,‬כי אלים מגנים עליך בלי הרף‪.‬‬
‫אם בן קרונוס מךשה שתשמיד את הטרדנים‪,‬‬
‫הובל אותם מתוכי למישור ושם ערך טבח‪,‬‬
‫כי מלאים בפגרים מימי הז‪-‬וךמים לתפארת‪,‬‬
‫ולשפך את זךמי אל הים הזוהר אין לי ד־ו־ך‪,‬‬
‫‪220‬‬ ‫אני סתום במתים‪ ,‬ואתה עוד הורג ואינך חס‪.‬‬
‫אז חדל‪ ,‬מנהיג הצבאות‪ ,‬כי אני מכה הלם‪.‬״‬
‫‪... ...‬‬ ‫\ ••‬ ‫נ‪• -‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫ד־ ־‬ ‫‪7‬‬

‫ואז אכילס מהיר הדגלים השיב ואמר לו‪:‬‬

‫״כפי שאתה מבקש יהיה‪ ,‬סק מנך תס בחיר זאוס‪,‬‬
‫אך את הטרדנים היהירים עלי עוד לטבח‬
‫­‬ ‫• ו‬ ‫‪— 7‬‬ ‫־ ‪• • :‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬

‫‪225‬‬ ‫עד שאךחק אותם אל עי‪/‬רם‪ ,‬ובכוח את הקטור‬

‫אבחן‪ ,‬אם הוא לכניע אותי‪ ,‬או אני אכניעהו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וכמו אל הסתער על הטרדנים‪.‬‬
‫‪•7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪- 1 .‬‬ ‫••‬ ‫י‬ ‫‪—7‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫והנהר עמק המערבולות קרא לאפולון‪:‬‬

‫•‬ ‫| ‪-‬‬ ‫‪717‬‬ ‫‪1 - 1 -1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪77- 1‬‬

‫״אוי לך‪ ,‬לא מלאת‪ ,‬כסוף הקשת‪ ,‬בן זאוס‪,‬‬

‫‪230‬‬ ‫את תכניות בן קתנוס‪ ,‬שהטיל עליך בתקף‬
‫‪ 231‬־ ‪2 6 0‬‬ ‫‪ 500‬שיר עשרים ואחד‬

‫לעמד כמגן לצד הטרדנים‪ ,‬עד שהערב‬

‫‪.‬ירד לבסוף רחשיף את הארץ עבת הרגב‪.‬״‬
‫ואכילס המהלל בחנית ןבק מהצוק אל‬
‫אמצע הזרם‪ ,‬אף הנהר עט גואה ןרותח‪,‬‬
‫‪235‬‬ ‫הסעיר ןעךבל את גליו‪ ,‬וךחף מתוכו את‬
‫המון המתים הצפופים בזךמו‪ ,‬שהרג אכילס‪.‬‬
‫גועה כמו שור‪ ,‬הוא סחף את אלה החוצה‬
‫לחוף‪ ,‬ואת החיים במימיו היפים הוא הושיע‪,‬‬
‫בחיק מעךבולות עצומות הצניע אותם מהעין‪.‬‬
‫‪240‬‬ ‫קם אז גל משתולל ונורא‪ ,‬כתר את אכילס‪,‬‬
‫׳‬ ‫■‬
‫־ • *‬ ‫•••‬ ‫• ••‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ז ־‬ ‫די‬

‫הזרם נגח במגן‪ ,‬הךפו‪ ,‬והוא לא עמד עוד‬

‫‪.‬יציב על דגליו‪ .‬תפס אז עץ בוקיצה בידים‪,‬‬
‫אילן ענף וגבוה‪ ,‬זה עתה נעקר ומוטט את‬
‫כל הגדה כשצנח‪ ,‬חסם את חן מי הזרם‬
‫‪.... -‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫‪...‬‬ ‫ז ־‬ ‫ד ־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬דד‬ ‫ד‬

‫‪245‬‬ ‫בענפיו הסבוכים‪ ,‬מתגולל לכל רחב המים‬

‫־•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫־‪:‬־דד‬

‫כסכר‪ .‬אכילס טפס מתוך המעךבלת‪,‬‬

‫אץ להגיע אל המישור ודלג זדיז דגלים‪,‬‬
‫חרד‪ .‬אף האל הגדול ךדף אחו־יו ללא הרף‬
‫בעטךתו השחוךה‪ ,‬חושב לשים קץ למלאכת‬
‫‪250‬‬ ‫אכילס האלוהי ולבלם את חרבן הטרוינים‪.‬‬
‫ד•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ י‬ ‫^ ‪:‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫! •‪1‬‬ ‫•‬ ‫ד ‪•.1‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬

‫ובן פלאוס קפץ למךחק של חנית שמשלכת‪,‬‬

‫טס מהיר ברגליו כעיט שחור‪ ,‬עוף הציד‬
‫־ ־•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪:‬־•‬ ‫‪ :‬־‪ :‬ד‬ ‫ד•‬ ‫ד‬

‫שהוא החזק והמהיר מבעלי הכנפים;‬

‫‪9‬‬ ‫־ ‪ 1‬ז ‪•-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫* דד ‪ : 1‬־ ד •‬
‫*‪.‬‬

‫כמוהו היה כאשר טס‪ ,‬והארד על חזהו‬

‫ד••‬ ‫־‬ ‫׳ ; ד דד‬ ‫ד‬ ‫־‪:‬־ע‬ ‫דד‬ ‫ד‬

‫השמיע צלצול נורא; הוא סר הצדה לבריח‪,‬‬

‫• ן ‪, -‬‬ ‫־•ד‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫• ‪ • :‬־ • ‪:‬‬

‫נמלט‪ ,‬אף זה שטף אחריו ברעם ובגעש‪.‬‬

‫וכאיש שחופר תעלה ממעין כהה שטף‪,‬‬
‫מוליך בין השתילים ובגן את זרם המים‪,‬‬
‫אוחז בידו מעדר‪ ,‬מפנה בתעלה את סכריה;‬
‫ז י‬ ‫ד •••‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫־ ו‬ ‫* זר‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 5‬ד‬

‫‪260‬‬ ‫וכל חלוקי הנחל מתחת לפרץ הזרם‬

 ‫‪501‬‬ ‫ה מ ל ח מ ה ליד הנ הר‬
‫‪290-26,‬‬

‫מתעךערים‪ ,‬והוא מפכפך שוטף מטה‬

‫במקום משפע‪ ,‬ומהיר אף מזה שמנחהו;‬
‫כך תמיד הנהר בזרמו השיג את אכילס‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫־־דד‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ד‪1‬‬

‫אם כי מהיר הוא‪ ,‬כי אל ואדם אינם שקולי כוח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••ד‬ ‫ז ז‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫ד •‬ ‫•‬

‫‪265‬‬ ‫וכל עת שאכילס האלוהי מהיר הרגלים‬

‫ז ־ * ־•‬ ‫ן•‬ ‫•‬ ‫ז ‪.•:‬׳‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ז‬

‫נסה לעמד כנגדו‪ ,‬ולבדק שמא רודפיו הם‬

‫״‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ד‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪: • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• !‬

‫כל בני־האלמות השליטים ברחבי השמים‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ ‪------:‬‬ ‫•‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫ד ־ ‪• • • *:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫ד‬

‫הגל הענק של הנהר הנזון ממטר זאוס‬

‫מעל הצליף בכתפיו‪ .‬אמנם הוא הגביה רגלים‬
‫• ‪ * :‬־ ־ ‪ :‬־ •‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫•‪••:‬ז־‬ ‫• ; • י‬ ‫••ד‬

‫‪270‬‬ ‫עגום‪ ,‬אולם הנהר בזרם אלים בא מתחת‪,‬‬

‫י‬ ‫• ־ ־‬ ‫ז‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪••••.•:‬‬ ‫‪-‬ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬

‫עיף את בךכיו וחטף תחת רגליו את הקרקע‪.‬‬

‫ואז בן פלאוס זעק‪ ,‬מביט אל רחבי השמים‪:‬‬
‫״זאוס האב‪ ,‬הנה אין אף אל שמוכן להושיע‬
‫אותי האמלל מפני הנהר‪ .‬גורל רע צפוי לי‪.‬‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫~‬ ‫ד‬ ‫ד‬
‫־ ד■‬ ‫—‬‫• ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז \‬

‫‪275‬‬ ‫אך האשם אינו אל אחר מצאצאי אותוס‪,‬‬

‫אלא אמי שהוליכה אותי שולל בשקריה‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪• ;1‬‬
‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫• •‬ ‫ע ז‬

‫אמרה שתחת חומות הטרדנים חוגרי הנשק‬

‫אהרג מפגיעת חציו המהירים של אפולון‪.‬‬
‫הןה ראוי שיקטל אותי הקטור‪ ,‬המצטין כאן;‬
‫‪280‬‬ ‫ערך הןה להורג‪ ,‬וגם להרוג הןה ערך‪.‬‬
‫אולם כעת נגזר שאשמד במות בלי טעם‪,‬‬
‫־ ־‬ ‫* •‬ ‫‪ :‬ד•‪.‬״‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ע \‬ ‫•* ־‬ ‫ד••‬ ‫ד‬

‫לכוד בנהר הגדול כרועה חזירים‪ ,‬איזה ילד‪,‬‬

‫‪...‬‬ ‫׳‬ ‫ן־ ־ •‬ ‫•י‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ד‬ ‫־דד‬ ‫ד‬

‫שזרם סוחף כשהוא מנסה לחצותו ביום חרף‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ומןד התקךבו פוסיחץ ואתנה‪,‬‬
‫‪285‬‬ ‫שניהם לבשו דמות אדם ונעמדו בסמוך לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫״‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫!•‪*•.•♦.‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‪:‬‬ ‫זו‬ ‫‪- 1‬‬

‫אחזו את ידו בידיהם ובמלים עודדוהו‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫; * •‬ ‫זו‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫ד‪:‬־‬

‫ראשון מהם דבר פוסידוץ מךעיד הארץ‪:‬‬

‫״בן פלאוס‪ ,‬אל תדאג מדי ואל תפחד כלל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫• ־‬ ‫־‬ ‫•‪1‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫•־ ד‬ ‫;•‪1‬‬

‫כי עומרים לסיע לך צמד אלים שכמונו‪,‬‬

‫‪290‬‬ ‫וזאוס מסכים לדבר‪ ,‬אני ופלס אתנה‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י ן ־ •‬ ‫־ ד ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫‪::‬י‬
‫‪ 291‬־‪320‬‬ ‫‪ 5 0 2‬שיר עשרים ואחד‬

‫משום שעל פי גורלך לא תהרג בנהר‪,‬‬

‫כי הוא עוד מעט י מ ע‪ ,‬ןאתה תוכח ותדע זאת‪.‬‬
‫אך נתץ לך עצה נבונה‪ ,‬אם תטה לנו אזן‪.‬‬
‫אל תעצר את ידיך מקרב שאינו מפלה איש‬
‫‪295‬‬ ‫עד שתכלא את פליטי הטרוינים בין חומותיה‬
‫ז‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫ד*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•״•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•״• •‬

‫הנודעות של איליוס‪ .‬קח אז את חיי הקטוד‬

‫ולך אל הספינות‪ .‬כך תןכה בתהלה מידינו‪.‬״‬
‫ובאמרם זאת שבו שניהם אל בני־האלמות‪,‬‬
‫ז ־•*‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫*•*‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫ואכילס המשיך‪ ,‬כי דברי האלים מאוד עודדוהו‪,‬‬

‫‪300‬‬ ‫אל לב המישור‪ .‬אך זה התמלא בשטף הנהר‪,‬‬
‫צפו גופות הצעירים שנפלו והו־בה כלי נשק‬
‫נאים שחגרו‪ ,‬אך הוא התקדם לעבר הזרם‬
‫הגביה רגליו בךלוג‪ ,‬והנהר ךד‪ 1‬ב השטף‬
‫אתנה‪.‬‬
‫•‬
‫••‬‫־•‬
‫נתנה בו‬
‫ז‪ :‬ז‬
‫עצמה ‪:‬גדולה‬
‫ז‪ :‬ז‬
‫לא ‪:‬־עצרו‪,‬י•כי‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫‪305‬‬ ‫אך גם סקמנךרוס לא התרכך‪ ,‬הוא אף כפלים‬

‫זעם על בן פלאוס‪ ,‬הרים את גליו כלפי מעלה‪,‬‬
‫הגביה זךמו כפסגה‪ ,‬וקרא בקול לסימואיס‪:‬‬
‫״אחי היקר‪ ,‬בוא נתאחד ונעצר את‬
‫•‪.‬־‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬־־‬ ‫־‬ ‫• ‪5‬‬ ‫‪,‬‬ ‫־־ זד!‬ ‫ז •‬

‫עצמת האיש‪ ,‬כי יחריב את עירו הגדולה של‬

‫״״•‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•״•‬ ‫־ ‪:‬־־ •‬ ‫ז •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬

‫‪310‬‬ ‫המלך פךיאמוס‪ ,‬ולא‪.‬יעמדו כנגדו הטרועים‪.‬‬

‫בוא וסיע מהר‪ ,‬מלא את זדמיך במים‪,‬‬
‫דלה מן המעינות‪ ,‬והצף את כל אפיקיך‪,‬‬
‫הרם גל גדול‪ ,‬ועורר מהומה כבירה ורועמת‬
‫״‬ ‫״‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫־ *‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫ז*•‬

‫של אבנים ועצים‪ .‬נעצר את הגבר הפרא‪,‬‬

‫‪315‬‬ ‫זה שכרגע גובר וזועם כאחד בז־אלמות‪.‬‬
‫ז־ •י■‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‪1 *.‬‬ ‫י‬ ‫זר‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫ד •\‬ ‫ע‬

‫ובטח בי‪ ,‬גם עצמתו גם זיפיו לא ןחלצוהו‪,‬‬

‫אף לא כליו הנאים‪ ,‬שאי שם בעמקי המים‬
‫ישכבו מכסים ביץ; אף הוא עצמו‪ ,‬אעטפהו‬
‫בהרבה חול‪ ,‬אשפך עליו אבני נחל ורפש‬
‫ן ע •\‬ ‫*‬
‫‪-‬״‬ ‫•‬
‫ז•‬ ‫~‬ ‫זז‬ ‫י‬ ‫רז‬ ‫*‬ ‫*‬

‫><‪32‬‬ ‫בשפע‪ ,‬עד שאת עצמותיו לא ימצאו האכאים‬

‫‪■-‬‬ ‫ד ~‬ ‫* ‪1 1‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫׳י^‬
 ‫המלחמה ליד הנהר ‪503‬‬ ‫ן‪3 50 -32‬‬

‫כדי ללקןטץ‪ ,‬מרב טין וסחף שבו אכסהו‪.‬‬

‫שם תבנה לו מצבה‪ ,‬ולא יהיה צרף‬
‫לערים תל כאשר יקברו אותו האכאים‪.‬״‬
‫אמר והתנשא אל אכילס‪ ,‬סוער ורותח‪,‬‬
‫‪325‬‬ ‫נוהם בקצף‪ ,‬בן־ם‪ ,‬בפגךים‪ ,‬עד שבקשת‬
‫שטפו הכהה של הנהר הנזוץ ממטר זאוס‬
‫קם ועלה ולכד במימיו את בז פלאוס‪.‬‬
‫•• יד‬ ‫־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫•י‬ ‫‪:‬‬ ‫ג ד ־ ־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪11‬‬

‫אף החז צו־חה‪ ,‬מחשש שיגריף את אכילס‬

‫הנהר הגדול‪ ,‬עמק המעךבולות‪ .‬כהרף עין‬
‫‪330‬‬ ‫היא הזעיקה את בנה הפיסטוס‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫•••‬ ‫ז‪1‬‬ ‫•‬ ‫• ן‬

‫״קום‪ ,‬עקם הרגלים‪ ,‬ילדי‪ ,‬הלא הערכנו‬

‫שקסנתוס המתעךבל הוא יריבף בעמות זה‪.‬‬
‫רוץ‪ ,‬והצל את אכילס‪ ,‬הךאה את להבותיף‪.‬‬
‫אני אמהר ואקים מהים סופה אימה של‬
‫ד‬ ‫‪ 1‬־ \ ־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ ‪7‬‬ ‫••‬ ‫•‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫‪:‬־־ ■••‬ ‫ן־ •‬

‫‪335‬‬ ‫נוטוס בהיר מדרום‪ ,‬וממערב של זפירוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫־ ‪ 1‬־‪7‬‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫* ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫היא תשרף את כלי הטרדנים ואת פגריהם‪,‬‬

‫עם פשיט האש הקשה‪ .‬ואתה על גדות קסנתוס‬
‫‪:‬י ־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪17‬‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫‪1‬‬

‫שלח אש בעצים‪ ,‬שריף גם אותו‪ ,‬ואל תניח‬

‫שץ־תיע אותף באיום או בלשון מפיסת‪.‬‬
‫‪340‬‬ ‫את עעמתף אל תשבית‪ ,‬אלא כשתגיע אליף‬
‫צעקתי‪ .‬אז תבלים את האש שאינה מתעיפת‪.‬״‬
‫•! ־* ‪•/•.‬‬ ‫ז‬ ‫••• ••‬ ‫‪••7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫נ־ ‪• 17‬‬ ‫*‬

‫כף אמרה‪ ,‬ואש אל־אנושית שלח הפיסטוס‪.‬‬

‫‪ ...........................‬ז ‪:‬‬ ‫•‬ ‫די*‬ ‫־‬ ‫׳ ז ••‬ ‫‪7 : 7 1 7‬‬

‫תחלה הבעיר אש במישור‪,‬אשר שרפה את‬

‫‪...‬‬ ‫‪7X7‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫־ •‬ ‫••‬ ‫• ן •‬ ‫‪7 * 1‬‬

‫המון המתים שנערמו‪ ,‬הרוגיו של אכילס‪.‬‬

‫‪345‬‬ ‫כל המישור התיבש‪ ,‬חדלו לזרים מי הזהר‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫•ז‬ ‫‪: 7‬‬ ‫• '‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ •‬ ‫‪7‬‬

‫כמו כשבסתו רוח צפה מהר מיבשת‬

‫זי‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪1‬‬

‫גן שהשקה לא מכבר והאיש העודר בו שמח‪,‬‬

‫‪ *•7‬־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪17 1‬‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬

‫כף יבש המישור‪ ,‬ואת המתים הפיסטוס‬

‫••־ ‪1 1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬י‬

‫שרף כליל‪ .‬ואז הוא הטה את האש לנהר‪.‬‬

‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪*•7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫‪350‬‬ ‫בערו הבוקיצות‪ ,‬ערבות‪ ,‬עצי האשל‪,‬‬

‫‪ 351‬־ ‪3 8 0‬‬ ‫‪ 504‬שיר עשרים ואחד‬

‫בער הלוטוס‪ ,‬גם קני הסוף וגם הזנגויל‪,‬‬

‫שבשפע צמחו ליד מימיו היפים של הנהר‪.‬‬
‫‪ -‬ד ד‬ ‫‪■/‬‬ ‫־ ד •‬ ‫־ד‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ • / : • /‬־‬

‫עצבו הדגים והצלופחים שבעמק המים‪,‬‬

‫קפצו לאירך זרמיו הנאים הנה והנה‬
‫‪355‬‬ ‫במצוקה ממשב הפיסטוס‪.‬רב היבלת•‬
‫כוח הנהר נשרף‪ ,‬הוא קרא לאל ואמר לו‪:‬‬
‫״הפיסטוס‪ ,‬בין האלים אין אל שעומד בפניך‪.‬‬
‫גם אני לא אלחם בך כשאשך כיה יוקדת‪.‬‬
‫חדל לתקיף‪ ,‬יגרש מהעיר את הטתינים‬
‫‪360‬‬ ‫אכילס האלוהי‪ .‬מה לי ולמריבה זו?״‬
‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪•/: 7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬

‫כך אמר אחוז אש‪ ,‬וזרמו היפה מבעבע‪.‬‬

‫• ־‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪ -‬ד •יי‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד ‪1‬‬

‫וכמו קדרה שאש גדולה מאלצת לו־תיח‪,‬‬

‫ובה נמס שמן של חדר שפנקו ופטמוהו‪,‬‬
‫כלה בעבוע‪ ,‬וכפיסים יבשים בוערים מתחתיה‪,‬‬
‫• ־ ‪ . * :‬ר ד ‪,‬‬ ‫‪:‬־•‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫\ ‪7‬‬

‫‪365‬‬ ‫המים‪,‬‬ ‫־ •‬
‫כך עלו באש הפלגים הנאים‪ ,‬רתחו‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬נ ד •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫נמנעו מלזרים‪ ,‬נעצרו‪ ,‬כי הפיסטוס הפקח‬

‫דכאם במשבו העצום‪ .‬וכעת הנהר‬
‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪*• 7‬‬ ‫?‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬

‫לפניה‪:‬‬
‫‪7‬‬‫•יד‬ ‫‪:‬‬
‫התחנן‬
‫־‬‫‪7‬‬
‫ובמלים כנופות‬
‫* *‬ ‫‪:‬‬
‫פנה *‪*.‬אל **הרה‪,‬‬
‫״• י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫״הרה‪ ,‬מדוע בנך תקף את ןךמ י ומכאיב לו‬

‫‪370‬‬ ‫יותר מלאחךים? הן אינני אשם בעיניך‬
‫הטרוינים‪.‬‬
‫•‬
‫מסיעי‬
‫• ־‪:‬‬‫‪ :‬־‪• :‬‬
‫‪7‬‬
‫שהם‬
‫•״‬
‫י‬‫•‬
‫האלים‬
‫••‬‫•‬
‫משאר‬
‫• ן ‪-‬‬
‫יותר‬ ‫‪7‬‬

‫אך באמת עתה אחדל‪ ,‬אם את מצוה כך‪,‬‬

‫שלנצח‬
‫•־‬‫• ‪/‬‬
‫‪/‬‬
‫אשבע‬
‫־‬ ‫ד‬‫י‬
‫ואני‬
‫־־ •‬‫־ז‬
‫לחדל‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬
‫עליו‬
‫־‬‫ז‬
‫וגם הוא‬
‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫לא אהדיף את יום האסון מעל הטרדנים‪,‬‬

‫‪375‬‬ ‫אף לא כאשר טרויה כלה באש האוכלת‬
‫•״• •״•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•*7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫־ ‪5‬־‬ ‫־ י‬

‫תקריס‪ ,‬ובני האכאים הלוחמניים ישרפוה‪.‬״‬

‫ז­‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫*־‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫! ••‬ ‫יי‬ ‫*‬

‫והרה‪ ,‬האלה צחורת הזתעות‪ ,‬כששמעה זאת‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* / :‬‬ ‫׳‬ ‫־ י‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫פנתה מיד אל בנה‪ ,‬אל הפיסטוס‪ ,‬ואמרה לו‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪5‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫**‬ ‫*•*‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 . 7‬‬

‫״הפיסטוס‪ ,‬חדל‪ ,‬בני הנודע‪ ,‬אין בכך צדק‬

‫‪380‬‬ ‫להתעלל לטובת אנשים באל בן־אלמות‪.‬״‬
‫‪7 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫••• ‪1‬‬ ‫*•‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫*‬
 ‫‪505‬‬ ‫ה מ ל ח מ ה ליד הנהר‬ ‫‪4 0 8 -3 8 ,‬‬

‫אז את האש האל־אנושית בבה הפיסטוס‪,‬‬

‫״ ־ן נ‬ ‫• ז‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*•‬
‫*‬ ‫ז *‬ ‫ז ״‬ ‫ד‬

‫ומימיו היפים של הנהר זרמו שוב בקדם‪.‬‬

‫‪•1‬״•‬ ‫ז ו‬ ‫■ ז ז‬ ‫•יו‬ ‫־ י •‬ ‫י‬

‫וכשפוחו של קסנתוס נצח‪ ,‬מצאו מנוח‬

‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫\ ‪-‬‬ ‫וי ־ ז‬ ‫*‪.‬״‬ ‫״‬ ‫*‬

‫שני האלים‪ ,‬כי בזעם בבועז עצרה בהם הרה‪.‬‬

‫*‪7‬‬
‫־‬ ‫‪.* 7‬־‬ ‫‪71 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫‪• 1‬־‬

‫‪385‬‬ ‫אולם על שאר האלים ירד והעיק נטל‬

‫‪ .. 1‬״‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫‪-7‬‬ ‫‪ 7‬״*‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫שנאה‪? ,‬נפשם נשבו רוחות של מחלקת‪,‬‬

‫והם התנגחו ברעש כביר‪ ,‬נהמה כל הארץ‪,‬‬
‫‪•7 7‬יו ‪ 1‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪ 7‬ד ‪7‬‬ ‫־*‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫• ו‪ -‬ו‬ ‫‪•• 1‬‬

‫וכמו חצוצרות משמים הריעו‪ .‬שמע זאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*•‬
‫*‬ ‫־*‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫*־‬ ‫<‬

‫ובכסאו באולימפוס לבו צחק מרב עינג‬

‫‪390‬‬ ‫כשךאה את האלים מתכתשים אלה עם אלה‪.‬‬
‫וכבר לא עמדו ךחוקים זה מזה‪ .‬פתח ארס‬
‫המכה במגן‪ ,‬הוא הךאשון התנפל על אתנה‬
‫אוחז בחנית הארד‪ ,‬והשמיע כלפיה דברי גנאי‪:‬‬
‫‪1‬־‬ ‫‪•**•7‬‬ ‫‪•••-:‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬״ { *‬ ‫‪7 77‬‬ ‫‪•-:-‬‬

‫״למה‪ ,‬זבוב כלב‪ ,‬בין אלים את שוב מסכסכת‬

‫‪:‬־‪••••/:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״ *‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪7 7‬‬

‫‪395‬‬ ‫ברוח הצפה‪ ,‬כשלכך הגאה מעורר לכך?‬

‫אינך זוכרת איך את בן טידאוס‪ ,‬את דיומדס‪,‬‬
‫המרצת לפצע אותי‪ ,‬ואף בחנית לעיני כיל‬
‫הלמת הישר בגופי וקרעת את עורי הנאה?‬
‫־ ‪... 7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‪- 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫לכן רצוני עכשו לשלם לך על מה שעשית לי‪.‬״‬

‫•‬ ‫* ‪* 7‬‬
‫•‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫*‬
‫־ •‬ ‫־ ‪17 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1•• 7‬‬

‫‪400‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬וךקר באיגיס עטור הגדילים‪,‬‬

‫האימתני‪ ,‬שלא יכניעו ו אפלו ברק ‪...‬זאוס‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪1‬־ •‬ ‫‪• : -‬‬ ‫‪• • • ' • 71‬‬ ‫‪•• 7‬‬

‫נעץ בו חנית ארכה ארס האל הנוטף דם‪,‬‬

‫והיא נרתעה‪ ,‬בידה הכבדה אחזה באבן‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬־‪7‬‬ ‫*‪7‬‬
‫‪• 1 -‬‬ ‫' ‪77 :‬‬ ‫* ‪7 : 1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫גדולה ששכבה במישור‪ ,‬שחורה‪ ,‬מחספסת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪•.•*.*:‬‬ ‫\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪1‬‬ ‫‪ 7 :7‬־*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪405‬‬ ‫זו שאנשי העבר קבעו בשדה לצין גבול‪.‬‬

‫‪1 1••- 1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪/ 7‬‬ ‫*‬ ‫‪: 17‬‬ ‫* ‪7 7‬‬
‫־‪.‬‬ ‫• ‪•.‬־ ‪••:‬‬

‫בארסהעז בצואר‪ ,‬וכוחו פג‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫" ־‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫‪17 1 7‬‬
‫בה היא פגעה‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫על שבעה פלתראות* שכב כשצנח על הקרקע‪,‬‬

‫‪ 11- -‬־‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7 1 \* 1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫*‬

‫שערו ה ת אב ק‪ ,‬כליו צל צלו‪ .‬אך פלס אתנה‬

‫*‬

‫מיז־ת אורך יוונית‪ .‬אורכו של פלתתץ הוא כ־‪ 30‬מטר‪.‬‬

‫‪436-409‬‬ ‫‪ 506‬שיר עשרים ואחד‬

‫ואמרה לו‪:‬‬
‫צחקה ובמלים כגופות התפארה ‪ : 1‬ד‬ ‫ד‬ ‫ז־‬ ‫ז ‪:‬־‬

‫‪410‬‬ ‫״אני‪ ,‬אזכירף‪ ,‬חזקה ממר בהרבה‪ .‬לא הבנת‬

‫* ‪ :‬ז‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪• • :‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫ד ז ז‪1‬‬ ‫׳‬ ‫ן ‪1‬‬ ‫■י ‪• :‬‬ ‫י‬ ‫ד •‬

‫עדין‪ ,‬שוטה‪ ,‬ואתה כך מתגרה בי בכוח‪.‬‬

‫לכן תשלם את חובך כשאמך תקרא לארעיות‪*.‬‬
‫‪:‬‬ ‫ד •‬ ‫ז‬ ‫‪ 1:‬ז־‬ ‫•‬ ‫‪ :‬י‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד •• ‪1‬‬

‫היא בחרה מתנכלת לך‪ ,‬כי אתה מסיע‬

‫־‬ ‫־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‪•.••••-:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫לטרוינים היהירים ועזבת את האכאים‪.‬״‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫‪ 7‬־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ן‬ ‫ד•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫‪415‬‬ ‫כך אמרה‪ ,‬והסבה ממנו את זהר עיניה‪.‬‬

‫ך‬
‫•‬ ‫ע‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫■ ־‪.‬׳‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫ז‪1‬‬

‫אחזה בידו והובילה אותו אפרודיטה בת זאוס‪,‬‬

‫ע‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫ד‬

‫והוא נאנק וגנח‪ ,‬ואסף מעט כוח בקשי‪.‬‬

‫ו ­‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־* ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ז ־־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ‪ •••:‬־‬ ‫‪:‬‬

‫אך האלה צחורת הזרועות‪ ,‬הרה‪ ,‬הבחינה‪,‬‬

‫ז '‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫'••ד‬ ‫־‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז •• ז‬ ‫־‪1‬‬

‫ומיד במלים מכנפות פנתה לאתנה‪:‬‬ ‫ן ־ •• ••‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫\‪7‬‬ ‫נ‬ ‫! • •‬ ‫•‪x‬‬

‫‪420‬‬ ‫״אבוי‪ ,‬בת זאוס אוחז האיגיס‪ ,‬אטריטעה‪,‬‬

‫״‬ ‫*‬
‫•‬ ‫‪** -‬‬ ‫׳‬ ‫ך ‪-‬״ •‬
‫י‬ ‫••‬ ‫*‬
‫*‬ ‫‪—9‬‬ ‫—‬
‫*‬

‫שוב את ארס הורג האדם מנחה זבוב הכלב‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪x :‬‬ ‫‪x x x‬‬ ‫••‬ ‫־‬

‫מחוץ לקרב ההומה‪ .‬מהךי‪ ,‬ךךפי אחריה♦״‬

‫כך אמרה‪ ,‬ואתנה רדפה‪ ,‬נפשה מתרוננת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.....‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪x‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪: x‬‬ ‫■‬ ‫' ‪ :‬־ ״ •‬ ‫‪x :‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪1x‬‬

‫השיגה אותה ובידה הכבדה הכתה בשדיה‪,‬‬

‫ד ׳‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪x x :‬‬ ‫‪•* :‬‬ ‫־־‬ ‫‪xx:‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫• •‬

‫‪425‬‬ ‫עד שרפו ברכי האלה ולבה בקרבה פג‪.‬‬

‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫•‪:1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪x‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪x •• x‬‬ ‫•‬ ‫••• ‪x‬‬

‫שניהם שכבו על פני הארץ המכלכלת‪,‬‬

‫והיא במלים כנופות התפארה מעליהם‪:‬‬
‫‪. . . . . . . . .‬‬ ‫‪. . . . .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬

‫״זה יהיה מצבם של כל תומכי הטרוינים‬

‫ז ‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪x‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪x x‬‬ ‫־‬ ‫• ‪••• :‬‬

‫כל עת שילחמו בארגיאים חוגרי הנשק‪,‬‬

‫ן׳‬ ‫‪...... -‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ז‬ ‫••• • ‪x‬‬ ‫*•‬ ‫‪x‬‬

‫‪430‬‬ ‫והם נועזים ופזיזים כפי שעתה אפרודיטה‬

‫ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• x‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫לארס‪.‬‬
‫כשבאה כעזר ‪. . . .‬‬
‫זעמי ‪X X ♦.* 2‬‬
‫התיצבה מול ־ *‬
‫• ‪* :‬־ ‪X :‬‬

‫כך כבר היינו מזמן מסימים את מלחמתנו‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• x‬‬ ‫‪x :‬‬ ‫‪1x‬‬

‫ומחריבים את איליוס העיר הבנויה לבטח‪.‬״‬

‫‪.‬‬ ‫ז ״‬ ‫‪x‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪x‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫אמרה‪ ,‬והרה לבנת הזרועות חיכה אליה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪... ..‬‬ ‫• • ז‬ ‫‪: -‬‬ ‫• ‪- :‬‬ ‫‪•• :‬ז‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪7‬‬

‫‪435‬‬ ‫ואז האדון מרעיד הארץ פנה אל אפולה‪:‬‬

‫״פויבוס‪ ,‬למה נחכה מרחוק? אין זה כנהג‪,‬‬

‫כי הארעיות מגינות על כבוד ההורים‪.‬‬ ‫*‬

 ‫המלחמה ליד הנהר ‪507‬‬ ‫) ‪4 6 6 -4 3‬‬

‫הלא היתר החלו‪ .‬מאוד נבוש אם ללא קרב‬

‫נלך אל בית הארד של זאוס על האולימפוס‪.‬‬
‫>‬ ‫ד‬ ‫•‪•.*•.‬‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫•*‬ ‫ד‬ ‫•• •• ‪1‬‬

‫התחל‪ ,‬אתה מלךה הצעיר‪ ,‬ואין זה נאה לי‪,‬‬

‫‪440‬‬ ‫כי קדמתי לך בלךה ואני עדיף גם בידע*‬
‫שוטה‪ ,‬איך אין תבונה בלבך‪ ,‬שכחת אפלו‬
‫את התלאות הרבות שסבלנו כאן באיליוס‪,‬‬
‫‪.‬רק שנינו בין האלים‪ ,‬כשהגענו מטעם זאוס‬
‫אל לאומחץ הגא‪ ,‬ובמשך שנה שרתנוהו‬
‫‪445‬‬ ‫בשכר שהסכם‪ ,‬והוא שקבע מה שיש לבצע‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪.....‬‬ ‫!‬ ‫ז‪ 1‬־‬ ‫־‪*.‬‬ ‫ן‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫•••‬ ‫ד ד‬ ‫‪:‬‬

‫אני בניתי חומה סביב העיר עבור הטרוינים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז■‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד •‬ ‫‪:‬־ •‬

‫גבוהה‪ ,‬נפלאה‪ ,‬שאיש לא יפרץ לאיליוס‪,‬‬

‫ופוימס אתה רעית פרים מקרינים כבדי צעד‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־ ‪• • ! :‬‬ ‫ז •‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬

‫בגאיות המייעךים לרגליו של הר אידה‪.‬‬

‫‪450‬‬ ‫אך עם העונות השמחות בא המועד הקבוע‬
‫לשם תשלום‪ ,‬ואז לאומחץ מטיל הפחד‬
‫גזל משנינו את כל השכר‪ ,‬ואים כשגךשנו‪.‬‬
‫הוא אים שיכביל את‪.‬רגלינו אל ןרועותינו‪,‬‬
‫וימכרנו הךחק באיים שמעבר לאיפק‪.‬‬
‫‪455‬‬ ‫הוא אף הצהיר שיכרית בארד את אזני שנינו‪.‬‬
‫‪..5‬‬ ‫ז ‪•• :‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪: •7‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫־‪1‬‬

‫וכך אחרי כץ לחד ךוזךנו בלב מלא תךעימת‪,‬‬

‫רוגזים על השכר שהבטיח לשוא בלי לפריע‪.‬‬
‫ועתה לעמו אתה מראה חסד‪ ,‬ואינך בא אתנו‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1:‬‬ ‫׳ ‪•• :‬‬ ‫* ‪•/‬‬
‫*‪.‬‬ ‫־■‪*.•:‬‬ ‫־ ד‬ ‫ז־‬ ‫‪ 1‬־ ד‬

‫כדי שעל הטרוינים החצופים יחול הרס‬

‫‪......‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ן‪-‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫־ !‬ ‫*‪ *.‬־‬ ‫! "‬

‫‪460‬‬ ‫מחלט‪ ,‬עם נשיהם הנכבדות וילדיהם‪.‬‬

‫ואז האדון היורה מרחוק‪ ,‬אפולוץ‪ ,‬השיב לו‪:‬‬
‫״מןעיד הארץ‪ ,‬לא אחשב בעיניך שפוי דעת‬
‫אם אלחם נגדך בעד בני אדם חסרי ערך‪,‬‬
‫״ ‪1 ■:‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪••1‬‬ ‫ו ־‬ ‫'יו ‪1 2 1‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪•:‬‬

‫שבדומה לעלים‪ ,‬לרגע חיים‪ ,‬נמלאים חם‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ • 1‬ן ד •‬ ‫־•‬ ‫זד־‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫*‪.‬׳‬ ‫••• ז‬

‫‪465‬‬ ‫אוכלים מפריה של הארץ‪ ,‬וכעבר רגע‬

‫־‬ ‫־‪,.‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬״ ‪1‬‬ ‫ז ד‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫י ‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫נעלמים ומתים‪ .‬ולכן אל נחכה עוד‪,‬‬

‫‪ 467‬־ ‪496‬‬ ‫‪ 508‬שיר עשרים ואחד‬

‫נחדל לריב‪ ,‬שהם יעמנו את קרבותיהם‪.‬״‬

‫ובאמרו זאת נרתע‪ ,‬כי מצא עזאין זה צנוע‬
‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫לצאת נגד אחיו עול אביו לתגרת ידים‪.‬‬

‫ז‬ ‫•‬ ‫־י‬ ‫ד ״‬ ‫•‪.‬״‪•.‬‬ ‫‪•• 7‬‬

‫‪470‬‬ ‫אך אחותו גערה בו‪ ,‬גבירת חיות הפו־א‪,‬‬

‫אךטמיס הצידת‪ ,‬ואמרה לו דברי גנאי‪:‬‬
‫״אתה נס‪ ,‬הפועל מרחוק‪ ,‬לפוסידון השאךת‬
‫את מלוא הנצחון‪ .‬הענקת לו גאות שוא‪.‬‬
‫שוטה‪ ,‬למה אתה אוחז בקשת בלי ערך?‬
‫‪475‬‬ ‫מהיום אל אשמע אותך במשכנו של אבינו‪.‬‬
‫שוב מתפאר כמו בעבר לפני בני־האלמות‬
‫ז י‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫* ••‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•יי‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫שתלחם פנים אל פנים כנגד פוסידון‪.‬״‬

‫כך אמרה‪ ,‬ואפולון הפועל מרחוק לא ענה לה‪.‬‬
‫אך אשתו הכבוךה של זאוס הגיבה בזעם‪,‬‬
‫‪480‬‬ ‫נזפה בשופכת החצים ואמרה לה דברי גנאי‪:‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫* ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫־ ■‬ ‫•י• •••‬ ‫ן‬ ‫ד‪ :‬ד‬

‫״איך זה שאת כעת להוטה‪ ,‬כלבה מחצפת‪,‬‬

‫לעמד כנגדי? תתקשי לאסף מולי כוח‬
‫גם כשקשתך בידך‪ ,‬ואם כי הפכת מכו ת זאוס‬
‫לאריה בין הנשים‪ ,‬וחפשית לקטל לפי החשק‪.‬‬
‫‪485‬‬ ‫מוטב לך אכן להרג על פני ההרים חיות טרף‪,‬‬
‫לצוד אילות‪ ,‬ואל חזקים ממך לא לגשת‪.‬‬
‫אך אם את רוצה‪ ,‬למדי להלחם‪ ,‬וךעי עד כמה‬
‫אני חזקה יותר‪ ,‬כאשר מול כוחי את נמרדת‪.‬״‬
‫אמרה‪ ,‬ותפסה בפרק היד את שתי זרועותיה‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•״•‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪ 1‬ד‬ ‫ד ‪ 1‬ד‬

‫‪490‬‬ ‫בשמאלה‪ ,‬ובימנית משכה מכתפה את הקשת‪,‬‬

‫י‬ ‫״‬ ‫״‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ •• 1‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫־ ‪ 7 :‬־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ובחיוך נופפה את הקשת‪ ,‬הלמה באזניה‪,‬‬

‫‪ 7‬׳‬ ‫‪.• 1 7‬־‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫'‬ ‫־ *‪.* 1■.‬י‬ ‫*‪-‬י‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫וזו התפתלה‪ ,‬חציה המהירים צנחו ארצה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫*־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*־‪•.‬‬ ‫י ▼‬ ‫•‬ ‫י‬

‫ואז בדמעות ברחה האלה כיונה מלפניה‪,‬‬

‫־ ! ץ • • ‪ ! * .‬י‬ ‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫•־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 8 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫זו אשר לפני נץ מתעופפת אל נקב בסלע‬

‫‪495‬‬ ‫חלול‪ ,‬מאחר שלא נגזר שטפריו ילכדוה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ‪ :‬־ • • • ‪:‬‬ ‫י'‬ ‫ז‬

‫כך את קשתה עזבה במקום‪ ,‬ובךחה בבכי‪.‬‬

‫המלחמה ליד הנהר ‪5 0 9‬‬

‫ואז פנה אל ל טו האל המנחה ארגיפונטס‪:‬‬ ‫•״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ע‬ ‫‪* -‬‬ ‫־‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫ז ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״לטו‪ ,‬נגדך לא אלחם‪ ,‬לא זיבר קל הוא‬

‫להתאגרף עם נשיו של זאוס אוסף העבים‪.‬‬
‫‪500‬‬ ‫תוכלי בספוק להתפאר לפני בני־האלמות‬
‫זיי•‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬״‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬

‫ולספר שגברת עלי בעצמה ובכוח ידיך‪.‬״‬

‫־־ד־• •‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז ז ‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ז ־‪:‬‬ ‫‪:‬־••‬

‫המעגלת‬
‫•‬
‫־‪/ \:‬‬
‫הקשת‬
‫•‬
‫‪.‬‬
‫‪*1‬‬‫•‬
‫•‬
‫‪•-‬‬
‫אספה •••את‬
‫‪7:7‬‬
‫ולטו‬
‫•‬
‫כך אמר‪,‬‬
‫ד‪ 7 1‬־ ׳ ‪• :‬‬

‫ואת החצים שצנחו פה ושם באבק הפורח‪.‬‬

‫״ ־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪: 1‬‬
‫* ־‬
‫׳‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪...‬‬

‫הקשת‪.‬‬
‫*‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬־‬‫•‬
‫•‬
‫את‬
‫♦ ־•‬
‫‪.‬‬
‫*‬
‫בידה‬
‫‪:‬זז‬
‫נושאת‬
‫•‬‫ו•‬
‫•־‬
‫חזרה אל‪ 7‬בתה‬
‫ז‪:‬ז‬
‫ואז‬
‫‪:‬ז‬

‫‪505‬‬ ‫וזו זהלכה לאולימפוס אל בית הארד של זאוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫•־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫‪:‬‬

‫ישבה הנערה על ברכיו של אביה דומעת‪,‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ : -----‬־ ‪7‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪1‬‬

‫רעד על גופה אריג האלמות‪ .‬ובז קרונוס‬

‫‪:‬י‬ ‫ד י‬
‫•י‬ ‫ז‪7‬‬ ‫ז ־ ‪:‬‬ ‫‪:‬־־ •‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬

‫אביה אסף אותה אל חיקו ושאל בחיוך דך‪:‬‬

‫מבני השמים ככה נהג בך‬
‫י‬ ‫ז‬ ‫ז ־ *‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫״מי‪5 ,‬ילדתי‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־■‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫‪510‬‬ ‫בבריונות‪ ,‬כאלו עשית דבר רע לעיני כל?״‬

‫והאלה יפת הזר הצועקת בציד השיבה‪:‬‬
‫ז‬ ‫״ *‬ ‫־ ־״‬ ‫‪1‬‬
‫*‬‫*״‪.‬‬
‫*‪.‬‬ ‫־‬
‫־‬ ‫־ ••‬
‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‪7‬‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫״אשתך‪ ,‬הךה צחורת הזרוע‪ ,‬הכתה אותי‪ ,‬אבא‪,‬‬

‫ממנה ריב וסכסוך נאחזו בבני־האלמות‪.‬״‬
‫כך שניהם שוחחו זה עם זה‪ .‬ובינתים‬
‫‪515‬‬ ‫פויבוס אפולוץ נכנס לעיר הקדושה איליוס‪,‬‬
‫כי חשש לחומתה של העיר הבנויה לבטח‪,‬‬
‫* ־־‬
‫ד *‪.‬‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬
‫•‬
‫■‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫שמא שלא כנגזר יפרצו אותה ה ת אי ם‪.‬‬

‫*•‬
‫־ ־ ־‬ ‫ז‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫ד‬ ‫‪: *-‬‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫שאר האלים ההווים תמיד חזרו לאולימפוס‪,‬‬

‫• ‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•••7‬‬

‫אלה רוגזים‪ ,‬ואלה כמי שנצחו‪ ,‬והסבו‬

‫‪520‬‬ ‫לוד אביהם כהה העבים‪ .‬בינתים אכילס‬
‫טבח בטרוינים‪ ,‬אנשים וסוסים עבי טלף;‬
‫וכמו עשן שעולה ומגיע אל רחבי השמים‬
‫־*‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫•י•‬ ‫•ד‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעיר שבוערת‪ ,‬חמת האלים יורדת עליה‪,‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪*.♦7‬‬ ‫‪•/ •/‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪-1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪♦.**.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫גורמת עמל לכלם‪ ,‬ולרבים נושאת צער‪,‬‬

‫־ ־‬ ‫••‬ ‫‪* - :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫ג \‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫‪525‬‬ ‫כך לטרדנים אכילס נשא עמל וגם צער‪.‬‬

‫־*■־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‪5‬‬ ‫‪17‬‬

‫על החומה הקדושה עמד הזישיש פדיאמוס‪,‬‬

‫‪556-527‬‬ ‫‪ 510‬שיר עשרים ואחד‬

‫ראה את אכילס הענקי‪ ,‬ולפניו הטרוינים‬

‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪ :‬ז־ ז‬ ‫׳‬ ‫ד ז ■‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז ז‬

‫הובסו ובו־חו במהומה‪ ,‬ולא נותר כוח‬

‫בהם‪ .‬והוא נאנק‪ ,‬מהחומה ן_רד אךצה‪,‬‬
‫״‬
‫‪530‬‬
‫וקרא לשומרים המהללים שבפתח השער‪:‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•• ‪ •••:‬־ ־‬ ‫ז •‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן •‬ ‫־‬ ‫ד \ד‬ ‫‪1‬‬

‫״פתחו בידיכם את השערים‪ ,‬וכך אנשינו‬

‫הנמלטים יכנסו אל העיר‪ ,‬כי הנה כאן אכילס‬
‫מטיל מהומה‪ ,‬ואני משער ששואה מתקרבת‪.‬‬
‫אך כאשר הם בעיר יתכנסו וינשמו שוב‪,‬‬
‫‪535‬‬ ‫סגרו שוב את כנפי השער הצמודות היטב ?חד‪.‬‬
‫האיש הנודא עוד עלול לדלג לתוך חומותינו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם פתחו שערים והסירו בריחיהם‪.‬‬
‫י‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫ז•‬ ‫*‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫׳ ‪ :‬י•‬ ‫ז ־‬ ‫ז‪1‬‬

‫מבעד לפתח ךוךרו ק תי אור‪ .‬בינתים אפולרן‬

‫זנק לפנים‪ ,‬להגן על הטרועים מהרס‪.‬‬
‫‪540‬‬ ‫והם הישר אל העיר ואל מתמי חומותיה‬
‫קמלים מצמא‪ ,‬מזהמים מאבק המישור‪ ,‬נסו‪,‬‬
‫ואכילס נחךץ ך_דף עם חניתו‪ ,‬טרוף זעם‬
‫לא הרפה מלבו‪ ,‬ושאיפה לרכש לו תפארת‪.‬‬
‫ן ‪......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫• !‬

‫ובני האכאים היו כובשים אותו יום את טרדה‬

‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪ -‬״‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫‪545‬‬ ‫ךמת השערים‪ ,‬לולא אפולון שלח את אגנוד‬

‫׳ האלוהי‪ ,‬בן אנטנור‪ ,‬גבר חזק ללא דפי‪.‬‬
‫הוא נסך גבוךה בלבו‪ ,‬ובעצמו בסמוך לו‬
‫עמד‪ ,‬כדי להגן מידיו הכבדות של המות‪,‬‬
‫‪9‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫• ‪ 7‬ז‬ ‫ז •• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬

‫נשען על עץ אלון‪ ,‬מכסה בערפל עב‪.‬‬

‫‪550‬‬ ‫וכשאכילס מחריב הערים הופיע‪ ,‬אגנור‬
‫עמד‪ ,‬ולבו כשהמתין ה?ה מתרגש וקודח‪,‬‬
‫ובנפשו אל לבו הגדול דבר באי שקט‪1 :‬‬
‫״אוי לי‪ ,‬אם אברח מפני עצמתו של אכילס‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז ו ז‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫*‪.‬״ ‪ 1‬־‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫כדרך השאר שמתרוצצים מכי פחד‪,‬‬

‫‪555‬‬ ‫גם כך אתפס כמוג לב והוא את גרוני ישסע‪.‬‬
‫־‬ ‫״‬ ‫־־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•*‬ ‫‪1‬‬ ‫ז י•‬ ‫־‪.‬י‬ ‫ז‪1‬‬

‫ושמא אניח להם לרוץ נבעתים מאכילם‬

‫‪. . . . . . .‬‬ ‫ז •‬ ‫■ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז •••‬ ‫‪-‬‬ ‫* •‬ ‫ז‬ ‫ז *‪*.‬‬
‫המלחמה ליד הנהר ‪511‬‬
‫ן‪ 55‬־ ‪586‬‬

‫בן פלאוס‪ ,‬ואמהר ברגלי בדרך אחרת‬

‫הרחק מהחומה אל המישור‪ ,‬וכשאגיע‬
‫אל בקעות אידה‪ ,‬אמצא מחסה בסבך שיח‪,‬‬
‫‪560‬‬ ‫ובערב לאחר שאטבל בנהר ואךחץ במים‬
‫את הזעה‪ ,‬אעשה את דךכי ואחזיר אל איליוס‪.‬‬
‫ואולם מדוע לבי עוד מתלבט בעמן זה?‬
‫׳‬
‫אולי כשאפנה מהעיר למישור הוא ישים לב‪,‬‬
‫ז •‬ ‫־ •‬ ‫ד •‬ ‫••‬ ‫* •‪:*.‬״‪*.‬‬
‫* ׳‪.‬‬

‫יצא למרדף וברגליו הזריזות עוד ישיגני‪.‬‬

‫‪. . ..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.. -‬‬ ‫‪ :‬־ ג ז‬ ‫‪1x1* 1‬‬ ‫•• ••‬

‫‪565‬‬ ‫ואז לא יהיה לי מנוס מכוחות הכליה והמות‪.‬‬

‫‪ -‬ד*‪.‬‬
‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : -‬ד ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫*‬
‫• ‪.*:‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫הוא החזק מכל בני האדם‪ ,‬אין איש כמוהו‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ז ז ‪1‬‬

‫ואולי בכל זאת אלך ואפגיש אותו מול עירנו‪,‬‬

‫הרי גם בשרו‪ ,‬אני משער‪ ,‬יקרע בארד חד‪.‬‬
‫דד‬ ‫ג‬ ‫ד‪1‬־‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬־••‬

‫‪.‬יש לו נפש אחת‪ ,‬ואומרים שגם לה צפוי מות‪.‬‬

‫‪570‬‬ ‫אלא שהוא זוכה לגדלה מיד זאוס בן קרונוס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬התעשת‪ ,‬חכה לאכילס‪ ,‬וךחף‬
‫לקרב ולעמות גאה בלבו למוד האימץ‪.‬‬
‫מקבת בךדלס שיוצאת מסתר החירש‬
‫להתמודד עם ציד‪ ,‬ובנפשה אינה חשה‬
‫ז‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬ד‬ ‫•‬ ‫••‬

‫‪575‬‬ ‫פחד או צרך לנוס‪ ,‬אם כי נביחות היא שומעת;‬

‫וגם אם‪.‬יקדים אותה איש בךקיךה או בקלע‪,‬‬
‫אפלו דקוךה בחנית‪ ,‬היא את הקרב לא תניח‬
‫עד אשר תתנפל על האיש או‪.‬יכדיעוה;‬
‫כך אגנור האלוהי‪ ,‬בנו המשלם של אנטנור‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫ז ו־‪•.‬‬ ‫־‬ ‫‪11‬‬

‫‪580‬‬ ‫לא רצה להמלט לפני שיבחן את אכילס‪.‬‬

‫אחז לפנים את המגן המעגל בדיוק ךב‪,‬‬
‫כדן לעברו את החנית ובקול ךם צעק לו‪:‬‬
‫״אכילס המהלל‪ ,‬ודאי בלבך כבר קוית‬
‫•‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫( ‪1‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫־ ־‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫־‬

‫לפריץ היום אל עיר הטרדנים ךמי הנפש‪.‬‬

‫‪585‬‬ ‫שוטה‪ ,‬סבל קשה ידרש עבוךה להשקיע‪,‬‬
‫עוד רבים מאתנו יש בתוכה‪ ,‬גברים עזי נפש‪,‬‬
‫״‬ ‫‪........ -‬‬ ‫״ ‪ 1‬ד•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫ד‬ ‫•״ •‬
‫‪ 587‬־‪611‬‬ ‫‪ 512‬שיר עשרים ואחד‬

‫שיעמדו לניכח הורינו‪ ,‬נשינו וילדינו‪,‬‬

‫דגנו על איליוס‪ .‬אך אתה נגזר שתמות כאן‪,‬‬
‫אם כי אתה כיה נורא‪ ,‬ולוחם אמיץ נפש‪.‬״‬
‫• •‬ ‫י‬ ‫‪5‬‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫־־‬

‫‪590‬‬ ‫אמר‪ ,‬ובידו הכבדה הוא הטיל בו כידון חדי‬

‫הוא לא החטיא‪ ,‬פגע בשוקו מתחת לברך‪,‬‬
‫מצחת הבדיל שחשלה לא מכבר השמיעה‬
‫רעם נורא‪ .‬מהמצחה הארד טס אחורה‪,‬‬
‫‪7 x 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬

‫לא חדר בה‪ ,‬מתנות האל הן שהטוהו‪.‬‬

‫*‬ ‫*•‬ ‫״ י‬ ‫־י •*‬ ‫‪:‬‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫‪595‬‬ ‫ואז על אגנור הדומה לאל ןנק בן פלאוס‪,‬‬

‫אולם אפולון לא העניק לו גדלת מנצח‪,‬‬
‫חטף את אגנור הןחק‪ ,‬עטפו בערפל עב‪,‬‬
‫ושלח אותו מהמערכה שילך לו בנחת‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••• •• •• י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ו־אז במךמה הךחיק מחילו את בן פלאוס‪.‬‬

‫‪600‬‬ ‫היורה הךחק לבש בכל פרט את מךאה אגנור‪,‬‬
‫עמד לפני אכילס‪ ,‬הה ך‪.‬דף מהיר רגלים‪.‬‬
‫ןמן מה ך‪.‬דף אחךיו על המישור המניב בר‪,‬‬
‫ואז הטהו האל לעבר שטפי נהר סקמנךרוס‪,‬‬
‫רץ מעט לפניו‪ .‬בערמה כך השלה את אכילס‪,‬‬
‫• ׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫! ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬

‫‪605‬‬ ‫עד שקוה כל הזמן שברגליו‪.‬ישיגו עוד‪.‬‬

‫בינתים שאר הטרדנים שנסו בהמוניהם‬
‫באו שמחים‪ ,‬מלאו את העיר והתקהלו בה‪.‬‬
‫הם לא העזו עוד להמתין אלה לאלה‬
‫מחוץ לחומה ולעיר‪ ,‬וללמד מי הצליח לברח‬
‫‪610‬‬ ‫ומי מת בקרב‪ ,‬אלא נהרו בחפןה ובשטף‬
‫אל העיר‪ ,‬כל אחד שרגליו וברכיו הצילוהו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
 ‫שיר עשרים ושניים‬

‫מרת הקטור‬

‫אכילס ממהר בחזרה‪ ,‬ומוצא לפני החומה את הקטור שמתכונן להתמודד‬

‫נגדו‪ .‬כשאכילס מתקרב‪ ,‬הקטור נפחד‪ ,‬ונמלט מפניו מסביב לחומות‪ .‬בינתיים‬
‫הוא נעזר באפולון‪ .‬אך כשאפולון עוזב באה אתנה‪ ,‬מטעה אותו לחשוב שהיא‬
‫אחיו‪ ,‬ואז נחרץ גורלו‪ .‬בעימות אכילס הורג את הקטור‪ ,‬וקושר את גווייתו‬
‫למרכבתו‪ .‬כך הוא גורר את הגופה אל המחנה‪ ,‬בשעה שקרוביו של הקטור‬
‫צופים בצער נורא מעל החומה‪.‬‬

‫כך אלה שכמו עפרים נסו העירה‬

‫ד‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7 7:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪.‬״‬ ‫•• •‪.‬־‬ ‫‪17‬‬

‫צננו את הזעה‪ ,‬שתו ושברו את צמאונם‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •• ‪7‬‬ ‫״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫נקזענים אל המעקות היפים‪ .‬אך האכאים‬

‫התקרבו ל חו מה‪ ,‬סומכים מגנים על כתפיהם‪.‬‬
‫•־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•■‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‪: 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■‬

‫‪5‬‬ ‫ואת הקטור כבל גורל הרסני שישאר שם‬

‫ד‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫ד •‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‪•.‬‬

‫ויחכה בעמדו מול איליוס ושערי סקיאה‪.‬‬

‫ואז פויבוס אפולון פנה אל בן פלאוס‪:‬‬
‫״מה אתה רץ אחדי ברגלים קלות‪ ,‬בן פלאוס?‬
‫הן אתה בן־תמותה ואני אל בן־אלמות‪ .‬עדין‬
‫אינך מבחין שאני אל‪ ,‬אלא רודף עוד בזעם‪.‬‬
‫זיצא מראשך העסוק בטרדנים אשר הנסת‪.‬‬
‫הם כבר ממלאים את העיר‪ ,‬ןאתה מתעכב כאן‪.‬‬
‫אך אותי לא תהריג‪ ,‬הן אני פטור מגוךל זה‪.‬״‬
‫אכילס מהיר הךגלים נט_רד מאוד ואמר לו‪:‬‬
‫״טמנת לי פח‪ ,‬הפועל מךחוק‪ ,‬הזדוני באלים‪,‬‬
‫הךחקת אותי לכאן מהחומה‪ ,‬אלמלא כן‬
‫רבים היו נושכים עפר בדרכם אל איליוס‪.‬‬
‫■‬ ‫••־‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪ 5‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬

‫גזלת ממני את תהלתי הגדולה‪ ,‬והצלת‬

‫ז ז‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪■ •:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ־ ‪:‬‬

‫אותם בנקל‪ ,‬כי אינך פוחד שצפוי לך ענש‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫הייתי נוקם בך עוד‪ ,‬אלו הזיה לי הכוח‪.‬״‬
‫‪ 21‬־ ‪4 8‬‬ ‫‪ 51 4‬שיר עשרים ושניים‬

‫פך אמר‪! ,‬־הלך אל העיר‪ ,‬חושב לבצע‬

‫גדולות‪ ,‬טס כסוס זוכה במרוץ‪ ,‬שעם רכב‬
‫רץ ומושך ואת המישור חוצה ללא קישי‪.‬‬
‫כך את רגליו וברכיו בקלילות הניע אכילס‪.‬‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ע‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪25‬‬ ‫פךיאמוס הזקן היה הךאשון שעיניו ראוהו‬

‫כשחלף במישור כלו זוהר‪ ,‬כמו לעת סתו‬
‫הכוכב שעולה ו ק תיו הבהירות מאין כמוהן‬
‫מאירות בצבא הכוכבים בעלטת הלילה‪.‬‬
‫־ ! ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‪* :‬־ *‪* .••.‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ולכוכב זה נתן הכנוי כלבו של אוריון‪*,‬‬

‫‪30‬‬ ‫הוא המאיר ביותר‪ ,‬אך נחשב לאות מבשר דע‪,‬‬
‫ולבני האדם העלובים הוא נושא חים קודח‪.‬‬
‫­‬ ‫•י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫!־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• • : • :‬‬

‫כך ברוצו האיר הארד על חזה אכילס‪.‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳**‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬

‫גנח הזקן‪ ,‬ובידיו ששלח כלפי מעלה‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ׳*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•י*‬ ‫‪77 :‬‬ ‫־ ‪1 1 1*• 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫הכה בראשו‪ ,‬נאנק‪ ,‬ובקול התחנן אל‬

‫‪35‬‬ ‫בנו האהוב‪ ,‬שעמד וחכה בפתח השער‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ ..• :‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫והוא נחרץ בתשוקה להלחם באכילס‪.‬‬

‫בקול נכמר הזקן שולח זיךים אמר לו‪:‬‬
‫״הקטור‪. ,‬ילדי האהוב‪ ,‬אל תחכה לבךך כאן‬
‫לגבר הזה‪ ,‬מבדד‪ .‬גודלך לא יתמהמה‪,‬‬
‫‪40‬‬ ‫יכריע אותך בן פלאוס‪ ,‬כוחו בהךבה מעליך‪.‬‬
‫איש אכזר‪ ,‬הלואי שהאלים יאהבוהו‬
‫*־‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫•י•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬

‫כמו שאני‪ .‬מזיד הוא הזיה שוכב‪ ,‬מכלכל את‬

‫הכלבים והנשרים‪ ,‬ובלבי היה פחות צער‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪• * :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫הוא שכל אותי מבני‪ ,‬שהיו רבים ובני חיל‪,‬‬

‫‪45‬‬ ‫הרג אותם או מכר באיים שמעבר לאיפק‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫׳‪".‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‪....• • • • .‬‬ ‫• •‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫גם עתה יש שני בנים‪ ,‬ליקאון ופולידורוס‪,‬‬

‫שאינני יכול לראותם בעיר‪ ,‬בין הטרוינים‪.‬‬
‫י‬ ‫■ן‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••י••‬ ‫‪*.‬‬

‫אותם זילךה לי נסיכה בין נשים‪ ,‬לאותואה‪.‬‬

‫הכוכב סיריוס‪.‬‬ ‫*‬

‫מות הקטור ‪515‬‬ ‫‪78-49‬‬

‫אם הם חיים אי שם ושבויים‪ ,‬אזי אחרי כן‬

‫‪50‬‬ ‫אפדה אותם בארד ובזהב‪ ,‬הרי יש בבית;‬
‫־ *•‬ ‫••‬ ‫ד••‬ ‫׳‬ ‫‪:‬דד‬ ‫‪:‬דד‬ ‫ד‬ ‫•‪*.•:*.‬‬

‫הךבה העניק עם בתו אלטס הסב הידוע‪.‬‬

‫אך אם הם כבר מתים ונמצאים בבית הדס‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ••‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪ : • :‬ד •‬ ‫•• •‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1-‬‬

‫הלב יכאב לי ולאמם‪ ,‬כי אנו הוריהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪ • :‬ד‬ ‫•‬ ‫• ‪- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫אך ליתר העם היגון לא‪.‬יתמיד אלא לרגע‪,‬‬

‫‪55‬‬ ‫אלא אם כן תמות גם אתה ותפיל ביד אכילס‪.‬‬
‫‪.. .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫ן•‬ ‫־ ד‬ ‫־‬ ‫••יד‬ ‫••• ד‬

‫אז הכנס אל פנים החומה‪ ,‬ילדי‪ ,‬והצל את‬

‫״‬ ‫׳‪ 5‬־ ״‬ ‫׳ ־ ‪•:‬‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ן•‬ ‫•••‬ ‫• ד ••‬ ‫ד‬

‫בני טרדה ואת בנותיה‪ ,‬ואל תעניק לאכילס‬

‫גדלה כבידה‪ ,‬ואתה עצמך תאבד את חייך‪.‬‬
‫רחם גם עלי‪ ,‬האמלל‪ ,‬עלי שחש שהוא חי עוד‪,‬‬
‫׳‬ ‫־־‬ ‫•••‬ ‫••• ד‬ ‫ד ־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד \‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ־‬ ‫־‬ ‫‪•• -‬‬

‫‪60‬‬ ‫עלי‪ ,‬רע המזל‪ ,‬שעל סף הזקנה האב זאוס‬

‫‪.‬ישמיד בגוךל אכןךי‪ ,‬לאחר שאךאה ד עו ת אלה‪:‬‬
‫את בני נהךגים‪ ,‬ובנותי נסחבות אלי שבי‪,‬‬
‫חדלי הזוגות מתיתמים‪ ,‬עוללים טהורי לב‬
‫נלקחים ומשלכים לקךקע באימי הקטל‪,‬‬
‫‪65‬‬ ‫וכלותי נסחבות בןרועות ארורות של אכאים‪.‬‬
‫ואותי עצמי לבסוף הכלבים בפתח הבית‬
‫האוכלים בשר חי יקרעו‪ ,‬כשאיש בארד חד‬
‫‪:‬דד‬ ‫׳‪•*.•:‬‬ ‫‪:1‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫דד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬

‫או בחנית שיטיל יעקר מגופי את הנפש;‬

‫כלבים שגדלתי ליד שלחני לשמר ליד השער‬
‫‪70‬‬ ‫הם שישתו את דמי אחוזים זעם פרוע‪,‬‬
‫ואז ירבצו במבוא‪ .‬כי לצעיר זה כנהג‪,‬‬
‫־‬ ‫־־‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪:‬ד•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ד • ‪: :‬‬

‫אם נהרג בשעת קרב ודקור בארד חד‬

‫־‬ ‫נדד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬ד‬ ‫גי ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪:•.‬ע־‬

‫הוא שוכב‪ ,‬ואם כי הוא מת זה נאה לעינים;‬

‫׳‬ ‫־•‬ ‫ד ••‬ ‫ד•••‬ ‫ע‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫׳‪• 1‬‬ ‫••‬

‫אך כשזקן נהךג‪ ,‬וכלבים מחללים את‬

‫‪75‬‬ ‫שיבת ראשו וזקנו ואת ערותו המצנעת‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 1 \ -‬־ ‪-‬‬ ‫•••‪ 1‬ד‬ ‫ו•••‬ ‫‪ 1‬די‬ ‫‪. . .‬‬

‫אין לבני אךם עלובים מךאה כה צובט לב‪.‬״‬

‫כך אמר הזקן‪ ,‬אחז ותלש מראשו את‬
‫שער השיבה‪ ,‬אולם לא לכך את לב הקטור‪.‬‬
‫‪ 79‬־‪106‬‬ ‫‪ 516‬שיר עשרים ושניים‬

‫ולצדו קוננה אמו‪ ,‬שפכה את דמעותיה‪,‬‬

‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬
‫•‬
‫*‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪1‬‬ ‫■‬ ‫‪:‬‬

‫‪80‬‬ ‫התירה קפלי שמלתה ובידה אחזה עוד‪,‬‬

‫ז־‬ ‫ד־ ד‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫• ‪ :‬ד ד‬ ‫••‬ ‫•‪: 1‬‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫״‬

‫ואמרה לו‪:‬‬
‫ז‬
‫קראה‬
‫‪:1‬ז‬
‫ז‬
‫זבכתה‪ ,‬ובמלים מכנפות‬
‫‪ :‬ז ‪:‬‬ ‫‪ \ :‬זד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫״הקטוד‪.‬ילדי‪ ,‬כבד נא את אלה‪ *,‬וחוס גם עלי‪,‬‬

‫זו שמזמן חלצה לך שד להפיג בך צער‪.‬‬
‫ץכ'ר זאת‪. ,‬ילדי האהוב‪ ,‬והדף איש נוךא זה‬
‫‪85‬‬ ‫מבפנים לחומה‪ .‬אל תתיצב להלחם בו‪,‬‬
‫זי‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪ :‬־ ״‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫• • ‪• :‬‬

‫עקשן‪ .‬כי אם‪.‬יהריג אותך‪ ,‬לעולם לא‬

‫אספיד לך על מטה‪ ,‬פרח מתוק‪ ,‬עוללי‪,‬‬
‫ולא אשתך השוה אוצרות‪ ,‬כי הןחק מאתנו‬
‫ליד ספינות האתיאים כלבים זריזים יטךפוך‪.‬״‬
‫‪90‬‬ ‫כך שניהם בתחנות מרבות ובבכי‬
‫הפצירו בבנם‪ ,‬ואולם לא רככו את לב הקטוד‪,‬‬
‫והוא חכה לאכילס האימתני שאכן בא‪.‬‬
‫ז‬ ‫• ‪ 1‬״‪1‬‬
‫■‬‫־‬ ‫‪ :‬ז־ *‬ ‫ד ••‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫כנחש בהרים שליד חורו מחכה לגבר‪,‬‬

‫‪ :‬ע ־•־‬ ‫*‬
‫־ *‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪.‬־ ‪ :‬־‬ ‫••• ז•‬ ‫‪:‬דד‬

‫שבע עשבים ןעילים‪ ,‬עד שזעם נורא מקנן בו‪,‬‬

‫‪95‬‬ ‫והוא נפתל סביב חורו‪ ,‬שולח מבט מטיל פחד‪,‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫•• ־־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪ :‬ד‬ ‫ן‬

‫כך הקטוד בזעם שאין לכבות לא נן־תע צעד‪,‬‬

‫השעין את מגנו המבהיק אל בסיס הצריח‪,‬‬
‫ובנפשו אל לבו הגדול דבר באי שקט‪:‬‬
‫״אוי לי‪ ,‬אם אעביר בחומה מבעד לשער‪,‬‬
‫י‬ ‫־ ־־ ־‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ ...‬ן‪...‬‬ ‫•‬ ‫׳‬

‫‪100‬‬ ‫פולידמס יהיה הראשון לגנות ולגעיר בי‪,‬‬

‫הוא שזיעץ שאנחה אל העיר את הטתינים‬
‫באותו לילה ארור כשאכילס האלוהי קם‪,‬‬
‫י‬ ‫‪1‬‬
‫ד‬ ‫ד‪*••:‬‬ ‫‪ *. •:‬־•••‬ ‫ד‬ ‫‪ :-‬ד‬ ‫‪:‬‬

‫‪.‬ואני התעקשתי‪ ,‬אם כי היה עדיף בהךבה כך‪.‬‬

‫וכעת‪ ,‬כשהרסתי את בני עמי מתוך קלות‪.‬דעת‪,‬‬
‫‪105‬‬ ‫אני מתביש בפני הטרוינים ובפני נשי טרויה‬
‫ו‬ ‫‪1‬‬ ‫ן״‬ ‫■‬‫׳ ‪*1‬‬ ‫ז ד *‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ארכות השמלה‪ ,‬פן‪.‬יגיד איש נחות ממני‪:‬‬

‫הכוונה לשדיה‪.‬‬ ‫*‬

‫מותהקטור ‪517‬‬

‫׳הקטור ב טח בכו חו והביא אסון על עמנו‪.‬׳‬

‫כך ייאמרו‪ ,‬ולי עדיף יהיה כפל כפלים‬
‫ול שוב ‪-‬אחרי כן‪,‬‬
‫‪..‬ןי‬
‫להמיתו‪,‬‬
‫׳ ‪ :‬ז■‬ ‫‪ 5‬ז •‬
‫אכילס‪,‬‬
‫־ • ••‬
‫לצאת ־‪•.‬אל‬
‫־‪ 1‬״‬ ‫‪1‬‬

‫‪110‬‬ ‫או בעצמי ל מו ת בידיו בתהלה מול עירנו‪.‬‬

‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ואולי אניח לארץ את מגני קמור הבטן‬

‫ואת הקסדה הכבךה‪ ,‬אשעין את חניתי אל‬
‫החומה‪ ,‬ואצא כך כפי שאני אל אכילס‬
‫ואבטיח לו להחזיר את הלנה וכל אוצרותיה‪,‬‬
‫ז ׳‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪• *.‬״• ‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪115‬‬ ‫את כל מה שבספינתו החלולה אלקסנדרוס‬

‫הביא לטרויה‪ ,‬דברים שבהם החל סכסוכנו;‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫ז •••‬ ‫•••‬ ‫ז ■‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•• *‬

‫שישאו אותם בני אטו־אוס‪ ,‬ובאשר לאכאים‪,‬‬

‫אתם נחלק את מה שהעיר אוצרת בסתר‪,‬‬
‫״‬ ‫•ד •• *‪*.‬‬ ‫;■*‪*.‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•••1‬‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫ואף אךר׳ש שבועה מזקנינו בשם הטרועים‬

‫‪120‬‬ ‫לא להסתיר מאומה‪ ,‬אלא לחלק בשוה את‬
‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪•.•7‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪:‬־•*‬ ‫* ‪7‬‬
‫״ *‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪* :‬‬

‫שהעיר הנאה מכילה בבתיה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬זו‬ ‫ג‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪•7‬‬ ‫*‪*.‬‬
‫כל הרכוש‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫ועם זאת מדוע לבי עוד מתלבט בעדן זה?‬

‫אוכל לגשת אליו‪ ,‬והוא לא יחוס עלי כלל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪ 7‬י‪*.*•.‬‬

‫עירם יהרגני‬
‫‪...‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7 7‬‬
‫לא יתחשב בכבודי‪ ,‬אלא ככה‬
‫‪7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫‪125‬‬ ‫ממש כאשה‪ ,‬כי הסךתי מעל גופי את הנשק‪.‬‬

‫אין עוד ך‪.‬ךך כעת שאוכל מאלון או מסלע*‬
‫כנערות בחברת נערים לפ טפ ט לו במתק‪,‬‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪• 7‬‬ ‫‪ : • • • :‬־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬

‫כנערות ונערים שמפטפטים בחבה ביניהם‪.‬‬

‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪ : * .‬־ ‪• : :‬‬ ‫ן ‪*7‬‬ ‫* ‪7 5‬‬

‫עדיף לערך אתו את העמות ובן רגע‪,‬‬

‫‪130‬‬ ‫נדע למי מאתנו יתן תהלה האולימפי‪.‬״‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫• *• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬

‫כך הךהר כשחכה‪ ,‬ואכילס קרב בינתים‬

‫ביטוי פתגמי זה מצוי גם אצל הסיודוס‪ ,‬תיאוגוניה‪) 35 ,‬ראו בנספח לצפרדעים‪,‬‬ ‫*‬
‫בסדרת שוקן(‪ .‬הכוונה שיש לזנוח עניץ לא מציאותי ולחזור למציאות‪ .‬בהקשר‬
‫זה הקטור מעלה על דעתו שיחה בנוף כפרי בין צעירים שמפטפטים מתוך‬
‫אהבה ״מאלון או מסלע״‪ .‬יש שמבינים ‪ -‬שאין כבר טעם לדבר על הדברים‬
‫״מבראשית״‪.‬‬
‫‪ 132‬־ ‪161‬‬ ‫‪ 518‬שיר עשרים ושניים‬

‫כמו אל הקרבות‪ ,‬הלוחם שקסדתו מנצנצת‪,‬‬

‫מניף מעל כתף ימינו את חנית המילה מפליון‬
‫האימה‪ ,‬ועל איבריו הארד מפיץ זהר‬
‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫‪77‬‬ ‫ן־־‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬

‫‪135‬‬ ‫כאש שבוערת או כמו השמש עת הוא זורח‪.‬‬

‫הקטור ראה‪ ,‬ורעד אחז בו‪ ,‬והוא לא העז עוד‬
‫‪....‬‬ ‫׳ !‬ ‫ז ־‬ ‫ד ' ‪ :‬־ ־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫־‪.‬־ ‪:‬‬

‫לעמד שם‪ ,‬עזב את השערים‪ ,‬וברח בפחד;‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ז ־‬ ‫־ ‪ :‬ז •‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫ובן פלאוס ךדף‪ ,‬יודע שהוא מהיר רגלים‪.‬‬

‫כמו נץ בהרים‪ ,‬המהיר מכל בעלי הכנפים‪,‬‬
‫‪140‬‬ ‫שבלי מאמץ מתעופף לעבר יונה מרטטת‪,‬‬
‫היא נמלטת מתחת‪ ,‬והוא מקרוב בקול חד‬
‫צווח‪ ,‬חוזר וצולל‪ ,‬ולבו מצרה לאחז בה;‬
‫כך הוא בזעם דהר‪ ,‬והקטור בורח בפחד‬
‫תחת חומת הטרועים מהר להניע בךכים‪.‬‬
‫‪145‬‬ ‫הם רצו ליד המצפה והתאנה הנעה ברוח‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫־ • ‪' . • :‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬

‫ב‪.‬ךךך העגלות‪ ,‬מהחומה במךחק מה‪,‬‬

‫ובאו אל שני המעינות היפים‪ .‬פרצו שם‬
‫ד‬ ‫ד‪:‬‬ ‫־ד •‬ ‫־ ־ ‪:‬ד‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•••‬ ‫ד‬

‫שני מקורות סקמנךרוס המעךבל אךוות מים‪.‬‬

‫אחד מןרים מים חמים‪ ,‬והאדים מכל עבר‬
‫‪150‬‬ ‫עולים מתמרים מעליו כמו מאש מלהטת‪.‬‬
‫אך השני גם בקיץ מימיו דומים לברד קר‪,‬‬
‫לשלג קפוא או למים אשר הגלידו לקרח‪.‬‬
‫אגני הכבוס הןחבים נמצאו סמוך אליהם‪,‬‬
‫זיפים ומאבן‪ ,‬שם נשי הטרדנים ובנותיהם‬
‫‪155‬‬ ‫הנחמדות ךחצו את בגדיהן שהבהיקו‬
‫פעם בימי השלום‪ ,‬טרם באו בני האכאים‪.‬‬
‫ד ־־ ־ •‬ ‫‪•• :‬‬ ‫ד‬ ‫•‪•••*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫־ ־‬

‫ליךם הם חלפו בריצה‪ ,‬זה ר‪ 1‬ךף‪ ,‬וזה בורח‪.‬‬

‫איש טוב ברח‪ ,‬ורדף אחריו איש טוב אף ממנו‬
‫ובץריזות‪ ,‬כי לא על חיה לקךבן או על עור פר‬
‫‪160‬‬ ‫הם התאמצו‪ ,‬פרסים לגברים הזוכים ברגליהם;‬
‫י‬ ‫‪.....‬‬ ‫ן ־ ן‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫* ! ‪7‬־‬ ‫‪* 7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫* *‬

‫לא‪ ,‬על חיי הקטור אדון הסוסים הם כך ךצו‪.‬‬

‫מותהקטור ‪519‬‬
‫‪ 162‬־ ׳ ‪19‬‬

‫כמו סביב קצה ה מ ס לו ל סוסים מנצחים עבי טלף‬

‫רצים במלוא ה תנופ ה‪ ,‬כי מ ב ט ח פרס יקר ערף‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫! ז‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫\‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫חצובה או א שה‪ ,‬בתחרות לכ בודו של לוחם מת‪,‬‬

‫׳‬ ‫••‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ן־‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪**1‬‬

‫‪165‬‬ ‫כף שלוש פע מי ם הם ה קיפו את עיר פריאמוס‬

‫‪ 5‬׳‬ ‫״‬ ‫*‪•.‬‬ ‫* *‪1‬‬ ‫*״‬ ‫‪* 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫ברגלים קלות‪ ,‬וכל האלים ה בי טו עליהם‪.‬‬

‫!־ •• •‪.‬־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪• •• 7‬‬ ‫׳ ן ‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫ן ־ ‪•- :‬‬

‫ראשה דבר אבי האלים ובני האדם‪:‬‬

‫‪77 7‬‬ ‫‪:‬״‬ ‫‪ 7‬״ ״‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪•* * 1‬‬

‫״אוי לי‪ ,‬אדם שאני או הבו נראה לעיני שם‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫! ״‬ ‫*‬
‫** ״יי‬ ‫!־‬ ‫*‪!•.‬־•‬ ‫‪77‬‬ ‫*'‬

‫נךזיף מסביב ל חו מ ה; לבי נחמץ מרב צער‬

‫‪170‬‬ ‫על הקטור‪ ,‬החכה יךכי פרים הוא שרף לי‬
‫על רכס אידה רב הקפלים‪ ,‬וגם מדי פעם‬
‫במרום ה מ צוד ה‪ .‬אף כעת אכילס האלוהי‬
‫‪• *.•:7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪•• 7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ה ד פו ברגליו הקלו ת סביב עיר פךיאמוס‪.‬‬

‫בואו אפוא‪ ,‬האלים‪ ,‬ח שבו‪ ,‬ותנו את הדעת‬
‫־‬ ‫‪-----‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫י ■ן‬

‫‪175‬‬ ‫אם נצילו מה מו ת‪ ,‬או‪ ,‬אם כי הוא אמיץ נפש‪,‬‬

‫נעשה שיפיל בץר‪ 1‬ע אכילס בנו של פלאוס‪.‬״‬
‫והאלה אתנה אפרת העיז ענתה ואמרה לו‪:‬‬
‫! ‪75 7‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪ 7‬־־*‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־־‬ ‫‪.... -‬‬ ‫‪ 7 :‬״ ‪7‬‬

‫״אבינו בהיר הברק‪ ,‬כהה העבים‪ ,‬מה אמרת?‬

‫־‪7 1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫׳‬ ‫‪*7‬‬ ‫׳‪,.‬‬ ‫*־ ‪• * • • ' 1 7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬

‫זה איש בן־תמותה שנגזר גוךלו לפני ז־מן ךבי‬

‫‪180‬‬ ‫האם ךצונף ל חל צו לחרות מידי מר המות?‬
‫עשה‪ ,‬אף בין האלים לא‪.‬יסכימו כמה מאתנו‪.‬״‬
‫ואז זאוס אוסף העבים ה שיב ואמר לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫*‬ ‫* ‪*7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫״טףיטוגדה בתי‪ ,‬הרגעי‪ ,‬אינני אומר זאת‬

‫בלב לגמרי ךציני‪ ,‬ואךצה לנהג בף בנעם‪.‬‬
‫‪185‬‬ ‫עשי לפי תכליתף‪ ,‬ואל תתמהמהי עוד‪".‬‬
‫כף המריץ את אתנה שהיתה להוטה כבר‪,‬‬
‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪7 :7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪.... -‬‬ ‫‪• .• 1‬‬ ‫• ‪• 1‬‬ ‫‪17‬‬

‫ובקפיצה היא ירדה מעל פסגות האולימפוס‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫•• ־‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*1‬‬
‫•‪:‬‬

‫ואכילס המהיר דבק בעק שות ו‪/‬רךף אחר הקטוד‪,‬‬

‫ככלב שבין ההרים מ מ צעו החריד עפר‬
‫‪...‬‬ ‫‪ ...‬ן‪. ...‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‪.‬־ ‪• 7‬‬ ‫* ־• ‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫ז *יי •י•‬

‫‪190‬‬ ‫בן איל בר‪ ,‬ורודף אחךיו בגיא ובעמקי‬

‫ואף שזה לרגע נסתר‪ ,‬מ שתופף תחת שיח‪,‬‬
‫‪ 192‬־ ‪2 1 9‬‬ ‫‪ 520‬שיר עשרים ושניים‬

‫הכלב מתמיד בדיצה‪ ,‬מרחרח עד שמוצאהו;‬

‫כף הקטור לא נעלם מאכילם מהיר הרגלים‪.‬‬
‫פעם בפעם סטה וזנק אל שערי ךרדנוס‬
‫‪195‬‬ ‫חש למציא מחסה סמוך לחומה המוצקת‪,‬‬
‫אולי העומדים מעל יגנו עליו בקליעיהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫;‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•ן ■ן‬ ‫ז••‬ ‫*‬ ‫•*‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬

‫!*אכילס היה מקדימו‪ ,‬חוצץ ומטהו אחורה‬

‫אל המישור‪ ,‬כי תמיד מהעיר ךץ במךחק מה‪.‬‬
‫כמו שאדם בחלום לא יכול להדביק איש בורח‪,‬‬
‫־‬ ‫־•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫;־ ז ז‬ ‫‪:‬‬

‫‪200‬‬ ‫האחד לא יכול לחמיק‪ ,‬והאחר אליו לא מגיע‪,‬‬

‫־‬
‫־־‬ ‫־• ז‬ ‫‪1‬׳ ז ז ־ ״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ד ••• ד‬

‫כף זה לא זיכול להךביק ברגליו‪ ,‬וזה לא לבריח‪.‬‬

‫ו־איף היה הקטוד נמלט אז מרוחות המות‬
‫לולא עוד פעם אחת אחרונה הגיע אפולון‪,‬‬
‫קרב‪ ,‬הוסיף לו עצמה ויתר קלות בבךכים?‬
‫‪205‬‬ ‫ואכילס האלוהי אל אנשיו הניד ראש‪,‬‬
‫אסר שיטילו קליעים נושאי כאב אל הקטור‪,‬‬
‫שמא יהיה שני בגדלה לאחר שיפגע בו‪.‬‬
‫‪ . ...‬ו ­‬ ‫־‬ ‫‪- :‬‬ ‫ז‬ ‫• ו\‬ ‫•• •‬ ‫• ן •••‬ ‫;• ז‬

‫אף כשבאו בפעם הךביעית אל עינות המים‬

‫הרים האב* את מאזני הזהב‪ ,‬ובכפותיהם‬
‫‪.....‬‬ ‫! ‪ * .‬־ ז ז ‪ : ' -‬־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫דד‬ ‫•• •‬

‫‪210‬‬ ‫שם שני גורלות של מות מתמיד‪ ,‬מאןיף כאב‪,‬‬

‫אחד לאכילס‪ ,‬ואחד להקטור מאלף הסוסים‪,‬‬
‫אחז באמצע‪ ,‬שקל‪ ,‬וכבד יום גורל הקטור‪,‬‬
‫נטה מטה אל הדס‪ ,‬ועזב אותו פויבוס אפולון‪.‬‬
‫אף אתנה אפרת העין קךבה אז אל בץ פלאוס‪,‬‬
‫‪215‬‬ ‫עמדה לידו‪ ,‬ובמלים כנופות פנתה ואמרה לו‪:‬‬
‫‪ 1‬ד ‪ :‬ד‬ ‫ד‪:‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫* • •‬ ‫׳‬ ‫יד‬ ‫ד!ד‬

‫״אכילס זוהר‪ ,‬חביב זאוס‪ ,‬כעת ודאי לי ששנינו‬

‫״‬
‫נשא אל הספינות תהלה עצומה לאכאים‪,‬‬
‫ז ־ ־ •‬ ‫ד‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪ • :‬ד‬ ‫־ ז •‬ ‫‪•/‬‬ ‫• ד‬

‫לאחר שנקטל את הקטור‪ ,‬גם אם אינו שבע קרב‪.‬‬

‫כרגע אין לו עוד דרף למצא מפלט מאתנו‪,‬‬

‫כלומר זאוס‪.‬‬
 ‫מותהקטור ‪521‬‬
‫‪ 220‬י ‪249‬‬

‫‪220‬‬ ‫גם לא אם אפולון הפועל מרחוק מאוד ותיגע‪,‬‬

‫ויתפלש לפני זאוס האב אוחז האיגיס‪.‬‬
‫‪•: - 7‬‬ ‫••‬ ‫‪7 7‬‬

‫עמד כאץ אתה‪ ,‬הנפ ש‪ ,‬ואני אלף בינתים‬

‫אליו‪ ,‬אשכנע אותו לעמד לשם קרב לפניך‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬ד‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫־ ‪:‬־‬ ‫־ ‪ :‬״ ־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫ד‬ ‫••‬

‫י‬
‫כך אתנה אמרה‪ ,‬והוא שמח בלבו וצית לה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪ 17‬־ • • • •‬

‫‪225‬‬ ‫עמד ונשען על חנית המילה נחושת העקץ‪.‬‬

‫והיא עץבה אותו‪ ,‬הלכה אל הקטוד האלוהי‪,‬‬
‫נדמתה במךאה ובקול לא נלאה לדאיפומס‪.‬‬
‫עמדה לידו‪ ,‬ובמלים כנופות פנתה ואמרה לו‪:‬‬
‫! ‪7 : 7‬‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪**:‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7: 7‬‬

‫״אחי‪ ,‬אכילס המהיר אכן קשוח כלפיך‪,‬‬

‫‪230‬‬ ‫חדפ ך ברגליו הזריזות סביב עיר פךיאמוס‪.‬‬
‫אבל בוא‪ ,‬נתיצב לפניו ונהדף אותו יחד‪.‬״‬
‫־ ־‬ ‫‪1‬‬ ‫נ ־ ‪:‬־‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫•‪:‬־ ־••‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬

‫והקטור הרם מבהיק הקסדה השיב ואמר לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫* *‬
‫־‬ ‫‪7:1 ----------1‬‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪:‬‬
‫־‬‫‪ :‬־‪.‬‬

‫״גם לפני כן‪ ,‬דאיפובוס‪ ,‬בהךבה היית ןקר לי‬

‫מיתר אחי‪ ,‬אלה שהם בני פריאמוס והקבה‪,‬‬
‫‪235‬‬ ‫ועכשו לבי נכון אף יותר ל‪.‬יחס לך ערך‪,‬‬
‫כי העזת למעני‪ ,‬כשראית אותי בעיניך‪,‬‬
‫לצאת מבין החומות‪ ,‬כשהיתר שוהים שם‪.‬״‬
‫ואז האלה אתנה אפרת העין ענתה לו‪:‬‬
‫‪7: 7‬‬ ‫‪ 7‬־*‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪.... -‬‬ ‫‪ 7‬־‪7 ,‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫״אחי‪ ,‬אבי ואמי הכבוךה אכן לא הפסיקו‬

‫‪240‬‬ ‫להתחנן‪ ,‬וגם חברי בקשו על בךכיהם‬
‫שאשאר שם‪ ,‬עד כדי כך כלם מכי פחד‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫\‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪*• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫••• *‪*.‬‬

‫אולם לבי בקךבי נקרע מרב צער עליך‪.‬‬

‫אך כעת הבה נלך‪ ,‬נלחם‪ ,‬ואל נחסך את‬
‫חניתותינו‪ ,‬ככה נוכל לודא אם אכילס‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪••- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫' ‪7 7‬‬ ‫••‬ ‫ז־ •‬

‫‪245‬‬ ‫את שנינו יקטל‪ ,‬ויאסף את שללו הנוטף דם‬

‫אל הספינות ה ק מו ת ת‪ ,‬או חניתך תכריעהו‪.‬״‬
‫כך אתנה הוליכה אותו שולל בדבריה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫• ‪... 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 17‬־ • • • •‬

‫וכאשר התקרבו‪ ,‬צועדים זה אל מול זה‪,‬‬

‫׳‬ ‫•ד‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫‪:‬־״‬ ‫׳‬ ‫• ‪:17 :‬‬ ‫*‬
‫‪ :‬־ ‪:‬־־־ *‪.‬‬

‫הקטור הךם מבהיק הקסדה פתח ואמר לו‪:‬‬

‫‪ 250‬־‪279‬‬ ‫‪ 522‬שיר עשרים ושניים‬

‫‪250‬‬ ‫״בן פלאוס‪ ,‬לא אברח עוד מפניך‪ ,‬כמו ק'ךם‪,‬‬

‫שלוש פעמים סביב עיר פךיאמוס; לא העזתי‬
‫לחכות לך שתתקיף‪ ,‬אך עתה נפשי מעוררת‬
‫להתיצב נגדך‪ .‬אכךיע אותך‪ ,‬או תכויעני‪.‬‬
‫בוא‪ ,‬נשבע לפני האלים; מכל הם ייטיבו‬
‫‪..............................‬‬ ‫*‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫‪255‬‬ ‫להיות עדים ולפקח עיניהם על הסכמינו‪.‬‬

‫‪.. . . . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לא אשפילך אף שאתה אכזן־י‪ ,‬באם זאוס‬

‫!קנה לי עמידות‪ ,‬ואקח ממך את חייך‪.‬‬
‫אך כשאסיר את נשקך המהלל‪ ,‬אכילס‪,‬‬
‫אחזיר את גופחך לאכאים‪ .‬עשה גם אתה כך‪.‬״‬
‫מזעים מבטו אכילס מהיר הרגלים השיב ל‪:1‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫־ *‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬

‫״הקטור ארור‪ ,‬על הסכם אתי אל תשוחח‪.‬‬

‫בין אריות ואךם לשבועות אמונים אין שחר‪,‬‬
‫גם לב ןאבים וכבשים אין לו דעה מסכמת‪,‬‬
‫אלא תמיד רוחשים הם שנאה אלה לאלה‪,‬‬
‫‪... . . .‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1‬־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪♦.‬‬

‫‪265‬‬ ‫כך אתה ואני לא נתיזיד‪ ,‬ולא יהיו אף‬

‫בינינו שבועות‪ ,‬טרם יפיל אחד מאתנו‬
‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫**‬ ‫‪7‬‬ ‫*•'‬ ‫*‬ ‫•‪ *.‬־‪,.‬‬ ‫׳‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬

‫וירוה בדמו את ארס‪ ,‬האל החמוש במגן עור‪.‬‬

‫‪1 ..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪••7‬‬ ‫־ **‬ ‫•••‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪:‬־‪•.*:‬‬

‫ץכ'ר כל גבורה שבך‪ ,‬כי כרגע‪.‬יש לך צרך‬

‫דחוף להיות אוחז בחנית ולוחם אמיץ נפש‪.‬‬
‫‪270‬‬ ‫אין לך עוד מפלט‪ ,‬כי עוד רגע פלס אתנה‬
‫תמיתך בחניתי‪ .‬בבת אחת תשלם על כל‬
‫סבלות חברי שהרגת בחניתך הזועמת‪.‬״‬
‫‪......‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫• י ד •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7 7‬־‬ ‫‪- ..‬‬ ‫‪-5‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬

‫ובדברו‪ ,‬הניף והטיל חנית ארכת צל‪.‬‬

‫אבל הקטור הנהךר התחמק‪ ,‬כי הביט בו‪,‬‬
‫‪275‬‬ ‫שם לב וכרע‪ ,‬וחנית הארד עפה ממעל‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫• ־ ‪-‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 7 7‬‬ ‫־ ‪1‬־ ־‬ ‫‪ 7 1‬־‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬

‫ננעצה בקו־קע‪ ,‬אך חטפה אותה פלס אתנה‪,‬‬

‫מסרה לאכילס‪ ,‬בסתר מהקטור רועה החיל‪.‬‬
‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪11‬‬ ‫♦‪*.‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 1 7‬‬

‫והקטור פנה בדברים אל בנו האציל של פלאוס‪:‬‬

‫״ זי*‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*•*‬ ‫‪ 1‬׳‬ ‫‪1‬‬ ‫♦‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪11‬‬ ‫‪♦.• 1‬‬

‫״החטאת‪ ,‬אכילס האלוהי‪ ,‬ואין זה נראה כלל‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫• ן‬ ‫‪•/‬‬ ‫|‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ןע‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״*‬ ‫י‬ ‫*יי‬
 ‫‪523‬‬ ‫מות הקטור‬ ‫‪309- 280‬‬

‫‪280‬‬ ‫שידעת מזאוס את גורלי‪ ,‬אם כי כך חשבת‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ד ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫יד‬ ‫• •ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‪- 7 *.‬‬

‫או שאתה איש מלים ודברת כדי לתעתע‪,‬‬ ‫‪ :‬״•‬ ‫ז‬ ‫־־ ן‬ ‫ן •‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫כדי שאפחד ממך וא שכח כל עצמה ועז נפש‪.‬‬

‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫• ד ן ‪-‬‬ ‫•‪.‬י‬ ‫‪:‬‬

‫לא תנעץ בגבי את חניתך כשאברח מפניך‪,‬‬

‫הכה בה הישר ב ח ד כשאתקיף מטוח צעד‪,‬‬
‫‪285‬‬ ‫אם יתץ לך אל‪ .‬וכעת חניתי הנחושה מחיבת‬
‫שתזהר‪ .‬מי יתן שבשךך יקבלה לכל הארך‪.‬‬
‫המלחמה תהיה כך קלה יותר לטרוינים‬
‫■ר ­‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪17‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫אם תהרג‪ ,‬כי אתה עבורם הנורא מכל פגע‪.‬״‬

‫יד‪-‬‬ ‫• ■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י •‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫״‬

‫ובדברו‪ ,‬הניף והטיל חנית ארכת צל‪,‬‬

‫‪290‬‬ ‫לא החטיא‪ ,‬פגע באמצע מגנו של אכילס‪,‬‬
‫י‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אך הךחק מהמגן סטתה החנית‪ ,‬והקטוד‬

‫כעס משום שנשקו המהיר חמק מידו סתם‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: - - .-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫נבוך הוא עמד‪ ,‬חנית מילה שניה לא היתה לו‪.‬‬

‫‪7 : 7‬‬ ‫‪7 * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫אל דאיפובוס לבן המגן הוא צעק ובקול דרם‬

‫‪295‬‬ ‫בקש חנית ארכה‪ ,‬אך זה לא הןה עוד קרוב לו‪.‬‬
‫והקטור הבין את האמת בנפשו‪ ,‬ואמר אז‪:‬‬
‫״אין בררה‪ ,‬אכן האלים זמנו אותי אל המות‪.‬‬
‫חשבתי שהגבור דאיפובוס נמצא לצדי כאן‪,‬‬
‫אך הוא בין החומות‪ ,‬ואתנה היא זו שכזבה לי‪.‬‬
‫‪300‬‬ ‫עכשו המות ה‪.‬רע לןדי‪ ,‬ואיננו רחוק עוד‪,‬‬
‫ואין מפלט‪ .‬זה בודאי היה הרצוי עוד מפעם‬
‫־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪77‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪------ :‬‬ ‫יד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬

‫לזאוס ובנו היורה הךחק‪ ,‬אם כי לפני כן‬

‫הם הגנו עלי ברצח‪ .‬והנה כעת גורלי בא‪.‬‬
‫׳‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״ •*‬

‫אך לפחות אל אמות בלי מאמץ!חסר שם‪,‬‬

‫‪305‬‬ ‫אעשה דבר מה גדול לאזני הדורות שיבואו‪.‬״‬
‫*•* ‪7‬‬ ‫‪ : 7‬״•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪-.-‬‬

‫כך אמר‪ ,‬שלף את חרבו החדה‪ ,‬אותה חרב‬

‫יד‪/‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 -‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫גדולה מוצקה שהיתה תלויה לצד המתן‪,‬‬

‫‪1 •:‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫•״•‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫אסף את כוחו ועט כנשר דואה מגבוה‪,‬‬

‫שמבין עבים אפלים אל המישור משתלח‪,‬‬
‫‪ 310‬־‪339‬‬ ‫‪ 524‬שיר עשרים ושניים‬

‫‪310‬‬ ‫צולל לתפס טלה רף או א תב ת רוטטת;‬

‫כף הקטוד תקף‪ ,‬מניף את חךבו המשחות‪.‬‬
‫ואכילס אף הוא הסתער‪ ,‬בלבו גואה זעם‬
‫פךאי‪ ,‬במגן המחןק לפנים כסה את חזהו‪,‬‬
‫מגן נאה‪ ,‬מעצב‪ ,‬הניד את קסדתו הנוצצת‬
‫‪315‬‬ ‫לה ארבע בליטות‪ ,‬ציצות הזהב הנאות נעו‪,‬‬
‫'‬ ‫ד‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪ -‬ד ד‬ ‫•‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪* -‬‬ ‫ד‬

‫אותן בקךקוד הקסדה צופף וקבע הפיסטוס‪.‬‬

‫ככוכב שהולף בין כוכבים כשמחשיף הלילה‪,‬‬
‫כוכב הערב‪ ,‬היפה מכלם העומד בשמים‪,‬‬
‫־•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫*־‬ ‫■‬
‫ז‬ ‫\ ז‬ ‫•‬ ‫־זזו‬ ‫׳‬ ‫ד ‪,. • • /‬‬

‫כף זהרה החנית השנונה שנופף בה אכילס‬

‫‪. . . .‬‬ ‫ד‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫ד ‪ -:‬ד‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪320‬‬ ‫ביד ימינו‪ ,‬חושב להרע להקטור האלוהי;‬

‫׳‬ ‫ז*־‪•.‬‬ ‫‪ :‬י‪.‬י ‪1:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪1‬‬ ‫•־‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪- :‬‬

‫בחן בעיניו את בשרו הנאה‪ ,‬היכן הוא פגיע‪,‬‬

‫כלי הארד על מרבית בשרו נצמדו והגנו‪,‬‬
‫ן ** ‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪- :‬‬

‫כלי החן שהסיר כשגן־ע את כוחו של פטרוקלוס;‬

‫אף גךגךתו נחשפה‪ ,‬שם עצם הבריח חוצצת‬
‫‪325‬‬ ‫בין הצואר לכתפים‪ ,‬וקץ החיים בא כחתף;‬
‫שם אכילס האלוהי ךקרו‪ ,‬תוקף בזעם‪,‬‬
‫חצה הלהב את צוארו העניג לכל הרחב;‬
‫ז־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪•/‬‬ ‫־־ ־ ־‬ ‫ד ד‬

‫אף המילה כבדת הארד לא קטעה את קנהו‪,‬‬

‫זי"‬ ‫*‪♦.‬‬ ‫ז‬ ‫ז‪: 1‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫ד‬ ‫־ ••‬ ‫‪1-‬‬

‫מליםולהשיב לו‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ז־‬ ‫•‬ ‫•‬

‫כמה‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬
‫כף שיכיל למלמל עוד‬
‫‪• • 1 - 1‬‬ ‫;• ז‬ ‫ז‪1‬‬

‫‪330‬‬ ‫הוא צנח לעפר ואכילס האלוהי התפאר מעליו‪:‬‬

‫‪ -‬ד ד‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז ‪:‬־‪•.‬‬ ‫״‬ ‫־ •‬ ‫ז ז‪:‬‬ ‫•••‬ ‫ז ־‬

‫״הקטוד‪ ,‬חשבת ודאי כשהרגת את פטרוקלוס‬

‫גי‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫;•‬ ‫ז־ ‪ :‬ז‬ ‫‪ :‬־‪•.‬‬ ‫־ ־‬ ‫־ ‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫*‪1: *.‬‬

‫שתחיה בשלוה‪ ,‬ואותי‪ ,‬הרחוק‪ ,‬לגמרי בטלת‪,‬‬

‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬׳יו ״‬ ‫‪1‬׳‬ ‫זז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ 1 -‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫••••‪••*:‬‬

‫שוטה‪ ,‬כי אני‪ ,‬גואל דם גדול ורב כוח ממנו‬

‫־ •״•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫•‬ ‫׳‬

‫הרחק ליד הספינות החלולות עוד נשארתי‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪ -‬ן‪-‬‬ ‫ן •‬ ‫־־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪• • :‬‬

‫‪335‬‬ ‫שברתי כעת את ברכיף‪ ,‬כל עוף וכל כלב‬

‫‪? •/‬‬ ‫‪ 1‬ד‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫? ‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•יו‬ ‫זי •‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•ד‬

‫יקרעו אותף בחרפה‪ ,‬ואותו יקברו האכאים‪.‬״‬

‫־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫• וי נ‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪• 1‬יו ‪1‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫• ‪11:‬‬

‫והקטור מבהיק הקסדה באזלת כוח אמר לו‪:‬‬

‫ז •‬ ‫־‬ ‫‪• 1x1‬‬ ‫■ ־‪ 1 1‬ז‬ ‫י‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫‪11‬‬ ‫* •יו‬

‫״אני מתחנן‪ ,‬בנפשך‪ ,‬בבךכיף ובהוךיף‪,‬‬

‫אל תפקיר אותי לטרף כלבים ליד צי האכאים‪,‬‬
 ‫אלא קבל ארד וזהב שמצויים שם בשפע‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•י•‬ ‫‪7x1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫‪ 7‬ז‬

‫אבי ואמי הכבודה יתנו לך מנחות אלה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪• -‬יד‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬

‫ומסר את גופי שישאו אל ביתי‪ ,‬וכך הסדרנים‬

‫ונשי הטרדנים יכבדוני כמת במנת אש‪.‬״‬
‫מזעים מבטו אכילס מהיר הךגלים השיב לו‪:‬‬
‫״אל תתחנן בבךכי ובהורי‪ ,‬חדל כלב‪,‬‬
‫הייתי רוצה שהזעם אשר בלבי יךחפני‬
‫לקצץ את בשרץ ולאכלו חי‪ ,‬על מה שעשית;‬
‫איש לא _יךחיק את הכלבים מראשך‪ ,‬ואפלו‬
‫פי עשרה ופי ע שןי ם יהיה ערך הכפר‬
‫שיובא דנ ח לפני‪ ,‬ועדין ןבטיחו תוספת‪,‬‬
‫ואף לא אם פריאמוס בן דךדנוס יבקשני‬
‫לשקל את גופך בעד זהב‪ ,‬גם אז אמך המלכה‬
‫לא תניח אותך על מטה ותבכה על הנולד לה‪,‬‬
‫אלא כלבים ועופ‪ 1‬ת לחלוטין יטךפוך‪.‬״‬
‫והקט‪1‬ר מבהיק הקקדה גווע אמר לו‪:‬‬
‫״אני יודע אותך היטב‪ ,‬ורואה‪ ,‬לא הזיה טעם‬
‫לשכנע אותך‪ ,‬כי לב מ ב ת ל בין צלעותיך‪.‬‬
‫אך הזהר‪ ,‬לבל אשמש לאלים כמניע‬
‫לזעם ביום אשר בו פךיס ופויבוס אפולון‬
‫על אף גבוךתך ןמיתו אותך בשערי סקיאה‪.‬״‬
‫כך הוא אמר‪ ,‬וכשדבר סוף המות כסהו‪,‬‬
‫עפה נפשו מאיבריו וירדה לבית הדס‪,‬‬
‫־ ׳■‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ז‪:‬‬ ‫זז‬ ‫״‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪77‬‬

‫בוכה על גוךלה‪ ,‬לנטש עלומים ו־חן גבר‪.‬‬

‫הוא מת‪ ,‬אך אכילס האלוהי עוד אמר לו‪:‬‬
‫״מות‪ ,‬ואני אקבל את מותי בכל רגע‬
‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪|-‬‬ ‫ן‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬

‫שזאוס יקבע ושאר האלים בני־האלמות‪.‬״‬

‫‪ 7‬־ ‪•/ 7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* •• 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ 1:‬־‬ ‫ד ‪•/‬‬

‫אמר‪ ,‬ואת חנית הארד משך מהפגר;‬

‫הניח אותה מהצד‪ ,‬והסיר מכתפיו את הנשק‬
‫נוטף הדם‪ .‬רצו סביבו שאר בני האכאים‪,‬‬
‫‪ 370‬־ ‪399‬‬ ‫‪ 526‬שיר עשרים ושניים‬

‫‪370‬‬ ‫והסתכלו על קומתו ויפיו המפלא של‬

‫הקטור; ואיש לא עמד לידו בלי שדקר בו‪.‬‬
‫וכל אחד הזיה מציץ אל שכנו ואומר לו‪:‬‬
‫״הבט‪ ,‬הקטוד הךבה יותר _רך למגע זיד‬
‫מכפי שהיה כששלח בספינות אש יוקדת‪.‬״‬
‫־•*י יי־‬ ‫"‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫ן‬ ‫ד ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫‪375‬‬ ‫כך כשעמדו לצדו היו אומדים ודוקרים בו‪.‬‬

‫ולאחר שאכילס האלוהי מהיר הרגלים‬
‫ז ־ ‪ :‬־•‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ד‪•/:‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪- - :‬‬

‫לקח את נשקו‪ ,‬עמד‪ ,‬ןנת ש אמר לאכאים‪:‬‬

‫״ידידי‪ ,‬מנהיגי צבאות האךגיאים ויועציהם‪,‬‬
‫מאחר שבטוב האלים נהרג האיש המוטל כאן‪,‬‬
‫‪380‬‬ ‫זה שג_רם לנו נזק מכל לוחמיהם גם‪.‬יחד‪,‬‬
‫בואו נצא ונבחן את העיר חמושים בנשקנו‪,‬‬
‫נךאה אם נוכל לגלות מהי מטרת הטתינים‪,‬‬
‫האם יעזבו את עירם הגבוהה‪ ,‬כשזה מת‪,‬‬
‫ד ■י•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־ ן‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫או הם רוצים להשאר‪ ,‬וגם אם הקטוד איננו‪.‬‬

‫‪385‬‬ ‫ןאולם מדוע לבי עוד מהרהר בעדן זה?‬
‫איש מת בלי קינה וקבוךה שוכב ליד ספידתינו‬
‫פטתקלוס‪ ,‬אותו לא אשכח כל שעה שעךין‬
‫בין החיים אתהלך ואוכל את בדכי להניע‪.‬‬
‫אמנם המתים שוכחים את מתיהם בבית הדס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.. .‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬

‫‪390‬‬ ‫אך אני אןכר את חברי גם כשאהיה שם‪.‬‬

‫וכעת נשיר שיר הודיה‪ ,‬צעירי האכאים‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫־־‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫'‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד ׳‬ ‫‪ :‬ד • *‬

‫נשוב אל הספינות החלולות‪ ,‬והוא בידינו‪.‬‬

‫‪ :‬ד••‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪-1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫ד‬

‫זכינו עתה בגדלה עצומה‪ ,‬הרגנו את הקטור‬

‫‪1‬‬
‫יד ‪:‬‬ ‫ע‬ ‫ד‪: -‬‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫‪-1‬‬ ‫ד‬ ‫♦‬ ‫־ ד‬ ‫ד•‬

‫האלוהי‪ ,‬שכאל פארו בעירם הטרוינים‪.‬״‬

‫ד •‬ ‫;‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫ד‬

‫‪395‬‬ ‫ואז יזם להקטור האלוהי השפלה מתעבת‪:‬‬

‫■‪.‬״‬
‫*‬‫•‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬ד ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫‪ :‬ד‬

‫בשתי דגליו מאחור הוא נקב חודים‪ ,‬בגידיהן‬

‫בין הקדסיל לעקב‪ ,‬השחיל רצועות מעור פר‪,‬‬
‫וקשר אותן אל רכבו‪ ,‬שהראש יגרר על הארץ‪.‬‬
‫העמיס את הנשק המהלל ועלה על הרכב‪,‬‬
‫י‬ ‫ד״ ״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ד ד‬ ‫\ ד‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫י‬ ‫*‬
 ‫מותהקטור ‪527‬‬ ‫‪4 2 9 '4 0 0‬‬

‫‪400‬‬ ‫הצליף בשוטו‪ ,‬והסוסים דחפו לא בלי חשק‪.‬‬

‫אבק התאבך מהגוף שנגרר‪ ,‬נפריע לכל עבר‬
‫שערו הכהה‪ ,‬והראש שהןה פעם מלא חץ‬
‫טבל כלו באבק; כי עתה מסר אותו זאוס‬
‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪' 1 7 7 7‬‬ ‫\‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫לידי אויביו להיות מחלל בארצו שנולד בה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫••• ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ג‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־ •'‬

‫‪405‬‬ ‫כך כל ראשו התגולל באבק‪ ,‬ואלו אמו אז‬

‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪* : ' 1 7 7 7‬‬ ‫*־‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪7 1 7‬‬

‫מרטה שערה‪ ,‬השליכה את צעיפה הזורח‪,‬‬

‫‪ -‬־ ׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫' * ‪• :‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫והשמיעה קול זעקה אימה ומרה למראה בנה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1* :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪:‬־־\ ‪7‬‬ ‫‪17 7 :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬

‫גנח גם אביו בשברוץ לב‪ ,‬ובני עמו מסביב לו‬

‫יצאו וברחבי העיר התמסרו לקינות ולבכי‪.‬‬
‫?‬ ‫‪1‬‬
‫‪*1‬‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪:‬־־•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪: 7‬‬

‫‪410‬‬ ‫ודמה הדבר כאלו איליוס המתמרת‬

‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫*‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫כלה מלמטה ולמעלה נשרפה ונאכלה באש‪.‬‬

‫‪~ 7‬‬ ‫‪.* *.* :‬־ ‪7 5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* :‬־‬ ‫*‬ ‫\ ‪7‬‬

‫בקשי עצרו בני עמו את הזקן קצר הרוח‬

‫שרצה בכל מחיר לצאת משערי דרדנוס‪.‬‬
‫‪_ . -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 7‬־*‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫*‪7 7 *.‬‬

‫הוא התחנן לכלם‪ ,‬התפלש בצואה לדגליהם‪,‬‬

‫‪415‬‬ ‫פנה אל כל איש‪ ,‬השמיע את שמו וקרא לו‪:‬‬
‫‪7 17:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ • :‬־ * ‪ .‬״‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‪,.‬‬ ‫‪77‬‬

‫״הךפו ידידי‪ ,‬אם כי אתם דואגים לי‪ ,‬הניחו‪,‬‬

‫אצא מהעיר לבדי ואבוא אל ספינות האכאים‪.‬‬
‫אתחנן אל הגבר הזה‪ ,‬האלים‪ ,‬הקשוח‪,‬‬
‫ולחוש בלבו רך‬
‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7 :‬‬
‫הוא עוד עשוי לכבד את גילי‬
‫׳‪,.‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫‪7‬‬

‫‪420‬‬ ‫כלפי שיבתי‪ ,‬והרי יש לו אב שגם הוא כמוני‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪.‬־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ .‬ן ‪..............‬‬ ‫׳‬ ‫‪* 7‬‬ ‫״‬ ‫‪- - 1‬‬

‫פלאוס‪ ,‬שהולידו וגדלו להיות לטרדנים‬

‫לפגע‪ .‬והוא שגךם לי ןגוץ יותר מכל היתר‪,‬‬
‫כה מרבים הם בני שהרג בשיא נעוריהם‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬

‫אולם על כל אלה אינני אבל‪ ,‬על אף הצער‪,‬‬

‫‪425‬‬ ‫כמו על אחד‪ ,‬וכאבי הנוקב יוךיתי אל הדס‪,‬‬
‫על הקטור‪ .‬חבל שלא בחיקי מצא את המות‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪•7‬י•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1• - :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫׳•* ‪11‬‬

‫לגורלמר‪,‬‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫כך שנינו‪ ,‬אני ואמו שילדה אותו‬
‫‪717‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫ד־‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬

‫היינו מוצאים פךקן לכאב בקינות ובבכי‪.‬״‬

‫כך בבכי אמר‪ ,‬ובני העיר גנחו מסביב לו‪.‬‬
‫ז •‬ ‫•‬ ‫‪17‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 71‬‬ ‫זי‬
‫‪ 430‬־ ‪459‬‬ ‫‪ 52 8‬שיר עשרים ושניים‬

‫‪430‬‬ ‫ובין נשי טרדה הקבה פתחה בקינה הנתשת‪:‬‬

‫נורא •זה‬
‫ד‬
‫בסבל‬
‫ן ‪.‬‬
‫איך אחיה‬
‫• ‪1‬‬
‫•‬
‫אמללה‪.‬‬ ‫״ילדי‪: 1,‬אני‬
‫־• \ ; ז ד‬ ‫‪•:-‬‬

‫שבא עלי במותך? הן היית ביום ובלילה‬

‫גאותי בעירי‪ ,‬וברכה לכל הטרוינים‬
‫זר‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬־ ד •‬

‫פארוך‬
‫י‬ ‫י‬
‫העיר‪ .‬זוהם‬
‫ז•‬
‫ברחבי‬
‫ן‪-‬‬
‫טרויה‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬
‫ולכל ‪:‬נשי‬
‫‪7:‬‬

‫‪435‬‬ ‫לתפארת‬
‫•‬‫•‬
‫••‬
‫•‬‫‪•: • :‬‬
‫להם‬
‫ו‬
‫י‬
‫ד•‬
‫אכן •היית‬
‫ד• ‪■ 7‬‬ ‫•‪1‬‬
‫‪•7‬‬
‫האלים‪,‬י•כי‬
‫••‬‫‪•7‬‬
‫כאחד‬
‫‪- -:‬‬

‫בחייך‪ .‬והנה השיגו אותך הגודל והמות‪".‬‬

‫כך בבכי אמרה‪ .‬אך אשת הקטור בינתים‬
‫עוד לא שמעה‪ .‬כי שליח אמין לא הגיע אליה‬
‫למסר לה שבעלה נשאר מחוץ לשערים;‬
‫‪440‬‬ ‫הגבוה‪,‬‬
‫־‪7‬‬
‫ביתם‬
‫״ ‪7‬‬
‫בפנת‬
‫‪•:‬־‬
‫אריג‬
‫‪7‬־‬
‫ארגה ‪7‬אז‬
‫‪757‬‬
‫אלא‬
‫*‪7‬‬‫•‬
‫•‬

‫במגה ־רב‪.‬‬
‫‪17:•:‬‬
‫פרחים‬ ‫כפול‪7 ,‬זרוע‬
‫־ ‪* 7:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬
‫‪7‬אדים ‪:‬ברחב‬
‫שבבית‬
‫'‪*.‬־־•‬
‫השער‬
‫•‪7‬‬
‫‪•-‬‬
‫למשרתות ‪5‬יפות‬
‫־ ‪:7 5‬‬
‫קראה‬
‫‪7 517‬‬
‫היא‬
‫שיהיו‬‫כדי ‪.‬‬
‫‪ ..‬ן‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬‫גדול ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫האש דוד ‪7‬‬
‫מעל ז ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬להציב‬
‫מי רחצה חמים להקטור כשישוב מהקרב‪.‬‬
‫‪445‬‬ ‫תמימה‪ ,‬לא זיךעה עד כמה הןחק ממךחץ‬
‫אכילס‪.‬‬
‫של ‪....‬‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬‫בידיו ‪.‬‬
‫הכניעה אותו ‪77:‬‬
‫אתנה * ‪7 *:‬‬
‫‪.‬‬‫‪.‬‬
‫‪.‬‬‫פלס ‪. -‬‬
‫־־‬‫־‬

‫ואז שמעה מכוון החומה צריחות וקול בכי;‬

‫ארצה‪.‬‬
‫־‪7 :‬‬
‫נשמט‬
‫־‪:‬־‬
‫הבוכיר‬
‫‪7:‬‬ ‫־‬
‫ומידה‬ ‫פקו ברכיה‪,‬‬
‫•‪77* '7 *.•:‬‬ ‫‪17‬‬

‫קראה שוב‪:‬‬
‫‪7 :17‬‬
‫השער ־היא‬
‫•‪7‬‬
‫־*‬
‫שפחותיה ‪:‬יפות‬
‫‪7‬‬ ‫*‪:‬‬
‫אל‬
‫‪450‬‬ ‫״בואו‪ ,‬ילכו אתי שתים‪ ,‬כך אךאה מה קרה‪.‬‬
‫חשה‬ ‫הכבודה‪: 7,‬אני‬
‫־• ‪ 7‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬
‫חמותי‬
‫•‬ ‫־‬
‫‪:‬‬
‫שמעתי •••את ‪1‬קול‬
‫‪ 7‬־ ‪•:‬‬

‫ולמטה‬ ‫מפרפר ־עד לשפתי‪,‬‬

‫* ‪7 :‬־ ״ ‪ 5‬־ ‪7‬‬ ‫*‬
‫‪ :‬־‪ :‬־‬
‫לבי‬
‫**‬
‫בפנים *‪*.‬את‬
‫* ‪:‬־‬

‫קפאו ברכי‪ .‬ודאי זה סימן רע לבני פךיאמוס‪.‬‬

‫אל יתקךבו ךברי אל אןני‪ ,‬אך נורא בי הפחד‬
‫‪455‬‬ ‫מהעיר ‪...‬את‬
‫* ‪•7‬‬
‫נתק‬
‫* י •‬
‫האלוהי‬
‫* *י‬ ‫י‬
‫•‬‫*‬
‫‪:7‬‬
‫אכילס‬
‫‪... -‬‬
‫שמא‬
‫*‪7‬‬
‫‪.‬‬‫*‬

‫הקטור העז‪ ,‬בודדו‪ ,‬ודחק אותו למישור;‬

‫אולי כבר שם קץ לאמץ לבו המזיק‪ ,‬שאחז בו‬
‫תמיד‪ ,‬כי בין המון אנשים לא נשאר אף לרגע‪,‬‬
‫נסוגה‪.‬״‬
‫ץ‬ ‫ן‬
‫עצמתו לא‬
‫זי ז‬
‫לפנים‪ ,‬ומאיש‬ ‫אלא פרץ‬
‫• • • ״ ••‬
‫מותהקטור ‪529‬‬ ‫‪ 460‬־ ל * ‪4‬‬

‫‪460‬‬ ‫׳י‪-‬‬ ‫ובדברה‪ ,‬היא אצה בבית כמטרפת‪*,‬‬

‫׳‬ ‫‪......‬‬ ‫ן‬ ‫‪.• -‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫‪ 5‬־־‬

‫לבה נפעם‪ ,‬ואתה צעדו שתי שפחותיה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ז ד‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬־‬ ‫• ן ־‬ ‫• ד‬

‫אך כשאל החומה והמון הגברים היא הגיעה‪,‬‬

‫עצרה‪ ,‬הביטה מעל החומה‪ ,‬ואז ראתהו‬
‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪ :‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫*•‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7 1 7‬‬

‫נגרר מול העיר‪ ,‬והסוסים הקלים ללא רגש‬

‫‪......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪71‬‬ ‫*‬

‫‪465‬‬ ‫גךרוהו אל הספינות הקמורות של האכאים‪.‬‬

‫ולילה שחור ירד כענן וכסה את עיניה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫‪ 7‬׳‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪7 1‬‬ ‫‪1‬‬

‫צנחה לאחור‪ ,‬התעלפה‪ ,‬ותוך כך השליכה‬

‫הךד!ק מראשה את הקשורים המפיצים אור‪,‬‬
‫סרט המצח‪ .‬רשת השער‪ ,‬השרוך הקלוע‪,‬‬
‫‪470‬‬ ‫והצעיף שקבלה יום אחד מידי אפרוריטה‬
‫הזהבה‪ ,‬עת הקטור מבהיק הקסדה לקחה לו‬
‫מבית אאטיון‪ ,‬לאחר שנתן מהר לאיץ־ספור‪.‬‬
‫אחיות בעלה ונשי אחיו נאספו מסביב לה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫*‬ ‫‪57 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪ 5‬״‬ ‫־ ‪:‬־־ ‪7‬‬ ‫‪: -‬‬

‫אחזו אותה ביניהן‪ ,‬והיא מייאשת עד מות‪.‬‬

‫‪475‬‬ ‫אך כאשר שבה רוחה ונפשה אספה כוח‪,‬‬
‫היא הרימה קולה‪ ,‬קוננה באזני נשי טרויה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬

‫״הקטור‪ ,‬אני אמללה‪ .‬אחד הגורל לו נולדנו‬

‫־‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ‪5‬‬ ‫‪ 5‬־־‬ ‫‪1‬‬
‫••• !‬

‫שנינו‪ ,‬אתה בטרויה בביתו של פריאמוס‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫{ ‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫•ן‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫!׳*‬

‫ואני בתבה‪ ,‬למרגלות פלקוס עוטה היער‬

‫־‬ ‫‪----‬‬ ‫•*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪5 5‬‬ ‫‪5‬‬ ‫'‬ ‫‪♦ 5‬׳ ־'‬ ‫־‪5‬־ *‬

‫‪480‬‬ ‫בבית אאטיון‪ ,‬הוא שגדל אותי כתיניקת‪,‬‬

‫אב בלי מזל כבתו‪ .‬היה ט‪ 1‬ב לולא הולידני‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫'‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬

‫והנה עכשו לבית הדס מתחת לעמקי הארץ‬

‫אתה מסתלק‪ ,‬אך עזבת אותי למרירות האבל‪,‬‬
‫כאלמנה בביתך‪ ,‬והילד עולל רך עדין‪.‬‬
‫‪485‬‬ ‫זה שנולד לשנינו‪ ,‬האמללים‪ .‬לא תהיה לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•/ 1‬‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫‪7 5‬‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫הקטוד‪ ,‬לעזר‪ ,‬ולא הוא לך‪ ,‬הן אתה מת‪.‬‬

‫גם אם ישרד בתקיפת האכאים וכל יסוריה‪,‬‬
‫‪ 7 7‬׳‬ ‫•‬ ‫‪75‬‬ ‫־ י‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־‬ ‫•‪1‬‬ ‫* ‪5‬‬ ‫• ‪1‬‬

‫* במקור נאמר ״מינאדה״‪ .‬במיתוס היווני המינאדות היו הנשים ה״משתגעות״‬

‫בפולחן דיוניסוס‪ .‬הן מתוארות בטרגדיה הבקכות מאת אוריפידס‪.‬‬
‫‪ 488‬־‪515‬‬ ‫‪ 530‬שיר עשרים ושניים‬

‫עמל ודאגות של קבע צפויים לו אחרי כן‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫■••ו ‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫דד‬

‫כי זרים יגזלו את אדמותיו‪ .‬ביום שבו ילד‬

‫*•* ״‬ ‫*•*‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫־ ז‬ ‫ד‬ ‫• ג ‪:‬‬ ‫ד■‬

‫‪!90‬‬ ‫מאבד אב גם חבךים בני גילו מתנכרים לו‪.‬‬

‫תמיד הוא מרכין את ראשו‪ ,‬לחזייו שטופות דמע‪,‬‬
‫מקק אל יריךיו של אביו חולף אותו‪.‬ילד‪,‬‬
‫מושך לאחד במעיל‪ ,‬ולאחר בכתינת‪,‬‬
‫הם מרחמים‪ ,‬ואחד מגיש לו גביע לרגע‪,‬‬
‫‪ :‬״‪ ■.‬־‬ ‫־‬ ‫ז •‬ ‫־ •‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪ :‬־‬

‫‪495‬‬
‫׳ •׳ ‪ * -‬־‬
‫די להרטיב את שפתיו‪ ,‬ואלו חכו לא נרטב כלל‪.‬‬
‫‪ :‬ז‬ ‫• ‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬

‫ואחד שהוריו בחיים ממשתה הו־דפו החוצה‪,‬‬

‫י‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫• * ז * ‪,.‬‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪ ••• :‬ד‬

‫מכה אותו בידיו‪ ,‬ופוגע בו בדברי גנאי‪:‬‬

‫׳הסתלק‪ ,‬אביך איננו נוכח בסעוךתנו‪.‬׳‬
‫וכך אל אמו האלמנה הולך אותו‪.‬ילד‪,‬‬
‫‪500‬‬ ‫אסטיאנקס‪ ,‬שעל בךכי אביו דדה פעם‬
‫אוכל רק שמן דשן של כבשים ומידו עצם‪.‬‬
‫וכשהיה מתנמנם וחדל ממ שחקי‪.‬ילה‬
‫היה עולה ד שן במטה‪ ,‬בןרועות האומנת‪,‬‬
‫על מצע רך‪ ,‬ןלבר מתרונן במלוא סאת העינג‪.‬‬
‫‪505‬‬ ‫ועכשו כשאבד את אביו‪ ,‬הוא‪.‬יכיר הרבה סבל‪,‬‬
‫אסטיאנקס‪ ,‬אדון העיר‪ ,‬הטרדנים קוראים לו‪,‬‬
‫כי אתה היחיד שהגן על עירם ועל שעריה‪.‬‬
‫ד‬ ‫ד ‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . . . . ...‬ן‬ ‫־ ד •‬ ‫־ ד‬

‫ןכעת לצד הספינות הקמורות‪ ,‬הךד‪ 1‬ק מהוריך‪,‬‬

‫כשהכלבים ישבעו‪ ,‬תולעים פתלתלות יאכלו את‬
‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫ן ־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ן ד •‬ ‫‪1‬‬

‫‪510‬‬ ‫גופך‪ ,‬גוף עירם‪ ,‬אם כי בגרים מנחים בביתנו‪,‬‬

‫עדינים במךקם דפים‪ ,‬שאךגו הנשים בידיהן‪.‬‬
‫אבל את כל אלה אשרף בלהב האש היוקדת‪,‬‬
‫לא לתועלת לך‪ ,‬היות ובהם לא תשכב עוד‪,‬‬
‫י‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד•••‬ ‫״■‬ ‫!י‬ ‫*‪ .‬זי‬ ‫‪:‬‬

‫אלא לכבודך בעיני הטרוינים ונשי טרויה‪.‬״‬

‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•* :‬‬ ‫ד •‬ ‫״״ ‪1‬‬ ‫‪....‬‬ ‫!‬ ‫! ן‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫זו ז‬

‫‪515‬‬ ‫כך בבכי אמרה‪ ,‬ונאנקו הנשים מסביב לה‪.‬‬

 ‫שיר עשרים ושלושה‬
‫התחריות לכבוד פטרוקלוס‬

‫בלילה מבקרת את אכילס רוחו של פסרוקלוס ומבקשת קבורה מהירה‪.‬‬

‫למחות נקבר פטרוקלוס בטקס גדול‪ .‬לאחר מכן עורך אכילס תחרויות‬
‫אתלטיקה שבהן משתתפים מיטב הגיבורים‪ ,‬ומחלק פרסים לכל מתחרה‪.‬‬

‫כך קוננו ברחבי העיר‪ ,‬בעוד האכאים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ־ ‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ 1‬־ ‪1‬־••‬ ‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‪1‬‬

‫לאחר שהגיעו אל הספינות ואל הלספונטוס‪,‬‬

‫התפזרו איש־איש אל ספינתו‪ .‬אולם אכילס‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫־ ז־‬ ‫‪1‬‬ ‫••־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪8-‬‬ ‫• ‪1‬‬

‫מנע מהמיךמידונים להתפזר אל צךיפיהם‪,‬‬

‫‪5‬‬ ‫אלא דבר באזני רעיו הששים לתפס נשק‪:‬‬
‫* י‪1 ,.‬‬
‫־‪.‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־ ‪* 7‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬
‫‪ :‬ז ן״‬ ‫■‬
‫• *‬ ‫׳‪.‬־ ז‬

‫״מירמידונים קלי הסוסים‪ ,‬רעים נאמנים לי‪,‬‬

‫״‬ ‫•‬ ‫ז •‬ ‫?ן־\‬ ‫־‬ ‫׳ ״‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ 1-‬״‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אל נשחרר מךכבם את סוסינו עבי הטלף‪,‬‬

‫אלא עם א‪1‬תם סוסים ומרכבות נתקרב אל‬
‫ד‬ ‫ז‪ 1‬״‬ ‫• ן‬ ‫ז‬ ‫ע ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫••• ‪7‬‬

‫פטרוקלוס ונבכהו‪ .‬זו ז־כות המתים לפי הנהג‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫ואז‪ ,‬לאחר שנמצא פךקץ בקינה ובצער‪,‬‬
‫נשחרר את הסוסים‪ ,‬ונערך סעוךה לכלנו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וכלם נאספו ובכו‪ ,‬והנחה אכילס‪.‬‬
‫־ • • •‬ ‫' ‪ : • :‬ז‬ ‫ז־‬ ‫ע יד‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫•וי*‬ ‫‪17‬‬

‫שלוש פעמים סביב המת נהגו את סוסיהם‬

‫‪. . . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪: 7‬־‬ ‫־־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫יפי השערוספדו‪ ,‬ותטיס גרתה חשק לבכי‪.‬‬

‫‪. ... ,‬‬ ‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ד‬ ‫״‪:‬‬ ‫״■‬ ‫‪ : 7‬׳ ‪1‬‬ ‫ג‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪15‬‬ ‫נרטב החול‪ ,‬נךטבו כלי הנשק מדמעותיהם‪,‬‬

‫כה נכספו לגבור‪ ,‬אדון התבוסה והפחד‪.‬‬
‫ובן פלאוס פתח ביניהם בקינה הנ ת ש ת‪,‬‬
‫את ידיו קוטלות הגברים שם לרעו על חזהו‪:‬‬
‫‪*•7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬׳‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*י‪,‬‬

‫״היה שלום‪ ,‬פטרוקלוס‪ ,‬ואף בבית אל המות‪.‬‬

‫‪20‬‬ ‫את מה שלפני כן הבטחתי לך‪ ,‬בשלמות אבצע‪:‬‬
‫לגרר את הקטור לכאן‪ ,‬לךא'ג שכלבים יטךפוהו‪,‬‬
‫ולפני מוקךך לשסף גרון תריסר מבני טרדה‪,‬‬
‫‪ 23‬־ ‪5 2‬‬ ‫‪ 532‬שיר עשרים ושלושה‬

‫נערים נפלאים‪ ,‬בחרוני על כך שנקטלת‪.‬״‬

‫‪ 1‬־‪ 1‬ז‬
‫‪ •/‬י ‪:‬‬ ‫זי‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ נ־‬ ‫׳‬ ‫• ‪ :‬ד •‬ ‫‪ 1‬ד•‬

‫ואז יזם להקטור האלוהי השפלה מתעבת‪:‬‬

‫■‬
‫■;‬‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬ז ז‬ ‫•‬ ‫ז־ ן‪.,‬׳‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪ :‬ז‬

‫‪25‬‬ ‫שטח אותו על פניו באבק ליד מטתו של‬

‫*‪*.‬‬ ‫• ד‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫ז ־‬

‫בן מנויטיוס‪ .‬ואלו השאר הסירו את כלי‬

‫הארד הבורקים‪ ,‬התירו את הסוסים גאי‬
‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫׳‪1‬‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬

‫הצהלה‪/! ,‬ישבו ליד ספינת נכד איאקוס‪,‬‬

‫אלפים‪ ,‬להם ערך סעודת קבוךה משבחת‪.‬‬
‫‪30‬‬ ‫החנה פדים בוהקים פךפרו תחת הלהב‬
‫כשנשחטו‪ ,‬הךבה כבשים ן־עזים פועות;‬
‫והךבה חזירים לבני שן‪ ,‬עוטי שכבת חלב‬
‫נשטחו להחרך מעל שלהבת הפיסטוס‪.‬‬
‫דם שנשאב בספלים זרם סביב המת מכל עבר‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־ ••‬ ‫‪•:‬‬ ‫ז־‬ ‫ז •‬ ‫• ‪:‬‬ ‫••••‪-:‬‬ ‫ד‬

‫‪35‬‬ ‫ועתה מלכי האכאים הביאו אל אגממנון‬

‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫‪... -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.....‬‬ ‫־ *‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫האלוהי את אכילס האדון מהיר ה תלי ם;‬

‫בקשי שכנע‪ ,‬כי עקב רעו היה עוד זעום לב‪.‬‬
‫•־‬ ‫ג‬ ‫ז ז‬ ‫••‬ ‫•• ‪17‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכאשר בדךכם הגיעו אל צריף אגממנון‪,‬‬

‫מיד הם צוו על הכרוזים שקולם פולח‬
‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫• ז‬

‫‪40‬‬ ‫להעמיד על האש דוד גדול‪ ,‬אולי כך ישפיעו‬

‫על בן פלאוס לךחיץ את עצמו מחלאת דם‪.‬‬
‫אך הוא סרב בתקיפות‪ ,‬והוסיף לכך נדר‪:‬‬
‫״לא‪ ,‬לפני זאוס‪ ,‬הטוב באלים‪ ,‬והגבוה‪,‬‬
‫אין ןכות לקרב מי רחצה אל ראשי‪ ,‬בטרם‬
‫‪45‬‬ ‫אניח על אש את פטרוקלוס‪ ,‬אקים מעליו תל‪,‬‬
‫ואגזיז לו את שערי‪ ,‬כי צער כזה לא יגיע‬
‫־‬ ‫־ •‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫־ ־־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ז •‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪1 ••• :‬‬

‫שנית אל לבי כל עוד אהיה בחיים על הארץ‪.‬‬

‫בואו אפוא‪ ,‬עתה נצית לסעוךה הקודרת;‬
‫ועם שחר צוה‪ ,‬שליט הגברים אגממנון‪,‬‬
‫‪50‬‬ ‫שיביאו עצים‪ ,‬דכינו את כל הנחוץ וכנהג‬
‫לשמש את המת היורד אל עלטת החשך;‬
‫כך תזדרז לשרפו האש שאינה מתעיפת‬
‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫ז • •‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ :‬ז ••‬ ‫זי‬
 ‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪533‬‬

‫לוחיק מעינינו‪ ,‬ואל מטלותיו יחזר כל החיל‪.‬״‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ן־‬ ‫זי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.* * 7‬־־‬ ‫‪...............‬‬ ‫י‬ ‫* ‪:‬‬

‫כך אמר‪ ,‬והם הקשיבו היטב וציתו לו‪.‬‬

‫‪55‬‬ ‫בחפזון עךכו את הסעודה‪ ,‬איש־איש‬
‫סעד‪ ,‬ולבם לא חסר כשחלקו ללא דפי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪' . •:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‪ 1‬־ ‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫וכאשר למשקה ולמזון את החשק השביעו‪,‬‬

‫אז הם הלכו כל אחד אל צריפו לשנת לילה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪ 1‬ז‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪*:‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪! 7‬‬ ‫י•‬ ‫‪7‬‬

‫אך כץ פלאוס שכב על שפת הןם _רב הגעש‪,‬‬

‫‪60‬‬ ‫נאנח בכבדות‪ ,‬מסביבו המוני המירמידונים‪,‬‬
‫בשטח חשוף‪ ,‬שבו אל החוף בא שטף המים;‬
‫אז אחזה בו שנה‪ ,‬שפוכה בעדנה‪ ,‬ופוטרת‬ ‫** ‪7‬‬
‫‪.• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫‪7-17‬‬ ‫‪7‬‬

‫דאגות מנפשו‪ ,‬כי איבריו המפלאים תשו‬

‫־־‬ ‫־ \ ‪ 7 1‬־‬ ‫" ‪7 7‬‬ ‫׳ •‬ ‫•־‪:‬‬ ‫ן!‬

‫כשרץ אחרי הקטור לעבר איליוס מקפת הרוח;‬

‫‪65‬‬ ‫והנה הופיעה רוחו האמללה של פטרוקלוס‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫ן ‪77‬‬ ‫ז \‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫דומה לו בכל תכונותיו‪ ,‬בקומה‪ ,‬בחץ העינים‪,‬‬

‫ואף בקולה‪ ,‬והיא לבושה בבגךיו של פטה־קלוס‪.‬‬
‫באה הרוח‪ ,‬עמדה מעל לראשו ואמרה לו‪:‬‬
‫; ‪7 :7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"־‬ ‫~‪7 * 7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬

‫״אתה ןשץ‪ ,‬אכילס‪ ,‬שכחת אותי‪ ,‬לא היית‬

‫‪70‬‬ ‫אדיש כשהייתי עוד חי‪ ,‬אלא לאחר בוא המות‪.‬‬
‫‪... 7‬‬ ‫~‬ ‫‪ :‬־ ־־‬ ‫•\ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪*7 •/ 1‬‬ ‫‪•7‬‬

‫קברני‪ ,‬אל תתעכב‪ ,‬אחצה את שערי הדס‪.‬‬

‫‪.. -‬‬ ‫—‪.‬‬‫‪ -‬ן‬ ‫‪...‬‬ ‫״ ן‪... ...‬‬ ‫; ־ "‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ : 1‬״* ‪7‬‬
‫‪7‬‬

‫מךחיקות אותי הנשמות‪ ,‬צלמי אלה שמתו‪,‬‬

‫הן מונעות שאחצה את הנהר ואבוא ביניהן‪,‬‬
‫אני נע ונד מול שעריו הרחבים של בית הדס‪.‬‬
‫־״‬ ‫"‬ ‫׳‪,.‬‬ ‫‪* 7 :7‬‬ ‫‪77 5‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־'‬

‫‪75‬‬ ‫בצער אני מבקש‪ ,‬תן לי ןן־ך‪ ,‬כי לעד לא‬

‫אשוב מהדס‪ ,‬לאחר שתחלקו לי מנת אש‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪ ...‬ן‬ ‫| ־ ־‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪ -‬״‬ ‫‪7‬‬

‫אתה ואני לא נשב עוד חיים‪ ,‬בנפרד מרעינו‬

‫‪..............‬‬ ‫׳ ‪7: • 1‬‬ ‫־*‬ ‫״ ״‬ ‫־ ;־*‬ ‫־‪7‬‬

‫ונערך תכניות‪ ,‬כי ג‪1‬ךל שנוא שנועד לי‬

‫מיום בואי לעולם פער את לעו ובלעני‪.‬‬
‫‪•* 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬

‫‪80‬‬ ‫ואתה‪ ,‬אכילס הדומה לאלים‪ ,‬נגזר גם עליך‬

‫ז ‪1 7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1• 7‬־‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫־*‬ ‫‪7‬‬ ‫; ־‪7‬‬

‫למות לרגלי חומות טרויה אוצרת העשר‪.‬‬

‫‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬
‫*‬‫־‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫"‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫ועוד דבר אבקש ואזכיר‪ ,‬אולי תצית לי‪,‬‬

 ‫‪ 534‬שיר עשרים ושלושה‬

‫את עצמותי אל תפךיד מעצמותיף‪ ,‬אכילס‪,‬‬

‫‪.‬יחד יהיו‪ ,‬כמו בביתך בזמן שבו גדלנו‬
‫כאשר מנויטיוס הביא אותי מאופואיס כילד‪,‬‬
‫אסף אותי לביתכם‪ ,‬עקב רצח שלא יסלח לו‪,‬‬
‫ביום אשר בו הרגתי את בנו של אמפידמס‪,‬‬
‫כילד‪ ,‬ללא כונה‪ ,‬במשחק קביות התרגןתי‪.‬‬
‫ןאז קבל אותי אל ביתו איש הרכב פלאוס‪,‬‬
‫גדל אותי בשקידה‪ ,‬ךצוה שאנהג בסוסיף‪.‬‬
‫לכן כלי אחד‪ ,‬כד זהב‪ ,‬כפול ידיות‪ ,‬שקבלת‬
‫ז‬ ‫ע •‪ 1‬־ ‪1‬‬ ‫י‬ ‫ד•‬ ‫י ‪:‬‬ ‫ד ז‬ ‫י ־‬ ‫••• ‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1 •• 7‬‬

‫מאמך הנכבדה‪ ,‬ן־כיל את אפר שנינו‪.‬״‬

‫ואז אכילס מהיר הרגלים השיב ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫! ז‬ ‫•••‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־ •‬ ‫ן •‬ ‫ן ז‬

‫״מה הסבה‪ ,‬ראש אהוב‪ ,‬שבאת הנה‪,‬‬

‫ד ׳‬ ‫׳ • ‪ .‬״ ז ד • ■‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫־• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואתה מצדה עלי את כל זה? דע לבטח‬

‫שאצית ואבצע הכל כפי שבקשת‪.‬‬
‫אף בוא‪ ,‬התקרב נא אלי‪ ,‬הבה אפלו לרגע‬
‫נחבק זה את זה ונמצה עינג מדיר בבנינו‪.‬״‬
‫כף הוא אמר‪ ,‬שלח את ת־יו‪ ,‬אף לא הגיע‬
‫אליו לאחזו‪ :‬כאד אל עמק הארץ הרוח‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪.*7 7 1‬י ‪1‬‬
‫•‪.‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫*‬
‫‪• 1‬‬ ‫‪: 7 1‬‬ ‫״‪7‬‬

‫ירדה בצוחה‪ ,‬ואכילס מפתע בקפיצה קם‪,‬‬

‫'‬ ‫‪1‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬
‫•‪:‬‬ ‫\ ‪7 1‬‬ ‫״!־־•••‬ ‫•‪77:‬‬ ‫‪7:7‬‬

‫ספק את כפיו זו אל זו‪ ,‬ואמר מלים ספוגות עצב‬

‫‪... ...‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪ :‬ז‬ ‫‪•:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪•.•1‬‬

‫״פלא‪ ,‬דבר כלשהו עוד נותר‪ ,‬ואף בבית הדס‪,‬‬

‫נפש ון־מות‪ ,‬אף מלוא התבונה איננה קימת‪.‬‬
‫כל הלילה רוחו האמללה של פטרוקלוס‬
‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫\‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־ ‪7:‬‬ ‫‪7‬‬

‫עמדה מעלי כשהיא מבכה ומקוננת‪,‬‬

‫דמתה לו להפליא‪ ,‬ופרטה לי את דרישותיה‪.‬״‬
‫‪7‬‬ ‫*•*‬ ‫‪• :‬‬ ‫ע‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫•• ‪:‬‬ ‫ז ־־ ‪• :‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫כף אמר‪ ,‬ועורר בכלם את החשק לבכי‪.‬‬

‫‪■ 71‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ע‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫••ר‬ ‫‪7 \ :‬‬ ‫••‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫אאוס ו־רדת האצבעות האיךה להם כשעךין‬

‫בכו סביב המת האמלל‪ .‬אף השליט אגממנון‬
‫צוה שגברים ופרדים יתאספו מכל מחסיהם‬ ‫ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪* 71‬‬ ‫*‪ 7 1‬י‬
‫*‪.‬‬ ‫*‪7‬‬

‫ויביאו עצים‪ .‬ואיש מצטין נקבע להשגיח‪,‬‬

 ‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪535‬‬
‫‪!42-113‬‬

‫מריונס‪ ,‬רכב הג מ ר האדיב אידומנאוס‪.‬‬

‫**‪.‬־‬
‫*‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪• 77‬‬ ‫־ •‬ ‫׳ ״־ ־‬ ‫*‪.‬‬ ‫״‪1‬‬

‫ואז הם יצאו‪ ,‬גרזנים גודעי עצים בידיהם‪,‬‬

‫• • • • • • '‬ ‫ן‪..........................‬‬ ‫׳ ־■ ז י •‬ ‫‪17‬‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬ז‬

‫‪115‬‬ ‫וחבלים שזורים היטב‪ ,‬והפרדים לפניהם‪.‬‬

‫‪•/‬‬ ‫• ז ״‬ ‫׳ ז * ‪ 1‬ז י‬ ‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫•־ ד ז *‬

‫הלכו מעלה ומטה‪ ,‬מהצד‪ ,‬ובדרך נפתלת‪.‬‬

‫י ‪,‬‬ ‫ן ‪.. •/‬׳ |‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ •• ־ ־‬ ‫ד‬ ‫ד ־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫־‬ ‫ז*‬

‫וכשבאו אל צלעות אידה ה שוקק פלגי מים‪,‬‬

‫שם בתנופת יד כרתו בארד ארך להב‬
‫־ ־‬ ‫ו‬ ‫!־‬ ‫זז‬ ‫!‬ ‫ד‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־־‬ ‫•‪:‬‬ ‫ד‬

‫אלונים רמי צמרות שנחבטו על הארץ‬

‫ן‬ ‫ך ז‪...‬‬
‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫*‪::•.•*.‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ד ••‬

‫‪120‬‬ ‫ברעם כביר; את גץעיהם בקעו האכאים‪,‬‬

‫קשרו לפרדים‪ ,‬והם חרצו בטלפים בקרקע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫—‪: 1‬‬ ‫ד ־•‬ ‫‪: -‬‬ ‫ד ‪1‬‬ ‫‪•• : 7‬‬ ‫־‪• 75‬‬ ‫‪: 1‬‬
‫ז‬

‫ומהרו למישור בסבך השיחים הפרוע‪.‬‬

‫כל החוטבים נשאו בולי עץ‪ ,‬כפקדתו של‬
‫ע‬ ‫• ‪71\ 1‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫מךידנס‪ ,‬ךכב הגבור האדיב אידומנאוס‪.‬‬

‫‪125‬‬ ‫את העצים ברצף זךקו על החוף‪ ,‬שם אכילס‬
‫חשב להקים לפטרוקלוס ואף לעצמו תל גבוה‪.‬‬
‫וכאשר הם עךמו מכל עבר שפע בולי עץ‪,‬‬
‫ןשבו וחכו במקום מכנסים‪ ,‬אך אכילס‬
‫מיד צוה על המירמידונים הששים אלי קרב‬
‫‪71‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ז‬ ‫•‪7‬‬

‫‪130‬‬ ‫שיחגרו כלי ארד ושכל איש ירתים אל הרכב‬

‫*‬
‫•‬
‫‪/ 7‬־ *‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫*‬ ‫* ‪7‬‬
‫•‬
‫*‬ ‫*‬ ‫‪77‬‬ ‫!••‬ ‫־ ! !‬

‫את הסוסים‪ .‬והם מהרו‪ ,‬לבשו את כליהם‪,‬‬

‫כל רכב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪......‬‬ ‫‪7‬‬
‫עלו רכבים בלוית העומדים לצדם על‬
‫־‬ ‫‪7• :‬‬ ‫ן•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:• :‬־‬ ‫‪• 7 -‬‬ ‫ד‬

‫הפרשים התקךמו‪ ,‬וענן הדגלים בא בערף‪,‬‬

‫באלפים‪ ,‬ובאמצע נשאו חבריו את פטרוקלוס‪.‬‬
‫‪1:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫'‪,‬י‬ ‫••‪7‬‬ ‫‪ 7‬ן‬ ‫* ‪- 1‬‬
‫‪.* 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• 7 -:‬‬

‫‪135‬‬ ‫הוא היה מכסה בשערם שאותו גזזו והשליכו‬

‫‪• 1 * 1‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫•••‬ ‫• ‪77 :‬‬ ‫‪••• \ :‬‬ ‫‪77‬‬

‫עליו‪ ,‬ומאחור את ראשו אחז אכילס האלוהי‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫■‬
‫‪4‬‬
‫‪1 7‬־‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫״ ז‬ ‫׳‬ ‫זז‬

‫עגום‪ ,‬כי את חברו המסור לוה לבית הדס‪.‬‬

‫‪.. -‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫• ז‬ ‫־ ‪7‬‬
‫־‬‫־‬ ‫‪1‬־ *•‬ ‫ע‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הם באו אל המקום שעליו הם שמעו מאכילס‪,‬‬

‫״‬ ‫*‪......................‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫*‪.‬י ‪7 7‬‬ ‫־ ‪1 7‬‬ ‫ע‬ ‫‪7‬‬

‫הניחו אותו‪ ,‬ועךמו לו מהר שפע בולי עץ‪.‬‬

‫‪140‬‬ ‫ואכילס האלוהי מהיר הדגלים נמלך שוב‪,‬‬
‫סטה אז מהמוקד‪ ,‬וגזז תלתל זהב‬
‫‪7‬‬ ‫־ ‪ 1‬־‬ ‫‪ 71‬־‬ ‫•*י‬ ‫״־‬ ‫‪7‬‬ ‫זז‬

‫משערו הגולש שטפח לכבוד נהר ספרכיוס‪,‬‬

‫‪ 143‬־ ‪1 7 0‬‬ ‫‪ 536‬שיר עשרים ושלושה‬

‫ובצער אמר‪ ,‬מביט אל הים הכהה כיין‪:‬‬

‫״ספרכיוס‪ ,‬לשוא פלאוס אבי נדר לך נדר‬
‫‪....‬‬ ‫ן ן‬ ‫ז־‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ;•‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪••:•••:‬‬

‫‪45‬‬ ‫ששם‪ ,‬אם אשוב יום אחד לביתי במולדת‪,‬‬

‫אגזיז לך את שעדי* ןאקךיב לך קךבן קדש‪,‬‬
‫חמשים אילים שאותם לא עקרו אל עינותיך‬
‫אשחט‪ ,‬שם חךשתך ומןבח אפוף ניחוח‪.‬‬
‫כך נךר הזקן‪ ,‬אך את תכליתו לא הגשמת‪.‬‬
‫‪!50‬‬ ‫עתה‪ ,‬מאחר שאל אךמת אבותי לא אשוב עוד‪,‬‬
‫אתן את שערי לפטרוקלוס העז למשמרת‪.‬״‬
‫‪•/ *. **•:‬‬ ‫ד־‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• 1 •• •/‬‬

‫ובדברו שם את השער בידי אותו רע‬

‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫״ ז‬ ‫*‬ ‫•••‬ ‫ז־‬ ‫‪ :‬־ נ‬

‫אהוב‪ ,‬ועורר בכלם את כסופיהם לנהי‪.‬‬

‫ן ‪. ...‬‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬

‫ועתה על קינתם היה יורד אור השמש‪,‬‬

‫׳‪,.‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫־‪7 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬

‫‪155‬‬ ‫לולא אכילס נגש ןלבר אל אגממנון‪:‬‬

‫״לך ביחוד‪ ,‬בן אטראוס‪ ,‬יצית צבא האכאים‬
‫אם תצוה‪ .‬רעב לקינות‪.‬יש ןכות להשביע;‬
‫אך פזר אותם מהמוקד‪ ,‬וךריש שיכינו‬
‫סעודה‪ .‬אנו האחראים למת נעשה את‬
‫‪...‬‬ ‫‪ -‬ן ‪• -‬״•‬ ‫־* ••‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪160‬‬ ‫שאר המלאכה‪ ,‬והמנהיגים שישהו לידינו‪.‬״‬

‫‪••7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• •‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫שמע את ד־בריו שליט הגברים אגממנון‪,‬‬

‫אל הספינות המאזנות פזר את החיל‪,‬‬
‫אך הקרובים נשארו במקום‪ ,‬עךמו בולי עץ‪,‬‬
‫ןהקימו מוקד בן מאה רגל לארך ולריחב‪,‬‬
‫‪165‬‬ ‫ואת הגופה על ראש המוקד הניחו בלב מר‪.‬‬
‫הרבה כבשים שמנות ופרים מקרינים כבדי צעד‬
‫־ ־־‬ ‫*‬ ‫־‪ • 11‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫"‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪7 5‬‬ ‫~ ‪** 1‬‬

‫פשטו מעורם וערכו מול המוקד; מכל אלה‬

‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫• ־!‬ ‫‪17‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫לקח אכילס גדול הלב את השמן ןעטף בו‬

‫מרגל עד ראש את הגופה‪ ,‬ערם מסביב לה‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫•• •‪* ••* .‬‬

‫‪170‬‬ ‫את הפגרים שהפשיטו‪ ,‬ןשם כד ך?ש ו־כד שמן‪,‬‬

‫למנהג זה של צעירים‪ ,‬ראו אןסכילוס‪ ,‬נושאות הנסכים בסדרת שוקן‪ ,‬שורה ‪.6‬‬ ‫י‬
 ‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪537‬‬

‫סמכם אל יצוע המת‪ ,‬וארבעה סוסים רמי ערף‬

‫‪ ...‬ן‬ ‫ז ••‬ ‫•‬ ‫׳ * ־ ו ז ז‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪7 1 :‬‬

‫השליף על גבי המוקד והוא נאנק וגונח‪.‬‬

‫תשעה כלבים מונו ליד שלחנו של פטרוקלוס‪,‬‬
‫‪1:‬‬ ‫־ ן‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫\‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫•‬ ‫‪• 7 1‬‬ ‫ג ‪7‬‬ ‫•‬

‫הוא שסף גרון והשליך למוקד שנים מאלה;‬

‫‪175‬‬ ‫ותריסר אצילים מבני הטרוינים גדולי הנפש‬
‫‪.......‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫ז•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫• * ••‬ ‫•‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫שחט בארד‪ ,‬הגה מחשבות רעות כלפיהם‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫' ‪7 7‬‬ ‫‪777‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫שלח בהם את חרוז הברזל של האש האוכלת‪.‬‬

‫*‪/ *.‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫ד‬ ‫־־‪:‬־••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪ 7‬־‪.‬־‬ ‫• •• ־‬

‫ואז הוא קרא בשם חברו נאנק וגונח‪:‬‬

‫״היה שלום‪ ,‬פטרוקלוס‪ ,‬ואף בבית אל המות‪,‬‬
‫‪180‬‬ ‫הנה אני מקים את כל מה שקידם העטחתי‪.‬‬
‫תריסר אצילים מבני הטרוינים גדולי הנפש‬
‫יהיו עם גופך מזון האש‪ .‬אך לאש ליא אתן את‬
‫הקטיר בן פןיאמוס‪ ,‬אלא הכלבים ייאכלוהו‪.‬״‬
‫כך אמר מאים‪ ,‬אך הכלבים לא טפלו בו‪,‬‬
‫‪185‬‬ ‫את הכלבים הדפה מעליו אפרודיטה בת זאוס‬
‫ד‬ ‫־‬ ‫ז־‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•• ‪7 7‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫‪• 7 : -‬‬

‫ביום ובלילה‪ ,‬ובלח וךדים‪ ,‬בשמן אלמות‪,‬‬

‫משחה אותו‪ ,‬שליא ירטש כשהלה יגררהו‪.‬‬
‫*‪- 11‬‬ ‫‪ *.* 1‬־ ‪7‬‬ ‫ן \ ־‬ ‫י•••‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫ופויבוס אפולון הידיד ענן כהה מעל הקטור‬

‫משמים אל המישור‪ ,‬כסה בו את כל השטח‬
‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ 7‬־־‬ ‫•‬

‫‪190‬‬ ‫שבו נח המת‪ ,‬שמא‪.‬יקדים כוח השמש‬

‫ובבשרו סביב שריריו ואיבריו ישלח יבש‪.‬‬
‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* *‬

‫אך האש לא אחזה במוקד גוית פטרוקלוס‪.‬‬

‫ואכילס האלוהי מהיר הרגלים נמלך שוב‪.‬‬
‫*‪ 1‬־י‬ ‫‪7‬־‪ 1‬־ •‬ ‫‪• 1‬‬ ‫*‬ ‫‪•.*:7‬‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬־*‬

‫סטה אז מהמוקד והתפלל לשני הרוחות‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪*• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪ : • :‬־ • •‬ ‫"‪1‬‬ ‫•* ־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬

‫‪195‬‬ ‫לבוראס ולזפירוס‪ ,‬הבטיח להם זבחי פאר‪,‬‬

‫נסך עוד ועוד מגביע זהב ובקש שיבואו‬
‫‪7 ...‬‬ ‫• ‪1-‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫* ‪ • :‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־י‬

‫כדי שאת הגופות תקדים לאכל השלהבת‪,‬‬

‫י‬ ‫‪ 1 -‬זד‪•/‬‬ ‫־‬ ‫‪\•! •/‬‬ ‫‪•1‬‬
‫־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫•\ •\‬ ‫‪•• 1‬‬

‫ומהר יתלקחו העצים‪ .‬ואיריס הקשיבה‬

‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪*• 7‬‬ ‫־ ‪11‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫־ •*‬

‫לתפלתו וחשה אל הרוחות עם המסר‪.‬‬

‫־ יד ‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫• ‪7 * 1‬‬

‫‪200‬‬ ‫הם התכנסו אז בבית זפירוס הנושב בזעף‬

‫‪2 3 0 -2 0 1‬‬ ‫‪ 538‬שיר עשרים ושלושה‬

‫וחגגו בסעודה‪ .‬ואיריס שרצה עמדה על‬

‫־‬ ‫ז ‪1 :‬‬ ‫ז‬ ‫דז‬ ‫״‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪1‬‬ ‫ז ז ‪:‬‬

‫מפתן האבן‪ .‬והם כשראו אותה בעיניהם‬

‫•יי‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫•י• ז‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‪.‬־ ‪1‬‬ ‫ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬

‫קמו מהר‪ ,‬וכל רוח בקן ש שתשב בסמוך לו‪.‬‬

‫אך היא לא נאותה לשבת ואמרה את דבריה‪:‬‬
‫‪205‬‬ ‫אוקיאנוס‪,‬‬
‫״ו ­‬
‫זרמי‬
‫•‪ 1‬״‬
‫לחזר אל‬
‫־ ‪:‬־‬
‫עלי‬
‫־‬
‫אתישב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־‬
‫״לא‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬

‫אל מחוז האתיופים‪ ,‬שם הם זובחים הקטומבות‬

‫לבני־האלמות; ושם אטעם גם אני מזון קידש‪.‬‬
‫אולם אכילס מתפלל אל בוראם ואל זפירוס‬
‫הסואן שיבואו אליו‪ ,‬חבחי פאר הוא מבטיח‪,‬‬
‫‪210‬‬ ‫כדי שתאיצו באש לאחיז במוקד שעליו נח‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫״‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫ד ״‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫פטרוקלוס‪ ,‬שכל האכאים גונחים !־סופרים לו‪.‬״‬

‫כך היא אמרה והלכה‪ ,‬והם קמו ברעש‬
‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪17‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪7 : 7 5‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫*‬ ‫‪17‬‬

‫אל־אנושי‪ ,‬ואת העבים טלטלו לפניהם‪.‬‬

‫חיש במשב הם הגיעו לים‪ ,‬וכלו התנפח‬
‫■ ; ־ ־ ״ ־‬ ‫>‬ ‫־ ‪ 7‬״ ‪. :‬‬ ‫• *‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫‪215‬‬ ‫ברוח שורק‪ .‬והם באו אל טרויה עבת הרגב‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪* 7‬יי *‪.‬י‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫צנחו במוקד‪ ,‬ושלהבת אל־אנושית רעמה בו‪.‬‬

‫כל אותו לילה באש המוקד השנים הצליפו‬
‫בשריקה‪ ,‬וכל אותו לילה אכילס מהיר הרגלים‬
‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪* :‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪* :‬‬

‫דלה מכד הזהב‪ ,‬ואוחז בגביע כפול איזן‬

‫‪1 ...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪7 7 -‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7 7‬‬

‫‪220‬‬ ‫שפך את היין על הקךקע‪ ,‬הרוה את הארץ‪,‬‬

‫וקרא אל נשמתו האמללה של פטרוקלוס‪.‬‬‫ני‬ ‫‪: -‬‬ ‫•יו‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪\ 7‬‬ ‫* ‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪717 :‬‬

‫כאב ששורף את עצמותיו של בנו וסופד לו‪,‬‬

‫בן שנשא ואמלל את הוריו במות מפתיע‪,‬‬
‫־״‬ ‫‪*: -‬‬ ‫*‬
‫‪.*7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*יי *‬ ‫״ ‪1‬‬

‫כך בשרפו את עצמות חברו ספד לו אכילס‪,‬‬

‫״‬ ‫״‬ ‫־ *‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1‬־ ״‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־!י‬ ‫‪17‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪225‬‬ ‫גורר את ת ליו ל‪.‬יד המוקד וגונח בלי הרף‪.‬‬

‫ובשעה שכוכב הבקר יוצא לבשר אור לארץ‪,‬‬
‫‪1 •/ 7 7‬‬ ‫״‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬
‫*‬‫זי‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫ואאוס בלבוש הכרכים על פני הים משתרעת‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪1-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫אז דעכה אש המוקד‪ ,‬וגועה השלהבת‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫* •‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪17 1‬‬ ‫"‪1‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪ 1 7‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫יצאו הרוחות לשוב אל ביתם‪ ,‬חשו מעבר‬

‫‪. . ....‬‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪30‬ג‬ ‫ל‪.‬ים תרקןה‪ ,‬שהתקצף ז־נהם כשגאו בו המים‪.‬‬

 ‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪539‬‬ ‫!‪23‬־‪260‬‬

‫ואז בץ פלאוס פנה מהמוקד והלך לו‪,‬‬

‫שכב סחוט מלאות‪ ,‬ושנה מתוקה עליו נחה‪.‬‬
‫ז ז‬ ‫ז ז‬ ‫‪17‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*״ ‪7‬‬ ‫י ״‬ ‫‪7‬‬ ‫ז־‬

‫אך אז התאספו בהמוץ אלה שעם בץ אטר־אוס‪,‬‬

‫והרעש והקולות בבואם עוךרו את אכילס‪,‬‬
‫‪235‬‬ ‫והוא התנער‪ ,‬התישב‪ ,‬ופנה ודבר אליהם‪:‬‬
‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫ז ז‬ ‫■‬
‫־ ! ־ •‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫ג‬

‫״בז אטראוס‪ ,‬ואתם הטובים שבכל האכאים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ־ ־ •‬ ‫••• * ‪7‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫'‪:‬־‪•/‬‬ ‫‪ 17‬־ ‪• • • :‬‬

‫‪.‬ראשית בייץ נוצץ כבו את האש הבוערת‬

‫עוד במוקד‪ ,‬את שרידי עצמתה‪ ,‬ואחרי כץ‬
‫נאסף את עצמותיו של פטמקלוס בץ מנויטיוס‪,‬‬
‫‪240‬‬ ‫היטב נזהה אחתץ‪ ,‬כי הץ נכרות ללא קישי‪,‬‬
‫הלא הוא שכב באמצע המוקד‪ ,‬והךחק ממנו‬
‫השאר נשרפו בשוליו‪ ,‬גברים וסוסים בערבוביה‪.‬‬
‫‪7:‬‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪7 :‬‬

‫נטמיץ את עצמותיו בכד זהב ובשכבת חלב‬

‫כפולה‪ ,‬עד אשר אתחבא גם אני בשחור הדס‪.‬‬
‫‪245‬‬ ‫אך אני מצוה שלא תודגעו לערים תל גבוה‪,‬‬
‫אלא כיאה‪ ,‬לא יותר‪ .‬ואחר כך האכאים‬
‫‪. - - 717‬‬ ‫‪ 5‬־ ־‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪ 7‬־‪.‬־‬ ‫‪77‬‬

‫יךחיבר אותו ועביהו‪ ,‬אלה שבספינותינו‬

‫רבות המשוטים יהיו כאשר לא אהיה עוד‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬והם ציתו לאכילס מהיר הרגלים‪.‬‬
‫ז ‪. - . -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫••‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ 7‬־ ' ‪• • :‬‬

‫‪250‬‬ ‫ראשית בץיץ נוצץ כבו את האש הבוערת‬

‫עוד במוקד‪ ,‬שם בשכבה עמקה שקע אפר‪.‬‬
‫*• ‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪:‬־ \ ‪17‬‬ ‫‪7 : * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫״י‬

‫את עצמותיו הלבנות של רעו העדיץ אספו אז‬

‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*77‬‬ ‫‪* • 7‬‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ !‬

‫בוכים‪ ,‬טמנו אותץ בכד זהב ובשכבת חלב‬

‫כפולה‪ ,‬הניחו בצריף‪ ,‬ועטפו בבד מפשתץ _רך‪.‬‬
‫‪255‬‬ ‫אז הם התוו לקבר עגול‪ ,‬מסד אבץ הניחו‬
‫סביב המוקד‪ ,‬ומיד בעפר תחוח כסוהו‪.‬‬
‫וכשעךמו את התל‪ ,‬פנו לשוב‪ .‬אך אכילס‬
‫עכב את העם‪ ,‬הושיבם לכנוס רחב ידים‪,‬‬
‫י‬ ‫‪ -7‬־‬ ‫־‬ ‫|‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪77‬‬

‫והביא פרסים מהספינות‪ ,‬חצובות ודודים‪,‬‬

‫׳‬ ‫ן ‪. 7‬‬ ‫ן־‬ ‫־ { •‬ ‫•*‬ ‫‪* 71‬‬ ‫‪ 1‬״ י‬

‫‪260‬‬ ‫סוסים ופרדים וראשי בני בקר רבי כוח‪,‬‬

‫‪ -‬י‬ ‫־ ••‬ ‫‪17 7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫••‬ ‫‪71‬‬ ‫‪ 1‬ז*‬
 ‫‪ 540‬שיר עשרים ושלושה‬

‫הביא גם ב ת ל אפךפר ונשים ןפות מחגרת‪.‬‬

‫לרכבים מהירים תחלה הציע פרסי פאר‪,‬‬
‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• 7‬‬

‫לקחת אשה בקיאה ללא דפי במלאכת ידיה‪,‬‬

‫‪ 7‬י‬ ‫‪•••7‬‬ ‫•‪•••*. •:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪1• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫ד ‪ 1-‬־‬

‫!חצובה לעשרים ושתים מדות‪ ,‬עם אןנים‪,‬‬

‫כפרס לראשון‪ .‬אשר לשני‪ ,‬סוסה הוא הציע‬
‫בת שש‪ ,‬טרם אלפה‪ ,‬ובבטנה עבר פרד‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫\ ‪-‬‬ ‫‪ • :‬ן ‪7‬‬ ‫״‬ ‫\ ‪7 :‬‬ ‫ד*‪*.‬‬ ‫׳‬

‫ולשלישי ־ קלחת נאה שלא טעמה אש‪,‬‬

‫׳‬ ‫"‬ ‫‪: 7‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪ 1‬־ ־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- :‬‬

‫לה ארבע מדות נפח‪ ,‬ועדין לגמרי בוהקת‪.‬‬

‫לרביעי הוא הציע זהב במשקל שני טלנטים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ־ ן •‬ ‫‪1- : • :‬‬ ‫• • ‪7 7 -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫לחמישי כד שלא טעם אש‪ ,‬כפול אןנים‪.‬‬

‫עמד זקוף ונשא את דבריו באזני הארגיאים‪:‬‬
‫•‬ ‫*‬
‫‪ 7‬־ ‪ :‬׳‬ ‫‪ : 7 :‬״‬ ‫‪77 5‬‬ ‫*••‬ ‫‪7 71‬‬ ‫‪117‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫״בן אטראוס ושאר האכאים חןקי המוקים‪,‬‬

‫הנה בפמבי מצגים לרכבים פרסים אלה‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫•‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7‬־ ‪• 7‬‬ ‫\ ‪ 7‬־‬ ‫\ ‪• :‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫• ••‬

‫לו לכבוד איש אחר התחרו עתה האכאים‪,‬‬

‫״‬ ‫ד ־ ־ ־‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫־••‬ ‫•‬ ‫•‪:‬‬

‫הייתי ודאי אל צריפי נושא פרס ראשון כמנצח‪,‬‬

‫הן ידוע לכם עד כמה סוסי מצטינים מהיתר;‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ז‬ ‫־‬ ‫‪••• 7‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪7 1‬‬

‫הם בני־אלמות ופוסידון נתן את השנים‬

‫כשי לפלאוס אבי‪ ,‬והוא בתורו מסרם לי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪77 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪••••*:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אבל אשאר כאן‪ ,‬אני וסוסי עבי הטלף;‬

‫תהלה גדולה הם אבדו עם רכבם‪ ,‬שהיה‬
‫*‪7 7 *.‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7 7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬״ ‪7‬‬

‫כיה עריץ‪ ,‬והךבה פעמים משח את רעמותיהם‬

‫בשמן רך‪ ,‬לאחר שרחץ אותם במים זכים‪.‬‬
‫לכן שניהם כאן עומרים אבלים‪ ,‬ו־רעמותיהם‬
‫נוגעות בקרקע‪ ,‬בעמדם ולבם מלא צער‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫־־‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אך השאר הערכו במחנה‪ ,‬כל אחד מהאכאים‬

‫** ‪• - - 7‬‬ ‫*‪7 '.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־ ‪1‬־ ‪7‬‬ ‫־* ‪: 7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫־ י‬

‫שמאמין בסוסיו ובמךכבתו המתקנת‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬והרכבים המהירים נאספו אז‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫*‪1 \• *.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫״‪ 7 :‬־ ‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫הקדים בהרבה ועמד שליט הגברים אומלוס‪,‬‬

‫״‬ ‫••‬ ‫•\‬ ‫־ ‪• 7 1‬‬ ‫־ *‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫"‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬י ־‬ ‫־‬

‫בן אדמטוס‪ ,‬שהיה רכב משכמו ומעלה‪.‬‬

‫‪ 7‬־ ‪7 5‬‬ ‫* ‪5‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫״• ‪7 7 *.‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪/‬־ ‪1‬‬

‫קם אחריו הגבור ריומדס‪ ,‬בנו של טידאוס‪,‬‬

 ‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪541‬‬ ‫ן ‪320-29‬‬

‫הוביל תחת העל את סוסי טרוס‪ ,‬אלה שבכוח‬

‫‪-‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־־ ״•‬

‫לקח מאעיאס‪ ,‬אך את אעי אס הו שיע אפולון‪.‬‬

‫י‬
‫צאצא ‪•/‬זאוס‪,‬‬ ‫מנלאוס ‪1‬ז הב השער‪,‬‬
‫י־ ״ ז ״ ‪ 7‬ו‪ •/‬ז‬ ‫*‪-‬‬‫‪/ •/‬‬
‫אחריו‬
‫״ דז‬
‫!‪1‬קם‬
‫הרגלים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־•‬ ‫־‬
‫קלי‬
‫־‪•• 1‬‬
‫סוסיו‬
‫־‪1‬‬
‫תחת העל את‬
‫•‬
‫הוליך‬
‫ן‬‫* י‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יי‬

‫‪295‬‬ ‫את פוז־דגוס סוסו‪ ,‬ואת איתה‪ ,‬סוסת אגממנון‪,‬‬

‫אכפולוס בז אנכיסס נתנה כשי ל אג מ מנ ה‪,‬‬
‫‪' 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ־*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־ ‪' 1‬‬ ‫‪1 •/‬‬ ‫‪7 •/‬‬

‫כדי שלא ילוהו אל איליוס מקפת הרוח‪,‬‬

‫‪9 -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\ ‪7 17‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•- 1‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 1‬י‬

‫אלא ישאר במקומו בעדנה‪ ,‬כי זאוס נתז לו‬

‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ז ׳‬ ‫! ‪:7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז ••‬ ‫•‬ ‫‪ 7‬ז‬

‫עשר גדול‪ ,‬וביתו בסיקיון רחבת הידים‪.‬‬

‫‪300‬‬ ‫את הסוסה הלהוטה למרוץ רתם מנלאוס‪.‬‬
‫‪• 77‬‬ ‫־‬ ‫‪7 1‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫רביעי לערך סוסים יפי שער היה אנטילוכוס‪,‬‬

‫•‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬״*‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪ 1‬־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫ו‬

‫בנו המהלל של נסטור‪ ,‬ה שליט גבה הנפש‬

‫־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫־*‬ ‫‪1‬‬

‫בן בלאוס‪ .‬סוסים מהירים ילידי ארץ פילוס‬

‫משכו את רכבו‪ ,‬ואביו התקרב אליו ויעץ לו‬
‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫! ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫‪" 17‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫' *‬ ‫״ !‬ ‫‪7‬‬ ‫? ‪1‬‬

‫‪305‬‬ ‫בשכל עצה מועילה‪ ,‬אם כי אף לו היה ידע‪:‬‬

‫‪7‬־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫״״ ‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫״אתה צעיר‪ ,‬אנטילוכוס‪ ,‬אך זאוס ופוסידוץ‬

‫אהבוך‪ ,‬ולמדו אותך נהיגה וכל אופניה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫‪1 1‬‬ ‫*‬ ‫׳‪ 1‬״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬־ ‪7‬‬

‫לכן אין צרך _רב להקנות לך‪.‬ידע‪ .‬אתה יודע‬

‫היטב איך להקיף את עמוד המפנה‪ .‬אף סוסיך‬
‫‪310‬‬ ‫הם האטיים‪ ,‬ואני משער שצפוי לך פגע‪.‬‬
‫הם‪ ,‬סוסיהם מהירים יותר‪ ,‬אך אין להם כישר‬
‫טוב משלך לגלות תושיה במלאכת הרכב‪.‬‬
‫‪7 77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫שמר אפוא‪ ,‬יקירי‪ ,‬בלבך ידיעה מגונת‬

‫\ ‪7 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן*‬ ‫! ‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫׳ ־ • | י‬ ‫••‬ ‫|‬

‫אם ךצונך שלא‪:‬־חמקו הפךסים מידיך‪.‬‬

‫‪315‬‬ ‫בידע חוטב העצים טוב בהרבה‪ ,‬לא בכוח‪.‬‬
‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־־‬ ‫‪ 71‬־‬

‫ובידע נוט מנתב בים הכהה כיין‬

‫־ ־• ‪1‬‬ ‫־ •• ‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*‬
‫‪** 1‬‬ ‫*‪7‬‬ ‫‪71‬־‬

‫את ספינתו המהירה שרוחות מצליפות בה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬

‫וכך גם רכב מקדים רכבים בזכות הידע‪.‬‬

‫־ ‪ 7‬־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪•1 1‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪171‬‬

‫זה שסומך על סוסיו ורכבו‪ ,‬ובקלות דעת‬

‫‪320‬‬ ‫נוהג ומרחיב בפניה לצד זה או לצד זה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫• ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪7* 1‬‬ ‫*‬ ‫־‪1‬‬
‫‪ 321‬־ ‪3 5 0‬‬ ‫‪ 542‬שיר עשרים ושלושה‬

‫סוסיו תועים במסלול ו־איץ הוא אדון עוד‪.‬‬

‫בעוד שעם סוסים נחותים הפקח כל רגע‬
‫שולח מבט לעמוד‪ ,‬מקיפו מקרוב‪ ,‬לא שוכח‬
‫מראש לבלם במושכות העשויות מעור פר‪,‬‬
‫‪325‬‬ ‫כך הוא שולט בסוסים ובאיש שלפניו נועץ עין‪.‬‬
‫אגיד לך מה הסימן הברור‪ ,‬ואתה לא תטעה בו‪.‬‬
‫גזע דיבש עומד כשלוש אמות מעל הקךקע‪,‬‬
‫אלון הוא או אירן‪ ,‬ואין הוא נןקב במי הגשם‪,‬‬
‫ושתי אבנים לבנות נתמכות בו‪ ,‬אבן מכל צד‪,‬‬
‫‪330‬‬ ‫בעקול הדרף‪ ,‬ושטח זישר למרוץ מסביב לו‪.‬‬
‫אולי זה ציון קברו של אז־ם שמת לפני ןמן רב‪,‬‬
‫או מטרה שקבעו קדמונים‪ ,‬ועתה כעמוד גבול‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫ע ז‪: 1‬‬ ‫־ ‪77‬‬

‫קבעו אכילס האלוהי מהיר הרגלים‪.‬‬

‫ז־ ‪ :‬־•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז■ ‪•••:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 1:‬‬

‫נהג בסוסים וברכב כך שכמעט ותגע בו‪,‬‬

‫ז • ־‬ ‫‪ : • • • • 17‬־‬ ‫ז‪7 • :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪- :‬‬

‫‪335‬‬ ‫ברכבך הקלוע היטב נטה במרת מה‬

‫לשמאל צמךך‪ ,‬אשר לזה מימין‪ ,‬הצלף בו‬
‫וצעק‪ ,‬ואת המושכות שחרר עבורו בידיך‪.‬‬
‫אך את הסוס השמאלי קרב מאוד לעמוד‬
‫עד שטבור הגלגל המעצב יראה כאלו‬
‫‪340‬‬ ‫הוא מחכך את פניו‪ ,‬אך ךאג לא לפגע באבן‪,‬‬
‫כי אולי יפצעו הסוסים ותנפץ את הרכב‪,‬‬
‫כך תספק שמחה לאחרים ותמציא גנאי‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬ן־ •• •‬ ‫■י‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 1‬‬

‫לעצמך‪ .‬ובכן‪. ,‬יקירי‪ ,‬חשב ופקח עין‪.‬‬

‫כי אם בהקפת העמוד תקדים את היתר‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ד ד‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ ‪• 1:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪ :‬־ ז־‪ 1‬־‬

‫‪345‬‬ ‫איש לא ישעך‪ ,‬יזנק ויסגיר את הפער‪,‬‬

‫גם אם נוהג מאחור בסוס אלוהי כאריון‪,‬‬
‫סוסו המהיר מגזע אלים של אדרסטוס‪,‬‬
‫או בסוסי לאומדון הנפלאים שגךלו כאן‪.‬״‬
‫כך נסטור אמר‪ ,‬בן נלאוס‪ ,‬ואל מקומו שב‪,‬‬
‫‪350‬‬ ‫לאחר שבאר לבנו את כל הדרכים לבצע‪.‬‬
‫־ •• ־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫י‬
 ‫‪543‬‬ ‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס‬

‫חמי שי הכין א ת סוסיו יפי ה שער מךיונס‪.‬‬

‫ואז הם עלו לךכביה ם‪ ,‬ו אי ש־ אי ש ה פי ל פור‪*.‬‬
‫אכילס נענע אותם‪ ,‬וקפץ פור אנ טילוכו ס‬
‫בן נסטור; בא א חךיו תור או מ לו ס ה מל ך‪,‬‬
‫‪355‬‬ ‫אחריו מנלאוס הנו ךע ב חני ת‪ ,‬בן אטר או ס‪.‬‬
‫אחריו מריונס מ צ א מ קו מו‪ ,‬ו ה טו ב מכל אלה‬
‫•• •••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫״• ‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־‪7‬‬

‫העלה אחרון מקום לסוסיו‪ ,‬בנו של טיד או ס‪.‬‬

‫הם נערכו ב שורה‪ ,‬ואכילס הראה את היעד‪,‬‬
‫־‬ ‫—‬ ‫•‪*.‬‬ ‫ז‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬

‫הךחק במי שור ה חל ק‪ ,‬ו ה צי ב כ מ שקיף שם‬

‫‪360‬‬ ‫את פויניקס הדו מ ה לאל שהיה מלו ה לפל או ס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫ן ‪..‬‬ ‫־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫'‪.‬־‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪1:‬‬

‫הוא שיזכיר את פךטי המרוץ ו א מ ת ידו ח‪.‬‬

‫הניפו כלם את ה שו טי ם מעל גב סוסיהם‪,‬‬
‫הצליפו בהם ב מו שכו ת‪ ,‬ו עו ךדו והפצירו‬
‫בהם במלים‪ .‬והם במי שור ע שו את הדרך‪,‬‬
‫‪365‬‬ ‫מןד התרחקו מ ת חו ם ה ספינו ת‪ ,‬ואבק דק‬
‫עלה תחת חזם‪ ,‬מ ת אבך כענן או כסער‪.‬‬
‫ךעמות הסוסים ה תנפנפו עם מ שב הרוח‪,‬‬
‫המךכבות פעם צנ חו אל הארץ ה מכלכל ת‪,‬‬
‫ופעם קפצו מעל הקךקע‪ ,‬ב עוד ךכביהן‬
‫‪370‬‬ ‫ב חז הו‬ ‫‪*• 7‬‬
‫עמדו ברכבם‪ ,‬ולב כל א ח ד מ תפע ם‬
‫־‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪ :‬״* ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪* 5‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫במתח לזכות‪ ,‬וכלם קראו בקול לסוסיה ם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪.‬‬ ‫‪: 17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫• ‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואלה רחפו והרימו אבק במי שור ה ש טו ח‪.‬‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪ 1 7 7‬־‬ ‫**‬
‫‪• 5‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪*.•••:‬‬

‫אך כ שגמאו הסוסים הקלים את שלב הסיימת‪,‬‬

‫כשרו של‬
‫*‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫ושבו אל עבר הים האפיר‪ ,‬נגלה אז‬
‫‪7‬‬ ‫' • ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫״ ‪•:‬‬ ‫ז‬ ‫!‬

‫‪375‬‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬מןד התעצם המרוץ‪ ,‬וברגע‬

‫פרצו סוסותיו מהירות הרגלים של נכד פרס‪,‬‬
‫׳‬ ‫׳‪*• *.‬‬ ‫״‪.‬״•‪.‬״‬ ‫־ *‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫אומלוס‪ ,‬ואחריהן ש ע טו סוסי דיו מד ס‪,‬‬

‫סוסי טרוס‪ ,‬וכלל לא הרחק‪ ,‬אלא צ מודי ם לו‪,‬‬

‫בהגרלה הקצו את המסלולים‪ .‬הראשון זכה במסלול השמאלי‪ ,‬הקרוב לעמוד‬

‫המטרה והנוח לביצוע הפנייה סביבו‪ .‬האחרון זכה במסלול הקיצוני מימין‪.‬‬
‫‪ 379‬־‪408‬‬ ‫‪ 544‬שיר עשרים ושלושה‬

‫כל רגע נראה שהם עומדים לטפס על הרכב‪,‬‬

‫י‬ ‫י‪.‬י‬ ‫ז‪• :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫•\ ••‬ ‫ד‬ ‫•‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‬

‫‪380‬‬ ‫ונשימתם חממה את גבו וכתפיו הרחבות של‬

‫ע‬ ‫ז‬ ‫ז‪:‬‬ ‫ז־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫׳‪.‬‬ ‫נ יד‬ ‫•‬ ‫ז ז־‬ ‫ג י‬

‫אומלוס‪ ,‬כי את ראשיהם הטו מעליו כשעפו‪.‬‬

‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ד ד‬ ‫•‬ ‫;•‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫•••‬

‫ועתה הוא היה משיגו או מגיע לגמר במחלקת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫•‪.‬־‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬־‬ ‫ד‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫דד‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫‪:‬‬

‫לולא פויבוס אפולון רגז על בנו של טידאוס‪,‬‬

‫וגרם שישמיט מידיו את השוט המפיץ אור‪,‬‬
‫‪385‬‬ ‫עד שדמעות החלו לשטף מעיניו מרב כעס‪,‬‬
‫כי ראה את הסוסות והן מהירות אף מקדם‪,‬‬
‫בעוד שסוסיו דהרו באין שוט ולכן הם האטו‪.‬‬
‫ולא נעלמה מאתנה התנכלותו של אפולון‬
‫לבן טידאוס‪ .‬אל תעה הצבאות היא אז חשה‪,‬‬
‫‪390‬‬ ‫נתנה בידו את השוט‪ ,‬ובסוסיו נסכה כוח‪.‬‬
‫י וגד‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•\‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ז ‪ :‬ז‬

‫אחר נרגזת הלכה לעבר בנו של אדמטוס‪,‬‬

‫‪....‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.•••:‬־‬ ‫ז ‪ :‬ז‬ ‫•‪: :‬־‪:‬־‬ ‫־ ־‬

‫שברה האלה את עיל סוסותיו‪ ,‬והשתים‬

‫‪ :‬־־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫ד ••‬ ‫ז ‪ :‬ז‬

‫המשיכו לרוץ בנפרד‪ ,‬נסחב דדצול‪ ,‬ואומלוס‬

‫עצמו ליד האופן צנח על ראשו מהרכב‪,‬‬
‫‪395‬‬ ‫קרע את המךפקים‪ ,‬הפה והנחירים‪,‬‬
‫נשרט מצחו מעל לגבותיו‪ ,‬העינים‬
‫נמלאו בךמעות וקולו השוקק נאלם בו‪.‬‬
‫ובן טיד־אוס הפנה את סוסיו עבי הטלף‪,‬‬
‫האיץ‪ ,‬והקדים בהךבה את השאר‪ ,‬הואיל ואתנה‬
‫‪400‬‬ ‫הפיחה עצמה בסוסיו ולו העניקה תפארת‪.‬‬
‫*‬
‫*•‪.‬‬
‫׳ ‪.• :‬‬ ‫זי‬ ‫*•‬
‫;• *•‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•• •‬

‫בא אחריו מנלאוס בהיר השער‪ ,‬בן אטראוס‪.‬‬

‫אך אנטילוכוס קרא בקול אל סוסי נסטור‪:‬‬
‫״גם אתם אוצו קדימה‪ ,‬משכו בכל כוחותיכם‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫‪ 1‬ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫זי*‬ ‫‪ -‬ע‬

‫איני מצוה שתתחרו במהירות עם שני אלה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫־ ן •‬ ‫ז‬ ‫** ‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫*‬
‫‪ :‬־*‪.‬‬ ‫•‬ ‫••‬

‫‪405‬‬ ‫סוסי בן טידאוס הלוחמני‪ ,‬הואיל ואתנה‬

‫‪.....‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬־ ‪ * 1‬״‬ ‫־‬ ‫*‪* 1‬‬
‫*‪.‬‬

‫המריצה אותם‪ ,‬ולו העניקה את התפארת‪.‬‬

‫‪...... ,‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫זי‬ ‫*•‬
‫י\ ו‪.,‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫• ‪•:‬‬

‫אולם הזדרזו‪ ,‬עברו על פני סוסי בן אטראוס‪,‬‬

‫־‪.‬־!‪¥:-‬‬ ‫••‬ ‫‪• 1‬י‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־ ‪:‬‬ ‫* ‪:‬ז ‪:‬‬ ‫ז‬

‫אל תפגרו‪ ,‬שלא תכסה אתכם בדברי גנאי‬

‫‪- 1‬‬ ‫ז"‬ ‫!•‬ ‫••‬
‫‪ 4‬־•‬ ‫'‪.‬־‬ ‫‪ :‬־‪4‬‬
‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪545‬‬ ‫‪ 409‬־ ‪4 3 8‬‬

‫אןתה‪ ,‬שהיא נקבה‪. .‬יקירי‪ ,‬אתם מאחור עוד?‬

‫‪410‬‬ ‫הנה אגיד לכם זאת‪ ,‬ואכן הדבר יתבצע‪.‬‬
‫אל תצפו מצד נסטור ת ע ה העמים לטפוח‪,‬‬
‫״‬
‫הוא את שניכם מיד יהריג בכלי מארד חד‪,‬‬
‫•• ‪7 7‬‬ ‫ן •‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫־ ז‬ ‫זי‬ ‫‪•* 1‬‬

‫אם בגלל שאתם מתרשלים נקבל פרס גרוע‪.‬‬

‫־‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ז־‬ ‫‪•• 1‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫ג•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫• ‪•: - •.‬‬ ‫• ‪ :‬־‬

‫מהר‪ ,‬הצמדו אליו‪ ,‬אמצו כוחותיכם ורוצו‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫•יי‬ ‫‪ 9‬־־ ן‬ ‫•• ד‬ ‫׳ • ז ‪:‬‬ ‫* ׳•‬

‫‪415‬‬ ‫ואלו אני אקדיש לכך מחשבה‪ ,‬אמצא אפן‪,‬‬

‫ואעקפו כשהדרך צרה‪ ,‬לא אחמיץ את הרגע‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם באימה מאדונם קצר הרוח‬
‫־־‬ ‫ד‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫ז‬ ‫־• ‪:‬־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪•• :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪11‬‬

‫האיצו את ריצתם לזמן מה‪ .‬מיד אחרי כן‬

‫הבחין אנטילוכוס העז שהשביל הקעור נעשה צר‪.‬‬
‫‪420‬‬ ‫היה ערוץ בקרקע‪ ,‬נאספו בו גשמי החרף‪,‬‬
‫שברו את שולי הנתיב‪ ,‬ואת כל המקום העמיקו‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫זי מי •‬ ‫־ ד ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״ ! •י‬ ‫‪-‬ד•‬ ‫•י‬ ‫ד ‪:‬‬

‫מנלאוס נהג‪ ,‬נמנע ממגע רכב ברכב‪,‬‬

‫אך אנטילוכוס צורר את סוסיו עבי הטלפים‪,‬‬
‫נהגם מחוץ למסלול‪ ,‬הטה מעט ןאץ קדימה‪.‬‬
‫‪425‬‬ ‫ובן אטראוס נחרד וצעק אל אנטילוכוס‪:‬‬
‫״אנטילומס‪ ,‬זו נהיגה פזיזה‪ ,‬עכב את סוסיך‪.‬‬
‫הדרך צרה‪ ,‬היא מזיד תתרחב ונוכל לעביר בה‪.‬‬
‫שים לב שלא תתקל ברכבי ותפגע כך בשנינו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬אך אנטילוכוס מהר אף כפלים‪,‬‬
‫‪430‬‬ ‫הצליף לזרז בשוטו‪ ,‬כאלו איננו שומע‪.‬‬
‫*‬
‫•״ ־‬ ‫זי‬ ‫״•‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ז••‬ ‫• ‪1 • :‬‬

‫כטוח שמשג עת במלוא הכתף מוטל דיסקוס‪,‬‬

‫שאיש צעיר משליכו לבחן את כוחו הפורח‪,‬‬
‫הם רצו יחדו‪ ,‬ואז סוסי בן אטראוס האטו‪,‬‬
‫״ ״•‬ ‫‪ * -‬זי‬ ‫זי‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪ 1‬ן ד‬ ‫־ ג ד‬ ‫ד‬

‫פגרו‪ ,‬משום שבחר מרצון לא להאיץ עוד‪,‬‬

‫‪435‬‬ ‫הטלפים‪,‬‬
‫׳‬ ‫עבי ‪ 7 1 -‬־ *‬
‫הסוסים ‪*• 7‬‬
‫•‬ ‫בדרכם ־‬
‫יתנגשו ‪ 1‬־ ‪7 1‬‬
‫פן * ‪ 5‬־ ‪:‬‬
‫•י ‪1‬‬

‫יהפכו את הרכבים הקלועים‪ ,‬בעוד שניהם‬

‫ן ‪.....‬‬ ‫י ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫||‬ ‫־‬ ‫‪• 7: 7‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫־ ־ !‬

‫ישלכו לעפר‪ ,‬מרב שהם שואפים לנצח‪.‬‬

‫־‬ ‫־ •־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫־*‬ ‫*‪*.‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫\‬

‫אך מנלאוס ןה'ב השער גער בו ברגז‪:‬‬

‫‪ 439‬־ ‪468‬‬ ‫‪ 546‬שיר עשרים ושלושה‬

‫״לעזאזל‪ ,‬אנטילוכוס‪ ,‬אין איש ארור עוד כמוך‪.‬‬

‫‪440‬‬ ‫א מ תו‪ ,‬אכאים‪ ,‬שיש לך שכל זישר‪ ,‬אך טעינו‪.‬‬
‫אבל גם כך‪ ,‬בלי שבועה אין סכוי שתשיג פרס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬פנה אל סוסיו וצעק באזניהם‪:‬‬
‫ז ‪••:‬־‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫*‬
‫‪ :‬ז ־‬ ‫ז‬ ‫־‪.‬־‬ ‫' ‪77‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫״אל תעצרו‪ ,‬אל תעמדו בלב עמוס צער‪.‬‬

‫‪.‬רגליהם‪ ,‬בךכיהם יתעיפו וילאו לפני אלה‬
‫‪445‬‬ ‫אשר לכם‪ ,‬משום שהשנים חלפו נעוריהם‪.‬״‬
‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫•‪•.‬־‪:‬־•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪ 7‬־‪•.‬‬ ‫■‬
‫‪:‬־ ‪/‬‬

‫כך אמר‪ ,‬והם באימה מאדונם קצר הרוח‪,‬‬

‫־ ׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫*• *־‬ ‫‪7‬‬ ‫! •־‬ ‫‪ 7 1 7‬־ ' ‪• • :‬‬

‫האיצו את ריצתם‪ ,‬וחיש התקרבו אל היתר‪.‬‬

‫‪.......‬‬ ‫‪...‬‬ ‫• •‪117‬‬ ‫׳ ! •‬ ‫‪ 7‬זי‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫•• •‬

‫והארגיאים ישבו נאספים והשקיפו‬

‫‪• 5 • :‬י‬ ‫••• ‪:‬׳‪• 7 •.‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫•‬ ‫‪ 7 :‬־ ‪•• :‬‬

‫על הסוסים הטסים באבק המישור הפתוח‪.‬‬

‫־ ‪7‬‬ ‫־‪:‬־־ ‪ 1‬־ •‬ ‫־ ‪• 7‬‬

‫‪450‬‬ ‫ראשון שהבחין בסוסים הזיה אידומנאוס‬

‫מנהיג בני כרתים‪ ,‬שישב נבדל ומעליהם‪,‬‬
‫צפה לכל צד ושמע ממרחק את קריאת דיומדס‪,‬‬
‫‪.....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•ן‪.‬‬ ‫ן ‪...‬‬ ‫‪7 ....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ :‬ד ‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫'‬
‫הכירו‪ ,‬ושם לב לסוס מאלה שאצו קדימה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪* 17‬‬ ‫••• ‪7‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫•‬ ‫ז ‪..‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫שהתבלט‪ ,‬שחום בשלמות‪ ,‬ואלו במצח‬

‫‪455‬‬ ‫היה לו כתם לבן‪ ,‬עגיל כמו מלוא הירח‪.‬‬
‫*• ־‬
‫‪7-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪ 17 7‬״‬
‫*‪.••.‬‬ ‫‪77‬‬

‫עמד זקוף ונשא את דבריו באזני הארגיאים‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫ז ־ • ••‬ ‫‪•*1 7 :‬‬ ‫! ‪7 7‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪7 7 : 1 1 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫״ידידי‪ ,‬מנהיגי צבאות האתיאים ויועציהם‪,‬‬

‫האם דק אני מבחין בסוסים‪ ,‬או גם עיניכם?‬
‫נךאה שסוסים אחדים כעת מקדימים את היתר‪,‬‬
‫‪460‬‬ ‫ואחר הרכב שאני מזהה‪ .‬מסתבר שאי שם‬
‫במישור נפגעו הסוסות‪ ,‬אלה שתחלה הובילו‪.‬‬
‫הלא ךאיתי שהן ראשונות מקיפות את היעד‪,‬‬
‫וכרגע איני רואה אותן כלל‪ ,‬אם כי אני תר‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬־*‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪7: 17‬‬ ‫*‬
‫••‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫* ־‬
‫‪••7 :‬‬

‫בעיני‪ ,‬וסוקר כל מקום על פני מישור טרויה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫| *•‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫*‬‫־‬ ‫‪ :‬״ ־ ' ‪:‬‬

‫‪465‬‬ ‫אולי נשמטו המושכות לרכב והוא לא יצב את‬

‫‪......‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫רכבו‪ ,‬וכשל להקיף את העמוד שבצימת‪.‬‬

‫שם‪ ,‬אני חושש שנפל ונפץ את הרכב‪,‬‬
‫והסוסות סטו‪ ,‬התפרעו‪ ,‬בלבן אחז פחד‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫״ ‪ :‬־ ‪- 7 1 7‬‬ ‫״ • ‪:7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬
‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪547‬‬ ‫‪4 9 8 -4 6 9‬‬

‫אך עמדו וךאו גם אתם‪ ,‬אני יש לי קישי‬

‫‪470‬‬ ‫להבחין היטב‪ ,‬אך הגבר כפי שנהאה לי‬
‫איטולי לפי מוצאו‪ ,‬אך שליטם של אךגיאים‪,‬‬
‫בנו של טידאוס אדון הסוסים‪ ,‬הגבור דיומדס‪.‬״‬
‫ואיאס המהיר בן אואילאוס גער ועלב בו‪:‬‬
‫ז*‬ ‫ן‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*‬
‫״‪.‬‬ ‫•ד‪1‬‬ ‫־ ד •‬ ‫‪ :‬־‪ :‬־‬

‫״אל תתלהם‪ ,‬אידומנאוס‪ ,‬עוד במךחק‪.‬רב‬

‫‪475‬‬ ‫טסים ברחבי המישור הסוסים גמישי הרגלים‪.‬‬
‫אינך עוד בברור הצעיר בין האךגיאים‪,‬‬
‫ואין בראשך עינים חדות מעיני כל היתר‪.‬‬
‫אבל תמיד אתה מתלהם‪ ,‬וטוב שלהבא‬
‫•יו נ ־ ז‬ ‫•‪:‬־־־•• '‪:‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫ד ז‬

‫אל תפתח פה כיה גדול‪ .‬טובים ממך נוכחים כאן‪.‬‬

‫‪480‬‬ ‫הסוסים שבראש‪ ,‬כמו לפני כץ‪ ,‬אלה סוסיו של‬
‫אומלוס‪ ,‬והוא אוחז את המושכות מעליהם‪.‬״‬
‫ומנהיג בני כרתים הביט וענה לו בכעס‪:‬‬
‫״איאס‪ ,‬הטוב בעלבון‪ ,‬אך טפש‪ ,‬ובכל היתר‬
‫אתה הוא הךע באתיאי ם כגס וקשה ערף‪.‬‬
‫‪485‬‬ ‫בוא נערך התעךבות על חצובה או קלחת‪,‬‬
‫נבחר באגמ^נון בן אטראוס לשפיט בינינו‬
‫אילו סוסים הם בראש‪ .‬ואז תשלם‪ ,‬ותדע אז‪.‬״‬
‫ז‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫זז‬ ‫‪7‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ואיאס המהיר בן אואילאוס‬

‫קם בחמה מוכן במלים מגנות להשיב לו‪.‬‬
‫‪490‬‬ ‫כעת היתה הקטטה אף מקצינה בין השנים‪,‬‬
‫לולא אכילס עצמו עמד ודבר באןניהם‪:‬‬
‫״די לכם‪ ,‬אל תמשיכו‪ ,‬איאס ואידומנאוס‪,‬‬
‫להחליף מלים קשות ורעות‪ .‬הן לא נאה כך‪.‬‬
‫אלו אחר היה כך עושה הייתם נוזפים בו‪.‬‬
‫ן •‬ ‫•••‬ ‫ן‪• -‬‬ ‫•••‬ ‫‪17‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־ ״‬

‫‪495‬‬ ‫שבו באספה איש־איש במקומו והשקיפו‬

‫‪|.‬‬ ‫ן‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫*‪7‬‬
‫‪: 7‬־*‬ ‫‪:‬‬

‫על הסוסים‪ .‬מיד הם עצמם מרצון לנצח‬

‫‪■*:‬״־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪7‬‬
‫*‬ ‫־ ! ‪7‬‬ ‫״‬ ‫*‪7‬‬

‫יגיעו לכאן‪ .‬ואז כל אחד מכם יזהה את‬

‫‪•/‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬
‫• •י‬ ‫* ‪7‬‬
‫•‬
‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫סוסי האךגיאים‪ ,‬מי מאחור ומי ךץ קדימה‪.‬״‬

 ‫שיר ע שרים ו ש לו ש ה‬ ‫‪548‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ובן טידאוס קרב נוהג את הרכב‪,‬‬

‫עדין הניע כתף ןהצליף בשוטו‪ ,‬וסוסיו עוד‬
‫הרימו למעלה רגלים קלות וגמאו את הדרך‪.‬‬
‫־־‪1 •; •,‬‬ ‫•••‬ ‫זזו‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫־ ‪ 1‬־•‬ ‫נ ־ ‪ :‬ז‬

‫עף האבק ונתז אל הרכב ללא הרף‪,‬‬

‫ורכבו המקשט בזהב ובבדיל טס‬
‫ז‬ ‫‪ 1‬ז ז‬ ‫ז‬ ‫־ ג‬ ‫‪1 *1‬‬

‫אחרי הסוסים החופזים‪ ,‬ואף לא סימן קל‬

‫טבעו מאחור חשוקי אופניו בעפר התחוח‪,‬‬
‫‪ -‬״‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•••זז‬ ‫־ ז‬ ‫••‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫ז ג‬

‫כה ברחוף דהרו‪ .‬עצר אותם דיומדס‬

‫•י•••‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז־‬ ‫ז ‪1‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•1‬‬

‫במךכז המקום שבו נאספו‪ ,‬זעה בשטף‬

‫נגרה לקךקע מחזה הסוסים ומצואריהם‪.‬‬
‫הוא עצמו מרכבו המבהיק בדלוג ירד ארצה‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫־ ג ז‬ ‫ז־‬ ‫ג•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־ ג •‬ ‫•••ג‬ ‫‪-‬ג‬

‫השעין את שוטו אל העל‪ .‬לא חכה סתנלוס‬

‫הכביר‪ ,‬חש לקבל את הפרס ומסר שיובילו‬
‫•‬ ‫•••‬ ‫ז ־‬ ‫‪ -‬ג ז‬ ‫•••‬ ‫־‪•• 1‬‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫־‬

‫רעיו הגאים את האשה ואת התלת־רגל‬

‫כפול האזנים‪ ,‬והוא במו ידיו התיר את הצמד‪.‬‬
‫־ ••••‪*.‬‬ ‫•••‬ ‫• •‬ ‫זז‬ ‫ג‬ ‫׳ ז‬ ‫ז ז ג ־•‬ ‫ג‬

‫נהג אחךיו את סוסיו אנטילומס נכד נלאוס‪,‬‬

‫בערמה‪ ,‬לא במהירות‪ ,‬הקדים את מנלאוס‪.‬‬
‫•‪*.•*.‬־‬ ‫‪...‬‬ ‫• ‪• 11‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫• ג‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫זג‬ ‫ג‬

‫אך מנלאוס נהג בסוסיו המהירים מקרוב לו‪,‬‬

‫כמךחק שמן הגלגל נמצא סוס שאחר את‬
‫כוחו עבור א תנו ומושך במישור את הרכב;‬
‫בחשוק הגלגל הסובב נוגעות שערות קצה‬
‫ץנבר‪ ,‬והוא דוהר כה קרוב‪ ,‬אין כמעט רוח‬
‫ביניהם‪ ,‬כשהוא רץ במישור ךחב דדדים;‬
‫במרחק זה פגר מנלאוס אחרי אנטילוכוס‬
‫­ ו ­‬ ‫־ !־״‬ ‫•‪.‬־ ז ־‬ ‫• ••‬ ‫ז ‪ 1‬ע‬ ‫ג ••• ג‬

‫הנעלה‪ .‬תחלה ךחק כשעור ןדיקת דיסקוס‪,‬‬

‫אך עד מהרה השיגו‪ ,‬כי הגבירה כוח בזעם‬
‫‪----1‬‬ ‫־‬ ‫• ‪ • :‬ז‬ ‫׳ •‬ ‫־־‬ ‫״ז‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬

‫איתה יפת הרעמה‪ ,‬סוסת אגממנוץ‪.‬‬

‫אלו השנים היו ממשיכים עוד כברת דרך‪,‬‬
‫היה מנלאוס חולף על פניו בלי עלה לוכוח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫• ז‬ ‫ז•‬ ‫זז‬ ‫־‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫••• •\ ־‬ ‫זז‬

‫והנה מריונס עוזרו החזק של איתמנאוס‬

‫•‪.‬־‬ ‫•‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫‪ ••• 1‬ז ז ‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪1.........................:‬‬
‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪549‬‬ ‫‪ 529‬־ ‪5 5 8‬‬

‫פגר במן־חק הטלת כידון אחרי מנלאוס‪.‬‬

‫‪530‬‬ ‫סוסיו יפי השער היו אסיים מהיתר‪,‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־־‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪7‬‬

‫וכנוהג מרכבה במרוץ הוא היה הגרוע‪.‬‬

‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫י‬ ‫ו ״‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪: • . * • • :‬‬

‫לבסוף אחרי כלם הגיע בנו של אךמטוס‪,‬‬

‫גורר את רכבו הנאה‪ ,‬ומוליך לפניו את הצמד‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪... -‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־ ‪7‬־ ‪'.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬

‫ראהו וחס אכילס האלוהי מהיר הרגלים‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ •‬ ‫|‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫*‬ ‫‪*.•! 7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪535‬‬ ‫עמד‪ ,‬ובמלים כנופות דבר אל הארגיאים‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬ ‫• • •‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫״המצטין נוהג אחרון את סוסיו עבי הטלף‪.‬‬

‫בואו‪ ,‬עלינו לתת איזה פךס‪ ,‬הן ךאוי לו‪,‬‬
‫את השני‪ ,‬ואת הךאשון יקןח בן טידאוס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וכלם שבחו את הדבר שהציע‪.‬‬
‫• ‪ ■ • • • .‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪540‬‬ ‫והןה נותן את הסוסה‪ ,‬כי האכאים הסכימו‪,‬‬

‫לולא אנטילוכוס‪ ,‬בנו של נסטור גדול הלב‪,‬‬
‫ל!ם ותבע את זכותר מאכילס בן פלאוס‪:‬‬
‫״אכילס‪ ,‬אכעס עליך מאוד אם תבצע‬
‫את הדבר‪ .‬אתה מתכונן לגזל מידי פךס‪,‬‬
‫‪545‬‬ ‫בהנחה שרכבו וסוסיו המהירים הכשילוהו‪,‬‬
‫והוא מצטין; אך היה עליו להתפלל אל‬
‫בני־האלמות‪ .‬כך לא היה מפגר אחרינו‪.‬‬
‫ד ״‬ ‫־‬ ‫־ ••‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪ 7‬י‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪** :‬‬

‫אם אתה חס עליו והוא מבין יקיריך‪,‬‬

‫‪.‬יש בצךיפך שפע זהב‪ ,‬וארד לא חסר שם‪,‬‬
‫‪550‬‬ ‫וצאן‪ ,‬ויש אף שפחות וסוסים עבי טלף‪.‬‬
‫תן לו אחר־כך מהם‪ ,‬ואף פרס יותר בעל ערך‪,‬‬
‫או תן לו מיד‪ ,‬וכך ישבחו אותך האכאים‪.‬‬
‫אך על הסוסה לא אותר‪ ,‬והאיש שרוצה בה‬
‫‪7‬‬ ‫•‪.‬־‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪ :‬־ ־ *•‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־ י‬

‫ינסה עבורה את כוחו כנגדי במלחמת ידים‪.‬״‬

‫‪• -7‬‬ ‫‪•. •: •:‬־ ‪•.‬‬ ‫‪•;•••:‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־‬ ‫*‬
‫ז ־*‪.‬‬

‫‪555‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬ואכילס האלוהי מהיר הרגלים‬

‫‪ 1‬־ ‪• - 1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‪•.•:‬‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ־‬ ‫‪ 7‬י‬

‫חיך בחבה‪ ,‬כי רע אהוב היה אנטילוכוס‪,‬‬

‫‪ -‬ן•‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫•‬ ‫י ‪7 * :‬‬

‫ובמלים מכנפות הוא השיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪ 71‬־‬ ‫•• •‬ ‫* \ ז‬ ‫‪• * :‬‬

‫״אנטילוכוס‪ ,‬אם ךצונך שאתן לאומלוס‬

‫‪ 559‬־ ‪5 8 8‬‬ ‫‪ 550‬שיר עשרים ושלושה‬

‫פךס מיחד שאביא מצריפי‪ ,‬אכן אעשה זאת‪,‬‬

‫‪560‬‬ ‫אתן לו שךיוץ שהסךתי מעל אסטרופיוס‪,‬‬
‫ש ףון מארד‪ ,‬והוא מצפה מסביב בשולים‬
‫בשכבת בדיל מבהיק‪ .‬זה עבורו פךס רב ערך‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ואז בקש מרעו האהוב אוטומדון‬
‫שןביא אותו מהצריף; הלך והביא אוטומדון‪,‬‬
‫‪565‬‬ ‫ושם בידיו של אומלוס‪ .‬וזה לקח ושמח בו‪.‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫‪ :‬י‪.‬״‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫•״•‬ ‫‪ :‬דד‬ ‫‪• :‬ך‬

‫ואז מנלאוס‪ ,‬לבו ממרמר‪ ,‬נעמד ביניהם‪,‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫־‬ ‫ד ה•‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫\ ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪ ••• •/‬־‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫שוצף וקוצף על אנטילוכוס‪ .‬מסר הכרח‬

‫לידו את השרביט‪ ,‬ואחר הורה לארגיאים‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫להשתתק‪ .‬והוא קם לדבר כגבר בךמות אל‪:‬‬

‫‪570‬‬ ‫״אנטילוכוס‪ ,‬פעם היית נבח‪ ,‬ראה מה עשית‪.‬‬
‫ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪ 1‬׳ ‪1‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד •‬ ‫־ ־‬ ‫׳‬ ‫־‪■ :‬‬

‫שפכת חרפה על כשרי‪ ,‬וגם לסוסי התנכלת‪,‬‬

‫• ‪ :‬־ ־ ‪ :‬ד ״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י ן ‪-‬‬ ‫ז ‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ :‬ד‬ ‫ד‬

‫נדחק בדרכם‪ ,‬אם כי היו מהירים מסוסיך‪.‬‬

‫ן‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫•‪:‬‬

‫בואו‪ ,‬מנהיגי צבאות האךגיאים ויועציהם‪,‬‬

‫שפטו בינינו בהגינות ובלי לרצות איש‪,‬‬
‫‪575‬‬ ‫שמא יגיד אחד האכאים נחושי הכתנת‪:‬‬
‫"‬ ‫־ ז‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫■ד ־‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫־ •‬ ‫ז‬ ‫•••‬

‫׳מנלאוס גבר בעזרת שקדים על אנטילוכוס‪,‬‬

‫זכה בסוסה והלך‪ ,‬משום שסוסים אטיים לו‪,‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ז ־‪1‬‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫דד‬

‫אך הוא עצמו החזק במעמד ובכוח‪.‬׳‬

‫והנה אשפט בעצמי‪ ,‬ואיש מבין הדנאים‬
‫‪580‬‬ ‫לדעתי לא יגער בי על כך‪ ,‬כי יהיה זה בישר‪.‬‬
‫בוא לכאן‪ ,‬אנטילומס בחיר זאוס‪ ,‬לפי הנהג‬
‫עמד לפני רכבך וסוסיך‪ ,‬אחז בידיך‬
‫את השוט הגמיש שבו לפני רגע נהגת‪,‬‬
‫ד ‪ 1 -‬ד ״‬ ‫זי י■‬ ‫י ‪" 1‬‬ ‫זי‬ ‫־ ד •‬ ‫‪-‬‬ ‫•\‬

‫גע בסוסים‪ ,‬ןהשבע בחובק את הארץ‬

‫‪585‬‬ ‫ומרעידה שלא בערמה לרכבי התנכלת‪.‬״‬
‫• ו *י ־ ז ד‬ ‫‪* 1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫ו ד ו ד‬ ‫?‪5‬‬ ‫‪ • ! -‬ד‬

‫ואז אנטילומס המחשב דבר וענה לו‪:‬‬

‫ו ד ד‬ ‫•••‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• 1 -‬‬ ‫ו ד‬

‫״חדל כעת‪ ,‬כי אני בשנים‪ ,‬השליט מנלאוס‪,‬‬

‫י‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ‪-‬‬ ‫ד •‬ ‫ו־ * ו‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫ד ״‬ ‫‪ -1‬־‬

‫צעיר בהרבה‪ ,‬ואתה הגדול והקודם לי‪.‬‬

‫•‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫״ ו י ד‬ ‫ז ־ ו • *‬ ‫ד •‬
‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪5 51‬‬

‫יודע אתה איך שחצנות איש צעיר מלבלבת‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬־!•‪.‬־ ד‬ ‫ד•‬ ‫•‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫* ז‬ ‫־‬

‫‪590‬‬ ‫ואיך דעתו מאוד מהידה‪ ,‬אך שפוטו דל‪.‬‬

‫לכן היה בלבך סבלני‪ .‬אתן לך את‬
‫הסוסה בה זכיתי‪ ,‬ואם מביתי תבקש דבר מה‬
‫▼‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬
‫־■•‬ ‫!‬ ‫•••‬ ‫י‬ ‫׳ ן •‬ ‫•‬ ‫ז •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫גדול אף יותר‪ ,‬הנה אתנהו לך בו ברגע‬

‫ומרצון‪ ,‬במקום שבכל הזימים‪ ,‬נצר זאוס‪,‬‬
‫‪595‬‬ ‫אחזק מלבך‪ ,‬ובעיני האלים אראה כפושע‪.‬״‬
‫בנו גדול הלב של נסטור דבר‪ ,‬הוביל את‬
‫הסוסה‪ ,‬מסרה לידי מנלאוס‪ .‬וזהי התרכך בו‬
‫הלב בדומה לראשי שבלים תחת אגלי טל‬
‫כשהקמה מבשילה ואת פני השדות מסמרת‪.‬‬
‫‪. . . . . .‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪....‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫־ ‪5‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫‪ ••• :‬־ ז‬

‫‪600‬‬ ‫פך גם בך‪ ,‬מנלאוס‪ ,‬הלב התרכך אותו רגע‪.‬‬

‫ואז במלים מכנפות הוא פנה ואמר לו‪:‬‬
‫ז ־‬ ‫נ‬ ‫ז ז‬ ‫\‪7‬‬ ‫‪7:‬‬

‫״אנטילוכוס‪ ,‬כעת גם אני אשוב ביחס אליך‬

‫ן‬ ‫‪... ..‬‬ ‫‪--------- :‬‬ ‫■ז‬ ‫‪:‬־ ‪.‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬

‫מזעמי‪ ,‬הן עד כה לא היית טפ ש וקל דעת‪,‬‬

‫וכעת בלבד נצחה תבונתך בידי נעוריך‪.‬‬
‫‪605‬‬ ‫ץכ'ר‪ ,‬בטובים ממך להבא אל תשטה עוד‪.‬‬
‫אותי לא היה מפיס אחר מבין האכאים‪.‬‬
‫ז ־ ־ •‬ ‫• •• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־**‬ ‫‪:‬‬ ‫זז‬

‫אבל אתה סבלת הרבה‪ ,‬והרבה אף עשית‬

‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫'‪:‬־‪•■ :‬‬ ‫־־־‪••:‬‬ ‫ז ־‪ 1‬ז‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪:‬־ז־‬

‫למעני‪ ,‬וכמותך גם אביך הטוב ואחיך‪.‬‬

‫לכן אתחשב בתחנתך‪ .‬ואתן לך אף‬
‫‪610‬‬ ‫את הסוסה‪ ,‬אם כי שלי היא‪ ,‬כדי שגם אלה‬
‫יךעו שתמיד לבי לא זיהיר ואינני קשה ערף‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ומסר לרעו של אנטילו מ ס‪ ,‬נואמון‪,‬‬
‫הקלחת‬
‫־ ­ו ­ ­‬
‫לקח ץאת‬
‫‪1-7‬‬
‫לעצמו‬
‫‪: - :‬‬
‫הסוסה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫עאת‬
‫המבהיקה‪ .‬ואת הזהב במשקל שני טלנטים‬
‫­‬ ‫־ ו‬ ‫־‬ ‫!״•‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7 -‬‬ ‫•\‬ ‫‪1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫•‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪615‬‬ ‫קבל מךיונס כךביעי‪ .‬נותר הכד כפול האזן‪,‬‬

‫הפרס החמישי‪ .‬אותו בין שורת הארגיאים‬
‫‪.‬‬ ‫!־ן••‬ ‫‪-‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪* *1‬‬ ‫־ ‪71‬‬

‫אכילס נשא‪ ,‬הגיש לנסטור‪ ,‬עמד ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫‪71‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫י‬ ‫‪1 ••• 1‬‬ ‫• *‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫* •‬

‫״הנה לך‪ ,‬אדוני הזקן‪ ,‬קח אותו למשמרת‪,‬‬

‫‪ 619‬־‪648‬‬ ‫‪ 552‬שיר עשרים ושלושה‬

‫זכר לקבוךתר של פטרוקלוס; כי לעולם לא‬

‫‪620‬‬ ‫תךאה אותו בין הארגיאים‪ .‬אתן לך פרס זה‬
‫על לא דבר; הן לא תתאגרף ולא תאבק עוד‪,‬‬
‫לא תכנם לשדה ותטיל עוד כידון‪ ,‬וברגליך‬
‫לא תתחרה‪ .‬הזקנה הקשה כבר באה עליך‪.‬״‬
‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ • ‪1:‬‬ ‫ז ד‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫כך אמר‪ ,‬מסר ליךיו‪ ,‬והוא קבל זאת שמח‪,‬‬

‫‪625‬‬ ‫ובמלים מכנפות פנה אליו ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫••ד‬ ‫‪77‬‬ ‫ן \ ‪7‬‬ ‫• י‬ ‫‪:‬‬

‫״אכן‪. ,‬ילדי‪ ,‬דיאה ונכון הוא כל מה שאמךת‪.‬‬

‫איברי כבר אינם איתנים‪ ,‬ידידי‪ ,‬לא הרגלים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ •‬ ‫!‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫׳ ‪• 5‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•*‬

‫ואף הזרועות אינן מץדתות מכתפי כלפני כן‪.‬‬

‫הלואי שהייתי צעיר ןכוחי‪.‬יציב כבאותו יום‪,‬‬
‫‪630‬‬ ‫עת קברו האפיאים את השליט אמרינקאוס‬
‫בבופראסיון‪ ,‬ובניו הציעו פךסים לזכר המלך‪.‬‬
‫שם לא השתוה אלי איש מבין האפיאים‪,‬‬
‫לא בין בני פילוס או האיטולים עזי הנפש‪.‬‬
‫נצחתי אז באגרוף את קליטומדס בן אנופס‪,‬‬
‫‪635‬‬ ‫ובהאבקות את יריבי אנקאיוס מפלאורון‪.‬‬
‫ובריצה גבךתי על רץ בעל כישר‪ ,‬איפיקלוס;‬
‫וכך בכידון מול פילאוס ופולידותס‪.‬‬
‫רק במרוץ מןכבות נצחו אותי צמד בני אקטור‪,‬‬
‫חלפו על פני בזכות מספרם‪ ,‬נחרצים לנצח‪,‬‬
‫׳ ד !‪• 7‬‬ ‫•‪77:‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־‬ ‫‪: 7‬‬

‫‪640‬‬ ‫משום שמיטב הפרסים נשמרו לתחרות זו‪.‬‬

‫השנים היו תאומים‪ ,‬זה נהג בןרוע רוגעת‪,‬‬
‫נהג מ רוע רוגעת‪ ,‬וזה הצליף על הצמד‪.‬‬
‫כך פעם הייתי‪ .‬וכעת צעירים יקחו חלק‬
‫במטלות מסוג זה‪ .‬ואני לזקנה הקודרת‬
‫ד ד‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ • ‪1:‬‬ ‫‪: -‬־ •‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪645‬‬ ‫חיב לצית‪ .‬אך פעם בין גבורים הצטינתי‪.‬‬

‫ובכן לך‪ ,‬כבד את מות חבךך במשחקים אלה‪.‬‬
‫אני מקבל זאת ממך בתוךה‪ ,‬ןלבי שמח‬
‫על שתמיד אתה זוכרני כרע‪ ,‬ואינך שוכח‬
‫‪553‬‬ ‫ה ת ח רויו ת ל כ ב ו ד פ ט רו ק לו ס‬ ‫‪ 649‬־ ‪6 7 8‬‬

‫את הכבוד שראוי שאזכה בו בין האכאים‪.‬‬

‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫•ד ‪•:•/‬״•‬ ‫־‪*.‬ז‬ ‫• ז‬

‫‪650‬‬ ‫ועל כך שיתנו לך האלים את מיטב חסדיהם‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬ובן פלאוס עבר בהמון האכאים‬
‫ששמע את מלוא השבח מפי בן נלאוס‪.‬‬
‫־‪.‬־ ‪ •* 1‬ד‬ ‫ז‬
‫לאחר‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫יד ־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ע‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫ואז קבע פרסים לתחרות האגרוף הכואבת‪.‬‬

‫הביא פרדה חסונה וקשר לפני היושבים שם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫* *‬ ‫־‬ ‫• ‪ :‬״‬ ‫‪ :‬ז‪ 1‬־‬ ‫ד‬
‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫• ‪7 :‬‬ ‫•• •‬

‫‪655‬‬ ‫בת שש‪ ,‬טרם אלפה‪ ,‬אחת שקשה להכניע;‬

‫‪* -‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ג‬ ‫־־‪ *.‬ז‪• 1‬״•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫\‬ ‫‪7 •:‬‬ ‫׳‬

‫למנצח הוא הציב גביע שלו שתי אזנים‪.‬‬

‫ז ‪ 1‬־■‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫ז•‬ ‫• *‬ ‫״ ‪ \ :‬ז‬

‫עמד זקוף ונשא את דבריו באזני הארגיאים‪:‬‬

‫•‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•• : 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪1 1 7‬‬ ‫‪- 7‬‬

‫״בן אטו־אוס ושאר האכאים חץקי המוקים‪,‬‬

‫ממין שני גבו־ים‪ ,‬את הטובים‪ ,‬לשלח ידיהם‬
‫‪660‬‬ ‫ולהתאגרף על פךסים אלה‪ .‬זה שאפולוץ‬
‫יתן לו‪.‬יתר סבלת‪ ,‬ובכך י שפטו האכאים‪,‬‬
‫יוביל את הפךדה החסונה אל מחסהו‪.‬‬
‫המנצח יזכה בגביע כפול האזנים‪.‬״‬
‫‪ : 7 7‬־ •‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ‪• 7‬‬ ‫* ‪*/:‬‬ ‫־ • \ ‪7‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ומיד קם גבר חזק וגבוה‪,‬‬

‫־‬ ‫‪7 : 1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪17‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫‪665‬‬ ‫יודע אגרוף‪ ,‬אפיוס בנו של פנופאוס‪.‬‬

‫הוא שם יד על הפרדה החסונה‪ ,‬ואמר כך‪:‬‬
‫‪17‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫־ * ‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫״יבוא זה שיזכה בגביע כפול האזנים‪.‬‬

‫‪ : 7 7‬־*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪* 7‬‬ ‫*‪:•*.‬״‪•.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬

‫אני טוען‪ ,‬אין אכאי אשר באגרוף ינצחני‬

‫ויזכה בפךדה‪ .‬כי אני גאה כעולה על היתר‪.‬‬
‫‪670‬‬ ‫האם לא די שאני גרוע בקרב? הן אין דרך‬
‫שאיש יהיה מימן בכל תחומי עסוקינו‪.‬‬
‫אז הנה אימר בגלוי‪ ,‬והדבר יתממ ש עוד‪,‬‬
‫‪9‬‬ ‫• ‪ :‬־ • •‬ ‫' ‪ :‬־ ‪7 7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬ ‫•״‬ ‫‪7‬‬

‫אקרע כליל את עורו ואשבר בו עצם־עצם‪.‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪ 15 7‬־‬

‫מוטב שקרוביו יתאספו במקום וימתינו‬

‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יד ‪1:‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪675‬‬ ‫כדי לשאתו לאחר שאגרופי יכתשוהו‪.‬״‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬וכלם בדומיה החרישו‪.‬‬
‫‪• 71 7‬‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 \ 1‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬י‬

‫דק אוךיאלוס קם לעמות‪ ,‬גבר בךמות אל‪,‬‬

‫נכד טלאוס ובנו של ה שליט מקיסטאוס‪,‬‬
 ‫שיר ע שרים ו ש לו ש ה‬ ‫‪554‬‬

‫זה שבא פעם לתבי ליום קבורת אדיפוס‬

‫•יו •‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ •• 1‬־‬ ‫‪- -‬‬ ‫* ז‬
‫*‪.‬‬

‫שאז נפטר‪ ,‬ושם נצח את כל בני קדמוס‪.‬‬

‫‪!1‬‬
‫־‬ ‫ן‪•4‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- *4‬‬ ‫י‪ ,.‬ז‬

‫בן טיז־אוס הנון־ע בחנית שמש כמלוהו‪,‬‬

‫עודדו במלים‪ ,‬כי מאוד רצה שהאיש ינצח‪.‬‬
‫‪:‬־־ • •־‬ ‫‪4‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‪•.‬‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ראשית מסר לו אזור חלצים‪ ,‬ואחר נתן לו‬

‫ןצועות חתוכות היטב* מעורו של שור בר‪.‬‬
‫שניהם כרכו לעצמם‪ ,‬צעדו בזירה אל האמצע‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז זו ז ־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫־‪7 4‬‬ ‫ז ‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪ 1‬־ ‪ :‬ד‬ ‫‪7‬נ‬ ‫! •• •••‬

‫עמדו וןרועות מוצקות זה לעבר זה הניפו‪,‬‬

‫התנגשו וידיהם הכבדות נאחזו כבפקעת‪,‬‬
‫־‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫זיע‬ ‫‪44 1‬‬ ‫־‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫נשמע חרק שנים נוךא‪ ,‬וזעה בפלגיה‬

‫הציפה את איבריהם‪ .‬אפיוס האלוהי עט‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ 7‬ד‪.‬־‬ ‫••• ‪44‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪*• :‬‬ ‫••‬ ‫־‪4.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 44‬‬

‫חבט על לחי יריבו שארב‪ ,‬וזה לא יכל עוד‬

‫‪7‬‬ ‫‪ 5 9‬״‪4.‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪4.4‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫לעמד‪ ,‬וגופו הנפלא בו במקום קרס ארצה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫־ ‪4‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪2‬־‬

‫כךג שקופץ בין א תו ת שמךטיט משב בוראם‬

‫בין האצות ליד החוף‪ ,‬והגל הכהה מכסהו‪,‬‬
‫כך הוא קפץ כשהכה‪ .‬אך אפיוס גדול הלב‬
‫אחזו בידיו‪ ,‬הקימו‪ ,‬ורעיו הטובים שעמדו שם‬
‫‪7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪44 5‬‬ ‫״‬ ‫‪ 4 44‬י‬ ‫‪ 7 7 5‬׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬־‬

‫הובילוהו מהאספה‪ ,‬והוא גרר רגלים‪,‬‬

‫־ *‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 1 7‬־ ‪44‬‬ ‫‪44‬‬

‫ירק דם סמיך‪ ,‬וראשו השמוט נד הצדה‪.‬‬

‫‪7 4‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫הובילו אותו מבלבל וביניהם הושיבוהו‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫‪.......‬‬ ‫! \‪ 2‬ז‬

‫ואז הלכו וקבלו את הגביע כפול האזנים‪.‬‬

‫‪ ! 7 7‬־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪4.4‬‬ ‫‪: 1* 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 1‬‬

‫מיד בן פלאוס ערך פרסים לעיני הדנאים‬

‫לתחרות השלישית‪ ,‬להאבקות הכואבת‪.‬‬
‫חצובה גדולה להציב מעל אש‪ ,‬למנצח‪.‬‬
‫‪ 9‬־ ‪ :‬־ • • ־‬ ‫‪44‬‬ ‫־‬ ‫‪44‬‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬־‬

‫תריסר פרים נחשב שויה בעיני האכאים‪.‬‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫ן‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫־‬ ‫*‪: 4.‬‬ ‫‪4 7‬‬ ‫־‬ ‫‪44 :‬‬

‫למנצח אשה העמיד באמצע ביניהם‪,‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.4 7‬ר‬ ‫‪ 4.4‬ד‪4 4.‬‬ ‫‪7 4‬‬ ‫‪7 \ :‬‬ ‫־‬

‫בקיאה במלאכות‪ ,‬ערך ארבעה פרים יחסו לה‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪2 4‬־‬ ‫‪4 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־‪1 4.44‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪2‬‬

‫עמד זקוף ונשא את דבריו באזני הארגיאים‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫ז‬ ‫‪ 7‬ן ‪44‬‬ ‫ז‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ז‬ ‫*‪4.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪1 1 7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫את הרצועות כרכו המתאגרפים סביב כפות הידיים‪.‬‬ ‫*‬

 ‫‪555‬‬ ‫ה ת ח רויו ת ל כ בו ד פ ט רו ק לו ס‬ ‫‪ 707‬־ ‪7 3 6‬‬

‫״קומו השנים‪ ,‬ואת כוחכם נסו עבור פרס זה‪.‬״‬

‫כף אמר‪ ,‬ואז קם אןאס הגדול בנו של טלמוץ‪,‬‬
‫וקם אוליסאוס המחכם‪ ,‬הערום בכל דרך‪.‬‬
‫‪710‬‬ ‫שניהם חגרו מתניהם‪ ,‬צעדו בזירה אל האמצע‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫ז‬ ‫*‪.‬־‬ ‫ז‬ ‫־ •‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫׳‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪•• :‬‬

‫שלחו זרועות מוצקות ולפתו זה את זה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: 7 :‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫כקומת גג מצטלבות שנגר ידוע שם מקבע‬

‫בבית גבוה‪ ,‬כדי להגן מעצמת משבי רוח‪.‬‬
‫חןקו גביהם מלחץ ידים עקשות שבכוח‬
‫‪715‬‬ ‫משכו‪ ,‬החלה להשפף הזעה‪ ,‬ואז צצו‬
‫זו ליד זו חבורות על צלעותיהם וכוזפיהם‬
‫מאדימות מדמם‪ ,‬כשהתאמצו ללא הרף‬
‫לזכות בחצובה הנאה‪ .‬לא יכיל אודיסאוס‬
‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫•‪:‬‬

‫להכשילו ולהפיל אותו לקרקע‪ ,‬ואף איאס‬

‫‪720‬‬ ‫לא יכיל‪ ,‬כי עמד כוחו הגדול של אודיסאוס‪.‬‬
‫•י•‬ ‫־‬ ‫■׳‬
‫•‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬

‫לבסוף האכאים חץקי המצחות היו קצרי רוח‪,‬‬

‫ואז איאס הגדול בז טלמוז פנה ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 7 :‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■ ־‬
‫‪:‬‬ ‫־‪.‬־‪1‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫־נ ־‬ ‫‪7 :‬‬

‫״בן לאךטס‪ ,‬צאצא זאוס‪ ,‬אודיסאוס פקח‪,‬‬

‫הרם אותי‪ ,‬או אני אדימף‪ ,‬ושזאוס‪.‬יכריע‪.‬״‬
‫‪725‬‬ ‫אז הרימו‪ ,‬אף את ערמתו לא שכח אודיסאוס‪,‬‬
‫‪....‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫־‪1‬‬ ‫׳‬ ‫*•*‬ ‫‪7‬‬

‫הכה ותפסו בשקע הברך‪ ,‬גרם שימוטו‬

‫רגליו‪ ,‬הוא מרק לאחור‪ ,‬אודיסאוס צנח על‬
‫חזהו‪ ,‬וכל העם הביטו בהם בעין נדהמת‪.‬‬
‫‪ 1‬־ •‪1‬‬ ‫‪•.•7‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬ ‫׳ ‪7 :‬‬ ‫‪"7‬‬

‫נסה לכתפו אודיסאוס האלוהי למוד הסבל‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪.....‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪7‬‬

‫‪730‬‬ ‫מעט הזיזו מץ הקךקע‪ ,‬בלי שהדים כלל‪,‬‬

‫אף עקם את ברכו מתחתיו ושניהם נפלו ארצה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪7 :‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫* ־‬ ‫* ‪:‬‬ ‫־‪'.‬‬ ‫‪1‬‬
‫״ "‬ ‫־ י‬

‫התלכלכו בעפר‪ ,‬מוטלים זה על יד זה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫•‪7 7 *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫והם היו קופצים בשלישית כדי להאבק שוב‪,‬‬

‫׳‬ ‫}‬ ‫״ ‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬

‫לולא אכילס עצמו נעמד ודאג שיפסיקו‪:‬‬

‫‪735‬‬ ‫״אל תאבקו ואל תסחטו כוחכם בכאב עוד‪.‬‬
‫־ ‪ :‬״‬ ‫*‬
‫נ־ ׳‪.‬‬ ‫• ‪1 1‬־‬ ‫‪- 1 1 1 7 -‬‬

‫שניכם מנצחים‪ .‬קחו את הפרס חלק־חלק‪,‬‬

‫״ ‪7‬‬ ‫" ‪1 7‬‬ ‫־ ‪7 1‬‬ ‫•••‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫‪ :‬״ *‪*.‬‬
‫‪764-737‬‬ ‫‪ 556‬שיר עשרים ושלושה‬

‫ולכו‪ ,‬וכף יתחרו עוד כמה מבין האכאים‪.‬״‬

‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫• *•‬ ‫‪-‬ז־‬ ‫* ‪7 1‬‬ ‫' ‪1 7 :‬‬ ‫‪:‬‬

‫כף אמר‪ ,‬והם הקשיבו היטב‪ ,‬וציתו לו‪,‬‬

‫הסירו את האבק‪ ,‬ולבשו את כתתותיהם‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫\‬ ‫•••‬ ‫ז {‬ ‫‪ 1‬׳ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫•• •‬

‫‪740‬‬ ‫מיד קבע בן פלאוס פרסים לתחרות הריצה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫ז■‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬־‬ ‫ד •‬
‫‪■:‬‬ ‫*‪1‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫• ד‬

‫כלי ממסף מכסף מעשה אמנות‪ ,‬הוא הכיל רק‬

‫שש מדות‪ ,‬אף היה הנאה מכל כלי שבארץ‬
‫‪1‬‬ ‫זד‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־ ‪••• 7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־‪1‬‬

‫בהךבה‪ ,‬כי אמנים צידונים בכשרון יצרוהו‪,‬‬

‫ופיניקים הובילו אותו בערפל על המים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫*‬
‫‪1 7‬־‪ 7‬־‪.‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫•‬ ‫••‬

‫‪745‬‬ ‫הורידו אותו בנמל‪ ,‬וכשי נתנוהו לתואס‪.‬‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־‪7‬‬

‫אונאוס בן איאסון‪ ,‬כדי לפדות את ליקאוץ‬

‫בן פדיאמוס‪ ,‬העניקו לגבור פטרוקלוס‪.‬‬
‫וכפרס לזכר רעו כעת הציעהו אכילס‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ־‬ ‫‪ 7‬״‬ ‫*‬
‫*‬ ‫‪7: * :‬‬

‫לאיש שרגליו המהירות יהיו הקלות מהיתר‪.‬‬

‫‪750‬‬ ‫לשני קבע שור מגדל ךפוד בשמן רב‪,‬‬
‫וחצי טלנט בזהב קבע לאחרון במרוץ זה‪.‬‬
‫ן ‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫ז ־ !‪-‬‬ ‫‪ 17‬־־‬ ‫‪7 7:‬‬ ‫־ ־ ‪:‬‬ ‫־ ג־ ׳‬

‫עמד זקוף ונשא את דבריו באזני הארגיאים‪:‬‬

‫•‬ ‫‪ 7‬־ ! *׳‬ ‫‪ ! 7 5‬״‬ ‫‪77 5‬‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 7:‬‬ ‫י ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫״קומו אתם‪ ,‬ואת כוחכם נסו עבור פרס זה‪.‬״‬

‫‪...‬‬ ‫; ז‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫ן־ •••‬ ‫־*‪ *.‬׳ ‪ :‬ץ‬ ‫‪1‬‬

‫אמר‪ ,‬ומזיד קם איאס המהיר בן אואילאוס‪,‬‬

‫‪755‬‬ ‫בנו של נסטור‪,‬‬
‫‪ ...‬ן״‬ ‫‪....‬‬
‫קם אודיסאוס המחכם‪ ,‬ואחר‬
‫־‬ ‫־‬ ‫״ ‪:‬‬ ‫\ ‪7‬‬ ‫־‪5‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬
‫‪7‬‬

‫אנטילוכוס‪ ,‬שבין הצעירים הזיה מהיר הרגלים‪.‬‬

‫הם נעו־כו בשורה‪ ,‬ןאכילס הןאה את היעד‪.‬‬
‫מיד בפתיחה התעצם המרוץ‪ ,‬וכעבר רגע‬
‫בן אואילאוס הקדים‪ ,‬אף שעט לידו אוףיסאוס‬
‫‪760‬‬ ‫האלוהי‪ ,‬קרוב כמוט המנור* אל חזה של‬
‫״•‬
‫•‬ ‫‪77‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ‪17‬‬ ‫*‬
‫‪.•: 7‬‬

‫אשה יפת אבנט‪ ,‬שמושכת אותו‪ ,‬מוליכה את‬

‫־‪.‬־‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫••• ד‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪ 2‬־‬ ‫• ‪7‬‬

‫סליל החוטים במסכת‪ ,‬והיא מחזיקה בו‬

‫־ ‪ 1‬־ ‪17‬‬ ‫־־ ‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬

‫קרוב לחזה‪ .‬כיה קרוב לאןאס רץ אודיסאוס‪,‬‬

‫דרף על עקבותיו אף לפני שהאבק נח‪.‬‬

‫האורגת מושכת אליה במנור את חוטי השתי שבמסכת‪ ,‬ובמרווח שנוצר‬ ‫*‬
‫ביניהם היא מעבירה את סליל חוטי הערב שהיה נתון בבוכןר‪.‬‬
‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪557‬‬ ‫‪7 9 4 -7 6 5‬‬

‫‪765‬‬ ‫נשף אודיסאוס האלוהי על ראשו מהעךף‬

‫פשהתמיד למהר ולרוץ‪ ,‬והריעו כל האכאים‬
‫‪ 7‬־ ־ •‬ ‫‪7‬‬ ‫י״ ז •• •‬ ‫זז‬ ‫‪•* - 1‬‬ ‫‪• 1 * 71‬‬

‫לכבוד תשוקתו לנצח‪ ,‬וכשהאיץ ע חדו הו‪.‬‬

‫אבל כשרצו בשלב הסופי‪ ,‬מיד אודיסאוס‬
‫‪7‬‬ ‫׳ *‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫~‬ ‫‪771‬‬ ‫‪7 *1‬‬

‫השמיע תפלה בלבו אל אתנה אפרת העין‪:‬‬

‫‪770‬‬ ‫״שמעי האלה‪ ,‬בואי‪ ,‬סיעי לרגלי ברצח טוב‪.‬״‬
‫ן‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪:‬־*־‬ ‫־‪• :‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫‪7 •• 7‬‬ ‫• ‪• 1‬‬

‫כך אמר בתפלה‪ ,‬ושמעה אותו פלס אתנה‪.‬‬

‫‪.... -‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪7 17‬‬ ‫'‪1‬‬ ‫*‪7 * 1‬‬ ‫‪ 717‬־‬

‫נסכה קלות בגופו‪ ,‬ברגליו‪ ,‬בידיו שממעל‪.‬‬

‫־־‬ ‫‪* 7‬‬ ‫'‪778‬‬ ‫״ ‪ 5‬־‪71‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫־‬ ‫‪717‬‬

‫וכאשר בתים המרוץ על הפרס כמעט עטו‪,‬‬

‫איאס החליק במרוצתו‪ ,‬כי אתנה הכשילה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪.............................‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 71‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬

‫‪775‬‬ ‫צואת הפרים הגועים שנטבחו נערמה שם‪,‬‬

‫זבח אכילס מהיר הרגלים לכבוד פטרוקלוס;‬
‫־ ‪•:‬ו‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־•‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪/‬־ ־‬

‫פיו ונחיריו נמלאו גללי פר‪ ,‬וכך אודיסאוס‬

‫‪....‬‬ ‫״ ‪17 :‬‬ ‫*‬
‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫ן‬

‫האלוהי למוד הסבל זכה בפרס כלי הכסף‪,‬‬

‫־ ‪ 17 7‬״‬ ‫‪*1‬‬ ‫• ‪:‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫״״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך ‪...:‬‬

‫מאחר שהגיע ךאשוץ‪ ,‬ואת השור נטל איאס‪.‬‬

‫‪780‬‬ ‫והוא עמד‪ ,‬אחז בידיו את קרני אותו שור בר‪,‬‬
‫ירק מפיו את הגללים‪ ,‬ואמר לארגיאים‪:‬‬
‫•‬ ‫‪- 7‬‬ ‫״ ‪ 7 :‬־‬ ‫־ ן‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫• •‬ ‫‪7‬־ ‪1‬‬

‫״אוי‪ ,‬האלה התנכלה לרגלי‪ ,‬היא שבכל עת‬

‫עומדת כאם ליד אוךיסאוס כדי לעזר לו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬וכלם צחקו עליו מתוך עינג‪.‬‬
‫‪785‬‬ ‫ואז את הפרס האחרון לקח אנטילוכוס‪,‬‬
‫ובחיוך אמר את דברו אל קהל האכאים‪:‬‬
‫״אתם‪ ,‬ידידי‪ ,‬יודעים את מה שאגיד‪ ,‬שעדין‬
‫האנשים הזקנים חביבים על בני־האלמות‪.‬‬
‫‪ 7‬־ ‪77 1‬‬ ‫‪ 1‬״‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬־ *‬ ‫‪•1‬‬
‫־‪" 5‬‬ ‫‪17‬־‪• 7‬‬

‫איאס בוגר ממגי במעט‪ ,‬אולם איש זה‬

‫‪790‬‬ ‫שיך לבני הדור הקודם‪ ,‬שנולדו כקוךמינו‪,‬‬
‫אומדים שהוא בהנץ הזקנה‪ ,‬אך יקשה לאכאים‬
‫להתחרות אתו בריצה‪ ,‬מלבד לאכילס‪.‬״‬
‫••‬ ‫‪ 1‬־ ״‬ ‫״ * ‪ 1‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬״‬ ‫־‬ ‫‪7 1 *1‬‬

‫כך הוא פאר את בן פלאוס מהיר הרגלים‪.‬‬

‫‪ 7‬־ ‪*- 1‬‬ ‫י *‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪* 17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫״*‬ ‫י‬ ‫‪7‬‬

‫ואכילס המציא מענה לדבריו‪ ,‬ופנה ואמר לו‪:‬‬

‫‪ 7 1‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫* ‪77 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫* י *‬ ‫*‬ ‫י‬
 ‫‪ 558‬שיר עשרים ושלושה‬

‫״אנטילוכוס‪ ,‬לא לחנם נשמע השבח מפיך‪,‬‬

‫אתץ לך עוד חצי טלנט בזהב כתוספת‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬מסר לידיו‪ ,‬והוא קבל זאת שמח‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ז ••‬ ‫•י"‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬זז‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ד \‬

‫ואז בן פלאוס הביא למקום חנית ארכת צל‪,‬‬

‫ואף מגן וקסדה למול הקהל הוא הניח‪,‬‬
‫כלי סךפדון‪ ,‬שאותם נטל ממנו פטרוקלוס‪.‬‬
‫עמד זקוף ונשא את דבריו באזני הארגיאים‪:‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪•* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪ :‬ז ד‬ ‫ד ‪1 1‬‬ ‫ד ־‬

‫״נץמיץ שני גברים‪ ,‬הטובים‪ ,‬עבור פרסים אלה‪.‬‬

‫ילבשו את כליהם‪ ,‬יאחזו בארד החותך גוף‪,‬‬
‫וינסו זה את זה בעמות לניכח המון זה‪.‬‬
‫מי שיקרים ויפגע בבשרו הנאה של רעהו‪,‬‬
‫‪.‬יחדיר לשךיון ולדם השחור ויגע בקרבים‪,‬‬
‫לו אתן את החרב הזו המסמרת בכסף‪,‬‬
‫כלי תרקי נאה שהסךתי מעל אסטרופיוס‪.‬‬
‫אך ששניהם‪.‬יחלקו וישאו את‪.‬יתר הנשק‪,‬‬
‫וסעודה טעימה נעריך להם בצריפינו‪.‬״‬
‫•*‬ ‫• ג ״‬ ‫ד ד‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪:‬־‬ ‫ד‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ןאז קם איאס הגדול בנו של טלמון‪,‬‬

‫קם אחריו הגבור דיומדס‪ ,‬בנו של טידאוס‪,‬‬
‫לאחר ששניהם משני צדי ההמון חגרו נשק‪,‬‬
‫ןצאו לשטח שבין הצבאות‪ ,‬צמאים לערך קרב‪,‬‬
‫מבטיהם נוראים‪ .‬ופליאה אחזה באכאים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד •‬ ‫־‬

‫וכאשר הם התקךבו זה אל זה צעד־צעד‪,‬‬

‫שלוש פעמים הם תקפו והתנגשו בכל פעם‪.‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪1:‬‬ ‫ד‬ ‫••‬ ‫‪ :‬ד •‬ ‫ד‬

‫ואז איאס הלם במגנו המעגל בדיוק רב‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪•:‬‬ ‫־ ג \ ד‬ ‫‪ :‬ד •‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪ 5‬ד‬

‫אך לא ח‪.‬דר לבשרו‪ ,‬כי סוכך השךיון על חזהו‪.‬‬

‫ובן טידאוס מעל למגן הגדול ללא הרף‬
‫פרן אל צואר יריבו את חד חניתו הבוהקת‪.‬‬
‫וכאשר האכאים ראו‪ ,‬מחשש לשלום איאס‬
‫‪ -‬ו ‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫" ‪1‬־‬ ‫ז־‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫ז‬

‫קךאו להם לחדל ולחלק בשוה את פרסיהם‪.‬‬

‫אך לבנו של טידאוס נתן הגבור את החרב‬
‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס ‪559‬‬ ‫‪852-825‬‬
‫‪825‬‬ ‫הגדולה עם הנדן ורצועה שהיטב חתכוה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪: . . . . . . .‬־ ‪7‬‬ ‫ך‬
‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫־ זז ‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1-‬‬

‫ואז בז פלאוס הביא גוש גלמי של ברזל גס‪*,‬‬

‫־ ‪' - • • • :‬‬ ‫״•‬
‫•‬ ‫‪• : 7‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪.‬־‪1‬‬ ‫ל‬
‫‪■:‬‬

‫זה שנהג להטיל בכוחו הגדול אאטיון;‬

‫אך הךג‪ 1‬אכילס האלוהי מהיר הרגלים‪.‬‬
‫ואת הב תל הוביל בספינות עם שאר המלקוח‪.‬‬
‫‪830‬‬ ‫עמד זקוף ונשא את דבריו באזני הארגיאים‪:‬‬
‫•‬ ‫••‬ ‫גז‪ 7••:‬־ ‪:‬‬ ‫‪77 :‬‬ ‫•••‬ ‫‪77:‬‬ ‫‪> 17‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫״קומו‪ ,‬אלה שנסו כוחם גם במבחן זה‪.‬‬

‫אף אם נדחים שדותיו הדשנים של המנצח‪,‬‬
‫משך חמש שנים ךצופות כמות זו תשמש לו‪,‬‬
‫העירה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.* 7‬׳ ♦‪* 7 *.‬‬
‫ולא ממחסור בברזל יאלץ ללכת‬
‫>‬ ‫״‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫‪:‬־‪*.*:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪835‬‬ ‫רועו או חורש אךמתו‪ ,‬כי יהיה בביתו מלאי‪.‬״‬

‫כך אמר‪ ,‬וקפץ הלוחם העקש פוליפויטס‪,‬‬
‫קם לאונטאוס הדומה לאל‪ ,‬כביר הכוח‪,‬‬
‫וקמו גם איאס בן טלמון ואפיוס האלוהי‪.‬‬
‫עמדו לפי תורם‪ ,‬ואפיוס הרם אחז את הנטל‪,‬‬
‫״•‬
‫־ ״*‬ ‫־‬
‫*‪.‬י‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪77‬‬ ‫'‪.•:‬״**‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪: 7‬‬

‫‪840‬‬ ‫סובב‪ ,‬הטילו‪ ,‬והגיבו בצחוק כל האכאים‪.‬‬

‫ז ־ ־ •‬ ‫‪7 1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫״ ‪• •• :‬‬ ‫••״‪••••:‬‬

‫ואחר שני הטילו לאונטאוס‪ ,‬צאצא ארס‪,‬‬

‫ושלישי השליכו איאס הגדול בן טלמון‬
‫מידו הכבדה‪ ,‬ועבר את ציוני כל היתר‪.‬‬
‫‪...... -‬‬ ‫ז‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫‪...‬‬ ‫׳ ‪- 7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫•‪7‬‬

‫אך כשאחז בב תל הלוחם העקש פוליפויטס‪,‬‬

‫‪845‬‬ ‫הךחיק כפי שרועה בקר משליך את מטהו‪,‬‬
‫והוא עף בסחרור מעל כל הפרות והעדר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 7 :‬י• ‪•.,‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪:‬‬

‫כך הוא עבר את כל השדה‪ ,‬וצרחו האכאים‪.‬‬

‫‪ 7‬־־ ‪• -‬‬ ‫׳ ‪:7 :‬‬ ‫*‬
‫־ ‪.*7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‪,.‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫ורעי פוליפויטס העז עמדו ונשאו אל‬

‫‪...‬‬ ‫‪: 7:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫ן ‪....‬‬

‫הספינות החלולות את פרסיו של המלך‪.‬‬

‫־ ••• •יד ‪1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫■י•‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫‪850‬‬ ‫ואז בךןל קודר הוא הציב לאוחזי הקשת‪,‬‬

‫גרזנים‪ ,‬עשרה רגילים ועשרה כפולי להב‪.‬‬
‫־ ־‬ ‫״•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7 7‬‬ ‫‪* • :‬‬ ‫'‪:‬־‪77‬‬ ‫־‪••:‬‬

‫הךד‪1‬ק בחולות הוא העמיד תוץ כלי שיט‬

‫כלומר‪ ,‬ברזל גולמי שהופק מעפרת ברזל בכבשן‪ .‬בתקופת הומרוס הברזל היה‬ ‫*‬
‫נדיר ויקר‪.‬‬
 ‫‪ 560‬שיר עשרים ושלושה‬

‫משחיר חרטום‪ ,‬וקשר אליו יונה מרטטת‬

‫‪*.* ■/ - 1‬‬ ‫ד‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫׳ ‪ :‬ז‪ 1‬־‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ברגלה בחבל דקיק‪ ,‬וצוה שבחציהם‬

‫יירו בה‪ :‬״זה שיקלע בחצו ביתה הרוטטת‬
‫•‬ ‫יי‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1:‬־‬ ‫•י• •‬ ‫‪•:‬‬ ‫ד‬

‫יקח וישא אל ביתו את כל כפולי הלהב‪.‬‬

‫אך זה שיחטיא את הצפוד ויפגע רק בחבל‪,‬‬
‫כמי שהפסיד‪ ,‬הגתנים הפשוטים יכתבו לו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ואז קם בכוחו השליט טאוקרוס‪,‬‬
‫קם מךיתס עתרו הדוןק של אידומנאוס‪.‬‬
‫הם ןךקו גורלות לקסדה נחושה‪ ,‬טלטלוה‪,‬‬
‫טאוקרוס זכה בגורל כראשון‪ ,‬ומיד הוא שלח‬
‫חץ בעצמה‪ ,‬אולם לא נ‪.‬דר לאדון אל הקשת‬
‫שיזבח לו בכורי טלאים כמנחה מפארת‪.‬‬
‫הוא החטיא את הצפוד‪ ,‬כי מנע ממנו אפולוץ‪,‬‬
‫אך פגע בחבל שבו הצפוד נקשרה‪ ,‬ליד הרגל‪.‬‬
‫החץ המר הישיר מעופו‪ ,‬קרע את החבל‪,‬‬
‫חיש היונה לשמים התעופפה‪ ,‬והחבל‬
‫צנח לעבר הארץ‪ .‬ואולם האכאים הריעו‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫־ •‬ ‫ז ־‬ ‫ז‬ ‫;‬ ‫ז ז ־ ‪1 ,.‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫אך מ ף ת‪ 0‬נחפז‪ ,‬הוציא נדדו את הקשת‪,‬‬

‫בכף זידו היה חץ עוד בזמן שכון מתחרהו‪,‬‬
‫מיד הוא הבטיח לאל היורה מרחוק‪ ,‬לאפולון‪,‬‬
‫שיןבח לו בכורי טלאים כמנחה מפארת‪.‬‬
‫גבוה סמוך לעבים הבחין ביתה הרוטטת‪,‬‬
‫ירה ופגע בדיוק מתחת כנפה כשהיא חגה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז ז‬ ‫‪••••:‬‬ ‫‪1 7 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪77‬‬

‫חדר החץ הישר‪ ,‬פלח‪ ,‬ואז שב לארץ‪,‬‬

‫צנח תנעץ לרגלי מךיתס‪ .‬אך הצפוד‬
‫זיןךה על תוץ הספינה שחורת החךטום‪,‬‬
‫נשמט צוארה‪ ,‬רפו הנוצות הצפופות בכנפיה‪,‬‬
‫ז ׳‬ ‫וזזו‬ ‫י‬ ‫־‪:‬‬ ‫־‬ ‫' ‪7‬‬ ‫‪7 7 -‬‬ ‫• ‪ :‬־‬

‫חיש פןחה נשמתה מגופה‪ ,‬והךחק מהתךן‬

‫היא נפלה‪ .‬והעם הסתכלו במראה פעורי פה‪.‬‬
‫״•‬
‫•‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬־!•‪.‬י‬ ‫* ‪: - 1‬‬ ‫‪7 7 1‬‬ ‫‪7:7‬‬

‫אסף מךיתס את ג תניו כפולי הלהב‪,‬‬

‫‪561‬‬ ‫התחרויות לכבוד פטרוקלוס‬
‫‪8 9 7 -8 8 3‬‬

‫ואת הפשוטים אל ספינותיו נשא טאוקרוס‪.‬‬

‫ואז בן פלאוס הביא והציב חנית ארכת צל‪,‬‬
‫‪885‬‬ ‫וקלחת שלא טעמה אש‪ ,‬שדה פר‪ ,‬מעטרת‬
‫בפתוחי פרחים‪ .‬מטילי הכידון מיד קמו‪.‬‬
‫קם בן אטראוס‪ ,‬השליט ברבים אגממנון‪,‬‬
‫ואף מךיונס עוץרו החזק של אידומנאוס‪.‬‬
‫ח־בר אז אכילס האלוהי מהיר הרגלים‪:‬‬
‫‪890‬‬ ‫״בן אטראוס‪ ,‬אנו יוךעים עד כמה אין כמוך‬
‫בכוח וגם כמטיל כידון מצטין מהיתר‪.‬‬
‫קח אפוא את הפךס ולך אל ספינותיף‬
‫החלולות‪ .‬יןכה בחנית הגבור מדיונס‪,‬‬
‫אם הדבר ךצוי ללבך‪! ,‬אני מבקש זאת‪.‬״‬
‫‪895‬‬ ‫כך הוא אמר‪ ,‬ולא סרב השליט אגממנון‪,‬‬
‫נתן את חנית הארד למךיונס‪ ,‬ואחרי כן המלך‬
‫מסר את הפךס הנפלא לידי הכרוז טלתיביוס‪.‬‬
 ‫שיר עשרים וארבעה‬
‫פךיון הקטור‬

‫אחד־עשר ימים גופת הקטור מחוללת ואינה זוכה לקבורה‪ ,‬אם כי אפולון‬
‫דואג שלא תישחת‪ .‬ובבוקר היום השנים־עשר האלים דורשים מאכילם מפי‬
‫תטיס שיחזיר את הגופה תמורת כופר‪ .‬איריס נשלחת אל פריאמוס האבל‪,‬‬
‫ולאחר שהוא שומע את דבר זאוס‪ ,‬הוא יוצא בלילה בלוויית הכרוז בעגלה‬
‫שנושאת את הכופר‪ .‬האל הרמס מופיע בדרכם ומנחה אותם אל צריפו של‬
‫אכילס‪ .‬במפגש הנרגש בין השניים אכילס נוהג בנדיבות ובהוקרה‪ .‬עם שחר‬
‫חוזר פריאמוס לטרויה עם גופת הקטור‪ .‬נשי טרויה סופדות מעל הגופה‪,‬‬
‫והשיר מסתיים בקבורת הקטור‪.‬‬

‫תמה האספה‪ ,‬העם נפוצו ואיש־איש הלך אל‬

‫‪...‬‬ ‫ז ‪-‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫ג •‬ ‫ז‬ ‫׳ ז ז‬ ‫ז ‪:‬־ ״ ז‬ ‫־ ד‬

‫הספינות המהירות‪ .‬הם חשבו על פת הערב‬

‫ועל תענוג השנה המתוקה; ואולם אכילס‬
‫‪. . . .‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪ :‬ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫עוד בכה בזכרו את רעו האהוב‪ ,‬ולא אחזה בו­‬

‫ד ‪:‬־ ז‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ד ז‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪5x5‬‬ ‫­ז■‬
‫ז‬

‫‪5‬‬ ‫שנה מכניעה כיל‪ ,‬הוא התהפך הנה והנה‪,‬‬

‫בכמיהה לפטרוקלוס‪ ,‬לגברותו ולעזר הבוטח‪,‬‬
‫••־‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫!‬ ‫! ־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫למעללים שבצע אתו‪ ,‬ןלתלאות‪.‬יחד‪,‬‬

‫עוברים בקרבות בין אנשים ובזעם גלי‪7‬ים‪.‬‬
‫בכל הךבךים האלה מכר‪ ,‬שפך פלגי דמע‪,‬‬
‫‪10‬‬ ‫פעם שכב על צדו‪ ,‬על גבו בפעם אחרת‪,‬‬
‫ולעתים על פניו‪ .‬ואז על רגליו היה קם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪1‬‬
‫ז‬ ‫זז‬ ‫־ ‪ :‬ז‬ ‫־‬ ‫גז‬ ‫זז‬ ‫־‬

‫ומשוטט בוהה על חוף הים‪ .‬את אאוס‬

‫לא החמיץ כשמעל הים וחופיו היא האירה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪■-‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫־ ז ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1 1‬‬ ‫זו ‪• 1‬‬

‫אז את סוסיו המהירים היה רותם אל הרכב‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז ‪: 7‬־‬ ‫ע‬ ‫••‬ ‫זז‬ ‫•‬ ‫־ ן •‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬

‫‪15‬‬ ‫קושר אל רכבו מאחור את הקטור האז גו־רךהו‪,‬‬

‫שלוש פעמים סחבו סביב תל בן מנויטיוס‬
‫•‬ ‫ד‬ ‫־‪.‬׳‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז •‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬

‫המת‪ ,‬ואחר היה נח בצריפו‪ ,‬ואת הפגר‬

‫‪,• -‬י ץ‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז ז‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫״ *‬ ‫־‬

‫משליך לשכב על פניו באבק‪ .‬אולם אפולון‬

‫שמר על גופו מכל ה שחתה‪ .‬כי חס על הגבר‬
‫״ ‪...‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫* ־ ‪ :‬־ ‪7 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪ 7‬׳ ־‬

‫אם כי הוא מת‪ .‬ואת בשרו הצניע באיגיס‬

‫־* ‪ 1‬״‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪.‬״‬ ‫‪:‬‬

‫הזהב‪ ,‬שלא יקרע כשיגררהו אכילס‪.‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ ....‬ן ן‬ ‫ן‬ ‫* ‪" 17‬‬ ‫‪/‬־‬ ‫־־ ‪7‬‬

‫כך בהקטוד האלוהי התעלל מתוך זעם‪.‬‬

‫אך האלים הברוכים ח מלו עליו כשראו זאת‬
‫*‪7 •.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪• • • 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫והאיצו בהרמס חד העינים שיגנבהו‪.‬‬

‫*‪••::•*.‬‬ ‫־‪,‬‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪ : • . * :‬־ •‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫לכל השאר נעמה העצה‪ ,‬אך כלל לא להרה‪.‬‬

‫״‬ ‫‪7 •*:‬‬ ‫‪75‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪7 * • 7‬‬ ‫‪ 17‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪75‬‬

‫לא לפוסידוץ ולא לעלמה אפרת העין‪,‬‬

‫כמו בתחלה הם שנאו את איליוס הקדושה‪,‬‬
‫ואת פךיאמוס ועמו‪ ,‬עקב טרוף אלקסנךרוס‪,‬‬
‫שעלב באלות‪ ,‬כשאל נוה מךעהו הן באו‪,‬‬
‫ובכר את זו שספקה לו תאוה ממיטה הרס‪.‬‬
‫‪.....‬‬ ‫•ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬־ ז‬ ‫־‬ ‫‪17 :‬‬ ‫*‪• *.‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫* ־•‬

‫אך כעת‪ ,‬כ שמאז בא השחר השנים־עשר‪,‬‬

‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•**.•:‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ י‬

‫פויבוס אפולון דבר בקרב בני־האלמות‪:‬‬

‫״אתם קשוחים‪ ,‬האלים‪ ,‬והךסניים‪ .‬האם לא‬
‫שרף לכם הקטור _יךכי פרים ועזים ללא דפי?‬
‫והיום אינכם נכונים להצילו‪ ,‬גם שכבר מת‪,‬‬
‫כדי שיראו אותו אשתו‪ ,‬ואמו‪ ,‬וגם בנו‪,‬‬
‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ‪ :‬־‬ ‫״ ‪• :‬‬ ‫נ‬ ‫•‬ ‫*‪• •.‬ז‬ ‫‪••:‬‬

‫ופןיאמוס אביו‪ ,‬ועמו‪ ,‬וכדד אחדי כן‬

‫ישךפו את גופו באש ויקברוהו בטקס‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אתם האלים להוטים לעזר לאכילס‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫•־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪•* 7‬‬ ‫־ *‪.‬״‬ ‫״‬

‫הארור‪ ,‬שאין בלבו רגש צודק‪ ,‬ונפשו לא‬

‫יודעת להתפשר‪ ,‬כאריה באפיו הוא פרוע‪,‬‬
‫־ '‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫"‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫זה הנשמע לכוחו הגדול וללבו הזחוח‪,‬‬

‫־ '‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪5‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫' ‪ * .‬־ • ‪:‬‬

‫ואז הולך בין כבשי האדם לערך לו כרה‪.‬‬

‫*״ ‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫כך אכילס הדס כל חמלה‪ ,‬ויךאה אין בו‪,‬‬

‫זו שלבני האדם מרבה נזק אך גם תועלת‪.‬‬
‫‪......‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫י‬ ‫•\י \‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫•\‬

‫אךם עלול לאבד אף מי שיותר מקרב לו‪,‬‬

‫יהיה זה אח שנולד לאותה אם‪ ,‬ואולי בן‪.‬‬
‫•* ‪1‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•\‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪1‬‬

‫אמנם הוא בוכה עליו‪ ,‬מתאבל‪ ,‬אך אומר די‪,‬‬

‫‪8_49‬‬ ‫‪ 564‬שיר עשרים וארבעה‬

‫כי המוירות שמו בבני האדם לב נושא סבל‪.‬‬

‫•י ‪...‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫ן ••‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫־‬

‫‪50‬‬ ‫אך זה‪ ,‬לא די שהרג את הקטור האלוהי‪,‬‬

‫הוא קושרו לרכבו וגורר סביב תל הקבר‬
‫של חברו‪ .‬וכל זה אינו מכבדו או מיטיב לו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫־‪•.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 1‬־ ••‬

‫יזהר‪ ,‬אם כי הוא גבור‪ ,‬שלא יעורר בנו זעם;‬

‫י‬ ‫־־ ־‬ ‫־י‬ ‫*‬
‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫׳ *‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫כי בחמה הוא רומס עפר שאיננו פוצה פה‪.‬״‬

‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.• ...‬‬ ‫ז ז‬ ‫‪..‬‬ ‫‪• :‬־ ‪7‬‬

‫‪55‬‬ ‫אז הרה לבנת הזרועות ענתה לו בכעס‪:‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪717‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫"‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫״יש הגיון בךבריך‪ ,‬אדון קשת הכסף‪,‬‬

‫אם תחלקו להקטור כבוד בשוה לאכילס‪.‬‬
‫•*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫}‬ ‫־‬

‫אך הקטור היה אדם‪ ,‬ואשה חלצה לו שדיה‪,‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪*•• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫בעוד שאכילס הוא בנה של אלה‪ ,‬ואני היא‬

‫‪60‬‬ ‫שהזינה אותה וגךלה ואף השיאה לגבר‪,‬‬
‫לפלאוס‪ ,‬שהיה היקר ללב בני־האלמות‪.‬‬
‫‪... 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫!‬ ‫‪** :‬‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ •* 5‬־‪.‬־‬

‫נכחתם‪ ,‬האלים‪ ,‬בחתנה‪ ,‬ואתה עם הנבל‬

‫‪......‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫\‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫ז ••‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪• • • :‬‬

‫סעךת אתם‪ ,‬ידיד הרעים שאמון אין לתת בו‪.‬״‬

‫וזאוס אוסף העננים השיב ואמר לה‪:‬‬
‫‪65‬‬ ‫״הרה‪ ,‬אל תכעסי על האלים עד כדי כך‪,‬‬
‫לא ינתץ כבוד אחד לשניהם‪ ,‬אך גם הקטור‬
‫היה היקר לאלים מבין בני אדם באיליוס‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫ואף לי‪ .‬הוא לא קמץ במנחות נעימות לי‪.‬‬

‫כל יום לא חסר מזבחי סעודה שנחלקת בישר‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־‪.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪ . • : *. * •.‬י •••‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫!‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪70‬‬ ‫נסך‪ ,‬ניחוח שמן‪ ,‬שהם כהאה כבודינו‪.‬‬

‫על הגנבה נותר‪ ,‬הרי אין סכוי שנוביל את‬
‫הקטור אמיץ הלב בהחבא מאכילם‪,‬‬
‫הלא בכל רגע אמו לצדו ביום ובלילה‪.‬‬
‫‪ -‬ן ‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫׳•*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪5‬־‬

‫אך אולי יקרא אחד האלים אלי את תטיס‪,‬‬

‫‪75‬‬ ‫אמר לה מלה נבונה‪ ,‬וכך‪.‬יצא שאכילס‬
‫יקבל פ ךון מפןיאמוס דשיב את גוף הקטור‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ואיריס יצאה כשליחה בסער רגליה‪,‬‬
‫‪ • • • ! -‬ד י‬ ‫‪ :‬־ ‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬

‫ובדרכה‪ ,‬בין סמוס לאימברוס המסלעת‪,‬‬

‫׳‬ ‫־־‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪"*:‬‬
‫פדיון הקטור ‪565‬‬ ‫‪1 0 5 -7 9‬‬

‫קפצה למצולה הכהה‪ ,‬וגנחו מי הים מעליה‪.‬‬

‫ז‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫••‬ ‫׳‪1x1‬‬ ‫־ ״ ז‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪: 1‬‬
‫ז‬

‫‪80‬‬ ‫היא צללה אל קרקע הים בדומה לעופרת‪,‬‬

‫״‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪-‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7 :7‬‬

‫זו שעל חוט החכה צמוךה לקרן של שור בר‪*,‬‬

‫יורדת לעמק ומביאה כליון לחני טרף‪.‬‬
‫במערתה החלולה היא מצאה את תטיס‪,‬‬
‫׳‬ ‫•• •‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪5‬־‬ ‫* ‪7 77 :‬‬

‫אלות הים ןשבו מסביבה‪ ,‬ו־היא בתוף‬

‫‪85‬‬ ‫בכתה על גורל בנה הנעלה‪ ,‬שצפוי לו‬
‫‪/‬־ ‪7‬‬ ‫״‬ ‫*‬
‫‪ : -----‬־*‪.‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7 :7‬‬

‫למות הרחק מארצו בטרויה עבת הרגב‪.‬‬

‫‪•/ •/ 7‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫איריס קלת הרגלים עמדה לידה ואמרה לה‪:‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪7 :7 :‬‬ ‫‪77:‬‬ ‫‪7:7‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ 5‬־־‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫••‬

‫״קומי‪ ,‬תטיס‪ ,‬זאוס שמטרותיו נצחיות קורא לך‪.‬״‬

‫ואז האלה תטיס כסופת הרגלים ענתה לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7: 7‬‬ ‫‪7‬־‪:‬־ *‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7 " 7‬״*‬ ‫‪7 :‬‬

‫‪90‬‬ ‫״למה קורא לי האל הגדול‪ ,‬אני מתבישת‬

‫‪.‬‬ ‫‪:‬־ ־‬ ‫־‪7‬‬ ‫‪" 7‬‬ ‫*‬ ‫‪*•1‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫לבוא בחברת בני־האלמות‪ ,‬לבי מוצף צער‪.‬‬

‫אך אלך‪ ,‬לא לשוא יהיה כל דבר שיגיד לי‪.‬״‬
‫אמרה‪ ,‬ןלקחה את הצעיף האלה הזוהרת‪,‬‬
‫כהה‪ ,‬אין למציא בגד שחור יותר מצעיף זה‪.‬‬
‫‪95‬‬ ‫יצאה‪ ,‬ואיריס המהירה שרגליה כרוח‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*•*—‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪* :‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫הובילה אותה‪ .‬גלי הזים נבקעו לפניהן‪.‬‬

‫הן עלו מהזים אל החוף ומשם מהרו לשמים‪.‬‬
‫מצאו את בן קרונוס המךעים הךחק‪ ,‬וסביב לו‬
‫‪.‬יחד זישבו האלים הברוכים ההודם לנצח‪.‬‬
‫‪100‬‬ ‫מקום לצדו של זאוס האב פנתה לה אתנה‪.‬‬
‫‪.... -‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪7:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*‪.‬״•‪•.‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪17‬‬

‫גביע זהב מפאר בידה שמה הרה‪,‬‬

‫"‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪77:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ * :‬־ ‪7 7‬‬

‫ברכה אותה בחבה‪ ,‬ותטיס לגמה והחזירה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪•:*.* :‬‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫*‬ ‫ן ••‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪:‬‬

‫ואבי האלים ובני האדם פתח באזניהם‪:‬‬

‫‪ 7 :‬ן ‪.....‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪77 7‬‬ ‫( ״‬ ‫‪*" 7‬‬ ‫־ ‪:‬־ *‬

‫״תטיס האלה‪ ,‬על אף יגונך באת לאולימפוס‪,‬‬

‫‪105‬‬ ‫צער עמק בלבך‪ ,‬ואני חש ??ר ןיודע‪.‬‬

‫הקרן הייתה צמודה לחוט החכה עם העופרת ששימשה כמשקולת‪ ,‬מעל‬ ‫*‬
‫לקרם‪ .‬לא ברור אם שימשה כפיתיון או שמנעה מהדגים להזיק לחוט‪.‬‬
‫‪135-106‬‬ ‫‪ 566‬שיר עשרים וארבעה‬

‫ובכל זאת אגיד לך מדוע קראתי לך לכאן‪.‬‬

‫תשעה ימים שורר סכסוך בין בני־האלמות‬
‫זד‬ ‫ז * !‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫••‬ ‫ז •‬ ‫‪ :‬ד‬

‫בעדן גופת הקטור ןאכילס מחריב העךים‪.‬‬

‫לגנב את גופו מאיצים בהרמס חד העינים‪,‬‬
‫‪110‬‬ ‫אך אני עדין דואג לתהלה היאה לאכילס‬
‫גם הלאה‪.‬‬
‫ז ‪ :‬ז‬ ‫־‬ ‫•‬
‫וחפץ שכבודך וגם חבתך ישמרו לי‬
‫ז !‬ ‫•‬ ‫• ד ••‪1‬‬ ‫! ־‬ ‫‪1-‬‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫חושי מהר למחנה והביאי לבנך דברים אלה‪:‬‬

‫‪.....‬‬ ‫ז•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫; ז־ •‬ ‫־ ־ ‪:‬־ ד‬ ‫‪-‬‬

‫אמרי שהכעיס את האלים‪ ,‬ומעל לכל‪.‬יתר‬

‫בני־האלמות ה תיז אותי‪ ,‬כי בלב משתגע‬
‫‪115‬‬ ‫הוא מחזיק בהקטוד ליד ספינותיו ו־אינר משלח‬
‫אותו‪ .‬אולי יפחד מפני ד שיב את גוף הקטור‪.‬‬
‫ואני אל פריאמוס גדול הלב אשלח בפי איריס‬
‫שיפדה את בנו‪ ,‬ילך אל ספינות האכאים‪,‬‬
‫‪7‬יביא מתנות לאכילס‪ ,‬ואת זעמו הן ירגיעו‪.‬״‬
‫‪120‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬ןהאלה‪ ,‬תטיס כסופת הרגלים‪,‬‬
‫לא סרבה‪ .‬היא טסה מעל פסגות אולימפוס‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫״ ־‬ ‫ז ז־‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•• ‪:‬‬

‫באה אל בנה‪ .‬מצאה אותו במחסהו‬

‫‪:‬־‪:‬־*•‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫ד‬ ‫דד‬

‫עדין אבל וגונח‪ ,‬ורעיו הטובים מסביב לו‬

‫היו עסוקים וטרחו להכין סעודת בקר‪,‬‬
‫‪125‬‬ ‫בצריף שכב כבש גדול שזבחו‪ ,‬עבה צמר‪.‬‬
‫באה אליו וישבה לידו אמו הנכבדת‪,‬‬
‫־ ״ *•‪•••*.‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫דד‬

‫לטפה אותו בידה‪ ,‬קראה בשמו ואמרה לו‪:‬‬

‫‪ :‬ד ‪:‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳ ד‪ :1‬ד‬ ‫‪ :‬דד‬ ‫• ‪ :‬ד‬

‫״‪.‬ילדי‪ ,‬עד מתי תיאכל את לבך כך בצער‬

‫ובתמרוךים‪ ,‬ותשכח לטעם מזון וללכת‬
‫‪130‬‬ ‫אל מטתך? טוב אף לשכב באהבה עם‬
‫אשה‪ ,‬כי לא תחיה עוד הרבה‪ ,‬אלא כבר‬
‫ן ד‬ ‫׳ ד ד‬ ‫״‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫•‬

‫עומרים צעד ממך הגוךל התקיף והמות‪.‬‬

‫אך מהר והקשב‪ ,‬כי מטעם זאוס באתי אליך‪.‬‬
‫לדבריו הכעסת את האלים‪ ,‬ומעל לכל יתר‬
‫ד ד‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫•• ־־‬ ‫ד •• •‬ ‫ע‬ ‫• ‪ 1‬־‪ 1‬ד‬ ‫•‪:‬דד‬

‫‪135‬‬ ‫בני־האלמות הרגזת אותו‪ ,‬כי בלב משתגע‬

‫‪ :‬״‬ ‫•‬ ‫־‪ :‬ד‬ ‫•‬ ‫ד ־ ‪ :‬ד•••‬ ‫‪•• :‬‬
‫‪567‬‬ ‫פדיון ה ק טו ר‬

‫אתה מחזיק בהקטור ליד הספינות ואינך משלח‬

‫אותו‪ .‬ובכן‪ ,‬החזירו‪ ,‬ותמורת גופתו קבל כיפר‪.‬״‬
‫ואז אכילס מהיר הרגלים ה שיבואמר לה‪:‬‬
‫״כך יהיה‪ .‬מביא הפצוי יקח את הפגר‪,‬‬
‫‪!40‬‬ ‫אם אכן האולימפי במלוא ךצתו מצוה זאת‪.‬״‬
‫כך האם ובנה ליד הספינות שחנו שם‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫•••‬ ‫‪17‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫זז‬ ‫ד •־‬

‫במלים מכנפות הךבו לשוחח ביניהם‪.‬‬

‫וזאוס שלח את איריס אל איליוס הקדושה‪:‬‬
‫״צאי‪ ,‬איריס קלה‪ ,‬עןבי את ביתך באולימפוס‪,‬‬
‫‪145‬‬ ‫לפריאמוס גדול הלב היושב באיליוס הודיעי‬
‫שיפדה את בנו‪. ,‬ילך אל ספינות האכאים‪,‬‬
‫יביא מתנות לאכילס‪ ,‬ואת זעמו הן ירגיעו‪.‬‬
‫~‪8‬‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫ן *•*‬ ‫••‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪• 7‬‬

‫‪.‬יצא לבד‪ ,‬אל‪.‬ילך אתו איש מבין הטרדנים‪.‬‬

‫כרוז זיחיד‪ ,‬איש ןקן ילוה‪ ,‬אחד שינהג את‬
‫‪150‬‬ ‫הפרדים ואת העגלה טובת האופן‪ ,‬דחזיר אל‬
‫העיר את המת שה_רג אכילס האלוהי‪.‬‬
‫אל ועלה בלבו את המות‪ ,‬ולא שמץ פחד‪,‬‬
‫כי כביר המנחה שנשלח לו‪ ,‬את אתיפונטס‪,‬‬
‫הוא וךריכו בדרכו עד אשר יביאו אל אכילס‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫ולאחר שיכניס אותו אל צריפו של אכילס‪,‬‬
‫האיש לא והרגו‪ ,‬אף ימנע מכך את היתר‪.‬‬
‫כי אינו חסר תבונה‪ ,‬לא נמהר‪ ,‬או איש רשע‪,‬‬
‫־‬ ‫•‬ ‫• ‪ :‬ז־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ־‬

‫אלא ןחוס על אךם מתחנן כיאה ובניעם‪.‬״‬

‫אמר‪ ,‬ואיריס יצאה כשליחה בסער רגליה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ -‬ן • ‪• .‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ד‬

‫‪160‬‬ ‫ובבית פריאמוס היא מצאה בבואה נהי ובכי‪.‬‬

‫*‬ ‫*•״ *‬ ‫ז‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בניו שושבו בחצר סביב אביהם הכתימו‬

‫­‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫•‪.‬י‬ ‫י‬ ‫•• ז‬ ‫י‬

‫את בגדיהם בךמעות‪ ,‬והזקן ביניהם‬

‫נדזבא כזיצוק במעילו‪ .‬ראשו ו צו א ת של‬
‫‪...‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫ן‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫• ‪7‬‬ ‫ז‬

‫האיש הזקן היו מטנפים בהרבה דימן‪,‬‬

‫‪!65‬‬ ‫אותו אסף ביךיו כאשר התגולל על הארץ‪.‬‬
‫‪ 166‬־‪1 95‬‬ ‫שיר ע שרים ו א ר ב ע ה‬ ‫‪568‬‬

‫בנותיו ונשות בניו קוננו ברחבי הבית‪,‬‬

‫־ ־•‬ ‫‪ :‬־ ‪ 1‬־ ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫זוכרות את כל אותם הרבים ועזי הנפש‬

‫־ ע •יו‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬־־‬ ‫ז־‬ ‫ד‬ ‫•יו‬ ‫‪:‬‬

‫אשר שכבו‪ ,‬חייהם נגזלו בידי הא תיאי ם‪.‬‬

‫עמדה שליחת זאוס לצד פריאמוס ואמרה לו‪,‬‬
‫‪1 5 x 1‬‬ ‫‪ • :‬־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•\‬ ‫• ־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬

‫‪170‬‬ ‫חרש דברה‪ ,‬ואולם באיבריו אחז רעד‪:‬‬

‫־‬ ‫־‬ ‫ז ־‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪x :‬‬ ‫•‬ ‫•‪••••.‬‬

‫״התעודד‪ ,‬פדיאמוס הדרדני‪ ,‬אל תחוש פחד‪,‬‬

‫אינני באה אליך לכאן לתכלית מרשעת‪,‬‬
‫אלא כדורשת את טובתך‪ .‬אני שליחת זאוס‪,‬‬
‫הוא מרחוק דואג לך מאוד וחומל עליך‪.‬‬
‫‪175‬‬ ‫האולימפי דורש שתפדה את הקטור האלוהי‪.‬‬
‫שתביא מתנות לאכילס‪ ,‬ואת זעמו הן ירגיעו‪.‬‬
‫־‪• :‬‬ ‫•• י‬ ‫־ ‪:‬־־‬ ‫י ‪ :‬־‪.‬־‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫•••‬

‫צא לבד‪ ,‬אל‪.‬ילך אתך איש מבין הטררינים‪.‬‬

‫כרוז זיחיד‪ ,‬איש ןקן ילוה‪ ,‬אחד שינהג את‬
‫הפרדים ואת העגלה טובת האופן‪ ,‬ויחזיר אל‬
‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־ ‪* :‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫ד‬ ‫־־‬ ‫ד ‪ -1‬ד ד‬ ‫•\‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫‪180‬‬ ‫העיר את המת שה_רג אכילס האלוהי♦‬

‫אל תעלה בלבך את המות‪ ,‬ולא שמץ פחד‪,‬‬
‫כי כביר המנחה שנשלח לך‪ ,‬את אתיפונטס‪,‬‬
‫הוא יובילך עד אשר ןביא אותך אל אכילס‪.‬‬
‫ולאחר שיכניס אותך אל צךיפו של אכילס‪,‬‬
‫‪185‬‬ ‫האיש לא ימיתך‪ ,‬אף ימנע מכך את היתר‪.‬‬
‫כי אינו חסר תבונה‪ ,‬לא נמהר‪ ,‬או איש רשע‪,‬‬
‫אלא יחוס על אדם מתחנן כיאה ובנעם‪.‬״‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*ז זו‬ ‫• ‪1- * :‬‬ ‫ד ד‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫•י• ז‬

‫כך אמרה‪ ,‬והלכה‪ ,‬איריס מהירת הרגלים‪.‬‬

‫‪ :‬־■‬ ‫ד ~‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪x : x‬‬ ‫‪17‬‬

‫אז צוה על בניו להכין עגלה שטובים אופניה‪,‬‬

‫ז ׳‬ ‫־ ‪•:‬‬ ‫*‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬־ ‪7 7‬‬ ‫ז‬ ‫‪* 7 :‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־־‬ ‫* ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪190‬‬ ‫עגלת פרדים‪ ,‬ו־סל למטען לקשר על גביה‪.‬‬

‫הוא עצמו זירד אל חדר האוצר אפוף הניחוח‪,‬‬
‫מעץ ארז‪ ,‬גבה גג‪ ,‬וגדוש בחפצים יקרי ערך‪.‬‬
‫קרא אליו את הקבה רעיתו ואמר לה‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫־‬ ‫״ ־‪ 1‬י־‬ ‫•••‬ ‫״־ ‪7‬‬ ‫‪7 17‬‬

‫״יקירה‪ ,‬שליח בא אלי מזאוס האולימפי‪,‬‬

‫״‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זו‬ ‫־‬ ‫•• ־‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬
‫־•‬

‫‪195‬‬ ‫עלי לפדות את בני‪ ,‬ללכת אל ספינות האכאים‪,‬‬

‫י‬ ‫ד ‪ -‬־ •‬ ‫‪■1‬‬ ‫•••‬ ‫‪ • :‬״ ‪••• 7‬־‪•.‬‬ ‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
 ‫להביא מתנות לאכילס‪ ,‬ואת זעמו הן _יךגיעו‪.‬‬
‫בואי אפוא‪ ,‬ואמרי איך נךאה הדבר בעיניך?‬
‫כי רוחי‪ ,‬ךצוני‪ ,‬באפן נורא מצוים לי ללכת‬
‫אל הספינות במחנה הרחב של האכאים‪.‬״‬
‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫ז־‬ ‫ד ז‬ ‫־ נ־ ד‬ ‫־‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫כך אמר‪ ,‬ואשתו פרצה ביללה‪ ,‬וענתה לו‪:‬‬

‫ז ‪ :‬ז‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫ז ז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ז‪8‬‬ ‫׳ ‪: • :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫״אוי לי‪ ,‬לאן נעלמה חכמתך שהיתה מהללת‬

‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : 7‬ז־‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‪*.‬״‪:*.‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫*‬

‫לפני כן בין אנשים נכחי ם ובין נתיניך?‬

‫איך תבקש ללכת לבד אל ספינות האכאים‬
‫לפני עיניו של אדם אשר הרג את בניך‪,‬‬
‫\‬ ‫ז ‪*/‬‬ ‫•••‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪ :‬־ *‪*.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫*‬

‫רבים מהם וטובים‪ .‬אכן לבך מברזל הוא‪.‬‬

‫כי אם תתפס בידו ויניח עליך עינים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־•‬ ‫••‬ ‫|‬ ‫‪... 7‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־*‬ ‫‪7 :‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫האיש הפךאי והבלתי הגון לא זיחוס כלל עליך‪,‬‬

‫ולא יתחשב בכבוךך‪ .‬הבה נשב בביתנו‬
‫ומרחוק נבכה‪ .‬כי זה טיב החוט שטןתה לו‬
‫אלת הגורל הקשוחה בבואו לעולם‪ ,‬כשנולד לי‪,‬‬
‫שהחזק מהוריו הוא ישביע כלבים ןריזי רגל‪,‬‬
‫תחת כוח של גבר אלים‪ ,‬איש שהייתי אוכלת‬
‫את אמצע כבדו בשני‪ .‬וזה היה הנקם על‬
‫־ ‪17 7‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪.* :‬־־‬ ‫* ־*‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‪,.‬‬

‫מה שעשה לילדי‪ .‬הן לא כמוג לב הרגהו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫*•‬ ‫‪:‬‬ ‫״ ‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ‪* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬

‫אלא כשהגן על הטחינים ועל נשי ט חי ה‬

‫החטובות‪ ,‬ן־לא נס או חפש מקום סתר‪.‬״‬
‫ופחאמוס הזקן הדומה לאל אז ענה לה‪:‬‬
‫״אל תעצח בי‪ ,‬החלטתי ללכת‪ ,‬ואל תהיי לי‬
‫צפור מנבאה רעות בארמון‪ .‬לא אשמע לך‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫אלו צוה עלי אחד ההולכים על הארץ‪,‬‬

‫נביא מנחש לפי הקךבנות‪ ,‬או כהן אל‪,‬‬
‫היינו מוצאים בו כזב ודוחים אותו מעלינו‪.‬‬
‫‪.. 7‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 7‬־‬

‫אך עתה‪ ,‬שמעתי את האלה‪ ,‬ומולי ראיתיה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*• 7‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫'‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫אלך‪ ,‬וךבריה לא יתבדו‪ .‬ן־אם גורלי הוא‬

‫למות ליד ספינות האכאים נחושי הכתינת‪,‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫י‬
‫‪ 226‬־‪255‬‬ ‫‪ 570‬שיר עשרים וארבעה‬

‫הריני מוכן‪ .‬שאכילס בו במקום יהךגני‬

‫חובק את בני בידי לאחר שבכיתי לשבע‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬והדים את המכסים העשויים בחן‬
‫מעל ה מ תיו‪ ,‬הוציא תריסר שמלות כלילות יפי‪,‬‬
‫‪230‬‬ ‫תריסר מעילים פשוטים‪ ,‬ושמיכות במספר זה‪,‬‬
‫כתוספת‪.‬‬
‫וכתתות ‪. . .‬‬
‫לבנות ‪:‬בכמות זו \‬
‫גלימות ‪ :‬ז‬
‫‪•:‬‬
‫שקל והביא בזהב סך עשרה טלנטים‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ז ז‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪• •• :‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬

‫שתי חצובות זוהרות‪ ,‬אךבע קלחות‪ ,‬וגביע‬

‫נאה להפליא‪ ,‬שנתנו לו גברים יושבי תרקיה‬
‫‪:‬יז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ד*‬ ‫ד ז ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד•‪.‬־‬

‫‪235‬‬ ‫כשיצא בשליחות‪ ,‬יקר מאוד‪ ,‬ואפלו עליו לא‬

‫דד‬ ‫־ ;־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ז‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪7 7 ••• :‬‬

‫חס הזקן ושמר באךמון‪ ,‬כיה גבר בו החשק‬

‫לפדות את בנו‪ .‬ואז גרש אתכל הטרדנים‬
‫ד*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫••••‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫שעמדו באכסדרה‪ ,‬וגער בהם בדברי גנאי‪:‬‬

‫‪ 5‬־‬ ‫‪ 5‬־*‬ ‫‪ 5‬־‬ ‫׳ ‪ 7 :‬־ ‪ 7‬־‪♦.‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪ :‬־‪7 5‬‬ ‫־‪5 7 *.‬‬

‫״לכו לכם‪ ,‬נכשלים ובזויים‪ ,‬האם אין גם‬

‫‪240‬‬ ‫בכי בבתיכם שבאתם לחלק אתי אבל?‬
‫האם זה בטל שזאוס בן קרתוס הכאיב לי‬
‫כשאבד הטוב בבני? ואת הדבר עוד תחושו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪ :‬־‪*.‬‬ ‫‪ 7 :‬־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ 5‬־‪.‬־ ‪7‬‬

‫כיון שביתר קלות _יהךגו אתכם האכאים‬

‫עתה כשהוא מת‪ .‬ואשר לעצמי‪ ,‬עוד בטרם‬
‫‪245‬‬ ‫אראה לנגד עיני את העיר כשהיא נהרסת‪.‬‬
‫נבזזת וחרבה‪ ,‬הלואי שארד אל בית הדס‪.‬״‬
‫אמר‪ ,‬ורדף בשךביט את הגברים‪ ,‬והם נסו‬
‫מפני הזקן הזועם‪ .‬וגס על בניו שפך זעם‪,‬‬
‫נזף באגאתוץ האלוהי‪ ,‬הלנוס ופריס‪,‬‬
‫‪250‬‬ ‫פמון‪ ,‬אנטיפונוס‪ ,‬פוליטס השואג באימץ‪,‬‬
‫בדאיפומס‪ ,‬דיוס האלוהי‪ ,‬ובהיפותואוס‪.‬‬
‫על התשעה צוה הזקן בצעקה וברגז‪:‬‬
‫״מהרו‪ ,‬בנים ךעים‪ ,‬בדתות‪ .‬הלואי שהייתם‬
‫־ ‪ 1‬־‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬

‫נהרגים ליד הספינות הקלות במקום הקטור‪.‬‬

‫‪255‬‬ ‫אוי לי‪ ,‬מכה הגורל‪ .‬בטובי הבנים התברכתי‬
‫‪ :‬י‬ ‫■ • ‪• 7‬‬ ‫־־ ד *‬ ‫י‬ ‫ז‬
‫פדיון הקטור ‪571‬‬ ‫‪ 256‬־ ‪2 8 3‬‬

‫בטרויה הרחבה‪ ,‬ומהם בעיני לא שרד איש‪.‬‬

‫•‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫־‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•• ‪*/‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מסטור הדומה לאל‪ ,‬טרואילוס העז מעל רכב‪,‬‬

‫הקטור‪ ,‬שבין הגבךים היה אל‪ ,‬שלפי מהאהו‬
‫לא נולד לגבר רגיל‪ ,‬אלא לאל‪ ,‬את כל אלה‬
‫‪ ..‬״‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫׳‬ ‫ן ״‬ ‫ד ז‬ ‫י‬ ‫ד•‬ ‫‪.* ••• :‬־‬

‫‪260‬‬ ‫ארס השמיד‪ .‬נותרו רק בד תו ת שכמוכם‪,‬‬

‫שקרנים‪ ,‬ו ק מי ם‪ ,‬בקיאים בךקיעה לפי קצב‪,‬‬
‫גוזלי טלאים וגדיים מבני עמם שבארץ‪.‬‬
‫•‪.‬׳ ז ז ‪1 7‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ז •‬ ‫‪• 7 :‬‬ ‫‪:‬‬

‫האם לא תכינו לי עגלה‪ ,‬תזרזו את רגליכם‪,‬‬

‫‪^-‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫נ‬ ‫נ־ ‪7 7‬‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• -‬‬

‫ואת המטען תעמיסו כדי שנצא לדךכנו?״‬

‫‪265‬‬ ‫כך אמר‪ ,‬והם באימה מאביהם המוכיח‬
‫לקחו את עגלת הפרדים שטובים אופניה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫־ ־‪.‬־‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫־ ‪ 7 :‬״‬ ‫ד ‪ :‬־‬ ‫•••‬ ‫‪1: 7‬‬

‫נאה‪ ,‬חךשה‪ ,‬ואת סל המטען קשרו על גביה‪.‬‬

‫מעל המסמר את על הפךדים הם הסירו‪,‬‬
‫מעץ תאשור‪ ,‬מתקמר‪ ,‬וצמוד טבעות רסן‪*.‬‬
‫‪270‬‬ ‫הביאו רצועה בת תשע אמות צמודה לאותו על‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•י‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫•• •‬

‫חברוהו היטב אל היצול שהיטב הקציעוהו‪,‬‬

‫בקצה מלפנים‪ .‬קבעו ביתד את הטבעת‪.‬‬
‫־־־־־■‬ ‫••־‬ ‫־ ‪•• 7‬‬ ‫‪117‬‬ ‫־ ‪ 7 1‬־‬ ‫־ ‪•.* 17‬‬

‫שלוש פעמים כרכו לקמרון ימינה ושמאלה‬

‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* 71‬‬ ‫־ •‪11‬‬ ‫‪57‬‬ ‫! ‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫את הךצועה‪ ,‬לפפו ליצול והד־קו עד לקרס‪.‬‬

‫‪275‬‬ ‫אז הם הוציאו אל העגלה המהקצעת‪,‬‬
‫!‪ 1‬־ ־‬ ‫\‬ ‫‪5‬‬ ‫־‬ ‫‪: 7‬־ ‪7 7‬‬ ‫•‪.‬״‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬

‫עךמו את הכפר שלא ימנה‪ ,‬פךיון לראש הקטור‪,‬‬

‫רתמו את הפרדים העמלים איתני הטלפים‪,‬‬
‫‪ 7 :‬־ •‬ ‫־‬ ‫‪** 7‬‬ ‫‪ 17‬־ ״ *‬ ‫־ ! ‪• 7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪57‬‬

‫המיסים נתנו אותם פעם כשי פאר לפךיאמוס;‬

‫אך לפךיאמוס הביאו בעל סוסים שטפח‬
‫‪280‬‬ ‫הזקן בעצמו וכלכל ליד אבוסו המהקצע•‬
‫כבר בארמון הרם השלימו לרתים לפריאמוס‬
‫׳ ‪* 1‬‬ ‫*‪:‬‬ ‫• ‪* :‬‬ ‫‪7 7 1‬‬ ‫‪ 7‬־‪1‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫ואף לכרת‪ ,‬אנשים שעצות נבונות בלב שניהם‪.‬‬

‫אז באה הקבה‪ ,‬עמדה על ידם‪ ,‬לבה לא רגוע‪,‬‬
‫־ ‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫' • ‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־‬ ‫' ‪7 : 7‬‬ ‫•• ‪•• | -‬‬ ‫‪7‬‬

‫* הטבעות שדרכן העבירו את המושכות‪ .‬העול היה מחובר בטבעת אחרת‬

‫ליתד היצול‪.‬‬
‫‪ 284‬־‪313‬‬ ‫‪ 572‬שיר עשרים וארבעה‬

‫נושאת ביז־ה הימנית יין ממתיק את הנפש‬

‫‪285‬‬ ‫בגביע זהב‪ ,‬כדי שבטרם צאתם יצקו נסך•‬
‫לפני הסוסים היא עמךה‪ ,‬קךאה ואמרה לו‪:‬‬
‫״הנה‪ ,‬נסך לזאוס האב‪ ,‬התפלל שתשוב עוד‬
‫מן האויבים אל ביתך‪ ,‬הואיל ולבך משוע‬
‫ללכת אל הספינות‪ ,‬על אף שאני מתנגדת‪.‬‬
‫‪290‬‬ ‫ובכן התפלל לשחור העננים‪ ,‬לבן קרונוס‬
‫על אידה‪ ,‬הוא המשקיף על כל ארץ טרדה‪,‬‬
‫בקש אות‪ ,‬את שליחו המהיר‪ ,‬זה היקר לו‬
‫מכל העופות‪ ,‬והעולה על כלם גם בכוח‪,‬‬
‫ג‬ ‫־‬ ‫\ ד‬ ‫ע‬ ‫׳ ‪ :‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫שיבוא מימין‪ ,‬וכך כשתךאה אותו בעיניך‬

‫‪295‬‬ ‫אל צי הדנאים מהירי הסוסים תלך באמון בו‪.‬‬
‫אולם אם זאוס המןעים הךך‪ 1‬ק יעצר בשליח‪,‬‬
‫אני מצדי לא אפציר ולא א‪.‬יעץ שתצא אל‬
‫ספינות האךגיאים‪ ,‬על אף שאתה אץ ללכת‪.‬״‬
‫ואז פויאמוס הדומה לאל השיב ואמר לה‪:‬‬
‫‪300‬‬ ‫״אשתי‪ ,‬לא אסרב לדבר אם את מבקשת‪.‬‬
‫־ ••*י ־‪*.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫־ ;‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫‪:‬־ ‪ 7‬״‬ ‫״‬ ‫*‬

‫זיאה לפרש כפים אל זאוס ולבקש שיחמל‪.‬״‬

‫דבר הזקן‪ ,‬והורה לשפחה סוכנת הבית‬
‫לצקת מים זכים על ידיו‪ .‬עמדה ליד שניהם‬
‫‪7‬‬ ‫ן ״‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪ : 7‬־ד‬ ‫זד‬ ‫־־‬ ‫־ •‬ ‫־ •‬ ‫ז ‪17 7‬‬

‫השפחה‪ ,‬אחזה את האגן והכד בידיה‪.‬‬

‫ד‬ ‫‪*.* 7 :‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪17 -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז ‪:‬־ ז‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬

‫‪305‬‬ ‫הוא נטל את ידיו ולקח מאשתו את הגביע‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫־ ד •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•* •‬ ‫נ ד ־‪1‬‬ ‫דד‬ ‫‪7‬‬ ‫ד־‬

‫עמד באמצע החצר‪ ,‬התפלל‪ ,‬נסך את היין‬

‫הביט אל השמים‪ ,‬השמיע דבריו ואמר כך‪:‬‬
‫ד‪1‬‬ ‫‪ :‬ז ־‬ ‫־ ‪ :‬ד ד‬ ‫*‬ ‫ג‬ ‫־‬ ‫־ ד ־ •‬

‫״זאוס האב‪ ,‬הנכבד‪ ,‬הכביר‪ ,‬שליט אידה‪,‬‬

‫תן שאלך ואמצא חבה ןך!מלה בלב אכילס‪,‬‬
‫‪310‬‬ ‫ושלח אות‪ ,‬את שליחך המהיר‪ ,‬זה שמכל עוף‬
‫הוא היקר לך‪ ,‬ועולה על כלם גם בכוח‪,‬‬
‫שיבוא מימין‪ ,‬וכך כשאךאה אותו בעינים‬
‫אל צי התאים מ הי ד הסוסים אלך באמון בו‪.‬״‬
 ‫כך אמר בתפלה‪ ,‬וזאוס היועץ הקשיב לו‪.‬‬
‫מיד שלח את הודאי בעופות‪ ,‬את העיט‪,‬‬
‫׳‬ ‫ז ־־‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫—‪7‬‬ ‫*‪.‬׳‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫*‪7‬‬

‫זה הציד הכהה‪ ,‬עיט שחור‪ ,‬כך קודאים לו‪.‬‬

‫ברחב של דלת שהתקנה לחדר גבוה‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ;• ד‬ ‫‪71‬‬
‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫\‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫* •יי‬
‫׳‪.‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪2‬‬

‫בבית איש עשיר‪ ,‬זו שקבעו היטב את בריחיה‪,‬‬

‫‪' 7‬‬ ‫;•‬ ‫‪•/‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫;• ז‪: 1‬‬ ‫׳‬ ‫■ז•‬ ‫•‬ ‫*‬
‫‪*:‬‬

‫כנפיו נפרשו מזה ומזה‪ .‬הוא נגלה לעיניהם‬

‫ד‬ ‫״‬ ‫‪•• 2‬‬ ‫״‪ :‬ד‬ ‫*‬
‫•*‪.‬‬ ‫• ־‪•.‬‬ ‫• ג‪2‬‬ ‫‪ :‬ז‪1‬‬

‫מימין‪ ,‬ממריא מעל העיר‪ ,‬ןהם כשראוהו‬

‫עלזו‪ ,‬והלב בחזה כל אחד מצא נחם‪.‬‬
‫־‬ ‫‪7 7‬‬ ‫•‪,‬רז‬ ‫ז‬ ‫־ ד••‬ ‫׳ ‪ 2‬־ ••‬ ‫‪27‬‬

‫אז הזדרז האיש הזקן ועלה על הרכב‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪... 7‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪ 7‬־*‪7 7 2 1 1‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫• ‪*•72‬‬ ‫‪7‬‬

‫יצא מהמבוא ומהאכסדרה המהדהדת‪.‬‬

‫־‪•.••.•2‬‬ ‫־ ‪2‬‬ ‫*• ‪ 7‬־ ‪ 2‬־‪7 2‬‬ ‫* ־ ‪7‬‬
‫־‬ ‫‪77‬‬

‫משכו הפרדים בעגלה על ארבעה גלגליה‬

‫‪7‬‬ ‫*‬
‫•‬
‫־ ‪ 2‬־*‬ ‫־ ‪7 7 2‬‬ ‫‪2 7‬־ ‪ 77‬־‬ ‫־‪*72‬‬ ‫‪27‬‬

‫לפניו‪ ,‬אידאיוס המפכח נהגם‪ ,‬וגבו אל‬

‫*‬
‫־‪.‬‬ ‫'‪ 2‬־‬ ‫‪772‬‬ ‫־ ‪7 \ 2‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪772‬‬

‫הסוסים שנהג הזקן והמריץ בהצלפת שוט‬

‫במהירות דרך העיר‪ .‬וכל קרוביו שלווהו‬
‫בכוהו בלי הפוגה‪ ,‬כאלו הלך אל המות‪.‬‬
‫אך כשיךדו מהעיר ןאל המישור הם הגיעו‪,‬‬
‫אז סבבו לאחור והלכו בחזרה אל איליוס‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫־ ‪2‬־‪77‬‬ ‫‪27 2‬‬ ‫‪7 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫בניו וחתניו‪ .‬אך השנים לא נעלמו מעין‬

‫זאוס המךעים‪ .‬הוא הבחין בזקן ןד!מל עליו‪,‬‬
‫מיד פנה אל הרמס בנו החביב ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 7 2‬־‬ ‫* ‪* 7‬‬
‫*‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫*‬
‫*‪• 2‬‬
‫*‪.‬‬ ‫♦‬
‫♦‪.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫*‪7‬‬

‫״הרמס‪ ,‬אתה ביחוד אוהב מאוד להיות רע‬

‫לאךם‪ ,‬ולמי שרצוי לך אתה מטה אזן‪.‬‬
‫לך‪ ,‬את פריאמוס הנחה אל ספינות האכאים‬
‫החלולות‪ ,‬ושאיש לא יךאהו ואף לא זישים לב‬
‫משאר התאים‪ ,‬עד שיגיע אל בן פלאוס‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ןלא סרב המנחה ארגיפונטס‪,‬‬
‫מיד קשר לרגליו את סנדלי האלמות‬
‫*‬
‫‪ 7‬־ ‪.*7 2‬‬ ‫־‪• * 22‬‬ ‫*‪.‬־‬ ‫‪2‬־‪72‬‬ ‫‪ 17‬־‬ ‫*‪7‬‬

‫היפים הזהבים‪ ,‬שנשאו אותו עם הרוח‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫'*‪2 7 *.‬‬ ‫־‪* \ 2‬‬ ‫־‪* 7‬‬

‫מעל ארץ שאין לה גבולות ועל פני גלי זים‪.‬‬

‫לקח גם את המטה המכשף את עיניהם‬
‫‪373-344‬‬ ‫‪ 574‬שיר עשרים וארבעה‬

‫של אנשים כו־צונו‪ ,‬ועיני ישנים הוא פוקח‪.‬‬

‫‪(45‬‬ ‫עם המטה בידו המךיא בעצמה אתיפונטס‪,‬‬
‫כהרף עין הגיע אל טרדה ואל הלספונטוס‪,‬‬
‫אז הוא פנה והלך בךמות נער בן מלך‬
‫עם פלומת זקן‪ ,‬באביב נעוךיו המלא חן‪.‬‬
‫והם כאשר עברו את תלו הגבוה של אילוס‬
‫‪350‬‬ ‫עצרו את הפרדים והסוסים על שפת הנהר‬
‫־ ‪7 7‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־ ‪■ 7 1‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1 7‬‬

‫להשקותם‪ ,‬כי כבר חשכה ירדה על הארץ‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫ז ז ‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪7 : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ואז הכרוז הסתכל והבחין שקרב ממרחק מה‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫*‪ •.‬ז‬ ‫•‬ ‫*‪ 17 •.‬״‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ך‪ 1‬ךמס‪ ,‬הךים את קולו ואמר לפויאמוס‪:‬‬

‫״שים לב‪ ,‬בן דן תו ס‪ ,‬הדבר מחיב שקול דעת‪.‬‬
‫‪355‬‬ ‫אני רואה איש‪ ,‬ןחושב שמזיד לגזרים יקךענו‪.‬‬
‫ובכן בוא‪ ,‬נמלט במךכבה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬לפחות‬
‫ניאחז את בךכיו ונתחנן‪ ,‬שיחוס על חיינו‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ונךהם הזקן‪ ,‬הןדעזע מפחד‪,‬‬
‫סמר השער על גופו המעקם‪ ,‬ותמה‬
‫­‬ ‫•י‬ ‫‪7‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫\ ‪17‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫־ • •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪360‬‬ ‫עמד‪ .‬אך האל המיטיב קרב מיזמתו הוא‪,‬‬

‫אחז את יד הזקן‪ ,‬ושאל‪ :‬״אבי‪ ,‬הגד‪ ,‬לאן‬
‫אתה כך נוהג את סוסיך ואת פרדיך בלילה‬
‫המקדש‪ ,‬כשיתר בני־התמותה ישנים?‬
‫״ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬י*‬ ‫*‪.‬־ י‪.‬י י‪.‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫\‪71‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫אינך פוחד מפני האכאים הנושפים בזעם‪,‬‬

‫‪365‬‬ ‫אלה אויביך האימים‪ ,‬והם נמצאים כאן?‬
‫אם אחד מהם יהאך מוביל אוצרות שכאלה‬
‫בשחור הלילה הממהר‪ ,‬מה תתכנן אז?‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• * :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־ ־ ‪7 :‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫אינך צעיר‪ ,‬ומלוך הוא ןקן שאין לו יכלת‬

‫להגן מפני איש שירצה להרע לך במפתיע‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪•. *:••.‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬י‬ ‫*‬ ‫״‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪370‬‬ ‫אך אני לא אפגע בך כלל‪ ,‬ואךחיק מעליך‬

‫אחר שיתנכל‪ .‬את אבי דמותך מזכירה לי‪.‬״‬
‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪* 5‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪. ...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬

‫ואז פריאמוס הדומה לאל השיב ואמר לו‪:‬‬

‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪........................... :‬‬ ‫־‪,.‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫״אמת‪ ,‬כל זה‪. ,‬ילדי היקר‪ ,‬הוא אכן כךבריך‪,‬‬

‫פדיון הקטור ‪575‬‬ ‫‪4 0 3 -3 7 4‬‬

‫אך עךיץ יש איזה אל שידו מעלי מסוככת‪,‬‬

‫‪375‬‬ ‫הוא ששלח אלי שאפגש עובר ארח כמוך‪,‬‬
‫אות לטובה‪ ,‬כי אתה מפליא במבנה ובייפי‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫‪.• : • 1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־ ז־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬

‫ולבך מחונן בתבונה‪ .‬ברוכים בך הם הוריך‪.‬״‬

‫ואז המנחה א תי פונ ט ס השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״כל מה שאמךת‪ ,‬זקן‪ ,‬אכן כיאה ובטעם‪,‬‬
‫‪380‬‬ ‫אך בוא‪ ,‬אמר לי דבר מה ךדיק בךב‪.‬ךיך‪:‬‬
‫האם שולח אתה אוצר כה גדול ורב ערך‬
‫אל בני עם זר כדי שימתין לך שם לבטח?‬
‫או שכלכם כבר נוטשים את איליוס הקדושה‬
‫ז‬ ‫‪1‬‬
‫־ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫••• \‬

‫בחרךה‪ ,‬מכיון שנפל בחיר לוחמיכם‪,‬‬

‫‪385‬‬ ‫בנך‪ .‬הוא מעולם לא אכזב כשנלחם באכאים‪.‬״‬
‫ואז פךיאמוס הדומה לאל השיב ואמר לו‪:‬‬
‫״אבל מי אתה‪ ,‬הטוב בגברים‪ ,‬ומיהם הוריך?‬
‫דברת על בני מכה הגורל בכבוד ובטעם‪.‬״‬
‫‪ :‬־ ־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫\ ״‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ‪ :‬ד ־‬

‫ואז המנחה אןגיפ ת טס השיב ןאמר לו‪:‬‬

‫‪390‬‬ ‫״זקן‪ ,‬אתה מנסה אותי‪ ,‬חוקר בךבר הקטוד‬
‫האלוהי‪ ,‬שלא פעם בקרב המקנה שם לגבר‬
‫ךאיתיו בעיני‪ ,‬ואף כשדחק את האתיאים‬
‫אל הספינות‪ ,‬הרג בהם ושסע בארד חד‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‪,.‬‬ ‫ז־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫ואנו עמדנו משתוממים; כי מנענו אכילס‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪ :‬ז ז‬ ‫•‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ז־ג‬ ‫‪:‬ז‬

‫‪395‬‬ ‫מלהלחם‪ ,‬משום שכעס על בן אטראוס‪.‬‬

‫הן אני משרתו‪ ,‬אותה ספינה בנויה לבטח‬
‫ז ••• ־‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־־ •‬ ‫••‪1‬‬

‫הביאה אותנו‪ .‬אני מירמידתי‪ ,‬ואבי‪ ,‬פוליקטור‪,‬‬

‫‪1‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ : 7‬ז •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•• •‬

‫עשיר בןכוש‪ ,‬ולגיל הזקנה הוא הגיע כמוך‪.‬‬

‫ששה בנים הוא הוליד‪ ,‬אני השביעי; עם אלה‬
‫•• ‪•/‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫ז•‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫‪400‬‬ ‫הפלתי גורל‪ ,‬ונפל בחלקי לצאת למסע זה‪.‬‬

‫^‬ ‫‪ :‬־ ז‬ ‫ז••‬ ‫‪• * \• 1‬י‬ ‫‪ :‬ז ־‬ ‫ז‬ ‫• ‪• : -‬‬

‫באתי עתה מהצי אל המישור‪ ,‬כי עם שחר‬

‫־־ ־‬ ‫י •‬ ‫‪•-‬‬ ‫•\‬ ‫■ •‬
‫״ ־‬ ‫‪-‬ז‬ ‫•‬ ‫ז‬

‫יצאו לקרב סביב העיר האכאים ערי העינים‪.‬‬

‫־־‬ ‫ז ••‬ ‫••••‬ ‫ז ־ ‪• -‬‬ ‫ז•‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪ 1‬ז‬
‫־ ‪:‬‬ ‫״ ‪:‬‬

‫הם מואסים לשבת כך סתם‪ ,‬ומלכי האכאים‬

‫‪. . .‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫ז •יו •‪.‬י‬ ‫‪:‬־ •‬
‫‪404‬־‪433‬‬ ‫‪ 576‬שיר עשרים וארבעה‬

‫אין בכוחם לעצר בהם‪ ,‬כל כך הם צמאי קרב‪.‬״‬

‫‪105‬‬ ‫ואז פךיאמוס הדומה לאל השיב ןאמר לוז‬
‫״אם אכן אתה משרת של אכילס בן פלאוס‪,‬‬
‫בוא וספר לי את כל האמת‪ ,‬הגד האם בני‬
‫עדין שוכב ליד הספינות‪ ,‬או שנקרע כבר‬
‫אבר מאבר והשלך לכלבים ביד אכילס‪.‬״‬
‫*־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫ד •‬ ‫‪: -‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫ג‬ ‫\‬ ‫ן‬ ‫••••‪•/‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬

‫‪410‬‬ ‫ואז המנחה אךגיפתטס השיב ואמר לו‪:‬‬

‫״זקן‪ ,‬עד כה לא כלבים ולא צפודים אכלוהו‪,‬‬
‫אלא הוא עוד מוטל לצד ספינתו של אכילס‪,‬‬
‫״‬ ‫־ ־‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ז•‬ ‫ז‬ ‫‪7‬‬

‫ליד הצריפים כפי שהיה‪ ,‬שוכב זה השחר‬

‫השנים־עשר‪ ,‬ובשרו לא נרקב‪ ,‬לא נגעו בו‬
‫ד‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪ :‬־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫־‬

‫‪415‬‬ ‫התולעים‪ ,‬הן האוכלות גבןים חללי קרב‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬אכילס גורר אותו ללא רגש סביב קבר‬
‫רעו‪ ,‬כשהשחר האלוהי מופיע כל ביקר‪,‬‬
‫י‬ ‫‪...‬ן‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז■ ‪:‬־‪•.‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ • .‬־ ־ ־ ‪-‬‬ ‫י‬

‫אך אינו משחית את גרפו; תלך ךתראה שם‬

‫איך רענן כטל הוא שוכב‪ ,‬ךחוץ מחלאת דם‪,‬‬
‫‪420‬‬ ‫אין שום כתם עליו‪ ,‬ונסגר כל פצע ופצע‬
‫שבו הוא נפגע‪ ,‬כי הרבה כלי ארד נעצו בו‪.‬‬
‫ז ‪:‬־‬ ‫דד‬ ‫ן••‬ ‫••‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫• ן ‪-‬‬

‫כך לבנך מקדישים ךאגה בני־האלמות‪,‬‬

‫אם כי הוא מת‪ ,‬הואיל ובקרב לבם אהבוהו‪.‬״‬
‫‪ :‬־ ז־‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫‪7 )7 1‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬ושמח הזקן‪ ,‬והשיב ואמר לו‪:‬‬

‫‪425‬‬ ‫״‪.‬ילדי‪ ,‬אכן נאה להעניק לבני־האלמות‬
‫מתנות ראויות‪ .‬הלא בני‪ ,‬אם היה חי אי פעם‪,‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫י‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ -‬ד‬

‫מעולם לא שכח בביתו את אלי אולימפוס‪.‬‬

‫ז‬ ‫״ ״‬ ‫‪•• :‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫ד‬

‫לכן הם זכרו אותו‪ ,‬ואף כשנגזר עליו מות‪.‬‬

‫ד‪•/‬‬ ‫ד ד‬ ‫‪ : • ••• 1‬־‬ ‫״ ‪1- :‬‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫••‬ ‫ז •• ‪1‬‬

‫ובכן‪ ,‬אנא בוא‪ ,‬קבל מידי גביע נאה זה‪,‬‬

‫‪430‬‬ ‫ואתה שמר עלי ובחסדי האלים תלוני‬
‫‪....‬‬ ‫ז‬ ‫ד •־ •‬ ‫־ ‪■* 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ד‬ ‫‪:‬‬

‫עד שאגיע אל מחסהו של בן פלאוס‪.‬״‬

‫ואז המנחה ארגיפתטס השיב ואמר לו‪:‬‬
‫־־‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪ -‬־־ ‪•/ 1‬‬ ‫ז‬ ‫ן‬

‫״ןקן‪ ,‬אתה מנסה אותי‪ ,‬הצעיר‪ ,‬אך אותי לא‬

‫פדיון הקטור ‪577‬‬ ‫‪4 6 3 -4 3 4‬‬

‫תפתה‪ .‬אתה מבקש שאקח את מתנותיך‪,‬‬

‫‪435‬‬ ‫בסוד מאכילם‪ .‬אני פוחד מפניו ומכבדהו‬
‫־ * **‬ ‫‪5‬‬ ‫‪ 7‬ז‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫ז־ •‬ ‫‪......‬‬ ‫‪1‬‬

‫מכדי שאמעל בו‪ ,‬לבל אצטער עוד אחר כך‪.‬‬

‫אך אנחה אותך‪ ,‬ראפלו עד א תו ס המהללת‬
‫אךאג לך במסירות‪ ,‬בספינה מהיךה או ב ת ל‪,‬‬
‫ואיש לא ילחם במלוך מתוך כך שיבח לו‪.‬״‬
‫‪440‬‬ ‫דבר המיטיב‪ ,‬זנק לפני הסוסים על הרכב‪,‬‬
‫את השוט והמושכות תפס בץךיזות בידים‪,‬‬
‫ונשף בסוסים ובפךדים יתר כוח ומרץ‪.‬‬
‫אל בצורי הספינות ואל החפיר הם הגיעו‪,‬‬
‫שם השומרים כבר החלו לשקד על פת הערב‪,‬‬
‫״‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫•• ••‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪•1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪445‬‬ ‫והמנחה אתיפונטס שפך שנה על עיניהם‪,‬‬

‫פתח את השער‪ ,‬הסיר את בריחו‪ ,‬והכניס את‬
‫במתנותפאר‪.‬‬
‫! ״‬ ‫־־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬
‫פריאמוס ואת העגלה הגדושה‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪7 7*: 7‬‬ ‫‪ :‬־‪•.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן•‬

‫וכך הם הגיעו אל מחסהו של בן פלאוס‪,‬‬

‫צריף נשא‪ ,‬שבנו למלכם המיךמידונים‪,‬‬
‫‪450‬‬ ‫הקציעו לו קורות מעץ ארן‪ ,‬וממעל בנו גג‬
‫עשוי מקני גמא סבוכים אשר אספו מהאחו;‬
‫׳‬ ‫•• ‪7 7‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪••1‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫וחצר ךךובה מסביב הם עשו למען המלך‪,‬‬

‫נטעו בצפיפות כלונסאות‪ .‬בריח אחד מעץ ארץ‬
‫היה לשער‪ ,‬שלושה אכאים הגיפוהו בכוח‪,‬‬
‫‪1 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫נ••••‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- - -‬‬ ‫‪77‬‬

‫‪455‬‬ ‫הענק שבשער‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫|‬ ‫ן‪7 -‬‬
‫ושלושה נהגו להסיר את קורת‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪7 1‬‬ ‫‪-:7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫שלושה מהשאר‪ ,‬ויחיד יכל להגיפה רק אכילס‪.‬‬

‫־ ‪ 1‬־ • • •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪*7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪ 75‬־‬ ‫* ‪7 8‬‬
‫‪ -‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬

‫הךמס האל המיטיב פתח לזקן‪ ,‬הכניס פנימה‬

‫את שי הפאר עבור בן פלאוס מהיר התלים‪,‬‬
‫ממקומו מאחורי הסוסים ן_רד לקרקע ואמר לו‪:‬‬
‫‪460‬‬ ‫״זקן‪ ,‬אל בן־אלמות בא לקראתך‪ ,‬אני הךמס‪.‬‬
‫אבי שלחני אליך להגן ולהורות את הדרך‪.‬‬
‫אך כעת אפנה ואשוב‪ ,‬ולא אבוא פנימה‬
‫‪7‬‬ ‫‪*1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7 : . : .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬

‫לפני עיניו של אכילס‪ ,‬כי יהיה בכף דפי‬

‫•‬ ‫‪17:‬‬ ‫••‪•••:‬‬ ‫••‬ ‫‪• -‬‬ ‫ך‬
‫•‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫‪ 464‬־‪493‬‬ ‫‪ 578‬שיר עשרים וארבעה‬

‫אם בן־תמותה בגלוי יארח אל בן־אלמות‪.‬‬

‫‪• 7‬ד‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫••• ‪1‬‬ ‫‪ • • 7 1‬־ • •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪5‬‬ ‫••• ‪1‬‬

‫‪465‬‬ ‫אך אתה הכנס ןד‪ 1‬בק את בךכי בן פלאוס‪,‬‬

‫ובשם אביו ואמו יפת השער‪ ,‬ובשם בנו‬
‫ן‬ ‫•י‬ ‫;‬ ‫‪7‬‬ ‫•*‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪5‬‬

‫התחנן אליו‪ ,‬וכך תעורר בקךבו את הנפש‪.‬״‬

‫כך הךמס אמר‪ ,‬והלך אל מרומי אולימפוס‪,‬‬
‫ופךיאמוס קפץ מאחורי הסוסים אל הארץ‪,‬‬
‫‪470‬‬ ‫השאיר במקום את איךאיוס‪ ,‬שחכה ןהשגיח‬
‫על הבהמות‪ .‬הלך הזקן זישר אל הבית‬
‫שבו ישב אכילס היקר לזאוס‪ .‬מצאהו‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 5‬ד‬ ‫־ ‪17 7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ־‬

‫בפנים‪ ,‬חבריו ישבו בנפרד‪ ,‬מאלה רק שנים‪,‬‬

‫־•‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪.......‬‬ ‫״‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ *• ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬

‫אוטומדון הגבור ןאלקימוס‪ ,‬צאצא ארס‪,‬‬

‫‪475‬‬ ‫היו עסוקים לידו‪ .‬הוא סים לסעד אותו רגע‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪! :‬‬ ‫יי‬ ‫•־‬ ‫‪7‬‬

‫לאכיל ןלשתות‪ ,‬השלחן עוד עמד לפניו‪ .‬בלי‬

‫שראו נכנס פריאמוס הכביר‪ ,‬עמד בסמוך לו‪,‬‬
‫תפס בזרועות את בןכי אכילס ונשק ליךיו‬
‫הנוראות‪ ,‬הקוטלות אנשים‪ ,‬ידיו שהשמידו‬
‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪77‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫ג־ ‪7‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬

‫‪480‬‬ ‫‪.‬רבים מבניו‪ .‬כמו כשאיש נתקף בטרוף עז‪,‬‬

‫רוצח אךם באךצו‪ ,‬ואז בא אל ארץ אחרת‪,‬‬
‫אל איש עשיר‪ ,‬ואחוזים תךהמה הצופים בו‪,‬‬
‫כך נדהם אכילס כאשר ראה את פריאמוס‬‫‪ 5‬״‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬־־‪*.‬‬ ‫• • •‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‪5‬‬ ‫‪1 7‬‬

‫הדומה לאל‪ ,‬ונחזמו השאר‪ ,‬מביטים זה בזה‪.‬‬

‫‪485‬‬ ‫ופריאמוס פנה אליו בתחנונים‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪1‬־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫‪7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪* 1‬‬

‫״אכילס הדומה לאלים‪ ,‬ץכ'ר את אביך‪,‬‬

‫בשנותיו הוא בגילי‪ ,‬על סף הזקנה הקודרת‪.‬‬
‫ואלה אשר גרים בשכנות בודאי מציקים לו‪,‬‬
‫•‪1‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫נ—‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪:‬־ •••‬ ‫*‬
‫‪ •• :‬׳‪.‬‬

‫ואין שם אחד שיגן עליו מתגרה ומהרס‪.‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫״‬ ‫‪7 1‬‬ ‫• *‬ ‫‪7 7‬‬ ‫*•* ‪1 ** 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬

‫‪490‬‬ ‫אך הוא לפחות כששומע עליך‪ ,‬שאתה חי עוד‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ /‬י ־‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫־‬

‫שמח בכך בלבו‪ ,‬ומקוה יום אחרי יום‬

‫שיראה את בנו האהוב שב מארץ טרויה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫"‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־י*‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪: * 7‬‬

‫אך אני‪ ,‬גורלי היה רע‪ .‬בטובי הבנים התברכתי‬

‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫־‬ ‫־־‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫י־ *‬ ‫־־ י‬
‫פדיון הקסור ‪579‬‬ ‫‪ 494‬־ ‪5 2 3‬‬

‫בטרויה הרחבה‪ ,‬ומהם בעיני לא שרד איש‪.‬‬

‫•‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*• ד‬ ‫‪7 1 : 1‬‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬

‫‪495‬‬ ‫הם היו המשים כאשר הגיעו בני האכאים;‬

‫‪1‬‬ ‫־ •‬ ‫ז ־‬ ‫‪ :‬״‬ ‫• •‬ ‫־ ‪ 1‬־ ••־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫ד‬

‫תשעה־עשר מהם נולדו לי מרחם אותה אם‪,‬‬

‫י‬ ‫‪7‬‬ ‫•'*‪.‬י •••‬ ‫ן‬ ‫•• •••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫ונשים אחרות באךמון ןלדו את השאר; ומאלה‬

‫ארס המשתולל פרק לרבם את בךכיהם‪.‬‬
‫אולם נותר לי אחד שהגן על העיר ויושביה‪,‬‬
‫‪500‬‬ ‫אותו לא מזמן הרגת אתה כשהגן על הארץ‪,‬‬
‫הקטוד; למענו אני בא אל ספינות האכאים‪,‬‬
‫׳‬ ‫ד ‪ -‬־ ־‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ע ‪1:‬‬

‫כ ך לפדותו מזיךך‪ ,‬ואתי כיפר לאין־ספוד‪.‬‬

‫כבד את האלים‪ ,‬אכילס‪ ,‬וזוכר את אביך‬
‫חמיל גם עלי‪ .‬הן אני אמלל אפלו ממנו;‬
‫‪505‬‬ ‫סבלתי את מה שעוד לא סבל אדם על הארץ‪,‬‬
‫י‬ ‫*‬
‫ז ז*‪.‬‬ ‫־‬ ‫ז ז‬ ‫ז־ ־‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫•‪.‬‬ ‫‪ 7‬־ ‪• :‬‬

‫על ידיו של האיש הורג ילדי הנחתי שפתים‪.‬״‬

‫ז ־־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ‪• :‬‬ ‫‪7 :‬־‬ ‫••‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•••‬ ‫זז‬

‫כך אמר‪ ,‬וחשק לבכות על אביו עורר בו‪.‬‬

‫הוא לקח את‪.‬יד הזקן וברך דחפו ממנו‪,‬‬
‫ושניהם נץכרו‪ ,‬זה בכה בשברון לב על הקטור‬
‫‪510‬‬ ‫הורג הגברים‪ ,‬שפוף לפני‪.‬רגליו של אכילס‪,‬‬
‫ואכילס פעם בכה על אביו‪ ,‬ופעם בכה על‬
‫‪-‬‬ ‫ז ז‬ ‫־ ־‬ ‫ד •‬ ‫־‬ ‫ז ד‬ ‫־ ־‬ ‫••‬ ‫ן ־ •‬

‫פטרוקלוס; וקול יבבותיהם מלא את הבית‪.‬‬

‫אך כשאכילס האלוהי רוה מספיק בכי‬
‫״ ‪.‬‬ ‫ן‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪ 7‬ד‬ ‫•‬ ‫ז;•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪•.•:‬־•‬ ‫־‪1‬‬

‫ומנפשו ומאיבריו התשוקה לכך סרה‪,‬‬

‫׳‬ ‫דד‬ ‫‪ :‬ד‪1‬‬ ‫ד‪1‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫• • • • ד ד‬ ‫• ־ ‪:‬‬

‫‪515‬‬ ‫הוא קפץ מכסאו‪ ,‬הקים בידו את הזקן‪,‬‬

‫נכמרו‪.‬רחמיו על ראשו ועל ןקנו שהלבינו‪,‬‬
‫ופנה אליו במלים מכנפות ואמר לו‪:‬‬
‫ד •‬ ‫ן‬ ‫‪^:‬יד‬ ‫‪• • :‬‬ ‫••ד‬ ‫דד‬

‫״הו האמלל‪ ,‬ודאי בלבך הרבה התענית‪.‬‬

‫• ‪ :‬־ • • ד‬ ‫־ ‪•• 1‬‬ ‫‪ :‬י‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־ ־‬ ‫ד \ ו ד‬

‫איך העזת ללכת לבד אל ספינות האכאים‬

‫ד ־ ־־ •‬ ‫; •‬ ‫•י•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד ד זו‬ ‫ז‬ ‫•• ־ ‪1‬‬ ‫•• ‪1‬‬

‫‪520‬‬ ‫ואל מול עיני‪ ,‬האיש שרבים וטובים מבניך‬

‫הרג בידיו? נראה שלבך לב מברזל הוא‪.‬‬
‫־‪7 1‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•••‬ ‫*‪:‬‬ ‫‪:‬דד‬ ‫ד ־־‬

‫אך בוא‪ ,‬שב על כסא‪ ,‬ושנינו מוטב שנניח‬

‫למכאובים למציא רגע בלב‪ ,‬על אף ןגוננו‪.‬‬
‫‪ 524‬־‪551‬‬ ‫‪ 580‬שיר עשרים וארבעה‬

‫הרי מצנת הקינה אין מפיקים שום תועלת‪.‬‬

‫‪525‬‬ ‫פך טוו האלים לבני האךם חסדי הישע‪,‬‬
‫לחיות במצוקה‪ ,‬ואלו אותם דאגה לא פוקדת‪.‬‬
‫*‪•.‬‬
‫••וי‬ ‫‪1x1‬‬ ‫ד‬ ‫״ ‪• :‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬

‫‪.‬יש שני כדים שעומדים על הדצפה בבית זאוס‪,‬‬

‫אחד לרעות‪ ,‬ושני לטובות שהוא חולק לנו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זז‬ ‫ז‬ ‫‪•:‬‬

‫אם זאוס השש להךעים מעךבב וחולק משניהם‬

‫‪530‬‬ ‫למישהו‪ ,‬הוא פוגש חליפות גם צרה וגם אישר‪.‬‬
‫אך לזה שהוא חולק דק צרות‪ ,‬הוא עושהו לנפל‪,‬‬
‫הךעב המציק מוליכו על הארץ ונפלאותיה‪,‬‬
‫נודד בלי כבוד מצד אנשים ואלים משמים‪.‬‬
‫כאלה מתנות הפאר שנתנו האלים לפלאוס‬
‫‪535‬‬ ‫מלדה‪ .‬הוא עלה על כל בני האדם שהיו אז‬
‫ד‬ ‫•••ד‬ ‫ז ז ז‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ד‬ ‫־־‬ ‫ז ז‬ ‫״ז‬ ‫•‬

‫בעשר ובהצלחה‪ ,‬ומלך על המיךמידונים‪,‬‬

‫ולו‪ ,‬בן־תמותה‪ ,‬האלים אלה לאשה העניקו‪.‬‬
‫אך גם עליו האל הביא אסתות; לא נולד לו‬
‫באךמונו גזע בנים שייךשו סמכות מלך‪,‬‬
‫‪540‬‬ ‫דק בן אחד הוליד‪ ,‬קצר זימים‪ .‬ולי אין יכלת‬
‫לךאיג לו בבוא הזקנה‪ ,‬משום שהךחק מהארץ‬
‫אני יושב כאן בטרדה ומכאיב לך ולילויך‪.‬‬
‫ועליך‪ ,‬זקן‪ ,‬שמענו‪ ,‬שפעם לבלבת באשר‪.‬‬
‫בשטח שלסבוס‪ ,‬נחלת מקר‪ *,‬תוחמת בלב זים‪,‬‬
‫‪545‬‬ ‫מפריגיה צפונה ובהלספונטוס שאין לו אפסים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫!‬ ‫‪:••••••:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪• 5‬‬ ‫־‬

‫אומדים שזהךת‪ ,‬זקן‪ ,‬בעשךך ובבניך‪.‬‬

‫ןהנה צאצאי אומוס הביאו עליך אסון זה‪,‬‬
‫תמיד מסביב לעיךך עוךכים קרבות‪ ,‬ונשפך דם‪.‬‬
‫אך עמד בדבר‪ ,‬אל תקונן בלבך ללא הרף;‬
‫‪550‬‬ ‫אם תצטער על בנך לא תשיג בכף מאומה‪,‬‬
‫לא תחזירו לחיים‪ ,‬וצרה חדשה תמצא קדם‪.‬״‬
‫‪ 1‬״‬ ‫‪■ ,‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 -1‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫' ‪1‬‬ ‫־ ־‬ ‫־‬ ‫־ ‪1‬־ *‬

‫מלך קדום של האיונים בלסבוס‪.‬‬ ‫♦‬

‫פדיון הקטור ‪581‬‬
‫‪ 5 5 2‬־‪5 8 1‬‬

‫ופךיאמוס הזקן הדומה לאל אז ענה לו‪:‬‬

‫״אל תושיב אותי על כסא‪. ,‬יקיר אל‪ ,‬בעוד הקטור‬
‫שוכב מזנח בין הצריפים; אלא בו ברגע‬
‫‪555‬‬ ‫החזר לי אותו‪ ,‬יךאוהו עיני‪ ,‬ןקבל את הכפר‬
‫הרב‪ ,‬זה שאנו נושאים‪ .‬שמח בו‪ ,‬ושוב אל‬
‫‪...‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ד ז‬ ‫׳ *‪.‬־‬ ‫ז־‬

‫אךמת אבותיך‪ ,‬הואיל ומלכתחלה הךשית‬

‫שעדין אחיה‪ ,‬ואךאה את אורה של השמש‪.‬״‬
‫ואכילס מהיר הרגלים הזעיף מבט ואמר לו‪:‬‬
‫‪560‬‬ ‫״זקן‪ ,‬אל תכעיס אותי עוד‪ .‬אני חושב ממילא‬
‫להחזיר לידיך את הקטור‪ .‬בא אלי שליח זאוס‪,‬‬
‫אמי שילדה אותי‪ ,‬בת הזקן בעמקי זים‪.‬‬
‫ואני בלבי יודע אותך‪ ,‬פךיאמוס‪ ,‬לא תסתיר זאת‪,‬‬
‫שאיזה אל בודאי הובילך אל ספינות האכאים‪.‬‬
‫‪565‬‬ ‫כי אין איש שיעז דבו א‪ ,‬ואף לא עלם רב כוח‪,‬‬
‫למחנה‪ .‬מהשומרים אין לחמיק‪ ,‬ולא קל‬
‫יהיה לאף איש להסיר את הבריח שעל שערנו‪.‬‬
‫לכן אל תעורר עוד את זעמי בשעת אבל‪,‬‬
‫שמא חלילה‪ ,‬ןקן‪ ,‬בצריפי לא אחוס גם עליך‪,‬‬
‫‪570‬‬ ‫אם כי אתה מבקש חסותי‪ ,‬ואפר את צו זאוס‪.‬״‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫' ו ז ‪. .‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫־ ״‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־‬

‫כך הוא אמר‪ ,‬והזקן התחלחל וצית לו‪.‬‬

‫ןאז בן פלאוס דלג כאריה אל פתח הבית‪,‬‬
‫לא לבדו‪ ,‬אלא עם שני משרתיו שלווהו‪,‬‬
‫‪....‬‬ ‫ז‬ ‫ז !‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬־ ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫הגבור אוטומדון ואלקימוס‪ ,‬את אלה אכילס‬

‫‪575‬‬ ‫הוקיר מעל שאר חבריו אחרי מות פטרוקלוס‪.‬‬
‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫ן‪..-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ז‬ ‫ן־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬

‫את הסוסים ןהפרךים מהעל הם התירו‪,‬‬

‫הכניסו את הכרוז‪ ,‬דובר הזקן‪ ,‬ונתנו לו‬
‫כסא שישב‪ ,‬ומעל העגלה המהקצעת‬
‫\ ‪:‬ו ­ ­­‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫ז ז‬ ‫ד‬ ‫•״ ‪-‬‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪...‬‬

‫נשאו את הכפר שלא ימנה‪ ,‬פךיון לראש הקטור‪.‬‬

‫‪580‬‬ ‫השאירו בה שתי גלימות וכתינת פאר‪ ,‬שבאלה‬
‫אכילס זיליט את המת כאשר אל ביתו יקחוהו‪.‬‬
‫‪611-582‬‬ ‫‪ 582‬שיר עשרים וארבעה‬

‫על השפחות הוא צוה לרחצו ולמ שחו בשמן‪,‬‬

‫•י ע ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫•‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪-‬‬

‫אך לשאתו אל הצד‪ ,‬מחשש שפךיאמוס יךאה את‬

‫בנו‪ ,‬שמא לא ירסן בלבו הנחמץ את הזעם‬
‫‪585‬‬ ‫למךאה בנו‪ ,‬ואז גם אכילס לבו יתרתה‪,‬‬
‫והוא עלול להרגו‪ ,‬וכך להפר את צו זאוס‪.‬‬
‫*‬
‫*‪.‬‬ ‫י‪,.‬‬ ‫' ‪*•7 : 1 7 :‬‬ ‫‪:7 :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫חז צו השפחות את גופו‪ ,‬סכוהו בשמן זית‪,‬‬

‫ואחר השליכו עליו גלימה נאה וכתנת‪,‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪77‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫‪:‬־־■־‬

‫ואכילס עצמו הרימו‪ ,‬הניח על היצוע‪,‬‬

‫‪590‬‬ ‫ועם חבריו נשאו אל העגלה המהקצעת‪.‬‬
‫הוא אחר כך נאנק‪ ,‬ופנה וקרא אל רעהו‪:‬‬
‫״אל תכעס עלי‪ ,‬פטרוקלוס‪ ,‬אם תשמע‪ ,‬ואפלו‬
‫בין המתים‪ ,‬שאת הקטור האלוהי החזךתי‬
‫לאביו‪ ,‬הרי הפצוי שנתן לי אינו חסר ערך‪.‬‬
‫‪595‬‬ ‫ואני אעניק לך חלק ראוי מפךיון זה‪.‬״‬
‫כך אמר אכילס האלוהי‪ ,‬חזר פנימה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪•.*: 7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•ד‬ ‫זן‬

‫ישב בכסא שעצב בשקידה אשר מעליו קם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪17‬‬ ‫‪77 -‬‬ ‫‪:‬־ ‪•:‬‬ ‫‪7 1‬‬
‫* ‪• :‬‬ ‫*‪ \ •.‬־‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ך ־‬
‫■‬

‫ליד הקיר הנגדי‪ ,‬ופנה ואמר לפריאמוס‪:‬‬

‫* ‪•:‬‬ ‫‪- 7 :‬‬ ‫‪77‬‬ ‫־ *‪'• :• .‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪• -‬‬ ‫‪ :‬־־‬

‫״בנך החזר לידיף‪ ,‬זקן‪ ,‬כפי שבקשת‪.‬‬

‫‪600‬‬ ‫הוא שוכב על מטה‪ .‬תראה אותו בבוא השחר‬
‫־ ־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫* ‪7‬‬

‫ואז תובילו‪ .‬ועתה נזכר בפת הערב‪.‬‬

‫‪.... 7‬‬ ‫־‬ ‫*‪: •• 7‬‬ ‫‪ :‬־‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪7 :‬‬

‫לטעם אכל‪,‬‬
‫ז י '‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬
‫אפלו ניובה יפתהשער חשבה‬
‫‪: 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫נ־‬

‫היא שאבדה באדמה את שנים־עשר ילדיה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫זי‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪•••1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫•‬ ‫ז•‬

‫שש בנות וששה בנים באביב נעוריהם‪.‬‬

‫‪*.•••:‬‬ ‫‪: -‬־ *‬ ‫‪*7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪605‬‬ ‫אותם אפולון הוא שהרג בקשת הכסף‪,‬‬

‫בחרון על ניובה‪ ,‬ואת הבנות הצידת אךטמיס;‬
‫כי אמם השותה את עצמה ללטו יפת הלחי‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫־ זו‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫זי‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫אמרה שילדה הרבה ילדים‪ ,‬ולטו רק שנים;‬

‫׳‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫*‪7 : 7 ■.‬‬ ‫‪7 : 7‬‬

‫אך הם‪ ,‬אם כי רק שנים‪ ,‬הרגו את כל ילדיה‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫זו‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫זו‬ ‫׳ ‪17‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•*‬ ‫־‪1‬‬

‫‪610‬‬ ‫תשעה ימים הם שכבו בדמם‪ ,‬ולא היה איש‬

‫•‬ ‫‪77‬‬ ‫!‬ ‫'‬ ‫‪7 7 :‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫״‬ ‫‪*7‬‬ ‫*‪7 :‬‬

‫שיקברם‪ ,‬כי בן קמנוס הפך כל אךם שם לאבן;‬

‫פדיון הקטור ‪583‬‬ ‫‪641-612‬‬

‫אך בעשירי קברו אותם האלים צאצאי אורנוס‪.‬‬

‫ז‬ ‫*‪ *.*: *.‬ז ••‬ ‫ז •• יי‬ ‫ז‬ ‫זי ‪:‬‬ ‫ד ‪:‬־ • •‬ ‫‪1-‬‬

‫והיא נזכרה לאבל כשעיפה מלשפיך דמעותיה‪.‬‬

‫ז‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪ 7 :‬ז ‪:‬‬ ‫•‪*.•:*.‬‬ ‫‪ : : •• :‬ד‬

‫ועתה בין הסלעים‪ ,‬בהדים נדחים מכף רגל‪,‬‬

‫‪615‬‬ ‫בסיפילוס‪ ,‬שם‪ ,‬מספדים‪ ,‬לאלות‪.‬יש מקום מנוח‪,‬‬
‫לנימפות המתקבצות ורוקדות סביב אכלויוס‪,‬‬
‫שם היא כאבן הוגה עלכל מה שאלים עוללו לה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪......‬‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז ־‬ ‫• ‪1 *.••.* :‬‬ ‫ז‬

‫ובכן בוא‪ ,‬גם אנו‪ ,‬זקן אלוהי‪ ,‬נתץ את הדעת‬

‫למזון; ואחר כך תשא את בנך האהוב לאיליוס‪,‬‬
‫‪620‬‬ ‫תתאבל‪ ,‬והךבה דמעות יץלגו עליו מעיניך‪".‬‬
‫קפץ אז אכילס הקל ושחט כבשה לבנת צמר‪,‬‬
‫פשטו את עורה חבריו וכתרו היטב לפי הנהג‪,‬‬
‫את הבשר בבקיאות קצצו ושפדו נתח־נתח‪,‬‬
‫צלו את הכל מהירות‪ ,‬ואחר כך הסירו‪.‬‬
‫‪625‬‬ ‫לקח את הלחם אוטומדק ובסלסלות חן‬
‫הביא לשלחן‪ ,‬ואת המנות חלק אז אכילס‪.‬‬
‫הם לכבוד המוכן לפניהם שלחו זיךים‪.‬‬
‫וכאשר למזון ולמשקה את החשק השביעו‪,‬‬
‫פךיאמוס בן דךמוס התפלא כשהביט באכילס‪,‬‬
‫‪630‬‬ ‫כיה גדול רפה הוא‪ ,‬כאלו אחד האלים מול העין‪.‬‬
‫ואכילס הביט בפליאה בפךיאמוס בן דךמוס‪,‬‬
‫ראה את פניו הנאורים ולקולו הטה איזן‪.‬‬
‫••*י‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫זז‬ ‫*‪*.‬‬ ‫ז ז‬

‫וכשדי התענגו להתבונן זה במךאה זה‪,‬‬

‫פךיאמוס הזקן הדומה לאל הקדים ואמר לו‪:‬‬
‫‪635‬‬ ‫״כעת הצע לי מהר את מטתי‪ ,‬צאצא זאוס‪,‬‬
‫הבה נשכב כבר ובשנה מתוקה נמצא רגע‪.‬‬
‫־‬ ‫• ‪ :‬ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫ז ז‬

‫כי את עיני מתחת לעפעפי לא עצמתי‬

‫מהיום שבו בני אבד את חזייו תחת ידיך‪.‬‬
‫אינני חדל לחשב על אלף פגעי ולגניח‪,‬‬
‫‪ -‬׳‬ ‫ז • ‪:‬‬ ‫ז ־■‬ ‫‪1‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫־ ז־‬ ‫זי•‬ ‫‪......‬‬

‫‪640‬‬ ‫ולהתגולל בין כתלי חצרי בחלאה ובדימן‪.‬‬

‫*‪.‬־ י‬ ‫־‬ ‫־ ••• ‪ 1‬ז‬ ‫ן ‪••• -‬‬ ‫ז ן ••‬ ‫‪1‬‬ ‫**‬ ‫**‬ ‫! • ‪:‬‬

‫עתה טעמתי מזון‪ ,‬רין זורח באדם‬

‫‪ 642‬־‪671‬‬ ‫‪ 584‬שיר עשרים וארבעה‬

‫זיךד בגרוני‪ .‬לפני כן לא טעמתי מאומה‪.‬״‬

‫דבר‪ ,‬ואכילס צוה על רעיו ועל השפחות‬
‫ג *‬ ‫‪5‬‬ ‫• • ד‬ ‫־■‬ ‫• ץ‬

‫להציב מטות במבוא הצריף‪ ,‬ולהניח עליהן‬

‫‪645‬‬ ‫שמיכות אךגמן נאות‪ ,‬וסדינים להציע‪.‬‬
‫ומעל לערים לכסוי כמה גלימות צמר‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪5‬‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬־‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬

‫מהמחסה זיצאו השפחות‪ ,‬לפידים בידיהן‪,‬‬

‫עמלו בןדיזות ומהר צמד מטות הן הכינו‪.‬‬
‫ואז אכילס מהיר הרגלים הקניטו ואמר לו‪:‬‬
‫‪650‬‬ ‫״שכב נא בחוץ‪ ,‬ידידי הזקן‪ ,‬מחשש שיגיע‬
‫אחד האכאים היועצים‪ ,‬כי הם מדי פעם‬
‫יושבים כאן אתי ומתיעצים‪ ,‬הרי זה הנהג‪.‬‬
‫אם בשחור לילה מהיר‪.‬יבחין בך איש מאלה‪,‬‬
‫מיד הוא‪.‬ילך דגיד לרועה הצבאות אגממנון‪,‬‬
‫‪655‬‬ ‫ועקב כך החן_רת גוף המת תתמהמה‪.‬‬
‫אך אבקש‪ ,‬אמר לי את זאת וריק בךבריך‪,‬‬
‫כמה זימים ךצונך ליחד לשם קבורת הקטור‬
‫האלוהי‪ .‬אני אחכה ואת הצבא אעכב אז‪.‬״‬
‫ופדיאמוס הזקן הדומה לאל השיב ואמר לו‪:‬‬
‫‪660‬‬ ‫״אם אכן ךצתך שנשלים את קבוךת הקטוד‬
‫האלוהי‪ ,‬בכך‪ ,‬אכילס‪ ,‬תעשה אתי חסד‪.‬‬
‫הן יודע אתה‪ ,‬אנו בעיר נצורים‪ ,‬ן־העצים‬
‫ךחוקים להביאם מההר‪ ,‬והטרדנים מאוד‬
‫פוחדים‪ .‬תשעה ןמים באךמון נקים עליו אבל‪,‬‬
‫‪665‬‬ ‫בעשירי נקבר אותו‪ ,‬ותערך סעודת עם‪,‬‬
‫ביום האחד־עשר נערים את תל הקבר‪,‬‬
‫וביום השנים־עשר נלחם‪ ,‬אם יש הכרח‪.‬״‬
‫ואכילס האלוהי מהיר הרגלים ענה לו‪:‬‬
‫ז ז‬ ‫•ז ־ ן ־ •‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫ז י"‬

‫״כך יהיה‪ ,‬פדיאמוס הזקן‪ ,‬כפי שדרשת‪,‬‬

‫‪670‬‬ ‫ולמשך הזמן שאתה מצוה אשבית את הנשק‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ןאחז בידו הימנית של המלך‬
‫פדיון הקטור ‪585‬‬ ‫‪ 672‬־ ‪70 1‬‬

‫הזקן‪ ,‬בפרק כפו‪ ,‬שמא בלבו ןבוא פחד‪.‬‬

‫עלו אפוא על יצועם וישנו במבוא הבית‬
‫־ ־•‬ ‫•ג‬ ‫‪ :‬ז ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪7‬‬

‫פריאמוס והכרח‪ ,‬נבוני עצה הם השנים‪.‬‬

‫‪. . . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫״ ז‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬

‫‪675‬‬ ‫אך בפנת צו־יפו הקבוע היטב נם אכילס‪,‬‬

‫ולצדו שכבה בךיסאיס יפת הלחיים‪.‬‬
‫שאר האלים והגברים אדוני הרכב‬
‫ע‬ ‫‪• 7‬י־‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫ז •‬ ‫־ ן‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫גברה עליהם השנה הרכה במשך הלילה‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ־‪7:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫ד ״‬ ‫‪7: 7‬‬

‫אך על הרמס האל המיטיב שנה לא באה‪.‬‬

‫‪7 7‬‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ••‬ ‫״‬ ‫‪: •:‬‬ ‫־‬ ‫־‪1‬‬

‫‪680‬‬ ‫הוא תהה בלבו איך‪.‬ינחה את פךיאמוס המלך‬

‫מץ הספינות‪ ,‬ואיך השומרים הקדושים לא ןבחינו‪.‬‬
‫עמד אפוא מעל לראשו‪ ,‬פנה ואמר לו‪:‬‬
‫‪ 7‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫••־‬ ‫••‬ ‫‪ 7‬־‬

‫״זקן‪ ,‬אינך חושש כלל מצרה‪ ,‬שאתה כך עדין‬

‫זישץ בין אויביך‪ ,‬מאז שחמל עליך אכילס‪.‬‬
‫‪685‬‬ ‫פדית כעת את בנך‪ ,‬ושלמת על כך וביקר‪,‬‬
‫אך כיפר גדול פי שלושה יתנו בעד חייך‬
‫בניך אשר נשארו מאחור‪ ,‬באם אגממנון‬
‫בן אטראוס ‪.‬ידע עליך‪ ,‬ויךעו גם שאר האכאים‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬ןנפחד הזקן‪ ,‬ןעורר את אידאיוס‪.‬‬
‫‪690‬‬ ‫את הסוסים ואת הפרדים חז ם להם הךמס‪,‬‬
‫חש ונהג ברחבי המחנה‪ ,‬ואיש לא שם לב‪.‬‬
‫הזרם‪,‬‬‫־ ‪77‬‬ ‫‪ 5‬״‬
‫מעבר הנהר יפה‬
‫־‪77‬‬ ‫־ ‪-------:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫אל‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬
‫אך בבואם‬
‫קסנתוס המתעךבל‪ ,‬צאצא זאוס בן־האלמות‪,‬‬
‫הרמס פנה אז אל מרומי הר אולימפוס‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪77‬‬ ‫*‪••:*.‬‬

‫‪695‬‬ ‫פני הארץ‪.‬‬

‫‪1 •.*7 7‬‬ ‫‪" 1‬‬ ‫־‬
‫כרכים השתרעה על‬
‫״ ‪7 : 7 1‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫״‪5‬‬
‫ואאוס בלבוש‬ ‫‪• 1‬״‬

‫והם נהגו בסוסים אל העיר בגניחות ובבכי‪,‬‬

‫בעוד הפךדים הובילו את הגופה‪ .‬ואין גבר‬
‫שהבחין בהם‪ ,‬ןאף לא אשה‪ ,‬חוץ מקסנדרה‬
‫זו הדומה לאלה זהבת השער‪ ,‬אפרודיטה‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־״• ‪7‬‬ ‫‪ \ :‬־‬ ‫‪7‬״״ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪700‬‬ ‫אל פרגמוס היא עלתה‪ ,‬ומשם ראתה את אביה‬

‫‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫י‪,.‬‬ ‫‪: 7‬־ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪7:7‬‬ ‫*‬ ‫־‪ *,.‬־‬

‫עומד במרכבה ולצדו הכרח המזעיק עיר‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־ ‪• :‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫־ ־‪.‬־‪7 7 5‬‬
‫‪ 702‬־‪731‬‬ ‫‪ 586‬שיר עשרים וארבעה‬

‫ומאחורי הפרדים על מטה הבחינה בהקטור‪.‬‬

‫י\ ‪11‬‬ ‫• ז י ז‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫־־‬ ‫־ ‪ :‬ד •‬ ‫••‬ ‫••‬

‫ואז צרחה בקול חד‪ ,‬וקראה לכל בני העיר‪:‬‬

‫ז •‬ ‫‪••1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫׳ ‪ 1‬ז‪ 1‬ו‬ ‫־‬ ‫‪1 1‬‬ ‫ז‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪ :‬ז‬

‫״בואו‪ ,‬טרוינים ונשי טרויה‪ ,‬הביטו בהקטור‬

‫‪705‬‬
‫״‪/‬‬
‫אם אי פעם שמחתם לראותו כשחזר חי‬
‫‪-‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪• .• 1 - 1‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫מהקרב; כי היה ששון העיר וכל תושביה‪.‬״‬

‫ז­‬ ‫‪*.* 7‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪* 7 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪77‬‬ ‫י ■‬ ‫־ ‪71:‬‬ ‫י•‬

‫כר אמרה‪ ,‬ובכל העיר לא נשאר עוד שום גבר‬

‫י\‬ ‫־‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪71‬‬ ‫׳‬ ‫‪717‬‬ ‫‪17‬‬

‫או אשה‪ ,‬כי בא על כלם זיגון שאין לעמד בו‪.‬‬

‫ליד השערים‪ ,‬מוביל את המת‪ ,‬פגשו את המלך‪.‬‬
‫‪710‬‬ ‫הקדימו אשתו הטובה של הקטור ואמו הנכבדת‪,‬‬
‫מרטו שערן‪ ,‬קפצו אל העגלה הנוסעת לבטח‪,‬‬
‫ז־ ־•־ ־‬ ‫־ ־‬ ‫־‬ ‫‪1 7‬־ ‪7 7‬‬ ‫•••‬ ‫| י ‪1 17‬‬ ‫‪77‬‬ ‫ן‬ ‫‪17‬‬

‫נגעו בראשו‪ .‬ההמון הקיפן‪ ,‬גועה בבכי‪.‬‬

‫ושם ליד השערים הם היו עד שקע השמש‬
‫י'‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬י‬ ‫־‬ ‫•״ ‪7‬‬ ‫‪* 7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫‪7 1‬‬

‫בוכים כל היום ושופכים דמעותיהם על הקטור‪,‬‬

‫ע ‪11‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫‪715‬‬ ‫לולא הזקן דבר אל העם בעמדו על הרכב‪:‬‬

‫״הניחו לי לעבר עם הפרדים; אחרי כן‬
‫עד לשבעה תבכו‪ ,‬כאשר אביאו אל הבית‪.‬״‬
‫כף אמר‪ ,‬והם זזו‪ ,‬לעגלה פנו דרך‪.‬‬
‫־•* ••־ י‬ ‫*‬ ‫' ‪1 7‬־ ‪7 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳ ‪*• 1‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪17‬‬

‫הביאו אותו אל האךמון הנוךע‪ ,‬השכיבוהו‬

‫‪720‬‬ ‫על מטה קלועה‪ .‬והושיבו לצדו משוררים‪,‬‬
‫‪• 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬

‫את הבקיאים בקינות‪ ,‬אלה בזמר ךווי צער‬

‫את הקינה נהלו‪ ,‬ךלוו הנשים באנקות דוי‪.‬‬
‫ואנדרומכה לבנת הזרועות ספדה באזניהן‪,‬‬
‫‪ 17‬׳‬ ‫‪ 17‬״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 17‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫* ‪ 1‬־‬ ‫־ ••‬ ‫‪ 1‬־ ‪:1‬‬

‫את ראש הקטור הורג הגברים אחזה בידיה‪:‬‬

‫‪725‬‬ ‫״אישי‪ ,‬חייך אבדו כשאתה עוד צעיר‪ ,‬ובביתנו‬
‫השארת אותי אלמנה‪ ,‬והילד עדין עולל רך‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬־־ •‪1‬‬ ‫׳ ‪ 1‬־ •\ ע‬ ‫־ ‪7 7 1‬‬ ‫־‬ ‫־‪7 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫זה שהולדנו‪ ,‬האמללים‪ .‬ואינני חושבת‬

‫‪7 7‬‬ ‫‪ 1‬׳‪• *. * ,‬‬ ‫‪* 7 1 \ 7‬‬ ‫״‬ ‫־‪1‬‬

‫שיגדל עד עלומים‪ ,‬כי לפני כן מעל ומתחת‬

‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫״ ‪7‬‬ ‫״‪1‬‬ ‫* * ״‬ ‫׳ *‬ ‫־‬ ‫‪1‬־‬ ‫־־‬ ‫* •‪ 1‬־‬
‫*‪.‬‬

‫העיר תחרב‪ ,‬הן אבד מגנה‪ ,‬אתה‪ ,‬ששמרת‬

‫‪7‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫'*‪•.‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪ 7‬־ ‪7‬‬ ‫'* • ‪ 7 1‬־‬ ‫*‪ *.*1 *.‬־‬ ‫‪* 7‬‬

‫‪730‬‬ ‫עליה‪ ,‬ועל הנשים הצנועות ועל עולליהן‪,‬‬

‫נשים שיובלו בספינות החלולות עוד ןמן מה‪,‬‬
‫‪587‬‬ ‫פדיון ה ק טו ר‬

‫ואני ביניהן‪ .‬וגם אתה‪ ,‬פעוטי‪ ,‬לאי שם‬

‫תלך אתי‪ ,‬ובמקום תעשה מלאכת עבד‪,‬‬
‫תעמל עבור אדונך המחמיר; או אחד האכאים‬
‫‪735‬‬ ‫יאחז ביךך ומעל ה חו מה יטילך לכליון מר‪,‬‬
‫בזעם על הקטור‪ ,‬כי את אחיו פעם הרג לו‪,‬‬
‫או את אביו‪ ,‬או את בנו; הן רבים מאוד האכאים‬
‫שנשכו את הארץ העצומה תחת יד הקטור‪.‬‬
‫הלא אביך לא נהג לרחם באימי הקטל‪.‬‬
‫‪740‬‬ ‫לכן ברחבי העיר אבלים ובוכים לך‪ ,‬הקטור‪,‬‬
‫ועל הוריך הבאת קינות !*צער שובר לב‪,‬‬
‫ולי יותר מלכלם השארת כאב מר וסבל‪.‬‬
‫‪ :‬״‬ ‫־‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ז‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫\‬ ‫• ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫ממטתך לא שלחת אלי את מייך גווע‪,‬‬

‫אף לא אמךת מלה עם מובן‪ ,‬זו שבכל עת‬
‫‪745‬‬ ‫אזכר כאשר אשפך דמעותי ביום ובלילה‪.‬״‬
‫כך בבכי אמרה‪ ,‬ונאנקו הנשים מסביב לה‪.‬‬
‫ד‬ ‫ז •‬ ‫•‬ ‫־ ז •‬ ‫״ ;‪1 :•••■/‬‬ ‫‪ :‬ז‬ ‫ז‬ ‫‪• ••• :‬‬ ‫‪17‬‬

‫ואז ביניהן הקבה פתחה בקינה ממשכת‪:‬‬

‫״הקטור‪ ,‬מיתר בני בהךבה בלבי אהבתיך‪.‬‬
‫אכן היית זיקר לאלים כ שחיית עיין‪,‬‬
‫‪750‬‬ ‫ועל כן הם הקדי שו לך ךאגה כשנגזךת למות‪.‬‬
‫כל אחד מבני שתפס אכילס מהיר הרגלים‪,‬‬
‫ז ־ ן ־־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫••• ד‬ ‫ז ־‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫•••‬ ‫*‬

‫היה מ שלחו ומוכרו מעבר לים שאינו נח‪,‬‬

‫ז‬ ‫* ••‬
‫*‪.‬‬ ‫־ ז‬ ‫‪.......‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זז‬

‫בלמנוס האפופה ערפל‪ ,‬בסמוס‪ ,‬באימברוס‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫‪ - :‬ז ״‪.‬״‬ ‫ז‬ ‫ז‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אך אותך לאחר שהרג בארד ארך הלהב‬

‫‪755‬‬ ‫נהג לגרר שוב ו שוב מסביב לקבר פטרוקלוס‪,‬‬
‫רעו שקטלת‪ ,‬ואף על פי כן את חייו לא החדר לו‪.‬‬
‫וכעת אתה שוכב בארמון רענן כאגלי טל‪,‬‬
‫* ‪•• 1‬‬
‫‪.* :‬‬ ‫ו• ז‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ־ ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪ -‬ז‬ ‫זז••‬

‫נאה‪ ,‬דומה לאךם שהאל בעל קשת הכסף‪,‬‬

‫אפרלו־ן‪ ,‬תקף והרג ב ח ציו שאינם ??סבים כאב‪.‬״‬
‫‪760‬‬ ‫כך בבכי אמרה‪ ,‬והעיךה קינה שאין קץ לה‪.‬‬
‫ואז הלנה שלי שית נ שאה קינה באזניהן‪:‬‬
‫וזו•••‪!•.‬‬ ‫ז‬ ‫־‪1‬‬ ‫ז‬ ‫ז ‪1‬‬ ‫•‬ ‫ז•‬ ‫•יי ע ז‬ ‫‪ :‬ז‬
‫‪789-762‬‬ ‫שיר ע שרים ו א ר ב ע ה‬ ‫‪588‬‬

‫״הקטיר‪ ,‬מיתר גיסי בהךבה בלבי אהבתיך‪.‬‬

‫אכן אישי הדומה לאלים הוא אלקסנךרוס‪,‬‬
‫הוא הביאני לטרויה‪ ,‬וחבל שלא מתי לפני כן‪.‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫•״‬ ‫׳ ־ ‪:‬־ ז‬ ‫ז‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬ע •‬

‫‪765‬‬ ‫והנה זו השנה העשרים* מאז בואי הנה‪,‬‬

‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז••• ! •‬ ‫־ ‪77‬‬ ‫‪•• • :‬‬

‫שעזבתי את המקום שבו לעולם הביאוני‪.‬‬

‫ומעולם לא שמעתי מפיך עלבון או בטוי גס‪.‬‬
‫גם אם אחר באךמון היה מתרגז ונוזף בי‪,‬‬
‫גיס‪ ,‬או גיסה‪ ,‬או אשת אח שנאות שמלותיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‪7 *.‬‬ ‫־־‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫׳‬

‫‪770‬‬ ‫או חמותי ‪ -‬הן חמי הוא כאב ותמיד רך ־‬

‫היית אתה שדבר אל לבם‪ ,‬מתן ו־שכנע‬
‫בעדינות מדות אפיך ובניעם!יבו־יף‪.‬‬
‫אני‪ ,‬אמללה‪ ,‬בוכה בכאב על עצמי כעליך‪,‬‬
‫י‬ ‫‪* 7 :‬־'‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫־‬ ‫־ ! ״‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫! ‪7 7‬‬ ‫\‬ ‫׳‬ ‫)־ ־‬

‫כי אין לי בטרויה הרחבה אחר שרוחש לי‬

‫•‬ ‫״‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ **‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬

‫‪775‬‬ ‫חבה ורעות‪ ,‬וכלם נרתעים ממני בפחד‪.‬״‬

‫־ ־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ *‪• *.‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪7 \ :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫* ‪7‬‬

‫כך בבכי אמרה‪ ,‬וגנח ההמון שצבא שם‪.‬‬

‫‪7‬‬ ‫*‪7 7 *.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪7 •.‬‬ ‫׳ ‪ 7 :‬־‬ ‫‪7 :7‬‬ ‫! ‪ 7‬־‬ ‫‪17‬‬

‫ואז פריאמוס הזקן פנה אל עמו ואמר לו‪:‬‬

‫״עתה‪ ,‬טרדנים‪ ,‬שאו עצים אל העיר‪ ,‬ואל‬
‫׳ ‪ :‬־‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•••‬ ‫״ *‬ ‫‪5‬‬ ‫׳‬ ‫‪7‬־‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪7‬‬

‫תפחדו ממארב האו־גיאים‪ .‬כי כששלחני‬

‫‪780‬‬ ‫ממחנה הספינות השחורות‪ ,‬ערב לי אכילס‬
‫שלא יפגע בנו עד בוא השחר השנים־עשר‪.‬״‬
‫כך אמר‪ ,‬והם רתמו לעגלות את פרדיהם‬
‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪: 7‬־־ ‪7‬‬ ‫‪5 7‬‬ ‫‪ 7 1 7‬־ ׳ ‪* • :‬‬

‫ואת פריהם‪ ,‬ומהר התאספו לפני העיר‪.‬‬

‫‪• 7‬‬ ‫* ‪•• :‬‬ ‫־ !‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫■••‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫גע‬

‫תשעה ימים עצים שלא ימנו הם הביאו‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫ע‬ ‫•‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫‪785‬‬ ‫ובעשירי‪ ,‬עם שחר המעניק לאדם אור‪,‬‬

‫י‬ ‫‪7 7 7 1‬‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫־ ־‬ ‫־ ־‬ ‫׳ ־‬ ‫• •‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪7‬‬

‫אז את הקטור העז הם נשאו והוציאו בבכי‪,‬‬

‫י‬ ‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫••‬ ‫‪ 7‬־‬ ‫ע גי‬ ‫ע‬ ‫‪7‬‬

‫העלוהו על ראש המוקד‪ ,‬ושלחו בו אש‪.‬‬

‫אאוס ורדת האצבעות עם שחר הופיעה‪,‬‬
‫והעם התאספו קביב מוקד הקטור המהלל‪.‬‬

‫סביר שזו הגזמה פיוטית הנובעת מהתרגשות‪.‬‬ ‫♦‬

‫‪589‬‬ ‫פדיון ה ק טו ר‬
‫‪ 790‬־ ‪8 0 4‬‬

‫‪790‬‬ ‫וכאשר התקבצו במקום תאספו‪.‬יחד‪,‬‬

‫בייץ נוצץ כבו את המוקד שבער עוד‪,‬‬
‫בכל מקום שהאש עוד יקדה‪ ,‬ואחרי כן‬
‫•• ‪1‬‬ ‫‪:‬־״‬ ‫‪-‬‬ ‫י !‬ ‫ז ‪ 1:‬ז‬ ‫ז *־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן ד‬

‫אחיו ורעיו אספו את עצמותיו הלבנות‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫"‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫ז ••‬ ‫ז‬ ‫ד‬

‫מבכים‪ ,‬ופלגי ךמעות זלגו על לחייהם‪.‬‬

‫‪795‬‬ ‫ולאחר שאספו הם שמו אותן בארון זהב‪,‬‬
‫עטפו אותן היטב בשמלות מאריג אךגמן רך‪,‬‬
‫מהרו והטמינו בקבר חפור‪ ,‬ומלמעלה‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫‪*.* 1•/ :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬

‫עךמו אבנים גדולות שקבעו זו ליד זו‪.‬‬

‫חיש ערמו את התל‪ ,‬והציבו שומרים מכל צד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪7‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ * • ' * ״ •‬ ‫־‪*.‬‬ ‫ז‪:‬‬

‫‪800‬‬ ‫פן האכאים חזקי המוקים יתקפו במפתיע‪.‬‬

‫וכששפכו את התל הם חץרו‪ ,‬ואחרי כן‬
‫הם התאספו וערכו כיאה חגיגה מהללת‬
‫\ ■•••‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז־ •‬ ‫‪-‬ז־‪*.‬‬ ‫ז ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬

‫בארמונו של פריאמוס‪ ,‬המולך תחת‪.‬יד זאוס‪.‬‬

‫כך חגגו את קבורת הקטור מאלף הסוסים‪.‬‬
 ‫רשימת השמות‬

‫רשימת מבחר שמות‪ ,‬המשלימה את ההערות שבגוף התרגום‪ ,‬כוללת שמות‬

‫ותוכני סיפורים‪ ,‬שמקומם באיליאדה וברקע המיתי שלה הוא יותר מסתמי‪.‬‬
‫לידיעה רחבה יותר יש להיעזר בלקסיקון ובספרים על תולדות יוון ועל‬
‫המיתולוגיה‪.‬‬

‫אאטיון ־ מלך תבה‪ ,‬ואביה של אנדרומכה‪.‬‬

‫אאידונאוס ־ הדס‪ ,‬אדון המתים‪.‬‬
‫אבידוס ‪ -‬עיר על ההלספונטוס‪.‬‬
‫אגממנון ‪ -‬בן אטראוס ואחיו של מנלאוס‪ .‬מלך מיקנה ומנהיג כל חילות‬
‫האכאים‪.‬‬
‫אגנור ־ בן אנטנור‪ ,‬אחד ממפקדי הטרויאנים‪.‬‬
‫אדיפוס ‪ -‬מלך תבי‪.‬‬
‫אובדה ‪ -‬אי ארוך שמשתרע סמוך למרכז מזרח יוון‪.‬‬
‫אוךיסאוס ‪ -‬בן לאךטס‪ ,‬שליט איתקה והאיים הסמוכים לה‪ ,‬ומצטיין כלוחם‬
‫וכיועץ‪.‬‬
‫אוטומדון ־ עוזר ורכב של פטרוקלוס ושל אכילס‪ ,‬ומטובי הלוחמים‪.‬‬
‫אוינאוס ־ מלך קלידון‪ ,‬אביו של טידאוס‪.‬‬
‫אולימפוס ־ הר מצפון לתסליה‪ ,‬משכן האלים‪.‬‬
‫אוליס ‪ -‬עיר על שפת המצר בין היבשה לאי אובדה‪ ,‬שם התכנסו ספינות‬
‫האכאים לפני המסע לטרויה‪.‬‬
‫אוקיאנוס ־ הנהר שמקיף את העולם‪ ,‬ואל נהר זה‪.‬‬
‫אורופה ‪ -‬בת פויניקס‪ ,‬אמם של מינוס זדדמנתיס‪.‬‬
‫אוךיסתאוס ‪ -‬מלך טידינס שהטיל את המטלות על הרקלס‪.‬‬
‫או־רסטס ־ בנו של אגממנון)ו ש ם של לוחמים נוספים(‪.‬‬
‫אטאוקלס ־ בן אדיפוס‪ ,‬מגן על תבי כנגד הארגיאים‪.‬‬
‫אטראוס ־ אביהם של אגממנון ומנלאוס‪.‬‬
‫אטךיטונה ־ כינוי לאלה אתנה‪.‬‬
‫איאס ־ ‪ . 1‬בן טלמון‪ ,‬הגיבור האכאי הגדול שבא מסלמיס; ‪ . 2‬בן אואילאוס‪,‬‬
‫מלוקויס‪.‬‬
‫איאסון ־ מנהיג הארגונאוטים‪.‬‬
‫איאקוס ־ בנו של זאוס‪ ,‬אביו של פלאוס‪.‬‬
 ‫‪ 592‬רשימת השמות‬

‫אי דו מנ או ס ‪ -‬בן דאוקליון‪ ,‬שליט כרתים‪ ,‬ואחד מגדולי המלכים והלוחמים‬

‫האכאים‪.‬‬
‫איולקוס ־ עיר בתסליה‪ ,‬בתחומי שלטונו של אומלוס‪.‬‬
‫איונים ‪ -‬שבט שמזוהה כנראה עם האתונאים‪.‬‬
‫איטולים ‪ -‬בני איטוליה במערב יוון‪ ,‬שמנהיגם תואם‪.‬‬
‫אילוס ‪ -‬בנו של טרום‪ ,‬וסבו של פריאמוס‪.‬‬
‫איליוס ‪ -‬טרויה‪ ,‬עירו של אילוס‪.‬‬
‫איליתיה ‪ -‬אלת הלידה‪.‬‬
‫‪ ........‬יד‬

‫איניאס ־ בנם של אנכיסס ואפרודיטה‪ ,‬מנהיג הדרדנים‪.‬‬

‫איריס ‪ -‬שליחת האלים‪.‬‬
‫איתקה ‪ -‬אי ממערב ליוון‪ ,‬ביתו של אודיסאוס‪.‬‬
‫אכאמז ‪ -‬היא יוון‪.‬‬
‫אכאים ‪ -‬היוונים‪.‬‬
‫אכילס ־ בן פלאוס ותטיס‪ ,‬מנהיג המירמידונים‪.‬‬
‫אכלויו ס ‪ . 1 -‬נהר גדול במערב מרכז יוון; ‪ . 2‬נהר בלידיה‪.‬‬
‫אליס ‪ -‬עיר ואזור במערב יוון‪ ,‬בתחום שלטון נסטור‪.‬‬
‫אלפיו ס ‪ -‬נהר במערב הפלופונסוס‪.‬‬
‫‪•• : -‬‬

‫אל ק מנ ה ‪ -‬אמו של הרקלס‪.‬‬

‫אל ק סנך רו ס ‪ -‬שמו השני‪ ,‬השכיח באיליאדה‪ ,‬של פריס‪.‬‬
‫א מ אזונו ת ‪ -‬שבט של נשים לוחמות שפלש לאסיה הקטנה‪.‬‬
‫א מיקלי ־ עיר ליד ספרטה‪.‬‬
‫א מפי טךיון ‪ -‬אביו להלכה של הרקלס‪.‬‬
‫אנ ח־ו מכ ה ‪ -‬בת אאטיון ואשת הקטור‪.‬‬
‫אנ טילוכו ס ‪ -‬בנו של נסטור‪ ,‬קרוב לאכילס‪ ,‬ומטובי הלוחמים‪.‬‬
‫אנ טנור ‪ -‬יועץ חשוב לפריאמוס ולטרויאנים‪.‬‬
‫אניאו ‪ -‬אלת מלחמה‪.‬‬
‫אני אליוס ‪ -‬כינוי לארס‪.‬‬
‫אנכיסס ‪ -‬דודנו של פריאמוס‪ ,‬אהובה של אפרודיטה ואבי איניאס‪.‬‬
‫אסטיאנקס ‪ -‬בנו הקטן של הקטור‪.‬‬
‫אסקלפיוס ‪ -‬הרופא המופתי‪ ,‬אביהם של מכאון ופודלידיוס‪.‬‬
‫אפולון ־ בנם של זאוס ולטו‪ ,‬מגינם העיקרי של הטרויאנים‪.‬‬
‫אפיאים ־ תושבי אליס‪.‬‬
‫א פי אל ט ס ‪ -‬הענק‪ ,‬אחיו של אוטוס‪ .‬שניהם כלאו את האל ארס‪.‬‬
‫רשימת השמות ‪593‬‬

‫אפרודיטה ־ בת זאוס ח־יונה‪ ,‬אמו של איניאס‪ ,‬ופטרונית של הלנה‪ .‬נקראת‬

‫גם האלה מקפריסין‪.‬‬
‫אקף־סיוס ־ אביה של ת א ה‪.‬‬
‫או־גוס ‪ -‬עיר ומחוז בצפון מזרח יוון)ב שלטון דיומדס(‪ ,‬ולעתים שם כולל‬
‫ליוון‪ .‬ארגוס הפלסגית היא מחוז שלטון אכילס‪.‬‬
‫אךגיאים ‪ -‬כינוי נוסף לאכאים‪.‬‬
‫ארגיפונטס ־ כינויו של האל הרמס‪.‬‬
‫‪...‬‬ ‫*‬‫־ן •‬

‫אךטמיס ‪ -‬אחותו של אפולון‪.‬‬

‫אוייאתה ־ בתו של מינוס מלך כרתים‪.‬‬
‫אריכתוניוס ‪ -‬בן ךךךנ‪ 1‬ס‪ ,‬ואבי מלכי טרויה‪.‬‬
‫נקמה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אריניה ‪ -‬רוח‬
‫‪:‬ז‬ ‫•‪.‬י•‬

‫ארכתאוס ‪ -‬גיבור אתונאי‪.‬‬

‫ארס ‪ -‬בן זאוס והרה‪ ,‬נלחם לצד הטרויאנים‪.‬‬
‫אתנה ‪ -‬או פלס אתנה‪ ,‬המכונה גם טךיטוגדה‪ ,‬בת זאוס‪ ,‬ומגינה על האכאים‪,‬‬
‫ובייחוד על אכילס‪ ,‬דיומדס ואודיסאוס‪.‬‬

‫בד או טי ם ‪ -‬בני בויאוטיה שבמרכז יוון מצפון לאטיקה‪.‬‬

‫בוו־אס ‪ -‬רוח הצפון‪.‬‬
‫בליוס ־ אחד מסוסי האלמוות של אכילס‪.‬‬
‫בלרופונ טס ־ גיבור מקורינתוס‪ .‬הרג את הכימיירה‪ ,‬סבם של גלאוקוס‬
‫וסרפדון‪.‬‬
‫בךיאךא‪ 1‬ס ‪ -‬ענק בעל מאה זרועות‪.‬‬
‫בריסאיס ‪ -‬בת בריסאוס‪ .‬נערה שבויה שהייתה אהובת אכילס‪.‬‬

‫גורגונה ‪ -‬מפלצת שמאבנת את רואיה‪.‬‬

‫ז‬
‫ד‬

‫גלאוקוס ‪ -‬רעו של סרפדון ומשנה לו כמנהיג הליקיים‪.‬‬

‫גנימדס ־ בנו של טרוס‪ ,‬נחטף וחי לעד בין האלים‪.‬‬
‫גךגרון ־ פסגת הר אידה‪.‬‬
‫גרבה ־ מקום שאליו משויך נסטור‪.‬‬

‫דאוקליון ‪ -‬גיבור מכרתים‪ .‬אביו של אידומנאוס‪.‬‬

‫דודונה ‪ -‬מקום באפירוס בצפון מערב יוון‪ ,‬ובו האורקל של זאוס‪.‬‬
‫דולופים ‪ -‬שבט בקצה פתיה‪ ,‬שנמסר לשלטון פויניקס‪.‬‬
 ‫‪ 594‬רשימת השמות‬

‫דידלו ס ‪ -‬ממציא ואדריכל בכרתים‪.‬‬

‫דיו מד ס ־ בן טידאוס‪ ,‬מנהיג אנשי ארגוס )עם סתנלוס ואוריאלוס(‪ .‬מגדולי‬
‫הלוחמים האכאים‪.‬‬
‫דיונה ־ אמה של אפרודיטה‪.‬‬
‫דיוניסוס ־ בץ זאוס וסמלה‪ ,‬נרדף וגורש לים על ידי ליקורגוס‪.‬‬
‫ך מ ט ר ־ אחות זאוס‪ ,‬אלת האדמה המעניקה מזון‪.‬‬
‫ת א ה ־ אמו‪ ,‬מזאוס‪ ,‬של פרסאוס‪.‬‬
‫ת אי ם ‪ -‬שם נרדף לאכאים ולארגיאים‪.‬‬
‫דךתוס ‪ . 1 -‬בן זאוס ואבי שושלת מלכי טרויה; ‪ . 2‬בן ביאס‪ ,‬נהרג על ידי‬
‫אכילס‪.‬‬
‫דרדניה ־ נחלתו של דרדנוס‪.‬‬
‫•ז‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫דךתים ־ צאצאי דרדנוס‪ ,‬קבוצת טרויאנים שנשלטו על ידי איניאס‪.‬‬

‫הבה ־ אלת הנעורים‪ ,‬בת זאוס והרה‪.‬‬

‫הדס ־ שליט המתים‪ .‬אחיו של זאוס‪ ,‬ובן לקרונוס ולריה‪.‬‬
‫הידה ־ קבוצה של שבעה כוכבים במזל שור‪.‬‬
‫היפךיוץ ‪ -‬כינוי להליום‪ ,‬השמש‪.‬‬
‫הלנה ־ אשת מנלאוס‪ ,‬שנמלטה לטרויה עם פריס‪ ,‬והייתה העילה למלחמה‪.‬‬
‫הלנוס ‪ -‬בנו של פריאמוס‪ ,‬נביא ולוחם‪.‬‬
‫הלס ‪ -‬המחוז שבתחום שלטונו של פלאוס‪.‬‬
‫הלספונטוס ‪ -‬המצרים בין ארץ טרויה לתרקיה‪ ,‬כיום ‪ -‬הדרדנלים‪.‬‬
‫הפיסטוס ־ בן הרה‪ ,‬אל האש והאל האומן‪.‬‬
‫הקבה ־ אשת פריאמוס מלך טרויה‪.‬‬
‫הקטור ‪ -‬בנו של פריאמוס‪ ,‬ומנהיג חיל הטרויאנים וגדול גיבוריהם‪.‬‬
‫הךה ‪ -‬בת קררנרס וריה‪ ,‬אחותו ואשתו של זאוס‪ .‬מגינה על האכאים‪.‬‬
‫הךמס ‪ -‬בן זאוס‪ ,‬האל המנחה והמיטיב‪ .‬נקרא גם ארגיפונטס‪.‬‬
‫הךקלס ‪ -‬בן אלקמנה וזאוס‪ ,‬וגדול הגיבורים הקדומים‪.‬‬

‫זאוס ־ בן קררנרס‪ ,‬אחיה ובעלה של הרה‪ ,‬שליט האלים‪.‬‬

‫זפירוס ‪ -‬רוח המערב‪.‬‬

‫ט אוק רו ס ‪ -‬בן ממזר של טלמון‪ ,‬ואח למחצה של איאס‪ .‬היה קשת מצטיין‪.‬‬
‫טיד אוס ‪ -‬בנו של אוינאוס ואביו של דיומדס‪.‬‬
‫רשימת השמות ‪595‬‬

‫טיסנים ‪ -‬האלים‪ ,‬אחי קררנו־ס‪ ,‬שהושלכו לטרטרוס‪.‬‬

‫טיפואוס ־ נקרא גם טיפוץ‪ .‬ענק מפלצתי שנלחם בזאוס‪.‬‬
‫טידינס ־ עיר ארגיאית בתחומי שלטון דיומדס‪.‬‬
‫טיתונוס ‪ -‬בץ לאומדון ואחיו של פריאמוס‪ ,‬בעלה של אלת השחר‪.‬‬
‫טלמוץ ־ אביהם של איאס וטאוקרוס‪.‬‬
‫טלמכוס ‪ -‬בנו של אודיסאוס‪.‬‬
‫טלפולמוס ־ בן הרקלס ומנהיג אנשי רודוס‪.‬‬
‫טלתיביוס ־ כרתו של אגממנון‪.‬‬
‫טנדוס ‪ -‬אי מול חופי טרויה‪.‬‬
‫טרויה ‪ -‬איליוס‪ ,‬עיר הטרויאנים‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫טרום ‪ -‬אביהם של אילוס‪ ,‬אסרקוס וגנימדס‪ ,‬וכן מייסד שושלת מלכי טרויה‪.‬‬
‫טן טרוס ‪ -‬מעמקי השאול‪.‬‬
‫טריטוגניה ‪ -‬כינוי לאתנה‪.‬‬
‫••• ־•ז‬ ‫‪ :‬־‬

‫טתיס ‪ -‬אשתו של אוקיאנוס‪.‬‬

‫כימירה ‪ -‬מפלצת ממחוז ליקיה‪ ,‬שאותה הרג בלרופונטס‪.‬‬

‫כירון ‪ -‬הקנטאור הישר והחכם‪ ,‬מורם וידידם של אסקלפיוס‪ ,‬פלאוס ואכילס‪.‬‬
‫כף־טו־ת ־ אלות החן‪.‬‬
‫כו־יס ־ אלה‪ ,‬אשת הפייסטוס‪.‬‬
‫כריסס ‪ -‬כוהן אפולון מכריסה‪ .‬אביה של כריסאיס‪ ,‬שנשבתה‪ ,‬ניתנה‬
‫לאגממנון‪ ,‬ואחר כך הוחזרה‪.‬‬
‫כרתים ‪ -‬האי הגדול בדרום הים האיגאי‪ ,‬נחלת אידומנוס‪.‬‬

‫לאומדון ‪ -‬מלך טרויה‪ ,‬בן אילוס ואבי פריאמוס‪ .‬מעל באמון פוסיידון‬
‫ואפולון‪ ,‬ורכש את שנאת אל הים‪.‬‬
‫לוקךיס ‪ -‬חבל במרכז מזרח יוון‪ ,‬נחלת איאס בן אואילאוס‪.‬‬
‫לטו ‪ -‬אמם‪ ,‬מזאוס‪ ,‬של אפולון וארטמים‪.‬‬
‫לינדוס ־ עיר ברודוס‪.‬‬
‫ז‬

‫לינוס ‪ -‬מנגן צעיר שהתחרה באפולון והאל הרגו‪ .‬וכך שיר לינוס הוא קינה‬
‫על מוות בטרם עת‪ .‬כך קוננו גם על אדוניס‪.‬‬
‫ליקיה ‪ -‬אזור בדרום חוף אסיה הקטנה‪ ,‬נחלת סרפדון וגלאוקוס‪.‬‬
‫ללגים ‪ -‬יושבי פדסוס מדרום לטרויה ובעלי ברית לטרויאנים‪.‬‬
‫למנוס ‪ -‬אי בים האיגאי‪ ,‬ממערב לטרויה‪.‬‬
 ‫‪ 596‬רשימת השמות‬

‫בתסליה‪.‬‬
‫״ ־ ‪71‬‬
‫ל פי טי ם ־ שבט‬
‫לקןדימרץ ־ העיר והחבל בדרום יוון שבהם שלט מנלאוס‪.‬‬

‫מינוס ־ בן זאוס ואורופה‪ ,‬אבי דאוקליון ומלך כרתים‪.‬‬

‫מיסים ־ עם שחי ממזרח לטרויה‪ ,‬והיה בעל בריתה‪.‬‬
‫מיקנה ‪ -‬בירתו של אגממון‪ ,‬במרחק מה מצפון לארגוס‪.‬‬
‫מיךמידונים ‪ -‬בני עמו של פלאוס בפתיה‪ ,‬שאותם הנהיג אכילס‪.‬‬
‫מכאון ־ בן אסקלפיוס‪ ,‬לוחם ורופא‪ .‬מנהיג עם אחיו פוךליךי‪1‬ס את התסלים‬
‫מטךיקה ומאויכליה‪.‬‬
‫מלאגרוס ‪ -‬בן אוינאוס‪ ,‬ונסיך קלידון‪.‬‬
‫מנלאוס ‪ -‬בן אטראוס ואחיו של אגממנון‪ ,‬בעלה הראשון של הלנה‪ ,‬ומלך‬
‫לקדימון‪.‬‬
‫מךיונס ‪ -‬עמיתו של אידומנאוס‪. ,‬רכבו ומטובי הלוחמים‪.‬‬

‫נל או ס ־ מלך פילוס‪ ,‬אביו של נסטור‪.‬‬

‫נ ס טור ‪ -‬מנהיג בני פילוס‪ .‬לוחם גדול בעבר‪ ,‬פעיל כמפקד וכיועץ‪ .‬אבי‬
‫אנטילוכוס ותרסימדס‪.‬‬
‫נר אוס ‪ -‬אל הים הזקן‪ ,‬אבי תטיס ושאר הנראידות‪.‬‬
‫נראידות ־ נימפות‪ ,‬בנות זקן הים נראוס‪ ,‬אחיותיה של תטיס‪.‬‬

‫ס טיקס ־ נהר השאול‪ ,‬שבו נשבעו האלים‪.‬‬

‫סי מו איס ־ נהר במישור טרויה‪ .‬שלוחה של נהר סקמנדרוס‪.‬‬
‫סינטיים ‪ -‬יושבי האי למנוס‪.‬‬
‫סיסיפו ס ‪ -‬גיבור מאפירה‪ ,‬סבו של בלרופונטס‪.‬‬
‫סי פילו ס ‪ -‬הר בלידיה‪.‬‬
‫סלים ־ נביאי זאוס במקדש שבדודונה‪.‬‬
‫סל מי ס ‪ -‬אי סמוך לאתונה‪ ,‬ביתו של איאס בן טלמון‪.‬‬
‫ס מינ ת אוס ‪ -‬תואר של אפולון‪.‬‬
‫ס מל ה ־ ילדה לזאוס את דיוניסוס‪.‬‬
‫ס פ ך ט ה ‪ -‬עיר הבירה של לקדיימון והאזור שמסביב לה‪.‬‬
‫ספרכיו ס ‪ -‬הנהר הראשי שעבר בפתיה‪ ,‬מחוזם של אכילס ופלאוס‪.‬‬
‫י‬ ‫‪{... :‬‬‫‪..‬‬

‫סקןאה ־ אחד משערי טרויה שפנה אל עבר המישור‪.‬‬

‫ס ק מנך רו ס ‪ -‬הנהר הגדול במישור טרויה‪ ,‬וגם אל אותו נהר‪.‬‬
‫רשימת השמות ‪597‬‬

‫סו־פדון ‪ -‬בן זאוס ולאודמיאה‪ ,‬שליט הליקיים‪ ,‬ומטובי הלוחמים לצד‬

‫הטרויאנים‪.‬‬
‫סתנלוס ־ בן קפנאוס‪ ,‬לצד דיומדס ואוריאלוס הוא מנהיג לוחמי ארגוס‪.‬‬

‫פודליו־יוס ‪ -‬בן הרופא אסקלפיוס‪ ,‬לוחם ורופא‪ ,‬ולצד אחיו מכאון מנהיג‬
‫אויכליה‪.‬‬
‫־•ז‬
‫אנשי אזור‬
‫פון־ךגה ‪ -‬הו־פיה שילדה לרוח המערב את סוסי אכילס‪ .‬ההרפיות היו‬
‫התגלמויות של רוח שעטה בסערה וחוטפת‪.‬‬
‫פויבוס ‪ -‬כינוי לאפולון‪.‬‬
‫פויניקס ‪ -‬בן אמינטור‪ ,‬שמצא מקלט אצל פלאוס‪ ,‬והיה רע ומחנך לאכילס‪.‬‬
‫פולידאוקס ‪ -‬אחיה של הלנה‪.‬‬
‫פולידורוס ‪ -‬בנו הצעיר של פריאמוס שנקטל בידי אכילס‪.‬‬
‫פוליךמס ‪ -‬בן פנתואוס‪ ,‬לוחם ויועץ זהיר‪ ,‬שלעתים מתנגד להחלטותיו‬
‫הנמהרות של הקטור‪.‬‬
‫פוליניקס ‪ -‬בנו של אדיפוס ומנהיג השבעה נגד תבי‪.‬‬
‫פוסידוץ ־ בן קרונוס וריה‪ ,‬אחיו של זאוס ואל הים‪.‬‬
‫פטרוקלוס ‪ -‬בן מנויטיוס‪ ,‬עוזרו וחברו הטוב של אכילס‪.‬‬
‫פעמים ‪ -‬שבט של ננסים‪.‬‬
‫פילוס ‪ -‬עירו של נסטור וחבל הארץ שבמערב הפלופונסוס‪.‬‬
‫פילוקטטס ־ הקשת המהולל‪ ,‬מנהיג התסלים ממתונה‪ ,‬ששהה אותו זמן‬
‫באי למנוס חולה עקב הכשת הנחש‪.‬‬
‫פיתו ‪ -‬אתר בפוקיס‪ ,‬מקודש לאפולון‪ ,‬שנקרא אחר כך דלפי‪.‬‬
‫פלאוס ‪ -‬בן איאקוס‪ ,‬בעלה של תטיס ואביו של אכילס‪.‬‬
‫אטראוס‪.‬‬
‫־ ‪1‬‬
‫ארגוס‪ ,‬אביו של‬
‫‪9‬‬
‫פלופס ‪ -‬שליט‬
‫ן‬ ‫ע‬

‫פליאדות ‪ -‬קבוצת כוכבים‪.‬‬

‫פלס ‪ -‬כינוי לאלה אתנה‪.‬‬
‫פלסגים ־ כינוי לשבטים שונים של הארגיאים‪.‬‬
‫ע־! •‬

‫פפלגונים ‪ -‬יושבי פפלגוניה על חופו הדרומי של הים השחור‪ ,‬מבעלי‬

‫ברית הטרויאנים‪.‬‬
‫פוגמוס ־ מצודת טרויה‪.‬‬
‫זו ‪ 1‬־‬

‫פרוטסילאוס ‪ -‬מנהיג אנשי פילקה‪ .‬עלה ראשון על אדמת טרויה‪ ,‬והיה‬

‫הראשון שנהרג‪.‬‬
‫פוויטוס ־ מלך בארגוס‪ ,‬זמם לקחת את חיי בלרופונטס‪.‬‬
 ‫‪ 598‬רשימת השמות‬

‫פ רי א מו ס ־ בן לאומדון‪ ,‬מלך טרויה‪.‬‬

‫־ חבל ארץ ממזרח לטרויה‪ .‬יושביו היו בעלי ברית לטרויאנים‪.‬‬ ‫?דגיה‬
‫פךיס ־ בן פריאמוס והקבה‪ ,‬שלקח את הלנה מלקדימון‪ .‬באיליאדה נקרא‬
‫בדרך כלל אלקסנדרוס‪.‬‬
‫פר מנ ה ‪ -‬סוג של יין משובח‪.‬‬
‫פך ס או ס ‪ -‬בן זאוס ודנאה‪ .‬סבו של אוריסתאוס‪.‬‬
‫פ ך ס פונ ה ‪ -‬אשת הדס ומלכת המתים‪.‬‬
‫פתיה ־ ביתו של אכילס בצפון תסליה‪.‬‬

‫קאדים ‪ -‬עם באסיה הקטנה‪ ,‬יושבי מילטוס‪.‬‬

‫קבךיונס ‪ -‬אחיו של הקטור‪ ,‬נקטל בידי פטרוקלוס‪.‬‬
‫קךמיאים ‪ -‬יושבי תבי‪.‬‬
‫קורטים ‪ -‬שבט שנלחם עם האיטולים בקלידון‪.‬‬
‫קלכס ‪ -‬נביא האכאים‪.‬‬
‫קנטאורים ‪ -‬יצורי כלאיים של סוס ואדם‪ ,‬שחיו בסביבת הר פליון‪.‬‬
‫קסנדרה ‪ -‬בת פריאמוס‪.‬‬
‫קסנתוס ‪ -‬נהר שנקרא גם סקמנדרוס‪.‬‬
‫קרונוס ‪ -‬אביהם של זאוס‪ ,‬פוסיידון‪ ,‬הדס‪ ,‬הרה ודמטר‪ .‬הוא הושלך‬
‫לטרטרוס‪.‬‬

‫רךמנתיס ‪ -‬בן זאוס ואורופה‪ ,‬אחיו של מינוס‪.‬‬

‫‪.‬דיה ־ ילדה לקרונוס את זאוס‪ ,‬פוסיידון‪ ,‬הדס‪ ,‬הרה ודמטר‪.‬‬
‫רסוס ־ מלך התרקים‪ .‬נהרג בידי דיומדס‪.‬‬

‫תב ה ‪ -‬עירו של אאטיון הקרובה לטרויה‪ ,‬נהרסה על ידי אכילס‪.‬‬

‫תבי ‪ . 1 -‬עיר בני קדמום בבויאוטיה‪ .‬הותקפה על ידי פולינייקס ועמיתיו‪,‬‬
‫ונכבשה בידי בניהם; ‪ . 2‬תבי שבמצרים‪.‬‬
‫תואם ‪ -‬מלך למנוס‪ ,‬ואביה של היפסיפילה‪.‬‬
‫ת טיס ־ נראידה שאותה השיאו האלים לפלאוס‪ ,‬שהיה אדם‪ .‬לו היא ילדה‬
‫את אכילס‪.‬‬
‫תמיס ‪ -‬אלה אולימפית של החוק והנוהג‪.‬‬
‫תסאוס ־ מלך אתונה‪.‬‬

‫^ • יה ־ האיז ^ י ר ^ י ^ מ ^ א י ג י א י ‪.‬‬
‫שער ציון ‪ -‬בית אריאלח‬
‫שד‪ .‬שאול חמלד ‪ , 25‬ת״א‬
‫טלו ‪03-6910141/2/3‬‬