‫"יגון" ‪ /‬אנטון צ'כוב‬

‫‪ .1‬אנטון פאוולוביץ' צ'כוב ‪1860-1904 -‬‬

‫אנטון צ'כוב נולד ב‪ 1860 -‬בעיר טאגאנרוב ברוסיה‪ .‬אביו‪ ,‬שהיה חנווני‪ ,‬העריך את ההשכלה ועשה ככל‬
‫יכולתו להקנותה לבניו‪ .‬צ'כוב למד בגימנסיה שבעיר הולדתו‪ .‬לאחר שאביו פשט את הרגל וכל המשפחה‬
‫עקרה בעקבות כך למוסקבה‪ ,‬נשאר צ'כוב בבית המשפחה שקנתה את ביתם‪ ,‬בתור מורה עוזר‪ .‬כשסיים‬
‫את לימודיו‪ ,‬ב‪ ,1879 -‬עבר ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסקבה‪ ,‬ומאותה העת התחיל לכתוב סיפורים‬
‫קצרים בעיתונים היתוליים תחת השם אנטושה צ'יכונטה‪ .‬מעבודה זו פרנס את עצמו ואת משפחתו‬
‫וכשסיים את לימודיו‪ ,‬בגיל ‪ ,22‬התמנה לרופא באחד מבתי החולים הציבוריים בסביבות מוסקבה‪ .‬למרות‬
‫מקצועו הוא מגלה כי את עיקר ההנאה הוא שואב דווקא מן האומנות‪ ,‬מכתיבה‪ .‬צ'כוב מרבה בכתיבה ובין‬
‫היתר כותב מחזות כמו‪" :‬בת השחף" (שנכשל מיד)‪" ,‬הדוד ואניה"‪" ,‬שלוש אחיות"‪ ,‬ו"גן הדובדבנים"‪.‬‬
‫בקיץ ‪ 1904‬מת אנטון צ'כוב משחפת המעיים‪ ,‬והוא בן ‪ 44‬בלבד‪ .‬למרות חייו הקצרים‪ ,‬הותיר אחריו‬
‫מורשת ספרותית שהעלתה אותו לראש רשימת אמני הסיפור הקצר‪ .‬סיפוריו אינם מצטיינים במאורעות‬
‫ובדמויות יוצאי דופן או במצבים דרמטיים‪ ,‬אלא דווקא באנשים פשוטים‪ ,‬שאין בהם כל עניין מיוחד‬
‫וסיפור חייהן שכיח‪ ,‬חסר עלילה ממשית ואינו מעורר התעניינות חריגה‪ .‬מה שמייחד את סיפוריו הוא אופן‬
‫הכתיבה‪ ,‬המתאפיין בפשטות ובצמצום‪ ,‬באובייקטיביות‪ -‬בחוסר יחס מצד המחבר לגיבורים‬
‫ולהתרחשויות‪ .‬את הביקורת שלו הוא מביע בדרך התיאור‪ ,‬שהוא בעל העוצמה והמרשים את הקורא‪ .‬הוא‬
‫מתאר את החיים באופן לירי‪ ,‬מעודן ורגיש ומבחין בבדידות‪ ,‬בדממה וביגון‪ ,‬המאפיינים אותם‪ .‬הוא מבקר‬
‫את האטימות‪ ,‬הניוון החברתי באמצעות הצגת עיוות המציאות והדמויות ומהצגת המגוחך שבאנושות‪.‬‬
‫דמותה של החברה הרוסית העולה מיצירתו היא פגומה ומנוונת‪ .‬העם חי חיי דלות‪ ,‬שקוע בבערות‪,‬‬
‫בשכרות ובשחיתות‪ ,‬וזה מצב של שיעבוד מתמשך‪ ,‬שיגיע לידי תיקונו על ידי חינוך ממושך ויסודי‪ ,‬והוא‬
‫שיביא את הגאולה‪.‬‬
‫‪ .2‬שם היצירה‪.‬‬
‫"יגון" או "מועקה"‪ -‬צער רב‪ ,‬הכבדה על המצב הנפשי‪.‬‬
‫בראש היצירה ישנו ציטוט "לפני מי אתנה את יגוני"‪ ,‬שעשוי לרמז על כך שהסיפור יעסוק בקושי של‬
‫אדם לשתף את הזולת בכאבו‪.‬‬
‫‪ .3‬ז'אנר היצירה‪.‬‬
‫הסיפור הוא סיפור קצר ‪ .‬סיפור המתאפיין באורכו הקצר ולכן הוא מתומצת‪ ,‬מרוכז‪ ,‬אינו מרבה בתיאורים‪.‬‬
‫הוא מתרכז סביב אירוע אחד בלבד ומופיעות בו דמויות אחדות‪ ,‬בזמן מוגבל ומקום מוגדר אחד‪.‬‬
‫בסיפור "יגון"‪ ,‬אין עלילה ממש כי אם סדרת פגישות של יונה העגלון עם אנשים שונים בתוך מציאות‬
‫חיים מוכרת ואוטנטית‪ .‬הוא מגיע אל הכרך‪ ,‬העיר‪ ,‬על מנת להשתכר‪ .‬לפני שבוע איבד את בנו והוא מצוי‬
‫בצער ויגון עמוקים‪ .‬הכפר‪ ,‬מקום מגוריו‪ ,‬כולם מכירים את כולם ובעיר מסתבר‪ ,‬המון רב ובדידות נוראה‪.‬‬
‫במהלך הסיפור הוא מעלה אל עגלתו מספר אנשים ומנסה לפתח עימם שיחה במטרה לפרוק את אשר על‬
‫ליבו‪ .‬כל האנשים כולם אינם נענים ומגיבים לו ויש שאף עולבים ופוגעים בו‪ .‬בסופו של דבר הוא פונה‬
‫אל סוסתו‪ ,‬ומתוך ראייתו האישית‪ ,‬היא היחידה שמגיבה ומקשיבה לו‪.‬‬
‫‪ .5‬מבנה הסיפור‪.‬‬
‫אין כאן עלילה של ממש‪ .‬העימותים בין העגלון ובין האנשים השונים הם המחשות של רעיון‪ ,‬של‬ ‫‪‬‬

‫מצב אנושי מסוים‪ ,‬והאירועים השונים בו הם דוגמא‪ .‬רצף התמונות מתקשר באמצעות הקונפליקט של‬
‫יונה‪ -‬בנו מת והוא צריך לספר על כך למישהו‪.‬‬
‫‪ .1‬אקספוזיציה ‪ -‬מתוארים יונה והסוסה שלו עומדים בלילה בחוץ‪ .‬הכרכרה נמצאת באמצע העיר והשלג‬
‫יורד על יונה ועל הסוסה ומכסה אותם‪ .‬הם אינם מתנערים מהשלג ונראים כגוף אחד דומם‪ .‬נאמר‬
‫שהם הגיעו מן הכפר וכעת הם ממוקמים בעיר הגדולה‪ .‬הזמן הוא לילה והעונה היא חורף‪ .‬אורות‬
‫הכרך מסנוורים ואנשים רבים עוברים ושבים תוך רעשים רבים‪.‬‬
‫‪ .2‬גוף הסיפור‪ -‬תמונה ראשונה ‪ -‬עולה איש צבא לכרכרה‪ .‬יונה המבולבל כמעט דורס מישהו ואיש‬
‫הצבא מביע הבנה‪ ,‬אך בצורה לעגנית‪ .‬יונה מסיע אותו ומנסה לספר לו על מות בנו אך זה נרדם ואינו‬
‫מקשיב לו‪ .‬תמונה שניה ‪ -‬עולים לכרכרה שלושה בחורים המנסים לנצל את יונה להסעה בסכום‬
‫מגוחך‪ .‬יונה מסכים ובלבד שמישהו יקשיב לו‪ .‬בדרך הם לועגים לו‪ ,‬מקללים אותו ואף מכים בעורפו‪.‬‬
‫יונה מסכים לקבל את הסכום העלוב ואפילו מנסה להשתתף בצחוק שלהם‪ ,‬המוסבר בשכרותם עוד‬
‫מיום האתמול‪ .‬יונה מוכן לקבל את יחסם המעליב והוא מנסה לספר להם על מות בנו‪ ,‬אך אלה לועגים‬
‫לו ואינם מקשיבים לו‪ .‬תמונה השלישית ‪ -‬יונה רואה בצד הדרך חצרן ומנסה לפתוח עמו בשיחה על‬
‫ידי השאלה מה השעה‪ .‬החצרן נוזף בו ומזרז אותו לנסוע כדי לא להפריע לתנועה‪ .‬תמונה הרביעית ‪-‬‬
‫יונה חוזר לאכסניה וחושב על כך שלא הרוויח מספיק כסף אפילו כדי להאכיל את סוסתו והוא מרגיש‬
‫בצורך עז לאוזן קשבת‪ .‬עגלון צעיר מתעורר כדי לשתות מים ויונה מנסה לספר לו על מות בנו‪ ,‬אך‬
‫הוא חוזר לישון מיד‪.‬‬
‫‪ .3‬סיום הסיפור‪ -‬תמונה החמישית ‪ -‬יונה הולך להאכיל את הסוסה ומספר לה על מות בנו‪ .‬הסוסה אינה‬
‫מפריעה לו לדבר‪ ,‬היא אוכלת קש ויונה מבקש שתדמיין איך הייתה מרגישה לו הסייח שלה היה מת‪-‬‬
‫כך הוא מרגיש‪.‬‬
‫ניתן להגדיר את סיום הסיפור בשני אופנים‪ ,‬גם כסיום פתוח וגם כסיום סגור‪.‬‬
‫סיום פתוח הוא סיום שבו לא נפתרת הבעיה שהועלתה במהלך היצירה ואילו סיום סגור הוא סיום שבו‬
‫נפתרת הבעיה שהועלתה במהלך היצירה‪ ,‬בדרך כלל במוות או בחתונה‪.‬‬
‫יונה העגלון מרגיש הקלה תוך שהוא מספר ופורק את לבו אל מול הסוסה‪ .‬הסוסה אמנם אינה מגיבה‬
‫בדרך אנושית ולא משוחחת עמו או מביעה דעה‪ ,‬אלא שהוא מסתפק בפריצת מעגל היגון‪ ,‬בסוסה‪,‬‬
‫ובהרגשה הסובייקטיבית שלו‪ ,‬לגבי אופן ההשתתפות שלה בדברים‪ .‬כך ניתן להגדיר את סיום הסיפור‬
‫כסיום סגור‪ ,‬שבו נפתרה בעיית המועקה של הלב והדמות מצליחה בדרך זו לפרוק ולשתף ביגונה‪.‬‬
‫אם אנו מתייחסים לבעיה המועלית בסיפור כבעיה חברתית‪ ,‬הרי שנגדיר את הסיום כסיום פתוח‪ .‬יונה‬
‫עגלון‪ ,‬אמנם פורק לבו אך בעיית האטימות החברתית‪ ,‬של בני האנוש עדיין קיימת‪ .‬היא אפילו מתעצמת‬
‫לנוכח הבהמה‪ ,‬שלכאורה‪ ,‬מקשיבה ואף מזדהה‪.‬‬
 ‫‪ .6‬הרעיון המרכזי של היצירה‪.‬‬
‫יונה העגלון הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬משל‪ ,‬דמות מייצגת‪ ,‬את האדם הפשוט על בעיותיו היומיומיות והרגילות והוא‬
‫מוצב בתוך חברה‪ ,‬שגם היא חברה מייצגת‪ ,‬משל לחברה האנושית כולה‪ .‬החברה אדישה ואטומה‬
‫למצוקותיו של הפרט וזוהי הבעיה האנושית הכללית‪ .‬הרבה אנשים אינם סימן לחברה אנושית‪,‬‬
‫ובסיפור "יגון" הם מבליטים את בדידותו של האדם הקטן בכרך המודרני‪ .‬האפיזודות השונות מסודרות‬
‫בסדר יורד של המעמד החברתי והאישיותי וככל שהמעמד יורד והולך כך גם קטנה ופוחתת מידת‬
‫ההתעניינות ביונה‪ .‬ראשית מופיע איש הצבא‪ ,‬אחריו בני הטובים‪ ,‬אחריהם החצרן ולבסוף העגלון הטירון‪.‬‬
‫הסוסה היא מחוץ לתחום האנושי ויונה חוזר אליה בסופו של דבר‪ ,‬מה שמהווה מסר כפול‪.‬‬
‫הסוסה מואנשת כבר בתחילת היצירה והיא מחוברת ליונה כאילו היו דמות אחת‪ -‬מה שנראה כאילו אדם‬
‫וחיה אחד הם בתחומים שונים‪ ,‬או רומז על כך שחיה עשויה להיות אנושית מבן אנוש בתחומים מסוימים‪.‬‬
‫יונה שואל את עצמו "האם לא ימצא בין אלפי האנשים הללו גם אחד שייאות להקשיב לו?!"‪ .‬זוהי שאלה‬
‫רטורית של המספר‪ .‬הוא נרגש ובתוך השאלה כבר מניח את התשובה‪" ,‬האם לא ימצא"‪ -‬שלילה בתוך‬
‫השאלה מרמזת על תשובה שלילית מתבקשת מאליה‪.‬‬
‫‪ .7‬דרך העיצוב של הרעיון המרכזי‪.‬‬
‫‪ .1‬העגלון הכפרי מושתל בנוף עירוני סואן וזר‪ ,‬מה שמגביר את תחושת הבדידות והמועקה‪.‬‬
‫‪ .2‬הסיפור מחולק לסדרה של אפיזודות‪ -‬פגישות עם נוסעים‪ ,‬שבכל אחת מהן מנסה יונה ליצור קשר‬
‫ומגע עם אדם כלשהו‪ ,‬כדי לשפוך לפניו את ליבו על מות בנו בטרם עת‪.‬‬
‫‪ .3‬סדר הפגישות מכוון לכך שהאנשים יסמנו סדר יורד של מעמד חברתי ואישיותי‪ :‬מתחילים באיש‬
‫צבא‪ ,‬עוברים לבני טובים ‪ ,‬אל חצרן ואל עגלון טירון‪ .‬מידת ההתעניינות ביוונה היא דלה ובנוסף לכך‬
‫פוחתת ויורדת ככל שמעמדם יורד והולך עד שהוא חוזר אל סוסתו‪ ,‬הנמצאת מחוץ לתחום האנושי‪.‬‬
‫הוא מדבר בסופו של דבר אל בעל חיים‪ ,‬שלא מגיב ולא מסוגל לענות לו‪ .‬הקשר הוא קשר חד כיווני‬
‫ומדגיש את האבסורד בקיום האנושי‪.‬‬
‫‪ .8‬אמצעים ספרותיים נוספים שבהם משתמש המחבר להצגת הרעיון המרכזי‪.‬‬
‫א‪ .‬בפתיחה ישנו תיאור אקספוזיציוני ‪ :‬זמן‪ ,‬מקום‪ ,‬רקע‪ ,‬הצגת הגיבור‪ ,‬הסוסה המואנשת והחיבור שלהם‬
‫יחד במילים "יונה וסוסתו"‪ .‬הפתיחה הציורית הזו כוללת ביטויים המרמזים על מצבו השונה של הגיבור‬
‫מהמראה היפהפה של המקום‪" :‬הלבין כרוח רפאים…אינו זע ואינו נע…תל שלג שלם מתכרבל…" וגם‬
‫תיאור העיר הלובשת קדרות‪" :‬אנשים רצים ומתרוצצים ללא מטרה…לובשת העיר קדרות ערבית…‬
‫ותכלית אין…"‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬ישנם רמזים על הסוף‪" :‬הוא נוכח לדעת כי אין כל טעם לפנות אל הבריות…והסוסה עומדת על‬
‫סוד הגיגיו"‪.‬‬
‫ב‪ .‬דמויות המשנה נבחרו והוצבו כך שהן מרמזות על האדישות הכללית‪ ,‬בכל השכבות החברתיות כלפי‬
‫הסבל של הפרט‪.‬‬
‫ג‪ .‬ישנה חזרה על תחושות הזרות והניכור‪ ,‬על הכמיהה לאוזן קשבת ושומעת וללב משתתף‪.‬‬
‫ד‪ .‬תנועות גוף המדגישות את המאמץ לזכות בתשומת לב‪ ,‬כמו הסבת הסוף והפנים כלפי נוסעיו של יונה‪,‬‬
‫זו תנועה שחוזרת הרבה‪ .‬הוא נכון לספוג קללות‪ ,‬עלבונות ומכות ואפילו להפסיד כסף ובלבד שייצור מגע‬
‫כלשהו ויוכל להכניס את סיפור בנו המת‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא רגיש וערני לכל סוג של תקשורת‪ ,‬מאט את‬
‫הנסיעה המשפילה כדי להימצא בחברת אנשים זמן ממושך יותר‪.‬‬
‫ה‪ .‬המחבר בוחר לספר את הסיפור בזמן הווה ‪ ,‬כאילו הדבר מתרחש כרגע והוקרא הוא מן שותף לחוויות‬
‫הניכור והסבל העכשוויים‪.‬‬
‫‪ .9‬מטרת היצירה‪.‬‬
‫להאיר את הצורך האנושי בזולת‪ ,‬באוזן קשבת ובהשתתפות בצער של האחר‪ ,‬ובמקביל להעלות‬
‫ביקורת כלפי החברה האנושית האטומה‪ ,‬האדישה והמתנכרת לסבלו של הפרט‪ .‬הבדידות האנושית‬
‫היא בדידות קוסמית ואינה מוגבלת במסגרת חברתית‪ .‬הדאגות שלנו כבני אדם הן אנושיות‪ ,‬חברתיות‪,‬‬
‫כלליות‪ ,‬אוניברסליות‪ ,‬ומפה גם הטעם של ניחום אבלים‪.‬‬
‫צ'כוב בעצם מקדם את הספרות במוטיב המתאים לתקופתנו‪ :‬הבדידות האנושית‪ ,‬החורגת באופן סמלי‬
‫ממסגרת חברתית מוגבלת לבדידות קוסמית‪ ,‬אוניברסלית‪.‬‬
‫‪ .10‬דמותו של יונה העגלון‪:‬‬
‫יונה העגלון הוא איכר פשוט‪ ,‬פרימיטיבי‪ ,‬בן כפר נחות שנקלע לעיר הגדולה‪ .‬הוא עני העוסק במקצוע‪,‬‬
‫שלא מתאים לו‪ .‬הוא אב אוהב ונאמן לבנו‪ ,‬אוהב אדם מבודד‪ ,‬טוב לב‪ ,‬מופנם וכנוע‪ .‬מוכן לסבול‬
‫התעללות ועלבונות ובלבד שייצור מגע עם הזולת‪.‬‬
‫יונה העגלון אינו מסוגל לחשוב במופשט ובמוכלל‪ .‬הוא מוגבל לדיבור פשוט ולסביבה מוחשית‪ ,‬הרהוריו‬
‫הם עניינים חומריים כמו‪ :‬אוכל‪ ,‬פרנסה‪ ,‬מזון לסוסתו‪ ,‬אפילו מקורות המועקה והיגון מתחלפים אצלו‬
‫במונחים של רעב‪ .‬הביטוי ליגונו ולאבלו הוא במונחים קונקרטיים כמו‪ :‬מחלה‪ ,‬בית חולים‪ ,‬ארון מתים‬
‫וכו'‪ .‬הוא אינו מדבר על רגשות‪ ,‬על תחושות ונפש ורק המספר מתערב באירועים ומגיב עליהם תגובה‬
‫רגשית מתוך מוחה של הסוסה‪ ,‬שכאילו מהרהרת על גורלה וגורל בעליה‪.‬‬
‫יונה העגלון הוא משל‪ ,‬וכמותו יש בכל מקום בעולם‪ .‬הוא דמות מייצגת‪ ,‬והוא מייצג את האדם הפשוט על‬
‫בעיותיו היומיומיות והרגילות‪ .‬כאן הוא עגלון וכאן הבעיה שלו היא מות בנו‪ ,‬אבל הוא יכול היה להיות‬
‫בכל מקום‪ ,‬כל אדם‪ ,‬בעל כל מקצוע ובעל כל בעיה‪ ,‬ולהישאר בבדידותו וצערו לבד‪ ,‬באין שומע ומשתתף‪.‬‬
‫דמותו‪ ,‬למרות שהוא הדמות הראשית בסיפור‪ ,‬היא דמות פשוטה‪ ,‬שאינה מתפתחת ואינה משתנה לכל‬
‫אורך הסיפור‪ .‬הוא נשאר אותו אדם פשוט ופרימיטיבי‪ ,‬שחוזר שוב ושוב‪ ,‬בכל מפגש‪ ,‬על אותה‬
‫ההתנהגות‪ ,‬על אותו הניסיון לספר על מות בנו‪ .‬הוא פונה אל הסוסה לא מתוך הכרה בערך המוסרי הירוד‬
‫של החברה‪ ,‬לא מתוך הבנה עמוקה שבני האדם סובלים ונשארים לבדם במצוקתם‪ ,‬מעצם טבעם ומהותם‪,‬‬
‫כי אם מתוך הרגל‪ ,‬מתוך אותו הדחף שהניע אותו שוב ושוב לעשות את אותם הניסיונות ולהיכשל בהם‬
‫כל פעם מחדש‪ ,‬תוך שהוא מקבל יחס מעליב‪ ,‬לא מתחשב‪ ,‬מבזה ואכזרי‪.‬‬
‫‪ .11‬העצבות‪ -‬סיפור של בדידות ויגון‪.‬‬
‫בעקבות מות בנו מבקש יונה העגלון פרנסה כרכב כרכרה בעיר הגדולה‪ .‬הוא עוקר מן הכפר הקטן‪ ,‬שבו‬
‫כולם מכירים את כולם‪ ,‬אל העיר הגדולה שבה‪ ,‬מסתבר‪ ,‬המון רב ובדידות נוראה‪ .‬מכל עבר הוא שומע‬
‫חרפות וגידופים‪ ,‬קללות וכינויי גנאי‪ ,‬המעיקים על אדם ועלולים לשבש את מצב רוחו‪ .‬מצב רוחו של יונה‬
‫משובש גם בלעדי כל מה שקורה סביבו‪ -‬בנו מת באותו שבוע מוות חטוף ונוראי ואין הוא מסוגל לשאת‬
‫את כאב השכול לבדו‪ .‬לכן הוא מבקש אדם שיוכל לדבר אליו‪ ,‬לספר לו על מר ליבו‪ .‬יונה עושה ניסיונות‬
‫לשוחח עם כל מי שעלה לכרכרה שלו אך הניסיונות נכשלים בזה אחר זה ביחס אטום‪ .‬הוא שואל עצמו‪,‬‬
‫האם אין בעולם אדם אחד שיוכל להקשיב לו ולחלוק את מצוקתו ומועקה גדולה וכבדה מעיקה על לבו‬
‫ומאיימת להכריעו‪ .‬תחושת הצער ואימת הבדידות מאיימים להחניק אותו‪ .‬יונה הוא חסר אונים מול‬
‫האדישות של בני האדם לזולתם בעיר והוא סבור שאילו היה בכפר‪ ,‬מקום קטן שבו כולם מכירים את‬
‫כולם‪ ,‬היו משתתפים בצערו‪ .‬כאן אין אדם שיתעניין ביגונו ולא משום הבדלי ייחוס או מעמד‪ ,‬אלא משום‬
‫שכל אדם שקוע בעצמו ובענייניו‪ .‬זהו מצב טראגי שאין לו תקנה‪ ,‬משום שהוא לא נתון לשינוי‪ ,‬הוא‬
‫נובע ממהותו וטבעו של האדם ואופיו‪.‬‬
‫לחץ היגון ומועקת הבדידות מוליכים אותו אל האורווה‪ ,‬אל סוסתו‪ ,‬הוא מאכיל אותה ובתוך כך‪ ,‬משיח את‬
‫לבו לפניה‪ .‬הסוסה‪ ,‬אינה מזיזה את פניה ממנו‪ ,‬היא עסוקה באכילה והוא חש כאילו היא מקשיבה לו ובכך‬
‫מקילה על כאבו‪.‬‬
‫המחבר יוצר בקורא תחושה‪ ,‬כאילו התחלפו היוצרות‪ ,‬והבהמה מגלה "יחס"‪ ,‬שיונה ציפה למצוא אצל בני‬
‫האדם‪ ,‬המתגלים כחסרי רגישות ובהמיים להחריד‪.‬‬
‫‪ .12‬הסימפאטיה כלפי דמותו של יונה והכעס והביקורת כלפי האחרים‪.‬‬
‫למרות שדמותו של יונה היא דמות נלעגת‪ ,‬אנו חשים כלפיו סימפאטיה‪ ,‬מזדהים עם מצבו ומבקרים‬
‫בקשיחות את שאר הדמויות ואפילו את החברה כולה‪ .‬סבלו המופנם של יונה‪ ,‬שמודגש ומועצם על ידי‬
‫העימותים הישירים עם בני האדם ועל ידי תופעות רקע שונות‪ ,‬נוגע מאוד ללבנו‪ .‬גם התיאורים‬
‫הפלאסטיים של הערב והלילה‪ ,‬הקור והשלג מרמזים על מוות ומעבירים בנו תחושה קשה כלפי דמותו‪.‬‬
‫קיטוע הסיפור על מות בנו על ידי האנשים האדישים וקשי הלב‪ ,‬שלא מתעניינים בו‪ ,‬אוזלת ידו והמוגבלות‬
‫שלו לבטא את עצמו‪ ,‬קשיי הפרנסה והדאגה שלו לסוסתו הנאמנה והרעבה‪ ,‬הם הגורמים לנו לחוש קרבה‬
‫אל יונה ולכאוב את כאבו‪.‬‬
‫דבר נוסף‪ ,‬הוא הניגוד או הסתירה שבין יגונו ומועקתו של יונה ובין עליזותם וקלות דעתם של נוסעיו ‪ ,‬הם‬
‫מדגישים אותו בתוך ההמון הסוער‪ ,‬הוא כאילו בולט בקצב חייו השונה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הקללות והגידופים של‬
‫ההמון ברחובות‪ ,‬התעניינותו המזויפת של הקצין‪ ,‬ניבול הפה וההתעללות של הצעירים‪ ,‬קשיחות החצרן‬
‫ואדישות העגלון הצעיר‪ ,‬מעלה בנו רגשות רחמים וחלמה כלפי יונה‪.‬‬
‫‪ .13‬דברי המספר‪ ,‬משפטים רטוריים חשובים‪.‬‬
‫א‪" .‬והיאך זה לא יהרהר יצור‪ ,‬שנעקר מאצל מחרשתו‪ ,‬מתמונות אפרוריות מורגלות‪ ,‬והוטל למערבולת‬
‫זו‪ ,‬המוצפת אורות פלצות‪ ,‬שוקקות טרטור אין קצה ורוחשת אנשים אצים ומתרוצצים בלי הרף?…"‬
‫ב‪" .‬ושוב נותר יונה בבדידותו… האם לא ייצא בין אלפי האנשים הללו גם אחד שיאות להקשיב לו?!…‬
‫ג‪" .‬ואילו נבקע חזהו של יונה לשניים ויגונו היה עולה על גדותיו‪ ,‬דומה שהיה מציף בו את עולם ומלואו"‪.‬‬
‫ד‪" .‬כשם שגופו של אותו צעיר צמא היה למים‪ ,‬כן צמאה נפשו של יונה לשיחה"‪.‬‬
‫ה‪" .‬יונה נגרר אחרי בולמוס השיחה שתקף עליו ושופך ליבו בפני סוסתו"‪.‬‬
‫המשפטים האלה הם משפטים חריגים וחשובים‪ ,‬יש בהם שאלות רטוריות נרגשות של דמות המספר‬ ‫‪‬‬

‫שלא יכול להתאפק מול האדישות האכזרית של בני העיר‪ .‬משפט השאלה הוא חלק מפסקה לירית‪,‬‬
‫שאלות המתחילות במילה "האם?"‪ ,‬שהיא מילת שאלה רטורית‪ ,‬היא זעקה לירית‪ .‬כבר בצורת השאלה‪,‬‬
‫ישנה חריגה מאופן המשפטים האחרים בסיפור‪ -‬חיווי סיפור תיאורי‪.‬‬
‫המשפטים הללו מכילים גם את מילות המפתח‪" :‬בדידות"‪" ,‬מועקה"‪" ,‬יגון"‪ ,‬המהווים מוטיב ראשי‬
‫בסיפור‪ .‬הבדידות היא המצב הנפשי‪-‬חברתי של הגיבור‪ .‬המועקה או היגון הם שם הסיפור‪ :‬משא נפש‬
‫משווע לפורקן‪ ,‬ויגון הוא סיבת המועקה‪.‬‬
‫גם מוטיב הזמן חוזר פה בכמה פעמים ומטרתו היא להבליט את בדידותו של האדם הקטן בעיר המודרנית‪,‬‬
‫הרבה אנשים הם אינם סימן לחברה אנושית‪ .‬גם היחס כלפי האנשים כהמון‪ ,‬כקבוצה‪ ,‬כאסופה מופשטת‬
‫רומז על נימה של לעג‪ ,‬וכשהם עומדים מול האחד נראה שאפילו צדיק אחד אין בסדום המודרנית‪ ,‬שיאות‬
‫מרצונו הטוב או אפילו כתגובה ללחצו של הסובל‪ ,‬להוות אוזן קשבת‪ ,‬רק להקשיב‪ ,‬בלי להפריע‪ ,‬לגעור‪,‬‬
‫ללעוג ושלא לדבר על לעזור בפועל‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬לסיכומו של דבר‪ ,‬כי בתוכן המשפט המרכזי ובאופן אמירתו מתמצית כל הסיטואציה כולה באופן‬
‫מפורש‪ .‬המון בני האדם הסובב את יונה‪ ,‬שמצוי בסבלו וביגונו על מות בנו‪ ,‬מביאו גם לבדידות קשה‪.‬‬
‫‪ .14‬משפט המפתח ביצירה‪.‬‬
‫"האם לא ימצא בין אלפי האנשים הללו גם אחד שיאות להקשיב לו?!"‬
‫המשפט ממוקם בשיאה של העלילה‪ ,‬לאחר שתי פגישות מאכזבות‪ ,‬בצומת הרעיון‪ ,‬הביקורת והמסר‪ .‬מכאן‬
‫ואילך הם מעמיקים ומתממשים בשתי פגישות קצרות נוספות‪ .‬כבר בתחילת הסיפור מצאנו רמזים‬
‫לתהליך הניכור וההשפלה‪ -‬מרמה חברתית גבוהה יחסית של איש צבא‪ ,‬עד עגלון טירון בפונדק הדרכים‪,‬‬
‫ועד שפיכת הלב באזני הסוסה‪.‬‬
‫המשפט מתקשר לסיומו של הסיפור שבו מוצא‪ ,‬כביכול‪ ,‬יונה את סוסתו ומשליך עליה תבונה אנושית‬
‫ויכולת הקשבה‪" .‬הקשבת" הסוסה מוצגת באופן אירוני כאנלוגיה לאי הקשבתם של בני האדם‪ ,‬משום‬
‫שברור לנו שסוסה איננה יכולה להקשיב למצוקות האדם ולהפנים את מה שעובר עליו‪ ,‬ובודאי איננה‬
‫יכולה להגיב ולעזור‪...‬‬