‫מובאים בסדר כרונולוגי‬

‫עריכה‪ :‬ד"ר אלחנן בר‪-‬לב‬

 ‫כיצד נראתה התקשורת הישראלית‬
‫בשנת ‪?1948‬‬
‫כלי התקשורת עם קום‬
‫המדינה‪ :‬עיתונות יומית‬
‫ותקופתית וערוץ רדיו‬
‫אחד ‪" -‬קול ירושלים"‬
‫שהפך ל"קול ישראל"‪.‬‬

‫מרבית העיתונים היו מפלגתיים‪ :‬בעברית ("דבר"‪" ,‬חרות"‪,‬‬

‫"למרחב"‪" ,‬קול העם"‪" ,‬על המשמר"‪" ,‬הבוקר"‪" ,‬הצופה"‪,‬‬
‫"המשקיף"‪",‬המודיע")‪ ,‬בערבית ("אל איתיחאד")‪ ,‬באנגלית‬
‫("פלסטיין פוסט") ובשפות אחרות ("נאשה סטראנה"‪" ,‬וויקלט"‪,‬‬
‫"ויאצה נואסטרה" וכו')‪.‬‬
‫היו מספר עיתונים לא‪-‬מפלגתיים‪ ,‬כשהמרכזיים ביניהם‪" :‬הארץ"‪,‬‬
‫"ידיעות אחרונות" ו"מעריב"‪ ,‬פעילים עד היום‪.‬‬
 ‫לפי מדד הדמוקרטיה העולמי מאז שנות התשעים‪ ,‬התקשורת‬
‫בישראל אינה חופשית כמו במדינות מתקדמות אחרות בעולם‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬זה אחד התחומים שבהם ישראל נחשבת חלשה במיוחד (תחום נוסף חלש‬
‫שלנו לפי המדד הוא ְמ ִשילוּת)‪.‬‬
‫הדבר נובע כיום בעיקר מבעלויות ריכוזיוֹ ת וצוֹ לבוֹ ת על אמצעי תקשורת בישראל‪ ,‬אך‬
‫גם מצנזורה עצמית של ביקורת כלפי אילי הון ‪,‬שמטילים אמצעי התקשורת על‬
‫עצמם‪ ,‬מחשש לאבדן הכנסות מפרסום‪.‬‬
‫כלפי הפוליטיקאים אין אצלנו רתיעה דומה‪ ,‬ואפילו ישנם כאלה הגורסים כי אנחנו‬
‫מרבים מדי "לשחוט" את מנהיגינו קבל‪-‬עם ועדה‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬התקשורת בישראל של העשור השני של המאה ה‪ 21 -‬חופשית לאין‪-‬ערוך‬

‫מזו שהתנהלה במדינה בעשור הראשון לקיומה‪ .‬באותו עשור מכונן‪ ,‬הייתה זו מפלגת‬
‫השלטון וראש הממשלה בכבודו ובעצמו‪ ,‬שהורו לתקשורת מה לסקר‪ ,‬ובעיקר – מה‬
‫לגנוז‪.‬‬
‫דוד בן גוריון ייחס לתקשורת כוח רב‪ ,‬ולכן היה‬
‫משוכנע כי רק ביקורת תמידית על אמצעי‬
‫התקשורת תאפשר למשטר כלשהו לתפקד‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬התקשורת ביטאה רחשים ציבוריים‬
‫של עם מפולג למדי‪ ,‬ולכן היו בה סערות תמידיות‪.‬‬
‫מכאן דימוי המשברים ברקען של השקופיות‬
‫במצגת זו‪.‬‬
‫אירועים מכוננים בתולדות‬
‫התקשורת הישראלית‬
‫מאז ‪1948‬‬
‫בין האירועים שיוצגו יהיו חשובים יותר וחשובים פחות‪ ,‬אך כל אחד מהם השפיע בדרך‬
‫ייחודית משלו על ההוויה התקשורתית בישראל‪.‬‬
‫בחרתי להתעלם מאירועים פוליטיים מרכזיים‪ ,‬שהתקשורת לא שיחקה בהם תפקיד מרכזי‬
‫(כמו מרבית מערכות הבחירות‪ ,‬מרבית העליות לארץ‪ ,‬זריקת הרימון בכנסת‪ ,‬הסכם‬
‫השילומים‪ ,‬הליכתו של בן‪-‬גוריון לנגב‪ ,‬מחלותיהם של ראשי ממשלה ונשיאים מכהנים‪,‬‬
‫מרבית המלחמות‪ ,‬הסכמי השלום עם מצרים וירדן ועוד) ולהתרכז באירועים תקשורתיים של‬
‫ממש‪.‬‬
‫התמונות נאספו ממקורות שונים‪ ,‬אך מאחר שאין המצגת מיועדת להפצה או למכירה‪,‬‬
‫נמנעתי מלסרבל ולציין כל מקור‪.‬‬
‫הקטעים ברקע‪ :‬נעימותיו של המלחין האמריקני לירוי אנדרסון‪.‬‬
‫‪1948‬‬ ‫סיקור הטבעתה של אוניית הנשק "אלטלנה"‬
‫בעיצומה של מלחמת השחרור גייס האצ"ל בחו"ל נשק עבור כוחותיו הלוחמים‪ .‬הנשק הובא‬
‫ארצה באוניה "אלטלנה"‪ .‬בן גוריון ידע שפריקת הנשק לחוף תל אביב תאפשר הקמתה של‬
‫מליציה חמושה שתתחרה בצה"ל‪ ,‬ולפיכך הורה לצבא להפגיז את האוניה‪.‬‬
‫מנהיג חרות מנחם בגין הורה לאנשיו לא להגיב‪ ,‬למרות שבאוניה המופגזת נהרגו ‪ 16‬לוחמי‬
‫אצ"ל ובאש שהשיבו אנשיה נהרגו גם ‪ 3‬חיילי צה"ל‪ .‬אך בגין אפשר לביטאון תנועתו‪,‬‬
‫"חרות"‪ ,‬לכתוב מאמר ארסי כנגד בן גוריון‪ .‬הדבר ליבה את האיבה בין שני האישים‪ ,‬ובן‬
‫גוריון נהג לכנות את בגין בשנים הבאות "חבר הכנסת שיושב ליד ד"ר באדר" (שהיה עורך‬
‫העיתון בזמן האירוע)‪.‬‬

‫בגין נואם בשנת ‪1948‬‬

‫ולוגו העיתון "חרות"‬
‫אלטלנה בוערת‬
 ‫‪1950‬‬
‫גלי צה"ל עולים לאוויר‬
‫ימים ראשונים‬
‫בתחנה הצבאית‬

‫ראיון בשטח ע"י‬

‫כתבים צבאיים‬

‫גלי צה"ל הוקמה בספטמבר ‪ ,1950‬כהמשך לתחנות‬

‫ההגנה בירושלים ובתל‪-‬אביב‪ .‬בשנת ‪ 1956‬היא‬
‫קיבלה מעמד ממלכתי‪ .‬ביקורת רבה ספגה התחנה‬
‫במהלך השנים‪ ,‬בעיקר עקב עיסוקה בנושאים‬
‫פוליטיים שנויים במחלוקת‪ .‬היו ניסיונות רבים לסגור‬
‫בית גל"צ ביפו‪ ,‬שם‬
‫את התחנה‪ ,‬בעיקר כאשר צומצם תקציב הביטחון‪.‬‬
‫שוכנת התחנה מאז ‪1958‬‬
 ‫רכישת שבועון "העולם הזה" ע"י אורי אבנרי‬
‫לראשונה הופיע כתב‪-‬עת לא מפלגתי שהיה ביקורתי כלפי השלטון‪ ,‬וגילה לציבור‬
‫חומרים "מוצנעים"‪ ,‬שהממשל העדיף להסתיר‪.‬‬
‫‪1950‬‬

‫העורך‪ ,‬אורי אבנרי‬

‫בשנת ‪ 1951‬ובשנת‬
‫‪.1995‬‬
‫העיתון היה סנסציוני‪ ,‬ביקורתי ו"צהוב"‪...‬‬
 ‫פרשת בג"צ "קול העם"‬ ‫‪1953‬‬

‫המשפט שזיעזע את שר הפנים ישראל‬

‫השופט שמעון אגרנט‬ ‫רוקח‪ ,‬שהורה לסגור את העיתון‪.‬‬

‫במרס ‪ 1953‬פרסמו העיתון הקומוניסטי "קול העם" והערבי "אל איתיחאד"‬

‫מאמר ביקורת בעקבות ידיעה מפוברקת של "הארץ" על הסכמה‪-‬לכאורה‬
‫של הממשלה להקצות חיילי צה"ל לסיוע במלחמת קוריאה‪ .‬שר הפנים רוקח‬
‫הורה לסגור למספר ימים את שני העיתונים‪ ,‬שמיד עתרו לבג"ץ‪ .‬בג"ץ קיבל‬
‫את עתירתם והורה למנוע את צו הסגירה של שר הפנים‪.‬‬
‫תוצאה‪ :‬מאותו פסק דין‪ ,‬לממשלה אין אפשרות לסגור כלי תקשורת בישראל‬
‫מבלי שהוכיחה שקיימת "ודאות קרובה" לסיכון ביטחון המדינה או שלום‬
‫הציבור בפרסום‪.‬‬
 ‫‪1954‬‬ ‫פרשת קסטנר‬
‫ד"ר ישראל‬
‫קסטנר‬

‫העילה לתביעת הדיבה‬

‫שהגיש קסטנר נגד‬
‫מלכיאל גרינוואלד‬
‫השופט‪ ,‬ד"ר בנימין הלוי‬
‫הפומביות והחד‪-‬צדדיות שבה סוקר המשפט‬
‫קבע‪" :‬קסטנר מכר את‬ ‫הביאה לכך ש"הותר דמו" של קסטנר‪ .‬עשה זאת‬
‫נשמתו לשטן!"‬ ‫אורי אבנרי ועיתונו "העולם הזה"‪ .‬מבחינתו של‬
‫אבנרי היה קסטנר הוכחה לכך כי השלטון במדינת‬
‫ואכן קסטנר נרצח במרס ‪ ,1957‬לפני שנשמע‬ ‫ישראל נמצא בידי עסקנים‪ ,‬ולא בידי אלה שהיו‬
‫ערעורו בבית המשפט העליון (שבו זוכה ב‪1958 -‬‬ ‫ראויים לו באמת‪ :‬אנשי "דור תש"ח"‪ ,‬שהקיזו את‬
‫מכל אשמה)‪ .‬שלושת רוצחיו נתפסו ונשפטו‪.‬‬ ‫דמם למען הקמת המדינה‪.‬‬
 ‫‪1960‬‬

‫ה"פרשה" בעקבות "העסק הביש"‬

‫"העסק הביש" כונה מבצע סודי של המודיעין הישראלי במצרים‪ ,‬שנועד לפגוע‬
‫ביחסיה עם ארה"ב‪ .‬אנשי החוליה נתפסו בשנת ‪ ,1954‬ושניים מהם הוצאו להורג‪:‬‬
‫ד"ר שמעון מרזוק ושמואל עזר‪ 11 .‬אחרים הוחזרו לארץ בשנת ‪.1955‬‬
‫נתן את ההוראה להפעיל את החוליה ראש אמ"ן‪ ,‬אל"מ בנימין‬ ‫גיבלי‬
‫גיבלי‪ ,‬אך מי שנחשד ע"י בן‪-‬גוריון כנותן ההוראה הוא מי‬
‫שכיהן כשר הביטחון‪ ,‬פנחס לבון‪.‬‬
‫לבון‬
‫במהלך ‪ 1961‬הפך עיתון‬
‫מפא"י‪" ,‬דבר"‪ ,‬לזירת‬
‫התנגחות בין ראש הממשלה‬
‫בן‪-‬‬
‫בן‪-‬גוריון לפנחס לבון‪ .‬הדבר‬ ‫גוריון‬
‫פגע אנושות בבן‪-‬גוריון‪ ,‬ודירדר‬
‫אותו להתפטרות (‪ )1963‬ולהקמת‬
‫מפלגה מתחרה למפא"י (רפ"י‪,‬‬
‫ב‪.)1965 -‬‬
‫‪1962‬‬
‫צמיחת העיתונות המקומית‬
‫ב‪ 1962 -‬החל להופיע המקומון הראשון‬
‫בישראל – "ערב ערב באילת"‪ .‬מאז‬
‫התפתחה העיתונות המקומית מאד‪,‬‬
‫במיוחד כאשר נכנסו העיתונים הארציים‬
‫לשוק זה‪ ,‬והחלו להוציא מקומונים‬
‫משלהם‪.‬‬
‫נושאים טיפוסיים במקומון הם פוליטיקה‬
‫עירונית‪ ,‬התנהלות העירייה‪ ,‬חינוך מקומי‪,‬‬
‫פשיעה ושערוריות מקומיות‪ ,‬תכניות בינוי‬
‫ופיתוח עירוניות‪ ,‬איכות הסביבה הקרובה‬
‫וכן רכילות‪.‬‬
‫לנצמן טוען כי ישנן ערים בישראל (כגון‬
‫נתניה‪ ,‬חדרה והרצליה) שמספר המקומונים‬
‫בהן גדול מצרכי האוכלוסיה לפי גודלה‪,‬‬
‫והמאבק היומיומי מאלץ את עורכיהם של‬
‫אותם מקומונים לחרוג מהנורמות‬
‫המקובלות בעולם העיתונות‪.‬‬
‫חקיקת חוק רשות השידור‬ ‫‪1965‬‬

‫בעקבות כניסתם המתוכננת של שידורי הטלוויזיה לישראל‬

‫(לאחר שנים של עיכובים בשל התנגדותו של בן‪-‬גוריון)‬
‫הוכללו בחוק הישן תיקונים המותאמים לשידורי טלוויזיה‪,‬‬
‫המשמשים‪ ,‬בתיקונים קלים‪ ,‬את רשויות השידור במדינה‬
‫עד היום‪.‬‬
‫‪1966‬‬
‫תחילתם של שידורי הטלוויזיה הלימודית‬
‫למרות שהתקנות הותקנו עוד ב‪,1962 -‬‬
‫בימי שלטונו של בן‪-‬גוריון‪ ,‬רק ארבע‬
‫שנים אח"כ החלו השידורים בבתי הספר‪.‬‬

‫צילומים ראשונים של שיעורים‬

‫"הבית של פיסטוק"‪ ,‬אחד המשדרים‬

‫הפופולאריים של הטלוויזיה הלימודית‬
 ‫‪1969‬‬
‫שידורי הטלוויזיה הכללית נפתחים‬
‫לאחר שידור "פיילוט" ביום העצמאות של ‪ ,1968‬החלו השידורים הסדירים של‬
‫הטלוויזיה הישראלית באוגוסט ‪ .1969‬שידורי הטלוויזיה בערבית‪ ,‬שנמשכו שעה כל‬
‫יום לעומת שעתיים בעברית‪ ,‬הביאו את ההסברה הישראלית לערביי ישראל (שרק‬
‫ב‪ 1966 -‬נחלצו מהממשל הצבאי) ולתושבי מדינות ערביות שכנות‪.‬‬

‫ד"ר אליהוא‬
‫כ"ץ‪ ,‬ראש‬
‫מנהלת ההקמה‬
‫של הטלוויזיה‬
‫הישראלית‬
‫חגי פינסקר‪ ,‬המנהל הראשון‬
‫של הטלוויזיה הישראלית‬
‫השדר חיים יבין בודק את משדר הפתיחה‬
‫של השידורים – אוגוסט ‪1969‬‬
 ‫ההצגה "מלכת האמבטיה"‬
‫‪1970‬‬ ‫מחוללת סערה‬
‫בעיצומה של האופוריה לאחר מלחמת‬
‫ששת הימים‪ ,‬קם לו מחזאי מרדן‪ ,‬חנוך‬
‫לוין שמו‪ ,‬והעלה מחזה שלעג לזחיחות‬
‫ולהתנשאות מצידם של הכובשים‪.‬‬
‫העיתונות יצאה בשצף‪-‬קצף על המחזה‬
‫ומחברו‪ ,‬והוא זכה להיות מוצג רק שלוש‬
‫פעמים לפני שהורד סופית‪ ,‬כאשר בכל‬
‫פעם קמו אנשים ויצאו בהפגנתיות‬
‫מהאולם‪.‬‬

‫האפיזודה הוכיחה עד כמה העיתונות‬

‫הייתה שבויה במקסם הניצחון ועודדה‬
‫תיקי דיין הצעירה בקטע מהמחזה‪ ,‬שהוצג‬ ‫אותו‪.‬‬
‫רק שלוש פעמים ב"קאמרי"‬
‫(צילום‪ :‬ישראל הרמתי)‬
‫הסרט "השוטר אזולאי"‪ -‬גאווה או בושה?‬ ‫‪1971‬‬
‫המחזאי והסטיריקן אפרים קישון ביים סרט שגיבורו‬
‫שוטר מזרחי‪ ,‬הנתקל בחומה בצורה של התנכלות‬
‫אשכנזית לקידומו‪ .‬הוא הציף בעיה חברתית ישנה‪,‬‬
‫שהחיו‪-‬אותה אנשי "הפנתרים השחורים"‪ ,‬שעלו‬
‫לכותרות באותה שנה‪.‬‬
‫אירוני הוא ששני אשכנזים (קישון ואופיר) מעלים‬
‫את הנושא העדתי במלוא עוצמתו‪.‬‬

‫ישראל התגאתה בפרסים שקצר הסרט‪ ,‬והמועמדות לסרט‬

‫הזר הטוב ביותר בטקס ה"אוסקר"‪ .‬מצד שני‪ ,‬היו מבקרים‬
‫שחשבו שהסרט הוציא את דיבתה של ישראל רעה‪ ,‬בהמשך‬
‫לסרטו הקודם של קישון – סלאח שבתי (‪.)1964‬‬

‫קישון ואופיר בצילום מימי הפקת הסרט (מימין) וסצנת‬

‫הסיום של הסרט‪ ,‬אופיר בפרידה מהשוטר אזולאי במטה‬
‫המשטרה (למעלה)‪.‬‬
 ‫"מסמך נקדי" מסמן כללי אתיקה‬
‫‪1972‬‬ ‫בעיתונות המשודרת‬
‫איש "קול ישראל" נקדימון רוגל (מימין) עמד‬
‫בראשותה של ועדה לחיבור כללי אתיקה בעיתונות‬
‫המשודרת‪ .‬עד היום כללי האתיקה הללו משמשים‬
‫עיתונאית בתקשורת המשודרת וגם בכתובה‪.‬‬

‫בין שאר ההנחיות‪ :‬מניעת שידור בעל אופי תעמולתי‬

‫לקראת הבחירות; חובת הפרדה באופן ברור בין דעות‬
‫לעובדות וכן למסקנות; יש להיזהר בפרשנותן של‬
‫עובדות; עובד רשות לא ישמש פרשן‪ ,‬אלא באישורו‬
‫של מנהל המדיום; יש לאסור דיווח של אירוע בידי מי‬
‫שיש לו מעורבות אישית בו; דיווח על דעות של אנשים‬
‫באופן אובייקטיבי ככל האפשר‪ :‬יש לציין שמן‪-‬דהוא‬
‫"אמר" ולא "קבע"; אין לציין גזע‪ ,‬דת או מוצא של‬
‫אדם בהקשר שלילי בצמוד לדיווח על אירוע ועוד‪.‬‬
 ‫עולים לאוויר שידורי "קול השלום"‬
‫‪1973‬‬
‫אייבי נתן נולד באירן והוסמך כטייס קרב‪ ,‬ואפילו‬
‫התנדב לחיל האוויר כמתנדב במלחמת השחרור‪.‬‬
‫בתחילת שנות ה‪ ,'60-‬כבעל מסעדה בת"א הוא‬
‫הפך לפעיל שלום‪ ,‬ובפברואר ‪ 1966‬טס למצרים‬
‫לפגוש את הנשיא נאסר בשליחות שלום לכאורה‪.‬‬
‫במאי ‪ 1973‬הוא השיק ספינת שידורים בשם "ספינת‬
‫השלום"‪ ,‬שעגנה מחוץ למים הטריטוריאליים של‬
‫ישראל‪ ,‬ומשם שידרה‪.‬‬

‫הדור הצעיר נמשך למוסיקה הרוגעת ששידרה הספינה‪,‬‬

‫ובעקבות כך – למסרים שהעבירו שדריה‪ .‬הממסד‬
‫נלחם נמרצות באייבי נתן‪ ,‬ומנע מחברות מסחריות‬
‫לפרסם בתחנתו‪ .‬עם זאת‪ ,‬פוליטיקאים רבים הסכימו‬
‫להתראיין לתחנה‪ ,‬בשל הפופולריות שלה‪ .‬במחאה על‬
‫מניעת פרסום משקאות קלים‪ ,‬פרסמה התחנה תשדיר‬
‫המהלל צריכת מים‪ .‬התחנה נסגרה בשנת ‪.1993‬‬
‫משמאל‪ :‬אייבי נתן והספינה‪ .‬למעלה‪ :‬פרסומת לתחנת‬
‫הרדיו של הספינה‪.‬‬
‫השתקתה של התקשורת לקראת מלחמת‬
‫‪1973‬‬
‫יום הכיפורים‬
‫יום לפני מלחמת יום הכיפורים‬
‫עסקה הצנזורה הצבאית במחיקת‬
‫ידיעות שנועדו להביא למודעות‬
‫הציבור את המצב המסוכן‬
‫הממשמש ומתקרב‪ .‬על הכתב‬
‫הצבאי של "מעריב" הושמה‬
‫האזנת‪-‬סתר בפקודת ראש אמ"ן‪,‬‬
‫האלוף זעירא‪ .‬גם על כתבי המדיה‬
‫המשודרת הוטלה צנזורה‪.‬‬

‫הידיעה‬
‫המקורית של‬
‫יעקב ארז‬
‫(משמאל)‬
‫והידיעה‬
‫שאושרה ע"י‬
‫הצנזורה (מימין)‪.‬‬
 ‫מפגין אחד מפיל ממשלה בסיוע התקשורת‬
‫‪1974‬‬
‫מוטי אשכנזי מפגין מול משרד ראש הממשלה‪ .‬הוא שילם‬ ‫מוצב אחד בלבד לא נפל במלחמת יום‬
‫מחיר אישי כבד על הפגנתו‪ ,‬אך היה נחוש לשנות את‬ ‫הכיפורים – מוצב "בודפסט"‪ ,‬הצפוני ביותר‬
‫הממשל שהביא למחדל יום הכיפורים‪.‬‬ ‫בתעלה‪ .‬מפקדו היה סרן מוטי אשכנזי‪,‬‬
‫צילום‪ :‬שמואל רחמני‪.‬‬
‫איש שמאל‪ .‬בפברואר ‪ 1974‬הוא החל‬
‫להפגין מול קריית הממשלה‪ ,‬בדרישה‬
‫לפטר את שר הביטחון משה דיין‪ ,‬האחראי‬
‫לדעתו למחדל‪ .‬התקשורת‪ ,‬שהכתה על‬
‫חטא לאחר שתיקתה לקראת המלחמה‬
‫נתנה להפגנות שלו הד רחב‪ ,‬וכך הן הפכו‬
‫להמוניות‪ ,‬בעיקר ע"י חיילי מילואים‬
‫שחזרו מהחזיתות‪.‬‬
‫למרות שבאפריל ‪ 1974‬פורסמו מסקנות‬
‫הביניים של ועדת אגרנט שניקו את דיין‬
‫וראשת הממשלה גולדה מאיר מאחריות‬
‫למחדל‪ ,‬הזעם הציבורי לא איפשר‬
‫לממשלה להמשיך לכהן‪ ,‬וגולדה הוחלפה‬
‫ביצחק רבין כראש ממשלה ושר ביטחון‪.‬‬
‫נפתחת "רשת ג'" לשידורי מוסיקה קלה‬ ‫‪1976‬‬

‫לאור הצלחותיהן של תחנת "קול‬

‫השלום" וגלי צה"ל‬
‫במשיכת קהל צעיר‬
‫להאזין לשידוריהן‪ ,‬החליטו ברשות‬
‫השידור להקים תחנה שתשדר בעיקר‬
‫מוסיקה‪ ,‬בדגש על פופ עדכני‪.‬‬
‫רבים מהשדרים הבכירים ברשות השידור עברו‬
‫לשדר בה בתחילת דרכה‪ ,‬ביניהם דן כנר‪ ,‬אבי‬
‫אתגר‪ ,‬גבי ינון‪ ,‬יגאל רביד ועוד‪ ,‬ובהמשך ‪ -‬דידי‬
‫הררי‪ ,‬עופר נחשון‪ ,‬יוסי סיאס ורבים נוספים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1997‬עברה התחנה הסבה לשידורי מוסיקה‬
‫ישראלית בלבד עקב שידורי הלוויין שהחלו‬
‫ושידורים פיראטיים‪ ,‬שנגסו בהכנסותיה‪.‬‬

‫שניים מהשדרים הראשונים של התחנה‪ :‬שוש עטרי‬

‫(למעלה) ומנחם פרי‪.‬‬
‫‪1977‬‬
‫התאבדותו של אברהם עופר‬
‫אברהם עופר‬
‫שר השיכון בממשלת רבין‬
‫הראשונה‪ ,‬אברהם עופר‪ ,‬התאבד‬
‫ב‪ 3 -‬בינואר ‪ 1977‬בת"א‪ ,‬לאחר‬
‫שטען כי העיתונות רודפת אותו‪,‬‬
‫לאור חקירתו במשטרה בחשד‬ ‫יעקב לוינסון‬
‫לקבלת שוחד‪.‬‬
‫אחריו היו אישי ציבור אחדים‬
‫שנקטו באותה פעולה כאשר חשו‬
‫שהעיתונות "רודפת" אותם‪.‬‬
‫ביניהם‪ :‬יעקב לוינסון‪ ,‬מנכ"ל בנק‬
‫הפועלים שהתאבד ב‪1984 -‬‬
‫ומיקי אלבין‪ ,‬מיליונר שרכש את‬
‫"אתא" והתאבד ב‪.1986 -‬‬
 ‫‪1977‬‬
‫חשבון הדולרים של לאה רבין‬

‫היועץ המשפטי‬
‫לממשלה ב‪,1977 -‬‬
‫אהרון ברק‬
‫העיתונאי דן מרגלית‬

‫יצחק ולאה רבין‪1977 ,‬‬ ‫כתב "הארץ" בארה"ב‪ ,‬דן מרגלית‪ ,‬גילה כי‬
‫דליה רבין מחזיקה בחשבון מטבע זר בבנק‬
‫בוושינגטון‪ ,‬בניגוד לחוק באותה עת‪ .‬הוא‬
‫הצהיר בסניף שהוא מפקיד המחאה לחשבון‪,‬‬
‫ואז על גבי ההמחאה הוא גילה את מספר‬
‫החשבון‪ .‬הפרסום עורר סערה ציבורית‪ .‬היועץ‬
‫המשפטי לממשלה אהרון ברק דרש את‬
‫העמדתה של לאה רבין לדין‪ ,‬ויצחק רבין בחר‬
‫להתפטר מראשות הממשלה‪.‬‬
 ‫העימותים בטלוויזיה של המועמדים‬
‫‪1977‬‬ ‫לראשות הממשלה‬
‫לראשונה נערך עימות טלוויזיוני בין שני המועמדים‬
‫העיקריים לראשות הממשלה‪ .‬העימות‪ ,‬שנדחה‬
‫ביומיים בגלל אסון בו נהרגו ‪ 54‬חיילים בהתרסקות‬
‫מסוק במדבר יהודה‪ ,‬נערך יומיים לפני יום הבחירות‪.‬‬
‫הוא הביא את בגין‪ ,‬שהיה חולה וחיוור‪ ,‬לכל בית‬
‫שייקה בן‪-‬פורת‬ ‫בישראל‪ .‬אל מול שמעון פרס‪ ,‬הופיע בגין כשווה בין‬
‫שווים‪ .‬ההתרשמות הייתה כי אין מדובר בקיצוני הזוי‪,‬‬
‫כפי שהתקשורת הראתה אותו בד"כ‪ ,‬אלא במנהיג‬
‫נסים משעל‬ ‫לאומי ושקול‪ .‬סקרים שנערכו לאחר העימות הראו כי‬
‫בעימות עצמו לא היה מנצח ברור‪ ,‬אך היה זה שוויון‬
‫שכולו הפסד לשמעון פרס וניצחון לבגין‪ .‬הנחה את‬
‫העימות העיתונאי שייקה בן‪-‬פורת‪ .‬הטלוויזיה החלה‬
‫לשחק במגרש הפוליטי בשיא עוצמתה‪ ,‬כמו במודל‬
‫האמריקני‪.‬‬
‫עימותים נוספים נערכו בבחירות ‪,1988 ,1984 ,1981‬‬
‫‪ 1996 ,1992‬ו‪ .1999 -‬את רובם הנחה נסים משעל‪.‬‬
‫שמעון‬ ‫מאז ‪ 1999‬לא נערכו עימותים‪ ,‬מאחר שהמועמדים‬
‫פרס‬ ‫מנחם בגין‬ ‫חשו כי יש להם בעיקר מה להפסיד מהתנצחות זו‪.‬‬
 ‫"מהפך" ‪1977‬‬ ‫‪1977‬‬

‫‪ 17‬במאי ‪ 1977‬ייחרת כיום שבו‬

‫לא רק השתנתה המפה הפוליטית‬
‫הסטטיסטיקאי‬
‫בישראל‪ ,‬אלא גם שבו הטלוויזיה‬
‫חנוך סמית‬ ‫הפכה להיות מכשיר רב עוצמה‬
‫בניבוי מגמות בבחירות‪.‬‬
‫תרמו לכך שניים‪ :‬הסטטיסטיקאי‬
‫חנוך סמית‪ ,‬שדייק בניבוי התוצאות‬
‫עוד לפני פרסומן הרשמי‪ ,‬וחיים יבין‬ ‫חיים יבין מכריז‪" :‬גבירותי‬
‫שטבע את המושג "מהפך"‪ ,‬לציון‬
‫ורבותי‪ ,‬מהפך!"‬
‫עליית מפלגה אופוזיציונית לניצחון‬
‫מנחם בגין‪ ,‬המנצח‬ ‫בבחירות‪.‬‬
‫בבחירות ‪1977‬‬
 ‫סרט הטלוויזיה "חירבת חיזעה" עולה לשידור‪,‬‬
‫‪ 1978‬למרות מחאתם של הפוליטיקאים‬
‫"חירבת חיזעה" הוא סרט טלוויזיה שביים רם לוי ב‪ 1978 -‬על פי ספר של‬
‫ס‪ .‬יזהר‪ .‬הסופר שלחם במלחמת העצמאות פרסם את הספר‪ ,‬שנכנס‬
‫לקאנון הספרות העברית ולתכניות הלימוד זמן קצר לאחר סוף הקרבות‬
‫ב‪ .1949 -‬הספר והסרט מגוללים את סיפורו של כפר דמיוני שפונה ע"י‬
‫כוחותינו לאחר שהלוחמים הערבים ברחו ממנו‪ .‬הוא מתאר את הלבטים‬
‫המצפוניים של אחד הלוחמים‪ ,‬שנאלץ לקבל את תכתיבי מפקדיו בעניין‪.‬‬
‫שר החינוך זבולון המר טען שהעלאת הסרט תשחק לידי אויבינו‪ ,‬וכי הוא‬
‫מסלף את המציאות שהייתה במלחמת העצמאות ‪,‬‬
‫דליק ווליניץ‪ ,‬הגיבור המצפוני‬
‫ולכן אין לשדרו עד לדיון בממשלה‪.‬‬ ‫של הסרט "חירבת חיזעה"‪.‬‬
‫עו"ד אמנון זכרוני עתר לבג"צ על הנחייה זו‪ ,‬בטענה‬ ‫בסרט שיחקו גם גידי גוב ויורם‬
‫שהיא מהווה פגיעה בחופש הביטוי ע"י הממשלה‪.‬‬ ‫הרפז‪ ,‬ועוד כמה שחקנים ידועים‬
‫בג"צ סירב לדון בעניין לפני שדנה בו מליאה רשות‬ ‫של אז‪.‬‬
‫השידור‪ .‬בזמן השידור המתוכנן שנדחה‪ ,‬החשיכו‬ ‫משמאל‪ :‬עטיפת הספר המקורי‬
‫משנת ‪1949‬‬
‫עובדי רשות השידור את מסך הטלוויזיה לאות‬
‫מחאה על הפגיעה בחופש הביטוי‪.‬‬
‫מליאת רשות השידור פסקה כי יש לשדר‪ ,‬וכך היה‪.‬‬
‫הממשלה הקימה צוות שיגבש שידורים "מאזנים"‬
‫לנרטיב שהציג הסרט‪.‬‬
‫‪1978‬‬
‫האירוויזיון נכנס ל‪ DNA-‬הישראלי‬
‫סוף‪-‬סוף זכייה ישראלית בתחרות הזמר‬
‫האירופית – "האירוויזיון"‪ .‬יזהר כהן בן‬
‫ה‪ 27-‬עם להקת "אלפא‪-‬ביתא" הופיע‬
‫בפאריס באפריל‪ ,‬והביא גאווה רבה‬
‫לאלפי ישראלים‪.‬‬

‫שירו "אב‪-‬ני‪-‬בי" היה פרודיה מעטו של‬

‫אהוד מנור על ימי התום של הנוער בעבר‪.‬‬
‫נורית הירש כתבה את הלחן לשיר‪.‬‬
‫התחרות המעניינת הפכה להיות "מגרש‬
‫ביתי" עבור חובבי הפופ הישראלים בעידן‬
‫חד‪-‬ערוצי‪ ,‬כפי שהיה אז‪.‬‬

‫פעמיים נוספות זכו זמרים ישראלים‬

‫יזהר כהן ולהקתו במופע בפאריס‪.‬‬ ‫בתחרות האירוויזיון‪ :‬גלי עטרי בירושלים‬
‫ב‪ 1979 -‬ודנה אינטרנשיונל בלונדון‬
‫בשנת ‪.1998‬‬
 ‫‪1981‬‬
‫"מבצע אופרה" נחשד כקמפיין בחירות‬
‫תקיפתו המוצלחת של‬
‫הכור העיראקי "תמוז"‬
‫התבצעה ב‪ 7-‬ביוני‪,‬‬
‫בסמיכות מחשידה‬
‫לבחירות לכנסת‪.‬‬
‫העיתונים החלו לטוות‬
‫תיאוריות קשר‪ ,‬כאילו‬
‫המועד נבחר במיוחד‬
‫לפאר את דמותו‬
‫שמנחם בגין‪ ,‬שפיגר עד‬
‫אז בסקרים‪ .‬מכתבו של‬
‫בגין למפקד חיל האוויר‬
‫אלוף דוד עברי (שמאל‬
‫למטה) מזים טענה זו‪.‬‬

‫צוות הטייסים מחייך לאחר חזרתו‪ .‬עומד משמאל – אילן רמון ז"ל‪ ,‬יושב‬
‫משמאל – עמוס ידלין‪ ,‬לימים ראש אגף מודיעין בצה"ל‪.‬‬
‫למעלה משמאל‪ :‬בגין מבקר בטייסת שביצעה את המבצע‪.‬‬
 ‫‪1982‬‬
‫מבצע "שלום הגליל"‬
‫המלחמה שצה"ל נכנס אליה בקונצנזוס כמעט‬
‫טנקים ישראלים‬
‫מוחלט‪ ,‬ואשר תוך כשבועיים הייתה שנויה‬
‫חודרים ללבנון‪1982 ,‬‬
‫במחלוקת לגמרי‪ .‬תרמה לכך התפטרותו‬
‫מתפקיד מח"ט שיריון אל"מ אלי גבע‪,‬‬
‫שהמשיך ללחום כחייל פשוט‪ .‬לראשונה‪,‬‬
‫העיתונות ליבתה את ההתנגדות למלחמה‪,‬‬
‫והעצימה את גילויי הסרבנות והמחאה (כמו‬
‫ארגון "ארבע אמהות" שקיבל כיסוי רחב‬
‫בעיתונות)‪ .‬שר הביטחון נאלץ לעזוב את‬
‫משרתו לאחר הטבח שעשו הנוצרים במחנות‬
‫הפליטים סברה ושתילה‪ ,‬אשר היו בידי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫המחאה הציבורית‪,‬‬
‫שלובתה בתקשורת‪,‬‬
‫הביאה להקמת "ועדת‬
‫קאהן"‪ ,‬שהורתה‬
‫שר הביטחון אריאל שרון בפאתי ביירות‪1982 ,‬‬ ‫לשרון להתפטר‪.‬‬
‫אל"מ אלי גבע‬
 ‫‪1984‬‬
‫פרשת קו ‪300‬‬
‫מרס ‪ .1984‬ארבעה מחבלים‬
‫השתלטו על אוטובוס בקו‬
‫‪ 300‬מת"א לאשקלון‪ ,‬והגיעו‬
‫עמו לדיר‪-‬בלאח ברצועה‪ ,‬עד‬
‫עצירתם ע"י כוחות צה"ל‪.‬‬
‫בהשתלטות נהרגו שניים‪,‬‬
‫ושניים נלקחו בשבי‪ .‬אלכס‬
‫ליבק‪ ,‬צלם "חדשות" שרק‬
‫החל להופיע‪ ,‬הצליח לצלם‬
‫מחבל שבוי‪ .‬צה"ל מסר‬
‫לעיתונות שארבעת המחבלים‬
‫אלכס ליבק‪ .‬זכה‬ ‫נהרגו בפעולה‪" .‬חדשות"‬
‫בפרס ישראל‬ ‫פרסם את התמונה‪ ,‬וגרם‬
‫הרבה הודות‬ ‫למהומה במדינה‪ .‬הצנזור‬
‫לצילום הזה‪.‬‬ ‫החליט לסגור את העיתון‪,‬‬
‫שפרסם כי הוקמה ועדת‬ ‫המחבל השבוי לפני שהוצא‬
‫חקירה בעניין‪ .‬השב"כ‬ ‫להורג ע"י השב"כ‪ ,‬בצילומו של‬
‫הסתבך בשקריו‪-‬שלו‪.‬‬ ‫ליבק ל"חדשות"‪.‬‬
 ‫ראש הממשלה הנבחר מכנס חמישיית עיתונאים‬ ‫‪1984‬‬
‫בכירים לתדרוכים שלא לפרוטוקול על בסיס קבוע‬

‫לאחר בחירות ‪ ,*1984‬כינס‬ ‫ראש הממשלה‬

‫שמעון פרס במלון המלך דוד‬ ‫שמעון פרס‬
‫(לפני שהתפנה עבורו משכן‬
‫ראש הממשלה) חמישה‬
‫עיתונאים בכירים‪ ,‬ושטח‬
‫בפניהם את רחשי ליבו‬ ‫למעלה‪ :‬ישעיהו בן‪-‬פורת‪ ,‬ידיעות‬
‫ותוכניותיו‪ ,‬הכל שלא לציטוט‪.‬‬ ‫אחרונות‪ .‬למטה‪ :‬דן מרגלית‪,‬‬
‫בדרך זו הפכו אותם עיתונאים‬ ‫מעריב‪.‬‬
‫"מקורבים למלכות"‪ .‬האם‬
‫נשמר תפקידה של העיתונאות‬
‫כ"כלב השמירה של‬
‫הדמוקרטיה" במעשה זה?‬

‫*‪ -‬מתוך ספרו של מיכאל בר‪-‬זוהר‬

‫"כעוף החול"‪ ,‬עמ' ‪.279‬‬ ‫משמאל‪ :‬לוי יצחק הירושלמי‬
‫(מעריב) ודיוויד לנדאו (ג'רוסלם‬
‫פוסט)‪ .‬כמו כן שותף חגי אשד‬
‫(דבר)‪.‬‬
‫‪1985‬‬
‫"מבצע משה"‬
‫מבצע העלאתם הסודי של חלק מיהודי‬
‫אתיופיה (שעד אז נקראו "פלאשים") ע"י‬
‫שליחי "המוסד"‪ ,‬ב‪ .4.1.85 -‬החיסיון היה‬
‫מוחלט‪ ,‬למרות התיאבון והתחרות‬
‫בעיתונות‪ ,‬ואכן המבצע נשמר בסוד עד‬
‫הגעתם לישראל של היהודים האתיופים‪.‬‬

‫הגעתם של‬
‫יהודי אתיופיה‬
‫במבצע משה‬
‫לישראל‬
 ‫‪1987‬‬
‫האינתיפאדה הראשונה‬

‫דימוי נפוץ‪:‬‬
‫ילד מול רכב‬
‫צה"לי‬
‫משוריין‬
‫בול מצרי המהלל את האינתיפאדה‬
‫בדצמבר ‪ 1987‬פרצה האינתיפאדה הראשונה בעזה‪.‬‬
‫דובר צה"ל אטם את השטחים לסיקור בפני התקשורת‬
‫הבינלאומית‪ ,‬אך הדבר רק החמיר את המצב‪ :‬גופי‬
‫תקשורת בעולם ציידו פלשתינים במצלמות ביתיות‪ ,‬וכך‬
‫קיבל העולם דיווחים מצידם של הפלסטינים‪ ,‬ללא‬
‫תגובה ישראלית מאזנת‪.‬‬ ‫התקוממות עממית‬
‫‪1988‬‬
‫מאיר שניצר גובר על הצנזור הצבאי‬
‫עורך "העיר" באותה עת‪ ,‬מאיר‬
‫שניצר‪ ,‬פרסם את דבר החלפתו‬
‫של ראש המוסד‪ .‬בתגובה ביקש‬
‫הצנזור הצבאי‪ ,‬תא"ל יצחק‬
‫שני‪,‬לסגור את העיתון‪ ,‬ושניצר‬
‫עתר לבג"צ‪.‬‬
‫מאיר שניצר‬
‫הפסיקה הייתה שלא היה בפרסום‬
‫כדי לסכן "בהסתברות גבוהה"‬
‫ובאופן ממשי את ביטחון המדינה‪,‬‬ ‫תא"ל יצחק שני‬
‫ולפיכך ניצח שניצר‪.‬‬
‫פסיקה זו הצרה את חופש‬
‫פעולתו של הצנזור הצבאי‪ ,‬חופש‬
‫שמעוגן בתקנות לשעת חירום‬
‫המנדטוריות‪.‬‬ ‫סמל המוסד‬
 ‫‪1989‬‬
‫השקת הטלוויזיה בכבלים‬
‫הוקמו בשנה זו תשתיות יישוביות ותקשורתיות‬
‫לטלוויזיה בכבלים‪ ,‬בדומה לדגם האמריקני‪ ,‬שבו‬
‫כל בית‪-‬אב המתחבר לרשת משלם לזכיין של‬
‫אזורו עבור שימוש בערוצים שונים‪ ,‬מהארץ‬
‫ומהעולם‪ .‬בתחילת שנות ה‪ 90-‬היו בישראל‬
‫חמש חברות שהפיצו שידורי טלוויזיה בכבלים‪:‬‬
‫"תבל ‪ -‬תשדורת בינלאומית לישראל"‪" ,‬מתב ‪-‬‬
‫מערכות תקשורת בכבלים"‪( "ICS" ,‬שינתה את‬
‫שמה ל"עידן")‪" ,‬ערוצי זהב" ו"גוונים"‪ .‬עם השנים‪,‬‬
‫התמזגו החברות זו עם זו‪ :‬חברות "תבל" ו"גוונים"‬
‫התמזגו לחברת "תבל דיגיטל"‪ ,‬חברת "עידן"‬
‫נבלעה בתוך "ערוצי זהב"‪ ,‬ומאוחר יותר התמזגו‬
‫כל חברות הכבלים ("תבל דיגיטל"‪" ,‬ערוצי זהב"‬
‫ו"מתב") לחברה אחת ‪ .HOT -‬בשנת ‪2000‬‬
‫החלה את פעולתה חברת הלוויין ‪ ,yes‬המתחרה‬
‫בחברת הכבלים‪ .‬שתיהן פועלות באמצעות‬
‫מועצת שידורי הכבלים והלוויין‪.‬‬
 ‫‪1990‬‬
‫רוברט מקסוול רוכש את "מעריב"‬
‫איל הפיננסים הבריטי רכש את "מעריב"‪ ,‬שהיה במשבר‬
‫כלכלי‪ ,‬והביא מכונות דפוס‪-‬צבעוני‪ ,‬ששינו את פני‬
‫העיתון‪ .‬קריסתה של האימפריה הכלכלית שלו‪ ,‬לאחר‬
‫מותו המסתורי ב‪ ,1991 -‬הביאה למכירת "מעריב"‬
‫למשפחת נמרודי‪ ,‬המחזיקה בו גם כיום‪.‬‬

‫מהלך זה קיבע את‬

‫רוברט‬ ‫השתלטותן של שלוש‬ ‫בית "מעריב" בת"א‬
‫מקסוול‬ ‫משפחות על כלי‬
‫התקשורת המרכזיים‬
‫במדינה‪ ,‬באמצעות‬
‫ארנון מוזס‬ ‫חברות אחזקות‬
‫השולטות בעיתונים‪,‬‬
‫וכן ברשתות רדיו‬
‫וטלוויזיה‪ :‬מוזס‬
‫("ידיעות אחרונות")‪,‬‬
‫שוקן ("הארץ")‬ ‫עופר נמרודי‬
‫עמוס שוקן‬
‫ונמרודי ("מעריב")‪.‬‬
 ‫‪1991‬‬
‫"מלחמת המפרץ"‬

‫עם מסכות אב"כ בחדר האטום‬ ‫נחמן שי‬

‫במתקפת הטילים על ישראל ששיגר סאדם חוסיין בינואר ‪ ,1991‬היה דובר‬

‫צה"ל‪ ,‬נחמן שי‪ ,‬בבחינת "המרגיע הלאומי"‪ .‬כל רשתות הרדיו אוחדו‪ ,‬ונחמן שי‬
‫שידר לאומה הנחיות ברורות ומסרים מרגיעים‪.‬‬
‫‪1992‬‬
‫שלב הפריצה של האינטרנט בישראל‬
‫כמו במודל של פרופ' דן כספי‪,‬‬
‫ההתחלות היו צנועות ואיטיות (מבחינת‬
‫תפעול כמובן)‪ ,‬אבל הכלי פרץ כאש‬
‫בשדה קוצים‪ .‬מכלי מסורבל ויקר‬
‫להחריד‪ ,‬הפך האינטרנט למכשיר‬
‫שכמעט לא ניתן להסתדר בלעדיו‪.‬‬
‫הדפדפן הראשון היה נטסקייפ‪ ,‬אבל‬
‫מהר מאד השתלטה חברת מייקרוסופט‬
‫של ביל גייטס על השוק כולו‪ ,‬ואנחנו‬
‫בתוכו‪.‬‬
‫הגאונות הישראלית סייעה בפיתוח ה‪-‬‬
‫‪ icq‬כאמצעי תקשורת ממוחשבת בזמן‪-‬‬
‫אמת בין צעירים (בעיקר‪ ,‬אך לא רק)‬
‫החל בשנת ‪ .1996‬כיום מתקשרים רבים‬
‫בכלי התקשורת החברתית – ובעיקר‬
‫באמצעות הפייסבוק‪.‬‬
 ‫‪1993‬‬
‫בנימין נתניהו ו"הקלטת הלוהטת"‬
‫ב‪ 14-‬בינואר ‪ ,1993‬הכריז נתניהו בהופעה דרמטית בטלוויזיה‪,‬‬
‫בשעת צפיית שיא במהדורת "מבט"‪ ,‬כי קיבל איומים מ"אחד‬
‫הבכירים בליכוד‪ ,‬המוקף חבורת פושעים"‪ ,‬לפיהם אם לא יסיר את‬
‫מועמדותו תיחשף קלטת שבה צולם כשהוא מקיים יחסים עם אישה‬
‫שאיננה אשתו‪.‬‬
‫הפרשה זכתה לכינוי "פרשת הקלטת הלוהטת'" ואירעה במהלך מסע‬
‫בחירות לראשות הליכוד‪ ,‬כאשר נתניהו התמודד מול דוד לוי‪ ,‬בני‬
‫בגין ומשה קצב‪.‬‬
‫בנימין‬ ‫נתניהו התוודה בשידור כי היה לו קשר קצר עם אשה וכי הקשר‬
‫נתניהו‬ ‫הסתיים וביקש את סליחתה של אשתו‪ ,‬שרה‪ .‬מאוחר יותר התברר‬
‫ואשתו שרה‬ ‫כי מדובר ברות בר‪ ,‬יועצת תדמית לפוליטיקאים‪ .‬דוד לוי נחשד‬
‫במעשה‪ ,‬אך הכחיש כל קשר לכך‪.‬‬
‫הטלוויזיה שימשה בשידור זה "אחורי הבמה" של פוליטיקאים‬
‫שוחרי מזימות‪ ,‬אם כי לא אנשי התקשורת הם אלה שיזמו זאת‪.‬‬
‫חקירת המשטרה לא העלתה דבר‪ ,‬ולא נמצאו כל ממצאים לפיהם‬
‫אכן נסחט נתניהו‪ ,‬או כי קלטת כזו הייתה קיימת במציאות‪.‬‬
 ‫‪1993‬‬
‫פרשת משה רום ומקומון "השקמה"‬
‫עו"ד משה רום‬ ‫לקראת הבחירות המקומיות של ‪ 1993‬החלו להתפרסם‬
‫שנפגע מהפרסום‬ ‫כתבות משמיצות במקומון החולוני "השקמה" על ראש‬
‫העירייה המכהן‪ ,‬עו"ד משה רום‪ ,‬איש הליכוד‪ .‬כתב אותן‬
‫עורך המקומון‪ ,‬שמעון עשור‪ ,‬איש מפלגת העבודה‪ ,‬שתמך‬
‫במועמד המפלגה‪ ,‬מוטי ששון‪.‬‬
‫ביוני ‪ 1993‬הופיע ראיון‪-‬לכאורה עם אב שכול‪ ,‬שתלה את‬
‫מות בנו במשה רום‪ .‬באוגוסט – הייתה הכותרת "בקרוב‬
‫באבו‪-‬כביר – רום‪-‬סרוויס"‪ .‬בספטמבר – ידיעה מפוברקת‬
‫על המלצה להעמיד לדין את רום ע"י המשטרה‪ .‬יומיים לפני‬
‫הבחירות עתר המכפיש לבג"צ‪ ,‬כדי לשוות אמינות לדיווחיו‬
‫על "אשמותיו" של רום‪ .‬רום הפסיד בבחירות בהפרש זעום‬
‫של ‪ 2,400‬קולות‪ .‬הוא תבע את עשור לדין בגין לשון הרע‪,‬‬
‫מוטי ששון‪,‬‬ ‫וזכה ב‪ 1999 -‬בחצי מיליון שקלים‪ .‬ששון נשאר על כס ראש‬
‫שהפרסום‬ ‫עיריית חולון‪ ,‬גם כיום‪ .‬משה רום נפטר במאי ‪.2007‬‬
‫זיכה אותו‬ ‫בפרשה זו באה לידי ביטוי הקלות שבה יכול בעל עניין‬
‫בראשות‬ ‫להזיק מהותית באמצעות פרסום עיתונאי לנבחר ציבור‪,‬‬
‫העירייה‬ ‫ולחסל את הקריירה שלו‪.‬‬
‫‪1993‬‬
‫הערוץ המסחרי חודר לחיינו‬

‫הערוצים המסחריים‪ ,‬תחילה ערוץ ‪2‬‬

‫שעלה לאוויר ב‪ 4-‬בנובמבר ‪1993‬‬
‫ומ‪ 2002 -‬גם ערוץ ‪ ,10‬הפכו‬
‫למשאבת בידור גורפת ממון‪ ,‬ורידדו‬
‫את השיח הציבורי בישראל במידה‬
‫רבה‪.‬‬
‫‪1994‬‬
‫סיקור הפיגוע בקו ‪ 5‬בתל‪-‬אביב‬
‫פיגוע שהתרחש באוטובוס "דן" בקו ‪5‬‬
‫בת"א ב‪ 19 -‬באוקטובר ‪ .1994‬נרצחו‬
‫האנדרטה‬ ‫בפיגוע ‪ 22‬אנשים ונפצעו ‪ .47‬בזמן סיקור‬
‫שהוקמה ברח'‬ ‫הפיגוע נחשפו צופי הטלוויזיה וקוראי‬
‫דיזנגוף בת"א‪,‬‬
‫העיתונים לתמונות קשות של הרוגים‬
‫בסמוך למקום‬
‫ותמונות זוועה אחרות‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬שידור‬
‫הפיגוע‬
‫האירוע בשידור חי הביא להיוודעות דבר‬
‫מותו של אחד ההרוגים לבני משפחתו‬
‫מתוך צפייה בטלוויזיה‪ .‬הדבר עורר גל‬
‫מחאה וזעזוע אשר בעקבותיו התגבשו‪,‬‬
‫מחד‪ ,‬כללי אתיקה עיתונאית לאופן‬
‫הסיקור החזותי של אירועים מסוג זה‬
‫ומאידך‪ ,‬נהלי פינוי שרידי גופות והסתרתן‬
‫במהירות בידי הגופים העוסקים בזירת‬
‫האירוע‪.‬‬
‫הרמטכ"ל אהוד ברק ליד שרידי האוטובוס‬
 ‫‪1995‬‬
‫תיעוד רצח רבין לכל המרבה במחיר‬
‫רוני קמפלר‪ ,‬צעיר תל‪-‬אביבי עמד ליד‬
‫חומת "גן העיר" וצפה תוך כדי צילום‬
‫במצלמת חובבים במדינאים העוזבים את‬
‫עצרת השלום שנערכה באותו מוצאי‪-‬שבת‬
‫בכיכר‪.‬‬
‫הוא היחיד שקלט במצלמתו את רגע הרצח‬
‫עצמו‪.‬‬
‫כאשר העיתונות גילתה את קיומה של‬
‫שנייה לפני הרצח בקלטת של קמפלר‬
‫הקלטת זרמו אל קמפלר הצעות לתגמול‬
‫נדיב תמורת הסרט‪ .‬הוא החליט למכור את‬
‫הזכויות להקרנת הסרט לערוץ ‪ ,2‬תמורת‬
‫סכום המוערך במיליון שקל‪.‬‬ ‫רוני‬
‫שאלות אתיקה הנוגעות לסחר במידע שהוא‬ ‫קמפלר‬
‫מעניינו של הציבור עלו בהקשר לעסקה זו‪.‬‬
‫‪1997‬‬
‫פרשת בר‪-‬און ‪ -‬חברון‬
‫איילה חסון‪ ,‬הכתבת הפוליטית של‬
‫ערוץ ‪ ,1‬פרסמה במהדורת יום שישי‬
‫‪ 10.1.97‬את דבר מינויו הכמעט‪-‬‬
‫חשאי של רוני בר‪-‬און ליועץ משפטי‬
‫לממשלה‪ ,‬כדי שיוכל לרקוח "הסדר"‬
‫אריה‬
‫לטובתו של השר אריה דרעי‪,‬‬
‫איילה‬ ‫דרעי‬
‫חסון‬ ‫שנחשד בשחיתות (והורשע לבסוף)‪.‬‬
‫בתמורה היה השר דרעי אמור‬
‫להצביע על מימוש הנסיגה מחברון‪.‬‬
‫השאלה שעמדה באותה עת על‬
‫הפרק הייתה – האם תידרש חסון‬
‫למסור את מקור המידע שלה? שכן‬
‫מדובר בעבירה מסוג פשע‪ ,‬שכביכול‬
‫ביצע דרעי‪ .‬מסירה כזו למשטרה‬
‫הייתה פוגעת פגיעה אנושה בחופש‬
‫העיתונות‪ .‬למזלה‪ ,‬היא לא נדרשה‬
‫רוני‬
‫לעשות כן‪.‬‬ ‫ראש הממשלה שרקח‪:‬‬
‫בר‪-‬און‬
‫בנימין נתניהו‬
 ‫‪1997‬‬
‫השידור החי מאסון המסוקים‬
‫בערב ה‪ 4.2.97 -‬התנגשו שני מסוקי‬
‫יסעור זה בזה מעל מושב שאר ישוב‬
‫חקירת שרידי‬ ‫ליד גבול הלבנון‪ .‬שבעים ושלושה‬
‫המסוקים‬
‫הלוחמים‪ ,‬שעשו דרכם לפעילות‬
‫בבוקר‬
‫שלמחרת‬
‫מבצעית בלבנון‪ ,‬נהרגו‪.‬‬
‫האסון‬ ‫השידור הטלוויזיוני מזירת האירוע היה‬
‫חי‪ ,‬ובו נראה קיטבג של אחד‬
‫הלוחמים תלוי על עץ ושם הלוחם‬
‫עליו‪ .‬כך נודע למשפחתו של אותו‬
‫לוחם על מותו‪.‬‬
‫בעקבות האירוע רועננו הנהלים בכל‬
‫רשתות הטלוויזיה בישראל לגבי‬
‫דיווח חי מזירות פיגועים ואסונות‪.‬‬
‫‪1997‬‬
‫תמונות ההרוג מ"אסון השייטת"‬
‫בספטמבר ‪ 1997‬נערך מבצע של השייטת‬
‫בלבנון‪ ,‬ובו עלה הכוח על שדה מוקשים‬
‫ו‪ 11 -‬מן הלוחמים נהרגו‪ .‬גם בכוח המחלץ‬
‫היו קורבנות‪.‬‬
‫אחד ההרוגים היה רס"ל איתמר איליה‪,‬‬
‫שהכוח לא הספיק לפנות את גופתו‪.‬‬
‫העיתונות הערבית (הלבנונית‪ ,‬אך גם‬
‫סמ"ר איליה ז"ל‬ ‫ממדינות אחרות) פרסמה את תמונות גופתו‬
‫המרוטשת של איליה‪ .‬בישראל הזכירו‬
‫העיתונים ורשתות הטלוויזיה את פרסום‬
‫התמונות המזוויעות‪ ,‬אך נמנעו מלפרסם‬
‫סמל השייטת‬ ‫אותן‪.‬‬
 ‫‪1998‬‬
‫עורכי עיתונים כעבריינים פליליים‬
‫שורה של עבירות פליליות מבוצעות ע"י‬
‫עורכי העיתונים הראשיים במדינה‪ :‬עופר‬
‫נמרודי‪ ,‬עורך "מעריב"‪ ,‬הורשע בהאזנות‪-‬‬
‫סתר לעיתונאי ונדון לשמונה חודשי מאסר‬
‫בפועל ולקנס של למעלה ממיליון שקלים‪.‬‬
‫שלוש שנים לאחר מכן (‪ )2001‬הורשע‬
‫נמרודי בשיבוש הליכי משפט‪ ,‬מרמה‬
‫והפרת אמונים‪ ,‬הטרדת עד ורישום כוזב‬
‫במסמכי תאגיד‪ .‬על כך הוא נדון לשלוש‬
‫משה ורדי‬ ‫שנות מאסר ולקנס‪ .‬לפי חוקי המדינה‬
‫נאסר עליו לערוך את העיתון יותר‪.‬‬
‫ב‪ 1998 -‬הורשע גם משה ורדי‪ ,‬עורך‬
‫"ידיעות אחרונות"‪ ,‬בהאזנות סתר‪ ,‬ונדון‬
‫למאסר על‪-‬תנאי ולקנס כספי‪ .‬הוא המשיך‬
‫להיות העורך עד ‪.2004‬‬
‫עופר נמרודי‬
‫עופר נמרודי מתקבל בצאתו מהכלא‬
‫ע"י אביו יעקב‪ ,‬מבעלי העיתון‪ ,‬ואמו‬
‫‪1999‬‬
‫חשיפת התרומות לנשיא ויצמן‬
‫הנשיא עזר ויצמן‬ ‫בסוף ‪ 1999‬פרסם יואב יצחק‬
‫ב"מעריב" כתבת תחקיר שחשפה‬
‫תרומות בסכומים גדולים של איש‬
‫העסקים אדוארד סרוסי לנשיא‬
‫המכהן עזר ויצמן‪ .‬רק לאחר‬
‫שאליקים רובינשטיין פירסם‬
‫באפריל ‪ 2000‬כי אין עילה‬
‫להעמיד את ויצמן לדין בשל‬
‫התרומות‪ ,‬הודיע ויצמן על‬
‫התפטרותו‪.‬‬
‫תחקיר זה נגע באישיות הבכירה‬
‫ביותר במדינה‪ ,‬וקבע‪ ,‬במידה‬
‫יואב יצחק‬
‫רבה‪ ,‬כי גם נשיא מדינה אינו חסין‬
‫אדוארד‬ ‫מפני ביקורת ציבורית נוקבת ע"י‬
‫סרוסי‬ ‫העיתונות‪.‬‬