‫כינורו של רוטשילד‬

‫ת‪.‬ז‪ .‬ליעקוב אוונוב‬

‫רוסיה‬
‫מתקין ארונות מתים‬
‫אשתו‪ -‬מארפה‬

‫ברונזה כי הוא עצבני‪,‬‬

‫אשתו מתוארת כחפץ בחדר‪.‬‬

‫שינה‬

‫הברזה‬

‫הדגמה בסיפור שלנו‪:‬‬

‫‪ 8 .1‬עמודים‬
‫‪ . 2‬כל העלילה מתמקדת בדמות המרכזית של יעקב ובתהליך השינוי שהוא עובר (מאדם אדיש ומחוספס‬
‫לאדם רגיש שעושה תיקון)‬
‫‪ .3‬דמות מרכזית ‪ -‬יעקב‬
‫‪ 2‬דמויות משניות ‪ -‬מארפה אשתו ורוטשילד‬

‫‪ .4‬יחסית אין הרבה תיאורי סביבה‪ ,‬אבל כל מה שיש חשוב וקשור‪:‬‬

 ‫העיירה ‪ -‬הבית ‪ -‬מתוארים כמקום עלוב ומוזנח‪ ,‬בית החולים וכמוהן הנהר הסמלי לתיקון ולנקיון‪.‬‬
‫‪ .5‬כל העלילה מתפרשת על ‪ 4‬ימים בלבד ("אשתקד" ‪ -‬שנה שעברה)‪.‬‬
‫‪ 9 -6‬במאי‬
‫‪ .6‬הכל בעיירה ‪( -‬כי סעיף ‪ .)4‬טיפוסיות מחוספסת‪.‬‬
‫‪ .7‬מבנה מסודר שקשור לתוכן של העלילה (ומסומן בדפים של הסיפור)‪:‬‬
‫אקספוזיציה (פתיחה) ‪ -‬עד עמ' ‪ 2‬באמצע עד המילים 'והוקל לו ליעקב'‪.‬‬
‫גוף העלילה ‪ -‬מעמ' ‪ 2‬באמצע על עמ' ‪ 8‬במילים 'אמר הכומר'‪ .‬כולל נקודות סיבוך(מחלה)‪,‬‬
‫המפנה (בנהר) והשיא (נתינת הכינור)‪.‬‬
‫סיום ‪ -‬עמ' ‪ ,8‬הפיסקה שמתחילה במילים 'וכיום שואלים' עד הסוף‪.‬‬

‫ראינו שבאקספוזיציה ישנו רקע על הדמויות המרכזיות וגם זיהינו את נק' המבט של המספר הכל יודע‬
‫(גוף ‪ .) 3‬שנצמדת לאופי ולסגנון הקר והמחוספס של ברונזה‪ ,‬דרך התייחסותו המחפיצה לאשתו‪ ,‬הזלזול‬
‫ברוטשילד (עם החליל)‪ ,‬החספוס בעבודתו כבונה ארונות קבורה‪.‬‬
‫כמוכן מעבר למזד"ה(מקום זמן דמויות אווירה) שיש בכל אקספוזיציה‪ ,‬יש כאן גם את המוטיב המרכזי של‬
‫ההפסדים שבהתחלה הם כספיים ומעסיקים את יעקוב כל רגע בחייו‪ ,‬ובמהלך הסיפור ובסיומו‪ ,‬גם על‬
‫הנהר בחשבון הנפש וגם לקראת מותו בסיום הסיפור‪ ,‬הם הופכים להפסדים רוחניים ואישיים ותחושה‬
‫שיעקוב מרגיש שהחמיץ את חייו ולא ניצל אותם והוא מתחרט על זה‪.‬‬

‫‪ 9‬במאי‬
‫היום הרביעי והאחרון בסיפור‬
‫וגם בחיים של יעקב!‬
‫יעקוב קם באפיסת כוחות והולך‬
‫לחובש (פעם ‪ 2‬בסיפור) ומבין‬
‫שאין לו סיכוי ומותו קרוב‪.‬‬
‫באופן הזוי ואופייני אומר שזה‬
‫רווחי למות! ואז חוזר לשאלה‬
‫רטורית פילוסופית(כמו על‬
‫הנהר)‪ :‬למה אנשים שחיים רק‬
‫פעם אחת נותנים לחיים לחלוף‬
‫בלי כלום? (החמצה)‬
‫בנפש‪ .‬כלומר‪ ,‬ישנו כאן שינוי‪-‬‬
‫גוף הסיפור‬
‫‪ 8‬במאי‬ ‫‪ 7‬במאי‬ ‫‪ 6‬במאי‬
‫הלוויתה של מארפה (גם‬ ‫יעקוב לוקח את מארפה לבית‬ ‫מחלתה של מארפה‬
‫במהלכה אפיון עקיף של דמותו‬ ‫החולים שם פוגשים את החובש‬
‫המחוספסת שחשוב לה‬ ‫‪ -‬דמות משנית שולית‪ ,‬שמהווה‬
‫שההלוויה יצאה בזול וגם‬ ‫שיקוף לברונזה המחוספס וחסר‬
‫במהלכה ממשש את הארון‬ ‫הרגישות‪.‬‬
‫שבנה ומחשב את עלותו)‪.‬‬ ‫בעמ' זה מודגש כמה יעקוב‬
‫בסיום הלוויה מופיעה המילה‬ ‫מתחנף בפני החובש המתנשא‪.‬‬
‫'ואולם'(אבל) שמעידה שלמרות‬ ‫בחזרתם הביתה שוב יעקוב‬
‫החיספוס יש ניגוד ‪ -‬שינוי‪ .‬נק'‬ ‫עוסק בהפסדים‪ ,‬בונה לה ארון‬
‫המפנה שמתחילה כאן בחזרה‬ ‫קבורה בחייה‪ ,‬מודד אותה‬
‫מהלוויה כשיעקב מתחיל‬ ‫ומחשב כמה זה יעלה לו‪.‬‬
‫להרגיש לא טוב גם בגוף וגם‬
 ‫מעין סדק‪ ,‬בשריון האטום‬
‫והמחוספס של יעקוב‪.‬‬

‫יעקוב מאמץ את הכינור‬
‫לליבו(כאילו הוא בן שיתייתם‬
‫ממנו)‪ ,‬מנגן בו ומהרהר בכל‬
‫ההפסדים (הרוחניים בחייו)‬
‫ומתעצב‬
‫מתנפל עליו באגרופים‪ .‬רוטשילד‬
‫בורח מבוהל ומותקף ע"י כלבים‪.‬‬
‫בשלב זה מופיע רוטשילד ומנסה‬
‫להזמינו בשם מנהל התזמורת‪,‬‬
‫אבל ברונזה כבר גוסס ופונה‬
‫אליו בטון ששל חיבה‪' :‬אחי'‪,‬‬
‫ואומר לו שהוא לא מסוגל כי הוא‬
‫חולה וממשיך לנגן ולבכות‬
‫(הכינור הוא סמל לרגישות)‬
‫והדמעות נוגעות ברוטשילד‪.‬‬
‫בגסיסתו‪ ,‬הכומר שואל את‬
‫יערוב אם זכור (מוטיב הזכירה)‬
‫לו חטא שעשה כדי להתוודות‬
‫והוא נזכר בפניה המסכנות של‬
‫מארפה ובזערתו של רוטשילד‬
‫שננשך ע"י הכלב‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬יעקוב אומר את מילותיו‬
‫האחרונות‪" :‬את הכינור תנו‬
‫רוטשילד" (משפט השיא‬
‫מבחינת המבנה של הסיפור‬
‫הקצר‪ :‬גם בגלל שיא הרגש‬
‫והדמעות וגם בגלל שכל הסיפור‬
‫מתכוון לשם כי זה מעיד על‬
‫חזרה בתשובה ושינוי האישיות‬
‫של יעקוב)‪.‬‬
‫הוא מתחיל להרהר בגסות הרוח‬ ‫בגסיסתה היא מזכירה לו‬ ‫נק' סיבוך (שתהפוך להיות עם‬
‫שלו כלפי אשתו‪ 52 ,‬שנה הוא‬ ‫תינוקת שהייתה להם והוא לא‬ ‫מותה לנק' מפנה)‬
‫לא התייחס אליה(עמ' ‪ )5‬ותוך‬ ‫נזכר (מוטיב הזיכרון)‬
‫כדי מגיע אליו רוטשילד שקורא‬
‫לו לנגן בתזמורת וברונזה‬
‫בשלב זה ברונזה הולך‬ ‫מארפה נפטרת בסוף היום השני‬ ‫מארפה שמחה למות ולהיפטר‬
‫לנהר! )מטאפורה לטיהור‪ ,‬ניקיון‬ ‫לסיפור‬ ‫מברונזה ומהעולם‬
‫וכו'( והוא עורך את חשבון‬
‫הנפש‪.‬‬
‫ישנו תיאור מאוד מפורט על כל‬
‫מה שרואה מול עיניו ולאורך‬
‫עמודים אלו ישנו גם תיאור של‬
‫הפסדים פיזיים וכספיים שיכל‬
‫להרוויח כאן‪ -‬עסק של דגים‪ ,‬של‬
‫פרוות מאווזים וסירות וגם של‬
‫הפסדים רוחניים ואישיים של‬
‫החמצות אמיתיות בחיים‬
‫בסיומו של היום השלישי לסיפור‬
‫(עמ' ‪ ,)7‬יעקוב מתחיל להזות‬
‫ונזכר בפרטים סמליים שמעידים‬
‫על אישיותו בעבר‪ ,‬בהווה‬
‫ובשינוי‪ :‬תינוקת‪ ,‬ערבה‪ ,‬דגים‪,‬‬
‫אווזים‪ ,‬וכמובן מארפה ורוטשילד‬
‫שמציפות את החיספוס שלו‬
‫שעליו הוא מתחרט‪.‬‬
‫🤷‬
‫**יעקוב מנגן בלילה בכינור ‍‬
‫♂️**‬

‫סיום הסיפור‪:‬‬
‫הפיסקה האחרונה שחוזרת להווה ("וכיום") (כי הרי כל גוף הסיפור היה "אשתקד" ‪ -‬במאי)‬
‫"וכיום"‪:‬‬
‫כולם שואלים מאיפה יש לרוטשילד את הכינור‪ -‬הרי פעם הוא ניגן בחליל‪...‬‬
‫רוטשילד מנגן מנגינות עצובות בכינור ‪ -‬שהוא אחד המוטיבים והסמלים המרכזיים גם לרגישות‬
‫וגם הוא כביכול ממשיך בחייו את אישיותו של ברונזה דרך הכינור!‬