‫האם אתם שומעים את הצפירה?

‫האם אתם באמת שומעים את הצפירה? את מה שיש לה לומר לכם? את מה שמסתתר‬

‫מאחוריה? או שאולי עבורכם זו מן דקה של פסק זמן שאפשר להרהר בענייני דיומא ולארגן‬
‫את סדר היום הפרטי מחדש?‬
‫מהי הצפירה הזו לכם? (מוטיב)‬
‫כי עבור גיבורי הסיפור של אתגר קרת היא אינה נושאת כל מסר אמיתי‪ .‬עבורם החשיבות‬
‫הלאומית שלה סמויה מן העין‪ .‬אחדים עומדים ללא תנועה מכוחו של הרגל‪ .‬הרגל פתטי‬
‫המובלט כשגלעד ניצב כקולב אנושי ואחרים (אלי) מנטרלים את הצפירה ממשמעותה‬
‫ומנצלים את 'פסק הזמן' כדי לברוח מסיטואציה מלחיצה‪.‬‬
‫הצפירה פותחת וסוגרת את הסיפור‪ .‬ומעניקה מסגרת ביקורתית מטעמו של המחבר המובלע‬
‫לכל אירועי הסיפור‪.‬‬
‫וכנגד מה מופנית הביקורת?‬
‫‪.1‬כנגד ערכי החברה ‪ -‬כנגד ערכים כגון אחווה‪ ,‬כבוד הדדי‪ ,‬חמלה‪ ,‬שותפות‪,‬‬
‫‪.2‬כנגד החינוך שהחברה מעניקה לחבריה – כנגד יצירת מאפיינים בנושאים כגון‪ :‬קבלת‬
‫האחר‪ ,‬מצוינות מהי‪ ,‬המושג כבוד‪ ,‬הערצת המאצ'ו‪ ,‬השטחיות שבחיים‪ ,‬הרדידות האנושית‪,‬‬
‫חברות אמת‪ ,‬הצבת גבולות‪ .‬כנגד החינוך שהורים מעניקים לילדיהם‪.‬‬
‫‪.3‬כנגד המשמעות האמיתית המסתתרת מאחורי הטקסים המייצגים את ההיסטוריה של‬
‫העם‪ .‬שהרי בסיפור ניצולי השואה שחיים בינינו וממשיכים להיות שקופים‪ .‬מי שנתנו את‬
‫חייהם בעבור החברה ואין מי שמתייחס לקורבנם בכבוד הראוי להם‬

‫המושג 'לשחוט פרות קדושות' מארגן את הביקורת סביב אותם נושאים שהחברה נוטה‪,‬‬
‫לדעת המחבר המובלע‪ ,‬לגבש סביבם קונצנזוס ובוחרת שלא לתת עליהם את הדעת‪.‬‬

‫מאפייני החברה הישראלית בסיפור‬

‫החברה הישראלית נתפשת כחברה חסרת עומק‪ .‬הדמויות משורטטות בקווים עבים וגסים‪.‬‬
‫הדמויות אינן מורכבות‪ .‬חלולות למדי וזאת כדי להבליט את המימד הביקורתי אותו מבקש‬
‫המחבר להדגיש‪.‬‬

‫הדמויות מציבות מראה מגדילה המאירה גם אותנו‪ .‬ומי אנחנו?‬

‫האם אנחנו דומים לסיוון שיופיה הוא הנכס העיקרי שלה‪ .‬שבפועל היא נערה שטחית וחסרת‬
‫עומק שרואה את תפקידה כחברתו של 'המלך' המקומי והיא מסתפקת בכך‪ ?.‬אין בה חמלה‬
‫על החלש‪ .‬היא מודעת ליחסו של אלי כלפיה‪ ,‬אך מתעלמת מרגשותיו כי מה לו ולה‬
‫ומתעופפת מן המקום הלא נוח על הספסל לידו לעבר הכיסאות של המיוחסים‪ ,‬היא מנצלת‬
‫את החולשה של אלי כלפיה כדי להפנות אותו אל הפתח האחורי שבגדר‪ ,‬שם שרון וגלעד‬
‫מחכים לו כדי להרביץ לו‪ .‬ומה עם דעה עצמאית? הבחנה בין מותר לאסור‪ ?.‬האם גם אנחנו‬
‫כמוה נבחר שלא לחשוב יותר מדי בעבור טובות המעמד? האם גם אנחנו נציית מתוך‬
‫עיוורון? מבלי להפעיל שיקול דעת?‬

‫האם אנחנו דומים לאביב וצורי שאחר הצהרים מסתובבים בחוסר מעש במרכז המסחרי‪,‬‬
‫אוכלים עם הידיים את הפיתה הקרועה‪ ,‬מדברים בפה מלא‪ ,‬ועיניהם נוהות אחר הדמות‬
‫הקסומה של המצליחן השכבתי‪ ,‬זה שעבר את המיונים לשייטת‪ ,‬זה שאפילו עבר את הראיון‬
‫האישי‪ ,‬זה שאף פעם הם לא יהיו דומים לו‪ ,‬זה שבאורח פלא ההתנהגות האגרסיבית שלו‪,‬‬
‫ההשתוללות בחצר והפגיעה ברכושם של אחרים‪ ,‬רק מחזקת בהם את ההערצה הסמויה אל‬
‫הגבריות המאצ'ואיסטית שבשבילם היא סוג של מקסם שווא‪ ,‬חיבור אל גיבורי קולנוע כדוגמת‬
‫ג'יימס דין‪ .‬הם מעריצים את ה'גיבורים' שלהם ולא נותנים את הדעת על אופיים האמיתי‪ .‬מן‬
‫הסתם גם בבגרותם במרכז מסחרי זה או אחר ימשיכו צורי ואביב לאכול‪ ,‬אכילה חסרת‬
‫תרבות‪ ,‬פלאפל מפיתה נוזלת וגם בימים האחרים יספרו בקול רם ובהתפעלות מוגזמת‬
‫'עלילות גבורה' של אחרים‪.‬‬
 ‫האם גם אנחנו חולמים להיות גלעד? קולב אנושי המשתרך אחר התלמיד הכי שווה בביה"ס‬
‫ומלקט את פירורי המעמד שנזרקים לעברו‪ .‬בסיפור האם נשמע קולו של גלעד כשהוא מנותק‬
‫מעולמו של שרון? ממש לא‪ .‬כי גלעד הוא הצל‪ ,‬הוא העוזר ויש מי שמסתפקים בלהיות קול‬
‫שני‪ .‬משלהם אין להם ולא כלום? ואולי אינם זקוקים לקול אישי? דיים להיות בתפקיד נושא‬
‫הכלים ובלבד שיחסו תחת כנפי הנבחר‪.‬‬

‫ומי מאיתנו רוצה להיות שרון? אחד כזה שחצן ומתנשא שדואג להזין את תדמיתו‪ .‬שמעיל‬
‫העור המכונה ז'קט (צרפתית) ושעון הצלילה שלו ממתגים אותו כבעל יכולת כלכלית‪ .‬זה‬
‫שחשוב לו מאוד להיות הכי טוב גם בלימודים‪ ,‬שחשוב לו שנערת הפוסטר תהיה שייכת לו‪,‬‬
‫שחשוב לו להיות ביחידה מובחרת כחלק מהפוזה שהרי המעמד מחייב וכנראה גם הבית‪,‬‬
‫אבל ממש לא חשוב לו לחוש חמלה כלפי החלש‪ ,‬לא לעשות כל מה שהוא רוצה כאן ועכשיו‪.‬‬
‫שמרשה לעצמו להשתולל ולשתות בירות ולהשחית רכוש בחצר בית הספר כי הרי לו מותר‬
‫לעשות הכול‪ .‬משהו בעולם הערכים של שרון פגום‪ .‬הביטחון העצמי המופרז‪ ,‬ההתנהגות‬
‫הילדותית והלא בוגרת דווקא אצל מי שאמור להיות ביחידה שמחייבת בגרות ואחריות‪,‬‬
‫מעוררת בנו חשש עד כמה הוא מייצג את הערך מצויינות‪ ,‬והדוגמה לכך הבחירה שלו‬
‫להרביץ לאלי משום שפגע בכבודו‪ ,‬פצע את התמונה המושלמת של המצטיין הבית ספרי‬
‫'נראה פתאום כמו ילד קטן שמנסה לחקות איזה פוזה שראה פעם בסרט פעולה'‪ ...‬האם‬
‫הבוגר הבית ספרי הראוי הוא שרון? מי היינו רוצים שימש לנו דוגמה? הכוחני? האגרסיבי?‬
‫זה שמעמיד את רצונותיו במקום הראשון? זה שחושב שהכול מגיע לו? בעל האגו שנוח‬
‫להיפגע? זה שמתקשה לומר סליחה טעיתי? והצפירה אתם זוכרים אותה? היא משמיעה‬
‫את קולה מצד אחד כששרון עומד דום ומצד אחר מסנן 'אנחנו נזיין אותך'‪.‬‬

‫האם יש מי מאיתנו שרוצה להיות בן דמותו של השוטר שלא מפעיל את החוק רק אומר נו נו‬
‫נו‪ ,‬או אולי היינו בוחרים להיות בן דמותו של המנהל שבינו ובין חינוך אין ולא כלום שהרי‪,‬‬
‫למרות שהבטיח לאלי לשמור את דבר שיחתם בסוד הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬מפרסם אותה ספק‬
‫מתחנף לשרון ספק מנסה למצוא חן‪ .‬האם המנהל דורש משרון להתנצל‪ ,‬לכפר על מעשיו‬
‫כנגד שולם? ממש לא‪ .‬הוא משתף פעולה עם אביו של שרון והמתנה היקרה מדי שהאב‬
‫מעניק לשולם מעין סוג של שוחד‪ ,‬של סתימת פיות‪ ,‬כאילו נאמר‪ :‬הרי לך אופני ספורט‬
‫חדשים שעולים הרבה כסף עליהם תוכל לדווש באיטיות בדרכך מביתך אל בית הספר‪ .‬הם‬
‫די והותר ויכפרו על הפגיעה בכבודך‪.‬שולם החלש חסר הישע על האופניים הצבעוניות‬
‫והספורטיביות הופך לדמות נלעגת כמעט קריקטורה המחדדת את השטחיות הערכית הן של‬
‫דור האבות והן של דור הבנים‪.‬‬

‫קשה להאמין שיש מי שבמודע היה רוצה להיות בן דמותו של אלי‪ ,‬הדמות המרכזית בסיפור‪,‬‬
‫מספר עד המספר את האירועים מנקודת מבטו‪ .‬קשה להאמין שהוא מסיים את ביה"ס‬
‫התיכון‪ .‬הדרך בא הוא תופס את העולם שסביב (הזרה) מצביעה על הגישה הילדותית שלו‬
‫למתרחש סביבו‪ .‬כיצד זה אינו מבחין בין קומנדו ימי לזונדרן קומנדו? כיצד טקס יום השואה‬
‫עבורו הוא אוסף של בריסטולים שחורים ואיש עם סוודר בצבע בורדו המדבר ‪ 15‬דקות‪ .‬מי‬
‫שנגיעה מרפרפת של סיוון במכנסי הג'ינס שלו הופכת עבורו לאירוע מכונן המעלים את‬
‫הסיטואציה – טקס יום השואה‪ – .‬התמימות של אלי‪ ,‬חוסר הביטחון‪ ,‬הרגשנות שמלווה‬
‫בחוסר הבנה מעניקים לאלי את מאפייניו של האנטי גיבור‪ .‬הוא בן דמותו של 'החנון' הבית‬
‫ספרי‪ .‬הוא כנראה תלוש מחברת הילדים שהרי הוא משוטט לבדו בשעות אחר הצהריים וגם‬
‫בביה"ס נראה כי אינו מחובר לאחרים‪ .‬הוא מבחין בפרטים‪ ,‬אולם לא קושר אותם בקשרים‬
‫נכונים של סיבה ותוצאה‪ ,‬לפיכך גם האנלוגיה שהוא עושה בין קומנדו לקומנדו וגם הנימוק‬
‫שהוא נותן להתנהגותו 'לא הייתם צריכים לגנוב לו את האופניים‪ ,‬לא היה בזה שום טעם‪ .‬אין‬
‫לכם כבוד' נראה כנימוק שנבחר כדי ליפות את המניע האמיתי להתנהגותו‪ .‬קנאה‪ .‬ההזדהות‬
‫של אלי עם בכיו של שולם‪ .‬הזדהות של אדם חלש אחד עם אדם חלש אחר עם שולם היא זו‬
‫שמניעה אותו ל'הראות' לחברת המקובלים‪ ,‬לסדר אותם‪ .‬נראה שמן ההתחלה הייתה בו‬
‫מחד תחושה של גבורה יתרה ומאידך תחושה שלא נהג בחוכמה גדולה שהרי לאורך כל‬
‫הדרך חשש שידעו שהוא זה שהלשין‪ .‬למרות שאלי לבד ושרון נעזר בגלעד‪ ,‬למרות המבט‬
 ‫הרצחני והיד המאוגרפת של שרון מול החולשה שמפגין אלי כשקולו רועד והפחד משתק‬
‫אותו‪ ,‬אין כאן סיפור של דוד מול גוליית‪ .‬השאלה אם אלי מוסרי יותר מחבריו? נותרת בעינה‪.‬‬
‫האם לפנינו דוגמה להתנהגות ראויה ומכבדת גבורתו של החלש שהעז‪ ,‬או שגם אלי הוא‬
‫פתטי וילדותי בדיוק כמו חבריו‪.‬‬

‫מכל מקום דווקא הילדותיות של אלי‪ ,‬החריגות שלו והעובדה שהסיפור מסופר מנקודת מבטו‬
‫משרתים את המימד הביקורתי אותו הכותב מבקש להעביר לקורא‪ .‬מחד מיתוסים של גבורה‬
‫השייכים לחברה הישראלית ומאידך התנהגויות של 'גבורה'‪ ,‬הלשנה ומכות שהם חלק מן‬
‫החברה‪.‬‬
‫המושג כבוד כערך מול המושג כבוד במציאות היום יומית‪ .‬החלש מול החזק והחזק שהוא‬
‫חלש בעצמו‪ .‬הכוח הפיזי מול החולשה האישית‪ ,‬החוזק המוסרי שלא קיים בחברה על כל‬
‫מרכיביה‪ .‬מה חשוב בחיים?‪ .‬לכבד את החלש והמבוגר‪ ,‬את הניצול את השואה? את‬
‫הצפירה? או אולי חשוב בחיים זה להיות כמו כולם‪ .‬לדאוג לעצמי?‬

‫המשפטים המסיימים את הסיפור מעוררים את תשומת ליבנו בשל המשלב הלשוני האחר‬
‫שבהם 'עובר ברחוב בין האנשים הקפואים כמו בובות שעווה‪ ,‬הצפירה עוטפת אותי במגן‬
‫בלתי נראה'‪ .‬השימוש במילה קפוא מעבירה אותנו לעולם שהוא פריים בסרט‪ .‬לעולם לא‬
‫אמיתי‪ ,‬עולם שהטקסיות יותר משהיא בעלת תוכן‪ ,‬היא יוצאת ידי חובה וכולם משתפים‬
‫פעולה במשחק‪ .‬גם העולם שנעצר‪ ,‬נעצר רק לרגע‪ .‬רגע בו הקורא יכול לנסות ולחשוב על‬
‫המסרים שנוגעים לו ולכול החברה הישראלית‪ .‬הצפירה יוצרת עולם לא אמיתי שלא באמת‬
‫מגן על בני האדם שהרי גם הצפירה היא לא מגן אמיתי מפני החיים‪ .‬היא סוג של 'פאוזה'‬
‫וכשהיא תסתיים ישוב העולם וינהג כמנהגו‪ ,‬או אולי ישנה במשהו ולו אך במעט מהתנהגותו‬
‫בעקבות הסיפור‪.‬‬

‫סוף הסיפור כתוב במשלב גבוה יותר מן הסיפור כולו מאיר באור אירוני את הדמויות והעולם‬
‫המתוארים‪ .‬המחבר המובלע מבקש לומר כי יש מקום להחליף את בובות השעווה באנושיות‬
‫ובחמלה‪ .‬יש לתת מקום גם לחלש והכי חשוב יש ללמוד להבדיל בין עיקר לטפל‪ ,‬להעביר את‬
‫הדגש מן החיצוניות אל הפנימיות ולבנות סולם ערכי שלא נותן מקום לא לשטחיות‪ ,‬לא‬
‫לריקנות לא לחוסר ידע ולא לחוסר הבנה‪.‬‬