‫הגשר‬

‫‪-‬קבוצת אמנים שהחלה בפעילותה ב‪ 1905-‬בעיר דרזדן‪ .‬פעלה בערך עד ‪( 1914‬מלחמת העולם הראשונה)‪.‬‬
‫חבריה היו ארבעה סטודנטים בפקולטה לארכיטקטורה בדרזדן‪ -‬ארנסט לודוויג קירשנר‪ ,‬אריך הקל‪ ,‬קרל‬
‫שמידט‪-‬רוטלוף‪ ,‬ופריץ בלייל‪.‬‬
‫‪-‬ב‪ -1905-‬אותה קבוצה בראשות קירשנר מפסיקה ללמוד‪ -‬זונחת את הכיוון המעשי‪ ,‬למען קריאת תיגר על‬
‫סגנון החיים והאמנות השכיחים בגרמניה של אותה תקופה‪.‬‬
‫[דרזד ן היא עיר שנבנתה בסגנון ניאו‪-‬קלאסי במאה ה‪ 18-‬ע"י ארכיטקטים איטלקיים‪ ,‬זו עיר שישבו בה‬
‫בורגנים שתמיד לקחו בתור דוגמא את אירופה (איטליה‪ ,‬צרפת) ולאו דוקא הושפעו מהאמנות הצפון‪-‬‬
‫אירופאית‪ .‬הסגנון ששלט באותה תקופה היה הארט‪-‬נובו‪ ,‬ובגרמנית נקרא "יוגנדשטיל" ("הסגנון הצעיר") –‬
‫הוא מאופיין במוטיבים אורגניים‪ .‬זהו סגנון מתקתק‪ ,‬נעים‪ -‬מאד מתאים לבורגנות‪].‬‬
‫‪-‬אמני קבוצת "הגשר" סלדו מהעדר תשוקה וממחויבות‪ ,‬הם דחו את הצורות המעודנות של היוגנדשטיל ואת‬
‫הצבעוניות המתקתקה של האימפרסיוניזם‪ .‬הם פרשו מהלימודים משום שלא רצו לשתף פעולה עם אורח החיים‬
‫הבורגני (מבחינתם‪ -‬לתכנן בניינים זה לשרת את החברה)‪ .‬יצאו כנגד אורח החיים הגרמני‪ ,‬שנוטה לגינונים‬
‫פרוסיים‪ -‬נורמות חיים מחמירות‪ .‬כל הציוויים החברתיים היו מאד נוקשים‪ .‬ה אמנות ש ל חברי הגשר באה‬
‫לשבור את המוסכמו ת החבר תיות והאמנו תיות ש ל או תה תקופה‪ -‬להשתחרר מהאקדמיות‪.‬‬
‫הם בחרו לתאר סצנות מתוך הלכי הנפש של האמן (לא משהו שהחברה הכתיבה לו לעשות)‪ ,‬דברים המציקים‬
‫לו‪ .‬הציורים שלהם היו סצנות אפוקליפטיות‪ -‬הם מבינים שהולך לקרות אסון‪.‬‬
‫‪-‬את שם הקבוצה‪ -‬הגשר‪ -‬הציע שמידט רוטלוף‪ ,‬בהסבירו שעל יצירתם להיות "הגשר שימשוך את כל‬
‫האלמנטים המהפכניים והחתרניים"‪.‬‬

‫סגנון‬
‫‪ -‬מאד אקספ רסיבי‪ .‬הם עובדים בחיתוכי וגילופי עץ (טכניקה "אלימה")‪ ,‬עובדים עם צבעים משלימים‬
‫וחזקים‪ -‬יוצרים דרמטיות וחוזק‪ ,‬קוים חזקים‪ ,‬מאורכים‪ ,‬צורות גותיות מאורכות ושסועות‪ ,‬צבעים בוהקים‪-‬‬
‫זרחניים‪ .‬זהו סגנון מאד דרמטי ומנוגד לחלוטין לבורגנות‪.‬‬
‫‪ -‬פרימיטיביזם‪ -‬משהו שאינו מעובד ואינו מיופיף‪ ,‬אלא אמיתי ונובע מהלב (גם אם לעינים מערביות זה נראה‬
‫נחשל ולא מפותח)‪ .‬קירשנר לקח כהשראה כלי פולחן ממוזיאונים אתנוגרפיים בגרמניה‪ -‬רוצה ללכת הכי רחוק‬
‫מהיוגנדשטיל שאפשר‪.‬‬
‫‪ -‬הקבוצה הוציאה מניפסט הקורא לצעירים‪ ,‬שעיקרו יציאה כנגד המוסכמות החברתיות והאמנותיות‪:‬‬
 ‫חברי הקבוצה לא זכו להכרה ציבורית ולכן החליטו לפרסם אחת לשנה את החוברת שתהווה מעין מניפסט‪.‬‬
‫בחוברת נכללו הדפסים מקוריים ודו"חות שנתיים על פעילות הקבוצה‪ .‬החוברת הראשונה נעשתה בחיתוך עץ‬
‫ובהדפסה ידנית‪.‬‬

‫יצירות‪:‬‬

‫"רקדניות עירומות" ‪ ,1909‬חיתוך עץ‬

 ‫‪>-‬‬

‫דימוי של פרצוף שאינו מערבי‪ ,‬תסרוקת אפרו‪ .‬הרקדניות ברקע‪ ,‬כל הקוים מאד גולמיים‪ ,‬מאד נוקשים‪ ,‬אלימים‪-‬‬
‫הכי מנוגד לאמנות האירופאית שאפשר‪.‬‬

‫"עירומים משחקים תחת עץ" ‪ ,1910‬שמן על בד‬

‫בגרמניה‪ ,‬שבה נהוג בתקופת הקיץ לצאת אל חוף הים‪ ,‬היתה גם תנועה חתרנית של נודיזם‪ .‬היו מחנות שאליהם‬
‫היו מגיעות משפחות שלמות לחיות בקרבת הטבע בעירום‪ .‬על סמך תנועה זו יוצר קירשנר את ציורו‪ .‬גם פה‪,‬‬
‫הכל בקוים כלליים‪ ,‬מאד גולמי‪ ,‬ראשוני‪ .‬מתאר סיטואציה שיוצאת כנגד כל הציוויים של החברה הפרוסית‪.‬‬
‫"עירומה תחת שמשיה"‪ -‬חריגה ברורה מעירום יפה‪ .‬עינים חשוכות‪ ,‬קוים מעוותים‪ .‬אין תיאור של‬
‫מבנה מאורגן‪ .‬יש צבעים משלימים‪.‬‬

‫"הרחוב"‪ -‬צויר בדרזדן‪ ,‬פורמט רוחבי המתאר את ההולכים ברחוב‪.‬‬

‫"דיוקן עצמי עם דוגמנית"‪ -‬תיאור סטראוטיפי‪ .‬הוא בחלוק והיא בלבוש תחתון‪ ,‬רמז ליחסים‬
‫אינטימיים ביניהם‪ -‬חוסר נעימות לצופה‪.‬‬
‫"הפוסעים אל הים"‪ -‬סצנה של נודיסטים הרוחצים בים‪ .‬סגנונו של קירשנר משתנה‪ ,‬הדמויות מתארכות‬
‫יותר‪ ,‬מקבלות צורות חדות‪ ,‬גותיות‪ .‬הציור הוא יותר אגרסיבי‪ ,‬תוי הפנים הם לא מערביים (בייחוד האישה)‪.‬‬
‫‪-‬קירשנר אף מתחיל לפסל בעץ בהשראת פסלים אתניים‪.‬‬
 ‫"כיכר פוטסדאם"‪1914 -‬‬

‫פוטסדאם היא עיר לא רחוקה מברלין‪ ,‬שהדרך שיצאה אליה התחילה מכיכר פוטסדאם‪ .‬לעומת הכיכר האמיתית‬
‫שהיתה מרווחת ופתוחה‪ ,‬קירשנר התעלם מהפרספקטיבה המדעית ויצר חלל מאיים‪ ,‬סגור‪ ,‬עם פינות "פוצעות"‪,‬‬
‫מעט קלסטרופובי‪ .‬על הכיכר מתוארות שתי זונות רחוב בצורה מאד מעוותת‪ -‬זוויתיות‪ ,‬מאורכות‪ ,‬גותיות‪.‬‬
‫הניגודים בין הצבעים‪ ,‬השימוש בצבעים זרחניים‪ ,‬הזויות המאיימות‪ -‬כל אלו יוצרים סצנה מאד לא נעימה‪ .‬זוהי‬
‫סצנה לילית המתארת זונות‪ ,‬סצנה אפוקליפטית‪ .‬בניגוד מוחלט למיזוגם של הנודיסטים בטבע‪ -‬בעיר‪ ,‬האדם‬
‫מתואר בצורה גסה ואלימה‪.‬‬

‫"הרחוב"‬
‫הפעם קירשנר מצייר את הרחוב במאונך‪ ,‬והוא מתמקד בדמויות (שוב‪ ,‬של זונות)‪ .‬הצורות מאד נוקשות‬
‫ומחודדות‪ ,‬ישנו הרבה שחור בתמונה ביחד עם צבעים מנוגדים (אדום וירוק)‪.‬‬
 ‫"דיוקן עצמי כחייל"‬
‫קירשנר מגויס לצבא‪ ,‬לחיל רגלים‪ ,‬ולפני שהוא יוצא למלחמה הוא מצייר את עצמו בדיוקן עצמי‪ ,‬שוב עם‬
‫דוגמנית‪ ,‬הפעם הוא מתאר סצנה קשה‪" -‬כורת" את ידו שלו‪ -‬הוא לא יכול לצייר‪ ,‬מפנה את גבו לדוגמנית‬
‫העירומה‪ ,‬אין מברשת‪ ,‬אין צבעים‪ ,‬יש רק מדים‪ .‬העינים שלו ריקות‪ ,‬חסרות אישונים‪ ,‬חלולות‪ .‬מבחינתו‪ -‬כחייל‪,‬‬
‫הוא לא יכול לצייר‪ .‬זהו ציור אפוקליפטי מהבחינה שהוא טוען שברגע שאתה הופך להיות חייל‪ ,‬אתה כבר לא‬
‫יכול ליצור‪.‬‬