‫שאנון מסנג'ר‬

‫‪ ‬‬

‫שומרת‬
‫‪ ‬‬

‫הערים‬
‫‪ ‬‬

‫האבודות‬
‫‪ ‬‬
‫להבת הנצח‬
‫‪ ‬‬
‫מאנגלית‪ :‬גליה אלוני־דגן‬
 ‫‪KEEPER OF THE LOST CITIES‬‬
‫‪EVERBLAZE‬‬
‫עורכת ראשית‪ :‬רונית רוקאס ‪Shannon Messenger‬‬
‫‪ ‬‬
‫עריכת תרגום‪ :‬שרה קרן‬
‫עימוד וגרפיקה‪ :‬יעל מיכלסון‬
‫‪ ‬‬
‫כל הזכויות בשפה העברית שמורות‪2020 ,‬‬
‫לכנפיים הוצאה לאור‬
‫‪knafayimblog.wordpress.com‬‬
‫ולכתר ספרים )‪ (2005‬בע״מ‬
‫משק ‪ ,33‬מושב בן־שמן‪7311500 ,‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪Copyright © 2014 by Shannon Messenger‬‬
‫‪ ‬‬
‫אין להעתיק‪ ,‬לשכפל‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו‬
‫בשום צורה ובשום אמצעי‪ ,‬אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכאני )לרבות צילום‪ ,‬הקלטה‪ ,‬אינטרנט ודואר‬
‫אלקטרוני(‪ ,‬ללא אישור בכתב מהמוציא לאור‬
‫‪ ‬‬
‫‪Knafayim Publishing House‬‬
‫‪knafayim.books@gmail.com‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪www.keter-books.co.il‬‬
‫‪e-mail: info@keter-books.co.il‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪Printed in Israel‬‬
 ‫‪ ‬‬
‫לפיית'‪ ,‬כי בלי פיית הספרים שלי הייתי אבודה‬
‫‪ ‬‬
 ‫הקדמה‬
‫‪ ‬‬
‫המַראה החליקה מידיה של סופי ונחתה בקול חבטה רכה על השטיח הפרחוני‪.‬‬
‫שני צידי המראה שרדו את הנפילה בלי להיסדק‪ .‬אבל‪ ,‬עמוק בתוכה‪ ,‬סופי התרסקה‪.‬‬
‫כל עוד האזינה להמשך הסיפור היא שמרה על חיוך מעושה וחיפשה אחר כל פרט זעיר‪ ,‬או רמז‬
‫קלוש ביותר‪ ,‬שישללו את האפשרות המפחידה‪.‬‬
‫אבל עם תום הסיפור היא הבינה‪.‬‬
‫כל הזמן הזה‪.‬‬
‫כל הימים האבודים‪ ,‬חסרי התקווה‪.‬‬
‫החוטף שלה נמצא ממש מולה‪.‬‬
‫צופֵה‪.‬‬
‫מחכה‪.‬‬
‫מסתתר בקרבת מקום‪.‬‬
‫כל הסימנים היו שם‪ .‬היא פשוט הייתה עיוורת להם‪.‬‬
‫ועכשיו מאוחר מדי‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪1‬‬
‫‪ ‬‬
‫"לְמה את מחכה?" צעק קיף בניסיון לגבור על הרוח המייללת והים השואג‪" .‬אל תגידי לי שסופי‬
‫פוסטר הגדולה מפחדת‪".‬‬
‫"אני רק מנסה להתרכז!" צעקה סופי בחזרה‪ ,‬וחשבה שהלוואי שקוֹלה לא היה רועד כל כך‪.‬‬
‫לא שהיה לה כל סיכוי לשטות בו‪.‬‬
‫קיף‪ ,‬האֶמפַּת‪ ,‬היה יכול לחוש באימה שבעורקיה‪ ,‬פועמת כמו עדר ַמסְטוֹדוֹנ ִים שועטים‪ .‬כל שיכלה‬
‫לעשות היה לתלוש ריס מציק — הֶרגל עצבני שסיגלה לעצמה — ולנסות לא לחשוב כמה רחוק‬
‫האוקיינוס שמתחתיהם‪.‬‬
‫"זה באמת מפחיד‪ ",‬אמר לה ַסנ ְדוֹר בקולו המוזר‪ ,‬הצווחני‪ .‬הוא הניח יד גוֹבּלִינ ִית אפורה על כתפה‬
‫של סופי ומשך אותה לאחור מקצה הצוק‪" .‬חייבת להיות דרך בטוחה יותר לבצע שיגור‪".‬‬
‫"אין‪".‬‬
‫בדרך כלל הייתה סופי אסירת תודה על ההגנה המתמדת שסיפק לה שומר הראש החסון — בייחוד‬
‫מכיוון שחוטפיה הוכיחו שהם יכולים למצוא אותה בכל מקום ובכל זמן‪.‬‬
‫אבל לפעמים היא נאלצה להסתכן‪.‬‬
‫היא התנערה מידו של סנדור — מה שדרש מאמץ רב למדי‪ ,‬בהתחשב בעובדה שגובהו היה שני‬
‫מטרים ושרירי הזרוע שלו נראו כמו סלעי ענק‪ .‬ואז נעה קדימה‪ ,‬והזכירה לעצמה שהיא מעדיפה‬
‫שיגור על פני זינוק אור‪ .‬למרות שדות הכוח שיצרו צמידי הנ ֶקסוּס שענדה על כל אחד מפרקי ידיה‬
‫כדי לשמור על שלמות גופה במהלך הזינוק‪ ,‬היא דהתה פעמים רבות מכדי שתרגיש מוגנת‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬חשבה‪ ,‬הלוואי שהנפילה החופשית לא הייתה שלב הכרחי בשיגור‪.‬‬
‫"רוצה דחיפה?" הציע קיף‪ ,‬וצחק כשסופי נסוגה ממנו בבהלה‪" .‬נו‪ ,‬בחייך‪ ,‬זה יהיה כיף‪ ,‬לפחות‬
‫מבחינתי‪".‬‬
‫ס נחר בבוז מאחוריהם‪" .‬והוא זה שזוכה להצטרף אלייך היום‪".‬‬
‫"להיפך‪ ,‬היא זוכה להצטרף אליי‪ ",‬תיקן אותו קיף וחייך חיוך שחצני‪ ,‬זה שהפך לסימן ההיכר שלו‪.‬‬
‫"קדימה‪ ,‬ספרי לדקס מי היה הראשון שהמועצה פנתה אליו‪".‬‬
‫"רק בגלל שאבא של אחראי עכשיו לארגון הביקורים בחוות המקלט‪ ",‬הזכירה לו סופי‪.‬‬
‫"ראשון זה ראשון‪ .‬פשוט תודי בזה‪ ,‬פוסטר‪ .‬את זקוקה לי‪".‬‬
‫סופי הייתה רוצה להתווכח‪ ,‬אך למרבה הצער‪ ,‬המועצה אכן רצתה שקיף יצטרף אליה‪ .‬ככל הנראה‬
‫הייתה לסִילְ ֵבנ ִי בעיה כלשהי בביתה החדש שבחוות המקלט המיוחדת של האֶלפים‪ .‬ומפני שגם סופי‬
‫וגם קיף יצרו קשר טוב עם האליקוֹ ן הנדירה‪ ,‬ביקשה המועצה משניהם לצאת מייד אל חוות המקלט‪.‬‬
 ‫נראה שחברי המועצה מודאגים מאוד אם הם מוכנים לסמוך על קיף‪...‬‬
‫"מצטערת‪ ,‬דקס‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬וניסתה לא לדאוג‪" .‬אתה יודע שהייתי לוקחת אותך איתי אילו‬
‫יכולתי‪".‬‬
‫דקס חייך — חיוך קלוש בלבד‪ ,‬שלא חשף את גומות החן שלו — וחזר לטפל במנעול שסופי ביקשה‬
‫ממנו לפתוח‪.‬‬
‫סופי לא רצתה לספר לו שקיף מצטרף אליה‪ .‬היא חששה שזה שוב יגרום לדקס להרגיש שהשאירו‬
‫אותו מחוץ לעניינים‪ .‬אבל ג יי י יצא למשימה חשאית‪ ,‬ו ֵא לֵיין עזרה להציל ו ֶ מיניוֹן — יצור סגול‬
‫שנראה כמו אוגר בגודל רוטוויילר — לפני שימצאו אותו בני האדם‪ ,‬ולכן הזדקקה סופי לטכנופָּת‬
‫שיעזור לה לעבור את שער הצוק‪.‬‬
‫"אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר‪ ,‬גם לסנדור אסור לבוא איתנו‪ ",‬היא הוסיפה‪ .‬סנדור התפרץ‬
‫בכעס‪ ,‬והיא התחרטה על דבריה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬וזה לא מתקבל על הדעת! אני אמור להיות זה שמגן עלייך‪ ,‬לא זה שאסור לו להיכנס בגלל‬
‫חוקים חדשים שנקבעו באופן שרירותי!"‬
‫"שמע‪ ,‬אפילו לאבא שלי אסור לבוא איתנו‪ .‬אבל אל תדאגו" — קיף כרך את זרועו סביב כתפיה של‬
‫סופי — "אני אשמור עליה במקומכם‪".‬‬
‫סופי לא הייתה בטוחה מי נאנח בקול רם יותר‪ ,‬היא או דקס‪.‬‬
‫סנדור אחז בכתפיו של קיף והניף אותו מעל לקרקע‪" .‬אם אמצא עליה אפילו שריטה אחת‪"...‬‬
‫קיף בעט באוויר‪ ,‬התפתל וניסה להשתחרר‪" .‬הי! תירגע‪ ,‬גיג ַאנטור‪ ",‬אמר‪" .‬אני לא ארשה שיקרה‬
‫לה שום דבר‪ .‬אבל אל תשכחו שזאת סופי‪ .‬סביר מאוד שנצטרך לבקר אצל ֶאלְוִוין‪".‬‬
‫הפעם אפילו דקס נאלץ לצחוק‪.‬‬
‫סופי הביטה בכולם‪.‬‬
‫זו לא אשמתה שהיא קבעה שיא של ביקורים במרכז הריפוי של בית הספר‪ ,‬ולאלה נוספו גם המון‬
‫ביקורי בית של אלווין‪ .‬היא לא בחרה לסבול מאלרגיה קטלנית או להיות בעלת יכולות‬
‫מושבחות־גנטית שלא תמיד הצליחה לשלוט בהן‪ .‬והיא בהחלט לא ביקשה שקבוצה של מורדים תנסה‬
‫להרוג אותה — וזו‪ ,‬כנראה‪ ,‬הסיבה שבגללה עליה להקשיב לסנדור ולא לצאת מטווח הראייה שלו‪.‬‬
‫"נהיה בסדר‪ ",‬הבטיחה‪ ,‬תחבה את שערה הבלונדיני מאחורי אוזניה וניסתה להישמע בטוחה יותר‬
‫מכפי שהרגישה‪" .‬אני יכולה לשגר אותנו ישר אל תוך חוות המקלט‪ .‬האבטחה שם תוגברה פי שלושה‬
‫מאז שסילבני הועברה לשם‪".‬‬
‫"ואחר כך תחזרו ישר הביתה‪ ",‬הוסיף סנדור‪ ,‬המתין שקיף יהנהן ואז הוריד אותו חזרה ארצה‪" .‬אני‬
‫רוצה לראות אתכם כאן תוך שעה‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬באמת‪ ",‬התלונן קיף וסידר את שכמייתו הכחולה־כהה‪" .‬לא ראינו את סילבני כבר שבועיים‪".‬‬
‫סופי חייכה‪.‬‬
‫היא מעולם לא שיערה שקיף ייקשר כל כך לסוסה נוצצת ומכונפת‪ .‬אבל נראה שהוא מתגעגע‬
‫לסילבני בדיוק כמוה‪ .‬אולי אף יותר ממנה‪ ,‬משום שאליו לא מגיעים ה ְשּׁ רים הצוהלים של האליקורן‬
‫בכל פעם שהם נפגשים‪.‬‬
‫סילבני הייתה היצור היחיד שהטלפתיה יוצאת הדופן של סופי לא הצליחה לחסום‪ ,‬כנראה משום‬
‫שחברי הברבור השחור‪ ,‬ש"יצרו" את סופי‪ ,‬עיצבו את המבנה הגנטי שלה על פי די־אן־איי של‬
‫אליקורן — עובדה שממש לא שימחה אותה‪ .‬חבריה הרגיעו אותה ואמרו לה שזה לא נראה להם מוזר‪,‬‬
‫אבל היא בכל זאת הרגישה כמו "נערת הסוסים"‪.‬‬
‫"אתה יודע שסילבני נבהלת בקלות‪ ",‬היא הזכירה לסנדור‪ ,‬בניסיון להתמקד בבעיה העיקרית‪.‬‬
‫"יעברו כמה שעות עד שנרגיע אותה‪".‬‬
‫סנדור רטן בשקט‪" .‬בסדר גמור‪ .‬יש לכם זמן עד השקיעה‪ .‬אבל אם תאחרו‪ ,‬אתה מבחינתי תהיה‬
‫אחראי לכך‪ ,‬מר סֶנסֶן‪ .‬וסמוך עליי‪ ,‬אתה לא רוצה שזה יקרה‪".‬‬
‫"הישמר מזעמו של גיגאנטור‪ .‬הבנתי אותך‪ ".‬קיף גרר את סופי בחזרה אל קצה הצוק‪" .‬בואי נעשה‬
‫את זה!"‬
‫"אני מניח שנתראה בבית הספר ביום שני‪ ",‬מלמל דקס ונעץ מבטו בקרקע בעוד הוא מחפש בכיסו‬
‫את גביש הבית שלו‪" .‬אני מאפּס את המנגנון כדי שהמנעול ייפתח עם הדי־אן־איי שלך‪ ,‬כך שנראה‬
‫שלא תזדקקי לי יותר‪".‬‬
‫"אני תמיד זקוקה לך‪ ,‬דקס‪ ",‬אמרה לו סופי‪ .‬היא הסמיקה ומיהרה להוסיף‪" ,‬אתה החבר הכי טוב‬
‫שלי‪".‬‬
‫"שמע‪ ,‬אח שלי‪ ",‬התערב קיף בשיחה‪" .‬כשתהיה סוף סוף מוכן לגלות לכולם את היכולת שלך —‬
‫וכדאי מאוד שתעשה את זה כבר‪ ,‬דרך אגב — אנחנו חייבים לשתף פעולה‪ .‬נוכל לפרוץ למשרד של‬
‫יים ָאלִינ ָה ולמלא אותו בקקי של דינוזאורים‪ .‬או בקקי נוצץ של אליקורן! או שנוכל —"‬
‫"וזה מי שאמור לשמור על ביטחונך?" קטע אותו סנדור‪ ,‬ונראה כאילו הוא שוב רוצה לחנוק את‬
‫קיף‪.‬‬
‫"אני יכולה לדאוג לעצמי‪ ",‬הזכירה לו סופי וטפחה על מצחה‪" .‬אני גורמת‪ ,‬זוכר?"‬
‫גם אם אינה שלמה עם היכולת הנדירה שלה לגרום לאנשים כאב‪ ,‬זה בהחלט יועיל לה אם המורדים‬
‫יתקפו‪.‬‬
‫"מוכנים?" שאל קיף‪ ,‬והדגים בתנועת יד כיצד יקפצו אל מעבר לצוק‪.‬‬
‫פיה של סופי יבַשׁ‪.‬‬
‫"את יכולה לעשות את זה‪ ,‬פוסטר‪ .‬תפסיקי לפקפק בעצמך‪".‬‬
‫היא הנהנה‪ ,‬השתדלה לא להביט למטה ושאלה‪" ,‬אתה זוכר מה קורה בשיגור?"‬
‫"טוב‪ ,‬בפעם הקודמת די נפלנו אל מותנו‪ ,‬אז זה קצת מעורפל לי‪ .‬אבל אני די בטוח שאני רק נצמד‬
‫אלייך וצורח כמו בַּאנְשִׁי‪ ,‬בזמן שאת פותחת פתח אל היקום‪ ,‬נכון?"‬
‫"משהו כזה‪ .‬נצא בספירה של שלוש‪".‬‬
‫סנדור חזר על הסתייגותו בזמן ששניהם כופפו את ברכיהם‪.‬‬
 ‫"אחת‪ ",‬ספרה סופי ולחצה את ידו של קיף כל כך חזק‪ ,‬שפרקי אצבעותיה התפוקקו‪.‬‬
‫"שתיים‪".‬‬
‫היא המתינה רגע קט ואז עצמה את עיניה ולחשה את הפקודה הסופית‪.‬‬
‫"שלוש‪".‬‬
‫בעוד המילה על שפתיה המריאו שניהם מעל למצוק‪.‬‬
‫קיף צעק והסתחרר וצנח‪ ,‬אבל סופי נותרה שקטה‪ ,‬וניסתה להתעלם מהכול מלבד החום שהלך וגבר‬
‫בראשה ומהאדרנלין ששצף בעורקיה‪.‬‬
‫מטה־מטה צנחו‪ ,‬עד שסופי חשה ברסיסי המים המלוחים על לחייה‪ .‬אבל בדיוק כשעמדה לצרוח‪,‬‬
‫נשמע בראשה מעין קול נקישה והיא ניתבה את האנרגיה המנטלית הלוהטת אל עבר השמיים‪.‬‬
‫רעם מתגלגל נשמע‪ ,‬סדק נפער באוויר מתחתיהם‪ ,‬והם צנחו היישר אל תוך החשיכה‪.‬‬
‫זמן ומרחב לא היו קיימים ב יק‪ .‬לא היו מעלה או מטה‪ .‬לא ימין ולא שמאל‪ .‬רק משיכת הכוח וחוֹם‬
‫ידו של קיף‪ .‬אבל סופי ידעה שכל שעליה לעשות הוא לחשוב על המקום שאליו היא רוצה להגיע‪ ,‬ואז‬
‫יהיו חופשיים‪.‬‬
‫חוות המקלט‪ ,‬חשבה‪ ,‬וראתה בעיני רוחה את האחו השופע ואת היערות רחבי הידיים שראתה‬
‫בתמונות‪ .‬הזיכרון הצילומי שלה שימר כל פרט בחיוּת רבה‪ ,‬עד לטיפות הערפל הזעירות שכיסו כל‬
‫עלה ועלה וזהרו כמו נצנצים באור השמש‪.‬‬
‫"את איתי‪ ,‬פוסטר?" קרא קיף משלא נראה כל פתח יציאה‪.‬‬
‫"אני חושבת שכן‪".‬‬
‫היא כיווצה את עיניה עוד יותר ודמיינה את ההרים החלולים שהגנו על חוות המקלט מפני שאר‬
‫העולם ואת בעלי החיים בכל צורה וצבע ששוטטו במרעה‪ .‬היא אפילו ניסתה לדמיין את עצמה עומדת‬
‫עם קיף באחו ומתבוננת בסילבני המרחפת מעליהם בכנפי כסף בוהקות‪.‬‬
‫אבל כשפקחה את עיניה ראתה רק שחור — חשכה סמיכה וחונקת שאין ממנה דרך מילוט‪.‬‬
‫תחושת בהלה סגרה על חזהּ של סופי והיא התנשמה והתאמצה להתרכז בחוות המקלט במלוא כוח‬
‫מחשבתה‪.‬‬
‫הכאב בער בראשה בעוצמה כה רבה עד שהרגישה כאילו מוחה מתפצח‪ .‬אבל הכאב לא היה מפחיד‬
‫כמו ההבנה שהתלוותה אליו‪.‬‬
‫הם היו לכודים בחלל הריק‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪2‬‬
‫"תירגעי‪ ,‬נמצא לזה פתרון‪ ",‬אמר קיף‪ .‬סופי אחזה בחוזקה בראשה וגנחה מרוב כאב‪" .‬את עושה את‬
‫זה אחרת הפעם?"‬
‫היא נשמה נשימה איטית ועמוקה וניסתה לחשוב למרות הבהלה שאחזה בה‪" .‬לא‪ .‬אני מצליחה‬
‫להעלות בדמיון בדיוק את המקום שאליו אנחנו צריכים להגיע‪ .‬אבל כשאני מנסה לשלוח אותנו לשם‪,‬‬
‫המוח שלי כאילו נתקל בקיר‪".‬‬
‫"אולי כדאי שתנסי לשלוח אותנו למקום אחר?" שאל קיף‪" .‬ייתכן שיש מין מנגנון אבטחה סביב‬
‫חוות המקלט כדי להרחיק מִשתגרים‪".‬‬
‫סופי פקפקה בכך‪ ,‬מכיוון שהייתה האֶלפית היחידה המסוגלת לבצע שיגור‪ .‬אבל היה שווה לנסות‪.‬‬
‫היא פשוט לא הצליחה לחשוב על שום מקום אחר שיוכלו ללכת אליו‪ .‬מיליון אפשרויות התרוצצו‬
‫בראשה‪ ,‬וכולן הסתיימו במבוי סתום‪.‬‬
‫"אולי הביתה?" שאל קיף‪" .‬את יכולה לקחת אותנו הביתה?"‬
‫תמונה הבהבה בראשה של סופי‪ ,‬כה חדה וברורה עד שעיניה החלו לדמוע‪ .‬ואולי נבעו הדמעות‬
‫מהסדק הצר שהציץ סוף סוף מבעד לחשכה‪ .‬היא הספיקה להדק את אחיזתה בידו של קיף‪ .‬האוויר‬
‫התמלא במפץ רעמים והם נורו בפתאומיות מהחלל הריק והלאה‪.‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫הם פגעו באדמה בחוזקה‪ ,‬התגלגלו על דשא לח ונחתו על תלולית‪ .‬סופי התיישבה ראשונה‪ ,‬התנתקה‬
‫מזרועותיו של קיף והביטה בשמיים האפורים והמעוננים‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬אנחנו לא בהֵייבֵנפִילְד‪ ",‬אמר קיף וכיווץ את עיניו למראה הרחוב הצר שלאורכו ניצבו בתים‬
‫מרובעים‪ ,‬פשוטים למראה‪.‬‬
‫"אני יודעת‪ ".‬סופי גייסה את יכולת הריכוז שלה ודמיינה מחסום בלתי נראה שעוטף את ראשה ומגן‬
‫עליה מפני הקולות ההולמים בו‪ .‬היא שכחה שמחשבות אנושיות יכולות להיות רועשות כל כך‪.‬‬
‫"זאת סן דייגו‪".‬‬
‫קיף קם על רגליו בחטף‪ " .‬שיגרת אותנו אל עיר אסורה? אוקיי‪ .‬זה‪ .‬ממש‪ .‬מגניב! אל תביני אותי‬
‫לא נכון — הייתי מוותר על כל הכמעט־נלכדנו־בתוך־הכלום־השחור־האין־סופי‪ ,‬אבל זה גדול מהחיים!‬
‫זאת אומרת‪ ,‬זה אנושי!"‬
‫הוא הצביע אל מעבר לרחוב‪ ,‬על אישה בטרנינג כחול‪ ,‬שרצה ריצה קלה עם עגלת תינוק‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬והיא כנראה יכולה לשמוע אותנו‪ ",‬לחשה סופי‪.‬‬
‫כולם ודאי הבחינו בנער ובנערה בלבוש מוזר שנפלו מהשמיים‪ .‬אבל האנשים הספורים שבחוץ‬
 ‫אפילו לא הציצו לעברם‪ ,‬והיו שקועים בטיול עם הכלבים או בבדיקת דברי הדואר שקיבלו‪.‬‬
‫"אני לא חושב שהם יודעים שאנחנו כאן‪ ",‬אמר קיף והצביע על חפץ מעוגל שחור וקטן‪ ,‬טמון בתוך‬
‫שיח של פרחי חיננית שצמח פרא‪ .‬עוד חפץ כזה היה מונח ליד גזע עץ השקמה הענק שבמרכז החצר‪.‬‬
‫ועוד שלושה לאורך השביל‪.‬‬
‫מערפלים‪.‬‬
‫רק פעם אחת בעבר ראתה סופי את החפצים המסוגלים לכופף אור וקול — הם היו אז בידיהם של‬
‫החוטפים שארבו לה ולדקס על גשר בפריז‪.‬‬
‫אחד מהם היה אותו אֶלף בלונדיני‪ ,‬שהתחזה לאיש ש ץ באותו רחוב ממש שבו עמדה כעת וניסה‬
‫לחטוף אותה כמה חודשים קודם לכן‪.‬‬
‫היא ניגשה אל המקום שבו נתקלה באיש‪ ,‬בתקווה שתיזכר בפרטים חדשים‪ .‬אבל רק את פניו‬
‫הצליחה לראות‪ .‬אוֹלְ ן כבר הכניס את דמותו למאגר הנתונים של המועצה‪ ,‬שהיה אמור לתעד את כל‬
‫האֶלפים שנולדו אי פעם‪.‬‬
‫לא נמצא שם כל רישום תואם‪.‬‬
‫הוא היה רוח רפאים‪ .‬רק כשזינק מבין הצללים היה ממשי‪ ,‬כמו שאר המורדים בגלימות הברדס‬
‫הכהות שעין מפחידה בתוך עיגול לבן נתפרה על שרווליהן‪.‬‬
‫"אולי כדאי שנלך מכאן‪ ",‬אמרה סופי והביטה מעבר לכתפה‪ .‬משהו בה ציפה להבחין בַּמו דים‬
‫רצים לעברם‪.‬‬
‫"את צוחקת? כבר מזמן אני מת לראות איפה גדלה מיס פוסטר המסתורית‪ ".‬קיף פנה לעבר ביתה‬
‫הישן והמתקלף‪" .‬זה‪ ...‬קטן‪".‬‬
‫בהשוואה לאחוזות הבדולח של עולמה החדש זה היה‪ ,‬למעשה‪ ,‬צריף‪ .‬אבל בני האדם לא זכו לקבל‬
‫קרן לידה כמו זו שניתנה לאֶלפים‪ .‬הם לא התחילו את חייהם עם כסף רב מכפי שיזדקקו לו אי פעם‪.‬‬
‫"יש כאן גם ריח מוזר‪ ",‬אמר קיף‪" .‬מה זה?"‬
‫"ערפיח‪ ,‬אני חושבת‪".‬‬
‫היא שכחה כמה חמוץ טעמו של האוויר האנושי‪ .‬הוא גרם לה לִרצות לעצור את נשימתה‪ .‬ובגלל‬
‫כתמי השמן ברחובות ושיירי האשפה המגובבים במרזבים‪ ,‬היא כמעט התביישה להודות שאי פעם גרה‬
‫שם‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬זה היה המקום הראשון שחשבה עליו כשקיף אמר "בית"‪.‬‬
‫בגרון חנוק פנתה אל דלת הכניסה‪ .‬היא הייתה נעולה‪ ,‬כמובן‪ ,‬והתריסים על החלונות היו מוגפים‬
‫היטב‪ .‬אבל באחד מהם היה שלב שהתעקם‪ ,‬וכשסופי הציצה דרכו פנימה‪ ,‬ראתה שהבית הרוס כולו‪.‬‬
‫נותרו רק יסודות הבטון ושכבות הבידוד של הקירות‪.‬‬
‫לא הייתה לה סיבה להיות מופתעת‪ .‬היא ידעה שמשפחתה הועברה משם‪ ,‬והיא כבר ראתה‬
‫שהאֶלפים אִחסנו את כל החפצים הישנים שלה בבניין עלום במיסטֶריום‪ ,‬אחת הערים האֶלפיות‬
‫הקטנות יותר‪.‬‬
‫אבל ההתבוננות בקליפה הריקה של חייה הישנים גרמה לה להרגיש כאילו כל זיכרונותיה לא היו‬
 ‫אלא חלום‪ .‬לא נותר דבר שיוכיח שמשהו מכל זה היה קיים‪.‬‬
‫אלא אם כן‪...‬‬
‫היא מיהרה אל המדרגה העליונה בשביל וצנחה על ברכיה במקום שבו נותר חרות בבטון כתב ידו‬
‫המסורבל של אביה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫ו‪ .‬ד‪ .‬פ‪.‬‬
‫א‪ .‬א‪ .‬פ‪.‬‬
‫ס‪ .‬א‪ .‬פ‪.‬‬
‫א‪ .‬ר‪ .‬פ‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫היא התחקתה באצבעותיה אחר ראשי התיבות של שמה‪" .‬הם לא מחקו אותי‪".‬‬
‫קיף הביט בעיניים מכווצות על האותיות הכתובות ברישול‪" .‬מה כתוב כאן? 'אֶלף'?"‬
‫"לא‪ ,‬זו האות א'‪ .‬אֵמה אייריס פוסטר‪ .‬אבא שלי היה ויליאם דייוויד פוסטר‪ ,‬ואחותי הייתה איימי‬
‫רוז פוסטר‪".‬‬
‫עכשיו הם היו קונור‪ ,‬קייט ונטלי פרימן‪.‬‬
‫סופי לא הייתה אמורה לדעת מה שמותיהם החדשים‪ .‬אבל הברבור השחור גילה לה‪ ,‬והיא נזהרה‬
‫שלא ייוודע לאיש שהיא יודעת‪.‬‬
‫"אז כאן פיץ מצא אותך?" שאל קיף‪" .‬תמיד תהיתי לאן הוא נעלם ב'משימות החשאיות' שלו —‬
‫והייתי מוצא דרך לעקוב אחריו אילו ידעתי שהוא רודף אחרי בנות‪".‬‬
‫"הוא לא רדף אחריי‪ ",‬אמרה סופי והרגישה שפניה מתלהטות‪" .‬טוב‪ ...‬הוא כן היה צריך לרדוף‬
‫אחריי בפעם הראשונה שנפגשנו‪ .‬אבל הוא הפחיד אותי נורא‪".‬‬
‫"פיץ באמת די מפחיד‪".‬‬
‫"כשאתה מסתיר שבע שנים של יכולת סודית וזר מוחלט חושף אותך באמצע מוזיאון‪ ,‬אתה בורח‪.‬‬
‫ולא משנה עד כמה הוא חמוד‪ ,‬הזר הזה‪".‬‬
‫היא רצתה לכסות את פיה בכף ידה מייד כשיצאו המילים מבין שפתיה‪ ,‬אבל זה רק היה מחמיר את‬
‫המצב‪.‬‬
‫היא רק הסמיקה מאוד וחיכתה שקיף יקניט אותה‪.‬‬
‫הוא כחכח בגרונו‪" .‬ומה עם הילד השני? זה שנעלם? זה היה כאן?"‬
‫"אני חושבת שכן‪".‬‬
‫היא די סלדה מהעובדה שקיף ידע את סודותיה — את רובם‪ ,‬בכל מקרה‪ .‬אבל כשפעלו יחד להציל‬
‫את אולדן היא הייתה חייבת לגלות לו אותם‪ ,‬וקיף לעולם לא יניח לה לשכוח את זה‪ .‬לא שהיא זכרה‬
‫הרבה בנוגע לאותו ילד מסתורי שנעלם‪.‬‬
‫היא ידעה שהוא חייב להיות חשוב מכיוון שהיה זכור לה במעורפל שנעלם כשהייתה בת חמש‪,‬‬
‫שנים לפני שפיץ מצא אותה והוכיח לה שהיא אֶלפית‪ .‬היא גם זכרה שהוא לבש גופיית בּ אמְבּל‬
‫כחולה — ובראמבל היה משחק שרק האֶלפים שיחקו‪ .‬זה קרה בערך כשמר פוֹ ל הפעיל את היכולת‬
‫הטלפתית שלה‪ ,‬כך שחייב להיות קשר בין הדברים‪.‬‬
‫אבל הברבור השחור קרע את הדפים מתוך היומן שלה ומחק ממוחה את הזיכרון‪ ,‬למעט כמה פרטים‬
‫קלושים שהצליחה לשחזר‪.‬‬
‫"הוא עמד ממש כאן‪ ",‬אמרה‪ ,‬התקרבה לעץ השקמה והעבירה את אצבעותיה לאורך אחד מענפיו‪.‬‬
‫מן הסתם היה גבוה יותר משחשבה‪ .‬ממש לא ילד‪ .‬כנראה נער‪ .‬והיה עוד משהו — פרט כלשהו‪,‬‬
‫קרוב כל כך עד שחשה שהוא מעקצץ בתודעתה‪ .‬אבל אף על פי שהתאמצה להתרכז‪ ,‬היא לא הצליחה‬
‫לפענח מהו‪.‬‬
‫היא בעטה בעץ‪" .‬הי‪ ,‬למה להעניש את עולם הצומח החף מפשע‪ ",‬אמר קיף‪" .‬אני בטוח שהברבור‬
‫השחור יגלה לך הכול בקרוב‪".‬‬
‫סופי הייתה רוצה להאמין לו‪ .‬היא חשבה שהברבור השחור ישתף איתה פעולה עכשיו‪ ,‬בעיקר‬
‫לאחר שסיכנה את חייה כדי לאפשר להם לשקם את יכולותיה‪ .‬אבל כבר עברו שבועיים מאז ברחה‬
‫ממקום המסתור שלהם במהלך מתקפת המורדים והם לא השמיעו קול‪ .‬לא פתק‪ .‬לא רמז‪ .‬אפילו לא‬
‫הסימן הקל ביותר לכך שהם עדיין צופים בה‪.‬‬
‫היא פנתה אל הבית הכחלחל שניצב בסמוך‪ ,‬שבפתחו נהג מר פורקל המחופש לשבת מדי יום ביומו‪,‬‬
‫נפוח ומקומט מאכילת הקמטוטיות הדרושות לצורכי הסוואה‪ .‬שתים־עשרה שנים הוא ישב במרכז‬
‫המדשאה והשתעשע בגמדי הגינה המטופשים שלו כדי שיוכל לפקוח עין על סופי‪ .‬כעת נותרו שם רק‬
‫כמה דמויות בלויות שהציצו מבעד לעשבים בפרצופים קטנטנים ומכוערים‪.‬‬
‫"מה אלה אמורים להיות?" שאל קיף כשהלך בעקבותיה לעבר הערוגה‪.‬‬
‫"גמדי גינה‪".‬‬
‫"את צוחקת עליי‪".‬‬
‫"אתה צריך להבין איך האלפים נראים בעיני בני האדם‪ .‬הם בטוחים שיש לנו פעמונים על הנעליים‬
‫ואוזניים מחודדות — אם כי נראה לי שהם צודקים בעניין האוזניים‪".‬‬
‫סופי עדיין לא התלהבה מהידיעה שאוזניה יהפכו למחודדות ככל שתתבגר‪ .‬אבל לפחות זה לא אמור‬
‫להדאיג אותה כמה אלפי שנים‪ ,‬הודות לאורך החיים הבלתי מוגבל של האלפים‪.‬‬
‫קיף צחק והשתופף להתבונן מקרוב בפסלים הזעירים עם הכובעים המחודדים‪" .‬טוב‪ ,‬אני חייב‬
‫לקחת אחד כזה הביתה‪ .‬המנטור שלי לחקלאות ישתין במכנסיים‪".‬‬
‫"חכה‪ ",‬אמרה סופי לקיף‪ ,‬שהושיט את ידו לעבר גמד היושב על פטרייה בכל צבעי הקשת‪" .‬אולי‬
‫זה רמז?"‬
‫לא הייתה כל סיבה נראית לעין לאופן שבו הוצבו הגמדים‪ ,‬אך היא חשה שיש כאן תבנית מוכרת‪.‬‬
‫היא הניחה לעיניה לאבד את המיקוד‪ ,‬וכשהצללים התערבלו בסחרור אפל‪ ,‬עלה הזיכרון וצף באטיות‬
 ‫על פני השטח‪.‬‬
‫"סיגְנוּס!"‬
‫היא כרעה על ברכיה והחלה לחפור באדנית‪" .‬מה זה סיגנוּס?" שאל קיף‪.‬‬
‫"קבוצת כוכבים‪ .‬כל אחד מהגמדים הוא אחד הכוכבים‪ .‬אנחנו קוראים להם אָקוֶולוֹ‪ ,‬פושֶׁייר‪ ,‬רוזין‪,‬‬
‫גריסֵנה‪ ,‬סַאפִילִין‪ ,‬ס רלָטינ ָה‪ ,‬נ ִיוֶולוֹ‪ ,‬גילְ ר ופִיסֶר — אבל בני האדם קוראים להם סיגנוס‪".‬‬
‫"בסדר‪ ,‬גברת 'שיננתי־את־כל־הכוכבים'‪ ,‬אין צורך להשוויץ‪ .‬ואני עדיין לא מבין למה את חופרת‬
‫באדמה כמו גמד‪".‬‬
‫"כי 'סיגנוס' פירושו ברבור‪ ",‬הסבירה סופי ושלפה עוד חופן אדמה‪" .‬והקבוצה מורכבת מעשרה‬
‫כוכבים‪ .‬אבל יש כאן רק תשעה גמדים‪ .‬אני מחפשת את הכוכב העשירי‪".‬‬
‫בוץ דביק נדחס מתחת לציפורניה‪ ,‬אבל סופי המשיכה לחפור‪ .‬אחרי דקה נוספת נגעו קצות‬
‫אצבעותיה בדבר מה קר וחלק‪.‬‬
‫היא חשפה בקבוקון בדולח ירוק זעיר וניגבה אותו בדשא‪" .‬זה‪ ...‬בקבוק‪ ",‬אמר קיף‪.‬‬
‫"ופתק‪ ",‬הוסיפה סופי‪ ,‬הסירה את הפקק והטתה את הבקבוק עד שפיסת נייר מגולגלת החליקה‬
‫מתוכו‪.‬‬
‫קיף חטף את הפתק לפני שהספיקה לגעת בו‪" .‬צריך לקרוא את זה מי שלא מכוסה כולו בבוץ‪".‬‬
‫הוא צדק‪.‬‬
‫היא ניגבה את ידיה בדשא וקיף קימט את מצחו מול הפתק‪" .‬מה?" שאלה‪.‬‬
‫"זה לא ימצא חן בעינייך‪".‬‬
‫"ככה זה בדרך כלל‪ ".‬הרמזים של הברבור השחור היו לעיתים מעורפלים להכעיס‪ .‬אבל היא שמחה‬
‫על חידוש הקשר איתם‪ .‬כך לפחות חשבה‪ ,‬עד שקיף הראה לה את ההודעה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫המתיני להוראות והיצמדי לתוכנית המקורית‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫"לפחות יכלו לכתוב את זה שוב בחרוזים‪ ",‬הוא אמר‪ ,‬והחזיר את הפתק לתוך הבקבוק‪" .‬ובאיזו‬
‫תוכנית מדובר?"‬
‫סופי לקחה את הבקבוק ורחרחה את הפּיה‪ .‬היא השתנקה כשחשה בריח המלוח המוכר לה‪.‬‬
‫זה היה הבקבוק הירוק שממנו שתתה שלושים מילימטרים שלמים של לימביום — וכמעט מתה בגלל‬
‫האלרגיה שלה — כדי שתוכל לשוב ולרפא מוחות‪.‬‬
‫" ְפּ נְטִיס הוא התוכנית‪ ",‬אמרה לקיף ושפשפה את הצלקת דמוית הכוכב שבגב ידה‪ .‬מר פוֹרקל‬
‫הזריק לה תרופה אנושית משודרגת כדי לעצור את התגובה האלרגית‪ ,‬והפצע שהותירה המחט מעולם‬
‫לא נמחה‪" .‬הם אומרים לי לחכות עד שיחליטו שהגיע הזמן לרפא אותו‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אני בכל זאת חושב שהם היו יכולים לכתוב בחרוזים‪' .‬חכי להוראות והיצמדי לתוכנית‬
‫המקורית‪ .‬ועכשיו חזרי הביתה במהירות האפשרית!'"‬
 ‫סופי הייתה מאוכזבת מכדי לצחוק‪.‬‬
‫היא רצתה מאוד לרפא את פרנטיס‪ .‬והיא לא רצתה לחכות‪.‬‬
‫פרנטיס היה שומר שעבד עבור הברבור השחור‪ ,‬ולפני שלוש־עשרה שנה הוא אִפשר למוחו‬
‫להישבר בפיצוח זיכרון‪ ,‬כדי לשמור על קיומה של סופי בסוד מפני שאר האֶלפים‪ .‬היא תיעבה את‬
‫הידיעה שהוא כלוא בתא זעיר בגלות‪ ,‬גונח ומזיל ריר ומחכה שתשלוף אותו מתוך החשיכה‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬בכל יום שחלף גבר הסיכון שאולדן יתרסק שוב‪ .‬רגשי האשמה שלו עקב תפקידו‬
‫בפיצוח הזיכרון של פרנטיס כבר שברו את מוחו פעם אחת — ועל אף שסופי ריפאה אותו‪ ,‬הדרך‬
‫היחידה לוודא שהוא בטוח הייתה לשקם את פרנטיס‪.‬‬
‫אבל חברי המועצה עדיין לא החליטו אם הם עומדים לאפשר את ריפויו של פרנטיס‪ .‬ונראה‬
‫שהברבור השחור הסתפקו בינתיים בהמתנה‪.‬‬
‫"אבל איך הם בכלל ידעו שנבוא לכאן?" שאל קיף כשסופי תחבה את הבקבוק לתוך הכיס שלה‬
‫בכוח רב מדי‪" .‬כלומר‪ ,‬הם כבר עשו כמה דברים מטורפים‪ ,‬אבל נראה לי שאפילו הם לא יכלו לנחש‬
‫שיהיה לך קשה לשגר אותנו ושתביאי אותנו בטעות אל הבית הישן שלך במקום אל הבית החדש‪".‬‬
‫"נכון‪ ",‬הסכימה סופי‪ ,‬והתרגזה משהבינה שהפתק החדש‪ ,‬היחיד שהברבור השחור השאיר לה‪ ,‬לא‬
‫היה כנראה חדש כלל וכלל‪" .‬מסתבר שהם פשוט הניחו שאגיע לכאן בסופו של דבר‪".‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬הייתה לה בעיה דחופה יותר להתמודד איתה מאשר התנהגותו העיקשת של הברבור‬
‫השחור‪.‬‬
‫היא וקיף לא הגיעו עדיין לגיל שבו מותר להם לשאת ְמ ַא ְתרים משלהם‪ ,‬ולכן יהיה עליהם להגיע אל‬
‫המזניק — מתקן העשוי מגבישים מזניקים — כדי לזנק אל חוות המקלט‪.‬‬
‫"לקחת איתך את גביש הבית שלך?" שאלה את קיף‪.‬‬
‫"כן‪ .‬למה?"‬
‫"זה לא בטוח לבצע שיגור עד שאבין מה השתבש‪ .‬והרי גם אין כאן צוק שאפשר לקפוץ ממנו‪ .‬ואם‬
‫נחזור להייבנפילד‪ ,‬סנדור לעולם לא ייתן לנו לעזוב — במיוחד עכשיו‪ ,‬כשאנחנו יכולים להגיע רק אל‬
‫מחוץ לשערי החווה ולהמתין שיכניסו אותנו‪".‬‬
‫קיף בהה בכפות רגליו ונראה שהרעיון לא מלהיב אותו‪ ,‬וכך בדיוק גם הרגישה סופי‪ .‬אביו בהחלט‬
‫השתייך לרשימה של אלו שהיא מעדיפה לא לפגוש‪.‬‬
‫"סילבני זקוקה לנו‪ ",‬היא הזכירה לקיף ולעצמה כאחד‪.‬‬
‫"אני יודע‪ .‬אבל‪"...‬‬
‫"מה?" היא שאלה משלא סיים את המשפט‪.‬‬
‫"אני‪ ...‬לא מביא חברים הביתה‪".‬‬
‫הוא השתעשע בעצבנות בסיכה שרכסה את שכמייתו — סמל משפחת סנסן‪ .‬שתי ידיים משובצות‬
‫אבני חן אוחזות בנר עם להבת אזמרגד‪ .‬אביו נתן לו אותה רק לפני שבועות אחדים‪ ,‬אף שרוב הילדים‬
‫נהגו לענוד את סמל המשפחה שלהם עוד מילדותם‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמרה סופי באיטיות‪" .‬אז אני מניחה שנחזור להייבנפילד‪ .‬אם נרוץ אל המזניק מייד‬
‫כשנגיע‪ ,‬אולי נצליח לצאת משם לפני שסנדור יוכל לעצור אותנו‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא נוכל‪".‬‬
‫נראה שלא‪ .‬חושי־העל הגובליניים של סנדור יגלו אותם ברגע שיגיעו‪.‬‬
‫"עדיין כדאי לנסות‪ ".‬היא שלפה את גביש הבית שלה — תליון בעל צלע אחת — והניפה אותו מול‬
‫האור‪.‬‬
‫קיף נעץ את מבטו בקרן האור שהשתברה אל הקרקע‪" .‬זה טיפשי‪".‬‬
‫הוא שלף את גביש הבית שלו ויצר נתיב אור נוסף‪.‬‬
‫סופי לא הייתה צריכה להיות אמפתית כדי לחוש את המתח שבאחיזתו‪ ,‬או את הרעד באצבעותיו‬
‫שהשתלבו באצבעותיה‪.‬‬
‫גם ידיה רעדו‪.‬‬
‫אבל איש מהם לא אמר דבר‪ .‬הם צעדו אל תוך האור‪ ,‬ואז הגיע הזרם האוורירי והחם וסחף את‬
‫שניהם משם‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪3‬‬
‫‪ ‬‬
‫"וואו‪ ",‬לחשה סופי למראה האחוזה המתנשאת מעליה‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר‪" ,‬אחוזה" לא הייתה המילה המתאימה‪.‬‬
‫גורד שחקים אולי?‬
‫אם להתבסס על התחושה המתפתלת בבטנה‪ ,‬ייתכן ש"מגדל האבדון הנורא" הוא שם מתאים יותר‪.‬‬
‫"כן‪ ...‬אבא שלי מאמין ב'כמה שיותר גדול — יותר טוב'‪ ",‬אמר קיף והוביל אותה מבעד לקשת ברזל‬
‫שהשם " נ לשֵייד" הוטבע בה באותיות מסולסלות‪.‬‬
‫סופי זקפה את צווארה וניסתה לנחש מה גובהו של המגדל‪ .‬היו בו לפחות מאה קומות ומעליהן‬
‫התפצל הבניין הראשי לסדרת מגדלים צרים‪ ,‬כל מגדל עטור גג מוזהב‪ ,‬מעוגל‪ ,‬שדמה בעיני סופי‬
‫ללהבה‪ .‬אבל לא היו שם חלונות שיכלה לספור כדי לדעת אם היא צודקת‪ .‬קירות הבדולח היו חלקים‬
‫לחלוטין‪ ,‬ללא שום סדק מלבד פתח מוזהב אחד‪ ,‬שהיה קטן במפתיע ביחס למקום גדול־מימדים שכזה‪.‬‬
‫קיף הצמיד את כף ידו אל הידית‪ .‬הדלת נפתחה באיוושה קלה והחליקה חרש על הרצפה השחורה‪.‬‬
‫המבואה שנכנסו אליה הייתה ריקה‪ ,‬למעט גרם מדרגות כסוף שהתעקל והתפתל מעלה ומעלה עוד‬
‫ועוד‪ ,‬אל מעבר לטווח ראייתה של סופי‪ .‬הקירות היו חלקים גם מבפנים‪ ,‬אך הבדולח זהר באלפי‬
‫להבות כחולות זעירות‪.‬‬
‫בֵּייל ַפי ֵיר‪ ,‬הבינה סופי‪.‬‬
‫רק פִּירוֹ ינֶטִיקאי יכול להצית להבת ביילפייר‪ ,‬והעיסוק בפירוקינטיקה נאסר במשך אלפי שנים —‬
‫מאז אירעה תאונה וחמישה אנשים נהרגו‪ .‬אבל לא זו הייתה הסיבה שבגללה נדהמה סופי כל כך‬
‫מהמראֶה‪.‬‬
‫ביילפייר הייתה הסמל המזהה של פִינְטָאן — עד שהוחלפה בלהבת הנצח‪.‬‬
‫פניו של פינטאן צפו ועלו לנגד עיניה בטרם הצליחה לחסום בעדם‪ .‬ולא היו אלה הפָּנים הכועסות‬
‫והמרדניות שראתה בגלות‪ ,‬וגם לא אלה של פינטאן הפזיז‪ ,‬המוקף בלהבות ניאון צהובות — הפנים‬
‫שראתה כשחקרה את זיכרונותיו‪.‬‬
‫פינטאן הכואב והרדוף אחרי פיצוח הזיכרון שעזרה לבצע‪ ,‬מתנודד קדימה ואחורה בתאו‪ ,‬צרחותיו‬
‫מהדהדות מהקירות‪ ,‬פינטאן שדעתו נטרפה והיא ואולדן השאירו אותו כך לבדו‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאל קיף‪ ,‬ותפס בזרועה כדי להעיר אותה מחיזיון העבר‪.‬‬
‫"כמובן‪".‬‬
‫"את יודעת שאי אפשר לשקר לאמפת‪ ,‬נכון?"‬
‫"ובכל זאת אתה מנסה לעשות את זה כל הזמן‪ ",‬נשמע מעליהם קול עמוק ורועם‪.‬‬
‫הרעש שהשמיע גרם המדרגות שהתעורר לחיים והחל להסתובב‪ִ ,‬עמעם את אנחתו של קיף‪ ,‬ומייד‬
‫לאחר מכן ירד הלורד קסיוס מגרם המדרגות ונכנס למבואה‪.‬‬
‫היה קשה שלא להבחין בדמיון המשפחתי בין האב לבנו‪ ,‬כולל השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות‪,‬‬
‫אף שתסרוקתו הפרועה במכוון של קיף וחולצתו המרושלת עמדו בניגוד חריף להופעתו של אביו‪,‬‬
‫שהייתה ללא רבב‪.‬‬
‫"מיס פוסטר‪ ",‬אמר האב וסילק פירור בלתי נראה מגלימתו הירוקה‪" .‬שוב אנחנו נתקלים זה בזה‪".‬‬
‫הוא היטה את ראשו והביט בגאווה ניכרת בתקרה הגבוהה להדהים‪" .‬אין עוד מקום כזה‪ ,‬נכון? אבל‬
‫אני מנחש שלא הגעת לכאן כדי להתפעל מהאדריכלות — במיוחד משום שאת אמורה להיות בחוות‬
‫המקלט‪ .‬אז אמרי לי‪ ,‬במה זכיתי לכבוד הזה?"‬
‫סופי העיפה מבט בקיף וקיוותה שיתערב ויספר את אחד השקרים הקלים שלו‪ .‬אבל הוא היה עסוק‬
‫מדי בבהייה ברצפה‪ ,‬כאילו היא מכילה את הסודות העמוקים ביותר של היקום‪.‬‬
‫"אנחנו רק‪ ...‬עשינו עיקוף קל‪ ",‬אמרה סופי לבסוף‪ ,‬והתחמקה ממבטו של לורד קסיוס‪.‬‬
‫הייתה לו דרך מיוחדת לבחון אותה בעיניו‪ ,‬כאילו הוא מסוגל לראות לתוכה פנימה — ואולי כך היה‪,‬‬
‫כי הוא כחכח בגרונו ואמר‪" ,‬לבקר בעיר אסורה זה יותר מאשר עיקוף קטן‪".‬‬
‫סופי פערה את פיה בתדהמה והוא צחק בקול חד וחלול‪.‬‬
‫"גלי האשמה לוהטים סביבך ומסגירים אותך‪ ",‬הסביר‪.‬‬
‫"אתה מרגיש אותם?" שאל קיף‪ ,‬ונשמע המום בדיוק כמו סופי‪.‬‬
‫רוב האמפתים היו מסוגלים לקרוא את רגשותיו של האחר רק אם נגעו בו‪ .‬אבל משום מה — תופעת‬
‫לוואי נוספת של הגנים המשונים והמעובדים שלה‪ ,‬ככל הנראה — קיף היה יכול לקרוא את סופי‬
‫ממרחק‪ .‬היא קיוותה שהוא היחיד שיכול לעשות זאת‪ ,‬אבל נראה ש‪...‬‬
‫"ירשת ממני את הכישרון שלך‪ ",‬הזכיר לורד קסיוס לקיף‪" .‬אם כי‪ ,‬אני מודה‪ ,‬רגשות נשיים קשים‬
‫קצת יותר לפענוח‪ .‬אבל דרוש כאן רק היגיון פשוט‪ .‬הנחתי שלא תחמיצו את הפגישה שלכם בחוות‬
‫המקלט ללא סיבה טובה במיוחד‪ .‬אם מוסיפים זאת לעָבר הייחודי שלך‪ ,‬מיס פוסטר — ולמוניטין שיש‬
‫לשניכם בחיפוש אחר צרות — הרי שזו המסקנה ההגיונית ביותר‪".‬‬
‫קרוב לוודאי שהיה יכול להגיע לעוד המון מסקנות אחרות‪.‬‬
‫קיף הסכים איתה‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬כי הוא התקרב ונגע בפרק ידו של אביו‪" .‬לא כך הגעת למסקנה‬
‫הזאת‪".‬‬
‫הלורד קסיוס משך את ידו והחליק את השיער — המושלם כמות שהוא — מעל לעורפו‪" .‬ובכן‪,‬‬
‫ניסיתי לחסוך מהאורחת שלנו את ההכרח להיות עדה לשיחה לא נעימה‪ .‬אבל אם אתה חייב לדעת‪,‬‬
‫אכן שמתי לב שהמא ֵתר הכחול שלי איננו‪".‬‬
‫"ומה? אתה חושב שאני לקחתי אותו?"‬
‫"אלא מי?"‬
‫גבישים כחולים היו הדרך היחידה לבצע זינוק אור אל הערים האסורות‪ ,‬והיחידים שהורשו‬
 ‫להשתמש בהם היו חברים נבחרים ממעמד האצולה‪.‬‬
‫"הפעם זה לא אני‪ ",‬אמר לו קיף‪" .‬תבדוק‪ ,‬אם אתה לא מאמין לי‪".‬‬
‫הוא הושיט את זרועו קדימה‪ ,‬כדי שאביו יוכל לחוש אם הוא משקר‪.‬‬
‫לורד קסיוס קימט את מצחו‪" .‬אז איך הגעתם לעיר האסורה?"‬
‫קיף שמט את זרועו לצד גופו‪" .‬לא משנה‪".‬‬
‫"למעשה‪ ,‬זה כן משנה‪ .‬אני חושב שאתה שוכח שהטיול שלכם היום היה בלתי חוקי — ואל תראה‬
‫בזה איום‪ ",‬הוסיף במהירות והציץ בסופי‪" .‬אני בטוח שהיו לך סיבות משלך‪ ,‬ושסופי הייתה זהירה‬
‫בזמן שהייתם שם‪ .‬אבל אם עליי לשמור זאת בסוד למענכם‪ ,‬עליי להבין על מה אני מגן‪".‬‬
‫החיוך ששלח לעברם התפשט קרוב לעיניו יותר מכל חיוך אחר שלו שראתה בעבר‪ .‬אבל לא היה די‬
‫בכך כדי לגרום לסופי לבטוח בו‪.‬‬
‫"אתה לא צריך לשמור את זה בסוד‪ ",‬אמרה‪" .‬אני אספר לאולדן את כל הסיפור בפעם הבאה‬
‫שאפגוש אותו‪".‬‬
‫רעש גרם המדרגות המסתחרר בלע את תשובתו של לורד קסיוס‪ ,‬וכשהוא נעצר‪ ,‬רגע לאחר מכן‪,‬‬
‫הופיעה בחדר אימו של קיף בשמלה אלגנטית ובשכמייה בגוון ורדרד שתאם לגון עורה‪ .‬עקביה‬
‫הגבוהים‪ ,‬שהיו משובצים אבנים טובות‪ ,‬נקשו על הרצפה הכהה‪ ,‬ושערה הבלונדיני היה אסוף‬
‫בתסרוקת מפותלת — כאילו לא עמדה בקומה הראשונה‪ ,‬הריקה‪ ,‬של ביתה אלא התכוננה לצעוד על‬
‫השטיח האדום‪.‬‬
‫"מדוע לא סיפרת לי שיש לנו אורחת‪ ,‬קסיוס?" שאלה וצקצקה בלשונה כנגד בעלה לפני שפנתה אל‬
‫סופי בחיוך קפוץ‪" .‬אני לא חושבת שהוצגנו כראוי בעבר‪ .‬אני ליידי ג'יזֵלה‪".‬‬
‫הן לא "הוצגו כראוי" משום שכאשר נפגשו בהלוויה־למראית־עין של אולדן‪ ,‬הייתה ליידי ג'יזלה‬
‫עסוקה בהצלפות לשון שכוונו אל בנה שבור הלב‪ .‬אבל סופי נצרה את לשונה‪ ,‬קדה קידה מגושמת‬
‫ואמרה‪" ,‬אני סופי‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬הייתי יודעת גם לולא היית האזרחית החדשה הידועה ביותר לשמצה בעולמנו‪ .‬הבן שלי מדבר‬
‫עלייך כל הזמן‪".‬‬
‫"לא כל הזמן‪ ",‬מלמל קיף וחזר לבהות ברצפה‪.‬‬
‫סופי נהגה כמוהו‪.‬‬
‫"אז את נשארת לאכול איתנו ארוחת ערב?" שאלה ליידי ג'יזלה‪" ,‬או ש‪ ...‬רגע — חשבתי ששניכם‬
‫אמורים להיות במקום כלשהו‪ ,‬ולעשות‪ ...‬משהו‪".‬‬
‫היא פלטה את המילים כאילו לא התחשק לה לטרוח לזכור את הפרטים‪.‬‬
‫"נכון‪ ".‬קיף אחז במהירות בפרק ידה של סופי ומשך אותה לעבר המדרגות‪" .‬בעצם‪ ,‬אני בטוח‬
‫שמחכים לנו בחוות המקלט‪ ,‬אז כדאי שנצא‪".‬‬
‫"לא ככה‪ ,‬לא‪ ",‬אמרה ליידי ג'יזלה ונעמדה בדרכם‪" .‬באמת‪ ,‬קיף‪ ,‬מה אעשה איתך?"‬
‫סופי קיוותה שקיף יענה לה בַּחוצפה הידועה לשמצה שלו‪ ,‬אך הוא קפא‪ ,‬כאילו הפך לפסל של‬
‫"הילד האומלל ביותר בתבל"‪ ,‬בזמן שאמו החליקה את חולצתו ויישרה את שכמייתו‪ .‬הוא אף לא‬
‫נרתע כשאימו ליקקה את אגודלה ומחתה כתם בלתי נראה מפניו‪ .‬אבל הוא שב לחיים כשהושיטה את‬
‫ידה אל ראשו‪.‬‬
‫"לא בשיער!"‬
‫"אתה והשיער המגוחך שלך‪ ".‬היא הושיטה אליו שוב את ידה והוא הרחיק את זרועה‪ .‬ידו בקושי‬
‫נגעה בשלה‪ ,‬אך היא בכל זאת התנשפה ואחזה בכתפה‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬אמרה ושלחה מבט אל סופי‪.‬‬
‫אבל היא הוסיפה לעסות את כתפה‪ .‬וכשסידרה מחדש את הבד הוורדרד של השכמייה‪ ,‬הבחינה סופי‬
‫בחבורה אדומה במעלה זרועה‪.‬‬
‫הלורד קסיוס צעד קדימה והסתיר את אשתו מעיניה של סופי‪" .‬אתם צריכים ללכת‪ .‬חוות המקלט‬
‫מחכה‪".‬‬
‫"אתה צריך ליידע אותם שנבצע זינוק אור אל מחוץ לחווה במקום להשתגר פנימה?" שאל אותו‬
‫קיף‪.‬‬
‫"האמת היא שאני חושב שהם ציפו לזה‪".‬‬
‫"למה שהם‪ "...‬סופי התחילה לשאול‪ ,‬אך קיף גרר אותה אל המדרגה הראשונה‪.‬‬
‫"היית פעם בווֹרטינ ַאטוֹר?"‬
‫"לא חושבת‪ ",‬ענתה והצטערה שהאפשרות נשמעת לה כמו איזה חלום בלהה על נסיעה מטורפת‬
‫ברכבת הרים‪.‬‬
‫"אז כדאי שתחזיקי חזק‪ ".‬היא הידקה את אחיזתה בידו והוא גיחך‪" .‬התכוונתי למעקה‪".‬‬
‫"אה‪".‬‬
‫היא הרגישה כאילו פניה עולות באש ובקושי הספיקה לאחוז במעקה הכסף‪ ,‬כשקיף אמר‪,‬‬
‫"מאתיים!" והכול הפך לאוויר שוצף‪ ,‬מעורפל‪ ,‬מסוחרר ונוצץ‪ .‬סופי רצתה לצרוח או להקיא או‬
‫להתעלף‪ ,‬אבל לא היה לה זמן לכל זה‪ ,‬משום שהם כבר נעצרו‪.‬‬
‫"את בסדר‪ ,‬פוסטר?"‪ ,‬שאל קיף‪ .‬היא נשענה על המעקה ותהתה אם הבטן שלה עדיין נמצאת בקומת‬
‫הקרקע‪.‬‬
‫"אתה ממש נוסע בדבר הזה כל יום?"‬
‫"מתרגלים אחרי כמה סיבובים‪ .‬בואי‪ ".‬הוא הושיט לה את ידו‪ ,‬וסופי הייתה מסוחררת מכדי לסרב‪.‬‬
‫נדרשו לה עשר נשימות עמוקות עד שראשה התבהר במידה מספקת כדי שתבין שהם נמצאים באחד‬
‫המגדלים זהובי־הגג‪ .‬מעליהם השתלשלו גבישים עגולים בכמות גדולה יותר מכפי שסופי ראתה‬
‫אי־פעם‪.‬‬
‫"המזניק ‪ ",10,000‬הסביר קיף‪.‬‬
‫סופי לא הייתה בכלל מסוגלת לחשוב על עשרת אלפים מקומות שאליהם תרצה להגיע‪.‬‬
‫אבל היה מקום אחד שבהחלט הייתה מוכנה לראות‪.‬‬
‫"חוות המקלט‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬והמזניק הסתובב‪ .‬גביש בודד צנח לגובה שאִפשר לו לקלוט את אור‬
‫השמש שחדר מבעד לחלון‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬בואי ננסה שוב‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪4‬‬
‫‪ ‬‬
‫זרם האור המהיר והחם הוריד אותם למרגלות הרי ההימלאיה‪ ,‬וקיף הידק את שכמייתו סביב כתפיו‪.‬‬
‫"לא יכלו למצוא להם רכס הרים חם יותר להקים את המקום הזה?" רטן‪ .‬הם טיפסו במעלה השביל‬
‫המכוסה בשלג אל חוות המקלט‪.‬‬
‫"אני די בטוחה שהם היו זקוקים לכמה שיותר מקום‪ ",‬הזכירה לו סופי‪.‬‬
‫חוות המקלט אִכלסה את כל היצורים שהאֶלפים קיבלו למשמורת — החל בדינוזאורים ועד לציפורי‬
‫דוֹדוֹ‪ ,‬וכן כל חיה שבני האדם האמינו בטיפשותם שהיא "קסומה"‪ .‬הם אפילו החזיקו במינים שנמצאו‬
‫בסכנת הכחדה‪ ,‬מתוך רצון לוודא שימשיכו להתקיים‪.‬‬
‫האֶלפים האמינו שכל יצור קיים על פני כדור הארץ מסיבה כלשהי‪ ,‬ושאם יאפשרו אפילו לאחד‬
‫מהם להיכחד ייגרם נזק בלתי הפיך לאיזון העדין של עולמם‪.‬‬
‫משב רוח חזק וקפוא חדר מבעד לטוניקה של סופי וגרם לה להתחרט שלא לבשה שכמייה‪ .‬היא‬
‫תמיד הרגישה שהיא נראית מטופשת בשכמייה‪ ,‬אבל הרבה יותר מטופש להתמודד עם השלג ללא‬
‫שכמייה‪...‬‬
‫היא גם הצטערה שסירבה כמה חודשים קודם לכן להצעתו של דקס‪ ,‬שביקש ללמד אותה כיצד‬
‫לו ַוסת את חום גופה‪.‬‬
‫"קחי‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬וכרך את שכמייתו סביב כתפיה‪.‬‬
‫"אני ב־ב־בסדר‪ .‬אתה ל־ל־לא צ־צ־צריך ל־ל־ל —"‬
‫"זה יהיה הרבה יותר משכנע בלי כל הרעידות האלה‪ ",‬קטע אותה‪" .‬חוץ מזה‪ ,‬קצת שלג לא ממש‬
‫מזיז לי‪ ".‬הוא הבזיק חיוך שחצני‪ ,‬אבל סופי ראתה שהוא כבר רועד‪.‬‬
‫"גם אתה לא יודע לווסת את חום הגוף?" שאלה‪ ,‬והרגישה שקולה מתייצב כשקיף הידק את‬
‫השכמייה המחממת תחת סנטרה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬זה עובד רק כשקצת קר‪ ,‬לא כשקפוא‪ .‬אבל לא‪ ,‬אף פעם לא למדתי את זה‪ .‬היכולת הזאת היא‬
‫מסוג המיומנויות השונות שלומדים רק באֶקסיליוּם‪".‬‬
‫השם שאמר גרם לה לרעד מסוג אחר לגמרי‪.‬‬
‫אקסיליום היה בית ספר שהמועצה איימה לשלוח אליו את סופי אם לא תצליח בלימודיה‬
‫בפוֹ ְס ָפי ֵיר‪ .‬היא לא ידעה עליו דבר‪ ,‬מלבד העובדה שכולם אמרו לה שלא רצוי להגיע לשם‪.‬‬
‫"אז איך זה שדקס יודע לווסת את חום הגוף?" שאלה‪ .‬בית הספר היחיד שלמד בו אי פעם היה‬
‫פוקספייר‪.‬‬
‫קיף צחק‪" .‬זה באמת מפתיע אותך שהמשפחה שלו לימדה אותו משהו מוזר?"‬
 ‫"צודק‪".‬‬
‫הוריו של דקס היו ידועים בכך ששיחקו לפי כללים משלהם ולא מילאו אחר מוסכמות חברתיות‪.‬‬
‫אביו אפילו הודה שהוא עיצב את החנות שלהם‪" ,‬גיהוקים ושיהוקים‪ ",‬כך שתהיה מוזרה ומבולגנת‬
‫בכוונה‪ ,‬כדי לגרום לאצילים הסנובים — כפי שאהב לכנות אותם — לחוש אי־נוחות בזמן שרכשו בה‬
‫את השיקויים שלהם‪.‬‬
‫קיף רעד שוב בכל גופו‪ ,‬וסופי ניסתה להחזיר לו את השכמייה‪.‬‬
‫"לא‪ .‬מגיע לך ללבוש אותה‪ ,‬פוסטר‪ ",‬הוא התעקש‪" .‬בכל זאת הצלת את חיי כמה פעמים‪".‬‬
‫"רק פעם אחת‪ ",‬תיקנה סופי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬וגם הצלת את כל העולם מלהבת הנצח‪ ,‬כך שגם זה נחשב‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬אני אצטרך להתמודד עם‬
‫גיגאנטור זועם אם אתן לך לקפוא למוות‪ ,‬זוכרת?"‬
‫"טוב‪ ,‬תודה‪ ",‬מלמלה‪ .‬הוא משך את הברדס מעל ראשה ואוזניה הקפואות התחממו‪.‬‬
‫קיף הביט בעיניה רגע אחד יותר מדי‪ ,‬ואז נסוג ומשך בכתפיו‪" .‬רק אל תאבדי את הסמל של‬
‫משפחת סנסן‪ .‬אבי יחנוק אותי‪".‬‬
‫ברור שהוא התכוון לזה כבדיחה‪ ,‬אבל זה הזכיר לסופי את החבורה של אימו‪.‬‬
‫וכיצד היא ניסתה להסתיר אותה‪.‬‬
‫ואיך לורד קסיוס דחק בהם לצאת משם לאחר שהבחינה בכך‪...‬‬
‫"אז‪ "...‬היא אמרה‪ ,‬לא לגמרי בטוחה כיצד להעלות את הנושא כשחזרו לטפס בשלג‪" .‬הכול בסדר‬
‫אצלכם בבית‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן‪ ,‬אם לא מביאים בחשבון את ההרצאות הבלתי פוסקות של אבי על איך אני 'לא מגשים את‬
‫הפוטנציאל שלי'‪ .‬למה?"‬
‫"סתם שואלת‪".‬‬
‫"פשש‪ ...‬תמיד יש לך סיבה‪ ,‬פוסטר‪ .‬קדימה‪ ,‬תגידי‪".‬‬
‫סופי תלשה ריס מכוּסה שלג וניסתה לגייס מעט אומץ בזמן שניערה אותו מאצבעה‪" .‬סתם‪ ...‬אבא‬
‫שלך‪ ,‬קורה שהוא‪"...‬‬
‫קיף הפסיק ללכת‪" .‬קורה שהוא מה?"‬
‫סופי נאנחה‪.‬‬
‫זה היה הרבה יותר קשה מכפי שזה נראה בטלוויזיה‪.‬‬
‫"כשאבא שלך מתרגז‪ ,‬קורה שהוא‪ ...‬פוגע במישהו?"‬
‫את המילים האחרונות ביטאה בלחישה‪.‬‬
‫קיף צחק‪ ,‬אך חיוכו דעך במהירות‪" .‬רגע‪ ,‬את רצינית? וואו‪ ,‬אני יודע שאבא שלי ידוע כקשוח‬
‫ומפחיד וכל זה‪ ,‬אבל בכל זאת — זה מטורף‪".‬‬
‫"אז התשובה היא לא?" שאלה‪ .‬היא חשה צורך לשמוע אותו אומר זאת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בהחלט לא‪ .‬באמת חשבת ש‪"?...‬‬
 ‫"אני לא יודעת‪ .‬לאמא שלך הייתה חבורה אדומה על הכתף —"‬
‫"באמת?"‬
‫"כן‪ .‬ואבא שלך נראה כאילו הוא לא רוצה שאראה‪".‬‬
‫קיף קימט את מצחו‪" .‬טוב‪ ,‬אין לי מושג מה זה‪ .‬אבל זה לא מה שאת חושבת‪ .‬לא עושים את זה כאן‪.‬‬
‫זוכרת‪ ,‬כל העניין הזה של 'תחושת אשמה שהורסת את השפיות'? זה כולל גם אלימות‪".‬‬
‫האֶלפים אכן נראו שוחרי שלום להפליא‪ .‬אפילו משטרה לא הייתה להם‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬סופי עדיין זכרה את הכאב הצורב שחשה כאשר החוטף שלה חרך את מפרקי אצבעות‬
‫ידיה‪ ,‬כשניסה להכריח אותה לענות על שאלותיו‪ .‬היא עדיין יכלה לראות את המבט המת בעיניו של‬
‫דקס כאשר המורדים ירו בו שוב ושוב ב ְממַזג המשתק‪ .‬היא עדיין יכלה לשמוע את הכנף של סילבני‬
‫מתפצחת כשהמורדים גררו אותה מהשמיים‪ ,‬ממש לפני ששברו כמה מצלעותיו של קיף בקטטה‪.‬‬
‫או שהאֶלפים היו מסוגלים ליותר ממה שידעו‪ ,‬או שהמורדים היו מטורפים‪.‬‬
‫היא לא ידעה איזו משתי האפשרויות גרועה יותר‪.‬‬
‫"אוקיי‪ .‬טוב‪ .‬סליחה‪ ",‬אמרה בשקט‪" .‬רק רציתי לוודא‪".‬‬
‫"אין צורך להתנצל‪ .‬נחמד לדעת שאכפת לך‪ ,‬מיס פ' המסתורית‪".‬‬
‫איש מהם לא ידע כנראה מה להוסיף‪ ,‬ולכן הם צעדו בדממה מביכה‪ ,‬נעליהם השטוחות רומסות את‬
‫השלג‪ :‬קראנצ'‪ ,‬קראנצ'‪ ,‬קראנצ'‪.‬‬
‫"אני לא מבינה איך בני האדם עדיין לא מצאו את המקום הזה‪ ",‬אמרה סופי כשהגיעו אל שערי‬
‫הכסף הגבוהים שהיו קבועים בהר‪ .‬אבל אז הבחינה במערפלים העגולים השחורים שהיו פזורים בין‬
‫הסלעים החשופים‪.‬‬
‫"זהירות‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬והצביע על כמה אביזרים כסופים בצורת מזלג שהיו נעוצים בקרקע ליד חלק‬
‫מהסלעים‪" .‬אלה בִּיוּבוֹנ ִים‪ .‬צעד אחד יותר מדי‪ ,‬והם יגרמו לך להסריח כאילו הסתובבת עם עדר של‬
‫גוּלוֹנים‪ .‬אבא שלי הפעיל פעם אחד מאלה בזמן שהגנומים התקינו אותם‪ ,‬וכשהוא חזר הביתה יכולתי‬
‫להריח אותו עד לקומה מאה שמונים ושבע‪ .‬אני מניח שהריח פוגע בסינוסים של הענקים‪ ,‬או משהו‬
‫כזה‪".‬‬
‫"ענקים?" שאלה סופי וצעדה צעד גדול לאחור‪ ,‬מתרחקת מהאביזרים המסריחים‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אחת מסיירות הגובלינים מצאה כמה טביעות רגליים מוזרות לפני כמה לילות‪ ,‬והם חשבו‬
‫שאולי אלה ענקים‪ .‬אי אפשר לדעת בוודאות‪ ,‬כי לעקבות לא היה שום ריח‪ ,‬ועד שאַלוואר הגיע לשם‬
‫—"‬
‫"האח של פיץ?" קטעה אותו סופי‪.‬‬
‫"כן‪ .‬הוא עובד עם הענקים כבר כמה שנים‪ ,‬כך שאבא שלי חשב שהוא יוכל לדעת אם הם היו שם‪.‬‬
‫אבל עד שהגיע לשם כבר ירד שלג‪ ,‬והעקבות נעלמו‪ .‬אז המועצה הייתה חייבת להתקין ביובונים‪,‬‬
‫ליתר בטחון‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמרה סופי באיטיות‪" .‬אבל‪ ...‬חשבתי שיש לנו ברית עם הענקים‪".‬‬
 ‫"יש לנו‪ ,‬אבל זה לא אומר שאנחנו בוטחים בהם‪ .‬תראי מה קרה עם בני האדם‪".‬‬
‫במשך מאות שנים כרתו האלפים בריתות עם כל היצורים ה" ְתבוּניים"‪ ,‬בניסיון להבטיח שלום‪ .‬אך‬
‫בני האדם החליטו שהם רוצים לשלוט בעולם‪ ,‬וכדי למנוע מלחמה בחרו האלפים להיעלם‪ .‬הם עדיין‬
‫התבוננו בהם מבעד לצללים ומצאו דרכים מתוחכמות לחלוק את חוכמתם כשהתאפשר להם‪ .‬אך בני‬
‫האדם המשיכו בדרך של אלימות והרס‪ ,‬ובסופו של דבר נאלצו האלפים לנתק לחלוטין את הקשר‬
‫איתם‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬הברבור השחור הפרו כל חוק — תוך שהם מסכנים את שפיותם ואת חייהם — רק כדי‬
‫להסתיר את סופי בקרב בני האדם‪ .‬היא עדיין לא הבינה למה‪.‬‬
‫"למה הענקים מתעניינים בחוות המקלט?" היא שאלה‪ ,‬ובחנה את השערים האדירים‪.‬‬
‫"שכחת? הרי סילבני שם‪ .‬זוכרת שקיימת סכנת הכחדה‪ ,‬ושהכול עניין של זמן?"‬
‫היא זכרה‪ .‬האלפים חיפשו אליקורן נקבה במשך עשרות שנים ורצו נואשות לזווג אותה עם‬
‫האליקורן היחיד שמצאו אי־פעם‪ ,‬זכר שכבר נמצא בחוות המקלט‪ .‬אם לא יצליחו לגרום להם‬
‫להתרבות בקרוב‪ ,‬יהיו האליקורנים היצורים הראשונים להיכחד‪.‬‬
‫אבל סופי עדיין לא הבינה מדוע יש לענקים עניין בזוג סוסים מעופפים נוצצים‪ .‬גריידי סיפר לה‬
‫פעם כי בניגוד לאלפים‪ ,‬הענקים לא ייחסו חשיבות לחייהם של בעלי חיים‪.‬‬
‫אבל של מי עוד יכולות להיות טביעות הרגליים?‬
‫"אנחנו צריכים לדפוק בשער?" היא שאלה‪ ,‬מוכנה ומצפה להגיע לעבר האחר‪ ,‬הבטוח יותר‪ ,‬של‬
‫השערים‪.‬‬
‫"אני בטוח שהם סורקים את תליוני הרישום שלנו ברגע זה כדי לוודא שיש לנו סיווג מתאים‪".‬‬
‫ידה של סופי נשלחה במהירות אל צווארה‪ ,‬ואצבעותיה לפתו גביש משולש שהיה תלוי עליו‪.‬‬
‫המועצה חיזקה את התליון שלה בשרשראות נוספות לאחר שהחוטפים תלשו את התליון הראשון‬
‫שלה‪ .‬אבל בכל זאת היא תמיד הרגישה צורך לחזור ולוודא שהוא שם‪.‬‬
‫קול רעש חזק ומתכתי הדהד אליהם מההרים‪" .‬סוף סוף‪ ",‬אמר קיף‪.‬‬
‫האדמה רעדה‪ ,‬שערי הכסף נפערו לרווחה ומשב רוח חם גרם לעורה של סופי לעקצץ כשהלכה‬
‫בעקבותיו של קיף אל גן העדן שטוף השמש‪.‬‬
‫היא ידעה שהיא נכנסת עמוק לתוך רכס הרים‪ ,‬אך התקשתה להאמין בכך כשראתה את כרי המרעה‬
‫השופעים ואת היערות המלאים בעצים פורחים‪ ,‬שנראה כאילו השתרעו עד מעבר לאופק‪ .‬צבע‬
‫השמיים היה כחול מושלם — אם כי השתנה בכל צעד והבהב בכל הגוונים‪ ,‬כאילו צעדו בתוך קשת‬
‫בענן — ובאוויר הייתה מן מתיקות פריכה‪ ,‬כמו זו שחשים כשנוגסים בתפוח‪.‬‬
‫"כמה מִזה ממשי?" היא שאלה ושפשפה את עיניה‪ .‬משהו בה ציפה שכל זה ייעלם‪.‬‬
‫"השמיים הם אשליה‪ .‬והקירות מוסתרים כדי לתת תחושה שהחלל גדול יותר‪ .‬אבל כל השאר‬
‫ממשי‪".‬‬
‫"איך הם‪"...‬‬
‫"איחרתם‪ ",‬קטע אותם אֶלף גבוה ורזה שיצא מתוך סבך של שיחים‪ .‬הטוניקה שלו‪ ,‬חומה כשוקולד‪,‬‬
‫הייתה מנומרת בכתמים ירוקים בהירים‪ ,‬ושערו השחור והסמיך השתלשל בקווצות ארוכות וסבוכות‪.‬‬
‫"יש לכם מושג כמה צרות גרמתם לי?"‬
‫"סליחה‪ ,‬אדוני‪ ",‬מלמלה סופי ונמנעה מלהביט בעיניו הכחולות הנוקבות‪.‬‬
‫הוא צחק‪ ,‬וצחוקו נשמע לה מריר וחד‪" .‬אפשר לכנות אותי בהרבה כינויים‪ ,‬מיס פוסטר‪ ,‬אבל אני‬
‫בהחלט לא 'אדוני'‪ .‬את יכולה לקרוא לי ג'וּ ק‪ .‬אני הסייס של חוות המקלט‪ .‬וצדקתי‪ ,‬נכון?"‬
‫סופי שלחה מבט אל קיף‪ ,‬אבל הוא נראה מבולבל כמוה‪" .‬צדקת?"‬
‫ג'ורק שלף תרמיל מתוך אחד השיחים‪ ,‬הניף אותו על כתפו וסימן לסופי ולקיף לבוא בעקבותיו‪.‬‬
‫"לא יכולתם להשתגר לכאן‪ ,‬נכון?"‬
‫"אה‪ ,‬לא‪ ",‬הודתה סופי‪" .‬איך ידעת?"‬
‫הוא חייך‪" .‬תגידי לי את‪ :‬אִילו יכולתם לשגר את עצמכם לתוך חוות המקלט‪ ,‬איך זה שהאליקורנים‬
‫מעולם לא שיגרו את עצמם החוצה ממנה?"‬
‫זאת הייתה שאלה טובה מאוד‪...‬‬
‫היא כיווצה את עיניה והביטה לעבר שמי הקשת‪ ,‬שלא היו שמיים כלל וכלל‪" .‬בגלל ההרים?"‬
‫"אני מניח שזאת הסיבה‪ .‬הם הרי מרחיקים מז ַנקי אור‪ ,‬ולמה שלא ירחיקו משתגרים? אבל מה אני‬
‫יודע? לא אני הוא זה שיש לו יכולות יוצאות דופן ועיניים מוזרות‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אין ספק שידעת יותר ממני‪ ",‬היא אמרה והתעלמה מהעלבון‪ .‬היא כבר התרגלה להיות‬
‫האֶלפית היחידה שעיניה חומות‪.‬‬
‫"אז רגע‪ ,‬היא לא תוכל לבצע שיגור דרך שום דבר מוצק?" שאל קיף‪ ,‬והזעיף פנים כשג'ורק וסופי‬
‫הנהנו‪" .‬אוף‪ ,‬זה הורס לי כמה וכמה תוכניות‪ .‬אבל אל תדאגי‪ ,‬פוסטר‪ ,‬יש לנו עוד המון דרכים לעשות‬
‫צרות‪".‬‬
‫הוא תחב מרפק בצלעותיה של סופי‪ ,‬אבל היא לא הצליחה להשיב לו חיוך‪.‬‬
‫היא הסתמכה על כך שאם המועצה לא תאשר לרפא את פרנטיס היא תוכל להשתגר לגלוּת בכוחות‬
‫עצמה‪ .‬אבל הכלא המבודד היה קבור עמוק בלב כדור הארץ‪ ,‬כך שאם אין לה אפשרות לשגר את‬
‫עצמה דרך שום דבר מוצק‪ ,‬אין לה גם כל אפשרות להגיע לשם בכוחות עצמה‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬רגע‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬ונעמד לפני ג'ורק כדי לחסום את דרכו‪" .‬לא עלה בדעתכם שכדאי להגיד‬
‫משהו כמו‪' ,‬חבר'ה‪ ,‬העניין הזה של השיגור לחוות המקלט עלול להיכשל‪ ,‬אתם עלולים להילכד במין‬
‫ריק שחור ומפחיד'?"‬
‫"האמת היא שאמרתי את זה לאבא שלה — והוא הודיע לי שבתור חסר־כישרונות‪ ,‬מתפקידי לטפל‬
‫בחיות ולהתכונן למבקרים ולא להעמיד פנים שאני יודע משהו על יכולות מיוחדות‪".‬‬
‫סופי התכווצה‪.‬‬
‫אלפים ללא יכולות מיוחדות היו עשירים בדיוק כמו האלפים האחרים‪ ,‬ולכאורה עדיין היו שווים‬
‫להם‪ .‬אבל הם לא העפילו לרמות העילית בפוקספייר‪ ,‬לא יכלו להימנות עם מעמד האצולה‪ ,‬והבגדים‬
 ‫שלבשו לעבודתם בערי "מעמד הפועלים" היו שונים‪ .‬ולפעמים נראה שחשבו אותם לנחותים‪.‬‬
‫אבל כך חשבו בעיקר מטומטמים כמו וִי ה‪ ,‬טִי ְמ ין ו ְסטִינ ָה הֶקס‪ ,‬בני משפחה שאהבו לחשוב שהם‬
‫טובים יותר מכולם‪ .‬סופי לא רצתה להאמין שגם גריידי הוא כזה‪.‬‬
‫"גריידי באמת אמר את זה?" שאלה בשקט‪.‬‬
‫"מי זה גריידי?"‬
‫"אבא שלי‪ ".‬היא הופתעה מהקלות שבה התגלגלה המילה על לשונה‪ .‬גריידי ואדליין אימצו את סופי‬
‫רק כשלושה חודשים קודם לכן‪ ,‬לאחר תהליך רצוף מכשולים‪ ,‬והיא עדיין לא הרגישה ממש בנוח‬
‫לקרוא להם אימא ואבא‪.‬‬
‫ג'ורק הצביע על סמל משפחת סנסן שעל שכמייתה‪" .‬חשבתי שלורד קסיוס הוא אביך המאמץ‪".‬‬
‫"אה! לא‪ ,‬זה של קיף‪ ".‬והיא בהחלט יכלה לדמיין את אבא של קיף אומר את זה‪.‬‬
‫ג'ורק נחר בבוז‪" .‬אני מניח שהיה עליי לדעת‪ .‬לשניהם יש אותו חיוך שחצני‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל השיער שלי יפה יותר‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬ופרע את שערו עוד יותר כשסופי החזירה לו את‬
‫שכמייתו‪.‬‬
‫"נקווה שזה לא הדבר היחיד שבו אתה טוב יותר‪ ".‬ג'ורק התרחק בלי לומר אף מילה נוספת‪.‬‬
‫קיף גלגל את עיניו כאילו לא אכפת לו‪ .‬אבל סופי הבחינה שהוא הצניע את סמל משפחת סנסן בין‬
‫הקפלים העבים של שכמייתו לפני שפנה ללכת בעקבות ג'ורק‪.‬‬
‫היא נגררה מאחור בדממה‪ ,‬בוהה בפרחים המנצנצים ומנסה לחשוב מה לומר‪.‬‬
‫לאחר כמה שניות מביכות כחכח קיף בגרונו‪" .‬אז איפה תחת נוצץ?"‬
‫"הוא מתכוון לסילבני‪ ",‬הבהירה סופי‪ .‬גם היא תהתה היכן היא‪ .‬מסביבם‪ ,‬ברחבי האחו‪ ,‬שוטטו רק‬
‫ממותות‪ ,‬דינוזאורים בעלי נוצות ויצורים ענקיים שנראו כמו דובֵּי־זאב‪.‬‬
‫"כל משפחת הסוסים נמצאת במרעה הסגול‪ ",‬הסביר ג'ורק וסטה מהשביל כדי לחצות שרשרת‬
‫גבעות וכך לקצר את הדרך‪.‬‬
‫הדשא הכחול והארוך היה חלקלק מטל‪ ,‬וסופי‪ ,‬שרצה אחרי ג'ורק‪ ,‬נאבקה שלא להחליק‪ .‬כשהגיעו‬
‫לגבעה האחרונה היא הייתה מיוזעת וחסרת נשימה‪ ,‬אבל לא היה אכפת לה כהוא זה‪ ,‬כי קול מוכּר‬
‫מילא את ראשה‪.‬‬
‫חברה! סופי! קיף! ביקור!‬
‫כן‪ ,‬שידרה אליה סופי וסוככה על עיניה כשניסתה למצוא אותה‪.‬‬
‫זוג חדי־קרן בצבעי שחור וכסף דהרו באחד השדות סגולי העשב‪ ,‬ולאורכו של נהר קטן התהלכו‬
‫סוסים מוזרים שצבעם כחול־ירוק‪ ,‬סוסים שנראו כמעט כאילו הם עשויים מג'לי‪ .‬אבל כל אליקורן‬
‫נוצץ לא נראה באופק‪.‬‬
‫"היא מעדיפה את המרעה כאן למטה‪ ",‬אמר ג'ורק‪ ,‬ואז הטיל את עצמו על הדשא והחליק במורד‬
‫הגבעה‪.‬‬
‫קיף מיהר להצטרף לג'ורק‪ ,‬אך סופי בהתה במדרון והייתה בטוחה למדי שההחלקה תסתיים בביקור‬
 ‫אצל אלווין‪.‬‬
‫רק כשקיף צעק‪" ,‬בחייך‪ ,‬פוסטר‪ .‬אל ִתשתפני לי עכשיו!" היא צנחה ארצה וגלשה בעקבותיהם‪.‬‬
‫פיסות עשב ובוץ הכתימו את פניה‪ ,‬והיא ידעה שישבנה יישאר חבול במשך ימים ארוכים‪ .‬אבל היא‬
‫קיפצה ונחבטה ואיכשהו הגיעה בשלום לרגלי הגבעה‪.‬‬
‫ובכן‪ ...‬כמעט בשלום‪.‬‬
‫העצירה הייתה קשה משחשבה‪ ,‬ובסופו של דבר היא התנגשה בקיף‪ ,‬והוא נפל עליה‪.‬‬
‫"שתדעי‪ ,‬יש דרכים פחות כואבות להפיל אותי מהרגליים‪ ,‬אם זה מה שאת מנסה לעשות‪ ",‬הוא אמר‬
‫לה וצחק כשניסתה לעמוד‪.‬‬
‫סופי הסתובבה והסתירה את לחייה הלוהטות‪" .‬הגלישה הזאת הייתה באמת הכרחית?" שאלה את‬
‫ג'ורק‪.‬‬
‫"לא‪ .‬אבל זה היה כיף‪ ".‬ג'ורק נופף בשערו הפרוע‪ ,‬ופיסות דשא התעופפו ממנו‪.‬‬
‫חברה! סופי! קיף! לעוף!‬
‫סופי פנתה לעבר הצליל וחשה בדמעות המבצבצות בעיניה כשהבחינה בפס צבע נוצץ המבצע‬
‫היפוכים וקפיצות בשמי הקשת‪ .‬בתוך תוכה דאגה שהכנף של סילבני לעולם לא תחלים כראוי‪ .‬עכשיו‬
‫היה ברור לה שהיא חזרה לקדמותה והיא נוצצת כמו תמיד‪.‬‬
‫"היא שמחה לראות אותי‪ ,‬נכון?" שאל קיף‪.‬‬
‫"לא כמו שהיא שמחה לראות אותי‪".‬‬
‫סופי קיוותה שקצת פחות קריאות קיף! קיף! קיף! ימלאו את ראשה‪ ,‬וממש לא התלהבה מהעובדה‬
‫שסילבני הצמידה את כנפיה‪ ,‬צללה ונחתה לצידו של קיף בצהלה נלהבת‪.‬‬
‫"רואה? תחת נוצץ אוהבת אותי‪ ".‬קיף התקרב כדי ללטף את האחוריים הנוצצים‪ ,‬אך סילבני‬
‫התחמקה ממנו והצליפה בזנבה‪.‬‬
‫"אמרתי לך שהיא שונאת את הכינוי הזה‪ ",‬אמרה סופי בשביעות רצון‪.‬‬
‫היא ניסתה לזמן את סילבני לבוא לצידה‪ ,‬אך סילבני הייתה עסוקה מדי ברדיפה אחרי זנבה ולא‬
‫צייתה לה‪.‬‬
‫קיף קימט את מצחו‪" .‬את מרגישה את זה‪ ,‬פוסטר?"‬
‫"בערך‪ ".‬סופי עצמה את עיניה וניסתה להשליט סדר ברגשות המסחררים שהתערבלו בראשה‪ .‬היא‬
‫שכחה כמה יכולה עוצמת האנרגיה של סילבני להציף אותה‪.‬‬
‫הירגעי‪ ,‬שידרה לה‪ .‬אבל סילבני המשיכה להסתחרר‪ ,‬וככל שחגה‪ ,‬חשה סופי עוד ועוד ברגש אפל‬
‫יותר בתוך בליל הרגשות‪.‬‬
‫למה את מפחדת? היא שאלה וחזרה על השאלה עד שסילבני סוף סוף עצרה והביטה בה‪.‬‬
‫גל של פחד הסתער על ראשה של סופי כמו ורמיניון זועם והיא צעדה לאחור והרגישה שהיא זקוקה‬
‫למרחב נשימה‪" .‬ממה היא חוששת?"‬
‫"זה‪ ...‬כנראה יהיה לי קל יותר להראות לכם‪ ".‬ג'ורק פתח את התרמיל שנשא איתו ושלף ממנו חופן‬
 ‫גבעולים כחולים מעוקמים‪ ,‬שמילאו את האוויר בניחוח קינמון‪.‬‬
‫הרעב של סילבני עטף את סופי כענן‪ ,‬אך האליקורן נסוגה מפני החטיפים‪.‬‬
‫"למה שהיא —"‬
‫צהלה מחרישת אוזניים קטעה את דבריה של סופי‪ ,‬וסילבני התרוממה לאחור כשדבר־מה כסוף צנח‬
‫מהשמיים‪ .‬ג'ורק הצליח בקושי להסיט את קיף משם לפני שאליקורן ענק‪ ,‬בעל כנפיים שקצותיהן‬
‫כחולים‪ ,‬נחת בדיוק במקום שבו עמד‪.‬‬
‫"זה ג ייפֶל‪ ",‬אמר ג'ורק והשליך את חופן החטיפים כדי להסיח את דעתו של האליקורן החדש‬
‫בעודו מניף חבל מוזהב סביב צווארו של הסוס העצום‪ .‬גרייפל השתולל ובטש ברגליו‪ ,‬אך ג'ורק‬
‫הצליח לאחוז חזק בחבל ולרסן אותו‪" .‬הוא זכר־הבית שלנו‪ .‬ועד לפני כמה ימים הוא וסילבני הסתדרו‬
‫מצוין‪".‬‬
‫"אז מה השתנה?" שאלה סופי כשסילבני צווחה והתרוממה שוב אל השמיים‪.‬‬
‫"אין לי שמץ של מושג‪ ".‬ג'ורק ניסה ללטף את אפו של גרייפל‪ ,‬אבל האליקורן בהה בו בעיניים‬
‫החומות והקרות ביותר שסופי ראתה מעולם‪" .‬בדיוק בשביל זה אתם כאן‪ .‬להבין מדוע‪ .‬וכדאי שתעשו‬
‫את זה מהר‪ .‬אם לא‪ ,‬אני חושש שהוא יהרוג את סילבני‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪5‬‬
‫‪ ‬‬
‫זה בסדר‪ ,‬שידרה סופי כשסילבני חגה מעליהם במעגלים‪ .‬אני לא אתן לו לפגוע בך‪.‬‬
‫אבל גרייפל שב ובטש בפרסותיו וכמעט הפיל את ג'ורק‪ ,‬והיא תהתה אם באמת תוכל לעמוד‬
‫בהבטחתה‪.‬‬
‫גרייפל הקרין כל־כולו פראות‪ .‬עיניו העזות‪ .‬ההתכווצות המתמדת של שריריו התפוחים‪ .‬הברק‬
‫בשיניו כשניסה‪ ,‬ולמרבה המזל לא הצליח‪ ,‬לקרוע את החבל העבה שריסן אותו‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬הגלים הקרים שגעשו בראשה של סופי נשאו איתם תחושה של פחד יותר מאשר כעס‪.‬‬
‫"זהירות‪ ",‬התריע קיף כשסופי התקרבה‪" .‬אני חש תחושות די מבוססות של 'אני מתכוון לנשוך לך‬
‫את היד אם תגעי בי‪"'.‬‬
‫זה בסדר‪ ,‬שידרה סופי‪ .‬אני לא אפגע בך‪.‬‬
‫גרייפל רקע בפרסותיו‪.‬‬
‫סילבני צהלה ושידרה‪ ,‬סופי! סכנה! לעוף! אבל סופי הורתה לה להישאר במקומה והצטערה על שלא‬
‫הצליחה לחסום את קריאות הבהלה של סילבני שרעמו בראשה‪.‬‬
‫היא עצמה את עיניה‪ ,‬אִפשרה לכל רעשי הסביבה להיחלש עד כדי רשרוש קל‪ ,‬ודמיינה את התודעה‬
‫שלה נמתחת ונפרשת לכיוונו של גרייפל כמו שמיכת נוצות‪ .‬רוב הטלפתים לא היו מסוגלים לפתוח‬
‫את תודעתם למחשבותיהם של בעלי חיים‪ ,‬אבל הודות ליכולות המשופּרות שלה‪ ,‬התמלא ראשה של‬
‫סופי בתמונות של פסגות הרים מושלגות ועצים גבוהים ואגמים צלולים כל כך‪ ,‬עד שנראו כמו מראות‬
‫ששיקפו את השמיים‪ .‬הייתה לה תחושה שהכול בהיר ופתוח וחופשי‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬כל אחת מהתמונות‬
‫לוותה בכאב חלול‪ ,‬בריקנות אבֵלה כמו זו הזכורה לסופי מהפעם הראשונה שבה פגשה את סילבני‪.‬‬
‫אתה כבר לא לבד‪ ,‬הבטיחה סופי לגרייפל‪ .‬חברה‪.‬‬
‫עם המילים היא שלחה לו תמונות‪ :‬תמונות שלה עצמה מטפלת בסילבני‪ ,‬ועפה עם סילבני‪ ,‬ונותנת‬
‫לסילבני לחכך את אפה בצווארה — כל דבר שיוכיח לגרייפל שהוא יכול לבטוח בה‪ .‬היא אפילו‬
‫הראתה לו שהיא יכולה לבצע שיגור‪ ,‬כדי שיידע כמה עמוק הקשר ביניהן‪.‬‬
‫ואז מילאו את ראשה שתי מילים — מילים שנדרש לסופי רגע כדי לתרגם אותן משפת האליקורנים‬
‫שגרייפל השתמש בה‪.‬‬
‫קרובת משפחה‪.‬‬
‫כן‪ ,‬שידרה סופי ופקחה את עיניה כדי לבחון אותו‪ .‬באישוניו של גרייפל הבליח ניצוץ מוזהב —‬
‫בדיוק כמו שלה — וכשהוא נעץ בה את מבטו‪ ,‬הרגישה שרסיסי קור זעירים זולפים על תודעתה כמו‬
‫טיפות של גשם קפוא המטפטף בתוך ראשה‪.‬‬
 ‫וככל שהתרכזה בהם‪ ,‬הלכו והפכו לזרם קבוע‪.‬‬
‫ואז למבול של סיוטים‪.‬‬
‫חיות פרא חדות שיניים ואנשים עם כלי נשק מבהיקים — רודפים‪ ,‬צדים‪ ,‬צמאי דם‪ .‬צרחות וקריאות‬
‫מלחמה הדהדו בתודעתה‪ ,‬וכאב צלקות שעדיין לא הגלידו העלה דמעות בעיניה‪.‬‬
‫היא ניסתה לרוקן את תודעתה‪ ,‬אבל גרייפל המשיך לשלוח סצינות אלימות ועקובות מדם‪ ,‬מלאות‬
‫במפלצות מגושמות — ענקים‪ ,‬כך הבינה — שחבטו והיכו בכל מה שנגעו בו עד שהעולם כולו הפך‬
‫אדום‪ .‬היא רצתה לבכות‪ ,‬לצרוח‪ ,‬לקרצף את הסצינות הללו מראשה‪ .‬אבל כל שהיה ביכולתה לעשות‬
‫היה לעמוד שם בעוד הפחד מתגבש בתוכה ומקפיא אותה מבפנים החוצה‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬וגרר את סופי בחזרה‪ .‬הוא אחז בה בחוזקה בזמן שרעדה כנגד חזהו‪" .‬הכול‬
‫בסדר‪ .‬אני כאן‪ ,‬איתך‪".‬‬
‫"מה קרה?" שאלה כשקולה שב אליה‪.‬‬
‫"אין לי מושג‪ .‬רגע אחד אַת וגרייפל נעשיתם החברים הכי טובים‪ ,‬וברגע שאחריו — את רעדת‬
‫וגרייפל השתולל כל כך עד שג'ורק נאלץ להרדים אותו‪".‬‬
‫"להרדים?" היא ניסתה לפנות לאחור והרגישה שברכיה קורסות‪.‬‬
‫קיף בקושי הצליח לתפוס אותה‪" .‬הי‪ ,‬לאט לאט‪ .‬הוא בסדר‪ ,‬רואה?"‬
‫הוא הסתובב והם ניצבו מול גופו הממוטט של גרייפל‪ ,‬שלא נראה בסדר‪ .‬עיניו הרחבות בהו בחלל‬
‫ולשונו הסגולה צנחה ארצה‪ .‬אבל החזה שלו עלה וירד בנשימות קצובות‪ ,‬איטיות וכבדות‪.‬‬
‫"הוא יתעורר ברגע שאסיר את זה‪ ",‬אמר ג'ורק והצביע על מחרוזת פרחים זעירים בצבע‬
‫כחול־ירקרק שהייתה כרוכה סביב צווארו של גרייפל‪.‬‬
‫סופי אהבה בדרך כלל כל דבר בצבע טורקיז‪ ,‬אבל היה משהו מבשר רעות בעלי הכותרת‬
‫המשוננים‪ ,‬כאילו הטבע מנסה להזהיר את כולם ומורה להם להתרחק‪.‬‬
‫"פרחי חולמנית‪ ",‬הסביר ג'ורק‪" .‬מגע קל ביותר עם האבקנים שלהם‪ ,‬ואת ישֵנה כמו דב פשפשים‪".‬‬
‫סופי לא ידעה מהם דובי פשפשים‪ ,‬אבל קיוותה שהם ישנים היטב‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬וכך הבינה שהיא עדיין נאחזת בו‪" .‬את בסדר עכשיו?"‬
‫"כן‪ ,‬סליחה‪ ".‬היא התרחקה כדי לעמוד בכוחות עצמה והסתתרה מאחורי שערה כדי שלא יוכל‬
‫לראות שהסמיקה‪" .‬רק שלגרייפל היו חיים הרבה יותר קשים מאשר לסילבני‪".‬‬
‫קולה רעד ובדמיונה היא חזרה שוב ושוב על הזוועות שגרייפל הראה לה‪ .‬קרוב לוודאי שהוא בן‬
‫מאות שנים והיה ֵעד לרצח של בני מינו בידי כל מיני יצורים מרושעים‪ .‬רוב הזמן הוא הצליח בקושי‬
‫לנוס על נפשו‪ ,‬ואילו חבריו‪ ,‬בני משפחתו‪ ,‬ואפילו בת הזוג שלו‪ ,‬לא היו בני מזל כמוהו‪.‬‬
‫אבל זיכרון אחד היה מחריד הרבה יותר מהאחרים‪ ,‬גם מפני שהיה מוּכּר‪ ,‬אבל בעיקר מפני שהיה‬
‫טרי‪.‬‬
‫"המורדים היו כאן‪ ",‬לחשה סופי‪.‬‬
‫"את בטוחה?" שאל קיף‪ ,‬ובו בזמן ג'ורק אמר‪" ,‬זה בלתי אפשרי‪".‬‬
‫אבל סופי ידעה מה ראתה‪" .‬גרייפל ראה דמות בגלימה שחורה עושה משהו לסילבני בזמן שי ָשנה‪.‬‬
‫לכן הוא מפחד ממנה‪".‬‬
‫סופי קראה לסילבני לרדת והובילה אותה למרחק בטוח‪ ,‬הרחק מגופו חסר ההכרה של גרייפל‪.‬‬
‫בתוך־תוכה קיוותה שהיא טועה‪ ,‬אבל כשהעבירה את אצבעותיה בין קווצות השיער הכסופות‬
‫והמנצנצות בזנבה של סילבני היא מצאה עד מהרה את מה שחיפשה — ובדיוק במקום שגרייפל הראה‬
‫לה‪.‬‬
‫"זו הסיבה שסילבני רודפת כל הזמן אחרי הזנב של עצמה‪ ",‬אמרה סופי והחזיקה בידה דיסקית‬
‫בגודל מטבע‪ ,‬שחמישה גבישים זעירים קבועים בצידה האחד‪.‬‬
‫מעולם לא ראתה דיסקית בגודל כזה‪ ,‬או כזאת שצורתה מורכבת כל כך‪ ,‬ומעולם לא ראתה אחת‬
‫כזאת העשויה כסף‪.‬‬
‫אבל היא ידעה בדיוק מהי‪ ,‬עוד לפני שג'ורק פרע בידיו את שערו ואמר‪" ,‬זה נראה כמו מכשיר‬
‫מעקב‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪6‬‬
‫‪ ‬‬
‫"זאת בטח טעות‪ ",‬אמר ג'ורק‪ ,‬בעודו מסרק את הרעמה של סילבני בפעם העשירית בחיפוש אחר‬
‫מכשירי מעקב נוספים‪" .‬איש לא יכול היה להתקרב לאף אחד מהאליקורנים בלי ידיעתי‪".‬‬
‫"המורדים תמיד מוצאים דרך‪ ",‬לחשה סופי‪.‬‬
‫הם חטפו אותה ואת דקס ממערה שנמצאת ממש מחוץ לביתה ואיתרו אותם ברחובות פריז לאחר‬
‫שהברבור השחור עזר להם לברוח‪ .‬הם הטעו את חושי הגובלין של סנדור והתגנבו לכרי המרעה של‬
‫הייבנפילד מבלי להתגלות‪ ,‬ולא הותירו אחריהם דבר מלבד טביעת רגל אחת בלתי מזוהה‪ .‬והמרשים‬
‫מכול — הם הצליחו איכשהו לעקוב אחריה ואחרי קיף מעל לאוקיינוס באמצע הלילה‪ ,‬אף שהם טסו‬
‫על גבה של אליקורן‪ ,‬בדרכם למערה שרק הברבור השחור ידע על קיומה‪.‬‬
‫"צריך לומר למועצה שתעביר את סילבני מהמקלט‪ ",‬היא החליטה‪.‬‬
‫"לאן?" שאל ג'ורק‪" .‬איזה מקום אחר יכול להיות יותר בטוח עבורה?"‬
‫"טוב‪ ,‬ברור שיש כמה חורים באבטחה‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬וליטף את אפה של סילבני כדי שתישאר רגועה‪.‬‬
‫"כמה זמן נמשכת ההתנהגות המוזרה הזאת של גרייפל?"‬
‫"לא הרבה‪ .‬אולי שלושה ימים‪".‬‬
‫"שלושה? אתה בטוח?" שאל קיף והציץ בסופי כאילו אמורה להיות לכך משמעות כלשהי‪.‬‬
‫ג'ורק הנהן‪" .‬אני זוכר שהוא תקף את סילבני כשרחצתי אותה‪ ,‬ואני רוחץ אותה רק פעם בשבוע‪".‬‬
‫"מה קרה לפני שלושה ימים?" שאלה סופי כשראתה שקיף מחוויר מעט‪.‬‬
‫"אבא שלי הו ה אז להתקין את הביובונים‪".‬‬
‫כאשר סיירת האבטחה מצאה את טביעות הרגליים המוזרות‪.‬‬
‫"אבל גרייפל לא ראה ענק‪ ",‬הזכירה לו סופי‪" .‬הוא ראה דמות לבושה שחורים‪".‬‬
‫"נכון‪ ",‬הסכים קיף‪" .‬אלא אם‪"...‬‬
‫עיניהם נפגשו שוב‪ ,‬והפעם היא ידעה מה הוא חושב‪.‬‬
‫אלא אם כן המורדים והענקים שיתפו פעולה זה עם זה‪.‬‬
‫"טביעות הרגל האלה לא היו עקבות של ענקים‪ ",‬התערב ג'ורק בזמן שניער את ידיו מאבַק‪" .‬ענקים‬
‫משאירים שובל של צחנה בכל מקום שהם דורכים בו‪ .‬אבל לעקבות האלה היה ריח של אפר‪".‬‬
‫"אפר?" למילה היה טעם חמצמץ בפיה של סופי‪.‬‬
‫למורדים היה פירוקינטיקאי אחד לפחות בשורותיהם‪ .‬אולי הוא מצא דרך להשתמש באש כדי‬
‫לטשטש את הריח שלו‪.‬‬
‫אבל אם אכן כך‪ ,‬מדוע נראו העקבות כמו טביעות רגליים של ענקים?‬
‫"בכל אופן‪ ",‬אמרה סופי והרימה את מכשיר המעקב כדי להזכיר להם‪" ,‬מישהו הטמין את זה בזנבה‬
‫של סילבני‪ .‬אני רוצה לדעת למה‪ .‬מה אתכם?"‬
‫קיף לקח ממנה את המכשיר ובחן את הגבישים הנוצצים‪" .‬את חושבת שהם יכולים לשמוע אותנו‬
‫ברגע זה?"‬
‫סופי נרתעה לאחור‪" .‬מכשירי מעקב מאפשרים האזנה?"‬
‫"אין לי מושג‪ .‬אבל ליתר ביטחון‪ "...‬הוא קירב את המכשיר לפיו כאילו היה מיקרופון‪" .‬יוֹ‪ ,‬החבר'ה‬
‫הרעים‪ .‬אם אתם מקשיבים‪ ,‬כדאי שתדעו שהתאמנתי בהטלת כוכבים משוננים של גובלינים —‬
‫והתאמנתי הרבה‪ .‬אם תגעו שוב בשערה משערות ראשה של סילבני אני אתקוף אתכם בכל הכוח שיש‬
‫לי‪ ,‬ואני מבטיח לכם שהפעם לא אחטיא‪".‬‬
‫סופי נרעדה‪.‬‬
‫היא ראתה את קיף פוגע בכתפו של אחד המורדים בעזרת כלי הנשק של סנדור‪ ,‬שהיו מעין עיגולי‬
‫מתכת מושחזים‪ ,‬ולא רצתה להיות נוכחת כשאחד מהם יפגע במטרה‪.‬‬
‫"אולי זה רק בגלל‪ ...‬אי הבנה‪ ",‬אמר ג'ורק כעבור רגע‪" .‬אולי הדיסקית היא רק קישוט או משהו‪.‬‬
‫מעולם לא ראיתי מכשיר מעקב שיש בו גבישים‪ .‬ואתם?"‬
‫"לא‪ ",‬הודתה סופי‪" .‬אבל בכל זאת‪ ,‬זה נראה כמעט זהה למכשיר המעקב שסנדור תפר לתוך‬
‫הבגדים שלי‪ ".‬היא חשה בקווי המתאר העדינים של אחד מהם בשולי שרוולה‪" .‬הם מוזהבים‪ ,‬ויש‬
‫להם חריצים שבהם נמצאים הגבישים‪ .‬אבל המורדים בחרו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בצבע כסף נוצץ כדי‬
‫להחביא אותו טוב יותר בין שערות הזנב‪".‬‬
‫"נכון‪ ",‬מלמל ג'ורק ונשמע עייף ומובס כפי שהוא נראה‪" .‬אני רק‪ ...‬אני עבדתי מסביב לשעון‬
‫בניסיון לשמור על ביטחונה של סילבני‪ ,‬וכשאגיד למועצה שהמורדים הצליחו לעקוף אותי‪"...‬‬
‫"אף אחד לא יאשים אותך‪ ",‬הבטיחה סופי‪.‬‬
‫"לא? האליקורנים הם באחריותי — וזו לא אחריות שמטילים בדרך כלל על מישהו כמוני‪.‬‬
‫כשהתחלתי לעבוד בחוות המקלט רק גרפתי גללים‪ .‬ועכשיו אני צריך לספר למועצה שהמורדים חמקו‬
‫לי מתחת לאף והצליחו לעקוב אחר האליקורן היקר שלהם?"‬
‫"אבל המועצה מבינה שהמורדים ערמומים מאוד‪ ",‬הזכירה לו סופי‪.‬‬
‫ג'ורק צחק צחוק אפל‪" .‬המועצה לא מבינה כלום‪ .‬הם יושבים בטירות הבדולח שלהם‪ ,‬נהנים‬
‫מהחיים המזהירים שלהם‪ ,‬בזמן שהשליחים עושים עבורם את העבודה המלוכלכת‪ .‬אין להם מושג איך‬
‫אנחנו חיים‪ ,‬וגרוע מזה‪ ,‬גם לא אכפת להם‪ .‬כל מה שמעניין אותם הוא לשמור על המצב הקיים‪".‬‬
‫סופי שלחה מבט אל קיף ולא הייתה בטוחה כיצד עליה להגיב‪ .‬לאוזניה הגיעו שמועות והתלחשויות‬
‫נגד חברי המועצה בעבר — בעיקר בעקבות חטיפתה‪ .‬אבל מעולם לא שמעה מישהו שמגנה את‬
‫המועצה בגלוי‪ .‬והיא הבחינה שיש מן האמת בתחושותיו של ג'ורק‪ .‬ככל שהתגוררה זמן רב יותר‬
‫בערים האבודות כך הבינה שהדברים אינם מושלמים כמו שהאֶלפים רצו שיהיו‪.‬‬
‫"תן לי לדבר עם אולדן‪ ",‬אמרה כעבור דקה‪" .‬הוא כן מבין עד כמה המורדים הם אכזרים‪ ,‬והוא לא‬
 ‫חושש לעמוד לפני המועצה כשצריך‪".‬‬
‫אולדן יצא להגנתה יותר מכפי שהייתה רוצה להודות‪ .‬והוא לא היסס לכופף‪ ,‬או אפילו לשבור‪ ,‬כמה‬
‫כללים בעת הצורך‪ .‬העובדה שהוא חיפש אחריה שנים רבות — בעוד איש לא האמין שהיא קיימת —‬
‫הייתה עבורה הוכחה לנחישותו‪.‬‬
‫"אולדן יידע מה לעשות‪ ",‬הבטיחה לג'ורק‪" .‬ואם יחליט שעלינו לפנות למועצה‪ ,‬אני בטוחה שהוא‬
‫יבהיר לכולם שכל זה לא קרה באשמתך‪".‬‬
‫"ספק אם אולדן ו ָא ר יחשוב פעמיים כשמדובר במישהו כמוני‪ ,‬אבל‪ "...‬ג'ורק עבר לצידו של‬
‫גרייפל‪ ,‬כרע על ברכיו בדשא וליטף את רעמת הכסף המבריקה של האליקורן‪ ,‬שהיה עדיין חסר‬
‫הכרה‪ .‬ניכר היה שהיצור היקר קרוב לליבו עד מאוד גם לפני שלחש לו "עשה מה שאתה חייב‬
‫לעשות‪".‬‬
‫"יהיה בסדר‪ ".‬סופי רצתה להאמין שאכן כך יהיה‪ .‬היא לקחה את מכשיר המעקב מידיו של קיף‬
‫ותחבה אותו לכיסה‪" .‬נצא ל ֶאוֶו גְלֶן ברגע זה‪".‬‬
‫"נשמע כמו תוכנית נהדרת וכל זה‪ ,‬אבל‪ ...‬איך אנחנו אמורים להגיע לשם?" שאל קיף‪" .‬לָך ולי יש‬
‫רק גבישי בית‪ ,‬ואני ממש מעדיף לא להתמודד עם אבא שלי כרגע‪".‬‬
‫"למה אתם לא יכולים לשגר את עצמכם לשם?"‬
‫"טוב‪ ,‬חשבתי שהבהרנו כבר את זה שפוסטר לא יכולה להשתגר דרך חפצים מוצקים‪ .‬או שפספסתי‬
‫משהו?"‬
‫"כן‪ ".‬ג'ורק סימן להם ללכת אחריו והתרחק כמה צעדים‪" .‬אתם שוכחים איפה אנחנו‪".‬‬
‫נראה כאילו הם עומדים בליבו של אחו ריק מכול‪ .‬אך כאשר הניף ג'ורק את כף ידו באוויר היא‬
‫השמיעה קול חבטה מוזר‪ ,‬וכאשר כפף את אצבעותיו והפנה את פרק כף ידו ימינה‪ ,‬נפתח פתח מקושת‬
‫אל העולם המושלג שבחוץ‪.‬‬
‫"זה מדהים‪ ",‬אמר קיף ובהה בהרים המושלגים‪.‬‬
‫"כדאי שתמהרו‪ ",‬הזהיר אותם ג'ורק‪" .‬טכנית‪ ,‬היציאה הזאת מיועדת רק למקרי חירום‪".‬‬
‫סילבני ניסתה לבוא בעקבותיהם‪ ,‬אך ג'ורק עצר בעדה‪.‬‬
‫"הכול יהיה בסדר‪ ",‬הבטיחה סופי והשליכה את זרועותיה מסביב לצווארה המנצנץ של סילבני‪.‬‬
‫"בקרוב אבוא לבקר שוב‪".‬‬
‫ותבטיחי לי שבינתיים תהיי זהירה במיוחד‪ ,‬הוסיפה‪.‬‬
‫זהירה! חזרה אחריה סילבני‪ .‬חברה! סופי! קיף!‬
‫"קדימה‪ ,‬פוסטר‪ ",‬אמר קיף וגרר את סופי החוצה‪ ,‬אל הקור‪" .‬אנחנו חייבים ללכת‪ .‬ובואי ננסה לא‬
‫להילכד הפעם בתוך החושך‪ ,‬אוקיי?"‬
‫הם צעדו בכבדות על האדמה הקפואה ופתיתי שלג ורוח התנפצו בפניהם‪ .‬כשהגיעו לקצה הצוק‬
‫התלול היייתה סופי קפואה מכדי להסס והם זינקו מן ההר יחד‪ ,‬צווחים ומנופפים בידיהם עד‬
‫שהשמיים נסדקו והם צללו אל תוך החלל הריק‪.‬‬
 ‫‪ ‬‬
‫***‬
‫השמיים נפערו‪ ,‬רעם התנפץ‪ ,‬וסופי וקיף נפלו והתגלגלו על חלקת דשא שטופת שמש ונעצרו על‬
‫השביל המוביל לאוורגלן‪.‬‬
‫סופי ראתה את אחוזת הבדולח והזהב מאות פעמים — ואפילו בילתה כמה לילות באחד מחדרי‬
‫האירוח‪ .‬אבל היא עדיין נדהמה מהבניין האלגנטי שהבהיק באור השמש וזעק עושר ועוצמה‪ ,‬כמו‬
‫אותם מקומות שרק הטובים שבטובים הורשו להגיע אליהם‪.‬‬
‫בעולם האלפים לא היו ידוענים‪ ,‬אך בני משפחת ואקר היו הדבר הקרוב ביותר לכך — אם כי לא‬
‫נראה שאיש מהם הבחין במעמדו‪.‬‬
‫קיף התיישב‪ ,‬גנח‪ ,‬ושפשף את כתפו השמאלית‪" .‬אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד על הנחיתות‬
‫שלך‪ ,‬פוסטר‪".‬‬
‫סופי הנהנה ומתחה את רגליה הכואבות‪.‬‬
‫"תראו מי נפל עלינו משמיים‪ ",‬אמר אולדן מאחוריהם בקולו הצלול ובמבטא האופייני לו‪.‬‬
‫סופי חייכה כשפנתה אליו‪ ,‬אבל חיוכה נמוג כשהבחינה שאולדן לא לבד‪ .‬סופי דווקא חיבבה את‬
‫חבר המועצה נריק‪ .‬למען האמת‪ ,‬חבר המועצה אדום־השיער בעל החיוך הרחב היה אחד החביבים‬
‫עליה‪ ,‬והיה תמיד בין הראשונים שצידדו בה‪ .‬אבל היה משהו מבשר רעות בהופעתו של קנריק — בנזר‬
‫משובץ אבני ענבר ובשכמייה מעוטרת אבנים טובות — בעיקר לצידו של אולדן‪ ,‬שנראה מלכותי לא‬
‫פחות ממנו‪.‬‬
‫היה ברור שקנריק לא נמצא באוורגלן לצורך ביקור ידידותי‪ .‬חברי המועצה ערכו ביקורי בית רק‬
‫כשקרה משהו חשוב באמת‪.‬‬
‫"אין ספק ששניכם יודעים איך לגרום למישהו התקף לב‪ ",‬אמר קנריק‪ ,‬צחק ותחב מרפק בצלעותיו‬
‫של אולדן‪" .‬ואני די בטוח שהצלחתם להפתיע לגמרי את האיש הזה‪".‬‬
‫אולדן צחק‪" .‬אני חושב שאתה צודק‪ ,‬ידידי — אם כי אומר להגנתי‪ ,‬שאיש לא הגיע ישירות אל‬
‫אוורגלן מאז שהותקנו כאן השערים לפני כמה עשרות שנים‪".‬‬
‫גדר אדירה ובוהקת הקיפה את כל נחלת אוורגלן‪ ,‬ומוטות המתכת ספגו איכשהו את כל האור ומנעו‬
‫אפשרות של זינוק ישירות פנימה‪ .‬אולדן הוסיף אותה לצורכי אבטחה כשהפך לשליח בשירות‬
‫המועצה‪ ,‬אף כי מעולם לא הסביר את מה — או את מי — ניסה להרחיק מהמקום‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬מלמלה סופי‪" .‬אני מניחה שהיינו צריכים ליצור איתך קשר לפני שהגענו‪".‬‬
‫"שטויות‪ ",‬הרגיע אותה אולדן‪" .‬אתם מוזמנים לקפוץ בכל עת‪ .‬פשוט מעולם לא ציפיתי שתעשי את‬
‫זה באופן מילולי כל כך‪ .‬אבל היה עליי לדעת שתמצאי דרך חדשה להדהים אותי‪".‬‬
‫"ומה איתי — אני לא מדהים אותך?" שאל קיף‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני תמיד נדהם לראות כמה מהר אתה מצליח להסתבך בצרות‪ ",‬הקניט אותו אולדן‪" .‬ואם‬
‫לשפוט על פי המראֶה של שניכם‪ ,‬נראה שעברתם הרפתקה רצינית היום‪ .‬קרה משהו בחוות המקלט?"‬
‫סופי הביטה בקיף וניסתה להבין כמה היא אמורה לגלות‪ .‬היא לא תכננה להיות זאת שתצטרך לספר‬
‫למועצה בעצמה‪.‬‬
‫"אני חושב שאאפשר לכם לשוחח בפרטיות‪ ",‬התערב קנריק‪ ,‬כמעט כאילו ידע מה היא חושבת‪.‬‬
‫"אבל תעדכן אותי אם יש משהו שעליי לדעת?" שאל את אולדן‪.‬‬
‫"כמובן‪ ".‬אולדן קד קידה קלה‪ ,‬וקנריק נהג כמוהו בזמן ששלף מא ֵתר מכיס שכמייתו וכיוון את‬
‫הגביש המעוגל שבקצהו‪.‬‬
‫"אצור שוב קשר ברגע שיושלמו כל הסידורים הדרושים‪ ",‬אמר‪ ,‬שלח מבט מהיר אל סופי והניף את‬
‫המאתר שלו לכיוון השמש‪" .‬אה‪ ,‬ומסור את ברכותיי לבִּי ָאנ ָה!"‬
‫"למה הוא התכוון?" שאלה סופי אחרי שקנריק נצנץ ונעלם משם‪.‬‬
‫היא התכוונה ל"סידורים" המסתוריים שקנריק הזכיר‪ .‬אבל גם אם אולדן ידע זאת‪ ,‬הוא העמיד פנים‬
‫שלא הבין‪.‬‬
‫"לצערי עליי להשאיר אותך במתח‪ ",‬אמר‪ .‬הוא הוביל אותם במעלה מדרגות הבדולח ופתח את‬
‫דלתות הכסף המתנשאות‪ ,‬המוליכות אל אוורגלן‪" .‬ביאנה לעולם לא תסלח לי אם אקלקל לה את‬
‫ההפתעה‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪7‬‬
‫‪ ‬‬
‫צהלות שמחה הדהדו מהקירות דמויי המנסרה‪ ,‬ואחריהן נשמע התקף צחקוקים אדיר‪ .‬אך כשהגיעו‬
‫סופי וקיף בעקבותיו של אולדן אל חדר מלא בפסלים מסקרנים ובכורסאות גדולות שנראו כמו‬
‫כיסאות מלכות‪ ,‬הם מצאו את פיץ עומד בחדר לבדו‪.‬‬
‫"איפה ביאנה?" שאלה סופי‪ ,‬בתקווה שקיף לא יודע כי ליבה שוב מבצע את התמרון המפרפר‬
‫והמביך הזה שתקף אותה בכל פעם שפגשה את עיני הטורקיז הבלתי אפשריות של פיץ‪.‬‬
‫"אני כאן!" צעקה ביאנה‪.‬‬
‫האוויר הבליח מולם‪ ,‬ונדמה היה שביאנה צצה משום מקום‪ .‬היא הסתובבה‪ ,‬והסיבוב גרם לשמלתה‬
‫הוורודה להבהיק לפני ששבה ונעלמה כמו רקדנית רפאים‪.‬‬
‫"אני מתפוגגת עכשיו — הייתם מאמינים?" היא שאלה‪ ,‬אם כי רק ראשה בצבץ ונגלה לעין‪ .‬היא‬
‫הזעיפה פנים אל המקום שבו גופה היה אמור להימצא‪" .‬נראה שאני עדיין צריכה להתאמן על זה‪".‬‬
‫"ברור‪ ",‬אמרה לה לָה‪ ,‬שהופיעה לצד בתה באיוושה חיננית‪" .‬דרושות שנים כדי לשכלל את‬
‫המיומנות — אם כי אני חייבת לומר שאת מפגינה שליטה מדהימה‪ .‬לאלוואר נדרשו ימים ארוכים לפני‬
‫שהצליח להתפוגג לגמרי‪ ,‬והוא היה מבוגר ממך בשנה כשהביא את היכולת לידי ביטוי‪".‬‬
‫ביאנה קרנה לשמע הדברים והניחה לדלה להדגים לה איך לנענע את כתפיה כדי ששאר גופה יופיע‪.‬‬
‫ביאנה ואימה עמדו זו לצד זו בשמלותיהן הוורודות ובשערן הארוך והכהה‪ ,‬וביאנה מעולם לא נראתה‬
‫דומה יותר לאימה היפה להפליא‪ .‬ואז שבו שתיהן ונעלמו‪.‬‬
‫"אוף‪ ,‬הן התעסקו בזה כל היום‪ ",‬רטן פיץ‪" .‬שעות על גבי שעות של 'תראה — אני בלתי נראית‪.‬‬
‫עכשיו כן! עכשיו לא!'"‬
‫ביאנה גלגלה את עיניה כשהופיעה שוב‪" .‬כאילו שאתה היית מעצבן פחות עם ה'אני יכול להגיד לך‬
‫מה את חושבת עכשיו! ועכשיו! ועכשיו!'"‬
‫קיף נחר בבוז‪.‬‬
‫"אל תשתחצן כל כך‪ ,‬מר 'אני צוחק ובוכה בו־זמנית'!" הזהיר אותו פיץ‪.‬‬
‫"שמע‪ ,‬כשמרגישים את הרגשות של האנשים בפעם הראשונה זה חזק מאוד‪ ",‬טען קיף‪.‬‬
‫כולם פנו אל סופי‪ ,‬כמצפים שגם היא תשתף אותם בסיפור שיבטא יכולת מיוחדת‪ .‬אבל קרוב‬
‫לוודאי שלא ייהנו לשמוע איך התעוררה בבית החולים כשהייתה בת חמש‪ ,‬בוכה בגלל המחשבות‬
‫הטרופות שגרמו לה כאב ראש‪ .‬או איך התעוררה בעיר זרה אחרי שנחטפה וגילתה שהיא מסוגלת‬
‫פתאום להבין שפות אחרות ולגרום לאנשים כאב‪ .‬או אפילו איך התרסקה אל האוקיינוס והייתה‬
‫משוכנעת שהיא עומדת למות‪ ,‬עד שהאינסטינקט שלה נכנס לפעולה והיא שיגרה את עצמה ואת קיף‬
 ‫אל מקום מבטחים‪.‬‬
‫"אז אני מניחה שעכשיו תתחילי שיעורי התפוגגות‪ ,‬נכון?" שאלה סופי ושינתה את נושא השיחה‬
‫מהר ככל יכולתה‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬הסכים אולדן‪" .‬אני מניח שאצטרך לדבר עם ליידי אלינה על מנטורים אפשריים‪".‬‬
‫הוא נשמע נלהב פחות בנוגע לזה — אם כי פיץ וקיף חשבו שזה אדיר‪.‬‬
‫לאולדן ולליידי אלינה הייתה היסטוריה מעניינת — מעניין במיוחד היה סיפור המעשה שלפיו‬
‫התייצבה ליידי אלינה בחתונתם של אולדן ודלה וניסתה לשכנע את אולדן להינשא לה ולא לדלה‪.‬‬
‫"אז אני באמת לא חייבת להשתתף בשיעורים של איתור יכולות?" שאלה ביאנה בעודה מקפצת‬
‫מעלה־מטה ומהבהבת כמו נורת אזהרה‪" .‬סְטינה תתחרפן! היא לעולם לא תודה בזה‪ ,‬אבל אני יודעת‬
‫שעמוק בִּפנים היא מקווה להיות מתפוגגת‪ .‬וזה בהנחה שבכלל ימצאו אצלה יכולת כלשהי‪".‬‬
‫"די‪ ,‬די‪ ,‬תפסיקי עם זה‪ ",‬הזהירה אותה דלה‪" .‬יש לך זכות מלאה להיות גאה ביכולת שלך‪ ,‬ובעיקר‬
‫בכך שהפגנת אותה בגיל צעיר כל כך‪ .‬אבל אני לא אסכים שתשפטי אחרים לרעה‪".‬‬
‫דלה חיכתה עד שביאנה מלמלה התנצלות‪.‬‬
‫סופי החלה להתעניין מאוד בנעליה‪ .‬היא בהחלט הסכימה עם עניין השיפוטיות‪ ,‬אבל‪ ...‬סטינה זכתה‬
‫בתואר הנערה האיומה ביותר בפוקספייר מאז ומעולם‪ .‬היא התנהגה כאילו היא טובה מכולם‪ ,‬אף על‬
‫פי שלאביה לא הייתה למעשה כל יכולת מיוחדת‪ .‬וסופי שמעה לא מעט שמועות על כך שאביה עושה‬
‫כל מיני דברים מפוקפקים כדי לפלס את דרכו אל מעמד האצולה‪ ,‬אף שהוא חסר כישרונות — אם כי‬
‫לא היה לה מושג כמה מזה נכון‪ .‬היא רק ידעה שבני משפחת הֵקס הם איומים‪ ,‬וקיוותה שיעברו לגור‬
‫ממש ממש רחוק‪ .‬מה גם שהם ניסו עדיין לשכנע את המועצה שמשפחתם היא זו שצריכה לטפל‬
‫בסילבני‪.‬‬
‫"מה?" שאל קיף כשסופי נשמה עמוקות‪.‬‬
‫היא הנידה בראשה וחייכה חיוך מאולץ‪ ,‬מעמידה פנים שהיא מקשיבה לביאנה מדברת על‬
‫התפוגגות‪ .‬אבל‪ ...‬אם הוריה של סטינה יגלו שהמורדים פרצו את אמצעי האבטחה של חוות המקלט‪,‬‬
‫הם עלולים להשתמש בזה כדי לשכנע את המועצה לשלוח את סילבני לטיפולם‪ .‬ואם זה יקרה‪ ,‬אז —‬
‫"שמעת משהו מכל מה שאמרתי?" שאלה ביאנה‪ ,‬וטלטלה את זרועה של סופי‪.‬‬
‫"לא ממש‪ ",‬הודתה‪.‬‬
‫ביאנה נאנחה‪" .‬איזו מעצבנת! הצעתי שכולנו נלך לשחק תופסת בסיס! סוף סוף יש לי יכולת‪ ,‬והיא‬
‫אפילו טובה יותר מזו של סופי!"‬
‫"לא סגור על זה‪ ",‬אמר קיף‪.‬‬
‫סופי נעצה בו מרפק לפני שהספיק לסיים‪.‬‬
‫עקב סדרה של אי־הבנות‪ ,‬הידידות שלה עם ביאנה הייתה מעט בעייתית לפעמים‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬סוף‬
‫סוף‪ ,‬הכול זרם ביניהן על מי מנוחות‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬לא היה לה פנאי למשחקים‪.‬‬
 ‫"אני צריכה לדבר איתך‪ ",‬אמרה לאולדן והתרחקה מחבריה‪.‬‬
‫אולדן לא נראה מופתע לשמע דבריה‪" .‬למה שלא ניגש למשרד שלי? גם אני צריך לספר לך משהו‬
‫— בפרטיות‪ ",‬הוא הוסיף כשקיף פנה להצטרף אליהם‪.‬‬
‫קיף לא ניסה להתווכח‪ .‬אבל בזמן שסופי הלכה בעקבותיו של אולדן במורד מסדרון הבדולח הוא‬
‫שלח בה מבט נוקב שאמר‪ ,‬אַת תספרי לי הכול אחר כך‪.‬‬
‫מזרקות התיזו זרמי מים צבעוניים מעל ראשיהם והם עברו חדר אחר חדר‪ ,‬כולם גדושים ברהיטים‬
‫מפוארים ובנברשות מנצנצות‪ ,‬עד שעצרו לבסוף במשרד העגול והמוכר כל כך‪ ,‬שמחציתו הייתה‪,‬‬
‫למעשה‪ ,‬אקווריום מהרצפה ועד התקרה‪ ,‬והמחצית השנייה הייתה חלונות שהשקיפו אל מי הזכוכית‬
‫של האגם‪.‬‬
‫סופי שקעה באותה כורסת קטיפה שבה ישבה כשאולדן הסביר לה שעליה להשקות את בני‬
‫משפחתה האנושיים בסם הרדמה ולא לראות אותם שוב לעולם‪ .‬היא ניסתה לומר לעצמה שדבר ממה‬
‫שיאמר לה לא יכול להיות גרוע יותר מהחדשות ההן‪ ,‬אבל פקפקה בכך משהבחינה בקמט העמוק‬
‫שנחרש במצחו של אולדן‪ ,‬שהיה חלָק בדרך כלל‪.‬‬
‫"אני רואה שאת מודאגת‪ ",‬הוא אמר כעבור רגע‪" ,‬ולכן אספר לך תחילה את החדשות שלי‪ .‬חבר‬
‫המועצה קנריק בא לפגוש אותי היום כדי ליידע אותי שהמועצה הגיעה סוף כל סוף להחלטה בנוגע‬
‫לריפוי ֵי מוח‪".‬‬
‫נימת קולו הַזהירה גרמה לה תחושת מועקה‪" .‬הם לא מתכוונים לתת לי לרפא את פרנטיס‪ ,‬נכון?"‬
‫"למעשה‪ ,‬הם עדיין לא קיבלו החלטה בנושא זה‪".‬‬
‫הוא כחכח בגרונו וקם‪ ,‬ניצב ליד החלון המעוגל ובהה בשמש השוקעת לאיטה‪.‬‬
‫"אז מה לא בסדר?" שאלה סופי ואחזה בידיות הכיסא שלה כדי להתכונן לחדשות הרעות‪.‬‬
‫"אני מקווה ששום דבר‪ .‬אבל זה תלוי בך‪ ".‬הוא הסתובב והביט אליה‪ ,‬אך לא היה אפשר לפענח את‬
‫הבעת פניו‪" .‬ההחלטה עשויה להפתיע אותך — היא בהחלט הפתיעה אותי‪ .‬ועליי להזהיר אותך שזו‬
‫הייתה הוראה‪ ,‬ולא בקשה‪".‬‬
‫סופי בלעה את רוקה וגילתה למורת רוחה שפיה יבש מאוד‪ .‬היא הֵריצה בראשה את רשימת‬
‫התרחישים הגרועים ביותר האפשריים‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬היא מעולם לא הייתה יכולה לנחש שאולדן יגיד לה‪" ,‬המועצה הורתה לך לבצע פעולת‬
‫ריפוי על פינטאן‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪8‬‬
‫‪ ‬‬
‫"למה?"‬
‫זו הייתה מילה קטנטנה — קטנה מכדי להכיל את מפולת הרגשות שהתחוללה כעת בראשה של סופי‪.‬‬
‫אבל זה היה הדבר היחיד שעלה בדעתה לומר‪.‬‬
‫"למה מה?" שאל אולדן‪.‬‬
‫"אני לא יודעת‪ ".‬סופי קמה‪ .‬היא נאלצה לזוז‪ ,‬לנסות להבין מדוע חלק ממנה רצה לבכות ואילו‬
‫החלק האחר רצה להכות חזק‪ ,‬ממש חזק‪ ,‬במשהו‪.‬‬
‫"אני לא מבינה‪ ,‬כנראה‪ ,‬מדוע המועצה חושבת שמגיע לפינטאן להירפא‪ ",‬הודתה‪" .‬זאת אומרת‪,‬‬
‫נתתם לו המון הזדמנויות להציל את עצמו‪ ,‬והוא בכל זאת בחר שישברו את מוחו‪".‬‬
‫יש להניח שהייתה צריכה להרגיש נורא לאחר שאמרה את זה‪ .‬אבל היא ראתה את זיכרונותיו של‬
‫פינטאן‪ .‬היא ראתה כיצד הצַמא שלו לכוח הביא למותם של חמישה פירוקינטיקאים אחרים‪ .‬היא ראתה‬
‫אותו מכשיר באופן בלתי חוקי פירוקינטיקאי לא מוסמך ומלמד אותו כיצד להצית את להבת הנצח —‬
‫ככל הנראה אותו פירוקינטיקאי שחטף אותה ואת דקס והצית את השרפות שהרגו מאות בני אדם‬
‫חפים מפשע‪ .‬היא חשה בזעמו כלפי המועצה וידעה שיעשה הכול כדי לחסל אותם‪ ,‬גם אם זה יהיה‬
‫כרוך בריסוק השפיות שלה ושל אולדן‪ ,‬יחד עם שפיותו שלו — מה שכבר כמעט עשה‪.‬‬
‫אולדן נאנח‪" .‬אני לא משוכנע שלמישהו — אפילו לפינטאן — מגיע להישאר כלוא לנצח בתוך‬
‫הטירוף של מוח מנופץ‪".‬‬
‫היא שלחה את ידה אל ידו ותהתה כמה זכור לו מהימים שבהם הוא עצמו היה מרוסק‪.‬‬
‫"עם זאת‪ ,‬אני מבין מדוע את לא רוצה לרפא את פינטאן‪ ",‬הוא הוסיף בשקט‪" .‬ואני שותף לחלק‬
‫ניכר מההסתייגויות שלך‪ .‬אבל לפינטאן יש מידע שיכול להוביל אותנו אל המורדים‪ .‬הוא הצליח‬
‫למנוע מאיתנו להגיע אל המידע הזה בזמן פיצוח הזיכרון‪ ,‬אבל הודות לך יש לנו הזדמנות נוספת‬
‫להבין על מי הוא מגן‪ .‬ואת‪ ,‬יותר מכל אחד אחר‪ ,‬יודעת עד כמה המידע הזה חשוב‪".‬‬
‫אבל המחשבה על כניסה נוספת למוחו של פינטאן‪...‬‬
‫"אני אהיה איתך כל הזמן‪ ",‬הבטיח אולדן‪.‬‬
‫סופי שקעה בכבדות בכיסאה‪" .‬זה פשוט נראה כל כך‪ ...‬לא הוגן‪ .‬איך זה שפינטאן זוכה להירפא‬
‫בזמן שפרנטיס תקוע עם מוח מנופץ? הפשע היחיד שפרנטיס ביצע היה להגן עליי!"‬
‫פניו של אולדן קדרו‪ ,‬וגרמו לו להיראות מבוגר בעשרים שנה‪" .‬האמיני לי‪ ,‬איש אינו מודע לכך‬
‫יותר ממני‪".‬‬
‫"אני מצטערת‪ ,‬לא התכוונתי —"‬
‫"אני יודע‪ ,‬ואת לא צריכה לדאוג‪ ,‬אני לא מרגיש אשם‪ .‬ובכן‪ ,‬לא אשם מדי‪ ,‬בכל מקרה‪ .‬אני פשוט‬
‫מתוסכל‪ ,‬כמוך‪ .‬למען האמת‪ ,‬השמעתי את הטענה הזאת באוזניו של קנריק בזמן שהיה כאן‪ .‬אבל הוא‬
‫הסביר לי שזאת בדיוק הבעיה‪ .‬פינטאן הוא החלק הקל‪ .‬בין שמוחו יירפא ובין שלאו‪ ,‬הוא אשם‪ ,‬וגם‬
‫לו היה מוסר לנו את המידע הדרוש לנו מלכתחילה‪ ,‬היינו שולחים אותו לגלות בגין פשעיו‪ .‬אבל‬
‫פרנטיס הוא סיפור אחר לגמרי‪ .‬הוא לא בהכרח אשם‪ ,‬אבל הוא גם לא חף מפשע לגמרי‪ .‬חברי‬
‫הברבור השחור עדיין מסווגים כמורדים‪ .‬כן‪ ,‬הם עשו גם דברים טובים‪ ,‬אבל בדרך בלתי חוקית‪ ,‬וזה‬
‫עדיין הופך את פרנטיס‪ ,‬מבחינה טכנית‪ ,‬לפושע‪ .‬בעיקרון‪ ,‬פרנטיס נמצא ממש בתחום האפור‪.‬‬
‫והמועצה יודעת מה לעשות רק עם שחור ולבן‪".‬‬
‫"אז הם ישאירו את מוחו שבור לנצח?"‬
‫"אף אחד לא אמר לנצח‪ ,‬סופי‪ .‬אבל לעת עתה‪ ,‬כשאין פתרון ברור מאליו‪ ,‬המועצה החליטה לקחת‬
‫פסק־זמן ולחשוב על כל האפשרויות שבאות בחשבון‪ ,‬עד שתתברר דרך הפעולה הטובה ביותר‪ .‬אני‬
‫חושב שאת לא מבינה עד כמה העולם שלנו אינו מוכן להתמודדות עם נושאים מסוג זה‪ .‬המועצה‬
‫מתלבטת בשאלות שלא דנו בהן מעולם‪ ,‬במשך אלפי שנות ההיסטוריה שלנו‪ .‬חבריה מבינים שהגיע‬
‫הזמן לשינוי‪ .‬אבל הם רוצים לוודא שזהו השינוי הנכון‪ ,‬והם זקוקים למידע נוסף לפני שיתקדמו —‬
‫מידע שיש לקוות שנמצא אצל פינטאן‪ .‬האם תעזרי להם להשיג אותו?"‬
‫"חשבתי שאין לי ברירה‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬זאת הייתה הוראה‪ .‬אבל אני עדיין מתכוון לוודא שאת מסכימה לה‪ .‬את נערה מוכשרת מאוד‪,‬‬
‫ולכן הוטלה על כתפייך אחריות רבה‪ .‬אבל את בת שלוש־עשרה‪ .‬אם נראה לך שלא תעמדי בזה‪ ,‬אני‬
‫בהחלט אחזור אל המועצה ואגרום להם לשקול זאת מחדש‪ .‬כבר הזהרתי את קנריק — והוא הסכים‪".‬‬
‫סופי פקפקה ביכולתם של אולדן וקנריק לשנות את דעתם של חברי המועצה‪ .‬נראה שהתגלעו‬
‫ביניהם יותר ויותר חילוקי דעות בנוגע להחלטות בעניינה‪.‬‬
‫וזה גם לא חשוב‪ .‬גם אם היא חוששת מהצורך לראות שוב את פינטאן‪ ,‬הוא באמת האפשרות‬
‫היחידה שיש לה לעצור את חוטפיה‪.‬‬
‫"אני אבצע את הריפוי‪ ",‬אמרה‪ ,‬ובזמן שאמרה זאת חשבה שהלוואי שהבטן שלה לא הייתה‬
‫מתהפכת כל כך‪.‬‬
‫אולדן חייך בעצב‪" .‬את לא מפסיקה להדהים אותי‪ ,‬סופי‪ .‬ואני מבטיח לך‪ ,‬יבוא יום וחייך יחזרו‬
‫להיות נורמליים‪".‬‬
‫סופי לא הייתה בטוחה שהיא יודעת בכלל מה פירושם של "חיים נורמליים" אצל האלפים‪ ,‬אבל היא‬
‫קיוותה שתגלה ביום מן הימים‪.‬‬
‫"אז מתי אני אמורה לרפא אותו?" שאלה‪.‬‬
‫"קנריק אמר שהמועצה עדיין עושה את הסידורים הנדרשים‪ .‬בהתחשב במה שקרה בפעם הקודמת‪,‬‬
‫הם רוצים להיות בטוחים שלקחו בחשבון כל משתנה‪ ,‬כדי שלא יהיו בעיות‪".‬‬
‫"בעיות" הייתה מילה עדינה מדי‪.‬‬
‫היא לעולם לא תשכח את הכאב הצורב שחשה כשפינטאן שרף את מפרק כף ידה כדי להסיח את‬
‫דעתה מהריכוז שהייתה שרויה בו‪ ,‬או איך מצאה את אולדן מחוסר הכרה על הרצפה וראשו מגואל‬
‫בדם‪.‬‬
‫"זה יהיה בטוח הפעם‪ ",‬הבטיח אולדן‪ ,‬וסופי ניסתה להאמין לו‪ .‬אבל רגליה רעדו כשקמה לצאת‬
‫מהחדר‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬לא היה משהו שרצית לדבר איתי עליו?" שאל אולדן‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬נכון‪ ".‬היא לא האמינה ששכחה את סילבני‪.‬‬
‫סופי הראתה לו את מכשיר המעקב הכסוף והסבירה איפה מצאה אותו ואיך גרייפל ידע שהוא שם‪.‬‬
‫עם כל מילה נוספת שאמרה‪ ,‬היא ראתה כיצד הלסת של אולדן הולכת ומתהדקת‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמר‪ ,‬כעבור שתיקה שנמשכה כמו נצח‪" ,‬אני בטוח שאין סיבה לדאגה‪".‬‬
‫אולדן אמר לה את המילים האלה עשרות פעמים מאז שהכירה אותו‪ .‬אבל היא מעולם לא האמינה‬
‫להן פחות מאשר עכשיו‪.‬‬
‫"אתה לא חושב שצריך להעביר את סילבני למקום סודי כלשהו?" שאלה‪" .‬לא שג'ורק לא עושה‬
‫עבודה נהדרת‪ .‬הוא מתאמץ מאוד‪ .‬אבל המורדים מצאו בכל זאת דרך להיכנס לשם‪ .‬בדיוק כמו שהם‬
‫מצאו דרך להיכנס להייבנפילד בפעם ההיא‪ ,‬כשמצאנו את העקבות‪".‬‬
‫ייתכן אפילו שזה אותו פירוקינטיקאי שהתגנב לשני המקומות‪ .‬אלא אם כן‪...‬‬
‫"אתה חושב שטביעות הרגליים שנמצאו מחוץ לחוות המקלט הן עקבות של ענקים?"‬
‫"איך נודע לך עליהן?" שאל אולדן‪.‬‬
‫"קיף סיפר לי‪ .‬וראיתי את הביובונים‪".‬‬
‫אולדן הנהן והתחיל לצעוד בחדר‪ .‬הוא חצה אותו שלוש פעמים ואז אמר‪" ,‬סופי‪ ,‬מה שחשוב‬
‫שתזכרי הוא שכאשר מדובר בגובלינים‪ ,‬הם נוטים להניח שהענקים הם הכוח העומד מאחורי הכול‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬שני המינים תמיד מאשימים אלה את אלה בהפרת האמָנות שעבדנו קשה כל כך כדי להוציא‬
‫אל הפועל‪ .‬אומנם סיירת הגובלינים גילתה כמה עקבות משונות — טביעות רגליים שבהחלט לא היו‬
‫אמורות להיות שם‪ ,‬וזו הסיבה שבדקנו אותן בדיקה יסודית כל כך‪ .‬אבל אלוואר לא מצא שום הוכחה‬
‫לכך שהעקבות קשורות לענקים בדרך כלשהי‪ .‬וכך גם ליידי א נ ְס‪".‬‬
‫"ליידי קאדנס‪ ,‬המנטורית שלי לבלשנות?" קטעה אותו סופי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬היא חיה עם הענקים לפני שהחזירו אותה כדי לחנוך אותך‪ ,‬זוכרת?"‬
‫כן‪ ,‬ונראה שהיא נוטרת לסופי טינה רבה בשל כך‪.‬‬
‫"ולמה‪ ,‬באמת‪ ,‬בחרה בה המועצה להיות החונכת שלי?" סופי לא הצליחה להימנע מלשאול‪.‬‬
‫"מכיוון שהיא הבלשנית המוכשרת ביותר בעולם שלנו‪ ,‬ועדיף שתעניק לך את ההכשרה הטובה‬
‫ביותר האפשרית מאשר שתעסוק במחקר שלה על טכנולוגיה של ענקים‪ .‬וטוב שחזרה אלינו‪ ,‬משום‬
‫שכך יכלה לייצר עבורנו את הביובונים שהִתקנו מחוץ לחוות המקלט כדי להגביר את ביטחון המקום‪.‬‬
‫ואגב ביטחון‪ ",‬הוא הושיט אליה את ידו‪" ,‬אצטרך לשמור אצלי את מכשיר המעקב הזה‪ ,‬כדי שאוכל‬
 ‫להראות אותו למועצה‪".‬‬
‫סופי מסרה לו אותו בשמחה‪ .‬הדבר האחרון שרצתה היה שהמורדים ידעו על כל צעד שלה — מה‬
‫שגרם לה לתהות‪...‬‬
‫"למה שהמורדים יטרחו בכלל לעקוב אחר סילבני? כלומר‪ ,‬הם כבר יודעים שהיא בחוות המקלט‪.‬‬
‫למה להסתכן בכך שיתפסו אותם רק כדי להיות מסוגלים לפקח על כל צעד שלה?"‬
‫"זה מה שאני מתכוון לגלות‪".‬‬
‫הוא הבזיק אליה את חיוכו הבוטח ביותר‪ ,‬וסופי עשתה כמיטב יכולתה לקבל את דבריו‪ .‬אבל היא‬
‫עדיין נשבעה לעשות בכוחות עצמה כל מה שתוכל‪.‬‬
‫"את הולכת הביתה?" שאל אולדן כשהניפה את גביש הבית שלה לכיוון האור‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אם לא אחזור עד השקיעה‪ ,‬סנדור ירצח את קיף‪".‬‬
‫אולדן הציץ מבעד לחלון‪ ,‬על הכתמים הוורודים האחרונים שהלכו ונמוגו בשמי בין־הערביים‬
‫הסגולים‪" .‬אני מניח שעליי להזהיר את קיף שיימלט על נפשו‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫סנדור המתין מחוץ להייבנפילד כשסופי הגיעה‪ ,‬ומבטו הבהיר לה שהוא מודע היטב לעובדה שהחמיצה‬
‫את השעה שבה היה עליה לחזור‪ .‬אבל כאשר הכניס את חרבו השחורה והארוכה לנדנה ורמז לה לבוא‬
‫בעקבותיו פנימה הוא רק אמר‪" ,‬אני שמח שאת בסדר‪".‬‬
‫סופי פנתה לכיוון ההפוך‪.‬‬
‫היא ידעה שהברבור השחור רצה שהיא תשב ותחכה‪ ,‬אבל המורדים שינו עכשיו את כללי המשחק‪.‬‬
‫"לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל סנדור והמשיך לצעוד איתה ברחבי המרעה‪.‬‬
‫כפות ידיה הזיעו‪ .‬היא לחצה באגודלה על החיישן שבמנעול של שערי הצוק‪ ,‬והשער נפתח בנקישה‬
‫בהבזק ירוק שנראה בהיר במיוחד — אולי משום שהשביל שמעבר לשער היה חשוך מתמיד‪.‬‬
‫"אני דורש לדעת מה קורה‪ ",‬אמר סנדור וחסם את דרכה כדי שלא תוכל לרדת במדרגות‪.‬‬
‫היא ניסתה לדחוף אותו ולעבור‪ ,‬אבל זה היה כמו להלום בהר טרשים סלעי‪" .‬אני רק‪ ...‬צריכה‬
‫להשאיר כאן פתק‪".‬‬
‫"פתק‪ ",‬סנדור חזר אחריה‪.‬‬
‫"כן‪ ".‬היא הושיטה יד ופשפשה בכיסה ותרה אחר הבקבוק הירוק הזעיר שמצאה קודם לכן‪.‬‬
‫הברבור השחור שלח לה עשרות הודעות במשך החודשים האחרונים‪.‬‬
‫הגיע הזמן שהיא תשלח להם הודעה משלה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪9‬‬
‫‪ ‬‬
‫התוכנית נראתה גאונית‪ ,‬עד שסופי הגיעה לחוף החולי והקר‪.‬‬
‫היא מעולם לא ביקרה במערה בלילה‪ ,‬ועכשיו הבינה מדוע‪ .‬שאגת הגלים המשתברים נשמעה כמו‬
‫נהמה‪ ,‬והסלעים הכהים דמו לפרצופים ולאיברי גוף שונים‪ .‬אפילו אור הירח — והכדור הכחול הזוהר‬
‫שסנדור שלף מכיסו — לא הצליחו לשכנע אותה שאיננה תועה במאורה של חיות פרא ענקיות‪.‬‬
‫סנדור הוביל והחזיק את חרבו במצב הכן בזמן שרחרח את האוויר וטעם את הרוח‪ .‬אך משנשברו‬
‫הגלים הקפואים אל החוף‪ ,‬הבינה סופי שיש להם בעיות גדולות יותר מאשר אויבים בלתי נראים‪.‬‬
‫המערה שחששה כל כך לחזור אליה — אותה מערה שהיא ודקס סוממו בה ונחטפו ממנה — הייתה‬
‫שקועה למחצה במים בגלל הגאות הגבוהה של שעות הערב‪.‬‬
‫"נראה שנצטרך לנסות שוב בבוקר‪ ",‬אמר סנדור והפנה את ראשו לאחור‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני חייבת ליצור קשר עם הברבור השחור בהקדם האפשרי‪ .‬זה קשור לסילבני‪ ",‬הוסיפה לפני‬
‫שסנדור הספיק לשאול‪.‬‬
‫לו ידע שזה קשור למורדים‪ ,‬הוא היה גורר אותה היישר לחדרה — ולא מאפשר לה‪ ,‬מן הסתם‪,‬‬
‫לצאת ממנו‪.‬‬
‫סנדור פלט אנחה צורמנית‪" .‬את בטוחה שכך תוכלי להגיע אליהם?"‬
‫"פעם הם השאירו לי כאן פתק‪ .‬ואני די בטוחה שהם עדיין צופים בי‪".‬‬
‫כך לפחות קיוותה‪ ,‬וזו הייתה הרגשה מוזרה‪ .‬מי תיאר לעצמו שהיא תתגעגע למעקב של הברבור‬
‫השחור?‬
‫"בסדר‪ ".‬סנדור התעכב על המילה עד שנשמעה כמו אנחה והושיט לה את ידו‪" .‬תני לי את הפתק‪.‬‬
‫אני אניח אותו שם בשבילך‪ .‬כמה גלים קטנים לא יעצרו אותי‪".‬‬
‫סופי הטילה ספק גם ביכולתו של טי־רקס משתולל לעצור אותו‪ .‬אבל כששלחה את ידה אל הכיס‪,‬‬
‫גילתה פרט אחר שלא נתנה עליו את דעתה‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬יש לך עט במקרה?"‬
‫המבט ששלח בה סנדור היה יכול לגרום גם לפרח לנבול‪ ,‬אבל הוא שלף עיפרון עבה מכיס הקרסול‬
‫שלו והושיט לה אותו‪" .‬תגידי לי שהבאת איתך נייר‪".‬‬
‫"כמובן‪".‬‬
‫היא שלפה את הפתק של הברבור השחור מתוך הבקבוקון הירוק והפכה אותו על גבו‪.‬‬
‫"אני מניח שברגע שנסיים כאן תסבירי לי איפה מצאת את זה — ולמה זה מסריח מבני אדם?" שאל‬
‫סנדור‪.‬‬
‫סופי הנהנה והתרכזה בפתק‪ .‬היא ממש לא ציפתה לרגע שבו תצטרך לספר לסנדור על השיגור שלה‬
‫לערים האסורות‪ ,‬והיא גם הבינה פתאום ששכחה להסביר זאת גם לאולדן‪ .‬יהיה עליה למצוא הזדמנות‬
‫לספר לו‪ ,‬לפני שישמע על כך מהלורד קסיוס‪.‬‬
‫"מוטב שתזדרזי‪ ",‬אמר סנדור כשגל הרטיב את קרסוליהם‪" .‬הגאות עדיין עולה‪".‬‬
‫"אני משתדלת‪ ",‬אמרה‪ ,‬ושרבטה בחיפזון את הדבר היחיד שעלה בדעתה‪.‬‬
‫מה שכתבה לא היה מתוחכם במיוחד‪ ,‬ובהחלט לא התחרז‪ .‬אבל היא הבהירה לחבורת הברבור‬
‫השחור שזה הזמן לצאת ממקום מחבואם‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫קורים דברים ואני זקוקה לעזרתכם‪ .‬מתי נוכל להיפגש ואיפה?‬
‫‪ ‬‬
‫סנדור הזעיף פנים כשקרא את מה שכתבה‪ .‬אבל הוא אמר רק "חכי כאן" ופנה לעבר המערה‪" .‬ואני‬
‫מצפה שתשירי במשך כל הזמן שלא אהיה כאן‪".‬‬
‫סופי צחקה‪" .‬רגע‪ ,‬אתה רציני?"‬
‫"ודאי שאני רציני‪ .‬כך אדע שאת לא בצרות‪".‬‬
‫סופי עמדה לטעון שהיא יכולה פשוט לצרוח במקרה של סכנה‪ ,‬אבל אז נזכרה בבד עם הריח המתוק‬
‫שהחוטפים הצמידו לאפה ולפיה‪ ,‬שגרם לה לאבד את הכרתה‪.‬‬
‫היא יכלה לחשוב רק על שיר טיפשי ששימש את אחותה כדי להציק לה‪ :‬משפט אחד שחזר שוב‬
‫ושוב על כך שהשיר לעולם לא מסתיים‪ .‬היא שרה אותו בפעם העשירית ברציפות כשסנדור חזר‬
‫וניצב לידה‪.‬‬
‫"זה ייתקע לי בראש עד סוף ימי חיי‪ ",‬רטן‪.‬‬
‫"אתה אמרת לי לשיר‪".‬‬
‫הוא לא החזיר לה חיוך‪.‬‬
‫"שמת את הפתק במקום שהם יוכלו לראות אותו‪ ,‬נכון?" שאלה‪.‬‬
‫"בחלק האחורי של המערה יש שקע קטן בקיר‪ ,‬הרבה מעל קו הגאות אך עדיין די נמוך‪ ,‬כך שניתן‬
‫להבחין בו‪ .‬אם הם צופים בך‪ ,‬אין סיכוי שיחמיצו אותו‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫כשסופי וסנדור חזרו להייבנפילד היה הבית חשוך‪ ,‬למעט אור קלוש שהגיע מהקומה השנייה‪ .‬לסופי‬
‫הייתה תחושה שהיא יודעת מאיזה חדר מגיע האור‪ ,‬והיא טיפסה במעלה המדרגות המתפתלות‬
‫והתכוננה לגרוע מכול‪.‬‬
‫לפני שש־עשרה שנה איבדו גריידי ואדליין את בתם היחידה בשריפה חשודה‪ .‬מאז נותר חדרה‬
‫סגור‪ ,‬והם נכנסו אליו רק בימים האפלים והבודדים ביותר שלהם‪ .‬החדר היה מעין צל שריחף מעל‬
 ‫החלק הזה של הבית והזהיר את כולם לשמור ממנו מרחק‪.‬‬
‫אבל כשסופי נכנסה לחדר השינה המאובק היא מצאה את אדליין שקועה בשיחה עם שניים‬
‫מהגנומים שהתגוררו בחורשה של בתי עצים במתחם‪ .‬שמלת הטורקיז הפשוטה של אדליין הייתה‬
‫בדיוק בצבע עיניה — שלא היו כלל אדומות או נפוחות — ופניה אורו בחיוך כשהבחינה בסופי‪.‬‬
‫"תהיתי מתי תגיעי הביתה‪ ",‬אמרה אדליין‪ ,‬וחיוכה דעך כשהתבוננה בסופי מקרוב וראתה את‬
‫בגדיה‪" .‬כדאי לי לדעת למה את רטובה?"‬
‫"לא קרה שום דבר מסוכן‪ ",‬הבטיחה לה סופי‪ .‬היא חצתה את החדר כדי לבחון שורה של תיבות עץ‬
‫המונחות על הרצפה והשתוקקה שנעליה לא יחרקו כל כך‪" .‬מה קורה?"‬
‫"רק ניסינו להחליט מה לעשות עם החדר הזה ברגע שכולו יפונה‪ .‬חשבתי שאולי נקים כאן חממה‪,‬‬
‫משום שג'ולי תמיד אהבה גנים‪ .‬אבל גֵר ה לא בטוחה שהתאורה כאן ממש מתאימה‪".‬‬
‫גנומית בחלוק עבודה בצבע אדמה חייכה אל סופי בשיניים ירוקות בוהקות‪" .‬אפשר לעשות את זה‬
‫אם את באמת רוצה‪ ",‬אמרה לאדליין בקול יבש וצורם‪" ,‬אבל נהיה מוגבלים בסוג הצמחים שנוכל‬
‫לגדל כאן‪".‬‬
‫הגנומים היו גננים מומחים‪ ,‬כנראה משום שׁ מוּ לצמחים בעצמם‪ .‬הם ניזונו אך ורק מהשמש ונזקקו‬
‫למעט מאוד שינה‪ ,‬וזו הסיבה לכך שבחרו לחיות עם האֶלפים‪ .‬הם זכו להגנה תמורת התוצרת העודפת‬
‫שלהם‪ ,‬ומילאו את שעות הערוּת הארוכות שלהם בעזרה לאלפים בכל המשימות שדרשו סיוע‪.‬‬
‫"את באמת נפטרת מהכול?" שאלה סופי‪.‬‬
‫אדליין דיברה פעם אחת בעבר על התוכנית הזאת‪ ,‬אבל סופי לא ציפתה שהיא תוציא אותה לפועל‪.‬‬
‫חדרה של ג'ולי היה מקדש שלא השתנה כלל מאז מותה‪ ,‬עד לרמת הסימניות שנותרו בספרים‬
‫המאובקים והשפתונים שעל שולחן האיפור‪.‬‬
‫"הגיע הזמן‪ ",‬אמרה אדליין בשקט‪ .‬היא ליטפה בידה את כיסוי המיטה העשוי תחרה ואז נסוגה כמה‬
‫צעדים משם‪" .‬אנחנו צריכים לארוז הכול הלילה‪ ",‬אמר לה הגנום השני‪ ,‬שלבש בגד שנראה כמו‬
‫סרבל ארוג מדשא‪" .‬איפה את רוצה שנניח את התיבות כשנסיים?"‬
‫"בחדר העבודה שלי‪ .‬אם תמצאו מקום‪".‬‬
‫סופי הטילה ספק בכך‪ .‬הזדמן לה פעם להיות בחדר העבודה של אדליין‪ ,‬שנראה כמו המקום שאליו‬
‫הולכים החפצים כדי למות‪ .‬אבל היא שמחה שאדליין לא מתכננת להיפטר מהחפצים של ג'ולי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬משראתה סופי את גרדה מרימה את התיבה הראשונה וניגשת לארון הבגדים של ג'ולי‪ ,‬היא‬
‫לא הצליחה לעצור בעד עצמה ואמרה‪" ,‬חכו — אולי כדאי שאני אעשה את זה!"‬
‫פרנטיס הראה לסופי זיכרון מוזר‪ ,‬מעין חיזיון‪ ,‬בזמן שניסתה לקרוא את מוחו המנופץ‪ ,‬ומאז היא‬
‫תהתה אם ג'ולי הייתה קשורה איכשהו לברבור השחור‪ .‬היא לא סיפרה את זה לגריידי או לאדליין‪,‬‬
‫ורצתה לחכות עד שתבין מה הייתה מעורבותה של ג'ולי‪ .‬והסיכוי הטוב ביותר שלה לגלות את האמת‬
‫הוא לחפש בין חפציה של ג'ולי‪.‬‬
‫"את בטוחה?" שאלה אדליין‪" .‬זה מבצע עצום‪".‬‬
 ‫"אני יודעת‪ .‬אני רק‪ ...‬חשבתי שזה ייתן לי הזדמנות להכיר קצת יותר טוב את ג'ולי‪".‬‬
‫אדליין חייכה‪ ,‬אבל נראה שעצב דלף מזוויות חיוכה‪" .‬את רוצה להכיר את ג'ולי?"‬
‫"זה בסדר?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"ודאי שזה בסדר‪ .‬למעשה" — היא טפחה קלות על עיניה — "אני חושבת שזה נפלא‪ .‬ואני יודעת‬
‫שגם ג'ולי הייתה רוצה להכיר אותך‪ .‬את כל כך מזכירה לי אותה‪".‬‬
‫סופי מעולם לא ידעה מה לעשות עם המחמאה הזאת‪ .‬לא היה לה ספק שגריידי ואדליין אוהבים‬
‫אותה‪ .‬היא רק קיוותה שהם באמת רואים בה את מי שהיא‪ ,‬ולא את מי שהם רוצים שתהיה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמרה אדליין‪ ,‬סילקה את הגוש הדמיוני מגרונה ופנתה אל הגנומים‪" .‬נראה שלמרות הכול‬
‫לא אזדקק לעזרתכם הלילה‪ .‬תודה רבה לכם על ההצעה‪".‬‬
‫שניהם הנהנו ויצאו משם בדשדוש רגליים‪.‬‬
‫"ואת צריכה לפשוט את הבגדים הרטובים האלה‪ ",‬אמרה לסופי וזירזה אותה לעבר הדלת‪" .‬אשלח‬
‫אלייך את ארוחת הערב כשתהיה מוכנה‪".‬‬
‫חדר השינה של סופי התפרש על פני כל הקומה השלישית והיה גדול יותר מכל חדרי הבית הישן‬
‫שלה בסן דייגו גם יחד‪ .‬גבישי בדולח בצורת כוכב השתלשלו מהתקרה‪ ,‬והם החלו לזהור כשסופי‬
‫נקשה באצבעותיה‪ ,‬והאירו נתיב הליכה שנוצר בין הפרחים העדינים השזורים בשטיח שלה‪.‬‬
‫"היה כאן מישהו‪ ",‬לחשה סופי‪ ,‬וקפאה על מקומה בפתח‪.‬‬
‫אבל החשש הפך בן־רגע לצחקוק כשהבחינה בקקי כתום־זרחני בכלוב שעל שולחנה‪" .‬דקס שוב‬
‫צבע את איגי!"‬
‫סנדור הנהן‪" .‬הוא שאל אם הוא יכול לעבור בחדר שלך לפני שיילך הביתה‪ .‬אמר שהיצור האומלל‬
‫כבר סבל בגללו יותר מדי זמן מהתלתלים הוורודים‪".‬‬
‫למעשה‪ ,‬שדון המחמד של סופי די נהנה ללעוס את התלתלים הוורודים שדקס יצר לו כמה שבועות‬
‫קודם כן‪ .‬אבל נראה היה שהוא נהנה בה במידה לכרסם עכשיו את הראסטות הכתומות שלו‪.‬‬
‫"אני לא חושבת שדקס ייתן לך לחזור לצבע האפור הרגיל שלך אי פעם‪ ",‬הזהירה סופי את היצור‬
‫הזעיר כשהוציאה אותו מהכלוב‪.‬‬
‫איגי ריחף אל כתפה בכנפי העטלף השחורות שלו וצייץ‪ ,‬מה שגרם לה להשתנק בגלל הבל הפה‬
‫המצחין שלו‪.‬‬
‫מגש אוכל הופיע משום מקום על מיטתה של סופי‪ ,‬באדיבות יכולת המימוש של אדליין‪" .‬ובכן‪",‬‬
‫אמר סנדור‪" .‬מוכנה לספר לי לאן באמת הלכת היום? ולפני שתעלי בדעתך להשמיט פרטים‪ ,‬אני‬
‫מזכיר לך שמכשירי המעקב שלך יספרו לי את כל הסיפור ברגע שאבדוק אותם‪".‬‬
‫"וזה השימוש היחיד שיש למכשירי המעקב?" היא שאלה‪ ,‬ועדיין ניסתה להבין מה הסיבה לכך‬
‫שהמורדים טורחים לעקוב אחר סילבני‪" .‬אתה לא יכול להשתמש בהם כדי‪ ...‬לשתק אותי למשל‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫סנדור פלט נחרה‪ ,‬שדמתה יותר לצחוק‪" .‬האמיני לי‪ ,‬מיס פוסטר‪ ,‬אם הייתי יכול‪ ,‬הייתי מנטרל‬
‫אותך בכל פעם שאת וקיף יצאתם לאחת המזימות המטורפות שלכם‪ .‬מכשירי מעקב רק אוספים מידע‬
‫ועוזרים לי למצוא אותך בעת הצורך‪ .‬למה את שואלת?"‬
‫"וזה נכון לכל מכשירי המעקב?" היא התעקשה והתעלמה משאלתו‪" .‬הכסופים לא שונים מהם?"‬
‫"מה זאת אומרת 'הכסופים'? מצאת מכשיר מעקב כסוף?"‬
‫"לא עליי‪ .‬מצאתי אחד על סילבני‪".‬‬
‫סופי הסבירה על גרייפל ועל המורדים ועל עקבות הרגליים הלא מזוהות מחוץ לחוות המקלט‪,‬‬
‫וסנדור הושיט יד אל חרבו‪ .‬כל פרט חדש שסיפרה גרם לו לאחוז בקת חזק יותר‪ ,‬והעור בכף ידו‬
‫נמתח כל כך עד שהייתה בטוחה שהוא עומד להיקרע‪.‬‬
‫"מה?" היא שאלה ונשמה עמוק כדי להתכונן לחדשות הרעות שהרגישה שהיא עומדת לשמוע‪.‬‬
‫"האם מכשירי מעקב כסופים הם מסוכנים יותר?"‬
‫"אי אפשר ליצור מכשירי מעקב מכסף‪ ",‬לחש סנדור‪" ,‬מפני שהמתכת מתכהה‪ .‬המכשיר שמצאת‬
‫יכול להיות עשוי אך ורק מעוֹ ֵבנ ְטין — מתכת שלא נמכרת ולא נמסרת מיד ליד‪ .‬היצורים היחידים‬
‫המשתמשים בה הם אלה שכּורים אותה‪ ,‬וניתן לכרות אותה רק במערות העמוקות ביותר השוכנות‬
‫בתוך הר תת־קרקעי בליבה של או ַואגוֹג‪ ,‬עיר הענקים הגדולה והחזקה מכולן‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪10‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אבל אולדן לא חשב שהענקים מעורבים בעניין — וגם אלוואר וליידי קאדנס לא חשבו כך‪ ",‬טענה‬
‫סופי‪ ,‬ושחזרה את השיחה הקודמת בראשה‪" .‬ולמה הוא לא אמר שום דבר על עוקבנטין כשהראיתי לו‬
‫את מכשיר המעקב?"‬
‫סנדור התחיל לסרוק שוב את חדרה ובדק כל צל‪ ,‬כאילו ציפה שענק יקפוץ החוצה בכל רגע‪" .‬אני‬
‫בספק אם אולדן היה יכול לדעת‪ .‬הענקים מתאמצים מאוד לשמור על הטכנולוגיה שלהם בסוד‪ ,‬בעיקר‬
‫מפני אֶלפים‪ .‬לבית המשפט שלי היו ויכוחים רבים בנושא זה עם המועצה — אם כי המכשיר שמצאת‬
‫משנה את פני הדברים‪ .‬אני צריך לוודא ששום דבר לא ימנע מאולדן להראות אותו לחברי המועצה‪".‬‬
‫"מה‪ ,‬אתה חושב שהוא מתכוון להסתיר אותו?"‬
‫"לא‪ .‬אני חושב שהענקים עלולים לנסות לגנוב אותו‪ .‬מכשיר המעקב הזה יכול סוף סוף להוכיח‬
‫שהם הפרו את האמנה שחתמו עליה וניהלו מלחמה שקטה‪".‬‬
‫מלחמה שקטה‪.‬‬
‫המילים היו קרות‪ ,‬וגרמו לסופי לרעוד‪ .‬היא שלפה את המ שֵר שלה — ריבוע כסף שפועל כמו‬
‫טלפון בשיחת וידאו — כדי להתקשר לאולדן ולהזהיר אותו‪ .‬אבל כשאמרה את שמו‪ ,‬המסך הכריז עליו‬
‫שהוא "מחוץ לטווח"‪ .‬אותו דבר קרה כשניסתה ליצור קשר עם גריידי‪.‬‬
‫האזורים היחידים "מחוץ לטווח" היו מקומות חשוכים ומסוכנים‪.‬‬
‫"אני מזַמֵן תגבורת‪ ",‬אמר סנדור והוציא מין מכשיר משולש שחור שמעולם לא השתמש בו בעבר‪.‬‬
‫"הם יוודאו שאולדן יהיה בטוח‪ .‬את‪ ,‬בינתיים‪ ,‬מתקלחת והולכת לישון‪".‬‬
‫סופי ידעה שאין טעם להתווכח ולכן רצה לחדר האמבטיה שלה והתקלחה בזריזות‪ .‬היא מיהרה‬
‫לחזור לחדר בשיער רטוב ונוטף ומצאה את אדליין יושבת על קצה מיטת האפיריון הענקית שלה‪.‬‬
‫"איפה סנדור?" שאלה סופי והתבוננה בחדר כדי לוודא שהיא לא מחמיצה אותו — לא שקל להחמיץ‬
‫גובלין בגובה שני מטרים‪.‬‬
‫"במסדרון‪ ,‬מדבר עם אולדן‪".‬‬
‫"אולדן התקשר? הוא במקום בטוח?"‬
‫"כן‪ ,‬בטוח לחלוטין‪ .‬וגם גריידי‪ .‬הוא יצא למשימה שלא קשורה לזה בכלל‪".‬‬
‫ידיה של אדליין מוללו את בד חצאיתה ופיתלו אותו קדימה ואחורה‪.‬‬
‫קדימה ואחורה‪.‬‬
‫"סנדור סיפר לי על מכשיר המעקב‪ ",‬אמרה כעבור רגע‪" ,‬ועל הטיול המפתיע שלך אל הבית הישן‬
‫שלך‪".‬‬
 ‫"כן‪ ".‬סופי משכה את הפיג'מה שלה‪ ,‬שדבקה לעורה הלח עדיין‪" .‬אני בצרות?"‬
‫"לא בצרות‪ .‬אבל הלוואי ש —"‬
‫סנדור חזר אל החדר‪ ,‬צועד ורוקע חזק כל כך עד שעלי הכותרת התעופפו מהשטיח עם כל אחד‬
‫מצעדיו‪.‬‬
‫"הכול בסדר?" שאלה אדליין‪.‬‬
‫"הכול בסדר‪ ,‬כנראה‪ .‬אין לי כל סיבה לדאגה‪ ".‬סנדור בעט בשטיח ופיזר עלי כותרת נוספים‪" .‬מה‬
‫יידרש למועצה שלכם כדי שחבריה יבינו מה באמת מתרחש? צבא של ענקים שיצעד ברחבי עיר‬
‫הבירה שלכם?"‬
‫סופי נרעדה‪ ,‬וקיוותה שלעולם לא תראה אספסוף של ענקים עם פנים גבשושיות צועד ברחובותיה‬
‫הנוצצים של אִיטֶרנ ַלי ָה‪.‬‬
‫"מה בדיוק אמר אולדן?" שאלה אדליין בשקט‪.‬‬
‫"שכל מה שידוע לנו כרגע הוא שמי ששתל את מכשיר המעקב הצליח לשים יד על הטכנולוגיה של‬
‫הענקים — לא שענקים מעורבים בעניין‪ ,‬ושהוא יערוך חקירה מקיפה בנושא‪".‬‬
‫היה ברור שסנדור לא נמצא במצב רוח של המתנה לחקירה‪ ,‬וסופי לא יכלה להאשים אותו‪ .‬היא‬
‫ידעה טוב יותר מכולם כמה קשה להיות סבלני‪ .‬אבל‪ ...‬אולדן צדק במידה מסוימת‪ .‬ייתכן שהמורדים‬
‫גנבו את המכשיר מהענקים ללא ידיעתם‪.‬‬
‫סנדור נאנח ושיפשף את רקותיו כאילו נתקף במיגרנה‪" .‬סלחו לי על ההתפרצות‪ .‬אחזור למלא את‬
‫תפקידי‪".‬‬
‫"אם תרצה לנוח הלילה —" התחילה אדליין להציע‪.‬‬
‫"תודה‪ ,‬גברת רוּ ָאוֶון‪ .‬אבל אני חושש שסופי זקוקה כעת להגנתי יותר מתמיד‪".‬‬
‫הוא צעד אל מחוץ לדלת מבלי להוסיף מילה‪.‬‬
‫סופי נשענה לאחור על מיטתה‪ ,‬בוהה בגבישי הכוכב שהשתלשלו מעליה‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאלה אדליין והתקרבה אליה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני רק‪ ...‬דואגת לסילבני‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ ".‬אדליין סילקה קווצת שיער לחה ממצחה של סופי‪.‬‬
‫"אבל אני בטוחה שהמועצה כבר דואגת להוסיף אמצעי אבטחה כדי לשמור על ביטחונה‪".‬‬
‫נקווה שהפעם הם יצליחו במשימה‪ ,‬חשבה סופי‪ ,‬אם כי הטילה ספק בכך‪.‬‬
‫המורדים תמיד מוצאים דרך‪.‬‬
‫"את נראית עייפה‪ ,‬סופי‪ .‬ישנת בכלל מאז שסילבני עברה לחוות המקלט?"‬
‫"לא הרבה‪ ",‬הודתה סופי‪.‬‬
‫סילבני נהגה למלא את ראשה בלילה בחלומות אליקורניים מתוקים‪ .‬זה היה הדבר היחיד שהצליח‬
‫אי פעם לגרש את הסיוטים שלה‪.‬‬
‫"רוצה לנסות תה תו ֵתי נמנום? אפילו ספל קטן‪"...‬‬
‫"בלי חומרי הרדמה‪ ",‬קטעה אותה סופי‪ .‬די היה לה בשעות שאיבדה בעת החטיפה‪ ,‬כשהייתה שרויה‬
‫בערפל של סמי הרדמה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אם תשני את דעתך‪ ,‬פשוט קראי לי‪ ".‬אדליין נשקה לה נשיקת לילה טוב והושיטה לה את‬
‫אֵלה — פילת הפרווה התכולה שלה‪ ,‬הלבושה בחולצת הוואי ססגונית‪ ,‬שסופי לא הצליחה לישון‬
‫בלעדיה מאז שהייתה ילדה‪ .‬אבל היא היססה לפני שכיבתה את האורות‪" .‬הלוואי ש‪ ...‬שהיית באה אליי‬
‫ומספרת לי את כל הסיפור על מכשירי המעקב‪ ,‬סופי‪ .‬אני מבקשת‪ ,‬אל תרגישי שאת צריכה לחכות‬
‫לאולדן או לגריידי‪".‬‬
‫"אני לא מרגישה ככה‪ ",‬אמרה לה סופי‪.‬‬
‫אף על פי שכן הרגישה כך‪ .‬קצת‪.‬‬
‫אדליין תמיד הייתה הדמות השברירית‪ ,‬ובקושי הצליחה לתפקד בזמן שנאבקה בצערה‪ .‬סופי לא‬
‫רצתה להיות זו שתגרום לה לצאת מאיזון‪.‬‬
‫"אני חזקה יותר עכשיו‪ ",‬לחשה אדליין‪" .‬בפעם הבאה‪ ,‬אני מקווה שתבטחי בי‪".‬‬
‫בפעם הבאה‪.‬‬
‫המילים נותרו תלויות באוויר‪ ,‬ואדליין יצאה והשאירה אותה לבדה למשך הלילה‪.‬‬
‫כל עוד המורדים חופשיים‪ ,‬תמיד תהיה הפעם הבאה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫אותו לילה חלמה סופי שהיא נלכדת בידי ענקים‪ .‬הם ליקקו את שיניהם החדות‪ ,‬האפורות‪ ,‬והבטיחו לה‬
‫שלעולם לא תהיה בטוחה‪ ,‬בעוד אצבעותיהם המיובלות‪ ,‬חדות הטפרים‪ ,‬נשלחות אל גרונה‪ .‬היא‬
‫התעוררה בצרחות ומעכה את אֵלה‪ ,‬וסנדור פרץ אל החדר‪ ,‬חרבו במצב הכן‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬אמרה לו והתהפכה במיטתה‪ .‬היא בהתה בתקרה כמה דקות לפני שהשליכה מעליה את‬
‫השמיכות ופנתה אל הדלת‪.‬‬
‫"לאן את הולכת?" שאל סנדור וירד בעקבותיה במדרגות‪.‬‬
‫"אני לא יכולה להישאר שם ולהתהפך במיטה כל הלילה‪ ",‬לחשה‪ ,‬בתקווה שלא העירה את אדליין‪.‬‬
‫הדלת לחדר השינה של גריידי ואדליין הייתה פתוחה כדי סדק‪ ,‬וכשסופי הציצה פנימה היא ראתה‬
‫את אדליין מכורבלת בין השמיכות‪.‬‬
‫הצד של גריידי עדיין היה ריק‪.‬‬
‫היא ידעה שאם אדליין לא מודאגת בגללו‪ ,‬גם היא לא צריכה לדאוג‪ .‬אבל היא לא הצליחה‬
‫להשתחרר מהבחילה שחשה בבטנה בזמן שטופפה במסדרון וחמקה אל חדר השינה הישן של ג'ולי‪.‬‬
‫נקישה רכה באצבעותיה העלתה אור זוהר בנברשות הבדולח העדינות‪ ,‬וסופי נשאה תיבה אל שולחן‬
‫האיפור של ג'ולי והתכוננה להתחיל לארוז את תכולת המגירות‪ .‬היא מצאה כמות איפור גדולה יותר‬
‫מזו שכל נערה תוכל להשתמש בה גם אם תחיה פעמיים‪ ,‬תריסר מברשות שיער בכל צורה וגודל‪,‬‬
‫ואוסף ענק של בקבוקי "גיהוקים ושיהוקים" עם שמות כמו "תלתלי עורב מקסימים" ו"עיני ענבר‬
 ‫צלולות"‪ .‬דבר מכל זה לא סיפק לה רמז‪ ,‬ולו הקל שבקלים‪ ,‬על הקשר בין ג'ולי לבין הברבור השחור‪.‬‬
‫גם הארון לא הועיל לה‪ .‬ערמות נעליים‪ .‬תיקים בכל הצורות והגדלים‪ .‬שורות על גבי שורות של‬
‫שמלות מבדים מרשרשים ומסולסלים‪ .‬ביאנה הייתה ודאי מרגישה כאן כמו בגן עדן של בנות‪ .‬אבל‬
‫בגדים לא היו הקטע של סופי‪ .‬ה"סגנון" שלה התמקד בלמשוך אליה כמה שפחות תשומת לב‪.‬‬
‫"מה עם אלו?" שאל סנדור והצביע על שתי תיבות כסף קטנות שניצבו על המדף העליון‪.‬‬
‫סופי בדקה אותן כמה שבועות קודם לכן‪ ,‬כשראתה לראשונה את ג'ולי בזיכרונותיו של פרנטיס‪.‬‬
‫אבל היא מיהרה אז‪ ,‬ועכשיו החליטה שכדאי להביט בהן שוב‪.‬‬
‫התיבה הראשונה הייתה מלאה בצעצועים ישנים‪ ,‬בבובות‪ ,‬בפרחים מיובשים ובכל מיני דברים‬
‫אחרים שהיו‪ ,‬כנראה‪ ,‬מגוּבּים בסיפורים רגשניים‪ ,‬אך היו בכל זאת לא יותר מערימת זבל‪ .‬התיבה‬
‫השנייה הייתה מלאה במכתבים‪.‬‬
‫ארוסה של ג'ולי‪ ,‬בראנט‪ ,‬שלח לה מאות מכתבי אהבה כאשר גרה במגדלי העילית בשנותיה‬
‫האחרונות בפוקספייר‪ ,‬והצהיר שוב ושוב כמה הוא דואג לה ומתגעגע אליה ושבלעדיה הוא לא־כלום‪.‬‬
‫סופי הרגישה שקריאה בהם היא כמו ציתות לשיחה פרטית — שיחה רגשנית ודביקה במיוחד‪ .‬אבל היא‬
‫רפרפה על כל אחד ואחד מהם‪ ,‬שמא יש בהם משהו חשוב‪.‬‬
‫"למה קמת?" שאל גריידי שעמד בפתח הדלת וגרם לה לקפוץ בבהלה כזאת שכל המכתבים נשמטו‬
‫מידיה‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬אמר‪ ,‬והתכופף כדי לעזור לה להרים אותם‪" .‬לא התכוונתי להבהיל אותך‪".‬‬
‫עיניו היו מוקפות צללים כהים וחול היה זרוע בשערו הבלונדיני‪ .‬אבל החיוך שחייך אליה היה‬
‫גריידי במאה אחוז‪.‬‬
‫"אני כל כך שמחה שאתה בבית‪ ",‬לחשה וחיבקה אותו בחוזקה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬גם אני‪ .‬מערות הגמדים הן לא המקום החביב עליי‪ ".‬הוא נענע בראשו והמטיר חול על שניהם‪.‬‬
‫"אז מה גורם לך להישאר ערה? עוד סיוטים?"‬
‫"בערך‪".‬‬
‫היא סיפרה לו על מכשיר המעקב‪ ,‬ועל העקבות‪ ,‬ועל דאגותיו של סנדור בקשר לענקים‪ ,‬והיא‬
‫הבחינה בצער עד כמה הוא נראה מתוח כשגמרה לספר לו הכול‪.‬‬
‫אבל הוא אמר רק‪" ,‬נשמע שהיה לך יום מוזר‪ .‬ואני מבין למה לא הצלחת לישון‪ .‬אבל מה את עושה‬
‫כאן?" הוא סקר בעיניו את אחד המכתבים‪" .‬אלה מכתבים מבראנט?"‬
‫"מכתבי אהבה‪ ",‬אישרה‪.‬‬
‫גריידי קרא בקול‪'" .‬אַת הניצוץ‪ ,‬האש‪ ,‬הלהבה שלא נכבית לעולם‪ .‬היופי והקסם של השמיים‬
‫הבוערים תמיד‪ '.‬זה נדוש להחריד‪".‬‬
‫הוא חייך וסופי ניסתה לעשות כמוהו‪ ,‬אבל לא הצליחה להפסיק לחשוב על פניו המצולקות‬
‫והמושחתות של בראנט‪ .‬הוא נלכד באש עם ג'ולי — ואף שנמלט על נפשו‪ ,‬רגשות הצער והאשמה על‬
‫שלא הצליח להציל אותה הרסו אותו יותר מאשר הלהבות‪.‬‬
‫גריידי כחכח בגרונו כשהחזיר לה את המכתבים‪" .‬אז מה גרם לך לרצות לקום באמצע הלילה‬
‫ולקרוא ערמה של מכתבי אהבה דביקים? יש איזה נער שעורר בך השראה לעשות את זה?"‬
‫"לא!" אמרה סופי‪ ,‬כנראה מהר מדי‪" .‬אני רק‪ ...‬רציתי להכיר את ג'ולי — ואת בראנט‪ ",‬הוסיפה‪,‬‬
‫והצביעה על המכתבים‪.‬‬
‫גבותיו של גריידי התכווצו והוא פתח את פיו כדי לומר משהו‪ .‬ואז נענע בראשו‪.‬‬
‫"מה?"‬
‫"שום דבר‪ .‬כבר מאוחר‪ .‬נוכל להמשיך לדבר בבוקר‪".‬‬
‫"אתה מבין שאני מדמיינת מיליוני דברים איומים עכשיו‪ ,‬נכון?"‬
‫הוא נאנח‪ ,‬העביר את ידיו על פניו ואז אמר‪" ,‬בסדר‪ .‬אני יודע עד כמה הדמיון שלך יכול להיות‬
‫פרוע‪ .‬אבל זו הבחירה שלך — ואדליין ואני נתמוך בך במאת האחוזים‪ ,‬בלי שום קשר למה שתחליטי‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמרה סופי באטיות‪" .‬אז‪"?...‬‬
‫גריידי נשך את שפתו ופנה להביט בתמונות הממוסגרות שעל שולחן הכתיבה של ג'ולי‪" .‬אני רוצה‬
‫להגיש עתירה למועצה ולבקש שתאשר לך לרפא את בראנט‪".‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪11‬‬
‫‪ ‬‬
‫סופי ידעה מה גריידי מקווה שהיא תגיד‪ ,‬ידעה מה עליה לומר וגם מה היא רוצה לומר‪.‬‬
‫אבל היא לא הצליחה לגרום למילים לצאת מפיה‪.‬‬
‫"אני חושב שהגיע הזמן ששנינו נלך לישון קצת‪ ",‬אמר גריידי לאחר שתיקה אין־סופית‪" .‬נוכל‬
‫להמשיך את השיחה הזאת בבוקר — או מתי שתרגישי מוכנה‪ ,‬ולא חשוב כמה זמן זה ייקח‪".‬‬
‫סופי הנהנה בקושי רב‪.‬‬
‫איש מהם לא אמר דבר כשעלו במדרגות לחדר השינה שלה‪ .‬אבל כשגריידי כיסה אותה בשמיכה‪,‬‬
‫הוא לחש‪" ,‬אני תמיד אוהַב אותך‪ ,‬ולא משנה מה יקרה — וכך גם אדליין‪ .‬את יודעת את זה‪ ,‬נכון?"‬
‫"גם אני אוהבת אותך‪ ",‬לחשה בחזרה‪.‬‬
‫היא ידעה שהוא מתכוון לכל מילה‪ .‬אבל כפות ידיה עדיין היו מיוזעות‪ ,‬וליבה עדיין פעם במהירות‪,‬‬
‫וכשגריידי השאיר אותה לבדה היא קברה את ראשה מתחת לכרית והרגישה כאילו הכול מסתחרר‬
‫מהר מדי‪.‬‬
‫הריפוי של בראנט היה במקורו הרעיון שלה‪.‬‬
‫הצלתו של בראנט‪ ,‬שעכשיו הוא לא יותר משבר כלי‪ ,‬תהיה מופלאה — אם אכן היא תצליח להציל‬
‫אותו‪.‬‬
‫אבל מילה אחת בהצהרה הזאת הפחידה אותה הרבה יותר מכל השאר‪ .‬מילה שהדהדה בראשה‬
‫הרבה אחרי שהשמש זרחה‪ ,‬אחרי שהחשיכה התפוגגה ויום חדש עלה‪.‬‬
‫אִם‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"נראה שעבר עלייך עוד לילה קשה‪ ",‬אמרה אדליין כשסופי נכנסה ברגליים כושלות אל המטבח‬
‫לארוחת הבוקר‪.‬‬
‫סופי שקעה בכיסא הקבוע שלה ליד השולחן והושיטה יד לעבר אחת מעוגיות הקרם המסוכרות‬
‫שנערמו על מגש‪ ,‬בתקווה שתצליח להפיג את המרירות שעל לשונה‪ .‬אבל בטנה התכווצה כשרק‬
‫חשבה על אוכל — אף שהמאכל הזה היה עננה טעימה של דבש‪ ,‬קינמון וחמאה‪.‬‬
‫היא הניחה את העוגייה על השולחן ומרטה את שוליה‪.‬‬
‫"ואם אני לא יכולה לעשות את זה?" היא לחשה‪.‬‬
‫"אז זה בסדר‪ ",‬אמר גריידי ואדליין נטלה את ידה של סופי‪" .‬אם נראה לך שלא תוכלי להתמודד עם‬
 ‫זה‪ ,‬נקבל את זה בהבנה גמורה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬זה לא זה‪ ".‬סופי בהתה מבעד לחלון והביטה בדינוזאורים הצבעוניים‪ ,‬עטורי הנוצות‪ ,‬שרעו‬
‫באחו‪" .‬זאת אומרת‪ ,‬מה אם אני לא אצליח? ריפוי מוח פועל רק אם נותר מה להציל מהתודעה של‬
‫האדם‪ ,‬ומר פורקל אמר לי שכל השומרים של הברבור השחור הוכשרו לשמֵר את התודעה שלהם‬
‫בדרך מיוחדת — דרך שבראנט לא הכיר‪ .‬אז מה יקרה אם המועצה תאשר ואני אלך לשם ובגללי כולם‬
‫יפתחו ציפיות‪ ,‬ו‪ ...‬לא אצליח להציל אותו?"‬
‫"אז לפחות נדע שניסינו כל מה שיכולנו‪ ",‬אמר לה גריידי‪.‬‬
‫"לעולם לא נאשים אותך או נהיה מאוכזבים ממך‪ ,‬אם זה מה שמדאיג אותך‪ ",‬הוסיפה אדליין‪.‬‬
‫סופי קצת חששה מזה — לא שהתכוונה להודות בכך‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬מה אם הצער יגרום לאדליין לחזור ולהירדם בבכי בחדרה של ג'ולי?‬
‫או גרוע מזה‪ :‬מה אם תחושות האשמה והכעס של גריידי יצליחו לשבור אותו?‬
‫"הי‪ ",‬אמרה אדליין ותחבה את שערה של סופי מאחורי אוזנה‪" .‬לפעמים אני חושבת שאת הנערה‬
‫בת השלוש־עשרה המבוגרת ביותר שפגשתי אי־פעם‪ .‬לא אמור להיות לך קמט של דאגה בין הגבות‪".‬‬
‫היא רפרפה באצבעה על הקו שנחרש במצחה של סופי‪ ,‬ומגעה הרך הרגיע את סופי‪" .‬את צריכה‬
‫לחשוב על איזו שמלה ללבוש או איך הולך לך בשיעורים בפוקספייר או איזה בן הכי מוצא חן‬
‫בעינייך‪".‬‬
‫"אדליין צודקת‪ ",‬אמר גריידי וקירב את כיסאו אליהן‪" .‬למרות שאני לא בטוח מה אני מרגיש לגבי‬
‫הסעיף האחרון‪ ,‬ובעיקר אם הוא כולל את הבן ההוא של סנסן‪".‬‬
‫אדליין נעצה בו מרפק‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬מלמל גריידי‪ ,‬ולא נשמע שהוא מצטער כלל וכלל‪.‬‬
‫סופי התמקדה בשולחן‪ ,‬וחשבה שהלוואי שהייתה יכולה לזחול תחתיו‪.‬‬
‫"אז סיכמנו‪ ",‬אמרה אדליין כעבור רגע‪" .‬נעזוב את זה לעת עתה ונחזור לזה כשתהיי יותר גדולה?"‬
‫סופי מעכה את שאריות העוגייה האוורירית שלה‪ .‬היא התפתתה לבחור בדרך הקלה ולהסכים‬
‫להיחלץ‪ .‬אבל זה לא היה הוגן שבראנט ימשיך לסבול — לא אם יש לה סיכוי לעזור לו‪.‬‬
‫היא רק חשבה שהלוואי שהייתה דרך כלשהי לדעת אם זה אפשרי‪ ,‬לפני שכולם יתלו בה תקוות‪.‬‬
‫ואולי יש דרך‪...‬‬
‫"נראה לכם שתוכלו לקחת אותי לראות את בראנט?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"לשם מה?" גריידי נזכר ככל הנראה במפגש הקודם של סופי עם בראנט‪ ,‬שהיה בלתי צפוי במקרה‬
‫הטוב ומפחיד במקרה הרע‪.‬‬
‫אבל כשסופי נברה במוחו של פרנטיס‪ ,‬אף על פי שיכולותיה לא פעלו כשורה והיא לא הצליחה‬
‫לרפא אותו‪ ,‬היא הצליחה לזהות שנשאר בו ניצוץ של תודעה‪.‬‬
‫אם תוכל לנבור במחשבותיו של בראנט‪ ,‬אולי תוכל לגלות אותו דבר‪ .‬או שתדע אחת ולתמיד שמוחו‬
‫חסר תקנה‪.‬‬
 ‫כך או כך‪ ,‬זו אפשרות טובה יותר מאשר לחכות ל"אִם"‪.‬‬
‫"רק כך אוכל לדעת בוודאות‪ ",‬אמרה ופנתה אל גריידי‪.‬‬
‫הוא הציץ באדליין שהנהנה באטיות‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬בסדר‪ ".‬גריידי קם ממקומו בזריזות שטלטלה את השולחן‪" .‬סיימי את ארוחת הבוקר שלך‬
‫והתלבשי‪ .‬נלך לראות אותו היום‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪12‬‬
‫‪ ‬‬
‫ביתו החשוף ונטול החלונות של בראנט היה עגמומי למראה‪ ,‬בדיוק כפי שסופי זכרה אותו‪ .‬הכול היה‬
‫אפור — קירות האבן הכהים‪ ,‬האדמה המחורצת והמאובקת‪ .‬אפילו השמיים נראו קודרים במיוחד‪.‬‬
‫"יש משהו לא טוב במקום הזה‪ ",‬אמר סנדור‪ ,‬ומשך את סופי לצידו‪ .‬הוא התעקש לבוא‪ ,‬וגריידי‬
‫הסכים עקב מה שקרה בפעם הקודמת‪ ,‬אבל הוא הזהיר את סנדור שהוא יצטרך לחכות בחוץ כי פקפק‬
‫באפשרות שבראנט יצליח להתמודד עם מראה של גובלין‪.‬‬
‫סנדור רחרח את הרוח הקפואה‪" .‬אני לא מצליח לזהות שום סימן חיים‪".‬‬
‫"שרפנו הכול לפני שבנינו את המקום הזה‪ ",‬הסביר גריידי והוביל את סופי במעלה השביל‬
‫המתפתל‪" .‬הדבר היחיד שחי כאן הוא בראנט‪ .‬כל השאר הוא רק אבק ואפר‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬זה לא מוצא חן בעיניי‪ ",‬הפטיר סנדור‪.‬‬
‫גם בעיניה של סופי זה לא מצא חן‪ .‬אבל בראנט פחד מאש ומחוֹם ומכל סוג של ב ֵע ה‪ .‬היא הבינה‬
‫את הסיבה לפחדים שלו‪ ,‬אבל לא הצליחה לדמיין חיים במקום קר וריק כל כך‪.‬‬
‫גריידי השתהה במדרגות הצרות שהובילו לדלת הכניסה המתכתית‪" .‬אתה צריך לחכות כאן‪ ,‬סנדור‪,‬‬
‫ולהישאר מחוץ לטווח ראייה‪".‬‬
‫סנדור הושיט יד לאחד מכיסיו והושיט לגריידי כוכב משונן‪" .‬אל תחשוש להשתמש בזה‪".‬‬
‫"אני יכול להתמודד עם בראנט‪ .‬אני מטפל בו כבר שש־עשרה שנה‪".‬‬
‫שש־עשרה שנה‪.‬‬
‫סופי מעולם לא חשבה כמה מכביד היה ודאי עול הטיפול בבראנט‪ .‬הוריו היו במצב נפשי מעורער‬
‫מרוב צער ולא יכלו להתמודד עם הביקורים אצל בנם השבור‪ ,‬ולכן היו אלה גריידי ואדליין שמצאו‬
‫עבורו מקום מגורים ובדקו את מצבו מדי פעם בפעם — וכל זאת תוך התמודדות עם אובדנם‪.‬‬
‫"קח את זה כאמצעי ביטחון נוסף‪ ",‬התעקש סנדור‪" .‬אמרת בעצמך שהאֶלף הזה לא צפוי‪".‬‬
‫גריידי נאנח ותחב את הכוכב המשונן לכיס שכמייתו‪" .‬בטוחה שאת מוכנה?" שאל את סופי‪.‬‬
‫היא רק הנהנה מחשש שקולה יבגוד בה‪ ,‬והם עלו במדרגות‪.‬‬
‫שניהם היססו כשהגיעו למעלה ונשמו כמה נשימות עמוקות‪ .‬ואז משך גריידי את השרשרת‬
‫המשתלשלת‪ ,‬וזו השמיעה צלצול פעמון נמוך שהפר את הדממה‪ .‬הצליל עדיין הדהד כשדלת המתכת‬
‫נפתחה לרווחה בחטף ונחבטה בקירות האבן‪.‬‬
‫גריידי לפת את חזהו‪" .‬אני חושב שברגע זה גרמת לי להתקף לב‪ ,‬בראנט‪ .‬מעולם לא פגשת אותנו‬
‫בכניסה!"‬
‫"ובכן‪ ,‬מעולם לא עברתם כאן שלא ביום השנה‪ ",‬ענה בראנט בקולו המחרחר והצרוד הזכור לסופי‪.‬‬
 ‫"אז אני מניח שזאת הפעם הראשונה‪".‬‬
‫אל תנעצי מבט בצלקות שלו‪ ,‬הזכירה סופי לעצמה והתמקדה בחולצה המוזרה של בראנט‪ ,‬שנראתה‬
‫כמו חלוק רחצה צהוב־כתום‪ .‬אבל עיניה עדיין נמשכו אל הבליטות והשקעים והכתמים האדומים‬
‫שהשחיתו צד אחד בסנטרו ובלחיו — מזכרות מרות שאלווין לא יכול היה למחוק‪.‬‬
‫"בלי אדליין?" שאל בראנט וצעד הצידה כדי לתת להם לעבור‪.‬‬
‫"אנו מצפים לזוג אפאטוזאורים שאמור להגיע אחר הצהריים‪ ,‬ומישהו היה חייב להיות שם כדי‬
‫לסייע‪ ",‬הסביר גריידי‪" .‬זה בסדר?"‬
‫בראנט לא אמר דבר‪ .‬הוא טרק את הדלת והוביל אותם לסלון הכמעט־ריק שלו‪ .‬הוא סימן להם‬
‫לבחור שרפרף מבין ארבעת שרפרפי המתכת שהיו מחוברים לרצפה בקפיצים גדולים‪ ,‬אך סופי‬
‫המתינה שבראנט יבחר ראשון את שלו‪ ,‬והתיישבה על השרפרף המרוחק ביותר ממנו‪.‬‬
‫"ואין גם פיצוצי פודינג‪ ,‬אני רואה‪ ",‬אמר בראנט‪ ,‬נענע בראשו ונאנח‪" .‬עד כה זו לא הפתעה טובה‬
‫במיוחד‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני מניח שלא‪ ",‬הודה גריידי‪" .‬אבל אולי זה יעזור‪".‬‬
‫הוא הושיט יד אל שכמייתו ושלף שקיק כסוף‪ ,‬קשור בחוט אדום בוהק‪.‬‬
‫בראנט רכן קדימה‪" .‬האם זה‪"?...‬‬
‫"כן‪ .‬תיק שלם של אִינ יגוּ ֵבּ ים‪ ,‬במיוחד בשבילך‪".‬‬
‫גריידי הושיט לו את השקיק ובראנט הציץ בו לרגע‪ ,‬כמו שנהג לעשות החתול הקשיש של סופי‬
‫כשהראתה לו לראשונה צעצוע חדש‪ .‬הוא זינק באותה מהירות‪ ,‬חטף אותו והחל לקרוע אותו‪.‬‬
‫נדרשו לו כמה שניות כדי להתיר את החוט ולקרוע אותו לגזרים‪ .‬הוא שקע בכיסאו‪ ,‬שלף אשכול‬
‫כחול בגודל אגרוף ודחף אותו לפיו‪ .‬ריר כחול נטף על שפתיו והוא נאבק ללעוס את הנגיסה הגדולה‬
‫מדי‪ ,‬אבל זה לא הפריע לו לומר‪" ,‬אני מניח שזה כמעט טוב — אבל בפעם הבאה תביא פיצוצי‬
‫פודינג‪".‬‬
‫"אדליין תאפה כמות כפולה‪ ",‬הבטיח גריידי‪.‬‬
‫"ואני רוצה גם יותר כאלה‪".‬‬
‫בראנט דחף אשכול נוסף לפיו ושפתו התחתונה כוסתה בעיסה כחולה צמיגה‪ .‬לסופי לא היה מושג‬
‫מהם אינדיגוברים‪ ,‬אבל היא הייתה די בטוחה שלעולם לא תרצה לטעום מהם‪.‬‬
‫"אז מה‪ ,‬אתה מתכוון לומר לי למה אתה כאן?" שאל בראנט‪ ,‬וריסס רוק עם כל מילה שאמר‪" .‬או‬
‫שאני צריך לנחש? בעצם‪ ,‬זה יכול להיות כיף‪ ".‬עיניו הכחולות והחדות ננעצו בסופי כמו קרני לייזר‪.‬‬
‫"זה קשור אליה‪ ,‬נכון? לפני שהיא הגיעה לא הגעתם אף פעם לביקורי פתע‪ .‬אז מה היא רוצה?"‬
‫הוא שפשף את סנטרו ומרח ריר כחול על הצלקות שלו‪.‬‬
‫סופי הייתה חייבת להסיט את מבטה‪.‬‬
‫היא בחנה את החדר וחיפשה כל רמז לאופן שבו העביר בראנט את ימיו הארוכים והבודדים‪ .‬לא היו‬
‫בחדר ספרים או דפים‪ .‬לא מכשירים כלשהם או כלי עבודה‪ .‬שום דבר מלבד קירות חשופים וחלל‬
 ‫ריק‪ ,‬כמו כלא נקי מאוד‪.‬‬
‫"את לא יכולה לקבל את זה!" צרח בראנט וגרם לסופי לקום במהירות על רגליה‪.‬‬
‫גריידי מיהר לעמוד לפניה‪ ,‬אך בראנט נסוג לאיטו‪.‬‬
‫"את לא יכולה לקבל את זה‪ ",‬אמר שוב‪ ,‬וקרס על הרצפה בפינת החדר‪" .‬זה שלי‪ .‬שלי‪".‬‬
‫הוא חזר על המילה שוב ושוב‪ ,‬וסופי הבינה למה הוא מתכוון‪ .‬בפעם האחרונה שהייתה שם‪ ,‬בראנט‬
‫תקף אותה וגנב ממנה את סיכת משפחת רואוון‪.‬‬
‫"נתתי לך את הסיכה‪ ",‬הזכירה לו‪" .‬אני לא רוצה אותה חזרה‪".‬‬
‫"שלי‪ ",‬הסכים בראנט והתנדנד קדימה ואחורה‪" .‬שלי שלי שלי‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬בראנט‪ ,‬היא שלך‪ .‬אז אפשר להירגע ולחזור לסיבה שבגללה אנחנו כאן באמת?" שאל אותו‬
‫גריידי‪.‬‬
‫עיניו של בראנט התבהרו לאט‪" .‬סליחה‪ ",‬מלמל‪ ,‬וזחל בחזרה לכיסאו‪" .‬תמשיך‪".‬‬
‫גריידי כרך את זרועו סביב סופי והחזיק אותה קרובה אליו כשאמר‪" ,‬טוב‪ .‬נכון שאתה סובל‬
‫לפעמים מכאבי ראש? ייתכן שסופי תוכל למצוא את הגורם להם‪".‬‬
‫הם החליטו לא לספר לבראנט מה הם עושים באמת‪ ,‬כי לא רצו שיפַתח ציפיות עד שיידעו אם‬
‫הריפוי הוא בגדר אפשרות‪.‬‬
‫בראנט דחף לפיו אינדיגובר נוסף‪" .‬אה‪ ,‬באמת?"‬
‫סופי הנהנה‪" .‬זה טריק שלמדתי לא מזמן‪ ,‬ואני חושבת שהוא עשוי לפעול עליך‪".‬‬
‫"ומה אני אצטרך לעשות?" שאל תוך שהוא מלקק את העיסה הכחולה משפתיו‪.‬‬
‫"פשוט אל תזוז בזמן שסופי תשלח קצת חום אל תוך המוח שלך‪ ",‬אמר לו גריידי‪.‬‬
‫בראנט נענע את ראשו וטלטל אותו מצד לצד בכוח עד שנראה כאילו הוא עומד להתנתק מצווארו‪.‬‬
‫"שום דבר חם! שום דבר שום דבר שום דבר —"‬
‫"זה לא ממש חם‪ ",‬התערבה סופי‪" .‬יותר כמו עקצוץ‪ .‬כמו כשנרדמת הרגל‪ ,‬אם זה קרה לך פעם‪".‬‬
‫לא היה לה מושג אם זה נכון‪ .‬אבל כך היא תיארה לעצמה את התחושה‪ ,‬וההסבר הזה נראה לה טוב‬
‫למדי‪ .‬הוא הצליח לגרום לבראנט להפסיק לרעוד‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמר‪ ,‬ורמז של חיוך התעקל בצד אחד של שפתיו‪" .‬נראה מה את יכולה לעשות‪".‬‬
‫גריידי לחץ את כתפה של סופי‪ ,‬והיא עצמה את עיניה ושלחה קדימה את תודעתה‪ ,‬מגששת אחר‬
‫תודעתו של בראנט‪.‬‬
‫כל שהצליחה למצוא היה חום‪.‬‬
‫שריפה בתוך ראשה‪.‬‬
‫אגלי זיעה בצבצו על עורה כשמתחה עוד יותר את תודעתה‪ ,‬אבל למרות המאמץ הרב היא לא‬
‫הצליחה לפרוץ את חומת הלהבות וליצור קשר‪.‬‬
‫"אני צריכה להניח את הידיים על הרקות שלך‪ ",‬אמרה לבראנט‪" .‬זה לא יכאב‪ .‬זה רק יעזור לי‬
‫למקד את האנרגיה‪".‬‬
‫היא התקדמה לאט והושיטה יד אל רקותיו‪ ,‬כאילו היא מנסה ללטף כלב פראי שיכול לנשוך את ידה‬
‫בכל רגע‪ .‬אבל בראנט לא זז‪ ,‬ואפילו לא נרתע כשנחו אצבעותיה על עורו הקודח מחום‪.‬‬
‫זרימת החום הייתה חזקה יותר הפעם‪ ,‬אך סופי הצליחה לפלס לה דרך בעדה והתמוטטה אל תוך‬
‫חשכה חונקת עם קצוות חדים ששרטו את מחסומי הנפש שלה‪ .‬היא התעלמה מהכאב וגייסה את כל‬
‫יכולת הריכוז שלה‪ ,‬נדחקת עוד ועוד פנימה אל תוך הבוץ‪.‬‬
‫תמונה חיה סערה בראשה‪.‬‬
‫ג'ולי נאחזת בבראנט וסופת אש מתפוצצת סביבם‪ .‬הכוח משליך את בראנט לאחור‪ ,‬אך ג'ולי‬
‫מוקפת‪ ,‬להבות הפרא חונקות אותה יותר ויותר עד שפניה אובדות בעשן וצרחותיה נמוגות אל ה ַאי ִן‪.‬‬
‫" י!" צרח בראנט ותפס בחוזקה בפרק ידה של סופי‪.‬‬
‫כאב אחז בזרועה כשניסתה להשתחרר‪ ,‬אך היא לא הצליחה להימלט עד שגריידי תפס את בראנט‪,‬‬
‫הדף אותו לאחור והטיח אותו בקיר‪.‬‬
‫בראנט קרס אל הרצפה‪ ,‬לחץ את ידיו על אוזניו וממלמל‪ " ,‬י י י י י י י י‪".‬‬
‫"את בסדר?" שאל גריידי את סופי‪.‬‬
‫לפני שהספיקה לענות שעט סנדור אל החדר‪ ,‬נופף בחרבו ודרש לדעת מה מתרחש‪ .‬בראנט כיסה‬
‫את פניו וצרח‪.‬‬
‫"אתה מחמיר את המצב!" צעק גריידי ודחף את סנדור לכיוון הדלת‪" .‬הכול בשליטה‪".‬‬
‫"זה לא נראה כך‪ ".‬עיניו של סנדור התמקדו בפרק ידה של סופי‪ .‬היא כיסתה את הפצע בידה‪ ,‬אך‬
‫הוא בכל זאת התעקש‪" ,‬אני לוקח איתי את מיס פוסטר‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה לו סופי‪ ,‬וחשה הקלה לאור העובדה שקולה לא רעד‪.‬‬
‫כל האינסטינקטים שלה הורו לה לברוח‪ ,‬להימלט‪ ,‬להתרחק משם ככל שתוכל‪.‬‬
‫אבל היא לא הייתה מסוגלת להתעלם ממה שראתה בראשו של בראנט‪.‬‬
‫זיכרון מותה של ג'ולי במוחו היה מחליא ומחריד‪ .‬אבל הוא גם היה ברור — לא מקושקש או מרוסק‬
‫כמו הזיכרונות המנופצים שראתה‪.‬‬
‫משהו מהתודעה של בראנט נותר‪ ,‬ללא ספק‪.‬‬
‫"אני יכולה לעזור לך‪ ",‬אמרה לבראנט‪ ,‬ונופפה לסנדור להתרחק תוך שהיא מתקרבת אל בראנט‬
‫בצעד זהיר‪" .‬אני יכולה לרפא אותך‪".‬‬
‫"לרפא אותי?" הוא שאל‪ .‬גריידי התנשם‪.‬‬
‫דומה שהצללים זחלו עמוק יותר אל תוך הצלקות של בראנט כשחשף את פניו ושאל‪" ,‬מה זאת‬
‫אומרת‪ ,‬לרפא אותי?"‬
‫"לרפא את המוח שלך‪ ",‬אמרה סופי בשקט‪" .‬לגרום לך להרגיש טוב יותר‪".‬‬
‫"טוב יותר‪ ",‬חזר אחריה‪" .‬איך הריפוי יגרום לי להרגיש טוב יותר?"‬
‫"תוכל לחשוב שוב בבהירות‪ ",‬התערב גריידי‪" .‬לחזור לחיים נורמליים —"‬
‫"נורמליים?" צרח בראנט‪" .‬אין דבר כזה‪ ,‬נורמלי!"‬
 ‫הוא הצליף בגריידי בעזרת שקיק האינדיגוברים שלו‪ ,‬ואחד האשכולות התיז על לחיו של גריידי‪.‬‬
‫"בראנט‪ ,‬בבקשה‪ ",‬אמר גריידי כשהנוזל הצמיג החליק על פניו‪" .‬אם רק תקשיב‪"...‬‬
‫"לא — אתה תקשיב‪ .‬שום דבר לעולם לא יהיה נורמלי כי שום דבר לעולם לא יחזיר אותה!"‬
‫גריידי עצם את עיניו‪ ,‬ובקולו היה עצב תהומי כשאמר‪" ,‬אני יודע שאתה מתגעגע אליה‪ .‬גם אני‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אתה לא‪ .‬לו היית מתגעגע‪ ,‬היית נשבר כמוני‪ .‬ואז היית יודע שאין שום דבר בלעדיה‪ .‬שום‬
‫דבר‪ "...‬קולו של בראנט נסדק והוא קבר את פניו בידיו‪" .‬צאו מכאן‪".‬‬
‫"בראנט‪ ,‬בבקשה —"‬
‫"החוצה‪ ,‬אמרתי!"‬
‫המילים היו חדות כל כך עד שסופי חשה שהן דוקרות את עורה‪.‬‬
‫אבל הן לא היו מפחידות כמו מה שבראנט לחש כשסנדור גרר אותה ואת גריידי אל מחוץ לדלת‪.‬‬
‫"אני לא רוצה להירפא לעולם‪ .‬לעולם לעולם לעולם לעולם לא‪".‬‬
‫סופי לא הרגישה שגריידי אחז בידה‪ ,‬ולא חשה באור החם שסחף אותה משם‪.‬‬
‫היא לא הרגישה את הכאב בפרק כף ידה — אם כי הייתה בטוחה שהוא יכה בה כשתגיע הביתה‪.‬‬
‫כל מה שהרגישה היו צבתות של פחד וספק שהשתוללו בתוכה‪ ,‬התפתלו וקרעו וריסקו את‬
‫נחישותה‪.‬‬
‫כי אם בראנט לא רוצה להירפא‪ ,‬אולי גם פרנטיס לא ירצה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪13‬‬
‫‪ ‬‬
‫אבל פרנטיס הוא עיקר התוכנית‪ ,‬אמרה סופי בליבה אולי בפעם המאה‪ ,‬בזמן ששלפה את יומן‬
‫הזיכרונות שלה ממחבואו במגירה התחתונה של שולחן הכתיבה שלה‪.‬‬
‫אולדן העניק לה את הספר בצבע טורקיז שעל כריכתו מוּנְלַארק כסוף אחרי שאטמה בטעות את אֵם‬
‫כל התמציות בבקבוק‪ .‬זה היה האלמנט החמישי המסוכן ביותר‪ ,‬שניתן לאסוף רק מאחד מחמשת‬
‫הכוכבים הבלתי ממופים — והוא חשף את האמת על אודות עברה‪ .‬היא נוצרה כחלק מפרויקט‬
‫מונלארק‪ ,‬הניסוי הגנטי הסודי של חברי הברבור השחור‪ ,‬ואחרי שנולדה הם הטמינו סודות מסווגים‬
‫במוחה‪ .‬הזיכרונות צצו רק כשהדבר הנכון הפעיל אותם‪ ,‬ולכן היא נהגה לתעד את חלומותיה ביומן‬
‫הזיכרונות שלה‪ ,‬עם כל רמז שעשוי להוביל אותה אל החוטפים שלה ועם כל זיכרון שהצילה מהמוחות‬
‫שנברה בהם‪.‬‬
‫היא דפדפה אל העמודים שעסקו בפרנטיס‪ ,‬ואצבעותיה הלחות נדבקו אל הדף בזמן שבחנה את‬
‫הסצינות המעוותות והמסויטות שתיעדה‪ .‬החיפוש בתודעתו היה אחד הדברים המפחידים ביותר שסופי‬
‫חוותה אי פעם‪ ,‬והיא לא האמינה שפרנטיס ירצה לחיות כך לנצח‪.‬‬
‫אבל הוא לא יודע לְאיזו מציאות הוא יתעורר‪ ,‬הזכירה לעצמה‪.‬‬
‫הרבה השתנה מאז שמוחו של פרנטיס נופץ‪.‬‬
‫שנים חלפו — יותר מעשור‪ .‬בנו‪ ,‬ויילי‪ ,‬גדל בלעדיו‪ .‬ואשתו‪...‬‬
‫סופי לא ידעה את כל הפרטים — רק שמשהו השתבש בזמן שסִי ה ביצעה זינוק אור ובסופו של‬
‫דבר היא התפוגגה‪.‬‬
‫ולפרנטיס לא היה מושג‪ .‬הוא יתעורר ויצפה למצוא את אשתו ואת בנו הממתינים לו‪ ,‬ויגלה שאשתו‬
‫מתה ושחבר משפחה ותיק גידל ואימץ את בנו‪.‬‬
‫האם יהיה מסוגל להתמודד עם הטרגדיה הזאת?‬
‫אולי האבל והאשמה והכעס רק ירסקו אותו שוב?‬
‫סופי נאנחה והדפה את יומן הזיכרונות ממנה והלאה‪.‬‬
‫ריפוי מוח התגלה כמסובך הרבה יותר ממה שחשבה‪ .‬והברבור השחור לא נתן לה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שום‬
‫הדרכה מלבד "חכי להוראות והיצמדי לתוכנית‪".‬‬
‫אלא אם כן‪...‬‬
‫היא רצה אל הדלת‪ ,‬פתחה אותה בתנופה ו —‬
‫התנגשה בחזהו השרירי של גובלין‪.‬‬
‫"אאוץ'‪ ",‬התלוננה‪ ,‬וצבטה את גשר אפה שנמחץ‪" .‬אתה לא חייב לכלוא אותי‪".‬‬
 ‫"האמת היא שדווקא כן‪ .‬תיארתי לעצמי שזה רק עניין של זמן עד שתנסי לחמוק החוצה‪".‬‬
‫"אני לא חומקת‪ .‬רציתי לרדת כדי לבדוק את המערות ולראות אם הברבור השחור ענה על הפתק‬
‫שלי‪".‬‬
‫"אז לא התכוונת לבקר בחשאי אצל אלווין בדרך חזרה?"‬
‫"למה שאני‪"...‬‬
‫סנדור הושיט יד אל פרק כף ידה והצביע על החבורה האדמדמה והמכוערת שנשכחה ממנה‪.‬‬
‫"זה לא כזה סיפור‪ ",‬אמרה וניסתה למשוך ממנו את זרועה‪.‬‬
‫"אם לא אכפת לך‪ ,‬אני חושב שאני צריך להיות מי שמחליט בנושא‪".‬‬
‫היא גלגלה את עיניה כשסנדור רחרח את הפצע‪" .‬אם תלקק אותי אני אבעט בך‪".‬‬
‫"כמו חתלתול שבועט בדוב‪ ".‬חיוכו נמוג כשרחרח אותה שוב‪" .‬זה יותר מאשר סתם פצע‪".‬‬
‫"אני חושבת שהוא סובב ומתח לי את העור כשלחץ על היד שלי — או שזה קרה כשניסיתי להתרחק‬
‫ממנו‪ ".‬אחותה הקטנה נהגה לעשות לה את זה כל הזמן‪ .‬זה תמיד צרב כמו כוויה‪.‬‬
‫סנדור קימט את מצחו‪" .‬טוב‪ ,‬זה אכן נראה כמו פצע שטחי‪ ,‬כך שאפשר כנראה לרפא אותו בעזרת‬
‫משחה‪ .‬אבל אם עדיין אבחין בו מחר‪ ,‬אדרוש שנעצור במרכז הריפוי בהפסקת הצהריים שלך‪.‬‬
‫סגרנו?"‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬בתקווה שאחת ממיליוני המשחות שאדליין החזיקה בבית ל"מקרי החירום של סופי"‬
‫תועיל לה‪ .‬היא כבר החזיקה בשיא בביקורי הרופאים לשנה זו — ושנת הלימודים בפוקספייר התחילה‬
‫רק לפני כמה שבועות‪.‬‬
‫"אני יכולה ללכת עכשיו?" היא שאלה ומשכה ממנו את ידה‪.‬‬
‫סנדור נענע בראשו לשלילה‪" .‬אני אבדוק את המערה‪ .‬את תישארי כאן ותטפלי בפצע שלך‪ ,‬לפני‬
‫שיעלה מוגלה‪".‬‬
‫"ואיך אני אדע שלא תסתיר ממני את התשובה שלהם‪ ,‬אם היא לא תמצא חן בעיניך?"‬
‫"סודות פוגעים ביכולת שלי להגן עלייך — בין שאני זה שמסתיר דברים ובין שאת‪ .‬אנחנו צריכים‬
‫לעבוד יחד‪ .‬אני יודע שאת לא רגילה לבטוח באנשים‪ ,‬סופי‪ .‬אבל אני בצד שלך‪ .‬הלוואי שהיית‬
‫מאמינה בזה‪".‬‬
‫סופי נגעה בשולי הפצע שעל ידה‪ .‬עורה צרב ממש‪ .‬והיא לא בדיוק התלהבה ללכת למערה‬
‫המפחידה ההיא‪.‬‬
‫"טווווווווווב‪".‬‬
‫"יופי‪ .‬אני אחזור עוד כמה דקות‪ ",‬אמר סנדור‪ ,‬כבר בדרכו אל הדלת‪" .‬ואני מקווה שכשאחזור‬
‫אמצא אותך ישנה בשלווה‪".‬‬
‫"עכשיו אחר הצהריים‪ ",‬הזכירה לו‪.‬‬
‫"נשמע כמו שעה מושלמת לנמנום‪ .‬סמכי עליי — את זקוקה לו‪".‬‬
‫הוא עזב לפני שהספיקה להתווכח‪ ,‬וסופי בדקה את השתקפותה במראה הארוכה שלה והופתעה‬
 ‫מהצללים הכהים שסביב עיניה‪.‬‬
‫"איכס‪ ,‬מה עשית — קרב אגרופים עם הכרית שלך?" שאלה וֶרטינ ָה כשפניה הזעירות הופיעו בפינה‬
‫העליונה של המראה‪.‬‬
‫סופי ידעה שמראות רפאים היו בסך הכול עוד תוצר מתוחכם של יכולת התכנות של האֶלפים‪ .‬אבל‬
‫היא תמיד הופתעה לגלות עד כמה ורטינה נראית אמיתית — ועד כמה התחשק לה לשלוח יד דרך‬
‫הזכוכית ולחנוק אותה‪ .‬אלמלא הייתה חברה קרובה כל כך של ג'ולי‪ ,‬הייתה סופי מניחה למראה‬
‫המדברת המעצבנת לצבור אבק לנצח נצחים‪.‬‬
‫"באמת כדאי לך לחשוב על שימוש באבקת נצנצים‪ ",‬אמרה לה ורטינה‪ ,‬ונופפה בשערה השחור‬
‫הארוך‪" .‬זה עשה פלאים לג'ולי — והיו לה העיגולים הכהים הגרועים ביותר שראיתי אי פעם סביב‬
‫העיניים‪".‬‬
‫"ג'ולי התקשתה לישון?"‬
‫"לקראת הסוף‪ ,‬כן‪ .‬אבל זה היה כש‪"...‬‬
‫"כש‪ ...‬מה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"חשבת אולי לנסות צלליות זהב? זה ממש ידגיש את הגוונים בעיניים המוזרות שלך‪".‬‬
‫"כש‪ ...‬מה קרה?" סופי לחצה‪.‬‬
‫במשך שבועות ניסתה לחלץ מידע מוורטינה‪ ,‬אבל עד כה כל מה שהצליחה לקבל היו עצות חצופות‬
‫לשדרוג המראה החיצוני‪.‬‬
‫ורטינה נשכה את שפתה‪" .‬אני‪ ...‬לא יכולה לספר לך‪ .‬ג'ולי אמרה שאסור לי לספר לאף אחד‪ ,‬גם אם‬
‫היא לא תהיה כאן‪ .‬בעיקר אם היא לא תהיה כאן‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬את אומרת שהיא ידעה שהיא עלולה למות?"‬
‫ורטינה גנחה והניפה שוב את שערה כדי להסתתר מאחוריו‪" .‬אני לא יכולה לומר יותר מזה‪ .‬אלא‬
‫אם‪"...‬‬
‫"אלא אם מה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"אם את לא יודעת‪ ,‬אני לא יכולה לעזור לך‪".‬‬
‫"מה זה אומר בכלל?" סופי צעקה עכשיו‪ ,‬אבל לא היה אכפת לה שמישהו ישמע אותה‪ .‬לא שזה‬
‫שינה משהו‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ",‬אמרה לה ורטינה‪ ,‬וכמעט נראה שהיא מתכוונת לזה‪" .‬אני לא יכולה לומר יותר‬
‫שום דבר‪ .‬כנראה כבר אמרתי יותר מדי‪".‬‬
‫היא מצמצה ונעלמה משם בנקישה חרישית‪.‬‬
‫סופי בהתה בכוס הריקה ולא ידעה מה הפתיע אותה יותר‪ ,‬העובדה שוורטינה יכולה לכבות את‬
‫עצמה‪ ,‬או האפשרות שוורטינה אכן מסתירה סוד חשוב‪.‬‬
‫חייבת להיות סיסמה כלשהי‪ ,‬או אולי משהו שהיא אמורה להראות לוורטינה‪ ,‬כדי לגרום לה לחלוק‬
‫איתה את הסוד‪ .‬סופי ניסתה להבין מה נחוץ‪ ,‬בעודה מפשפשת בשידת העץ השחורה והענקית שבחדר‬
‫האמבטיה שלה בחיפוש אחר משחה לטיפול בפרק כף ידה‪ .‬אדליין קנתה "שלפוחיות ולא להיות"‬
‫ו"הייתה שריטה" ו"שפשופים וליטופים"‪ ,‬אבל סופי לקחה את "אל־פצע"‪ ,‬בתקווה שלא רקחו אותה‬
‫ממשהו כמו שתן של בעלי חיים‪ ,‬ומרחה את החומר השמנוני הצהבהב על הפצע שלה‪.‬‬
‫המשחה עקצצה כשנספגה בעורה כמו צריבה של סרפד‪ .‬וככל שנותרה על היד זמן רב יותר הלכו‬
‫העקצוצים והחריפו‪ ,‬עד שלבסוף נכנעה סופי וקרצפה את זרועה במים קרים ובסבון‪.‬‬
‫"איך הפצע?" שאל סנדור והבהיל אותה כל כך עד שקפצה והתיזה מים על עצמה‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬אמר והושיט לה את אחת המגבות הרכות כנוצה‪" .‬חשבתי ששמעת אותי נכנס‪".‬‬
‫"אתה הולך די בשקט‪ ,‬למרות רגלי הגובלין הענקיות שלך‪".‬‬
‫"אין לי כפות רגליים ענקיות‪".‬‬
‫היא הציבה את כף רגלה ליד שלו‪ ,‬והן נראו כמו לטאה שעומדת ליד דינוזאור‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬אולי יש לי‪ ",‬הודה סנדור‪" .‬תני לי לראות את פרק כף היד שלך‪".‬‬
‫סופי הושיטה באי רצון את ידה וחשפה את הסימן שהותיר בה הפצע הדלקתי‪" .‬בטח השתמשתי‬
‫במשחה הלא נכונה‪ ,‬אבל אנסה אחת אחרת בעוד כמה דקות‪ .‬אני רק רוצה לתת לעור שלי להירגע‪".‬‬
‫"אם זה לא ישתפר בבוקר —"‬
‫"אני יודעת‪ ,‬אני יודעת‪ .‬אז מה מצאת במערה?"‬
‫סנדור הושיט יד לכיסו והוציא ממנו בקבוקון זכוכית שקוף שבתוכו פתק מגולגל‪ .‬סמל הברבור —‬
‫סלסול שחור כמו צוואר ברבור — היה טבוע בחותם שעווה על הפקק‪.‬‬
‫"חיכיתי שתפתחי אותו‪ ",‬הוא אמר כשהיא חטפה מידו את הבקבוקון והתבוננה בחותם‪.‬‬
‫ליבה הלם באוזניה כשהסירה את פקק הבדולח‪ .‬בעבר קיבלה עשרות פתקים מהברבור השחור‪,‬‬
‫אבל הרגישה שהפתק הזה חשוב יותר‪.‬‬
‫הפעם הם היו אלה שענו לה‪.‬‬
‫אבל התרגשותה נמוגה במהירות כשקראה את ההודעה שנכתבה בקפידה‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫בקשתך נדחית‪ ,‬למען הגנה על שלומך‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪14‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אחותי‪ ,‬מה הקטע שהפעם זה שוב לא בחרוזים?" שאל קיף והרים את הפתק אל מול האור‪ ,‬כאילו‬
‫ציפה למצוא הודעה סודית חרוטה בנייר‪.‬‬
‫סופי עשתה אותו דבר — חיפשה רמזים בבקבוק הריק ובדקה במערה כדי לוודא שסנדור לא החמיץ‬
‫דבר‪ .‬אבל מתברר שהדבר היחיד שהברבור השחור העביר לה היה המסר הזה‪ ,‬הבלתי־מועיל להפליא‪.‬‬
‫היא הרגישה שבמצב המעורפל הזה כל שנותר לה לעשות הוא להקדים להגיע לפוקספייר למחרת‬
‫ולארוב לקיף בדרכו להתכנסות הבוקר — אף שמייד התחרטה על ההחלטה‪.‬‬
‫מה עוד שקיף השליך את הפתק לעברה ואמר‪" ,‬אוקיי‪ ,‬הבנתי מה אנחנו צריכים לענות‪ .‬תרשום את‬
‫זה‪ ,‬גיגאנטור‪' :‬להיפגש אולי אַתם לא רוצים‪ ,‬אבל אנחנו בהחלט חפצים ‪ /‬תנו שעה ומקום או שנרגום‬
‫אתכם בגללים נוצצים'‪".‬‬
‫סופי הייתה כעוסה מכדי לצחוק‪.‬‬
‫אחרי כל הפעמים שסיכנה את חייה כדי לעזור לברבור השחור‪ ,‬כל הפעמים שמילאה באופן עיוור‬
‫אחר הוראותיהם המעורפלות‪ ,‬כשהגיע סוף סוף תורה לפנות אליהם לעזרה — כדי להגן על סילבני‪,‬‬
‫לא פחות — הם נטשו אותה במשפט בודד‪ ,‬מנוסח ברישול‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬אל תלכי‪ ",‬אמר קיף ותפס בפרק כף ידה כדי לעצור אותה‪.‬‬
‫סופי נרתעה בכאב‪.‬‬
‫המשחה הנוספת שניסתה למרוח הלבינה את רוב הגוון האדמדם של הפצע‪ ,‬אבל עורה היה עדיין‬
‫רגיש וצורב‪ ,‬ופעם בכאב עם כל נגיעה‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬אמרה בשקט‪ ,‬בתקווה שקיף יניח לעניין ושסנדור לא ישים לב‪ .‬לא היה לה מצב רוח‬
‫לביקור נוסף אצל אלווין‪.‬‬
‫קיף צמצם את עיניו‪ .‬אבל כל מה שאמר היה‪" ,‬אני יודע שהברבור השחור הם סוּפּר־מעצבנים‪ .‬אבל‬
‫זה רק אומר שאת צריכה להיות קשוחה יותר‪ .‬בפתק הבא שלך את צריכה כבר לדרוש‪ .‬תזכרי שאַת‬
‫סופי פוסטר — המסתורית‪ ,‬האחת והיחידה!"‬
‫הוא הניף את אגרופו וגרם לרוב ילדי הפלא סביבם להסתובב ולהביט בהם‪.‬‬
‫"אני מתכוון לזה‪ ",‬הוסיף בקול שקט יותר‪" .‬הברבור השחור זקוק לך הרבה יותר ממה שאת זקוקה‬
‫לו‪ .‬כל הקלפים בידיים שלך‪".‬‬
‫גם אם זה היה נכון‪ ,‬לא היה לה שום מושג איך לשחק את המשחק‪ .‬המהלך היחיד שלה היה‬
‫להשאיר להם פתק‪ ,‬והם השליכו אותו בפרצופה‪.‬‬
‫"איך ייתכן שסירוב להיפגש איתי יכול להגן עליי?" היא שאלה בזמן שצעדו בשביל המתפתל לעבר‬
‫הבניין הראשי של פוקספייר‪" .‬כלומר‪ ,‬אם הם רוצים לשמור על ביטחוני‪ ,‬לא כדאי שיבררו מה אני‬
‫יודעת?"‬
‫"אולי הם כבר יודעים מה את יודעת‪ ",‬הציע קיף‪" .‬ואולי הם לא סומכים על עצמם‪".‬‬
‫"למה אתה מתכוון?"‬
‫"טוב‪ ,‬המורדים כן מצאו איכשהו את המחבוא שלהם‪ .‬ואנחנו היינו צריכים לטוס על פני האוקיינוס‬
‫על גב אליקורן‪ ,‬כך שאני די בטוח שאף אחד לא עקב אחרינו‪".‬‬
‫סופי נעצרה‪" .‬אתה אומר שאתה חושב שבברבור השחור יש מדליף?"‬
‫"אולי‪ .‬או שהם חוששים שיש‪ ,‬ולכן הם חושבים שבטוח יותר לא להיפגש איתך כרגע‪".‬‬
‫"זה‪ ...‬האמת היא שזה הגיוני‪".‬‬
‫"ברור‪ .‬אני גאון‪ .‬זו הסיבה שאת צריכה אותי לידך נו‪ ,‬וגם — המראֶה החיצוני ההורס שלי‪".‬‬
‫הוא פרע את שערו וחייך אליה את חיוכו הבטוח והזחוח ביותר‪ ,‬אך דעתה של סופי הייתה מוסחת‬
‫מדי והיא לא ענתה לו‪.‬‬
‫מה אם בין חברי הברבור השחור באמת יש מדליף?‬
‫אלפי שאלות הציפו את ראשה‪ ,‬אך יותר ויותר תלמידים הצטופפו סביבם והיא לא יכלה להמשיך‬
‫לדבר‪ .‬הם הגיעו למבנה הראשי שנבנה בצורת פרסה והיו בו שישה מגדלים בשישה צבעים‪ .‬הכול‬
‫נהרו אל פירמידת הזכוכית בת חמש הקומות במרכז החצר לקראת התכנסות הבוקר שהתקיימה בכל‬
‫יום בקומת הקרקע‪ .‬הם עשו את דרכם פנימה‪ ,‬וסופי ציפתה שקיף יצטרף אל חבריו ברמה חמש‪,‬‬
‫שלבשו תלבושת אחידה בצבע אדום בוהק‪ .‬אבל הוא הלך בעקבותיה אל קבוצת תלמידי רמה שלוש‪,‬‬
‫שתלבושתם הייתה בגוון חום ענברי‪.‬‬
‫"עכשיו אתם כבר מזנקים יחד לבית הספר?" שאל דקס כשהצטרפו אליו‪.‬‬
‫"הא‪ ,‬פוסטר הייתה רוצה‪ ",‬התערב קיף לפני שסופי הספיקה להגיד משהו‪" .‬אני רק הלכתי איתה‬
‫כי‪ ,‬טוב‪ ,‬גיגאנטור התגעגע אליי‪".‬‬
‫הוא כרך זרוע סביב סנדור‪ ,‬וסנדור הדף אותו מעליו‪" .‬אני אחכה שם‪ ",‬אמר ונעץ מבט בקיף לפני‬
‫שפנה אל מקומו הקבוע בפינה‪.‬‬
‫"מה באמת עשיתם?" שאל דקס ברגע שסנדור נעלם‪" .‬ואל תגידו לי 'כלום'‪ .‬אני לא אידיוט‪".‬‬
‫"אבל באמת לא עשינו שום דבר‪ .‬רק הייתי צריכה לשאול את קיף משהו‪ .‬על‪ ...‬סילבני‪".‬‬
‫זו הייתה האמת‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬אבל ברור שדקס לא השתכנע‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬איגי נראה מדהים‪ ",‬היא הוסיפה‪ ,‬ועברה לדבר על נושא שיחה בטוח יותר‪.‬‬
‫"באמת?" דקס חייך‪ ,‬ובלחייו הופיעו גומות‪" .‬תודה‪ .‬היה לי ממש קשה להחליט בין הראסטות‬
‫הכתומות לקוצים הירוקים‪".‬‬
‫"אחי‪ ,‬יש מצב שאתה נותן לי את שיקוי הקוצים הירוק?" שאל קיף‪" .‬אני מנסה לתכנן את הדבר‬
‫הבא שאעשה לליידי אלינה‪".‬‬
‫סופי נענעה בראשה כלפיו‪" .‬אתה חסר תקווה‪ ,‬אתה יודע את זה?"‬
 ‫"לא כל עוד יש לי אותך‪ .‬תרפאי אותי‪ ,‬פוסטר‪ .‬את תקוותי היחידה‪".‬‬
‫סופי ידעה שהוא מקניט אותה‪ ,‬אך לחייה בערו בכל זאת‪ ,‬וכששלחה מבט אל דקס‪ ,‬ידעה שהוא‬
‫הבחין בכך‪.‬‬
‫"אז‪ ",‬אמרה וניסתה למלא את השקט המביך‪" ,‬מה אתה עשי ָת —"‬
‫"בּוּ!" צעקה ביאנה‪ ,‬שצצה מתוך האוויר והופיעה ביניהם‪ .‬היא צחקקה כשכולם קפצו לאחור‪.‬‬
‫"הייתם צריכים לראות את הפרצופים שלכם‪ .‬זה פשוט מדהים‪ ,‬להיות מתפוגגת!"‬
‫והיא נעלמה שוב‪ .‬פיץ עשה את דרכו אליהם — עוד תלבושת אדומה בוהקת בין החומים־זהובים‪.‬‬
‫"הייתם מאמינים שהיא עדיין מתעסקת בזה? אין מצב שאני הייתי מעצבן כל כך כשהתחלתי לבטא‬
‫יכולת‪".‬‬
‫"רוצה להתערב שכּן?" מלמל דקס‪.‬‬
‫סופי נעצה בו מרפק‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬דקס צודק‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬ושלח חיוך מעושה אל פיץ‪" .‬לא רק שהוא התחנן כל הזמן שאתן לו‬
‫לקרוא את המחשבות שלי‪ ,‬גם הייתי צריך לשמוע שוב ושוב‪' ,‬אני הטלפת הצעיר ביותר שהתגלה אי‬
‫פעם!'"‬
‫הוא חיקה את המבטא של פיץ בדיוק מושלם‪.‬‬
‫"אם רק היינו יודעים שפוסטר הקדימה אותך במשהו כמו‪ ,‬נגיד‪ ,‬שמונה שנים‪ ,‬היינו יכולים‬
‫להשתיק אותך הרבה לפני כן‪ ",‬הוסיף קיף‪ ,‬מה שזיכה אותו בחיוך ענק מדקס‪" .‬חכה רגע‪ ,‬בעצם‪,‬‬
‫ביאנה לא צעירה ממך?"‬
‫"רק בכמה שבועות‪ ",‬תיקן פיץ‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬טלפתיה היא יכולת נדירה יותר‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬נו‪ ,‬אבל התפוגגות היא מגניבה יותר‪ ",‬אמרה לו ביאנה ונעלמה שוב‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬לחש גֶ'נ ְסי‪ ,‬עיניו עגולות כמו ראשו‪ .‬הוא ומָא לָה הצטרפו אליהם‪" .‬ביאנה ביטאה יכולת?"‬
‫פיו נפער כשביאנה הופיעה שוב‪.‬‬
‫"זה הדבר הכי מגניב שראיתי! גילית את זה בסוף השבוע? זה כאב? אחי אמר שזה כואב — הוא‬
‫אמר שהיו לו כאבים כל היום לפני שהיכולת התגלתה — ואז כף הרגל שלו שקעה ברצפה והתברר לו‬
‫שהוא מ ַפלֵס והוא עשה כזה‪' ,‬אה‪ ,‬בגלל זה זה קרה!' — ככה היה גם אצלך?"‬
‫מרגע שג'נסי התחיל עם מטח השאלות שלו לא היה אפשר לעצור אותו‪ ,‬אם כי סופי הופתעה‬
‫לראות עד כמה מארלה שקטה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬מארלה הייתה הרכלנית הגדולה ביותר בקבוצה‪ ,‬והשתלטה‬
‫על שיחותיהם בקול רם להפליא ביחס למידותיה הזעירות‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאלה סופי‪ ,‬ושמה לב שהתלבושת האחידה של מארלה נראית מקומטת מהרגיל‪ .‬גם‬
‫שערה הבלונדיני לא היה קלוע לצמות‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אממ‪ ,‬כן‪ .‬אני סתם עייפה‪ .‬ישנתי יותר מדי ו —"‬
‫נגינת פעמונים קטעה את דבריה‪ ,‬ודמותה של ליידי אלינה הופיעה על הקיר המרוחק של הפירמידה‪.‬‬
‫"בוקר טוב‪ ,‬ילדי פלא!" היא אמרה‪ ,‬הניפה את שערה הדבשי והבזיקה חיוך בוהק‪" .‬ברוכים הבאים‬
 ‫לשבוע חדש בפוקספייר!"‬
‫סופי הקשיבה בחצי אוזן לליידי אלינה‪ ,‬שהרצתה באריכות על כך שפוקספייר הוא בית ספר אצילי‬
‫ושעליהם להתנהג באופן שיוכיח שהם מודעים לזכות שנפלה בחלקם ללמוד בו‪ .‬אבל היא נאלצה‬
‫להתרכז אחרי שליידי אלינה הצהירה שיש לה הודעה מיוחדת‪.‬‬
‫"כפי שחלקכם אולי כבר יודעים‪ ,‬כמה מילדי הפלא שלנו ביטאו לראשונה יכולות השנה‪ .‬אז‬
‫הצטרפו אליי כולכם והבה נברך יחד את המתפוגגת החדשה שלנו‪ ,‬ביאנה ואקר‪ ,‬ואת הטכנופת החדש‬
‫שלנו‪ ,‬דקס יזְנ ִי!"‬
‫זרקורים הבזיקו גם על דקס וגם על ביאנה‪ ,‬ובחדר פרצו תשואות‪.‬‬
‫ברגע שהאורות התעמעמו דקס הסתובב אל קיף‪" .‬סיפרת לליידי אלינה עליי?"‬
‫קיף צחק‪" .‬אחי‪ ,‬אני אף פעם לא מדבר עם ליידי אלינה אם אני לא מוכרח‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אולי היית מוכרח‪ ",‬לחץ דקס‪" .‬כדי להתחמק מריתוק או משהו‪".‬‬
‫"לא‪ .‬אני מרותק לכל החודש — אתה יכול לבדוק‪".‬‬
‫"אז זאת את?" דקס פנה אל סופי‪.‬‬
‫"אתה באמת חושב שהייתי עושה את זה?" היא שמעה את העלבון בקולה‪ .‬היא לא האמינה שדקס‬
‫שואל אותה דבר כזה‪.‬‬
‫מבטו של דקס הושפל אל נעליו‪" .‬אני לא יודע‪ .‬מי עוד זה יכול להיות?"‬
‫"אין לי מושג‪ ",‬הודתה סופי‪" .‬אבל אני גם לא חושבת שזה דבר רע‪ .‬כלומר‪ ,‬תסתכל סביבך‪".‬‬
‫"בדיוק‪ ",‬התערב קיף והצביע על המוני ילדי הפלא המתלחשים‪" .‬כולם מדברים על כמה שאתה‬
‫מגניב!"‬
‫"לא‪ ,‬הם אומרים שביאנה מגניבה‪ .‬עליי הם בטח אומרים‪' ,‬ברור שדקס זכה ביכולת עלובה'‪".‬‬
‫"אף אחד לא חושב שהיא עלובה‪ ",‬הבטיחה סופי‪.‬‬
‫"איך את יודעת? את קוראת את המחשבות שלהם?"‬
‫"אני יכולה לקרוא‪ ".‬אף על פי שזה נאסר עליה‪ .‬לפי כללי הטלפתיה היא לא הייתה אמורה לקרוא‬
‫את מחשבותיו של אף אחד‪ ,‬אלא אם כן ניתנה לה רשות קודם לכן‪.‬‬
‫דקס פנה בחזרה לקיף‪" .‬ואתה בטוח שלא סיפרת לאף אחד?"‬
‫"אה‪ ,‬אל תיעלב‪ ,‬אבל אם אני ארצה להשוויץ במישהו‪ ,‬אני אשוויץ בעצמי‪ .‬או בפוסטר‪ .‬אבל בדרך‬
‫כלל בי‪".‬‬
‫דקס לא נראה משוכנע אבל לא הוסיף דבר‪ ,‬ופנה והלך‪.‬‬
‫סופי חיכתה עד שייעלם בתוך ההמון לפני ששאלה את קיף‪" ,‬זה לא היית אתה‪ ,‬נכון?"‬
‫הוא לפת את ליבו‪ ,‬והעמיד פנים שנפגע‪.‬‬
‫"מעניין מי זה היה‪ .‬אף אחד מלבדנו‪ "...‬קולה של סופי הלך ונמוג כשחשבה על מישהו אחר שידע‪.‬‬
‫מישהו שתמיד התבונן‪.‬‬
‫מישהו שאולי יש מדליף בקרבו‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬מה יכולה להיות הסיבה שהברבור השחור — או המדליף אצלם — יגלה למישהו על היכולת‬
‫הסודית של דקס?‬
‫"הי‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬ונופף בידו מול עיניה‪" .‬אל תתני לדקס לדכא אותך‪ .‬הוא יתגבר על זה עד סוף‬
‫היום‪".‬‬
‫סופי הטילה ספק בכך — דקס ידע לנטור טינה‪ .‬אבל היא הנהנה ופנתה לצאת מהפירמידה בעקבות‬
‫ילדי הפלא האחרים‪.‬‬
‫סנדור הוביל אותם דרך הבניין הראשי וקיף צעד לצידה‪ .‬קירות הבדולח של כל אגף תאמו לצבע‬
‫התלבושת של הרמה שלמדו בו‪ ,‬ומשהגיעו לאגף החום־ענברי של רמה שלוש‪ ,‬פנתה סופי אל עבר‬
‫הארונית שלה‪.‬‬
‫"חכי‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬קפץ ונעמד בדרכה‪" .‬את צריכה להבריז איתי‪ .‬את באמת רוצה לסבול בשיעור‬
‫ההיסטוריה האֶלפית?"‬
‫"מיס פוסטר תלך לשיעור שלה‪ ",‬אמר לו סנדור לפני שסופי הספיקה לענות‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬בחייך‪ .‬גם אתה יכול להבריז איתנו!"‬
‫סנדור פיצח את מפרקי אצבעותיו באופן מבשר רעות‪.‬‬
‫"אתה יודע שלא בא לך להקשיב להרצאה של שעתיים על חוק שוויון הזכויות של הטרולים‪ ",‬אמר‬
‫לו קיף‪.‬‬
‫"זה בעצם שיעור על א ָמנ ַת האלפים והענקים‪ ",‬תיקנה סופי‪" .‬מידע שבטח יהיה מועיל‪ ,‬בהתחשב‬
‫בכל מה שקורה‪".‬‬
‫קיף הרים גבה‪ ,‬והיא נזכרה שעדיין לא סיפרה לו שמכשיר המעקב נוצר על ידי ענקים‪ .‬אבל לא היה‬
‫לה פנאי להיכנס לזה באותו רגע‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמר קיף‪ .‬היא פתחה את הארונית שלה והוציאה ממנה את ספר ההיסטוריה שלה‪" .‬לכי‬
‫תהיי ילדת פלא לדוגמה‪ .‬אבל אני אבוא אלייך אחרי הלימודים ואת תספרי לי כל מה שאת מסתירה‪.‬‬
‫ואז נחשוב על התשובה האגדית שלנו לברבור השחור — 'אנחנו המגניבים‪ ,‬האדירים‪ ,‬לא אתם!'‬
‫ונעמיד אותם במקום‪ .‬עשינו עסק?"‬
‫סופי הנהנה כדי שישתוק‪ ,‬אבל היא לא הסכימה איתו כלל וכלל‪.‬‬
‫היא לא יכולה לשלוח לברבור השחור שום פתקים‪ ,‬והיא התחילה להבין שהיא גם לא יכולה לסמוך‬
‫על הפתקים שלהם‪.‬‬
‫עד שתדע מיהו המדליף שלהם‪ ,‬עליה לפעול בכוחות עצמה בלבד‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪15‬‬
‫‪ ‬‬
‫דקס לא הגיע לקפיטריה במהלך ארוחת הצהריים‪ ,‬וקיף היה בריתוק‪ .‬שאר חברי הקבוצה ישבו עם‬
‫סופי בשולחן הקבוע שלהם בפינה‪ ,‬אבל ג'נסי עדיין המטיר שאלות על ביאנה‪ ,‬ומארלה עדיין הייתה‬
‫זעופה בגלל מה־שזה־לא־יהיה שהטריד אותה — והיא לא רצתה לדבר על זה כשסופי ניסתה לשאול‪.‬‬
‫כך שלא נשאר לסופי שום דבר אחר לעשות מלבד לנקר בפרי הירוק המוזר שלקחה ממזנון ארוחת‬
‫הצהריים ולבהות בפתק שהברבור השחור שלח לה‪.‬‬
‫"זה הרגע שבו אני מתגעגע לאפשרות לשדר אלייך‪ ",‬אמר פיץ והקפיץ אותה מהכיסא תוך שהוא‬
‫מחליק אל המושב שמולה ומתיישב‪" .‬ככה הייתי יכול לשאול אותך מה קרה ואולי היית עונה לי‪".‬‬
‫במשך זמן קצר הם יכלו לנהל ביניהם שיחות טלפתיות‪ .‬אבל פיץ הצליח לשדר אליה מבעד לחסימה‬
‫שלה רק בגלל סדק במחסומים שסביב מוחה‪ ,‬שהיה בדרך כלל בלתי־חדיר‪ .‬כעת‪ ,‬אחרי שהיכולות‬
‫שלה נרפאו‪ ,‬הם היו חייבים לשוחח שוב בקול רם‪.‬‬
‫"אני יכול לעזור‪ ,‬את יודעת‪ ",‬אמר פיץ בשקט‪.‬‬
‫"לא במקרה הזה‪ ".‬המצב היה מסובך מדי‪.‬‬
‫איך היא אמורה להבין אם יש מדליף בתוך הברבור השחור‪ ,‬אם היא אפילו לא יודעת מי הם? החבר‬
‫היחיד שפגשה היה מר פורקל‪ ,‬ולא היה לה שום מושג מי הוא באמת מתחת לתחפושת‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬
‫היא הייתה די בטוחה שזה לא יכול להיות הוא‪ .‬למה שיציל אותה בזמן שנחטפה?‬
‫אלא אם זה נעשה כחלק מההסוואה שלו‪...‬‬
‫"בחייך‪ ,‬תני לי לפחות לנסות‪ ",‬לחץ פיץ‪" .‬את נותנת לקיף לעזור‪".‬‬
‫"לא מתוך בחירה‪".‬‬
‫"ומה אם אני לא אותיר לך ברירה?" הוא שאל‪ ,‬והניצוץ בעיניו גרם ללחייה להתלהט‪.‬‬
‫היא נשענה לאחור בכיסאה‪" .‬אין שום סיכוי שאתה יכול להיות כזה מעצבן‪".‬‬
‫"נסי אותי‪".‬‬
‫"אני —"‬
‫"איכס‪ ,‬תראו את השולחן של הלוּזרים‪ ",‬קרא קול שחצני מאחוריה‪ ,‬ואחריו נשמע צחוק מכוער‪.‬‬
‫ידיה של סופי התכדרו לאגרופים כשילדה גבוהה וגרומה השתרעה על המושב הריק שלצידה‪.‬‬
‫"אין לך אישור לשבת שם‪ ",‬הטיח בה סנדור ויצא ממחבואו בין הצללים‪.‬‬
‫"אני יכולה להתמודד עם סטינה‪ ,‬סנדור‪ ".‬סופי פנתה להביט בנערה שלידה‪" .‬מה את רוצה?"‬
‫"אה‪ ,‬אני לא יודעת‪ ".‬סטינה פנתה אל פיץ בחיוך ערמומי‪" .‬אני לא מפריעה כאן באמצע משהו‪,‬‬
‫נכון?"‬
 ‫"כן‪ ,‬האמת היא שאת כן‪ ",‬אמר לה פיץ‪" .‬דיברתי עם חברה שלי‪".‬‬
‫סופי ידעה מדוע הוא מדגיש את המילה‪ ,‬אך היא בכל זאת צרבה — כמעט כמו הפצע המטופש שעל‬
‫פרק כף ידה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מה קורה עם זה‪ ,‬דרך אגב?" שאלה סטינה‪" .‬אני מבינה למה השניים האלה מתחבאים כאן‪",‬‬
‫היא הצביעה על ג'נסי ומארלה שהביטו בה‪" ,‬הם גרועים בדיוק כמוה‪ ",‬היא הצביעה על סופי‪" .‬אבל‬
‫אתם הייתם כל כך מגניבים‪ .‬ועכשיו?" היא פנתה אל שתי החנפניות מדובללות השיער שעמדו‬
‫מאחוריה‪ ,‬ומשכה בכתפיה באדישות‪.‬‬
‫"את חושבת שאכפת לי מה את חושבת?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫"צריך להיות לך אכפת‪ ",‬הטיחה בה סטינה‪" .‬תסתכלי על עצמך‪ .‬את בטח מרגישה כל כך מיוחדת‬
‫עכשיו רק בגלל שביטאת יכולת‪".‬‬
‫"אני ביטאתי יכולת לפנייך‪ ",‬הזכירה לה ביאנה ונעלמה שוב כדי להגביר את הרושם של דבריה‪.‬‬
‫שיניה של סטינה התהדקו‪ ,‬אבל רק לרגע‪" .‬מה שתגידי‪ .‬היכולות לא חשובות כמו שאומרים‪".‬‬
‫"זה מה שאבא שלך אומר לך?" התערבה מארלה בשיחה‪.‬‬
‫"ואם כן‪ ,‬אז מה? תראי את המשפחה שלך — לשני ההורים שלך יש יכולות מיוחדות ואת עדיין‬
‫יושבת בשולחן של הלוזרים‪".‬‬
‫"הלוזרית היחידה כאן היא את‪ ",‬רטן ג'נסי‪.‬‬
‫"תמשיך להאמין בזה‪ ".‬סטינה פנתה שוב אל פיץ וביאנה‪" .‬אתם לא קולטים מה אנשים אומרים‬
‫עכשיו על הוואקרים? הם קוראים למשפחה שלכם בוגדים‪".‬‬
‫"בוגדים?" פיץ חזר אחריה‪" .‬מאיפה זה בא?"‬
‫סטינה נופפה בתלתליה המקורזלים‪" .‬פשוט‪ .‬אתה מקדיש את כל זמנך כדי לסייע לאויב‪".‬‬
‫פיץ צחק‪ ,‬ומבטו הזועף התחלף במבט של רחמים‪" .‬סופי היא לא האויבת שלנו‪".‬‬
‫"אתה בטוח בזה?" סטינה התמקדה בסופי‪ ,‬והברק בעיניה היה קר כמו חיוכה‪" .‬אז לא הסכמ ְת לרפא‬
‫פושע מסוכן מאוד?"‬
‫"את בטוחה שאת לא רוצה שאפטר ממנה בשבילך?" הציע שוב סנדור‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני בסדר‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬וקולה הדהד בחדר שנעשה שקט פתאום‪" .‬ופרנטיס הוא לא פושע‪".‬‬
‫"ספרי את זה לשומרים בגלות‪ .‬אבל לא אליו התכוונתי‪ .‬אבא שלי אמר לי שאת עומדת לרפא את‬
‫פינטאן‪ .‬ו‪ ...‬אה‪ ,‬האם לא היה לו קשר לכל השרפות שהתרחשו לפני כמה חודשים?"‬
‫"איך את יודעת את זה?"‬
‫ככל שהיה ידוע לסופי‪ ,‬כל המידע הזה היה מסווג‪.‬‬
‫"אני מבינה שזה נכון‪ ",‬אמרה סטינה‪ ,‬מרוצה מעצמה‪.‬‬
‫"שכחת שסופי היא זאת שעזרה לעצור את השרפות האלו?" שאל פיץ‪" .‬ואני בטוח שהמועצה‬
‫הורתה לרפא את פינטאן‪".‬‬
‫"אז‪ ?...‬כולם יודעים שחברי המועצה לא יודעים מה הם עושים מאז שהיא הגיעה‪ .‬צריך להחליף‬
 ‫משהו כמו‪ ,‬נגיד‪ ,‬שישים אחוז מהם‪".‬‬
‫"די‪ .‬עם‪ .‬זה!"‬
‫כל הראשים הופנו לעבר ליידי אלינה‪ ,‬שפסעה לעבר שולחנה של סופי‪ .‬שמלתה המעוטרת באבני‬
‫אודם רשרשה עם כל צעד‪ ,‬וזה היה הצליל היחיד שנשמע בחדר‪ .‬היא כחכחה בגרונה כשהגיעה‬
‫לשולחן שלהם‪" .‬מיס הקס‪ .‬לאמירות מכפישות נגד המועצה אין מקום בבית הספר הזה!"‬
‫"אני לא‪"...‬‬
‫"אני יודעת מה שמעתי‪ .‬וכשאני בסביבה‪ ,‬אני לא ארשה לאף אחד לזלזל במנהיגינו — או באחת‬
‫ממשפחות האצולה הבולטות ביותר שלנו‪ .‬האם‪ .‬זה‪ .‬ברור?"‬
‫סטינה קמה‪ .‬גופה‪ ,‬כחוש וארוך כגבעול שעועית‪ ,‬היה גבוה כמעט כמו זה של ליידי אלינה‪ .‬אבל היא‬
‫לא התווכחה‪.‬‬
‫אולם היא גם לא הביעה הסכמה‪ .‬היא רק סימנה לחנפניות שלה לבוא בעקבותיה והלכה משם‪.‬‬
‫"סידרת לעצמך שבוע של ריתוק‪ ",‬קראה אחריה ליידי אלינה‪" .‬וסמכי עליי שאודיע להורים שלך‪".‬‬
‫סופי לא האמינה שלוויקה וטימקין יהיה אכפת‪ .‬היא שמעה אותם אומרים דברים גרועים יותר‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬ההצגה נגמרה‪ ",‬אמרה ליידי אלינה‪ ,‬מחאה כפיים והורתה לכולם לשוב אל ארוחת הצהריים‬
‫שלהם‪" .‬ומיס פוסטר‪ ",‬הוסיפה‪ ,‬בקול רם כדי שכולם ישמעו‪" .‬אם מישהו יאמר שוב דבר כזה‪ ,‬אני‬
‫מצפה ממך לומר לי‪ .‬וזה חל על כולכם‪".‬‬
‫היא המתינה עד שכל ילדי הפלא הנהנו‪.‬‬
‫"טוב‪ .‬עכשיו תאכלו — אתם זקוקים למזון לקראת כל הלמידה שמצפה לכם‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫סופי חששה בדרך כלל מההליכה בדרך הארוכה החוצה את הקמפוס עד למגדלי הזהב והכסף‬
‫המפותלים שאכלסו את רמות העילית — וגם משיעור אחר הצהריים שלה‪ .‬אבל הוקל לה להתרחק‬
‫מכל המבטים והלחישות שליוו אותה בעקבות האירוע שהתרחש בצהריים‪ .‬היא חשבה שהלוואי שפיץ‬
‫וביאנה היו גם הם יכולים לעשות כמוה — בייחוד מאחר שבאשמתה הם נגררו לתוך הדרמה‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הם לא היו צריכים לסבול שעתיים של בלשנות עם ליידי קאדנס‪.‬‬
‫לימודי הבלשנות נחשבו למקצוע עילית‪ ,‬וילדי פלא למדו אותו רק בשנתם השמינית והאחרונה‬
‫בפוקספייר‪ .‬אך מאחר שסופי גילתה שהיא גם פּוֹלִיגְלוֹטִית — מסוגלת לדבר כל שפה באופן‬
‫אינסטינקטיבי — החליטה המועצה שעליה להתחיל את הכשרתה מוקדם יותר‪ .‬הם גם אפשרו לה‬
‫להיכנס למגדל הכסף‪ ,‬שהַגישה אליו מוגבלת‪ ,‬אף שהייתה נמוכה מכדי ללקק את פס הדי־אן־איי שעל‬
‫הדלת שאִפשר את הכניסה ונאלצה לחכות בחוץ למאסטר לִיטוֹ‪ ,‬המאור של מגדל הכסף‪ ,‬כדי שיכניס‬
‫אותה פנימה‪.‬‬
‫"אתם הילדים תמיד זקוקים לי בדיוק כשאני מתיישב לארוחת צהריים‪ ",‬הוא התלונן כשפנה הצידה‬
 ‫כדי לתת לסופי לעבור‪.‬‬
‫היא הספיקה לצעוד רק שני צעדים והוא סובב על עקביו‪ .‬גלימת הכסף הארוכה שלו רשרשה והוא‬
‫טרק את הדלת בפרצופו של סנדור‪.‬‬
‫"מצחיק אותי לראות שהוא כמעט מוכן לחנוק אותי כשאני עושה את זה‪ ",‬אמר מאסטר ליטו וצחק‬
‫בינו לבין עצמו בעודו מוביל אותה לצידה השני של המבואה בעלת התקרה הנמוכה‪.‬‬
‫פמוטות ביילפייר שטפו את קירות הכסף בגוון כחול‪ ,‬והפסל היחיד‪ ,‬פסל של חד־קרן כסוף — הקמע‬
‫של רמה שמונה — נראה כאילו הוא בוהה בהם‪ .‬מאסטר ליטו הציג את תג המאור הכסוף שלו כנגד‬
‫חיישן שחור קטן וגרם לפתיחתו של תא נסתר‪ ,‬מלא בגלימות‪ .‬בזמן שסופי שהתה במגדל הכסף היא‬
‫הייתה אמורה להתלבש כמו תלמידי העילית‪ ,‬ולכן נטלה את שכמיית הכסף שקוצרה לפי מידותיה‬
‫וכרכה אותה סביב כתפיה‪.‬‬
‫"שמעתי שעבר עלייך היום אירוע מרגש כלשהו‪ ",‬אמר מאסטר ליטו‪ .‬הוא מישש את שערו‪ ,‬שנמשח‬
‫בכמות מוגזמת של ג'ל‪ ,‬ואז הצמיד את כף ידו אל הקיר ופתח את הדלת הנסתרת שהובילה אל המגדל‬
‫הראשי‪" .‬זה חודשים אני אומר לליידי אלינה שהיא צריכה לנהוג בתלמידים ברמות האלה ביד קשה‬
‫יותר‪ .‬אולי עכשיו היא תואיל להקשיב לי‪ .‬כאן המצב שונה‪ .‬מגדל הכסף נתון לשליטתי‪".‬‬
‫סופי הייתה שמחה להאמין לו‪ .‬אבל כשנכנסו לאזור המשותף רחב הידיים‪ ,‬גדול כאמפיתיאטרון‬
‫ומלא במדפי ספרים ובנברשות ובכורסאות קטיפה כסופות‪ ,‬היא הבחינה במישהו שהמתין לה בחדר‬
‫הריק ברובו‪ .‬בבסיס גרם המדרגות הלולייני הכסוף עמד מישהו שהיה בלתי אפשרי להתעלם ממנו‪.‬‬
‫זה היה בנו של פרנטיס‪ ,‬ויילי‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪16‬‬
‫‪ ‬‬
‫"האם עליי להזכיר לך את העונש שקיבלת בגין איחור‪ ,‬מר אֶנ ל?" שאל מאסטר ליטו והצביע על‬
‫התג שלו כדי להדגיש את דבריו‪.‬‬
‫עורו של ויילי לא היה כהה כמו זה של אביו ותווי פניו היו חדים יותר‪ .‬אבל עיניהם היו זהות‪ .‬אותה‬
‫צורה‪ .‬אותו כחול עז‪ .‬ועיניו נראו עצובות ואבודות בדיוק כמו עיניו של אביו כשאמר לסופי‪" ,‬אני‬
‫צריך לדבר איתך‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אתה צריך ללכת לשיעור שלך — מיד‪ ",‬הודיע לו מאסטר ליטו‪.‬‬
‫ויילי לא זז‪.‬‬
‫"אני יודעת מה אתה עומד לשאול‪ ",‬אמרה לו סופי בשקט‪" .‬ואני‪"...‬‬
‫לא היה לה מושג איך לסיים את המשפט הזה‪.‬‬
‫ויילי לא דיבר איתה מאז היום שבו מצאה אותו ליד קבר אמו‪ ,‬המקום שבו סיפר לה שאביו הבטיח‬
‫לו שמישהו ירפא אותו‪ .‬הבחור המסכן נאחז רוב חייו באותה תקווה עמומה אשר לאביו — גם בטרם‬
‫ידע על קיומה של סופי‪ .‬ועכשיו‪ ,‬כשהאפשרות הזאת הייתה סוף סוף מציאותית‪ ,‬היה אפשר ממש‬
‫להריח את הייאוש שנדף ממנו‪ ,‬סמיך וחמוץ כמו נוזל מרה ומציף את לשונה‪.‬‬
‫מאסטר ליטו דחק בה‪" .‬מיס פוסטר‪ ,‬את צריכה לגשת לשיעור שלך‪ .‬ליידי קאדנס תעניש אותך‪ ,‬גם‬
‫אם תאחרי רק בכמה שניות‪".‬‬
‫היה ברור לה שהוא צודק‪ ,‬והיא כל כך התפתתה לעלות במדרגות המפותלות‪ ,‬המעוקלות‪ ,‬ולהימנע‬
‫מהשיחה המביכה‪ .‬אבל הגיע לוויילי לדעת מה היא חושבת‪ .‬אולי הוא אפילו יסכים איתה‪.‬‬
‫"אני יודעת שאתה מתגעגע לאבא שלך‪ ",‬אמרה סופי ואילצה את עצמה לפגוש במבטו של ויילי‪.‬‬
‫"אבל אני מתחילה לתהות אם זה רעיון טוב‪ ,‬לרפא אותו‪ .‬נסה לחשוב איך הוא ירגיש כשיתעורר‬
‫ויגלה כמה זמן הוא איבד‪ .‬כמה דברים הוא החמיץ‪ .‬וזה שאימא שלך‪"...‬‬
‫ויילי הסב את מבטו‪ ,‬ידיו מאוגרפות‪" .‬אז מה? את חושבת שמוטב פשוט להשאיר אותו בגלוּת?"‬
‫"מה שאני חושבת הוא שכל העניין הזה מסובך הרבה יותר ממה שחשבנו‪ ,‬ו‪ ...‬אולי צריך להקדיש‬
‫קצת זמן כדי לשקול באמת את כל ההשלכות לפני שנחליט‪".‬‬
‫"ובינתיים תרפאי את פינטאן?" ויילי ירק את השם מפיו כאילו הייתה זו מילה גסה‪.‬‬
‫מאסטר ליטו התקרב‪" .‬המידע הזה אמור להיות מסווג‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬השמועה עשתה לה כנפיים‪ .‬בעיקר מפני שכולם מתנגדים‪".‬‬
‫כולם מתנגדים?‬
‫סופי רצתה לדעת יותר‪ ,‬אך אילצה את עצמה להתאפק מלשאול‪ .‬זה לא משנה‪.‬‬
‫"אני מרפאת את פינטאן בהוראת המועצה — ורק בגלל שאנחנו צריכים לדעת מה הוא מסתיר‪ .‬אבל‬
‫אביך שונה‪ .‬הוא איבד כל כך הרבה‪ .‬מה אם כל ה ֵאבֶל הזה יהיה יותר מדי בשבילו?"‬
‫"די!" צעק ויילי‪ ,‬וקולו התנפץ כנגד הקירות החלקלקים‪" .‬אל תעמידי פנים שאכפת לך ממנו‪ .‬זאת‬
‫אשמתך‪ .‬אם לא היה מגן עלייך — "‬
‫"מספיק‪ ,‬מר אנדל!" מאסטר ליטו התפרץ‪ ,‬והתיישר מלוא קומתו‪ .‬למען האמת‪ ,‬דמותו הייתה‬
‫מרשימה למדי‪ ,‬בייחוד כשאמר לוויילי‪" ,‬אני לא ממליץ שתמשיך להעמיד את סבלנותי במבחן‪".‬‬
‫ויילי חרק שיניים‪ ,‬ולרגע תהתה סופי אם הוא מתכוון לנגוח בפניו של מאסטר ליטו‪ .‬אבל הוא רק‬
‫דחף אותו‪ ,‬חלף על פניו ועלה במדרגות בחמת זעם‪ ,‬כל צעד הולם כמכת תוף‪ .‬אחרי כמה עיקולים הוא‬
‫נעלם‪ ,‬וסופי התחילה לטפס לאיטה במדרגות‪.‬‬
‫"את התכוונת למה שאמרת לו?" קרא אחריה מאסטר ליטו‪.‬‬
‫סופי פנתה לאחור והביטה בו‪" .‬התכוונתי לְמה?"‬
‫"את באמת חושבת שפרנטיס לא ירצה להירפא?"‬
‫"אני‪ ...‬לא יודעת‪ .‬אבל איך אתה היית מרגיש אילו התעוררת אחרי כל השנים האלה וגילית שאשתך‬
‫מתה?"‬
‫"אין לי אישה‪ ".‬קולו התעבה‪ ,‬פניו התעוותו ברגש כלשהו — אף כי סופי פקפקה אם מישהו‪ ,‬ואפילו‬
‫אמפת‪ ,‬יכול לפרש מהו‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ",‬היא אמרה בשקט‪.‬‬
‫"זה לא‪ ...‬ואני עדיין‪ ...‬לא שזה משנה‪"...‬‬
‫היא לא הייתה בטוחה שהוא עדיין מדבר איתה‪ .‬מבטו נעשה מרוחק‪ ,‬כאילו צלל עמוק אל תוך‬
‫זיכרון כלשהו‪ .‬וכשבחנה את פניו הבינה שמאסטר ליטו מבוגר בהרבה מכפי שהוא נראה‪ .‬אוזניו לא‬
‫היו מחודדות‪ ,‬אבל היו לו עיניים קדמוניות‪.‬‬
‫הפעמונים השמיעו את נגינתם וניערו אותו מהט נס שהיה שרוי בו‪.‬‬
‫"כדאי שתלכי‪ ",‬הזכיר לה‪.‬‬
‫הוא לא בא בעקבותיה כשעלתה בגרם המדרגות המפותל‪ ,‬וכאשר הציצה למטה לאחר שטיפסה כמה‬
‫קומות‪ ,‬הוא עדיין עמד שם‪ ,‬בוהה בחלל‪ ,‬ונראה מבולבל אף יותר ממנה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫ליידי קאדנס הטילה עליה שבוע של ריתוק בארוחת הצהריים משום שאיחרה — מה שלא היה נורא כל‬
‫כך אילולא הודיעה לסופי שהיא תהיה זו שתשגיח על המרותקים — ושיש לה ערימה רעננה של‬
‫שורשי חבצנית שילדי הפלא יצטרכו לקלף אותם ולסחוט מהם מיץ‪.‬‬
‫סופי הצחינה מהפקעות המעוכות והרקובות ימים רבים אחרי הפעם האחרונה שעבדה איתן‪ .‬אבל‬
‫לפחות סטינה תצטרך לסבול יחד איתה‪.‬‬
‫"עכשיו‪ ,‬משסיימת לבזבז את זמני‪ ",‬אמרה ליידי קאדנס ואספה את שערה השחור כעורב לפקעת‬
‫מאחורי ראשה בעזרת עיפרון כסוף‪" ,‬בואי נמשיך בשיעור של היום‪ .‬הוכחת את יכולתך בשפות‪,‬‬
‫והגיע הזמן לבחון את יכולת החיקוי שלך‪".‬‬
‫סופי שקעה בתוך הכיסא היחיד בחדר‪ ,‬שהיה כה קר וקשה‪ ,‬עד שהייתה בטוחה שליידי קאדנס‬
‫בחרה בו במיוחד כדי לאמלל אותה‪" .‬חיקוי?"‬
‫"אל תגידי לי שחשבת שפשוט נלמד שפות?"‬
‫"טוב‪ ...‬לשיעור הזה בכל זאת קוראים בלשנות‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אילו הם רצו רק ללמד אותך כמה משפטים בגמדית ובטרולית‪ ,‬היו יכולים להצמיד לך כל‬
‫מנטור‪ .‬אבל הם נתנו אותך לי‪ ,‬ואני רק יכולה להניח שזה בגלל ששתינו פוליגלוטיות —"‬
‫"רגע‪ ,‬חשבתי שאת מממשת‪ ".‬סופי ראתה את ליידי קאדנס נוקשת באצבעותיה וגורמת לדברים‬
‫להופיע או להיעלם כבר כמה פעמים‪.‬‬
‫ליידי קאדנס פלטה אנחה איטית‪ ,‬כאילו עצם המחשבה על כל מה שסופי צריכה ללמוד התישה‬
‫אותה‪" .‬לרוב יש לְפוליגלוטים יותר מיכולת אחת‪ .‬והיכולת לדבּר שפה כראוי היא הרבה יותר מאשר‬
‫לשנן מילים‪ .‬עלייך לשלוט במבטא ובהגייה — לפעמים אפילו בטון הדיבור‪ .‬זה מה שעושה את‬
‫הפוליגלוטים מדהימים כל כך‪ .‬וזה גם מה שמאפשר לנו לחקות‪ .‬למשל" — היא כחכחה בגרונה ונשמה‬
‫נשימה קלה — "אני מצטערת שאיחרתי‪ .‬זה לא יקרה שוב‪".‬‬
‫סופי חשה שפיה נפער כשהבינה שליידי קאדנס חיקתה באופן מושלם את קולה‪.‬‬
‫"זה מטורף‪".‬‬
‫"אין בזה שום דבר מטורף‪ ",‬חיקתה ליידי קאדנס את ליידי אלינה‪ .‬היא המשיכה בחיקוי המבטא‬
‫הייחודי של אולדן שהיה כה מדויק עד שנשמע כאילו היא משמיעה הקלטה של קולו וחוזרת על דבריו‬
‫בתנועות שפתיים‪.‬‬
‫"וגם אני יכולה לעשות את זה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"בעזרת תרגול‪ .‬אז בואי נמצא את רמת הבסיס שלך‪ ,‬טוב?" היא נקשה באצבעותיה וחפץ מוזהב‬
‫שנראה כמו מטרונום הופיע בידיה‪ .‬היא הניפה את המטוטלת והמחט התנדנדה קדימה ואחורה‪" .‬חזרי‬
‫אחריי‪ ,‬ונסי לוודא שאת אומרת את זה בדיוק כמוני‪ :‬יום אחד אני אחזור לראוואגוג ואמשיך במחקר‬
‫שלי‪".‬‬
‫סופי חזרה על המשפט וניסתה לקצר את המילים ולהדגיש את הרי"ש כפי שליידי קאדנס עשתה‪.‬‬
‫במקום זאת‪ ,‬היא נשמעה כמו מרי פופינס זועפת‪.‬‬
‫ליידי קאדנס נאנחה וכיבתה את החפץ‪" .‬שלושה מיליון‪ ,‬ארבע מאות אלף‪ ,‬שבע מאות חמישים‬
‫ושלוש‪ .‬ראיתי פעוטות עם דירוגים גבוהים יותר‪".‬‬
‫הן ניסו את המשפט שלוש פעמים נוספות‪ ,‬ובכל פעם ירד הדירוג של סופי עוד יותר‪.‬‬
‫"ובכן‪ ",‬אמרה ליידי קאדנס‪ ,‬ותחבה את החפץ לכיס שמלתה הכחולה הפשוטה‪" .‬אני מניחה שזו‬
‫הסיבה שבגללה הם הרגישו שאת זקוקה לסיוע שלי‪".‬‬
‫סופי פקפקה ביכולתה של המועצה לדעת עד כמה היא הייתה גרועה בחיקוי‪ .‬אבל הייתה לה שאלה‬
‫טובה יותר‪" .‬איך זה היה‪ ,‬לחיות עם הענקים?"‬
‫ליידי קאדנס נשענה לאחור‪ ,‬שלפה את העיפרון משערה והניחה לקווצות הארוכות והחלקות ליפול‬
‫על פניה כמו מפל‪" .‬זה היה‪ ...‬שונה מאוד ממה שציפיתי‪ .‬הם הרבה יותר מתקדמים מכפי שחשבתי‬
‫שיהיו — הערים שלהם מלאות בכל כך הרבה פלאים לא מוּכּרים‪ .‬היו דברים לא נעימים‪ ,‬כמובן‪ .‬קודם‬
‫כול הריח‪ ".‬היא נרעדה‪" .‬והם יכולים להיות היצורים האלימים והבזויים ביותר‪ .‬אבל‪ ...‬יש‬
‫אינטליגנציה מהממת תחת כל האכזריות הזאת‪ .‬כל כך הרבה שאפתנות ונחישות‪ .‬לעולם לא אבין‬
‫אותם — ותמיד ארצה לרחוץ אותם — אבל למדתי גם לכבד אותם‪ .‬וחשוב מכך‪ ,‬הם למדו לכבד אותי‬
‫ואפילו לבטוח בי‪ .‬הם לימדו אותי דברים ששום אֶלף לא למד בעבר‪ .‬לזה אני מתגעגעת‪ ,‬לידיעה‬
‫שהעבודה שביצעתי יכולה להבטיח את השלום המתמשך בין בני עמינו‪ ,‬לעומת בזבוז שעות בהקניית‬
‫מיומנויות לילדה שהיא כבר חכמה מדי‪".‬‬
‫סופי לא הצליחה להבין אם זו מחמאה או עלבון‪ .‬כך או כך‪ ,‬היא התעלמה מזה‪" .‬אז מהיכרות טובה‬
‫כמו שלך עם הענקים‪ ,‬את חושבת שהם היו נותנים למורדים אחד ממכשירי המעקב מעוקבנטין? או‬
‫שהמורדים היו צריכים לגנוב אותו?"‬
‫"רגע‪ ",‬אמרה ליידי קאדנס והזדקפה בכיסא‪" .‬מצאת את אחד מהמכשירים שלהם?"‬
‫"כן‪ .‬אתמול מצאתי אחד שהוסתר בסבך הזנב של סילבני‪".‬‬
‫ליידי קאדנס נרתעה לאחור כאילו סופי נגועה במגפה‪ ,‬מלמלה משהו בשקט‪ ,‬נקשה באצבעותיה‬
‫וגרמה לבקבוקון כסוף זעיר להופיע בכף ידה‪.‬‬
‫"הושיטי ידיים‪ ",‬היא הורתה‪ ,‬הסירה את הפקק ופיזרה את האבקה הכסופה הדקיקה על עורה של‬
‫סופי‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬לא אדום‪ ",‬היא לחשה‪" .‬הכול‪ ,‬רק לא אדום‪".‬‬
‫סופי ספרה את השניות שחלפו בעוד שתיהן בוהות בידיה‪ .‬אחרי מאה עשרים ותשע היא הייתה די‬
‫בטוחה שדבר לא יקרה‪.‬‬
‫אבל בשנייה המאה ושלושים‪ ,‬עורה הבהיק באדום עז‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪17‬‬
‫‪ ‬‬
‫"מה זה אומר‪ ,‬האדום?" שאלה סופי‪ ,‬ולא הייתה בטוחה אם עליה לצרוח או לנפנף בידיים או לרוץ‬
‫לשירותים הקרובים ביותר ולשטוף את ידיה בחפיסת סבון שלמה‪ ,‬עד שתיגמר‪.‬‬
‫"זה אומר שאת צריכה להגיע למרכז הריפוי‪ .‬האם יש לאלווין פּי אטִין בהישג יד?"‬
‫"אני אפילו לא יודעת מה זה‪".‬‬
‫ליידי קאדנס זרתה את אבקת הכסף על ידיה שלה והספיגה אותה בעורה‪" .‬זו חומצה‪ ,‬שנייה‬
‫בעוצמתה רק לאַל הֵסט‪ ,‬כך שהיא אמורה להיות חזקה מספיק כדי להסיר אַרוֹמַארק‪ .‬בחיי — לא‬
‫למדת שום דבר באלכימיה?"‬
‫אלכימיה הייתה המקצוע הגרוע ביותר של סופי‪ ,‬והיא בקושי הצליחה להשיג ציון עובר‪ .‬אבל היא‬
‫כן זכרה שאלקהסט הוא הממס האוניברסלי‪ ,‬המסוגל להמס כל דבר‪.‬‬
‫עץ‪.‬‬
‫מתכת‪.‬‬
‫בשר‪.‬‬
‫"מה זה ארומארק?" היא שאלה‪ ,‬חוששת מהתשובה‪.‬‬
‫ליידי קאדנס הרימה את ידיה הלא־צבועות ורחרחה אותן‪" .‬חומר שאני מאוד אסירת תודה שאין‬
‫עליי‪ .‬הוא לא יזיק לך‪ .‬לא בפני עצמו‪ ,‬לפחות‪ ",‬הוסיפה כששמה לב שסופי החלה לרעוד‪" .‬אבל את‬
‫חייבת להיפטר ממנו — ובמהירות‪ .‬האם עוד מישהו מלבדך נגע במכשיר?"‬
‫"אולדן וקיף‪ .‬וג'ורק בחוות המקלט‪ .‬ואולי כמה מחברי המועצה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הוא היה בתוך זנבה של‬
‫סילבני‪ ,‬אז אני בטוחה שהוא נגע בה‪".‬‬
‫ליידי קאדנס שפשפה את רקותיה‪" .‬כולם יצטרכו להיבדק‪ ".‬היא הושיטה לסופי את בקבוקון‬
‫האבקה‪" .‬אמרי להם לזרות את זה על העור שלהם‪ .‬כל מקום שייצבע באדום בוהק יש לטהר‪ .‬ואם את‬
‫זקוקה לכמות נוספת של אבקה‪ ,‬י ַדעי אותי‪ .‬יש לי הרבה 'ניבג ָנית' בין התכשירים שלי‪".‬‬
‫"'ניבגנית'?" סופי חזרה אחריה וניסתה לא לחשוב על המילה "טיהור"‪.‬‬
‫"זה סוג נבג מיוחד שמגיב לאנזימים שונים של הענקים‪ .‬הוא לא מנטרל אותם‪ ,‬אבל הוא מתריע על‬
‫הימצאם‪".‬‬
‫סופי בחנה את ידיה הזוהרות‪" .‬איך זה שאולדן וסנדור לא ידעו על החומר הזה?"‬
‫"כי הם מעולם לא שאלו‪ .‬ונראה שרוב הדיווחים ששלחתי למועצה נעלמו בחלל ולעולם לא עלו‬
‫לדיון‪ .‬שלחתי להם מידע מגוון על מה שגיליתי בנוגע לאופייה האמיתי של טכנולוגיית הענקים‪.‬‬
‫למשל‪ ",‬היא הושיטה יד אל הכיס ושלפה שרשרת עם תליון כסף עגול‪" ,‬זה ֶאנ ְזי ַמגֵן‪ .‬המלך דימיטַאר‪,‬‬
‫המנהיג העליון של הענקים‪ ,‬נתן לי אותו כשהעניק לי סוף סוף מעמד של תושבת בעיר הבירה — הישג‬
‫שלא בא בקלות‪ ,‬האמיני לי‪ .‬הוא אמר לי שעליי לענוד אותו כל הזמן אם אני רוצה להישאר מוגנת‪,‬‬
‫ובמשך שנים חשבתי שזה עוד אביזר‪ ,‬כמו תליון הרישום שאנחנו עונדים‪ .‬אבל טעיתי‪".‬‬
‫היא שפשפה באצבעה את שולי הכדור והושיטה את ידה‪ .‬כעבור כמה שניות זהר קצה אצבעה בצבע‬
‫ירוק‪.‬‬
‫"זו החוֹ ַתמְצית שמגיבה לניבגנית שיש לי עדיין על הידיים‪ ",‬הסבירה‪.‬‬
‫סופי נענעה את ראשה‪ ,‬נאבקת לזכור את כל השמות המוזרים‪" .‬ולמה זה קשור לארומארק?"‬
‫"מכיוון ששניהם אנזימים‪ .‬זו הגאונות האמיתית של הענקים‪ .‬הטכנולוגיה שלהם היא למעשה די‬
‫פשטנית‪ .‬אבל הביוכימיה שלהם! לא היה לי מושג עד שהפלתי בטעות חבית של ניבגנית בזמן שעבדתי‬
‫וצעדתי אל תוך ענן האבקה שנוצר‪ .‬העור שלי זהר בצבע ירוק בהיר בכל מקום שהתליון שלי נגע בי‪,‬‬
‫והבנתי שהאנזימגן הוא למעשה מערכת אקולוגית‪ .‬עולם זעיר ועצמאי של מיקרואורגניזמים‪".‬‬
‫היא טלטלה את תליון הכסף מול פניה של סופי והצביעה על החורים השחורים‪ ,‬הכמעט‬
‫מיקרוסקופיים‪ ,‬שכיסו את צידו החיצוני כמו סיכות זעירות‪" .‬חותמצית היא אנזים המופרש על ידי‬
‫מושבת מיקרואורגניזמים החיים בתוך התליון הכדורי הזה‪ .‬כאֶלפים אנחנו לא יכולים לראות את‬
‫האנזים‪ ,‬להריח אותו או לטעום אותו ללא ניבגנית‪ .‬אבל הענקים יכולים‪ .‬ואם הם לא מזהים אותו על‬
‫מישהו שעובר בעיר שלהם‪ ,‬הם יודעים שמדובר בפולש‪".‬‬
‫סופי קימטה את מצחה כשהביטה באצבעותיה הזוהרות באדום‪" .‬אם הריח כל כך חזק‪ ,‬איך זה‬
‫שסנדור לא הרגיש בו?"‬
‫"גובלינים הם האויבים הגדולים ביותר של הענקים — לבד מבני האדם‪ .‬מובן שמנגנוני ההגנה של‬
‫הענקים מתגברים על יכולות האיתור של הגובלינים‪ .‬העובדה שאלפים לא יכולים לראות או להריח‬
‫אותם היא רק בונוס‪".‬‬
‫סופי נאלצה להסכים עם ההיגיון של הענקים‪ ,‬אם כי שוב מצאה את עצמה מייחלת לכך‬
‫שהסוּפֶּר־חושים הגובליניים של סנדור יהיו הרבה יותר "סופר"‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬מה עושה הארומארק על מכשיר המעקב?" היא שאלה והתכוננה לתשובה הגרועה ביותר‬
‫האפשרית‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬שום דבר לא יכול היה להכין אותה לתשובה שקיבלה‪.‬‬
‫ליידי קאדנס הניחה את אצבעה הירוקה לצד אצבעותיה האדומות של סופי‪" .‬ירוק פירושו שזהו‬
‫מכשיר מעקב‪ ,‬סופי‪ .‬אדום פירושו שזהו מכשיר ִה ְתבַּייתוּת‪ .‬כל כלי הנשק שלהם‪ ,‬למרות שהם‬
‫משמשים לכאורה 'להגנה בלבד'‪ ,‬נעזרים בארומארק כמערכת המיקוד שלהם‪ .‬כל עוד הם מתבייתים‬
‫על האנזים‪ ,‬מובטחת להם פגיעה ישירה‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"את בטוחה שליידי קאדנס אמרה פיקאטין?" שאל אלווין כשחיפש בין הבקבוקים הזעירים שעל‬
 ‫המדפים הממלאים את הקיר הגדול ביותר במרכז הריפוי‪.‬‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬והוא התכווץ‪ ,‬הסיר את משקפיו הססגוניים והניח אותם על מצחו בסבך שערו הכהה‬
‫והפרוע‪" .‬ובכן‪ ,‬טוב‪ .‬אני אצטרך להכין את העור שלך‪".‬‬
‫המשפט הזה לא נשמע לה טוב משום בחינה‪.‬‬
‫"הירגעי‪ ,‬פוסטר‪ ",‬אמר קיף והשתרע על המיטה שמולה‪" .‬אני נשבע שאני מקבל יותר שדרים של‬
‫מתח ממך מאשר מהגיגאנטור שיושב שם‪".‬‬
‫הוא הצביע לעבר משרדו של אלווין‪ .‬סנדור צעד בו הלוך ושוב ונעזר באביזר המשולש שלו כדי‬
‫להעביר את המידע החדש לקפטן הצבא שלו‪ .‬הקיר הדק שהפריד בין המשרד לאזור הטיפולים הגדול‬
‫יותר עמעם את מרבית השיחה‪ .‬אבל סופי עדיין יכלה לשמוע את הרעד בקולו הצווחני של סנדור‪.‬‬
‫"אני נראה כאילו טבלתי בפוקספייר‪ ",‬אמר קיף ונופף באצבעותיו שזהרו באדום‪" .‬את חושבת‬
‫שליידי אלינה תעלה לי את הציון אם אספר לה שעשיתי את זה למען שמו של בית הספר?"‬
‫"אני חושבת שליידי אלינה מודאגת יותר מהאפשרות שהעברנו ארומארק למקומות נוספים‪ ",‬אמרה‬
‫סופי‪.‬‬
‫כל שטחו של בית הספר פוקספייר כוסה כעת ב"ניבגנית" שסיפקה ליידי קאדנס‪ ,‬אף על פי שהיא‬
‫ניסתה להרגיע את ליידי אלינה והסבירה לה שאנזימים של ענקים מועברים רק ברגע הההפצה שלהם‬
‫— כמו שדיו נמרח רק כשהוא רטוב — ושהם נדבקים לעור חי רק באמצעות מגע ישיר עם מקור‬
‫הארומארק‪.‬‬
‫סופי הייתה בינתיים הרבה יותר מוטרדת מהצורך ליצור קשר עם אולדן כדי שסילבני תטופל‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬אולדן היה "מחוץ לטווח"‪ .‬וכך גם ג'וּ ק וגריידי‪.‬‬
‫קיף בעט בשולי המזרן של סופי‪ ,‬וגרם לבּולהוֹ ן — בַּאנְשִׁי המחמד של אלווין‪ ,‬שוודאי ישן מתחת‬
‫למיטתה — להימלט מהחדר בנשיפה של כעס‪" .‬אם תמשיכי למעוך כך את המקשר שלך הוא יישבר‪".‬‬
‫סופי הרפתה את אחיזתה ונשמה נשימה עמוקה ומרגיעה‪.‬‬
‫זה לא עזר‪.‬‬
‫"למה הם לא עונים?" היא שאלה ונלחמה בדחף להשליך את החפץ חסר־התועלת לקצה השני של‬
‫החדר‪" .‬ואיך אתה יכול להיות כל כך רגוע? יכול להיות שכלי הנשק של הענקים מכוונים אלינו ממש‬
‫ברגע זה‪ .‬או אל סילבני‪ .‬או אל אולדן‪ .‬או אל חברי המועצה‪ .‬ואם הם יתבייתו על זה" — היא הושיטה‬
‫את אצבעותיה הזוהרות — "הם לא יוכלו להחטיא‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אם הם יעשו את זה‪ ,‬הם יפתחו במלחמה‪ ",‬הזכיר לה קיף‪.‬‬
‫"מלחמה שהם יפסידו בה‪ ,‬אגב‪ ",‬התערב אלווין בשיחה‪" .‬אל תתני לדרכי השלום שלנו להטעות‬
‫אותך‪ ,‬סופי‪ .‬אם מישהו יהיה טיפש מספיק כדי לתקוף אותנו יש לנו דרכים להביס אותו — ובמהירות‪.‬‬
‫והענקים יודעים זאת‪ .‬דאגנו שכל המינים התבוניים יידעו זאת‪ .‬מדוע‪ ,‬לדעתך‪ ,‬הם חתמו על האֲמנות‬
‫שלנו?"‬
‫הוא נשמע כל כך בטוח‪ .‬וסופי כמעט האמינה לו‪.‬‬
‫אבל היא הטילה ספק באפשרות שהמורדים — או הענקים‪ ,‬או מי שהצמידו את מכשיר ההתבייתות‬
‫לסילבני — היו טורחים כל כך אילולא התכוונו ללחוץ על ההדק‪.‬‬
‫"אני חושב שהגיע הזמן שניפטר מהחומר המגעיל הזה‪ ,‬לא?" שאל אלווין‪ ,‬הניח קערה כסופה‬
‫שטוחה על ברכיו של כל אחד מהם והזהיר אותם לא לשפוך את תכולתה‪.‬‬
‫סופי השתנקה כשהריחה את הנוזל הצלול שבקערה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬סמכי עליי‪ ,‬את לא רוצה לדעת מה זה‪ ",‬אמר לה אלווין‪" .‬פשוט השְׁרי את הידיים שלך בתוך‬
‫הנוזל עד שאומַר לך להפסיק‪ .‬אה‪ ,‬וקחי בחשבון שתהיה לך תחושה מוזרה‪".‬‬
‫"מוזרה באיזה מובן?" שאלה סופי כשטבלה את ידיה בקערה — אבל אז הבינה לְמה הוא מתכוון‪,‬‬
‫משום שהנוזל שחלחל לתוך עורה היה כנראה מורכב מאש ומקרח בחלקים שווים‪ .‬זה לא כאב‪ ,‬אבל‬
‫גם לא היה נעים‪ ,‬ובעיקר גרם לה להזיע ולרעוד ולתחושת גרד מטורפת‪.‬‬
‫"החזיקי מעמד עוד עשר שניות‪ ",‬אמר אלווין והחל לספור‪.‬‬
‫עשר שניות מעולם לא עברו לאט כל כך‪ ,‬וכשהוא הגיע סוף סוף ל"אחת"‪ ,‬סופי שלפה את ידיה‬
‫במהירות‪ .‬אלווין לקח מהם את הקערות הכסופות והושיט לכל אחד מהם מגבת משי ירוקה‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬לחש קיף והפיל את המגבת לחיקו‪ .‬הוא מחא כפיים כמה פעמים ואז הצמיד את כפות ידיו‬
‫אל פניו‪" .‬זה כאילו שאני יודע שהידיים שלי נוגעות בי‪ ,‬אבל אני לא מרגיש שהן עושות את זה‪".‬‬
‫גם סופי הרגישה שידיה רדומות‪ ,‬אם כי אותה זה לא שעשע כלל‪.‬‬
‫רופאים הרדימו מישהו רק אם רצו להכין אותו לקראת כאב‪.‬‬
‫"מה זה?" היא שאלה כשאלווין שלף שני בקבוקונים אדומים קטנים מתוך התיק שנשא תמיד על‬
‫כתפיו‪.‬‬
‫"זה השלב האחרון — וזה לא יכאב‪ ,‬אני מבטיח‪".‬‬
‫סופי נעצה את מבטה בג'קאלופות‪ 1‬המקפצות שעל הטוניקה של אלווין והזכירה לעצמה שהיא‬
‫סומכת עליו‪ ,‬בעוד הוא יישר את זרועותיה כך שיקבילו לרצפה‪.‬‬
‫"כך זה ילכלך פחות‪ ",‬הוא הסביר‪ ,‬ולא הצליח להישמע מרגיע כפי שהתכוון‪" .‬ואל תילַחצי כשתראי‬
‫מה זה עושה‪ .‬זה יעבור כהרף עין‪".‬‬
‫סופי אילצה את עצמה לא לזוז‪ ,‬ואלווין יצק את הנוזל האדום בקילוח דק על ידיה‪ .‬היא לא חשה‬
‫בנוזל המבריק שכיסה את כפות ידיה‪ ,‬אבל המראֶה היה מחריד עד מאוד‪ :‬השכבות העליונות של עורה‬
‫התכווצו והתמוססו‪ ,‬החלו לנטוף על הרצפה ויצרו שלולית של עיסה ורדרדה‪ .‬ריח של בשר חרוך‬
‫מילא את האוויר וגרם לכולם להשתנק בזמן שאלווין עטף את ידיהם ביריעות בד סגולות רטובות‪" .‬זה‬
‫אולי הדבר הכי דוחה שעשיתי בחיים שלי‪ ",‬אמר קיף בשקט ובהה בתחבושות הסגולות הלחות שלו‪.‬‬
‫"זה היה גם מדהים‪ .‬אבל אח שלי‪ ,‬אתה צריך להזהיר את הבנאדם לפני שאתה ממיס לו את העור‪".‬‬
‫סופי סלדה מהמחשבה שגם אולדן יצטרך לסבול את התהליך‪ .‬וג'ורק‪ .‬ו —‬
‫"אוי‪ ,‬לא‪ ",‬מלמלה‪ ,‬וניסתה לתפוס את המקשר בידי המומיה הסגולות שלה‪" .‬הם לא יכולים לעשות‬
‫את זה לסילבני‪ .‬היא תהיה בטראומה במשך חודשים‪".‬‬
‫"הירגעי‪ ",‬אמר אלווין ולחץ בעדינות על כתפיה‪" .‬את צריכה לסיים את הטיפול או שלא תירפאי‬
‫כהלכה‪ .‬ואני בטוח שהם ירדימו את סילבני לפני הטיפול‪ .‬האמת היא שחשבתי להרדים גם אותך‪ ,‬אבל‬
‫אני יודע איך את מרגישה לגבי תרופות הרגעה ו —"‬
‫"אני הייתי מתנדב להתמסטל‪ ",‬התערב קיף‪.‬‬
‫"גם אם זה אומר לבלות את הלילה בבית הספר?" שאל אלווין‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬מסיבת פיג'מות! אני לגמרי בעניין!"‬
‫"טוב‪ ,‬אני משום מה לא בטוח שההורים שלך יתמכו בזה‪ ,‬וזו הייתה הסיבה השנייה שבגללה‬
‫השארתי אותך ער‪".‬‬
‫"אתה כנראה לא ממש מכיר את ההורים שלי‪ .‬הם שמחים תמיד להיפטר ממני‪ ".‬קיף אמר זאת‬
‫בחיוך‪ ,‬אבל סופי‪ ,‬שהכירה אותו היטב‪ ,‬לא השתכנעה‪.‬‬
‫גם אלווין בוודאי הבחין בזאת‪ ,‬כי הוא לא המשיך לדון בנושא‪" .‬אהה‪ ",‬אמר כשהסיר את‬
‫התחבושות מידיה של סופי‪" .‬הייתי בטוח שזה ייעלם‪".‬‬
‫הוא עקב באצבעו אחר הצלקת בצורת הכוכב שנותרה מפעולת הריפוי של הברבור השחור‪.‬‬
‫"היא כנראה עמוקה מדי‪ ",‬אמרה כשאלווין נקש באצבעותיו כדי ליצור כדור אור כתום סביב‬
‫הצלקת‪.‬‬
‫הוא הציץ מבעד למשקפיו הססגוניים‪ ,‬סובב את ידה מצד לצד‪" .‬אבל זה לא הגיוני‪".‬‬
‫"זה סימן ההיכר של פוסטר‪ ",‬הזכיר לו קיף‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני מניח שזה נכון‪ ".‬אלווין הבזיק כדור ירוק במקומו של הכתום והזעיף פנים כשהבחין בפרק‬
‫ידה‪" .‬למה לא אמרת לי שיש לך כוויה?"‬
‫"זאת לא כוויה‪ ,‬זו חבורה‪ ",‬תיקנה אותו סופי‪" .‬פשוט השתמשתי במשחות הלא נכונות כדי לטפל‬
‫בה והחמרתי את המצב‪ .‬ולפני שתנאם לי נאום‪ ,‬לא באתי אליך כי זה לא היה כזה סיפור‪ .‬העור שלי‬
‫פשוט עבר מין סחיטה כשמישהו סובב לי את פרק היד‪".‬‬
‫"וואו‪ ,‬רגע — מי סובב לך את היד?" שאל קיף‪" .‬תגידי לי מי זה ואני אדאג להעניש אותו‪ .‬בסגנון‬
‫סנסן‪".‬‬
‫"לא צריך להעניש אף אחד‪ ",‬התעקשה סופי‪" .‬אם מישהו אשם בכלל‪ ,‬זאת אני‪ .‬אני יודעת עד כמה‬
‫בראנט הוא בלתי יציב‪ .‬הייתי צריכה להיות יותר זהירה‪".‬‬
‫"את בהחלט צריכה ללמוד להיות זהירה יותר‪ ",‬הסכים אלווין ופשפש בתיקו‪" .‬אבל אני גם חושב‬
‫שזה יהיה חכם להתרחק ממנו‪ .‬על כל פנים‪ ,‬את חייבת תמיד לגשת אליי כשיש לך פציעה כלשהי!"‬
‫"אוקיי‪ ,‬בסדר‪ ,‬לא צריך לצעוק‪ ".‬סופי עיסתה את אוזניה המצלצלות‪.‬‬
‫אלווין הביט בה בחומרה כשאחז בידה ומרח משחה סגולה על הפצע‪ .‬העקצוצים הקרים הקלו על‬
‫הכאב מיד והאדמומיות נעלמה‪.‬‬
‫"איזו משחה זאת?" שאלה סופי‪ .‬היא רצתה לזכור את השם‪.‬‬
‫"קוראים לה 'להבא תזיזי את התחת שלך ותגיעי למרכז הריפוי'‪".‬‬
‫"או שפשוט תדאגי שלא תהיה הפעם הבאה‪ ",‬התערב קיף‪" .‬אבל כולנו יודעים שזה כנראה לא‬
‫יקרה‪ ".‬הוא הצביע על תמונתה של סופי בתלבושת המסטודון המשפילה של טקסי פתיחת הלימודים‪,‬‬
‫התמונה התלויה מעל מיטתה‪" .‬אלווין צריך להכין טבלת מעקב כדי שנוכל לספור את הביקורים‬
‫שלך‪".‬‬
‫"אצטרך להכין טבלה גם בשבילך‪ ,‬קיף‪ ",‬אמר לו אלווין‪" .‬אתה מתחיל להיות אורח די קבוע כאן‪".‬‬
‫"אני מניח שזה הצד הפחות טוב בחברות עם מלכת המסתורין‪ ,‬אבל אל תדאג‪ ,‬זה שווה את זה‪".‬‬
‫סופי הכריחה את עצמה לחייך בידיעה שהוא רק מקניט אותה‪ .‬אבל הוא צדק‪ .‬מאז שקיף החל לעזור‬
‫לה העור שלו נמס‪ ,‬הוא סבל מכמה צלעות שבורות וכמעט מת‪ .‬ודקס היה חסר מזל כמוהו‪ .‬להיות חבר‬
‫שלה זה מסוכן‪.‬‬
‫אבל היא תתמודד עם הדאגה הזאת מאוחר יותר‪ .‬לפני הכול‪ ,‬היא חייבת להציל את סילבני‪ ,‬ומכיוון‬
‫שאולדן‪ ,‬ג'ורק וגריידי עדיין לא הגיבו לניסיונות ההתקשרות שלה‪ ,‬עלה בדעתה רק אדם אחד נוסף‬
‫שיוכל לעזור לה‪ .‬היא הבטיחה לעצמה — ולגריידי — שתפנה אליו רק במקרה חירום קיצוני ביותר‪,‬‬
‫משום שתפקידיו כחבר מועצה תמיד יהיו בעדיפות ראשונה‪ ,‬והיא ידעה מניסיון העבר שלעתים עליה‬
‫להפר כמה כללים‪.‬‬
‫אבל העובדה שסילבני נמצאת תחת איום במתקפה חייבת להשתייך לקטגוריה הזאת‪.‬‬
‫היא אחזה במקשר שלה‪ ,‬קירבה את ריבוע הכסף המלוטש אל שפתיה בתקווה שידיה יפסיקו לרעוד‬
‫ולחשה‪" ,‬הראה לי את חבר המועצה טֶריק‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪18‬‬
‫‪ ‬‬
‫"בשבילך זה סתם יום שגרתי‪ ,‬מה?" שאל קיף‪ .‬הם עמדו רועדים מחוץ לשערי חוות המקלט‪ ,‬וחיכו‬
‫שחבר המועצה טריק יבוא לפגוש אותם‪" .‬ללכת לבית הספר‪ ,‬לגלות שאת מכוסה בחומר מסוכן‪ ,‬להמס‬
‫כמה שכבות עור ואז להתקשר לחבר הכי טוב שלך‪ ,‬שהוא גם חבר מועצה‪ ,‬לספר לו שאת מבריזה‬
‫מהלימודים כדי להציל את העולם ולשמוע אותו אומר 'מגניב‪ ,‬אני אבוא איתך!'"‬
‫"אנחנו לא מצילים את העולם‪ ,‬אנחנו מצילים את סילבני‪ ",‬תיקנה סופי בזמן שניסתה לייצב את‬
‫ברכיה ולמנוע מהן לרעוד‪ .‬השכמייה הקצרה של התלבושת האחידה חיממה את כתפיה הפעם‪ ,‬אבל‬
‫השילוב של חצאית־פלוס־גרבונים היה הרבה יותר חדיר לרוח‪.‬‬
‫שלא כמו סנדור היא‪ ,‬לפחות‪ ,‬לבשה חולצה‪ .‬אבל נראה שהקור אינו משפיע על סנדור‪ .‬ואולי הוא‬
‫היה עסוק מדי בחיפוש אחר עקבות של ענקים‪.‬‬
‫קיף כרך את שכמייתו גבוה יותר סביב צווארו ורכס אותה תחת סנטרו כדי לכסות כל סנטימטר‬
‫אפשרי של עור‪" .‬זה די נחשב להציל את העולם‪ ,‬כי‪ ,‬את יודעת‪ ,‬אם יקרה משהו לסילבני‪ ,‬נחזור שוב‬
‫לדאוג בגלל סכנת ההכחדה‪".‬‬
‫סופי נשמה עמוק‪" .‬אתה חושב שזה העניין?"‬
‫"לְמה את מתכוונת?"‬
‫סופי קרבה אליו‪ ,‬חוששת לבטא בקול רם את ההשערה שלה‪" .‬כולם יודעים כמה סילבני חשובה‬
‫למועצה‪ .‬אז אולי הם מנסים להשתמש בזה לטובתם‪ .‬כאילו‪ ...‬כל עוד יש להם נשק שממוקד עליה‪ ,‬הם‬
‫יכולים לאלץ את המועצה לתת להם כמעט כל דבר שהם רוצים‪".‬‬
‫קיף שרק‪" .‬אני שונא לומר את זה‪ ,‬אבל זה ממש הגיוני‪ .‬אולי זו הסיבה שחבר המועצה טריק‬
‫השתגע כשסיפרת לו‪ .‬זה נשמע כאילו הוא משתין במכנסיים מפחד‪".‬‬
‫"באמת?" נשמע קול עמוק‪ ,‬וחבר המועצה הבליח והופיע על השביל שלפניהם‪ .‬האזמרגדים שבנזר‬
‫שלו בהקו כמעט כמו החיוך ששלח אל קיף לפני שפנה אל סופי‪" .‬אני מניח שבאמת קצת נבהלתי‬
‫מהחדשות‪ ,‬ואני שמח שהרגשת בנוח לפנות אליי‪".‬‬
‫חבר המועצה טריק ִתכנת את המקשר של סופי כך שיוכל לעקוף את מגבלות האבטחה ולהגיע אליו‬
‫בכל עת‪ .‬אבל הוא נראה תמיד מופתע כשהשתמשה בו‪ .‬ותמיד נענה לקריאתה‪.‬‬
‫הוא פנה לסנדור‪ ,‬שהתייצב לצידם בנשק שלוּף‪.‬‬
‫"האם יש איומים כלשהם באזור?" שאל‪.‬‬
‫"למיטב ידיעתי — לא‪ ,‬אבל ייתכן שלא אותי אתה צריך לשאול‪ .‬נראה שהחושים שלי אינם מעולים‬
‫כפי שחשבתי בעבר‪".‬‬
‫"סמוך עליי‪ ,‬סנדור‪ ,‬החושים שלך הם עדיין רבי־ערך להפליא מבחינתי‪ .‬אבל נראה לי שעלינו‬
‫להיכנס אל חוות המקלט‪ ".‬הוא סימן לכולם להתקדם בזמן שהסביר‪" ,‬דאגתי לכך שלורד קסיוס יארגן‬
‫עבורנו אישורי כניסה‪ ,‬כך שבאופן תיאורטי‪"...‬‬
‫הוא צעד צעד נוסף קדימה‪ ,‬והשערים נפתחו בקול נקישה‪.‬‬
‫"אני אוהב שדברים פועלים לפי התוכנית‪ .‬נראה שזה קורה לעיתים נדירות בימים אלה‪ .‬אחרי ?"‬
‫שאל‪ ,‬וסטה הצידה כדי לתת לסנדור להוביל‪.‬‬
‫סנדור צעד קדימה‪ ,‬חרבו מונפת‪ ,‬ואילו סופי‪ ,‬קיף וחבר המועצה טריק הלכו אחריו‪ .‬סופי הרגישה‬
‫שגן העדן החמים ושטוף השמש היה הפעם קריר יותר‪ ,‬אבל אולי חשה זאת משום שניסתה לנחש כמה‬
‫עוצמה תידרש לטיל מתוצרת הענקים למוטט את קירות ההר שמעליהם‪.‬‬
‫הם הספיקו ללכת רק כמה צעדים לפני שג'ורק יצא מתוך סבך של שיחים‪ .‬שערו הפרוע היה אסוף‬
‫לאחור בצמה פשוטה‪ ,‬והוא מיהר לקוד קידה לפני חבר המועצה טריק‪" .‬הרדמתי את האליקורנים כפי‬
‫שהורית לי‪ .‬הם מחכים לכם במרעה שלהם‪".‬‬
‫כשפנה להראות להם את הדרך הוא הביט בסופי‪ ,‬ופניו נראו כמסיכה של תחושות פחד ובגידה‪ .‬היא‬
‫חשה אשמה כשנזכרה בהבטחתה להגן עליו מפני המועצה — אבל איזו ברירה הייתה לה? זה היה עניין‬
‫גדול וחשוב יותר ממנה ומכולם‪ .‬סופי ניסתה להתכונן למראה של סילבני מחוסרת ההכרה‪ .‬אבל עיניה‬
‫מלאו דמעות כשהבחינה בה — ולא היו אלה דמעות של עצב‪.‬‬
‫אלה היו דמעות של זעם‪.‬‬
‫זו הייתה הפעם השנייה שראתה את סילבני מסוממת בגלל המורדים‪ .‬היא חייבת לוודא שזו הפעם‬
‫האחרונה‪.‬‬
‫"היא מרגישה שלווה‪ ",‬הבטיח לה קיף‪ ,‬והתחקה באצבעותיו אחר צווארה של סילבני‪" .‬וגם לא‬
‫נראה שנלחצה בזמן שהוא הרדים אותה‪ ,‬אלא כאילו רק נמנמה בלי להבין שזה קורה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אני בהחלט יודע איך להרדים אֶלי —" ג'ורק התחיל לדבר והפסיק בבת אחת כשהביט בחבר‬
‫המועצה טריק‪ .‬הוא מיהר לקוד עוד קידה עמוקה‪ ,‬ואמר בשקט‪" ,‬אמרו לי שיש אבקה שעליי להשתמש‬
‫בה כדי לבדוק את האליקורנים‪".‬‬
‫"היא אצלי‪ ".‬סופי נברה בכיסיה ושלפה את בקבוקון הניבגנית‪.‬‬
‫היא הראתה לג'ורק כיצד לזרות שכבה דקה של אבקה על גופו הרפוי של ג ייפֶל ואז פנתה לטפל‬
‫בסילבני‪ ,‬תוך התעלמות מקיף שטען שהוא אחראי לחלק העליון של הגוף‪ .‬אחרי כל הפעמים שהוא‬
‫כינה את סילבני "תחת נוצץ"‪ ,‬מגיע לו לטפל בזנב‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬היא לא הייתה בטוחה שתוכל להתמודד עם מראה הזוהַר של הארומארק‪.‬‬
‫היא רק התחילה לאבֵּק את הרעמה של סילבני וקיף לחש‪" ,‬וואו‪ ",‬וחבר המועצה טריק אמר‪" ,‬אז זה‬
‫נכון‪".‬‬
‫אומנם שאר גופה של סילבני נמצא נקי‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬ההילה האדומה שקרנה מהעור שסביב זנבה‬
‫הייתה הבוהקת ביותר שראתה אי פעם‪.‬‬
‫"גרייפל בסדר גמור‪ ",‬הודיע ג'ורק כשהצטרף אליהם‪" .‬בדקתי פעמיים‪ ,‬ליתר ביטחון‪ .‬אני מניח‬
‫שהם רוצים רק את הנקבה‪".‬‬
‫"כמובן‪ .‬הם יודעים שהיא הכי חשובה‪ ",‬רטנה סופי כשהושיטה לג'ורק בקבוקון פיקאטין‪" .‬החומר‬
‫יסיר את זה‪ ,‬אבל התהליך מצמרר‪".‬‬
‫"אלווין תיאר לי את כל הפרטים העקובים מדם‪ ",‬הסכים איתה ג'ורק‪.‬‬
‫הוא התקדם לעבר סילבני וסופי נסוגה לאחור ופנתה והלכה בשביל שהתעקל עד שסילבני נעלמה‬
‫מעיניה‪.‬‬
‫"אני לא יכולה להסתכל‪ ",‬היא לחשה לקיף כשהצטרף אליה‪.‬‬
‫"גם אני לא‪".‬‬
‫"וגם אני‪ ",‬אמר חבר המועצה טריק‪ ,‬שבא וניצב לצידם‪" .‬הייתי ֵעד להרבה דברים קשים בימי חיי‪,‬‬
‫אבל‪ ...‬היצור המרהיב הזה‪"...‬‬
‫"אתה חושב שהיא תהיה בסדר?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"ודאי שכן‪ .‬אצלנו זה הצליח‪ ,‬נכון?" קיף הרים את ידיו והניע את אצבעותיו‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אבל הם לא אליקורנים‪ .‬עורה של סילבני היה שונה לחלוטין משלהם‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬סופי וסילבני חלקו ביניהן כמה קטעי די־אן־איי‪...‬‬
‫"אוף‪ ,‬החרדה שלך גדולה כל כך‪ ,‬שהיא גורמת לשנינו בחילה‪ ",‬אמר לה קיף ואחז בבטנו‪.‬‬
‫"אתה יכול להרגיש מה שהיא מרגישה?" שאל חבר המועצה טריק‪ .‬קיף הנהן‪ ,‬וגבותיו של טריק‬
‫התרוממו בבת אחת‪" .‬ללא ספק ירשת את הכישרון מאביך‪ .‬אתה באמת מזכיר לי אותו‪ .‬אם כי‪ "...‬הוא‬
‫ליטף את סנטרו‪ ,‬ונעץ את עיניו הכחולות עמוק בעיניו של קיף‪" .‬יש בך גם הרבה מאימא שלך‪ .‬יהיה‬
‫מעניין לראות למי מהם תדמה בעתיד‪".‬‬
‫"אני מקווה שלאף אחד מהם‪ ",‬מלמל קיף‪.‬‬
‫חבר המועצה טריק חייך‪" .‬כולנו רוצים לבדל את עצמנו מהמשפחות שלנו בגיל ההתבגרות‪ .‬אבל‬
‫ככל שתגדל‪ ,‬תלמד להעריך אותם‪".‬‬
‫"אני בספק‪".‬‬
‫חלפו כמה שניות מביכות‪ ,‬ואז שאל חבר המועצה טריק את קיף‪" ,‬אז מה אתה כן רוצה להיות?"‬
‫קיף משך בכתפיו‪" .‬יש משרות פנויות באצולה לעושה צרות מקצועי?"‬
‫זה הצחיק את כולם‪ ,‬וחבר המועצה טריק הניח יד על כתפו של קיף‪" .‬אל תמעיט בערך עצמך‪ ,‬קיף‪.‬‬
‫אני רואה בך פוטנציאל גדול‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬מבוגרים אוהבים להגיד לי את זה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אני אומר את זה עם קצת יותר סמכות‪ .‬האם אני צריך להזכיר לך מהי היכולת שלי?"‬
‫חבר המועצה טריק היה מבחין — היחיד בכל עולם האֶלפים‪ .‬פירוש הדבר היה שהוא הצליח לחוש‬
‫ולפרש את הפוטנציאל של כל מי שהוא נגע בו‪.‬‬
‫קיף שלח מבט אל ידו של חבר המועצה טריק המונחת על כתפו‪" .‬האם קראת אותי הרגע?"‬
‫"לא יכולתי שלא‪ ",‬הוא הודה‪" .‬אני לא עושה זאת לעתים קרובות‪ ,‬מכיוון שהתברר לי שהכרה של‬
‫אדם בפוטנציאל שלו מקשה עליו לממש אותו‪ .‬אבל אני חייב להודות‪ ,‬אתה מרתק אותי‪".‬‬
‫"ברור‪".‬‬
‫החיוך של קיף היה זחוח במיוחד‪ .‬אבל למרות השחצנות שלו‪ ,‬סופי ראתה שדבריו של חבר המועצה‬
‫טריק השפיעו עליו עמוקות‪.‬‬
‫"אבל אתה לא מרתק אותי כמוה‪ ",‬הודה חבר המועצה טריק והצביע על סופי‪" .‬היא היחידה שלא‬
‫הצלחתי לפענח את הקריאה שלה‪ .‬כל מה שהרגשתי היה‪ ...‬מפוצל מדי‪".‬‬
‫"מפוצל באיזה אופן?" שאלו סופי וקיף בו זמנית‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אבל אם אגיד לך‪ ,‬זה עלול להשפיע עליך שלא לצורך‪ ,‬מוטב שתבחר בעצמך‪".‬‬
‫"וואו‪ ,‬אתה די מרושע‪ ,‬נכון?"‪ ,‬שאל קיף‪.‬‬
‫חבר המועצה טריק צחק‪" .‬היו זמנים שבהם לא הייתי כל כך שונה ממך‪ ".‬הוא קרץ כשפנה לקרוא‬
‫לג'ורק‪" .‬איך זה מתקדם שם?"‬
‫"אני חושב שסיימתי‪ .‬אם כי הייתי רוצה לבדוק את האזור בעזרת הניבג ָנית‪ ,‬רק כדי להיות בטוח‪".‬‬
‫סופי מסרה לו את בקבוקון האבקה‪ ,‬וכמעט שמטה אותו מידיה כשראתה את סילבני מקרוב‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬שניגש ונעמד לידה‪" .‬נראה לי שלא אוכל לקרוא לה 'תחת נוצץ' עד שהפרווה‬
‫שלה תצמח מחדש‪ .‬איך היא תרגיש‪ ,‬לדעתך‪ ,‬אם אקרא לה 'ישבן קירח'?"‬
‫סופי הסיטה את מבטה מהאחוריים הוורדרדים‪ ,‬נטולי הפרווה‪" .‬אני חושבת שהיא תשנא את זה‬
‫כמוני‪".‬‬
‫"האם מישהו מכם יכול לפזר ניבגנית בשטח?" שאל ג'ורק‪" .‬על הידיים שלי יש עדיין שרידים של‬
‫פיקאטין‪".‬‬
‫"אני אעשה את זה‪ ",‬הציע קיף לפני שסופי הספיקה לאזור אומץ‪.‬‬
‫היא ניסתה להודות לו בזמן שז ָרה את האבקה הכסופה על עורה החשוף של סילבני ועיסה אותה‬
‫פנימה בתנועות מעגליות‪ .‬אבל בכל פעם שפתחה את פיה‪ ,‬ביקש קולה להישבר ולהפוך ליבבה‪.‬‬
‫הדבר היחיד שגרם לה להתעשת היה כשהבחינה בידיו של קיף‪.‬‬
‫"מה?" שאל קיף כשהתנשפה‪" .‬האם סילבני‪"...‬‬
‫קולו נאלם כשהבין מה היא ראתה‪.‬‬
‫האבקה התפזרה גם על עורו בזמן שפיזר אותה על סילבני‪.‬‬
‫וקצות אצבעותיו זהרו כעת בצבע אדום עז‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪19‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אני לא מבין‪ ",‬אמר קיף בפעם העשירית בערך‪" .‬זאת אומרת‪ ,‬ברצינות‪ ,‬מאיפה הגיע הארומארק?"‬
‫כולם בדקו את עצמם שנית‪ ,‬וקיף היה היחיד שהופיעו עליו עקבות של החומר‪ .‬אפילו סילבני הייתה‬
‫נקייה לחלוטין‪.‬‬
‫"אולי אלווין פִספס קצת בזמן שטיפל בך?" הציעה סופי‪.‬‬
‫"איך? הוא המס לי את העור!"‬
‫סופי חשבה שהלוואי שהיה לה מה לומר לו‪ .‬מכשיר העוקבנטין כבר לא היה בידיהם‪ ,‬כך שאלווין‬
‫ודאי עשה טעות כלשהי‪.‬‬
‫"אני מניח שזה אומר שאני חוזר למרכז הריפוי‪ ",‬רטן קיף ובעט בחלוק נחל על המדשאה‪.‬‬
‫"רוצה שאלך איתך?" הציעה סופי‪.‬‬
‫"לאאא — כי אז אני אצטרך להעמיד פנים שאני אמיץ וזה‪ .‬נשמע לי הרבה יותר כיף להתחרפן‬
‫מפחד‪ ".‬הוא ניסה לחייך‪ ,‬אבל היא ידעה שזהו חיוך מאולץ‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ",‬אמרה בשקט‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬זו לא אשמתך‪ ,‬אלא אם הִגנבת ארומארק לתוך הכיסים שלי‪".‬‬
‫"תפסת אותי‪".‬‬
‫"ידעתי שאת לא תמימה כמו שאת נראית‪".‬‬
‫"איש אינו תמים כמו שהוא נראה‪ ",‬אמר חבר המועצה טריק‪" .‬זה אחד הדברים העיקריים שלמדתי‬
‫בתור מבחין‪ .‬לכל אחד יש פוטנציאל לטוב וגם לרע‪".‬‬
‫"פוטנציאל הרוע של פוסטר שובר את כל השיאים‪ ,‬מה?"‬
‫חבר המועצה טריק צחק‪" .‬לא כמו שלך‪ .‬עכשיו בוא‪ ,‬ניקח אותך לאלווין‪ .‬נלך?" הוא הוביל אותם‬
‫כמה צעדים משם ונקש באוויר עד שמצא את היציאה הבלתי נראית אל ההרים המושלגים שבחוץ‪.‬‬
‫הוא השתמש במאתר שלו כדי ליצור קרן אור‪" .‬השביל הזה ייקח אותך היישר לפוקספייר‪ .‬אנא‪ ,‬בקש‬
‫מאלווין לשלוח לי עדכון כשיסיים‪".‬‬
‫"שני ביקורים אצל אלווין ביום אחד‪ ",‬מלמל קיף‪" .‬אני די בטוח שזה שובר את השיא שלך‪,‬‬
‫פוסטר‪".‬‬
‫"אני חושבת שאתה צודק‪ ",‬הסכימה סופי בעצב‪.‬‬
‫הוא הזדקף‪" .‬טוב‪ ,‬כל מה שאני יכול לומר הוא שכדאי לאלווין להסיר את הכול הפעם‪ .‬אם‬
‫האצבעות האלו יתחילו לזרוח שוב‪ ,‬אני הולך לשחזר את תקרית הגוּלוֹן הגדולה אצלו במשרד‪".‬‬
‫"חשבתי שלא היה לך שום קשר לזה‪ ",‬הזכירה לו סופי‪ .‬עדיין לא היה לה שום מושג מה כללה‬
‫תקרית הגולון הגדולה‪ .‬אך נראה שזה היה אחד הניצחונות הגדולים ביותר של קיף‪ .‬והוא אהב‬
‫להכחיש את מעורבותו בעניין‪.‬‬
‫הוא שלח אליה חיוך מרושע במקצת כשצעד על השביל‪ .‬אבל סופי הבחינה במתח שבגופו כשהאור‬
‫סחף אותו משם‪.‬‬
‫"ומה איתך‪ ,‬מיס פוסטר?" שאל חבר המועצה טריק וסגר את הדלת מפני הרוח המקפיאה שהגיעה‬
‫מההרים‪" .‬לאן תרצי שאקח אותך?"‬
‫"בחזרה להייבנפילד‪ ",‬ענה סנדור במקומה‪" .‬שם אדאג ליישום הנחיות בטיחות נוספות באופן‬
‫מיידי‪".‬‬
‫"אבל מה עם סילבני?" שאלה סופי ופנתה אל חבר המועצה טריק‪" .‬מי שהניח עליה את מכשיר‬
‫ההתבייתות הזה יודע שהיא כאן‪ .‬מה מונע מהם לפוצץ את כל חוות המקלט?"‬
‫חבר המועצה טריק חייך‪" .‬ובכן‪ ,‬אני מניח שאלה אותם הדברים שמנעו מהם לעשות זאת‬
‫מלכתחילה‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬הם התאמצו לא מעט רק כדי לשים את המכשיר הזה בזנב שלה‪".‬‬
‫אולי‪...‬‬
‫"אבל בכל זאת‪ ,‬אתה לא חושב שיהיה בטוח יותר להסתיר אותה במקום שאיש לא יידע עליו?"‬
‫שאלה‪.‬‬
‫"אני לא בטוח שיש מקום כזה‪ ",‬אמר חבר המועצה טריק ברוך‪" .‬ואפילו אם יש‪ ,‬האם עלה בדעתך‬
‫שזאת עלולה להיות התוכנית שלהם לאורך כל הדרך? להערים עלינו כדי שנעביר מכאן את סילבני?‬
‫אחרי הכול‪ ,‬היא פגיעה הרבה יותר בזמן מעבר מאשר כשהיא נמצאת בין החומות הללו‪ ,‬שדרך אגב‬
‫חוזקו בדרכים שאת לא מעלה על דעתך‪ .‬אני מבטיח לך‪ ,‬לא קיים נשק שיכול לסדוק ולו סדק קטנטן‬
‫בהן‪".‬‬
‫"איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?" קטע אותו סנדור‪" .‬לא ידעת על הארומארק‪ ,‬והוא קיים‪ .‬אז‬
‫איך אתה יודע שאף אחד לא פיתח נשק ללא ידיעתך?"‬
‫הלסת של חבר המועצה טריק התקשחה‪ ,‬וסופי התכוננה לשמוע אותו צורח‪ .‬אבל משדיבר‪ ,‬קולו‬
‫נשמע עצוב יותר מאשר כועס‪" .‬העולם שלנו בהחלט חווה כמה כאבי גדילה‪ .‬אבל כניעה לְספק או‬
‫לחוסר אמון רק עוזרת למורדים‪ ,‬אתה מסכים איתי?"‬
‫סנדור בחן אותו לרגע לפני שהרכין את ראשו‪" .‬כן‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫חבר המועצה טריק נאנח‪" .‬נסי לא לדאוג יותר מדי‪ ,‬מיס פוסטר‪ .‬אנו זקוקים למוח שלך במצב‬
‫ממוקד וחד לצורך הריפוי ביום שישי‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬ביום שישי הקרוב?" שאלה סופי‪" .‬כלומר‪ ,‬בעוד ארבעה ימים?"‬
‫"אני מניח שזה קצת פתאומי‪ .‬אבל לאור המחלוקת סביב הריפוי‪ ,‬הרגשנו שעדיף שזה ייעשה מוקדם‬
‫יותר‪".‬‬
‫"איך זה נודע בכלל?" סופי הייתה חייבת לשאול‪" .‬חשבתי שזה מידע מסווג‪".‬‬
‫"זה מסווג‪ .‬על כל פנים‪ ,‬היה אמור להיות‪ .‬אבל זה היה לפני ש‪"...‬‬
 ‫"לפני מה?" היא שאלה כשלא סיים את המשפט‪.‬‬
‫"לא משהו שצריך להטריד אותך‪".‬‬
‫"אתה יודע כמה זה מתסכל שאומרים לי כל הזמן לא לדאוג?" היא שאלה‪.‬‬
‫היא לא ידעה אם מותר לה להיות כה כנה עם חבר מועצה‪ .‬אבל היא היתה עצבנית מכדי להתחשב‬
‫בכך‪.‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬חבר המועצה טריק הנהן בחביבות‪" .‬אני יודע‪ ,‬סופי‪ .‬ואני מבין את התסכול שלך‪.‬‬
‫אבל אני צריך שת כּזי את כל האנרגיה שלך בהכנות לריפוי הזה‪ .‬מוחו של פינטאן הוא קדום — וחזק‪.‬‬
‫אין דרך לדעת אם חלקי התודעה המרוסקים שלו ימצאו דרך להתנגד לך בזמן שתעבדי‪".‬‬
‫דמה של סופי קפא כקרח מעצם המחשבה‪.‬‬
‫הוא הניח יד על כתפה והוביל אותה אל דלת ההר‪ .‬אבל סופי הייתה חייבת לשאול שאלה אחת‬
‫אחרונה לפני שתוכל לתת לאור לסחוף אותה משם‪.‬‬
‫"אתה בטוח שהריפוי של פינטאן הוא המעשה הנכון?" היא לחשה‪ ,‬ועצרה את נשימתה‪ ,‬כשחיכתה‬
‫לשמוע ממנו את ה"כן" שהייתה זקוקה לו‪.‬‬
‫אבל הוא רק אמר לה‪" ,‬אני מקווה שכן‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫צחוק הדהד במסדרונות כשסופי וסנדור חזרו להייבנפילד‪ ,‬וסופי הלכה בעקבות הקולות אל חדר‬
‫השינה של ג'ולי‪ .‬ומצאה שם את אדליין יושבת על קצה המיטה‪ .‬כל וילונות התחרה הוסטו הצידה‬
‫והציפו את החדר באור שמש‪ ,‬ושמלות נערמו על כל שטח הרצפה‪.‬‬
‫לפני שסופי הספיקה לשאול מה קורה‪ ,‬הופיעה ביאנה בשמלת משי בצבע טורקיז‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬תראו מי הגיעה סוף סוף‪ ",‬היא אמרה והרימה גבה אחת לכיוון סופי‪" .‬כבר חשבתי שאת לא‬
‫מתכוונת לחזור‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הסכימה אדליין‪ ,‬אף שלא נראתה מודאגת‪ .‬למעשה‪ ,‬בזמן שעזרה לביאנה לרכוס את‬
‫החגורה היא נראתה רגועה יותר מכפי שנראתה לסופי אי־פעם‪" .‬שכחת שהזמנת חברה?"‬
‫"אממ‪"...‬‬
‫סופי לא זכרה שהזמינה אותה‪ .‬וביאנה מעולם לא באה אליה לבדה‪.‬‬
‫"אז איפה היית?" שאלה ביאנה והתחמקה ממבטה של סופי‪" .‬ואיפה קיף? חשבתי ששמעתי אותו‬
‫אומר שהוא יהיה כאן אחרי הלימודים‪".‬‬
‫"קיף תכנן לבוא‪ ",‬אמרה סופי באיטיות ותהתה אם זו הסיבה האמיתית לביקורה של ביאנה‪" .‬אבל‬
‫קרו כמה דברים והוא היה צריך לגשת לאלווין —"‬
‫"מה?" ביאנה קטעה אותה ברגע שאדליין שאלה‪ " ,‬הוא בסדר?"‬
‫"כן‪ ,‬הוא בסדר‪ .‬הוא פשוט היה צריך לקבל טיפול נוסף‪ ".‬סופי העיפה מבט באצבעותיה וחשה צורך‬
 ‫לוודא שהן לא התחילו לזהור שוב‪.‬‬
‫אדליין קמטה את מצחה‪" .‬וכשאת אומרת 'טיפול נוסף'‪ ,‬את מתכווונת ל‪"...‬‬
‫"זה היה יום מטורף‪ ",‬סיימה סופי‪" .‬אבל אני בסדר‪ ,‬אני מבטיחה‪".‬‬
‫היא ראתה שאדליין לא הייתה מרוצה מהתשובה שלה‪ ,‬אבל לא התכוונה לספק את ההסבר המסובך‬
‫בזמן שביאנה שם‪.‬‬
‫"אז מה אתן עושות כאן?" שאלה סופי ושינתה את הנושא — ובמהירות‪" .‬זה נראה כאילו הארון‬
‫הקיא‪".‬‬
‫ביאנה צחקה‪" .‬אדליין אמרה שאני יכולה לעבור על הבגדים של ג'ולי כדי לראות אם יש משהו‬
‫שאני רוצה לשמור לעצמי‪ ,‬ובחיי שיש לה שמלות הכי מדהימות שראיתי‪ .‬תסתכלי!"‬
‫היא הסתובבה‪ ,‬ובד שמלתה החליף צבעים מטורקיז לכסף‪ ,‬ושוב לטורקיז‪.‬‬
‫"השמלה הזאת נתפרה עבור ג'ולי בהתאמה אישית לקראת נשף היום הארוך ביותר בשנה‪",‬‬
‫הסבירה אדליין‪" .‬חלק מהחוטים עשויים מלוּ ֵמנ ַייט‪ .‬היא רצתה משהו שיאיר כמו הירח בזמן שהיא‬
‫רוקדת‪ .‬זה היה כנראה הנושא המדובר ביותר בנשף — אפילו יותר מ'כמה פעמים הזמין חבר המועצה‬
‫קנריק את חברת המועצה או הלי לרקוד'‪".‬‬
‫סופי חייכה וניסתה לדמיין את קנריק מזדנב בעקבות אורהלי כמו כלבלב אבוד‪ .‬היא חשדה זה זמן‬
‫רב שהוא מאוהב בחברת המועצה בעלת התלתלים הבלונדיניים‪ .‬והיא ידעה שגריידי ואדליין היו‬
‫מפורסמים בזכות המסיבות המדהימות שלהם — לפני שהצער גרם להם להסתגר‪ .‬אבל משום מה היא‬
‫מעולם לא דמיינה את ג'ולי באחד מהאירועים ההם‪.‬‬
‫עכשיו היא ראתה אותה בדמיונה‪ ,‬מרחפת בחדר כמו נסיכה בנשף ריקודים‪ .‬ומשהו במחזה הזה גרם‬
‫לה תחושת מועקה בחזה‪.‬‬
‫המועקה גברה עוד יותר כשאדליין אמרה לביאנה‪" ,‬את יודעת‪ ,‬אני חושבת שהשמלה הזאת נראית‬
‫עלייך אפילו יותר יפה משנראתה על ג'ולי‪ .‬היא תואמת את העיניים שלך בצורה מושלמת‪".‬‬
‫לחייה הסמוקות של ביאנה הפכו בוהקות ממש‪" .‬ובאמת לא אכפת לך שאקח אותה?"‬
‫"ברור שלא‪ .‬אם לא תיקחי‪ ,‬היא פשוט תיטמן בתיבה מאובקת‪ .‬מוטב שישתמשו בה‪".‬‬
‫ביאנה צייצה בשמחה והסתובבה שוב‪" .‬אני לא מאמינה שלא רצית אף אחת מהשמלות האלו‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬נכון‪ ,‬אני מניחה שהייתי צריכה לשאול אותך‪ .‬אכפת לך?" שאלה אדליין‪.‬‬
‫"ודאי שלא‪ ",‬הבטיחה סופי והופתעה מכך שקולה נשמע לה זר‪" .‬את יודעת שאני לא מתעניינת‬
‫בשמלות מפוארות‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬לה קנתה לי מיליון כאלה כשעברתי לגור כאן‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אם את רואה משהו בערימה ההיא שאת רוצה‪ ",‬ביאנה הצביעה על ערימה מפלצתית של‬
‫שמלות מעוטרות בסלסולים‪" ,‬את לגמרי יכולה לקבל אותה‪".‬‬
‫"לאאא‪ .‬הן ייראו הרבה יותר טוב עלייך‪".‬‬
‫וזה היה נכון‪ .‬סופי קיבלה תשומת לב מכיוון שהייתה חדשה ומיוחדת‪ ,‬והיו אנשים שחשבו שהיא‬
‫מסתורית‪ .‬אבל היא לעולם לא תהיה יפה כמו ביאנה‪.‬‬
 ‫"ובכן‪ ,‬אני אניח לכן להמשיך לדבר‪ ",‬אמרה אדליין ושלחה מבט אחרון בביאנה כשפנתה אל הדלת‪.‬‬
‫היא סגרה אותה מאחוריה וסופי התיישבה על המיטה במקומה של אדליין ולא הייתה בטוחה מה‬
‫עליה לומר‪.‬‬
‫"אז‪ ",‬מלמלה ביאנה והתעסקה בשמלתה‪" .‬אני יודעת שאת בטח מנסה להבין למה אני כאן‪".‬‬
‫"משהו כזה‪ ",‬הודתה סופי‪.‬‬
‫"אני פשוט‪ ...‬נמאס לי להישאר תמיד מחוץ לעניינים‪ .‬אני יודעת שזו גם אשמתי‪ ,‬בגלל שהייתי‬
‫גועלית כלפייך כמה פעמים‪ .‬אבל אני לעולם לא אעשה את זה שוב‪ .‬ויש לי יכולת מיוחדת עכשיו‪ .‬ואני‬
‫באמת רוצה לעזור בכל מה שאת וקיף עובדים עליו‪".‬‬
‫סופי שפשפה את הצלקת בצורת הכוכב שעל ידה‪" .‬את לא יודעת מה את מבקשת‪".‬‬
‫"אני כן יודעת‪ .‬הייתי שם אחרי שאת ודקס ברחתם מהחוטפים‪ .‬ראיתי באיזה מצב נורא חזרתם‪.‬‬
‫והייתי גם בטקס של נטיעת העצים לזכרכם‪ ,‬כשכולם חשבו שאתם מתים‪".‬‬
‫סופי התפתלה בחוסר נוחות‪ .‬היא אף פעם לא ידעה מה עליה להרגיש כשאנשים סיפרו לה שנכחו‬
‫בהלוויה שלה‪ .‬המורדים השליכו את תליון הרישום שלה לאוקיינוס וגרמו לכולם להאמין שהיא ודקס‬
‫טבעו‪ ,‬ולכן הקצתה להם המועצה עצים מיוחדים ביער הווֹנ רלינגים — גרסת האֶלפים לבית קברות —‬
‫וקיימה טקס נטיעות גדול‪.‬‬
‫העצים עדיין היו שם וצמחו זה לצד זה‪.‬‬
‫"את לא יכולה להכניע כנופיית מורדים שלמה בכוחות עצמך‪ ",‬הוסיפה ביאנה בשקט‪" .‬ולמי עוד את‬
‫מתכוונת לִפנות? לברבור השחור?"‬
‫"לא‪ ",‬לחשה סופי‪" .‬אני לא יכולה לבטוח בהם‪".‬‬
‫כשהודתה בכך בקול רם זה היה מפחיד הרבה יותר‪.‬‬
‫"אז תבטחי בי‪ ",‬אמרה ביאנה והתיישבה על המיטה‪ ,‬לצידה של סופי‪.‬‬
‫סופי ידעה שעליה לחדול ולא לגרור פנימה חברים נוספים שלה‪.‬‬
‫אבל היא גם הייתה זקוקה לעזרה נוספת‪.‬‬
‫אז כשביאנה לחשה‪" ,‬בבקשה‪ ",‬סופי ענתה לה בעל־כורחה‪" ,‬בסדר‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪20‬‬
‫‪ ‬‬
‫"רק‪ ...‬תני לי לספר לדקס‪ ",‬אמרה סופי לביאנה‪ ,‬וכבר ראתה בדמיונה איך הוא ישתגע כשיבין שהיא‬
‫הסכימה לשתף מישהי ממשפחת ואקר‪.‬‬
‫יחסו כלפי המשפחה הזאת השתפר מעט בחודשים האחרונים‪ .‬אבל הייתה לה הרגשה שהוא לעולם‬
‫לא יחבב אותם‪ .‬במיוחד את פיץ‪.‬‬
‫ביאנה משכה בכתפיה‪" .‬בטח‪ ,‬אם זה מה שאת רוצה‪ .‬אבל למה הוא כעס עלייך ועל קיף קודם?"‬
‫"אה‪ ,‬הוא חושב שסיפרנו לליידי אלינה שהוא מפגין יכולת‪".‬‬
‫"וזה היה סוד?"‬
‫"כן‪ .‬הוא רצה להמשיך להשתתף בשיעורי גילוי יכולות כדי לראות אם זה יעורר אצלו יכולת‬
‫נוספת‪ .‬הוא חושב שלהיות טכנופת זה לא מספיק מגניב כדי להרשים אנשים‪".‬‬
‫"או שאולי הוא רק רוצה להרשים אדם מסוים‪ ",‬אמרה ביאנה בחיוך ערמומי‪.‬‬
‫לסופי הייתה תחושה שהיא יודעת למה ביאנה רומזת‪ ,‬אבל זה היה אחד מאותם דברים מוזרים‬
‫ומביכים שהיא לא ידעה איך להתמודד איתם‪ .‬ולכן היא אמרה רק‪" ,‬דקס הוא החבר הכי טוב שלי‪".‬‬
‫ביאנה הנהנה‪" .‬בכל מקרה‪ ,‬אם את וקיף לא סיפרתם לליידי אלינה על היכולת שלו‪ ,‬מי סיפר?"‬
‫"אני יכול לענות על זה‪ ",‬אמר סנדור והקפיץ את שתיהן כשתחב את ראשו הענק מבעד לדלת‪.‬‬
‫ביאנה לפתה את חזהּ‪" .‬הוא תמיד מצותת ככה?"‬
‫"לעיתים קרובות‪ ",‬רטנה סופי‪" .‬בכל מקרה‪ ,‬איך אתה יודע מי אמר לה?" היא שאלה את סנדור‪.‬‬
‫"כי זה הייתי אני‪ .‬אני יצרתי קשר עם המועצה אחרי ששמעתי מה מצאת בחוות המקלט‪ .‬אם יש לנו‬
‫עסק עם ענקים‪ ,‬אנחנו נזדקק לכל הטכנופתים שנוכל לגייס‪".‬‬
‫"אבל אנחנו אפילו לא יודעים שיש לנו עסק עם ענקים‪ ",‬טענה סופי‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬עלינו להיזהר פי שניים‪".‬‬
‫"וואו‪ ,‬רגע‪ .‬מה אמרתם על ענקים?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫"אני אספר לך אחר כך‪ ",‬הבטיחה סופי‪" .‬ואתה‪ ",‬אמרה לסנדור‪" ,‬חייב לדקס התנצלות‪".‬‬
‫"אני יודע‪ .‬התכוונתי להזהיר אותו קודם‪ .‬לא תיארתי לעצמי שהמועצה תפעל כל כך מהר‪ .‬אבל אני‬
‫אסביר לו הכול מחר‪ ,‬בהזדמנות הראשונה שתהיה לי‪".‬‬
‫הוא עזב את שתיהן לבד וסגר את הדלת בשקט‪ ,‬כפי שפתח אותה‪ .‬אבל סופי הייתה בטוחה שהוא‬
‫עדיין מאזין מצידה השני‪.‬‬
‫נראה היה שלביאנה לא אכפת‪ ,‬והיא החלה מיד להמטיר על סופי מיליון שאלות בנוגע לענקים‪ .‬סופי‬
‫עשתה כמיטב יכולתה כדי להסביר לה על הארומארק‪ ,‬על מכשיר ההתבייתות ואפילו על ההדלפה‬
 ‫האפשרית בתוך הברבור השחור‪ .‬אבל תשובותיה כללו הרבה "אולי" ו"עלול" ו"אני לא יודעת"‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬השאלה שהביכה אותה יותר מכול הייתה‪" :‬אז מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?"‬
‫"אין לי מושג‪ .‬בדרך כלל יש לי פתק או רמז שאפשר להיעזר בהם‪ .‬אבל גם אם הברבור השחור‬
‫ייתן לי רמז‪ ,‬אני לא סומכת עליו מספיק כדי ללכת בעקבותיו‪".‬‬
‫"נכון‪ ",‬הסכימה ביאנה‪ ,‬והחלה לצעוד בחדר‪.‬‬
‫היא הבהבה‪ ,‬נעלמה והופיעה לסירוגין בזמן שזזה בחדר‪ ,‬ושמלת הטורקיז והלומנייט שלה העצימה‬
‫את המראה ההזוי‪.‬‬
‫"אוקיי!" אמרה אחרי שחלפה על פני החדר בשלישית‪" .‬נראה שאנחנו צריכים להבין מה קורה עם‬
‫הברבור השחור‪ .‬כמה את באמת יודעת עליהם?"‬
‫"כמעט כלום‪ .‬אני יודעת איך נראה אחד מהם — אבל רק אחרי שאכל חופן קמטוטיות‪ .‬ואני מניחה‬
‫שאני יודעת גם שהוא נוהג להתחיל משפטים במילים 'אַתם הילדים'‪ ,‬כי כך הבנתי שהוא זה שהציל‬
‫אותי‪ .‬ו‪ ...‬אני יודעת שיש להם כמה גמדים שעוזרים להם‪ .‬ושהיה להם בעבר מקום מסתור במערה‬
‫באמצע האוקיינוס‪ .‬ו‪"...‬‬
‫קולה נאלם כשנזכרה בדבר נוסף שידעה על הברבור השחור‪ ,‬בהנחה שהבינה את מה שפרנטיס‬
‫הראה לה‪.‬‬
‫"ג'ולי‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ...‬מה עם ג'ולי?" שאלה ביאנה כשסופי לא אמרה דבר‪.‬‬
‫סופי שלחה מבט אל מעבר לכתפה כדי לוודא שהדלת עדיין סגורה‪ .‬היא לא האמינה שהיא עומדת‬
‫לספר את זה לביאנה‪ ,‬אבל היא הייתה חייבת לסמוך על מישהו‪ .‬והיא הרגישה שיהיה לה קל יותר‬
‫לספר לביאנה מאשר לקיף‪.‬‬
‫ובכל זאת קולה נסדק כשאמרה‪" ,‬יש סיכוי שג'ולי הייתה מעורבת בפעילות של הברבור השחור‪".‬‬
‫עיניה של ביאנה נפערו לרווחה‪" .‬את חושבת שיש לזה קשר למה שקרה לה?"‬
‫"אני יודעת שגריידי יחשוב שכן‪ .‬לכן לא סיפרתי לו או לאדליין‪".‬‬
‫במשך שנים האמין גריידי שהברבור השחור הצית את האש שהרגה את ג'ולי‪ ,‬משום שזה קרה מיד‬
‫לאחר שהם ניסו‪ ,‬ללא הצלחה‪ ,‬לגייס אותו לשורותיהם‪ .‬סופי שאלה את מר פורקל על כך‪ ,‬והוא‬
‫הבטיח לה שאין להם כל קשר לזה‪ .‬אבל אם גריידי יידע שג'ולי הייתה קשורה אליהם — מה גם‬
‫שעלול להיות בוגד בקרבם‪...‬‬
‫"נשמע שאנחנו צריכים להבין איך ג'ולי הייתה מעורבת‪ ",‬אמרה ביאנה כעבור רגע‪" .‬ואני מנחשת‬
‫שכבר עשית חיפוש בין כל החפצים שלה?"‬
‫"אני עדיין עובדת על זה‪ .‬החדר הזה היה בעבר קצת מחוץ לתחום‪".‬‬
‫"באמת?" ביאנה השפילה את מבטה אל שמלת הטורקיז שלה‪" .‬וואו‪ ,‬גריידי ואדליין באמת עברו‬
‫שינוי‪ ,‬לא?"‬
‫כן‪ ,‬בהחלט‪.‬‬
 ‫וסופי לא התכוונה לאפשר לשום דבר להחזיר אותם לאחור‪.‬‬
‫הן התחילו לעבוד‪ ,‬ארזו תיבה אחר תיבה של שמלות ונעליים ותיקים ואיפור וכובעים ותכשיטים‪.‬‬
‫בכל מגירה שפתחו היו דחוסים עוד ועוד חפצים של בנות‪ .‬אך הן לא מצאו דבר שנשא את סמל‬
‫הברבור השחור‪ .‬שום דבר שנראה חשוד‪ ,‬אפילו לא קצת‪ .‬ואחרי כמה שעות של חיפושים אזלו‬
‫המקומות שיכלו לבדוק בהם‪.‬‬
‫"את יודעת מה לא מצאתי?" שאלה ביאנה כשהוסיפה עוד שמלה לערימת ה"דברים לקחת הביתה"‬
‫שלה‪" .‬חפצים שקשורים לפוקספייר‪ .‬ג'ולי לא הייתה ברמות העילית בזמן שמתה?"‬
‫"כן‪ .‬היא כמעט סיימה את רמה שמונה‪".‬‬
‫"זה מה שחשבתי‪ .‬אם כך‪ ,‬איפה התלבושת האחידה וספרי הלימוד והמחברות וכל מה שהם זקוקים‬
‫לו בשיעורים המטורפים שלהם?"‬
‫"אני‪ ...‬לא יודעת‪ ".‬סופי לא האמינה שהיא לא שמה לב לזה‪ .‬היא שאלה את אדליין על כך אחרי‬
‫שביאנה הלכה‪ ,‬אבל אדליין נראתה מופתעת בדיוק כמוה‪ .‬היא אפילו חיפשה בחדר בעצמה‪ ,‬כאילו‬
‫הייתה משוכנעת שסופי וביאנה החמיצו משהו‪.‬‬
‫"אני מצטערת‪ ",‬אמרה אדליין ובהתה בארון של ג'ולי‪ ,‬שהיה עכשיו ריק‪" .‬הלוואי שהייתי יכולה‬
‫לנקוש באצבעותיי ולממש הכול כאן — אבל אין לי מושג מה עשינו עם זה‪ .‬השנה הראשונה אחרי‬
‫שאיבדנו אותה היא כולה ערפל מטושטש בראש שלי‪".‬‬
‫"זה בסדר‪ ",‬אמרה סופי וכרכה את זרועה סביב כתפיה של אדליין‪" .‬אני בטוחה שהם נמצאים איפה‬
‫שהוא‪ .‬אני לא מאמינה שאת וגריידי זרקתם אותם‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אנחנו בהחלט לא עשינו את זה‪ .‬תראי את כל החפצים ששמרנו‪ ".‬היא הצביעה על שורת‬
‫התיבות המלאות עד להתפקע‪" .‬אני לא מאמינה שחסרים עוד דברים‪".‬‬
‫"ג'ולי בטח הייתה צרכנית רצינית‪".‬‬
‫"נכון‪ .‬דרך אגב‪ ,‬אני מצטערת‪ .‬לא הייתי צריכה להציע את הבגדים ההם לביאנה בלי לשאול אותך‬
‫קודם‪".‬‬
‫"זה בסדר‪ ",‬הבטיחה סופי‪ .‬אבל שמץ מתחושת המועקה שבה ולפתה את חזהּ‪.‬‬
‫אדליין הושיטה יד כדי לתחוב את שערה של סופי מאחורי אוזניה‪.‬‬
‫"אצלי את תמיד בעדיפות ראשונה‪ ,‬סופי‪ .‬אני מקווה שאת יודעת את זה‪ .‬ואני ממש שמחה לראות‬
‫אותך מבלה עם ביאנה‪ .‬את יודעת שאני אוהבת את דקס — וגם קיף מקסים‪ .‬אבל טוב שיהיו גם חברות‬
‫בנות‪ .‬הן יכולות להיות הרבה פחות‪ ...‬מסובכות‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"היי‪ ,‬סופי‪ ,‬אפשר לדבר איתך?" שאל דקס‪ .‬הוא תפס אותה בדרכה לחדר ההלבשה של הבנות‪.‬‬
‫"בטח‪ ",‬אמרה סופי ופיהקה‪.‬‬
‫היא נשארה ערה עד מאוחר וחיכתה שגריידי ישוב הביתה‪ ,‬אבל כשהלכה לבסוף לישון הוא עדיין‬
‫לא חזר‪ .‬אדליין הבטיחה לה שמשימות ליליות הן דבר שבשגרה אצל שליחי המועצה‪ ,‬ולמרות זאת היו‬
‫לה חלומות רעים שבהם גריידי ניצוד על ידי ענקים‪.‬‬
‫"אני מצטער שצעקתי עלייך אתמול‪ ",‬מלמל דקס והחזיר אותה בבת אחת למציאות‪" .‬לא הייתי‬
‫צריך להאשים אותך‪ .‬אני יודע שאת לעולם לא היית מספרת‪".‬‬
‫"בקשר לזה‪ ",‬קטע אותו סנדור‪" .‬התכוונתי לספר לך קודם‪ .‬אני הייתי זה שיי ע את המועצה בדבר‬
‫היכולת שלך‪ ,‬דקס‪".‬‬
‫"אני יודע‪ ",‬אמר לו דקס‪ ,‬רגוע באופן מפתיע‪" .‬ניגשתי אתמול למשרד של ליידי אלינה בזמן‬
‫השיעור באולם הלמידה‪ ,‬והיא סיפרה לי שהמועצה התקשרה אליה כדי לוודא שאתחיל מיד להתאמן‪.‬‬
‫הייתם מאמינים? זה חשוב למועצה והם התקשרו למנהלת של פוקספייר! הם אפילו התעקשו שאלמד‬
‫אצל ליידי אי ְס ה‪".‬‬
‫"וואו‪ ,‬זה מדהים!" אמרה לו סופי‪.‬‬
‫דקס צחק‪" .‬אין לך מושג מי זאת‪ ,‬נכון?"‬
‫"שום מושג‪ ",‬הודתה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬גם לי לא היה‪ .‬אבל אני מניח שהיא‪ ,‬כאילו‪ ,‬המציאה את כל הדברים‪ .‬מקשרים‪ ,‬נקסוסים —‬
‫אפילו כּדוּריגוּל — כל אלה היו הרעיונות שלה‪ .‬אין כמעט אף טכנופת מוכשר כמוה‪ ,‬והמועצה רוצה‬
‫שאני אתאמן אצלה‪ .‬הם אמרו לליידי אלינה שבהדרכתה של ליידי איסקרה אני אמציא דברים שישנו‬
‫את העולם שלנו!"‬
‫בשלב הזה הוא ממש קיפץ מעלה־מטה‪ ,‬וחיוכו היה כה גדול עד שגומות החן שלו נראו כאילו הן‬
‫שואבות את לחייו פנימה‪.‬‬
‫"אז ככה‪ ",‬סופי החליטה לנצל את מצב רוחו הטוב‪" .‬ביאנה קפצה אליי אתמול אחרי הלימודים‪".‬‬
‫"באמת? זה מוזר‪ .‬אה‪ ,‬סיפרתי לך שאבא שלי התחרפן כשהוא גילה שהסתרתי ממנו את היכולת‬
‫שלי?"‬
‫"אה‪ ...‬לא‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬והופתעה שהפצצה שזרקה בנוגע לביאנה לא גררה תגובה רצינית יותר‪.‬‬
‫"אבל אני לא מופתעת‪".‬‬
‫"כן‪ .‬חשבתי שהוא הולך להעניש אותי בריתוק בבית‪ ,‬או משהו‪ .‬אבל אז הוא הבין שבעצם מובטח‬
‫לי מקום ברמות העילית‪ ,‬ובילינו את שארית הלילה בהמצאת כל מיני דרכים מגניבות לספר על זה‬
‫לכל האידיוטים שהשמיצו אותנו לאורך השנים‪".‬‬
‫לאביו של דקס לא הייתה יכולת מיוחדת‪ ,‬ונישואיו לאמו של דקס סווגו כ"התאמה גרועה" על ידי‬
‫משרד השידוכים של האלפים‪ .‬לכן‪ ,‬לא מעט אנשים התייחסו אל דקס ואל שלושת אחיו כאילו נגזר‬
‫עליהם להיות נטולי כישרונות בעצמם‪.‬‬
‫"בכל אופן‪ ",‬אמר דקס‪ ,‬לפני שדעתה של סופי תוסח לגמרי בשל חוסר ההיגיון שבמערכת‬
‫החברתית של האלפים‪" ,‬רק רציתי להתנצל על זה שהתנהגתי כמו דביל‪ .‬והבאתי לך פיצוי‪ .‬האמת היא‬
 ‫שאני עובד על זה זמן מה‪ ,‬אבל סוף סוף סיימתי אתמול בערב‪".‬‬
‫הוא הושיט יד לכיסו והגיש לה דבר מה קטן וכסוף‪.‬‬
‫"זאת‪ ...‬טבעת‪ ",‬אמרה סופי ובהתה בעיגול הכסף הפשוט שבמרכזו משובצת אבן שטוחה בצבע בז'‪.‬‬
‫"כן‪ .‬תיארתי לעצמי שכבר יש לך נקסוס על כל יד‪ .‬ויש לך המון שרשראות‪ ,‬עם תליון הרישום‬
‫שלך וגביש הבית ושיקויי האלרגיה שאלווין מכריח אותך לענוד‪ .‬אז חשבתי שאכין לך משהו שונה‪".‬‬
‫כמה מהבנות סביבה צחקקו‪.‬‬
‫"טוב‪ ...‬אממ‪ ...‬תודה‪ ",‬מלמלה סופי‪" .‬היא יפה‪".‬‬
‫"לא ממש‪ .‬האבן עקומה והעיגול לא יצא כמו שרציתי‪ .‬אבל המתג שמתחת לאבן עובד בצורה‬
‫מושלמת‪ ".‬הוא רכן אליה ולחש‪" ,‬ואם תלחצי עליו‪ ,‬תתקבל התראה ממש כאן‪ ".‬הוא הושיט את ידו‬
‫הימנית‪ ,‬שעליה ענד צמיד כסף תואם‪.‬‬
‫עוד בנות צחקקו‪ .‬ונשמעו כמה לחישות שדיברו על טבעות תואמות‪.‬‬
‫דקס‪ ,‬שנראה לא מודע להתרחשות‪ ,‬הסביר‪" ,‬זה מתג בהלה‪ ,‬למקרה שתהיי פעם בצרה‪".‬‬
‫"כל עוד היא לצידי‪ ,‬היא לא תיקלע לצרות‪ ",‬הזכיר לו סנדור‪.‬‬
‫סופי זינקה ממקומה‪ .‬מעולם לא עלה בדעתה שתשכח שיש לה צל גובליני שגובהו שני מטרים‪ .‬אבל‬
‫נראה שכל מה שנדרש שזה יקרה‪ ,‬הייתה טבעת‪.‬‬
‫"תמיד טוב שיש תוכנית גיבוי‪ ,‬נכון?" טען דקס‪" .‬וככה‪ ,‬אם בכל זאת יקרה משהו‪ ,‬לא תצטרכי‬
‫להשתמש בכל האנרגיה הנפשית שלך בניסיון ליצור קשר טלפתי עם פיץ‪ .‬את יכולה פשוט להתקשר‬
‫אליי‪".‬‬
‫סופי קיוותה שלעולם לא תצטרך להתקשר לאף אחד מהם‪ .‬אבל היא הבינה שתפגע ברגשותיו של‬
‫דקס אם לא תיקח את המתנה שלו‪ .‬היא ענדה את הטבעת על האצבע המורה הימנית שלה בתקווה‬
‫שאיש לא יבחין באביזר החדש‪ ,‬ויצאה להתכונן לשיעור ספורט‪.‬‬
‫אבל מובן שהם הבחינו בטבעת‪ .‬באותה מידה הייתה יכולה לענוד על אצבעה לפיד בוער‪ .‬השמועות‬
‫המטורפות פשטו כמו אש בשדה קוצים‪ .‬כשהגיע זמן הפסקת הצהריים‪ ,‬סופי הייתה אסירת תודה על‬
‫כך שהיא יכולה לברוח לריתוק‪.‬‬
‫קיף שמר לה מקום באולם הריתוק‪ ,‬ועל אף שישבה על כפות הידיים היא הייתה מוכנה לגמרי‬
‫להקנטות רציניות בנוגע לטבעת‪ .‬אבל כל מה שאמר היה‪" ,‬כדאי שלא נקלֵף את הפקעות‪ .‬אני לא נוגע‬
‫יותר בשום דבר שמגיע מהענקים‪".‬‬
‫סופי העיפה מבט בידיו‪ ,‬והצטערה לראות עד כמה הן אדומות‪" .‬הטיפול השני היה גרוע יותר?"‬
‫"לא יודע‪ .‬שכנעתי את אלווין למסטל אותי‪ .‬התעוררתי בבית במיטה בלי שום מושג איך הגעתי‬
‫לשם‪ .‬אמא שלי אפילו הביאה לי כוס תה ושאלה אותי המון שאלות‪ ,‬כאילו היא ממש דואגת לי‪".‬‬
‫חיוך זעיר התגנב אל שפתיו‪ ,‬מה שהעציב את סופי מאוד‪ .‬לפני שהספיקה להחליט מה לומר‪ ,‬ליידי‬
‫קאדנס נכנסה אל החדר‪.‬‬
‫השמלה והשכמייה האלגנטיות שלה הוחלפו בטוניקה ובמכנסיים חומים פשוטים‪ ,‬ושערה היה אסוף‬
 ‫לאחור בזנב סוס ששיווה לה מראה חמור סבר‪.‬‬
‫"זה לא יכול להיות טוב‪ ",‬מלמל קיף‪ ,‬וזכה למבט נוקב כשליידי קאדנס נקשה באצבעותיה וגרמה‬
‫להר של חפצים כסופים‪ ,‬דמויי מזלג‪ ,‬להופיע במרכזה של רצפת החדר‪.‬‬
‫"אני מקווה שאתם מוכנים ללכלך את הידיים‪ ",‬אמרה‪ ,‬הרימה את אחד מהחפצים‪ ,‬רחרחה אותו‬
‫ועיוותה את פרצופה‪" ,‬כי אתם תבלו את השעה הקרובה בזחילה בין שיחים ובטיפוס על עצים‪ .‬כל‬
‫אחד מהביובונים הללו צריך להיות מוטמן ברחבי הקמפוס בהתאם להוראות שלי‪".‬‬
‫"איכס‪ ,‬אנחנו לא יכולים לגרום לגנומים לעשות את זה?" רטנה סטינה‪.‬‬
‫ליידי קאדנס ניגשה לשולחנה של סטינה והנחיתה עליו את הביובון בקול חבטה עזה‪" .‬אני בטוחה‬
‫שהגנומים יהיו מוכנים לעשות את זה‪ ,‬מיס הקס‪ .‬אבל הם עסוקים במשימה אחרת‪ .‬כמו כן‪ ,‬זה יגזול‬
‫ממך את העונש שאת מאוד ראויה לו‪ .‬ראי עצמך בת מזל‪ ,‬משום שזכית ביום ריתוק נוסף רק בגלל‬
‫ההצעה שלך‪ .‬עוד מישהו מחפש דרך קלה להתחמק מהמשימה של היום?"‬
‫היא התבוננה בחדר הדומם ועיניה השתהו ארוכות על סופי וקיף‪ .‬אבל איש מהם לא אמר דבר‪.‬‬
‫לא מפני שפחדו מריתוק נוסף‪.‬‬
‫שניהם ידעו מה ליידי קאדנס באמת מתכננת שיעשו‪.‬‬
‫הם עומדים להגן על פוקספייר מפני הענקים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪21‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אתה חושב שיש משהו שהם לא מספרים לנו?" שאלה סופי את קיף‪ .‬היא זחלה מתחת לשיחים‬
‫הגזומים בצורת מסטודון ונעצה את הביובון באדמה הבוצית בין אצבעות כף הרגל האחורית של‬
‫השיח‪ ,‬בדיוק במקום המסומן במפה שליידי קאדנס נתנה לה‪.‬‬
‫"אני יודע רק שאבא שלי עבד בטירוף שעות נוספות בחוות המקלט והוסיף כל מיני אמצעי אבטחה‬
‫חדשים‪ .‬הוא לא הסכים לספר לי הרבה‪ ,‬אבל שמעתי אותו אומר שהם מקימים שדה כוח סביב רכס‬
‫ההרים‪ .‬אז אין סיכוי שמישהו יתקרב לסילבני עכשיו‪ .‬ובקשר לאלֶה‪ ",‬קיף נעץ ביובון באדמה‪ ,‬מתחת‬
‫לשיח בצורת טיגריס ארוך־ניבים‪" ,‬אני בעיקר מחכה בקוצר רוח לזה שאיזה ילד פלא יבריז משיעור‬
‫וייתקל באחד מהם‪ .‬בעצם‪ "...‬הוא רץ אל ערוגת הפרחים שלאורך השביל ונעץ עוד ביובון בין‬
‫הפרחים‪" .‬בחיי‪ ,‬אני מקווה שליידי אלינה תעבור כאן קודם‪".‬‬
‫"אתה באמת שונא אותה כל כך?" שאלה סופי‪ ,‬ודשדשה ויצאה מסבך השיחים בזמן שסנדור עקר‬
‫את הביובון של קיף ממקומו הלא־נכון‪.‬‬
‫קיף נעץ אחר במקומו‪" .‬היא לא נחמדה כמו שהיא נראית‪ .‬תאמיני לי‪ ,‬הייתה סיבה טובה לכך‬
‫שאולדן נבהל וברח ממנה‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬בכל זאת חשבתי שזה היה מגניב מצידה להגן כך על המועצה ועל משפחת ו ַאקר אתמול‬
‫בארוחת הצהריים‪ ",‬טענה סופי ועקרה את הביובון החדש שהטמין קיף‪.‬‬
‫קיף נעץ מייד אחר במקומו‪" .‬אני יכול להמשיך לעשות את זה כל היום‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬היא אמרה לו‪.‬‬
‫קיף צחק‪" .‬בחיי‪ ,‬את צריכה לעשות יותר צרות‪ ,‬פוסטר‪ .‬עברו חודשים מאז שכמעט פוצצת את בית‬
‫הספר‪".‬‬
‫"מיס פוסטר עושה די צרות גם בלי לנסות‪ ",‬אמר לו סנדור‪ ,‬הושיט יד ענקית וחיכה שקיף ייתן לו‬
‫את שאר הביובונים שלו‪.‬‬
‫אבל קיף רק נתן לו כִּיף‪ ,‬ואז חטף את שאר הביובונים של סופי‪ ,‬ברח משם ונעץ אותם במקומות‬
‫אקראיים בכל רחבי המדשאה‪ .‬סופי רדפה אחריו וניסתה להוציא כמה שיותר‪ .‬אבל הוא התחיל‬
‫להטמין אותם גבוה בין העצים — מחוץ להישג ידה‪.‬‬
‫קולה של ליידי קאדנס גרם להם לקפוא על מקומם‪" .‬ואני חשבתי ששניכם‪ ,‬מכל האנשים‪ ,‬מבינים‬
‫את חשיבות המשימה!"‬
‫"אנחנו מבינים‪ ",‬אמרה לה סופי והביטה בקיף‪.‬‬
‫"ברור לי שלא! תני לי אותם‪ ".‬היא הושיטה את ידיה וסופי מסרה לה את הביובונים שאספה‪ .‬קיף‬
 ‫המשיך לאחוז בשלו — אם כי נותרו לו רק שניים‪.‬‬
‫"ברצינות‪ ",‬רגזה ליידי קאדנס‪" .‬יש לכם מזל שלא הפעלתם אחד מהם‪ .‬ידעתי שאסור לי להטיל על‬
‫ילדים את המשימה הזאת‪".‬‬
‫"אז למה הטלת אותה עליהם?" שאל סנדור‪" .‬משימה חשובה כזאת —"‬
‫"היא לא נחשבה חשובה‪ ",‬קטעה את דבריו‪" .‬למען האמת‪ ,‬כשהגשתי את ההצעה למועצה‪ ,‬הם אמרו‬
‫לי‪' ,‬טוב‪ ,‬אם את חייבת'‪ ".‬היא נאנחה וערמה את הביובונים לערמה מסודרת‪" .‬נראה שאני באמת‬
‫חשדנית מדי‪".‬‬
‫"כשמדובר בענקים‪ ,‬אני יכול להבטיח לך שאת לא מגזימה‪ ",‬אמר לה סנדור‪.‬‬
‫"חשיבה אופיינית לגובלין‪ ",‬אמרה לו‪" .‬כל מה שאתם רואים הוא אויב‪".‬‬
‫"כי זה מה שהם‪ ,‬הענקים‪ ",‬הטיח בה סנדור בחזרה‪" .‬וברור שאת מסכימה איתי‪ ,‬הרי החלטת‬
‫להתקין את המכשירים האלה‪".‬‬
‫"בכנות‪ ,‬אני לא יודעת מה לחשוב‪ ",‬אמרה ושלפה את אחד הביובונים של קיף מהעץ שבו החביא‬
‫אותו‪" .‬ניסיתי לפנות לכמה מחברי הוותיקים בראוואגוג — כן‪ ,‬חברים‪ ",‬הוסיפה‪ ,‬מאחר שסנדור גלגל‬
‫את עיניו‪" .‬רבים מהענקים היו מאוד טובים אליי כשגרתי שם‪ .‬אז רציתי להזהיר אותם ולספר להם‬
‫שאחד ממכשירי המעקב שלהם התגלה בחוות להמקלט‪ .‬צריכה להיות להם הזדמנות להוכיח שהם לא‬
‫מעורבים בכך‪".‬‬
‫"אבל הם כן היו מעורבים?" סנדור סיים את המשפט עבורה‪ ,‬וקולו הצווחני נשמע יותר כמו נהמה‪.‬‬
‫"כל ערוצי התקשורת שלי נותקו — גם עם החברים שלי‪ .‬יכולות להיות לכך כמה סיבות — ההגיונית‬
‫ביותר היא שהם שכחו אותי מאז שעברתי משם‪ .‬ענקים הם יצורים הפכפכים‪ .‬רחוק מהעין‪ ,‬רחוק‬
‫מהלב‪".‬‬
‫"אבל‪ "?...‬התעקשה סופי‪.‬‬
‫ליידי קאדנס לא אמרה דבר‪ .‬אבל ערמת הביובונים שבידה אמרה הכול‪.‬‬
‫שדה כוח‪ ,‬הזכירה סופי לעצמה‪ .‬סילבני מוגנת עכשיו באמצעות שדה כוח‪.‬‬
‫היא הייתה רוצה שגם בפוקספייר יהיה שדה כזה‪ .‬וגם בבית שלה‪ .‬ו‪...‬‬
‫"על כל פנים‪ ",‬אמרה ליידי קאדנס וחטפה את שני הביובונים האחרונים של קיף לפני שיוכל לעצור‬
‫אותה‪" ,‬אני נותנת לשניכם שבוע ריתוק נוסף‪ .‬וכדאי לך לזכור‪ ,‬מיס פוסטר‪ ,‬שבחינות המחצית אינן‬
‫רחוקות כל כך‪ .‬אם את רוצה להמשיך ללמוד בבית הספר הזה‪ ,‬עלייך לשקול להתמקד יותר בלימודים‬
‫ופחות בבנים‪".‬‬
‫היא עזבה בצעדים רועמים לפני שסופי הספיקה להשיב‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬שיניתי את דעתי‪ ",‬אמר קיף ושלף ביובון שהסתיר תחת שכמייתו‪" .‬בואי נשתול את זה‬
‫בְּמקום שהיא תעבור בו ותפעיל אותו‪".‬‬
‫"בוא לא ניתן לה תירוץ להכשיל אותי‪ ,‬טוב?" ביקשה סופי ועיסתה את רקותיה כדי להקל על‬
‫הכאב שהלך והתפשט בראשה‪.‬‬
 ‫"פששש‪ ,‬את פוליגלוטית‪ .‬את יכולה להצטיין בבחינת המחצית בבלשנות מתוך שינה‪".‬‬
‫"לא אם היא כוללת חיקויים‪".‬‬
‫"אבל חיקוי זה קל‪ ",‬אמר וקולו נשמע דומה להפליא לזה של ליידי קאדנס‪.‬‬
‫"רגע‪ ,‬אתה פוליגלוט?"‬
‫"לא‪ ,‬אבל אמא שלי כן‪ ,‬וקלטתי כמה טריקים פה ושם‪ .‬זה די שימושי‪ ".‬הוא כחכח בגרונו והזדקף‪.‬‬
‫"שימו לב‪ ,‬ילדי פלא‪ ,‬המפגש באולם הלמידה בוטל‪ .‬אנא התקדמו לעבר המזניק‪".‬‬
‫זה היה חיקוי מושלם של ליידי אלינה‪ ,‬וסופי לא יכלה שלא לחייך‪" .‬מדהים שלא העיפו אותך מבית‬
‫הספר‪".‬‬
‫"האם הרגע קראת לי 'מדהים'?"‬
‫סופי ניצלה מתשובה בזכות הפעמונים של פוקספייר‪ ,‬שבישרו על סיום ארוחת הצהריים‪.‬‬
‫"אבל ברצינות‪ ,‬אם את זקוקה לעזרה‪ ,‬אני יכול לתת לך כמה עצות‪ ",‬הציע קיף כשחזרו אל הבניין‬
‫הראשי‪.‬‬
‫"יכול להיות שבאמת אצטרך עזרה‪".‬‬
‫שניהם פנו לכיוון האגף האדום של רמה חמש‪ ,‬שבו עמדו להתקיים אחר הצהריים שיעור האמפתיה‬
‫של קיף ושיעור הטלפתיה של סופי‪ .‬זה היה המקצוע האהוב עליה יותר מכל האחרים — ולא רק משום‬
‫שהייתה טובה בו כל כך‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬ונופף בידיו באוויר שביניהם‪" .‬אני תמיד שוכח שבשיעור יכולות מיוחדות את‬
‫לומדת עם עם פיץ‪".‬‬
‫סופי ניסתה לשמור על פנים חתומות‪ .‬אבל היא הייתה די בטוחה שהסמיקה‪.‬‬
‫אמפתים הם כל כך מעצבנים‪.‬‬
‫המועצה רשמה את פיץ לשיעור הטלפתיה שלה לאחר שהצליח לשדר ֶמ ֵעבר לחסימה שלה‪ .‬היא‬
‫חששה שיוציאו אותו מהשיעור ברגע שיכולותיה ישתפרו‪ ,‬אבל המנטור שלהם‪ ,‬סר טירג ָן‪ ,‬חשב שהם‬
‫עדיין יכולים ללמוד זה מזה‪ .‬וכך הם בילו יחד שעתיים‪ ,‬פעמיים בשבוע‪ ,‬בעבודה משותפת צמודה‪ .‬זה‬
‫היה מרגש ומפחיד באותה המידה‪.‬‬
‫קיף צחק ונענע בראשו‪" .‬תגידי לפיץ שכדאי שיצטרף אלינו לריתוק מתישהו‪".‬‬
‫"הוא בכלל היה פעם בריתוק?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"רק כשהוא מקשיב לי — מה שהוא באמת צריך לעשות לעתים קרובות יותר‪ .‬כולכם צריכים‪".‬‬
‫"אני אזכור את זה‪".‬‬
‫"אני מקווה שתזכרי‪".‬‬
‫הם הגיעו להתפצלות במסדרון‪ ,‬ושם היה עליהם לפנות לשבילים מנוגדים‪.‬‬
‫"הי פוסטר‪ ",‬קרא קיף כשהתחילה להתרחק ממנו‪" .‬טבעת נחמדה‪".‬‬
‫הוא קרץ והלך משם בלי להוסיף דבר‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫***‬
‫‪ ‬‬
‫פיץ כבר המתין בחדר הטלפתיה האדום העגול‪ .‬הוא ישב באחד משלושת הכיסאות הכסופים שהיו‬
‫מלאים בבליטות עגולות ובכפתורים מוזרים‪ .‬סופי טרם לחצה עליהם או השתמשה בהם‪ .‬היא הורתה‬
‫לכפות ידיה לא להזיע כששקעה בכיסא שמולו‪ ,‬אבל זה רק גרם להן להזיע יותר‪ .‬במיוחד כשהוא‬
‫שאל‪" ,‬אז זאת הטבעת שכולם מדברים עליה?"‬
‫היא סובבה את רצועת הכסף החלקה על אצבעה ותהתה עד כמה דקס יכעס אם היא תשכח לענוד‬
‫אותה למחרת‪" .‬שמעת על זה‪ ,‬מה?"‬
‫"חצי בית הספר שמע על זה‪ .‬אבל אני מניח שטוב שהפעם נושא השיחה הוא לא המשפחה שלי‪".‬‬
‫היא השפילה מבט‪" .‬אני כל כך מצטערת שאתה צריך להתמודד עם זה‪".‬‬
‫"פששש — את חושבת שאכפת לי?"‬
‫"איך לא?"‬
‫פיץ תמיד היה נער הזהב ממשפחת הזהב‪ .‬כשנאמר לו שהוא יושב ב"שולחן הלוזרים"‪ ,‬זאת הייתה‬
‫הידרדרות ניכרת במעמדו‪.‬‬
‫"אני חושב ששכחת שמעולם לא הייתי כמו כולם‪ ,‬סופי‪ .‬את זוכרת‪ ,‬הייתי מפסיד לימודים כל הזמן‬
‫כדי להצטרף למשימות הסודיות של אבא שלי ולמצוא אותך‪ .‬היו כל מיני שמועות מטורפות שעסקו‬
‫בשאלה לאן הלכתי‪ .‬הכי אהבתי את השמועה שאני סובל ממחלת פלוצים איומה וחייב להישאר בבית‬
‫כדי להיפטר מהסירחון‪ .‬אני די בטוח שקיף אחראי לזה‪".‬‬
‫"מתאים לקיף‪".‬‬
‫"נכון? אבל זו גם הסיבה שהתיידדנו‪ .‬הוא היה הילד המוזר שבדיוק קפץ כיתה‪ ,‬ואני הייתי זה‬
‫שתמיד נעלם‪ .‬אף אחד לא רצה להתחבר אלינו‪".‬‬
‫"אני אפילו‪ ...‬לא יכולה לדמיין לעצמי את זה‪".‬‬
‫"זה בגלל שאנחנו כל כך מגניבים עכשיו‪".‬‬
‫"אבל אתה באמת כזה!"‬
‫נכון יותר — הם היו מגניבים‪ ,‬לפני שהיא קלקלה הכול‪.‬‬
‫פיץ גיחך ורכן אליה‪" .‬אגב‪ ,‬ביאנה סיפרה לי שהסכמת שהיא תעזור‪ .‬את יודעת שגם אני רוצה‬
‫להשתתף‪ ,‬נכון?"‬
‫"אבל אין במה להשתתף‪ ",‬לחשה בחזרה‪" .‬אין לנו אפילו תוכנית‪".‬‬
‫"אז אני אעזור לך לתכנן‪".‬‬
‫סופי מרטה את שולי השכמייה שלה‪" .‬ביאנה סיפרה לך מה שסיפרתי לה אתמול?"‬
‫"לא‪ .‬היא אמרה שׁהיא לא יכולה לגלות סודות שהם לא שלה‪ .‬אז אני מקווה שתסמכי עליי מספיק‬
‫כדי לספר לי‪".‬‬
‫הלהט ניכר בעיניו‪ ,‬וסופי התפתתה לספר לו הכול‪.‬‬
 ‫אבל בדיוק כשפתחה את פיה‪ ,‬טירגן שאל‪" :‬אני מפריע למשהו?"‬
‫הוא עמד בפתח והחליק על שערו הבלונדיני‪ ,‬שתמיד נראה בהיר במיוחד על רקע עורו השחום‪ .‬הוא‬
‫הביט בסופי והוסיף‪" ,‬אם כן‪ ,‬אני יכול לחזור מאוחר יותר‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬אדוני‪ ".‬אמר פיץ‪ ,‬והזדקף מיד בכיסאו‪" .‬מצטער‪ .‬חיכינו לך‪".‬‬
‫סופי חייכה‪ .‬פיץ תמיד נראה מאוים בסביבתו של טירגן — כנראה מכיוון שטירגן שנא בעבר את בני‬
‫משפחת ואקר‪ .‬הוא היה זה שאימץ וגידל את בנו של פרנטיס‪ ,‬ויילי‪ ,‬ובמשך שנים האשים את אולדן‬
‫במעורבות במה שקרה‪ .‬אבל הכול השתנה ברגע שטירגן ראה עד כמה השפיעה לרעה על אולדן‬
‫תחושת האשְׁמה‪.‬‬
‫הוא חייך אל פיץ‪" .‬ראשית‪ ,‬אנא‪ ,‬די לקרוא לי 'אדוני'‪ ".‬טירגן בז לתארים אציליים כמעט כמו‬
‫שתיעב את הגלימות והבגדים המפוארים‪" .‬ושנית‪ ,‬התבדחתי‪ .‬ואני מצטער שאיחרתי‪ .‬חיכיתי‬
‫שהמועצה תשלח אליי את ההנחיות‪".‬‬
‫"הנחיות?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"ההנחיות לריפוי‪ .‬הם עדיין מטפלים בכמה פרטים‪ ,‬אבל הם אישרו שאגיע לאסוף אותך מתישהו‬
‫בשישי בערב ו —"‬
‫"אני בא איתך‪ ",‬התפרץ סנדור ממקום מושבו החשוך בפינה‪.‬‬
‫טירגן נאנח‪" .‬אני חושש שעליך להתכונן לאפשרות שאצטרך לקחת את סופי לבדה‪ .‬לפי מה‬
‫שהבנתי‪ ,‬הנוכחות באירוע תוגבל מאוד לאור המחלוקת סביב הריפוי‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬עליי להיות שם על אחת כמה וכמה‪ ",‬התעקש סנדור‪.‬‬
‫"אני מסכים‪ .‬אבל זה לא נתון להחלטתי‪ .‬תחומי האחריות היחידים שלי הם ללוות לשם את סופי‬
‫בבטחה ולהכין אותה לפני כן‪".‬‬
‫"להכין אותי באיזה מובן?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"על זה נעבוד היום‪ .‬פיתחתי עבורך סדרה של נהלים והליכים שאמורים להבטיח לך שליטה במצב‪.‬‬
‫אבל ראשית‪ ,‬יש החלטה שעלייך לקבל‪".‬‬
‫"באמת?"‬
‫"כן‪ ,‬והיא חשובה מאוד‪ .‬המועצה החליטה שעלייך לבחור במדריך שיסייע לך‪".‬‬
‫בטנה התהפכה לשמע המילה‪ .‬היא הייתה המדריכה של אולדן בעת ניפוץ הזיכרון של פינטאן‪ ,‬וזה‬
‫לא בדיוק התנהל כשורה‪.‬‬
‫"הרי זה ריפוי‪ ,‬לא ניפוץ זיכרון‪ ",‬הזכירה לטירגן‪" .‬אני היחידה שיכולה להיכנס בבטחה לתוך מוח‬
‫מנופץ‪".‬‬
‫"זה בהחלט נכון‪ ",‬הסכים טירגן‪" .‬ומי שישמש לך מדריך יצטרך להגן על מוחו עד שיושלם תהליך‬
‫הריפוי‪ .‬אבל לאחר מכן תצטרכי לגלות מה פינטאן מסתיר‪ ,‬והזיכרונות שלו עומדים להיות תוהו ובוהו‬
‫עכור ופרוע‪ .‬את תזדקקי למישהו שיעזור לך לשלוט בכאוס‪".‬‬
‫"אני אעשה את זה‪ ",‬הציע פיץ מיד‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬פינטאן מסוכן מדי‪ ",‬אמרה לו סופי‪ .‬היא לא רצתה שהאֶלף המטורף הזה יימַצא בקרבתו של‬
‫מישהו מהיקרים לה‪.‬‬
‫"למען האמת‪ ,‬פיץ אכן נמצא ברשימת המועמדים הפוטנציאלים‪ ",‬אמר טירגן‪" .‬אבל ביקשתי‬
‫מהמועצה שתאפשר לך לבחור במי שאת מעדיפה‪ .‬בתנאים כה מלחיצים ומורכבים אני רוצה שתרגישי‬
‫לגמרי בנוח עם מי שתעבדי איתו‪ .‬ו‪ ...‬כן‪ ,‬את חייבת לבחור מישהו‪ ",‬הוסיף‪ ,‬צופה מראש את שאלתה‬
‫הבאה‪.‬‬
‫"מי עוד ברשימה?"‪ ,‬שאל פיץ‪.‬‬
‫"אולדן התנדב‪ ,‬כמובן‪".‬‬
‫סופי הנידה בראשה בחוזקה עד כדי כאב‪" .‬הוא עדיין פגיע מדי‪".‬‬
‫"אני מסכים‪ ",‬אמר לה טירגן‪" .‬מה שמותיר רק שלוש אפשרויות‪ :‬פיץ‪ .‬קווינלין סונדן‪ .‬ואני‪".‬‬
‫זו לא הייתה רשימה ארוכה במיוחד‪...‬‬
‫"אני לא מכירה טוב את קווינלין‪ ",‬אמרה סופי לאיטה‪ .‬הוא היה זה שביצע בפועל את ניפוץ הזיכרון‬
‫של פראנטיס — וגם מי שגילה את דבר קיומה של סופי‪ .‬אבל היא פגשה בו רק פעם אחת‪ ,‬במשרדו‬
‫באטלנטיס‪ ,‬לאחר שהמועצה הורתה לה לעבור חקירת זיכרונות‪ .‬כל התהליך היה מורט עצבים‪.‬‬
‫"אם כן‪ ,‬זה מותיר את פיץ ואותי‪ ",‬אמר טירגן בשקט‪" .‬ולפני שתחליטי‪ ,‬אני רוצה לומר דבר אחד‪.‬‬
‫ברור שאשמח להדריך אותך‪ ,‬סופי‪ .‬אבל בכנות? אני חושב שהבחירה החכמה ביותר תהיה פיץ‪".‬‬
‫"באמת?" שאלו סנדור ופיץ פה אחד‪.‬‬
‫"למה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫טירגן חייך‪" .‬אני יודע שפיץ לא מנוסה כמוני‪ .‬ואני יודע שהוא חבר שלך ושאת רוצה להגן עליו‪.‬‬
‫אבל לך ולפיץ יש קשר מאוד חזק — מאוד מיוחד‪ .‬ראיתי אותך משדרת אליו בכל מקום‪ ,‬בקלות רבה‬
‫יותר מאשר לכל ילד פלא אחר‪ .‬ובל נשכח שהצלחת להגיע אליו מהצד השני של העולם — בזמן‬
‫שהמוח שלך היה מסומם ומטושטש‪ ,‬לא פחות‪".‬‬
‫"אני די בטוחה שהבהלה והייאוש עזרו לי‪ ",‬טענה סופי‪.‬‬
‫"אין לי ספק שהם עזרו‪ .‬אבל יש גם משמעות רבה לעובדה שבחרת לפנות אליו‪ .‬בטחת בו והפקדת‬
‫את חייך בידיו‪ .‬וזה סוג הקשר שצריך להיות לך עם המדריך שלך‪".‬‬
‫פיץ רכן אליה וגרם לה לעצור את נשימתה מעוֹצמת מבטו‪" .‬בבקשה‪ ,‬תני לי לעזור לך‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫הוא נראה דומה כל כך לאביו באותו הרגע‪ ,‬וסופי לא יכלה שלא להיזכר באולדן המתמוטט על‬
‫הרצפה‪ ,‬פניו מגואלות בדם‪...‬‬
‫"הפעם האחרונה הייתה נוראה כל כך‪ ",‬היא לחשה‪.‬‬
‫"אני יודע‪ .‬אבל אני לא סוחב איתי מטען אשמה כבד כל כך כמו אבא שלי‪ .‬אני מבטיח שאני יכול‬
‫להתמודד עם זה‪ .‬אכזבתי אותך פעם?"‬
‫הוא אכן אכזב אותה‪ ,‬כמה שבועות קודם לכן‪ ,‬כשהאשים אותה במה שקרה לאולדן‪.‬‬
‫אבל הוא גם היה הנער שהופיע בטיול השנתי של הכיתה שלה וגרם לה להבין מי היא באמת‪ .‬הוא‬
‫היה זה שניחם ועודד אותה כשנאלצה לעזוב את משפחתה‪ ,‬זה שיצא לחפש אחריה באמצע שום מקום‬
‫רק משום ששמע את קולה בראשו‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬היא אמרה בשקט‪ ,‬בתקווה שלא תתחרט על החלטתה‪" .‬אז מה עושים עכשיו?"‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪22‬‬
‫‪ ‬‬
‫טירגן הקדיש את שארית השיעור להסבר של "נוהלי בטיחות המדריך" החדשים שלו‪ .‬שני החוקים‬
‫העיקריים היו‪" ,‬יש ליצור קשר עין כל כמה דקות" ו"אין לעשות דבר ללא התראה"‪ .‬הוא גם התעקש‬
‫שהם "יתַקשרו זה עם זה באמצעות קוד‪ ",‬כך שאם תשוב תודעתו של פינטאן אליו בשלב כלשהו‪ ,‬הוא‬
‫לא יידע מה הם עושים‪.‬‬
‫שיעורי הבית שלהם היו ליצור את מילות הקוד שלהם ולשנן אותן עד לשיעור טלפתיה ביום‬
‫חמישי‪ .‬הם נזקקו לכל הזמן שעמד לרשותם באולם הלמידה כדי ליצור את הרשימה שלהם — בעיקר‬
‫מכיוון שחבריהם לא הפסיקו להפריע‪ .‬דקס רטן כל הזמן על טלפתים‪ .‬ביאנה המשיכה להתחנן שיתנו‬
‫לה להשתמש ביכולתה כדי להתגנב למשימת הריפוי‪ .‬וקיף המשיך להפריע עם הצעות לא מועילות‬
‫למילות קוד כמו "קרמבואים" ו"קפיץ קפוץ" ו"קיף האדיר שולט"‪ .‬רק ג'נסי ומארלה הניחו להם‬
‫לנפשם‪ ,‬אם כי סופי ראתה שהם מרגישים שהשאירו אותם מחוץ לעניינים‪ .‬אבל היא לא התכוונה‬
‫לגרור חברים נוספים אל תוך הדרמה שלה‪.‬‬
‫הפקודות שבחרו לבסוף היו‪:‬‬
‫"אולדן"‪ :‬אין סיבה לדאגה‬
‫"עוּג ַשׁמֶלוֹ"‪ :‬מצאתי משהו טוב‬
‫"ליידי אלינה"‪ :‬אני בצרה‬
‫"ורמיניון"‪ :‬צא‪/‬י מהר ככל יכולתך‬
‫"להבת הנצח"‪ :‬אני עומדת להשתמש בדחיפת מוח‬
‫‪ ‬‬
‫פיץ לא הבין מדוע רצתה סופי למצוא קוד לדחיפות מוח‪ .‬אבל היא השתמשה בשיטת התקשור הנדירה‬
‫הזאת בעת ניפוץ הזיכרון של פינטאן‪ ,‬ואז הכול השתבש‪ .‬עמוק בִּפנים היא תהתה אם יש קשר בין שני‬
‫המקרים‪.‬‬
‫היא קיוותה שהפעם לא תצטרך לנקוט אמצעי קיצוני כזה‪ ,‬אבל אם כן‪ ,‬היא רצתה שפיץ יקבל‬
‫התראה ויהיה מוכן‪.‬‬
‫היא התכוונה להגן עליו ככל יכולתה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫סופי שיערה שחבריה ירצו לבוא אליה אחרי הלימודים‪ ,‬אבל ביאנה ודקס קיבלו המון שיעורי בית‬
‫בשיעורי היכולת שלהם‪ ,‬וטירגן נתן לפיץ תרגילי ריכוז שדרשו אימון‪ .‬אפילו קיף היה תקוע באימון‬
‫אמפתיה כלשהו עם אביו‪ .‬גריידי עדיין לא היה בבית‪ ,‬ואדליין רחצה את הוורמיניון בחוץ‪ ,‬וכך קרה‬
‫שסופי מצאה את עצמה משוטטת בביתה הריק‪ ,‬מנסה להבין היכן נמצאים כל חפצי בית הספר הישַנים‬
‫של ג'ולי‪.‬‬
‫לא היו הרבה מקומות לבדוק בהם‪ .‬הקומה התחתונה הייתה בעיקר חלל אחד גדול ופתוח‪ ,‬ללא‬
‫ארונות או שידות או אפילו מגירות‪ .‬וחצי מהקומה השנייה היה חדרם של גריידי ואדליין‪ ,‬וסופי לא‬
‫הייתה בטוחה אם מותר לה להיכנס אליו‪ .‬המקומות היחידים שנותרו אפוא היו חדרי העבודה של‬
‫גריידי ואדליין‪ ,‬אלא אם כן הייתה גם עליית גג שלא ידעה על קיומה‪ .‬סופי הרגישה שכדאי לה להמר‬
‫על חדרה של אדליין‪ .‬זה באמת היה "המקום שאליו הולכים החפצים כדי למות"‪.‬‬
‫סנדור נאלץ לעזור לה לדחוף את הדלת‪ ,‬כי סל ניירות ענק מלא במכתבים שלא נפתחו חסם את רוב‬
‫הכניסה‪ .‬חדר העבודה עצמו נראה גרוע בהרבה מכפי שסופי זכרה‪ .‬מעולם לא ראתה כל כך הרבה‬
‫תיבות וקופסאות במקום אחד‪ ,‬כולן מגובבות לערמות ומכוסות בחפצים מיותרים נוספים‪ ,‬שהפכו את‬
‫החדר למבוך מאובק‪.‬‬
‫"תיבה אחר תיבה‪ ",‬לחשה סופי ופתחה את התיבה הקרובה אליה‪.‬‬
‫ענן אבק חנק אותה בזמן שמיינה את סבך בדי המשי הסגולים שהיו בפנים‪ .‬סופי חשבה שאלה הן‬
‫שמלות‪ ,‬אבל כשהוציאה אחת מהן הבינה שהן מפות שולחן‪ ,‬שפנינים ותחרה מסולסלת עיטרו את‬
‫שוליהן‪ .‬תכולת התיבה הסמוכה הייתה זהה‪ ,‬ובזו שאחריה אוחסנו כנראה המפיות התואמות‪.‬‬
‫כשהתברר לסופי שהתיבה האחרונה בערמה מכילה מחזיקי מפיות עגולים‪ ,‬משובצי יהלומים‪ ,‬היא‬
‫החליטה לעבור לפינה אחרת בחדר‪.‬‬
‫שעות חלפו‪ ,‬והיא מצאה עוד ועוד חפצים דומים‪ .‬סופי הייתה די בטוחה שהמבוך נפרש סביבה‬
‫ולוכד אותה בכמות אין־סופית של קישוטי מסיבות מאובקים שיספיקו לשארית ימי חייה‪ .‬אפה היה‬
‫מגורה וגבה כאב אבל היא הכריחה את עצמה להמשיך‪ ,‬ומיינה את תכולתן של שתי שידות שהכילו‬
‫גביעי בדולח — ואז פתחה תיבה שחורה קטנה‪ ,‬גדושה בספרים ובמגילות‪.‬‬
‫חותָם פוקספייר על אחת המחברות גרם לליבה לדהור‪.‬‬
‫אבל כשהתבוננה מקרוב הבינה שהמחברות שייכות לרמות הלימוד הראשונות של ג'ולי‪ .‬דפים של‬
‫הערות משעממות מהרצאות בהיסטוריה של האלפים ובלימודים רב־זניים — רבים מהם בתוספת‬
‫שרבוטים בשוליים של ילד שנראה כמו בראנט‪ ,‬בתמונות שראתה בעבר‪ .‬היו גם ערמות של חוברות‬
‫רישום‪ ,‬מלאות בהדמיות מרהיבות של נופים ויצורים וילדי פלא אחרים בבית הספר‪ .‬סופי מעולם לא‬
‫ידעה שג'ולי הייתה כל כך מוכשרת — ומעולם לא ידעה שהיא הייתה מממשת‪ .‬אבל היא מצאה את‬
‫"המדריך האלמנטרי למימוש ולשינוע חפצים" שדפיו היו בלויים ומכוסים במאות הערות ששורבטו‬
‫בכתב ידה העגול של ג'ולי‪.‬‬
‫כל זה היה מאיר עיניים ומרתק‪ ,‬אך לא מועיל במיוחד‪ ,‬וסופי עמדה לעבור לתיבה אחרת כשהבחינה‬
‫בתחתית התיבה במגילה אדומה ומעוכה‪ ,‬שהייתה קשורה בסרט זהב נוצץ ונשאה חותם מוזר‪ :‬שתי‬
 ‫ידיים שאצבעותיהן שלובות זו בזו‪ ,‬ופרקיהן קשורים זה לזה בחוטי זהב‪.‬‬
‫נדרשו לה כמה ניסיונות כדי להתיר את הקשר ההדוק עד מאוד שבסרט‪ ,‬אך כשפתחה לבסוף את‬
‫המגילה מצאה חמישה עמודים מגולגלים‪ ,‬שבראש כל אחד מהם הוטבע חותָם זהה‪ .‬מתחת לו‪ ,‬בכתב יד‬
‫אלגנטי ומסולסל‪ ,‬נכתב‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫משרד השידוכים הרשמי‪:‬‬
‫שידוכים לג'ולי רואוון‬
‫‪ ‬‬
‫בראש כל מגילה הופיע תאריך‪ ,‬בהפרשים של חודש בדיוק בין זה לזה‪ ,‬וכן כותרת שרמזה על כך‬
‫שהמשודכים דורגו לפי רמות‪ .‬בדף הראשון נכתב‪" :‬רמה עליונה"‪ ,‬בזה שאחריו‪" :‬מועמדים מדרגה‬
‫שנייה"‪ ,‬אחריו‪" :‬אפשרות שלישית"‪ ,‬ואז‪" :‬מתמודדים בעדיפות רביעית"‪ ,‬ולבסוף‪" :‬חלופות‬
‫אחרונות"‪ .‬ומתחת לכל כותרת הופיעה רשימה של מאה שמות — חמש מאות שידוכים לבחירה בסך‬
‫הכול‪.‬‬
‫סופי סרקה את השמות והופתעה לגלות שמספר שלושים ושבע בדירוג הרמה העליונה של ג'ולי‬
‫היה מישהו בשם אוֹלי הקס‪ ,‬שוודאי היה הדוד או בן הדוד של סטינה‪ ,‬או משהו כזה‪ .‬באותו עמוד‬
‫הופיעו גם שני בני ואקר — ֶבּנ ֵש ואקר במספר עשרים וארבע‪ ,‬והארלין ואקר במספר שבעים ושבע —‬
‫אם כי סופי לא הכירה אף אחד מהשמות הללו‪ .‬למעשה‪ ,‬אף אחד מהשמות לא נראה לה מוּכּר‪ ,‬ורק‬
‫לאחר שחשבה שנית הבינה מה פירוש הדבר‪.‬‬
‫היא בדקה שוב כל מגילה ודאגה לוודא שהזיכרון הצילומי שלה לא מתעתע בה — אבל זה היה‬
‫בדיוק כפי שזכרה‪.‬‬
‫חמש מאות שמות על גבי המגילות‪.‬‬
‫חמש מאות שידוכים שאושרו עבור ג'ולי‪.‬‬
‫ושמו של בראנט לא היה אחד מהם‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪23‬‬
‫‪ ‬‬
‫"מה את עושה?" שאלה אדליין שעמדה בכניסה לחדר‪ .‬סופי התבלבלה ושמטה את המגילות מידיה‪.‬‬
‫"סליחה‪ ,‬לא התכוונתי להתגנב ולהבהיל אותך‪".‬‬
‫"זה בסדר‪ ",‬אמרה לה סופי וקיוותה שלא הסתבכה בצרה משום שנכנסה לחדרה של אדליין‪" .‬פשוט‬
‫חשבתי שזה יכול להיות מקום טוב לחפש בו את חפצי בית הספר של ג'ולי‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬אני בטוחה שאת צודקת‪ .‬לכאן אני בדרך כלל דוחסת כל מה שאני לא יודעת מה לעשות‬
‫איתו‪ ".‬אדליין מחאה כפיים‪ ,‬ונברשת קריסטל עצומה האירה את החדר וחשפה עוד כמאה תיבות‬
‫שנחבאו בין הצללים‪" .‬באמת הנחתי לדברים לצאת משליטה‪ ,‬לא? זו הסכנה בלהיות מממשת‪ ,‬אני‬
‫מניחה‪ .‬קל מדי לנקוש באצבעות ולהעלים כל מה שאני לא רוצה לחשוב עליו‪".‬‬
‫היא פתחה תיבה סמוכה ושלפה ממנה מחרוזת שהשתלשלו ממנה יהלומים ואבני אחלמה נוצצות‬
‫ופרחים ססגוניים שנראו כאילו נארגו מכנפי פיות‪.‬‬
‫"קישוטים לחתונה‪ ",‬הסבירה בשקט‪" .‬הכנתי הכול בעצמי כדי להבטיח שזה יהיה מושלם‪ .‬אבל‬
‫עכשיו‪"...‬‬
‫היא מחצה בידה פרח שברירי והמטירה פירורים נוצצים על הרצפה‪.‬‬
‫סופי עדיין התלבטה איך להגיב‪ ,‬ואדליין כחכחה בגרונה ושאלה‪" ,‬אז מצאת משהו של ג'ולי?"‬
‫"רק תיבה אחת בינתיים‪ ,‬והיא מלאה בחפצים ישנים יותר‪ .‬אבל מצאתי בה את זה‪ ".‬סופי הראתה‬
‫לה את מגילות השדכנים‪" .‬איך זה שלא הצלחתי למצוא כאן את שמו של בראנט?"‬
‫אדליין הסבה את מבטה‪ ,‬ונשמה כמה נשימות עמוקות לפני שלחשה‪" ,‬כי בראנט וג'ולי היו התאמה‬
‫גרועה‪".‬‬
‫סופי הזעיפה פנים‪" .‬אז‪ ...‬אם את לא מתחתנת עם מישהו שמופיע ברשימה שלך‪ ,‬זה נחשב להתאמה‬
‫גרועה?"‬
‫"כמובן‪ .‬איך חשבת שזה עובד?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬אני משערת שחשבתי שמקבלים רשימה שכתוב בה‪ ,‬למשל‪' ,‬אל תתחתנו עם‬
‫האנשים האלה'‪ ,‬ואם בכל זאת בוחרים להתחתן איתם‪ ,‬זה נחשב להתאמה גרועה‪".‬‬
‫"אני מניחה שזה היה מקל על העניינים‪ .‬אבל ה'שידוכים הטובים' היחידים הם אלה שהשדכנים‬
‫מוצאים‪ .‬זו הסיבה שאפשר לבקש עד חמש רשימות — אם כי רובנו מוצאים את ההתאמה שלנו‬
‫ברשימה הראשונה‪ .‬גריידי היה מספר שלוש שלי‪ ,‬ואני הייתי מספר שבע שלו‪".‬‬
‫סופי לא יכלה שלא לתהות מי היה מספר אחת שלהם‪ .‬אדליין עברה לשבת לצידה‪ ,‬לקחה לידיה את‬
‫המגילות‪ ,‬עקבה באצבעותיה אחרי השמות ונענעה את ראשה בעצב‪" .‬כמה מהאפשרויות הללו הן‬
‫התאמה שגויה כל כך‪ .‬וג'ולי חזרה בכל חודש כדי לקבל רשימה חדשה‪ ,‬ובכל פעם קיוותה ששמו של‬
‫בראנט יופיע בה איכשהו‪ .‬אבל כולנו ידענו שהוא לא יהיה שם‪ .‬בראנט מעולם לא ביטא כל יכולת‬
‫מיוחדת‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬אנשים ללא יכולות מיוחדות לא יכולים להתחתן?"‬
‫"לא‪ ,‬הם יכולים‪ .‬אבל משדכים אותם רק לחסרי־יכולות אחרים‪".‬‬
‫"זה נראה‪ ...‬ממש לא הוגן‪".‬‬
‫"גם בראנט וג'ולי חשבו כך‪ .‬כל המהות של מערכת השידוכים היא להבטיח את הפוטנציאל הגנטי‬
‫החזק ביותר עבור הצאצאים שלנו‪ .‬ואני יודעת שזה עלול להיראות לך מוזר‪ ,‬בהתחשב בחינוך‬
‫שקיבלת‪ .‬אבל את צריכה להביא בחשבון שאוכלוסיית האלפים קטנה מאוד לעומת אוכלוסיית בני‬
‫האדם‪ ,‬ואנחנו חיים הרבה מאוד זמן — בלי להזדקן פיזית‪ .‬אלמלא המנגנון הזה היה לנו קל מדי ליצור‬
‫קשר זוגי עם קרוב משפחה רחוק‪".‬‬
‫"איכס‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬הכרחי לגוון את מאגר הגֶנים‪ .‬השדכנים גם מוודאים שתיווצר תערובת של יכולות‪ ,‬גוני‬
‫עור ומבני גוף שונים‪ .‬מובן שהם מתאמצים מאוד להביא בחשבון את הטעמים ואת ההעדפות האישיות‬
‫שלנו‪ .‬הם עוברים מאות שנים של הכשרה לפני שהם מִתמנים לתפקידם‪ .‬כשתהיי בוגרת מספיק כדי‬
‫להירשם תיווכחי עד כמה השאלון מקיף‪ .‬ועד אז‪ ,‬עדיף לנסות לשמור על ראש פתוח‪".‬‬
‫סופי בהחלט לא החמיצה את האמירה על כך שהיא תצטרך להירשם לשידוכים‪ ,‬אבל זה היה עניין‬
‫מוזר ומטריד שהיא לא הייתה עדיין מוכנה לעסוק בו‪ .‬היא רק שאלה‪" ,‬לְמה את מתכוונת ב'ראש‬
‫פתוח'?"‬
‫"פשוט‪ ...‬נסי לא ליצור קשר הדוק מדי עם מישהו עד שתקבלי את הרשימות שלך‪ ".‬היא הביטה‬
‫בטבעת של סופי כשאמרה זאת‪.‬‬
‫סופי הסתירה את ידה מאחורי גבה‪.‬‬
‫אדליין העמידה פנים שלא שמה לב‪ ,‬כרעה לצד תיבת קישוטי החתונה והתחילה לפשפש בה‪.‬‬
‫"ג'ולי הייתה מאוהבת בבראנט כמעט מהרגע שנפגשו‪ ",‬אמרה‪ ,‬הרימה שרשרת מהודרת וסבוכה‬
‫מאוד וניסתה להתיר את הקשרים‪" .‬כשהייתה בת שש ביקרנו בחנות לחיות מחמד באטלנטיס ושניהם‬
‫רצו אותו גרמלין‪ .‬בראנט הציע שהיא תיקח אותו אבל ג'ולי הציעה שהם יחלקו בו‪ ,‬וזה כל מה שהיה‬
‫צריך‪ .‬הם הפכו מייד לחברים הכי טובים — ומאז לא היה אפשר להפריד ביניהם‪ .‬במשך שנים גריידי‬
‫ואני צָפינו בהם וקיווינו שזה יסתדר‪ .‬משפחתו של בראנט השתייכה גם היא לאצולה‪ ,‬ולא הייתה‬
‫בינינו קרבה גנטית‪ .‬אין ספק שהיו משדכים אותם זה לזה‪ .‬אבל אז ג'ולי ביטאה יכולת של מממשת‪,‬‬
‫ובראנט עדיין חיפש את ייעודו בשיעור גילוי יכולות‪ .‬הילד המסכן השתדל כל כך להפגין יכולת‬
‫כלשהי‪ .‬הוריו אפילו שכרו מורים פרטיים נוספים‪ ,‬והוא עבד איתם שעות בניסיון לעורר יכולת — כל‬
‫יכולת שהיא‪ .‬אבל הוא מעולם לא הצליח‪ .‬וכשהגיע הזמן להירשם לשידוך‪ ,‬ידענו כולנו מה עומד‬
‫לקרות‪".‬‬
 ‫אדליין מעכה עוד פרחים על השרשראות‪.‬‬
‫"אבל הם בכל זאת התכוונו להתחתן‪ ",‬הזכירה לה סופי‪.‬‬
‫"כן‪ .‬וגריידי ואני נאבקנו בזה בהתחלה — לא שלא אהבנו את בראנט‪ ",‬הוסיפה במהירות וחזרה‬
‫למיין את תכולת התיבה‪" .‬פשוט ראיתי מה עבר על אחותי ג'ולין כשהיא נישאה ל סלֶר‪ .‬כל‬
‫הלחשושים והמבטים והחברים שהתחילו להתנתק מהם‪ .‬שידוכים רעים הם די נדירים‪ ,‬ולכן כאשר הם‬
‫קורים — הם מושכים תשומת לב רבה‪ .‬ושנים רבות לאחר מכן‪ ,‬ג'ולין פחדה להביא ילדים לעולם‬
‫וחששה שמשהו ישתבש‪ .‬זו הסיבה שדקס הוא בן גילך‪ ,‬וששלושת הבנים צעירים עוד יותר‪ .‬למרבה‬
‫המזל‪ ,‬הם מושלמים ובריאים — ואני כל כך שמחה לשמוע שדקס ביטא יכולת! זה כל כך יקל על‬
‫הכול‪".‬‬
‫משהו בחיוך של אדליין גרם לסופי להיות שוב מודעת מאוד לטבעת שעל אצבעה‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬הנה זה‪ ",‬אמרה אדליין חרש‪ ,‬ונטלה בידה כתר עדין — סלסולים של זהב וכסף משובצים‬
‫באבני אחלמה‪ ,‬בפנינים וביהלומים — ואחזה בו אל מול האור‪" .‬גריידי ואני נתנו את זה לג'ולי ביום‬
‫שהסכמנו סוף סוף לחתונה‪ .‬ראינו אותה צועקת על השדכנים שוב ושוב‪ ,‬עד שהבנו שהיא לא תשנה‬
‫את דעתה‪ .‬היא אהבה כל כך את בראנט‪ .‬אבל בכל זאת הצבנו בפניה תנאי אחד‪ .‬ביקשנו ממנה ללמוד‬
‫ברמות העילית‪ ,‬למרות שבראנט לא יכול היה ללמוד שם איתה‪".‬‬
‫זה היה ההסבר לכך שבראנט כתב לג'ולי מכתבי אהבה רבים כל כך בזמן שהייתה במגדלי העילית‪.‬‬
‫וכנראה גם לכך שהוא אמר שהוא לא ראוי לה‪.‬‬
‫"היא כעסה עלינו מאוד‪ ",‬לחשה אדליין‪" .‬האשימה אותנו שניסינו להפריד ביניהם כדי שהאהבה‬
‫תדעך‪ .‬אבל אמרתי לה שזה גם מה שהוריי ביקשו מקסלר וג'ולין שיעשו‪ ,‬כדי להוכיח לאחרים‪ ,‬אבל‬
‫בעיקר לעצמם‪ ,‬שהם נועדו להיות יחד‪ .‬אם אין ביכולתם לשרוד שנתיים של פרידה‪ ,‬איך יוכלו לשרוד‬
‫חיים שלמים של בוז ולעג? והיא נענתה לאתגר שלנו‪ .‬אמרה שתוכיח לכולם שהיא לא טועה‪ .‬והיא‬
‫בהחלט הצליחה‪".‬‬
‫אדליין הסבה את פניה וניסתה להסתיר את הדמעות שזלגו על לחייה‪ .‬סופי כרעה על ברכיה לצידה‬
‫ועטפה אותה בחיבוק‪.‬‬
‫אדליין נאחזה בה בחוזקה — עד כדי כך‪ ,‬שהיה לה קצת קשה לנשום‪ .‬ואז היא הרפתה את אחיזתה‬
‫וכחכחה בגרונה כמה פעמים לפני ששמטה את זרועותיה ואמרה‪" ,‬אני מצטערת‪ .‬אנחנו לא נמצאות‬
‫כאן כדי לנבור בזיכרונות עצובים‪ ".‬היא תחבה את הכתר בחזרה לתוך התיבה וסגרה אותו בחבטה‬
‫נחרצת‪" .‬איפה את רוצה שאתחיל לחפש?"‬
‫סופי הצביעה על שורת תיבות ושתיהן התחילו לעבוד‪ .‬אבל למרות עזרתו של סנדור‪ ,‬הצליחו‬
‫בקושי לבדוק שליש מתכולת החדר עד שעת ארוחת הערב‪ .‬אדליין מימשה שתי צלחות של עלים‬
‫סגולים לַחים‪ ,‬שטעמם היה זהה להפליא לטעמו של עוף מטוגן‪ ,‬והן המשיכו לעבוד תוך כדי אכילה‪.‬‬
‫הן כמעט סיימו מחצית מהעבודה כשראשו של גריידי הופיע בפתח‪" .‬וואו‪ ,‬כבר מלמטה אפשר‬
‫לראות את ענן האבק שעשיתן‪".‬‬
 ‫"חזרת!" אמרה סופי‪ ,‬ועמדה כדי לחבק אותו‪.‬‬
‫היא הביטה בו מקרוב וקפאה במקומה‪ .‬זרדים קוצניים הסתבכו בשערו ושכמייתו הייתה מוכתמת‬
‫בבוץ יבש‪ .‬אבל ארבע השריטות הדקות על לחיו השמאלית היו המטרידות ביותר‪ ,‬מה גם שאחת מהן‬
‫עדיין דיממה‪.‬‬
‫"מה קרה?" שאלה אדליין‪ ,‬ושמטה כמה דגלונים שצנחו על הרצפה בעת שקמה לבחון את פציעתו‪.‬‬
‫"זה שום דבר‪ ",‬ניסה גריידי להרגיע‪.‬‬
‫"זה לא נראה כמו 'שום דבר'‪ ".‬אדליין נגעה בעור סביב הפצע וגרמה לגריידי להתכווץ מרוב כאב‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ,‬אני נשבע‪ .‬רק ביקרתי בעיר הבירה של הגמדים‪ .‬ניסיתי לעזור להם לפתור תעלומה‪".‬‬
‫"איזו מין תעלומה?" שאלה סופי‪ ,‬וצעדה צעד אחד אחורה כשהבינה שהשכמייה שלו מוכתמת‬
‫במשהו שאינו בוץ — ומה שזה לא יהיה‪ ,‬היה לו ריח רע‪.‬‬
‫"אני לא יודע אם 'תעלומה' היא המילה הנכונה‪ ",‬אמר גריידי וניגב את לחיו בשרוולו המלוכלך‪.‬‬
‫"אפשר להגיד שנוצר מצב‪".‬‬
‫"איזה מצב?" תבעה סופי לדעת משלא המשיך את המשפט‪.‬‬
‫גריידי בהה בכתם האדום שעל שכמייתו‪" .‬נראה שקבוצה גדולה של גמדים נעדרת‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪24‬‬
‫"גמדים נעלמו?" שאלה סופי‪ ,‬והרגישה מטופשת מעצם השאלה‪.‬‬
‫היא התפתתה לשאול אם הם יצאו למסע עם הוביט במטרה להשיב לחזקתם את ההר הבודד‪ .‬אבל‬
‫הדם על לחיו של גריידי לא הותיר מקום לבדיחות שלה‪.‬‬
‫"איך נעלמים גמדים?" שאלה‪.‬‬
‫"זה מה שאני מנסה להבין — אם כי קשה לומר שאני מצליח‪ .‬ברור שהם נעלמו בזה אחר זה בשנה‬
‫האחרונה‪ ,‬והגמדים לא חשבו לספר לנו על כך עד שהבינו ששלושים מהם נעדרים‪".‬‬
‫"שלושים?" לחשה אדליין‪.‬‬
‫"זה מספר רע?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"לא המספר כשלעצמו‪ .‬אבל בפעם האחרונה שקיימנו מִפקד אוכלוסין היו רק שלוש מאות עשרים‬
‫ותשעה גמדים בכל העולם‪ .‬זוהי אוכלוסייה של יצורים מתבודדים החיים בנפרד‪ ,‬רחוקים זה מזה‪ ,‬אז‬
‫כששלושים מהם נעלמים‪ ...‬ודאי שנרצה לדעת מה קורה‪ .‬וזו הסיבה שנתקעתי שם וזחלתי בסביבת‬
‫המנהרות הצרות שלהם ימים שלמים‪ ,‬נשרטתי ונפצעתי ולא מצאתי שום דבר‪ .‬כאילו בלעה אותם‬
‫האדמה והם מעולם לא חזרו ועלו כדי לשאוף אוויר‪".‬‬
‫"מה עם הברבור השחור?" שאלה סופי‪" .‬יש להם גמדים שעובדים איתם בחשאי‪ .‬אולי אלה אותם‬
‫שלושים?"‬
‫"כבר חשבתי על זה‪ .‬אבל שאלתי את המלך אֶנ י והוא אמר שכל הגמדים שעובדים עבור הברבור‬
‫השחור נספרו‪ ,‬ושהם מתייצבים באופן סדיר‪".‬‬
‫"רגע‪ ,‬זאת אומרת שהם יכולים לקחת אותנו לברבור השחור?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"סביר להניח‪ ,‬אך אל תפַתחי ציפיות‪ .‬המלך לא הסכים לומר לי מי הם‪ ,‬ואנחנו לא יכולים לאלץ‬
‫אותו לומר‪ .‬קווי היסוד של האמנה שלנו קובעים רק שהגמדים חייבים לעבוד בשלום עם האֶלפים‪.‬‬
‫והברבור השחור הם אלפים‪ ,‬כך שהגמדים מוגנים היטב על ידי זכויות הפרטיות שלהם‪".‬‬
‫"כלומר?" הקדימה אדליין את סופי‪" .‬מישהו גונב גמדים?"‬
‫"אולי הם בורחים‪ .‬ואולי כולם נמצאים בחופשה ארוכה מאוד‪ .‬וייתכן שהם‪ ...‬נחטפים‪ .‬אנחנו לא‬
‫יודעים‪ .‬ולפני שתניחי שהאפשרות הגרועה ביותר היא הנכונה‪ ",‬הוסיף ופנה אל סופי‪" ,‬קחי בחשבון‬
‫שתעלומות כאלה מתרחשות לעתים הרבה יותר קרובות ממה שכולנו חושבים‪ .‬כבר שכחתי עם כמה‬
‫מטלות המועצה מתמודדת על בסיס יומי‪ .‬העולם הזה מלא ביצורים מורכבים ובבעיות מורכבות‪ .‬תמיד‬
‫יש מישהו‪ ,‬איפה שהוא‪ ,‬שחווה משבר כלשהו‪ .‬ככה זה‪".‬‬
‫"לא אם נביא בחשבון את מה שקורה עם הענקים‪ ",‬אמר סנדור‪" .‬סופי חשפה אתמול עדויות‬
‫מטרידות למדי‪ ,‬ואני חושש שיש להן קשר לתעלומה שלך‪".‬‬
‫"באמת?" שאלה אדליין ופנתה אל סופי ועל פניה מהולים עלבון ואכזבה‪" .‬מדוע לא שמעתי על‬
‫זה?"‬
‫"טוב‪ ,‬קודם כול‪ ",‬אמרה סופי ונעצה מבט חמור בסנדור‪" ,‬אנחנו לא יודעים בוודאות שענקים‬
‫מעורבים בזה‪ .‬ואף אחד לא יודע מה זה אומר‪".‬‬
‫"בכל זאת‪ ,‬יכולת לספר לי‪ ",‬אמרה אדליין בעדינות‪.‬‬
‫"אני יודעת‪ ".‬סופי נעצה את מבטה בחלקיקי האבק שהסתחררו באוויר בזמן שהסבירה על‬
‫הארומארק ועל מכשיר ההתבייתות ועל הביובונים של ליידי קאדנס בפוקספייר‪ .‬היא אפילו סיפרה‬
‫להם על ההדלפה בברבור השחור‪ .‬הדבר היחיד ששמרה בסוד היו הסבָרות שלה בנוגע לג'ולי‪.‬‬
‫אנחתו של גריידי דמתה לגניחה‪ .‬הוא העביר את ידיו על פניו‪ ,‬והדם מהשריטה נמרח עליהן‪" .‬אני‬
‫חושב שאין לי כוחות להתמודד עם כל זה כרגע‪".‬‬
‫למען האמת‪ ,‬גם סופי חשה כמוהו‪.‬‬
‫ענקים וגובלינים וגמדים נעדרים?‬
‫חייה הפכו רשמית לאגדה שהשתבשה‪.‬‬
‫"הי‪ ",‬אמר גריידי וחיבק אותה בחוזקה‪" .‬הכול תמיד נראה גרוע יותר אחרי יום ארוך ומייגע‪ .‬בואו‬
‫נלך כולנו לישון ונתכנס שוב מחר‪ ,‬טוב?"‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬וניסתה לא לחשוב על ענקים כועסים ועל גמדים נעדרים כשהלכה לחדר השינה‬
‫המבולגן שלה‪ .‬אבל כשאיגי נחת על הכרית שלה והתכדרר לכדי כדור פרווה כתום‪ ,‬היא לא יכלה‬
‫שלא להרגיש קטנטונת‪ ,‬ממש כמוהו‪.‬‬
‫העולם שלה‪ ,‬והבעיות שאיתן התמודדה‪ ,‬היו גדולים בהרבה מכפי שדמיינה אי פעם‪ .‬ולא היה בכוחה‬
‫להתנער מהתחושה האיומה שאיש לא יוכל לפתור אותן הפעם‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"היי‪ ",‬אמרה סופי והדביקה את צעדיה של מארלה ברחבה הפנימית של רמה שלוש‪.‬‬
‫הרחבה‪ ,‬שלאורכה ניצבו ארוניות התלמידים‪ ,‬הייתה ענקית‪ ,‬מעוטרת בעצי גביש נוצצים ובפסל‬
‫עצום של מסטודון שניצב במרכזה‪ .‬אבל מארלה לא השיבה לה חיוך‪ ,‬והחצר נראתה פתאום קטנה‬
‫בעיניה של סופי‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאלה סופי‪" .‬לא ראיתי אותך בהתכנסות‪".‬‬
‫מארלה לא אמרה דבר‪ .‬היא ליקקה את החיישן כדי לפתוח את הארונית שלה‪ ,‬חיכתה עד שהוציאה‬
‫את כל הספרים שלה ואז מלמלה‪" ,‬אני מופתעת ששמת לב שנעלמתי‪".‬‬
‫"למה שלא אשים לב?"‬
‫"סתם‪".‬‬
‫הצמות הזעירות הקלועות בשערה התנופפו כשפנתה אל סופי‪ .‬היא שוב דמתה למארלה המקורית —‬
 ‫למעט עווית הכעס על שפתיה‪.‬‬
‫"זה קשור לביאנה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"למה שיהיה לי אכפת ממנה?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬התנהגת קצת מוזר מאז שהיא ביטאה את היכולת שלה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬אז את חושבת שאני מקנאה?"‬
‫"זה לא מה שאמרתי‪ ".‬סופי דיברה בשקט‪ ,‬והצטערה שהן לא יכולות לנהל את השיחה הזאת במקום‬
‫אחר‪ ,‬בלי שילדי פלא רבים כל כך ילטשו בהן עיניים‪.‬‬
‫מארלה טרקה את הארונית שלה בחבטה מוגזמת‪" .‬טוב‪ ,‬וגם לא אכפת לי שהיא מעורבת פתאום‬
‫בכל העניינים הסודיים שלך‪ ,‬אם זה מה שאת חושבת‪".‬‬
‫"אני לא‪ ",‬הבטיחה סופי‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬חזרה מארלה ואמרה‪" .‬כי לא הייתי נסחפת לתוך הדרמה שלך גם אילו היית רוצה‪ .‬זה‬
‫מסוכן מדי‪".‬‬
‫היא הסתלקה לפני שסופי הספיקה להגיב — לא שהיה לה מה לומר‪.‬‬
‫סטינה מחאה כפיים‪.‬‬
‫"אתן יודעות‪ ,‬אף פעם לא חשבתי שאגיד את זה‪ ,‬אבל אני מתחילה לחבב את המארלה ק הזאת‪",‬‬
‫אמרה לעדת החנפניות שלה והלכה בעקבות סופי אל הארונית שלה‪" .‬לפחות היא חכמה מספיק כדי‬
‫לא להיגרר אחרייך‪".‬‬
‫"אף אחד לא נגרר לשום מקום‪ ",‬מלמלה סופי‪.‬‬
‫"לא‪ .‬הלוזרים ממשפחת ואקר הולכים מרצונם‪ .‬ולא כדאי שאתחיל אפילו לדבר על ההוא ממשפחת‬
‫דיזני‪ ".‬היא הצביעה על הטבעת של סופי וחיקתה עווית של הקאה‪" .‬אז תגידי‪ ,‬מי הקורבן הבא? הרי‬
‫לדקס כבר יש שתיל אחד‪ .‬ולפי מה שאני שומעת‪ ,‬קיף כמעט קיבל אחד לעצמו‪ .‬אז מי עכשיו? אני‬
‫שמה כסף על פיץ‪ .‬הריפוי ביום שישי‪ ,‬נכון? עוד מישהו חושב שאולי לא נראה אותו אחרי זה?"‬
‫איש לא הרים את ידו‪ .‬אבל סופי שמה לב שהיו כאלה שרצו לעשות זאת‪.‬‬
‫רובם‪ ,‬בעצם‪.‬‬
‫"האם יש בעיה כלשהי‪ ,‬מיס פוסטר?" שאלה ליידי אלינה‪ ,‬שצעדה לעברם בעוד שכמייתה מטאטאת‬
‫את הרצפה בדרמטיות‪" .‬נראה לי שמיס הקס הטרידה אותך‪".‬‬
‫סופי מעולם לא ראתה את ליידי אלינה ברחבה הפנימית‪ ,‬והיא העיפה מבט מעבר לכתפה ותהתה אם‬
‫מותקנת שם מצלמת אבטחה כלשהי שחמקה מעיניה‪ .‬הגיחוך היהיר על שפתיה של סטינה גרם לה‬
‫לרצות מאוד לסבך אותה בצרות‪ .‬אבל זה רק יגרום לדרמה נוספת‪ ,‬מה גם שכל מה שסטינה אמרה‬
‫היה נכון עובדתית‪.‬‬
‫אכן היה מסוכן להיות חבר של סופי‪ ,‬וסופי דאגה לפיץ בדיוק כמו כולם‪.‬‬
‫"סתם דיברנו‪ ",‬מלמלה והשפילה מבט‪.‬‬
‫ליידי אלינה נאנחה‪ ,‬וניכר היה שלא השתכנעה‪ .‬אבל משסופי לא הוסיפה לומר דבר‪ ,‬היא מחאה‬
 ‫כפיים והורתה לכולם לגשת לכיתות‪.‬‬
‫"קדימה‪ ,‬בנות‪ ",‬אמרה סטינה לעדת החנפניות שלה‪ .‬היא חייכה אל סופי והניפה את שערה‬
‫המרשים‪" .‬בואו נלך לחפש את רדק ונראה אם היא רוצה לשבת איתנו בארוחת הצהריים היום‪".‬‬
‫"למעשה‪ ,‬את עדיין בריתוק‪ ",‬קראה אחריה ליידי אלינה‪" .‬ואני חושבת שמוטב שהיום תבלי את‬
‫ארוחת הצהריים איתי‪".‬‬
‫"מה?" שאלה סטינה ופנתה במהירות‪.‬‬
‫ליידי אלינה חייכה‪" .‬אחכה לך במשרד שלי‪".‬‬
‫"אבל לא עשיתי שום דבר רע!"‬
‫"מעולם לא אמרתי שעשית‪".‬‬
‫עיניה של סטינה הצטמצמו‪ ,‬אבל היא לא פצתה פה‪ .‬היא הסתובבה והלכה משם בצעדים מהדהדים‪.‬‬
‫סופי נשענה על הארונית שלה והניחה למתכת הקרה לצנן את עורה הסמוק‪" .‬לא היית צריכה‬
‫לעשות את זה‪ ",‬אמרה לליידי אלינה‪" .‬אני בסדר‪".‬‬
‫"אני בטוחה שאת בסדר‪ .‬אבל אני עדיין חושבת שהגיע הזמן שמיס הקס ואני ננהל שיחה קצרה‬
‫ונחמדה‪ .‬וכדאי שתזדרזי‪ ,‬מיס פוסטר‪ .‬לפנייך עוד דרך ארוכה למדי עד לכיתה שלך‪ ,‬ו‪"...‬‬
‫הפעמונים צלצלו‪ ,‬בדיוק לפי לוח הזמנים‪.‬‬
‫סופי נאנחה‪ ,‬השליכה את ילקוטה על הכתף ומיהרה במורד המסדרון‪ .‬שיעור הבוקר שלה עמד‬
‫להתקיים במגדל הכסף והיא בחרה במנטור שהכי פחות מומלץ לא ֵחר אליו‪.‬‬
‫ספוגת זיעה היא הלמה על הדלת הבוהקת‪ ,‬וצעקה למאסטר ליטו שיכניס אותה פנימה‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאל כשחלפה במהירות על פניו‪.‬‬
‫היא הסתבכה מעט כשניסתה ללבוש את השכמייה הכסופה‪ ,‬דקרה בטעות את אצבעה בסיכה‬
‫והרגישה שעיניה צורבות‪ .‬היא עצמה אותן בחוזקה והורתה לעצמה לא לבכות‪ ,‬אבל חשה שדמעה‬
‫אחת זלגה על לחיה‪.‬‬
‫"הנה‪ ",‬אמר מאסטר ליטו‪ ,‬נטל את ידה וניקה את הדם מאצבעה בממחטת משי‪.‬‬
‫היא חיכתה שהוא ירפה מִידה‪ ,‬אבל הוא רכן קרוב יותר והביט בטבעת של דקס לפני שהעביר את‬
‫אצבעו על גבי הצלקת דמויית הכוכב שלה‪.‬‬
‫"נראה שעברו עלייך כמה שבועות מעניינים‪".‬‬
‫הוא לא ניסח את המשפט כשאלה‪ ,‬אבל סופי הנהנה בין כך ובין כך‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני יודע שזה לא יכול לשנות אף אחד מהדברים שאת מתמודדת איתם‪ .‬אבל אני מקווה שאת‬
‫יודעת שאת לא לבד‪".‬‬
‫בטח‪ .‬יש לה חברים שהיא יכולה לסכן‪ .‬בדיוק מה שתמיד רצתה‪.‬‬
‫"אני מתכוון לזה‪ ,‬מיס פוסטר‪ .‬אני בטוח שגם את שומעת את הלחשושים שאני שומע‪ .‬אבל לא כולם‬
‫חושבים כך‪ .‬והשאר יבינו עם הזמן‪".‬‬
‫"אני מקווה‪ ",‬אמרה וניסתה להושיט לו חזרה את הממחטה שלו‪.‬‬
‫"שמרי אותה‪ .‬ותני לי לפתור עבורך עוד בעיה אחת‪ ".‬הוא הניח בכף ידה ריבוע זכוכית כחול‬
‫ופשוט‪" .‬הראי את זה לחבר המועצה ברונטה והוא יתעלם מהאיחור שלך‪ .‬זה אמור גם לגרום לו להקל‬
‫עלייך היום — ואם לא‪ ,‬קראי לי‪".‬‬
‫הזכוכית הייתה קרירה למגע‪ ,‬אך התחממה כשהיא תחבה אותה לכיסה‪ .‬היא התכוונה לשאול אותו‬
‫מה זה‪ ,‬אבל במקום זאת חמקו מפיה המילים "למה אתה עוזר לי?"‬
‫מאסטר ליטו חייך‪" .‬זה חלק מתפקידי‪ ,‬סופי‪ ,‬להוסיף אור היכן שנדרש‪ ,‬ולהאיר ימים רעים‬
‫וחשוכים‪ .‬למה קוראים לי 'המאור'‪ ,‬לדעתך?"‬
‫לא היה לה שום מושג‪ ,‬והיא תמיד חשבה שזה תואר מטופש‪ .‬אבל אולי הוא מתאים לו יותר ממה‬
‫שחשבה‪ ,‬גם אם עדיין נרתעה מלכנות אותו "מאסטר"‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬תודה רבה‪ ",‬מלמלה‪.‬‬
‫הוא פתח את הדלת שהובילה אל האולם הריק והיא עשתה את דרכה אל המדרגות‪ ,‬והצטערה‬
‫שהשיעור שלה מתקיים בקומה העליונה ביותר‪.‬‬
‫"יש דרך מהירה יותר‪ ",‬אמר לה מאסטר ליטו כשדרכה על המדרגה הראשונה‪" .‬אבל תצטרכי‬
‫להחזיק חזק‪".‬‬
‫הוא רקע ברגלו בחוזקה‪ .‬סופי בקושי הצליחה לאחוז במעקה הבוהק וג ֶ ם המדרגות הכסוף התעורר‬
‫לחיים והחל להסתחרר‪ ,‬מהר יותר מהווֹרטינ ַאטוֹר של קיף‪ .‬היא הסתחררה לצדדים ובאלכסון‪ ,‬מעלה‬
‫ומטה‪ ,‬דרך כל פיתולי המדרגות‪ ,‬ועד שהגיעה לקומה העליונה הייתה בטוחה שלעולם לא תוכל לאכול‬
‫שוב‪ .‬בהנחה שתשרוד את השעתיים הקרובות‪.‬‬
‫היא נזקקה לכמה נשימות עמוקות כדי לעצור את הסחרור־סחרור־סחרור בראשה‪ .‬אבל הבחילה‬
‫תקפה אותה ביתר־שאת כשנכנסה ברגליים כושלות אל החדר הקטן והאפלולי‪.‬‬
‫חבר המועצה ברונטה ישב וחיכה לה בכיסא היחיד בחדר — כס כסוף ומפואר שתאם את שכמייתו‬
‫וכתרו המפוארים‪.‬‬
‫ברור שהוא מוכן להכאיב לה קשות‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪25‬‬
‫‪ ‬‬
‫"איחרת‪ ",‬הודיע לה ברונטה‪ ,‬וחיוכו הצוהל הבהיר לה שהוא ניצל את הזמן הנוסף כדי להעלות‬
‫בדמיונו עונשים מצערים למיניהם‪.‬‬
‫לפני שהספיק להטיל עליה אחד מהם‪ ,‬הופיעה מבין הצללים דמות מוכרת‪ ,‬אדומת שיער‪" .‬אני בטוח‬
‫שיש לה תירוץ טוב‪ ",‬אמר לו חבר המועצה קנריק‪" .‬ואני מצטער אם הבהלתי אותך‪ ,‬סופי‪ .‬חבר‬
‫המועצה ברונטה לא מאמין‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בתאורה לתלמידיו‪".‬‬
‫"הגרימה ניזונה מהחושך‪ ",‬השיב ברונטה בבוטות‪" .‬עצם העובדה שעליי להסביר זאת מוכיחה שאין‬
‫לך מקום בשיעור הזה‪".‬‬
‫"המקום שלי‪ ",‬תיקן אותו קנריק‪" ,‬הוא להבטיח את ביטחונה של סופי‪ ,‬משום שהוכחת שלא תמיד‬
‫טובתה היא בראש מעייניך‪".‬‬
‫וזאת בלשון המעטה‪ .‬כשברונטה רצה להוכיח שיכולותיה של סופי נפגמו‪ ,‬הוא למעשה השתמש‬
‫בשיעור שלהם כדי לענות אותה‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬נראה לה שהמצב בינה לבין ברונטה משתפר‪ .‬נראה שהוא אכן מעוניין לעבוד איתה‬
‫אחרי שגילה שהיא מסוגלת לחולל רגשות חיוביים ושליליים כאחד — דבר שלדעתו לא היה אפשרי‬
‫לפני כן‪ .‬אבל אם קנריק מרגיש שהוא צריך לפקח‪...‬‬
‫"בלי קשר למה שהעוזר רך הלב שלי טוען‪ ",‬אמר ברונטה‪ ,‬ותשומת ליבה התמקדה בו מייד‪,‬‬
‫"במגדל הזה נהוגים כללים נוקשים לגבי איחור — כפי שאני בטוח שאת יודעת היטב‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ ",‬הסכימה סופי ושלפה את הריבוע הכחול שמאסטר ליטו נתן לה‪" .‬לכן התבקשתי‬
‫להראות לך את זה‪".‬‬
‫הלסת של ברונטה צנחה כה מהר‪ ,‬עד שסופי הופתעה שהיא לא פגעה ברצפה‪.‬‬
‫"מה כבר עשית כדי לקבל חנינה?" שאל‪ ,‬קם מכיסאו וחטף את הריבוע מי ָדה‪" .‬כשאני למדתי כאן‪,‬‬
‫זה היה שמור למקרי חירום קיצוניים‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אולי השתנה משהו מאז ימי הביניים החשוכים‪ ",‬מלמלה סופי‪ ,‬וקנריק צחקק‪.‬‬
‫"לַאלפים מעולם לא היו ימים חשוכים‪ ",‬סינן ברונטה‪" .‬ואני סיימתי את לימודיי הרבה לפני פרק‬
‫הזמן שאליו התכוונת‪".‬‬
‫"באמת?" היא ידעה שברונטה היה אחד הקדמונים — ואכן אוזניו היו האוזניים המחודדות ביותר‬
‫שראתה אי פעם‪ .‬אבל למראה שערו החום הקצוץ ועורו נטול הקמטים התקשתה לדמיין שהוא בן‬
‫אלפי שנים‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬הוא אמר‪ .‬הוא תחב את ריבוע החנינה לכיס שכמייתו המשובצת אבנים טובות ואז הצביע על‬
 ‫כיסאו‪" .‬עכשיו שבי‪ .‬בזבזנו מספיק זמן‪".‬‬
‫"אבל‪ ...‬זה הכיסא שלך‪".‬‬
‫"תודה על בזבוז המילים הזה‪ .‬עכשיו שבי‪".‬‬
‫סופי שלחה מבט אל קנריק והוא הנהן‪ ,‬ולפיכך פנתה בעל־כורחה לכיוון הכיסא‪ ,‬ומשהו בה ציפה‬
‫למצוא דלי של חומצה רותחת משתלשל מעליו‪ .‬הקצה החד של הכיסא שרט את רגליה‪ ,‬והמשענת‬
‫הנוקשה נלחצה אל כתפיה‪ ,‬קרה כקרח‪ ,‬כאילו הזמין ברונטה במיוחד כיסא שיהיה הכי־לא־נוח־בעולם‬
‫— ושהמעצב עמד במשימה מעל ומעבר לציפיותיו‪.‬‬
‫"כידוע לך‪ ,‬עמיתיי חברי המועצה הורו לך לבצע ריפוי בעוד יומיים‪ ",‬אמר לה ברונטה והציץ לעבר‬
‫קנריק‪" .‬והם ביקשו ממני לוודא שאת מוכנה‪ .‬באופן אישי‪ ,‬אני לא מאמין שילדה בת שתים־עשרה‬
‫תהיה מוכנה אי פעם להתמודד עם משימה כזו —"‬
‫"אני בת שלוש־עשרה‪ ",‬תיקנה סופי‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אם כך זה הרבה יותר טוב‪ .‬כולם יודעים שבני הנוער הם עתירי חוכמה וניסיון‪".‬‬
‫"הי‪ ,‬אתם אמרתם לי לעשות את זה‪ ",‬הזכירה לו‪.‬‬
‫"למעשה‪ ,‬את יכולה להודות לשאר חברי המועצה על כך‪ .‬אני‪ ,‬שוב‪ ,‬נוצחתי בהצבעה‪".‬‬
‫קנריק כחכח בגרונו‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬תפסיק לקרקש בגרון שלך‪ ",‬התרגז ברונטה‪" .‬כמו שאמרתי‪ ,‬אני לא מאמין שבת‬
‫שלוש־עשרה תהיה מוכנה אי פעם להתמודד עם משימה כזו‪ .‬אבל אני מוכן להיווכח בטעותי‪ ".‬הוא‬
‫שילב את זרועותיו ופנה אליה‪" .‬אם כך‪ ,‬קדימה‪".‬‬
‫סופי זזה בכיסא הנורא‪" .‬אה‪ ...‬קדימה עם מה?"‬
‫ברונטה גלגל את עיניו‪" .‬אמרת לי שגרימה חיובית היא חלק מהותי מתהליך הריפוי‪ .‬אמרת או לא‬
‫אמרת?"‬
‫"נכון‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬הראי לי איך זה נעשה‪".‬‬
‫"אתה‪ ...‬רוצה שאבצע עליך גרימה‪".‬‬
‫"גרימה חיובית‪ ,‬כן‪ .‬יש בעיה?"‬
‫בוודאי שהייתה בעיה‪ .‬סופי גרמה רגשות חיוביים רק פעם אחת‪ ,‬במהלך הריפוי של אולדן‪ ,‬ומה‬
‫שדירבן אותה אז היה הצורך הנואש שלה לשקם אותו‪ ,‬כך שהיא פעלה כמעט לחלוטין מתוך‬
‫אינסטינקט‪.‬‬
‫הדבר היחיד שהשתוקקה לעשות עכשיו היה לרגום את ברונטה בקקי נוצץ של אליקורן‪.‬‬
‫"אני מאמין שהצעד הראשון הוא לזהות את הרגש שאת רוצה לשחרר‪ ",‬הציע קנריק בשקט‪" .‬כך‬
‫לפחות זכור לי שלמדתי‪ .‬ובגרימה רגילה הבחירות העיקריות הן צער‪ ,‬קנאה‪ ,‬אשמה‪ ,‬פחד וזעם‪ .‬אז‬
‫בגרימה חיובית הן יהיו‪"...‬‬
‫"אושר?" ניחשה סופי‪" .‬ושלווה‪ .‬ואהבה‪ .‬ו‪ "...‬היא ניסתה לחשוב על עוד אפשרויות‪ ,‬אבל דומה היה‬
 ‫שכולן הן גרסאות שונות לרגשות שכבר ציינה‪.‬‬
‫האומנם יש יותר רגשות שליליים מאשר חיוביים?‬
‫"די בכך כדי להתחיל‪ ",‬אמר לה ברונטה‪" .‬אז במה מהם תבחרי?"‬
‫המחשבה לנסות לגרום לברונטה להרגיש אהבה גרמה לסופי בחילה‪ .‬והיא הרגישה הכול פרט‬
‫לשלווה באותו רגע‪ .‬מה שהותיר לה את האושר‪.‬‬
‫היא עצמה את עיניה בחוזקה וניסתה להיזכר בדברים שמחים‪ ,‬בתקווה שכך ייכנסו האינסטינקטים‬
‫שלה לפעולה‪ .‬לאחר שעזבה את משפחתה נמהלו זיכרונות הילדות בעצב רב מדי‪ ,‬ולכן התמקדה‬
‫בחייה החדשים ונזכרה בחבריה ובגריידי ואדליין וסילבני‪ .‬אבל גם בתוך הזיכרונות האלה התערבלו‬
‫הרבה ספק ודאגה וחוסר וודאות‪.‬‬
‫"אני ממתין‪ ,‬מיס פוסטר‪ ",‬קטע ברונטה את מחשבותיה‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬באמת‪ ,‬עברו רק כמה שניות‪ ",‬אמר לו קנריק‪" .‬את בדרך הנכונה‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫התקווה שנסכו בה השבחים עזרה לה להירגע‪ ,‬והיא הסיטה את תודעתה אל זיכרונות קטנים יותר‪:‬‬
‫היום שבו הצילה את איגי‪ ,‬הטיסה הראשונה שלה עם סילבני‪ ,‬כל פעם שנעצה מבט בזוג עיני טורקיז‬
‫יפהפיות‪...‬‬
‫אנרגיה חמה תפחה בתודעתה והיא תדלקה אותה בזיכרונות נוספים עד שהרגישה שמוחה עומד‬
‫להתפוצץ מעודף אנרגיה‪ .‬אור כחול הופיע בשולי החיזיון והיא התמקדה בברונטה וכיוונה את הכוח‬
‫אל מחוץ לתודעתה‪.‬‬
‫הרגש פגע בברונטה; הוא התנשף‪ ,‬ותווי פניו החדים התרככו ככל שהרגש נספג בו‪ .‬צל של חיוך‬
‫חלף על שפתיו אך נעלם כלעומת שבא‪.‬‬
‫"זה בקושי נחשב גרימה‪ ",‬אמר לה‪ ,‬אם כי קולו נשמע קליל מהרגיל‪" .‬האם זה באמת הכי טוב שאת‬
‫יכולה?"‬
‫היא אחזה בחוזקה במשענות הכס והתמקדה בזיכרון היחיד שהרגישה שהוא הטהור מכולם‪ :‬היום‬
‫שבו פיץ גילה לה לראשונה שהיא אֶלפית‪ .‬זה היה לפני שידעה על הברבור השחור או על החוטפים‪,‬‬
‫לפני שהבינה שיהיה עליה לעזוב את משפחתה‪ .‬הוא סחף אותה הרחק מעולם כאבי הראש והמחשבות‬
‫המעורפלות ומהתחושה הבלתי נמנעת שהיא מוזרה מדי‪ ,‬שונה מדי‪ ,‬והראה לה לאן היא שייכת באמת‪.‬‬
‫ולרגע אחד קצר היא הרגישה שהכול בסדר‪ ,‬כאילו חתיכה חסרה מחייה מצאה סוף סוף את מקומה‪.‬‬
‫היא התרפקה על התחושה‪ ,‬עטפה את מוחה סביב הניצוץ וליבתה אותו עד שגדל והיה לאש תופת‬
‫בתודעתה‪ .‬ובזמן שדחפה לעבר ברונטה כל גרם של אנרגיה והטיחה במוחו את המסה הלוהטת ביותר‬
‫של שמחה יוקדת שהצליחה לגייס‪ ,‬היא פגשה בעיניו הקרות והנוקבות ותהתה אם הוא יכול לראות‬
‫להבות בעיניה‪.‬‬
‫ברונטה השתנק כשפגע בו הכוח‪ ,‬אך עד מהרה החל לצחוק‪.‬‬
‫לא לצחוק — לצחקק‪.‬‬
‫היא גרמה לברונטה לצחקק!‬
‫הוא כיסה את פיו כאילו הוא מזועזע כמוה‪ ,‬אך צחוק נוסף חמק מבעד לאצבעותיו‪ ,‬ואז פניו האדימו‬
‫וכל גופו רעד‪.‬‬
‫"זה מדהים!" אמר לה קנריק כשברונטה צנח על ברכיו וצחק כל כך חזק עד שהחל לבכות‪.‬‬
‫אך סופי התבוננה בדמעות הזולגות על לחייו והבינה שאלה אינן דמעות של שמחה כפי שהיו‬
‫אמורות להיות‪ .‬שפתיו אולי חייכו‪ ,‬אבל עיניו הביעו אימה טהורה‪.‬‬
‫היא אחזה בכתפיו וניסתה לנער אותו‪ ,‬לעצור את התקף הטירוף‪ .‬אבל ברונטה המשיך לצחוק‪,‬‬
‫וצחוקו נעשה היסטרי יותר ויותר‪.‬‬
‫"אל תתרגשי‪ ",‬אמר לה קנריק‪ ,‬הוא נטל את ידיה של סופי וחיכה שתביט בו‪" .‬לא משנה מה קורה‪,‬‬
‫הכוח לתקן את זה נמצא בתוכך‪".‬‬
‫"איך אתה יכול להיות בטוח?"‬
‫"כי ראיתי את הנפלאות שאת מצליחה לעשות‪ ,‬סופי‪ .‬את רק צריכה להאמין‪".‬‬
‫היא בלעה את רוקה בחוזקה עד שכאב והושיטה יד אל רקותיו של ברונטה‪ .‬אוזניו המחודדות היו‬
‫גמישות משחשבה‪ ,‬וכאשר לחצה את אצבעותיה לאורך צידי פניו הרגישה שעורו קר ולח‪.‬‬
‫"את יכולה לעשות את זה‪ ",‬חזר קנריק ואמר‪.‬‬
‫סופי קיוותה שהוא צודק ונשמה שלוש נשימות עמוקות לפני שדחפה את תודעתה אל תוך מוחו של‬
‫ברונטה‪.‬‬
‫הזיכרונות שלו דמו לאדמת בִּיצה‪ .‬הם היו סמיכים וקרים כמו ערמה של שלג‪ ,‬וכשניסתה לפלס דרך‬
‫ביניהם‪ ,‬דבר מה חזר ודחף אותה לאחור ושלח אותה עמוק יותר ויותר אל תוך הבוץ‪.‬‬
‫ברונטה? היא שידרה‪ ,‬קוראת בשמו שוב ושוב‪.‬‬
‫הוא לא הגיב‪ .‬וכשניסתה לשלוח מחשבות שמחות‪ ,‬כמו שעשתה כשריפאה את אולדן‪ ,‬ניתזו ניצוצות‬
‫החום מתוך הבוץ וצרבו אותה‪.‬‬
‫תפסיק‪ ,‬ברונטה! צעק מוחה‪ .‬תפסיק‪ ,‬או שתיאלץ לצאת מזה רק בכוחות עצמך‪.‬‬
‫המילים הקשות שקעו בתוך החשכה‪ ,‬שהפכה שלווה וחמימה ככל שנספג בה הרגש שמאחורי‬
‫המילים‪.‬‬
‫האם זאת השיטה? תהתה‪ .‬האם מה שברונטה זקוק לו הוא עוד כעס?‬
‫נשמע שיש כאן סתירה‪ ,‬אבל לא היה לה כל רעיון אחר‪ .‬לכן היא חשבה על סטינה‪ ,‬ועל מארלה‪,‬‬
‫ועל הלחשושים שעקבו אחריה לכל מקום‪ .‬על המורדים ועל הענקים ועל כל מי שהעז לנסות לפגוע‬
‫בסילבני‪ .‬על הסיוטים ועל הדאגות ועל העומס העצום שהטילו עליה אנשי הברבור השחור — ואז‬
‫נטשו אותה לחלוטין‪.‬‬
‫המחשבות המרירות זרמו ממנה כמו נהר‪ ,‬וכשחדרו אל תודעתו של ברונטה הן המסו את הבוץ‬
‫והניפו את סופי למעלה והחוצה‪ ,‬עד שהייתה סוף סוף חופשייה‪.‬‬
‫ברונטה הזדקף‪ ,‬התנשם בכבדות ואחז בראשו בשתי ידיו‪.‬‬
‫חלפו שניות אחדות עד שהפנה אליהם את פניו המוכתמות בדמעות ואמר‪" ,‬לעולם לא נדבר עוד על‬
‫מה שקרה‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪26‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אני אוכל להיות שם בפעם הבאה כשכמעט תהרגי חבר מועצה?" שאל קיף והשליך חופן של אבקת‬
‫זהב על השביל המוביל לאודיטוריום הראשי‪ .‬ליידי קאדנס נתנה להם משהו שנקרא מוּשק־טַאנג‬
‫ואמרה להם לפזר אותו על כל מסלולי ההליכה בקמפוס‪ .‬זה לא היה עונש ריתוק נורא כל כך‪ ,‬אלמלא‬
‫היה לחומר ריח של בננות רקובות‪ .‬קיף סיפר לה שכל חוות המקלט כוסתה באבקה הזאת‪.‬‬
‫עוד אמצעי הגנה נגד ענקים‪.‬‬
‫"אני לא 'כמעט הרגתי אותו'‪ ",‬לחשה סופי והביטה מעבר לכתפה כדי לוודא שאף אחד מילדי הפלא‬
‫האחרים לא נמצא בסביבה‪" .‬אני לא יודעת מה קרה — וגם ברונטה וקנריק לא יודעים‪ .‬רגע אחד הוא‬
‫העליב אותי‪ ,‬וברגע שאחריו התמוטט על הרצפה‪".‬‬
‫"ברור לי שלא כדאי להכעיס אותך‪ .‬אוי לא‪ ,‬אני צריך לפחד?" שאל קיף כשהביטה בו‪" .‬את הולכת‬
‫לכסח אותי או משהו?"‬
‫"הלוואי‪".‬‬
‫היא רצתה לבעוט בעצמה על שסיפרה לקיף‪.‬‬
‫אבל היא הייתה חייבת לספר למישהו‪ .‬ככל שחזרה ושִחזרה את מה שקרה בשיעור היא חשה בגירוי‬
‫מציק הרחק במוחה‪ ,‬שרמז לה שמשהו שם לא נכנס לפעולה‪.‬‬
‫"וזה לא הכעס שמוטט אותו‪ .‬כך בעצם הוצאתי אותו מזה‪ .‬מוזר‪ ,‬לא? כלומר‪ ,‬הוא בעצם היה אלרגי‬
‫לאושר‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬את הרי מכירה את ברונטה‪ ,‬נכון?"‬
‫"אני יודעת‪ .‬אבל כבר הייתי בתוך כמה מוחות מבולבלים‪ ,‬ואף פעם לא הרגשתי משהו דומה בכלל‬
‫לחשכה הבוצית הזאת שפגשתי היום‪".‬‬
‫"אולי זה מה שכל גורם חש‪ .‬אל תיעלבי‪ ,‬אבל מה שאתם עושים הוא באמת די מזוויע‪".‬‬
‫סופי לא יכלה להתנגד לדבריו‪ .‬אילו זה היה תלוי בה‪ ,‬כנראה הייתה נפטרת מהיכולת המסוכנת‪ .‬אך‬
‫לא היה אפשר לדומם כישרונות מרגע שהופעלו‪ .‬ובין שהיכולת הזאת מזוויעה ובין שלא‪ ,‬סופי עדיין‬
‫חשבה שזאת לא הסיבה למה שקרה‪ .‬בייחוד כשהרהרה בַּאופן שבו מוחו של ברונטה חסם בפניה את‬
‫הגישה לזיכרונותיו‪ .‬כמעט כאילו היה לו מה להסתיר‪...‬‬
‫"את חמודה כשאת מודאגת‪ ,‬ידעת את זה?" שאל קיף‪.‬‬
‫סופי השליכה לרגליו קומץ של מושק־טאנג ועטפה אותו בעננה של אבק מוזהב ומצחין‪.‬‬
‫הוא צחק תוך כדי שיעול‪" .‬הו‪ ,‬כמה שאת הסתבכת‪".‬‬
‫הוא זרק לעברה חופן ענק‪ ,‬וסופי השיבה לו בחופן משלה‪ ,‬פגעה בכתפו וברחה משם בריצה‪.‬‬
‫קיף רדף אחריה והטיח בה חופן אחרי חופן בזמן שניסתה להסתתר ולהימלט‪ .‬היא הייתה עסוקה כל‬
‫כך במתקפת נגד‪ ,‬עד ששכחה לשים לב לאן היא הולכת‪ .‬וכך התנגשה בליידי קאדנס‪ ,‬שניות לפני‬
‫שקיף הטיח בטעות מושק־טאנג בפניה של המנטורית הזועמת‪...‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫"אל תתני לה להדאיג אותך‪ ,‬פוסטר‪ ",‬אמר קיף בעוד הם עושים את דרכם לשיעורי אחר הצהריים‬
‫שלהם‪" .‬ליידי קאדנס יכולה לשלוח כמה דו"חות משמעת שהיא רוצה לליידי אלינה‪ .‬זה עדיין לא‬
‫ישנה את העובדה שלראות אותה נחנקת מחופן של מושק־טאנג היה אחד הרגעים הגדולים בחיי‪".‬‬
‫זה באמת היה מראה ששווה הכול‪.‬‬
‫ודו"ח המשמעת עצמו לא הטריד את סופי‪ ,‬אם כי היא לא בדיוק השתגעה משמחה בגללו‪ .‬ליידי‬
‫קאדנס דיברה ודיברה ודיברה על כך שלאור המחלוקת סביב ריפויו של פינטאן‪ ,‬סופי צריכה להתאמץ‬
‫יותר מאי פעם כדי להוכיח שבתור אזרחית היא יודעת איך להתנהג בעולמה‪ .‬אבל מה שסופי רצתה‬
‫לדעת היה איך זה שכולם יודעים כל כך הרבה דברים מסווגים?‬
‫המידע חייב לדלוף ממישהו ממעמד האצולה‪ .‬הרבה מהדברים שנודעו היו דברים שרק חברי‬
‫המועצה ידעו עליהם‪...‬‬
‫"אולי ברונטה הוא זה שמדליף מידע סודי מהמועצה?" לחשה‪" .‬זה יכול להסביר למה לא רצה‬
‫שאתבונן בזיכרונות שלו‪".‬‬
‫"למה שידליף? הוא רק מביא על עצמו עוד צרות‪".‬‬
‫"אולי לא‪ .‬הוא גם אמר לי היום שהוא לא הצביע בעד הריפוי של פינטאן‪ .‬כך שאולי הוא מנסה‬
‫לעצור את הריפוי על ידי התנגדות ציבורית‪".‬‬
‫"יכול להיות‪ .‬אבל זה עדיין נראה לי מוגזם‪ .‬ברונטה הוא חבר המועצה בעל הוותק הרב ביותר —‬
‫הרבה יותר — מכולם‪ .‬אני לא רואה סיבה שיעשה משהו שיערער את מעמדו‪".‬‬
‫סופי נאנחה‪" .‬הלוואי שהייתה לנו דרך לגלות בוודאות‪ .‬הי! מה אם אנחנו‪"...‬‬
‫"אם את חושבת לפרוץ למשרד שלו‪ ",‬קטע אותה קיף‪" ,‬כדאי שתדעי שאי אפשר להסתנן לתוך‬
‫טירות הבדולח‪ .‬האמיני לי‪ ,‬ניסיתי כמה פעמים כשהייתי ילד‪".‬‬
‫"לא התכוונתי להציע שנפרוץ וניכנס‪ .‬אבל אתה אמפת‪ ,‬נכון? ואמפתים יודעים לזהות שקרים‪".‬‬
‫"בערך‪ ,‬לא ממש‪ .‬שקרים הם לא רגש‪ .‬אני יכול לזהות רק את הרגשות שנלווים לשקר כמו אשמה‪,‬‬
‫מתח ודאגה‪ .‬אבל אם מישהו הוא שקרן טוב‪ ,‬הוא יודע איך להסתיר אותם‪ .‬עשיתי את זה עם אבא שלי‬
‫הרבה פעמים‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬לא תוכל לבדוק את ברונטה ולראות איך הוא מגיב?"‬
‫"אולי‪ .‬אבל זה לא שיש לי איזה בילוי שבועי עם חברי מועצה — וגם לו היה לי‪ ,‬ברגע שהייתי‬
‫שואל על ההדלפה הוא היה מבין מה אני עושה‪".‬‬
‫הוא צדק‪ .‬ברונטה היה רגזן וחשדן מכדי שיהיה אפשר להערים עליו‪.‬‬
 ‫אבל הוא גם הסתיר משהו — היא הרגישה את זה‪.‬‬
‫חייבת להיות דרך להבין מה הוא מסתיר‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫סופי חזרה הביתה ומצאה את חדר השינה שלה מלא בקופסאות עטופות בנייר מבריק וקשורות‬
‫בסרטים ורודים‪ ,‬מנצנצים‪.‬‬
‫"אני יודעת שאת לא מתעניינת בבגדים ובשמלות‪ ",‬אמרה אדליין‪ ,‬שזינקה מהארון של סופי כשהיא‬
‫נושאת עוד קופסאות וכמעט גרמה לסופי התקף לב‪" .‬אבל פתאום הבנתי שמעולם לא הזדמן לנו‬
‫לעשות קניות יחד‪ ,‬ושאף פעם לא קניתי לך כלום‪ ,‬אז‪ ...‬טה־דה!"‬
‫היא ניסתה להניח את הקופסאות שבידיה‪ ,‬אך לא נותר מקום פנוי‪" .‬הממ‪ ...‬יכול להיות שנסחפתי‬
‫קצת‪".‬‬
‫"קצת" הייתה לשון המעטה‪ .‬סופי חששה שבחנויות באטלנטיס לא נותר עוד מה למכור‪ .‬והיא הייתה‬
‫די בטוחה שמדובר ברגשי אשמה שליוו את אדליין מאז נתנה לביאנה את בגדיה של ג'ולי‪ .‬אבל נחמד‬
‫שחשבה עליה‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬את לא מתכוונת לפתוח אותן?" שאלה אדליין‪ ,‬ולקחה חבילה מלבנית רחבה מראש הערימה‬
‫הקרובה אליה‪" .‬התחילי עם זאת‪ ,‬היא המועדפת עליי‪".‬‬
‫ההתלהבות שלה הייתה מדבקת‪ ,‬וסופי לא יכלה שלא לחייך כשהתירה את הסרט הנוצץ‪ .‬נצנצים‬
‫ורודים נדבקו לאצבעותיה כשפתחה את הקופסה ומצאה בתוכה‪...‬‬
‫ים של בד שיפון עדין בצבע סגלגל‪ ,‬משובץ ביהלומים ובפנינים‪.‬‬
‫"זה לא משגע?" שאלה אדליין‪" .‬רוב הדברים שקניתי הם מעט פשוטים יותר‪ ,‬כי אני יודעת שזה‬
‫מתאים יותר לסגנון שלך‪ .‬אבל רציתי שתהיה לך לפחות שמלה אחת מיוחדת‪ ,‬וזו כל כך הזכירה לי‬
‫אותך‪ .‬הניחי אותה עלייך‪ .‬בואי נראה אם ניחשתי את המידה הנכונה‪".‬‬
‫אדליין המטירה נצנצים על הרצפה כששלפה את השמלה והחזיקה אותה מול כתפיה של סופי‪.‬‬
‫סופי החניקה אנחה כשהבינה שיש לה שובל‪.‬‬
‫כאילו שלא קשה לה גם ככה ללכת בלי למעוד‪.‬‬
‫אדליין התנשפה‪" .‬הצבע‪ ,‬עם השיער שלך‪ .‬זה — אַת כל כך‪"...‬‬
‫היא לא סיימה את המשפט‪ ,‬אבל סופי ידעה איך הוא מסתיים‪.‬‬
‫את כל כך דומה לג'ולי‪.‬‬
‫"ליידי רואוון?" קרא אחד הגנומים מלמטה‪ ,‬והציל את סופי מהצורך לומר דבר־מה‪" .‬הוורמיניון‬
‫החדש שוב ברח מהדיר שלו‪".‬‬
‫"אני חולמת על היום שבו היצורים הדוחים האלה יהיו כשירים להיכנס לחוות המקלט‪ ",‬אמרה‬
‫אדליין לסופי וניגבה את הנצנצים הוורודים מידיה‪" .‬אחזור ברגע שאוכל‪ .‬בינתיים‪ ,‬למה שלא תמדדי‬
 ‫ותראי אם זה מתאים לך?"‬
‫"בטח‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬אף שההצעה כלל לא ריגשה אותה כפי שריגשה את אדליין‪ .‬אבל היה משהו‬
‫שהיא רצתה לבדוק‪.‬‬
‫הבַּד הקליל היה קריר למגע‪ ,‬והוא התנפנף ורשרש בכל צעד שעשתה אל המראה הארוכה שבחדר‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמרה ורטינה‪ ,‬שהופיעה בפינת המראה‪" .‬את נראית כל כך‪ ...‬יפה‪".‬‬
‫"את לא צריכה להישמע כל כך מופתעת‪ ",‬רטנה סופי‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬באמת‪ ,‬את לובשת צבעים משעממים ולעולם לא מסדרת את השיער שלך — ועוד לא הזכרתי‬
‫אפילו כמה דחוף שתשתמשי בשפתון‪".‬‬
‫סופי התרחקה מטווח הראייה שלה וגרמה לפנים הזעירות להיעלם‪.‬‬
‫היא ספרה עד עשר‪ ,‬ואז חזרה והתייצבה מול המראה‪.‬‬
‫"זה שאני רק מראה לא נותן לך זכות לנפנף אותי מתי שתרצי‪ ",‬זעפה ורטינה‪" .‬ג'ולי מעולם לא‬
‫הייתה מתייחסת אלי ככה‪ .‬את אולי נראית כמוה‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫"אז את באמת חושבת שאני נראית כמוה?" קטעה אותה סופי‪ ,‬וצימצמה את עיניה מול השתקפותה‬
‫במראה‪ .‬את זה היא ניסתה כל הזמן להבין — מה ראתה אדליין?‬
‫האם באמת יש ביניהן דמיון? או שמא הייתה זו משאלת הלב של אדליין?‬
‫"טוב‪ ,‬זה לא שאתן תאומות או משהו כזה‪ ",‬אמרה ורטינה‪" .‬השיער של ג'ולי היה מבריק משלך —‬
‫והיו לה עיני טורקיז מדהימות ביותר‪ ,‬שלא כמו העיניים המוזרות שלך‪ .‬אבל את כן מזכירה לי אותה‪.‬‬
‫אם לא הייתי יודעת‪ ,‬הייתי חושבת שיש ביניכן קשר משפחתי‪".‬‬
‫המילה הייתה כמו ניצוץ שהצית את תבערת הבּהלה שכבר רחשה בבטנה של סופי‪.‬‬
‫אם ג'ולי עבדה עם הברבור השחור‪ ,‬הייתכן שהייתה חלק מפרויקט מונלארק?‬
‫ואם כן‪ ...‬הייתכן שהיא אִמה של סופי?‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪27‬‬
‫‪ ‬‬
‫זה לא יכול להיות‪ ,‬אמרה סופי לעצמה‪ ,‬וחזרה על כך שוב ושוב‪.‬‬
‫ג'ולי מתה לפני שש־עשרה שנה‪.‬‬
‫וסופי הייתה רק בת שלוש־עשרה‪.‬‬
‫המספרים לא משקרים‪.‬‬
‫אבל המספרים גם לא תאמו את העובדה שהברבור השחור יצרו אותה במעבדה שלהם‪ ,‬עיוותו‬
‫וכיווננו את הגֵנים שלה במשך מי־יודע־כמה־זמן לפני שהעוּבַּר שהייתה הושתל בגוף אדם‪ .‬סופי לא‬
‫ידעה הרבה על התהליך‪ ,‬אבל ידעה שעוּבּרים ניתנים להקפאה‪ .‬פירוש הדבר שאימהּ יכולה להיות כל‬
‫אחת‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬בכל זמן‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬ורטינה‪ ",‬היא התחננה‪" .‬את חייבת לספר לי מה ג'ולי הסתירה בנוגע לברבור השחור‪".‬‬
‫"אני לא יכולה‪ .‬אלא אם כן‪"...‬‬
‫"אלא אם כן מה?" צעקה סופי‪ ,‬ותרה אחר חפץ כבד שתוכל לאיים באמצעותו על המראה‬
‫המעצבנת‪" .‬למה את לא יכולה פשוט להגיד לי?"‬
‫"כי ג'ולי אמרה שזה מסוכן!" צעקה ורטינה בחזרה‪" .‬היא אמרה שמישהו לא היה מי שחשבה‬
‫שהוא‪ ,‬ושגם אם אני מכירה את האדם ששואל אסור לי לספר לו‪ ,‬אלא אם כן יידע את הסיסמה‪".‬‬
‫"אבל לא ייתכן שהיא התכוונה אליי — עוד לא נולדתי אז!"‬
‫"עדיין‪ ,‬את לא יודעת את הסיסמה‪ ",‬הזכירה לה ורטינה‪.‬‬
‫היא נעלמה בנקישה לפני שסופי יכלה להתווכח‪ ,‬וסופי קרסה על הרצפה‪ ,‬ושמלתה הסגלגלה‬
‫התקמטה סביבה‪.‬‬
‫היא בהתה בהשתקפותה במראה‪.‬‬
‫היא ידעה שעליה להתמקד במה שוורטינה אמרה לה זה עתה‪ ,‬משום שהשתמע מכך שג'ולי ידעה על‬
‫דליפת המידע בברבור השחור — ואולי אפילו ידעה מיהו המדליף‪ .‬אבל שאלה מוזרה בהרבה הסיחה‬
‫את דעתה‪.‬‬
‫אם ג'ולי היא אימה‪ ,‬וגריידי ואדליין הם סבהּ וסבתהּ‪ ,‬האם פירושו של דבר שהיא ודקס הם‪ ...‬בני‬
‫דודים?‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"את מתעלמת ממני?" שאל דקס את סופי למחרת בבוקר בשיעור ספורט‪.‬‬
 ‫"למה אתה חושב ככה?"‬
‫"נו‪ ,‬אולי בגלל שבכל פעם שניסיתי למצוא אותך בהתכנסות הבוקר‪ ,‬היית איכשהו בצידו השני של‬
‫החדר — ועכשיו עשית תרגילי זוגות כמעט עם כולם‪ ,‬רק לא איתי‪".‬‬
‫היא קיוותה שהוא לא יבחין בזה‪...‬‬
‫סופי הכריחה את עצמה להסתכל עליו — והתחרטה מייד‪ .‬לפתע הבחינה במבנה סנטרו ובקווי‬
‫המתאר של עצמות לחייו‪ ,‬והבינה שהיא מסוגלת לראות בהם דמיון לתוויה שלה‪.‬‬
‫זה הטריד אותה‪ ,‬והיא לא הבינה למה‪.‬‬
‫"את עדיין כועסת עלי?" שאל דקס בשקט‪.‬‬
‫"ברור שלא‪".‬‬
‫"אז מה קרה? זאת מארלה? כי שמעתי מה שהיא אמרה לך אתמול‪ ,‬ואם היא חושבת ש‪"...‬‬
‫"זה לא קשור למארלה‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬אם כי מארלה שוב יצאה מגדרה כדי להתעלם ממנה‪ .‬גם ג'נסי‬
‫לא בילה בחברתה‪ ,‬אבל כשיצרה איתו קשר עין‪ ,‬הוא עדיין חייך אליה‪" .‬אני פשוט לא מרגישה טוב‪,‬‬
‫בסדר?"‬
‫"מה קרה?" נשמע מאחוריה קול עמוק והיא הסתובבה ונתקלה בפניו של סֶר הַא ינג‪ ,‬המנטור‬
‫לחינוך גופני בעל הכתפיים הרחבות‪" .‬את באמת נראית חיוורת‪ ",‬החליט לאחר שבחן את פניה‪" .‬אולי‬
‫כדאי שתיגשי למרכז הריפוי‪".‬‬
‫ביקור אצל אלווין היה טוב בהרבה מחקירה נוספת של דקס‪ .‬לכן סופי אמרה לו‪" ,‬אולי אתה צודק‪".‬‬
‫היא נופפה לדקס בחיפזון ויצאה מאולם הספורט‪.‬‬
‫סנדור מיהר אחריה ואחז בזרועה כדי שתאֵט‪" .‬למה לא סיפרת לי שאת לא מרגישה טוב?"‬
‫"כי זה לא סיפור גדול‪".‬‬
‫"כל סיפור הוא גדול‪".‬‬
‫"לא במקרה הזה‪ .‬פשוט הייתי צריכה הפסקה‪ .‬אני אסתובב לי ברחבה הפנימית עד ארוחת‬
‫הצהריים‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬בשום פנים‪ .‬אם אמרת שאת הולכת למרכז הריפוי‪ ,‬אז את הולכת למרכז הריפוי‪ .‬בכל מקרה‬
‫רציתי שאלווין יבדוק את הפצע הזה על פרק כף היד שלך‪".‬‬
‫היא ראתה שאין סיכוי שהוא ישנה את דעתו‪ ,‬ולכן שינתה כיוון ורטנה בשקט משהו על גובלינים‬
‫עקשניים‪.‬‬
‫"תני לי לנחש‪ ",‬אמר אלווין כשהיא נכנסה למרכז הריפוי‪ֶ " .‬ה ֱע כת יתר על המידה את יכולת‬
‫הריחוף שלך והתנגשת בתקרה‪".‬‬
‫"מצחיק מאוד‪ .‬למען האמת‪ ,‬אני‪ "...‬היא הבינה שאלווין לא לבד‪ ,‬והשתתקה‪.‬‬
‫מאסטר ליטו קד קידה‪" .‬שלום‪ ,‬מיס פוסטר‪ .‬הייתי אומר שזו הפתעה‪ ,‬אבל השמועה אומרת שאת‬
‫מבקרת כאן לעיתים קרובות למדי‪ .‬למעשה‪ ,‬בדיוק דיברנו עלייך‪".‬‬
‫"סיפרתי לו איך הפיקאטין פעל כשטיפלתי בך‪ ",‬הסביר אלווין והצביע על הבקבוקון בצורת ביצה‬
 ‫בידיו של מאסטר ליטו‪.‬‬
‫סופי הגיבה במהירות‪" .‬מצאתם עוד ארומארק?"‬
‫"זה רק לצורך הכנה מוקדמת‪ ",‬הבטיח מאסטר ליטו‪" .‬ליידי קאדנס מרגישה שיהיה נבון מצידנו‬
‫להחזיק מלאי במגדל‪ ,‬וגם ניבגנית ושני אנזימים נוספים שאלווין מנסה לאתר‪".‬‬
‫"ואין לי הרבה מזל‪ ",‬הזהיר אותו אלווין‪" .‬חשבתי שקשה להשיג שתן של יֶטִי — אבל קל יותר‬
‫למלא בו אגם שלם מאשר לשים יד על כל דבר ששייך לענקים‪ .‬כל קווי הסחר נסגרו‪".‬‬
‫מאסטר ליטו קימט את מצחו‪ ,‬אך הוא לא שאל אף שאלה בנוגע למה שסופי השתוקקה לדעת‪.‬‬
‫לפני שהספיקה להתערב בשיחה שאל אותה אלווין‪" ,‬אז מה מביא אותך לכאן היום?"‬
‫"שומר ראש שמגן עליי יותר מדי‪ ",‬רטנה‪.‬‬
‫"היא רוצה שתבדוק את הכווייה על פרק כף היד שלה‪ ",‬הבהיר סנדור‪.‬‬
‫אלווין הנהן‪ ,‬החליק את משקפיו המשוגעים על אפו והאיר בכדור אור ירוק סביב פרק כף ידה‪.‬‬
‫"חשבתי שאמרת שזו לא כווייה‪".‬‬
‫"זו לא הייתה כווייה‪ ",‬הסכימה סופי‪" .‬זו הייתה רק מכה שמרחתי עליה את המשחה הלא נכונה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ .‬ונראה לי שבביקור הקודם כבר אמרתי לך‪' ,‬קודם כול תבואי אליי‪ '.‬אז אוותר על זה‬
‫הפעם — אבל אני מקווה שלמדת את הלקח‪".‬‬
‫"למדתי‪".‬‬
‫אלווין סובב את ידה מצד לצד ושינה את האור מאדום לכחול‪ ,‬ולסגול‪ ,‬ואז אמר לה‪" ,‬ובכן‪,‬‬
‫החדשות הטובות הן שהפצע נרפא בצורה מושלמת‪ .‬אין אפילו שריד קטנטן למה שהיה שם קודם‪".‬‬
‫"והחדשות הרעות?" שאלה סופי‪.‬‬
‫" ַהתָּאים שלך הם מהתשושים ביותר שראיתי אי־פעם‪ .‬שלא לדבר על העיגולים הכהים סביב‬
‫העיניים‪ ".‬הוא הבזיק כדור אור כתום סביב ראשה‪" .‬מתי ישנת בפעם האחרונה?"‬
‫"לפני‪ ...‬זמן מה‪ ",‬הודתה‪.‬‬
‫"לא שמעתי אותה ישנה לילה שלם מאז שסילבני עברה לחוות המקלט‪ ",‬הוסיף סנדור‪.‬‬
‫אלווין שרק‪" .‬את לא יכולה להמשיך ככה‪ ,‬סופי‪ .‬אני יודע שאת לא אוהבת תרופות הרגעה —"‬
‫"אז אל תנסה לשכנע אותי לקחת אותן‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫"אבל את חייבת לישון‪".‬‬
‫"חכה‪ ",‬התערב מאסטר ליטו‪" .‬סליחה על החטטנות שלי‪ ,‬אבל אני חייב לשאול‪ .‬איך השינה קשורה‬
‫לכך שסילבני נמצאת בחוות המקלט?"‬
‫זה באמת לא היה עניינו‪ .‬אבל הוא נתן לה את ריבוע החנינה ההוא‪ ,‬ולכן היא אמרה‪" ,‬סילבני הייתה‬
‫מרחיקה ממני את החלומות הרעים שלי‪ .‬אנחנו יכולות לתקשר בטלפתיה‪ ,‬והיא הייתה שולחת את‬
‫הזיכרונות שלה אלי בזמן שישנתי‪".‬‬
‫"אז למה היא לא ממשיכה לעשות את זה עבורך?"‬
‫"אממ‪ ...‬כי היא נמצאת בקצה השני של העולם עכשיו‪".‬‬
 ‫הוא שאל את זה ברצינות?‬
‫נראה שכן‪ ,‬כי מאסטר ליטו צחק‪" .‬ואני חשבתי שאַת הנערה עם הכוחות המדהימים בעוצמתם‪ .‬הרי‬
‫שידרת למישהו במרחק של יותר מחצי עולם ממך‪ ,‬ועוד בזמן שמוחך היה מסומם‪ ,‬לא?"‬
‫"שידרתי‪ ",‬הודתה‪" .‬אבל אני די בטוחה שזה היה בעיקר הודות לאדרנלין‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬המצב שונה‬
‫כשמדובר בחוות המקלט‪ .‬אפילו לא הצלחתי להשתגר לשם כשניסיתי‪".‬‬
‫גבותיו הזדקפו‪" .‬באמת?"‬
‫"כן‪ .‬אני לא יכולה להשתגר דרך שום דבר מוצק‪".‬‬
‫"מרתק‪ ",‬מלמל‪ ,‬בעיקר לעצמו‪ .‬חלפו כמה שניות ארוכות לפני שהוסיף‪" ,‬ובכן‪ ,‬למיטב ידיעתי‪,‬‬
‫שיגור וטלפתיה שונים לחלוטין זה מזה‪ .‬ואני מבטיח לך‪ ,‬סופי‪ :‬המחסום היחיד שמנע ממך להגיע‬
‫לחברתך האליקורן הוא הקיר הדמיוני שהצבת במו ידייך‪ .‬הרסי אותו ותגלי מגוון חדש של‬
‫אפשרויות‪".‬‬
‫"איך אתה כל כך בטוח?" סופי נאלצה לשאול‪.‬‬
‫הוא חייך וטפח על החלק הימני של ראשו‪" .‬אני יודע על התודעה יותר מכפי שהיית מצפה שאדע‪".‬‬
‫הוא עזב לפני שהספיקה לשאול למה הכוונה‪ ,‬והיא לא הבינה איך תיתכן אפשרות שהוא צודק‪ .‬אבל‬
‫אם יש סיכוי‪ ,‬ולו הקטן ביותר‪ ,‬שהיא תוכל ליצור קשר עם סילבני‪ ,‬שווה לנסות‪ .‬הריפוי אמור‬
‫להתבצע מחר‪ ,‬וחברי המועצה — ופיץ — סומכים עליה שתעבור אותו בבטחה‪.‬‬
‫היא תזדקק לכל עזרה אפשרית‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪28‬‬
‫"אמרי לי‪ ",‬אמר טירגן שקם מכיסאו והחל לפסוע הלוך ושוב בחדר הטלפתיה הקטן‪" .‬מהו הנכס‬
‫הגדול ביותר שלך במהלך הריפוי‪ ,‬במהלך כל משימה טלפתית‪ ,‬בעצם?"‬
‫"המוח הבלתי־חדיר שלי?" ניחשה סופי‪.‬‬
‫"זהו כוח‪ ,‬סופי‪ ,‬אבל לא נכס‪ ",‬תיקן אותה טירגן‪" .‬וכבר ראית איך הכוחות שלנו יכולים להכשיל‬
‫אותנו‪ .‬נכס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הוא כלי עבודה‪ ,‬שמוכן לשימוש בַּשנייה שאנחנו מז ַמנים אותו — וישנו נכס‬
‫אחד ומיוחד ששניכם חייבים להסתמך עליו במלוא היכולות שלכם‪ .‬עוד ניחוש‪ ,‬מה זה יכול להיות?"‬
‫סופי שלחה מבט אל פיץ‪ ,‬אבל נראה שהוא אובד עצות כמוה‪.‬‬
‫"זהו אמוּן‪ ",‬אמר להם טירגן‪" .‬האמון הוא זה שמעניק לנו ביטחון לצאת מחוץ למרחב הבטוח‬
‫שבתוך ראשנו ולהיכנס לתוך המרחב האפל של האחר‪ .‬הוא זה שנותן לנו כוח‪ ,‬מדריך אותנו‪ ,‬דוחף‬
‫אותנו להמשיך וללכת גם כשנדמה שאבדה כל תקווה‪ .‬ואשר לשניכם — אמון הוא זה שיקשור אתכם‬
‫זה לזה‪ ,‬כדי שמוחותיכם יוכלו להתמודד יחדיו עם האתגרים הניצבים לפניהם כאילו היו מוח אחד‪ .‬אם‬
‫כן אמור לי‪ ,‬פיץ‪ ",‬אמר ופנה אליו‪" .‬האם אתה סומך על סופי?"‬
‫"כמובן‪".‬‬
‫"האם אתה בטוח — זאת אומרת‪ ,‬בטוח לחלוטין?" לחץ עליו‪" .‬אם זיכרוני אינו מטעה אותי‪ ,‬מערכת‬
‫היחסים שלכם סערה קצת לאחרונה‪".‬‬
‫פיץ השפיל את ראשו‪" .‬אני יודע שהייתי דביל מושלם במשך כמה שבועות‪ .‬אבל אני כן סומך‬
‫עלייך‪ ",‬אמר לסופי‪" .‬אני מקווה שאת סומכת עליי‪".‬‬
‫"ברור שאני סומכת עליך!" אמרה סופי‪ ,‬כנראה מהר מדי‪.‬‬
‫טירגן בחן אותם לרגע וחיכך את סנטרו‪" .‬לא‪ ,‬לא השתכנעתי‪ .‬אני רואה חברוּת והיכרות‪ .‬אבל מה‬
‫שאתם זקוקים לו הוא ביטחון מוחלט זה בזה‪ .‬ולכן הכנתי לכם תרגיל מיוחד‪ ".‬הוא שילב ידיים והמתין‬
‫שיתבוננו בו‪" .‬ככל שנבין מישהו טוב יותר‪ ,‬כך נוכל לסמוך עליו יותר‪ .‬מסכימים?"‬
‫סופי ופיץ הנהנו‪.‬‬
‫"מצוין שאתם מרגישים כך‪ ,‬משום שהצלחת המשימה תלויה לחלוטין במידת הנכונות שלכם‬
‫להיפתח ולבטוח באמת זה בזה‪".‬‬
‫משהו בטון הדיבור שלו נשמע כמעט מבשר רעות‪ .‬סופי בלעה את רוקה וגילתה שפיהּ יבַש‪.‬‬
‫"סופי‪ ",‬אמר טירגן‪ ,‬והיא נאלצה להקשיב לו‪" ,‬מכיוון שפיץ כבר לא יכול לשדר אלייך‪ ,‬אני אצטרך‬
‫שלצורך התרגיל הזה תפתחי בפניו את תודעתך — ולעת עתה אני רוצה ששניכם תמקדו את המחשבות‬
‫שלכם במשהו חסר ערך‪ .‬כמו גרביים‪ ,‬או מפיות‪ ,‬או ענבלים‪".‬‬
‫"ענבלים?" שאלו פיץ וסופי פה אחד‪.‬‬
 ‫טירגן חייך‪" .‬ועכשיו לא תוכלו לחשוב על שום דבר אחר‪".‬‬
‫הוא צדק‪ .‬ראשה של סופי היה מלא בתמונות של הלשונית הקטנה המשתלשלת בקצה גרונה‪,‬‬
‫וכשפתחה את מחשבותיה לאלה של פיץ‪ ,‬ראתה שהתמונות שהוא רואה הן זהות‪.‬‬
‫היא לא הצליחה להבין אם היא רוצה לצחוק או להקיא‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬אני לגמרי בעניין‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫כמו פעם‪ ,‬מה? חשב פיץ‪.‬‬
‫פחות או יותר‪ ,‬שידרה סופי‪ ,‬והחליטה לא לציין שהמחשבות שלו קלות להאזנה הרבה יותר‬
‫מהתשדורות המעורפלות שהיה נוהג לשלוח‪.‬‬
‫"אז מה עכשיו?" שאל פיץ את טירגן‪.‬‬
‫"עכשיו מגיע החלק הנחמד‪ ,‬אבל ייתכן שתגלו שהוא די מאתגר‪ .‬אני רוצה ששניכם תספרו זה לזה‪,‬‬
‫בפרטיות‪ ,‬שלושה דברים על עצמכם שאיש אינו יודע‪".‬‬
‫"שלושה?" קטעה סופי את דבריו‪.‬‬
‫"את רוצה יותר?" שאל טירגן‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬שלושה זה טוב!" מיהר פיץ לענות‪.‬‬
‫הוא נשמע מתוח בדיוק כמו סופי‪ ,‬מה שגרם לה להרגיש טוב יותר‪.‬‬
‫"אלה לא יכולים להיות דברים שחלקתם עם מישהו אחר‪ ",‬הוסיף טירגן והבהיר‪ ,‬למורת רוחם‪.‬‬
‫"והם חייבים להיות סודות חשובים‪ .‬לא 'לא אכלתי היום ארוחת בוקר' או 'אני תמיד נרדם בשיעור‬
‫ההיסטוריה של האלפים'‪ .‬אתם צריכים לדרבן את עצמכם להגיע אל מעבר לאזור הנוחות שלכם‪,‬‬
‫ולסמוך באמת זה על זה‪ .‬מבינים?"‬
‫שניהם הנהנו‪ .‬סופי חשבה שהלוואי שלא הייתה חולקת סודות כה רבים עם ביאנה‪ .‬טירגן שקע‬
‫בכיסאו‪ ,‬סובב את אחד הכפתורים הכסופים שעל משענת היד שלו ועמעם את האורות‪ .‬החשכה יצרה‬
‫אווירה אינטימית יותר‪ ,‬וזו הייתה המטרה‪ ,‬כנראה‪ .‬אבל עקב כך החלו כפות הידיים של סופי להזיע‬
‫כל כך עד שנדבקו לשכמייה שלה‪.‬‬
‫"העמידו פנים שאני לא כאן‪ ",‬אמר להם טירגן‪" .‬ונסו לשכוח גם מסנדור‪ .‬התרגיל הזה יעבוד בצורה‬
‫הטובה ביותר אם תתרכזו רק זה בזה‪ .‬וזכרו שככל שתשַתפו יותר תוכלו לעבוד טוב יותר יחד‪".‬‬
‫שתיקה ארוכה השתררה‪ ,‬לפני שסופי שידרה‪ ,‬אז‪ ...‬איך אתה רוצה לעשות את זה?‬
‫אני מניח שנוכל לעשות את זה בתורות‪ ,‬השיב לה פיץ בכוח המחשבה‪.‬‬
‫שניהם נעו באי נוחות בכיסאותיהם‪ ,‬ונראה שאיש מהם לא רצה להיות הראשון‪.‬‬
‫אפשר לשחק אבן‪ ,‬נייר ומספריים‪ ,‬הציעה סופי‪ ,‬והמפסיד יתחיל‪.‬‬
‫אין לי מושג מה זה‪.‬‬
‫וואו‪ ,‬באמת? סופי הסבירה את הכללים‪ .‬היה נדמה שפיץ לא מבין איך נייר יכול לנצח אבן‪ ,‬ולמרות‬
‫זאת הם החליטו לשחק‪.‬‬
‫פיץ בחר בנייר‪ ,‬כמובן‪.‬‬
 ‫וסופי ניצחה עם מספריים‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫כתפיו של פיץ נשמטו‪ .‬אויש‪ ,‬זה כל כך מביך‪ .‬כלומר‪ ,‬זה לא שאני לא סומך עלייך‪ .‬זה רק ש‪...‬‬
‫הדברים היחידים שאני יכול לחשוב עליהם יגרמו לך לחשוב שאני כזה חנוּן‪.‬‬
‫אין מצב‪ .‬אתה הבחור הכי מגניב שאני מכירה‪.‬‬
‫מגניב יותר מקיף?‬
‫טוב‪ ...‬אולי אתם תיקו‪.‬‬
‫שפתיו התעקלו לאיטן בחיוך‪ .‬נראה לי שאפשר לחיות עם זה‪ .‬וכדאי שאפסיק למשוך זמן‪ ,‬מה?‬
‫לא‪ ,‬קח את הזמן‪ .‬בעצם‪ ,‬תרגיש חופשי למשוך את הזמן עד סוף השיעור‪ .‬ואז תורי לא יגיע‪.‬‬
‫חושבת שנצליח להתחמק מזה?‬
‫משום מה אני בספק‪ .‬‬
‫אוקיי‪ ,‬בואי נתחיל‪ .‬הוא זקף את כתפיו ואמר לה‪ ,‬אני‪ ...‬לא יכול להירדם בלי דרקון הפרווה האדום‬
‫שאלווין נתן לי‪.‬‬
‫צחקוק נפלט מבין שפתיה של סופי לפני שהספיקה לעצור בעדו‪.‬‬
‫רואה? ידעתי שתחשבי שאני חנון!‬
‫אויש‪ ,‬אתה כבר יודע שאני אוהדת מושבעת של שינה עם בובות פרווה‪ .‬פשוט מעולם לא חשבתי שגם‬
‫אתה כזה‪.‬‬
‫כן‪ .‬זה דבר חדש‪ .‬אלווין נתן לי אותו אחרי כל מה שקרה עם אבא שלי‪ ,‬ובהתחלה רציתי להוריד לו את‬
‫הראש או משהו — כל כך כעסתי אז‪.‬‬
‫גל של זיכרונות מרים הציף את מוחו וסופי עשתה כמיטב יכולתה כדי לחסום אותם‪ .‬היא לא רצתה‬
‫לחיות מחדש את הרגעים האלה‪ ,‬וגם פיץ לא‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬הוא חשב‪ ,‬הפנה את ראשו הצידה ומצמץ כמה פעמים‪ ,‬דחפתי את הדרקון המטופש מתחת‬
‫למיטה שלי ושכחתי ממנו למשך כמה ימים‪ .‬אבל אז היה לי חלום ממש נורא ולא יכולתי להפסיק לרעוד‪.‬‬
‫ונזכרתי ביום ההוא שבו הייתי מוכרח לקחת אותך מהמשפחה שלך‪ ,‬איך יִ ַללְת על הרצפה ושום דבר לא‬
‫עזר עד שאמרת לי ללכת ולהביא את אֵלה‪ .‬ברגע שנתתי לך אותה היית פתאום בסדר‪ .‬יכולתי לראות‬
‫שאת עדיין סובלת‪ ,‬אבל גם הרגשת יותר טוב‪ .‬אז הוצאתי את הדרקון הפרוותי המטופש ואחזתי בו חזק‪,‬‬
‫ומשום מה אני לא יכול לישון בלעדיו עכשיו — למרות שהכול בסדר עכשיו‪ .‬טוב‪ ...‬הרוב בסדר‪.‬‬
‫מוחו נמלא באותם פחדים שסופי חשה כשחשבה על אולדן‪ ,‬אלא שהפחדים שלו היו גרועים פי אלף‪.‬‬
‫אבא שלך יהיה בסדר‪ ,‬הבטיחה‪.‬‬
‫אני יודע‪ .‬אבל היא הבחינה שהספק עדיין מנקר בו‪.‬‬
‫לדרקון הזה יש שֵׁ ם? היא שאלה כדי לנסות לשפר את האווירה‪.‬‬
‫קיוויתי שלא תשאלי‪ .‬הוא לא הביט בה כשהוסיף‪ ,‬אלווין קרא לו‪ ...‬מר כִּרבּוּלי‪.‬‬
‫סופי כיסתה את פיה כדי לעצור את הצחוק‪ ,‬אבל הוא נפלט מתוך אפה בנחירה‪.‬‬
‫גם פיץ נחר‪ ,‬ושניהם פרצו בהתקף צחקוקים‪.‬‬
‫"אני מבין שהדברים מתנהלים כשורה?" שאל טירגן ופקח עין אחת כדי לבחון אותם‪" .‬המשיכו‪,‬‬
‫אתם תבינו כמה חשוב התרגיל הזה לכשיסתיים‪".‬‬
‫בפעם הבאה שאבקר בבית שלך אני רוצה לפגוש את מר כִּרבּוּלי‪ ,‬שידרה סופי לפיץ‪.‬‬
‫תיארתי לעצמי שתגידי את זה‪ .‬וזה בסדר‪ ,‬אבל רק אם ביאנה לא תהיה בסביבה‪ .‬היא תספר לקיף וזה‬
‫יהיה הסוף‪.‬‬
‫אני לא מאמינה שהם עדיין לא מצאו את מר כִּרבּוּלי‪.‬‬
‫אני מסתיר אותו טוב־טוב‪ .‬ואני חושב שהשפלתי את עצמי מספיק כרגע‪ .‬תורך‪.‬‬
‫בטנה של סופי צנחה בחבטה‪.‬‬
‫היא הושיטה יד למרוט ריס וניסתה לחשוב על משהו שלא יהיה מביך מדי‪.‬‬
‫אוקיי‪ ,‬היא שידרה אחרי שעברה עוד דקה לפחות‪ .‬אבל זה סוד גדול‪ .‬בכל הרצינות‪ ,‬אסור לך לספר‬
‫לאף אחד‪ ,‬בסדר?‬
‫כמובן‪ ,‬הבטיח פיץ‪ .‬בדיוק כמו שאני סומך עלייך שתשמרי לעצמך את המידע על מר כִּרבּוּלי‪.‬‬
‫סופי חייכה‪ .‬אבל שני ריסים נוספים נשרו אל הרצפה לפני ששידרה בשקט‪ ,‬הברבור השחור נתן לי‬
‫כדוּריגוּל‪.‬‬
‫וואו‪ .‬אני סוּפּר־מקנא בך‪ .‬אני מתחנן לאבא שלי כבר שנים‪ .‬החבאת אותו‪ ,‬נכון?‬
‫כן‪ .‬אם כי תהתה שמא סנדור יודע על כך‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אמר לה פיץ‪ .‬כי את צודקת‪ ,‬את עלולה לגרום לעצמך לעמוד שוב למשפט‪ .‬יש לרשום את כל‬
‫כדורי הריגול ולפקח עליהם כדי לוודא שלא משתמשים בהם לרעה‪.‬‬
‫אני יודעת‪ .‬חשבתי למסור אותו לרשויות‪ .‬אבל‪ ...‬זו הדרך היחידה שלי לראות את המשפחה הקודמת‬
‫שלי‪ .‬לוודא שהמורדים לא עושים להם כלום כדי לנסות להגיע אליי‪.‬‬
‫את חושבת שהם עלולים לעשות את זה?‬
‫אין לי מושג‪ .‬נראה שהם מוכנים לעשות הכול‪.‬‬
‫תמונתה של סילבני חסרת ההכרה עלתה לנגד עיניה‪ ,‬והיא נאלצה להזכיר לעצמה שעכשיו יש‬
‫בחוות המקלט אמצעי אבטחה נוספים‪.‬‬
‫ואת לא חושבת שהמועצה תגן עליהם? שאל פיץ‪.‬‬
‫סופי נעה בכיסא וניסחה את תשובתה בזהירות‪ .‬אני חושבת שהמועצה ממעיטה בערך הסכנה שאנחנו‬
‫נמצאים בה‪.‬‬
‫גם אני‪ ,‬הודה פיץ‪ .‬לפעמים‪...‬‬
‫לפעמים מה? שאלה סופי משלא סיים את המשפט‪ .‬זה יכול להיות הסוד השני שלך‪ ,‬אם זה עוזר‪.‬‬
‫פיץ כופף את אצבעותיו‪ ,‬פקק אותן ואמר לה‪ ,‬לפעמים אני מקווה שהלוואי שאבא שלי יתפטר‬
‫מתפקידו בתור שליח המועצה‪ .‬אני יודע‪ ,‬זה מטורף‪ .‬נכון?‬
‫למה מטורף?‬
‫כי זאת‪ ,‬כאילו‪ ,‬המשרה החשובה ביותר האפשרית — מלבד חבר מועצה‪.‬‬
 ‫ואחת המסוכנות‪ ,‬הזכירה לו סופי‪.‬‬
‫ראשו של פיץ הזדקף בבת אחת‪ ,‬והיא חששה ששידרה לו מסר שגוי‪ .‬אבל הוא חייך‪ .‬לפעמים אני‬
‫שוכח כמה טוב לדבר איתך‪.‬‬
‫פניה של סופי להטו‪ ,‬וזו הייתה חמימות מהסוג הטוב ביותר‪ .‬כמו האדים העולים מספל שוקו חם‬
‫וסמיך ונישאים באוויר אל לחייה‪.‬‬
‫אני מתכוון לזה‪ ,‬חשב פיץ‪ .‬אני חושב שאת כנראה האדם היחיד שבאמת מבין עד כמה העולם שלנו‬
‫נעשה מבולגן‪ .‬כל השאר‪ ,‬אפילו אבא שלי‪ ,‬רוצים להעמיד פנים שהכול יסתדר‪.‬‬
‫ואתה לא חושב שזה יקרה?‬
‫אני חושב שהמצב ילך ויחמיר לפני שישתפר‪ .‬תראי כמה פעמים כבר ניצלנו ברגע האחרון‪.‬‬
‫הוא שִחזר בראשו את תמונות אירועי הנטיעה השונים שנכח בהם‪.‬‬
‫של אביו‪.‬‬
‫של דקס‪.‬‬
‫שלה‪.‬‬
‫מוזר היה לראות את הלוויתה שלה מבעד לעיניו של מישהו אחר‪ ,‬וסופי לא ידעה אם לבכות או‬
‫לברוח או להושיט יד ולאחוז בידו של פיץ‪ .‬בייחוד כשסיפר לה‪ ,‬עמדתי שם והתבוננתי בעץ שלך צומח‬
‫מתוך האדמה‪ .‬ואז חזרת‪ ,‬אבל היית כל כך דהויה‪ ,‬שזה נראה שתכף תיעלמי‪ .‬ואף על פי שלא הייתי איתך‬
‫כשזה קרה לך — הוא עקב באצבעו אחר הצלקת בצורת הכוכב שעל ידה — קיף המחיש‪ ,‬בתיאור‬
‫שהכאיב לי מאוד‪ ,‬עד כמה נראית כמעט־מתה‪ .‬אז אני רוצה שתדעי שאני כבר לא מתכוון לשבת בבית‬
‫ולדאוג מִמה שעלול לקרות לך‪ ,‬או לקיף‪ ,‬או לביאנה‪ ,‬או לאבא שלי‪ .‬אני הולך להיות אתכם‪ ,‬ולעזור בכל‬
‫דרך שאוכל‪.‬‬
‫אולי הייתה זאת הדרך שבה נאמרו דבריו באמונה שלמה‪.‬‬
‫או המגע החם של ידו‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬סופי שידרה לו ב כּוּת‪ ,‬אוקיי‪.‬‬
‫פיץ פלט נשיפה ונשען לאחור בכיסאו‪ .‬וואו‪ ,‬חשבתי שיהיה קשה יותר לשכנע אותך‪.‬‬
‫אני יודעת‪ ,‬אמרה לו סופי‪ .‬ואני עדיין מתפתה להתחרט‪.‬‬
‫לאאא‪ ,‬בלי חרטות‪ ,‬במיוחד אחרי שסיפרתי לך על מר כִּרבּוּלי‪ .‬אבל אני אעשה איתך עסק‪ .‬את תסכימי‬
‫לתת לי לעזור‪ ,‬ואנחנו נחשיב את זה כאחד הסודות שלך‪ .‬וכך יישאר לכל אחד מאיתנו רק עוד סוד אחד‪.‬‬
‫התחמקות מסוד נוסף נשמעה לה עסקה טובה למדי — בעיקר משום שהייתה לה הרגשה שממילא‬
‫לא תוכל למנוע מפיץ לעזור לה‪.‬‬
‫עשינו עסק‪ ,‬אמרה לו וחייכה כשהנהן‪.‬‬
‫אבל חיוכה נעלם כשאמר לה‪ ,‬אני חושב שתצטרכי להיות הראשונה הפעם‪.‬‬
‫הדבר הנוסף היחיד שעלה בדעתה לחלוק היה משהו שלא רצתה להודות בו אפילו בפני עצמה‪ .‬אבל‬
‫לא היה לה שום דבר אחר‪.‬‬
‫אוקיי‪ ,‬הנה זה‪ ,‬היא שידרה‪ ,‬דוחפת את המילים לפני שתשנה את דעתה‪ .‬אני‪ ...‬לא רוצה לדעת מיהם‬
‫הוריי הביולוגים‪.‬‬
‫וואו‪ ,‬את אפילו לא טיפ־טיפה סקרנית?‬
‫בנוגע לַאנשים שוויתרו עליי לטובת איזה ניסוי מטורף‪ ,‬בזמן שידעו לאיזו סכנה הוא יכניס אותי?‬
‫את חושבת שהם ידעו?‬
‫איך הם יכלו שלא לדעת?‬
‫איך הם יכלו כן לדעת? סופי‪ ,‬תזכרי שלפני שבאת לכאן‪ ,‬לא היו כאן חטיפות‪.‬‬
‫אולי‪ .‬אבל אל תשכח‪ ,‬הברבור השחור הסתירו אותי‪ .‬הם לא היו עושים את זה אם לא היו חוששים‬
‫לביטחוני‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אני מניח שזה נכון‪ .‬פיץ נאנח‪ ,‬ואצבעותיו התחקו בהיסח הדעת אחר סמל משפחת ואקר שעל‬
‫שכמיית בית הספר שלו — זוג כנפיים צהובות‪ ,‬משובצות יהלומים‪ .‬אבל אני חושב שעדיין הייתי חייב‬
‫לדעת מיהם הוריי‪ .‬מה אם הייתי פוגש אותם בלי שיהיה לי מושג מי הם?‬
‫סופי הסיטה את מבטה‪.‬‬
‫את חושבת שאת יודעת מי הם‪ ,‬נכון? ניחש פיץ‪.‬‬
‫יש לי כמה השערות‪ ,‬ואני מקווה שהן שגויות‪.‬‬
‫היא נתנה לדממה שהשתררה להבהיר שהיא לא מתכוונת לחלוק אותן איתו‪.‬‬
‫אוקיי‪ ,‬אז אני מניח שנשאר לי סוד אחד אחרון‪ ,‬חשב פיץ ואִפשר לה להתחמק‪.‬‬
‫וכדאי שזה יהיה סוד טוב‪ ,‬הוסיפה סופי וניסתה לחייך‪.‬‬
‫אז ככה‪ ,‬אני לא יודע אם זה נחשב לטוב‪ ,‬אבל פעם‪ ,‬כשאבא שלי נהג לשלוח אותי לחפש אותך בכל‬
‫מיני מקומות‪ ,‬תמיד לקחתי איתי מזכרת מכל המקומות שביקרתי בהם‪ ,‬רק דברים קטנים שאיש לא שם לב‬
‫שלקחתי‪ ,‬ובחלק מהמקרים אפילו לא ידעתי מה הם‪ .‬אבל רציתי משהו שיזכיר לי כל עיר אסורה ויוכיח‬
‫שהייתי שם‪.‬‬
‫סופי ראתה בזיכרונותיו שהוא לקח פחית שתייה מעוכה מאחד מפתחי הביוב של ניו יורק‪ ,‬מטבע‬
‫זהב שהושלך על המדרגות מחוץ לארמון בקינגהאם‪ ,‬מודעה על "כלב שהלך לאיבוד" מפארק בסן‬
‫פרנסיסקו וגם כל מיני חפצים קטנים מערים שלא הכירה‪ .‬היא התקשתה להאמין שהוא חיפש אחריה‬
‫במקומות רבים כל כך‪.‬‬
‫מה לקחת ביום שבו פגשת אותי? היא שאלה‪.‬‬
‫שום דבר‪ .‬כל כך נדהמתי מזה שמצאתי אותך‪ ,‬ששכחתי‪ .‬בעיקר אחרי שפישלתי‪ ,‬שהבהלתי אותך‬
‫וברחת‪ .‬ואז הייתי צריך לקחת אותך לעולם שלנו כדי להוכיח שלא השתגעתי — מה שסיבך אותי לגמרי‬
‫באותו הלילה‪ ,‬דרך אגב‪.‬‬
‫באמת?‬
‫בהחלט‪ .‬ההרצאה הכי ארוכה שאבא שלי נתן לי אי פעם‪ .‬אבל ידעתי שלא תספרי לאף אחד‪ ,‬ולא‬
‫סיפרת‪ ,‬נכון?‬
 ‫ברור שלא‪.‬‬
‫את רואה‪ ,‬ידעתי שאני יכול לסמוך עלייך‪ .‬הוא כיווץ את גבותיו‪ .‬טוב‪ ,‬אני מניח שתמיד סמכתי עלייך‪,‬‬
‫מהיום הראשון‪.‬‬
‫גם אני תמיד סמכתי עליך‪ ,‬אמרה לו סופי‪ .‬טוב‪ ,‬מרגע שהבנתי שאתה לא איזה רוצח סדרתי או משהו‪.‬‬
‫שניהם צחקו‪ ,‬וסופי חשה שקצב פעימות הלב שלה משתנה‪.‬‬
‫אבל זה לא היה הרפרוף המטופש הרגיל‪.‬‬
‫הפעם הקצב היה איטי יותר‪ ,‬כאילו ליבה חש בנוח מעצם הידיעה שהיא נמצאת עם מישהו שמכיר‬
‫אותה טוב יותר מכל אחד אחר‪.‬‬
‫פיץ היה האֶלף הראשון שפגשה‪ ,‬והיחיד שידע במה באמת זכתה — ומה איבדה — ביום שמצא אותה‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬אמר פיץ וזינק על רגליו‪.‬‬
‫"קרה משהו?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ .‬רק אל תעשי שום דבר לרגע‪ .‬אני צריך לבדוק משהו‪".‬‬
‫מבטו היה נוקב‪ ,‬כאילו ניסה לחדור אל תוך ראשה‪ .‬זה הזכיר לה את הלורד קסיוס‪ ,‬אם כי אולי‬
‫בגרסה קצת פחות מצמררת‪.‬‬
‫פיץ צחק‪" .‬לאבא של קיף יש באמת מבט מצמרר‪ ,‬נכון?"‬
‫"הוא —" סופי קפאה‪" .‬לא אמרתי שום דבר על אבא של קיף‪".‬‬
‫"אני יודע‪ ".‬קולו של פיץ היה חרישי‪ ,‬אבל סופי חשה כאילו המילים שחדרו לראשה מתפוצצות‬
‫בתוכו‪ .‬היא נשמה עמוק‪ ,‬וניסתה לא להיתפס לבהלה כשחשבה‪ ,‬אתה יכול‪ ...‬לשמוע אותי?‬
‫היא הקפידה לא לשדר את השאלה או לתת להבעת פניה להסגיר את המחשבה‪.‬‬
‫אבל פיץ הנהן‪.‬‬
‫הוא יכול לקרוא את המחשבות שלה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪29‬‬
‫‪ ‬‬
‫"איך — מתי — למה —" סופי התחילה לומר‪ ,‬ולא ידעה איזו שאלה לשאול קודם‪.‬‬
‫ואולי כן ידעה‪.‬‬
‫האם אתה עדיין יכול לשמוע אותי?‬
‫"כן!" אמר פיץ והתנודד בהתרגשות על כפות רגליו‪" .‬אבל וואו‪ ,‬המחשבות שלך דוהרות‪ .‬אני לא‬
‫יכול להבין אף אחת מהן‪".‬‬
‫סופי כיסתה את אוזניה‪ ,‬כאילו תצליח להגן כך על מוחה בדרך כלשהי‪ ,‬ואז עלה בדעתה שהיא‬
‫מכירה דרך טובה יותר להתגונן‪.‬‬
‫"לא — אל —" ניסה פיץ לומר לה‪ ,‬אבל זה היה מאוחר מדי‪" .‬אוף‪ ,‬הרגע חסמת אותי‪".‬‬
‫"טוב מאוד‪ ".‬היא התרכזה בחומה הסמויה שבנתה סביב תודעתה‪ ,‬ודמיינה שהיא עבה ואיתנה ככל‬
‫האפשר‪.‬‬
‫"חשבתי שאת סומכת עליי‪".‬‬
‫"אני סומכת עליך‪ .‬אני פשוט‪"...‬‬
‫איך היא יכולה להסביר לו כמה מפחיד לאפשר לו לנבור בראשה — בעיקר שאין לו שום בעיה לתת‬
‫לה לנבור בראשו?‬
‫"אני מתאר לעצמי שזו חוויה די מטלטלת‪ ,‬לאור החינוך שסופי קיבלה בילדותה‪ ",‬אמר טירגן בשקט‬
‫והם נזכרו שהם לא לבד‪" .‬יש לזכור שסופי לא גדלה בעולם של טלפתים‪ ,‬וגם עכשיו‪ ,‬כשהיא איתנו‪,‬‬
‫היא התרגלה לכך שמוחה הוא בלתי חדיר‪ .‬איך אפשר להאשים אותה על שנבהלה?"‬
‫"נראה שאי אפשר‪ ",‬מלמל פיץ‪ .‬אבל הוא עדיין נראה מוטרד‪.‬‬
‫טירגן פנה לסופי‪" .‬אני מודה שקיוויתי שתתמודדי עם ההתקשרות קצת אחרת‪".‬‬
‫"רגע — ידעת שפיץ יוכל לקרוא את המחשבות שלי? למה לא הזהרת אותי?"‬
‫"כי זו הייתה רק השערה‪ .‬אמרת לי שמר פורקל‪ ,‬מי שזה לא יהיה‪ ,‬יכול לחמוק מבעד לחסימה‬
‫הנפשית שלך‪ .‬ואם המחסום סביב תודעתך נקי מכל פגם‪ ,‬והוא חייב להיות‪ ,‬אחרת השיגעון של מוח‬
‫מנופץ יכול לחלחל פנימה‪ ,‬לא תימצא לו שום דרך להתגנב דרכו‪ .‬לפיכך התחלתי לתהות אם המוח‬
‫שלך הוא זה שמושך אותו פנימה‪ ,‬משום שהוא סומך עליו‪".‬‬
‫"אבל אני לא סומכת על מר פורקל‪ ".‬בעיקר עכשיו‪ ,‬כשידוע לה שיש מדליף בחבורת הברבור‬
‫השחור‪.‬‬
‫"באופן מודע‪ ,‬זה אולי נכון — והגיוני‪ .‬חיבתו לתחבולות ולתחפושות לא מעוררת אמון‪ .‬אך באופן‬
‫תת־מודע‪ ,‬אני חושד שהמוחות שלכם רוחשים אמון הדדי המבוסס על שנים של אימונים משותפים‪.‬‬
 ‫את הרי מאמינה שמר פורקל הוא זה ששתל בזהירות את סודות הברבור השחור בזיכרונותייך‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬הודתה סופי‪" .‬אבל‪"...‬‬
‫היא לא ידעה מה היא רוצה לומר‪ .‬ראשה עדיין היה עמוס מדי בשל ההבנה שפיץ חדר אל תודעתה‪.‬‬
‫"אז אתה אומר שכל מה שסופי צריכה לעשות הוא לסמוך עליי מספיק כדי לאפשר לי להיכנס‪ ,‬ואז‬
‫אוכל לקרוא את המחשבות שלה?" שאל פיץ‪.‬‬
‫"אם לומר זאת בפשטות — כן‪ ",‬אמר לו טירגן‪" .‬אבל אמון הוא לא דבר פשוט בדרך כלל‪ .‬לכן נתתי‬
‫לכם את התרגיל הזה היום‪ .‬קיוויתי שאם תיאלצו לשתף זה את זה בדברים שמעולם לא שיתפתם עם‬
‫איש‪ ,‬יתחזק החיבור בין שניכם‪ .‬עכשיו ברור לנו שאכן כך קרה‪ .‬אבל אני לא בטוח באיזו קלות תוכלו‬
‫לשחזר את זה — בייחוד עכשיו‪ ,‬כשסופי יודעת שהיא צריכה להגן על עצמה‪".‬‬
‫סופי הרגישה שלחייה מסמיקות‪" .‬מצטערת‪ .‬אני מניחה שלא הייתי צריכה להילחץ כל כך‪".‬‬
‫"אין צורך להתנצל‪ ,‬סופי‪ ",‬הרגיע טירגן‪" .‬אבל לזה התכוונתי כשאמרתי שהאמון הוא הנכס הגדול‬
‫ביותר שלכם‪ .‬אם תאפשרי לפיץ להיכנס לתוך התודעה שלך‪ ,‬זה רק יחזק את שניכם במהלך הריפוי‬
‫שתעשי‪ .‬אז אני מקווה שאת מוכנה לנסות את התרגיל שוב‪ ,‬ולא להדוף את פיץ אם הוא יצליח לעקוף‬
‫את החסימה שלך‪".‬‬
‫סופי שלחה מבט אל פיץ והנהנה‪ ,‬ותהתה אם הוא חושב בדיוק מה שהיא חושבת‪.‬‬
‫נראה שכן‪ ,‬מכיוון שהוא שאל את טירגן‪" ,‬האם זה אומר שאנחנו צריכים לחלוק עכשיו שלושה‬
‫סודות נוספים?"‬
‫טירגן חייך כשחזר והתרווח בכיסאו‪" .‬לא‪ ,‬אני חושב שהפעם עליכם לחלוק חמישה‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"אז מה קורה בינך לבין נער הזהב?" שאל דקס ברגע שסנדור השאיר אותם לבדם‪ .‬הוא בא אחרי‬
‫הלימודים כדי לוודא שסופי מרגישה בסדר‪ .‬אבל לא היה לה חשק לחברים‪" .‬ראיתי איך הוא התעלם‬
‫ממך באולם הלמידה‪ ",‬הוא הִקשה כשצנח והתיישב לידה‪" .‬משהו קורה‪ .‬בטוח‪".‬‬
‫סופי בהתה בספר ההיסטוריה של האֶלפים שהעמידה פנים שהיא קוראת‪.‬‬
‫מה ש"קרה" היה שהיא שקעה כל כך בניסיון לשמור על ראשה נקי מדברים מביכים‪ ,‬עד שבקושי‬
‫הקשיבה לסודות שפיץ חלק איתה‪ .‬אפילו עכשיו‪ ,‬הדבר היחיד שהצליחה לזכור היה שהוא הגניב‬
‫שיקוי "שלוּקפלוֹץ" לארוחת הבוקר של ביאנה לפני טקסי הפתיחה של רמה אחת‪ ,‬וגרם לה להתקף‬
‫סוער של נפיחות מסריחות‪.‬‬
‫והסודות שהיא חלקה איתו היו עלובים למדי‪ .‬כך שהתרגיל כולו היה למעשה כישלון מוחלט‪ ,‬ופיץ‬
‫לא דיבר איתה מאז‪.‬‬
‫דקס דחק במרפקה של סופי‪ ,‬והבהיר לה שהוא לא מתכוון להרפות מהעניין‪ .‬היא סגרה את הספר‪,‬‬
‫בחבטה מעט מוגזמת‪ ,‬ואמרה לו‪" ,‬פיץ היה פשוט נסער כי נלחצתי כשהוא עקף את החסימה שלי ו —"‬
 ‫"רגע‪ ",‬התפרץ דקס‪" .‬הוא עקף את החסימה שלך?"‬
‫"כן‪ .‬טירגן נתן לנו תרגיל והיינו צריכים לחלוק כל מיני סודות‪ ,‬ומשהו בתהליך גרם לי למשוך את‬
‫פיץ מבעד להגנות שלי‪ .‬שזה מגניב — אבל לא ציפיתי לזה‪ .‬אז נלחצתי לגמרי וחסמתי אותו שוב‪ .‬ואז‬
‫לא הצלחנו לחזור על זה‪ ,‬ועכשיו הוא חושב שאני לא סומכת עליו‪".‬‬
‫"ואת באמת סומכת עליו?" שאל דקס‪.‬‬
‫"כמובן‪ .‬זה היה פשוט נורא מוזר להרגיש שיש מישהו בתוך הראש שלי‪ .‬אבל אני חייבת להתגבר‬
‫על זה‪ .‬טירגן נאם לי נאום ארוך על כמה שזה חשוב שאתן לפיץ להיכנס‪ ,‬ואני יודעת שהוא צודק‪".‬‬
‫"למה?" שאל דקס‪" .‬את זאת שיש לה יכולת טלפתית מיוחדת‪ .‬בשביל מה את צריכה את פיץ?"‬
‫"לגיבוי‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הטלפתיה שלי היא הכי חזקה כשאני עובדת איתו — והטלפתיה שלו הכי חזקה‬
‫כשהוא עובד איתי‪ .‬זה כאילו שיש בינינו חיבור או משהו כזה‪".‬‬
‫"חיבור‪ ",‬חזר דקס‪.‬‬
‫הוא נענע את ראשו כשניגש אל קיר החלונות שלצידה ומיקד את מבטו בזגוגית‪" .‬הוא לא כל כך‬
‫מיוחד‪ ,‬את יודעת‪ .‬יכולתי ליצור מכשיר שעושה את כל מה שהוא עושה‪ .‬בעצם‪ ,‬יכולתי ליצור מכשיר‬
‫שעושה את זה טוב יותר‪".‬‬
‫"אני‪ ...‬די בטוחה שאתה לא יכול‪ ",‬אמרה סופי בעדינות‪.‬‬
‫"למה? את לא חושבת שאני מספיק מוכשר?"‬
‫"ברור שלא‪ .‬פשוט‪ ,‬אם מישהו היה יכול להמציא מכשיר טלפתי‪ ,‬אתה לא חושב שהוא כבר היה‬
‫עושה את זה?"‬
‫"אולי אף פעם לא ניסו‪".‬‬
‫למען האמת‪ ,‬סופי לא הבינה לשם מה זה נחוץ‪ .‬אם מישהו זקוק לטלפת מסיבה כלשהי‪ ,‬הוא יכול‬
‫פשוט לפנות לטלפת‪.‬‬
‫למזלה‪ ,‬היא עצרה את עצמה מלומר זאת‪ .‬אוזניו של דקס שינו צבע לגוון השיקויים שלה בשיעור‬
‫אלכימיה רגע לפני שהתפוצצו‪.‬‬
‫"שמע‪ ,‬דקס‪ .‬לא התכוונתי לומר שהיכולת שלך לא מדהימה —"‬
‫"לא מספיק מדהימה‪ ,‬כנראה‪".‬‬
‫"זה לא מה שהתכוונתי‪ .‬אבל יש דברים שרק טלפת יכול לעשות‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ ,‬עוד נראה‪".‬‬
‫"למה אתה מתכוון?"‬
‫הוא לא ענה ושלף את גביש הבית שלו‪.‬‬
‫"אתה הולך?"‬
‫"כן‪ ".‬אבל הוא לא נשמע כועס‪ .‬הוא אפילו הבזיק חיוך בוטח כשאמר לה‪" ,‬אני הולך לבנות לך‬
‫מכשיר שעושה כל מה שנער הזהב יכול לעשות‪ ,‬ואז תראי על מי מבין שנינו כדאי לך לסמוך‪".‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"אוי‪ ,‬חשבתי שדקס כאן‪ ",‬אמרה אדליין שעמדה בדלת‪ .‬היא החזיקה מגש בדולח ועליו שלוש פרוסות‬
‫עוגשמלו עבות במיוחד‪.‬‬
‫ביאנה עמדה מאחוריה‪.‬‬
‫"כרגע הלך‪ ",‬אמרה להן סופי כשנכנסו לחדרה‪.‬‬
‫ניכר היה באדליין שהיא מופתעת‪ ,‬אבל היא אמרה רק "טוב‪ ,‬אני מניחה שתצטרכו לחלוק את‬
‫הפרוסה שלו‪ ",‬והניחה את המגש על המיטה‪.‬‬
‫היא השאירה אותן לבדן עם העוגה‪ ,‬ושתיהן לקחו את צלחות העוגשמלו‪ ,‬ונתנו למתיקות הדביקה —‬
‫ולקולות הלעיסה — למלא את השתיקה המביכה‪.‬‬
‫"מצטערת ליפול עלייך ככה שוב‪ ",‬אמרה לה ביאנה בסופו של דבר‪" .‬עזבת כל כך מהר את אולם‬
‫הלמידה שלא הספקתי לשאול אותך אם את עסוקה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬מצטערת‪ .‬פשוט רציתי לצאת משם‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ .‬גם אחי‪ .‬בטח היה לכם שיעור טלפתיה די מעניין‪".‬‬
‫סופי הרגישה שהסומק צורב את אוזניה‪" .‬הוא‪ ...‬כעס מאוד?"‬
‫"לא‪ ,‬הוא לא כעס‪ .‬כשהוא כועס הוא צועק — אם כי אני מניחה שאת כבר יודעת את זה‪ ".‬היא נעצה‬
‫מבט בצלחת‪ ,‬תוך שהיא מועכת במזלג את מה שנותר מהעוגה שלה‪" .‬היום הוא פשוט נראה‪...‬‬
‫מאוכזב‪".‬‬
‫"מאוכזב‪ ",‬אמרה סופי‪.‬‬
‫איכשהו היא הרגישה שזה הרבה יותר גרוע מאשר "כועס"‪.‬‬
‫"את יכולה להגיד לו שאני מצטערת?" היא שאלה‪ ,‬אבל ביאנה כבר נענעה את ראשה לשלילה‪.‬‬
‫"לא־לא‪ .‬אני כל כך לא מתערבת במה שקורה ביניכם‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬זה בטח עדיף‪ ",‬הסכימה סופי‪.‬‬
‫לא שהיה לביאנה במה להתערב‪ ,‬אלא אם ידעה משהו שלא ידוע לסופי‪ .‬וסופי לא ממש יכלה‬
‫לשאול אותה‪.‬‬
‫"אז מה הקטע עם דקס?" שאלה ביאנה‪ ,‬ועברה מנושא מביך אחד לנושא מביך אחר‪.‬‬
‫סופי סיפרה לה על ההמצאה החדשה שדקס מתכנן‪ ,‬וציפתה שביאנה תחשוב‪ ,‬כמוה‪ ,‬שהוא משוגע‪.‬‬
‫אבל ביאנה רק אמרה‪" ,‬פשוט תנסי להיות עדינה איתו‪ .‬הוא נלחם בקרב חסר סיכוי‪ ".‬ומשהו באופן‬
‫שבו אמרה את זה גרם לסופי לתהות אם היא בכלל מתייחסת להמצאה‪.‬‬
‫היא כחכחה בגרונה‪" .‬בכל אופן‪ ,‬איך זה שקפצת לבקר? שום דבר לא השתנה מאז הפעם האחרונה‬
‫שהיית כאן‪".‬‬
‫ובכן‪ ,‬שום דבר שרצתה לדבר עליו‪ .‬הגילויים החדשים ביותר שלה בנוגע לג'ולי נתחבו למגירת‬
‫"אני עדיין לא מוכנה להתמודד עם זה"‪.‬‬
‫"ככה חשבתי‪ ,‬כי לא אמרת לי כלום‪ ",‬אמרה לה ביאנה‪" .‬אבל‪ ...‬חיפשתי קצת בכוחות עצמי‪.‬‬
‫התגנבתי למשרד של אבא שלי והתפוגגתי‪ ,‬כך שהייתי שם בזמן שהוא ערך את מפגש העדכון הלילי‬
‫עם המועצה‪".‬‬
‫סופי רכנה אליה‪ ,‬ולא הייתה בטוחה אם עליה להתרגש או לחוש אשמה בגלל מעשיה של ביאנה‪.‬‬
‫"הרוב היה משעמם‪ .‬תלונות שהוא קיבל על הריפוי של מחר‪ .‬משהו על כך שגריידי לא מתקדם עם‬
‫הגמדים‪ .‬אבל היה שם דבר אחד שידעתי שאני חייבת לספר לך‪ .‬סיור של גובלינים מצא כמה טביעות‬
‫רגליים חדשות מחוץ לחוות המקלט‪ .‬הן נמצאו רחוק מהשערים‪ ,‬ומי שיצר אותן היה שם זמן קצר‬
‫בלבד‪ .‬אבל אחת מטביעות הרגליים שייכת ללא ספק לענק‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪30‬‬
‫‪ ‬‬
‫סופי רצתה להתקשר לאולדן‪ ,‬אבל ביאנה לא הסכימה‪.‬‬
‫הן לא יכלו להסתכן בכך שהוא יבין איך שמעו על מציאת העקבות‪ ,‬ואם יבין — לעולם לא יוכלו‬
‫להשתמש בתכסיס הזה שוב‪ .‬וכמו כן‪ ,‬ביאנה תהיה מרותקת לביתה עד קץ כל הימים‪ ,‬ככל הנראה‪.‬‬
‫אבל סופי הייתה חייבת לוודא שסילבני בסדר‪.‬‬
‫היא נשכבה על מיטתה‪ ,‬בהתה בכוכבי הבדולח שהשתלשלו מתקרת החדר וקיוותה שמאסטר ליטו‬
‫צודק בנוגע ליכולותיה‪ .‬לא היה לה מושג איך היא הצליחה לשדר אל פיץ ממרחק כה רב — היא פעלה‬
‫בעיקר מתוך אינסטינקט‪ ,‬שהיה בו גם קורטוב ניכר של ייאוש‪.‬‬
‫אבל היא הייתה די נואשת גם עכשיו‪ ,‬וקיוותה שדי בכך כדי ליצור קשר‪.‬‬
‫סילבני? היא קראה‪ ,‬והטעינה את התשדורת בכל גרם של פחד שהצליחה לגייס‪ .‬את שומעת אותי?‬
‫אני צריכה לדעת שאת בסדר‪ .‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬עני לי‪.‬‬
‫אין תשובה‪.‬‬
‫היא עצמה את עיניה‪ ,‬ונתנה לדאגותיה להזין זו את זו עד שראשה זמזם באנרגיה שדמתה לחשמל‬
‫סטטי‪ .‬הוא המהם והדהד ולחשש ושקשק עד שלא הצליחה לשאת עוד את הרעש‪ .‬היא דחפה את‬
‫מחשבותיה החוצה‪ ,‬עם עוד מסר נואש לסילבני‪ .‬וכששכבה שם‪ ,‬מתנשמת‪ ,‬התמלא לפתע ראשה בקול‬
‫הנפלא ביותר‪.‬‬
‫חברה?‬
‫כן! סופי שידרה חזרה‪ ,‬וחששה לזוז או לנשום או לעשות כל דבר שינתק את הקשר‪.‬‬
‫חברה! סופי! ביקור! חטיפים!‬
‫לא‪ ,‬אני לא מבקרת אצלך עכשיו — ואני לא יכולה לשלוח לך חטיפים‪ .‬אבל אני כל כך שמחה שאת‬
‫מוּגנת‪.‬‬
‫מוּגנת! אישרה סילבני‪ .‬היא מילאה את ראשה של סופי בתמונות שבהן נראתה דוהרת באחו הסגול‬
‫וחולפת בשמי הקשת כשגרייפל לצידה‪.‬‬
‫סופי לא הצליחה להחליט מה משמח אותה יותר — לדעת שסילבני מוגנת או לראות שהיא מסתדרת‬
‫עם גרייפל‪ .‬כך או כך‪ ,‬היא התמסרה לתחושה‪ ,‬ונתנה לעצמה להיסחף עם מַשבֵי הזיכרונות הרגועים‬
‫והקלילים של סילבני‪.‬‬
‫ולראשונה זה שבועות‪ ,‬היא סוף סוף הצליחה לישון‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
 ‫‪ ‬‬
‫"נוכל לדבר?" שאלה סופי‪ .‬היא עצרה את פיץ בדרכו לבניין הראשי של פוקספייר‪.‬‬
‫פיץ סקר במבטו את כל ילדי הפלא שהתגודדו סביבם‪" .‬נראה לי שמוטב שנדבר בתוך הראש שלי‪".‬‬
‫סופי הנהנה ופתחה את מוחה לקלוט את מחשבותיו ואז שידרה לו‪ ,‬רק רציתי לומר שאני מצטערת‪.‬‬
‫לא הייתי צריכה להיבהל כך‪.‬‬
‫לא‪ ,‬גם אני מצטער‪ .‬אני עדיין נלחץ לפעמים כשאני מאפשר למישהו להיכנס לתוך הראש שלי — ואני‬
‫רגיל לזה‪.‬‬
‫זה בהחלט מוזר‪ ,‬הסכימה סופי‪ .‬אבל‪ ...‬אני שמחה שאתה יכול לעשות את זה‪ .‬ואני מתכוונת לעשות‬
‫כמיטב יכולתי לא לחסום אותך בפעם הבאה שזה יקרה‪.‬‬
‫פיץ חייך‪.‬‬
‫אז אתה סומך עליי? היא שאלה בשקט‪.‬‬
‫ברור‪ .‬ואת עדיין סומכת עליי?‬
‫כנראה יותר מאשר על כל אחד אחר‪.‬‬
‫אז לפחות תספרי לי על מה את וביאנה עבדתן?‬
‫אם אתה באמת רוצה לדעת‪ ,‬אבל זה לא מדהים כמו שאתה חושב‪.‬‬
‫פיץ התעקש שלא אכפת לו‪ ,‬והיא סיפרה לו על ההדלפה מתוך הברבור השחור ועל מכשיר הביות‬
‫ועל עקבות הענק מחוץ לחוות המקלט‪ .‬גבותיו התרוממו עוד ועוד עם כל פרט חדש‪ .‬אבל לפני‬
‫שהספיקה לספר לו על ג'ולי‪ ,‬סטינה נדחקה ביניהם‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬תראו את הבוגדים מנהלים את השיחה הסודית שלהם‪ ",‬אמרה והניפה את שערה היישר אל‬
‫פניה של סופי‪" .‬הכול מוכן לקראת הריפוי של הפושע העלוב הלילה?"‬
‫"זה לא עניינך‪ ",‬אמרה לה סופי‪.‬‬
‫"למען האמת‪ ,‬זה העניין של כולם‪ .‬ואל תחשבי שלא נעקוב כדי לראות איזה בלגן תעשי הפעם‪".‬‬
‫היא הניפה שוב את שערה כשהלכה משם‪ ,‬וסופי הביטה אל חבורת ילדי הפלא שעדיין צפתה בהם‪.‬‬
‫רובם נראו פחות בַּעדה כעת‪.‬‬
‫אתה בטוח שאתה רוצה להתמודד עם דברים כאלה? היא שידרה אל פיץ‪.‬‬
‫בטח‪ ,‬אני לגמרי בעניין‪ .‬ושום דבר לא ישתבש‪ ,‬בסדר?‬
‫מחשבותיו לא הביעו כל שמץ של ספק‪ ,‬וסופי הצטערה שהיא לא מרגישה כמוהו‪ .‬כל מה שהצליחה‬
‫לשמוע היה צחוקו הלעגני של פינטאן בפעם האחרונה שנאלצה לפגוש בו‪.‬‬
‫מאוחר יותר תוכל לדאוג בנוגע לענקים ולהדלפות מהברבור השחור‪ .‬כרגע היא צריכה להתמקד‬
‫בכך ששניהם יעברו בשלום את תהליך הריפוי‪.‬‬
‫שנתאמן במהלך השיעור באולם הלמידה? שאלה את פיץ‪.‬‬
‫הוא הנהן‪ .‬נתראה שם‪ .‬ונסי לא להילחץ מדי עד אז‪.‬‬
‫שניהם חייכו בעצב‪ ,‬מתוך הבנה שזו בקשה בלתי אפשרית‪.‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬ליידי ו ֶ ה — מנטור האלמֶנטָליזְם של סופי — ביקשה ממנה לעבוד על משהו הרבה‬
‫פחות מסוכן מכליאת טורנדו בבקבוק‪ .‬היא הקימה אגן בדולח מלא במים במרכז השולחן והדגימה‬
‫לסופי כיצד לכלוא בבקבוק את האדוות שנוצרו כאשר טפחה על המים באצבעותיה‪ .‬סופי לא הבינה‬
‫מה הטעם באיסוף כמות כה זניחה של כוח‪ ,‬אבל כשהפעמונים צלצלו בתום השיעור‪ ,‬הושיטה לה ליידי‬
‫ודה את אחד הבקבוקים‪.‬‬
‫"לעולם אל תזלזלי בכוחו של שינוי קטן‪ ",‬אמרה לסופי והניחה אותו בידה‪.‬‬
‫היא ללא ספק התייחסה לריפוי‪ ,‬אבל סופי לא הצליחה להחליט אם היא בעדו או נגדו‪ .‬ונראה שגם‬
‫שאר ילדי הפלא מהססים כמוה‪ .‬מבטים ולחשושים השתרכו אחרי סופי כמו צל‪ ,‬וכשהרשתה לעצמה‬
‫לשים לב אליהם היא לא הצליחה למצוא תמימוּת דעים‪ .‬היו שחשבו שהיא אמיצה‪ .‬אחרים הסכימו‬
‫בבירור עם סטינה‪.‬‬
‫אבל מרביתם פשוט פחדו‪.‬‬
‫מוזר שכולם ידעו הרבה כל כך על אודות המשימה שלה‪ .‬אפילו המנטור שלה לחקלאות‪ ,‬גנום גוצי‬
‫שהתעקש שיקראו לו "בַּארת' הקוֹצר"‪ ,‬שמע על השערורייה‪ .‬וכשסופי נכנסה לאולם הלמידה‪ ,‬כל‬
‫החדר השתתק‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אין מה לראות כאן‪ ",‬אמר להם קיף‪ ,‬וזירז את סופי לגשת אל אחד השולחנות בפינה‬
‫האפלולית ביותר‪ .‬פיץ כבר היה שם‪ ,‬שרוע בכיסאו‪.‬‬
‫"סטינה הזאת סיפרה לכולם שאת עומדת לבצע איזו גרימה מטורפת על פיץ כדי להתכונן לריפוי‬
‫וכולם מחכים לראות את זה‪ ",‬הסביר קיף‪" .‬אני מתאר לעצמי שזה שקר מוחלט‪ ,‬אבל אני חייב לומר‪,‬‬
‫זה יכול להיות מדהים‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ ,‬זה לא יקרה‪ ".‬סופי התיישבה‪ ,‬הסתירה את פניה מאחורי שערה ושידרה לפיץ‪ ,‬אתה עדיין‬
‫רוצה להתאמן?‬
‫הוא הנהן והיא פתחה את מחשבותיה בפניו והתכווצה כשראתה את הסערה הנפשית המתחוללת‬
‫בתוכו‪.‬‬
‫היום שלך היה מוזר כמו שלי? הוא שאל‪ .‬אנשים מדביקים פתקים על הארונית שלי וכותבים דברים‬
‫כמו "השאירו את הפושעים במקום הראוי להם" ו"בצד של מי אתה?"‬
‫עדיין לא מאוחר לשנות את —‬
‫"אולי תפסיקי לדאוג?" שאל קיף‪ ,‬ונופף את תחושת הלחץ של סופי מעל פניו‪" .‬תאמיני לי‪ ,‬הבחור‬
‫יודע להתמודד‪".‬‬
‫"או שתתני לי לעזור‪ ",‬אמר דקס‪ ,‬והגיח מאחוריהם‪.‬‬
‫הוא שלף מתיקו מעין נזר עשוי כסף‪ ,‬לא לגמרי עגול‪ ,‬והניח אותו בגאווה על השולחן‪.‬‬
‫"מה זה?" שאל פיץ‪.‬‬
‫"משהו שהמצאתי אתמול בערב‪ ,‬אחרי שסופי ואני דיברנו‪".‬‬
‫הוא הרים את הנזר והניח אותו על ראשה של סופי‪ .‬הנזר החליק מעט על אוזניה‪ ,‬כיסה את עיניה‬
 ‫והצמיד את שערה לפניה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬הראש שלך בטח קטן משלי‪ ",‬אמר דקס‪ ,‬סובב את הנזר כך שהגבישים המשולשים השקופים‬
‫משני צידיו נחו על רקותיה והיטה אותו כדי שלא יכסה את עיניה‪" .‬אני יכול להדק אותו כשאחזור‬
‫הביתה‪ .‬הריפוי יתקיים רק בערב‪ ,‬נכון?"‬
‫"נכון‪ ",‬אמרה לו סופי‪" .‬אבל אני לא חובשת את זה — מה שזה לא יהיה‪".‬‬
‫היא הושיטה יד כדי להסיר את הנזר‪ ,‬אך דקס עצר בעדה‪.‬‬
‫"זה יעזור לך לשפר את כל היכולות הטלפתיות שלך!"‬
‫"ברצינות?" שאל פיץ‪ ,‬ואילו קיף חטף את הנזר מראשה של סופי ואמר‪" ,‬מגניב — והוא יגלה לי מה‬
‫פוסטר חושבת?"‬
‫"לא‪ ,‬תכננתי אותו כך שרק ישפר את היכולות הקיימות — בינתיים‪ ",‬אמר לו דקס‪ ,‬ולקח חזרה אליו‬
‫את היצירה שלו‪.‬‬
‫"מה זאת אומרת‪' ,‬בינתיים'?" שאלה ליידי אלינה וניגשה אל שולחנם‪ .‬היא בחנה את דמותה‬
‫המשתקפת מאחד החלונות ושאלה‪" ,‬אתה באמת חושב שמכשיר יכול להשפיע על יכולת?"‬
‫"למה לא?" שאל דקס‪.‬‬
‫"אני יכולה לחשוב על כמה סיבות‪ ,‬אבל העובדה שזה מעולם לא נעשה בכל שנות ההיסטוריה שלנו‬
‫נראית לי הטיעון החזק ביותר‪ ",‬ענתה ליידי אלינה‪.‬‬
‫"אולי לאף אחד לא היה אכפת מספיק כדי לנסות‪ ",‬טען דקס‪.‬‬
‫"ואולי אתה פשוט מנסה לכפר על חוסר היכולות של האבא שלך‪ ",‬קרא מישהו ועורר גל של‬
‫צחקוקים‪.‬‬
‫"מספיק עם זה!" צעקה ליידי אלינה והסתובבה אל שאר הילדים‪" .‬אני לא אזהיר אתכם שוב‪".‬‬
‫היא שבה ופנתה אל דקס‪" .‬מר דיזני‪ ,‬סלק מכאן את המתקן המשונה הזה‪ ,‬ושֵב‪ .‬וכדאי מאוד שכולכם‬
‫תתאמצו לשכלל את אמנות השתיקה שלכם עד סוף השיעור‪ ,‬או שתתנו לי הזדמנות להוציא לפועל‬
‫כמה מהעונשים החדשים — ואם יורשה לי לומר‪ ,‬הגאוניים — שלי‪ .‬מובן?"‬
‫רשרוש ניירות היה התשובה היחידה‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמרה‪ .‬היא חיכתה עד שהנזר ייעלם מהעין וחזרה אל שולחנה‪.‬‬
‫"אז את לא מתכוונת להשתמש בהמצאה שלי?" לחש דקס‪ ,‬בעודו מעמיד פנים שהוא כותב במחברת‬
‫שלו‪.‬‬
‫סופי נענעה את ראשה לשלילה‪.‬‬
‫דקס היה מוכשר להפליא בהמצאת מכשירים למיניהם‪ .‬אבל היא לא התכוונה להכניס אמצעי‬
‫טכנולוגי שלא נבדק למצב שהיה מסוכן מלכתחילה‪.‬‬
‫דקס נאנח‪ ,‬אך לא אמר דבר‪ ,‬ובילה את שארית השיעור בשרטוט תרשים של הנזר‪ ,‬ועליו שורות‬
‫ומספרים וכל מיני דברים מטורפים שסופי לא הצליחה לפענח‪.‬‬
‫סופי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬העבירה את שארית הזמן בשידור של כל מה שזכרה מניפוץ הזיכרון של פינטאן‬
‫אל מוחו של פיץ‪ ,‬בניסיון להכין אותו למה שעומד בפניהם‪ .‬היא שיערה שפיץ ירצה להמשיך לעבוד‬
‫אחרי הלימודים‪ ,‬אבל כשהפעמונים צלצלו בסוף היום הוא אמר לה שהוא צריך לחזור הביתה‪.‬‬
‫"אבא שלי חושב שאחת הסיבות העיקריות לבעיה שלו בפעם הקודמת היא העובדה שהיה מותש‬
‫באותו יום‪ ",‬הוא הסביר כשעשו את דרכם אל המזניק‪" .‬הוא הכריח אותי להבטיח שאנוח קצת לפני‬
‫הלילה‪ .‬אני מקווה שזה בסדר‪".‬‬
‫"בטח‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬והבינה שאולדן ודאי מתוח לא פחות ממנה‪ .‬ואולי יותר‪ ,‬מאחר שכנראה היו לו‬
‫זיכרונות מפחידים מהניפוץ הקודם‪ ,‬עוד יותר משהיו לה‪" .‬ממילא אין הרבה על מה להתאמן‪".‬‬
‫"אז אולי כדאי שתנוחי גם את‪ ",‬הציע פיץ‪.‬‬
‫אבל שניהם ידעו שאין כל סיכוי שזה יקרה‪.‬‬
‫במקום זאת‪ ,‬סופי החליטה להעסיק את עצמה ולהמשיך את החיפוש בחדר העבודה של אדליין‪.‬‬
‫היא ביקשה מסנדור לפלס לה דרך בין התיבות והקופסאות כדי שתוכל לבדוק את הארגזים‬
‫שמאחור‪ ,‬בתקווה שאדליין הטמינה את חפצי בית הספר של ג'ולי הרחק ככל שיכלה‪ .‬אבל כשפתחה‬
‫את התיבה הראשונה‪...‬‬
‫‪...‬ספרים‪.‬‬
‫יומנים עבים וכבדים מלאים בכתב ידה המסולסל של אדליין‪ .‬דפדוף מהיר בין הדפים רמז לסופי‬
‫שהיו שם‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬כמה סיפורים מעניינים — המילים "מעקב אחרי נדידת בת הים" משכו את‬
‫תשומת לבה במיוחד‪ .‬אבל יהיה עליה לחזור אליהם מאוחר יותר‪ .‬כרגע היא בעיצומה של משימה‪.‬‬
‫התיבה הבאה הייתה מלאה בגופיות ספורט של משחק הבראמבל‪ ,‬וסופי לא הצליחה להתאפק‬
‫מלספור לכמה משחקים שונים הן שימשו‪ .‬קיף סיפר לה שהאלפים קיימו טורניר אליפות רק אחת‬
‫לשלוש שנים‪ ,‬ולקראתו נהגו להדפיס את הגופיות‪ .‬ואם כל הגופיות שייכות לגריידי‪ ,‬הוא היה מבוגר‬
‫בהרבה מכפי שחשבה — בכמה מאות שנים לפחות‪.‬‬
‫היא לא הצליחה ממש לעכל את המידע הזה‪.‬‬
‫מכאן ואילך התיבות הפכו משעממות יותר ויותר‪ .‬אחדות היו מלאות בווילונות‪ ,‬אחרות עמוסות‬
‫נעליים‪ ,‬והייתה תיבה אחת‪ ,‬מצחינה במיוחד‪ ,‬שהייתה ריקה אבל כנראה שאחסנו בה בעבר גבינה‬
‫כלשהי‪.‬‬
‫סופי התרגלה כבר למצוא דברים חסרי תועלת‪ .‬לכן כמעט סגרה את התיבה הבאה שפתחה‪,‬‬
‫כשהבינה פתאום מה ראתה הרגע‪.‬‬
‫היא הרימה שוב את המכסה‪ ,‬והרגישה שליבה מתחיל להלום במהירות‪.‬‬
‫בפנים היו שורות־שורות של ספרי לימוד ותלבושת אחידה ושכמיות כסופות שהיו מקופלות‬
‫בקפידה‪.‬‬
‫כל החפצים האבודים של ג'ולי מפוקספייר‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪31‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אל תפַתחי ציפיות‪ ",‬ניסתה סופי לומר לעצמה כשרוקנה את תכולת התיבה‪ .‬אבל זה לא מנע ממנה‬
‫לחשוב‪ ,‬זה חייב להיות זה!!!‬
‫היא סרקה כל עמוד בכל ספר לימוד‪ ,‬רוקנה כל כיס וארנק‪ ,‬פירקה כל מסגרת תמונה כדי לראות‬
‫אם הוטמנו בגבה פתקים או רמזים כלשהם‪ .‬היא אפילו קראה יומן שלם‪ ,‬מלא בשירי אהבה מטופשים‬
‫שג'ולי חיברה על בראנט‪.‬‬
‫והיא מצאה‪ ...‬הרבה זבל ישן ומאובק שלא גילה לה שום דבר‪.‬‬
‫"אבל זה חייב להיות כאן‪ ",‬אמרה‪ ,‬כאילו שאם תאמר את זה בקול רם‪ ,‬תהפוך את זה לאמת‪.‬‬
‫המקומות שתוכל לחפש בהם הלכו ואזלו‪.‬‬
‫"זהירות‪ ",‬אמר סנדור כשניסתה לפרק את אחת ממראות הכיס שמצאה בארנקה של ג'ולי‪" .‬את‬
‫עלולה לשבור אותה ולהיפצע‪".‬‬
‫"אבל אולי יש פתק או משהו מאחורי המראה?" לג'ולי הייתה גם קופסת סומק ורדרד נוצץ ובתוכה‬
‫מראה‪ .‬מה הצורך בעוד מראת כיס נפתחת שאין בתוכה שום דבר‪ ,‬מלבד שתי מראות קטנות נוספות?‬
‫אף אחד לא היה גנדרן עד כדי כך‪ .‬מלבד ליידי אלינה‪.‬‬
‫היא ניסתה לחפור בציפורניה לאורך שולי המראה‪ ,‬אך נראה ששתי המראות רותכו אל הקופסה‪.‬‬
‫היא לחצה שוב ושוב על הפנינים הזעירות שקישטו אותה מבחוץ אך ללא הועיל — שום ֶתפֶס סודי לא‬
‫נפתח‪.‬‬
‫"לפעמים מראה היא רק מראה‪ ",‬אמר לה סנדור‪.‬‬
‫"אולי‪ ".‬אבל משהו במראה הזאת הטריד את מנוחתה‪.‬‬
‫אחרי אין־סוף דקות של בהייה בבבואה שלה‪ ,‬היא הבינה‪.‬‬
‫"אני חושבת שהצד הזה הוא מראה אנושית‪ ",‬אמרה סופי‪ .‬היא התבוננה במראה באור חזק יותר‬
‫ובחנה את השתקפותו של סמל משפחת רואוון שענדה‪.‬‬
‫האותיות הופיעו במהופך‪.‬‬
‫מראות של אלפים לא שיקפו דברים במהופך כמו מראות אנושיות‪ ,‬וזו כנראה הייתה הסיבה לכך‬
‫שמבטה של סופי נמשך אל הצד הימני‪ .‬במראה האנושית היא דמתה יותר לעצמה — או לפחות לנערה‬
‫ההיא‪ ,‬שאיתה גדלה‪.‬‬
‫"למה שלג'ולי תהיה מראה אנושית?" שאל סנדור ולקח את הקופסה מידיה של סופי‪ ,‬כדי לבחון‬
‫אותה‪ .‬הוא ניסה לפרק את המראה‪ ,‬אך גם הוא לא הצליח‪" .‬אי אפשר להסיר את המראות בלי לשבור‬
‫אותן‪".‬‬
‫סופי הסכימה‪ .‬זאת אומרת שלא יכול להיות שמשהו מוסתר מאחוריהן‪ .‬למעשה‪ ,‬שום דבר במראה‬
‫הזאת לא נראה קשור לברבור השחור‪ .‬לא הופיעו רוּנים חרוטים על הצד הכסוף‪ .‬הפנינים שנערמו על‬
‫המכסה בהחלט לא היו בצורת ברבור‪ .‬הקופסה אפילו לא הייתה שחורה‪ .‬והאמייל שבצידה החיצוני‬
‫היה בצבע תכלת‪.‬‬
‫סופי התיישבה וזקפה את גבה‪.‬‬
‫חברי הברבור השחור לא תמיד השתמשו בסימן הברבור כדי להזדהות‪ .‬לפעמים הם השתמשו‬
‫במשפט מתוך שיר גמדים ישן‪.‬‬
‫"עופי בעקבות הציפור היפה ברחבי השמיים‪".‬‬
‫"איזו ציפור?" שאל סנדור‪ ,‬אבל סופי כבר הקדימה אותו בהרבה‪.‬‬
‫היא חשבה שהפנינים מבחוץ נראות כמו איקס נטוי‪ .‬אבל כשאחזה את המראה בזווית שונה‪ ,‬היא‬
‫זיהתה את קבוצת הכוכבים‪.‬‬
‫"זה שוב סיגנוּס‪ ",‬היא לחשה ועקבה באצבעה אחר הצורה המוּכּרת‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬המראה אכן הגיעה מהברבור השחור‪.‬‬
‫אבל מה היא אמורה לעשות איתה?‬
‫מראה מועילה רק לדבר אחד‪ .‬והיא לא הבינה איך בבוּאה כלשהי יכולה לעזור לה‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬ילדונת‪ ".‬גריידי עמד בפתח הדלת וכמעט גרם לסופי להפיל מידיה את המראה‪.‬‬
‫היא תחבה אותה במהירות לכיסה‪ ,‬בתקווה שגריידי לא הבחין בה‪ ,‬ואמרה "לא שמתי לב שאתה‬
‫בבית‪".‬‬
‫"כרגע נכנסתי‪ .‬רציתי לראות אותך לפני שאת יוצאת‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬המועצה רוצה שתלבשי את הבגדים‬
‫האלה בזמן הריפוי‪ ".‬הוא הושיט לה תרמיל מוזהב שמשקלו הפתיע אותה‪" .‬בגדים חסיני אש‪ ",‬הסביר‪.‬‬
‫"הבד ארוג מפרוות פלֵיירדוֹן ומנוצות של בֶּנוּ‪ .‬שני היצורים עמידים בפני אש באופן טבעי‪".‬‬
‫סופי התפתתה לציין שגילדי‪ ,‬הפליירדון שעזרה לה לכלוא בבקבוק דוגמית של להבת הנצח‪ ,‬חזרה‬
‫כשהיא חרוכה קשות מהלהבות הבלתי מנוצחות‪ .‬אבל היא החליטה שעדיף לה לא לחשוב על זה‪.‬‬
‫המועצה נערכת למקרה של שריפה‪ .‬זה לא יכול להיות סימן טוב‪.‬‬
‫"זה רק אמצעי זהירות‪ ",‬אמר לה גריידי בזמן שעלתה למעלה‪ ,‬להחליף בגדים‪ .‬והם באמת לא היו‬
‫כה שונים מבגדיה הרגילים‪ .‬רק הרבה פחות נוחים‪.‬‬
‫החולצה והמכנסיים היו צמודים מאוד‪ ,‬והיא נראתה בעיניה כמו גיבורת־על מגוחכת‪ .‬השכמייה‬
‫הענקית והמגפיים בגובה הברך לא שיפרו את המצב‪ .‬התלבושת כולה הייתה כבדה יותר ממנה‪ ,‬והבד‬
‫בפירוש לא היה מאוורר‪ .‬תוך חמש דקות הרגישה מיוזעת ודוחה‪.‬‬
‫"איך זה?" שאל גריידי בעודה מרססת על עצמה כמות נכבדה של "סרחונ ַ ף"‪ ,‬בתקווה שהוא פועל‬
‫כמו דיאודורנט‪" .‬טירגן אמור להגיע בכל רגע כדי לאסוף אותך‪".‬‬
‫"אתה מתכוון לומר 'אותנו'‪ ,‬לא?" שאל סנדור‪" .‬לאסוף אותנו?"‬
‫"לצערי לא‪ ",‬אמר גריידי בשקט‪" .‬אפילו חברי המועצה יגיעו ללא שומרי הראש שלהם‪ .‬הם מנסים‬
 ‫לצמצם את כמות חום הגוף למינימום‪".‬‬
‫סופי רעדה מתחת לבגדיה המחניקים‪.‬‬
‫בפעם הקודמת שאב פינטאן חום מעורו של אולדן והשתמש בו כדי להעלות באש את שניהם‪.‬‬
‫"אז התוכנית שלהם‪ ",‬אמר סנדור במרירות‪" ,‬היא לכנס את כל האנשים החשובים שלהם במקום‬
‫אחד ואז לא להעניק להם שום הגנה גובלינית? למה לא לכסות את כל השטח בארומארק‪ ,‬אם כבר?"‬
‫"גם אני חשבתי כמוך בהתחלה‪ ",‬אמר לו גריידי‪" .‬ולא הבנתי למה הם מעבירים את פינטאן‬
‫מהגלות‪ .‬אבל אז הם אמרו לי שהריפוי יתבצע ב ֲאבַדונ ְיה‪".‬‬
‫סנדור נשם נשימה עמוקה‪" .‬מה זאת אבדוניה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫בטנה התהפכה ונוצרו בה יותר קשרים מאשר בצמיד חברוּת‪ ,‬כששניהם לחשו‪" ,‬מקום שמוטב‬
‫לשכוח ממנו‪".‬‬
‫דממה קרה השתלטה על החדר‪ ,‬עד שסנדור הרים את ראשו ורחרח את האוויר‪" .‬נראה שטירגן‬
‫הגיע‪ .‬סלחו לי‪ ,‬יש לי כמה הוראות לתת לו‪".‬‬
‫הוא צעד במורד המדרגות‪ ,‬וסופי קיוותה שטירגן מוכן לקראת הרצאת בטיחות גובלינית ארוכה‬
‫להפליא‪.‬‬
‫"את נראית רגועה‪ ",‬אמר גריידי‪ ,‬ובחן את סופי כאילו הוא לא בטוח שעליו להאמין בכך‪.‬‬
‫"גם אתה‪ ",‬אמרה‪.‬‬
‫"באמת?" הוא הושיט את ידיו והראה לה שהן רועדות‪" .‬אני יודע שאולדן וטירגן יעשו כל‬
‫שביכולתם להגן עליך‪ .‬וגם קנריק הבטיח לפקוח עלייך עין באופן אישי‪ .‬אבל פינטאן‪"...‬‬
‫פניו נחרשו קמטים והתמלאו צללים‪" .‬אל תזלזלי בכוחו‪ ,‬סופי‪ .‬הרוע החבוי בו גדול בהרבה מכפי‬
‫שאת סבורה‪ .‬ולא אוסיף לומר דבר‪ ,‬כדי שלא תהיי לחוצה עוד יותר‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אתה חייב להגיד לי‪ ",‬קטעה אותו‪.‬‬
‫גריידי נאנח‪ ,‬ופניו הזדקנו בעשרים שנה בזמן שמלמל‪" ,‬אני חושד שפינטאן יודע מי הרג את ג'ולי‪".‬‬
‫סופי קפאה‪" .‬מה?"‬
‫"זו רק השערה‪ ,‬כמובן‪ .‬אבל אני יודע שהשריפה ההיא לא הייתה תאונה‪ ,‬והגיוני שפירוקינטיקאי‬
‫הצית אותה‪".‬‬
‫"ופינטאן אימֵן פירוקינטיקאי שאיננו רשום‪ ",‬היא סיימה במקומו את המשפט‪.‬‬
‫גריידי הנהן‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬היא לחשה‪ ,‬מנסה להתאים את הרעיון החדש לעשרות פיסות המידע הקטנטנות שכבר‬
‫הרכיבה יחד‪" .‬אתה חושב שאחד החוטפים שלי היה האדם שהרג את ג'ולי?"‬
‫"אני חושב שזה אפשרי מאוד‪ ",‬הודה גריידי‪" .‬ולמען האמת‪ ,‬מוטב שכך‪ .‬אני מקווה שאין יותר מדי‬
‫פירוקינטיקאים לא רשומים שמתפרעים להם במסתרים‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬מלמלה סופי‪ ,‬בלי לדעת איך לעכל את הגילוי‪.‬‬
‫"הי‪ ",‬אמר גריידי ומשך אותה אליו לחיבוק‪" .‬זה לא משנה שום דבר‪ ,‬בסדר?"‬
 ‫ברור שזה משנה‪.‬‬
‫זה שינה הכול‪.‬‬
‫עכשיו היא לא רק במצוד אחר החוטפים שלה‪ .‬היא נמצאת על סף פענוח הרצח של ג'ולי‪.‬‬
‫"אני מתכוון לזה‪ ,‬סופי‪ .‬המשימה החשובה ביותר שלך היא להחזיר את עצמך ואת פיץ משם‬
‫בבטחה‪ .‬אל תיקחי שום סיכונים בניסיון למצוא את הרוצח של ג'ולי‪ .‬ברור?"‬
‫"ברור‪ ",‬חזרה אחריו‪.‬‬
‫אבל הייתה לה הזדמנות למצוא את החוטף שלה וגם את הרוצח של ג'ולי‪.‬‬
‫דבר לא ימנע ממנה לגלות סוף סוף את האמת‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪32‬‬
‫‪ ‬‬
‫סופי התבוננה ארוכות במגדל הנוצץ הבנוי גבישי אחלמה בגודל לבנים‪" .‬זה‪ ...‬לא מה שציפיתי לו‪".‬‬
‫היא ביקרה כמה פעמים במהלך השנה האחרונה בעיר איטרנליה‪ ,‬המעוטרת אבנים טובות — אם כי‬
‫מעולם לא הרחיקה מהנהר ושדרות העצים שלאורכו אל החלק הזה של העיר שבו ניצב המגדל הבודד‪,‬‬
‫מוקף גדר כסופה‪ .‬אבל הקירות הסגולים המנצנצים והחלונות דמויי היהלום גרמו לו להיראות כאילו‬
‫אמורה לגור בו נסיכה עם שיער מוגזם באורכו — ולא אֶלף פּירוֹמָן ומטורף‪.‬‬
‫והוא בהחלט לא נראה מתאים לשם "אבדוניה"‪.‬‬
‫"אל תתני ליופי להטעות אותך‪ ",‬הזהיר טירגן‪ .‬גלימתו הארוכה והכבדה — זהה לזו של סופי —‬
‫טאטאה באוושה את שביל הבדולח‪" .‬המגדל הזה הוא מתקופה אחרת‪ .‬בטרם נחתמו ה ֲאמָנות הקדומות‪.‬‬
‫כשהיינו צריכים לשַׁמש דוגמה‪".‬‬
‫הוא לחש את המילה האחרונה‪ ,‬כאילו הייתה נוראה מכדי שתיאמר בקול רם יותר‪.‬‬
‫"חשבתי שהאלפים שונאים אלימות‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אלימות אינה הדרך היחידה להשליט פחד‪".‬‬
‫היא החליטה לקבל את מה שאמר והלכה בעקבותיו בשתיקה אל שער הכסף הנעול‪ .‬חוטים מבריקים‬
‫ודקים כיסו את הגדר כמו קורים‪ ,‬וכשהתקרבו הבחינה סופי בקוצים זעירים ובחוֹדים משוננים‬
‫שנחבאו בין הנצנוצים‪.‬‬
‫רעש רועם ניפץ את הדממה והשערים נפתחו לרווחה וחשפו חצר חשוכה‪ ,‬מלאה בעצים קירחים‪.‬‬
‫צינה הייתה כמו תלויה באוויר כשנכנסו‪ ,‬ואחרי כמה צעדים אפילו טירגן התחיל לרעוד‪ .‬סופי הידקה‬
‫אל גופה את השכמייה בזמן שהשערים ננעלו מאחוריהם בחריקה‪.‬‬
‫"איפה כולם?" שאלה סופי וחיפשה סימני חיים בין הצללים‪.‬‬
‫"מחכים לנו בפנים‪".‬‬
‫הוא הושיט לה את ידו וסופי אחזה בה בהכרת תודה‪ ,‬שמחה לחוש ולו רמז קל של חמימות‪.‬‬
‫"לפחות אין כאן המון זועם שמפגין במחאה נגד הריפוי‪ ",‬אמרה בניסיון לשמור על גישה חיובית‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬נראה שאפשר לשמור לפחות על חלק מהסודות‪".‬‬
‫"אז אתה חושב שזה אומר שהמידע שנחשף לא הודלף מהמועצה?" שאלה ונזכרה בסברה שלה‬
‫בנוגע לברונטה‪.‬‬
‫"אני מקווה‪ .‬אם כי‪ ...‬אני כמעט מעדיף את זה על פני האפשרות האחרת‪".‬‬
‫"מהי האפשרות האחרת?"‬
‫הוא הביט סביבו כאילו הוא חושש שמישהו מאזין להם‪" .‬לא כדאי שאסיח את דעתך בדאגות‬
 ‫מיותרות‪".‬‬
‫"כן כדאי‪".‬‬
‫היא נעלה את ברכיה כשניסה למשוך אותה קדימה והוא נאנח‪ ,‬רכן קרוב יותר אליה ולחש‪" ,‬בסדר‪,‬‬
‫בסדר‪ .‬אני יכול להעלות בדעתי גזע של יצורים שמתמחים הרבה יותר בציתות — ואת?"‬
‫לקח לסופי דקה להבין את כוונתו‪" .‬הגמדים האבודים?"‬
‫"מה זאת אומרת 'אבודים'?"‬
‫עכשיו הגיע תורה של סופי להציץ מעבר לכתפה‪" .‬אני חושבת ששלושים גמדים נעלמו‪ .‬גריידי‬
‫חיפש אותם‪ ,‬אבל עד כה הוא לא מצא כל רמז שיעיד על מקום הִמצאם האפשרי‪".‬‬
‫"את בטוחה?"‬
‫סופי הנהנה‪ .‬האופן שבו הידק את אחיזתו בידה‪ ,‬לא מצא חן בעיניה‪" .‬אבל הגמדים בצד שלנו‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫"הגמדים כקבוצה — כן‪ .‬אבל כפי שאת יודעת‪ ,‬יכולים להיות גם כאלה שיסטו מהקבוצה‪".‬‬
‫וגמדים הם אולי קטנים ופוזלים ודומים לחפרפרות‪ ,‬אבל סופי ראתה אותם סודקים את אדמת‬
‫העולם בצעד מחושב אחד‪.‬‬
‫"אז מה עושים?" היא לחשה‪ ,‬וציפתה איכשהו ששלושים גמדים יפרצו מתוך האדמה ויתקפו אותם‪.‬‬
‫"שום דבר כרגע — חוץ מאשר להדוף את זה הרחק הרחק מראשך ולגייס את מלוא כוח הריכוז‬
‫שלך‪ .‬בואי לא נשכח שבאנו לכאן בגלל משהו הרבה יותר חשוב‪".‬‬
‫"צודק‪ ",‬הסכימה סופי וזקפה את כתפיה כשנכנסה אל המגדל בעקבות טירגן דרך דלת כסף צרה‪.‬‬
‫ברגע שנכנסו פנימה ראתה סופי שכל הלבֵנים משורגות בסדקים — כמו ורידים סגולים נוצצים‬
‫שגרמו לאבני החן להיראות כאילו הן עומדות להתנפץ‪ .‬שתי שרשראות זוהרות השתלשלו מהתקרה‬
‫אל הרצפה וסיפקו את האור היחיד בחדר‪ .‬מלבדן היה החדר העגול חשוף וקר‪.‬‬
‫זה היה יותר מִקור‪.‬‬
‫נשימתם התגבשה למעשה באוויר‪ ,‬וסופי משכה את הברדס מעל לראשה‪ ,‬והייתה אסירת תודה על‬
‫כך שהבד כה עבה‪.‬‬
‫"חש־ש־שבתי שאמרת ש־ש־שהאחרים כבר כאן‪ ",‬אמרה בשיניים נוקשות‪ ,‬וחיפשה בעיניה דלת או‬
‫גרם מדרגות‪.‬‬
‫"הם מעלינו‪ ",‬הסביר טירגן‪ ,‬תפס את השרשרת הקרובה ומשך אותה לעברה‪" .‬זה ייקח אותנו‬
‫אליהם‪".‬‬
‫זה היה נשמע הרבה יותר טוב אילולא השתלשל מקצה השרשרת קרס חד‪ ,‬גדול יותר מראשה של‬
‫סופי‪ .‬היא ניסתה לא לזוז כשטירגן כרך את השרשרת פעמיים סביב קרסוליה‪ .‬אבל כשתפס את הקרס‬
‫מבעד לאחת מחוליות השרשרת‪ ,‬היא התנודדה ואיבדה את שיווי המשקל‪.‬‬
‫"לאט־לאט‪ ",‬אמר טירגן ותפס אותה לפני שהספיקה ליפול‪" .‬זה לא יכאב‪ ,‬אני מבטיח‪ .‬השרשרת‬
‫תספוג את כל הכוח‪".‬‬
‫למעשה‪ ,‬סופי חששה הרבה יותר מהתקרה המעוטרת הנמוכה — והמוצקה מאוד‪ .‬היא כבר קפצה‬
‫לתוך מערבולות וזינקה אל מחוץ לאוקיינוס בתוך בועה ענקית ושקעה אל לב כדור הארץ דרך חול‬
‫טובעני ומחניק‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬היא לא יכלה שלא לחשוש מהסכנה‪.‬‬
‫"משכי בשרשרת שלוש פעמים‪ ",‬אמר לה טירגן וזז הצידה‪.‬‬
‫משהו בה התפתה לעמוד שם לנצח‪.‬‬
‫אבל הצד האמיץ שבה‪ ,‬או אולי הצד המטורף עד כדי דאגה‪ ,‬גרם לה לכרוך את אצבעותיה סביב‬
‫השרשרת ולמשוך‪.‬‬
‫העולם התהפך ובטנה זינקה אל גרונה כשעברה דרך משהו שהייתה לו תחושה של עיסה קפואה‪.‬‬
‫היא אפילו לא הספיקה לצרוח לפני שהשתלשלה כמו כרזת קישוט של יום הולדת במרכזו של חדר‬
‫מואר שקירותיו סגולים ורצפתו סגולה והמון פרצופים שבהו בה‪ ,‬לבושים בבגדים זהים‪ ,‬חסיני אש‪.‬‬
‫"הנה הגיעה הכוכבת‪ ",‬אמר אולדן ואחז בכתפיה של סופי כדי לעצור את הטַלטֵלה‪" .‬את בסדר?"‬
‫"כן‪ ,‬אני בסדר — אם כי בפעם הבאה הייתי מעדיפה מגדל שיש בו מדרגות‪".‬‬
‫הוא חייך‪" .‬היפוך אחד‪ ,‬ואת על הרגליים‪ .‬רק כדאי שתוודאי שאת מתהפכת קדימה‪ ,‬לא אחורה‪".‬‬
‫התעמלות מכל סוג שהוא מעולם לא הייתה הצד החזק של סופי‪ .‬לכן היא הייתה אסירת תודה על כך‬
‫שביכולתה לטעון כי לחץ הדם העולה במהירות לראשה הוא הגורם לה להסמיק‪ .‬היא התפתלה‬
‫ופרכסה עד שהצליחה לבסוף לבצע גלגול מפותל ששחרר אותה מהשרשרת‪.‬‬
‫שניות לאחר מכן השתגר טירגן דרך הרצפה במטר זוהר של שבבי אחלמה‪ .‬סופי התבוננה בו‬
‫כשביצע היפוך ללא מאמץ ונעמד על רגליו‪ ,‬ותהתה אם ייתכן שהאדמה מוצקה כל כך‪ .‬אבל היא לא‬
‫התכוונה לשאול‪ .‬לא מול המועצה כולה‪ .‬ופיץ ואולדן ו —‬
‫"איפה פינטאן?" שאלה סופי‪ ,‬וניסתה שקולה לא יסגיר את ההקלה שחשה לאור העובדה שטרם‬
‫נאלצה לעמוד מולו‪.‬‬
‫חבר המועצה ֶאמֶא י הצביע על התקרה‪ ,‬שנראתה שוב מוצקה להפליא‪ .‬חבר המועצה כהה העור‬
‫הקרין בדרך כלל רוגע וביטחון‪ .‬אך בקולו העמוק נשמע שמץ קל של רעד כשאמר לה‪" ,‬הוא מוחזק‬
‫בקירור של אפס מוחלט עד שתהיי מוכנה להתייצב מולו‪".‬‬
‫"הקור לא יהרוג אותו?"‪ ,‬שאל פיץ והוציא את המילים מפיה של סופי‪.‬‬
‫ברונטה נחר בבוז‪" .‬זה יהיה חסר טעם‪ ,‬לא?"‬
‫"מה שברונטה מתכוון לומר‪ ",‬אמר חבר המועצה קנריק‪" ,‬הוא שפירוקינטיקאים מייצרים רמה‬
‫גבוהה בהרבה של חום גוף‪ .‬וחבר המועצה טריק בדק את פינטאן באופן קבוע כדי לוודא שהוא עדיין‬
‫בהכרה — או מוּדע ככל שהוא יכול להיות‪ ,‬בהתחשב במצבו הנפשי הנוכחי‪".‬‬
‫כמה מחברי המועצה האחרים נעו בעצבנות לשמע הדברים‪ .‬סופי לא הבינה מה הסיבה לאי־הנוחות‬
‫שלהם‪ ,‬עד שנזכרה שפינטאן היה חבר מועצה לפני שהפירוקינטיקה הפכה ליכולת אסורה‪.‬‬
‫"אולי כדאי שנתחיל‪ ",‬הציע חבר המועצה טריק‪" .‬כולנו נרגיש הרבה יותר טוב ברגע שזה ייגמר‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫"כן‪ ",‬הסכים חבר המועצה אמארי ופנה אל סופי ופיץ‪" .‬רק אולדן‪ ,‬טירגן וחברי המועצה קנריק‪,‬‬
‫טריק ואורהלי יעלו איתכם‪ .‬השאר יישארו איתי כאן — ואני אשדר אליהם עדכונים מקנריק‪".‬‬
‫"אני עדיין לא מבין למה טריק הולך במקומי‪ ",‬רטן ברונטה‪" .‬האם עליי להזכיר לכם שהתהליך הזה‬
‫כולל גרימה?"‬
‫"והאם אני צריך להזכיר לך שהִפגנת חולשה?" שאל אותו קנריק והציץ בסופי באופן שגרם לה‬
‫לתהות אם הוא מתכוון למה שקרה במהלך השיעור שלהם‪" .‬חוץ מזה‪ ,‬סופי צריכה להרגיש בטוחה‬
‫ונינוחה — שני רגשות שבהחלט נמנעים ממנה כשאתה בסביבה‪".‬‬
‫"לא עשיתי דבר ש —" התחיל ברונטה לומר‪ ,‬אבל חבר המועצה אמארי הרים את ידו‪.‬‬
‫"לא יתקיים דיון נוסף בעניין זה‪ ".‬הוא חיכה עד שברונטה ייסוג לאחור לפני שהוסיף‪" ,‬כמו‬
‫שאמרתי‪ ,‬שִׁבעתכם תעלו לקומה העליונה ותתחילו בריפוי מיד‪ .‬סופי‪ ,‬את ופיץ תעמדו משני צידיו של‬
‫פינטאן ואו הלי תעמוד מאחורייך כדי לעקוב אחר הרגשות שלך‪ .‬אולדן‪ ,‬קנריק וטירגן יפקחו‬
‫בטלפתיה על המצב‪ .‬וטריק יעקוב אחר מצבו של פינטאן וינסה להבחין בסימני אזהרה אפשריים‪.‬‬
‫לדעתנו‪ ,‬המערך הזה הוא הדרך הטובה ביותר להבטיח את ביטחונכם‪ .‬אבל אם יש לך חששות‪ ,‬זה‬
‫הזמן להעלות אותם‪".‬‬
‫לסופי היו חששות רבים‪ ,‬אבל דבר לא היה יכול להעלים אותם‪ .‬לכן התמקדה במחשבה האחרת‬
‫שהטרידה אותה‪" .‬חבר המועצה קנריק הוא טלפת?"‬
‫"מעולם לא אמרתי לך?" שאל קנריק בחיוך‪" .‬זו הסיבה שהייתי אחד משלושת חברי הוועדה‬
‫המקורית שלך‪ .‬הם רצו אמפת שיאבחן מי את כאדם‪ ,‬טלפת — שישפוט את יכולותייך‪ ,‬ואת חבר‬
‫המועצה נ ִרג ַנוס — ובכן‪ ,‬משום שהוא התעקש‪".‬‬
‫האווירה הייתה מתוחה מכדי שמישהו יצחק‪ .‬אבל סופי הבחינה בשפע חיוכים‪.‬‬
‫ברונטה הרים את ידיו‪" .‬אין לנו ריפוי שעלינו לבצע?"‬
‫"כן‪ ,‬אני מניח שברונטה צודק‪ ",‬מלמל חבר המועצה אמארי‪" .‬סופי‪ ,‬את צריכה רגע כדי להתכונן?"‬
‫"אני צריך!" קרא פיץ לפני שהספיקה לענות‪ .‬פניו האדימו כשכל העיניים פנו אליו‪" .‬זה יהיה מהיר‪,‬‬
‫אני מבטיח‪".‬‬
‫סופי פתחה את מוחה אליו וגילתה שמוחו חוזר באופן אוטומטי על מילות הקוד שיצרו‪:‬‬
‫אולדן — אין סיבה לדאגה‪ .‬עוגשמלו — היא מצאה משהו‪ .‬ליידי אלינה — יש בעיה‪ .‬הוורמיניון — לברוח‪.‬‬
‫להבת הנצח — דחיפת מוח‪.‬‬
‫יש משהו שרצית שנדבר עליו? שאלה‪.‬‬
‫אני לא יודע‪ .‬אני רק מתחיל להבין למה את תמיד אומרת שהדברים האלה מפחידים נורא‪ִ .‬תראי את‬
‫המקום הזה‪ .‬אני זוכר שקראתי עליו בהיסטוריה של האלפים‪ .‬המגדל כולו הוא מלכודת‪ ,‬שנועדה לגרום‬
‫לאנשים לאבד את שפיות דעתם‪.‬‬
‫זה די מצמרר‪ ,‬הסכימה סופי‪.‬‬
‫הוא חזר לשנן את מילות הקוד‪ ,‬והיא הוסיפה‪ ,‬פיץ‪ ,‬אם אתה לא רוצה לעשות את זה‪ ,‬אני בטוחה‬
 ‫שטירגן יכול להחליף אותך‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אני בסדר‪ .‬אני מצטער‪ .‬אני פשוט‪ ...‬אני מפחד שאני הולך לקלקל משהו‪.‬‬
‫יהיה בסדר‪ ,‬הבטיחה סופי והורתה לעצמה להאמין בכך‪ .‬אל תשכח שהביצועים הקודמים שלי בריפוי‬
‫היו מושלמים‪.‬‬
‫פיץ הציץ באביו שנראה חזק ובריא מאוד‪ .‬כן‪ ,‬את צודקת‪ .‬בואי נעשה את זה‪.‬‬
‫"אני חושבת שאנחנו מוכנים‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬ובליבה קיוותה שאיש לא שמע אותה‪.‬‬
‫אבל אולדן‪ ,‬טירגן‪ ,‬קנריק‪ ,‬אורהלי וטריק נעמדו לצידה‪ ,‬וחברי המועצה שנשארו מאחור משכו‬
‫שרשראות זוהרות מהתקרה והתחילו לכרוך אותן סביב קרסוליהם‪.‬‬
‫"אני רוצה ששניכם תקיימו מרגע זה ואילך תקשורת רציפה זה עם זה‪ ",‬אמר טירגן לסופי ולפיץ‪.‬‬
‫"אל תסתירו דבר‪ .‬ודאו נוכחות כל הזמן‪ .‬ומעל לכול‪ ,‬סמכו זה על זה‪".‬‬
‫"בסדר‪ ",‬הבטיח פיץ ונטל את ידה של סופי‪.‬‬
‫הם שילבו את אצבעותיהם‪ ,‬וסופי נשמה נשימה עמוקה כדי לאזור אומץ‪ .‬ואז השרשראות משכו‬
‫אותם למעלה‪ ,‬בתנועה מהירה מדי‪ ,‬חדה מדי ומכאיבה הרבה יותר מדי‪ ,‬אל תוך חדר קר כל כך‪ ,‬עד‬
‫שסופי הרגישה שדמה קופא‪.‬‬
‫כולם השתחררו מהשרשראות והתמוטטו על האדמה הקפואה במקהלה של אנחות‪ .‬סופי משכה את‬
‫הברדס מעל ראשה ופנתה אל דמות כפופה במרכז החדר‪.‬‬
‫אילולא ידעה מי הוא‪ ,‬היא לא הייתה מזהה אותו‪.‬‬
‫עור חיוור ודק כנייר כיסה את פניו הנפולות‪ ,‬שהיו מוכתמות בזוהמה ובקרח‪ .‬דמעות קפואות דבקו‬
‫בשערו ובריסיו ושפתיו היו סדוקות וכחולות‪ .‬הקולות היחידים שמילאו את החדר היו נשימותיו‬
‫המחרחרות והקטועות‪ ,‬שנשמעו כמו פרפורי מוות במקום נשימות‪.‬‬
‫זמן רב התלבטה סופי בנוגע לצִד ת הריפוי הזה‪ .‬אבל באותו רגע ידעה שהיא חייבת לעזור לו‪.‬‬
‫אתה איתי? שידרה אל פיץ‪ ,‬שנסוג לאחור למראה דמותו השפופה של פינטאן‪.‬‬
‫כן‪ ,‬סליחה‪ ,‬חשב‪ ,‬ואילץ את עצמו לעבור לצידה‪ .‬מה את צריכה?‬
‫רק תישאר קרוב אליי‪ ,‬ואל תנסה לפתוח את המוח שלך בפניו עד שאגיד לך שזה בטוח‪.‬‬
‫אורהלי תפסה את מקומה ביניהם והניחה יד רכה ושברירית על כתפו של כל אחד מהם‪.‬‬
‫"אם ארגיש יותר מדי לחץ או פחד‪ ,‬אני אמשוך אתכם משם‪ ",‬הסבירה אורהלי‪ ,‬וקולה היה מתוק‬
‫וחם מדי למקום קר ואומלל כל כך‪.‬‬
‫אבל סופי האמינה שהיא לא תזדקק לכך‪.‬‬
‫מוחה היה מוכן‪.‬‬
‫האינסטינקטים שלה היו מוכנים‪.‬‬
‫כל שנותר לה לעשות היה ללחוץ באצבעותיה על הרקות הנפוחות של פינטאן ולדחוף את תודעתה‬
‫אל תוך תודעתו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 
 ‫‪33‬‬
‫‪ ‬‬
‫החשיכה הסמיכה‪ ,‬הנוקבת‪ ,‬שדקרה וגירדה ומ ֲחצָה‪ ,‬הייתה חמה להפליא‪ .‬סופי עצרה את נשימתה‬
‫ותהתה אם טירוף כלשהו יוכל לפרוץ פנימה — אבל ההגנות הנפשיות שלה היו איתנות‪ ,‬והן הסיטו‬
‫ממנה את כל ההתקפות כמו מגן בלתי נראה‪.‬‬
‫לו רק היה לה מושג מה לעשות עכשיו‪.‬‬
‫היא תכננה לחפש אחר שובל של חום וללכת בעקבותיו אל מקום המחבוא בראשו של פינטאן‪ .‬אבל‬
‫החום שרר בכל מקום‪ .‬ערפל מחניק שהאט את מחשבותיה וטשטש את כל הנתיבים‪.‬‬
‫פינטאן‪ ,‬היא שידרה שוב ושוב‪ ,‬אבל הדי השדר נקרעו לגזרים משנתקלו במוחו הדוקרני‪.‬‬
‫היא פילסה את דרכה בתוך ענן של זיכרונות מרוסקים וחיפשה בכל אחד מהם רמז שיוביל אותה‬
‫דרך הכאוס‪ .‬היא הבחינה בהבזקים של צבע וצל‪ ,‬רסיסים ופיסות של פרצופים ומקומות‪ ,‬אך לא‬
‫הצליחה לזהות דבר‪.‬‬
‫שום דבר — חוץ מאש‪.‬‬
‫ניצוצות של אדום וכתום וכחול ולבן‪ ,‬כל אחד מסנוור יותר מקודמו‪ ,‬רחשו סביבה‪ ,‬בוערים‪ ,‬בוהקים‬
‫ופראיים יותר מרגע לרגע‪ ,‬עד שהתפרצו והפכו ללהבות בצהוב זרחני‪.‬‬
‫להבת הנצח‪.‬‬
‫אי־שם בקצה תודעתה ידעה סופי שעליה לברוח‪ .‬אבל להבת הנצח התוותה נתיב נוצץ בתוך‬
‫החשיכה האין־סופית‪ .‬היא החליטה ללכת בעקבותיו‪.‬‬
‫הלהבות הובילו אותה עמוק יותר‪ ,‬אל בור של חוֹם שחור טהור‪ .‬החלל היה ריק מזיכרונות אבל‬
‫סמיך מרגשות רבים כל כך‪ ,‬שסופי לא ידעה איזה מהם להרגיש‪:‬‬
‫פחד‪.‬‬
‫גאווה‪.‬‬
‫חרטה‪.‬‬
‫קנאה‪.‬‬
‫ניצחון‪.‬‬
‫עצב‪.‬‬
‫ייאוש‪.‬‬
‫וזעם‪.‬‬
‫כמה זעם‪.‬‬
‫הוא בער יותר מהרגשות האחרים — ולהט יותר מלהבת הנצח‪.‬‬
 ‫הוא רתח ובעבע ואיכֵּל הכול‪.‬‬
‫כל מחשבה‪.‬‬
‫כל זיכרון‪.‬‬
‫כל נצנוץ של אור‪ ,‬של תקווה‪ ,‬של היגיון‪.‬‬
‫והותיר אותה ריקה‪.‬‬
‫למ ֵעט הזעם‪.‬‬
‫הזעם היה הכוח שלה‪ .‬העוצמה שלה‪ .‬האש שאִיתה תשחרר את העולם‪ ,‬תעצור את ה —‬
‫טלטולים חדים שלפו אותה מתוך הטירוף‪ ,‬וסופי הבינה שאורהלי ופיץ מטלטלים את כתפיה‪.‬‬
‫סליחה‪ ,‬היא שידרה והתרכזה במחשבותיו של פיץ‪.‬‬
‫הדאגה שלו הייתה כה סמיכה עד שהיא חשה שהיא נכרכת סביבה‪.‬‬
‫הרבה זמן ניסינו להעיר אותך‪ ,‬הוא אמר לה‪.‬‬
‫באמת? אני לא יודעת מה קרה‪ .‬הלכתי בעקבות החום‪ ,‬כמו שאני עושה תמיד‪ .‬אבל הגעתי למקום אפֵל‬
‫מאוד‪.‬‬
‫אני יכול לעזור לך בזה?‬
‫עדיין לא‪ .‬המוח שלו עדיין שבור מדי‪.‬‬
‫ואת בטוחה שאת יכולה להתמודד עם זה? לא שווה שתסַכּני בגללו את השפיות שלך‪ ,‬סופי‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬זה כן שווה‪.‬‬
‫זו הייתה ההזדמנות שלה למצוא את המורדים — ואת הרוצח של ג'ולי‪.‬‬
‫היא לא עמדה לוותר על כך בקלות‪.‬‬
‫אני יודעת למה לצַפות הפעם‪ .‬ואודיע לך אם אזדקק לך‪ ,‬הבטיחה‪.‬‬
‫לא — תודיעי לי כשהוא יירפא וכשאוכל להצטרף אלייך בבטחה‪ ,‬גם אם תחשבי שאת לא זקוקה לי‪,‬‬
‫תיקן אותה‪.‬‬
‫בסדר‪ ,‬אמרה לו וחשה ששפתיה מחייכות‪.‬‬
‫היא הקציבה לעצמה שלוש נשימות איטיות ועמוקות כדי להרגיע את עצביה‪ .‬ואז חזרה ותיעלה את‬
‫האנרגיה הנפשית שלה אל תוך מוחו של פינטאן‪.‬‬
‫הפעם החום היה חזק יותר‪ ,‬כאילו היא עומדת במרכזה של מדורה‪ .‬אבל סופי גייסה את כל יכולת‬
‫הריכוז שלה ודחפה מבעד לערפל הדוקרני‪ ,‬עמוק אל תוך מרכז תודעתו‪ .‬היא הייתה יכולה להמשיך‬
‫משם לכל מקום‪ ,‬וכל הנתיבים נראו לה זהים‪ .‬אבל הפעם הייתה לה תוכנית‪ .‬תחבולה שנשכחה ממנה‬
‫קודם לכן‪.‬‬
‫גרימה‪.‬‬
‫היא הטילה ספק ביכולתו של פינטאן להגיב לאהבה או לשמחה או לשלווה‪ .‬אבל היא ידעה שהיא‬
‫יכולה להזין אותו בגאווה ובניצחון‪ ,‬ולקוות שזה ימשוך אותו בחזרה‪ .‬לפיכך היא גרמה לו לחוש את‬
‫תחושת הניצחון על כל ציון "טוב מאוד" שקיבלה בבית הספר ואת הביטחון ששאבה מכל מחמאה‬
 ‫שקיבלה אי־פעם‪.‬‬
‫האנרגיה החיובית זמזמה מבעד לחשיכה — קול עמוק שנשמע כאילו הוא הולך וגובר עם כל גרימה‪,‬‬
‫חוצה את ים הזיכרונות הקרועים ובונה נתיב חדש‪.‬‬
‫סופי הלכה בעקבותיה באיטיות וחיפשה אחר סימנים למלכודת נוספת‪ .‬אבל הדרך הייתה פנויה‪.‬‬
‫וכשהגיעה לסוף השביל היא מצאה את מקום המחבוא שחיפשה‪.‬‬
‫היא שידרה שוב את שמו של פינטאן והפצירה בו למצוא אותה‪ ,‬וכשעדיין לא התקבלה תשובה היא‬
‫חזרה אל הגרימה‪ .‬היא חלקה איתו עוד ניצחונות‪ ,‬עוד חגיגות ואת ההקלה המתוקה הטמונה בסליחה‪.‬‬
‫אבל נראה ששום דבר מכל זה לא משפיע עליו — עד שהבינה שהיא מתעלמת מהתשוקה הגדולה‬
‫ביותר שלו‪ .‬הניצחון שהגדיר אותו והרס אותו בו זמנית‪.‬‬
‫להבת הנצח‪.‬‬
‫היא השתמשה בהשתאוּת ובעוצמה שחשה כאשר פנתה אל קו האש של הלהבות הצהובות‬
‫הזרחניות‪ .‬היא הניחה לאנרגיה לתפוח ולהפוך לכוח ואז דחפה אותו אל תוך מוחו של פינטאן‪.‬‬
‫משהו התחיל להסתחרר‪ ,‬והיא ניצלה את התאוצה‪ ,‬תוך שימוש בזיכרונות החום והעשן שעלו‬
‫מהלהבות‪.‬‬
‫כל רגש שהיא גרמה הסיט ממנה את הערפל‪ ,‬עד שהסתחרר והפך לסערה שהמטירה עליה שברי‬
‫זיכרונות‪.‬‬
‫אבל עדיין לא היה כל זכר לפינטאן‪.‬‬
‫היא לא ידעה מה לעשות‪ ,‬ולכן השתמשה ברגש היחיד הנוסף שעלה בדעתה — התגובה החזקה‬
‫ביותר שחשה כשניצבה מול הלהבות הבלתי ניתנות לעצירה‪.‬‬
‫פחד‪.‬‬
‫היא חיה מחדש כל שנייה של בהלה שחשה באותו היום‪ ,‬ונתנה לאֵימה להתנפח בראשה עד שחשבה‬
‫שתתפוצץ מרוב לחץ‪ .‬ואז חזרה וקראה לפינטאן בפעם האחרונה תוך שהיא מפציצה אותו בַּאנרגיה‪,‬‬
‫והתנשפה כשהאנרגיה המסה את החשיכה והציתה את גשם הזיכרונות‪.‬‬
‫אי־שם בין הלהבות לחש קולו העמוק של פינטאן מבעד לעשן‪.‬‬
‫ידעתי שתחזרי לחפש אותי‪ ,‬סופי‪ .‬ועכשיו כולם ישַׁ למו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪34‬‬
‫"מה קרה?" נשמעה צעקה‪ .‬סופי זינקה לאחור‪ ,‬רועדת ונחבטת ואחוזה בידיו הקפואות של מישהו‪.‬‬
‫לקח לה שנייה להבין שזה פיץ‪.‬‬
‫"הוא חיכה לי‪ ",‬לחשה‪ ,‬והציצה לאחור מחשש שפינטאן יצוץ ויתקוף‪.‬‬
‫פינטאן עדיין שכב חסר־הכרה על הרצפה‪.‬‬
‫"אני לא מבינה‪ "....‬היא ניסתה להתרחק מפיץ‪ ,‬אבל רגליה לא היו מוכנות לכך‪" .‬אני‪ ...‬הוא‪"...‬‬
‫"את מוּגנת עכשיו‪ ",‬הבטיח פיץ‪" .‬הוא בכלל לא ער‪".‬‬
‫"אבל הוא אמור להיות‪ .‬החזרתי אותו והרגשתי כאילו הוא מחכה לי‪ .‬הוא אמר לי שכולם עומדים‬
‫לשלם‪".‬‬
‫"את בטוחה שזה לא היה זיכרון?" שאל טירגן ועבר לעמוד לצידו של פינטאן‪.‬‬
‫הוא הרים את אחת מזרועותיו של פינטאן‪ ,‬שמט אותה והניח לה להיחבט ברצפה לקול חריקת‬
‫הקרח‪.‬‬
‫"הוא לא זז כל הזמן הזה‪ ",‬הוסיף קנריק‪" .‬התבוננתי בו מקרוב‪ ,‬ושום דבר לא השתנה עד שהתחלת‬
‫לצרוח‪".‬‬
‫"ואני הרגשתי רק תנודה קלה ביותר במצב הרוח שלו‪ ",‬הוסיפה אורהלי בשקט‪.‬‬
‫"המממ‪ ".‬טירגן עצם את עיניו‪ ,‬הושיט את ידיו אל רקותיו של פינטאן‪ ,‬ו‪...‬‬
‫משך את ידיו מהר ככל יכולתו‪.‬‬
‫"אני יכול לראות את הזיכרונות שלו הולכים ומתלכדים‪ ",‬אמר להם ונענע את ראשו בחוזקה‪" .‬אבל‬
‫המוח הזה סוחף מאוד‪".‬‬
‫"איך?" שאל אולדן והושיט את ידיו אל רקותיו של פינטאן‪.‬‬
‫טירגן אחז בידיו כדי לעצור בעדו‪" .‬אני לא ממליץ שתעשה את זה‪ .‬במיוחד בהתחשב בחוויות העבר‬
‫שלך‪".‬‬
‫אולדן נראה קרוע בין האפשרויות‪ ,‬ואז שמט לאט את ידיו לצידי גופו‪" .‬ובכן‪ ,‬תודעתו התרסקה‬
‫באופן הרסני בזמן הניפוץ‪ .‬אולי יש לו צורך בזמן רב יותר כדי להתאושש?"‬
‫"אז איך הוא היה מסוגל לאיים עליי?"‬
‫טירגן הרים את עפעפיו של פינטאן ואז ענה‪" .‬אני לא בטוח שזה באמת היה הוא‪ .‬אמרתם שהוא‬
‫נראה מוכן מאוד לניפוץ הזיכרון לפני שביצעתם אותו‪ ,‬נכון?"‬
‫אולדן וסופי הנהנו‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬ייתכן שבנה מנגנוני הגנה מסוימים‪ ,‬ואת הפעלת אחד מהם שלא במתכוון‪".‬‬
‫"אז‪ ...‬זה בטוח עכשיו לחפש בין הזיכרונות שלו?" שאלה סופי‪ ,‬וגידפה את עצמה על שנפלה בפח‪.‬‬
‫"אני לא בטוח שבטוח היא המילה הנכונה‪ ",‬אמר אולדן והעביר את ידיו בשערו‪" .‬אולי כדאי‬
‫שנחכה קצת?"‬
‫"אבל אולי זאת התוכנית שלו?" טענה סופי‪" .‬אולי הוא השאיר את ההודעה הזאת כדי להפחיד‬
‫ולהבריח אותי‪ ,‬כך שיהיה לו זמן להרוס זיכרונות חשובים?"‬
‫"אני לא יודע אם כך אכן עובדת התודעה‪ ",‬אמר קנריק ותפס את מקומו של אולדן לצידו של‬
‫פינטאן‪" .‬בואו נראה‪"...‬‬
‫הוא לחץ באצבעותיו על מצחו של פינטאן‪ ,‬חרק בשיניו ונשם נשימות מהירות‪ ,‬ולבסוף מעד לאחור‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬הוא לחש וניגב את מצחו המיוזע בשרוולו‪" .‬התודעה שלו היא מבוך‪ .‬אני לא יכול‪"...‬‬
‫הוא גנח ועיסה את רקותיו‪.‬‬
‫אורהלי מיהרה לצדו והעבירה אצבע רכה על הקמט שנחרש במצחו‪.‬‬
‫"תודה‪ ",‬הוא לחש ונאנח והצמיד את פניו לכף ידה‪" .‬את תמיד משפרת את המצב‪".‬‬
‫אורהלי חייכה וערסלה את ראשו בעדינות‪ ,‬ואז נזכרו שניהם שהם לא לבד‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬מלמל קנריק וכחכח בגרונו‪ .‬הוא הזדקף ואמר להם‪" ,‬מעולם לא נכנסתי לתודעה מעוותת‬
‫כל כך‪ .‬אני לא יודע איך נשאר ְת שם כל כך הרבה זמן‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫"זה לא היה כיף‪ ",‬הודתה‪ ,‬אם כי היא לא שמה לב שהתודעה היא מבוך‪ .‬האם השתנתה מאז שחדרה‬
‫לתוכה?‬
‫"אני חייבת לחזור‪ ",‬היא החליטה וניגשה אל פינטאן‪.‬‬
‫"את לא הולכת בלעדיי‪ ",‬התעקש פיץ‪" .‬הוא נרפא עכשיו‪ ,‬נכון?"‬
‫"אני לא יודע מה קרה אצלו‪ ",‬הודה טירגן‪" .‬ראית איך הוא השפיע על קנריק‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל קנריק הוא רכרוכי‪ ",‬לעג חבר המועצה טריק‪" .‬בכל פעם שאנחנו עורכים הצבעה‪ ,‬אנחנו‬
‫יודעים שקנריק יצביע לפי מידת הרחמים‪".‬‬
‫"זאת הסיבה שאני האהוב ביותר על כולם‪ .‬טוב‪ ,‬אני במקום השני‪ .‬האמפתים תמיד מנצחים‪".‬‬
‫אורהלי הסמיקה‪.‬‬
‫"אני בטוח שאצליח להתמודד עם זה‪ ",‬התעקש פיץ‪.‬‬
‫"אני משבח אותך על אומץ ליבך‪ ,‬בני‪ ",‬אמר לו אולדן‪" ,‬ואני גם מבין את תחושת הדחיפוּת שלך‪,‬‬
‫סופי‪ .‬אבל זה לא תמיד חכם לפעול בחיפזון‪".‬‬
‫"וגם לא לבזבז זמן ולחשוב הרבה מדי‪ ",‬טענה סופי‪.‬‬
‫"אם זה עוזר‪ ,‬אני לא מאתר שום פוטנציאל לסכנה‪ ",‬אמר חבר המועצה טריק‪.‬‬
‫"לדעתי זה מטריד עוד יותר‪ ",‬אמר לו אולדן‪.‬‬
‫"גם אני חושב כך‪ ",‬הסכים טירגן‪.‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הוסיף קנריק‪.‬‬
‫"האם אתם מטילים ספק ביכולות שלי?" טון הדיבור של חבר המועצה טריק היה קליל‪ ,‬אבל ניכר‬
‫בו יותר משמץ של עצבנות‪.‬‬
‫אורהלי ניגשה אל פינטאן ונגעה במצחו בקצות אצבעותיה‪" .‬הוא מרגיש הכול ולא־כלום בבת אחת‪.‬‬
‫ברור שזה יכול לבלבל את יכולת ההבחנה שלך‪".‬‬
‫"אולי‪ ",‬הסכים חבר המועצה טריק בעל כורחו‪.‬‬
‫"זה לא משנה‪ ",‬התערבה סופי‪" .‬כולנו ידענו שזה עומד להיות מסוכן‪ .‬אני בכל זאת חייבת לנסות‪".‬‬
‫"אני חושב שהתכוונת לומר 'אנחנו'‪ ",‬תיקן אותה פיץ‪" .‬אנחנו חייבים לנסות‪".‬‬
‫סופי נאנחה‪" .‬פיץ —"‬
‫"מי חושב שסופי צריכה לחזור לְמבוך התודעה המטורפת הזאת בלי מדריך?" שאל פיץ‪ ,‬והמתין‬
‫לראות אם מישהו ירים את ידו‪.‬‬
‫נראה היה שאולדן מתפתה יותר מכולם להצביע — אם כי חבר המועצה טריק הסתמן‪ ,‬במפתיע‪ ,‬כבא‬
‫אחריו‪.‬‬
‫אך איש מהם לא עשה זאת‪.‬‬
‫"אם יקרה משהו —" ניסתה סופי לומר‪.‬‬
‫"ואם יקרה לך משהו?" טען פיץ‪" .‬אני לא יכול להמשיך לשבת כאן בלי לעשות כלום‪ .‬את סומכת‬
‫עליי‪ ,‬לא?"‬
‫"כן‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫"או שאת סומכת עליי‪ ,‬או שלא‪".‬‬
‫היא באמת רצתה שתהיה אפשרות שלישית‪ ,‬סודית‪ ,‬שתשמור על ביטחונו של פיץ‪.‬‬
‫אבל היא ידעה שהוא צודק‪ ,‬ושהיא כנראה תזדקק לו‪.‬‬
‫תתכונן‪ ,‬אמרה לו‪ .‬אנחנו נכנסים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫אוקיי‪ ,‬זה הרבה יותר מבהיל ממה שחשבתי שיהיה‪ ,‬הודה פיץ‪ .‬סופי התקדמה במהירות בתוך רשת‬
‫הזיכרונות המוזרים‪ ,‬המהבהבים‪ ,‬והוא ניסה לעמוד בקצב‪.‬‬
‫קנריק צדק לגמרי באומרו שהתודעה של פינטאן היא מבוך‪ .‬כל פנייה הובילה אותם לעוד ועוד‬
‫שבילים של תמונות מטושטשות ולא תואמות — מהבהבות כמו בהקרנה חיה של סרט ישן — וסופי‬
‫איבדה במהירות את תחושת הכיוון ולא ידעה איזו דרך מוליכה מעלה ואיזו מטה‪ ,‬או איפה הם אמורים‬
‫להיות‪.‬‬
‫כך זה היה בפעם שעברה עם אבא שלי? שאל פיץ כשחזרו על עקבותיהם ממבוי סתום נוסף‪.‬‬
‫זה גם היה סוחף‪ .‬אבל לא כל כך‪ ...‬מחושב‪.‬‬
‫בשעת ניפוץ הזיכרון של פינטאן הייתה התודעה שלו נהר סוער‪ ,‬והוא שצף במהירות כזאת‪ ,‬שסופי‬
‫לא הצליחה להבין את רוב הדברים שראתה‪ .‬אבל המבוך היה איטי ומכוון‪ ,‬כאילו פינטאן — מודע ככל‬
‫שהיה — בוחר בקפידה מה לאפשר להם לראות‪ ,‬ומה לא‪ .‬הוא עיכב אותם‪ ,‬הרוויח זמן‪ ,‬וסופי לא‬
 ‫רצתה להיות שם כשיהיה מוכן להתמודד איתם‪.‬‬
‫את חושבת שלהבת הנצח תעזור? שאל פיץ‪.‬‬
‫למה שארצה ל‪ ...‬היא עצרה את השידור כשהבינה שפיץ מתכוון למילת הקוד שלהם‪.‬‬
‫אני לא חושבת‪ .‬כדי לבצע דחיפת מוח יש צורך בסיבה‪ ,‬או בכיוון‪.‬‬
‫אבל המחשבה העלתה במוחה רעיון נוסף‪...‬‬
‫אני מתכוונת לנסות משהו שמעולם לא המצאתי לו מילת קוד‪ ,‬היא שידרה‪.‬‬
‫נהדר — ממש לא מפחיד‪.‬‬
‫מצטערת‪.‬‬
‫כשחיברו את רשימת מילות הקוד היא התעלמה לחלוטין מיכולת הגרימה שלה‪ ,‬ועכשיו התחילה‬
‫לחשוב שהמפתח שהיא זקוקה לו עשוי להיות — רגש‪.‬‬
‫כל זיכרון היה קשור למחשבות ולרגשות כאחד‪ .‬כך שאם תוכל להביא את פינטאן לחוש את הרגש‬
‫הנכון‪ ,‬זה עשוי להוביל אותם לכל הזיכרונות הקשורים לאותו רגש‪.‬‬
‫לא היה לה מושג אם זה אכן אפשרי‪ .‬אבל זאת הייתה התוכנית היחידה שעלתה בדעתה‪.‬‬
‫היא שִׁחזרה בראשה את הזיכרון החלקי שהצילה בפעם הקודמת‪ ,‬והתמקדה במראהו של פינטאן‬
‫כשצפה בילד הפלא האלמוני והלא רשום שלו קורא ללהבת הנצח לרדת מהשמיים‪ .‬שפתיו התעקלו‬
‫בחיוך — ולא של שמחה‪.‬‬
‫חיוך של גאווה‪.‬‬
‫אתה מוכן? היא שידרה אל פיץ‪.‬‬
‫אני מניח‪ .‬בואי נקווה שיתברר שזה "אולדן"‪.‬‬
‫גם היא חשבה כך — אם כי הרגישה שיש לה סיבות רבות לדאגה‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬היא התמקדה ביום שבו גילתה שעברה את כל בחינות המחצית של רמה שתיים אחרי‬
‫שהתקשתה כל כך בכמה מהמבחנים‪ .‬זרם חמים של גאווה שטף את ראשה‪ ,‬והיא קידמה אותו בברכה‪,‬‬
‫טיפחה אותו והזינה אותו ברגעי גאווה אחרים‪ ,‬עד שהצליחה לייצר כוח שהעיף אותו בהדף אדיר‬
‫מתוך ראשה‪.‬‬
‫החום חלף על פניהם בטיסה‪ ,‬הסתחרר במבוך החיזיונות ופנה לנתיב חדש‪ .‬מה זה היה‪ ,‬לעזאזל?‬
‫שאל פיץ‪.‬‬
‫סופי רדפה אחרי השובל החמים‪ ,‬התפתלה וטבלה וטיפסה ונפלה עד שהגיעו לשורת תמונות שנראו‬
‫כמעט קשורות זו לזו‪.‬‬
‫פינטאן צעיר יותר וחביב יותר קד קידה ומקבל את נזר חבר המועצה שלו‪.‬‬
‫פינטאן מבוגר יותר ורציני יותר עוצר את סופת האש של הר געש מתפרץ ומציל משפחה גדולה של‬
‫אפאטוזאורים‪.‬‬
‫קהל רב של אנשים חייכנים שהוא עזר להם‪ ,‬אנושיים ואֶלפים כאחד‪.‬‬
‫הצצות למקומות שבהם ביקר ולמאבקים שניהל בגבורה‪.‬‬
 ‫פעם הוא היה אדם טוב‪ ,‬חשבה סופי בשקט‪.‬‬
‫אבל כל זה היה לפני שאסרו לעסוק בפירוקינטיקה‪ ,‬הזכיר לה פיץ‪.‬‬
‫הוא צדק‪ .‬למעשה‪ ,‬מרבית הסצינות נראו קדומות‪ ,‬ורבות מהן כללו אש‪ .‬אבל דבר אחד בלט‬
‫בחסרונו — צבע צהוב זרחני‪ ,‬זוהר‪.‬‬
‫אתה רואה להבת נצח כלשהי? שידרה סופי‪ ,‬ותהתה אם עיניה מחמיצות משהו‪.‬‬
‫להבת נצח אמיתית‪ ,‬או מילת הקוד "להבת הנצח"? שאל פיץ‪.‬‬
‫להבת נצח אמיתית‪ ,‬הבהירה סופי‪ ,‬והצטערה שלא בחרה מילת קוד פחות מבלבלת‪ .‬אני לא רואה‬
‫אותה בזיכרונות האלה‪ .‬ואתה?‬
‫לא‪ ,‬הוא שידר כעבור רגע‪ .‬זה רע?‬
‫זה פשוט לא הגיוני‪ .‬כשפגשה את פינטאן הוא דיבר על להבת הנצח כאילו הוא מדבר על אהבתו‬
‫העמוקה ביותר‪ .‬היצירה הגדולה ביותר שלו‪.‬‬
‫אבל היצירה שלו הרגה חמישה מחבריו והביאה לכך שהוטל איסור על היכולת שלו‪...‬‬
‫אני חושבת שאנחנו מחפשים במקום הלא נכון‪.‬‬
‫אולי היא התרככה מדי אחרי שראתה את כל הדברים הטובים שפינטאן עשה‪ .‬אבל היא לא הייתה‬
‫יכולה שלא לתהות אם הזיכרון הנחוץ לה אינו טמון בין רגשי החרטה של פינטאן‪.‬‬
‫סופי ניסתה לזכור רגעים שבהם היא חשה בושה מהסוג הזה‪ .‬היא מעדה או נפלה או השפילה את‬
‫עצמה באלפי דרכים שונות‪ ,‬וכמובן‪ ,‬היו גם אינספור האסונות הרפואיים שלה‪ .‬הרס השכמייה הגדול‬
‫היה גם הוא אירוע מרשים למדי‪.‬‬
‫אבל אף אחד מהאירועים האלה לא גרר אחריו תחושות חרטה כמו הפעם שבה רימתה בבחינת‬
‫המחצית שלה באלכימיה‪.‬‬
‫היא השתמשה בבושה ובעצב שלה‪ ,‬בתוספת קורטוב של אשמה ומבוכה‪ ,‬והניחה להם להתבשל‬
‫ולרתוח עד שהרגישה כאילו היא שוב נמצאת במשרדה של ליידי אלינה ומתמודדת עם תוצאות‬
‫מעשיה‪ .‬התחושה הייתה חמה וקרה כאחד‪ ,‬וסופי הרשתה לעצמה לטבוע בתוכה‪ ,‬עד שהכוח היה חזק‬
‫דיו לפרוץ מראשה בעוצמה רבה‪.‬‬
‫היא דהרה בשביל שיצר הכוח‪ ,‬מסתחררת מטה‪ ,‬מטה‪ ,‬מטה עד שהאור נעלם וכל שנותר היו היא‪,‬‬
‫ופיץ‪ ,‬וחומה של זיכרונות מקוטעים — רובם עולים בלהבות בלתי ניתנות לעצירה‪.‬‬
‫לעולם לא תמצאו את מה שאתם מחפשים‪ ,‬צעק מוחו של פינטאן‪ .‬אבל סופי ידעה שהוא איחר את‬
‫המועד‪.‬‬
‫עוגשמלו‪ ,‬היא אמרה לפיץ‪ .‬היא השתמשה במילת הקוד כדי למנוע ממנו לסגת‪.‬‬
‫היא בהחלט מצאה משהו טוב‪ .‬למעשה‪ ,‬היא מצאה את הזיכרון המדויק הדרוש להם‪.‬‬
‫בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬חשבה סופי כשצפתה בשידור חוזר של אירוע מוּכּר‪.‬‬
‫הזיכרון הזה היה קדום יותר‪ .‬והיא התבוננה מבעד לעיניו של פינטאן‪ ,‬ניצב מאחורי אֶלף בגלימה‬
‫אדומה ומצביע אל שמי הלילה — אל הכוכב שנראה בוהק יותר מכל השאר‪.‬‬
 ‫תסתובב‪ ,‬התחננה סופי בעוד האֶלף ממלמל משהו אל הכוכבים‪.‬‬
‫היא לא הצליחה להבין את פשר המילים‪.‬‬
‫אבל היא הכירה את הקול‪.‬‬
‫הטון החלול והריק הזה נחרת בראשה ביום שבו שלף אותה החוטף מתוך ערפל סמי ההרדמה ושרף‬
‫את מפרקי ידיה מפני שסירבה לענות על שאלותיו‪.‬‬
‫זהו זה‪ .‬הרמז שחיכתה לו‪.‬‬
‫כל מה שנדרש עכשיו היה שהוא יסתובב וי ַראה את פניו‪.‬‬
‫תסתובב‪ .‬תסתובב‪ .‬תסתובב‪.‬‬
‫הדמות פרשה את אצבעות כף ידה לעבר השמיים ועיקלה את אצבעותיה‪ ,‬בעודה לוחשת משהו‬
‫שסופי לא הצליחה להבין‪.‬‬
‫תסתובבתסתובבתסתובב‪.‬‬
‫אבל הזיכרון נעצר והתפוגג‪ ,‬כאילו לחץ פינטאן על כפתור "הפסק"‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אתה לא עושה את זה‪ ,‬שידרה סופי והתמקדה חזק יותר‪ ,‬בניסיון לפלס לה דרך ולהדוף את‬
‫המחסום שפינטאן הציב זה עתה‪.‬‬
‫תודעתו השיבה מלחמה‪ ,‬ובכל פעם שהסתערה על הזיכרון‪ ,‬הדף אותה פינטאן מעליו שוב ושוב‪.‬‬
‫להבת הנצח‪ ,‬הזהירה סופי את פיץ‪ ,‬התרכזה באנרגיה הרוחשת בקצה מוחה והפציצה בעזרתה את‬
‫הזיכרון המוגן‪.‬‬
‫הדחיפה המוחית פרצה את המחסום‪ִ ,‬ערבּלה את התמונה והשיבה אותה לחיים — אבל היא הייתה‬
‫מטושטשת כעת‪ .‬היא בקושי הצליחה להבחין בעור חיוור ובשיער כהה‪ .‬היא לא יכלה לזהות אותו‪.‬‬
‫אבל היא קיוותה שדחיפת מוח נוספת תסלק את שארית הערפל‪.‬‬
‫הזיכרון הואץ כשסופי ניסתה להתמקד באנרגיה שנותרה בראשה‪ ,‬ועד שקראה שוב להבת הנצח‪,‬‬
‫ההתרחשות כבר דילגה לרגע שבו התפרצו הלהבות הצהובות הזרחניות בעוצמה רבה יותר מאשר‬
‫בפעם הקודמת שבה צפתה בזיכרון‪.‬‬
‫זה לא היה עוד כדור אש‪.‬‬
‫זאת הייתה תופת‪.‬‬
‫מתחילים‪ ,‬אמר לה פינטאן כשדחפה את הזיכרון מכל עבר‪ ,‬וניסתה להבחין מבעד לעשן בפניו של‬
‫החוטף שלה מזווית אחרת‪.‬‬
‫להבת נצח‪ ,‬שידר פיץ‪.‬‬
‫אבל לסופי לא נותר עוד מה לתת‪ .‬ראשה היה מרוקן מדי‪ ,‬והיא בקושי הצליחה לחשוב מבעד לחום‬
‫וללהבות המסנוורות‪ ,‬שנראו כאילו הן מאכּלות את הזיכרון מבחוץ פנימה‪.‬‬
‫הזהות שלו מתה יחד איתי‪ ,‬אמר לה פינטאן‪.‬‬
‫להבת נצח! להבת נצח! להבת נצח! צרח פיץ‪.‬‬
‫רק כשהוסיף את המילה ורמיניון!!! הבינה שאולי הוא לא השתמש במילה כבמילת קוד‪.‬‬
‫היא שחררה את תודעתה‪ ,‬גררה את פיץ בעקבותיה ופקחה את עיניה לַסיוט שממנו ניסה להציל‬
‫אותה‪ .‬גשם של ניצוצות צהובים בוהקים ירד מהתקרה והתמזג עם הלהבות שכבר התקיימו לא רק‬
‫בראשה‪.‬‬
‫חומה איתנה‪ ,‬בלתי מנוצחת‪ ,‬של להבת הנצח‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪35‬‬
‫‪ ‬‬
‫הלהבות אמיתיות‪.‬‬
‫זו הייתה המחשבה היחידה של סופי כאשר פיץ משך אותה ואת אורהלי הרחק מהתופת‬
‫הצהובה־זרחנית שפרצה מולם‪.‬‬
‫הרצפה המשובצת אבני חן נסדקה תחת רגליהם וסופי משכה את הברדס מעל ראשה‪ ,‬כדי להגן ככל‬
‫האפשר על עורה מפני החום‪" .‬איפה כולם?" היא הצליחה לצעוק בין התקפי השיעול שגרם לה העשן‬
‫הסמיך‪.‬‬
‫אורהלי שלחה יד רועדת לעבר להבת הנצח המשתוללת‪.‬‬
‫"לא!" צרח פיץ‪" .‬לא! לא! לא!"‬
‫הוא רץ לעבר הלהבות וסופי בקושי הצליחה לתפוס את זרועו מבעוד מועד‪.‬‬
‫"הבגדים לא יגנו עליך‪ ",‬הזהירה אותו‪" .‬להבת הנצח שורפת הכול‪ ".‬אפילו ללא מגע ישיר‪ ,‬הם‬
‫יוכלו לשרוד רק עוד כמה דקות בתוך סופת האש‪.‬‬
‫"אבל אבא שלי —"‬
‫"הוא מוצא את דרכו החוצה בכוחות עצמו‪".‬‬
‫היא הבטיחה לעצמה שזה נכון כשהביטה לעבר האש וחיפשה אחר כל סימן חיים‪ .‬כל מה שהצליחה‬
‫לראות היה עשן ולהבות‪.‬‬
‫אורהלי צרחה‪ ,‬וסופי פנתה לעברה ומצאה אותה מתפתלת מכאבים‪ ,‬כתפה מכוסה בשלולית של‬
‫אחלמה נוזלית‪.‬‬
‫"אבני החן נמסות!" צעק פיץ בין שיעול לשיעול והצביע על הקירות שהתחילו לבעבע כמו סוכר‬
‫רותח‪" .‬כל המקום הזה עומד לקרוס‪".‬‬
‫סדק נוסף נבקע ברצפה וסופי תפסה את ידו ואת ידה של אורהלי וגררה אותם לעבר מה שהיה פעם‬
‫אחד החלונות‪ ,‬אבל עכשיו היה רק פתח פעור של אבן חן מבעבעת ונוטפת‪.‬‬
‫בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬רק שנוכל לעבור דרכו‪ ,‬התחננה סופי‪ .‬היא הסתערה במלוא המהירות ומשכה את‬
‫פיץ ואורהלי קרוב אליה ככל האפשר‪.‬‬
‫הם הסתערו על הפתח וצנחו לעבר האדמה‪ ,‬שהייתה עכשיו אגם בוער של אבני חן מותכות‪ .‬סופי‬
‫לא הספיקה לחשוב ולא לצרוח‪ .‬היא עצמה את עיניה‪ ,‬בטחה באינסטינקטים שלה‪ ,‬ו‪...‬שמעה את‬
‫החבטה הרועמת כשהתרסקו מבעד לסדק אל תוך החלל הריק‪.‬‬
‫"לאן אפשר ללכת?" שאלה סופי‪ ,‬והשתנקה והשתעלה בשל האוויר הנקי מעשן שהיכה בריאותיה‬
‫החרוכות‪.‬‬
‫פיץ ואורהלי נמצאו גם הם באותו מצב‪ ,‬אבל היא הבינה שיש רק מקום אחד שאליו היו רוצים‬
‫שתיקח אותם‪.‬‬
‫היא דמיינה בעיני רוחה את אבדוניה והתרכזה בשדה המוצל שראתה במרחק בטוח‪ .‬ואז נפער סדק‬
‫באוויר שמולם והם שוגרו בחזרה אל להבת הנצח המשתוללת‪.‬‬
‫הם התגלגלו על הדשא וסופי שמחה שבחרה ביעד מרוחק יותר‪ .‬הלהבות כבר התפשטו לעבר‬
‫העצים החשופים שלאורך שביל הבדולח הנוצץ‪ .‬בכל רגע עלולה האש להתקדם אל מעבר לגדר‬
‫הכסופה‪.‬‬
‫"אבא!" צעק פיץ ורץ לעבר מה שנותר מהמגדל‪ .‬אורהלי מיהרה בעקבותיו‪ ,‬קוראת לקנריק‪ ,‬לטירגן‬
‫ולשאר חברי המועצה‪.‬‬
‫אבל קולה של סופי נאלם‪.‬‬
‫ותודעתה אבדה ונעלמה‪.‬‬
‫הכול כבה‪ ,‬והיא רצתה לעצום את עיניה ולכסות את אוזניה ולסלק מעליה את הכול‪.‬‬
‫"מצאתי אותם!" צעק פיץ‪ ,‬ופתאום הייתה סופי מסוגלת שוב לזוז‪ .‬היא רדפה אחרי הקול‪ ,‬התחמקה‬
‫מגיצים מעופפים ודילגה מעל שלוליות סגולות נוצצות‪ ,‬עד שהבחינה בקבוצת דמויות בגלימות כבדות‪.‬‬
‫אולדן מיהר אל שניהם והם נפלו בזרועותיו וכמעט הפילו את כולם‪ ,‬והיבבות שסופי נאבקה בהן‬
‫פרצו מתוכה סוף סוף‪.‬‬
‫"תודה לאל‪ ",‬אמר אולדן‪ ,‬וקולו רווי בדמעות משלו‪" .‬הלהבות קרעו אותי מכם‪ ,‬וכשניסיתי לחזור‬
‫פנימה לא יכולתי לחצות מבעד לאש‪".‬‬
‫"איך הצלחתם לברוח?" שאל אותו פיץ‪.‬‬
‫"זינוק אור‪ .‬רעיון של טירגן‪ .‬הוא היה היחיד שחשב בצלילות‪".‬‬
‫"אז הוא בסדר?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬טירגן במקום בטוח‪ ,‬אבל תוכלו לפגוש אותו רק אחר כך‪ .‬אני כל כך מצטער לבקש את זה‬
‫ממך‪ ,‬סופי‪ ,‬אבל אנחנו זקוקים לאֵם כל התמציות‪ .‬מהר ככל שתוכלי להשיג אותה‪".‬‬
‫הם בטח מתכננים ליצור פְריסִין‪ ,‬החומר היחיד שיכול לכבות את להבת הנצח‪ ,‬ונדרשת לזה כמות‬
‫נכבדה של האלמנט החמישי הנדיר‪ .‬היא הופתעה שעדיין לא היה להם חומר מוכן‪.‬‬
‫"אני צריכה ְס ֵטלַרוסקופ‪ ",‬הזכירה לו סופי ומחתה את דמעותיה‪.‬‬
‫אולדן הנהן והוביל אותה ואת פיץ למקום שבו האחרים כבר עבדו‪" .‬חברת המועצה לִיוֹ ה היא‬
‫מממשת‪".‬‬
‫"איפה כל השאר?" שאלה סופי‪ ,‬כשהבינה שהרבה אנשים חסרים‪ .‬היא שמחה לראות את טירגן ואת‬
‫חבר המועצה טריק‪ ,‬אבל מה עם קנריק וחבר המועצה אמארי וכל שאר חברי המועצה?‬
‫"הם עוסקים באיסוף שאר המרכיבים הדרושים לפריסין‪ ",‬הסביר אולדן‪ .‬חברת מועצה שְׁחומה‬
‫מיהרה לקראתם‪ .‬היא נקשה באצבעותיה וסטלרוסקופ הופיע בידיה‪ .‬סופי הבינה שזאת היא‪ ,‬ודאי‪,‬‬
‫חברת המועצה ליורה‪.‬‬
‫"אנחנו זקוקים לשני תריסרים‪ ",‬היא אמרה לסופי‪ ,‬נקשה שוב באצבעותיה ומימשה תרמיל מלא‬
‫בעשרים וארבעה בקבוקונים ריקים‪.‬‬
‫אולדן הידק את אחיזתו בכתפה של סופי‪" .‬את צריכה להיזהר מאוד כשתעבירי את הבקבוקונים‪ .‬יש‬
‫כאן מקום לכמות של תמצית שדי בה לכבות שטח של כמה מאות קילומטרים‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬מלמלה סופי ונטלה לידה את הסטלרוסקופ‪" .‬רגע — מה זאת אומרת 'תעבירי'?"‬
‫הוא שלף את המאתר שלו מכיסו ונתן אותו לפיץ‪" .‬יש כאן יותר מדי עשן שחוסם את הכוכבים‪.‬‬
‫סללתי את הנתיב לסלע הסירנות‪ .‬צרי איתי קשר לפני שאת מזנקת בחזרה‪".‬‬
‫"אני יודע איזה צד של הגביש ייקח אותנו לשם‪ ",‬אמר פיץ‪ ,‬העמיס על כתפו את תרמיל‬
‫הבקבוקונים והושיט יד אל סופי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני יודע‪ ",‬אמר אולדן בעצב‪" .‬אבל תצטרך לוודא שהדרך חזרה בטוחה‪ .‬להבת הנצח פנתה עם‬
‫כיוון הרוח לעבר הנהר‪ .‬עד שתמלאו את הבקבוקונים באם כל התמציות‪ ,‬כל העיר הזאת עלולה לעלות‬
‫בלהבות‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪36‬‬
‫‪ ‬‬
‫רוח חמימה ומלוחה גירתה את אפיהם של סופי ופיץ כשהופיעו שוב על רצועת חוף ארוכה ובתולית‪.‬‬
‫הגלים זהרו במערבולות של ורוד וירוק‪ ,‬אבל הם הרגישו שזה לא נכון להיות במקום בטוח ומרהיב‬
‫עין בזמן שהעולם בוער‪.‬‬
‫"איך זה קרה?" שאל פיץ בשקט‪" .‬אפילו לא הרגשתי שפינטאן זז‪ .‬איך הוא הצליח לזמֵן את להבת‬
‫הנצח?"‬
‫לסופי לא הייתה תשובה‪.‬‬
‫"אנחנו צריכים להתחיל‪ ",‬היא אמרה‪ ,‬תחבה את הסטלרוסקופ מתחת לזרועה והושיטה יד אל‬
‫בקבוקון הזכוכית הראשון‪ .‬היא לא שמה לב שהיא רועדת‪ ,‬עד שהבקבוקון החליק מידיה ונחת בחבטה‬
‫רכה על החול הלבן‪ ,‬המשיי‪.‬‬
‫"הי‪ ",‬אמר פיץ ותפס את הסטלרוסקופ לפני ששמטה גם אותו‪" .‬את בסדר?"‬
‫"אני בסדר גמור‪".‬‬
‫אבל היא שמעה את הדמעות עולות בגרונה‪ ,‬וכעת‪ ,‬משהרגישה בהן‪ ,‬לא הצליחה לעצור בעדן‪.‬‬
‫פיץ משך אותה אליו ונתן לה לבכות על כתפו בעודו לוחש‪" ,‬הכול יהיה בסדר‪".‬‬
‫"כן?" היא מחטה את אפה המטפטף בשרוולה המעושן והחרוך‪" .‬אתה חושב שכולם י ָצאו בזמן?"‬
‫"לא נראה לי שאבא שלי היה מסתיר את זה מאיתנו‪ .‬מה את חושבת?"‬
‫"כנראה שלא‪".‬‬
‫אבל שניהם ידעו שאולדן מצטיין בהסתרת דברים‪.‬‬
‫"סליחה שלא נתתי לך ללכת לחפש את אבא שלך‪ ",‬לחשה‪.‬‬
‫"את מתכוונת‪ ,‬כשרציתי לרוץ אל תוך האש כמו אידיוט?" החזה שלו התרומם באנחה‪" .‬תודה‬
‫שעצרת אותי‪ .‬ו‪ ...‬תודה שהצלת את חיי‪ .‬הייתי מבוהל מדי ולא הבנתי איך לצאת משם‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬טוב‪ ,‬אתה הצלת אותי קודם‪ .‬לא היה לי מושג שלהבת הנצח בוערת‪ .‬אם לא היית מושך אותי‬
‫אחורה‪ ,‬ספק אם הייתי יוצאת משם בזמן‪".‬‬
‫"אני מניח שזה מוכיח שאנחנו צוות מוצלח‪".‬‬
‫שתיקה השתררה‪ ,‬ואז הוא לחש‪" ,‬את באמת חושבת שאיטרנליה עומדת להישרף?"‬
‫"לא‪ ,‬אם זה תלוי בי‪".‬‬
‫היא התרחקה ואחזה בסטלרוסקופ כשנזכרה לשם מה הם שם‪ .‬צינור קצר בצבץ מהקצה הצר של‬
‫המכשיר‪ ,‬והיא הצמידה אליו בקבוק והרימה את הסטלרוסקופ הכבד אל עיניה‪.‬‬
‫פיץ סידר את שאר הבקבוקים בשורה על החול‪" .‬איזה כוכב את צריכה למצוא?" שאל‪.‬‬
‫" ֵאלֵמֶנטַיין הוא אחד הכוכבים שלא מוּפּוּ‪ ".‬היא הצליחה למצוא אותו רק הודות לסודות החבויים‬
‫היטב של הברבור השחור‪.‬‬
‫היא בחנה את השמיים בחיפוש אחר ששת הכוכבים‪ ,‬כפי שלמדה במשימה של שיעור "היקום"‪.‬‬
‫הרשימה שקיבלה במשימה הוכנה למעשה על ידי הברבור השחור כרמז‪ ,‬וכאשר חיברה את הנקודות‬
‫בין הכוכבים כיוונו הקווים אל חלל ריק‪ ,‬שם נחבא האלמנטיין בחסות החשיכה‪.‬‬
‫"חכי רגע‪ ",‬אמר פיץ והסיר את שכמייתו‪ .‬הוא קרע משׁולֶי ָה שתי פיסות ארוכות ונתן לה אותן‪.‬‬
‫"אלווין לא מפסיק לספר כמה הכוויות על ידייך היו חמורות‪".‬‬
‫סופי בהחלט זכרה את הכאב‪ ,‬אם כי המשחה שנרקחה משתן של יטי‪ ,‬שאלווין השתמש בה לטיפול‬
‫בפציעות‪ ,‬הייתה כנראה החלק הגרוע ביותר בחוויה‪.‬‬
‫היא הושיטה לפיץ את הסטלרוסקופ וכרכה את פיסות הבד סביב ידיה כמו תחבושות‪ .‬הבד העבה‬
‫היה אמור להגן על עורה‪ ,‬אבל הוא גם גרם לכפות ידיה להחליק כשאחזה במכשיר‪.‬‬
‫"הנה‪ ",‬אמר פיץ‪ ,‬קשר את ידיו ברצועות בד נוספות שקרע מהשכמייה ונעמד מאחוריה‪ .‬הוא הניח‬
‫את כפות המומיה שלו מתחת לכפות ידיה והחזיק את הסטלרוסקופ מתחתיה‪" .‬ככה יותר טוב? או שזה‬
‫מביך?"‬
‫"זה לא מביך‪ ",‬אמרה‪ ,‬והופתעה לגלות שהיא מתכוונת לזה‪.‬‬
‫היא כן הרגישה שזה מביך כשעמדה בתנוחה כמעט זהה עם דקס כמה חודשים קודם לכן‪ .‬אבל עם‬
‫פיץ זה היה שונה‪.‬‬
‫"אז לאיזה כיוון אנחנו מסתכלים?" שאל פיץ‪ ,‬והשעין את זרועותיו על כתפיה של סופי‪.‬‬
‫סופי צמצמה את עיניה‪ ,‬הסתכלה מבעד לעינית ועקבה אחר הנתיבים בין הכוכבים עד שהתמקדה‬
‫בכתם אפל‪.‬‬
‫היא חשה בספקנותו של פיץ כשכווננה את ידיות המכשיר‪ ,‬וחזרה וכווננה אותן שוב‪ .‬ושוב‪ .‬אבל‬
‫כשהרימה את המתג‪ ,‬חצתה את השמיים רצועה עבה של אור כוכבים כסוף‪ ,‬התרסקה אל תוך‬
‫הסטלרוסקופ והפילה את שניהם אחורה‪.‬‬
‫"זה אמור להיות קפוא?" שאל פיץ כשהסיר בזהירות את הבקבוקון החתום‪.‬‬
‫"כך זה היה בפעם הקודמת‪ .‬רק הסטלרוסקופ מתחמם‪ ".‬נעשה מלובן‪ ,‬בעצם‪ .‬היא הידקה את‬
‫אחיזתה‪ ,‬וכשהבריגה אליו את הבקבוק הבא היא חשה הקלה‪ :‬רק חוֹם מועט חלחל מבעד לכפפות‬
‫המאולתרות‪.‬‬
‫פיץ איזן את בקבוקון התמצית בתוך החול כדי לוודא שלא ייפול‪.‬‬
‫הם מילאו את רוב הבקבוקים באותה מהירות‪ .‬אבל הריכוז המאומץ גרם לסופי כאב ראש‪,‬‬
‫וכשהגיעו לחמשת הבקבוקונים האחרונים היא בקושי הצליחה לראות כראוי‪.‬‬
‫"אני יכול לעזור?" שאל פיץ כששפשפה את עיניה‪" .‬אם תגידי לי איך למצוא את אלמנטיין‪ ,‬אני‬
‫אעשה את כל השאר‪".‬‬
‫"זה לא ממש משהו שאני יכולה לספר‪ .‬אתה צריך לדעת מה לחפש‪ ,‬אחרת לעולם לא תמצא אותו‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬אז את יכולה להראות לי? תשדרי אליי את הזיכרונות מכל מה שאת מסתכלת עליו כשאת‬
‫מחפשת אותו‪ .‬אני בטוח שאצליח להבין מכאן והלאה‪".‬‬
‫סופי לא הייתה משוכנעת שזה יצליח‪ ,‬אבל כאב הראש הגועש שלה הכריח אותה לנסות‪ .‬היא‬
‫הושיטה לפיץ את הסטלרוסקופ והם התחלפו במקומות‪ .‬זאת הייתה תחושה מוזרה‪ ,‬בהתחשב בהבדלי‬
‫הגובה ביניהם‪.‬‬
‫"אני חושב שאת נמוכה יותר מביאנה‪ ",‬הקניט אותה פיץ כשנעמדה על קצות אצבעותיה כדי שתוכל‬
‫לראות את השמיים מעבר לכתפיו‪.‬‬
‫"היא תמיד נועלת נעלי עקב‪".‬‬
‫"אני מניח שזה סוג של רמאות‪ ",‬פיץ הסכים‪" .‬את מוכנה?"‬
‫"רק רגע‪".‬‬
‫היא פתחה את תודעתה לתודעתו‪ ,‬ואז הבינה ששכחה לבקש את רשותו לפני כן‪.‬‬
‫פיץ משך בכתפיו כשהתנצלה‪ ,‬ועצם הכתף שלו כמעט כרתה לה את האף‪ .‬לא אכפת לי שאת יודעת‬
‫מה אני חושב‪ ,‬סופי‪ .‬אני סומך עלייך‪.‬‬
‫לחייה התלהטו‪ .‬גם אני סומכת עליך‪.‬‬
‫אז שלחי לי את התמונות האלו ונגמור עם זה‪.‬‬
‫טוב‪.‬‬
‫היא ניסתה להעביר לו את הזיכרונות‪ ,‬אך משלוח התמונות צרך יותר אנרגיה מכפי שציפתה‪ .‬ומשום‬
‫שתודעתה הייתה כבר כל כך מותשת‪ ,‬היא לא הצליחה למצוא בתוכה די כוח‪.‬‬
‫אבל היא חשה שיש עוד שמץ של אנרגיית דחיפת מוח התחוב עמוק בראשה‪ ,‬וכשמהלה את‬
‫האנרגיה הזאת עם מה שנותר מיכולת הריכוז שלה‪ ,‬הצליחה לבסוף לדחוף את הזיכרונות אל תוך‬
‫ראשו של פיץ‪.‬‬
‫"וואו‪ ,‬זה היה מטורף‪ .‬אני חושב ששלחת לי את כל הזיכרונות שלך שקשורים לכוכבים‪".‬‬
‫"באמת?"‬
‫היא בדקה את מחשבותיו ואכן‪ ,‬מוחו נאבק לעבד זרם בלתי פוסק של מפות כוכבים‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬סליחה!"‬
‫"את צוחקת עליי? מעכשיו אני לא אצטרך עוד ללמוד לבחינה ב'היקום'!"‬
‫חלפו כמה דקות עד שמצא את המידע הדרוש לו — זמן יקר שלא יכלו לאבד‪ .‬אבל ברגע שמצא‪,‬‬
‫הוא אטם את התמצית בבקבוקון בניסיון הראשון‪.‬‬
‫"אני יכול להבין למה כואב לך הראש‪ ",‬אמר לה כשנטלה ממנו את הבקבוקון ונתנה לו א ֵחר‬
‫במקומו‪" .‬אני מרגיש כאילו המוח שלי התחיל להתרחב בזמן שהתרכזתי‪".‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬הוא מילא את ארבעת הבקבוקונים הנותרים באותה מהירות‪ ,‬וכמה דקות אחר כך הם‬
‫סיימו לעטוף את כל בקבוקוני התמצית בקרעי השכמייה והכניסו אותם בזהירות לתוך התרמיל‪.‬‬
‫פיץ שלף את המאתר וסובב את הגביש‪" .‬אני מודיעה לאולדן‪ ",‬אמרה סופי‪.‬‬
 ‫אבל אולדן לא ענה‪.‬‬
‫היא אמרה לעצמה שהוא פשוט עסוק‪ ,‬ושהכול יהיה בסדר‪.‬‬
‫אבל כשסוף־סוף זינקו אל פרברי איטרנליה‪ ,‬הם מצאו את העיר הנוצצת בוערת בלהבת נצח‬
‫משתוללת‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪37‬‬
‫‪ ‬‬
‫סופי ופיץ רצו לעבר העיר‪ ,‬מפלסים את דרכם בין נהרות לבּה רותחת של אבני חן מותכות‪ .‬עשרות‬
‫מבנים כבר נמסו‪ ,‬והאש אחזה ברבים נוספים בכל שנייה‪ .‬סופי שלחה תחינה אילמת אל תוך הלילה‬
‫וקיוותה שאין איש בתוכם‪.‬‬
‫"אנחנו מוכרחים למצוא את אבא שלי!" צעק פיץ כשסופי עצרה ואחזה בראשה בשתי ידיה‪.‬‬
‫"אני יודעת‪ .‬אני מנסה לאתר אותו‪".‬‬
‫מוחה היה מסוגל להתחקות אחר צליל המחשבות של מישהו עד למיקומו המדויק‪ .‬אבל היא‬
‫התקשתה להתרכז בשל החום הנורא וקולות הפיצוח ועקב הפעימות החזקות של ליבה ההולם‪ .‬היא‬
‫רצתה לנשום עמוק כדי לנקות את ראשה הפועם‪ ,‬אך העשן היה סמיך ומר מדי‪ ,‬והיא עצמה את עיניה‬
‫והכריחה את עצמה להשתיק הכול‪ ,‬מלבד אותו קול שעליה למצוא‪.‬‬
‫זמן מה היא לא שמעה דבר‪ .‬ואז מילאו את ראשה מחשבותיו המבוהלות והסוחפות של טירגן‪.‬‬
‫"הם נמצאים ליד הנהר!" היא צעקה‪ִ ,‬ערסלה בידיה את בקבוקי התמצית והחלה לרוץ במורד הנהר‪,‬‬
‫ופיץ בעקבותיה‪.‬‬
‫הכול בער — חזהּ‪ ,‬רגליה‪ ,‬עיניה — אבל היא דחפה את עצמה לנוע מהר יותר ורצתה לבכות מרוב‬
‫הקלה כשהבחינה במה שנראה כמו מעבדה מאולתרת‪ ,‬עם כלי מדידה ומבחנות ומין קלחת מבעבעת‪.‬‬
‫דמות עטויה בגלימה לבנה ניצבה שם לצד פרצוף מוכר להפליא‪.‬‬
‫"טירגן!" סופי צעקה והכפילה את מהירות ריצתה‪.‬‬
‫הוא רץ לעברה ברגע שהבחין בה‪ ,‬ואף שהיא ידעה שהוא לא נוהג לחבק בדרך כלל — מה עוד‬
‫שהיא סחבה איתה תרמיל גדול‪ ,‬מלא בבקבוקונים נפיצים מאוד — היא השליכה את זרועותיה סביבו‪,‬‬
‫ונצמדה אליו באור המהבהב‪ ,‬המפחיד‪.‬‬
‫"איפה אבא שלי?" שאל פיץ בין התנשפות להתנשפות‪.‬‬
‫"הוא בסדר‪ .‬הוא הלך עם ליידי ג ַאלְווין לאסוף את המרכיב היחיד הנוסף שאנחנו צריכים לפריסין‪.‬‬
‫היא הרצתה לנו באריכות על כך שהיינו צריכים לשמור קצת במלאי אחרי הפעם הקודמת‪".‬‬
‫"היא צודקת‪ ",‬אמרה סופי והופתעה מכך שהיא ממש מסכימה עם מורתה לשעבר לאלכימיה בנושא‬
‫כלשהו‪.‬‬
‫"אני יודע‪ ".‬טירגן לקח ממנה את תרמיל שבו התמציות והוביל אותם חזרה לעבר המעבדה‪" .‬אני‬
‫אדאג שקסלר יתחיל בהכנות המקדימות‪".‬‬
‫"קסלר כאן?" שאלה סופי‪ ,‬ותהתה אם זה אומר שגם דקס נמצא שם‪.‬‬
‫"כל אלכימאי שיכולנו לאתר נמצא כאן‪ .‬וגם להקה של גְנומים שהתנדבו לעזור לנו להפיץ את‬
 ‫הפריסין‪ .‬האש אמורה לגווע במהירות ברגע שיהיה בידינו מה שאנחנו צריכים‪".‬‬
‫סופי קיוותה שהוא צודק‪ .‬והיא הרגישה טוב יותר כשמסרה לידיו של קסלר את התמצית וראתה‬
‫כיצד מיהר להוסיף ממנה לקדרה‪ .‬הוא גם הרגיע אותה ואמר לה שדקס נשאר בבית ושהוא בסדר‪.‬‬
‫ובכל זאת זה כאב לה לעמוד שם‪ ,‬לראות את העיר היפהפייה‪ ,‬המעוטרת אבני חן‪ ,‬נמסה בלהבות‪.‬‬
‫קסלר ערבב חומרים ומדד כמויות של נוזלים והם חיכו‪ ,‬וחיכו‪ ,‬וחיכו‪.‬‬
‫פיץ פסע הלוך ושוב וצעדיו חרשו תלמים באדמה‪ ,‬ואז נשמע קולו המוּכּר של אולדן‪" ,‬תודה לאל‬
‫שחזרתם!" וסופי ופיץ רצו אליו‪.‬‬
‫"כל כך דאגתי לכם‪ ",‬אמר אולדן וחיבק אותם חזק עד שסופי התקשתה לנשום‪ ,‬אבל אולי זה היה‬
‫לטובה‪.‬‬
‫"איכס‪ ,‬למה אתה מסריח?" שאל פיץ ונסוג לאחור ככל שאולדן אִפשר לו‪.‬‬
‫"רוק של סַא ְס ווֹץ' היה המרכיב האחרון שהיה נחוץ לנו‪".‬‬
‫"אבל השגנו אותו‪ ",‬אמר קול חד מאחוריו וגרם להם להבין שאולדן לא חזר לבדו‪.‬‬
‫ליידי גאלווין‪ ,‬שנראתה מבהילה פחות מהרגיל בפרוות הסאסקווץ' הירוקה שדבקה בשערה‪,‬‬
‫החזיקה בקבוק גדול מלא בנוזל צהוב ודלוח‪ .‬אף שהיה סגור בפקק‪ ,‬הצליחה סופי לחוש בצחנת‬
‫הריקבון שנדפה ממנו‪.‬‬
‫"אני מניחה שאספתם את התמצית?" היא שאלה את סופי‪ ,‬ואז ניגשה אל קסלר ובחנה את הקדרה‬
‫שלו‪" .‬נראה שהצלחת לעשות את זה בלי שמשהו יתפוצץ‪ .‬כל הכבוד‪ .‬עכשיו נוכל סוף סוף להכניס‬
‫כאן קצת סדר‪".‬‬
‫כולם הריעו כשסיימו לרקוח את כמות הפריסין הראשונה‪ ,‬והתברר שהיא מעין אבקת כסף מנצנצת‪.‬‬
‫אבל לסופי לא היה חשק לחגוג כשהתבוננה בקבוצת גנומים שהתכוננה לפזר את האבקה על חומת‬
‫הלהבות הראשונה‪ .‬כל מה שראתה היה ההרס מסביבה‪ .‬והיא ידעה שכל זה לא היה קורה לולא ריפאה‬
‫את פינטאן‪.‬‬
‫היא עצמה את עיניה ונתנה לאמת להתמקם עמוק בתוכה‪.‬‬
‫עליה להתמודד עם זה‪.‬‬
‫לקבל את זה‪.‬‬
‫להודות במציאות‪.‬‬
‫גם למען שפיות דעתה — אבל בעיקר בשל התגובות הקשות הצפויות כאשר ייוודעו החדשות‬
‫בציבור‪.‬‬
‫"לשניכם היה לילה ארוך מאוד‪ ",‬אמר אולדן והצטרף לסופי ופיץ על הגבעה שממנה צפו במתרחש‪.‬‬
‫"אני חושב שהגיע הזמן שנחזור הביתה‪ ,‬נכון?"‬
‫"גריידי ואדליין יודעים על להבת הנצח?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"עדיין לא‪ .‬לא חשבתי שזה יהיה נכון לערב אותם עד שהשריפות יכבו‪ .‬אבל עכשיו‪ ...‬יש הרבה מה‬
‫להסביר‪".‬‬
 ‫סופי הביטה בעיניו‪ ,‬והבינה שרגש עמוק יותר מסתתר מאחורי המתח‪ ,‬התשישות והדאגה‪.‬‬
‫יגון‪.‬‬
‫"הכול בסדר‪ ,‬נכון?" היא שאלה בשקט‪" .‬אף אחד לא‪"?...‬‬
‫היא לא הייתה מסוגלת לומר את זה‪.‬‬
‫היא שנאה אפילו את עצם המחשבה‪.‬‬
‫"נדבר בבוקר‪ ",‬אמר אולדן והושיט לה יד‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אתה חייב לספר לי מה קרה‪ .‬אני לא יכולה‪ "...‬גוש חסם את גרונה ואיים להחניק אותה‪" .‬אם‬
‫מישהו נפגע‪ ,‬אני צריכה לדעת‪".‬‬
‫שפתיו של אולדן יצרו מילה אחת‪ ,‬אבל ברגע האחרון הוא שינה אותה ל"אני באמת חושב שאת‬
‫צריכה לנוח לפני שנדבר על זה‪".‬‬
‫"כאילו שאצליח לישון עכשיו‪".‬‬
‫"היא צודקת‪ ,‬אבא‪ ",‬אמר פיץ‪.‬‬
‫אולדן נראה בן אלף שנה כשהתיישב בין שניהם וטמן את פניו בידיו‪" .‬אני לא יודע איך לספר לכם‬
‫את זה‪".‬‬
‫נראה שהמילים בולעות את האוויר סביבם‪.‬‬
‫אולדן כבר אמר לסופי בעבר שהיא תעמוד למשפט‪ ,‬ושהיא חייבת לצאת לגלות‪ ,‬ושהיא צריכה‬
‫לעזוב את משפחתה האנושית ולמחוק את כל חייה הקודמים‪.‬‬
‫מה יכול להיות גרוע מזה?‬
‫ואז היא הבינה‪.‬‬
‫"מישהו מת‪ ",‬היא אמרה בשקט‪ ,‬והחלה להריץ בזיכרונה רשימת שמות ופנים‪.‬‬
‫היא התקשתה לזכור את מי ראתה לאחר שֶׁניצַל ואת מי לא‪ ,‬אבל היא שחזרה את אירועי הלילה ואז‬
‫הבינה שמישהו חסר‪.‬‬
‫פיץ הושיט אליה יד‪ ,‬ולחץ אותה חזק כל כך עד שסופי ודאי הייתה חשה כאב‪ ,‬אילולא נעשתה קהה‬
‫מכל תחושה‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬היא חשה שמיליון מחטים ננעצות בליבה כשאולדן בלע את דמעותיו ואמר‪" ,‬למען‬
‫האמת‪ ,‬אלה שני אנשים‪ .‬גם פינטאן וגם חבר המועצה קנריק לא הצליחו לצאת מהמגדל‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪38‬‬
‫‪ ‬‬
‫"לא‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬והתרחקה מפיץ‪" .‬לא קנריק‪".‬‬
‫חייבת להיות כאן טעות‪.‬‬
‫היא שעטה במורד הגבעה‪ ,‬והבטיחה לעצמה שתמצא את קנריק עומד עם קבוצת הדמויות שבמרחק‬
‫ומחייך‪.‬‬
‫אבל היא מצאה את שאר חברי המועצה‪ ,‬סובבים את אורהלי המתייפחת‪.‬‬
‫"לא!" צעקה סופי והסתובבה לעבר אבדוניה‪.‬‬
‫האדמה הייתה חלקלקה‪ ,‬אך סופי רצה קדימה והורתה לרגליה לא למעוד‪.‬‬
‫הכול יהיה טוב יותר ברגע שתגיע לשם‪ .‬היא תמצא מקום סודי שהוא מתחבא בו‪ ,‬או רמז שיגלה לה‬
‫לאן הוא זינק‪ ,‬או‪...‬‬
‫היא צווחה ונעצרה כשהבינה שהאדמה החלקלקה היא סגולה‪.‬‬
‫כמה מטרים משם ניצב עמוד בודד שנותר מהגדר הכסופה בתוך ים של אבני חן מומסות‪ .‬זה כל מה‬
‫שנותר מאבדוניה‪.‬‬
‫"לא‪ ",‬היא בכתה שוב וצנחה על ברכיה‪.‬‬
‫"אני מצטער‪ ",‬אמר אולדן מאחוריה והניח יד רכה על כתפה הרועדת‪" .‬אני כל כך‪ ,‬כל כך מצטער‪".‬‬
‫היא אפילו לא הכירה את קנריק טוב כל כך‪ .‬אבל הוא היה תמיד חביב‪ ,‬ותמיד היה הראשון שצידד‬
‫בה‪ .‬היא לא הייתה מסוגלת לדמיין את המועצה בלעדיו‪.‬‬
‫"לא ייתכן שהוא באמת נעלם‪ ",‬לחשה‪ ,‬והרגישה שדמעות חמות זולגות על פניה‪.‬‬
‫אולדן חיבק אותה‪ .‬גופו רעד יותר מגופה‪ ,‬ואמר "אני חושש שכן‪ .‬קנריק הסתער על פינטאן‬
‫כשלהבת הנצח אחזה בחדר‪ .‬הוא הצליח לדחוף משם אותך‪ ,‬את פיץ ואת אורהלי‪ ,‬אבל אז גופו של‬
‫פינטאן התפוצץ ועלה בלהבות‪ .‬לא יכולנו לעשות דבר‪ .‬אני —"‬
‫קולו נשבר‪ ,‬והוא נזקק לכמה נשימות עמוקות לפני שהצליח לדבר שוב‪.‬‬
‫"נצטרך להיות אמיצים‪ ,‬סופי‪ .‬אני מצטער שעליי לבקש זאת ממך‪ ,‬אבל אובדנו של קנריק יורגש‬
‫מאוד בקרב האזרחים שלנו‪ .‬אנשים יצטרכו להאמין שהכול יהיה בסדר‪".‬‬
‫"אבל זה לא יהיה בסדר!" היא צרחה והתרחקה ממנו‪.‬‬
‫האובדן היה גדול מדי הפעם‪.‬‬
‫הם איבדו חבר מועצה‪.‬‬
‫חור נפער בתוכה כשחשבה כמה אנשים אמרו לה לא לבצע את הריפוי‪.‬‬
‫"הייתי צריכה להקשיב‪ ",‬היא לחשה‪ ,‬בקושי מסוגלת לנשום‪" .‬זאת אשמתי‪".‬‬
‫"אם זאת אשמת מישהו‪ ,‬זאת אשמתי‪ ",‬אמר פיץ כשהגיח מתוך החשיכה‪" .‬אילו הייתי מבחין‬
‫בלהבות מוקדם יותר‪ ,‬או הייתי מדריך טוב יותר‪"...‬‬
‫"זו לא אשמתך‪ ,‬פיץ‪ ",‬אמרה סופי‪.‬‬
‫"וגם לא אשמתך‪ ",‬אמר אולדן בתקיפות‪" .‬ולא משנה מה את חושבת‪ .‬לא משנה מה יקרה בימים‬
‫הקרובים‪ .‬אני רוצה ששניכם תדעו זאת‪ ,‬ותדבקו בזה‪ ,‬ותאמינו‪ .‬זאת‪ .‬לא‪ .‬הייתה‪ .‬אשמתכם‪ .‬זכרו זאת‪.‬‬
‫וזכרו מה קרה לי כשניסיתי להיאחז ברגשי האשמה והחרטה‪".‬‬
‫שניהם הרגישו שהתזכורת הזאת היא כמו דלי של מי קרח‪ ,‬שניתזים על שניהם ומעוררים אותם‪.‬‬
‫אבל סופי לא הצליחה להביא את עצמה להאמין לו‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬היה לה חלק במותו של קנריק‪ ,‬ויהיה עליה להשלים עם זה ביום מן הימים‪.‬‬
‫אבל אם היא תיתן לאשמה לשבור אותה‪ ,‬הקורבן שלו יהיה קורבן שווא‪ ,‬והיא סירבה לתת גם לזה‬
‫לקרות‪.‬‬
‫היא תחזיק מעמד‪ ,‬בדיוק כמו שגריידי עשה כשאיבד את ג'ולי‪.‬‬
‫היא תתמקד בזעם‪.‬‬
‫הכעס רתח בתוכה והיא שאבה אותו לתוכה ונתנה לו להתיישב בתוך ליבה ולהבעיר את הפחד ואת‬
‫העצב‪.‬‬
‫היא לא תשקוט ולא תנוח עד שתמצא את הפירוקינטיקאי שפינטאן מגן עליו‪ .‬וברגע שתמצא אותו‪,‬‬
‫היא בהחלט תגרום לו לשלם על מעשיו‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪39‬‬
‫‪ ‬‬
‫טירגן החזיר את סופי הביתה‪ ,‬והיא נענתה להצעתו לבשר את החדשות לגריידי ולאדליין שלא‬
‫בנוכחותה‪.‬‬
‫כשמוחו של אולדן נשבר היא התעקשה להיות שם‪ ,‬רצתה להיות אמיצה וחזקה ולתמוך במשפחתה‪.‬‬
‫אבל היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם עוד מחזה שובר לב ורווּי דמעות‪.‬‬
‫היה עליה להיאחז בזעם שלה‪.‬‬
‫היא נטשה את כולם למטה‪ ,‬התעלמה ממבטיהם המודאגים‪ ,‬השליכה את שכמייתה החרוכה על‬
‫הרצפה והלכה בעקבות סנדור לחדרה‪ .‬הוא לא אמר דבר כשסגרה את הדלת והשאירה אותו בחוץ‪,‬‬
‫ונראה שהיה שקוע בציתות לדבריו של טירגן‪ .‬אבל סופי לא רצתה לשמוע‪ .‬היא נעלה את עצמה בחדר‬
‫האמבטיה‪ ,‬פתחה את הברז במקלחת ונתנה לקול המים הזורמים לבלוע את קולות העולם‪.‬‬
‫פתיתי אפר היו פזורים על הרצפה‪ .‬היא בעטה את בגדיה לפינת החדר‪ ,‬וחשבה שהלוואי שהייתה‬
‫יכולה לקרוע אותם לחוטים דקיקים‪ .‬היא אספה כל בקבוק שמפו שהצליחה למצוא‪ ,‬עמדה מתחת‬
‫לקילוחי המים הקרים‪ ,‬הצבעוניים‪ ,‬ושמחה לחוש שגופה רועד מקור‪.‬‬
‫היא כבר קיבלה מנת חום שתספיק לה לכל החיים‪.‬‬
‫היא חפפה את שערה פעמים רבות מספור‪ ,‬אך משסגרה לבסוף את הברז עדיין הריחה את העשן‪.‬‬
‫היא הסיטה את השיער הלח והנוטף מפניה‪ ,‬לבשה פיג'מה ונכנסה למיטה‪ .‬אבל גם בעיניים עצומות‬
‫עדיין ראתה את להבת הנצח לנגד עיניה‪.‬‬
‫ההבזקים הצהובים והזרחניים צרבו את עפעפיה‪ ,‬ואף על פי שמצמצה חזק ככל יכולתה‪ ,‬הם לא‬
‫נעלמו‪.‬‬
‫"אפשר לעזור לך?" שאל סנדור שהופיע בפתח החדר‪.‬‬
‫סופי התגלגלה על צידה‪ ,‬ולחשה מבלי להביט בו‪" ,‬אני חושבת שאנסה לשתות תה תותי נמנום‪".‬‬
‫היא ציפתה לקריאת ניצחון בנוסח "הגיע הזמן!" אבל כל מה ששמעה היו פסיעותיו הכבדות של‬
‫סנדור‪ ,‬שמיהר למלא אחר בקשתה‪.‬‬
‫היא שכבה בשקט וניסתה לא לחשוב על מה שעשתה‪ ,‬עד ששמעה שוב את הצעדים‪ ,‬שהביאו איתם‬
‫ניחוח של משהו מתוק‪ .‬אבל כשהסתובבה כדי לקחת את התה‪ ,‬מי שהגישה לה אותו הייתה אדליין‪.‬‬
‫"סנדור אמר שביקשת את זה‪ ",‬אמרה והושיטה לה את ספל התה הוורוד והעדין‪.‬‬
‫סופי לקחה אותו מידיה לאט והשתדלה שידיה הרועדות לא ישפכו את הנוזל המהביל‪ .‬אבל היא‬
‫קפאה כשהספל בחצי הדרך אל שפתיה‪.‬‬
‫התה היה סגול ונצנץ קלות — כמו הזרם המבעבע של הלבה שכיסתה את האדמה סביב אבדוניה‪.‬‬
 ‫אדליין תפסה את הספל שהחל להחליק מידיה של סופי‪ ,‬והניחה אותו על שידת הלילה שלה‪.‬‬
‫"תה תותי נמנום יכול להיות דבר נפלא‪ ",‬אמרה אדליין כשהתיישבה ליד סופי על קצה המיטה‪ .‬היא‬
‫נשמעה רגועה באופן מפתיע‪" .‬אבל אני יודעת מה את מרגישה בקשר לתרופות הרגעה‪ .‬לכן הבאתי לך‬
‫גם את זה‪".‬‬
‫היא שלפה בקבוקון שחור מכּיסה והניחה אותו בחיקה של סופי‪ .‬הבקבוק היה קטן וצר‪ ,‬לא רחב‬
‫יותר מאצבעה של סופי‪ ,‬וכוסה בנקודות כסף קטנטנות‪ ,‬עם מכסה כסוף מוזר וגמיש למגע‪.‬‬
‫"זה נקרא ' דימוֹן'‪ ",‬הסבירה אדליין‪" .‬זהו הצוף של פרח כוכב הזכוכית‪ ,‬והוא איננו סם‪ .‬כל מה‬
‫שאת צריכה הוא טיפה אחת בכל עין‪ ,‬וזה יעזור לך לישון‪ .‬זה עזר לי בעבר‪".‬‬
‫"איך?" שאלה סופי‪ ,‬פתחה את הבקבוק ומילאה את הטפטפת בנוזל הכסוף והנוצץ‪.‬‬
‫"קשה להסביר עד שרואים‪".‬‬
‫סופי הטתה את ראשה לאחור כדי שאדליין תוכל להחזיק את עפעפיה פתוחים ולהזליף טיפה לכל‬
‫אחת מעיניה‪ .‬הנוזל הכסוף והקריר התפשט על קרניות עיניה וסִנוור אותה‪ .‬וכשי ַבשו הדמעות‪ ,‬היא‬
‫נשמה נשימה עמוקה‪.‬‬
‫"יפה‪ ,‬לא?" שאלה אדליין‪.‬‬
‫"יפה" לא הייתה מילה די חזקה‪.‬‬
‫מיליון רסיסי אור הבזיקו ונצצו מאחורי עיניה‪ ,‬כאילו יקום זעיר תחוב בתוך ראשה‪.‬‬
‫"קוראים לאפקט הזה 'תעתועי חצות'‪ ",‬הסבירה אדליין‪" .‬זה יימשך כשמונה שעות ואז יתפוגג‪".‬‬
‫"זה מדהים‪ ",‬התנשמה סופי‪.‬‬
‫הזוהר הצהוב של להבת הנצח נמוג באורות המנצנצים‪ ,‬וסופי נשמה לרווחה‪ ,‬אף על פי שבקרבה‬
‫עדיין רחשו נחשים‪.‬‬
‫לא מגיע לה להרגיש שהיא חפה מאשמה‪ .‬לא עד שתגרום למורדים לשלם‪.‬‬
‫"הי‪ ",‬אמרה אדליין וניגבה דמעה מלחייה של סופי‪" .‬אם תבכי‪ ,‬הטיפות יישטפו ולא יוכלו לעזור לך‬
‫לישון‪".‬‬
‫"טוב‪ ",‬מלמלה סופי והתגלגלה על צידה‪.‬‬
‫אדליין הניחה יד עדינה על כתפה של סופי‪" .‬את צריכה להבין את משמעות ה'רדימון'‪ .‬הוא מזכיר‬
‫לנו עד כמה אנחנו קטנים‪ ,‬ועד כמה העולם גדול ביחס אלינו‪ .‬אדם יחיד לא גורם דבר — מדובר‬
‫במיליוני חלקים שכולם פועלים יחדיו‪ .‬וזה מוכיח לנו שיש תמיד תקווה‪ ,‬שיש תמיד אור‪ .‬לא משנה עם‬
‫כמה חושך עלינו להתמודד‪".‬‬
‫ידה החלה לצייר עיגולים איטיים וזהירים לאורך עמוד השדרה של סופי‪ ,‬ממש כמו שאימה‬
‫האנושית נהגה לעשות כשהייתה ילדה קטנה‪.‬‬
‫"היה עדיף שמעולם לא הייתי באה לכאן‪ ",‬לחשה סופי‪" .‬אילו הייתי נשארת עם בני האדם‪ ,‬כל זה‬
‫לא היה קורה‪".‬‬
‫"העולם שלנו תלוי על בלימה כבר זמן רב מאוד‪ ,‬סופי‪ .‬למעשה‪ ...‬אני חושבת שזו הסיבה שבגללה‬
‫את כאן ושבגללה גדלת ַבּמַקום שגדלת‪ .‬כדי שתוכלי לראות את העולם שלנו דרך עיניים שונות‪.‬‬
‫לעזור לנו למצוא את דרכנו‪ .‬בדיוק כמו שעשית עבור גריידי ועבורי‪ .‬עשית אותנו שוב שלמים‪ .‬החזרת‬
‫לנו את חיינו‪ .‬עכשיו תורנו לעזור לך‪".‬‬
‫היא סילקה דמעה נוספת מלחייה של סופי‪.‬‬
‫"אני רוצה שתדעי שגריידי ואני כאן בשבילך‪ ,‬בסדר? אני יודעת שאת מנסה להגן עלינו‪ .‬ואני יודעת‬
‫שאת אוהבת לעשות דברים בכוחות עצמך‪ .‬אבל הפעם כולנו נישען זה על זה‪ .‬אנא‪ ,‬אל תרחיקי‬
‫אותנו‪".‬‬
‫אולי זה היה משום שאדליין נשמעה כל כך חזקה ובטוחה‪.‬‬
‫ואולי סופי פשוט לא הייתה מסוגלת להתמודד עם עוד לילה ארוך ובודד‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬היא הידקה את אחיזתה בפרק כף ידה של אדליין ולחשה‪" ,‬תוכלי להישאר כאן הלילה?"‬
‫"כמובן‪ ".‬אדליין נישקה את לחייה של סופי והתמקמה מתחת לשמיכות‪ ,‬מוסיפה ומלטפת את גבה‬
‫של סופי‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬לאט לאט‪ ,‬סופי נרדמה‪.‬‬
‫וכשהתעוררה וגילתה שאדליין עדיין ישנה בשלווה לצידה‪ ,‬ידעה שהיא מוכנה להתמודד עם היום‬
‫החדש‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪40‬‬
‫החדשות על אודות השריפה התפשטו מהר יותר מלהבת הנצח‪ ,‬וכשסופי ירדה לארוחת הבוקר היא‬
‫ראתה מגילה מהמועצה על שולחן המטבח‪.‬‬
‫סופי שקעה בכיסאה‪ ,‬ליד גריידי‪ ,‬ולקחה מאפה צבעוני מהצלחת במרכז השולחן‪ .‬העוגה הדביקה‬
‫הייתה מצופה בסוכר ובסוכריות — אבל טעמה החמיץ בפיה כשקראה את הודעת המועצה‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫מחר בצהרי היום נתכנס לכבד את חייו ואת מורשתו של‬
‫חבר המועצה קנריק אֶלג ָר פָאתדוֹן‬
‫במעמד הטמנת זרע העץ שלו ביער הוונדרלינגים‪.‬‬
‫לאחר מכן יושמע דבר המועצה‬
‫ויפורטו ההוראות בנוגע להליכי המינוי החדש‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫"למה הכוונה ב'המינוי החדש'?" שאלה סופי וגלגלה את המגילה כדי שלא תצטרך להביט בה‪.‬‬
‫"הליכי המינוי של חבר המועצה הבא‪".‬‬
‫"הם כבר מחליפים אותו?"‬
‫"הם חייבים‪ ,‬סופי‪ .‬יסודות העולם שלנו התנפצו ועלינו לבנות אותם מחדש מייד‪ .‬זה לא אומר שלא‬
‫נתאבל‪ .‬אבל במקביל עלינו להמשיך לעבוד כדי להגן על העם‪ .‬אי אפשר לומר שזה לא מה שקנריק‬
‫היה רוצה‪".‬‬
‫הוא צדק‪.‬‬
‫ובכל זאת היא נרתעה מכך‪.‬‬
‫היא קמה ממקומה‪ ,‬ניגשה אל קיר החלונות והתבוננה בדינוזאורים ֶש עו בשדה המרוחק‪.‬‬
‫"איך מתבצע המינוי?" היא שאלה‪ ,‬ולא הייתה בטוחה שתוכל לעמוד במסע בחירות ארוך עם‬
‫נאומים והתנצחויות‪.‬‬
‫גריידי קם ועמד לצידה‪" .‬כל אחד רשאי להציע מועמדים מקרב חברי האצולה העומדים בדרישות‪.‬‬
‫ואז המועצה תחליט‪".‬‬
‫"וכמה זמן זה אורך בדרך כלל?"‬
‫"תלוי כמה תמהר המועצה להחליט‪ .‬אבל אני מעריך שהפעם זה יקרה מהר מאוד‪ .‬אני רק מקווה‬
‫שהם יבחרו חבר מועצה רחום ומתחשב כמו קנריק‪".‬‬
‫סופי לא הייתה יכולה שלא לקוות שחבר המועצה שייבחר יהיה גם הוא לצידה‪ .‬היא לא אהבה‬
‫להודות בכך‪ ,‬ותיעבה את עצמה על שהיא אפילו חושבת על זה‪ .‬אבל קנריק היה תמיד אחד מתומכיה‬
‫הנלהבים ביותר‪ .‬אם תאבד אפילו קול אחד‪ ,‬עלולה הפְּסיקה להשתנות לרעתה‪.‬‬
 ‫"יש סיכוי שאתה או אולדן תמונו לתפקיד?" היא שאלה בשקט‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬למרבה המזל‪ .‬חברי מועצה אינם מורשים להינשא‪ .‬עליהם לקבל החלטות לטובת הכלל‪ ,‬ואם‬
‫יהיו להם אישה או ילדים זה עלול לפגוע בשיקול הדעת שלהם‪".‬‬
‫"אבל‪ ...‬מה אם הם מתאהבים?"‬
‫"במקרה כזה הם יכולים לבחור להתפטר מהמועצה‪ ,‬וזה אכן קרה בעבר‪ .‬או שהם יכולים לבחור‬
‫להתעלם מרגשותיהם‪ .‬הבחירה בידיהם בלבד‪".‬‬
‫לפתע נראו לה מבטי הכמיהה ששלח קנריק אל אורהלי מובנים הרבה יותר‪ .‬וזה הכביד על ליבה‬
‫עוד יותר‪.‬‬
‫קנריק הקריב הרבה כל כך לטובת העולם שלו — וראו איך עולמו גמל לו‪.‬‬
‫לא‪ .‬לא כל עולמו‪ ,‬תיקנה סופי‪.‬‬
‫קבוצה קטנה עם מטרות משלה‪.‬‬
‫נבלים‪.‬‬
‫נמאס לה לקרוא להם "מורדים"‪.‬‬
‫הם היו חוטפים‪.‬‬
‫רוצחים‪.‬‬
‫והיא תעצור בעדם‪.‬‬
‫"סופי‪ ,‬כבר ראיתי בעבר את המבט הזה בעינייך‪ ",‬אמר גריידי והניח יד על כתפה‪" ,‬ואני לא יכול‬
‫להאשים אותך‪ .‬ספק אם אוכל לרסן אותך‪ .‬רק דבר אחד אני מבקש ממך‪ :‬זכרי על מי את יכולה‬
‫לסמוך‪ ,‬ושמרי את האנשים האלה בקרבתך‪ .‬אל תרחיקי אותם‪".‬‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬והוא משך אותה אליו לחיבוק‪.‬‬
‫"אם יורשה לי להוסיף משהו‪ ",‬אמר סנדור שעמד מאחוריהם‪" .‬ברצוני לחדש את בקשתי שתישארי‬
‫לצידי‪ .‬אני כבר מקבל דיווחים על תסיסה הולכת וגוברת בקרב הציבור‪ ,‬ואני חושש שבימים הקרובים‬
‫תזדקקי להגנה רבה יותר מהרגיל‪".‬‬
‫"כי כולם מאשימים אותי‪ ",‬מלמלה סופי וניסתה להתרחק מגריידי‪.‬‬
‫גריידי הידק את חיבוקו‪" .‬בני עולמנו חוששים מהחדש ומהשונה‪ .‬אבל את די אמיצה וחזקה וחכמה‬
‫מכדי להאמין לְמה שהם אומרים‪ .‬בטחי בחברייך ובבני משפחתך‪ ,‬דעי שהם אוהבים אותך ושהם‬
‫יתמכו בך‪ ,‬יקרה מה שיקרה‪".‬‬
‫"ושמרי על שומר הראש שלך קרוב אלייך‪ ",‬הוסיף סנדור‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬גם זה‪ ".‬גריידי נאנח וליטף את שערה של סופי‪" .‬אני יודע שאת לא רוצה לדבר על אתמול‪,‬‬
‫סופי‪ .‬ואני מכבד את זה‪ .‬אבל אם תשני את דעתך‪ ,‬אני כאן‪".‬‬
‫סופי חיבקה אותו חזק יותר ומצמצה כדי לעצור את הדמעות‪.‬‬
‫היא לא התכוונה לבכות‪.‬‬
‫היא התכוונה להילחם‪.‬‬
‫"אגב‪ ",‬אמר גריידי‪ ,‬והרפה ממנה באיטיות‪" .‬טירגן ביקש שאגיד לך לתעד את כל מה שאת זוכרת‬
‫מאתמול‪ ,‬לא רק את מה שראית בתודעתו של פינטאן‪ .‬המועצה מנסה לשחזר את האירועים שקרו‬
‫במהלך השריפה‪".‬‬
‫סופי השפילה את עיניה‪" .‬אני לא בטוחה שאוכל לעזור להם הרבה‪ .‬אילו פיץ לא היה מזהיר אותי‬
‫מפני להבת הנצח‪ ,‬נראה שלא הייתי מבינה מה קורה עד שהיה מאוחר מדי‪ .‬אני חושבת שזאת הייתה‬
‫התוכנית של פינטאן‪".‬‬
‫פניו של גריידי הביעו זעם רצחני‪ .‬אבל הוא לא אמר דבר‪ ,‬וסופי פנתה ועלתה למעלה‪.‬‬
‫היא שלפה את יומן הזיכרונות שלה ובילתה את שארית היום בניסיון נואש להיזכר בכל דבר שעשוי‬
‫לתת לה רמז כיצד להמשיך ולפעול‪.‬‬
‫היא הקרינה את הזיכרון שפינטאן שוב מנע ממנה לשחזר ומיקמה אותו לצד זיכרונה מניפוץ‬
‫הזיכרון הראשון שביצעה עם אולדן‪.‬‬
‫היא הצליחה לראות קצת יותר מגלימתו של הפירוקינטיקאי המסתורי‪ ,‬אם כי לא היה בה שום דבר‬
‫מיוחד‪ ,‬למעט אולי צבעה האדום‪ ,‬הבולט‪ .‬היא הבחינה בצורת פניו‪ .‬התווים היו מטושטשים‪ ,‬אבל‬
‫סנטרו היה בולט ושערו הכהה נראה מעוצב בקפידה‪ .‬כנראה הוא היה מישהו שמקפיד על הופעתו‪.‬‬
‫מן הסתם‪ ,‬חשבה סופי במרירות והסיטה את יומן הזיכרונות הצידה‪.‬‬
‫היא רק יכלה לנחש ולהעלות השערות בנוגע לפרטים חסרי טעם‪ .‬זאת ממש לא הייתה ההתגלוּת‬
‫שנדרשה לה‪.‬‬
‫היא עמדה לסגור את היומן ולתחוב אותו למגירה‪ ,‬ואז הבחינה בהבדל נוסף בין שני האירועים‬
‫המוקרנים‪ .‬היא התרכזה כל כך בחוטף שלה עד ששכחה לשים לב שהיא יכולה לראות טוב יותר גם‬
‫את פינטאן‪ ,‬בעיקר בחלק המוקדם של הזיכרון‪ ,‬כאשר הצביע על הכוכב והורה לחוטף שלה לקרוא לו‪.‬‬
‫גלימתו הייתה שחורה ושרווליה ארוכים ועבים‪ ,‬ובסמוך לכתפו היה טלאי לבן ועליו עין‪.‬‬
‫קיף ראה טלאי כזה על בגדי המורדים‪ ,‬ולכן היא לא נרעשה במיוחד למראה הטלאי על בגדיו של‬
‫פינטאן‪ .‬אבל הפעם היא הצליחה להבחין במילה‪ ,‬שנכתבה באותיות רוּניוֹת שלא ציפתה לדעת לקרוא‬
‫אותן‪.‬‬
‫המילה לא עוררה בה שום זיכרונות‪ ,‬כך שהברבור השחור כנראה לא מכיר אותה‪.‬‬
‫אבל למורדים חסרי השם היה שֵׁם‪.‬‬
‫הנסתרים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪41‬‬
‫‪ ‬‬
‫"שוב קרה משהו רע‪ ,‬נכון?" שאלה ורטינה‪ .‬סופי מצמצה מול השתקפותה במראה‪ ,‬וניסתה לוודא‬
‫שהיא לא תחמיץ אף אחד מהקרסים הכסופים הזעירים שרכסו את שמלתה הירוקה והנוצצת‪.‬‬
‫היא עדיין הרגישה שזה מוזר ללבוש בגד כה בהיר ועליז להלוויה‪ .‬אבל לפי המסורת נהגו האֶלפים‬
‫ללבוש ירוק כדי לסמל את החיים‪.‬‬
‫לא שזה גרם להלוויות להיות פחות מדכאות‪.‬‬
‫סופי נאנחה ואספה חלק משערה לאחור במסרק אזמרגד‪" .‬כן‪ .‬אחד מחברי המועצה מת‪".‬‬
‫ורטינה עצמה את עיניה ופניה הזעירות התעוותו‪" .‬אני מצטערת‪ .‬הכרת אותו?"‬
‫"לא כמו שהייתי רוצה‪ ",‬הודתה סופי ומרחה מעט שפתון ורוד שקוף על שפתיה‪" .‬לא כמו שהייתי‬
‫צריכה‪".‬‬
‫"אני כל כך מצטערת‪ ",‬חזרה ורטינה‪" .‬מה קרה?"‬
‫"הוא נהרג בשריפה על ידי קבוצה שנקראת הנסתרים‪".‬‬
‫סופי סיפרה לגריידי ואדליין על השם שגילתה‪ ,‬ואז התקשרה לאולדן וסיפרה גם לו‪ .‬איש מהם לא‬
‫שמע את השם הזה מעולם‪.‬‬
‫לכן גברו פעימות ליבה כשוורטינה הנידה את ראשה הזעיר ולחשה‪" ,‬לא שוב‪".‬‬
‫"לְמה את מתכוונת? את יודעת מי הם?"‬
‫עיניה של ורטינה נפקחו לרווחה ככל האפשר‪ ,‬והיא צייצה משהו על כך שאמרה יותר מדי ונעלמה‬
‫בנקישה‪.‬‬
‫"אני אבקש מדקס לתכנת אותך מחדש כדי שתגידי לי!" צעקה סופי והלמה במראה‪.‬‬
‫ורטינה חזרה בנקישה נוספת‪" .‬הוא לעולם לא יצליח‪ .‬יש לי תכונה של מחיקה אוטומטית‪ .‬אני יכולה‬
‫למחוק את הזיכרון שלי ולאתחל אותו‪ ,‬אם אצטרך‪".‬‬
‫"למה לך לעשות את זה?"‬
‫"אני לא רוצה לעשות את זה‪ .‬אני רוצה שתגידי את הסיסמה כדי שאוכל לבטוח בך‪ .‬עדיין לא מצאת‬
‫אותה?"‬
‫לא‪ .‬כל מה שהיא מצאה הייתה מראה מטופשת של בני אנוש‪ .‬אלא אם‪...‬‬
‫"האם הסיסמה היא 'עופי בעקבות הציפור היפה ברחבי השמיים'?"‬
‫ורטינה הנידה את ראשה בעצב‪" .‬לא‪ .‬אבל ציפור כן קשורה לזה‪".‬‬
‫סופי ידעה שוורטינה התכוונה כנראה לתת לה רמז מועיל‪ .‬אבל זה לא היה גילוי מסעיר‪ .‬הברבור‬
‫השחור השתמש בציפורים לכל דבר‪.‬‬
 ‫"ציפור קשורה לְמה?" שאל גריידי מפתח הדלת‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬סתם מִשחק שוורטינה ואני משחקות‪ ",‬אמרה לו סופי‪ ,‬השליכה את שכמיית הקטיפה הירוקה‬
‫שלה על כתפיה ורכסה אותה בסיכת סמל משפחת רואוון‪.‬‬
‫היא ראתה שגריידי ממש לא מתרשם מהשקר שלה‪ .‬אבל כל מה שהוא אמר היה "את יפהפיה‪".‬‬
‫"תודה‪".‬‬
‫היא העיפה מבט נוסף בהשתקפותה‪ ,‬ולא אהבה את העובדה שהיא נראית כאילו היא יוצאת לנשף‪.‬‬
‫אבל גריידי היה גם הוא לבוש בצורה רשמית‪ :‬מכנסי קטיפה‪ ,‬ווסט רקום ושכמיית משי עם עיטורי‬
‫זהב‪ ,‬אף שבגדיו היו בצבע ירוק כהה‪.‬‬
‫הגוונים הכהים תאמו לצללים שמתחת לעיניו‪ .‬הוא הושיט לסופי את ידו ואמר‪ " ,‬זה עומד להיות‬
‫יום די אומלל‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ .‬אני כל הזמן חושבת שהלוואי שזה היה כמו בפעם הקודמת‪ ,‬כשעדיין הייתה לי תקווה‬
‫קטנה להיאחז בה‪".‬‬
‫"תמיד יש תקווה‪ ,‬סופי‪ .‬קנריק איננו‪ ,‬אבל זה לא אומר שהעבודה שלו והדברים שנלחם עבורם‬
‫ייעלמו‪ .‬רק שיידרש לכולם זמן להירפא‪".‬‬
‫סופי התכווצה‪.‬‬
‫"מצטער‪ .‬בחירת מילים גרועה‪ ".‬גריידי נאנח ופרע את שערו‪" .‬את מוכנה?"‬
‫היא לא הייתה מוכנה‪ .‬אבל היא אחזה בידו והם עשו את דרכם במעלה המדרגות‪ ,‬כשסנדור צמוד‬
‫אליהם מאחור‪.‬‬
‫אדליין חיכתה להם בכיפה שבקומה הרביעית‪ ,‬עומדת מתחת לגבישים הנוצצים של הרבמזניק‪.‬‬
‫שמלת המשי העדינה שלה ריחפה סביבה כמו רוח קיץ קלילה‪ ,‬וסופי חשה הקלה כשראתה עד כמה‬
‫היא נראית רגועה‪ .‬בלי דמעות‪ .‬בלי עיגולים שחורים סביב העיניים‪ .‬רק חיוך עצוב עלה על פניה‬
‫כשחיבקה את סופי בחוזקה‪.‬‬
‫"זכרי‪ ,‬אנחנו כאן בשבילך‪ ",‬לחשה באוזנה של סופי‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬הבטיחה סופי‪.‬‬
‫אבל היא לא הרגישה שהיא בסדר כשגריידי הורה לרבמזניק להביא אליהם את הגביש המזניק ליער‬
‫הוונדרלינגים‪ ,‬ובעיקר כאשר הצטרף אליהם סנדור ועמד מתחת לגבישים‪.‬‬
‫המועצה נהגה לאשר כניסה של גובלין ליער הוונדרלינגים רק אם ציפתה לסכנה כלשהי‪.‬‬
‫***‬
‫סופי חשבה שהקהל שהגיעה לטקס לזכרו של אולדן היה עצום‪ ,‬אבל הוא היה זעום לעומת הנוכחות‬
‫בטקס של קנריק‪ .‬טור אין־סופי של דמויות לבושות בירוק השתרע לאורך השביל הכסוף‪ ,‬וכולם‬
‫המתינו בשקט לתוֹ ם לעבור דרך קשת הכניסה שהִכריזה‪ :‬אלה אשר נודדים לא הלכו לאיבוד‪.‬‬
‫לא היו שם רק אלפים‪ .‬גנומים‪ ,‬גובלינים‪ ,‬גמדים‪ ,‬ויצורים אפורים־ירקרקים שנראו רטובים — אולי‬
‫טרולים? — עמדו כולם יחד‪.‬‬
 ‫אבל לא היו שם ענקים‪.‬‬
‫סופי תהתה אם מישהו מהנסתרים אורב בין ההמון‪.‬‬
‫היא לא תופתע אם כן‪.‬‬
‫היא גיששה אחר ידו של גריידי וציפתה שיפנה לסוף התור‪ .‬אבל גריידי הוביל אותם אל כניסה‬
‫צדדית‪ ,‬חבויה בין שריגים סבוכים של פרחים לבנים דמויי כוכב‪.‬‬
‫הגובלין ששמר על השער היה כה גדול עד שגרם לסנדור להיראות מצומק‪ ,‬וקולו נשמע צווחני עוד‬
‫יותר משל סנדור כשאמר להם‪" ,‬יש מקום שמור עבורכם בקרחת היער‪ .‬חפשו את החבלים הכסופים‪".‬‬
‫"תודה‪ ",‬אמר גריידי והשתהה בשער‪" .‬יש כאן שביל שאני לא רואה אותו?"‬
‫"הקהל חוסם אותו‪ ",‬אמר להם הגובלין‪" .‬ואני מציע לכם לעבור בזריזות‪".‬‬
‫סנדור הצדיע לשומר‪ ,‬ניצב בראש והורה לסופי להישאר ממש מאחוריו‪ .‬הוא נדחף בין ההמון ויצר‬
‫עבורם נתיב מעבר צר‪.‬‬
‫למרות הקהל הצפוף עד כדי מחנק‪ ,‬שמר יער הוונדרלינגים על שתיקתו המוזרה‪ ,‬הלא־טבעית‪ ,‬ובלע‬
‫את קול צעדיהם כשפילסו דרך בין העצים הסדורים בקפידה‪ .‬כל זרע ביער הוונדרלינגים היה עטוף‬
‫בשיער מראשו של הנפטר‪ ,‬וככל שגדל העץ וספג את הדי־אן־איי של האיש‪ ,‬הוא שיקף את מראהו‬
‫החיצוני‪ .‬היו שם עצים גבוהים‪ ,‬עצים דקים‪ ,‬עלים בכל צבעי הקשת‪ ,‬עצים עם קליפה כהה או קליפה‬
‫בהירה‪ ,‬או פרחים‪ ,‬או פירות יער‪.‬‬
‫והיו גם שלושה שתילים קטנים שלא היו צריכים להיות שם מעולם‪.‬‬
‫תחילה הם עברו על פני עץ הוונדרלינג של אולדן‪ ,‬וסופי הייתה המומה לגלות עד כמה גבה העץ‬
‫בעל העלים הכהים בזמן כה קצר‪ .‬אילולא פרחי הטורקיז שלבלבו בין הענפים‪ ,‬היא לעולם לא הייתה‬
‫משערת שזהו העץ שלו‪.‬‬
‫גם העצים של דקס ושלה נראו גבוהים יותר‪ ,‬אם כי קשה היה להבחין בכך מרחוק‪ .‬עצי הוונדרלינג‬
‫שלהם ניטעו זה לצד זה‪ ,‬בראש גבעה‪ ,‬וסופי התפתתה לטפס למעלה ולהתבונן בהם‪ .‬אבל סנדור נע‬
‫כמו שור שראה אדום‪ ,‬וחלף במהירות אחר עץ ועוד עץ ועוד אחד‪ ,‬כל עץ עתיק למראה מקודמו‪ ,‬עד‬
‫שהגיעו לקרחת היער שבה עמד להתקיים הטקס‪.‬‬
‫במרכזה הוקמה במה כסופה שהייתה מיועדת לחברי המועצה‪ ,‬והקהל עמד מסביבה בצפיפות כזו‪,‬‬
‫שסופי בקושי הצליחה לנשום‪.‬‬
‫"זה ודאי האזור שהשומר התכוון אליו‪ ",‬אמר גריידי והצביע על עץ צהוב בהיר‪ ,‬שהשטח המוצל‬
‫תחתיו נתחם בחבלי כסף עבים‪.‬‬
‫שלושה גובלינים שמרו על האזור‪ ,‬ולאחר שנתנו לסנדור לעבור הם התמקמו לפני סופי‪ ,‬משמאלה‬
‫ומימינה‪ .‬סנדור עמד מאחור ואחז בחוזקה בחרבו‪ ,‬מוכן לשלוף אותה בכל רגע‪.‬‬
‫סופי התפתתה לומר לו שהוא חשדן מדי‪ .‬אבל אז היא הבחינה בפרצופים שבקהל‪.‬‬
‫הם לא הביטו בה‪.‬‬
‫הם נעצו בה עיניים‪.‬‬
 ‫ואז נשמעו הלחישות‪ .‬והפעם הם לא קראו לה "הילדה שנחטפה"‪.‬‬
‫הם השתמשו בשתי מילים שוב ושוב‪ ,‬המילים שסופי נאבקה כדי לא לחשוב עליהן‪:‬‬
‫זו אשמתה‪.‬‬
‫סופי סרקה את הפרצופים‪ ,‬משתוקקת למצוא פנים ידידותיות‪ .‬אבל היחידה שראתה הייתה מארלה‪,‬‬
‫וכשנפגשו עיניהן הסיטה מארלה את מבטה‪.‬‬
‫התנשמות עמומה השתיקה לבסוף את ההמון‪ ,‬וסופי מתחה את צווארה כדי לראות את אחד־עשר‬
‫חברי המועצה הנותרים מגיעים אל הכניסה‪ .‬ארבעה גובלינים שמרו על כל חבר מועצה והקיפו‬
‫בצפיפות את במת הכסף הקטנה בגופם השרירי‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬הבמה נראתה ריקה ללא פניו המחייכות‬
‫והמאירות של קנריק‪.‬‬
‫כל חברי המועצה לבשו אותו גוון חיוור של ירוק‪ ,‬אך במקום הגלימות והטוניקות הפשוטות שלבשו‬
‫בטקס הנטיעה של אולדן היו בגדיהם מכוסים הפעם באבני חן ירוקות — ברקת ו ִפּ ְט ה — והנזרים שעל‬
‫ראשיהם היו מצופים יהלומים‪ .‬שערם עוצב בקפידה ובגדיהם היו מגוהצים למשעי‪ .‬אבל ההידור לא‬
‫גרם להם להיראות פחות עייפים ואומללים‪ .‬במיוחד לא אורהלי‪.‬‬
‫עיניה היו רק חריצים אדומים נפוחים‪ ,‬והיא נשענה על שומרי הראש הגובלינים שלה כאילו רק‬
‫בזכותם היא מצליחה לעמוד‪.‬‬
‫"אנו מעריכים את תמיכתכם ביום הקשה הזה‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי בקול צרוד כשצעד‬
‫קדימה כדי לִפנות לקהל בדברים‪" ,‬ואני יודע שלרבים מכם יש שאלות בקשר למה שיקרה בהמשך‪.‬‬
‫אבל אין זה הזמן לעסוק בעניינים שכאלה‪ .‬לאחר הטקס נקרא הודעה קצרה‪ .‬לפני כן עלינו לציין את‬
‫חייו ואת אובדנו של חברנו היקר‪ ,‬חבר מועצה מעורר השראה — קנריק פאתדון‪".‬‬
‫משיכות אף חרישיות נשמעו כאשר ירד חבר המועצה טריק מהבמה וחפר בור קטן באדמה בעזרת‬
‫את חפירה כסוף‪ .‬כשהזרע כוסה לחלוטין‪ ,‬יצקה עליו חברת המועצה ליורה סירופ מנצנץ מתוך בקבוק‬
‫ירוק‪ ,‬ואז שברה את הבקבוק בכף ידה והניחה לו להתנפץ למיליון כתמי אור מנצנצים שכיסו את‬
‫האדמה התחוחה‪.‬‬
‫משיכות האף התחלפו ביבבות שקטות של בכי כששתיל זעיר זינק מהאדמה והנץ עלים באדום עז‪.‬‬
‫אבל סופי נאבקה בדמעותיה בידיעה שאם תיתן לעצמה ליפול אל תוך אותו בור־ללא־תחתית של‬
‫ֵאבֶל‪ ,‬היא לעולם לא תמצא את דרכה חזרה‪.‬‬
‫"היא אפילו לא נראית מצטערת‪ ",‬לחש מישהו ליד סופי‪.‬‬
‫"ברור שהיא לא‪ .‬בשביל זה‪ ,‬כנראה‪ ,‬היא נוצרה מלכתחילה‪".‬‬
‫"צריך להגלות אותה‪".‬‬
‫"או לגרש‪".‬‬
‫"אל הגובלינים!"‬
‫"או אל הענקים!"‬
‫ההמון התקרב יותר ויותר‪ ,‬עד שסנדור הורה לשאר הגובלינים להתפנות משם‪ .‬לפני שסופי הבינה‬
‫מה קורה‪ ,‬הרימו אותה שומרי הראש מעל לראשיהם ומיהרו לצאת מחוץ ליער‪ ,‬אל חורשת העצים‬
‫שהקיפה את יער הוונדרלינגים‪.‬‬
‫"כאן נהיה בטוחים יותר‪ ",‬אמר סנדור והניח את סופי ְבּצֵל עץ אורן גבוה‪" .‬אני אכניס אותך שוב‬
‫אחרי שתסתיים קבלת הפנים של המנחמים‪ ,‬כך שתוכלי לשמוע את הודעת המועצה‪".‬‬
‫"אני לא יכולה להצטרף לשורת המנחמים?" שאלה סופי‪.‬‬
‫גריידי ואדליין הצטרפו אליהם‪" .‬חברי המועצה ביקשו שלא תעשי זאת‪ ",‬אמר גריידי בשקט‪" .‬ככל‬
‫שיהיה לך פחות מגע עם הקהל‪ ,‬כן ייטב‪".‬‬
‫"נהדר‪ .‬אולי שיכלאו אותי בגלות וזהו‪".‬‬
‫אדליין חיבקה אותה‪" .‬יהיה בסדר‪ .‬אנחנו רק צריכים לתת לציבור קצת זמן להתאפס‪".‬‬
‫"או לאסוף את הלפידים והקלשונים ולצאת לרדוף אחריי‪ ",‬מלמלה סופי‪.‬‬
‫"הם ירדפו גם אחריי — אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר‪ ",‬אמר פיץ‪ ,‬שעמד מאחוריה‪.‬‬
‫סופי פנתה וראתה אותו נשען על עץ סמוך‪ .‬חיוכו היה עצוב ושבר את לבה‪.‬‬
‫"ניתן לכם לדבר‪ ",‬אמרה אדליין‪ ,‬נטלה את ידו של גריידי והובילה אותו בחזרה לעבר היער‪.‬‬
‫"סנדור יפקח עין בזמן שאנחנו ניגש לנחם‪".‬‬
‫"תגידו להם שאני מצטערת‪ ",‬קראה סופי אחריהם‪.‬‬
‫אדליין פנתה לאחור‪" .‬אין לך על מה להצטער‪ ,‬סופי‪ .‬אבל אנחנו נמסור להם את תנחומייך‪".‬‬
‫סופי התבוננה בהם כשהלכו‪ ,‬ותהתה אם עליה להיות אסירת תודה על כך שלא נאלצה להתמודד עם‬
‫המחזה קורע הלב‪ ,‬או לכעוס על כך שההמון הזועם הרחיק אותה משם‪.‬‬
‫"גם ההורים שלי נמצאים שם‪ ",‬אמר פיץ כעבור רגע‪ ,‬ונופף לה כדי שתצטרף אליו בצֵל‪" .‬נשארתי‬
‫איתם ככל שיכולתי‪ ,‬אבל עמדנו ליד בני משפחת הֵקס והם התסיסו את כולם די מהר‪".‬‬
‫"מה הם אמרו?"‬
‫"את הדברים הרגילים‪ .‬שהמשפחה שלי צריכה להתרחק ממך כדי להציל את השם הטוב שלנו‪,‬‬
‫שאנחנו הורסים את העולם‪ְ ,‬בּלָה‪ְ ,‬בּלָה‪ ".‬הוא תלש פיסת קליפה יבשה מהעץ והשליך אותה‪.‬‬
‫בטנה של סופי התכווצה‪ ,‬והיא התיישבה לצידו‪" .‬אם אתה רוצה להפסיק להסתובב איתי‪"...‬‬
‫"אמרתי לך‪ ,‬אני לגמרי בעניין‪ .‬בעצם‪ ,‬יש משהו שאני צריך לספר לך —"‬
‫"הנה אתם‪ ",‬קטע אותם קיף‪ ,‬שהגיע מכיוון היציאה ליער הוונדרלינגים‪" .‬יכולתם לספר לי על‬
‫המסיבה הפרטית הקטנה שלכם כאן‪ .‬אני נתקעתי עם ההורים שלי‪ .‬הם שיחקו במי יכול להעמיד פנים‬
‫שהוא הכי עצוב‪ ,‬בתוך המון שהיה לו ריח של בית שחי של גובלין‪".‬‬
‫"במקומך הייתי נזהר במילותיי‪ ",‬אמר סנדור והצביע על שלושת הגובלינים הזועפים שמאחוריו‪.‬‬
‫קיף משך בכתפיו באדישות‪" .‬אז‪ "...‬אמר‪ ,‬וחיוכו דעך כשפנה אל פיץ וסופי‪" .‬סוף שבוע קשוח?"‬
‫"אפשר לומר‪ ",‬מלמל פיץ ותלש פיסה נוספת של קליפת עץ יבשה‪.‬‬
‫"ואת‪ ",‬אמר קיף ופנה אל סופי‪" ,‬לא אמרתי לך שאני רוצה להיות שָׁם בפעם הבאה שאת — לא‪,‬‬
‫בעצם אני לא יכול להתבדח על זה‪ ".‬הוא נענע בראשו בחוזקה והתיישב מולם‪" .‬אתם בסדר?"‬
 ‫"כן‪ ,‬נראה לי‪ ",‬ענה פיץ כשסופי לא אמרה דבר‪" .‬אני חושב שאני עדיין‪ ...‬מעכל את זה‪".‬‬
‫"אני חושב שכולנו‪ ".‬קיף פנה להביט ביער‪" .‬ואני מתאר לעצמי שאין שום סיכוי שגם הפעם זאת‬
‫יכולה להיות פשוט טעות?"‬
‫פיץ נענע בראשו ומעך את פיסת הקליפה שבידיו עד שהתפוררה‪" .‬אבא שלי ראה את זה קורה‪".‬‬
‫סופי נרעדה וניסתה לא לדמיין את המראה‪.‬‬
‫"אז מה התוכנית עכשיו?" שאל קיף אחרי שתיקה כואבת‪" .‬ואל תעמידי פנים שאין לך תוכנית‪,‬‬
‫פוסטר‪".‬‬
‫"אבל אין לי‪ .‬זאת הבעיה‪".‬‬
‫היא לא מצאה שום תיעוד אחר של הנסתרים‪ .‬מראת הכיס של ג'ולי הייתה אכזבה אחת גדולה‪.‬‬
‫ורטינה לא שיתפה פעולה‪ .‬הברבור השחור הלך ונחשף‪ .‬וכולם היו כל כך טרודים בשריפה‪ ,‬שלא היו‬
‫כל חדשות נוספות בנוגע לגמדים הנעדרים או לעקבות הענקים‪.‬‬
‫היו לה רק שאלות ובעיות‪.‬‬
‫פיץ שלח מבט מעבר לכתפו ורכן אליה‪" .‬יכול להיות שיש לי תוכנית‪".‬‬
‫"הממ‪ ",‬התערב קיף לפני שסופי הספיקה לומר מילה‪" .‬אולי השם 'צוות קיף־פוסטר־פיץ' נשמע‬
‫טוב פחות‪ ,‬אבל אני עדיין בעניין‪ .‬הי — אולי נוכל להיות הקיפיצטרים!"‬
‫"לא‪ ,‬הקיפי ַאנפיצטרים!" קבעה ביאנה כשהופיעה לצידו של קיף‪" .‬או הקיפיצטריאנה‪".‬‬
‫"זה נשמע עוד פחות טוב‪ ",‬אמר לה קיף‪" .‬ותגידי‪ ,‬היי ְת פה כל הזמן?"‬
‫"כן‪ .‬עקבתי אחרי פיץ כשהוא עזב‪ ,‬כי חשבתי שאוכל להתגנב ולטפל במי שינסה להציק לו‪ .‬ואז‬
‫סופי יצאה‪ ,‬והמשכתי להסתתר כדי לוודא שתשתפו אותי בתוכניות שלכם‪".‬‬
‫פיץ גלגל בעיניו‪" .‬ההתפוגגות הזאת עומדת להיות בעיה‪ ,‬מה?"‬
‫"לא אם תשַתפו אותי‪".‬‬
‫"בחייכם‪ ,‬אל תעשו את זה‪ ",‬אמרה סופי ותהתה אם דקס עומד להופיע כדי להשלים את המועדון‬
‫של "בואו נהרוס לעצמנו את החיים"‪" .‬אתם לא מבינים? כולם מאשימים אותי במה שקרה והם ינהגו‬
‫כך כלפי כל מי שיהיה חבר שלי‪".‬‬
‫"אז?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫"אז‪ ...‬לא אכפת לכם שאתם תקועים מחוץ ליער הוונדרלינגים במקום לעמוד בשורת המנחמים עם‬
‫האנשים הנורמלים?"‬
‫"לא‪ ",‬ענה קיף מיד‪ ,‬ופיץ וביאנה — שבריר שנייה אחריו‪.‬‬
‫"את חושבת שאכפת לי לא להיות בקרבתם של האנשים שאומרים דברים איומים על החברה הכי‬
‫טובה שלי ועל אחי?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫"אני החברה הכי טובה שלך?" אמרה סופי‪ ,‬ואז הבינה שהיא מתמקדת בדבר הלא נכון‪" .‬לא חשוב‪,‬‬
‫מה שאני מתכוונת לומר הוא‪ ,‬שהם אומרים את הדברים האלה רק בגללי‪ .‬כאילו‪ ...‬כאילו שיש לי מין‬
‫הילה הרסנית כזאת שפוגעת בכל מה שאני נוגעת בו‪".‬‬
 ‫"הילה הרסנית?" שאל קיף בחיוך ממזרי‪" .‬נשמע בדיוק מה שאני צריך‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הסכים פיץ‪.‬‬
‫"ואני‪ ",‬הסכימה ביאנה‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬כבר הסכמת‪ ,‬זוכרת?"‬
‫"ואני היחיד שיש לו תוכנית‪ ",‬הזכיר להם פיץ‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬גם לי יש תוכניות‪ ",‬טען קיף‪.‬‬
‫"הכוונה לתוכניות שלא כרוכות בעינויים של ליידי אלינה‪ ",‬הבהיר פיץ‪.‬‬
‫"אבל אלה תמיד התוכניות הכי טובות!"‬
‫פיץ וביאנה צחקו‪ ,‬וסופי לא הצליחה להחליט אם עליה להצטרף אליהם או לגעור בהם‪ .‬קנריק מת‬
‫— והם יושבים מחוץ ללווייה שלו‪ ,‬מתבדחים ו‪...‬‬
‫למען האמת‪ ,‬זה כנראה בדיוק מה שקנריק היה רוצה‪ .‬אילו עדיין היה שם‪ ,‬הוא היה צוחק יחד‬
‫איתם‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬היא אמרה להם ותהתה מה היא מביאה על עצמה‪" .‬אז מה התוכנית?"‬
‫"רגע‪ ",‬צעק סנדור לפני שפיץ הספיק לומר מילה‪.‬‬
‫"אויש‪ ,‬אל תהיה כזה‪ ,‬גיגאנטור‪ .‬אנחנו נשחק לפי הכללים שלך — רוב הזמן‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬התעקש סנדור‪ ,‬נופף בידו כדי להשתיק את קיף וריחרח את האוויר‪" .‬אתם מריחים את זה?"‬
‫הוא פנה אל הגובלינים האחרים‪ ,‬והם מיהרו לשלוף את חרבותיהם‪.‬‬
‫"מה זה?" לחשה סופי‪.‬‬
‫סנדור הידק את אחיזתו בנשק‪" .‬משהו לא נעים מגיע‪".‬‬
‫לפני שהספיק לומר עוד משהו רעדה האדמה‪ ,‬ונוצר בה בולען גדול‪.‬‬
‫סופי וחבריה התרחקו במהירות‪ ,‬והגובלינים צעקו זה לזה פקודות והקיפו את פתח הבור‪ ,‬אוחזים‬
‫בחרבותיהם במצב הכֵן‪.‬‬
‫אחת‪ ...‬שתיים‪ ...‬שלוש שניות חלפו‪.‬‬
‫ואז זינק יצור חום וגוצי מתוך הבקע ופיזר סביבו סלעים‪ ,‬עפר ועשב כשנחת על האדמה בחבטה‪.‬‬
‫"זה ענק?" לחשה סופי‪ .‬היא בהתה בפנים הגבשושיות של היצור וניסתה להבין מדוע אף אחד‬
‫מהגובלינים אינו תוקף אותו‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬רטן סנדור והשפיל את ראשו בקידה מסויגת‪" .‬זה המלך שלהם‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪42‬‬
‫‪ ‬‬
‫מלך הענקים‪ ,‬חשבה סופי לאט‪ ,‬בטוחה למדי שהמוח שלה עומד לפרוש סופית‪.‬‬
‫הוא לא היה לבוש כמו מלך‪ ,‬לפחות לא כפי שנהוג אצל האלפים‪ .‬או אצל בני האדם‪.‬‬
‫פריט הלבוש היחיד שלו נראה כמו תחתוני פלדה הדוקים‪ ,‬וגופו נראה כמו גורילה קירחת שנ ָטלה‬
‫כמות אדירה של סטרואידים‪ ,‬עם עור שהזכיר לסופי ַשׁי ִש שחוק‪ .‬הוא לא היה חמוש והגיע ללא‬
‫שומרים‪ .‬ואף על פי שאבנים צהובות ענקיות וזוהרות שובצו במרכז תנוכי האוזניים המתוחים שלו‪,‬‬
‫לא היה לו כתר‪ ,‬לא שרביט‪ ,‬לא טבעת חותם‪ .‬ראשו הקירח היה מכוסה במעין דוגמאות שחורות‬
‫מפותלות‪ ,‬אך הוא לא נראה מלכותי‪ .‬המראֶה החיצוני שלו פשוט זעק‪ ,‬הטיפוס הזה מפחיד‪.‬‬
‫ועם זאת היה משהו מלכותי באופן שבו הוא התייצב ללא מורא מול הגובלינים‪ ,‬שכולם היו גבוהים‬
‫ממנו בשלושים סנטימטר לפחות‪ .‬קולו הצרוד נשמע סמכותי כשפנה אל סנדור ואמר‪" ,‬תנוח‪ ,‬גובלין‪.‬‬
‫אני כאן רק כדי לחלוק כבוד‪".‬‬
‫לרגע חשבה סופי שסנדור מתכוון לזנק עליו‪ .‬אבל הנהמה הרוטנת שלו התחלפה במבט רציני‬
‫כשצעד לאחור ואמר‪" ,‬אם כך‪ ,‬הרשה לנו לפלס לך דרך‪".‬‬
‫סנדור שלח מבט אל סופי כשפנה לעזוב‪ ,‬ועיניו כאילו אמרו לה‪ ,‬אם תלכי בעקבותינו‪ ,‬אני אכה‬
‫אותך!‬
‫אבל לא היה שום סיכוי שסופי תחמיץ את זה‪.‬‬
‫"אני די בטוח שזה הדבר הכי מוטרף שראיתי אי פעם‪ ",‬לחש פיץ כשהוא‪ ,‬קיף‪ ,‬וביאנה באו‬
‫בעקבותיה‪.‬‬
‫"נשבע לכם‪ ,‬כמעט השתנתי במכנסיים‪ .‬ראיתם את האף שלו?" קיף עיקל את אצבעותיו מול פניו‬
‫בניסיון לדמות את אפו התפוח‪" .‬הוא יכול לגמור את כולנו בהתעטשות אחת‪ .‬והשיניים שלו?"‬
‫הוא נרעד‪.‬‬
‫גם פיץ וביאנה הצטמררו‪ .‬שיניו האפורות המחודדות של המלך אכן היו אימתניות‪ .‬אבל עיניו‬
‫הטרידו את סופי הרבה יותר‪.‬‬
‫בתוך שני העיגולים הכסופים והקרים‪ ,‬התחובים בין הגושים והגבשושיות שבפניו‪ ,‬היה ניצוץ‪ .‬רמז‬
‫של חדווה שלא התאימה לפניו של מישהו שהגיע להלוויה‪.‬‬
‫ההמונים נדחקו כדי לפנות דרך למלך‪ ,‬וסופי וחבריה ניצלו את ההזדמנות וחמקו אל תוך הקהל הרב‬
‫עד שראו בבירור את הבמה‪.‬‬
‫חברי המועצה עמדו יד ביד בשורה ישרה‪ ,‬ושומרי הראש שלהם הקיפו אותם בשני טורים‪ :‬טור אחד‬
‫של שומרים על הקרקע‪ ,‬שניצבו בגבם אל הבמה‪ ,‬והטור האחר מאחוריהם‪ ,‬בחרבות מונפות אל על‪.‬‬
‫"המלך דימיטַאר‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי שעמד במרכז השורה‪ ,‬בעוד אחד־עשר חברי המועצה‬
‫קדים קידה כאיש אחד‪" .‬כמה נדיב מצידך לבוא‪".‬‬
‫המלך דימיטאר הניד בראשו‪ ,‬בקידה קצרצרה ככל האפשר‪ ,‬אם כי לא היה לו ממש צוואר‪ ,‬כך‬
‫שיייתכן שעשה כמיטב יכולתו‪ .‬סנטרו השמוט נראה מחובר ישירות לכתפיו השריריות ויצר לו מעין‬
‫גיבנת קבועה‪.‬‬
‫"הנחתי שכל המלכים יהיו כאן‪ ",‬אמר ופנה לבחון את ים הפרצופים הסקרנים‪" .‬אבל אולי איחרתי‬
‫לפגוש אותם?"‬
‫"לא‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי בזהירות‪" .‬היו להם התחייבויות אחרות‪".‬‬
‫"ברור שהיו להם‪ ",‬אמר המלך דימיטאר‪" .‬ואני בטוח שתזכו לתמיכתם המלאה בכל מי שתבחרו‬
‫לשמש חבר המועצה החדש שלכם‪".‬‬
‫חיוכו הקר אמר אחרת‪ ,‬והוא התרחב עוד יותר כשחיטט באחת משיניו בציפורן שחורה‪" .‬דרך אגב‪,‬‬
‫עצרתי בעיר הבירה שלכם בדרכי לכאן‪ .‬הנזק גדול הרבה יותר מכפי שגרמו לי להאמין‪".‬‬
‫האמירה הזאת גררה כמה התנשפויות בקרב הקהל‪ ,‬אך חבר המועצה אמארי הרים את ידו‪ .‬הוא פנה‬
‫אל הקהל‪ ,‬ולא אל המלך‪ ,‬ואמר‪" ,‬רצינו להמתין עם ההודעה הזאת עד שיסתיים טקס הזיכרון‪ ,‬אבל כן‪,‬‬
‫המלך דימיטאר דובר אמת‪ .‬להבת הנצח כילתה את רוב העיר איטרנליה‪ .‬עם זאת" ‪ -‬הוא השתהה‬
‫וחיכה שהמלמולים יגוועו — "הגנומים והגמדים אמדו את הנזק והם מאמינים שהם יוכלו לבנות את‬
‫העיר לפני יום השוויון של שעות היום והלילה‪ ,‬שכפי הידוע לכולכם יחול בעוד פחות מארבעה‬
‫חודשים‪ .‬והם הבטיחו לנו שהבניינים החדשים יהיו גדולים אף יותר מהקודמים‪".‬‬
‫שוב נשמעו לחישות‪ ,‬ורובן הביעו שביעות רצון‪ .‬אך סופי חשדה שהן רחוקות מהתשואות שהמועצה‬
‫קיוותה להן‪.‬‬
‫"ומתי יתקיימו הבחירות שלכם?" שאל המלך דימיטאר‪ ,‬ושוב השתררה דממה‪.‬‬
‫"גם זו הודעה שתכנ ַנו למסור בעוד רגע‪ ",‬אמר לו אמארי‪ .‬הוא עצם את עיניו כאילו הוא מקשיב‬
‫למחשבותיהם של שאר חברי המועצה‪ ,‬ואז אמר‪" ,‬תקופת הגשת המועמדות תתחיל הלילה ותימשך‬
‫שבוע בדיוק‪ .‬לאחר מכן נפעל לבחור את חברנו החדש במהירות האפשרית‪ .‬וברגע שחבר המועצה‬
‫ייבחר‪ ",‬הוסיף ופנה אל המלך דימיטאר‪" ,‬תתקיים בלוּ ֵמנ ַא יה אסֵפה‪ ,‬איתך ועם כל שאר המנהיגים‪,‬‬
‫כדי שכולנו נוכל להתכונן ולהתקדם יחדיו‪".‬‬
‫"אני מצפה לזה‪ ",‬אמר לו המלך דימיטאר‪.‬‬
‫"הודעה אחת אחרונה — מכיוון שכל האחרות כבר נאמרו‪ ",‬הוסיף חבר המועצה אמארי‪" .‬בהתחשב‬
‫באירועים האחרונים‪ ,‬החלטנו להכריז על תקופת אבל‪ ,‬החל מרגע זה‪ .‬כל מתקני האצולה‪ ,‬כולל‬
‫אקדמיית פוקספייר‪ ,‬סגורים מעתה ועד לבחירת חבר המועצה החדש‪".‬‬
‫סופי שלחה מבט אל חבריה‪ ,‬וגל נוסף של לחישות עבר בקהל‪.‬‬
‫אין לימודים למשך שבוע לפחות?‬
‫"אני מניח שזה כולל את חוות המקלט האגדית שלכם?" שאל המלך דימיטאר‪ ,‬ותשומת ליבה של‬
‫סופי התעוררה לשמע לדבריו‪ .‬התעורר בה רצון לחנוק משהו משהוסיף‪" ,‬קיוויתי לבקר שם לפני‬
‫שאעזוב‪ .‬שמעתי נפלאות על הרכש החדש ביותר שלכם‪".‬‬
‫"כדאי מאוד שהמועצה לא תיתן לו להתקרב לסילבני‪ ",‬הפטיר קיף‪.‬‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬ונמנעה מלפרוץ בתשואות כשחבר המועצה אמארי אמר למלך‪" ,‬עלינו לכבד את‬
‫תקופת האבל‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אולי לאחר ההתכנסות בלומנאריה‪ ",‬לחץ המלך דימיטאר‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אולי‪ ",‬הסכים חבר המועצה אמארי‪" .‬אנו מעריכים את סבלנותך ואת הזמן שהקדשת לנו היום‪.‬‬
‫אנא מסור דרישת שלום מאיתנו לשאר חצר המלוכה‪".‬‬
‫"זהו?" שאלה סופי — בקול רם יותר מכפי שהתכוונה — כשכל אחד־עשר חברי המועצה קדו קידה‪.‬‬
‫אבל ברצינות‪ ,‬מה המועצה חושבת לעצמה?‬
‫עליהם לדרוש לדעת מדוע הוא מתעניין בסילבני‪ ,‬ואם ידוע לו משהו על מכשיר ההתבייתות ועל‬
‫הנסתרים ועל העקבות שנמצאו מחוץ לחוות המקלט‪ .‬ואם הוא יסרב לספר להם‪ ,‬עליהם לעצור אותו‪,‬‬
‫או להורות לאולדן לחקור את מחשבותיו‪ ,‬או‪ ...‬משהו‪ .‬כל דבר שהוא‪.‬‬
‫תחת זאת הם עמדו בשתיקה כאשר המלך דימיטאר יצא ידי חובה וקד קידה קטנה‪ ,‬ואז אמר‪" ,‬אם‬
‫תזדקקו לעזרה כלשהי מבני עמי‪ ,‬כל שעליכם לעשות הוא לבקש‪ .‬אנחנו תמיד נכונים לעזור לשכנינו‪,‬‬
‫בעיקר כשהם זקוקים לכך‪".‬‬
‫"תודה‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי וחייך בשפתיים חשוקות‪" .‬אנחנו מבקשים רק מה שתמיד‬
‫ביקשנו‪ .‬סבלנות‪ ,‬רוחב לב‪ ,‬ושאיפה מתמשכת לשלום‪".‬‬
‫המלך דימיטאר השמיע נחרה‪ ,‬ותוך כך ריססו נחיריו הרחבים דבר מה‪ .‬אבל הוא לא אמר דבר נוסף‬
‫ופנה לעזוב‪.‬‬
‫סופי נאלצה לנשוך את לשונה כדי להימנע מלצרוח "חכו! רק רגע!"‬
‫"אנחנו חייבים לעשות משהו‪ ",‬היא לחשה לפיץ ולקיף‪.‬‬
‫"כמו מה?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫סופי הייתה די בטוחה שאם תקפוץ מול המלך דימיטאר ותדרוש שהוא יענה לשאלותיה זה לא יהיה‬
‫מהלך מועיל במיוחד‪ ,‬בעיקר כשהביטה שוב בחזהו הרחב‪ .‬היו לו שרירים על גבי שרירים‪ ,‬שבצירוף‬
‫זרועותיו הארוכות בטירוף יכלו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לקרוע אותה לשניים‪.‬‬
‫אבל יש יותר מדרך אחת לגלות מה הוא מסתיר‪.‬‬
‫"יש לי תוכנית‪ ",‬אמרה לחבריה לפני שזינקה אל הקהל ונעה במקביל למלך‪.‬‬
‫קיף היה הראשון שהדביק אותה‪" .‬אוקיי‪ ,‬אין לי מושג מה את חושבת‪ ,‬אבל הבהלה שקורנת ממך‬
‫רומזת לי שזה כנראה לא דבר טוב‪".‬‬
‫הוא צדק‪.‬‬
‫זה היה ללא ספק הרעיון המסוכן ביותר שהגתה אי פעם‪.‬‬
‫אבל מה הטעם להיות טלפתית בלתי מנוצחת‪ ,‬אם היא לא יכולה להשתמש ביכולת הזאת כדי להגן‬
 ‫על סילבני‪ ,‬ואולי אפילו כדי לתפוס את רוצחיו של קנריק?‬
‫אי שם בעומקי ראשה‪ ,‬הזכיר לה קול זעיר את חוקי הטלפתיה‪ .‬אבל קול נואש הרבה יותר שכנע‬
‫אותה שהכללים הללו חלים רק על אֶלפים‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬היא כבר הפרה חוקים בעבר‪ ,‬כשהמצב ִחייב זאת‪ .‬ואם יש מצב המחייב זאת‪ ,‬זה המצב‬
‫כעת‪.‬‬
‫"חפֵּה עליי‪ ",‬לחשה סופי‪.‬‬
‫קיף אחז בזרועה כשניסתה להסתתר מאחוריו‪" .‬איך לחפות עלייך? את לא חושבת שאת צריכה‬
‫לפחות לספר לי מה התוכנית המטורפת שלך לפני שאת מתחילה לבצע אותה?"‬
‫"איזו תוכנית מטורפת?" שאל פיץ ונדחק בין ההמון כדי להצטרף אליהם‪.‬‬
‫"תשאל אותה‪ ,‬היא זאת שמתחרפנת כאן‪ ",‬אמר לו קיף‪.‬‬
‫"אני לא מתחרפנת‪ ,‬אני רק מנסה לעשות משהו ואני צריכה שתחפה עליי כדי שאף אחד לא ידע‬
‫שהעיניים שלי עצומות‪".‬‬
‫"כדאי שלא תעשי מה שאני חושב שאת עושה‪ ",‬אמר לה פיץ‪.‬‬
‫אבל זה היה מאוחר מדי‪.‬‬
‫סופי כבר פתחה את תודעתה אל מלך הענקים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪43‬‬
‫‪ ‬‬
‫לסופי לא היה שום מושג איך הייתה אמורה להרגיש תודעה של ענק‪ .‬אבל היא בהחלט לא ציפתה‬
‫שהיא תהיה כל כך‪ ...‬רכה‪.‬‬
‫וריקה‪.‬‬
‫בלי צבעים‪.‬‬
‫בלי קולות‪.‬‬
‫רק ים סמיך ואין־סופי של לא־כלום לבן ופרוותי‪ .‬כמו לנסות לפלס לעצמה דרך בתוך כדור ענק‬
‫של צמר גפן‪.‬‬
‫היא נשמה נשימה עמוקה וגייסה את האנרגיה הנפשית שלה בעודה מנסה להחליט אם דחיפה מוחית‬
‫תהיה מסוכנת מדי‪.‬‬
‫ניסיון העבר לימד אותה שהיא מסוגלת להחליק אל תוך התודעה ומחוץ לה בלי שתורגש‪ .‬אבל אם‬
‫היא תחדור בחוזקה היא עלולה בטעות להסגיר את עצמה‪.‬‬
‫סופי החליטה ללכת על בטוח‪ ,‬וניסתה לדמיין איך שִׂכלהּ מטאטא צמר גפן סמיך בשכבות‪ ,‬כאילו‬
‫הוא מסיר בזהירות וילונות שקופים ומנסה למצוא את החלון שמאחוריהם‪ .‬נראה שכל צעד פיזר את‬
‫הערפל שסביבה‪ ,‬חשף רמזים לצללים ולצורות ומילא את הדממה בלחישות מרומזות‪ .‬אבל היא לא‬
‫שמעה דבר שהצליחה לזהות או להבין‪.‬‬
‫אולי‪ ,‬אם היא —‬
‫"סופי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬תפסיקי!" התחנן פיץ וניער אותה כל כך חזק‪ ,‬עד שאיבדה את שיווי המשקל‪.‬‬
‫היא עמדה לשאול אותו מה הוא עושה‪ ,‬כשראתה לאן קיף מצביע‪.‬‬
‫המלך דימיטאר עמד באמצע השביל‪ .‬ומבטו התמקד בה‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬חברי המועצה‪ ",‬קרא המלך‪ ,‬שפתיו מתעקלות וחושפות כל אחת משיניו המשוננות‪" .‬אולי‬
‫תוכלו להסביר מדוע הילדה הקטנה הזאת לקחה על עצמה לחקור את תודעתי ללא רשות‪ .‬ואל תחשבי‬
‫אפילו להכחיש זאת‪ ",‬אמר לסופי‪ .‬רחש של התנשמויות הדהד ביער השקט‪ ,‬עם אנחה צווחנית‪,‬‬
‫שוודאי בקעה מגרונו של סנדור‪" .‬הרגשתי בך ברגע שהחלקת פנימה‪".‬‬
‫סופי ניסתה לבלוע את הגוש מגרונה‪ ,‬אבל הוא לא זז‪" .‬סליחה‪ .‬אני‪ ...‬לא הייתי צריכה לעשות את‬
‫זה‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬לא היית צריכה‪ ",‬הסכים המלך דימיטאר‪" .‬וסליחה לא משנה את העובדה שהרגע הפרת את‬
‫האמנה שלנו‪".‬‬
‫האמנה שלהם? חשבה סופי‪ ,‬והעולם הסתובב סביבה מהר מדי‪.‬‬
‫"היא לא ידעה!" צעק חבר המועצה אמארי וקולו גבר על סערת הקולות הרמים‪" .‬סופי חדשה מאוד‬
‫בעולמנו והיא עדיין לומדת את פרטי הפרטים של החוקים שלנו‪ .‬היא מה שאפשר לכנות מקרה‬
‫מיוחד‪".‬‬
‫הקהל השתתק‪ ,‬והמלך דימיטאר ליטף את סנטרו הגבשושי‪" .‬אני לא רואה בה שום דבר מיוחד‪".‬‬
‫"גם אני לא‪ ",‬מלמל מישהו בַּסביבה ועורר גל נוסף של קולות נרגנים‪.‬‬
‫"לנשום‪ ,‬פוסטר‪ ",‬לחש קיף‪ ,‬ולחץ את כף ידה לחיצה מהירה ומרגיעה‪.‬‬
‫היא נאחזה בידו כאילו יש ביכולתה להשאיר אותה בחיים‪ ,‬והכריחה את עצמה לשאוף אוויר‬
‫ִבּ עדה‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אִמרו לי‪ ",‬אמר המלך דימיטאר ופנה שוב אל חברי המועצה‪" .‬אם היא חדשה בעולמכם‪,‬‬
‫איפה היא הייתה כל הזמן הזה?"‬
‫חבר המועצה אמארי עצם את עיניו והתייעץ עם שאר חברי המועצה‪.‬‬
‫לפני שקיבלו החלטה‪ ,‬מישהו בקהל צעק‪" ,‬היא גדלה אצל בני אדם!"‬
‫"בני אדם!" נהם המלך דימיטאר‪" .‬חשבתי שהאלפים ניתקו את הקשר עם השרצים הללו‪".‬‬
‫"אכן עשינו זאת‪ ",‬הבטיח חבר המועצה אמארי‪" .‬כפי שאמרתי‪ ,‬סופי היא מקרה מיוחד‪".‬‬
‫"ובכן‪ ,‬הבה נראה כמה היא מיוחדת‪ ".‬המלך דימיטאר צעד לעברה‪ ,‬והקהל שבקרבתה מיהר להתפזר‬
‫לכל עבר‪.‬‬
‫סופי חישקה את ברכיה והפצירה בהן שלא ייכשלו כשהתייצבה מול המלך המפלצתי‪ .‬מזווית העין‬
‫ראתה את סנדור נאבק לפלס את דרכו אליה‪ ,‬אך ההמונים הנמלטים דחקו אותו לאחור‪ .‬רק פיץ וקיף‬
‫נשארו לצידה‪ ,‬אם כי סופי הרגישה שביאנה מסתתרת בקרבת מקום‪.‬‬
‫המלך רכן קרוב כל כך שסופי הריחה את הבל פיו — ריח של בשר רקוב ושוּם שרוף‪ .‬הוא רחרח‬
‫את שערה ואמר‪" ,‬אני מרגיש כל מה שקורה בתוך ראשי‪ .‬הכול‪ .‬גם את?"‬
‫"כ‪ ...‬כן‪ ",‬הצליחה לגמגם‪.‬‬
‫עיניו של המלך דימיטאר הצטמצמו וסופי התכוננה לכך שיניף את אחת מזרועותיו העצומות וימעך‬
‫אותה‪.‬‬
‫במקום זאת‪ ,‬ביאנה שוב הופיעה‪ ,‬זועקת‪ .‬היא‪ ,‬פיץ וקיף נפלו על ברכיהם‪ ,‬כיסו את אוזניהם ואחזו‬
‫בכוח בראשיהם‪.‬‬
‫"מה קרה?" צעקה סופי‪ ,‬כדי לנער ולחלץ אותם ממה שקרה להם‪" .‬מה אתה עושה להם?"‬
‫"השאלה הטובה יותר‪ ",‬אמר המלך דימיטאר כשהרפה את קמטי מצחו והפסיק את העינוי שגרם‬
‫להם‪" ,‬מדוע זה לא פעל עלייך?"‬
‫אולדן נדחק‪ ,‬פילס לו דרך ועמד לצד ילדיו‪" .‬כפי שחברי המועצה הסבירו קודם‪ ,‬סופי היא‬
‫מיוחדת‪ ",‬הטיח בו‪.‬‬
‫גריידי ואדליין‪ ,‬שעמדו ממש מאחוריו‪ ,‬משכו אליהם את סופי וסנדור נעמד לפניהם‪ ,‬הזדקף מלוא‬
‫גובהו והותיר את המלך בצילו‪.‬‬
 ‫"הילדים האלה‪ ,‬שכרגע פגעת בהם‪ ,‬הם חפים מפשע‪ ",‬נהם סנדור‪.‬‬
‫"הם אשמים בגלל קרבתם אליה‪ ",‬טען המלך דימיטאר‪" .‬והם יהיו בסדר בעוד רגע‪ .‬בינתיים‪,‬‬
‫זאת‪"...‬‬
‫הוא הושיט יד אל סופי‪ ,‬וסנדור הדף את ידו‪.‬‬
‫המלך דימיטאר צחק צחוק לח ומגרגר‪" .‬זה לא מקומך‪ ,‬גובלין‪".‬‬
‫"הנערה הזאת באחריותי‪".‬‬
‫"באמת?" עיניו סרקו את סופי והשתהו על הצלקת שעל ידה‪" .‬ג ָדלה אצל בני אדם‪ ,‬יש לה יכולות‬
‫מוזרות וגם שומר ראש‪ .‬שמעתי שמועות על כך שלאלפים יש תכסיס חדש‪ .‬אבל מעולם לא ציפיתי‬
‫שהוא יגיע באריזה כל כך לא מרשימה‪".‬‬
‫"סופי היא לא תכסיס‪ ",‬הבטיח לו אולדן‪" .‬היא ילדה‪ .‬ילדה שעשתה טעות חמורה מאוד‪ ,‬והיא‬
‫תיענש בהתאם‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬בהחלט‪ ",‬הסכים המלך דימיטאר והטיח את אגרופו הענק בבטנו של סנדור‪.‬‬
‫סנדור צנח על ברכיו‪ ,‬משתעל ונושם נשימות שורקניות‪ ,‬בזמן שהמלך תפס אותו בכתפיו והשליך‬
‫אותו אל תוך עץ וונדרלינג סמוך‪.‬‬
‫סופי לא ידעה אם מה שהתנפץ ברעם היה העץ או ראשו של סנדור‪ ,‬ומשניסתה לרוץ ולבדוק מה‬
‫קרה לו‪ ,‬אחז המלך דימיטאר בחוזקה בפרק ידה‪.‬‬
‫"הילדה הזאת פלשה לתוך המוח שלי וקראה תיגר על הסמכות שלי!" הוא צעק וגרר אותה לצדו‪.‬‬
‫"ולכן אני הוא זה שיחליט מהו העונש שתקבל‪ .‬והחלטתי שהיא חוזרת איתי לראוואגוג‪ ,‬לְ צות מאסר‬
‫עולם‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪44‬‬
‫‪ ‬‬
‫"זה לא מה שהוסכם באמנה!" צעק גריידי‪ ,‬אחז בידה החופשית של סופי והתחיל למשוך‪ ,‬כמו‬
‫בתחרות של משיכת חבל‪" .‬אם לא תשחרר את בתי ברגע זה‪ ,‬אני אגרום לך לכרות לעצמך את היד‪".‬‬
‫"תכסיסי המוח שלך לא עובדים עלינו‪ ",‬לעג המלך דימיטאר‪.‬‬
‫"לא?" גריידי צמצם את עיניו‪ ,‬והמלך שמט את ידה של סופי וחבט לעצמו בחוזקה באף‪.‬‬
‫זרזיף חום כהה זרם על פניו של המלך והוא צרח‪" ,‬זו הכרזת מלחמה!"‬
‫הוא עט על גרונו של גריידי‪ ,‬אבל גריידי שוב צמצם את עיניו‪ .‬המלך דימיטאר קפא כמו פסל ורק‬
‫פיו המרושע הצליח לזוז בקושי כדי לנשום‪.‬‬
‫"די‪ ,‬מספיק!" צעק חבר המועצה אמארי והבקיע לו דרך בתוך ההמון המבוהל‪ ,‬ואחריו שאר חברי‬
‫המועצה ושומרי ראשם הזועמים‪.‬‬
‫כשהגיעו לצידו של גריידי‪ ,‬לחץ חבר המועצה טריק את כתפו של גריידי ואמר לו‪" ,‬הבהרת את‬
‫עצמך היטב‪".‬‬
‫גריידי היסס לשבריר שנייה‪ ,‬ואז צעד לאחור וגרר את סופי מאחוריו בבטחה‪ ,‬בעוד המלך דימיטאר‬
‫מתמוטט אל האדמה‪ ,‬מתנשף וחובט בה בזעם‪.‬‬
‫"האמנה מבוטלת‪ ",‬נהם מבעד להתנשפויות‪.‬‬
‫"האומנם?" שאל חבר המועצה אמארי‪ ,‬ונופף בידיו כדי להשתיק את האֶלפים שצעקו מכל עבר‪.‬‬
‫"נראה לי שעליך לבדוק שוב‪".‬‬
‫"האמנה איתנו כאן ממש‪ ",‬אמרה חברת המועצה ליורה ומימשה מגילה מוזהבת‪.‬‬
‫"וכפי שאתה יכול לראות‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי‪ ,‬שנטל ממנה את המגילה וסרק אותה בעיניו‬
‫בזריזות‪" ,‬כתוב כאן ש'ב ִעיתות שלום לא ישתמש שום אֶלף ביכולתו על ענק ללא רשותו'‪ .‬אבל‬
‫הניסיון לגרור את בתו של מישהו מאיתנו לא נחשב ' ִעיתות שלום'‪ ,‬ולכן המעשה של גריידי אינו‬
‫מהווה הפרה של האמנה‪ .‬הנושא סגור‪".‬‬
‫המלך דימיטאר ירק‪ ,‬ודמו הכהה ניתז על הדשא‪" .‬מה בנוגע לילדה?"‬
‫"כן‪ ,‬הבה נבדוק‪ ",‬חבר המועצה אמארי גלגל את המגילה והצביע על קטע מסוים‪" .‬כתוב כאן‪,‬‬
‫'במקרה של הפרה חמורה‪ ,‬יש לקבוע עונש שיוסכם על שני הצדדים'‪".‬‬
‫"העונש היחיד שאסכים לו יהיה בעיר שלי ותחת שליטתי!" צעק המלך דימיטאר‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬נראה שאנחנו במבוי סתום‪".‬‬
‫"לא — אנחנו במלחמה!"‬
‫"האם זה באמת מה שאתה רוצה?" נשמעה קריאה שדחקה שוב את הקהל לצדדים‪ ,‬וליידי קאדנס‬
 ‫התקדמה לעברו‪.‬‬
‫היא קדה קידה איטית וחגיגית והניפה את שרשרת האנזימגן שלה מול עיניו של המלך דימיטאר‪.‬‬
‫"אני זוכרת שכאשר נתת לי את זה חשבתי‪ ,‬הנה מלך שדואג לביטחונם של בני עמו‪ .‬מלך כזה לא‬
‫ירצה שיטבחו בהם לשווא‪".‬‬
‫"מי אומר שזה מה שיקרה?" טען המלך דימיטאר‪" .‬אֶלפים לא נלחמים‪".‬‬
‫"אנו נלחמים למענם‪ ",‬נהם סנדור ושלף את חרבו‪ .‬שומרי ראשם של חברי המועצה עשו כמוהו‪.‬‬
‫המלך דימיטאר העמיד פנים שהוא מפהק‪" .‬גובלינים הם לא כוח שקול כנגדנו‪".‬‬
‫סנדור קרב בצעד רועם והפנה את חרבו אל ליבו של מלך הענקים‪" .‬ספֵּר את זה לאלפי הקורבנות‬
‫שאיבדתם במלחמה הקודמת‪ .‬האמן לי‪ ,‬לולא הסייגים שבאמנת השלום הכובלים את ידיי‪ ,‬לא היית‬
‫ניצב עוד על רגליך‪".‬‬
‫"גם אתה לא‪ ",‬נהם כלפיו המלך דימיטאר‪.‬‬
‫"אף לא אחד מאיתנו‪ ",‬אמרה ליידי קאדנס בתקיפות‪" .‬זו הסיבה שכולנו הסכמנו מלכתחילה לחתום‬
‫על האמַנות‪ .‬כדי שילדינו לא יגדלו ללא אבות‪ .‬האם היית באמת מוותר על זה בגלל גאוותך הפגועה?"‬
‫"דיברת בחוצפה‪ ",‬הזהיר המלך דימיטאר‪ ,‬ועבר לדבר בשפת הענקים‪.‬‬
‫"אולי‪ ",‬ענתה ליידי קאדנס באותה שפה‪" .‬אבל רק משום שאני מכירה אותך כמלך שנוהג בהיגיון‪.‬‬
‫מלך שהגיע לכאן היום להביע את השתתפותו בשעתנו הקשה‪ .‬מלך שיודע שלעולם אין להצית מלחמה‬
‫בגלל טעות של ילדה‪ ,‬ילדה שאכן תיענש בגלל הבושה שהמיטה על כולנו היום‪".‬‬
‫המלך דימיטאר חרק בשיניו חזק כל כך‪ ,‬עד שסופי נשבעה שהיא יכלה לשמוע אותן מתפצחות‪.‬‬
‫"אמר ָת לנו גם‪ ,‬שאם נזדקק לעזרתך‪ ,‬עלינו רק לבקש‪ ",‬אמרה חברת המועצה אורהלי במהירות‪,‬‬
‫בשפת ענקים משובשת מעט אך מובנת לחלוטין‪" .‬כעת אנו זקוקים לה‪".‬‬
‫המלך ירק לרגליה של סופי והתיז על שולי שמלתה ריר מדמם‪ .‬אבל הוא אמר לחברי המועצה‪,‬‬
‫"בסדר‪ ,‬הענישו אותה כראות עיניכם‪ .‬אבל דעו שאעקוב אחרי החלטתכם‪".‬‬
‫"נשלח לך דו"ח מלא‪ ",‬הבטיח חבר המועצה אמארי‪" .‬אבל עלינו לחכות עד שנהיה שוב גוף שלם‬
‫המונה שנים־עשר חברים‪".‬‬
‫"אתן לכם שבועיים‪ ",‬אמר להם המלך ופנה אל סופי‪" .‬ואז אחזור לבדוק את המצב‪ ,‬וכדאי מאוד‬
‫שהדברים שאראה ישביעו את רצוני‪ .‬ו ָלא‪ ,‬ראו את האמנה כמבוטלת‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"בבקשה תגידו משהו‪ ",‬לחשה סופי וסובבה את אחד מצמידי הנקסוס שלה פעמים רבות כל כך‪ ,‬עד‬
‫שהתחיל לפצוע את פרק כף ידה עד זוב דם‪.‬‬
‫היא כבר מרטה את כל הריסים הרופפים שהצליחה למצוא‪ ,‬ועוד כמה שלא היו רופפים כלל‪ .‬היא‬
‫ישבה על הספה בחדר הראשי של הייבנפילד והרגישה שקירות הזכוכית סוגרים עליה‪ .‬גריידי‪ ,‬אדליין‪,‬‬
 ‫טירגן‪ ,‬אולדן וסנדור נראו כולם שקועים במין תחרות של מי יכול לבהות בסופי זמן ממושך יותר‪.‬‬
‫"אני כל כך מצטערת‪ ",‬היא חזרה על כך בפעם המיליון‪" .‬לא חשבתי — "‬
‫"זה בדיוק העניין‪ ",‬קטע אותה גריידי‪" .‬לא חשבת‪ .‬יש לך מושג מה היה קורה לך אילו היה גורר‬
‫אותך משם לפני שהספקנו לעצור אותו?"‬
‫לא היה לה מושג‪.‬‬
‫אבל היא הייתה מודעת היטב לכך שהיא כמעט גרמה למלחמה‪.‬‬
‫ושהיא אילצה את גריידי להשתמש ביכולתו‪ ,‬מה שללא ספק היה החלק המפחיד ביותר של היום‪.‬‬
‫היא מעולם לא רצתה לחזות שוב בצד הזה של גריידי‪.‬‬
‫"המועצה ַתגְלה אותי?" היא לחשה‪.‬‬
‫טירגן נענע בראשו לשלילה‪" .‬הענקים אינם תומכים בכלא הזה‪ ,‬בעיקר משום שכמה מהם מוחזקים‬
‫שם‪ .‬המלך דימיטאר לעולם לא יאשר זאת‪".‬‬
‫"אז מה הוא כן יאשר?" שאלה סופי‪ .‬היא שמעה את הבהלה בקולה אך לא הצליחה להסתיר אותה‪.‬‬
‫מה יכול להיות גרוע יותר מגלות?‬
‫אולדן נאנח והתיישב לצידה‪" .‬אין סיבה לדאגה רבה מדי‪ ,‬סופי‪ .‬מה שעשית היה חמור מאוד‪ .‬אך‬
‫המועצה גם מודעת היטב לכך שביקורו של המלך דימיטאר היום לא היה מחווה של התחשבות‪ ,‬כפי‬
‫שטען‪ .‬מטרתו היחידה הייתה לאמוד את התסיסה בעולמנו ולהעצים אותה‪ .‬הוא רוצה שנקרוס כדי‬
‫שהוא יוכל לשעוט פנימה ולכבוש את השברים‪ ,‬והוא חיפש כל דבר שעשוי לעזור לו להשיג את‬
‫מטרתו‪ .‬את רק היית התירוץ הנוח שלו‪".‬‬
‫"נוח להפליא‪ ",‬מלמל טירגן‪" .‬באותה מידה יכולת לעטוף את עצמך בנייר מבריק ולקשור את שערך‬
‫בסרט‪".‬‬
‫סופי הייתה מלאת בושה‪" .‬אני —"‬
‫"אני יודע שאת מצטערת‪ ",‬קטע אותה אולדן‪" .‬אני אפילו יודע למה עשית את זה‪ .‬אני רק מקווה‬
‫שאת מבינה שזאת בעיה רצינית ושלא אוכל להגן עלייך מפניה‪ .‬לא רק שהמלך דימיטאר מתעקש‬
‫שיהיו לכך השלכות‪ ,‬אלא שגם בני עמנו צריכים לראות אותך נענשת‪ .‬רוב הציבור רואה בך ניסוי‬
‫מסוכן שיצא משליטה‪ ,‬והדרמה שהתרחשה היום רק מחזקת את דעתם‪ .‬המועצה תצטרך להמציא עונש‬
‫שיספק את המלך דימיטאר וגם יוכיח לכולם שאת מרוסנת כראוי‪".‬‬
‫סופי בלעה את רוקה והרגישה כאילו היא נחנקת מדלי שלם של קרח משונן‪" .‬יש לך מושג מה יהיה‬
‫העונש?"‬
‫"יש כמה אפשרויות‪ .‬אבל אילו הייתי צריך לנחש‪ ,‬הייתי מהמר על עבודות שירות כלשהן לתועלת‬
‫הקהילה שתבצעי בכל יום אחרי הלימודים‪ .‬כך ייווכחו אנשינו בכניעתך ויידעו שמפקחים עליך‬
‫בקפידה‪ .‬וכיוון שזהו עונש שווה ערך לגזר דין של עבודות במחנה כפייה אצל הענקים‪ ,‬המלך‬
‫דימיטאר אמור להיות מרוצה‪".‬‬
‫גריידי וטירגן הנהנו‪ ,‬כאילו חשבו כמוהו‪ ,‬וסופי הרגישה שקצב הלב שלה מתחיל להאט ולשוב‬
 ‫לקדמותו‪.‬‬
‫"איזה סוג של עבודות שירות?" שאלה אדליין ונראה שהוקל לה‪ ,‬כמו לסופי‪.‬‬
‫אולדן הביט שוב בגריידי לפני שענה‪" .‬אני מעריך שהם ישלחו אותה לחוות המקלט‪ ,‬כיוון‬
‫שהמיומנות של סופי עם סילבני תועיל לנו מאוד שם‪ .‬אבל לפני שתחייכי חיוך רחב מדי‪ ,‬סופי‪ ",‬הוא‬
‫הוסיף‪ ,‬ופניה של סופי נפלו מיד‪" ,‬דעי שזאת תהיה עבודה קשה ומלוכלכת‪ ,‬ושככל הנראה תהיה‬
‫מעורבת בה כמות גדולה של צואת בעלי חיים‪ ,‬מרביתה לא נוצצת‪ ,‬ונראה שתעבדי שם במשך כל מה‬
‫שנותר משנת הלימודים‪ .‬ואולי יותר‪".‬‬
‫"זה עדיף על מחנה כפייה אצל הענקים‪ ",‬אמרה לו סופי‪.‬‬
‫"אכן כך‪".‬‬
‫"אבל נקווה שזה עדיין די נורא כדי להרתיע אותך מלחזור ולעשות אי פעם מעשה שכזה‪ ",‬הוסיף‬
‫סנדור ואחז בניצב החרב שלו‪ ,‬כאילו רצה בעזרתה לקרוע אותה לגזרים‪.‬‬
‫"תאמין לי שלמדתי את הלקח שלי‪ ",‬הבטיחה לו סופי‪ ,‬הביטה בכתם היריקה של המלך ונדרה‬
‫בליבה שתשליך את השמלה‪.‬‬
‫"אני לא בטוח שלמדת‪ ,‬ולכן סמכי עלינו שנבלה זמן רב בבדיקת חוקי הטלפתיה‪ ",‬הזהיר אותה‬
‫טירגן‪" .‬כמו כן ברור שעלינו לדון גם בהבדלים שבין התודעות שלנו לבין התודעות של יצורים‬
‫אינטליגנטיים אחרים‪ .‬את בת מזל שנחסך ממך כאב 'התדר הפולשני'‪ .‬פיץ‪ ,‬ביאנה וקיף לא היו בני‬
‫מזל כמוך‪".‬‬
‫סופי עצמה את עיניה‪ ,‬והצטערה שאינה יכולה לכבות את הזיכרון שבו נראים שלושת חבריה‬
‫מתמוטטים בייסורים‪" .‬מה זה 'התדר הפולשני'?"‬
‫"תכסיס מוחי של הענקים‪ ",‬אמר אולדן בשקט‪" .‬הם לא טלפתים‪ ,‬אבל התודעה שלהם יכולה‬
‫להעביר תדר גבוה אחד שגורם לך להרגיש כאילו מזלג של קולן נתחב אל תוך הראש שלך‪ .‬באמת לא‬
‫שמעת את זה?"‬
‫"ממש לא‪".‬‬
‫"עוד מתנה מהברבור השחור‪ ",‬מלמל טירגן‪ ,‬וסופי לא הצליחה להחליט אם הוא חושב שזה טוב או‬
‫רע‪" .‬האם יכולת לשמוע משהו בתוך ראשו כשחקרת אותו?"‬
‫"לא‪ ,‬הוא היה שַקט לגמרי‪ ,‬ורך באופן מוזר‪ .‬הרגשתי שאני מנסה לעבור דרך שמיכה רכה‪".‬‬
‫"רגע — התודעה שלו הייתה רכה?" שאל טירגן‪.‬‬
‫סופי הנהנה‪" .‬לא כך היה אמור להיות?"‬
‫"'אמור' היא לא המילה הנכונה‪ ",‬אמר אולדן אחרי שתיקה ארוכה ומביכה‪" .‬אבל זה כן שונה ממה‬
‫שאחרים חוו‪ ,‬אם כי מדובר במספר קטן מאוד של אֶלפים‪ .‬הם תיארו את מוחו של ענק כמיטת‬
‫מסמרים‪ .‬העובדה שאת הרגשת שהוא רך מרמזת שייתכן שהיית קרובה לפריצת ההגנות שלו‪ ,‬מה‬
‫שלא אמור להפתיע אותנו בשלב זה‪ ,‬בהתחשב בכל מה שראינו בנוגע ליכולות שלך‪ .‬אבל זה עדיין‬
‫מעניין‪".‬‬
 ‫"לא מעניין עד כדי כך שנרצה שתנסי זאת שוב אי פעם‪ ",‬הבהיר טירגן‪.‬‬
‫"אכן‪ ",‬הסכים אולדן‪" .‬הניסיון לפלוש למוחו של ענק הוא כמו זבוב שמנסה לרקוד על קורי‬
‫עכביש‪ .‬שום דבר לא יצליח לעקוף את יכולות האיתור שלהם‪ .‬אפילו לא את‪".‬‬
‫סופי התכווצה עוד יותר בכיסאה‪.‬‬
‫"אני עדיין חושבת שהמלך דימיטאר חיפש סיבה כדי לחולל מהומה‪ ",‬אמרה אדליין בשקט‪.‬‬
‫"ברור שהוא חיפש‪ ",‬הסכים סנדור‪" .‬זאת הסיבה שהוא הגיע לכאן היום‪ .‬אני בטוח שהענקים‬
‫יודעים שמצאנו את מכשיר ההתבייתות שלהם‪ ,‬ו ַה ְתקפה מוחצת היא תמיד ההגנה הטובה ביותר‪ .‬ואז‬
‫סופי הגישה לו את הסיבה על מגש של כסף‪".‬‬
‫הוא שיסף את האוויר בחרבו וסופי התכווצה עוד יותר‪ ,‬בתקווה שהכריות הרכות יבלעו אותה‬
‫בשלמותה‪.‬‬
‫בעיקר כשאולדן אמר‪" ,‬זה אכן כובל את ידי המועצה‪ .‬הם מנועים מלהאשים את המלך דימיטאר‬
‫שלא הפעיל שליטה מספקת על אנשיו‪ ,‬ברגע שאחת משלנו מפירה כלל יסוד‪ ,‬ועוד בטקס פומבי‪ ,‬לא‬
‫פחות‪".‬‬
‫"אז אני גרמתי למצב להחמיר‪ ",‬מלמלה סופי בייאוש‪.‬‬
‫"לצערי‪ ...‬כן‪ ",‬הודה אולדן‪ .‬הוא נטל את ידה וחיכה שתביט בו‪" .‬אני יודע שאת רוצה לתפוס את‬
‫הנסתרים האלה‪ ,‬והאמיני לי‪ ,‬גם אני רוצה‪ .‬אבל נצטרך להיות סבלנים‪ .‬המועצה שלנו אינה שלמה‪.‬‬
‫האנשים שלנו מפוחדים ומפולגים‪ .‬ועכשיו גם הענקים בכוננות גבוהה‪ ,‬מוכנים למלחמה‪ .‬זה לא הזמן‬
‫לחפש רמזים ולדרוש תשובות בנוגע למעורבותם‪ .‬עכשיו הזמן להתמקד בְּשיקום השלום‪ .‬ועלייך‬
‫לעבוד קשה במיוחד כדי להוכיח לעולמנו — ולמועצה — שלא את היא הבעיה שיצאה משליטה‪ ,‬שממנה‬
‫הם חוששים‪ .‬רק אז נוכל לפעול למען הצדק המגיע לך‪ ,‬ולדקס‪ ,‬ולפרנטיס‪ ,‬ולקנריק ולכל מי‬
‫שהמורדים פגעו בו‪ .‬בסדר?"‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬אף שלא הייתה לה ממש ברירה‪.‬‬
‫הפעם היא פישלה בגדול‪ .‬דבר לא ישתנה עד שזה יתוקן‪.‬‬
‫אבל זה לא אומר שהיא מתכוונת להפסיק לחקור‪ .‬היא פשוט תצטרך להתמקד בברבור השחור‪,‬‬
‫ולנצל את הימים הפנויים כדי לחשוף את זהות המדליף שלהם‪.‬‬
‫"כדאי שאלך‪ ",‬אמר אולדן וחיבק את סופי‪" .‬אראה אם אוכל לעשות משהו שיעזור לרכך את חברי‬
‫המועצה לפני שיחליטו על העונש שלך‪".‬‬
‫"אני אלך איתך‪ ",‬אמר לו טירגן‪ ,‬אבל לא נשמע שהוא שמח לכך‪.‬‬
‫גריידי הבטיח שיצטרף אליהם בקרוב‪ ,‬ברגע שיסיים לטפל בכמה דברים אחרים‪ ,‬ונימת קולו לא‬
‫הותירה ספק בכך שלסופי מצפים עונשים נוספים‪.‬‬
‫אולדן וטירגן שלחו אליה חיוכים אוהדים כשזינקו משם‪.‬‬
‫"תן לי לנחש‪ ",‬אמרה סופי לאחר עוד שתיקה כואבת‪" .‬אני מרותקת לנצח נצחים?"‬
‫"אני שוקל את זה‪ ",‬אמר גריידי והתיישב לידה על הספה‪ַ ,‬בּמָקום שפינה אולדן‪" .‬אבל‪ ...‬אני יודע‬
 ‫שהלב שלך היה במקום הנכון‪ ,‬גם אם ברור שהשכל שלך יצא לחופשה היום אחר הצהריים‪".‬‬
‫המילים היו נכונות מכדי שתיעלב‪.‬‬
‫"וכמו כן‪ ,‬אין לי ספק שמאחר שברונטה חבר במועצה‪ ,‬כל עונש שהם יסכימו עליו יהיה קשה ככל‬
‫האפשר‪ .‬אז לא אוסיף לכך הרבה‪ .‬רק דבר אחד‪ :‬הגיע הזמן לצחצח שוב את שיניה של ורדי‪ ,‬ואני‬
‫חושב שזו צריכה להיות מטלה שלך‪ .‬ובזהירות — היא יורקת‪".‬‬
‫סופי התכווצה‪ ,‬אך לא התווכחה‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬אחרי היריקה של הענק‪ ,‬היא לא חשבה שרוק של טי־רקס יהיה גרוע יותר‪.‬‬
‫"כמו כן‪ ,‬מכיוון שאין לך כרגע לימודים‪ ,‬אני מתכוונת להטיל עלייך את מלאכת הניקוי והארגון‬
‫בחדר העבודה שלי‪ ",‬הוסיפה אדליין‪" .‬ולא תסיימי עד שכל הדברים בחדר יאוחסנו‪ ,‬או ייזרקו‪".‬‬
‫סנדור נחר‪" .‬שניכם רכים מדי‪ .‬אילו היא הייתה הבת שלי‪ ,‬היא הייתה כלואה בחדרה עד סוף ימי‬
‫חייה‪ ,‬למען ביטחונה‪".‬‬
‫"זה בהחלט יהיה קל יותר‪ ",‬אמר גריידי וחיבק את סופי חזק כל כך עד שהשתעלה‪" .‬אבל אני‬
‫אסתפק בריתוק לשארית הלילה ובהבטחה להפחית למינימום‪ ,‬מעתה והלאה‪ ,‬את ההתגרויות שעלולות‬
‫להביא למלחמה‪ .‬מה את אומרת?"‬
‫סופי הגיבה בחיבוק חזק יותר‪.‬‬
‫אדליין הצטרפה לחיבוק‪ ,‬וסופי איבדה את תחושת הזמן ולא ידעה עד מתי המשיכו לשבת כך‪,‬‬
‫צמודים זה לזה‪ .‬אבל כשהרפתה מהם‪ ,‬השמש כבר החלה לשקוע‪.‬‬
‫את שארית הלילה בילתה בחדרה ובחנה את מראות הכיס של ג'ולי בחיפוש אחר רמזים‪ ,‬מה‬
‫שהתגלה כעונש עגום יותר מכל מה שגריידי ואדליין יכלו להטיל עליה‪.‬‬
‫בכל דרך שהתבוננה בהן‪ ,‬עיקמה אותן או ניסתה להשתמש בהן‪ ,‬לא עשו המראות דבר מלבד לשקף‬
‫שתי גרסאות שונות במקצת של עצמה‪ .‬שתיהן היו בבואות של ילדה שהכישרון שלה להיכנס לצרות‬
‫היה גדול מכישרונה לצאת מהן‪.‬‬
‫מה שאומר שהתוכנית של פיץ‪ ,‬תהיה אשר תהיה‪ ,‬הייתה בוודאות האפשרות היחידה העומדת לפניה‬
‫כרגע‪.‬‬
‫היא קיוותה שזאת תוכנית טובה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪45‬‬
‫‪ ‬‬
‫"לא הייתי בטוח שגריידי ואדליין יתנו לי לפגוש אותך‪ ",‬אמר פיץ כשהתיישב על השטיח הפרחוני‬
‫בחדר השינה של סופי‪" .‬את לא מרותקת?"‬
‫"לא‪ ,‬במפתיע‪ ",‬אמרה לו סופי והתנגדה לדחף לבדוק את השתקפותה במראה ולראות עד כמה היא‬
‫נראית נורא‪" .‬אבל גריידי תמיד מוצא דרכים מעניינות יותר להעניש אותי‪".‬‬
‫"בגלל זה אני מריח ממך הבל פה של טי־רקס?" שאל פיץ וצחק כשהסמיקה‪.‬‬
‫היא בדיוק סיימה לצחצח את שיניה של ורדי כאשר פיץ הופיע‪ ,‬ועדיין הרגישה בריר צמיגי של‬
‫דינוזאור שהזדחל במורד גבה כמו שבלול קר ודביק‪ .‬זה באמת לא היה הוגן שפיץ נראה כמו דוגמן‬
‫נוער בווסט הכחול המחויט שלו‪ ,‬במכנסיים האפורים ועם התיק האפור שהיה תלוי על כתפיו‪ ,‬בעוד‬
‫היא נאלצה להיראות‪ ,‬וכנראה גם להריח‪ ,‬כמו משהו שנפלט מפֶּה של דינוזאור‪.‬‬
‫"סליחה שלא הקשבתי לך אתמול‪ ",‬מלמלה סופי ושילבה את זרועותיה‪ ,‬בניסיון להסתיר את‬
‫החורים בגודל שיניים שהיו פזורים לאורך שרוולי הטוניקה שלה‪" .‬אני יודעת שניסית לעצור אותי‪".‬‬
‫"הייתי צריך להתאמץ יותר‪ .‬זה פשוט קרה כל כך מהר‪ .‬אבל לא התכוונתי לתת לו לקחת אותך‪.‬‬
‫שידרתי לקיף שאם האדמה תתחיל להיפתח אני אפיל את המלך והוא יתפוס אותך ויזניק אותך למקום‬
‫בטוח‪".‬‬
‫סופי חייכה וניסתה לדמיין את התרחיש הזה‪" .‬מה קיף אמר?"‬
‫"שאני יותר מטורף ממך‪ ,‬ושאני אפילו לא מסוגל להפיל את אחותי הקטנה בלי להסתבך‪ .‬אבל‬
‫אמרתי לו שאני בכל זאת מתכוון לנסות‪ .‬ובאמת חשבתי שאצטרך לעשות את זה‪ .‬לפחות חצי מחברי‬
‫המועצה הנהנו בהסכמה בזמן שהמלך דימיטאר דיבר‪ .‬אם ליידי קאדנס לא הייתה מתערבת‪ ,‬אני לא‬
‫יודע מה היה קורה‪".‬‬
‫"באמת?" לחשה סופי‪.‬‬
‫היא ידעה שלא הייתה לה תמיכה מלאה של המועצה‪ ,‬אבל‪ ...‬חצי?‬
‫"כן‪ .‬זה היה די מפחיד‪".‬‬
‫"מה אתה אומר‪".‬‬
‫היא משכה בשולי אחד החורים בשרוול שלה והרחיבה אותו עוד יותר‪" .‬אתה בטח חושב שאני ממש‬
‫אידיוטית‪".‬‬
‫"לא‪ .‬אבל אני כן מתחיל לתהות אם את מנסה לשבור את השיא של קיף בכל מה שקשור לתקרית‬
‫בין־זנית‪ ,‬ואם כן — אני די בטוח שניצחת‪ .‬תקרית הגולון הגדולה הייתה גדולה מהחיים‪ ,‬אבל היא לא‬
‫הייתה עלולה לגרום למלחמה‪ ".‬הוא משך את המילה האחרונה‪" .‬אבל אני מבין למה עשית את זה‪",‬‬
 ‫הוסיף בשקט‪" .‬ואני מנחש שלא הצלחת להגיע לשום תוצאה?"‬
‫"התוצאה היחידה היא שהקשיתי עוד יותר על המועצה לחקור מה קורה אצל הענקים‪ .‬אבא שלך‬
‫אמר שנצטרך לחכות עד שידווחו להם על העונש שלי‪ ,‬והוא מקווה שאז הדברים ישובו לקדמותם‪".‬‬
‫פיץ נאנח‪" .‬טוב‪ ,‬אבא שלי אמר שהעונש לא יהיה כל כך חמור‪".‬‬
‫"אני מקווה שהוא צודק‪ .‬אבל זה תלוי במועצה‪ ,‬אז‪"...‬‬
‫היא לא סיימה את המשפט‪ ,‬אבל פיץ ודאי ניחש מה היא חושבת‪ ,‬משום ששאל "מי לדעתך יהיה‬
‫חבר המועצה החדש?"‬
‫"אין לי מושג‪ .‬אני מקווה שזה יהיה מישהו שמחבב אותי‪".‬‬
‫"כן‪ .‬קיוויתי שזה יהיה סר טירגן‪ ,‬אבל אבא שלי אמר שהכלל 'ללא ילדים' חל עליו‪ ,‬למרות שהבן‬
‫שלו מאומץ‪".‬‬
‫"מי אבא שלך חושב שזה יהיה?"‬
‫"מאסטר ליטו ממגדל הכסף‪ .‬אני מניח שהרוב יצביעו לו‪ .‬את מכירה אותו?"‬
‫"רק קצת‪ .‬הוא די מוזר‪ ".‬אבל הוא היה נחמד אליה בפעמים האחרונות שפגשה אותו‪ ,‬כך שהוא‬
‫עשוי להיות בחירה טובה‪" .‬מי הם המועמדים האחרים?"‬
‫"חבורה של קדמונים שמעולם לא פגשתי‪ .‬אה‪ ,‬וליידי קאדנס‪ .‬אין לה ממש סיכוי‪ ,‬בהתחשב בכל‬
‫השנים שלא הייתה כאן‪ .‬אבל אחרי שהיא הצליחה להרגיע אתמול את המצב‪ ,‬הרבה אנשים עומדים‬
‫להצביע עבורה‪".‬‬
‫היא גם נראתה כאילו היא מתעבת את סופי‪ ,‬אבל אולי התגברה על זה‪ .‬הרי היא בכל זאת קמה‬
‫להגנתה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬היא דיברה די הרבה על כך שסופי תיענש‪...‬‬
‫"הי‪ ,‬יהיה בסדר‪ ",‬הבטיח פיץ‪" .‬ובינתיים הבאתי משהו שיעודד אותך‪ .‬אין לך מושג כמה קשה היה‬
‫לחמוק מביאנה‪ .‬היא רצתה לבוא איתי היום‪ ,‬אבל‪"...‬‬
‫הוא פתח את התרמיל ושלף ממנו בובת פרווה אדומה ורכה שהזכירה לסופי לטאה‪ ,‬אבל הייתה לה‬
‫פרווה קצרה וזנב עבה בצבעי אדום־לבן‪.‬‬
‫"מר כִּרבּוּלי! "‬
‫פיץ הסמיק כמו דרקון הפרווה שלו‪.‬‬
‫בעיקר כשאמרה‪" ,‬לא סיפרת לי שהוא נוצץ‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ .‬לדרקונים יש פרווה מבהיקה — וחוץ מזה‪ ,‬אלווין בחר אותו‪ ,‬לא אני‪".‬‬
‫"נצנוצים משפרים כל דבר‪ .‬טוב‪ ,‬חוץ מקקי של אליקורן‪".‬‬
‫"אני לא יודע‪ .‬אני חושב שקקי עם נצנצים הוא הרבה יותר טוב מקקי רגיל‪".‬‬
‫"זה משום שאף פעם לא נפלת לתוך ערימה שלו‪".‬‬
‫"את צודקת‪ ".‬חיוכו נמוג‪" .‬את לא חושבת שהוא מטופש?"‬
‫"מר כִּרבּוּלי? הוא מקסים‪ .‬אולי אפילו מקסים יותר מ ֶאלָה‪".‬‬
 ‫שניהם פנו להביט בפילה התכולה שהייתה מונחת בין הכריות על מיטתה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אולי זה תיקו‪ ",‬החליטה סופי‪.‬‬
‫פיץ צחק והניח את מר כִּרבּוּלי לידו‪ ,‬תוך ליטוף קטן ומהיר של ראשו‪ ,‬לפני שהושיט שוב את ידו‬
‫אל התרמיל‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז הייתה עוד סיבה שבגללה לא רציתי שביאנה תבוא איתי היום‪ ",‬הוא אמר‪ ,‬ושלף יומן‬
‫זיכרונות כסוף שעל כריכתו סמל משפחת ואקר‪ ,‬משובץ באבני חן‪" .‬עבדתי על המשימה של טירגן‬
‫ותיעדתי כל מה שאני זוכר מיום השריפה‪ .‬וזה לקח לי זמן מפני ששלחת לי המון מפות כוכבים בזמן‬
‫שמילאנו את הבקבוקונים בתמצית‪".‬‬
‫היא שכחה מזה‪" .‬אני בטוחה שאתה יכול לוותר עליהן‪ .‬אני בספק אם המועצה צריכה לראות אותן‪.‬‬
‫זה מידע שהם יכולים למצוא בכל מקום‪".‬‬
‫"לא הייתי בטוח‪ ,‬אז החלטתי לנסות‪ ".‬הוא פתח את יומן הזיכרונות ודפדף בו‪ ,‬מעביר דף אחר דף‬
‫של שמיים שחורים וכוכבים מתויגים בקפידה‪" .‬וחשבתי שזה מוזר שהזיכרונות האלה ברורים כל כך‪.‬‬
‫הם הרבה יותר מפורטים מהזיכרונות האחרים שאני מעלה‪".‬‬
‫הוא חזר אל התחלת היומן והראה לה התרחשות שתיעד‪ ,‬ובה נראית נערה שחורת שיער‪ .‬היא דמתה‬
‫לביאנה‪ ,‬אבל תווי פניה היו מעוותים מעט‪ .‬אפה היה רחב מדי‪ ,‬ועיניה רחוקות מדי זו מזו‪.‬‬
‫"תיעדתי את זה בשיעור טלפתיה בשנה שעברה‪ ,‬כדי לבחון את רמת הדיוק של הזיכרונות שלי‪.‬‬
‫הייתי אמור להקרין דמות של מישהו ממשפחתי ולראות עד כמה היא קרובה למציאות‪ .‬אפשר לראות‬
‫שפישלתי קצת‪".‬‬
‫"זה לא מושלם‪ .‬אבל עדיין זיהיתי מי זו‪".‬‬
‫"בדיוק‪ .‬והמנטור שלי אמר שזה נורמלי עבור אלה מאיתנו שאין להם זיכרון צילומי‪ .‬המוחות שלנו‬
‫נתפסים לרושם הכללי‪ ,‬לא לשחזור מדויק‪ .‬חוץ מאלֶה‪ ".‬הוא דפדף שוב אל מפות הכוכבים‪" .‬כאן‪ ,‬אני‬
‫זוכר כל‪ .‬כוכב‪ .‬וכוכב‪".‬‬
‫"נכון‪ .‬אבל אני שיתפתי את הזיכרון הזה איתך‪ ,‬כך שאני זאת שזכרה את הפרטים האלה‪".‬‬
‫"אבל זה עדיין הזיכרון שלי מהזיכרון שלך‪ .‬או שזה אמור להיות‪ .‬ואני לעולם לא הייתי מסוגל‬
‫לזכור בצורה מושלמת כל כך‪ .‬אלא אם זה בא ממך‪".‬‬
‫"אבל זה באמת בא ממני‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אני חושב ששלחת לי את זה אחרת‪ .‬אם היית משדרת את הזיכרון‪ ,‬הוא היה מבזיק במוח‬
‫שלי מספיק זמן כדי שאוכל ליצור תיעוד שלו בעצמי‪ ,‬ואז הוא לא היה מפורט כל כך‪ .‬רק אם היית‬
‫משתילה את הזיכרון‪ ,‬הוא היה נשאר שלם לחלוטין‪".‬‬
‫"משתילה?"‬
‫המילה גרמה לסופי לחשוב על מיקרו־צ'יפים ועל רכבי מחקר של חייזרים ומחטים החודרות לעור‪.‬‬
‫"זה קשור למקום שאליו את תוחבת את הזיכרון במוחו של מישהו — כמו לדחוף ספר למדף‬
‫הספרים של מישהו אחר ולהשאיר אותו שם כדי לחזור אליו אחר כך‪ ",‬הסביר פיץ‪ ,‬מה שלפחות‬
‫נשמע פחות מצמרר ממה שהיא שיערה‪ .‬לפחות עד שהוא אמר‪" ,‬אני בטוח שככה הכניסו אנשי‬
‫הברבור השחור את הסודות שלהם לתוך הראש שלך‪ .‬אחרת היית יודעת שהזיכרונות נמצאים שם‪.‬‬
‫אפשר להשתיל משהו בלי שהאדם באמת יראה אותו‪".‬‬
‫"בסדר‪ "...‬אמרה סופי באיטיות‪ ,‬ומוחה נאבק כדי לעמוד בקצב‪" .‬אז השתלה זה דבר רע?"‬
‫"ברור שלא‪ .‬זו רק מיומנות סוּפּר־קשה שרק מעטים יכולים לבצע באמת‪ ,‬אבל אני מניח שאני כבר‬
‫לא אמור להיות מופתע‪ .‬את יכולה לעשות כל דבר‪".‬‬
‫הוא חייך אליה‪ ,‬וסופי רצתה לראות בזה מחמאה‪ .‬אבל היא לא הייתה בטוחה שמוצא חן בעיניה‬
‫לדעת שהיא עשתה השתלה אפילו בלי לדעת‪.‬‬
‫"והשתלתי עוד משהו?" שאלה‪.‬‬
‫"זה מה שאני מנסה להבין‪ .‬חיפשתי בראש שלי כל דבר שנראה חד ומפורט יותר משאר הזיכרונות‬
‫שלי‪ .‬ומצאתי את זה‪".‬‬
‫הוא דפדף לעמוד אחר והראה לה תמונה של נוסחה כה מסובכת עד שנראה שזה סתם קשקוש‪ .‬ועם‬
‫זאת‪ ,‬כל ספרה‪ ,‬שורה וסימן נמצאו בדיוק במקום שבו היו אמורים להימצא‪.‬‬
‫"כך הם מכינים פריסין‪ ",‬אמרה סופי ונזכרה איך הִקרינה את הנוסחה המסווגת אל יומן הזיכרונות‬
‫שלה כמה חודשים קודם לכן‪" .‬למה שאשלח לך את זה?"‬
‫"אולי זה היה בראש שלך‪ ,‬כי אספנו את התמצית כדי להכין פריסין‪".‬‬
‫"כן‪ .‬אולי‪ ".‬אבל ההסבר נשמע קלוש וריק מתוכן‪ ,‬ממש כפי שהיא הרגישה‪" .‬מצאת עוד משהו?"‬
‫פיץ דפדף בין כמה דפים נוספים ועצר במפת כוכבים אחרת‪.‬‬
‫רוב הכוכבים שהופיעו בה לא תויגו‪ .‬אבל הופיעו שם חמישה כתמים כהים עם שמות‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫לוּסיליאנט‬
‫פוֹסְפוֹרין‬
‫מַר זֵייר‬
‫קאנדיזיה‬
‫ֵאלֵמֶנטַיין‬
‫‪ ‬‬
‫"אבל‪ ...‬אלה הכוכבים הלא־ממופים‪ "...‬מלמלה סופי‪ ,‬וקירבה אליה את התמונה כדי לוודא שהיא רואה‬
‫נכון‪.‬‬
‫"זה מה שחשבתי‪ .‬מוזר שיש מפה של הכוכבים הלא־ממופים‪ ,‬לא?"‬
‫"אני לא מבינה‪ .‬אני לא מכירה את הכוכבים האלה‪ .‬כלומר‪ ...‬אני כן מזהה אותם עכשיו‪ ,‬כשאני‬
‫מביטה בהם‪ .‬אבל לא ידעתי שאני מכירה אותם‪ ,‬אתה מבין? לא עד שקראתי אותם‪".‬‬
‫"אבל זה לא תמיד ככה‪ ,‬כשזיכרון כלשהו מופעל אצלך?" שאל פיץ‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אבל איך אני יכולה להשתיל זיכרון אפילו לפני שזכרתי אותו?"‬
‫"אני לא יודע‪ .‬הנחתי שכנראה זכרת את זה‪ ,‬מפני שידעת איך למצוא את אלמנטיין‪ .‬אולי משַׁם שאב‬
‫המוח שלך את המידע הזה בלי ידיעתך‪ .‬כאילו ידעת את זה‪ ,‬אבל לא ידעת שאת יודעת את זה‪.‬‬
‫מבינה?"‬
‫סופי לא הייתה בטוחה שהמשפט הזה בכלל הגיוני‪.‬‬
‫אבל איך היא יכולה להתווכח עם מה שנמצא ממש מול עיניה?‬
‫"וזהו זה? זה היה הזיכרון הנוסף היחיד שהשתלתי?"‬
‫"אני עדיין מחפש‪ ,‬אז ייתכן שיש עוד‪ .‬אבל ללא ספק מצאתי עוד אחד‪".‬‬
‫הוא דפדף שוב בין הדפים‪ ,‬ועצר בתמונה של חלון עגול עם סורגי ברזל שחורים שכיסו אותו בשתי‬
‫וערב‪.‬‬
‫"את יכולה לקרוא את זה?" שאל פיץ והצביע על שלט מרובע התלוי על עמוד תאורה סמוך‪ ,‬ממש‬
‫מתחת לעיגול אדום עם פס לבן רחב‪.‬‬
‫"זה אומר 'לְמַעט מוּ שים'‪ ",‬אמרה לו סופי והופתעה שפיץ נאלץ לשאול‪.‬‬
‫היא בחנה שוב את האותיות‪ ,‬והרגישה שבטנה מתהפכת כשהבינה שהן מרכיבות את המילים‬
‫"‪ ,"eccetto autorizzati‬מה שבאמת תאם את הפירוש שלה‪.‬‬
‫אבל באיטלקית‪.‬‬
‫"זה בערים האסורות!" צעקה סופי‪ ,‬וחטפה את היומן כדי להתבונן בו מקרוב‪.‬‬
‫"ניחשתי שזה חייב להיות שם‪ ",‬הסכים פיץ‪" .‬אבל זה לא שייך לאף אחד מהזיכרונות שלי‪ ,‬כך שאת‬
‫בטח השתלת את זה‪".‬‬
‫הוא צדק‪ .‬הזיכרון היה חד וברור מדי‪.‬‬
‫"אבל גם אני לא זוכרת את זה‪".‬‬
‫היא גם לא הצליחה למצוא זיכרונות שתוכל לחבר אל הזיכרון הזה‪ ,‬או כל סיבה לכך שהיא חשבה‬
‫על חלון‪ ,‬באיטליה‪ ,‬בעיצומה של שריפה קטלנית‪.‬‬
‫ולשם מה יטרח הברבור השחור להשתיל את החלון המטופש בראשה מלכתחילה?‬
‫ואז היא שמה לב לכתם הכהה על הלבנים הצהובות סביב החלון‪.‬‬
‫היא חשבה שזה רק בלאי ושחיקה של שנים‪ .‬אבל הצורה החרותה להפליא לא הותירה מקום לספק‪.‬‬
‫סמל הברבור‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪46‬‬
‫‪ ‬‬
‫"איפה זה?" שאלה סופי‪ ,‬והפכה את הדף לצידו השני‪ ,‬כאילו הוא יכול איכשהו להראות לה פרטים‬
‫נוספים מתוך התמונה‪.‬‬
‫"קיוויתי שאת תדעי‪ ",‬הודה פיץ‪" .‬כשאת רואה שוב את הזיכרון הזה‪ ,‬הוא לא מעורר בך כלום?"‬
‫סופי עצמה את עיניה‪ ,‬בתקווה שראשה יחבר את החלקים זה לזה‪.‬‬
‫"אני לא קולטת שום דבר‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז אני מניח שאין לי תוכנית‪ ,‬למרות הכול‪ .‬חשבתי שנגיע לשם ונראה מה אנחנו יכולים‬
‫ללמוד על הברבור השחור‪ .‬אבל קשה לעשות את זה אם שנינו לא יודעים איפה זה‪".‬‬
‫"ומי יודע אם זה בכלל בטוח? תזכור‪ ,‬בפעם הקודמת שקיף ואני מצאנו את אחד ממקומות המסתור‬
‫שלהם‪ ,‬חיכה לנו שם מארב‪ ".‬היא סגרה את יומן הזיכרונות בחבטה חזקה מדי‪" .‬זה כזה בלגן‪ .‬אני לא‬
‫יכולה לבטוח בברבור השחור‪ ,‬ועכשיו המועצה שונאת אותי והענקים רודפים אותי ואיטרנליה נהרסה‬
‫וקנריק‪"...‬‬
‫עצם האמירה של שמו פערה עוד יותר את הבור שבתוכה‪.‬‬
‫"קחי‪ ",‬אמר פיץ והושיט לה את מר כִּרבּוּלי‪.‬‬
‫הוא נופף בו מתחת לאפה עד שלקחה אותו‪ ,‬והיא נאלצה להודות שאכן זה עוזר לחבק את הדרקון‬
‫הרך‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬מלמלה‪.‬‬
‫"אין צורך להתנצל‪ .‬אם מישהו צריך להתחרפן‪ ,‬זאת את‪ .‬בחיי שאני לא יודע איך את מתמודדת עם‬
‫כל זה‪ ".‬הוא לקח לידיו את יומן הזיכרונות‪ ,‬דפדף שוב אל החלון האיטלקי וסובב את המחברת לכל‬
‫הכיוונים‪ ,‬כאילו מבט במהופך יוכל לגלות להם באורח קסם לאיזו מבין עשרות הערים באיטליה הם‬
‫אמורים להגיע‪.‬‬
‫"אני עדיין מרגיש שזו התשובה‪ ",‬אמר בשקט‪" .‬זאת אומרת‪ ,‬משהו היה צריך לעורר את זה‪ ,‬לא?‬
‫הראש שלך לא שלף את הזיכרון הזה כך סתם‪ ,‬נכון? "‬
‫"אני כבר לא יודעת‪".‬‬
‫הטון הזועף שלה גרם לה להבין עד כמה היא מדוכדכת‪.‬‬
‫היא לקחה אליה את יומן הזיכרונות והתבוננה ארוכות בסמל הברבור‪.‬‬
‫הם הסוו אותו באופן מחוכם‪ :‬הוא היה ברור לעיניה עכשיו‪ ,‬כשידעה היכן לחפש אותו‪ ,‬אבל נותר‬
‫מוסווה לחלוטין מעיני כל השאר‪.‬‬
‫היא ניסתה לחשוב על ציוני דרך ידועים שאולי המקום הוא חלק מהם‪ ,‬אך אף אחד מהם לא נראה‬
‫לה מתאים‪ .‬לפעמים היא ממש התגעגעה לאינטרנט‪ .‬היא לא חשבה שהתשובה תהיה קלה כמו חיפוש‬
‫של "חלונות עגולים באיטליה"‪ .‬אבל זה עבד בפריז‪ ,‬כשהייתה שם עם דקס‪.‬‬
‫"למה שהם יתנו לי תמונה של אחד הבסיסים שלהם? ומה יכול היה לגרום לי לחשוב על זה?" היא‬
‫שאלה‪.‬‬
‫היא ממש לא חשבה על חלונות‪ ,‬או על איטליה‪ ,‬או אפילו על הברבור השחור‪ ,‬כשמיהרה לאסוף‬
‫תמצית שתספיק להציל את איטרנליה‪.‬‬
‫סופי הייתה כל כך מבוהלת עד שבקושי הצליחה לחשוב בהיגיון‪.‬‬
‫"אולי זה העניין‪ ",‬אמרה באטיות‪ ,‬וניסתה לתת לרעיון להתבהר בראשה לפני שתתלה בו תקווה‪.‬‬
‫"אולי זה קרה מפחד — כמו כפתור מצוקה‪".‬‬
‫לפעמים היא תהתה איך אנשי הברבור השחור מסוגלים להביא אותה למצבים מסוכנים כל כך‪,‬‬
‫מבלי שיהיה להם אכפת מה קורה לה‪ .‬אולי הם ערכו את זיכרונותיה כך שתוכל לזכור כיצד למצוא‬
‫אותם במקרה שבאמת תזדקק להם פעם?‬
‫"אז למה זה לא קרה במקרים האחרים שהיית בסכנה?" שאל פיץ‪" .‬הרי כבר היית על סף מוות‬
‫מיליוני פעמים‪".‬‬
‫"נכון‪".‬‬
‫והיא גם לא פחדה עד כדי כך כשהייתה על החוף עם פיץ‪ .‬היא אפילו הרגישה כמעט‪ ...‬בטוחה‪ .‬הם‬
‫היו רחוקים מהאש‪ ,‬והיא לא הייתה לבדה‪ ,‬ופיץ עזר לה ו —‬
‫"ואולי זה אמון?" שאלה סופי והזדקפה בכיסאה‪" .‬סר טירגן אמר שזה הנכס העוצמתי ביותר שלנו‪.‬‬
‫וזה עזר לי להכניס אותך לתוך הראש שלי פעם‪".‬‬
‫"נכון! וחוץ מזה —" הוא לקח את יומן הזיכרונות ודפדף אל עמוד ריק‪" ,‬זה יהיה מדהים‪ ,‬כי אז נוכל‬
‫לשחזר את זה!"‬
‫"לשחזר את מה?"‬
‫"את מה שעשית כדי לנבור ולשלוף את הזיכרון הזה‪ .‬אנחנו נעשה בדיוק מה שעשינו באותו לילה‪,‬‬
‫ונקווה שזה יעזור לתודעה שלך לשלוף את החלקים החסרים‪ ".‬הוא קם והושיט לה יד כדי לעזור לה‬
‫לקום‪" .‬איך עמדנו? את היית מאחוריי‪ ,‬נכון? "‬
‫"כן‪ ",‬אמרה סופי והסמיקה כשנזכרה כמה קרובים הם היו‪.‬‬
‫איכשהו‪ ,‬היא הצליחה לגרור את רגליה לעברו‪ ,‬והצטערה בפעם החמישים שלא הספיקה לשטוף‬
‫מעליה קודם את הרוק של הדינוזאור‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬היית קרובה יותר‪ ",‬הוא אמר לה‪" .‬אני זוכר שהרגשתי יותר חום — חום גוף‪ ",‬הוא תיקן‪,‬‬
‫כאילו יגרמו המילים המדויקות למשפט להישמע מביך פחות‪" .‬היה ממש קר‪ ,‬זוכרת?"‬
‫סופי לא רצתה לחוות מחדש אפילו שנייה אחת מאותו לילה נורא‪ .‬אבל אם היא רוצה שזה יצליח‪,‬‬
‫היא חייבת לקחת את התודעה שלה בחזרה לשם‪.‬‬
‫היא דמיינה את החוף‪.‬‬
 ‫הגלים הגואים‪ ,‬הזוהרים‪.‬‬
‫רוח האוקיינוס הקפואה‪.‬‬
‫זרועותיה היו כה עייפות מהחזקת הסטלרוסקופ הכבד שהיא נשענה על פיץ‪ ,‬ונצמדה אליו כאילו‬
‫הוא היחיד שנותר לה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה די דומה‪ ",‬אמר פיץ וגרם לה להבין שהיא מתחילה להישען עליו שוב‪.‬‬
‫היא כרכה את זרועותיה סביבו והניחה את ידיה על מפרקי ידיו‪ ,‬והוא העמיד פנים שהוא אוחז‬
‫בסטלרוסקופ‪.‬‬
‫"אני חושב שהידיים שלך היו קצת יותר גבוהות‪ ",‬אמר לה‪" ,‬ונשענו על שלי‪".‬‬
‫היא ציוותה על כפות ידיה לא להזיע כשהזיזה אותן למקומן הנכון‪.‬‬
‫"אני חושב שזהו זה‪ ",‬לחש פיץ‪.‬‬
‫"כן‪ .‬גם אני‪".‬‬
‫היא הצליחה ממש לשמוע את הגלים הנשברים ולראות את הכוכבים המנצנצים‪ .‬הרגע הבטוח‬
‫האחרון שלהם‪ ,‬לפני שהכול עלה בעשן‪.‬‬
‫"אז‪ ...‬מה עכשיו?" שאלה‪.‬‬
‫"אני חושב שאת צריכה לפתוח את התודעה שלך אל התודעה שלי‪".‬‬
‫"נכון‪ ".‬היא נשמה נשימה עמוקה‪ ,‬הרחיבה את תודעתה ונתנה למחשבותיו של פיץ למלא את‬
‫ראשה‪.‬‬
‫זה ממש מטורף‪ ,‬איך שאת עושה את זה‪ ,‬הוא חשב‪ .‬אני תמיד מנסה לחסום אותך‪ ,‬רק כדי לראות אם‬
‫אני יכול‪ .‬אבל אני נשבע שאת מצליחה לחמוק מהר יותר בכל פעם‪.‬‬
‫סליחה‪ ,‬שידרה סופי‪.‬‬
‫תפסיקי להתנצל! יש לך כישרון מדהים‪ ,‬סופי‪ .‬הייתי נותן הכול כדי להיות כמוך‪.‬‬
‫ואני הייתי נותנת הכול כדי להיות נורמלית‪ ,‬כמוך‪.‬‬
‫וזו בדיוק הסיבה שאנחנו סומכים זה על זה‪.‬‬
‫האומנם?‬
‫זה באמת יכול להיות כל כך פשוט?‬
‫רוצָה לנסות להשתיל משהו‪ ,‬כדי לבדוק אם את זוכרת איך עושים את זה? שאל פיץ‪ .‬תוודאי שאת‬
‫בוחרת משהו שאין לי שום זיכרון ממנו‪ ,‬כדי שנוכל לדעת‪.‬‬
‫טוב‪.‬‬
‫אבל היא ידעה שעליה לעשות יותר מזה‪.‬‬
‫אם זה קשור לאמון‪ ,‬היא צריכה לספר לו משהו שלא סיפרה לאף אחד אחר‪.‬‬
‫מוכן? שאלה‪ ,‬וניסתה להיזכר מה עשתה באותו לילה‪ .‬היא ידעה שהיא שילבה אנרגיה של דחיפת‬
‫מוח בזמן ששידרה כדי להעצים את התשדורת‪ .‬לכן היא התמקדה בחמימות שרחשה בחלק האחורי של‬
‫תודעתה‪ ,‬ונתנה לחום המעקצץ להתמזג עם כושר הריכוז שלה לפני שדחפה את הזיכרון לתוך ראשו‬
 ‫של פיץ‪.‬‬
‫"וואו‪ ",‬התנשם פיץ‪" .‬אני חושב שזה עבד‪".‬‬
‫הוא חיפש את יומן הזיכרונות שלו ודפדף בו עד שהגיע לדף ריק‪ ,‬ואז הקרין את הזיכרון שסופי‬
‫שלחה אליו לפרטי־פרטיו‪.‬‬
‫"מה זה?" שאל פיץ וקימט את מצחו‪.‬‬
‫אישה בלונדינית בשמלה סגולה עומדת ומחזיקה ברבור שחור‪.‬‬
‫סופי בלעה רוק כדי שתוכל להוציא קול‪" .‬זהו זיכרון שראיתי בתודעתו של פרנטיס — ואולי 'חיזיון'‬
‫היא המילה המתאימה‪ .‬אני לא בטוחה‪ .‬כל מה שאני יודעת זה ש‪ ...‬זאת ג'ולי‪".‬‬
‫עיניו של פיץ נפערו כששמע את השם‪ ,‬והוא הצביע על הברבור שהדמות החזיקה‪" .‬זה אומר מה‬
‫שאני חושב שזה אומר?"‬
‫"זה מה שביאנה ואני ניסינו להבין‪ .‬לא סיפרתי לגריידי ולאדליין‪ .‬האדם הנוסף היחיד שסיפרתי לו‬
‫הוא טירגן‪ ,‬אז כשהוא חשב שׁמוח שבור לעולם לא יכול להירפא‪ ,‬והוא אמר שזה רעיון משוגע‪".‬‬
‫"ואת בטוחה שזה לא?"‬
‫היא הראתה לו את קופסת המראות הקטנה‪ ,‬ונתנה לו להתחקות באצבעותיו אחר קבוצת הכוכבים‬
‫שעל המכסה‪ .‬היא אפילו סיפרה לו על ורטינה ועל הסיסמה החסרה‪ .‬אבל אם היא באמת מתכוונת‬
‫לסמוך עליו‪ ,‬יש עוד דבר אחד שעליה לחלוק איתו‪.‬‬
‫"אתה יודע איזו עוד משמעות יש לזה‪ ,‬נכון?" היא לחשה‪ ,‬מנסה לאזור אומץ‪" .‬או איזו עוד משמעות‬
‫אפשרית‪ ,‬לפחות‪".‬‬
‫פיץ נענע את ראשו והסיר את מבטו מיוֹמן הזיכרונות כדי להביט בה‪.‬‬
‫היא הזדקפה ונשמה עמוק‪" .‬יכול להיות שזה אומר שג'ולי היא אימא שלי‪".‬‬
‫נראה היה כי המילים נמוגו ברגע שיצאו מפיה‪ ,‬וסופי תהתה אם פיץ בכלל שמע אותן‪.‬‬
‫ואז הוא נטל את ידה ואחז בה בחוזקה‪" .‬אני מבין למה זה יכול להפחיד אותך‪".‬‬
‫"באמת?" שאלה סופי‪" .‬לפעמים אפילו אני לא יודעת איך להסביר את זה‪".‬‬
‫"כן‪ .‬אני בטוח שזה יהיה סוּפּר־מוזר לגלות שההורים שלך הם בעצם סבא וסבתא שלך‪".‬‬
‫"גם זה‪ ",‬לחשה סופי‪" .‬אבל גם‪ ...‬אני לא יודעת‪".‬‬
‫"מה?"‬
‫היא הרימה שוב את מר כִּרבּוּלי ומעכה אותו בחוזקה כשאמרה‪" ,‬גם כך קשה לי להכיר בזה שאני‬
‫מזכירה לגריידי ולאדליין את ג'ולי‪ .‬אם הם ידעו שאני הבת שלה‪"...‬‬
‫"אז תחששי שזאת הסיבה היחידה שהם רוצים אותך‪ ",‬סיים פיץ את המשפט במקומה‪.‬‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬וקברה את פניה בפרוותו הרכה של מר כִּרבּוּלי‪.‬‬
‫"אם זה עוזר‪ ,‬אני לא חושב שזה המצב‪ .‬נראה שבאמת אכפת להם ממך‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ .‬אבל זה עדיין ישנה הכול‪".‬‬
‫"סביר להניח‪ ",‬הודה‪" .‬רגע — אם זה נכון‪ ,‬האם זה אומר שאת גם קרובת משפחה של דקס?"‬
 ‫היא הנהנה‪ ,‬ועדיין לא ידעה בוודאות מדוע זה מפריע לה‪.‬‬
‫היא קיוותה שפיץ יצליח להסביר את זה‪ ,‬אבל כל מה שאמר היה "וואו‪".‬‬
‫ואז הוא התגלגל מצחוק‪" .‬דקס יתחרפן אם יתברר שזה נכון‪ ",‬אמר בין הצחקוקים‪.‬‬
‫"אם יתברר שמה נכון?" נשמע קול מוכּר להכאיב מפתח החדר‪.‬‬
‫פיץ השתתק וסופי אילצה את עצמה לפנות לעבר הקול‪.‬‬
‫ובדיוק כפי שחששה‪ ,‬היא מצאה שם את דקס‪ ,‬סמוק ורותח מזעם‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪47‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אם יתברר שמה נכון?" חזר דקס‪" ,‬ואם תגידו לי 'כלום'‪ ,‬אני נשבע שאכניס שיקוי כּנוּת לבקבוק‬
‫מיץ הלַאשבֵּרי הבא שתשתו‪".‬‬
‫"אתה אפילו לא מכין שיקויים כאלה‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬בתקווה שזה נכון‪.‬‬
‫"אני יכול ללמוד‪ ",‬הבטיח‪.‬‬
‫סופי שלחה מבט אל סנדור‪ ,‬ותהתה מה הטעם להציב גובלין שמצותת כל הזמן מחוץ לדלת חדרה‬
‫אם הוא לא מסוגל לתת לה התראה על אורחי פתע‪ .‬הוא משך בכתפיו בתמימות‪ ,‬אך הברק בעיניו‬
‫גילה לה שהוא שתק בכוונה‪ .‬זאת כנראה הייתה הדרך שלו להעניש אותה על הצרות שגרמה בביקורו‬
‫של המלך דימיטאר‪.‬‬
‫"ברצינות‪ ,‬על מה דיברתם?" שאל דקס‪" .‬אני לא מתכוון להתחרפן‪".‬‬
‫"זאת הייתה רק בדיחה‪ ,‬בסדר?" אמר לו פיץ‪ ,‬ונראה כאילו הוא משתוקק לזנק משם‪.‬‬
‫"איזו מין בדיחה?" התעקש דקס‪" .‬ומה זה?"‬
‫סופי תחבה את מר כִּרבּוּלי מאחורי גבה‪" .‬סתם משהו שפיץ הביא כדי לעודד אותי‪".‬‬
‫"כמה נחמד מצידו‪".‬‬
‫"נכון מאוד‪ ",‬אמרה סופי בתקיפות‪ ,‬יותר מכפי שהתכוונה‪.‬‬
‫היא ניסתה לא לתת לזה להטריד אותה‪ ,‬אבל‪ ...‬היא עברה שריפה‪ ,‬והלוויה‪ ,‬וכמעט שנחטפה על ידי‬
‫מלך הענקים‪ ,‬ודקס אפילו לא ניסה ליצור איתה קשר באמצעות המקשר כדי לוודא שהיא בסדר‪.‬‬
‫"אני מצטער שלא הגעתי קודם‪ ",‬מלמל דקס‪ ,‬כאילו ידע מה היא חושבת‪" .‬הייתי תקוע בעבודה על‬
‫משימה שקיבלתי מהמועצה‪".‬‬
‫"באמת?" שאל פיץ‪ ,‬בדיוק ברגע שסופי שאלה‪" ,‬איזו משימה?"‬
‫"אסור לי לדבר על זה‪ .‬אבל אל תדאגו‪ ,‬זה בטוח לחלוטין‪ .‬אני רק בודק כמה מכשירים כדי לראות‬
‫אם אוכל לשפר אותם‪ .‬אה‪ ,‬ותשמעו את זה‪ .‬הראיתי לחבר המועצה טריק את משפר הטלפתיה שלי‪,‬‬
‫והוא חשב שיש לזה פוטנציאל גדול‪".‬‬
‫"ברצינות?" שאל פיץ‪" .‬הוא באמת חושב שאתה יכול לשפר את היכולות של מישהו?"‬
‫"לא‪ ",‬הודה דקס‪" .‬אבל הוא חושב שבמקום זה‪ ,‬ייתכן שאוכל להגביל יכולות‪ .‬עוד לא הספקתי‬
‫לכוונן אותו‪ ,‬כי הם היו צריכים שאסיים קודם עם הנְשָׁ‪ ...‬המכשירים האחרים‪ .‬אבל אני חושב שאני‬
‫יודע מה אני צריך לעשות כדי לבצע את השינוי הזה‪".‬‬
‫"למה שהמועצה תרצה להגביל יכולות?" שאל פיץ‪ ,‬וניכר היה שעצם הרעיון דוחה אותו‪.‬‬
‫סופי הוטרדה יותר מפליטת הפה הקטנה של דקס‪.‬‬
 ‫האם חברי המועצה מייצרים נשק?‬
‫"טוב‪ ,‬יש אנשים שאסור להרשות להם להיות בעלי יכולת‪ ",‬טען דקס‪.‬‬
‫"להרשות‪ ",‬חזר פיץ‪.‬‬
‫"כן‪ .‬להרשות‪ .‬תחשוב על זה‪ .‬לו הגבילו את היכולת של פינטאן‪ ,‬חבר המועצה קנריק היה ניצל‪ .‬וגם‬
‫פינטאן עצמו‪ .‬וכל איטרנליה‪".‬‬
‫"אבל‪ "...‬התחילה סופי‪ ,‬ואז הבינה שאין לה מה לומר‪.‬‬
‫חברי המועצה עשו כל שביכולתם כדי לשמור על בטיחות תהליך הריפוי‪ .‬אבל הייתה להם אפשרות‬
‫לשלוט רק ברמת החום‪ ,‬בבגדים שלבשו‪ ,‬במספר האנשים שהיו בחדר‪ .‬הם לא יכלו לשלוט בפינטאן‪.‬‬
‫"בסדר‪ ,‬אבל‪ ...‬לשלוט באנשים באמצעות מכשירים?" שאל פיץ‪" .‬זה מחריד‪".‬‬
‫הוא פנה אל סופי‪ ,‬כאילו ציפה שהיא תסכים‪ .‬אבל היא הייתה טרודה מדי ברעיון שהיה אפשר‬
‫למנוע את השריפה כולה באמצעות נזר כסף פשוט‪.‬‬
‫"הם לא ישלטו בכולם‪ ",‬טען דקס‪" .‬רק באנשים שצריך לשלוט בהם‪".‬‬
‫"ומי מחליט?" שאל פיץ‪.‬‬
‫"המועצה‪ ,‬כמובן‪ .‬מה?" שאל דקס כשפיץ נרתע‪" .‬חשבתי שהמשפחה שלך היא‪ ,‬כאילו‪ ,‬מועדון‬
‫המעריצים מספר אחת של המועצה‪".‬‬
‫"רואים שאתה לא יודע שום דבר על המשפחה שלי‪ .‬אבל אני לא אומר שאני לא סומך על המועצה‪.‬‬
‫אני אומר שאני לא חושב שזה בסדר להתעסק עם תודעות של אנשים‪".‬‬
‫"תראו מי אומר את זה — טלפת!"‬
‫"לטלפתים יש כללים והגבלות שצריך לשמור עליהם כדי לוודא שלא ננצל את היכולות שלנו‬
‫לרעה‪ .‬נשמע שטכנופתים זקוקים להם לא פחות‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬המועצה היא זאת שביקשה ממני ליצור את המכשיר הזה‪ ,‬זוכר?"‬
‫"כן‪ .‬וזה מה שמדאיג אותי‪ .‬אני חושב שאחזור הביתה ואבדוק אם אבא שלי יודע על זה‪ .‬רוצָה‬
‫להיפגש מחר ולנסות שוב?" שאל פיץ את סופי והכניס את יומן הזיכרונות שלו לתוך התרמיל‪.‬‬
‫היא הנהנה‪ ,‬מתקשה עדיין לעכל את עומס המידע שהתגלה לה עכשיו‪.‬‬
‫פיץ שלח מבט אחרון של געגוע לעבר מר כִּרבּוּלי ושלף את גביש הבית שלו‪ .‬ואז השאיר אותו‬
‫מאחור וצעד אל האור‪.‬‬
‫"אז מה הייתה ה'בדיחה' שאני עומד להתחרפן ממנה?" שאל דקס מייד כשפיץ נצנץ ונעלם‪.‬‬
‫סופי נאנחה והניחה את מר כִּרבּוּלי על מיטתה‪" .‬זה כלום‪ ,‬דקס‪ .‬באמת‪ ,‬נשבעת‪ ,‬ממש שום דבר‪".‬‬
‫"את באמת לא מתכוונת לספר לי?"‬
‫"לא כרגע‪ ,‬בסדר? זה לא חשוב‪ ,‬ואולי לא שמת לב‪ ,‬אבל עובר עליי שבוע די רע‪".‬‬
‫קולה רעד לקראת סוף המשפט‪.‬‬
‫"את צודקת‪ ",‬אמר דקס והתקרב‪" .‬אני פשוט‪ ...‬לא — בלי תירוצים‪ .‬אני מצטער‪".‬‬
‫"תודה‪ ",‬מִלמלה סופי וקינחה את אפה‪.‬‬
‫הוא הושיט אליה יד ואז נעצר במחצית הדרך‪ ,‬אצבעותיו תלויות באוויר‪" .‬אני מצטער שלא‬
‫התעניינתי בשלומך‪ .‬התחננתי בפני אבא שלי שייתן לי לעזור עם להבת הנצח‪ ,‬בעיקר כדי שאוכל‬
‫לוודא שאת בסדר‪ .‬אבל הוא אמר שאני לא מספיק מנוסה כדי להתמודד עם אֵם כל התמציות‪ .‬אז‬
‫נשארתי ער כל הלילה‪ ,‬והתבוננתי בכפתור המצוקה שלי למקרה שתתקשרי אליי‪ .‬אפילו לא חלצתי‬
‫נעליים כדי ששום דבר לא יעכב אותי‪ .‬אבל את לא התקשרת‪".‬‬
‫"אני לא מתכוונת לגרור אותך לתוך הסכנה‪ ,‬דקס‪".‬‬
‫"אבל אני רוצה שתעשי את זה‪ .‬לכן הכנתי לך את הטבעת ההיא‪ .‬ואני מצטער שבגלל המשימה של‬
‫המועצה לא הספקתי ליצור קשר‪ .‬הייתי צריך לפַנות לזה זמן — למרות שרק היום נודע לי על המלך‬
‫דימיטאר‪ ,‬כי גם לא נכחתי בטקס הנטיעה‪ .‬לכן מיהרתי לבוא אלייך‪".‬‬
‫"למה לא באת לטקס?"‬
‫"חבר המועצה טריק היה זקוק לכל המכשירים עד הבוקר‪ ,‬כדי שיוכל להעביר אותם לטכנופת הבא‬
‫— והייתה לי המון עבודה‪".‬‬
‫"אתה יכול להפסיק לקרוא להם מכשירים‪ ,‬דקס‪ .‬אני יודעת שאלה כלי נשק‪".‬‬
‫הוא היסס‪ ,‬ואז אמר‪" ,‬לא כולם‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬את לא חושבת שטוב שהמועצה מבינה שצריך להכין‬
‫אותם? אבא שלי אמר שאילו היה להם מצבור של פריסין בהישג יד‪ ,‬איטרנליה עדיין הייתה עומדת‬
‫על תילה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬נראה לי שזה נכון‪".‬‬
‫אבל אם האֶלפים זקוקים לכלי נשק‪...‬‬
‫היא התיישבה על קצה מיטתה ודקס התיישב לידה‪ ,‬ותוך כדי כך הפיל את מר כִּרבּוּלי על הרצפה‪,‬‬
‫לא לגמרי בעדינות‪.‬‬
‫"את בטוחה שאת בסדר?" שאל‪" .‬את נראית‪ ...‬די נורא‪".‬‬
‫"באמת תודה‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני רק מתכוון‪ ...‬את יכולה לדבר איתי‪ ,‬את יודעת‪ .‬אולי אוכל לעזור?"‬
‫סופי חשבה שהלוואי שהיה יכול‪ .‬אלא אם כן הוא יודע איך למצוא חלון אקראי באיטליה‪...‬‬
‫"חכה רגע‪ ",‬אמרה‪ ,‬מיהרה אל שולחן העבודה ונברה במגירות‪.‬‬
‫אם היא רוצה ללמוד על דבר אנושי כלשהו‪ ,‬היא תזדקק לגישה למידע אנושי‪.‬‬
‫היא שלפה את האייפוד הישן שלה‪ ,‬הדליקה אותו והראתה לדקס את הכיתוב "מחפש" על המסך‪.‬‬
‫"אני יודעת שזה בטח יישמע לך מוזר‪ ,‬אבל אתה חושב שיש דרך לגרום לזה לקלוט אותות אנושיים‬
‫מכאן?"‬
‫כמה חודשים קודם לכן הוא כבר הצליח להפעיל את הַמכשיר באמצעות אנרגיית השמש‪ .‬אולי יוכל‬
‫להשתמש ביכולת שלו כדי להגביר את הקליטה או משהו בדומה לזה‪.‬‬
‫דקס מישש את המסך באצבעותיו‪" .‬איזה סוג של אותות?"‬
‫"כל דבר‪ .‬לוויין‪ .‬רשת‪ .‬אני רק צריכה גישה לאינטרנט‪ .‬זוכר איך השתמשתי בזה כדי למצוא את‬
 ‫הגשר שחיפשנו כשהיינו בפריז?"‬
‫"כן‪ ,‬ואני עדיין לא מאמין שהמכונה המגושמת הזאת הצליחה לעזור לנו‪ .‬אבל‪ ",‬הוא הפך את‬
‫האייפוד ובחן את צדו האחורי‪" ,‬אני מרגיש שיש בפנים מַקלֵט‪ ,‬ושהוא סוּפּר־חלש‪ .‬אני בטוח שאם‬
‫אשפר אותו הוא יקלוט את מה שאת רוצה‪ .‬אבל זה עשוי לקחת כמה ימים‪ .‬חבר המועצה טריק רוצה‬
‫שמגביל היכולות יהיה מוכן בהקדם האפשרי‪".‬‬
‫"כמה ימים זה בסדר‪ ",‬אמרה לו‪ ,‬אם כי קיוותה שזה יהיה מוקדם יותר‪.‬‬
‫והיא גם קיוותה שיש אתר בשם חלונותעגוליםמפורסמיםבאיטליה‪.‬קום‪ ,‬ושיש בו הוראות מפורטות‪.‬‬
‫אבל גם אם אין אתר כזה‪ ,‬היא התכוונה למצוא את הבניין ההוא‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫אחרי שדקס עזב‪ ,‬בילתה סופי את שארית אחר הצהריים בניסיון לבצע את המחצית השנייה של‬
‫העונש שקיבלה‪ :‬לנקות ולסדר את חדר העבודה של אדליין‪.‬‬
‫היא הייתה שקועה עד צוואר בפרפרים כסופים זעירים כשמישהו מאחוריה נקש באצבעותיו וגרם‬
‫לכל החרקים המנצנצים להתעורר לחיים ולהתעופף סביבה‪.‬‬
‫"וואו‪ ,‬חבל שאלה לא עכבישים או פשפשים או משהו כזה‪ ",‬אמר קיף שעמד בפתח‪" .‬הייתי יכול‬
‫לעשות כאן בלגן רציני‪".‬‬
‫"אני בטוחה‪ ",‬אמרה‪ ,‬והתבוננה בפרפרים שעפו ורפרפו בכנפיהם‪" .‬לג'ולי היתה יכולה להיות‬
‫חתונה יפה עם הקישוטים האלה‪ ,‬לא?"‬
‫"אולי‪ ",‬אמר קיף‪" .‬אבל עכבישים רובוטיים היו מגניבים יותר‪ .‬היה אפשר להניח אותם מתחת‬
‫לכיסאות של כל האורחים ולהפעיל אותם בטקס החלפת הנדרים‪".‬‬
‫"וואו — אתה צריך להיות מארגן חתונות‪".‬‬
‫"לאאא‪ .‬אני אשמור את זה לחתונה שלי‪ ,‬זה יגרום לכלה שלי להרגיש עוד יותר בת־מזל‪ ".‬הוא‬
‫קרץ‪.‬‬
‫"אז מה קורה?" שאלה סופי‪ ,‬לפני שהשיחה תידרדר עוד יותר‪.‬‬
‫"את לא יודעת למה אני כאן?"‬
‫"אני אמורה לדעת?"‬
‫"אני לא יודע‪ .‬לא קיבלת אחת כזאת?"‬
‫הוא כשל דרך מבוך הקופסאות והושיט לה מגילה זעירה‪.‬‬
‫חותם השעווה נשבר — כנראה התפצל לשניים כשקיף פתח את המגילה‪.‬‬
‫אבל סופי עדיין הצליחה להבחין בבירור בסמל הברבור‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪48‬‬
‫‪ ‬‬
‫"איפה קיבלת את זה?" שאלה סופי‪ ,‬ולא ידעה אם עליה להתרגש או להיבהל‪ .‬היא הייתה בעיקר‬
‫מבולבלת‪.‬‬
‫בייחוד כשקיף אמר לה‪" ,‬מצאתי את זה הבוקר בכיס השכמייה שלי — אין לי מושג איך היא הגיעה‬
‫לשם‪ .‬לא קיבלת אחת כזאת?"‬
‫היא בדקה את כיסיה כדי לוודא‪ ,‬והופתעה לגלות כמה היא מאוכזבת מכך שהם ריקים‪ .‬היא הרגישה‬
‫אפילו גרוע יותר כשקראה את ההודעה של הברבור השחור‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫חל שינוי בתוכניות‪ ,‬שתוכננו בזהירות‪,‬‬
‫לכן יש לקבוע מפגש במהירות‪.‬‬
‫בעוד שלושה ימים‪,‬‬
‫כשיעלה כוכב הערב בשעת דמדומים‪,‬‬
‫מִצאו אותנו במקום שבו אין סוף לאבודים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫"הם רוצים להיפגש איתך‪ ",‬מלמלה סופי וקראה שוב את ההודעה כדי להיות בטוחה‪.‬‬
‫"אני יודע‪ .‬סוף סוף הם כוללים אותי בצוות! אני מקווה שהם יודעים שזה אומר שספר החוקים‬
‫הקטן שלהם עף ברגע זה מהחלון‪ ,‬והשינוי הראשון שאבצע הוא 'הוראות מעצבנות ברורות יותר'‪ .‬יש‬
‫לך מושג איפה 'המקום שבו אין סוף לאבודים'?"‬
‫"כנראה ביער הוונדרלינגים‪ ,‬ליד העץ שלי‪ .‬הם השאירו לי פתקים שם בעבר‪".‬‬
‫"כשיעלה כוכב הערב בשעת דמדומים‪"?...‬‬
‫"מיד אחרי השקיעה‪ ",‬השלימה סופי‪.‬‬
‫"מגניב‪ .‬מסיבה עם הברבור השחור בעוד שלושה ימים‪ .‬תביאי את נעלי הריקוד שלך‪ ,‬פוסטר‪ .‬ואולי‬
‫תנסי להיראות קצת פחות אומללה מכפי שאת נראית כרגע‪ ,‬כי זה ממש מבאס‪ .‬נו‪ ,‬באמת‪ ,‬אלה חדשות‬
‫טובות!"‬
‫"אתה חושב?" שאלה‪" .‬איך אתה יודע שזאת לא מלכודת?"‬
‫"אני לא‪ ",‬הודה קיף‪" .‬אבל גם אם כן‪ ,‬זכרי‪ :‬בפעם הקודמת שנפגשנו איתם‪ ,‬הם תי נו את היכולות‬
‫שלך והבחור ההוא‪ ,‬פורקל‪ ,‬נתן לך כמה תשובות‪".‬‬
‫"ואז כמעט מתנו‪ ",‬הזכירה לו‪.‬‬
‫"תמיד מתעכבת על הפרטים הקטנים‪ ".‬הוא צחק כשראה שהיא לא מחייכת‪" .‬אני צוחק‪ ,‬פוסטר‪ .‬אני‬
‫מבין שזה סיכון‪ .‬אבל אני חושב ששווה להסתכן‪ ,‬בייחוד כשהם רוצים שניפגש ביער הוונדרלינגים‪ .‬כי‬
‫כמה רע זה יכול להיות?"‬
‫"טוב‪ ,‬קודם כול‪ ,‬הם העבירו פתק רק לך‪ .‬לא לי‪ .‬אתה לא חושב שזה חשוד?"‬
‫"זה באמת מוזר‪ ",‬הודה קיף‪" .‬מתי לאחרונה בדקת את המערה?"‬
‫"לא מאז שהבנתי שיש אצלם מדליף‪".‬‬
‫"אז אולי מחכה לך שם הודעה‪ .‬זה הגיוני‪ ,‬אם חושבים על זה‪ .‬לסנדור יש כל כך הרבה אמצעי‬
‫אבטחה כאן‪ ,‬שהמערה היא כנראה המקום הקרוב ביותר שהם יכולים להגיע אליו‪".‬‬
‫"אולי‪"...‬‬
‫"הי‪ ,‬אל תישמעי כל כך נלהבת‪ .‬את יודעת מה? לא חשוב‪ .‬תנעלי את הנעליים שלך‪ ,‬אנחנו הולכים‬
‫למערה‪ .‬ותתכונני ל'אמרתי לך' רציני כשנמצא את הפתק שמחכה לך שם‪".‬‬
‫קיף עמד במילתו‪ ,‬וה"אמרתי לך" שלו נאמר בקול רם כל כך‪ ,‬עד שהמשיך להדהד סביבם כשסופי‬
‫פרשה את המגילה הזעירה‪ .‬ההודעה שקיבלה כללה הוראות זהות — אבל הופיע בה חרוז נוסף‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫קודרים ואפֵלים הם הימים שלפנייך‪.‬‬
‫אל תפחדי מעצמך‪ ,‬או מהכוח שבידייך‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫"לא מגניב — אני לא קיבלתי מתנה עם המגילה שלי‪ ",‬התלונן קיף‪ .‬הוא תלש תליון ברבור במראֶה‬
‫מוּכּר‪ ,‬עשוי מַגסידיאן שחור‪ ,‬שהיה מוצמד לנייר‪.‬‬
‫מגסידיאן היה מינרל נדיר שרק הגמדים יכלו לכרות אותו‪ ,‬והייתה לו יכולת להשפיע על כוחות‬
‫מסוימים בהתאם לאופן החיתוך והליטוש שלו‪ .‬בפעם הקודמת שהשתמשו בתליון‪ ,‬הוא סובב את מחט‬
‫המצפן של סופי לעבר מקום המסתור של הברבור השחור‪.‬‬
‫לא היה לה מושג מדוע הם זקוקים לו הפעם‪ ,‬אבל זו הייתה הפחותה בדאגותיה באותו רגע‪.‬‬
‫"אתה באמת חושב שאנחנו צריכים לסמוך עליהם?" היא לחשה והביטה מעבר לכתפה‪ ,‬כאילו‬
‫ציפתה שלהקה שלמה של גמדים תגיח מתוך החול‪.‬‬
‫"בשום פנים ואופן לא‪ ",‬התערב סנדור‪ ,‬מה שלא הפתיע איש מהם‪.‬‬
‫סופי הייתה באמת המומה מכך שהוא לא אמר מילה עד עכשיו‪ .‬למעט כמה אנחות צווחניות‪ ,‬הוא‬
‫אפילו לא התווכח איתם על כך שירדו למערות‪ .‬אבל הוא חזר במלוא הכוח לתפקיד שומר הראש‬
‫המגונן מדי משהוסיף‪" ,‬הם כבר הוכיחו שהם לא יכולים להבטיח שתישארי מוגנת‪ .‬אני לא אניח לך‬
‫למלא אחר ההוראות שלהם בעיניים עצומות!"‬
‫"אבל הם נתנו לנו שלושה ימים להתכונן‪ ",‬הזכיר לו קיף‪" .‬והם אמרו לנו לאן אנחנו הולכים‪ .‬אני‬
‫מתערב איתך שהם ידעו שאתה תתחרפן מזה‪ .‬אז עכשיו אתה יכול לארגן את כל אמצעי ההגנה‬
‫המוגזמים שרק תרצה‪".‬‬
‫סנדור לא היה יכול להתווכח עם ההיגיון הזה‪ .‬אבל הוא עדיין מלמל‪" ,‬זה לא מוצא חן בעיניי‪".‬‬
 ‫"גם בעיניי‪ ",‬הודתה סופי‪" .‬זאת אומרת‪ ,‬למה לפנות אלינו עכשיו‪ ,‬אחרי שבועות של שתיקה?"‬
‫"לא יודע‪ ,‬בכל זאת הרגזת ממש עכשיו את מלך הענקים וכמעט גרמת למלחמה‪ ",‬אמר קיף בחיוך‬
‫שובב‪" .‬אולי הם החליטו שאסור להשאיר אותך בלי השגחה‪".‬‬
‫סנדור פלט עוד אנחה צווחנית‪" .‬זה כמעט מתקבל על הדעת‪".‬‬
‫"ברור שזה מתקבל על הדעת!" אמר לו קיף‪.‬‬
‫ולפני שסופי הבינה מה קורה‪ ,‬סנדור וקיף כבר חשבו על תוכנית‪ .‬היא ניסתה להקשיב‪ ,‬אבל בעיקר‬
‫המשיכה לקרוא שוב ושוב את הפתק של הברבור השחור‪ ,‬ותהתה אם הם יודעים משהו שהיא לא‬
‫יודעת‪.‬‬
‫משפט אחד בלט לעיניה במיוחד‪:‬‬
‫קודרים ואפֵלים הם הימים שלפנייך‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫למרות התחזית של הברבור השחור‪ ,‬לא התרחש כל דבר קודר או אפל במהלך שלושת הימים הבאים‪.‬‬
‫סנדור פיקח אחר כל צעד של סופי‪ ,‬אף שכל שעשתה היה לסדר עוד תיבות של קישוטים לחתונה‬
‫בחדר העבודה של אדליין מבלי שמצאה שום דבר מועיל‪ ,‬מעניין‪ ,‬או קשור לברבור השחור באף אחת‬
‫מהן — ולשבת בחדרה‪.‬‬
‫דקס היה עסוק מדי בעבודה על מגביל היכולות‪ ,‬ולא בא לבקר‪ .‬אבל הוא התקשר אליה כל ערב‪,‬‬
‫ואפילו לא נבהל יותר מדי כשסיפרה לו על הפגישה עם הברבור השחור‪ .‬הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬שאל אם הוא‬
‫יכול להצטרף‪ .‬אבל סופי אמרה לו מה שאמרה לפיץ ולביאנה‪ :‬היא לא יכולה להסתכן בכך שתבהיל‬
‫את אנשי הברבור השחור ותגרום להם לברוח‪.‬‬
‫ביאנה ניסתה לשכנע את סופי שמאחר שהיא מתפוגגת‪ ,‬היא יכולה להתגנב ולהצטרף אליה‪ ,‬אבל‬
‫משום שלא הייתה מסוגלת להישאר בלתי נראית יותר מכמה דקות‪ ,‬היא נאלצה להודות שהיא לא‬
‫יכולה להתמודד עם זה‪ .‬היא הפסיקה לבקר לעיתים תכופות‪ ,‬כדי שיהיה לה זמן להתאמן בהתפוגגות‬
‫עם דלה‪ .‬וזה היה טוב‪ ,‬משום שפיץ רצה לעבוד עם סופי על הפעלת הזיכרונות שלה‪.‬‬
‫הוא בא לבקר בכל יום אחר הצהריים כדי להתנסות איתה בתרגילי אֵמון חדשים‪ ,‬אך נראה ששום‬
‫דבר לא עובד‪ ,‬אפילו כשביקש ממנה לעמוד על כיסא וליפול לאחור לתוך זרועותיו‪ .‬הוא אכן תפס‬
‫אותה בלי שבכלל תישרט‪ .‬אבל כל מה שנבע מזה היו הקנטות רציניות מצד קיף‪ ,‬שהופיע בדיוק בזמן‬
‫ותפס את פיץ כשהוא אוחז אותה בזרועותיו‪.‬‬
‫כל שארית היום התחנן קיף שיאפשרו לו גם לנסות‪ ,‬והבטיח שהוא יפיל אותה רק פעם אחת‪.‬‬
‫זה היה מתסכל ומייאש‪ ,‬אבל גם מנחם במקצת‪ .‬כאילו החיים מצאו דרך לחזור לקדמותם אף‬
‫שהלימודים בוטלו‪ ,‬ואף שהחלו להסתנן ידיעות על המועמדים למועצה‪.‬‬
‫סופי לא שמעה מעולם על רוב המועמדים‪ .‬אבל היא הופתעה לשמוע ביניהם את שמה של ליידי‬
 ‫אלינה‪.‬‬
‫"אתה חושב שהיא תנצח?" שאלה סופי את גריידי כשסוף־סוף תפסה אותו בארוחת הבוקר בבוקר‬
‫היום השלישי‪.‬‬
‫גריידי נאלץ לדחות את כל מטלות האצולה שלו במהלך תקופת האבל‪ ,‬ולכן עבד כעת שעות ארוכות‬
‫באיטרנליה ועזר לגנומים לארגן את משימת הניקוי שלהם‪ .‬מתברר שהם שמרו את כל שרידי האבנים‬
‫הטובות כדי לבנות אנדרטה למורשתו של קנריק‪ .‬סופי חשבה שזה רעיון מדהים‪ ,‬אבל היא לא הייתה‬
‫בטוחה שתוכל לשאת את המראֶה הזה עם תום בניית האנדרטה‪.‬‬
‫"נראה שאולדן חושב שלליידי אלינה יש כמה תומכים‪ ",‬אמר גריידי‪ ,‬והגיש לסופי פרוסה ענקית‬
‫וסגולה של פאי שׁוֹ שִׁי מה שאדליין מימשה לפני שיצאה לעבודה במרעה‪" .‬למה את שואלת? את‬
‫חוששת לאבד את המנהלת שלך?"‬
‫למעשה‪ ,‬ליידי אלינה הייתה הבחירה המועדפת על סופי‪ .‬בבית הספר היא הייתה נחמדה ותומכת‪,‬‬
‫בעיקר לאחרונה‪ ,‬והיא תמיד צידדה באולדן‪ .‬ישיבתה במועצה תבטיח קול נוסף לטובתה של סופי‪.‬‬
‫סופי נגסה בארוחת הבוקר שלה‪ ,‬וחשה הקלה כשגילתה שלפאי יש טעם של פסטרמה מעורבבת‬
‫בעוד פסטרמה‪ ,‬מוקרמת בגבינה מותכת‪ .‬הגנומים באמת גידלו את הירקות הטעימים ביותר — אבל‬
‫היא עדיין קיוותה לגלות י ֶ ק בטעם פיצה‪.‬‬
‫"כמה זמן‪ ,‬לדעתך‪ ,‬ייקח למועצה לקבל החלטה?" שאלה בין נגיסה לנגיסה‪.‬‬
‫"אני חושב שהם יבחרו מישהו ברגע שתקופת המועמדות תסתיים‪ .‬לא רק שהמלך דימיטאר ממתין‬
‫לשמוע מהו העונש שלך‪ ",‬הוא כחכח בגרונו‪" ,‬אלא שעולמנו צריך לדעת שההנהגה שלנו שוב יציבה‪.‬‬
‫אנשים צריכים להרגיש בטוחים‪ .‬ואגב בטיחות‪"...‬‬
‫הוא התקרב ונטל את ידה‪" .‬רק משום שלא דיברנו על הפגישה הזאת עם הברבור השחור הלילה‪,‬‬
‫זה לא אומר שאני מסכים לגמרי עם העניין‪".‬‬
‫"אז‪ ...‬אתה לא חושב שאני צריכה ללכת?" שאלה סופי‪ ,‬שעדיין היו לה ספקות משל עצמה‪.‬‬
‫"למעשה‪ ,‬אני חושב שאנחנו צריכים לגלות מה הברבור השחור רוצה‪ .‬אבל אני לא בוטח בהם‪ ,‬ואני‬
‫בהחלט לא סומך על הנסתרים‪ ,‬ולכן אני מתכוון להתעקש שסנדור יילך איתך‪ .‬ולא רק ליער‬
‫הוונדרלינגים‪ .‬לכל מקום שהם ייקחו אותך‪ .‬שאף אחד לא יסמם אותך וייקח אותך למקום כלשהו‬
‫לבדך כמו שקרה בפעם הקודמת‪".‬‬
‫"אבל אולי הם לא ירשו‪ ",‬הזהירה אותו סופי‪" .‬בפעם הקודמת הם לא נתנו לקיף לבוא איתי‪".‬‬
‫"אני יכול להיות הרבה יותר משכנע מאשר מר סנסן‪ ",‬אמר סנדור וטפח על כיסיו המלאים בנשק‪.‬‬
‫"ואם הם יסרבו‪ ,‬אני אגרור את שניכם הביתה — מייד‪".‬‬
‫"אבל —"‬
‫"זה לא נתון לדיון‪ ",‬קטע אותה גריידי‪" .‬את לא הולכת לשום מקום בלי שומר הראש שלך‪ ,‬וזה חל‬
‫על כל דבר כרגע‪ .‬אם סנדור לא איתך‪ ,‬את לא הולכת‪ .‬הבנת? רק עד שהעניינים יירגעו‪".‬‬
‫"בסדר‪ ",‬מלמלה סופי‪ .‬היא ידעה מתי אין טעם להתווכח‪.‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬הייתה לה הרגשה שהיא יודעת לאילו "עניינים" גריידי מתכוון‪ .‬היא תפסה את פיץ וקיף‬
‫מתלחשים על מסע תעמולה של "ג ָלוּת לסופי פוסטר!"‪ ,‬שכפי הנראה היו לו המון תומכים‪.‬‬
‫כפי ששמעה את קיף מנסח זאת‪ ,‬הערים האבודות לא היו כרגע מקום "ידידותי לפוסטר‪".‬‬
‫היא דחפה הצידה את צלחתה‪ .‬כבר לא היה לה חשק לאכול‪.‬‬
‫גריידי דחף את הצלחת בחזרה אליה‪ ,‬והוסיף לה שני מאפים ורודים‪" .‬אני יודע שאת נמצאת תחת‬
‫לחץ רב‪ .‬אבל את עדיין חייבת לאכול‪ .‬ולישון‪ .‬ולעשות דברים עם חברייך שאינם כרוכים במזימות או‬
‫במורדים או בבדיקת היכולות שלך‪ .‬תקופת הילדוּת היא מתנה יקרה‪ ,‬סופי‪ .‬אל תתני לשום דבר לגזול‬
‫אותה ממך‪".‬‬
‫סופי כרסמה את אחד המאפים‪ ,‬שהיה לו טעם של חביתיות ספוגות בחמאה ובסוכר‪" .‬זה לא באמת‬
‫נתון לבחירה שלי‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן‪ ,‬זה כן‪ .‬הלוואי שיכולתי לתת לך עולם שבו הכול מושלם ומאיר ובטוח‪ .‬פעם חשבתי שזה מה‬
‫שיש לנו‪ ,‬אבל‪ "...‬הוא טלטל את ראשו‪" .‬הבנתי עכשיו שהעולם שלנו לא מגדיר אותנו‪ .‬אנחנו‬
‫מגדירים את עולמנו‪ .‬ואני מקווה שתמלאי את העולם שלך בכמה שיותר אור ואושר‪".‬‬
‫"אתה מבין כמה זה נשמע מטופש‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן‪ ,‬אני מבין‪ .‬אבל אחרי כל מה שקרה‪ ,‬אני חושב שכולנו נוכל לצאת נשכרים אם נוסיף קצת‬
‫דברים מטופשים לחיינו‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫שארית היום חלפה ביעף‪ ,‬השמש מיהרה לשקוע וסופי התכרבלה בשכמייה שחורה עבה ויצאה לעבר‬
‫הרבמזניק‪ ,‬בתקווה שהיא עושה את הדבר הנכון‪.‬‬
‫מובן שגריידי ואדליין חיכו לה‪.‬‬
‫היא התכוננה להרצאה ארוכה — ולרשימה ארוכה עוד יותר של כללים ואזהרות‪.‬‬
‫הם רק חיבקו אותה‪.‬‬
‫"באמת? זהו?" שאלה סופי כשקראו לגביש המוביל אל יער הוונדרלינגים‪.‬‬
‫"למה?" שאלה אדליין‪.‬‬
‫"כי אני יוצאת ליער חשוך ובודד להיפגש עם קבוצת מורדים‪ ,‬שאחד מהם עלול להיות בוגד‪".‬‬
‫"אנחנו סומכים עלייך‪ ",‬הבטיחה אדליין‪.‬‬
‫"ואנחנו סומכים על סנדור‪ ",‬הוסיף גריידי‪.‬‬
‫סנדור טפח על חזהו השרירי‪ .‬שני פגיונות אימתניים למדי היו כרוכים סביבו כעת‪ ,‬ולצד חרבו היו‬
‫מְערפּל ו ְמ ַמזֵג — אחד מכלי הנשק הנדירים של האלפים שסופי קיוותה שלעולם לא תצטרך לראות‬
‫שוב‪.‬‬
‫"שום דבר לא יצליח לעבור אותי‪ ",‬הבטיח‪.‬‬
 ‫סופי הנהנה‪ .‬אבל היא לא יכלה לשכוח כיצד המלך דימיטאר השליך אותו הצידה כמו צרור אשפה‪.‬‬
‫"אם את לא רוצה לעשות את זה‪ ,‬את לא חייבת‪ ",‬אמר לה גריידי בשקט‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני כן‪".‬‬
‫היא חזרה על המילים בראשה עד שרגליה הרגישו חזקות דיין כדי לנוע‪ .‬ואז היא נטלה את ידו של‬
‫סנדור‪ ,‬שמחה שיש לה מישהו להיאחז בו‪ ,‬ונתנה לאור לסחוף אותה אל הברבור השחור‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪49‬‬
‫‪ ‬‬
‫"באמת הגיע הזמן שתגיעי‪ ",‬אמר קיף וחייך אל סופי מהכניסה המקושתת אל יער הוונדרלינגים‪.‬‬
‫"ונראה שיש לנו כאן מבוגר אחראי‪ .‬איזו מין מסיבה עלובה‪"...‬‬
‫"כזאת שבסופה שניכם תחזרו הביתה בחיים‪ ,‬וללא עצמות שבורות‪ ",‬אמר סנדור‪ ,‬רחרח את האוויר‬
‫וסרק את העצים סביבם‪.‬‬
‫"אבל לסופי לא היו עצמות שבורות בפעם הקוֹ — רגע! האם זה אומר שגיגאנטור מתחיל לדאוג לי?‬
‫שנתחבק?"‬
‫הוא הושיט את זרועותיו‪.‬‬
‫סנדור דחף אותו וחלף על פניו‪" .‬הישאר מאחוריי‪ ,‬וכדאי שתזכור שמיס פוסטר היא בעדיפות‬
‫ראשונה אצלי‪ ,‬וכך היא תהיה תמיד‪".‬‬
‫"גם אצלי‪ ",‬אמר קיף והגביר את קצב צעדיו לצד סופי‪.‬‬
‫ברגע שנכנסו אל היער סטה סנדור מהשביל הרגיל והוליך אותם בדרך קיצור בין הגבעות המכוסות‬
‫דשא‪ ,‬שנראו הרבה פחות שלוות בסביבה האפלולית‪ .‬העצים ביער הוונדרלינגים הסתירו את פרחיהם‬
‫ואת עליהם‪ ,‬והמקום דמה ליער של שלדים‪ .‬בשעת הדמדומים הייתה הדממה אחרת‪ ,‬חדה וקרה יותר —‬
‫כאילו עצרו היערות את נשימתם ועמדו הכן לקראת זינוק‪.‬‬
‫"תירגעי‪ ,‬פוסטר‪ ",‬אמר קיף ואחז בידה‪ ,‬ואז שמט אותה מיד‪" .‬פששש‪ ...‬אם תמשיכי לדאוג כך‪,‬‬
‫שנינו נחטוף בחילה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬עם הלסת הקפוצה שלך את נראית כמו סנאי כועס‪".‬‬
‫סופי העמידה פנים שהיא מתעלמת ממנו‪ ,‬אבל ניסתה לאלץ את הלסת שלה להיות רפויה יותר‪.‬‬
‫"ההורים של התנגדו שתצא מהבית הערב?" שאלה‪ ,‬מתוך רצון לשבור את השתיקה המפחידה‪.‬‬
‫"קצת‪ ",‬הודה קיף‪" .‬נראה שאבא שלי החליט שהקשר שלי איתך יכול להרוס את שמה הטוב של‬
‫משפחת סנסן‪ ,‬שזה מדהים‪ ,‬אגב‪ :‬עכשיו אני מצליח לבלות איתך וגם לעצבן את אבא שלי‪ .‬רווח‬
‫כפול!"‬
‫הוא דחף את סופי במרפקו עד שחייכה‪.‬‬
‫"ואימא שלך?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬ואני מצטט‪' ,‬אתה לא יכול להציל שוב את האליקורן? היה נחמד שיכולתי‬
‫להתגאות בבן שלי‪"'.‬‬
‫הוא חיקה בצורה מושלמת את קולה של ליידי ג'יזלה‪ ,‬מה שגרם למילים להישמע איומות עוד יותר‪.‬‬
‫סופי אחזה בידו‪" .‬אני מצטערת‪".‬‬
‫קיף משך בכתפיו‪.‬‬
‫בחלוף כמה רגעים הוא הוסיף‪" ,‬אבא שלי וידא שאלבש שכמייה כדי שיהיה לי חם‪ .‬אז אולי אפשר‬
‫להגיד שהוא דואג לי?"‬
‫"בהחלט‪ ",‬הסכימה סופי בהתלהבות רבה ככל יכולתה‪.‬‬
‫"כן‪ .‬אם כי מובן שאימא שלי אמרה לי שאני רוכס אותה בצורה רופפת מדי והתעקשה שאעשה זאת‬
‫שוב‪ .‬פעמיים‪".‬‬
‫עכשיו נראתה השכמייה הדוקה עד כדי חנק‪ ,‬וסיכת משפחת סנסן כמעט ננעצה בסנטרו‪.‬‬
‫סופי לחצה את ידו חזק יותר‪.‬‬
‫הם הלכו את שארית הדרך בשתיקה‪ ,‬ומשנעשה המסלול תלול יותר ויותר הפכו נשימותיהם‬
‫להתנשפויות‪ .‬זיעה קרה טפטפה על גבה של סופי כשהעפילו אל הגבעה‪ ,‬אבל הטיפוס השתלם‬
‫כשראתה את העץ שלה‪.‬‬
‫בקבוק מנצנץ קטן השתלשל מאחד הענפים הדקים והשבריריים‪ ,‬תלוי עליו בסרט משי כסוף‪.‬‬
‫סנדור הדף את קיף וסופי והותיר אותם מאחוריו‪ .‬הוא רחרח את האוויר ואת הבקבוקון השברירי‪,‬‬
‫ואז התיר לאט את הסרט והגיש את הבקבוקון לסופי‪" .‬נראה שהוא בטוח — אבל לא הייתי ממליץ‬
‫לפתוח אותו‪".‬‬
‫"אני לא חושבת שצריך‪ ",‬אמרה והרימה את הבקבוק כדי לבחון אותו מול שמי הלילה‪.‬‬
‫הזוהַר הכחול היה מלא בגרגירים זעירים של חושך וזוהר‪ ,‬וכולם הסתחררו כמו נצנצים בתוך כדור‬
‫שלג‪ .‬וכשהעבירה את אצבעה לאורך הזכוכית הקרה והלחה התעורר סוף סוף הזיכרון‪.‬‬
‫"זה אור מכוכב לוסיליאנט‪ .‬זהו אחד הכוכבים הלא ממופים‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬ורכן אל הבקבוק‪" .‬זה מסביר מדוע הוא נראה כל כך מוזר‪ .‬יש לך מושג מה‬
‫נעשה איתו? או שזו סתם מין‪ ...‬מזכרת כיפית שתישאר לנו מהמסע הנועז הלילה?"‬
‫"האמת היא שאני די בטוחה שהמסע רק מתחיל‪ ".‬היא הפשילה את שרוולה והסירה את צמיד‬
‫קמעות המזל שלה‪ ,‬כשהיא אוחזת בתליון הברבור השחור‪" .‬מגסידיאן יכול לשמש גם כגביש מזניק‪,‬‬
‫וראיתי אותו פועל בצורה שונה בסוגים שונים של אור‪ .‬אני מנחשת שהם רוצים שנשתמש בזוהר של‬
‫לוסיליאנט כדי לזנק למקום המפגש האמיתי‪".‬‬
‫קיף גיחך‪" .‬גם חמודה וגם חכמה‪ .‬לא פלא שדקס נתן לך טבעת‪".‬‬
‫"זה‪ ...‬אני‪ "...‬סופי הסתתרה מאחורי שערה‪" .‬אתה מוכן?"‬
‫"אני צריך ללכת בראש‪ ",‬קבע סנדור‪.‬‬
‫"אתה לא יכול לזנק בלי אחד מאתנו‪ ",‬הזכירה לו סופי‪" .‬וגם אילו יכולת‪ ,‬ייתכן שלא היית מצליח‬
‫לחזור לכאן‪ .‬אנחנו לא יודעים איך זה יעבוד‪".‬‬
‫"אז אולי לא כדאי שנלך‪ ",‬טען סנדור‪.‬‬
‫"אוי‪ ,‬בחייך — איפה חוש ההרפתקנות שלך?" שאל קיף‪.‬‬
‫"חוש האחריות שלי מאפיל עליו‪ .‬תפקידי הוא להחזיר אתכם הביתה בשלום‪".‬‬
‫"אתה רואה? אתה שוב דואג לי‪ ",‬אמר קיף בחיוך‪" .‬אבל באמת‪ ,‬אתה יודע שאנחנו צריכים לגלות‬
 ‫מה הברבור השחור זומם‪ .‬בגלל זה באנו הנה‪".‬‬
‫סנדור נראה כאילו הוא רוצה להרים את שניהם בזרועותיו ולגרור אותם חזרה להייבנפילד‪ .‬אבל‬
‫הוא שחרר את אחיזתו ההדוקה בידה של סופי והניח לה להצמיד את התליון לבקבוקון הזוהר‪.‬‬
‫הברבור הזעיר כוסה בשכבה דקה של כפור וקרן אור כחולה ומנצנצת הסתחררה והשתברה‬
‫לרגליה‪.‬‬
‫"זה‪ .‬ממש‪ .‬מדהים!" אמר קיף ושילב את זרועו בזרועה‪" .‬מוכן‪ ,‬גיגאנטור?"‬
‫נחרה צווחנית הייתה תשובתו היחידה של סנדור‪ .‬אבל הוא כרך יד עצומה סביב זרועה של סופי‬
‫והשאיר את ידו השנייה על חרבו‪ .‬קיף משך אותם אל תוך האור הקפוא‪.‬‬
‫הסחף הצונן היה סערה של ממש‪.‬‬
‫הוא קרע ושיסע וסובב סחור־סחור־סחור‪.‬‬
‫סופי ניסתה לצרוח או לבכות או לקרוא בשמו של מישהו‪ ,‬אבל לא הצליחה לחשוב ולא לתפקד‪.‬‬
‫היא הייתה ריקה‪ .‬היא הייתה לא־כלום‪ .‬היא —‬
‫נחבטה אל הקרקע הלוהטת כמו חרק שנמחץ אל שמשת חלון‪ ,‬ואז התגלגלה‪ ,‬התגלגלה‪ ,‬התגלגלה‬
‫עד שהתמוטטה ונפלה‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬חנוק מהאוויר היבש והמאובק‪" .‬אני בהחלט לא חובב של זינוקים מהסוג הזה‪.‬‬
‫בואי נקרא לקרן אור רגילה שתיקח אותנו הביתה‪ ,‬טוב?"‬
‫"אני לא חושבת שאנחנו יכולים‪ ".‬סופי משכה את עצמה‪ ,‬קמה על רגליה משתעלת ומשתנקת‪,‬‬
‫ונעזרה באור הזוהר של לוסיליאנט כדי להראות לו את התקרה המכוסה בנטיפים‪" .‬הרגע זינקנו אל‬
‫מתחת לאדמה‪".‬‬
‫"אז זו הסיבה שהרגשתי כאילו דורך עליי ענק‪".‬‬
‫"למען האמת‪ ,‬במקרה הזה מוטב שענק ירמוס אותך‪ ",‬אמר לו סנדור‪.‬‬
‫"אני מניח שאתה יודע על מה אתה מדבר‪ ",‬אמר קיף‪" .‬עד כמה היה קשה לך לא להסתער בחמת‬
‫זעם של גובלינים על המלך דימיטאר כשהוא החטיף לך אגרוף? אני יודע שהתאפקת‪".‬‬
‫"זה לא מתפקידי לתקוף את מלך הענקים‪ .‬עדיין לא‪ .‬אבל זאת שיחה ליום אחר‪ .‬כרגע אני רואה כאן‬
‫בעיות הרבה יותר מטרידות‪ ".‬הוא עמד ונופף בזרועו סביב המערה‪ ,‬שהייתה קטנה בהרבה מכפי‬
‫שסופי חשבה‪ .‬בקושי גדולה יותר מארון הבגדים שלה‪" .‬אין מנהרות ואין מדרגות המובילות פנימה או‬
‫החוצה מכאן‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬ואיפה הברבור השחור?" קיף קער את ידיו סביב פיו וצעק‪" ,‬יוֹ‪ ,‬חברים — מה המצב? אפילו‬
‫אבא שלי הוא מארח טוב יותר!"‬
‫התשובה היחידה הייתה מטר של אבק שנפל מהתקרה שהחזירה את הד קריאתו‪ ,‬וכיסה אותם‪.‬‬
‫"חכה‪ ",‬אמרה סופי וניגשה אל זקיף־נֵטֶף שנראה קצת פחות כהה מהאחרים‪ .‬היא לא הייתה בטוחה‬
‫אם זה לא תעתוע של אור‪ .‬אבל כשנגעה בקצה המחודד של הזקיף‪ ,‬חשו אצבעותיה בחלקלקות קרירה‬
‫של זכוכית‪" .‬יש כאן עוד בקבוק!"‬
‫היא קשרה את בקבוק הלוסיליאנט סביב צווארה והרימה את הבקבוקון העגול והשמנמן שהיה מלא‬
‫בזוהר כה חיוור‪ ,‬עד שבקושי יכול היה להיחשב לאור כוכבים‪ .‬אבל היא הרגישה את האנרגיה‬
‫הפועמת מבעד לזכוכית וידעה שהזוהר מגיע מכוכב אנדיזיה‪.‬‬
‫"עוד כוכב לא ממופה‪ ",‬לחשה סופי והראתה אותו לאחרים‪" .‬אני תוהה אם זה אומר שיהיו לנו עוד‬
‫שלושה זינוקים אחרי הזינוק הזה‪".‬‬
‫"נקווה שלא‪ ",‬רטן סנדור‪.‬‬
‫"גיגאנטור ואני מסכימים‪ ,‬לשם שינוי‪".‬‬
‫סופי ידעה איך הם מרגישים‪ .‬אבל הדרך היחידה לצאת מהכיס הצפוף הזה בלב האדמה הייתה‬
‫להמשיך הלאה‪.‬‬
‫"בספירת שלוש‪ ",‬פסקה‪ ,‬והצמידה את התליון לזכוכית‪.‬‬
‫קרן אור נוספת הבזיקה ממקורו של הברבור‪ ,‬עמומה ומעושנת וממש לא מזמינה‪.‬‬
‫"אחת‪ ",‬היא קראה כשקיף וסנדור כרכו את זרועותיהם סביבה‪.‬‬
‫"שתיים‪".‬‬
‫היא היססה עוד חצי שנייה‪ ,‬ואז משכה אותם קדימה‪.‬‬
‫"שלוש!"‬
‫זינוק אור מעולם לא נדמה איטי כל כך‪ .‬כל שנייה הייתה אלף שנים‪ ,‬ונראה היה שהריקנות האפורה‬
‫מנקזת מהם את האנרגיה‪ .‬משב רוח אדיר דחף אותם לבסוף אל מחוץ לאפלולית הקודרת‪ ,‬והם מצאו‬
‫את עצמם שרועים על חלקת אדמה לחה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לולא אמר קיף‪" ,‬אוקיי‪ ,‬אני לא מתכוון להבהיל כאן אף אחד‪ ,‬אבל אני די בטוח שזה א ן ‪",‬‬
‫ייתכן שסופי לא הייתה קמה על רגליה לעולם‪.‬‬
‫סנדור הקים אותה‪ ,‬העמיד אותה מאחוריו והניף את חרבו לעבר המפלצת הירוקה‪ .‬היא נראתה כמו‬
‫שילוב מוזר של תמנון‪ ,‬פיל ואריה‪ ,‬וכשפערה את פיה בעל ששת הניבים ושאגה‪ ,‬סופי לא האמינה‬
‫שעשתה את כל הדרך הזאת רק כדי להיטרף על ידי מפלצת ימית‪.‬‬
‫אבל כשהקראקן הסתער עליהם הוא נחבט במגן בלתי נראה כלשהו שמחץ את אפו והפיל את החיה‬
‫המבחילה לאחור‪ .‬הוא ניסה שלוש פעמים נוספות לפרוץ את המחסום הבלתי נראה ואז התרחק משם‬
‫בשאגה נוספת ונעלם בתוך המים החשוכים‪.‬‬
‫"אז‪ ...‬אנחנו מתחת לאוקיינוס‪ ",‬מלמלה סופי בידיעה שהיא מציינת את המובן מאליו‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫צריכה לומר זאת‪" .‬חשבתי שאור לא יכול לעבור במים‪ ,‬ושזו הסיבה שאנחנו צריכים לגלוש‬
‫במערבולת כדי להגיע לאטלנטיס‪".‬‬
‫"הוא גם לא אמור לעבור דרך סלע‪ ",‬הזכיר לה קיף‪" .‬אבל האור מהכוכבים הלא־ממופים חייב‬
‫להיות שונה‪ .‬אולי בגלל זה הם סודיים‪ .‬ותראי‪ .‬הנה עוד אחד‪".‬‬
‫כולם בהו בבקבוק שנח בתוך החול‪ ,‬וזהר באורו הוורדרד של כוכב מַר זֵייר‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬מה דעתנו?" שאל קיף כשסופי יצרה בעזרת התליון שלה קרן אור ורודה וזוהרת‪" .‬טוב‬
 ‫יותר‪ ,‬או גרוע יותר מהקודמים?"‬
‫"גרוע יותר‪ ",‬פסק סנדור‪ ,‬וקיף נאלץ להסכים‪.‬‬
‫אבל סופי בחרה ב"טוב יותר" ומשכה אותם אל האור המנצנץ‪ ,‬מכיוון שנצנצים משפרים כל דבר‪,‬‬
‫נכון?‬
‫אבל היא טעתה‪.‬‬
‫טעתה‪ .‬טעות‪ .‬מרה‪.‬‬
‫כל אחד מהגרגירים הנוצצים הפך גס ומחוספס בזמן שנעו הלאה משם‪ ,‬שׂרט וגירד‪ ,‬כאילו זינקו‬
‫מבעד לאקדח קונפטי‪ .‬היא התחילה לחשוש שהכאב לא ייגמר לעולם‪ ,‬ואז החום גווע והקרקע‬
‫התקרבה אליהם במהירות והותירה אותם שרועים על גבעה ערפילית‪ ,‬ממש לצד‪...‬‬
‫‪...‬בקבוק נוסף‪.‬‬
‫"פוספורין‪ ",‬מלמלה סופי וקשרה אותו סביב צווארה יחד עם הבקבוקונים האחרים‪.‬‬
‫האור המבהיק והמתערבל יצר עומס יתר של צבע ותנועה‪ ,‬והזינוק היה רכבת הרים בלתי פוסקת‬
‫של סיבובים‪ ,‬צניחות ופניות חדות‪.‬‬
‫סופי הייתה בטוחה שהייתה מסוגלת להיאבק באורות הזרחניים אילולא התפרקה הבטן שלה‬
‫למיליון חתיכות‪ .‬וכשהם התמוטטו סוף סוף על האדמה הקשה‪ ,‬המכוסה שכבת כפור‪ ,‬נדרשו לה כמה‬
‫שניות לפני שהצליחה להתמקד ברצועת הטוּנדרה הקפואה והשוממת‪.‬‬
‫בקבוק כסוף היה קבור בתוך שכבת הכפור‪.‬‬
‫"אחרון‪ ",‬היא אמרה‪ ,‬וידיה רעדו כשאחזה בבקבוק אֵם כל התמציות‪" .‬ויש לי הרגשה שהוא עומד‬
‫להיות הקשה מכולם‪ .‬תזכרו — החומר הזה יכול להשמיד ערים‪".‬‬
‫"נפלא‪ ",‬רטן סנדור‪.‬‬
‫"אתה לא שמח שהתעקשת לבוא איתנו?" שאלה אותו סופי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בהחלט‪ .‬אני תמיד מאושר כשאני יודע שאני שומר עלייך‪".‬‬
‫"אוווווווווווו‪ ,‬גיגאנטור‪ ,‬זה כל כך חמוד!" התערב קיף‪" .‬מי י ָדע שמתחת לכל השרירים האלה‬
‫מסתתר כדור מרשמלו מתוק?"‬
‫סנדור נהם אליו‪ ,‬אבל קיף רק צחק‪.‬‬
‫"תצייץ כמה שבא לך‪ .‬זה רק הופך אותך לחמוד עוד יותר‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬מספיק עם זה‪ ",‬אמרה סופי והזכירה להם לשם מה הם נמצאים שם‪" .‬הברבור השחור אמור‬
‫לחכות לנו בסוף כל זה‪ .‬אנחנו רק צריכים לשרוד עוד זינוק אחד‪".‬‬
‫"אויש‪ ,‬גרמת לי להתרגש מאוד — עד שאמרת את המילה 'לשרוד'‪ ",‬אמר לה קיף‪ .‬סופי עצרה את‬
‫נשימתה והצמידה את התליון אל הבקבוקון האחרון‪ ,‬שהטיל לרגליהם קרן אור כסופה ומסנוורת‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬משהגיע הרגע‪ ,‬היא לא הייתה בטוחה שהיא מוכנה להתמודד עם הברבור השחור — ועם כל‬
‫הדברים המפחידים שקשורים אליו‪ .‬אבל היא נצמדה אל סנדור ואל קיף‪ ,‬וגם הם נאחזו בה בחוזקה‪.‬‬
‫לאט‪ ...‬ובאומץ‪ ...‬צעדו שלושתם אל תוך האור‪.‬‬
 
 
 ‫‪50‬‬
‫‪ ‬‬
‫"הם‪ ...‬לא כאן‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬וגלגלה את המילים על לשונה‪ ,‬כאילו יש בכך כדי לשנות את‬
‫משמעותן‪" .‬למה הם לא כאן?"‬
‫אֵם כל התמציות הביאה אותם אל אי‪ ,‬לשון יבָּשה זעירה עם חול ועצי דקל‪ ,‬שסופי הייתה מצפה‬
‫למצוא בה פיראט שזוף שמחפש את סימן ה"איקס"‪ ,‬המציין את מקום מחבואו של אוצר‪ .‬אבל לא היה‬
‫שם אוצר‪ .‬רק חוף ים ועצים ואוקיינוס שומם‪ ,‬שנראה מוזר ומפחיד במיוחד לאורו העמום של הירח‪.‬‬
‫"אולי הקדמנו‪ ",‬אמר קיף והתיישב על החול הרך בזמן שסנדור ניגש לבצע סיור אבטחה בין‬
‫העצים‪" .‬אני בטוח שהם יהיו כאן בכל רגע‪".‬‬
‫הוא סימֵן לסופי להצטרף אליו‪ ,‬אך היא הייתה מתוחה מכדי לשבת‪ .‬היא פסעה על החוף‪ ,‬הרימה את‬
‫אחת האבנים החלקות והטילה אותה אל המים בכל הכוח — ואחריה עוד אחת‪ ,‬ועוד אחת‪ .‬כל אחת‬
‫מהאבנים התעופפה למרחק מעט קצר יותר מקודמתה‪.‬‬
‫"את צריכה להקפיץ אותן‪ ",‬אמר לה קיף שבא ועמד מאחוריה‪.‬‬
‫הוא הניח אבן שטוחה ורחבה בכף ידה והראה לה כיצד להניף את פרק כף היד‪ .‬הם תרגלו את‬
‫התנועה פעם‪ ,‬פעמיים ושלוש‪ .‬בפעם הרביעית השליכו את האבן‪ ,‬והיא קיפצה וקיפצה ושוב קיפצה‪,‬‬
‫עד שנעלמה מעיניהם בין הגלים הכהים‪.‬‬
‫"רואָה כמה כיף יותר כשאת רגועה?" שאל אותה קיף‪.‬‬
‫"איך אני אמורה להירגע‪ ,‬קיף? תראה את המקום הזה — זה אי בודד‪".‬‬
‫אי נורא במיוחד‪ .‬היא לא ידעה לומר בוודאות מה זה היה‪ ,‬אבל היה משהו חשוד במקום הזה‪ .‬כל‬
‫הצבעים בו הולבנו‪ .‬אפילו לאור הירח היה גוון אפור חיוור‪.‬‬
‫סופי פנתה להתהלך על החוף‪ ,‬וצעדיה הותירו שביל של עקבות‪" .‬משהו לא בסדר‪ .‬אני לא חושבת‬
‫שהם מתכוונים לבוא‪".‬‬
‫"אז למה הם טרחו להשאיר לנו את כל אלה?" שאל קיף‪ ,‬והצביע על חמשת הבקבוקים הזוהרים‬
‫שהשתלשלו מצווארה‪.‬‬
‫"מי יודע? אולי הם היו צריכים להיפטר מהם כי הם לא חוקיים‪ ,‬והם י ָדעו שאני אסתבך פחות‬
‫מהם‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬הם יכלו פשוט לפתוח את הבקבוקים ולשחרר את האור חזרה אל השמיים‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬אחרי‬
‫כל העניין עם המלך את די מהלכת על קרח דק‪ ,‬מבינה? אני מתערב שאם תתעטשי בקול רם מדי‪,‬‬
‫ברונטה יְכַנס את בית המשפט‪".‬‬
‫סופי הזדקפה‪" .‬אולי זאת התוכנית שלהם‪".‬‬
 ‫"איזו תוכנית?"‬
‫"שיתפסו אותי עם הבקבוקונים האלה וישלחו אותי לגלוּת‪ .‬הם רוצים שאני ארפא את פרנטיס‪,‬‬
‫נכון? והם יודעים שאין שום סיכוי שהמועצה תאשר את זה כעת‪ .‬אז אם הם לא יכולים להביא אותו‬
‫אליי‪ ,‬הם ייאלצו אותי להגיע אליו‪".‬‬
‫קיף בהה בבקבוקים הזוהרים כאילו ראה אותם באור חדש לגמרי‪ .‬אבל אז הוא נענע את ראשו‪.‬‬
‫"אני עדיין לא קונה את זה‪ .‬יש דרכים קלות יותר לגרום לך להישלח לגלות‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬למה שהם‬
‫יזמינו אותי? את זוכרת שהפעם לא סתם נגררתי אחרייך‪".‬‬
‫הוא צדק — העובדה שהזמינו אותו לא הייתה הגיונית‪.‬‬
‫אלא אם כן‪...‬‬
‫"ואולי כל העניין הזה היה הסחת דעת?" היא שאלה‪" .‬תכסיס שנועד להרחיק אותך‪ ,‬אותי ואת‬
‫סנדור ממשהו‪ ".‬היא תפסה בזרועו של קיף‪" .‬אולי הם מנסים להגיע לסילבני?"‬
‫"אבל סילבני כבר לא איתנו‪ .‬היא בחוות המקלט‪".‬‬
‫"בכל זאת — אנחנו צריכים לחזור‪ .‬אין סיבה להישאר כאן‪".‬‬
‫היא שלפה את גביש הבית שלה והחזיקה אותו למול אור הירח החיוור‪ .‬אבל הוא לא הטיל קרן אור‪.‬‬
‫היא ניסתה כמה כיוונים שונים‪ ,‬ודבר לא השתנה‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬זה לא מגניב‪ ",‬מלמל קיף כשגם גביש הבית שלו הגיב כך‪" .‬זה כאילו שהאור חלש מדי‪,‬‬
‫איכשהו‪".‬‬
‫או שמישהו סינן אותו‪ .‬אם הברבור השחור יכול ליצור כיס אוויר מתחת לאוקיינוס‪ ,‬הוא ודאי יכול‬
‫להציב חומת הגנה כלשהי סביב אי‪ .‬ועצי הדקל לא נראו גבוהים מספיק כדי שתוכל לשגר אותם‬
‫משם‪...‬‬
‫"זאת מלכודת‪ ",‬לחשה סופי ומצמצה בחשיכה‪ ,‬בניסיון לראות מה מסתתר בין הצללים‪" .‬הם בטח‬
‫בחרו במקום הזה כי הם יודעים שאנחנו לא יכולים לצאת מכאן‪".‬‬
‫"אנחנו יכולים לנסות את אלה‪ ",‬אמר קיף והצביע על הבקבוקים הזוהרים שהשתלשלו סביב‬
‫צווארה‪.‬‬
‫"הם לא יחזירו אותנו למקומות שכבר היינו בהם?" שאלה סופי‪" .‬כולם היו מקומות די צפופים‪ .‬אני‬
‫מעדיפה להיות כאן‪".‬‬
‫"אני חושב שאת צודקת‪".‬‬
‫אולי זה היה בגלל אור הירח המוזר‪ .‬אבל קיף נראה מפוחד באמת‪.‬‬
‫"סנדור!" צעקה סופי‪ .‬היא הרגישה שרצוי שבקרבת מקום יימצאו לה כלי נשק ותגבורת‪.‬‬
‫סנדור האזין כנראה לשיחתם והוא כבר היה בדרכו אליהם‪ ,‬חרבו מורמת אל־על‪.‬‬
‫"אני לא מזהה שום סימני חיים‪ ",‬אמר להם‪ ,‬ורחרח שוב את האוויר‪" .‬אבל אנחנו חייבים למצוא‬
‫דרך לצאת מכאן‪".‬‬
‫"ואם‪ ,‬למשל‪ ,‬נשלב את כל האורות השונים או משהו כזה?" הציע קיף‪" .‬זה עשוי לקחת אותנו‬
 ‫למקום אחר‪ ,‬נכון?"‬
‫"וזה יעבוד?" שאל סנדור‪.‬‬
‫"אני לא יודעת‪ ",‬הודתה סופי‪" .‬אבל אם כן‪ ,‬לאן זה בכלל ייקח אותנו?"‬
‫קיף משך בכתפיו‪" .‬זה בטח יהיה בטוח יותר מאשר לחכות כאן‪".‬‬
‫איש לא יכול היה להתווכח עם זה‪ ,‬ולכן התירה סופי את כל הבקבוקים והניחה אותם במעגל קטן‬
‫בתוך החול‪ .‬כשניצבו זה לצד זה הפך הזוהר הצבעוני שלהם ללבן‪ ,‬וכשקיף הנהן היא הניחה בזהירות‬
‫את תליון המגסידיאן בנקודה הבהירה ביותר במרכז המעגל‪.‬‬
‫הבזק מסנוור פרץ מתוך מקור הברבור‪ ,‬והכול התערפל‪.‬‬
‫סופי שפשפה את עיניה וניסתה למקד את מבטה‪ .‬אבל נראה שקיף התאושש ראשון‪ ,‬משום שהוא‬
‫תפס בזרועה ולחש‪" ,‬אני חושב שאני רואה משהו‪".‬‬
‫"איפה?" שאל סנדור‪ ,‬וקיף הצביע לעבר האוקיינוס‪.‬‬
‫האור דעך ולא הותיר דבר מלבד צללים על גבי צללים‪.‬‬
‫אך כשקיף נטל את התליון מידיה של סופי ויצר הבזק נוצץ נוסף‪ ,‬היא הבחינה במה שעיניו החדות‬
‫קלטו לראשונה‪.‬‬
‫שלוש דמויות בגלימות ברדס כהות‪ ,‬מתקרבות אליהם מעבר לגלים‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪51‬‬
‫‪ ‬‬
‫"הם הולכים על המים‪ ",‬לחשה סופי‪ ,‬ובהתה בעיניים הלבנות התפורות על שרוולי הדמויות העטויות‬
‫גלימות‪" .‬איך הם עושים את זה?"‬
‫"בואו נדאג בקשר לזה אחר כך‪ ,‬בסדר?" שאל קיף‪ ,‬תפס את הבקבוקים הזוהרים ושלף כוכב ֲה ָטלָה‬
‫של גובלינים מהכיס בשרוולו‪" .‬כרגע הם שלושה ואנחנו שלושה‪ .‬אני חושב שאנחנו יכולים עליהם‪".‬‬
‫"היחיד ש'יוכל עליהם' יהיה אני‪ ",‬נהם סנדור‪ ,‬הטיל את סופי וקיף על כל אחת מכתפיו ונשא אותם‬
‫בריצה אל עצי הדקל‪ .‬הוא הניח אותם מאחורי קיר של שיחים דמויי שרך ולקח את בקבוקי אורות‬
‫הכוכבים‪" .‬הישארו כאן — ואני מתכוון לזה‪ ,‬סופי‪ .‬אל תזוזו אלא אם כן זה הכרחי‪".‬‬
‫"אבל —"‬
‫"אל תתווכחי איתי!"‬
‫סופי התכווצה‪.‬‬
‫"אני אחפה עלינו‪ ",‬הבטיח קיף וסנדור הושיט לו את אחד הממזגים שלו‪.‬‬
‫"טוב‪ .‬ואני‪ ",‬סנדור אחז בממזג השני שלו‪" ,‬הולך לתפוס את הנבלים האלה אחת ולתמיד‪".‬‬
‫הוא שיסף בחרבו את האוויר מעל לראשיהם וכיסה אותם בעלים נושרים‪ ,‬ואז שעט שוב אל הגלים‪.‬‬
‫השיחים הסתירו מהם את החוף‪ ,‬אבל סופי שמעה קולות עמוקים שנבלעו בשאגת האוקיינוס‪.‬‬
‫נשמע כאילו הם מתווכחים‪.‬‬
‫"איך הם מצאו אותנו?" היא לחשה והתקרבה אל קיף‪" .‬אתה חושב שהם אלה שהובילו אותנו‬
‫לכאן?"‬
‫"אז למה שיבחרו במקום הזה למארב שלהם? היה להם הרבה יותר קל לתפוס אותנו במקום כמו‬
‫המערה התת־קרקעית‪".‬‬
‫"נכון‪ .‬אבל איך הם הצליחו לעקוב אחרינו בין כל הזינוקים האלה? ולמה אנשי הברבור השחור לא‬
‫כאן?"‬
‫"אנחנו כאן‪".‬‬
‫ידיים פרוותיות השתיקו את צעקתה של סופי ותריסר גמדים הגיחו מתוך האדמה‪ .‬שניים מהם‬
‫הצמידו את קיף לעץ‪ ,‬חטפו מידיו את הממזג והשתיקו את קריאותיו לעזרה‪.‬‬
‫"מה קורה שם?" קרא סנדור מהחוף‪.‬‬
‫"תגידי לו שיבוא אלייך‪ ",‬לחש הגמד שאחז בסופי‪" .‬אנחנו כאן כדי לתפוס את המורדים‪ ,‬והוא‬
‫הורס את התוכנית שלנו‪".‬‬
‫תוכנית? תהתה סופי‪ .‬הוא הרים את ידו והצביע על חפת שרוולו שנשא את סמל הברבור‪.‬‬
‫לתריסר גמדים באמת היו סיכויים טובים יותר לנצח לעומת גובלין בודד‪ .‬כמו כן‪ ,‬אם הם היו שם‬
‫כדי ללכוד אותה‪ ,‬הם היו יכולים פשוט להשתלט עליה‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬היא מלמלה אל תוך כף ידו‪ ,‬וחשבה שהלוואי שלא הייתה צריכה לטעום את פרוותו‬
‫המלאה בחול‪.‬‬
‫הגמד שחרר אותה ודחק בה שתמהר לקרוא לסנדור‪" .‬הוא מרחיק את המורדים מהחול‪ .‬כאן יש לנו‬
‫יתרון‪".‬‬
‫סופי באמת קיוותה שהיא עושה את הדבר הנכון כשנשמה עמוק וצעקה‪" ,‬סנדור‪ ,‬בוא לעזור לנו!"‬
‫"כבר מגיע‪ ",‬קרא סנדור ופילס דרך בין השיחים‪.‬‬
‫הגמדים צנחו מיד לאדמה‪ ,‬וכפות רגליהם כבר כמעט נבלעו בתוכה כשסנדור פרץ מבעד לשרכים‬
‫שמאחורי קיף‪ ,‬חרבו מונפת‪" .‬מה קורה כאן? אתם בסדר?"‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬וניסתה למצוא דרך להסביר‪.‬‬
‫אבל סנדור כבר ריחרח את האוויר‪" .‬היו כאן גמדים‪".‬‬
‫הוא יצא לחפש אחריהם למרות קריאותיה של סופי להפסיק‪ ,‬ואור הכוכבים שסביב צווארו הטיל‬
‫אור על החוף האפלולי‪.‬‬
‫הדמויות בגלימות החלו בדיוק לפסוע על החול כשהבחינו בסנדור — ובשׁוּרת הגמדים שיצרה‬
‫בקיעים בחול לאורך החוף‪ .‬הם נסוגו חזרה אל המים בדיוק בזמן כדי להימנע מלהגיע אל החוף‪.‬‬
‫סופי וקיף הדביקו את צעדיו של סנדור כאשר הניף את חרבו לעבר הגמדים‪" .‬הם משתייכים‬
‫לברבור השחור‪ ",‬אמרה לו סופי‪" .‬הם ניסו לגרום לנו לפתות את הנסתרים לעלות אל החוף‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬וזה לא עבד‪ ",‬מלמלו הגמדים והנידו את ראשיהם הפרוותיים‪.‬‬
‫הגמד שתפס את סופי הצביע על המקום שבו הנסתרים צללו מתחת לגלים‪" .‬הם הגיעו לכאן דרך‬
‫המים‪ .‬אני בטוח שהם עוזבים באותה דרך‪".‬‬
‫סנדור הסתובב אליו‪" .‬איך אתה יודע עליהם כל כך הרבה?"‬
‫"אנחנו יודעים רק מה שראינו בתצפית‪".‬‬
‫"ולמה ערכתם תצפית?" דרש סנדור לדעת‪.‬‬
‫"זה היה חלק מהתוכנית‪ .‬זאת שאתם הרסתם עכשיו‪".‬‬
‫סנדור אחז בכתפיו הפרוותיות של הגמד והניף אותו אל על‪" .‬סליחה?"‬
‫הגמד לא הספיק למצמץ‪ ,‬אם כי חבריו כבר הרימו את רגליהם‪ ,‬והתכוננו בכל רגע להבקיע להם‬
‫דרך בקרקע‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬תיזהר גיגאנטור‪ ",‬התריע קיף‪" .‬אני די בטוח שהם עומדים להפיל אותך לבור‪".‬‬
‫"רק אם הוא יעשה משהו שיצדיק את זה‪ ",‬אמרו לו הגמדים‪.‬‬
‫סנדור אחז בבן הערובה וקירב אותו אליו‪" .‬אני אשאל רק פעם אחת‪ .‬מה‪ .‬הייתה‪ .‬התוכנית‪ .‬שלכם?"‬
‫"לתצפת‪ ,‬לצפות‪ ,‬ואם המורדים יופיעו — לתפוס אותם‪ .‬זה היה יכול להצליח‪ ,‬לולא הברחת אותם‬
‫מהחוף‪".‬‬
 ‫"תכננתם שיציבו לנו מארב?" נהם סנדור‪.‬‬
‫"חשדנו שיארבו לכם‪".‬‬
‫"למה?" שאלה סופי‪" .‬ומדוע לא הזהרתם אותנו?"‬
‫"זאת לא הייתה החלטה שלנו‪ ",‬אמר לה הגמד והתפתל כמו חתול בידיו של סנדור‪" .‬אני בטוח‬
‫שלמפקד שלנו היו שיקולים משלו‪".‬‬
‫"ואיפה המפקד שלכם?" שאל סנדור‪.‬‬
‫"מפקח על המצב מרחוק‪".‬‬
‫סופי גלגלה את עיניה‪" .‬ברור‪ .‬למה לטרוח להופיע לפגישה שהוא עצמו זימֵן?"‬
‫"זו מעולם לא הייתה פגישה‪ ,‬מיס פוסטר‪ .‬זה היה מבחן‪".‬‬
‫"מבחן? את מה בחנתם?" שאל קיף‪.‬‬
‫"את האבטחה שלנו‪ .‬ושלכם‪ .‬וזה כל מה שאני יכול להגיד לכם‪ .‬כמו כן‪ ,‬אני צריך לתת לכם את זה‪".‬‬
‫הוא פשפש בפרוותו ושלף אבן חלקה‪ ,‬אטומה מעט‪ ,‬ולה פאה אחת לאורך דופן אחת‪" .‬החזיקי את אבן‬
‫הירח מול האור והיא תיצור נתיב חזרה אל ביתך‪".‬‬
‫סופי הושיטה יד לקחת אותה‪ ,‬אך הוא התעקש שייתנו לו קודם את בקבוקי אורות הכוכבים ואת‬
‫תליון המגסידיאן‪.‬‬
‫"תוכל למסור למפקד שלך הודעה מאיתנו?" שאל קיף‪ ,‬בעוד סנדור מבצע בזעף את עסקת החליפין‪.‬‬
‫הגמדים החליפו מבטים ביניהם‪ ,‬לפני שמנהיגם אמר לקיף‪" ,‬קדימה‪".‬‬
‫קיף התקרב‪ ,‬שילב את זרועותיו וחייך חיוך קטן‪" .‬תגיד לו שעברנו את המבחן הקטן שלו‪ ,‬כך‬
‫שעכשיו הוא יכול לעבור מבחן אחד משלנו‪ .‬הוראות ימתינו לו במערה בעוד חמישה ימים — ואם הוא‬
‫לא ימלא אחריהן במדויק‪ ,‬ובכן‪ ...‬בואו נאמר שהר של קקי נוצץ יהיה מיועד לו‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪52‬‬
‫‪ ‬‬
‫"תזכירו לי לא לבצע שוב זינוק אור לעולם‪ ",‬מלמל קיף כשאלווין התיז תרסיס תחת אפו והורה לו‬
‫לנשום עמוק‪.‬‬
‫" ִתדלוּקית"‪.‬‬
‫סופי קיוותה שלעולם לא תזדקק שוב לתרסיס המוכּר לה מדי‪ .‬אבל גריידי שלח בהם מבט אחד‬
‫כשהגיעו הביתה וצעק לאדליין שתתקשר לאלווין‪.‬‬
‫"לפחות אין פציעות אחרות הפעם‪ ",‬אמר אלווין‪ ,‬האיר בכדור אור צהוב סביב קיף והרכיב את‬
‫משקפיו הססגוניים‪" .‬אבל התאים שלך ניזוקו קשות‪ ,‬יותר משראיתי אי פעם‪".‬‬
‫"אני לא מופתע‪ ,‬בהתחשב בַּמעט שידוע לי על הכוכבים הלא־ממופים‪ ",‬אמר אולדן בעודו צועד‬
‫בחדר הלוך ושוב‪.‬‬
‫סופי התקשרה אליו ברגע שהגיעו הביתה בשלום‪.‬‬
‫"ידעת שאפשר לזנק מתחת לאדמה או מתחת לאוקיינוס?" שאל אותו גריידי‪.‬‬
‫אולדן נענע בראשו‪" .‬ידעתי שהאור של הכוכבים הלא־ממופים מעניק יכולות חריגות‪ ,‬אבל מעולם‬
‫לא היה לי מושג שהם יכולים להפר את החוקים הפיזיקליים שלנו‪".‬‬
‫"במחיר לא מבוטל‪ ",‬מלמל אלווין והושיט לסופי ולקיף שני בקבוקונים אדומים כדם‪" .‬אני צריך‬
‫לבנות מחדש לגמרי את התאים שלכם‪ .‬אל תדאגו‪ ,‬זה לא כואב‪ .‬הלילה זה קצת יציק‪ ,‬אבל יש לי‬
‫רטייה שאמורה לעזור‪".‬‬
‫סופי בלעה את התרופה‪ ,‬והשתנקה כשהנוזל הקר היכה בגרונה‪.‬‬
‫קיף הצליח בקושי לבלוע אותה‪" .‬אוקיי‪ ,‬זה לא הדבר הכי גרוע שאי פעם טעמתי‪ ,‬אבל יכול להיות‬
‫שזה במקום השני‪ ,‬צמוד מאוד לראשון‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬סמוך עליי‪ ,‬יש לי תרופות הרבה יותר גרועות‪ ",‬הבטיח לו אלווין‪" .‬אם תמשיך להסתובב‬
‫איתה‪ ,‬אני בטוח שתהיה לך הזדמנות לנסות אותן‪ .‬ואשר לך‪ ",‬הוא פנה אל סנדור‪" ,‬אני לא בטוח שיש‬
‫לי תרסיס שיפעל על מבנה גוף כשלך‪ .‬אני מניח שאוכל לבצע כמה התאמות הלילה —"‬
‫"יש לי תרופה משלי‪ ",‬הבטיח סנדור והוציא מכיסו בקבוק שחור שטוח ולגם לגימה גדולה‪ .‬הוא‬
‫התנשם והתנשף ועיניו דמעו‪ ,‬אבל ההתקף חלף אחרי כמה שניות‪ ,‬והוא נראה חיוור הרבה פחות‪.‬‬
‫"מה זה?" שאל אלווין‪ ,‬לקח את הבקבוק ורחרח אותו‪ .‬הוא השתנק והושיט אותו בחזרה‪" .‬לא חשוב‬
‫— אני לא רוצה לדעת‪".‬‬
‫"אתה צודק‪ ",‬הסכים סנדור‪.‬‬
‫"אז הם יהיו בסדר?" שאלה אדליין‪ ,‬וחייכה כשאלווין הנהן‪.‬‬
‫עיניה נראו מתוחות ועייפות‪ ,‬אבל קולה היה רגוע ויציב כששאלה‪" ,‬אז מה אנחנו מתכננים לעשות‬
‫בנוגע למפגש הבא עם הברבור השחור?"‬
‫"בהנחה שהם בכלל יגיעו‪ ",‬אמרה סופי ונאנחה‪.‬‬
‫"הו‪ ,‬הם יגיעו‪ ",‬הבטיח קיף‪" .‬איימתי עליהם בקקי נוצץ‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬עברנו את המבחן שלהם‪ ,‬כך‬
‫שזה רק הוגן שהם יגיעו‪".‬‬
‫"עברנו?" שאלה סופי‪" .‬בכל זאת‪ ,‬הנסתרים התחמקו‪".‬‬
‫"אני לא בטוח שזה מה שנבדק‪ ",‬אמר אולדן בשקט‪" .‬אני יכול רק לשער‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל נראה לי‬
‫הגיוני שהפגישה של היום נועדה לגלות את מקור הדליפה שלהם‪ .‬זה מה שאני הייתי עושה — יוצר‬
‫תרחיש עם מספר מצומצם של מִשתנים‪".‬‬
‫"כמו אי‪ ,‬שאפשר להגיע אליו רק בדרך מסוימת מאוד‪ ",‬אמר גריידי‪.‬‬
‫"בדיוק‪ ",‬הסכים אולדן‪" .‬ואז לשלוח אותך לשם בדרך מופתלת שאין לאף אחד אפשרות לעקוב‬
‫אחריה —"‬
‫"כמו אורם של חמישה כוכבים לא־ממופים‪ ",‬הציעה אדליין‪.‬‬
‫אולדן הנהן‪" .‬ואז לפקח על המצב מבפנים ומבחוץ‪ ,‬כדי לאסוף כל מידע אפשרי‪ .‬אני חושד שזאת‬
‫הסיבה שמר פורקל ההוא לא היה שם‪ .‬סביר להניח שהוא המשיך לבדוק רמזים מסוימים‪".‬‬
‫"ובינתיים אנחנו היינו הפיתיון‪ ",‬אמר סנדור‪ ,‬ומעך את הבקבוק שלו חזק כל כך עד שהותיר בו‬
‫שקעים‪.‬‬
‫"פיתיון מוגן מאוד‪ ",‬תיקן אותו אולדן‪" .‬הייתה להם שם סוללת גמדים שתפקידה להגן עליכם‪ .‬והם‬
‫גם התכוונו להציב כך מלכודת לנסתרים — רעיון שהיה יכול להיות מבריק אילו הצליח‪".‬‬
‫אבל סנדור הבריח אותם מהר מדי‪.‬‬
‫"הלוואי שהם היו מספרים לנו מה הם עושים‪ ",‬אמרה סופי ובעטה ברצפה‪.‬‬
‫"אה‪ ,‬אבל לו היו מגלים לך‪ ,‬גם המדליף שלהם היה מגלה‪ ",‬הזכיר לה אולדן‪" .‬הכול מסובך לאין‬
‫שיעור כשאתה לא יכול לסמוך על הארגון שלך‪".‬‬
‫הוא החליף מבטים עם גריידי‪ ,‬וסופי תהתה אם הוא כולל בדבריו גם את המועצה‪ .‬סודות מסווגים‬
‫עדיין המשיכו לדלוף‪.‬‬
‫אבל סופי תצטרך לדחות את הדאגה לפעם אחרת‪.‬‬
‫לעת עתה היא מתכוונת לבדוק מה שלום סילבני ולנסות לישון‪ ,‬למרות הגירוד המציק בגופה‪.‬‬
‫ואז עליהם לתכנן את הפגישה עם הברבור השחור‪.‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫קיף הסכים לבוא אליה למחרת לשם סיעור מוחות‪ ,‬אבל הוא התקשר לסופי בבוקר כדי ליידע אותה‬
‫שלא יוכל להגיע‪ .‬הוריו‪ ,‬ובמיוחד אמו‪ ,‬נעשו מודאגים באופן מפתיע לאחר שסיפר להם על המתקפה‪.‬‬
‫ואף על פי שהבטיח להם שהוא בסדר‪ ,‬הם ביקשו ממנו להישאר בבית כדי שיידעו שהוא בטוח‪.‬‬
‫קיף נשמע מבועת מהרעיון של יום ארוך בחיק משפחתו‪ .‬אבל סופי שמחה בשבילו‪ .‬אולי הוריו‬
‫הבינו סוף סוף כמה מדהים הבן שלהם‪.‬‬
‫היא ניסתה לערוך סיעור מוחות עם עצמה‪ ,‬אבל הכול נראה לה מובן מאליו‪ .‬פיץ וביאנה קפצו‬
‫לבדוק מה שלומה וגם הם לא עזרו הרבה‪ .‬תכנון ורקיחת מזימות היו תחום ההתמחות של קיף‪.‬‬
‫אבל קיף היה עסוק גם למחרת‪ .‬אביו תכנן לשניהם יום שלם יחד בחוות המקלט‪ ,‬ואף על פי שסופי‬
‫קינאה קצת שיש לו הזדמנות לבקר את סילבני‪ ,‬היא ידעה שמרגע שהמועצה תחליט על עונשה‪ ,‬סביר‬
‫להניח שהיא תראה את האליקורן הנמרצת מדי יום ביומו‪.‬‬
‫לכן היא ניצלה את הזמן כדי לסיים את ארגון חדר העבודה של אדליין‪ ,‬וניסתה שלא לחשוב על‬
‫העובדה שייתכן שחברי המועצה יבחרו את חברם החדש כבר למחרת‪ .‬הגשת המועמדויות עמדה‬
‫להסתיים בצהרי היום‪ ,‬וגריידי הסביר שלאחריה הם יסתגרו בטירות שלהם ויצביעו באמצעות רשת‬
‫של מראות‪ .‬כאשר כל המראות יתיישרו זו מול זו‪ ,‬תשתבר קרן אור מתוך הטירות‪ ,‬והיא תהיה די‬
‫חזקה כדי להיראות בכל פינה בערים האבודות‪.‬‬
‫כולם ציפו שההחלטה תהייה מיידית ותתקבל פה אחד‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬כשסופי רצה החוצה למחרת בשעת הצהריים‪ ,‬היא לא מצאה דבר מלבד שמיים כחולים‬
‫ועננים לבנים ו ְתפוחים‪ .‬היא עמדה שם זמן רב עד שצווארה החל לכאוב‪ ,‬ועדיין לא הופיע שום הבזק‪.‬‬
‫כאשר צבעה הַשקיעה את השמיים בוורוד ובכתום‪ ,‬הגישה אדליין ארוחת פיקניק וגריידי שיתף אותן‬
‫במעט המידע שהיה בידיו‪.‬‬
‫מאסטר ליטו היה עדיין המועמד המועדף‪ ,‬אם כי אֶלף קדמון‪ ,‬שסופי מעולם לא שמעה עליו‪ ,‬היה‬
‫צמוד אליו במקום השני‪ .‬כולם ציפו שחבר המועצה החדש יהיה גבר‪ ,‬משום שבמועצה היה בדרך כלל‬
‫מספר שווה של גברים ונשים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לא הייתה כל הוראה שמנעה מנשים להתמודד‪.‬‬
‫הלילה התארך ונעשה קר‪ .‬אדליין מימשה שמיכות רכות וארבע עוגות חמות שנקראו "ירחוניות"‪,‬‬
‫והיה להן טעם של פאדג' טבול במרשמלו ומצופה בזילוף של שוקולד‪ .‬הם השתרעו על הדשא וצפו‬
‫בכוכבים‪ ,‬וגריידי סיפר סיפורים על הרפתקאותיו באיתור בעלי חיים אבודים בעולם האנושי‪ .‬הוא היה‬
‫בעיצומו של סיפור על יטי שאי אפשר ללוכדו‪ ,‬סיפור שסופי הייתה די בטוחה שהיה השראה לאגדות‬
‫איש השלג האיומות‪ ,‬כשנראה הֶבזֵק בהיר שהפך את הלילה ליום‪.‬‬
‫"זה זה?" היא שאלה‪ ,‬ונעמדה מיד‪" .‬זה חייב להיות זה‪ ,‬נכון?"‬
‫"זה בהחלט זה‪ ",‬הסכים גריידי ושלח מבט אל אדליין‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז‪ ...‬איך נדע מי נבחר?"‬
‫"מְגילה תימסר בדקות הקרובות‪".‬‬
‫אך סיים את המשפט ושליח הבליח והופיע על כר הדשא‪ ,‬והושיט לגריידי מגילה חתומה בחותם‬
‫שעווה מוזהב‪.‬‬
‫"נוכל לפתוח את זה רק עוד עשרים ושלוש דקות‪ ",‬הסביר גריידי ותחב את המגילה לכיסו‪.‬‬
‫האֶלפים אהבו לתזמן את הודעותיהם כדי שכולם יוכלו לקבל את החדשות בו בזמן‪ .‬אבל סופי‬
‫הרגישה שעשרים ושלוש הדקות הן כמו עשרים ושָׁלוש מאות שנים‪ ,‬והיא נאלצה להיאבק בדחף‬
‫להתנפל על גריידי ולקחת את המגילה ממנו‪.‬‬
‫כשהגיעה השעה לשבור את החותם‪ ,‬חטפה סופי את המגילה מידיו‪ .‬כפות ידיה הזיעו וליבה הלם‬
‫בפראות‪ ,‬אך חיוך עלה על שפתיה כשקראה סוף סוף את השם‪.‬‬
‫חברת המועצה החדשה שלהם תהיה ליידי אלינה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪53‬‬
‫‪ ‬‬
‫ניכר היה שבקהל שנאסף מול מול טירות המועצה בבוקר שלמחרת יש רגשות מעורבים בנוגע‬
‫לבחירות‪.‬‬
‫כולם הגיעו לבושים במיטב מחלצותיהם ונשאו בידיהם מתנות מפוארות‪ ,‬וכשהופיעה חברת המועצה‬
‫החדשה עם אחד־עשר חברי המועצה האחרים על במת הבדולח המקושתת שנבנתה לכבוד האירוע‪,‬‬
‫הם בירכו אותה בתשואות‪.‬‬
‫אבל מששככו מחיאות הכפיים‪ ,‬שמעה סופי את הלחישות והמלמולים‪:‬‬
‫היינו צריכים מישהו חזק יותר‪.‬‬
‫מישהו עם יותר ניסיון‪.‬‬
‫מישהו שייקח את העניינים לידיים‪.‬‬
‫אפילו תומכיה של ליידי אלינה היו מודאגים מהתהפוכות שהדבר יגרום בפוקספייר‪.‬‬
‫אבל ליידי אלינה — לא‪ ,‬חברת המועצה אלינה‪ ,‬תיקנה סופי — חייכה ונופפה כאילו אין לה מושג‬
‫שהם לא מרוצים‪ .‬שמלתה הירוקה־בהירה הייתה צנועה לעומת הגנדרנות הרגילה שלה‪ ,‬אבל שכמיית‬
‫הכסף והנזר השזור אבני חן ירוקות העניקו לה מראה מלכותי כמו לשאר חברי המועצה‪ .‬והיא צעדה‬
‫בזקיפות קומה וקדה את הקידה האלגנטית ביותר שסופי ראתה אי פעם‪ ,‬כשפסעה קדימה כדי לפנות‬
‫אל הקהל‪.‬‬
‫"תודה רבה‪ ",‬קראה‪ ,‬וקולה החד חתך את אוויר הבוקר הצונן‪" .‬תודה על קבלת פנים כה מדהימה‪.‬‬
‫זהו כבוד גדול עבורי להופיע לפניכם היום‪".‬‬
‫היא השתתקה‪ ,‬וסופי תהתה אם זה כל מה שהיא מתכוונת לומר‪.‬‬
‫אבל חברת המועצה אלינה פנתה והצביעה על חורבותיה של איטרנליה שנראו מרחוק‪" .‬אינני יכולה‬
‫להתעלם מכך שהתפקיד הזה ניתן לי כתוצאה מאחת הטרגדיות הגדולות ביותר שפקדו את עולמנו‪.‬‬
‫וגם אין ברצוני להתעלם מכך‪ .‬לכן בחרתי בצבע הזה לנזר שלי‪ .‬אני רוצה שתקופת הכהונה שלי‬
‫תוקדש לזכר מה שאיבדנו‪ ,‬ותעיד על מה שנשיג מחדש‪".‬‬
‫היא פנתה אל הקהל והשתתקה‪ ,‬כדי לבחון בעיניה הבורקות את פניהם של האנשים העומדים מולה‪.‬‬
‫"אני שומעת את קריאותיכם לצדק ולשינוי‪ .‬ואני מבינה שאמון הוא דבר נרכש ולא נתון מראש‪.‬‬
‫אבל אני רוצה שתדעו שאני מוכנה להתמודד עם הדרך הארוכה שלפנינו‪ .‬אני מוכנה לבצע את‬
‫הבחירות הקשות‪ .‬אני מוכנה לצמוח וללמוד ולהשיג מחדש את השליטה‪ .‬פצעי העבר יירפאו ועוולות‬
‫העבר יתוקנו‪ .‬החיים שהכרנו יחזרו למסלולם‪ .‬אנו חווים את התקופה הדרמטית ביותר שעברנו אי‬
‫פעם בהיסטוריה הארוכה שלנו‪ .‬אבל זוהי תקופה מרגשת‪ .‬מעוררת השראה‪ .‬תקופה שנביט בה אחורה‬
‫בעוד מאות שנים ונראה בה רגע מכונן‪ .‬הזדמנות להוכיח את עליונותה של דרך האֶלפים‪ .‬ולכבוד הוא‬
‫לי לעזור לנו להגיע למעמד הזה‪".‬‬
‫הקהל פרץ בסבב מחיאות כפיים נוסף‪ ,‬והפעם הן נשמעו כנות יותר‪ .‬וכשחבר המועצה אמארי צעד‬
‫קדימה וביקש שקט‪ ,‬הבחינה סופי שלא נשמעו עוד לחישות‪.‬‬
‫עורו הכהה הצטייר כצללית על רקע השמים הבהירים והעניק לו הילה של עוצמה וביטחון‪ .‬הוא‬
‫כחכח בגרונו וקרא‪" ,‬תודה שהצטרפתם אלינו הבוקר‪ ,‬ותודה על הסבלנות שהפגנתם בימים ארוכים‬
‫וסוערים אלה‪ .‬כמותכם‪ ,‬אנו עדיין מתאבלים ומחלימים‪ .‬אבל גם בונים מחדש‪ .‬ואנו ניצבים בפניכם‬
‫כשאנו מוכנים למשול‪ .‬שינויים רבים כבר החלו להתבצע‪ ,‬ובמהלך הימים הקרובים נעדכן אתכם‬
‫בנוגע לכך‪ .‬אבל ראשית יש לי הודעה‪ .‬כידוע‪ ,‬מינויה של חברת המועצה אלינה פינה את תפקיד‬
‫המנהלת של פוקספייר‪ .‬וכדי להבטיח שהאקדמיה היוקרתית שלנו לא תיקלע לאי־סדר‪ ,‬הנושא‬
‫הראשון שעמד על סדר היום שלנו הוא לבחור לה מחליף‪ .‬דנו בעניין‪ ,‬שקלנו מועמדים רבים ובחרנו‬
‫במועמד שיש לו כישורי מנהיגות טובים וגם ניסיון בפוקספייר‪ ,‬שיאפשר לו להיכנס במהירות לתפקיד‬
‫החדש‪ .‬לכן‪ ,‬מעתה והלאה‪ ,‬מנהל בית הספר פוקספייר יהיה מאסטר ליטו רלוֹף‪ ,‬שייקרא מעתה יושב‬
‫הראש ליטו קרלוף‪ .‬המאור של מגדלי הכסף תהיה מעתה ליידי קאדנס טַאלֵה‪ ,‬שתכונה מעתה מאסטר‬
‫קאדנס טאלה‪ .‬נוסף על תחומי האחריות החדשים שלה היא תמשיך ללמד את תלמידת הפלא היחידה‬
‫שלה‪ .‬כל חילופי התפקידים יתקיימו בזמן‪ ,‬לפני ה ֲחזרה ללימודים בפוקספייר ביום שני‪ .‬בינתיים‪ ,‬כל‬
‫אנשי האצולה ישובו לעבודה היום‪".‬‬
‫הוא השתהה כדי לאפשר לנוכחים להפנים את המידע‪ ,‬אך ההפוגה הקצרה הזאת לא הספיקה לסופי‬
‫כדי להחליט איך היא מרגישה בנוגע לכל זה‪.‬‬
‫היא ניסתה למחוא כפיים כאשר חברי המועצה הבליחו ונעלמו משם‪ .‬אבל משהו בנאומים הטריד‬
‫אותה‪ ,‬ללא כל קשר לשינויים ולחילופי התפקידים‪.‬‬
‫רק כששכבה במיטה באותו לילה‪ ,‬התהפכה מצד לצד ולא הצליחה להירדם‪ ,‬היא הבינה מה זה היה‪.‬‬
‫חברת המועצה אלינה הביטה בעיניה של סופי רק פעם אחת במהלך נאומה‪ .‬והפעם הזאת הייתה‬
‫כשהבטיחה שהיא מוכנה לבצע החלטות קשות‪.‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"אז מתי חברי המועצה יחליטו על העונש שלי?" שאלה סופי‪ ,‬כשעצרה את גריידי ליד הרבמזניק לפני‬
‫שיצא למשימתו הבאה‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬כשהמועצה חזרה לעבודה סדירה‪ ,‬הם רצו שהוא יזחל במנהרות ויחזור לחפש אחר הגמדים‬
‫הנעדרים‪ .‬ופירושו של דבר הוא‪ ,‬שייתכן שהיא לא תפגוש אותו במשך ימים רבים‪.‬‬
‫גריידי הידק לגופו את שכמייתו הכבדה‪ ,‬ונראה שחש אי נוחות כשענה לה‪" .‬אני עצמי עדיין מחכה‬
‫למידע הזה‪ .‬המועד האחרון שקבע המלך דימיטאר הוא בעוד ימים ספורים‪ ,‬כך שאני מצפה שזה יקרה‬
‫די מהר‪ .‬אבל זה תלוי כמה מהר הם יגיעו להסכמה‪".‬‬
 ‫"איך יודיעו לי כשיחליטו?"‬
‫"גם את זה אף אחד לא אמר לי‪ .‬אבל אני מבטיח לך שאולדן ואני מטפלים בזה‪ .‬אנחנו להוטים כמוך‬
‫לדעת שהעניין סגור‪".‬‬
‫הוא חיבק אותה‪ ,‬נשק לראשה ולחש‪" ,‬בינתיים שמרי על עצמך‪ .‬אגיע הביתה ברגע שאוכל‪".‬‬
‫היא הביטה בו כשהבליח ונעלם משם‪ ,‬ואז פנתה לחזור לחדרה כדי להתקשר לקיף‪ .‬אביו חזר גם‬
‫הוא לעבודה‪ ,‬משמע שהוא התפנה סוף סוף לסיעור מוחות בנוגע לאפשרויות פגישה עם הברבור‬
‫השחור — וזה קרה בדיוק בזמן‪ ,‬מכיוון שהמועד האחרון שהם העניקו לברבור השחור חל באותו יום‪.‬‬
‫היא ציפתה שהרעיונות של קיף יהיו מורכבים ומטורפים‪ ,‬וכמה מהם היו ללא ספק כאלה‪ .‬אחד מהם‬
‫היה אפילו לאלץ את הברבור השחור לבקר בחמש נקודות שהופיעו ברשימת "המקומות המסריחים‬
‫ביותר בעולם" שהכין קיף‪ ,‬ולחזור למערה במסלול מעגלי‪ .‬אבל בסופו של דבר קיף הפתיע אותה‬
‫בהצעה הזאת‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫מחר‪ ,‬עם שקיעת השמש‪,‬‬
‫מחוץ לביתי הישן‪ ,‬יתקיים המפגש‪.‬‬
‫אתם תביאו את התשובות‪.‬‬
‫אנחנו נארגן את גמדי הגינה מחדש‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אתה לא חושב שאנחנו צריכים לפחות לדרוש שניפגש ליד החלון ההוא באיטליה — כדי שנדע איפה‬
‫הוא?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אנחנו יכולים למצוא אותו בעצמנו‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬זה ייאלץ אותנו לספר להם שאנחנו יודעים על‬
‫כך‪ .‬למה לחשוף בפניהם סוד אם אין צורך? תאמיני לי — סן דייגו היא מושלמת‪ .‬לפורקל הזה יש‬
‫זיכרונות משָׁם‪ ,‬בדיוק כמו שיש לך‪ ,‬מה שאמור להסיח את דעתו‪ .‬וזה יקל עלינו מאוד לנדנד לו בקשר‬
‫למה שקרה ביום שהפעיל את הטלפתיה שלך‪ ,‬ובקשר לנער שנעלם ולכל שאר הדברים שמלחיצים‬
‫אותך‪ ,‬כי כל זה קרה ממש שם‪".‬‬
‫"אני מניחה שאתה צודק‪".‬‬
‫"מה זאת אומרת 'מניחה'? מובן שאני צודק — אני גאון‪ ,‬זוכרת?"‬
‫"גאון שמתגנדר‪ ",‬הצביעה סופי‪ ,‬וחייכה כשקיף הסמיק‪.‬‬
‫היא הייתה רגילה לראות אותו בתלבושת האחידה של בית הספר‪ ,‬טוניקות מקומטות ומכנסיים‬
‫רחבים‪ ,‬שגם בהם הוא איכשהו הצליח תמיד להיראות טוב‪ .‬אבל עכשיו הוא נראה‪ ...‬מחויט‪ .‬הווסט‬
‫הצמוד שלו הבליט את כתפיו‪ ,‬שסופי לא ידעה שהן רחבות כל כך‪ ,‬והמכנסיים‪ ,‬השכמייה והגופייה‬
‫שלו היו גזורים בקפידה ועשויים מבד עבה ויקר‪ .‬אפילו פיץ היה נראה מרושל לידו‪.‬‬
‫"אימא שלי לקחה אותי לקניות‪ ",‬מלמל‪" .‬היא אמרה שהגיע הזמן שאתחיל להתלבש כמו בן‬
‫למשפחת סנסן‪ .‬בהתחלה הייתי כזה‪ :‬נו‪ ,‬בחייך‪ ,‬זה מביך‪ .‬אבל אז הייתי כזה‪ :‬וואו‪ ,‬אני נראה טוב‪ .‬ואני‬
‫צודק‪ ,‬נכון? תודי בזה‪ ,‬פוסטר — הקיפסטר הזה מרשים אותך‪ .‬ואולי אפילו‪ ...‬הוא תותח‪".‬‬
‫הוא הסתובב והתפתל במין ריקוד מטופש‪ ,‬עד שסופי השליכה כרית לעבר ראשו‪.‬‬
‫"אנחנו לא צריכים להשאיר איזה פתק?" היא שאלה כשחצה את החדר כדי להתחיל לרקוד שוב‪.‬‬
‫"חיכיתי שתובילי אותנו‪ .‬אלא אם כן את מעדיפה שאני אלך בראש‪ ,‬כדי שתוכלי להתפעל מהנוף‪".‬‬
‫סופי השליכה כרית נוספת‪.‬‬
‫סנדור גלגל את עיניו לעומתם‪ ,‬וקיף רדף אחריה במורד המדרגות‪ ,‬מחוץ לבית ולאורך כל הדרך עד‬
‫לצוקים‪.‬‬
‫צחוקם הדהד מקירות המערה כשהטמינו את הפתק‪.‬‬
‫"נראה אתכם תופסים את זה!" צעק קיף וזרק חופן של חול כמו שזורקים קונפֶטי‪ .‬ואז עמד שם‬
‫וחיכה‪ ,‬כאילו ציפה שבכל רגע יצוץ גמד מהאדמה‪.‬‬
‫"סיר שמסתכלים עליו אף פעם לא רותח‪ ",‬אמרה לו סופי‪.‬‬
‫"וואו‪ .‬זה יכול לזכות בפרס הפתגם המשעמם ביותר בעולם‪".‬‬
‫סופי זרקה חול על ראשו והוא רדף אחריה בחזרה אל הבית וזכה לעוד גלגולי עיניים מצידו של‬
‫סנדור‪ ,‬ולמבטים משועשעים מצידה של אדליין‪.‬‬
‫סופי בילתה את שארית אחר הצהריים בארגון חדר העבודה של אדליין וקיף ירד לבדוק את‬
‫המערות בכל רבע שעה‪.‬‬
‫כל תשובה לא הגיעה‪.‬‬
‫עד למחרת בבוקר‪ ,‬כשסופי גררה את סנדור אל החוף עם עלות השחר‪ ,‬אחרי עוד לילה ארוך עם‬
‫מעט מאוד שינה‪.‬‬
‫בתוך קופסת תרופות קטנטונת ושחורה נמצא הפתק הקצר ביותר שהברבור השחור השאיר לה אי‬
‫פעם‪ .‬כל מה שנכתב בו היה‪:‬‬
‫‪ ‬‬
‫בסדר‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪54‬‬
‫‪ ‬‬
‫מתברר שהיה קל הרבה יותר לשכנע את הברבור השחור‪ ,‬מאשר לשכנע את גריידי לתת לה ללכת‪.‬‬
‫היה לו הרבה מה לומר על כך שסופי תבצע שיגור לעיר אסורה באופן לא חוקי‪ ,‬בזמן שהיא כבר‬
‫מסובכת בצרות צרורות‪ .‬אבל בסופו של דבר הוא הסכים‪ ,‬בתנאי שסנדור יילך איתם — פרט שהוא‬
‫ממש לא היה מוכן לוותר עליו‪ ,‬למרות שסופי ניסתה בדרכים שונות להסביר לו שאי אפשר להסתיר‬
‫מפניהם של בני האדם גובלין בגובה שני מטרים‪.‬‬
‫לבסוף מצאה אדליין את הפתרון‪ .‬היא הפכה את אחת משכמיות התחרה שלה לצעיף והראתה‬
‫לסנדור איך להסתובב עם מקל מאולתר‪ .‬כל מי שיתקרב אליו יבחין ללא ספק בכך שהוא סבתא‬
‫מגודלת שדומה לארמדילו‪ .‬אבל מרחוק הוא נראה כמו גברת זקנה מתוקה‪ ,‬גם אם מגושמת‪.‬‬
‫קיף צחק חמש דקות רצופות כשראה אותו‪.‬‬
‫ואילו סופי נאבקה בינתיים בתחושה חזקה של ז'ה ווּ‪.‬‬
‫לא רק שהיא לבשה את מכנסי הג'ינס ואת החולצה הצהובה עם הפסים החומים שלבשה ביום שבו‬
‫פיץ לקח אותה משם לצמיתות‪ ,‬אלא שקיף שאל מִפיץ את הז'קט הכהה והג'ינס שהוא לבש אז‪.‬‬
‫"רוצה שאדבר ככה?" שאל קיף וחיקה את המבטא של פיץ באופן כמעט מושלם‪" .‬אחזי בידי‪ ,‬סופי‪.‬‬
‫בואי ואראה לך לאן את שייכת באמת‪".‬‬
‫"זה לא מה שהוא אמר‪ ",‬היא רטנה‪ .‬אבל זה לא היה שונה בהרבה‪" .‬ורק שתדע‪ ,‬החיקוי הזה עושה‬
‫לי צמרמורת‪".‬‬
‫"נכון? אימא שלי עושה את זה כל הזמן‪ .‬את צריכה לראות איך היא מחקה את אבא שלי‪ .‬זה כמעט‬
‫מפחיד‪".‬‬
‫"אני מתארת לעצמי‪".‬‬
‫היא טלטלה את ידיה‪ ,‬וניסתה לנער מעל עצמה את האנרגיה העצבנית בזמן שצעדה בחדרה‬
‫והתבוננה בשמיים‪ .‬השקיעה תרד על סן דייגו בעוד פחות מחצי שעה‪.‬‬
‫"זכרי‪ ,‬פוסטר‪ ,‬אנחנו אלה שקובעים את הכללים הפעם‪ .‬בלי זינוקים מטורפים‪ ,‬בלי לעוף בחצות‬
‫הלילה מעל האוקיינוס‪ ,‬בלי עוגיות מסממות‪ .‬זה רק אנחנו‪ ,‬שואלים שאלות ולא נותנים לאיש לעזוב‬
‫עד שנקבל תשובות‪".‬‬
‫היא הנהנה וגלשה לאט אל הרצפה‪ ,‬כי לא בטחה ברגליה הרועדות‪.‬‬
‫"מה קורה?" שאל קיף והתיישב לידה‪" .‬אני מבין לגמרי את העצבים וכל זה‪ .‬אבל‪ "...‬הוא רפרף‬
‫באצבעו על כף ידה‪" ,‬למה הפחד הגדול?"‬
‫היא הוציאה את מראות הכיס של ג'ולי‪ ,‬ובחנה את שתי הסוֹפיוֹת השונות שנשקפו אליה מהן‪.‬‬
 ‫"הברבור השחור יודע מי אני‪ ,‬קיף‪ .‬לא מי שהייתי או מי שאני חושבת שאני‪ .‬מי שאני באמת‪".‬‬
‫קיף נחפז אליה‪ ,‬קרוב כל כך עד שראתה את השתקפותו במראות‪" .‬טוב‪ ,‬שנינו יודעים שאני לא טוב‬
‫בלהיות רציני ותומך‪ ,‬אז יכול להיות שאני אידיוט שאני אומר את זה‪ ,‬אבל‪ ...‬מתי תביני שהם לא‬
‫יכולים להגיד לך מי את? אולי הם יכולים לספר לך ערמה של קשקושים מוזרים על העבר שלך ועל‬
‫המשפחה שלך — ואני מבין שחלק מזה עלול להיות מטורף‪ .‬אבל אם הם יגידו לך שאימא שלך היא‬
‫האדם הכי פתוח והכי זורם שהם הכירו אי פעם‪ ,‬האם זה יגרום לך להפסיק פתאום להיות כל כך‬
‫עקשנית‪ ,‬או לשמור לעצמך כל כך הרבה סודות?"‬
‫"אני בספק‪ ",‬הודתה סופי‪.‬‬
‫"ואם הם יגידו לך שאבא שלך הוא טיפוס שמפר את הכללים יותר ממני‪ ,‬לא שזה אפשרי‪ ,‬את‬
‫תתחילי פתאום להבריז משיעורים ולעבוד על ליידי אלינה — או על יושב הראש ליטו‪ ,‬או על המנהל‬
‫שלנו‪ ,‬מי שזה לא יהיה?"‬
‫"לא‪".‬‬
‫"נכון‪ .‬כי המשפחה שלנו לא מחליטה מי אנחנו‪ .‬אנחנו מחליטים מי אנחנו‪ .‬תאמיני לי‪ ,‬זה משגע את‬
‫ההורים שלי‪ .‬ולפעמים זאת המחשבה היחידה שעוזרת לי לעבור את היום בשלום‪".‬‬
‫סופי סגרה את המראות הקטנות והטמינה אותן בכיס הג'ינס שלה‪" .‬אבל העניינים השתפרו עם‬
‫ההורים שלך‪ ,‬לא?"‬
‫"כן‪ .‬נראה לי‪ .‬לא יודע‪ ".‬הוא ניגש אל הכלוב של איגי ופרע את הראסטות הכתומות שלו‪" .‬לפעמים‬
‫יש לי הרגשה שהם מתחילים לקבל אותי כמו שאני‪ ,‬ולא להפוך אותי לגרסה מוקטנת שלהם‪ .‬אבל‬
‫בפעמים אחרות זה כמו‪"...‬‬
‫"כמו?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"כמו‪ ...‬הסחתי את דעתך מספיק‪ .‬הגיע הזמן!" הוא זימר את המילים‪ ,‬אגרופו מונף באוויר‪ ,‬ואז גרר‬
‫אותה ואת סנדור החוצה‪ ,‬אל הצוקים‪" .‬פני פו ר‪ ,‬כולם! זה כולל גם אותך‪ ,‬סבתא‪ .‬תתחברי לגברת‬
‫הזקנה והמרירה שבתוכך‪".‬‬
‫סנדור הרים את המקל שלו כאילו הוא שוקל להכות את קיף בראשו‪.‬‬
‫"מושלם!" אמר לו קיף‪ ,‬ומשך אותם קרוב יותר לקצה הצוק‪" .‬ו‪ ...‬הי‪ ,‬פתאום קלטתי — זאת הפעם‬
‫הראשונה שאתה חווה שיגור‪ ,‬לא‪ ,‬גיגאנטור?"‬
‫סנדור הנהן‪ ,‬ובהה בגלים המתרסקים תחתיהם‪" .‬יש לי תחושה שאני לא עומד ליהנות מזה‪".‬‬
‫קיף צחק‪" .‬אל תדאג — פוסטר שולטת בזה‪ .‬הקפיצה היא החלק הקשה ביותר‪".‬‬
‫אבל קיף טעה‪.‬‬
‫הקפיצה הייתה רק ההתחלה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫מר פורקל חיכה להם‪ .‬הוא ישב במרכז המדשאה שלו‪ ,‬נפוח ומקומט כתמיד‪ ,‬וסידר במעגל את גמדי‬
‫הגינה הנותרים שלו‪.‬‬
‫התמונה הייתה כה מוכרת‪ ,‬עד שסופי כמעט תהתה אם הם עברו במרחב וגם בזמן‪ .‬אבל אז ראתה‬
‫את החלונות המכוסים בקרשים ואת הדשא שצמח פרא‪ ,‬ולא הייתה בטוחה אם היא חשה אכזבה או‬
‫הקלה‪.‬‬
‫"אתם הילדים‪ ",‬רטן מר פורקל כשהתחיל במשפט החביב עליו‪" .‬מאחרים לפגישה שקבעתם‬
‫בעצמכם‪".‬‬
‫הוא הצביע על השמיים‪ .‬קרני השמש האחרונות צללו אל מתחת לאופק‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬לפחות הגענו‪ ",‬הזכיר לו קיף‪" .‬זה יותר ממה שאתה יכול לומר‪".‬‬
‫מר פורקל בחן אותו במבט זחוח ומשועשע כאחד‪" .‬לא הייתם צריכים לטרוח להתחפש‪ .‬יש כאן‬
‫מערפלים שדי בהם למחוק את קיומו של המקום הזה‪ .‬אנחנו היחידים שיודעים שאנחנו כאן — לעת‬
‫עתה‪ ,‬לפחות‪".‬‬
‫"אתה חושב שהנסתרים ימצאו אותנו?" שאלה סופי וסרקה את הרחוב מלמעלה עד למטה‪.‬‬
‫"הנסתרים?" שאל מר פורקל‪.‬‬
‫"זה השם שהיה כתוב באותיות רוּניות על הטלאים שעל השרוולים שלהם‪".‬‬
‫"מעניין‪ ".‬הוא הוציא שניים מהגמדים מחוץ למעגל ומתח את צווארו כדי לבחון את השמיים‪" .‬כן‪,‬‬
‫אני בהחלט מצפה שהמורדים יגיעו‪ .‬אבל אני גם מצפה שהם יניחו לנו לנפשנו‪".‬‬
‫"איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?" שאל סנדור‪ .‬הוא השליך הצידה את התחפושת שלו והתיישר‬
‫מלוא גובהו‪.‬‬
‫"מכיוון ש‪ "...‬מר פורקל נקש על אפו של אחד הגמדים והאוויר הבהב סביבם‪" ,‬כרגע הקמתי‬
‫סביבנו שדה אנרגיה אטוּם‪ .‬זה יימשך רק עשר דקות‪ ,‬אבל זה אמור להספיק‪ .‬בטח חשבתם שאני סתם‬
‫זקן משוגע‪ ,‬שמשחק בגמדי הגינה שלו‪".‬‬
‫"משהו כזה‪ ",‬הודה קיף‪.‬‬
‫"אז הגמדים לא היו צופן?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"הם היו הרבה דברים‪ ,‬לפי הצורך‪ .‬שתים־עשרה שנים היו פרק זמן ארוך מאוד להיות מנותק‬
‫מעולמי‪ ,‬והפסלונים המגוחכים האלה היו הדבר היחיד שהזכיר לי מדוע אני כאן‪".‬‬
‫"ומדוע באמת היית כאן?" שאלה סופי בשקט‪.‬‬
‫עיניו פגשו בעיניה‪ ,‬והיו חדות וצלולות — ויחד עם זאת‪ ,‬קדמוניות להפליא‪" .‬אַת היא ההישג הגדול‬
‫ביותר שלי‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫הייתה רכּות במילים‪ .‬היה בהן חום‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬משהו בהן נשמע שגוי‪.‬‬
‫"זה כל מה שאני בשבילך — הישג?"‬
‫"מה עוד היית רוצה?"‬
‫היא לא ידעה מה להשיב לו‪.‬‬
‫"אני יודע שיש לך שאלות‪ ,‬סופי‪ .‬אל תצפי ממני לספק לך את כל התשובות‪ .‬אין לנו זמן‪ ,‬ולך אין‬
‫אומץ לכך‪ .‬אז הנה מה שאני יכול לומר לך‪ .‬בחרתי בבית הזה‪ ,‬בַּמקום הזה ובאנשים האלה‪ ,‬כדי להגן‬
‫עליך‪ ,‬לגדל אותך‪ ,‬לשמור על ביטחונך‪ ,‬להסתיר אותך ולתת לך זמן להתפתח לְמה שאת צריכה להיות‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬מעולם לא התכוונתי שהמורדים‪ ,‬הנסתרים האלה‪ ,‬ימצאו אותך כפי שמצאו‪ ,‬אבל הי‪ ,‬אל‬
‫תישמעי כל כך מופתעת‪ ",‬הוסיף כששמע אותה מתנשמת‪" .‬ודאי כבר הבנת את רוב הדברים הללו‪".‬‬
‫"איך יכולתי להבין?"‬
‫"הסַקת מסקנות פשוטה‪ .‬את באמת חושבת שהיינו מציתים שריפות בצורת הסמל שלנו רק כדי‬
‫למשוך את תשומת ליבו של אולדן?"‬
‫"אני משערת שלא‪ ",‬מלמלה‪ .‬היא ידעה שלא אנשי הברבור השחור הם שנשאו באחריות להצתת‬
‫להבת הנצח‪ ,‬אבל לא הקדישה מחשבה רבה לשריפות הלבנות הראשונות‪ ,‬שכבר בערו כשפיץ הגיע‪.‬‬
‫מר פורקל נאנח ומילא את האוויר בצחנה של כפות רגליים מלוכלכות‪ ,‬תופעת לוואי של אכילת‬
‫קמטוטיות לצורכי הסוואה‪" .‬הנסתרים י ָדעו איכשהו שאת כאן‪ .‬הם רק לא ידעו בדיוק היכן‪ .‬לכן הם‬
‫הציתו את השריפות‪ ,‬כדי לגרום לך לצאת החוצה‪ ,‬התגרו בנו בשימוש בסמל שלנו‪ ,‬וכך הפלילו‬
‫אותנו‪ .‬ואז שלחתי את הכתבה מהעיתון לאולדן‪ ,‬אותה כתבה שהובילה אותו אלייך‪ ,‬כדי שיוכל לקחת‬
‫אותך מכאן‪ .‬זה קרה מוקדם מהמתוכנן‪ ,‬אבל הייתי מוכרח לשמור על ביטחונך‪ ,‬וחשבתי שהם יוותרו‬
‫ברגע שהמועצה תפקח עלייך עין‪ .‬אבל ברור ש‪"...‬‬
‫"טעית‪ ",‬סיימה סופי את המשפט‪.‬‬
‫"זה קורה לפעמים‪ ",‬הסכים איתה‪.‬‬
‫"כמו בפגישה הקודמת שלנו?" התערב קיף‪" .‬או שאנחנו באמת היינו הפיתיון שלך?"‬
‫מר פורקל גילה לפתע עניין רב בסידור מחדש של גמדיו כשאמר להם‪" ,‬זיהינו הזדמנות לתפוס חלק‬
‫מאויבינו‪ ,‬וניצלנו אותה‪ .‬והיינו מצליחים‪ ,‬לולא ראתה אותם סופי מוקדם מדי וגרמה לסנדור להבריח‬
‫אותם משם‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אם לפחות היית מספר לנו מה אתה מתכנן!" התפרצה סופי‪.‬‬
‫"ואַת היית מסכימה להעמיד פנים ששום דבר לא קורה בזמן שהאויב סוגר עליכם?"‬
‫"לקחתי סיכונים גדולים יותר‪ ,‬לא?" היא הצביעה על הצלקת בצורת הכוכב שהוא גרם לה‪.‬‬
‫"עוד אחת מהטעויות שלי‪ ",‬הוא לחש‪" .‬אילו התמצאתי יותר ברפואה אנושית‪"...‬‬
‫"זה לא משנה‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬מופתעת מהדאגה לשלומה שנשמעה בקולו‪" .‬העניין הוא שהיית צריך‬
‫לשתף איתי פעולה‪ ,‬ולא להתנתק ממני כמו שעשית בשבועות האחרונים‪".‬‬
‫"הייתה לזה סיבה‪ ".‬הוא שלף בקבוק שחור קטן מכיסו ושלף את הפקק‪" .‬היינו צריכים להבין איך‬
‫הנסתרים מצאו את הבסיס שלנו באוקיינוס‪ .‬ולבסוף גילינו את התשובה‪".‬‬
‫"הי‪ ,‬מה אתה מסתכל עליי?" שאל קיף‪.‬‬
‫"בשתי הפעמים שהנסתרים איתרו את סופי‪ ,‬היא הייתה איתך‪".‬‬
‫"מה עם פריז?" הזכירה לו סופי‪" .‬והמערה? וכאן? אתה זוכר את הבחור שעשה ג'וגינג?"‬
‫"בתקופה ההיא זה היה שונה‪ .‬זה היה לפני שנקטנו כל כך הרבה אמצעי זהירות‪ .‬לפני שהבנו עד‬
‫כמה האויב שלנו מוכן להרחיק לכת‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬אבל אני לא בגדתי באף אחד‪ ",‬טען קיף‪.‬‬
‫"מעולם לא אמרתי שעשי ָת את זה בכוונה‪ ",‬אמר לו מר פורקל וזרה אבקת כסף דקיקה לתוך כף‬
‫ידו‪" .‬אבל ייתכן שהיית אחראי לזה שלא ביודעין‪ .‬הִשבַּתנו את שני תליוני הרישום שלכם ואת כל‬
‫אמצעי המעקב של סנדור לפני פגישתנו הקודמת‪ .‬אבל היה איתות אחד שלא הצלחנו להסיר‪".‬‬
‫הוא הניף את מפרק כף ידו וזרה על קיף את גרגרי האבקה העדינים‪.‬‬
‫קיף השתעל ושפשף את עיניו‪ ,‬וסופי רכנה אליו כדי לעזור לו‪.‬‬
‫אבל היא קפאה כשהבחינה בידיו של קיף‪.‬‬
‫כל אצבעותיו זהרו בצבע אדום בוהק‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪55‬‬
‫‪ ‬‬
‫"אבל‪ ...‬העור שלי כבר התמוסס‪ ",‬טען קיף‪ ,‬ובהה בידיו הזוהרות כאילו לא ייתכן שהן שייכות לו‪.‬‬
‫"פעמיים‪".‬‬
‫"בדיוק‪ ",‬אמר מר פורקל בשקט‪" ,‬כי מכשיר ההתבייתות עדיין ברשותך‪ .‬כך הנסתרים מצאו אתכם‪.‬‬
‫לא בגלל הדלפה כלשהי אצלנו‪ ,‬וכך חשדתי‪ .‬אבל הייתי צריך להיות בטוח‪".‬‬
‫הוא פנה לסופי וזרה עוד אבקת נ ִיבגנית לתוך כף ידו‪" .‬אני מצטער‪ ,‬אבל עליי לבדוק גם אותך‪ .‬וגם‬
‫את סנדור‪".‬‬
‫סופי הנהנה ועצרה את נשימתה כשפיזר עליה שפע של אבקה‪ .‬ואז עשה כך גם לסנדור‪ .‬היא ספרה‬
‫עד שלושים‪ ,‬ועם כל נשימה ונשימה קיוותה שלא תראה את הזוהר המסגיר‪ .‬ומשאלתה התקיימה‪ ,‬לשם‬
‫שינוי‪.‬‬
‫גם סנדור היה נקי‪.‬‬
‫"בדיוק כפי שחשבתי‪ ",‬אמר מר פורקל ואטם את הבקבוק‪" .‬שיטות האבטחה של סנדור יסודיות‬
‫מכדי לאפשר לענק כלשהו להניח מכשיר כלשהו בקרבתו‪ ,‬גם אם הוא לא יכול להריח אותו‪ .‬מה‬
‫שהופך את קיף למטרה המושלמת‪".‬‬
‫"איפה זה?" שאל סנדור‪ ,‬תפס את קיף והחל למשש אותו‪.‬‬
‫"לא תמצא כלום‪ ",‬הזהיר אותו מר פורקל‪" .‬אחרת היינו רואים זוהַר בוהק יותר‪ .‬אבל זכרו‪ ,‬קיף לא‬
‫לובש את בגדיו הרגילים‪".‬‬
‫"בגדים רגילים?" קיף חזר אחריו‪ ,‬עדיין בוהה בידיו הזוהרות‪" .‬אין לי בגדים רגילים‪ ,‬פרט‬
‫לתלבושת האחידה של פוקספייר‪ ,‬ולא לבשתי אותה בשתי הפעמים שהציבו לנו מארב‪".‬‬
‫"אז מה לבשת?" שאל סנדור‪.‬‬
‫"סביר להניח שזהו אביזר‪ ",‬הוסיף מר פורקל‪" .‬משהו שאתה נושא איתך תמיד‪ ,‬ללא קשר‬
‫לתלבושת‪ .‬כמו תליון או נקסוס — "‬
‫"או סיכה‪ ",‬לחשה סופי‪ ,‬חוששת לפגוש במבטו של קיף‪.‬‬
‫קיף נסוג צעד אחד לאחור‪" .‬לא‪ .‬זאת‪ ...‬חייבת להיות טעות‪".‬‬
‫סופי בלעה את רוקה וניסתה לחשוב על כל אפשרות אחרת‪.‬‬
‫אבל סיכת הסמל של משפחת סנסן התאימה לחלוטין‪.‬‬
‫הרי אביו נתן לו אותה רק לאחרונה‪ .‬ועכשיו‪ ,‬כשהיא חושבת על זה‪ ...‬האם לא נתן לו אותה אחרי‬
‫שגילה שקיף עובד איתה על משהו?‬
‫"לא‪ ",‬אמר קיף שוב ונענע את ראשו חזק כל כך עד שנראה שזה מכאיב לו‪" .‬אבי הוא דפוק — אבל‬
‫הוא לא כזה‪ .‬הוא לא היה עושה את זה‪ ...‬הרי אלה האנשים שניסו להרוג אותָך‪ .‬ואת דקס‪ .‬ואותי‪ .‬הוא‬
‫לא יכול היה‪ ...‬הוא כן?"‬
‫"יש דרך אחת לדעת בוודאות‪ ",‬אמר מר פורקל והגיש לו את בקבוקון האבקה‪" .‬אבל יש דבר אחד‬
‫חשוב מאוד שעליך לזכור‪ .‬אם אני צודק‪ ,‬ואני חושד שאני צודק‪ ,‬אסור שאביך יבין שעלי ָת עליו‪ .‬עליך‬
‫לוודא שאיש לא יבין שמשהו השתנה — וזה ת ף גם לגביכם‪ ",‬אמר לסנדור ולסופי‪" .‬לא אולדן‪ .‬לא‬
‫האפוטרופסים שלך‪ .‬אסור לאיש לדעת‪".‬‬
‫"למה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"מכיוון שיש לנו סיכוי טוב בהרבה שאם הלורד קסיוס לא יידע שהוא חשוד‪ ,‬הוא יוביל אותנו אל‬
‫המנהיג של הנסתרים‪".‬‬
‫"איך אתה יודע שהוא לא המנהיג?" שאל סנדור ונראה מוכן לבצע פשיטת יחיד גובלינית על טירת‬
‫קנדלשייד‪.‬‬
‫"כי המנהיג שלהם הוא פירוקינטיקאי‪ .‬הוא הותיר כוויות במפרקי ידיה של סופי — כוויות שלקח לי‬
‫כמעט שעה לטפל בהן‪".‬‬
‫"שעה?" חזרה סופי‪.‬‬
‫היא שיערה שהוא טיפל בהן בזמן שהייתה חסרת־הכרה ברחוב בפריז‪ ,‬אחרי שהפעיל את היכולות‬
‫החדשות שלה‪ .‬אבל היא מעולם לא העלתה בדעתה שהוא נשאר שם שעה‪.‬‬
‫"מעולם לא ראיתי דבר כה נתעב‪ ",‬אמר מר פורקל‪ ,‬וקולו התעבה לפתע‪" .‬ובאותו יום נדרתי‬
‫לעשות כל שביכולתי כדי להבטיח שהוא ישלם על פשעיו‪ .‬זאת הסיבה שאצטרך שתעמיד פנים‪ ,‬קיף‪".‬‬
‫הוא שלף בקבוקון אחר מכיסו‪ ,‬הפעם כחול‪ ,‬עם פִּיית תרסיס‪ ,‬וריסס ערפל מנצנץ על ידיו של קיף‪.‬‬
‫הזוהר האדום התעמעם מיד‪ ,‬ותוך שניות אחדות עורו חזר לקדמותו‪.‬‬
‫"הארומארק עדיין שם‪ ",‬הזהיר אותו מר פורקל‪" .‬רק נטרלתי את הנ ִיבגנית‪ ,‬כדי שאיש לא יידע‬
‫שגילית את זה‪ .‬תצטרך לעשות כך גם לסיכה שלך — אם היא אכן תזהַר באדום‪ .‬תוכל לעשות את זה?‬
‫אתה יכול לשמור סוד עד שיגיע הרגע המתאים?"‬
‫הוא הושיט לקיף את שני הבקבוקונים‪.‬‬
‫קיף נסוג לאחור‪ ,‬כיסה את פניו בידיו ורעד כל כך עד שסופי נאלצה לאחוז בו‪.‬‬
‫"אבא שלי הוא אמפת‪ ",‬הוא לחש‪" .‬איך אני אמור לעשות את זה? איך ייתכן שזה בכלל קורה?"‬
‫"אם זה נכון‪ ,‬תשקר לו באותה צורה שאתה משקר לכל אמפת שהוא‪ ",‬אמר לו מר פורקל‪.‬‬
‫"תשתמש בשקר אחד כדי לכסות על שקר אחר‪".‬‬
‫"איזה שקר?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬איזה שקר באמת?" מר פורקל שוטט בחצר ובהה בכפות רגליו הנפוחות שמעכו את הדשא‬
‫הלח‪ .‬הוא חלף על פניהם שלוש פעמים לפני שאמר‪" ,‬נשתמש בסילבני‪".‬‬
‫"איך נשתמש בסילבני?" שאלה סופי‪ .‬היא לא הייתה מוכנה לסכן את האליקורן היקרה‪ ,‬אפילו למען‬
‫משהו חשוב כמו זה‪.‬‬
‫"היא לא תהיה מעורבת בזה באמת‪ .‬אנחנו רק נגרום להם לחשוב שהיא מעורבת‪ ,‬מכיוון שאנחנו‬
‫יודעים שהנסתרים מעוניינים בה‪ .‬למעשה‪ ,‬זה רעיון מבריק‪ ".‬הוא ניגש אל קיף‪ ,‬והרחיק אותו מסופי‪.‬‬
‫"אני יודע שאני מבקש בקשה קשה ביותר‪ .‬אבל זה עשוי להיות קצה החוט שחיכינו לו‪ .‬אם תגיד‬
‫לאביך שהברבור השחור ביקש ממך לסייע בהעברתה של סילבני למקום סודי ביותר‪ ,‬זה יסביר מדוע‬
‫אתה נראה עצבני וטרוד וגם יספק לנו דרך מושלמת ללכוד אותו‪".‬‬
‫"ללכוד אותו?" קיף נשמע כאילו הוא עומד להקיא‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬ללכוד אותו‪ ,‬קיף‪ .‬עם כמה שיותר מחבריו המורדים‪ .‬נגרום להם לחשוב שאנחנו נותנים להם‬
‫את ההזדמנות שחיכו לה‪ ,‬לגנוב את סילבני‪ .‬אבל כל התרחיש יתוכנן כך שנוכל לתפוס אותם‪".‬‬
‫"אז סופי וקיף שוב ישַמשו פיתיון שלך‪ ",‬קטע אותו סנדור‪.‬‬
‫"לא אכפת לי‪ ",‬התערבה סופי‪" .‬אכפת לי מקיף‪ .‬תביטו בו!"‬
‫קיף עבר לישיבה שפופה‪ ,‬ראשו בין ידיו‪.‬‬
‫"אתה היית יכול לעשות את מה שאתה מבקש ממנו?" היא שאלה את מר פורקל בעוד היא‬
‫משתופפת לצד קיף ואוחזת בו‪ ,‬כדי שלא יאבד את שיווי המשקל‪" .‬היית יכול לבגוד באבא שלך?"‬
‫"עשיתי דברים גרועים הרבה יותר‪ ",‬לחש מר פורקל‪" .‬הדרך הנכונה היא רק לעיתים רחוקות גם‬
‫הדרך הקלה‪ .‬ואין מלחמה שאין בה נפגעים‪".‬‬
‫"זה מה שזה?" שאלה סופי‪" .‬מלחמה?"‬
‫"לצערי‪ ,‬כן‪ .‬מלחמה שקטה‪ ,‬כדי למנוע התלקחות של מלחמה רועמת יותר‪ .‬את עלולה לשנוא אותי‬
‫בגלל מה שביקשתי ממנו‪ ,‬אבל זאת המציאות שעלינו להתמודד איתה‪ .‬לא נוכל לשלוט במעשיהם של‬
‫אחרים‪ ,‬וגם לא למנוע מהם לאכזב אותנו‪ .‬אנחנו רק יכולים להשתמש בכעס ובכאב כך שימריצו‬
‫אותנו‪ .‬כדי שנתגבר‪".‬‬
‫המילים הקשות לא נשמעו כמו שיחת העידוד שקיף היה זקוק לה‪ .‬ואף על פי כן קם קיף על רגליו‪,‬‬
‫שיניו חשוקות ועיניו יבשות מדמעות‪.‬‬
‫ידו רעדה כאשר לקח את הבקבוקונים שמר פורקל הושיט לו‪ .‬אבל קולו היה יציב כשאמר‪" ,‬אני‬
‫מניח שהגיע הזמן ללכת‪".‬‬
‫קיף הושיט את ידו אל גביש הבית שלו ומר פורקל אחז בה‪" .‬צא לדרך רק אם אתה בטוח שאתה‬
‫יכול להתמודד עם זה‪".‬‬
‫"אני יכול להתמודד עם זה‪ ".‬קיף נשם עמוק ופנה אל סופי‪" .‬אני הולך לטפל בזה‪ ,‬אוקיי?"‬
‫"זאת לא אשמתך‪ ,‬קיף‪".‬‬
‫"אני עדיין מתכוון לסדר את העניין הזה‪ .‬לא משנה מה הוא עשה — אני לא אתן לו להתחמק‪".‬‬
‫"אפילו שזה אביך?" שאל סנדור‪ ,‬שעדיין נראה כאילו היה רוצה להיות זה שיטפל בעצמו בלורד‬
‫קסיוס‪.‬‬
‫"בעיקר בגלל שזה הוא‪".‬‬
‫"תצטרך לאשר לנו שהחשד שלנו מוצדק‪ ",‬אמר מר פורקל כשקיף הניף את הגביש שלו מול אורו‬
‫של פנס רחוב‪" .‬אם זה נכון‪ ,‬העבר לסופי את מילות הקוד 'שירת הברבור'‪ .‬היא תעביר לי את ההודעה‬
‫ואני אחזור אליך עם פרטי התוכנית שלנו‪ .‬יהיה עלינו לפעול במהירות — בתוך שבוע ולא יאוחר מזה‪.‬‬
‫לא נוכל להסתיר את השקר למשך זמן ארוך יותר‪ ".‬הוא התקרב ואחז בכתפיו של קיף‪" .‬זה יהיה‬
‫השבוע הקשה בחייך‪ ,‬אבל אני בטוח שתשרוד אותו‪ .‬ראיתי אותך מול המורדים בכניסה למחבוא שלנו‬
‫— היה לך מבט החלטי ונחוש‪ .‬עליך לזמֵן שוב את הרגש הזה‪ .‬וזכור למען מה אנחנו נלחמים‪".‬‬
‫קיף הנהן‪.‬‬
‫"רגע — ואם זה לא נכון?" התערבה סופי‪" .‬במקרה כזה‪ ,‬מה הוא צריך לומר?"‬
‫"זה נכון‪ ,‬סופי‪ ",‬לחש קיף‪" .‬איזו עוד אפשרות יש?"‬
‫"אני לא יודעת‪ .‬אבל כבר קרה שטעינו‪ .‬מהי מילת הקוד עבור 'זאת טעות'?"‬
‫"אין צורך במילת קוד‪ ",‬החליט מר פורקל‪" .‬פשוט ְתכַנסו פגישה נוספת‪ .‬אני בטוח שיהיה הרבה מה‬
‫לומר‪".‬‬
‫קיף נענע את ראשו‪" .‬זה לא עומד לקרות‪ .‬זה בסדר‪ ,‬סופי‪ .‬אני בטוח שברגע שכל זה ייגמר אני‬
‫אתחרפן ברמות‪ .‬אבל נכון לעכשיו‪ ...‬אני בסדר‪".‬‬
‫מר פורקל הזיז את אחד הגמדים‪ ,‬וגרם לאוויר להבליח שוב‪ .‬קיף שלח אל סופי חיוך עצוב ושובר‬
‫לב‪ ,‬והתנוצץ משם‪.‬‬
‫"הוא לא בסדר‪ ,‬אתה יודע‪ ",‬אמרה סופי למר פורקל וניפצה את הדממה שהשתררה אחרי שעזב‪.‬‬
‫"ברור לגמרי‪ .‬מישהו מאיתנו בסדר?"‬
‫הוא אסף את גמדי הגינה‪ ,‬העביר אותם בחזרה אל האדנית המלאה בעשבים וסידר אותם בשורה‬
‫ישרה להפליא‪ .‬כמו חיילים‪.‬‬
‫"למה 'שירת הברבור'?" שאלה סופי‪.‬‬
‫היא ידעה מה משמעות הביטוי אצל בני האדם‪ ,‬אבל היא קיוותה שמשמעותו שונה אצל האֶלפים‪.‬‬
‫"יש לנו מסורת בקרב הקבוצה שלנו‪ ,‬לחזור לימינו הראשונים‪ .‬ידענו שהדרך שבחרנו תהיה כרוכה‬
‫בקשיים‪ .‬לכן החלטנו שבכל פעם שמישהו מאיתנו ייאלץ לקחת סיכון גדול או להקריב קורבן גדול‪,‬‬
‫נזהיר את האחרים בכך שנכריז על כך כעל שירת הברבור שלנו‪ .‬כך נדע להתכונן לימים הרעים‬
‫שמצפים לנו‪".‬‬
‫גוש נלכד בגרונה של סופי והיא כחכחה ושאלה‪" ,‬והכרזתם על כך פעם?"‬
‫"פעמים רבות‪ .‬פעמים רבות‪".‬‬
‫הוא הזיז גמד גינה אחד והפריד בינו לבין האחרים‪.‬‬
‫"פרנטיס הכריז כך יום לפני שנלכד‪ ",‬הוסיף בשקט‪" .‬עדיין לא הבנתי איך הוא ידע שזה עומד‬
‫לקרות‪".‬‬
‫"המועצה לעולם לא תאשר את הריפוי שלו עכשיו‪ .‬אתה מבין את זה‪ ,‬נכון?" לחשה סופי‪.‬‬
‫"כן‪ .‬ציפינו לכך‪ .‬והכנו תוכנית‪ .‬אבל אחרי התקרית שלך עם המלך דימיטאר" — הוא מלמל בשקט‬
‫משהו שהתחיל ב"אַתם הילדים" — "הקפאנו את התוכנית הזאת לעת עתה‪ .‬מוטב לתת לאבק לשקוע‬
‫לפני שזוממים שוב משהו‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬יש לנו דברים דחופים יותר‪ .‬את תצטרכי לפקוח עין מקרוב על‬
‫קיף‪ .‬האשְׁמה והזעם שהוא יחוש במהלך השבוע הקרוב עומדים לשנות את חייו‪ .‬הוא יזדקק לחברה‬
‫נאמנה‪".‬‬
‫סופי הנהנה‪.‬‬
‫"אם כן‪ ,‬זמן ללכת‪".‬‬
‫הוא שלף מאתר כחול‪" .‬חכה!" קראה סופי‪" .‬מה עם ג'ולי?"‬
‫"מה איתה?"‬
‫"אני‪ ...‬אני צריכה לדעת מי היא הייתה‪".‬‬
‫"היא הייתה בתם של גריידי ואדליין‪".‬‬
‫"לא — לא התכוונתי לזה‪ ".‬היא נשמה עמוק כדי לאזור אומץ ודחפה מפיה את המילים‪" .‬אני צריכה‬
‫לדעת מי היא הייתה בשבילי‪".‬‬
‫"בשבילך?" הוא התקרב והתכופף‪ ,‬ניצב מולה פנים אל פנים‪" .‬את חושבת שהיא אימך‪".‬‬
‫"וזה נכון?"‬
‫הוא הציץ אחורה ובדק את הרחוב הריק עדיין‪ ,‬ואמר לה‪" ,‬לא‪".‬‬
‫תחושת ההקלה המוחצת כמעט הפילה את סופי מרגליה‪.‬‬
‫"אל תטרחי לשאול אותי מיהי אימך‪ .‬זהו מידע שאינני יכול לחלוק איתך‪".‬‬
‫הבעת פניו הנחרצת הבהירה לה שאין טעם להתווכח‪ .‬אבל כעת‪ ,‬משידעה שהיא אינה קשורה‬
‫לג'ולי‪ ,‬היא שמחה להותיר את זהותה האמיתית של אמה בגדר תעלומה‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬היא עדיין לא הייתה מוכנה להניח לו ללכת‪.‬‬
‫"מה היא עשתה בשבילכם?" היא שאלה ושלפה את מראות הכיס‪ ,‬כדי להראות לו‪" .‬אני יודעת‬
‫שהיא הייתה קשורה לברבור השחור‪".‬‬
‫הוא הדף ממנו את המראות‪" .‬אני לא רואה שום דבר שחור‪ .‬וגם לא שום ברבור‪".‬‬
‫"ואני רואה ציפור יפה בשמיים‪ ",‬טענה סופי והצביעה על קבוצת הכוכבים‪ .‬היא פתחה את המראה‬
‫והראתה לו את השתקפויותיו‪" .‬ומראה של בני אנוש‪".‬‬
‫"בסדר‪ ",‬אמר והציץ שוב מעבר לכתפו‪" .‬אני לא אגיד לך יותר מזה‪ .‬ג'ולי התנדבה לחדור כמסתננת‬
‫אל המורדים‪ .‬היא שימשה סוכנת סמויה‪ ,‬ולכן לא היה בבעלותה שום דבר שנשא את סמל הברבור‪".‬‬
‫"היא השיגה מידע כלשהו?"‬
‫"אין לי ספק שכן‪ .‬זמן רב חשבנו שהם הרגו אותה בגלל זה‪ .‬אבל היא מתה לפני ששיתפה אותנו‬
‫בדיווח שרשמה‪ ,‬וכל מה שכתבה ודאי הושמד בשריפה‪".‬‬
‫"אבל —"‬
‫"מלכתחילה אמרתי לך שאינני מתכוון לענות על כל השאלות שלך‪ .‬כבר חלקתי איתך הרבה יותר‬
‫ממה שתכננתי‪ .‬הגיע הזמן ללכת הביתה‪".‬‬
‫הוא זינק משם בלי להוסיף מילה‪ ,‬והותיר את סופי וסנדור לבדם באור הדמדומים‪.‬‬
 ‫סופי לא זזה‪ ,‬וסנדור אמר‪" ,‬הוא צודק‪ .‬בלי שדה האנרגיה הזה‪ ,‬אנו מסתכנים במארב‪".‬‬
‫סופי הנהנה והושיטה יד אל גביש הבית שלה‪ ,‬אבל מחשבה חדשה צצה בראשה‪ ,‬והיא קפאה על‬
‫מקומה‪.‬‬
‫ג'ולי פעלה תחת הסוואה עבור הברבור השחור‪ .‬היא הייתה חייבת לדעת על מסורת "שירת‬
‫הברבור" שלהם‪.‬‬
‫אולי סוף סוף נמצאה לה הסיסמה שוורטינה זקוקה לה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪56‬‬
‫‪ ‬‬
‫"שירת הברבור‪ ",‬לחשה סופי והרגישה את תקוותה מתנפצת משנגוז חיוכה של ורטינה‪" .‬לא זאת‬
‫הסיסמה שהיית צריכה?"‬
‫ורטינה נאנחה‪" .‬כן‪ ,‬זאת הסיסמה‪".‬‬
‫"אוקיי‪ ",...‬אמרה סופי באטיות‪" .‬אז‪ ...‬את לא אמורה להגיד לי משהו?"‬
‫"אני כן‪".‬‬
‫השניות חלפו וסופי איבדה את מעט הסבלנות שהייתה לה‪" .‬ספרי לי כבר את הסוד המטופש‪,‬‬
‫בסדר?"‬
‫"אם הוא כל כך מטופש‪ ,‬למה שאספר לך?"‬
‫"כי נתתי לך את הסיסמה!!!" היא נסוגה משם‪ ,‬בידיעה שהיא קרובה בצורה מסוכנת להשליך את‬
‫ורטינה מהחלון‪" .‬בבקשה‪ ,‬ורטינה‪ .‬אין לי זמן לזה‪".‬‬
‫קיף יכול להתקשר אליה בכל רגע ולהגיד את המילים שישנו הכול‪ ,‬והיא כבר בזבזה עשר דקות‬
‫בהתחמקות משאלותיהם של גריידי ואדליין‪ .‬הם היו מאוד לא מרוצים כשלא הייתה יכולה לספר להם‬
‫מיהו המדליף‪ ,‬ואילולא סנדור‪ ,‬שהבטיח להם שיש להם סיבה טובה לשמור על הסוד‪ ,‬היו עדיין‬
‫חוקרים אותה‪.‬‬
‫ורטינה השפילה את ראשה‪" .‬אני מצטערת‪ .‬זה פשוט קשה יותר משחשבתי‪ .‬שמרתי על כך בסוד כל‬
‫כך הרבה זמן‪ ,‬ואילו היית רואה את פניה כשהיא סיפרה לי‪"...‬‬
‫"אני רק מנסה לעזור לה‪ ",‬הבטיחה סופי‪.‬‬
‫ורטינה עצמה את עיניה‪ ,‬הניחה לשתי דמעות בוהקות לזלוג על לחייה ואז לחשה‪" ,‬האמת מסתתרת‬
‫מאחורי הזכוכית שאיננה חלון‪".‬‬
‫"הזכוכית שאיננה חלון‪ ",‬חזרה סופי‪ ,‬מתוסכלת מהעובדה שזאת חידה‪ .‬אין ספק שהברבור השחור‬
‫אימן את ג'ולי איך להיות מעצבנת‪.‬‬
‫אבל היא יכולה לפצח את זה! היא פשוט צריכה לחשוב על דברים אחרים שעשויים מזכוכית‪...‬‬
‫שולחן?‬
‫גביע?‬
‫או‪...‬‬
‫"את מתכוונת למראָה?" שאלה סופי והוציאה את מראת הכיס של ג'ולי משולחן הכתיבה שלה‪.‬‬
‫"המראה הזאת?"‬
‫ורטינה קימטה את מצחה כשבחנה אותה‪" .‬אני זוכרת שג'ולי השתמשה במראה הזאת ואף פעם לא‬
‫הבנתי למה‪ .‬צד אחד היה כל כך לא מחמיא‪ .‬אבל אני לא חושבת שלזה היא התכוונה‪ .‬חשדתי שהיא‬
‫מתכוונת למראה‪ .‬אבל כשהיא סיפרה לי על כך‪ ,‬היא אמרה זאת באופן שגרם לי לחשוב שמדובר‬
‫במראה מסוימת‪ ,‬שנמצאת במקום מסוים‪".‬‬
‫"איפה?" שאלה סופי וניסתה שוב לחטט במראות הקטנות‪ ,‬רק ליתר ביטחון‪.‬‬
‫הן עדיין לא זזו‪.‬‬
‫"היא מעולם לא אמרה לי‪ ",‬הודתה ורטינה בעצב‪.‬‬
‫"וזה כל מה שג'ולי אמרה? לא שום דבר אחר?"‬
‫"רק זה‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬מלמלה סופי‪ ,‬תחבה את המראה לכיסה ופנתה לרדת למטה‪.‬‬
‫כל אחד מהקירות בהייבנפילד היה עשוי מסוג מסוים של בדולח או זכוכית‪ .‬זה עלול לקחת ימים‬
‫שלמים לחפש בכל אחד מהם — בעיקר שהמראה שחיפשה אמורה להיות קטנה‪ ,‬כדי שאיש לא יבחין‬
‫בה‪.‬‬
‫"אתה לא צריך לעקוב אחריי‪ ",‬אמרה לסנדור כשהוא עקב אחריה במסדרון‪.‬‬
‫אבל מובן שהוא עשה זאת‪ ,‬והתייצב מחוץ לחדרה של ג'ולי כשסופי חמקה פנימה‪.‬‬
‫"הלוואי‪ ,‬הלוואי שזה יהיה כאן‪ ",‬היא לחשה‪ ,‬ונקשה באצבעותיה כדי להדליק את האורות‪.‬‬
‫החדר נראה הרבה יותר מבולגן משזכרה — בגדים ונעליים וספרים מושלכים על הרצפה‪ ,‬מגובבים‬
‫במבוך של תיבות וקופסאות ארוזות למחצה‪ .‬היא לא זכרה שהוא נראה כך בפעם הקודמת שביקרה‬
‫בו‪ ,‬אבל גם הבינה‪ ,‬במידה לא מבוטלת של אשמה‪ ,‬שהיא מעולם לא סיימה לארוז את החפצים של‬
‫ג'ולי‪.‬‬
‫היא תצטרך לחזור לזה‪ .‬אבל כרגע יש לה משימה חשובה יותר‪ .‬הרמז אמר שהזכוכית היא לא חלון‪,‬‬
‫ואולי ג'ולי בחרה במילה הזאת כדי לגלות לה מאיפה להתחיל‪.‬‬
‫היא הסיטה את הווילונות המאובקים וחשפה את החלונות שהתנשאו מהרצפה עד לתקרה‪ .‬פסי זהב‬
‫דקים חילקו את הזכוכית לחלוניות רבועות‪ ,‬כל אחת מהן בערך בגודל ראשה‪.‬‬
‫מאות ריבועים‪ ,‬שנראו לה כמו אלָפים‪.‬‬
‫היא עבדה באופן שיטתי‪ ,‬התחילה בתחתית והתקדמה כלפי מעלה ובדקה כל אחת ואחת מהחלוניות‬
‫המטופשות‪ .‬אבל כשהגיעה לצד השני‪ ,‬עדיין לא מצאה מראה נסתרת‪ .‬ואולי היה בזה מן ההיגיון‪.‬‬
‫החלוניות היו בעומק זהה‪ .‬לא הייתה שום דרך להסתיר מאחוריהן שום דבר‪ ,‬אלא אם כן הייתה‬
‫המראה בולטת בין כולם — ואז זה היה גלוי מדי לעין‪.‬‬
‫כך שזה חייב להיות אחד הקירות‪.‬‬
‫אבל הקירות היו כולם עשויים מבדולח‪ ,‬לא מזכוכית‪ ,‬לא?‬
‫סופי צנחה אל הרצפה‪ ,‬נשענה על המיטה ושפשפה את עיניה שהיו זקוקות למעט לחות‪ .‬היא הייתה‬
‫די בטוחה שלא מצמצה במשך שעה ויותר‪ ,‬והתפתתה לוותר‪ ,‬לשכב לישון ולנסות שוב בבוקר‪,‬‬
‫כשמחשבתה תהיה צלולה יותר והאור יהיה חזק יותר‪.‬‬
 ‫אבל היא כל כך קרובה‪.‬‬
‫רטט בכיסה הקפיץ אותה‪ ,‬ובטנה התכווצה כששלפה את המקשר שלה‪.‬‬
‫"שירת הברבור‪ ",‬לחש קיף‪ ,‬ולא ממש הביט בה‪.‬‬
‫היא ידעה שזה טפשי‪ ,‬אבל חשה צורך לומר לו‪" ,‬אני מצטערת‪".‬‬
‫"אל תהיי‪ .‬למעשה‪ ...‬זה כמעט הגיוני‪ .‬סוף סוף אני מבין כל מה שאי פעם הרגשתי לגבי החיים שלי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬זה עדיין מבאס‪ .‬ואין לי מושג מה אני אמור לעשות עכשיו‪".‬‬
‫"אף אחד לא שומע אותך‪ ,‬נכון?"‬
‫"לא‪ .‬הם השאירו לי פתק‪ .‬מתברר שאימא שלי רצתה ללכת לאיזו מסעדה מפוארת באטלנטיס‪ ,‬אז‬
‫הוא לקח אותה לשם והם עדיין לא חזרו‪ .‬אני מניח שאני לא צריך להיות מופתע שהם לא י ָשבו בבית‬
‫ודאגו לי‪".‬‬
‫"אני —"‬
‫"בבקשה אל תגידי שוב שאת מצטערת‪ .‬זה גורם לי לרצות לרסק דברים‪ ,‬ואת זה באמת יהיה קשה‬
‫להסביר‪ .‬אני לא כועס עלייך‪ ",‬הוסיף‪" .‬רק ש‪ ...‬אני לא רוצה שאת תצטערי בגלל שאחד האנשים‬
‫שניסו להרוג אותך הוא במקרה אבא שלי‪ .‬בכל פעם שאני חושב על זה‪ ,‬אני רוצה להעיף כוכבי הטלה‬
‫של גובלינים על כל החפצים שהוא אוהב‪ .‬וגם את זה די קשה להסביר‪".‬‬
‫"אז אל תחשוב על זה‪".‬‬
‫"אני לא אחשוב‪ .‬אני הולך לשתות כמה כוסות של תה תותי נמנום ולקוות שזה ירדים אותי קצת‪,‬‬
‫עד שהתוכנית שלי תהיה מוכנה‪".‬‬
‫"אה‪ ...‬זה לא מסוכן‪ ,‬נכון?"‬
‫חצי חיוך עלה על שפתיו‪" .‬לא‪ ,‬זה רק תה‪ .‬אימא שלי מכינה לאבא שלי לפחות שלוש כוסות בכל‬
‫ערב‪ .‬עכשיו אני יודע למה קשה לו לישון‪".‬‬
‫סופי נשכה את שפתיה‪" .‬אני אתקשר אליך ברגע שאשמע מהברבור השחור‪".‬‬
‫"תודה‪ .‬אה‪ ,‬ו‪ ...‬סופי?"‬
‫"כן?" היא שאלה והופתעה שהוא משתמש בשמה הפרטי‪.‬‬
‫"בבקשה אל תשנאי אותי‪ ,‬טוב?"‬
‫"קיף‪ ,‬אני לעולם לא אשנא אותך‪".‬‬
‫"אבל —"‬
‫"בלי 'אבל'‪ .‬למעשה‪ ,‬אני זוכרת שאדם די חכם אמר לי פעם שהמשפחות שלנו לא מחליטות מי‬
‫אנחנו‪ .‬וזה נכון עוד יותר‪ :‬ההורים שלנו גם לא עושים אותנו למי שאנחנו‪ .‬תראה כמה מרדת באבא‬
‫שלך‪ .‬עמוק בִּפנים‪ ,‬תמיד ידעת שאתה לא רוצה להיות כמוהו‪ .‬עכשיו אתה סוף סוף יודע למה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬כנראה‪ ",‬הוא מלמל ושפשף את עיניו — סופי לא ידעה אם בגלל הדמעות או בגלל התשישות‪.‬‬
‫היא קיוותה שזאת האפשרות השנייה מביניהן ואמרה לו‪" ,‬לֵך לישון קצת‪".‬‬
‫הוא הנהן ונעלם בנקישה‪.‬‬
 ‫"אני אלך להעביר את ההודעה‪ ",‬אמר סנדור‪ ,‬והיא נבהלה והפילה מידיה את המקשר‪.‬‬
‫"תגיד לי — איך אתה מתגנב ככה עם הרגליים הענקיות האלה?"‬
‫"סוד של גובלינים‪ .‬אבל הגאוּת גבוהה מכדי שתצטרפי אליי‪ .‬תצליחי לא להסתבך בצרות כשלא‬
‫אהיה כאן?"‬
‫"הסכנה היחידה היא שאמות משעמום‪ ".‬היא הביטה במִשטחי הבדולח והזכוכית האין־סופיים‪,‬‬
‫ותהתה אם בכלל היא מחפשת במקום הנכון‪.‬‬
‫ג'ולי הייתה יכולה להסתיר את המראה בכל מקום‪ .‬אולי אפילו בבית הספר‪...‬‬
‫לא — זה לא הגיוני‪ .‬הגישה למגדלי העילית הוגבלה לשכבת העילית‪ ,‬וסופי לא האמינה שג'ולי‬
‫התכוונה שאחת מחברותיה ללימודים תמצא אותה‪ .‬אחרת מדוע השאירה את הרמז בבית? וחוץ מזה‪,‬‬
‫אם היא חיפשה מקום בטוח‪ ,‬למה שתחביא אותה במקום שבו יש מאות ילדי פלא שעלולים להיתקל‬
‫בה בטעות?‬
‫לא‪ ,‬ג'ולי ודאי הסתירה אותה בהייבנפילד‪ .‬והמקום הבטוח ביותר הוא החדר שלה‪.‬‬
‫עליה רק לחפש בחוכמה‪.‬‬
‫היא עברה אל השקע בשטיח‪ ,‬מקומה הקודם של ורטינה‪ ,‬והניחה את כפות רגליה על הסימן שנותר‬
‫בו‪ ,‬פונות לאותו כיוון‪ .‬לא ייתכן שהמראָה שג'ולי התכוונה אליה הייתה בטווח הראייה של ורטינה‪ .‬כך‬
‫הייתה ורטינה יודעת היכן למצוא אותה‪ .‬מה שאומר שסופי יכולה לשלול את‪...‬‬
‫רוב המקומות שכבר בזבזה זמן על בדיקתם‪.‬‬
‫מעולה‪.‬‬
‫היא החניקה את תחושת התסכול ופנתה אל הכיוון שלא היה בטווח הראייה של ורטינה‪ ,‬בחיפוש‬
‫אחר משהו שלא ימשוך תשומת לב רבה‪ .‬אחת הפינות הייתה מוצלת יותר‪ ,‬והיא הבחינה בשטח קטן‬
‫פנוי‪ ,‬ליד מדפי הספרים‪ ,‬מכוסה ברובו על ידי וילונות התחרה של החלון הסמוך‪ .‬היא ניגשה על קצות‬
‫אצבעותיה אל הפינה‪ ,‬מחשש שאם תשמיע צליל כלשהו תבטל את הסיכוי הקלוש למצוא משהו‪ .‬ואולי‬
‫זה הצליח‪ ,‬כי כשהסיטה את וילון התחרה המאובק‪ ,‬מצאה שורה צרה של שמשות זכוכית רבועות‪.‬‬
‫הריבוע שבמרכז היה מראה‪.‬‬
‫"תפסתי אותָך‪ ",‬לחשה סופי והעבירה את אצבעה על שולֵיה‪.‬‬
‫המראה נראתה מעט רופפת על פני הקיר לעומת שאר השמשות‪ ,‬וכשסופי לחצה על הפינה הימנית‬
‫העליונה שלה היא הזדקרה החוצה‪ ,‬מתנדנדת על ציר בלתי נראה‪ .‬ידיה רעדו כשהסיטה את הדלת‬
‫הצידה וחשפה תא קטנטן‪ ,‬שעומקו הספיק בקושי להכיל את קצות אצבעותיה — ויומן דקיק בגוון‬
‫סגלגל שנחבא בתוכו‪.‬‬
‫הכריכה הייתה קרירה למגע‪ .‬היא עברה באצבעותיה על האותיות הרוניות האלגנטיות שהופיעו‬
‫במרכזה‪ ,‬ונדרש לה רגע כדי לתרגם את המילה‪:‬‬
‫התבוננות‪.‬‬
‫ג'ולי השתמשה בצופן של הברבור השחור‪ .‬אבל כשסופי פתחה את העמוד הראשון‪ ,‬היא מצאה‬
‫שורה אחר שורה של רוּנים מעוצבים בקפידה שלא יצרו אלא ג'יבריש‪ ,‬מילים חסרות פשר מעורבבות‬
‫בשׁוּרות‪ ,‬סלסולים‪ ,‬נקודות וקווים מפרידים‪ .‬דף אחר דף אחר דף‪.‬‬
‫"את צוחקת עליי‪ ",‬רטנה סופי והפכה את הספר‪ ,‬כאילו תצליח איכשהו לתקן זאת‪.‬‬
‫זה לא עזר‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ...‬משהו ברוּנים הללו נראה לה מוּכּר‪.‬‬
‫היא עצמה את עיניה בתקווה שזיכרון כלשהו יתעורר בה‪.‬‬
‫"מה זה?" שאלה אדליין‪ ,‬וגרמה לסופי למעוד לאחור על מדף הספרים‪.‬‬
‫"סליחה‪ ,‬הבהלת אותי‪ ",‬מלמלה סופי וניסתה להסתיר את היומן מאחורי גבה‪ .‬אבל היא ידעה‬
‫שאדליין ראתה אותו‪ .‬וכשאדליין התקרבה‪ ,‬הבינה שהשאירה את התא הסודי פתוח לרווחה‪.‬‬
‫"איך מצאת את זה?" לחשה אדליין וסובבה את המראה הלוך ושוב על צירה‪.‬‬
‫"זה‪ ...‬סיפור ארוך‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬יש לי זמן‪".‬‬
‫סופי התפתתה לשקר — או לברוח למעלה ולנעול את עצמה בחדרה‪ .‬אבל‪ ...‬אדליין הייתה אימה של‬
‫ג'ולי‪ .‬ולכן היא התיישבה לצידה על המיטה והסבירה על הזיכרון של פרנטיס‪ ,‬על מראת הכיס‬
‫הכפולה‪ ,‬על הרמז של ורטינה ועל היומן הכתוב בג'יבריש‪.‬‬
‫אדליין לא אמרה דבר כשסופי סיימה‪ .‬היא רק לקחה את היומן לידיה ודפדפה בו קדימה ואחורה‪.‬‬
‫הפכה דף‪.‬‬
‫ועוד דף‪.‬‬
‫ועוד אחד‪.‬‬
‫"לא הייתי צריכה לספר לך?" שאלה סופי‪ .‬כאב לה לראות את הצללים שזחלו אל מתחת לעיניה‬
‫של אדליין‪.‬‬
‫"לא‪ .‬למעשה‪ ...‬אני חושבת שג'ולי אולי ניסתה לספר לי‪ .‬היא חזרה הביתה באופן די פתאומי‪ ,‬זמן‬
‫לא רב לפני השריפה‪ .‬ראיתי שמשהו מעיק עליה‪ ,‬אבל היא לא הסכימה לומר לי מה‪ .‬ולילה אחד‬
‫מצאתי אותה יושבת ממש כאן ובוהה בקיר‪ .‬כששאלתי אם היא בסדר‪ ,‬היא שאלה אותי‪' ,‬מה עושים‬
‫אם מישהו הוא לא מי שחשבת שהוא?'"‬
‫"זה מה שהיא אמרה לוורטינה‪ ",‬לחשה סופי‪" .‬חשבתי שהיא גילתה את הדליפה בברבור השחור‪.‬‬
‫אבל עכשיו אנחנו יודעים שאין אצלם מדליף‪ ...‬יש לך מושג למי היא התכוונה?"‬
‫אדליין הנידה בראשה‪" .‬אז פשוט חשבתי שהיא רבה עם החברות שלה‪ .‬הן התרחקו ממנה אחרי‬
‫שהתארסה‪ ,‬וג'ולי העמידה פנים שהיא לא שמה לב‪ .‬אבל אני ידעתי שזה שובר את ליבה‪ .‬אמרתי לה‪,‬‬
‫'תמיד יהיו אנשים שיאכזבו אותנו‪ ,‬ואנחנו אלה שבוחרים מתי לסלוח‪ ,‬ומתי לעזוב‪"'.‬‬
‫"ואיך היא הגיבה?"‬
‫"היא אמרה 'אני אוהבת אותך‪ ,‬אימא'לה'‪ .‬ואני זוכרת שזה הפתיע אותי‪ .‬הייתי 'אימא' הרבה זמן‪.‬‬
‫היה כל כך נחמד להיות 'אימא'לה' שוב‪".‬‬
‫זה היה הרגע המושלם לומר לאדליין אותו דבר‪ ,‬לחצות סוף סוף את המחסום הזה ולהתחיל‬
‫להתייחס אליה כאל הורה‪ ,‬לא רק כאל אפוטרופסית‪.‬‬
‫אבל הרגע חמק‪.‬‬
‫"זאת הייתה הפעם האחרונה שראית אותה?" שאלה סופי בתקווה שהשאלה לא מכאיבה מדי‪.‬‬
‫"לא‪ .‬ראיתי אותה ביום השריפה‪ .‬היא קפצה לביקור במפתיע‪ ,‬בלי שום סיבה‪ ,‬ואני זוכרת שחשבתי‬
‫שהיא נראית עייפה‪ ,‬אם כי מובן שמאז תהיתי אם היא נראתה גם מפוחדת‪ .‬היא אמרה לי שהיא‬
‫חושבת שהגיע הזמן לעזוב‪ ,‬ואני‪ ...‬חשבתי שהיא מתכוונת לבראנט‪ .‬חשבתי שהלחץ של ההתאמה‬
‫הגרועה השפיע עליה בסופו של דבר‪ ,‬וידעתי שהיא לעולם לא תסלח לעצמה אם תוותר רק כי זה‬
‫קשה‪ .‬אז אמרתי לה שלעולם לא תיתן לפחד להניע את מעשיה‪ .‬אמרתי לה‪"...‬‬
‫"מה?" שאלה סופי כשלא סיימה את המשפט‪.‬‬
‫אבל אדליין נענעה את ראשה‪ ,‬הושיטה לסופי את היומן ונעמדה‪" .‬מסוכן להיות חכם לאחר מעשה‪".‬‬
‫היא פנתה לעבר הדלת‪ .‬אבל לפני שיצאה לחשה‪" ,‬אני לא מתכוונת לנסות למנוע ממך לגלות במה‬
‫הייתה ג'ולי מעורבת‪ .‬אבל אני כן עומדת לומר לך מה שהייתי צריכה לומר לה ביום ההוא‪ .‬אנא‪,‬‬
‫היזהרי‪ .‬ואם מה שאת רודפת אחריו מתחיל להשיג אותך — אל תעזבי‪ ,‬תברחי‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪57‬‬
‫‪ ‬‬
‫למחרת בבוקר הגיעה מגילה שנשאה את החותמת הרשמית של המועצה‪.‬‬
‫לסופי הייתה תחושה איומה‪ ,‬הופכת־קרביים‪ ,‬מכיוון שהמועד האחרון שהמלך דימיטאר נתן למועצה‬
‫כמעט הגיע‪ .‬אבל כשהצליחה לאזור אומץ ולשבור את החותם‪ ,‬מצאה הזמנה לאירוע בפוקספייר באותו‬
‫ערב‪ .‬למיטב ידיעתה של סופי‪ ,‬זו הייתה אמורה להיות הכלאה בין חגיגת כניסתו לתפקיד של יושב‬
‫הראש ליטו לבין ישיבת מועצה רשמית‪ ,‬מה שנשמע כמו שילוב איום ונורא‪ .‬אבל גריידי לא נראה‬
‫מודאג‪.‬‬
‫"הם תמיד ערכו אירוע כניסה לתפקיד כשהתמנה מנהל חדש‪ ",‬אמר ומזג לעצמו ספל של תה אדום‬
‫מוזר‪" .‬וחברי המועצה תמיד נכחו שם‪ ,‬ממש כמו בטקסי הפתיחה‪ .‬זכרי‪ ,‬פוקספייר הוא בית ספר‬
‫המיועד לבני מעמד האצולה‪ .‬המועצה שותפה לחגיגות שלהם‪".‬‬
‫"נכון‪ ,‬אבל כתוב‪ ",‬היא הרימה את המגילה וציטטה מאחת הפסקאות‪'" ,‬כמו כן‪ ,‬עדכונים נוספים‬
‫יימסרו על ידי המועצה‪ ,‬והאירוע יסתיים בהודעה ציבורית חשובה‪ '.‬זה נהוג?"‬
‫"לא‪ ",‬הודה גריידי‪" .‬אבל‪ ...‬זאת תקופה מוזרה עבור המועצה‪ .‬האמפיתיאטרון הרשמי ואולם בית‬
‫הדין שלה נשרפו בלהבת הנצח‪ .‬יש להם גם חברת מועצה חדשה לגמרי ואוכלוסייה מבועתת הדורשת‬
‫תשובות‪ .‬המלך דימיטאר מאיים במלחמה‪ ,‬יש עיר שצריך לבנות אותה מחדש‪ ,‬ואי־שם בתוך כל זה‬
‫הם גם צריכים לציין את כניסתו של מנהל חדש‪ .‬אני מניח שכיוון שכולנו מתכנסים בכל מקרה‪ ,‬הם‬
‫שיערו שאפשר לנצל את המעמד ולענות לכמה משאלות הציבור‪".‬‬
‫"נראה שאתה צודק‪ ",‬מלמלה סופי‪ ,‬עדיין בוהה במגילה‪.‬‬
‫"את חוששת שהם עומדים להכריז שם על העונש שלך‪ ,‬נכון?" שאל גריידי‪.‬‬
‫"אני לא אמורה לחשוש? כלומר‪ ...‬זה לא נראה כמו המקום המושלם?"‬
‫"זה כן‪"...‬‬
‫הוא השתהה על המילה בזמן שחיכך קמט במצחו‪" .‬שמעי‪ ,‬סופי‪ ,‬לא רציתי לספר לך את זה‪ ,‬אבל‬
‫הייתה קצת מהומה סביב גזר הדין שלך‪ .‬קבוצה קולנית למדי של אנשים ניסתה לנצל את ההזדמנות‪...‬‬
‫לגרום לכך שתסולקי‪".‬‬
‫כל הדם אזל מפניה‪" .‬מפוקספייר?"‬
‫גריידי הנהן‪" .‬הם יודעים שהיית מעורבת בעקיפין בשריפה‪ ,‬ואז הם ראו איך כמעט גרמת למלחמה‬
‫עם המלך דימיטאר‪ .‬הם מפחדים‪ ,‬סופי‪ .‬וכשאנשים מפחדים הם עושים דברים מטורפים וחסרי לב‪ .‬כמו‬
‫להאשים נערה תמימה במקרים מסובכים ובלתי אפשריים ולנסות להרחיק אותה מילדיהם‪".‬‬
‫סופי נעצה מבט בשרוולה והעיפה ממנו פיסת מוך‪" .‬אתה חושב שחברי המועצה יקשיבו להם?"‬
 ‫"לא‪ .‬אולדן נפגש איתם כמה פעמים‪ ,‬והוא בטוח שהם חושבים על עונש אחר‪".‬‬
‫"ואיזה עונש זה?" היא שאלה וכבר לא הייתה מסוגלת לנשום‪.‬‬
‫"לצערי‪ ,‬אין לי מושג‪ .‬הם שומרים על שתיקה‪ ,‬מכיוון שהם צריכים לוודא שהמלך דימיטאר יאשר‬
‫זאת לפני שיינתן גזר הדין‪ .‬אולדן עדיין מרגיש שסביר להניח שזה יהיה כרוך בשהייה מסוימת בחוות‬
‫המקלט‪ .‬אבל הוא גם הזהיר אותי שאולי יהיה עוד משהו‪ ,‬ואם לשפוט על פי ההזמנה הזו‪ ,‬אני מנחש‬
‫שזאת תהיה מעין תוכחה ציבורית‪".‬‬
‫"כדאי שאדע מה זה אומר?" היא שאלה‪ ,‬וניסתה לא לדמיין מקלות ושוטים‪.‬‬
‫"בעיקרון הם יודיעו על העונש שלך לפני כולם‪ ,‬בתוספת הרצאה רצינית‪".‬‬
‫"ו‪ ...‬זהו?"‬
‫גריידי צחק‪" .‬ואני חשבתי שתיכנסי לפאניקה‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני לא אוהבת את הרעיון שישפילו אותי מול כל בית הספר‪ .‬אבל לעומת גירוש‪"...‬‬
‫"זה בהחלט עדיף‪ ",‬הסכים גריידי‪ ,‬ומשך אותה אליו לחיבוק‪.‬‬
‫היא הניחה את ראשה על חזהו‪ ,‬ונתנה לפעימות הלב היציבות שלו להרגיע את ליבה ההולם‪.‬‬
‫ואז גריידי היה חייב להרוס את הרגע‪ .‬הוא הוסיף‪" ,‬אבל נראה שזאת תהיה חוויה די משפילה‪ ,‬סופי‪.‬‬
‫אנשים רואים בך איום על שלומו ועל בטיחותו של העולם שלנו‪ .‬אם המועצה לא תיתן להם את‬
‫מבוקשם‪ ,‬הם יקשו עלייך מאוד‪ ,‬כדי להוכיח שליטה‪ .‬אני מבטיח לך‪ ,‬הכול יהיה בסדר‪ .‬אבל אני חושב‬
‫שאנחנו צריכים להתכונן ללילה שעומד להיות‪ ...‬לילה ארוך מאוד‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫הקהל בפוקספייר היה גדול עוד יותר מכפי שסופי ציפתה‪.‬‬
‫ההמון נהר מבעד לדלתות הזהב המקושטות אל האמפיתיאטרון הראשי‪ ,‬שבו התקיים טקס החלפת‬
‫המנהל‪ .‬הקהל גלש אל המדשאה שבחצר‪ ,‬מעך את השיחים שנגזמו בצורת הקמיעות השונים וחסם את‬
‫השביל‪.‬‬
‫משהו קטנטן ולא ממש נחמד בליבה של סופי קיווה שאחד האנשים שבהו בה ימצא בטעות את אחד‬
‫הביובונים ויגרום לפיצוץ סירחון אדיר — במיוחד כאשר הבחינה במארלה‪ ,‬שעמדה ליד סטינה‪.‬‬
‫היה ביניהן מרחק מסוים‪ ,‬כאילו אף אחת מהבנות לא באמת רצתה להיות עם האחרת‪ .‬אבל‬
‫כשמארלה הבחינה שסופי מתבוננת בה‪ ,‬היא הניפה את שערה ופנתה ללכת משם‪.‬‬
‫סנדור אחז אחיזה רפה בפרק כף ידה של סופי והוביל אותה היישר אל המחסום הביטחוני שמחוץ‬
‫לכניסה הראשית‪ .‬תריסר אֶלפים בשכמיות כתומות בוהקות סרקו את תליוני הרישום של כולם וחילקו‬
‫אותם לשני טורים‪ :‬האחד הוביל למושבים שבזירה‪ ,‬האחר לקומת הכניסה‪ .‬רק משפחות האצולה‬
‫קיבלו גישה לקומה זו‪ ,‬אך לא כולן‪ .‬ולמיטב ידיעתה של סופי‪ ,‬לא הייתה כל סיבה להפרדה‪.‬‬
‫משפחתה נשלחה אל קומת הכניסה‪.‬‬
‫הקהל שם היה פחות צפוף‪ .‬היו שם בעיקר אלפים חמורי סבר לבושים בשכמיות מהודרות מאוד‪.‬‬
‫לכן הופתעה סופי לזהות פנים מוכרות‪.‬‬
‫"דקס?" קראה‪ ,‬ומיהרה אל מושבו שבשורה השנייה‪ ,‬סמוך למרכז‪ .‬הוא ישב ממש מאחורי‬
‫המושבים המסומנים עבורה וכל משפחתו איתו‪ ,‬אפילו השלישייה‪ .‬סופי מעולם לא ראתה את קסלר‬
‫וג'ולין לבושים בהידור כזה‪ ,‬אם כי השכמיות שלהם עדיין היו הרבה יותר פשוטות מהמחלצות שסבבו‬
‫אותם‪" .‬לא ידעתי שתהיה כאן‪".‬‬
‫"חשבת שאהיה באזור הציבורי‪ ,‬מה?" הוא שאל‪ ,‬וחיוכו הרחב הִבהיר שלא אכפת לו אם כך חשבה‪.‬‬
‫"זהו שלא! הם עצרו אותנו כשנכנסנו ואמרו לנו שבגלל שאחת ההמצאות שלי תוצג בצורה בולטת‬
‫בהתכנסות‪ ,‬הם רוצים שאהיה בסביבה למקרה שאצטרך לעזור‪".‬‬
‫"זה מדהים‪ ",‬אמרה לו סופי בידיעה שזאת התגובה שהוא ציפה לה‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬למה שהמועצה תרצה להדגים כלי נשק?‬
‫קסלר טפח על גבו של דקס בגאווה ניכרת‪ ,‬אם כי עדיין נראה כאילו הוא מעדיף ללבוש שוב את‬
‫חלוק המעבדה שלו ולבלול כל מיני מרקחות מטורפות‪.‬‬
‫"אה — לפני שאשכח‪ ",‬אמר דקס והציץ מעבר לכתפו בעת שנבר בכיס שכמייתו הכחולה המשובצת‬
‫אבני חן‪" .‬סוף סוף הייתה לי הזדמנות לסדר את זה‪".‬‬
‫הוא הושיט לה את האייפוד שלה‪ ,‬שעכשיו בלט מבסיסו משולש כסוף קטן‪" .‬אני עדיין לא מבין למה‬
‫את צריכה את זה‪ .‬אבל המקלֵט הזה יקלוט כמעט כל סוג של איתות שתרצי‪ .‬ועשיתי כמה שינויים‬
‫באופן הפעולה שלו‪ ,‬כי‪ ,‬טוב‪ ,‬לא להאמין כמה שהדבר הזה איטי‪ ".‬הוא נגע במסך‪ ,‬לחץ על אייקון‬
‫אחד והאינטרנט נטען מיד‪" .‬זה מה שהיית צריכה‪ ,‬נכון?"‬
‫"כן — זה מושלם‪ ".‬סופי תחבה אותו לכיסה לפני שמישהו יוכל להבחין‪ ,‬אף על פי שסנדור כבר‬
‫ראה‪ ,‬והביט בה במבט של "אַת באמת חושבת שזה הזמן או המקום להוציא טכנולוגיה אנושית לעיני‬
‫כול?"‬
‫"אתה נהדר‪".‬‬
‫"אני יודע‪".‬‬
‫היא תחבה מרפק בצלעותיו‪ ,‬והוא צחק‪.‬‬
‫אבל הוא הרצין כשבחן את הקהל הרב שמעליהם‪" .‬שמעתי את חברי המועצה אומרים משהו על‬
‫הודעה בקשר אלייך‪ .‬הכול בסדר?"‬
‫"אני מקווה שכן‪ ".‬היא אמרה את זה בחיוך‪ ,‬אבל המעט שהצליחה לאכול בארוחת הערב התערבל‬
‫בבטנה‪.‬‬
‫למרות הבטחותיו של גריידי‪ ,‬היא לא יכלה שלא לחשוש שהמועצה תסלק אותה מבית הספר‪ .‬לשם‬
‫כך אין להם צורך בהצבעה פה אחד‪ .‬רק ברוב קולות — והיא לא הייתה בטוחה שיש לה שבעה‬
‫תומכים‪.‬‬
‫היא אפילו לא הייתה בטוחה שהיא מכירה שבעה שמות של חברי מועצה‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬העובדה שליידי אלינה הייתה החברה החדשה ביותר במועצה חייבת לעזור לה‪ .‬היא‬
‫ראתה מקרוב עד כמה הצליחה סופי בבית הספר‪ ,‬והיא בוודאי תוכל לצאת להגנתה‪.‬‬
‫"הגיע הזמן לשבת במקומות‪ ",‬אמר להם אֶלף בעל קול יהיר‪ ,‬שפילס לו דרך בשכמייה שחורה‬
‫וכסופה‪" .‬הטקס יתחיל בעוד רגע‪".‬‬
‫סופי בקושי הספיקה להתמקם בכיסאה הסמוך לאדליין‪ ,‬שניצב‪ ,‬למרבה הנוחות‪ ,‬מול המדרגות‬
‫שהובילו לבמה‪ ,‬כשהפעמונים החלו לצלצל בקצב איטי‪ ,‬וחברי המועצה הופיעו‪ ,‬מלווים בשומרי‬
‫הראש שלהם‪.‬‬
‫הם לא לבשו את הגלימות והשכמיות הרגילות שלהם אלא מעין חליפות כסופות זהות‪ ,‬עם ז'קטים‬
‫פשוטים וצמודים ומכנסיים מחויטים‪ .‬לגלימות הכסופות הארוכות שלהם היו ברדסים‪ ,‬שכולם השליכו‬
‫לאחור וחשפו נזרי כסף תואמים‪ .‬חברות המועצה אפילו אספו את שערן על עורפן‪ ,‬כך שקשה היה‬
‫לדעת מי מחברי המועצה הוא מי‪.‬‬
‫היחיד שהיה קל לזהות אותו היה חבר המועצה אמארי‪ ,‬שעורו הכהה העניק לו נופך של חשיבות‪.‬‬
‫הוא קידם את כולם בברכה לאספה‪ ,‬והסביר שטקס קבלת הפנים ייערך תחילה‪ .‬אחריו יישמע נאום‬
‫קצר של חברי המועצה‪ ,‬ובסופו תימסר הודעה — וסופי הייתה די בטוחה שהוא הציץ לעברה כשאמר‬
‫את החלק האחרון של המשפט‪.‬‬
‫סופי גיששה אחר ידה של אדליין כאשר חברי המועצה צעדו לאחור כדי לתת ליושב הראש ליטו‬
‫לעבור למרכז הבמה‪ .‬גלימותיו הכתומות נראו כמו להבה מלאת־חיים בין גוני הכסף העמומים של‬
‫בגדי המועצה‪ ,‬וכשהרצפה תחתיו התרוממה כדי ליצור עבורו בימה קטנה הוא נראה כמו לפיד — לפיד‬
‫שלפתע הואר בזוהר ירוק מסתורי עם עמעום האורות באודיטוריום‪.‬‬
‫"פוקספייר‪ ",‬לחשה סופי‪ ,‬והבינה שצבעו של האור הזוהר הוא כצבע הפטריות הזוהרות שעל שמן‬
‫נקראה האקדמיה‪.‬‬
‫אף שהאֶלפים חזרו והסבירו שההשראה לשמו של בית הספר נבעה מהרעיון של "הארה בעולם‬
‫חשוך‪ ",‬היא לעולם לא תפסיק לחשוב שזה מוזר שבית ספר נקרא על שם פטריה זוהרת‪.‬‬
‫קולו הרועם של חבר המועצה אמארי קטע את מחשבותיה בכל הנוגע לנבגים‪ ,‬והוא פתח את מגילת‬
‫הזהב וקרא שבועה ארוכה ומשעממת שיושב הראש ליטו התבקש לחזור עליה‪ .‬סופי לא הקשיבה‬
‫לרוּבּה‪ .‬כל מה שקלטה היה המשפט האחרון‪ ,‬רק משום שחבר המועצה אמארי הרים את קולו כדי‬
‫שיהדהד בחלל האודיטוריום‪.‬‬
‫"האם אתה נשבע לשים את בטיחותם ואת הצלחתם של תלמידי הפלא שלך מעל לכול — אפילו מעל‬
‫לחיי שלך?"‬
‫"כן!" קרא יושב הראש ליטו וקד קידה עמוקה‪ ,‬ומחיאות כפיים מנומסות מילאו את הזירה‪.‬‬
‫בזה אחר זה הרכינו חברי המועצה את ראשם בהבעת כבוד למנהל החדש של פוקספייר‪ .‬וכשהגיעו‬
‫אל האחרונה מבין השנים־עשר‪ ,‬ליידי אלינה‪ ,‬היא צעדה קדימה‪ ,‬אוחזת שרביט צר שבקצהו האות פ'‬
‫בכתום זוהר‪ .‬לרגע נורא אחד חששה סופי שהם עומדים לצרוב את האות פ' בעורו של יושב הראש‬
‫ליטו‪ ,‬כמו שחקלאים נהגו לעשות לבָּקר‪ .‬אלא שליידי אלינה הצמידה את הקצה הזוהר למרכז הבימה‬
‫וסובבה את השרביט כמו מפתח‪ ,‬מה שיצר מטר של ניצוצות כתומים זוהרים שירד על האולם‪.‬‬
‫המראֶה היה אמור להיות עוצר נשימה‪ ,‬אבל הוא הזכיר לסופי יותר מדי את להבת הנצח‪ .‬מבטיהם‬
‫הנרתעים של חברי המועצה הבהירו לה שהיא לא הייתה היחידה שנלחמת בזיכרונות העבר‪.‬‬
‫"זה המפתח לפוקספייר‪ ",‬לחשה אדליין כשהבימה ירדה וליידי אלינה הושיטה את השרביט ליושב‬
‫הראש ליטו‪.‬‬
‫הוא כרע על ברכיו ונשבע שהאור לעולם לא י ִכבה במשמרת שלו‪ .‬ואז הכניס את המפתח לרצפה‬
‫והחדר הוצף באור כה בוהק‪ ,‬שסופי נאלצה לשפשף את עיניה הצורבות‪.‬‬
‫כשראייתה שבה אליה נעלמה הבימה‪ ,‬ויושב הראש ליטו חזר אל בין הצללים‪.‬‬
‫"בנסיבות רגילות היו החגיגות שלנו מסתיימות כאן‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי כשהתקדמו חברי‬
‫המועצה למרכז הבמה‪" .‬אבל כולנו יודעים שהנסיבות‪ ,‬כרגע‪ ,‬אינן רגילות כלל וכלל‪ .‬אנו מודים לכם‬
‫על הסבלנות ועל האמון‪ ,‬ושמחים להודיע שהגנומים דיווחו לנו הבוקר שעבודות הניקיון באיטרנליה‬
‫הסתיימו‪ .‬כל האפר והאשפה נשטפו‪ ,‬וזוהי מתנה מדהימה שנתנו לנו היצורים הבלתי רגילים הללו‪,‬‬
‫וכולנו חייבים להם הכרת תודה‪ .‬בחודשים הקרובים נהייה חייבים תודה דומה גם לגמדים‪ ,‬על עזרתם‬
‫בבניית מה שאבד לנו‪ .‬ותמיד נהיה חייבים טובה לגובלינים‪ ,‬על שעמדו לצידנו‪ ,‬נכונים לשרת ולהגן‪.‬‬
‫כל היצורים הללו תומכים בנו‪ ,‬לא רק משום שהם יצורים נדיבים ורחומים‪ ,‬אלא משום שגם הם‬
‫זקוקים לדבר־מה מאתנו‪ ,‬דבר שלאחרונה לא הצלחנו לתת להם‪ ".‬הוא השתהה לרגע והניח ליושבים‬
‫בקהל לרכון קדימה על מושביהם לפני שאמר‪" ,‬שלום‪".‬‬
‫המילה עוררה מלמול בקרב ההמון‪ ,‬וחבר המועצה אמארי חיכה שיושלך הס לפני שהמשיך‪.‬‬
‫"לא ביקשנו לנו את תפקיד שומרי השלום בכוכב הלכת רב־הפנים הזה‪ ,‬המשתנה ללא הרף‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬זה התפקיד שהוטל עלינו מלידתנו‪ .‬הכישורים הייחודיים שלנו ויכולותינו אפשרו לנו להבטיח‬
‫יציבות בעולם שלנו‪ ,‬כמו גם בחמש הממלכות המוגנות‪ ,‬במשך אלפי שנים‪ .‬ולמרות התקופה הסוערת‬
‫לאחרונה‪ ,‬תפקידנו לא השתנה‪ .‬שלטוננו לא ייכנע לאיומים‪ ,‬או למרד‪ .‬אנחנו גם לא נעמוד מן הצד‬
‫ונניח למרדנות להתחמק מעונש‪".‬‬
‫סופי הייתה די בטוחה שכל עין בחדר התמקדה בה באותו רגע‪ ,‬אבל היא המשיכה לשבת זקופה‬
‫בכיסאה‪ .‬רגליה אפילו לא רעדו כשקמה ממושבה בהוראת חבר המועצה אמארי‪ ,‬אבל ליבה הלם‬
‫בחוזקה עד כאב כשטיפסה במדרגות ועלתה למרכז הבמה‪.‬‬
‫"שמענו קריאות רבות שדרשו להטיל עונשים שונים על הילדה שאתם רואים לפניכם‪ ,‬ואני יכול‬
‫להבטיח לכם‪ ,‬ששקלנו כל אחד מהם באריכות רבה‪ .‬זהו נושא מורכב ביותר‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הרבה‬
‫מהפעולות שהכעיסו אתכם לא היו נתונות בהכרח לבחירתה של סופי‪ .‬אחרות‪ ,‬אולי מוטעות‪ ,‬היו‬
‫ברובן תוצאה של חוסר ניסיון‪ .‬כולנו חייבים לזכור‪ ,‬סופי פוסטר אינה ילדה רגילה‪".‬‬
‫המילים המו בראשה של סופי והיא עצמה את עיניה‪ .‬היא ידעה שהן נכונות‪ .‬אולם איכשהו‪ ,‬זה גרם‬
‫להן להכאיב לה עוד יותר‪.‬‬
‫"הילדה הזאת‪ ,‬שלא באשמתה‪ ,‬קיבלה יכולות שהיא לא מבינה ולא מסוגלת לשלוט בהן‪ .‬הוסיפו‬
‫לכך חוסר השכלה וחוסר ניסיון בנוגע לחוקים שלנו‪ ,‬והרי לכם נוסחה מושלמת לאסון‪ .‬אך האם‬
‫נאשים עג ָלה שיצאה משליטה על כך שהתרסקה? או שנאשים את העגלון?"‬
‫עוד מלמולים ולחשושים‪ ,‬רבים מהם מאשימים אותה בבירור‪ .‬אבל סופי נחרדה יותר מעצם ההבנה‬
‫שאין לה כל מושג לאן אמארי חותר‪ .‬זה לא נשמע כמו נאום שיסתיים ב"אנו מצווים על סופי לאסוף‬
‫גללי דינוזאורים בחוות המקלט למשך שארית השנה‪".‬‬
‫"רובכם שמעתם על קבוצת הברבור השחור המסתתרת בין הצללים‪ ",‬המשיך חבר המועצה אמארי‬
‫והחל להתהלך‪" .‬ורבים מכם מודעים לכך שזהו הארגון האחראי לקיומה של הילדה הניצבת לפנינו‪.‬‬
‫אולי שמעתם אפילו לחשושים על מעשים טובים שהם עשו כדי לחפות על מעשיהם הרעים‪ .‬שמעתם‬
‫שמועות על תוכניות עתידיות שנועדו להציל את כולנו‪ .‬ומן הסתם לא ידעתם איך להרגיש בנוגע‬
‫למידע הזה‪ .‬גם אנחנו לא‪ .‬התרסה גלויה שכזאת מעולם לא הייתה קיימת בעולמנו‪ ,‬והרצון הטבוע בנו‪,‬‬
‫להאמין בטוב המתקיים בעמנו‪ ,‬גרם לנו להמתין‪ ,‬בתקווה לגלות את פיסת המידע החסרה שתאפשר‬
‫לנו לשפוט את הארגון הזה לכף זכות‪ .‬במקום זאת‪ ,‬כל מה שמצאנו היה רק רע‪".‬‬
‫הוא פנה להביט בסופי ובכך הבהיר שהוא כולל אותה ב"רע" הזה‪ ,‬והיא הצטערה שלא נתנו לה‬
‫משהו שיאפשר לה להישאר יציבה‪ .‬ברכיה הרועדות לא יוכלו לשאת אותה עוד זמן רב‪.‬‬
‫"הבטחנו לכם הודעה הלילה‪ ",‬המשיך אמארי‪" ,‬וזאת ההודעה‪ .‬אנו נודרים בפניכם שמטרתנו‬
‫העיקרית כעת היא לאתר את חברי הארגון הזה ולהעניש אותם על מעשיהם הבלתי חוקיים‪ .‬ולא ננוח‬
‫עד שהאחרון שבהם ייתפס‪".‬‬
‫"מה?" שאלה סופי‪ ,‬ולא ידעה אם מישהו שומע אותה בין שאגות הקהל‪.‬‬
‫היא לא הצליחה להחליט אם הם צוהלים או מתלוננים‪ .‬אבל היא ראתה את גריידי עומד על רגליו‪,‬‬
‫ואת אולדן מתקרב אליו ממקום מושבו‪ ,‬שנמצא כמה שורות רחוק יותר‪ .‬לפי תנועות השפתיים שלהם‪,‬‬
‫נראה שהם אומרים אותו דבר כמוה‪.‬‬
‫"אתם רודפים אח י הקבוצה הלא נכונה!"‬
‫גם אם חבר המועצה אמארי שמע אותם‪ ,‬הוא התעלם‪ .‬הוא קרא את הקהל לסדר והושיט את ידיו‬
‫כאשר חברת המועצה ליורה מימשה לתוכָן קופסה שחורה קטנה ושטוחה‪.‬‬
‫"אנו מבינים שהמשימה הזאת שנשבענו לבצע לא תהיה קלה‪ ",‬אמר והתקדם לאט לעבר סופי‪" .‬אנו‬
‫רודפים אחרי קבוצה שהפכה מיומנת ביותר באמנות ההסתתרות‪ .‬עם זאת‪ ,‬אנו נמצא אותם‪ .‬ובינתיים‬
‫נעשה הכול כדי למזער את הנזק שהם עשו לעולמנו‪ .‬וזאת הסיבה שבגללה יצרנו את זה‪".‬‬
‫הוא פתח את הקופסה ושלף מתוכה נזר כסוף עם שלוש אבנים שטוחות ששובצו בדוגמה מסולסלת‪.‬‬
‫משהו בעיצוב נראה לה מוכּר‪ ,‬אבל ראשה של סופי הסתחרר מהר מכדי שתבין את הקשר‪.‬‬
‫רק כשהרים את הנזר והניח אותו על ראשה‪ ,‬הבינה מה קורה‪.‬‬
‫שניים משומרי הראש של המועצה מיהרו לעמוד משני עב יה ואחזו בה‪ ,‬בעוד חבר המועצה אמארי‬
‫מהדק את רצועת הכסף על מצחה‪.‬‬
 ‫הנזר היה מגביל הטלפתיה של דקס‪.‬‬
‫המועצה ניסתה לקחת ממנה את יכולותיה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪58‬‬
‫‪ ‬‬
‫סופי לא הצליחה לחשוב מרוב כאב‪.‬‬
‫העולם התעוות לכדי כתם של צבע ואור והדהד בצווחות הולמות ופועמות‪ .‬היא חשה שהגוף שלה‬
‫נחבט ומִטלטל‪ ,‬אבל לא הבינה מה קורה‪ .‬היא לא הייתה לגמרי בטוחה אם היא עדיין ערה — וקיוותה‬
‫שלא‪.‬‬
‫אם זאת המציאות‪ ,‬היא לא הייתה בטוחה איך תשרוד אותה‪ .‬אלא אם כן תוכל להתנתק מהייסורים‪.‬‬
‫היא משכה את תודעתה לאחור ועקבה אחר שובל דמיוני של חמימות אל הפינה הנסתרת שבראשה‪.‬‬
‫ערפל אפור ורך התכרבל סביבה והיא קברה את עצמה בתוכו‪ ,‬שוקעת עמוק יותר ויותר‪ ,‬עד שאחרון‬
‫הרעשים נדם‪.‬‬
‫היא הייתה בטוחה‪.‬‬
‫אפילו שמחה‪.‬‬
‫מרוצה להיות מכורבלת כך ולהישאר שם לנצח‪.‬‬
‫אבל המציאות חזרה והתנפצה והציפה את חושיה באור ובצליל‪ .‬מישהו ניער והעיר אותה‪.‬‬
‫"סופי‪ ,‬את שומעת אותי?" שאל קול עמוק במבטא ייחודי‪" .‬אם את שומעת אותי‪ ,‬תהנהני‪".‬‬
‫סופי הנהנה ועוררה מקהלה של אנחות רווחה‪.‬‬
‫זרועות עטפו אותה‪ ,‬וסבך הידיים היה גדול כל כך‪ ,‬עד שלא ידעה כמה אנשים אוחזים בה‪ .‬היא‬
‫נשענה עליהם וספגה את כוחם ואת תמיכתם עד שהצליחה לפקוח את עיניה‪.‬‬
‫צורות מטושטשות הפכו אט אט לפנים‪.‬‬
‫יותר מדי פנים‪.‬‬
‫רגע חלף עד שהבינה שכמה מהם היו רק השתקפויות‪ ,‬ורגע נוסף עד שזיהתה את משרדה הישן של‬
‫ליידי אלינה‪ ,‬שהיה מעוצב כפירמידה‪ .‬מולה עמדו אלווין‪ ,‬טירגן ואולדן ובחנו אותה‪ ,‬ונראו מתוחים‬
‫ותשושים‪ .‬גריידי ואדליין עמדו מאחוריהם בפנים שטופות דמעות‪ ,‬יחד עם יושב הראש ליטו‪ ,‬פניו‬
‫חיוורות כסיד‪ .‬מאחוריהם עמדו כל שנים־עשר חברי המועצה‪ ,‬ונראה שאיש מהם לא רצה להביט בה‪.‬‬
‫ומאחורי כולם הסתתר דקס‪ ,‬בוכה ורועד‪.‬‬
‫"אני מצטער‪ ",‬הוא מלמל כשמבטה של סופי פגש במבטו‪" .‬לא ידעתי‪ ,‬אני נשבע‪ .‬חשבתי — "‬
‫"אין על מה להתנצל‪ ",‬קטע אותו חבר המועצה אמארי‪" .‬לעולם אין להצטער על ציות למועצה‪".‬‬
‫"במקרה הזה יש!" צעק גריידי‪" .‬אולי הצלחתם לאסור על סנדור להיכנס לחדר הזה‪ ,‬אבל אני אגן‬
‫עליה כשהוא לא יוכל לעשות זאת‪ .‬איך יכולתם אפילו לחשוב לעשות כך לילדה חפה מפשע?"‬
‫"אם היא אכן חפה מפשע‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי בשלווה‪" ,‬מדוע היא ביקרה אתמול בעיר‬
 ‫האסורה באופן בלתי חוקי?"‬
‫"איך אתה‪ "?...‬סופי התחילה לשאול‪ ,‬אבל קולה נאלם כשנזכרה שתליון הרישום תלוי על צווארה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מיס פוסטר‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי והושיט את ידו אל השרשרת‪" .‬יש לנו דרכים לעקוב‬
‫אחרייך‪ .‬אנו בוחרים שלא להשתמש בשיטות כאלה לעיתים קרובות‪ ,‬כדי להגן על חירותם של‬
‫האנשים שלנו‪ .‬אבל תארי לעצמך כמה התאכזבנו כשבדקנו את התליון שלך אתמול‪ ,‬במהלך דיון סוער‬
‫במיוחד בנוגע לעונש שלך‪ ,‬לא פחות‪ ,‬וגילינו שביקרת בבית מגורייך לשעבר‪ .‬אין לנו מושג למה‬
‫הגעת לשם‪ ,‬אבל אנחנו יכולים רק להניח שזה קשור לברבור השחור‪ .‬וזאת הסיבה שהחלטנו על עונש‬
‫קיצוני יותר‪".‬‬
‫הוא הניף את מגביל הטלפתיה‪ ,‬שכבר לא היה כרוך סביב ראשה — מה שהסביר את יכולתה לחשוב‬
‫שוב‪.‬‬
‫היא התכווצה לאחור בכסאה‪ ,‬וגריידי ואדליין התקדמו וניצבו לפניה‪ ,‬כשהם מגינים עליה‪ .‬אולדן‬
‫וטירגן עמדו לצידם‪.‬‬
‫"אתה לא תתקרב אליה עם זה‪ ",‬הזהיר גריידי‪.‬‬
‫"כבר התקבלה החלטה בעניין‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי בנחת‪" .‬והתערבות בהחלטות המועצה‬
‫נחשבת לבגידה‪".‬‬
‫גריידי נחר בבוז‪" .‬לא אם המועצה השתגעה‪".‬‬
‫"היזהר‪ ,‬לורד רואוון‪ ",‬אמר לו אחד מחברי המועצה‪ .‬סופי מעולם לא שמעה אותו מדבר בעבר‪" .‬יש‬
‫לנו גמדים בעמדת הכן‪ ,‬והם יובילו את כל המתנגדים לגלות‪ .‬לא נסבול חוסר כבוד כזה‪".‬‬
‫"אבל אתם כן מסוגלים לסבול אכזריות?" שאל אולדן בשקט‪" .‬ראיתם איך המכשיר השפיע עליה‪.‬‬
‫היא הייתה כמעט משותקת‪".‬‬
‫"ואתם צריכים לראות איזה נזק נגרם לתאים שלה‪ ",‬הוסיף אלווין‪" .‬יידרשו שלושה שיקויים כדי‬
‫לרפא את זה‪".‬‬
‫סופי ניסתה לבלוע את רוקה‪ ,‬אך פיה היה יבש‪.‬‬
‫האם המוח שלה ניזוק?‬
‫"וכל זה קרה רק אחרי דקות אחדות תחת השפעת המכשיר‪ ",‬הזכיר להם אולדן‪" .‬אני מבין שמעולם‬
‫לא השתמשתם בטכנולוגיה הזאת לפני כן‪ ,‬אבל כעת‪ ,‬אחרי שראיתם את ההשפעה שלה‪ ,‬ברור לכם‬
‫שהיא מסוכנת מדי‪".‬‬
‫"מה שאנחנו מבינים הוא שהמכשיר זקוק לכמה התאמות אחרונות‪ .‬מר דיזני!" קרא חבר המועצה‬
‫אמארי‪ ,‬קולו מצלצל ומהדהד מקירות הזכוכית‪" .‬אמרת לנו שהמכשיר הזה צריך להיות מכויל לאדם‬
‫מסוים‪ ,‬נכון?"‬
‫דקס מעד לאחור‪ ,‬וגישש אחר הדלת‪" .‬אני לא עוזר לכם בזה‪".‬‬
‫"יש שמירה מחוץ לדלת‪ ,‬מר דיזני‪ .‬והאם אני צריך להזכיר לך כי סירוב לפקודה ישירה של חבר‬
‫מועצה הוא עבירה שדינה גלות?" שאל חבר המועצה אמארי‪.‬‬
‫"לפני שתענה‪ ,‬דקס‪ ,‬האם עליי גם להזכיר לך שאתה לא הטכנופת היחיד שיכול לעזור לנו עם זה?"‬
‫הוסיפה חברת המועצה אלינה בשקט‪" .‬אני מניחה שתעדיף לבצע את ההתאמות הנדרשות בעצמך?"‬
‫"האם את באמת תומכת בכך‪ ,‬אלינה?" שאל אולדן‪" .‬להרוס יכולות של ילדה‪"...‬‬
‫"להגביל אותן‪ ",‬תיקנה אותו חברת המועצה אלינה‪" .‬וכן‪ ,‬אני תומכת בכך‪ .‬אני חושבת שזה מעניין‬
‫מאוד שכולכם ממשיכים להתייחס אליה כאל ילדה‪ .‬האם שכחת שרוב הילדים בגילה של סופי עדיין‬
‫לא הפגינו יכולת? אפשר רק להניח שהסיבה לכך היא שהתורשה שלנו יודעת שאנחנו לא מוכנים‬
‫להתמודד עם כוח בגיל כה צעיר‪ .‬הברבור השחור הפר את חוקי הטבע בכך שהפעיל את יכולותיה של‬
‫סופי מוקדם מדי‪ .‬ועדיף שלא אתחיל אפילו לדבר על כמות היכולות שהם העניקו לה‪".‬‬
‫"הבן שלי הפגין יכולת בגיל שלוש־עשרה‪ ",‬הזכיר לה אולדן‪" .‬וגם ביאנה עשתה זאת לא מזמן‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬וסופי ביטאה את יכולת הטלפתיה שלה בגיל חמש‪ ",‬טען חבר המועצה אמארי‪ .‬הוא נאנח‬
‫והעביר את ידיו בשערו הכהה כשפנה אל סופי‪ ,‬גריידי ואדליין‪" .‬אנחנו לא מפיקים שום הנאה‬
‫מהצורך לעשות זאת‪ .‬אבל סופי יוצאת משליטה‪ .‬יש לרסן את היכולות שלה‪ .‬לביטחון כולנו‪".‬‬
‫שאר חברי המועצה הִנהנו בהסכמה‪ ,‬למעט טריק ואורהלי‪ ,‬ובאופן מפתיע למדי — גם ברונטה‪.‬‬
‫סופי הבינה‪ .‬יש לה רק שלושה תומכים‪.‬‬
‫ואחד מהם אפילו לא מחבב אותה‪.‬‬
‫"אולי יש דרך אחרת‪ ",‬הציע יושב הראש ליטו בדממה שהשתררה לאחר מכן‪" .‬משגיח במשרה‬
‫מלאה‪ ,‬או —"‬
‫"המועצה כבר בחנה את כל האפשרויות האחרות‪ ",‬קטע אותו חבר המועצה אמארי והדגיש את‬
‫המילה "מועצה‪ ",‬כדי להבהיר שיושב הראש ליטו אינו חבר בה‪.‬‬
‫אילו רק היה הוא נבחר במקומה של ליידי אלינה — אף שגם אז‪ ,‬היו לה רק ארבעה תומכים‪ .‬אבל‬
‫ארבעה טובים משלושה‪.‬‬
‫"עכשיו‪ ,‬מר דיזני‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי והושיט את מגביל היכולות לדקס‪" .‬אנא‪ ,‬אל תחמיר‬
‫את המצב עוד יותר‪".‬‬
‫דקס הקשיח את ברכיו ונענע את ראשו כשדמעות גדולות זולגות על לחייו‪.‬‬
‫"זה בסדר‪ ,‬דקס‪ ",‬אמרה סופי בשקט‪" .‬פשוט תעשה מה שהם אומרים‪".‬‬
‫"איך את יכולה להגיד את זה?" שאל וקולו נסדק‪.‬‬
‫מכיוון שזאת הייתה הדרך היחידה שעלתה בדעתה להוציא את האנשים היקרים לה מהחדר הזה‬
‫בבטחה‪.‬‬
‫"אם דקס יכול לעשות את זה בצורה שלא תכאיב‪ ",‬אמרה לגריידי ולאדליין‪" ,‬אז‪ ...‬בסדר‪ .‬זה‬
‫משפיע רק על היכולות שלי‪ ,‬נכון?"‬
‫"נכון‪ ",‬ענתה חברת המועצה אלינה מיד‪ ,‬אם כי סופי תהתה איך היא יכולה לדעת באמת‪" .‬רק עד‬
‫שתהיי מספיק גדולה ובוגרת כדי להתמודד עם דברים כאלה‪ ,‬ועד שיוסר האיוּם של הברבור השחור‪".‬‬
‫"הברבור השחור הוא לא האיוּם‪ ",‬אמר אולדן בתקיפות‪.‬‬
‫"אנחנו לא נכנסים לדיון הזה‪ ",‬הודיע לו חבר המועצה אמארי‪ ,‬תפס בזרועו של דקס וגרר אותו‬
‫קדימה‪" .‬בצע את ההתאמות שאנחנו צריכים‪".‬‬
‫"אני אהיה בסדר‪ ",‬הבטיחה סופי משעמד דקס בסירובו‪" .‬בבקשה‪ ,‬דקס‪ .‬אני לא אוכל לחיות עם‬
‫עצמי אם יגלו אותך בגללי‪".‬‬
‫"ואיך אני אמור לחיות עם זה?" הוא לחש‪.‬‬
‫"אתה יכול להרגיש בנוח מעצם הידיעה שעשית את הדבר הנכון‪ ",‬אמר לו חבר המועצה אמארי‬
‫ונופף בנזר מתחת לאפו של דקס‪.‬‬
‫סופי ראתה את מאבק הרגשות בעיניו של דקס וידעה שהוא לא מוכן להסכים‪.‬‬
‫"אף אחד לא יצליח יותר ממך לגרום לזה לא להכאיב לי‪ ",‬לחשה‪.‬‬
‫זה עבד‪.‬‬
‫לאט לאט‪ ,‬בידיים רועדות‪ ,‬לקח דקס את הנזר מחבר המועצה אמארי וכָּשל לעברה של סופי‪.‬‬
‫"אם זה יפגע בה‪ ,‬אתם לא תאהבו את מה שיקרה‪ ",‬הזהיר גריידי‪ ,‬והפנה את האיום אל הקבוצה‬
‫כולה‪.‬‬
‫"אנו מודעים היטב ליכולות שלך‪ ,‬לורד רואוון‪ ",‬אמר לו חבר המועצה אמארי‪" .‬אל תגרום לנו‬
‫לרסן גם אותך‪".‬‬
‫"לעולם לא תצליחו‪".‬‬
‫הידיים של שנים־עשר חברי המועצה הונפו באוויר‪ ,‬ואז סטרו קלות על כל אחת מלחייהם‪.‬‬
‫לפי תערובת הזעם והפחד שראתה בעיניהם‪ ,‬הבינה סופי שהם הופנטו לעשות זאת‪.‬‬
‫היא אחזה בידו של גריידי כדי למנוע ממנו להמשיך‪" .‬בבקשה‪ ,‬אל תילחם בהם‪ .‬יהיה בסדר‪".‬‬
‫עיניו של גריידי הזדגגו‪ .‬אבל הוא הנהן‪ ,‬עבר לעמוד לצדה וכרך את זרועו סביבה‪ ,‬ואדליין עשתה‬
‫כמוהו‪.‬‬
‫"חשבתי שאני עוזר‪ ",‬לחש דקס כשהתבונן ביצירתו האיומה‪" .‬אף פעם לא חשבתי‪"...‬‬
‫"אני יודעת‪ ",‬אמרה לו סופי‪.‬‬
‫"אבל ניסי ְת להזהיר אותי‪ .‬אמרת לי שאסור לי‪ ,‬ובכל זאת עשיתי את זה‪ ,‬ועכשיו‪"...‬‬
‫בכיו של דקס גָבַר‪ ,‬וסופי יכלה לחשוב רק על דבר אחד שעשוי לעזור‪.‬‬
‫היא משכה אותו אליה לחיבוק‪.‬‬
‫"את תשנאי אותי עכשיו‪ ",‬הוא לחש בבכי‪.‬‬
‫סופי הבטיחה שלא‪ ,‬וקיוותה שזה נכון‪ .‬ואז היא הרפתה מדקס‪ ,‬והמשיכה להביט לתוך עיניו בזמן‬
‫שהזכירה לו שחברי המועצה ממתינים‪.‬‬
‫ידיו של דקס רעדו כל כך‪ ,‬עד שכמעט הפיל מידיו את הנזר כשעצם את עיניו‪.‬‬
‫אצבעותיו נעו מעלה ומטה לאורך חוטי הכסף המעוקלים‪ .‬הוא כופף ועיקם אותם בדרכים שונות‬
‫בעוד אגלי זיעה נוטפים על רקותיו‪ .‬פניו היו שטופות זיעה כשפקח לבסוף את עיניו‪ ,‬פלט בכי חנוק‬
‫והושיט את המכשיר‪.‬‬
 ‫"תיקנת את זה?" שאל חבר המועצה אמארי‪ ,‬ולקח את הנזר לפני שדקס הספיק לענות‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ ",‬אמר לו דקס‪ ,‬וקולו נוטף ארס‪" .‬אולי כדאי שנבדוק את זה עליך‪".‬‬
‫חבר המועצה אמארי החוויר לשמע ההצעה וקולו רעד כשאמר לו‪" ,‬זה יהיה חסר טעם‪ .‬היית אמור‬
‫להתאים אותו במיוחד לסופי‪ .‬בוא נראה אם הצלחת‪".‬‬
‫"זה בסדר‪ ",‬לחשה סופי כשגריידי ניסה לעמוד בדרכו‪" .‬דקס וידא שזה בסדר‪ ,‬נכון?"‬
‫ההנהון של דקס לא נראה בטוח כפי שהייתה רוצה שיהיה‪ .‬ובכל זאת היא נצמדה לגריידי ולאדליין‬
‫כאשר חבר המועצה אמארי החזיק את הנזר מעל ראשה‪ ,‬והבטיחה להם שהכול יהיה בסדר‪.‬‬
‫"אני לא יכול להסתכל‪ ",‬מלמל אלווין והסתובב‪.‬‬
‫אורהלי‪ ,‬טריק וברונטה עשו כמוהו‪.‬‬
‫השאר התבוננו בשתיקה בחבר המועצה אמארי שהניח את הנזר סביב מצחה ולחץ את האבנים כנגד‬
‫שתי רקותיה‪.‬‬
‫גל של חמיצות עבר בגופה‪ .‬ללא שום כאב ראש מסנוור — רק צליל מעורפל במוחה‪ ,‬כמו רעש‬
‫סטטי‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאל גריידי והתכופף כדי להביט בה מקרוב‪.‬‬
‫אלווין כבר האיר בצבעים סביב ראשה ומצמץ מול האור‪" .‬התאים שלה נראים בסדר‪ .‬קצת איטיים‪,‬‬
‫אך אין כל נזק נוסף — נכון לעכשיו‪".‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬הבטיחה סופי‪ ,‬והצטערה שאין לה איך לשטוף את הטעם החמוץ‪ .‬היא נשמה נשימות‬
‫איטיות ועמוקות שהקלו מעט על תחושת הבחילה‪" .‬באמת‪ ,‬אני בסדר‪".‬‬
‫חבר המועצה אמארי הזעיף פנים‪" .‬מדוע אני לא יכול לעבור את החסימה שלה? אני לא אמור‬
‫להיות מסוגל לעשות זאת?"‬
‫"אולי המכשיר חוסם את כל הפעילות הטלפתית‪ ,‬אפילו זאת שמגיעה מבחוץ‪ ",‬הציע אחד מחברי‬
‫המועצה‪.‬‬
‫"אולי‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי באיטיות‪" .‬אבל איך נדע אם המכשיר פועל?"‬
‫"עלינו לבחון אותה‪ ",‬הציעה חברת המועצה ליורה‪" .‬סופי‪ ,‬האם את יכולה להגיד לי מה אני‬
‫חושבת?"‬
‫"ואיך זה יהיה חד משמעי?" שאל חבר המועצה אמארי‪" .‬היא יכולה פשוט לשקר‪".‬‬
‫"אז נבקש מאורהלי לבחון את רגשותיה‪ ",‬הציעה חברת המועצה אלינה‪.‬‬
‫"לא — אני לא אקח שום חלק בזה‪ ",‬אמרה להם אורהלי בקול הכי קרוב לצעקה שסופי שמעה אותה‬
‫אי פעם מוציאה מפיה‪.‬‬
‫"גם אני לא‪ ",‬מיהר טירגן לומר‪.‬‬
‫"וגם אני‪ ",‬הצטרף אולדן‪.‬‬
‫חבר המועצה אמארי שפשף את רקותיו‪" .‬אם כך‪ ,‬אני מניח שנצטרך לחכות עד שיהיה לנו אמפת‬
‫נוסף‪".‬‬
‫"או אם יורשה לי‪ ",‬התערב יושב הראש ליטו‪" ,‬אולי אני לא חבר מועצה‪ ,‬אבל אני כן טלפת‪ ,‬ואחד‬
‫הכוחות שלי הוא לדעת אם מישהו פלש לתוך מוחי‪ .‬אם סופי מסוגלת להיכנס‪ ,‬אני אוכל לדעת‪".‬‬
‫"ואיך נדע אם הוא לא משקר?" שאלה חברת המועצה אלינה‪.‬‬
‫יושב הראש ליטו שלח אליה חיוך קר‪" .‬אם אתם לא בוטחים בי‪ ,‬חבר המועצה אמארי מוזמן‬
‫להקשיב למחשבות שבראשי‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני מניח שזה לא יהיה נחוץ‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי באיטיות‪" .‬וזה כנראה המבחן הטוב‬
‫ביותר שנוכל לבצע כרגע‪".‬‬
‫"למה אתם מניחים שאני אשקר?" קטעה אותם סופי‪" .‬כבר שיתפתי פעולה‪ ,‬לא?"‬
‫"כן‪ .‬ונקווה שתמשיכי כך‪ ",‬אמר לה חבר המועצה אמארי‪.‬‬
‫סופי התאפקה מלהשיב תשובה ארסית‪ ,‬ניגשה ברגליים רועדות לעמוד לצד יושב הראש ליטו‬
‫והושיטה יד לרקותיו‪.‬‬
‫היא באמת ובתמים לא ידעה מה תעשה אם תשמע אותו‪ ,‬אך אם לשפוט לפי הערפול שחשה‬
‫בראשה‪ ,‬היא לא חשבה שתצטרך להחליט‪ .‬יכולת הריכוז שלה הייתה מפוזרת וקופצנית ועברה‬
‫ממחשבה אחת לאחרת לפני שהצליחה אפילו לסיים לחשוב אותה‪.‬‬
‫היא תהתה אם כך מרגישים אנשים עם הפרעת קשב וריכוז‪ ,‬ותוך כדי כך עצמה את עיניה‪ ,‬נשמה‬
‫עמוק וניסתה להרחיב את תודעתה‪.‬‬
‫היא הרגישה כאילו היא דוחפת את ראשה לתוך בריכת בוץ — סמיכה ומבעבעת ועכורה לגמרי‪.‬‬
‫אבל בכל זאת היא הצליחה להמשיך להתקדם‪ .‬לאט‪ ,‬לאט‪ ,‬לאט‪....‬‬
‫אט אט‪ ,‬סנטימטר אחר סנטימטר‪ ,‬היא זחלה עמוק יותר אל תוך הביצה העכורה ומצאה‪...‬‬
‫‪...‬חושך‪.‬‬
‫ושקט‪.‬‬
‫וכאב‪.‬‬
‫כל כך הרבה כאב‪.‬‬
‫כאב ראש נוקב‪ ,‬גרוע מכל אלה שסבלה במהלך שנותיה בקרב בני האדם גם יחד‪.‬‬
‫היא רק התחילה לסגת משם כששמעה צליל רך ועמום‪ .‬אפילו לא לחישה‪ .‬יותר כמו נשימה‪ .‬וכאשר‬
‫מיקדה את מעט האנרגיה שנותרה לה‪ ,‬התחלף הצליל במחרוזת של מילים מבלבלות‪:‬‬
‫אם את יכולה לשמוע אותי‪ ,‬סופי‪ ,‬אל תגידי להם‪ .‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪59‬‬
‫‪ ‬‬
‫סופי עשתה את הדבר היחיד שהייתה מסוגלת לחשוב עליו‪.‬‬
‫היא התעלפה‪.‬‬
‫או העמידה פנים שהיא מתעלפת‪.‬‬
‫היא נפלה לזרועותיו של גריידי והכריחה את עצמה להישאר רפויה כשכולם התגודדו סביבה‪ .‬רק‬
‫כששמעה את אלווין מדבר על שיקוי מטלטל החלה לגנוח ולחזור לאט לחיים‪.‬‬
‫"מצטערת‪ .‬אני לא יודעת מה קרה‪ ",‬מלמלה והבינה עם כל מילה עד כמה ראשה כואב‪ .‬הזמזום‬
‫הסטטי הפך למפל מים גועש‪" .‬ניסיתי להתרכז ו‪...‬הכול כבה‪".‬‬
‫אלווין עזר לה להתיישב‪ ,‬וכשראשה התבהר היא הביטה בזריזות לעבר יושב הראש ליטו‪.‬‬
‫הוא הנהן — רק פעם אחת‪ .‬בקושי היה אפשר להבחין בהנהון‪.‬‬
‫אבל היה ברור שהוא יודע ששמעה אותו‪ .‬ושהוא מתכוון להגן על הסוד שלה‪.‬‬
‫"הנה‪ ",‬אמר אלווין‪ ,‬הושיט לה בקבוק "נעורים" והבזיק כדור צהוב סביב מצחה‪" .‬את מיובשת‬
‫מאוד‪".‬‬
‫היא גמעה את תכולת הבקבוק בלגימה ארוכה אחת‪ ,‬וזה עזר במקצת‪.‬‬
‫אבל בתוך ראשה עדיין הייתה תחושה מוזרה‪ ,‬כאילו ורמיניון נוגס בו‪.‬‬
‫המאמָץ לשמוע את המחשבה ההיא רוקן אותה לחלוטין מכוחה‪ .‬היא לא ידעה איך תוכל אי פעם‬
‫לשקם אותו‪.‬‬
‫"עלינו להסיר את ההגבלה הזאת עכשיו‪ ,‬לפני שתגרום לנזק קבוע כלשהו‪ ",‬מלמל אלווין‪.‬‬
‫הוא הושיט את ידו אל הנזר‪ ,‬אך דקס אחז בפרק כף ידו ועצר אותו‪" .‬מרגע שהמכשיר מופעל‪ ,‬אי‬
‫אפשר להסיר אותו אלא אם משביתים אותו קודם‪ .‬לכן הם אמרו לי להוריד אותו בפעם הראשונה‪".‬‬
‫"אחרת מה יקרה?" שאל אולדן‪.‬‬
‫"אני לא יודע בוודאות‪ .‬זה יכול להיות כל דבר‪ ,‬החל מפגיעה מוחית חלקית ועד לטירוף‪ .‬זהו אמצעי‬
‫אבטחה שהם ביקשו ממני להוסיף למכשיר‪ ,‬כדי שהאדם שמ סנים אותו לא יוכל לשלוט בפעולתו‪".‬‬
‫"נהדר‪ ",‬רטנה סופי‪ .‬מתאים לדקס להיות יסודי בזמן שהוא גוזר עליה להיות אומללה‪.‬‬
‫"אני כל כך מצטער‪ ",‬הוא אמר לה בפעם המיליון‪" .‬אני אסיר את זה מייד — "‬
‫"אתה לא תעשה שום דבר! למעשה‪ ,‬שירותיך אינם נדרשים עוד‪ ".‬חבר המועצה אמארי גרר אותו‬
‫לעבר הדלת‪" .‬דע לך‪ ,‬מר דיזני‪ :‬אם תערוך כל שינוי שהוא במכשיר‪ ,‬או בהשפעה שיש לו עליה‪ ,‬כל‬
‫משפחתך תואשם בבגידה‪".‬‬
‫הוא דחף את דקס לידיו של משמר הגובלינים ונעל אותו בחוץ לפני שהספיק להגיב‪.‬‬
‫"איך אתה יודע שהמכשיר המגביל לא פוגע בה?" תבע גריידי לדעת‪" .‬זאת טכנולוגיה שכלל לא‬
‫נבדקה‪ ,‬והיא פותחה על ידי ילד בן שלוש־עשרה‪ .‬אין לך כל מושג איזו השפעה עלולה להיות לה‬
‫בעוד כמה ימים או שבועות‪".‬‬
‫"אנו נעקוב מקרוב אחר התקדמותה‪ ",‬הבטיח חבר המועצה אמארי‪" .‬כפי שאני בטוח שתעשה גם‬
‫אתה‪ .‬ואלווין נמצא תמיד במצב הכן בכל מה שקשור אליה‪ ,‬לא?"‬
‫"אתה מעז להתבדח —" התחיל אלווין לומר‪ ,‬אבל סופי הפסיקה אותו‪.‬‬
‫"יש לי קצת בחילה‪ .‬אלווין‪ ,‬יש משהו שתוכל לתת לי?"‬
‫הבחילה הייתה למעשה הקטנה שבבעיותיה‪ ,‬אך היה עליה להסיח את דעתו של אלווין‪ .‬יותר מדי‬
‫אנשים שהיא אוהבת כבר הסתכנו בהגליה‪.‬‬
‫אלווין נבר בתיקו‪ ,‬הושיט לה לפחות תריסר שיקויים והסביר לה כיצד ליטול אותם‪ .‬כשסיים‪ ,‬האיר‬
‫בכדור ירוק סביב פניה של סופי‪ ,‬בחן אותה זמן רב ואמר‪" ,‬אני כמעט לא רוצה לומר את זה‪ ,‬אבל‪...‬‬
‫היא נראית בסדר‪ .‬היא כנראה תזדקק לתוספי מזון קבועים‪ ,‬מכיוון שהדבר דורש ממנה מאמץ רב‬
‫מאוד‪ .‬אבל מדדי החיוניות שלה יציבים‪".‬‬
‫"נפלא‪ ",‬אמר חבר המועצה אמארי‪ ,‬והיה כל כך מרוצה מעצמו עד שסופי רצתה לגרד את החיוך‬
‫מעל פניו‪.‬‬
‫"אז אולי כדאי שסופי תחזור הביתה ותלך לנוח‪ ",‬אמר חבר המועצה טריק בשקט‪ .‬הוא התחמק‬
‫ממבטה של סופי כשהוסיף‪" ,‬זה היה יום ארוך לכולנו‪".‬‬
‫"אכן‪ ",‬הסכים חבר המועצה אמארי‪" .‬ועונשה הושלם‪ ,‬כך שאנחנו יכולים לפזר את ההתכנסות‬
‫בלעדיה‪".‬‬
‫"רגע — כל האנשים עדיין כאן?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"כמובן‪ ",‬אמרה חברת המועצה אלינה והחליקה את שערה מול אחת המראות‪" .‬הם מחכים לעדכון‬
‫הסופי‪".‬‬
‫סופי דמיינה אותם עומדים שם ושופטים אותה‪ .‬לועגים לה‪ .‬וזאת הייתה רק ההתחלה‪ .‬כולם י ָדעו על‬
‫כך — ואם לא ידעו‪ ,‬הנזר המכוער שעל ראשה יסגיר אותה מייד‪.‬‬
‫היא כבר לא הייתה "הילדה שנחטפה"‪.‬‬
‫היא הייתה "נטולת הכישרונות"‪.‬‬
‫"אני צריכה ללכת‪ ",‬היא אמרה לגריידי וניסתה לקום‪ .‬רגליה הצליחו בקושי לשאת את משקלה‪ ,‬אך‬
‫היא סירבה לתת למישהו לשאת אותה ולהוציא אותה משם‪.‬‬
‫היא לא תיתן לחברי המועצה לחשוב שהם הצליחו לשבור אותה‪.‬‬
‫היא שמרה על ראש זקוף כשאדליין פילסה להם דרך‪ .‬והדבר האחרון שראתה כשצעדה אל תוך‬
‫האור היה יושב הראש ליטו‪ ,‬ששלח אליה קריצה מהירה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
 ‫‪ ‬‬
‫סופי הגיעה לחדר השינה שלה ואז פרצו הדמעות מעיניה‪ .‬אך מרגע שהחלו לזלוג‪ ,‬היא לא הייתה‬
‫מסוגלת לעצור בעדן‪.‬‬
‫היא אפילו לא רצתה‪.‬‬
‫היא התמוטטה על מיטתה‪ ,‬התחפרה מתחת לשמיכות והצטערה שהיא לא יכולה לבנות שם קן ולא‬
‫לעזוב אותו אף פעם‪ ,‬כדי שלעולם לא תצטרך להתמודד עם העולם כנערה מוזרה שיכולותיה‬
‫מוגבלות‪.‬‬
‫ולא משנה שהיא הצליחה לשמוע את יושב הראש ליטו‪ .‬מוחה כמעט נשבר כשעשתה זאת‪.‬‬
‫אבל מה היא תעשה בלי היכולות שלה?‬
‫איש לא ירצה שום קשר איתה עכשיו‪ .‬לא החברים שלה‪ .‬לא הברבור השחור‪ .‬לא גריידי ואדליין‪.‬‬
‫והיא לא יכולה להאשים אותם‪.‬‬
‫גם היא לא רצתה שום קשר עם עצמה‪.‬‬
‫היבבות הפכו להשתנקויות שפצעו אותה מבפנים‪ ,‬עד שאדליין משכה את השמיכות והצמידה ספל‬
‫חמים ומתוק לשפתיה של סופי‪.‬‬
‫היא ידעה שמדובר בתה תותי נמנום עוד לפני שהבחינה בצבע הסגול‪ ,‬והיא שתתה אותו בשמחה‪,‬‬
‫בלעה את כולו וקיוותה שירדים אותה למשך כמה שעות — או עשורים‪ ,‬או לנצח נצחים‪.‬‬
‫היא חיבקה בחוזקה את ֵאלָה והרגישה חומר חמים כלשהו תופח בתוך ראשה‪ ,‬כאילו המוח שלה‬
‫מסתובב על מקל של צמר גפן מתוק‪ .‬אבל הרכּות לא הצליחה להפיג את דקירת נזר המתכת הקר‬
‫ששרט את עורה והיא התהפכה במיטתה ולא הצליחה למצוא תנוחה נוחה‪ ,‬עד שסם ההרדמה הרחיק‬
‫ממנה כל כאב‪.‬‬
‫כשהתעוררה אחר כך היא לא טרחה לפקוח את עיניה‪ .‬צווארה כאב ומצחה היה פצוע‪ ,‬והכרית‬
‫שעליה ישנה הייתה לחה וספוגה רוק‪.‬‬
‫אדליין ניסתה לשכנע אותה לאכול משהו‪ ,‬אבל היא לא הייתה רעבה‪.‬‬
‫היא רק רצתה עוד תה‪.‬‬
‫היא שקעה שוב אל תוך הענן שבראשה והתעלמה מהקולות שרקדו בתוך חלומותיה הרכים‪ .‬היא לא‬
‫ידעה אם הם היו אמיתיים‪ ,‬או דמיוניים‪.‬‬
‫אבל היא שמעה את אלווין מודאג בגלל המוח שלה‪.‬‬
‫ואת דקס מתנצל שוב ושוב‪.‬‬
‫ואת קיף‪ ,‬מתעקש שנזרי כסף הם הלהיט החדש‪.‬‬
‫וביאנה שואלת אם היא יכולה לעזור‪.‬‬
‫פיץ מבטיח שהוא נמצא שם למענה‪ ,‬אם תזדקק לו‪.‬‬
‫וגריידי ואדליין מתחננים בפניה שוב ושוב ושוב שתתעורר‪.‬‬
‫היא ידעה שכולם צריכים שהיא תהיה אמיצה‪.‬‬
‫אבל היא הייתה חייבת להימצא רחוק משם‪ ,‬הרחק מהם‪ .‬ולכן שקעה עמוק יותר אל תוך הערפל של‬
‫סם ההרדמה‪ ,‬בתקווה שתמצא את דרכה אל הפינה שבתוך ראשה ותוכל להישאר שם לנצח‪ .‬היא תהיה‬
‫מאושרת שם‪.‬‬
‫בטוחה‪.‬‬
‫אבל השפעת התה שוב התפוגגה מהר מדי‪ ,‬והפעם‪ ,‬כשביקשה לשתות עוד‪ ,‬אדליין סירבה לתת לה‪.‬‬
‫"את מפחידה אותי‪ ,‬סופי‪ ",‬היא לחשה וניגבה את השיער הדביק מעל מצחה‪" .‬אלווין חושב שהנזר‬
‫לא מזיק לך‪ ,‬מלבד השריטות שעל עורך‪ ,‬והוא מכין משחה שתטפל בהן‪ .‬אבל אולי הוא מחמיץ משהו?‬
‫את חולה?"‬
‫סופי משכה את השמיכות מעל ראשה‪.‬‬
‫"זה בסדר לכעוס‪ ",‬אמר גריידי ממקום כלשהו בחדר‪" .‬מה שהמועצה עשתה לך הוא‪ ...‬נורא ואיום‪.‬‬
‫התפטרתי מתפקידי כשליח המועצה אתמול‪".‬‬
‫"באמת?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"כן‪ .‬גם אולדן היה מוכן להתפטר‪ ,‬אבל החלטנו לשמור על מישהו מאיתנו בפנים‪ .‬כך שהוא נשאר‪,‬‬
‫לעת עתה‪ .‬אבל זה עשוי להשתנות‪".‬‬
‫היא הסירה מעליה את השמיכה ופקחה את עיניה‪ ,‬ומייד התחרטה על כך‪ .‬אור מסנוור חבט בראשה‬
‫והיא התכרבלה בתנוחה כדורית והתנדנדה עד שהכאב חלף‪ ,‬וגריידי ואדליין החזיקו אותה חזק ככל‬
‫שיכלו‪.‬‬
‫"אני כל כך מצטערת‪ ",‬לחשה אדליין‪" .‬הייתי חובשת את הנזר במקומך‪ ,‬לו יכולתי‪".‬‬
‫"אני הייתי גורם לחברי המועצה לקפוץ מראש צוק‪".‬‬
‫קולו של גריידי היה אפֵל‪ ,‬וסופי האמינה לו‪ .‬בדיוק מִזה ניסתה להימנע כשהסכימה מלכתחילה‬
‫לחבוש את הנזר הנורא‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ",‬היא לחשה‪ ,‬והרימה לאט את ראשה הכבד‪" .‬בבקשה אל תעשה שום דבר משוגע בגללי‪.‬‬
‫אני לא שווה את זה‪".‬‬
‫"מה?" שאל גריידי‪ ,‬ואדליין חיבקה אותה שוב‪.‬‬
‫"אני לא שווה את זה‪ ",‬חזרה סופי ונשמה עמוק כדי לגייס את הכוח לומר את המשך המשפט‪.‬‬
‫"אני‪ ...‬ניסוי שנכשל‪ ,‬בסדר? הברבור השחור גרם לי לעשות משהו — אני לא יודעת מה‪ ,‬אבל זה לא‬
‫משנה עכשיו כי לעולם לא אוכל לעשות את זה וכל העניין הזה הוא סתם בזבוז‪ .‬אני בטוחה שאם‬
‫הייתם שואלים אותם הם היו אומרים אותו דבר‪".‬‬
‫"לא אכפת לי לשם מה הברבור השחור יצר אותך‪ ",‬אמרה לה אדליין‪" .‬לא אכפת לי אם נפלת‬
‫מהשמיים או צפת אל החוף בתוך בֵּיצה ובקעת ממנה‪ ,‬את עדיין הבת שלי ואני תמיד אוהַב אותך ויהי‬
‫מה‪".‬‬
‫דמעות חדשות צרבו את עיניה של סופי‪" .‬לא הייתם רוצים להיפטר ממני עכשיו?"‬
‫"זה באמת מה שאת חושבת?" שאלה אדליין‪.‬‬
 ‫סופי הצביעה על הנזר שעל ראשה‪" .‬מי רוצה יצור מוזר במשפחה שלו?"‬
‫"היצורים המוזרים הם חברי המועצה‪ ,‬שחשבו שזה עונש ראוי‪ ",‬נהם גריידי‪" .‬אבל אני מבטיח לך‪,‬‬
‫סופי‪ ,‬שום דבר לעולם לא יגרום לנו לא לרצות אותך במשפחה שלנו‪ .‬שום דבר‪".‬‬
‫"אבל אני רק הורסת לכם את החיים!"‬
‫"לא — את החזרת את הטעם לחיינו‪ ",‬אמרה אדליין‪" .‬את ילדה חזקה‪ ,‬יפהפיה‪ ,‬מדהימה‪ ,‬ושום דבר‬
‫כזה‪ ",‬היא נגעה בנזר‪" ,‬לעולם לא ישנה זאת‪ .‬את עדיין תהיי הבת שלנו‪ ,‬ואנחנו עדיין נאהב אותך כי‬
‫אַת —"‬
‫"מזכירה לכם את ג'ולי?" המילים עקצו את לשונה וסופי התחרטה שיצאו מפיה‪ .‬במיוחד כשראתה‬
‫את פניהם ההמומות‪" .‬לא חשוב‪ .‬לא הייתי צריכה ל — "‬
‫"כן‪ ,‬היית צריכה‪ ",‬אמר גריידי ולחץ את כתפיה כדי למנוע ממנה להסב את פניה ממנו‪" .‬סופי‪ ,‬אני‬
‫— אנחנו — מעולם לא התכוונו להשוות אותך לג'ולי‪ .‬כן‪ ,‬את מזכירה לנו אותה בפרטים קטנים‪ .‬אבל‬
‫רק מפני שאנחנו כל כך אוהבים אותך‪ .‬ומי שאנחנו אוהבים היא את‪ .‬את יודעת את זה‪ ,‬נכון?"‬
‫משיכה באף הייתה התשובה היחידה שסופי הצליחה לבטא‪.‬‬
‫אדליין מחתה דמעה מלחייה של סופי‪" .‬בבקשה‪ ,‬סופי‪ .‬את חייבת להאמין לנו‪ .‬אנחנו רוצים אותך‪.‬‬
‫רק אותך‪ ,‬טוב? וזה אף פעם לא ישתנה‪ .‬אף פעם‪".‬‬
‫סופי בלעה יבבה‪ .‬היא הִרגישה שהקשרים הסבוכים בבטנה הולכים ומתרופפים‪ ,‬ולחשה‪" ,‬אתם‬
‫יודעים מה אני רוצה?"‬
‫"מה?" שאל גריידי‪.‬‬
‫"אימא ואבא‪".‬‬
‫היא אמרה את המילים האחרונות כמגששת‪ ,‬ולא הייתה בטוחה איזו תחושה תהיה להן‪.‬‬
‫אבל הייתה להן תחושה של משהו נכון‪ .‬כל כך נכון‪.‬‬
‫במיוחד כשגריידי ואדליין לחשו‪" ,‬בשביל זה אנחנו כאן‪".‬‬
‫"ויהי מה‪ ",‬הוסיפה אדליין‪.‬‬
‫"ויהי מה‪ ",‬חזרה סופי‪.‬‬
‫היא קירבה אותם אליה‪ ,‬והרגישה צורך לעשות את זה כראוי‪.‬‬
‫"אני אוהבת אותך‪ ,‬אימא‪ ",‬לחשה‪" .‬אני אוהבת אותך‪ ,‬אבא‪".‬‬
‫"גם אנחנו אוהבים אותך‪ ",‬אמרו לה שניהם והחלו לבכות‪.‬‬
‫לסופי לא היה מושג כמה זמן ישבו כך‪ ,‬אוחזים זה בזה‪ ,‬או כמה זמן עבר מאז הלילה שבו גזרה‬
‫המועצה את דינה‪ .‬אבל היא הייתה מוכנה סוף סוף להתמודד עם יום המחר‪.‬‬
‫וטוב שכך‪ ,‬כי כשהתקלחה והתלבשה וירדה לאט במדרגות‪ ,‬ראתה שגריידי ואדליין לא לבד‪.‬‬
‫סנדור חיכה לה‪.‬‬
‫וגם פיץ וביאנה‪.‬‬
‫וקיף‪.‬‬
‫סופי לא הייתה צריכה לשאול לָמה הם שם‪.‬‬
‫היא הבחינה במגילות הזעירות שבידיהם‪.‬‬
‫כל אחת מהן הייתה חתומה בסמל הברבור‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪60‬‬
‫‪ ‬‬
‫עקב הצרות שפקדו אותה לאחרונה‪ ,‬סופי הייתה מצפה שהוריה ירחיקו אותה ככל האפשר מהמגילות‬
‫המאוד־אסורות שפיץ‪ ,‬קיף וביאנה אחזו בידיהם‪ .‬אבל הם רק השאירו אותם בסלון עם עוגשמלו ומיץ‬
‫לאשברי ועלו למעלה‪ .‬הם כן אמרו לסנדור לפקוח עין על המתרחש‪ .‬אבל בעיקר נראה שחשו הקלה‬
‫לראות את סופי עושה שוב משהו רגיל‪.‬‬
‫או שהם ידעו שהיא ממילא חסרת תועלת מכדי להיות מעורבת בעניין‪...‬‬
‫נראה שהברבור השחור חשב כמוה‪ .‬מתברר שהם העבירו לקיף הודעה תוך שעות מרגע גזר הדין‬
‫של סופי‪ ,‬והנחו אותו לספר לפיץ ולביאנה על אביו ולחכות לתוכנית חדשה‪ .‬הם החליפו טלפתית אחת‬
‫בטלפת אחר — ועימו גם מתפוגגת‪ ,‬בתור הטבה נוספת‪.‬‬
‫היה קשה שלא להתרעם על כך‪.‬‬
‫חבריה ישבו על הספה מולה‪ ,‬והסתכלו על הכול‪ ,‬רק לא על מצחה‪.‬‬
‫"כולכם יכולים להפסיק להעמיד פנים שאתם לא שמים לב לזה‪ ",‬מלמלה סופי‪.‬‬
‫היא הצליחה לכסות חלק מהנזר בעזרת שערה‪ ,‬אבל את הרצועות סביב מצחה ואת האבן השטוחה‬
‫בצבע בז' שהייתה נעוצה בין גבותיה היא לא הייתה יכולה להסתיר‪ ,‬אלא אם תכסה את הראש‬
‫בשקית‪ ,‬פתרון שאכן עלה בדעתה‪.‬‬
‫"ברצינות‪ ,‬אני חושבת שזה יפה‪ ",‬אמרה ביאנה‪ ,‬וזכתה בנעיצת מרפק מצד קיף‪" .‬מה? אני יודעת‬
‫שזה דבר נורא‪ .‬אבל‪ ...‬לפחות זה לא מכוער‪ ,‬נוסף לכול‪ .‬זה היה יכול להיות גרוע יותר‪ ,‬לא?"‬
‫סופי כמעט רצתה לחייך‪.‬‬
‫מתאים לביאנה להתייחס למראה האופנתי של אביזר מגביל־יכולות‪.‬‬
‫"זה כואב?" שאל פיץ כעבור רגע‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר לו קיף לפני שסופי הספיקה לשקר‪" .‬אני יכול להרגיש את זה מכאן‪ .‬ואני חייב לומר‪,‬‬
‫סופי‪ .‬אני מחבב את דקס‪ .‬אבל אני די רוצה לבעוט בו ַבּמָּקום ה — הרגיש שלו‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הסכים פיץ‪.‬‬
‫"וגם אני‪ ",‬הוסיף סנדור מעמדתו ליד דלת הכניסה‪.‬‬
‫סופי נאנחה‪.‬‬
‫היא לא רצתה לשנוא את דקס‪ .‬אבל קשה לה כשאפילו הניסיון להתרכז בשיחה שואב את כל‬
‫האנרגיה ממוחה‪ .‬היא כבר תחבה את הטבעת שהוא הכין לה עמוק בתחתית המגירה שלה‪ ,‬עם האייפוד‬
‫שלה‪ ,‬וכל דבר אחר שהוא נתן לה‪ .‬וברגע שתהיה לה הזדמנות‪ ,‬היא תצבע את איגי בחזרה לאפור‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬דקס לא היה היחיד שאפשר להאשים אותו‪.‬‬
 ‫"זאת גם אשמתי‪ .‬אם לא הייתי מנסָה לקרוא את תודעתו של המלך דימיטאר‪"...‬‬
‫היא לא הצליחה לסיים את המשפט‪ .‬והיא ודאי לא הייתה מסוגלת להסתכל על פיץ‪ ,‬כשנזכרה כיצד‬
‫ניסה להזהיר אותה‪.‬‬
‫"זאת לא אשמתך‪ ",‬אמר פיץ ורכן לעברה‪" .‬חברי המועצה מתנהגים כמו אידיוטים‪ .‬ואם זה עוזר‪...‬‬
‫אז יש הרבה שחושבים כמוני‪".‬‬
‫סופי גיחכה‪" .‬אני בטוח שרוב הקהל הריע‪".‬‬
‫"היו כמה‪ ",‬הודתה ביאנה‪" .‬אבל כמעט כולם שתקו מרוב תדהמה‪".‬‬
‫"אחותי‪ ,‬אפילו אבא שלי חשב שזה מטורף‪ ",‬אמר קיף‪" .‬ואם זה לא אומר משהו‪"...‬‬
‫המילים שאמר כאבו כאילו סטר על לחיה‪ ,‬וסופי השפילה את ראשה‪ ,‬והבינה שהיא מתלוננת על נזר‬
‫בזמן שכל עולמו של קיף מתפורר‪.‬‬
‫"מה המצב?" שאלה בשקט‪.‬‬
‫קיף משך בכתפיו‪" .‬אבא שלי לא יודע שאני יודע‪ .‬אימא שלי שאלה אותי כמה פעמים אם אני‬
‫בסדר‪ ,‬אבל אני בטוח שהיא פשוט חושבת שאני מודאג בגללך‪".‬‬
‫"אני עדיין חושב שאתה לא צריך להישאר שם‪ ",‬אמר פיץ ומעך את קצה הספה‪" .‬מה אם הלורד‬
‫קסיוס יגלה שעלית עליו?"‬
‫"אז הוא יראה שאני מוכן להתעמת איתו‪ ".‬קיף הפשיל את שרוולו וחשף שורה של כוכבי ה ָטלָה‬
‫משוננים של גובלינים‪ .‬המבט הנוקב בעיניו העיד על כך שלא יהסס להשתמש בהם‪ .‬אבל קולו רעד‬
‫לכשהוסיף‪" ,‬אני עוקב מקרוב אחר הרגשות שלו‪ .‬אם ארגיש משהו מוזר אגש לאוורגלן‪ .‬אבל עד אז‬
‫אנחנו חייבים להיצמד לתוכנית‪".‬‬
‫"בכל זאת זה לא מוצא חן בעיניי‪ ",‬מלמל פיץ‪.‬‬
‫"גם בעיניי‪ ",‬אמרה ביאנה‪.‬‬
‫הכעס בקולם גרם לסופי לתהות כיצד הגיבו כשקיף סיפר להם לראשונה על אביו‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬הם‬
‫הכירו את לורד קסיוס במשך שנים‪.‬‬
‫היא כמעט שמחה שלא הייתה נוכחת שם‪.‬‬
‫קיף כחכח בגרונו ומשך מטה את שרוולו‪" .‬חוץ מזה‪ ,‬הכול ייגמר עוד מעט בכל מקרה‪ .‬זאת הסיבה‬
‫שאנחנו כאן — לא שלא רצינו לבדוק מה שלומך‪ ",‬אמר לסופי‪.‬‬
‫"נכון‪ ",‬מיהרה ביאנה להסכים‪" .‬האמת היא שבאנו לכאן כל יום‪ .‬יכולת לשמוע אותנו? לא הצלחנו‬
‫לדעת אם כן או לא‪".‬‬
‫פניה של סופי להטו כשניסתה לדמיין עד כמה נראתה מגוחכת בעיניהם‪ ,‬כאשר התחפרה בשתיקה‬
‫זועפת מתחת לשמיכות‪" .‬אני מצטערת‪ .‬נראה ש‪ ...‬לא התמודדתי עם זה כמו שהייתי צריכה‪".‬‬
‫"אוי‪ ,‬אין שום 'צריכה'‪ ",‬אמר לה קיף‪" .‬גם אני הייתי מתחרפן אילו זה קרה לי‪ .‬כנראה יותר ממך‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הסכימה ביאנה‪" .‬מעולם לא הייתי יכולה לעשות את מה שעשית‪".‬‬
‫"מה עשיתי?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"אני הסתתרתי במשרד של ליידי אלינה — טוב‪ ,‬אני מניחה שעכשיו זה המשרד של יושב הראש‬
‫ליטו — בזמן שהיי ְת עם חברי המועצה‪ ",‬הודתה ביאנה‪" .‬שמעתי את הדברים האיומים שהם אמרו‪.‬‬
‫וראיתי איך הפסקת להתנגד כשהם איימו להגלות את דקס‪ .‬אני לא חושבת שהייתי יכולה אי פעם‬
‫להיות כל כך אמיצה‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הסכים פיץ‪" .‬אבל סופי היא האדם האמיץ ביותר שאני מכיר‪ .‬מה קרה?" שאל כשהיא‬
‫הסבה את פניה כדי לעצור את הדמעות‪" .‬הנזר מכאיב לך?"‬
‫"לא‪ .‬טוב‪ ,‬כן‪ ,‬הוא תמיד מכאיב‪ ",‬הודתה סופי‪ ,‬ומחתה את עיניה בשרוולה‪" .‬אבל‪ ...‬אני לא אמיצה‪.‬‬
‫ריחמתי על עצמי במשך‪ ...‬כמה ימים עברו?"‬
‫"שלושה‪ ",‬אמר קיף‪.‬‬
‫"שלושה ימים‪ ",‬היא מלמלה באומללות‪" .‬כל כך הרבה זמן התבזבז‪ .‬אני פשוט‪ ...‬חשבתי שאף אחד‬
‫לא ירצה שום קשר איתי עכשיו‪".‬‬
‫"למה?" שאלו כולם פה אחד‪.‬‬
‫היא הניפה את ידיה סביב ראשה‪ ,‬כאילו זה מסביר הכול‪.‬‬
‫קיף צחק‪" .‬את דואגת בגלל הדברים הכי טיפשיים‪ ,‬פוסטר‪".‬‬
‫"אבל אני האויבת מספר אחת של המועצה!" טענה‪.‬‬
‫"אז?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה רק מעלה אותך בדירוג של המגניבוּת‪ ",‬הוסיף קיף‪.‬‬
‫"ואת יודעת מה המועצה עושה‪ ,‬נכון?" שאל פיץ‪" .‬אנשים כעסו על כך שלא היה להם מלאי של‬
‫פריסין כדי לכבות את להבת הנצח‪ ,‬ועל כך שלא וידאו מלכתחילה שהריפוי יהיה מספיק בטוח‪ ,‬ועל‬
‫כך שלא תפסו אפילו מורד אחד במהלך כל השבועות האלה‪ .‬אז הם הפכו אותך לשעיר לעזאזל‪ ,‬כדי‬
‫להסיט מהם את תשומת הלב‪".‬‬
‫"חוץ מזה‪ ,‬פוסטר‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬וחיכה שהיא תביט בו‪" ,‬מתי תביני שאת יכולה להתעטף בנוצות‬
‫ירוקות זרחניות‪ ,‬להתהלך ולשאוג כמו דינוזאור‪ ,‬ועדיין נרצה להיות חברים שלך? לכי על זה — אני‬
‫לגמרי בעניין‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הסכים פיץ‪.‬‬
‫"גם אני‪ ,‬אם כי הייתי מעדיפה נוצות ורודות‪ ",‬אמרה ביאנה‪.‬‬
‫הפעם סופי לא הייתה יכולה שלא לחייך‪ .‬איכשהו זה גרם לראשה לכאוב קצת פחות והיא הרגישה‬
‫מוכנה לשאול סוף סוף‪" ,‬אז כמה זמן נמשיך להעמיד פנים שאתם לא מחזיקים מגילות מהברבור‬
‫השחור?"‬
‫"אנחנו לא מעמידים פנים‪ ",‬אמר פיץ לאחר שנייה‪" .‬פשוט לא רצינו להרגיז אותך‪".‬‬
‫"כי התוכנית של הברבור השחור לא כוללת אותי‪".‬‬
‫"בעצם‪ ,‬הם שלחו אותנו אלייך‪ ".‬קיף עבר לשבת לידה ופרש את המגילה שלו‪ ,‬שהכילה את‬
‫ההודעה הארוכה ביותר שהברבור השחור שלח אי פעם‪.‬‬
 ‫‪ ‬‬
‫כדי לשמור על מי שחייב להיות מוגן‬
‫תוכניתנו השתנתה והיא כדלקמן‪:‬‬
‫צוות של שלושה — למסע היכון‪,‬‬
‫אל ראש הרקיע‪ ,‬על פסגת הצפון‪.‬‬
‫מערת אימים תהיה שם בִּפנים‬
‫עם מגפיים ירוקים שלעולם לא מתיישנים‪.‬‬
‫כשתגיעו לשם‪ ,‬נדריך אתכם עוד‪,‬‬
‫השמידו את הפתק כדי לשרוד‪.‬‬
‫חפשו את המונלארק — הוא ינחה אתכם בבטחה‪,‬‬
‫ומצאו אותנו ביום השלישי‪ ,‬בשעת הזריחה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫"זריחה ביום השלישי?" שאלה סופי‪" .‬זה היה היום‪".‬‬
‫"לא‪ .‬הם נתנו לנו את זה הבוקר‪ .‬המגילות הוטמנו בארוניות שלנו בפוקספייר‪".‬‬
‫"בפוקספייר?"‬
‫היא לא תפסה שהיא החמיצה את הלימודים בבית הספר‪ .‬לא שהייתה לזה חשיבות‪ .‬שיעורי היכולות‬
‫שלה היו מתבטלים ומוחלפים באחרים‪ ,‬ואלה היו המקצועות היחידים שהיא הצליחה בהם‪.‬‬
‫"אז אַת המונלארק‪ ,‬נכון?" שאל קיף‪ ,‬כאילו הרגיש שמצב רוחה מתדרדר‪" .‬זאת המשמעות של‬
‫המשפט הזה?"‬
‫"אני חושבת שכן‪ ",‬מלמלה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬כי זה פחות או יותר הדבר היחיד שיכולנו לפענח‪ ",‬הודתה ביאנה‪.‬‬
‫"ואנחנו לא מתלהבים מהמשפט שמדבר על 'מערת האימים' הזאת‪ ",‬הוסיף פיץ‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בבקשה תגידי לי שזאת בדיחה או משהו‪ ,‬פוסטר‪ .‬כי אני כבר הייתי איתך במערת אימים לפני‬
‫כמה שבועות‪ ,‬וזה לא היה מי־יודע־מה‪".‬‬
‫"אני בטוחה שהם מתכוונים למערה אחרת‪ .‬אבל‪ ...‬מעולם לא שמעתי על ראש הרקיע או על מגפיים‬
‫ירוקים או‪"...‬‬
‫קולה נמוג כשזיכרון מעורפל מילא את ראשה — הרצאה של אחד המורים למדעים בתיכון הישן‬
‫שלה‪ ,‬בתקופה שעוד חיה עם בני האדם‪.‬‬
‫"בעצם‪ ",‬היא אמרה וקראה שוב את הפתק‪" ,‬אני חושבת שהם מתכוונים להר אוורסט‪ .‬ראש הרקיע‬
‫הוא שם נוסף שלו‪ ,‬שבני האדם משתמשים בו לפעמים‪ ,‬וחוות המקלט נמצאת בהרי ההימלאיה‪ ,‬נכון?‬
‫אז אם סילבני היא התחבולה‪ ,‬זה הגיוני שהברבור השחור יבחר במקום הזה‪ .‬ברכס הצפון־מזרחי יש‬
‫מערה שבה קפא למוות מטפס הרים במגפיים ירוקים‪ .‬קוראים לה 'מערת המגפיים הירוקים' משום‬
 ‫שהגופה עדיין שם‪ ,‬חנוטה בקרח‪".‬‬
‫"איייייייכס — למה בני האדם לא לקחו משם את הגופה?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫"כי היא נמצאת למעלה‪ ,‬בשטח המת של ההר‪ ,‬במקום שבו תנאי השטח מסוכנים ולא מאפשרים‬
‫להזיז אותה‪ .‬אני זוכרת שהמורה שלי אמר לי שמאות גופות פזורות ברחבי הר האוורסט‪".‬‬
‫"אני חושב שזה הדבר העצוב ביותר ששמעתי בחיים שלי‪ ",‬אמר פיץ בשקט‪" .‬למה שהברבור‬
‫השחור יבחר במקום הזה?"‬
‫"אולי הם רוצים להפחיד את הנסתרים‪ ",‬אמר קיף‪" .‬ואם זה נכון‪ ,‬אני די בטוח שהמשימה תושלם‬
‫בהצלחה!"‬
‫"אבל איך אתם אמורים להגיע לשם?" שאלה סופי‪" .‬אתם לא יכולים לבצע שיגור‪ ",‬וליבה נצבט‬
‫משנזכרה שגם היא כבר לא יכולה לעשות זאת‪" .‬ואתם לא יכולים להגיע לשם מהכניסה של חוות‬
‫המקלט בפחות משלושה ימים‪ .‬וגם אילו יכולתם‪ ,‬יש צורך בצוות מלווים מקרב שבט ה ֶשׁ פָּה ובמכלי‬
‫חמצן‪ ,‬ובשנים של אימונים‪ .‬הטיפוס על האוורסט הוא אחד הדברים המסוכנים שבני האדם עושים‪".‬‬
‫"אז למה הם עושים את זה?" שאלה ביאנה‪.‬‬
‫סופי שאלה את המורה שלה את אותה השאלה‪ .‬והיא חזרה על התשובה שקיבלה ממנו‪" :‬כדי לראות‬
‫אם הם יכולים‪".‬‬
‫ביאנה כיווצה את אפה‪" .‬בני האדם הם מוזרים‪".‬‬
‫"אולי‪ ",‬הסכים פיץ‪" ,‬אבל אי אפשר שלא להתפעל מהאומץ הנדרש כדי להביט על הר עצום‪ ,‬לדעת‬
‫עד כמה הוא קטלני ולחשוב‪ ,‬יודעים מה? אני אטפס עליו בכל מקרה!"‬
‫"מזכיר קצת את פוסטר שלנו‪ ,‬לא?" שאל קיף‪" .‬אולי זאת הסיבה שהיא קבעה שיא חדש בחוויות‬
‫על־סף־מוות‪".‬‬
‫"כבר לא‪ ",‬מלמלה סופי‪.‬‬
‫עכשיו היא הייתה רק פרשנית ההודעות‪ ,‬היושבת בביתה החמים והנוח בזמן שחבריה מסכנים את‬
‫חייהם למענה‪" .‬אתם לא צריכים לעשות את זה‪ .‬זה מטורף‪".‬‬
‫"אבל גם חכם‪ ",‬טען פיץ‪" .‬תחשבי על זה‪ .‬אם זה מסוכן עבורנו‪ ,‬ויש לנו זמן להתכונן‪ ,‬זה יהיה‬
‫הרבה יותר גרוע מבחינתם של הנסתרים‪ ,‬כשיופיעו וימצאו את עצמם על פסגה של הר קטלני‪ .‬אני‬
‫בטוח שזאת עוד סיבה שבגללה הברבור השחור בחר במקום הזה‪".‬‬
‫"והפתק שלי הגיע עם זה‪ ",‬הוסיפה ביאנה והושיטה תליון זעיר של ברבור שחור‪.‬‬
‫סופי הסבה את מבטה‪ .‬הלוואי שלא הייתי מרגישה כאילו נמצאה לי מחליפה‪ ,‬חשבה‪.‬‬
‫אבל זה היה פעם התליון שלה‪.‬‬
‫"זה עדיין לא יביא אתכם לשם‪ ",‬אמרה כעבור רגע‪" .‬לא בלי איזה אור מיוחד‪ ,‬או משהו כזה‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל הם בטח יתנו לנו אותו באותו יום‪ ,‬ממש כמו שעשו בפעם הקודמת‪ ",‬הזכיר לה קיף‪.‬‬
‫"נקווה שהם גם יתנו לכם חמצן‪ .‬אתה לא תשרדו שם למעלה בלעדיו‪ .‬והבגדים שיש לכם לא יהיו‬
‫מספיק חמים‪ .‬וגם אז‪ ,‬תצטרכו להתמודד עם הנסתרים‪ .‬עם או בלי מלכודת‪ ,‬הם ישיבו מלחמה‪"...‬‬
 ‫קולה נחלש כשהבינה שהיא מדברת‪ ,‬למעשה‪ ,‬על אביו של קיף‪.‬‬
‫קיף טפח שוב על שרוולו התפוח מרוב כלי נשק‪ ,‬ופניו היו חיוורות כסיד‪" .‬אני חייב למנוע ממנו‬
‫לפגוע במישהו שוב‪ .‬פיץ וביאנה לא חייבים‪ ,‬אבל —"‬
‫"אנחנו הולכים איתך‪ ",‬התעקשה ביאנה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אתה לא עושה את זה לבד‪ ",‬הסכים פיץ‪.‬‬
‫סופי נאנחה‪" .‬הברבור השחור אמר לך להגיד לאביך שהם ילכו במקומי?"‬
‫"אני הנשק הסודי‪ ",‬אמרה ביאנה והתפוגגה שוב כדי להוכיח זאת‪.‬‬
‫סופי בהתה דרך החלונות והביטה בשמש המזדחלת לעבר האופק‪" .‬זה באמת קשה לשבת כאן ולתת‬
‫לכם לסכן את חייכם בגלל זה‪".‬‬
‫"ספרי לי על זה‪ ",‬קרא גריידי ממעלה המדרגות והקפיץ את כולם‪" .‬באמת חשבתם שלא הקשבתי‬
‫לכם מכאן?"‬
‫"אני לא ידעתי‪ ",‬הודה קיף כשגריידי ירד והצטרף אליהם‪" .‬בבקשה‪ ,‬אתה לא יכול לספר לאף אחד‬
‫על אבא שלי‪ .‬אם הוא יגלה — "‬
‫"אני יודע‪ ",‬אמר גריידי והושיט יד כדי להרגיע אותו‪" .‬אבל לפני שאני מסכים‪ ,‬אני חייב לשאול‪:‬‬
‫אתה בטוח שהוא עם הנסתרים?"‬
‫"כן‪ ",‬מלמל קיף ואחז בחוזקה בסמל המשפחתי שלו‪.‬‬
‫הוא לא הרחיב‪ ,‬וסופי סיפרה על הארומארק שמצאו על ידיו של קיף וכיצד הנסתרים הצליחו לאתר‬
‫אותם שוב ושוב‪ .‬פניו של גריידי לבשו ארשת כעס רצחנית‪.‬‬
‫"אסור לך לספר לאף אחד‪ ",‬הזכיר לו קיף‪" .‬אנחנו צריכים שהוא יוביל אותנו קודם אל האחרים‪".‬‬
‫"נכון‪ ",‬אמר גריידי והעביר את ידיו על פניו‪" .‬אי אפשר לרמוס את הנמלה הראשונה שמוצאים‪.‬‬
‫חייבים לחכות למלכת הנמלים‪ .‬אז אני אשמור על סודכם — לעת עתה‪ .‬אבל אני כן אציב גובלינים‬
‫בכוננות ליד קנדלשייד למקרה שהדברים לא יתנהלו כמתוכנן‪ .‬ושניכם צריכים לספר לאבא שלכם‪",‬‬
‫אמר לפיץ ולביאנה‪" .‬אני בטוח שהוא יבין את ההיגיון העומד מאחורי האסטרטגיה של הברבור‬
‫השחור‪ ,‬בעיקר לאור אוזלת היד הנוכחית של המועצה‪ .‬אבל הוא צריך לדעת מה הילדים שלו עושים‬
‫ולקבל הזדמנות לבצע שינויים שישמרו על בטיחותכם‪ .‬בסדר?"‬
‫שניהם הביטו זה בזה והנהנו‪.‬‬
‫"טוב‪ .‬אני עומד לבצע כמה שינויים משלי‪ ",‬הוסיף גריידי‪" .‬ראשית‪ ,‬סנדור בא אתכם‪".‬‬
‫סנדור הזעיף פנים‪" .‬אבל מיס פוסטר — "‬
‫"היא תהיה בטוחה לחלוטין כאן‪ ",‬קטע אותו גריידי‪" .‬אתה צריך להיות עם כולם על ההר ההוא‪ .‬אני‬
‫מדגיש שרק כך אסכים לתוכנית הזאת‪ .‬אחרת אני אמצא בהחלט דרך לעצור בעדכם‪".‬‬
‫קיף משך בכתפיו‪" .‬מבחינתי זה בסדר‪ ,‬כל עוד גיגאנטור מרגיש טוב עם זה‪".‬‬
‫סנדור הפתיע אותו‪ .‬הוא הרכין את ראשו ואמר‪" ,‬לכבוד הוא לי‪ ,‬מר סנסן‪".‬‬
‫"אוחחח — אכפת לך להישאר עם 'קיף'? אני לא בדיוק משתגע על שם המשפחה הזה כרגע‪".‬‬
 ‫סנדור הנהן‪.‬‬
‫"אז אני מניח שהעניין סגור‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬והושיט את ידיו לפיץ ולביאנה‪" .‬תנו לי את המגילות‬
‫שלכם‪ .‬כתוב כאן שצריך להשמיד אותן‪".‬‬
‫"אני יכול לעשות את זה‪ ",‬אמר גריידי והוציא מכיסו אבן צור כסופה‪.‬‬
‫הוא הצית את המגילות שבערו בלהבה סגולה והניח לאש לזחול על הנייר כמו טחב זוהר‪ ,‬עד שלא‬
‫נותרה שם אלא ערמת אפר‪.‬‬
‫"דרך אגב‪ ,‬קיף‪ ",‬אמר גריידי וניער את האפר מאצבעותיו‪" .‬אני מצטער שאביך נקלע לזה‪ .‬אני‬
‫מקווה שנפלה כאן טעות‪ .‬אבל אם לא‪ ,‬אני רוצה שתדע שאתה יכול לפנות אליי בכל עניין‪ .‬וזה נכון‬
‫גם לכולכם‪ ",‬אמר לפיץ ולביאנה‪" .‬יש מספיק קרבות נגדנו כרגע‪ .‬אם אנחנו רוצים לשרוד את הימים‬
‫הקרובים‪ ,‬נצטרך לסמוך זה על זה ולעבוד יחד‪ .‬אנחנו מסוגלים לזה?"‬
‫כולם הנהנו‪.‬‬
‫"טוב‪ .‬אז בואו נאכל כולנו עוד פרוסת עוגשמלו‪ .‬יש לי תחושה שזאת תהיה הארוחה השלווה‬
‫האחרונה שלנו למשך כמה ימים‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪61‬‬
‫סופי סירבה לשתות תה תותי נמנום לפני השינה‪ ,‬ובלעדיו‪ ,‬וללא כל דרך להגיע לסילבני‪ ,‬היא גילתה‬
‫שהשינה בלתי אפשרית‪ .‬לבסוף היא זחלה אל מחוץ למיטה ובילתה את שארית הלילה מכורבלת על‬
‫הרצפה ליד החלון בחדרה ובוהה בכוכבים‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬משראתה כמה קטלנית יכולה להיות האש שלהם‪ ,‬הם נראו לה שונים‪.‬‬
‫היא תהתה אם חברי המועצה מרגישים כמוה‪ .‬האם הם נשארים ערים כל הלילה ומתחרטים על‬
‫שביצעו את הריפוי של פינטאן בחדר עם תקרת זכוכית?‬
‫יש להם על מה להתחרט‪.‬‬
‫אז מדוע בחרו במגדל ההוא?‬
‫האם חששו שהגמדים שנעלמו יצילו אותו בדרך כלשהי‪ ,‬אם יחזיקו אותו מתחת לאדמה?‬
‫או שהייתה סיבה אפלה ומרושעת יותר?‬
‫ַה ָסּפֵק היה דבר מוזר כל כך‪ .‬כמו עדשות על עיניה‪ ,‬הוא טשטש את הקווים בין צל לאור והפך את‬
‫הכול לעכור ואפור‪ .‬כל דבר יכול להיות הכול‪ .‬או לא כלום‪.‬‬
‫היא רק ידעה שהמועצה יכולה לעשות דברים קרים ולא נעימים‪ ,‬ושעכשיו היא חסרת אונים ולא‬
‫מסוגלת לעשות דבר בנוגע לכך‪.‬‬
‫ואולי היא כן מסוגלת?‬
‫היא עדיין לא הייתה מוכנה להתמודד עם פוקספייר‪ ,‬וכשחיפשה בחדר העבודה של גריידי מצאה‬
‫שם מילון רוּני עבה יותר מראשה‪ .‬זרועותיה כאבו כששלפה את הכרך העבה מהמדף ונשאה אותו‬
‫לחדרה‪ ,‬אבל המאמץ השתלם‪ .‬לקוד שג'ולי השתמשה בו ביומן שלה חייבת להיות תבנית כלשהי‪ ,‬או‬
‫מפתח‪ .‬אם היא תוכל להבין איך הוא בנוי‪ ,‬היא תוכל לתרגם את העמודים‪.‬‬
‫הנזר שלה האט את קצב התקדמותה‪ .‬יכולת הריכוז שלה התחילה להיחלש אחת לכמה שורות‪ ,‬והיא‬
‫הייתה בטוחה למדי שהזיכרון הצילומי שלה לא פועל באותו דיוק שהיא רגילה אליו‪ .‬אבל היה טוב‬
‫לעשות משהו יצרני‪ .‬גם אם לא נראה שזה יעזור‪.‬‬
‫בכל פעם שהשוותה את הסימונים של ג'ולי לאלפבית הרוני במילון‪ ,‬היא לא הצליחה למצוא‬
‫התאמה‪ .‬למען האמת‪ ,‬ככל שבחנה אותן‪ ,‬כך נראו לה האותיות לא טבעיות‪ ,‬כאילו ג'ולי ניסתה‬
‫להעתיק משהו שהתבוננה בו‪ ,‬ולפעמים היד בגדה בה‪ .‬סימנים שורבטו על סימנים אחרים‪ ,‬ורבים‬
‫מהקווים היו כל כך צפופים‪ ,‬עד שסופי לא הצליחה להבין לאיזה סמל רוּני הם קשורים‪.‬‬
‫אף על פי כן היא הרגישה שהבלגן הזה מוּכּר לה‪.‬‬
‫ראייתה החלה להטשטש‪ ,‬ואז סנדור הודיע שיש לה אורח‪ ,‬ודקס דשדש בעצבנות ונכנס לחדרה‪.‬‬
‫"לא הייתי בטוח שתסכימי לפגוש אותי‪ ",‬מלמל‪.‬‬
 ‫"חשבתי שזה פיץ‪".‬‬
‫היא ידעה שהיא מרושעת‪ ,‬אבל היא לא הצליחה להימנע מזה‪.‬‬
‫דקס לא הגיב לדבריה‪ .‬הוא רק נעץ את מבטו בשטיח‪ ,‬ונראה כל כך עצוב ואבוד עד שהיא הייתה‬
‫חייבת לומר לו‪" ,‬סליחה‪".‬‬
‫כשהרים את מבטו‪ ,‬היו דמעות בעיניו‪" .‬אני אוריד את זה ממך ברגע זה‪ ,‬סופי‪ .‬לא אכפת לי שהם‬
‫י ַגלו אותי‪".‬‬
‫"כן אכפת לך‪ .‬ואתה יודע שלא רק אתה בסכנה‪ .‬אני לא יכולה לתת לזה לקרות‪".‬‬
‫"אז מה אני צריך לעשות? רוצָה שגם אני אחבוש אחד כזה? אני אעשה את זה‪ .‬כבר התחלתי לבנות‬
‫אותו‪".‬‬
‫הוא הושיט יד לתוך ילקוט בית הספר שלו ושלף מתוכו עיגול מתכת קהה עם דוגמת חודים במקום‬
‫סלסולים‪.‬‬
‫סופי חטפה אותו מידיו ורצה אל סנדור‪ ,‬שמעך אותו בידי הגובלין הענקיות שלו לכדור מתכת‪.‬‬
‫"אני יודעת מה אתה יכול לעשות‪ ",‬אמרה סופי כשלקחה את הנזר המעוך והחזירה אותו לדקס‪.‬‬
‫"אתה יכול לא לבנות עוד אחד לעולם‪ ,‬ולהפסיק לייצר נשק עבור המועצה!"‬
‫"כבר עשיתי את זה‪ .‬אמרתי להם שלא אבנה עבורם שום דבר נוסף‪".‬‬
‫"מה הם אמרו?"‬
‫הוא נעץ את מבטו בכדור המעוך‪ ,‬והעביר את אצבעותיו על פיסות המתכת המפורקות‪ ,‬כאילו הן‬
‫להוטות לתקן את הנזר‪" .‬שהם זקוקים לעזרתי כדי לאתר את הברבור השחור‪ .‬ושלמרות שהמצב נרגע‬
‫מול המלך דימיטאר‪ ,‬אנחנו עדיין צריכים להיות מוכנים מעתה והלאה‪ .‬הם אמרו לי שיוכלו לתת לי‬
‫עוד זמן כדי שאשקול זאת שוב‪ .‬אבל אני לא אעשה את זה‪ .‬אני כבר לא סומך עליהם‪ .‬מעולם לא‬
‫סמכתי עליהם באמת‪ .‬פשוט‪ "...‬הוא נאנח והכניס את גרוטאת הכדור לילקוט‪" .‬מצא חן בעיניי להרגיש‬
‫שאני חשוב‪ ,‬את יודעת? כל החיים התייחסו אליי כאל בזבוז של כספי קרן הלידה‪ .‬ואז‪ ,‬פתאום‪ ,‬חברי‬
‫המועצה באו לבקר בבית שלנו כדי לדבר איתי‪ ,‬ואמרו לי כמה אני מוכשר בטירוף‪ .‬ורציתי להרשים‬
‫אותם‪ .‬אני יודע שזה לא תירוץ‪ .‬אבל רק ניסיתי שהשם 'דיזני' יהיה שם מעורר כבוד‪ .‬כדי שהשלישייה‬
‫לא תצטרך לעבור את מה שאני עברתי‪".‬‬
‫סופי נאנחה‪" .‬אני יודעת‪ ,‬דקס‪ .‬ואני מבינה‪ .‬ואני לא רוצה לכעוס עליך‪ .‬אבל אני כועסת‪ .‬וכנראה‬
‫אכעס עוד תקופה מסוימת‪ .‬אתה יכול לתת לי קצת זמן?"‬
‫הוא הִנהן בעצב‪.‬‬
‫"אבל תוכלי לעשות לי טובה אחת?" שאל‪" .‬לא‪ ,‬טובה היא לא המילה הנכונה‪ .‬אני יודע שלא מגיעה‬
‫לי טובה״‪ .‬הוא התקרב והצביע על אצבעה החשופה‪" .‬אני מבין לגמרי למה הסרת את כפתור המצוקה‬
‫שלך‪ ,‬ואני יודע שהדבר האחרון שאת רוצה לעשות הוא להתקשר אליי‪ .‬אבל‪ ...‬אם המורדים ירדפו‬
‫אחרייך שוב? את לא יכולה לגרום‪ ,‬או לתקשר עם אף אחד בטלפתיה‪ ,‬או לשגר את עצמך ולברוח‪,‬‬
‫ואני לא אוכל לחיות עם עצמי אם יקרה משהו‪".‬‬
 ‫"יש לה אותי‪ ",‬הזכיר לו סנדור‪.‬‬
‫"אני יודע‪ .‬אבל בבקשה‪ ,‬סופי‪ .‬תני לי לעשות משהו כדי לשמור על ביטחונך‪".‬‬
‫עיניו נצצו מדמעות‪ ,‬וסופי הרגישה שגם עיניה צורבות‪.‬‬
‫דקס היה הילד שנאבק בחוטפים כדי שהיא תוכל לנסות להימלט‪ .‬הוא סבל בשקט כששרפו אותו‬
‫שוב ושוב מכיוון שלא רצה שיעשו לה אותו דבר‪ .‬הוא היה החבר הראשון שלה‪ ,‬החבר הטוב ביותר‬
‫שלה‪ ,‬והוא רק רוצה לשמור עליה‪.‬‬
‫ואף על פי שעדיין כעסה עליו היא שלפה את הטבעת שהכין לה והחליקה אותה על אצבעה‪ ,‬ואז‬
‫הכניסה גם את האייפוד שלה לכיס‪.‬‬
‫"תודה‪ ",‬מִלמל‪ ,‬הסתובב ומחה את עיניו‪" .‬תזכרי‪ ,‬אם את זקוקה למשהו‪ ,‬את רק צריכה ללחוץ על‬
‫האבן המרכזית והיא תקרא לי‪".‬‬
‫סופי הנהנה‪.‬‬
‫לא הייתה לה שום כוונה להשתמש בכפתור אי פעם‪ .‬אבל נחמד שדקס שוב עומד לצידה‪.‬‬
‫הוא הלך‪ ,‬והיא חזרה למשימה המשעממת של חקר הרונים‪ .‬היא הצליחה לקרוא רק עוד כמה‬
‫עמודים כשאדליין הציצה מבעד לדלת‪ ,‬והודיעה לה שיש עוד אורח שממתין לה בסלון‪.‬‬
‫היא ציפתה למצוא את פיץ‪ ,‬את קיף או את ביאנה עם חדשות על הברבור השחור‪ .‬במקום זאת‪ ,‬היא‬
‫מצאה את יושב הראש ליטו‪ ,‬עומד מתחת לנברשת הבדולח‪ .‬הוא נראה מוזר בשכמייה הכתומה‬
‫ובטוניקה שלו‪ .‬מאיים פחות מאשר בבגדים הכסופים שנהג ללבוש בתפקידו כמאור‪ .‬ואולי היא פשוט‬
‫סומכת עליו עכשיו‪.‬‬
‫"אני חושש שלא אוכל להישאר זמן רב‪ ",‬אמר לה כשהציעה לו לשבת‪" .‬יש לי עוד כמה דברים‬
‫לסדר‪ .‬אבל רציתי לעבור כאן כשראיתי ששוב נעדרת מהלימודים היום‪ ,‬ולא כדי ללחוץ עלייך‪ .‬אני‬
‫מבין שאולי נחוץ לך עוד זמן הסתגלות‪ .‬עם זאת‪ ,‬השיעורים שלך מחכים לך ברגע שתהיי מוכנה‬
‫לחזור‪ .‬כל השיעורים‪".‬‬
‫"אפילו שיעורי היכולת שלי?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"כמובן‪".‬‬
‫"אבל‪ ...‬האם זה‪ ",‬היא הצביעה על הנזר שלה‪" ,‬לא הופך אותם לבלתי אפשריים?"‬
‫"אה‪ ,‬אני הייתי בטוח ששום דבר אינו בלתי אפשרי‪ ".‬הוא טפח על שפתיו והבהיר לה שהוא שומר‬
‫על סודה‪" .‬אבל גם אם אני טועה בעניין הזה‪ ",‬הוסיף‪" ,‬כל המנטורים שלך עדיין רואים שיש ערך‬
‫לשיעורים שלך‪ .‬אני יודע שטירגן מצפה מאוד להזדמנות לבסס את הבנתך המעמיקה בכללי‬
‫הטלפתיה‪".‬‬
‫"מה עם ברונטה וליידי קאדנס?" סופי נאלצה לשאול‪.‬‬
‫"ליידי קאדנס הבטיחה לי שיש תכסיסים לחיקוי מוצלח שמשיגים תוצאות טובות יותר מאשר יכולת‬
‫של פוליגלוטים‪ .‬וחבר המועצה ברונטה פנה אליי ביוזמתו‪ ,‬והתעקש שהשיעור שלך לא יבוטל‪ .‬כמעט‬
‫סירבתי‪ ,‬נוכח חלקו במצוקתך הנוכחית‪ .‬אבל אמרתי לו שאשאיר בידייך את ההחלטה‪ .‬הוא ביקש ממני‬
 ‫למסור לך הודעה‪ .‬הוא חזר עליה ארבע פעמים כדי לוודא שאני זוכר אותה‪".‬‬
‫גלגול העיניים של יושב הראש ליטו הבהיר לה מה עמדתו בעניין זה‪.‬‬
‫"הוא אמר‪' ,‬צריך להיות אדם מיוחד כדי לראות את האפלה בתוך מישהו ולא לגנות אותו‪ '.‬יש לך‬
‫מושג למה הוא מתכוון?"‬
‫"לא ממש‪ ",‬הודתה סופי‪.‬‬
‫אלא אם כן ברונטה התכוון לשיעור האחרון שלהם‪ ,‬שהיה דרמטי למדי‪.‬‬
‫אבל היא כן גינתה אותו‪ .‬היא הייתה מוכנה שקיף יפעיל עליו את כישוריו כגלאי שקר כדי לגלות‬
‫אם הוא המדליף מבין חברי המועצה‪ .‬טוב שהם לא עשו זאת‪ .‬עכשיו ברונטה הוא אחד מחברי המועצה‬
‫היחידים שעדיין עומדים לצידה‪ ,‬גם אם היא עדיין חושבת שהוא מסתיר משהו‪.‬‬
‫"וזאת הייתה כל ההודעה שלו?" היא שאלה‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬היה עוד קטע‪ .‬הוא אמר‪' ,‬הגרימה נובעת מהלב‪ ,‬לא מהראש‪"'.‬‬
‫"רגע‪ .‬האם זה אומר שהוא חושב שאני יכולה עדיין — "‬
‫יושב הראש ליטו חייך‪" .‬אם כן‪ ,‬האם עליי להניח שתשאירי את מערכת השעות שלך כמות שהיא?"‬
‫"נראה לי‪ ",‬מלמלה סופי‪ ,‬ובקושי האמינה שהיא מותירה על כנו‪ ,‬מרצונה החופשי‪ ,‬את השיעור עם‬
‫ברונטה‪.‬‬
‫אבל המחשבה על החזרת היכולת שלחה עקצוצים של תקווה במעמקי ראשה‪ ,‬וסילקה כמה מהעננים‬
‫שחנקו את יכולת הריכוז שלה‪ .‬בייחוד כשיושב הראש ליטו לחץ את כתפה ואמר לה‪" ,‬קחי את הזמן‬
‫הנחוץ לך כדי להסתגל למצבך החדש‪ .‬אבל דעי שפוקספייר מחכה לך‪ .‬אנחנו צריכים שכוכבת הפלא‬
‫שלנו תחזור אלינו‪".‬‬
‫"אני לא כוכבת‪ ",‬אמרה לו כששָׁלף מאתר דקיק משרוולו‪.‬‬
‫"זה לא מה שראיתי‪ .‬אני יודע ממקורות מוסמכים שדבר לא יכול לעצור אותך מלהיות מי שאנחנו‬
‫צריכים שתהיי‪".‬‬
‫ואז נעלם‪ ,‬והותיר אותה טעונה במרץ מחודש‪ .‬היא חזרה לחדרה והתמקדה ביומנה של ג'ולי‪.‬‬
‫המחשבות שלה עדיין היו איטיות יותר‪ ,‬וכאב הראש שלה לא התעמעם לחלוטין‪ .‬אבל הפעם היא‬
‫הרגישה בטוחה בעצמה‪ ,‬והביטחון גרם לה להבין שהיא לגמרי בכיוון הלא נכון‪.‬‬
‫ג'ולי רצתה שהיומן הזה יגיע לידיו של הברבור השחור‪ ,‬וזאת הסיבה ש"שירת הברבור" הייתה‬
‫חלק מהמפתח למציאתו‪ .‬כך שהיא הייתה חייבת להשאיר רמז שיגלה להם איך לקרוא אותו‪ .‬והרמז‬
‫חייב להיות מוסתר בין הרונים היחידים שנכתבו בצופן של הברבור השחור‪.‬‬
‫"התבוננות‪ ",‬לחשה סופי‪ ,‬ועקבה באצבעותה אחרי הקווים והסלסולים‪.‬‬
‫מה ג'ולי ניסתה להגיד לה? שתתבונן במשהו שנמצא בתוך היומן?‬
‫אבל איך היא יכולה לעשות זאת אם היא אפילו לא מסוגלת לקרוא אותו? במה היא יכולה להשתמש‬
‫כדי‪...‬‬
‫סופי שמטה את היומן‪ ,‬ולא הייתה בטוחה אם עליה לבעוט בעצמה או לקפץ מעלה־מטה‪.‬‬
 ‫היא החליטה לבדוק אם היא צודקת לפני שתחליט‪.‬‬
‫היא קראה את הכותרת כאילו פירושה "מחשבות" או "הרהורים‪ ".‬אבל מה אם ג'ולי התכוונה לזה‬
‫במובן המילולי?‬
‫"בבקשה בבקשה בבקשה‪ ",‬לחשה סופי‪ ,‬ואחזה במראת הכיס האנושית מהקופסה הכחולה של ג'ולי‪,‬‬
‫אל מול העמוד הראשון‪.‬‬
‫אם סופי צודקת‪ ,‬האותיות אמורות להשתקף במהופך ו‪...‬‬
‫היה לה רגע אחד לחגוג את הצלחתה כשהקווים הפכו לאותיות והיא הצליחה סוף סוף להבין את‬
‫משמעותן‪.‬‬
‫ואז היא קראה את המשפט הראשון‪.‬‬
‫"אם מצאת את היומן הזה‪ ,‬מאוחר מדי לעצור אותו‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪62‬‬
‫‪ ‬‬
‫"את מי?" צעקה סופי כשהביטה היטב בדף שלפניה‪.‬‬
‫נראה שג'ולי לא הייתה מוכנה לספר לה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬נראה שהמשפט הראשון התווסף מאוחר יותר‪ ,‬מכיוון שאחריו הופיע דיווח על הסיבה‬
‫שבגללה הצטרפה ג'ולי מלכתחילה לברבור השחור‪.‬‬
‫תרגום הרונים היה מייגע ואילץ את סופי לעבוד בקצב איטי להפליא‪ .‬ג'ולי כנראה העתיקה‬
‫השתקפות של רשימה מקורית‪ ,‬וכתב ידה היה מרושל וכמעט בלתי קריא‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬כשסופי כתבה‬
‫אות אחר אות‪ ,‬היא הצליחה להרכיב את המילים בסיפורה של ג'ולי‪.‬‬
‫פרנטיס גייס אותה לברבור השחור לקראת סוף שנת הלימודים הראשונה שלה ברמה העילית‪ .‬הוא‬
‫היה המאור של מגדל הזהב‪ ,‬ושמע אותה אומרת לחברה שהמנהגים הישנים כבר לא מתאימים‬
‫לתקופה הנוכחית‪ .‬היא התכוונה לכך בכל הנוגע לשידוכים‪ ,‬אבל פרנטיס הקדיש את השבועות הבאים‬
‫כדי להוכיח לה שדבריה תקפים‪ ,‬למעשה‪ ,‬גם בנוגע למועצה כולה‪.‬‬
‫היא התנגדה בתחילה לאמירות בוגדניות כל כך‪ ,‬אבל אז הראה לה פרנטיס מגילה שנכתבה בידי‬
‫ענק‪ .‬המסר הבהיר לה שהתרחשו חילופי מידע כלשהם בין הענקים לבין חבורה קטנה של אֶלפים‪.‬‬
‫כשפרנטיס הראה את המגילה למועצה‪ ,‬הם פסקו שזאת "אי הבנה" ופטרו את העניין מבלי לחקור‬
‫אותו‪ ,‬וכך נהגו גם בנוגע לעוד כמה ידיעות מודיעיניות מטרידות שחשפו אנשי הברבור השחור‪ .‬לכן‬
‫הם ייסדו את הארגון שלהם‪ .‬מישהו היה צריך להתחיל לפעול‪ ,‬לפני שיהיה מאוחר מדי‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬ג'ולי סירבה להצעתו‪ ,‬בטענה שחייה מספיק מורכבים‪ .‬אבל הם לא נתנו לה להתחמק‪.‬‬
‫זרים היו נתקלים בה במסדרונות ולוחשים דברים כמו "הנפילה לעולם אינה נראית לפני התקומה"‬
‫ו"הנועזים והאמיצים נסתרים תמיד‪ ".‬אחר כך היא מצאה פתקים שנתחבו לכיסיה ובהם הופיעו‬
‫תאריכים ושעות של פגישות שהיה עליה להגיע אליהן‪.‬‬
‫היא לא התייצבה לפגישות‪ ,‬ובסופו של דבר התעמתה עם פרנטיס ודרשה שהברבור השחור יעזוב‬
‫אותה במנוחה‪ .‬אבל לברבור השחור לא היה כל קשר להודעות הללו‪.‬‬
‫גם המורדים ניסו לגייס אותה לשורותיהם‪.‬‬
‫זה היה הרגע שבו החליטה להצטרף אליהם כסוכנת כפולה‪.‬‬
‫פרנטיס הזהיר אותה שזה מסוכן מדי‪ ,‬אך ג'ולי סירבה להשתכנע‪ .‬היא נשבעה אמונים לברבור‬
‫השחור והתאמנה בדרכי הפעולה הבסיסיות שלהם‪ .‬אבל בפעם הבאה שמצאה פתק תחוב בכיסה‪ ,‬היא‬
‫מילאה אחר ההנחיות כדי למצוא את המורדים‪.‬‬
‫בשלושת העמודים הבאים הופיע תיאור מפורט של כל הפתקים‪ ,‬הרמזים והמבחנים השונים‬
‫שהמורדים העמידו בהם את ג'ולי‪ ,‬בניסיון להחליט אם הם יכולים לבטוח בה‪ .‬היא הגיעה ליותר‬
‫מתריסר "פגישות" שלהם‪ ,‬שלא היו יותר ממציאת פתק נוסף שהם השאירו לה‪ ,‬עוד בטרם נודע לה‬
‫שהם מכנים את עצמם הנסתרים‪ .‬ולאורך חודשים ארוכים הם המשיכו להצדיק את שמם‪.‬‬
‫היא מצאה הודעות אקראיות או שמעה לחישות‪ ,‬אך מעולם לא פגשה חבר אמיתי בארגון‪ .‬היא‬
‫התחילה לחשוב שכל העניין הוא סתם משחק‪ ,‬כאשר —‬
‫"היי‪ ,‬סופי?" שאלה אדליין‪ ,‬וכמעט גרמה לסופי התקף לב‪.‬‬
‫היא חייכה חיוך קטן כשהניחה קערת מרק ורוד וצלחת קוביות מנומרות בשחור־לבן על הרצפה ליד‬
‫סופי‪" .‬נראה שמצאת דרך לתרגם את זה‪".‬‬
‫סופי הנהנה‪" .‬אני כותבת גרסה שתוכלו לקרוא כשאסיים‪ .‬לא שאני לומדת מזה הרבה‪".‬‬
‫מרתקת ככל שהייתה‪ ,‬ההיסטוריה של ג'ולי לא סיפקה תשובות אמיתיות‪ .‬אבל לסופי לא הייתה‬
‫אפשרות לדלג קדימה‪ .‬הרונים המבלבלים גרמו לה להבין שהיא עלולה להחמיץ בקלות מידע חיוני‪.‬‬
‫"מה זה?" שאלה סופי ונגעה בקוביות הדביקות שבצלחת‪.‬‬
‫"הן לא מאוד טעימות‪ ,‬אני מודה‪ ",‬הזהירה אותה אדליין‪" .‬טעמתי כמה מהן כשפרסתי אותן והן די‬
‫חמוצות‪ .‬זהו פרי בשם מַבהירוֹן‪ .‬הגנומים נתנו לי אותו‪ ,‬כי הוא אמור לעזור לגוף להתנגד להשפעת‬
‫הטכנולוגיה‪ .‬למען האמת‪ ,‬אין לי מושג איך זה עובד‪ .‬אבל אני יודעת שהגנומים מאמינים שכל דבר‬
‫שאיננו טבעי הוא משחית‪ .‬וכשהם שמעו על הנזר שלך‪ ,‬הם התעקשו שתאכלי מנת פרי בכל לילה‪.‬‬
‫טענו שזה יבהיר לך את הראש ויחדד את ההגנות של גופך‪ .‬אז חשבתי לתת לך להחליט אם את רוצה‬
‫לנסות‪".‬‬
‫"זה לא יכול להזיק‪ ,‬נכון?" החליטה סופי‪ ,‬והתחרטה על ההחלטה ברגע שטעם הנגיסה הראשונה‬
‫הגיע אל הבלוטות הסמוכות לאוזניה‪.‬‬
‫"די חמוצות" הייתה הגדרה בלשון המעטה‪.‬‬
‫ובכל זאת היא הכריחה את עצמה לסיים את הקוביות שבצלחת‪ ,‬ואחרי שהצליחה לבלוע את כולן‪,‬‬
‫הרגישה באמת קצת יותר טוב‪ .‬אולי זאת הייתה רק אשליה‪ ,‬אבל נראה שכאב הראש שלה התעמעם‬
‫קצת‪.‬‬
‫"אני באמת חושבת שזה עזר‪ ",‬היא אמרה והדפה את קערת המרק הצידה כדי שתוכל לחזור‬
‫לעבודה‪" .‬תוכלי להודות לגנומים בשמי בפעם הבאה שתפגשי אותם?"‬
‫אדליין דחפה אליה בחזרה את המרק‪" .‬אני אעשה זאת‪ .‬אבל את עדיין צריכה לאכול ארוחת ערב‬
‫של ממש‪ ,‬סופי‪ .‬היומן יכול להמתין עשר דקות נוספות‪".‬‬
‫סופי הזעיפה פנים אבל לא התווכחה‪ ,‬וגמעה את המרק‪ ,‬שהיה עדיין חם מדי‪ ,‬במהירות כזאת‪ ,‬עד‬
‫שהייתה בטוחה שצרבה לעצמה את כל בלוטות הטעם‪.‬‬
‫"בסדר?" שאלה והראתה לאדליין את הקערה הריקה ברובה‪.‬‬
‫"אני מניחה שכן‪ ".‬אדליין נקשה באצבעותיה‪ ,‬גרמה לקערה להיעלם‪ ,‬ואז נקשה שוב כדי להביא‬
‫צלחת פיצוצי פודינג‪" .‬הכנתי אותם הפעם עם סוכר מקורמל‪ ,‬ואני חייבת לומר‪ ,‬ייתכן שהם הטובים‬
 ‫ביותר שהכנתי אי פעם‪ .‬אצטרך לזכור את זה בפעם הבאה שאביא אותן לבראנט‪".‬‬
‫"גם אני יכול לנסות?" שאל גריידי כשהצטרף אליהן ולקח לעצמו שתיים‪" .‬מה יש? אני צריך אחת‬
‫לכל יד!"‬
‫סופי חייכה‪ ,‬ועשתה כמוהו‪.‬‬
‫ואדליין צדקה‪ ,‬אלה היו העוגיות הטובות ביותר שאפתה‪ .‬עשירות וקרמיות‪ ,‬כאילו קרם הברולה‬
‫הטעים ביותר בעולם נדחס לתוך קליפה דקיקה ומסוכרת‪ .‬היא הייתה מסוגלת לאכול את כל העוגיות‬
‫שבצלחת‪ ,‬לפחות עד שגריידי הרס לה את מצב הרוח‪.‬‬
‫"כרגע הגיעה חבילה לסנדור מהברבור השחור‪ ",‬אמר בשקט‪" .‬הם שלחו לו גלימה לבנה ועבה‬
‫ואיזה מכשיר כסוף שיעזור לו לנשום בגובה רב‪".‬‬
‫סופי התעמקה בפרחים שעל השטיח‪ ,‬ושאלה מבלי להביט בגריידי‪" ,‬הם סיפרו לו עוד משהו על‬
‫התוכנית שלהם?"‬
‫"הם ירדו לפרטים‪ ,‬במפתיע‪ .‬עדיין הייתי צריך לקרוא בין השורות המחורזות‪ ,‬אבל נשמע שהם‬
‫רוצים שכולם ייפגשו ליד העץ של קנריק ביער הוונדרלינגים בשעת הזריחה‪ ,‬ושם ימצאו את כל מה‬
‫שנחוץ להם כדי לזנק אל המערה האיומה ההיא שסיפרתם עליה‪".‬‬
‫"ואז?"‬
‫"ואז הם ימצאו דלת נסתרת שהנסתרים אמורים לחשוב שהיא כניסה סודית אל חוות המקלט‪ .‬אבל‬
‫זוהי למעשה דרך ללא מוצא המסתיימת במערה קטנה‪ .‬שם הם ימתינו כאשר יציבו הנסתרים את‬
‫המארב שהם מתכננים‪ ,‬ואז הגמדים של הברבור השחור יארבו להם‪ .‬ואַת לא צריכה לדאוג לסילבני‪.‬‬
‫איכשהו הם שכנעו את ג'ורק לאבטח גם אותה וגם את גרייפל למשך הלילה בשרשראות עמידות‬
‫במיוחד‪ .‬וקיף‪ ,‬פיץ וביאנה לעולם לא יעזבו את המערה‪ .‬כל הלחימה תבוצע על ידי הברבור השחור‪".‬‬
‫"זהו זה?" שאלה סופי ותהתה אם החמיצה משהו‪" .‬זה נשמע כל כך‪ ...‬פשוט‪".‬‬
‫"תוכניות פשוטות הן תמיד הטובות ביותר‪".‬‬
‫"אולי‪ .‬אבל‪ ...‬אז‪ ...‬פיץ‪ ,‬ביאנה וקיף פשוט הולכים לשבת במערה ולהסתתר בזמן שהברבור השחור‬
‫יתקוף? למה הם בכלל צריכים להיות שם?"‬
‫"מכיוון שהברבור השחור צריך שהנסתרים יבחינו במטרה אחרת‪ ,‬קלה ותמימה‪ ,‬ויורידו את רמת‬
‫הכוננות שלהם‪ .‬זה נשמע כאילו הם בעצם משחזרים את התרחיש שקרה במערה שהיית בה עם קיף‪.‬‬
‫רק שהפעם אתם יודעים שהם מגיעים‪ .‬וזה ההבדל העיקרי והחשוב‪".‬‬
‫"אני מניחה‪ ",‬היא הסכימה‪ ,‬ולא ידעה בדיוק ממה נובעת תחושת האכזבה שלה‪.‬‬
‫היא צריכה לשמוח שהחברים שלה יהיו בטוחים‪ .‬אבל איכשהו‪ ,‬היא הרגישה שזה לא נכון לתפוס‬
‫את הרעים בקלות כזו‪ .‬אחרי כל הפתקים והתיאטרליות שלהם‪ ,‬היא ציפתה מהברבור השחור לקצת‬
‫יותר מגמדים שיוצאים מתוך השלג‪.‬‬
‫"הם יהיו בסדר‪ ",‬הבטיח גריידי‪ ,‬שפירש לא נכון את הבעתה הזעופה‪" .‬סנדור יוודא את זה‪ .‬ואם‬
‫הפירוקינטיקאי שלהם נמצא איתם‪"...‬‬
 ‫הוא לא סיים את המשפט‪ .‬אך המבט שהחליף עם סנדור הבהיר שנערך ביניהם הֶסדר‪ .‬קטלני‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאלה אדליין והושיטה את ידה אל סופי‪" .‬אני יודעת שזה יכול להיות קשה להשקיף‬
‫על הכול מהצד‪".‬‬
‫"זה מוזר‪ ",‬הודתה סופי‪" .‬אבל‪ ...‬יש לי מה שיעסיק אותי‪".‬‬
‫היא נדרכה כשנזכרה שגריידי נמצא בחדר‪.‬‬
‫הוא ליטף את ראשה‪" .‬אדליין מספרת לי מה קורה‪ ,‬סופי‪ .‬יש משהו שאת רוצה לספר לי?"‬
‫סופי הצביעה על הרונים הזעירים שהיא תרגמה‪" .‬אני מקווה שאני קרובה לפענוח‪ .‬אבל בינתיים זה‬
‫רק סיפור ארוך ומבולגן‪".‬‬
‫אדליין נאנחה‪" .‬מתאים לג'ולי‪".‬‬
‫גריידי עצם את עיניו וקולו התעבה כשלחש‪" ,‬אני רוצה לדעת כל מה שתגלי‪".‬‬
‫"אתה תדע‪ ,‬אני מבטיחה‪".‬‬
‫הוא הנהן‪ ,‬ואז השתררה שתיקה כבדה‪ .‬אף אחד מהם לא נראה חזק מספיק כדי להפר אותה‪ ,‬ואדליין‬
‫הובילה לבסוף את גריידי אל מחוץ לחדר ואִפשרה לסופי לחזור לתרגם‪.‬‬
‫היא חששה שעיניה מתחילות לפזול כשעברה על הקטע שבו תיארה ג'ולי את הפעם הראשונה‬
‫שדיברה עם הנסתרים‪ .‬זאת הייתה אישה‪ ,‬אם כי ג'ולי רק שמעה את קולה מבעד לסדק בקיר‪ .‬האישה‬
‫אמרה לה שהם יוכלו לטפל בהתאמה הגרועה שלה ולהביא לשינוי מעמדו של בראנט כחסר יכולות‪.‬‬
‫השינויים לא יתרחשו מייד‪ ,‬אך היא הבטיחה שהם אכן יקרו אם ג'ולי תישבע להם אמונים‪.‬‬
‫ג'ולי הסכימה‪.‬‬
‫היא אמרה לעצמה שזהו חלק מתוכניתה לחדור אל הארגון שלהם‪ .‬אבל כשנכנסה‪ ,‬בעקבות‬
‫הנחיותיהם של הנסתרים‪ ,‬לתוך יער בשטח אסור‪ ,‬השתלטו עליה הספקות‪ .‬ההוכחה היחידה שלה לכך‬
‫שהנסתרים הם הרעים הגיעה מהברבור השחור‪ .‬איך היא יכולה לדעת שלא הוליכו אותה שולל? היא‬
‫כמעט שכנעה את עצמה שהנסתרים נלחמו למען אותה המטרה‪ .‬אבל אז הגיעה אל קרחת היער‪.‬‬
‫דמויות שהסתתרו תחת גלימות שחורות כבדות הקיפו אותה בחושך‪ ,‬ואחת מהן‪ ,‬שֶקולה קול של‬
‫גבר שנשמע לה מוּכּר‪ ,‬אמרה לה שעליה להוכיח את נאמנותה לפני שתוכל להצטרף‪ .‬הדמות הניפה‬
‫לפיד שעדיין לא דלק‪ ,‬ובהינף קל של פרק כף ידה הוא החל לבעור‪ ,‬בלהבה גדולה ולבנה שהדיפה ריח‬
‫של סוכר שרוף‪.‬‬
‫אפה של סופי עקצץ כשנזכרה בשריפות הלבנות שבערו ברחבי סן דייגו‪ .‬ללהבות ההן היה בדיוק‬
‫אותו ריח‪ .‬מה שאומר שג'ולי לא פגשה רק את המנהיג של הנסתרים‪.‬‬
‫היא פגשה את הרוצח שלה‪.‬‬
‫נושא הלפיד אמר לה שהצטרפות לשורותיהם פירושה הכרה בכך שאויביהם הם אויביה‪ .‬ושאויבים‬
‫יש להשמיד‪ .‬אחר כך הושיט לה את הלפיד והצביע על היער‪ ,‬שגָבַל במתקן גרעיני אנושי כלשהו‬
‫המזהם את האדמה בחומרים הרעילים שלו‪" .‬אין לאפשר לדבר נתעב כל כך להמשיך להתקיים‪ ",‬אמר‬
‫והורה לה להצית את הלהבה הראשונה‪.‬‬
‫היא ניסתה להחזיר לו את הלפיד‪ ,‬אך הוא נשא נאום על הצורך בהגנה על הכוכב שלהם ועל השָׁבת‬
‫הדברים השייכים להם‪ .‬הוא סיפר לה שהמלחמה תתרחש בין שתרצה בכך ובין שלא‪ ,‬והפציר בה‬
‫להצטרף לצד שינצח‪ .‬וכשניסתה בכל זאת להדוף אותו‪ ,‬הוא אחז במפרק ידה וצרב אותה בידיו‬
‫הלוהטות‪ .‬היא צרחה מרוב כאב‪ ,‬אך הוא לא הרפה והורה לאחת הדמויות העטויות בגלימות לשטוף‬
‫ולהעלים את זיכרונותיה האחרונים של ג'ולי‪.‬‬
‫לפני שהספיקו למחוק את תודעתה‪ ,‬השתמשה ג'ולי בגביש הבית שלה כדי לזנק משם‪.‬‬
‫היא הסתתרה בהייבנפילד במשך הימים הבאים‪ ,‬חוששת שהנסתרים ממתינים לה‪.‬‬
‫אבל הייתה לה סיבה נוספת להסתתר‪ .‬סיבה שהייתה מפחידה הרבה יותר‪.‬‬
‫היא הבינה מדוע הקול שלו נשמע לה מוכר‪ .‬הוא‪...‬‬
‫השורות הבאות נשרטו ביסודיות כזאת‪ ,‬שסופי לא הצליחה לבודד מתוֹכַן אפילו אות אחת‪.‬‬
‫וכשהצליחה בכל זאת לחבר כמה רוּנים קריאים‪ ,‬השתנה טון הסיפור של ג'ולי‪.‬‬
‫זה כבר לא היה סיפור‪.‬‬
‫זאת הייתה תחינה‪.‬‬
‫"צריך לזכור כמה הוא כועס‪".‬‬
‫"כמה הוא מרגיש אבוד‪".‬‬
‫"הוא רק רוצה את החיים שנגזלו ממנו‪".‬‬
‫"אבל מי?" שאלה סופי‪ ,‬והצטערה שאינה יכולה להושיט יד אל תוך היומן ולנער את ג'ולי‪.‬‬
‫מדוע היא מגינה עליו?‬
‫היא המשיכה לפרט עוד ועוד על העול שאיסור הפירוקינטיקה הטיל על כתפיו‪ .‬העובדה שתייגו‬
‫אותו כחסר כישרון בזמן שהייתה לו יכולת שהיה צריך להכיר בה‪ .‬אסרו עליו לספק אי פעם את‬
‫תשוקתו ללהבה‪ ,‬שלא ידעה שובע‪ .‬נראה שהוא נלחם ככל יכולתו‪ ,‬אבל המאבק היה קשה מדי‪.‬‬
‫וכשניסה להתייעץ עם פינטאן‪ ,‬פינטאן העניק לו‪ ,‬תחת זאת‪ ,‬שיעורים חשאיים בפירוקינטיקה‪ ,‬ופתח‬
‫את דעתו לכמיהות ולאפשרויות חדשות‪.‬‬
‫הכוח ִתדלק אותו ורדף אותו והפך אותו למישהו שג'ולי לא הכירה עוד‪ .‬אבל היא עדיין לא נקבה‬
‫בשמו‪ ,‬והיומן הלך והתקרב אל סופו‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬תגידי לי שכתבת כאן את שמו‪ ",‬התחננה סופי כשהפכה את הדף אל העמוד האחרון‪.‬‬
‫הפסקאות האחרונות לא נתנו לה תשובות‪ .‬רק שרבוטים חפוזים שדיברו על כך שמגיע לו לקבל‬
‫הזדמנות נוספת‪.‬‬
‫ג'ולי תכננה ללכת אליו בפעם האחרונה ולנסות לגרום לו לנהוג בהיגיון‪ .‬ואם היא תיכשל‪...‬‬
‫"את צוחקת עליי!" צעקה סופי כשקראה את המשפט האחרון‪.‬‬
‫האם ג'ולי באמת הכינה תא מיוחד בקיר שלה‪ ,‬ונתנה לוורטינה סיסמה‪ ,‬ותיעדה את הדברים בכתב‬
‫הפוך כדי שרק מישהו עם מראה מיוחדת יוכל לקרוא זאת‪ ,‬וגם זה‪ ,‬רק אם הייתה לו מידה אדירה של‬
‫סבלנות‪ ,‬ואז לא ציינה את שמו?‬
 ‫סופי קמה על רגליה והרגישה שהיא חייבת לזוז‪ ,‬או אולי לבעוט במשהו‪ ,‬כדי לנקות את הראש‪.‬‬
‫האם ייתכן שטעתה בתרגום? האם עליה לחזור ולקרוא הכול פעם נוספת?‬
‫היא הרימה את היומן והמראה‪ ,‬ותהתה אם עיניה באמת יכולות להתמודד עם עוד מרתון של תרגום‪,‬‬
‫כשגריידי הציץ מבעד לדלת‪.‬‬
‫"הכול בסדר פה?" הוא שאל‪" .‬באתי כדי לספר לך שסנדור יצא‪ ,‬וחשבתי ששמעתי אותך צועקת‪".‬‬
‫"סנדור יצא?" סופי שלחה מבט מבעד לחלון ונדהמה לראות פסים כחולים־סגולים שבישרו על‬
‫הזריחה הקרבה‪.‬‬
‫"לפני כמה דקות‪ ",‬אמר גריידי‪" .‬אבל משום מה לא נראה לי שצעקת בגלל זה‪ .‬מצאת שם משהו?"‬
‫שאל והצביע על היומן הסגול שהיא אחזה בחוזקה‪ .‬הוא נשם נשימה עמוקה לפני ששאל‪" ,‬גילית‬
‫משהו רע?"‬
‫"בכנות? לא גיליתי כלום‪ .‬אחרי כל מה שהייתי צריכה לעבור כדי להבין מה כתוב כאן‪ ,‬גיליתי שזה‬
‫פשוט סיפור ארוך שלא אומר לי כלום‪".‬‬
‫כתפיו של גריידי צנחו בהקלה‪" .‬הסיפורים של ג'ולי תמיד נגמרו כך‪ .‬היא הייתה מתנהגת כאילו‬
‫חשפה איזו תגלית מדהימה‪ ,‬ורוב הזמן הייתי חושב‪ ,‬זה הכול? אבל כעבור זמן מה הבנתי שמה שהיא‬
‫סיפרה לי היה גדול — עבורה‪ .‬היא לא נהגה לשתף סודות‪ .‬אני חושב שזאת הסיבה שההתאמה הגרועה‬
‫כל כך הרגיזה אותה‪ .‬פתאום כולם י ָדעו על חייה האישיים הרבה יותר ממה שהיא רצתה שיידעו‪.‬‬
‫דווקא כך הבנתי שהיא באמת אוהבת את בראנט‪ .‬לא משנה כמה היה להם קשה‪ ,‬היא תמיד עמדה‬
‫לצידו‪".‬‬
‫הוא חייך כשנזכר‪ ,‬כי מבחינתו זה היה זיכרון מתוק‪.‬‬
‫אבל סופי הרגישה כאילו היא נמצאת שוב בתוך המגדל הבוער ההוא וצופה ממנו בעולם המבעבע‬
‫ונמס סביבה‪.‬‬
‫המראה החליקה מידה ונפלה על השטיח בקול חבטה רכה‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאל גריידי‪.‬‬
‫סופי הנידה בראשה ולא הצליחה לענות‪.‬‬
‫היא לא הייתה בטוחה שתצליח אי פעם לדבר שוב‪ ,‬והיא כמעט קיוותה שכך יהיה‪ ,‬כדי שלעולם לא‬
‫תצטרך לגלות לגריידי את האמת‪.‬‬
‫היא שפשפה את מפרק כף היד ונזכרה בכוויות שהחוטף גרם לה‪ .‬אבל היא נזכרה גם בכוויה אחרת‪,‬‬
‫כזאת שהיא אפילו לא חשבה שהיא כווייה‪ ,‬אף על פי שנדרשה משחה לכוויות כדי לטפל בה‪.‬‬
‫הכוויה שבראנט גרם לה‪.‬‬
‫"הוא פירוקינטיקאי‪ ",‬לחשה‪ ,‬בידיעה שהמילים נכונות‪ ,‬אף שקיוותה נואשות שלא יהיו‪.‬‬
‫כי אם היא צודקת‪ ,‬אז‪ ...‬בראנט לא רק היה עם ג'ולי ביום מותה‪.‬‬
‫הוא זה שהצית את האש שהרגה אותה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 
 ‫‪63‬‬
‫סופי טמנה את ראשה בין ידיה וניסתה לחשוב על דבר כלשהו שיוכיח לה שהיא טועה‪.‬‬
‫היא ביקרה אצל בראנט — היא דיברה איתו‪.‬‬
‫והוא הפחיד אותה עד מוות בשתי הפעמים‪.‬‬
‫הוא אפילו אמר לה‪" ,‬כבר ראיתי אותך קודם‪ ",‬בפעם הראשונה שהיא פגשה אותו‪.‬‬
‫עכשיו היא סוף סוף יודעת איפה‪.‬‬
‫אבל קולו! היא זכרה את קול החוטף שלה‪ ,‬והוא לא נשמע כמו בראנט‪.‬‬
‫אלא ש‪ ...‬בראנט היה חולה כשביקרה אצלו‪.‬‬
‫או שהוא ניסה להסוות את קולו‪.‬‬
‫הוא אפילו מנע ממנה לחקור את זיכרונותיו‪ .‬האם זה משום שחשש ממה שהיא תמצא?‬
‫"לא‪ ",‬היא לחשה וחזרה על כך שוב ושוב‪ ,‬כאילו אם תחזור הרבה פעמים על המילה היא תהפוך‬
‫פתאום לאמת‪.‬‬
‫"אוקיי‪ ,‬הייתי די סבלני‪ ",‬אמר גריידי‪ ,‬נטל את ידיה וחיכה שתביט בו‪" .‬אבל את תצטרכי לספר לי‬
‫מה קורה‪".‬‬
‫היא ידעה שהוא צודק‪ ,‬אבל זה היה גדול מדי‪.‬‬
‫משנה חיים‪.‬‬
‫זה יקרע את ליבו לגזרים קטנטנים‪.‬‬
‫"בבקשה תגידי לי‪ ,‬סופי‪ .‬אני צריך לדעת‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ ",‬היא לחשה‪ ,‬ומחתה את הדמעות‪.‬‬
‫אבל היא עדיין לא הייתה מסוגלת להביט בו‪.‬‬
‫"מיהו הפירוקינטיקאי? פשוט תגידי את זה ממש מהר‪".‬‬
‫היא הידקה את אחיזתה בו‪ ,‬בידיעה ששניהם יצטרכו משהו להיאחז בו אם היא תאמר לו‪.‬‬
‫גריידי פיתל את אצבעותיו סביב אצבעותיה‪ ,‬והיא השתנקה מהגוש המר שבגרונה‪ .‬היא נשמה עמוק‬
‫ולחשה‪" ,‬בראנט‪".‬‬
‫גריידי נאלם דום‪.‬‬
‫היא הרגישה שהזמן כמו עמד מלכת‪ ,‬כאילו היקום כולו ניצב על סף האַין‪ ,‬עומד ליפול בכל רגע‪.‬‬
‫אבל קולו של גריידי היה רך‪ ,‬כמעט בלתי נשמע‪ ,‬כשהרפה ממנה ואמר‪" ,‬אני צריך ללכת‪".‬‬
‫"לאן?" שאלה סופי‪ ,‬ותחבה איכשהו את רגליה לזוג נעליים תוך כדי ריצה אחריו‪.‬‬
‫היא לא הופתעה שהוא עלה במדרגות במקום לרדת‪ ,‬וגם לא כשניצב מתחת לגבישי הרבמזניק‬
‫והכריז בקול על ביתו של בראנט‪.‬‬
 ‫אבל היא לא הייתה יכולה לתת לו ללכת‪.‬‬
‫"אתה לא יכול לעשות את זה‪ ,‬גריידי‪ ",‬היא התחננה ורצה אליו‪.‬‬
‫"האמיני לי‪ ,‬אני יכול‪".‬‬
‫הוא זז כדי לצעוד אל תוך האור‪ ,‬אך סופי אחזה בזרועו וגררה אותו לאחור‪.‬‬
‫"יכול להיות שאני טועה‪".‬‬
‫"איך?" שאל‪.‬‬
‫היא שפשפה את מפרק כף ידה ונזכרה בצריבת הכוויה האחרונה של בראנט‪ .‬והיא שִחזרה את‬
‫זיכרון האש שראתה במוחו‪ ,‬ואת האופן שבו הלהבות התפוצצו בעוצמה רבה כל כך‪ .‬פתאומית כל כך‪.‬‬
‫איך זה שבראנט הועף למקום מבטחים‪ ,‬ואילו ג'ולי הייתה מוקפת?‬
‫זה מתקבל על הדעת רק אם הוא הצית את האש‪.‬‬
‫"זה נכון‪ ",‬לחשה‪.‬‬
‫"אז תני לי ללכת‪".‬‬
‫"אבל הוא בטח אפילו לא יהיה שם‪ ",‬הזכירה לו‪" .‬אני בטוחה שהוא יהיה עם כל האחרים על הר‬
‫אוורסט‪".‬‬
‫"אולי‪ ",‬הסכים גריידי‪" .‬אבל אני אמתין לו למקרה שיימלט‪".‬‬
‫היא עדיין לא הרפתה ממנו‪ ,‬והבעת פניו הפכה נוקשה ועמומה‪ ,‬כאילו היה לאבן‪" .‬אל תכריחי אותי‬
‫לגרום לך להרפות‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫היא הבינה למה הוא מתכוון‪ ,‬והרפתה מידו‪.‬‬
‫"אל תספרי לאדליין‪ ",‬הוא לחש‪.‬‬
‫היא זינקה לעברו כשצעד אל האור‪ ,‬ולא הייתה לגמרי בטוחה מה היא עושה‪ .‬היא עוד הספיקה‬
‫לקוות שבראנט לא יהיה שם‪ .‬ואז‪ ,‬כוחו של האור קרע את שניהם משם‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫"לא היית צריכה לעשות את זה!" צעק גריידי כשהופיעו שוב על האדמה הסלעית של הצוק הקר‬
‫והעגום‪" .‬לכי הביתה עכשיו!"‬
‫"לא בלעדיך!"‬
‫"תאמיני לי‪ ,‬סופי‪ ,‬את לא רוצה להיות כאן כשזה יקרה‪".‬‬
‫היא נרעדה כשפנתה אל ביתו המרובע ונטול החלונות של בראנט‪.‬‬
‫הבית שגריידי ואדליין בנו כדי לספק לו את כל צרכיו‪.‬‬
‫הבית שבו ביקרו בכל שנה‪ .‬הביאו לו את העוגיות האהובות עליו‪ .‬נהגו בו כאילו היה בנם‪.‬‬
‫"שש־עשרה שנה‪ ",‬אמר גריידי‪ ,‬הרים אבן והטיח אותה בקיר‪.‬‬
‫היא התנפצה ברעש גדול להמוני רסיסים‪.‬‬
 ‫סופי קפאה‪ ,‬וחיכתה שבראנט יפתח את הדלת בסערה ויתעמת איתם‪.‬‬
‫אך הדלת נשארה סגורה והבית נותר שקוע בדממה מוזרה‪ .‬דבר לא נשמע‪ ,‬מלבד שאגת הרוח‬
‫הקפואה וקולות ההתנפצות של האבנים שהשליך גריידי‪ ,‬אבן אחר אבן אחר אבן‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬חסר נשימה ומשלא נותרו בידיו עוד אבנים‪ ,‬הוא פנה הצידה כדי למחות את דמעותיו‬
‫בשרוולו‪.‬‬
‫סופי חיבקה אותו בחוזקה‪ ,‬בתקווה שאם תאחז בו מספיק חזק היא תוכל להבטיח שלא יתפרק‪.‬‬
‫"כל הזמן הזה‪ ",‬הוא לחש‪" .‬ואני חשבתי שהצער שבר אותו‪".‬‬
‫"אולי זה נכון‪".‬‬
‫היא עדיין ראתה בעיני רוחה את בראנט כורע בפינת החדר‪ ,‬מערסל בידיו את הסיכה של ג'ולי‪.‬‬
‫והוא כתב לה מאות רבות של שירי אהבה ומכתבים‪.‬‬
‫"ואם זאת הייתה תאונה?" היא שאלה בשקט‪ .‬היא ידעה טוב יותר מכל אחד אחר עד כמה יכולה‬
‫הפירוקינטיקה להיות לא יציבה‪ .‬ובסופו של דבר הוא שרף את עצמו‪" .‬מה אם הוא איבד את‬
‫עשתונותיו והאש פשוט‪ ...‬ניצתה?"‬
‫"את זה אני אוהב בך‪ ,‬סופי‪ ",‬אמר גריידי‪ ,‬וליטף באצבעותיו את ראשה‪ ,‬נזהר שלא לגעת בנזר‬
‫שלה‪" .‬את תמיד מקווה לטוב‪".‬‬
‫"אבל מה אם אני צודקת?"‬
‫"גם אם את צודקת‪ ,‬ואני לא חושב שזה המצב‪ ,‬איך ייתכן שמה שהוא עשה לך היה תאונה?" הוא‬
‫נסוג מעט לאחור‪ ,‬אחז במפרקי כפות ידיה והעביר עליהם את אצבעותיו‪.‬‬
‫פרקי הידיים שמר פורקל טיפל בהן למעלה משעה כדי לרפא אותן‪.‬‬
‫"אולי —"‬
‫"ובכן‪ ,‬אני מניח שזה אומר שלא אקבל עוד פיצוצי פודינג‪ ",‬אמר קול מריר מאחוריהם‪.‬‬
‫גריידי אחז בסופי באחיזת מלחציים‪ ,‬משך אותה לעמוד מאחוריו ופנה אל בראנט‪.‬‬
‫בראנט נשען על דלת המתכת‪ ,‬ונראה נינוח לחלוטין בחלוק הצהוב־כתום המוזר שלו‪ ,‬כאילו ידע‬
‫שהיום הזה יגיע והתכונן לקראתו‪.‬‬
‫"אני מניח שכבר אין צורך להעמיד פנים‪ ,‬נכון?" שאל‪ ,‬ועבר לדבר בקול החלול והצרוד שסופי‬
‫ידעה שתזהה בכל מקום‪ .‬שפתיו המצולקות התעקלו בחיוך מרומז כשמבטו פגש בעיניה‪" .‬מה? לא‬
‫שמֵחה לראות אותי שוב? ואני חשבתי שהתאמצת מאוד כדי למצוא אותי‪".‬‬
‫"למעשה‪ ,‬התאמצתי מאוד כדי לבלום אותך‪ ",‬אמרה לו‪.‬‬
‫"וגם זה לא הצליח כל כך‪ ,‬נכון?" הוא העביר את אצבעותיו על מצחו‪ ,‬והדגים את צורת הנזר שלה‪.‬‬
‫"אני חייב לומר‪ ,‬ההגבלה הזאת היא ההחלטה הטובה היחידה שהמועצה קיבלה אי פעם‪ .‬טוב‪ ,‬וגם‬
‫ההחלטה שאת תרפאי את פינטאן‪ .‬שתיהן ממש התאימו לי‪".‬‬
‫החיוך שלו גרם לסופי בחילה‪.‬‬
‫"היזהר‪ ,‬בראנט!" אמר גריידי‪.‬‬
‫"למה? כדי שאוכל לחכות עוד שש־עשרה שנים עד שתגלה מה קורה? תגיד‪ ,‬מה אתה חושב שאני‬
‫עושה כל היום? יושב בקופסה הקרה הזאת שנקראת בית‪ ,‬בוהה בקירות ומחכה לביקור השנתי שלי?‬
‫למען האמת‪ ,‬אני יוצא כל הזמן‪ .‬זה מדהים איך קצת ֵאפֶר עוזר לי לחמוק מגובלינים‪".‬‬
‫סופי נשמה עמוק‪" .‬אתה היית הפולש שהשאיר את טביעת הרגל ההיא באחו‪ ,‬והיית בחוות המקלט‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫תשובתו היחידה הייתה חיוך זחוח‪.‬‬
‫"מה אתה רוצה מסילבני?" היא תבעה לדעת‪ ,‬והצטערה שגריידי השתמש בכל האבנים ואין לה במה‬
‫לרגום אותו‪.‬‬
‫"יצור שהמועצה תעשה הכול כדי שיישאר בחיים?" שאל בראנט‪" .‬מה יש לי בכלל לעשות איתו?"‬
‫לפני שסופי הספיקה להשיב התעופף אגרופו של בראנט והוא היכה את עצמו בפניו‪ .‬הוא מעד‬
‫לאחור והתנגש בקיר‪ ,‬וכשהתייצב‪ ,‬זלגו זרזיפים אדומים במורד סנטרו המצולק‪.‬‬
‫"במקומ לא הייתי עושה את זה שוב‪ ",‬הזהיר בראנט את גריידי‪.‬‬
‫"אחרת‪ "?...‬שאל גריידי‪ ,‬וגרם לבראנט לנעוץ לעצמו את מרפקו בבטן עד שהתקפל מרוב כאב‪.‬‬
‫"אתה לא משטה באף אחד‪ ,‬בראנט‪ .‬ראיתי את השיגעון שאתה מסתיר מתחת לפני השטח‪ .‬צפיתי בך‬
‫שורט את הקירות וזוחל על בטנך ומתמוטט לתוך שלולית הרוק שלך‪".‬‬
‫שיניו של בראנט היו מרוחות באדום כשחייך‪" .‬אולי רק רציתי לראות אם תנגב את הרוק שלי!"‬
‫זה זיכה אותו בשני אגרופים עצמיים נוספים בפניו‪ ,‬אבל הכאב רק גרם לו לצחוק‪.‬‬
‫"עכשיו אתה מרגיש טוב יותר‪ ,‬גריידי?"‬
‫"שום דבר לעולם לא יגרום לי להרגיש טוב יותר!" נהם גריידי‪" .‬גזלת הכול —"‬
‫"הכול נגזל ממני!" ההתפרצות הותירה את בראנט מתנשם בקושי‪ ,‬והוא אחז בחזהו ובהה בשמיים‬
‫החיוורים והריקים‪" .‬כל מה שאי פעם רציתי היה לתפוס את מקומי הראוי בחברה‪ .‬אבל המועצה לא‬
‫נתנה לי‪ .‬כי הם פחדו מזה יותר מדי‪".‬‬
‫הוא נקש באצבעותיו ולהבות אדומות־כתומות ניצתו על ידו והזדחלו על עורו‪.‬‬
‫"תראו איך אתם מנסים להסתתר!" אמר כששלח את ידו לעומתם‪" .‬אתם לא רואים את היופי בזה?‬
‫זאת מתנה משמיים‪".‬‬
‫"אש הורסת כל מה שהיא נוגעת בו‪ ",‬הזכירה לו סופי כשהביטה בלהבות המרצדות ורוקדות‪.‬‬
‫"לא אותי‪ ".‬הוא נופף בידו‪ ,‬מַראֶה להם שעורו לא נמס‪.‬‬
‫"היא כן הרסה אותך‪ .‬ראיתי את המכתבים שכתבת לג'ולי‪ .‬אני יודעת כמה אהבת אותה‪".‬‬
‫"זה נכון‪ ".‬הוא אִגרף את כף ידו וכיבה את הלהבות‪" .‬אבל המועצה והברבור השחור הרעילו אותה‬
‫נגדי‪".‬‬
‫"היא לא הייתה נגדך‪ ",‬אמרה לו סופי‪" .‬קראתי את היומן שלה‪ .‬היא הגנה עליך — אפילו בסוף‪,‬‬
‫כשהיא ידעה מה אתה‪".‬‬
‫"אני‪ ",‬אמר בראנט ברוגע‪" ,‬אני בעל חזון!"‬
 ‫"לא‪ ,‬אתה רוצח!" צעק גריידי‪" .‬ואני לא אתן לך להמשיך לחמוק מעונש‪".‬‬
‫"נראה אם תוכל לעצור אותי‪".‬‬
‫לפני שסופי הספיקה למצמץ‪ ,‬בראנט פיתל את אצבעותיו לכיוון השמיים ולחש מילה כלשהי‪,‬‬
‫שהורידה אליו מהשמיים כדור להבת נצח בגודל של כדורסל‪.‬‬
‫"די‪ ",‬אמר לו גריידי‪ ,‬קולו היה רגוע באופן לא טבעי‪ ,‬ובראנט קפא כאילו מישהו לחץ על מתג‬
‫ההשהייה שלו‪.‬‬
‫להבת הנצח ריחפה מעל כף ידו של בראנט כמו כוכב דולק זעיר‪ ,‬ושטפה אותו בזוהר מהבהב בגוון‬
‫צהוב זרחני‪.‬‬
‫"כבה אותה‪ ",‬דרש גריידי‪.‬‬
‫בראנט שלח אליו חיוך מעוקם‪" .‬נראה אותך מכריח אותי‪".‬‬
‫"אין בעיה‪".‬‬
‫הבעת הגיחוך שעל פניו של בראנט התחלפה באימה כשזרועו הפנויה התרוממה בתנועה איטית‬
‫ומכוונת ודחפה את ידו למרכז כדור הלהבה‪.‬‬
‫בראנט צרח‪" .‬עצור!" צעקה סופי‪.‬‬
‫"הוא יכול לעצור את זה בעצמו‪ ",‬אמר לה גריידי‪" .‬הוא רק צריך לכבות את הלהבה‪".‬‬
‫"לעולם לא‪ ",‬בראנט ירק מבעד לשיניו החשוקות‪.‬‬
‫"אם כך‪ ,‬תישרף!"‬
‫הצרחות של בראנט גברו וסופי כיסתה את אוזניה‪ ,‬אך היא עדיין שמעה את היללות המיוסרות‬
‫שהדהדו בין הסלעים‪ .‬והריח הרקוב והמתוק להחליא של הבשר הנשרף היה בלתי נסבל‪.‬‬
‫"בבקשה‪ ,‬גריידי‪ ",‬התחננה סופי‪.‬‬
‫אבל גריידי לא הניד עפעף‪.‬‬
‫רק כשלחצה את זרועו ולחשה‪" ,‬זה לא מה שג'ולי הייתה רוצה‪ ",‬הוא השפיל את ראשו‪ ,‬וצעקותיו‬
‫של בראנט דעכו והפכו ליבבות עמומות‪.‬‬
‫"את צריכה ללכת‪ ,‬סופי‪ ",‬אמר לה גריידי‪ ,‬וכל גופו התחיל לרעוד‪.‬‬
‫"לא בלעדיך‪".‬‬
‫"אני צריך לסיים את זה קודם‪".‬‬
‫"איך?" היא שאלה אותו‪" .‬אם לא תפסיק עכשיו‪ ,‬סופ יהיה כמו שלו‪".‬‬
‫"תקשיב לה‪ ",‬מלמל בראנט‪ ,‬ומשך את עצמו מעלה אט אט‪ ,‬עד שעמד‪ .‬סופי נמנעה מלהביט בידו‪.‬‬
‫היא לא רצתה לראות את הנזק שגרמה להבת הנצח‪" .‬היא מין כלי נשק קטן וחכם‪".‬‬
‫"אני לא כלי נשק!" התפרצה סופי‪.‬‬
‫"כבר לא‪ ",‬הסכים בראנט‪ ,‬הצליף בזרועו ושיגר את להבת הנצח אל ראשה‪.‬‬
‫סופי התכופפה והרגישה את קצות שערה נחרכים מהחום‪ .‬כדור האש חלף מעליה והחמיץ אותה‬
‫בסנטימטרים ספורים‪.‬‬
 ‫היא כיסתה את פניה והתכוננה למתקפה שנייה‪ ,‬אבל בראנט השתתק‪.‬‬
‫הכול היה ָשׁ ט‪ ,‬מלבד לשונות האש הצהובות שליחכו את קיר הסלע המשונן שמאחוריה והתפשטו‬
‫לכדי להבה פראית‪.‬‬
‫"גריידי?" צעקה סופי משהבינה שהוא כבר לא לצידה‪.‬‬
‫היא נעמדה על רגליה‪ ,‬מצמצה בשל העשן הסמיך ואז הבחינה בשתי דמויות העומדות בסמוך לקצה‬
‫המצוק‪.‬‬
‫"עצור!" סופי צרחה ושעטה אל גריידי‪.‬‬
‫הוא הקפיא אותה לפני שהספיקה להגיע אליו ועצר אותה באמצע הזינוק‪ ,‬כאילו נתפסה על ידי קרן‬
‫גרירה חייזרית‪" .‬לא כדאי שתעשה את זה‪ ,‬אבא‪".‬‬
‫"לא‪ ",‬הוא הסכים‪" .‬אבל אני חייב‪ .‬זאת הדרך היחידה לשמור עלייך‪".‬‬
‫בראנט צעד צעד נוסף קדימה ומטר של חלוקי נחל נפל מעבר לקצה המצוק‪.‬‬
‫"עצור!" צרחה סופי שוב‪" .‬תן למועצה לקחת אותו‪".‬‬
‫"כדי שגורלו יהיה כמו זה של פינטאן? הם לעולם לא יעשו מה שצריך לעשות‪ .‬והוא ימצא דרך‬
‫לשרוף שוב‪".‬‬
‫"אני יכול לשרוף עכשיו!" בראנט סינן פקודה ולהבת הנצח התנחשלה לצידו והתפתלה לכדי כדור‬
‫אש עצום שריחף מעליהם‪" .‬שחררו אותי‪ ,‬או שאוריד אותה על כולנו‪".‬‬
‫"לעולם לא תצליח‪ ",‬הבטיח גריידי‪.‬‬
‫"ועוד איך אצליח‪ ".‬כדור האש ירד מטה‪ ,‬וגריידי התכופף‪" .‬רק תן לי סיבה‪ ,‬גריידי‪ ,‬וכולנו נעלה‬
‫בלהבות — כולל סופי‪ ",‬הוסיף‪ ,‬הנמיך עוד יותר את כדור האש ואילץ את גריידי לכרוע‪" .‬אם היא‬
‫הולכת‪ ,‬כולנו הולכים‪ .‬או שתודה שהפסדת ותשחרר אותי‪".‬‬
‫"אני יכול לגרום לך לרצות להיכנע‪ ",‬הטיח בו גריידי‪.‬‬
‫"באמת?" הוא צחק כשגריידי התנשף ושפשף את ראשו‪" .‬נראה לי שאתה לא יכול‪ .‬אני מניח שיש‬
‫יתרונות בכך שיש כמה סדקים בשכל הזקן שלך‪".‬‬
‫"לעולם לא אשחרר אותך‪ ,‬בראנט‪".‬‬
‫"אם כך‪ ,‬אתה יכול להקריב בת נוספת‪ .‬הבחירה כולה שלך‪".‬‬
‫לא‪ ,‬הבינה סופי‪ .‬הבחירה תלויה בה‪.‬‬
‫אם היא תיתן לגריידי להרוג את בראנט‪ ,‬היא תאבד אותו‪ ,‬וזהו סיכון שהיא לא מוכנה לו‪ .‬היא‬
‫חייבת לגרום לו לשנות את דעתו‪ ,‬והיא הייתה די בטוחה שהיא יודעת איך לעשות זאת‪ ,‬בהנחה‬
‫שברונטה צדק כשאמר שבגרימה‪ ,‬הלב הוא המפתח‪.‬‬
‫היא עצמה את עיניה וניסתה להשתיק את הכאוס ולהתמקד בזיכרונות האהבה שלה‪ .‬ראשה סירב‬
‫להתמקד‪ ,‬אבל היא אִפשרה לליבה לתפוח מרוב רגשות‪ :‬פרץ החמימוּת שׁ ָחשָׁה כשגריידי ואדליין‬
‫אמרו לה שהם אוהבים אותה‪ ,‬האמון והאמונה שהרגישה ביום שאימצו אותה‪ ,‬וההקלה המתוקה‬
‫שחוותה ברגע שקראה להם לראשונה "אימא" ו"אבא"‪ .‬היא הרגישה גם את אהבתה למשפחתה‬
‫האנושית‪ :‬כל החיוכים והנשיקות והליטופים בגב בשעת לילה מאוחרת שעזרו לה להירדם‪ .‬היא‬
‫הרגישה את החיבוק האחרון שהעניקה להם לפני שנפרדה מהם לעד‪ .‬ואת כתפו האיתנה של פיץ‪,‬‬
‫כאשר החזיק אותה ונתן לה לבכות והבטיח לה שהכול יהיה בסדר‪ .‬היא חשה כיצד נצמדה אל דקס‬
‫כשנמלטו יחד‪ ,‬והרגישה את הגאווה והכרת התודה שמילאו אותה כשהתבוננה בקיף‪ ,‬שנלחם להגן‬
‫עליה מחוץ למערה החשוכה והעוינת‪ .‬היא אפילו הרגישה את הכבוד הנינוח שרחשה לביאנה‪ ,‬שחזרה‬
‫תמיד‪ ,‬גם אחרי שרבו‪ ,‬ואת הנחמה והאושר שסילבני ואיגי הביאו לחייה‪.‬‬
‫כל תחושה חלפה דרכה כמו רוח קיצית‪ ,‬והיא סחררה אותן יחד ונתנה להן להפוך לסופה נפשית‪.‬‬
‫האנרגיה הייתה פרועה ובלתי נשלטת‪ ,‬אבל מלאת עוצמה‪.‬‬
‫כמה עוצמה‪.‬‬
‫זה היה הכוח החזק ביותר שחשה אי פעם‪ .‬וכשהוא געש ופלש אל תוכה‪ ,‬היא ידעה שדבר לא יוכל‬
‫לעצור אותו‪ ,‬בטח לא עיגול מתכת מטופש‪.‬‬
‫היא נשמה נשימה עמוקה והכינה את גופה לתפוס את גריידי ברגע שיכולת ההפנוט שלו תתפוגג‪.‬‬
‫ואז פקחה את עיניה ודחפה ממוחה את האנרגיה החמה‪.‬‬
‫הגל פגע בגריידי‪ .‬הוא נאנק‪ ,‬וסופי התנפלה עליו וגלגלה אותו הרחק מכדור האש שהתרסק לצידם‪.‬‬
‫היא לא הצליחה לראות את בראנט בסבך הלהבות‪ ,‬אבל היו לה בעיות גדולות יותר להתמודד איתן‪.‬‬
‫גריידי איבד הכרה בזרועותיה‪ ,‬והשכמייה שלו כבר בערה‪.‬‬
‫היא קרעה את הבד הבוער והשליכה אותו‪ ,‬ואז אחזה בזרועותיו של גריידי וגררה אותו משם מהר‬
‫ככל יכולתה‪ .‬להבת הנצח התפשטה‪ ,‬אך הרוחות היו לטובתה‪ .‬היא שמטה אותו מאחורי סלע ענק‪,‬‬
‫בדקה את הדופק שלו ווידאה שהוא עדיין נושם‪.‬‬
‫"היית צריכה לתת לו להרוג אותי‪".‬‬
‫סופי הסתובבה וראתה את בראנט ניצב מאחוריה‪ ,‬פניו המוכתמות בדם פראיות כמו האש‬
‫שמאחוריו‪.‬‬
‫אחת מידיו הייתה חסרה‪ .‬הגדם החרוך היה עטוף בבד כתום שקרע מחולצתו‪ .‬היד השנייה שלטה‬
‫בכדור בוער נוסף של להבת נצח‪.‬‬
‫שפתו המצולקת‪ ,‬השותתת דם‪ ,‬התעקלה בחיוך כשאמר לה‪" ,‬עכשיו אוכל לגמור עם זה‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪64‬‬
‫‪ ‬‬
‫"זה באמת מה שאתה רוצה?" צעקה סופי כשבראנט הרים את זרועו כדי להטיל את הלהבה‪.‬‬
‫"ההורים שלך נטשו אותך‪ ,‬אבל גריידי מעולם לא עשה זאת‪ .‬כך אתה רוצה לגמול לו?"‬
‫"כך הוא גמל לי‪ ",‬אמר‪ ,‬והראה לה את הגדם המושחר שלו‪" .‬אבל אולי אני צריך לתת לו לחיות‪.‬‬
‫כך הוא יוכל להתעורר כל יום בידיעה ששכב שם‪ ,‬ולא היה מסוגל לעשות שום דבר כשהרגתי עוד‬
‫אחת מבנותיו‪".‬‬
‫ידיה של סופי התכדררו לאגרופים‪ ,‬ואז הרגישה מתכת קרה לוחצת על אצבעה‪.‬‬
‫הטבעת שלה‪.‬‬
‫היא לחצה על כפתור המצוקה‪ ,‬אף שלא ידעה איך דקס יוכל לעזור לה‪ ,‬אם יוכל בכלל למצוא‬
‫אותה‪ .‬אבל היא הייתה מותשת מכדי לבצע גרימה שוב‪ .‬הַקריאה לעזרה הייתה המהלך האחרון שנותר‬
‫לה‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬היה לה עוד מהלך אחד‪ ,‬אבל הוא עלול להיות הדבר המטופש ביותר שתעשה בחייה‪.‬‬
‫"אתה לא רוצה להרוג אותי‪ ",‬לחשה‪ ,‬והתרחקה צעד איטי אחד מגריידי‪ ,‬כדי להגן עליו‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני באמת חושב שאני רוצה‪".‬‬
‫"אתה לא‪ .‬אילו רצית‪ ,‬כבר הייתי מתה‪ .‬היו לך המון הזדמנויות כשהייתי בת ערובה בידיך‪".‬‬
‫"קיבלתי פקודה לא להרוג אותך‪".‬‬
‫"פקודה?" שאלה סופי‪ ,‬המומה לגלות שבראנט אינו המנהיג‪" .‬מִפינטאן? או אולי מהענקים?"‬
‫"ניסיון יפה‪ .‬וכדאי שתפסיקי לנסות להסיח את דעתי‪ ,‬זה לא יציל את חייך‪".‬‬
‫"אז לְמה אתה מחכה?" שאלה סופי‪ ,‬בתקווה שהיא צודקת בנוגע לסיבה שגרמה לו להסס‪.‬‬
‫היא הושיטה את זרועותיה ונלחמה בדחף להתכופף ולעצום את עיניה‪.‬‬
‫ברנאט לא זז‪.‬‬
‫"אתה לא מסוגל‪ ,‬נכון?" היא אמרה ושמטה את ידיה לצידי גופה‪ .‬היא נשמה נשימה חטופה ושאלה‪,‬‬
‫"זה מפני שאני מזכירה לך אותה‪ ,‬נכון?"‬
‫"לא!" צעק בראנט‪ ,‬אך פניו אמרו אחרת‪.‬‬
‫ולשם שינוי‪ ,‬סופי שמחה שהיא מזכירה למישהו את ג'ולי‪.‬‬
‫"אני יודעת שלא התכוונת להרוג אותה‪ ,‬בראנט‪ .‬זאת הייתה תאונה נוראה וטרגית‪ .‬אל תחזור שוב‬
‫על אותה טעות‪ .‬תן לי לחיות הפעם‪ ,‬כמו שאתה מייחל שהיית יכול לעשות למענה‪".‬‬
‫לרגע ארוך אחד היה נראה שבראנט מתפתה להסכים‪.‬‬
‫ואז הוא נופף שוב בזרועו וצעק‪" ,‬אם היא לא קיבלה הזדמנות לחיות‪ ,‬אף אחד לא יקבל!"‬
‫"זה מה שאתה חושב!" צעק דקס‪ ,‬שיצא מבעד למסך העשן והתנפל על בראנט לפני שהספיק לתקוף‬
‫אותו‪.‬‬
‫הם התגלגלו על האדמה הגבשושית וכדור האש התרסק מאחוריהם‪ ,‬הצית את האדמה הסלעית ויצר‬
‫קו אש נוסף‪.‬‬
‫"דקס‪ ,‬צא משם!" צרחה סופי‪ .‬היא אחזה בגריידי וניסתה להעיר אותו בטלטולים‪.‬‬
‫מה שעשתה לגריידי באמצעות יכולת הגרימה באמת המם אותו‪ ,‬ולא נותרה לה ברירה אלא לגרור‬
‫אותו הרחק מהאש ככל שיכלה‪ ,‬מרחק של שלושים מטרים בלבד‪ .‬ואז הגיעה לקצה המצוק התלול‪.‬‬
‫"אני רצינית‪ ,‬דקס‪ ,‬אנחנו מוכרחים לזוז — עכשיו!"‬
‫"באמת?" שאל בראנט‪ .‬הוא חצה לשניים את קיר להבת הנצח כדי שיוכל לעבור דרכו וגרר את‬
‫דקס בגרונו בידו הבריאה‪" .‬מתנה מקסימה הבאת לי‪ .‬הזדמנות לטפל בשני הילדים שהצליחו להימלט‪.‬‬
‫זוכר אותי‪ ,‬ילד?" שאל כשידו הפכה לוהטת וצרבה את צווארו של דקס‪.‬‬
‫עיניו של דקס התמלאו דמעות וגופו רעד מכאב‪ ,‬אבל הוא לא צרח‪.‬‬
‫"אז שוב זה קורה‪ ,‬סופי‪ ",‬אמר בראנט ודחף את דקס לפניו‪" .‬איזו פעם זאת — השלישית? לא‬
‫התעייפת כבר כמוני מרוב משחקים?"‬
‫"לא — כרגע הגעתי‪ ",‬ענה דקס במקומה‪" .‬בוא נמשיך לשחק‪".‬‬
‫בראנט גמל לדקס בצריבת לחיו והותיר בה שלפוחית בצורת אצבע‪.‬‬
‫"מוכן כבר ליפול ולמות?" שאל אותו בראנט‪.‬‬
‫"אפילו לא קרוב לזה‪ ".‬דקס הזיז את רגליו כדי להחזיר לעצמו את שיווי המשקל‪ .‬ואז הסתובב‬
‫לאחור והכה את בראנט‪.‬‬
‫זה היה אגרוף מוצק — סנוקרת בלסת‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬סופי הופתעה כשבראנט צנח לאחור והתגלגל אל‬
‫תוך הלהבות הצהובות‪ ,‬הזרחניות‪.‬‬
‫"תפוס אותו!" צעקה סופי‪ .‬היא רצה אל קו האש וניסתה לגרור את בראנט משם ובקושי האמינה‬
‫שהיא מנסה להציל אותו‪.‬‬
‫דקס כָּשַל לעברה‪ ,‬ויחד הם משכו את גופו המתפתל של בראנט מתוך הלהבות‪ .‬הוא לא היה חרוך‬
‫כמו שסופי חשבה שיהיה‪ ,‬אבל הוא לא נראה טוב‪ .‬עורו היה מכוסה בשלפוחיות ובכוויות והוא בקושי‬
‫הצליח לנשום מרוב שיעולים ונשימות צרודות‪.‬‬
‫כך שהדבר האחרון שסופי ציפתה שיגיד היה‪" ,‬האם מישהו מכם מוכן להוציא עבורי מהכיס הפנימי‬
‫את גביש הזינוק? הזרועות שלי קצת מנוטרלות כרגע‪".‬‬
‫דקס נחר בבוז‪" .‬ממש‪ .‬נראה לך שנעשה את זה?"‬
‫בראנט צחק‪ ,‬אותו צחוק מתנשף ומהלך אימים שליווה את סיוטיה של סופי במשך שבועות‪" .‬אני‬
‫חושב שכן‪ .‬יש לי מידע שאתם צריכים‪ ,‬ויש רק אפשרות אחת שאשתף אתכם בו‪".‬‬
‫"אין שום דבר שאנחנו עד כדי כך צריכים לדעת‪ ",‬אמרה לו סופי‪ .‬היא מתה לדעת אם הוא יודע על‬
‫הענקים או על הגמדים הנעדרים‪ ,‬אבל המידע הזה יכול לחכות‪.‬‬
‫"אפילו אם זה קשור לחברים שלך?" שאל בראנט‪" .‬אלה שחושבים שהם מציבים לנו מארב היום‪,‬‬
‫אם את תוהה למי אני מתכוון‪".‬‬
‫"איך אתה יודע על זה?" צעקה סופי והצמידה אותו בכוח רב יותר אל האדמה‪.‬‬
‫בראנט השתעל והתנשף מול פניה כשאמר‪" ,‬קודם תנו לי את הגביש‪".‬‬
‫"הוא אומר את זה רק כדי שתשחררי אותו‪ ",‬טען דקס כשסופי נשכה את שפתה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל זאת גם האמת‪ ",‬הבטיח בראנט‪" .‬ואם תמהרו‪ ,‬אולי תספיקו להציל אותם‪ .‬אבל רק אם‬
‫תיתנו‪ .‬לי‪ .‬ללכת‪".‬‬
‫"אי אפשר לבטוח בו‪ ",‬הזהיר אותה דקס‪ ,‬וסופי ידעה שהוא צודק‪.‬‬
‫אבל העובדה שבראנט ידע על המארב הוכיחה שהוא יודע משהו‪ ,‬ולא היה לה זמן לבזבז במחשבה‬
‫על כך‪ .‬המארב מתרחש עכשיו‪ ,‬ולהבת הנצח הולכת וסוגרת עליהם‪.‬‬
‫"תפוס חזק את היד שלו‪ ",‬היא הורתה לדקס‪ ,‬כדי שבראנט לא יוכל לתפוס אותה או להשליך אותה‬
‫לתוך הלהבות‪ .‬היא קילפה מעל חזהו את הבד החרוך וחשפה כיס מרופט עם שרביט דק שבקצהו‬
‫גביש ירוק‪.‬‬
‫"יכול ָת להשתמש בו מייד כשהגענו לכאן‪ ",‬הבינה ואמרה בעוד היא בוחנת את המאתר המוזר‪,‬‬
‫תוהה לאן מוביל הגביש‪" .‬אבל נשארת כאן כדי להתעמת איתנו‪".‬‬
‫"רציתי נקמה‪ ",‬השיב בנהמה‪ ,‬שעוררה מיד גל נוסף של שיעולים והשתנקויות‪.‬‬
‫"וזה עלה לך ביד שאיבדת‪ ".‬היא רכנה קרוב יותר‪ ,‬כך שפניה היו ממש מעל פניו‪" .‬אני אמצא אותך‬
‫שוב‪ ,‬ובפעם הבאה לא תצליח לחמוק‪".‬‬
‫הוא השתעל בצחוק שורקני‪" .‬למקום שאליו אני הולך לא תוכלי להגיע אף פעם‪ .‬ועכשיו‪ ,‬איפה‬
‫הגביש שלי?"‬
‫דקס הידק את אחיזתו בפרק ידו של בראנט כשסופי הניחה את המאתר בכף ידו הפצועה‪ .‬לפני‬
‫שהרפתה ממנו‪ ,‬פקדה עליו‪" ,‬תגיד לי מה אתה יודע על המארב‪".‬‬
‫בראנט השתעל שוב וקילוח דם דקיק נזל מזווית פיו‪" .‬עלִינו על התוכנית הקטנה של החברים שלך‪.‬‬
‫הם הולכים להסתתר במערה הסודית שלהם בזמן שהגמדים יתקפו‪ ,‬נכון?"‬
‫"איך אתה יודע את זה?" דרשה סופי לדעת‪.‬‬
‫"יש לנו דרכים רבות‪ .‬בדיוק כשם שיש לנו גמדים רבים המסתתרים בהר‪ ,‬הרבה יותר מאלה‬
‫שהברבור השחור יביא‪ .‬והם קיבלו הוראה להרוג את כל מי שמחכה להם‪".‬‬
‫בטרם סיים לדבר הוא התרומם והעיף את סופי ודקס לאחור‪ .‬הוא גנח מרוב כאב‪ ,‬הניף את הגביש‬
‫ויצר נתיב חיוור‪ .‬אבל כשהתגלגל אל תוך האור ונעלם בהבזק ירוק עז‪ ,‬שפתיו עדיין חייכו‪.‬‬
‫"בואי‪ ",‬אמר דקס והושיט לסופי יד לעזרה‪" .‬אנחנו צריכים להוציא מכאן את גריידי‪".‬‬
‫"לא — אני צריכה ללכת להזהיר את האחרים‪".‬‬
‫"אם כך אני הולך איתך‪ .‬נביא את גריידי הביתה‪ ,‬ואז —"‬
‫"אין לנו זמן‪ .‬שמעת אותו — ייתכן שכבר מאוחר מדי‪".‬‬
 ‫"טוב‪ ...‬אז‪ ...‬תגידי לי איפה למצוא אותם ואני אלך בזמן שאת‪"...‬‬
‫"אני אצטרך לשגר את עצמי לשם — אם אצליח לזכור איך המערה נראית‪ .‬אני לא יודעת אם ראיתי‬
‫אי פעם תמונה שלה‪ ,‬ואני — רגע‪".‬‬
‫היא טפחה על כיסיה‪ ,‬ומעולם לא שמחה יותר לחוש שהאייפוד שלה נמצא שם‪ .‬כשנגעה במסך הוא‬
‫נעור מיד לחיים‪.‬‬
‫"מערת המגפיים הירוקים‪ ",‬לחשה כשאייתה את מילות החיפוש‪ ,‬וגללה על המסך עשרות תמונות‬
‫של האירוע המצער שקרה שם‪.‬‬
‫"זה כל מה שאני צריכה‪ .‬אני אשגר את עצמי לשם בזמן שאתה תיקח את גריידי הביתה‪ .‬בעצם‪ ,‬לא‪,‬‬
‫לך לאוורגלן ותגיד לאולדן‪ ...‬מה?" שאלה כשהבחינה בהבעת פניו של דקס‪.‬‬
‫עוד לפני שאמר זאת היא הבינה מה שכחה‪.‬‬
‫"נכון‪ .‬אני לא יכולה לבצע שיגור‪".‬‬
‫דקס הושיט יד אל מצחה‪ ,‬אך סופי נסוגה לאחור‪.‬‬
‫"אתה לא יכול‪ ,‬דקס‪ .‬הם י ֵדעו‪".‬‬
‫"את צריכה להגיע לשם‪ ,‬נכון?"‬
‫היא נתנה לעצמה חמש שניות לעבד שזאת הדרך היחידה‪ .‬ואז הנהנה‪.‬‬
‫גם דקס הנהן‪ ,‬ואז עצם את עיניו‪ ,‬ולחש משהו שלא הבינה‪ ,‬הושיט את ידו והסיר את הנזר מעל‬
‫ראשה‪.‬‬
‫כאב הראש שלה נעלם מייד והעולם חזר בבת אחת להיות ממוקד‪ .‬ראשה דהר דרך תריסר מחשבות‬
‫ותחושות שונות‪ ,‬כאילו מוחה מותח את שריריו היגֵעים אחרי שהיה סגור בִּפנים‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאל דקס כששפשפה את רקותיה‪.‬‬
‫"זה כאילו שאני יכולה לחשוב שוב‪".‬‬
‫"אני כל כך מצטער‪".‬‬
‫היא חייכה בעצב‪" .‬אני חייבת לצאת‪".‬‬
‫"חכי!" הוא אמר ושלף חפת שחור רחב משרוולו‪" .‬אני יודע שאת בטח לא רוצה עוד המצאה שלי‪,‬‬
‫אבל ראית עד לאיזה מרחק בראנט עף כשהכיתי אותו?" הוא הפך את החפת לצידו השני והראה לה‬
‫שלושה חריצים כסופים‪" .‬החריצים האלה משחררים פרץ אוויר נוסף שדוחף את היד קדימה הרבה‬
‫יותר מהר‪ .‬אני חושב שכדאי שתענדי אותו‪ .‬רק למקרה הצורך‪".‬‬
‫היא לא ידעה מה לומר לו כשרכס בעדינות את החפת סביב פרק כף ידה הימנית‪ ,‬ממש מעל הנקסוס‬
‫שלה‪ .‬היא כרכה את זרועותיה סביבו ונאחזה בו בכל הכוח שהיה לה‪" .‬תודה‪ ,‬דקס‪ .‬קח את גריידי‬
‫לאוורגלן‪ ,‬ובדוק שגם אדליין בטוחה ומוגנת‪ .‬אני אחזור ברגע שאוכל‪".‬‬
‫היא נשמה נשימה מהירה אחת לפני שהרפתה ממנו‪ ,‬ואז רצה אל קצה המצוק והסתובבה לאחור כדי‬
‫לנופף לו לשלום‪.‬‬
‫בזווית העין ראתה את דקס משליך את הנזר שלה לתוך לשונות האש הזוהרות של להבת הנצח‪.‬‬
‫ואז היא עצמה את עיניה וקפצה מהצוק‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪65‬‬
‫‪ ‬‬
‫רוח עזה כמעט הפילה את סופי כשנחתה בתוך ערמת שלג על שוליו הצרים של מדרון אנכי‪ .‬הייתה‬
‫לה בערך שנייה לשמוח שהשיגור שלה עבד ושהיא הצליחה להגיע לאוורסט‪ .‬ואז היכתה בה המציאות‪.‬‬
‫היא לא הביאה בחשבון את המחיר שישלם הגוף שלה‪ ,‬שנפל לתוך סביבה קיצונית כל כך שאין בה‬
‫חמצן‪ ,‬או מעיל‪ ,‬או מגפיים‪ ,‬או שום דבר שנחוץ לה כדי לשרוד‪ .‬בתוך שניות ספורות החל הדם לקפוא‬
‫בעורקיה‪ ,‬מה שגרם לראשה להלום ולכל גופה לרעוד‪ ,‬והיא איבדה תחושה באצבעות ובבהונות‪ .‬היא‬
‫הבחינה במעורפל בקווי המתאר של גופת אדם במגפיים ירוקים בתוך הלובן המסנוור שהקיף אותה‪,‬‬
‫אבל ראשה הסתחרר והחזה שלה עלה וירד בכבדות‪ .‬היא הייתה בטוחה למדי שהיא גוססת — אם‬
‫עדיין לא מתה‪.‬‬
‫היא התקדמה בצעדים כושלים‪ ,‬והתנועה גרמה לה לבחילה‪ .‬היא הרגישה כאילו היא גוררת עוגן‬
‫כבד‪ ,‬וכל חושיה הפצירו בה להתכרבל לתנוחת כדור ולא לזוז עוד לעולם‪ .‬רק ייאוש מוחלט הניע‬
‫אותה אל תוך המערה‪ ,‬שהעניקה לה‪ ,‬ברוב חסדה‪ ,‬הפוגה קלה מהרוח חסרת הרחמים‪.‬‬
‫אבל היא הייתה ריקה‪.‬‬
‫היו שם רק היא והמגפיים הירוקים‪ ,‬עובדה שהיא השתדלה מאוד לא לחשוב עליה‪.‬‬
‫היא גררה את רגליה אל משטח הסלע וחיפשה אחר סימן כלשהו לַדלת שהייתה אמורה להיות שם‪.‬‬
‫אבל כל מה שמצאה היה קרח מוצק‪.‬‬
‫הבהלה השתלטה עליה והיא הלמה על הקירות‪ ,‬וצרחה לפיץ או לקיף או לביאנה או לדקס או‬
‫לאולדן או לגריידי — היא כבר לא זכרה מי מהם אמור להיות שם‪ .‬היא בקושי הצליחה לזכור את‬
‫שמה‪ .‬והיא ידעה שהיא שם בגלל משהו חשוב‪ ,‬אבל לא הצליחה לזכור מהו‪.‬‬
‫לפחות היא כבר לא רועדת‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬היא הרגישה‪ ...‬חום‪.‬‬
‫חום חורך‪.‬‬
‫הטוניקה שלה חנקה אותה לפתע‪ ,‬והיא חבטה ונפנפה וניסתה לגרום לאצבעותיה הרדומות לקרוע‬
‫את הבד החונק‪ .‬לפני שהצליחה לעשות זאת גררו אותה זרועות חזקות לתוך מערה אפלה‪ ,‬והמערה‬
‫נאטמה מאחוריה‪.‬‬
‫חפץ מתכתי הונח בבת אחת על אפה והיא נלחמה והתפתלה‪ ,‬אבל הזרועות השריריות ריתקו אותה‬
‫למקומה וקול זועף אמר לה‪" ,‬תנשמי‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫סופי‪.‬‬
‫שמה הוא סופי‪.‬‬
 ‫כתפיה רפו‪ ,‬והיא שאפה נשימה עמוקה של אוויר חם ומתוק‪.‬‬
‫ואז עוד אחת‪.‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫היא הרגישה כאילו ראשה מתמלא במרק אפור וסמיך‪ ,‬אבל חשה עקצוצים בבהונות רגליה‬
‫ובאצבעות ידיה בזמן שגופה הקפוא החל להפשיר‪.‬‬
‫"יותר טוב?" שאל הקול והסיר את המתכת הקרה מעל אפה‪.‬‬
‫כשפקחה את עיניה ראתה שמר פורקל רוכן מעליה במערה קטנה שתקרתה נמוכה‪ .‬בועה של‬
‫חמימות‪ ,‬שבמפתיע היה בה אוויר רגיל‪ ,‬עמוק בתוך ההר‪.‬‬
‫" ְמי ַיצב אטמוספירה‪ ",‬אמר מר פורקל שאחז בידו מכשיר משולש‪ ,‬כאילו ידע מה היא חושבת‪" .‬זה‬
‫עובד רק בחללים קטנים‪ .‬חושבת שתהיי מסוגלת לבלוע משהו?"‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬אף שלשונה קפאה ונדבקה לתקרת החך‪.‬‬
‫הוא הטה את ראשה לאחור ומזג לפיה את תכולתו של בקבוקון צהוב־כתום‪ .‬הסרוּם המלוח הפשיר‬
‫את לשונה כך שהצליחה לבלוע‪ ,‬והתרופה התחממה בעת שהתפשטה במהירות בעורקיה והפשירה‬
‫אותה מבפנים‪.‬‬
‫"יותר טוב?" שאל מר פורקל‪.‬‬
‫"כן תודה לך‪".‬‬
‫"טוב‪ .‬ולעניינינו‪ .‬מה חשבת לעצמך?" הוא צעק‪" .‬חמש דקות נוספות‪ ,‬וייתכן שלא הייתי מצליח‬
‫להציל אותך!"‬
‫"אה‪ ,‬מדובר בפוסטר‪ .‬האם אנחנו באמת מופתעים?" גיחך קיף כשהתיישבה והבחינה בו לבסוף‬
‫במערה הזעירה‪" .‬מה קרה — יותר מדי זמן עבר מאז המפגש האחרון שלך עם המוות?"‬
‫"אם לשפוט על פי מצב בגדיה‪ ,‬הייתי אומר שהמפגש האחרון שלה עם המוות התרחש לפני רגעים‬
‫ספורים‪ ",‬אמר מר פורקל בשקט‪.‬‬
‫"גם הנזר שלה נעלם‪ ",‬אמר פיץ מאחוריה‪.‬‬
‫סופי הושיטה יד אל מצחה ונדהמה לגלות שהוא צודק‪ .‬היא העבירה את אצבעותיה במקום שבו‬
‫המתכת שפשפה את עורה‪ ,‬והרגישה שזיכרונותיה שבים אליה במהירות‪.‬‬
‫"הם יודעים שאנחנו כאן!" היא צעקה וקפצה על רגליה‪ ,‬ומיד התמוטטה‪ ,‬מסוחררת‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬זה כל העניין‪ ,‬זוכרת?" אמר לה קיף‪ ,‬והצביע על סמל משפחת סנסן שעל גלימתו הלבנה‬
‫הארוכה‪" .‬כולם בכוננות‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬אני מתכוונת שהם יודעים שזאת מלכודת‪ .‬יש להם צבא שלם של גמדים שמחכה לנו‪".‬‬
‫"את בטוחה?" שאל מר פורקל‪ .‬סנדור מיהר אל סדק דקיק בקיר והצמיד אליו את אפו‪.‬‬
‫"אני לא מרגיש שום דבר‪ ",‬הודיע לאחר כמה נשימות עמוקות‪.‬‬
‫"אבל אפשר לתעתע בחושים שלך‪ ,‬נכון?" הזכירה לו סופי‪" .‬בראנט אמר לי שהם כאן‪".‬‬
‫סנדור קפא‪" .‬בראנט?"‬
‫סופי הנהנה‪" .‬הוא חלק מהנסתרים‪ .‬הוא הפירוקינטיקאי ששרף אותי והרג את ג'ולי‪ .‬גריידי התעמת‬
‫איתו וזה הפך לקטטה ענקית ובראנט זימן את להבת הנצח ו —"‬
‫"להבת הנצח?" מר פורקל קטע אותה‪ ,‬ושפשף את רקותיו כשהנהנה בהסכמה‪.‬‬
‫סנדור כרע על ברכיו לצד סופי כדי לבחון אותה מקרוב‪" .‬מישהו נפגע?"‬
‫"גריידי איבד את ההכרה אחרי הגרימה שלי‪ ,‬אבל דקס לוקח אותו לאלווין‪ .‬לא התכוונתי לעשות‬
‫את זה‪ ,‬אבל הוא כבר גרם לבראנט לשרוף לעצמו את היד — "‬
‫"וואווווו‪ ",‬לחש קיף‪" .‬גריידי במלוא עוצמתו‪".‬‬
‫פיץ תחב מרפק בצלעותיו‪.‬‬
‫אבל סופי הנהנה‪" .‬הוא באמת איבד את העשתונות‪ .‬הוא התכוון לגרום לבראנט לקפוץ מהצוק‪ ,‬ואני‬
‫עצרתי אותו‪ ,‬אבל אז להבת הנצח פרצה מסביב‪ ,‬ובראנט כמעט תפס אותי‪ ,‬אז קראתי לדקס‪ ,‬וכמעט‬
‫הצלחנו ללכוד אותו‪ ,‬אבל אז בראנט אמר שהוא יסכים לספר לי מה הוא יודע על המארב אם אשחרר‬
‫אותו‪ ,‬והייתי צריכה לוודא שאתם בסדר — "‬
‫"נתת לבראנט להימלט?" שאל סנדור‪ ,‬וניכר היה שהוא לא מרוצה מההחלטה שלה‪.‬‬
‫גם היא לא השתגעה על זה‪ .‬אבל‪...‬‬
‫"הוא ידע מה הנסתרים מתכננים‪ ,‬ולא הסכים לספר לי אלא אם כן אתן לו את המאתר הירוק שלו‪".‬‬
‫"ירוק?" מר פורקל נאנח כשסופי הנהנה‪" .‬גבישים ירוקים מובילים לערי הענקים‪".‬‬
‫סנדור קילל בשקט‪ ,‬וסופי התפתתה לעשות כמוהו‪ .‬עכשיו הבינה מדוע אמר בראנט שהיא לא תהיה‬
‫מסוגלת למצוא אותו‪ .‬ועכשיו גם ברור שהנסתרים אכן פועלים יחד עם הענקים‪.‬‬
‫"אה‪ ...‬עוד מישהו מרגיש מבולבל כמוני?" שאלה ביאנה והופיעה שוב מבין הצללים‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬הודה מר פורקל‪" .‬אבל יהיה לי קל יותר אם אראה את זה‪ ",‬הסביר והושיט יד אל רקותיה של‬
‫סופי‪.‬‬
‫סופי הכריחה את עצמה להירגע ומר פורקל לחץ בשתי אצבעות על שני צידי ראשה ועצם את עיניו‪.‬‬
‫מאתיים ועשרים ותשע שניות חלפו לפני שהניח לה‪ ,‬ופניו הנפוחות היו חיוורות מכפי שראתה אותן‬
‫מעולם‪.‬‬
‫"אני רוצה שתדעי שקיבלת את ההחלטה הנכונה כששיחררת את בראנט‪ ",‬אמר בשקט‪" .‬ייתכן‬
‫שהצלת את כולנו‪ ,‬אם כי נכון לנו מאבק קשה‪".‬‬
‫הוא עמד ורקע ברגלו הכבדה בדפוס קצבי מוזר של פעימות והפסקות‪.‬‬
‫בזה אחר זה צצו גמדים מתוך האדמה הקשה‪ ,‬ניערו פיסות אדמה קפואות מתוך פרוותם המדובללת‬
‫ונאספו סביבו‪.‬‬
‫"ידענו שאנחנו במיעוט‪ ,‬אבל לא עד כדי כך‪ ",‬אמר להם כשכל העשרה התגודדו בחלל הצפוף‪" .‬כמו‬
‫כן‪ ...‬נראה שתיאלצו להילחם בבני מינכם‪ .‬ואם מישהו מרגיש לא בנוח עם זה הוא חופשי לעזוב כעת‪,‬‬
‫בלי שנשפוט אותו על כך‪".‬‬
‫איש לא זז‪ .‬‬
 ‫"תודה לכם‪ ,‬ידידיי‪ .‬תמיכתכם לא תישכח‪".‬‬
‫הוא קרא לסנדור לעמוד לצידו והגמדים התגודדו סביבו ותכננו קווי פעולה‪ .‬סופי ניסתה להקשיב‬
‫מהצד ולהבין את התרשים המוזר שסנדור חרת באדמה בעזרת הלהב שלו‪ ,‬אבל רובו היה לא מובן לה‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫"איפה אני אמורה להיות?" שאלה כשמר פורקל התפנה לענות לשאלות‪.‬‬
‫"בבית‪ ",‬ענה סנדור מיד‪.‬‬
‫"הוא צודק‪ ",‬אמר לה מר פורקל‪" .‬עם זאת‪ ,‬אני חושש שהם תכננו עבורך משהו בהייבנפילד‪,‬‬
‫ביודעם שתהיי שם בלי שומר הראש שלך‪ .‬אולי פיץ וביאנה יוכלו לקחת אותך ואת קיף לאוורגלן —"‬
‫"אני לא הולכת לשום מקום‪ ",‬קטעה אותו סופי‪.‬‬
‫"גם אני‪ ",‬אמר קיף‪.‬‬
‫"גם אנחנו‪ ",‬הצטרפו פיץ וביאנה‪.‬‬
‫מר פורקל נענע את ראשו‪" .‬סופי‪ ,‬את אפילו לא לבושה כמו שצריך‪ .‬הכפור ומחלת הגבהים יגבילו‬
‫את יכולת התנועה שלך בתוך דקות ספורות‪".‬‬
‫"אולי‪ ",‬הסכימה סופי בעל כורחה‪" .‬אבל אני יכולה לגרום מכאן‪ .‬אני רק אצטרך שהדלת תישאר‬
‫קצת פתוחה‪ ,‬כדי שאוכל לראות איפה כולם נמצאים‪".‬‬
‫"ואני יכול לחפות עליה‪ ",‬הציע פיץ‪" .‬ולחלוק איתה את הגלימה שלי‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הוסיפה ביאנה‪.‬‬
‫"ואני אמשיך לנסות לתפוס את אבא שלי‪ ",‬אמר קיף בשקט‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה לו סופי‪ ,‬שידעה מדוע הוא צריך לעשות זאת‪ ,‬אבל תהתה איך יצליח להתמודד עם‬
‫אביו‪.‬‬
‫"אַתם הילדים שוכחים שאיש מכם לא היה אמור להילחם‪ ",‬קטע אותם מר פורקל‪.‬‬
‫"אבל היכולות שלי חזרו אליי עכשיו‪ ",‬טענה סופי‪.‬‬
‫"ואני לקחתי את זה מהמשרד של אבא שלי‪ ",‬אמר פיץ והרים ְמ ַמזֵג כסוף‪.‬‬
‫"ואני הנשק הסודי‪ ",‬הוסיפה ביאנה והפכה לבלתי נראית‪.‬‬
‫"לי‪ ...‬אין שום דבר מפואר‪ ",‬מִלמל קיף וטפח על זרועו‪ ,‬שנראה היה שכוכבי ההטלה המשוננים לא‬
‫חבויים בה‪" .‬אבל אין סיכוי שתילחמו באבא שלי בלעדיי‪".‬‬
‫"אם יהיה צורך‪ ,‬אני אקשור אתכם במערה הזאת‪ ",‬הזהיר אותם סנדור‪.‬‬
‫"כדי שהגמדים יוכלו למצוא אותנו חסרי הגנה לחלוטין‪ ,‬אם הם יצליחו לעבור אותך?" שאלה סופי‪.‬‬
‫סנדור שלף שלושה כוכבי ה ָטלָה מהכיס שבקרסולו והטיל אותם לעברה‪ .‬שלושתם היכו בקיר בקו‬
‫ישר לחלוטין‪ ,‬ממש מעל ראשה של סופי‪" .‬הם לא יצליחו לעבור על פניי‪".‬‬
‫"האמת הפשוטה היא‪ ",‬הוסיף מר פורקל‪ ,‬לפני שמישהו הספיק להתווכח‪" ,‬שאתם בעלי ערך גדול‬
‫יותר מכל אחד מאיתנו‪ ,‬ואני לא מתכוון רק לסופי‪ .‬היא חשובה להפליא‪ .‬אבל היא תמיד הייתה זקוקה‬
‫לַכוח ולתמיכה של חבריה‪ .‬כשחשבתי שזה מארב פשוט הייתי מוכן להשאיר אתכם כאן‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫כשאני יודע שזה לא‪ ,‬אתם תעברו למקום בטוח‪ .‬ואם תנסו להתנגד‪ ,‬תגלו שיש לי דרכים רבות‬
‫להבטיח שדרישותיי ייענו‪".‬‬
‫"אבל — "‬
‫"הנושא סגור!"‬
‫הוא נעץ בהם מבט שהתרה בהם לא להתווכח‪.‬‬
‫"טוב‪ ",‬אמר מר פורקל‪" .‬אבל לפני שתלכו‪ ,‬יש משהו שעליי ללמד את פיץ‪ ,‬למקרה שלא תהיה לי‬
‫הזדמנות אחרת‪".‬‬
‫הוא נופף לפיץ וסימן לו לגשת למקום שבו עמדה סופי‪.‬‬
‫"שים את ידיך על הרקות של סופי‪ .‬אני עומד להראות לך איך לעקוף את החסימה שלה‪".‬‬
‫"מה?!" פיץ‪ ,‬סופי‪ ,‬קיף‪ ,‬וביאנה שאלו כולם בו זמנית‪ ,‬אם כי קיף היה הקולני מכולם‪.‬‬
‫"את מסכימה לזה?" שאל פיץ‪.‬‬
‫סופי לא היססה לפני שהִנהנה‪" .‬זה יהיה מוזר‪ ,‬אבל‪ ...‬אני סומכת עליך‪".‬‬
‫קיף רטן משהו על טלפתים בזמן שפיץ התקרב אל רקותיה של סופי ומר פורקל לחץ את ידיו כנגד‬
‫אלֶה של פיץ‪.‬‬
‫"האם אתה מרגיש את שובל החום שאני משאיר?" שאל אותו מר פורקל‪.‬‬
‫"כן — וואו‪ ,‬זה מטורף‪ .‬איך אתה עושה את זה?" שאל פיץ‪.‬‬
‫"תתרכז‪ ,‬פיץ‪ .‬אני צריך שתשנן את הנתיב כדי שתוכל למצוא אותו בעצמך‪".‬‬
‫"בסדר‪ ",‬מלמל פיץ‪ ,‬מצחו מקומט מרוב ריכוז‪.‬‬
‫סופי ניסתה להרגיש מה שהם מרגישים‪ ,‬אבל לא הצליחה לחוש אפילו שמץ מנוכחותם‪.‬‬
‫"הנה‪ ",‬הודיע מר פורקל‪ ,‬וגרם לסופי לקפוץ ממקומה‪" .‬ראית את זה?"‬
‫"אני חושב שכן‪ .‬אבל אני לא מבין מה עשית‪".‬‬
‫"זאת נקודת אמון‪ .‬ש ר לה את הדבר הנכון והוא ינמיך את ההגנה שלה‪".‬‬
‫"מה אני צריך לשדר?"‬
‫"זה משתנה מאדם לאדם‪ .‬מה שגורם לה לסמוך עליי לא יעבוד אצלך‪".‬‬
‫"רק שתדעו‪ ,‬זה סוּפּר־מוזר להסתכל על זה‪ ",‬אמר להם קיף‪ ,‬וזכה לצעקת "שקט!" ממר פורקל‪.‬‬
‫אבל סופי נאלצה להסכים‪ .‬היא מעולם לא ציפתה שיצפו בה בזמן שהאֶלף שיצר אותה מלמד מישהו‬
‫אחר איך לעקוף את ההגנות הנפשיות שלה‪ .‬בייחוד כשפיץ התקרב אליה ולחש "מה להגיד לך?"‬
‫"מאיפה אני יודעת? אני אפילו לא יודעת מה הוא אומר לי!" אמרה לו‪.‬‬
‫"היא צודקת‪ .‬אתה מגיע אל התת־מודע שלה‪ ",‬הסביר מר פורקל‪" .‬התודעה שלה לא יכולה לעזור‬
‫במודע‪".‬‬
‫פיץ נאנח‪ ,‬ועיניו שוטטו על פניה של סופי כאילו ציפה שהתשובה תהיה כתובה על שפתיה‪ .‬ואולי‬
‫היא הייתה‪ ,‬כי לאחר כמה שניות הוא הניף את אגרופו וצעק‪" ,‬אני בִּפנים! ו‪ ...‬וואו‪ ,‬זה מהמם‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬הסכים מר פורקל‪" .‬זיכרונות צילומיים יכולים להיות כאלה‪ .‬זמננו קצר‪ ,‬ואני חושש שלא‬
 ‫תוכל להמשיך לחקור את העניין‪ .‬אתה מקפיד ללכת בעקבות החמימוּת?"‬
‫פיץ הנהן‪ .‬ואז התרחבו עיניו‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬אמר לו מר פורקל‪ ,‬לפני שפיץ היה מסוגל לדבר‪" .‬זכור את המקום הזה‪ .‬ייתכן שתזדקק לו‪.‬‬
‫אולי בקרוב‪".‬‬
‫"מה?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"אל תגיד לה‪ ",‬הורה מר פורקל לפיץ‪" .‬היא עדיין לא מוכנה לדעת‪".‬‬
‫"אתה צוחק עליי?" צעקה סופי‪" .‬זה הראש שלי‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬ואני עושה כל שביכולתי כדי להגן עליו‪ .‬טוב‪ ,‬פיץ‪ ,‬זה מספיק להיום‪".‬‬
‫הוא משך את פיץ לאחור‪ ,‬ופיץ נענע את ראשו ושפשף את רקותיו‪.‬‬
‫"הכול בסדר?" שאל קיף‪ ,‬וסופי לא הייתה בטוחה אם הוא שואל אותה או את פיץ‪.‬‬
‫תשובותיהם היו זהות‪" .‬נראה לי שכן‪".‬‬
‫אם כי פיץ נשמע הרבה פחות בטוח‪.‬‬
‫"ועכשיו הגיע הזמן ללכת‪ ",‬אמר מר פורקל‪ ,‬שלף בקבוקון סגול זוהר והגיש אותו לביאנה‪" .‬התליון‬
‫עדיין אצלך?"‬
‫רעש רועם שנשמע מעליהם בלע את תשובתה‪ ,‬וכולם התכופפו וכיסו את ראשיהם כשמטר של‬
‫סלעים וקרח ירד עליהם‪.‬‬
‫"זאת מפולת שלגים?" צעקה סופי‪ ,‬ותוך כדי כך הבינה שאם זאת באמת מפולת שלגים‪ ,‬צרחות הן‬
‫כנראה לא רעיון מוצלח‪.‬‬
‫אבל זאת לא הייתה מפולת — לא מפולת טבעית‪ ,‬על כל פנים‪.‬‬
‫היו אלה שתי זרועות אימתניות שחבטו מבעד לתקרה הסלעית‪.‬‬
‫הן תפסו את סופי בכתפיה ומשכו אותה לאחור דרך הגג לפני שהספיקה לצרוח‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪66‬‬
‫‪ ‬‬
‫גופה של סופי החל לרעוד‪ ,‬אך לא בגלל האוויר הקפוא‪.‬‬
‫היא בקושי הרגישה את הרוח‪ ,‬או את השלג‪ ,‬או את הקפיצות החדות של מה שהניחה שהוא הענק‬
‫הנושא אותה‪ .‬העולם הלך והתעמעם ככל שהעלטה אפפה את ראשה‪ .‬הפחד והזעם רתחו והפכו‬
‫לטירוף‪ ,‬וכל מה שראו עיניה הוצף אדום‪.‬‬
‫היא נתנה לזעם להתבשל בתוכה כל עוד יכלה לשאת אותו‪ ,‬ואז דחפה בבת אחת את המרירות מתוך‬
‫ראשה והפיצה את הכאב והזעם למרחק רב ככל האפשר‪.‬‬
‫השובֶה שלה נהם ושמט אותה‪ .‬אך כששקעה בקרח חדר הקור אל עצמותיה‪ ,‬ניפץ את הריכוז שלה‬
‫והותיר אותה קהת חושים וחלשה‪ .‬היא שכבה שם‪ ,‬רועדת‪ ,‬בידיעה שעליה לרוץ‪ ,‬אבל ראשה הסתחרר‬
‫והסתחרר והסתחרר‪ .‬האוויר היה כה דליל‪ ,‬עד שהרגישה כאילו היא כלל לא נושמת‪ .‬והיא הייתה כל‬
‫כך עייפה‪ .‬אולי אם רק תעצום את העיניים‪...‬‬
‫ידיים כבדות הניפו אותה למעלה והיא ניסתה לחבוט בהן‪ ,‬אבל שריריה היו חלשים מדי‪ .‬היא בקושי‬
‫הצליחה לפלוט צרחה ואז הוצמדה מתכת קרה לאפה ו‪...‬‬
‫היא הצליחה לנשום‪.‬‬
‫היא גמעה את האוויר המתוק והרך וגלימה לבנה וכבדה נכרכה סביב כתפיה והגנה עליה מפני הרוח‬
‫הקפואה‪.‬‬
‫"אני שומר עלייך‪ ",‬הבטיח קול גבוה וצווחני‪ ,‬ונדרש לה רגע כדי להבין שזה סנדור‪ .‬הוא העמיס‬
‫אותה על כתפו והיא הידקה את אחיזתה בו כשהחל להחליק במורד הצוק התלול‪.‬‬
‫הם התקדמו רק כמה מטרים כשדבר מה משך את סנדור לאחור‪.‬‬
‫סופי החליקה מזרועותיו והתנודדה בשלג‪ ,‬לקול יללות ונהמות וגניחות ויבבות‪ .‬מבעד לסופת‬
‫השלגים היא לא הצליחה להבין מי מהדמויות החסונות הוא סנדור‪ .‬אבל היא הבינה שהוא נאבק בְּענק‪.‬‬
‫וכאשר נשמעה צווחה מיוסרת והלובן הצח הוכתם באדום‪ ,‬היא דשדשה לעבר הגוף שקרס ונדרה‬
‫שלעולם לא תקשה עוד על סנדור אם רק תגלה שזה לא הוא‪.‬‬
‫סבך של שרירים אפור ומטושטש חילץ אותה‪ ,‬וכעבור רגע הצליחה לזהות את הפנים המוכרות‪,‬‬
‫פחוסות האף‪.‬‬
‫"אתה לא מת!" היא בכתה‪ ,‬והרגישה שדמעותיה קופאות לפני שנשרו לאדמה‪.‬‬
‫"גם הוא לא‪ ",‬נהם סנדור והעביר את משקלה אל כתפו השנייה‪.‬‬
‫ואז חשה ברטיבות החמימה הנספגת בחזהו‪" .‬אתה מדמם!"‬
‫"התנאים כאן האטו את מהירות התגובה שלי‪ .‬בייחוד ללא המטהר‪".‬‬
 ‫סופי הושיטה יד אל מסכת החמצן שנתן לה‪ ,‬אך הוא אחז בידה‪ ,‬ומרח אותה בדם‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬מלמל וניגב את ידה על חלק נקי בחזהו‪" .‬את זקוקה לה הרבה יותר ממני‪ .‬אני יכול‬
‫לנשום באופן טבעי יחסית כאן למעלה‪ .‬זה פשוט הופך הכול למעורפל‪ .‬ובגלל זה איבדתי את החרב‬
‫שלי‪".‬‬
‫"איפה כולם?" שאלה סופי וניסתה לראות מבעד ללובן שסביבם‪.‬‬
‫"אני לא יודע‪ .‬הגמדים שלהם עלו מהאדמה כשרדפתי אחרייך‪ .‬אבל אני מקווה שהחברים שלך‬
‫עדיין מחכים ליד המקום שבו הם בצבצו מהאדמה‪ .‬האם הראש שלך די צלול לבצע שיגור?"‬
‫"אני חושבת שכן‪ ",‬אמרה ונשמה עוד נשימה עמוקה‪" .‬אבל אני לא עוזבת‪".‬‬
‫"את עוזבת! ואל תחשבי אפילו על —"‬
‫חומת שרירים חבטה בהם מאחור‪ ,‬וסנדור התרסק מעליה‪ .‬השלג הכבד הציל את סופי מכובד משקלו‬
‫המוחץ‪ ,‬אך הנפילה עדיין הותירה אותה חסרת נשימה והיא השתעלה וחרחרה‪ .‬סנדור התאמץ וקם על‬
‫רגליו‪ .‬אך הוא הספיק לצעוד רק שני צעדים‪ ,‬ושוב תקף אותו הענק העצום וניסה לשסע את צווארו‬
‫וחזהו בשיניו החדות‪ ,‬בעוד שניהם מתגלגלים על האדמה‪.‬‬
‫"אתה עף למטה‪ ,‬אף שטוח‪ ",‬צעק הענק ודחף את סנדור אל מעבר לקצה‪.‬‬
‫"אם אפול‪ ,‬אתה תיפול איתי‪ ".‬סנדור פישק את רגליו‪ ,‬הניף את זרועותיו המדממות ונעמד במצב‬
‫הכן‪.‬‬
‫"עשינו עסק!"‬
‫הענק זינק על סנדור בכל כוחו‪ ,‬וההתנגשות הייתה כל כך חזקה עד שסנדור הועף צעד נוסף לאחור‪.‬‬
‫הם התנודדו פעם אחת‪ ,‬ועוד פעם‪ ,‬ואז נפלו מהמצוק‪.‬‬
‫"לא!!!" צרחה סופי והחלה לרוץ אל מקום נפילתם‪.‬‬
‫נפילה של שלוש מאות מטרים לפחות‪.‬‬
‫וכל מה שיכלה לראות בתחתית היה אדום‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪67‬‬
‫‪ ‬‬
‫"סנדור!" צרחה סופי‪ ,‬מתייפחת ומתנשמת בעודה מחפשת דרך לרדת לתחתית המצוק‪.‬‬
‫היא הציצה מעבר לקצה ותהתה אם היא יכולה לראות די ברור כדי לשגר את עצמה אליו‪ ,‬ואז בקע‬
‫קול עמוק מאחוריה‪.‬‬
‫"היכנעי‪ ,‬סופי‪ ,‬ואף אחד אחר לא ימות‪".‬‬
‫היא פנתה לאחור והרגישה שכל גופה רועד מרוב זעם‪ .‬שלוש דמויות בגלימות שחורות צעדו מבעד‬
‫להררי הלובן המסנוורים‪ .‬נצנוצים של כסף הבזיקו בידיהם‪ ,‬וסופי הבינה שכל אחד מהם נושא איתו‬
‫ממזג‪.‬‬
‫היא גייסה את הפחד והזעם שבּה וסחררה אותם בראשה עד שהפכו לנחיל של זעם‪ .‬אבל לפני‬
‫שהספיקה לגרום אותו‪ ,‬פגע בה פיצוץ חד של כאב והפיל אותה אל הקרקע כמו אבן‪.‬‬
‫"היא ניסתה לגרום‪ ",‬צעק קול מוכר‪ ,‬בתשובה לשתי הדמויות האחרות שהאשימו אותו בהפרת‬
‫פקודה‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬הוא רק אמר שצריך להביא אותה בחיים‪ .‬הוא לא אמר שום דבר על כך שאסור‬
‫לפגוע בה‪".‬‬
‫סופי ניסתה לזוז‪ ,‬או לצרוח‪ ,‬אבל הממזג שיתק אותה מכף רגל ועד ראש ואילץ אותה לשכב בשקט‬
‫ולהסתכל בדמויות הקרבות‪.‬‬
‫זה שי ָרה בה הביט אל מעבר לקצה המצוק וצחק‪" .‬נראה שאנחנו לא צריכים לחשוש משומר הראש‬
‫שלה‪".‬‬
‫הדמויות האחרות פרצו גם הן בצחוק‪ ,‬וסופי השתוללה בתוכה פנימה‪ .‬היא ניסתה להפוך את‬
‫האנרגיה לכוח שיפציץ אותם‪ .‬אבל הממזג פגע כנראה בליבה‪ .‬ואף שהתרכזה ככל יכולתה‪ ,‬לא‬
‫הצליחה למצוא את הכוח שנדרש לה כדי להפעיל רגשות‪.‬‬
‫"בואו נלך‪ ",‬אמרה אחת הדמויות האחרות‪ ,‬והשתופפה ליד סופי ונופפה בידה מול פניה‪" .‬חושבים‬
‫שהממנו אותה מספיק?"‬
‫"הנה‪ ,‬רק ליתר ביטחון‪ ",‬אמר לו זה שפגע בה‪ ,‬וירה בה שוב‪.‬‬
‫ברק צרב את עורקיה של סופי וטעם מתכתי של דם עלה על לשונה‪ .‬היא נעצה את מבטה בחללים‬
‫האפלים שהסתירו את פניהן של הדמויות מאחורי הגלימות‪ ,‬ונשבעה לגרום להם לשלם על כך בפעם‬
‫הבאה שתיפול בידיה ההזדמנות‪.‬‬
‫אבל לעת עתה‪ ,‬כל מה שיכלה לעשות היה לשאת את הייסורים‪ ,‬ולנסות לא לתהות כמה גרוע היה‬
‫הכאב שחש דקס כשי ָרו בו שלוש פעמים ברחובות פריז‪.‬‬
‫"זה מספיק‪ ",‬החליטה הדמות השלישית‪ ,‬שלא דיברה עד עתה‪" .‬קח אותה ובוא נצא מכאן‪".‬‬
 ‫"מה עם הילד?" שאל זה שעמד מול סופי‪.‬‬
‫"איזה ילד? הוואקר הזה? הוא רק יכול להועיל לה‪".‬‬
‫"לא — הילד שבעקבותיו באנו לכאן‪ .‬אסור לאפשר לו לחזור הביתה‪".‬‬
‫"למה?" צעק קיף‪ .‬הוא הגיח מבעד לחומת הרוח והשלג ונראה כמו רוח רפאים בגלימת הברדס‬
‫ובמגפיים הלבנים שלו‪ .‬פיץ עקף אותו וכיוון את הממזג שלו אל הדמות הקרובה ביותר אל סופי‪ ,‬וקיף‬
‫שאל‪" ,‬פוחד שאספר לאימא?"‬
‫הדמות עצרה‪ ,‬וצחוקה היה קר כל כך‪ ,‬עד שסופי רעדה בתוך תוכה‪" .‬האמן לי‪ ",‬אמר האיש לקיף‪,‬‬
‫"אימא שלך היא לא מה שמדאיג אותי‪".‬‬
‫קולו היה ברור יותר עכשיו‪ ,‬וסופי זיהתה אותו כלורד קסיוס‪ .‬נראה שגם קיף הבחין בכך‪ ,‬כי הוא‬
‫נראה כאילו קיבל מכת אגרוף בבטן‪.‬‬
‫"זה באמת מה שאתה עושה?" שאל קיף ונחנק מעט כשהצביע על גופה המשותק של סופי‪" .‬זאת‬
‫המורשת של משפחת סנסן?"‬
‫"לא‪ ,‬זהו קורבן הכרחי למען תוכנית גדולה יותר‪".‬‬
‫"אני שונא אותך!" צעק קיף‪ ,‬תפס חופן קרח והשליך אותו לעבר ראשו של אביו‪.‬‬
‫הלורד קסיוס זז הצידה והקרח עף וחלף על פניו‪ ,‬צנח מעבר לקצה הצוק ונפל רחוק כל כך‪ ,‬שסופי‬
‫לא הצליחה לשמוע אותו מתרסק‪.‬‬
‫כך נפל גם סנדור‪...‬‬
‫היא התנערה מהמחשבה שוברת הלב‪ ,‬ואילצה את עצמה להתרכז‪.‬‬
‫הלורד קסיוס בטש ברגליו וניער את השלג ממגפיו כשאמר לקיף‪" ,‬אתה שונא רק משום שאתה לא‬
‫מבין‪ .‬אני בונה לך עולם טוב יותר‪ .‬יום אחד תו ה לי‪".‬‬
‫"לעולם לא אודה לך‪ ",‬אמר לו קיף‪ ,‬ונסוג צעד אחד לאחור‪" .‬לעולם לא אדבר איתך שוב‪".‬‬
‫"טוב‪ ,‬אז זה עומד להיות יום שקט מאוד‪ .‬ג ֵ ֶת'ן — תפוס את הילדה‪ ",‬הורה לורד קסיוס והצביע על‬
‫הדמות שי ָרתה בסופי‪" .‬ניקח את שלושתם‪".‬‬
‫"אל תתקרב‪ ",‬הזהיר אותו פיץ‪ ,‬וכיוון את הממזג שלו אל ראשו של גת'ן‪.‬‬
‫גת'ן צחק וכיוון את הממזג שלו אל סופי‪" .‬תירה בי‪ ,‬ואני אירה בה שוב — והיא כבר חטפה כמה‬
‫פעמים‪ .‬כמה יריות נוספות יוכל המוח הקטן והמוזר שלה לספוג‪ ,‬לדעתך?"‬
‫"סופי יכולה להתמודד עם כל דבר!" צעק קיף והשליך חופן קרח נוסף שפגע בעוצמה כזאת בידו‬
‫של גת'ן‪ ,‬שהממזג נשמט ממנה‪.‬‬
‫גת'ן נאבק להרים אותו‪ ,‬אבל פיץ ירה בו בחזה והפיל אותו אל השלג כמו גוש של פחם‪ ,‬ואז עט על‬
‫הממזג וזרק אותו לקיף‪.‬‬
‫פיץ פנה לאחור כדי לבדוק את סופי‪ .‬היא התבוננה בקיף המתקרב אל אביו‪.‬‬
‫"ידעתי שכל אימוני הבראמבל יועילו לי‪ ",‬אמר לו קיף‪" .‬ואתה אמרת שזה משחק טיפשי‪".‬‬
‫לורד קסיוס צחק‪" .‬זרוק את זה‪ ,‬בן‪".‬‬
 ‫"אני לא הבן שלך!"‬
‫"אתה כן‪ ,‬ותמיד תהיה‪ .‬ובניגוד למה שאתה אולי חושב‪ ,‬אני לא רוצה לפגוע בך‪".‬‬
‫"מצחיק‪ ,‬לא תהיה לי שום בעיה לירות בך ברגע זה‪".‬‬
‫"בוא נבחן את המצב שלכם‪ ,‬טוב? יש לנו פי שלושה גמדים מאשר לכם‪ .‬שומר הראש שלכם מת‬
‫—"‬
‫"סנדור?" שאלו פיץ וקיף‪.‬‬
‫"כן‪ .‬הגולם המסכן צלל מראש הצוק ההוא‪ ,‬ולמיטב ידיעתי‪ ,‬גובלינים לא יכולים להעביר כוח כמו‬
‫ענקים‪ .‬אז‪ "...‬הוא הרים את ידו‪ ,‬וחיקה תנועת צלילה שהסתיימה בהתרסקות‪.‬‬
‫סופי הייתה משליכה אותו מעבר לקצה הצוק‪ .‬למזלה‪ ,‬היא לא יכלה לזוז‪.‬‬
‫"ולאחרונה ראינו את המנהיג הנפוח שלכם מוחזק בידי תריסר גמדים לפחות‪ ",‬הוסיף הלורד קסיוס‪.‬‬
‫"אני בטוח שהם יעבירו אותו לידינו בכל רגע‪ ,‬כך שזה נגמר‪ .‬הניחו את הנשקים שלכם ונ ִשׁבֶּה אתכם‬
‫ללא פגיעות נוספות‪".‬‬
‫"לא‪ ,‬לא נראה לי‪ ",‬אמר קיף וצעד לאיטו לעבר סופי‪" .‬כי אני חושב שלא בחנתם היטב את המצב‬
‫שלכם‪".‬‬
‫"שלושה ילדים שְׁדוּפים — שאחת מהם משותקת כרגע‪ ",‬התחיל הלורד קסיוס לומר‪ ,‬אבל קיף נענע‬
‫את ראשו‪.‬‬
‫"לא שלושה‪ .‬ארבעה‪".‬‬
‫"עכשיו!" צעק פיץ‪ ,‬וביאנה הופיעה והתנפלה על אביו של קיף‪.‬‬
‫פיץ הפיל את הדמות השנייה ביריית ממזג וקיף הצטרף למאבק באביו‪ .‬ביאנה רצה אל סופי‪ ,‬משכה‬
‫אותה הרחק מקצה הצוק וכופפה אותה לתנוחת ישיבה כדי שתוכל להניח את אצבעותיה על בסיס‬
‫הגולגולת של סופי‪" .‬זה יכאב‪ ,‬אבל זה יגרום לך לצאת מהערפול‪ .‬אבא לימד אותי‪ ,‬למקרה הצורך‪".‬‬
‫סופי לא הייתה מסוגלת להנהן‪ ,‬אבל היא עצרה את נשימתה והתכוננה לגרוע מכול כשביאנה לחצה‬
‫באצבעותיה על העור הרך‪ ,‬בדיוק בנקודת החיבור בין צווארה לראשה של סופי‪.‬‬
‫הכאב התפרץ מיד‪ ,‬כאילו העירה ביאנה חיית פרא כלשהי ואִפשרה לה לשסע אותה מבפנים‪.‬‬
‫וכשהיא הרפתה ממנה‪ ,‬נפלה סופי על צידה‪ ,‬משתעלת ומפרכסת‪ ,‬ותהתה אם היא עומדת להקיא‪.‬‬
‫ביאנה עזרה לה לקום על רגליה‪ ,‬כרכה את זרועה הרועדת של סופי סביב כתפיה ומשכה אותה‬
‫לאחור‪ ,‬לעבר פיץ‪.‬‬
‫"לא‪ ...‬אנחנו‪ ...‬סנדור‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬בין ההתנשפויות‪" .‬יכול להיות שהוא צריך‪ ...‬שנבדוק אותו‪".‬‬
‫"נבדוק‪ ",‬הבטיחה ביאנה כשעלו ועמדו לצידו של פיץ‪" .‬ברגע שקיף יהיה מוכן‪ .‬מה המצב אצלו?"‬
‫היא שאלה את פיץ‪.‬‬
‫פיץ הצליח רק לנענע את ראשו ולהצביע‪.‬‬
‫מסך ערפל לבן חסם את מרבית שדה הראייה‪ ,‬אך היא הצליחה להבחין בִּמעורפל בשתי דמויות‬
‫עולות בשביל תלול אחר‪ ,‬אחת מהן בשחור והשנייה לבנה‪ ,‬כמעט בלתי נראית‪.‬‬
 ‫סופי‪ ,‬פיץ וביאנה טיפסו בעקבותיהם‪.‬‬
‫השלג החליק תחת רגליה של סופי והיא הצטערה על שאין לה מגפיים כבדים כמו לפיץ ולביאנה‪.‬‬
‫קצב ההתקדמות שלהם היה איטי עד כאב‪ ,‬עד שפיץ מצא חבלים קפואים שהם יכלו להיאחז בהם‪ .‬הוא‬
‫נשאר מאחורי סופי כדי לתפוס אותה אם תחליק‪ ,‬והם משכו את עצמם כלפי מעלה‪ ,‬ועצרו ליד מדף‬
‫סלע שהשתרע על פני אזור מישורי יחסית‪.‬‬
‫הלובן המסנוור אִפשר להם לראות בקושי למרחק של מטר וחצי לכל כיוון‪ ,‬אבל הם התקדמו‬
‫כעיוורים עד שביאנה אחזה בזרועותיהם והצביעה על כתם שחור בתוך הלובן‪.‬‬
‫עוד כמה צעדים‪ ,‬והם הבחינו בקיף ובאביו עומדים ברוח העזה‪ .‬הם לא נאבקו זה בזה‪ .‬הם רק‪ ...‬בהו‬
‫זה בזה‪ .‬וכשסופי התקרבה‪ ,‬היא הבינה מדוע‪.‬‬
‫הרוח‪ ,‬או אולי קיף‪ ,‬העיפה כנראה את הברדס של אביו מעל ראשו‪.‬‬
‫אבל הדמות שהביטה בו לא הייתה אבא שלו‪.‬‬
‫זאת הייתה ליידי ג'יזלה‪.‬‬
‫אימא של קיף‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪68‬‬
‫"אני לא מבינה‪ ",‬אמרה סופי‪ ,‬וביטאה בקול את מה שהייתה בטוחה למדי שכולם חשבו‪" .‬היא‬
‫נשמעה כמו לורד קסיוס‪".‬‬
‫ואז היא נזכרה‪ :‬אימא של קיף יכולה לחקות‪.‬‬
‫"את?" קיף הצביע על סמל משפחת סנסן שעל שכמייתו‪" .‬אבל אבא נתן לי אותו‪".‬‬
‫"והוא קיבל אותו ממני‪ .‬באמת‪ ,‬קיף‪ ",‬היא רקעה ברגליה וניערה את השלג ממגפיה הכבדים‪ ,‬ששוב‬
‫שקעו בתוכו מייד‪" .‬אתה לא מכיר את אבא שלך? הוא מעולם לא הזיז שערה ממקומה‪ ,‬במיוחד אם זה‬
‫עלול לסכן את כל אותות הכבוד שקיבל מהמועצה‪".‬‬
‫"אבל‪ ,‬אבא הוא‪"...‬‬
‫"אידיוט?" ליידי ג'יזלה סיימה את המשפט במקומו‪" .‬כן‪ .‬והעובדה ששנאת אותו עזרה לי מאוד‪ .‬בכל‬
‫פעם שמעדתי ונתתי ביטוי לרגשות שהיו עלולים להסגיר אותי‪ ,‬יכולתי להטיל את האשמה על הבלגן‬
‫האחרון שעשית‪ .‬למעשה‪ ,‬כשאחזור הביתה הלילה‪ ,‬כל מה שיראה יהיה אֵם המוטרדת בגלל היעדרותו‬
‫הטרגית של בנה‪".‬‬
‫"מפלצת שכמוך!" צעקה ביאנה וחשפה בטעות את קרבתה המסוכנת לליידי ג'יזלה‪.‬‬
‫ליידי ג'יזלה תפסה את גלימתה של ביאנה והצמידה לראשה את הממזג שלה‪" .‬במקומך לא הייתי‬
‫זזה‪ .‬סביר להניח שירייה ממרחק כזה תגרום לנזק בלתי הפיך‪".‬‬
‫"לכי על זה‪ ",‬אמרה לה ביאנה‪ ,‬קולה יציב להפליא‪.‬‬
‫"את יכולה להפסיק את הגבורה המדומה‪ ,‬יקירתי‪ .‬ישנן דרכים בטוחות יותר להרשים את הבן שלי‪.‬‬
‫תשאלי את ההיא‪".‬‬
‫"תשתקי!" צעק קיף כאשר ליידי ג'יזלה הטתה את ראשה לעבר סופי‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אתה צודק‪ ",‬הסכימה אימו‪" .‬קר לי‪ .‬והתרופה נגד הפרשי הגובה שהענקים נתנו לי גורמת לי‬
‫לכאב ראש‪ ".‬היא הפנתה שוב את הממזג שלה לעבר קיף‪" .‬זאת ההזדמנות האחרונה שלך לחסוך‬
‫מחבריך כאב מיותר‪ .‬זרוק את הנשק ובוא איתי‪".‬‬
‫"אה — למקרה שלא שמת לב‪ ,‬אנחנו ארבעה ואת רק אחת‪ ",‬הזכיר לה קיף‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬זה הבן שלי‪ .‬תמיד מפספס את המובן מאליו‪".‬‬
‫היא כיסתה את פניה בברדס שלה ורקעה שוב ברגלה‪ .‬וכאשר האדמה רעמה‪ ,‬סופי הבינה מה היא‬
‫עושה‪.‬‬
‫"היא קוראת לגמדים שלה!" היא צעקה‪ ,‬אבל זה היה מאוחר מדי‪.‬‬
‫תריסר יצורים פרוותיים זינקו מתוך השלג והקיפו אותם‪.‬‬
‫"למישהו יש רעיון?" שאל פיץ שחיפה עליהם כשהגמדים התקרבו‪.‬‬
‫"אני מנסה לחשוב‪ ".‬סופי לא ידעה אם היא מסוגלת לגרום מבלי לסחוף גם את חבריה לתוך‬
‫הטירוף‪ ,‬וחששה שהשלג העוטף את רגליה נטולות־המגפיים לא יאפשר לה להתרכז מספיק כדי‬
‫להשפיע על קבוצה כה גדולה‪.‬‬
‫"אני סופרת עד שלוש‪ ,‬זרקו את הנשק ושכבו על השלג‪ ",‬קראה ליידי ג'יזלה‪.‬‬
‫"לעולם לא!" צעק קיף‪" .‬חברים‪ ,‬תז ַנקו מכאן!"‬
‫"לא נזנק בלעדיך!" צעקה סופי בחזרה‪.‬‬
‫"אחת‪ ",‬ספרה ליידי ג'יזלה‪" .‬ולעולם לא תצליחו ליצור קרן אור חזקה מספיק בסערה הזאת‪".‬‬
‫סופי העיפה מבט בפתיתי השלג שהשתוללו סביבם‪ ,‬והתרגזה כשהבינה שאמו של קיף צודקת‪.‬‬
‫במיוחד כשהכריזה "שתיים‪".‬‬
‫"שלוש!" צעק מר פורקל‪ ,‬צנח במלוא כובד בטנו על ארבעה מהגמדים הקרובים אל פיץ וסופי‬
‫ומחץ אותם תחת משקל גופו‪.‬‬
‫כמה מגמדי הברבור השחור צצו מהאדמה והצטרפו למהומה‪ ,‬וליידי ג'יזלה הפילה את ביאנה ופנתה‬
‫לברוח משם‪ .‬אבל קיף נאבק בה‪ ,‬ושניהם נפלו מבעד לחומת הרוח ונעלמו בתוך הלובן הריק‪.‬‬
‫סופי‪ ,‬פיץ וביאנה רדפו אחריהם — או ליתר דיוק‪ ,‬ניסו לרדוף‪ .‬השלג הגיע לגובה מותניהם‪ ,‬והם‬
‫שוב טיפסו במעלה הגבעה והרגישו כאילו הם גוררים איתם שלשלאות כבדות‪.‬‬
‫"הוא שם!" צעקה ביאנה והצביעה על הֶבזק שחור‪ ,‬לפני שנבלע שוב בלובן המסנוור‪ .‬‬
‫הם הגבירו את קצב הליכתם ודחפו את גופם במאמץ רב‪ ,‬עד שבקושי הצליחו לנשום‪ .‬ובכל זאת‪,‬‬
‫כשהגיעו אליהם‪ ,‬זה היה מאוחר מדי‪.‬‬
‫קיף שכב בשלג‪ ,‬פניו כלפי מטה‪ ,‬תחת כף רגלה של אימו‪ ,‬שכיוונה את הממזג שלה לראשו‪.‬‬
‫סופי רק הספיקה לצרוח "שחררי אותו!" וביאנה זינקה‪ ,‬התנגשה בליידי ג'יזלה ושתיהן התגלגלו‬
‫במורד המדרון‪.‬‬
‫קיף התרומם ורדף אחריהן‪ ,‬בעקבות סופי ופיץ‪.‬‬
‫"ידעתם שביאנה יכולה להילחם ככה?" שאלה סופי‪ .‬אימו של קיף ניסתה לעצור את ההתדרדרות‬
‫וביאנה דחפה את כתפיה וגרמה לשתיהן להמשיך ולהתגלגל‪.‬‬
‫"למען האמת‪ ,‬כן‪ ",‬הודה קיף‪" .‬היא גרמה לי להתגלגל במורד גבעה כמה פעמים‪ ,‬כששיחקנו תופסת‬
‫בסיס‪".‬‬
‫"גם לי‪ ",‬אמר פיץ‪.‬‬
‫סופי חייכה וניסתה לדמיין אותם‪ ,‬אבל המחשבה נמוגה במהירות כשהבינה עד כמה ביאנה מתקרבת‬
‫לקצה המצוק‪.‬‬
‫"ביאנה‪ ,‬עצרי!" צעקו סופי‪ ,‬פיץ וקיף‪ ,‬אבל ביאנה לא הצליחה להאט‪ ,‬או שלא שמעה אותם‪.‬‬
‫הן היו במרחק שניות ספורות מנפילה מהצוק‪ .‬ואז תפסה ליידי ג'יזלה בזרועותיה של ביאנה והניפה‬
‫את שתיהן אל תוך שלג עמוק כל כך‪ ,‬עד שנראה כאילו הוא בלע את שתיהן‪.‬‬
‫"זה נגמר‪ ,‬אימא‪ ",‬קרא קיף כשאימו התאמצה לקום על רגליה‪ .‬הוא כיוון את הממזג שלו אל ליבה‬
 ‫כשהרימה את כף רגלה כדי לרקוע ולקרוא לגמדים שלה‪" .‬אני אירה בך אם אצטרך לעשות זאת‪".‬‬
‫היא ניערה את השלג משערה ובכל זאת רקעה במגף‪.‬‬
‫אף גמד לא קפץ החוצה לתקוף אותם‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬אני מניחה שהם עסוקים‪ ",‬אמרה ליידי ג'יזלה ושלחה מבט אל המצוק שמאחוריה‪.‬‬
‫"אין לך לאן לברוח‪ ,‬אימא‪ .‬פשוט תוותרי ובואי איתי‪ ".‬הוא הרים את הממזג שלו לעבר ראשה‪.‬‬
‫"אני לא רוצה להשתמש בזה‪ ,‬אבל אם צריך — אשתמש‪".‬‬
‫"אני יודעת‪ ".‬היא חייכה אליו‪ ,‬וזה היה חיוך עצוב‪.‬‬
‫חיוך שבור‪.‬‬
‫"אני לא אחזור איתך‪ ",‬אמרה לו‪.‬‬
‫"אין לך ברירה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬תמיד יש ברירה‪".‬‬
‫חיוכה דעך והיא פנתה להביט שוב בזיז הסלע‪ .‬סופי הבינה על מה היא חושבת באיחור של שנייה‬
‫אחת‪.‬‬
‫היא צעקה חזק כמעט כמו קיף כשליידי ג'יזלה הפילה את עצמה לאחור‪ .‬וכולם התבוננו בה באימה‬
‫כשצנחה מקצה המצוק‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪69‬‬
‫‪ ‬‬
‫קיף נפל על ברכיו ופיץ וביאנה עמדו סביבו‪.‬‬
‫סופי רכנה מעבר לקצה המצוק‪ ,‬מאמצת את עיניה אל מול השלג המתערבל‪.‬‬
‫"אני לא יכולה לראות שום דבר‪ ",‬אמרה בשקט‪ ,‬ביודעה שקיף יצטרך לדעת בוודאות‪.‬‬
‫אני אצטרך לשגר את עצמי למטה ולבדוק‪ ,‬שידרה אל פיץ‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אל תעשי את זה לבד‪ ",‬אמר לה פיץ‪" .‬אני אבוא איתך‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬והתאמץ לקום על רגליו‪ .‬התקשורת הסודית שלהם לא הצליחה להטעות אותו‪.‬‬
‫"אני בא איתכם‪ ",‬התעקש‪.‬‬
‫קולו רעד יותר מרגליו‪ ,‬אך מבטו היה נחוש‪.‬‬
‫"בסדר‪ ",‬התרצתה‪ ,‬והושיטה לו את ידה‪.‬‬
‫הוא כרך את אצבעותיו באצבעותיה בעוד פיץ אוחז בידה השנייה וביאנה נאחזת בפיץ‪ .‬ואז היא‬
‫דמיינה את מקום נפילתו של סנדור‪ ,‬חיכתה עד שהדימוי יתבהר בראשה‪ ,‬הורתה לכולם להחזיק חזק‬
‫ומשכה אותם אל מעבר לצוק‪.‬‬
‫***‬
‫‪ ‬‬
‫הם נחתו בתוך ערימה של שלג נמס למחצה‪.‬‬
‫שלג רטוב ואדום‪.‬‬
‫סופי נרתעה לאחור‪ ,‬וכשניסתה להתרחק משם כמעט מעדה על גופה‪.‬‬
‫אבל זאת לא הייתה אמו של קיף‪.‬‬
‫"סנדור!"‬
‫סופי צנחה על ברכיה לצידו והפצירה בו שיפקח את עיניו‪.‬‬
‫הוא לא פקח אותן‪.‬‬
‫אבל הפציעות שלו כלל לא נראו גרועות כמו שחשבה שיהיו‪ .‬במצחו היה חתך‪ ,‬וגם בסנטרו‪ .‬אבל‬
‫נראה שרוב הדם נבע מהשריטות העמוקות בחזהו ובצווארו‪ .‬רגליו וזרועותיו נראו כאילו כוּפפו לצד‬
‫הלא נכון‪ ,‬אבל עמוד השדרה שלו היה ישר‪ .‬וכשהצמידה את אוזנה לחזהו‪ ,‬הרגישה שהוא עולה ויורד‬
‫בנשימות שטחיות‪.‬‬
‫"הוא חי! אבל בקושי‪ .‬אנחנו חייבים להביא אותו לאלווין‪ .‬פיץ‪ ,‬אם תאחוז אותו בכפות הרגליים אני‬
‫אוכל לתפוס בזרועות‪ ,‬ואם כולנו נחזיק בו כשניפול‪ ,‬אני אוכל כנראה להביא את כולנו אל‪"...‬‬
‫היא השתתקה כשפגשה במבטו של קיף‪.‬‬
 ‫"אני לא רואֶה את אימא שלי‪ ",‬הוא לחש‪" .‬את רואה אותה?"‬
‫סופי פנתה אל החלק הרחב יותר של מדף הסלע שהיה לבן כולו‪ ,‬למעט כמה סלעים כהים‪.‬‬
‫היא לא ראתה אדום בשום מקום‪.‬‬
‫"כולנו ראינו אותה קופצת‪ ,‬נכון?" שאל קיף‪.‬‬
‫הוא מתח את צווארו וניסה לבדוק אם יש עוד מדף סלע מעליהם שבלם את נפילתה‪ .‬סופי עשתה‬
‫כמוהו‪ ,‬אבל קשה היה לדעת בגלל הראות המוגבלת‪.‬‬
‫"אבל סנדור כאן‪ ",‬אמר פיץ בשקט‪" .‬אז גם היא חייבת להיות‪ ,‬לא?"‬
‫"ואיפה הענק?" שאלה סופי‪.‬‬
‫היא חזרה אל סנדור‪ ,‬ובשארית כוחותיה גלגלה אותו על צידו‪.‬‬
‫כל מה שמצאה מתחתיו היה שלג אדום יותר‪.‬‬
‫"הענק דחף את סנדור אל מעבר למצוק והם נפלו יחד‪ ",‬הסבירה‪" .‬אז איפה הענק?"‬
‫"אני מנחש שהוא השתמש בהעברת כוח‪ ",‬אמר מר פורקל‪ .‬הוא צלע לעברם מתוך ערמת שלג‪,‬‬
‫שסופי הייתה בטוחה שלא היה בה דבר לפני רגע‪.‬‬
‫"איך אתה‪ "...‬היא התחילה לשאול‪ ,‬אבל מר פורקל התעלם מהשאלה בנפנוף יד‪.‬‬
‫"אימא של קפצה מהמצוק‪ ,‬נכון?" הוא שאל את קיף‪" .‬אתה לא דחפת אותה?"‬
‫קיף הִנהן‪ ,‬פניו חסרות הבעה‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬אני בטוח שהיא ניסתה לבצע העברת כוח‪ .‬שיטת תובלה של ענקים‪ ,‬שחשבתי שהיא רק‬
‫בגדר שמועה — משהו שקשור למכשיר מיוחד שעוזר להם להעביר את כוח הכובד וכך לשגר את‬
‫עצמם למקום מבטחים‪".‬‬
‫קיף נשמע מלא תקווה ומבועת כששאל‪" ,‬אז‪ ...‬היא בחיים?"‬
‫"כך זה נראה‪ .‬אם כי אני רק מנחש שהיא ידעה על העברת כוח‪".‬‬
‫"היא ידעה‪ ",‬אמרה סופי‪.‬‬
‫מר פורקל הנהן‪" .‬אני חושב שמוטב שכולכם תלכו‪ .‬נסו להגיע למקום בטוח‪ .‬אני אפנה ואנקה כאן‪".‬‬
‫"כמה איבדנו?" סופי אילצה את עצמה לשאול‪.‬‬
‫"עד כה‪ ,‬שלושה גמדים‪ .‬אבל ייתכן שיהיה גם רביעי‪ ".‬הוא מחה את פניו‪ ,‬וסופי תהתה אם הוא‬
‫מנגב מהן דמעות או מסיר את הכפור מלחייו‪.‬‬
‫"אבל‪ ...‬זה יותר טוב ממה שחששתי‪ ,‬בכל הכנות‪ ",‬אמר כעבור רגע‪" .‬והפעם זה לא היה לשווא‪".‬‬
‫הוא רקע ברגלו ושני גמדים צולעים הגיחו באיטיות מתוך השלג‪ ,‬גוררים מאחוריהם דמות בגלימה‬
‫שחורה‪.‬‬
‫"תפסתם אחד?" שאלה סופי‪.‬‬
‫"למען האמת‪ ,‬אני מאמין ששלושתכם תפסתם אותו‪ .‬מצאנו אותו משותק מיריית ממזג שָׁם‪ ,‬למעלה‪.‬‬
‫הערתי אותו רק לפני כמה דקות‪ ,‬ו‪ ...‬טוב‪ ,‬הוא לא כל כך מרוצה להתארח אצלנו‪ .‬אבל מחכה לנו‬
‫היכרות ארוכה‪ ,‬לא כן?"‬
 ‫הדמות רק הגיבה בקללה‪ ,‬וסופי התבוננה בה נאבקת בכבליה הכסופים‪.‬‬
‫"אני יכולה לראות את פניו?" היא שאלה‪.‬‬
‫"בזריזות‪ ",‬הסכים מר פורקל‪.‬‬
‫היא עצרה את נשימתה כשהתקרבה‪ ,‬ונתנה לעצמה שלוש שניות לייצב את עצביה בטרם הסיטה את‬
‫הברדס שלו לאחור‪.‬‬
‫פיה נפער‪.‬‬
‫"זה הבחור שרץ ליד הבית שלי וניסה לחטוף אותי!"‬
‫"כן‪ ,‬אני זוכר‪ ",‬מִלמל מר פורקל‪" .‬זה שאב ממני את כל האנרגיה הנפשית שלי‪ ,‬כשניסיתי למנוע‬
‫ממנו לחטוף אותך ברחוב באותו יום‪ .‬ואלמלא ידעתי שפיץ עומד להגיע בכל רגע‪ ,‬הייתי צריך להסתיר‬
‫אותך‪".‬‬
‫"וואו‪ ",‬לחש פיץ‪" .‬שכחתי מזה‪".‬‬
‫"אני לא‪ ".‬סופי התקרבה‪ ,‬ונזכרה כיצד העמיס הבחור את דקס על כתפו על הגשר בפריז‪ ,‬והתכוון‬
‫להיפטר ממנו כמו מִשקית אשפה‪.‬‬
‫"מה אתה מתכוון לעשות לו?"‬
‫"כל מה שנהיה חייבים לעשות כדי לגלות מה הוא יודע‪".‬‬
‫"זה לא יצליח‪ ",‬נהם המורד‪" .‬התאמנתי לקראת זה‪".‬‬
‫"גם אנחנו‪".‬‬
‫"שמך גת'ן‪ ,‬לא?" שאלה סופי וחייכה כשהוא נרתע‪" .‬שמעתי את ליידי ג'יזלה קוראת לו כך‪ .‬אבל‬
‫רגע‪ ,‬פיץ שיתק שני אנשים‪ ,‬ולא רק אחד‪ .‬איפה השני?"‬
‫"הלכנו אחר עקבותיו עד לקצה הצוק‪ ,‬כך שאני מניח שהוא התעורר והתקדם באמצעות העברת‬
‫כוח‪ ,‬כמו שליידי ג'יזלה עשתה‪".‬‬
‫"ואתה בטוח שהיא חיה?" קטע אותו קיף‪.‬‬
‫"דואג לאימא'לה?" שאל גת'ן‪ ,‬וצחק כשקיף הסתובב אליו‪" .‬אל תדאג‪ ,‬אנחנו מטפלים בה היטב‪.‬‬
‫הרבה יותר טוב ממה שאתה או אבא שלך טיפלתם בה אי פעם‪".‬‬
‫פיץ תפס את קיף לפני שהספיק לזנק ולתפוס את גת'ן בגרונו‪" .‬הוא לא שווה את זה‪".‬‬
‫"לא — אתה לא שווה את זה‪ ",‬נהם גת'ן‪" .‬אני אהיה חופשי עד סוף הלילה‪ .‬יש לנו צבא של ענקים‬
‫שעומד לצידנו‪ .‬אתה באמת חושב — "‬
‫צליל העצם המתפצחת קטע את דבריו וראשו נשמט לאחור בעוצמה שגרמה לו לדמם ולאבד את‬
‫הכרתו‪.‬‬
‫"סליחה‪ ",‬מלמלה סופי‪ ,‬ובהתה בפליאה בידה המאוגרפת‪ .‬היא מתחה את אצבעותיה הדואבות‬
‫ובדקה שאף אחת מהן לא נשברה‪.‬‬
‫"כולם ראו את זה‪ ,‬לא רק אני‪ ,‬נכון?" שאל קיף ופנה אל סופי‪" .‬אני די מתחרפן כאן‪ ,‬אז‪ ...‬לא‬
‫דמיינתי את זה‪ ,‬נכון? פוסטר פשוט השכיבה אותו באגרוף אחד?"‬
 ‫פיץ וביאנה הִנהנו‪.‬‬
‫סופי הצביעה על החפת שעל פרק כף ידה‪" .‬קיבלתי קצת עזרה מדקס‪".‬‬
‫"בכמה מובנים‪ ,‬לדעתי‪ ",‬אמר מר פורקל והצביע לעבר המקום שבו היה בעבר הנזר שלה‪.‬‬
‫"בקשר לזה —"‬
‫"אחר כך‪ ",‬אמר לה מר פורקל‪" .‬כרגע את צריכה להביא את סנדור לאוורגלן‪ ,‬ואני צריך לקחת את‬
‫גת'ן למקום שבו יהיה לו‪ ...‬קצת יותר חשק לדבר‪".‬‬
‫"חכה!" קראה סופי כשהגמדים התחילו להתחפר שוב במחילות‪" .‬מתי אראה אותך שוב?"‬
‫מר פורקל התקרב‪ ,‬אחז בכתפיה והביט עמוק אל תוך עיניה‪" .‬זה תלוי בך‪".‬‬
‫"בי?" חזרה אחריו‪.‬‬
‫"כן‪ .‬את תצטרכי לבחור‪ .‬אבל ראשית‪ ,‬עלייך לדאוג לחברים שלך‪".‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫‪70‬‬
‫‪ ‬‬
‫אלווין המתין להם באוורגלן כשהגיעו‪ .‬דקס קרא לו לעזור להם עם גריידי — שלמרבה המזל נזקק‬
‫רק לכמה שיקויים שניקו את ראשו וחזר להרגיש כשורה‪.‬‬
‫ובכן‪" ...‬כשורה" מבחינת הבריאות‪ ,‬לפחות‪.‬‬
‫מבחינה נפשית הייתה צפויה לו התאוששות ארוכה בהרבה‪ ,‬אבל סופי הניחה שזה צפוי‪ ,‬אחרי‬
‫הבגידה שחווה‪.‬‬
‫היא לא הספיקה לדבר איתו‪ ,‬או עם אדליין‪ ,‬מאז שהגיעה‪.‬‬
‫הייתה מהומה רבה סביב הניסיון להכניס את גופו המסיבי של סנדור לתוך הבית ולעזור לאלווין‬
‫להתאים את הטיפול שלו לפיזיולוגיה של גובלינים‪ .‬אלווין צפה שסנדור יחלים לחלוטין‪ ,‬אבל ייאלץ‬
‫לשכב במשך חודש‪ .‬רוב עצמותיו נשברו בעת הנפילה‪ ,‬יהיה עליהם להרדים אותו למשך שארית‬
‫השבוע‪ .‬אבל בהתחשב בכל מה שקרה‪ ,‬היה לו מזל גדול‪.‬‬
‫סופי רצתה להישאר לצידו עד שיתעורר‪ ,‬אבל אלווין התעקש לטפל בה‪ ,‬בכוויות הקור ובמחלת‬
‫הגבהים ובשאיפת העשן ובעוד תריסר תחלואים שהרפתקאותיה גרמו לה‪ .‬והוא לא שאל היכן הנזר‬
‫שלה כשמרח משחת ריפוי על השריטות שעל מצחה‪ ,‬אבל חיבק אותה חזק כשסיים‪.‬‬
‫סופי חיבקה אותו בחזרה‪ ,‬והרגישה שדמעות צורבות בעיניה‪ .‬היא החלה להבין לאיזו בחירה התכוון‬
‫מר פורקל בדבריו לפני שעזבה את הר האוורסט‪ .‬ולא היה לה מושג אם היא די אמיצה כדי לבצע‬
‫אותה‪.‬‬
‫אולדן התעקש שכולם יישארו בַּתחום המוגן של אוורגלן — אפילו דקס‪ ,‬שלמרות מאמציה של דלה‬
‫לגרום לו להרגיש בנוח‪ ,‬נראה עצבני במיוחד כשהסתובב בין האולמות המפוארים והנוצצים‪.‬‬
‫סופי קיבלה את חדר השינה שבו לנה פעמיים לפני כן — פעם אחת בלילה הראשון שלה בעולם‬
‫האֶלפים‪ ,‬ובפעם השניה לאחר שחולצה לראשונה מידי החוטפים‪ .‬אבל היא ידעה שהלילה הזה יהיה‬
‫המפחיד מכולם‪.‬‬
‫היא ישבה ערה זמן רב אחרי שגריידי ואדליין הביאו את ֵאלָה כדי שתעזור לה לישון‪ ,‬וניסתה‬
‫להשכיח מליבה את שברון הלב שראתה על פניהם‪ .‬זאת לא הייתה אשמתה שהם נראו כל כך אבודים‬
‫ושבורים מרוב צער‪ ,‬אבל זאת תהיה אשמתה עוד מעט‪ ,‬אם היא תעשה את מה שהברבור השחור‬
‫ביקש ממנה‪.‬‬
‫האם באמת יש לה ברירה?‬
‫"גם את לא מצליחה לישון?" שאל קיף והציץ מבעד לחריץ הדלת‪ .‬הוא מולל את שרוולי הפיג'מה‬
‫הכחולה ששאל מפיץ והתיישב על קצה מיטתה‪" .‬בבקשה אל תשאלי מה שלומי‪ .‬זה מה שכולם רצו‬
‫לדעת מאז שהגעתי לכאן‪ .‬הם לא מפסיקים להניד את הראש ולכווץ את הגבות בצער‪ ,‬וזה גורם לי‬
‫לרצות להרביץ להם‪ ,‬ואני באמת לא רוצה להרביץ לך‪ .‬מה גם שאני די בטוח שאת יכולה להעיף אותי‬
‫אל הקצה השני של החדר‪".‬‬
‫סופי חייכה למראה החפת שעדיין ענדה על פרק כף ידה‪ .‬היא ידעה שעליה להחזיר אותו לדקס‪ ,‬אבל‬
‫הייתה לה תחושה שעוד תזדקק לו‪.‬‬
‫והרבה‪.‬‬
‫"אז מתי את עוזבת?" שאל קיף‪ ,‬כאילו ידע מה היא חושבת‪.‬‬
‫"אוף — אני נשבעת‪ ,‬בתור אמפת‪ ,‬אתה מתנהג יותר כמו טלפת‪".‬‬
‫"זה בגלל שאני אהיה טלפת מדהים‪ .‬ואני יכול להבטיח לך שאילו הייתי מתגנב אל תוך הראש שלך‬
‫ורואה שם דברים סודיים‪ ,‬הייתי מספר לך מה הם‪ .‬רובם‪ ,‬לפחות‪ .‬טוב‪ ,‬אולי הייתי מספר לך רק על‬
‫החלק שבו את לגמרי אבודה בלעדיי וצריכה שאבוא איתך כשתעזבי‪".‬‬
‫סופי הושיטה יד לתלוש ריס מגרד‪ ,‬אך עצרה את עצמה בדרך‪ .‬אם היא מתכוונת לעשות את זה‪,‬‬
‫עליה ללמוד להיות אמיצה‪.‬‬
‫"אני אפילו לא יודעת אם אני עוזבת‪ ",‬מלמלה‪.‬‬
‫"ברור שכן‪ .‬כלומר‪ ,‬את גם מפחדת ולחוצה וכאלה‪ .‬אבל אני יכול להרגיש את הנחישות שלך‪ .‬בחיי‪,‬‬
‫יכולתי להרגיש את זה עוד מהמסדרון‪ .‬זאת הסיבה שהייתי חייב להיכנס ולהציק לך‪ .‬כי אני רוצה‬
‫להשתתף‪ ,‬ולפני שתעני לי‪ ,‬את צריכה לדעת שאני לא ממש נותן לך אפשרות בחירה בעניין הזה‪ .‬אני‬
‫אעקוב אחרייך אם אצטרך‪ ,‬אבל אני מעדיף לא להיות כזה מעצבן‪".‬‬
‫"קיף —"‬
‫הוא אחז בידה וחיכה שמבטה יפגוש במבטו‪" .‬שלא אצטרך להתחנן‪ ,‬סופי‪".‬‬
‫"קיף‪ ,‬אם אעשה את זה‪ ,‬אני לא יודעת מתי אוכל לחזור הביתה‪".‬‬
‫"נשמע מושלם‪ .‬אפשר לצאת כבר עכשיו?"‬
‫"אם אתה לא רוצה להישאר עם אבא שלך‪ ,‬אני בטוחה שתוכל להישאר כאן‪".‬‬
‫"כנראה‪ .‬אבל אז עדיין אצטרך לראות אותו‪ ".‬הוא אחז בקצה חוט שהשתרבב משרוולו והחל לפרום‬
‫את התפר‪" .‬מי י ָ ע שיתברר שהוא ההורה ה'טוב'? ממש לא ציפיתי לזה‪".‬‬
‫"קיף —"‬
‫"אני בטוח שכבר חשבתי על כל מה שאת עומדת להגיד‪ .‬נזכרתי ושִׁחזרתי את השנים האחרונות‬
‫בחיי‪ ,‬ואת יודעת במה אני מתמקד כל הזמן? בפצע שראית על הזרוע של אימא שלי‪ .‬הפצע ההוא‪,‬‬
‫שדאגת שאבא שלי גרם לו? מתברר שאני עשיתי את זה‪ .‬זרקתי עליה כוכב הטלה של גובלינים בזמן‬
‫הקרב על הצוק‪ ,‬מייד אחרי שהיא חבטה בראש שלי בסלע והעיפה לי את הממזג מהיד‪ .‬והעניין הוא‪...‬‬
‫שאני לא הייתי מחופש כמוה‪ .‬היא ידעה שזה אני‪ .‬ועדיין תקפה אותי‪".‬‬
‫"אבל היא כן מנעה מביאנה ליפול מקצה הצוק ההוא‪ ",‬הזכירה לו‪" .‬היא לא הייתה חייבת לעשות‬
‫את זה‪".‬‬
‫"היא גם הצמידה ממזג לראש של ביאנה ואיימה ללחוץ על ההדק‪ .‬גם את זה היא לא הייתה חייבת‬
‫לעשות‪".‬‬
‫"אני מניחה שזה נכון‪ ",‬הודתה סופי‪.‬‬
‫האמת היא‪ ,‬שליידי ג'יזלה הפחידה אותה הרבה יותר מבראנט‪.‬‬
‫לבראנט הייתה לפחות סיבה להיות שבור ומטורף‪.‬‬
‫לעולם לא תהיה לו מחילה על הדברים הנוראים שעשה‪ ,‬אבל סופי הייתה יכולה להבין מדוע הצטרף‬
‫למורדים מלכתחילה‪ .‬היא ידעה טוב יותר מכל אחד אחר מה ההרגשה כשהיכולות שלך ניטלות ממך‪,‬‬
‫ומהן ההחלטות הקשות שעליך לקבל‪.‬‬
‫"אז מתי את רוצה לעזוב?" שאל קיף‪ ,‬שחש בשינוי במצב הרוח שלה‪.‬‬
‫סופי הרימה את ידיה‪" .‬אני אפילו לא יודעת לאן אני הולכת!"‬
‫"אני כן יודע‪ ",‬אמר פיץ ונכנס אל החדר‪" .‬אחד הדברים שמר פורקל הראה לי היה שארית הזיכרון‬
‫שמצאתי קודם — החלון ההוא באיטליה?"‬
‫הוא צנח על המיטה ליד קיף‪ ,‬לבוש בפיג'מה זהה‪ ,‬רק במידה שהתאימה לו יותר‪.‬‬
‫בנסיבות רגילות סופי הייתה עשויה להקניט אותם על כך שהם נראים כמו תאומים‪ .‬אבל בהתחשב‬
‫בכל מה שקרה‪ ,‬היא רק שאלה‪" ,‬גילית איפה זה?"‬
‫"כן‪ .‬אני מנחש שזה נמצא בעיר שנקראת פלורנס‪ .‬או פירנצה?"‬
‫"זה אותו מקום‪ ",‬הסבירה סופי‪" .‬השם הוא 'פירנצה' באיטלקית‪ ,‬ו'פלורנס' באנגלית‪ .‬התגלה לך‬
‫עוד מידע מלבד זה?"‬
‫פיץ הנהן‪ ,‬מרוצה מעצמו‪" .‬אבל אני לא אגלה לך עד שתגידי לי שאני יכול לבוא איתך‪".‬‬
‫"וגם לי!" הוסיפה ביאנה‪ ,‬שהופיעה בפינת החדר וגרמה לסופי לתהות כמה זמן היא עמדה שם‪.‬‬
‫סופי קמה והחלה להתהלך בחדר‪ ,‬ורק אז הבינה שהיא לובשת כותונת לילה ורודה וארוכה‬
‫שהשאילה לה ביאנה‪ ,‬מעוטרת בחדי־קרן נוצצים‪ .‬יכול להיות שזה לא היה נורא כל כך‪ ,‬אילו ביאנה‬
‫לא הייתה לובשת טוניקה שחורה ופשוטה וטייטְס‪ ,‬עם נעלי בית אדומות ופרוותיות‪.‬‬
‫"חבר'ה‪ ,‬לא מדובר באיזו הרפתקה או משהו שאני יוצאת אליה‪ ",‬אמרה להם‪ ,‬שילבה את זרועותיה‬
‫וניסתה להיראות רצינית‪" .‬זה אפילו לא דומה לשאר הדברים שעזרתם לי בהם‪ .‬אנחנו מדברים כאן‬
‫על בריחה‪ ,‬במטרה למצוא את הברבור השחור!"‬
‫"באמת?" שאל דקס ממקומו ליד הדלת‪" .‬אם ככה‪ ,‬נראה לי שממש טוב שעליתי לכאן‪ ,‬כי אני‬
‫בפירוש רוצה להיות חלק מזה‪".‬‬
‫דקס לבש גם הוא אחת מהפיג'מות הכחולות של פיץ‪ ,‬אם כי היה עליו לקפל את המכנסיים ואת‬
‫השרוולים פעמים אחדות כדי שיתאימו למידותיו‪ ,‬והבד המיותר השתרך על הרצפה‪ .‬הוא התקרב אל‬
‫פיץ וקיף והתיישב לידם‪.‬‬
‫"אז איפה היינו?" הוא שאל‪.‬‬
‫"אני די בטוח שזה הקטע שסופי מדברת עוד ועוד ועוד על כל הסיבות שבגללן היא לא מתכוונת‬
 ‫לתת לנו לבוא‪ ,‬ואנחנו צריכים להתיש אותה לאט לאט‪ ",‬אמר לו פיץ‪.‬‬
‫"אתם לא תתישו אותי!" התעקשה סופי‪.‬‬
‫"היא חמודה כשהיא חיה בסרט‪ ,‬לא?" שאל קיף‪" .‬בעיקר כשהיא מכוסה בחדי־קרן נוצצים‪".‬‬
‫סופי שפשפה את ראשה ותהתה אם יהיה לה קל יותר להסתתר בחדר האמבטיה עד שתהיה מוכנה‬
‫לעזוב‪" .‬אתם חייבים להבין‪ ,‬אם אני אעשה את זה‪ ,‬אני איחשב לעריקה‪ .‬לא רק שאלך לגור עם‬
‫הקבוצה שהמועצה הפכה לאויב הציבור מספר אחת שלה —"‬
‫"הקבוצה שכולנו הלכנו הבוקר לסייע לה באופן לא חוקי?" שאל פיץ וחייך אליה כשנאלצה להנהן‪.‬‬
‫"רק רציתי לוודא‪ .‬תמשיכי‪".‬‬
‫סופי גלגלה את עיניה‪" .‬לא רק שאני אלך לגור עם הקבוצה שהמועצה הפכה לאויב הציבור מספר‬
‫אחת שלה‪ ,‬אלא שאני אעשה את זה בלי הנזר שהם הורו לי לחבוש —"‬
‫"את מתכוונת לנזר שעזרתי לך להסיר באופן בלתי חוקי והשלכתי לתוך להבת הנצח‪ ,‬כדי להשמיד‬
‫אותו?" שאל דקס‪.‬‬
‫"אני מבינה מה אתם מנסים לעשות‪ ",‬אמרה להם סופי‪" .‬וכן‪ ,‬אתם כנראה תסתבכו בצרות‪ .‬אבל זה‬
‫לא אותו דבר כמו להשאיר מאחור את כל מה שאתם מכירים‪ .‬אם אעשה את זה‪ ,‬אני לא יודעת מתי‬
‫אוכל לחזור‪ .‬זה באמת מה שאתם רוצים?"‬
‫"כן‪ ",‬קיף ענה מיד‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬אני יודעת‪ ",‬אמרה לו סופי ופנתה אל פיץ‪ ,‬ביאנה ודקס‪" .‬אבל מה איתכם? אתם באמת רוצים‬
‫לעזוב את המשפחות שלכם בלי לדעת מתי תראו אותן שוב? יש לכם מושג מה זה יעשה להן?"‬
‫"גם לך יש משפחה‪ ",‬הזכירה לה ביאנה‪.‬‬
‫"אני יודעת‪ ".‬ודקירות האשְמה שניסתה להתעלם מהן פגעו בליבה כמו סכין מלובן‪" .‬אבל לי אין‬
‫ברירה במקרה הזה‪".‬‬
‫"גם לנו לא‪ ",‬אמר לה פיץ‪" .‬בין שזה מוצא חן בעינייך ובין שלא‪ ,‬כולנו מעורבים‪ ,‬סופי‪ .‬כך שאת‬
‫יכולה לתת לנו לבוא איתך ואנחנו יכולים לפתור את הבלגן הזה יחד הרבה יותר מהר‪ .‬או שאת יכולה‬
‫להיות עקשנית ולנסות להסתלק מכאן ואנחנו פשוט נעקוב אחרייך‪ .‬בעצם‪ ,‬יש לנו יתרון עלייך‬
‫במקרה הזה‪ ,‬כי בואי לא נשכח‪ ,‬אני כבר יודע לאן את אמורה להגיע‪ ,‬ואת לא‪".‬‬
‫"אפשר לומר משהו?" אמר אולדן שעמד בפתח‪ ,‬והקפיץ את כולם ממקומם‪.‬‬
‫הם קפצו שוב כשהבינו שהוא לא לבד‪ .‬דלה‪ ,‬גריידי ואדליין נכנסו אחריו לחדר‪ .‬סופי התיישבה לצד‬
‫חבריה והתכוננה לקבל את הרצאת המאה‪.‬‬
‫אבל אולדן אמר להם‪" ,‬אני חושב שכולכם צריכים ללכת‪".‬‬
‫"מה?" שאלו כולם פה אחד‪.‬‬
‫"אל הברבור השחור‪ ",‬הבהיר אולדן‪" .‬אני חושב שאתם צריכים ללכת‪".‬‬
‫פיץ היה הראשון שהתעשת‪ ,‬והוא כחכח בגרונו ושאל "אתה חושב?"‬
‫"כן‪ .‬לידיעתכם‪ ,‬זה לא מה שאני רוצה‪ .‬מה שאני רוצה זה לנעול את כולכם בחדרי השינה שלכם‬
‫כדי לשמור על ביטחונכם‪ .‬אבל כשיצאתי לחפש אחר סופי‪ ,‬מבצע שהיה בלתי חוקי למעשה‪ ,‬ידעתי‬
‫שאני נכנס לעסק מסוכן‪ .‬ובכל זאת עשיתי את זה‪ ,‬ואפילו עירבתי את בני‪ ",‬הוא חייך בעצב אל פיץ‪,‬‬
‫"בגלל עובדה אחת פשוטה‪ :‬ידעתי שזה נכון‪".‬‬
‫הוא השתהה והביט בכל אחד ואחד מהם לפני שהמשיך‪.‬‬
‫"המועצה טעתה כשגזרה עלייך לחבוש את הנזר הזה‪ ,‬סופי‪ .‬בדיוק כמו שהם טעו כשהחליטו‬
‫שהברבור השחור הוא המטרה‪ ,‬וכשבחרו להתעלם מסימני האזהרה שהתקבלו מהענקים‪ .‬ואני חושש‬
‫שהמצב יחמיר עוד יותר כשישמעו את החדשות על ההרפתקאות האחרונות הללו‪ .‬פירוש הדבר הוא‪,‬‬
‫ככל שכואב לי להודות בכך‪ ,‬שגם אם ננעל אתכם בחדריכם לא נסייע בכך לשמור על ביטחונו של אף‬
‫אחד מכם כרגע‪ .‬המקום הטוב ביותר שבו תוכלו להיות הוא עם הקבוצה שהמועצה לא מצליחה למצוא‬
‫כבר עשרות שנים‪ .‬ויש לכם סיכוי טוב בהרבה להגיע לשם בבטחה אם תצאו יחד‪ .‬אז אני חושב‬
‫שעליכם לעזוב‪ .‬הלילה‪ .‬למעשה‪ ,‬הגנומים כבר אוספים כמה דברים שאולי תזדקקו להם במסע שלכם‪.‬‬
‫עליכם להיות מוכנים ליציאה בתוך שעה‪".‬‬
‫"ברצינות?" שאלה ביאנה‪ ,‬מחאה כפיים ונראתה עליזה מדי בהתחשב בנסיבות‪.‬‬
‫סופי פנתה לגריידי ולאדליין‪ .‬שניהם מחו את דמעותיהם‪" .‬אתם באמת בסדר עם זה?"‬
‫"כן ולא‪ ",‬אמר גריידי והושיט את זרועותיו לחיבוק‪.‬‬
‫סופי חצתה את החדר‪ ,‬נפלה לזרועותיהם ודמעה כשהרגישה שאצבעותיה של אדליין מלטפות את‬
‫שערה ומתעכבות ליד מצחה‪ ,‬במקום שבו היה הנזר‪.‬‬
‫"הייבנפילד לא תהיה אותו הדבר בלעדייך‪ ",‬אמר גריידי ברכּוּת‪" ,‬והיא תמיד תחכה לך‪ ,‬שתחזרי‬
‫הביתה‪ .‬אבל אני חייב להסכים עם אולדן‪ .‬המקום הבטוח ביותר עבורכם כרגע הוא עם קבוצה שיודעת‬
‫כיצד להסתתר‪ .‬גם הוריו של דקס מסכימים‪ .‬נפגשתי איתם כשסנדור קיבל טיפול‪".‬‬
‫סופי שלחה מבט אל דקס‪ ,‬והוא הִנהן‪.‬‬
‫"אבל‪ ...‬אתם תהיו בסדר?" לחשה סופי ופנתה שוב אל גריידי ואדליין‪" .‬אחרי‪ ...‬אתם יודעים‪ ...‬לא‬
‫תזדקקו לי?"‬
‫"תמיד נזדקק לך‪ ",‬אמרה אדליין חרש‪" .‬אבל זה העניין‪ :‬מה שאנחנו זקוקים לו יותר מכול הוא‬
‫שתהיי בטוחה‪ .‬וידעתי שלא תאמיני לי‪ .‬לכן כבר ארזתי את החפצים שלך‪".‬‬
‫היא הצביעה על תרמיל סגול שהיה מונח ליד הדלת‪.‬‬
‫אותו תרמיל סגול שסופי נשאה איתה כשהגיעה‪ ,‬אחרי שעזבה את משפחתה האנושית‪.‬‬
‫הפעם הוא היה מלא הרבה יותר‪ ,‬אבל עדיין נראה קטן להפליא‪.‬‬
‫האם זה באמת כל מה שיעזור לה בשלב הבא של המסע שלה?‬
‫לא‪.‬‬
‫היא פנתה לבחון את פניהם של חבריה — הפנים שעברו איתה הכול‪ .‬היא התאמצה כל כך להילחם‬
‫ולהגן עליהם‪ ,‬עד שלא לקחה בחשבון כמה הם הגנו עליה‪.‬‬
‫כל אחד מהם לבדו היה פגיע‪ .‬אבל יחד הם היו צוות‪.‬‬
‫"אתם בטוחים שאתם רוצים לעשות את זה?" שאלה סופי‪ ,‬זקוקה לעוד בדיקה אחת‪ ,‬אחרונה‪.‬‬
‫"מכאן אין דרך חזרה‪".‬‬
‫קיף גיחך‪" .‬אויש‪ ,‬כמה פעמים אני צריך להגיד לך‪ :‬קדימה‪ ,‬פוסטר‪ .‬אני מוכן‪".‬‬
‫"גם אני‪ ",‬הבטיח פיץ והִנהן במהירות לעבר אביו‪.‬‬
‫"ואני‪ ",‬הסכימה גם ביאנה‪.‬‬
‫"אז השאלה האמיתית היא‪ ",‬אמר דקס והבזיק את חיוך גומות החן שלו‪" ,‬אם את בטוחה שאת רוצה‬
‫לעשות את זה‪".‬‬
‫"כן‪ ",‬אמרה לו סופי‪ ,‬ולא הייתה זקוקה לנשום עמוק או לספור שניות לפני שהחליטה‪.‬‬
‫היא הייתה מוכנה‪.‬‬
‫כל שנותר לה לומר היה‪" ,‬בואו‪ ,‬נצטרף לברבור השחור!"‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫תודות‬
‫‪ ‬‬
‫כן‪ ,‬הגעתם לסוף — ואתם עדיין קוראים! זה משמח אותי כל כך‪ .‬אני רוצה להתחיל בתודה לכם‪,‬‬
‫קוראים יקרים‪ ,‬על שהצטרפתם לסופי ולחבריה במסע המדהים שלהם בערים האבודות‪ .‬תודה‬
‫שקראתם‪ ,‬שסיפרתם לחבריכם‪ ,‬שעקבתם אחריי ברשת וששלחתם לי מיילים נהדרים ויצירות אמנות‪.‬‬
‫בזכותכם שווה לעסוק בכתיבה‪.‬‬
‫*שולחת יד מבעד לדפים כדי לחבק אתכם*‬
‫לעולם לא הייתי שורדת את המסע המטורף והמבלבל הזה בלי צבא האנשים המבריקים שעמד‬
‫לצידי‪.‬‬
‫לורה רנרט‪ ,‬לא אוכל להודות לך כראוי על אמונך הבלתי פוסק בי ובסדרה הזו‪ ,‬ועל הטיפול בכל‬
‫הדברים המורכבים הקשורים לסוכנים ספרותיים‪ ,‬כדי שלא יהיה עליי להתמודד איתם‪ .‬אני גם רוצה‬
‫להודות לכל הצוות בסוכנות הספרותית "אנדריאה בראון"‪ ,‬וכן לטארין פייגרנס על מאמציה הבלתי‬
‫נלאים להביא את "שומרת" לקוראים בכל רחבי העולם‪ .‬ולמו"לים שלי במדינות אחרות‪ ,‬תודה על‬
‫שהימרתם על הספרים הללו‪ ,‬ועל כל הזמן והאנרגיה שהשקעתם בתרגומם עבור הקוראים שלכם‪.‬‬
‫ליסה אברמס מיניוניה‪ ,‬תודה על שאת זורמת עם כל שינוי ופיתול שהסיפורים הללו מביאים לפתחי‪,‬‬
‫ועל שאת דוחפת אותי תמיד ללטש את הספרים עד לגרסתם הטובה ביותר‪ .‬אני רוצה להודות גם לכל‬
‫הצוות ב"סיימון אנד שוסטר" על התמיכה שלהם בסדרה‪ ,‬ובייחוד למארה אנסטאס‪ ,‬מרי מארוטה‪,‬‬
‫לורן פורטה‪ ,‬פיונה סימפסון‪ ,‬אליסון הלר‪ ,‬אמה סקטור‪ ,‬קרוליין סוורדלוף‪ ,‬ג'ולי כריסטופר‪ ,‬לוסיל‬
‫רטינו‪ ,‬פול קרישטון‪ ,‬מישל פדלאללה‪ ,‬ונסה קארסון‪ ,‬אנתוני פאריסי‪ ,‬אבוני להדל‪ ,‬מאט פנטוליאנו‪,‬‬
‫מייקל סטרוטר‪ ,‬איימי ברטראם‪ ,‬ג'נין הנדרסון‪ ,‬מייק רוזמיליה‪ ,‬סיינה קונסול וצוות המכירות כולו‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬תודה אדירה לקארין פאפרוקי על עיצוב של עוד עטיפה עוצרת נשימה‪ ,‬ולג'ייסון צ'אן על‬
‫יצירות האמנות המהממות שלו‪.‬‬
‫תודה לך‪ ,‬קארי אולסון‪ ,‬על שיחות העידוד‪ ,‬הדעות הכנות והביקורות המהירות כברק‪ ,‬וכן על‬
‫התמיכה הנאמנה שלך בכל הדברים שקשורים לקיף‪ .‬ותודה‪ ,‬שרה מקלאנג‪ ,‬על כך שהצלחת לדחוס‬
‫קריאה שנייה בין כל העיסוקים הקדחתניים של האימהות הטריה‪ ,‬ולשרה ויילי על כך שאהבת את‬
‫הטיוטה כל כך‪ ,‬עד שאת שוקלת לעבור לצוות־פיץ )אני יודעת כמה כאב לך להודות בזה(‪.‬‬
‫כל סופר צריך גם רשת של סופרים־חברים שיוכל להישען עליהם ולצחוק איתם‪ ,‬ואני בת מזל שיש‬
‫לי כמה כאלה‪ ,‬והם נפלאים‪ .‬תודה‪ ,‬הת'ר ברואר‪ ,‬אם־ג'י בורלן‪ ,‬ליסה קאנון‪ ,‬כריסטה דזיר‪ ,‬דברה‬
‫דריזה‪ ,‬קירסטן האברד‪ ,‬ניקי כץ‪ ,‬ליסה מנצ'ב‪ ,‬אנדריאה אורטגה‪ ,‬סינדי פון‪ ,‬סי ג'יי רדוויין‪ ,‬ג'יימס‬
‫ריילי‪ ,‬איימי טינטרה‪ ,‬קייסי ווסט‪ ,‬נטלי ויפל וקירסטן וייט‪ ,‬וגם לנשים הנפלאות מקבוצת "יום שלישי‬
‫השלושה־עשר"‪ .‬עליי להודות גם למרגרט פיטרסון הדיקס שהצטרפה אלי לכמה סיורים עמוסים מאוד‬
‫במערב התיכון‪ ,‬ועל כך שהיה לה האומץ לעצור כדי להשתמש בשירותים של סניף "וולמארט" בשעת‬
‫חצות‪ ,‬אי שם בין מיניאפוליס למילווקי )הו‪ ,‬החיים הזוהרים שלנו‪ ,‬הסופרים(‪.‬‬
‫לעולם לא אוכל לבטא כראוי את הכרת התודה שלי למורים‪ ,‬לספרנים‪ ,‬לבלוגרים ולמוכרי הספרים‬
‫שתמכו בספרים הללו ועזרו להביא אותם לידיהם של קוראים‪ ,‬במיוחד אליסון ביצ'ר‪ ,‬קייטי בארטוב‪,‬‬
‫מרי אליזבת הארט‪ ,‬פיית' הוכהלטר‪ ,‬קייטי לירד‪ ,‬קים לירד‪ ,‬ברנדי סטיוארט‪ ,‬אנדריאה וולטה‪ ,‬ועוד‬
‫רבים‪ .‬הלוואי שהיה לי מקום להודות לכולכם באופן אישי‪ ,‬אך מכיוון שאין לי )אחרי הכול‪ ,‬הספר‬
‫הזה די עבה(‪ ,‬אני מקווה שכולכם יודעים כמה אני מעריכה כל אחד ואחת מכם‪ ,‬ואם עדיין לא הייתה‬
‫לי הזדמנות לפגוש אתכם פנים אל פנים‪ ,‬אני מקווה שדרכינו יצטלבו בקרוב‪.‬‬
‫להוריי‪ ,‬תודה שסיפרתם כמעט לכל אדם שאתם פוגשים שהוא חייב לקרוא את הספרים הללו )בין‬
‫שיש לו ילדים‪ ,‬בין שלא(‪ ,‬ולכל חבריי ובני משפחתי‪ ,‬תודה על שאתם תמיד סולחים לי כשאני נאבקת‬
‫בדד־ליינים המטורפים שלי‪.‬‬
‫ואחרון חביב‪ ,‬אני חייבת להודות לבעלי‪ ,‬מיילס‪ ,‬שאני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו‪.‬‬
‫תודה שחגגת איתי כל רגע של שיא ואחזת בידי בכל רגע של שפל‪ .‬ותודה על ששכנעת אותי לאמץ‬
‫עוד חתלתול אחד‪ .‬צדקת‪ ,‬היינו זקוקים לגור כתום‪.‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫על המחברת‬

‫שאנון מסנג'ר היא בוגרת בית הספר לאמנויות הקולנוע של ‪USC‬‬

‫)אוניברסיטת דרום קליפורניה(‪ ,‬ובו למדה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬שהיא אוהבת לצפות בסרטים הרבה יותר‬
‫מאשר ליצור אותם‪ .‬היא למדה אמנות‪ ,‬תסריטאות והפקה בטלוויזיה‪ ,‬אך הבינה שהתשוקה האמיתית‬
‫שלה היא כתיבה לילדים ובני נוער‪ .‬היא נמנית עם מקימיה ומנהליה של ‪ ,WritOnCon‬ועידת‬
‫סופרים מקוונת חינמית לסופרים הכותבים לילדים‪ ,‬שמתקיימת מדי שנה בחודש אוגוסט‪ .‬היא גרה‬
‫בדרום קליפורניה עם בעלה ועם מספר מביך של חתולים‪ .‬חפשו אותה ברשת‪ ,‬ב‪-‬‬
‫‪.ShannonMessenger.com‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
 ‫הערות‬
‫‪ .1‬ג'קאלופה — חיה מיתולוגית מהפולקלור הצפון אמריקני‪ ,‬המתוארת כארנב עם קרניים של‬
‫אנטילופה‪.‬‬
‫‪ .2‬קראקן )‪ — (Kraken‬מפלצת מיתולוגית ענקית ומרושעת‪ ,‬על פי המיתולוגיה הנורדית‪.‬‬