‫יׁשה‪ ,‬מַ ּבָ ט אֶ חָ ד מָ ִהיר‪,‬‬ ‫יׁשה‪ ,‬חֲ ִצי ּפְ גִ ָ‬ ‫ּפְ גִ ָ‬

‫תּומים ‪ -‬זֶ ה ַדי‪...‬‬ ‫ִק ְטעֵ י נִיבִ ים ְס ִ‬

‫וְ ׁשּוב הֵ ִציף הַ ּכֹל‪ ,‬וְ ׁשּוב הַ ּכֹל ִה ְסעִ יר‬
‫ִמ ְׁשּבַ ר הָ א ֶֹׁשר וְ הַ ְּדוָ י‪.‬‬

‫ִיתי לִ י מָ גֵן ‪-‬‬

‫ַאף סֶ כֶר ִׁשכְ חָ ה ‪ּ -‬בָ נ ִ‬
‫ִהּנֵה הָ יָה ּכְ ֹלא הָ יָה‪.‬‬
‫וְ עַ ל ּבִ ְרּכַי אֶ כְ ַרע עַ ל ְׂשפַ ת אֲ גַם סוֹאֵ ן‬
‫לִ ְׁשּתוֹת ִמּמֶ ּנּו לִ ְרוָ יָה!‬
‫ִיׁשה‪ ,‬מַ ּבָ ט אֶ חָ ד מָ הִ יר‪,‬‬‫ִיׁשה‪ ,‬חֲ צִי ּפְ ג ָ‬‫ּפְ ג ָ‬
‫ִקטְ עֵ י נִיבִ ים סְ תּומִ ים ‪ -‬זֶה ַדי‪...‬‬
‫וְׁשּוב הֵ צִיף הַ ּכ ֹל‪ ,‬וְׁשּוב הַ ּכ ֹל הִ סְ עִ יר‬
‫ִמׁשְ ַּבר הָ א ֶֹׁשר ו ְַה ְּדוָי‪.‬‬

‫ׁשכְחָ ה ‪ָּ -‬בנִיתִ י לִ י מָ גֵן ‪-‬‬ ‫ַאף סֶ כֶר ִ‬

‫ִה ֵּנה הָ י ָה ּכְֹלא הָ י ָה‪.‬‬
‫ֵ‬
‫סֹואן‬ ‫ו ְַעל ִּב ְר ַּכי אֶ כ ְַרע ַעל ׂשְ ַפת אֲ ַגם‬
‫ִלׁשְ ּתֹות ִמּמֶ ּנּו ִל ְרוָי ָה!‬
 ‫פתיחה‪:‬‬
‫השיר “פגישה חצי פגישה” מאת רחל הוא שיר‬
‫לירי המתאר פגישה מקרית בין הדוברת לנמען‪,‬‬
‫אהוב מהעבר‪ ,‬בה מבט מהיר ומילים בודדות‪ ,‬דיים‬
‫כדי להצית‬
‫מחדש את האהבה ממנה ניסו להתעלם‪.‬‬

‫התמונה הראשונה היא תמונה של ים סוער‬
‫המציף הכל‪" :‬ושוב הכל הציף ושוב הכל‬
‫הסעיר משבר האושר והדווי"‪ .‬הים הוא‬
‫מטאפורה לרגשות ולאהבה‪ ,‬מסעיר את‬
‫הדוברת וגורם לה לרגשות אמביוולנטיים‪.‬‬
‫מצד אחד אושר‪ ,‬הנאה והתרגשות ומצד‬
‫שני כאב המאיים עליה כמו הים המאיים‬
‫להציף ולהטביע‪.‬‬
‫התמונה השנייה בשיר הנה תמונה של סכר‬
‫הנפרץ ע"י המים‪" :‬אף סכר שכחה בניתי לי‬
‫מגן הנה היה כלא היה"‪, .‬המטאפורה "סכר‬
‫שכחה" הינה למעשה ביטוי להגיון ולשכל‬
‫שלעיתים אינם מצליחים לעמוד בפני הרגש‪.‬‬
‫גוף‪ :‬השיר הוא שיר קלאסי בן שני בתים שווים‬
‫באורכם ודומים בחריזתם‪ .‬המבנה המסודר עומד‬
‫בניגוד לסערת הרגשות המתוארת בו‪.‬‬
‫באמצעות האוקסימורון "האושר והדווי"‬
‫פגישה מקרית וחטופה זו‪ ,‬בה לא נאמר כמעט דבר‬
‫מלבד "קטעי ניבים סתומים" מעוררת בעקבותיה‬
‫רגשות עזים המתוארים באמצעות שלוש תמונות‬
‫מטאפוריות שהמשותף להן הוא דימוי האהבה‬
‫לים ומים‪.‬‬
 ‫הדוברת בנתה לעצמה חומת מגן מלאכותית‪ ,‬על‬
‫התמונה השלישית בשיר היא תמונת‬ ‫מנת לשכוח את מי שאהבה‪ ,‬לחסום את רגשותיה‬
‫אישה הנכנעת לרגשותיה ככורעת לשתות‬
‫ולהגן על עצמה מפני האהבה‪ ,‬אך הוא נפרץ ברגע‬
‫ממימיו של אגם סואן‪" :‬ועל ברכי אכרע על‬
‫שפת אגם סואן לשתות ממנו לרוויה"‪.‬‬ ‫הפגישה‪.‬‬
‫הדוברת נותנת דרור לרגשות המציפים‬ ‫ברגע זה הדוברת נכנעת לרגשות אותם ניסתה‬
‫אותה ואף מתמכרת לרגשות אלו‪ .‬הים‬ ‫לדכא‪ .‬כמו הסכר שאינו עומד בפני זרם המים‪ ,‬כך‬
‫הסוער שהופיע בתחילת השיר‪ ,‬הופך כאן‬ ‫אין היא יכולה לעמוד מול פרץ רגשותיה‪.‬‬
‫לאגם סואן‪ .‬תנוחת הכריעה מסמלת כניעה‬ ‫הביטוי "היה כלא היה" מבליט את חולשתו של‬
‫והתמסרות‪ ,‬בקשה ותפילה לטעום שוב את‬ ‫סכר זה‪ ,‬שהיה למעשה אשליה בלבד לכך‬
‫טעם האהבה‪.‬‬
‫שהדוברת התגברה על אהבתה ורגשותיה‪.‬‬
‫למרות שיחסה של הדוברת למושא אהבתה‬
‫מורכב‪ ,‬היא מתמסרת לחווית השתייה עד‬
‫תום ושותה מים האהבה‪ ,‬כלומר היא אינה‬
‫מתכחשת לרגשותיה ומקבלת אותם‪.‬‬
 ‫הגשת שאלת‬
‫בגרות‪:‬‬ ‫סיכום‪ :‬רחל מציגה את עוצמת הרגשות אותם‬
‫דיכאה ואת הצמא הרב שלה לאהבה‪.‬‬
‫ניתן לראות כי בשיר זה קיים חוסר פרופורציה‬
‫בין טיב הפגישה החטופה והמקרית שהיוותה‬
‫תאר את החוויה‬ ‫גורם לכל מה שהתרחש‪ ,‬לבין הרגשות‬
‫המתעוררים בעקבותיה‪.‬‬
‫המרכזית בשיר‬
‫ואת דרכי עיצובה‪.‬‬