‫צפירה‪ /‬אתגר קרת‬

‫אקספוזיציה‬

‫■ מקום‪:‬‬
‫■ זמן‪:‬‬
‫■ דמויות( בפתיחה)‪:‬‬
‫■ אווירה‪:‬‬
‫■ נקודת מפנה ‪:‬‬
‫■ הסיבוך‪:‬‬
‫■ השיא‪:‬‬
‫■ ההתרה‪:‬‬
 ‫אקספוזיציה‬

‫■ מקום‪ :‬בית ספר תיכון‪ ,‬אולם התעמלות‪.‬‬

‫■ זמן‪ :‬טקס יום השואה‪.‬‬
‫■ דמויות( בפתיחה)‪ :‬אלי המספר‪ ,‬סיוון‪ ,‬שרון( מוזכר)‪ ,‬גלעד‪ ,‬עד המספר על השורה ושולם השרת‪.‬‬
‫■ אווירה‪ :‬התלמידים מפגינים אדישות וחוסר התעניינות בטקס‪ (.‬תלמידים עוברים אחורה‪ ,‬המספר אומר שהיו‬
‫הדקלומים הרגילים)‪.‬‬
‫■ נקודת מפנה ‪ :‬אלי שומע מפי התלמידים על גניבת האופניים‪.‬‬
‫■ הסיבוך‪ :‬אלי מספר למנהל על גניבת האופניים ומלשין על שרון וגלעד‪.‬‬
‫■ השיא‪ :‬העימות בחצר בית הספר‪ .‬גלעד ושרון מאיימים להכות את אלי שהלשין עליהם‪.‬‬
‫■ ההתרה‪ :‬נשמעת הצפירה‪ ,‬אלי מרגיש שהיא מגנה עליו מפני הנערים המאיימים‪.‬‬
 ‫סוג הסיפור‬

‫■ סוג הסיפור ‪ -‬הסיפור הוא סיפור קצר ובשל אורכו הקצר הוא‬
‫מתמקד באירוע אחד‪ ,‬בזמן מוגבל‪ ,‬במקום אחד ומתוארות בו דמויות‬
‫אחדות ‪ .‬זהו "סיפור עימות" ‪ .‬העימות מתרחש על רקע הווי בית ספר‬
‫תיכון ‪ .‬מתוארת כאן החוויה המיוחדת לחברה הישראלית העכשווית‬
‫והיא מתיחסת לאירועים היסטוריים ‪ -‬יום השואה ויום הזיכרון‬
‫לחללי צה"ל‪.‬‬
 ‫כותרת הסיפור‬
‫■ כותרת הסיפור " צפירה" מעלה אצל הקורא קונוטציות של ימי הזיכרון השונים ‪ .‬הצפירות בישראל מתיחסות לשני‬
‫טקסים לאומיים שעיקרם מוות וזיכרון‪ .‬בתרבות הישראלית ‪ ,‬לצפירה יש משמעות רבה מאוד‪ ,‬הצפירה מייחדת‬
‫אותנו כישראלים מול אומות אחרות אשר אצלן לא קיים נוהג זה‪ .‬עבור הישראלים זוהי הפגנת שייכות וכבוד‬
‫לערכי האומה ‪.‬‬
‫■ לאחר קריאת היצירה מבינים כי לצפירה משמעות רבה בסיפור ‪ .‬הסיפור פותח בכותרת זו ואף מסתיים בהשמעת‬
‫הצפירה והסיטואציה הנלווית לה ‪ ,‬שהיא בריחתו של אלי ‪ ,‬גיבור הסיפור‪ .‬הוא כמעט מקבל מכות מחבריו על‬
‫ש"הלשין" על גניבת האופנים ‪ ,‬של שרת בית הספר ‪ ,‬אך ניצל בזכות הצפירה ‪ .‬הצפירה תורמת להעברת המסרים‬
‫בסיפור לפיהם ערכים אנושיים אמיתיים אינם נמצאים בטקסים‪ ,‬במודלים של חברה ובצייתנות לנורמות בחברתיות‬
‫המקובלות ‪ .‬ערכים אנושים וטוב של אדם לא נקבע דווקא על פי הכללים המקובלים‪ .‬כמו כן ‪ ,‬הצפירה מתקשרת‬
‫למסר לפיו אדם יכול להיות מושלם מבחינה חיצונית אבל פגום באופיו ואת הפנים יש להעריך ולבקר יותר ‪ .‬כך גם‬
‫הופכת הצפירה שמעלה את זכרון השואה למגן לאנושות כולה‪ .‬היא סמל לזיכרון המעשים הנתעבים ולחוסר‬
‫האנושיות ורק זיכרון העבר יוכל להציל את האדם מן ההוה והעתיד ‪.‬כך הופכת הצפירה למטפורה ‪ :‬המפשט המסיים‬
‫את הסיפור ‪ " -‬הצפירה עוטפת אותי כמגן בלתי נראה" מדמה את הצפירה למגן ובכך רומזת על זיכרון העבר כמה‬
‫שיגן ויקדם את ההוה והעתיד‪.‬‬
 ‫מבנה הסיפור‪:‬‬
‫■ חלק ראשון אקספוזיציה‪ -‬מתאר את טקס יום השואה בביה"ס ומפגשו של אלי המספר עם‬
‫שולם השרת‪.‬‬

‫■ חלק שני‪ ,‬הבעיה ‪ -‬גניבת האופניים של שולם והריסתם ע"י שרון וגלעד‪ .‬אלי מספר למנהל‬
‫מי האחראי לנזק שנגרם לאופניים והלשנתו מתגלה ע"י שרון וגלעד שמחכים לו מאחורי‬
‫ביה"ס‪ ,‬כדי לנקום בו‪.‬‬

‫■ חלק שלישי‪ -‬הפיתרון‪ ,‬מתאר את הויכוח בין שרון וגלעד לאלי‪ .‬שניה לפני ששרון וגלעד‬
‫מכים את אלי‪ ,‬נשמעת הצפירה של יום הזכרון לחללי צה"ל‪ ,‬שרון וגלעד נעמדים קפואים‬
‫במקומם‪ ,‬ואלי בורח מהם‪.‬‬
 ‫הביקורת בסיפור‪:‬‬

‫דרך מוטיב הצפירה מוצגת החברה הישראלית כולה כמגוחכת‪:‬‬ ‫■‬

‫ראשית ניתן לראות כי הסופר מעביר ביקורת על הדרך בה מוצגת השואה‪ .‬טקס יום השואה מתואר בתחילת הסיפור‬ ‫■‬
‫כאירוע שגרתי שאינו גורם לחוויה אמיתית‪ .‬במהלך הטקס רצף שבלוני וצפוי שאינו מותיר תגובה רגשית כלשהי אצל‬
‫מישהו מגיבורי הסיפור‪ .‬החברה מקיימת את הטקס רק כדי לצאת ידי חובה וממילא אין הוא נוגע לליבם של איש‬
‫מהתלמידים‪.‬‬
‫שנית הצפירות מציינות את לב ליבה של החברה הישראלית‪ ,‬הדברים החשובים ביותר‪ :‬זכר השואה וחללי צה"ל‪ ,‬להם‬ ‫■‬
‫חבים כולנו את חיינו‪ .‬זהו סמל לכבוד שרוחשת החברה הישראלית להיסטוריה שלה‪ ,‬החוב שלנו לאלה שמתו ובמותם‬
‫ציוו לנו את החיים‪ .‬החברה הישראלית כולה עוצרת מעיסוקיה כדי להיזכר ולכבד את אלה שאינם‪ .‬דווקא בין שתי‬
‫צפירות כאלה‪ ,‬בשבוע הטעון ביותר בשנה‪ ,‬מתרחש הסיפור – ובו בוחרים הנערים הטובים שלנו להוכיח כי הכבוד‬
‫שלהם חיצוני בלבד‪ .‬הם יעמדו בצפירה‪ ,‬אך רגע לאחר מכן יבגדו בזכר הקורבנות וכאב הניצולים מתוך אכזריות‬
‫של ילדים ובורות‪ ,‬שטחיות שכחנית שאינה מכבדת את ההיסטוריה‪ .‬הבורות מודגמות על ידי הבלבול של אלי שאינו‬
‫יודע מה זה הזונדרן קומנדו וחושב שזוהי יחידה מובחרת בצבא‪.‬‬
 ‫ביקורת – המשך‪:‬‬

‫■ האמצעי הברור ביותר לביקורת הוא הניגוד חריף בין תכונות רבות של שרון לעומת תכונותיו של אלי‪.‬‬
‫■ באמצעות הנגדה זו מצטיירים שני סוגים של טיפוס ה"צבר" הישראלי‪ .‬האחד‪ ,‬לא פופולרי מבחינה חברתית‪,‬‬
‫אך בעל ערכים ומוסר פנימי‪ .‬השני אהוד‪ ,‬מצליחן אך חסר ערכים ולא הומאני‪ ,‬במובן זה נראה ששרון מייצג‬
‫את החברה כולה‪ .‬כמו כן קיים רמז בסיפור שאין קשר בין הליכה ליחידה קרבית מובחרת לבין התייחסות‬
‫ערכית לזולת‪ .‬אלי הולך בזמן הצפירה‪ ,‬נראה שהסופר מנסה להראות לנו שדרכו של היחיד להציל את עצמו‬
‫היא לא לקבל תמיד את תכתיבי החברה‪ ,‬אפשרות אחרת היא לבקר את אלי שבורח ואינו מתמודד באמת מול‬
‫הכוחנות שבחברה הסובבת אותנו‪.‬‬
 ‫עמדת המספר – זווית הראייה‬

‫אלי הוא הדמות המרכזית והוא מספר את הסיפור בגוף ראשון‪ ,‬מנקודת מבטו ‪ .‬הוא מספר סובייקטיבי ‪ .‬הוא ממעט בתיאור‬ ‫■‬
‫רגשותיו ואנו מבינים אותם מתוך תגובותיו ואמירותיו המצומצמות ‪ .‬הוא לא אומר למשל כי הוא מאוהב בסיוון אך משתף אותנו‬
‫בתחושות שלו לגבי נגיעת ידו בג' ינס שלה‪ .‬הוא מבלבל בין הקומנדו הימי לבין הזונדרקומנדו במחנות ההשמדה‪,‬אך יש לו‬
‫תחושות נכונות לגבי צדק ואי צדק‪.‬‬
‫עמדה זו מאפשרת למחבר‪ ,‬אתגר קרת‪ ,‬לבנות את האירוניה החריפה והסרקזם העוקצני כלפי כל הדמויות בסיפור; בעיקר כלפי‬ ‫■‬
‫אלי‪ .‬כשאלי מתאר את טקס יום השואה‪ ,‬התיאור מצמרר‪ .‬מתוך עמדה של וראייה מעוותת (מתוך יחס מנוכר‪ ,‬קר וזר) כל מה‬
‫שהתרחש בטקס יום השואה הצטמצם בעיני אלי לכמה אביזרים סתמיים‪ :‬במה מאולתרת‪ ,‬בריסטולים שחורים עם שמות של‬
‫מחנות ריכוז וציורים של גדרות תיל‪ ,‬דקלומים של "קטעים רגילים" ‪ .‬ועדות של ניצול השואה שנראה בעיניו כמו‪" :‬איש אחד די‬
‫מבוגר עם סוודר בורדו‪...‬הוא לא דיבר הרבה‪ ,‬רבע שעה בערך‪ ."...‬שום דבר ממה שהתרחש על הבמה באולם הספורט לא היה‬
‫משמעותי לאלי‪ .‬לא אימתה של השואה‪ ,‬לא סבלו של הזולת ולא ההיסטוריה היהודית; רק הוא עצמו‪ ,‬תשוקותיו לסיוון‪ ,‬קנאתו‬
‫בשרון ומעשה הנקמה המתוכנן שלו‪.‬‬
‫עמדת המספר הזו גם מאפשרת למחבר להעיד על הבורות בידע הקשור בשואה‪ .‬כאשר שולם מספר לאלי שהיה ב"זונדרקומנדו"‬ ‫■‬
‫באושוויץ‪ ,‬הוא מתלהב‪" :‬אתה היית בקומנדו? מתי?‪...‬לא יכולתי לדמיין את שולם הרזה והקטן שלנו בשום יחידת קומנדו‪ ,‬אבל מי‬
‫יודע‪."...‬‬
 ‫סיום הסיפור‬
‫■ הסיום‪ :‬פתוח או סגור?‬

‫■ סוף פתוח‪:‬‬
‫■ סיום שהקונפליקט לא נפתר ויש אפשרות של המשכיות מבחינת הגיבור‪.‬‬
‫■ סוף סגור‪:‬‬
‫■ סיפור שהקונפליקט בו נפתר‪ ,‬אין אפשרות של המשך מבחינת הגיבור הראשי‪.‬‬

‫■ הסוף הנו פתוח‪ .‬הקונפליקטים שהתעוררו במהלכו לא נפתרו‪ .‬והקורא עדיין מתלבט בשאלות שונות כמו‪ :‬נושא‬
‫החברות‪ ,‬ההלשנה ‪ ,‬הצדק‪ .‬האם להתחבר לחזקים או לעזור לחלש?‬
‫■ הצפירה שנשמעת משאירה את הדברים פתוחים‪ ,‬וכן לא ברור האם הנערים יתנקמו באלי בהזמנות אחרת‪.‬‬
 ‫הדמויות‬
‫■ הדמויות‪:‬‬

‫■ אפיון ישיר‪:‬‬
‫■ אמירה ישירה ומפורשת על תיאור הדמות ומאפייניה‪ :‬גיל‪ ,‬מראה חיצוני‪,‬‬
‫מעמד חברתי‪ ,‬מצב משפחתי‪ ,‬תכונות וכדומה‪.‬‬
‫■ אפיון עקיף‪:‬‬
‫■ מה שלומדים על הדמות דרך הסיפור‪ :‬התנהגות‪ ,‬מחשבות‪ ,‬חלומות וכדומה‪.‬‬
 ‫השוואה‬ ‫אלי הגיבור‬ ‫שרון‬

‫אפיון ישיר‪:‬‬
‫גיל‪:‬‬ ‫נער‪ ,‬תלמיד תיכון‬ ‫נער‪ ,‬תלמיד תיכון‬

‫מראה חיצוני‪:‬‬ ‫חלש פיזית‬ ‫חזק‪ ,‬ספורטיבי‪ ,‬גברי‪ (.‬כדורסל שייטת)‬

‫נחשב ל"חנון" יושב מקדימה טקס‪ ,‬מאוהב בסיוון(מלכת הכיתה) מעמד חברתי‪:‬‬ ‫מקובל‪ ,‬שיחת היום בביה"ס שעבר את הגיבוש‬
‫שלא מתייחסת אליו ברצינות‪.‬‬ ‫לשייטת‪.‬‬
‫חבר של סיוון היפה‪.‬‬

‫בלימודים‪:‬‬ ‫תלמיד חלש‬ ‫תלמיד מצטיין‬

‫מצב כלכלי‪:‬‬ ‫לא מוזכר בסיפור‬ ‫גבוה‪ ,‬אביו פותר את הבעיה כשקונה אופניים‬
‫חדשות לשרת‪.‬‬
 ‫השוואה‬ ‫אלי הגיבור‬ ‫שרון‬

‫תכונות אופי‪:‬‬
‫רגיש‪ ,‬מוסרי ואכפתי‪,‬‬ ‫שחצן ‪ ,‬חושב שהכול מגיע לו‪,‬‬
‫נחשב לפחדן ומלשין‪.‬‬ ‫תוקפני‪.‬‬

‫אפיון עקיף‪:‬‬
‫מחשבות ‪:‬‬ ‫חושב על האחרים‪ ,‬פחות חשוב לו לרצות את החברה‪.‬‬ ‫חשוב לו מאוד לרצות את החברה ואת אביו‪-‬‬
‫פוחד מהנקמה של שרון וגלעד‪.‬‬ ‫להיות תלמיד מצטיין‪ ,‬לעבור גיבוש לשייטת‬
‫ועוד‪.‬‬

‫התנהגות‪:‬‬ ‫דואג לשרת כשבוכה עוזר ומסתכן בשביל אחרים חלשים‪:‬‬ ‫לא מביע חרטה כלפי שולם‪.‬‬
‫מלשין כששולם נפגע‪ ,‬הולך בזמן הצפירה‪.‬‬ ‫מתנשא כלפי חלשים‪,‬מגלה תוקפנות ובריונות‪,‬‬
‫עומד בצפירה(מרצה את החברה)‪.‬‬
 ‫אלי‪:‬‬
‫■ אלי המספר הוא "אנטי גיבור" בדומה לרוב גיבורי‬
‫קרת‪ .‬אלי הוא ה"חנון" של בית הספר‪.‬בניגוד לחבריו‬
‫הוא מוסרי‪ ,‬רגיש לסבל האנושי‪ ,‬מתעניין בסביבתו‬
‫ואף מוכן להסתכן למען אחרים‪ .‬הוא חלש גופנית‪-‬‬
‫ולכן לעולם ייכשל‪ .‬בתחילת הסיפור הוא שמח על‬
‫תשומת הלב המוקדשת לו מצידה של "מלכת‬
‫הכיתה" אבל היא מעולם לא תהיה שלו‪ .‬הוא לא זה‬
‫שיתקבל ליחידה מובחרת‪ ,‬וגם לא יהיה התלמיד‬
‫המצטיין של בית הספר‪ .‬הוא פחדן‪" ,‬מלשין"‪ .‬בעולם‬
‫של ישראליות גברית הוא חריג חלש (היחס אליו‬
‫דומה ליחס שהפגינו צברים גאים לניצולי שואה‬
‫שגילו חולשה‪ ,‬לא התנגדו והלכו למשרפות "כצאן‬
‫לטבח")‪ .‬אלי גם אינו משכיל או חכם במיוחד ‪,‬‬
‫דמותו עומדת בניגוד מובהק לזו של שרון‪.‬‬
 ‫שרון‬

‫■ שרון – שרון סמל ההצלחה‪ ,‬הוא תלמיד מצטיין‪ .‬יש לו את החברה היפה ביותר‪,‬‬
‫והוא עומד להתקבל לקומנדו הימי‪ .‬אולם הוא שחצן‪ ,‬אלים והוא חושב שהכל‬
‫מגיע לו‪ ,‬אחרי שהוא משתמש באופניים של שולם הוא לא טורח להחזירם‪ ,‬גרועה‬
‫יותר העובדה שהוא כלל לא מתחרט על מעשיו ולא מביע שום חרטה‪ .‬שרון הוא‬
‫בעצם בריון שגלעד‪ ,‬סיוון‪ ,‬צורי ואביב מעריצים‪.‬‬
‫■ בזמן הצפירה הוא מפסיק את ההכנות להכאת אלי‪ ,‬ונעמד דום‪ ,‬מכיוון שהוא‬
‫מתוכנת לעשות בדיוק מה שצריך‪ ,‬לעמוד בציפיות החברה‪ .‬אבל תוך כדי עמידת‬
‫הדום הוא מסנן קללה‪ .‬שרון‪ ,‬גלעד צורי ואביב מעריצים אותו ועוזרים לו‬
‫במעשיו‪ ,‬מבלי להביע שום דעה עצמאית‪.‬‬
 ‫שולם‬
‫■ שולם‪ ,‬השרת ניצול השואה‪ .‬הוא מתואר כאדם חסר ישע‪ ,‬יהודי גלותי‪ -‬גם‬
‫בישראל של שנות השמונים‪ :‬הוא רגיש ובוכה‪ ,‬הוא רזה וקטן הוא מתבייש‬
‫בבכיו לעיני ה"צבר"(‪ .)10‬כאשר מספרים לו שנתפסו גונבי אופניו‪ ,‬וכי הביאו‬
‫לו אופניים חדשים כפיצוי הוא מסרב תחילה לקחת אותם‪ ,‬אולי מפני שהוא‬
‫רגיל להיות הקורבן ואינו רואה במה שעשו לו דבר מה מיוחד‪ .‬הוא הדמות‬
‫המקבילה לאלי בעולם המבוגרים‪.‬‬
 ‫סיוון‬

‫■ סיוון ‪ -‬הבחורה הכי יפה בבית הספר‪ ,‬נהנית לשחק עם הבנים‬

‫הלוטשים בה עיניהם (כמובן שבאלי "החנון") ולהוליך אותם שולל ‪.‬‬
‫היא הפתיון בפח שטומנת הקבוצה ולכן יש לה יד באלימות ‪ .‬אליה‬
‫מצטרפים כל המעריצים השוטים של שרון‬
 ‫■ גלעד ‪ -‬הוא המשרת הנאמן של שרון לכל מעשה הבריונות ואילו‬
‫■ צורי ואביב מאופיינים בעיקר דרך אכילת הפלאפל במרכז המסחרי‪.‬‬
‫חתיכות של עגבנייה ופיתה עפות להם מהפה או הטחינה והמים של‬
‫הסלט נוזלים להם על הידיים ‪ .‬תיאור זה מנוגד לתיאורו של אלי ‪,‬‬
‫שכנראה הוא בעל הליכות תרבותיות ומעודנות יותר ומראה זה בולט‬
‫לעיניו ומצטייר לו כאגרסיבי ‪ ,‬מחוספס ובהמי ‪.‬‬
 ‫לשון הכתיבה‬
‫■ לשון הכתיבה והסגנון מחקים את סגנון הדיבור היומיומי האופייני בחברה‬
‫הישראלית בכלל ובקרב בני הנוער בכלל‪ .‬סגנון זה מכיל קללות וגידופים‪:‬‬
‫"יא זבל"‪" ,‬השטינקר הבכיין"‪ .‬דיבור בוטה ונמוך‪" :‬הצלחת‪ ,‬דפקת אותי"‪.‬‬
‫סלנג‪" :‬שרון היה מה זה מרוצה"‪" ,‬זה אוכל אותו בפנים"‪ .‬טעויות לשון‪:‬‬
‫"בבוקר שבאתי לבית‪-‬ספר האופניים לא היו שם"‪" .‬אופני ספורט חדשות"‪.‬‬
‫הכתיבה בלשון הדיבור היומיומית המקובלת מחדדת את תחושת האמינות‬
‫של הסיפור‪ ,‬ומסייעת בחיקוי המציאות העכשווית‪ .‬כמו כן ריבוי הקללות‪,‬‬
‫הגידופים והשימוש בלשון הנמוכה מחזק את הרושם השלילי על החברה‪,‬‬
‫כחברה בוטה וגסת רוח‪.‬‬
 ‫המסר של הסיפור‬
‫■ קרת יוצר הזדהות כלפי ה"חלש" ומחאה וביקורת כנגד ה"חזק"‪ .‬העמדת אלי מול שרון היא העמדה‬
‫של ניגודים בלתי שווים‪.‬‬
‫■ שרון מייצג את המצליחן המאצ'ו‪ ,‬הכוחני‪ ,‬הוא המקובל ומכאן גם שהוא מייצג את החברה כולה‪,‬‬
‫לעומתו אלי מבין את החלש ומוכן לעזור לו‪ .‬אפשר לראות בסיפור גם העמדה של שני סוגי‬
‫ישראליות‪ :‬הישראלי של השואה החלש כנגד הישראלי של צה"ל‪ ,‬החזק‪ ,‬ולכן יש כאן ביקורת על‬
‫החברה הישראלית הכוחנית‪.‬‬
‫■ כמו כן קיימת ביקורת על טקסים ומוסכמות חברתיות ריקות ממשמעות‪ .‬שרון וגלעד מצייתים‬
‫לכללים ועומדים בצפירה‪ ,‬אך בפועל הם בריונים חסרי רגישות‪ .‬אלי אינו מציית לכללים והולך‬
‫בזמן הצפירה‪ ,‬אך הוא רגיש‪ ,‬אנושי וער לחלשים‪.‬‬
‫■ יש כאן ביקורת על צביעות של החברה כולה‪.‬‬