‫תשובות בספרות – יא ‪6‬‬

‫מורה‪ :‬גילי סלומון‬

‫האדונית והרוכל ‪ /‬עגנון‬

‫דוגמא לתשובה‪ -‬האדונית והרוכל‪:‬‬
‫היצירה "האדונית והרוכל" מאת עגנון מתארת מערכת יחסים בין רוכל‬
‫יהודי פשוט לבין אדונית נוצרייה‪ ,‬מהרגע שבו הוא מוכר לה סכין ועד‬
‫לסצנה בה האדונית מנסה לטרוף את הרוכל‪ .‬סיפור זה הוא סיפור‬
‫אלגורי‪ ,‬משל מורחב המתאר באופן סמלי את היחסים בין היהודים‬
‫לנוצרים בגולה‪ .‬כפי שהרוכל נודד‪ ,‬חסר בית‪ ,‬כך גם היהודים בגולה‪.‬‬
‫הרוכל נשאר בבית האדונית כי נהנה מאוכל ומקורת גג כפי שהיהודים‬
‫בגולה נשארים כי נמשכים לנוחות החומרית‪ .‬גם הרוכל וגם היהודים‬
‫בגולה מתעלמים מהסכנה המרחפת על ראשם‪ .‬הרוכל ניצל מכיוון שיצא‬
‫להתפלל כפי שהיהודים יכולים להינצל על ידי חזרה לזהות היהודית‪.‬‬
‫בסיום היצירה הרוכל חוזר לנדוד כפי שהיהודים אינם לומדים לקח‬
‫וחוזרים לדרכם לאחר שהסכנה חולפת‪.‬‬
‫בתשובה זו‪...‬‬

‫בתחילת הסיפור הרוכל מגיע לבית האדונית ומציע לה לקנות מסחורתו‪.‬‬

‫האדונית מגרשת אותו אבל הרוכל חוזר לביתה ובפעם הזו היא קונה‬
‫ממנו סכין ציידים‪ .‬הלילה יורד והרוכל הולך לאיבוד ביער‪ .‬מוצא שוב את‬
‫בית האדונית ומבקש ממנה ללון בביתה‪ .‬האדונית מציעה לו לישון ברפת‪.‬‬
‫למחרת האדונית מבקשת מהרוכל לתקן לה את גג הבית ומשלמת לו על‬
‫כך בארוחת בוקר‪ .‬הרוכל נשאר בביתה וישן במחסן‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬
 ‫בהמשך היצירה‪ ,‬האדונית והרוכל מתקרבים זה לזו והוא ישן במיטת‬
‫האדונית כמו בעלה‪ .‬הוא אוכל אוכל לא כשר‪ .‬הוא מתבולל‪ .‬הוא נהנה‬
‫מנוחות חומרית‪ .‬אוכל בשפע‪ ,‬שתייה‪ ,‬קורת גג‪" .‬פשט בגדי רוכל ולבש‬
‫בגדי חירות"‪ -‬הוא משנה את זהותו‪ .‬האדונית לא אוכלת ולא שותה‪.‬‬
‫שהרוכל שואל מדוע‪ ,‬היא עונה‪" :‬בשר אדם אני אוכלת ודם אנשים אני‬
‫שותה"‪" .‬כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול"‪ .‬הרוכל מתחיל לפחד‬
‫מהאדונית‪ .‬בלילה הוא חולם שני סיוטים‪ -‬שסכין ננעצת בליבו ושכלבה‬
‫נושכת את גרונו‪ .‬אלה הם רמזים לסיום‪ .‬בעקבות החלום הרוכל עובר‬
‫לישון חזרה במחסן‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬

‫בסיום הסיפור הרוכל מפחד מאוד וחש צורך להתפלל‪ .‬הוא מחליט לצאת‬
‫החוצה כי בחדרו יש צלב‪ .‬הוא יוצא ליער החשוך והמושלג ואומר‪ ":‬כמה‬
‫נתרחקתי"‪ -‬גם מהבית אך גם מזהותו היהודית‪ .‬הוא חוזר מבית האדונית‬
‫ומוצא את חדרו חשוך וחורים של סכין במיטתו‪ .‬הוא מדליק נר ורואה‬
‫את האדונית שוכבת על הרצפה‪ .‬הוא מרים אותה למיטה ואז היא מנסה‬
‫לנשוך את צווארו‪ .‬מכיוון שהוא היה בשלג ודמו היה קר היא הפסיקה‬
‫מפעולתה וכך הוא ניצל‪ .‬הרוכל מטפל באדונית חמישה ימים אך היא‬
‫מתה‪ .‬הוא קובר את גופתה בשלג שעל הגג‪ .‬עופות השמיים אוכלים את‬
‫גופתה והרוכל חוזר לנדוד ולסחור‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬

‫ביצירה קיים אמצעי אומנותי מרכזי והוא מוטיב הסכין‪ .‬בהתחלה הרוכל‬
‫מוכר לאדונית סכין‪ .‬לאחר מכן מצוין שעיניה בהקו כלהב של סכין‪.‬‬
‫בהמשך האדונית אומרת לרוכל‪ ,‬כאשר הוא שואל אותה היכן בעליה‪:‬‬
‫"מה אכפת לך אם נשחטו בסכין הרי גם אתה מוכר סכינים"‪ .‬בחלומו‬
‫הרוכל חולם שסכין ננעצת בליבו ולקראת הסיום כשהרוכל מפחד מאוד‪,‬‬
‫הילני פונה לגרוגרת שלו ואומרת לה‪" :‬את רועדת כאילו את רואה את‬
‫הסכין"‪.‬‬
 ‫המוטיב הוא רמז לסיום שבו האדונית מנסה לרצוח את הרוכל בסכין‬
‫הציידים‪ .‬כמו כן הסכין מסמלת את הסכנה בה נתונים היהודים בגולה‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬

‫אמצעי נוסף הוא סיפור מבנה מעגלי‪ .‬במשפט הראשון והאחרון זהים‬
‫ומתארים את הרוכל היהודי הנודד‪ .‬כמו כן קיימת מעגליות במקומות‬
‫הלינה של הרוכל‪ .‬מהנדודים לרפת ולמחסן ולמיטת האדונית ואז חזרה‬
‫למחסן ולנדודים‪.‬‬
‫כמו כן הסיפור מתחיל בתיקון הגג של האדונית ומסתיים בקבורתה בגג‬
‫ומתחיל ונגמר בתיאור יער חשוך ומושלג ומזג אוויר סוער מאוד‪.‬‬
‫האדונית מנסה לרצוח את הרוכל באותה סכין שקנתה בתחילת היצירה‪.‬‬
‫הסיפור המעגלי מחזק את המסר האלגורי שבו היהודים אינם לומדים‬
‫לקח ממשיכים בדרכם ובכך חשופים שוב ושוב לסכנה‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬ ‫בתשובה זו הצגתי‪...‬‬
 ‫כל החיים לפניו ‪ /‬אמיל אז'אר‬
‫‪ /‬אמיל אז'אר‬ ‫כל החיים לפניו‬

‫היצירה "כל החיים לפניו" מאת אמיל אז'אר מתארת ילד מוסלמי בשם‬
‫מומו‪ ,‬בן ‪ 14‬אך חושב שהוא בן ‪ .11‬עני ויתום‪ ,‬אימו הזונה נרצחה בעבר‬
‫בידי אביו והוא גדל במעון לילדי זונות אותו מנהלת רוזה‪ .‬רוזה היא‬
‫אישה מבוגרת‪ ,‬יהודיה‪ ,‬ניצולת שואה‪ ,‬שעסקה בזנות בעברה‪ .‬רוזה אישה‬
‫חמה וטובת לב והיחסים בינה לבין מומו מתוארים ביצירה‪ .‬העלילה‬
‫מתרחשת בשכונת "בלויל" שהיא שכונת עוני בפריז‪ ,‬צרפת‪ ,‬בשנות ה ‪60-‬‬
‫של המאה ה‪ .20-‬הרעיון המרכזי ביצירה הוא ביקורת על היחס של‬
‫החברה לקבוצות המוחלשות‪ -‬החברה פועלת מתוך צורך‪ ,‬אינטרס‪,‬‬
‫ממקום מנותק ולא רגשי‪ ,‬אדיש‪ .‬דווקא אצל הקבוצות המוחלשות‬
‫בחברה יש הכי הרבה רגש ואהבה‪.‬‬
‫היצירה מציעה פתרון לבעיה זו – אהבת אדם באשר הוא אדם‪.‬‬

‫בתשובה זו‪...‬‬
‫בתחילת היצירה מתוארת אכזבה של מומו בהיותו ילד קטן – הוא מגלה‬
‫שרוזה מקבלת כסף עבור הטיפול בו‪ .‬הוא האמין שרוזה אוהבת אותו‬
‫אהבת חינם ואכזבה זו גורמת לו לצאת לחיפושים אחרי תשומת לב‬
‫ודמות אם והבת‪.‬‬
‫כך למשל‪ ,‬המטריה ארתור – מומו לוקח מטריה‪ ,‬אדון אנדה אמדה קונה‬
‫לו בגדים והוא מלביש אותה וקורא לה ארתור‪ .‬הוא מופיע איתה ברחוב‬
‫ואף ישן איתה‪ .‬הוא מחבק אותה חזק ואז הולך לבדוק אם רוזה נושמת‪,‬‬
‫דבר המראה שהמטריה נותנת לו מענה לחרדות שלו לו ולפחדיו‪ .‬הוא‬
‫קשור אליה מאוד והסיפור אף מסתיים כשבעלה של נאדין הולך להביא‬
‫את ארתור‪.‬‬
 ‫דוגמא נוספת היא לביאה – מומו חולם על לביאה שבאה ושומרת עליו‪,‬‬
‫מלקקת אותו‪ .‬הוא חולם שהוא קורא בלילות ללביאה והיא מלקקת לו‬
‫ולילדים האחרים את הפנים‪ .‬הוא חולם דווקא על לביאה כי לפי מה‬
‫שהוא יודע הלביאה היא האם האולטימטיבית – מגנה על גוריה בכל‬
‫מחיר‪ .‬רוזה דווקא מפחדת מהלביאה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הכלב סופר – הכלב נותן מענה רגשי שחסר למומו‪" .‬אני יודע‬
‫שבעניין אמי אין מה לעשות‪ ,‬אבל אולי יכול להיות לי כלב‪ ,‬במקומה?"‪,‬‬
‫הוא שואל את רוזה‪ .‬מומו גנב כלב אפור מהכלבייה ונקשר אליו מאוד‪.‬‬
‫הכלב מהווה תחליף רגשי בשביל מומו‪ ,‬הוא גורם לו להרגיש שהוא‬
‫מישהו‪ ,‬כי בשביל הכלב מומו הוא היחיד בעולם‪ .‬מומו מוכר את סופר‬
‫לאישה בעל אמצעים – הוא מבקש ממנה סכום גדול של כסף כדי לוודא‬
‫שהיא אכן בעלת אמצעים‪ .‬אח"כ הוא זורק את הכסף לביוב כדי להוכיח‬
‫שלא מכר אותו בשביל הכסף‪ ,‬ואולי כי הוא לא רוצה לקבל כסף עבור‬
‫סופר כפי שרוזה מקבלת כסף עבורו‪ .‬הוא אומר "אלה אינם חיים בשביל‬
‫כלב"‪.‬‬
‫מומו מחפש תשומת לב בכל מיני סיטואציות ודרכים‪:‬‬
‫הוא עושה צרכים בכל הבית – תחילה הוא אומר שכואבת לו הבטן כי‬
‫הוא יודע שכשילדים אומרים שכואבת להם הבטן‪ ,‬אימא שלהם מגיעה‪.‬‬
‫אח"כ הוא עושה את צרכיו בכל הפינות בבית של רוזה ובעקבות כך גם‬
‫שאר הילדים עושים זאת‪.‬‬
‫הוא גם גונב ביצה – הוא הולך לגנוב ביצה כדי שיתנו לו סטירה‪ ,‬כדי‬
‫שיתייחסו אליו‪ ,‬אך במקום זאת המוכרת נותנת לו עוד ביצה ונשיקה‬
‫והוא נשאר כל היום ליד החנות‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬

‫בהמשך היצירה ישנו אירוע חשוב מאוד והוא המפגש עם האב‪ :‬יום אחד‬
‫מישהו דופק בדלת ומומו פותח לו והוא ראה גבר עלוב וחיוור‪ .‬הבחור‬
 ‫אומר שהוא יצא מבית החולים לחולי נפש ושלפני ‪ 11‬שנה הוא נתן לרוזה‬
‫ילד מוסלמי בשם מוחמד קדיר‪ .‬רוזה מבינה מיד שמדובר באביו של‬
‫מומו‪ .‬היא מגייסת את כל הכוחות שנותרו בה וברגעים של צלילות מצילה‬
‫את מומו מידיו של האיש‪ .‬בשיחה איתו מתברר כי האב רצח את אימו של‬
‫מומו – שהייתה זונה שעבדה עבורו‪ .‬בעקבות רצח זה הוא אושפז במשך‬
‫שנים בבית חולים פסיכיאטרי ממנו שוחרר עכשיו‪ .‬רוזה מאשימה את‬
‫האב שנטש את בנו‪ ,‬רצח את אימו ולא שלח כסף כל השנים האלה‪ .‬היא‬
‫משקרת לו ואומרת שבטעות החליפה בין שני ילדים וגידלה את בנו‬
‫כיהודי – אכל כשר ועשה בר מצווה‪ .‬היא מציגה בפניו את מואיז היהודי‪.‬‬
‫האב נבהל‪ ,‬משתגע מקבל התקף לב ומת במקום‪ .‬מומו ורוזה קוראים‬
‫לשכנים הסבלים שיורידו את הגופה של האב ומומו יושב ליד הגופה‬
‫ומעשן את הסיגריה האחרונה שנותרה לאב בכיס‪.‬‬
‫באירוע זה מומו מגלה את זהותו – את גילו האמיתי ואת שמו המלא –‬
‫מוחמד קדיר‪ .‬הוא מבין מי הם הוריו ומה עלה בגורלם – אביו היה‬
‫סרסור שרצח את אמו הזונה‪ ,‬ואח"כ אושפז בבית חולים פסיכיאטרי‬
‫במשך ‪ 11‬שנה‪ ,‬עד למפגש עם מומו‪ .‬מומו מבין שרוזה משקרת ורואה‬
‫אותה עומדת מול האב בנחישות‪ ,‬יודעת ללחוץ על נקודות החולשה שלו –‬
‫על כך שלא בא לבקר במשך ‪ 11‬שנה‪ ,‬שלא שלח כסף‪ .‬מומו מבין שרוזה‬
‫עושה הכול למענו‪ ,‬אפילו משקרת בנחישות‪ ,‬ושהיא לא רוצה לאבד אותו‪.‬‬
‫מומו מבין מי הוא גם במובן המהותי – הוא שייך לרוזה ומקומו איתה‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬

‫בסיום היצירה‪ ,‬רוזה כבר מרגישה רע מאוד ומומו מבין שאם הוא לא‬
‫יעשה כלום יקחו אותה לבית החולים בניגוד לרצונה‪ .‬הוא משקר לד"ר כץ‬
‫ולשכנים שמשפחתה של רוזה באה לקחת אותה לישראל‪ ,‬ומוריד את‬
‫גברת רוזה אל "החור היהודי שלה" ‪ -‬מרתף הבנין אותו רוזה סידרה‬
‫כמקום מקלט לשעת צרה‪ .‬במקו זה רוצה מתה ומומו מסרב להכיר‬
‫בעובדה זו‪ .‬הוא שם לב שהיא כבר לא נושמת אבל לא היה לו אכפת –‬
‫"‪...‬ברור שהיא כבר לא נושמת‪ ,‬אבל לא היה אכפת לי‪ ,‬אהבתי אותה גם‬
 ‫בלי שתנשום"‪ .‬מומו איפר אותה כמו שאהבה וניסה להדביק לה ריסים‬
‫מלאכותיים ללא הצלחה‪ .‬הוא התיישב לידה והדליק המון נרות‪ .‬הוא קם‬
‫כמה פעמים ושם את התמונה של היטלר מול רוזה לראות אם היא מגיבה‬
‫אבל הוא מבין שהיא "חדלה להיות ביננו"‪ .‬הוא הוסיף לה איפור כי היא‬
‫הכחילה והאפירה כל פעם שהוא הסתכל עליה‪ .‬הוא פחד לעזוב אותה‬
‫שהיא לא תקום ותראה שהיא לבד‪ .‬הוא הלך ללולה השכנה‪ ,‬והיא מציעה‬
‫לו להישאר איתה אבל הוא מסרב וכאשר היא מציעה לו לאכול הוא‬
‫מסביר לה שהוא מצפצף על חוקי הטבע כי הם גועליים‪ .‬לולה אומרת‬
‫שגם היא ונותנת לו כסף‪ .‬בכסף שלולה נתנה לו הוא רונה המון בושם‬
‫וצבעי איפור וגונב כמות דומה בשביל להמשיך לאפר את גברת רוזה‬
‫ולשפוך עליה בושם כ י היא הסריחה בגלל חוקי הטבע‪ .‬מומו אומר ש"זה‬
‫לא נכון שנשארתי שלושה שבועות על יד גופת אימי המאמצת‪ ,‬מפני‬
‫שרוזה אינה אימי המאמצת"‪ .‬בשלב מסוים פרצו את הדלת של המרתף‬
‫ומצאו אותו שם‪ ,‬מומו אומר שקודם לאף אחד לא היה אכפת כי "לחיים‬
‫אין ריח"‪ .‬את מומו לקחו באמבולנס ומשם לנאדין כיוון שמצאו פתק עם‬
‫הכתובת שלה בכיס של מומו‪ .‬הספר מסתיים במילים "צריך לאהוב"‪.‬‬
‫בסיום זה מומו מבין שרוזה היא האם שהיתה לצידו כל חייו‪ .‬הוא מבין‬
‫שהאהבה שהייתה בניהם היא גדולה מהחיים‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬

‫ביצירה זו מספר אמצעים אומנותיים‪ .‬ראשית – מוטיב שאלת האהבה –‬

‫שאלת האהבה מופיעה מספר פעמים במהלך הספר‪:‬‬
‫‪ -‬בתחילת הספר‪ ,‬בעמודים הראשונים‪ ,‬מומו שואל את אדון חמיל‪ ,‬האבא‬
‫הרוחני שלו שלימד אותו קרוא וכתוב ואת הקוראן אם אפשר לחיות‬
‫ללא אהבה‪ .‬אדון חמיל עונה שכן אך משפיל את ראשו‪ ,‬לכן ניתן לומר‬
‫שהוא משקר כדי להגן על מומו היתום וכדי לא לאכזב אותו‪.‬‬
‫‪ -‬בסוף היצירה‪ ,‬מומו שוב שואל את אדון חמיל‪ ,‬כשהוא זקן עיוור וכמעט‬
‫לא שומע‪ ,‬האם ניתן לחיות ללא אהבה‪ .‬הפעם אדון חמיל אומר שאי‬
 ‫אפשר‪ .‬הפעם ניתן להבין שהוא מספר את האמת‪ .‬בסיום היצירה מומו‬
‫אומר‪ :‬זה אדון חמיל שלימד אותי שלא ניתן לחיות ללא אהבה"‪.‬‬
‫‪ -‬הספר מסתיים בשתי מילים‪" :‬צריך לאהוב" וזהו תמצית הרעיון‬
‫המרכזי של היצירה‪.‬‬
‫משפט קישור לשאלה‬

‫אמצעי נוסף הוא מוטיב הפחד – הפחד מקיף את חייהם שלתושבי‬

‫שכונת בלויל‪ ,‬ואת חייהם של רוזה ומומו בפרט‪ .‬כף למשל – ילדי המעון‬
‫מפחדים מלשכת הסעד שתבוא ותיקח אותם‪ ,‬רוזה מפחדת מהרשויות‬
‫ומהמשטרה שיקחו אותה שוב כפי שעשו בתקופת השואה‪ ,‬רוזה מפחדת‬
‫שמומו חולה נפש כמו אביו‪ ,‬מומו מפחד לחיות לבד ללא אהבה‪ .‬מוטיב זה‬
‫ממחיש את החיים הקשים שעוברים על הקבוצות המוחלשות שנמצאות‬
‫ללא הגנה‪.‬‬

‫משפט קישור לשאלה‬ ‫לסיכום‪ ,‬בתשובה זו הצגתי‪...‬‬