‫ארתור קונן דויל‬

‫שובו של שרלוק הולמס‬

‫כל הסיפורים‬
‫כרך ב‬
 ‫ארתור קונן דויל‬
‫שובו של‬
‫שרלוק הולמס‬
‫כל הסיפורים‬
‫כרך ב‬

‫מאנגלית‪ :‬רות שמעוני וחנה לבנת‬

‫סיפור מספר ‪ 5‬בתרגום אורי בלסם‬
 ‫‪Arthur Conan Doyle‬‬
‫‪THE RETURN OF SHERLOCK HOLMES‬‬

‫‪Hebrew Language Copyright‬‬

‫‪© 2010 Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir — Publishing House Ltd.‬‬

‫כל הזכויות שמורות‬

‫זכויות בעברית © תש"ע ‪ 2010‬כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬
‫הסיפורים ראו אור בעברית לראשונה בשנת ‪ 1985‬בהוצאת זמורה־ביתן‬

‫חידוש התרגום‪ :‬מאיה פלדמן‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪,‬‬

‫לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני‪,‬‬
‫אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬
‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‪.‬‬

‫הכנה לדפוס‪ :‬חלפי פתרונות דפוס מתקדמים בע"מ‬

‫סידור‪ ,‬עימוד והפקה במפעלי כנרת‪ ,‬זמורה־ביתן‪ ,‬דביר — מוציאים לאור בע"מ‬
‫רח' התעשייה ‪ ,10‬אור יהודה ‪60212‬‬

‫נדפס בישראל‬

‫‪Kinneret, Zmora-Bitan, Dvir — Publishing House Ltd.‬‬

‫‪10 Hataasiya St., Or Yehuda 60212, Israel‬‬

‫‪Printed in Israel‬‬

‫מסת"ב ‪ISBN 978-965-517-837-1‬‬

‫‪www.kinbooks.co.il‬‬
 ‫הרפתקת הבית הריק‬
‫באביב ‪ 1894‬רגשה לונדון ונרעש העולם כשנודע כי רונלד א ייר רם המעלה נרצח בנסיבות מוזרות‬
‫ומסתוריות ביותר‪ .‬הציבור כבר מכיר את פרטי הפשע‪ ,‬שנחשפו בחקירת המשטרה‪ ,‬ואולם פרטים‬
‫רבים בפרשה זו לא פורסמו‪ ,‬כיוון שהראיות שהיו בידי התביעה היו כה מוצקות‪ ,‬עד כי לא היה צורך‬
‫לחשוף את העובדות כולן‪ .‬רק עכשיו‪ ,‬מקץ עשר שנים בקירוב‪ ,‬יש באפשרותי להציג את החוליות‬
‫החסרות להשלמת השרשרת המיוחדת הזאת‪.‬‬
‫הפשע היה מעניין כשלעצמו‪ ,‬אך העניין שהיה לי בו היה כאין וכאפס לעומת האירועים המופלאים‬
‫שנלוו אליו ושגרמו לי הפתעה וזעזוע גדולים מכל שידעתי בחיי רצופי ההרפתקאות‪ .‬אפילו עכשיו‪,‬‬
‫אחרי שנים רבות כל כך‪ ,‬אני חש רעד בגופי למחשבה על כל אלה‪ ,‬ושוב מציפים אותי גלים פתאומיים‬
‫של שמחה‪ ,‬של תדהמה ושל התפעלות‪ .‬יורשה לי לומר לאותו ציבור שגילה עניין בהרהוריו‬
‫ובפעולותיו של אדם מיוחד במינו‪ ,‬שאותם שטחתי בפניו מדי פעם‪ ,‬כי אל לו להאשים אותי בהעלמת‬
‫העובדות הידועות לי‪ .‬הייתי מגלה את כל הידוע לי אילולא היו ידי כבולות באיסור מוחלט שאסר עלי‬
‫אותו אדם עצמו‪ ,‬ושאותו הסיר רק בחודש שעבר‪ ,‬וליתר דיוק — ב‪ 3-‬בו‪.‬‬
‫ניתן לשער כי היכרותי הקרובה עם שרלוק הולמס גרמה לי לגלות עניין רב בפשע‪ ,‬וכי לאחר‬
‫היעלמו תמיד קראתי בעיון את הפרשיות שנחשפו לידיעת הציבור ואפילו ניסיתי להשתמש בשיטותיו‬
‫לשם פתרונן‪ ,‬אם כי ללא הצלחה יתרה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לא היתה פרשה שעוררה את התעניינותי כמו זו‬
‫של רונלד א ייר‪ .‬כשקראתי את פירוט הראיות שהועלו בעת החקירה‪ ,‬ושהובילו לפסק דין של רצח‬
‫בכוונה תחילה נגד איש או אנשים אלמוניים‪ ,‬נוכחתי בבהירות רבה יותר מתמיד בגודל האבדה‬
‫שנגרמה לחברה במותו של שרלוק הולמס‪ .‬היו בפרשה המוזרה הזאת נקודות אחדות שבהן היה‬
‫שרלוק הולמס מגלה עניין רב‪ ,‬אין לי ספק בכך‪ ,‬והוא היה ודאי מסייע למאמצי המשטרה ומזרז את‬
‫פעולותיה בכישרון ההתבוננות המיומן ובדרך החשיבה הערנית של נציגו הראשון במעלה של החוק‬
‫ברחבי אירופה‪ .‬במשך כל היום כולו‪ ,‬כשערכתי את ביקורי הבית שלי‪ ,‬הפכתי בעניין במחשבתי‪ ,‬ולא‬
‫הצלחתי למצוא כל הסבר מניח את הדעת‪ .‬תוך הסתכנות בחזרה על סיפור המוכר כבר לציבור‪ ,‬אסכם‬
‫את העובדות כפי שהתפרסמו בסיום החקירה‪.‬‬
‫רונלד א ייר רם המעלה היה בנו השני של הרוזן ממֵיינוּת — מי שהיה באותו זמן המושל של אחת‬
‫המושבות של בריטניה בחצי הכדור הדרומי‪ .‬אמו של א ייר חזרה מאוסטרליה כדי לעבור ניתוח‬
‫בעינה‪ ,‬והתגוררה בפארק ליין ‪ 427‬עם בנה רונלד ועם בתה הִילדה‪ .‬הצעיר הסתובב בחוגים הטובים‬
‫ביותר של החברה‪ ,‬ולא היו לו‪ ,‬ככל הידוע‪ ,‬כל אויבים וכל מידות רעות בולטות לעין‪ .‬הוא היה מאורס‬
‫לעלמה אידית ווּדלי מ רסטֵיירס‪ ,‬אך האירוסים בוטלו חודשים אחדים לפני כן בהסכמת שני הצדדים‪,‬‬
‫ולא נראה כי הביטול הותיר אחריו תחושות של טינה‪ .‬באשר לשאר‪ ,‬חיי האיש נעו במעגל צר‬
‫ושגרתי‪ ,‬כי הרגליו היו שקטים ומזגו שלֵו‪ .‬ואולם המוות בחר דווקא באציל הצעיר והנוח הזה‪ ,‬ובא‬
‫עליו באופן משונה ובלתי צפוי בין השעות עשר לאחת־עשרה ועשרים בליל ‪ 30‬במרס ‪.1894‬‬
‫רונלד א ייר אהב משחקי קלפים והשתתף בהם בקביעות‪ ,‬אך מעולם לא הימר על סכומי כסף‬
‫גדולים‪ .‬הוא היה חבר במועדוני הקלפים בּוֹלדווין‪ ,‬וֶונדיש ו ָבּגָטֶל‪ .‬ביום מותו השתתף אחרי ארוחת‬
‫הערב בסדרת משחקי ויסט במועדון האחרון‪ .‬הוא שיחק שם גם בשעות אחר הצהריים‪ .‬עדות האנשים‬
‫ששיחקו איתו — מר מאורי‪ ,‬סר ג'ון הרדי וקולונל מורן — מצביעה על כך כי המשחק היה ויסט וכי‬
‫הניצחונות והרווחים התחלקו בין המשתתפים שווה בשווה‪ ,‬פחות או יותר‪ .‬ייתכן שא ייר הפסיד חמש‬
‫לירות‪ ,‬אך לא יותר מזה‪ .‬הוא היה עשיר למדי‪ ,‬והפסד בשיעור כזה לא היה יכול לפגוע בו כלל‪ .‬הוא‬
‫שיחק קלפים כמעט בכל יום במועדון זה או אחר‪ ,‬אך היה שחקן זהיר ועל פי רוב היתה ידו על‬
‫העליונה‪ .‬על פי העדויות התברר כי במשחק שנערך שבועות אחדים קודם לכן זכה‪ ,‬בשותפות עם‬
‫קולונל מורן‪ ,‬בסכום של ארבע מאות ועשרים לירות מגודפרי מילנר ומלורד בלמורל‪ .‬זה כל מה‬
‫שאפשר לומר על עברו הקרוב‪ ,‬כפי שעלה במהלך החקירה‪.‬‬
‫בערב שבו בוצע הפשע‪ ,‬שב א ייר מן המועדון בשעה עשר בדיוק‪ .‬אמו ואחותו יצאו מן הבית ובילו‬
‫את הערב במחיצת קרוב משפחה‪ .‬המשרתת הצהירה כי שמעה אותו נכנס לחדר הקדמי בקומה‬
‫השנייה‪ ,‬אשר בדרך כלל שימש חדר אורחים‪ .‬היא הקדימה להבעיר שם אש ופתחה את החלון כדי‬
‫שהעשן יצא‪ .‬כל קול לא עלה מתוך החדר עד לשעה אחת־עשרה ועשרים‪ ,‬שעת שובן של ליידי מיינות‬
‫ובתה‪ .‬האם רצתה לאחל לבנה לילה טוב וניסתה להיכנס לחדרו‪ .‬הדלת היתה נעולה מבפנים‪ ,‬והן לא‬
‫זכו לתגובה על הקריאות והנקישות‪ .‬הוזעקה עזרה‪ ,‬והדלת נפרצה‪ .‬הצעיר האומלל היה שרוע ליד‬
‫השולחן‪ .‬ראשו הושחת לבלי הכר מפגיעת קליע אקדח קטום ראש‪ ,‬אך לא נמצא כל כלי נשק בחדר‪.‬‬
‫על השולחן נמצאו שני שטרות של עשר לירות שטרלינג ושבע־עשרה לירות נוספות במטבעות כסף‬
‫וזהב‪ ,‬מסודרים בערמות קטנות בסכומים שונים‪ .‬ספרות אחדות שורבטו על פיסת נייר‪ ,‬ולידן נרשמו‬
‫שמותיהם של ידידים מן המועדון‪ .‬ההשערה היתה כי לפני מותו ניסה לחשב את הפסדיו או את זכיותיו‬
‫בקלפים‪.‬‬
‫בחינה מדוקדקת של הנסיבות לא סייעה לפשט את פני הדברים‪ .‬לא נמצא כל הסבר לעובדה שהאיש‬
‫הצעיר נעל את הדלת מבפנים‪ .‬היתה אפשרות שהרוצח נעל את הדלת ונמלט מבעד לחלון‪ ,‬אבל החלון‬
‫נמצא בגובה של שבעה מטרים לפחות מן הקרקע‪ ,‬ומצע של פרחי כרכום במלוא פריחתם מכסה את‬
‫האדמה שמתחתיו ולא ניכרו כל סימני פגיעה בפרחים‪ ,‬באדמה או ברצועת הדשא שהפרידה בין הבית‬
‫לרחוב‪ .‬לכן ניתן לשער כי האיש הצעיר נעל את הדלת בעצמו‪ .‬אך כיצד בא עליו מותו? איש לא יכול‬
‫לטפס עד לחלון מבלי להשאיר אחריו עקבות‪ .‬וגם אם ירה בו מישהו מבעד לחלון‪ ,‬היה עליו להיות‬
‫מיומן מאוד כדי לגרום פגיעה קטלנית כזאת מיריית אקדח‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬פארק ליין הוא רחוב הומה‪,‬‬
‫ותחנת כרכרות נמצאת במרחק של מאה מטרים מן הבית‪ .‬איש לא שמע ירייה‪ .‬והנה‪ ,‬בכל זאת היה‬
‫שם האיש המת‪ ,‬והיה קליע האקדח שהתפרק כפטרייה — כדרכם של קליעים קטומי ראש — וגרם‬
‫לפצע שהביא לידי מוות מיידי‪ .‬אלה היו נסיבותיה של תעלומת פארק ליין‪ ,‬שהסתבכו עוד יותר עקב‬
‫היעדרו המוחלט של מניע‪ ,‬כיוון שא ייר הצעיר‪ ,‬כפי שכבר אמרתי‪ ,‬לא רכש לו כל אויבים‪ ,‬ככל‬
‫הידוע‪ ,‬ולא נעשה כל ניסיון לקחת כסף או חפצי ערך מחדרו‪.‬‬
‫כל היום כולו הפכתי בעובדות והתאמצתי להרכיב איזו תיאוריה שתוכל ליישב ביניהן‪ ,‬למצוא את‬
‫אותו קו מחשבה שיעורר התנגדות מועטה‪ ,‬וישמש עמדת פתיחה לכל חקירה שהיא‪ ,‬על פי שיטתו של‬
‫ידידי האומלל‪ .‬עלי להודות כי הַצלחתי היתה זעומה‪ .‬בערב חציתי לאטי את הפארק‪ ,‬ובשעה שש בערך‬
‫הגעתי לקצה רחוב פארק ליין בפינת רחוב אוקספורד‪ .‬קבוצת בטלנים ניצבה על המדרכה וכולם‬
‫הביטו באחד החלונות‪ .‬מיד ידעתי כי זהו הבית שבאתי לראות‪ .‬אדם גבוה ורזה במשקפי שמש — בלש‬
‫פרטי‪ ,‬לדעתי — הסביר את התיאוריה שלו‪ ,‬ואילו היתר הצטופפו סביבו והקשיבו‪ .‬התקרבתי ככל‬
‫שיכולתי‪ ,‬אך דבריו נשמעו לי בלתי סבירים לחלוטין ומיהרתי להתרחק משם בתיעוב‪.‬‬
‫תוך כדי נסיגתי התנגשתי בישיש בעל מום שעמד מאחורי‪ ,‬והפלתי ארצה אחדים מן הספרים שנשא‬
‫עמו‪ .‬זכור לי כי הבחנתי‪ ,‬בעודי אוסף את הספרים‪ ,‬בשמו של אחד מהם — "המקור לפולחן העצים" —‬
‫והתרשמתי כי זהו איש ספר האוסף ספרים נדירים לשם מסחר או להנאתו‪ .‬התנצלתי על התקרית‪ ,‬אך‬
‫היה ברור כי הספרים שהפלתי היו יקרי ערך בעיני בעליהם‪ .‬ברטינת בוז סב על עקביו‪ ,‬ואני ראיתי‬
‫את גבו המעוקם ואת פאות לחייו הלבנות נעלמים בהמון‪.‬‬
‫צפייתי בבית מספר ‪ 427‬בפארק ליין הועילה מעט מאוד לפתרון התעלומה שהעסיקה את מוחי‪ .‬בין‬
‫הבית לרחוב הפרידו גדר נמוכה ומעקה‪ ,‬שגובהם לא עלה על מטר וחצי‪ .‬כל אחד היה יכול להיכנס לגן‬
‫בלי כל קושי‪ ,‬אך הגישה אל החלון היתה בלתי אפשרית‪ ,‬כיוון שלא היו שם צינור מים או דבר אחר‬
‫שניתן להיעזר בו לשם טיפוס‪.‬‬
‫שבתי על עקבותי לקנסינגטון‪ ,‬מבולבל יותר משהייתי קודם לכן‪ .‬נכנסתי לחדר העבודה שלי‪ ,‬אך לא‬
‫חלפו חמש דקות‪ ,‬והנה נכנסה משרתת והודיעה לי כי מישהו רוצה לראות אותי‪ .‬להפתעתי לא היה זה‬
‫אחר מאשר אספן הספרים הישיש והמוזר שלי‪ .‬פניו החדות והכמושות הופיעו מתוך מסגרת של שיער‬
‫לבן‪ ,‬והכרכים יקרי הערך — עשרה לפחות — היו תחובים מתחת לזרועו הימנית‪.‬‬
‫"אתה מופתע לראות אותי‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר בקול מוזר וקרקרני‪.‬‬
‫אישרתי את דבריו‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬יש לי מצפון‪ ,‬אדוני‪ ,‬וכשראיתי אותך במקרה נכנס לבית הזה — כשדידיתי אחריך — חשבתי‬
‫לעצמי שאקפוץ לרגע ואראה את האדון הטוב הזה‪ ,‬ואגיד לו שאם התנהגתי קצת בגסות‪ ,‬לא התכוונתי‬
‫לשום רע ושאני מודה לו שאסף את הספרים שלי‪".‬‬
‫"אתה מייחס חשיבות יתר לעניין פעוט‪ ",‬אמרתי‪" .‬היורשה לי לשאול כיצד נודע לך מי אני?"‬
‫"ובכן‪ ,‬אדוני — אם זאת לא יותר מדי חוצפה מצדי — אני שכן שלך‪ ,‬ואתה יכול למצוא את חנות‬
‫הספרים הקטנה שלי בפינה של רחוב צ'רץ'‪ .‬אשמח מאוד לראות אותך שם‪ .‬אולי אתה אוסף ספרים‬
‫בעצמך‪ ,‬אדוני‪ ,‬הנה 'ציפוריה של בריטניה' ו'קטולוס' ו'המלחמה הקדושה' — כל אחד מהם עסקה‬
‫טובה‪ .‬עם חמישה כרכים אתה יכול למלא בדיוק את המקום הפנוי הזה במדף השני‪ .‬זה נראה לא‬
‫מסודר‪ ,‬נכון‪ ,‬אדוני?"‬
‫הפניתי את ראשי לעבר הארון שמאחורי‪ .‬כשהשבתי את מבטי‪ ,‬מעבר לשולחן העבודה שלי ניצב‬
‫שרלוק הולמס וחייך‪ .‬קמתי על רגלי‪ ,‬התבוננתי בו שניות אחדות בתדהמה גמורה‪ ,‬ואחר כך ככל‬
‫הנראה התעלפתי בפעם הראשונה והאחרונה בחיי‪ .‬ערפל אפור התערבל לנגד עיני‪ ,‬וכשהתפזר —‬
‫גיליתי כי צווארוני הותר וכי על שפתי יש משהו מטעמו של ברנדי‪ .‬הולמס רכן על כיסאי ובידו‬
‫הבקבוק‪.‬‬
‫"ווטסון יקירי‪ ",‬אמר הקול הזכור היטב‪" ,‬אני חייב לך אלף התנצלויות‪ .‬לא העליתי כלל על דעתי‬
‫כי להופעתי תהיה השפעה עזה כל כך עליך‪".‬‬
‫אחזתי בזרועו‪.‬‬
‫"הולמס!" קראתי‪" .‬זה אתה? יכול להיות שאתה באמת חי? יכול להיות שהצלחת לטפס ולעלות מן‬
‫התהום הנוראה ההיא?"‬
‫"חכה רגע!" אמר‪" .‬אתה בטוח לחלוטין שאתה מסוגל לדון בכל זה? גרמתי לך זעזוע רציני‬
‫בהופעתי הדרמטית והמיותרת‪".‬‬
‫"אני בסדר גמור‪ .‬אבל באמת‪ ,‬הולמס‪ ,‬קשה לי להאמין למראה עיני‪ .‬אלוהים אדירים‪ ,‬לחשוב שאתה‬
‫— דווקא אתה — תעמוד בחדר העבודה שלי!" שוב אחזתי בשרוולו וחשתי בזרוע הכחושה והשרירית‬
‫שמתחתיו‪" .‬ובכן‪ ,‬ודאי שאינך רוח רפאים‪ ",‬אמרתי‪" .‬ידידי היקר‪ ,‬אני מאושר לראות אותך‪ .‬שב וספר‬
‫לי כיצד ניצלת מן הנפילה הנוראה ההיא‪".‬‬
‫הוא התיישב מולי והצית לעצמו סיגריה בקור הרוח האופייני לו‪ .‬הוא היה לבוש במעילו המרופט‬
‫של סוחר הספרים‪ ,‬אך שאר הטיפוס ההוא היה מונח בערמה של שיער לבן וספרים עתיקים על‬
‫השולחן‪ .‬הולמס נראה אפילו רזה וחד יותר מקודם‪ ,‬אך גוון לבן כמוות בפניו העיד על כך שחייו בזמן‬
‫האחרון לא היו בריאים‪.‬‬
‫"אני שמח להתמתח קצת‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬אין זה מבדח כלל שאדם גבוה נאלץ לכווץ את עצמו‬
‫בשלושים סנטימטרים למשך שעות אחדות‪ .‬ועכשיו‪ ,‬ידידי היקר‪ ,‬בעניין ההסברים שביקשת‪ .‬לפנינו‬
‫לילה של פעילות קשה ומסוכנת‪ ,‬אם תרשה לי לבקש ממך לשתף איתי פעולה‪ .‬אולי מוטב שאתן לך‬
‫דין וחשבון מלא על מצב העניינים לאחר שנסיים את העבודה הזאת‪".‬‬
‫"אני סקרן מאוד‪ .‬הייתי מעדיף לשמוע עכשיו‪".‬‬
‫"תבוא איתי הלילה?"‬
‫"מתי שתרצה ולאן שתרצה‪".‬‬
‫"ממש כמו בימים הטובים ההם‪ .‬נספיק עוד לאכול ארוחה הגונה לפני שנלך‪ .‬טוב‪ ,‬ובכן — באשר‬
‫לתהום‪ .‬היציאה ממנה לא קשתה עלי מן הסיבה הפשוטה שמעולם לא הייתי בתוכה‪".‬‬
 ‫"מעולם לא היית בתוכה?"‬
‫"לא‪ ,‬ווטסון‪ ,‬מעולם לא הייתי בתוכה‪ .‬הפתק שהשארתי לך היה נכון לחלוטין‪ .‬לא היה לי כל ספק‬
‫כי הקריירה שלי הגיעה לסיומה‪ ,‬כשהבחנתי בדמותו המאיימת של פרופסור מוריארטי ניצבת על‬
‫השביל הצר שהוביל אל מקום בטוח‪ .‬בעיניו האפורות קראתי החלטה נחושה‪ .‬החלפנו בינינו הערות‬
‫אחדות‪ ,‬והוא הרשה לי באדיבותו הרבה לכתוב את ההודעה הקצרה שהגיעה אחר כך לידיך‪ .‬השארתי‬
‫אותה עם קופסת הסיגריות והמקל שלי ופסעתי לאורך השביל‪ ,‬כשמוריארטי בעקבותי‪ .‬כשהגעתי‬
‫לקצה מצאתי את עצמי בין המצרים‪ .‬הוא לא שלף כל נשק‪ ,‬אך נחפז לעברי וכרך את זרועותיו‬
‫הארוכות סביבי‪ .‬הוא ידע כי משחקו שלו כבר הסתיים‪ ,‬ולא רצה אלא לנקום בי‪ .‬התנודדנו יחד על‬
‫שפת המפל‪ .‬אבל אני‪ ,‬כזכור‪ ,‬יודע בריטסו — שיטת ההיאבקות היפנית — שהועילה לי לא פעם בעבר‪.‬‬
‫השתחררתי מאחיזתו‪ ,‬והוא התנודד נואשות בזעקה איומה במשך שניות ספורות ופילח את האוויר‬
‫בשתי ידיו‪ .‬חרף כל מאמציו לא הצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל וצנח למטה‪ .‬רכנתי מעבר‬
‫לשפה וראיתי אותו נופל הרחק־הרחק‪ .‬לבסוף פגע בסלע‪ ,‬דילג מעליו וצלל אל תוך המים‪".‬‬
‫הקשבתי בתדהמה מוחלטת להסבר שהולמס השמיע באוזני בין נשיפת סיגריה אחת לחברתה‪.‬‬
‫"אבל העקבות!" קראתי‪" .‬במו עיני ראיתי כי שניים ירדו בשביל וכי איש מהם לא שב‪".‬‬
‫"כך אירעו הדברים‪ .‬ברגע שהפרופסור נעלם‪ ,‬הבנתי איזו שעת כושר נהדרת העניק לי הגורל‪.‬‬
‫ידעתי כי מוריארטי אינו האדם היחיד שנשבע להרוג אותי‪ .‬היו לפחות שלושה אנשים נוספים שתאוות‬
‫הנקם שלהם תגבר כשישמעו על מות מנהיגם‪ .‬כולם אנשים מסוכנים ביותר‪ .‬לא היה ספק כי אחד מהם‬
‫לפחות יצליח להשיג אותי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם יהיה כל העולם משוכנע כי מַתּי‪ ,‬יפרקו האנשים הללו את‬
‫המתח מעליהם‪ ,‬הם ינהגו ביתר חופשיות‪ ,‬ובמוקדם או במאוחר אוכל להרוס אותם‪ .‬אז תגיע השעה‬
‫שבה אוכל להודיע כי אני עדיין נמצא בארץ החיים‪ .‬המוח פועל במהירות כזאת‪ ,‬שאני מאמין כי כל זה‬
‫חלף בראשי עוד בטרם הגיע פרופסור מוריארטי לקרקעית המפל‪.‬‬
‫"קמתי על רגלי ובחנתי את קיר הסלע שמאחורי‪ .‬בתיאור הציורי שתיארת ברשימותיך‪ ,‬אתה כותב‬
‫כי הקיר היה תלול‪ .‬זה לא לגמרי נכון‪ .‬היו שם נקודות אחיזה אחדות לרגליים וזיז סלע קטן‪ .‬הצוק היה‬
‫גבוה כל כך‪ ,‬עד שלא היתה כל אפשרות לטפס עד לפסגתו‪ ,‬וגם לא היה ניתן ללכת לאורך השביל‬
‫הרטוב מבלי להשאיר עקבות‪ .‬יכולתי אמנם להפוך את מגפי — כפי שעשיתי במקרים דומים — אך‬
‫מראה שלושה זוגות של עקבות בכיוון אחד היה מעורר חשד של הטעיה‪ .‬הדרך הטובה ביותר היתה‪,‬‬
‫אם כך‪ ,‬לנסות ולטפס‪ .‬זה לא היה נעים‪ ,‬ווטסון‪ .‬המפל נהם מתחתי‪ .‬איני נוהג לשגות בדמיונות‪ ,‬אך אני‬
‫יכול להישבע לך כי דימיתי לשמוע את קולו של מוריארטי זועק אלי מתוך התהום‪ .‬כל טעות היתה‬
‫עלולה להיות גורלית‪ .‬מדי פעם‪ ,‬כשאגודות של דשא נתלשו ונשארו אחוזות בידי או כשרגלי החליקה‬
‫בחריצי הסלע הלחים‪ ,‬חשתי כי הגיע סופי‪ .‬אך נאבקתי להמשיך לעלות‪ ,‬ולבסוף הגעתי ללוח סלע‬
‫מכוסה באזוב ירוק ורך בעומק של מטר בערך‪ .‬שם יכולתי לשכב בנוחות רבה‪ ,‬נסתר מעין רואה‪ .‬שם‬
‫שכבתי לי כשאתה‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬וכל היתר חקרתם באהדה רבה אך בחוסר יעילות את נסיבות מותי‪.‬‬
‫"לבסוף‪ ,‬כשכולכם כבר גיבשתם את מסקנותיכם הבלתי נמנעות והמוטעות לחלוטין‪ ,‬פנית אתה‬
‫לחזור אל המלון‪ ,‬ואני נותרתי לבדי‪ .‬האמנתי כי הרפתקאותי הגיעו לקצן‪ ,‬אך אירוע בלתי צפוי‬
‫לחלוטין הוכיח לי כי נכונו לי הפתעות נוספות‪ .‬סלע ענקי שנפל מלמעלה התגלגל וחלף מעלי‪ ,‬פגע‬
‫בשביל וצנח אל תוך התהום‪ .‬לרגע סברתי כי יד המקרה היתה בדבר‪ ,‬אך כעבור דקה‪ ,‬כשהתבוננתי‬
‫למעלה‪ ,‬הבחנתי בראשו של אדם על רקע השמים המחשיכים — ואבן נוספת פגעה בצלע הצוק שעליה‬
‫שכבתי‪ ,‬במרחק של שלושים סנטימטרים מראשי‪ .‬משמעות הדבר היתה ברורה‪ .‬מוריארטי לא בא‬
‫לבדו‪ .‬היה לו שותף‪ ,‬ודי היה במבט היחיד הזה לגלות לי עד כמה היה האיש הזה מסוכן‪ .‬השותף עמד‬
‫על המשמר‪ ,‬כך התברר לי‪ ,‬בעוד הפרופסור מתקיף אותי‪ .‬הוא צפה ממרחק ומבלי שאבחין בו‪ ,‬במותו‬
‫של ידידו ובבריחתי שלי‪ .‬הוא חיכה‪ ,‬ואחר כך עלה עד לפסגת הצוק והשתדל להצליח במקום שבו‬
‫נכשל חברו‪.‬‬
‫"שקלתי את האפשרויות במהירות‪ ,‬ווטסון‪ .‬שוב הבחנתי בפנים המחרידות מביטות מעבר לצוק‪,‬‬
‫וידעתי כי הן מבשרות את השלכתה של אבן נוספת‪ .‬ירדתי בזחילה אל השביל‪ .‬איני סבור כי הייתי‬
‫מסוגל לעשות זאת בקור רוח‪ .‬זה היה קשה הרבה יותר מן הטיפוס במעלה הצוק‪ .‬אך לא היה לי זמן‬
‫לחשוב על הסכנה‪ ,‬כיוון שאבן נוספת חלפה בשריקה על פני כשהייתי תלוי וידי אוחזות בקצה הזיז‪.‬‬
‫בחצי הדרך החלקתי‪ ,‬אך בעזרת האל נ ַח ִתּי בשלום על השביל שרוט ושותת דם‪ .‬סבתי על עקבי‪,‬‬
‫עברתי מרחק של חמישה־עשר קילומטרים בחשכה בהרים‪ ,‬ומקץ שבוע הגעתי לפירנצה בידיעה כי‬
‫איש אינו יודע מה עלה בגורלי‪.‬‬
‫"רק איש אחד היה שותף לסודי — אחי מייקרופט‪ .‬אני חייב לך אלף התנצלויות‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬אך‬
‫היתה חשיבות רבה לכך שכולם יחשבו כי ַמ ִתּי‪ ,‬וכמעט שאין כל ספק כי לא היית מצליח לתאר את‬
‫סופי האומלל בצורה משכנעת כל כך אילולא האמנת כי זאת האמת לאמיתה‪ .‬פעמים אחדות במשך‬
‫שלוש השנים האחרונות נטלתי את עטי כדי לכתוב לך‪ ,‬אך תמיד פחדתי שחיבתך אלי תפתה אותך‬
‫לגלות את הסוד‪ .‬זאת הסיבה לכך שהפניתי אליך את גבי הערב כשהפלת את ספרי — באותו הזמן‬
‫הייתי שרוי בסכנה‪ ,‬וכל גילוי של פליאה או של התרגשות מצדך היה עלול למשוך תשומת לב לזהותי‬
‫ולגרור אחריו תוצאות הרות אסון ובלתי ניתנות לתיקון‪ .‬באשר למייקרופט‪ ,‬היה עלי לבטוח בו כדי‬
‫להשיג את הכסף שהיה דרוש לי‪.‬‬
‫"מהלך האירועים בלונדון לא הגשים את תקוותי‪ ,‬כיוון שמשפטה של כנופיית מוריארטי הותיר‬
‫שניים מחבריה המסוכנים ביותר‪ ,‬אויבי הנקמניים ביותר‪ ,‬חופשיים‪ .‬לכן נדדתי שנתיים ברחבי טיבט‬
‫ושיעשעתי את עצמי בביקורים בלהאסה ובשהייה בת ימים אחדים במחיצת הדלאי לאמה‪ .‬אולי קראת‬
‫על אודות מסעי המחקר המעניינים שערך נורווגי ששמו סיגרסון‪ ,‬אך אין לי ספק כי מעולם לא עלה‬
‫על דעתך כי אלה הן ידיעות על חברך‪ .‬אחר כך עברתי דרך פרס‪ ,‬שהיתי במֶכּה וערכתי ביקור קצר‬
‫אך מעניין אצל הח'ליף בחארטום‪ ,‬ואת מסקנותי העברתי למשרד החוץ‪ .‬חזרתי לצרפת ועסקתי‬
‫חודשים אחדים בחקר תרכובות העטרן במעבדה במונפליה שבדרום צרפת‪.‬‬
‫"אחרי שהשלמתי את המחקר הזה לשביעות רצוני‪ ,‬נודע לי כי רק אחד מאויבי נמצא בלונדון‬
‫והתכוננתי לשוב‪ .‬זירזתי את צעדי בעקבות החדשות על התעלומה המסתורית בפארק ליין‪ ,‬שקסמה לי‬
‫לא רק בזכות סגולותיה שלה‪ ,‬אלא גם משום שנראתה כשעת כושר מצוינת להוכחת יכולתי‪ .‬מיד‬
‫נסעתי ללונדון‪ ,‬הופעתי בדמותי שלי ברחוב בייקר‪ ,‬גרמתי למרת הדסון התפרצויות היסטריה סוערות‬
‫וגיליתי כי מייקרופט החזיק את דירתי ואת מסמכי בדיוק כפי שהיו תמיד‪ .‬כך קרה‪ ,‬ווטסון יקירי‪,‬‬
‫שהיום בשעה שתיים ישבתי בכורסתי החביבה בחדרי שלי החביב‪ ,‬וכל רצוני לא היה אלא לראות את‬
‫ידידי החביב ווטסון יושב בכיסא הסמוך‪ ,‬כפי שנהג לעשות לעתים כה תכופות‪".‬‬
‫כזה היה הסיפור המיוחד במינו אשר האזנתי לו באותו ערב אפריל — סיפור שלא היה מתקבל כלל‬
‫על דעתי אילולא עמדו לנגד עיני דמותו הגבוהה והצנומה ופניו החדות והרציניות של האדם שאותו לא‬
‫האמנתי כי אזכה לראות שוב‪ .‬באיזשהו אופן כבר נודע לו על השכול שפקד אותי‪ ,‬ואת השתתפותו‬
‫בצערי הביע יותר בהתנהגותו מאשר בדבריו‪" .‬העבודה היא התרופה הטובה ביותר לצער‪ ,‬ווטסון‬
‫יקירי‪ ",‬אמר‪" ,‬ויש לי הלילה עבודה לשנינו‪ .‬אם נצליח להביא את העבודה הזאת לסיום מוצלח‪ ,‬תמצא‬
‫בה עצמה הצדקה לחיי אדם על כוכב הלכת שלנו‪ ".‬לשווא הפצרתי בו לספר לי עוד‪" .‬אתה תשמע‬
‫ותראה די והותר עוד לפני שהבוקר יגיע‪ ",‬השיב‪" .‬עלינו לשוחח על שלוש השנים האחרונות‪ .‬זה‬
‫מספיק עד לשעה תשע וחצי‪ ,‬ואז נצא לפתור את תעלומת הבית הריק‪".‬‬
‫ואמנם חשתי ממש כבימים הטובים ההם‪ ,‬כאשר ישבתי לידו בכרכרה‪ ,‬אקדחי בכיסי ורטט‬
‫ההרפתקה בלבי‪ .‬הולמס היה קר ונוקשה ודומם‪ .‬כשאור פנסי הרחוב האיר על תווי פניו החמורים‪,‬‬
‫ראיתי כי גבותיו מכווצות בהרהורים ושפתיו הדקות מהודקות זו לזו‪ .‬לא ידעתי איזו חיית פרא‬
‫בכוונתנו לצוד ביער האפל של פושעי לונדון‪ ,‬אך ידעתי בוודאות — על פי התנהגותו של צייד רב־אמן‬
‫זה — כי ההרפתקה חשובה ביותר‪ ,‬והחיוך הלגלגני שפילח מפעם לפעם את הקדרות הסגפנית בפניו‬
‫בישר רעות ליעד שאליו כוון מסע הציד שלנו‪.‬‬
‫הנחתי כי פנינו מועדות לרחוב בייקר‪ ,‬אולם הולמס עצר את הכרכרה השכורה בפינת כיכר‬
‫קוונדיש‪ .‬הבחנתי כי כשירד ממנה‪ ,‬שלח מבט בוחן לשמאלו ולימינו‪ ,‬ובכל פינת רחוב שעברנו התאמץ‬
‫לוודא כי לא עוקבים אחריו‪ .‬מסלולנו היה ללא ספק מיוחד‪ .‬הולמס הכיר היטב את הדרכים הצדדיות‬
‫של לונדון וחצה ביעף ובצעד בוטח שורה של חצרות ואורוות שעל קיומן אפילו לא ידעתי‪ .‬לבסוף‬
‫הגענו לדרך צרה‪ ,‬שמשני צדיה ניצבו בתים קודרים וישנים ושהובילה אותנו לרחוב מנצ'סטר ומשם‬
‫לרחוב בלֶנדפורד‪ .‬כאן פנה והלך במהירות לאורך מעבר צר‪ ,‬עבר בעד שער עץ‪ ,‬נכנס לחצר עזובה‬
‫ופתח את הדלת האחורית של הבית בעזרת מפתח‪ .‬נכנסנו יחד‪ ,‬והוא סגר את הדלת אחרינו‪.‬‬
‫המקום היה חשוך לחלוטין‪ ,‬אך היה ברור לי כי הבית ריק‪ .‬לוחות הרצפה החשופים חרקו למדרך‬
‫רגלינו‪ ,‬וידי הפשוטה נגעה בקיר שממנו הידלדלו רצועות של נייר טפט‪ .‬אצבעותיו הקרות הצנומות‬
‫של הולמס נלפפו סביב מפרק כף ידי והובילו אותי קדימה לאורך מסדרון ארוך‪ ,‬עד שהבחנתי‬
‫במעורפל בחרכי התריס של האשנב החשוך שמעל לדלת‪ .‬כאן פנה פתאום הולמס ימינה‪ ,‬ושנינו מצאנו‬
‫את עצמנו בחדר ריק‪ ,‬גדול ומרובע‪ ,‬אפל בפינותיו אך מואר קלושות במרכזו מאורות הרחוב שבחוץ‪.‬‬
‫לא היתה כל מנורה בקרבת מקום‪ ,‬והחלון היה מכוסה אבק‪ ,‬כך שרק בקושי הצלחנו להבחין זה‬
‫בדמותו של זה בתוך החדר‪ .‬ידידי הניח את ידו על כתפי וקירב את שפתיו לאוזני‪.‬‬
 ‫"אתה יודע איפה אנחנו?" לחש‪.‬‬
‫"זה רחוב בייקר‪ ,‬כנראה‪ ",‬עניתי‪ ,‬מתבונן מבעד לחלון העמום‪.‬‬
‫"בדיוק‪ .‬אנחנו נמצאים בבית קמדן‪ ,‬העומד מול מקום מגורינו הישן‪".‬‬
‫"אבל מדוע באנו לכאן?"‬
‫"כי הבית מאפשר תצפית מצוינת על הבית הציורי ההוא‪ .‬האם יורשה לי להזמין אותך‪ ,‬ווטסון‬
‫יקירי‪ ,‬להתקרב מעט אל החלון תוך נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים כדי שלא תיראה לעין‪ ,‬ולהביט‬
‫מבעדו אל דירתנו הקודמת — נקודת הזינוק לרבות מן ההרפתקאות שעברו עלינו? מיד ניווכח אם‬
‫שלוש שנות ההיעדרות שלי נטלו ממני לחלוטין את היכולת להפתיע אותך‪".‬‬
‫זחלתי קדימה והתבוננתי בחלון המוכר‪ .‬כשמבטי נפל על החלון‪ ,‬התנשמתי בכבדות‪ ,‬וצעקת תימהון‬
‫התמלטה מפי‪ .‬הווילון היה סגור ואור חזק דלק בחדר‪ .‬צלליתו של אדם ישוב בכיסא בלטה בבירור על‬
‫רקע הווילון המואר שבחלון‪ .‬לא ניתן לטעות בהטיית הראש‪ ,‬בריבוע הכתפיים‪ ,‬בחדות התווים‪ .‬הפנים‬
‫היו מופנות קמעה‪ ,‬והרושם שנוצר היה כשל אותן הצלליות שאבות אבותינו אהבו לעצב‪ .‬זה היה‬
‫העתק מדויק של הולמס‪ .‬הייתי כה נדהם‪ ,‬עד ששלחתי את ידי לוודא כי האיש עצמו אכן ניצב לידי‪.‬‬
‫הוא רטט בצחוק חרישי‪.‬‬
‫"ובכן?" אמר‪.‬‬
‫"אלוהים אדירים!" קראתי‪" .‬זה נהדר!"‬
‫"אני מאמין כי הגיל אינו פוגע ברבגוניות האינסופית שלי‪ ,‬וכי ההרגל אינו הופך אותה לנדושה‪",‬‬
‫אמר‪ .‬ואני זיהיתי בקולו את שמחתו ואת גאוותו של האמן על פרי יצירתו‪" .‬זה ממש דומה לי‪ ,‬נכון?"‬
‫"הייתי מוכן להישבע כי זה אתה‪".‬‬
‫"להערכה ולמחמאות ראוי מסיה אוסקר מוּני ֶה מגרנובל‪ ,‬שעבד ימים אחדים על כיור הדמות‪ .‬זהו‬
‫פסל שעווה‪ .‬את כל היתר סידרתי בכוחות עצמי היום אחר הצהריים‪ ,‬בעת ביקורי ברחוב בייקר‪".‬‬
‫"אבל מדוע?"‬
‫"משום שיש לי סיבה טובה‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬לרצות שאנשים מסוימים יאמינו כי אני נמצא שם‪ ,‬בעוד‬
‫אני נמצא‪ ,‬למעשה‪ ,‬במקום אחר‪".‬‬
‫"וחשבת שצופים על הדירה?"‬
‫"ידעתי שצופים עליה‪".‬‬
‫"מי?"‬
‫"אויבי משכבר הימים‪ ,‬ווטסון‪ .‬החברה המקסימה שמנהיגה שוכב במעמקי מפלי הרייכנבאך‪ .‬עליך‬
‫לזכור כי הם ידעו — ורק הם ידעו — שנשארתי בחיים‪ .‬הם האמינו כי במוקדם או במאוחר אשוב‬
‫לדירתי‪ .‬הם צפו בה בהתמדה‪ ,‬והבוקר ראו שהגעתי‪".‬‬
‫"כיצד אתה יודע?"‬
‫"כי הבחנתי בשומר שלהם כשהבטתי החוצה מבעד לחלון‪ .‬זה בחור בלתי מזיק‪ ,‬פארקר שמו‪ ,‬חונק‬
‫במקצועו ונגן מצטיין בנבל פה‪ .‬הוא לא הטריד את מנוחתי‪ .‬אך הדאיג אותי דווקא איש נורא ממנו‬
‫שעמד מאחוריו‪ ,‬ידידו הקרוב של מוריארטי — האדם שהשליך את האבנים מן הצוק והפושע הערמומי‬
‫והמסוכן ביותר בלונדון‪ .‬זהו האיש הרודף אחרי הלילה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬וזהו האיש שאינו מודע לכך כי אנו‬
‫רודפים אחריו‪".‬‬
‫תוכניותיו של ידידי התגלו לי טיפין־טיפין‪ .‬מן המחסה הזה יכולנו לצפות בצופים ולעקוב אחר‬
‫העוקבים‪ .‬הצל הנוקשה שם ממול היה הפיתיון‪ ,‬ואנו היינו הציידים‪ .‬בדממה עמדנו יחד בחשכה והבטנו‬
‫בדמויות הנחפזות שעברו וחזרו ועברו על פנינו‪ .‬הולמס היה שקט וחסר תנועה‪ ,‬אולם אני ידעתי כי‬
‫הוא עומד על המשמר‪ ,‬וכי עיניו ממוקדות בזרם העוברים ושבים‪ .‬היה זה לילה קר וסוער‪ ,‬והרוח‬
‫שרקה בקול צרחני לאורך הרחוב הארוך‪ .‬אנשים רבים הלכו לכאן ולשם‪ ,‬רובם עטופים במעיליהם‬
‫ובצעיפיהם‪ .‬פעם או פעמיים היה נדמה לי כי כבר ראיתי את אותה הדמות לפני כן‪ ,‬ואת תשומת לבי‬
‫משכו במיוחד שני אנשים שמצאו מפלט מפני הרוח בפתח הכניסה של בית במרחק־מה בהמשך‬
‫הרחוב‪ .‬ניסיתי להסב את תשומת לבו של ידידי אליהם‪ ,‬אולם הוא הגיב במחווה של קוצר רוח‬
‫והמשיך להביט ברחוב‪ .‬לא אחת הניע את רגליו בעצבנות ותופף על הקיר במהירות באצבעות ידיו‪.‬‬
‫היה ברור לי כי חש אי־נוחות‪ ,‬וכי תוכניותיו עולות בתוהו‪ .‬לבסוף‪ ,‬משהתקרבה שעת חצות והרחוב‬
‫התרוקן לאטו‪ ,‬פסע הלוך ושוב בחדר בסערת רוח‪ .‬התכוונתי לומר לו דבר־מה‪ ,‬אך כשהגבהתי את‬
‫מבטי אל החלון המואר חוויתי שוב הפתעה גדולה כמעט כקודמתה‪ .‬תפסתי את זרועו של הולמס‬
‫והצבעתי לעבר החלון‪.‬‬
‫"הצל זז!" קראתי‪.‬‬
‫עכשיו היה הגב מופנה אלינו‪ ,‬ולא הצדודית‪.‬‬
‫שלוש שנים לא שינו את גסות מזגו או את קוצר הרוח שחש כלפי אנשים בעלי מוח חריף פחות‬
‫משלו‪.‬‬
‫"מובן מאליו שהצל זז‪ ",‬אמר‪" .‬האם אני לא־יוצלח מטופש כזה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שאציב גולם ואצפה שאחד‬
‫מן האנשים הפיקחים ביותר באירופה יולך שולל? אנחנו נמצאים בחדר הזה שעתיים‪ ,‬ומרת הדסון‬
‫שינתה את זווית העמידה של הדמות הזאת כבר שמונה פעמים — כלומר‪ ,‬אחת לכל רבע שעה‪ .‬היא‬
‫עושה זאת מלפנים‪ ,‬כך שצלה שלה לא ייראה‪ .‬אה!" הוא כלא את נשימתו בשאיפה נרגשת ושרקנית‪.‬‬
‫באור העמום הבחנתי בראשו הנשלח קדימה וביציבתו המתקשחת בריכוז‪ .‬ייתכן ששני האנשים ההם‬
‫עדיין הצטופפו בפתח‪ ,‬אך שוב לא יכולתי לראותם‪ .‬הכול היה דומם וחשוך מלבד הווילון הצהוב‬
‫המואר שלפנינו והדמות השחורה שהצטיירה במרכזו‪ .‬שוב יכולתי לשמוע בדממה המוחלטת אותו‬
‫צליל שרקני ודק שהעיד על התרגשות עזה וכבושה‪ .‬כעבור דקה משך אותי חזרה אל הפינה האפלה‬
‫של החדר‪ ,‬ואני חשתי בידו המתרה על שפתי‪ .‬האצבעות שאחזו בי היו רוטטות‪ .‬מעודי לא ראיתי את‬
‫ידידי נרגש כל כך‪ ,‬ואף על פי כן היה הרחוב החשוך שקט וחסר תנועה‪.‬‬
‫אך לפתע הבחנתי במה שחושיו החריפים ידעו לזהות לפני‪ .‬קול נמוך וחרישי עלה באוזני — לא‬
‫מכיוון רחוב בייקר‪ ,‬אלא מאחורי הבית שבו נחבאנו‪ .‬דלת נפתחה ונסגרה‪ .‬כעבור דקה נשמע קול‬
‫צעדים לאורך הפרוזדור — צעדים שנועדו להיות חרישיים אך הידהדו בנוקשות ברחבי הבית הריק‪.‬‬
‫הולמס השתופף ליד הקיר ואני עשיתי כמוהו‪ ,‬ידי התהדקה על קת האקדח‪ .‬התאמצתי להתבונן מבעד‬
‫לחשכה והבחנתי בקווי מתארו המטושטשים של אדם שהיו כהים במקצת מאפלת הדלת הפתוחה‪ .‬הוא‬
‫השתהה שם רגע‪ ,‬ואחר כך נע לאטו קדימה‪ ,‬שפוף ומאיים‪ ,‬אל תוך החדר‪.‬‬
‫הדמות המבשרת רעות התקרבה למרחק של שלושה מטרים מאיתנו‪ ,‬ואני מתחתי את עצמי כדי‬
‫להדוף את זינוקו‪ ,‬בטרם הבנתי כי הוא אינו יודע כלל על נוכחותנו‪ .‬הוא חלף בקרבתנו‪ ,‬התגנב אל‬
‫החלון ופתח אותו חרישית לגובה של כעשרים סנטימטרים‪ .‬כשהתכופף לגובה הפתח הזה‪ ,‬נפל אור‬
‫הרחוב — ששוב לא עומעם מבעד לזכוכית המאובקת — במלואו על פניו‪ .‬האיש נראה נסער מאוד‪ .‬שתי‬
‫עיניו זהרו ככוכבים ותווי פניו התכרכמו‪ .‬הוא היה אדם מבוגר שאפו דק ובולט‪ ,‬מצחו רם וחשוף‬
‫ושפמו ענקי ואפור‪ .‬מגבעתו הוסטה לאחורי ראשו‪ ,‬והחולצה שלבש מתחת לחליפת הערב שלו בהקה‬
‫מבעד למעילו הפתוח‪ .‬פניו היו כחושות וכהות‪ ,‬חרושות קמטים עמוקים וגסים‪ .‬בידו נשא משהו דמוי‬
‫מקל‪ ,‬אך כשהניח אותו על הרצפה‪ ,‬נשמע צליל מתכתי‪ .‬אחר כך הוציא מכיס מעילו חפץ גדול‪ ,‬והיה‬
‫טרוד בעיסוק כלשהו שהסתיים בנקישה חדה ורמה‪ ,‬כאילו חזרו קפיץ או מנעול למקומם‪ .‬בעודו כורע‬
‫על הרצפה‪ ,‬רכן לפנים וריכז את כל כובד גופו ואת כוחותיו כמעין מנוף‪ ,‬ועקב כך עלה רעש ארוך‪,‬‬
‫חורקני ומואץ שהסתיים שוב בנקישה עזה‪.‬‬
‫אז הזדקף‪ ,‬ואני נוכחתי כי החפץ שאחז בידיו אינו אלא רובה עם קת בעלת צורה מוזרה‪ .‬הוא פתח‬
‫את בריח הרובה‪ ,‬הכניס דבר־מה לתוך בית הבליעה וסגר את הבריח בנקישה‪ .‬אז התכופף‪ ,‬השעין את‬
‫קנה הרובה על אדן החלון הפתוח‪ ,‬ויכולתי להבחין בשפמו הארוך השמוט ובעיניו המנצנצות מביטות‬
‫מבעד לכוונות‪ .‬שמעתי אנחת סיפוק קלה כשאימץ את הקת אל כתפו‪ ,‬וראיתי את המטרה המדהימה —‬
‫האיש השחור על הרקע הצהוב בחלון ממול — ברורה בקצה תחום הראייה שלו‪ .‬לרגע עמד נוקשה‬
‫וחסר תנועה‪ .‬אז התהדקה אצבעו סביב ההדק‪ .‬נשמע זמזום מוזר ורועם‪ ,‬וצליל של זכוכית מתנפצת‪.‬‬
‫באותו הרגע זינק הולמס כנמר על גבו של הצלף והשליך אותו ארצה על פניו‪ .‬הוא התרומם כהרף‬
‫עין‪ ,‬ובכוח רב תפס את הולמס בגרונו‪ .‬אך אני חבטתי בראשו בקת אקדחי‪ ,‬והוא צנח שוב על הרצפה‪.‬‬
‫נפלתי עליו ואחזתי בו‪ ,‬ואז שרק ידידי שריקה דקה‪ .‬נשמעו הלמות רגליים נחפזות על המדרכה‪ ,‬ושני‬
‫שוטרים במדים ובלש בבגדים אזרחיים מיהרו מבעד לכניסה הקדמית לתוך החדר‪.‬‬
‫"זה אתה‪ ,‬לסטרייד?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מר הולמס‪ .‬החלטתי לבצע את העבודה בעצמי‪ .‬טוב לראות אותך שוב בלונדון‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"אני חושב שאתה זקוק למעט סיוע לא רשמי‪ .‬שלוש רציחות בלתי מפוענחות בשנה אחת אינן‬
‫נזקפות לזכותך‪ ,‬לסטרייד‪ .‬אך בתעלומת מולסי טיפלת בפחות — כלומר‪ ,‬טיפלת בה יפה למדי‪".‬‬
‫כולנו קמנו על רגלינו‪ .‬אסירנו התנשם בכבדות ושני שוטרים חסונים אחזו בו משני עבריו‪ .‬קבצנים‬
‫אחדים כבר החלו לקבץ נדבות ברחוב‪ .‬הולמס התקדם לעבר החלון‪ ,‬סגר אותו והסיט את הווילונות‪.‬‬
‫לסטרייד הביא שני נרות‪ ,‬והשוטרים חשפו את פנסיהם‪ .‬סוף־סוף יכולתי להתבונן היטב באסיר‪.‬‬
‫הפנים שהופנו לעברנו היו גבריות מאוד ומאיימות‪ .‬המצח היה מצחו של פילוסוף‪ ,‬והלסת העידה על‬
‫משיכה להנאות החושים — בראשית דרכו היה האיש מצויד בכישרונות מצוינים לטוב או לרע‪ .‬אך לא‬
‫היה ניתן להביט בעיניו הכחולות והאכזריות ובעפעפיהן השמוטים והלגלגניים‪ ,‬או באפו התוקפני‬
‫והפראי ובמצחו המאיים וחרוש הקמטים — מבלי לזהות את אותות הסכנה הברורים שהציב הטבע‪.‬‬
‫הוא לא נתן את הדעת על איש מאיתנו‪ ,‬ועיניו היו ממוקדות בפניו של הולמס בהבעה שבה התמזגו זו‬
‫בזו שנאה ותדהמה‪" .‬שטן שכמותך!" מילמל שוב ושוב‪" .‬שטן‪ ,‬שטן פיקח שכמותך!"‬
‫"אה‪ ,‬קולונל‪ ",‬אמר הולמס ויישר את צווארונו הקמוט‪'" ,‬המסעות מסתיימים כשהאוהבים נפגשים'‪,‬‬
‫כפי שנאמר במחזה הידוע‪ .‬איני סבור שהיה לי העונג לפגוש אותך מאז שהענקת לי את החסדים ההם‪,‬‬
‫כששכבתי על צלע הצוק מעל מפלי הרייכנבאך‪".‬‬
‫הקולונל עדיין הביט בידידי כמהופנט‪" .‬שטן‪ ,‬שטן ערמומי שכמוך!" חזר ואמר שוב ושוב‪.‬‬
‫"עדיין לא הצגתי אתכם‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬האדון הזה‪ ,‬רבותי‪ ,‬הוא קולונל סבסטיאן מו ן‪ ,‬חייל‬
‫לשעבר בצבא הוד מלכותה בהודו והצייד הטוב ביותר במושבותיה של האימפריה שלנו במזרח‬
‫הרחוק‪ .‬אני סבור כי הצדק עמי‪ ,‬קולונל‪ ,‬כשאני אומר כי אין לך כל מתחרה בציד נמרים?"‬
‫האיש המבוגר והמאיים לא פצה את פיו‪ ,‬ורק המשיך לנעוץ את מבטו בידידי‪ .‬בעיניו הפראיות‬
‫ובשפמו הזקור דמה להפליא לנמר‪.‬‬
‫"אני מתפלא על כך שהתחבולה הפשוטה שלי הצליחה להוליך שולל צייד ותיק כמוך‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫"אתה ודאי מכיר אותה היטב‪ .‬האם לא כבלת גדי צעיר מתחת לעץ וחיכית עם הרובה עד שהפיתיון‬
‫ימשוך את הנמר? הבית הריק הזה הוא עץ הפיתיון‪ ,‬ואתה — הנמר שלי‪ .‬היו לך ודאי רובים נוספים‬
‫למקרה שיגיעו נמרים אחדים — או‪ ,‬בהנחה הבלתי סבירה כי משום־מה לא תפגע בירייה הראשונה‪.‬‬
‫אלה‪ ",‬הצביע סביבו‪" ,‬הם הרובים הנוספים שלי‪ .‬ההקבלה מדויקת‪".‬‬
‫קולונל מורן זינק קדימה בנהמת זעם‪ ,‬אך השוטרים גררו אותו לאחור‪ .‬הכעס שבפניו היה נורא‬
‫למראה‪.‬‬
‫"אני מודה כי הפתעת אותי בדבר אחד קטן‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬לא חזיתי מראש שאתה עצמך תעשה‬
‫שימוש בבית הריק הזה ובחלון החזית הנוח הזה‪ .‬שיערתי כי תפעל מן הרחוב‪ ,‬במקום שבו ארבו לך‬
‫ידידי לסטרייד ואנשיו העליזים‪ .‬פרט לכך התנהל הכול בהתאם לציפיותי‪".‬‬
‫קולונל מורן פנה אל הבלש המשטרתי‪.‬‬
‫"ייתכן שיש לך עילה לעצור אותי‪ ,‬וייתכן שאין לך‪ ",‬אמר‪" .‬אך לפחות אין כל סיבה לכך שאיאלץ‬
‫לסבול את העקיצות של האיש הזה‪ .‬אם אני מופקד בידי החוק‪ ,‬מוטב שהדברים יתנהלו בדרך חוקית‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬יש בזה מן ההיגיון‪ ",‬אמר לסטרייד‪" .‬אין לך דבר־מה נוסף לומר‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬לפני שנלך?"‬
‫הולמס נטל את רובה האוויר רב־העוצמה מן הרצפה ובחן את מנגנונו‪.‬‬
‫"כלי נשק מעולה ומיוחד במינו‪ ",‬אמר‪" .‬שקט ובעל עוצמה רבה‪ .‬הכרתי את פון הֶר ר‪ ,‬המכונאי‬
‫הגרמני העיוור שבנה אותו על פי הוראתו של פרופסור מוריארטי המנוח‪ .‬זה שנים שאני מודע לקיומו‪,‬‬
‫אך מעולם לא היתה לי ההזדמנות לטפל בו‪ .‬אני מפקיד אותו בידיך‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬עם הקליעים המתאימים‬
‫לו‪".‬‬
‫"סמוך עלינו‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬נטפל בעניין‪ ",‬אמר לסטרייד כשכל החבורה נעה לעבר הדלת‪" .‬יש לך‬
 ‫משהו נוסף לומר?"‬
‫"רק לשאול במה אתה מתכוון להאשים אותו‪".‬‬
‫"במה‪ ,‬אדוני? בניסיון לרצוח את מר שרלוק הולמס‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לסטרייד‪ .‬אין בכוונתי להופיע בפרשה הזאת כלל‪ .‬אתה‪ ,‬ורק אתה‪ ,‬ראוי להערכה על המעצר‬
‫המוצלח הזה‪ .‬כן‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬כל הכבוד לך! בזכות השילוב המיוחד של עורמה והעזה הצלחת לתפוס‬
‫אותו‪".‬‬
‫"תפסתי אותו! את מי‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"את האדם שכולם חיפשו לשווא — את קולונל סבסטיאן מורן‪ ,‬שירה ברונלד א ייר רם המעלה את‬
‫הקליע קטום הראש מרובה אוויר‪ ,‬מבעד לחלון הפתוח בחזית הקומה השנייה של בית מספר ‪427‬‬
‫בפארק ליין‪ ,‬ב‪ 30-‬בחודש שעבר‪ .‬זה האישום‪ ,‬לסטרייד‪ .‬ועכשיו‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אם תוכל לשאת את רוח‬
‫הפרצים שתחדור מבעד לחלון השבור‪ ,‬אני סבור כי מחצית השעה בחדר העבודה שלי ועישון סיגר‬
‫ימציאו לך שעשוע מועיל‪".‬‬
‫דירתנו המוכרת לא השתנתה בפיקוחו של מייקרופט הולמס ובהשגחתה האישית של מרת הדסון‪.‬‬
‫כשנכנסתי הבחנתי אמנם בסדר מופתי שהיה יוצא דופן‪ ,‬אך סימני ההיכר נותרו כולם במקומם‪ .‬היו‬
‫שם פינת הניסויים בכימיה והשולחן המצופה עץ אורן שכתמי חומצה זרועים על פניו‪ .‬על מדף ניצבה‬
‫לה שורת אלבומים ענקיים של קטעי עיתונות וספרי עזר שרבים מבין אזרחי ארצנו היו שמחים‬
‫להעלות באש‪ .‬התרשימים‪ ,‬תיבת הכינור ונרתיק המקטרת — אפילו נעל הבית הפרסית שהכילה את‬
‫הטבק — כולם נגלו לעיני כשהבטתי סביבי‪ .‬שתי דמויות היו בחדר‪ ,‬מרת הדסון‪ ,‬שחייכה במאור פנים‬
‫אל שנינו כשנכנסנו‪ ,‬והגולם המוזר שמילא תפקיד כה חשוב בהרפתקאות הערב‪ .‬זה היה דגם שעווה‬
‫של ידידי — העתק מדויק להפליא של דמותו‪ .‬הוא ניצב על כן קטן‪ ,‬וחלוק ישן של הולמס כרוך סביבו‪,‬‬
‫כך שמן הרחוב היתה האשליה מושלמת‪.‬‬
‫"אני מקווה שנקטת את כל אמצעי הזהירות‪ ,‬מרת הדסון?" אמר הולמס‪.‬‬
‫"ניגשתי אליו על ברכי‪ ,‬אדוני‪ ,‬בדיוק כפי שהורית לי‪".‬‬
‫"מצוין‪ .‬ביצעת את התפקיד יפה‪ .‬האם ראית לאן הגיע הקליע?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬אני חוששת כי הוא הרס את הדגם שלך‪ ,‬כיוון שחלף דרך הראש ופגע בקיר‪ .‬הרמתי‬
‫אותו מן השטיח‪ .‬הנה הוא!"‬
‫הולמס הראה לי אותו‪" .‬קליע קטום ראש של אקדח‪ ,‬כפי שאתה רואה‪ ,‬ווטסון‪ .‬יש בכך מן הגאוניות‬
‫— כי מי היה מצפה שדבר כזה יירה מתוך רובה אוויר? בסדר‪ ,‬מרת הדסון‪ ,‬אני אסיר תודה לך על‬
‫עזרתך‪ .‬ועכשיו‪ ,‬ווטסון‪ ,‬הייתי רוצה לראותך יושב שוב במושבך הישן‪ ,‬כיוון שיש נקודות אחדות‬
‫שהייתי רוצה לדון בהן איתך‪".‬‬
‫הוא השליך מעליו את המעיל המרופט ושב להיות הולמס משכבר הימים‪ ,‬בחלוקו בגון העכבר‬
‫שנטל מדגם השעווה‪.‬‬
‫"עצביו של הצייד הוותיק לא בגדו בו ועיניו לא איבדו את חדותן‪ ",‬אמר וצחק‪ ,‬כשבחן את מצחו‬
 ‫המנופץ של הדגם‪.‬‬
‫"בדיוק באמצע העורף וישר דרך המוח‪ .‬הוא היה הצלף הטוב ביותר בהודו‪ ,‬ואני מניח כי רק מעטים‬
‫עולים עליו בלונדון‪ .‬האם שמו מוכר לך?"‬
‫"לא‪ ,‬שמו אינו מוכר לי‪".‬‬
‫"כך‪ ,‬כך‪ ,‬זה טיבה של התהילה! אבל אם זיכרוני אינו מטעני‪ ,‬גם את שמו של פרופסור ג'יימס‬
‫מוריארטי לא שמעת מעודך‪ ,‬והוא היה אחד מן האנשים הפיקחים ביותר של המאה‪ .‬העבר לי בבקשה‬
‫את מפתח הביוגרפיות מן המדף‪".‬‬
‫הוא עילעל לאטו בדפי הספר‪ ,‬נשען לאחור בכיסאו ונשף ענני עשן גדולים מן הסיגר שלו‪.‬‬
‫"אוסף ה־מ' שלי מצוין‪ ",‬אמר‪" .‬די במוריארטי עצמו לפאר כל אות שהיא‪ ,‬והנה גם מורגן המרעיל‪,‬‬
‫ומֵרידיוּ בעל הזיכרון הנתעב‪ ,‬ומתיוס שעקר את הניב השמאלי שלי בחבטה באולם הנוסעים בצ'רינג‬
‫קרוס‪ ,‬ולבסוף — הנה ידיד הלילה שלנו‪ ".‬הוא הושיט לי את הספר ואני קראתי‪:‬‬
‫מורן‪ ,‬סבסטיאן‪ ,‬קולונל‪ .‬מובטל‪ .‬שירת בגדוד הראשון של חיל הרגלים בבנגלור‪ .‬נולד בלונדון‬
‫ב‪ .1840-‬בנו של סר אוגוסטוס מורן‪ ,‬חבר מסדר האמבט‪ ,‬ששימש בעבר כציר הבריטי בפרס‪ .‬התחנך‬
‫באיטון ובאוקספורד‪ .‬השתתף במערכה על ג'ואקי‪ ,‬במלחמה באפגניסטן‪ ,‬בצ'ארסיאב‪ ,‬בשֶרפּור‬
‫ובקאבּול‪ .‬מחברם של "המשימה הקשה במערב ההימלאיה"‪ ,1881 ,‬ו"שלושה חודשים בג'ונגל"‪,‬‬
‫‪ .1884‬כתובת‪ :‬רחוב קונדוויט‪ .‬מועדונים‪ :‬המועדון ההודי־אנגלי‪ ,‬מועדון טַנ רוויל‪ ,‬מועדון הקלפים‬
‫ָבּגָטֶל‪.‬‬
‫בשוליים נרשם בכתב ידו המדויק של הולמס‪" :‬האיש השני המסוכן ביותר בלונדון"‪.‬‬
‫"זה מדהים‪ ",‬אמרתי‪ ,‬כשהושטתי לו את הכרך בחזרה‪" .‬לאיש הזה יש עבר של חייל מכובד‪".‬‬
‫"זה נכון‪ ",‬השיב הולמס‪" .‬עד לשלב מסוים הוא הצליח יפה‪ .‬עצביו היו תמיד עצבי ברזל‪ ,‬ועדיין‬
‫מספרים בהודו כיצד זחל בתעלה אחרי נמר פצוע אוכל אדם‪ .‬ישנם עצים‪ ,‬ווטסון‪ ,‬הצומחים עד לגובה‬
‫מסוים‪ ,‬ופתאום מפתחים שלוחה יוצאת דופן ודוחה למראה‪ .‬תוכל לראות תופעה כזאת לעתים קרובות‬
‫אצל בני אנוש‪ .‬התיאוריה שלי היא כי הפרט מייצג בהתפתחותו את כל שושלת אבותיו‪ ,‬וכי סטייה‬
‫פתאומית כזאת לטוב או לרע באה בעקבות השפעה חזקה כלשהי שחדרה לאילן היוחסין שלו‪ .‬האיש‬
‫הופך‪ ,‬כפי שניתן לראות במקרה הזה‪ ,‬לתמצית ההיסטוריה של משפחתו שלו‪".‬‬
‫"כל זה דמיוני למדי‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אני לא מתעקש‪ .‬תהיה אשר תהיה הסיבה‪ ,‬קולונל מורן החל לסטות מדרך הישר‪ .‬מבלי‬
‫שגרם שערורייה גלויה‪ ,‬גרם קשיים רבים בהודו מכדי שתמשיך ותכיל אותו בקרבה‪ .‬הוא פרש‪ ,‬בא‬
‫ללונדון‪ ,‬ושוב רכש לו שם רע‪ .‬בשלב זה מצא אותו פרופסור מוריארטי‪ ,‬והוא שימש ראש המטה שלו‪.‬‬
‫מוריארטי נתן לו כסף ביד רחבה ושלח אותו לבצע רק משימה אחת או שתיים שפושע מן השורה לא‬
‫היה מסוגל לקחת על עצמו‪ .‬אתה זוכר אולי את מותה של מרת סטיוארט מלוֹ ר ב‪ ?1887-‬ובכן‪ ,‬אין לי‬
‫ספק כי מורן עמד מאחורי המעשה‪ ,‬אך לא ניתן להוכיח דבר‪ .‬הקולונל הצליח להסתיר את חלקו‬
‫במעשה יפה כל כך‪ ,‬עד שאפילו כשכנופיית מוריארטי נתפסה‪ ,‬לא הצלחנו להרשיע אותו‪ .‬אתה זוכר‬
‫כיצד הגפתי את התריסים באותם ימים‪ ,‬כשביקרתי אצלך‪ ,‬מתוך פחד מפני רובי אוויר? אין לי ספק כי‬
‫התנהגותי נראתה מוזרה בעיניך‪ .‬ידעתי בדיוק מה אני עושה‪ ,‬כי ידעתי על קיומו של הרובה המיוחד‬
‫הזה‪ ,‬וידעתי גם כי אחד מטובי הצלפים בעולם יעמוד מאחוריו‪ .‬כשהיינו בשווייץ הוא עקב אחרינו עם‬
‫מוריארטי‪ ,‬ואין לי ספק כי היה זה הוא שהעניק לי את אותן חמש דקות קשות על צלע הצוק במפלי‬
‫הרייכנבאך‪.‬‬
‫"תוכל לתאר לעצמך כי בעת שהותי בצרפת קראתי את העיתונים בתשומת לב בחיפוש אחר שעת‬
‫כושר לאתר אותו‪ .‬כל עוד היה חופשי בלונדון‪ ,‬לא היו חיי ראויים להיקרא חיים‪ .‬יום ולילה היה הצל‬
‫רודף אחרי‪ ,‬ובמוקדם או במאוחר היה מצליח‪ .‬מה יכולתי לעשות? לא יכולתי לירות בו מיד כשיתגלה‬
‫לעיני‪ ,‬משום שאז הייתי אני עצמי יושב בתא הנאשמים‪ .‬לא היה טעם לפנות לשופט חוקר‪ ,‬אין‬
‫באפשרותם להתערב על סמך חשד פרוע‪ .‬כך שלא יכולתי לעשות מאומה‪ .‬אך קראתי את חדשות‬
‫הפשע‪ ,‬וידעתי כי במוקדם או במאוחר אתפוס אותו‪.‬‬
‫"אז מת רונלד א ייר‪ .‬סוף־סוף נפלה לידי ההזדמנות! מתוך מה שידעתי‪ ,‬האם לא ברור כי קולונל‬
‫מורן ביצע את הרצח? הוא שיחק קלפים עם הבחור‪ ,‬הוא עקב אחריו מן המועדון עד לביתו‪ ,‬הוא ירה‬
‫בו מבעד לחלון הפתוח‪ .‬לא היה צל של ספק בכך‪ .‬די בקליעים עצמם להרשיע אותו‪ .‬הגעתי מיד‪.‬‬
‫הזקיף הבחין בי‪ ,‬וידעתי כי יסב את תשומת לבו של הקולונל לנוכחותי‪ .‬הוא יקשר מיד את שובי‬
‫הפתאומי עם פשעו וייחרד‪ .‬הייתי בטוח כי ינסה להיפטר ממני תכף ומיד‪ ,‬ולשם כך ישתמש בכלי‬
‫הנשק הקטלני שלו‪ .‬הצבתי לו מטרה מצוינת בחלון‪ ,‬הזהרתי את המשטרה כי ייתכן שיהיה בהם צורך‬
‫— דרך אגב‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אתה הבחנת בנוכחותם בדייקנות מרבית בפתח הכניסה הזה — בחרתי עמדת‬
‫תצפית נוחה‪ ,‬ולא שיערתי כלל כי גם הוא יבחר בנקודה הזאת לצורך ההתקפה‪ .‬עכשיו‪ ,‬ווטסון יקירי‪,‬‬
‫האם נותר משהו שיש להסבירו?"‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" .‬לא הסברת מה היה המניע של קולונל מורן לרצוח את רונלד א ייר רם המעלה‪".‬‬
‫"אה! ווטסון יקירי‪ ,‬כאן אנו נכנסים לתחומה של ממלכת ההשערות‪ ,‬שבה גם המוח ההגיוני ביותר‬
‫עלול לטעות‪ .‬כל אחד יכול לגבש לו דעה על פי הראיות‪ ,‬ודעתך יכולה להיות נכונה בדיוק כמו זו‬
‫שלי‪".‬‬
‫"גיבשת לך דעה‪ ,‬אם כך?"‬
‫"אני סבור שאין כל קושי להבין את העובדות‪ .‬נמצא כי קולונל מורן וא ייר הצעיר זכו יחד בסכום‬
‫נכבד של כסף‪ .‬ובכן‪ ,‬אין ספק כי מורן רימה בעת המשחק — זאת אני יודע כבר זמן רב‪ .‬אני מאמין כי‬
‫ביום הרצח גילה א ייר כי מורן מרמה‪ .‬קרוב לוודאי כי שוחח איתו ביחידות‪ ,‬וכי איים לחשוף אותו‬
‫אלא אם כן יסכים לפרוש מרצונו החופשי מחברותו במועדון ויבטיח לא לשחק שוב בקלפים‪ .‬אין‬
‫להניח כי עול ימים כא ייר יחולל שערורייה גלויה בחשיפת אדם כה מוכר ובוגר ממנו‪ .‬קרוב לוודאי‬
‫שפעל כפי שאני משער‪ .‬משמעות הנידוי מן המועדונים היתה חורבן למורן‪ ,‬שחי על כספי הזכיות‬
‫שהושגו במרמה‪ .‬לכן רצח את א ייר‪ ,‬שהיה עסוק באותה שעה בחישוב הסכום שעליו להחזיר לבעליו‪,‬‬
‫כיוון שלא היה יכול ליהנות מרווחי ההונאה של שותפו‪ .‬הוא נעל את הדלת‪ ,‬פן תפתענה אותו הגברות‬
‫ותעמודנה על כך שיאמר להן מה הוא עושה עם המטבעות והשמות שלפניו‪ .‬האם כל זה נשמע‬
‫הגיוני?"‬
‫"אין לי כל ספק כי כיוונת לאמת‪".‬‬
‫"הדבר יאומת או יופרך בבית המשפט‪ .‬בינתיים‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪ ,‬קולונל מורן לא יציק לנו עוד‪,‬‬
‫רובה האוויר המפורסם של פון הרדר יקשט את המוזיאון של הסקוטלנד יארד‪ ,‬ומר שרלוק הולמס‬
‫יהיה שוב חופשי להקדיש את חייו לחקירת הבעיות הקטנות והמעניינות שמספקים לו למכביר חייה‬
‫הסבוכים של לונדון‪".‬‬
 ‫הרפתקת הקבלן מנורווּד‬
‫"מבחינתו של המומחה לפלילים‪ ",‬אמר שרלוק הולמס‪" ,‬הפכה לונדון לעיר מאוד לא מעניינת מאז‬
‫מותו של פרופסור מוריארטי‪".‬‬
‫"אני לא מאמין שתוכל למצוא אזרחים הגונים רבים שיסכימו איתך‪ ",‬השבתי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬אסור לי להיות אנוכי‪ ",‬אמר הולמס בחיוך והדף את כיסאו משולחן האוכל‪" .‬אין ספק‬
‫כי החברה יוצאת נשכרת‪ ,‬וכי איש אינו נפגע — פרט למומחה המסכן שמאבד את עבודתו‪ .‬כשהיה‬
‫האיש ההוא בשטח‪ ,‬הציע עיתון הבוקר אפשרויות אינספור‪ .‬לעתים די היה בסימן הזעיר ביותר‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬או ברמז הקל ביותר להורות לי כי המוח המסוכן והמפואר הזה נוכח שם‪ ,‬כפי שריטוטיהם‬
‫העדינים ביותר של קצות הרשת מזכירים את העכביש המאוס האורב במרכז‪ .‬גנבות קטנות‪ ,‬תקיפות‬
‫סרות טעם‪ ,‬פגיעה ללא תכלית — האדם שבידו המפתח לפתרון יכול להרכיב את כל אלה לכלל שלמות‬
‫אחת‪ .‬אף עיר בירה באירופה לא יכלה להציע לחוקר המדעי של עולם הפשע המתוחכם את היתרונות‬
‫שלונדון העניקה לו‪ .‬אבל עכשיו —" הוא משך בכתפיו בהתרסה מבודחת לנוכח מצב העניינים שהוא‬
‫עצמו תרם כה רבות ליצירתו‪.‬‬
‫בתקופת הזמן שעליה אני מספר כבר חזר הולמס ושהה בביתו זה חודשים אחדים‪ ,‬ואילו אני מכרתי‪,‬‬
‫על פי בקשתו‪ ,‬את המרפאה שלי ושבתי לחלוק עמו את הדירה הישנה ברחוב בייקר‪ .‬רופא צעיר‪ ,‬וֶרנ ֶר‬
‫שמו‪ ,‬קנה ממני את המרפאה הקטנה בקנסינגטון ושילם לי את המחיר הגבוה ביותר שהעזתי לדרוש‬
‫תוך הבעת התנגדות רפה להפתיע‪ .‬המקרה הזה התבאר לי רק כעבור שנים אחדות‪ ,‬כשגיליתי כי ורנר‬
‫היה קרוב משפחה רחוק של הולמס וכי ידידי היה‪ ,‬למעשה‪ ,‬זה אשר שילם את הכסף‪.‬‬
‫חודשי שותפותנו לא היו נטולי אירועים כפי שהצהיר‪ ,‬כי אני מוצא‪ ,‬בהתבונני ברשימותי‪,‬‬
‫שהתקופה הזאת כוללת את פרשת מסמכיו של הנשיא לשעבר מורילו‪ ,‬וכן את המקרה המזעזע של‬
‫ספינת הקיטור ההולנדית "פריזלנד"‪ ,‬שכמעט עלה לנו בחיינו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מזגו הקר והגאה תמיד‬
‫נרתע מכל צורה שהיא של תשואות ציבוריות‪ ,‬והוא אסר עלי בכל תוקף להוסיף ולספר עליו‪ ,‬על‬
‫שיטותיו או על הצלחותיו — איסור שהוסר‪ ,‬כפי שכבר הסברתי‪ ,‬רק עתה‪.‬‬
‫מר שרלוק הולמס נשען לאחור בכיסאו אחרי מחאתו המוזרה ופרש את עיתון הבוקר שלו במתינות‪,‬‬
‫כשאת תשומת לבנו לכד צלצול עז בפעמון ואחריו קול תיפוף חלול‪ ,‬כאילו הכה מישהו על הדלת‬
‫החיצונית באגרופו‪ .‬משנפתחה הדלת‪ ,‬נשמע קול רגליים נחפזות בסערה אל חדר הכניסה ובמעלה‬
‫המדרגות‪ ,‬ומיד אחר כך פרץ לחדר צעיר נרעש‪ ,‬חיוור ופרוע שעיניו פראיות והוא נוטף זיעה‪ .‬הוא‬
‫העביר את מבטו בין שנינו‪ ,‬ולנוכח מבט השאלה שבעינינו הבין כי נדרשת כאן התנצלות כלשהי על‬
‫כניסתו נטולת הגינונים‪.‬‬
‫"אני מצטער‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬קרא‪" .‬אל תאשים אותי‪ ,‬אני יוצא מדעתי‪ .‬מר הולמס‪ ,‬אני הוא ג'ון‬
‫הקטור מקפרליין האומלל‪".‬‬
‫הוא הכריז על כך כאילו יוכל השם עצמו להסביר את ביקורו ואת אופן כניסתו כאחד‪ ,‬אך על פי‬
‫הבעת פניו הקפואה של ידידי יכולתי לראות כי השם לא אמר לו הרבה יותר משאמר לי‪.‬‬
‫"קח לך סיגריה‪ ,‬מר מקפרליין‪ ",‬אמר והדף לעברו את הקופסה‪" .‬אין לי ספק כי דוקטור ווטסון‬
‫ידידי ימליץ על סם מרגיע על פי מראך‪ .‬מזג האוויר היה כה חם בימים האחרונים‪ .‬עכשיו‪ ,‬אם אתה‬
‫חש מעט רגוע יותר‪ ,‬אשמח אם תשב בכיסא הזה ותספר לנו לאט ובשקט מי אתה ומה רצונך‪ .‬הזכרת‬
‫את שמך כאילו הייתי אמור להכיר אותו‪ ,‬אך אני יכול להבטיח לך כי מעבר לעובדות הברורות שאתה‬
‫רווק‪ ,‬עורך דין‪ ,‬אח במסדר הבונים החופשיים וסובל מקצרת — איני יודע עליך דבר וחצי דבר‪".‬‬
‫מאחר שהכרתי מקרוב את שיטותיו של ידידי‪ ,‬עקבתי בקלות אחר מסקנותיו והבחנתי בלבושו‬
‫המרושל של הזר‪ ,‬בצרור המסמכים המשפטיים שאחז‪ ,‬בשרשרת השעון ובנשימתו המקוטעת —‬
‫שהובילו אליהן‪ .‬לקוחנו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬הביט ברעי בתדהמה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני באמת כל זה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ונוסף על כך אני גם האיש האומלל ביותר בלונדון ברגע זה‪.‬‬
‫למען השם‪ ,‬אל תנטוש אותי‪ ,‬מר הולמס! אם יבואו לעצור אותי לפני שאסיים את סיפורי‪ ,‬בקש מהם‬
‫להניח לי לסיים אותו‪ .‬אוכל לצעוד מאושר לכלא‪ ,‬אם אדע שאתה פועל למעני מחוצה לו‪".‬‬
‫"לעצור אותך!" אמר הולמס‪" .‬זה באמת טוב מאו — מעניין מאוד‪ .‬בשל איזו אשמה אתה מניח‬
‫שיעצרו אותך?"‬
‫"באשמת רצח מר ג'ונ ָס אוֹלדאֵייקר מנוֹרווּד תחתית‪".‬‬
‫פניו עשירות המבע של ידידי הפגינו השתתפות‪ ,‬שלא היתה‪ ,‬אני חושש‪ ,‬נטולת שביעות רצון‪.‬‬
‫"אבוי!" אמר‪" .‬זה עתה‪ ,‬בזמן ארוחת הבוקר‪ ,‬אמרתי לידידי דוקטור ווטסון כי פרשות מסעירות‬
‫נעלמו להן מן העיתונים שלנו‪".‬‬
‫אורחנו הושיט יד רועדת ונטל את ה"דיילי טלגרף"‪ ,‬שעדיין היה מונח על ברכו של הולמס‪.‬‬
‫"לו עיינת בו‪ ,‬אדוני‪ ,‬היית מבין מיד מדוע באתי אליך הבוקר‪ .‬אני חש כאילו נישאו שמי ואסוני בפי‬
‫כול‪ ".‬הוא הפך אותו כדי להציג את העמוד המרכזי‪" .‬הנה זה‪ ,‬וברשותך אקרא זאת לפניכם‪ .‬הקשב‪,‬‬
‫מר הולמס‪ .‬הכותרות הן‪' :‬פרשה מסתורית בנורווד תחתית‪ .‬קבלן נודע נעלם‪ .‬חשד לרצח ולהצתה‪ .‬יש‬
‫רמז לזהותו של הפושע‪ '.‬זהו הרמז שלפיו מתנהלת החקירה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ואני יודע כי הוא מוביל‬
‫ישירות אלי‪ .‬עקבו אחרי מתחנת גשר לונדון‪ ,‬ואין לי ספק כי הם ממתינים רק לצו כדי לעצור אותי‪.‬‬
‫זה ישבור את לבה של אמי — זה ישבור את לבה!" הוא פכר את ידיו בחרדה והתנועע קדימה ואחורה‬
‫בכיסאו‪.‬‬
‫התבוננתי בעניין באיש הזה‪ ,‬הנאשם בביצוע פשע אלים‪ .‬הוא היה גבר נאה בעל שיער בצבע פשתה‬
‫ומראה חיוור וסחוף‪ ,‬עיניו כחולות נפחדות‪ ,‬פניו מגולחות למשעי ופיו רפה וחושני‪ .‬הוא נראה בן‬
‫עשרים ושבע בערך‪ ,‬לבושו ונוהגו כשל אדון‪ .‬מכיס מעיל הקיץ הקל שלו ביצבץ צרור מסמכים‬
‫רשמיים שהעיד על מקצועו‪.‬‬
‫"עלינו לנצל את הזמן שברשותנו‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ווטסון‪ ,‬התואיל בטובך לקחת את העיתון ולקרוא‬
‫בפני את הקטע הנידון?"‬
‫מתחת לכותרות המודגשות שלקוחנו ציטט קראתי את הסיפור המעניין הבא‪:‬‬

‫בשעות הערב המאוחרות או מוקדם הבוקר‪ ,‬קרה משהו בנורווד תחתית המעיד‪ ,‬כך חוששים‪,‬‬
‫על פשע חמור‪ .‬מר ג'ונס אולדאֵייקר הוא תושב ידוע בפרוור הזה ופעל בו כקבלן במשך‬
‫שנים רבות‪ .‬מר אולדאֵייקר‪ ,‬רווק בן חמישים ושתיים‪ ,‬מתגורר בבית דיפּ דן‪ ,‬בקצה סי נהם‪,‬‬
‫בסופה של הדרך בעלת אותו שם‪ .‬יצא לו שם של אדם בעל הרגלים מוזרים‪ ,‬מסתגר‬
‫ומתבודד‪ .‬זה שנים אחדות שאינו עובד עוד למעשה בעסק שבו צבר ככל הנראה סכום כסף‬
‫נכבד‪ .‬מאחורי ביתו עדיין קיימת חצר עצים קטנה‪ ,‬ואמש‪ ,‬סמוך לשעת חצות‪ ,‬נקלטה‬
‫הקריאה כי אחת הערמות עולה באש‪ .‬מכוניות הכיבוי הגיעו מיד למקום‪ ,‬אך האש השתוללה‬
‫במהירות בעץ היבש‪ ,‬ולא ניתן לעצור את הדלקה בטרם אוכלה הערמה כולה‪ .‬עד לשלב הזה‬
‫נראה כי אין זו אלא תאונה רגילה‪ ,‬אך רמזים נוספים מצביעים על פשע חמור‪ .‬למרבה‬
‫הפלא‪ ,‬נעדר בעל הבית ממקום הדלקה‪ ,‬והחקירה שנערכה העלתה כי נעלם מן הבית‪.‬‬
‫בבדיקה בחדרו התגלה כי מיטתו נותרה ריקה במשך הלילה‪ ,‬כי כספת שניצבה בחדר היתה‬
‫פתוחה‪ ,‬כי מסמכים חשובים אחדים היו פזורים בחדר‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬נמצאו בחדר סימנים של‬
‫מאבק רצחני‪ ,‬עקבות קלושים של דם ומקל הליכה עשוי מעץ אלון שגם על ידיתו התגלו‬
‫כתמים של דם‪ .‬נודע כי מר ג'ונס אולדאייקר קיבל בשעה מאוחרת באותו הלילה אורח בחדר‬
‫השינה שלו‪ ,‬והמקל שנמצא זוהה כרכושו של אותו אדם‪ ,‬עורך דין לונדוני צעיר‪ ,‬ג'ון הקטור‬
‫מקפרליין שמו‪ ,‬שותף זוטר ב"גרהם את מקפרליין" מבנייני ג שם ‪ ,426‬א"ק‪ .‬במשטרה‬
‫מאמינים כי יש בידם הוכחות לקיומו של מניע משכנע ביותר לפשע‪ ,‬וכי אין כל ספק‬
‫שהתפתחויות מרעישות צפויות במהרה‪.‬‬
‫עדכון‪ :‬מהלכות שמועות על כך כי מר ג'ון מקפרליין נעצר באשמת רצח מר ג'ונס‬
‫אולדאֵייקר‪ .‬ברור לפחות כי הוצא צו למעצרו‪ .‬התפתחויות חדשות ומבשרות רע בחקירה‬
‫בנורווד‪ .‬פרט לסימני המאבק בחדרו של הקבלן האומלל‪ ,‬נודע עתה כי החלונות הצרפתיים‬
‫שבחדר השינה שלו )הנמצא בקומת הקרקע( נמצאו פתוחים‪ ,‬כי נראו סימנים כאילו נגרר‬
‫משהו גדול אל עבר ערמת העצים‪ ,‬ואחרון־אחרון‪ ,‬נמסר גם כי נמצאו שרידים חרוכים בין‬
‫הרמצים המפוחמים של האש‪ .‬התיאוריה של המשטרה היא כי בוצע כאן פשע שערורייתי‬
 ‫ביותר‪ .‬לפי תיאוריה זו‪ ,‬הוכה הקורבן למוות בחדר השינה שלו‪ ,‬מסמכיו נשדדו וגופתו‬
‫נגררה משם לערמת העצים‪ ,‬והוצתה מיד אחר כך כדי להעלים את עקבות הפשע‪ .‬ניהול‬
‫החקירה הפלילית הופקד בידיו המנוסות של המפקח לסטרייד מן הסקוטלנד יארד‪ ,‬החוקר‬
‫את הפרשה במרץ ובתושייה האופייניים לו‪.‬‬

‫שרלוק הולמס הקשיב בעיניים עצומות ובאצבעות שלובות לדיווח המעניין הזה‪.‬‬
‫"יש בפרשה הזאת נקודות מעניינות אחדות‪ ,‬ללא ספק‪ ",‬אמר במתינות כהרגלו‪" .‬היורשה לי קודם‬
‫כול לשאול‪ ,‬מר מקפרליין‪ ,‬מדוע עדיין לא עצרו אותך‪ ,‬כיוון שנראה כי יש די הוכחות להצדיק את‬
‫מעצרך‪".‬‬
‫"אני מתגורר עם הורי במעון טורינגטון בבלקהית‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אך אמש‪ ,‬כיוון שהיו לי עניינים‬
‫לסדר מאוחר בלילה עם מר ג'ונס אולדאֵייקר‪ ,‬שהיתי במלון בנורווד והגעתי אליו משם‪ .‬על כל‬
‫הפרשה הזאת נודע לי רק כשכבר הייתי ברכבת‪ ,‬בשעה שקראתי מה ששמעת זה עתה‪ .‬מיד קלטתי את‬
‫גודל הסכנה שבמצבי ונחפזתי להפקיד את הגנתי בידיך‪ .‬אין לי ספק כי היו עוצרים אותי במשרדי‬
‫בסיטי או בביתי‪ .‬גבר עקב אחרי מתחנת גשר לונדון‪ ,‬ואין לי ספק — אלוהים אדירים‪ ,‬מה זה?"‬
‫היה זה צלצול פעמון‪ ,‬שמיד אחריו נשמעו צעדים כבדים על המדרגות‪ .‬כעבור רגע הופיע בפתח‬
‫ידידנו הוותיק לסטרייד‪ .‬מעבר לכתפו הבחנתי בשוטר או שניים במדים שנותרו בחוץ‪.‬‬
‫"מר ג'ון הקטור מקפרליין‪ ",‬אמר לסטרייד‪.‬‬
‫לקוחנו האומלל התרומם בהבעת פנים איומה‪.‬‬
‫"אני עוצר אותך באשמת רצח בכוונה תחילה של מר ג'ונס אולדאֵייקר מנורווד תחתית‪".‬‬
‫מקפרליין פנה אלינו במחווה של ייאוש וצנח שוב לתוך כיסאו כאדם שהוכרע‪.‬‬
‫"רגע אחד‪ ,‬לסטרייד‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬חצי שעה יותר או פחות לא משנה לגביך דבר‪ ,‬והאדון הזה‬
‫רצה בדיוק לספר לנו על הפרשה המעניינת הזאת‪ ,‬והוא עשוי לסייע לנו בפתרונה‪".‬‬
‫"אני סבור כי לא יהיה כל קושי בפתרונה‪ ",‬אמר לסטרייד בזעף‪.‬‬
‫"ואף על פי כן‪ ,‬ברשותך‪ ,‬הייתי מאוד רוצה לשמוע את סיפורו‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬קשה לי מאוד לסרב לך‪ ,‬כי עזרת למשטרה פעם או פעמיים בעבר‪ ,‬ואנחנו‬
‫בסקוטלנד יארד חייבים לך טובה‪ ",‬אמר לסטרייד‪" .‬עם זאת עלי להישאר עם האסיר שלי‪ ,‬ועלי‬
‫להזהיר אותו שכל דבר שיאמר עלול לשמש עדות מרשיעה נגדו‪".‬‬
‫"איני מבקש אלא זאת‪ ",‬אמר לקוחנו‪" .‬כל רצוני הוא שתשמעו את האמת המוחלטת ושתכירו בה‪".‬‬
‫לסטרייד התבונן בשעונו‪" .‬אני נותן לך חצי שעה‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"עלי להסביר תחילה‪ ",‬אמר מקפרליין‪" ,‬כי לא ידעתי דבר על מר ג'ונס אולדאֵייקר‪ .‬שמו היה מוכר‬
‫לי‪ ,‬לפני שנים רבות היו הורי מיודדים איתו‪ ,‬אך דרכיהם נפרדו‪ .‬לכן הייתי מופתע מאוד כשנכנס‬
‫אתמול למשרדי שבסיטי בסביבות השעה שלוש אחר הצהריים‪ .‬אך הפתעתי גדלה עוד יותר משגילה‬
‫לי את מטרת ביקורו‪ .‬בידו היו דפי מחברת אחדים מכוסים בכתב משורבט — הנה הם‪ ",‬והוא הניח‬
‫אותם על שולחני‪.‬‬
‫"'הנה צוואתי‪ ',‬אמר‪' .‬אני מבקש ממך‪ ,‬מר מקפרליין‪ ,‬לכתוב אותה באופן חוקי‪ .‬אני אשב כאן‬
‫בינתיים‪'.‬‬
‫"התחלתי להעתיק אותה‪ ,‬ואתה יכול לתאר לעצמך את גודל תדהמתי כשגיליתי כי את כל הונו —‬
‫בהסתייגויות מסוימות — הוריש לי‪ .‬הוא היה אדם מוזר‪ ,‬קטן‪ ,‬דמוי חמוס‪ ,‬שריסי עיניו לבנים‪,‬‬
‫וכשהבטתי בו גיליתי כי עיניו האפורות והחודרות נעוצות בי בהבעה משועשעת‪ .‬בקושי האמנתי‬
‫למראה עיני כשקראתי את תנאי הצוואה! אך הוא הסביר כי הוא רווק‪ ,‬כי אין לו קרובים‪ ,‬כי הכיר את‬
‫הורי בצעירותו‪ ,‬וכי תמיד שמע עלי דברים טובים‪ ,‬לכן היה בטוח כי כספו יהיה נתון בידיים טובות‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬לא הצלחתי אלא למלמל מילות תודה‪ .‬הצוואה נכתבה כדין ונחתמה בנוכחות הפקיד שלי‪ .‬הנה‬
‫היא על הנייר הכחול‪ ,‬והדפים האלה‪ ,‬כפי שהסברתי‪ ,‬הם הטיוטה הראשונית‪ .‬אחר כך הודיע לי מר‬
‫ג'ונס אולדאֵייקר כי ישנם מסמכים אחדים — תעודות חכירה‪ ,‬שטרי קניין‪ ,‬משכנתאות‪ ,‬איגרות חוב‬
‫וכך הלאה — שעלי לראות ולהבין‪ .‬הוא אמר כי דעתו לא תנוח בטרם יוסדר העניין כולו‪ ,‬והפציר בי‬
‫לבוא לביתו בנורווד באותו הלילה‪ ,‬להביא עמי את הצוואה וליישב את העניינים‪' .‬זכור‪ ,‬נערי‪ ,‬אף לא‬
‫מילה להוריך על העניין הזה עד שהכול יוסדר‪ .‬נשמור על הסוד כהפתעה קטנה בשבילם‪ '.‬הוא עמד‬
‫בתוקף על העניין הזה‪ ,‬ודרש ממני להבטיח זאת בנאמנות‪.‬‬
‫"אתה יכול לתאר לעצמך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי לא רציתי לסרב לו בכל עניין שיבקש‪ .‬הוא היה מיטיבי‪,‬‬
‫וכל רצוני היה למלא אחר בקשותיו בכל פרט ופרט‪ .‬לכן שלחתי הביתה מברק‪ ,‬ובו הודעתי כי עלי‬
‫לסדר עניין חשוב וכי איני יכול לומר באיזו שעה אגיע‪ .‬מר אולדאֵייקר אמר לי כי ישמח אם אוכל‬
‫איתו ארוחת ערב בתשע‪ ,‬כיוון שלא יהיה בבית לפני כן‪ ,‬ככל הנראה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬התקשיתי למצוא את‬
‫ביתו והגעתי אליו רק בתשע וחצי בקירוב‪ .‬מצאתי אותו —"‬
‫"רגע אחד!" אמר הולמס‪" .‬מי פתח לך את הדלת?"‬
‫"אישה בגיל העמידה‪ .‬אני מתאר לעצמי שזאת מנהלת משק הבית שלו‪".‬‬
‫"ואני מניח שהיא זאת שאמרה למשטרה את שמך?"‬
‫"בדיוק‪ ",‬אמר מקפרליין‪.‬‬
‫"המשך‪ ,‬בבקשה‪".‬‬
‫מר מקפרליין ניגב את מצחו הלח והמשיך בסיפורו‪:‬‬
‫"האישה הזאת הובילה אותי לחדר אורחים‪ ,‬ושם אכלנו ארוחת ערב דלה‪ .‬אחר כך הוביל אותי מר‬
‫ג'ונס אולדאֵייקר לחדר השינה שלו‪ ,‬שבו ניצבה כספת כבדה‪ .‬הוא פתח אותה והוציא מתוכה ערמת‬
‫מסמכים‪ ,‬ועברנו עליהם יחד‪ .‬השעה היתה בין אחת־עשרה לשתים־עשרה כשסיימנו‪ .‬הוא העיר כי לא‬
‫כדאי שנטריד את מנהלת משק הבית‪ .‬הוא הורה לי לצאת מבעד לחלון הצרפתי שבחדרו‪ ,‬שהיה פתוח‬
‫כל אותה העת‪".‬‬
‫"האם הווילון היה סגור?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"לא אוכל לומר בוודאות‪ ,‬אך אני מאמין כי היה סגור למחצה‪ .‬כן‪ ,‬אני זוכר כי משך אותו כלפי‬
‫מעלה כדי לפתוח את החלון‪ .‬לא הצלחתי למצוא את המקל שלי‪ ,‬והוא אמר‪' ,‬לא חשוב‪ ,‬נערי‪ ,‬אני‬
‫אפגוש בך עכשיו לעתים תכופות‪ ,‬אני מקווה‪ ,‬ואני אשמור על המקל שלך עד שתשוב לקחת אותו‪'.‬‬
‫השארתי אותו שם כשהכספת פתוחה והמסמכים מסודרים בחבילות על השולחן‪ .‬השעה היתה כה‬
‫מאוחרת‪ ,‬עד שכבר לא יכולתי לשוב לבלקהית‪ ,‬וביליתי את הלילה ב'אנרלי ארמז'‪ ,‬ולא ידעתי דבר‬
‫עד שקראתי על הפרשה הנוראה הזאת בבוקר‪".‬‬
‫"אתה רוצה לשאול עוד משהו‪ ,‬מר הולמס?" שאל לסטרייד‪ ,‬שגבות עיניו התרוממו פעם או פעמיים‬
‫במשך ההסבר המאלף הזה‪.‬‬
‫"לא לפני שאבקר בבלקהית‪".‬‬
‫"כוונתך לנורווד‪ ",‬אמר לסטרייד‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬כן‪ ,‬נראה כי זו היתה כוונתי‪ ,‬ללא ספק‪ ",‬אמר הולמס בחיוכו המסתורי‪ .‬אחרי ניסיונות רבים‬
‫מכפי שהיה מוכן להודות‪ ,‬למד לסטרייד כי המוח הזה דמוי התער היה מסוגל לחדור בעד מה שהיה‬
‫בלתי חדיר לגביו‪.‬‬
‫"ברצוני להחליף איתך כמה מילים ברגע זה‪ ,‬מר שרלוק הולמס‪ ",‬אמר‪" .‬ובכן‪ ,‬מר מקפרליין‪ ,‬שני‬
‫שוטרים מחכים ליד הדלת‪ ,‬ומרכבה ממתינה לכם בחוץ‪ ".‬הצעיר העלוב התרומם‪ ,‬שלח לעברנו מבט‬
‫מפציר אחרון‪ ,‬ויצא מן החדר‪ .‬השוטרים הובילו אותו אל המרכבה‪ ,‬אך לסטרייד נשאר‪.‬‬
‫הולמס נטל את דפי הטיוטה הראשונית של הצוואה והתבונן בהם בעניין רב‪ .‬לסטרייד נעץ בו מבט‬
‫סקרני‪.‬‬
‫"יש נקודות אחדות בקשר למסמך הזה‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬לא כן?" אמר ודחף את הדפים לעברו‪.‬‬
‫איש המשטרה התבונן בהם במבע נבוך‪.‬‬
‫"אני יכול לקרוא את השורות הראשונות‪ ,‬את אלה שבאמצע הדף השני ואחת או שתיים בסוף‪ .‬אלה‬
‫ברורות ממש כאילו נדפסו‪ ",‬אמר‪" ,‬אך הכתב ביתר השורות רע מאוד‪ ,‬וישנם שלושה מקומות שבהם‬
‫איני יכול לקרוא כלל‪".‬‬
‫"מה אתה מסיק מכך?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מה אתה מסיק מכך?"‬
‫"שהצוואה נכתבה ברכבת‪ .‬הכתב הברור מייצג תחנות‪ ,‬הכתב הרע — נסיעה‪ ,‬והכתב הגרוע ביותר —‬
‫מעבר על פני מסוטים‪ .‬מומחה מדעי יוכל לקבוע מיד כי הצוואה נכתבה בקו של פרוורים‪ ,‬כיוון‬
‫שבשום מקום אחר פרט לסביבתה הקרובה של עיר גדולה לא ייתכן רצף מהיר כזה של מסוטים‪.‬‬
‫בהנחה שבמשך כל המסע הזה עסק האיש בכתיבת הצוואה‪ ,‬היתה הרכבת מהירה ועצרה רק פעם אחת‬
‫בין נורווד לגשר לונדון‪".‬‬
‫לסטרייד החל לצחוק‪.‬‬
‫"אתה ממש מעבר לכוחותי כשאתה מתחיל עם התיאוריות שלך‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬אמר‪" .‬מה משמעות‬
‫הדבר?"‬
‫"ובכן‪ ,‬זה מתאים לסיפורו של האיש הצעיר כי הצוואה נכתבה בידי ג'ונס אולדאייקר בנסיעתו‬
‫אתמול‪ .‬זה מוזר‪ ,‬לא? שאדם יכתוב מסמך חשוב כל כך בצורה אקראית כל כך‪ .‬זה מרמז כי לא סביר‬
‫שעתידה להיות לו חשיבות מעשית רבה‪ .‬אם מישהו היה כותב צוואה שלא היה בכוונתו לממש אותה‬
‫כלל בעתיד‪ ,‬כך היה עשוי לכתוב אותה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬כך חתם על הגזר דין מוות שלו עצמו‪ ",‬אמר לסטרייד‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬כך אתה סבור?"‬
‫"ואתה?"‬
‫"ובכן‪ ,‬זה אפשרי בהחלט‪ ,‬אך הפרשה עדיין אינה ברורה לי‪".‬‬
‫"אינה ברורה? ובכן‪ ,‬אם זה אינו ברור‪ ,‬מה יכול להיות ברור יותר? הנה לפנינו איש צעיר המגלה‬
‫פתאום שאם אדם מסוים‪ ,‬מבוגר ממנו‪ ,‬ימות‪ ,‬הוא יירש את הונו‪ .‬מה הוא עושה? אינו אומר מילה‬
‫לאיש‪ ,‬אך יוצא בתירוץ שעליו לפגוש לקוח שלו באותו לילה‪ .‬הוא ממתין עד שהאדם הנוסף היחיד‬
‫בבית הולך לישון‪ ,‬ואז‪ ,‬בבדידות חדרו של האיש‪ ,‬הוא רוצח אותו‪ ,‬שורף את גופתו בערמת העצים‬
‫ופונה למלון סמוך‪ .‬כתמי הדם בחדר ועל המקל קטנים מאוד‪ .‬ייתכן שהניח כי פשעו היה נטול דם‬
‫וקיווה שאם תתכלה הגופה‪ ,‬לא ייוותרו כל עקבות לשיטת המוות — עקבות שמסיבה כלשהי ודאי‬
‫הצביעו עליו‪ .‬האם כל זה אינו ברור?"‬
‫"נראה לי‪ ,‬לסטרייד הטוב שלי‪ ,‬כאילו הכול ברור מדי‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אינך מוסיף דמיון לתכונות‬
‫הדגולות האחרות שלך‪ ,‬אך לו יכולת לשים את עצמך לרגע במקומו של האיש הצעיר הזה‪ ,‬האם היית‬
‫בוחר ממש באותו הלילה שאחרי כתיבת הצוואה לביצוע הרצח? האם לא היה נראה לך מסוכן מדי‬
‫ליצור קשר קרוב כל כך בין שני האירועים? ושוב‪ ,‬האם היית בוחר שעה שבה ידוע כי אתה נמצא‬
‫בתוך הבית‪ ,‬ומשרת קידם את פניך? ואחרון־אחרון‪ ,‬האם היית מתאמץ כל כך להסתיר את הגופה ועם‬
‫זאת משאיר את מקלך כסימן שאתה הוא הפושע? הודה‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬שכל זה מאוד בלתי סביר‪".‬‬
‫"באשר למקל‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ידוע לך היטב כי הפושע מבולבל לעתים קרובות ועושה דברים שאדם‬
‫רגוע לא היה עושה‪ .‬קרוב לוודאי כי חשש לחזור לחדר‪ .‬תן לי תיאוריה אחרת שתתאים לעובדות‪".‬‬
‫"הייתי יכול לתת לך חצי תריסר בלי כל קושי‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬הנה‪ ,‬למשל‪ ,‬תיאוריה אחת שהיא‬
‫סבירה ואפשרית מאוד‪ .‬אני מגיש לך אותה במתנה‪ .‬האיש המבוגר יותר מציג מסמכים בעלי ערך‪ .‬נווד‬
‫או קבצן חולפים רואים אותם מבעד לחלון‪ ,‬שווילונו סגור למחצה‪ .‬יוצא עורך הדין‪ .‬נכנס הנווד! הוא‬
‫מבחין במקל‪ ,‬תופס בו‪ ,‬הורג את אולדאֵייקר ועוזב אחרי ששרף את הגופה‪".‬‬
‫"ומדוע יטרח הנווד לשרוף את הגופה?"‬
‫"ובעצם‪ ,‬מדוע יעשה זאת מקפרליין?"‬
‫"כדי להסתיר עדות כלשהי‪".‬‬
‫"סביר להניח כי הנווד רצה להסתיר את העובדה שבוצע רצח‪".‬‬
‫"ומדוע לא לקח הנווד דבר?"‬
‫"כיוון שאלה היו מסמכים שלא היה יכול לסחור בהם‪".‬‬
 ‫לסטרייד נד בראשו‪ ,‬אף על פי שנראה לי פחות בטוח בעצמו מכפי שהיה לפני כן‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מר שרלוק הולמס‪ ,‬אתה רשאי לחפש את הנווד שלך‪ ,‬ועד שתמצא אותו — נדבק אנו באיש‬
‫שלנו‪ .‬העתיד יוכיח מי מאיתנו צודק‪ .‬אך שים לב לנקודה הבאה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי עד כמה שידוע לנו לא‬
‫נגנב אפילו מסמך אחד‪ ,‬וכי האסיר הוא האדם היחיד בעולם שלא היתה לו כל סיבה לגנוב אותם‪ ,‬כיוון‬
‫שהיה היורש החוקי והם היו מגיעים לידיו בכל מקרה‪".‬‬
‫ידידי נראה כאילו התרשם מן ההערה הזאת‪.‬‬
‫"איני מתכוון להכחיש כי העדות נוטה לחזק את התיאוריה שלך‪ ",‬אמר‪" .‬הייתי רוצה רק להבהיר כי‬
‫תיתכנה גם תיאוריות אחרות‪ .‬כדבריך‪ ,‬העתיד יכריע בינינו‪ .‬להתראות! אני יכול לומר כי במהלך היום‬
‫אבקר בוודאי בנורווד ואראה כיצד אתה מתקדם‪".‬‬
‫לאחר שהמפקח עזב‪ ,‬התרומם ידידי ועשה את ההכנות הדרושות ליום העבודה בארשת דרוכה של‬
‫אדם שהוטל עליו תפקיד כלבבו‪.‬‬
‫"הצעד הראשון שלי‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר בעודו לובש בחיפזון את מעיל הפראק שלו‪" ,‬יהיה‪ ,‬כפי שכבר‬
‫אמרתי‪ ,‬בכיוון בלקהית‪".‬‬
‫"ומדוע לא נורווד?"‬
‫"כיוון שיש לנו בפרשה הזאת אירוע בולט אחד שהתרחש סמוך לאירוע בולט אחר‪ .‬המשטרה עושה‬
‫טעות בכך שהיא מתמקדת באירוע השני רק משום שהוא במקרה האירוע הפלילי מבין השניים‪ ,‬אך לי‬
‫ברור כי הדרך ההגיונית לגשת לפרשה היא לנסות לשפוך מעט אור על האירוע הראשון — הצוואה‬
‫המוזרה‪ ,‬שנערכה באופן פתאומי כל כך ולטובת יורש בלתי צפוי כל כך‪ .‬ייתכן שיהיה בכך להסביר‬
‫את מה שאירע אחר כך‪ .‬לא‪ ,‬בחורי היקר‪ ,‬איני סבור כי יש ביכולתך לעזור לי‪ .‬אין סיכוי לסכנה‪,‬‬
‫אחרת לא הייתי חולם לצאת בלעדיך‪ .‬אני מאמין כי כאשר אשוב בערב‪ ,‬כבר אוכל לדווח שהצלחתי‬
‫לעשות משהו למען הצעיר האומלל הזה שהפקיד את הגנתו בידי‪".‬‬
‫השעה היתה מאוחרת כשידידי שב‪ ,‬ודי היה לי במבט בפניו המדוכדכות והמודאגות כדי לראות כי‬
‫התקוות הגדולות שליוו אותו כשיצא לא התממשו‪ .‬במשך שעה ניגן בכינורו והשתדל להרגיע את רוחו‬
‫הנרגזת‪ .‬לבסוף השליך את הכלי ושקע בדיווח מפורט של התקלות שאירעו לו‪.‬‬
‫"שום דבר לא מסתדר‪ ,‬ווטסון — ממש לא מסתדר‪ .‬בפני לסטרייד שמרתי על הבעה אמיצה‪ ,‬אבל‪,‬‬
‫בחיי‪ ,‬אני מאמין שהפעם הבחור צודק ואנחנו טועים‪ .‬כל החושים שלי מורים לכיוון אחד‪ ,‬וכל‬
‫העובדות מורות לכיוון ההפוך‪ ,‬ואני חושש מאוד כי חבר מושבעים בריטי עדיין לא הגיע לפסגת‬
‫התבונה כדי להעדיף את התיאוריות שלי על העובדות של לסטרייד‪".‬‬
‫"היית בבלקהית?"‬
‫"כן‪ ,‬ווטסון‪ ,‬הייתי שם וגיליתי מהר מאוד כי אולדאייקר המנוח היה נבל גדול‪ .‬האב ערך חיפושים‬
‫אחר בנו‪ .‬האם היתה בבית — אישה קטנה‪ ,‬רכה‪ ,‬בעלת עיניים כחולות‪ ,‬רועדת מפחד ומ ֵחמה‪ .‬היא‬
‫כמובן לא היתה מוכנה להודות אפילו באפשרות שהוא אשם‪ .‬אך היא לא הביעה פתיעה או צער לנוכח‬
‫גורלו של אולדאייקר‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬היא דיברה עליו במרירות כזאת עד שחיזקה בלי דעת את טענת‬
‫המשטרה‪ ,‬כיוון שאין ספק שלוּ שמע אותה בנה מדברת על האיש בצורה כזאת‪ ,‬היו מבשילות בו‬
‫השנאה והאלימות כלפיו‪' .‬הוא היה יותר כמו קוף מרושע וערמומי מאשר בן אדם‪ ',‬אמרה‪' ,‬וכך היה‬
‫תמיד‪ ,‬מאז שהיה בחור צעיר‪'.‬‬
‫"'הכרת אותו אז?' שאלתי‪.‬‬
‫"'כן‪ ,‬הכרתי אותו היטב‪ ,‬למעשה הוא חיזר אחרי בעבר‪ .‬תודה לאל שהיה לי השכל לסרב לו‬
‫ולהינשא לאדם טוב‪ ,‬גם אם עני ממנו‪ .‬כשהייתי מאורסת לו‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬שמעתי סיפור מזעזע על כך‬
‫שהכניס חתול לכלוב של ציפורים‪ ,‬וכל כך נבהלתי מהאכזריות החייתית שלו‪ ,‬עד שניתקתי כל קשר‬
‫איתו‪ '.‬היא נברה במגירת שולחן ושלפה משם תצלום של אישה שפניה נחתכו והושחתו באופן מחפיר‬
‫בסכין‪' .‬זאת תמונה שלי‪ ',‬אמרה‪' .‬הוא שלח לי אותה בצורה כזאת‪ ,‬עם קללה‪ ,‬בבוקר יום נישואי‪'.‬‬
‫"'ובכן‪ ',‬אמרתי‪' ,‬לפחות סלח לך עכשיו‪ ,‬כיוון שהוריש את כל רכושו לבנך‪'.‬‬
‫"'בני ואני איננו רוצים דבר מג'ונס אולדאייקר‪ ,‬חי או מת‪ ',‬קראה בהבעה שהלמה את דבריה‪' .‬יש‬
‫אלוהים בשמים‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ואותו אלוהים שהעניש את האיש הרשע הזה‪ ,‬הוא שיוכיח בזמן המתאים‬
‫לו שידו של בני לא שפכה את הדם הזה‪'.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬ניסיתי כמה כיוונים‪ ,‬אבל לא הגעתי למשהו שיוכל לסייע להשערה שלנו‪ ,‬ולעומת זאת‬
‫מצאתי נקודות אחדות העלולות לשמש נגדה‪ .‬לבסוף ויתרתי ופניתי לנורווד‪.‬‬
‫"המקום הזה‪ ,‬בית דיפּ דן‪ ,‬הוא בית לבנים גדול וחדיש בלב שטח רחב ידיים שמדשאה זרועת שיחי‬
‫דפנה בחזיתו‪ .‬לימינו‪ ,‬ובמרחק־מה מן הדרך‪ ,‬נמצאת חצר העצים שבה פרצה הדלקה‪ .‬הנה כאן תרשים‬
‫כללי של המקום על דף מן הפנקס שלי‪ .‬החלון הזה משמאל הוא זה שנפתח אל חדרו של אולדאייקר‪.‬‬
‫אתה יכול לראות בעדו מן הכביש‪ .‬אתה מבין‪ ,‬זוהי פיסת הנחמה היחידה שהיתה לי היום‪ .‬לסטרייד לא‬
‫היה שם‪ ,‬אך השוטר הבכיר שלו קיבל את פני‪ .‬בדיוק אז מצאו אוצר גדול‪ .‬כל הבוקר חיטטו באפר של‬
‫ערמת העצים שנשרפה‪ ,‬ופרט לשרידים אורגניים מפוחמים הצליחו להציל דסקיות מתכת חרוכות‬
‫אחדות‪ .‬בחנתי אותן ביסודיות‪ ,‬ואין כל ספק כי אלה הם כפתורי מכנסיים‪ .‬הצלחתי אפילו להבחין כי‬
‫אחד מהם סומן בשם 'היאמס'‪ ,‬שהוא שם החייט של אולדאייקר‪ .‬אחר כך בדקתי את המדשאה‬
‫ביסודיות רבה בחיפוש אחר סימנים ועקבות‪ ,‬אבל היובש הזה הקשה את הכול כמו ברזל‪ .‬לא היה‬
‫אפשר לראות דבר פרט לכך שמישהו או משהו נגררו דרך גדר חיה נמוכה הנמשכת מערמת העצים‪.‬‬
‫כל זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬מתאים לתיאוריה הרשמית‪ .‬זחלתי על המדשאה כששמש אוגוסט בגבי‪ ,‬אך לאחר שעה‬
‫קמתי‪ ,‬חכם בדיוק כפי שהייתי לפני כן‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אחרי הכישלון המחפיר הזה נכנסתי לחדר השינה ובדקתי גם אותו‪ .‬כתמי הדם היו קטנים‬
‫מאוד‪ ,‬לא יותר משינויי צבע מטושטשים‪ ,‬אך ללא ספק טריים‪ .‬המקל סולק משם‪ ,‬אך גם עליו היו‬
‫הסימנים הקלושים‪ .‬אין כל ספק כי המקל שייך ללקוחנו‪ .‬הוא מודה בכך‪ .‬היה ניתן להבחין בעקבות‬
‫רגליהם של שני גברים על השטיח‪ ,‬אך לא בעקבות רגליו של אדם שלישי כלשהו — וזוהי שוב נקודה‬
‫לטובת הצד השני‪ .‬הם צברו כל הזמן נקודות לזכותם‪ ,‬ואילו אנחנו דרכנו במקום‪.‬‬
‫"רק שביב תקווה אחד היה לי — אך גם הוא הסתכם בלא־כלום‪ .‬בדקתי את תוכן הכספת‪ ,‬רובו‬
‫הוצא והונח על השולחן‪ .‬המסמכים הוכנסו לתוך מעטפות חתומות‪ ,‬ואחת או שתיים מהן פתחה‬
‫המשטרה‪ .‬עד כמה שיכולתי לקבוע‪ ,‬הם לא היו בעלי ערך רב‪ ,‬וגם חשבון הבנק לא הראה כי מר‬
‫אולדאייקר משופע מאוד בכספים‪ .‬אך נראה לי שלא כל המסמכים נמצאים שם‪ .‬היו התייחסויות‬
‫למסמכים מסוימים — קרוב לוודאי החשובים שבהם — שלא יכולתי למצוא‪ .‬מובן שלו יכולנו להוכיח‬
‫את זה כהלכה‪ ,‬היה פונה טיעונו של לסטרייד נגדו‪ ,‬כי מי היה גונב משהו לו ידע כי יירש אותו‬
‫במהרה?‬
‫"ולבסוף‪ ,‬אחרי שבדקתי את כל מקומות המסתור ולא גיליתי דבר‪ ,‬ניסיתי את מזלי עם מנהלת משק‬
‫הבית‪ .‬שמה מרת לקסינגטון‪ ,‬והיא אישה קטנה‪ ,‬כהה ושתקנית‪ ,‬בעלת עיניים חשדניות מלוכסנות‪ .‬היא‬
‫היתה יכולה לספר לנו משהו לו רק רצתה — אין לי ספק בכך‪ .‬אך פיה היה חתום‪ .‬נכון‪ ,‬היא פתחה את‬
‫הדלת למר מקפרליין בתשע וחצי‪ ,‬הלוואי שלא היתה עושה זאת‪ .‬היא הלכה לישון בעשר וחצי‪ .‬חדרה‬
‫נמצא בקצהו האחר של הבית‪ ,‬ולכן לא יכלה לשמוע דבר ממה שהתרחש‪ .‬מר מקפרליין השאיר את‬
‫כובעו‪ ,‬ולפי מיטב ידיעתה גם את מקלו‪ ,‬בחדר הכניסה‪ .‬היא התעוררה לשמע פעמון השרפה‪ .‬אדונה‬
‫היקר המסכן נרצח‪ ,‬בוודאי‪ .‬האם היו לו אויבים? ובכן‪ ,‬לכל אחד יש אויבים‪ ,‬אך מר אולדאייקר היה‬
‫בגפו רוב הזמן ופגש אנשים רק לצורך עסקים‪ .‬היא ראתה את הכפתורים‪ ,‬ואין לה ספק כי היו שייכים‬
‫לבגדים שלבש בלילה שעבר‪ .‬ערמת העצים היתה יבשה מאוד‪ ,‬כי לא ירד גשם בחודש האחרון‪ .‬היא‬
‫בערה כמו חומר הצתה‪ ,‬ועד שהגיעה למקום כבר לא היה אפשר לראות כלום פרט ללהבות‪ .‬היא וכל‬
‫הכבאים הריחו ריח של בשר חרוך מתוכה‪ .‬היא אינה יודעת דבר על המסמכים ולא על ענייניו‬
‫הפרטיים של אולדאייקר‪.‬‬
‫"זהו‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬הדיווח שלי על כישלון‪ .‬ואף על פי כן — ואף על פי כן" — הוא פכר את כפות‬
‫ידיו הכחושות בפרץ פתאומי של אמונה — "אני יודע כי כל זה בטעות יסודו‪ .‬אני חש זאת בעצמותי‪.‬‬
‫יש משהו שלא התגלה‪ ,‬ומנהלת משק הבית יודעת אותו‪ .‬היה משהו מן ההתרסה הנרגזת בעיניה‪,‬‬
‫המתלווה אך ורק לרגשי אשם‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כל תועלת לא תצמח מדיבורים‪ ,‬ווטסון‪ ,‬ואם לא יאיר לנו‬
‫המזל פניו פתאום‪ ,‬אני חושש כי פרשת האיש הנעלם מנורווד לא תיכלל ברשימת ההצלחות שלנו‪,‬‬
‫שאני חוזה כי הציבור הסבלני ייאלץ לקרוא במוקדם או במאוחר‪".‬‬
‫"אך מראהו של האיש‪ ",‬אמרתי‪" ,‬ישפיע בוודאי על כל חבר מושבעים שהוא‪".‬‬
‫"זהו טיעון מסוכן‪ ,‬ווטסון יקירי‪ .‬אתה זוכר את הרוצח הנורא ההוא‪ ,‬ברט סטיבנס‪ ,‬שרצה שנזכה‬
‫אותו ב‪ ?1887-‬האם ראית מעודך צעיר נוח למראה‪ ,‬תמים ונקי כפיים כמוהו?"‬
‫"זה נכון‪".‬‬
‫"אם לא נצליח לבסס תיאוריה חלופית‪ ,‬האיש הזה אבוד‪ .‬קשה למצוא פגם במערכת הטיעונים‬
‫שניתן להציג נגדו כרגע‪ ,‬וכל חקירה נוספת רק חיזקה אותה עוד יותר‪ .‬דרך אגב‪ ,‬יש נקודה מוזרה‬
‫אחת קטנה במסמכים האלה שעשויה לשמש לנו נקודת מוצא לחקירה‪ .‬כשבדקתי את חשבון הבנק‪,‬‬
‫גיליתי כי המאזן הנמוך נוצר בעיקר בגלל סכומים גדולים שנרשמו בהמחאות במשך השנה האחרונה‬
‫לטובת מר קורנליוס‪ .‬עלי להודות כי אני סקרן מאוד לדעת מי הוא אותו מר קורנליוס‪ ,‬שאיתו יש‬
‫לקבלן בדימוס עסקים בקנה מידה נרחב כזה‪ .‬יכול להיות שהיתה לו יד בפרשה? ייתכן שקורנליוס‬
‫הוא מתווך‪ ,‬אך לא מצאנו כל תעודה שתתאים לתשלומים הגדולים האלה‪ .‬כיוון שאין לי כל נקודת‬
‫אחיזה אחרת‪ ,‬אנסה לחקור בבנק מי הוא האיש שפדה את ההמחאות האלה‪ .‬אך אני חושש‪ ,‬בחורי‬
‫היקר‪ ,‬שהפרשה שלנו תסתיים בצורה מחפירה בכך שלסטרייד יתלה את לקוחנו‪ ,‬מה שייזקף‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫כניצחון לזכות הסקוטלנד יארד‪".‬‬
‫איני יודע באיזו מידה ישן שרלוק הולמס באותו הלילה‪ ,‬אך כשירדתי לארוחת הבוקר מצאתי אותו‬
‫חיוור ומוטרד‪ ,‬ועיניו הבהירות — בהירות עוד יותר על רקע הצללים הכהים שסביבן‪ .‬השטיח סביב‬
‫כיסאו היה זרוע בדלי סיגריות ומהדורות מוקדמות של עיתוני הבוקר‪ .‬מברק פתוח היה מונח על‬
‫השולחן‪.‬‬
‫"מה דעתך על זה‪ ,‬ווטסון?" שאל והשליך אותו לעברי‪.‬‬
‫המברק נשלח מנורווד‪ ,‬וכך היה כתוב בו‪:‬‬

‫יש ראיות חדשות חשובות‪ .‬אשמתו של מקפרליין מעל לכל ספק‪ .‬מייעץ לך להניח לפרשה‪.‬‬
‫לסטרייד‪.‬‬

‫"זה נשמע רציני‪ ",‬אמרתי‪.‬‬

‫"זהו קרקור הניצחון הקטן של לסטרייד‪ ",‬השיב הולמס בחיוך מריר‪" .‬ואף על פי כן‪ ,‬ייתכן שעדיין‬
‫לא הגיע הזמן להניח לפרשה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬ראיות חשובות חדשות הן כחרב פיפיות‪ ,‬היכולה לפגוע‬
‫בכיוון שונה לחלוטין מזה שמתאר לעצמו לסטרייד‪ .‬אכול את ארוחת הבוקר שלך‪ ,‬ווטסון‪ ,‬ונצא יחד‬
‫לראות מה ניתן לעשות‪ .‬אני מרגיש שאזדקק לחברתך ולתמיכתך המוסרית היום‪".‬‬
‫ידידי לא אכל ארוחת בוקר‪ ,‬כי אחת ממוזרויותיו היתה שברגעים לחוצים ביותר לא היה אוכל דבר‪,‬‬
‫ואני ראיתי אותו מנצל את כוח הברזל שלו עד שהתעלף מתשישות בשל הרעב‪" .‬כרגע איני יכול‬
‫להרשות לעצמי להקדיש מרץ וכוח לעיכול‪ ",‬היה אומר בתשובה על תוכחותי הרפואיות‪ .‬לכן לא‬
‫הופתעתי באותו בוקר כשהשאיר את ארוחתו ויצא איתי לנורווד‪ .‬קהל של סקרנים נצחיים התאסף‬
‫סביב בית דיפּ דן‪ ,‬שהיה בית פרוורים בדיוק כפי שציירתי לי בדמיוני‪ .‬נכנסנו בעד השערים‪ ,‬לסטרייד‬
‫קידם את פנינו בהבעת ניצחון‪ ,‬התנשאות וגסות‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬האם כבר הצלחת להוכיח שאנחנו טועים? האם כבר מצאת את הנווד שלך?"‬
‫קרא‪.‬‬
‫"עדיין לא גיבשתי לי שום מסקנה‪ ",‬השיב ידידי‪.‬‬
‫"אבל אנחנו גיבשנו את מסקנתנו כבר אתמול‪ ,‬ועכשיו מתברר שהיא נכונה‪ ,‬כך שהפעם עליך‬
‫להודות שהקדמנו אותך‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"אתה נראה כאילו קרה משהו מיוחד‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫לסטרייד צחק בקול‪.‬‬
‫"אינך נהנה להפסיד יותר מאשר כל אחד מאיתנו‪ ",‬אמר‪" .‬אי־אפשר לזכות תמיד — נכון‪ ,‬דוקטור‬
‫ווטסון? בואו מכאן בבקשה‪ ,‬רבותי‪ ,‬ואני סבור כי אוכל לשכנע אתכם אחת ולתמיד שג'ון מקפרליין‬
‫ביצע את הרצח הזה‪".‬‬
‫הוא הוביל אותנו דרך הפרוזדור אל חדר הכניסה שמאחור‪.‬‬
‫"מכאן‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬יצא מקפרליין הצעיר כדי לקחת את כובעו אחרי שהפשע בוצע‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"עכשיו‪ ,‬ראה את זה‪ ".‬בפתאומיות דרמטית הצית לסטרייד גפרור‪ ,‬ולאורו הציג כתם דם על הקיר‬
‫המסויד לבן‪ .‬כשקירב את הגפרור‪ ,‬נוכחתי כי היה זה יותר מאשר כתם‪ .‬זו היתה טביעה ברורה מאוד‬
‫של אגודל‪.‬‬
‫"התבונן בזה מבעד לזכוכית המגדלת שלך‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬זה מה שאני עושה‪".‬‬
‫"ידוע לך כי אין שתי טביעות אגודל זהות?"‬
‫"שמעתי משהו כזה‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬התואיל בטובך להשוות את הטביעה הזאת עם טביעת אגודל ימינו של מקפרליין הצעיר‪,‬‬
‫שנטבעה הבוקר בשעווה על פי הוראותי?"‬
‫כשקירב את טביעת האצבע לכתם הדם‪ ,‬לא היה צורך בזכוכית מגדלת כדי לראות שהשתיים‬
‫שייכות ללא ספק לאותו אגודל‪ .‬היה ברור כי לקוחנו האומלל אבוד‪.‬‬
‫"זה סופי‪ ",‬אמר לסטרייד‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה סופי‪ ",‬חזרתי אחריו בהסכמה‪.‬‬
‫"זה סופי‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫משהו בנימת דבריו משך את תשומת לבי‪ ,‬ופניתי להתבונן בו‪ .‬שינוי מיוחד במינו התחולל בפניו‪ .‬הן‬
‫התעוותו בעליצות פנימית‪ .‬שתי עיניו נצצו ככוכבים‪ .‬נראָה לי שהוא עושה מאמצים נואשים לעצור‬
‫בעד התפרצות עזה של צחוק‪.‬‬
‫"אלוהים אדירים!" אמר לבסוף‪" .‬מי היה חושב על זה? ועד כמה יכול המראה החיצוני להטעות‪ ,‬אין‬
‫ספק! איש צעיר ונחמד למראה כמוהו! עלינו ללמוד לקח ולא לסמוך על שיפוטנו‪ ,‬נכון‪ ,‬לסטרייד?"‬
‫"כן‪ .‬אחדים מאיתנו נוטים יותר מדי להיות בטוחים בעצמם‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬אמר לסטרייד‪ .‬חוצפתו של‬
‫האיש הוציאה אותנו מן הכלים‪ ,‬אך לא יכולנו למחות‪.‬‬
‫"איזה כוח עליון הניע את האיש הצעיר הזה ללחוץ את אגודל ימינו על הקיר כשהסיר את כובעו מן‬
‫הוו! פעולה טבעית כל כך‪ ,‬בעצם‪ ,‬כשחושבים על זה‪ ".‬הולמס היה רגוע כלפי חוץ‪ ,‬אך כל גופו התפתל‬
‫בהתרגשות כבושה כשדיבר‪.‬‬
‫"דרך אגב‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬מי גילה את התגלית המרעישה הזאת?"‬
‫"מנהלת משק הבית‪ ,‬מרת לקסינגטון‪ .‬והיא הסבה את תשומת לבו של שוטר הלילה לדבר‪".‬‬
‫"היכן היה שוטר הלילה?"‬
‫"הוא עמד על המשמר בחדר השינה‪ ,‬המקום שבו בוצע הפשע‪ ,‬כדי להבטיח שאיש לא ייגע שם‬
 ‫במשהו‪".‬‬
‫"אך מדוע לא הבחינו השוטרים בסימן הזה אתמול?"‬
‫"ובכן‪ ,‬לא היתה לנו סיבה מיוחדת לערוך בדיקה יסודית בחדר הכניסה‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬אין זה מקום‬
‫בולט כל כך‪ ,‬כפי שאתה יכול לראות בעצמך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬מובן שלא‪ .‬אני מניח כי אין ספק שהסימן היה שם אתמול?"‬
‫לסטרייד התבונן בהולמס כאילו הוא חושב שיצא מדעתו‪ .‬אני מודה כי אני עצמי הייתי מופתע‬
‫לנוכח התנהגותו העליזה והערתו הפרועה‪.‬‬
‫"לא ברור לי אם אתה סבור שמקפרליין יצא מן הכלא באמצע הלילה כדי לחזק את הראיות נגדו‪",‬‬
‫אמר לסטרייד‪" .‬כל מומחה שבעולם מוזמן לבדוק אם הטביעה הזאת אינה טביעת אגודלו‪".‬‬
‫"אין כל ספק כי זוהי טביעת אגודלו‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז זה מספיק‪ ",‬אמר לסטרייד‪" .‬אני אדם מעשי‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬וכשאני משיג את הראיות שלי —‬
‫אני מסיק את מסקנותי‪ .‬אם יש לך משהו לומר לי‪ ,‬תוכל למצוא אותי כותב את הדיווח בחדר‬
‫האורחים‪".‬‬
‫הולמס הצליח להירגע‪ ,‬אף על פי שניצוצות של שעשוע עדיין ניכרו בפניו‪.‬‬
‫"צר לי‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אך זוהי התפתחות עצובה מאוד‪ ,‬לא?" אמר‪" .‬ואף על פי כן יש בעניין הזה נקודות‬
‫אחדות המעוררות תקווה כלשהי לגבי לקוחנו‪".‬‬
‫"אני שמח לשמוע זאת‪ ",‬אמרתי בכל לב‪" .‬הייתי סבור כי העניין כבר חתום לגביו‪".‬‬
‫"לא הייתי מרחיק לכת עד כדי כך‪ ,‬ווטסון יקירי‪ .‬לאמיתו של דבר יש רק פגם חמור אחד בתגלית‬
‫הזאת שידידנו מייחס לה חשיבות כה רבה‪".‬‬
‫"באמת‪ ,‬הולמס! מהו הפגם?"‬
‫"רק זאת — שאני יודע שהטביעה הזאת לא היתה שם כשבחנתי אתמול את חדר הכניסה‪ .‬ועכשיו‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬בוא נטייל לנו קצת בשמש‪".‬‬
‫כשמחשבותי מבולבלות‪ ,‬אך בלב שלתוכו שב והתגנב חום התקווה‪ ,‬ליוויתי את ידידי בטיול סביב‬
‫הגן‪ .‬הולמס בחן כל צד של הבית בעניין רב‪ .‬אחר כך פנה לתוך הבית ובדק את כל הבניין מן המרתף‬
‫ועד לעליית הגג‪ .‬מרבית החדרים היו ריקים מרהיטים‪ ,‬ואף על פי כן בחן אותם הולמס בדקדקנות‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬במסדרון העליון שקישר בין שלושה חדרי שינה ריקים‪ ,‬נתקף שוב פרץ עליצות‪.‬‬
‫"יש באמת כמה קווים מיוחדים במינם בפרשה הזאת‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬אני חושב שהגיע הזמן להביא‬
‫את ידידנו לסטרייד בסוד הדברים‪ .‬הוא כבר השמיע בדיחה קטנה על חשבוננו‪ ,‬ועכשיו אולי נוכל‬
‫להשיב לו מידה כנגד מידה‪ ,‬אם יתברר כי דעתי נכונה‪ .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני חושב שאני מבין כיצד עלינו לגשת‬
‫לעניין‪".‬‬
‫המפקח מן הסקוטלנד יארד עדיין עסק בכתיבה בטרקלין כשהולמס הפסיק אותו‪.‬‬
‫"אני מבין שאתה כותב דיווח על הפרשה הזאת‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"נכון‪".‬‬
 ‫"אינך סבור שעדיין מוקדם מדי? לדעתי הראיות שבידך אינן מושלמות‪".‬‬
‫לסטרייד הכיר את ידידי היטב מכדי להתעלם מדבריו‪ .‬הוא הניח את עטו והתבונן בו בסקרנות‪.‬‬
‫"מה כוונתך‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"רק שיש עד חשוב שעדיין לא פגשת‪".‬‬
‫"האם אתה יכול להביא אותו?"‬
‫"אני חושב שאני יכול‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬עשה זאת‪".‬‬
‫"אעשה כמיטב יכולתי‪ .‬כמה שוטרים יש לך?"‬
‫"שלושה בטווח שמיעה‪".‬‬
‫"מצוין!" אמר הולמס‪" .‬האם אני רשאי לשאול אם כולם בעלי גוף גדול וחסון וקולות עזים?"‬
‫"אין לי ספק שהתברכו בכל אלה‪ ,‬אף על פי שאיני מצליח להבין מה הקשר בין קולותיהם לבין‬
‫הפרשה הזאת‪".‬‬
‫"ייתכן שאוכל לעזור לך להבין זאת‪ ,‬וגם עוד דבר אחד או שניים‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אנא קרא‬
‫לאנשיך‪ ,‬ואני אעשה כמיטב יכולתי‪".‬‬
‫כעבור חמש דקות נאספו שלושה שוטרים בחדר הכניסה‪.‬‬
‫"בביתן שבחוץ תוכלו למצוא כמות נכבדה של קש‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אבקש מכם לשאת שתי חבילות‬
‫ממנו‪ .‬אני סבור כי דבר זה יסייע רבות להבאת העד שאני רוצה להציג בפניכם‪ .‬תודה רבה לכם‪ .‬אני‬
‫סבור כי יש לך גפרורים אחדים בכיסך‪ ,‬ווטסון‪ .‬עכשיו‪ ,‬מר לסטרייד‪ ,‬אבקש את כולכם להתלוות אלי‬
‫לקומה העליונה‪".‬‬
‫כפי שכבר אמרתי‪ ,‬היה שם מסדרון רחב ששלושה חדרי שינה ריקים נפתחו אליו‪ .‬בקצה אחד של‬
‫המסדרון אירגן שרלוק הולמס את כולנו‪ ,‬השוטרים מגחכים ולסטרייד מביט בידידי כשתימהון‪ ,‬ציפייה‬
‫ולעג ניבטים לסירוגין מעיניו‪ .‬הולמס ניצב לפנינו בארשת של להטוטן בפעולה‪.‬‬
‫"האם תואיל בטובך לשלוח אחד משוטריך להביא שני דליים של מים? הניחו את הקש כאן על‬
‫הרצפה‪ ,‬כך שלא ייגע בקיר משני הצדדים‪ .‬כעת אני חושב שכולנו מוכנים‪".‬‬
‫פניו של לסטרייד האדימו מכעס‪" .‬לא ברור לי אם אתה מש ֵחק משחָק על חשבוננו‪ ,‬מר שרלוק‬
‫הולמס‪ ",‬אמר‪" .‬אם אתה יודע משהו‪ ,‬אתה יכול לומר זאת גם בלי כל השטויות האלה‪".‬‬
‫"אני מבטיח לך‪ ,‬לסטרייד הטוב שלי‪ ,‬שיש סיבה מצוינת לכל מה שאני עושה‪ .‬תוכל אולי לזכור‬
‫כיצד התלוצצת קצת על חשבוני לפני שעות אחדות‪ ,‬כשנראָה שהשמש מאירה לך פניה‪ ,‬אז אנא‪ ,‬אל‬
‫תהיה עינך צרה בי על מעט התהדרות וטקסיות עכשיו‪ .‬האם אוכל לבקש ממך‪ ,‬ווטסון‪ ,‬לפתוח את‬
‫החלון ולקרב גפרור אל אניצי הקש?"‬
‫עשיתי כדבריו‪ ,‬ובגלל היובש התערבלה פקעת של עשן במסדרון‪ ,‬בעוד הקש היבש משמיע קולות‬
‫נפץ ועולה באש‪.‬‬
‫"עכשיו עלינו לחכות ולראות אם נוכל למצוא את העד הזה בשבילך‪ ,‬לסטרייד‪ .‬האם אוכל לבקש‬
 ‫מכם להצטרף לקריאה 'אש!'? טוב‪ ,‬אז‪ ,‬אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש —"‬
‫"אש!" צעקנו כולנו‪.‬‬
‫"תודה לכם‪ .‬אבקש מכם לקרוא פעם נוספת‪".‬‬
‫"אש!"‬
‫"רק עוד פעם אחת‪ ,‬רבותי‪ ,‬וכולנו יחד‪".‬‬
‫"אש!" הצעקה הידהדה בוודאי בכל רחבי נורווד‪.‬‬
‫בטרם גוועה הצעקה‪ ,‬אירע דבר מדהים‪ .‬פתאום נפתחה לרווחה דלת במקום שנראה כאילו היה קיר‬
‫מוצק בקצה המסדרון‪ ,‬ואיש כמוש וקטן קומה זינק בעדה החוצה כמו ארנבת מתוך השוחה‪.‬‬
‫"נהדר!" אמר הולמס בשלווה‪" .‬ווטסון‪ ,‬דלי מים על הקש‪ .‬זה מספיק! לסטרייד‪ ,‬הרשה לי להציג‬
‫בפניך את העד המרכזי שחסר לך‪ ,‬מר ג'ונס אולדאייקר‪".‬‬
‫הבלש הביט באיש שהופיע בתדהמה גמורה‪ .‬מר אולדאייקר מיצמץ בעיניו לנוכח האור הבהיר‬
‫במסדרון והתבונן בנו ובאש הנעלמת‪ .‬היו אלה פנים נתעבות — ערמומיות‪ ,‬מרושעות‪ ,‬זדוניות‪ ,‬עם‬
‫עיניים אפרפרות תחבלניות וריסים לבנים‪.‬‬
‫"מה זה צריך להיות?" אמר לסטרייד לבסוף‪" .‬מה עשית כל הזמן הזה‪ ,‬אה?"‬
‫אולדאייקר צחק במבוכה ונרתע לאחור מפניו האדומות הנזעמות של המפקח‪.‬‬
‫"לא גרמתי שום נזק‪".‬‬
‫"שום נזק? עשית כמיטב יכולתך להביא לתלייתו של אדם חף מפשע‪ .‬אילולא האדון הזה כאן‪ ,‬איני‬
‫בטוח שלא היית מצליח בכך‪".‬‬
‫היצור הבזוי החל לייבב‪.‬‬
‫"אבל זאת היתה רק בדיחה פרטית שלי‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫"הו‪ ,‬בדיחה‪ ,‬מה? אתה כבר לא תצחק כל כך‪ ,‬אני מבטיח לך‪ .‬קחו אותו למטָה ושמרו עליו בחדר‬
‫האורחים עד שאבוא‪ .‬מר הולמס‪ ",‬המשיך כשהלכו‪" ,‬לא יכולתי לדבר לפני השוטרים‪ ,‬אבל לא אכפת‬
‫לי לומר בנוכחותו של דוקטור ווטסון כי זהו הדבר המחוכם ביותר שעשית עד כה‪ ,‬אף על פי שזוהי‬
‫תעלומה בעיני כיצד עשית זאת‪ .‬הצלת את חייו של אדם חף מפשע ומנעת שערורייה חמורה מאוד‪,‬‬
‫שהיתה עלולה להמיט חורבן על שמי הטוב במשטרה‪".‬‬
‫הולמס חייך וטפח ללסטרייד על שכמו‪.‬‬
‫"במקום ששמך הטוב ייהרס‪ ,‬אדוני‪ ,‬תמצא כי התעצם מאוד‪ .‬אין לך אלא לערוך שינויים אחדים‬
‫בדין וחשבון שכתבת‪ ,‬והם יבינו כמה קשה לזרות חול בעיניו של המפקח לסטרייד‪".‬‬
‫"ואינך רוצה ששמך יופיע?"‬
‫"לא ולא‪ .‬העבודה עצמה היא התשלום הנאות לעבודה‪ .‬אולי אזכה בהערכה יום אחד בעתיד‪,‬‬
‫כשאתיר להיסטוריון הנלהב שלי לשלוף שוב את ניירותיו — נכון‪ ,‬ווטסון? טוב‪ ,‬עכשיו בואו נראה‬
‫איפה העכברוש הזה הסתתר לו‪".‬‬
‫מחיצה של בד וגבס חצתה את הפרוזדור במרחק של שני מטרים מן הקצה‪ ,‬ודלת היתה חבויה בה‬
‫בכישרון‪ .‬המקום היה מואר מבפנים דרך חרכים שמתחת לכרכוב הגג‪ .‬פריטי ריהוט אחדים וכמות של‬
‫מזון ומים היו בפנים‪ ,‬עם כמה ספרים ועיתונים‪.‬‬
‫"הנה היתרון של הקבלן‪ ",‬אמר הולמס כשיצאנו‪" .‬הוא היה יכול לבנות את מקום המסתור שלו‬
‫בעצמו‪ ,‬בלי צורך להביא אדם נוסף בסוד הדברים — פרט למנהלת משק הבית היקרה שלו‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫שהייתי מצרף אותה בלי שהיות לחבילה שלך‪ ,‬לסטרייד‪".‬‬
‫"אקבל את עצתך‪ .‬אך כיצד ידעת על המקום הזה‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"החלטתי בלבי כי הבחור נמצא במקום מסתור בבית‪ .‬כשפסעתי במסדרון אחד וגיליתי כי הוא קצר‬
‫בשני מטרים מן המסדרון המקביל לו מתחתיו‪ ,‬היה ברור לי היכן הוא‪ .‬חשבתי כי לא יוכל להישאר‬
‫שם בשקט כשישמע קריאת אזעקה של שרפה‪ .‬יכולנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬להיכנס ולהוציא אותו‪ ,‬אך נהניתי לאלץ‬
‫אותו להתגלות בעצמו‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬הייתי חייב לך מסתורין קטן‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬בתמורה על הלצון שחמדת‬
‫לך בבוקר‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא נשארת חייב לי‪ ,‬זה ברור‪ .‬אבל איך ידעת שהוא נמצא בכלל בבית?"‬
‫"טביעת האגודל‪ ,‬לסטרייד‪ .‬אמרת שהיא סופית‪ ,‬וכך אמנם היתה‪ .‬במובן שונה לחלוטין‪ .‬ידעתי שלא‬
‫היתה שם ביום הקודם‪ .‬אני שם לב לפרטים‪ ,‬כפי שאולי כבר הבחנת‪ ,‬ואכן בדקתי היטב את חדר‬
‫הכניסה‪ ,‬והייתי בטוח כי הקיר שם היה חלק‪ .‬לכן ברור שהטביעה נעשתה במשך הלילה‪".‬‬
‫"אבל איך?"‬
‫"פשוט מאוד‪ .‬כשהחבילות האלה נחתמו‪ ,‬ביקש ג'ונס אולדאייקר ממקפרליין לחזק אחת מן‬
‫החותמות בכך שיהדק את אגודלו על השעווה הרכה‪ .‬הדבר נעשה בוודאי במהירות ובאופן טבעי כל‬
‫כך‪ ,‬עד שאני מאמין כי האיש הצעיר עצמו אינו זוכר זאת כלל‪ .‬קרוב לוודאי שהדבר פשוט התרחש‬
‫כך ואולדאייקר עצמו לא חשב על האופן שבו ינצל אותו‪ .‬משהירהר בפרשה במאורתו‪ ,‬נוכח פתאום‬
‫איזו ראיה מרשיעה יוכל להמציא נגד מקפרליין על ידי ניצולה של טביעת האגודל הזאת‪ .‬לא היה עליו‬
‫אלא לקחת טביעת שעווה מן החותמת‪ ,‬לטבול אותה בדם ככל שיכול להוציא בדקירת סיכה‪ ,‬וליצור‬
‫את הטביעה על הקיר במשך הלילה במו ידיו או בידיה של מנהלת משק הבית שלו‪ .‬אם תחפש בין‬
‫המסמכים שלקח איתו למקום המחבוא שלו‪ ,‬אני מוכן להתערב שתמצא את החותמת שעליה טביעת‬
‫האגודל‪".‬‬
‫"נפלא!" קרא לסטרייד‪" .‬נפלא! הכול ברור כשמש‪ ,‬כפי שאתה מנסח זאת‪ .‬אך מה מטרת ההונאה‬
‫החמורה הזאת‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫השתעשעתי למראה המפקח‪ ,‬ששינה פתאום את נוהגו המתנשא לזה של ילד השואל את מורהו‬
‫שאלות‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬לא נראה לי שקשה להסביר זאת‪ .‬האדון הממתין לנו למטה הוא אדם מרושע ונקמני מאוד‪.‬‬
‫האם ידוע לך שאמו של מקפרליין דחתה אותו פעם? לא ידוע לך! אמרתי לך שמוטב ללכת קודם‬
‫לבלקהית ורק אחר כך לנורווד‪ .‬ובכן‪ ,‬העלבון הזה‪ ,‬כפי שראה זאת‪ ,‬קינן במוחו המרושע והתחבלני‪,‬‬
‫וכל חייו שאף לנקמה — אך מעולם לא היתה לו הזדמנות לנקום‪ .‬בשנה או בשנתיים האחרונות לא‬
‫האיר לו המזל פנים — השקעה סודית מפוקפקת‪ ,‬אני חושב — והוא מצא את עצמו במצב רע‪ .‬הוא גמר‬
‫אומר להונות את נושיו‪ ,‬ולשם כך שילם המחאות על סכומים גדולים למר קורנליוס מסוים שאינו‬
‫אלא‪ ,‬כך אני משער‪ ,‬הוא עצמו בשם אחר‪ .‬עדיין לא בדקתי את ההמחאות האלה‪ ,‬אך אין לי ספק כי‬
‫הופקדו בשם הזה באיזו עיר קטנה שבה ניהל אולדאייקר מעת לעת חיים כפולים‪ .‬הוא התכוון לשנות‬
‫את שמו לחלוטין‪ ,‬למשוך את הכסף הזה ולהיעלם כדי להתחיל חיים חדשים במקום אחר‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬זה נשמע סביר למדי‪".‬‬
‫"הוא היה סבור שבהיעלמו יוכל להסיט את החקירה ממנו והלאה‪ ,‬ובו בזמן לנקום נקמה מוחצת‬
‫ומוחלטת באהובת לבו משכבר הימים‪ ,‬אם יצליח ליצור את הרושם שנרצח על ידי בנה היחיד‪ .‬זאת‬
‫היתה יצירת אמנות של מעשה נבלה‪ ,‬והוא ביצע אותה כאמן‪ .‬רעיון הצוואה‪ ,‬שתהיה מניע ברור‬
‫לפשע‪ ,‬הביקור הסודי שלא סיפר עליו אפילו להוריו‪ ,‬השמירה על המקל‪ ,‬הדם ושרידי החיה‬
‫והכפתורים בערמת העצים — כל אלה ראויים להערצה‪ .‬הוא פרש רשת שממנה נראה לי לפני שעות‬
‫מספר כי אין כל דרך להימלט‪ .‬אך חסרה לו אותה מתת עליונה של האמן‪ ,‬הידיעה מתי להפסיק‪ .‬הוא‬
‫רצה לשפר את מה שכבר היה מושלם — להדק עוד יותר את החבל סביב צוואר קורבנו האומלל —‬
‫וכך הרס הכול‪ .‬בוא נרד‪ ,‬לסטרייד‪ .‬יש עוד שאלה אחת או שתיים שהייתי רוצה לשאול אותו‪".‬‬
‫היצור המרושע ישב לו בחדר האורחים‪ ,‬ושוטר אחד ניצב מכל צד שלו‪.‬‬
‫"זאת היתה בדיחה‪ ,‬אדוני הטוב‪ ,‬סתם בדיחה ולא יותר‪ ",‬ייבב ללא הפסק‪" .‬אני מבטיח לך‪ ,‬אדוני‪,‬‬
‫שהתחבאתי פשוט כדי לחזות בתוצאות היעלמותי‪ ,‬ואין לי ספק כי תהיה הוגן מספיק ותאמין לי שלא‬
‫היתה לי שום כוונה לגרום נזק כלשהו למר מקפרליין הצעיר האומלל‪".‬‬
‫"זאת יקבע חבר המושבעים‪ ",‬אמר לסטרייד‪" .‬על כל פנים‪ ,‬נאשים אותך בקנוניה‪ ,‬אם לא בניסיון‬
‫רצח‪".‬‬
‫"ואתה תגלה‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬כי נושיך יחרימו את חשבון הבנק של מר קורנליוס‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫האיש הקטן נרתע והפנה את עיניו הזדוניות לעבר ידידי‪.‬‬
‫"אני חייב לך תודה רבה‪ ",‬אמר‪" .‬אולי אוכל להשיב לך כגמולך באחד הימים‪".‬‬
‫הולמס חייך בסלחנות‪.‬‬
‫"אני משער כי בשנים הקרובות לא יהיה זמנך פנוי‪ ",‬אמר‪" .‬דרך אגב‪ ,‬מה שמת בערמת העצים פרט‬
‫למכנסיך הישנים? כלב מת‪ ,‬ארנבות או מה? לא תספר? אוי‪ ,‬כמה אכזרי מצדך! טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬אני מרשה‬
‫לעצמי להניח כי די בארנבות אחדות להסביר את הדם ואת השרידים המפוחמים גם יחד‪ .‬אם תעלה‬
‫אי־פעם את הפרשה הזאת על הכתב‪ ,‬ווטסון‪ ,‬תוכל לרשום כי היו אלה ארנבות‪".‬‬
 ‫הרפתקת הדמויות המרקדות‬
‫זה שעות אחדות ישב הולמס בדממה‪ ,‬כשגבו הארוך והצר גחון מעל כלי קיבול לכימיקלים‪ ,‬והביא‬
‫לידי רתיחה חומר בעל ריח מצחין במיוחד‪ .‬ראשו היה שמוט על חזהו‪ ,‬ובעיני דמה מאוד לציפור‬
‫מוזרה‪ ,‬גדולה וכחושה‪ ,‬בעלת נוצות בגוון אפור־עמום וכרבולת שחורה‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר לפתע‪" .‬אני מבין שאינך מתכוון להשקיע במניות של דרום אפריקה?"‬
‫נרתעתי לאחור בפליאה‪ .‬אף שהייתי מודע לכישרונותיו המוזרים של הולמס‪ ,‬הרי החדירה‬
‫הפתאומית הזאת למחשבותי הטמירות ביותר היתה בלתי ניתנת לכל הסבר‪.‬‬
‫"כיצד‪ ,‬לעזאזל‪ ,‬ידעת זאת?" שאלתי‪.‬‬
‫הוא הסתובב לאחור בכיסאו‪ ,‬מבחנה מעלה אדים בידו ונצנוץ משועשע בעיניו הקבועות עמוק‬
‫בחוריהן‪.‬‬
‫"עליך להודות‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שהופתעת לחלוטין‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"אכן‪ ,‬הופתעתי‪".‬‬
‫"הייתי צריך להחתים אותך על הודאה כתובה ברוח זו‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫"משום שבעוד חמש דקות תאמר שהדבר פשוט עד כדי גיחוך‪".‬‬
‫"אני בטוח שלא אומר זאת‪".‬‬
‫"אתה מבין‪ ,‬ווטסון יקירי" — הוא הציב את המבחנה שהחזיק בתוך כן המבחנות והחל להרצות‬
‫באוזני כמו היה מורה הפונה אל כיתתו — "אין כל קושי מיוחד לבנות שרשרת של היקשים‪ ,‬שכל אחד‬
‫מהם מתבסס על קודמו‪ ,‬וכל אחד כשלעצמו פשוט ביותר‪ .‬אם מעלימים‪ ,‬לאחר שבונים שרשרת כזאת‪,‬‬
‫את כל ההיקשים המרכזיים‪ ,‬ומציגים בפני השומע רק את נקודת ההתחלה ואת המסקנה‪ ,‬או־אז ניתן‬
‫ליצור רושם מדהים‪ ,‬אף כי מלאכותי ומזויף מעיקרו‪ .‬עכשיו‪ ,‬אם נבחן את השקע שבין אצבע ידך‬
‫השמאלית לבין אגודלך‪ ,‬לא נתקשה להגיע למסקנה הברורה שאינך מתכוון להשקיע את ההון הקטן‬
‫העומד לרשותך במכרות הזהב‪".‬‬
‫"איני רואה כל קשר בין השניים‪".‬‬
‫"קרוב לוודאי שלא‪ ,‬אך עד מהרה אוכל להראות לך את הקשר ההדוק ביניהם‪ .‬הנה החוליות‬
‫החסרות בשרשרת פשוטה זו‪ :‬א'‪ ,‬כאשר שבת אמש מן המועדון הבחנתי בסימני גיר בין אצבע ידך‬
‫השמאלית לבין אגודלך‪ .‬ב'‪ ,‬אתה מורח מקום זה בגיר כאשר אתה משחק ביליארד‪ ,‬כדי לייצב את‬
‫מקל הביליארד‪ .‬ג'‪ ,‬לעולם אינך משחק ביליארד אלא עם ֶתרסטון‪ .‬ד'‪ ,‬לפני ארבעה חודשים סיפרת לי‬
‫כי לתרסטון יש אופציה‪ ,‬העומדת לפקוע בעוד חודש‪ ,‬לרכישת רכוש מסוים בדרום אפריקה‪ ,‬וכי הביע‬
‫את רצונו שתשתתף עמו ברכישה‪ .‬ה'‪ ,‬פנקס ההמחאות שלך נעול במגירה שלי‪ ,‬אך אתה לא ביקשת‬
‫ממני את המפתח‪ .‬ו'‪ ,‬מכאן‪ ,‬שאינך מתכוון להשקיע את כספך באופן זה‪".‬‬
‫"זה פשוט עד כדי גיחוך!" קראתי‪.‬‬
‫"בהחלט!" השיב‪ ,‬נרגז מעט‪" .‬כל בעיה נראית ילדותית לאחר שהוסברה לך‪ .‬אבל הנה בעיה שאין‬
‫לה הסבר‪ .‬הבה נראה כיצד תפתור אותה‪ ,‬ווטסון ידידי‪ ".‬הוא השליך נייר על השולחן ושב לעסוק‬
‫באנליזה הכימית שבה היה שקוע‪.‬‬
‫הבטתי בהשתאות בכתב התמונות המגוחך שהתנוסס על הנייר‪" .‬באמת‪ ,‬הולמס‪ ,‬הרי זהו ציור של‬
‫ילדים!" קראתי‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬כך אתה חושב!"‬
‫"איזה הסבר אחר יש לזה?"‬
‫"זה מה שמר הילטון קיובּיט מאחוזת יידינג תורפ שבנורפוק להוט מאוד לדעת‪ .‬חידה קטנה זו‬
‫הגיעה אלי בדואר הבוקר‪ ,‬ומר קיוביט עתיד להגיע לכאן בעקבותיה ברכבת הבאה‪ .‬אני שומע צלצול‬
‫בפעמון‪ ,‬ווטסון‪ .‬לא אופתע לגלות כי האיש אמנם הגיע‪".‬‬
‫קול צעדים כבדים נשמע על המדרגות‪ ,‬וכעבור רגע נכנס אדון גבוה‪ ,‬אדום פנים ומגולח למשעי‪,‬‬
‫שעיניו הבהירות ולחייו האדמדמות העידו על אורח חיים שנוהל הרחק מערפיליו של רחוב בייקר‪.‬‬
‫בהיכנסו דומה שהביא עמו משב רוח קל של אווירו הרענן‪ ,‬החריף ומשיב הנפש של החוף המזרחי‪.‬‬
‫לאחר שלחץ את ידי שנינו‪ ,‬כבר עמד להתיישב‪ ,‬ואולם אז נפלה עינו על הנייר שעליו שורטטו‬
‫הסימנים המוזרים‪ ,‬ואשר אותו בחנתי לפני דקות אחדות ואחר כך הנחתיו על השולחן‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬מה דעתך על כך?" קרא‪" .‬נאמר לי כי אתה נמשך אחר תעלומות מוזרות‪ ,‬ואיני‬
‫סבור כי תוכל למצוא תעלומה מוזרה מזו‪ .‬שלחתי את הנייר לפנ ַי‪ ,‬כדי שתספיק לבחון אותו עד‬
‫שאגיע‪".‬‬
‫"אין ספק שזאת יצירה מוזרה למדי‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ממבט ראשון נדמה שזהו מעשה משובה ילדותי‬
‫כלשהו‪ .‬נראות בו כמה דמויות קטנות ומגוחכות‪ ,‬מרקדות על הנייר שצוירו עליו‪ .‬מדוע אתה מייחס‬
‫חשיבות רבה כל כך לדבר־מה גרוטסקי כל כך?"‬
‫"לא הייתי עושה זאת‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אלא שאשתי היא המייחסת לכך חשיבות רבה‪ .‬הדבר מטיל עליה‬
‫פחד מוות‪ .‬היא אינה אומרת דבר‪ ,‬אך אני רואה את האימה בעיניה‪ .‬לכן אני מעוניין לחקור בדבר עד‬
‫תום‪".‬‬
‫הולמס הגביה בידו את הנייר‪ ,‬כך שאור השמש נפל עליו במלוא עוזו‪ .‬היה זה דף שנתלש מפנקס‪.‬‬
‫הסימנים שורטטו בעיפרון ונראו כך‪:‬‬
‫הולמס בחן אותם זמן־מה‪ ,‬ואחר כך קיפל את הנייר בזהירות והניחו בתוך הפנקס שלו‪" .‬יש לשער‬
‫שזאת תהיה פרשה מעניינת ובלתי רגילה מאין כמותה‪ ",‬אמר‪" .‬הבהרת לי פרטים אחדים במכתבך‪ ,‬מר‬
‫הילטון קיוביט‪ ,‬אך אשמח מאוד אם תואיל בטובך לחזור עליהם שנית למען ידידי‪ ,‬דוקטור ווטסון‪".‬‬
‫"לא ניחנתי בכישרון סיפור‪ ",‬אמר אורחנו‪ ,‬כשהוא סופק ושב וסופק בעצבנות את כפות ידיו‬
‫הגדולות והחזקות‪" .‬אם דברי לא יהיו ברורים‪ ,‬עליך רק לומר לי זאת‪ .‬אתחיל את סיפורי בנישואי‬
‫שנערכו בשנה שעברה‪ ,‬אבל ראשית עלי להבהיר כי אף על פי שאינני אדם עשיר‪ ,‬הרי משפחתי‬
‫מתגוררת בריידינג תורפ זה חמש מאות שנה‪ ,‬ואין משפחה ידועה ממנה בכל מחוז נורפוק‪ .‬אשתקד‬
‫הגעתי ללונדון לרגל חגיגות היובל למלכותה של המלכה ויקטוריה‪ ,‬והתאכסנתי באכסניה בכיכר‬
‫ראסל‪ ,‬כיוון שפארקר‪ ,‬כומר הקהילה שלנו‪ ,‬התאכסן שם אף הוא‪ .‬תחת אותה קורת גג התאכסנה גם‬
‫עלמה אמריקנית צעירה — שמה היה פטריק — אלסי פטריק‪ .‬בדרך כלשהי נעשינו לידידים‪ ,‬עד כדי כך‬
‫שעוד בטרם חלף חודש החופשה שלי‪ ,‬כבר הייתי מאוהב בה עד מעל לאוזני‪ .‬נישאנו בטקס נישואים‬
‫צנוע במשרד הרישום‪ ,‬ושבנו לנורפוק כזוג נשוי‪ .‬בוודאי תחשוב‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי מעשה של טירוף הוא‬
‫מצדו של אדם‪ ,‬שמוצאו ממשפחה ותיקה ומכובדת‪ ,‬לשאת לו אישה בדרך כזאת‪ ,‬כאשר אין הוא יודע‬
‫דבר על עברה או על משפחתה‪ ,‬אך לו ראית אותה והכרת אותה‪ ,‬היית מיטיב להבין‪.‬‬
‫"היא נהגה בי ביושר גמור‪ ,‬אלסי שלי‪ .‬איני יכול לומר שלא נתנה לי את האפשרות לחזור בי‬
‫מכוונתי לשאתה לאישה לו רציתי בכך‪' .‬היו לי כמה קשרים מפוקפקים ביותר בימי חיי‪ ',‬אמרה לי‪,‬‬
‫'והייתי רוצה למחות אותם כליל מזיכרוני‪ .‬הייתי מעדיפה שלא להזכיר כלל את עברי‪ ,‬מפני שהדבר‬
‫מסב לי כאב רב‪ .‬אם תישא אותי לאישה‪ ,‬הילטון‪ ,‬תישא לך אישה שאין לה כל סיבה אישית להתבייש‬
‫בעברה‪ ,‬אך יהיה עליך להאמין לדברתי ולהניח לי לשמור על שתיקה בכל מה שנוגע לאירועים‬
‫שהתרחשו בחיי עד לרגע שבו נישאתי לך‪ .‬אם אינך יכול לעמוד בתנאים האלה‪ ,‬אז שוב לך ללונדון‬
‫והנח אותי לאותם חיי בדידות שידעתי עד לרגע שבו הכרתי אותך‪ '.‬דברים אלה ממש נאמרו באוזני‬
‫רק יום אחד לפני מועד נישואינו‪ .‬הבהרתי לה כי אין לי כל התנגדות לשאתה בתנאים שהציגה‪ ,‬וכך‬
‫אמנם היה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אנו נשואים עתה זה כשנה‪ ,‬ושנינו ידענו אושר רב בחיי נישואינו‪ .‬ואולם לפני כחודש‪ ,‬בסוף‬
‫יוני‪ ,‬הבחנתי לראשונה בסימנים של צרות‪ .‬באחד הימים קיבלה אשתי מכתב מאמריקה‪ .‬הבחנתי בבול‬
‫האמריקני‪ .‬פניה החווירו כפני מת‪ .‬היא קראה את המכתב והשליכה אותו אל תוך האש‪ .‬היא לא‬
‫הזכירה אותו לאחר מכן ולו ברמז‪ ,‬וכך אף אני‪ ,‬שהרי הבטחה היא הבטחה‪ ,‬אך מאותו הרגע שוב לא‬
‫ידעה שעה אחת של שלווה‪ .‬מבע של פחד שוכן תדיר על פניה כאילו היא ממתינה ומצפה לדבר־מה‪.‬‬
‫היה מוטב לה לו בטחה בי‪ .‬היא היתה מגלה כי אין לה ידיד טוב ממני‪ .‬ואולם איני יכול לומר דבר כל‬
‫עוד לא תפנה אלי ראשונה‪ .‬אבל ברצוני שתדע‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי היא אישה כנה וישרה‪ ,‬ותהיינה הצרות‬
‫שמקורן בעברה אשר תהיינה‪ ,‬הן לא נגרמו באשמתה‪ .‬אני אמנם רק בעל אחוזה פשוט מנורפוק‪ ,‬אך‬
‫אין בכל אנגליה אדם המחשיב את כבודה של משפחתו יותר ממני‪ .‬אשתי מיטיבה לדעת זאת‪ ,‬והיא‬
‫היטיבה לדעת זאת בטרם נישאה לי‪ .‬לעולם לא היתה מכתימה את כבודי — בזה אני בטוח‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬עתה אני מגיע לחלק המוזר בסיפורי‪ .‬לפני כשבוע — הדבר היה ביום שלישי בשבוע שעבר‬
‫— גיליתי על אדן אחד החלונות כמה דמויות מרקדות קטנות ומגוחכות כמו אלה שעל הנייר‪ .‬הדמויות‬
‫שורבטו בגיר‪ .‬תחילה סברתי שנער האורווה הוא שצייר אותן‪ ,‬אך הוא נשבע לי שאין הוא יודע על‬
‫כך דבר‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הדמויות הופיעו על אדן החלון בשעות הלילה‪ .‬ציוויתי לשטוף אותן‪ ,‬ורק לאחר‬
‫מכן הזכרתי את העניין באוזני אשתי‪ .‬להפתעתי היא התייחסה לדבר ברצינות מרובה והפצירה בי‬
‫להניח לה להתבונן בדמויות — אם אמנם יתגלו ציורים נוספים‪ .‬במשך שבוע לא התגלה כל ציור נוסף‪,‬‬
‫אך אתמול בבוקר מצאתי פיסת נייר זו מונחת על שעון השמש אשר בגן‪ .‬הראיתי אותה לאלסי‪ ,‬ומיד‬
‫כשראתה אותה‪ ,‬צנחה ארצה נטולת הכרה‪ .‬למן הרגע ההוא היא נראית כמי ששרויה בחלום‪ ,‬קהת‬
‫חושים‪ ,‬והאימה שוכנת תדיר בעיניה‪.‬‬
‫"בו ברגע החלטתי לכתוב אליך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ולשלוח עם המכתב גם את הנייר‪ .‬אין זה חפץ שאוכל‬
‫להציגו במשטרה‪ ,‬שהרי השוטרים רק ילעגו לי‪ ,‬אבל אתה בוודאי תאמר לי מה לעשות‪ .‬איני אדם‬
‫עשיר‪ ,‬אבל אם מרחף איום כלשהו מעל ראשה של אשתי הקטנה‪ ,‬אני מוכן להוציא את כל כספי עד‬
‫הפרוטה האחרונה כדי להגן עליה מפניו‪".‬‬
‫הוא היה אדם אציל נפש — אותו גבר פשוט‪ ,‬ישר ועדין — בן אנגליה הטובה והישנה‪ ,‬בעיניו‬
‫הכחולות‪ ,‬הגדולות והרציניות ובפניו הנאות והרחבות‪ .‬אהבתו לאשתו ואמונו בה קרנו מכל תו ותו‬
‫בפניו‪ .‬הולמס האזין לסיפורו בתשומת לב מרבית‪ ,‬ועתה ישב זמן־מה בדממה ושקע בהרהורים‪.‬‬
‫"אתה לא חושב‪ ,‬מר קיוביט‪ ",‬שאל לבסוף‪" ,‬כי דרך הפעולה הטובה ביותר תהיה לפנות אל אשתך‬
‫ישירות ולבקש ממנה לחלוק עמך את סודה?"‬
‫הילטון קיוביט ניענע בראשו הכבד‪.‬‬
‫"הבטחה היא הבטחה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬לו רצתה אלסי לספר לי היתה עושה זאת‪ .‬אם אין היא רוצה‬
‫לספר לי‪ ,‬לא אאלץ אותה לגלות לי את סודה‪ .‬אך יש לי זכות לנקוט אמצעים משלי — וכך אמנם‬
‫אעשה‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬אעזור לך בכל לבי‪ .‬ראשית‪ ,‬ברצוני לשאול אותך אם לא שמעת על זרים כלשהם אשר‬
‫נראו באזור מגוריך‪".‬‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אני מבין כי זהו מקום שקט‪ ,‬וכי כל פרצוף חדש יעורר מיד תשומת לב?"‬
‫"בסביבה הקרובה — כן‪ .‬אבל לא הרחק מאיתנו ישנם אי־אילו מעיינות מרפא קטנים‪ ,‬והחוואים‬
 ‫בסביבה משכירים חדרים לאורחים‪".‬‬
‫"אין ספק כי לכתב הציורים הזה יש משמעות כלשהי‪ .‬אם זו משמעות שרירותית לחלוטין‪ ,‬ייתכן‬
‫שלא נוכל לגלות אותה‪ .‬אך אם יש שיטה והיגיון בציורים‪ ,‬הרי אין כל ספק כי יעלה בידינו לרדת‬
‫לשורש הדבר‪ .‬ואולם הדוגמה הזאת שהבאת קצרה מכדי שאוכל לגלות דבר־מה באמצעותה‪ ,‬ונוסף על‬
‫כך גם העובדות שהצגת בפני הן כה כלליות‪ ,‬עד שאין לנו כל בסיס לחקירה‪ .‬הייתי מציע לך לשוב‬
‫לנורפוק ולפקוח עין על המתרחש‪ ,‬ואז‪ ,‬אם יתגלו דמויות מרקדות נוספות‪ ,‬להעתיק אותן בדיוק רב‪.‬‬
‫חבל מאוד שאין לנו העתק מאותן דמויות שצוירו בגיר על אדן החלון‪ .‬כמו כן‪ ,‬הייתי רוצה שתנסה‬
‫לברר‪ ,‬בחשאי ובסודיות‪ ,‬אם נראו זרים בסביבה‪ .‬לאחר שיהיו בידיך עדויות חדשות — שוב לראותני‪.‬‬
‫זאת העצה הטובה ביותר שאוכל להעניק לך‪ ,‬מר הילטון קיוביט‪ .‬אם תהיינה התפתחויות דוחקות‬
‫חדשות‪ ,‬אהיה מוכן בכל עת לנסוע לביתך שבנורפוק כדי לפגוש בך‪".‬‬
‫הפגישה הותירה את שרלוק הולמס מהורהר מאוד‪ ,‬ופעמים אחדות בימים הבאים ראיתיו נוטל את‬
‫הנייר מפנקס הרשימות שלו ונותן מבט ארוך ומרוכז בדמויות המוזרות ששורטטו עליו‪ .‬ואולם הוא לא‬
‫הזכיר את העניין ולו במילה אחת‪ ,‬עד ליום אחד אחר הצהריים‪ ,‬כשבועיים לאחר הפגישה‪ .‬בדיוק‬
‫הייתי בדרכי החוצה‪ ,‬ולפתע קרא לי הולמס לשוב חזרה‪.‬‬
‫"מוטב שתישאר בבית‪ ,‬ווטסון‪".‬‬
‫"מדוע?"‬
‫"משום שקיבלתי הבוקר מברק מהילטון קיוביט‪ .‬אתה זוכר את הילטון קיוביט‪ ,‬האדם שהגיע אלינו‬
‫בקשר לדמויות הרוקדות? הוא היה אמור להגיע לתחנה ברחוב ליוורפול בשעה אחת ועשרים‪ .‬הוא‬
‫עשוי להופיע כאן בכל רגע‪ .‬ממברקו הבנתי כי התחוללו אירועים חדשים בעלי חשיבות‪".‬‬
‫לא היה עלינו להמתין זמן רב‪ ,‬שכן בעל האחוזה שלנו מנורפוק הגיע לביתנו היישר מן התחנה‬
‫במרב המהירות שבה יכלה כרכרה דו־אופנית לשאתו‪ .‬הוא נראה מודאג ומדוכא‪ ,‬עיניו היו עייפות‬
‫ומצחו חרוש קמטים‪.‬‬
‫"העסק הזה מורט את עצבי‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬אמר ושקע אל תוך הכורסה כאדם שתש כוחו‪" .‬ההרגשה‬
‫שאתה מוקף באנשים בלתי ידועים החורשים נגדך מזימה כלשהי היא כשלעצמה נוראה‪ ,‬ואולם כאשר‬
‫נוסף על כך אתה יודע שהדבר הורג אט־אט את אשתך — הרי זהו מצב ששוב אין בכוחו של בן‬
‫תמותה רגיל לשאת‪ .‬היא הולכת וגוועת עקב כך — ממש הולכת וגוועת לנגד עיני‪".‬‬
‫"האם אמרה לך משהו?"‬
‫"לא‪ .‬מר הולמס‪ ,‬היא לא אמרה לי דבר‪ .‬ועם זאת‪ ,‬היו פעמים שבהן רצתה הנערה האומללה לומר‬
‫לי דבר־מה‪ ,‬אלא שלא יכלה להביא את עצמה לעשות את הצעד הזה‪ .‬ניסיתי לעזור לה‪ ,‬אבל אני‬
‫משער שהייתי מסורבל וגמלוני וגרמתי לה להירתע ברגע האחרון‪ .‬היא שוחחה על משפחתי עתיקת‬
‫היומין ועל המוניטין שיצא לנו בסביבה‪ ,‬וכן דיברה על כבודה הבלתי מוכתם של המשפחה‪ ,‬שהיה לה‬
‫מקור של גאווה‪ .‬בכל פעם חשתי כי דבריה אלה התכוונו להוביל לעיקר‪ ,‬ואולם איכשהו הם הסתיימו‬
‫תמיד בטרם הגיעו לכך‪".‬‬
 ‫"אך אתה עצמך גילית דבר־מה?"‬
‫"גיליתי הרבה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬יש בידי ציורים חדשים של דמויות רוקדות‪ ,‬שהבאתי כדי שתבחן אותם‪,‬‬
‫ומה שיותר חשוב‪ ,‬ראיתי את הברנש‪".‬‬
‫"מה — את האיש שצייר אותן?"‬
‫"כן‪ .‬ראיתי אותו בפעולה‪ .‬אבל אספר לך את כל הדברים על פי סדר התרחשותם‪ .‬הדבר הראשון‬
‫שראיתי בבוקר שלאחר אותו היום שבו ביקרתי בביתך היה יבול חדש של דמויות רוקדות‪ .‬הן צוירו‬
‫בגיר על דלת העץ השחורה של צריף כלי העבודה‪ ,‬הניצב לצד המדשאה — במקום שבו ניתן לראותן‬
‫בבהירות מחלונות החזית‪ .‬העתקתי את הציור במדויק‪ .‬הנה הוא לפניך‪".‬‬
‫הוא פרש פיסת נייר והניח אותו על השולחן‪ .‬והנה העתק של הציורים‪:‬‬

‫"מצוין!" קרא הולמס‪" .‬מצוין! אנא המשך‪".‬‬

‫"לאחר שהעתקתי את הציור מחקתי את הסימנים‪ ,‬ואולם כעבור יומיים בבוקר הופיעה שוב כתובת‬
‫חדשה‪ .‬הנה היא‪ ,‬גם אותה העתקתי‪":‬‬

‫הולמס חיכך את ידיו זו בזו וציחקק בהנאה‪" .‬החומר הולך ומצטבר במהירות‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"כעבור יומיים הגיע מסר נוסף ששורבט על נייר והונח מתחת לחלוק אבן על גבי שעון השמש‪ .‬הנה‬
‫הוא‪ .‬הדמויות‪ ,‬כפי שאתם רואים‪ ,‬זהות לחלוטין לדמויות המופיעות במסר האחרון‪ .‬לאחר מכן‬
‫החלטתי לארוב לאיש‪ .‬נטלתי את אקדחי והתיישבתי בחדר העבודה שלי המשקיף אל המדשאה ואל‬
‫הגן‪ .‬בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר עדיין ישבתי ליד החלון‪ ,‬כשהכול סביבי חשוך פרט לאור‬
‫הירח בחוץ‪ ,‬ולפתע שמעתי קול צעדים מאחורי‪ .‬היתה זו אשתי‪ ,‬עטופה בחלוק הבית שלה‪ .‬היא‬
‫הפצירה בי לשוב למיטתי‪ .‬הבהרתי לה גלויות כי בכוונתי לראות את האיש המעולל לנו תעלולים כה‬
‫מגוחכים‪ .‬היא השיבה לי כי מדובר בוודאי במעשה קונדס טיפשי כלשהו‪ ,‬וכי עלי להתעלם ממנו‪.‬‬
‫"'אם הדבר מרגיז אותך‪ ,‬הילטון‪ ,‬נוכל לנסוע מפה‪ ,‬אתה ואני‪ ,‬וכך נתרחק מן המטרד הזה‪'.‬‬
‫"'מה‪ ,‬שבעל הבדיחות התפלות האלה יאלץ אותנו להימלט מביתנו שלנו?' קראתי‪' .‬הרי יצחקו לנו‬
‫בכל המחוז!'‬
‫"'טוב‪ ,‬בוא‪ ,‬אם כן‪ ,‬לישון‪ ',‬אמרה‪' ,‬ובבוקר נוכל להמשיך לדון בדבר‪'.‬‬
‫"לפתע‪ ,‬בעודה מדברת‪ ,‬ראיתי כיצד פניה החיוורות מוסיפות ומחווירות באורו של הירח‪ ,‬וידיה‬
‫לפתו את כתפי‪ .‬משהו נע בצלו של צריף כלי העבודה‪ .‬ראיתי דמות כהה שחמקה בזחילה סביב פינת‬
‫הצריף וכרעה למול הדלת‪ .‬אחזתי באקדחי והתכוונתי לפרוץ החוצה‪ ,‬ואולם אשתי השליכה את‬
‫זרועותיה סביבי ומנעה אותי מלעשות זאת בעוצמה עוויתית ממש‪ .‬ניסיתי לנער אותה מעלי‪ ,‬אך היא‬
‫דבקה בי נואשות‪ .‬לבסוף השתחררתי מאחיזתה‪ ,‬אך עד שהספקתי לפתוח את הדלת ולהגיע אל הצריף‪,‬‬
‫כבר חמק היצור ונעלם‪ .‬ואולם הוא הותיר אחריו עקבות‪ ,‬כיוון שעל הדלת נראו אותם אנשים רוקדים‬
‫שכבר הופיעו פעמיים במסרים קודמים‪ ,‬ושאותם העתקתי על הנייר‪ .‬לא היה כל סימן לברנש‪ ,‬למרות‬
‫שערכתי חיפוש מהיר בכל השטח כולו‪ .‬הדבר המתמיה בכל העניין הוא שהאיש בוודאי נמצא שם כל‬
‫הזמן‪ ,‬שכן כאשר שבתי והבטתי בדלת בבוקר‪ ,‬נראו עליה דמויות נוספות ששורטטו מתחת לשורת‬
‫הדמויות שכבר ראיתי‪".‬‬
‫"האם הציורים החדשים מצויים בידך?"‬
‫"כן‪ ,‬המסר קצר ביותר‪ ,‬אך הכנתי ממנו העתק‪ .‬הנה הוא לפניך‪".‬‬
‫שוב הוציא האיש פיסת נייר‪ .‬וכך נראה הריקוד החדש‪:‬‬

‫"אמור לי‪ ",‬אמר הולמס — וניכר בעיניו כי היה נרגש ביותר — "האם היתה זאת רק תוספת לשורה‬
‫הראשונה או שמא נראתה כידיעה נפרדת לחלוטין?"‬
‫"הציור הזה הופיע על לוח נפרד בדלת‪".‬‬
‫"מצוין! זה המידע החשוב ביותר שקיבלנו עד עתה‪ .‬יש בכוחו לסייע לנו בהשגת מטרתנו‪ .‬הוא מפיח‬
‫בי תקוות רבות‪ .‬ועכשיו‪ ,‬מר הילטון קיוביט‪ ,‬הואל נא להמשיך בסיפורך המעניין עד מאוד‪".‬‬
‫"אין לי דבר להוסיף‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬פרט לכך שהתמלאתי כעס רב על אשתי באותו לילה‪ ,‬על שעיכבה‬
‫אותי ולא איפשרה לי ללכוד את הנבל החמקן‪ .‬לדבריה‪ ,‬חששה שמא אפגע‪ .‬לרגע קל עלה על דעתי כי‬
‫ייתכן שהדבר אשר מפניו חששה היה שמא ייפגע הוא‪ ,‬כיוון שלא היה לי צל של ספק כי ידעה מי הוא‬
‫אותו האיש ומה פירושם של אותם סימנים מוזרים‪ .‬ואולם ישנה נימה מסוימת בקולה של אשתי‪ ,‬מר‬
‫הולמס‪ ,‬וישנו מבע מסוים בעיניה שאינם מניחים לך להטיל ספק בדבריה‪ ,‬ואני בטוח שאכן שלומי‬
‫שלי הוא אשר העסיק את מחשבותיה‪.‬‬
‫"זוהי הפרשה כולה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ועתה הייתי רוצה שתעוץ לי כיצד לנהוג‪ .‬אני עצמי נוטה להציב‬
‫כחצי תריסר מן הפועלים החקלאיים שלי בין השיחים‪ ,‬וכאשר יבוא שוב הברנש‪ ,‬להטעים אותו מנחת‬
‫זרוענו עד שיעזוב אותנו לנפשנו לנצח‪".‬‬
‫"חוששני שפרשה זו סבוכה מכדי שיהיה ניתן להתגבר עליה באמצעות פתרונות פשוטים כגון‬
‫אלה‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬כמה זמן תוכל לשהות בלונדון?"‬
‫"עלי לשוב לביתי הלילה‪ .‬בעד שום הון שבעולם לא אעזוב את אשתי לבדה בלילה‪ .‬היא עצבנית‬
‫מאוד והפצירה בי למהר ולשוב הביתה‪".‬‬
‫"אכן‪ ,‬הצדק איתך‪ .‬ואולם לו יכולת להשתהות בלונדון‪ ,‬ייתכן שהייתי יכול לשוב איתך בתוך יום או‬
‫יומיים‪ .‬אך בינתיים‪ ,‬מאחר שאתה נוסע‪ ,‬השאר בידי את הניירות הללו‪ ,‬ויש לשער כי יעלה בידי לבקר‬
‫בקרוב בביתך ולשפוך מעט אור על התעלומה שלך‪".‬‬
‫שרלוק הולמס שמר על התנהגות מקצועית קרת רוח כל עוד שהה אורחנו עמנו‪ ,‬אף שבקלות‬
‫יכולתי להבחין‪ ,‬אני‪ ,‬שכה היטבתי להכירו‪ ,‬כי הוא נרגש עד מאוד‪ .‬ברגע שבו נעלם גבו הרחב של‬
‫הילטון קיוביט מבעד לדלת‪ ,‬נחפז ידידי אל השולחן‪ ,‬הניח עליו את כל פיסות הנייר שעליהן הופיעו‬
‫הדמויות המרקדות‪ ,‬ושקע בחישובים סבוכים ומפורטים‪ .‬במשך שעתיים צפיתי בו ממלא דף אחר דף‬
‫בדמויות ובאותיות‪ .‬כה שקוע היה במלאכתו‪ ,‬עד שהיה ברור בעליל כי נוכחותי השתכחה ממנו‬
‫לחלוטין‪ .‬לעתים התקדם במלאכתו‪ ,‬ואז שרק וזימר בעודו עובד‪ ,‬לעתים נקלע למבוי סתום‪ ,‬ואז ישב‬
‫זמן ארוך כשמצחו חרוש תלמים ועיניו ריקות מכל הבעה‪ .‬לבסוף זינק מעל כיסאו בקריאה של‬
‫שביעות רצון והחל מתהלך בחדר אנה ואנה‪ ,‬כשהוא מחכך את ידיו זו בזו‪ .‬לאחר מכן כתב מברק‬
‫ארוך על גבי טופס של מברק‪" .‬אם התשובה למברק זה תהיה זו אשר לה אני מצפה‪ ,‬תוכל להוסיף‬
‫פרשה נאה מאוד לאוסף הפרשיות שלך‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬נראה לי כי מחר נוכל לנסוע לנורפוק‬
‫ולהביא לידידנו חדשות ברורות ומוגדרות בדבר הסוד המסתתר מאחורי התופעה המטרידה אותו‪".‬‬
‫עלי להודות כי התמלאתי סקרנות‪ ,‬אך ידעתי כי הולמס אוהב להציג את תגליותיו בעיתוי הנוח לו‬
‫ובדרכו שלו‪ ,‬ולכן המתנתי עד אשר יבחר להכניס אותי בסודו‪.‬‬
‫ואולם התשובה למברקו בוששה להגיע‪ .‬עברו יומיים שבהם גילה הולמס קוצר רוח‪ ,‬ולא חדל לזקוף‬
‫את אוזניו למשמע כל צלצול בפעמון הדלת‪ .‬בערבו של היום השני הגיע מכתב מהילטון קיוביט‪ .‬הכול‬
‫היה שקט בביתו‪ ,‬פרט לכך שכתובת ארוכה הופיעה באותו בוקר על כן שעון השמש‪ .‬הוא צירף העתק‬
‫של ההודעה‪ ,‬והנה היא מובאת להלן‪:‬‬

‫הולמס רכן מעל הכתובת המוזרה הזאת במשך דקות אחדות‪ ,‬ולפתע זינק על רגליו בקריאה של‬
 ‫הפתעה וחרדה‪ .‬פניו היו מתוחות בדאגה‪.‬‬
‫"הנחנו לעניין להרחיק לכת יותר מדי‪ ",‬אמר‪" .‬האם יוצאת הלילה רכבת לצפון ווֹלשם?"‬
‫עיינתי בלוח זמני הרכבות‪ .‬הרכבת האחרונה בדיוק יצאה לדרכה‪.‬‬
‫"אם כן‪ ,‬נאכל ארוחת בוקר מוקדמת וניסע ברכבת הראשונה בבוקר‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬נוכחותנו‬
‫חיונית ביותר‪ .‬אה‪ ,‬הנה המברק המיוחל‪ .‬רק רגע‪ ,‬מרת הדסון‪ ,‬ייתכן שתהיה תשובה‪ .‬לא‪ ,‬זה בדיוק‬
‫כפי שציפיתי‪ .‬ההודעה הזאת רק מדגישה את הצורך הדחוף למהר ולהבהיר להילטון קיוביט מה מצב‬
‫העניינים‪ ,‬שכן בעל האחוזה הפשוט שלנו מנורפוק הסתבך ברשת מסוכנת ויוצאת דופן ביותר‪".‬‬
‫וכך אמנם היה‪ ,‬ועתה‪ ,‬כאשר אני מגיע לסיומו האפל של הסיפור‪ ,‬אשר בתחילה נראה בעיני רק‬
‫ילדותי ומוזר‪ ,‬אני שב ומתמלא פעם נוספת בַּחרדה ובָּאימה אשר הציפו אותי באותם רגעים‪ .‬הייתי‬
‫מעדיף להציג בפני קוראי סיום עליז יותר‪ ,‬ואולם אנו עוסקים כאן בהנצחת עובדות‪ ,‬ולפיכך עלי לתעד‬
‫גם את רגעי המשבר הנוראים באותה שלשלת מאורעות מוזרה‪ ,‬אשר הפכה למשך ימים אחדים את‬
‫אחוזת ריידינג תורפ למקום ששמו נישא בפי כול לאורכה ולרוחבה של אנגליה‪.‬‬
‫אך זה ירדנו בתחנה בצפון ווֹלשם‪ ,‬כשאנו מציינים את יעדנו‪ ,‬והנה ראינו את מנהל התחנה נחפז‬
‫לקראתנו‪" .‬אני מניח כי אתם הבלשים מלונדון?" שאל‪.‬‬
‫מבע נרגז חלף על פניו של הולמס‪" .‬מדוע אתה חושב כך?"‬
‫"משום שזה עתה עבר כאן המפקח מרטין מנוריץ'‪ .‬אבל אולי אתם הרופאים‪ .‬היא לא מתה — בכל‬
‫אופן‪ ,‬עד לדיווח האחרון לא היתה מתה‪ .‬אולי עדיין תוכלו להציל את חייה — אם כי רק כדי שתסיים‬
‫אותם על הגרדום‪".‬‬
‫מצחו של הולמס התקדר בחרדה‪.‬‬
‫"פנינו מועדות לאחוזת ריידינג תורפ‪ ",‬אמר‪" ,‬אבל לא שמענו דבר על מה שהתרחש שם‪".‬‬
‫"זהו עסק נורא‪ ",‬אמר מנהל התחנה‪" .‬הם נורו‪ ,‬שניהם — גם מר הילטון קיוביט וגם אשתו‪ .‬היא‬
‫ירתה בו‪ ,‬ואחר כך ירתה בעצמה — כך אומרים המשרתים‪ .‬הוא מת‪ ,‬ואילו חייה שלה בסכנה‪ .‬אוי‬
‫ואבוי! אוי ואבוי! זוהי אחת מן המשפחות הוותיקות ביותר במחוז נורפוק‪ ,‬ומן המכובדות ביותר‪".‬‬
‫בלא להוציא הגה מפיו‪ ,‬נחפז הולמס לעלות על מרכבה‪ ,‬וכל שעת הנסיעה הארוכה של אחד־עשר‬
‫הקילומטרים‪ ,‬לא פצה את פיו‪ .‬רק לעתים רחוקות ראיתיו כה עגום ומדוכא‪ .‬במשך הנסיעה שלנו מן‬
‫העיר היה שרוי בתחושה של אי־נוחות‪ ,‬והפך בדפי עיתון הבוקר בתשומת לב מהולה בחרדה‪ ,‬ואולם‬
‫עתה הותירה אותו התממשות פתאומית זאת של חששותיו הנוראים ביותר כשהוא שרוי במרה שחורה‪.‬‬
‫הוא נשען לאחור במושבו ושקע בהרהורים קודרים‪ .‬ואף על פי כן סיפקה לנו הסביבה שבה נסענו‬
‫שפע של עניין‪ ,‬שהרי עברנו באחד החבלים הכפריים המעניינים ביותר באנגליה‪ :‬הבתים הפזורים‬
‫בדלילות ייצגו את האוכלוסייה הנוכחית‪ ,‬ואילו הכנסיות הרחבות בעלות המגדלים הרבועים‪ ,‬שהזדקרו‬
‫מעל פני הנוף הירוקים השטוחים העידו על ימי הזוהר והשפע שידעה אנגליה המזרחית בעבר‪.‬‬
‫לבסוף הופיעו שוליו הסגולים של הים הצפוני מעל שפתה הירוקה של רצועת החוף של נורפוק‪,‬‬
‫והרכב הורה בשוֹטוֹ על שני גגות מחודדים בנויים עץ ולבנים שפרצו מעלה מתוך חורשת עצים‪" .‬זהו‬
 ‫בית האחוזה של ריידינג תורפ‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫כאשר נסענו לעבר דלת החזית הנפתחת אל מרפסת‪ ,‬ראיתי מולה‪ ,‬לצד מגרש הטניס‪ ,‬את הצריף‬
‫השחור שבו אוחסנו כלי העבודה ואת שעון השמש הניצב על כן — שני המקומות שנקשרו בצורה כה‬
‫מוזרה בתודעתנו‪ .‬גבר קטן והדור‪ ,‬זריז וערני‪ ,‬בעל שפם עבות‪ ,‬ירד בזה הרגע מכרכרה גבוהה‪ .‬הוא‬
‫הציג את עצמו כמפקח מרטין ממשטרת נורפוק ונדהם לשמוע את שמו של בן לווייתי‪.‬‬
‫"איך זה ייתכן‪ ,‬מר הולמס? הרי הפשע בוצע רק בשלוש לפנות בוקר! כיצד יכולת לשמוע על כך‬
‫בלונדון ולהספיק להגיע למקום האירוע יחד איתי?"‬
‫"אני חזיתי את הפשע‪ .‬הגעתי לכאן בתקווה שאוכל למנוע אותו‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬יש בידך עדות חשובה שעליה איננו יודעים דבר — הרי נאמר לי שהשניים האלה היו זוג‬
‫יונים ממש‪".‬‬
‫"העדות שבידי נוגעת רק לדמויות המרקדות‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אסביר לך אחר כך במה דברים‬
‫אמורים‪ .‬בינתיים‪ ,‬מאחר שאיחרתי את המועד ולא עלה בידי למנוע את הטרגדיה‪ ,‬אני להוט מאוד‬
‫להשתמש במידע שברשותי כדי להבטיח שהצדק ייעשה‪ .‬האם תשתף אותי בחקירתך‪ ,‬או שמא אתה‬
‫מעדיף כי אפעל באופן עצמאי?"‬
‫"יהיה לי לכבוד לעבוד איתך יחד‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬אמר המפקח בקול רציני‪.‬‬
‫"במקרה כזה‪ ,‬הייתי רוצה לשמוע את העדויות ולבדוק את השטח בלא שהיות מיותרות‪".‬‬
‫המפקח מרטין התברך במידה מספקת של שכל ישר כדי להניח לידידי לפעול בדרכו שלו‪ ,‬והסתפק‬
‫ברישום קפדני של התוצאות‪ .‬הרופא המקומי‪ ,‬גבר קשיש וצחור שיער‪ ,‬ירד זה עתה מחדרה של מרת‬
‫הילטון קיוביט‪ ,‬ובפיו הידיעה כי פציעותיה קשות‪ ,‬אך לא אנושות בהכרח‪ .‬הכדור עבר בקדמת מוחה‪,‬‬
‫ויש לשער שיחלוף פרק זמן ניכר בטרם תשוב אליה הכרתה‪ .‬לשאלתנו אם נורתה או שמא ירתה‬
‫בעצמה‪ ,‬סירב הרופא להשיב תשובה חד־משמעית‪ .‬אין ספק שהכדור נורה מטווח קצר‪ .‬בחדר נמצא‬
‫רק אקדח אחד‪ ,‬שבמחסניתו חסרים שני כדורים‪ .‬מר הילטון קיוביט נורה בלבו‪ .‬ניתן לשער באותה‬
‫מידה של סבירות שהוא אשר ירה בה ואחר כך ירה בעצמו‪ ,‬או שהיא היתה הפושעת‪ ,‬מאחר שהאקדח‬
‫נח על הרצפה במחצית המרחק ביניהם‪.‬‬
‫"האם הוזז האיש ממקומו?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"לא הזזנו דבר‪ ,‬פרט לגברת‪ .‬לא יכולנו להניח לה לשכב פצועה על הרצפה‪".‬‬
‫"כמה זמן אתה נמצא כאן‪ ,‬דוקטור?"‬
‫"מאז השעה ארבע‪".‬‬
‫"האם הגיע לכאן מישהו נוסף?"‬
‫"כן‪ ,‬נמצא כאן השוטר‪".‬‬
‫"ושניכם לא נגעתם בדבר?"‬
‫"לא נגענו בדבר‪".‬‬
‫"פעלת בתבונה רבה‪ .‬מי הזעיק אותך?"‬
 ‫"המשרתת‪ ,‬סוֹנ רס‪".‬‬
‫"האם היא זו שהזעיקה את כולם?"‬
‫"היא ומרת קינג‪ ,‬הטבחית‪".‬‬
‫"היכן הן עתה?"‬
‫"נדמה לי שהן במטבח‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬אני סבור כי מוטב שאשמע מיד את גרסתן‪".‬‬
‫אולם הכניסה העתיק‪ ,‬הספון קורות עץ אלון ובו חלונות גבוהים‪ ,‬הפך לחדר חקירות‪ .‬הולמס ישב‬
‫בכיסא גדול ישן‪ ,‬בעיניים קשות ומנצנצות ובפנים מתוחות‪ .‬יכולתי לקרוא בהן הבעה של החלטיות‬
‫נחושה להקדיש את זמנו ומרצו לחקירה זו עד אשר ייקום את מותו של הלקוח שאותו לא הצליח‬
‫להציל‪ .‬המפקח מרטין המהודר למראה‪ ,‬רופא הכפר הזקן ואפור הזקן‪ ,‬אני ושוטר כפרי קהה מוחין‬
‫השלמנו את החבורה המוזרה‪.‬‬
‫שתי הנשים סיפרו את סיפורן בבהירות רבה‪ .‬הן ניעורו משנתן על ידי קול נפץ‪ ,‬וכעבור רגע אחד‬
‫נשמע בעקבותיו קול נפץ נוסף‪ .‬הן ישנו בחדרים סמוכים‪ ,‬שדלת חיברה ביניהם‪ ,‬ומרת קינג פרצה אל‬
‫חדרה של סונדרס‪ .‬יחדיו ירדו השתיים במדרגות‪ .‬דלת חדר העבודה היתה פתוחה ונר ניצב דולק על‬
‫השולחן‪ .‬אדונן היה שרוע על פניו במרכז החדר‪ .‬הוא היה ללא רוח חיים‪ .‬סמוך לחלון קרסה אשתו‪,‬‬
‫ראשה שעון על הקיר‪ .‬היא היתה פצועה פצעים אנושים‪ ,‬וצד אחד של פניה היה מגואל כולו בדם‪ .‬היא‬
‫נשמה בכבדות‪ ,‬אך לא היתה מסוגלת לומר דבר‪ .‬גם הפרוזדור וגם החדר היו מלאים בעשן ובריח אבק‬
‫שרפה‪ .‬החלון היה סגור ונעול מבפנים‪ .‬שתי הנשים עמדו על דעתן בנקודה זו‪ .‬הן ציוו מיד לקרוא‬
‫לרופא ולשוטר‪ .‬אחר כך‪ ,‬בעזרת הסייס ונער האורווה‪ ,‬העבירו את גברתן הפצועה לחדרה‪ .‬גם היא‬
‫וגם בעלה שכבו קודם במיטתם‪ .‬היא היתה לבושה שמלה‪ ,‬ואילו הוא לבש את חלוק הבית שלו מעל‬
‫הפיג'מה‪ .‬איש לא הזיז דבר בחדר העבודה‪ .‬למיטב ידיעתן‪ ,‬מעולם לא התגלע סכסוך בין הבעל‬
‫לאשתו‪ .‬הם תמיד נחשבו לזוג שחי בהרמוניה מלאה‪.‬‬
‫אלה היו הנקודות העיקריות בעדותן של המשרתות‪ .‬בתשובה לשאלתו של המפקח מרטין‪ ,‬הבהירו‬
‫כי כל הדלתות ננעלו מבפנים‪ ,‬וכי איש לא היה יכול להימלט מן הבית‪ .‬בתשובה לשאלתו של הולמס‪,‬‬
‫נזכרו השתיים כי הבחינו בריח אבק שרפה למן הרגע שבו יצאו בריצה מחדריהן שבקומה העליונה‪.‬‬
‫"אני מציע לך לקחת פרט זה לתשומת לבך‪ ",‬אמר הולמס לעמיתו למקצוע‪" .‬ועתה‪ ,‬אני סבור כי הגיע‬
‫הזמן לערוך בדיקה יסודית בחדר‪".‬‬
‫חדר העבודה היה חדר קטן ששלושה מכתליו כוסו בספרים‪ ,‬ושולחן כתיבה ניצב בו אל מול חלון‬
‫רגיל שהשקיף אל הגן‪ .‬תחילה הפנינו את תשומת לבנו לבעל האחוזה ביש המזל‪ ,‬שגווייתו רחבת‬
‫הממדים היתה שרועה בחדר‪ .‬בגדיו הסתורים העידו על כך שהאיש ניעור בחופזה משנתו‪ .‬הוא נורה‬
‫מלפנים‪ ,‬והכדור נותר בגופו לאחר שפילח את לבו‪ .‬אין ספק שמותו היה מהיר ונטול כאבים‪ .‬לא היו‬
‫סימני אבק שרפה על חלוק הבית שלו ואף לא על ידיו‪ .‬לדברי הרופא נמצאו כתמי אבק שרפה על‬
‫פניה של הגברת‪ ,‬אך לא על כף ידה‪.‬‬
‫"היעדר אבק שרפה על כף ידה אינו מוכיח דבר‪ ,‬אם כי לו נמצא שם‪ ,‬היתה יכולה להיות לכך‬
‫משמעות רבה‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אפשר לירות כדורים רבים בלא להותיר כל סימן של אבק שרפה‪ ,‬אלא‬
‫אם כן מולא הכדור שלא כיאות‪ ,‬ואז ניתז אבק השרפה לאחור‪ .‬ועכשיו אני מציע להעביר מכאן את‬
‫גופתו של מר קיוביט‪ .‬אני מניח‪ ,‬דוקטור‪ ,‬כי לא עלה בידך להוציא את הכדור שפצע את האישה‪".‬‬
‫"כדי לעשות זאת יש צורך בניתוח מסובך‪ .‬אך עדיין ישנם ארבעה כדורים באקדח‪ .‬שני כדורים נורו‬
‫ממנו‪ ,‬והם גרמו לשתי פציעות‪ ,‬כך שאפשר למצוא הסבר לכל כדור חסר‪".‬‬
‫"אכן‪ ,‬כך זה נראה‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אם כן‪ ,‬אולי תוכל למצוא הסבר גם לכדור שפגע בשפת‬
‫החלון?"‬
‫הוא נפנה לפתע והורה באצבעו הארוכה והרזה על חור שנוצר בתוך מסגרת החלון התחתונה‪ ,‬כשני‬
‫סנטימטרים מעל לבסיס המסגרת‪.‬‬
‫"לא ייאמן!" קרא המפקח‪" .‬איך הצלחת להבחין בו?"‬
‫"הצלחתי להבחין בו כיוון שחיפשתי אותו‪".‬‬
‫"נפלא!" אמר רופא הכפר‪" .‬אכן‪ ,‬הצדק איתך‪ ,‬אדוני‪ .‬אם כן‪ ,‬נורתה ירייה שלישית‪ ,‬ומכאן שאדם‬
‫שלישי היה נוכח במקום‪ .‬אך מיהו אותו אדם‪ ,‬וכיצד עלה בידו להימלט?"‬
‫"זוהי הבעיה שאנו עומדים לפתור עכשיו‪ ",‬אמר שרלוק הולמס‪" .‬האם זכור לך‪ ,‬המפקח מרטין‪,‬‬
‫שהמשרתות סיפרו כי מיד לאחר שיצאו מחדריהן הבחינו בריח אבק השרפה‪ ,‬ואז הערתי לך כי זאת‬
‫נקודה חשובה מאוד?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬אך עלי להודות כי לא הבנתי למה התכוונת‪".‬‬
‫"דבריהן הצביעו על כך שבזמן היריות היו גם חלון החדר וגם הדלת פתוחים‪ ,‬אחרת לא היה העשן‬
‫יכול להגיע במהירות רבה כל כך לכל חלקי הבית‪ .‬לשם כך היה הכרח כי תהיה בחדר רוח פרצים‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬גם הדלת וגם החלון היו פתוחים לזמן קצר בלבד‪".‬‬
‫"כיצד אתה מגיע למסקנה הזאת?"‬
‫"משום שהנר לא כבה‪".‬‬
‫"נהדר!" קרא המפקח‪" .‬נהדר!"‬
‫"מאחר שהייתי בטוח כי החלון היה פתוח כאשר הטרגדיה התחוללה‪ ,‬עלה על דעתי כי ייתכן שהיה‬
‫מעורב בפרשה אדם שלישי‪ ,‬שניצב מחוץ לחלון הפתוח וירה בעדו‪ .‬כל ירייה שכוונה לעברו של אדם‬
‫זה היתה עשויה לפגוע במסגרת‪ .‬הבטתי במסגרת‪ ,‬והנה‪ ,‬כפי שאמנם סברתי‪ ,‬מצאתי שם סימן של‬
‫ירייה!"‬
‫"אבל איך נסגר החלון וננעל?"‬
‫"הדחף הראשון של האישה היה לסגור את החלון ולנעול אותו‪ .‬היי! מה זה?"‬
‫תיק של אישה ניצב על שולחן חדר העבודה — תיק קטן ונאה‪ ,‬עשוי מעור תנין ומכסף‪ .‬הולמס פתח‬
‫אותו ורוקן את תוכנו‪ .‬היו בו עשרים שטרות של חמישים לירות‪ ,‬של "בנק אוף אינגלנד"‪ .‬השטרות‬
‫היו מאוגדים יחדיו ברצועת גומי‪ .‬פרט להם לא היה בתיק דבר‪.‬‬
‫"עלינו לשמור את התיק‪ ,‬כיוון שהוא ישמש עדות במשפט‪ ",‬אמר הולמס והושיט את התיק על‬
‫תכולתו למפקח‪" .‬עכשיו מוטל עלינו לנסות לשפוך אור על תעלומת הכדור השלישי‪ ,‬שמן הדרך שבה‬
‫נופץ העץ ברור כי נורה מבפנים‪ .‬הייתי רוצה לשוחח פעם נוספת עם מרת קינג הטבחית‪ .‬אמרת לנו‪,‬‬
‫מרת קינג‪ ,‬כי התעוררת משנתך בשל קול נפץ עז‪ .‬האם התכוונת לומר שקול הנפץ הראשון היה עז‬
‫יותר מקול הנפץ השני?"‬
‫"ובכן‪ ,‬אדוני‪ ,‬הוא העיר אותי משנתי‪ ,‬ולכן קשה לי לשפוט‪ .‬אבל היה נדמה לי שזהו קול נפץ עז‬
‫ביותר‪".‬‬
‫"אינך סבורה כי מדובר אולי בשתי יריות שנורו כמעט בעת ובעונה אחת?"‬
‫"אני לא יודעת‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"לדעתי‪ ,‬אין כל ספק כי כך אמנם אירע‪ .‬ובכן‪ ,‬המפקח מרטין‪ ,‬אני סבור כי מיצינו את כל מה שהיה‬
‫ניתן ללמוד מחדר זה‪ .‬אם תואיל לצאת עמי החוצה‪ ,‬נראה אילו עדויות חדשות ניתן למצוא בגן‪".‬‬
‫בגן היתה ערוגת פרחים שנמשכה עד לחלון חדר העבודה‪ .‬כאשר קרבנו אליה‪ ,‬פרצנו כולנו בקריאה‬
‫רמה‪ .‬הפרחים היו רמוסים‪ ,‬ועל האדמה הרכה נראו טביעות רגליים רבות‪ .‬היו אלה רגלי גבר גדולות‪,‬‬
‫בעלות חרטומי נעליים ארוכים ומחודדים באופן מוזר‪ .‬הולמס ריחרח בתוך העשב והעלים‪ ,‬ככלב הציד‬
‫המחפש את הציפור שנורתה בידי אדוניו‪ .‬אחר כך‪ ,‬בקריאה של שביעות רצון‪ ,‬גחן לפנים והרים גליל‬
‫קטן מנחושת‪.‬‬
‫"כך חשבתי‪ ",‬אמר‪" .‬באקדח היה קפיץ מחזיר‪ ,‬והנה הכדור השלישי‪ .‬אני סבור‪ ,‬המפקח מרטין‪ ,‬כי‬
‫החקירה שלנו כמעט הושלמה‪".‬‬
‫בפניו של המפקח הכפרי השתקפה תדהמתו העזה למראה הדרך המהירה והבטוחה שבה התקדם‬
‫הולמס בחקירותיו‪ .‬בתחילה גילה נטייה מסוימת להבליט את מעמדו שלו בחקירה‪ ,‬אך עתה היה מלא‬
‫הערצה כלפי הולמס‪ ,‬והיה מוכן ללכת בעקבותיו ללא כל שאלות‪ ,‬בכל כיוון חקירה שאליו הוביל‪.‬‬
‫"במי אתה חושד?"‬
‫"אגע בשאלה זו אחר כך‪ .‬עדיין ישנן נקודות אחדות בפרשה שלא הבהרתי לך‪ .‬אבל עתה‪,‬‬
‫משהתקדמתי התקדמות ניכרת‪ ,‬מוטב שאמשיך בכיווני החקירה שקבעתי לי‪ ,‬ואחר כך אבהיר את‬
‫התעלומה כולה מתחילתה ועד סופה‪".‬‬
‫"עשה כרצונך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כל עוד נניח את ידינו על הפושע‪".‬‬
‫"איני מתכוון להפוך את הפרשה למסתורין‪ ,‬אבל עתה‪ ,‬כשאני שרוי בעיצומה של החקירה‪ ,‬אין כל‬
‫אפשרות לפתוח בהסברים ארוכים וסבוכים‪ .‬כל קצות החוטים בפרשה זו נמצאים בידי‪ .‬גם אם הגברת‬
‫לא תשוב לעולם להכרתה‪ ,‬גם אז נוכל לשחזר את אירועי אמש ולהבטיח כי הצדק ייעשה‪ .‬ראשית‬
‫הייתי רוצה לדעת אם יש בסביבה פונדק ששמו אלריג'‪".‬‬
‫המשרתים נחקרו בשאלה זו‪ ,‬אך איש מהם לא שמע על מקום בשם זה‪ .‬לבסוף עלה בידי נער‬
‫האורווה לשפוך אור על התעלומה‪ ,‬כאשר נזכר כי במרחק של קילומטרים אחדים בכיוון איסט סטון‬
‫מתגורר איכר בשם זה‪.‬‬
 ‫"האם זוהי חווה מבודדת?"‬
‫"מבודדת מאוד‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"האם ייתכן שעדיין לא שמעו שם על אשר התרחש כאן אמש?"‬
‫"זה ייתכן‪ .‬אדוני‪".‬‬
‫הולמס הירהר לרגע קל‪ ,‬ואחר כך חלף חיוך מוזר על פניו‪" .‬רתום את הסוס‪ ,‬נערי‪ ",‬אמר‪" .‬הייתי‬
‫רוצה שתיקח איתך איגרת לחוות אלריג'‪".‬‬
‫הוא הוציא מכיסו פיסות נייר אחדות שעליהן נראו דמויות רוקדות‪ .‬הוא פרשן למולו והחל עובד‪.‬‬
‫זמן־מה הסב כך אל שולחן חדר העבודה‪ ,‬ולבסוף מסר לנער פתק והורה לו למוסרו היישר לידיו של‬
‫הנמען‪ .‬הוא גם הדגיש באוזניו שלא לענות על שום שאלות שיופנו אליו‪ .‬הצלחתי להבחין על צדו‬
‫החיצוני של הפתק במען שנכתב בכתב יד רועד ובלתי אחיד — שונה לגמרי מכתב ידו הבטוח והנמרץ‬
‫של הולמס‪ .‬האיגרת נשלחה למר אֵייבּ סלֵייני‪ ,‬חוות אלריג'‪ ,‬איסט רסטון‪ ,‬נורפוק‪.‬‬
‫"אני סבור‪ ,‬המפקח‪ ",‬ציין הולמס‪" ,‬כי מוטב שתשגר מברק לתחנת המשטרה ותבקש מהם לשלוח‬
‫כוח ליווי‪ ,‬שכן אם יתברר כי חישובי נכונים‪ ,‬ייתכן שיהיה בידיך אסיר מסוכן במיוחד להעבירו אל‬
‫בית הכלא המחוזי‪ .‬אני בטוח כי הנער העומד למסור את האיגרת יוכל לשגר גם את המברק שלך‪ .‬אם‬
‫יוצאת בשעות אחר הצהריים רכבת בדרכה העירה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אני סבור כי מוטב לנו לנסוע בה — מאחר‬
‫שעלי לסיים אנליזה כימית מסוימת שיש לי בה עניין‪ ,‬וחקירה זו מגיעה במהירות רבה לסיומה‪".‬‬
‫לאחר שיצא הצעיר לדרכו‪ ,‬והאיגרת בידו‪ ,‬חילק הולמס הוראות למשרתים‪ .‬אם יבוא אורח כלשהו‬
‫ויבקש לראות את מרת הילטון קיוביט‪ ,‬אסור להם בשום פנים ואופן למסור לו מידע על מצבה‪ .‬עליהם‬
‫רק להובילו מיד אל חדר האורחים‪ .‬הוא חזר והדגיש נקודה זו באוזניהם בחומרה יתרה‪ .‬לבסוף הוביל‬
‫אותנו אל חדר האורחים‪ ,‬והעיר כי עתה שוב אין העניין נתון בידינו‪ ,‬וכי לא נותר לנו אלא להעביר‬
‫את הזמן כמיטב יכולתנו‪ ,‬עד שנדע מה צופן לנו העתיד הקרוב‪ .‬הרופא יצא לטפל בחוליו‪ ,‬ורק המפקח‬
‫ואני נותרנו בחדר‪.‬‬
‫"דומני שאוכל לסייע לך להעביר שעה אחת בדרך מעניינת ומועילה ביותר‪ ",‬אמר הולמס‪ ,‬משך את‬
‫כיסאו אל השולחן ופרש למולו פיסות נייר אחדות שעליהן הופיעו אותן דמויות מרקדות מגוחכות‪.‬‬
‫"אשר לך‪ ,‬ווטסון ידידי‪ ,‬מגיע לך כל פיצוי שבעולם על שהצלחת לכבוש במשך זמן כה רב את‬
‫סקרנותך הטבעית ולא להביאה על סיפוקה‪ .‬בעיניך‪ ,‬המפקח‪ ,‬אפשר שהאירוע כולו נראה כחקירה‬
‫מקצועית יוצאת מגדר הרגיל‪ .‬ראשית‪ ,‬עלי להבהיר לך את כל הנסיבות הקשורות באותן שיחות ייעוץ‬
‫קודמות שמר הילטון קיוביט קיים עמי בביתי שברחוב בייקר‪ ".‬והוא תיאר בקצרה את העובדות שכבר‬
‫הבאתי בראשית הסיפור‪.‬‬
‫"וכאן מונחות לפני היצירות יוצאות הדופן הללו‪ ,‬שהיה אפשר לחייך למראיהן‪ ,‬אילולא התברר‬
‫שהיו אלה מבשריה של טרגדיה כה נוראה ואיומה‪ .‬אני עצמי בקי בכל סוגיו השונים של כתב‬
‫הסתרים‪ ,‬ואף כתבתי על כך מונוגרפיה קטנה ובלתי חשובה‪ ,‬שבה ניתחתי מאה ושישים צפנים שונים‪,‬‬
‫אבל עלי להודות שדבר זה היה בבחינת חידוש גמור מבחינתי‪ .‬מטרת ממציאיה של שיטה זו היתה‪,‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬להעלים את העובדה כי בדמויות אלה טמון מסר מסוים‪ ,‬וליצור את הרושם כי מדובר‬
‫בציורי ילדים חסרי משמעות‪.‬‬
‫"ואולם לאחר שהבנתי כי הסימנים הללו מסמלים אותיות‪ ,‬ולאחר שהפעלתי את הכלל הנכון לגבי‬
‫כל כתב הסתרים באשר הוא‪ ,‬היה הפתרון קל למדי‪ .‬ההודעה הראשונה שנמסרה לידי היתה כה קצרה‪,‬‬
‫סימל את האות א'‪ .‬כפי‬ ‫עד שלא יכלה לספק לי שום מסקנה‪ :‬עם זאת ניסיתי להניח כי הסימן‬
‫שאתם בוודאי יודעים‪ ,‬ישנן כמה אותיות שכיחות יותר באל"ף־בי"ת — א'‪ ,‬ה'‪ ,‬ו'‪ ,‬י' ו־מ' — וניתן‬
‫לצפות שכמה מהן יופיעו כמה פעמים אפילו במשפט קצר‪ .‬בחירתי ב־א' לא היתה מקרית‪ ,‬אבל לו‬
‫נכשל הניחוש שלי‪ ,‬הייתי מנסה אחת מן האותיות האחרות‪ ,‬משום שארבעה מתוך ארבעה־עשר‬
‫הסימנים שהופיעו בהודעה הראשונה היו זהים‪ .‬לפי שעה היה אפשר לקבוע אפוא שסימן זה סימל‬
‫אותה אות‪ ,‬ולדעתי — את האות א'‪ .‬נכון שדמויות אחדות נשאו דגלים ודמויות אחרות היו זהות ל־א'‪,‬‬
‫אבל על פי פיזורם של הדגלים ניתן להניח כי הם שימשו כדי לחלק את המשפט למילים‪ .‬זו היתה‬
‫‪.‬‬ ‫הנחת העבודה‪ ,‬וכך רשמתי לפני כי האות א' סומנה על ידי הסימן‬
‫"ואולם עתה נתקלתי בקושי העיקרי בחקירתי‪ .‬קשה לקבוע מסמרות לגבי שכיחותן של האותיות‬
‫המופיעות בתדירות הגבוהה ביותר‪ ,‬כשנתון לנו רק משפט קצר שבו מופיעה כל אות פעם אחת או —‬
‫לכל היותר — פעמיים‪ .‬כאמור‪ ,‬באופן כללי ניתן לומר שהאותיות ה'‪ ,‬מ'‪ ,‬ו' ו־י' נפוצות מאוד‪ ,‬וגם‬
‫האותיות ב' ו־ל' אינן מפגרות אחריהן‪ ,‬אבל גם אותיות אחרות הן שכיחות‪ .‬ואם הניחוש לגבי ארבע‬
‫מתוך ארבע־עשרה מצריך בדיקה — הניסיון להעמיד את כל הצירופים האפשריים‪ ,‬אפילו של האותיות‬
‫השכיחות ביותר — עד שתתקבל משמעות כלשהי — יהיה כרוך במאמץ אינסופי כמעט‪ .‬לפיכך המתנתי‬
‫לחומר חדש‪.‬‬
‫"בפגישתי השנייה עם מר הילטון קיוביט עלה בידו להעביר לידי שלושה מסרים קצרים נוספים‪.‬‬
‫אחד המסרים הכיל רק מילה אחת של שתי אותיות‪ .‬הנה הסימנים לפניכם‪ .‬גם במילה זו‪ ,‬של שתי‬
‫האותיות‪ ,‬נמצא אותו הסימן שסימל — לפי ניחושי — את האות א'‪ .‬נותר לי רק למצוא את האות‬
‫הראשונה במילה‪ .‬זו היתה יכולה להיות המילה 'גא'‪ .‬או 'בא'‪ ,‬או 'לא'‪ ,‬או עוד מספר מצומצם של‬
‫אפשרויות‪ .‬מאחר שהנסיבות מצביעות על כך כי מילה זו נכתבה — ככל הנראה‪ ,‬על ידי האישה —‬
‫כתשובה למשפט קודם‪ ,‬שהיה משפט של בקשה‪ ,‬הרי לא היה כל ספק בכך שהאפשרות הסבירה‬

‫מסמל את האות‬ ‫ביותר היא המילה 'לא'‪ .‬בהנחה שקביעה זו נכונה‪ ,‬יכולנו עתה לומר כי הסימן‬
‫ל'‪.‬‬
‫"אפילו כעת עדיין הייתי נתון בקשיים ניכרים‪ ,‬ואולם רעיון מבריק איפשר לי למצוא את סימניהן‬
‫של אותיות נוספות‪ .‬עלה על דעתי שאם אכן נכתבו בקשות אלה‪ ,‬כפי ששיערתי‪ ,‬על ידי מישהו שהיתה‬
‫לו בעבר היכרות קרובה עם הגברת‪ ,‬הרי צירוף של ארבעה סימנים‪ ,‬שהראשון בהם הוא האות א'‬
‫והשני הוא האות ל'‪ ,‬יכול בהחלט להיות המילה 'אלסי'‪ .‬מתוך עיון חוזר בציורים שלפני‪ ,‬גיליתי‬
‫שצירוף כזה הופיע בסוף ההודעה שחזרה על עצמה שלוש פעמים‪ .‬אין ספק שהיה מדובר בבקשה‬
‫כלשהי אל 'אלסי'‪ .‬באופן כזה היו עתה בידי גם האותיות ס' ו־י'‪.‬‬
‫"ואולם באיזו בקשה מדובר? גם המילה שקדמה למילה 'אלסי' היתה של ארבע אותיות בלבד‪ ,‬והיא‬
‫הסתיימה ב'אי'‪ .‬אין ספק שזוהי המילה 'בואי'‪ .‬ניסיתי אפשרויות אחרות של מילים בעלות ארבע‬
‫אותיות המסתיימות בצירוף 'אי'‪ ,‬ואולם זו היתה המילה המתקבלת ביותר על הדעת במקרה הזה‪ .‬עתה‬
‫היו ברשותי סימני האותיות ו' ו־ב'‪ ,‬ויכולתי לגשת שוב לפענוח המסר הראשון‪ ,‬כשאני מפריד אותו‬
‫למילים ומותיר נקודות במקום הסימנים שעדיין לא היו ידועים לי‪ .‬וכך התקבל הצירוף הבא‪:‬‬
‫א‪.‬י ‪ .‬א‪ .‬איב סלא‪ .‬י‬
‫"האות השנייה החסרה במילה הראשונה יכולה להיות רק נ' — מאחר שיש לשער כי המשפט יפתח‬
‫במילה אני‪ .‬היתה זו תגלית רבת־חשיבות‪ ,‬משום שאות זו הופיעה עוד פעמיים במשפט קצר זה‪ .‬עתה‬
‫היו לנו שתי אותיות במילה השנייה — 'אן' — ולפניהן אות אחת בלבד‪ .‬ככל הנראה היתה זו האות כ'‪,‬‬
‫שכן זה היה הצירוף ההגיוני ביותר שהתקשר עם המילה 'אני'‪ .‬עתה היה בידינו המסר המלא‪:‬‬
‫אני כאן‪ .‬אֵיבּ סלָייני‪.‬‬
‫"עתה היו בידי די אותיות כדי לפנות בביטחון מסוים אל ההודעה השנייה‪ .‬וזה היה הצירוף‬
‫שקיבלתי‪:‬‬
‫באל‪ .‬י‪.‬‬
‫כאן לא היה ספק כי מדובר בשם של מקום כלשהו בסביבה‪ .‬כפי שנוכחתם‪ ,‬ניסיתי לשבץ ר' ו־ג'‬
‫במקומות הריקים‪ ,‬כשאני מניח כי אלריג' הוא שם של בית או פונדק שבו שהה האיש‪".‬‬
‫המפקח מרטין ואני האזנו בעניין רב לדיווח המלא והבהיר על הדרך שבה הגיע ידידי לתוצאות‬
‫שסייעו לו להתגבר בקלות — לפחות כך זה נראה — על כל הקשיים‪.‬‬
‫"מה עשית לאחר מכן‪ ,‬אדוני?" שאל המפקח‪.‬‬
‫"היתה לי סיבה טובה להניח שאייב סלייני זה הוא אמריקני — מאחר שאייב הוא קיצור אמריקני של‬
‫השם אברהם‪ ,‬ומאחר שהמכתב שהגיע מאמריקה היה נקודת ההתחלה של כל הצרות שהתרגשו ובאו‬
‫אחר כך‪ .‬כן היה לי יסוד להאמין כי מדובר כאן בסוד פלילי כלשהו‪ .‬רמזיה של הגברת על עברה‬
‫וסירובה לשתף את בעלה בסודה הצביעו על אפשרות כזאת‪ .‬לפיכך שלחתי מברק לידידי‪ ,‬וילסון‬
‫הַרג יב ממשטרת ניו יורק‪ ,‬שלא אחת נעזר בבקיאותי בעולם הפשע הלונדוני‪ .‬שאלתי אותו במברק‬
‫אם השם אייב סלייני מוכר לו‪ ,‬והנה תשובתו‪' :‬זהו הפושע המסוכן ביותר בשיקגו‪'.‬‬
‫"באותו הערב שבו התקבלה תשובתו‪ ,‬שיגר אלי הילטון קיוביט את הודעתו האחרונה של סלייני‪.‬‬
‫לאחר ששיבצתי את האותיות הידועות לי‪ ,‬קיבלתי את הנוסח הבא‪:‬‬
‫אלסי ‪..‬כונני ל‪.‬ול‪. .‬בא‬
‫"הסימן הראשון במילה השנייה ובמילה האחרונה זהה‪ :‬והאות ה' מתאימה לשני המקרים‪ .‬המילה‬
‫האחרונה‪ ,‬אם כן‪ ,‬היא 'הבא'‪ .‬נותר רק להוסיף את האותיות ת'‪ ,‬ע' ו־מ' כדי להשלים את ההודעה‪,‬‬
‫שהיה בה כדי להבהיר לי כי הנבל עבר מניסיונות שכנוע לאיומים‪ ,‬והידיעות שהיו בידי על פושעיה‬
‫של שיקגו הניעו אותי לחשוב כי האיש עלול לתרגם ללא שהיות את איומיו לשפת המעשה‪ .‬יצאתי מיד‬
‫לנורפוק בלוויית ידידי ועמיתי‪ ,‬דוקטור ווטסון‪ ,‬אך כאשר הגענו‪ ,‬גילינו למרבה הצער כי הנורא מכול‬
‫כבר אירע‪".‬‬
‫"זוהי זכות גדולה להתלוות אליך שעה שאתה מטפל בחקירה‪ ",‬אמר המפקח בחמימות‪" .‬ואולם‬
‫תסלח לי אם אדבר איתך גלויות‪ .‬אתה אדון לעצמך ואינך צריך לתת דין וחשבון לאיש‪ ,‬אבל אני צריך‬
‫לתת דין וחשבון לממונים עלי‪ .‬אם אכן אייב סלייני זה‪ ,‬המתגורר בחוות אלריג'‪ ,‬הוא־הוא הרוצח‪ ,‬ואם‬
‫עלה בידו להימלט בעוד אני יושב כאן‪ ,‬אין ספק שאקלע לצרה צרורה‪".‬‬
‫"אין צורך להיתפס לעצבנות‪ .‬האיש לא ינסה להימלט‪".‬‬
‫"כיצד אתה יודע?"‬
‫"אם יימלט‪ ,‬תהיה זו הודאה באשמתו‪".‬‬
‫"אז בואו נצא לשם ונעצור אותו‪".‬‬
‫"אני מצפה לבואו בכל רגע‪".‬‬
‫"אבל מדוע יבוא לכאן?"‬
‫"כיוון שכתבתי אליו וביקשתי ממנו לעשות זאת‪".‬‬
‫"אבל זה לא ייאמן‪ ,‬מר הולמס! מדוע יבוא לכאן רק משום שביקשת ממנו לעשות זאת? האם בקשה‬
‫כזאת לא תעורר את חשדותיו ותגרום לו לברוח?"‬
‫"נדמה לי שניסחתי את המכתב בצורה כזאת שלא תעורר את חשדותיו‪ ",‬אמר שרלוק הולמס‪.‬‬
‫"בעצם‪ ,‬אם אינני טועה‪ ,‬הנה הוא האדון בכבודו ובעצמו פוסע בשביל הגישה‪".‬‬
‫אדם צעד בצעדים גדולים בשביל שהוביל אל הדלת‪ .‬היה זה ברנש שחרחר‪ ,‬גבוה ונאה‪ ,‬לבוש‬
‫חליפת פלנל אפורה וחבוש כובע קש‪ ,‬בעל זקן שחור וזיפני וחוטם מעוקל גדול ותקיף‪ .‬הוא ניפנף מקל‬
‫בעת הילוכו וצעד בשביל בהילוך רברבני‪ ,‬כאילו המקום שייך לו‪ .‬עד מהרה עלה באוזנינו צלצול‬
‫פעמון רם ובוטח‪.‬‬
‫"אני סבור‪ ,‬רבותי‪ ",‬אמר הולמס בקול שקט‪" ,‬כי מוטב שנתייצב מאחורי הדלת‪ .‬יש צורך לנקוט כל‬
‫אמצעי זהירות כאשר מדובר בטיפוס כזה‪ .‬יהיה עליך לעשות שימוש באזיקים‪ ,‬מפקח‪ .‬את השיחה‬
‫תשאיר לי‪".‬‬
‫המתנו בדממה במשך רגע אחד — אחד מאותם רגעים שאי־אפשר לשכוח לעולם‪ .‬אחר כך נפתחה‬
‫הדלת‪ ,‬והאיש פסע פנימה‪ .‬כהרף עין הצמיד הולמס אקדח לראשו‪ ,‬ומרטין החליק את האזיקים על‬
‫מפרקי ידיו‪ .‬הכול נעשה במהירות ובזריזות רבות כל כך‪ ,‬עד שהברנש נכנע עוד בטרם הבין כי הוא‬
‫מותקף‪ .‬הוא ירה בכל אחד מאיתנו מבט נוקב מעיניים שחורות ורושפות אש‪ ,‬ואחר כך פרץ בצחוק‬
‫מריר‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬רבותי‪ ,‬הפעם הצלחתם לגבור עלי‪ .‬נראה שחבטתי ראשי בכותל איתן‪ .‬אבל אני באתי לכאן‬
‫בתשובה למכתב ששלחה אלי מרת הילטון קיוביט‪ .‬אתם רוצים לומר כי היא שותפה למזימה? אתם‬
‫רוצים לומר כי סייעה להטמין לי מלכודת?"‬
 ‫"מרת הילטון קיוביט נפצעה פצעים אנושים‪ .‬היא נמצאת על סף מוות‪".‬‬
‫האיש פלט מפיו זעקת צער צרודה שהידהדה בכל הבית‪" .‬אתה מטורף!" קרא בפראות‪" .‬הבעל‬
‫נפגע‪ ,‬לא היא‪ .‬מי יכול לפגוע באלסי הקטנה? אולי איימתי עליה‪ ,‬אלוהים יעזור לי‪ ,‬אך לעולם לא‬
‫הייתי נוגע בשערה אחת משערות ראשה היפה‪ .‬חזור בך — אתה! אמור שלא נפגעה!"‬
‫"היא נמצאה לצד בעלה המת כשהיא פצועה קשה‪".‬‬
‫הוא צנח על הספה באנקה עמוקה וטמן את פניו בידיו הכבולות באזיקים‪ .‬במשך חמש דקות ישב‬
‫דומם‪ .‬אחר כך שב והרים את פניו‪ ,‬והחל מדבר ביישוב דעת קר שמקורו בייאוש‪.‬‬
‫"אין לי מה להסתיר מפניכם‪ ,‬רבותי‪ ",‬אמר‪" .‬אם יריתי באיש‪ ,‬הרי גם הוא ירה בי‪ ,‬ועל כן אין זה‬
‫רצח‪ .‬אך אם אתם חושבים שאני מסוגל לפגוע באישה הזאת‪ ,‬הרי אינכם מכירים אותי או אותה‪ .‬אני‬
‫אומר לכם כי אין אדם עלי אדמות אשר אהב אישה זאת יותר ממני‪ .‬יש לי זכות עליה‪ .‬היא הובטחה לי‬
‫לפני שנים‪ .‬ומיהו האנגלי הזה‪ ,‬המעז להפריד בינינו? אני אומר לכם כי זכותי שלי קודמת לזכותו‪ ,‬וכי‬
‫רק דרשתי מה שהיה שייך לי ממילא‪".‬‬
‫"היא השתחררה מהשפעתך לאחר שגילתה מה טיבך‪ ",‬אמר הולמס בקול חמור‪" .‬היא נמלטה‬
‫מאמריקה כדי להתרחק ממך ונישאה באנגליה לאדם הגון ומכובד‪ .‬אתה עלית על עקבותיה והגעת‬
‫לכאן אחריה‪ .‬לאחר מכן הפכת את חייה לגיהינום‪ ,‬ניסית לפתותה לנטוש את בעלה‪ ,‬שאותו אהבה‬
‫וכיבדה‪ ,‬כדי לברוח איתך — האיש שממנו חששה ואשר אותו תיעבה‪ .‬ולבסוף‪ ,‬סיימת את מעלליך בכך‬
‫שגרמת למותו של אדם אציל ודחפת את אשתו למעשה התאבדות‪ .‬זהו חלקך בפרשה זו‪ ,‬מר אייב‬
‫סלייני‪ ,‬ועל כך תיתן את הדין בפני החוק‪".‬‬
‫"אם אלסי תמות‪ ,‬לא אכפת לי מה יקרה לי‪ ",‬אמר האמריקני‪ .‬הוא פתח אחת מידיו והביט בפתק‬
‫הקמוט שנח בכף ידו‪" .‬תראה‪ ,‬אדוני‪ ",‬קרא כשברק של חשד מנצנץ בעיניו‪" ,‬אתה לא מנסה להפחיד‬
‫אותי סתם‪ ,‬נכון? אם אמנם נפצעה הגברת פצעים אנושים כפי שאמרת‪ ,‬מי כתב לי את הפתק הזה?"‬
‫הוא השליך אותו לפנים על השולחן‪.‬‬
‫"אני כתבתי אותו כדי להביא אותך לכאן‪".‬‬
‫"אתה כתבת אותו? אין איש עלי אדמות‪ ,‬פרט לאנשי ה'חבורה'‪ ,‬היודע את סוד הדמויות המרקדות‪.‬‬
‫כיצד כתבת את הפתק?"‬
‫"מה שאדם אחד יכול להמציא‪ ,‬יכול האחר לגלות‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬עוד מעט תגיע לכאן מרכבה כדי‬
‫להעביר אותך לנוריץ'‪ ,‬מר סלייני‪ .‬אך בינתיים תוכל לכפר מעט על הנזק שגרמת‪ .‬האם ידעת כי על‬
‫מרת הילטון עצמה רבץ החשד הכבד כי רצחה את בעלה‪ ,‬וכי רק נוכחותי כאן והמידע שהיה במקרה‬
‫בידי הצילו אותה מאשמה זו? מחובתך‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬להבהיר לעולם כולו כי היא לא היתה אחראית‬
‫בשום דרך‪ ,‬ישירה או עקיפה‪ ,‬לקצו הטרגי של בעלה‪".‬‬
‫"איני מבקש יותר מכך‪ ",‬אמר האמריקני‪" .‬אני סבור ששיטת ההגנה הטובה ביותר תהיה לספר את‬
‫האמת כולה ללא כחל ושרק‪".‬‬
‫"מחובתי להזהירך כי דבריך ישמשו עדות נגדך‪ ",‬קרא המפקח כיאה וכיאות לאותם כללים נשגבים‬
 ‫של "משחק הוגן" שמחייב החוק הפלילי הבריטי‪.‬‬
‫סלייני משך בכתפיו‪.‬‬
‫"אני מוכן לקחת את הסיכון‪ ",‬אמר‪" .‬ראשית‪ ,‬רבותי‪ ,‬עליכם לדעת כי אני מכיר גברת זו מאז היתה‬
‫ילדה‪ .‬אנו היינו כנופיה של שבעה בשיקגו‪ ,‬ואביה של אלסי שימש מנהיג ה'חבורה'‪ .‬הוא היה אדם‬
‫פיקח‪ ,‬פטריק הזקן‪ .‬הוא היה האיש שהמציא את כתב הסתרים הזה‪ ,‬הנראה כקשקוש של ילדים — אלא‬
‫אם כן ישנו בידיך מפתח הצופן‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אלסי למדה כמה משיטות הפעולה שלנו‪ ,‬אך היא לא יכלה לשאת את החיים האלה‪ .‬מאחר‬
‫שעמד לרשותה סכום כסף קטן שהרוויחה ביושר‪ ,‬החליטה להימלט מפנינו ולצאת ללונדון‪ .‬היא היתה‬
‫מאורסת לי‪ ,‬והיתה נישאת לי‪ ,‬כך אני מאמין‪ ,‬לו מצאתי לי מקצוע אחר‪ ,‬אך היא דחתה כל קשר עם‬
‫מישהו שעובר על החוק‪ .‬רק לאחר נישואיה לאותו אנגלי עלה בידי לגלות את מקום הימצאה‪ .‬כתבתי‬
‫לה‪ ,‬אך לא קיבלתי כל תשובה‪ .‬אחר כך הגעתי לכאן‪ ,‬ומאחר שלא היתה כל תועלת בכתיבת מכתבים‪,‬‬
‫השארתי לה את הודעותי במקום שבו תוכל לקרוא אותן‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אני נמצא כאן זה חודש‪ .‬התגוררתי באחת החוות‪ ,‬היה לי שם חדר בקומה התחתונה‪ ,‬וכך‬
‫יכולתי לצאת החוצה מדי לילה מבלי שאיש ירגיש בכך‪ .‬עשיתי כל מה שביכולתי כדי לפתות את אלסי‬
‫לעזוב את בעלה‪ .‬ידעתי כי קראה את הודעותי‪ ,‬מפני שפעם אחת צירפה את תשובתה מתחת לאחת‬
‫מהן‪ .‬אחר כך השתלט עלי זעמי והתחלתי לאיים עליה‪ .‬היא שיגרה אלי מכתב ובו התחננה כי אעזוב‬
‫אותה לנפשה‪ ,‬ואמרה כי אם תתחולל שערורייה כלשהי סביב בעלה‪ ,‬ישבור הדבר את לבה‪ .‬היא‬
‫הבטיחה כי תרד לקומה התחתונה בשעה שלוש לפנות בוקר‪ ,‬שעה שבעלה יהיה שקוע בתרדמה‪,‬‬
‫ותשוחח עמי דרך החלון‪ ,‬אם אבטיח לה כי לאחר מכן אעזוב את המקום לתמיד ואניח לה לנפשה‪.‬‬
‫"היא ירדה למטה והביאה איתה כסף‪ ,‬וניסתה לשחד אותי כדי שאעזוב‪ .‬מעשה זה עורר את חמת‬
‫זעמי‪ ,‬ואני אחזתי בזרועה וניסיתי לגרור אותה דרך החלון‪ .‬ברגע זה התפרץ פנימה הבעל ואקדחו‬
‫בידו‪ .‬אלסי צנחה מטה על הרצפה‪ ,‬ואנו ניצבנו זה מול זה‪ .‬גם אני הייתי חמוש‪ ,‬ועל כן הרמתי את‬
‫אקדחי בכוונה להבריח אותו משם‪ ,‬כדי שאוכל להסתלק‪ .‬הוא ירה לעברי והחטיא‪ .‬גם אני לחצתי על‬
‫ההדק‪ ,‬יחד איתו כמעט‪ .‬האיש צנח ארצה‪ .‬עזבתי את המקום‪ ,‬חציתי את הגן‪ ,‬ובדרכי שמעתי כיצד‬
‫החלון מוגף מאחורי‪.‬‬
‫"זוהי האמת לאמיתה‪ ,‬רבותי — כל מילה ומילה שלי‪ .‬מאז לא שמעתי דבר על הפרשה‪ ,‬עד אשר‬
‫הגיע הנער ברכיבה לחווה ובידו הפתק שגרם לי לבוא לכאן‪ ,‬כמו מטומטם גמור‪ ,‬ולהסגיר את עצמי‬
‫לידיכם‪".‬‬
‫בעוד האמריקני מספר את סיפורו‪ ,‬הגיעה למקום מרכבה‪ .‬בתוכה ישבו שני שוטרים במדים‪ .‬המפקח‬
‫מרטין קם ממקומו ונגע בכתפו של האסיר‪.‬‬
‫"הגיעה השעה ללכת‪".‬‬
‫"האם לא אוכל לראותה קודם?"‬
‫"לא‪ ,‬היא חסרת הכרה‪ .‬ובכן‪ ,‬מר שרלוק הולמס‪ ",‬הוסיף בפנותו לעבר ידידי‪" ,‬אני רק מקווה כי אם‬
 ‫תיפול אי־פעם לידי חקירה חשובה נוספת‪ ,‬שוב ישחק לי מזלי למצוא אותך לצדי‪".‬‬
‫ניצבנו ליד החלון ועקבנו בעינינו אחר המרכבה הנוסעת לדרכה‪ .‬כאשר נפניתי משם נפלה עיני על‬
‫כדור הנייר שהאסיר השליך על השולחן‪ .‬היה זה הפתק שבעזרתו משך אותו לשם הולמס בעורמה‪.‬‬
‫"נראה אם תוכל לקרוא אותו‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר הולמס בחיוך‪.‬‬
‫שום מילה לא היתה כתובה בפתק‪ ,‬רק שורה קצרה זו של דמויות רוקדות‪:‬‬

‫"אם תשתמש במפתח הצופן שהצגתי בפניכם זה עתה‪ ",‬אמר הולמס‪" ,‬תגלה כי נאמר בו פשוט‪' :‬בוא‬
‫לכאן מהר'‪ .‬הייתי בטוח כי לא יסרב להזמנה‪ ,‬כיוון שלא היה מעלה על דעתו לעולם כי מישהו אחר‪,‬‬
‫פרט לגברת‪ ,‬היה יכול לשגר אליו פתק כזה‪.‬‬
‫"וכך‪ ,‬ווטסון היקר שלי‪ ,‬סיימנו את הפרשה בעשותנו שימוש טוב ומועיל בדמויות המרקדות‪ ,‬אשר‬
‫לעתים כה קרובות שימשו שליחותיו של השטן‪ .‬נדמה לי כי מילאתי את הבטחתי להעניק לך סיפור‬
‫בלתי רגיל לפנקס הרשימות שלך‪ .‬הרכבת שלנו יוצאת בשעה שלוש וארבעים דקות‪ ,‬ואני סבור כי‬
‫יעלה בידינו להגיע בעוד מועד לרחוב בייקר לארוחת הערב‪".‬‬
‫רק מילה אחת לסיום‪.‬‬
‫האמריקני אייב סלייני נידון למוות במושב החורף של בית המשפט בנוריץ'‪ ,‬אך גזר דינו הומתק‬
‫למאסר עולם בהתחשב בנסיבות המקילות‪ ,‬ובידיעה שהילטון קיוביט הוא אשר ירה את הירייה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫אשר למרת הילטון קיוביט‪ ,‬ידוע לי רק כי החלימה לחלוטין מפצעיה‪ ,‬וכי נותרה באלמנותה‬
‫והקדישה את חייה לסיוע לנצרכים ולניהול אחוזתו של בעלה‪.‬‬
 ‫הרפתקת רוכב האופניים היחידי‬
‫מן השנה ‪ 1894‬עד לשנת ‪ 1901‬ועד בכלל היה מר שרלוק הולמס אדם עסוק ביותר‪ .‬ניתן לומר‬
‫בוודאות כי לא היתה פרשה ציבורית חמורה אחת שבה לא נועצו בו במשך שמונה השנים האלה‪ ,‬והיו‬
‫מאות פרשות פרטיות‪ ,‬חלקן בעלות אופי מורכב ויוצא דופן מאוד‪ ,‬שבהן מילא תפקיד נכבד‪ .‬הפירות‬
‫שהניבה תקופה ארוכה זאת של עבודה ממושכת היו הצלחות מדהימות רבות וכישלונות ספורים ובלתי‬
‫נמנעים‪ .‬מאחר שהקפדתי לרשום את כל הפרשיות האלה בפרוטרוט‪ ,‬ומאחר שהייתי מעורב אישית‬
‫ברבות מהן‪ ,‬אפשר להבין כמה קשה לי להחליט אילו מהן אביא לידיעת הציבור‪ .‬לכן אמשיך לדבוק‬
‫בכלל הקודם‪ ,‬ואעניק עדיפות לפרשיות המעניינות לאו דווקא בזכות אכזריותו של הפשע‪ ,‬אלא בזכות‬
‫שנינותו ואיכותו הדרמטיות של הפתרון‪.‬‬
‫משום כך אפרוש עתה בפני הקורא את העובדות הקשורות בעלמה ויולט סמית — רוכבת האופניים‬
‫הבודדה מצַ'רלינגטון ואת ההשתלשלות המוזרה של חקירתנו‪ ,‬ששיאה באסון בלתי צפוי‪ .‬אמנם נכון כי‬
‫הנסיבות לא איפשרו את הפגנתן המרשימה של הסגולות שידידי נודע בהן‪ ,‬אך נקודות אחדות הנוגעות‬
‫לפרשה זאת הציבו אותה במקום בולט ברשימה הארוכה של הפשעים‪ ,‬שמתוכה אני בוחר את החומר‬
‫לסיפורי הקטנים‪.‬‬
‫כשאני מפשפש בפנקס הרשימות שלי משנת ‪ ,1895‬אני נוכח כי לראשונה שמענו על העלמה ויולט‬
‫סמית בשבת‪ 23 ,‬באפריל‪ .‬ביקורה היה — כך אני זוכר — מאוד בלתי רצוי להולמס‪ ,‬כיוון שבאותו זמן‬
‫היה שקוע בבעיה קשה וסבוכה מאוד הנוגעת להטרדות המוזרות שמהן סבל ג'ון וינסנט הַר ן‪ ,‬מיליונר‬
‫הטבק הנודע‪ .‬ידידי‪ ,‬שאהב יותר מכול דיוק וריכוז‪ ,‬דחה כל דבר שהסיט את תשומת לבו מן העניין‬
‫שלפניו‪ ,‬אולם לא היה יכול לסרב להקשיב לסיפורה של האישה הצעירה מבלי לנהוג בגסות‪ ,‬וזאת‬
‫היתה זרה לאופיו‪ .‬העלמה שהופיעה ברחוב בייקר בשעת ערב מאוחרת וביקשה את עזרתו ואת עצתו‬
‫היתה אישה צעירה ויפה‪ ,‬גבוהה וחיננית כמלכה‪ .‬לא היה כל טעם לטעון כי זמנו עמוס לחלוטין‪ ,‬כיוון‬
‫שהגברת הצעירה באה בהחלטה נחרצת לספר את סיפורה‪ ,‬והיה ברור כי רק בכוח הזרוע יהיה ניתן‬
‫להוציאה מן החדר לפני שתגשים את מטרתה‪ .‬בארשת נכנעת ובחיוך יגע הזמין הולמס את הפולשת‬
‫היפה לשבת ולספר לנו מה מציק לה‪.‬‬
‫"לפחות זה לא נוגע לבריאותך‪ ",‬אמר וירה לעברה מבט חד‪" .‬אין ספק כי רוכבת אופניים נלהבת‬
‫כמוך מלאה מרץ רב‪".‬‬
‫היא הביטה מטה בפתיעה אל רגליה‪ ,‬ואני הבחנתי בחספוס הקל בצד הנעל שנוצר מן החיכוך בקצה‬
‫הדוושה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני רוכבת הרבה על אופניים‪ ,‬מר הולמס‪ .‬ויש לזה קשר לביקורי פה היום‪".‬‬
‫ידידי נטל את ידה נטולת הכפפה של הגברת ובחן אותה בתשומת לב רבה ובמעט מאוד רגש‪ ,‬כפי‬
‫שעושה המדען בדגימה‪.‬‬
‫"אנא‪ ,‬סלחי לי‪ .‬זאת העבודה שלי‪ ",‬אמר והניח לידה‪" .‬כמעט הסקתי בטעות כי את כתבנית‪ .‬כמובן‪,‬‬
‫ברור שזאת מוזיקה‪ .‬שמ ָת לב לקצה האצבע דמוי המרית‪ ,‬ווטסון‪ ,‬האופייני לשני המקצועות? מכל‬
‫מקום‪ ,‬בַּפּנים האלה יש רוחניות" — הוא הפנה אותן בעדינות כלפי האור — "שאין בפניה של כתבנית‪.‬‬
‫הגברת הזאת היא מוזיקאית‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אני מלמדת מוזיקה‪".‬‬
‫"באזור הכפרי‪ ,‬אני מניח‪ ,‬על פי צבע עורך‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬ליד פרנהם‪ ,‬על גבול סארי‪".‬‬
‫"סביבה יפה‪ ,‬טעונה זיכרונות מעניינים ביותר‪ .‬אתה ודאי זוכר‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שסמוך למקום הזה תפסנו‬
‫את ארצ'י סטמפורד‪ ,‬הזייפן‪ .‬ובכן‪ ,‬העלמה ויולט‪ ,‬מה קרה לך ליד פרנהם‪ ,‬על גבול סארי?"‬
‫הגברת הצעירה סיפרה את סיפורה המוזר בבהירות ובשלווה‪.‬‬
‫"אבי מת‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אבי היה ג'יימס סמית‪ ,‬שניצח על התזמורת ב'אימפריאל תיאטר' הישן‪ .‬אמי‬
‫ואני נותרנו ללא קרוב בעולם פרט לדוד אחד‪ ,‬ראלף סמית‪ ,‬שיצא לאפריקה לפני עשרים וחמש שנים‪,‬‬
‫ומאז לא שמענו ממנו דבר‪ .‬כשאבי מת נותרנו עניות מאוד‪ ,‬אך יום אחד נאמר לנו כי בעיתון ה'טיימס'‬
‫התפרסמה מודעה המבקשת כי נודיע על מקום הימצאנו‪ .‬אתה יכול לתאר לעצמך כמה נרגשות היינו‪,‬‬
‫כי הנחנו שמישהו הוריש לנו הון‪ .‬תכף ומיד פנינו לעורך הדין ששמו נכתב בעיתון‪ .‬שם פגשנו שני‬
‫אדונים‪ ,‬מר רא ֶתרס ומר ווּדלי‪ ,‬שהגיעו לביקור מולדת מדרום אפריקה‪ .‬הם סיפרו כי דודי היה‬
‫ידידם‪ ,‬כי מת עני ואביון כחמישה חודשים קודם לכן ביוהנסבורג‪ ,‬וכי ביקש מהם בהבל נשימתו‬
‫האחרונה לחפש את קרוביו ולוודא כי אינם חסרים דבר‪ .‬היה זה מוזר בעינינו כי דוד ראלף‪ ,‬שלא‬
‫התעניין בנו כלל בעודו בחיים‪ ,‬יקפיד לדאוג לנו במותו‪ ,‬אך מר קראתרס הסביר כי הסיבה היתה‬
‫שדודי שמע רק סמוך לאותו זמן על מותו של אחיו וחש אחריות לגורלנו‪".‬‬
‫"סלחי לי‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬מתי התנהלה השיחה הזאת?"‬
‫"בדצמבר שעבר — לפני ארבעה חודשים‪".‬‬
‫"אנא המשיכי‪".‬‬
‫"מר וודלי נראה לי אדם דוחה ביותר‪ .‬כל העת שלח בי מבטי תאווה — צעיר גס שפניו נפוחות‪,‬‬
‫שפמו אדום ושערו מודבק משני צדי מצחו‪ .‬בעיני הוא אדם נתעב לחלוטין ולא היה לי ספק כי סיריל‬
‫לא היה רוצה שאכיר אדם כזה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬קוראים לו סיריל!" אמר הולמס וחייך‪.‬‬
‫הגברת הצעירה הסמיקה וצחקה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬סיריל מורטון‪ ,‬מהנדס חשמל‪ ,‬ואנו מקווים להינשא בסוף הקיץ‪ .‬איך התחלתי לדבר‬
‫עליו? מה שרציתי לומר הוא שמר וודלי היה דוחה מאוד‪ ,‬אך מר קראתרס‪ ,‬שהיה מבוגר ממנו בהרבה‪,‬‬
‫היה נעים יותר‪ .‬הוא היה אדם שתקן‪ ,‬עגום‪ ,‬חיוור ומגולח למשעי‪ ,‬אך נהג באדיבות וחיוכו היה נעים‪.‬‬
‫הוא חקר מה מצבנו‪ ,‬ומשנוכח כי אנו עניות מאוד‪ ,‬הציע כי אבוא ואלמֵד מוזיקה את בתו היחידה בת‬
‫העשר‪ .‬אמרתי כי איני רוצה לעזוב את אמי‪ ,‬ועל כך השיב כי אוכל לחזור אליה לביתי בכל סוף שבוע‬
‫והציע לי מאה לשנה‪ ,‬וזהו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שכר מצוין‪ .‬בסופו של דבר קיבלתי את הצעתו ויצאתי לצ'ילטֶרן‬
‫ג יינג'‪ ,‬כעשרה קילומטרים מפרנהם‪ .‬מר קראתרס הוא אלמן‪ ,‬אך מעסיק מנהלת משק בית — אישה‬
‫מבוגרת ומכובדת‪ ,‬מרת דיקסון שמה‪ ,‬כדי שתשגיח על ביתו‪ .‬בתו התגלתה כילדה מתוקה מאוד‪ ,‬והכול‬
‫נראה מבטיח‪ .‬מר קראתרס נראה אדם טוב ומוזיקלי מאוד‪ ,‬ובילינו ערבים נעימים מאוד בצוותא‪ .‬כל‬
‫סוף שבוע נסעתי הביתה אל אמי בעיר‪.‬‬
‫"הפגם הראשון באושרי היה בואו של מר וודלי אדום השפם‪ .‬הוא הגיע לביקור של שבוע‪ ,‬אך לי‬
‫נדמה כאילו נמשך שלושה חודשים!‬
‫"הוא אדם איום‪ ,‬שתלטן כלפי כולם‪ ,‬אך לגבי היה אפילו נורא יותר‪ .‬הוא ניסה להתקרב אלי‬
‫בדרכים נתעבות‪ ,‬התרברב בעושרו‪ ,‬אמר כי אם אנשא לו יהיו לי היהלומים המשובחים ביותר‬
‫בלונדון‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬משדחיתי את חיזוריו מכול וכול‪ ,‬תפס בזרועותי יום אחד אחרי הארוחה — הוא אדם‬
‫חזק מאוד — ונשבע כי לא יניח לי ללכת בטרם אתן לו נשיקה‪ .‬מר קראתרס נכנס וקרע אותו מעלי‪,‬‬
‫ואילו הוא ניצב מול מארחו‪ ,‬השליך אותו ארצה וגרם לחתך בפניו‪ .‬זה היה הקץ לביקורו‪ ,‬כפי שאתה‬
‫יכול לתאר לעצמך‪ .‬מר קראתרס התנצל בפני למחרת היום והבטיח לי כי שוב לא איחשף לעולם‬
‫לעלבון כזה‪ .‬מאז לא ראיתי את מר וודלי‪.‬‬
‫"ועכשיו‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אני מגיעה סוף־סוף לדבר המסוים שגרם לי לבקש את עצתך היום‪ .‬עליך‬
‫לדעת כי בכל יום שבת לפני הצהריים אני רוכבת על אופני לתחנת פרנהם כדי להגיע לרכבת של‬
‫‪ 12.22‬העירה‪ .‬הדרך מצ'ילטרן גריינג' היא דרך מבודדת‪ ,‬ובעיקר במקום מסוים אחד שבו היא נמשכת‬
‫לאורך כשני קילומטרים בין צ'רלינגטון הית מצד אחד לבין היערות המשתרעים סביב צ'רלינגטון הול‬
‫מצד שני‪ .‬לא תוכל למצוא קטע דרך מבודד יותר מזה בשום מקום שהוא‪ ,‬ונדיר לפגוש שם אפילו‬
‫עגלה או איכר‪ ,‬עד שמגיעים לדרך הראשית ליד קרוקסברי היל‪ .‬לפני שבועיים עברתי במקום‪,‬‬
‫וכשהבטתי במקרה לאחור מעבר לכתפי‪ ,‬ראיתי איש‪ ,‬רכוב גם הוא על אופניים‪ ,‬במרחק של מאתיים‬
‫מטרים בערך מאחורי‪ .‬הוא נראה אדם בגיל העמידה‪ ,‬בעל זקן כהה וקצר‪ .‬הבטתי שוב לאחור לפני‬
‫שהגעתי לפרנהם‪ ,‬אך האיש נעלם‪ ,‬כך שלא הקדשתי לכך מחשבה נוספת‪ .‬תוכל לתאר לעצמך‪ ,‬מר‬
‫הולמס‪ ,‬כמה הייתי מופתעת כששבתי ביום שני וראיתי שוב את אותו האיש באותו קטע של הדרך‪.‬‬
‫תדהמתי גברה משחזרה התקרית על עצמה פעם נוספת‪ ,‬בדיוק כמו קודם‪ ,‬בימים שבת ושני הבאים‪.‬‬
‫הוא תמיד הקפיד לשמור על מרחק ממני ולא הציק לי בשום דרך שהיא‪ ,‬ואף על פי כן היה הדבר‬
‫מוזר מאוד‪ .‬ציינתי את הדבר בפני מר קראתרס‪ ,‬והוא הקשיב לדברי והזמין סוס ועגלה‪ ,‬כך שבעתיד‬
‫לא איאלץ לעבור בכל אותן הדרכים המבודדות לבדי‪.‬‬
‫"הסוס והעגלה היו אמורים להגיע השבוע‪ ,‬אך מסיבה כלשהי לא נמסרו‪ ,‬ושוב היה עלי לרכוב על‬
‫האופניים עד לתחנה‪ .‬זה היה הבוקר‪ .‬תוכל לשער כי העפתי מבט אחורנית כשהגעתי לצ'רלינגטון הית‪,‬‬
‫ושם‪ ,‬כמובן‪ ,‬היה האיש‪ ,‬בדיוק כפי שהיה שבועיים קודם לכן‪ .‬תמיד שמר מרחק כזה ממני‪ ,‬שלא‬
‫יכולתי להבחין בבירור בפניו‪ ,‬אך אין ספק כי היה זה אדם שלא הכרתי‪ .‬הוא היה לבוש בחליפה כהה‬
‫וחבוש כובע בד‪ .‬הדבר היחיד בפניו שהצלחתי לראות בבירור היה זקנו הכהה‪ .‬היום לא נבהלתי אך‬
‫נמלאתי סקרנות‪ ,‬והחלטתי לברר מי הוא ומה רצונו‪ .‬האטתי את אופני‪ ,‬אך גם הוא האט‪ .‬עצרתי‬
‫לגמרי‪ ,‬אך גם הוא עצר ועמד במקומו‪ .‬ואז טמנתי לו מלכודת‪ .‬בדרך יש פנייה חדה‪ ,‬ואני רכבתי‬
‫במהירות רבה ופניתי בה‪ ,‬ואז עצרתי וחיכיתי‪ .‬ציפיתי שיפנה אחרי ויחלוף על פני בטרם יצליח‬
‫לעצור‪ ,‬אך הוא לא הופיע‪ .‬שבתי על עקבי והבטתי מעבר לעיקול‪ .‬קטע דרך באורך של קילומטר‬
‫השתרע גלוי לעיני‪ ,‬אך הוא לא היה שם‪ ,‬וגם אין כל דרך צדדית בקטע הזה‪ ,‬שבה היה יכול לפנות‪".‬‬
‫הולמס חייך לעצמו בהנאה ושיפשף את ידיו זו בזו‪.‬‬
‫"בפרשה הזאת יש כמה מאפיינים מיוחדים‪ ,‬ללא ספק‪ ",‬אמר‪" .‬כמה זמן עבר מן הרגע שבו פנית‬
‫בסיבוב לרגע שבו גילית כי הדרך ריקה?"‬
‫"שתיים או שלוש דקות‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬לא ייתכן שהספיק לחזור באותה הדרך‪ .‬ואין שם דרכים צדדיות?"‬
‫"אין‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬הוא השתמש בוודאי בשביל כלשהו להולכי רגל‪".‬‬
‫"מכל מקום‪ ,‬לא מצד השדה‪ ,‬כי שם הייתי מבחינה בו‪".‬‬
‫"כך שבתהליך של פסילה אנו מגיעים לעובדה שפנה לעבר צ'רלינגטון הול‪ ,‬הממוקמת‪ ,‬לפי מיטב‬
‫הבנתי‪ ,‬מצדה האחד של הדרך‪ .‬עוד משהו?"‬
‫"לא‪ ,‬מר הולמס‪ .‬פרט לכך שהייתי כה נבוכה‪ ,‬עד כי חשתי ששוב לא אוכל לשקוט עד אשר אבוא‬
‫אליך ואשמע את עצתך‪".‬‬
‫הולמס ישב ושתק במשך זמן־מה‪.‬‬
‫"היכן האיש שאת מאורסת לו?" שאל לבסוף‪.‬‬
‫"הוא עובד בחברת 'מידלנד אלקטריקל'‪ ,‬בקובנטרי‪".‬‬
‫"הוא לא היה עורך לך ביקור פתע?"‬
‫"הו‪ ,‬מר הולמס! כאילו שאיני מכירה אותו!"‬
‫"האם היו לך מחזרים אחרים?"‬
‫"אחדים‪ .‬בטרם הכרתי את סיריל‪".‬‬
‫"ומאז?"‬
‫"היה האיש האיום הזה‪ ,‬וודלי‪ ,‬אם אפשר לקרוא לו מחזר‪".‬‬
‫"עוד מישהו?"‬
‫לקוחתנו הנאווה נדמתה נבוכה מעט‪.‬‬
 ‫"מי זה היה?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬אולי רק נדמה לי‪ ,‬אך לפעמים נראה לי כי מעבידי — מר קראתרס — מגלה בי עניין רב‪ .‬אנחנו‬
‫מבלים זמן רב יחד‪ .‬אני מלווה אותו בנגינה בערבים‪ .‬הוא מעולם לא אמר מילה‪ .‬הוא ג'נטלמן מושלם‪.‬‬
‫אך נערה תמיד מבחינה בדברים כאלה‪".‬‬
‫"הא!" הולמס נראה רציני‪" .‬מה הוא עושה למחייתו?"‬
‫"הוא אדם עשיר‪".‬‬
‫"אין לו כרכרות או סוסים?"‬
‫"טוב‪ ,‬לכל הפחות הוא אדם אמיד‪ .‬אבל הוא נוסע לעיר פעמיים או שלוש פעמים בשבוע‪ .‬הוא‬
‫מתעניין במניות של מכרות הזהב בדרום אפריקה‪".‬‬
‫"הודיעי לי על כל התפתחות חדשה‪ ,‬העלמה סמית‪ .‬אני עסוק מאוד כרגע‪ ,‬אך אמצא זמן לטפל‬
‫בפרשה שלך‪ .‬בינתיים אל תנקטי שום צעד בלי ידיעתי‪ .‬להתראות‪ ,‬ואני מקווה כי נשמע רק בשורות‬
‫טובות ממך‪".‬‬
‫"אך טבעי שלנערה כזאת יהיו מחזרים‪ ",‬אמר הולמס ומשך במקטרת ההרהורים שלו‪" ,‬אך לאו‬
‫דווקא על אופניים בדרכי כפר מבודדות‪ .‬מאהב אפוף סוד‪ ,‬ללא ספק‪ .‬אך ישנם פרטים מוזרים‬
‫ומאלפים בפרשה הזאת‪ ,‬ווטסון‪".‬‬
‫"העובדה שהוא מופיע רק בנקודה הזאת?"‬
‫"בדיוק‪ .‬קודם כול עלינו לנסות למצוא מי מתגורר בצ'רלינגטון הול‪ .‬ואחר כך‪ ,‬מה טיבו של הקשר‬
‫בין קראתרס לאותו וודלי‪ ,‬מאחר שנדמה כי הם שני טיפוסים שונים לחלוטין‪ .‬איך קרה ששניהם‬
‫להוטים כל כך לדאוג לקרוביו של ראלף סמית? ועוד נקודה אחת‪ :‬איזה מין משק בית משלם מחיר‬
‫כפול ממחיר השוק לאומנת‪ ,‬אך אין ברשותו סוס אף על פי שהמרחק בינו לבין התחנה הוא עשרה‬
‫קילומטרים? מוזר‪ ,‬ווטסון — מוזר מאוד‪".‬‬
‫"תיסע לשם?"‬
‫"לא‪ ,‬ידידי היקר‪ ,‬אתה תיסע לשם‪ .‬ייתכן שזו תחבולה קלת ערך בלבד‪ ,‬ואיני יכול להפסיק את‬
‫החקירה החשובה האחרת בגללה‪ .‬ביום שני תגיע מוקדם לפרנהם‪ ,‬תסתתר בקרבת צ'רלינגטון הית‪,‬‬
‫תיווכח בעובדות במו עיניך ותפעל על פי שיקול דעתך‪ .‬אחר כך תברר מי הם דיירי הבית ותחזור אלי‬
‫כדי לדווח לי‪ .‬ועכשיו‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אף לא מילה אחת בנושא הזה בטרם יהיו לנו כמה יסודות מוצקים‬
‫שבאמצעותם נוכל לקוות להגיע אל הפתרון‪".‬‬
‫וידאנו מפי הגברת כי בכוונתה לנסוע ביום שני ברכבת היוצאת מווטרלו ב‪ ,9:50-‬כך שאני יצאתי‬
‫מוקדם ועליתי לרכבת של ‪ .9:13‬בתחנת פרנהם כיוונו אותי בלי כל קושי לצ'רלינגטון הית‪ .‬לא היתה‬
‫כל אפשרות לטעות בזיהוי מקום התרחשותה של ההרפתקה של הגברת הצעירה‪ ,‬כי הדרך עוברת בין‬
‫השדה הפתוח מצד אחד לבין גדר שיחי הטקסוס מצד שני‪ ,‬ומקיפה גן זרוע עצים נהדרים‪ .‬היתה שם‬
‫כניסה ראשית מאבן מכוסה חזזית‪ ,‬וכל עמוד צד כוסה סמלי גיבורים מתפוררים‪ ,‬אך לצד דרך‬
‫הכרכרות הראשית הזאת הבחנתי במקומות אחדים שבהם נפערו חללים בגדר החיה ושבילים הובילו‬
 ‫דרכם‪ .‬הבית היה נסתר מן העין מכיוון הדרך‪ ,‬אך השטחים המקיפים אותו העידו על קדרות וחורבן‪.‬‬
‫השדה כוסה בטלאי זהב של שיחי האלגומין המלבלבים‪ ,‬זוהרים בהוד באור שמש האביב הבהירה‪.‬‬
‫מצאתי מסתור מאחורי קבוצת שיחים‪ ,‬ומשם יכולתי לראות גם את שביל הגישה של הבית וגם קטע‬
‫ארוך של הדרך מכל צד‪ .‬כשעזבתי אותה היתה הדרך שוממה‪ ,‬אך עתה ראיתי רוכב אופניים עושה את‬
‫דרכו מן הכיוון הנגדי לזה שממנו באתי‪ .‬הוא היה לבוש בחליפה כהה ובעל זקן שחור‪ .‬כשהגיע לקצה‬
‫השטח של צ'רלינגטון‪ ,‬קפץ מן האופניים‪ ,‬הוביל אותם דרך רווח בגדר ונעלם מן העין‪.‬‬
‫כעבור רבע שעה הופיע רוכב אופניים נוסף‪ .‬הפעם היתה זאת הגברת הצעירה שבאה מן התחנה‪.‬‬
‫ראיתי אותה מתבוננת סביבה כשהגיעה לגדר צ'רלינגטון‪ .‬מיד אחר כך הגיח האיש ממקום מחבואו‪,‬‬
‫קפץ על אופניו ורכב בעקבותיה‪ .‬בכל המרחב העצום הזה היו אלה שתי הדמויות הנעות היחידות —‬
‫הנערה החיננית יושבת זקופה על אופניה‪ ,‬ואילו האיש מאחוריה רכון על הכידון‪ ,‬וחמקמקות מוזרה‬
‫ניכרת בכל אחת מתנועותיו‪ .‬היא התבוננה אחורנית לעברו והאטה את נסיעתה‪ .‬גם הוא האט‪ .‬היא‬
‫עצרה‪ ,‬ומיד עצר גם הוא במרחק מאתיים מטרים מאחוריה‪ .‬צעדה הבא היה בלתי צפוי ונועז‪ .‬פתאום‬
‫הפנתה את אופניה והתקרבה במהירות היישר לעברו! אבל הוא היה זריז ממנה וזינק משם במנוסה‬
‫נואשת‪ .‬מיד פנתה שוב לדרכה במעלה הדרך‪ ,‬כשראשה נישא גבוה באוויר‪ ,‬מבלי להקדיש תשומת לב‬
‫נוספת למלווה הדומם שלה‪ .‬גם הוא פנה והמשיך לשמור על המרחק עד שהעיקול בדרך הסתיר אותם‬
‫מעיני‪.‬‬
‫נשארתי במקום מחבואי — וטוב שנשארתי שם‪ ,‬כי מיד הופיע האיש שוב‪ ,‬רוכב לאטו חזרה על‬
‫אופניו‪ .‬הוא פנה ונכנס בשערי צ'רלינגטון הול וירד מאופניו‪ .‬במשך דקות אחדות יכולתי לראותו עומד‬
‫בין העצים‪ .‬ידיו היו מורמות‪ ,‬ונראה שהוא מיישר את עניבתו‪ .‬אחר כך עלה על אופניו ורכב משם‪,‬‬
‫הלאה ממני לכיוון הבניין‪ .‬חציתי את השדה בריצה והסתכלתי היטב בין העצים‪ .‬במרחק יכולתי‬
‫להבחין במבנה האפור הישן בעל הארובות המזדקרות בסגנון טיודור‪ ,‬אך השביל עבר בתוך סבך‬
‫תחום של שיחים ושוב לא יכולתי לראות את האיש‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬נראה לי כי עשיתי עבודה נאה למדי באותו בוקר‪ ,‬ושבתי במצב רוח מרומם לפרנהם‪.‬‬
‫סוכן הבתים המקומי לא ידע לומר לי דבר על צ'רלינגטון הול והפנה אותי לחברה ידועה מאוד בפול‬
‫מול‪ .‬שם עצרתי בדרכי הביתה‪ ,‬והנציג קידם את פני באדיבות‪ .‬לא‪ ,‬איני יכול לקבל את צ'רלינגטון‬
‫הול לקיץ‪ .‬איחרתי את המועד‪ .‬המקום הושכר לפני כחודש‪ .‬מר ויליאמסון הוא שמו של הדייר‪ .‬אדון‬
‫מבוגר ומכובד‪ .‬הסוכן האדיב לא היה יכול לומר לי פרטים נוספים‪ ,‬כי ענייני לקוחותיו לא היו נושאים‬
‫שהוא רשאי לדון בהם‪.‬‬
‫מר שרלוק הולמס הקשיב בתשומת לב לדיווח הארוך שהצלחתי להציג בפניו באותו ערב‪ .‬אך לא‬
‫הביע ולו מילה אחת של שבח שקיוויתי לשמוע ושהייתי מעריך לו הושמעה‪ .‬להפך‪ ,‬פניו הרציניות היו‬
‫אפילו חמורות מן הרגיל כשהעיר הערות בנוגע לדברים שעשיתי ולדברים שלא עשיתי‪.‬‬
‫"מקום המחבוא שלך‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬היה מוטעה‪ .‬היה עליך להסתתר מאחורי הגדר‪ ,‬אז היית יכול‬
‫לראות מקרוב את האיש המעניין הזה‪ .‬במקום שבחרת היית מרוחק ממנו מאות מטרים והצלחת לספר‬
‫לי אפילו פחות מן העלמה סמית‪ .‬היא סבורה כי אינה מכירה את האיש‪ ,‬אני משוכנע כי היא מכירה‬
‫אותו‪ .‬אחרת‪ ,‬מדוע הוא מקפיד בדבקות כזאת כי לא תצליח להתקרב אליו ולראות את תווי פניו? אתה‬
‫מתאר אותו רוכן על כידון האופניים‪ .‬אף זאת הסתתרות‪ ,‬אתה מבין? באמת פעלת באופן גרוע במיוחד‪.‬‬
‫הוא שב אל הבית‪ ,‬ואתה רוצה לגלות מי הוא — אתה פונה לסוכן בתים לונדוני!"‬
‫"מה היה עלי לעשות?" קראתי במידה מסוימת של כעס‪.‬‬
‫"ללכת למסבאה הקרובה ביותר‪ .‬זהו מרכז הרכילות האזורי‪ ,‬הם היו יודעים לומר לך כל שם‪ ,‬מן‬
‫האדון ועד למבשלת‪ .‬ויליאמסון! השם אינו אומר לי דבר‪ .‬אם זהו איש מבוגר‪ ,‬אין הוא אותו רוכב‬
‫אופניים נמרץ המזנק הרחק מן הגברת הצעירה והאתלטית הרודפת אחריו‪ .‬מה השגנו הודות לחקירה‬
‫שלך? הידיעה שסיפורה של הנערה נכון‪ .‬מעולם לא הטלתי בו ספק‪ .‬שיש קשר בין רוכב האופניים‬
‫לצ'רלינגטון הול‪ .‬גם בכך לא הטלתי ספק מעולם‪ .‬שהמקום הושכר לאיזה ויליאמסון‪ .‬ומה בכך? טוב‪,‬‬
‫טוב‪ ,‬אדוני היקר‪ ,‬אל תיראה מדוכא כל כך‪ .‬איננו יכולים לעשות הרבה עד ליום שבת הבא‪ ,‬ובינתיים‬
‫אערוך חקירה אחת או שתיים בעצמי‪".‬‬
‫בבוקר יום המחרת הגיעה אלינו הודעה מן העלמה סמית‪ ,‬המדווחת לנו בקצרה ובשטף על אותם‬
‫האירועים שחזיתי בהם‪ ,‬אך עיקר המכתב היה טמון בתוספת‪:‬‬

‫אני בטוחה כי תכבד את אמוני בך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כשאומר לך שמצבי כאן נעשה קשה בגלל‬
‫העובדה שמעבידי הציע לי נישואים‪ .‬אני משוכנעת כי רגשותיו עמוקים ומכובדים ביותר‪ .‬אך‬
‫עם זאת הבטחתי כבר ניתנה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לאחר‪ .‬הוא קיבל את סירובי ברצינות רבה‪ ,‬אך גם‬
‫בעדינות‪ .‬אתה יכול להבין‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כי המצב מתוח מעט‪.‬‬

‫"נראה שידידתנו הצעירה נכנסת למים עמוקים‪ ",‬אמר הולמס‪ ,‬מהורהר‪ ,‬כשסיים לקרוא את המכתב‪.‬‬
‫"אין ספק כי הפרשה חושפת קווים מעניינים יותר ואפשרויות התפתחות רבות יותר מכפי ששיערתי‬
‫בתחילה‪ .‬לא יזיק לי בעצם יום שקט ושלֵו באזור הכפר‪ ,‬ואני שוקל לצאת לשם היום אחר הצהריים‬
‫כדי לבחון תיאוריה אחת או שתיים שגיבשתי לי‪".‬‬
‫ליומו השקט של הולמס באזור הכפר היה סיום מיוחד במינו‪ ,‬כיוון שהגיע לרחוב בייקר מאוחר‬
‫באותו ערב עם שפה שסועה וחבורה כהה על מצחו‪ ,‬נוסף על מראה כללי פרוע‪ ,‬שהיה יכול להפוך את‬
‫דמותו שלו לנושא מתאים לחקירת הסקוטלנד יארד‪ .‬הוא היה משועשע מאוד מההרפתקאות שעברו‬
‫עליו‪ ,‬וצחק מקרב לב כשסיפר עליהן‪.‬‬
‫"אני זוכה לתרגול כה מועט‪ ,‬עד כי הדבר תמיד גורם לי עונג רב‪ ",‬אמר‪" .‬ידוע לך כי יש לי‬
‫מיומנות מסוימת בספורט האגרוף הבריטי הוותיק והטוב‪ .‬לעתים יש בכך תועלת‪ .‬היום‪ ,‬למשל‪ ,‬היה‬
‫עלול להיגרם לי כאב משפיל ביותר אילולא המיומנות הזאת‪".‬‬
‫הפצרתי בו לספר לי מה אירע‪.‬‬
‫"מצאתי את המסבאה הכפרית שעליה המלצתי בפניך‪ ,‬ושם ערכתי את חקירותי החשאיות‪ .‬הייתי‬
‫ליד דלפק המשקאות‪ ,‬ובעל בית פטפטן העניק לי כל מה שביקשתי‪ .‬ויליאמסון הוא אדם בעל זקן לבן‪,‬‬
‫וחי לבדו עם צוות מצומצם של משרתים באחוזה‪ .‬השמועה אומרת כי הוא כומר או היה כומר‪ ,‬אך‬
‫תקרית אחת או שתיים במשך שהותו הקצרה באחוזה השאירו עלי רושם בלתי כנסייתי בהחלט‪.‬‬
‫חקרתי מעט בסוכנות של כמורה‪ ,‬והם אמרו לי כי היה אדם בשם זה במערכת הדתית‪ ,‬שהקריירה שלו‬
‫היתה אפלה מאוד‪ .‬בעל הבית אמר לי גם כי בדרך כלל יש באחוזה אורחים של סוף שבוע — 'חבורה‬
‫תוססת‪ ,‬אדוני' — ובמיוחד אדון אחד עם שפם אדום‪ ,‬מר וודלי שמו‪ ,‬שהיה שם תמיד‪.‬‬
‫"עד כאן הגענו‪ ,‬ומי הופיע פתאום אם לא האדון ששמו הוזכר זה עתה בכבודו ובעצמו? מתברר כי‬
‫הוא שתה את הבירה שלו במסבאה ושמע את כל השיחה‪ .‬מי אני? מה אני רוצה? למה שאלתי שאלות?‬
‫היתה לו שפה עשירה וקולחת‪ ,‬והתארים שלו היו עזים מאוד‪ .‬הוא סיים מחרוזת של גידופים במכת גב‬
‫יד מרושעת‪ ,‬שממנה לא הצלחתי להתחמק לחלוטין‪ .‬הדקות הבאות היו נהדרות‪ :‬מהלומה מסוגננת‬
‫באגרוף שמאל נגד בריון החובט בכוח ובמלוא התנופה לכל עבר‪ .‬אני יצאתי כמו שאתה רואה אותי‪,‬‬
‫מר וודלי שב הביתה במצב ביש‪ .‬כך הסתיים הטיול שלי בכפר‪ ,‬ועלי להודות כי כל כמה שנהניתי‬
‫ממנו‪ ,‬לא היה יומי בגבול סארי מועיל יותר מזה שלך‪".‬‬
‫ביום חמישי קיבלנו מכתב נוסף מן הלקוחה שלנו‪ .‬כך נאמר בו‪:‬‬

‫לא תהיה מופתע לשמוע‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי אני עוזבת את עבודתי בביתו של מר קראתרס‪.‬‬
‫אפילו השכר הגבוה אינו עשוי לפצות אותי על האי־נוחות שבמצבי‪ .‬בשבת אני מגיעה‬
‫העירה‪ ,‬ואין בכוונתי לשוב‪ .‬מר קראתרס השיג עגלה דו־אופנית‪ ,‬כך שסכנות הדרך‬
‫המבודדת‪ ,‬אם היו סכנות כאלה‪ ,‬שוב אינן קיימות‪.‬‬
‫באשר לסיבת עזיבתי‪ ,‬אין זה המצב המתוח עם מר קראתרס בלבד‪ ,‬אלא הופעתו‬
‫המחודשת של האיש הנורא הזה‪ ,‬מר וודלי‪ .‬תמיד היה איום‪ ,‬אך עתה הוא נראה נורא עוד‬
‫יותר‪ ,‬כי ככל הנראה קרתה לו תאונה ופניו הושחתו‪ .‬ראיתי אותו מבעד לחלון‪ ,‬אך אני‬
‫שמחה לומר כי לא פגשתי בו‪ .‬היתה לו שיחה ארוכה עם מר קראתרס‪ ,‬והוא נראה אחר כך‬
‫נסער ביותר‪ .‬וודלי שהה ככל הנראה בסביבה‪ ,‬כיוון שלא ישן כאן‪ ,‬ואף על פי כן הבחנתי בו‬
‫שוב הבוקר מתגנב בין השיחים‪ .‬הייתי ברצון משחררת חיה פראית טורפת שתשוטט לה‬
‫במקום‪ .‬אני מתעבת אותו ופוחדת מפניו יותר מכפי שאוכל לבטא במילים‪ .‬כיצד מסוגל מר‬
‫קראתרס לשאת יצור כזה ולו רק לרגע? מכל מקום‪ ,‬כל צרותי תבואנה לקצן בשבת‪.‬‬

‫"כך אני מקווה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כך אני מקווה‪ ",‬אמר הולמס ברצינות‪" .‬מזימה נסתרת נרקמה סביב האישה‬
‫הקטנה הזאת‪ ,‬ותפקידנו לדאוג לכך שאיש לא יציק לה במסעה האחרון‪ .‬אני חושב‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שעלינו‬
‫להקדיש מזמננו כדי לנסוע לשם יחד בשבת בבוקר ולהבטיח כי לחקירה המוזרה והבלתי גמורה הזאת‬
 ‫לא יהיה סיום רע‪".‬‬
‫עלי להודות כי עד לשלב הזה לא התייחסתי ברצינות רבה לפרשה‪ ,‬והיא נראתה לי זרה ומוזרה‬
‫יותר מאשר מסוכנת‪ .‬לא היה דבר מיוחד באדם הממתין לאישה נאה מאוד או עוקב אחריה‪ ,‬ואם היה‬
‫לו אומץ לב מועט כל כך‪ ,‬עד כי לא זו בלבד שלא העז לפנות אליה‪ ,‬אלא אפילו ברח מפניה‪ ,‬הרי לא‬
‫היה תוקף נורא כל כך‪ .‬וודלי הבריון היה אדם שונה לחלוטין‪ ,‬אולם פרט למקרה אחד‪ ,‬לא הציק‬
‫ללקוחתנו‪ ,‬ועכשיו ביקר בבית קראתרס מבלי לפלוש למחיצתה‪ .‬רוכב האופניים היה‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬אחד‬
‫המשתתפים במסיבות סוף השבוע באחוזה‪ ,‬וחלק מהחבורה שאליה התכוון הפונדקאי; אך מי היה או‬
‫מה היה רצונו‪ ,‬לא היה ברור כלל‪ .‬חומרת התנהגותו של הולמס‪ ,‬והעובדה כי החליק אקדח לתוך כיסו‬
‫לפני שעזב את הדירה‪ ,‬נטעו בי תחושה של אסון המתרגש לבוא בסיומה של שרשרת האירועים‬
‫המוזרה הזאת‪.‬‬
‫לאחר לילה גשום הפציע בוקר מפואר‪ ,‬ומרחבי השדות — עם הקבוצות המתלהטות של שיחי‬
‫האלגומין הפורחים — נראו יפים עוד יותר לעיניים שעייפו מן האפרוריות ומן החדגוניות ומגגותיה‬
‫הכהים של לונדון‪ .‬הולמס ואני פסענו לאורך דרך העפר הרחבה‪ ,‬שואפים לקרבנו את אוויר הבוקר‬
‫הרענן ועולצים בנגינת הציפורים ובמשב האביב הרענן‪ .‬מן הדרך במעלה גבעת קרוקסברי נראה בית‬
‫האחוזה הקודר מזדקר בינות לעצי האלון העתיקים שעדיין היו צעירים מן הבית שאותו הקיפו‪ .‬הולמס‬
‫הצביע לעבר קטע דרך מתמשך שהבליח‪ ,‬רצועה של צהוב־אדמדם‪ ,‬בין החום של השדה לבין הירוק‬
‫הרענן של סבכי העצים‪ .‬במרחק יכולנו לזהות נקודה שחורה — כלי רכב שנע לעברנו‪ .‬הולמס פלט‬
‫קריאה של קוצר רוח‪.‬‬
‫"השארתי מרווח של חצי שעה‪ ",‬אמר‪" .‬אם זוהי העגלה שלה‪ ,‬הרי החליטה לנסוע ברכבת המוקדמת‬
‫יותר‪ .‬אני חושש‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שהיא תעבור את צ'רלינגטון לפני שנצליח להגיע אליה‪".‬‬
‫מן הרגע שעברנו את קטע הכביש הגבוה‪ ,‬שוב לא יכולנו לראות את כלי הרכב‪ ,‬אך נחפזנו הלאה‬
‫בקצב כזה שגופי המורגל בישיבה גילה סימני עייפות ונאלצתי לפגר מאחור‪ .‬הולמס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היה‬
‫תמיד בכושר‪ ,‬כי היה לו מלאי בלתי נדלה של מרץ עצבני שממנו שאב את כוחותיו‪ .‬צעדו הגמיש לא‬
‫הואט אף לרגע עד שפתאום‪ ,‬במרחק של מאה מטרים לפני‪ ,‬נעצר‪ ,‬וראיתי אותו מטלטל את ידו מעלה‬
‫במחווה של כאב וייאוש‪ .‬באותו רגע הופיעה מעבר לעיקול שבדרך עגלה דו־אופנית — הסוס מטופף‪,‬‬
‫המושכות נגררות — והתקדמה בקרקוש מהיר לקראתנו‪.‬‬
‫"מאוחר מדי‪ ,‬ווטסון‪ ,‬מאוחר מדי!" קרא הולמס כשרצתי‪ ,‬מתנשם‪ ,‬לצדו‪" .‬איזה טיפש הייתי שלא‬
‫חשבתי על הרכבת המוקדמת! זוהי חטיפה‪ ,‬ווטסון — חטיפה! רצח! אלוהים יודע מה! חסום את הדרך!‬
‫עצור את הסוס! זהו‪ .‬עכשיו קפוץ פנימה ונראה אם אוכל לתקן את תוצאות השגיאה שלי‪".‬‬
‫קפצנו אל תוך העגלה הדו־אופנית‪ ,‬והולמס‪ ,‬אחרי שהפנה את הסוס‪ ,‬הצליף בו בשוט ופתחנו‬
‫בדהרה חזרה לאורך הדרך‪ .‬כשפנינו בעיקול‪ ,‬נפרש לפנינו כל אורך הדרך שבין בית האחוזה לבין‬
‫השדה‪ .‬אחזתי בזרועו של הולמס‪.‬‬
‫"זה האיש!" התנשמתי בכבדות‪.‬‬
‫רוכב אופניים יחידי התקדם לעברנו‪ .‬ראשו היה רכון וכתפיו שחוחות ממאמץ הנעת הדוושות‪ .‬הוא‬
‫התקדם כרוכב מרוצים‪ .‬פתאום הגביה את פניו המזוקנות‪ ,‬ראה אותנו לידו‪ ,‬עצר וקפץ מן האופניים‪.‬‬
‫זקנו השחור כפחם עמד בניגוד גמור לחיוורון פניו‪ ,‬ועיניו נצצו כאילו אחזה בו הקדחת‪ .‬הוא הביט בנו‬
‫ובעגלה הדו־אופנית‪ .‬אז התפשט מבע של תדהמה על פניו‪.‬‬
‫"היי! עצרו!" צעק והעמיד את אופניו כך שיחסמו את דרכנו‪" .‬איך השגתם את העגלה הזאת? עצור‪,‬‬
‫בן אדם!" זעק ושלף אקדח מכיסו‪" .‬עצרו‪ ,‬אני אומר‪ ,‬או שאתקע כדור בסוס שלכם‪ ,‬בשם אלוהים!"‬
‫הולמס השליך את המושכות לחיקי וקפץ מן העגלה‪.‬‬
‫"אתה האיש שרצינו לפגוש‪ .‬היכן העלמה ויולט סמית?" אמר בדרכו המהירה והברורה‪.‬‬
‫"זה מה שאני שואל אתכם‪ .‬אתם נוהגים בעגלה שלה‪ .‬אתם צריכים לדעת היכן היא‪".‬‬
‫"מצאנו את העגלה בדרך‪ .‬לא היה בה איש‪ .‬חזרנו איתה כדי לעזור לגברת הצעירה‪".‬‬
‫"אלוהים! אלוהים! מה אעשה?" קרא הזר בייאוש‪" .‬הם הצליחו לתפוס אותה‪ ,‬וודלי הרשע והכומר‬
‫הנבזה‪ .‬בוא‪ ,‬בן אדם‪ ,‬בוא‪ ,‬אם אתה באמת ידיד שלה‪ .‬עזור לי להציל אותה‪ ,‬גם אם איאלץ להשאיר‬
‫את גווייתי ביער צ'רלינגטון‪".‬‬
‫הוא רץ בסערת נפש‪ ,‬האקדח בידו‪ ,‬לעבר פרצה בגדר‪ .‬הולמס בא בעקבותיו‪ ,‬ואני הנחתי לסוס‬
‫לרעות לצד הכביש ובאתי בעקבות הולמס‪.‬‬
‫"מכאן הם עברו‪ ",‬אמר והורה על טביעות רגליים אחדות בשביל הבוצי‪" .‬היי! עצרו רגע! מי זה‬
‫בסבך?"‬
‫היה זה נער בן שבע־עשרה בערך‪ ,‬לבוש כסייס‪ ,‬במכנסי עור ובמגפיים‪ .‬הוא שכב על גבו‪ ,‬ברכיו‬
‫משוכות כלפי מעלה וחתך נורא בראשו‪ .‬הוא היה מחוסר הכרה‪ ,‬אבל חי‪ .‬העפתי מבט בפצעו וראיתי‬
‫כי הוא שטחי‪.‬‬
‫"זהו פיטר‪ .‬הסייס‪ ",‬קרא הזר‪" .‬הוא הסיע אותה‪ .‬החיות האלה הורידו אותו והכו אותו‪ .‬הניחו לו‪ ,‬לא‬
‫נוכל לעזור לו‪ ,‬אך אנו עשויים להציל אותה מן הגורל הנורא מכול המאיים על אישה‪".‬‬
‫רצנו משולהבים לאורך השביל שהתפתל בין העצים‪ .‬כשהגענו לסבך השיחים שהקיף את הבית‪,‬‬
‫הולמס נעצר‪.‬‬
‫"הם לא הלכו לבית‪ .‬הנה טביעות הרגליים שלהם מצד שמאל — כאן‪ ,‬ליד שיחי הדפנה! אה! בדיוק‬
‫כמו שאמרתי‪".‬‬
‫בעודו מדבר בקעה מסבך השיחים הצפוף והירוק שלפנינו צעקה חדה של אישה — צעקה שהרטיטה‬
‫את לבנו בטירוף של אימה‪ .‬היא הסתיימה לפתע בצליל גבוה‪ ,‬באנקת מחנק ובקול בעבוע‪.‬‬
‫"מכאן! מכאן! הם נמצאים במגרש הכדורת‪ ",‬קרא הזר ופילס את דרכו בין השיחים‪" .‬אה‪ ,‬הכלבים‬
‫הפחדנים! בואו אחרי‪ ,‬רבותי! מאוחר מדי! מאוחר מדי! אלוהים אדירים!"‬
‫לפתע יצאנו אל תוך קרחת יער נאה של דשא מוקף בעצים עתיקים‪ .‬מעברה האחר‪ ,‬בצלו של עץ‬
‫אלון ענקי‪ ,‬ניצבה קבוצה מוזרה למראה של שלושה אנשים‪ .‬אחת מהם היתה אישה‪ ,‬לקוחתנו‪ ,‬שפופה‬
‫וחיוורת‪ ,‬ומטפחת כרוכה סביב פיה‪ .‬מולה עמד צעיר חייתי‪ ,‬בעל פנים גסות ושפם אדום‪ ,‬רגליו נעולות‬
‫המגפיים ניצבות בפישוק רחב‪ ,‬ידו האחת על מותניו והאחרת מנופפת בשוט רכיבה‪ ,‬כולו אומר‬
‫רברבנות של מנצחים‪ .‬ביניהם עמד איש מבוגר‪ ,‬אפור זקן‪ ,‬עוטה גלימה על גבי חליפת טוויד קלה‪,‬‬
‫שכנראה סיים זה עתה את טקס הנישואים‪ ,‬מאחר שהניח את ספר התפילות בכיסו כשהופענו‪ ,‬וטפח‬
‫לחתן המרושע על גבו בברכה עליזה‪.‬‬
‫"הם נשואים!" פלטתי‪ ,‬מתנשם בכבדות‪.‬‬
‫"בואו!" קרא מורה הדרך שלנו‪" ,‬בואו!" הוא נחפז לחצות את קרחת היער‪ ,‬והולמס ואני בעקבותיו‪.‬‬
‫משהתקרבנו‪ ,‬התמוטטה הגברת ונשענה על גזע העץ‪ .‬ויליאמסון‪ ,‬איש הכמורה לשעבר‪ ,‬קד קידה‬
‫לעומתנו באדיבות מעושה‪ ,‬ואילו וודלי העליז התקדם אלינו בקריאה של צחוק גס ועליצות‪.‬‬
‫"אתה כבר יכול להוריד את הזקן שלך‪ ,‬בוב‪ ",‬אמר‪" .‬אני מכיר אותך מספיק טוב‪ .‬ובכן‪ ,‬אתה‬
‫והחברים שלך הגעתם בדיוק בזמן כדי שאוכל להציג אתכם בפני מרת וודלי‪".‬‬
‫תשובתו של מורה הדרך שלנו היתה מיוחדת במינה‪ .‬הוא תלש את הזקן הכהה שהסווה את פניו‬
‫והשליך אותו על האדמה‪ ,‬חושף מתחתיו פנים ארוכות‪ ,‬חיוורות ומגולחות למשעי‪ .‬אז הגביה את‬
‫אקדחו ואיים לירות בבריון הצעיר שהתקדם לקראתו כששוט הרכיבה המסוכן מיטלטל בידו‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר בעל בריתנו‪" ,‬אני הוא בוב קראתרס‪ ,‬ואני אדאג לתקן את המעוות שגרמתם לאישה‬
‫הזאת‪ ,‬גם אם יתלו אותי בגלל זה‪ .‬אמרתי לך מה אעשה אם תפגע בה‪ ,‬ובשם אלוהים — זאת אעשה!"‬
‫"איחרת את המועד‪ ,‬היא אשתי!"‬
‫"לא‪ ,‬היא אלמנתך‪".‬‬
‫אקדחו השמיע קול נפץ‪ ,‬ואני ראיתי את הדם פורץ מחזית מעילו של וודלי‪ .‬הוא הסתובב בצעקה‬
‫וצנח על גבו‪ ,‬פניו האדומות הנוראות הפכו לפתע לחיוורון מבעית הזרוע כתמים רבים‪ .‬האיש הזקן‪,‬‬
‫עדיין עוטה את גלימתו‪ ,‬התפרץ בזרם של קללות שכמותו לא שמעתי מעודי‪ ,‬ושלף אקדח משלו‪ ,‬אך‬
‫לפני שהספיק להגביה אותו‪ ,‬מצא את עצמו מביט היישר אל לוע אקדחו של הולמס‪.‬‬
‫"מספיק‪ ",‬אמר ידידי בקרירות‪" .‬הנח לאקדח! ווטסון‪ ,‬קח אותו! הצמד אותו לראשו! תודה‪.‬‬
‫קראתרס‪ ,‬תן לי את האקדח הזה‪ .‬מספיק עם האלימות‪ .‬בוא‪ ,‬הושט לי אותו!"‬
‫"מי אתה‪ ,‬אם כך?"‬
‫"שמי שרלוק הולמס‪".‬‬
‫"אלוהים אדירים!"‬
‫"שמעת עלי‪ ,‬אני רואה‪ .‬אני אייצג את המשטרה הרשמית עד שאנשיה יגיעו לכאן‪ .‬היי‪ ,‬אתה!" צעק‬
‫לעבר הסייס המבוהל שהופיע בקצה קרחת היער‪" ,‬בוא הנה‪ .‬קח את הפתק הזה לפרנהם מהר ככל‬
‫יכולתך‪ ".‬הוא שירבט מילים אחדות על גבי דף מפנקס הרשימות שלו‪" .‬תן אותו למפקח בתחנת‬
‫המשטרה‪ .‬עד שיגיע‪ ,‬עלי להחזיק אתכם במעצר בהשגחתי שלי‪".‬‬
‫אישיותו החזקה והסמכותית של הולמס שלטה במקום האסון‪ ,‬והכול היו כבובות בידיו‪ .‬ויליאמסון‬
‫וקראתרס מצאו את עצמם נושאים את וודלי הפצוע אל תוך הבית‪ ,‬ואני הושטתי את זרועי לנערה‬
‫הנפחדת‪ .‬האיש הפגוע הונח במיטתו‪ ,‬ואני בדקתי אותו על פי בקשתו של הולמס‪ .‬הבאתי לו את הדוח‬
 ‫לחדר האוכל העטור טפטים‪ ,‬שבו ישב מול שני האסירים שלו‪.‬‬
‫"הוא יחיה‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"מה!" קרא קראתרס‪ ,‬מזנק מכיסאו‪" .‬אני עולה למעלה כדי לגמור איתו קודם‪ .‬אתה רוצה לומר לי‬
‫שהנערה הזאת‪ ,‬המלאך הזה‪ ,‬תהיה קשורה לג'ק וודלי הפרוע לכל ימי חייה?"‬
‫"אינך צריך להיות מוטרד בעניין הזה‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ישנן שתי סיבות טובות מאוד לכך שהיא לא‬
‫תצטרך להיות אשתו‪ .‬דבר ראשון‪ ,‬אין לי ספק כי נגלה משהו כשנתחקה אחר סמכותו של מר‬
‫ויליאמסון לבצע את טקס הנישואים‪".‬‬
‫"הוסמכתי‪ ",‬קרא הנבל הזקן‪.‬‬
‫"וגם הודחת מכהונתך‪".‬‬
‫"פעם איש כמורה‪ ,‬תמיד איש כמורה‪".‬‬
‫"איני סבור כך‪ .‬מה בדבר הרישיון?"‬
‫"היה לנו רישיון נישואים‪ .‬הנה הוא כאן‪ ,‬בכיסי‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬השגת אותו במרמה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נישואים כפויים אינם נישואים‪ ,‬אלא פשע חמור‪ ,‬כפי‬
‫שתיווכח בעצמך עוד מעט‪ .‬יהיה לך די זמן לברר את העניין במשך עשר השנים הבאות או משהו כזה‪,‬‬
‫אלא אם כן טעות בידי‪ .‬באשר לך‪ ,‬קראתרס‪ ,‬מוטב לך לשמור את האקדח שלך בכיסך‪".‬‬
‫"גם אני מתחיל לחשוב כך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אך כשחשבתי על כל אמצעי הזהירות שנקטתי כדי להגן על‬
‫הנערה — כי אהבתי אותה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬וזאת הפעם היחידה שידעתי מה זאת אהבה — כמעט השתגעתי‬
‫למחשבה שהיא בידיה של החיה הנתעבת ביותר בדרום אפריקה‪ ,‬אדם ששמו מטיל מורא מקימברלי‬
‫עד יוהנסבורג‪ .‬מר הולמס‪ ,‬יהיה לך קשה להאמין‪ ,‬אולם מאז שהנערה הזאת עובדת אצלי‪ ,‬לא הנחתי‬
‫לה אפילו פעם אחת לעבור ליד הבית הזה‪ ,‬שידעתי כי הנבלות האלה אורבות בו‪ ,‬בלי לעקוב אחריה‬
‫על אופני כדי לדאוג לכך שלא יאונה לה כל רע‪ .‬שמרתי על מרחק קבוע והדבקתי זקן לסנטרי כך‬
‫שלא תוכל לזהות אותי‪ ,‬כיוון שהיא נערה טובה וגאה ולא היתה מסכימה להמשיך לעבוד אצלי לו‬
‫חשבה שאני עוקב אחריה‪".‬‬
‫"מדוע לא סיפרת לה על הסכנה האורבת לה?"‬
‫"משום שגם במקרה כזה היתה עוזבת אותי‪ ,‬ולא הייתי מסוגל לעמוד בכך‪ .‬גם אם לא יכלה לאהוב‬
‫אותי‪ ,‬היה חשוב לי מאוד לראות את דמותה העדינה בביתי ולשמוע את צלילי קולה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אתה קורא לזה אהבה‪ ,‬מר קראתרס‪ ,‬ואילו אני קורא לזה אנוכיות‪".‬‬
‫"אולי שני הדברים כרוכים זה בזה‪ ,‬אך לא יכולתי להניח לה ללכת‪ .‬מלבד זה‪ ,‬עם הקהל הזה פה לא‬
‫היה ספק שמישהו בסביבה כבר יעקוב אחריה‪ .‬ולכן כשהמברק הגיע‪ ,‬ידעתי כי יתכננו לעשות משהו‪".‬‬
‫"איזה מברק?"‬
‫קראתרס הוציא מברק מכיסו‪.‬‬
‫"זהו זה‪ ",‬אמר‪ .‬המברק היה קצר ותמציתי‪:‬‬
 ‫האיש הזקן מת‪.‬‬

‫"הממ!" אמר הולמס‪" .‬אני חושב שאני מבין עכשיו את השתלשלות העניינים‪ ,‬ואני מבין כיצד ההודעה‬
‫הזאת יכולה‪ ,‬כדבריך‪ ,‬לעורר אותם לפעולה‪ .‬אך בעוד אנו מחכים‪ ,‬תוכל לספר לי מה שתספיק‪".‬‬
‫החוטא הזקן עם הגלימה פרץ בשטף דברים בלשון קלוקלת‪.‬‬
‫"בשם שמים‪ ",‬אמר‪" ,‬אם אתה מלשין עלינו‪ ,‬בוב קראתרס‪ ,‬אני אעשה לך מה שאתה עשית לג'ק‬
‫וודלי! אתה יכול לפטפט על הנערה כמה שאתה רוצה‪ ,‬כי זה עניינך‪ ,‬אבל אם תלשין על החברים שלך‬
‫לפני השוטר האזרחי הזה‪ ,‬זה יהיה הדבר הגרוע ביותר שעשית בימי חייך‪".‬‬
‫"אין צורך להתרגז‪ ,‬כבוד קדושתך‪ ",‬אמר הולמס והצית סיגריה‪" .‬אשמתך ברורה למדי‪ ,‬ואיני‬
‫מבקש אלא פרטים לסיפוק סקרנותי הפרטית‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אם יש מניעה כלשהי שתספר לי אתה‪ ,‬אוכל‬
‫אני לדבר‪ ,‬ואילו אתה תיווכח באיזו מידה יש לך סיכוי להסתיר את סודותיך‪ .‬קודם כול באתם אתם‪,‬‬
‫השלושה‪ ,‬מדרום אפריקה בעניין הזה — אתה‪ ,‬ויליאמסון‪ ,‬אתה‪ ,‬קראתרס‪ ,‬ואיתכם וודלי‪".‬‬
‫"שקר מספר אחת‪ ",‬אמר הזקן‪" .‬לא ראיתי מעודי איש מהם עד לפני שלושה חודשים‪ ,‬ומעולם לא‬
‫הייתי באפריקה בימי חיי‪ ,‬כך שאתה יכול לתקוע את זה במקטרת שלך ולעשן את זה‪ ,‬מר קופץ־בראש‬
‫הולמס!"‬
‫"דבריו נכונים‪ ",‬אמר קראתרס‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬שניים מכם באו משם‪ .‬כבוד קדושתו הוא פריט תוצרת בית שלנו‪ .‬אתה הכרת את ראלף‬
‫סמית בדרום אפריקה‪ .‬היה לך יסוד להניח שלא ימשיך לחיות עוד זמן רב‪ .‬גילית כי אחייניתו עתידה‬
‫לרשת את הונו‪ .‬איך זה — אה?"‬
‫קראתרס נד בראשו וּויליאמסון גידף‪.‬‬
‫"היא היתה שארת בשר‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬ואתם ידעתם כי הזקן לא יכין צוואה‪".‬‬
‫"הוא לא ידע קרוא וכתוב‪ ",‬אמר קראתרס‪.‬‬
‫"וכך באתם לכאן‪ ,‬שניכם‪ ,‬ויצאתם לצוד את הנערה‪ .‬הרעיון היה שאחד מכם יישא אותה לאישה‪,‬‬
‫והשני יקבל את חלקו בשלל‪ .‬מסיבה כלשהי נבחר וודלי להיות הבעל‪ .‬מדוע?"‬
‫"שיחקנו בקלפים בעת המסע‪ .‬הוא זכה‪".‬‬
‫"אני מבין‪ .‬אתה העסקת את הנערה‪ ,‬ואילו וודלי היה אמור לחזר אחריה‪ .‬היא זיהתה מיד כי הוא‬
‫שיכור גס רוח ולא רצתה כל קשר איתו‪ .‬בינתיים התערער הסידור שעשית בגלל העובדה שאתה‬
‫עצמך התאהבת בגברת‪ .‬שוב לא יכולת לשאת את הרעיון שהיא תהיה לנבל הזה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬בשם אלוהים‪ ,‬לא יכולתי!"‬
‫"פרצה מריבה ביניכם‪ .‬הוא נפרד ממך בכעס והחל לרקום תוכניות משלו‪".‬‬
‫"נראה לי‪ ,‬ויליאמסון‪ ,‬שאין לנו הרבה מה לספר לאדון הזה‪ ",‬קרא קראתרס בצחוק מריר‪" .‬כן‪,‬‬
‫רבנו‪ ,‬והוא הפיל אותי ארצה‪ .‬החזרתי לו‪ ,‬על כל פנים‪ .‬אחר כך איבדתי מגע איתו‪ .‬אז הוא התוודע אל‬
‫הכומר המודח הזה‪ .‬גיליתי ששניהם השתכנו כאן יחד‪ ,‬סמוך לדרך שהיה עליה לעבור כדי להגיע‬
‫לתחנה‪ .‬מאז השגחתי עליה‪ ,‬כי ידעתי שמשהו שטני עומד להתחולל‪ .‬פגשתי אותם מפעם לפעם‪ ,‬כי‬
‫רציתי מאוד לדעת מה תיכננו‪ .‬לפני יומיים בא וודלי לביתי עם המברק הזה‪ ,‬שהעיד על כך שראלף‬
‫סמית מת‪ .‬הוא שאל אותי אם אני מתכוון לקיים את העסקה‪ .‬אמרתי לו שלא‪ .‬הוא שאל אותי אם אשא‬
‫בעצמי את הנערה ואתן לו את חלקו‪ .‬אמרתי לו שהייתי עושה זאת ברצון‪ ,‬אך היא אינה רוצה בי‪ .‬הוא‬
‫אמר‪' ,‬בוא נחתן אותה קודם‪ ,‬ואחרי שבוע או שבועיים היא תראה את הדברים באור אחר‪ '.‬אמרתי‬
‫שאני לא רוצה שום אלימות‪ .‬אז הלך לו‪ ,‬מגדף‪ ,‬נבל גס רוח שכמותו‪ ,‬ונשבע שעוד ישיג אותה‪ .‬היא‬
‫היתה אמורה לעזוב אותי בסוף השבוע הזה‪ ,‬ואני הזמנתי עגלה שתיקח אותה לתחנה‪ ,‬אבל לא הייתי‬
‫שקט ועקבתי אחריה עם אופני‪ .‬היא התקדמה לפנ ַי‪ ,‬ולפנ ֵי שיכולתי להשיג אותה‪ ,‬כבר נעשה מעשה‬
‫הנבלה‪ .‬הבנתי מה קרה רק כשראיתי את שניכם נוהגים בחזרה בעגלה שלה‪".‬‬
‫הולמס קם והשליך את בדל הסיגריה שלו אל האח‪" .‬הייתי מטומטם‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬כשאמרת לי‬
‫בדין וחשבון שלך שראית את מי שסברת שהוא רוכב האופניים מיישר את העניבה שלו בין השיחים‪,‬‬
‫כבר אז הייתי צריך להבין את הכול‪ .‬ועם זאת‪ ,‬אנחנו רשאים לברך את עצמנו על פרשה מוזרה‪,‬‬
‫ובמובנים אחדים אף מיוחדת במינה‪ .‬אני רואה שלושה שוטרים של המשטרה המחוזית מגיעים‬
‫ברכבם‪ ,‬ואני שמח לראות שהסייס הקטן אינו מפגר אחריהם‪ .‬נראה אפוא שלא הוא‪ ,‬ואף לא החתן‬
‫המעניין‪ ,‬יינזקו לאורך זמן עקב הרפתקאות הבוקר שלהם‪ .‬אני חושב‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שעם הכישורים‬
‫הרפואיים שלך תוכל לגשת אל העלמה סמית ולומר לה שאם התאוששה דיה‪ ,‬נשמח ללוות אותה‬
‫לבית אמה‪ .‬אם טרם החלימה‪ ,‬תיווכח כי רמז על כוונתנו לשלוח מברק לחשמלאי צעיר במידלנדס‬
‫ישלים את מלאכת הריפוי‪ .‬באשר לך‪ ,‬מר קראתרס‪ ,‬אני סבור כי עשית ככל יכולתך לכפר על חלקך‬
‫במזימה מרושעת‪ .‬הנה כרטיס הביקור שלי‪ ,‬אדוני‪ ,‬ואם עדותי תוכל להועיל לך בעת משפטך‪ ,‬אעמוד‬
‫לרשותך‪".‬‬
‫במערבולת הפעילות הבלתי פוסקת שלנו היה לי קשה לעתים קרובות‪ ,‬כפי שהקורא הבחין בוודאי‪,‬‬
‫להשלים את העלילות שלי ולתת את הפרטים האחרונים שהקורא הסקרן מצפה להם‪ .‬כל פרשה היתה‬
‫הקדמה לפרשה אחרת‪ ,‬ואחרי שהמשבר חלף נעלמו המשתתפים לעד מחיי הפעילות שלנו‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫מצאתי פתק קצר בסיומו של כתב היד שלי העוסק בפרשה הזאת‪ ,‬ובו רשמתי כי העלמה ויולט סמית‬
‫אמנם זכתה בירושה גדולה‪ ,‬וכי היא עכשיו אשתו של סיריל מורטון‪ ,‬השותף הבכיר בחברת "מורטון‬
‫את קנדי"‪ ,‬החשמלאים הנודעים מווסטמינסטר‪ .‬וודלי וּויליאמסון נשפטו שניהם על חטיפה ועל תקיפה‪,‬‬
‫הראשון קיבל שבע שנים והשני — עשר‪ .‬על גורלו של קראתרס לא רשמתי דבר‪ ,‬אך אין לי ספק כי‬
‫בית המשפט לא ראה בחומרה יתרה את פשעו‪ ,‬שהרי וודלי רכש לו שם של בריון מסוכן ביותר‪ ,‬ולכן‬
‫אני מניח כי די היה בחודשים אחדים לספק את דרישות הצדק‪.‬‬
 ‫הרפתקת בית הספר פריורי‬
‫הבמה הקטנה שלנו ברחוב בייקר כבר ידעה יציאות וכניסות דרמטיות‪ ,‬אך אינני יכול לזכור אף אחת‬
‫שהיתה פתאומית ומזעזעת כהופעתו הראשונה של תורניקרופט הקסטבל‪ ,‬מ"א‪ ,‬ד"ר וכו'‪ .‬כרטיסו‪,‬‬
‫שנראה קטן מכדי להכיל את כל רשימת תאריו‪ ,‬הגיע מספר שניות לפניו‪ ,‬ואז נכנס הוא עצמו — כה‬
‫גדול‪ ,‬כה נפוח‪ ,‬כה מלא הדרת חשיבות‪ ,‬עד שנראה כהתגלמות היציבות והשליטה העצמית‪ .‬אך למרות‬
‫זאת‪ ,‬מיד לאחר שהדלת נסגרה מאחוריו נתקל בשולחן‪ ,‬כשל‪ ,‬ובן רגע היתה דמותו המלכותית שרועה‬
‫אפיים ארצה‪ ,‬חסרת הכרה על עור הדוב שלפני האח‪.‬‬
‫זינקנו על רגלינו‪ ,‬ולרגע בהינו באותה חורבת אדם עצומת ממדים אשר נפלטה אלינו מסערה‬
‫גורלית כלשהי באוקיינוס החיים‪ .‬הולמס מיהר והניח כר מתחת לראשו‪ ,‬ואני הגשתי ברנדי לשפתיו‪.‬‬
‫הפנים הלבנות הכבדות היו חרושות קמטי צרות‪ ,‬והשקיות התלויות מתחת לעיניים היו אפורות‬
‫כעופרת‪ .‬זוויות הפה הפעור צנחו מטה‪ ,‬וסנטרו הכפול לא היה מגולח‪ .‬צווארונו וחולצתו המוכתמים‬
‫העידו על נסיעה ארוכה‪ ,‬ושְׂער ראשו הזדקר על ראשו המפואר‪.‬‬
‫"מה זה‪ ,‬ווטסון?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"אפיסת כוחות מוחלטת — אולי רק בגלל רעב ועייפות‪ ",‬אמרתי כשידי על הדופק הרפה של האיש‪.‬‬
‫הולמס הוציא דבר־מה מכיס שעונו של האיש "כרטיס הלוך־וחזור ממאקלטון שבצפון אנגליה‪",‬‬
‫אמר‪" .‬עוד מעט תהיה השעה שתים־עשרה‪ ,‬ללא ספק הוא יצא לדרך בשעה מוקדמת מאוד‪".‬‬
‫העפעפיים העצומים החלו לרטט‪ ,‬ושתי עיניים אפורות ריקות בהו בנו‪ .‬לאחר רגע קם האיש על‬
‫רגליו‪ ,‬מתנדנד‪ ,‬ופניו הסמיקו מבושה‪.‬‬
‫"סלח לחולשתי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬העומס הכריע אותי‪ .‬אודה לך אם תוכל לתת לי כוס חלב ועוגייה‪ ,‬ואז‬
‫ודאי אתאושש‪ .‬הגעתי לכאן אישית כדי לדאוג לכך שתבוא איתי‪ .‬חששתי שלא יהיה די במברק לשכנע‬
‫אותך בדחיפות העניין‪".‬‬
‫"כאשר תחזור לאיתנך —"‬
‫"אני בסדר‪ .‬אינני מבין כיצר הגעתי למצב כזה‪ .‬אני רוצה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬שתיסע איתי למאקלטון‬
‫ברכבת הבאה‪".‬‬
‫חברי ניענע בראשו‪.‬‬
‫"ידידי דוקטור ווטסון יוכל לאשר שכרגע אני עסוק מאוד בפרשת מסמכי ֵפ דס ובחקירת רצח‬
‫ַא ֶבּ ג ָ ֵבנ ִי העומד להגיע לבית המשפט בימים הקרובים‪ .‬רק עניין חשוב ביותר יוכל להוציא אותי‬
‫מלונדון‪".‬‬
‫"חשוב!" אורחנו הניף את ידיו אל על‪" .‬האם לא שמעת דבר על אודות חטיפת בנו היחיד של הדוכס‬
‫מהול רנ ֶס?"‬
‫"מה! השר לשעבר?"‬
‫"בדיוק‪ .‬ניסינו למנוע פרסום בעיתונים‪ ,‬אך ה'גלוב' מאתמול כבר מזכיר את השמועה וחשבתי‬
‫שאולי גונבה לאוזניך‪".‬‬
‫הולמס שלח יד ארוכה והוציא את כרך האות ה' של אלבום גזרי העיתונות שלו‪.‬‬
‫"'הולדרנס‪ ,‬הדוכס השישי'‪ ,‬ועוד רשימת תארים הכוללת את כל אותיות האלפבית! כמובן‪' .‬אביר‬
‫מסדר הבירית וחבר מועצת המלך'‪ .‬וגם‪' ,‬הברון מבברלי‪ ,‬הרוזן מקארסטון' — בחיי‪ ,‬איזו רשימה!‬
‫'האציל הממונה על הלמשייר מאז ‪ .1900‬נשוי לאדית‪ ,‬בתו של סר צ'רלס אפלדור‪ ,‬מאז ‪ .1888‬יורשו‬
‫ובנו היחיד‪ ,‬לורד סוֹלטַייר‪ .‬בבעלותו יותר ממאתיים וחמישים אלף אקרים של אדמה‪ .‬מכרות‬
‫בלנקשייר ובוויילס‪ .‬כתובת‪ :‬בית קארלטון‪ ,‬טירת הולדרנס‪ ,‬הלמשייר‪ .‬טירת קארסטון‪ ,‬באנגור‪ ,‬ויילס‪.‬‬
‫שר הימייה‪ .1872 ,‬שר הפנים — יפה‪ ,‬יפה‪ ,‬ללא ספק האיש הזה הוא אחד הנתינים החשובים ביותר‬
‫של הכתר!"‬
‫"ואולי אף העשיר ביותר‪ .‬עד כמה שאני מבין‪ ,‬אתה שומר על רמה גבוהה ביותר בעסקיך ואתה‬
‫מוכן לעבוד אף לשם העניין בלבד‪ ,‬אך אני יכול לומר לך כי הוד מעלתו גילה לי כי רשם המחאה על‬
‫סך חמשת אלפים לירות לזכותו של כל מי שיוכל לגלות לו היכן נמצא בנו‪ ,‬ועוד אלף למי שינקוב‬
‫בשמו של האדם או האנשים שחטפו אותו‪".‬‬
‫"זאת הצעה מלכותית‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ווטסון‪ ,‬אני חושב שניסע לצפון עם דוקטור הקסטבל‪ .‬ועתה‪,‬‬
‫דוקטור הקסטבל‪ ,‬לאחר שתגמור את החלב שלך‪ ,‬הואל נא לספר לי מה קרה‪ .‬מתי‪ ,‬כיצד‪ ,‬ולבסוף מה‬
‫עניינו של דוקטור תורניקרופט הקסטבל מבית הספר שליד מאקלטון בפרשה‪ ,‬ומדוע הוא מגיע לכאן‬
‫שלושה ימים לאחר המקרה — מצבו של סנטרך קובע את חשבון הימים — כדי לשכור את שירותי‬
‫הצנועים‪".‬‬
‫לאחר שאורחנו כילה את החלב והעוגיות‪ ,‬חזרו האור לעיניו והצבע ללחייו והוא החל להסביר את‬
‫המצב‪.‬‬
‫"תחילה עלי לגלות לכם‪ ,‬רבותי‪ ,‬שפריורי הוא בית ספר תיכון שאני מייסדו ומנהלו‪ .‬אולי תיזכרו‬
‫בשמי על פי שמו של ספרי 'הערות והארות על הוראציוס' מאת הקסטבל‪ .‬בית ספרי הוא בית הספר‬
‫המשובח והמובחר ביותר באנגליה‪ .‬לורד לֵבֶרסטוֹק‪ ,‬הרוזן מבלקווֹטר‪ ,‬סר קתקרט סומס — כולם‬
‫הפקידו את בניהם בידי‪ .‬לפני שלושה שבועות‪ ,‬כאשר הדוכס מהולדרנס שלח אלי את מר ג'יימס‬
‫ויילדר‪ ,‬מזכירו‪ ,‬הרגשתי שזאת נקודת השיא בהצלחתו של בית הספר שלי‪ ,‬כיוון שהוא הודיע לי כי‬
‫מעסיקו עומד למסור להשגחתי את בנו ויורשו היחיד‪ ,‬לורד סולטייר הצעיר בן העשר‪ .‬לא העליתי על‬
‫דעתי שאין זו אלא הפתיחה למאורע הנורא בחיי‪.‬‬
‫"הילד הגיע באחד במאי‪ ,‬תחילת סמסטר הקיץ‪ .‬הוא ילד מקסים‪ ,‬והסתגלותו היתה מהירה‪ .‬עלי לומר‬
‫לך — ואינני חושב שתהיה בכך משום הפרת אמון‪ ,‬כיוון שבמקרים כאלה אין טעם לגלות רק חצאי‬
‫אמיתות — שהוא לא היה מאושר ביותר בביתו‪ .‬סוד גלוי הוא שחיי הנישואים של הדוכס לא היו‬
‫שלווים ביותר‪ ,‬והסתיימו בפ דה מוסכמת על שני הצדדים‪ .‬הדוכסית מתגוררת בדרום צרפת‪ .‬הדבר‬
‫קרה זמן קצר לפני בואו של הילד אלינו‪ ,‬וידוע שאהדתו נתונה באופן בולט לאמו דווקא‪ .‬לאחר‬
‫שעזבה את בית הולדרנס‪ ,‬התעצב הילד מאוד‪ ,‬ולכן רצה הדוכס לשלוח אותו למוסד שלי‪ .‬לאחר‬
‫שבועיים הוא התאקלם היטב ונראה בעליל שהוא מאושר‪.‬‬
‫"הוא נראה לאחרונה בליל ‪ 13‬במאי — יום שני האחרון‪ .‬חדרו נמצא בקומה השנייה‪ ,‬והגישה אליו‬
‫היא דרך חדר גדול יותר שבו ישנים שני ילדים אחרים‪ .‬הם לא ראו ולא שמעו דבר‪ ,‬ולכן ודאי‬
‫שסולטייר הצעיר לא עבר משם‪ .‬חלונו היה פתוח‪ ,‬וישנו שם צמח מטפס בעל גזע וענפים עבים המגיע‬
‫אליו מהקרקע‪ .‬לא מצאנו שום עקבות רגליים בתחתיתו‪ ,‬אך ללא ספק זאת היציאה האפשרית היחידה‪.‬‬
‫"בשעה שבע בבוקר יום שלישי התגלה דבר היעלמו‪ .‬מיטתו הסתורה הראתה כי ישן בה‪ .‬לפני‬
‫שהסתלק התלבש בבגדי בית הספר הרגילים שלו — מעיל איטון שחור ומכנסיים אפורים־כהים‪ .‬לא‬
‫היה שום סימן לכך שמישהו נכנס לחדר‪ ,‬וברור שצעקות או מאבק היו נשמעים — כי שנתו של קוֹנטֶר‪,‬‬
‫המבוגר מבין השניים שבחדר הסמוך‪ ,‬קלה ביותר‪.‬‬
‫"כאשר התגלה דבר היעלמו של לורד סולטייר‪ .‬ערכתי מיד מפקד של כל המוסד — תלמידים‪ ,‬מורים‬
‫ומשרתים‪ .‬אז גילינו כי לורד סולטייר לא הסתלק לבדו‪ .‬היידגר‪ ,‬המורה לגרמנית‪ ,‬גם הוא היה חסר‪.‬‬
‫חדרו נמצא בקומה השנייה‪ ,‬בעברו המרוחק של הבניין‪ ,‬ופונה לאותו כיוון שאליו פונה חדרו של לורד‬
‫סולטייר‪ .‬ניכר כי גם במיטתו ישנו באותו לילה‪ ,‬ונראה שהוא הסתלק לבוש למחצה משום שחולצתו‬
‫וגרביו היו מושלכים על הרצפה‪ .‬ללא ספק ירד מבחוץ בעזרת השיח המטפס‪ ,‬כיוון שגילינו את עקבות‬
‫רגליו במקום שבו נחת על הדשא‪ .‬גם אופניו נעלמו ממקומם‪ ,‬בסככה קטנה‪ ,‬ליד המדשאה‪.‬‬
‫"הוא היה אצלנו שנתיים‪ .‬הוא הגיע עם המלצות מצוינות‪ ,‬אך היה אדם שקט וקודר‪ .‬גם המורים וגם‬
‫התלמידים לא חיבבו אותו‪ .‬מאז יום שלישי ועד היום‪ ,‬יום חמישי‪ ,‬לא התגלה שום סימן לבורחים‪.‬‬
‫מובן שבדקנו מיד גם בטירת הולדרנס הנמצאת במרחק של קילומטרים ספורים בלבד ממוסדנו‪ ,‬שמא‬
‫התקף געגועים פתאומי הוא שהחזיר אותו הביתה‪ ,‬לאביו‪ ,‬אך הם לא שמעו דבר‪ .‬הדוכס כועס מאוד‪,‬‬
‫ובאשר לי — בעצמכם ראיתם כיצד הביאו אותי המתח והאחריות הכבדה למצב של תשישות עצבים‬
‫מוחלטת‪ .‬מר הולמס‪ ,‬אני מפציר בך‪ ,‬גייס את מיטב כוחותיך לטיפול בפרשה הזאת‪ .‬לא תוכל למצוא‬
‫אחרת הראויה להם כל כך‪".‬‬
‫שרלוק הולמס האזין ברוב קשב לסיפורו של מנהל בית הספר האומלל‪ .‬גבותיו המכווצות והחריץ‬
‫העמוק שביניהן העידו כי לא היה זקוק לשום תמריץ נוסף לרכז את כל תשומת לבו בבעיה שלא רק‬
‫שנגעה לעניינים בעלי חשיבות עליונה‪ ,‬אלא גם עוררה את אהבתו לכל מה שהוא מסובך ויוצא דופן‪.‬‬
‫הוא הוציא את פנקסו וכתב כמה פרטים‪.‬‬
‫"היה עליך לפנות אלי קודם‪ ",‬אמר‪" .‬עכשיו עלי להתחיל את חקירתי מעמדת נחיתות‪ .‬אילו היו‬
‫נבדקים בידי מומחה קודם לכן‪ ,‬הרי אין ספק שהצמח המטפס והמדשאה היו מספקים לעין המיומנת‬
‫נתונים כלשהם שהיו תורמים לחקירה‪".‬‬
‫"אין זאת אשמתי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הוד מעלתו רוצה בכל לבו למנוע שערורייה ציבורית‪ .‬הוא חרד חרדה‬
‫עמוקה שמא ייחשפו צרותיה של משפחתו בפני העולם‪".‬‬
‫"אך ודאי היתה חקירה רשמית כלשהי‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬אך תוצאותיה היו מאכזבות‪ .‬עדות שהושגה לאחר המקרה גילתה כי ילד ואיש צעיר‬
‫נראו יחד בתחנת הרכבת הסמוכה ועזבו אותה ברכבת בשעת בוקר מוקדמת‪ .‬רק אמש עלו על‬
‫עקבותיהם של השניים בליוורפול‪ ,‬והתברר שאין להם שום קשר לפרשה‪ .‬עבר עלי לילה ללא שינה‪,‬‬
‫ובאכזבתי ובמר ייאושי יצאתי אליך בבוקר‪ ,‬ברכבת הראשונה‪".‬‬
‫"אני משער כי בזמן שעקבו אחר העקבות הכוזבים זנחו את החקירה המקומית?"‬
‫"לחלוטין‪".‬‬
‫"וכך בוזבזו שלושה ימים‪ .‬העניין טופל ברשלנות פושעת‪".‬‬
‫"אני חושש שעלי להודות בכך‪".‬‬
‫"אך ניתן למצוא פתרון לבעיה‪ .‬אשמח לבדוק אותה‪ .‬האם הצלחתם למצוא קשר כלשהו בין הילד‬
‫הנעדר לבין אותו מורה לגרמנית?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"האם למד בכיתתו של אותו מורה?"‬
‫"לא‪ .‬עד כמה שידוע לי‪ ,‬מעולם אף לא החליף איתו מילה‪".‬‬
‫"מעניין‪ .‬האם יש לילד אופניים?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"האם חסר זוג אופניים אחר?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"האם אתה בטוח בכך?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אינך מתכוון לומר שאתה מניח כי הגרמני הזה רכב לו משם על אופניו באישון לילה כשהוא נושא‬
‫את הילד בזרועותיו?"‬
‫"ודאי שלא‪".‬‬
‫"מהי ההשערה שלך?"‬
‫"אולי כל עניין האופניים אינו אלא הטעיה‪ .‬אולי החביא אותם במקום כלשהו והם עצמם הסתלקו‬
‫בהליכה‪".‬‬
‫"אולי‪ ,‬אך זאת תהיה הטעיה מטופשת למדי‪ .‬האם יש עוד אופניים בסככה?"‬
‫"כמה וכמה זוגות‪".‬‬
‫"אם רצה שיחשבו כי רכבו על אופניים‪ ,‬האם לא היה מחביא שני זוגות?"‬
 ‫"אני משער שכן‪".‬‬
‫"כמובן‪ .‬וכך נופלת השערת ההטעיה‪ .‬אך החידה הזאת היא נקודת פתיחה מעניינת ביותר‪ .‬לא קל‬
‫להחביא או להשמיד אופניים‪ .‬עוד שאלה אחת‪ ,‬האם בא מישהו לבקר את הילד ביום שלפני היעלמו?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"האם קיבל מכתב כלשהו?"‬
‫"כן‪ ,‬מכתב אחד‪".‬‬
‫"ממי?"‬
‫"מאביו‪".‬‬
‫"האם אתה פותח את מכתביהם של התלמידים?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬מנין לך שהיה זה מכתב מאביו?"‬
‫"המעטפה נשאה את סמל האצולה שלו ומוענה בכתב ידו הנוקשה של הדוכס‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬הדוכס‬
‫זוכר שכתב אותו‪".‬‬
‫"מתי קיבל מכתב קודם לכן?"‬
‫"לא בימים האחרונים‪".‬‬
‫"האם קיבל אי־פעם מכתב מצרפת?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אתה מבין‪ ,‬כמובן‪ ,‬לאן אני חותר‪ .‬הילד נלקח בכוח או שהלך מרצונו‪ .‬אם הלך מרצונו‪ ,‬ניתן להניח‬
‫שמישהו עודד אותו לכך מבחוץ‪ ,‬ופיתה ילד צעיר כל כך לעשות דבר כזה‪ .‬אם לא היו לו מבקרים‪,‬‬
‫הרי העידוד הזה היה צריך לבוא בצורת מכתב‪ .‬לכן אני מנסה למצוא מי התכתב איתו‪".‬‬
‫"אני חושש שאינני יכול להיות לך לעזר רב‪ .‬עד כמה שאני יודע‪ ,‬היחיד שהתכתב איתו היה אביו‪".‬‬
‫"מכתב ממנו הגיע באותו יום שבו נעלם‪ .‬האם היו היחסים בין האב לבנו ידידותיים?"‬
‫"אין להוד מעלתו יחסים ידידותיים עם שום אדם בעולם‪ .‬הוא שקוע לחלוטין בעסקי ציבור‬
‫חשובים‪ ,‬ואטום למדי לרגשות רגילים‪ .‬עם זאת‪ ,‬תמיד התייחס יפה אל הילד בדרכו שלו‪".‬‬
‫"אך אהבתו של הילד היתה מאז ומעולם נתונה לאמו?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"האם אמר זאת?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"האם הזכיר זאת הדוכס?"‬
‫"אלוהים אדירים! ודאי שלא!"‬
‫"אם כן‪ ,‬כיצד אתה יודע זאת?"‬
‫"היו לי כמה שיחות בארבע עיניים עם מזכירו של הוד מעלתו‪ ,‬מר ג'יימס ויילדר‪ ,‬והוא סיפר לי על‬
‫רגשותיו של לורד סולטייר‪".‬‬
 ‫"אני מבין‪ .‬דרך אגב‪ ,‬האם נמצא מכתבו האחרון של הדוכס בחדרו של הילד לאחר שנעלם?"‬
‫"לא‪ ,‬הוא לקח אותו איתו‪ .‬אני חושב‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬שהגיעה השעה שנצא לדרך אל תחנת יוסטון‪".‬‬
‫"אזמין מרכבה‪ ,‬ובתוך רבע שעה נעמוד לרשותך‪ .‬אם אתה עומד לשלוח מברק הביתה‪ ,‬מר‬
‫הקסטבל‪ ,‬מוטב שתניח לאנשים בסביבה להאמין כי החקירה נמשכת בליוורפול‪ ,‬או בכל מקום אחר‬
‫שיסיח את דעתם‪ .‬בינתיים אעסוק אני בעבודה שקטה מבפנים‪ ,‬ואולי עדיין לא היטשטש הריח עד כדי‬
‫כך ששני כלבי ציד מנוסים כווטסון וכמוני לא נוכל לרחרח משהו‪".‬‬
‫באותו ערב כבר היינו עטופים באוויר הקר של חבל הארץ הצפוני שבו נמצא בית הספר המפורסם‬
‫של מר הקסטבל‪ .‬כאשר הגענו אליו כבר היה חושך מסביב‪.‬‬
‫כרטיס ביקור היה מונח על השולחן בחדר הכניסה‪ ,‬והמשרת לחש משהו לאדונו‪ ,‬אשר פנה אלינו‬
‫בהבעה מיוסרת בכל תו מהתווים הכבדים של פניו‪.‬‬
‫"הדוכס נמצא כאן‪ ",‬אמר‪" .‬הדוכס ומר ויילדר מחכים בחדר העבודה שלי‪ .‬בואו איתי‪ ,‬רבותי‪ ,‬ואציג‬
‫אתכם‪".‬‬
‫הכרתי‪ ,‬כמובן‪ ,‬את תמונותיו של המדינאי המפורסם‪ ,‬אך האיש עצמו היה שונה מאוד מכפי שהוצג‬
‫בפני הציבור‪ .‬הוא היה אדם גבוה וכבד גוף בעל הוד והדר ולבוש בקפידה‪ .‬פניו היו רזות ומתוחות‪,‬‬
‫ואפו היה ארוך ומאונקל עד כדי גיחוך‪ .‬חיוורון המוות של פניו עמד בניגוד גמור לזקנו האדום הלוהט‪,‬‬
‫הדליל‪ ,‬אשר נח על חזייתו הלבנה ושרשרת שעון מנצנצת מבין קצותיו‪ .‬הוא נעץ בנו מבט קפוא‬
‫ממקום עומדו על השטיח שלפני האח‪ .‬לצדו עמד אדם צעיר מאוד‪ ,‬והבנתי שזהו ויילדר‪ ,‬מזכירו‬
‫הפרטי‪ .‬הוא היה קטן‪ ,‬ערני‪ ,‬עצבני‪ ,‬בעל עיני תכלת פיקחיות ופנים רבות־הבעה‪ .‬דווקא הוא פתח מיד‬
‫בשיחה בקול תקיף והחלטי‪.‬‬
‫"התקשרתי לכאן הבוקר‪ ,‬דוקטור הקסטבל‪ ,‬אך לא הספקתי למנוע את יציאתך ללונדון‪ .‬גיליתי כי‬
‫נסעת להביא את מר שרלוק הולמס כדי שייטול לידיו את ניהול החקירה‪ .‬הוד מעלתו הופתע לשמוע‪,‬‬
‫דוקטור הקסטבל‪ ,‬שנקטת צעד כזה מבלי להתייעץ איתו‪".‬‬
‫"כשהתברר לי כי המשטרה נכשלה במאמ —"‬
‫"הוד מעלתו אינו משוכנע כלל וכלל שהמשטרה נכשלה‪".‬‬
‫"אך אין ספק‪ ,‬מר ויילדר —"‬
‫"ידוע לך היטב‪ ,‬דוקטור הקסטבל‪ ,‬שהוד מעלתו שואף למנוע שערורייה ציבורית‪ .‬הוא מעדיף‬
‫להימנע מלהביא אנשים נוספים בסוד העניין‪".‬‬
‫"ניתן לתקן זאת בקלות‪ ",‬אמר המנהל הנזוף‪" ,‬מר שרלוק הולמס יוכל לחזור ללונדון ברכבת‬
‫הבוקר‪".‬‬
‫"נראה שלא‪ ,‬דוקטור‪ .‬נראה שלא‪ ",‬אמר הולמס בקולו הנעים ביותר‪" .‬אוויר הצפון הזה נעים לי‬
‫ומחיה נפשות‪ ,‬ואני מתכונן לבלות כאן כמה ימים ולהעסיק את מוחי כמיטב יכולתי‪ .‬כמובן‪ ,‬אתה הוא‬
‫שתחליט‪ ,‬דוקטור‪ ,‬אם אעשה זאת תחת קורת הגג שלך או בפונדק שבכפר‪".‬‬
‫יכולתי לראות שהדוקטור האומלל נבוך עד מאוד‪ ,‬אך קולו העמוק והמהדהד של הדוכס אדום הזקן‪,‬‬
 ‫שרעם כגונג ארוחת הערב‪ ,‬נחלץ לעזרתו‪.‬‬
‫"דוקטור הקסטבל‪ ,‬אני מסכים עם מר ויילדר‪ .‬היית עושה בחוכמה אם היית מתייעץ עמי‪ .‬אך מאחר‬
‫שכבר הבאת את מר הולמס בסוד העניין‪ ,‬יהיה זה מטופש אם נמנע מעצמנו את שירותיו‪ .‬ודאי שלא‬
‫יהיה עליך להתאכסן בפונדק‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬להפך‪ ,‬אני מזמין אותך להתארח אצלי בטירת הולדרנס‪".‬‬
‫"אני מודה לך‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬אך למען החקירה נראה לי שיהיה זה חכם יותר אם אשאר בזירת‬
‫התעלומה‪".‬‬
‫"כרצונך‪ ,‬מר הולמס‪ .‬כמובן‪ ,‬כל מידע שמר ויילדר או אני נוכל לתת לך עומד לרשותך‪".‬‬
‫"ייתכן שיהיה עלי לפגוש אותך בביתך‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬עתה אשאל אותך רק אם גיבשת הסבר‬
‫כלשהו בדבר היעלמו המסתורי של בנך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"סלח לי‪ ,‬אני יודע שזה נושא כאוב‪ ,‬אך אין לי ב רה‪ .‬האם אתה חושב שלדוכסית יש קשר כלשהו‬
‫לעניין?"‬
‫השר הדגול נראה מהסס‪" .‬לא‪ ,‬אינני חושב כך‪ ",‬אמר לבסוף‪.‬‬
‫"ישנו גם הסבר אחר‪ ,‬והוא שבנך נחטף למטרה של סחיטת כופר‪ .‬האם דרישה כלשהי ממין זה‬
‫הגיעה אליך?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"עוד שאלה אחת‪ ,‬הוד מעלתך‪ .‬אני מבין שביום המקרה כתבת לבנך‪".‬‬
‫"לא‪ .‬כתבתי לו יום אחד לפני כן‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬אך המכתב הגיע אליו למחרת?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"האם היה במכתבך משהו שהיה עלול לערער את שלוותו או להניע אותו לנקוט צעד כזה?"‬
‫"לא‪ ,‬ודאי שלא‪".‬‬
‫"שלחת את המכתב בעצמך?"‬
‫תשובתו של האציל הופרעה על ידי התערבותו הנרגזת במקצת של המזכיר‪" .‬הוד מעלתו אינו נוהג‬
‫לשלוח מכתבים בעצמו‪ ",‬אמר‪" .‬המכתב הזה היה מונח על שולחנו עם מכתבים אחרים‪ ,‬ואני עצמי‬
‫הכנסתי אותם לשק הדואר‪".‬‬
‫"אתה בטוח שהוא היה ביניהם?"‬
‫"כן‪ ,‬הבחנתי בו‪".‬‬
‫"כמה מכתבים‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬כתבת באותו יום?"‬
‫"עשרים או שלושים‪ .‬אני מנהל התכתבות נרחבת‪ .‬אך אין ספק כי הדבר אינו קשור לעניין‪".‬‬
‫"לא בהכרח‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫"אני מצדי‪ ",‬המשיך הדוכס‪" ,‬יעצתי למשטרה להפנות את תשומת לבה לדרום צרפת‪ .‬כבר אמרתי‬
‫שאינני חושב כי הדוכסית היתה מסוגלת לתת את ידה למעשה מפלצתי כזה‪ ,‬ודאי לא ליזום אותו‪ ,‬אך‬
‫בראשו של הילד מקננים כל מיני רעיונות מופרכים‪ ,‬וייתכן שנמלט אליה בעזרתו של הגרמני הזה‪.‬‬
‫ועתה‪ ,‬דוקטור הקסטבל‪ ,‬אני חושב שנחזור לטירה‪".‬‬
‫יכולתי לראות שהיו עוד שאלות שהולמס רצה לשאול‪ ,‬אך החלטיותו של האציל הראתה כי השיחה‬
‫הגיעה אל קצה‪ .‬נראה בעליל שאופיו האריסטוקרטי אינו סובל דיון עם זרים בבעיות משפחתיות‬
‫פנימיות שכאלה‪ ,‬ושהוא חושש כי כל שאלה נוספת עלולה להאיר בטעות פינה חשוכה כלשהי‬
‫בתולדות חייו הדוכסיים‪.‬‬
‫לאחר שיצאו האציל ומזכירו‪ ,‬הסתער חברי מיד‪ ,‬בלהיטותו האופיינית‪ ,‬לתוך החקירה‪.‬‬
‫חדרו של הנער נבדק בקפדנות ולא גילה דבר אלא זאת‪ ,‬שללא ספק היה זה החלון שדרכו ברח‪.‬‬
‫חדרו וחפציו של המורה הגרמני גם הם לא סיפקו שום עדות נוספת‪ .‬במקרה שלו נשבר ענף מענפיו‬
‫של המטפס תחת כובד משקלו‪ ,‬ולאורו של הפנס ראינו את הסימן על הדשא במקום שבו נחת על‬
‫עקביו‪ .‬אותה גומה בדשא הירוק הקצר היתה העדות המוחשית היחידה שנותרה לבריחה הלילית‪.‬‬
‫שרלוק הולמס עזב את בית הספר לבדו‪ ,‬וחזר רק אחרי אחת־עשרה‪ .‬הוא השיג מפה גדולה של‬
‫האזור והביא אותה לחדרי‪ .‬הוא הניח אותה על המיטה‪ ,‬הציב את המנורה במרכזה והחל לעשן מעליה‪,‬‬
‫כשמדי פעם הוא מצביע על נקודה כזאת או אחרת בפיית הענבר של מקטרתו‪.‬‬
‫"החקירה הזאת כובשת אותי‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬ללא ספק יש בה כמה וכמה נקודות מעניינות‪ .‬בשלב‬
‫מוקדם זה הייתי רוצה שתראה את הנתונים הללו של פני השטח‪ ,‬משום שייתכן כי תהיה להם חשיבות‬
‫רבה במהלך החקירה‪.‬‬
‫"ראה את המפה הזאת‪ .‬הריבוע הזה הוא בית הספר פריורי‪ .‬אסמן אותו בסיכה‪ .‬הקו הזה הוא הדרך‬
‫הראשית‪ .‬אתה רואה שהיא עוברת ליד בית הספר ממערב למזרח‪ .‬אתה רואה גם שעד מרחק של‬
‫קילומטר וחצי מבית הספר‪ ,‬לשני הכיוונים‪ ,‬היא אינה מתפצלת לשום דרך צדדית‪ .‬אם שני אלה‬
‫הסתלקו בנסיעה בדרך סלולה‪ ,‬הרי היה עליהם לעשות זאת בדרך הזאת‪".‬‬
 ‫"בדיוק‪".‬‬
‫"למזלנו הרב יש ביכולתנו‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬לבדוק מה קרה לאורך הדרך הזאת במשך הלילה שבו‬
‫מדובר‪ .‬בנקודה הזאת‪ ,‬שעליה מצביעה מקטרתי‪ ,‬עמד שוטר כפרי על משמרתו בין שתים־עשרה לשש‪.‬‬
‫כפי שאתה רואה‪ ,‬היה זה בהצטלבות הראשונה ממזרח‪ .‬האיש טוען שלא עזב את עמדתו אף לרגע‪,‬‬
‫ושהוא משוכנע כי לא הילד ולא האיש היו יכולים לעבור לידו מבלי להיראות‪ .‬הלילה דיברתי עם‬
‫השוטר הזה‪ ,‬והוא נראה בעיני אדם מהימן לחלוטין‪ .‬מכאן שהכיוון הזה מתבטל‪ .‬נפנה עכשיו לכיוון‬
‫הנגדי‪ ,‬מערב‪ .‬כאן ניצב פונדק 'השור האדום'‪ .‬בעלת הפונדק חלתה באותו לילה ושלחה לקרוא לרופא‬
‫ממאקלטון‪ .‬הוא לא הגיע עד הבוקר‪ ,‬כיוון שנעדר מביתו בגלל חולה אחר‪ .‬אנשי הפונדק חיכו לו ערים‬
‫כל הלילה‪ ,‬ונראה שלא היה רגע שבו לא פקח מישהו מהם עין על הדרך‪ .‬הם טוענים שאיש לא עבר‬
‫בה‪ .‬אם נוכל לסמוך על עדותם‪ ,‬נוכל לבטל גם את הנתיב מערבה ולומר שהנמלטים לא השתמשו‬
‫בַּדרך כלל‪".‬‬
‫"אך האופניים?" טענתי‪.‬‬
‫"אתה צודק‪ .‬עוד נגיע לעניין האופניים‪ .‬נמשיך בטיעוננו‪ .‬אם לא נעו בדרך‪ ,‬הרי חצו את השדות‬
‫צפונה או דרומה לבית הספר‪ .‬נשקול את שתי האפשרויות זו כנגד זו‪ :‬מדרום משתרע אזור נרחב של‬
‫שדות מעובדים‪ ,‬וביניהם גדרות אבן‪ .‬שם אי־אפשר לרכוב על אופניים‪ .‬אם נפנה צפונה‪ ,‬נראה חורשה‬
‫המסומנת כ'חורשת פרא' ומאחוריה שטחי בור — שורה של גבעות נמוכות ומעוגלות; אלה 'שדות‬
‫לואר גיל'‪ .‬הם משתרעים למרחק של שישה־עשר קילומטרים‪ ,‬והולכים ועולים בשיפוע קל‪ .‬כאן‪ ,‬בצדו‬
‫של האזור השומם הזה‪ ,‬נמצאת טירת הולדרנס; המרחק הוא שישה־עשר קילומטרים בדרך הסלולה‪,‬‬
‫אך רק עשרה בקו ישר החוצה את השטח‪ .‬זו ארץ ישימון ממש‪ .‬יש בה כמה חוות קטנות לגידול‬
‫כבשים ובקר‪ ,‬אך חוץ מהם — העפרוני והחרטומן הם תושביה היחידים‪ ,‬עד שאתה מגיע לדרך‬
‫הראשית של צ'סטרפילד‪ .‬כפי שאתה רואה‪ ,‬יש שם כנסייה‪ ,‬בתים אחדים ופונדק‪ .‬רחוק יותר הגבעות‬
‫נעשות תלולות‪ .‬אין ספק שעלינו לרכז את חיפושינו בכיוון הזה‪ ,‬צפונה‪".‬‬
‫"אך מה בקשר לאופניים?" התעקשתי‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר הולמס בחוסר סבלנות‪" ,‬רוכב אופניים טוב אינו זקוק לדרך סלולה‪ .‬ברחבי השטח‬
‫ישנם שבילים רבים‪ ,‬והירח היה מלא‪ .‬היי! מה זה?"‬
‫דפיקות נמרצות נשמעו מעברה האחר של הדלת‪ ,‬וכעבור רגע נכנס דוקטור הקסטבל לחדר‪ .‬בידו‬
‫אחז כובע קריקט כחול מעוטר באות ‪.V‬‬
‫"הנה סוף־סוף מצאנו משהו!" קרא‪" .‬תודה לאל! עלינו על עקבותיו של הילד היקר! זהו כובעו‪".‬‬
‫"איפה מצאו אותו?"‬
‫"קרון של צוענים חנה בשטחים השוממים‪ .‬הם יצאו לדרכם ביום שלישי‪ .‬היום השיגה אותם‬
‫המשטרה‪ ,‬בדקה את קרונם ומצאה שם את זה‪".‬‬
‫"כיצד הם מסבירים זאת?"‬
‫"הם ניסו להתחמק ולשקר וטענו שמצאו אותו בשטח בבוקר יום שלישי‪ .‬הם יודעים היכן הוא‬
‫נמצא‪ ,‬הנבלים! עתה הם מאחורי סורג ובריח‪ ,‬והפחד מפני החוק או ארנקו של הדוכס ודאי יוציאו‬
‫מפיהם כל מה שהם יודעים‪".‬‬
‫"יפה‪ ",‬אמר הולמס לאחר שמנהל בית הספר יצא‪" .‬הדבר מאשר לפחות את ההנחה שעלינו לחפש‬
‫ב'שדות לואר גיל'‪ .‬בינתיים לא עשתה המשטרה שם דבר חוץ ממעצרם של הצוענים‪ .‬ראה כאן‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬נחל חוצה את השטח‪ .‬הוא מסומן כאן במפה‪ ,‬ובמקומות אחדים הוא מתרחב ויוצר ביצה של‬
‫ממש‪ ,‬במיוחד באזור שבין טירת הולדרנס לבית הספר‪ .‬אין טעם לחפש עקבות במקום אחר במזג‬
‫האוויר היבש הזה‪ ,‬אך כאן יש סיכוי למצוא סימן כלשהו‪ .‬מחר אקרא לך בשעה מוקדמת‪ ,‬וננסה‬
‫למצוא משהו‪".‬‬
‫השחר אך זה עלה כאשר התעוררתי וגיליתי כי דמותו הארוכה והרזה של הולמס ניצבת ליד מיטתי‪.‬‬
‫הוא היה בלבוש מלא‪ ,‬ונראה שכבר היה בחוץ‪.‬‬
‫"חיפשתי במדשאה ובסככת האופניים‪ ",‬אמר‪" ,‬וגם הסתובבתי ב'חורשת הפרא'‪ .‬ועתה‪ ,‬ווטסון‪,‬‬
‫שוקו חם מחכה לך בחדר הסמוך‪ ,‬ועלי לבקש ממך למהר‪ ,‬כי יום גדול מצפה לנו‪".‬‬
‫עיניו זרחו ולחייו האדימו בהתעלות הרוח של רב־אמן הניצב לפני מלאכתו‪ .‬שרלוק הולמס הפעיל‬
‫והערני הזה היה שונה כל כך מהחולם האטי והאדיש של רחוב בייקר‪ .‬כאשר הבטתי בדמותו השוקקת‬
‫חיים וכוח‪ ,‬חשתי שאכן מצפה לנו יום ארוך‪.‬‬
‫אך היום החל באכזבה מרה‪ .‬בלב מלא תקווה יצאנו לדרכנו אל אדמות הכבול הצהובות־אדמדמות‬
‫המבותרות באלפי שבילי כבשים‪ ,‬עד שהגענו לרצועה ירקרקה ורחבה שסימנה את אזור הביצה בינינו‬
‫לבין טירת הולדרנס‪ .‬אם פנה הנער הביתה‪ ,‬היה עליו לחצות אותה‪ ,‬ולא היה יכול להימנע מלהותיר‬
‫עקבות‪ .‬אך לא גילינו שום סימן לו או לגרמני‪ .‬חברי פסע לאורך שולי הביצה בפנים שהלכו והקדירו‪,‬‬
‫ובדק מקרוב כל סימן בקרום הבוצי המכוסה אזוב‪ .‬גילינו עקבות כבשים‪ ,‬ובמרחק של קילומטרים‬
‫ספורים — גם עקבות פרות‪ ,‬ותו לא‪.‬‬
‫"בדיקה מספר אחת‪ ",‬אמר הולמס והשקיף במבט עגום על הגבעות העגולות‪" .‬יש עוד ביצה שם‬
‫למטה‪ ,‬ושתי הביצות מחוברות במעבר צר ביניהן‪ .‬היי‪ ,‬היי‪ ,‬היי! מה יש כאן?"‬
‫הגענו לשביל צר כסרט שחור‪ .‬במרכזו היה ניתן להבחין בבירור בסימן שהותירו גלגלי אופניים‪.‬‬
‫"נהדר!" קראתי‪" .‬מצאנו‪".‬‬
‫אך הולמס נד בראשו‪ .‬פניו היו נבוכות ומשתאות יותר משהיו שמחות‪.‬‬
‫"אופניים‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬אך לא האופניים‪ ",‬אמר‪" .‬אני מכיר ארבעים ושניים סימני צמיגים שונים‪ .‬זה‪,‬‬
‫כפי שאתה רואה‪ ,‬סימן של דנלופ עם טלאי על הציפוי החיצוני‪ .‬צמיגי אופניו של היידגר היו מסוג‬
‫פלמר המותירים סימנים של פסי אורך‪ .‬אבלינג‪ ,‬המורה למתמטיקה‪ ,‬משוכנע בכך‪ .‬מכאן שאין אלה‬
‫עקבותיו של היידגר‪".‬‬
‫"אולי של הילד?"‬
‫"ייתכן‪ ,‬אם נוכל להוכיח שהיו אופניים ברשותו‪ .‬אך זאת לא הצלחנו לעשות‪ .‬כפי שאתה רואה‪ ,‬את‬
‫העקבות האלה הותיר מישהו שרכב מכיוון בית הספר‪".‬‬
‫"או אליו?"‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ .‬ווטסון יקירי‪ .‬החריץ השקוע יותר‪ ,‬כמובן‪ ,‬הוא זה של הגלגל האחורי אשר עליו מעיק‬
‫המשקל‪ .‬אתה רואה מקומות אחדים שבהם מחה את סימניו של הגלגל הקדמי‪ .‬ללא ספק הגיע מכיוון‬
‫בית הספר‪ .‬אולי אין לכך קשר עם החקירה שלנו‪ ,‬אך לפני שנמשיך‪ ,‬נחזור לאחור בעקבות הסימנים‪".‬‬
‫כך עשינו‪ ,‬ולאחר שעברנו כמאה מטרים איבדנו את העקבות כשיצאנו מאדמת הבוץ‪ .‬הלכנו לאחור‬
‫בשביל וגילינו נקודה נוספת שבה זרמו מימיו של מעיין מעל לחריצי הגלגלים‪ .‬אלה נמחו כמעט לגמרי‬
‫מתחת לפרסותיהן של פרות‪ .‬משם והלאה לא גילינו שום סימן‪ ,‬אך השביל פנה אל "חורשת הפרא"‬
‫שליד בית הספר‪ .‬נראה שהרוכב יצא מתוך החורשה הזאת‪ .‬הולמס ישב על סלע והניח את סנטרו על‬
‫כפות ידיו‪ .‬אני עישנתי שתי סיגריות לפני שזזנו משם‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר לבסוף‪" ,‬ייתכן‪ ,‬כמובן‪ ,‬שאדם ערמומי היה מחליף את צמיגי אופניו כדי להותיר‬
‫עקבות בלתי מוכרים‪ .‬פושע המסוגל למחשבה שכזו הוא אדם שהייתי גאה להתעסק איתו‪ .‬נשאיר את‬
‫השאלה הזאת בלתי פתורה ונחזור לביצה שלנו‪ .‬יש שטח נרחב שעלינו עוד לכסות‪".‬‬
‫המשכנו בסריקה שיטתית של שולי הביצה‪ ,‬ולאחר זמן קצר זכתה התמדתנו לגמול נאות‪ .‬את חלקה‬
‫הנמוך של הביצה חצה שביל מרופש‪ .‬הולמס קרא בקול כשניגש אליו‪ .‬במרכזו נראו עקבות דמויי‬
‫אגודה של חוטי טלגרף — סימניהם של צמיגי פלמר‪.‬‬
‫"והנה עקבותיו של הר היידגר בכבודו ובעצמו!" קרא הולמס בהתרגשות‪" .‬דומה שמסקנותי מוצקות‬
‫למדי‪ ,‬ווטסון‪".‬‬
‫"ברכותי לך‪".‬‬
‫"יש לנו עוד דרך ארוכה‪ .‬אנא‪ ,‬רד מהשביל‪ .‬נעקוב אחר נתיבו‪ ,‬אך אני חושש שלא נגיע רחוק‪".‬‬
‫אולם לאחר שהתקדמנו הלאה‪ ,‬גילינו שהאדמה רכה‪ ,‬ולמרות שמדי פעם איבדנו את הנתיב‪ ,‬תמיד‬
‫הצלחנו למצוא אותו מחדש‪.‬‬
‫"האם שמת לב לכך שהרוכב הגביר את מהירותו? אין בכך שום ספק‪ .‬ראה את הסימן הזה‪ .‬עומק‬
‫חריציהם של שני הגלגלים שונה‪ .‬לכך יש רק פירוש אחד — הרוכב רכן לפנים‪ ,‬כפי שעושים‬
‫במרוצים‪ .‬היי‪ ,‬בחיי! הוא נפל!"‬
‫היה ניתן לראות חלקת אדמה מהודקת‪ ,‬והלאה ממנה כמה עקבות רגליים‪ ,‬ואז הופיעו שוב סימני‬
‫הצמיגים‪.‬‬
‫"החלקה‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫הולמס אחז בידו ענף פורח ורמוס של אלגומין‪ .‬לחרדתי ראיתי שהפרחים הצהובים מוכתמים‬
‫באדום‪ .‬גם על השביל והעשב היו כתמי דם‪.‬‬
‫"רע!" אמר הולמס‪" .‬רע מאוד! התרחק‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אל תוסיף שום טביעת רגל מיותרת! מה אני רואה‬
‫כאן? הוא נפל‪ ,‬פצוע — הוא קם — עלה שוב על האופניים ורכב הלאה‪ .‬אך אין עקבות נוספים‪ .‬כולם‬
‫טושטשו בפרסות הבקר‪ .‬הרי לא ייתכן שנגח בו פר‪ .‬בלתי אפשרי! אך אינני רואה שום עקבות‬
‫נוספים‪ .‬עלינו להמשיך‪ ,‬ווטסון‪ .‬עתה‪ ,‬כשנוספו גם כתמי הדם‪ ,‬הוא לא יחמוק מאיתנו‪".‬‬
‫החיפוש לא היה ארוך‪ .‬עקבות הצמיגים החלו להתפתל על השביל הרטוב‪ .‬לפתע‪ ,‬מלפנים‪ ,‬הבחנתי‬
‫בנצנוץ מתכת בין השיחים‪ .‬משכנו והוצאנו משם אופניים בעלי צמיגי פלמר ודוושה מעוקמת‪ .‬חלקם‬
‫הקדמי היה מוכתם להחריד בדם‪ .‬נעל ביצבצה מתוך השיח שממול‪ .‬רצנו לשם‪ ,‬ומצאנו את הרוכב‬
‫המסכן מוטל על הארץ‪ .‬הוא היה אדם גבוה‪ ,‬מזוקן וממושקף‪ .‬אחת מעדשות משקפיו היתה חסרה‪.‬‬
‫סיבת המוות היתה מכה איומה בראש שריסקה חלק מגולגולתו‪ .‬העובדה שניסה להמשיך לאחר פציעה‬
‫שכזו העידה על חיוניות ואומץ בלתי מצויים‪ .‬לרגליו היו נעליים אך הגרביים היו חסרים‪ ,‬ומעילו‬
‫הפתוח גילה את כתונת הלילה שמתחתיו‪ .‬היה זה ללא ספק המורה לגרמנית‪.‬‬
‫הולמס הפך את הגופה ובחן אותה בתשומת לב רבה‪ .‬לאחר מכן ישב ושקע במחשבה‪ .‬ממצחו‬
‫המקומט יכולתי ללמוד כי לדעתו התגלית העגומה אינה מקדמת את חקירתו במידה רבה‪.‬‬
‫"קצת קשה לדעת מה לעשות‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר לבסוף‪" .‬אני נוטה להמשיך בחקירה‪ .‬איבדנו זמן רב כל‬
‫כך‪ ,‬לא נוכל להרשות לעצמנו לבזבז אפילו שעה נוספת‪ .‬אך עלינו להודיע למשטרה ולדאוג לכך‬
‫שיטפלו בגופתו של הבחור האומלל‪".‬‬
‫"אני יכול להודיע‪".‬‬
‫"אך אני זקוק לחברתך ולעזרתך‪ .‬חכה רגע! שם למעלה יש מישהו החופר כבול‪ .‬הבא אותו לכאן‬
‫והוא יוביל לכאן את המשטרה‪".‬‬
‫הבאתי את האיכר‪ ,‬והולמס שלח הודעה לדוקטור הקסטבל בידו של האיש המבוהל‪.‬‬
‫"ועתה‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" ,‬הבוקר מצאנו שני רמזים‪ .‬אחד הוא אופניים בעלי צמיגי פלמר‪ ,‬וראה לאן‬
‫הביא אותנו‪ .‬האחר הוא האופניים בעלי צמיגי הדנלופ המטולאים‪ .‬לפני שנתחיל לחקור זאת‪ ,‬כדאי‬
‫שנסכם מה בעצם אנחנו יודעים‪ ,‬ושנפריד את המהותי מהמקרי‪.‬‬
‫"תחילה אני רוצה שתבין כי ללא ספק ברח הילד מרצונו החופשי‪ .‬הוא יצא דרך החלון והסתלק‪,‬‬
‫לבדו או עם עוד מישהו‪ .‬דבר זה ודאי‪".‬‬
‫הסכמתי איתו‪.‬‬
‫"ועתה‪ ,‬הבה נפנה למורה לגרמנית‪ .‬כאשר הילד נמלט‪ ,‬הוא היה לבוש היטב‪ .‬מכאן שידע מראש מה‬
‫יעשה‪ .‬אך הגרמני יצא בלי גרביו‪ .‬ללא ספק פעל ללא הכנה מוקדמת‪".‬‬
‫"ללא ספק‪".‬‬
‫"אך מדוע יצא? כיוון שמחלונו ראה את מנוסתו של הילד ורצה להשיג אותו ולהחזירו‪ .‬הוא עלה על‬
‫אופניו‪ ,‬רדף אחריו — וברדיפה זו מצא את מותו‪".‬‬
‫"כך זה נראה‪".‬‬
‫"ועתה אני מגיע לחלקו המכריע של טיעוני‪ .‬פעולתו הטבעית של אדם הרודף אחרי ילד תהיה לרוץ‬
‫בעקבותיו‪ .‬הוא ידע שיוכל להשיג אותו‪ .‬אך הגרמני לא עשה זאת‪ .‬הוא נטל את אופניו‪ .‬אמרו לי שהיה‬
‫רוכב אופניים מעולה‪ .‬הוא לא היה עושה זאת אילולא ראה שיש לילד אמצעי בריחה מהיר כלשהו‪".‬‬
‫"למשל‪ ,‬אופניים נוספים‪".‬‬
‫"נמשיך בשחזור‪ .‬במרחק של שבעה קילומטרים מבית הספר הוא מוצא את מותו — לא בכדור‪,‬‬
‫שאותו אפילו נער יכול לירות‪ ,‬אלא במהלומה פראית שהונחתה בזרוע חסונה‪ .‬הילד‪ ,‬אם כן‪ ,‬נמלט עם‬
‫עוד מישהו‪ ,‬ובמהירות רבה עד כדי כך שנדרשו לרוכב אופניים מיומן שבעה קילומטרים עד שהשיג‬
‫אותם‪ .‬אך כשאנחנו בודקים את מקום הטרגדיה‪ ,‬מה אנחנו מוצאים? לא כלום‪ ,‬חוץ מכמה עקבות של‬
‫פרות‪ .‬בדקתי מסביב ואין שום שביל אחר בטווח של חמישים מטרים‪ .‬הרצח לא בוצע על ידי רוכב‬
‫אופניים אחר‪ ,‬ואף לא נמצאו טביעות רגליו של אדם‪".‬‬
‫"הולמס‪ ",‬קראתי‪" .‬זה לא ייתכן!"‬
‫"מצוין!" אמר‪" .‬הערה מאירת עיניים‪ .‬זה באמת לא ייתכן‪ ,‬אם תיארתי את זה כך‪ .‬מכאן‪ ,‬שבאופן זה‬
‫או אחר התיאור שלי שגוי‪ .‬עם זאת‪ ,‬ראית הכול בעצמך‪ .‬האם אתה יכול להצביע על משהו?"‬
‫"אולי גולגולתו נחבלה מנפילה?"‬
‫"בביצה‪ ,‬ווטסון?"‬
‫"אינני מסוגל לחשוב על שום דבר אחר‪".‬‬
‫"נו‪ ,‬נו‪ ,‬כבר פתרנו בעיות קשות יותר‪ .‬לפחות יש בידינו חומר רב‪ ,‬ולאחר שמיצינו את הצמיגים‬
‫מתוצרת פלמר‪ ,‬הבה נראה מה יוכלו הצמיגים המטולאים מתוצרת דנלופ להציע לנו‪".‬‬
‫מצאנו את העקבות והמשכנו הלאה למרחק־מה‪ ,‬אך אז החל השטח להתרומם למדרון‪ ,‬ועד מהרה‬
‫עלה והתעקל השביל לעבר שטח מכוסה שיחי אברש — ואנחנו עזבנו את נתיב המים שמאחורינו‪ ,‬ולא‬
‫יכולנו לקוות עוד שנוכל להיעזר בעקבות‪ .‬מהמקום שבו ראינו את סימנם האחרון של הצמיגים‬
‫מתוצרת דנלופ יכולנו לפנות אל טירת הולדרנס‪ ,‬שצריחיה הנישאים היתמרו במרחק של כמה‬
‫קילומטרים לשמאלנו‪ ,‬או לכפר הקטן והאפור שלפנינו‪ ,‬אשר סימן את מקומה של הדרך הראשית‬
‫לצ'סטרפילד‪.‬‬
‫התקרבנו לפונדק עלוב ודוחה‪ ,‬ששלט ועליו תרנגול קרבות תלוי מעל דלתו‪ ,‬ולפתע נאנח הולמס‬
‫ולפת את כתפי כדי להינצל מנפילה‪ .‬הוא מתח את שריר קרסולו‪ .‬אחת מאותן תאונות בלתי צפויות‬
‫המותירות אותך חסר אונים‪ .‬הוא צלע בקושי אל הדלת‪ ,‬שלפניה ישב אדם מוצק‪ ,‬כהה ומבוגר ועישן‬
‫את מקטרת החרס שלו‪.‬‬
‫"מה שלומך‪ ,‬מר רוּבֶּן הֵייס?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"מי אתה‪ ,‬ומאיפה השגת ככה את השם שלי?" ענה הכפרי‪ ,‬וברק של חשד חלף בעיניו הערמומיות‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬הוא מודפס על הלוח שמעל ראשך‪ .‬קל להיווכח שאדם הוא האדון בביתו‪ .‬אני משער שאין‬
‫לך כרכרה כלשהי באורוותך?"‬
‫"לא‪ ,‬אין לי‪".‬‬
‫"כמעט שאינני יכול לעמוד‪".‬‬
‫"אל תעמוד‪".‬‬
‫"אבל אינני יכול ללכת‪".‬‬
‫"אז אתה יכול לקפוץ‪".‬‬
‫נימוסיו של מר רובן הייס לא היו נאים כלל וכלל‪ ,‬אך הולמס קיבל זאת ברוח טובה‪.‬‬
‫"ראה‪ ,‬ידידי‪ ",‬אמר‪" .‬אני בצרה‪ ,‬באמת‪ ,‬אינני יודע איך אוכל להמשיך‪".‬‬
‫"גם אני לא‪ ",‬אמר בעל הבית הזועף‪.‬‬
‫"העניין חשוב ביותר‪ .‬אני מוכן להציע לך סובריין של זהב אם תשאיל לי אופניים‪".‬‬
‫בעל הבית זקף את אוזניו‪" .‬לאן אתם רוצים להגיע?"‬
‫"לטירת הולדרנס‪".‬‬
‫"חברים של הדוכס‪ ,‬הה?" אמר כשהוא בוחן בלעג את מלבושינו המוכתמים בבוץ‪.‬‬
‫הולמס צחק‪" .‬הוא בכל זאת ישמח לראות אותנו‪".‬‬
‫"למה?"‬
‫"כי אנחנו מביאים לו חדשות על בנו האבוד‪".‬‬
‫ניכר שבעל הבית נבהל פתאום‪" .‬מה‪ ,‬גיליתם את עקבותיו?"‬
‫"כן‪ ,‬יש חדשות מליוורפול‪ .‬עומדים למצוא אותו שם בכל שעה‪".‬‬
‫בפנים הכבדות והבלתי מגולחות חל שוב שינוי מזורז‪ .‬לפתע הפכה גסותו לאדיבות‪.‬‬
‫"אין לי שום סיבה לאחל הצלחה לדוכס‪ ",‬אמר‪" .‬פעם הייתי הרכב הראשי שלו והוא התייחס אלי‬
‫באכזריות איומה‪ .‬הוא פיטר אותי בלי סיבה‪ ,‬בגלל סוחר תבואה שקרן אחד‪ .‬אבל אני שמח לשמוע‬
‫שגילו שהלורד הצעיר בליוורפול‪ ,‬ואני אעזור לכם להודיע את החדשות בטירה‪".‬‬
‫"תודה לך‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬תחילה נאכל משהו‪ ,‬ואז תוכל לתת לנו אופניים‪".‬‬
‫"אין לי אופניים‪".‬‬
‫הולמס הוציא מטבע סובריין והראה לו‪.‬‬
‫"בן אדם‪ ,‬אני אומר לך שאין לי אופניים‪ ,‬אבל אני אתן לכם שני סוסים‪".‬‬
‫"נדבר על כך אחרי שנאכל משהו‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫כאשר נותרנו לבדנו במטבח המרוצף אבן‪ ,‬חל שיפור פתאומי ומפתיע במצב קרסולו הפגוע של‬
‫הולמס‪ .‬הלילה כמעט ירד‪ ,‬ולא אכלנו דבר מאז אותה שעת בוקר מוקדמת‪ .‬בילינו זמן־מה ליד השולחן‪.‬‬
‫הולמס היה שקוע במחשבות‪ ,‬ופעם־פעמיים ניגש לחלון והסתכל החוצה לחצר המרופשת‪ .‬בפינתה‬
‫הרחוקה היתה נפחייה שבה עבד בחור מלוכלך בפיח‪ .‬האורווה היתה בעברה האחר של החצר‪ .‬הולמס‬
‫חזר מהחלון‪ ,‬התיישב‪ ,‬ולפתע זינק ממקומו בקריאה רמה‪.‬‬
‫"אלוהים אדירים‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אני חושב שמצאתי!" קרא‪" .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬זה מוכרח להיות כך‪ .‬אתה זוכר‬
‫שראית היום עקבות של פרות?"‬
‫"כן‪ ,‬כמה וכמה‪".‬‬
‫"איפה?"‬
‫"ובכן‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בביצה‪ ,‬בשביל וקרוב למקום שבו מצא היידגר המסכן את מותו‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬ועתה‪ ,‬ווטסון‪ .‬כמה פרות ראית בשטח?"‬
‫"אינני זוכר שראיתי פרות בכלל‪".‬‬
‫"האין זה מוזר‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שכל נתיבנו היה מלא עקבות של פרות‪ ,‬אך בכל האזור לא ראינו אפילו‬
‫פרה אחת? מוזר מאוד‪ ,‬הה?"‬
‫"כן‪ ,‬זה מוזר‪".‬‬
‫"ועתה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬עשה מאמץ‪ ,‬חזור לשם במחשבתך‪ .‬האם אתה יכול לראות לנגד עיניך את אותם‬
‫העקבות על השביל?"‬
‫"כן‪ ,‬אני יכול‪".‬‬
‫"האם אתה יכול לזכור שאותם עקבות נראו פעם כך‪ ,‬ווטסון" — הוא סידר פירורי לחם אחדים‬

‫"האם אתה נזכר?"‬ ‫"ולפעמים גם כך"‬ ‫בצורה זו — ‪" — :::::‬ופעם כך"‬

‫"לא‪ ,‬איני מצליח להיזכר‪".‬‬
‫"אך אני זוכר‪ .‬אני יכול להישבע על כך‪ .‬מכל מקום‪ ,‬עוד נחזור ונוודא את זה‪ .‬איזו חיפושית עיוורת‬
‫הייתי! איך לא הסקתי את המסקנה הנכונה‪".‬‬
‫"ומהי אותה מסקנה?"‬
‫"שזו צריכה להיות פרה מיוחדת במינה‪ .‬פרה שפוסעת‪ ,‬דוהרת ומדלגת‪ .‬בחיי! לא מוחו של פונדקאי‬
‫כפרי הוא שהגה את רעיון ההטעיה הזה‪ .‬נראה שהשטח נקי‪ ,‬חוץ מהבחור שבנפחייה‪ .‬נחמוק החוצה‬
‫ונראה מה נוכל לגלות‪".‬‬
‫באורווה הרעועה עמדו שני סוסים מוזנחים ובלתי מסורקים‪ .‬הולמס הרים את רגלו האחורית של‬
‫אחד מהם וצחק‪.‬‬
‫"פרסות ישנות שמוסמרו לאחרונה במסמרים חדשים‪ .‬זאת פרשה שמגיע לה התואר 'קלאסית'‪ .‬ניגש‬
‫לנפחייה‪".‬‬
‫הבחור המשיך לעבוד מבלי לשים לב אלינו‪ .‬ראיתי את עיניו של הולמס משוטטות כה וכה בין‬
‫ערמות הפסולת‪ ,‬העצים והברזל שעל הרצפה‪ .‬לפתע שמענו קול צעדים מאחורינו‪ ,‬ובעל הבית ניצב‬
‫שם‪ .‬גבותיו הסבוכות התכווצו מעל עיניו הפראיות ופניו התפוחות התעוותו‪ .‬בידו אחז מקל קצר‬
‫שראשו מצופה מתכת‪ .‬הוא התקדם לעברנו בצעדים מאיימים‪ .‬שמחתי על מגעו של האקדח בתוך כיסי‪.‬‬
‫"מרגלים ארורים שכמותכם!" קרא האיש‪" ,‬מה אתם עושים שם?"‬
‫"בחיי‪ ,‬מר רובן הייס‪ ",‬אמר הולמס בקור רוח‪" .‬אפשר לחשוב שאתה חושש שנגלה משהו‪".‬‬
‫האיש השתלט על עצמו במאמץ רב‪ ,‬ופיו התרחב בצחוק מזויף שהיה נורא אף יותר מהבעת פניו‬
‫הקודמת‪.‬‬
‫"לא אכפת לי בכלל מה שתמצאו בנפחייה שלי‪ ",‬אמר‪" .‬אבל תראה‪ ,‬אדוני‪ ,‬אני לא מסכים שאנשים‬
‫יסתובבו ויחטטו במקום שלי בלי לבקש רשות‪ .‬אני מעדיף שתשלמו מהר ותסתלקו מכאן‪".‬‬
‫"מר הייס‪ ,‬לא התכוונו לעולל שום רע‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬הצצנו בסוסים שלך‪ ,‬אך אני חושב שנלך‬
‫ברגל‪ .‬אני מבין שהמרחק אינו רב‪".‬‬
‫"המרחק עד שער הטירה אינו יותר משלושה קילומטרים‪ .‬פנו בדרך שמאלה‪ ".‬הוא צפה בנו בעיניים‬
‫קודרות עד שעזבנו את ביתו‪.‬‬
‫לא הרחקנו לכת‪ .‬ברגע שהסתיר אותנו אחד מעיקולי הדרך מעיניו של בעל הפונדק‪ ,‬עצר הולמס‬
‫במקומו‪.‬‬
‫"כפי שילדים אומרים‪ ,‬חם‪ ,‬חם‪ ,‬חם — ומתקרר ככל שאנחנו מתרחקים מהפונדק הזה‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אינני‬
‫יכול לעזוב אותו סתם כך‪".‬‬
‫"אני משוכנע שאותו רובן הייס יודע הכול‪ .‬מימי לא ראיתי אדם שעצם מראהו מעיד על רשעותו‬
‫כמראהו של האיש הזה‪".‬‬
‫"הו‪ ,‬זה הרושם שהותיר בך? ונוסף על כך הסוסים‪ ,‬הנפחייה‪ ,‬כן‪ ,‬מקום מעניין ביותר 'התרנגול‬
‫הלוחם' הזה‪ .‬אני חושב שעלינו להעיף בו מבט נוסף בהיחבא‪".‬‬
‫מאחורינו השתרעה גבעה ארוכה‪ ,‬מנוקדת בסלעי גיר‪ .‬פנינו מהדרך והתחלנו לטפס במדרון אל‬
‫ראשה‪ ,‬כשלפתע הבחנתי ברוכב אופניים שהגיע במהירות מכיוון טירת הולדרנס‪.‬‬
‫"ארצה‪ ,‬ווטסון!" קרא הולמס והניח יד כבדה על כתפי‪ .‬בקושי הספקנו להסתתר כשהאיש טס וחלף‬
‫על פנינו‪ .‬בתוך ענן אבק מיתמר ראיתי בחטף פנים חיוורות‪ ,‬נרגשות — פנים שכל תו וקמט בהן‬
‫מביעים חרדה‪ .‬הפה היה פעור‪ ,‬העיניים לטושות בפראות קדימה‪ .‬הוא נראה כקריקטורה מעוותת של‬
‫ג'יימס ויילדר המכופתר והמעונב מהערב הקודם‪.‬‬
‫"מזכירו של הדוכס!" קרא הולמס‪" .‬בוא‪ ,‬ווטסון‪ .‬נראה מה מעשיו‪".‬‬
‫טיפסנו ועלינו לנקודה שממנה היה ניתן לראות את דלתו הקדמית של הפונדק‪ .‬אופניו של ויילדר‬
‫נשענו על הקיר שלצדה‪ .‬לא הבחנו בשום תנועה בבית ולא הצלחנו לראות שום פנים בחלונות‪ .‬השמש‬
‫שקעה לאט מאחורי מגדליה הגבוהים של טירת הולדרנס‪ ,‬ואז‪ ,‬באור הדמדומים‪ ,‬ראינו שני פנסי‬
‫מרכבה שהודלקו בחצר האורווה‪ .‬זמן קצר לאחר מכן שמענו קול פרסות סוסים‪ ,‬והמרכבה יצאה‬
‫בדהרה מזורזת לכיוון צ'סטרפילד‪.‬‬
‫"מה אתה מסיק מזה‪ ,‬ווטסון?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"זה נראה כמו בריחה‪".‬‬
‫"אדם יחיד במרכבה‪ ,‬עד כמה שיכולתי לראות‪ .‬ובכן‪ ,‬זה לא היה מר ג'יימס ויילדר‪ ,‬כיוון שהנה הוא‪,‬‬
‫ליד הדלת‪".‬‬
‫ריבוע של אור אדום הבליח באפלה‪ .‬במרכזו ניצבה דמותו השחורה של המזכיר‪ ,‬ראשו המוטה‬
‫לפנים מציץ לתוך החשכה‪ .‬היה ברור שהוא מחכה למישהו‪ .‬לבסוף הגיעה דמות נוספת מהדרך‬
‫ונראתה לרגע מול האור‪ .‬הדלת נסגרה והכול החשיך שוב‪ .‬חמש דקות לאחר מכן נדלקה מנורה בחדר‬
‫שבקומה הראשונה‪.‬‬
‫"נראה לי שעסקים מוזרים מתרחשים שם‪ ,‬ב'תרנגול הלוחם'‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫"דלפק המשקאות נמצא מאחור‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬אלה מה שניתן לכנות 'אורחים פרטיים'‪ .‬ועתה‪ ,‬מה עושה מר ג'יימס ויילדר במאורה ההיא‬
‫בשעת לילה כזאת‪ ,‬ומי האיש שבא לפגוש אותו שם? בוא‪ ,‬ווטסון‪ .‬עלינו להסתכן ולנסות לחקור זאת‬
‫מקרוב‪".‬‬
‫התגנבנו לאורך הדרך וזחלנו אל דלת הפונדק‪ .‬האופניים עדיין נשענו על הקיר‪ .‬הולמס הדליק‬
‫גפרור והאיר את הגלגל האחורי‪ .‬הוא ציחקק כשהאור נפל על צמיג הדנלופ המוטלא‪ .‬החלון המואר‬
‫היה מעלינו‪.‬‬
‫"אני מוכרח להציץ פנימה‪ ,‬ווטסון‪ .‬אם תתכופף ותישען על הקיר‪ ,‬אני חושב שאצליח לעשות זאת‪".‬‬
‫לאחר רגע ניצבו רגליו על כתפי‪ ,‬וכהרף עין ניצב שוב לידי‪.‬‬
‫"בוא‪ ,‬ידידי‪ ",‬אמר‪" .‬היה לנו יום עבודה ארוך למדי‪ .‬אני חושב שליקטנו כל מה שיכולנו‪ ,‬ההליכה‬
‫לבית הספר ארוכה‪ ,‬וכדאי שנצא לדרך‪".‬‬
‫הוא כמעט שלא פצה פה כל הדרך‪ .‬כאשר הגענו לבית הספר‪ ,‬לא נכנס פנימה אלא המשיך לתחנת‬
‫מאקלטון כדי לשלוח מברקים אחדים‪ .‬בשעת לילה מאוחרת שמעתי אותו משוחח עם דוקטור הקסטבל‬
‫על מותו המעציב של המורה‪ ,‬ובשעה מאוחרת עוד יותר נכנס לחדרי‪ ,‬ערני ושופע מרץ כבשעה שקמנו‬
‫בבוקר‪.‬‬
‫"הכול מתקדם כשורה‪ ,‬ידידי‪ ",‬אמר‪" .‬אני מבטיח לך שמחר לפני רדת הערב נגיע לפתרון‬
 ‫התעלומה‪".‬‬

‫למחרת באחת־עשרה בבוקר פסענו חברי ואני לאורך שדרת עצי הטקסוס המפורסמת של טירת‬
‫הולדרנס‪ .‬משרת ליווה אותנו מהדלת האליזבתנית האדירה אל חדר העבודה של הוד מעלתו‪ .‬שם‬
‫מצאנו את מר ג'יימס ויילדר שלֵו‪ ,‬מצוחצח ומנומס‪ ,‬אך משהו מאותות החרדה של אמש נותר בעיניו‬
‫ובפניו‪.‬‬
‫"באתם לפגוש את הוד מעלתו? צר לי‪ ,‬אך הדוכס אינו בקו הבריאות‪ .‬החדשות הטרגיות פגעו בו‪.‬‬
‫אתמול קיבלנו מברק מדוקטור הקסטבל‪ ,‬שסיפר על תגליתך‪".‬‬
‫"אני מוכרח לפגוש את הדוכס‪ ,‬מר ויילדר‪".‬‬
‫"אך הוא נמצא בחדרו‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬עלי לעלות לחדרו‪".‬‬
‫"אני חושב שהוא במיטה‪".‬‬
‫"אראה אותו שם‪".‬‬
‫קור רוחו ותקיפותו של הולמס הוכיחו למזכיר כי ויכוח לא יועיל‪.‬‬
‫"יפה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אודיע לו שאתה כאן‪".‬‬
‫חצי שעה עברה עד שהאציל הופיע‪ .‬פניו היו עייפות מתמיד‪ ,‬כתפיו השתוחחו‪ ,‬והוא נראה זקן יותר‬
‫מכפי שהצטייר בבוקר יום אתמול‪ .‬הוא בירך אותנו בהדרת כבוד והתיישב כשזקנו נוגע בשולחנו‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫אך עיניו של חברי היו נעוצות במזכיר‪ ,‬שניצב ליד כיסאו של מעבידו‪" .‬אני חושב‪ ,‬הוד מעלתך‪,‬‬
‫שאוכל לדבר בחופשיות רק בהיעדרו של מר ויילדר‪".‬‬
‫האיש החוויר ונעץ בהולמס מבט ארסי‪.‬‬
‫"אם זה רצונו של הוד מעלתך —"‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬מוטב שתצא‪ .‬ועתה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬מה בפיך?"‬
‫חברי חיכה עד שהדלת נסגרה מאחורי המזכיר‪.‬‬
‫"ידוע לנו‪ ,‬הוד מעלתך‪ ",‬אמר‪" ,‬שהוצע פרס למי שיפתור את התעלומה‪ ,‬כך הבטיח לנו דוקטור‬
‫הקסטבל כשביקר בלונדון את דוקטור ווטסון עמיתי ואותי‪ .‬הייתי רוצה לקבל אישור לכך מפיך‪".‬‬
‫"ודאי‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"אם מה שדווח לי נכון‪ ,‬הרי הסכום מגיע לחמשת אלפים לירות לכל מי שיגלה היכן נמצא בנך‪".‬‬
‫"בדיוק‪".‬‬
‫"ועוד אלף לאיש שינקוב בשמו של האדם או האנשים המחזיקים בו?"‬
‫"בדיוק‪".‬‬
‫"ובכלל זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לא רק חוטפיו‪ ,‬אלא גם אלה המונעים ממנו לשוב?"‬
‫"כן‪ .‬כן‪ ",‬קרא הדוכס בחוסר סבלנות‪" .‬אם תעשה את מלאכתך כשורה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬לא תהיה לך‬
 ‫סיבה להתלונן על כפיות טובה וקמצנות מצדי‪".‬‬
‫ידידי חיכך את ידיו בקורת רוח שהפתיעה אותי‪ ,‬כי ידעתי שאהבת בצע אינה נמנית עם תכונותיו‪.‬‬
‫"נדמה לי שאני רואה את פנקס ההמחאות של הוד מעלתך על השולחן‪ .‬אשמח אם תרשום לי‬
‫המחאה על סך ששת אלפים לירות‪ .‬מוטב שתהיה מיועדת לבנק 'קפיטל אנד קאונטיז'‪ ,‬בבקשה‪.‬‬
‫החשבון שלי מתנהל בסניף שברחוב אוקספורד‪".‬‬
‫הוד מעלתו ישב מתוח וזקוף בכיסאו והביט בחברי במבט מאובן‪.‬‬
‫"האם זאת בדיחה‪ ,‬מר הולמס? אין זה נושא להלצות‪".‬‬
‫"כלל וכלל לא‪ ,‬הוד מעלתך‪ .‬מימי לא הייתי רציני יותר‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬למה אתה מתכוון?"‬
‫"אני מתכוון לומר שהרווחתי את הפרס‪ .‬אני יודע היכן נמצא בנך‪ ,‬ואני יכול לנקוב לפחות בשמם‬
‫של כמה מהאנשים המחזיקים בו‪".‬‬
‫זקנו האדום של הדוכס התלהט על רקע פניו הלבנות‪" .‬איפה הוא?" התנשף‪.‬‬
‫"הוא נמצא‪ ,‬או לפחות היה אמש‪ ,‬בפונדק 'התרנגול הלוחם'‪ ,‬שלושה קילומטרים משער הגן שלך‪".‬‬
‫הדוכס נפל לאחור בכיסאו‪" .‬ואת מי אתה מאשים?"‬
‫תשובתו של הולמס היתה מדהימה‪ .‬הוא צעד לפנים ונגע בכתפו של הדוכס‪.‬‬
‫"אני מאשים אותך‪ ",‬אמר‪" .‬ועתה‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬הואל נא לכתוב את ההמחאה‪".‬‬
‫לעולם לא אשכח את מראהו של הדוכס באותו רגע‪ .‬הוא זינק מכיסאו‪ ,‬וידיו לפתו את האוויר כמי‬
‫שעומד ליפול לתהום‪ .‬ואז‪ ,‬במאמץ עילאי של שליטה עצמית‪ ,‬התיישב וטמן את פניו בידיו‪ .‬כמה דקות‬
‫חלפו עד שדיבר‪.‬‬
‫"כמה אתה יודע?" שאל לבסוף מבלי להרים את ראשו‪.‬‬
‫"ראיתי אתכם יחד אמש‪".‬‬
‫"האם מישהו יודע על כך מלבד חברך?"‬
‫"לא דיברתי עם איש‪".‬‬
‫אצבעותיו הרוטטות של הדוכס לפתו עט ופתחו את פנקס ההמחאות‪.‬‬
‫"אעמוד בדיבורי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אני עומד לכתוב המחאה‪ ,‬למרות שאיני יכול לקדם בברכה את‬
‫ממצאיך‪ .‬כאשר הצעתי את הפרס לראשונה‪ ,‬לא חשבתי על תפנית כזאת‪ .‬האם אתה וחברך יודעים‬
‫לשמור סוד‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"אינני מבין את כוונתך‪ ,‬הוד מעלתך‪".‬‬
‫"אדבר גלויות‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אם רק שניכם יודעים זאת‪ ,‬אין סיבה להרחיק לכת‪ .‬אני חושב שהסכום‬
‫שאני חייב לכם הוא שנים־עשר אלף לירות‪ ,‬נכון?"‬
‫אך הולמס חייך ונד בראשו‪.‬‬
‫"אני חושש‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬שאי־אפשר להסדיר את העניין בקלות כזאת‪ .‬יש להביא בחשבון את עניין‬
‫מותו של המורה‪".‬‬
‫"אך ג'יימס לא ידע על כך דבר‪ .‬הוא לא אחראי לזה‪ .‬זו אשמתו של הבריון האלים שנשכר‪ ,‬לרוע‬
‫המזל‪".‬‬
‫"עלי לומר לך‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬כי לדעתי כאשר אדם יוצא לבצע פשע‪ ,‬הוא אשם מוסרית בכל פשע‬
‫אחר שעלול לנבוע ממנו‪".‬‬
‫"מבחינה מוסרית‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אין ספק שאתה צודק‪ .‬אך לא בעיני החוק‪ .‬אי־אפשר להרשיע אדם‬
‫ברצח שבו לא היה נוכח ושאותו הוא מתעב כמוך‪ .‬ברגע ששמע על כך‪ ,‬התוודה בפני וסיפר לי הכול‪.‬‬
‫הוא מתחרט ומצטער בכל לבו‪ .‬הוא ניתק מיד כל קשר עם הרוצח‪ .‬הו‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אתה מוכרח להציל‬
‫אותו‪ ,‬אתה מוכרח להציל אותו! אני אומר לך! אתה מוכרח להציל אותו!" הדוכס נטש כל ניסיון‬
‫לשמור על שליטה עצמית ושוטט אנה ואנה בחדר כשפניו מתעוותות וידיו מתנפנפות באוויר‪ .‬לבסוף‬
‫השתלט על עצמו‪ ,‬וחזר והתיישב ליד שולחנו‪" .‬אני מעריך את העובדה שבאת לכאן לפני שסיפרת על‬
‫כך למישהו נוסף‪ ",‬אמר‪" .‬לפחות נוכל להתייעץ איך אפשר לצמצם את ממדי השערורייה‪".‬‬
‫"בדיוק‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אני חושב‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬שנוכל לעשות זאת רק אם נדבר בכנות מוחלטת‪.‬‬
‫אני מוכן לעזור ככל יכולתי‪ ,‬אך כדי לעשות זאת עלי להבין במה דברים אמורים‪ ,‬עד לפרט האחרון‪.‬‬
‫אני מבין שבדבריך התכוונת למר ג'יימס ויילדר‪ ,‬ושהוא אינו הרוצח‪".‬‬
‫"לא‪ .‬הרוצח נמלט‪".‬‬
‫"נראה‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬שהמוניטין הצנוע שלי לא הגיע אליך‪ ,‬אחרת‪ ,‬לא היית מנסה להערים עלי‪ .‬מר‬
‫רובן הייס נעצר בצ'סטרפילד בשעה אחת־עשרה אמש‪ ,‬על יסוד מידע שמסרתי‪ .‬לפני שעזבתי הבוקר‬
‫את בית הספר‪ ,‬קיבלתי מברק ממפקד המשטרה המקומית שבישר לי על כך‪".‬‬
‫הדוכס שקע בכיסאו והביט בפליאה בחברי‪.‬‬
‫"נראה שחוננת בכוחות על־אנושיים‪ ",‬אמר‪" .‬אם כן‪ ,‬תפסו את רובן הייס‪ .‬אני שמח לשמוע זאת‪,‬‬
‫אך אני מקווה שהדבר לא יפגע בג'יימס‪".‬‬
‫"מזכירך?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬בני‪".‬‬
‫עתה היה זה תורו של הולמס להיות מופתע‪" .‬עלי להודות שזה חדש לי‪ ,‬הוד מעלתך‪ .‬אנא‪ ,‬פרט‬
‫יותר‪".‬‬
‫"לא אסתיר ממך דבר‪ .‬אני מסכים איתך שלמרות הכאב הכרוך בכך‪ ,‬הכנות היא המדיניות הנבונה‬
‫ביותר במצב הנואש שאליו גררו אותנו קנאתו וסכלותו של ג'יימס‪ .‬כאשר הייתי צעיר‪ ,‬מר הולמס‪,‬‬
‫היתה לי אהבה שכמותה באה לאדם רק פעם אחת בחייו‪ .‬הצעתי לגברת נישואים‪ ,‬אך היא סירבה‬
‫בטענה שהדבר עלול לפגוע בקריירה שלי‪ .‬אילו היתה חיה היום‪ ,‬לא הייתי נושא מישהי אחרת‪ ,‬אך‬
‫היא מתה והותירה אחריה את הילד הזה‪ ,‬אשר למענה דאגתי לו וטיפחתי אותו‪ .‬לא יכולתי להודות‬
‫באבהותי בפני העולם כולו‪ ,‬אך הענקתי לו את החינוך המעולה ביותר‪ ,‬ולאחר שגדל‪ ,‬החזקתי בו לצדי‪.‬‬
‫"הוא גילה את סודי‪ ,‬ומאז סמך על כך שלעולם לא אסכים להיחשף לשערורייה שביכולתו לגרום‪.‬‬
‫לנוכחותו היה קשר כלשהו לכישלונם של נישואי‪ ,‬ומעל לכול — מאז ומעולם שנא את בני ויורשי‬
‫החוקי שנאה מרה ועיקשת‪ .‬אולי תשאל מדוע המשכתי‪ ,‬בנסיבות הללו‪ ,‬להחזיק בו בצל קורתי‪ .‬לכך‬
‫אענה שבפניו ראיתי את פניה של אמו‪ ,‬ולמען זכרה היקר הסכמתי לסבול סבל חסר קץ‪ .‬כל הליכותיה‬
‫הנפלאות — את כולן היה יכול להעלות מחדש בזיכרוני‪ .‬לא יכולתי לשלח אותו מעל פני‪ .‬אך חששתי‬
‫כל כך ממה שיהיה מסוגל לעולל לארתור — כלומר ללורד סולטייר — עד ששלחתי אותו‪ ,‬למען‬
‫ביטחונו‪ ,‬לבית הספר של דוקטור הקסטבל‪.‬‬
‫"ג'יימס יצר קשר עם אותו בחור‪ ,‬הייס‪ ,‬כאשר הוא עבד בשירותי וג'יימס פעל בשמי‪ .‬הבחור היה‬
‫בן בלייעל מאז ומעולם‪ ,‬אך באופן יוצא דופן כלשהו הפך לאיש סודו של ג'יימס‪ .‬מאז ומעולם נמשך‬
‫ג'יימס לחברת ריקים ופוחזים‪ .‬כאשר ג'יימס החליט לחטוף את לורד סולטייר‪ ,‬גייס לעזרתו את האיש‬
‫הזה‪ .‬אתה זוכר שבאותו יום אחרון כתבתי לארתור‪ .‬ג'יימס פתח את המכתב והכניס לתוכו פתק‪ ,‬שבו‬
‫ביקש ממנו לפגוש אותו ב"חורשה הפראית" הנמצאת ליד בית הספר‪ .‬הוא השתמש בשמה של‬
‫הדוכסית‪ ,‬וכך פיתה את הילד‪.‬‬
‫"באותו ערב רכב לשם ג'יימס על אופניו — אני מספר לך מה שהוא עצמו התוודה בפני — ואמר‬
‫לארתור‪ ,‬שאותו פגש בחורשה‪ ,‬כי אמו מתגעגעת לראותו‪ ,‬שהיא מחכה לו במקום כלשהו באדמות‬
‫הביצה‪ ,‬ואם יחזור לחורשה בחצות הלילה‪ ,‬ימצא שם אדם רכוב על סוס שייקח אותו אליה‪.‬‬
‫"ארתור המסכן נפל במלכודת‪ .‬הוא בא לשם ומצא את הבחור הזה‪ ,‬הייס‪ ,‬עם שני סוסים‪ .‬ארתור‬
‫עלה על הסוס השני והם רכבו משם יחדיו‪ .‬מתברר — אך ג'יימס שמע על כך רק אתמול — כי מישהו‬
‫רדף אחריהם‪ .‬הייס הכה את הרודף במקלו‪ ,‬והאיש מת מפצעיו‪ .‬הייס הביא את ארתור לפונדקו‪,‬‬
‫'התרנגול הלוחם'‪ ,‬ושם נעל אותו בחדר העליון‪ ,‬בהשגחתה של אשתו — שהיא אישה טובה‪ ,‬אך בעלה‬
‫האכזר שולט בה ללא מצרים‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬זה היה מצב העניינים כאשר נפגשתי איתך לפני יומיים‪ .‬אם תשאל אותי מה היה‬
‫המניע למעשיו של ג'יימס‪ ,‬אשיב לך שהיה משהו קנאי ובלתי הגיוני בשנאתו ליורשי‪ .‬לדעתו‪ ,‬היה הוא‬
‫עצמו צריך להיות יורש כל נכסי‪ ,‬ובלבו דחה מכול וכול את חוקי החברה המונעים זאת‪ .‬עם זאת היה‬
‫לו גם מניע מוגדר‪ .‬הוא רצה שאשנה את תנאי הירושה‪ ,‬והיה בטוח שבכוחי לעשות זאת‪ .‬הוא התכוון‬
‫להגיע להסכם שלפיו יחזיר את ארתור בתנאי שאשנה את צוואתי וכך יוכל לקבל את רכושי‪ .‬הוא ידע‬
‫היטב שלעולם לא אפנה נגדו את המשטרה‪ .‬אני אומר שרצה להציע הסכם כזה‪ ,‬אך הוא לא עשה זאת‬
‫הלכה למעשה‪ .‬המאורעות התרחשו מהר מדי‪ ,‬ולא נותר לו זמן לממש את תוכניתו‪.‬‬
‫"מה שניתץ את מזימתו הנפשעת היה העובדה שגילית את גופתו של האיש ההוא‪ ,‬היידגר‪ .‬החדשות‬
‫הכו את ג'יימס בהלם‪ .‬הדבר נודע לנו אתמול‪ ,‬כשישבנו יחד בחדר הזה‪ .‬מברקו של דוקטור הקסטבל‬
‫הגיע והכה אותו בתדהמה ובצער‪ .‬כשראיתי זאת‪ ,‬אושרו החשדות שקיננו עוד קודם לכן בלבי‪,‬‬
‫והאשמתי אותו במעשה‪ .‬הוא התוודה על הכול מרצונו‪ ,‬ואז הפציר בי להסות את העניין עוד לשלושה‬
‫ימים כדי לאפשר לשותפו לפשע להציל את עורו‪ .‬נעתרתי לתחנוניו — כפי שוויתרתי לו מאז ומעולם‬
‫— וג'יימס חש ל'תרנגול הלוחם' כדי להזהיר את הייס‪.‬‬
‫"לא יכולתי להגיע לשם לאור היום מבלי לעורר חשד‪ ,‬אך עם רדת הלילה מיהרתי לשם כדי לפגוש‬
‫את ארתור היקר שלי‪ .‬מצאתי אותו בריא ושלם‪ ,‬אך מבוהל וחרד בגלל המראה הנורא שהיה ֵעד לו‪.‬‬
‫בהתאם להבטחתי‪ ,‬ונגד רצוני‪ ,‬הסכמתי להשאיר אותו שם שלושה ימים בהשגחתה של מרת הייס‪,‬‬
‫מאחר שהיה זה בלתי אפשרי להודיע למשטרה על מציאתו מבלי לגלות להם גם מי הרוצח‪ ,‬ולא‬
‫יכולתי לראות כיצד יוכל זה לבוא על עונשו מבלי להרוס באותה עת גם את חייו של ג'יימס המסכן‬
‫שלי‪.‬‬
‫"ביקשת כנות‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ואני גיליתי הכול מבלי להסתיר ולטשטש דבר‪ .‬עתה הגיע תורך להיות‬
‫כן איתי‪".‬‬
‫"וכך אעשה‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬תחילה עלי לומר לך‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬שהעמדת את עצמך במצב חמור‬
‫ביותר בעיני החוק‪ .‬חיפית על פשע וסייעת לבריחתו של רוצח‪ ,‬שכן אין ספק בלבי שכל סכום כסף‬
‫שג'יימס נתן לשותפו לפשע כדי לעזור לו להימלט‪ ,‬מקורו בארנקך‪".‬‬
‫הדוכס הודה בראש מורכן‪.‬‬
‫"זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬עניין חמור ביותר‪ .‬יחסך לבנך הצעיר ראוי לגינוי חמור אף יותר‪ .‬אתה משאיר אותו‬
‫לשלושה ימים בתוך המאורה ההיא‪".‬‬
‫"קיבלתי מג'יימס הבטחה —"‬
‫"מה הן הבטחות כשמדובר באנשים כאלה? אין לך שום ערובה שלא יוברח משם‪ .‬כדי ל צות את‬
‫בנך הבכור שפשע‪ ,‬אתה חושף את בנך הקטן והחף מפשע לסכנה חמורה ובלתי נחוצה‪ .‬זאת פעולה‬
‫שלא ייתכן למצוא לה צידוק‪".‬‬
‫הדוכס הגאה מהולדרנס לא היה רגיל לנזיפות כאלה בין כותלי טירתו‪ .‬הדם עלה למצחו הגבוה‪ ,‬אך‬
‫מצפונו בלם את פיו‪.‬‬
‫"אני אעזור לך‪ ,‬אך רק בתנאי אחד‪ ,‬והוא שתצלצל לקרוא למשרתך ותורה לו להישמע להוראות‬
‫שאני אתן‪".‬‬
‫מבלי להוציא הגה לחץ הדוכס על כפתור הפעמון החשמלי‪ .‬משרת נכנס לחדר‪.‬‬
‫"ודאי תשמח לשמוע שהאדון הצעיר נמצא‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬הדוכס רוצה שהמרכבה תצא מיד‬
‫לפונדק 'התרנגול הלוחם' ותביא את לורד סולטייר הביתה‪".‬‬
‫"ועתה‪ ",‬אמר הולמס לאחר שהמשרת יצא‪" ,‬לאחר שהבטחנו את העתיד‪ ,‬נוכל להרשות לעצמנו‬
‫להיות סלחנים יותר כלפי העבר‪ .‬אין לי שום תפקיד רשמי‪ ,‬וכל עוד נשמרים עקרונות הצדק‪ ,‬אין‬
‫סיבה שאגלה כל מה שאני יודע‪ .‬באשר להייס‪ ,‬אינני אומר דבר‪ .‬הגרדום מחכה לו‪ ,‬ולא אעשה דבר‬
‫כדי להציל אותו ממנו‪ .‬לא אוכל לדעת מה עלול להתפרסם‪ ,‬אך אין לי ספק שאתה‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬תוכל‬
‫להבהיר לו כי מבחינתו ולטובתו כדאי לו לשתוק‪ .‬מבחינתה של המשטרה יהיה הדבר כאילו חטף את‬
‫הנער למטרה של סחיטת כופר נפש‪ .‬אם הם לא יגלו זאת בעצמם‪ ,‬אינני רואה מדוע עלי לדחוק בהם‬
‫לראות את התמונה הרחבה יותר‪ .‬אך עלי להזהיר אותך‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬שהמשך שהייתו של מר ג'יימס‬
‫ויילדר בביתך לא יביא אלא צרות‪".‬‬
‫"אני מבין זאת היטב‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬וכבר סוכם בינינו שהוא יצא מכאן לתמיד ויחפש את מזלו‬
 ‫באוסטרליה‪".‬‬
‫"במקרה הזה‪ ,‬הוד מעלתך‪ ,‬מאחר שאתה עצמך הצהרת שכישלון נישואיך נגרם גם על ידי נוכחותו‪,‬‬
‫הייתי מציע שתנסה להשלים עם הדוכסית ולחדש את יחסיכם שנותקו בצורה אומללה כל כך‪".‬‬
‫"גם זאת עשיתי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הבוקר כתבתי לדוכסית‪".‬‬
‫"אם כך‪ ",‬אמר הולמס וקם ממקומו‪" ,‬אני חושב כי חברי ואני יכולים לברך את עצמנו על תוצאותיו‬
‫המוצלחות של ביקורנו בצפון‪ .‬יש עוד נקודה קטנה שהייתי רוצה להאיר‪ .‬הבחור הזה‪ ,‬הייס‪ ,‬פירזל את‬
‫סוסיו בפרסות שעוצבו כך שיותירו עקבות של פרות‪ .‬האם היה זה מר ויילדר שממנו למד את התכסיס‬
‫המיוחד הזה?"‬
‫הדוכס עמד לרגע שקוע במחשבה‪ ,‬ופניו הביעו הפתעה ופליאה‪ .‬לאחר מכן פתח דלת והכניס אותנו‬
‫לחדר גדול שנראה כמוזיאון‪ .‬הוא הוביל אותנו לתיבת זכוכית גדולה שניצבה בפינה‪ ,‬והצביע על‬
‫הכתובת‪.‬‬
‫"פרסות אלה"‪ ,‬אמרה הכתובת‪" ,‬נמצאו בחפיר של טירת הולדרנס‪ .‬הן נועדו לסוסים‪ ,‬אך בתחתיתן‬
‫הן מעוצבות כפרסה שסועה כדי להטעות רודפים‪ .‬הן השתייכו כנראה לאחד מהברונים השודדים‬
‫מהולדרנס בתקופת ימי הביניים"‪.‬‬
‫הולמס פתח את התיבה והעביר את אצבעו על הפרסה‪ .‬שכבה דקה של בוץ טרי נותרה על האצבע‪.‬‬
‫"תודה לך‪ ",‬אמר והחזיר למקומו את מכסה הזכוכית‪" .‬מבחינת העניין‪ ,‬זה הדבר השני בחשיבותו‬
‫שראיתי בצפון‪".‬‬
‫"ומהו הראשון?"‬
‫הולמס קיפל את ההמחאה והכניס אותה לפנקס הרשימות שלו‪" .‬אני אדם עני‪ ",‬אמר‪ ,‬טפח עליו‬
‫בחיבה והכניס אותו לעומק הכיס הפנימי של מעילו‪.‬‬
 ‫הרפתקת פיטר השחור‬
‫מעולם לא ראיתי את ידידי במצב טוב יותר‪ ,‬מבחינה נפשית וגופנית כאחד‪ ,‬מאשר בשנת ‪.1895‬‬
‫פרסומו המתרחב והולך הביא עמו עבודה רבה מאוד‪ ,‬ואני אהיה אשם בחוסר זהירות אם אסגיר ולו‬
‫ברמז את זהותם של אחדים מן הלקוחות המפורסמים שחצו את סף ביתנו הצנוע ברחוב בייקר‪.‬‬
‫הולמס‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬כמו כל האמנים הדגולים‪ ,‬חי למען אמנותו‪ ,‬ופרט לפרשת הדוכס מהולדרנס‪ ,‬כמעט‬
‫שלא ידוע לי על מקרים שבהם דרש תמורה גבוהה בעבור שירותיו היקרים מפז‪ .‬הוא היה כל כך‬
‫מציאותי — או כל כך נתון למצבי רוח‪ ,‬עד כי מנע תכופות את עזרתו מבעלי העוצמה ומן העשירים‬
‫כאשר הבעיה לא עוררה את רגשי השתתפותו‪ ,‬ולעומת זאת היה מסוגל להקדיש שבועות של תשומת‬
‫לב מרוכזת לענייניו של לקוח צנוע‪ ,‬שבעייתו חשפה אותם קווים מוזרים ודרמטיים שהלהיבו את‬
‫דמיונו והציבו אתגר לכוח ההמצאה שלו‪.‬‬
‫בשנה מיוחדת זו‪ ,1895 ,‬העסיקה אותו שרשרת אירועים יוצאת דופן ומוזרה‪ ,‬שראשיתה בחקירת‬
‫מותו הפתאומי של הקרדינל טוסקה — חקירה מפורסמת שניהל על פי בקשתו המפורשת של הוד‬
‫קדושתו האפיפיור — והמשכה במאסרו של וילסון‪ ,‬מאלף הקנריות הידוע לשמצה‪ ,‬שהביא לעקירתו‬
‫של מוקד שחיתות מן האיסט־אנד בלונדון‪ .‬מיד אחרי שתי הפרשות המפורסמות האלה‪ ,‬התרחשו‬
‫האסון של ווּדמנס לי והנסיבות המעורפלות מאוד סביב מותו של קפטן פיטר קארי‪ .‬שום דיווח על‬
‫מעלליו של מר שרלוק הולמס לא יהיה מושלם אם לא יכלול פרטים אחדים על הפרשה המיוחדת‬
‫הזאת‪.‬‬
‫במשך השבוע הראשון של חודש יולי נעדר ידידי מדירתנו לעתים כה תכופות ולפרקי זמן ממושכים‬
‫כל כך‪ ,‬עד כי לא היה לי ספק שמשהו מעסיק אותו‪ .‬העובדה שגברים אחדים גסים למראה באו באותו‬
‫זמן ושאלו על קפטן בזיל הבהירה לי כי הולמס פעל במקום כלשהו במסווה של אחד מן השמות‬
‫והתחפושות הרבים שבאמצעותם הסתיר את זהותו האמיתית המטילה מורא‪ .‬היו לו לפחות חמישה‬
‫מקומות מפלט קטנים ברבעים שונים בלונדון‪ ,‬שבהם היה יכול לשנות את אישיותו‪ .‬הוא לא אמר לי‬
‫דבר על אודות העניין שהעסיק אותו‪ ,‬ולא היה זה ממנהגי לכפות גילוי לב‪ .‬האות המפורש הראשון‬
‫שנתן לי באשר לכיוון חקירתו היה מיוחד במינו‪ .‬הוא יצא לפני ארוחת הבוקר‪ ,‬ואני ישבתי לאכול את‬
‫ארוחת הבוקר שלי‪ ,‬כאשר פסע אל תוך החדר‪ ,‬כובעו על ראשו וחנית ענקית ומחודדת תחובה תחת‬
‫זרועו‪ ,‬כאילו היתה זו מטרייה‪.‬‬
 ‫"בשם אלוהים‪ ,‬הולמס!" קראתי‪" .‬אינך מתכוון לומר שהסתובבת בלונדון עם הדבר הזה?"‬
‫"נסעתי לאטליז ובחזרה‪".‬‬
‫"לאטליז?!"‬
‫"ואני חוזר עם תיאבון מצוין‪ .‬ווטסון יקירי‪ ,‬אין להטיל ספק בערכו של התרגול לפני ארוחת הבוקר‪,‬‬
‫אך אני מוכן להתערב כי לא תצליח לנחש איזו צורה לבש התרגול שלי‪".‬‬
‫"לא אנסה אפילו‪".‬‬
‫הוא חייך לעצמו בעודו מוזג מן הקפה‪.‬‬
‫"לו יכולת להציץ אל חלקה האחורי של חנותו של ָאלַר ייס‪ ,‬היית רואה חזיר מת מתנדנד מוו שעל‬
‫התקרה‪ ,‬ואדון בלי מעיל חוזר ונועץ בו בזעם את כלי הנשק הזה‪ .‬אני הייתי אותו אדם נמרץ‪ ,‬וּוידאתי‬
‫כי ככל שאתאמץ להפעיל את כוחי — לא אצליח לפלח את החזיר במכה אחת‪ .‬אולי תהיה מעוניין‬
‫לנסות זאת בעצמך?"‬
‫"בשום פנים ואופן לא‪ .‬אך מדוע עשית זאת?"‬
‫"משום שנראה לי כי יש לכך נגיעה עקיפה לתעלומת וודמנס לי‪ .‬אה‪ ,‬הופקינס‪ .‬קיבלתי את המברק‬
‫שלך בלילה שעבר וחיכיתי לך‪ .‬בוא הצטרף אלינו‪".‬‬
‫אורחנו היה אדם ערני מאוד‪ ,‬בן שלושים‪ ,‬לבוש בחליפת טוויד שקטה‪ ,‬אך שומר על חזות זקופה‬
‫של אדם הרגיל במדים רשמיים‪ .‬מיד זיהיתי אותו כסטנלי הופקינס‪ ,‬מפקח משטרה צעיר שבעתידו‬
‫תלה הולמס תקוות גדולות‪ ,‬ושהפגין מצדו הערצה וכבוד של תלמיד כלפי שיטותיו המדעיות של‬
‫החובב הנודע‪ .‬הופקינס נראה מוטרד והתיישב בהבעה של דכדוך עמוק‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬תודה‪ ,‬אדוני‪ .‬אכלתי ארוחת בוקר לפני שבאתי לכאן‪ .‬את הלילה ביליתי בעיר‪ ,‬כי הגעתי‬
‫אתמול כדי לדווח‪".‬‬
‫"ומה היה לך לדווח?"‬
‫"כישלון‪ ,‬אדוני‪ .‬כישלון מוחלט‪".‬‬
‫"לא התקדמת כלל?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"חבל‪ .‬עלי לחקור בעניין הזה‪".‬‬
‫"אנא‪ ,‬עשה זאת‪ .‬מר הולמס‪ ,‬זוהי ההזדמנות הגדולה הראשונה שלי‪ ,‬ואני אובד עצות‪ .‬למען השם‪,‬‬
‫בוא ועזור לי‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬במקרה כבר קראתי בתשומת לב את כל החומר הנוגע לפרשה הזאת‪ ,‬כולל הדיווח על‬
‫החקירה‪ .‬דרך אגב‪ ,‬מה דעתך על שקיק הטבק שנמצא במקום הפשע? אין כאן שום נקודת אחיזה?"‬
‫הופקינס נראה מופתע‪.‬‬
‫"זה היה השקיק שלו‪ ,‬אדוני‪ .‬ראשי התיבות של שמו כתובים בפנים‪ .‬הוא עשוי מעור כלב ים —‬
‫והלוא הוא עצמו דייג ותיק של כלבי ים‪".‬‬
‫"אך לא היתה לו מקטרת‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא הצלחנו למצוא שום מקטרת‪ .‬אולי עישן מעט מאוד‪ ,‬או שהחזיק מעט טבק בשביל‬
‫ידידיו‪".‬‬
‫"ייתכן‪ .‬אני מציין זאת אך ורק משום שלו הייתי אני מטפל בפרשה הזאת‪ ,‬ודאי הייתי משתמש‬
‫בעובדה זאת כנקודת פתיחה לחקירה שלי‪ .‬מכל מקום‪ ,‬ידידי דוקטור ווטסון אינו יודע דבר על‬
‫הפרשה‪ ,‬וגם לי עצמי לא יזיק לשמוע פעם נוספת את מהלך האירועים‪ .‬השמע לנו דיווח תמציתי של‬
‫עיקרי הדברים‪".‬‬
‫סטנלי הופקינס שלף פיסת נייר מכיסו‪.‬‬
‫"יש לי כאן תאריכים אחדים שייתנו לכם את תמונת הקריירה של האיש המת‪ ,‬קפטן פיטר קארי‪.‬‬
‫הוא נולד בשנת ‪ — 1845‬כלומר‪ ,‬הוא בן חמישים‪ .‬הוא היה דייג נועז ומצליח של כלבי ים ושל‬
‫לווייתנים‪ .‬בשנת ‪ 1883‬פיקד על ספינת הקיטור לציד כלבי ים‪' ,‬חד־קרן הים'‪ ,‬מדנדי‪ ,‬וניהל מסעות‬
‫מוצלחים אחדים ברציפות‪ ,‬ובשנה שלאחר מכן‪ ,1884 ,‬פרש‪ .‬אחר כך נדד שנים אחדות‪ ,‬ולבסוף קנה‬
‫מקום קטן — וודמנס לי שמו‪ ,‬בקרבת פורסט רואו‪ ,‬בסאסקס‪ .‬שם חי במשך שש שנים‪ ,‬ושם מת בדיוק‬
‫לפני שבוע‪.‬‬
‫"היו כמה דברים מיוחדים מאוד בנוגע לאיש הזה‪ .‬בחיי היומיום היה פוריטן קפדן — בחור שקט‬
‫ועגום‪ .‬משק ביתו כלל את אשתו‪ ,‬את בתו בת העשרים ושתי משרתות‪ .‬אלה האחרונות היו מתחלפות‬
‫בתכיפות גדולה‪ ,‬כי המצב מעולם לא היה עליז במיוחד‪ ,‬ולעתים נעשה קשה מנשוא‪ .‬האיש היה שיכור‬
‫לסירוגין‪ ,‬וכשהיה נתון בהתקף — היה ממש שטן‪ .‬נודע כי היה נוהג להשליך את אשתו ואת בתו מן‬
‫הבית באמצע הלילה ולהצליף בהן ברחבי הגן עד שכל הכפר שמעבר לשערים ניעור לשמע זעקותיהן‪.‬‬
‫"פעם אחת נאשם בתקיפה אלימה של כומר הקהילה הזקן‪ ,‬שבא אליו כדי להוכיח אותו על‬
‫התנהגותו‪ .‬בקיצור‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬קשה למצוא אדם מסוכן מפיטר קארי‪ ,‬ושמעתי כי נהג כך גם כשפיקד‬
‫על אונייתו‪ .‬בין אנשי המקצוע היה מוכר כפיטר השחור‪ ,‬והשם הוענק לו לא רק בגלל עורו הכהה‬
‫וצבע זקנו העצום‪ ,‬אלא בגלל מנהגיו שהטילו אימה על כל הסובבים אותו‪ .‬אין צורך להוסיף ולומר כי‬
‫כל שכניו תיעבו אותו והקפידו להתרחק ממנו‪ ,‬וכי לא שמעתי ולו מילה אחת של צער על סופו הנורא‪.‬‬
‫"כבר קראת ודאי בדיווח החקירה על התא שלו‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אך ייתכן שידידך עדיין לא שמע עליו‪.‬‬
‫הוא בנה במו ידיו ביתן קטן מעץ — תמיד קרא לו 'התא' — מאות אחדות של מטרים מן הבית עצמו‪,‬‬
‫ושם היה ישן בכל לילה‪ .‬זה היה צריף קטן של חדר אחד‪ ,‬חמישה מטרים על שלושה‪ .‬את המפתח‬
‫החזיק בכיסו‪ ,‬הציע בעצמו את מיטתו‪ ,‬ניקה אותו במו ידיו‪ ,‬ולא התיר לאיש מלבדו לחצות את מפתן‬
‫הדלת‪ .‬יש חלונות קטנים מכל צד‪ ,‬שהיו מכוסים וילונות ומעולם לא נפתחו‪ .‬אחד החלונות האלה פונה‬
‫לעבר הדרך הראשית‪ ,‬וכשהאור דלק בו בלילה‪ ,‬היו האנשים מצביעים לעברו ותוהים מה עושה שם‬
‫פיטר השחור‪ .‬זה החלון‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬שנתן לנו את אחת מפיסות המידע הברורות הספורות שעלו‬
‫בחקירה‪.‬‬
‫"זכור לך שסתת אחד‪ ,‬סלייטר שמו‪ ,‬שהלך מפורסט רואו בשעה אחת בלילה בערך — יומיים לפני‬
‫הרצח — עצר כשחצה את השטח שמסביב לבית והתבונן בריבוע האור שעדיין זהר בין העצים‪ .‬הוא‬
‫נשבע כי צדודית ראשו של אדם נראתה בבירור על הווילון‪ ,‬וכי אין ספק שהצל לא היה זה של פיטר‬
‫קארי‪ ,‬שאותו הכיר היטב‪ .‬היה זה אמנם צלו של אדם מזוקן‪ ,‬אך הזקן היה קצר והזדקר קדימה באופן‬
‫שונה לחלוטין מזה של הקפטן‪ .‬כך הוא אומר‪ ,‬אך הוא בילה שעתיים במסבאה‪ ,‬והמרחק בין הדרך‬
‫לחלון אינו קצר ביותר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬דברים אלה מתייחסים ליום שני‪ ,‬ואילו הפשע בוצע ביום רביעי‪.‬‬
‫"ביום שלישי היה פיטר קארי שרוי באחד ממצבי הרוח השחורים ביותר שלו‪ ,‬שטוף במשקה ואלים‬
‫כחיה פראית מסוכנת‪ .‬הוא שוטט בבית‪ ,‬והנשים ברחו מפניו כששמעו אותו מתקרב‪ .‬מאוחר בערב הלך‬
‫לצריפו‪ .‬בערך בשעה שתיים בלילה שמעה בתו‪ ,‬שישנה כשחלון חדרה פתוח‪ ,‬זעקה מחרידה מן הכיוון‬
‫הזה‪ ,‬אך לעתים קרובות נהג לצעוק ולהרעיש כשהיה שיכור‪ ,‬ולכן לא טרח איש לחקור את פשר‬
‫הזעקה‪ .‬כשאחת מן המשרתות התעוררה בשבע‪ ,‬היא הבחינה כי דלת הצריף פתוחה‪ ,‬אך האימה‬
‫שהאיש הטיל היתה כה גדולה‪ ,‬עד כי רק בצהרי היום העז מישהו לגשת ולראות מה קרה לו‪ .‬כשהציצו‬
‫מבעד לפתח הדלת‪ ,‬התגלה לעיניהם מראה ששילח אותם משם במרוצה‪ ,‬בפנים לבנות כסיד‪ ,‬אל‬
‫הכפר‪ .‬כעבור שעה כבר הייתי במקום ונטלתי לידי את הטיפול בפרשה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬עצבי יציבים למדי‪ ,‬כידוע לך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אך אני מבטיח לך שהזדעזעתי כשתחבתי את‬
‫ראשי אל תוך הבית הקטן‪ .‬מתוך הצריף עלה קול המיית זבובים כקול ההרמוניום‪ ,‬והרצפה והקירות‬
‫נראו כבית מטבחיים‪ .‬הוא קרא לו תא‪ ,‬ואמנם היה זה תא‪ ,‬כי יכולת לחשוב שאתה נמצא באונייה‪ .‬בצד‬
‫אחד היה ספסל‪ ,‬והיו שם שידה‪ ,‬מפות וטבלאות‪ ,‬תמונה של 'חד־קרן הים'‪ ,‬שורת יומני אונייה על‬
‫מדף‪ ,‬הכול בדיוק כפי שניתן לצפות מחדרו של קברניט‪ .‬ושם‪ ,‬בתוך כל זה‪ ,‬היה האיש עצמו‪ ,‬פניו‬
‫מעוותות כנפש אבודה בייסורים‪ ,‬וזקנו הגדול הפרוע הזדקר כלפי מעלה ביגון‪ .‬את חזהו הרחב פילח‬
‫צלצל פלדה שננעץ עמוק בתוך קיר העץ שמאחוריו‪ .‬הוא היה תקוע על הקיר כמו תמונה‪ .‬כמובן שהיה‬
‫מת לגמרי‪ ,‬וכך היה מן הרגע שפלט את זעקת היגון האחרונה ההיא‪.‬‬
‫"אני מכיר את שיטותיך‪ ,‬אדוני‪ ,‬ויישמתי אותן‪ .‬לפני שהתרתי להזיז משהו ממקומו‪ ,‬בחנתי בקפדנות‬
‫את השטח שבחוץ וגם את רצפת החדר‪ .‬לא היו כל טביעות רגליים‪".‬‬
‫"אתה מתכוון לומר שלא ראית שום טביעות?"‬
‫"אני מבטיח לך‪ ,‬אדוני‪ ,‬שלא היו כל טביעות‪".‬‬
‫"הופקינס הטוב שלי‪ .‬חקרתי פשעים רבים‪ ,‬אך מעודי לא ראיתי פשע שבוצע על ידי יצור מעופף‪.‬‬
‫כל עוד ניצב הפושע על שתי רגליים‪ ,‬חייבים להיות איזשהו שפשוף‪ ,‬איזושהי שריטה‪ ,‬איזשהו שינוי‬
‫מקום קל שהחוקר המדעי יכול לזהות‪ .‬לא ייתכן שחדר שטוף דם זה לא הכיל כל טביעה שהיתה יכולה‬
‫לסייע בידינו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מן החקירה אני מבין כי היו דברים אחדים שלא הצלחת להתעלם מהם?"‬
‫המפקח הצעיר עיוות את פניו לנוכח הערותיו הלגלגניות של ידידי‪.‬‬
‫"הייתי טיפש שלא קראתי לך מיד‪ ,‬מר הולמס‪ .‬בכל אופן‪ ,‬חבל להצטער על זה עכשיו‪ .‬כן‪ .‬היו‬
‫דברים אחדים בחדר שמשכו את תשומת לבי‪ .‬אחד מהם היה הצלצל שבאמצעותו בוצע המעשה‪ .‬הוא‬
‫נלקח מכן שעל הקיר‪ .‬שניים אחרים נשארו שם‪ ,‬ומקום פנוי לשלישי‪ .‬בידית היה חרות 'ס"ס חד־קרן‬
‫הים‪ ,‬דנדי'‪ .‬נראה כי זה מבסס את ההנחה שהפשע נעשה ברגע של כעס‪ ,‬וכי הרוצח תפס את כלי‬
‫הנשק הראשון שבא לידיו‪ .‬העובדה שהפשע בוצע בשעה שתיים בלילה‪ ,‬ואף על פי כן היה פיטר קארי‬
‫לבוש לגמרי‪ ,‬רומזת על כך שהיתה לו פגישה עם הרוצח‪ .‬מה שנתמך על ידי העובדה שבקבוק רום‬
‫ושתי כוסות מלוכלכות ניצבו על השולחן‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר הולמס‪" ,‬אני סבור כי שתי המסקנות אפשריות‪ .‬האם היה משקה נוסף בחדר‪ ,‬מלבד‬
‫הרום?"‬
‫"כן‪ ,‬היו שם בקבוקים שהכילו ברנדי וּויסקי על השידה‪ .‬אך אין לכך חשיבות לגבינו‪ ,‬כי הם היו‬
‫מלאים ולא שתו מהם‪".‬‬
‫"אף על פי כן יש לעצם הימצאם שם משמעות כלשהי‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬בוא נשמע עוד על החפצים‬
‫שנראה לך כי יש להם נגיעה לפרשה‪".‬‬
‫"היה גם שקיק הטבק הזה על השולחן‪".‬‬
‫"על איזה חלק של השולחן?"‬
‫"הוא היה מונח באמצע‪ .‬הוא היה עשוי מעור גס של כלב ים — עור עם פרווה חלקה‪ ,‬עם רצועת‬
‫עור לקשירה‪ .‬בפנים היו האותיות פ"ק על הדש‪ .‬כעשרה גרם של טבק מלחים חריף היה בו‪".‬‬
‫"מצוין! מה עוד?"‬
‫סטנלי הופקינס שלף מכיסו פנקס רשימות בכריכה אפורה‪ .‬הצד החיצוני היה מחוספס ושחוק‬
‫והדפים מוכתמים‪ .‬בעמוד הראשון נרשמו ראשי התיבות "גה"נ" והתאריך "‪ ."1883‬הולמס הניח אותו‬
‫על השולחן ובחן אותו בדרכו הדקדקנית‪ ,‬בעוד הופקינס ואני מתבוננים מעבר לכל אחת מכתפיו‪.‬‬
‫בעמוד השני נדפסו האותיות "רק"פ"‪ ,‬ואחריו דפים אחדים עם מספרים‪ .‬כותרת אחרת היתה‬
‫"ארגנטינה"‪ ,‬אחרת — "קוסטה ריקה"‪ ,‬ועוד אחת — "סן פאולו"‪ .‬כל אחת מהן עם דפים מלאים‬
‫בסימנים ובספרות‪.‬‬
‫"מה דעתך על אלה?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"נראה שאלה רשימות של שטרות חוב של הבורסה לניירות ערך‪ .‬חשבתי כי 'גה"נ' הם ראשי‬
‫התיבות של סוכן בורסה‪ ,‬וכי ייתכן ש'רק"פ' היה לקוחו‪".‬‬
‫"נסה 'הרכבת הקנדית הפסיפית'‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫סטנלי הופקינס סינן גידוף מבין שיניו ותקע את אגרופו בירכו‪.‬‬
‫"איזה טיפש הייתי!" קרא‪" .‬מובן שאתה צודק‪ .‬אם כך‪' ,‬גה"נ' הם ראשי התיבות היחידים שעלינו‬
‫לפענח עוד‪ .‬כבר עברתי על הרשימות הישנות של ניירות הערך‪ ,‬ואיני יכול למצוא בשנת ‪ 1883‬איש‬
‫שראשי התיבות של שמו מתאימים לאלה‪ ,‬לא בבית הבורסה עצמו ולא בקרב סוכני החוץ‪ .‬ואף על פי‬
‫כן אני חש כי זהו הפרט החשוב ביותר שבידי‪ .‬עליך להודות‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי קיימת אפשרות שראשי‬
‫התיבות האלה שייכים לאדם השני שהיה נוכח שם — במילים אחרות‪ ,‬לרוצח‪ .‬אני מוסיף גם וטוען כי‬
‫הופעתו של מסמך הקשור לפרשה הזאת ומתייחס לכמות גדולה של שטרות יקרי ערך נותנת לנו‬
‫סוף־סוף איזשהו רמז באשר למניע לפשע‪".‬‬
‫פניו של שרלוק הולמס העידו על הפתעה לנוכח ההתפתחות החדשה הזאת‪.‬‬
‫"אני מקבל את שתי הנקודות שלך‪ ",‬אמר‪" .‬עלי להודות כי פנקס הרשימות — שלא הופיע בחקירה‬
‫— משנה את הדעות שכבר גיבשתי לי‪ .‬הרכבתי לי תיאוריה כזו של הפשע‪ ,‬שבה איני יכול למצוא‬
‫מקום לזה‪ .‬האם ניסית לבדוק חלק מן השטרות המצוינים כאן?"‬
‫"נערכות כרגע חקירות במשרדים‪ ,‬אך אני חושש כי רישום מלא של בעלי המניות בעסקים‬
‫הדרום־אמריקניים האלה נמצא בדרום אמריקה‪ ,‬וכי רק אחרי שבועות אחדים נוכל לאתר אותם‪".‬‬
‫הולמס בדק את כריכתו של פנקס הרשימות בעזרת זכוכית המגדלת שלו‪.‬‬
‫"אין ספק כי זהו כתם‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬זהו כתם של דם‪ .‬אמרתי לך כי הרמתי את הפנקס מן הרצפה‪".‬‬
‫"האם כתם הדם היה מעל או מתחת?"‬
‫"על הצד הסמוך ללוחות העץ‪".‬‬
‫"מה שמוכיח‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהפנקס נפל אחרי שהפשע כבר בוצע‪".‬‬
‫"בדיוק‪ ,‬מר הולמס‪ .‬שמתי לב לנקודה הזאת‪ ,‬והנחתי כי נשמט מידי הרוצח בעת מנוסתו הנחפזת‪.‬‬
‫הוא היה מונח ליד הדלת‪".‬‬
‫"אני מניח כי אף אחד משטרות החוב האלה לא נמצא בין כליו של האיש המת?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"האם יש לך איזושהי סיבה לחשוד שבוצע כאן שוד?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ .‬לא נראה שנגעו במשהו‪".‬‬
‫"אוהו‪ ,‬אין ספק כי זוהי פרשה מעניינת מאוד‪ .‬היתה סכין‪ ,‬אם כך‪ ,‬נכון?"‬
‫"היתה סכין‪ ,‬עדיין בתוך נדנה‪ ,‬מונחת למרגלות האיש המת‪ .‬מרת קארי זיהתה אותה כרכושו של‬
‫בעלה‪".‬‬
‫הולמס שקע במחשבות לזמן־מה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר לבסוף‪" .‬אני מניח שיהיה עלי לצאת ולראות במו עיני‪".‬‬
‫סטנלי הופקינס פלט קריאת שמחה‪.‬‬
‫"תודה לך‪ ,‬אדוני‪ ,‬זה יקל עלי מאוד‪".‬‬
‫הולמס טילטל את אצבעו לעומת המפקח‪.‬‬
‫"המשימה היתה יכולה להיות קלה יותר לפני שבוע‪ ",‬אמר‪" .‬אך גם עתה עשוי ביקורי להניב פירות‬
‫כלשהם‪ .‬ווטסון‪ ,‬אם תוכל להתפנות‪ ,‬אשמח מאוד אם תצטרף אלי‪ .‬אם תזמין כרכרה‪ ,‬הופקינס‪ ,‬נוכל‬
‫לצאת לפורסט רואו בתוך רבע שעה‪".‬‬
‫נפגשנו בתחנה הקטנה שבשולי הדרך ונסענו לאורך קילומטרים אחדים דרך שרידי יערות נרחבים‪,‬‬
‫שהיו לפנים חלק מן היער הגדול שבלם במשך תקופה ארוכה כל כך את הפולשים הסקסונים במפרץ‬
‫— אזור ה"ויילד" הבלתי חדיר‪ ,‬שהיה במשך שישים שנים הדייק של בריטניה‪ .‬אזורים נרחבים שלו‬
‫נגדעו‪ ,‬כי כאן נבנו מפעלי הברזל הראשונים במדינה‪ ,‬והעצים נכרתו כדי להתיך את העפרות‪ .‬עכשיו‬
‫קלטו שדותיו העשירים יותר של הצפון את המלאכה הזאת‪ ,‬ודבר מלבד החורשות החרבות והצלקות‬
‫הגדולות באדמה לא נותר להעיד על מלאכת העבר‪ .‬כאן — בקרחת יער על מדרונה הירוק של גבעה —‬
‫עמד בית אבן ארוך ונמוך‪ ,‬שאליו הוביל שביל מתפתל בין השדות‪ .‬קרוב יותר לדרך ומוקף משלושת‬
‫צדדיו בשיחים‪ ,‬ניצב ביתן קטן שחלון אחד שלו והדלת פנו לכיוון שממנו באנו‪ .‬זה היה מקום הרצח‪.‬‬
‫סטנלי הופקינס הוביל אותנו קודם כול אל הבית‪ ,‬ושם הציג אותנו בפני אישה כחושה ואפורת‬
‫שיער‪ ,‬אלמנתו של הנרצח‪ ,‬שפניה הצנומות וחרושות הקמטים ומבט הפחד במעמקי עיניה האדומות‬
‫העידו על שנים של סבל ושל התאכזרות שעברו עליה‪ .‬איתה היתה בתה‪ ,‬נערה חיוורת ובהירת שיער‪,‬‬
‫שעיניה הבהיקו לעברנו בהתרסה כשסיפרה לנו עד מה שמחה שאביה מת‪ ,‬וכי היא מברכת את היד‬
‫שהכריעה אותו למוות‪ .‬משק בית נורא כונן פיטר קארי לעצמו‪ ,‬וחשנו הקלה גדולה כשיצאנו שוב‬
‫לאור השמש והלכנו לאורך השביל שנכבש בין השדות תחת רגליו של האיש המת‪.‬‬
‫הביתן היה מקום פשוט ביותר‪ ,‬בעל קירות עץ וגג רעפים‪ ,‬חלון אחד ליד הדלת וחלון נוסף בעבר‬
‫השני‪ .‬סטנלי הופקינס הוציא את המפתח מכיסו והתכופף אל המנעול‪ ,‬אך עצר במבט של תשומת לב‪,‬‬
‫והפתעה על פניו‪.‬‬
‫"מישהו טיפל בו‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫לא היה ניתן להטיל בכך ספק‪ .‬בעץ נראו חתכים‪ ,‬והשריטות הלבינו מבעד לצבע כאילו נעשו באותו‬
‫הרגע ממש‪ .‬הולמס בחן את החלון‪.‬‬
‫"מישהו ניסה לפרוץ גם מכאן‪ .‬יהיה האיש אשר יהיה‪ ,‬הוא לא הצליח להיכנס‪ .‬מתברר כי הוא פורץ‬
‫עלוב ביותר‪".‬‬
‫"מעניין מאוד‪ ",‬אמר המפקח‪" .‬יכולתי להישבע כי הסימנים האלה לא היו כאן אתמול בערב‪".‬‬
‫"סתם סקרן מן הכפר‪ ,‬אולי‪ ",‬הצעתי‪.‬‬
‫"לא סביר‪ .‬רק מעטים מהם היו מעיזים להציב את רגלם בשטח שמסביב לבית‪ ,‬לא כל שכן לנסות‬
‫לפרוץ לתוך הבקתה‪ .‬מה דעתך‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"אני סבור כי המזל מסייע בידנו‪".‬‬
‫"כוונתך לומר שהאיש יופיע שוב?"‬
‫"זה סביר מאוד‪ .‬הוא בא וציפה למצוא את הדלת פתוחה‪ .‬הוא ניסה לפרוץ בעזרת להב אולר קטן‪.‬‬
‫הוא לא הצליח‪ .‬מה יעשה?"‬
‫"יבוא שוב בלילה הבא עם מכשיר יעיל יותר‪".‬‬
‫"זאת גם דעתי‪ .‬תהיה זאת אשמתנו אם לא נהיה שם לקבל את פניו‪ .‬בינתיים הייתי רוצה לראות את‬
‫פנים הבקתה‪".‬‬
‫עקבות האסון סולקו‪ ,‬אך הריהוט עדיין ניצב בחדר הקטן בדיוק כפי שהיה בליל הפשע‪ .‬במשך‬
‫שעתיים תמימות‪ ,‬בריכוז מרבי‪ ,‬בחן הולמס כל חפץ בתורו‪ ,‬אך פניו העידו כי הבדיקה לא עלתה יפה‪.‬‬
‫רק פעם אחת הפסיק את חקירתו הסבלנית‪.‬‬
‫"האם לקחת משהו מן המדף הזה‪ ,‬הופקינס?"‬
‫"לא‪ ,‬לא הזזתי דבר‪".‬‬
‫"משהו נלקח כאן‪ .‬יש פחות אבק בפינה הזאת של המדף מאשר ביתר המקומות‪ .‬אולי היה כאן ספר‬
‫מונח על צדו‪ ,‬אולי קופסה‪ .‬טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬זה כל מה שאני יכול לעשות‪ .‬בוא נטייל ביערות היפהפיים‬
‫האלה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬ונקדיש שעות אחדות לציפורים ולפרחים‪ .‬נפגוש אותך כאן אחר כך‪ ,‬הופקינס‪ ,‬ונראה‬
‫אם נוכל לראות מקרוב את האדון שביקר כאן בלילה‪".‬‬
‫אחרי השעה אחת־עשרה הצבנו את המארב הקטן שלנו‪ .‬הופקינס רצה להשאיר את דלת הצריף‬
‫פתוחה‪ ,‬אולם הולמס סבר כי הדבר עלול לעורר את חשדו של הזר‪ .‬המנעול היה פשוט מאוד‪ ,‬ורק‬
‫להב חזק נדרש כדי לדחוף אותו פנימה‪ .‬הולמס הציע גם שנמתין לא בתוך הצריף אלא מחוצה לו‪ ,‬בין‬
‫השיחים שצמחו סביב החלון המרוחק‪ .‬כך נוכל לצפות באיש שלנו אם ידליק אור ולראות מה רצה‬
‫להשיג בביקור הלילי החשאי שלו‪.‬‬
‫היה זה ליל שימורים ארוך ועגום‪ ,‬ואף על פי כן הביא בכנפיו אותו רטט שהצייד חש כשהוא שוכב‬
‫לצד ברכת המים וממתין לבואה של החיה המשחרת לטרף‪ .‬איזה יצור פראי הוא זה העלול להתגנב‬
‫לעברנו מתוך החשכה? האם נמר פשע אכזרי שניתן לגבור עליו רק בחשיפת ניבים ובשליפת‬
‫ציפורניים‪ ,‬שעליו יוכלו לגבור רק טופר ושן־אדם בוהקת בקרב עז‪ ,‬או שמא תן נכלולי‪ ,‬המסכן רק‬
‫את החלשים ואת חסרי המגן? בדממה מוחלטת השתופפנו בין השיחים וחיכינו לאשר עתיד להתרחש‪.‬‬
‫תחילה הקלו את ליל השימורים שלנו צעדיהם של כפריים בודדים מאחרים לשוב‪ ,‬או קולות שעלו מן‬
‫הכפר; אך אט־אט גוועו אף הם‪ ,‬ושקט מוחלט השתרר סביבנו‪ ,‬פרט לצלצול פעמוניה של כנסייה‬
‫מרוחקת שהורה לנו על מהלכו של הלילה‪ ,‬ולרחש־לחש של הגשם הדקיק שירד על העלווה שסוככה‬
‫עלינו‪.‬‬
‫צלצול הפעמונים הורה על השעה שתיים וחצי‪ ,‬השעה החשוכה ביותר שלפני עלות השחר‪ ,‬כאשר‬
‫זינקנו כולנו ממקומותינו למשמע נקישה מהוסה אך חדה שעלתה מכיוון השער‪ .‬מישהו עלה על הדרך‪.‬‬
‫שוב השתררה דממה ממושכת‪ ,‬ואני התחלתי לחשוש כי היתה זו אזעקת שווא‪ ,‬אך לפתע נשמע צעד‬
‫מתגנב מעברו האחר של הצריף‪ ,‬וכעבור דקה — צרימה ונקישה מתכתיות‪ .‬האיש ניסה לפרוץ את‬
‫המנעול! הפעם היתה מיומנותו גדולה יותר‪ ,‬או שהכלי שהביא עמו היה יעיל יותר‪ ,‬כיוון שלפתע‬
‫נשמעו פקיעה וחריקת הצירים‪ .‬אז הוצת גפרור‪ ,‬וכעבור רגע מילא אור יציב של נר את חללו של‬
‫הצריף‪ .‬מבעד לווילון השקוף התרכזו מבטינו במתרחש בפנים‪.‬‬
‫האורח הלילי הזה היה אדם צעיר‪ ,‬חלוש ורזה‪ ,‬בעל שפם שחור שהבליט את חיוורון המוות שעל‬
‫פניו‪ .‬גילו לא עלה בהרבה על עשרים שנים‪ .‬מעודי לא ראיתי יצור אנושי שנראה שרוי בפחד מעורר‬
‫רחמים כזה‪ ,‬כי שיניו נקשו זו בזו והוא רעד בכל איבריו‪ .‬הוא היה לבוש כאדון‪ ,‬במקטורן נורפוק‬
‫ובאברקיים‪ ,‬קסקט על ראשו‪ .‬צפינו בו כשהתבונן סביבו בעיניים נפחדות‪ .‬אחר כך הניח את קצה הנר‬
‫על השולחן ונעלם מטווח הראייה שלנו אל אחת הפינות‪ .‬הוא שב עם ספר גדול‪ ,‬אחד מיומני האונייה‬
‫שמילאו שורה שלמה על המדפים‪ .‬הוא רכן על השולחן ועילעל במהירות בדפי הספר עד שהגיע‬
‫לפריט שחיפש‪ .‬אז‪ ,‬במחווה זועמת בידו הקפוצה‪ ,‬סגר את הספר‪ ,‬השיב אותו למקומו בפינה וכיבה את‬
‫האור‪ .‬כשפנה לעזוב את הצריף תפסה ידו של הופקינס בצווארו‪ ,‬ואני שמעתי את זעקת האימה שפלט‬
‫בקול משנוכח לדעת כי נתפס‪ .‬הנר הודלק שוב‪ ,‬ושם עמד לו שבוינו העלוב‪ ,‬רועד וקורס מפחד‬
‫באחיזתו של הבלש‪ .‬הוא צנח מטה על השידה והעביר את מבטו חסר הישע על פנינו‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬ידידי‪ ",‬אמר סטנלי הופקינס‪" ,‬מי אתה‪ ,‬ומה אתה מחפש כאן?"‬
‫האיש התעשת והביט בנו במאמץ לשלוט בעצמו‪" .‬אתם בלשים‪ ,‬אני מניח‪ ",‬אמר‪" .‬ואתם חושבים‬
‫כי אני קשור למותו של קפטן פיטר קארי‪ .‬אני מבטיח לכם כי אני חף מפשע‪".‬‬
‫"את זה עוד נראה‪ ",‬אמר הופקינס‪" .‬קודם כול‪ ,‬מה שמך?"‬
‫"שמי הוא ג'ון הוֹפּלי נ ֵליג ָן‪ ".‬ראיתי כי הולמס והופקינס החליפו ביניהם מבט חטוף‪.‬‬
‫"מה אתה עושה כאן?"‬
‫"האם תוכלו להבטיח לי לשמור על סודיות?"‬
‫"לא‪ ,‬מובן שלא‪".‬‬
‫"מדוע עלי לספר לכם?"‬
‫"אם אין לך תשובה‪ ,‬עלול הדבר להזיק לך בבית המשפט‪".‬‬
‫האיש הצעיר נרתע‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אספר לכם‪ ",‬אמר‪" .‬ומדוע לא‪ ,‬בעצם? ואף על פי כן מרתיעה אותי המחשבה כי השערורייה‬
‫הנושנה הזאת תתעורר לחיים חדשים‪ .‬האם שמעתם מעודכם על דוסון ונליגן?"‬
‫מפניו של הופקינס יכולתי להבין כי לא שמע על כך מעולם‪ ,‬אך הולמס גילה עניין נלהב‪.‬‬
‫"כוונתך לבנקאֵי הווסט קאנטרי‪ ",‬אמר‪" .‬לא עלה בידם לשלם חובות בסך של מיליון‪ .‬הם הרסו‬
‫מחצית מהמשפחות במחוז קורנווֹל‪ .‬ונליגן נעלם‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬נליגן היה אבי‪".‬‬
‫סוף־סוף היה בידנו משהו ברור‪ .‬אך עדיין היה פער גדול בין הבנקאי הנמלט לבין קפטן פיטר קארי‬
‫שננעץ בקיר בעזרת אחד מצלצליו‪ .‬כולנו האזנו בדריכות לדבריו של האיש הצעיר‪.‬‬
‫"אבי היה‪ ,‬למעשה‪ ,‬האיש שנטל את האחריות על עצמו‪ .‬דוסון פרש‪ .‬באותו הזמן הייתי בן עשר‬
‫בלבד‪ ,‬אך בוגר מספיק כדי לחוש בגודל החרפה ובזוועה שבכל זה‪ .‬תמיד אמרו כי אבי גנב את כל‬
‫שטרי החוב וברח‪ .‬זאת אינה האמת‪ .‬הוא האמין כי אם יינתן לו זמן שבו יוכל לממש אותם‪ ,‬יסתיים‬
‫הכול על הצד הטוב ביותר‪ ,‬וכל נושה יקבל את מלוא הסכום המגיע לו‪ .‬הוא יצא בספינתו הקטנה‬
‫לנורווגיה בדיוק לפני שהוצא צו המעצר נגדו‪.‬‬
‫"זכור לי הלילה האחרון ההוא‪ ,‬כשנפרד מאמי‪ .‬הוא השאיר בידינו רשימה של כל שטרי החוב‬
‫שלקח עמו‪ ,‬ונשבע כי ישיב לעצמו את כבודו וכי איש מבין אלה ששׂמו בו את מבטחם לא ייפגע‪ .‬ובכן‪,‬‬
‫לא שמענו ממנו מילה מאז‪ .‬הספינה והוא נעלמו לחלוטין‪ .‬אנו האמנו‪ ,‬אמי ואני‪ ,‬כי הוא והספינה‪ ,‬עם‬
‫כל שטרי החוב שלקח עמו‪ ,‬נמצאים במצולות הים‪.‬‬
‫"מכל מקום‪ ,‬היה לנו חבר נאמן‪ ,‬איש עסקים‪ ,‬והוא היה זה אשר גילה לפני זמן לא רב כי אחדים‬
‫משטרי החוב שאבי לקח עמו הופיעו מחדש בשוק הלונדוני‪ .‬אתם יכולים לתאר לעצמכם את גודל‬
‫תדהמתנו‪ .‬ביליתי חודשים בניסיון לאתר את מקורם‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬אחרי התחמקויות וקשיים רבים‪ ,‬גיליתי‬
 ‫כי המוכר המקורי היה קפטן פיטר קארי‪ ,‬בעל הצריף הזה‪.‬‬
‫"מובן שחקרתי על אודות האיש‪ .‬גיליתי כי פיקד על ספינת ציד לווייתנים שהיתה אמורה לחזור‬
‫מים הקרח הצפוני בדיוק באותו הזמן שאבי הפליג לנורווגיה‪ .‬הסתיו של אותה שנה היה סוער‪,‬‬
‫ושרשרת ארוכה של סופות דרומיות התחוללה שם‪ .‬ייתכן שספינתו של אבי נסחפה צפונה‪ ,‬ושם פגשה‬
‫בה אונייתו של קפטן פיטר קארי‪ .‬אם אמנם כך התרחשו הדברים‪ ,‬מה עלה בגורלו של אבי? בכל‬
‫מקרה‪ ,‬לו יכולתי להוכיח על פי עדותו של פיטר קארי כיצד הגיעו שטרי החוב האלה לשוק‪ ,‬היה ניתן‬
‫להוכיח בדרך זו כי אבי לא מכר אותם‪ ,‬וכי לא התכוון להפיק רווח אישי כשלקח אותם‪.‬‬
‫"הגעתי לסאסקס כדי לפגוש את הקפטן‪ ,‬אך בדיוק אז אירע מותו הנורא‪ .‬בדיווח החקירה קראתי‬
‫את תיאור הבקתה שלו‪ ,‬ומצאתי שכתוב בו כי את יומני האונייה שלו שמר שם‪ .‬הבנתי כי אם אצליח‬
‫לראות מה קרה בחודש אוגוסט ‪ 1883‬על סיפון 'חד־קרן הים'‪ ,‬אולי אוכל לפתור את תעלומת גורלו‬
‫של אבי‪ .‬אתמול בלילה ניסיתי להגיע ליומני האונייה האלה‪ ,‬אך לא הצלחתי לפתוח את הדלת‪ .‬הלילה‬
‫ניסיתי שוב והצלחתי‪ ,‬אך גיליתי כי הדפים העוסקים בחודש הזה נתלשו מן הספר‪ .‬באותו הרגע‬
‫מצאתי את עצמי שבוי בידיכם‪".‬‬
‫"זה הכול?" שאל הופקינס‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה הכול‪ ".‬כשאמר זאת התרוצצו עיניו כה וכה‪.‬‬
‫"אין לך עוד משהו לספר לנו?"‬
‫הוא היסס‪ .‬לבסוף אמר‪" ,‬לא‪ ,‬שום דבר‪".‬‬
‫"לא היית כאן עוד לפני אתמול?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬מה תוכל לומר על זה?" קרא הופקינס והרים את הפנקס המרשיע עם ראשי התיבות של‬
‫אסירנו בדף הראשון‪ ,‬וכתם הדם על הכריכה‪.‬‬
‫האיש העלוב התמוטט‪ .‬הוא טמן את פניו בכפות ידיו ורעד כולו‪.‬‬
‫"היכן מצאת אותו?" נאנק‪" .‬לא ידעתי‪ .‬חשבתי כי אבד לי במלון‪".‬‬
‫"זה מספיק‪ ",‬אמר הופקינס בחומרה‪" .‬כל מה שיש לך עוד לומר עליך לומר בבית המשפט‪ .‬עכשיו‬
‫עליך לבוא איתי לתחנת המשטרה‪ .‬ובכן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אני מודה מאוד לך ולחברך על שבאתם לכאן‬
‫לעזור לי‪ .‬אמנם התברר כי נוכחותכם היתה מיותרת‪ ,‬וכי יכולתי להביא את הפרשה לסיומה המוצלח‬
‫גם בלעדיכם‪ ,‬ואף על פי כן אני אסיר תודה‪ .‬הוזמנו למענכם חדרים במלון 'ב מבלטַיי'‪ ,‬כך שנוכל‬
‫ללכת כולנו יחד אל הכפר‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬ווטסון‪ ,‬מה דעתך על זה?" שאל הולמס כשנסענו חזרה בבוקר יום המחרת‪.‬‬
‫"אני רואה כי אינך מרוצה‪".‬‬
‫"הו‪ ,‬כן‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬אני מרוצה לחלוטין‪ .‬ואף על פי כן אין שיטותיו של סטנלי הופקינס נראות‬
‫לי‪ .‬אני מאוכזב ממנו‪ .‬קיוויתי ממנו לדברים טובים יותר‪ .‬יש לדאוג תמיד לפתרון חלופי ולעשות‬
‫הכנות כדי להתמודד עמו‪ .‬זהו הכלל הראשון בכל חקירה פלילית‪".‬‬
 ‫"מהי‪ ,‬אם כן‪ ,‬האפשרות החלופית?"‬
‫"קו החקירה שנקטתי אני‪ .‬אולי הוא יוביל למבוי סתום‪ ,‬איני יכול לומר‪ ,‬אך לפחות אלך אחריו עד‬
‫הסוף‪".‬‬
‫מכתבים אחדים המתינו להולמס ברחוב בייקר‪ .‬הוא נטל אחד מהם‪ ,‬פתח אותו ופרץ בצחוק של‬
‫ניצחון‪.‬‬
‫"מצוין‪ ,‬ווטסון‪ .‬האפשרות החלופית מתפתחת‪ .‬יש לך טופסי מברקים? אנא כתוב שתי הודעות‬
‫למעני‪' ,‬סַמנ ֶר סוכן ימאים‪ ,‬כביש רטקליף‪ .‬שלח אלי שלושה אנשים שיגיעו מחר בעשר בבוקר —‬
‫בזיל'‪ .‬זהו שמי באזורים האלה‪ .‬השנייה היא‪' :‬המפקח סטנלי הופקינס‪ ,‬רחוב לורד ‪ ,46‬בריקסטון‪ .‬בוא‬
‫לארוחת בוקר מחר בשעה תשע וחצי‪ .‬חשוב‪ .‬טלגרף אם אינך יכול להגיע‪ — .‬שרלוק הולמס'‪ .‬הנה‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬הפרשה השטנית הזאת רודפת אחרי כבר עשרה ימים‪ .‬כך אני מוחק אותה לחלוטין מראשי‪.‬‬
‫אני מאמין כי מחר נפתור אותה‪ ,‬ובכך יסתיים העניין אחת ולתמיד‪".‬‬
‫בדיוק בשעה שנקבעה הופיע המפקח סטנלי הופקינס‪ ,‬ויחד הסבנו לארוחת הבוקר המצוינת שהכינה‬
‫מרת הדסון‪ .‬הבלש הצעיר היה שרוי במצב רוח מרומם לנוכח הצלחתו‪.‬‬
‫"אתה סבור כי הפתרון שמצאת הוא הנכון?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"איני יכול לתאר לעצמי פתרון מושלם ממנו‪".‬‬
‫"הוא לא נראה לי משכנע‪".‬‬
‫"אתה מפתיע אותי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬מה עוד יכול האדם לבקש?"‬
‫"האם ההסבר שלך מכסה הכול?"‬
‫"ללא ספק‪ .‬נליגן הצעיר הגיע למלון 'ברמבלטיי' בדיוק ביום הפשע‪ .‬הוא בא במסווה של שחקן‬
‫גולף‪ .‬חדרו נמצא בקומת הקרקע‪ ,‬והוא היה יכול לצאת ולבוא כרצונו‪ .‬באותו הלילה הלך לוודמנס לי‪,‬‬
‫פגש את פיטר קארי בצריף‪ ,‬רב איתו והרג אותו בצלצל‪ .‬אחר כך נבעת מן המעשה‪ ,‬ברח מן הצריף‬
‫ושמט את הפנקס שהביא עמו כדי לחקור את פיטר קארי באשר לשטרי החוב השונים האלה‪ .‬אולי‬
‫הבחנת בכך שחלק מהם מסומנים‪ ,‬ואילו האחרים‪ ,‬רובם הגדול‪ ,‬אינם מסומנים‪ .‬השטרות המסומנים‬
‫אותרו בשוק הלונדוני‪ ,‬אך האחרים עדיין היו ברשותו של קארי‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬ונליגן הצעיר‪ ,‬על פי‬
‫עדותו שלו‪ ,‬רצה לקבל אותם לידיו כדי לעשות צדק לנושיו של אביו‪ .‬אחרי מנוסתו לא העז להתקרב‬
‫שוב אל הצריף למשך זמן־מה‪ ,‬אך באחרונה אילץ את עצמו לעשות כן כדי להשיג את המידע שהיה‬
‫נחוץ לו‪ .‬כל זה פשוט וברור לגמרי‪ ,‬לא?"‬
‫הולמס חייך ונד בראשו‪.‬‬
‫"נראה לי שיש כאן רק פגם אחד‪ ,‬הופקינס‪ ,‬והוא שההסבר אינו אפשרי מיסודו‪ .‬האם ניסית להחדיר‬
‫צלצל בגוף? לא? באמת‪ ,‬אדוני היקר‪ ,‬עליך לשים לב לפרטים הללו‪ .‬ידידי ווטסון יוכל לספר לך כי‬
‫ביליתי בוקר תמים בניסיון הזה‪ .‬אין זה עניין פשוט‪ ,‬והוא דורש זרוע חסונה ומאומנת‪ .‬אך המכה הזאת‬
‫הונחתה בעוצמה כזאת‪ ,‬שראשו של כלי הנשק חדר עמוק לתוך הקיר‪ .‬האם אתה מתאר לעצמך כי‬
‫הצעיר החלוש הזה היה מסוגל להתקפה איומה כזאת? האם זה האיש ששתה רום ומים עם פיטר‬
‫השחור באישון לילה? האם צדודיתו היא שנראתה בווילון שני לילות לפני כן? לא‪ ,‬לא‪ ,‬הופקינס‪ ,‬זהו‬
‫איש אחר‪ ,‬נורא ממנו‪ ,‬שאותו עלינו לחפש‪".‬‬
‫פניו של הבלש הלכו והתכרכמו כשהשמיע הולמס את דבריו‪ .‬תקוותיו ושאיפותיו הלכו והתנפצו‬
‫סביבו‪ ,‬אך הוא לא ויתר על עמדתו ללא מאבק‪.‬‬
‫"אינך יכול להכחיש כי נליגן היה שם באותו הלילה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הפנקס יוכיח זאת‪ .‬אני משער כי‬
‫יש בידי די הוכחות לשכנע חבר מושבעים‪ ,‬גם אם תוכל לפעור בהן חור‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אני‬
‫הנחתי את ידי על האיש שלי‪ ,‬ובאשר לאיש האיום שלך‪ ,‬היכן הוא?"‬
‫"אני משער כי הוא נמצא במעלה המדרגות‪ ",‬אמר הולמס בשלווה‪" .‬אני חושב‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כי מוטב‬
‫שתניח את האקדח שלך במקום שבו יהיה בהישג ידך‪ ".‬הוא התרומם והניח גיליון כתוב על השולחן‪.‬‬
‫"עכשיו אנחנו מוכנים‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫מבחוץ נשמעו קולות דיבור גסים‪ ,‬ועכשיו פתחה מרת הדסון את הדלת כדי להודיע כי שלושה‬
‫אנשים מבקשים את קפטן בזיל‪.‬‬
‫"הכניסי אותם אחד־אחד‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫הראשון שנכנס היה איש קטן דמוי תפוח‪ ,‬בעל לחיים אדמדמות ופיאות לחיים דלילות לבנות‪.‬‬
‫הולמס שלף מכתב מכיסו‪" .‬מה השם?" שאל‪.‬‬
‫"ג'יימס לנקסטר‪".‬‬
‫"צר לי‪ ,‬לנקסטר‪ ,‬אך המשרות כבר תפוסות‪ .‬קח חצי סובריין בעבור הטרחה‪ .‬אנא‪ ,‬היכנס לחדר הזה‬
‫והמתן שם במשך דקות אחדות‪".‬‬
‫האדם השני היה יצור ארוך ויבש‪ ,‬שערו דליל ולחייו צהבהבות‪ .‬שמו היה יו פטינס‪ .‬אף הוא שולח‬
‫ריקם‪ ,‬קיבל חצי סובריין והוראה להמתין‪.‬‬
‫הפונה השלישי היה אדם בעל הופעה מרשימה‪ ,‬ולו פנים עקשניות ופראיות‪ ,‬נתונות במסגרת של‬
‫סבך שיער וזקן‪ ,‬ושתי עיניים כהות ובוטחות שנצצו תחת גבותיו הסמיכות שנתלו כאשכולות‪ .‬הוא‬
‫הצדיע וניצב בעמידת מלח‪ ,‬מסובב את כובעו בידיו‪.‬‬
‫"שמך?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"פטריק יירנס‪".‬‬
‫"מטיל הצלצל?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬עשרים ושישה מסעות‪".‬‬
‫"דנדי‪ ,‬אני מניח?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"מוכן לצאת עם ספינת מחקר?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"מה השכר?"‬
‫"שמונה לירות לחודש‪".‬‬
 ‫"תוכל להתחיל מיד?"‬
‫"מיד אחרי שאקבל את הציוד שלי‪".‬‬
‫"המסמכים שלך נמצאים ברשותך?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ".‬הוא הוציא צרור של טפסים מקומטים ומלוכלכים מכיסו‪ .‬הולמס עילעל בהם והשיבם‬
‫לו‪.‬‬
‫"אתה בדיוק האיש שאני מחפש‪ ",‬אמר‪" .‬הנה ההסכם על השולחן‪ .‬אם תחתום עליו‪ ,‬יוסדר העניין‬
‫כולו‪".‬‬
‫הימאי התנודד לאורך החדר ונטל את העט‪.‬‬
‫"לחתום כאן?" שאל והתכופף לעבר השולחן‪.‬‬
‫הולמס נרכן על כתפו והניח את שתי ידיו על צווארו‪.‬‬
‫"זה יספיק‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫שמעתי נקישת פלדה וגעייה כשל פר זועם‪ .‬מיד אחר כך התגוללו הולמס והימאי יחד על הרצפה‪.‬‬
‫הוא היה אדם בעל כוח עצום כל כך‪ ,‬עד כי היה גובר על ידידי במהרה‪ ,‬למרות האזיקים שהולמס‬
‫הידק במיומנות כה רבה על מפרקי ידיו‪ ,‬אילולא נחפזנו הופקינס ואני להצלתו‪ .‬רק כאשר הצמדתי את‬
‫לועו הקר של האקדח לרקתו‪ ,‬הבין לבסוף שהתנגדות לא תעזור‪ .‬הידקנו את קרסוליו בחבל‬
‫והתרוממנו קצרי נשימה מן המאבק‪.‬‬
‫"עלי להתנצל‪ ,‬הופקינס‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אני חושש כי החביתות התקררו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬תוכל ליהנות‬
‫עוד יותר משארית ארוחת הבוקר שלך‪ ,‬לאחר שהבאת את הפרשה שלך לסיום מוצלח‪ ,‬לא?"‬
‫המילים נעתקו מפיו של סטנלי הופקינס מגודל תדהמתו‪.‬‬
‫"איני יודע מה לומר‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬הודה לבסוף בפנים אדומות מאוד‪" .‬נראה לי שעשיתי צחוק‬
‫מעצמי כבר מן ההתחלה‪ .‬עכשיו אני מבין שאסור היה לי לשכוח כי אני הוא התלמיד ואתה המורה‪.‬‬
‫אפילו עכשיו‪ ,‬כשאני רואה מה עשית‪ ,‬איני יודע כיצד עשית זאת או מה משמעות הדבר‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ",‬אמר הולמס ברוח טובה‪" .‬כולנו לומדים מן הניסיון‪ ,‬והלקח שלך הפעם הוא שאסור לך‬
‫לעולם לשכוח את האפשרות החלופית‪ .‬היית שקוע כל כך בנליגן הצעיר‪ ,‬עד כי לא הקדשת כל‬
‫מחשבה לפטריק קיירנס‪ ,‬רוצחו האמיתי של פיטר קארי‪".‬‬
‫קולו הניחר של הימאי קטע את חילופי הדברים‪.‬‬
‫"תקשיב‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר‪" ,‬אני לא מתלונן שטיפלו בי ככה בכוח‪ ,‬אבל הייתי מעדיף שתקרא לדברים‬
‫בשמם הנכון‪ .‬אתה אומר שרצחתי את פיטר קארי‪ .‬אני אומר שהרגתי את פיטר קארי‪ ,‬ופה ההבדל‪.‬‬
‫אולי אתה לא מאמין למה שאני אומר‪ .‬אולי אתה חושב שאני רק ממציא לך מעשייה‪".‬‬
‫"כלל וכלל לא‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬בוא נשמע מה יש לך לומר‪".‬‬
‫"אני תכף מספר‪ ,‬ובחיי — כל מילה היא אמת‪ .‬הכרתי את פיטר השחור‪ ,‬וכשהוא הוציא את הסכין‬
‫שלו‪ ,‬תקעתי בו ישר צלצל‪ ,‬כי ידעתי שזה הוא או אני‪ .‬ככה הוא מת‪ .‬אתה יכול לקרוא לזה רצח‪ .‬בכל‬
‫מקרה‪ ,‬אני מעדיף למות עם חבל מסביב לצוואר מאשר עם הסכין של פיטר השחור בלב‪".‬‬
 ‫"איך הגעת לשם?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"אני אספר לך הכול מהתחלה‪ .‬רק תרים אותי קצת לישיבה כדי שאוכל לדבר כמו בן אדם‪ .‬זה היה‬
‫ב‪ — 1883-‬באוגוסט של אותה שנה‪ .‬פיטר קארי היה הרב־חובל של 'חד־קרן הים'‪ ,‬ואני הייתי מטיל‬
‫צלצל מחליף‪ .‬בדיוק התחלנו לצאת משדה קרח צף בדרך הביתה‪ ,‬עם רוחות נגדיות וסערה דרומית‬
‫שנמשכה שבוע‪ ,‬ואז פגשנו ספינה קטנה שנסחפה צפונה‪ .‬היה בה איש אחד — איש יבשה‪ .‬המלחים‬
‫שלה חששו שהיא תטבע וניסו להגיע לחוף הנורווגי‪ .‬אני מתאר לעצמי שכולם טבעו‪ .‬טוב‪ ,‬אנחנו‬
‫העלינו אותו על הסיפון‪ ,‬את האיש הזה‪ ,‬ולו ולרב־חובל היו שיחות ארוכות בתא‪ .‬כל המטען שהעלינו‬
‫איתו היה קופסת פח אחת‪ .‬עד כמה שאני יודע השם של האיש לא הוזכר בכלל‪ ,‬ובלילה השני הוא‬
‫נעלם כאילו לא היה מעולם‪ .‬אמרו שהשליך את עצמו מעבר למעקה או שנפל משם במזג האוויר‬
‫הקשה שהיה אז‪ .‬רק אדם אחד ידע מה קרה לו‪ ,‬וזה הייתי אני‪ ,‬כי במו עיני ראיתי את הרב־חובל מרים‬
‫אותו ברגליים ודוחף אותו מעבר למעקה באמצע הלילה‪ ,‬וזה היה יומיים לפני שראינו את האורות של‬
‫שטלנד‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני שמרתי את הידיעה הזאת לעצמי וחיכיתי לראות מה יקרה‪ .‬כשחזרנו לסקוטלנד העניין‬
‫הושתק בקלות‪ ,‬ואף אחד לא שאל שאלות‪ .‬זר מת בתאונה‪ ,‬וזה לא היה העסק של אף אחד לחקור מה‬
‫בדיוק קרה שם‪ .‬זמן קצר אחר כך הסתלק פיטר קארי מהים‪ ,‬ועברו הרבה שנים עד שהצלחתי לגלות‬
‫איפה הוא‪ .‬תיארתי לעצמי שהוא עשה מה שעשה בשביל מה שהיה בתוך הקופסת פח הזאת‪ ,‬ושהוא‬
‫יכול עכשיו להרשות לעצמו לשלם לי יפה כדי שאשתוק‪.‬‬
‫"גיליתי איפה הוא נמצא דרך מלח שפגש אותו בלונדון‪ ,‬והלכתי אליו כדי לסחוט ממנו כסף‪ .‬בלילה‬
‫הראשון הוא היה די הגיוני‪ ,‬והיה מוכן לתת לי סכום שהיה משחרר אותי מהים לכל החיים‪ .‬היינו‬
‫אמורים להסדיר את הכול אחרי שני לילות‪ .‬כשהגעתי מצאתי אותו שתוי כמעט לגמרי ובמצב רוח‬
‫מרושע‪ .‬ישבנו ושתינו וסיפרנו סיפורים על הימים ההם‪ ,‬אבל כמה שהוא שתה יותר‪ ,‬ככה המבט שהיה‬
‫לו בעיניים מצא פחות ופחות חן בעיני‪ .‬שמתי לב לצלצל שעל הקיר וחשבתי שאולי אצטרך אותו לפני‬
‫שנסיים‪ .‬בסוף הוא התפרץ עלי‪ ,‬ירק וקילל‪ ,‬עם רצח בעיניים וסכין גדולה בידיים‪ .‬הוא לא הספיק‬
‫להוציא אותה מהנרתיק לפני שתקעתי בו את הצלצל‪ .‬אלוהים! איזו צעקה שהוא צעק! והפנים שלו לא‬
‫נותנות לי לישון! עמדתי שם‪ ,‬הדם שלו זורם מסביבי‪ ,‬וחיכיתי קצת‪ ,‬אבל הכול היה שקט‪ ,‬אז קיבלתי‬
‫שוב אומץ‪ .‬הסתכלתי מסביב וראיתי את הקופסת פח על המדף‪ .‬היתה לי זכות עליה לפחות כמו לפיטר‬
‫קארי‪ ,‬אז לקחתי אותה ויצאתי מהצריף‪ .‬כמו טיפש שכחתי את שקית הטבק שלי על השולחן‪.‬‬
‫"עכשיו אספר לך את החלק המשונה שבכל הסיפור הזה‪ .‬בקושי הספקתי לצאת מהצריף‪ ,‬ופתאום‬
‫שמעתי מישהו מתקרב והתחבאתי בין השיחים‪ .‬מישהו התגנב לשם‪ ,‬נכנס לצריף‪ ,‬פלט צעקה כאילו‬
‫ראה רוח רפאים‪ ,‬ורץ בכל המהירות עד שנעלם מהשטח‪ .‬מי הוא היה או מה הוא רצה‪ ,‬אני לא יודע‪.‬‬
‫אני עצמי הלכתי שישה־עשר קילומטרים‪ ,‬עליתי על רכבת בטנברידג' וֶלס‪ ,‬וככה הגעתי ללונדון‪ ,‬וזהו‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬כשסוף־סוף בדקתי את הקופסה‪ ,‬גיליתי שלא היה בה כסף בכלל‪ ,‬ושום דבר חוץ מניירות‬
‫שלא הייתי מעז למכור‪ .‬מה שהיה לי על פיטר השחור כבר לא היה שווה כלום‪ ,‬והייתי תקוע בלונדון‬
‫בלי ֶפּנ ִי‪ .‬נשאר לי רק המקצוע שלי‪ .‬ראיתי את הפרסומים האלה על מטילי צלצלים ומשכורות גבוהות‪,‬‬
‫אז הלכתי לסוכני הימאים והם שלחו אותי הנה‪ .‬זה כל מה שאני יודע‪ ,‬ואני שוב אומר שאם הרגתי את‬
‫פיטר השחור‪ ,‬החוק צריך להגיד לי תודה‪ ,‬כי חסכתי להם את המחיר של חבל תלייה‪".‬‬
‫"הצהרה ברורה מאוד‪ ",‬אמר הולמס‪ ,‬התרומם והצית את מקטרתו‪" .‬אני חושב‪ ,‬הופקינס‪ ,‬שאסור לך‬
‫לאבד זמן וכדאי לך להעביר את האסיר שלך מיד למקום בטוח‪ .‬החדר הזה לא כל כך מתאים להיות‬
‫תא מאסר‪ ,‬ומר פטריק קיירנס תופס חלק גדול מדי מן השטיח שלנו‪".‬‬
‫"מר הולמס‪ ",‬אמר הופקינס‪" ,‬איני יודע כיצד להביע את רגשי תודתי‪ .‬אפילו עכשיו עדיין איני מבין‬
‫כיצד הגעת לתוצאה הזאת‪".‬‬
‫"פשוט בזכות זה שהיה לי מזל למצוא את הרמז הנכון מהתחלה‪ .‬יכול מאוד להיות שאם הייתי יודע‬
‫על הפנקס‪ ,‬היה הדבר מסיט את מחשבותי מן הכיוון הנכון‪ ,‬כפי שקרה לך‪ .‬אך כל מה ששמעתי הצביע‬
‫לכיוון האחד הזה‪ .‬הכוח המדהים‪ ,‬המיומנות בהטלת הצלצל‪ ,‬הרום והמים ושקיק הטבק העשוי עור‬
‫כלב ים — כל אלה הצביעו על איש ים‪ ,‬ומישהו שהיה צייד לווייתנים‪ .‬הייתי משוכנע כי ראשי התיבות‬
‫פ"ק על השקית היו צירוף מקרים‪ ,‬ולא אלה של פיטר קארי‪ ,‬כיוון שהוא עישן רק לעתים רחוקות ולא‬
‫נמצאה כל מקטרת בבקתה שבה התגורר‪ .‬זכור לך ששאלתי אם היו שם ויסקי וברנדי‪ .‬אמרת שהיו‪.‬‬
‫כמה אנשי יבשה אתה מכיר שהיו שותים רום כשיש באפשרותם לשתות מן המשקאות האחרים‬
‫האלה? כן‪ ,‬הייתי בטוח כי האיש הזה הוא ימאי‪".‬‬
‫"ואיך מצאת אותו?"‬
‫"אדוני היקר‪ ,‬הבעיה נעשתה פשוטה מאוד‪ .‬אם היה זה ימאי‪ ,‬הרי היה חייב להיות אך ורק ימאי‬
‫שהיה איתו על 'חד־קרן הים'‪ .‬עד כמה שהצלחתי ללמוד‪ ,‬הוא הפליג רק באונייה הזאת‪ .‬ביליתי‬
‫שלושה ימים בשליחת מברקים לדנדי‪ ,‬ובסופם היו ברשותי שמות אנשי הצוות של 'חד־קרן הים'‬
‫ב‪ .1883-‬כשגיליתי את פטריק קיירנס בין מטילי הצלצל‪ ,‬התקרב החיפוש שלי לסיומו‪ .‬סברתי כי‬
‫האיש הזה עדיין נמצא בלונדון‪ ,‬וכי היה רוצה לעזוב את הארץ לזמן־מה‪ .‬לכן שהיתי ימים אחדים‬
‫באיסט אנד‪ ,‬המצאתי משלחת לצפון‪ ,‬הצעתי תנאים מפתים למטילי צלצל שיעבדו בפיקודו של קפטן‬
‫בזיל — והנה התוצאה!"‬
‫"נהדר!" קרא הופקינס‪" .‬נהדר!"‬
‫"עליך לדאוג לשחרורו של נליגן הצעיר מהר ככל האפשר‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬עלי לומר לך כי לדעתי‬
‫אתה חייב לו התנצלות‪ .‬את קופסת הפח יש להחזיר לו‪ ,‬אבל שטרי החוב שפיטר קארי כבר מכר‬
‫אבודים לעד‪ .‬הנה הכרכרה‪ ,‬הופקינס‪ ,‬ואתה יכול להעביר בה את האיש שלך‪ .‬אם תזדקק לי במשפט‪,‬‬
‫הכתובת שלי ושל ווטסון תהיה אי־שם בנורווגיה — פרטים אשלח לך בעתיד הקרוב‪".‬‬
 ‫הרפתקת צ'ארלס‬
‫אוגוסטוס מילברטון‬
‫שנים חלפו מאז התחוללו האירועים אשר אני מעלה עתה על הכתב‪ ,‬ואף על פי כן אני מהסס מאוד‬
‫בבואי לדון בהם‪ .‬במשך תקופה ארוכה לא ניתן להביא את העובדות לידיעת הציבור‪ ,‬גם אם היה‬
‫הדבר נעשה במרב הזהירות והאיפוק‪ ,‬ואולם עתה‪ ,‬כאשר הדמות הראשית בפרשה שוב אינה בהישג‬
‫ידו של החוק‪ ,‬אפשר לספר את הסיפור תוך העלמת עובדות אחדות ובאופן שלא יפגע באיש‪ .‬הפרשה‬
‫היתה בבחינת חוויה מיוחדת במינה בקריירה של מר שרלוק הולמס ושלי‪ ,‬והקורא יסלח לי על העלמת‬
‫התאריך או כל פרט מזהה אחר שעשויים להצביע על המקרה האמיתי‪.‬‬
‫הולמס ואני יצאנו לנו לאחד מטיולי הערב שלנו‪ ,‬ושבנו הביתה בסביבות השעה שש בערב חורף‬
‫קפוא וקר‪ .‬כאשר הולמס הדליק את העששית‪ ,‬נפל אורה על כרטיס ביקור שהיה מונח על השולחן‪.‬‬
‫הוא הציץ בו‪ ,‬ואחר כך השליך אותו על הרצפה בקריאת מיאוס‪ .‬הרמתי אותו וקראתי את הדברים‬
‫הבאים‪:‬‬

‫צ'ארלס אוגוסטוס מילברטון‬

‫מגדלי אפלדור‬
‫המפסטד‬
‫סוכן‬
‫"מיהו האיש?" שאלתי‪.‬‬
‫"האדם הנתעב ביותר בלונדון‪ ",‬השיב לי הולמס‪ ,‬התיישב בכיסאו ופשט את רגליו לעבר האש‪.‬‬
‫"האם כתוב דבר־מה על גב הכרטיס?"‬
‫הפכתי את הכרטיס‪.‬‬
‫"אבוא לביקור בשעה ‪ — 18:30‬צא"מ‪ ",‬קראתי‪.‬‬
‫"הממ! האיש עומד להגיע בכל רגע‪ .‬האם קורה לך‪ ,‬ווטסון‪ ,‬שמשתלטת עליך תחושה של רתיעה —‬
‫כאילו דבר־מה מאוס זוחל על גופך — כאשר אתה ניצב‪ ,‬למשל‪ ,‬מול כלוב הנחשים בגן החיות ומביט‬
‫ביצורים הזוחלים‪ ,‬החלקלקים והארסיים הללו‪ ,‬בעיניהם מבשרות המוות ובראשם השטוח המרושע?‬
‫ובכן‪ ,‬דע לך שזאת התחושה שמשרה עלי מילברטון‪ .‬במרוצת פעילותי המקצועית נתקלתי בחמישים‬
‫רוצחים‪ ,‬אך גם הגרוע שבהם לא עורר בי אותה דחייה שאני חש כלפי הברנש הזה‪ .‬ועם זאת‪ ,‬איני‬
‫יכול להימנע מלעשות עמו עסקים — לאמיתו של דבר‪ ,‬האיש עומד לבוא לכאן משום שהזמנתי אותו‪".‬‬
‫"אבל מי האיש?"‬
‫"אומר לך מי הוא‪ ,‬ווטסון‪ .‬הוא מלך הסחטנים‪ .‬רק אלוהים יוכל לעזור לאיש‪ ,‬ועוד יותר מכך‪,‬‬
‫לאישה‪ ,‬שסודם ושמם הטוב הופקדו בידיו של מילברטון‪ .‬בפנים מחייכות ובלב של אבן יסחט האיש‬
‫את קורבנותיו‪ ,‬ויוסיף ויסחט אותם עד כלות‪ .‬האיש הוא גאון בדרכו שלו‪ ,‬והיה עשוי לעשות חיל לוּ‬
‫מצא לו משלח יד חביב יותר‪ .‬וזוהי דרך פעולתו‪ :‬הוא דואג להפיץ את הידיעה כי הוא מוכן לשלם‬
‫סכומי כסף גבוהים תמורת מכתבים שבכוחם להכתים את שמם של בעלי ממון או אנשי שררה‪ .‬את‬
‫מרכולתו הוא משיג לא רק ממשרתות וממשרתים בוגדניים‪ ,‬אלא גם‪ ,‬והדבר קורה לא אחת‪ ,‬מבני‬
‫בלייעל מן המעמד הגבוה‪ ,‬אשר זכו באמונן ובחיבתן של נשים תמימות לב‪ .‬הוא אינו קמצן‪ .‬ידוע לי‬
‫מקרה שבו שילם למשרת שבעת אלפים לירות תמורת פתק של שתי שורות‪ ,‬ותוצאת המעשה היתה‬
‫חורבנה של משפחה אצילה‪ .‬כל פריט מרשיע ובר־השגה מגיע לידיו של מילברטון‪ ,‬וישנם בעיר‬
‫הגדולה הזאת מאות אנשים המחווירים כסיד למשמע שמו של האיש‪ .‬איש אינו יודע במי ינעץ את‬
‫טפריו‪ ,‬משום שהוא עשיר מאוד וערמומי מכדי שיחיה מן היד אל הפה‪ .‬הוא יכול להחזיק בידו קלף‬
‫רב־חשיבות במשך שנים על שנים‪ ,‬ואז לשלוף אותו ברגע המכריע — הרגע שבו יוכל לגרוף את‬
‫הרווח הגבוה ביותר‪ .‬כבר אמרתי שזהו האדם הנתעב ביותר בלונדון‪ .‬אני שואל אותך‪ ,‬כיצד אפשר‬
‫להשוות בין בריון המכה אדם אחר ברגע של כעס לבין אדם זה‪ ,‬הגורם עינויי נפש לבני אנוש‬
‫בשיטתיות ובנחת‪ ,‬ומורט את עצביהם רק כדי להוסיף ולהאדיר את מצבורי הממון שלו‪ ,‬התפוחים‬
‫ממילא?"‬
‫רק לעתים רחוקות ראיתי את ידידי מפגין עוצמת רגשות כזאת‪.‬‬
‫"אבל ידו של החוק הרי חייבת להשיג את האיש‪ ",‬תהיתי‪.‬‬
‫"מבחינה טכנית‪ ,‬זה נכון‪ ,‬אך מבחינה מעשית זה לא כך‪ .‬איזו תועלת תצמח למשל לאישה מכך‬
‫שתצליח להביא למאסרו לחודשים אחדים‪ ,‬אם בעקבות מעשה זה תמיט על עצמה חורבן? קורבנותיו‬
‫אינם מעיזים להשיב מלחמה שערה‪ .‬אם אי־פעם ינסה להפעיל סחיטה על אדם חף מפשע — או־אז‬
‫יהיה אפשר ללכוד את האיש‪ .‬ואולם הוא ערמומי כשטן בכבודו ובעצמו‪ .‬לא‪ ,‬לא! עלינו למצוא דרכים‬
‫אחרות כדי ללחום בו‪".‬‬
‫"ומדוע הוא בא לכאן?"‬
‫"כיוון שלקוחה מפורסמת הפקידה בידי את הטיפול בפרשה העגומה שלה‪ .‬המדובר בליידי אווה‬
‫בלקוֶול‪ ,‬היפה בצעירות שהוצגו בפני החברה הגבוהה לאחרונה‪ .‬היא עומדת להינשא בעוד שבועיים‬
‫לרוזן מדוֹבֶרקוֹרט‪ .‬מנוול זה מחזיק ברשותו כמה מכתבים המכילים דברים נמהרים — נמהרים‪ ,‬ווטסון‪,‬‬
‫לא יותר — שנכתבו לבעל אחוזה כפרית שירד מנכסיו‪ .‬מילברטון מאיים לשלוח את המכתבים אל‬
‫הרוזן‪ ,‬אלא אם כן ישולשל לידו סכום כסף נכבד‪ .‬התבקשתי לפגוש בו ולהגיע עמו להסכם בתנאים‬
‫הטובים ביותר שאוכל להשיג‪".‬‬
‫ברגע זה ממש עלה קול שקשוק וקרקוש מן הרחוב‪ .‬הבטתי למטה וראיתי כרכרה מפוארת שאורם‬
‫הזוהר של פנסיה נופל על ירכיהם המבהיקות של צמד סוסים ערמוניים גזעיים‪ .‬משרת פתח את דלת‬
‫הכרכרה‪ ,‬וגבר נמוך רחב במעיל צמר שעיר ירד ממנה‪ .‬כעבור דקה כבר היה בחדר‪.‬‬
‫צ'ארלס אוגוסטוס מילברטון היה גבר כבן חמישים‪ ,‬בעל ראש גדול ואומר חוכמה‪ ,‬פנים עגולות‪,‬‬
‫שמנמנות וחלקות וחיוך נצחי קפוא על שפתיו‪ .‬שתי עיניו אפורות ונוקבות‪ ,‬נצצו והבהיקו מאחורי‬
‫משקפיים גדולים זהובי מסגרת‪ .‬היה בהופעתו משהו מנדיבותו רבת־החסד של מר פיקוויק‪ ,‬אלא‬
‫שרושם זה הועב בשל חוסר הכנות בחיוך הקפוא והניצוץ הקשה שהבליח בעיניו החודרות וחסרות‬
‫המנוחה‪ .‬קולו היה חלקלק ומנומס כארשת פניו‪ ,‬שעה שהתקדם לעברנו ביד מושטת‪ ,‬קטנה ושמנמנה‬
‫ומילמל דברי צער על שהחמיץ אותנו בביקורו הראשון‪.‬‬
‫הולמס התעלם מן היד המושטת והביט בו בפנים קשות כאבן‪ .‬חיוכו של מילברטון התרחב‪ ,‬הוא‬
‫משך בכתפיו‪ ,‬פשט את מעילו העליון‪ ,‬קיפלו בכוונה מרובה על מסעדו של כיסא והתיישב‪.‬‬
‫"האדון הנכבד הזה‪ ",‬אמר כשהוא מנפנף בידו לעברי‪" .‬האם הוא יודע לשמור סוד? האם יהיה נבון‬
‫להתיר לו להישאר כאן?"‬
‫"דוקטור ווטסון הוא ידידי ושותפי‪".‬‬
‫"טוב ויפה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬לא השמעתי את מחאתי אלא כדי להגן על עניינה של לקוחתך‪ .‬זוהי פרשה‬
‫כה עדינה —"‬
‫"דוקטור ווטסון כבר שמע על הפרשה‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬נוכל לגשת לעניין‪ .‬אתה אומר כי אתה פועל בשמה של ליידי אווה‪ .‬האם ייפתה את כוחך‬
‫לקבל את תנאי?"‬
‫"מה הם תנאיך?"‬
‫"שבעת אלפים לירות‪".‬‬
‫"והב רה?"‬
‫"אדוני היקר‪ ,‬עצם הדיבור על כך מסב לי כאב‪ ,‬ואולם אם לא ישולם הכסף בארבעה־עשר בחודש‪,‬‬
‫לא תתקיים כל חתונה בשמונה־עשר בו‪ ".‬חיוכו המאוס היה שאנן מתמיד‪ .‬הולמס הירהר רגע קל‪.‬‬
‫"נראה לי‪ ",‬אמר לבסוף‪" ,‬כי אתה בטוח בעצמך יתר על המידה‪ .‬תוכנם של המכתבים הללו ידוע לי‪,‬‬
‫כמובן‪ .‬לקוחתי תפעל על פי עצתי‪ .‬ואני אייעץ לה להביא את הפרשה כולה לידיעתו של בעלה לעתיד‬
‫ולשים את מבטחה בנדיבות לבו‪".‬‬
‫מילברטון ציחקק‪.‬‬
‫"אין ספק שאינך מכיר את הרוזן‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫המבע הנבוך שעלה על פניו של הולמס הבהיר לי בעליל כי אכן הכיר את האיש‪.‬‬
‫"איזה נזק יכולים לגרום המכתבים?" שאל‪.‬‬
‫"אלה הם מכתבים שובבים — שובבים עד מאוד‪ ",‬השיב מילברטון‪" .‬הגברת ידעה לכתוב מכתבים‬
‫בצורה מקסימה‪ ,‬אבל אני יכול להבטיח לך כי הרוזן מדוברקורט לא י ֵדע להעריך את קסמם‪ .‬ואולם‬
‫מאחר שדעתך שונה‪ ,‬נניח למצב העניינים כמות שהוא‪ .‬זהו עניין עסקי טהור‪ .‬אם לדעתך מוטב‬
‫ללקוחה שלך שהמכתבים יובאו לידיעתו של הרוזן‪ ,‬אכן יהיה זה מעשה אווילי מצדה לשלם סכום כסף‬
‫כה נכבד כדי לשוב ולזכות בהם‪ ".‬הוא קם ממקומו ונטל את מעיל הצמר שלו‪.‬‬
‫פניו של הולמס האפירו מזעם ומתחושת השפלה‪.‬‬
‫"חכה רגע‪ ",‬אמר‪" .‬אל תיחפז‪ .‬אין ספק שלא נחסוך במאמצים כדי להימנע משערורייה בעניין עדין‬
‫כל כך‪".‬‬
‫מילברטון שב ושקע בכיסאו‪.‬‬
‫"היה ברור לי כי אכן תראה את מצב הדברים באור כזה‪ ",‬הימהם‪.‬‬
‫"ובכל זאת‪ ",‬המשיך הולמס‪" ,‬ליידי אווה אינה אישה עשירה‪ .‬אני אומר לך כי גם תשלום של‬
‫אלפיים לירות עתיד לרושש אותה‪ ,‬וכי הסכום שבו נקבת הוא מעבר ליכולתה הכספית‪ .‬אני מבקש‬
‫ממך‪ ,‬אם כן‪ ,‬כי תמתן את דרישותיך‪ ,‬וכי תשיב את המכתבים תמורת הסכום שבו נקבתי‪ ,‬שהוא‪ ,‬אני‬
‫מבטיח לך‪ ,‬הסכום הגבוה ביותר שתוכל להשיג‪".‬‬
‫חיוכו של מילברטון התרחב עוד יותר ועיניו נצצו בבדיחות הדעת‪.‬‬
‫"ידוע לי כי דבריך על אודות מקורותיה הכספיים של הגברת הם האמת לאמיתה‪ ",‬אמר‪" .‬ואף על‬
‫פי כן‪ ,‬עליך להודות כי נישואיה של העלמה מספקים הזדמנות הולמת מאין כמותה לקרוביה ולמודעיה‬
‫לתרום למענה תרומה קטנה‪ .‬אולי הם מתלבטים בבחירת מתנת הנישואים המתאימה‪ .‬אני יכול להבטיח‬
‫להם כי צרור המכתבים הקטן הזה יצהיל את רוחה של הכלה יותר מכל הנברשות וצלוחיות החמאה‬
‫אשר בלונדון‪".‬‬
‫"זה בלתי אפשרי‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫"אוי ואבוי! כמה חבל!" קרא מילברטון כשהוא שולף מכיס מעילו פנקס עב כרס‪" .‬איני יכול שלא‬
‫לחשוב כי גברות שאינן עושות כל מאמץ לשלם את הסכום שנדרש מהן‪ ,‬נוהגות שלא בחוכמה‪ .‬הבט‬
‫בזה‪ ".‬הוא ניפנף בידו באיגרת קטנה שסמל אצולה מתנוסס על מעטפתה‪" .‬איגרת זו שייכת ל — טוב‪,‬‬
‫אולי אין זה מן ההגינות לגלות את השם לפני מחר בבוקר‪ .‬ואולם במועד הזה תימצא האיגרת בידי‬
‫בעלה של הגבירה‪ .‬וכל זאת משום שהיא מסרבת לשלם סכום כסף עלוב למדי‪ ,‬שאותו תוכל להשיג‬
‫בתוך שעה‪ ,‬אם תמיר את יהלומיה באבני זכוכית‪ .‬כל כך חבל! אמור לי‪ ,‬האם זכור לך כיצד הגיעו‬
‫אירוסיה של העלמה מיילס הנכבדה לקולונל דורקינג לקצם הפתאומי? יומיים בלבד לפני החתונה‬
‫הופיעה פסקה בעיתון 'מורנינג פוסט' בדבר ביטול הטקס‪ .‬ומדוע אירע כל זאת? הדבר לא ייאמן ממש‪,‬‬
‫אבל סכום מגוחך של אלף ומאתיים לירות היה יכול להביא את העניין על תיקונו‪ .‬האין זה מצער?‬
‫והנה אתה עצמך‪ ,‬שהתברכת בשכל ישר‪ ,‬מתמקח איתי כאן על תנאים‪ ,‬כאשר עתידה וכבודה של‬
‫הלקוחה שלך מונחים על כף המאזניים‪ .‬אתה מפתיע אותי‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"דברי היו האמת לאמיתה‪ ",‬השיב הולמס‪" .‬העלמה אינה יכולה להשיג את הכסף‪ .‬האם אין זה עדיף‬
‫ליטול את הסכום שאותו הצעתי‪ ,‬מאשר להרוס את עתידה של האישה — מעשה שלא תפיק ממנו כל‬
‫רווח?"‬
‫"כאן אתה טועה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬חשיפת הפרשה תעניק לי בעקיפין רווח ניכר‪ .‬יש לי כשמונה־עשר‬
‫מקרים כאלה‪ ,‬שעדיין לא הגיעו לסיומם הנאות‪ .‬אם ייוודע לאנשים הקשורים בפרשיות אלה כי נקטתי‬
‫יד קשה במקרה של ליידי אווה‪ ,‬הרי אני עתיד להיווכח כי הם מגלים נכונות רבה יותר לפעול בהיגיון‪.‬‬
‫אתה מבין למה אני חותר?"‬
‫הולמס זינק מכיסאו‪.‬‬
‫"עמוד מאחוריו‪ ,‬ווטסון‪ .‬אל תניח לו להימלט! ועתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬הבה נראה מה מכיל הפנקס שלך‪".‬‬
‫מילברטון החליק הצידה בזריזות של עכברוש ונצמד אל הקיר‪.‬‬
‫"מר הולמס‪ ,‬מר הולמס!" אמר כשהוא מפשיל את דש מעילו וחושף קת של אקדח גדול‪" .‬ציפיתי‬
‫ממך לנקוט צעד מקורי יותר‪ .‬זה כבר קרה לי לעתים מזומנות‪ ,‬ואיזו תועלת צמחה מכך אי־פעם? אני‬
‫יכול להבטיח לך כי אני חמוש מכף רגל ועד ראש‪ ,‬וכי אני מוכן ומזומן לעשות שימוש בנשקי‪ ,‬כשאני‬
‫יודע כי החוק ניצב לצדי‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הנחתך כי אשא עמי את המכתבים בפנקס שלי מוטעית מיסודה‪.‬‬
‫לא הייתי עושה מעשה כה טיפשי‪ .‬ועתה‪ ,‬רבותי‪ ,‬עדיין מצפים לי הערב ריאיון קטן אחד או שניים‪,‬‬
‫והדרך להמפסטד ארוכה למדי‪ ".‬הוא צעד לפנים‪ ,‬נטל את מעילו‪ ,‬הניח את ידו על אקדחו ופנה לעבר‬
‫הדלת‪.‬‬
‫הרמתי כיסא באוויר‪ ,‬אך הולמס נד בראשו‪ ,‬ואני שבתי והנחתיו במקומו‪ .‬בקידה לעברנו‪ ,‬בחיוך על‬
‫שפתיו ובנצנוץ בעיניו‪ ,‬יצא מילברטון מהחדר‪ ,‬וכעבור דקות ספורות שמענו את טריקת דלת הכרכרה‬
‫ואת שקשוק גלגליה‪ ,‬שעה שהאיש יצא לדרכו‪.‬‬
‫הולמס ישב לצד האח ללא ניע‪ ,‬ידיו טמונות עמוק בכיסי מכנסיו‪ ,‬סנטרו שמוט על חזהו‪ ,‬ועיניו‬
‫נעוצות בגחלים הלוחשות‪ .‬במשך כמחצית השעה ישב שקט ודומם‪ .‬אחר כך‪ ,‬במחווה של אדם שהגיע‬
‫לכלל החלטה‪ ,‬זינק על רגליו ופנה לעבר חדר השינה שלו‪ .‬כעבור שעה קלה הגיח משם בדמות פועל‬
‫צעיר וראוותן בעל זקן תיש והילוך שחצני‪ ,‬והתעכב כדי להצית את מקטרת החרס שלו בעזרת‬
‫העששית‪ ,‬בטרם ירד אל הרחוב‪" .‬אחזור מתישהו‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר ונעלם אל תוך הלילה‪ .‬הבנתי כי פתח‬
‫במערכה נגד צ'ארלס אוגוסטוס מילברטון‪ ,‬ואולם באותה עת עדיין לא היה לי שמץ של מושג איזה‬
‫אופי מוזר עתידה מערכה זו ללבוש‪.‬‬
‫במשך ימים אחדים נכנס הולמס ויצא מהבית בשעות שונות ומשונות לבוש בבגדים האלה‪ ,‬אך‬
‫מלבד ההערה כי הוא מבלה את זמנו בהמפסטד‪ ,‬וכי אין הוא מבזבז אותו לריק — לא ידעתי דבר וחצי‬
‫דבר על המתרחש‪ .‬ואולם בסופו של דבר‪ ,‬בערב סוער וסואן‪ ,‬כשהרוח ציווחה והצליפה על החלונות‪,‬‬
‫שב ממסעו האחרון‪ ,‬ולאחר שהסיר את תחפושתו‪ ,‬התיישב אל מול האח ופרץ באותו צחוק לבבי‪,‬‬
‫חרישי ומופנם שלו‪.‬‬
‫"לא היית סבור שאני טיפוס שמתחתן‪ ,‬נכון‪ ,‬ווטסון?"‬
‫"הו‪ ,‬לא!"‬
‫"אם כן‪ ,‬אולי יעניין אותך לדעת כי אני מאורס‪".‬‬
‫"ידידי היקר! אני מבר —"‬
 ‫"למשרתת בביתו של מילברטון‪".‬‬
‫"אלוהים אדירים‪ ,‬הולמס!"‬
‫"רציתי להשיג מידע‪ ,‬ווטסון‪".‬‬
‫"אתה לא חושב שהרחקת לכת?"‬
‫"היה זה צעד הכרחי ביותר‪ .‬אני שרברב בשם אֶסקוט‪ ,‬ויש לי עסק משגשג‪ .‬טיילתי איתה מדי ערב‬
‫ושוחחתי איתה‪ .‬בשם אלוהים‪ ,‬איזה שיחות! אבל השגתי את מה שרציתי‪ .‬אני מכיר את ביתו של‬
‫מילברטון כפי שאני מכיר את כף ידי‪".‬‬
‫"אבל מה עם הנערה‪ ,‬הולמס?"‬
‫הוא משך בכתפיו‪.‬‬
‫"אין מה לעשות‪ ,‬ווטסון יקירי‪ .‬עליך להפיק את המרב מן הקלפים שבידך‪ ,‬כאשר הרווח שעל‬
‫השולחן כה גבוה‪ .‬ואולם אני שמח לציין כי יש לי מתחרה שנוא‪ ,‬שמוכן לתקוע בי את סכינו ברגע‬
‫שאפנה אליו את גבי‪ .‬איזה לילה נפלא זה!"‬
‫"אתה אוהב את מזג האוויר הזה?"‬
‫"הוא משרת את מטרתי‪ .‬בכוונתי לפרוץ הלילה לביתו של מילברטון‪ ,‬ווטסון‪".‬‬
‫נשימתי נעתקה ועורי הצטמרר למשמע הדברים הללו‪ ,‬שנאמרו בהטעמה אטית ובנימה של החלטיות‬
‫נחושה‪ .‬כשם שהבזק אחד של ברק בחשכת הליל מאיר בחטף כל פרט ופרט בתמונת הנוף‪ ,‬חלפו לנגד‬
‫עיני בבת אחת כל התוצאות האפשריות של מעשה כזה — גילוי הפורץ‪ ,‬לכידתו‪ ,‬הקריירה המזהירה‬
‫והמכובדת המגיעה אל קצה המביש‪ ,‬וידידי עצמו נתון לחסדיו של מילברטון הנבל‪.‬‬
‫"בחיי‪ ,‬הולמס! חשוב על כך שנית!" קראתי‪.‬‬
‫"ידידי היקר‪ ,‬שקלתי את העניין לכל צדדיו‪ ,‬לעולם איני פועל בפזיזות‪ ,‬ולא הייתי מאמץ לעצמי‬
‫דרך פעולה נמרצת כזאת‪ ,‬ואף מסוכנת אם לומר את האמת‪ ,‬לו יכולתי לבחור בדרך אחרת‪ .‬הבה נבחן‬
‫את העניין כהווייתו‪ .‬אני סבור כי תסכים שיש הצדקה מוסרית לפעולה כזאת‪ ,‬אף כי מבחינה טכנית‬
‫זאת פעולה פלילית‪ .‬לפרוץ לביתו‪ ,‬פירושו ליטול את הפנקס שלו בכוח הזרוע — פעולה שהיית נכון‬
‫לסייע לי לבצעה‪".‬‬
‫הפכתי בדבר במחשבתי‪.‬‬
‫"אכן‪ ,‬כן‪ ",‬אמרתי‪" ,‬יש הצדקה מוסרית לפעולה כזאת — כל עוד לא ניטול מביתו שום חפץ‪ ,‬כלומר‬
‫— פרט לאותם חפצים המשמשים אותו למטרות בלתי חוקיות‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬מאחר שיש לכך הצדקה מוסרית‪ ,‬עלי לשקול רק את בעיית הסיכון האישי‪ ,‬והרי ברור‬
‫בעליל כי אל לו לג'נטלמן לייחס חשיבות לסכנה כגון זו‪ ,‬לא כאשר מנגד ניצבת אישה הזקוקה לעזרתו‬
‫באופן נואש‪ ,‬נכון?"‬
‫"אבל אתה מציב את עצמך בעמדה לא נוחה‪ ",‬מחיתי‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬זה חלק מן הסיכון‪ .‬אין כל דרך אחרת להשיג את המכתבים‪ .‬לעלמה האומללה אין די ממון‪,‬‬
‫ואין איש ממיודעיה שבו תוכל לתת אמון‪ .‬מחר הוא יום החסד האחרון שניתן לה‪ .‬אם לא יעלה בידנו‬
‫להשיג את המכתבים הלילה‪ ,‬יקיים נבל זה את דברתו וימיט עליה חורבן‪ .‬שתי אפשרויות ניצבות‬
‫בפני‪ ,‬להפקיר את לקוחתי לגורלה או להשתמש בקלף האחרון שנותר בידי‪ .‬בינינו לבין עצמנו‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬מדובר פה בדו־קרב בין הברנש הזה‪ ,‬מילברטון‪ ,‬לביני‪ .‬בסיבוב הראשון היתה ידו על‬
‫העליונה‪ ,‬כפי שראית במו עיניך‪ ,‬אבל כיוון שכבודי העצמי והמוניטין שלי מונחים פה על כף‬
‫המאזניים‪ ,‬עלי להמשיך ולהילחם עד הסוף‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬הדבר אינו מוצא חן בעיני‪ ,‬אבל אני מניח כי יש להוציאו אל הפועל‪ ",‬אמרתי‪" .‬מתי נצא‬
‫לדרך?"‬
‫"אתה לא מצטרף אלי‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬גם אתה לא יוצא לפעולה‪ ",‬אמרתי‪" .‬אני נשבע לך בכבודי — ומעולם בימי חיי לא הפרתי‬
‫את שבועתי — כי אם לא תניח לי להתלוות אליך בהרפתקה זו‪ ,‬אקרא למרכבה‪ ,‬אסע היישר אל תחנת‬
‫המשטרה ואסגיר אותך לידי השוטרים‪".‬‬
‫"אבל לא תוכל לעזור לי‪".‬‬
‫"מנין לך? אינך יכול לדעת מה עתיד לקרות‪ .‬בכל אופן‪ ,‬החלטתי נפלה‪ .‬גם לאנשים אחרים פרט לך‬
‫יש כבוד עצמי‪ ,‬ואפילו מוניטין‪".‬‬
‫הולמס נראה נרגז‪ ,‬אחר כך התבהרו פניו והוא טפח על שכמי‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬טוב‪ ,‬ידידי היקר‪ .‬בסדר גמור‪ .‬במשך שנים היינו שותפים לדירה‪ ,‬ויהיה זה משעשע אם נמצא‬
‫את עצמנו שותפים גם לתא‪ .‬אתה יודע‪ ,‬ווטסון‪ ,‬איני מתבייש להודות בפניך כי תמיד סברתי שאוכל‬
‫להיות פושע מוצלח מאין כמותי‪ .‬זוהי הזדמנות חיי לעשות משהו בקשר לכך‪ .‬הבט בזה!" הוא הוציא‬
‫מאחת המגירות תיבת עור קטנה ונאה‪ ,‬פתח אותה והציג בפני מכשירים נוצצים אחדים‪" .‬זוהי מזוודת‬
‫פורצים מושלמת ומעודכנת‪ .‬היא מכילה מפתח גנבים מצופה ניקל‪ ,‬חותך זכוכית שראשו עשוי יהלום‪,‬‬
‫מפתחות שונים וכל החידושים המשוכללים הנדרשים כיום‪ .‬והנה כאן יש לי פנס ממוקד ורב־עוצמה‪.‬‬
‫הכול אפוא כשורה‪ .‬יש לך זוג נעליים שאינן משמיעות רעש?"‬
‫"יש לי נעלי טניס בעלות סוליות גומי‪".‬‬
‫"מצוין‪ .‬מה בקשר למסכה?"‬
‫"אוכל להכין שתי מסכות ממשי שחור‪".‬‬
‫"אני רואה כי יש לך כישרון טבעי לעניינים מן הסוג הזה‪ .‬יפה מאוד‪ ,‬אנא התקן את המסכות‪ .‬נאכל‬
‫ארוחת ערב קרה לפני שנצא לדרך‪ .‬השעה עכשיו תשע ושלושים‪ .‬בשעה אחת־עשרה ניסע בכרכרה‬
‫עד לרחוב צ'רץ' רואו‪ .‬המקום מרוחק מהלך של כרבע שעה ממגדלי אפלדור‪ .‬לפני חצות כבר נתחיל‬
‫בעבודתנו‪ .‬מילברטון ישן שינה עמוקה מאוד ועולה על יצועו בשעה עשר ושלושים בדיוק‪ .‬במעט מזל‬
‫נימצא כאן שוב כבר בשעה שתיים‪ ,‬כשבכיסי מכתביה של ליידי אווה‪".‬‬
‫הולמס ואני לבשנו בגדי ערב‪ ,‬כדי שניראה כשני אנשים השבים הביתה מבילוי בתיאטרון‪ .‬ברחוב‬
‫אוקספורד מצאנו כרכרה דו־אופנית ונסענו אל כתובת מסוימת בהמפסטד‪ .‬בהמפסטד שילמנו לרכב‬
‫והתחלנו לצעוד לאורך שולי השדה במעילים עליונים רכוסים עד לצוואר‪ ,‬שכן היה זה לילה קר מאוד‪,‬‬
 ‫ונדמה שהרוח חודרת אל תוך גופנו ממש‪.‬‬
‫"זאת פרשה המצריכה טיפול זהיר‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬המסמכים מצויים בכספת בחדר העבודה של‬
‫הברנש‪ ,‬וחדר העבודה מוביל אל חדר השינה שלו‪ .‬ואולם כמו כל הגברים בעלי קומה נמוכה וגוף‬
‫בריא הנהנים ממנעמי החיים‪ ,‬נוהג האיש להרבות בשינה‪ .‬אגתה — זוהי ארוסתי — מספרת לי כי נהוג‬
‫להתבדח בחדר המשרתים על כך שמשימה בלתי אפשרית היא להעיר את האדון משנתו‪ .‬יש לו מזכיר‬
‫מסור ונאמן‪ ,‬שאינו מש מחדר העבודה במשך כל שעות היום‪ .‬זו הסיבה שאנו ניגשים לשם בלילה‪.‬‬
‫כמו כן הוא מחזיק ברשותו חיית טרף בדמות כלב המשוטט ללא הרף בגן‪ .‬בשני הערבים האחרונים‬
‫נפגשתי עם אגתה בשעת ערב מאוחרת‪ ,‬והיה עליה לכלוא את יצור הפרא כדי לאפשר לי חופש‬
‫תנועה‪ .‬זהו הבית — הבניין הגדול הזה‪ ,‬הניצב בלב גן פרטי‪ .‬צריך לעבור את השער — ועכשיו נפנה‬
‫ימינה אל בין שיחי הדפנה‪ .‬אני חושב שמוטב שנעטה את המסכות‪ .‬אתה רואה שאין אפילו שביב של‬
‫אור בחלונות‪ ,‬וכי התוכנית פועלת בצורה מזהירה‪".‬‬
‫כשפנינו עטויות בכיסויים ממשי שחור‪ ,‬שהפכו אותנו לשתיים מן הדמויות הנפשעות ביותר‬
‫בלונדון‪ ,‬התגנבנו לנו אל הבית השקט והקודר‪ .‬מרפסת מרוצפת נמתחה לאורך צדו האחד של הבית‪,‬‬
‫ונראו בה חלונות אחדים ושתי דלתות‪.‬‬
‫"זהו חדר השינה שלו‪ ",‬לחש הולמס‪" .‬הדלת הזאת נפתחת היישר אל חדר העבודה שלו‪ .‬היה עדיף‬
‫שניכנס דרכה‪ ,‬אבל היא נעולה וגם מוברחת‪ ,‬ואם ננסה לפתוח אותה‪ ,‬נקים רעש רב מדי‪ .‬בוא מכאן‪,‬‬
‫יש כאן חממה הנפתחת אל חדר האורחים‪".‬‬
‫החממה היתה נעולה‪ ,‬אבל הולמס חתך עיגול בקיר הזכוכית וסובב את המפתח מבפנים‪ .‬כעבור רגע‬
‫סגר את הדלת מאחורינו‪ ,‬ואנו הפכנו עבריינים בעיני החוק‪ .‬האוויר הכבד והחמים שעמד בחממה‬
‫וניחוחם העשיר והמחניק של צמחים אקזוטיים חנקו את גרוננו‪ .‬הולמס אחז בידי בחשכה והוביל אותי‬
‫במהירות על פני סוללות של שיחים שהתחככו בפנינו‪ .‬הולמס התברך בסגולה המופלאה‪ ,‬שאותה‬
‫הקפיד לטפח‪ ,‬של ראייה בחשכה‪ .‬כשהוא עדיין אוחז את ידי בידו‪ ,‬פתח את אחת הדלתות‪ .‬בהיכנסנו‪,‬‬
‫הבחנתי בקושי כי אנו נמצאים בחדר רחב ידיים‪ ,‬שרק לפני זמן קצר עישנו בו סיגר‪ .‬הוא גישש את‬
‫דרכו בין הרהיטים‪ ,‬פתח דלת נוספת וסגר אותה מאחורינו‪ .‬הושטתי את ידי ומיששתי מעילים אחדים‬
‫שהיו תלויים על הקיר‪ ,‬והבנתי כי אני נמצא בפרוזדור‪ .‬חלפנו לאורך הפרוזדור‪ ,‬ואז פתח הולמס‬
‫חרש־חרש דלת שנמצאה מימין‪ .‬משהו זינק לעברנו‪ ,‬ולבי ניתר עד לגרוני‪ ,‬ואולם כמעט פרצתי בצחוק‬
‫משהתברר לי כי אין זה אלא חתול‪ .‬האש בערה באח בחדר שנכנסנו אליו‪ ,‬וגם כאן היה האוויר דחוס‬
‫מעשן של טבק‪ .‬הולמס נכנס על בהונותיו‪ ,‬המתין עד שאבוא אחריו וסגר את הדלת בעדינות רבה‪.‬‬
‫נמצאנו בחדר העבודה של מילברטון‪ ,‬וּוילון כבד שהיה תלוי בצדו האחר של החדר סימן לנו את‬
‫הכניסה אל חדר השינה שלו‪.‬‬
‫האש בערה בעוז והאירה את החדר‪ .‬סמוך לדלת ראיתי מתג חשמלי מהבהב‪ ,‬אך לא היה כל צורך‬
‫להדליק את האור גם אם לא היה בזה משום סיכון‪ .‬בצדה האחד של האח היה תלוי וילון כבד שכיסה‬
‫את חלון הגומחה שראינו מבחוץ‪ .‬מצדה השני נמצאה הדלת שהוליכה אל המרפסת‪.‬‬
‫במרכז החדר ניצבה מכתבה ומאחוריה כיסא מסתובב מצופה עור אדום מבהיק‪ .‬ממול היה ארון‬
‫ספרים גדול‪ ,‬ועליו פסל שיש של האלה אתנה‪ .‬בפינה שבין ארון הספרים לקיר ניצבה כספת גבוהה‬
‫וירוקה‪ ,‬וידיות הנחושת הממורקות הקבועות בה החזירו את אורן של להבות האש‪ .‬הולמס קרב‬
‫בדממה אל הכספת והביט בה‪ .‬אחר כך התגנב אל דלת חדר השינה‪ ,‬הטה את ראשו והאזין בדריכות‪.‬‬
‫שום קול לא עלה משם‪ .‬בינתיים עלה על דעתי כי יהיה זה מן החוכמה להבטיח את דרך הנסיגה שלנו‬
‫מבעד לדלת החיצונית‪ ,‬ולפיכך התחלתי לבדוק אותה‪ .‬למרבה הפתעתי‪ ,‬לא היתה הדלת נעולה ואף לא‬
‫מוברחת‪ .‬נגעתי בזרועו של הולמס‪ ,‬והוא הסב את פניו עטויות המסכה לכיוון שאליו הצבעתי‪ .‬ראיתי‬
‫כי הוא נרתע בהפתעה‪ ,‬והיה ברור בעליל כי הופתע ממש כמותי‪.‬‬
‫"זה לא מוצא חן בעיני‪ ",‬לחש לאוזני‪" .‬איני יודע כיצד להסביר זאת‪ ,‬אבל אסור לנו לבזבז זמן‪".‬‬
‫"מה אני יכול לעשות?"‬
‫"עמוד ליד הדלת‪ .‬אם תבחין במישהו מתקרב‪ ,‬נעל אותה מבפנים ונימלט בדרך שבה באנו‪ .‬אם‬
‫יופיעו מן הצד השני‪ ,‬נוכל לצאת מבעד לדלת‪ ,‬אם מלאכתנו הושלמה — או להסתתר מאחורי וילונות‬
‫החלון‪ ,‬אם המלאכה עדיין לא הושלמה‪ .‬מובן?"‬
‫הינהנתי וניצבתי ליד הדלת‪ .‬תחושת הפחד הראשונה חלפה עברה לה‪ ,‬ורטט של הנאה חריפה עבר‬
‫בי — הנאה חריפה בהרבה מתחושת העונג שפקדה אותי כאשר שימשנו מגיניו של החוק ולא פורעיו‪.‬‬
‫המטרה הנעלה של שליחותנו‪ ,‬ההכרה כי היתה זו שליחות אבירית ובלתי אנוכית‪ ,‬אופיו המרושע של‬
‫יריבנו — כל אלה הוסיפו נופך למתח ולתחרות שמצאתי בהרפתקה‪ .‬במקום לחוש רגשות אשמה‬
‫עלצתי ושמחתי לקראת הסכנות‪ .‬בפרץ של התפעלות עקבתי בעיני אחר הולמס‪ ,‬שפתח את תיבת‬
‫המכשירים שלו ובחר בחפץ הדרוש לו בדייקנות מדעית שלווה‪ ,‬כאילו היה רופא העומד לבצע ניתוח‬
‫מסובך‪ .‬ידעתי כי פריצת כספות היא תחביב שטיפח‪ ,‬ועל כן הבנתי את ההנאה שחש למראה אותה‬
‫מפלצת ירוקה־זהובה — הדרקון האוצר בקרבו את שמן הטוב של עלמות חן רבות‪.‬‬
‫הוא הפשיל את חפתי השרוולים של מקטורנו — את מעילו העליון הניח על כיסא — והוציא שני‬
‫מקדחים‪ ,‬מוט ברזל וכמה מפתחות גנבים‪ .‬ניצבתי ליד הדלת המרכזית‪ ,‬כשעיני שלוחות לעבר שתי‬
‫הדלתות האחרות‪ ,‬ואני מוכן לפעול במקרה חירום — אף כי היו לי תוכניות עמומות בלבד באשר‬
‫לצעדים שאנקוט אם נופרע ממלאכתנו‪ .‬במשך מחצית השעה עבד הולמס במרץ רב‪ .‬מניח מכשיר אחד‪,‬‬
‫נוטל מכשיר אחר‪ ,‬מטפל בכל אחד ואחד מהם בבטחה וברגישות של מכונאי מיומן‪ .‬לבסוף שמעתי קול‬
‫נקישה‪ ,‬והדלת הירוקה הגדולה נפתחה‪ .‬הצלחתי להבחין בחטף בחבילות מסמכים רבות‪ ,‬שכל אחת‬
‫מהן היתה מאוגדת וחתומה וכתובת מתנוססת עליה‪ .‬הולמס הוציא חבילה אחת‪ ,‬ואולם היה קשה‬
‫לקרוא את הכתובת באורה המהבהב של האש‪ .‬הוא הוציא את הפנס הקטן שלו‪ ,‬כיוון שהיה זה מסוכן‬
‫להדליק את האור החשמלי בשעה שמילברטון ישן בחדר השני‪ .‬לפתע ראיתיו קופא במקומו ומאזין‬
‫בדריכות‪ .‬אחר כך סגר חיש קל את דלת הכספת‪ ,‬נטל את מעילו‪ ,‬תחב את מכשיריו לכיסי המעיל‬
‫ונחפז להסתתר מאחורי וילון החלון‪ ,‬כשהוא מורה לי באצבעו לנהוג כמותו‪.‬‬
‫רק כאשר הצטרפתי אליו מאחורי הווילון‪ ,‬עמדתי על הגורם שהחריד את חושיו החדים משלי‪.‬‬
‫אי־שם מתוך הבית נשמע קול רעש‪ .‬דלת נטרקה מרחוק‪ .‬אחר כך הצטרף קול מלמול עמום ובלתי‬
‫מובן לקול הצעדים הכבדים והמדודים שהתקרבו במהירות רבה‪ .‬הצעדים הידהדו במסדרון שמחוץ‬
‫לחדר‪ .‬הם נעצרו ליד הדלת‪ .‬הדלת נפתחה‪ .‬נשמע קול נקישה חד כאשר האור החשמלי הודלק‪ .‬הדלת‬
‫שבה ונסגרה‪ ,‬וצחנת סיגר חריפה דיגדגה את נחירינו‪ .‬אחר כך נשמעו שוב הצעדים הלוך ושוב‪ ,‬הלוך‬
‫ושוב במרחק של מטרים ספורים מן המקום שבו עמדנו‪ .‬לבסוף נשמע קול חריקת כיסא‪ ,‬והצעדים‬
‫נ ָ מוּ‪ .‬אחר כך נשמע קול קרקוש של מפתח בחור המנעול ואוושת ניירות עלתה באוזני‪.‬‬
‫עד לרגע זה לא העזתי להביט מאחורי הווילון‪ .‬ואולם עתה הפרדתי בזהירות את קצות הווילונות‬
‫אשר לפני והצצתי מבעד לחרך שנוצר‪ .‬מלחץ כתפו של הולמס כנגד כתפי הבנתי שאף הוא משתתף‬
‫עמי בתצפית‪.‬‬
‫היישר לפנינו‪ ,‬כמעט כמטחווי זרוע מאיתנו‪ ,‬נראה גבו העגול והרחב של מילברטון‪ .‬היה ברור‬
‫בעליל ששגינו בהערכת תנועותיו‪ .‬האיש לא נכנס כלל לחדר השינה שלו‪ ,‬אלא ישב לו בחדר העישון‬
‫או בחדר הביליארד באגף המרוחק של הבית‪ ,‬שאת חלונותיו לא ראינו מבחוץ‪ .‬ראשו הגדול העטור‬
‫שערות אפורות‪ ,‬שכתם קרחת מבהיק ביניהן‪ ,‬היה מצוי בקדמת שדה הראייה שלנו‪ .‬הוא היה שעון‬
‫לאחור בכיסא העור האדום‪ ,‬רגליו פשוטות לפנים וסיגר ארוך ושחור מזדקר מפיו בזווית חדה‪ ,‬לבוש‬
‫במקטורן בית צבאי למחצה בצבע יין‪ ,‬בעל צווארון פרווה שחור‪ .‬בידו אחז מסמך רשמי ארוך שאותו‬
‫קרא בנחת‪ ,‬כשהוא מפריח תוך כדי כך טבעות עשן מבין שפתיו‪ .‬התנהגותו השלווה והנינוחה לא‬
‫העידה כי הוא מתכוון לפרוש בקרוב אל מיטתו‪.‬‬
‫חשתי בידו של הולמס המחליקה אל תוך ידי ומעניקה לי לחיצה מרגיעה‪ ,‬כאילו רצה להבטיחני כי‬
‫המצב נמצא בשליטתו וכי אין הוא חש כל דאגה‪ .‬לא ידעתי אם הבחין במה שהיה ברור וגלוי לעינו‬
‫של הצופה מן הנקודה שבה עמדתי אני‪ ,‬כי דלת הכספת לא היתה סגורה כהלכה‪ ,‬וכי בכל רגע עלול‬
‫מילברטון להבחין בכך‪ .‬בלבי החלטתי כי אם אהיה בטוח‪ ,‬על פי מבטו הקפוא‪ ,‬כי אכן הבחין האיש‬
‫בדלת הכספת‪ ,‬אזנק עליו בו במקום‪ ,‬אשליך על ראשו את מעילי‪ ,‬אלפות אותו בחוזקה ואניח את‬
‫השאר להולמס‪ .‬ואולם מילברטון לא נשא כלל את מבטו‪ .‬הוא גילה עניין עצל בניירות שבידיו והפך‬
‫את הדפים בזה אחר זה‪ ,‬כשהוא קורא את טיעוניו של עורך הדין‪ .‬לפחות‪ ,‬חשבתי בלבי‪ ,‬נוכל להיות‬
‫בטוחים בכך כי כאשר יסיים את קריאת המסמך ואת עישון הסיגר‪ ,‬יפרוש לחדרו‪ ,‬ואולם עוד בטרם‬
‫הגיעה אחת משתי הפעולות הללו לסיומה‪ ,‬אירעה התפתחות מעניינת‪ ,‬שניתבה את מחשבותי לאפיק‬
‫שונה לחלוטין‪.‬‬
‫פעמים אחדות ראיתי את מילברטון מציץ בשעונו‪ ,‬ופעם קם ממקומו‪ ,‬ואחר כך שב והתיישב בקוצר‬
‫רוח‪ .‬ואולם הרעיון כי לאיש צפויה פגישה בשעה כה מוזרה מעולם לא עלה על דעתי — עד אשר עלה‬
‫באוזני רחש חלוש מן המרפסת שבחוץ‪ .‬מילברטון שמט את הניירות וישב נוקשה בכיסאו‪ .‬הרחש‬
‫נשמע שוב‪ ,‬ואחריו נשמעה נקישה קלה על הדלת‪ .‬מילברטון קם ממקומו ופתח את הדלת‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר קצרות‪" ,‬איחרת בחצי שעה כמעט‪".‬‬
‫אם כן‪ ,‬זה היה פשר הדלת הלא נעולה וליל השימורים של מילברטון‪ .‬נשמעה אוושה רכה של‬
‫שמלת אישה‪ .‬קודם לכן סגרתי את החרך שבין קפלי הווילונות‪ ,‬כאשר מילברטון הפנה את פניו‬
‫לעברנו‪ ,‬ואולם עתה העזתי לפתוח אותו שוב בזהירות מרובה‪ .‬הוא שב לכיסאו‪ ,‬כשהסיגר עדיין‬
‫מזדקר מקצה פיו בזווית חצופה‪ .‬למולו‪ ,‬כשאור החשמל מאיר אותה היטב‪ ,‬ניצבה אישה גבוהה‪ ,‬דקת‬
‫גו וכהת שיער‪ ,‬צעיף מכסה את פניה וכרוך סביב סנטרה‪ .‬היא נשמה נשימות מהירות וחטופות‪ ,‬וכל‬
‫תא ותא בגופה הגמיש רטט מרגשות עזים‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר מילברטון‪" ,‬בגללך אני מחמיץ שנת לילה טובה והגונה‪ ,‬יקירתי‪ .‬אני מקווה שתוכיחי‬
‫כי הדבר היה כדאי‪ .‬לא יכולת למצוא לך זמן אחר לביקור — אה?"‬
‫האישה ניענעה בראשה‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬טוב‪ .‬אם לא יכולת‪ ,‬לא יכולת‪ .‬אם הרוזנת היא אכן מעבידה נוקשה‪ ,‬זה הסיכוי שלך להיפרע‬
‫ממנה‪ .‬אלוהים אדירים‪ ,‬מדוע את רועדת כל כך? זהו זה‪ .‬שלטי בעצמך‪ .‬ועכשיו הבה ניגש לעסקים‪".‬‬
‫הוא הוציא פתק ממגירת מכתבתו‪" .‬אמרת כי בידך חמישה מכתבים שיש בהם כדי להשחיר את פניה‬
‫של הרוזנת דה־אלבר‪ .‬את רוצה למכור אותם‪ ,‬אני רוצה לקנות אותם‪ .‬עד כאן הכול טוב ויפה‪ .‬עתה‬
‫נותר לנו לקבוע את המחיר‪ .‬הייתי רוצה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לבחון קודם את המכתבים‪ .‬אם הם אכן חומר טוב —‬
‫אלוהים אדירים! האם זאת את?"‬
‫בלא להוציא הגה מפיה הסירה האישה את הצעיף ושמטה אותו מעל סנטרה‪ .‬הפנים שנגלו‬
‫למילברטון היו כהות‪ ,‬נאות ועזות‪ ,‬האף היה חטוב להפליא‪ ,‬הגבות הכהות והמלאות הצלו על זוג‬
‫עיניים קשות ונוצצות‪ ,‬והפה הישר וצר השפתיים היה מתוח בחיוך מסוכן‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זאת אני‪ ",‬אמרה‪" ,‬האישה שהרסת את חייה‪".‬‬
‫מילברטון פרץ בצחוק‪ ,‬ואולם בקולו ניכר פחד‪" .‬את היית עקשנית‪ ",‬אמר‪" .‬מדוע אילצת אותי‬
‫לנקוט פעולות קיצוניות? אני מבטיח לך שלא הייתי פוגע בזבוב‪ ,‬לו היה הדבר תלוי בי‪ ,‬ואולם כל‬
‫אחד והמקצוע שלו‪ .‬אמרי לי‪ ,‬מה היה עלי לעשות? הרי קבעתי מחיר שהיה בהחלט בהישג ידך‪ ,‬אבל‬
‫את סירבת לשלם‪".‬‬
‫"ולכן שלחת את המכתבים אל בעלי‪ ,‬והוא — העדין בגברים עלי אדמות‪ ,‬אדם שלא הייתי ראויה אף‬
‫להתאבק בעפר רגליו — לבו הנאצל נשבר‪ ,‬והוא מת‪ .‬אולי זכור לך אותו לילה שבו נכנסתי בדלת זו‬
‫ושטחתי בפניך את תפילתי ואת תחינתי לחוס עלי‪ ,‬כיצד צחקת בפני‪ ,‬כפי שאתה מנסה לעשות עתה?‬
‫אלא שלבך הפחדן אינו מסוגל למנוע את הרטט שבשפתיך‪ .‬כן‪ ,‬לא העלית על דעתך כי תשוב ותראה‬
‫אותי בחדרך‪ ,‬ואולם בלילה ההוא למדתי כיצד אוכל לפגוש בך פנים אל פנים‪ ,‬וביחידות‪ .‬ובכן‪,‬‬
‫צ'ארלס מילברטון‪ ,‬מה יש לך לומר?"‬
‫"אל תחשבי שתוכלי לאיים עלי‪ ",‬אמר וקם על רגליו‪" .‬עלי רק להרים את קולי‪ ,‬להזעיק את‬
‫המשרתים ולגרום למאסרך‪ .‬אך אני מוכן להתחשב בכעסך הטבעי‪ .‬עזבי מיד את החדר בדרך שבה‬
‫הגעת‪ ,‬ושוב לא אוסיף לדבר על כך‪".‬‬
‫האישה ניצבה לפניו‪ ,‬ידה טמונה בחיקה‪ ,‬ואותו חיוך קטלני עדיין מרחף על שפתיה הצרות‪.‬‬
‫"שוב לא תוסיף להרוס את חייהם של בני אדם כפי שהרסת את חיי‪ .‬שוב לא תוסיף לשבור לבבות‬
‫כפי ששברת את לבי‪ .‬אני מתכוונת לפטור את העולם מעונשו של פצע ממאיר‪ .‬הא לך‪ ,‬קבל את זה‪,‬‬
‫נבל צמא דם שכמותך‪ .‬ואת זה! — ואת זה! — ואת זה! — ואת זה!"‬
‫היא שלפה אקדח קטן ונוצץ וירתה כדור אחר כדור בגופו של מילברטון‪ ,‬לוע אקדחה מרוחק כחצי‬
‫מטר מחזייתו‪ .‬הוא נרתע לאחור‪ ,‬ואחר כך נפל לפנים על השולחן בהתקף שיעול עז ולפת בציפורניו‬
‫את המסמכים‪" .‬חיסלת אותי‪ ",‬זעק ונדם‪ .‬האישה בחנה אותו במבט נוקב ונעצה את עקב נעלה בפניו‬
‫המופנות מעלה‪ .‬היא שבה והביטה סביבה‪ ,‬אך כל צליל לא נשמע ושום תנועה לא נראתה‪ .‬קול אוושה‬
‫רמה עלה באוזני‪ ,‬אוויר הלילה הצונן חדר פנימה אל החדר המחומם‪ ,‬ואחר כך נעלמה לה הנוקמת‪.‬‬
‫שום התערבות מצדנו לא היתה עשויה להציל את האיש מגורלו‪ .‬כאשר האישה ירתה כדור אחר‬
‫כדור בגופו המתכווץ של מילברטון‪ ,‬רציתי לזנק ממקומי‪ ,‬אלא שאז חשתי בלפיתתו הקרה והאמיצה‬
‫של הולמס סביב מפרק ידי‪ .‬הבנתי מה התכוונה לומר לפיתה איתנה ומרסנת זו — כי הדבר אינו‬
‫מענייננו‪ ,‬כי דין צדק נעשה בנבל‪ ,‬כי עלינו לזכור את חובתנו ואת מטרתנו בבואנו לכאן‪ .‬ואולם אך‬
‫יצאה האישה מן החדר‪ ,‬והולמס‪ ,‬בצעדים מהירים וחרישיים‪ ,‬כבר נמצא ליד הדלת האחרת‪ .‬הוא סובב‬
‫את המפתח בחור המנעול‪ .‬בו ברגע עלו באוזנינו קולות מתוך הבית ושאון רגליים נחפזות‪ .‬יריות‬
‫האקדח העירו את בני הבית‪ .‬בקור רוח מושלם החליק הולמס לעבר הכספת‪ ,‬אסף מלוא זרועותיו‬
‫צרורות מכתבים והטיל אותם אל תוך האש‪ .‬הוא חזר על מעשהו שוב ושוב‪ ,‬עד אשר הכספת‬
‫התרוקנה‪ .‬מישהו הניע את ידית הדלת והלם בדלת החיצונית‪ .‬הולמס העיף מבט מהיר סביבו‪ .‬המכתב‬
‫שבישר את מותו של מילברטון נח על השולחן מוכתם בדמו‪ .‬הולמס השליך אותו אל בין הניירות‬
‫הבוערים‪ .‬אחר כך הוציא את המפתח מן הדלת החיצונית‪ ,‬יצא אחרי ונעל את הדלת מבחוץ‪" .‬מכאן‪,‬‬
‫ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬נוכל לטפס על החומה בנקודה זו‪".‬‬
‫לא יכולתי להאמין כי אפשר להזעיק את בני הבית במהירות כזאת‪ .‬בהביטי לאחור נראה הבית‬
‫העצום כפרץ אור אחד גדול‪ .‬דלת החזית היתה פתוחה‪ ,‬ודמויות התרוצצו בשביל הגישה‪ .‬הגן כולו‬
‫המה אדם‪ ,‬ואחד מהם הבחין בנו מגיחים מהמרפסת והחל לצעוק ולרדוף אחרינו‪ .‬נראה שהשטח מוכר‬
‫היטב להולמס‪ ,‬והוא פילס לו דרך במהירות רבה בתוך מטע עצים נמוכים‪ ,‬כשאני צמוד בעקבותיו‪,‬‬
‫וראשון הרודפים מתנשם ומתנשף מאחורינו‪ .‬חומת הגן שחסמה את דרכנו היתה בגובה של שני‬
‫מטרים‪ ,‬אך הולמס זינק עליה וקפץ אל העבר האחר‪ .‬כאשר ביקשתי לעשות כמותו‪ ,‬חשתי בידו של‬
‫מישהו הלופתת את קרסולי מאחור‪ ,‬אבל בעטתי בו והשתחררתי מאחיזתו‪ .‬טיפסתי בכבדות מעל‬
‫החומה ששברי זכוכית היו פזורים עליה‪ ,‬וצנחתי אפיים ארצה בין שיחים אחדים‪ .‬ואולם בתוך רגע‬
‫העמיד אותי הולמס על רגלי‪ ,‬ויחדיו חצינו בריצה טרופה את השטח רחב הידיים של שדות המפסטד‪.‬‬
‫רצנו כשלושה קילומטרים‪ ,‬כך אני מעריך‪ ,‬בטרם עצר הולמס סוף־סוף והקשיב בדריכות רבה‪ .‬סביבנו‬
‫שררה דממה מוחלטת‪ .‬הצלחנו לנער מעלינו את רודפינו ויצאנו מכלל סכנה‪.‬‬
‫היינו שקועים בעישון מקטרת‪ ,‬בתום ארוחת הבוקר ביום שלאחר אותה חוויה מסעירה שזה עתה‬
‫גוללתי‪ ,‬כאשר אל חדר האורחים הצנוע שלנו נכנס המפקח לסטרייד מן הסקוטלנד יארד בכובד ראש‬
‫רב־רושם‪.‬‬
 ‫"בוקר טוב‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"בוקר טוב‪".‬‬
‫"אפשר לשאול אם אתה עסוק מאוד כרגע?"‬
‫"לא עד כדי כך שלא אוכל להאזין לך‪".‬‬
‫"חשבתי כי אם אינך עוסק ברגע זה בחקירה מיוחדת כלשהי‪ ,‬אולי תואיל לסייע לנו בתעלומה‬
‫יוצאת דופן ביותר שהתרחשה אמש בהמפסטד‪".‬‬
‫"הו‪ ,‬אלוהים!" קרא הולמס‪" .‬במה מדובר?"‬
‫"רצח — רצח מוזר ודרמטי מאוד‪ .‬אני יודע עד כמה אתה להוט לתעלומות מן הסוג הזה‪ ,‬ואשמח‬
‫מאוד אם תואיל לבוא למגדלי אפלדור ולהעניק לנו מעצתך הטובה‪ .‬אין זה פשע רגיל‪ .‬זה זמן־מה‬
‫שמנו את עינינו על מר מילברטון‪ ,‬ובינינו לבין עצמנו‪ ,‬האיש היה נבל לא קטן‪ .‬האיש מוכר כמי‬
‫שמחזיק ברשותו מסמכים המשמשים אותו למטרות סחיטה‪ .‬המסמכים הללו נשרפו כליל בידי‬
‫הרוצחים‪ .‬שום חפץ בעל ערך לא נלקח מן המקום‪ .‬ניתן‪ ,‬אם כן‪ ,‬להניח כי הפושעים היו אנשים בעלי‬
‫מעמד‪ ,‬שמטרתם היחידה היתה למנוע הוקעה ציבורית‪".‬‬
‫"פושעים?" אמר הולמס‪" .‬אתה נוקט לשון רבים?"‬
‫"כן‪ ,‬היו שני פושעים‪ .‬הם כמעט נתפסו בשעת מעשה‪ .‬גילינו את טביעות רגליהם וגם תיאורם ידוע‬
‫לנו‪ .‬הסיכויים שנעלה על עקבותיהם הם עשר לאחת‪ .‬הברנש הראשון היה זריז מדי‪ ,‬אבל הבחור השני‬
‫נתפס על ידי עוזר הגנן‪ ,‬ורק לאחר מאבק עלה בידו להשתחרר‪ .‬זה היה גבר בעל קומה ממוצעת‬
‫ומבנה גוף חסון — לסתותיו רבועות‪ ,‬צווארו עבה‪ ,‬שפם עיטר את שפתו ומסכה כיסתה את עיניו‪".‬‬
‫"זה תיאור מעורפל למדי‪ ",‬אמר שרלוק הולמס‪" .‬בחיי‪ ,‬זה יכול להיות אפילו תיאורו של ווטסון!"‬
‫"אכן‪ ,‬כן‪ ",‬אמר המפקח בשעשוע ניכר‪" .‬זה היה יכול להיות תיאורו של ווטסון‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬לצערי איני יכול לעזור לך‪ ,‬לסטרייד‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬למען האמת הכרתי את הברנש הזה‪,‬‬
‫מילברטון‪ ,‬ואני סבור שהאיש נמנה עם המסוכנים בפושעי לונדון‪ .‬וכן אני סבור כי ישנם פשעים‬
‫מסוימים שיד החוק אינה יכולה להעניש את מבצעיהם‪ ,‬ועל כן יהיה אפשר להצדיק‪ ,‬בגבולות‬
‫מסוימים‪ ,‬מעשה נקמה פרטי‪ .‬לא‪ ,‬אין טעם להתווכח‪ .‬אני נחוש בדעתי שלא לסייע לך במקרה הזה‪,‬‬
‫משום שאהדתי נתונה לפושעים ולא לקורבן‪".‬‬
‫הולמס לא הזכיר את הטרגדיה שהתחוללה לעינינו ולו במילה אחת‪ ,‬אך אני הבחנתי כי כל הבוקר‬
‫היה שקוע בהרהורים עמוקים‪ .‬עיניו הריקות מהבעה ופיזור הנפש שלו נטעו בי את הרושם כי האיש‬
‫מתאמץ להעלות דבר־מה בזיכרונו‪ .‬בעיצומה של ארוחת הצהריים זינק לפתע הולמס על רגליו‪" .‬בשם‬
‫אלוהים‪ ,‬ווטסון! מצאתי!" קרא‪" .‬קח את כובעך ובוא איתי!" הוא נחפז במרב המהירות ברחוב בייקר‬
‫ולאורך רחוב אוקספורד עד שהגענו כמעט לכיכר ריג'נט‪ .‬כאן‪ ,‬בצד שמאל‪ ,‬ניצב חלון ראווה גדוש‬
‫בתצלומיהם של אנשים מפורסמים ושל יפהפיות התקופה‪ .‬עיניו של הולמס ננעצו באחת מהן‪ .‬הפניתי‬
‫את עיני בכיוון שאליו נשלח מבטו‪ ,‬והבחנתי בתמונתה של גברת בעלת הופעה מלכותית ואומרת הוד‪,‬‬
‫שהיתה לבושה בשמלה מפוארת ועל ראשה האצילי התנוסס נזר יהלומים גדול‪ .‬הבטתי בקווים‬
‫העדינים של האף‪ .‬בגבות העיניים המודגשות‪ ,‬בפה הישר ובסנטר הקטן והתקיף שמתחתיו‪ .‬אחר כך‬
‫כלאתי את נשימתי כאשר קראתי את התואר הרם והנישא‪ ,‬שעבר בירושה מדור לדור‪ ,‬של איש‬
‫האצולה והמדינאי הדגול אשר לו היתה נשואה‪ .‬עיני פגשו בעיניו של הולמס‪ ,‬והוא הניח את אצבעו‬
‫על שפתיו שעה שפנינו והתרחקנו מן החלון‪.‬‬
 ‫הרפתקת ששת הנפוליאונים‬
‫לעתים קרובות היה מר לסטרייד נוהג לסור אלינו בערבים‪ .‬ביקוריו התקבלו בברכה על ידי שרלוק‬
‫הולמס‪ ,‬כיוון שאיפשרו לו להתעדכן במתרחש במטה המשטרה‪ .‬בתמורה לחדשות שלסטרייד סיפק לו‪,‬‬
‫היה מוכן הולמס להאזין בכל עת בתשומת לב מרובה לפרטיה של חקירה כלשהי שבה עסק לסטרייד‪,‬‬
‫ומדי פעם עלה בידו‪ ,‬בלי להתערב התערבות פעילה בפרשה‪ ,‬לספק רמז או הצעה כלשהם‪ ,‬פרי‬
‫ידיעותיו הנרחבות וניסיונו העשיר‪.‬‬
‫בערב מסוים זה שוחח לסטרייד על אודות מזג האוויר ועל עיתונים‪ .‬אחר כך השתתק ועישן את‬
‫הסיגר שלו כשהוא שקוע במחשבות‪ .‬הולמס הביט בו בעניין‪.‬‬
‫"ישנה איזו פרשה מיוחדת שבה אתה עוסק כרגע?" שאל‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬לא‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הכול שגרתי למדי‪".‬‬
‫"ספר לי על כך‪ ,‬אם כן‪".‬‬
‫לסטרייד פרץ בצחוק‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬אמר‪" ,‬אין טעם להכחיש כי אכן דבר־מה מעיק עלי‪ .‬אלא שהעניין כה מגוחך‪,‬‬
‫עד כי אני מהסס להטריד אותך בגללו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אין ספק שזה עניין מוזר‪ ,‬גם אם חסר חשיבות‪,‬‬
‫וידוע לי כי אתה מתעניין בכל דבר החורג מן השגרה‪ .‬אבל לדעתי הדבר נוגע יותר לתחומו של‬
‫דוקטור ווטסון מאשר לתחומנו‪".‬‬
‫"האם מדובר במחלה?" שאלתי‪.‬‬
‫"נראה כי בשיגעון‪ .‬ובשיגעון מוזר מאוד! לא היית מעלה על דעתך כי קיים מישהו בימינו אנו‬
‫המטפח בלבו שנאה כה עזה לנפוליאון הראשון‪ ,‬עד כדי כך שינפץ כל פסל שלו הנקרה בדרכו‪".‬‬
‫הולמס שקע לאחור בכיסאו‪.‬‬
‫"אין זה מענייני‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"זה בדיוק מה שאמרתי‪ .‬ואולם כאשר מבצע אדם שוד רק כדי לשבור פסלים שאינם שייכים לו‪,‬‬
‫או־אז חורג הדבר מטיפולו של הרופא ועובר לידיו של איש המשטרה‪".‬‬
‫הולמס שב והזדקף בכיסאו‪.‬‬
‫"שוד! העניין מתחיל להישמע מעניין‪ .‬הבה נשמע את הפרטים‪".‬‬
‫לסטרייד הוציא את פנקס הרשימות הרשמי שלו כדי לרענן את זיכרונו בעזרת הדפים‪.‬‬
‫"התקרית הראשונה אירעה לפני ארבעה ימים‪ ",‬אמר‪" .‬בחנות לממכר תמונות ופסלים של מורס‬
‫הדסון בדרך קנינגטון‪ .‬הזבן עזב לרגע את החדר הקדמי‪ ,‬ואז שמע לפתע קול ניפוץ‪ .‬הוא מיהר לחזור‬
‫לחנות וגילה כי פסל־ראש של נפוליאון‪ ,‬שהיה עשוי גבס וניצב על הדלפק עם חפצי אמנות אחרים‪,‬‬
‫היה מוטל על הרצפה מנופץ לרסיסים‪ .‬הוא פרץ החוצה אל הרחוב‪ ,‬אך למרות שעוברי אורח אחדים‬
‫הצהירו כי ראו אדם יוצא בריצה מן החנות‪ ,‬לא עלה בידו לראות איש או לגלות פרטים שיסייעו לו‬
‫לזהות את בן הבלייעל‪ .‬נראָה כי זהו אחד מאותם מעשי בריונות מטופשים המתבצעים מפעם לפעם‪,‬‬
‫והמקרה דווח ברוח זו לשוטר המקוף‪ .‬ערכו של פסל הגבס לא עלה על שילינגים ספורים‪ ,‬והעניין‬
‫כולו נראה ילדותי מכדי שיחייב לפתוח בחקירה מיוחדת‪.‬‬
‫"ואולם המקרה השני היה רציני ממנו‪ ,‬וגם יוצא דופן‪ .‬הוא אירע רק אמש‪.‬‬
‫"בדרך קנינגטון‪ ,‬במרחק של מטרים ספורים מחנותו של מורס הדסון‪ ,‬מתגורר רופא מפורסם ששמו‬
‫דוקטור בַּרניקוֹט‪ ,‬המנהל את אחת המרפאות הגדולות ביותר בגדה הדרומית של התמזה‪ .‬מקום מגוריו‬
‫והמרפאה הראשית שלו נמצאים בדרך קנינגטון‪ ,‬ואולם סניף מרפאתו ובית המרקחת שלו ממוקמים‬
‫בדרך לואר בריקסטון‪ ,‬במרחק של כשלושה קילומטרים משם‪ .‬דוקטור ברניקוט הוא מעריץ מושבע‬
‫של נפוליאון וביתו מלא וגדוש ספרים‪ ,‬תמונות ומזכרות של הקיסר הצרפתי‪ .‬לפני זמן־מה רכש‬
‫מחנותו של מורס הדסון שתי יציקות גבס זהות של ראשו של נפוליאון‪ ,‬שנוצקו על פי פסלו המפורסם‬
‫של ה ַפּסָל הצרפתי דווין‪ .‬את הפסל האחד הציב בחדר הכניסה שלו בביתו שבדרך קנינגטון‪ ,‬ואת האחר‬
‫— על אדן האח במרפאה שלו שבלואר בריקסטון‪ .‬ובכן‪ ,‬כאשר ירד הבוקר דוקטור ברניקוט לקומה‬
‫הראשונה בביתו‪ ,‬הופתע לגלות כי בשעות הלילה פרצו לביתו‪ ,‬וכי לא נלקח דבר פרט לראש הגבס‬
‫שניצב בחדר הכניסה‪ .‬הפסל נלקח מתוך הבית ונופץ בחוזקה כנגד חומת הגן‪ .‬שברים מנותצים התגלו‬
‫לרגליה‪".‬‬
‫הולמס חיכך את כפות ידיו זו בזו‪.‬‬
‫"אין ספק שזהו מעשה בלתי רגיל‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"חשבתי כי יסב לך קורת רוח‪ .‬ואולם עדיין לא הגעתי לסוף הסיפור‪ .‬דוקטור ברניקוט היה אמור‬
‫להיות בסניף מרפאתו בשעה שתים־עשרה בצהריים‪ ,‬ותוכל לתאר לעצמך כמה נדהם כאשר גילה‬
‫בהגיעו למקום כי החלון נפרץ במשך הלילה‪ ,‬וכי שבריו של הפסל השני היו פזורים על פני החדר‪.‬‬
‫הפסל נותץ לרסיסי רסיסים במקום שבו ניצב‪ .‬בשני המקרים לא נמצאו כל עקבות היכולים לרמוז לנו‬
‫על זהותם של הפושע או המטורף שביצעו את התעלול הזה‪ .‬זהו זה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬עכשיו מצויות כל‬
‫העובדות בידיך‪".‬‬
‫"אין ספק שהן מיוחדות במינן — שלא לומר גרוטסקיות‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬מותר לשאול אם שתי‬
‫היציקות שנותצו בביתו ובמרפאתו של דוקטור ברניקוט היו זהות לחלוטין ליציקה שהושמדה בחנותו‬
‫של מורס הדסון?"‬
‫"הן נוצקו באותה תבנית‪".‬‬
‫"עובדה זו סותרת את ההנחה שהאיש אשר ניפץ את הפסלים עשה זאת מחמת שנאתו לנפוליאון‪.‬‬
‫בהתחשב בעובדה כי‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬מצויים בלונדון מאות פסלים של הקיסר הגדול‪ ,‬הרי אין להניח כי‬
‫יד המקרה היא שהנחתה מנתץ פסלים חסר הבחנה זה להתחיל במלאכתו דווקא בשלושה דגמים‬
‫מאותה יציקה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬גם אני חשבתי כמוך‪ ",‬אמר לסטרייד‪" .‬אבל מר מורס הדסון משמש ספק של יציקות בחלק‬
‫הזה של לונדון‪ ,‬ושלושת הפסלים האלה היו היחידים שנמצאו בחנותו זה שנים‪ .‬לכן אף על פי שיש‬
‫מאות רבות של פסלים בלונדון‪ ,‬כפי שאמנם ציינת‪ ,‬הרי קרוב לוודאי ששלושת הפסלים האלה היו‬
‫היחידים המצויים ברובע הזה‪ .‬לפיכך ברור בעליל כי קנאי מקומי יתחיל דווקא בהם‪ .‬מה דעתך‪,‬‬
‫דוקטור ווטסון?"‬
‫"מונומאניה יכולה ללבוש פנים רבות לאינספור‪ ",‬השבתי‪" .‬ידוע לנו המצב המוגדר בפי פסיכולוגים‬
‫צרפתים מודרנים כ'אי ה פיקס'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיגעון לדבר אחד‪ .‬שיגעון לדבר אחד יכול לבוא לידי ביטוי‬
‫בתחום שולי בלבד‪ ,‬והלוקה בו יכול להיות שפוי לחלוטין בכל יתר התחומים‪ .‬אדם שהרבה לקרוא על‬
‫אודות נפוליאון‪ ,‬או שלקה בפגם תורשתי־משפחתי שנגרם מן המלחמה בין שתי הארצות‪ ,‬עשוי לטפח‬
‫אי ה פיקס ממין זה‪ ,‬ובהשפעתו לבצע מעשי נבלה בלתי מתקבלים על הדעת‪".‬‬
‫"אבל אין זה מתאים למקרה שלפנינו‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ",‬אמר הולמס כשהוא מנענע בראשו‪" ,‬שכן שום‬
‫אידה פיקס‪ ,‬ולו גם החמור ביותר‪ ,‬לא יאפשר למשוגע המעניין שלך לגלות היכן נמצאים הפסלים‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬כיצד אתה מסביר זאת?"‬
‫"אין בדעתי אף לנסות לעשות זאת‪ ,‬אני רק מציין את העובדה שישנה שיטה מסוימת במהלכיו‬
‫המוזרים של האדון‪ .‬למשל‪ ,‬בחדר הכניסה בביתו של דוקטור ברניקוט‪ ,‬במקום שבו עלול הרעש‬
‫להעיר את המשפחה‪ ,‬הוצא הפסל אל מחוץ לבית בטרם נופץ לרסיסים‪ ,‬ואילו במרפאה‪ ,‬במקום שבו‬
‫סכנת הגילוי פחותה‪ ,‬נופץ הפסל במקום שבו היה מונח‪ .‬העניין נראה פעוט וחסר ערך עד כדי גיחוך‪,‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬איני מעז לפטור מעשה כלשהו כחסר חשיבות — לא כאשר אני חושב על כך שרבות מן‬
‫הפרשיות הקלאסיות ביותר שלי החלו בצורה בלתי מבטיחה ביותר‪ .‬אולי זכור לך‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כיצד אותו‬
‫מקרה נורא שאירע במשפחת ַאבֶּרנ ֵטי הובא לראשונה לידיעתי בשל עלה פטרוזיליה ששקע עמוק‬
‫בתוך חמאה ביום חם ולוהט‪ .‬על כן‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬איני יכול לחייך למשמע סיפורך על אודות שלושת‬
‫פסלי־הראש המנותצים‪ ,‬ואודה לך מאוד אם תביא לידיעתי כל התפתחות חדשה בשרשרת מאורעות‬
‫יוצאת דופן כל כך כמו זו‪".‬‬
‫ההתפתחות שלה ייחל ידידי התרחשה במהירות רבה מכפי שציפה‪ ,‬ולבשה אופי טרגי בהרבה מכפי‬
‫שהיה יכול להעלות על הדעת‪ .‬עדיין הייתי עסוק בלבישת בגדי בחדר השינה שלי בבוקר יום המחרת‪,‬‬
‫כאשר נשמעה נקישה על דלתי‪ ,‬והולמס נכנס פנימה ובידו מברק‪ .‬הוא קרא בקול‪:‬‬

‫בוא מיד‪ ,‬רחוב פיט ‪ ,131‬קנסינגטון‪.‬‬

‫לסטרייד‪.‬‬
 ‫"מה פשר הדבר?" שאלתי‪.‬‬
‫"איני יודע — זה יכול להיות כל דבר‪ ,‬אבל אני חושד כי מדובר בהמשכה של פרשת הפסלים‪ .‬ואם‬
‫כך‪ ,‬הרי ידידנו משבר הצלמים החל לפעול ברובע אחר של לונדון‪ .‬יש קפה על השולחן‪ ,‬ווטסון‪ ,‬וליד‬
‫הדלת ממתינה לנו כרכרה‪".‬‬
‫בתוך מחצית השעה הגענו לרחוב פיט‪ .‬היה זה מקום קטן ושקט‪ ,‬שהזמן עמד בו מלכת‪ ,‬אשר היה‬
‫ממוקם סמוך מאוד לאחד הערוצים השוקקים ביותר שדרכו זרמו חייה של לונדון‪ .‬בית מספר ‪ 131‬היה‬
‫אחד מבתים טוריים‪ ,‬כולם שטוחי חזית‪ ,‬מהוגנים למראה ובלתי רומנטיים לחלוטין‪ .‬כאשר קרבנו‬
‫למקום‪ ,‬גילינו קהל סקרנים מתגודד ליד הגדר מול הבית‪ .‬הולמס פלט שריקה מפיו‪.‬‬
‫"בחיי! מדובר כאן לכל הפחות בניסיון לרצח‪ .‬שום אירוע פחות חמור מזה לא ירתק את תשומת לבו‬
‫של הנער השליח הלונדוני‪ .‬כתפיו הקמורות וצווארו המתוח של ברנש זה מעידים על כך שאירע כאן‬
‫מעשה אלימות‪ .‬מה זה‪ ,‬ווטסון? המדרגות העליונות שטופות במים‪ ,‬ואולם המדרגות האחרות יבשות‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬יש טביעות רגליים למכביר! תראו‪ ,‬תראו‪ ,‬הנה לסטרייד בחלון הקדמי‪ .‬ובכן‪ ,‬במהרה נדע‬
‫את כל הפרטים על אודות הפרשה‪".‬‬
‫קצין המשטרה קיבל אותנו בפנים רציניות והוביל אותנו אל חדר האורחים‪ .‬גבר מבוגר‪ ,‬פרוע מאוד‬
‫למראה ונסער ביותר‪ ,‬לבוש בחלוק בית עשוי פלנל‪ ,‬צעד בחדר אנה ואנה‪ .‬הוא הוצג בפנינו כבעל‬
‫הבית — אדם בשם מר הוראס הארקר‪ ,‬עיתונאי מהתאגיד "סנטרל פ ס"‪.‬‬
‫"זו שוב פרשת פסלי נפוליאון‪ ",‬אמר לסטרייד‪" .‬נראה לי כי גילית עניין בפרשה אמש‪ ,‬מר הולמס‪,‬‬
‫ולכן חשבתי שתרצה לקחת חלק בחקירה עכשיו‪ ,‬כאשר העניין קיבל תפנית חמורה מאוד‪".‬‬
‫"באיזו תפנית מדובר?"‬
‫"ברצח‪ .‬מר הארקר‪ ,‬התואיל בטובך לספר לאדון הזה מה בדיוק קרה?"‬
‫האיש בחלוק הבית סב לעברנו בפרצוף עגום ביותר‪.‬‬
‫"זה עניין מוזר ביותר‪ ",‬אמר‪" .‬כל חיי אני מלקט חדשות על אודות אנשים אחרים‪ ,‬והנה‪ ,‬כאשר‬
‫נקרה נתח חדשות של ממש בדרכי שלי‪ ,‬אני כל כך מבולבל וכל כך מוטרד‪ ,‬עד שאיני מסוגל לחבר‬
‫ולו משפט פשוט אחד‪ .‬לו הגעתי לכאן כעיתונאי‪ ,‬הייתי מראיין את עצמי וזוכה לשני טורים בכל‬
‫עיתוני הערב‪ .‬ואילו עתה אני תורם מידע עיתונאי רב־ערך בכך שאני מספר את סיפורי שוב ושוב‬
‫לשורה של אנשים שונים ומשונים‪ ,‬כאשר אני עצמי איני יכול לעשות בו כל שימוש‪ .‬בכל אופן‪ ,‬שמעך‬
‫הגיע לאוזני‪ ,‬מר שרלוק הולמס‪ ,‬ואם תואיל להסביר לי את פשרו של מקרה מוזר זה‪ ,‬יהיה זה שכר‬
‫הולם תמורת הטרחה שבסיפור המעשה באוזניך‪".‬‬
‫הולמס התיישב והטה את אוזנו‪.‬‬
‫"נראה שכל האירועים מתמקדים באותו פסל־ראש של נפוליאון שקניתי לפני ארבעה חודשים כדי‬
‫להציבו בחדר הזה‪ .‬קניתי אותו במחיר זול מחנותם של האחים הרדינג‪ ,‬שנמצאת במרחק של שני‬
‫בתים מתחנת הרכבת ברחוב היי‪ .‬חלק ניכר של עבודתי העיתונאית מתבצע בשעות הלילה‪ ,‬ולא אחת‬
‫אני ממשיך לכתוב עד עלות השחר‪ .‬כך אירע גם היום‪ .‬ישבתי בחדר העבודה שלי‪ ,‬בקומה העליונה‬
‫בצדו האחורי של הבית‪ ,‬ולפתע‪ ,‬בשעה שלוש לפנות בוקר‪ ,‬היה נדמה לי שאני שומע רעש מלמטה‪.‬‬
‫הטיתי את אוזני‪ ,‬אך שוב לא שמעתי את הרחשים‪ ,‬ועל כן הסקתי כי הם הגיעו מבחוץ‪ .‬כחמש דקות‬
‫אחר כך שמעתי לפתע זעקה מחרידה — זה היה הקול הנורא ביותר ששמעתי מימי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הזעקה‬
‫תמשיך להדהד באוזני עד יומי האחרון‪ .‬ישבתי רגע אחד או שניים קפוא מאימה‪ .‬אחר כך תפסתי‬
‫במחתה וירדתי למטה‪ .‬כאשר נכנסתי אל החדר‪ ,‬גיליתי כי החלון פתוח לרווחה‪ ,‬ומיד הבחנתי בעובדה‬
‫שפסל־הראש של נפוליאון נעלם מעל אדן האח‪ .‬נשגב מבינתי מדוע ירצה פורץ כלשהו ליטול את‬
‫החפץ הזה‪ ,‬הרי זוהי יציקת גבס חסרת ערך‪.‬‬
‫"תוכל לראות בעצמך כי מי שיוצא מבעד לחלון הזה יכול להגיע בצעד ארוך אחד אל מפתן דלת‬
‫החזית‪ .‬לא היה לי כל ספק שכך בדיוק נהג הפורץ‪ ,‬ועל כן ניגשתי אל הדלת ופתחתי אותה‪ .‬כאשר‬
‫פסעתי החוצה אל החשכה‪ ,‬כמעט מעדתי על גווייתו של אדם שנחה שם‪ .‬רצתי פנימה כדי ליטול פנס‪,‬‬
‫ואז ראיתי את הברנש האומלל מוטל עם שסע עמוק בגרונו‪ ,‬והמקום כולו שטוף בדמו‪ .‬הוא שכב על‬
‫גבו‪ ,‬ברכיו משוכות מעלה ופיו פעור באופן מחריד‪ .‬האיש עתיד לפקוד אותי בחלומותי‪ .‬הצלחתי‬
‫לשרוק במשרוקית המשטרה‪ ,‬ואחר כך התעלפתי‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬שכן לא זכור לי דבר נוסף עד לרגע‬
‫שבו גיליתי את השוטרים ניצבים מעלי בחדר הכניסה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מי הנרצח?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"לא נמצא עליו כל פרט מזהה‪ ",‬אמר לסטרייד‪" .‬תוכל לראות את הגווייה בחדר המתים‪ ,‬אך עד‬
‫עכשיו לא הצלחנו לגלות דבר על האיש‪ .‬זהו גבר גבה קומה ושזוף‪ ,‬שנראה כמי שניחן בעוצמה רבה‪,‬‬
‫וגילו אינו עולה על שלושים‪ .‬הוא היה לבוש בבגדים עלובים‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬לא נראה כפועל‪ .‬אולר כיס‬
‫בעל ידית עשויה קרן נח לצדו בתוך שלולית דם‪ .‬איני יודע אם היה זה כלי הנשק שבו בוצע הרצח‪ ,‬או‬
‫שמא היה שייך לנרצח‪ .‬על בגדיו לא היה כל שם‪ ,‬ובכיסיו לא מצאנו דבר‪ ,‬פרט לתפוח אחד‪ ,‬חבל‪,‬‬
‫מפה זולה של לונדון ותצלום‪ .‬הנה התצלום‪".‬‬
‫היה ברור בעליל שזהו תצלום בזק שצולם במצלמה קטנה‪ .‬נראה בו גבר דמוי קוף‪ ,‬ערני למראה‬
‫ובעל תווי פנים חדים‪ ,‬שגבותיו עבות וחלקן התחתון של פניו משתרבב לפנים בצורה מוזרה כפניו של‬
‫בבון‪.‬‬
‫"ומה קרה לפסל?" שאל הולמס לאחר שבחן את התצלום בקפידה‪.‬‬
‫"קיבלנו את הידיעה ממש לפני שהגעת‪ .‬הפסל נמצא בגן הקדמי של בית ריק בדרך קמדן האוס‪ .‬הוא‬
‫היה מנותץ לרסיסים‪ .‬אני מתכוון לגשת לשם עכשיו כדי לבדוק אותו‪ .‬האם תצטרף אלי?"‬
‫"בוודאי‪ .‬רק אעיף מבט סביבי‪ ".‬הוא בדק את השטיח ואת החלון‪" .‬או שהברנש ניחן ברגליים‬
‫ארוכות מאוד‪ ,‬או שהיה גמיש ביותר‪ ",‬אמר‪" .‬אין זה פשוט להגיע אל אדן החלון ולפתוח אותו‪ ,‬כאשר‬
‫מתחתיו נמצא שטח פתוח‪ .‬השיבה חזרה היתה פשוטה יחסית‪ .‬האם תבוא עמנו כדי לחזות בשרידי‬
‫פסלך‪ ,‬מר הארקר?"‬
‫העיתונאי העגמומי התיישב אל שולחן הכתיבה שלו‪.‬‬
‫"עלי לנסות לעשות משהו בקשר לעניין‪ ",‬אמר‪" ,‬אף כי אין לי כל צל של ספק שהמהדורות‬
‫הראשונות של עיתוני הערב כבר יצאו לאור כשכל פרטי המקרה מופיעים בהם‪ .‬זה חוסר המזל שלי!‬
‫אולי זכורה לכם התמוטטותה של הבמה בדונקסטר? ובכן‪ ,‬אני הייתי העיתונאי היחיד שהיה על הבמה‪,‬‬
‫והעיתון שלי היה היחיד שלא פירסם דיווח על האירוע‪ ,‬כיוון שהייתי מזועזע מכדי לכתוב משהו‪ .‬ועתה‬
‫איחרתי את המועד פעם נוספת‪ ,‬וזאת כאשר בוצע רצח ממש על סף דלתי!"‬
‫כאשר עזבנו את החדר‪ ,‬הגיע לאוזנינו קול חריקת עטו הרץ על פני גיליון הנייר‪.‬‬
‫המקום שבו התגלו שברי הפסל נמצא במרחק של כמה מאות מטרים בלבד‪ .‬בפעם הראשונה נחו‬
‫עינינו על העתק זה של הקיסר הגדול‪ ,‬שדומה כי עורר שנאה כה לוהטת והרסנית בלבו של הגבר‬
‫עלום השם‪ .‬שברי החרס של הפסל היו פזורים על העשב‪ .‬הולמס הרים אחדים מהם ובחן אותם‬
‫בדקדקנות‪ .‬מארשת פניו המרוכזת ומהתנהגותו ההחלטית למדתי לדעת כי סוף־סוף מצא רמז‪.‬‬
‫"נו?" שאל לסטרייד‪.‬‬
‫הולמס משך בכתפיו‪.‬‬
‫"דרך ארוכה עוד לפנינו‪ ",‬אמר‪" .‬ועם זאת — עם זאת — ובכן‪ ,‬יש בידינו כמה עובדות מנחות שניתן‬
‫לפעול על פיהן‪ .‬השגת הפסל נטול הערך נחשבה בעיניו של אותו פושע מוזר הרבה יותר מאשר חיי‬
‫אדם‪ .‬זאת נקודה אחת‪ .‬לאחר מכן מזדקרת לעינינו העובדה המוזרה שלא ניפץ את הפסל בתוך הבית‬
‫או מיד כשיצא מהבית‪ ,‬אם אמנם מטרתו היחידה היתה לנפץ אותו ותו לא‪".‬‬
‫"הוא היה נבוך ומוטרד מפגישתו עם הברנש האחר‪ .‬הוא בקושי ידע מה הוא עושה‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬זה מתקבל על הדעת‪ .‬אבל הייתי רוצה להסב את תשומת לבך באופן מיוחד למקום שבו עומד‬
‫הבית בגן שבו נופץ הפסל‪".‬‬
‫לסטרייד התבונן סביבו‪.‬‬
‫"זהו בית ריק‪ ,‬והאיש ידע שלא יופרע בגן‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל ישנו בית ריק נוסף ברחוב‪ ,‬שהרוצח היה חייב לחלוף על פניו בדרכו לכאן‪ .‬מדוע לא שבר‬
‫שם את הפסל‪ ,‬והרי היה ברור כי כל מטר נוסף שהוא עובר עם הפסל‪ ,‬מגדיל את הסיכון שיגלו‬
‫אותו?"‬
‫"אני נכנע‪ .‬איני יודע את התשובה‪ ",‬אמר לסטרייד‪.‬‬
‫הולמס הצביע על פנס הרחוב אשר מעל ראשנו‪.‬‬
‫"כאן היה יכול לראות מה הוא עושה‪ ,‬ואילו שם לא היה יכול לראות‪ .‬זו הסיבה שבחר במקום הזה‪".‬‬
‫"בחיי! אתה צודק‪ ",‬קרא המפקח‪" .‬עכשיו‪ ,‬כשאני חושב על כך‪ ,‬אני נזכר שפסלו של מר ברניקוט‬
‫נופץ לא רחוק מן המנורה האדומה שלו‪ .‬ובכן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬מה עלינו לעשות עם העובדה הזו?"‬
‫"לזכור אותה — לתייק אותה במוחנו‪ .‬אולי נגלה אחר כך דבר־מה אשר יתקשר אליה‪ .‬אילו צעדים‬
‫בדעתך לנקוט עתה‪ ,‬לסטרייד?"‬
‫"לדעתי‪ ,‬הדרך היעילה ביותר לפצח את הבעיה היא באמצעות זיהויו של הנרצח‪ .‬לא נראה לי‬
‫שניתקל כאן בקשיים‪ .‬לאחר שנגלה מי האיש ומי הם בעלי בריתו‪ ,‬נעשה צעד גדול קדימה לקראת‬
‫גילוי מעשיו ברחוב פיט אמש‪ ,‬וכן לקראת גילוי זהותו של האיש שפגע בו ורצח אותו על מפתן ביתו‬
 ‫של מר הוראס הארקר‪ .‬אינך סבור כך?"‬
‫"בהחלט‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬זו אינה הדרך שבה אני הייתי מטפל בבעיה‪".‬‬
‫"ומה אתה היית עושה?"‬
‫"הו‪ ,‬איני רוצה להשפיע עליך בדרך כלשהי‪ .‬אני מציע שאתה תפעל בדרכך שלך‪ ,‬ואני — בדרכי‬
‫שלי‪ .‬נוכל אחר כך להשוות את רשמינו‪ ,‬וכל אחד מאיתנו יוכל להשלים את ידיעותיו של האחר‪".‬‬
‫"טוב ויפה‪ ",‬אמר לסטרייד‪.‬‬
‫"אם אתה חוזר לרחוב פיט‪ ,‬אולי תפגוש במר הוראס הארקר‪ .‬אמור לו בשמי כי כבר קבעתי לי דעה‬
‫בפרשה‪ ,‬וכי אני בטוח שמטורף מסוכן ורצחני‪ ,‬רדוף מחשבות תעתועים על אודות נפוליאון‪ ,‬היה‬
‫בביתו אמש‪ .‬זה יסייע לו בחיבור הכתבות שלו‪".‬‬
‫לסטרייד בהה בו‪" .‬אינך מאמין בזה ברצינות?"‬
‫הולמס חייך‪.‬‬
‫"לא? ובכן‪ ,‬אולי באמת איני מאמין בזה‪ .‬אבל אני בטוח כי ידיעה זו תעניין את מר הוראס הארקר‬
‫ואת מנויי העיתונים של תאגיד 'סנטרל פרס'‪ .‬ועתה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬נראה לי כי יום עבודה ארוך ומורכב‬
‫למדי מצפה לנו‪ .‬אשמח מאוד‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬אם תוכל להתפנות כדי לפגוש בנו ברחוב בייקר הערב בשעה‬
‫שש‪ .‬עד אז הייתי רוצה להחזיק ברשותי את התצלום שמצאת בכיסו של הנרצח‪ .‬אולי אזדקק לחברתך‬
‫ולסיועך במשימה קטנה שאני עומד לבצע הלילה אם אמנם יתברר כי שלשלת הטיעונים ההגיוניים‬
‫שלי נכונה‪ .‬ועד אז‪ ,‬שלום לך ובהצלחה‪".‬‬
‫שרלוק הולמס ואני פנינו יחדיו אל רחוב היי‪ ,‬והתעכבנו שם בחנותם של האחים הרדינג‪ ,‬שבה נקנה‬
‫פסל־הראש‪ .‬זבן צעיר הודיע לנו כי מר הרדינג ייעדר מן החנות עד לשעות אחר הצהריים‪ ,‬וכי הוא‬
‫עצמו עובד חדש‪ ,‬ועל כן לא יוכל לספק לנו כל מידע‪ .‬ארשת פניו של הולמס הסגירה את אכזבתו‬
‫וכעסו‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬טוב‪ .‬איננו יכולים לצפות שהכול יתרחש בהתאם לציפיותינו‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר לבסוף‪" .‬יהיה‬
‫עלינו לשוב לכאן אחר הצהריים אם אמנם לא יגיע מר הרדינג קודם לכן‪ .‬כפי שאתה בוודאי מנחש‪,‬‬
‫אני מנסה לגלות את מקורם של הפסלים‪ ,‬כדי לברר אם אין בהם משהו מיוחד שיכול להסביר את‬
‫גורלם יוצא הדופן‪ .‬הבה נשים את פעמינו אל מר מורס הדסון מדרך קנינגטון‪ ,‬ונראה אם יהיה בכוחו‬
‫לשפוך מעט אור על התעלומה‪".‬‬
‫כעבור שעה של נסיעה הגענו אל בית המסחר של סוחר התמונות‪ .‬היה זה גבר קטן וחסון‪ ,‬בעל פנים‬
‫אדומות ומזג חם‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬הוא עמד על הדלפק שלי ממש‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר‪" .‬אני לא יודע בשביל מה אנחנו משלמים‬
‫מסים ואַגרות‪ ,‬אם כל בן בלייעל יכול להיכנס לאן שהוא רוצה ולשבור סחורה של מישהו אחר‪ .‬כן‪,‬‬
‫אדוני‪ ,‬אני מכרתי לדוקטור ברניקוט את שני הפסלים שלו‪ .‬בושה וחרפה‪ ,‬אדוני! מזימה ניהיליסטית‪,‬‬
‫זה מה שאני חושב על זה‪ .‬אף אחד חוץ מאנרכיסט לא יסתובב לו ככה וישבור פסלים‪ .‬רפובליקנים‬
‫אדומים‪ ,‬ככה אני קורא להם‪.‬‬
‫"ממי קניתי את הפסלים? אני לא רואה איזה קשר יש לזה לעניין‪ .‬טוב‪ ,‬אם אתה באמת רוצה לדעת‪,‬‬
‫קניתי אותם מחברת גֶל ר‪ ,‬שנמצאת ברחוב צ'רץ' ברובע ס ֶטפְּני‪ .‬בית עסק מפורסם מאוד‪ ,‬שקיים כבר‬
‫עשרים שנה‪ .‬כמה פסלים קניתי? שלושה — שניים ועוד אחד הם שלושה — שני הפסלים של דוקטור‬
‫ברניקוט ופסל שלישי שנופץ באמצע היום ממש על הדלפק שלי‪.‬‬
‫"אם אני מכיר את האיש בתצלום? לא‪ ,‬אני לא מכיר‪ .‬רק רגע‪ ,‬כן‪ ,‬אני מכיר‪ .‬בחיי‪ ,‬זה בֶּפּוֹ‪ .‬בחור‬
‫איטלקי אחד שעובד בקבלנות ועזר לי בחנות‪ .‬הוא יודע לגלף קצת‪ ,‬לצפות בזהב ולמסגר‪ ,‬ולעשות כל‬
‫מיני עבודות קטנות‪ .‬הוא עזב את העבודה בשבוע שעבר‪ ,‬ומאז לא שמעתי ממנו‪ .‬לא‪ ,‬אני לא יודע‬
‫מאיפה בא או לאן הלך‪ .‬לא היה לי שום דבר נגדו בזמן שעבד כאן‪ .‬הוא נעלם יומיים לפני שהפסל‬
‫נופץ‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬זה פחות או יותר המידע שנוכל לצפות לו ממורס הדסון‪ ",‬אמר הולמס כאשר יצאנו מן‬
‫החנות‪" .‬מתברר שבפו הוא גורם משותף גם למקרה שאירע בקנינגטון וגם למקרה שאירע‬
‫בקנסינגטון‪ .‬אני סבור אפוא שהדבר אכן הצדיק נסיעה של שישה־עשר קילומטרים‪ .‬ועכשיו‪ ,‬ווטסון‪,‬‬
‫הבה נשים את פעמינו אל חברת גלדר שבסטפני‪ ,‬המקור ובית היוצר של הפסלים‪ .‬אופתע מאוד אם לא‬
‫יתגלה לנו משהו שיסייע לנו בחקירה‪".‬‬
‫בזה אחר זה חלפנו במהירות רבה על פני שולי רבעיה של לונדון; הרובע היוקרתי של לונדון‪ ,‬אזור‬
‫בתי המלון של לונדון‪ ,‬אזור התיאטראות של לונדון‪ ,‬הרובע הספרותי של לונדון‪ ,‬הרובע המסחרי של‬
‫לונדון‪ ,‬ולבסוף חלפנו על פני הרובע הימי של לונדון עד שהגענו לפרוור עירוני על גדת הנהר‪,‬‬
‫שאוכלוסייתו כוללת מאה אלף נפש‪ .‬במקום זה ניצבו בתי דירות דחוסים בצפיפות מצחינה בחלכאים‬
‫ונדכאים מכל רחבי אירופה‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬ברחוב רחב ידיים ששימש בעבר מקום משכנם של סוחריה האמידים של העיר‪ ,‬מצאנו את בית‬
‫המלאכה לפסלים שחיפשנו‪ .‬בחוץ היתה חצר גדולה מלאה בחומרי גלם הדרושים להכנת הפסלים‪.‬‬
‫בפנים גילינו אולם גדול‪ ,‬שבו היו חמישים פועלים מסתתים או מכיירים‪ .‬המנהל‪ ,‬גרמני רחב כתפיים‬
‫ובעל שיער בהיר‪ ,‬קיבל את פנינו באדיבות והשיב במהירות על כל שאלותיו של הולמס‪ .‬מתוך עיון‬
‫בספריו למדנו לדעת כי נעשו מאות יציקות של פסל־הראש של נפוליאון‪ ,‬על פי פסל השיש של דווין‪,‬‬
‫ואולם שלושת הפסלים הללו‪ ,‬שנשלחו למורס הדסון לפני כשנה‪ ,‬היו חלק מסדרת יציקה של שישה‬
‫פסלים‪ .‬שלושת הפסלים הנותרים בסדרה נשלחו לחנותם של האחים הרדינג בקנסינגטון‪ .‬אין כל סיבה‬
‫להניח כי ששת הפסלים האלה שונים במשהו מיתר הפסלים‪ .‬הוא לא היה יכול להעלות על דעתו מדוע‬
‫ירצה מישהו לנתץ אותם — למעשה‪ ,‬האיש צחק בכל לבו למשמע הרעיון‪ .‬מחירם הסיטוני היה שישה‬
‫שילינגים לפסל‪ ,‬אך הקמעונאי יכול למוכרם תמורת שנים־עשר שילינגים ואולי אף יותר‪ .‬היציקה‬
‫נעשתה בשני דפוסים משני צדי הפנים‪ ,‬ואחר כך צורפו יחד שני דיוקנאות גבס פריזאיים אלה ויצרו‬
‫את פסל־הראש השלם‪ .‬העבודה התבצעה בדרך כלל בידי פועלים איטלקים באולם שבו נמצאנו‪ .‬לאחר‬
‫שהסתיימה מלאכת היציקה‪ ,‬הונחו הפסלים לייבוש על שולחן שניצב בפרוזדור‪ ,‬ולאחר מכן אוחסנו‬
‫במחסן‪ .‬אלה היו כל הפרטים שהיה יכול לספק לנו‪.‬‬
‫ואולם להצגת התצלום היתה השפעה מוזרה על המנהל‪ .‬פניו העלו סומק של כעס‪ ,‬וגבותיו התכווצו‬
‫מעל עיניו הטבטוניות הכחולות‪.‬‬
‫"הה! נבל שכמותו!" קרא‪" .‬כן‪ ,‬אני מכיר את האיש היטב‪ .‬בית המלאכה הזה היה תמיד מקום מהוגן‪,‬‬
‫והפעם היחידה שבה הופיעה פה המשטרה היתה בגלל היצור הזה‪ .‬זה קרה לפני יותר משנה‪ .‬הוא דקר‬
‫בסכין איטלקי אחר ברחוב‪ ,‬אחר כך הגיע לעבודה כשהמשטרה דולקת אחריו‪ ,‬וכאן אסרו אותו‬
‫השוטרים‪ .‬שמו של האיש היה בפו — את שם משפחתו איני יודע‪ .‬זה הגיע לי על שקיבלתי לעבודה‬
‫אדם עם פרצוף כזה‪ .‬אבל הוא היה פועל טוב — אחד המעולים‪".‬‬
‫"מה היה עונשו?"‬
‫"האיש לא מת‪ ,‬ובפו קיבל רק שנה אחת מאסר‪ .‬אין לי ספק שהוא כבר יצא לחופשי‪ ,‬אך הוא לא‬
‫העז להראות כאן את פרצופו‪ .‬עובד כאן איתנו בן דוד שלו‪ ,‬ואני בטוח כי יוכל לומר לכם היכן נמצא‬
‫האיש‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ",‬קרא הולמס‪" .‬אל תאמר לבן הדוד דבר וחצי דבר‪ ,‬אני מפציר בך‪ .‬זהו עניין בעל חשיבות‬
‫רבה‪ ,‬וככל שאני מוסיף לחקור בו‪ ,‬כך הולכת חשיבותו וגדלה‪ .‬כאשר בדקתי ביומנך את פרטי המכירה‬
‫של היציקות‪ ,‬הבחנתי כי המכירה נעשתה ב‪ 3-‬ביוני אשתקד‪ .‬תוכל לומר לי באיזה תאריך נעצר בפו?"‬
‫"אוכל לומר לך בערך‪ ,‬על פי רשימת מקבלי המשכורות‪ ",‬השיב המנהל‪" .‬כן‪ ",‬המשיך‪ ,‬לאחר‬
‫שעילעל זמן־מה בפנקסו‪" .‬בפעם האחרונה קיבל משכורת בעשרים במאי‪".‬‬
‫"תודה לך‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אני סבור שלא נוסיף לגזול מזמנך ולנצל את סבלנותך‪ ".‬ובדברי אזהרה‬
‫אחרונים לבל יאמר דבר על חקירתנו‪ ,‬שבנו ופנינו מערבה‪.‬‬
‫שעות אחר הצהריים כמעט חלפו להן‪ ,‬כאשר סוף־סוף הצלחנו לאכול ארוחת צהריים חטופה באחת‬
‫המסעדות‪ .‬גיליון חדשות‪ ,‬שעותקים שלו נמצאו בכניסה למסעדה‪ ,‬הכריז‪:‬‬

‫מעשה תקיפה בקנסינגטון‪ .‬רצח בוצע על ידי מטורף‪.‬‬

‫הכתבה המפורטת הוכיחה בעליל כי מר הוראס הארקר הצליח להדפיס את הדיווח שלו‪ ,‬אחרי ככלות‬
‫הכול‪ .‬שני טורים הוקדשו לתיאור ססגוני ודרמטי ביותר של הפרשה כולה‪ .‬הולמס השעין את הגיליון‬
‫כנגד מערך של צנצנות ועיין בו בזמן שאכל‪ .‬פעם או פעמיים ציחקק לעצמו‪.‬‬
‫"זה תיאור מצוין‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬הקשב לזה‪:‬‬

‫נעים מאוד לדעת כי לא התגלו כל חילוקי דעת בפרשה זו — גם מר לסטרייד‪ ,‬אחד מקציני‬
‫המשטרה המנוסים ביותר‪ ,‬וגם מר שרלוק הולמס‪ ,‬המומחה־המייעץ המהולל‪ ,‬הגיעו למסקנה‬
‫ששלשלת המאורעות הגרוטסקית‪ ,‬שהסתיימה באורח כה טרגי היא תוצאה של טירוף הדעת‬
‫ולא של פשע מתוכנן ומכוון‪ .‬שום פירוש‪ ,‬פרט למופרעות נפשית‪ ,‬אינו יכול להסביר את‬
 ‫העובדות‪.‬‬

‫"העיתונות‪ ,‬ווטסון‪ ,‬היא כלי שרת רב־ערך‪ ,‬אם רק יודעים כיצד להשתמש בו‪ .‬ועתה‪ ,‬אם סיימת‬
‫לאכול‪ ,‬נשוב לקנסינגטון ונראה מה יש לו‪ ,‬למנהל החנות של האחים הרדינג‪ ,‬לומר בפרשה‪".‬‬
‫מייסדה של חנות־ענק זו התגלה כברנש קטן‪ ,‬חריף וערני‪ ,‬זריז ומהיר ככספית‪ ,‬שהתברך במוח‬
‫צלול ובלשון מהירת מענה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬כבר קראתי את הדיווח על הפרשה שהופיע בעיתוני הערב‪ .‬מר הוראס הארקר הוא‬
‫לקוח שלנו‪ .‬לפני חודשים אחדים סיפקנו לו את פסל־הראש‪ .‬הזמנו שלושה פסלים כאלה מחברת גלדר‬
‫שבסטפני‪ .‬כל השלושה נמכרו‪ .‬למי? הו‪ ,‬הייתי אומר כי נוכל בקלות לומר לך אם נעיין בספר‬
‫המכירות שלנו‪ .‬כן‪ ,‬הנה כאן הרישום‪ .‬פסל אחד נמכר‪ ,‬כפי שאתה רואה‪ ,‬למר הארקר‪ ,‬פסל אחד נמכר‬
‫למר ג'וזיה בראון מבית לבורנום שבצ'יזיק‪ ,‬ופסל אחד נמכר למר סנדפורד מדרך לואר גרוב‬
‫שברדינג‪ .‬לא‪ ,‬מעולם לא ראיתי את הפרצוף בתצלום שאתה מציג בפני‪ .‬אי־אפשר לשכוח פרצוף כזה‬
‫— אתה היית שוכח‪ ,‬אדוני? — הרי מעולם לא ראיתי פרצוף מכוער ממנו‪ .‬האם אנחנו מעסיקים‬
‫איטלקים בצוות העובדים שלנו? כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬כמה מן הפועלים ועובדי הניקיון שלנו הם איטלקים‪ .‬הייתי‬
‫אומר שהם יכולים בהחלט להציץ בספר המכירות‪ ,‬אם ירצו בכך‪ .‬אין כל סיבה מיוחדת להפקיד‬
‫שמירה על ספרי המכירות‪ .‬נו‪ ,‬בחיי שזה עסק מוזר‪ ,‬ואני מקווה שתודיע לי אם יצא משהו מכל‬
‫החקירות שאתה עורך‪".‬‬
‫הולמס רשם דברים אחדים בשעה שמר הרדינג דיבר‪ ,‬ואני הבחנתי כי היה מרוצה מאוד מן הדרך‬
‫שבה התגלגלו הדברים‪ .‬ואולם הוא לא אמר דבר‪ ,‬פרט לכך שאם לא נמהר‪ ,‬נאחר לפגישה עם‬
‫לסטרייד‪ .‬ואכן‪ ,‬כאשר הגענו לרחוב בייקר‪ ,‬כבר מצאנו שם את הבלש פוסע אנה ואנה בחדר בקוצר‬
‫רוח קדחתני‪ .‬מבע החשיבות שעלה על פניו הוכיח לנו כי מלאכת יומו לא יצאה לבטלה‪.‬‬
‫"ובכן?" שאל‪" .‬הצלחת לגלות משהו‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"היה לנו יום עבודה עמוס ולא לגמרי נטול תוצאות‪ ",‬הסביר ידידי‪" .‬פגשנו ביצרני הפסלים‪ ,‬בשני‬
‫הקמעונאים ובסיטונאי‪ .‬גיליתי גם את עקבותיו של כל פסל מרגע ייצורו‪".‬‬
‫"הפסלים!" קרא לסטרייד‪" .‬נו‪ ,‬טוב‪ .‬לך יש שיטות משלך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ומי אני שאומר משהו‬
‫בגנותך? ואולם אני סבור שיום העבודה שלי היה מוצלח מזה שלך‪ .‬זיהיתי את הנרצח‪".‬‬
‫"מה אתה סח!"‬
‫"ומצאתי את סיבת הפשע‪".‬‬
‫"נפלא!"‬
‫"עובד בשירותנו מפקח משטרה המתמחה במתרחש באזור ספרון היל וברובע האיטלקי‪ .‬ובכן‪,‬‬
‫הנרצח ענד סמל קתולי סביב צווארו‪ ,‬ועובדה זו‪ ,‬ונוסף על כך צבע עורו‪ ,‬נטעו בי את הרעיון כי‬
‫מוצאו של האיש מן הדרום‪ .‬המפקח היל הכיר אותו מיד ברגע שראה אותו‪ .‬האיש הוא פייטרו וֵנוּצ'י‬
‫מנאפולי‪ ,‬והוא נחשב לאחד הרוצחים האכזריים ביותר בלונדון‪ .‬הוא קשור במַפיה‪ ,‬שהיא‪ ,‬כפי שידוע‬
‫לך‪ ,‬ארגון פוליטי סודי הכופה את חוקיו באמצעות מעשי רצח‪" .‬עכשיו אתה רואה כיצד מתבהר‬
‫העניין? קרוב לוודאי שהברנש האחר נמנה אף הוא עם המַפיה‪ .‬הוא הפר בדרך זו או אחרת את חוקיה‪,‬‬
‫ופייטרו נשלח לאתרו‪ .‬קרוב לוודאי שהתצלום שמצאנו בכיסו הוא תצלומו של מפר החוק‪ ,‬שנמסר‬
‫לפייטרו כדי שלא ישסף אדם אחר בטעות‪ .‬פייטרו עוקב אחר הברנש‪ ,‬מבחין בו בהיכנסו אל תוך בית‪,‬‬
‫ממתין לו בחוץ‪ ,‬ובמאבק המתעורר בין השניים הוא עצמו נפצע פצעי מוות‪ .‬מה דעתך על כך‪ ,‬מר‬
‫שרלוק הולמס?"‬
‫הולמס מחא כפיים בהערכה‪.‬‬
‫"מצוין‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬מצוין!" קרא‪" .‬אבל לא הבנתי לאשורו את ההסבר שלך לגבי ניתוץ הפסלים‪".‬‬
‫"הפסלים! אני רואה שאינך יכול לשכוח את הפסלים‪ .‬הרי אין להם כל חשיבות‪ ,‬ככלות הכול‪ .‬מעשי‬
‫גנבה פעוטים ותו לא‪ .‬הפושע יקבל מאסר של שישה חודשים לכל היותר‪ .‬החקירה שלנו מתמקדת‬
‫במעשה הרצח‪ ,‬ואני אומר לך שכל קצות החוטים נמצאים בידי‪".‬‬
‫"והצעד הבא?"‬
‫"פשוט ביותר‪ .‬אני עומד לצאת עם היל אל הרובע האיטלקי‪ ,‬לגלות את האיש שתצלומו מצוי בידינו‬
‫ולעצור אותו באשמת רצח‪ .‬האם תרצה לבוא איתנו?"‬
‫"דומני שלא‪ .‬לדעתי‪ ,‬נוכל להשיג את מטרתנו בדרך פשוטה יותר‪ .‬איני יכול לערוב לכך‪ ,‬כיוון‬
‫שהכול תלוי — ובכן‪ ,‬הכול תלוי בגורם הנמצא לגמרי מחוץ לשליטתנו‪ .‬אך יש בלבי תקוות רבות כי‬
‫אם תצטרף אלינו הלילה‪ ,‬אוכל לסייע לך ללכוד את הרוצח — למעשה‪ ,‬סיכויי ההצלחה הם שתיים‬
‫לאחת‪".‬‬
‫"רצונך שאבוא עמך לרובע האיטלקי?"‬
‫"לא‪ .‬לדעתי‪ ,‬סביר יותר להניח כי נמצא את הרוצח בצ'יזיק‪ .‬אם תבוא איתי הלילה לצ'יזיק‪,‬‬
‫לסטרייד‪ ,‬אני מבטיח לסור עמך מחר אל הרובע האיטלקי‪ ,‬ושום נזק לא ייגרם בשל העיכוב‪ .‬ועכשיו‪,‬‬
‫הייתי מציע שנחטוף כמה שעות שינה‪ ,‬שכן לא נצא לדרך לפני השעה אחת־עשרה‪ ,‬ואין זה סביר‬
‫שנשוב לביתנו לפני עלות השחר‪ .‬אתה מוזמן לסעוד עמנו‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬ואחר כך תוכל לישון על הספה‬
‫עד שתגיע העת לצאת לדרך‪ .‬בינתיים‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אודה לך מאוד אם תזמין שליח מיוחד‪ ,‬עלי לשגר‬
‫מכתב‪ ,‬שחשוב מאוד כי יימסר מיד לתעודתו‪".‬‬
‫הולמס בילה את שעות הערב בנבירה בערמות עיתונים ישנים שמילאו וגדשו את אחד מחדרי‬
‫הגרוטאות שלנו‪ .‬כאשר ירד לבסוף‪ ,‬נצצו עיניו בברק של ניצחון‪ ,‬אך הוא לא שיתף איש מאיתנו‬
‫בתוצאות חיפושיו‪ .‬אשר לי‪ ,‬כיוון שעקבתי צעד אחר צעד אחרי השיטות שבאמצעותן ניסה לעמוד על‬
‫נפתוליה הרבים של הפרשה הסבוכה הזו‪ ,‬הרי הבנתי בעליל‪ ,‬אף כי עדיין לא היה ברור לי לאיזו‬
‫מטרה אנו חותרים‪ ,‬כי הולמס מצפה מאותו פושע גרוטסקי לנסות ולנתץ את הפסלים הנותרים‪ ,‬שהרי‬
‫אחד מהם‪ ,‬כפי שזכור לי‪ ,‬נמצא בצ'יזיק‪ .‬אין ספק כי מטרת נסיעתנו היתה ללכוד את הפושע בשעת‬
‫מעשה‪ ,‬ולא יכולתי שלא לחוש הערצה לדרך הערמומית שבה שתל ידידי רמז מטעה בעיתון הערב‪,‬‬
‫כדי להניח לברנש לחשוב כי יוכל להמשיך במזימתו בלא חשש שייתפס וייענש‪ .‬לא הופתעתי כאשר‬
‫הולמס יעץ לי ליטול עמי את אקדחי‪ .‬הוא עצמו נטל את שוט הרכיבה הממולא עופרת‪ ,‬שהיה כלי‬
‫הנשק המועדף עליו‪.‬‬
‫בשעה אחת־עשרה המתינה בפתח ביתנו מרכבה בעלת ארבעה גלגלים‪ ,‬ואנו נסענו בה עד לנקודה‬
‫מסוימת‪ ,‬מעברו האחר של גשר המרסמית‪ .‬במקום זה הצטווה הרכב להמתין לנו‪ .‬עד מהרה הגענו‬
‫לרחוב מבודד‪ ,‬תחום בבתים נאים‪ ,‬שכל אחד מהם ניצב בלב גן פרטי‪ .‬לאור פנס הרחוב קראנו את‬
‫הכתובת "בית לבורנום"‪ ,‬שהתנוססה על עמוד השער של אחד הבתים‪ .‬שוכני הבית כבר עלו ככל‬
‫הנראה על יצועם‪ ,‬שכן הבית היה חשוך לגמרי פרט לאשנב קטן מעל לדלת הכניסה שהטיל מעגל אור‬
‫עמום על שביל הגן‪ .‬גדר העץ שהפרידה בין הגן לבין הרחוב הטילה צל אפל כבד על החצר‪ ,‬וכאן‪,‬‬
‫במקום זה‪ ,‬השתופפנו‪.‬‬
‫"אני חושש שיהיה עלינו להמתין פרק זמן ממושך‪ ",‬לחש הולמס‪" .‬תודה לאל שלא יורד גשם‪ .‬אני‬
‫סבור שנוכל להעז ולעשן כדי להעביר את הזמן — ואולם הסיכוי שנבוא על שכרנו תמורת טרחתנו‬
‫הוא שתיים לאחת‪".‬‬
‫ואולם כפי שהתברר‪ ,‬היה ליל השימורים שלנו קצר בהרבה מכפי שהולמס העריך בתחזיתו‬
‫הקודרת‪ ,‬והוא בא אל קצו באופן מוזר ופתאומי‪ .‬בתוך רגע‪ ,‬מבלי להשמיע צליל העשוי להזהירנו כי‬
‫האיש מתקרב‪ ,‬נפתח שער הגן לרווחה‪ ,‬ודמות כהה וגמישה‪ ,‬זריזה ונמרצת כקוף‪ ,‬נחפזה במעלה‬
‫השביל‪ .‬ראינוה חולפת במהירות על פני עיגול האור שהוטל מן האשנב שמעל לדלת‪ ,‬ונבלעת בצלו‬
‫הכהה של הבית‪ .‬שעה ארוכה כלאנו את נשימתנו‪ ,‬ואז הגיע לאוזנינו קול חריקה קלה‪ .‬החלון נפתח‪,‬‬
‫הרעש פסק‪ ,‬ושוב השתררה דממה ממושכת‪ .‬הברנש פילס לו דרך בתוך הבית‪ .‬ראינו הבזק פתאומי‬
‫של פנס בתוך החדר‪ .‬ואולם הדבר שאותו חיפש לא נמצא ככל הנראה בתוך החדר‪ ,‬כיוון שפעם נוספת‬
‫הבחנו באורו של הפנס מבעד לתריס אחר‪ ,‬ואחר כך מבעד לתריס נוסף‪.‬‬
‫"הבה ניגש לחלון הפתוח‪ .‬נוכל לתפוס אותו כאשר ירד מן החלון‪ ",‬לחש לסטרייד‪.‬‬
‫ואולם בטרם הספקנו להניע איבר‪ ,‬שב האיש והגיח מן הבית‪ .‬כאשר עבר בתוך כתם האור הבוהק‪,‬‬
‫הבחנו בחפץ לבן כלשהו שהיה תחוב תחת זרועו‪ .‬הוא שילח מבטים חטופים מסביב‪ .‬הדממה ששררה‬
‫ברחוב השומם נסכה בו ביטחון‪ .‬הוא הפנה אלינו את גבו והניח את משאו על הקרקע‪ .‬כעבור רגע‬
‫נשמע צליל חבטה עז‪ ,‬ובעקבותיו עלו קולות שקשוק וקרקוש‪.‬‬
‫האיש היה שקוע כל כך במלאכתו‪ ,‬עד שלא הבחין בצעדינו‪ ,‬שעה שהתגנבנו על פני כר הדשא‪.‬‬
‫בזינוק של נמר נחת הולמס על גבו‪ ,‬וכעבור רגע לפתנו אותו‪ ,‬לסטרייד ואני‪ ,‬במפרקי ידיו‪ ,‬ועד מהרה‬
‫הוצמדו אליהם אזיקים‪ .‬כאשר הטינו את פניו לעברנו‪ ,‬התגלה לעינינו פרצוף מכורכם ומעורר פלצות‪,‬‬
‫שתווי פניו מעוותים מזעם‪ ,‬ועיניים אשר שילחו מעלה לעברנו מבט רושף‪ .‬מיד הכרתי בו את האדם‬
‫שתצלומו היה מצוי בידנו‪.‬‬
‫ואולם לא אסירנו הוא שהסב אליו את תשומת לבו של הולמס‪ .‬כשהוא כורע ליד מפתן הדלת‪ ,‬בחן‬
‫הולמס בקפידה מרובה את החפץ שהאיש נטל עמו מן הבית‪ .‬היה זה פסל־ראש של נפוליאון‪ ,‬בדומה‬
‫לפסל שראינו בבוקר זה‪ ,‬וכמותו היה אף הוא שבור לרסיסים‪ .‬בזהירות נשא הולמס כל שבר חרס אל‬
‫האור‪ ,‬ואולם השברים לא היו שונים במאום מכל שברי חרס אחרים‪ .‬הוא בדיוק סיים את בדיקתו‪,‬‬
‫ולפתע נדלקו האורות בחדר הכניסה‪ ,‬הדלת נפתחה לרווחה‪ ,‬ובעליו של הבית — דמות עליזה ועגלגלה‬
‫בחולצה ובמכנסיים — נגלה לעינינו‪.‬‬
‫"מר ג'וזיה בראון‪ ,‬אני מניח?" שאל הולמס‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬ואתה בוודאי מר שרלוק הולמס? קיבלתי את האיגרת ששלחת אלי באמצעות שליח‬
‫מיוחד‪ ,‬ועשיתי בדיוק כפי שאמרת לי‪ .‬נעלנו את כל הדלתות מבפנים והמתנו להתפתחויות‪ .‬ובכן‪ ,‬אני‬
‫שמח מאוד לראות שתפסת את הנבל‪ .‬אני מקווה‪ ,‬רבותי‪ ,‬שתואילו להיכנס לביתי ולטעום דבר־מה‪".‬‬
‫ואולם לסטרייד היה להוט מאוד לשכן את אסירו מאחורי סורג ובריח‪ ,‬וכך בתוך דקות ספורות‬
‫הזעקנו את המרכבה שהמתינה לנו‪ ,‬וארבעתנו עשינו את דרכנו אל לונדון‪ .‬אסירנו לא הוציא הגה‬
‫מפיו‪ ,‬אך ירה בנו מבטים זועמים מתחת לסבך שערו שנפל על פניו‪ ,‬וכאשר נמצאה ידי בקרבתו‪ ,‬נשך‬
‫אותה לפתע כמו זאב מורעב‪ .‬המתנו בתחנת המשטרה עד אשר נודע לנו כי החיפוש בבגדיו לא העלה‬
‫דבר‪ ,‬פרט לשילינגים אחדים ולסכין ארוכה בתוך נרתיק‪ ,‬שעל ידיתה נתגלו סימנים רבים של דם טרי‪.‬‬
‫"אל תדאגו‪ ",‬אמר לסטרייד‪ ,‬כאשר נפרד מעלינו לשלום‪" .‬היל מכיר היטב את כל ה'מיוחסים' הללו‪,‬‬
‫והוא י ֵדע את שמו‪ .‬אתה תגלה כי התיאוריה שהעליתי בדבר המַפיה נכונה‪ .‬אבל אני בהחלט אסיר‬
‫תודה לך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬על הדרך המקצועית שבה הצלחת להניח עליו את ידיך‪ .‬עלי להודות כי עדיין‬
‫איני מבין את כל הפרטים‪".‬‬
‫"לצערי השעה מאוחרת מדי להסברים‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ומלבד זאת‪ ,‬ישנם פרטים אחדים שעדיין לא‬
‫הושלמו — זוהי פרשה שמן הראוי לחשוף עד תום‪ .‬אם תבקר שוב בביתי מחר בשעה שש בערב‪ ,‬אני‬
‫סבור כי אוכל להוכיח לך כי גם עתה עדיין לא ירדת למלוא מובנה‪ .‬הפרשה הזו מצטיינת במאפיינים‬
‫אחדים שהופכים אותה לאחת ויחידה בתולדות הפשע‪ .‬אם אתיר לך אי־פעם‪ ,‬ווטסון‪ ,‬להעלות על‬
‫הכתב בעיות קטנות נוספות שלי‪ ,‬אני צופה כי תבחר להפיח רוח חיים ברשימותיך על ידי תיאור‬
‫מרתק של הפרשה היוצאת דופן הזו הקשורה בפסלי נפוליאון‪".‬‬
‫כאשר שבנו ונפגשנו בערב הבא‪ ,‬היה לסטרייד מצויד במידע רב על אודות אסירנו‪ .‬שמו‪ ,‬התברר‪,‬‬
‫היה בפו‪ ,‬אך שם משפחתו לא היה ידוע‪ .‬במושבה האיטלקית הוא נודע כבחור שידו בכול ויד כול בו‪.‬‬
‫בעבר היה פסל מוכשר שהרוויח ביושר לפרנסתו‪ ,‬אך לאחר מכן יצא לתרבות רעה‪ ,‬וכבר הספיק‬
‫לשבת פעמיים בבית הסוהר — פעם אחת בשל גנבה קטנה ופעם‪ ,‬כפי שכבר נאמר לנו‪ ,‬על שדקר‬
‫מישהו מבני ארצו‪ .‬הוא דיבר אנגלית רהוטה‪ .‬הסיבות שהניעו אותו לנתץ את פסלי־הראש עדיין אינן‬
‫ידועות‪ ,‬והוא מסרב להשיב לשאלות שהוצגו לו בנושא זה‪ ,‬אך המשטרה סבורה שיש אפשרות כי הוא‬
‫עצמו יצק פסלים אלה במו ידיו‪ ,‬מאחר שעסק במלאכה מן הסוג הזה כאשר עבד בחברת גלדר‪ .‬הולמס‬
‫הקשיב לכל המידע הזה‪ ,‬שרובו כבר היה ידוע לנו‪ ,‬בתשומת לב מנומסת‪ .‬ואולם אני‪ ,‬שהיטבתי‬
‫להכירו‪ ,‬יכולתי לראות בעליל כי מחשבותיו נדדו הרחק משם‪ ,‬והבחנתי במזיגה של אי־נוחות וציפייה‬
‫מתחת לאותה מסכה שנהג לעטות‪ .‬לבסוף זז בכיסאו ועיניו הוארו‪ .‬נשמע צלצול בפעמון הדלת‪ .‬כעבור‬
‫דקה שמענו קול צעדים על המדרגות‪ ,‬וגבר קשיש בפנים אדומות ובפאות לחיים אפורות נכנס פנימה‪.‬‬
 ‫בידו הימנית נשא תיק בד מיושן‪ ,‬והניח אותו על השולחן‪.‬‬
‫"האם מר שרלוק הולמס נמצא כאן?"‬
‫ידידי קד לעברו קידה וחייך‪" .‬מר סנדפורד מרדניג‪ ,‬אני מניח?" שאל‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬אני מתנצל על האיחור‪ ,‬אבל הרכבות התעכבו בדרכן‪ .‬כתבת לי על אודות פסל־ראש‬
‫שאני מחזיק ברשותי‪".‬‬
‫"בדיוק‪".‬‬
‫"מכתבך נמצא כאן איתי‪ .‬כתבת את הדברים הבאים‪' ,‬אני מעוניין לרכוש עותק של פסל נפוליאון‬
‫של דווין‪ ,‬ומוכן לשלם לך עשר לירות תמורת העותק הנמצא ברשותך'‪ .‬הנכון הדבר?"‬
‫"בהחלט‪".‬‬
‫"הופתעתי מאוד ממכתבך‪ ,‬כיוון שאיני מבין כיצד ידעת כי יש ברשותי חפץ כזה‪".‬‬
‫"מובן שהופתעת‪ ,‬אבל‪ ,‬בעצם‪ ,‬ההסבר פשוט מאוד‪ .‬מר הרדינג‪ ,‬מחנות האחים הרדינג‪ ,‬סיפר לי כי‬
‫מכר לך את העותק האחרון שלהם‪ ,‬והוא מסר לי את כתובתך‪".‬‬
‫"הו‪ ,‬אז זה העניין? האם אמר לך כמה שילמתי תמורתו?"‬
‫"לא‪ ,‬הוא לא אמר‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אני בן אדם ישר‪ ,‬אף שאינני עשיר במיוחד‪ .‬שילמתי תמורת הפסל חמישה־עשר שילינגים‬
‫בלבד‪ ,‬ואני חושב שעליך לדעת זאת לפני שאתה נותן לי עשר לירות‪".‬‬
‫"מצפונך הוא תעודת כבוד לך‪ ,‬מר סנדפורד‪ .‬אך אני כבר נקבתי במחיר‪ ,‬ואני מתכוון לעמוד‬
‫בדברתי‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬זה נאה מאוד מצדך‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הבאתי איתי את הפסל‪ ,‬כפי שביקשת ממני‪ .‬הנה הוא!"‬
‫הוא פתח את תיקו‪ ,‬וסוף־סוף ראינו על שולחננו עותק שלם לחלוטין של הפסל‪ ,‬שיותר מפעם אחת‬
‫ראינו אותו מנותץ לרסיסים‪.‬‬
‫הולמס שלף נייר מכיסו והניח על השולחן שטר של עשר לירות‪.‬‬
‫"התואיל לחתום על המסמך בנוכחות העדים הללו‪ ,‬מר סנדפורד? נאמר בו רק כי כל זכות שהיתה‬
‫לך אי־פעם על הפסל עוברת אלי‪ .‬אני אדם שיטתי‪ ,‬אתה מבין‪ ,‬ולעולם אינך יודע כיצד יתגלגלו‬
‫הדברים לאחר מכן‪ .‬תודה לך‪ ,‬מר סנדפורד‪ ,‬הנה כספך‪ .‬ובכן‪ ,‬שלום וערב טוב לך‪".‬‬
‫לאחר שאורחנו נעלם‪ ,‬נקט שרלוק הולמס פעולות כאלה שהסבו אליו מיד את תשומת לבנו‪.‬‬
‫בתחילה נטל מפה לבנה ונקייה מתוך מגירה ופרש אותה על השולחן‪ .‬אחר כך הניח במרכזה את הפסל‬
‫שזה עתה קנה‪ .‬לבסוף נטל את שוט הרכיבה שלו והנחית חבטה עזה על ראשו של נפוליאון‪ .‬הפסל‬
‫נשבר לרסיסים‪ ,‬והולמס גחן בלהיטות מעל לשרידים המנותצים‪ .‬כעבור רגע פרצה מפיו קריאת‬
‫ניצחון רמה‪ ,‬והוא הגביה בידו את אחד השברים‪ ,‬שחפץ עגול וכהה היה קבוע בו כשזיף בתוך‬
‫פשטידה‪.‬‬
‫"רבותי‪ ",‬קרא‪" ,‬הרשו לי להציג בפניכם את הפנינה השחורה המפורסמת של משפחת בורג'ה!"‬
‫לסטרייד ואני שתקנו לרגע‪ ,‬ואז‪ ,‬בדחף ספונטני‪ ,‬פרצנו שנינו במחיאות כפיים‪ ,‬כמו היה זה רגע שיא‬
‫במחזה ששׂוּחַק להפליא‪ .‬סומק עז הציף את לחייו החיוורות של הולמס‪ ,‬והוא קד לעברנו כמחזאי‬
‫מחונן המקבל את תשואות ההערצה של קהלו‪ .‬ברגעים כאלה היה חדל לזמן קצר להיות מכונת‬
‫החשיבה ההגיונית והסגיר רגש אנושי באהבתו לגילויי הערצה ואהדה‪ .‬אותו אופי גאה ומסוגר שלו‪,‬‬
‫שגרם לו להתרחק בשאט נפש מכל פרסום ציבורי‪ ,‬היה מסוגל להפגנת התרגשות עמוקה נוכח פליאה‬
‫והערצה ספונטנית של חבר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬רבותי‪ ",‬אמר‪" .‬זו הפנינה המפורסמת ביותר בעולם כיום‪ ,‬ולמזלי הטוב עלה בידי‪ ,‬בעזרת‬
‫שלשלת של היסקים הגיוניים אינדוקטיביים‪ ,‬להתחקות אחר גלגוליה מאז נעלמה מחדר השינה של‬
‫הנסיך מקולונה במלון דקר‪ ,‬ועד שהגיעה לקרביו של החפץ הזה — האחרון בששת פסלי נפוליאון‬
‫שנוצקו בבית המלאכה של חברת גלדר שבסטפני‪ .‬אולי זכורים לך‪ ,‬לסטרייד‪ ,‬הסערה שקמה בעקבות‬
‫היעלמותה של אבן החן היקרה הזו‪ ,‬ומאמציה העקרים של משטרת לונדון למוצאה‪ .‬המשטרה נועצה‬
‫גם בי במקרה הזה‪ ,‬ואולם לא עלה בידי לשפוך כל אור על הפרשה‪ .‬החשד נפל על המשרתת של‬
‫הנסיכה — נערה איטלקייה‪ ,‬שהתברר כי יש לה אח בלונדון‪ ,‬ואולם כל מאמצינו למצוא קשר כלשהו‬
‫ביניהם לבין הגנבה עלו בתוהו‪ .‬שמה של המשרתת לוקרציה ונוצ'י‪ ,‬ואין כל ספק בלבי כי אותו‬
‫פייטרו שנרצח לפני שני לילות לא היה אלא אחיה‪ .‬עיינתי בערמות העיתונים הישנות שלי בחיפוש‬
‫אחר תאריכים‪ ,‬וגיליתי כי הפנינה נעלמה בדיוק יומיים לפני שבפו נעצר בשל ביצוע פשע אלים‬
‫כלשהו‪ .‬הדבר אירע בבית המלאכה של חברת גלדר‪ ,‬ממש בשעת הכנתם של הפסלים האלה‪ .‬עכשיו‬
‫אתם רואים בבירור את השתלשלות האירועים‪ ,‬אף שהיא מוצגת בפניכם‪ ,‬כמובן‪ ,‬בסדר ההפוך מזה‬
‫שבו נגולה לעיני‪ .‬בפו החזיק את הפנינה ברשותו‪ .‬ייתכן שגנב אותה מפייטרו‪ ,‬ייתכן שהיה שותפו‬
‫לעברה‪ ,‬וייתכן שהיה האיש שתיווך בין פייטרו לבין אחותו‪ .‬אין זה משנה מבחינתנו איזו משלוש‬
‫האפשרויות היא הנכונה‪.‬‬
‫"מה שחשוב הוא כי אכן החזיק ברשותו את הפנינה‪ ,‬וכי זו נמצאה על גופו כאשר המשטרה דלקה‬
‫אחריו‪ .‬הוא נמלט לבית המלאכה שבו עבד‪ ,‬ביודעו כי נותרו לו רק רגעים ספורים כדי להסתיר את‬
‫השלל‪ ,‬שערכו לא יסולא בפז‪ ,‬אחרת היה מתגלה בחיפוש שהמשטרה היתה עורכת על גופו‪ .‬שש‬
‫יציקות גבס של ראשו של נפוליאון עמדו לייבוש בפרוזדור‪ .‬אחת מהן עדיין היתה רכה‪ .‬כהרף עין יצר‬
‫בפו‪ ,‬שהיה פועל מיומן‪ ,‬נקב קטן בגבס הרך‪ ,‬הטיל לתוכו את הפנינה‪ ,‬ובתנועות יד אחדות שב וכיסה‬
‫את הפתח‪ .‬היה זה מקום מחבוא נפלא‪ .‬איש לא היה יכול לגלותו‪ .‬ואולם בפו נידון לשנת מאסר‪,‬‬
‫ובינתיים נפוצו הפסלים בכל רחבי לונדון‪ .‬הוא לא היה יכול לדעת באיזה פסל מתוך השישה מצוי‬
‫אוצרו‪ .‬רק אם ישבור אותם‪ ,‬יוכל לגלות זאת‪ ,‬שכן גם אם ינסה לנענע את הפסלים לא יוכל לגלות‬
‫דבר‪ ,‬מאחר שהגבס היה רטוב‪ ,‬ועל כן יש לשער שהפנינה דבקה בו — כפי שאכן אירע במציאות‪ .‬בפו‬
‫לא אמר נואש‪ ,‬ופתח בחיפושיו בתושייה ובהתמדה ניכרות‪ .‬באמצעות בן דודו‪ ,‬העובד בבית המלאכה‬
‫של גלדר‪ ,‬גילה את שמות בתי העסק הקמעוניים שרכשו את הפסלים‪ .‬הוא הצליח להתקבל לעבודה‬
‫בחנותו של מורס הדסון‪ ,‬וכך היה יכול לגלות את עקבותיהם של שלושה פסלים‪ ,‬אבל הפנינה לא‬
‫נמצאה בהם‪ .‬אחר כך‪ ,‬בסיועו של אחד העובדים האיטלקים‪ ,‬עלה בידו לגלות את מקומם של שלושת‬
‫הפסלים האחרים‪ .‬הפסל הראשון נמצא ברשותו של הארקר‪ ,‬אלא ששם השיגוֹ שותפו לעברה‪,‬‬
‫שהאשים אותו באובדן הפנינה‪ ,‬ובמאבק שפרץ ביניהם הצליח בפו לדקור אותו‪".‬‬
‫"אם היה שותפו‪ ,‬מדוע היה עליו לשאת עמו את תמונתו?" שאלתי‪.‬‬
‫"התמונה סייעה לו לאתר את בפו‪ ,‬כאשר רצה לברר פרטים על אודותיו אצל אדם שלישי‪ ,‬זוהי‬
‫הסיבה הברורה‪ .‬ובכן‪ ,‬לאחר הרצח הגעתי למסקנה שבפו יחיש‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬את פעולותיו ולא ידחה‬
‫אותן‪ .‬הוא יחשוש פן תגלה המשטרה את סודו‪ ,‬ועל כן ימהר לסיים את מלאכתו בטרם תקדים אותו‬
‫המשטרה‪ .‬מובן שלא יכולתי לדעת אם לא גילה כבר את הפנינה בפסלו של הארקר‪ ,‬ואפילו לא הייתי‬
‫בטוח שאכן מדובר בפנינה‪ ,‬אך היה ברור לי כי האיש מחפש דבר־מה‪ ,‬כיוון שהוציא כמה מן הפסלים‬
‫מן הבית כדי לשבור אותם בגן‪ ,‬תחת אורו של פנס‪ .‬מאחר שפסלו של הארקר היה אחד מסדרה של‬
‫שלושה‪ ,‬הסיכוי שהפנינה לא נמצאה בו היה בדיוק כפי שאמרתי לכם — סיכוי של שתיים לאחת‪ .‬עדיין‬
‫נותרו שני פסלים‪ ,‬והיה ברור בעליל כי ינסה קודם להגיע אל הפסל שנמצא בלונדון‪ .‬הזהרתי את‬
‫דיירי הבית על העתיד להתרחש‪ ,‬וזאת כדי למנוע טרגדיה נוספת‪ .‬אחר כך יצאנו לשם שלושתנו‪,‬‬
‫והתוצאות המשמחות כבר ידועות לכם‪ .‬מובן שבאותה שעה כבר ידעתי בוודאות כי מדובר בפנינה של‬
‫משפחת בורג'ה‪ .‬שמו של הנרצח היה החוליה שקישרה בין שני המאורעות‪ .‬עתה נותר לנו פסל אחד‬
‫ויחיד — הפסל שנמצא ברדינג — והיה ברור כי הפנינה נמצאת בו‪ .‬קניתי אותו מבעליו בנוכחותכם‪,‬‬
‫והנה הוא כאן לפניכם‪".‬‬
‫ישבנו רגע אחד בדממה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר לסטרייד‪" ,‬ראיתי כיצד אתה פותר מקרים רבים ומגוונים‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אך מעודי לא‬
‫נתקלתי במלאכה כה מקצועית כמו זו שהופגנה במקרה הזה‪ .‬אנו‪ ,‬אנשי הסקוטלנד יארד‪ ,‬אין עיננו‬
‫צרה בך‪ ,‬לא‪ ,‬אדוני! אנו גאים בך מאוד‪ ,‬ואם תסור לשם מחר‪ ,‬לא יהיה אפילו אחד‪ ,‬למן הבכיר‬
‫שבמפקחים ועד לאחרון השוטרים‪ ,‬שלא ישמח ללחוץ את ידך‪".‬‬
‫"תודה לך!" אמר הולמס‪" .‬תודה לך!" וכאשר נפנה הצידה מעלינו‪ ,‬היה נדמה לי שהפעם היה קרוב‬
‫לגילויי רגשנות אנושית נפעמת יותר מכפי שראיתיו אי־פעם‪ .‬כעבור רגע שב להיות היצור החושב‬
‫הקר והמעשי‪" .‬הנח את הפנינה בכספת‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" ,‬והוצא בבקשה את המסמכים העוסקים‬
‫בפרשת הזיוף של קונק־סינגלטון‪ .‬שלום לך‪ ,‬לסטרייד‪ .‬אם תיתקל בבעיה קטנה כלשהי‪ ,‬אשמח מאוד‬
‫להעניק לך‪ ,‬אם אוכל‪ ,‬רמז קטן או שניים שיסייעו לך בפתרונה‪".‬‬
 ‫הרפתקת שלושת הסטודנטים‬
‫בשנת ‪ 1895‬בילינו שרלוק הולמס ואני שבועות אחדים באחת מערי האוניברסיטה הגדולות שלנו‪,‬‬
‫עקב צירוף של מקרים שלפרטיו איני חייב להיכנס כאן‪ .‬באותו פרק זמן אירעה לנו הרפתקה קטנה אך‬
‫מאלפת‪ ,‬שאותה יש בכוונתי לספר כאן‪ .‬מובן כי הזכרת פרט כלשהו העשוי לסייע לקורא לזהות‬
‫במדויק את הקולג' או את הפושע תהיה בלתי נבונה ופוגעת‪ .‬יש להניח לשערורייה כאובה כל כך‬
‫לדעוך מעצמה‪ .‬אף על פי כן ניתן לתאר את המקרה עצמו בזהירות המתאימה‪ ,‬כיוון שהוא ממחיש‬
‫אחדות מן הסגולות שבהן הצטיין ידידי‪ .‬בסיפור המקרה אעשה את כל המאמצים להימנע מהצגת‬
‫פרטים העלולים לסייע לתיחום האירועים למקום מסוים או לרמוז לזהותם של האנשים המעורבים‪.‬‬
‫באותו פרק זמן התגוררנו בדירה שכורה מרוהטת בקרבת ספרייה‪ ,‬שבה שקד שרלוק הולמס על‬
‫מחקרים מייגעים אחדים בנושא תעודות הזכויות בימיה המוקדמים של אנגליה — מחקרים שהובילו‬
‫לתוצאות מרשימות כל כך‪ ,‬עד שהן עשויות להיות הנושא של אחת מן העלילות שאספר בעתיד‪ .‬כאן‬
‫זכינו ערב אחד לביקורו של מכר‪ ,‬מר הילטון סומס‪ ,‬מרצה ומפקח בקולג' של סנט לוקס‪ .‬מר סומס‬
‫היה אדם גבוה ורזה‪ ,‬בעל מזג רגיש ועצבני‪ .‬תמיד הכרתי אותו כאדם חסר מנוחה‪ ,‬אך במקרה המסוים‬
‫הזה היה נסער ביותר‪ ,‬והיה ברור כי משהו מאוד בלתי רגיל אירע‪.‬‬
‫"אני מקווה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי תוכל להקדיש לי שעות אחדות מזמנך היקר‪ .‬אירע לנו מקרה כאוב‬
‫מאוד בסנט לוקס‪ ,‬ואילולא שהית במקרה בעיר‪ ,‬הייתי אובד עצות לחלוטין‪".‬‬
‫"כרגע אני עסוק מאוד ולא הייתי רוצה להיות מוטרד בעניינים אחרים‪ ",‬השיב ידידי‪" .‬מוטב שתפנה‬
‫לעזרת המשטרה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬אדוני היקר‪ ,‬צעד כזה אינו בא בחשבון‪ .‬כאשר מזמינים את החוק להתערב‪ ,‬שוב אי־אפשר‬
‫לעצור בעדו‪ ,‬וזהו בדיוק אחד מאותם מקרים שבהם כה חשוב למנוע שערורייה כדי לשמור על שמו‬
‫הטוב של הקולג'‪ .‬אתה ידוע בשיקול הדעת הזהיר שלך ובסגולותיך המרשימות‪ ,‬ואתה האדם היחיד‬
‫בעולם העשוי לעזור לי‪ .‬אני מפציר בך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬לעשות כמיטב יכולתך‪".‬‬
‫מזגו של ידידי לא השתפר מאז שנאלץ להתרחק מרחוב בייקר האהוב עליו‪ .‬הוא חש לא בנוח‬
‫בהיותו מנותק מאלבומי גזרי העיתונים שלו‪ ,‬מן החומרים הכימיים שלו ומהאי־סדר הביתי שלו‪ .‬הוא‬
‫משך בכתפיו בהסכמה זועפת‪ ,‬ואורחנו פתח וסיפר במילים חפוזות ובתנועות נרגשות מאוד את‬
‫סיפורו‪.‬‬
‫"עלי להסביר לך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי מחר הוא יומה הראשון של הבחינה למלגת פורטסקיו‪ .‬אני הוא‬
‫אחד הבוחנים‪ .‬הנושא שלי הוא יוונית‪ ,‬והבחינה הראשונה היא תרגום מיוונית של קטע ארוך‪ ,‬שהנבחן‬
‫לא ראה‪ .‬הקטע הזה מודפס על גיליון הבחינה‪ ,‬ומובן שלו היה הנבחן יכול להכינו קודם לכן‪ ,‬היה‬
‫הדבר מעניק לו יתרון ברור‪ .‬משום כך נשמרת סודיות הבחינה בקפדנות‪.‬‬
‫"היום בשעה שלוש בערך הגיעו הגהות הבחינה הזאת מן הדפוס‪ .‬התרגיל מורכב ממחצית הפרק של‬
‫תוקידידס‪ .‬קראתי אותו בדקדקנות‪ ,‬כיוון שהטקסט חייב להיות מדויק לחלוטין‪ .‬בארבע וחצי עדיין לא‬
‫סיימתי את המטלה הזאת‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הבטחתי לידיד שאבקר בשעת התה בדירתו‪ ,‬ולכן השארתי את‬
‫ההגהה על שולחני‪ .‬נעדרתי מן המקום יותר משעה‪ .‬ידוע לך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כי דלתות הקולג' שלנו‬
‫כפולות — דלת אחת מצופה בד בייז ירוק בצד הפנימי‪ ,‬ודלת שנייה עשויה מעץ אלון כבד בצד‬
‫החיצוני‪ .‬כשהתקרבתי לדלת החיצונית של חדרי‪ ,‬נדהמתי להיווכח כי מפתח נעוץ בחור המנעול‪ .‬לרגע‬
‫דימיתי כי אני עצמי השארתי בו את המפתח‪ ,‬אך משנברתי בכיסי‪ ,‬מצאתי אותו שם‪ .‬ההעתק היחיד‬
‫שהיה קיים‪ ,‬ככל הידוע לי‪ ,‬היה זה של המשרת שלי בניסטר‪ ,‬שהשגיח על חדרי במשך עשר שנים‬
‫ושיושרו אינו מוטל בספק‪ .‬גיליתי כי המפתח היה אמנם שלו‪ ,‬כי נכנס לחדרי כדי לשאול אם יש‬
‫ברצוני לשתות כוס תה‪ ,‬וכי השאיר את המפתח בדלת בחוסר זהירות כשיצא‪ .‬ביקורו בחדרי התרחש‬
‫ככל הנראה בטווח של דקות ספורות מן הרגע שעזבתי אותו‪ .‬רשלנותו בעניין המפתח היתה עשויה‬
‫להיות עניין של מה בכך במקרה אחר‪ ,‬אך ביום המסוים הזה גררה אחריה תוצאות הרות אסון‪.‬‬
‫"ברגע שהבטתי אל שולחני‪ ,‬נוכחתי כי מישהו חיטט בניירותי‪ .‬ההגהה השתרעה על פני שלושה‬
‫גיליונות נייר ארוכים‪ .‬השארתי את שלושתם יחד‪ .‬עכשיו מצאתי אחד מהם על הרצפה‪ ,‬אחד על‬
‫השולחן שליד החלון‪ ,‬ואת השלישי במקום שבו השארתי אותו‪".‬‬
‫הולמס החל לגלות עניין במסופר‪.‬‬
‫"הדף הראשון על הרצפה‪ ,‬השני בחלון והשלישי במקום שבו השארת אותו‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"בדיוק‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אתה מדהים אותי‪ .‬כיצד יכולת לדעת?"‬
‫"המשך בבקשה בסיפורך המעניין מאוד‪".‬‬
‫"לרגע דימיתי כי בניסטר נטל לעצמו חירות יתר לפשפש בניירותי‪ ,‬אך הוא הכחיש את הדבר מכול‬
‫וכול‪ ,‬ואיני מטיל ספק באמיתות דבריו‪ .‬האפשרות האחרת היתה שמישהו עבר שם וראה את המפתח‬
‫בדלת‪ ,‬ידע שאינני נמצא בחדרי ונכנס כדי להעיף מבט בניירות‪ .‬סכום גדול של כסף מוטל כאן על‬
‫הכף‪ ,‬כיוון שהמלגה בעלת ערך רב מאוד‪ ,‬ואדם חסר מצפון היה מוכן להסתכן כדי לזכות ביתרון על‬
‫פני חבריו‪.‬‬
‫"בניסטר היה מוטרד מאוד מן התקרית‪ .‬הוא היה קרוב להתעלף כשנוכחנו שמישהו פישפש בניירות‪.‬‬
‫נתתי לו מעט ברנדי‪ ,‬השארתי אותו מוטל בכיסא ובחנתי בדקדקנות את החדר‪ .‬במהרה גיליתי כי‬
‫הפולש השאיר אחריו עקבות נוספים מלבד הערבוביה שהכניס בניירות‪ .‬על השולחן שליד החלון היו‬
‫פזורים כמה חידודי עיפרון‪ .‬גם חוד שבור של עופרת היה שם‪ .‬ככל הנראה העתיק הנוכל את הבחינה‬
‫בחיפזון רב‪ ,‬שבר את עפרונו ונאלץ לחדד אותו‪".‬‬
‫"מצוין!" אמר הולמס‪ ,‬ומצב רוחו הטוב שב אליו ככל שעניינו בפרשה הלך וגבר‪" .‬המזל הטוב עמד‬
‫לצדך‪".‬‬
‫"זה עדיין לא הכול‪ .‬יש לי שולחן כתיבה חדש מצופה בעור אדום משובח‪ .‬אני מוכן להישבע‪ ,‬וכך‬
‫גם בניסטר‪ ,‬כי היה חלק ונקי מכל רבב‪ .‬עכשיו גיליתי בו חתך ברור באורך של שמונה סנטימטרים‬
‫בערך — לא סתם שריטה‪ ,‬אלא חתך ממש‪ .‬ולא רק זה‪ ,‬על השולחן מצאתי כדור קטן של בצק או‬
‫חימר‪ ,‬ובו חלקיקים של משהו שנראה כמו נסורת‪ .‬אין לי ספק כי את העקבות האלה השאיר אחריו‬
‫האיש שעבר על הניירות‪.‬‬
‫"לא מצאתי כל טביעות רגליים או סימנים אחרים באשר לזהותו‪ .‬הייתי אובד עצות‪ ,‬ואז עלתה על‬
‫דעתי פתאום המחשבה המשמחת כי אתה שוהה בעיר‪ ,‬וללא שהיות באתי לכאן כדי להפקיד את העניין‬
‫בידיך‪ .‬אנא‪ ,‬עזור לי‪ ,‬מר הולמס! אתה ודאי מבין מה הבעיה שלי; או שאמצא את האיש‪ ,‬או שלא יהיה‬
‫מנוס מדחיית הבחינה עד שיוכנו בחינות חדשות‪ ,‬וכיוון שלא ניתן לעשות זאת בלי הסברים‪ ,‬תתחולל‬
‫שערורייה איומה שתעיב לא רק על הקולג'‪ ,‬אלא גם על האוניברסיטה‪ .‬מעל לכול הייתי רוצה ליישב‬
‫את העניין בשקט ובתבונה‪".‬‬
‫"אשמח לטפל בבעיה ולייעץ לך כמיטב יכולתי‪ ",‬אמר הולמס‪ ,‬וקם ולבש את מעילו‪" .‬הפרשה הזאת‬
‫אינה משוללת עניין לחלוטין‪ .‬האם ביקר מישהו בחדרך לאחר שגיליונות הבחינה הגיעו אליך?"‬
‫"כן‪ .‬דוֹלָט ראס הצעיר‪ ,‬סטודנט הודי המתגורר באותה הקומה‪ ,‬נכנס כדי לברר פרטים מסוימים‬
‫בנוגע לבחינה‪".‬‬
‫"שבה הוא אמור להשתתף?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"והגיליונות היו על שולחנך?"‬
‫"לפי מיטב ידיעתי הם היו צרורים שם בגליל‪".‬‬
‫"אך היה ניתן לזהות שאלה ההגהות?"‬
‫"ייתכן‪".‬‬
‫"עוד מישהו ביקר בחדרך?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"האם ידע מישהו כי ההגהות האלה תהיינה שם?"‬
‫"איש לא ידע‪ ,‬מלבד המדפיס‪".‬‬
‫"האם בניסטר ידע?"‬
‫"לא‪ ,‬ודאי שלא‪ .‬איש לא ידע‪".‬‬
‫"היכן נמצא בניסטר עכשיו?"‬
‫"הוא הרגיש רע מאוד‪ ,‬הבחור המסכן‪ .‬הוא התמוטט על הכיסא‪ ,‬ובמצב הזה עזבתי אותו‪ .‬מיהרתי‬
‫מאוד להגיע אליך‪".‬‬
‫"השארת את דלת חדרך פתוחה?"‬
 ‫"קודם כול נעלתי את הניירות‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬מר סומס‪ ,‬העניין מסתכם בזה‪ :‬אלא אם כן זיהה הסטודנט ההודי את הגליל כהגהות‪ ,‬האדם‬
‫שנבר בהן הגיע אליהן רק במקרה‪ ,‬בלי לדעת שהן שם‪".‬‬
‫"זו גם דעתי‪".‬‬
‫חיוך סתום התפשט על פניו של הולמס‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר‪" ,‬בוא ונלך לשם‪ .‬זה לא אחד מהמקרים שלך‪ ,‬ווטסון — זה עניין נפשי‪ ,‬לא גופני‪ .‬טוב‬
‫בסדר‪ ,‬בוא‪ ,‬אם אתה רוצה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬מר סומס — אחריך!"‬
‫חלון ארוך‪ ,‬נמוך ומסורג השקיף בחדר האורחים של לקוחנו אל החצר העתיקה המנוקדת חזזית של‬
‫הקולג' הישן‪ .‬דלת גותית מקושתת הובילה למדרגות אבן שחוקות‪ .‬בקומת הקרקע נמצא חדרו של‬
‫המרצה‪ .‬מעליו התגוררו שלושה סטודנטים‪ ,‬אחד בכל קומה‪ .‬שעת הדמדומים כבר ירדה כשהגענו‬
‫למקום ההתרחשות‪ .‬הולמס עצר והתבונן בחלון ברצינות‪ .‬אחר כך קרב אליו‪ ,‬נעמד על בהונות רגליו‪,‬‬
‫מתח את צווארו והתבונן אל תוך החדר‪.‬‬
‫"הוא נכנס ככל הנראה דרך הדלת‪ .‬אין כל פתח פרט לשמשה‪ ",‬אמר מורה הדרך המלומד שלנו‪.‬‬
‫"אהה!" אמר הולמס בחיוך מסוים‪ ,‬בעודו מתבונן בבן לווייתנו‪" .‬ובכן‪ ,‬אם אין עוד מה ללמוד כאן‪,‬‬
‫מוטב שניכנס פנימה‪".‬‬
‫המרצה פתח את הדלת החיצונית והזמין אותנו להיכנס לחדרו‪ .‬עמדנו בכניסה והולמס בחן את‬
‫השטיח‪.‬‬
‫"אני חושש כי אין כאן כל טביעות רגליים‪ ",‬אמר‪" .‬קשה לצפות לטביעות כלשהן ביום יבש כזה‪.‬‬
‫נראה שהמשרת שלך הספיק להתאושש‪ .‬עזבת אותו יושב בכיסא‪ ,‬כך אמרת‪ .‬איזה כיסא?"‬
‫"שם‪ ,‬ליד החלון‪".‬‬
‫"אני מבין‪ .‬ליד השולחן הקטן הזה‪ .‬אתם יכולים להיכנס עכשיו‪ .‬סיימתי לבדוק את השטיח‪ .‬הבה‬
‫נתחיל בבדיקת השולחן הקטן‪ .‬כמובן‪ ,‬מה שקרה ברור לחלוטין‪ .‬האיש נכנס ונטל את הניירות‪ ,‬גיליון‬
‫אחר גיליון‪ ,‬מן השולחן שבמרכז‪ .‬הוא לקח אותם אל השולחן שליד החלון‪ ,‬כי משם היה יכול לראות‬
‫אותך חוצה את החצר לכיוון החדר ולהספיק להימלט מבעוד מועד‪".‬‬
‫"למעשה‪ ,‬הוא לא יכול‪ ",‬אמר סומס‪" ,‬כיוון שנכנסתי בדלת הצדדית‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬זה טוב! מכל מקום‪ ,‬זו היתה כוונתו‪ .‬עכשיו אבדוק את שלושת הדפים‪ .‬אין כל טביעות‬
‫אצבעות — לא! ובכן‪ ,‬הוא לקח קודם כול את זה והעתיק אותו‪ .‬כמה זמן ארכה הפעולה הזאת‪ ,‬אם נניח‬
‫שקיצר ככל האפשר? רבע שעה‪ ,‬לא פחות‪ .‬אז השליך אותו ארצה ולקח את הבא אחריו‪ .‬בעודו עושה‬
‫כן‪ ,‬גרם לו שובך הפתאומי לסגת במהירות — במהירות רבה‪ ,‬כי לא היה לו זמן להשיב את הגיליונות‬
‫למקומם כך שלא יעידו על כך שהיה שם‪ .‬לא הבחנת בטפיפת רגליים נחפזות במדרגות כשנכנסת‬
‫מבעד לדלת החיצונית?"‬
‫לקוחנו הירהר רגע ארוך‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא הבחנתי‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬הוא כתב בקצב מואץ כזה עד ששבר את עפרונו ונאלץ‪ ,‬כפי שתוכלו להיווכח‪ ,‬לחדד אותו‬
‫שוב‪ .‬זה מעניין‪ ,‬ווטסון‪ .‬אין זה עיפרון רגיל‪ .‬גודלו היה הגודל הרגיל של עיפרון עופרת רכה‪ ,‬הצבע‬
‫החיצוני היה כחול כהה‪ ,‬שמו של היצרן נדפס באותיות כסופות‪ ,‬ואורכו של הקטע שנותר הוא ארבעה‬
‫סנטימטרים בערך‪ .‬חפש עיפרון כזה‪ ,‬מר סומס‪ ,‬ותמצא את האיש שלך‪ .‬אוסיף לכך את העובדה כי‬
‫ברשותו סכין ארוכה וקהה מאוד‪ ,‬והרי לך סיוע נוסף‪".‬‬
‫מר סומס היה המום למדי לנוכח זרם המידע הזה‪" .‬אני יכול לעקוב אחר שאר הנקודות‪ ",‬אמר‪" ,‬אך‬
‫בעניין אורך ה —"‬
‫הולמס הציג גזיר עץ קטן ובו חרותות האותיות 'הן' ורווח של עץ חלק אחריהן‪.‬‬
‫"אתה רואה?"‬
‫"לא‪ ,‬אני חושש כי גם עכשיו —"‬
‫"ווטסון‪ ,‬מאז ומעולם לא הייתי הוגן כלפיך‪ .‬יש גם אחרים‪ .‬מה יכולות האותיות האלה להיות? הן‬
‫ניצבות בסיומה של מילה‪ .‬ידוע לך כי יוהן פאבר הוא שם היצרן הנפוץ ביותר‪ .‬האם לא ברור כי‬
‫הקטע שנשאר מן העיפרון מתאים בדיוק לזה הבא תמיד אחרי ה'הן'?" הוא הטה את השולחן הקטן‬
‫הצידה לכיוון התאורה החשמלית‪" .‬קיוויתי שאם הנייר שעליו כתב הוא דק‪ ,‬יעברו דרכו סימני‬
‫הכתיבה וייראו על פני השטח הממורק‪ .‬לא‪ ,‬איני רואה דבר‪ .‬איני סבור כי יש דבר־מה נוסף ללמוד‬
‫כאן‪ .‬עכשיו לשולחן המרכזי‪ .‬הכדורית הקטנה הזאת היא‪ ,‬אני מניח‪ ,‬הגוש הבצקי שעליו דיברת‪ .‬יש‬
‫לה צורה גסה של פירמידה והיא חלולה‪ ,‬אני מבין‪ .‬כדבריך‪ ,‬נראה שיש גרגרי נסורת בתוכה‪ .‬הה‪ ,‬זה‬
‫מעניין מאוד‪ .‬והחתך — חתך ברור‪ ,‬אני רואה‪ .‬ראשיתו בשריטה דקה וסופו בחור משונן‪ .‬אני אסיר‬
‫תודה לך‪ ,‬מר סומס‪ ,‬על שהסבת את תשומת לבי לפרשה הזאת‪ .‬לאן מובילה הדלת הזאת?"‬
‫"לחדר השינה שלי‪".‬‬
‫"האם היית בו מאז ההרפתקה שלך?"‬
‫"לא‪ ,‬הלכתי היישר אליך‪".‬‬
‫"הייתי רוצה להעיף מבט סביב‪ .‬איזה חדר מקסים ומיושן! אנא‪ ,‬הואילו בטובכם להמתין רגע עד‬
‫שאבדוק את הרצפה‪ .‬לא‪ ,‬איני רואה דבר‪ .‬מה בנוגע לווילון הזה? אתה תולה את בגדיך מאחוריו‪ .‬אם‬
‫נאלץ מישהו להתחבא בחדר הזה‪ ,‬היה עושה זאת שם‪ ,‬כיוון שהמיטה נמוכה מדי וארון הבגדים צר‬
‫מדי‪ .‬אין שם איש‪ ,‬אני מניח?"‬
‫כשהולמס הסיט את הווילון הבחנתי‪ ,‬על פי מידת־מה של נוקשות ודריכות בתנועותיו‪ ,‬כי היה מוכן‬
‫למצב חירום‪ .‬למעשה‪ ,‬לא חשף הווילון המוסט אלא שלוש או ארבע חליפות בגדים שהיו תלויות על‬
‫שורה של ווים‪ .‬הולמס פנה משם ורכן לפתע אל הרצפה‪.‬‬
‫"היי! מה זה?" אמר‪.‬‬
‫היתה זו פירמידה קטנה של חומר שחור דמוי ֶמ ק‪ ,‬בדיוק כמו זו שעל השולחן בחדר העבודה‪.‬‬
‫הולמס הניח אותה על כף ידו הפרושה אל מול התאורה החשמלית‪.‬‬
‫"נראה שהאורח שלך השאיר אחריו עקבות בחדר השינה שלך נוסף על אלה שבחדר האורחים‬
 ‫שלך‪ ,‬מר סומס‪".‬‬
‫"מה הוא עשה שם?"‬
‫"אני סבור כי הדבר ברור לחלוטין‪ .‬אתה חזרת מכיוון בלתי צפוי‪ ,‬כך שהוא לא שם לב לזה עד‬
‫שכבר היית קרוב לדלת‪ .‬מה היה יכול לעשות? הוא תפס כל דבר שהיה עלול להסגיר אותו‪ ,‬ונחפז אל‬
‫תוך חדר השינה שלך כדי להסתתר‪".‬‬
‫"אלוהים אדירים‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬האם אתה רוצה לומר כי במשך כל השיחה שלי עם בניסטר בחדר‬
‫הזה‪ ,‬היה האיש שבוי בידינו לו רק ידענו זאת?"‬
‫"כך אני רואה זאת‪".‬‬
‫"יש ודאי גם אפשרות אחרת‪ ,‬מר הולמס? איני יודע אם הבחנת בחלון חדר השינה שלי‪".‬‬
‫"שמשה מרושתת‪ ,‬מסגרת עופרת‪ ,‬שלושה חלונות נפרדים‪ ,‬אחד מהם נע על ציר וגדול מספיק‬
‫למעבר אדם‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬והוא משקיף על פינת החצר כך שחלקו נסתר מן העין‪ .‬ייתכן שהאיש נכנס משם‪ ,‬השאיר‬
‫עקבות בחצותו את חדר השינה‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬כשראה כי הדלת פתוחה‪ ,‬ברח בדרך הזאת‪".‬‬
‫הולמס נד בראשו בקוצר רוח‪.‬‬
‫"בוא נהיה מעשיים‪ ",‬אמר‪" .‬אני מבין מדבריך כי ישנם שלושה סטודנטים המשתמשים בגרם‬
‫המדרגות הזה ונוהגים לחלוף סמוך לדלת חדרך?"‬
‫"כן‪ ,‬זה נכון‪".‬‬
‫"וכל השלושה נבחנים בבחינה?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"האם יש לך איזושהי סיבה לחשוד באחד מהם יותר מאשר באחרים?"‬
‫סומס היסס‪.‬‬
‫"זוהי שאלה עדינה מאוד‪ ",‬אמר‪" .‬לא נעים להטיל חשד כשאין הוכחות‪".‬‬
‫"הבה נשמע את החשדות‪ .‬אני אדאג להוכחות‪".‬‬
‫"אתאר לך‪ ,‬אם כך‪ ,‬במילים ספורות את אופיים של שלושת הגברים המתגוררים בחדרים האלה‪.‬‬
‫בקומה הראשונה גר גילכרייסט‪ ,‬תלמיד מצוין וספורטאי מצטיין‪ ,‬משחק בקבוצת הרוגבי ובקבוצת‬
‫הקריקט של הקולג'‪ ,‬וזכה לייצג את המוסד במרוץ מכשולים ובקפיצה לרוחק‪ .‬הוא בחור הגון וטוב‪.‬‬
‫אביו היה סר ג'ייבּס גילכרייסט הידוע לשמצה‪ ,‬שהמיט על עצמו חורבן במסלול מרוצי הסוסים‪.‬‬
‫תלמידי נותר עני מרוד‪ ,‬אך הוא חרוץ ושקדן‪ .‬הוא יצליח יפה‪.‬‬
‫"בקומה השנייה מתגורר דולט ראס‪ ,‬ההודי‪ .‬זהו בחור שקט ומוזר‪ ,‬כמו מרבית ההודים האלה‪ .‬הוא‬
‫מתקדם יפה בלימודיו‪ ,‬אף על פי שהיוונית היא הנקודה החלשה אצלו‪ .‬הוא שקול ושיטתי‪.‬‬
‫"הקומה העליונה שייכת למיילס מקלארן‪ .‬בחור מבריק כשהוא מחליט לעבוד — אחד המוחות‬
‫המבריקים באוניברסיטה‪ ,‬אך הוא בלתי יציב‪ ,‬הולל וחסר מצפון‪ .‬כמעט הרחיקו אותו מן הקולג' בשנת‬
‫הלימודים הראשונה שלו בגלל שערוריית קלפים‪ .‬הוא התבטל במשך כל עונת הלימודים הנוכחית‪ ,‬ויש‬
 ‫לשער כי הוא חושש מאוד מפני הבחינה‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬בו אתה חושד?"‬
‫"לא הייתי מרחיק לכת עד כדי כך‪ .‬אך מבין השלושה הוא אולי הפחות בלתי סביר‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬עכשיו‪ ,‬מר סומס‪ ,‬בוא נראה את המשרת שלך‪ ,‬בניסטר‪".‬‬
‫היה זה ברנש קטן וחיוור בן חמישים‪ ,‬מגולח למשעי ואפור שיער‪ .‬הוא עדיין סבל מן הקטיעה‬
‫הפתאומית של שגרת חייו השלווה‪ .‬פניו השמנמנות התעוותו בעצבנות ואצבעותיו לא שקטו לרגע‪.‬‬
‫"אנחנו חוקרים את העניין האומלל הזה‪ ,‬בניסטר‪ ",‬אמר אדונו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"אני מבין‪ ",‬אמר הולמס‪" ,‬כי השארת את המפתח שלך בדלת‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"האם אין זה מוזר מאוד שעשית כך דווקא ביום שבו היו הבחינות בחדר?"‬
‫"זה היה בהחלט מקרה מצער‪ ,‬אדוני‪ .‬אך עשיתי זאת מפעם לפעם גם בהזדמנויות אחרות‪".‬‬
‫"מתי נכנסת לחדר?"‬
‫"בארבע וחצי בערך‪ .‬זוהי שעת התה של מר סומס‪".‬‬
‫"כמה זמן היית שם?"‬
‫"כשראיתי שאיננו נמצא‪ ,‬יצאתי תכף ומיד‪".‬‬
‫"האם התבוננת בניירות שעל השולחן?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ .‬מובן שלא‪".‬‬
‫"ומדוע השארת את המפתח בדלת?"‬
‫"נשאתי את מגש התה בידי‪ .‬חשבתי שאשוב כדי לקחת את המפתח‪ .‬אחר כך שכחתי‪".‬‬
‫"האם יש מנעול קפיצי בדלת החיצונית?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬הדלת היתה פתוחה כל הזמן?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"כל מי שנמצא בחדר היה יכול לצאת?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"כשמר סומס שב ושלח לקרוא לך‪ ,‬היית מודאג מאוד?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬דבר כזה לא קרה מעולם במשך השנים הרבות שאני נמצא כאן‪ .‬כמעט התעלפתי‪,‬‬
‫אדוני‪".‬‬
‫"כך הבנתי‪ .‬היכן היית כשהתחלת לחוש ברע?"‬
‫"היכן הייתי‪ ,‬אדוני? מה‪ ,‬כאן‪ ,‬ליד הדלת‪".‬‬
‫"זה מוזר‪ ,‬כיוון שהתיישבת בכיסא הזה‪ ,‬שם ליד הפינה‪ .‬מדוע חלפת על פני הכיסאות האחרים?"‬
‫"אין לי מושג‪ ,‬אדוני‪ .‬לא שמתי לב היכן אני מתיישב‪".‬‬
 ‫"איני סבור כי ידע מה הוא עושה‪ ,‬מה הולמס‪ .‬הוא נראה רע מאוד — ממש נורא‪".‬‬
‫"נשארת כאן אחרי שאדונך הלך?"‬
‫"רק לדקה אחת או שתיים‪ .‬אחר כך נעלתי את הדלת והלכתי לחדרי‪".‬‬
‫"במי אתה חושד?"‬
‫"הו‪ ,‬לא הייתי מסתכן בקביעה כזאת‪ ,‬אדוני‪ .‬איני מאמין כי ישנו אדון אחד בכל האוניברסיטה‬
‫שמסוגל להשיג יתרון בצורה כזאת‪ .‬לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬אני לא מוכן להאמין בזה‪".‬‬
‫"תודה לך‪ ,‬זה מספיק‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬הו‪ ,‬דבר אחד נוסף‪ .‬לא ציינת בפני איש משלושת האדונים‬
‫שאותם אתה משרת כי משהו אינו כשורה?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬אף לא מילה‪".‬‬
‫"לא ראית איש מהם?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"טוב ויפה‪ .‬עכשיו‪ ,‬מר סומס‪ ,‬נשוטט קצת בחצר המרובעת‪ ,‬אם אתה מסכים‪".‬‬
‫שלושה ריבועי אור צהובים זהרו מעלינו בחשכה המתעבה‪.‬‬
‫"שלוש הציפורים שלך נמצאות בקניהן‪ ",‬אמר הולמס בהתבוננו מעלה‪" .‬היי! מה זה? נראה שאחד‬
‫מהם חסר מנוחה‪".‬‬
‫היה זה הסטודנט ההודי‪ ,‬שצלליתו הכהה הופיעה פתאום על הווילון‪ .‬הוא פסע בחדרו הלוך ושוב‬
‫במהירות‪.‬‬
‫"הייתי רוצה להעיף מבט בכל אחד מהם‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬האם זה אפשרי?"‬
‫"אין שום בעיה‪ ",‬השיב סומס‪" .‬מערכת החדרים הזאת היא הוותיקה שבקולג'‪ ,‬ואין זה בלתי רגיל‬
‫שמבקרים עוברים ומתבוננים בהם‪ .‬בואו‪ ,‬אני עצמי אוביל אתכם‪".‬‬
‫"בלי שמות‪ ,‬בבקשה!" אמר הולמס כשנקשנו בדלתו של גילכרייסט‪ .‬בחור צעיר‪ ,‬גבוה‪ ,‬דק גזרה‬
‫ושערו כפשתן פתח את הדלת וקיבל את פנינו בברכה כשהבין את מטרת שליחותנו‪ .‬בחדר היו כמה‬
‫יצירות מיוחדות של אדריכלות ביתית מימי הביניים‪ .‬הולמס היה כה מוקסם מאחת מן היצירות האלה‪,‬‬
‫עד שהתעקש לשרטט אותה בפנקסו‪ ,‬שבר את עפרונו‪ ,‬שאל עיפרון אחר ממארחנו ולבסוף שאל סכין‬
‫כדי לחדד את עפרונו שלו‪ .‬אותו מקרה מוזר חזר ואירע לו בחדרי מגוריו של ההודי — בחור קטן‬
‫ושקט שאפו כפוף כקרס‪ .‬הוא תלה בנו עיניים שואלות ושמח בעליל משהסתיימו מחקריו האדריכליים‬
‫של הולמס‪ .‬לא ראיתי כי באחד מן המקרים האלה מצא הולמס את המפתח לפתרון שאותו חיפש‪ .‬רק‬
‫הביקור השלישי לא נשא פירות‪ .‬הדלת החיצונית לא נפתחה לשמע נקישותינו‪ ,‬ורק מבול של קללות‬
‫בקע מאחוריה‪" .‬לא אכפת לי מי אתם‪ .‬אתם יכולים ללכת לעזאזל!" שאג הקול הזועם‪" .‬מחר הבחינה‪,‬‬
‫ואף אחד לא יפריע לי‪".‬‬
‫"ברנש חצוף‪ ",‬אמר מורה הדרך שלנו‪ ,‬סמוק מכעס‪ ,‬כשירדנו במורד המדרגות‪" .‬מובן שלא ידע כי‬
‫אני הוא הדופק על הדלת‪ ,‬ואף על פי כן היתה התנהגותו לא אדיבה לחלוטין‪ ,‬ולמעשה‪ ,‬בנסיבות‬
‫הקיימות‪ ,‬חשודה למדי‪".‬‬
 ‫תגובתו של הולמס היתה מוזרה‪.‬‬
‫"האם תוכל לומר לי מהו גובהו המדויק?" שאל‪.‬‬
‫"באמת‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬איני יכול לומר‪ .‬הוא גבוה מן ההודי‪ ,‬אך לא גבוה כגילכרייסט‪ .‬אני משער כי‬
‫גובהו מטר ושמונים בערך‪".‬‬
‫"זה חשוב מאוד‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ועכשיו‪ ,‬מר סומס‪ ,‬אני מאחל לך לילה טוב‪".‬‬
‫מורה הדרך שלנו פלט צעקה של פתיעה וייאוש‪" .‬בשם אלוהים‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬הרי אינך מתכוון‬
‫לעזוב אותי באורח פתאומי כזה! ודאי אינך מבין את המצב לאשורו‪ .‬מחר הבחינה‪ .‬עלי לנקוט פעולה‬
‫החלטית עוד הלילה‪ .‬איני יכול להניח לבחינה להתקיים אם מישהו קרא אחד מטפסיה‪ .‬יש להתמודד‬
‫עם המצב‪".‬‬
‫"עליך להניח לעניין כמות שהוא‪ .‬אבוא לכאן מחר מוקדם בבוקר ואדון עמך בפרשה‪ ,‬ואז ייתכן‬
‫שאוכל להצביע על כיוון הפעולה הרצוי‪ .‬בינתיים אל תשנה דבר — אף לא דבר אחד‪".‬‬
‫"טוב ויפה‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"אתה יכול להיות רגוע לחלוטין‪ .‬אין לי ספק כי נמצא מוצא מן הקשיים‪ .‬אקח איתי את החומר‬
‫השחור ואת שבבי העיפרון‪ .‬להתראות‪".‬‬
‫כשיצאנו לאפלת החצר הרבועה‪ ,‬העפנו שוב מבט מעלה אל החלונות‪ .‬ההודי עדיין פסע בחדרו‪.‬‬
‫האחרים לא נראו לעין‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬ווטסון‪ ,‬מה דעתך?" שאל הולמס כשיצאנו אל הרחוב הראשי‪" .‬ממש משחק של טרקלין —‬
‫משהו כמו להטוט שלושת־הקלפים‪ ,‬לא? הרי לך שלושת הגברים‪ .‬אין ספק כי הפולש הוא אחד מהם‪.‬‬
‫עליך לבחור‪ .‬מהי בחירתך?"‬
‫"הבחור המקלל מלמעלה‪ .‬יצא לו שם רע בהחלט‪ .‬אך גם ההודי היה ברנש ערמומי‪ .‬מדוע הוא‬
‫מתהלך כל העת בחדרו?"‬
‫"זה חסר משמעות‪ .‬אנשים רבים נוהגים כך כשהם מתאמצים ללמוד משהו בעל פה‪".‬‬
‫"הוא הביט בנו באופן מוזר‪".‬‬
‫"גם אתה היית מביט באופן כזה לו פלשה לחדרי המגורים שלך קבוצת זרים בזמן שאתה מתכונן‬
‫לבחינה האמורה להתקיים ביום המחרת וכל רגע יקר לך‪ .‬לא‪ ,‬אין לכך כל משמעות‪ .‬גם העפרונות‬
‫והסכינים‪ ,‬גם הם — הכול היה משביע רצון‪ .‬אך הבחור הזה אכן מטריד אותי‪".‬‬
‫"מי?"‬
‫"בניסטר‪ ,‬המשרת‪ .‬מה חלקו בפרשה?"‬
‫"הוא עושה רושם של אדם ישר לחלוטין‪".‬‬
‫"כך התרשמתי גם אני‪ .‬זהו הדבר המתמיה‪ .‬מדוע יבוא אדם ישר לחלוטין — אבל הנה הגענו לחנות‬
‫גדולה של מכשירי כתיבה‪ .‬נתחיל את החקירה מכאן‪".‬‬
‫רק ארבע חנויות גדולות של מכשירי כתיבה היו בעיר‪ ,‬ובכל אחת מהן הציג הולמס את גזרי‬
‫העיפרון והציע סכום כסף גדול עבור העתק שלו‪ .‬הכול הסכימו כי ניתן להזמין עיפרון כזה‪ ,‬אך מידת‬
‫העיפרון לא היתה המידה הרגילה‪ ,‬ורק לעתים רחוקות החזיקו עיפרון כזה במלאי‪ .‬ידידי לא נואש מן‬
‫הכישלון‪ ,‬אלא משך בכתפיו בהשלמה משועשעת למחצה‪.‬‬
‫"אין בכך תועלת‪ ,‬ווטסון יקירי‪ .‬הרמז הטוב ביותר והיחיד לפתרון הסתיים במבוי סתום‪ .‬ואולם‬
‫למעשה אין לי כל ספק כי נוכל להצליח גם בלעדיו‪ .‬בשם אלוהים! בחורי היקר‪ ,‬כבר כמעט תשע‪,‬‬
‫ובעלת הבית קישקשה משהו על אפונה ירוקה בשבע וחצי‪ .‬אתה עם הטבק הנצחי שלך‪ ,‬ווטסון‪,‬‬
‫והאי־סדירות של ארוחותיך — אני צופה כי תקבל הוראה לעזוב‪ ,‬וכי אני אהיה שותף לנפילתך‪ .‬אבל‬
‫מכל מקום‪ ,‬לא נעשה זאת לפני שנפתור את בעיית המרצה העצבני‪ ,‬המשרת הרשלן ושלושת‬
‫הסטודנטים הנועזים‪".‬‬
‫הולמס לא העלה שוב את הנושא באותו היום‪ ,‬אף על פי שישב שעה ארוכה שקוע במחשבות אחרי‬
‫שסיימנו את ארוחתנו המאוחרת‪ .‬בשמונה בבוקר נכנס לחדרי בדיוק כשסיימתי את ההכנות‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" ,‬הגיע הזמן לרדת לסנט לוקס‪ .‬האם תחזיק מעמד בלי ארוחת בוקר?"‬
‫"בוודאי‪".‬‬
‫"סומס יהיה עצבני מאוד עד שנוכל לומר לו משהו ברור‪".‬‬
‫"האם יש לך משהו ברור לומר לו?"‬
‫"אני סבור שכן‪".‬‬
‫"כבר גיבשת לך מסקנה?"‬
‫"כן‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬פתרתי את התעלומה‪".‬‬
‫"אך איזו עדות חדשה יכולת להשיג?"‬
‫"אהה! לא לשווא יצאתי ממיטתי בשעה הלא סבירה שש בבוקר‪ .‬השקעתי עבודה קשה במשך‬
‫שעתיים וכיסיתי לפחות שמונה קילומטרים‪ .‬יש לי גם משהו למזכרת‪ .‬ראה!"‬
‫הוא הושיט את ידו‪ .‬על כף היד היו שלוש פירמידות קטנות של חומר שחור בצקי‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬הולמס‪ ,‬אתמול היו לך רק שתיים!"‬
‫"ועוד אחת הבוקר‪ .‬הגיוני לחשוב כי מקורה של מספר שלוש יהיה גם מקורן של אחת ושתיים‪ ,‬אה‪,‬‬
‫ווטסון? ובכן‪ ,‬בוא איתי להרגיע את סומס‪".‬‬
‫המרצה האומלל היה שרוי ללא ספק בסערת נפש מעוררת רחמים כשמצאנו אותו בחדריו‪ .‬בתוך‬
‫שעות ספורות אמורה הבחינה להתחיל‪ ,‬והוא עדיין התחבט בבעיה אם לפרסם את העובדות או להניח‬
‫לעבריין להתמודד על המלגה יקרת הערך‪ .‬הוא הצליח בקושי לעמוד על רגליו‪ ,‬כה עזה היתה סערת‬
‫רוחו‪ ,‬ורץ לעבר הולמס בידיים פשוטות‪.‬‬
‫"תודה לאל שהגעת! חששתי כי נואשת מן החקירה‪ .‬מה אעשה? לקיים את הבחינה?"‬
‫"כן‪ .‬קיים את הבחינה‪".‬‬
‫"והנבל הזה —?"‬
‫"הוא לא ישתתף‪".‬‬
‫"אתה יודע מי הוא?"‬
‫"אני סבור שכן‪ .‬אם איננו מתכוננים לפרסם את הפרשה הזאת‪ ,‬עלינו להעניק לעצמנו סמכויות‬
‫מסוימות ולמנות את עצמנו כבית דין צבאי פרטי קטן‪ .‬שב אתה שם‪ ,‬בבקשה‪ ,‬סומס! ווטסון‪ ,‬אתה כאן!‬
‫אני אשב בכורסה שבאמצע‪ .‬נראה לי שעכשיו אנחנו מרשימים מספיק כדי להטיל אימה בנפש אשמה‪.‬‬
‫אנא‪ ,‬צלצל בפעמון!"‬
‫בניסטר נכנס ונרתע לאחור בהפתעה ובפחד גלויים למראה בית המשפט שיצרנו‪.‬‬
‫"הואל בטובך לסגור את הדלת‪ ".‬אמר הולמס‪" .‬ועכשיו‪ ,‬בניסטר‪ ,‬האם תואיל לספר לנו בבקשה את‬
‫האמת על התקרית אתמול?" האיש החוויר כסיד עד לשורשי שערותיו‪" .‬סיפרתי לך הכול‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"אין לך מה להוסיף?"‬
‫"לא‪ ,‬שום דבר‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אם כך עלי להעלות בפניך רעיונות אחדים‪ .‬כשהתיישבת בכיסא הזה אתמול‪ ,‬האם עשית זאת‬
‫כדי להסתיר משהו שהיה בחדר ושהיה עלול להיראות?"‬
‫פניו של בניסטר דמו לפניו של מת‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬מובן שלא‪".‬‬
‫"זה רק רעיון‪ ".‬אמר הולמס בנועם‪" .‬אני מודה בכנות כי אין ביכולתי להוכיח זאת‪ .‬אולם ההנחה‬
‫הזאת נראית סבירה למדי‪ ,‬כיוון שברגע שמר סומס הפנה את גבו‪ ,‬שיחררת את האיש שהתחבא בחדר‬
‫השינה הזה‪".‬‬
‫בניסטר ליחלח את שפתיו היבשות בלשונו‪.‬‬
‫"לא היה שם איש‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כמה חבל‪ ,‬בניסטר‪ .‬עד כאן היו דבריך עשויים להיות אמת‪ ,‬אך עתה אני יודע כי שיקרת‪".‬‬
‫פניו של האיש התקשחו בהתרסה זועפת‪" .‬לא היה שם איש‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬בבקשה ממך‪ ,‬בניסטר!"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא היה שם איש‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אינך יכול למסור לנו כל מידע נוסף‪ .‬האם תואיל בטובך להישאר בחדר? עמוד שם‪ ,‬ליד‬
‫דלת חדר השינה‪ .‬עכשיו‪ ,‬סומס‪ ,‬יש בכוונתי לבקש ממך כי תואיל בטובך לעלות לחדרו של גילכרייסט‬
‫הצעיר ולהזמין אותו לרדת לחדרך‪".‬‬
‫כעבור רגע שב המרצה‪ ,‬ואיתו הסטודנט‪ .‬היה זה גבר נאה‪ ,‬גבוה‪ ,‬גמיש וקל תנועה‪ ,‬צעדו קפיצי‬
‫ופניו גלויות ונעימות‪ .‬עיניו המודאגות הביטו בכל אחד מאיתנו ונחו לבסוף על בניסטר שבפינה‬
‫הרחוקה בהבעה של ייאוש חלול‪.‬‬
‫"סגור בבקשה את הדלת‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ועכשיו‪ ,‬מר גילכרייסט‪ ,‬אנחנו כאן לבדנו‪ ,‬ואיש לא ידע‬
‫לעולם דבר מן הנאמר בינינו‪ .‬אנחנו יכולים להיות גלויים לגמרי זה עם זה‪ .‬אנחנו רוצים לדעת‪ ,‬מר‬
‫גילכרייסט‪ ,‬כיצד הגעת אתה‪ ,‬אדם מכובד‪ ,‬לבצע פעולה כמו זאת שביצעת אתמול?"‬
‫הצעיר האומלל התנודד לאחור ונעץ בבניסטר מבט רווי אימה ותוכחה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬מר גילכרייסט‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא אמרתי מילה — אף לא מילה אחת!" קרא המשרת‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אבל עכשיו אמרת‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬ועתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬עליך להבין כי אחרי דבריו אלה של בניסטר‬
‫מצבך חסר תקווה‪ ,‬וכי הסיכוי היחיד שלך טמון בהודאה גלויה‪".‬‬
‫לרגע התאמץ גילכרייסט‪ ,‬בידיים מורמות‪ ,‬לשלוט באיבריו המפרכסים‪ .‬מיד אחר כך השליך את‬
‫עצמו על ברכיו ליד השולחן‪ ,‬חפן את פניו בידיו ופרץ בסערת יבבות עזה‪.‬‬
‫"די‪ ,‬די‪ ",‬אמר הולמס בחביבות‪" ,‬זה אנושי לטעות‪ ,‬ולפחות איש לא יוכל לטעון כי אתה פושע‬
‫קשוח‪ .‬אולי יהיה לך קל יותר אם אני אספר למר סומס מה קרה‪ ,‬ואתה תוכל לתקן אותי במקרה‬
‫הצורך‪ .‬שאעשה זאת? טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬אל תטרח לענות‪ .‬הקשב ודאג לכך שלא אגרום לך אי־צדק‪.‬‬
‫"מן הרגע שבו אמרת לי‪ ,‬מר סומס‪ ,‬כי איש‪ ,‬אפילו בניסטר‪ ,‬לא היה יכול לדעת כי הבחינות היו‬
‫בחדרך‪ ,‬החל העניין להתבהר במוחי‪ .‬את המדפיס ניתן‪ ,‬כמובן‪ ,‬לפטור מן החשד‪ .‬הוא היה יכול לבחון‬
‫את הניירות במשרדו שלו‪ .‬גם בסטודנט ההודי לא הטלתי חשד‪ .‬אם ההגהות היו צרורות בגליל‪ ,‬לא‬
‫היה יכול לדעת מה תוכנן‪ .‬עם זאת‪ ,‬אי־אפשר להעלות על הדעת צירוף מקרים כמו זה שאדם העז‬
‫להיכנס לחדר‪ ,‬ובמקרה היו הניירות על השולחן שם בדיוק באותו היום‪ .‬ביטלתי גם את האפשרות‬
‫הזאת‪ .‬האיש שנכנס ידע כי הניירות נמצאים שם‪ .‬כיצד ידע זאת?‬
‫"כשהתקרבתי לחדרך‪ ,‬בדקתי את החלון‪ .‬שיעשעת אותי בהנחה שלך כי אני שוקל בדעתי את‬
‫האפשרות שמישהו פרץ בעדו לאור יום ולעיני כל מי שיתבונן מן החדרים האלה שממול‪ .‬רעיון כזה‬
‫היה בלתי סביר לחלוטין‪ .‬מדדתי את גובהו של האיש שיוכל לראות אילו ניירות מונחים על השולחן‬
‫המרכזי בחולפו ליד החלון‪ .‬גובהי שלי הוא מטר שמונים ושתיים‪ ,‬ויכולתי לעשות זאת תוך מאמצים‪.‬‬
‫אדם שגובהו פחות מזה שלי‪ ,‬לא היה לו סיכוי להצליח‪ .‬כבר היתה לי סיבה להניח‪ ,‬אתה מבין‪ ,‬כי אם‬
‫אחד משלושת הסטודנטים שלך היה אדם בעל גובה רב מן הרגיל‪ ,‬כדאי לשים לב אליו באופן מיוחד‪.‬‬
‫"נכנסתי והבאתי אותך בסוד ההשערות שלי לגבי השולחן שליד החלון‪ .‬בנוגע לשולחן המרכזי לא‬
‫הצלחתי להעלות דבר‪ ,‬עד שבתיאור שלך את גילכרייסט ציינת כי היה קופץ למרחק‪ .‬אז הבנתי פתאום‬
‫הכול‪ ,‬וחסרו לי רק ראיות מסייעות‪ ,‬שאותן הצלחתי להשיג במהירות‪.‬‬
‫"וזה מה שקרה‪ :‬הבחור הצעיר הזה בילה את שעות אחר הצהריים במגרשי הספורט והתאמן‬
‫בקפיצה‪ .‬הוא חזר‪ ,‬נושא את נעלי הספורט שלו‪ ,‬שבהן‪ ,‬כפי שידוע לך‪ ,‬בליטות אחדות‪ .‬כשחלף סמוך‬
‫לחלונך הבחין בהגהות המונחות על השולחן‪ ,‬בזכות גובהו הרב‪ ,‬ושיער מה הן‪ .‬לא היה בכך כל רע‪,‬‬
‫אילולא חלף ליד הדלת וראה את המפתח שנשאר שם עקב רשלנותו של המשרת שלך‪ .‬דחף פתאומי‬
‫השתלט עליו להיכנס ולהיווכח אם אמנם היו אלה הגהות הבחינה‪ .‬לא היה זה מעשה מסוכן‪ ,‬כי תמיד‬
‫היה יכול להעמיד פנים כאילו נכנס כדי לשאול שאלה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬משנוכח לדעת כי אלו הגהות הבחינה‪ ,‬נכנע לפיתוי‪ .‬הוא הניח את נעליו על השולחן‪ .‬מה‬
‫הנחת על הכיסא שליד החלון?"‬
‫"כפפות‪ ",‬אמר האיש הצעיר‪.‬‬
‫הולמס העיף בבניסטר מבט אומר ניצחון‪.‬‬
‫"הוא הניח את כפפותיו על הכיסא ולקח את ההגהות‪ ,‬גיליון אחר גיליון‪ ,‬כדי להעתיק אותן‪ .‬הוא‬
‫שיער כי המרצה ישוב דרך הדלת הראשית וכי הוא יראה אותו כשיתקרב‪ .‬כפי שידוע לנו‪ ,‬שב המרצה‬
‫בדלת הצדדית‪ .‬פתאום שמע אותו ממש ליד הדלת‪ .‬לא היתה כל אפשרות בריחה‪ .‬הוא שכח את‬
‫כפפותיו‪ ,‬אך לקח עמו את נעליו וזינק לחדר השינה‪ .‬ניתן לראות כי השריטה על השולחן הזה קלה‬
‫בצד אחד‪ ,‬אך מעמיקה לכיוון דלת חדר השינה‪ .‬די בעובדה זו כשלעצמה להורות לנו כי הנעליים‬
‫נגררו לכיוון הזה‪ ,‬וכי העבריין מצא שם מחסה‪ .‬האדמה שסביב הבליטה נותרה על השולחן‪ ,‬ודוגמה‬
‫נוספת השתחררה ונפלה בחדר השינה‪ .‬אני יכול להוסיף ולומר כי יצאתי למגרשי הספורט הבוקר‬
‫ונוכחתי כי בבור הקפיצה משתמשים בחומר שחור ודביק עם עפץ משובח או נסורת שפוזרו עליו כדי‬
‫למנוע החלקה‪ .‬לקחתי דוגמה ממנו‪ .‬האם דיברתי אמת‪ ,‬מר גילכרייסט?"‬
‫הסטודנט הזדקף‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬דיברת אמת‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"אלוהים אדירים‪ ,‬אין לך מה להוסיף?" קרא סומס‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬יש לי מה להוסיף‪ ,‬אך ההלם שבחשיפה המחפירה הזאת הביך אותי‪ .‬יש לי מכתב‪ ,‬מר‬
‫סומס‪ ,‬שכתבתי לך מוקדם הבוקר‪ ,‬בתום לילה חסר מנוחה‪ .‬היה זה עוד בטרם ידעתי כי חטאי התגלה‪.‬‬
‫הנה הוא כאן‪ ,‬אדוני‪ .‬תוכל לראות כי כתבתי שם‪' ,‬החלטתי לא לגשת לבחינה‪ .‬הוצעה לי משרה‬
‫במשטרת רודזיה ואני יוצא מיד לדרום אפריקה'‪".‬‬
‫"אני מרוצה לשמוע שלא היתה לך כוונה להפיק רווח מן היתרון הבלתי הוגן שהשגת‪ ",‬אמר סומס‪.‬‬
‫"אך מדוע שינית את כוונתך?"‬
‫גילכרייסט הצביע לעבר בניסטר‪.‬‬
‫"הנה האיש שהורה לי את הדרך הנכונה‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬בניסטר‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬תוכל להבין על פי מה שכבר אמרתי כי רק אתה יכולת להניח‬
‫לצעיר הזה לצאת‪ ,‬כיוון שנשארת בחדר ובוודאי נעלת אחריך את הדלת כשיצאת‪ .‬באשר לבריחה בעד‬
‫החלון‪ ,‬לא היה זה מתקבל על הדעת כלל וכלל‪ .‬האם אינך רוצה להבהיר את הנקודה האחרונה‬
‫בתעלומה הזאת ולגלות לנו את הסיבה למעשיך?"‬
‫"זה היה פשוט מאוד‪ ,‬אדוני‪ ,‬לו רק ידעת‪ ,‬אך עם כל פיקחותך לא יכולת לדעת‪ .‬היו זמנים‪ ,‬אדוני‪,‬‬
‫שבהם הייתי משרתו הראשי של סר ג'ייבס גילכרייסט הזקן‪ ,‬אביו של האדון הצעיר הזה‪ .‬כאשר‬
‫התמוטט‪ ,‬הגעתי לקולג' הזה כמשרת‪ .‬אבל אף פעם לא שכחתי את המעביד הקודם משום שהידרדר‪.‬‬
‫השגחתי על בנו כמיטב יכולתי לזכר הימים ההם‪ .‬ובכן‪ ,‬אדוני‪ ,‬כשנכנסתי אתמול לחדר הזה אחרי‬
‫שקראו לי‪ ,‬הבחנתי קודם כול בכפפות העור של מר גילכרייסט‪ ,‬שהיו מונחות על הכיסא ההוא‪ .‬הכרתי‬
‫היטב את הכפפות האלה והבנתי במה הדברים אמורים‪ .‬אם יגלה אותן מר סומס‪ ,‬העניין אבוד‪.‬‬
‫התמוטטתי לתוך הכיסא הזה ודבר לא היה יכול להזיז אותי ממנו עד שמר סומס הלך לקרוא לך‪ .‬אז‬
‫יצא אדוני הצעיר המסכן‪ ,‬שאותו פינקתי על ברכי בילדותו‪ ,‬והתוודה בפני על מעשיו‪ .‬האם לא היה זה‬
‫טבעי‪ ,‬אדוני‪ ,‬שאציל אותו‪ ,‬והאם לא היה זה טבעי שאנסה לשוחח איתו כפי שהיה עושה אביו המנוח‪,‬‬
‫ואסביר לו כי אינו רשאי להשיג יתרון בעזרת מעשה כזה? האם תוכל להאשים אותי‪ ,‬אדוני?"‬
‫"לא‪ ,‬באמת שלא!" אמר הולמס מקרב לב וזינק על רגליו‪" .‬ובכן‪ ,‬סומס‪ ,‬דומני שפתרנו את הבעיה‬
‫הקטנה שלך‪ ,‬וארוחת הבוקר ממתינה לנו בבית‪ .‬בוא‪ ,‬ווטסון! ובאשר לך‪ ,‬אדוני‪ ,‬אני מאמין כי עתיד‬
‫מזהיר צפוי לך ברודזיה‪ .‬פעם אחת מעדת‪ .‬הבה נראה לאיזה גובה תוכל להעפיל בעתיד‪".‬‬
 ‫הרפתקת משקפי הזהב‬
‫כשאני מתבונן בשלושת הכרכים העבים של כתב היד המתארים את עבודתנו במשך שנת ‪ ,1894‬עלי‬
‫להודות שקשה לי מאוד לבחור מתוך שפע החומר הזה את הפרשיות שהן המעניינות ביותר כשלעצמן‬
‫ובו בזמן מציגות בצורה המוצלחת ביותר את כישרונותיו המיוחדים של ידידי‪ .‬כשאני מעלעל בספרים‪,‬‬
‫אני מוצא בהם את ההערות שרשמתי בנוגע לסיפור הדוחה על העלוקה האדומה ועל מותו האיום של‬
‫הבנקאי קרוסבי‪ .‬אני מוצא כאן גם דין וחשבון על אסון אדלטון ותכולתו הייחודית של תל הקברים‬
‫הבריטי העתיק‪ .‬גם הפרשה הנודעת של ירושת סמית־מורטימר נכללת בתקופה הזאת‪ ,‬וכן גם המעקב‬
‫אחר ה ט‪ ,‬רוצח הבולוואר‪ ,‬ומאסרו — מעשה שזיכה את הולמס במכתב תודה בכתב ידו של נשיא‬
‫צרפת ובסמלו של מסדר לגיון הכבוד‪ .‬כל אחד מאלו היה יכול לספק סיפור עלילה שלם‪ ,‬אך לדעתי‬
‫אף אחד מהם אינו מאחד בתוכו נקודות עניין ייחודיות רבות כל כך כמו המאורע של יוֹקסלי אולד‬
‫פלייס‪ ,‬הכולל לא רק את מותו המצער של וילובי סמית הצעיר‪ ,‬אלא גם את ההתפתחויות שבאו‬
‫בעקבותיו וששפכו אור כה מעניין על מניעי הפשע‪.‬‬
‫היה זה לילה פראי וסוער של סוף חודש נובמבר‪ .‬הולמס ואני ישבנו בדממה כל הערב‪ ,‬הוא עסק‬
‫בפענוח שרידי כתובת מקורית על גבי פלימפססט בעזרת עדשות רבות־עוצמה‪ ,‬ואני שקעתי במאמר‬
‫עדכני שדן בנושא הניתוחים‪ .‬בחוץ ייבבה הרוח לאורך רחוב בייקר‪ ,‬והגשם הכה בעוז על החלונות‪.‬‬
‫היה מוזר לחוש שם‪ ,‬בתוככי העיר‪ ,‬מוקפים בכשישה־עשר קילומטרים של מעשה ידי אדם מכל צד‪,‬‬
‫באחיזת הברזל של הטבע‪ ,‬ולדעת כי לגבי איתני הטבע העצומים לא היתה לונדון כולה יותר מתלי‬
‫חולד הזרועים בשדות‪ .‬הלכתי אל החלון והתבוננתי ברחוב הריק‪ .‬הפנסים הפזורים האירו על מרחבי‬
‫הרחוב הבוצי והמדרכה הבוהקת‪ .‬כרכרה יחידה פילסה את דרכה מקצה רחוב אוקספורד‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬ווטסון‪ ,‬טוב שאיננו חייבים לצאת הלילה‪ ",‬אמר הולמס בעודו מניח בצד את העדשות ומגולל‬
‫את הקלף‪" .‬כבר עשיתי די‪ .‬זוהי פעילות המאמצת את העיניים‪ .‬עד כמה שהצלחתי לראות‪ ,‬אין זה‬
‫משהו מרגש יותר מאשר חשבונות של מנזר מן המחצית השנייה של המאה החמש־עשרה‪ .‬היי! היי!‬
‫היי! מה זה?"‬
‫מתוך המיית הרוח החדגונית עלו קול רקיעות פרסותיו של סוס וחיכוך מתמשך של אופן בשפת‬
‫המדרכה‪ .‬הכרכרה השׂכורה שראיתי עצרה לפני דלתנו‪.‬‬
‫"מה הוא רוצה?" התפרצתי משהבחנתי באדם יורד מן הכרכרה‪.‬‬
‫"מה הוא רוצה? הוא מחפש אותנו‪ .‬ואנחנו‪ ,‬ווטסון המסכן שלי‪ ,‬צריכים מעילים ועניבות וכפפות‪,‬‬
‫וכל מה שהמציא האדם לשם הגנה מפני מזג האוויר‪ .‬אבל חכה רגע! הכרכרה יצאה שוב לדרך‪ ,‬עדיין‬
‫יש פתח של תקווה‪ .‬הוא היה מבקש מן הרכב להמתין לו‪ ,‬לוּ רצה שנצטרף אליו‪ .‬רוץ למטה‪ ,‬בחורי‬
‫היקר‪ ,‬ופתח את הדלת‪ ,‬כי כל האנשים ההגונים כבר ישנים מזמן‪".‬‬
‫כשנפל אור מנורת הכניסה על האורח הלילי שלנו‪ ,‬לא התקשיתי לזהותו‪ .‬היה זה סטנלי הופּקינס‬
‫הצעיר‪ ,‬המפקח המוכשר‪ ,‬שהולמס גילה לא פעם עניין בקריירה שלו‪.‬‬
‫"הוא נמצא בבית?" שאל בלהיטות‪.‬‬
‫"בוא עלה‪ ,‬אדוני היקר‪ ",‬נשמע קולו של הולמס מלמעלה‪" .‬אני מקווה שאין לך תוכניות לגבינו‬
‫בלילה כזה‪".‬‬
‫המפקח טיפס במעלה המדרגות‪ ,‬והמנורה האירה על מעיל הגשם המבהיק שלו‪ .‬עזרתי לו לפשוט את‬
‫מעילו‪ ,‬ואילו הולמס הקיש בבולי העץ שבאח כדי להפיח בהם להבה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬הופקינס יקירי‪ ,‬בוא וחמם את רגליך‪ ",‬אמר‪" .‬הנה סיגר‪ ,‬ולרופא יש מרשם של מים חמים‬
‫ולימון כתרופה מועילה בלילה כזה‪ .‬אין ספק כי רק משהו חשוב מאוד הביא אותך אלינו בסופה‬
‫הזאת‪".‬‬
‫"אמנם כך הדבר‪ ,‬מר הולמס‪ .‬היה לי אחר צהריים עמוס מאוד‪ ,‬אני מבטיח לך‪ .‬קראת משהו על‬
‫פרשת יוקסלי במהדורות העיתונים האחרונות?"‬
‫"היום לא ראיתי דבר שהתרחש אחרי המאה החמש־עשרה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬זאת היתה רק פסקה אחת‪ ,‬ובעצם גם היא היתה מוטעית לחלוטין‪ ,‬כך שלא החמצת דבר‪.‬‬
‫בינתיים לא ביזבזתי זמן‪ .‬יוקסלי נמצאת בקנט‪ ,‬אחד־עשר קילומטרים מצ'טהאם וחמישה קילומטרים‬
‫ממסילת הרכבת‪ .‬טילגרפו אלי בשלוש ורבע‪ ,‬הגעתי ליוקסלי אולד פלייס בחמש‪ ,‬ערכתי חקירה‪,‬‬
‫שבתי לצ'רינג קרוס ברכבת האחרונה ונסעתי מיד אליך בכרכרה שכורה‪".‬‬
‫"פירושו של דבר‪ ,‬אני מניח‪ ,‬כי הפרשה אינה ברורה לך לחלוטין?"‬
‫"פירושו של דבר שהפרשה אינה ברורה לי כלל‪ .‬העניין נראה סבוך מאוד‪ ,‬אף על פי שהכול נראה‬
‫כה פשוט בתחילה‪ .‬אין מניע‪ ,‬מר הולמס‪ .‬זה מה שמטריד אותי — איני מצליח למצוא מניע‪ .‬ישנו אדם‬
‫מת — וזאת עובדה שאין להכחישה — אולם איני מצליח להבין מדוע ירצה מישהו לפגוע בו‪".‬‬
‫הולמס הצית את הסיגר שלו ונשען לאחור בכיסאו‪" .‬ספר לנו את השתלשלות העניינים‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"העובדות ברורות למדי‪ ",‬אמר סטנלי הופקינס‪" .‬כל רצוני עתה הוא לדעת מה משמעותן‪ .‬הסיפור‪,‬‬
‫לפי מיטב הבנתי‪ ,‬הוא כדלקמן‪ :‬לפני שנים אחדות רכש אדם מבוגר‪ ,‬שהציג את עצמו בשם פרופסור‬
‫קוֹ ם‪ ,‬את בית הכפר יוקסלי אולד פלייס‪ .‬הוא היה נכה ושכב במיטתו מחצית הזמן‪ ,‬ואילו במחצית‬
‫השנייה דידה סביב הבית בעזרת מקל או ישב בכיסא גלגלים והגנן דחף אותו ברחבי החצר‪ .‬השכנים‬
‫המעטים שביקרו אותו חיבבוהו למדי‪ ,‬ובסביבה יצא לו שם של אדם משכיל מאוד‪ .‬בבית התגוררו‬
‫מנהלת משק בית מבוגרת‪ ,‬מרת מארקר‪ ,‬ומשרתת‪ ,‬סוזן טַרלטון‪ .‬השתיים שירתו אותו מאז שהגיע‬
‫למקום‪ ,‬ונראה שהן נשים בעלות אופי מצוין‪ .‬הפרופסור עוסק בכתיבת ספר מלומד‪ ,‬ולפני כשנה‬
‫החליט שהוא זקוק למזכיר‪ .‬השניים הראשונים שהעסיק לא התאימו לעבודה הזאת‪ ,‬אך השלישי‪ ,‬מר‬
‫וילובי סמית‪ ,‬אדם צעיר מאוד שבדיוק סיים את לימודיו באוניברסיטה‪ ,‬התאים בדיוק‪ .‬הפרופסור‬
‫הכתיב לו במשך כל הבוקר‪ ,‬ואילו את הערב בילה בדרך כלל בחיפוש אזכורים וקטעים שהיתה להם‬
‫נגיעה לחומר שנועד ליום המחרת‪ .‬וילובי סמית היה נקי מכל רבב‪ ,‬הן כילד באַפּינגהם והן כאיש צעיר‬
‫בקמברידג'‪ .‬ראיתי את מכתבי ההמלצה שלו‪ ,‬תמיד היה בחור ישר‪ ,‬שקט וחרוץ‪ .‬ואף על פי כן זה‬
‫הבחור שמצא את מותו הבוקר בחדר העבודה של הפרופסור בנסיבות המצביעות באופן ברור על‬
‫רצח‪".‬‬
‫הרוח שרקה ונהמה בחלונות‪ .‬הולמס ואני התקרבנו אל האח בעוד המפקח הצעיר מגולל בהדרגה‬
‫את סיפורו המיוחד‪.‬‬
‫"לו היה עליכם לחפש ברחבי אנגליה‪ ",‬אמר‪" ,‬איני סבור כי הייתם מצליחים למצוא משק בית‬
‫מסוגר וחופשי מהשפעות חיצוניות יותר מזה‪ .‬שבועות תמימים היו חולפים בטרם יצא מישהו מהם‬
‫מבעד לשער הגן‪ .‬הפרופסור היה שקוע בעבודתו‪ ,‬שהיתה ייעודו הבלעדי‪ ,‬סמית הצעיר לא הכיר איש‬
‫בסביבה‪ ,‬וחי בדומה למעסיקו‪ ,‬לשתי הנשים לא היתה כל סיבה לצאת מן הבית‪ ,‬ומורטימר הגנן‪ ,‬שנהג‬
‫לדחוף את כיסא הגלגלים‪ ,‬הוא איש צבא לשעבר בעל שם מצוין‪ ,‬ואינו מתגורר בבית הזה‪ ,‬אלא בבית‬
‫כפרי של שלושה חדרים בקצהו האחר של הגן‪ .‬אלה הם האנשים היחידים הנמצאים בתחומי יוקסלי‬
‫אולד פלייס‪ .‬ואולם שער הגן ניצב במרחק של מאה מטרים מן הדרך הראשית המובילה מלונדון‬
‫לצ'טהאם‪ .‬הוא נפתח בעזרת שער קטן‪ ,‬וכל אדם יכול‪ ,‬למעשה‪ ,‬לעבור ולהיכנס דרכו‪.‬‬
‫"עכשיו אציג בפניך את עדותה של סוזן טרלטון‪ ,‬שהיא האדם היחיד שיש בידו לומר משהו מועיל‬
‫בעניין הזה‪ .‬היה זה לפני הצהריים‪ ,‬בין אחת־עשרה לשתים־עשרה‪ .‬באותו זמן עסקה בתליית וילונות‬
‫בחדר השינה הקדמי שבקומה העליונה‪ .‬פרופסור קורם עדיין שכב במיטתו‪ .‬במזג אוויר רע אין הוא‬
‫נוהג לקום לפני הצהריים‪ .‬מנהלת משק הבית היתה עסוקה בעבודה כלשהי בצדו האחורי של הבית‪.‬‬
‫וילובי סמית נמצא בחדר השינה שלו‪ ,‬המשמש לו טרקלין‪ ,‬אך המשרתת שמעה אותו עובר ברגע ההוא‬
‫לאורך הפרוזדור ויורד לחדר העבודה שמתחתיה‪ .‬היא לא ראתה אותו‪ ,‬אך לדבריה לא יכלה לטעות‬
‫בזיהוי צעדיו המהירים היציבים‪ .‬היא לא שמעה את דלת חדר העבודה נסגרת‪ ,‬אך כעבור דקה או‬
‫שתיים עלתה מן החדר שמתחת זעקה נוראה‪ .‬היתה זו צעקה פראית וניחרת‪ ,‬כה מוזרה ולא טבעית‪ ,‬עד‬
‫כי לא היה ניתן לזהות את מינו של הזועק‪ .‬באותו רגע זיעזעה חבטה כבדה את כל הבית‪ ,‬ואז השתררה‬
‫דממה‪ .‬המשרתת ניצבה לרגע כמאובנת‪ ,‬אך מיד התאוששה ורצה במורד המדרגות‪ .‬דלת חדר העבודה‬
‫היתה סגורה‪ ,‬והיא פתחה אותה‪ .‬בפנים היה מר וילובי הצעיר שרוע על הרצפה‪ .‬תחילה לא הצליחה‬
‫להבחין בפגיעה כלשהי‪ ,‬אך כשניסתה להרימו‪ ,‬נוכחה כי דם שותת מן החלק התחתון של צווארו‪ .‬הדם‬
‫נבע מפצע קטן מאוד אך עמוק מאוד‪ ,‬שניקב את עורק הצוואר‪ .‬המכשיר שגרם לפגיעה היה מונח על‬
‫השטיח לידו‪ .‬היתה זו אחת מאותן סכינים קטנות להסרת חותמות שניתן למצוא על שולחנות כתיבה‬
‫מיושנים‪ ,‬עם ידית שנהב ולהב נוקשה‪ .‬היא נמנתה עם החפצים הקבועים על שולחנו של הפרופסור‪.‬‬
‫"תחילה סברה המשרתת כי סמית הצעיר מת‪ ,‬אך משיצקה על מצחו מעט מים מן הבקבוק‪ ,‬פקח את‬
‫עיניו לרגע‪' .‬הפרופסור‪ ',‬מילמל — 'זו היתה היא‪ '.‬המשרתת מוכנה להישבע כי אלה היו המילים‬
‫המדויקות‪ .‬הוא ניסה נואשות לומר דבר־מה נוסף‪ ,‬הניף את ידו הימנית באוויר‪ ,‬ואז צנח ומת‪.‬‬
‫"בינתיים הגיעה גם מנהלת משק הבית למקום ההתרחשות‪ ,‬אך איחרה את המועד‪ .‬היא לא שמעה‬
‫את דברי האיש הגוסס‪ .‬היא השאירה את סוזן ליד הגופה ונחפזה לחדרו של הפרופסור‪ .‬הוא ישב‬
‫במיטתו‪ ,‬נסער מאוד‪ ,‬כי שמע מספיק כדי לדעת שמשהו נורא התרחש שם‪ .‬מרת מארקר מוכנה‬
‫להישבע כי הפרופסור עדיין היה לבוש בבגדי הלילה שלו‪ ,‬ואמנם לא היה מסוגל להתלבש בלי עזרתו‬
‫של מורטימר‪ ,‬שהיה אמור להגיע בשעה שתים־עשרה על פי הוראותיו‪.‬‬
‫"הפרופסור מצהיר כי שמע זעקה רחוקה‪ ,‬אך אינו יודע דבר‪ .‬אין לו הסבר לדבריו האחרונים של‬
‫האיש הצעיר‪' ,‬הפרופסור — זו היתה היא'‪ ,‬אך הוא מתאר לעצמו כי נאמרו מתוך טירוף הדעת‪ .‬הוא‬
‫מאמין כי לווילובי סמית לא היה אויב בעולם כולו‪ ,‬ואין לו הסבר לפשע‪ .‬מיד שלח מורטימר הגנן‬
‫לקרוא למשטרה המקומית‪ .‬כעבור זמן קצר שלח מפקח המשטרה המחוזית לקרוא לי‪ .‬דבר לא הוזז‬
‫ממקומו בטרם הגעתי‪ ,‬וניתנו הוראות חמורות שלא ללכת בשבילים המובילים אל הבית‪ .‬היתה זו‬
‫הזדמנות מצוינת ליישם את התיאוריות שלך הלכה למעשה‪ ,‬מר שרלוק הולמס‪ .‬הכול היה שם‪".‬‬
‫"פרט למר שרלוק הולמס‪ ",‬אמר ידידי בחיוך מריר‪" .‬ובכן‪ ,‬הבה נשמע‪ .‬מה הצלחת להסיק מכל‬
‫זה?"‬
‫"עלי לבקש ממך תחילה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬להתבונן בשרטוט הגס הזה‪ ,‬שייתן לך מושג כללי על מיקום‬
‫חדר העבודה של הפרופסור והנקודות השונות הקשורות לפרשה‪ .‬התרשים יעזור לך לעקוב אחר‬
‫פעולותי‪".‬‬
‫הוא פרש את התרשים הגס שאני מציג כאן‪ ,‬והניח אותו על ברכו של הולמס‪ .‬קמתי‪ ,‬נעמדתי‬
‫מאחורי הולמס ובחנתי אותו מעבר לכתפו‪.‬‬
‫"זהו שרטוט כללי מאוד‪ ,‬כמובן‪ ,‬והוא מציג אך ורק את הנקודות שנראות לי חשובות‪ .‬את כל היתר‬
‫תוכל לראות אחר כך במו עיניך‪ .‬עכשיו‪ ,‬קודם כול‪ ,‬בהנחה שהרוצח נכנס לבית‪ ,‬כיצד הצליחו הוא או‬
‫היא להיכנס? אין ספק כי עשו זאת דרך שביל הגן והדלת האחורית‪ ,‬שממנה יש גישה ישירה לחדר‬
‫העבודה‪ .‬כל דרך אחרת היתה מסובכת ביותר‪ .‬גם הבריחה נעשתה בדרך זו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬כיוון שאת‬
‫האחת משתי היציאות האחרות של החצר חסמה סוזן כשרצה במורד המדרגות‪ ,‬ואילו השנייה מובילה‬
‫היישר לחדר השינה של הפרופסור‪ .‬לכן התמקדתי מיד בשביל הגן‪ ,‬שהיה רווי גשם וכל טביעת רגל‬
‫היתה ניכרת בו ללא ספק‪.‬‬
‫"בבדיקה העליתי כי מדובר בפושע זהיר ומיומן‪ .‬לא ניתן להבחין בשום טביעות רגליים על פני‬
‫השביל‪ .‬אף על פי כן לא היה ספק כי מישהו עבר לאורך רצועת הדשא התוחמת אותו‪ ,‬וכי עשה זאת‬
‫כדי לא להשאיר אחריו עקבות‪ .‬אמנם לא הצלחתי למצוא טביעות של ממש‪ ,‬אך הדשא היה רמוס‬
‫ומישהו עבר שם‪ ,‬ללא ספק‪ .‬אותו אדם לא היה אלא הרוצח עצמו‪ ,‬כיוון שהגנן לא היה שם הבוקר וגם‬
‫לא מישהו אחר‪ ,‬והגשם החל לרדת רק במשך הלילה‪".‬‬
‫"רגע אחד‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬לאן מוביל השביל הזה?"‬
‫"אל הדרך‪".‬‬
‫"מה אורכו?"‬
‫"מאה מטרים בערך‪".‬‬
‫"בנקודה שבה חוצה השביל את השער הצלחת בוודאי למצוא עקבות?"‬
‫"לרוע המזל השביל מרוצף בנקודה הזאת‪".‬‬
‫"ועל הדרך עצמה?"‬
‫"לא‪ .‬הכול היה בוצי לחלוטין‪".‬‬
‫"אוי ואבוי! ובכן‪ ,‬העקבות שעל הדשא — הלכו או באו?"‬
‫"אי־אפשר לקבוע‪ .‬לא היה שום קו ברור‪".‬‬
‫"רגל גדולה או רגל קטנה?"‬
‫"לא היה אפשר להבחין‪".‬‬
‫הולמס פלט קריאה של קוצר רוח‪" .‬גשם שוטף ירד מאז וסופה עזה נשבה‪ ",‬אמר‪" .‬יהיה קשה יותר‬
‫לזהות עכשיו את הטביעות מאשר את הכתב המחוק שעל גבי הקלף‪ .‬טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬זה המצב‪ .‬מה עשית‪,‬‬
‫הופקינס‪ ,‬אחרי שווידאת כי לא וידאת דבר?"‬
‫"אני סבור כי וידאתי הרבה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬ידעתי שמישהו נכנס לבית בזהירות רבה‪ .‬אחר כך בדקתי‬
‫את המסדרון‪ .‬הוא מרופד במחצלת מסיבי קוקוס‪ ,‬ולא ניתן לזהות בה כל עקבות שהם‪ .‬הגעתי לחדר‬
‫העבודה עצמו‪ .‬זהו חדר מרוהט בצמצום‪ .‬הרהיט המרכזי בו הוא שולחן כתיבה עם שני טורים של‬
‫מגירות וארון מרכזי קטן ביניהם‪ .‬המגירות היו פתוחות‪ ,‬ואילו הארון — נעול‪ .‬המגירות‪ ,‬כך נראה‪ ,‬היו‬
‫פתוחות תמיד‪ ,‬ולא נשמרו בהן דברים יקרי ערך‪ .‬מסמכים חשובים אחדים נשמרו בארון‪ ,‬אך לא ניכר‬
‫כי מישהו חיטט בהם‪ ,‬והפרופסור מבטיח לי כי דבר אינו חסר‪ .‬ברור כי לא בוצע כאן שוד‪.‬‬
‫"אני מגיע עכשיו לעניין גופתו של האיש הצעיר‪ .‬היא נמצאה בסמוך לשולחן הכתיבה‪ ,‬מצד שמאל‬
‫שלו‪ ,‬בדיוק כפי שמצוין בתרשים‪ .‬הדקירה היתה בצדו הימני של הצוואר‪ ,‬מאחור‪ ,‬כך שכמעט לא‬
‫ייתכן כי נעשתה בידיו שלו‪".‬‬
‫"אלא אם כן נפל על הסכין‪ ",‬אמר הולמס‪.‬‬
‫"בדיוק‪ .‬הרעיון עלה במוחי‪ .‬אך הסכין נמצאה במרחק של יותר ממטר מן הגופה‪ ,‬כך שגם האפשרות‬
‫הזאת אינה סבירה‪ .‬וישנם גם‪ ,‬כמובן‪ ,‬דבריו האחרונים של האיש‪ .‬ואחרון־אחרון‪ ,‬נמצאה גם פיסת‬
‫העדות החשובה הזאת בידו הימנית של האיש המת‪".‬‬
‫סטנלי הופקינס שלף מכיסו צרור נייר קטן‪ .‬הוא פרש אותו וחשף זוג משקפי מצבט בעלי מסגרת‬
‫זהב ששתי רצועות של חוט משי שחור השתלשלו מהן‪" .‬לווילובי סמית היתה ראייה מצוינת‪ ",‬הוסיף‪.‬‬
‫"אין ספק כי המשקפיים האלה נתלשו מפניו או מגופו של הרוצח‪".‬‬
‫שרלוק הולמס נטל את המשקפיים לידיו ובחן אותם בתשומת לב ובעניין רב‪ .‬הוא הניח אותם על‬
‫אפו‪ ,‬ניסה לקרוא בעדם‪ ,‬הלך לעבר החלון והתבונן דרכם ברחוב‪ ,‬הביט בהם בדקדקנות לאורה הבהיר‬
‫של המנורה‪ ,‬ולבסוף צחק צחוק כבוש‪ ,‬התיישב ליד השולחן וכתב שורות אחדות על גבי פיסת נייר‬
‫והושיט אותה לסטנלי הופקינס‪.‬‬
‫"עשיתי כמיטב יכולתי‪ ",‬אמר‪" .‬ייתכן שתמצא בזה תועלת כלשהי‪".‬‬
‫הבלש המופתע קרא את הפתק בקול רם‪ .‬כך היה כתוב בו‪:‬‬

‫מבוקשת אישה בעלת הופעה מהוגנת‪ ,‬לבושה כגברת‪ .‬אפה עבה מאוד ועיניה קרובות זו לזו‬
‫משני צדיו‪ .‬מצחה חרוש קמטים‪ ,‬מבטה מאומץ וכתפיה שחוחות‪ ,‬מן הסתם‪ .‬ישנם סימנים‬
‫לכך שפנתה לפחות פעמיים לאופטיקאי במשך החודשים האחרונים‪ .‬כיוון שדרגת החוזק של‬
‫משקפיה גבוהה במיוחד‪ ,‬וכיוון שמספר האופטיקאים אינו גדול‪ ,‬לא יהיה כל קושי באיתורה‪.‬‬

‫הולמס חייך לנוכח פתיעתו של הופקינס‪ ,‬שהשתקפה ללא ספק גם בפני‪.‬‬

‫"מסקנותי הן הפשטות בהתגלמותה‪ ",‬אמר‪" .‬קשה למצוא חפצים המספקים קרקע פורייה כל כך‬
‫להסקת מסקנות כזוג משקפיים‪ ,‬במיוחד משקפיים יוצאי דופן כמו אלה‪ .‬מעדינותם של המשקפיים‬
‫ומדבריו האחרונים של האיש הגוסס אני מסיק כי היו שייכים לאישה‪ .‬באשר להיותה אדם מעודן‬
‫ולבושה היטב‪ ,‬המשקפיים‪ ,‬כפי שאתה יכול לראות‪ ,‬משובצים בצורה נאה בזהב מלא‪ ,‬ולא ייתכן‬
‫שאדם המרכיב משקפיים כאלה יהיה רשלן בתחומים אחרים‪ .‬תוכל להיווכח כי המצבטים רחבים מדי‬
‫לאפך‪ ,‬כך שאפה של הגברת היה רחב מאוד בבסיסו‪ .‬סוג כזה של אף הוא בדרך כלל קצר וגס‪ ,‬אך‬
‫ישנם מקרים רבים של יוצאים מן הכלל מכדי שאקבע הכללה או שאתעקש על הנקודה הזאת‬
‫בתיאורי‪ .‬פני שלי צרות‪ ,‬ואף על פי כן איני יכול לכוון את עיני אל מרכז המשקפיים האלה או קרוב‬
‫אליו‪ .‬לכן קבועות עיניה של הגברת‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬סמוך מאוד לשני צדי האף‪ .‬הבט וראה‪ ,‬ווטסון‪,‬‬
‫עדשות המשקפיים קעורות‪ ,‬והמספר שלהן גבוה במיוחד‪ .‬אין ספק כי לגברת שסבלה מקוצר ראייה‬
‫כזה כל ימי חייה‪ ,‬יש מאפיינים פיזיים המלווים ראייה כזו ונגלים במצח‪ ,‬בעפעפיים ובכתפיים‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרתי‪" ,‬אני עוקב אחר כל אחד מטיעוניך‪ .‬ואף על פי כן איני מצליח להבין כיצד הגעת‬
‫לביקור הכפול אצל האופטיקאי‪".‬‬
‫הולמס לקח לידיו את המשקפיים‪.‬‬
‫"ראה‪ ",‬אמר‪" ,‬המצבטים מתוחמים ברצועות דקיקות של שעם כדי לרכך את הלחץ על האף‪ .‬האחד‬
‫שינה את צבעו ונשחק במקצת‪ ,‬אך האחר‪ ,‬חדש‪ .‬ברור כי האחד נפל וכי אחר נקבע במקומו‪ .‬ניתן‬
‫לקבוע כי המשומש מבין השניים אינו קבוע שם יותר מחודשים ספורים‪ .‬הם מתאימים בדיוק‪ ,‬כך‬
‫שאני מסיק כי הגברת חזרה אל אותו מקום כדי לקבוע במקומו את המצבט השני‪".‬‬
‫"בשם אלוהים‪ ,‬זה נהדר!" קרא הופקינס בפרץ התפעלות‪" .‬לחשוב שכל החומר הזה היה ברשותי‪,‬‬
‫ואני לא ידעתי! מכל מקום‪ ,‬התכוננתי עכשיו לחפש בין האופטיקאים בלונדון‪".‬‬
‫"כמובן‪ .‬בינתיים יש לך דבר־מה נוסף לספר לנו בנוגע לפרשה?"‬
‫"לא כלום‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אני חושב שאתה יודע עכשיו כל מה שאני יודע — קרוב לוודאי שיותר ממני‪.‬‬
‫שאלנו את האנשים אם ראו אדם זר בדרכים שבסביבה או בתחנת הרכבת‪ .‬התשובה היתה שלילית‪ .‬מה‬
‫שמייאש אותי הוא היעדרה המוחלט של תכלית בפשע הזה‪ .‬איש אינו יכול להעלות אפילו צל צלו של‬
‫מניע‪".‬‬
‫"אה! בנקודה הזאת איני יכול לעזור לך‪ .‬אך אני מניח כי תרצה שנצא מחר?"‬
‫"אם זו אינה טרדה גדולה מדי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬בשש בבוקר יוצאת רכבת מצ'רינג קרוס לצ'טהאם‪ ,‬כך‬
‫שנוכל להגיע ליוקסלי אולד פלייס בין שמונה לתשע‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬נעלה עליה‪ .‬לפרשה שלך יש‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬קווים אחדים מעניינים ביותר‪ ,‬ואשמח מאוד‬
‫לטפל בה‪ .‬ובכן‪ ,‬עכשיו כבר כמעט אחת‪ ,‬ומוטב לנו לנצל את השעות הקרובות לשינה‪ .‬תוכל לישון על‬
‫הספה שמול האח‪ .‬לפני שנצא אבעיר מנורת כוהל ואכין לך ספל קפה‪".‬‬
‫למחרת היום שככה הסופה‪ ,‬אך קור הבוקר היה צורב כשיצאנו לדרך‪ .‬ראינו את שמש החורף הקרה‬
‫זורחת על הביצות החדגוניות של התמזה ועל מימי הנהר הזורמים בנחת לאורכן‪ .‬הנהר הזה קשור לעד‬
‫בזיכרוני לרדיפה אחר היליד מאיי אנדמן בתחילת הקריירה שלנו‪ .‬בסיומו של מסע ארוך ומייגע הגענו‬
‫לתחנה קטנה במרחק קילומטרים אחדים מצ'טהאם‪ .‬בעוד הסוס נרתם לעגלה בפונדק מקומי‪ ,‬חטפנו‬
‫אנחנו ארוחת בוקר חפוזה‪ ,‬וכך היינו כולנו מוכנים להתחיל בעבודה כשהגענו לבסוף ליוקסלי אולד‬
‫פלייס‪ .‬שוטר קיבל את פנינו בשער הגן‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬וילסון‪ ,‬יש חדש?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא־כלום‪".‬‬
‫"לא התקבלו כל דיווחים על מישהו שנראה בשטח?"‬
 ‫"לא‪ ,‬אדוני‪ .‬בתחנה אומרים כי אתמול לא הגיע ולא עזב שום אדם זר‪".‬‬
‫"האם חקרת בפונדקים ובאכסניות?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬אין שם איש שאיננו יכולים להסביר את עובדת הימצאו שם‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מרחק ההליכה לצ'טהאם אינו רב‪ ,‬וכל אדם יכול לשהות שם או לעלות על הרכבת מבלי‬
‫שישגיחו בו‪ .‬זהו שביל הגן שעליו דיברתי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אני מבטיח לך כי לא היה בו כל סימן אתמול‪".‬‬
‫"באיזה צד היו הסימנים על הדשא?"‬
‫"בצד הזה‪ ,‬אדוני‪ .‬על שולי הדשא הצרים שבין השביל לערוגת הפרחים‪ .‬איני יכול להבחין בעקבות‬
‫עכשיו‪ ,‬אך אז ראיתי אותם בבירור‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬מישהו עבר כאן‪ ",‬אמר הולמס ורכן על שולי הדשא‪" .‬נראה שהגברת שלנו צעדה בזהירות‪,‬‬
‫אחרת היתה משאירה בצד אחד עקבות על השביל‪ ,‬ובצד השני — עקבות ברורים עוד יותר על ערוגת‬
‫הפרחים‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬היא פעלה ללא ספק בקור רוח‪".‬‬
‫הבחנתי במבט מאומץ חולף בפניו של הולמס‪.‬‬
‫"לדבריך היה עליה לחזור באותה הדרך?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬אין דרך אחרת‪".‬‬
‫"על רצועת הדשא הזאת?"‬
‫"ללא ספק‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"הממ! זה היה מבצע קשה מאוד — קשה מאוד בהחלט‪ .‬ובכן‪ ,‬אני חושב שמיצינו את השביל הזה‪.‬‬
‫בואו נתקדם הלאה‪ .‬דלת הגן הזאת פתוחה בדרך כלל‪ ,‬אני מניח? אם כך‪ ,‬לא היה על האורחת אלא‬
‫להיכנס בעדה‪ .‬רעיון הרצח עדיין לא עלה על דעתה‪ ,‬אחרת היתה מצטיידת בכלי נשק כלשהו‪ ,‬ולא‬
‫נאלצת לקחת את הסכין הזאת משולחן הכתיבה‪ .‬היא התקדמה לאורך המסדרון הזה‪ ,‬בלי להשאיר כל‬
‫עקבות על מחצלת הקוקוס‪ .‬אז מצאה את עצמה בחדר העבודה‪ .‬כמה זמן שהתה שם? אין לנו שום‬
‫אפשרות להעריך‪".‬‬
‫"לא יותר מחמש דקות‪ ,‬אדוני‪ .‬שכחתי לספר לך כי מרת מארקר‪ ,‬מנהלת משק הבית‪ ,‬היתה שם‬
‫וניקתה זמן קצר לפני כן — רבע שעה בערך‪ ,‬לדבריה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬זה נותן לנו מסגרת זמן‪ .‬הגברת שלנו נכנסת לחדר‪ ,‬ומה היא עושה? היא הולכת לעבר‬
‫שולחן הכתיבה‪ .‬לשם מה? לא בשביל משהו שנמצא במגירות‪ .‬לו היה שם משהו בעל ערך‪ ,‬היו‬
‫המגירות נעולות בוודאי‪ .‬לא‪ ,‬נראה שחיפשה משהו בארון העץ‪ .‬הה! מה השריטה הזאת שעל פני‬
‫התא? קרב הנה עם גפרור‪ ,‬ווטסון‪ .‬מדוע לא סיפרת לי על השריטה‪ ,‬הופקינס?"‬
‫תחילתו של הסימן שבחן נראתה על כיסוי הפליז שבצדו הימני של חור המנעול‪ .‬והוא נמתח לאורך‬
‫כעשרה סנטימטרים בערך שבסופם שרט את ציפוי הלכה מעל פני השטח‪.‬‬
‫"הבחנתי בשריטה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אך תמיד אפשר למצוא שריטות סביב חור מנעול‪".‬‬
‫"אך השריטה הזאת טרייה — טרייה למדי‪ .‬ראה כיצד הפליז מבריק במקום החתך‪ .‬שריטה ישנה‬
‫היתה מקבלת בהדרגה את צבע פני השטח‪ .‬התבונן בה מבעד לזכוכית המגדלת שלי‪ .‬הנה ציפוי הלכה‬
‫כאן‪ ,‬כמו אדמה משני צדיו של תלם‪ .‬האם מרת מארקר כאן?"‬
‫אישה מבוגרת ועצובה נכנסה לחדר‪.‬‬
‫"האם ניקית את האבק משולחן הכתיבה הזה אתמול בבוקר?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"האם הבחנת בשריטה הזאת?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא הבחנתי בה‪".‬‬
‫"אין לי ספק בכך‪ .‬כי לו ניקית את האבק ממנה‪ ,‬היו פירורי הלכה נאספים אף הם‪ .‬ברשות מי נמצא‬
‫המפתח לתא הזה?"‬
‫"הפרופסור מחזיק בו על שרשרת שעונו‪".‬‬
‫"האם זה מפתח פשוט?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬זהו מפתח מסוג צ'ב‪".‬‬
‫"טוב מאוד‪ .‬מרת מארקר‪ ,‬את רשאית ללכת‪ .‬עכשיו אנחנו מתקדמים קצת‪ .‬הגברת שלנו נכנסת‬
‫לחדר‪ ,‬מתקדמת לעבר שולחן הכתיבה ופותחת אותו או מנסה לפתוח אותו‪ .‬בעודה עושה כן‪ ,‬נכנס‬
‫לחדר וילובי סמית הצעיר‪ .‬בחפזונה להוציא את המפתח היא גורמת לשריטה שעל הדלת‪ .‬הוא תופס‬
‫אותה‪ ,‬והיא חוטפת את החפץ הקרוב ביותר‪ ,‬הסכין הזאת‪ ,‬ומכה בו כדי שירפה מאחיזתו בה‪ .‬המכה‬
‫היא מכה קטלנית‪ .‬הוא נופל והיא נמלטת‪ ,‬עם או בלי הדבר שבאה לקחת משם‪ .‬האם סוזן המשרתת‬
‫נמצאת כאן? האם היה יכול מישהו לצאת מבעד לדלת הזאת אחרי ששמעת את הצעקה‪ ,‬סוזן?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬זה לא ייתכן‪ .‬לפני שירדתי במדרגות הייתי רואה כל מי שהיה עובר בפרוזדור‪ .‬מלבד‬
‫זאת‪ ,‬הדלת לא נפתחה כלל‪ ,‬כי הייתי שומעת לו פתח אותה מישהו‪".‬‬
‫"זה מבטל את אפשרות היציאה הזאת‪ .‬אם כך‪ ,‬אין ספק כי הגברת יצאה בדרך שבה באה‪ .‬אני מבין‬
‫כי הפרוזדור האחר מוביל רק אל חדרו של הפרופסור‪ .‬אין מכאן יציאה?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"נרד ונפגוש בפרופסור‪ .‬היי‪ ,‬הופקינס! זה חשוב מאוד‪ ,‬חשוב מאוד באמת‪ .‬המסדרון של הפרופסור‬
‫מרופד גם הוא במחצלת מסיבי קוקוס?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬מדוע?"‬
‫"אינך רואה כל קשר לפרשה? טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬איני מתעקש‪ .‬אין ספק כי טעות בידי‪ .‬ואף על פי כן נראה‬
‫לי שיש לכך משמעות‪ .‬בוא איתי והצג אותי‪".‬‬
‫הלכנו לאורך הפרוזדור‪ ,‬שאורכו היה זהה לאורכו של הפרוזדור שהוביל אל הגן‪ .‬בקצהו היה קבוע‬
‫גרם מדרגות קצר שהסתיים בדלת‪ .‬המדריך שלנו דפק והכניס אותנו לחדר השינה של הפרופסור‪.‬‬
‫החדר היה גדול מאוד ומלא ספרים שגדשו את המדפים והונחו בערמות בפינות החדר או נערמו‬
‫למרגלות כונניות הספרים‪ .‬המיטה ניצבה במרכז החדר‪ ,‬ובה‪ ,‬שעון על כרים‪ ,‬היה בעל הבית‪ .‬לעתים‬
‫רחוקות פגשתי אדם בעל מראה מיוחד כשלו‪ .‬הפנים שהופנו כלפינו היו כחושות ונשריות‪ ,‬העיניים‬
‫הכהות והחודרות נחבאו עמוק בחוריהן‪ ,‬תחת גבות עבותות ושמוטות‪ .‬שערו וזקנו היו לבנים‪ ,‬אך הזקן‬
‫היה מוכתם באופן מוזר בגוונים של צהוב סביב הפה‪ .‬סיגריה האדימה מבעד לסבך השיער הלבן‪,‬‬
‫ואוויר החדר הצחין מעשן טבק באוש‪ .‬כשהושיט את ידו להולמס‪ ,‬הבחנתי כי גם היא זרועה בכתמים‬
‫צהובים של ניקוטין‪.‬‬
‫"אתה מעשן‪ ,‬מר הולמס?" שאל באנגלית רהוטה במבטא מעודן ומוזר‪" .‬קח לך סיגריה‪ ,‬בבקשה‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬אדוני? אני ממליץ עליהן‪ ,‬איונידס שבאלכסנדריה מכין אותן במיוחד בשבילי‪ .‬הוא שולח לי‬
‫אלף בכל פעם‪ ,‬וצר לי לומר כי עלי לארגן משלוח נוסף מדי שבועיים‪ .‬רע‪ ,‬אדוני‪ ,‬רע מאוד‪ ,‬אך לאדם‬
‫זקן יש הנאות מעטות בלבד‪ .‬טבק והעבודה שלי — זה כל מה שנשאר לי‪".‬‬
‫הולמס הצית סיגריה ושלח מבטים קצרים ומהירים בכל פינות החדר‪.‬‬
‫"טבק והעבודה שלי‪ ,‬אבל עכשיו נשאר רק הטבק‪ ",‬מחה הזקן‪" .‬אלוהים‪ ,‬איזו הפרעה הרת אסון! מי‬
‫היה יכול לחזות אסון נורא כזה? אדם צעיר ומוכשר כל כך! אני מבטיח לך כי לאחר עבודה של‬
‫חודשים אחדים הוא הפך לעוזר מצוין‪ .‬מה דעתך על הפרשה‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"עדיין לא החלטתי‪".‬‬
‫"אהיה באמת אסיר תודה לך אם תוכל לשפוך אור על עניין שהוא כה אפל לגבינו‪ .‬עבור תולעת‬
‫ספרים ונכה אומלל כמוני מכה כזו היא מכה ניצחת‪ .‬נראה שאיבדתי את יכולת החשיבה‪ .‬אך אתה איש‬
‫מעשה — אתה איש העיסוקים‪ .‬זה חלק משגרת יומך‪ .‬אתה יכול לשמור על שיווי המשקל שלך גם‬
‫בעתות חירום‪ .‬יש לנו מזל שאתה לצדנו‪".‬‬
‫הולמס פסע הלוך ושוב לאורך צדו האחד של החדר בעוד הפרופסור הזקן מדבר‪ .‬שמתי לב לעובדה‬
‫כי עישן במהירות יוצאת דופן‪ .‬נראה כי הוא שותף להנאתו של מארחנו מן הסיגריות הטריות שהוכנו‬
‫באלכסנדריה‪.‬‬
‫"אמנם כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬זוהי מכה מוחצת‪ ",‬אמר האיש הזקן‪" .‬זהו המגנום אופוס שלי — ערמת הניירות‬
‫על השולחן ההוא שבצד‪ .‬אלה ממצאי המחקר שערכתי במסמכים שנמצאו במנזרים הקופטיים בסוריה‬
‫ובמצרים‪ ,‬מחקר שיחשוף דת חדשה ויחדור לעמקי יסודותיה‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשבריאותי רופפת‪ ,‬איני יודע‬
‫אם אוכל אי־פעם להשלים את העבודה אחרי שעוזרי נלקח ממני‪ .‬אוי‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬הרי אתה מעשן‬
‫מהיר אפילו יותר ממני‪".‬‬
‫הולמס חייך‪.‬‬
‫"אני מומחה‪ ",‬אמר‪ ,‬נטל סיגריה נוספת מן הקופסה — סיגריה רביעית שלו — והצית אותה בעזרת‬
‫בדל הסיגריה שסיים זה עתה‪" .‬לא אלאה אותך בחקירה ממושכת‪ ,‬פרופסור קורם‪ ,‬כיוון שאני מבין‬
‫ששכבת במיטתך בזמן הפשע וכי לא ידעת דבר‪ .‬אשאל רק זאת — מה לדעתך היתה כוונת הבחור‬
‫האומלל הזה בדבריו האחרונים‪' ,‬הפרופסור — זו היתה היא'?"‬
‫הפרופסור ניענע בראשו‪.‬‬
‫"סוזן היא נערת כפר‪ ",‬אמר‪" ,‬ואתה הרי מכיר את טיפשותם המדהימה של בני המעמד הזה‪ .‬אני‬
‫משער כי הבחור האומלל מילמל מילים אחדות בלתי מקושרות ולא הגיוניות‪ ,‬וכי היא סילפה אותן‬
 ‫והרכיבה את ההודעה חסרת המשמעות הזאת‪".‬‬
‫"אני מבין‪ .‬אין לך הסבר משלך לאסון?"‬
‫"ייתכן שזו היתה תאונה‪ ,‬ייתכן — וזאת אני לוחש בינינו בלבד — התאבדות‪ .‬לצעירים יש בעיות‬
‫נסתרות משלהם — אולי כאב לב שלא ידענו מעולם‪ .‬זוהי הנחה סבירה יותר מאשר רצח‪".‬‬
‫"ומה בדבר המשקפיים?"‬
‫"אה‪ ,‬איני אלא איש ספר בעל חלומות‪ .‬איני מסוגל להסביר את הדברים המעשיים שבחיים‪ .‬ואף על‬
‫פי כן אנו מודעים לכך‪ ,‬ידידי‪ ,‬שאמות המידה של האהבה מוזרות לעתים‪ ,‬קח לך בבקשה עוד סיגריה‪.‬‬
‫תענוג לראות אדם היודע להעריך אותן כמוך‪ .‬מניפה‪ ,‬כפפה‪ ,‬משקפיים — מי יודע איזה חפץ ייקח עמו‬
‫אדם מזכרת או עדות כשיחליט לשים קץ לחייו? האדון הזה מדבר על טביעות רגליים על הדשא‪,‬‬
‫אולם‪ ,‬אחרי הכול‪ ,‬קל לטעות בעניין כזה‪ .‬באשר לסכין‪ ,‬ייתכן שהושלכה הרחק מן האיש האומלל‬
‫ברגע שנפל‪ .‬ייתכן שדברי נשמעים כדבריו של ילד‪ ,‬אך לי נראה כי וילובי סמית איבד עצמו לדעת‪".‬‬
‫נראה כי הולמס מתרשם מן התיאוריה שהאיש הציג‪ .‬הוא המשיך לפסוע הלוך ושוב במשך זמן־מה‪,‬‬
‫שקוע במחשבות ומאכל סיגריה אחר סיגריה‪.‬‬
‫"אמור לי‪ ,‬פרופסור קורם‪ ",‬אמר לבסוף‪" ,‬מה נמצא בארון שבשולחן הכתיבה?"‬
‫"לא דבר־מה שיכול לעזור לגנב‪ .‬מסמכי משפחה‪ ,‬מכתבים מאשתי המסכנה‪ ,‬תעודות מן‬
‫האוניברסיטאות‪ .‬הנה המפתח‪ .‬תוכל לבדוק בעצמך‪".‬‬
‫הולמס נטל את המפתח והתבונן בו לרגע‪ ,‬אחר כך הושיטו בחזרה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬איני סבור כי הוא יכול להועיל לי‪ ",‬אמר‪" .‬הייתי מעדיף לרדת בשקט לגן ולחשוב שוב על‬
‫הכול‪ .‬ניתן לומר משהו בזכות תיאוריית ההתאבדות שהצגת‪ .‬עלינו להתנצל על שהטרדנו אותך‪,‬‬
‫פרופסור קורם‪ ,‬ואני מבטיח כי לא נפריע לך שוב לפני סיום הארוחה‪ .‬בשעה שתיים נחזור אליך‬
‫ונדווח לך על כל מה שעשוי לקרות בינתיים‪".‬‬
‫דעתו של הולמס היתה מוסחת‪ ,‬ואנו פסענו בדממה הלוך ושוב לאורך שביל הגן במשך זמן־מה‪.‬‬
‫"מצאת נקודת אחיזה כלשהי?" שאלתי לבסוף‪.‬‬
‫"זה תלוי בסיגריות שעישנתי‪ ",‬אמר‪" .‬אולי אני טועה לחלוטין‪ .‬הסיגריות יראו לי‪".‬‬
‫"הולמס יקירי‪ ",‬מחיתי‪" ,‬כיצד לכל הרוחות —"‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬תוכל להיווכח במו עיניך‪ .‬אם לא‪ ,‬לא נגרם כל נזק‪ .‬כמובן‪ ,‬תמיד נוכל להיעזר‬
‫באופטיקאי כנקודת אחיזה חלופית‪ ,‬אך אני מקצר את הדרך כשהדבר ניתן‪ .‬אה‪ ,‬הנה מרת מארקר‬
‫החביבה! הבה נתענג על חמש דקות של שיחה מאלפת איתה‪".‬‬
‫ייתכן שציינתי עוד קודם לכן כי להולמס היתה‪ ,‬כשרצה בכך‪ ,‬גישה חנפנית מיוחדת במינה לנשים‪,‬‬
‫וכי היה רוכש את אמונן בקלות‪ .‬בחצי הזמן שנקב בו הצליח לזכות בשיתוף הפעולה של מנהלת משק‬
‫הבית‪ ,‬ועמד ופיטפט איתה כאילו הכירו זה את זה תקופה ממושכת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬בדיוק כפי שאתה אומר‪ ,‬אדוני‪ .‬הוא מעשן משהו נוראי‪ .‬כל היום ולעתים גם כל‬
‫הלילה‪ ,‬אדוני‪ .‬ראית את החדר שלו בבוקר — ובכן‪ ,‬אדוני‪ ,‬אפשר לחשוב שזה הערפל של לונדון‪ .‬מר‬
‫סמית הצעיר המסכן גם הוא עישן‪ ,‬אבל לא הרבה כמו הפרופסור‪ .‬הבריאות שלו — ובכן‪ ,‬איני יודעת‬
‫אם היא טובה יותר או רעה יותר בגלל העישון‪".‬‬
‫"אה!" אמר הולמס‪" ,‬אבל הוא מחסל את התיאבון‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"אני מניח כי הפרופסור בקושי אוכל משהו בכלל?"‬
‫"ובכן‪ ,‬זה משתנה‪ .‬ככה זה אצלו‪".‬‬
‫"אני מוכן להתערב שהוא לא אכל היום בכלל ארוחת בוקר‪ ,‬וכי לא יוכל לאכול גם ארוחת צהריים‬
‫אחרי כל הסיגריות שראיתי כי עישן‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬כאן במקרה אתה טועה‪ ,‬אדוני‪ ,‬כי הבוקר הוא אכל דווקא ארוחה גדולה במיוחד‪ .‬איני זוכרת‬
‫מתי אכל הרבה כל כך‪ ,‬וכבר הזמין מנה הגונה של בשר לארוחת הצהריים שלו‪ .‬אני עצמי מופתעת‪ ,‬כי‬
‫מאז שנכנסתי אתמול לחדר וראיתי את מר סמית הצעיר שרוע שם על הרצפה‪ ,‬לא יכולתי אפילו‬
‫להסתכל על אוכל‪ .‬טוב‪ ,‬יש אנשים מכל הסוגים בעולם‪ ,‬והפרופסור לא נתן לזה לקלקל לו את‬
‫התיאבון‪".‬‬
‫היינו בגן כל הבוקר‪ .‬סטנלי הופקינס ירד לכפר כדי לבדוק שמועות על אישה זרה שילדים אחדים‬
‫ראו בבוקר שעבר בדרך צ'טהאם‪ .‬באשר לידידי‪ ,‬נראה כי המרץ האופייני לו נטש אותו‪ .‬מעולם לא‬
‫ראיתי אותו מטפל בפרשה בחוסר התלהבות כזה‪ .‬אפילו הבשורות שהופקינס הביא עמו‪ ,‬כי מצא את‬
‫הילדים וכי הם ראו אמנם אישה שהתאימה בדיוק לתיאורו של הולמס ושהרכיבה משקפיים‪ ,‬לא‬
‫הצליחו לעורר בו גילויי התעניינות‪ .‬הוא היה ערני יותר כאשר סוזן‪ ,‬שהגישה לנו את ארוחת‬
‫הצהריים‪ ,‬מסרה לנו את המידע כי לדעתה יצא מר סמית לטיול אתמול בבוקר‪ ,‬וכי שב כמחצית השעה‬
‫בלבד לפני שהאסון התרחש‪ .‬אני כשלעצמי לא הצלחתי לגלות את משמעות המקרה‪ ,‬אך הבחנתי‬
‫בבירור כי הולמס טווה אותו לתוך מארג התוכנית שהרכיב במוחו‪ .‬פתאום קפץ מן הכיסא והתבונן‬
‫בשעונו‪" .‬השעה שתיים‪ ,‬רבותי‪ ",‬אמר‪" .‬עלינו לעלות וללבן את הדברים עם ידידנו הפרופסור‪".‬‬
‫הזקן סיים זה עתה את ארוחת הצהריים שלו‪ ,‬וצלחתו הריקה העידה על התיאבון הבריא שמנהלת‬
‫משק הבית ייחסה לו‪ .‬משהפנה את רעמת שערו הלבנה ואת עיניו היוקדות לעברנו‪ ,‬נראתה דמותו‬
‫מסתורית מאוד‪ .‬הסיגריה הנצחית בערה בפיו‪ .‬הוא היה לבוש וישב בכורסה ליד האש‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬האם כבר הצלחת לפתור את התעלומה?" הוא דחף את קופסת הסיגריות הגדולה‬
‫שעל השולחן שלידו לעבר ידידי‪ .‬הולמס הושיט את ידו באותו הרגע‪ ,‬ובין שניהם נשמטה הקופסה‬
‫מעבר לשפה‪ .‬במשך דקה אחת או שתיים כרענו כולנו על ברכינו ואספנו סיגריות פזורות ברחבי‬
‫החדר‪ .‬כששבנו והתרוממנו‪ ,‬הבחנתי כי עיניו של הולמס זהרו וכי לחייו מלאו צבע‪ .‬רק בשיאן של‬
‫התרחשויות ראיתי אצלו אותות כאלה של נכונות לקרב‪" .‬כן‪ ",‬אמר‪" ,‬פתרתי אותה‪".‬‬
‫סטנלי הופקינס ואני הבטנו בו בתדהמה‪ .‬משהו דומה ללעג הרטיט בתווי פניו הכחושים של‬
‫הפרופסור הזקן‪" .‬באמת? בגן?"‬
‫"לא‪ ,‬כאן‪".‬‬
 ‫"כאן! מתי?"‬
‫"ברגע זה‪".‬‬
‫"אתה ודאי מתלוצץ‪ ,‬מר שרלוק הולמס‪ .‬אתה מאלץ אותי לומר לך כי העניין חמור מכדי שתתייחס‬
‫אליו בצורה כזאת‪".‬‬
‫"חישלתי ובחנתי כל חוליה בשרשרת שלי‪ ,‬פרופסור קורם‪ ,‬ואין לי ספק כי היא מבוססת‪ .‬מה הם‬
‫מניעיך‪ ,‬או איזה חלק מילאת בדיוק בעסק המוזר הזה‪ ,‬עדיין איני יכול לקבוע‪ .‬בתוך דקות ספורות‬
‫אוכל בוודאי לשמוע זאת מפיך‪ .‬בינתיים אשחזר למענך את ההתרחשויות‪ ,‬כך שתוכל לדעת מה המידע‬
‫שעדיין חסר לי‪.‬‬
‫"אתמול נכנסה גברת לחדר העבודה שלך‪ .‬כוונתה היתה לקחת מסמכים מסוימים ששמרת בשולחן‬
‫הכתיבה שלך‪ .‬היה לה מפתח משלה‪ .‬היתה לי שעת כושר לבדוק את המפתח שברשותך‪ ,‬ואיני מוצא‬
‫את המקום שבו השתנה קלות הצבע בעטייה של השריטה בלכה‪ .‬מכאן שלא היית מסייע לדבר עברה‪,‬‬
‫והיא הגיעה‪ ,‬לפי מיטב הבנתי‪ ,‬לשדוד אותך ללא ידיעתך‪".‬‬
‫הפרופסור נשף מבין שפתיו‪.‬‬
‫"זה מאלף ומעניין מאוד‪ ",‬אמר‪" .‬אין לך מה להוסיף? עכשיו‪ ,‬משעקבת אחר הגברת עד לשלב הזה‪,‬‬
‫אין לי ספק כי תוכל לומר לנו גם מה קרה לה בהמשך‪".‬‬
‫"אשתדל לעשות זאת‪ .‬תחילה תפס אותה המזכיר שלך‪ ,‬והיא דקרה אותו כדי להימלט‪ .‬נראה לי כי‬
‫האסון הזה היה תאונה אומללה‪ ,‬כיוון שאני משוכנע כי לגברת לא היתה כל כוונה לגרום פגיעה‬
‫חמורה כזאת‪ .‬רוצח אינו מגיע בלתי חמוש‪ .‬היא נבעתה מתוצאת המעשה ונחפזה בסערה הרחק ממקום‬
‫האסון‪ .‬לרוע מזלה‪ ,‬איבדה את משקפיה בתגרה‪ ,‬וכיוון שהיתה קצרת ראייה מאוד‪ ,‬היתה חסרת ישע‬
‫לחלוטין בלעדיהם‪ .‬היא רצה במסדרון וסברה כי זה המסדרון שדרכו הגיעה — שניהם רופדו במחצלת‬
‫קוקוס — ורק כשהיה כבר מאוחר מדי הבינה כי פנתה לפרוזדור אחר‪ ,‬וכי דרך הנסיגה נחסמה‬
‫מאחוריה‪ .‬מה היה עליה לעשות? שוב לא יכלה לחזור לאחור‪ ,‬ולא יכלה להישאר במקומה‪ .‬היה עליה‬
‫להמשיך‪ .‬היא המשיכה‪ .‬היא טיפסה במעלה מדרגות‪ ,‬פתחה דלת ומצאה את עצמה בחדרך‪".‬‬
‫הזקן ישב בפה פעור ונעץ מבט נסער בהולמס‪ .‬תדהמה ופחד התמזגו בתווי פניו עשירי ההבעה‪ .‬אז‬
‫התאמץ‪ ,‬משך בכתפיו ופרץ בצחוק מעושה‪" .‬הכול טוב ויפה‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬אמר‪" .‬רק פגם אחד קטן‬
‫יש בתיאוריה הנהדרת הזאת‪ .‬אני עצמי הייתי בחדרי‪ ,‬ולא עזבתי אותו לרגע במשך היום‪".‬‬
‫"זה ברור לי‪ ,‬פרופסור קורם‪".‬‬
‫"ואתה רוצה לומר שיכולתי לשכב במיטה הזאת ולא להבחין באישה שנכנסה לחדרי?"‬
‫"מעולם לא אמרתי זאת‪ .‬אתה הבחנת בה‪ .‬אתה דיברת איתה‪ .‬אתה זיהית אותה‪ .‬אתה עזרת לה‬
‫להימלט‪".‬‬
‫שוב פרץ הפרופסור בצחוק דק וצורם‪ .‬הוא קם על רגליו ועיניו האדימו כגחלים לוחשות‪.‬‬
‫"אתה מטורף!" קרא‪" .‬אתה מדבר מתוך שיגעון‪ .‬אני עזרתי לה להימלט? היכן היא עכשיו?"‬
‫"היא נמצאת שם‪ ",‬אמר הולמס והצביע לעבר ארון ספרים גבוה בפינת החדר‪.‬‬
‫ראיתי את האיש הזקן מניף את ידיו באוויר‪ ,‬פרכוס נורא חלף בפניו הזועמות‪ ,‬ואז צנח חזרה לתוך‬
‫הכיסא‪ .‬באותו הרגע נע על צירו ארון הספרים שעליו הצביע הולמס‪ ,‬ואישה נחפזה ממנו אל החדר‪.‬‬
‫"אתה צודק‪ ",‬קראה בקול זר ומוזר‪" .‬אתה צודק! אני כאן‪".‬‬
‫היא היתה חוּמה מאבק ומכוסה בקורי עכביש שעיטרו את קירות מחבואה‪ .‬פניה נצבעו בפסים של‬
‫לכלוך‪ ,‬אך נראה כי גם במיטבה לא היתה נאה‪ ,‬כי היו לה תווי הפנים שאותם תיאר הולמס בדיוק‪,‬‬
‫ונוסף על כך היה לה סנטר ארוך ועקשני‪ .‬בגלל קוצר הראייה הטבעי שלה ובגלל המעבר מן החושך‬
‫לאור‪ ,‬ניצבה שם המומה‪ ,‬ממצמצת בעיניה לכל כיוון כדי לגלות היכן אנחנו ומי אנחנו‪ .‬ואף על פי כן‪,‬‬
‫למרות כל הפגמים האלה‪ ,‬היו אצילות מסוימת בהופעתה‪ ,‬אבירות בסנטר המתריס ובראש הזקוף‪,‬‬
‫שעוררו בזולת כבוד והערכה‪.‬‬
‫סטנלי הופקינס הניח את ידו על זרועה והכריז כי הוא אוסר אותה‪ ,‬אך היא הסירה את ידו בעדינות‪,‬‬
‫ועם זאת בהדרת כבוד מתנשאת שחייבה ציות‪ .‬הזקן נשען לאחור בכיסאו בפנים מעוותות והתבונן בה‬
‫בעיניים מהורהרות‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬אתה אמנם תאסור אותי‪ ",‬אמרה‪" .‬מן המקום שבו התחבאתי יכולתי לשמוע הכול‪ ,‬ואני‬
‫יודעת כי גילית את האמת‪ .‬אני מודה בכול‪ .‬אני הרגתי את האיש הצעיר‪ .‬אולם צדקת כשאמרת כי זאת‬
‫היתה תאונה‪ .‬אפילו לא ידעתי כי היתה זו סכין שאחזתי בידי‪ ,‬כי בייאושי חטפתי משהו מן השולחן‬
‫וחבטתי בו כדי שיניח לי ללכת‪ .‬זאת האמת‪".‬‬
‫"גברתי‪ ",‬אמר הולמס‪" ,‬אין לי ספק כי זאת האמת‪ .‬נראה לי שאינך בקו הבריאות‪".‬‬
‫פניה לבשו גוון מבהיל‪ ,‬שהיה מבעית עוד יותר על רקע רצועות האבק הכהות שנמתחו לאורכן‪ .‬היא‬
‫התיישבה בקצה המיטה‪ ,‬ואז החלה שוב לדבר‪" .‬נותר לי רק מעט זמן כאן‪ ",‬אמרה‪" .‬אך אספר לכם‬
‫את האמת כולה‪ .‬אני אשתו של האדם הזה‪ .‬הוא אינו אנגלי‪ ,‬הוא רוסי‪ .‬את שמו לא אגלה‪".‬‬
‫בפעם הראשונה זז הזקן במקומו בהתרגשות‪" .‬אלוהים יברך אותך‪ ,‬אנה!" קרא‪" .‬אלוהים יברך‬
‫אותך!"‬
‫היא שלחה מבט רווי שאט נפש לעברו‪" .‬מדוע תדבק כך בחייך הנקלים האלה‪ ,‬סרג'יוס?" אמרה‪.‬‬
‫"גרמת נזק לאנשים רבים ולא הועלת לאיש — אפילו לא לעצמך‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לא תפקידי הוא לגרום‬
‫לחוט הרופף לפקוע לפני הזמן שהאל הועיד לו‪ .‬די לי בצל הכבד הרובץ על נשמתי מאז עברתי את‬
‫מפתן הבית המקולל הזה‪ .‬אך עלי לדבר בטרם אאחר את המועד‪.‬‬
‫"כבר אמרתי‪ ,‬רבותי‪ ,‬כי אני אשתו של האיש הזה‪ .‬כשנישאנו הוא היה בן חמישים‪ ,‬ואני נערה‬
‫טיפשה בת עשרים‪ .‬היה זה באחת הערים ברוסיה‪ .‬באוניברסיטה — לא אנקוב בשם המקום‪".‬‬
‫"אלוהים יברך אותך‪ ,‬אנה!" שב ומילמל הזקן‪.‬‬
‫"היינו מתקני חברה — מהפכנים — ניהיליסטים‪ ,‬אתם יודעים‪ .‬הוא ואני ורבים אחרים‪ .‬אז החלו‬
‫הצרות‪ .‬קצין משטרה נהרג‪ ,‬רבים נעצרו‪ ,‬נדרשו ראיות‪ ,‬וכדי להציל את חייו שלו ולזכות בפרס כספי‬
‫גבוה — בגד בעלי באשתו ובידידיו‪ .‬כן‪ ,‬כולנו נעצרנו על פי הודאתו‪ .‬אחדים מאיתנו נשלחו לעמוד‬
‫התלייה‪ ,‬ואחרים — לסיביר‪ .‬אני הייתי בין האחרונים‪ ,‬אך לא נגזר עלי מאסר עולם‪ .‬בעלי הגיע‬
‫לאנגליה עם הרכוש שזכה בו שלא ביושר‪ ,‬וחי לו בשקט ובשלווה מאז‪ ,‬ביודעו היטב כי אם יגלו‬
‫ידידיו את מקום הימצאו‪ ,‬יצא הצדק לאור בטרם יחלוף שבוע‪".‬‬
‫האיש הזקן הושיט יד רועדת ונטל לו סיגריה‪" .‬אני בידייך‪ ,‬אנה‪ ",‬אמר‪" .‬תמיד היית טובה אלי‪".‬‬
‫"עדיין לא סיפרתי לכם על פסגת נבלותו‪ ",‬אמרה‪" .‬עם חברינו לארגון נמנה אחד שהיה ידיד נפש‬
‫שלי‪ .‬הוא היה אציל‪ ,‬נדיב‪ ,‬אוהב — כל מה שבעלי לא היה‪ .‬הוא שנא אלימות‪ .‬כולנו היינו אשמים —‬
‫אם לזה ייקרא אשמה — מלבדו‪ .‬תמיד כתב אלי וניסה להניאני ממסלול כזה של פעולות‪ .‬המכתבים‬
‫האלה היו עשויים להציל אותו‪ .‬גם יומני היה עשוי להצילו‪ ,‬כי בו פירטתי מדי יום ביומו את רגשותי‬
‫כלפיו ואת הגישה שנקט כל אחד משנינו‪ .‬בעלי מצא את היומן ואת המכתבים והחזיק בהם‪ .‬הוא‬
‫החביא אותם וניסה בכל דרך לגרום למותו של ידידי הצעיר‪ .‬הוא לא הצליח לעשות זאת‪ ,‬אך אלכסיס‬
‫נשלח למאסר בסיביר‪ ,‬ושם — ברגע זה — הוא עובד במכרה מלח‪ .‬חשוב על כך‪ ,‬נבל שכמוך‪ ,‬נבל‬
‫שכמוך! עכשיו‪ ,‬ברגע זה ממש‪ ,‬אלכסיס — אדם שאת שמו אינך ראוי להעלות על דל שפתיך — עובד‬
‫וחי כמו עבד‪ ,‬ואף על פי שחייך בידי אני מניחה לך ללכת‪".‬‬
‫"תמיד היית אישה אצילה‪ ,‬אנה‪ ",‬אמר הזקן ושאף מהסיגריה שבפיו‪.‬‬
‫היא התרוממה‪ ,‬אך חזרה וצנחה בזעקת כאב‪.‬‬
‫"עלי לסיים‪ ",‬אמרה‪" .‬כשהסתיימה תקופת ריצוי העונש שלי‪ ,‬החלטתי להשיג את יומני ומכתבי‪,‬‬
‫כדי לשלוח אותם לממשלת רוסיה ולשחרר את ידידי‪ .‬ידעתי כי בעלי הגיע לאנגליה‪ .‬אחרי חודשים‬
‫ארוכים של חיפושים גיליתי את מקום הימצאו‪ .‬ידעתי כי היומן עדיין בידיו‪ ,‬כי כאשר הייתי בסיביר‬
‫קיבלתי פעם מכתב ממנו‪ ,‬שבו נזף בי וציטט קטעים אחדים מתוך הכתוב בו‪ .‬אף על פי כן הכרתי את‬
‫מזגו הנקמני וידעתי כי לעולם לא ייתן לי אותו מרצונו החופשי‪ .‬עלי להשיגו בכוחות עצמי‪ .‬לשם כך‬
‫שכרתי סוכן מחברת בילוש פרטית‪ ,‬והוא חדר לביתו של בעלי כמזכיר — זה היה מזכירך השני‪,‬‬
‫סרג'יוס‪ ,‬זה שעזב אותך בחיפזון‪ .‬הוא גילה כי יש מסמכים בארון והכין לו העתק של המפתח‪ .‬הוא לא‬
‫הסכים להמשיך‪ .‬הוא שירטט לי תוכנית של הבית ואמר לי כי לפני הצהריים חדר העבודה ריק תמיד‪,‬‬
‫כיוון שהמזכיר הועסק כאן‪ ,‬למעלה‪ .‬לבסוף אזרתי אומץ ובאתי כדי לקחת את המסמכים במו ידי‪.‬‬
‫הצלחתי‪ ,‬אולם באיזה מחיר!‬
‫"לקחתי את המסמכים‪ ,‬נעלתי את הארון ואז תפס אותי האיש הצעיר‪ .‬ראיתי אותו כבר קודם באותו‬
‫הבוקר‪ .‬הוא פגש אותי בדרך‪ ,‬ואני ביקשתי ממנו לומר לי היכן מתגורר פרופסור קורם‪ ,‬מבלי שידעתי‬
‫כי עבד בשירותו‪".‬‬
‫"בדיוק! בדיוק!" אמר הולמס‪" .‬המזכיר חזר וסיפר למעבידו על האישה שפגש‪ .‬אחר כך ניסה בהבל‬
‫נשימתו האחרונה לומר כי היתה זו היא — זו שעליה סיפר לו ממש באותו יום‪".‬‬
‫"עליך להניח לי לומר את דברי‪ ",‬אמרה האישה בקול מצווה‪ ,‬ופניה מכווצות בכאב‪" ,‬כשנפל‪,‬‬
‫נחפזתי מן החדר‪ ,‬בחרתי בדלת הלא נכונה ומצאתי את עצמי בחדרו של בעלי‪ .‬הוא דיבר על הסגרתי‪.‬‬
‫הוכחתי לו כי אם אמנם יעשה כן‪ ,‬יהיו חייו בידי‪ .‬אם יסגיר אותי לידי החוק‪ ,‬אוכל להסגיר אותו לידי‬
‫חברי האחווה‪ .‬לא רציתי לחיות למען עצמי‪ ,‬אלא להגשים את מטרתי‪ .‬הוא ידע כי התכוונתי למה‬
‫שאמרתי — כי גורלו שלו כרוך בגורלי‪ .‬מן הסיבה הזאת‪ ,‬ולא משום סיבה אחרת‪ ,‬חיפה עלי‪ .‬הוא דחף‬
‫אותי למקום המסתור האפל הזה‪ ,‬שריד מימים עברו‪ ,‬שהיה ידוע רק לו עצמו‪ .‬הוא אכל בחדר שלו‪ ,‬כך‬
‫שהיה יכול לתת לי חלק מארוחותיו‪ .‬הוסכם כי ברגע שהמשטרה תעזוב את הבית‪ ,‬אחמוק משם בלילה‬
‫ולא אשוב עוד לעולם‪ .‬אך באיזשהו אופן הצלחת לגלות את תוכניותינו‪ ".‬היא קרעה מתחתית שמלתה‬
‫צרור קטן‪" .‬אלה הם דברי האחרונים‪ ",‬אמרה‪" .‬הנה המסמכים שיצילו את אלכסיס‪ .‬אני מפקידה אותם‬
‫בידך בשם כבודך ובשם אהבת הצדק שלך‪ .‬קח אותם! אתה תמסור אותם בשגרירות הרוסית‪ .‬עכשיו‬
‫סיימתי את תפקידי‪ ,‬ו —"‬
‫"עצרו בעדה!" קרא הולמס‪ .‬הוא זינק לאורך החדר והוציא מידה בכוח בקבוקון‪.‬‬
‫"מאוחר מדי!" אמרה וצנחה שוב על המיטה‪" .‬מאוחר מדי! נטלתי את הרעל בטרם עזבתי את מקום‬
‫המחבוא שלי‪ .‬ראשי סחרחר! אני מסתלקת לי! אני תובעת ממך‪ ,‬אדוני‪ ,‬לזכור את המסמכים‪".‬‬

‫"פרשה פשוטה‪ ,‬ועם זאת מאלפת במובנים אחדים‪ ",‬ציין הולמס כשנסענו חזרה העירה‪" .‬מלכתחילה‬
‫היה הכול תלוי במשקפיים‪ .‬אילולא יד המקרה ששמה אותם בידיו של האיש המת‪ ,‬איני משוכנע‬
‫שהיינו יכולים להגיע לפתרון שלנו‪ .‬על פי עוביין של עדשות המשקפיים‪ ,‬היה ברור לי כי נושאם יהיה‬
‫עיוור מאוד וחסר ישע כשיילקחו ממנו‪ .‬כשרצית שאאמין כי פסעה לאורך רצועה צרה של דשא בלי‬
‫לסטות ולו פעם‪ ,‬ציינתי‪ ,‬כפי שבוודאי זכור לך‪ ,‬כי היה זה בלתי אפשרי‪ ,‬אלא אם כן היה לה זוג‬
‫חלופי של משקפיים‪ ,‬מה שלא התקבל על הדעת‪ .‬לכן נאלצתי לשקול ברצינות את ההשערה כי נשארה‬
‫בתחום הבית‪ .‬כשהבחנתי בדמיון שבין שני המסדרונות‪ ,‬היה ברור לי כי ייתכן שהחליפה ביניהם‬
‫ונכנסה בטעות לחדרו של הפרופסור‪.‬‬
‫"התחלתי לחפש דברים שיתמכו בהנחה הזאת‪ ,‬ובחנתי בקפדנות את החדר כדי למצוא מקום מסתור‪.‬‬
‫נראה כי השטיח צמוד לרצפה לכל אורכו‪ ,‬כך שרעיון הדלת הנסתרת לא היה סביר‪ .‬ייתכן שהיתה‬
‫גומחה נסתרת מאחורי הספרים‪ .‬כפי שידוע לך‪ ,‬אלה דברים שכיחים בספריות ישנות‪ .‬שמתי לב כי‬
‫ספרים נערמו על גבי הרצפה בכל מקום בחדר‪ ,‬אך ארון הספרים הזה היה מסודר‪ .‬ייתכן‪ ,‬אם כך‪,‬‬
‫שזוהי הדלת‪ .‬לא גיליתי כל סימן שסייע לי‪ ,‬אך צבעו של השטיח היה חום־אפור והיה קל לבדוק אותו‪,‬‬
‫לכן עישנתי סיגריות רבות מן הסוג המצוין הזה‪ ,‬ופיזרתי את האפר על פני השטח שלפני ארון‬
‫הספרים החשוד‪ .‬זה היה תכסיס פשוט אך יעיל מאוד‪.‬‬
‫"אחר כך ירדתי למטה וּוידאתי בנוכחותך‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אך מבלי שהבנת את מגמת הערותי‪ ,‬כי צריכת‬
‫המזון של פרופסור קורם גדלה — כפי שניתן לצפות ממנו לנוכח העובדה שהוא מאכיל אדם נוסף‪ .‬אז‬
‫עלינו חזרה לחדרו‪ ,‬ואני שמטתי את קופסת הסיגריות וכך הצלחתי להשיג תצפית מצוינת על הרצפה‬
‫ולראות בבירור‪ .‬על פי העקבות שעל אפר הסיגריה‪ ,‬כי האסירה שלנו יצאה ממחבואה בעת היעדרנו‪.‬‬
‫"ובכן‪ .‬הופקינס‪ .‬הנה אנחנו בצ'רינג קרוס‪ ,‬ואני מברך אותך על שהבאת את הפרשה לסיומה‬
‫המוצלח‪ .‬פניך מועדות‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬למטה המשטרה‪ .‬אני סבור‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כי שנינו ניסע יחד לשגרירות‬
‫הרוסית‪".‬‬
 ‫הרפתקת שחקן הרוגבי הנעדר‬
‫היינו רגילים למדי לקבל מברקים מוזרים ברחוב בייקר‪ ,‬אך זכור לי במיוחד מברק אחד שהגיע אלינו‬
‫בבוקר פברואר אפל לפני שבע או שמונה שנים והעמיד את מר שרלוק הולמס ברבע שעה של מבוכה‪.‬‬
‫המברק היה ממוען אליו‪ ,‬וכך היה כתוב בו‪:‬‬

‫אנא צפה לבואי‪ .‬אסון נורא‪ .‬המגן הימני של קו שלושת־הרבעים נעדר; אי־אפשר בלעדיו‬
‫מחר‪.‬‬
‫אוֹבֶרטון‪.‬‬

‫"חותמת דואר של הסטרנד‪ .‬נשלח בעשר שלושים ושש‪ ",‬אמר הולמס ועיין במברק שוב ושוב‪" .‬נראה‬
‫שמר אוברטון היה נרגש מאוד כששלח אותו‪ ,‬ולכן המברק מבולבל‪ .‬טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬הוא יגיע לכאן עד‬
‫שאסיים את קריאת ה'טיימס'‪ ,‬ואז נדע הכול‪ .‬גם הבעיה הפעוטה ביותר מתקבלת בברכה בימים‬
‫המשעממים האלה‪".‬‬
‫ואמנם העניינים אצלנו היו יגעים‪ ,‬ואני למדתי לחשוש מפני תקופות כאלה של חוסר פעילות‪ ,‬כי‬
‫ידעתי על פי הניסיון שמוחו של ידידי היה פעיל הרבה מעל למקובל‪ ,‬והמצב נעשה מסוכן כשלא היה‬
‫לו חומר לעבוד עליו‪ .‬במשך שנים גמלתי אותו בהדרגה מן ההתמכרות לסמים שאיימה פעם לשתק את‬
‫הקריירה המזהירה שלו‪ .‬עכשיו כבר ידעתי שבתנאים רגילים לא היה זקוק לתמריץ המלאכותי הזה‪,‬‬
‫אך ידעתי היטב גם כי השד לא מת אלא רק נם את תנומתו‪ ,‬וידעתי כי התנומה קלה והיקיצה קרובה‪,‬‬
‫כשראיתי את המבט המרוחק על פניו הסגפניות של הולמס בתקופות של בטלה‪ ,‬ואת הקיפאון שבעיניו‬
‫השקועות והמסתוריות‪ .‬לכן בירכתי את מר אוברטון הזה‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪ ,‬כשבא אלינו עם ההודעה‬
‫אפופת הסוד כדי לקרוע את השלווה המאיימת שסיכנה את ידידי יותר מכל הסופות שידע בחייו‬
‫הסוערים‪.‬‬
‫כפי שציפינו‪ ,‬הופיע השולח מיד בעקבות מברקו‪ ,‬וכרטיס הביקור של מר סיריל אוברטון מטריניטי‬
‫קולג' שבקמברידג' הכריז על בואו של צעיר עצום‪ ,‬מאה קילוגרמים של עצמות ושרירים מוצקים‪,‬‬
‫שמילא את פתח הכניסה בכתפיו הרחבות והעביר את מבטו עלינו בפנים נעימות שהתכרכמו בדאגה‪.‬‬
‫"מר שרלוק הולמס?"‬
 ‫ידידי קד‪.‬‬
‫"פניתי לסקוטלנד יארד‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬דיברתי עם המפקח סטנלי הופקינס‪ .‬הוא יעץ לי לבוא אליך‪.‬‬
‫הוא אמר שהמקרה הזה‪ ,‬לפי מיטב הבנתו‪ ,‬מצוי בתחומך יותר מאשר בתחום פעולתה של המשטרה‬
‫הרגילה‪".‬‬
‫"שב‪ ,‬בבקשה‪ ,‬וספר לי במה העניין‪".‬‬
‫"זה נורא‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬פשוט נורא! אני מתפלא ששערי עדיין לא הלבין‪ .‬גודפרי סטונטון — שמעת‬
‫עליו‪ ,‬כמובן? — הוא פשוט הציר שעליו עומדת כל הקבוצה‪ .‬הייתי מוכן לוותר על שניים מן הקבוצה‬
‫כדי שגודפרי יהיה בקו שלושת־הרבעים‪ .‬בהעברה‪ ,‬בבלימה‪ ,‬בכדרור — בכולם אין מי שיגיע לרמה‬
‫שלו‪ ,‬ויש לו גם ראש טוב‪ ,‬כך שהוא יכול להחזיק את כולנו יחד‪ .‬מה אעשה? זה מה שאני שואל אותך‪,‬‬
‫מר הולמס‪ .‬אמנם יש לנו גם את מוּרהאוז‪ ,‬המחליף הראשון‪ ,‬אבל הוא מאומן לקו החצי‪ ,‬והוא מתקדם‬
‫תמיד היישר לתוך המאבק על הכדור במקום להישאר על קו הגבול‪ .‬הוא בועט מצוין מן הקרקע‪ ,‬זה‬
‫נכון‪ ,‬אבל אין לו בכלל כושר שיפוט והוא חלש מאוד בריצה‪ .‬ובכלל‪ ,‬מורטון או ג'ונסון‪ ,‬המעופפים‬
‫מאוקספורד‪ ,‬יכולים לנצח אותו בקלות‪ .‬סטיבנסון מהיר מספיק‪ ,‬אבל הוא לא יכול לבעוט מקו‬
‫העשרים וחמש‪ ,‬ושחקן של שלושה־רבעים שלא יכול לבעוט מהאוויר או מהקרקע — לא מגיע לו‬
‫מקום רק בזכות המהירות‪ .‬לא‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אנחנו אבודים אם לא תצליח לעזור לי למצוא את גודפרי‬
‫סטונטון‪".‬‬
‫ידידי האזין בפתיעה מבודחת לנאום הארוך הזה‪ ,‬שזרם בעוצמה רבה וברצינות תהומית‪ ,‬כשכל‬
‫נקודה מודגשת בטפיחת יד שזופה על ברכו של הדובר‪ .‬משהשתתק האורח‪ ,‬הושיט הולמס את ידו‬
‫קדימה ושלף את האות "ס" מן הכרטסת‪ .‬לשווא חפר במכרה המידע הזה‪.‬‬
‫"יש ארתור ה' סטונטון‪ ,‬הזייפן הצעיר העולה‪ ",‬אמר‪" ,‬והיה גם הנרי סטונטון שעזרתי לתלות אותו‪,‬‬
‫אבל גודפרי סטונטון הוא שם חדש בשבילי‪".‬‬
‫עכשיו היה תורו של אורחנו להיראות מופתע‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬חשבתי שאתה בעניינים‪ ",‬אמר‪" .‬אני מניח שאם לא שמעת על גודפרי סטונטון‪,‬‬
‫אתה גם לא מכיר את סיריל אוברטון?" הולמס נד בראשו ברוח טובה‪.‬‬
‫"אלוהים אדירים!" קרא הספורטאי‪" .‬מה‪ ,‬אני הייתי המחליף הראשון של אנגליה נגד ויילס‪ ,‬וראש‬
‫הקבוצה של האוניברסיטה במשך כל השנה הזאת‪ .‬אבל זה כלום‪ .‬לא חשבתי שיש נפש חיה אחת‬
‫באנגליה שלא מכירה את גודפרי סטונטון‪ ,‬שחקן שלושת־הרבעים המצטיין‪ ,‬קמברידג'‪ ,‬בלקהית‪,‬‬
‫וחמישה משחקים בינלאומיים‪ .‬אלוהים! מר הולמס‪ ,‬איפה אתה חי?"‬
‫הולמס צחק לנוכח פליאתו התמימה של הענק הצעיר‪.‬‬
‫"אתה חי בעולם שונה משלי‪ ,‬מר אוברטון — עולם מתוק ובריא יותר‪ .‬תחום העיסוק שלי משתרע‬
‫על פני חלקים נרחבים של החברה‪ ,‬אך מעולם‪ ,‬אני שמח לומר‪ ,‬לא הגיע לספורט החובבני‪ ,‬שהוא‬
‫הדבר הטוב והבריא ביותר באנגליה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬ביקורך הבלתי צפוי הבוקר מוכיח לי שאפילו בעולם‬
‫הזה‪ ,‬עולם של אוויר צח ושל משחק הוגן‪ ,‬ייתכן שאוכל להביא תועלת‪ .‬אז עכשיו‪ ,‬אדוני הטוב‪ ,‬אני‬
 ‫מפציר בך לשבת ולספר לי לאט ובנחת מה קרה בדיוק‪ ,‬ואיך אתה רוצה שאעזור לך‪".‬‬
‫פניו של אוברטון הצעיר לבשו ארשת מוטרדת של אדם הרגיל יותר להשתמש בשריריו מאשר‬
‫בתבונתו‪ ,‬אבל בהדרגה‪ ,‬עם הרבה חזרות וקטעים מעורפלים שאותם אשמיט מן הסיפור שלו‪ ,‬פרש‬
‫בפנינו את העלילה המוזרה הבאה‪.‬‬
‫"אז זה ככה‪ ,‬מר הולמס‪ .‬כמו שכבר אמרתי‪ ,‬אני ראש קבוצת הרוגבי של אוניברסיטת קמברידג'‪,‬‬
‫וגודפרי סטונטון הוא השחקן הכי טוב שלי‪ .‬מחר אנחנו משחקים באוקספורד‪ .‬אתמול באנו כולנו‪,‬‬
‫ואנחנו נמצאים במלון של בנטלי‪ .‬בשעה עשר עשיתי סיבוב ודאגתי שכל הבחורים ילכו לישון‪ ,‬כי אני‬
‫מאמין באימונים קפדניים ובהרבה שינה כדי שהקבוצה תשמור על כושר‪ .‬החלפתי מילה או שתיים עם‬
‫גודפרי לפני שהלך לישון‪ .‬הוא נראה לי חיוור ומוטרד‪ .‬שאלתי אותו מה קרה‪ .‬הוא אמר שהוא בסדר‬
‫— רק קצת כואב לו הראש‪ .‬איחלתי לו לילה טוב ונפרדתי ממנו‪.‬‬
‫"השוער מספר לי שאחרי חצי שעה בא איש מזוקן וגס עם פתק לגודפרי‪ .‬הוא עוד לא ישן‪ ,‬והפתק‬
‫הועבר לחדרו‪ .‬גודפרי קרא אותו וצנח לתוך כיסא כאילו נשחט בגרזן‪ .‬השוער נבהל כל כך‪ ,‬שעמד‬
‫ללכת לקרוא לי‪ ,‬אבל גודפרי עצר בעדו‪ ,‬שתה מים והתאושש‪ .‬אחר כך ירד במדרגות‪ ,‬אמר כמה‬
‫מילים לאיש שחיכה בכניסה‪ ,‬ושניהם יצאו יחד‪ .‬השוער רק הספיק עוד לראות אותם רצים ברחוב‬
‫לכיוון הסטרנד‪.‬‬
‫"הבוקר היה חדרו של גודפרי ריק‪ ,‬מיטתו לא היתה מסודרת וחפציו היו בדיוק כפי שהשוער ראה‬
‫אותם בלילה הקודם‪ .‬הוא יצא במהירות עם הזר הזה‪ ,‬ומאז לא שמענו ממנו כלום‪ .‬אני כבר לא מאמין‬
‫שיחזור אי־פעם‪ .‬הוא היה ספורטאי‪ ,‬גודפרי הזה‪ ,‬עד לשד עצמותיו‪ ,‬ולא היה מפסיק את האימונים‬
‫ומאכזב את ראש הקבוצה שלו אם לא בגלל משהו שהיה חזק ממנו‪ .‬לא‪ ,‬אני מרגיש כאילו הלך‬
‫מאיתנו לנצח‪ ,‬ושוב לא נראה אותו לעולמים‪".‬‬
‫שרלוק הולמס הקשיב בתשומת לב מרבית לסיפור המיוחד הזה‪" .‬מה עשית?" שאל‪.‬‬
‫"שלחתי מברק לקמברידג' כדי לדעת אם שמעו ממנו משהו שם‪ .‬קיבלתי תשובה‪ .‬אף אחד לא ראה‬
‫אותו‪".‬‬
‫"האם היה יכול לחזור לקמברידג'?"‬
‫"כן‪ ,‬יש רכבת מאוחרת באחת־עשרה ורבע‪".‬‬
‫"אבל עד כמה שיכולת לוודא‪ ,‬הוא לא עלה עליה?"‬
‫"לא‪ ,‬לא ראו אותו‪".‬‬
‫"מה עשית אז?"‬
‫"שלחתי מברק ללורד מאונט־ג'יימס‪".‬‬
‫"למה ללורד מאונט־ג'יימס?"‬
‫"גודפרי הוא יתום‪ ,‬ולורד מאונט־ג'יימס הוא בן המשפחה הכי קרוב אליו — דודו‪ ,‬אני חושב‪".‬‬
‫"האומנם! זה שופך אור חדש על הפרשה‪ .‬לורד מאונט־ג'יימס הוא אחד האנשים העשירים‬
‫באנגליה‪".‬‬
 ‫"כך שמעתי שגודפרי אומר‪".‬‬
‫"וידידך הוא קרוב משפחה שלו?"‬
‫"כן‪ ,‬הוא היורש שלו‪ ,‬והבחור הזקן כבר כמעט בן שמונים — וגם חולה בצינית‪ .‬אומרים שהוא יכול‬
‫להלבין קצה מקל ביליארד עם מפרקיו החולים‪ .‬הוא לא נתן לגודפרי פרוטה שחוקה מימיו‪ ,‬כי הוא‬
‫קמצן גמור‪ ,‬אבל הכול יגיע אליו בסוף‪".‬‬
‫"שמעת משהו מלורד מאונט־ג'יימס?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"מה היה יכול להניע את ידידך ללכת ללורד מאונט־ג'יימס?"‬
‫"ובכן‪ ,‬משהו הטריד אותו בלילה שעבר‪ ,‬ואם היה לזה איזשהו קשר לכסף‪ ,‬אולי פנה לבן המשפחה‬
‫הקרוב ביותר‪ ,‬שיש לו כל כך הרבה‪ ,‬למרות שמכל מה ששמעתי אין לו הרבה סיכויים לקבל כלום‪.‬‬
‫גודפרי לא חיבב את הזקן‪ .‬הוא לא היה הולך אם היתה לו ב רה‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬בקרוב נדע‪ .‬אם ידידך הלך לקרוב המשפחה שלו‪ ,‬לורד מאונט־ג'יימס‪ ,‬נצטרך להסביר את‬
‫הביקור של הבחור הגס הזה בשעה מאוחרת כל כך‪ ,‬ואת ההתרגשות שנגרמה בבואו‪".‬‬
‫סיריל אוברטון הצמיד את ידיו לראשו‪" .‬אני לא מבין כלום‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬יש לי יום פנוי ואשמח לטפל בעניין‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬הייתי ממליץ לך להתכונן לתחרות‬
‫בלי להביא בחשבון את האדון הצעיר הזה‪ .‬רק סיבה רצינית מאוד‪ ,‬כדבריך‪ ,‬היתה יכולה להרחיק‬
‫אותו‪ ,‬ואותה הסיבה עצמה היא זו שבגללה הוא ממשיך להיעדר‪ ,‬כנראה‪ .‬בוא נלך יחד למלון ונראה‬
‫אם השוער יכול לשפוך אור חדש על הפרשה‪".‬‬
‫שרלוק הולמס תמיד ידע להעניק תחושה של נינוחות לעד הממעט בדבריו‪ ,‬ומהר מאוד‪ ,‬בפרטיות‬
‫חדרו העזוב של גודפרי סטונטון‪ ,‬הצליח להציל מפיו של השוער כל מה שהיה לו לומר‪ .‬האורח מן‬
‫הלילה הקודם לא היה ג'נטלמן‪ ,‬ואף לא אדם עובד‪ .‬הוא היה פשוט מה שהשוער תיאר כ"בחור בעל‬
‫מראה בינוני"‪ .‬הוא היה אדם בן חמישים‪ ,‬בעל זקן אפור‪ ,‬פנים חיוורות ולבוש בבגדים שקטים‪ .‬הוא‬
‫נראה נסער בעצמו‪ .‬השוער הבחין בידו הרועדת כשהושיט את הפתק‪ .‬גודפרי סטונטון תחב את הפתק‬
‫לכיסו‪ .‬סטונטון לא לחץ את ידיו של האיש כשעמדו בכניסה‪ .‬הם החליפו ביניהם משפטים אחדים‪,‬‬
‫שמתוכם הצליח השוער לשמוע רק מילה אחת "זמן"‪ .‬אחר כך מיהרו לדרכם בצורה שתוארה‪ .‬השעה‬
‫היתה עשר וחצי בדיוק לפי השעון‪.‬‬
‫"אני רוצה להבין‪ ",‬אמר הולמס והתיישב על מיטתו של סטונטון‪" .‬אתה שוער היום‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬אני גומר את המשמרת בשעה אחת־עשרה‪".‬‬
‫"שוער הלילה לא ראה כלום‪ ,‬אני מניח?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ .‬להקת תיאטרון נכנסה בשעה מאוחרת‪ .‬פרט לזה‪ ,‬לא־כלום‪".‬‬
‫"האם היית בתפקיד כל יום אתמול?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"העברת איזושהי הודעה למר סטונטון?"‬
 ‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬מברק אחד‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬זה מעניין‪ .‬באיזו שעה היה הדבר?"‬
‫"בשש בערך‪".‬‬
‫"היכן היה מר סטונטון כשקיבל אותו?"‬
‫"כאן‪ ,‬בחדר שלו‪".‬‬
‫"היית נוכח כשפתח אותו?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬חיכיתי לראות אם יש תשובה‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬היתה?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬הוא כתב תשובה‪".‬‬
‫"לקחת אותה למברקה?"‬
‫"לא‪ ,‬הוא לקח אותה לשם בעצמו‪".‬‬
‫"אבל הוא כתב אותה בנוכחותך?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬עמדתי ליד הדלת‪ ,‬והוא בגבו אלי‪ ,‬ליד השולחן ההוא‪ .‬כשכתב את המברק אמר‪' ,‬בסדר‪,‬‬
‫שוער‪ ,‬אני אקח אותו בעצמי‪"'.‬‬
‫"במה כתב את המברק?"‬
‫"בעט‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"האם טופס המברק היה אחד מאלה שעל השולחן?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬הטופס העליון‪".‬‬
‫הולמס התרומם‪ .‬הוא נטל את הטפסים‪ ,‬לקח אותם אל החלון ובחן בקפדנות את הטופס העליון‪.‬‬
‫"חבל שלא כתב בעיפרון‪ ",‬אמר והשליך אותם מטה במחווה של אכזבה‪" .‬כפי שוודאי שמת לב‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬לעתים קרובות הסימנים עוברים מבעד לנייר — עובדה שגרמה להריסתם של נישואים‬
‫מאושרים רבים‪ .‬ואולם איני יכול למצוא כאן טביעות כלשהן‪ .‬על כל פנים‪ ,‬אני שמח להיווכח כי כתב‬
‫בעט נוצה בעל חוד קהה‪ ,‬ואין לי ספק כי נמצא סימן כלשהו על גבי הנייר הסופג הזה‪ .‬אה‪ ,‬כן‪ ,‬הנה —‬
‫זה בוודאי הדבר!"‬
‫הוא קרע רצועה מן הנייר הסופג והפנה לעומתנו את הכתב המשובש הבא‪:‬‬

‫סיריל אוברטון היה נרגש מאוד‪" .‬החזק אותו מול הראי‪ ",‬קרא‪" .‬זה לא נחוץ‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬הנייר‬
 ‫דק‪ ,‬ובצדו השני נוכל לקרוא את ההודעה‪ .‬הנה‪ ,‬כך‪ ".‬הוא הפך אותו‪ ,‬ואנחנו קראנו‪:‬‬

‫"זהו‪ ,‬אם כך‪ ,‬סופו של המברק שגודפרי סטונטון שלח שעות אחדות לפני שנעלם‪ .‬ישנן לפחות שש‬
‫מילים בהודעה שחסרות לנו‪ ,‬אך מה שנשאר — 'עזור לנו‪ ,‬בשם אלוהים!' — מוכיח שהאיש הצעיר הזה‬
‫ראה סכנה נוראה מתקרבת אליו‪ ,‬ואדם אחר היה יכול להגן עליו מפניה‪' .‬לנו'‪ ,‬שימו לב! אדם נוסף‬
‫היה מעורב‪ .‬מי זה היה יכול להיות מלבד אותו אדם מזוקן וחיוור שנראה בעצמו עצבני כל כך? מה‬
‫הקשר בין גודפרי סטונטון לאיש המזוקן? ומה המקור השלישי שממנו ביקש כל אחד מהם עזרה‬
‫לנוכח הסכנה המאיימת? החקירה שלנו כבר מצטמצמת לגבולות האלה‪".‬‬
‫"עלינו רק לברר למי נשלח המברק‪ ",‬הצעתי‪.‬‬
‫"בדיוק‪ ,‬ווטסון יקירי‪ .‬המחשבה הזאת‪ ,‬חרף היותה מעמיקה‪ ,‬כבר עלתה גם בראשי‪ .‬אך אני מניח‬
‫ששמת לב לעובדה שאם אתה נכנס למשרד הדואר ודורש לראות את החלק שנותר מהודעתו של אדם‬
‫אחר‪ ,‬עלול להתעורר אי־רצון מסוים מצד הפקידים להיענות לך‪ .‬יש סחבת איומה בעניינים מהסוג‬
‫הזה! מכל מקום‪ ,‬אין לי ספק שעם קצת עידון ועדינות יהיה אפשר להשיג את המטרה‪ .‬בינתיים הייתי‬
‫רוצה לעבור בנוכחותך‪ ,‬מר אוברטון‪ ,‬על הניירות האלה שהושארו על השולחן‪".‬‬
‫היו שם מכתבים אחדים‪ ,‬חשבונות ופנקסים שהולמס בחן מכל צד באצבעותיו הזריזות והעצבניות‬
‫ובעיניו החודרות והנוקבות‪" .‬אין כאן כלום‪ ",‬אמר לבסוף‪" .‬דרך אגב‪ ,‬אני מניח שידידך היה אדם‬
‫צעיר ובריא — הכול בסדר אצלו?"‬
‫"בריא ושלם‪".‬‬
‫"האם ראית אותו אי־פעם חולה?"‬
‫"אפילו לא יום אחד‪ .‬פעם היה מרותק למיטה בגלל מכה בירך‪ ,‬ופעם החליק על פיקת הברך‪ ,‬אבל‬
‫זה לא היה משהו רציני‪".‬‬
‫"אולי לא היה חזק כפי שאתה משער‪ .‬אני חושד שאולי היתה לו איזו בעיה נסתרת‪ .‬בהסכמתך‬
‫אשים אחד או שניים מן הניירות האלה בכיסי‪ ,‬למקרה שתהיה להם נגיעה כלשהי למהלך החקירה‬
‫שלנו‪".‬‬
‫"רגע אחד‪ ,‬רגע אחד!" קרא קול מלא טרוניה‪ ,‬ואנו הרמנו את מבטינו וראינו איש זקן‪ ,‬קטן ומוזר‬
‫מתנועע ומתעוות בפתח‪ .‬הוא היה לבוש בבגדים שחורים בלויים‪ ,‬חבש מגבעת רחבת שוליים וענב‬
‫עניבה לבנה ורופפת — הרושם הכללי שיצר היה כזה של כומר כפרי או קברן‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬למרות‬
 ‫הופעתו המרופטת והמגוחכת‪ ,‬קולו החד והתנהגותו הנמרצת והערנית תבעו תשומת לב‪.‬‬
‫"מי אתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬ובאיזו זכות אתה נוגע בניירותיו של האדון הזה?" שאל‪.‬‬
‫"אני בלש פרטי‪ ,‬ואני מנסה להסביר את היעלמותו‪".‬‬
‫"הו‪ ,‬ככה זה‪ ,‬אם כך? ומי שלח אותך‪ ,‬אה?"‬
‫"האדון הזה‪ ,‬ידידו של מר סטונטון‪ ,‬הופנה אלי על ידי הסקוטלנד יארד‪".‬‬
‫"מי אתה‪ ,‬אדוני?"‬
‫"אני סיריל אוברטון‪".‬‬
‫"אז זה אתה ששלחת לי מברק‪ .‬שמי הוא לורד מאונט־ג'יימס‪ .‬באתי לכאן מהר ככל שיכלה מרכבת‬
‫הנוסעים של בייזווטר להביא אותי‪ .‬אז אתה שכרת בלש?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"ואתה מוכן לעמוד בהוצאות?"‬
‫"אין לי ספק‪ ,‬אדוני‪ ,‬שידידי גודפרי‪ ,‬כשנמצא אותו‪ ,‬יהיה מוכן לשלם‪".‬‬
‫"אבל אם לא יימצא לעולם‪ ,‬אה? תענה לי על זה?"‬
‫"במקרה כזה‪ ,‬אין ספק שהמשפחה שלו —"‬
‫"לא בא בחשבון‪ ,‬אדוני!" צרח האיש הקטן‪" .‬אל תצפה לקבל ממני פרוטה — אפילו לא פרוטה! אתה‬
‫מבין את זה‪ ,‬מר בלש! אני הוא בן משפחתו היחיד של האיש הצעיר הזה‪ ,‬ואני אומר לך שאני לא‬
‫אחראי‪ .‬אם יש לו ציפיות‪ ,‬זה רק הודות לעובדה שמעולם לא ביזבזתי כסף‪ ,‬ואני לא מתכונן להתחיל‬
‫בזה עכשיו‪ .‬ובאשר לניירות האלה שאתה מרגיש חופשי כל כך לטפל בהם‪ ,‬אני יכול לומר לך‬
‫שבמקרה שיש ביניהם משהו בעל ערך‪ ,‬אתה תישא באחריות למה שיקרה להם‪".‬‬
‫"בסדר גמור‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר שרלוק הולמס‪" .‬האם אני רשאי לשאול‪ ,‬בינתיים‪ ,‬אם יש לך איזו‬
‫תיאוריה משלך באשר להיעלמותו של האיש הצעיר הזה?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬אין לי‪ .‬הוא גדול מספיק ומבוגר מספיק כדי לדאוג לעצמו‪ ,‬ואם הוא כל כך טיפש עד‬
‫שהוא מסוגל ללכת לאיבוד‪ ,‬אני מסרב לקבל עלי את האחריות לחיפוש אחריו‪".‬‬
‫"אני מבין יפה את עמדתך‪ ",‬אמר הולמס‪ ,‬ונצנוץ שובב בעיניו‪" .‬אולי אינך מבין נכון את עמדתי‪.‬‬
‫גודפרי סטונטון היה כנראה אדם עני‪ .‬אם נחטף‪ ,‬לא ייתכן שזה היה בגלל משהו שנמצא ברשותו‪.‬‬
‫תהילת עושרך נודעת בעולם כולו‪ ,‬לורד מאונט־ג'יימס‪ ,‬ומאוד ייתכן שכנופיית גנבים חטפה את‬
‫אחיינך כדי להוציא ממנו מידע באשר לביתך‪ ,‬להרגליך ולכספך‪".‬‬
‫פניו של האורח הקטן והבלתי נעים הלבינו כעניבתו‪.‬‬
‫"אלוהים‪ ,‬אדוני‪ .‬איזה רעיון! מעולם לא חשבתי על נבזות כזו! איזה נוכלים לא אנושיים יש בעולם!‬
‫אבל גודפרי הוא בחור טוב — בחור נאמן‪ .‬שום דבר לא יאלץ אותו לבגוד בדודו הקשיש‪ .‬אני אדאג‬
‫להעביר את כלי הכסף והזהב לבנק עוד הערב‪ .‬בינתיים אל תחסוך במאמצים‪ ,‬מר בלש‪ .‬אני מבקש‬
‫ממך לא להשאיר אפילו אבן אחת במקומה כדי להחזירו בשלום‪ .‬ובאשר לכסף‪ ,‬טוב‪ ,‬אז אם מדובר‬
‫בשטר של חמישייה‪ ,‬או אפילו של עשירייה‪ ,‬אתה יכול תמיד לבוא אלי‪".‬‬
‫אפילו בדרך מחשבתו המיוסרת לא יכול הקמצן הזקן למסור לנו מידע כלשהו שיסייע בידינו‪ ,‬כיוון‬
‫שידע אך מעט על חייו הפרטיים של אחיינו‪ .‬נקודת האחיזה היחידה שלנו היתה המברק הקטוע‪ ,‬ועם‬
‫העתק שלו ביד יצא הולמס למצוא חוליה נוספת בשרשרת‪ .‬הצלחנו להיפטר מלורד מאונט־ג'יימס‪,‬‬
‫ואוברטון יצא להיוועץ בחברי הקבוצה הנותרים באשר לאסון שפקד אותם‪ .‬מברקה נמצאה במרחק‬
‫קצר מן המלון‪ .‬עצרנו מחוצה לה‪.‬‬
‫"כדאי לנסות‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬כמובן‪ ,‬עם צו היינו יכולים לדרוש לראות את החלקים‬
‫שהמשרד משאיר לעצמו‪ ,‬אבל עדיין לא הגענו לשלב הזה‪ .‬איני משער שהם זוכרים פרצופים במקום‬
‫עמוס כזה‪ ,‬בוא ננסה‪".‬‬
‫"צר לי להטריד אותך‪ ",‬אמר בנעימות לאישה הצעירה שמאחורי הסורג‪" .‬יש טעות קטנה במברק‬
‫ששלחתי אתמול‪ .‬לא הגיעה אלי שום תשובה‪ ,‬ואני חושש כי שכחתי לכתוב את שמי בסופו‪ .‬אולי‬
‫תוכלי לומר לי אם זה מה שקרה?"‬
‫הגברת הצעירה נטלה צרור של ניירות‪.‬‬
‫"באיזו שעה זה היה?" שאלה‪.‬‬
‫"קצת אחרי שש‪".‬‬
‫"למי הוא נועד?"‬
‫הולמס השיק את אצבעו לשפתיו והביט בי‪" .‬המילים האחרונות שבו היו 'בשם אלוהים'‪ ",‬לחש‬
‫כממתיק סוד‪" .‬אני מודאג מאוד מכך שלא קיבלתי תשובה‪".‬‬
‫האישה הצעירה הפרידה אחד מן הטפסים‪.‬‬
‫"זהו זה‪ .‬אין שם‪ ",‬אמרה והחליקה אותו על הדלפק‪.‬‬
‫"אז זאת הסיבה שלא קיבלתי תשובה‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אוי‪ ,‬כמה טיפשי מצדי‪ ,‬זה ברור! בוקר טוב‪,‬‬
‫ותודה רבה לך על שהקלת עלי‪ ".‬הוא חייך לעצמו בהנאה ושיפשף את ידיו כשמצאנו את עצמנו שוב‬
‫ברחוב‪.‬‬
‫"ובכן?" שאלתי‪.‬‬
‫"אנחנו מתקדמים‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬אנחנו מתקדמים‪ .‬היו לי שבע תוכניות שונות איך להעיף מבט‬
‫במברק הזה‪ ,‬אבל אפילו לא קיוויתי להצליח כבר בפעם הראשונה‪".‬‬
‫"ומה השגת?"‬
‫"נקודת מוצא לחקירה שלנו‪ ".‬הוא נופף בידו לכרכרה‪" .‬לתחנת קינגס קרוס‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"אנחנו נוסעים‪ ,‬אם כך?"‬
‫"כן‪ ,‬אני חושב שעלינו לנסוע יחד לקמברידג'‪ .‬כל הרמזים מצביעים על הכיוון הזה‪".‬‬
‫"אמור לי‪ ",‬שאלתי כשנחפזנו בדרך גריי'ס אין‪" ,‬כבר יש לך איזושהי השערה באשר לסיבת‬
‫ההיעלמות? איני סבור שבין כל הפרשות שטיפלנו בהן היתה אחת שבה היו המניעים מעורפלים כל‬
‫כך‪ .‬ודאי אינך מאמין באמת שהוא נחטף כדי להשיג ממנו מידע נגד דודו העשיר?"‬
‫"אני מודה‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬שההסבר הזה אינו נראה לי אפשרי ביותר‪ .‬אבל הוא נראה לי ההסבר‬
 ‫היחיד שעשוי לעניין את האיש הזקן והמאוד לא נעים הזה‪".‬‬
‫"והוא באמת עניין אותו‪ .‬אך מה האפשרויות האחרות שלך?"‬
‫"אני יכול לציין אחדות‪ .‬אתה מוכרח להודות שזה מוזר ומשמעותי ביותר שהמקרה אירע דווקא‬
‫ערב המשחק החשוב הזה‪ ,‬ולאדם היחיד שנוכחותו נראית חיונית להצלחת הקבוצה‪ .‬זה יכול‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫להיות צירוף מקרים‪ ,‬אבל זה מעניין‪ .‬אמנם בספורט חובבני אין הימורים‪ ,‬אולם הימורים רבים‬
‫נערכים בקרב הציבור באופן בלתי רשמי‪ ,‬וייתכן שמישהו החליט שכדאי לו לפגוע בשחקן כפי‬
‫שבריוני מסלול המרוצים פוגעים בסוס מרוץ‪ .‬זה הסבר אחד‪ .‬הסבר אפשרי אחר הוא שהאיש הצעיר‬
‫הזה יירש סכום עצום‪ ,‬אף על פי שבהווה אמצעיו מוגבלים ביותר‪ ,‬וייתכן שנרקמה מזימה להחזיק‬
‫אותו בשביל כופר‪".‬‬
‫"התיאוריות האלה לא מביאות בחשבון את המברק‪".‬‬
‫"נכון מאוד‪ ,‬ווטסון‪ .‬המברק הוא עדיין הדבר המוצק היחיד שבידינו‪ ,‬ואסור לנו להניח לתשומת‬
‫לבנו לנדוד הרחק ממנו‪ .‬אנחנו נמצאים כרגע בדרך לקמברידג' כדי לשפוך אור על משמעותו של‬
‫המברק‪ .‬מהלך חקירתנו עדיין מעורפל‪ ,‬אך אתפלא מאוד אם עד הערב לא נבהיר אותו‪ ,‬או לפחות‬
‫נתקדם כברת דרך הגונה לאורכו‪".‬‬
‫החושך כבר ירד כשהגענו לעיר האוניברסיטה העתיקה‪ .‬הולמס שכר כרכרה בתחנה והורה לאיש‬
‫לנסוע לביתו של דוקטור לסלי ארמסטרונג‪ .‬כעבור דקות ספורות עצרנו ליד בית גדול ברחוב העמוס‬
‫ביותר‪ .‬הוכנסנו פנימה‪ ,‬ואחרי המתנה ארוכה התקבלנו לחדר העבודה‪ ,‬שבו מצאנו את הרופא ישוב‬
‫מאחורי שולחנו‪.‬‬
‫העובדה שהשם לסלי ארמסטרונג לא היה מוכר לי מעידה על המידה שבה איבדתי מגע עם מקצועי‪.‬‬
‫כעת אני יודע כי הוא לא רק אחד מראשי בית הספר לרפואה באוניברסיטה‪ ,‬אלא גם הוגה דעות בעל‬
‫שם בקנה מידה אירופי בענפי מדע אחדים‪ .‬אך גם בלי להכיר את עברו המזהיר‪ ,‬לא היה אפשר שלא‬
‫להתרשם ממראהו של האיש — הפנים הרבועות‪ ,‬המוצקות‪ ,‬העיניים השקועות בהרהורים מתחת לגבות‬
‫הסבוכות‪ ,‬ומבנה הגרניט של הלסת התקיפה‪ .‬אדם בעל אופי עמוק‪ ,‬אדם עם מוח ערני‪ ,‬זועף‪ ,‬סגפן‪,‬‬
‫מסוגר‪ ,‬קשוח — זה היה דוקטור לסלי ארמסטרונג בעיני‪ .‬הוא החזיק את כרטיס הביקור של ידידי בידו‬
‫והרים את מבטו כשהבעה לא נעימה על פניו הקודרות‪.‬‬
‫"שמעתי את שמך‪ ,‬מר שרלוק הולמס‪ ,‬אני יודע מה הוא מקצועך — ואני מסתייג ממנו בהחלט‪".‬‬
‫"בכך‪ ,‬דוקטור‪ ,‬יסכימו איתך כל הפושעים במדינה‪ ",‬אמר ידידי בשקט‪.‬‬
‫"אם מאמציך מופנים לדיכוי הפשע‪ ,‬אדוני‪ ,‬חייב לתמוך בהם כל חבר בעל היגיון בריא בקהילה‪ .‬אף‬
‫על פי שאין לי ספק כי המנגנון הרשמי מספיק בהחלט למטרה זו‪ .‬משלח ידך מצדיק ביקורת רבה יותר‬
‫כאשר אתה מחטט בסודותיהם של אנשים פרטיים‪ ,‬כשאתה חושף עניינים משפחתיים שמוטב להם‬
‫להישאר מתחת לפני השטח‪ ,‬וכשאתה מבזבז כבדרך אגב את זמנם של אנשים עסוקים ממך‪ .‬כרגע‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬היה עלי לכתוב מאמר במקום לשוחח איתך‪".‬‬
‫"ללא ספק‪ ,‬דוקטור‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬אנחנו עשויים לגלות שהשיחה חשובה יותר ממאמר‪ .‬דרך אגב‪,‬‬
‫אני יכול לומר לך שאנו עושים את ההפך ממה שאתה דוחה בצדק‪ ,‬כיוון שאנחנו מנסים למנוע כל‬
‫חשיפה ציבורית של עניינים פרטיים‪ ,‬המתלווה בהכרח להפקדת הפרשה בידי המשטרה הרשמית‪ .‬אתה‬
‫יכול לראות בי חלוץ בלתי סדיר ההולך לפני כוחה הסדיר של המדינה‪ .‬באתי לשאול אותך על מר‬
‫גודפרי סטונטון‪".‬‬
‫"מה בקשר אליו?"‬
‫"אתה מכיר אותו‪ ,‬נכון?"‬
‫"הוא חבר קרוב שלי‪".‬‬
‫"אתה יודע שהוא נעלם?"‬
‫"אה‪ ,‬באמת!" לא ניכר כל שינוי בתווי פניו הקשים של הרופא‪.‬‬
‫"הוא עזב את מלונו בלילה שעבר‪ .‬מאז לא שמעו ממנו דבר‪".‬‬
‫"אין ספק שיחזור‪".‬‬
‫"מחר עתיד להיערך משחק הרוגבי בין האוניברסיטאות‪".‬‬
‫"איני חש כל אהדה למשחקים הילדותיים האלה‪ .‬גורלו של האיש הצעיר חשוב לי מאוד‪ ,‬כי אני‬
‫מכיר אותו ומחבב אותו‪ .‬משחק הרוגבי אינו נכלל בתחום ההתעניינות שלי‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אני מבקש את רגשי אהדתך לחקירת גורלו של מר סטונטון‪ .‬האם ידוע לך היכן הוא?"‬
‫"מובן שלא‪".‬‬
‫"לא ראית אותו מאז אתמול?"‬
‫"לא‪ ,‬לא ראיתי‪".‬‬
‫"האם היה מר סטונטון אדם בריא?"‬
‫"בהחלט‪".‬‬
‫"ידוע לך אם היה חולה אי־פעם?"‬
‫"מעולם לא‪".‬‬
‫הולמס הציג דף נייר לפני עיניו של הרופא‪" .‬אם כך‪ ,‬אולי תוכל להסביר את הקבלה הזאת בעבור‬
‫שלוש־עשרה גיניאות‪ ,‬ששולמו על ידי מר גודפרי סטונטון בחודש שעבר לדוקטור לסלי ארמסטרונג‬
‫מקמברידג'? מצאתי את הקבלה בין הניירות שעל שולחנו‪".‬‬
‫הרופא האדים מכעס‪.‬‬
‫"איני חושב שיש לי איזושהי סיבה להסביר לך‪ ,‬מר הולמס‪ ".‬הולמס החזיר את החשבון לפנקסו‪.‬‬
‫"אם אתה מעדיף הסבר פומבי‪ ,‬הוא יגיע במוקדם או במאוחר‪ ",‬אמר‪" .‬כבר אמרתי לך כי אני יכול‬
‫להשתיק מה שאחרים יהיו חייבים לפרסם‪ ,‬ותעשה בתבונה אם תיתן בי אמון מוחלט‪".‬‬
‫"איני יודע דבר‪".‬‬
‫"שמעת ממר סטונטון בלונדון?"‬
‫"ודאי שלא‪".‬‬
‫"אוי ואבוי! אוי ואבוי! — שוב משרד הדואר!" נאנח הולמס בעייפות‪" .‬מברק דחוף ביותר נשלח‬
‫אליך מלונדון אמש בשעה שש ורבע על ידי גודפרי סטונטון — מברק הקשור בלי ספק להיעלמותו —‬
‫ואתה לא קיבלת אותו‪ .‬זוהי רשלנות פושעת ממש‪ .‬אלך מיד למשרד כאן ואגיש תלונה‪".‬‬
‫דוקטור לסלי ארמסטרונג זינק מאחורי המכתבה שלו‪ ,‬ופניו הכהות הפכו ארגמניות מרוב זעם‪.‬‬
‫"אבקש ממך להסתלק מביתי‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר‪" .‬אתה יכול לומר למעסיקך‪ ,‬לורד מאונט־ג'יימס‪ ,‬שאיני‬
‫רוצה כל קשר איתו או עם שליחיו‪ .‬לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬אף לא מילה נוספת!" הוא צילצל בפעמון בכעס‪" .‬ג'ון‪,‬‬
‫לווה את האדונים האלה החוצה‪ ".‬משרת יהיר ליווה אותנו בחומרה אל הדלת‪ ,‬ואנו מצאנו את עצמנו‬
‫ברחוב‪ .‬הולמס פרץ בצחוק‪.‬‬
‫"דוקטור לסלי ארמסטרונג הוא ללא ספק אדם נמרץ ובעל אופי‪ ",‬אמר‪" .‬לא ראיתי אדם שיתאים‬
‫יותר‪ ,‬לו הפנה את כישרונותיו לכיוון הזה‪ ,‬למלא את החלל הריק שהשאיר אחריו מוריארטי הנודע‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬ווטסון המסכן שלי‪ ,‬הנה אנחנו גלמודים ועזובים לנפשנו בעיר העוינת הזאת‪ ,‬ואין אנחנו‬
‫יכולים לעזוב אותה בלי לנטוש את הפרשה שלנו‪ .‬הפונדק הקטן הזה שמול ביתו של ארמסטרונג‬
‫מתאים בדיוק לצרכינו‪ .‬אם תזמין חדר חזיתי ותכין את הדרוש לנו ללילה‪ ,‬יהיה לי פנאי לערוך‬
‫חקירות אחדות‪".‬‬
‫חקירות אחדות אלה התגלו כהליכים מתמשכים יותר משהולמס שיער‪ ,‬כיוון שלא חזר לפונדק לפני‬
‫השעה תשע בערך‪ .‬הוא היה חיוור ומדוכדך‪ ,‬מוכתם באבק ותשוש מרעב ומעייפות‪ .‬ארוחה קרה היתה‬
‫מוכנה על השולחן‪ ,‬ומשצרכיו באו על סיפוקם ומקטרתו הוצתה‪ ,‬היה מוכן ללבוש שוב את הארשת‬
‫הקומית למחצה והפילוסופית כל כך שהיתה אופיינית לו כשענייניו השתבשו‪ .‬שאון אופני כרכרה גרם‬
‫לו להתרומם ולהביט החוצה מבעד לחלון‪ .‬מרכבה וזוג סוסים אפורים נראו לאור פנס הגז לפני דלתו‬
‫של הרופא‪.‬‬
‫"היא היתה בחוץ שלוש שעות‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬יצאה בשש וחצי‪ ,‬והנה‪ ,‬חזרה עכשיו‪ .‬זה נותן לנו‬
‫רדיוס של שישה־עשר או תשעה־עשר קילומטרים‪ ,‬והוא עושה את זה פעם או לעתים פעמיים ביום‪".‬‬
‫"זה לא דבר בלתי רגיל לגבי רופא בעל חוג של חולים‪".‬‬
‫"אבל ארמסטרונג אינו ממש רופא בעל חוג של חולים‪ .‬הוא מרצה ויועץ‪ ,‬ואינו עוסק בפרקטיקה‪,‬‬
‫משום שהיא מסיחה את דעתו מעבודתו הספרותית‪ .‬מדוע‪ ,‬אם כך‪ ,‬הוא יוצא למסעות הארוכים האלה‪,‬‬
‫שללא ספק מייגעים אותו מאוד? ואת מי הוא מבקר?"‬
‫"ה כָּב שלו —"‬
‫"ווטסון יקירי‪ ,‬האם לא ברור לך שהוא היה הראשון שאליו פניתי? איני יודע אם הדבר נבע מן‬
‫השחיתות הטבועה בו או מהוראותיו של אדונו‪ ,‬אך הוא היה חצוף דיו לשסות בי כלב‪ .‬מכל מקום‪,‬‬
‫האיש והכלב כאחד לא אהבו את מראה המקל שלי‪ ,‬והעניין נכשל‪ .‬היחסים נעשו מתוחים אחר כך‪,‬‬
‫וחקירות נוספות כבר לא באו בחשבון‪ .‬כל מה שנודע לי למדתי מפיו של מקומי ידידותי אחד בחצר‬
‫הפונדק שלנו‪ .‬הוא היה זה שסיפר לי על הרגליו של הרופא ועל טיולו היומי‪ .‬באותו רגע‪ ,‬כדי לתת‬
‫תוקף לדבריו‪ ,‬הגיעה המרכבה אל הדלת‪".‬‬
‫"לא יכולת לעקוב אחריה?"‬
‫"מצוין‪ ,‬ווטסון! אתה מבריק הערב‪ .‬הרעיון עלה במוחי‪ .‬כפי שאולי שמת לב‪ ,‬יש חנות אופניים סמוך‬
‫לפונדק שלנו‪ .‬נחפזתי אליה‪ ,‬שכרתי אופניים ויכולתי לצאת לדרך עוד לפני שהמרכבה נעלמה לגמרי‬
‫מן העין‪ .‬השגתי אותה במהירות‪ ,‬ואז‪ ,‬כשאני מקפיד לשמור על מרחק זהיר של מאה מטרים בערך‪,‬‬
‫נסעתי בעקבות אורותיה עד שיצאנו מתחום העיר‪ .‬אחרי שהתקדמה לא מעט לאורך הדרך הכפרית‪,‬‬
‫אירעה תקרית לא נעימה‪ .‬המרכבה עצרה‪ ,‬הרופא קפץ ממנה‪ ,‬הלך במהירות בחזרה למקום שבו‬
‫עצרתי גם אני‪ ,‬ואמר לי בארסיות עסיסית שהוא חושש כי הדרך צרה וכי הוא מקווה שמרכבתו לא‬
‫מנעה את מעבר האופניים שלי‪ .‬אין דבר ראוי יותר להערצה מאשר הניסוח שבחר בו‪ .‬מיד רכבתי‬
‫ועקפתי את המרכבה‪ ,‬המשכתי בדרך הראשית לאורך קילומטרים אחדים‪ ,‬ואחר כך עצרתי במקום נוח‬
‫כדי לראות אם המרכבה תעבור שם‪ .‬אך לא היה כל זכר למרכבה‪ ,‬והיה ברור שפנתה באחת הדרכים‬
‫הצדדיות שראיתי בדרכי‪ .‬רכבתי בחזרה‪ ,‬אך שוב לא ראיתי כל סימן למרכבה‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬כפי שאתה‬
‫יכול לראות‪ ,‬היא שבה אחרי‪ .‬כמובן‪ ,‬תחילה לא היתה לי כל סיבה מיוחדת לקשר את הטיולים האלה‬
‫עם היעלמו של גודפרי סטונטון‪ ,‬וחקרתי אותם רק משום שכל דבר הקשור לדוקטור ארמסטרונג יש‬
‫בו עניין לגבי‪ ,‬אבל עכשיו‪ ,‬כשמתברר לי שהוא מקפיד לצפות ביסודיות על כל אחד העלול לעקוב‬
‫אחריו בטיולים האלה‪ ,‬העניין נראה חשוב ביותר‪ ,‬ודעתי לא תנוח עלי עד שאבהיר אותו‪".‬‬
‫"נוכל לעקוב אחריו מחר‪".‬‬
‫"באמת? זה לא קל כמו שאתה חושב‪ .‬אינך מכיר את פני השטח בקמברידג'שייר‪ ,‬נכון? אין כאן‬
‫מקומות מסתור‪ .‬כל הארץ הזאת שעברתי הלילה שטוחה וחשופה ככף ידך‪ ,‬והאדם שאחריו אנחנו‬
‫עוקבים אינו טיפש‪ ,‬כפי שהוכיח הלילה בבירור‪ .‬שלחתי מברק לאוברטון שיודיע לנו על התפתחויות‬
‫חדשות בלונדון על פי הכתובת הזאת‪ ,‬ובינתיים נוכל למקד את תשומת לבנו רק בדוקטור ארמסטרונג‪,‬‬
‫שאת שמו הניחה לי האישה הצעירה והטובה במברקה לקרוא על גבי החלק שנותר מהודעתו הדחופה‬
‫של סטונטון‪ .‬הוא יודע היכן נמצא האיש הצעיר — בזאת אני מוכן להישבע — ואם הוא יודע‪ ,‬תהיה‬
‫זאת אשמתנו אם לא נצליח לדעת גם אנחנו‪ .‬כרגע יש להודות כי היתרון לצדו‪ ,‬וכפי שידוע לך‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬איני נוהג להשאיר את המשחק במצב הזה‪".‬‬
‫ואף על פי כן לא קירב אותנו היום הבא לפתרון התעלומה‪ .‬פתק הוכנס אלינו אחרי ארוחת הבוקר‪,‬‬
‫והולמס העביר אותו אלי בחיוך‪ .‬זה היה תוכנו‪:‬‬

‫אדוני‪,‬‬
‫אני יכול להבטיח לך כי אתה מבזבז את זמנך במעקב אחר תנועותי‪ .‬יש לי‪ ,‬כפי שכבר גילית‬
‫אמש‪ ,‬חלון בצדה האחורי של המרכבה שלי‪ ,‬ואם אתה מעוניין בנסיעה של שלושים‬
‫קילומטרים שתוביל אותך לנקודה שממנה יצאת‪ ,‬עליך רק לעקוב אחרי‪ .‬בינתיים אני יכול‬
‫להודיע לך ששום ריגול אחרי לא יוכל לעזור למר גודפרי סטונטון‪ ,‬ואין לי ספק כי השירות‬
‫הטוב ביותר שאתה יכול לעשות לו הוא לשוב מיד ללונדון ולדווח למעסיקך שאינך מצליח‬
 ‫להתחקות על עקבותיו‪ .‬זמנך בקמברידג' יושחת לריק ללא ספק‪.‬‬
‫שלך בנאמנות‪ ,‬לסלי ארמסטרונג‬

‫"הרופא הוא יריב גלוי וישר‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬הוא מעורר את סקרנותי‪ ,‬ועלי בהחלט לדעת‬
‫עליו יותר לפני שאעזוב אותו‪".‬‬
‫"מרכבתו ניצבת לפני דלתו עכשיו‪ ",‬אמרתי‪" .‬הנה הוא עולה עליה‪ .‬הבחנתי במבט ששלח לעבר‬
‫חלוננו תוך כדי עלייתו‪ .‬אולי אנסה אני את מזלי על האופניים?"‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬ווטסון יקירי! עם כל הכבוד לחריפות הטבעית של שכלך‪ ,‬איני סבור שתהיה בר תחרות‬
‫הולם לרופא המוכשר‪ .‬אני סבור שאולי אוכל להשיג את מטרתנו בעזרת סיורים פרטיים משלי‪ .‬אני‬
‫חושש שעלי לעזוב אותך לנפשך‪ ,‬כיוון שהופעתם של שני חוקרים זרים באזור כפרי נידח עלולה‬
‫לעורר רכילות שמוטב לנו בלעדיה‪ .‬אין לי ספק שתצליח למצוא דברים אחרים שיעניינו אותך בעיר‬
‫העתיקה הזאת‪ ,‬ואני מקווה להביא לך דיווח מועיל יותר עוד לפני שהערב ירד‪".‬‬
‫ואולם שוב התאכזב ידידי בתום היום‪ .‬הוא שב בלילה תשוש וללא הצלחה‪.‬‬
‫"היה לי יום מבוזבז‪ ,‬ווטסון‪ .‬אחרי שקלטתי באופן כללי את כיוון נסיעתו של הרופא‪ ,‬ביליתי את כל‬
‫היום בביקור בכל הכפרים בצד ההוא של קמברידג' ובהשוואת סימני היכר עם בעלי מסבאות ועם‬
‫סוכני ידיעות מקומיים אחרים‪ .‬כיסיתי שטח נרחב למדי‪ ,‬בדקתי את צ'סטרטון‪ ,‬היסטון‪ ,‬ווטרבִּיץ'‬
‫ואוקינגטון‪ ,‬וכולן איכזבו אותי‪ .‬לא ייתכן שהופעתם היום־יומית של מרכבה ושל זוג סוסים לא נחרתה‬
‫בראשם של שוכני כוכי השינה האלה‪ .‬הרופא זכה שוב ביתרון‪ .‬יש מברק בשבילי?"‬
‫"כן‪ ,‬פתחתי אותו‪ .‬הנה הוא‪:‬‬

‫שאל את ג'רמי דיקסון מטריניטי קולג' על פומפי‪.‬‬

‫"איני מבין זאת‪".‬‬

‫"הו‪ ,‬זה ברור למדי‪ .‬ידידנו אוברטון שלח אותו‪ ,‬וזוהי תשובה על שאלה ששאלתי אותו‪ .‬מיד אשלח‬
‫פתק למר ג'רמי דיקסון‪ ,‬ואז אין לי ספק שהמזל יתחיל להאיר לנו פנים‪ .‬דרך אגב‪ ,‬יש חדשות כלשהן‬
‫על המשחק?"‬
‫"כן‪ .‬עיתון הערב המקומי מוסר דיווח מצוין במהדורה האחרונה שלו‪ .‬אוקספורד ניצחה בשער‬
‫ובשני טריים‪ .‬כך נכתב בשורות האחרונות‪:‬‬

‫את תבוסתם של הכחולים ניתן לייחס להיעדרו של השחקן הבינלאומי המצטיין‪ ,‬גודפרי‬
‫סטונטון‪ ,‬שחסרונו הורגש לכל אורך המשחק‪ .‬חוסר התיאום וחולשתם של השחקנים‬
‫בהתקפה ובהגנה כאחד שיתקו את מאמציו של צוות מגושם שהשתדל לעשות כמיטב יכולתו‪.‬‬
‫"מתברר שחששותיו של אוברטון ידידנו היו מוצדקים‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אישית אני מסכים עם דוקטור‬
‫ארמסטרונג‪ ,‬ורוגבי אינו נכלל בתחום ההתעניינות שלי‪ .‬מוקדם למיטה היום‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כי אני חוזה יום‬
‫גדוש אירועים מחר‪".‬‬
‫נב ַע ִתּי מן המבט הראשון שהעפתי בהולמס בבוקר יום המחרת‪ ,‬כי הוא ישב ליד האח והחזיק במזרק‬
‫הזעיר שלו‪ .‬קישרתי את העובדה הזאת עם החולשה האחת שבאופיו‪ ,‬וחששתי מן הגרוע ביותר‬
‫כשראיתי את המזרק מנצנץ בידו‪ .‬הוא צחק למראה הבעת הייאוש שעל פני והניח אותו על השולחן‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬בחורי היקר‪ ,‬אין כל סיבה לדאגה‪ .‬במקרה הזה אין הדבר כלי שרת בידי כוחות הרשע‪,‬‬
‫אלא עשוי להתגלות כמפתח לתעלומה‪ .‬את כל תקוותי אני תולה במזרק הזה‪ .‬זה עתה שבתי מסיור‪,‬‬
‫והכול נוטה לטובתנו‪ .‬אכול ארוחת בוקר טובה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כי אני מציע לעלות על עקבותיו של דוקטור‬
‫ארמסטרונג היום‪ ,‬ואחרי שנתחיל‪ ,‬שוב לא אעצור למנוחה או לאכילה עד שאבריח אותו ממאורתו‪".‬‬
‫"במקרה כזה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬מוטב שניקח את ארוחת הבוקר שלנו איתנו‪ ,‬כי הוא יוצא היום מוקדם‪.‬‬
‫מרכבתו ממתינה ליד הדלת‪".‬‬
‫"לא חשוב‪ .‬הנח לו לצאת לדרך‪ .‬הוא יהיה נבון מאוד אם יצליח לנסוע למקום שאליו לא אוכל גם‬
‫אני להגיע‪ .‬כשתסיים‪ ,‬רד איתי למטה ואני אציג בפניך בלש שהוא מומחה גדול לסוג העבודה‬
‫שלפנינו‪".‬‬
‫כשירדנו‪ ,‬הלכתי בעקבות הולמס לחצר האורווה‪ ,‬ושם פתח את דלתה של מכלאה והוציא ממנה כלב‬
‫חום־לבן‪ ,‬שפוף ובעל אוזניים שמוטות‪ ,‬שהיה משהו בין ביגל לבין פוקסהאונד‪.‬‬
‫"הרשה לי להציג בפניך את פומפי‪ ",‬אמר‪" .‬פומפי הוא גאוות כלבי הציד המקומיים‪ .‬לא זריז‬
‫במיוחד‪ ,‬כפי שמראהו מעיד‪ ,‬אך כלב מהימן בגילוי עקבות‪ .‬ובכן‪ ,‬פומפי‪ ,‬אולי אינך מהיר במיוחד‪ ,‬אך‬
‫אני משער שתהיה מהיר מדי לשני אדונים לונדונים בגיל העמידה‪ ,‬ולכן ארשה לעצמי לחבר את‬
‫רצועת העור הזאת לקולרך‪ .‬עכשיו‪ ,‬נערי‪ ,‬בוא והראה מה אתה יכול לעשות‪ ".‬הוא הוביל אותו עד‬
‫דלתו של הרופא‪ .‬הכלב ריחרח סביב לרגע‪ ,‬ואז יצא לרחוב ביבבה חדה של התלהבות‪ ,‬כשהוא מושך‬
‫את הרצועה שלו במאמץ להתקדם מהר יותר‪ .‬כעבור מחצית השעה יצאנו מן העיר לאורך דרך כפרית‪.‬‬
‫"מה עשית‪ ,‬הולמס?" שאלתי‪.‬‬
‫"תכסיס ישן וטוב‪ ,‬המועיל לעתים‪ .‬הלכתי לחצרו של הרופא הבוקר והמטרתי מזרק מלא אניס חריף‬
‫על האופן האחורי‪ .‬כלב ציד ילך בעקבות אניס מכאן ועד לג'ון או'גרוטס‪ ,‬וידידנו ארמסטרונג ייאלץ‬
‫להתחמק באלף תחבולות לפני שיצליח לנער מעליו את פומפי‪ .‬הו‪ ,‬הנוכל הערמומי הזה! כך חמק ממני‬
‫בלילה ההוא‪".‬‬
‫הכלב פנה פתאום מן הדרך הראשית לשביל דשא‪ .‬אחרי כקילומטר נפתח השביל לדרך רחבה‬
‫נוספת‪ ,‬והשביל פנה חדות ימינה לכיוון העיר שאותה עזבנו זה עתה‪ .‬הדרך המשיכה דרומית לעיר‬
‫בכיוון הפוך לזה שבו יצאנו לדרך‪.‬‬
‫"הסטייה הזאת נעשתה למעננו‪ ,‬אם כך‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬אין פלא שהחקירות שלי בכפרים האלה‬
‫הסתיימו בלא־כלום‪ .‬אין ספק שהרופא שיחק את המשחק הזה עד הסוף‪ ,‬ומסקרן מאוד לדעת מה‬
‫הסיבה להונאה מתוכננת כל כך‪ .‬זה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬הכפר ט מפּינגטון לימיננו‪ .‬ובשם אלוהים! הנה‬
‫המרכבה מתקרבת מעבר לפינה! מהר‪ ,‬ווטסון — מהר‪ ,‬או שאנחנו אבודים!"‬
‫הוא קפץ דרך שער לתוך שדה‪ ,‬גורר אחריו את פומפי המתקומם‪ .‬בקושי הספקנו לתפוס מחסה‬
‫מאחורי הגדר החיה כשהמרכבה חלפה על פנינו‪ .‬הצלחתי לראות את דוקטור ארמסטרונג בתוכה‪,‬‬
‫כתפיו שחוחות‪ ,‬ראשו רכון על ידיו‪ ,‬והוא הייאוש בהתגלמותו‪ .‬על פי מבע פניו הרציני של ידידי‪,‬‬
‫ידעתי שגם הוא ראה זאת‪.‬‬
‫"אני חושש שלחיפוש שלנו יש סיום אפל‪ ",‬אמר‪" .‬לא יעבור זמן רב עד שנדע אותו‪ .‬בוא‪ ,‬פומפי!‬
‫אה‪ ,‬זהו הבית שבשדה‪".‬‬
‫לא היה כל ספק שהגענו לסוף המסע‪ .‬פומפי התרוצץ מסביב וייבב בלהיטות מחוץ לשער‪ ,‬במקום‬
‫שבו עדיין היה ניתן להבחין בטביעות אופני המרכבה‪ .‬שביל הולכי רגל הוביל אל הבית הבודד‪ .‬הולמס‬
‫קשר את הכלב לגדר‪ ,‬ואנחנו נחפזנו הלאה‪ .‬ידידי דפק על הדלת הפשוטה‪ ,‬ושב ודפק ללא מענה‪ .‬ואף‬
‫על פי כן לא היה הבית עזוב‪ ,‬כי קול רפה הגיע לאוזנינו — המיה של אומללות וייאוש שהיתה מדכאת‬
‫לאין שיעור‪ .‬הולמס חדל‪ .‬הוא ניצב שם‪ ,‬מהסס‪ ,‬ואחר כך הביט אחורה לעבר הדרך שעברנו זה עתה‪.‬‬
‫מרכבה התקרבה בה‪ ,‬ולא היה אפשר לטעות בזיהוי ָם של הסוסים האפורים‪.‬‬
‫"בשם אלוהים‪ ,‬הרופא חוזר!" קרא הולמס‪" .‬אז זהו זה‪ .‬עלינו לראות מה משמעות כל זה לפני שהוא‬
‫מגיע‪".‬‬
‫הוא פתח את הדלת‪ ,‬ואנחנו נכנסנו לחדר הכניסה‪ .‬קול ההמיה גאה באוזנינו עד שהיה לקינה עמוקה‬
‫ומתמשכת של ייאוש‪ .‬היא הגיעה מן הקומה שמעלינו‪ .‬הולמס זינק למעלה‪ ,‬ואני נחפזתי בעקבותיו‪.‬‬
‫הוא פתח לרווחה דלת סגורה למחצה‪ ,‬ושנינו ניצבנו נדהמים למראה שלפנינו‪.‬‬
‫אישה צעירה ויפה שכבה מתה במיטה‪ .‬פניה השלוות והחיוורות ועיניה הכחולות המצועפות‪ ,‬פעורות‬
‫לרווחה‪ ,‬הביטו כלפי מעלה מתוך פקעת סבוכה של שיער זהוב‪ .‬למרגלות המיטה‪ ,‬ספק־יושב‬
‫ספק־כורע‪ ,‬פניו קבורות בכלי המיטה‪ ,‬היה איש צעיר שאיבריו רטטו ביפחות‪ .‬הוא היה כה שקוע‬
‫בצערו המר‪ ,‬עד שלא הביט בנו אלא כאשר ידו של הולמס נחה על כתפו‪.‬‬
‫"האם אתה מר גודפרי סטונטון?"‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬זה אני‪ ,‬אך איחרתם את המועד‪ .‬היא מתה‪".‬‬
‫האיש היה כה המום‪ ,‬עד שלא הצלחנו להבהיר לו שאיננו רופאים שנשלחו לעזרתו‪ .‬הולמס התאמץ‬
‫לבטא מילות תנחומים אחדות ולהסביר את הבהלה שנגרמה לידידיו עקב היעלמותו הפתאומית‪ ,‬אך‬
‫לפתע נשמעו צעדים על המדרגות — ובפתח נראו פניו הכבדות‪ ,‬החמורות והחוקרות של דוקטור‬
‫ארמסטרונג‪.‬‬
‫"כך‪ ,‬רבותי‪ ",‬אמר‪" ,‬השגתם את המטרה שלכם ובחרתם‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬רגע עדין במיוחד לפלישתכם‪.‬‬
‫לא אריב בנוכחות המוות‪ ,‬אך אני יכול להבטיח לכם שלו הייתי צעיר יותר‪ ,‬הייתם נענשים על‬
‫התנהגותכם המפלצתית‪".‬‬
‫"סלח לי‪ ,‬דוקטור ארמסטרונג‪ ,‬אני סבור שמטרותינו מצטלבות‪ ,‬בעצם‪ ",‬אמר ידידי בהכרת ערך‬
‫עצמו‪" .‬אם תוכל לרדת איתנו למטה‪ ,‬יוכל כל אחד מאיתנו לשפוך מעט אור על הפרשה האומללה‬
‫הזאת‪".‬‬
‫כעבור דקה היינו‪ ,‬הרופא חמור הסבר ואנחנו‪ ,‬בחדר האורחים שלמטה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אדוני?" שאל‪.‬‬
‫"הייתי רוצה שתבין‪ ,‬קודם כול‪ ,‬שלא נשכרתי על ידי לורד מאונט־ג'יימס וכי רגשי אהדתי נוטים‬
‫בעניין הזה לחלוטין נגד האציל הזה‪ .‬כשאדם אובד‪ ,‬תפקידי הוא לוודא מה עלה בגורלו‪ .‬אך אחרי‬
‫שסיימתי לעשות זאת‪ ,‬העניין חתום וגמור ככל שהוא נוגע לי‪ ,‬וכל עוד אין משהו פלילי‪ ,‬אני מעוניין‬
‫יותר להשתיק שערוריות פרטיות מאשר לתת להן פרסום‪ .‬אם‪ ,‬כפי שאני משער‪ ,‬אין פגיעה בחוק‬
‫בפרשה הזאת‪ ,‬אתה יכול לסמוך על שתיקתי ועל זאת של ידידי‪ ,‬במאמץ להסתיר את העובדות מפני‬
‫העיתונות‪".‬‬
‫דוקטור ארמסטרונג פסע פסיעה מהירה קדימה ולחץ את ידו של הולמס‪.‬‬
‫"אתה בחור טוב‪ ",‬אמר‪" .‬טעיתי בשיפוטי‪ .‬אני מודה לאל שהחרטה שחשתי על שעזבתי את סטונטון‬
‫האומלל לבדו במצב חסר התקווה הזה גרמה לי להפנות את מרכבתי לאחור‪ ,‬וכך להכיר אתכם‪ .‬כיוון‬
‫שאתה יודע כה הרבה על הפרשה הזאת‪ ,‬יהיה קל מאוד להסביר לך את המצב‪ .‬לפני שנה התגורר‬
‫גודפרי סטונטון בלונדון במשך זמן־מה‪ ,‬ולבו נקשר ללב בתה של בעלת הבית‪ ,‬והוא נשא אותה‬
‫לאישה‪ .‬היא היתה טובה לא פחות משהיתה יפה‪ ,‬ונבונה לא פחות משהיתה טובה‪ .‬כל אחד היה יכול‬
‫להתגאות באישה כזאת‪ .‬אך גודפרי היה יורשו של האציל הזקן הנוקשה הזה‪ ,‬ולא היה ספק כי‬
‫הבשורה על נישואיו עלולה לסתום את הגולל על הירושה שלו‪ .‬הכרתי היטב את הנער ואהבתי אותו‬
‫על שום תכונותיו המצוינות הרבות‪ .‬עשיתי כמיטב יכולתי לעזור לו לשמור על העניין בסוד‪ .‬לא גילינו‬
‫את דבר נישואיו לאיש‪ ,‬כי אחרי ששמועה כזאת מתחילה להתגלגל‪ ,‬לא יעבור זמן רב עד שתגיע לכל‬
‫מקום‪ .‬הודות לבית המבודד הזה וליכולתו לשמור סוד‪ ,‬הצליח גודפרי עד כה‪ .‬סודם לא היה ידוע‬
‫לאיש‪ ,‬מלבדי ומלבד משרת מצוין אחד שהלך עכשיו להזעיק עזרה מטרמפינגטון‪.‬‬
‫"אך לא מכבר ניחתה מכה איומה בדמות מחלה מסוכנת על אשתו‪ .‬זאת היתה שחפת מן הסוג‬
‫הממאיר ביותר‪ .‬הנער המסכן כמעט יצא מדעתו מרוב צער‪ ,‬ואף על פי כן היה עליו להגיע ללונדון כדי‬
‫להשתתף במשחק הזה‪ ,‬כי לא היה יכול להיעדר ממנו בלי הסברים שהיו חושפים את סודו‪ .‬ניסיתי‬
‫לעודד את רוחו במברק‪ ,‬והוא שלח לי מברק תשובה והפציר בי לעשות כמיטב יכולתי‪ .‬זה היה המברק‬
‫שהצלחת לגלות בדרך בלתי מוסברת‪ .‬לא סיפרתי לו עד כמה גדולה הסכנה‪ ,‬כי ידעתי שאין ביכולתו‬
‫להועיל כאן‪ ,‬אך דיווחתי על המצב לאביה של אשתו‪ ,‬והוא‪ ,‬שלא בחוכמה‪ ,‬סיפר על כך לגודפרי‪.‬‬
‫התוצאה היתה שהנער הגיע מיד במצב הגובל בטירוף‪ ,‬והיה שרוי במצב הזה‪ ,‬כורע לצד מיטתה‪ ,‬עד‬
‫שהמוות שם הבוקר קץ לייסוריה‪ .‬זה הכול‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬ואין לי ספק שאני יכול לסמוך עליך ועל‬
‫ידידך בכל מה שנוגע לשמירת הסוד‪".‬‬
‫הולמס לחץ את ידיו של הרופא‪.‬‬
‫"בוא‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪ ,‬ואנו עברנו מבית היגון הזה אל אור השמש החיוור של יום חורף‪.‬‬
 ‫הרפתקת הרצח באחוזת אבּי‬
‫ביום של כפור בחורף ‪ 1897‬התעוררתי מדחיפה חזקה בכתפי‪ .‬זה היה הולמס‪ .‬הנר שבידו האיר את‬
‫פניו הלהוטות‪ ,‬הרכונות אלי‪ ,‬ודי היה לי במבט אחד להבין כי דבר־מה אינו כשורה‪.‬‬
‫"בוא‪ ,‬ווטסון‪ ,‬בוא!" קרא‪" .‬המשחק בעיצומו‪ .‬אף לא מילה! התלבש ובוא!"‬
‫כעבור עשר דקות ישבנו שנינו בתוך כרכרה שכורה‪ ,‬שקירקשה במהירות ברחובות הדוממים‪,‬‬
‫בדרכנו לתחנת צ'רינג קרוס‪ .‬ניצניו הראשונים והחיוורים של שחר חורפי החלו להפציע‪ ,‬ויכולנו‬
‫להבחין במעומעם בדמותו האקראית של פועל משכים קום שחלף על פנינו‪ ,‬מטושטשת בערפל‬
‫הלונדוני הסמיך‪ .‬הולמס התכרבל בדממה במעילו הכבד‪ ,‬ואני שמחתי לעשות כמוהו‪ ,‬כי האוויר היה‬
‫צורב מאוד‪ ,‬ואיש מאיתנו לא אכל את ארוחת הבוקר שלו‪ .‬רק אחרי ששתינו תה חם בתחנה ואחרי‬
‫שתפסנו את מקומותינו ברכבת של קנט‪ ,‬הפשרנו דיינו‪ ,‬הוא כדי לדבר‪ ,‬ואני כדי להקשיב‪ .‬הולמס שלף‬
‫פתק מכיסו וקרא אותו בקול‪:‬‬

‫אחוזת אבּי‪ ,‬מרשם‪ ,‬קנט‬

‫‪ 3.30‬לפנות בוקר‬
‫מר הולמס היקר‪,‬‬
‫אשמח מאוד אם תבוא מיד לעזרתי בפרשה המבטיחה להיות מיוחדת במינה‪ .‬זה משהו ששייך‬
‫בהחלט לתחום שלך‪ .‬מלבד שחרורה של הגברת‪ ,‬אקפיד על כך שהכול יישאר בדיוק במצב‬
‫שמצאתי אותו‪ ,‬אך אני מפציר בך לא לאבד אף רגע‪ ,‬כי קשה להשאיר את סר יוסטס שם‪.‬‬
‫שלך בנאמנות‪ ,‬סטנלי הופקינס‬

‫"הופקינס ביקש ממני שבע פעמים להשתתף בחקירותיו‪ ,‬ובכל פעם היתה ההזמנה מוצדקת לחלוטין‪",‬‬
‫אמר הולמס‪" .‬אני מניח כי כל אחת מן הפרשיות שלו מצאה את דרכה לאוסף שלך‪ ,‬ועלי להודות‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬שיש לך כישרון בחירה המכפר על דברים רבים שאני מסתייג מהם בסיפוריך‪ .‬ההרגל המגונה‬
‫שלך להתבונן בכל דבר מנקודת הראות של סיפור במקום כבניסוי מדעי‪ ,‬הרס את מה שהיה עשוי‬
‫להיות סדרת הדגמות מאלפת ואפילו קלאסית‪ .‬אתה מתעלם מעבודה משובחת ועדינה ביותר כדי‬
‫להבליט פרטים‪ ,‬העשויים אמנם להלהיב‪ ,‬אך אינם יכולים בשום פנים ואופן להחכים את הקורא‪".‬‬
 ‫"מדוע אינך כותב אותם בעצמך?" אמרתי במרירות־מה‪.‬‬
‫"אעשה זאת‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬אעשה זאת‪ .‬כרגע אני עסוק מאוד‪ ,‬כידוע לך‪ ,‬אך יש בכוונתי להקדיש‬
‫את השנים שבסוף דרכי לחיבורו של ספר לימוד שירכז את כל אמנות הבילוש בכרך אחד‪ .‬הפרשה‬
‫הנוכחית שלנו היא כנראה מקרה רצח‪".‬‬
‫"אתה סבור כי סר יוסטס מת‪ ,‬אם כך?"‬
‫"הייתי אומר כך‪ .‬כתיבתו של הופקינס מעידה על סערת רגשות עזה‪ ,‬והוא אינו אדם רגשני‪ .‬כן‪ ,‬אני‬
‫משער שהיתה שם אלימות‪ ,‬וכי הגופה הושארה שם כדי שנבדוק אותה‪ .‬הוא לא היה קורא לנו בגלל‬
‫התאבדות‪ .‬באשר לשחרורה של הגברת‪ ,‬נראה שננעלה בחדרה בזמן האסון‪ .‬אנחנו מסתובבים בחוגים‬
‫של החברה הגבוהה‪ ,‬ווטסון — נייר דקיק‪ ,‬ראשי התיבות א"ב‪ ,‬סמלי משפחה‪ ,‬כתובת מעוטרת‪ .‬אני‬
‫סבור שהחבר הופקינס לא יאכזב הפעם‪ ,‬וכי לפנינו בוקר מעניין‪ .‬הפשע בוצע אמש‪ ,‬לפני חצות‪".‬‬
‫"כיצד אתה קובע זאת?"‬
‫"על ידי בדיקת הרכבות וחישוב הזמן‪ .‬היה צורך לקרוא למשטרה המקומית‪ .‬הם התקשרו לסקוטלנד‬
‫יארד‪ ,‬הופקינס יצא לדרך ואחר כך קרא גם לי לבוא‪ .‬כל זה מסתכם בעבודת לילה הגונה‪ .‬טוב‪ ,‬הנה‬
‫הגענו לתחנת צ'יזלהרסט‪ ,‬ובקרוב נדע הכול‪".‬‬
‫נסיעה של קילומטרים אחדים במשעולי הכפר הצרים הביאה אותנו לשערו של גן‪ .‬את השער פתח‬
‫למעננו שומר‪ ,‬שבפניו המדוכדכות ניכרה השתקפותו של אסון גדול‪ .‬השדרה חצתה גן יפה‪ ,‬בין שורות‬
‫של בוקיצות עתיקות יומין‪ ,‬והסתיימה בבית נמוך ורחב ממדים‪ ,‬שנתמך מלפנים בעמודים בסגנון‬
‫פלדיו‪ .‬חלקו המרכזי היה ישן מאוד ומכוסה קיסוס‪ ,‬אך החלונות הגדולים העידו על כך שבוצעו כאן‬
‫שינויים ברוח חדשנית‪ ,‬ואגף אחד של הבית נראה חדש לגמרי‪ .‬דמותו הצעירה ופניו הערניות‬
‫והלהוטות של המפקח סטנלי הופקינס קידמו את פנינו בפתח הדלת‪.‬‬
‫"אני שמח מאוד שבאת‪ ,‬מר הולמס‪ .‬וגם אתה‪ ,‬דוקטור ווטסון‪ .‬אבל למעשה‪ ,‬אם יכולתי להשיב את‬
‫הזמן לאחור — לא הייתי מטריד אתכם‪ ,‬כי מאז שהגברת התאוששה‪ ,‬היא מסרה לנו דיווח בהיר כל כך‬
‫של הפרשה‪ ,‬שלא נותר לנו הרבה לעשות‪ .‬אתה זוכר את כנופיית הפורצים של לואישם?"‬
‫"מה‪ ,‬שלושת בני רנדול?"‬
‫"בדיוק‪ ,‬האב ושני הבנים‪ .‬זאת עבודה שלהם‪ .‬אין לי ספק בכך‪ .‬הם עשו עבודה בסידנהם לפני‬
‫שבועיים‪ ,‬ושם ראו אותם ותיארו אותם‪ .‬נועז למדי לעשות עבודה נוספת כל כך מהר וכל כך קרוב‪,‬‬
‫אבל זה הם‪ ,‬מעל לכל ספק‪ .‬הפעם זה עניין של תלייה‪".‬‬
‫"סר יוסטס מת‪ ,‬אם כך?"‬
‫"כן‪ ,‬הלמו בראשו במחתה שלו‪".‬‬
‫"סר יוסטס ב נסטול‪ ,‬כך אומר לי הרכב‪".‬‬
‫"בדיוק — אחד האנשים העשירים בקנט‪ .‬ליידי ברקנסטול נמצאת בחדר הבוקר‪ .‬גברת מסכנה‪ ,‬היא‬
‫עברה חוויה נוראה‪ .‬היא נראתה מתה למחצה כשראיתי אותה בפעם הראשונה‪ .‬אני סבור כי מוטב‬
‫שתראה אותה ותשמע את תיאור העובדות מפיה‪ .‬אחר כך נבדוק יחד את חדר האוכל‪".‬‬
‫ליידי ברקנסטול לא היתה אדם רגיל‪ .‬לעתים רחוקות ראיתי דמות חיננית כל כך‪ ,‬נוכחות נשית כל‬
‫כך ופנים יפות כל כך‪ .‬היא היתה זהובת שיער‪ ,‬כחולת עיניים ונראה שהיה לה גם גון עור מושלם‬
‫ההולם צבעים כאלה‪ ,‬אילולא היתה מתוחה ומדוכדכת בעקבות החוויה שעברה עליה‪ .‬ייסוריה היו לא‬
‫רק רוחניים‪ ,‬אלא גם גופניים‪ ,‬כיוון שמעל עין אחת התפשטה נפיחות נוראה בצבע השזיף‪ ,‬שהמשרתת‬
‫שלה‪ ,‬אישה זעופה וגבוהה‪ ,‬שטפה בהתמדה בחומץ ובמים‪ .‬הגברת שכבה תשושה על ספה‪ ,‬אך מבטה‬
‫המהיר והחד כשנכנסנו לחדר וההבעה הערנית בתווי פניה היפים הוכיחו שתבונתה ואומץ לבה לא‬
‫התערערו בעקבות החוויה הנוראה‪ .‬היא היתה עטופה בחלוק רפוי שצבעיו כחול וכסף‪ ,‬אך לצדה על‬
‫הספה היתה תלויה שמלת ערב עטויה פייטים נוצצים‪.‬‬
‫"סיפרתי לך כל מה שקרה‪ ,‬מר הופקינס‪ ",‬אמרה בעייפות‪" .‬אולי תוכל לחזור על הסיפור במקומי?‬
‫טוב‪ ,‬אם אתה סבור שזה חיוני‪ ,‬אספר לאדונים האלה מה אירע‪ .‬הם כבר היו בחדר האוכל?"‬
‫"חשבתי שמוטב כי ישמעו קודם את סיפורך‪ ,‬גברתי‪".‬‬
‫"אכן אשמח כשתוכל לסדר את כל העניינים‪ .‬זה נורא בשבילי לחשוב שהוא עדיין שוכב לו שם‪".‬‬
‫היא נרעדה וטמנה את פניה לרגע בכפות ידיה‪ .‬משעשתה זאת‪ ,‬נשמט החלוק הרפוי מאמת ידה‪ .‬הולמס‬
‫פלט קריאת תימהון‪.‬‬
‫"יש לך פגיעות נוספות‪ ,‬גברתי! מה זה?" שתי נקודות אדומות וברורות נראו על אחת מזרועותיה‬
‫הלבנות המעוגלות‪ .‬היא כיסתה אותן במהירות‪.‬‬
‫"זה שום דבר‪ .‬אין לזה כל קשר לעסק הנורא של אמש‪ .‬אם אתה וידידך תשבו‪ ,‬אספר לכם כל מה‬
‫שאוכל‪.‬‬
‫"אני אשתו של סר יוסטס ברקנסטול‪ .‬אני נשואה לו זה שנה‪ .‬אני מניחה כי אין כל תועלת בניסיון‬
‫להסתיר את העובדה שנישואינו לא היו מאושרים‪ .‬אני חוששת שכל שכנינו יאמרו לכם זאת‪ ,‬גם אם‬
‫אנסה אני להכחיש‪ .‬ייתכן שהאשמה בחלקה שלי‪ .‬גדלתי באווירה החופשית יותר והשמרנית פחות של‬
‫דרום אוסטרליה‪ ,‬והחיים האנגליים האלה‪ ,‬עם הנימוסים הכפויים והצניעות הדקדקנית‪ ,‬אינם מתאימים‬
‫לי‪ .‬אך הסיבה העיקרית טמונה בעובדה המצערת הידועה לכולם‪ ,‬והיא שסר יוסטס היה שיכור ללא‬
‫תקנה‪ .‬שהייה במחיצתו של אדם כזה במשך שעה אינה דבר נעים‪ .‬האם אתם יכולים לתאר לעצמכם‬
‫מה פירושו של דבר‪ ,‬עבור אישה רגילה וגאה להיות קשורה אליו יומם ולילה? לקבוע כי נישואים‬
‫כאלה תקפים זה חילול הקודש‪ ,‬פשע‪ ,‬מעשה נבלה‪ .‬לדעתי‪ ,‬יביאו החוקים המפלצתיים האלה שלכם‬
‫קללה על הארץ — אלוהים לא יניח לרשע כזה להוסיף להתקיים‪ ".‬היא התרוממה לרגע‪ ,‬לחייה‬
‫מאדימות ועיניה מבהיקות תחת הכתם הנורא שעל מצחה‪ .‬אז השיבה ידה החזקה והמרגיעה של‬
‫המשרתת החמורה את ראשה אל הספה‪ ,‬והזעם הפראי גווע והיה לבכי עז‪ .‬לבסוף המשיכה‪" ,‬אספר‬
‫לכם על אמש‪ .‬אולי ידוע לכם שבבית הזה ישנים כל המשרתים באגף החדש‪ .‬הגוש המרכזי מורכב‬
‫מחדרי המגורים‪ ,‬המטבח נמצא מאחור וחדר השינה שלנו למעלה‪ .‬המשרתת שלי תרזה ישנה מעל‬
‫לחדרי‪ .‬מלבדה אין איש‪ ,‬ושום קול אינו יכול להעיר את הנמצאים באגף המרוחק‪ .‬זה בוודאי היה ידוע‬
‫היטב לשודדים‪ ,‬אחרת לא היו פועלים כפי שפעלו‪.‬‬
‫"סר יוסטס פרש בעשר וחצי בערך‪ .‬המשרתים כבר הלכו לחדריהם‪ .‬רק המשרתת שלי היתה ערה‪,‬‬
‫והיא נשארה בחדרה שבקומה העליונה עד שהייתי זקוקה לשירותיה‪ .‬ישבתי בחדר הזה עד אחרי‬
‫אחת־עשרה‪ ,‬שקועה בספר‪ .‬אחר כך בדקתי ברחבי הבית אם הכול כשורה לפני שעליתי למעלה‪.‬‬
‫נהגתי לעשות זאת בעצמי‪ ,‬כי כפי שכבר הסברתי‪ ,‬לא תמיד היה אפשר לסמוך על סר יוסטס‪ .‬נכנסתי‬
‫למטבח‪ ,‬למזווה‪ ,‬לחדר הנשק‪ ,‬לחדר הביליארד‪ ,‬לחדר האורחים‪ ,‬ולבסוף לחדר האוכל‪ .‬משהתקרבתי‬
‫לחלון המכוסה בווילונות עבים‪ ,‬חשתי לפתע ברוח הנושבת על פני והבנתי כי הוא פתוח‪ .‬הסטתי את‬
‫הווילון ומצאתי את עצמי פנים אל פנים מול אדם מבוגר ורחב כתפיים שנכנס זה עתה לחדר‪ .‬החלון‬
‫הוא חלון צרפתי ארוך‪ ,‬היוצר למעשה דלת המובילה אל המדשאה‪ .‬החזקתי את נר חדר השינה שלי‬
‫דולק בידי‪ ,‬ולאורו ראיתי מאחורי האיש הראשון‪ ,‬שניים נוספים שניסו להיכנס‪ .‬פסעתי לאחור‪ ,‬אך‬
‫הבחור עט עלי כהרף עין‪ .‬קודם תפס במפרק כף היד שלי ואחר כך בגרוני‪ .‬פערתי את פי כדי לצעוק‪,‬‬
‫אך הוא הנחית מכה אכזרית באגרופו על עיני והפיל אותי ארצה‪ .‬הייתי מחוסרת הכרה למשך דקות‬
‫אחדות‪ ,‬כנראה‪ ,‬כי כאשר התאוששתי ראיתי כי תלשו את חבל הפעמון וכי קשרו אותי בחוזקה לכיסא‬
‫האלון הניצב בראש השולחן שבחדר האוכל‪ .‬הייתי כבולה חזק כל כך שלא יכולתי לנוע‪ ,‬וממחטה‬
‫סביב פי מנעה ממני להשמיע הגה‪ .‬ברגע זה נכנס בעלי המסכן אל החדר‪ .‬הוא שמע ככל הנראה קולות‬
‫חשודים‪ ,‬ובא מוכן לקראת מה שראה‪ .‬הוא היה לבוש חולצה ומכנסיים‪ ,‬ואלת העוזרד האהובה עליו‬
‫בידו‪ .‬הוא נחפז לעבר אחד הפורצים‪ ,‬אך פורץ אחר‪ ,‬הקשיש מביניהם‪ ,‬התכופף‪ ,‬נטל את המחתה מתוך‬
‫האח והנחית עליו חבטה נוראה כשעבר לידו‪ .‬הוא צנח באנחה‪ ,‬ושוב לא נע מאז‪ .‬התעלפתי פעם‬
‫נוספת‪ ,‬אך גם הפעם לא ייתכן שהייתי מחוסרת הכרה במשך יותר מדקות ספורות‪ .‬כשפקחתי את עיני‬
‫ראיתי כי אספו את כלי הכסף מן המזנון ונטלו בקבוק יין שניצב שם‪ .‬כל אחד מהם החזיק כוסית יין‬
‫בידו‪ .‬כבר סיפרתי לכם שאחד מהם היה קשיש‪ ,‬בעל זקן‪ ,‬ואילו האחרים היו נערים צעירים שפניהם‬
‫חלקות‪ .‬אפשר שהיו אב ושני בניו‪ .‬הם דיברו ביניהם בלחישות‪ .‬אז ניגשו אלי וּוידאו כי אני קשורה‬
‫היטב‪ .‬לבסוף נסוגו וסגרו את החלון אחריהם‪ .‬רבע שעה חלפה לפני שהצלחתי לשחרר את פי‪ .‬אחרי‬
‫שעשיתי זאת‪ ,‬הביאו צעקותי את המשרתת לעזרתי‪ .‬המשרתים האחרים הוזעקו במהרה ושלחנו לקרוא‬
‫למשטרה המקומית‪ ,‬והיא דיווחה מיד ללונדון‪ .‬זה למעשה כל מה שיש לי לומר לכם‪ ,‬רבותי‪ ,‬ואני‬
‫מקווה כי לא יהיה עלי לחזור פעם נוספת על סיפור כאוב כל כך‪".‬‬
‫"יש לך שאלות‪ ,‬מר הולמס?" שאל הופקינס‪.‬‬
‫"לא אטיל מעמסה נוספת על סבלנותה ועל זמנה של ליידי ברקנסטול‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬לפני שאלך‬
‫לחדר האוכל‪ ,‬אשמח לשמוע מה ראית ומה שמעת‪ ".‬הוא הביט לעבר המשרתת‪.‬‬
‫"ראיתי את הגברים לפני שנכנסו לבית בכלל‪ ",‬אמרה‪" .‬כשישבתי ליד החלון בחדר השינה שלי‪,‬‬
‫ראיתי לאור הירח שלושה גברים למטה ליד שער הבית‪ .‬אבל לא ייחסתי לזה אז שום חשיבות‪ .‬רק‬
‫אחרי יותר משעה שמעתי את צעקותיה של גברתי ורצתי למטה‪ .‬מצאתי אותה‪ ,‬אומללה שכמותה‪,‬‬
‫בדיוק כמו שהיא אומרת‪ ,‬ואותו על הרצפה כשהדם והמוח שלו בכל החדר‪ .‬זה מספיק כדי להוציא‬
‫אישה מדעתה — היא היתה קשורה שם‪ ,‬והבגדים שלה מוכתמים בדם שלו‪ ,‬אבל אף פעם לא היה חסר‬
‫לה אומץ‪ ,‬לעלמה מרי פרייזר מאדלייד‪ ,‬וליידי ברקנסטול מאחוזת אבּי לא שינתה את האופי שלה‪.‬‬
‫חקרתם אותה מספיק זמן‪ ,‬רבותי הנכבדים‪ ,‬ועכשיו היא הולכת לחדר שלה רק עם תרזה הזקנה שלה‬
‫כדי לנוח קצת‪ ,‬היא מאוד צריכה את זה עכשיו‪".‬‬
‫בעדינות אימהית כרכה האישה הקודרת את זרועה סביב גברתה והובילה אותה מן החדר‪.‬‬
‫"היא היתה איתה כל ימי חייה‪ ",‬אמר הופקינס‪" .‬טיפלה בה כשהיתה ילדה ובאה איתה לאנגליה‬
‫כשעזבו בפעם הראשונה את אוסטרליה לפני שמונה־עשר חודשים‪ .‬שמה תרזה רייט‪ ,‬והיא מסוג‬
‫המשרתות שאינך מוצא בימינו‪ .‬מכאן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬בבקשה!"‬
‫העניין הנלהב דעך בפניו עשירות ההבעה של הולמס‪ ,‬וידעתי כי עם המסתורין נעלם גם כל הקסם‬
‫שבפרשה‪ .‬עדיין נותר אמנם עניין המאסר‪ ,‬אך מי הם ומה הם אותם נוכלים בינוניים שבעטיים יטנף‬
‫את ידיו? מומחה מעמיק ומלומד המגלה כי נקרא לעזור במקרה של חצבת יחוש משהו מן הרוגז‬
‫שזיהיתי בעיניו של ידידי‪ .‬אולם המראה בחדר האוכל של אחוזת אבּי היה מוזר דיו ללכוד את תשומת‬
‫לבו ולעורר מחדש את העניין שגילה בפרשה‪.‬‬
‫היה זה חדר ארוך וגבוה מאוד‪ ,‬בעל תקרת אלון מגולפת‪ ,‬ציפוי מעץ אלון ומערך נאה של ראשי‬
‫צבאים ושל כלי נשק עתיקים על הקירות‪ .‬בצד המרוחק מן הדלת היה החלון הצרפתי הגבוה שעליו‬
‫שמענו‪ .‬שלושה חלונות קטנים יותר בצד הימני האירו את החדר בשמש חורף קרה‪ .‬בצד שמאל היתה‬
‫אח גדולה ועמוקה‪ ,‬שאדן אלון כבד מעליה‪ .‬ליד האח עמד כיסא כבד מעץ אלון בעל ידיות ומוטות‬
‫רוחב בתחתיתו‪ .‬מבעד לפיתוחי העץ הושחל לסירוגין חבל ארגמני‪ ,‬שחוזק מכל צד למוט החוצה‬
‫שמתחת‪ .‬כשהאישה שוחררה הוסר מעליה החבל‪ ,‬אך הקשרים שבעזרתם הודק נשארו‪ .‬לפרטים האלה‬
‫שמנו לב רק אחר כך‪ ,‬כי מחשבותינו היו נתונות לחלוטין למוצג הנורא שהיה שרוע על שטיח עור‬
‫הנמר‪ ,‬שנפרש לפני האח‪.‬‬
‫היתה זאת גופתו של גבר גבוה ובנוי לתלפיות‪ ,‬בן ארבעים בערך‪ .‬הוא שכב על גבו‪ ,‬פניו מופנות‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬ושיניו הלבנות מחייכות מבעד לזקנו הקצר השחור‪ .‬שתי ידיו הקפוצות היו מורמות מעל‬
‫לראשו‪ ,‬ואלת עוזרד כבדה היתה מונחת ביניהן‪ .‬תווי פניו הנשריים‪ ,‬הכהים והנאים התעוותו בשנאה‬
‫נקמנית שהעניקה לפניו המתות הבעה שטנית נוראה‪ .‬הוא היה ככל הנראה במיטתו כשקול האזעקה‬
‫נשמע‪ ,‬כיוון שלבש כתונת לילה רקומה וטרזנית‪ ,‬ורגליו היחפות בלטו מתוך מכנסיו‪ .‬בראשו היה פצע‬
‫איום‪ ,‬והחדר כולו העיד על אכזריותה הפראית של המכה שהכריעה אותו ארצה‪ .‬לצדו היתה מונחת‬
‫המחתה הכבדה‪ ,‬כפופה ומעוקמת עקב הזעזוע‪ .‬הולמס בחן אותה ואת החורבן הנורא שגרמה‪.‬‬
‫"נראה שהוא אדם חזק‪ ,‬הרנדול הקשיש הזה‪ ",‬ציין‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר הופקינס‪" .‬יש לי רישום על עברו של הבחור‪ ,‬והוא טיפוס קשוח‪".‬‬
‫"לא יהיה לך כל קושי לתפוס אותו‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬שום קושי‪ .‬כבר חיפשנו אותו‪ ,‬והיה איזה רעיון שאולי ברח לאמריקה‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשאנחנו‬
‫יודעים שהכנופיה כאן‪ ,‬איני רואה כיצד יוכלו לברוח‪ .‬דיווחנו על החדשות לכל הנמלים‪ ,‬ופרס יוצע‬
‫עוד לפני רדת הערב‪ .‬מה שמטריד אותי הוא השאלה איך יכלו לעשות דבר מטורף כזה‪ ,‬כשידעו‬
 ‫שהגברת תתאר אותם‪ ,‬וכי לא נוכל לטעות בזיהוי ָם על פי התיאור‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬היה ניתן לצפות שישתיקו גם את ליידי ברקנסטול‪".‬‬
‫"אולי לא שמו לב‪ ",‬הצעתי‪" ,‬שהתאוששה מעלפונה‪".‬‬
‫"זה סביר בהחלט‪ .‬אם נראתה מחוסרת הכרה‪ ,‬לא היו מקפדים את חייה‪ .‬מה בקשר לבחור המסכן‬
‫הזה‪ ,‬הופקינס? נדמה לי ששמעתי עליו אי־אלה סיפורים מוזרים‪".‬‬
‫"הוא היה אדם טוב לב כשהיה פיכח‪ ,‬אבל רשע מרושע כשהיה שיכור‪ ,‬או — מוטב — כשהיה שיכור‬
‫למחצה‪ ,‬כי רק לעתים רחוקות הלך עד הסוף‪ .‬בזמנים האלה נראה שהשטן שוכן בקרבו‪ ,‬והוא היה‬
‫מסוגל לכל דבר‪ .‬לפי מה ששמעתי‪ ,‬על אף כל העושר והתואר שלו‪ ,‬כמעט הגיע אלינו פעם או‬
‫פעמיים‪ .‬קמה שערורייה כאשר הטביל כלב בנפט והעלה אותו באש — מה שהכי גרוע הוא שזה היה‬
‫הכלב של הליידי‪ ,‬בעלת הבית — והעניין הושתק רק בקושי‪ .‬אחר כך השליך בקבוק על המשרתת‬
‫הזאת‪ ,‬תרזה רייט‪ ,‬והיו צרות בגלל זה‪ .‬לסיכום‪ ,‬ובינינו לבין עצמנו‪ ,‬הבית יהיה עליז יותר בלעדיו‪.‬‬
‫במה אתה מתבונן עכשיו?"‬
‫הולמס כרע על ברכיו ובחן בתשומת לב את הקשרים בחבל האדום שבאמצעותם נכבלה הגברת‪.‬‬
‫אחר כך בדק בקפידה את הקצה הקרוע והשחוק במקום שבו פקע‪ ,‬כשהפורץ משך אותו כלפי מטה‪.‬‬
‫"כשהחבל הזה נמשך כלפי מטה‪ ,‬בוודאי צילצל הפעמון במטבח בחוזקה‪ ",‬ציין‪.‬‬
‫"איש לא היה יכול לשמוע אותו‪ .‬המטבח נמצא ממש בצדו האחורי של הבית‪".‬‬
‫"כיצד ידע הפורץ שאיש לא ישמע אותו? איך העז למשוך בחבל פעמון בחוסר זהירות כזה?"‬
‫"בדיוק‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬בדיוק‪ .‬אתה מציג את אותה השאלה ששאלתי את עצמי שוב ושוב‪ .‬אין ספק‬
‫שהבחור הזה הכיר את הבית ואת מנהגיו‪ .‬הוא ידע בדיוק שהמשרתים ילכו לישון מוקדם יחסית‪ ,‬וכי‬
‫איש לא יוכל לשמוע את צלצול הפעמון מן המטבח‪ .‬לכן היה לו‪ ,‬כנראה‪ ,‬קשר הדוק עם אחד מן‬
‫המשרתים‪ .‬זה ברור‪ .‬אבל ישנם שמונה משרתים‪ ,‬וכולם בעלי אופי הגון‪".‬‬
‫"אם בשאר הדברים אין משהו חריג‪ ",‬אמר הולמס‪" ,‬סביר לחשוד באחת שעל ראשה הטיל האדון‬
‫בקבוק‪ ,‬אבל זה כרוך בבגידה בגברת‪ ,‬ונראה כי האישה הזאת מסורה לה לחלוטין‪ .‬טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬הנקודה‬
‫הזאת חסרת חשיבות‪ ,‬וכשתתפוס את רנדול לא יהיה לך כל קושי לחשוף את אלה ששיתפו איתו‬
‫פעולה‪ .‬סיפורה של הגברת מקבל חיזוק‪ ,‬אם יש צורך בחיזוק כזה בכלל‪ ,‬מכל פרט שאנו רואים‬
‫לפנינו‪ ".‬הוא פסע לעבר החלון הצרפתי ופתח אותו לרווחה‪" .‬אין כל סימנים‪ ,‬אבל הקרקע קשה‬
‫כברזל ואי־אפשר לצפות שייראו‪ .‬אני רואה שהשתמשו בנרות האלה שעל אדן האח‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬לאורם ולאורו של הנר שהגברת נטלה מחדר השינה שלה ראו הפורצים את החדר‪".‬‬
‫"ומה לקחו?"‬
‫"ובכן‪ ,‬הם לא לקחו הרבה — רק חצי תריסר פריטים של כלי שולחן מן המזנון‪ .‬ליידי ברקנסטול‬
‫סבורה כי היו כה נרעשים ממותו של סר יוסטס‪ ,‬עד שלא בזזו את הבית כפי שהיו עושים בוודאי‬
‫אילולא כן‪".‬‬
‫"אין ספק שזאת הסיבה לכך‪ .‬ואף על פי כן שתו מן היין‪ ,‬אני מבין‪".‬‬
 ‫"כדי להרגיע את עצביהם‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬איש לא נגע בשלוש הכוסיות האלה שעל המזנון‪ ,‬אני מניח?"‬
‫"נכון‪ ,‬והבקבוק עומד כפי שהשאירו אותו‪".‬‬
‫"בואו נתבונן בו‪ .‬היי! היי! מה זה?"‬
‫שלוש הכוסיות היו מקובצות יחד‪ ,‬כולן מוכתמות ביין‪ ,‬ואחת מהן הכילה אי־אלה שיירים של קרום‪.‬‬
‫הבקבוק ניצב סמוך להן‪ ,‬מלא כדי שני־שלישים‪ ,‬ולידו היה מונח פקק שעם מוארך ומוכתם ביין‪.‬‬
‫מראהו והאבק על הבקבוק העידו על כך שהיין שעליו התענגו הפורצים לא היה מבציר רגיל‪.‬‬
‫שינוי חל בהתנהגותו של הולמס‪ .‬ההבעה האדישה נמוגה‪ ,‬ושוב יכולתי להבחין בברק ערני של עניין‬
‫בעיניו השקועות הרציניות‪ .‬הוא נטל את הפקק ובחן אותו בדקדקנות‪.‬‬
‫"כיצד שלפו אותו?" שאל‪.‬‬
‫הופקינס הצביע על מגירה פתוחה למחצה‪ .‬מפת שולחן ופותחן גדול היו מונחים בתוכה‪.‬‬
‫"האם ליידי ברקנסטול אמרה שנעשה שימוש בפותחן הזה?"‬
‫"לא‪ .‬כזכור לך‪ ,‬היא היתה מחוסרת הכרה ברגע שבו פתחו את הבקבוק‪".‬‬
‫"נכון‪ .‬למעשה לא נעשה שימוש בפותחן הזה‪ .‬הבקבוק נפתח בעזרת מברג כיס‪ ,‬שהיה בוודאי חלק‬
‫מאולר‪ ,‬ואורכו לא עלה על ארבעה סנטימטרים‪ .‬אם תבדוק את חלקו העליון של הפקק‪ ,‬תגלה כי‬
‫הבורג הושחל לתוכו שלוש פעמים לפני שהפקק נשלף‪ .‬הוא לא פילח אותו כלל‪ .‬הפותחן הארוך הזה‬
‫היה מפלח אותו ושולף אותו במשיכה אחת ויחידה‪ .‬כשתתפוס את הבחור‪ ,‬תגלה כי ברשותו אחד‬
‫מאותם אולרים רב־שימושיים‪".‬‬
‫"מצוין!" אמר הופקינס‪.‬‬
‫"אך הכוסיות האלה מטרידות אותי‪ ,‬אני מודה‪ .‬ליידי ברקנסטול ראתה במו עיניה את שלושת‬
‫הגברים שותים‪ ,‬לא?"‬
‫"כן‪ ,‬היא אמרה זאת בבירור‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬זהו זה‪ .‬מה עוד יש לומר? ואף על פי כן עליך להודות כי שלוש הכוסיות האלה מיוחדות‬
‫מאוד‪ ,‬הופקינס‪ .‬אינך רואה משהו מיוחד? טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬יכול להיות‪ .‬ייתכן שכאשר יש לאדם ידע מיוחד‬
‫וכוחות מיוחדים כשלי‪ ,‬הוא נוטה לחפש הסבר מורכב כשקיים הסבר פשוט ממנו‪ .‬כמובן‪ ,‬עניין‬
‫הכוסיות האלה מקרי בלבד‪ ,‬בוודאי‪ .‬ובכן‪ ,‬שלום לך‪ ,‬הופקינס‪ .‬איני רואה באיזו דרך אוכל להמשיך‬
‫להועיל לך‪ ,‬ונראה שהפרשה ברורה לך לחלוטין‪ .‬הודע לי כאשר רנדול ייאסר ועל התפתחויות נוספות‬
‫אם יתרחשו‪ .‬אני מאמין שבקרוב אוכל לברך אותך על סיום מוצלח של החקירה‪ .‬בוא‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אני‬
‫משער שנוכל להעסיק את עצמנו באופן מועיל יותר בבית‪".‬‬
‫במשך הנסיעה חזרה יכולתי להבחין על פי הבעת פניו של הולמס כי משהו שראה מטריד אותו‬
‫מאוד‪ .‬מדי פעם‪ ,‬במאמצים‪ ,‬היה מתנער ודן בפרשה כאילו היתה ברורה לחלוטין‪ ,‬אבל הספקות היו‬
‫שבים לכרסם בו‪ ,‬וגבות עיניו המכווצות ועיניו השקועות בשרעפים העידו על כך שמחשבותיו שבו‬
‫ונדדו אל חדר האוכל הגדול שבאחוזת אבּי‪ ,‬שבו התרחש האסון הלילי הזה‪ .‬לבסוף עקב דחף פתאומי‪,‬‬
 ‫בדיוק כשהרכבת שלנו זחלה לה אל מחוץ לתחנת פרוורים כלשהי‪ ,‬קפץ אל הרציף ומשך אותי אחריו‪.‬‬
‫"סלח לי‪ ,‬בחורי היקר‪ ",‬אמר כשהתבוננו בקרונות האחרונים של הרכבת שלנו נעלמים מעבר‬
‫לעיקול‪" ,‬צר לי להפוך אותך לקורבן של מה שעלול להתגלות כשיגעון בלבד‪ ,‬אבל בחיי‪ ,‬ווטסון‪,‬‬
‫פשוט איני מסוגל להניח לפרשה במצבה הנוכחי‪ .‬כל חוש שלי זועק במחאה‪ .‬זה לא נכון — כל זה לא‬
‫נכון — אני מוכן להישבע שזה לא נכון‪ .‬ואף על פי כן היה סיפורה של הגברת מושלם‪ ,‬עדותה של‬
‫המשרתת חיזקה אותו‪ ,‬והפרטים היו מדויקים‪ .‬מה יש בידי כדי לערער אותם? שלוש כוסיות יין‪ ,‬זה‬
‫הכול‪ .‬אך אילולא הייתי מקבל הכול כמובן מאליו‪ ,‬אילו בחנתי הכול בדקדקנות שהייתי מפגין לו‬
‫ניגשנו לפרשה ללא דעות קדומות‪ ,‬ולולא היה לנו סיפור מסודר מראש שהשפיע על אורח המחשבה‬
‫שלי — האם לא הייתי מוצא אז משהו מוגדר יותר להיאחז בו? מובן שהייתי מוצא‪ .‬שב על הספסל‬
‫הזה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬עד שתגיע רכבת הנוסעת לצ'יזלהרסט‪ ,‬והנח לי לפרוש בפניך את העובדות‪ ,‬ואני מבקש‬
‫ממך להתנער מן ההנחה שכל מה שאמרו המשרתת או גברתה נכון בהכרח‪ .‬אסור לנו להניח‬
‫לאישיותה המקסימה של הגברת להשפיע על השיפוט שלנו‪.‬‬
‫"ישנם בוודאי פרטים בסיפורה‪ ,‬שאם היינו בודקים אותם בקור רוח‪ ,‬היו מעוררים את חשדנו‪.‬‬
‫הפורצים האלה זכו בשלל נכבד בסידנהם לפני שבועיים‪ .‬דיווח עליהם ועל מראם הופיע בעיתונים‪,‬‬
‫וכל אחד שהיה רוצה להמציא סיפור‪ ,‬שבו נוטלים חלק פורצים דמיוניים‪ ,‬היה יכול לעשות בו שימוש‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬פורצים שעשו עסקה מוצלחת שמחים בדרך כלל ליהנות מן הפירות בשקט ובשלווה בלי‬
‫להתחיל במשימה מסוכנת נוספת‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬אין פורצים נוהגים לפעול בשעה מוקדמת כל כך; הם‬
‫אינם נוהגים גם להכות גברת כדי שלא תצעק‪ ,‬כיוון שלא קשה להבין כי זוהי הדרך הבטוחה ביותר‬
‫לגרום לה לצעוק; כמו כן אינם נוהגים לרצוח כשמספרם מספיק כדי להתגבר על אדם אחד; הם אינם‬
‫נוהגים להסתפק בשוד מוגבל‪ ,‬כשיש עוד הרבה מה לשדוד בהישג ידם; ולבסוף‪ ,‬אנשים כמותם אינם‬
‫נוהגים להשאיר בקבוק ריק למחצה‪ .‬מה דעתך על כל העובדות היוצאות דופן האלה‪ ,‬ווטסון?"‬
‫"הרושם המצטבר שלהן רב בהחלט‪ ,‬ואף על פי כן כל אחת מהן אפשרית כשלעצמה‪ .‬העובדה‬
‫היוצאת דופן מכולן‪ ,‬לדעתי‪ ,‬היא שהגברת נכבלה אל הכיסא‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬איני בטוח ביחס לזה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כי ברור שעמדה בפניהם הב רה להרוג אותה או להבטיח‬
‫בדרך אחרת שלא תוכל להודיע מיד על בריחתם‪ .‬אבל בכל מקרה הצלחתי להראות — לא? — שיש‬
‫מרכיב מסוים של אי־סבירות בסיפורה של הגברת‪ ,‬ועכשיו‪ ,‬מעל לכל אלה‪ ,‬קיים עניין כוסיות היין‪".‬‬
‫"מה בעניין כוסיות היין?"‬
‫"האם תוכל לראות אותן בדמיונך?"‬
‫"אני רואה אותן בבירור‪".‬‬
‫"נאמר לנו ששלושה אנשים שתו מהן‪ .‬האם זה נראה לך סביר?"‬
‫"למה לא? היה יין בכל אחת מהן‪".‬‬
‫"בדיוק‪ ,‬אבל קרום היה רק באחת מהן‪ .‬בוודאי שמת לב לעובדה הזאת‪ .‬מה זה אומר לך?"‬
‫"הכוסית שמולאה אחרונה הכילה‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬את הקרום‪".‬‬
‫"לא ולא‪ .‬הבקבוק היה מלא קרום‪ ,‬ולא סביר שבשתי הכוסיות הראשונות לא נמצא כלל‪ ,‬ואילו‬
‫בשלישית נמצאה כמות גדולה ממנו‪ .‬ישנם שני הסברים אפשריים‪ ,‬ושניים בלבד‪ .‬האחד הוא שאחרי‬
‫שהכוסית השנייה מולאה‪ ,‬ניער מישהו את הבקבוק בחוזקה וכך הגיע הקרום אל הכוסית השלישית‪ .‬זה‬
‫לא נשמע הגיוני‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אני בטוח שהצדק איתי‪".‬‬
‫"מה‪ ,‬אם כך‪ ,‬אתה מציע?"‬
‫"שרק משתי כוסיות שתו‪ ,‬וכי השיירים נמזגו אל הכוסית השלישית כדי ליצור את הרושם המוטעה‬
‫ששלושה אנשים היו שם‪ .‬באופן כזה סביר שכל הקרום יימצא בכוסית האחרונה‪ ,‬נכון? כן‪ ,‬אני‬
‫משוכנע שכך הדבר‪ .‬אך אם קלעתי להסבר הנכון של התופעה הקטנה הזאת‪ ,‬אז הפרשה כולה מתעלה‬
‫מן הנדוש אל המיוחד במינו‪ ,‬ופירושו של דבר שליידי ברקנסטול והמשרתת שלה שיקרו לנו במתכוון‪,‬‬
‫כי אין להאמין אף למילה אחת בסיפורן‪ ,‬כיוון שיש להן סיבה טובה מאוד לחפות על הפושע האמיתי‪,‬‬
‫וכי עלינו לפענח את הפרשה בכוחות עצמנו בלי עזרתן‪ .‬זוהי המשימה הניצבת עכשיו בפנינו‪ ,‬והנה‪,‬‬
‫ווטסון‪ ,‬הרכבת לצ'יזלהרסט‪".‬‬
‫הדיירים באחוזת אבּי היו מופתעים מאוד לראותנו שם‪ ,‬אולם שרלוק הולמס‪ ,‬משגילה כי סטנלי‬
‫הופקינס יצא לדווח למפקדה‪ ,‬השתלט מיד על חדר האוכל‪ ,‬נעל את הדלת מבפנים ושקע למשך‬
‫שעתיים תמימות באחת מן החקירות המדוקדקות והקפדניות שגיבשו את הבסיס המוצק אשר עליו‬
‫הוקמו המבנים המפוארים והמבריקים של ההיקשים שלו‪ .‬אני ישבתי בפינה כתלמיד להוט הצופה‬
‫בהדגמה של המורה שלו‪ ,‬ועקבתי אחר כל צעד בחקירה המיוחדת הזאת‪ .‬החלון‪ ,‬הווילונות‪ ,‬השטיח‪,‬‬
‫הכיסא‪ ,‬החבל — כל אחד מהם נבדק בדקדקנות וחלקו בפרשה נשקל בהתאם‪ .‬גופתו של הברונט‬
‫האומלל כבר סולקה משם‪ ,‬אך כל היתר נשאר כפי שראינו בבוקר‪ .‬אז טיפס הולמס להפתעתי על אדן‬
‫האח הכבד‪ .‬גבוה מעל לראשו היו תלויים הסנטימטרים הספורים של החבל האדום שעדיין היו‬
‫מחוברים לפעמון‪ .‬במשך שעה ארוכה התבונן בהם מלמטה‪ ,‬ואחר כך התאמץ להתקרב לחבל והניח‬
‫את ברכו על מדף עץ הקבוע לקיר‪ .‬עכשיו הצליח להגביה את ידו עד למרחק של סנטימטרים ספורים‬
‫מקצהו הקטוע של החבל‪ ,‬אך לא החבל הוא שמשך עכשיו את תשומת לבו‪ ,‬אלא המדף עצמו‪ .‬לבסוף‬
‫קפץ למטה בקריאת סיפוק‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר‪" .‬פתרנו את הפרשה — אחת הפרשות המיוחדות ביותר באוסף שלנו‪ .‬אבל‬
‫כמה קשה הבנה הייתי‪ ,‬וכמה קרוב הייתי לבצע את טעות חיי! עכשיו אני סבור כי חסרות חוליות‬
‫מעטות להשלמת השרשרת שלי‪".‬‬
‫"איתרת את האנשים שלך?"‬
‫"איש‪ ,‬ווטסון‪ ,‬איש‪ .‬רק אחד‪ ,‬אך אדם גדול מאוד‪ .‬חזק כאריה — וההוכחה היא המכה שעיקמה את‬
‫המחתה‪ .‬גובהו כשני מטרים‪ ,‬זריז כסנאי‪ ,‬מיומן באצבעותיו‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬זריז מחשבה עד מאוד‪ ,‬כי כל‬
‫הסיפור המחוכם הזה הוא פרי המצאתו‪ .‬כן‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אנו עדים למלאכתו של אדם מיוחד במינו‪ .‬ואף על‬
‫פי כן נתן לנו חבל הפעמון הזה נקודת אחיזה שלא היתה צריכה להותיר בלבנו כל ספק‪".‬‬
‫"היכן גילית את נקודת האחיזה הזאת?"‬
‫"ובכן‪ ,‬לו היית מושך חבל פעמון כלפי מטה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬היכן היית מצפה שייקרע? כמובן‪ ,‬בנקודה‬
‫שבה הוא מחובר לפעמון‪ .‬וכי למה ייקרע במרחק של כשמונה סנטימטרים מן החיבור‪ ,‬כפי שקרה‬
‫כאן?"‬
‫"משום שנשחק שם?"‬
‫"בדיוק‪ .‬הקצה הזה‪ ,‬שאותו אנו יכולים לבדוק‪ ,‬שחוק‪ .‬הוא היה פיקח דיו לחתוך שם בעזרת סכין‪.‬‬
‫אך הקצה השני אינו שחוק‪ .‬לא היית יכול להבחין בכך מכאן‪ ,‬אך לו עלית על אדן האח‪ ,‬היית רואה כי‬
‫החתך חד‪ ,‬בלי כל סימן של שחיקה‪ .‬אתה יכול לשחזר את מה שקרה‪ .‬האיש היה זקוק לחבל‪ .‬הוא לא‬
‫רצה למשוך בו בחוזקה‪ ,‬פן יזעיק צלצול הפעמון את דיירי הבית‪ .‬מה עשה? הוא קפץ על אדן האח‪,‬‬
‫לא הצליח להגיע אליו‪ ,‬הניח את רגלו על המדף — תוכל להבחין בטביעה שבאבק — והצליח להגיע עם‬
‫הסכין שלו אל החבל‪ .‬הגעתי למרחק של שמונה סנטימטרים לפחות מן הנקודה‪ ,‬ומכאן אני מקיש כי‬
‫גובהו עולה על זה שלי בשמונה סנטימטרים לפחות‪ .‬הבט בסימן הזה שעל מושב כיסא האלון! מה‬
‫זה?"‬
‫"דם‪".‬‬
‫"אין ספק כי זהו דם‪ .‬די בעובדה הזאת לבטל את סיפורה של הגברת‪ .‬אם אכן ישבה על הכיסא בזמן‬
‫שהפשע בוצע‪ ,‬מנין הגיע הסימן הזה? לא‪ ,‬לא‪ ,‬היא הושמה בכיסא אחרי מות בעלה‪ .‬אני מוכן להתערב‬
‫כי על הלבוש השחור שלה ישנו סימן מתאים לזה‪ .‬אי־אפשר לומר כי זהו קרב ווטרלו‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אך אין‬
‫ספק שזוהי פרשת מרנגו שלנו — כי היא מתחילה בתבוסה ומסתיימת בניצחון‪ .‬הייתי רוצה להחליף‬
‫עכשיו מילים אחדות עם האחות הרחמנייה תרזה‪ .‬עלינו להיות זהירים עכשיו‪ ,‬אם יש ברצוננו להשיג‬
‫את המידע הנחוץ לנו‪".‬‬
‫היא היתה אדם מעניין מאוד‪ ,‬האחות האוסטרלית הקשוחה הזאת‪ .‬שתקנית‪ ,‬חשדנית‪ ,‬לא אדיבה —‬
‫עבר זמן־מה עד שהתנהגותו הלבבית של הולמס ונכונותו לקבל כל מה שאמרה הפיגו את קרירותה‪.‬‬
‫היא לא ניסתה להסתיר את שנאתה למעביד שלה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬נכון שהוא זרק עלי בקבוק‪ .‬שמעתי אותו קורא לגברתי בשם גנאי‪ ,‬ואמרתי לו שלא היה‬
‫מעז לדבר כך לו היה אחיה נוכח שם‪ .‬אז זרק עלי את הבקבוק‪ .‬מצדי היה יכול לזרוק תריסר‪ ,‬לו רק‬
‫עזב את הציפור החמודה שלי בשקט‪ .‬תמיד התנהג אליה לא יפה‪ ,‬והיא היתה גאה מכדי להתלונן‪ .‬היא‬
‫לא הסכימה אפילו לספר לי כל מה שעשה לה‪ .‬מעולם לא סיפרה לי על הסימנים האלה שראית הבוקר‬
‫על זרועה‪ ,‬אך אני יודעת היטב שנגרמו מדקירה בסיכת כובע‪ .‬השטן הערמומי — אלוהים יסלח לי על‬
‫שאני מדברת עליו כך‪ ,‬עכשיו כשהוא מת — אבל הוא היה שטן‪ ,‬אם אי־פעם הילך שטן על פני האדמה‪.‬‬
‫הוא היה מתוק כדבש כשפגשנו אותו בפעם הראשונה‪ ,‬לפני שמונה־עשר חודשים בלבד‪ ,‬ושתינו‬
‫מרגישות כאילו כבר חלפו שמונה־עשרה שנים‪ .‬היא הגיעה בדיוק אז ללונדון‪ .‬כן‪ ,‬זאת היתה הנסיעה‬
‫הראשונה שלה — מעולם לא עזבה את הבית לפני כן‪ .‬הוא כבש את לבה בתואר שלו ובכסף שלו‬
‫ובמנהגיה הכוזבים של לונדון‪ .‬אם עשתה טעות‪ ,‬הרי כבר שילמה את מחירה‪ ,‬אם אישה שילמה‬
‫אי־פעם את המחיר‪ .‬באיזה חודש פגשנו אותו? ובכן‪ ,‬סיפרתי לך שזה היה בדיוק אחרי שהגענו‪ .‬הגענו‬
‫ביוני‪ ,‬וזה היה יולי‪ .‬הם נישאו בינואר בשנה שעברה‪ .‬כן‪ ,‬היא נמצאת שוב למטה בחדר הבוקר‪ ,‬ואין‬
‫לי ספק שתסכים לראות אתכם‪ ,‬אבל אתה לא צריך לדרוש ממנה יותר מדי‪ ,‬כי עמדה בכל מה שיש‬
‫ביכולתו של אדם בשר ודם לשאת‪".‬‬
‫ליידי ברקנסטול שכבה על אותה הספה‪ ,‬אך נראתה עליזה יותר מאשר קודם לכן‪ .‬המשרתת נכנסה‬
‫איתנו והחלה שוב לצנן את החבורה שעל מצח גברתה‪.‬‬
‫"אני מקווה‪ ",‬אמרה הגברת‪" ,‬שלא באתם לחקור אותי שוב‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬השיב הולמס בקולו העדין ביותר‪" ,‬לא אגרום לך טרדה מיותרת‪ ,‬ליידי ברקנסטול‪ ,‬וכל רצוני‬
‫להקל עלייך‪ ,‬כי אני משוכנע שאת אישה שעבר עליה הרבה‪ .‬אם תנהגי בי כבידיד ותיתני בי אמון‪,‬‬
‫תיווכחי לדעת כי אצדיק את אמונך‪".‬‬
‫"מה אתה רוצה שאעשה?"‬
‫"אני רוצה שתספרי לי את האמת‪".‬‬
‫"מר הולמס!"‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ ,‬ליידי ברקנסטול‪ ,‬אין טעם‪ .‬אולי כבר שמעת על השם שיצא לי‪ .‬אני מוכן לסכן אותו‬
‫ולהמר על העובדה שסיפורך הוא בדיה מוחלטת‪ ".‬הגברת והמשרתת הביטו בהולמס בפנים חיוורות‬
‫ובעיניים מפוחדות‪.‬‬
‫"אתה בחור חצוף!" קראה תרזה‪" .‬אתה רוצה לומר שגברתי משקרת?"‬
‫הולמס התרומם מכיסאו‪" .‬אין לך דבר לספר לי?"‬
‫"סיפרתי לך הכול‪".‬‬
‫"חשבי פעם נוספת‪ ,‬ליידי ברקנסטול‪ .‬האם לא מוטב שתהיי גלויה?" להרף עין חלף היסוס בפניה‬
‫היפות‪ .‬אחר כך גרמה להן מחשבה חזקה כלשהי ללבוש הבעה של מסכה‪" .‬סיפרתי לך כל מה שאני‬
‫יודעת‪".‬‬
‫הולמס נטל את כובעו ומשך בכתפיו‪" .‬אני מצטער‪ ",‬אמר‪ ,‬ובלי להוסיף מילה עזבנו את החדר ואת‬
‫הבית‪ .‬בגן היתה ברכת נוי קטנה‪ ,‬וידידי הוביל אותי לעברה‪ .‬הברכה היתה קפואה כולה‪ ,‬אך חור אחד‬
‫נותר בה — לנוחותו של ברבור בודד‪ .‬הולמס התבונן בו‪ ,‬ואחר כך התקדם לעבר שער האחוזה‪ .‬שם‬
‫שירבט פתק קצר לסטנלי הופקינס והפקיד אותו בידי השומר‪.‬‬
‫"אולי זאת קליעה מדויקת‪ ,‬ואולי זאת החטאה‪ ,‬אך עלינו לעשות משהו למען ידידנו הופקינס‪ ,‬ולו‬
‫רק כדי להצדיק את ביקורנו השני‪ ",‬אמר‪" .‬עדיין לא הגיע הזמן להביאו בסוד הדברים‪ .‬אני סבור‬
‫ששדה הפעולה הבא שלנו יהיה משרד הספנות של קו אדלייד־סאותהמפטון‪ ,‬הנמצא בקצה פול מול‪,‬‬
‫אם זיכרוני אינו מטעה אותי‪ .‬יש קו נוסף של ספינות קיטור המקשר את דרום אוסטרליה עם אנגליה‪,‬‬
‫אבל אנחנו נרים קודם את המכסה הגדול יותר‪".‬‬
‫בזכות כרטיס הביקור של הולמס שנמסר למנהל זכינו בתשומת לב מיידית‪ ,‬ולא עבר זמן רב עד‬
‫שקיבלנו את כל המידע שהיינו זקוקים לו‪ .‬ביוני של שנת ‪ 1895‬הגיעה רק אונייה אחת שלהם לנמל‬
‫בית‪ .‬היתה זאת "צוק גיברלטר" — האונייה הגדולה והטובה ביותר שלהם‪ .‬עיון ברשימת הנוסעים‬
‫העלה כי העלמה פרייזר מאדלייד‪ ,‬עם המשרתת שלה‪ ,‬הפליגו בה‪ .‬האונייה היתה עתה בדרכה‬
‫לאוסטרליה‪ ,‬איפשהו מדרום לתעלת סואץ‪ .‬קציניה הם אלה שהפליגו בה גם בשנת ‪ ,1895‬עם יוצא מן‬
‫הכלל אחד‪ :‬הקצין הראשון‪ ,‬מר ג'ק קרוקר‪ ,‬עלה לדרגת קפטן והיה אמור לקחת את הפיקוד על‬
‫האונייה החדשה שלהם‪ ,‬ה"בס רוק"‪ ,‬שעתידה להפליג בתוך יומיים מסאותהמפטון‪ .‬הוא חי בסידנהם‪,‬‬
‫אך קרוב לוודאי שיבוא עוד באותו בוקר כדי לקבל הוראות‪ ,‬אם אנחנו מעוניינים לחכות לו‪.‬‬
‫לא‪ ,‬מר הולמס אינו מבקש לראותו‪ ,‬אבל ישמח לדעת פרטים נוספים על עברו ועל אופיו‪.‬‬
‫העבר שלו מרשים‪ .‬אין קצין המשתווה לו בצי הזה‪ .‬באשר לאופיו‪ ,‬הוא מהימן כשהוא בתפקיד‪ ,‬אבל‬
‫בחור פראי ומסוכן כשאינו על סיפון אונייתו — חמום מוח‪ ,‬משולהב‪ ,‬אבל נאמן‪ ,‬ישר וטוב לב‪ .‬זאת‬
‫היתה תמצית המידע שאיתה יצא הולמס ממשרדיה של חברת אדלייד־סאותהמפטון‪ .‬אז נסע לסקוטלנד‬
‫יארד‪ ,‬אבל במקום להיכנס המשיך לשבת בכרכרה השכורה‪ ,‬כשגבותיו מכווצות והוא שקוע במחשבה‬
‫עמוקה‪ .‬לבסוף פנה לעבר המברקה בצ'רינג קרוס‪ ,‬שלח הודעה‪ ,‬ואז‪ ,‬סוף־סוף‪ ,‬פנינו חזרה לרחוב‬
‫בייקר‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬לא יכולתי לעשות זאת‪ ,‬ווטסון‪ ",‬אמר כשהיינו שוב בחדרנו‪" .‬ברגע שהצו היה מוצא‪ ,‬לא היה‬
‫כוח בעולם שיציל אותו‪ .‬פעם או פעמיים במשך הקריירה שלי חשתי כי גרמתי יותר נזק ממשי‬
‫בחשיפת הפושע מכפי שגרם הוא בפשע שלו‪ .‬עכשיו למדתי להיות זהיר‪ ,‬ואני מעדיף להתחכם לחוקי‬
‫אנגליה מאשר למצפוני שלי‪ .‬בוא נברר פרטים נוספים לפני שנפעל‪".‬‬
‫לפני רדת הערב זכינו לביקורו של המפקח סטנלי הופקינס‪ .‬העניינים לא התקדמו אצלו כל כך‪.‬‬
‫"אני סבור שאתה מכשף‪ ,‬מר הולמס‪ .‬לעתים אני באמת חושב שיש לך כוחות על־אנושיים‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫איך לכל הרוחות יכולת לדעת שכלי הכסף הגנובים נמצאים בקרקעית הברכה ההיא?"‬
‫"לא ידעתי‪".‬‬
‫"אבל אמרת לי לבדוק אותה‪".‬‬
‫"מצאת אותם‪ ,‬אם כך?"‬
‫"כן‪ ,‬מצאתי‪".‬‬
‫"אני שמח מאוד שהצלחתי לעזור לך‪".‬‬
‫"אבל לא עזרת לי‪ .‬רק סיבכת את הפרשה‪ .‬איזה מין פורצים אלה‪ ,‬הגונבים כלי כסף ואחר כך‬
‫משליכים אותם לברכה הקרובה ביותר?"‬
‫"אין ספק שזוהי התנהגות מוזרה מאוד‪ .‬פשוט הלכתי בעקבות הרעיון שאם גנבו את כלי הכסף‬
‫אנשים שאין להם חפץ בהם‪ ,‬שלקחו אותם כדי לאחז עיניים‪ ,‬אז יהיו בוודאי מעוניינים להיפטר מהם‪".‬‬
‫"אך מדוע יעלה רעיון כזה בראשך?"‬
‫"ובכן‪ ,‬חשבתי שזה אפשרי‪ .‬כשיצאו מבעד לחלון הצרפתי‪ ,‬היתה שם ברכת הנוי הזאת‪ ,‬ובה חור‬
‫מפתה אחד קטן בקרח בדיוק מתחת לאף שלהם‪ .‬האם יכול להימצא מקום מחבוא מוצלח מזה?"‬
‫"אה‪ ,‬מקום מחבוא — זה כבר טוב יותר!" קרא סטנלי הופקינס‪" .‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬אני מבין עכשיו הכול! זה‬
‫היה מוקדם‪ ,‬עדיין היו אנשים בדרכים‪ ,‬הם חששו שיראו אותם עם כלי הכסף — ולכן השליכו אותם‬
‫לברכה‪ ,‬בכוונה לחזור ולקחת אותם כשהשטח יהיה פנוי‪ .‬מצוין‪ ,‬מר הולמס — זה יותר מוצלח מרעיון‬
‫ההונאה‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬יש לך תיאוריה נהדרת‪ .‬אין לי ספק שהרעיונות שלי משולחי רסן לחלוטין‪ ,‬אבל עליך‬
‫להודות שהסתיימו בגילוי ָם של כלי הכסף‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬כן‪ ,‬הכול בזכותך‪ .‬אבל היתה נסיגה לא נעימה בחקירת הפרשה‪".‬‬
‫"נסיגה?"‬
‫"כן‪ ,‬מר הולמס‪ .‬כנופיית רנדול נעצרה הבוקר בניו יורק‪".‬‬
‫"אוי ואבוי‪ ,‬הופקינס‪ .‬זה בהחלט נוגד את התיאוריה שלך שהם ביצעו את הרצח בקנט בלילה‬
‫שעבר‪".‬‬
‫"זה סופי‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬סופי לגמרי‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬יש כנופיות אחרות של שלושה גברים נוסף על‬
‫הרנדולים‪ ,‬ואולי זאת כנופיה חדשה שהמשטרה עדיין לא שמעה עליה‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬זה אפשרי בהחלט‪ .‬מה‪ ,‬אתה הולך?"‬
‫"כן‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬לא אשקוט עד שארד לעומקו של העניין‪ .‬אני מניח שאין לך שום רמז בשבילי?"‬
‫"כבר נתתי לך רמז אחד‪".‬‬
‫"איזה?"‬
‫"ובכן‪ ,‬הצעתי הונאה‪".‬‬
‫"אבל מדוע‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬מדוע?"‬
‫"אה‪ ,‬זאת השאלה‪ ,‬כמובן‪ .‬אבל אני ממליץ בפניך על הרעיון‪ .‬ייתכן שתמצא בו משהו‪ .‬לא תישאר‬
‫לארוחה? טוב‪ ,‬להתראות‪ ,‬ודווח לנו על ההתקדמות‪".‬‬
‫סיימנו את הארוחה‪ ,‬והשולחן פונה לפני שהולמס הזכיר שוב את הפרשה‪ .‬הוא הצית את המקטרת‬
‫שלו והושיט את רגליו הנעולות בנעלי בית לעבר להבת האש העליזה‪ .‬פתאום הביט בשעונו‪.‬‬
‫"אני מצפה להתפתחויות‪ ,‬ווטסון‪".‬‬
‫"מתי?"‬
‫"עכשיו — בתוך דקות ספורות‪ .‬אני מניח שלדעתך לא נהגתי כשורה עם סטנלי הופקינס ממש‬
‫עכשיו?"‬
‫"אני סומך על השיפוט שלך‪".‬‬
‫"תשובה נבונה מאוד‪ ,‬ווטסון‪ .‬עליך לראות את העניין כך‪ ,‬מה שידוע לי אינו רשמי‪ .‬מה שידוע לו —‬
‫רשמי‪ .‬יש לי זכות לשיפוט אישי‪ ,‬אבל לו אין‪ .‬הוא חייב לגלות הכול‪ ,‬שאם לא כן יבגוד בתפקידו‪.‬‬
‫בפרשה דו־משמעית איני רוצה להביא אותו למצב קשה כזה‪ ,‬ולכן אשמור את המידע שברשותי עד‬
‫שדעתי שלי תתבהר ביחס אליה‪".‬‬
‫"אבל מתי זה יקרה?"‬
‫"השעה הגיעה‪ .‬עכשיו תהיה נוכח במערכה האחרונה של דרמה קטנה ומיוחדת במינה‪".‬‬
‫רחש נשמע על המדרגות‪ ,‬ודלתנו נפתחה כדי לקדם את פניו של גבר שדמותו נהדרת מכל שעברה‬
‫דרכה עד כה‪ .‬היה זה איש צעיר וגבוה מאוד בעל שפם זהוב‪ ,‬עיניים כחולות ועור שנשזף בשמש‬
‫הטרופית‪ ,‬וצעד קפיצי שהעיד על כך שהמבנה העצום היה פעיל לא פחות משהיה חסון‪ .‬הוא סגר‬
‫אחריו את הדלת וניצב בידיים קפוצות ובחזה גועש‪ ,‬כובש בתוכו איזה ריגוש גואה‪.‬‬
‫"שב‪ ,‬קפטן קרוקר‪ .‬קיבלת את המברק שלי?"‬
‫אורחנו צנח לתוך כורסה והעביר את מבטו בין שנינו בעיניים שואלות‪.‬‬
‫"קיבלתי את המברק שלך‪ ,‬ובאתי בשעה שנקבת‪ .‬שמעתי שהיית במשרד‪ .‬לא היתה דרך להימלט‬
‫ממך‪ .‬בוא נשמע את הרע מכול‪ .‬מה אתה עומד לעשות בי? לעצור אותי? אמור‪ ,‬בן אדם! אינך יכול‬
‫לשבת שם ולשחק בי כמו חתול בעכבר‪".‬‬
‫"תן לו סיגר‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬נשוך בו‪ ,‬קפטן קרוקר‪ ,‬ואל תניח לעצביך לבגוד בך‪ .‬לא הייתי יושב‬
‫כאן ומעשן איתך לו סברתי שאתה פושע רגיל‪ ,‬בזה אתה יכול להיות בטוח‪ .‬אם תהיה גלוי איתי‪ ,‬אולי‬
‫נצליח לעשות משהו טוב‪ .‬אם תתווכח איתי‪ ,‬אמחץ אותך‪".‬‬
‫"מה אתה רוצה שאעשה?"‬
‫"שתמסור לי דיווח נכון של כל מה שקרה אמש באחוזת אבּי — דיווח נכון‪ ,‬בבקשה ממך‪ ,‬בלי שום‬
‫תוספות ובלי שום השמטות‪ .‬אני כבר יודע מספיק‪ ,‬כך שאם תסטה סנטימטר אחד מן הדרך‪ ,‬אזעיק את‬
‫המשטרה מן החלון שלי‪ ,‬והפרשה תישמט משליטתי לעולמים‪".‬‬
‫הימאי הירהר זמן־מה‪ .‬אחר כך טפח על רגלו בידו הגדולה השזופה‪.‬‬
‫"אני מוכן להסתכן‪ ",‬קרא‪" .‬אני מאמין שאתה אדם ישר וכן‪ ,‬ואספר לך את כל הסיפור‪ ,‬אבל קודם‬
‫כול אומר לך דבר אחד‪ .‬ככל שהדבר נוגע לי‪ ,‬איני מתחרט כלל ואיני חושש מכלום‪ ,‬והייתי עושה‬
‫הכול מההתחלה ומתגאה במעשה ידי‪ .‬יקולל היצור החייתי הזה‪ .‬לוּ היו לוֹ נשמות אחדות כמו לחתול‪,‬‬
‫היה חייב לי את כולן! אבל המדובר בגברת מרי — מרי פרייזר — כי לעולם לא אקרא לה בשם‬
‫המקולל ההוא‪ .‬כשאני חושב שאני עלול לסבך אותה בצרות‪ ,‬אני‪ ,‬שהייתי מוכן להקריב את חיי כדי‬
‫להעלות חיוך אחד על פניה היקרות‪ ,‬זה מה שהופך את נשמתי למים‪ .‬ואף על פי כן — ואף על פי כן —‬
‫מה יכולתי לעשות? אספר לכם את סיפורי‪ ,‬רבותי‪ ,‬ואז אשאל אתכם‪ ,‬כגבר אל גבר‪ ,‬מה יכולתי‬
‫לעשות‪.‬‬
‫"עלי לחזור קצת אחורנית‪ .‬נראה שאתה יודע הכול‪ ,‬כך שאני משער שידוע לך כי פגשתי בה על‬
‫סיפונה של 'צוק גיברלטר' כשהיתה בין הנוסעים‪ ,‬ואני הייתי קצין ראשון‪ .‬מן היום הראשון שראיתי‬
‫אותה היתה האישה היחידה בחיי‪ .‬כל יום במשך המסע הזה אהבתי אותה עוד יותר‪ ,‬ופעמים רבות מאז‬
‫כרעתי בחשכת הלילה ונשקתי לסיפון האונייה הזאת‪ ,‬משום שידעתי כי רגליה היקרות דרכו שם‪.‬‬
‫מעולם לא היתה מאורסת לי‪ .‬היא התייחסה אלי בהגינות הרבה ביותר שאישה יכולה לנהוג בגבר‪ .‬אין‬
‫לי שום תלונה‪ .‬היתה זאת אהבה טהורה מצדי‪ ,‬וידידות אמיצה מצדה‪ .‬כשנפרדנו היתה אישה חופשייה‪,‬‬
‫אך אני שוב לא יכולתי להיות גבר חופשי‪.‬‬
‫"בפעם הבאה שירדתי לחוף‪ ,‬שמעתי על נישואיה‪ .‬ובכן‪ ,‬מדוע לא תינשא לאדם שחיבבה? תואר‬
‫וכסף — מי היה יכול לעשות בהם שימוש טוב ממנה? היא נועדה לכל היפה והמובחר‪ .‬לא הצטערתי‬
‫בשל נישואיה‪ .‬לא הייתי כלב אנוכי עד כדי כך‪ .‬פשוט שמחתי שהמזל האיר לה את פניו‪ ,‬וכי לא‬
‫הפקידה את גורלה בידי מלח חסר פרוטה‪ .‬עד כדי כך אהבתי את מרי פרייזר‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬לא חשבתי שאראה אותה שוב‪ ,‬אך במסע האחרון הועליתי בדרגה‪ ,‬והאונייה החדשה עדיין‬
‫לא הושקה‪ ,‬והיה עלי להמתין במשך חודשים אחדים עם אנשי בסידנהם‪ .‬יום אחד פגשתי בתרזה רייט‪,‬‬
‫המשרתת הזקנה שלה‪ ,‬בדרך כפרית‪ .‬היא סיפרה לי עליה‪ ,‬עליו‪ ,‬על הכול‪ .‬אני אומר לכם‪ ,‬רבותי‪ ,‬שזה‬
‫כמעט הוציא אותי מדעתי‪ .‬הכלב השיכור הזה‪ ,‬שהוא יעז להרים את ידו עליה‪ ,‬הוא — שאינו ראוי‬
‫ללקק את מגפיה! פגשתי שוב בתרזה‪ .‬אחר כך נפגשתי עם מרי עצמה — ושוב נפגשתי איתה‪ .‬אחר כך‬
‫לא הסכימה להיפגש איתי עוד‪ .‬אך ביום המחרת קיבלתי הודעה שעלי לצאת להפלגה בתוך שבוע‪,‬‬
‫וגמרתי אומר לראות אותה פעם נוספת לפני שאצא לדרך‪ .‬תרזה היתה תמיד ידידה שלי‪ ,‬כי אהבה את‬
‫מרי ושנאה את הנבל הזה כמעט כמוני‪ .‬מפיה למדתי להכיר את מנהגי הבית‪ .‬מרי נהגה לשבת ולקרוא‬
‫בחדרה הקטן שבקומה התחתונה‪ .‬אמש זחלתי לשם והקשתי על שמשת החלון‪ .‬תחילה לא הסכימה‬
‫לפתוח לי‪ ,‬אבל ידעתי כי בלבה פנימה אהבה אותי עכשיו‪ ,‬וכי לא תניח לי להישאר בחוץ בלילה‬
‫הקפוא‪ .‬היא לחשה לי לבוא מסביב אל החלון הקדמי הגדול‪ ,‬ומצאתי אותו פתוח בפני כדי לאפשר לי‬
‫להיכנס לחדר האוכל‪ .‬שוב שמעתי ממנה דברים שהרתיחו את דמי‪ ,‬ושוב קיללתי את האיש החייתי‬
‫הזה שהתעלל באישה שאהבתי‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬רבותי‪ ,‬עמדתי איתה שם בפנים ליד החלון‪ ,‬בתכלית התמימות‪ ,‬אלוהים עדי‪ ,‬כשהוא נחפז‬
‫כמטורף אל תוך החדר‪ ,‬מכנה אותה בשמות המרושעים ביותר שגבר יכול לכנות אישה‪ ,‬והצליף על‬
‫פניה במקל שאחז בידו‪ .‬זינקתי לעבר המחתה‪ ,‬והקרב בינינו היה הוגן‪ .‬הביטו כאן‪ ,‬על זרועי‪ ,‬במקום‬
‫שעליו נחתה המהלומה הראשונה שלו‪ .‬אז הגיע תורי‪ ,‬ואני פילחתי אותו כאילו היה דלעת רקובה‪.‬‬
‫אתם סבורים שהצטערתי על המעשה? לא ולא! היו אלה חייו או חיי; אבל יותר מזה — היו אלה חייו‬
‫או חייה‪ ,‬כי כיצד יכולתי להשאיר אותה בשליטתו של המטורף הזה? כך הרגתי אותו‪ .‬האם נהגתי שלא‬
‫כשורה? ובכן‪ ,‬אם כך‪ ,‬מה הייתם אתם‪ ,‬רבותי‪ ,‬עושים לו הייתם במצבי?‬
‫"היא צעקה כשפגע בה‪ ,‬והצעקה הזאת הביאה את תרזה אלינו מחדרה שמעל‪ .‬היה בקבוק יין על‬
‫המזנון‪ ,‬ואני פתחתי אותו ויצקתי מעט ממנו אל בין שפתיה של מרי‪ ,‬כי היתה מתה למחצה מן ההלם‪.‬‬
‫אז לגמתי גם אני מעט‪ .‬תרזה קרת רוח לגמרי‪ ,‬והתוכנית היתה שלה לא פחות משהיתה שלי‪ .‬עלינו‬
‫ליצור את הרושם שפורצים עשו את המעשה‪ .‬תרזה חזרה שוב ושוב על הסיפור שלנו באוזני גברתה‪,‬‬
‫ואילו אני טיפסתי למעלה וחתכתי את חבל הפעמון‪ .‬קשרתי אותה אל הכיסא ושחקתי את קצה החבל‬
‫כדי שהקרע ייראה טבעי‪ ,‬פן יתהו כיצד הגיע פורץ למעלה כדי לחתוך אותו‪ .‬אספתי צלחות וקערות‬
‫אחדות מכסף כדי לאמת את רעיון הפריצה‪ ,‬והשארתי את שתי הנשים עם הוראות להזעיק עזרה רבע‬
‫שעה אחרי שאצא לדרך‪ .‬את כלי הכסף השלכתי לברכה שבגינה ויצאתי לסידנהם‪ ,‬כשאני חש כי‬
‫לראשונה בחיי עשיתי הלילה עבודה חיובית וראויה לשמה‪ .‬וזוהי האמת וכל האמת‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬גם אם‬
‫אשלם עליה בתלייה‪".‬‬
‫הולמס עישן זמן־מה בדממה‪ .‬אחר כך חצה את החדר ולחץ את ידו של אורחנו‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬זאת דעתי‪ ",‬אמר‪" .‬אני סבור שכל מילה שאמרת היא אמת‪ ,‬כי כמעט לא אמרת מילה שלא‬
‫ידעתי כבר‪ .‬רק אקרובט או מלח היו מצליחים לטפס ולהגיע אל חבל הפעמון מן המדף‪ ,‬ורק מלח היה‬
‫יכול לעשות את הקשרים שבעזרתם הודק החבל לכיסא‪ .‬רק פעם אחת באה הגברת הזאת במגע עם‬
‫מלחים‪ ,‬בעת המסע שלה‪ ,‬והיה זה מישהו במעמדה שלה‪ ,‬כיוון שהתאמצה כל כך לחפות עליו והפגינה‬
‫בכך את אהבתה אליו‪ .‬אתה רואה כמה קל היה לי להניח עליך את ידי מרגע שעליתי על הדרך‬
‫הנכונה‪".‬‬
‫"חשבתי שהמשטרה לא תהיה מסוגלת לגלות בכלל את ההונאה שלנו‪".‬‬
‫"ואמנם המשטרה לא הצליחה‪ ,‬והיא גם לא תצליח‪ ,‬כך אני סבור‪ .‬עכשיו‪ ,‬הקשב לי‪ ,‬קפטן קרוקר‪.‬‬
‫זה עניין חמור מאוד‪ ,‬אף על פי שאני נוטה להודות שפעלת עקב התגרות קיצונית ביותר‪ .‬איני בטוח‬
‫שהחוק לא יקבע כי זוהי הגנה עצמית‪ .‬מכל מקום‪ ,‬חבר מושבעים בריטי צריך לקבוע זאת‪ .‬בינתיים‬
‫נתונה לך חיבתי במידה כזאת‪ ,‬שאם תחליט להיעלם עוד היום‪ ,‬אני מבטיח לך שאיש לא ימנע זאת‬
‫בעדך‪".‬‬
‫"ואז ייחשף הכול?"‬
‫"ודאי‪".‬‬
‫המלח האדים בזעם‪.‬‬
‫"איזה מין הצעה זאת? אני מכיר את החוק מספיק כדי לדעת שמרי תואשם בשותפות לפשע‪ .‬האם‬
‫אתה סבור שאשאיר אותה לבדה לעמוד בפני התביעה בעוד אני מתחמק לי? לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬הנח להם‬
‫לעשות בי את הרע מכול‪ ,‬אבל בשם אלוהים‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬מצא איזושהי דרך להשאיר את מרי המסכנה‬
‫שלי מחוץ לכל זה‪".‬‬
‫הולמס הושיט את ידו בשנית למלח‪.‬‬
‫"רק בחנתי אותך‪ ,‬ודבריך נשמעים כנים בכל פעם‪ .‬ובכן‪ ,‬אני לוקח על עצמי אחריות כבדה‪ ,‬אבל‬
‫נתתי להופקינס רמז מצוין‪ ,‬ואם אינו מסוגל לנצל אותו בכוחות עצמו‪ ,‬איני יכול לעזור לו‪ .‬הקשב‪,‬‬
‫קפטן קרוקר‪ ,‬נעשה זאת בצורה ההולמת את החוק‪ :‬אתה האסיר‪ .‬ווטסון‪ ,‬אתה חבר מושבעים בריטי‪,‬‬
‫ומעודי לא פגשתי אדם המתאים יותר לתפקיד הזה‪ .‬אני השופט‪ .‬עכשיו‪ ,‬רבותי המושבעים‪ ,‬שמעתם‬
‫את העדויות‪ .‬האם אתם מוצאים את האסיר אשם או לא אשם?"‬
‫"לא אשם‪ ,‬כבוד השופט‪ ",‬אמרתי‪.‬‬
‫"ווקס פופולי‪ ,‬ווקס דאי‪ .‬אתה משוחרר‪ ,‬קפטן קרוקר‪ .‬כל עוד לא ימצא החוק קורבן אחר‪ ,‬אתה‬
‫בטוח ככל שהדבר נוגע לי‪ .‬חזור אל הגברת בעוד שנה‪ ,‬ומי ייתן ועתידה ועתידך יצדיקו את גזר הדין‬
‫שעליו הכרזנו כאן הערב‪".‬‬
 ‫הרפתקת הכתם השני‬
‫כוונתי היתה שהרצח באחוזת אבּי יהיה החוליה האחרונה בשלשלת מעלליו של ידידי שרלוק הולמס‬
‫שאביא לידיעת הציבור‪ .‬החלטה זו לא נבעה מהיעדר חומר‪ ,‬שכן יש בידי רשימות על מאות פרשיות‬
‫שאותן לא הזכרתי מעולם‪ ,‬והיא גם לא נבעה מהתרופפות עניינם של קוראי באישיותו המיוחדת‬
‫במינה ובשיטות עבודתו יוצאות הדופן של האדם המופלא הזה‪ .‬הסיבה האמיתית היתה נעוצה בכך‬
‫שמר הולמס עצמו לא נטה להסכים להמשך פרסום קורותיו‪ .‬כל עוד עסק בכך למחייתו‪ ,‬היה לתיעוד‬
‫הצלחותיו ערך מעשי‪ ,‬אך לאחר שפרש סופית מלונדון והתמכר ללימודים ולגידול דבורים בסאסקס‬
‫דאונס‪ ,‬החל לסלוד מן הפרסום ותבע בכל תוקף כי משאלותיו בעניין זה תמולאנה עד תום‪ .‬רק כאשר‬
‫הבהרתי לו כי נתתי את דברתי ש"הרפתקת הכתם השני" תתפרסם כאשר יגיע הזמן לכך‪ ,‬וציינתי‬
‫בפניו כי מן הדין הוא שאוסף אירועים ארוך זה ייחתם בפרשה הבינלאומית החשובה ביותר שהתבקש‬
‫אי־פעם לעסוק בה‪ ,‬רק אז עלה בידי להשיג את הסכמתו לכך שדיווח זהיר ומוגבל של האירוע יובא‬
‫סוף־סוף לידיעת הציבור‪ .‬אם נדמה כי פרטים מסוימים לוקים בערפול‪ ,‬אני מאמין כי קהל קוראי יגלה‬
‫הבנה ויתחשב בעובדה שישנה סיבה טובה לאיפוקי‪.‬‬
‫המאורעות התרחשו‪ ,‬אם כן‪ ,‬בשנה‪ ,‬ואפילו בעשור‪ ,‬שלא ננקוב בהם‪ .‬בבוקרו של יום שלישי סתווי‬
‫אחד גילינו בין כותלי חדרנו הצנוע שברחוב בייקר שני אורחים ששמם יצא בכל רחבי אירופה‪ .‬האחד‬
‫מהם — חמור סבר‪ ,‬אפו רם‪ ,‬עיניו עיני נשר וכולו אומר שררה — היה לא אחר מאשר לורד בלינג'ר‬
‫המהולל‪ ,‬ששימש פעמיים ראש ממשלת בריטניה‪ .‬השני — כהה‪ ,‬תווי פניו חדים‪ ,‬הופעתו מהודרת‪,‬‬
‫עדיין אינו בגיל העמידה ונאה בגוף ובנפש — היה כבוד השר טרילוני הופ‪ ,‬השר לענייני אירופה‬
‫והמדינאי שכוכבו דרך בשמי המדינה‪ .‬הם ישבו זה לצד זה על ספתנו המכוסה בניירות מפוזרים‪ ,‬והיה‬
‫קל להבחין מהבעת פניהם הלֵאָה והח דה כי העניין שלשמו באו הוא בעל חשיבות עליונה‪ .‬כפות ידיו‬
‫הרזות‪ ,‬כחולות הוורידים של ראש הממשלה נקפצו בחוזקה סביב גולת השן של ידית מטרייתו‪ ,‬ופניו‬
‫הכחושות והסגופות הביטו בקדרות מהולמס אלי‪ .‬השר לענייני אירופה משך בשפמו בעצבנות‪,‬‬
‫ואצבעותיו השתעשעו בחוסר מנוחה בחוליותיה של שרשרת שעונו‪.‬‬
‫"כאשר גיליתי את האבדה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬הבוקר בשעה שמונה‪ ,‬דיווחתי על כך לאלתר לראש‬
‫הממשלה‪ ,‬והוא הציע כי נפנה אליך‪".‬‬
‫"האם דיווחתם למשטרה?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ",‬השיב ראש הממשלה בדרך ההחלטית והנמרצת שבה התפרסם‪" .‬לא עשינו זאת ואין‬
‫כל סיכוי שנעשה זאת‪ .‬לדווח למשטרה פירושו‪ ,‬לטווח ארוך‪ ,‬לדווח לציבור‪ ,‬ומן הדבר הזה במיוחד‬
‫עלינו להימנע‪".‬‬
‫"מדוע‪ ,‬אדוני?"‬
‫"משום שחשיבותו של המסמך הנידון היא כה גורלית‪ ,‬עד כי אני סבור — הייתי אולי אומר‪ ,‬בטוח —‬
‫כי פרסומו עלול לחולל משבר חמור באירופה‪ .‬לא אגזים אם אומר שעניין של מלחמה או שלום עומד‬
‫כאן על הפרק‪ .‬אם החזרתו של המסמך לא תושג במרב הסודיות‪ ,‬מוטב אפוא שלא יתגלה כלל‪ ,‬שכן‬
‫כל כוונתם של גונבי המסמך אינה אלא להביא את תוכנו לידיעת הציבור‪".‬‬
‫"אני מבין‪ .‬ובכן‪ ,‬מר טרילוני הופ‪ ,‬אודה לך מאוד אם תספר לי באילו נסיבות בדיוק נעלם המסמך‬
‫הזה‪".‬‬
‫"אוכל לעשות זאת במילים ספורות‪ ,‬מר הולמס‪ .‬המכתב — היה זה מכתב משליט זר — התקבל לפני‬
‫שישה ימים‪ .‬תוכנו היה בעל חשיבות כה מכרעת‪ ,‬עד כי לא שמרתי אותו בכספתי‪ ,‬אלא נטלתי אותו‬
‫עמי מדי ערב אל ביתי שבווייטהול ֵט ס‪ ,‬ושם שמרתי אותו בחדר השינה שלי בתוך תיבת מכתבים‬
‫נעולה‪ .‬המכתב היה שם אמש‪ .‬בזה אני בטוח‪ .‬במו ידי פתחתי את התיבה כאשר התלבשתי לסעודת‬
‫הערב‪ ,‬וראיתי בה את המסמך‪ .‬הבוקר נעלם המסמך‪ .‬תיבת המכתבים ניצבה במשך כל הלילה על‬
‫שולחן הלילה שלי‪ ,‬סמוך למראה‪ .‬שנתי קלה וכך גם שנתה של אשתי‪ .‬שנינו מוכנים להישבע שאיש‬
‫לא היה יכול להיכנס אל החדר בשעות הלילה‪ .‬ואף על פי כן אני חוזר ואומר כי המסמך נעלם‪".‬‬
‫"באיזו שעה סעדת את ארוחת הערב?"‬
‫"בשעה שבע וחצי‪".‬‬
‫"כמה זמן עבר עד שעלית למיטתך?"‬
‫"אשתי יצאה לתיאטרון‪ ,‬ואני המתנתי לבואה‪ .‬רק בשעה אחת־עשרה וחצי עלינו לחדרנו‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬במשך ארבע שעות נותרה תיבת המכתבים ללא שמירה?"‬
‫"איני מתיר לאיש להיכנס לחדר זה פרט למשרתת הנכנסת אליו בבוקר‪ ,‬למשרת האישי שלי או‬
‫למשרתת האישית של אשתי‪ ,‬הנכנסים אליו בשעות היום‪ .‬אך שלושתם משרתים נאמנים המשמשים‬
‫אותנו זמן רב‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬איש מהם לא היה יכול לדעת כלל כי יש בתיבת המכתבים מסמך שערכו‬
‫עולה על מסמכי המשרד השגרתיים‪".‬‬
‫"מי ידע על קיומו של המכתב?"‬
‫"איש בבית לא ידע זאת‪".‬‬
‫"אשתך בוודאי ידעה על כך?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬לא אמרתי דבר לאשתי עד אשר גיליתי הבוקר את אובדנו של המסמך‪".‬‬
‫ראש הממשלה הינהן בשביעות רצון‪.‬‬
‫"תמיד ידעתי‪ ,‬אדוני‪ ,‬עד כמה מפותח חוש האחריות הציבורי שלך‪ ",‬אמר‪" .‬אני משוכנע כי במקרה‬
‫זה של סודיות ממעלה ראשונה‪ ,‬יתעלה החוש שלך מעל לקשרים המשפחתיים הקרובים ביותר‪".‬‬
 ‫השר לענייני אירופה קד קידה‪.‬‬
‫"אתה עושה עמי את הצדק הראוי לי‪ ,‬אדוני‪ ,‬שהרי עד לבוקר זה לא הזכרתי את העניין באוזני‬
‫אשתי ולו במילה אחת‪".‬‬
‫"האם ייתכן שניחשה זאת?"‬
‫"לא‪ ,‬מר הולמס‪ .‬היא לא היתה יכולה לנחש — איש לא היה יכול לנחש‪".‬‬
‫"האם איבדת מסמכים אחרים קודם לכן?"‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"מי באנגליה ידע על קיומו של המכתב?"‬
‫"כל שרי הממשלה קיבלו על כך דיווח אתמול‪ ,‬אבל השבועה לשמור על סודיות המתלווה לכל‬
‫פגישת ממשלה קיבלה משנה תוקף על ידי אזהרתו החמורה של ראש הממשלה‪ .‬אל אלוהים‪ ,‬לחשוב‬
‫על כך שבתוך שעות ספורות איבדתי אני עצמי את המסמך!" פניו היפות נעוו בהבעה של ייאוש‪ ,‬וידיו‬
‫תלשו את שְׂער ראשו‪ .‬להרף עין אחד נחשף בפנינו האדם האמיתי‪ :‬פזיז‪ ,‬נלהב‪ ,‬רגיש מאוד‪ .‬ברגע הבא‬
‫שוב עטה את המסכה האריסטוקרטית‪ ,‬והנימה המעודנת שבה לקולו‪" .‬מלבד חברי הממשלה ישנם רק‬
‫שני פקידים במשרדי‪ ,‬ואולי שלושה‪ ,‬היודעים על דבר קיומו של המכתב‪ .‬פרט להם אין איש באנגליה‬
‫היודע על כך‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אני מבטיח לך זאת נאמנה‪".‬‬
‫"ומחוץ לאנגליה?"‬
‫"אני סבור שאיש מחוץ לאנגליה לא ראה את המכתב‪ ,‬למעט האדם שכתב אותו‪ .‬אני סמוך ובטוח‬
‫שאפילו שרי ממשלתו — כלומר‪ ,‬שהמכתב לא עבר בצינורות הרשמיים המקובלים‪".‬‬
‫הולמס הירהר זמן־מה בדברים‪.‬‬
‫"עתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬עלי לבקשך לפרט מה טיבו של מסמך זה‪ ,‬ומדוע עלולות להיות להיעלמו השלכות‬
‫הרות גורל כל כך‪".‬‬
‫שני האדונים החליפו ביניהם מבט מהיר‪ ,‬וגבות עיניו הסבוכות של ראש הממשלה התלכדו יחד‬
‫בהקדירו את מצחו‪.‬‬
‫"מר הולמס‪ ,‬מעטפת המכתב ארוכה וצרה וצבעה כחול‪ .‬חותמת שעווה אדומה בצורת אריה רובץ‬
‫מתנוססת עליה‪ .‬המכתב ממוען בכתב יד גדול ותקיף אל —"‬
‫"צר לי‪ ",‬אמר הולמס‪" ,‬אך פרטים אלה‪ ,‬מעניינים וחיוניים ככל שיהיו‪ ,‬אינם מאפשרים לי לרדת‬
‫לשורשם של הדברים‪ .‬מה היה במכתב?"‬
‫"זהו סוד מדינה ממדרגה ראשונה‪ ,‬ולא אוכל לגלותו לך‪ ,‬ואף איני רואה בכך כל צורך‪ .‬אם יעלה‬
‫בידך‪ ,‬בעזרת אותם הכישרונות המיוחסים לך‪ ,‬לגלות מעטפה העונה על תיאורי וכן את תכולתה‪ ,‬יהיה‬
‫בכך משום שירות רב־חשיבות למדינתך‪ ,‬ותזכה בכל גמול שיש בידינו להעניק לך‪".‬‬
‫שרלוק הולמס קם ממקומו בחיוך‪.‬‬
‫"שניכם נמנים עם האנשים הטרודים ביותר במדינה‪ ",‬אמר‪" ,‬וגם לי‪ ,‬בדרכי הצנועה‪ ,‬ישנן‬
‫התחייבויות רבות‪ .‬צר לי מאוד‪ ,‬רבותי‪ ,‬על כי אין ביכולתי לסייע לכם בעניין זה‪ .‬כל זמן נוסף‬
 ‫שנקדיש לפגישה הזאת יתבזבז לריק‪ ,‬ותו לא‪".‬‬
‫ראש הממשלה זינק על רגליו‪ ,‬כשעיניו הקבועות עמוק בחוריהן מנצנצות באותו ברק נמרץ ועז‬
‫שהטיל מורך בלבם של שריו‪" .‬איני מורגל —" החל‪ ,‬אך מיד השתלט על כעסו ושב למקומו‪ .‬במשך‬
‫רגע או שניים ישב בדומייה‪ .‬אחר כך משך המדינאי הקשיש בכתפיו‪.‬‬
‫"עלינו לקבל את תנאיך‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הצדק איתך‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬ואין בזה משום היגיון לצפות ממך‬
‫לפעול בעניין זה‪ ,‬אלא אם כן ניתן בך את אמוננו המלא‪".‬‬
‫"אני מסכים עמך‪ ,‬אדוני‪ ",‬אמר המדינאי הצעיר‪.‬‬
‫"אם כן‪ ,‬אספר לך במה מדובר‪ ,‬כשאני שם את מבטחי המלא בכבודך ובכבודו של עמיתך‪ ,‬דוקטור‬
‫ווטסון‪ .‬אוכל גם לפנות אל רגש הנאמנות לארצכם‪ ,‬שכן איני מעלה על דעתי אסון נורא יותר העלול‬
‫להתרגש על המדינה מאשר פרסומו של עניין זה‪".‬‬
‫"אתה יכול לבטוח בנו בלב שקט‪".‬‬
‫"טוב אפוא‪ .‬המכתב נשלח משליט זר מסוים‪ ,‬שההתפתחויות הקולוניאליות האחרונות במדינה‬
‫כלשהי עוררו את רוגזו‪ .‬המכתב נכתב בחיפזון‪ ,‬ועל אחריותו שלו בלבד‪ .‬חקירות שערכנו העלו‬
‫ששריו אינם יודעים דבר על המכתב‪ .‬עם זאת‪ ,‬הדברים נוסחו בצורה כה אומללה‪ ,‬ומשפטים אחדים‬
‫הם בעלי אופי כה מתגרה‪ ,‬שאין ספק כי פרסום המכתב עלול להוביל למצב מסוכן מאוד בארץ הזאת‪.‬‬
‫עלולה להתעורר סערת רוחות כזאת‪ ,‬אדוני‪ ,‬שאיני מהסס להצהיר כי בתוך שבוע מפרסום המכתב היא‬
‫עלולה להיות מעורבת במלחמה קשה‪".‬‬
‫הולמס כתב שם על פיסת נייר והושיטה לראש הממשלה‪.‬‬
‫"בדיוק‪ .‬הוא האיש‪ .‬ומכתב זה — מכתב זה‪ ,‬העלול לגרור בעקבותיו הוצאה של מאות מיליוני לירות‬
‫ולעלות בחייהם של מאות אלפי בני אדם — הוא־הוא המסמך שנעלם באופן כה מסתורי‪".‬‬
‫"האם הודעתם לשולח?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬מברק מוצפן שוגר אליו‪".‬‬
‫"אולי הוא מעוניין בפרסום המכתב‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אדוני‪ ,‬יש לנו סיבה טובה להאמין כי נוכח לדעת שפעל בחוסר זהירות וברגע של כעס‪ .‬אם‬
‫אמנם יתפרסם תוכנו של המכתב‪ ,‬תהיה המהלומה שתונחת עליו ועל ארצו קשה אף מן הנזק שייגרם‬
‫לנו‪".‬‬
‫"אם כך הדבר‪ ,‬למי יש עניין בפרסומו של המכתב? מדוע ירצה מישהו לגנוב אותו או לתת לו‬
‫פומבי?"‬
‫"פה‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אנו חודרים לתחומי הפוליטיקה הבינלאומית הגבוהה‪ ,‬אבל אם תזכור מהו המצב‬
‫באירופה‪ ,‬לא תתקשה לעמוד על המניע‪ .‬אירופה כולה היא מחנה צבאי אחד גדול‪ .‬שתי בריתות בין‬
‫מדינות יוצרות איזון של הכוחות הצבאיים‪ .‬בריטניה הגדולה מהווה את לשון המאזניים‪ .‬אם תיגרר‬
‫בריטניה למלחמה עם חברות הברית האחת‪ ,‬יבטיח הדבר את עליונותן של חברות הברית האחרת‪ ,‬בין‬
‫שאלה תצטרפנה למלחמה ובין שלא‪ .‬הדברים מובנים לך?"‬
‫"מובנים בהחלט‪ .‬אם כן‪ ,‬אויבי אותו שליט מעוניינים לשים את ידם על המכתב ולפרסמו כדי להביא‬
‫לקרע בין אותה מדינה לבין בריטניה?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"ולמי יישלח מסמך זה אם ייפול לידי האויב?"‬
‫"לאחת השגרירויות האירופיות הגדולות‪ .‬קרוב לוודאי שהמכתב עושה ברגע זה את דרכו לשם‬
‫במלוא הקיטור‪".‬‬
‫מר טרילוני הופ שמט את ראשו על חזהו ופלט גניחה קולנית‪ .‬ראש הממשלה הניח את ידו על שכמו‬
‫בטוב לב‪.‬‬
‫"זה פשוט מזל ביש‪ ,‬בחורי היקר‪ .‬איש אינו מאשים אותך‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬נקטת את כל אמצעי‬
‫הזהירות האפשריים‪ .‬עכשיו‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬בידיך העובדות כולן‪ .‬איזו דרך פעולה אתה מציע לנקוט?"‬
‫הולמס נד בראשו בעצבות‪.‬‬
‫"אתה סבור‪ ,‬אדוני‪ ,‬כי אם לא יימצא המסמך תפרוץ מלחמה?"‬
‫"אני סבור שהדבר אפשרי בהחלט‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬התכונן לקדם פני מלחמה‪".‬‬
‫"זאת הצהרה חמורה‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"חשוב על העובדות‪ ,‬אדוני‪ .‬קשה להניח שהמסמך נלקח אחרי השעה אחת־עשרה וחצי בלילה‪,‬‬
‫מאחר שאני מבין כי מר הופ ואשתו נמצאו בחדר משעה זאת ועד לרגע שבו התגלתה האבדה‪ .‬המסמך‬
‫נלקח אפוא אמש בין השעה שבע וחצי לשעה אחת־עשרה וחצי‪ .‬קרוב לוודאי שהדבר נעשה סמוך‬
‫יותר לשעה המוקדמת‪ ,‬שכן מי שנטל את המסמך ידע‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬על מקום הימצאו‪ ,‬ומובן שירצה‬
‫להשיגו מוקדם ככל האפשר‪ .‬עכשיו‪ ,‬אדוני‪ ,‬אם מסמך בעל חשיבות עליונה כמו זה נלקח בשעה כזאת‪,‬‬
‫היכן הוא עשוי להימצא עתה? לאיש אין כל סיבה להחזיק בו‪ .‬הוא הועבר במהירות לידיהם של‬
‫המעוניינים בו‪ .‬איזה סיכוי יש לנו עתה להשיגו בחזרה‪ ,‬או אפילו לעלות על עקבותיו? לא! המסמך‬
‫פשוט אינו בהישג ידינו‪ ".‬ראש הממשלה קם מן הספה‪.‬‬
‫"יש היגיון רב בדבריך‪ ,‬מר הולמס‪ .‬נראה שהעניין אכן יצא מתחום שליטתנו‪".‬‬
‫"הבה נניח‪ ,‬לשם הדיון‪ ,‬שהמסמך נלקח על ידי המשרתת האישית או המשרת האישי —"‬
‫"עלי להדגיש ששניהם משרתים ותיקים ומהימנים‪".‬‬
‫"הבנתי מדבריך כי חדרך נמצא בקומה השנייה‪ ,‬כי אין כל כניסה מבחוץ וכי איש אינו יכול לעלות‬
‫אל החדר מתוך הבית מבלי להיראות‪ .‬ברור‪ ,‬אם כן‪ ,‬שמישהו מבני הבית הוא שלקח אותו‪ .‬למי ימסור‬
‫אותו הגנב? לאחד מכמה מרגלים בינלאומיים וסוכנים חשאיים ששמותיהם מוכרים לי למדי‪ .‬שלושה‬
‫מהם נחשבים לבכירים במקצועם‪ .‬אתחיל את חקירתי בכך שאנסה לבדוק אם כל אחד מהם נמצא על‬
‫משמרתו‪ .‬אם אחד מהם חסר — במיוחד אם נעלם מאז אמש — יהיה בכך כדי להצביע על מקום‬
‫הימצאו של המסמך‪".‬‬
‫"אבל מדוע על האיש להיעלם?" שאל השר לענייני אירופה‪" .‬הוא יביא ודאי את המכתב לאחת‬
 ‫השגרירויות בלונדון‪".‬‬
‫"אני חושב שלא‪ .‬הסוכנים הללו פועלים באופן עצמאי‪ ,‬ויחסיהם עם השגרירויות מתוחים בדרך‬
‫כלל‪".‬‬
‫ראש הממשלה הינהן בהסכמה‪.‬‬
‫"אני סבור שהצדק איתך‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הוא בוודאי יביא שלל כה נכבד אל המפקדה הראשית במו‬
‫ידיו‪ .‬נראה לי שדרך הפעולה שאתה עומד לנקוט היא מצוינת‪ .‬בינתיים‪ ,‬הופ‪ ,‬אסור לנו להזניח את‬
‫שאר חובותינו בשל הפורענות הזאת שפקדה אותנו‪ .‬אנו ניצור איתך קשר‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אם תהיינה‬
‫התפתחויות חדשות במשך היום‪ ,‬ואין ספק שגם אתה תדווח לנו על תוצאות חקירותיך‪".‬‬
‫שני המדינאים קדו לעברנו ויצאו מן החדר בפנים רציניות‪.‬‬
‫לאחר שאורחינו הדגולים יצאו לדרכם‪ ,‬הצית הולמס את מקטרתו וישב זמן־מה בדממה‪ ,‬שקוע‬
‫במחשבות עמוקות‪ .‬נטלתי את עיתון הבוקר‪ ,‬ועד מהרה שקעתי במקרה פשע סנסציוני שאירע בלונדון‬
‫אמש‪ ,‬כאשר לפתע השמיע ידידי קול זעקה‪ ,‬זינק על רגליו והניח את מקטרתו על אדן האח‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר‪" ,‬זאת הדרך הטובה ביותר לתקוף את הנושא‪ .‬המצב אמנם קשה‪ ,‬אך לא חסר תקווה‪.‬‬
‫אפילו עתה‪ ,‬אם נצליח לוודא מי מהם נטל את המסמך‪ ,‬אפשר שעדיין לא מאוחר והמסמך עדיין לא‬
‫יצא מידיו‪ .‬הברנשים הללו עובדים‪ ,‬ככלות הכול‪ ,‬תמורת בצע כסף‪ ,‬ומאחורי עומד משרד האוצר‬
‫הבריטי‪ .‬אם המסמך עומד למכירה‪ ,‬בכוונתי לקנותו‪ ,‬גם אם פירוש הדבר תוספת של פני למס‬
‫ההכנסה‪ .‬ניתן להניח שהברנש עדיין מחזיק במסמך ברשותו כדי להמתין ולראות מה גובה הסכום‬
‫שהצד שלנו יציע לו‪ ,‬בטרם ינסה את מזלו עם הצד האחר‪ .‬רק שלושה מסוגלים למשחק כה נועז‪ ,‬והם‬
‫אובּרשטיין‪ ,‬לה־רוֹתי ֶיר ואדוארדו לוקס‪ .‬אני מתכוון לפגוש בכל אחד מהם‪".‬‬
‫העפתי מבט בעיתון הבוקר‪.‬‬
‫"האם אדוארדו לוקס מתגורר ברחוב גודולפין?"‬
‫"כן‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬לא תוכל לפגוש בו‪".‬‬
‫"מדוע לא?"‬
‫"משום שהוא נרצח בביתו אתמול בלילה‪".‬‬
‫לעתים כה קרובות עלה בידי ידידי להפתיע אותי במהלך ההרפתקאות שעברנו‪ ,‬עד כי כאשר עמדתי‬
‫על מידת ההפתעה שהסבתי לו עתה‪ ,‬התמלא לבי חדווה רבה‪ .‬הוא הביט בי בתדהמה‪ ,‬ואחר כך חטף‬
‫את העיתון מידי‪ .‬וזאת היתה הידיעה שבקריאתה הייתי שקוע כאשר זינק מכיסאו‪:‬‬

‫רצח בווסטמינסטר‬
‫רצח מסתורי התרחש אמש ברחוב גודולפין ‪ ,16‬באחד מאותם טורי בתים ישנים ומבודדים‬
‫מן המאה השמונה־עשרה‪ ,‬המשתרעים בין הנהר לבין כנסיית וסטמינסטר‪ ,‬בצלו של המגדל‬
 ‫הגדול של בתי הפרלמנט‪ .‬בבית קטן אך נאה זה התגורר במשך שנים אחדות מר אדוארדו‬
‫לוקס‪ ,‬דמות ידועה בחוגי החברה‪ ,‬הן בשל אישיותו המקסימה והן בשל המוניטין שיצא לו‬
‫בצדק כאחד מזמרי הטנור החובבים הטובים ביותר בארץ‪ .‬מר לוקס הוא רווק בן שלושים‬
‫וארבע‪ ,‬ומשק ביתו מורכב מסוכנת משק בית קשישה ששמה מרת פרינגל וממשרתו האישי‬
‫— מיטון‪ .‬סוכנת משק הבית נוהגת לפרוש בשעה מוקדמת לחדרה שבקומה העליונה של‬
‫הבית‪ .‬המשרת האישי בילה את הערב מחוץ לבית‪ ,‬אצל ידיד המתגורר בהמרסמית‪ .‬מן השעה‬
‫עשר ואילך עמד הבית לרשותו הבלעדית של מר לוקס‪ .‬עדיין לא ברור מה בדיוק התרחש‬
‫באותה שעה‪ ,‬אך בשעה רבע לשתים־עשרה עבר שוטר המקוף ָבּ ט ברחוב גודולפין והבחין‬
‫כי דלת בית מספר ‪ 16‬פתוחה קמעה‪ .‬הוא הקיש על הדלת‪ ,‬אך לא נענה‪ .‬בהבחינו באור בחדר‬
‫הקדמי‪ ,‬נכנס אל הפרוזדור ושוב הקיש על דלת החדר‪ ,‬אך גם הפעם לא נענה‪ .‬הוא הדף את‬
‫דלת החדר ונכנס פנימה‪ .‬בחדר שרר תוהו ובוהו נורא‪ :‬כל הרהיטים היו מרוכזים בצד אחד‪,‬‬
‫ואחד הכיסאות היה מוטל הפוך במרכז החדר‪ .‬לצד הכיסא‪ ,‬כשהוא עדיין לופת את אחת‬
‫מרגליו‪ ,‬שכב הדייר המסכן‪ .‬הוא נדקר בלבו‪ ,‬וקרוב לוודאי שמת מיד‪ .‬הסכין שבה בוצע‬
‫הפשע היתה פגיון אינדיאני בעל להב מעוקם שנלקח מתוך שלל של כלי נשק מזרחיים‬
‫שעיטרו את אחד הקירות‪ .‬נראה שסיבת הרצח לא היתה שוד‪ ,‬שכן לא נעשה כל ניסיון לגעת‬
‫בחפצי הערך המצויים בחדר‪ .‬מר לוקס היה מוכר היטב לכול ואהוב מאוד על הבריות‪ ,‬וברור‬
‫בעליל כי סופו הנורא והמסתורי יעורר עניין מהול בכאב ובאהדה עזה בקרב חוג מכריו‬
‫הרחב‪.‬‬

‫"ובכן‪ ,‬ווטסון‪ ,‬מה דעתך על זה?" שאל הולמס לאחר שהות ארוכה‪.‬‬
‫"זהו צירוף מקרים מדהים‪".‬‬
‫"צירוף מקרים! הנה כאן‪ ,‬לפנינו‪ ,‬אחד משלושת האנשים שהיו עשויים למלא תפקיד בדרמה‬
‫האחרונה — האיש מוצא את מותו בצורה אלימה באותן שעות ממש שבהן התרחשה הדרמה בבית הופ‪.‬‬
‫הסיכויים שאין זה צירוף מקרים כה גדולים‪ ,‬עד כי יהיה קשה לבטא אותם במספרים‪ .‬לא‪ ,‬ווטסון‬
‫יקירי‪ ,‬שני המאורעות קשורים זה בזה — הם חייבים להיות קשורים זה בזה‪ .‬ועלינו מוטל לגלות‬
‫כיצד‪".‬‬
‫"אבל עכשיו בוודאי ידוע למשטרה הכול‪".‬‬
‫"לא ולא‪ .‬לשוטרים ידוע רק מה שעיניהם רואות ברחוב גודולפין‪ .‬הם אינם יודעים — ולא י ֵדעו —‬
‫דבר ממה שהתרחש בווייטהול טרס‪ .‬רק לנו ידועים שני האירועים‪ ,‬ורק אנו יכולים לקשר ביניהם‪.‬‬
‫"ישנה נקודה בולטת אחת שהיתה עשויה‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬להפנות את חשדי אל לוקס‪ .‬רחוב גודולפין‬
‫בווסטמינסטר מרוחק מווייטהול טרס מרחק של כמה דקות הליכה בלבד‪ .‬שני הסוכנים הזרים האחרים‬
‫שבשמם נקבתי מתגוררים בקצהו האחר של וסט אנד‪ .‬לכן היה קל יותר ללוקס מאשר לאחרים ליצור‬
‫קשר עם מישהו ממשק ביתו של השר לענייני אירופה או לקבל ממנו מסר — עניין פעוט לכאורה‪ ,‬אך‬
‫כאשר המאורעות נדחקים ונדחסים בפרק זמן של שעות ספורות‪ ,‬ייתכן שיש לו חשיבות מכרעת‪ .‬היי!‬
‫מה יש לנו כאן?"‬
‫מרת הדסון הופיעה ובידה טס‪ ,‬ועליו מונח כרטיס ביקור של אישה‪ .‬הולמס העיף בו מבט‪ ,‬זקף את‬
‫גבות עיניו והושיט לי אותו‪.‬‬
‫"בקשי מן הליידי הילדה טרילוני להואיל להיכנס לחדר‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫כעבור רגע הוסיפה והתכבדה דירתנו הצנועה‪ ,‬שכבר ביקרו בה רמי מעלה הבוקר‪ ,‬בכניסתה של‬
‫האישה היפה ביותר בלונדון‪ .‬לא אחת שמעתי על יופייה של הצעירה בבנותיו של הדוכס מבֶּלמינסטֶר‪,‬‬
‫אך שום תיאור של יופייה ושום עיון בתמונות בשחור־לבן לא הכינו אותי לקסם הרך והמעודן ולגוניו‬
‫המהממים של אותו ראש יפהפה‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר הבטנו בו באותו בוקר של סתיו‪ ,‬לא יופיו צד מיד‬
‫את עינינו‪ ,‬הלחיים היו חינניות אך חיוורות מעוצמת רגשות‪ ,‬העיניים היו בורקות‪ ,‬אך היה זה נוגהה‬
‫של קדחת‪ ,‬הפה הרגיש היה מתוח וקפוץ שפתיים במאמץ של שליטה עצמית‪ .‬אימה — ולא יופי —‬
‫היתה הדבר הראשון שנגלה לעין שעה שדמותה של אורחתנו הנאווה הצטיירה לרגע קל בפתח החדר‪.‬‬
‫"האם בעלי היה כאן‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"כן‪ ,‬גברתי‪ .‬הוא היה כאן‪".‬‬
‫"מר הולמס‪ ,‬אני מפצירה בך שלא תגלה לו כי באתי לכאן‪".‬‬
‫הולמס קד לעומתה קידה צוננת והורה לגברת בידו כי תשב‪.‬‬
‫"כבוד הגבירה כופה עלי מצב מאוד עדין‪ .‬אנא‪ ,‬הואילי בטובך לשבת ולספר לי מה חפצך‪ ,‬אך אני‬
‫חושש שלא אוכל להבטיח לך דבר מראש‪".‬‬
‫היא חצתה במהירות את החדר והתיישבה כשגבה אל החלון‪ .‬היא הקרינה נוכחות מלכותית —‬
‫גבוהה‪ ,‬בעלת חן אצילי ונשית עד מאוד‪" .‬מר הולמס‪ ",‬אמרה כשהיא פוכרת שוב ושוב את ידיה‬
‫העטויות כסיות לבנות בדברה‪" ,‬אפנה אליך בדברים גלויים‪ ,‬בתקווה שהדבר יניע גם אותך לדבר אלי‬
‫גלויות‪ .‬בין בעלי לביני שורר אמון מלא בכל הנושאים פרט לאחד‪ ,‬והוא — פוליטיקה‪ .‬בנושא זה‬
‫שפתיו חתומות‪ .‬הוא אינו מספר לי דבר‪ .‬ידוע לי כי אתמול בלילה התרחש בביתנו אירוע מצער‪ .‬ידוע‬
‫לי כי מסמך מסוים נעלם‪ .‬אך מאחר שזהו עניין פוליטי‪ ,‬מסרב בעלי להביא אותי בסוד הדברים‪ .‬דע‬
‫לך שזה חיוני — אני שבה ומדגישה‪ ,‬חיוני — שאבין את העניין עד תומו‪ .‬אתה האדם היחיד‪ ,‬מלבד‬
‫אותם פוליטיקאים‪ ,‬היודע את העובדות לאשורן‪ .‬אני מתחננת בפניך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬שתספר לי מה בדיוק‬
‫אירע ולמה עלול הדבר להוביל‪ .‬אנא ספר לי‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אנא אל תנצור את לשונך מתוך התחשבות‬
‫בטובתו של לקוחך‪ ,‬שכן אני מבטיחה לך נאמנה כי טובתו שלו — לו רק הבין זאת — דורשת כי לא‬
‫יעלים ממני דבר‪ .‬מה טיבו של המסמך הזה אשר נגנב?"‬
‫"גברתי‪ ,‬הדבר שאת מבקשת ממני אינו ניתן לביצוע‪".‬‬
‫היא גנחה וכבשה את פניה בידיה‪.‬‬
‫"עלייך להודות בכך‪ ,‬גברתי‪ .‬אם בעלך סבור כי מוטב להעלים ממך עניין זה‪ ,‬האם אני‪ ,‬שרק לאחר‬
‫התחייבות בשבועה לשמור על סודיות מקצועית הובאו הפרטים לידיעתי‪ ,‬אוכל לספר את כל מה שהוא‬
‫מעדיף לשמור בסוד? אין זה הוגן מצדך לבקש זאת ממני‪ .‬עלייך להפנות בקשה זאת אליו‪".‬‬
‫"וכך אמנם עשיתי‪ .‬אליך אני פונה רק כאמצעי אחרון‪ .‬ואולם גם אם לא תמסור לי מידע של ממש‪,‬‬
‫מר הולמס‪ ,‬תוכל לעשות למעני שירות רב־חשיבות אם תאיר את עיני בנקודה אחת‪".‬‬
‫"והיא‪ ,‬גברתי?"‬
‫"האם התקרית הזאת עלולה לפגוע בקריירה הפוליטית של בעלי?"‬
‫"ובכן‪ ,‬גברתי‪ ,‬אם לא ייושב הדבר‪ ,‬סביר להניח שתהיינה לו השלכות חמורות‪".‬‬
‫"אה!" היא התנשמה חטופות‪ ,‬כמי שכל פקפוקיה נעלמו‪.‬‬
‫"עוד שאלה אחת‪ ,‬מר הולמס‪ .‬מהתבטאות שנפלטה מפי בעלי עם הזעזוע הראשון שנגרם לו בשל‬
‫האסון‪ ,‬הבנתי שעלולות להיות לאובדן המסמך השלכות ציבוריות הרות אסון‪".‬‬
‫"אם כך אמר‪ ,‬ברור שאיני יכול להכחיש את הדברים‪".‬‬
‫"ומה טיבן של אותן השלכות?"‬
‫"לא‪ ,‬גברתי‪ .‬גם כאן את מבקשת ממני דבר שאיני יכול לעשות‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬לא אוסיף עוד לגזול מזמנך‪ .‬איני מאשימה אותך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬על שסירבת להרחיב על כך‬
‫את הדיבור‪ ,‬ואני בטוחה שגם אתה‪ ,‬מצדך‪ ,‬לא תחשוב עלי רעות בשל תשוקתי לחלוק עם בעלי את‬
‫דאגותיו‪ ,‬אפילו נגד רצונו‪ .‬פעם נוספת אני מפצירה בך לשמור את ביקורי בסוד‪ ".‬היא הביטה בנו שוב‬
‫מן הדלת‪ ,‬ואני העפתי מבט אחרון באותן פנים יפות ורדופות‪ ,‬בעיניים הנפחדות ובפה המתוח‪ .‬אחר כך‬
‫הלכה לדרכה‪.‬‬
‫"עכשיו‪ ,‬ווטסון‪ ,‬אתה הרי המומחה לבנות המין היפה‪ ",‬אמר הולמס בחיוך‪ ,‬לאחר שהאוושה הרכה‬
‫של שמלתה נקטעה עם טריקת הדלת‪" .‬מהו משחקה של הגברת הנאווה? מה באמת רצתה?"‬
‫"הרי דבריה היו ברורים כשמש וחרדתה נראתה טבעית‪ ,‬לא?"‬
‫"הממ! חשוב על הופעתה‪ ,‬ווטסון‪ ,‬על הליכותיה‪ ,‬על התרגשותה הכבושה‪ ,‬על עצבנותה‪ ,‬על‬
‫שאלותיה העקשניות‪ .‬זכור שמוצאה ממעמד שאינו מורגל בהפגנת רגשות‪".‬‬
‫"היא בהחלט נראתה נסערת‪".‬‬
‫"זכור באיזו רצינות מוזרה הבטיחה לנו כי טובתו של בעלה דורשת כי תדע את כל העובדות‬
‫לאשורן‪ .‬למה התכוונה בזה? ודאי שמת לב‪ ,‬ווטסון‪ ,‬כיצד תימרנה כדי שהאור יהיה בגבה‪ .‬היא לא‬
‫רצתה שנוכל לקרוא את הבעת פניה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬היא בחרה בכיסא היחיד בחדר המאפשר לה זאת‪".‬‬
‫"ועם זאת‪ ,‬קשה מאוד לעמוד על מניעיהן של נשים‪ .‬אתה זוכר את האישה ממרגייט‪ ,‬שבה חשדתי‬
‫בשל אותה סיבה? ובסופו של דבר התברר כי עשתה זאת משום שלא פידרה את אפה! איך אפשר‬
‫לבנות תיאוריה על בסיס כה משתנה? פעולותיהן הפשוטות ביותר עלולות להיות בעלות משמעות‬
‫רבה‪ ,‬ואילו התנהגותן החריגה ביותר עלולה להיות קשורה בסיכת ראש או בסלסול‪ .‬שלום לך‪,‬‬
 ‫ווטסון‪".‬‬
‫"אתה הולך?"‬
‫"כן‪ ,‬אני מתכוון להעביר את שעות הבוקר ברחוב גודולפין בחברתם של ידידינו מן הממסד הרשמי‪.‬‬
‫הפתרון לבעייתנו טמון באדוארדו לוקס‪ ,‬אם כי עלי להודות שאין לי שמץ של מושג מה טיבו של‬
‫פתרון זה‪ .‬שגיאה חמורה היא לפתח תיאוריות בטרם ידועים כל הפרטים‪ .‬אתה‪ ,‬ווטסון הטוב שלי‪,‬‬
‫הישאר על משמרתך וקדם את פניהם של אורחים נוספים שאולי יבואו‪ .‬אצטרף אליך לארוחת‬
‫צהריים‪ ,‬אם אוכל‪".‬‬
‫כל אותו יום‪ ,‬ביום הבא וביום שלאחריו‪ ,‬היה שרוי הולמס במצב רוח שידידיו יכנוהו שתקני‪,‬‬
‫ואחרים — קודר‪ .‬הוא יצא ונכנס בחיפזון‪ ,‬עישן ללא הרף‪ ,‬ניגן קטעים קצרים בכינורו‪ ,‬שקע בהזיות‪,‬‬
‫זלל כריכים במועדים בלתי קבועים ובקושי השיב לשאלות האקראיות שהצגתי בפניו‪.‬‬
‫היה ברור לי כי העניינים אינם מסתדרים כפי שחשב‪ ,‬וכי חקירותיו נתקלות בקשיים‪ .‬הוא סירב‬
‫לדבר על הפרשה‪ ,‬אך מן העיתון נודעו לי פרטי החקירה‪ ,‬וכן דבר מעצרו של ג'ון מיטון‪ ,‬משרתו‬
‫האישי של הנרצח‪ ,‬ושחרורו לאחר מכן‪ .‬חבר המושבעים הפועל לצד חוקר מקרי המוות קבע כי זהו‬
‫רצח בכוונה תחילה‪ ,‬אך זהותם של הרוצחים עדיין נותרה בגדר תעלומה‪ .‬לא התגלה כל מניע‪ .‬החדר‬
‫היה גדוש בחפצי ערך‪ ,‬אך איש לא נגע בהם‪ .‬איש לא חיטט במסמכיו של הנרצח‪ .‬המשטרה בדקה‬
‫אותם בקפדנות וגילתה כי היה סטודנט נלהב ליחסים בינלאומיים‪ ,‬רכלן ללא תקנה‪ ,‬בקיא בלשונות‬
‫רבות‪ ,‬כותב מכתבים בלתי נלאה ושרוי ביחסי קרבה עם בכירי המנהיגים במדינות רבות‪ .‬ואולם שום‬
‫פרט סנסציוני לא התגלה בין המסמכים שגדשו את מגירותיו‪ .‬אשר ליחסיו עם נשים‪ ,‬הללו היו‬
‫מתירניים אך שטחיים‪ .‬היו לו מַכּרות רבות‪ ,‬ביניהן רק ידידות מעטות‪ ,‬ולא היתה לו כל אהובה‪ .‬היו לו‬
‫הרגלים קבועים‪ ,‬והליכותיו לא פגעו באיש‪ .‬מותו היה בבחינת מסתורין מוחלט‪ ,‬וככל הנראה‪ ,‬כך גם‬
‫יישאר‪.‬‬
‫אשר למעצרו של המשרת האישי‪ ,‬ג'ון מיטון‪ ,‬זאת היתה פעולה נואשת שנועדה לשמש תחליף‬
‫לחוסר פעולה מוחלט‪ .‬ואולם לא היה ניתן לטפול עליו את האשמה‪ ,‬שכן באותו לילה שהה אצל ידיד‬
‫בהמרסמית‪ ,‬ולפיכך היה לו אליבי מושלם‪ .‬אמנם הוא יצא לדרכו הביתה בשעה מוקדמת מספיק כדי‬
‫להגיע לווסטמינסטר לפני השעה שבה התגלה הרצח‪ ,‬אך היה ניתן להאמין לטענתו כי צעד ברגל‬
‫כברת דרך מסוימת‪ ,‬לנוכח העובדה שהיה זה לילה בהיר ונאה‪.‬‬
‫הוא הגיע הביתה בשעת חצות ונראה המום מן הטרגדיה הבלתי צפויה‪ .‬תמיד היה ביחסים טובים עם‬
‫אדונו‪ .‬חפצים אחדים של הנרצח — בעיקר נרתיק קטן של סכיני גילוח — נמצאו באמתחתו של‬
‫המשרת האישי‪ ,‬אך לדבריו ניתנו לו הדברים במתנה על ידי הנרצח‪ ,‬וסוכנת משק הבית אכן אישרה‬
‫את דבריו‪ .‬מיטון שימש בשירותו של לוקס במשך שלוש שנים‪ ,‬ובולטת העובדה שלוקס לא לקח עמו‬
‫את מיטון בביקוריו באירופה‪ .‬לעתים שהה בפריז במשך שלושה חודשים תמימים‪ ,‬אך מיטון נשאר‬
‫להשגיח על הבית ברחוב גודולפין‪ .‬אשר לסוכנת משק הבית‪ ,‬זאת לא שמעה דבר בליל הרצח‪ .‬אם‬
‫אירח אדוני מישהו‪ ,‬הרי הוא עצמו הכניסו פנימה‪.‬‬
‫וכך במשך שלושה בקרים נותרה התעלומה בעינה‪ ,‬ככל שעקבתי אחר הדברים המתפרסמים‬
‫בעיתונים‪ .‬אם ידע הולמס פרטים נוספים‪ ,‬הרי העדיף לשמור את ידיעותיו לעצמו‪ ,‬אך כיוון שסיפר לי‬
‫כי המפקח לסטרייד נועץ בו במקרה הזה‪ ,‬ידעתי כי כל התפתחות בפרשה דוּוחה לו‪ .‬ביום הרביעי‬
‫התפרסם מברק ארוך שנשלח מפריז‪ ,‬ואשר היה בו כדי להבהיר את התעלומה‪.‬‬

‫גילוי חדש של משטרת פריז ]נאמר ב"דיילי טלגרף"[ הסיר את הלוט מעל תעלומת גורלו‬
‫הטרגי של מר אדוארדו לוקס‪ ,‬שמצא את מותו האכזרי ביום שני האחרון בלילה ברחוב‬
‫גודולפין בווסטמינסטר‪ .‬קוראינו זוכרים בוודאי כי הנרצח נמצא בחדרו כשסכין נעוצה בלבו‪,‬‬
‫וכי החשד נפל על משרתו האישי‪ ,‬אך הופרך בשל אליבי‪ .‬אתמול דיווחו לרשויות משרתיה‬
‫של גברת ששמה מרת אנרי פורניי‪ ,‬המתגוררת בחווילה קטנה ברחוב אוסטרליץ בפריז‪ ,‬כי‬
‫גברתם לקתה בטירוף הדעת‪ .‬בבדיקה נקבע שאכן הוכתה בשיגעון תמידי ובעל אופי מסוכן‪.‬‬
‫בחקירתם גילו השוטרים כי מרת אנרי פורניי שבה זה עתה מביקור בלונדון שערכה ביום‬
‫שלישי האחרון‪ ,‬וישנה עדות הקושרת אותה עם הפשע שבוצע בווסטמינסטר‪ .‬בעקבות‬
‫השוואה של תמונות הוכח מעל לכל ספק כי מר אנרי פורניי ואדוארדו לוקס אינם אלא אותו‬
‫האיש‪ ,‬וכי מסיבות השמורות עמו ניהל הנרצח חיים כפולים בלונדון ובפריז‪ .‬מרת פורניי‪,‬‬
‫שמוצאה קריאולי‪ ,‬היא בעלת מזג סוער ביותר‪ ,‬ובעבר כבר סבלה מהתקפי קנאה שגבלו‬
‫בטירוף‪ .‬משערים כי היתה נתונה באחד מאותם התקפים כאשר ביצעה את הפשע הנורא‪,‬‬
‫אשר חולל סערה כה עזה בלונדון‪ .‬עדיין לא הוברר מה היו תנועותיה ביום שני בלילה‪ ,‬אך‬
‫ברור מעבר לכל ספק כי אישה העונה לתיאורה של הגברת עוררה תשומת לב רבה ביום‬
‫שלישי בבוקר בתחנת צ'רינג קרוס בהופעתה הפרועה ובתנועותיה הפראיות‪ .‬על כן סביר‬
‫להניח כי הפשע בוצע שעה שלקתה בטירוף הדעת‪ ,‬או כי כתוצאה ישירה ממנו איבדה‬
‫האישה האומללה את שפיות דעתה‪ .‬ברגע זה אין היא מסוגלת לתאר את מעשיה באופן ברור‬
‫והגיוני‪ ,‬והרופאים סבורים כי אין כל תקווה כי בינתה תשוב אליה‪ .‬ישנה עדות כי אישה‪,‬‬
‫העשויה להיות מרת פורניי‪ ,‬נראתה ביום שני בלילה צופה במשך שעות אחדות בבית ברחוב‬
‫גודולפין‪.‬‬

‫"מה דעתך על זה‪ ,‬הולמס?" שאלתי לאחר שקראתי באוזניו בקול את תיאור הדברים הללו‪ ,‬בעוד הוא‬
‫מסיים את ארוחת הבוקר שלו‪.‬‬
‫"ווטסון יקירי‪ ",‬השיב כשהוא קם מן השולחן וצועד בחדר הלוך ושוב‪" ,‬התברכת באורך רוח‬
‫מופלג‪ ,‬אבל אם לא סיפרתי לך דבר בשלושת הימים האחרונים‪ ,‬הרי זה משום שאין מה לספר‪ .‬אפילו‬
‫עתה אין בדיווח הזה מפריז כדי לסייע לנו‪".‬‬
 ‫"ברור שהפרשה הסתיימה בכל מה שקשור במותו של האיש‪".‬‬
‫"מותו של האיש הוא אירוע מקרי ותו לא — אפיזודה שולית — לעומת המשימה האמיתית שלנו‪,‬‬
‫שהיא מציאת המסמך ומניעתו של אסון באירופה‪ .‬רק דבר חשוב אחד אירע בשלושת הימים‬
‫האחרונים‪ ,‬והוא העובדה שדבר לא אירע‪ .‬אני מקבל דיווחים מן הממשלה מדי שעה כמעט‪ ,‬ומהם‬
‫עולה כי עדיין אין כל סימן לפורענות באירופה‪ .‬אם המכתב מסתובב חופשי — לא‪ ,‬לא ייתכן שהוא‬
‫מסתובב חופשי — אבל אם אין הוא מסתובב חופשי‪ ,‬היכן הוא יכול להיות? בידי מי הוא נמצא? מדוע‬
‫לא פורסם? השאלות האלה הולמות במוחי כקורנס‪ .‬האם הירצחו של לוקס בלילה שבו נעלם המכתב‬
‫אמנם אינו אלא צירוף מקרים? האם המכתב הגיע לידיו? אם כן‪ ,‬מדוע אינו נמצא בין מסמכיו? האם‬
‫אותה אישה מטורפת נטלה אותו עמה? אם אמנם עשתה כך‪ ,‬האם נמצא המכתב בביתה שבפריז? כיצד‬
‫אוכל לחפשו מבלי לעורר את חשדה של המשטרה בצרפת? במקרה הזה‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬אנשי החוק‬
‫מסוכנים עבורנו בדיוק כמו הפושעים‪ .‬ידו של כל אחד שלוחה בנו‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬העניינים המוטלים על‬
‫כף המאזניים מכריעים וגורליים‪ .‬אם אביא את העניין לסיומו המוצלח‪ ,‬אין ספק שיהיה לשיא הקריירה‬
‫שלי‪ .‬אה‪ ,‬הנה החדשות האחרונות מן החזית!" הוא העיף מבט חפוז בפתק שהובא אליו‪" .‬היי! נראה‬
‫שלסטרייד גילה משהו מעניין‪ .‬חבוש את כובעך‪ ,‬ווטסון‪ ,‬ונצא לטיול רגלי אל וסטמינסטר‪".‬‬
‫זה היה ביקורי הראשון בזירת הפשע‪ .‬היה זה בית גבוה‪ ,‬צר ומפויח‪ ,‬וחזותו צנועה‪ ,‬רצינית ורשמית‪,‬‬
‫כמו המאה שבה נבנה‪ .‬תווי פניו הכלביים של לסטרייד ניבטו אלינו מן החלון הקדמי‪ ,‬והוא קידם את‬
‫פנינו בחמימות‪ ,‬לאחר ששוטר מגודל פתח בפנינו את הדלת והכניסנו פנימה‪ .‬החדר שאליו הוּבלנו היה‬
‫אותו החדר שבו התבצע הרצח‪ ,‬אך עתה שוב לא נותר ממנו כל זכר‪ ,‬פרט לכתם א־סימטרי ומכוער‬
‫על השטיח‪ .‬היה זה שטיח צמר גס‪ ,‬קטן ומרובע‪ ,‬שנפרש במרכז החדר‪ ,‬ומסביב לו רצפה רחבת ידיים‪,‬‬
‫יפה ומיושנת‪ ,‬העשויה לוחות עץ רבועים וממורקים למשעי‪ .‬מעל אדן האח היה תלוי אוסף של כלי‬
‫נשק מרהיב עין‪ ,‬שאחד מהם שימש ככלי הרצח באותו לילה טרגי‪ ,‬ומתחת לחלון ניצב שולחן כתיבה‬
‫מהודר‪ .‬כל פריט בדירה‪ ,‬התמונות‪ ,‬השטיחים והקישוטים‪ ,‬העיד על אנינות טעם הגובלת בנשיות‬
‫כמעט‪.‬‬
‫"ראית את החדשות מפריז?" שאל לסטרייד‪.‬‬
‫הולמס הינהן‪.‬‬
‫"נראה שידידינו הצרפתים קלעו הפעם למטרה‪ .‬אין ספק שכך אמנם אירעו הדברים‪ ,‬היא הקישה על‬
‫הדלת — כפי הנראה היה זה ביקור פתע‪ ,‬שכן הוא הקפיד על הפרדה גמורה בין שתי מערכות חייו‪.‬‬
‫הוא הניח לה להיכנס — ככלות הכול‪ ,‬לא היה יכול להניח לה להישאר ברחוב‪ .‬היא סיפרה לו כיצד‬
‫עלתה על עקבותיו‪ ,‬הוכיחה אותו‪ ,‬דבר גרר דבר‪ ,‬ואז הגיע הסוף בעזרת אותו פגיון שנמצא בהישג‬
‫ידה‪ .‬הדבר לא התרחש בהרף עין אחד‪ ,‬שכן כל הכיסאות הוזזו לפינה אחת‪ ,‬ואחד מהם היה לפות‬
‫בידו‪ ,‬כאילו ניסה להתגונן בעזרתו‪ .‬הכול ברור כשמש‪ ,‬ממש כאילו ראינו את הדבר במו עינינו‪".‬‬
‫הולמס זקף את גבותיו‪.‬‬
‫"ואף על פי כן הזעקת אותי?"‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ .‬זה עניין אחר — דבר שולי לחלוטין‪ ,‬אבל מסוג הדברים שאתה מגלה בהם עניין — תופעה‬
‫מוזרה‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬אפשר אף לכנותה 'משוגעת'‪ .‬אין לדבר כל קשר לעניין הרצח — לא נראה שיכול‬
‫להיות לו כל קשר — לפחות למראית עין‪".‬‬
‫"מהו הדבר?"‬
‫"ובכן‪ ,‬ידוע לך שאנו מקפידים בפשעים מסוג זה לוודא שכל חפץ יישאר במקומו‪ .‬דבר לא הוזז‪ .‬יום‬
‫ולילה נמצא כאן שוטר בתפקיד‪ .‬הבוקר‪ ,‬מאחר שהאיש נקבר והחקירה הסתיימה — לפחות בכל‬
‫הקשור בחדר זה — החלטנו שאפשר לנקות מעט את החדר‪ .‬רואה את השטיח הזה? אתה מבין‪ ,‬הוא‬
‫אינו מחובר לרצפה; רק פרוש עליה‪ ,‬וכך יכולנו להסיר אותו‪ .‬גילינו —"‬
‫"כן? גיליתם — "‬
‫שרירי פניו של הולמס היו מתוחים מגודל חרדתו‪" .‬ובכן‪ ,‬גם בעוד מאה שנה לא תנחש מה מצאנו‪.‬‬
‫אתה רואה את הכתם שעל השטיח? ובכן‪ ,‬יש לשער שדם רב חילחל מבעד לשטיח‪ .‬נכון?"‬
‫"אין ספק‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬תופתע לשמוע שאין שום כתם מקביל על רצפת העץ הלבנה‪".‬‬
‫"אין שום כתם! אבל חייב —"‬
‫"אכן‪ ,‬כך תיארתי לעצמי שתגיב‪ .‬אבל עובדה היא כי אין כל כתם‪ ".‬הוא אחז בפינת השטיח‪ ,‬קיפל‬
‫חלק ממנו והוכיח את נכונות דבריו‪.‬‬
‫"אך הצד התחתון מוכתם בדיוק כמו הצד העליון‪ .‬היה חייב להסתמן כתם על הרצפה‪".‬‬
‫לסטרייד גיחך בעונג למראה תמיהתו של המומחה הנודע‪.‬‬
‫"ועתה אציג בפניך את ההסבר‪ .‬ישנו כתם שני‪ ,‬אך הוא אינו מקביל לכתם הראשון‪ .‬ראה בעצמך‪".‬‬
‫לסטרייד הפך קטע נוסף מן השטיח על פניו‪ ,‬ושם התנוסס לו בבירור כתם ארגמן גדול על פני הרצפה‬
‫הלבנה המיושנת‪" .‬מה אתה מסיק מזה‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"מה השאלה‪ ,‬הרי זה פשוט מאוד! שני הכתמים תואמים זה את זה‪ ,‬אך מישהו הזיז את השטיח‬
‫ממקומו‪ .‬מאחר שזה שטיח מרובע ואינו צמוד לרצפה‪ ,‬לא היה כל קושי לעשות זאת‪".‬‬
‫"המשטרה אינה זקוקה לך‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬כדי שתאמר להם כי מישהו הזיז‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬את השטיח‬
‫ממקומו הקודם למקום שבו מצאנו אותו‪ .‬זה ברור כשמש‪ ,‬שכן שני הכתמים תואמים זה את זה — אם‬
‫מניחים את השטיח בצורה כזאת‪ .‬אך מה שהייתי רוצה לדעת הוא מי הזיז את השטיח ומדוע‪".‬‬
‫הבחנתי מפניו הקפואות של הולמס כי הוא רוטט מהתרגשות פנימית‪.‬‬
‫"אמור‪ ,‬לסטרייד‪ ",‬אמר‪" .‬האם השוטר הניצב בפרוזדור עמד על משמרתו כל הזמן?"‬
‫"כן‪ ,‬כל הזמן‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬שמע לעצתי‪ .‬חקור אותו היטב‪ .‬אל תעשה זאת בנוכחותנו‪ .‬אנו נמתין כאן‪ .‬קח אותו לחדר‬
‫האחורי‪ .‬הסיכוי לדובב אותו גדול יותר אם תשהו ביחידות‪ .‬שאל אותו כיצד הוא מעז להכניס לכאן‬
‫אנשים ולהניח להם לשהות לבדם בחדר‪ .‬אל תשאל אותו אם עשה זאת‪ .‬נהג כאילו אכן עשה זאת‪.‬‬
‫אמור לו שאתה יודע שמישהו היה כאן‪ .‬לחץ עליו‪ .‬אמור לו כי הסיכוי היחיד שלו לזכות בסליחה יהיה‬
 ‫אם יתוודה על כל אשר עשה‪ .‬נהג בדיוק כפי שאני מורה לך!"‬
‫"בחיי! אם הוא יודע משהו‪ ,‬הי ֵה סמוך ובטוח שאוציא זאת ממנו‪ ",‬קרא לסטרייד‪ .‬הוא נחפז אל חדר‬
‫הכניסה‪ ,‬וכעבור דקות אחדות עלה מן החדר האחורי קולו הרועם והמאיים‪.‬‬
‫"זהו‪ ,‬ווטסון‪ ,‬עכשיו!" קרא הולמס כאחוז רוח תזזית‪ .‬כל עוצמתו הדמונית של האיש‪ ,‬שהסתתרה‬
‫מאחורי מסכה של אדישות‪ ,‬פרצה לפתע החוצה בהתקף של מרץ משולהב‪ .‬הוא משך את השטיח מעל‬
‫הרצפה‪ ,‬ובתוך רגע כרע על ידיו וברכיו ואחז בציפורניו בכל אחד ואחד מלוחות העץ הרבועים‬
‫שמתחתיו‪ .‬אחד הלוחות סב על צירו כאשר הולמס נעץ את ציפורניו בשוליו‪.‬‬
‫הלוח התרומם לאחור כמכסה של קופסה‪ .‬כוך קטן ושחור נפער מתחתיו‪ .‬הולמס שילשל אליו יד‬
‫להוטה ומשך אותה משם בנהמה של כעס מריר ואכזבה‪ .‬הכוך היה ריק‪.‬‬
‫"מהר‪ ,‬ווטסון‪ ,‬מהר! השב את השטיח למקום!" מכסה העץ הושב למקומו ושטיח הצמר נפרש‬
‫ויושר‪ ,‬בדיוק כאשר קולו של לסטרייד נשמע בפרוזדור‪ .‬הוא מצא את הולמס שעון ברפיון על אדן‬
‫האח‪ ,‬סבלני וכנוע‪ ,‬ומשתדל להחניק את פיהוקיו העקשניים‪.‬‬
‫"צר לי שעיכבתי אותך‪ ,‬הולמס‪ .‬אני רואה שהעניין כולו משעמם אותך עד מוות‪ .‬ובכן‪ ,‬האיש אכן‬
‫התוודה‪ .‬בוא הנה‪ ,‬מקפירסון‪ ,‬ספר לשני האדונים הללו על התנהגותך הנלוזה‪".‬‬
‫השוטר המגודל‪ ,‬לוהט ומביע חרטה‪ ,‬נכנס לחדר בצעדים מהוססים‪.‬‬
‫"לא היתה לי כל כוונה רעה‪ ,‬אדוני‪ .‬בטח שלא‪ .‬האישה הצעירה ניגשה אמש אל דלת הבית — היא‬
‫פשוט טעתה בבית‪ ,‬זה הכול‪ .‬אחר כך התחלנו לשוחח‪ .‬הבן אדם מרגיש לפעמים בדידות כשהוא עומד‬
‫ככה כל היום בתפקיד במקום כזה‪".‬‬
‫"נו‪ ,‬ומה קרה אחר כך?"‬
‫"היא רצתה לראות איפה בוצע הרצח — קראה על זה בעיתונים‪ ,‬היא אמרה‪ .‬היא היתה אישה צעירה‬
‫מאוד‪ ,‬אדוני‪ ,‬מהוגנת ומנומסת‪ ,‬ולא חשבתי שייגרם איזה נזק אם אתן לה להציץ‪ .‬כאשר ראתה את‬
‫הכתם על השטיח‪ ,‬צנחה מיד על הרצפה ושכבה שם כאילו היתה מתה‪ .‬רצתי לצד האחורי של הבית‬
‫כדי להביא מים‪ ,‬אבל לא הצלחתי לעורר אותה‪ .‬אחר כך ניגשתי מעבר לפינה‪ ,‬אל מסבאת 'הקיסוס'‬
‫כדי להביא מעט ברנדי‪ ,‬ועד שחזרתי עם הברנדי כבר התאוששה האישה הצעירה והסתלקה לה‪ ,‬בטח‬
‫התביישה במה שקרה ולא העזה להביט לי בפרצוף‪".‬‬
‫"מה בקשר להזזת השטיח?"‬
‫"ובכן‪ ,‬אדוני‪ ,‬השטיח היה עקום קצת‪ ,‬כמובן‪ ,‬כאשר שבתי מהמסבאה‪ .‬אתה מבין‪ ,‬היא נפלה עליו‬
‫והוא היה פרוש על רצפה חלקה ולא מחובר אליה‪ .‬לכן יישרתי אותו שוב‪".‬‬
‫"זה ישמש לך לקח שאין לרמות אותי‪ ,‬השוטר מקפירסון‪ ",‬אמר לסטרייד בחשיבות‪" .‬אין ספק‬
‫שחשבת כי דבר מעילתך בתפקידך לא יתגלה לעולם! ואולם די היה במבט אחד בשטיח להבהיר לי כי‬
‫מישהו היה בחדר‪ .‬למרבה מזלך‪ ,‬בחורי‪ ,‬לא נלקח דבר מן החדר‪ ,‬אחרת היית מוצא את עצמך בצרות‬
‫צרורות‪ .‬צר לי שהזעקתי אותך לכאן בשל עניין כה שולי‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬אבל חשבתי כי העובדה שהכתם‬
‫השני אינו נמצא מתחת לכתם הראשון עשויה לעניין אותך‪".‬‬
 ‫"אין ספק שזה היה מעניין ביותר‪ .‬האם האישה הזאת ביקרה כאן רק פעם אחת‪ ,‬אדוני השוטר?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ .‬רק פעם אחת‪".‬‬
‫"מי היא?"‬
‫"אני לא יודע איך קוראים לה‪ ,‬אדוני‪ .‬היא ענתה למודעה בקשר לכתבנות‪ ,‬והגיעה בטעות למספר‬
‫אחר — אישה צעירה‪ ,‬נעימה ותרבותית‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫"גבוהה? יפה?"‬
‫"כן‪ ,‬אדוני‪ ,‬היא היתה אישה צעירה ובשלה‪ .‬אני משער שאפשר לומר שהיא יפה‪ .‬יש אנשים שיגידו‬
‫אפילו שהיא יפה מאוד‪' .‬אוי‪ ,‬אדוני השוטר‪ ,‬בבקשה‪ ,‬תן לי להציץ!' אמרה לי‪ .‬היא יודעת איך לדבר‬
‫ואיך לפתות‪ ,‬הייתי אומר‪ ,‬ולא חשבתי שייגרם נזק אם אתן לה רק להציץ מהפתח‪".‬‬
‫"איך היתה לבושה?"‬
‫"בבגדים צנועים‪ ,‬אדוני — גלימה ארוכה שהגיעה עד כפות הרגליים‪".‬‬
‫"מה היתה השעה?"‬
‫"בדיוק התחיל אז להחשיך‪ .‬מדליקי הפנסים התחילו בעבודה כאשר חזרתי עם הברנדי‪".‬‬
‫"יפה‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬בוא‪ ,‬ווטסון‪ ,‬נראה לי שמלאכה חשובה יותר ממתינה לנו במקום אחר‪".‬‬
‫בעוזבנו את הבית‪ ,‬נותר לסטרייד בחדר הקדמי‪ ,‬ואילו השוטר החוטא פתח למעננו את הדלת‪ .‬הולמס‬
‫סב לאחור על המדרגה והחזיק דבר־מה בידו‪ .‬השוטר נעץ בחפץ מבט ממושך‪.‬‬
‫"אל אלוהים‪ ,‬אדוני!" קרא בתדהמה‪ .‬הולמס הניח את אצבעו על שפתיו‪ ,‬השיב את ידו לכיס חזייתו‬
‫ופרץ בצחוק עליז שעה שפנינו ברחוב‪" .‬מצוין!" אמר‪" .‬בוא‪ ,‬ווטסון ידידי‪ .‬המסך עולה על המערכה‬
‫האחרונה‪ .‬אולי תשמח לדעת שלא תפרוץ כל מלחמה‪ ,‬שהקריירה המזהירה של כבוד השר טרילוני‬
‫הופ לא תינזק‪ ,‬שהשליט הפזיז לא ייענש בשל חוסר זהירותו‪ ,‬שראש הממשלה לא יצטרך לטפל‬
‫במשבר שיפרוץ באירופה‪ ,‬ושבמעט טאקט וניהול נכון של העניינים מצדנו לא ייגרם לאיש נזק קל‬
‫שבקלים בשל מה שהיה יכול להיות אסון נורא‪".‬‬
‫לבי נמלא הערצה לאדם המופלא הזה‪.‬‬
‫"פתרת את התעלומה!" קראתי‪.‬‬
‫"לא בדיוק‪ ,‬ווטסון‪ .‬ישנם פרטים שנותרו עלומים כמקודם‪ .‬אך בידינו פרטים כה רבים‪ ,‬שתהיה זאת‬
‫רק אשמתנו אם לא נוכל לברר את היתר‪ .‬מכאן נפנה היישר אל וייטהול טרס ונביא את העניין לנקודת‬
‫הכרעה‪".‬‬
‫כאשר הגענו למעונו של השר לענייני אירופה‪ ,‬ביקש שרלוק הולמס לראות את ליידי הילדה‬
‫טרילוני הופ‪ .‬הוכנסנו אל חדר הבוקר‪.‬‬
‫"מר הולמס!" קראה האישה‪ ,‬ופניה סמוקות בהתמרמרות‪" ,‬אין זה הוגן ואין זה נדיב מצדך להופיע‬
‫כאן‪ .‬ביקשתי‪ ,‬כפי שכבר הסברתי לך‪ ,‬לשמור את ביקורי בביתך בסוד‪ ,‬כדי שבעלי לא יחשוב שאני‬
‫מתערבת בענייניו‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬בהופעתך כאן אתה מסגיר את סודי ומבהיר בכך שיש בינינו קשרים‬
‫עסקיים‪".‬‬
‫"לרוע המזל‪ ,‬גברתי‪ ,‬לא היתה לי כל אפשרות אחרת‪ .‬הוטל עלי להשיג את המסמך הגורלי ועלי‬
‫לבקשך‪ ,‬גברתי‪ ,‬להואיל ולהפקידו בידי‪".‬‬
‫הגברת זינקה על רגליה והצבע אזל כהרף עין מפניה היפות‪ .‬עיניה עטו מבע זגוגי‪ ,‬היא התנודדה —‬
‫והיה נדמה לי כי היא עומדת להתעלף‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬במאמץ עליון‪ ,‬התאוששה מן ההלם‪ ,‬ותדהמה גמורה מלוּוה בכעס היו חרותים בבירור‬
‫בפניה‪.‬‬
‫"אתה — אתה מעליב אותי‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"די‪ ,‬די‪ ,‬גברתי‪ .‬אין בזה כל תועלת‪ .‬מסרי לי את המכתב‪".‬‬
‫היא רצה אל הפעמון‪" .‬המשרת ילווה אותך אל הדלת‪".‬‬
‫"מוטב שלא תיגעי בפעמון‪ ,‬ליידי הילדה‪ .‬אם תיגעי בו יעלו בתוהו כל מאמצי הכנים להימנע‬
‫משערורייה‪ .‬מסרי לי את המכתב‪ ,‬והכול יבוא על מקומו בשלום‪ .‬אם תשתפי איתי פעולה‪ ,‬אוכל‬
‫להסדיר את העניינים‪ .‬אם תפעלי נגדי‪ ,‬יהיה עלי לחשוף את סודך‪".‬‬
‫היא עמדה בהתרסה גלויה‪ ,‬כדמות מלכותית‪ ,‬עיניה קבועות בעיניו כאילו בדעתה לקרוא את‬
‫המתרחש בתוך נבכי נשמתו ממש‪ .‬ידה נחה על הפעמון‪ ,‬אך היא נמנעה מלמשוך בחבל‪.‬‬
‫"אתה מנסה להפחיד אותי‪ .‬אין זאת התנהגות אבירית במיוחד‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬לבוא לכאן ולהטיל מורך‬
‫בלבה של אישה‪ .‬אתה אומר כי ידוע לך משהו‪ ,‬מהו הדבר?"‬
‫"אנא‪ ,‬הואילי לשבת‪ ,‬גברתי‪ .‬את עלולה להיפגע אם תצנחי ארצה‪ .‬לא אדבר בטרם תתיישבי‪ .‬תודה‬
‫לך‪".‬‬
‫"אני מקציבה לך חמש דקות‪ ,‬מר הולמס‪".‬‬
‫"די בדקה אחת‪ ,‬ליידי הילדה‪ .‬אני יודע שביקרת אצל אדוארדו לוקס ומסרת את המסמך לידיו‪ .‬אני‬
‫יודע גם ששבת לביתו ברוב עורמה אתמול בלילה והוצאת את המכתב ממקום מחבואו מתחת לשטיח‪".‬‬
‫היא נעצה בו את עיניה מתוך פנים אפורות כאפר ושאפה פעמיים מלוא ריאותיה אוויר בטרם עלה‬
‫בידה לדבר‪.‬‬
‫"אתה מטורף‪ ,‬מר הולמס — מטורף!" קראה לבסוף‪.‬‬
‫הוא משך מכיסו פיסת קרטון קטנה‪ .‬היו אלה פניה של אישה שנגזרו מתמונת דיוקן גדולה יותר‪.‬‬
‫"הבאתי את זה איתי משום שסברתי שאולי אזדקק לה‪ ",‬אמר‪" .‬השוטר זיהה את התמונה‪".‬‬
‫היא התנשמה חטופות‪ ,‬וראשה צנח על מסעד כיסאה‪.‬‬
‫"די‪ ,‬די‪ ,‬ליידי הילדה‪ .‬המכתב נמצא ברשותך‪ .‬עדיין אפשר להסדיר את העניין‪ .‬אינני רוצה להמיט‬
‫עלייך צרה‪ .‬אמלא את חובתי כאשר אשיב את המכתב האבוד לידי בעלך‪ .‬שמעי לעצתי והיי גלויה‬
‫איתי; בזה טמון הסיכוי היחיד שלך‪".‬‬
‫אומץ לבה היה ראוי להערצה‪ .‬אפילו עתה סירבה להודות בתבוסתה‪" .‬אני שבה ואומרת לך‪ ,‬מר‬
‫הולמס‪ ,‬שאתה משתעשע באשליה מגוחכת‪".‬‬
‫הולמס קם מכיסאו‪.‬‬
‫"צר לי עלייך‪ ,‬ליידי הילדה‪ .‬ניסיתי לעשות כמיטב יכולתי למענך‪ .‬אני רואה כי אני מתאמץ לשווא‪".‬‬
‫הוא צילצל בפעמון‪ ,‬המשרת הראשי הופיע‪.‬‬
‫"האם מר טרילוני הופ נמצא בבית?"‬
‫"הוא ישוב הביתה ברבע לאחת‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫הולמס הביט בשעונו‪.‬‬
‫"עדיין נותרה רבע שעה‪ ",‬אמר‪" .‬יפה‪ .‬אמתין לשובו‪".‬‬
‫המשרת הראשי סגר את הדלת‪ ,‬ומיד כרעה ליידי הילדה על ברכיה לרגלי הולמס‪ ,‬ידיה פשוטות‬
‫אליו‪ ,‬פניה היפות מוטות אליו מעלה‪ ,‬לחות מדמעותיה‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬חוס עלי‪ ,‬מר הולמס! חוס עלי!" הפצירה בתחינה טרופה‪" .‬בשם אלוהים‪ ,‬אל תגלה לו! אני‬
‫אוהבת אותו כל כך! בעד כל הון שבעולם לא הייתי מוכנה להטיל צל כלשהו על חייו‪ ,‬והדבר הזה‬
‫עלול לשבור את לבו הנאצל‪ ,‬אני יודעת זאת!"‬
‫הולמס הקים את האישה‪" .‬אני שמח מאוד‪ ,‬גברתי‪ ,‬שתבונתך שבה אלייך‪ ,‬גם אם ברגע האחרון!‬
‫אסור לאבד אפילו רגע‪ .‬היכן המכתב?"‬
‫היא רצה אל שולחן הכתיבה שלה‪ ,‬פתחה את המגירה במפתח ומשכה מתוכה מעטפה כחולה ארוכה‪.‬‬
‫"הנה הוא‪ ,‬מר הולמס‪ .‬הלוואי שלא הייתי רואה אותו מעולם!"‬
‫"כיצד נוכל להשיבו למקומו?" מילמל הולמס‪" .‬מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬עלינו למצוא מוצא! היכן תיבת‬
‫המכתבים?"‬
‫"עדיין בחדרו‪".‬‬
‫"המזל משחק לנו! מהר‪ ,‬גברתי‪ ,‬הביאי אותה לכאן‪".‬‬
‫כעבור דקה שבה ובידה קופסה אדומה שטוחה‪.‬‬
‫"כיצד פתחת אותה בפעם הקודמת? האם יש לך העתק של המפתח? כן‪ ,‬מובן שיש לך‪ .‬פתחי‬
‫אותה!"‬
‫ליידי הילדה שלפה מתוך חזה מפתח קטן‪ .‬הקופסה נפתחה‪ .‬היא היתה גדושה מסמכים‪ .‬הולמס תחב‬
‫את המעטפה הכחולה פנימה‪ ,‬לתוך המסמכים‪ ,‬בין דפיו של מסמך אחר‪ .‬הקופסה נסגרה‪ ,‬ננעלה‬
‫והושבה לחדר השינה‪.‬‬
‫"עתה אנו מוכנים לשובו‪ ",‬אמר הולמס‪" .‬עדיין נותרו לנו עשר דקות‪ .‬אני מרחיק לכת בניסיוני‬
‫לחפות עלייך‪ ,‬ליידי הילדה‪ .‬בתמורה עלייך לנצל את הזמן שנותר ולספר לי במלוא הכנות מה פירושו‬
‫של העניין המוזר ויוצא הדופן הזה‪".‬‬
‫"אספר לך הכול‪ ,‬מר הולמס‪ ",‬קראה הגברת‪" .‬הו‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬מוטב לי לכרות את ידי הימנית‬
‫מאשר להסב לו רגע של צער! אין בכל לונדון אישה האוהבת את בעלה כמוני‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬לו רק‬
‫ידע מה עוללתי — מה אולצתי לעולל — לעולם לא היה סולח לי‪ .‬ערכי המוסר והכבוד שלו הם כה‬
‫גבוהים‪ ,‬עד כי אין הוא יכול לשכוח או לסלוח למעידה של זולתו‪ .‬עזור לי‪ ,‬מר הולמס! אושרי‪ ,‬אושרו‪,‬‬
‫עצם חיינו‪ ,‬מוטלים על כף המאזניים!"‬
 ‫"הזדרזי‪ ,‬גברתי‪ ,‬הזמן אוזל!"‬
‫"מדובר במכתב שכתבתי‪ ,‬מר הולמס; מכתב בלתי זהיר שנכתב בטרם נישואי — מכתב אווילי‪,‬‬
‫מכתב של נערה אוהבת‪ ,‬פזיזה‪ .‬לא היה בו כל רע‪ ,‬ואף על פי כן בעיניו ודאי ייחשב הדבר למעשה‬
‫נפשע‪ .‬לו קרא את המכתב‪ ,‬היה אמונו בי מתערער לנצח‪ .‬עברו שנים מאז כתבתי את המכתב‪ ,‬וחשבתי‬
‫שכל העניין נשכח כליל‪ .‬ואולם אז הודיע לי האיש הזה‪ ,‬לוקס‪ ,‬כי המכתב הגיע לידיו וכי בכוונתו‬
‫להראותו לבעלי‪ .‬התחננתי לרחמיו‪ ,‬והוא הבטיח להחזיר לי את מכתבי‪ ,‬אם אעביר לידיו מסמך מסוים‬
‫הנמצא בתיבת המכתבים של בעלי‪ .‬מרגל ששתל במשרדו של בעלי סיפר לו על קיומו של המסמך‪.‬‬
‫הוא הבטיח לי כי הדבר לא יפגע בבעלי כלל‪ .‬נסה להעמיד את עצמך במצבי‪ ,‬מר הולמס! מה היה עלי‬
‫לעשות?"‬
‫"לגלות את הדבר לבעלך‪".‬‬
‫"לא יכולתי לעשות זאת‪ ,‬מר הולמס‪ ,‬פשוט לא יכולתי! מצד אחד היה צפוי לי חורבן בטוח‪ ,‬ומצד‬
‫שני — אמנם היה זה מעשה נורא לגנוב את מסמכיו של בעלי‪ ,‬אבל בעניינים של מדיניות לא הייתי‬
‫מסוגלת להבין את התוצאות‪ ,‬ואילו בעניינים של אהבה ואמון היו התוצאות ברורות לי לחלוטין‪ .‬וכך‬
‫עשיתי זאת‪ ,‬מר הולמס! העתקתי את תבנית המפתח! והאיש הזה‪ ,‬לוקס‪ ,‬השיג לי שכפול שלו‪ .‬פתחתי‬
‫את תיבת המכתבים‪ ,‬הוצאתי את המסמך והבאתי אותו לרחוב גודולפין‪".‬‬
‫"ומה קרה שם‪ ,‬גברתי?"‬
‫"דפקתי על הדלת‪ ,‬כמוסכם בינינו‪ .‬לוקס פתח אותה‪ .‬נכנסתי בעקבותיו אל החדר והשארתי את דלת‬
‫חדר הכניסה פתוחה מעט‪ ,‬כי חששתי להימצא לבדי עם האיש‪ .‬אני זוכרת שראיתי אישה ניצבת ברחוב‬
‫בהיכנסי‪ .‬בתוך דקות ספורות התבצעה העסקה‪ .‬מכתבי היה מונח על מכתבתו‪ ,‬מסרתי לו את המסמך‪,‬‬
‫והוא הושיט לי את המכתב‪ ,‬ברגע זה בדיוק הגיע קול מן הדלת‪ ,‬ואחר כך נשמעו צעדים בפרוזדור‪.‬‬
‫לוקס נחפז להסיר את שטיח הצמר‪ ,‬טמן את המסמך במקום המחבוא ושב וכיסה אותו‪.‬‬
‫"הדבר שאירע אחר כך דומה יותר לחלום בלהות‪ .‬אני רואה את חזות פניה הכהות והטרופות של‬
‫האישה ושומעת את קולה הצורח בצרפתית‪' ,‬ההמתנה הארוכה שלי לא היתה לשווא‪ .‬סוף־סוף!‬
‫סוף־סוף תפסתי אותך איתה!' התחולל ביניהם מאבק אלים‪ .‬ראיתי אותו לופת כיסא בידו והבחנתי‬
‫בסכין מנצנצת בידה‪ .‬נמלטתי מן המראה הנורא ויצאתי בריצה מן הבית‪ .‬רק בבוקר המחרת נודעו לי‬
‫התוצאות המחרידות מן העיתון‪ .‬באותו לילה הייתי מאושרת‪ ,‬שכן המכתב היה ברשותי‪ ,‬ועדיין לא‬
‫ידעתי מה צופן לי העתיד‪.‬‬
‫"בבוקר המחרת גם התחוור לי כי המרתי צרה אחת בצרה אחרת‪ .‬סבלו של בעלי בשל אובדן‬
‫המכתב שבר את לבי‪ .‬בקושי התאפקתי מלכרוע ברך לרגליו בו במקום ולספר לו מה עוללתי‪ .‬אך‬
‫פירוש הדבר היה להתוודות בפניו על העבר‪ .‬באתי לראותך באותו בוקר כדי לנסות ולעמוד על מלוא‬
‫חומרת פשעי‪ .‬למן הרגע שבו חדר הדבר לתודעתי‪ ,‬העסיקה את מוחי מחשבה אחת‪ ,‬והיא כיצד להשיג‬
‫שוב את המסמך‪ .‬מן הסתם עדיין היה באותו מקום שבו הניחו לוקס‪ ,‬שכן עלה בידו להטמינו בטרם‬
‫נכנסה אותה אישה נוראה לחדר‪ .‬אילולא באה‪ ,‬לא הייתי יודעת מהו מקום המסתור בחדרו‪ .‬כיצד אוכל‬
‫להיכנס לשם? במשך יומיים עקבתי אחר המקום‪ ,‬אך הדלת לא נותרה פתוחה מעולם‪ .‬אתמול בלילה‬
‫עשיתי ניסיון אחרון‪ .‬כבר ידוע לך כיצד פעלתי וכיצד עלה הדבר בידי‪ .‬הבאתי עמי את המסמך‬
‫והתכוונתי להשמידו‪ .‬כיוון שלא מצאתי כל דרך להשיבו למקומו מבלי להתוודות בפני בעלי על חטאי‪.‬‬
‫אלוהים אדירים‪ ,‬אני שומעת את קול צעדיו על המדרגות!"‬
‫השר לענייני אירופה פרץ אל החדר נסער ונרגש‪.‬‬
‫"יש חדש‪ .‬מר הולמס? יש חדש?" קרא‪.‬‬
‫"יש תקווה מסוימת‪".‬‬
‫"אה! תודה לאל!" פניו קרנו מאושר‪" .‬ראש הממשלה סועד עמי ארוחת צהריים‪ .‬האם יוכל לחלוק‬
‫עמך את תקוותך? האיש ניחן בעצבים של פלדה‪ ,‬ועם זאת ידוע לי שכמעט לא עצם עין מאז אותו‬
‫עניין נורא‪ .‬ג'ייקובס‪ ,‬התואיל להזמין את ראש הממשלה לעלות למעלה? ואשר לך‪ ,‬יקירתי‪ ,‬צר לי‪ ,‬אך‬
‫אלה הם עניינים מדיניים‪ .‬נצטרף אלייך בעוד רגעים ספורים בחדר האוכל‪".‬‬
‫ראש הממשלה היה מאופק‪ ,‬אך יכולתי לראות מן הברק בעיניו ומן הרטט שעבר בידיו הנאות כי‬
‫היה שותף להתרגשותו של עמיתו הצעיר‪.‬‬
‫"אני מבין שיש לך מה לדווח לנו‪ ,‬מר הולמס?"‬
‫"דיווח שלילי בינתיים‪ ",‬השיב ידידי‪" .‬חקרתי ודרשתי בכל המקומות האפשריים‪ .‬ואני בטוח כי אין‬
‫לחשוש מפני סכנה כלשהי‪".‬‬
‫"אבל זה לא מספיק‪ ,‬מר הולמס! הן לא נוכל לחיות לנצח על לועו של הר געש‪ .‬עלינו לקבל ידיעות‬
‫מוגדרות‪".‬‬
‫"אני מקווה להשיגן‪ .‬לכן באתי לכאן‪ .‬ככל שאני מוסיף להרהר בדבר‪ ,‬כך אני בטוח יותר שהמכתב‬
‫מעולם לא יצא מן הבית‪".‬‬
‫"מר הולמס!"‬
‫"לו עזב את הבית‪ ,‬אין ספק כי כבר היה מגיע לידיעת הציבור‪".‬‬
‫"אבל מדוע צריך מישהו לקחת אותו ולהשאיר אותו כאן בבית?"‬
‫"איני בטוח שמישהו אכן לקח אותו‪".‬‬
‫"אם כן‪ ,‬כיצד נעלם מתיבת המכתבים?"‬
‫"איני בטוח שהמסמך אכן נעלם מתיבת המכתבים‪".‬‬
‫"זה לא זמן לבדיחות‪ ,‬מר הולמס‪ .‬אני מבטיח לך כי המכתב לא נמצא בתיבת המכתבים‪".‬‬
‫"האם בדקת את תיבת המכתבים מאז יום שלישי בבוקר?"‬
‫"לא‪ .‬לא היה בכך כל צורך‪".‬‬
‫"אולי המכתב נעלם מעיניך‪".‬‬
‫"אני חוזר ואומר לך שהדבר לא ייתכן‪".‬‬
‫"אבל אני איני בטוח בזה‪ .‬כבר היו דברים מעולם‪ .‬אני משער שמצויים בתיבה מסמכים נוספים‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬ייתכן שהמכתב חבוי ביניהם‪".‬‬
 ‫"הוא היה מונח מעליהם‪".‬‬
‫"ייתכן שמישהו ניער את הקופסה ושינה את מקומו של המסמך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא‪ .‬כבר הוצאתי את כל המסמכים ובדקתי אותם‪".‬‬
‫"הרי אפשר לברר את העניין בקלות‪ .‬הופ‪ ",‬אמר ראש הממשלה‪" .‬צווה להביא לכאן את תיבת‬
‫המכתבים‪ ".‬השר משך בחבל הפעמון‪.‬‬
‫"ג'ייקובס‪ ,‬הבא את תיבת המכתבים‪ .‬זהו בזבוז נלעג של זמן‪ .‬אבל אם זאת הדרך היחידה לשכנע‬
‫אותך‪ ,‬בסדר גמור‪ .‬תודה לך‪ ,‬ג'ייקובס‪ ,‬הנח אותה כאן‪ .‬תמיד שמרתי את המפתח תלוי בשרשרת‬
‫השעון שלי‪ .‬הנה המסמכים‪ .‬אתה רואה? מכתב מן הלורד מֵרוֹ‪ ,‬דין וחשבון מסר צ'רלס הרדי‪ ,‬תזכיר‬
‫מבלגרד‪ .‬תזכיר על סוגי המכס על דגן בין רוסיה לגרמניה‪ ,‬מכתב ממדריד‪ ,‬איגרת מן הלורד פלאוארס‬
‫— אלוהים אדירים! מה זה? לורד בלינג'ר! לורד בלינג'ר!"‬
‫ראש הממשלה חטף את המעטפה הכחולה מידו‪.‬‬
‫"כן‪ .‬זהו זה — זהו המכתב‪ .‬שלם וללא פגע‪ .‬הופ‪ ,‬אני מברך אותך!"‬
‫"תודה לך! תודה רבה! אבן נגולה מעל לבי! אבל זה לא ייאמן — זה בלתי אפשרי! מר הולמס‪ ,‬אתה‬
‫אשף‪ .‬קוסם! כיצד ידעת שהמכתב נמצא כאן?"‬
‫"כיוון שידעתי כי אינו נמצא בשום מקום אחר‪".‬‬
‫"איני יכול להאמין למראה עיני!" הוא רץ אל הדלת כאחוז טירוף‪" .‬היכן אשתי? אני חייב לספר לה‬
‫שהכול הסתיים בשלום‪ .‬הילדה! הילדה!" שמענו את קולו במדרגות‪.‬‬
‫ראש הממשלה הביט בהולמס בעיניים מנצנצות‪.‬‬
‫"נו‪ .‬ועכשיו את האמת‪ ,‬אדוני!" אמר‪" .‬יש כאן יותר מכפי שנגלה לעין‪ .‬כיצד חזר המכתב לתיבה?"‬
‫הולמס נפנה בחיוך מהמבט החודר והחקרני של אותן עיניים נפלאות‪.‬‬
‫"גם לנו יש סודות דיפלומטיים משלנו‪ ",‬אמר‪ ,‬נטל את כובעו ופנה אל הדלת‪.‬‬
 ‫אחרית דבר‬

‫"אם לא אהרוג את הולמס‪ ,‬הוא יהרוג אותי"‬

‫מאת דרור משעני‬

‫בשנת ‪ ,2008‬כחלק מן ההתעניינות המחודשת בדמותו של הבלש הספרותי שרלוק הולמס‪ ,‬ראה אור‬
‫בצרפת ספרו השערורייתי של חוקר הספרות פייר באיאר )‪ ,(Bayard‬פרשת כלבם של בני‬
‫בסקרוויל‪ .‬כפי שמעיד עליו שמו‪ ,‬עוסק הספר ברומן הנודע של ארתור קונן דויל‪ ,‬שפורסם בהמשכים‬
‫בין אוגוסט ‪ 1901‬לאפריל ‪ ,1902‬ושבו שב הסופר הסקוטי וכתב את דמות הבלש הנערץ לאחר‬
‫הפסקה של שמונה שנים‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬בשנת ‪ 1893‬שם הסופר הסקוטי קץ לסדרת סיפורי הולמס שפורסמו במשך שנתיים בכתב‬
‫העת "סטרנד"‪ .‬הדמות שיצר לראשונה שנים אחדות קודם לכן ברומן חקירה בשני‪ ,‬ואשר אליה שב‬
‫מאז ברומן נוסף )חותם הארבעה( ובסדרת הסיפורים הקצרים‪ ,‬אמנם הקנתה לו פרסום וממון רב‪ ,‬אך‬
‫גם תיסכלה אותו‪ ,‬בשל רצונו לזכות בהכרה כ"סופר רציני" ולא כמחבר של סיפורי בלשים‬
‫פופולריים‪.‬‬
‫כבר בשנת ‪ ,1891‬כאשר החל לפרסם את סדרת הסיפורים ב"סטרנד"‪ ,‬סיפר קונן דויל במכתב‬
‫לאמו כי הוא מהרהר באפשרות לחסל את הבלש‪" .‬אני מתכנן להרוג את שרלוק הולמס ב)סיפור‬
‫ה(שישי"‪ ,‬כתב לה‪" ,‬הוא מונע ממני לחשוב על דברים טובים יותר"‪ .‬בסופו של דבר הרג קונן דויל‬
‫את הבלש שלו — וצריך לזכור כי הוא לא היה מוכרח להרוג אותו‪ ,‬הולמס יכול היה גם פשוט לפרוש‬
‫מפעילות‪ ,‬למשל — בהפילו אותו במורד מפלי הרייכנבאך בשווייץ בסיפור העשרים ושלושה‪" ,‬הבעיה‬
‫הסופית"‪ ,‬שחותם את הכרך הקודם בסדרת כל הסיפורים‪ .‬כאשר ניסה להסביר את המניעים‬
‫להחלטתו‪ ,‬כתב קונן דויל כך‪" :‬אם לא אהרוג את הולמס‪ ,‬הוא יהרוג אותי"‪.‬‬
‫שמונה שנים לאחר מכן‪ ,‬בעקבות הלחץ הציבורי שהופעל עליו לשוב ולכתוב את סדרת סיפורי‬
‫הולמס‪ ,‬ואולי גם בגלל הפיתוי הכספי‪ ,‬השיב קונן דויל את הבלש לחיים‪ .‬בעצם הוא עשה זאת‬
‫פעמיים‪ :‬ברומן כלבם של בני בסקרוויל הוא כתב שוב את דמותו של הולמס‪ ,‬אך רומן בהמשכים זה‬
‫סיפר על חקירה שאירעה "לפני מותו" של הבלש; באוקטובר ‪ ,1903‬לעומת זאת‪ ,‬החזיר קונן דויל את‬
‫הדמות שיצר לחיים ממש‪ ,‬בסיפור הפותח את הכרך הזה‪" ,‬הרפתקת הבית הריק"‪ .‬בסיפור מופיע‬
‫הולמס בלונדון‪ ,‬שלוש שנים לאחר שנרצח לכאורה בשווייץ‪ ,‬לתדהמתו של ידידו ומספר קורותיו‪ ,‬ד"ר‬
‫ג'ון ה' ווטסון‪.‬‬
‫ספרו של באיאר שערורייתי מפני שהטענה המרכזית שלו היא שהולמס חזר לחיים על אפו ועל‬
‫חמתו של יוצרו‪ ,‬ארתור קונן דויל‪ ,‬שלא רצה לשוב ולכתוב אותו והמשיך לקוות כי גם יצירותיו‬
‫הלא־בלשיות יזכו להצלחה — ושהסופר הסקוטי לא סלח לו על חזרתו‪ ,‬וחש כלפיו איבה עזה כל כך‪,‬‬
‫עד שנקם בו ברומן כלבם של בני בסקרוויל‪ .‬וכיצד נקם? בדרך היחידה שבה אפשר באמת לנקום‬
‫בשרלוק הולמס; הוא פשוט הוליך אותו שולל וגרם לו לטעות‪.‬‬
‫באיאר מוכיח בספרו כי הפתרון שמציע הבלש המפורסם לפרשת הרצח של סר צ'ארלס בסקרוויל‬
‫הוא פתרון מוטעה‪ .‬מ' שעליו מצביע הולמס בסיום הרומן כעל מי שרצח את סר צ'ארלס‪ ,‬בעצם איננו‬
‫הרוצח אלא קורבן של מזימה אחרת‪ ,‬שיוצאת לפועל ברומן מאחורי גבו של הולמס ונסתרת מעיניו‪.‬‬
‫לפי פרשנותו המרתקת של באיאר‪ ,‬השנאה העזה של קונן דויל לדמות שיצר‪ ,‬השאירה את אותותיה‬
‫בטקסט הספרותי שחיבר‪ ,‬אשר מבקש להפיל את הולמס בפח ולערער את המוניטין שלו כבלש‪.‬‬
‫הטענה הזאת עשויה להישמע לקוראים רבים תמוהה‪ ,‬אבל אם נבחן בזהירות את הסיפור "הרפתקת‬
‫הבית הריק"‪ ,‬הסיפור הראשון בקובץ זה‪ ,‬שבו שב הולמס לחיים ממש‪ ,‬ניווכח שהיא אולי לא מופרכת‬
‫לגמרי — הואיל וגם בסיפור הזה ניכרים סימניה של תשוקת הנקמה של קונן דויל כלפי הדמות שיצר‪.‬‬
‫הביטוי המובהק ביותר בסיפור לתשוקת הנקמה של קונן דויל היא הסצנה שבה הולמס נרצח שוב‪,‬‬
‫הפעם בירייה שמפלחת את ראשו‪" ,‬בדיוק באמצע העורף וישר דרך המוח"‪ .‬אמנם הכדור שנורה‬
‫מרובהו של קולונל סבסטיאן מורן לא פוגע בהולמס‪ ,‬אלא בדגם שעווה שלו המוצב בחדרו שברחוב‬
‫בייקר‪ ,‬לבוש בחלוקו המפורסם של הבלש בגון העכבר — "העתק מדויק של הולמס"‪ ,‬כפי שמעיד ד"ר‬
‫ווטסון‪ .‬אבל הנאת ההתעללות של קונן דויל בהולמס )או אולי ב"דמותו"‪ ,‬כלומר במה שנהפך הולמס‬
‫להיות עבור הקוראים ועבור קונן דויל עצמו( ניכרת בסצנה‪ ,‬בעיקר מכיוון שקונן דויל השאיל ליורה‪,‬‬
‫סבסטיאן מורן‪ ,‬קווים רבים מקורות חייו שלו‪ .‬כמו קונן דויל‪ ,‬מורן‪ ,‬המתעב את הולמס ומנסה‬
‫להתנקש בחייו‪ ,‬הוא מחברם של ספרים העוסקים במלחמות צבא האימפריה הבריטית באסיה‬
‫ובאפריקה; כמו קונן דויל‪ ,‬מורן הוא ספורטאי מושבע )הסופר הסקוטי היה שוער בקבוצת כדורגל‬
‫חובבנית ושחקן קריקט(‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬תיאור פניו של סבסטיאן מורן מזכיר עד כדי כך את תווי פניו של קונן דויל עצמו —‬
‫"הוא היה אדם מבוגר שאפו דק ובולט‪ ,‬מצחו רם וחשוף ושפמו ענקי ואפור" — עד שנראה כי סידני‬
‫פאג'ט‪ ,‬שאייר את סיפורי הולמס לכתב העת "סטרנד"‪ ,‬צייר את דמותו של מורן על פי מראה פניו של‬
‫הסופר‪ ,‬אם במודע ואם לא במודע‪ .‬קשה להתבונן באיור המציג את הקולונל‪ ,‬תפוס בידיו על ידי שני‬
‫שוטרים ומנסה להשתחרר מהם כדי להתנפל על הולמס העומד מולו‪ ,‬מבלי לראות בו את זעמו של‬
‫קונן דויל עצמו על הבלש היהיר‪.‬‬
‫גם הפתרון שמציע הולמס ב"הרפתקת הבית הריק" לרצח של רונלד אדייר יכול להיקרא כביטוי‬
‫לתשוקת הנקמה של הסופר הסקוטי בבלש אשר השיב את עצמו‪ ,‬בניגוד לרצון מחברו‪ ,‬לחיים‪.‬‬
‫פרשת הרצח בסיפור היא "תעלומת חדר סגור" מובהקת‪ ,‬המזכירה )ומאזכרת( כמה סיפורים‬
‫בלשיים קלאסיים שנכתבו במאה ה‪ .19-‬תעלומות החדר הסגור — גופה הנמצאת בחדר נעול מבפנים‪,‬‬
‫כך שלא היה אפשר לכאורה לצאת ממנו או להיכנס אליו — הן משיאיו של הסיפור הבלשי והאתגר‬
‫הנעלה ביותר עבור הבלש‪ ,‬מאז פורסם ב‪ 1841-‬סיפורו של אדגר אלן פו‪" ,‬רציחות ברחוב מורג"‪,‬‬
‫הנחשב לסיפור הבלשי הראשון בהיסטוריה‪ .‬בסיפור של פו נמצאות שתי גופות‪ ,‬של אם ובתה‪,‬‬
‫בדירתן הנעולה מבפנים באמצעות מפתח — וממש כמו בסיפור "הרפתקת הבית הריק"‪ ,‬חלון הדירה‬
‫גבוה מכדי שאפשר יהיה לקפוץ ממנו או אליו‪ .‬אוגוסט דופין‪ ,‬הבלש הראשון שיצר פו‪ ,‬אשר מוזכר‬
‫לא אחת בסיפורי הולמס כמעין "מתחרה" של הבלש הלונדוני‪ ,‬מציע לתעלומה פתרון מורכב‪ ,‬מפתיע‬
‫ומבריק‪ ,‬שנהפך מאז למעין אבן־בוחן למקוריות הפתרון שמציע בלש ספרותי המתיימר לרכוש לעצמו‬
‫מוניטין‪.‬‬
‫אלא שקריאה זהירה בסיפור "הרפתקת הבית הריק" מוכיחה כי הולמס לא פותר את התעלומה כלל‪.‬‬
‫במקום פתרון בלשי — הכולל חקירה‪ ,‬ממצאים‪ ,‬עדויות ומסקנות — מציע הולמס לווטסון ולקוראים‬
‫סיפור ספקולטיבי‪ ,‬שלפיו סבסטיאן מורן‪ ,‬כאמור אויבו בנפש ומי שניסה לחסלו בירייה‪ ,‬רצח את‬
‫רונלד אדייר באמצעות ירייה ברובה אוויר מחוץ לביתו בגלל סכסוך כספי שנתגלע ביניהם במשחקי‬
‫קלפים — וזאת מבלי להציע בדל הוכחה או אפילו קצה ראיה לכך שקיים קשר כלשהו בין סבסטיאן‬
‫מורן לרונלד אדייר‪.‬‬
‫הולמס אמנם מספר לווטסון בלשון עבר כיצד רצח מורן את אדייר‪ ,‬כאילו הוא מתאר אירועים‬
‫שהתרחשו לנגד עיניו או שיש לו הוכחה כלשהי שהתרחשו כפי שהוא מספרם‪ ,‬אבל הסיפור שהוא‬
‫מספר מומצא מראשיתו ועד סופו‪ ,‬ולהולמס אין אפילו הוכחה אחת שתתמוך בו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬סיפורו‬
‫הספקולטיבי של הולמס עומד בסתירה לכמה עובדות שהוזכרו בסיפור קודם לכן )למשל לכך‬
‫ש"פארק ליין הוא רחוב הומה‪ ,‬ותחנת כרכרות נמצאת במרחק של מאה מטרים מן הבית‪ .‬איש לא‬
‫שמע ירייה"(‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ברור כי להולמס יש מניע מובהק להפליל את סבסטיאן מורן ברצח של רונלד אדייר‪ ,‬כדי‬
‫שייכלא ולא יוכל להמשיך ולאיים על חייו‪ .‬בפסקת הסיום של הסיפור הוא אומר זאת באופן מפורש‪:‬‬
‫הסיפור הספקולטיבי שהוא מציע "יאומת או יופרך בבית המשפט"‪ ,‬אבל העיקר הוא ש"בינתיים‪ ,‬יהיה‬
‫אשר יהיה‪ ,‬קולונל מורן לא יציק לנו עוד )‪ (...‬ומר שרלוק הולמס יהיה שוב חופשי"‪.‬‬
‫אין ספק כי "הפתרון" המפוקפק שמציע הולמס לתעלומת מותו של רונלד אדייר‪ ,‬בוודאי בהשוואה‬
‫לעבודתו של אוגוסט דופין בסיפור של פו שאליו מתייחס הסיפור של קונן דויל‪ ,‬לא מוסיף לאמינותו‬
‫ולמוניטין של הבלש הלונדוני‪ ,‬אלא מערער אותם‪ .‬הולמס של "הרפתקת הבית הריק" רחוק מלהיות‬
‫בלש מבריק — ואולי הוא אפילו מבצע פשע בעצמו‪ ,‬כאשר הוא מגייס את המוניטין שיצא לו בעבר‬
‫ואת שליטתו במפקח לסטרייד כדי לטפול על סבסטיאן מורן את הרצח של אדייר ובכך להיפטר ממנו‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אי־אפשר שלא לקרוא את הסיפור הזה גם כניסיון של קונן דויל לפגוע בפופולריות העצומה‬
‫של הולמס‪ ,‬כלומר‪ ,‬לחסלו שוב‪.‬‬

‫אבל גם מבלי להידרש למערכת היחסים המורכבת בין הולמס לבין מחברו‪ ,‬מעלה "הרפתקת הבית‬
‫הריק" שאלות מרתקות ועקרוניות באשר לאמינותה של דמות הבלש ולאמינותו של הסיפור הבלשי‪.‬‬
‫השאלות הללו מתעוררות בעיקר בגלל היחס בין סיומו של הסיפור הקודם בסדרת סיפורי הולמס‪,‬‬
‫"הבעיה הסופית"‪ ,‬לבין "הרפתקת הבית הריק"‪ ,‬שהוא כאמור הסיפור הראשון לאחר שובו מן המתים‪.‬‬
‫"הבעיה הסופית" מסתיים במוות של הולמס‪ ,‬הנופל יחד עם יריבו פרופסור מוריארטי אל‬
‫הרייכנבאך‪ ,‬מוות שהקוראים הנאמנים של סיפורי הולמס התקשו לקבלו והתאבלו עליו במשך‬
‫חודשים לאחר פרסומו )ווטסון מתייחס אל הולמס באופן מפורש בסיפור כאל "האיש המת"(; ואילו‬
‫ב"הרפתקת הבית הריק"‪ ,‬עם הופעתו של הולמס בלונדון‪ ,‬המוות הזה מוכחש‪ ,‬כלומר מסופר כדבר‬
‫שלא אירע מעולם‪ ,‬מוצג כטעות או כשקר‪.‬‬
‫במונולוג הבא מתוך "הרפתקת הבית הריק"‪ ,‬הולמס מספר לווטסון את "האמת"‪ ,‬כלומר מה אירע‬
‫לו כאשר כולם חשבו שנפל אל מותו‪ .‬בסיפורו הוא שוזר דברי ביקורת על מעשה הסיפר עצמו של‬
‫ווטסון ב"בעיה הסופית"‪ ,‬ומציג אותו כמעשה סיפר לא־אמין‪ ,‬אשר הטעה את קוראיו‪:‬‬

‫קמתי על רגלי ובחנתי את קיר הסלע שמאחורי‪ .‬בתיאור הציורי שתיארת ברשימותיך‪,‬‬
‫אתה כותב כי הקיר היה תלול‪ .‬זה לא לגמרי נכון‪ .‬היו שם נקודות אחיזה אחדות לרגליים‬
 ‫וזיז סלע קטן‪ .‬הצוק היה גבוה כל כך‪ ,‬עד שלא היתה כל אפשרות לטפס עד לפסגתו‪ ,‬וגם לא‬
‫היה ניתן ללכת לאורך השביל הרטוב מבלי להשאיר עקבות‪ .‬יכולתי אמנם להפוך את מגפי —‬
‫כפי שעשיתי במקרים דומים — אך מראה שלושה זוגות של עקבות בכיוון אחד היה מעורר‬
‫חשד של הטעיה‪ .‬הדרך הטובה ביותר היתה‪ ,‬אם כך‪ ,‬לנסות ולטפס‪ .‬זה לא היה נעים‪ ,‬ווטסון‪.‬‬
‫המפל נהם מתחתי‪ .‬איני נוהג לשגות בדמיונות‪ ,‬אך אני יכול להישבע לך כי דימיתי לשמוע‬
‫את קולו של מוריארטי זועק אלי מתוך התהום‪ .‬כל טעות היתה עלולה להיות גורלית‪ .‬מדי‬
‫פעם‪ ,‬כשאגודות של דשא נתלשו ונשארו אחוזות בידי‪ ,‬או כשרגלי החליקה בחריצי הסלע‬
‫הלחים‪ ,‬חשתי כי הגיע סופי‪ .‬אך נאבקתי להמשיך ולעלות‪ ,‬ולבסוף הגעתי ללוח סלע מכוסה‬
‫באזוב ירוק ורך בעומק של מטר בערך‪ .‬שם יכולתי לשכב בנוחות רבה‪ ,‬נסתר מעין רואה‪.‬‬
‫שם שכבתי לי כשאתה‪ ,‬ווטסון יקירי‪ ,‬וכל היתר חקרתם באהדה רבה אך בחוסר יעילות‬
‫את נסיבות מותי‪.‬‬

‫הסיפור החדש בסדרת סיפורי הולמס‪ ,‬אם כן‪ ,‬מבקש מן הקוראים להאמין כי הסיפור הקודם בסדרה‬
‫היה מוטעה וכי אין לסמוך על המספר שלו‪ ,‬שאיננו אמין‪ .‬הולמס חושף בסיפור החדש בסדרה כי‬
‫בסיפור הקודם הוא שיקר‪ ,‬העלים עובדות )את עצמו(‪ ,‬יצר מצג שווא שהצליח להטעות את ווטסון וכך‬
‫גם את קוראיו‪.‬‬
‫שתי החשיפות האלה חותרות תחת שתיים מן האשליות הגדולות שהסיפור הבלשי מבקש מקוראיו‬
‫להאמין בהן‪ .‬הן מערערות על אשליית הסופיות של הטקסט‪ ,‬כלומר על כך שמה שקובע הבלש בסופו‬
‫של הסיפור הוא האמת הנרטיבית האחרונה והמוחלטת שלו; והן מערערות את אשליית האמינות של‬
‫הבלש עצמו‪ ,‬הבלש אשר תמיד חושף את האמת‪ ,‬אשר יודע את האמת‪ ,‬אשר אומר אמת‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬אם כך‪ ,‬הבעיה‪ :‬אם "הבעיה הסופית" הוא סיפור לא נכון‪ ,‬בגלל תמימותו של ווטסון המספר‬
‫את הסיפור ובגלל תחכומו של הולמס שהערים עליו‪ ,‬מי יכול לערוב לכך ש"הרפתקת הבית הריק"‬
‫נכון ממנו ולא יתברר כעורבא פרח בסיפור הבא‪ ,‬למשל? ואם הולמס שיקר והעלים ויצר מצג שווא‬
‫ב"הבעיה הסופית"‪ ,‬מבלי שווטסון הבחין בכך‪ ,‬מי יכול לערוב לכך שהוא לא עושה בדיוק אותו דבר‬
‫ב"הרפתקת הבית הריק" או בכל אחד מן הסיפורים הבאים בסדרה?‬
‫המתחים הללו בין שני הסיפורים הם אמנם מקרה היסטורי ייחודי‪ ,‬הנובע מגלגוליהם ומנסיבות‬
‫כתיבתם של סיפורי הולמס‪ ,‬אבל הם רק מבליטים יסוד רפלקסיבי שמתקיים בכל סיפורי הבלשים‪,‬‬
‫ולא רק באלה של ארתור קונן דויל‪ .‬הסיפור הבלשי‪ ,‬מאז שנכתב לראשונה בסיפוריו של אדגר אלן פו‬
‫ועד היום‪ ,‬הוא דגם נרטיבי רפלקסיבי‪ ,‬מודרניסטי במובהק‪ ,‬החותר ללא הרף תחת מעשה הסיפר‬
‫עצמו‪ ,‬אמינותו וסופיותו‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬ורק לכאורה‪ ,‬הסיפור הבלשי )זה של שרלוק הולמס — ואחרים( הוא סיפור פשוט‪ ,‬העוסק‬
‫באופן תמים בשאלות של חשיפת האמת וייצוגה‪ ,‬סיפור אשר מכריז על עצמו כעל סיפור שיש לו‬
‫"סוף" )"פתרון"(; אלא שבעצם דווקא הדגם הסיפורי הזה‪ ,‬שמעמיד פנים של טקסט אמין וסופי‪ ,‬לא‬
‫מפסיק לחתור תחת סופיותו ואמינותו שלו‪.‬‬

‫במובן זה‪ ,‬הסיפור הבלשי‪ ,‬שיצירתו של קונן דויל מסמנת את הולדתו כז'אנר הנפוץ ביותר בתוך מה‬
‫שמכונה "ספרות פופולרית" — כלומר נוסחאית‪ ,‬משתכפלת‪ ,‬פשוטה ולא מתוחכמת — מתגלה דווקא‬
‫כסיפור רפלקסיבי‪ ,‬מתעתע‪ ,‬שהתעשייתיות שלו לא סותרת את המודרניסטיות שלו‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬היא‬
‫משלימה אותה‪ .‬ואילו ארתור קונן דויל‪ ,‬שקיווה להיחשב ל"סופר רציני" בזכות הרומנים ההיסטוריים‬
‫שלו‪ ,‬צריך להיחשב לסופר מודרניסט‪ ,‬אוונגרדי ממש‪ ,‬דווקא בזכות סיפורי שרלוק הולמס‪ ,‬הבלש‬
‫שאותו הוא ניסה שוב ושוב‪ ,‬בלי הצלחה‪ ,‬להרוג‪.‬‬

‫תל אביב‪ ,‬יולי ‪2010‬‬