‫פרק ‪ -2‬תיאטרון ישראלי‬

‫בשנות החמישים‪ ,‬השנים הראשונות אחרי הקמת המדינה ולאחר מלחמת העצמאות‬
‫(‪ ,)1948‬כל המסגרות החברתיות‪ ,‬הפוליטיות והתרבותיות היו בשלבי ארגון ראשונים‪ ,‬וכך‬
‫גם התיאטרון‪ .‬התיאטראות העלו מחזות מתורגמים רבים‪ ,‬ומחזות מקוריים היו במיעוט‪.‬‬
‫המחזות הישראלים שכן נכתבו באותה תקופה היו בעלי סטריאוטיפים‪ ,‬חובבניים‪,‬‬
‫וריאליסטים‪.‬‬
‫הוא הלך בשדות‪:‬‬

‫דמות הגבר במחזה‪ :‬במחזה הוא הלך בשדות נושא הגבריות סובב סביב דמות הצבר‬
‫בעיקר‪ ,‬הגבר האידיאלי הינו יהודי שנולד בארץ‪ ,‬בעל זיקה ואהבה לארץ ורצון להגן עליה‬
‫ולשרת בצבא‪ .‬הגבול בין גברים לנשים באותה תקופה הינו ברור ‪ .‬תפקיד הגבר היה‬
‫להילחם ולעבוד‪.‬‬

‫דמות האישה במחזה‪ :‬במחזה הוא הלך בשדות נושא הגבריות סובב סביב דמות הצבר‬
‫בעיקר‪ ,‬הגבר האידיאלי הינו יהודי שנולד בארץ‪ ,‬בעל זיקה ואהבה לארץ ורצון להגן עליה‬
‫ולשרת בצבא‪ .‬הגבול בין גברים לנשים באותה תקופה הינו ברור ‪ .‬תפקיד הגבר היה‬
‫להילחם ולעבוד‪.‬‬

‫דמות הצבר במחזה‪ :‬תפיסת עולמם של הצברים במחזה ‪" -‬מחויבות לכלל‪ ,‬ולארץ"‪ ,‬לכן‬
‫מקריבים עצמם ללא היסוס למען הכלל ולמען הגשמת החזון הציוני‪ .‬לדעתם עשייה ומילוי‬
‫חובה לאומית‪ ,‬הם דברים מובנים מאליהם‪ .‬היחס למלחמה מגובה בקונצנזוס מלא‪:‬‬
‫המלחמה תגאל‪ .‬כיוון שמחזות אלה שיקפו את פני התקופה והחברה שבפניה הוצגו‪ ,‬הרי‬
‫שאותו קונצנזוס היה אף נחלת הקהל‪" .‬טוב למות בעד ארצנו" דמותו של אורי מייצגת‬
‫את "הצבר המיתולוגי"‪ ,‬אותה התגלמות הרואית של אדם הצומח בקיבוץ‪ ,‬יוצא להילחם‬
‫ומקריב את חייו למען חבריו‪.‬‬
‫איך זה מתקשר לדמות הצבר‪ -‬יש לו זיקה גדולה לארץ ולצבא ולחבריו‪ ,‬הוא יליד הארץ‬
‫הוא קיבוצניק‪ .‬כמי שחונך שהוא צריך להגן על המולדת בכל מחיר‪ ,‬קשה לו לקבל את‬
‫העובדה שאביו נמצא בחזית העשיה והוא לא‪ .‬מדובר אם כן בצעיר ילדותי ומפונק‪ ,‬אבל‬
‫עדיין – אהבת הארץ מושרשת בו והוא מוכן לעשות הכל בשבילה כולל להקריב את חייו‪.‬‬

‫בהמשך המחזה מתחזק רושם זה‪ .‬אורי מתאהב במיקה‪ ,‬צעירה ניצולת שואה‪ ,‬שהגיעה‬
‫לארץ עם ילדי טהרן‪ .‬יחסיהם המתפתחים ממלאים עבור אורי את הצורך במשפחתיות‬
‫חמימה שלא זכה לה אצל הוריו‪ .‬אורי נקרא למשימה חשובה ומעדיף ללכת להגן על‬
‫המדינה במקום להישאר עם מיקה והתינוק‪ .‬הפער בין הציפיות של שני הצעירים בולט‬
‫לעיין‪ .‬היא‪ ,‬ניצולת שואה למודת מאבקי הישרדות‪ ,‬מבקשת למצוא בית ושקט‪ .‬היא רוצה‬
 ‫לעשות לביתה‪ .‬הוא‪ ,‬הצבר האמיץ יודע שהמטרות הלאומיות הן אלה שנמצאות כרגע‬
‫גבוה בסולם העדיפויות‪ .‬הוא מגוייס כולו לצרכי החברה והמדינה שבדרך‪.‬‬

‫יחס החברה לחלש‪ :‬במחזה "הוא הלך בשדות" יש ביקורת ברורה נגד היחס של החברה‬
‫אז לניצולי השואה‪ .‬הביקורת מוצגת בדמותה של מיקה‪ ,‬הגלותית‪ .‬למרות החיים הקשים‬
‫שעברו על מיקה‪ ,‬אין אנו מתוודעים אליהם אלא ברמזים בלבד‪ .‬אנו מקלים הרבה יותר‬
‫מידע על חייו של אורי‪ ,‬הצבר‪ .‬נראה כאילו לאף אחד לא אכפת ממיקה‪ ,‬אף אחד לא יודע‬
‫איך להתמודד עם סיפור חייה – אז הם בוחרים פשוט להימנע ממנה‪.‬‬

‫החברה ישראלית בהוא הלך בשדות‪:‬‬

‫החברה הישראלית במחזה הזה מאופיינת כחברה שהיא חברה צברית (אורי)‪ ,‬שהפלמ"ח‬
‫והקיבוץ בא לפני הכל‪ ,‬לפני הורים לפני אישה וילדים ולפני הרצונות שלך‪ ,‬ויש יש גם את‬
‫היהודי הגלותי (מיקה)‪ ,‬הם צריכים לסגל לעצמם את תמונת עולמו של הצבר ודרכי‬
‫התנהגותו‪ ,‬הצבר הוא הלוחם בעוד הגלותי כנוע‪.‬‬

‫הקונפליקט במחזה‪ :‬העדפת הכלל לעומת העדפת הפרט‪.‬‬

‫הניגוד בין אורי למיקה‪ :‬מיקה ואורי מסמלים את האוכלוסיות השונות שאכלסו את מדינת‬
‫ישראל עם קומה‪ .‬אורי מסמל את דמות הצבר‪ ,‬בעל השורשים (בית‪ ,‬הורים)‪ ,‬בעל הזיקה‬
‫לאדמה ובעל תחושת שייכות‪ ,‬ואילו מיקה היא ניגודו המוחלט‪ .‬היא הטיפוס הגלותי‪,‬‬
‫הלא‪-‬צברי‪ ,‬התלוש‪ ,‬שאינו מחובר לאדמה‪ ,‬ליישוב‪ ,‬ונעדר שורשים מחד‪ ,‬וחזון מאידך‪.‬‬
‫השיחה בין השניים נשמעת כשיח חירשים‪ .‬היא מדברת על רצונה בפרטיות‪ ,‬בחדר או‬
‫לפחות בפינה משלה‪ .‬הוא מדבר על הטרקטור הנכסף‪ ,‬על ההתלבטות אם להפסיק‬
‫לעבוד בבציר ולעבור לעבודה אחרת‪ .‬לאורי חשובים המדינה והקיבוץ‪ ,‬החזון‪ ,‬והוא מביע‬
‫זאת במוחצנות ובביטחון עצמי‪ .‬מיקה לעומתו מושכת כלפי פנים‪ ,‬החדר‪ ,‬הפינה‪ .‬יחסה‬
‫לאורי חרד ורכושני כמעט כמו יחסה לחדר שלהם‪ ,‬והיא מתנגדת שילך לפלמ"ח‪.‬‬
‫התנהגותה של מיקה היא זרה‪ ,‬בלתי אהודה בקיבוץ ובלתי מובנת‪ .‬ההשוואה לאוכלוסיית‬
‫ניצולי השואה שהגיעו לארץ‪ ,‬ולהתמודדותם עם החברה הצברית המחוספסת‪ ,‬היא בלתי‬
‫נמנעת‪ .‬בדומה לאותה אוכלוסייה‪ ,‬גם מיקה נדרשת לוותר על המרכיבים הגלותיים‪,‬‬
‫"לשכוח הכול ולהתחיל מחדש"‪ ,‬להסתגל למציאות החדשה תוך ויתור על זהותה‬
‫הקודמת‪.‬‬
‫מותו של אורי בשדה הקרב מצביע על המחיר הכבד שמשלמת החברה הישראלית‪ ,‬מתוך‬
‫הבנה ומוכנות‪ ,‬ותוך ראיית החזון‪ .‬לאחר מותו של אורי מחליטה מיקה ללדת את ילדו‪,‬‬
‫דבר שניתן לראות בו את האיחוד וההיטמעות בחברה הקולטת‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ואת התקווה‬
‫והציפייה לעתיד חדש וטוב מאידך גיסא‪.‬‬
 ‫דמותה של מיקה‪ ,‬כפרפראזה ליחס החברה לניצולי השואה‪:‬‬
‫במסגרת התלישות אותה מייצגת מיקה‪ ,‬אין מוזכרת משפחתה ואין אזכור ממשי לחייה‬
‫הקודמים‪ .‬ידוע לקורא שהיא באה "משם"‪ ,‬ללא הורים או משפחה‪ ,‬רכוש או שייכות‪ .‬בעוד‬
‫שבספר משולבים באומנות ובדיוק פרטים רבים‪ ,‬הקשורים לאורי‪ ,‬להוריו‪ ,‬ולקיבוץ‪ ,‬אין‬
‫מוזכרים פרטים אודות המקום ממנו באה מיקה‪ .‬את העובדה שהיא באה "משם" מלחשים‬
‫ילדי המשק‪ ,‬הדבר אינו נאמר באופן ישיר‪ ,‬ואין לאיש עניין לדעת מהיכן באה‪ ,‬ומה קרה‬
‫למשפחתה‪.‬‬
‫בעת פרסום הרומן שיקפו עובדות אלה את המצב הנתון בארץ‪ ,‬את יחס היישוב היהודי‬
‫לניצולי השואה‪ ,‬ואת השתיקה שנגזרה על הניצולים‪ ,‬במסגרת ציפיית החברה הקולטת‬
‫לאימוץ הזהות הישראלית ולהסרת הזהויות הקודמות‪ .‬כיום‪ ,‬בפרספקטיבה של של שנים‪,‬‬
‫יכולות עובדות אלה להתפרש גם ככתב האשמה לחברה לא סובלנית ואטומה‪ ,‬שלא ידעה‬
‫ולא רצתה לדעת כיצד להתמודד עם כאב השואה‪.‬‬

‫המהלך הדרמתי אורי מ״הוא הלך בשדות״= התחיל הכי חופשי‪ ,‬סיים את הלימודים וניתנו‬
‫לו ‪ 2‬אופציות בשתיהן נכנס לתוך מסגרת‪ ,‬נכנס לפאלחה פוגש את מיקה ואז הוא בורח‬
‫למסגרת השניה וגם שם לא טוב לו‪ ,‬הוא אחר כך הולך ומת‪ ,‬הפתרון שלו למות‪ ,‬הוא לא‬
‫מתמודד במסגרת (כמו ברינגו)‪ ,‬מהצלחה לכישלון‪.‬‬

‫מוטיב המים‪ :‬אורי פוגש את מיקה ליד ברז המים כשהיא שטפה את הפנים‪ .‬הוא פוגש‬
‫אותה כשהיא בסיטואציה אינטימית שלה‪ .‬הם הולכים למעיין ושוחים שם‪ .‬בסוף המחזה‪,‬‬
‫פוגש אותה אורי ליד חבית ריקה‪.‬‬
‫המים מוטיב חוזר במחזה שצובר משמעות‪.‬‬
‫בהתחלה יש חיים סביב המים‪ :‬פגישה חדשה‪ ,‬הכרות‪.‬‬
‫בסוף המחזה ‪,‬ככל שהעלילה מתקדמת‪ ,‬המים הולכים ואוזלים‪ .‬אין מים=אין חיים‪.‬‬
‫כשמיקה בהריון ‪,‬מתחילים להביא מים חדשים‪ ,‬חיים חדשים‪ .‬כשאורי פוגש את מיקה‬
‫בסוף המחזה היא אומרת לו שאין מים שהחבית ריקה‪ ,‬זאת כאשר בתמונה הקודמת אורי‬
‫מחפש מים ולא מוצא‪.‬‬
‫סביב להריונה של מיקה רותקה מביאה ספל מים גדול ואומרת למיקה שרק עכשיו הביאו‬
‫מים טריים‪ ,‬היא מושיטה את הספל למיקה‪ ,‬אך זו במקום לקחתו קמה ובורחת‪ .‬יש כאן‬
‫סוף של חיים ותחילתם של חיים חדשים‪.‬‬
‫המים מופיעים גם סביב הפעולה של אורי וחבריו‪ .‬אורי אוסף את המימיות של החברה‬
‫והולך לחפש מים‪ .‬בזמן הפעולה אומר אורי לסמיון שאמור היה לפוצץ את הגשר‬
‫שבאמצע הואדי‪" ,‬יש חצץ כל' אין מים"‪ ,‬ובפעולה אורי נהרג‪.‬‬
 ‫במחזה יש חיים ומוות במחזוריות‪ .‬חיים‪ ,‬מוות‪ ,‬וחיים חדשים‪ .‬המחזה בנוי ב"פלאשבק"‪.‬‬
‫מתחיל במוות באזכרה‪ .‬לכל אורכו קיימת ברקע האזכרה ועל הבמה מתרחשת עלילת‬
‫אורי‪ .‬החיים הם מול המוות‪ .‬המוות מול החיים הזורמים‬

‫מחזאות מגוייסת‪ :‬התיאטרון הישראלי הלך והתפתח בהתאם לתנאים ההיסטוריים של‬
‫מדינת ישראל המתפתחת‪.‬‬
‫בימיו הראשונים היה התיאטרון הישראלי תיאטרון "מגויס" ושירת את הממסד‪.‬‬
‫התיאטרון שיקף את האידיאולוגיות השונות שרווחו אז‪ .‬המחזות עסקו בהפרחת האדמה‪,‬‬
‫ומלחמות ישראל‪" .‬הגיבור" היה החייל שמת בקרב‪ .‬תפקידה של המחזאות המגוייסת‬
‫במחזה היא לעורר בקהל רצון להתגייס ולעורר בו זיקה ואהבה לארץ‪ ,‬רצון לשמור עליה‬
‫ולטפח אותה‪ ,‬לעורר בו רגש גאווה בזה שהוא יליד הארץ‪ .‬הפיכת הרומן למחזה נעשתה‬
‫ביוזמת יוסף מילוא (‪ ,)1997-1916‬שחיפש מחזות מקוריים לתיאטרון הקאמרי שהקים‬
‫ב‪ 1944-‬במטרה לקדם את התרבות העברית‪ .‬עיבוד הרומן‪ ,‬בידי שמיר ובעזרת מילוא‪,‬‬
‫נעשה תחת השפעת קרבות מלחמת העצמאות ונפילת אחיו הצעיר של שמיר‪ ,‬אלי‬
‫("אליק")‪ ,‬שנהרג בינואר ‪ 1948‬בעודו מלווה שיירה באזור תל אביב‪ .‬שלד עלילת הרומן‬
‫נותר כשהיה‪ ,‬אולם הדגש עבר מחיי הנפש של הגיבורים אל הממד הציבורי של‬
‫פעולותיהם‪ ,‬ובייחוד אל הווי הפלמ"ח‪ .‬כמו כן‪ ,‬התקופה שבה מתרחשת העלילה‬
‫השתנתה‪ :‬הגיבורים אינם פועלים על רקע התקופה הרגועה יחסית של שלהי מלחמת‬
‫העולם השנייה‪ ,‬אלא בשנים ‪ ,1946-1945‬שבהן התגייס היישוב היהודי למאבק בבריטים‪.‬‬
‫בעיקר סוף הרומן השתנה‪ :‬אורי נהרג לאחר שהתנדב לפוצץ גשר‪ ,‬כפעולת הסחה לצורך‬
‫הורדת מעפילים אל החוף‪ ,‬ונורה בידי השומרים הבריטים‪ .‬כך הפך מצעיר מבולבל‬
‫המחפש את דרכו לגיבור שהקריב את חייו עבור המדינה שבדרך ונחשב ראוי להערצת‬
‫הציבור‪.‬‬

‫שיץ‪:‬‬

‫התיאטרון עזב את המערב וחזר לעסוק בחברה הישראלית‪ .‬התיאטרון עסק בתיעוד‬
‫המציאות‪ ,‬בדרמה של כאן ועכשיו‪ :‬הדילמות של אחרי המלחמה‪ ,‬המחיר שהמדינה נאלצת‬
‫לשלם על קיומה‪ .‬לראשונה‪ ,‬עולה ספק לגבי הקרבת חיי הפרט למען הכלל‪ ,‬דבר שהיה‬
‫ערך מוחלט ולא נושא לוויכוח בשנים המעצבות של המדינה‪.‬‬
 ‫דמות הגבר בשיץ‪ :‬במחזה שיץ הגבר מוצג כדמות דוחה אגואיסטית וחומרנית‪ .‬תפקידו‬
‫העיקרי של הגבר במחזה הוא לעבוד ולהרוויח כסף‪ ,‬בניגוד לתפקידה של האישה במחזה‬
‫שהוא להקים משפחה‪ .‬הגבולות ביניהם מטושטשים במיוחד מבחינה גופנית‪ .‬בשיץ הגבר‬
‫האידיאלי הוא אחד שמרוויח הרבה‪ .‬הוא האחראי על האישה והיא כפופה לו‪.‬‬

‫דמות האישה בשיץ‪ :‬שפרכצי מגיעה לגיל ״מבוגר״ ולכן דוחפים אותה הוריה להתחתן‬
‫ולהקים משפחה‪ ,‬כי זה מה שהיא צריכה לעשות‪ .‬עדיין האישה צריכה לחיות חיים‬
‫מסויימים מאוד אבל לא צריך להתחיל לדאוג לזה בגיל מאוד מוקדם‪ ,‬יכולה להיות מעט‬
‫לבד‪.‬‬

‫דמות הצבר בשיץ‪ :‬תכונותיו השליליות של הצבר‪ :‬שביעות הרצון העצמית ‪ ,‬הצדקנות‪,‬‬
‫חמרנות‪ ,‬גסות רוח‪ ,‬השחצנות‪ ,‬השוויץ‪ ,‬התקפנות המילולית‪ .‬תכונות אלו מובאות אצל‬
‫חנוך לוין בדרך של סאטירה לממדים מפחידים ומגוחכים כאחד‪.‬‬
‫ח‪ .‬לוין מתאר את הצדדים השליליים של הצבר ‪ .‬במחזה "שיץ" – אין זכר לצבר‬
‫המיתולוגי‪ .‬זיכרון המיתוס של הצבר מתנפץ‪ .‬אצל ח‪ .‬לוין הצבר הוא הגולם שקם על יוצרו‪.‬‬
‫המלחמה מפריעה למהלך החיים הרגיל של האנשים שמתעשרים ממנה‪ .‬זו אינה מלחמה‬
‫למען המדינה אלא למען בצע כסף‪ ,‬למען אינטרסים כלכליים ללא גבול ‪ ,‬מלחמה‬
‫שמובילה להתעשרות ‪.‬‬
‫בגלל יחס ההורים לצבר ‪,‬הופך הצבר להיות גרוע מהם ‪.‬הוא סוחר יהודי גלותי‪ .‬יותר גלותי‬
‫מאבותיו עד כדי כך שמנהל משא ומתן מתחתלחופה ועד הרגע האחרון סוחט עוד קצת‬
‫כסף‪.‬‬
‫המאפיין המרכזי של האנשים האלה – הזלילה הגדולה‪ .‬כבר ברמת השמות הם אנטי‬
‫תזה לשמות הצבריים‪ .‬לגבר שהולך למלחמה‪ ,‬לא קוראים יותר אורי או ג'ינג'י אלא‬
‫צ'רכס‪ .‬זהו שם שמזכיר ניגון גלותי‪ .‬יידיש‪ .‬הגבר כבר לא אורי הצבר‪ ,‬אלא הוא חוזר אל‬
‫הגלות‪ .‬אי אפשר לצפות מצ'רכס פלץ שיעשה מה שאורי עשה‪ .‬לקרוא לצבר בשם כזה‪,‬‬
‫זה להגיד לקהל‪ :‬תשכחו מהצבר‪ .‬מה שיש היום זה‪ ,‬בחור צעיר שהמאפיין אותו זה כסף‪,‬‬
‫אוכל‪ ,‬ומסחר‪ .‬גם אפיונו של הצבר כדמות גברית מתפוגג במחזה זה‪ .‬המטאפורה לצבר‬
‫היא צ'יפס‪ .‬הגבר שווה לצ'יפס‬
‫דברים אלה הופכים את דמות הגבר‪ ,‬הצבר‪ ,‬למשהו שהוא לחלוטין לא גברי‪.‬‬

‫דמות הצבר בהשוואה בין שיץ להוא הלך בשדות‪:‬‬

‫דינהלה'‪ ,‬ב"הוא הלך בשדות"‪ ,‬התאהבה באורי שהקרין צברייות גברית‪ .‬כאן‪ ,‬הדמות‬
‫הנשית מגמדת את הגבר ומרחיקה אותו מכל דימוי חיובי גברי‪.‬‬
‫גם אורי וגם צ'רכס יוצאים למלחמה‪ .‬שניהם גברים לוחמים‪ .‬אך אורי יוצא כגיבור‪ .‬צ'רכס‬
‫יוצא למלחמה מתוך אוירה של בורגנות בערב החתונה‪ .‬המלחמה מפריעה לו ‪ .‬גם אופן‬
 ‫זה של יציאה למלחמה מרחיק את צ'רכס מהדימוי של צעיר גיבור היוצא להגן על‬
‫המולדת‪ .‬היחס למלחמה במחזה "שיץ"‪ ,‬אחר מזה שב"הוא הלך בשדות"‪ .‬אורי יצא‬
‫להקריב עצמו למען המולדת‪ .‬כאן‪ ,‬צ'רכס לא מקריב עצמו‪ ,‬אלא מרוויח ומתעשר‪.‬‬

‫אם אורי יצא למלחמה מתוך אידיאלים המעוגנים בתפיסת המחויבות לארץ לחברה וחי‬
‫לאור האידיאלים של הקרבת פרטיותו למען הארץ‪ ,‬הרי שהאידיאלים של צ'רכס נובעים‬
‫מאגואיזם‪ .‬אורי אופיין בחוסר אגואיזם מוחלט ואילו צ'רכס הוא התגלמות האגואיזם ‪.‬‬
‫האידיאלים שלו הם שכולם יעבדו בשבילו ושהוא יתעשר (בתמונה ‪ 21‬צ'רכס פלץ מתאר‬
‫את הרווחים שלו מן המלחמה ומדבר על איך שהתעשר‪" :‬מטנדר אחד‪ .)"....‬המחזה נכתב‬
‫על רקע ההתעשרות של אנשים בחברה הישראלית ויש כאן ביקורת נוקבת על המציאות‬
‫הישראלית דרך האפיון של צ'רכס פלץ כנהנתן נהנה להרוויח על חשבון מוות של אנשים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫צ'רכס מאפיין את עצמו כאיש של תאוות קטנות ולכן יש לו גם אכזבות קטנות‪ .‬הדבר‬
‫רחוק מאד מאיך שאפיינו את עצמם אורי וג'ינג'י‪ .‬להם היו ציפיות גדולות מעצמם ולאחרים‬
‫מהם‪.‬‬
‫במחזה זה אין ציפיות גבוהות ‪ .‬לא למבוגרים מילדיהם והילדים רוצים שההורים ימותו‪.‬‬
‫בעוד שבמחזות שטיפלו בדמות הצבר ההרואית היו חיים (מים כמוטיב הוא הלך בשדות)‪,‬‬
‫הרי שכאן המוטיב המרכזי הוא זלילה ואוכל בכמויות כאלה שהן כבר לא נותנות חיים אלא‬
‫מחסלות חיים‪.‬‬

‫צ'רכס פלץ הוא המסמן העיקרי את שבירתו של מיתוס הצבר‪ .‬דמותו מאופיינת בראש‬
‫ובראשונה ע'י האגואיזם שלה והרוע שלה‪ .‬אורי מסמן המיתוס אופיין בחוסר אגואיזם‬
‫מוחלט‪ .‬צ'רכס נשא לאשה את שפרכצי בגלל שלאביה יש ממון‪.‬‬

‫ההורים העריצו את ילדיהם כי האמינו שהילדים האלה הם התגשמות כל החלומות‪ .‬בגלל‬

‫ההערצה של ההורים הילדים סבלו מפינוק וכתוצאה מכך הפכו לבוגרים כושלים‬
‫ומאכזבים‪.‬‬

‫יחס החברה לחלש‪ :‬ב"שיץ" אין יחס לחלש כלל‪ .‬משפחת שיץ והחתן המיועד צ'רכס‬
‫מוצגים כאנשים חסרי ערכים שכל מה שעומד לנגד עיניהם הוא כסף‪ .‬הם חמדנים‬
‫וקמצנים‪ .‬הם המרוויחים הגדולים מהמלחמה‪ .‬לא אכפת להם כלל מהחברה שסובלת‬
‫מהמלחמה משום שכל מה שהם מסוגלים לראות זה התועלת שהם יכולים להפיק מהמצב‬
‫שמזיק לאחרים‪.‬‬

‫החברה הישראלית במחזה‪:‬‬

 ‫החברה הישראלית במחזה "שיץ"‪ :‬ב‪"-‬שיץ" אנחנו רואים שהחברה הישראלית לא אכפת‬
‫לה כבר להגן על ארץ ישראל‪ ,‬אלא יותר אכפת לה מהדברים החומרניים‪ ,‬חברה שתעשה‬
‫הכל בשביל להרוויח כסף‪ ,‬גם אם זה על מוות של אנשים‪.‬‬
‫האהבה הופכת ליחסי מין ברוטאליים או לעיסקות כלכליות‪ .‬רגשות נעלים הופכים לאקט‬
‫מכאני‪ .‬זיהוי מאכלים בנשיקות – תחיבת לשון בטינופת‪ ,‬לישת בצק כמעשה‬
‫אופה–(מתקשר לאוכל)‪.‬‬
‫אהבת הילדים להוריהם הופכת לבעיה מחושבת של ניצול כספי עד תום‪ .‬רוצים שההורים‬
‫ימותו‪ ,‬ילדים נולדים מתוך הקאות ונותנים להורים שנאה וניצול‪.‬גם אהבת האב והאם‬
‫מומרת בבשר פרה‪ ,‬עוגות נקניק ופרופסור עשיר מאמריקה‪ .‬הגבר מתייחס אל אשתו כאל‬
‫גוש בשר‪.‬‬
‫הדמויות חסרות אידיאלים‪ .‬האידיאלים הם התעשרות הפקת רווחים מן המלחמה‪..‬‬
‫המחזה נכתב על רקע התעשרות קבלני העפר שסללו כבישים בסיני‪ ,‬חפרו שוחות לפני‬
‫המלחמה להגנת החיילים שהפכו אחר כך לקבריהם‪ .‬הרווח הכספי היה על חשבון מוות‬
‫של אנשים אחרים‪ .‬זוהי חברה חולה‪ ,‬חברה מתה‪ .‬המשפחה מיוצגת כמיקרוקוסמוס של‬
‫החברה הישראלית‪ .‬מתים הזקנים ומתים הצעירים‪ .‬כולם משוקעים בחומר‪ ,‬כולם גוויות‬
‫קרות‪ ,‬המין מת נשארה התאווה לאוכל ולרכוש‪.‬‬

‫רינגו‪:‬‬
‫דמות הגבר ברינגו‪ :‬במחזה רינגו הדמות הגברית מוצגת בשני דרכים‪ ,‬לגבר יש שני‬
‫צדדים‪ -‬האחד‪ -‬פראי‪ ,‬סטריאוטיפי‪ ,‬לוחמני‪ .‬השני‪ -‬רגיש‪ ,‬מחושב‪ ,‬עדין‪ .‬שני הדמויות נורא‬
‫מוקצנות כדי להראות את הצדדים השונים בסקאלה של הגבריות‪ .‬המחזה רוצה להעביר‬
‫שדמות הגבר האידיאלית היא אינה בהכרח מה שאנו חושבים שהיא ושגם הגבר יכול‬
‫להיות עדין ו'נשי' לפעמים‪.‬‬

‫דמות האישה ברינגו‪ :‬דמות האישה מוצגת כאישה המודרנית‪ ,‬אישה שיש לה את זכות‬
‫הבחירה‪ ,‬עצמאות‪ .‬היא מוצגת כשווה בין שווים‪ ,‬והמטרה שלה בחיים אינה להתחתן או‬
‫להקים משפחה‪ ,‬במחזה רואים שתי נשים עם חלומות וייעודים מאוד שונים‪ .‬מיקה רוצה‬
‫לחיות חיים מרגשים וספונטניים‪ ,‬בעוד שנעמי רוצה להתמסד ולחיות חיים נוחים ורגועים‪.‬‬
‫שימו לב שגם כאן הדמויות משקפות אחת את השנייה‪.‬‬

‫דמות הצבר ברינגו‪:‬‬

 ‫רינגו מייצג את דמות הצבר‪ ,‬בכך שהוא בעל זיקה להגן על המדינה ולעשות את חובתו‬
‫כאזרח ולשרת בצבא‪.‬‬
‫בנוסף ישנה ביקורת על כך שהזין (רינגו) הוא בעצם דימוי "לכמו חיילים מזוינים" כלומר‬
‫שזה בעצם כלי נשק וכוח‪.‬‬
‫וזה מדבר על הגבריות הרעילה במחזה כי ברגע שלגבר במחזה (דני הדמות הראשית)‬
‫נעלם הזין ברגע שהוא מציע נישואין למיקה ארוסתו זה מראה לנו כי הזין נעלם בשל‬
‫הפחד של דני ממחויבות‪.‬‬
‫ישנם מספר ביקורות‪:‬‬
‫‪ .1‬ישנה ביקורת על כל שהזין הוא כמו כלי נשק‪.‬‬
‫‪ .2‬ישנה ביקורת על פוליטיקאים ספציפיים‪.‬‬
‫‪ .3‬ישנה ביקורת על השחיתות בפאן הפוליטי‪.‬‬
‫דמות הצבר‬
‫הצבר מסמל את הניסיון ליצור תחושה שהגיבור הזה הוא הניגוד ליהודי הגלותי החלש‪,‬‬
‫אך יותר מכך הוא ה'אני' שלנו‪ ,‬הוא מספר את סיפורו של העם כולו‪.‬‬
‫מאפייני דמות הצבר ברינגו‪:‬‬
‫רינגו ‪ ,‬מייצג יופי וגבריות חסונה‪ ,.‬הוא רוצה להשתחרר ולהנות מהחיים‪ .‬ולהילחם עבור‬
‫עצמו מתוך אגואיזם ולכבוש את עזה‪.‬‬
‫‪.1‬רינגו מדבר בסלנג ‪ -‬כל פעם כשמיקה מנסה לשאול אותו על זוגיות הוא אומר לה "את‬
‫יודעת שאת יפה" (מעביר נושא =מתחמק)‪.‬‬
‫‪ .2‬רינגו חסר שורשים ‪,‬חסר תודעה היסטורית ‪,‬חיי בהווה ‪-‬רינגו לא זוכר את העבר הוא‬
‫מנסה ורוצה לברוח ממחויבות ‪ ,‬הוא רוצה להנות ‪ ,‬הוא מוציא ת‪.‬ז‪.‬‬

‫יחס החברה לחלש ברינגו‪ :‬ברינגו ניתן לראות שהחברה מתייחסת לחלש באופן מחבק‬
‫ומכיל‪ .‬החברה שלנו כיום עסוקה בלהאדיר את החלש‪ ,‬מחבקת וחונקת אותו בשם‬
‫המוסריות וקבלת האחר‪.‬‬

‫החברה הישראלית במחזה "רינגו"‪ :‬ברינגו מדובר על החברה המודרנית של עכשיו‪ ,‬ניתן‬
‫לראות שככל שהשנים הולכות ומתקדמות החברה הישראלית יותר ויותר מתעסקת‬
‫בשטויות‪ .‬להגן על הארץ זה לא בחשיבה שלהם בכלל‪.‬‬

‫הקונפליקט במחזה‪ :‬הקונפליקט במחזה הוא בין היצר לבין השכל‪ .‬היצר מיוצג על ידי‬
‫רינגו‪ ,‬זין ללא מסגרות‪ ,‬והשכל מיוצג על ידי דני‪.‬‬
 ‫רינגו״= הזין אותו דבר אצל כולם בורח ממחוייבות‪ ,‬ממסגרת‪ ,‬בין אם זה למיקה בין אם‬
‫זה למדינה‪ ,‬לכל הדמויות ניגודים כמו מיקה ונעמי‪ ,‬אביתר עושה עוד אופציה לנעמי שהיא‬
‫סטוציונרית שלבסוף רוצה להיות מישהו שידאג לה‪.‬‬