‫האדונית והרוכל‪/‬ש"י עגנון‬

‫המספר‬
‫מספר כל יודע‪ :‬יודע מחשבות הרוכל‪,‬דוגמא‪-‬הרוכל שואל עצמו מדוע האדונית אינה אוכלת ואינה שותה‪.‬‬
‫מכיר את תולדות הדמויות‪ :‬עברן ‪,‬ההווה ומה עתיד להתרחש‪.‬דוגמא‪-‬יודע את האמת על‬
‫האדונית‪,‬גורל בעליה‪.‬‬
‫שופט את הדמות‪,‬מתערב ומביע דעה‪.‬דוגמא‪ -‬אומר על הרוכל שהוא אדם תמים‪ ,‬כשמפרש‬
‫את התנהגות האדונית לטובתו‪.‬‬

‫מבנה הסיפור‬
‫הצג‪:‬פסקה ראשונה‪.‬‬
‫סיבוך ‪:‬אישיותה המסתורית של האדונית‪ ,‬המאיימת על הרוכל‪[ .‬באופן תת מודע]‬
‫נקודת מפנה ‪:‬היציאה הפתאומית של הרוכל החוצה לאמר "שמע" ‪-‬להתפלל‪-‬יציאה שהביאה להצלתו‪.‬‬
‫שיא‪:‬הפואנטה בסיפור ‪-‬הגילוי שהאדונית היא ישות רצחנית‪.‬‬
‫התרה‪,‬סיום ‪:‬הרוכל נשאר לטפל באדונית‪ ,‬קוברה וחוזר לחזר על הפתחים‪-.‬סיום סגור ומעגלי‪[.‬סגור‪,‬מפני‬
‫שנושא הסיפור נחתם‪ .‬מערכת היחסים בין הרוכל לאדונית הסתיימה עם מות האדונית‪ .‬כמו כן כל‬
‫השאלות שעלו במהלך הקריאה נענו‪,‬כדוגמת השאלה לגבי מהות האדונית‪.‬מעגלי‪ -‬הרוכל חוזר למצבו‬
‫ההתחלתי‪].‬‬

‫האקספוזיציה=הצג‬
‫הצגת הדמויות המרכזיות‪.‬‬
‫הצגת גרעין הקונפליקט‪ ,‬נושא הסיפור‪.‬‬
‫הצגת נתוני מקום וזמן‪.‬‬
‫בפתיחה מוצגות שתי דמויות ‪:‬האדונית והרוכל שמם לא מוזכר‪[.‬הם דמויות ייצוגיות] מתוך הפתיחה ניתן‬
‫ללמוד כי מדובר בגבר ואשה ממעמדות שונים ומלאום שונה‪.‬הוא רוכל והיא אדונית‪ .‬מתוך הפניה שלה‬
‫אליו בכינוי "יהודי"‪ ,‬ניתן להבין שהיא לא יהודיה‪[ .‬רק מאוחר נודע ששמו של הרוכל יוסף‪ ,‬ושם האדונית‬
‫הלני‪].‬‬
‫ניתן אף ללמוד על אופי הדמויות ‪ .‬האדונית דמות מתנשאת‪-‬מדברת בהתנשאות ואף מגרשת את הרוכל‪.‬‬
‫הרוכל דמות מתרפסת וכנועה‪.‬‬
‫המקום ‪-‬בית בודד בשדה יער‪,‬רחוק מהישוב‪[.‬אין ציון של מקום מדויק‪ .‬הבית תיאורו ומיקומו תורמים‬
‫לעיצוב האווירה ולהעמקת משמעות העלילה‪].‬‬
‫הזמן ‪-‬ערב‪,‬לילה‪[ .‬הסיפור כולו נמשך מתחילת החורף ‪,‬גשמים יורדים‪ ,‬ועד לאמצעו‪,‬שלגים עמוקים‪.‬הזמן‬
‫תורם ליצירת האווירה ולקידום העלילה‪].‬‬
‫גרעיןהקונפליקט ‪-‬מפגש בין שני אנשים שונים לחלוטין על רקע המקום והזמן התורמים לאווירת‬
‫המסתורין והמתח‪.‬התנהגות האדונית; קניית הסכין ע"י האדונית[רמז] ‪,‬ולא מיני תמרוקים‪,‬שהציע לה‬
‫הרוכל מעוררת שאלה‪[,‬יש כאן רמז לעתיד להתרחש‪].‬ותורמת למסתורין שבדמותה‪.‬‬

‫העלילה‬
‫הרוכל חוזר בשנית לבית האדונית ‪ ,‬לאחר שתעה בדרך החשוכה[מוטיב] ביער[מוטיב]‪.‬מכאן מתוארת‬
‫מערכת היחסים ביניהם הבנויה בהדרגתיות‪.‬‬
‫*האדונית מקבלת אותו בחוסר רצון ‪,‬לאחר שזה בקש ממנה רשות להשאר עד שיאור היום‪ .‬היא נותנת לו‬
‫רשות ללון ברפת‪.‬‬
‫*למחרת נשאר הרוכל בבית האדונית לאחר שזו בקשה ממנו לתקן את גג ביתה‪ .‬הוא נרטב כולו מהגשם‬
‫החזק‪[.‬הזמן‪-‬חורף] היא מכינה לו סעודה [מוטיב] לאות תודה‪ .‬הרוכל נשאר ומתקן דברים נוספים בבית‪.‬‬
‫הוא מבחין בקרנים של בעלי חיים על הקירות‪[.‬רמז מטרים] בלילה ישן בחדר של כלים ישנים‪.‬‬
‫*למחרת יושבים הרוכל והאדונית ומשוחחים‪.‬תחילה שיחה על מזג האוויר ועל נזקיו‪ .‬בהמשך הם‬
‫מתקרבים זה לזו‪ ,‬והשיחה הופכת לאישית יותר‪ .‬הרוכל שואל על בעלה‪ .‬תשובת האדונית בנוגע למות‬
‫בעלה אינה חד משמעית ומסתורית‪[.‬רמז מטרים]דברים המגבירים את אווירת המסתורין והמתח‪.‬‬
 ‫הרוכל לא מבין את האמת שבדבריה ‪,‬ובהמשך כשהיא מחייכת למשמע דבריו‪ ,‬שהוא מוכן לתת מחצית‬
‫חייו כדי לשמחה[רמז] הוא מפרש את חיוכה לטובתו‪.‬הוא תמים ‪,‬כדברי המספר‪[.‬מספר יודע כל‪].‬‬
‫בהמשך הרוכל מחזר אחר האדונית בדברי אהבה‪.‬‬
‫*שיא מערכת היחסים ביניהם‪ :‬הרוכל והאדונית חיים כבעל ואשה‪[.‬חי חיי אישות עם גויה] הוא ישן‬
‫בחדרה במיטת בעלה‪.‬היא משרתת אותו‪.‬מפנקת אותו במאכלים ובמשקאות‪[.‬מוטיב הסעודה] ‪,‬לא נותנת‬
‫לו לעבוד לא בבית ולא בשדה‪ .‬הרוכל פושט בגדי רוכל ולובש בגדי חירות ‪,‬מתחבר לאנשי המקום עד‬
‫שנראה כאחד מהם ‪.‬הוא אוכל טריפה‪ ,‬בשר בחלב‪[.‬מוטיב הסעודה]הוא מאבד מזהותו היהודית‪-‬חיצונית‬
‫ופנימית‪.‬הרוכל שוכח שהוא רוכל עני והיא אדונית‪ ,‬ואף היא שכחה שהוא יהודי‪.‬‬
‫*מכאן תחול ירידה במערכת היחסים בהשפעת אופיה המסתורי של האדונית והתנהגותה‪.‬‬
‫האדונית לא אוכלת ולא שותה ‪ .‬לשאלת הרוכל עונה האדונית את האמת שאינה מתקבלת על הדעת‪" -‬דם‬
‫אנשים אני שותה ובשר אדם אני אוכלת‪".‬גם התנהגותה משונה נושכת אותו תוך שהיא מנשקת אותו‪[.‬רמז‬
‫לאופיה וישותה] היא מכנה אותו בשמות בעלי חיים‪" :‬נשרי‪ ,‬עורבי‪ ,‬פגרי"[רמז לכך שרואה בו בשר‬
‫לאכילה‪ ].‬הרוכל שוב מפרש את התנהגותה לטובתו ומתעלם מהרמזים לאופיה האמיתי של האדונית‪.‬‬
‫הוא תמים ונהנתן ולכן הוא נשאר עם האדונית ‪,‬ועוד מוסיף אהבה על אהבתו‪.‬אהבה שעל פי הסבר‬
‫המספר[מספר כל יודע] היא אמיתית או שנובעת מדמותה המסתורית של האדונית ‪ ,‬המושכת אותו‪.‬‬
‫אהבתם אינה אמיתית‪.‬זוהי אהבה התלויה בדבר‪,‬ולכן סופה בטלה‪.‬‬
‫*שלב נוסף בהתדרדרות היחסים ‪.‬האדונית מציקה לו‪ ,‬מהתלת בו‪ .‬הם מתקוטטים ומתפיסים ‪,‬מתפיסים‬
‫ןמתקוטטים‪ .‬הרוכל מרגיש שהוא רוצה למות ‪ ,‬ולמרות זאת לא עוזב אותה‪[.‬הוא מעדיף את הנוחות] הוא‬
‫מודע לכך שהוא לא מכיר את האדונית באמת‪ .‬הוא מחליט לחקור אותה בענין בעלה‪ ,‬וכך נודע לו שהיו‬
‫לה מספר בעלים ‪ ,‬וכן גורלם‪ .‬האדונית מספרת לו את האמת –היא אכלה אותם[מוטיב]‪ ,‬ומעוררת חרדה‬
‫אצל הרוכל‪.‬הרוכל חש בסכנה‪ ,‬אך לא עוזב‪[.‬נהנתן‪ ,‬עצלן מנטלית‪ ].‬הרוכל לא אוהב ולא שונא את הלני‪.‬‬
‫*הרוכל עובר לישון בחדר הכלים הישנים בטוענה ששנתו אינה טובה והוא מפריע להלני בשנתה‪.‬‬
‫הם לא מדברים‪ .‬כל יום הוא מבקש להניח את טובותיה ולעזוב‪ ,‬אך לא עוזב‪.‬‬
‫*בלילה בו הרגיש ריח רעב מפיה‪ ,‬הוא יצא לקרוא "שמע" ‪.‬הוא חש שנאה להלני‪.‬היציאה הביאה‬
‫להצלתו‪ .‬הלני נסתה להורגו ‪,‬באמצעות הסכין שקנתה ממנו‪.‬‬
‫*הרוכל מטפל באדונית‪ ,‬דואג לקבורתה‪,‬ועוזב את ביתה‪.‬‬

‫מערכת היחסים מונעת ע"י צירוף של שני יסודות מנוגדים‪ :‬כוח וחולשה‪ ,‬משיכה ודחיה‪.‬‬
‫הרוכל הוא החלש‪,‬כנוע ומתרפס‪,‬משתדל לשאת חן בעיני האדונית ‪,‬כשמציע לה את מרכולתו‪,‬כשמשוחח‬
‫איתה‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫הרוכל נווד חסר בית‪ -‬שורשים‪ ,‬תמים‪,‬מפרש הכל לטובתו‪ .‬הוא מתאפיין בנטיה לנוחות‪ ,‬לנהנתנות‪ ,‬הוא‬
‫חלש אופי‪ ,‬לכן הוא מוותר על זהותו היהודית‪,‬ולכן לא עוזב‪,‬גם כשהוא מודע לסכנה‪.‬הוא גם דוחה את‬
‫האמת ‪,‬כי הוא חרד מפניה‪ .‬הוא הצד המונע‪.‬‬
‫הרוכל חלש מפני שהוא במעמד נחות מהאדונית‪ ,‬הוא רוכל יהודי עני‪,‬והוא נודד‪ .‬הוא תלוי בה ובחסדיה‪.‬‬
‫הוא אינו ידע את האמת על האדונית ‪ ,‬דבר המציב אותו בעמדה חלשה‬
‫לאדונית הכוח ‪ .‬היא בעלת המקום‪ ,‬היא אדונית ‪ .,‬כוחה במסתורין שבה‪ ,‬היא יודעת את האמת על עצמה‪,‬‬
‫היא שולטת בנתונים ‪,‬דבר המעמיד אותה בעמדת כוח‪.‬‬
‫היא נוהגת בהתנשאות ובדחיה‪-‬מגרשת אותו‪ .‬מכנה אותו בבוז "יהודי"‪.‬מדברת אליו בלשון ציווי‪.‬היא‬
‫מתבטאת בצורה ישירה ובוטה‪ .‬היא לא מעלימה את האמת‪.‬האמת שלה כל כך מדהימה ‪,‬עד שהיא אינה‬
‫מתקבלת על הדעת‪ .‬דבריה כפולי משמעות‪ .‬היא מתעתעת ברוכל בדבריה ‪,‬במבטה ובחיוכה‪.‬‬
‫בהמשך פג תוקפם של נתונים אלו‪ .‬הוא שוכח שהוא רוכל יהודי ‪,‬ואף היא שוכחת זאת‪ .‬למרות השינוי‬
‫בלבוש ובאורח החיים ‪ ,‬נשארים היחסים כפי שהיו‪.‬הרוכל מגלם את הצד החלש‪ ,‬המונע ‪,‬והאדונית את‬
‫הצד החזק‪ ,‬המניע‪.‬‬
‫מערכת היחסים נידונה מראש לכישלון‪ ,‬כי מדובר בשני אנשים שונים ובאהבה התלויה בדבר‪.‬אהבתם‬
‫אינה אמיתית‪,‬היא אינטרסנטית‪.‬הוא מקבל בית ואשה‪ ,‬היא מזון לאכילה‪.‬הם גם נמשכים ע"י זרות‬
‫המעוררת תשוקה ושנאה‪.‬‬
 ‫הסיום‬
‫הרוכל נשאר לטפל באדונית‪ ,‬אולי מתוך הכרת תודה על מה שהעניקה לו‪ .‬האדונית מתה מרעב‪ .‬היא לא‬
‫יכולה לעכל מאכלים רגילים‪ .‬הרוכל מנסה לקברה באדמה הקפואה‪,‬אך לא מצליח‪ .‬המשמעות‬
‫סמלית‪-‬האדמה לא מוכנה לקבל לתוכה ישות רצחנית‪ .‬הוא מעלה את ארונה לגג‪ .‬באים העופות ואוכלים‬
‫את נבלתה‪.‬משמעות סמלית‪-‬מה שעשית לאחרים ייעשה לך‪.‬‬
‫הרוכל נטל את קופתו‪ ,‬וחזר לחזר ממקום למקום‪ .‬הסיום מעגלי‪ .‬הוא חוזר לנקודת ההתחלה‪.‬מה שקרה לו‬
‫בבית האדונית עשוי לחזור על עצמו‪.‬‬

‫האווירה בסיפור‬
‫אווירת מתח ‪,‬מסתורין‪,‬פחד‪.‬אווירת חידה‪ .‬אווירת האימה והציפיה לחשיפת דמות האדונית מתפתחים‬
‫בהדרגה‪.‬הסופר משתמש בתחבולה אומנותית‪-‬כפל משמעות של המתואר‪,‬ותיאור הדברים דרך עיני הרוכל‬
‫שכושר השיפוט שלו מוגבל בגלל אשיותו והסיטואציה אליה נקלע ‪ ,‬תוך שיתוף הקורא שההבנה של‬
‫הרוכל את המתרחש אינה נכונה‪[.‬הוא תמים ]‬
‫לאווירה תורמים‪ :‬היסודות החידתיים כמו קניית הסכין ולא סבונים או תמרוקים המתאימים לאשה‪.‬‬
‫תיאור הבית ‪,‬מיקומו‪ ,‬הריקנות שבסביבה ‪.‬אם מדובר בבית אדונית‪,‬היכן המשרתים? אם מדובר בבית‬
‫ציידים‪ ,‬היכן בעלי החיים?‬
‫הזמן‪-‬לילה‪ ,‬חושך‪,‬עונת השנה‪ -‬חורף גשמים ושלגים‪.‬בנוסף עיצוב הזמן‪-‬התקדמות בזמן החיצוני‪ ,‬בעוד‬
‫הזמן הפנימי לא מתקדם‪.‬‬
‫אופיה המסתורי של האדונית ‪ .‬סוד קיומה‪-‬היא לא אוכלת ולא שותה‪.‬שאלות הרוכל על גורל בעליה‬
‫ותשובותיה‪.‬‬
‫עיצוב הזמן‪ .‬הזמן החיצוני מתקדם‪-‬עובר עוד יום ‪ ,‬עוד חודש‪,‬האך הזמן הפנימי עומד‪ -‬הרוכל מבטא זאת‬
‫באמירה שאינו מכיר את האדונית היום ‪,‬טוב יותר מאשר ביום שהגיע לביתה‪.‬הזמן חוזר לנקודת‬
‫ההתחלה‪ .‬ההתקדמות בזמן מדומה כביכול‪ .‬נוצר ספק האם האירועים ארעו‪.‬‬
‫המציאות המתוארת היא על הגבול הדק שבין הריאליה לפנטזיה[דמיוני‪,‬בדיוני]‪ .‬בתחילה לכל דבר יש‬
‫הסבר ריאלסטי‪,‬אך החידה הולכת ומתעצמת‪.‬‬
‫בסיום יסוד פנטסטי[דמיוני] –האדונית "ערפדית"‪.‬‬

‫המישור הגלוי והמישור הסמוי‬

‫המציאות על גבול הריאליה והפנטזיה‪ ,‬התנודות בין מציאות מסתברת לזו הלא מסתברת‪ ,‬מעניקה‬
‫לאירועים משמעות סמלית או אלגורסטית‪.‬‬
‫פרשת אכילת הבעלים‪,‬חוסר היכולת של בני הזוג להנתק זה מזה‪,‬הדמויות הייצוגיות‪-‬יש להם ייחוד לאומי‪-‬‬
‫יהודי ונוצריה‪ ,‬שמותיהם היצוגיים‪ ,‬סמלים נוצריים ויהודיים‪,‬כל אלו מרמזים על טכסט סמוי‪.‬‬
‫במישור הגלוי מתואר סיפורו של רוכל יהודי עני‪-‬יוסף ‪,‬שאין לו בית‪ ,‬אדונית נוצריה‪-‬הילני מכניסה אותו‬
‫לביתה‪ ,‬הוא מנסה להידמות לאנשי המקום וחושב שהצליח‪ ,‬מתרחק מיהדותו‪ .‬מערכת היחסים בינו ובין‬
‫האדונית מורכבת ואינטרסנטית‪ .‬הוא מתעלם מהסכנה‪ ,‬מעדיף נוחות‪ .‬חוזר לדת בעת צרה‪ ,‬חזרה שהצילה‬
‫את חייו‪ .‬בסיום חוזר להיות רוכל ‪,‬למרות הסכנה ‪.‬הוא לא למד דבר‪.‬‬
‫במישור הסמוי יוסף מייצג את היהודים‪ ,‬הלני את העמים הנוצרים‪ .‬היהודים נודדים ממקום למקום‪.‬‬
‫מעמדם נחות לעומת הנוצרים‪ .‬הם גרים בארצות הנוצרים ותלויים בחסדיהם‪ .‬מערכת היחסים בינם‬
‫לבין הנוצרים אינטרסנטית‪ -‬הם זקוקים זה לזה‪.‬היהודים למקום מחייה ומנסים להשיג הנאות חומריות‪,‬‬
‫והנוצרים לכשרונם ומשאבייהם של היהודים‪ .‬הם מנסים להטמע בסביבתם במחיר של התכחשות לזהותם‪.‬‬
‫הם מתרחקים מהדת ומתבוללים וחושבים שהצליחו‪ .‬הם מתעלמים מסכנות קיומיות ומשנאת הגויים‪ .‬הם‬
‫חוזרים לדת רק בעת צרה‪.‬‬
‫גם לאחר שהיו חשופים לסכנות קייומיות הם ממשיכים לגור בארצות זרות‪.‬‬
‫המסר של עגנון בסיפור הוא שעל היהודים להנתק מהגולה‪ ,‬להדבק בשורשים ולהקים בית לאומי בארצם‪.‬‬
‫כל עוד הם יגורו בגולה הם יהיו נתונים בסכנה‪.‬‬
 ‫מוטיבים וסמלים‬
‫מוטיב הסעודה ‪ .‬הסעודה מסמלת בסיפורי עגנון את היצר ‪,‬התאוה‪ .‬את הקשר בין הגבר לאשה‪.‬‬
‫הסעודה גם מאפינת את הדמויות‪.‬‬
‫דוגמאות‪:‬האדונית מכינה לרוכל סעודה כתודה על שתיקן את גג ביתה‪.‬‬
‫האדונית מפנקת את הרוכל במאכלות ובמשקאות‪.‬‬
‫האדונית מולקת ראש של עוף‪-‬רמז לאופיה‪.‬‬
‫הרוכל אוכל טריפה‪ -‬מעיד על חולשת אופיו‪,‬ועל אופיו הנהנתני‪.‬‬
‫האדונית לא אוכלת ולא שותה‪.‬‬
‫מוטיבהחיה‪ .‬בעלי החיים מופיעים בהקשר לאדונית‪.‬‬
‫דוגמאות‪ :‬כלבת האדונית אותה רצתה לשסות ברוכל ‪,‬מופיעה בחלומו כשנדמה לו שהיא נושכת אותו‪.‬‬
‫העופות לאכילה‪.‬‬
‫העופות האוכלים את נבלתה‪.‬‬
‫מכנה את הרוכל בשמות בע"ח‪:‬נשרי‪ ,‬עורבי‪.‬‬
‫מוטיב הסכין‪.‬מסמל את אופיה הרצחני של האדונית‪.‬‬
‫האדונית קונה סכין‬
‫מבטה כלהב של סכין ‪.‬‬
‫מנסה לרצוח את הרוכל בסכין‪.‬‬
‫מוטיבהעיניים‪.‬מעיד על אופי האדונית‪.‬‬
‫מבט עיניה החד המופנה לרוכל מתואר מספר פעמים‬
‫מוטיב היער‪ .‬בסיפורי עגנון היער מסמל מקום של טרום תרבות‪.‬רק ביער יכול להתרחש אירוע‬
‫פנטסטי‪,‬החורג מגדר המציאות הרגילה‪ [.‬פיטום הרוכל מזכיר סיפור אגדה אחר על עמי‬
‫ותמי‪ ].‬היער משמש רקע לסיפור ותורם לאוירת המתח והמסתורין‪.‬‬
‫מוטיב הדרך‪.‬הדרך מסמלת את מצב הרוכל ‪.‬נווד חסר בית‪ -‬שורשים‪.‬‬
‫הרוכל מסתובב מבית לבית‪ .‬מאבד דרכו וחוזר לבית האדונית‪ .‬יוצא להתפלל וכמעט מאבד‬
‫דרכו‪ .‬בסיום חוזר לדרכים‪.‬‬

‫אמצעים אומנותיים נוספים‬

‫רמזים אפיים ‪:‬קניית הסכין‪ .‬הכנויים פגרי‪ ,‬נשרי שהאדונית מכנה את הרוכל‪ .‬תשובות האדונית לגבי גורל‬
‫בעליה‪ .‬התנהגותה‪:‬נושכת את הרוכל‪ ,‬מולקת ראש של עוף‪ .‬מבטה כלהב סכין‪.‬‬
‫דימוי‪ -‬עיניה הבהיקו כלהב של סכין‪.‬‬
‫אנאלוגיה ניגודית בין הרוכל לאדונית‪.‬‬
‫מקבילה וניגודית בין יוסף הרוכל ליוסף המקראי‪.‬‬
‫מקורות תנכיים‬
‫‪. 1‬סיפור יוסף ואשת פוטיפר‪ .‬בשני הסיפורים שם הגיבור יוסף‪ .‬בשניהם יש הבדלי לאום ומעמד בין יוסף‬
‫לאשה‪ .‬הוא עברי‪/‬יהודי היא מצרית‪ /‬נוצריה‪ .‬הוא עבד‪/‬רוכל היא אדונית‪ .‬הוא נוכרי ‪,‬היא בת המקום‪.‬‬
‫המשותף הוא הנושא האירוטי‪ ,‬הפיתוי‪ .‬במקרא פתתה אשת פוטיפר את יוסף ‪ ,‬אך הוא לא התפתה‪ ,‬בניגוד‬
‫ליוסף הרוכל‪ ,‬המתפתה לטובות ההנאה של האדונית‪ ,‬דבר המביא עליו כמעט כליה‪.‬‬
‫עגנון עושה שימוש אירוני במוטיב שהפך לסמל לכושר עמידתו של היהודי במבחן הפיתויים והלחצים של‬
‫סביבה נוכרית‪.‬‬
‫ביטויים מקבילים בין סיפור יוסף במקרא לסיפורנו‪ :‬במקרא נאמר על ידי אחי יוסף כי"חיה רעה אכלתהו"‬
‫בסיפורנו האדונית על בעלה"מה אכפת לך באיזו מיתה נהרג ‪,‬אם חיה רעה אכלתהו‪ "...‬במקרא מוטיב‬
‫האכילה והשתיה הקשור לפתרון חלום שר האופים ושר המשקים ע"י יוסף ‪ .‬במקרא ברכת אלוהים היתה‬
‫ליוסף בכל אשר היה לו בבית ובשדה ‪ .‬בסיפור האדונית התקינה ליוסף ארוחה מכל אשר בבית ובשדה‪.‬‬
‫‪.2‬סיפור אהבת שמשון את דלילה‪ .‬גם אהבה כזו אינה יכולה להתקיים כדברי המספר‪ .‬המשותף יסוד‬
‫הפיתוי‪ ,‬הסוד‪,‬כוח וחולשה‪ .‬האדונית‪ ,‬המסתירה סוד‪ ,‬מפתה את הרוכל בטובות הנאה מתוך מטרה לאכלו‪.‬‬
‫דלילה פתתה את שמשון כי רצתה לגלות את סוד כוחו‪,‬היא מהתלת בו כמו האדונית‪.‬בשני הסיפורים הכוח‬
‫הוא של האשה ‪,‬הגבר הוא הצד החלש‪.‬האהבה אינה אמיתית ‪,‬אלא אהבה התלויה בדבר‪ ,‬ולכן סופה בטלה‪.‬‬
 ‫אמצעי אפיון דמות‬
‫אפיון ישיר – אפיון ע"י המספר או דמויות אחרות באופן ישיר‪ .‬דוגמא‪ -‬המספר אומר על הרוכל שהוא‬
‫אדם תמים‪.‬‬
‫אפיון עקיף – אפיון ע"י הדמות ‪:‬התנהגותה‪ ,‬מחשבותיה ‪,‬השקפת עולמה‪ ,‬מערכת היחסים בינה לבין‬
‫דמויות אחרות בסיפור‪.‬‬
‫אפיון ע"י קונפליקט‪-‬הרוכל מצוי בקונפליקט ‪.‬מצד אחד הרצון להשאר בבית האדונית על הנוחות שהיא‬
‫מעניקה לו ‪ ,‬מצד שני הוא חש פחד ויודע שעליו לעזוב‪.‬‬
‫אפיון ע"י אנאלוגיה‪[.‬ראה אנאלוגיה]‬
‫אפיון ע"י מוטיב‪[.‬ראה מוטיב]‬
‫אפיון ע"י דימוי‪[.‬ראה דימוי]‬
‫אפיון ע"י דיאלוג‪-‬הדיאלוג מביע את עמדות הגיבור‪ ,‬השקפת עולמו‪,‬מחדד מערכת היחסים בין הדמויות‪.‬‬
‫לדיאלוג תפקידים נוספים‪:‬קידום העלילה‪,‬הרחבה והעמקה של ההתרחשות בסיפור‪.‬‬
‫אפיון ע"י חלום‪ -‬החלום משקף את התת מודע של הגיבור‪.‬יוסף חולם חלום בחלומו נדמה לו שתקעו סכין‬
‫בליבו‪ ,‬אך הסכין לא פגעה בליבו ‪.‬הכלבה השתחררה קפצה עליו ונשכה אותו בגרונו‪ .‬גרונו התחיל שותת‬
‫דם‪ .‬צעק ונתעורר‪.‬‬
‫נראה כי החלום משקף את פחדיו‪ .‬החלום הוא גם חזות למה שיקרה‪.‬‬

‫לשון הסיפור וסגנונו‬

‫מאפיין בולט בסגנון המספר הוא החזרה‪.‬‬
‫מטרות החזרה‪ :‬רמז מקדם‪-‬השורש ח‪.‬ז‪.‬ר‪.‬חוזר מכין את הרקע למשפט המפתח" אם איני חוזר הריני‬
‫אבוד" החזרה לבית האדונית‪ ,‬ובמשמעות העמוקה לזהות היהודית‪.‬‬
‫החזרות מתיחסות למוטיבים מרכזיים בסיפור‪ .‬דוגמא" שתה ואכל ושתה"‪.‬‬
‫המחשת נושא הסגירות‪ -‬המצב ללא מוצא בו נתון הרוכל‪".‬נכנס לבין האילנות ויצא וחזר‬
‫ונכנס לבין האילנו‪ ".‬או "מתקוטטים ומתפיסים ‪,‬מתפיסים ומתקוטטי‪".‬‬
‫הרחבת אפשרויות הפירוש‪".‬אם משום ש‪...‬ואם משום ש‪...‬‬
‫הדגשה והנגדה‪".‬לא ‪...‬לא‪...‬אלא‪[...‬עמוד‪" ]95‬דרים הם כאחד בבית אחד בחדר אחד‪...‬חוץ‬
‫מן הלחם‪...‬על שולחן אחד‪".‬‬

‫מאפיין סגנוני נוסף שימוש באמירות מכלילות‪.‬‬

‫דוגמאות‪":‬כדרך קלי עולם"‪" ,‬כדרך הנשים"‪" ,‬כל אהבה התלויה בדבר סופה בטלה‪".‬‬

‫איזכורים מקראיים ולשון המקורות‬

‫[ראה מקורות תנכיים‪ ].‬בנוסף מילים כמו‪":‬תשמיש"‪",‬שמע"‪ ,‬כדרך נשים" הלקוחות מהגמרא ומהמקרא‪.‬‬