‫ספרים‬

‫היוצאים לאור‬ ‫‪,‬‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ידי‬ ‫תשסח ״ה‬
‫ח‬ ‫היים ה ש‬
‫?ז״יי חיי ה‬
‫ע‬

‫ח ב ר ת ״מק יצ י נ ר ד מ י ם ״‬

‫ת ש״ ז‬

‫‪.‬שנה י״ד לחדוש פעולת החברה והעברתה לא־י‬

 •<a • • • •<5 “ ® • • * • • • ® ‫* י • ® • • • * • • ® • • • • • • ® * • • • • י‬

‫בס ד‬

‫ספר זה נסרק ונעבד ע״י‬

."‫"יודאיקה אימג' אוצרות התורה בע" מ‬ 4

I I
"‫ניתנת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬
.‫להכניסו לאתר ולהפיצו לצורך שימוש אישי בלבד‬
‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף אהד להדפיסו או להעתיקו‬
‫ס‬
‫בכל אופן שהוא או בכל אמצעי שהוא‬
‫ס‬
o ‫בין בחינם בין בשכר בין ליהיד בין לרבים‬ 0

‫ניתן להשיג עותק מספר זה ועוד ספרים‬

I ‫המשולבת‬ 1
) 11‫ ם‬10 :‫ו‬
( □ ■ ‫)בשילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬
‫וכן התוכנה‬ &

I I
:‫אצל‬
‫בית ספריית מורגנשטרן‬
‫ אשדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬

(>
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬ m

‫ם‬
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN EIBRARY
■
14 RAVAH STREET
«
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE ‫ס‬
Email- kidosheypolin@bezeqint.net
a
#
This sefer has been provided by ‫ס‬
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH. 4

I
‫ס‬
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books) 0
to anyone else even if they don’t sell them.
o

•0
* • © • ® ‫* יי‬ ®
 ‫ראשי החברה‬
‫ניו־יורק‬ ‫אהרן פריימן‪,‬‬
‫נשיא החברה‬

‫בא״י )ירו שלים(‬ ‫הועד הפועל‬

‫שמחה אסף׳ יושב ראש‬
‫משה דוד קאסוטו‬ ‫יעקב נחום אפשטיין‬
‫מיכל רבינוביץ‬ ‫שמואל יוסף עגנון‬
‫אברהם חיים פריימן־ מזכיר‬

‫חבר י ה כ ב ו ד‬
‫יצחק דוב מרקון׳ רמסגט‬ ‫חנוך אלבק׳ ירושלים‬
‫שמואל קרויס׳ קמברידס‬ ‫יצחק גוטמן׳ ירושלים‬
‫בצלאל רות‪ ,‬אוכספורד‬ ‫לוי גינצבורג׳ ניו‪-‬יורק‬
‫גרשם שלום׳ ירושלים‬ ‫אלכסנדר מרכס׳ ניו־יורק‬
‫שלום שסיגל׳ ניו־יורק‬
 ‫ספר‬

‫ערוגת הבשם‬
 SEFER

ARUGAT HABOSEM
A u c 10 r e

R. ABRAHAM b. R. AZRIEL
(saec. XIII)

Ex codtcibus edidii emendavit adnotationibusque criiicis illusiravii

Dr. E F R A I M E. U R B A C H

Tom. II

JERUSALEM

ME K I Z E NIRDAMIM
1947
 ‫ספר‬
‫ערוגת הבשם‬
‫כ ו ל ל פ יר וש ים ל פ י ו ט י ם‬

‫חברי‬

‫רבינו אברהם בר' עזריאל זצ״ל‬

‫יוצא לאור עפ״י כתבי יד עם הגהות והערות‬

‫מ א ת‬

‫אפרים א״ א ורבך‬

‫חלל! שני‬

‫ירושלים‬

‫״מקיצי נרדמים״‬
‫בסיוע מוסד הרב קוק שעל יד המזרחי העולמי‬

‫ת ש״ ז‬
‫דפוס רפאל חיים הכהן‪ ,‬ירושלים‬
‫ז״ ל‬ ‫משה‬ ‫מיצבו בנו‬
‫הדכריש שהקדמתי לחלק הראשון על תכנו של הספר‪ ,‬על כה״י שהשתמשתי‬
‫בהם ועל דרכי בהגהות ובהערות‪ ,‬כחם יפה נם לנכי החלק הזה — השליש השני של‬
‫לאומרו‬ ‫נוהגים‬ ‫כולו‪ .‬את הפיוטים המבוארים בו‪ ,‬חוץ משנים )םיי ל״ח‪,‬‬ ‫החבור‬
‫בשמיני עצרת ונדפס ברוב המחזורים וסי׳ מ־ג נדפס במקום נרח‪ ,‬ר׳ ע' ‪ 208‬הע' ‪,( 23‬‬
‫ימצא המעיין בדוב סדורי התפלה‪ ,‬כגון בם׳ ״עבודת ישראל״ לר׳ יצחק דוב בער‪,‬‬
‫הוצ׳ שוקן תדצ״ז‪ ,‬ע‪ 621 /‬ואילך‪.‬‬
‫תודה כפולה ומכופלת חייב אני לידידי ד״ר ב‪ .‬קלאר על שהכניס את עצמו‬
‫בעול קריאת ההגהות ועבר על רובו של החלק הזה‪.‬‬

‫בעהי״ת ירושלים‪ ,‬ערב יום הכפורים חש׳וז‬

‫אפרים אלימלך אורבך‬
 ‫ת וכ ן‬
‫[‬ ‫שתי פעמים‬ ‫ל׳א‬
‫‪30‬‬ ‫ידיד עליון‬ ‫ל‪-‬ב‬
‫‪SO‬‬ ‫שני זיתים‬ ‫ל׳ג‬
‫‪04‬‬ ‫אשחר‬ ‫ל‪-‬ד‬
‫‪133‬‬ ‫האזינו אבירים‬ ‫ל*ה‬
‫‪139‬‬ ‫אדעה אין זולתך‬ ‫ל־ו‬
‫‪153‬‬ ‫את שם הנכבד‬ ‫ל׳ז‬
‫‪1S2‬‬ ‫אראלים ומלאכים‬ ‫ל״ח‬
‫‪137‬‬ ‫יחו לשון‬ ‫ל״ט‬
‫‪194‬‬ ‫אשנבי שחקים‬ ‫מ׳‬
‫‪190‬‬ ‫יחיד ערץ‬ ‫מיא‬
‫‪199‬‬ ‫אל נשא‬ ‫מיב‬
‫‪203‬‬ ‫מי אדר‬ ‫מ׳ג‬
‫‪209‬‬ ‫שאלו שחקים‬ ‫מ• ד‬
‫‪212‬‬ ‫שם אלד‪,‬י צבאות‬ ‫מיה‬
‫‪210‬‬ ‫אחשבה לדעת‬ ‫מיו‬
‫‪223‬‬ ‫שננו לשונם‬ ‫מ*ז‬
‫‪232‬‬ ‫אודך כי עניתני‬ ‫מ'ח‬
‫‪217‬‬ ‫אין מושיע‬ ‫מים‬
‫‪233‬‬ ‫אור זרוע‪ ,‬ע״פ הסוד‬ ‫נ׳‬
‫‪262‬‬ ‫אור זרוע‪ ,‬פי׳‬ ‫ניא‬
‫‪301‬‬ ‫הוספות‪ :‬ותיקונים‬
 ‫פ ע מ י ם מ ק ו י י מ י ם ‪ ,t‬לשון מקויימיש לא יתכן על שתי פעמים‪,‬‬ ‫ש תי‬
‫ע ם ‪'2‬‬ ‫יו ם‬ ‫בכל‬ ‫כי הפעם בכל מקום נקיבה‪ ,‬והנכון שתי פעמים כן מקיימים‪.‬‬
‫ה מ ו נ י נ ו‪ .‬עם אברהם‪ ,‬שנ׳ כי אב המון גוים נתתיך ‪ ,3‬מקיימים מה שבת׳ בתורה‬
‫שחייבין לייחד צור בקרית שמע שתי בעמית עור‪ .‬ובוקר‪ .‬או יהיה פי׳‪ ,‬כשתי פעמים‬
‫וטוב משניהם שני פעמים‬ ‫מקויימיש פסוקי קרית שמע‪ ,‬כלום׳ אנו קורא״ש אותם‪.‬‬
‫מקויימים‪ ,‬כי נמצא פעם לשון זכר‪ ,‬זכריני נא והזקיני נא אך הפעם הזה דיסמשון ‪.4‬‬
‫ויש לדחות‪• ,‬שיהיה עיקרו‪ ,‬אך הפעם היום הזה‪ ,‬כמו משבועתך הזה י!‪ ,‬שפי׳ משבועתך‬
‫שעל הדבר הזה‪ .‬ועל כל הצדדין לש־ון על המונינו לא יתכן והמבין יבין‪ .‬פ׳׳א לפי'‬
‫הלשון הכתוב ביוצדות‪ ,‬חוב על המונינו לייהד צור כל זמן שמקויימין שתי פעמים‬
‫צ ו ר ‪ ,‬פי׳ חייבין עם המונינו לייהד צור‪.‬‬ ‫בכל יום‪ ,‬כלומר כל ימי הייהם‪ .‬ל י י ח ד‬
‫ל ש ו נ י נ ו ‪ ,‬נמצא הגיון אצל לשון‬ ‫ובהגיון‬ ‫משאר מחשבות‪.‬‬ ‫ע צ ו ד‪,‬‬ ‫בלב‬
‫בתחילת פיוט* ידיד‬ ‫ועיין‬ ‫כמו אם תדברנה שיפתי עולה ולשוני אם יהגה רמייה «‪,‬‬
‫ש׳די מ׳לך ע׳ולם ‪.8‬‬ ‫ז״ ל‬ ‫פ י ׳ ה ר׳ א ל ע ז ׳‬ ‫ש מ ע ‪ ,‬ש׳מ׳ע׳‬ ‫בקראי‬ ‫עליון ‪.7‬‬
‫ש־מע ישר׳ בגימי ק׳ד׳ו׳ש'• לום׳ ישר׳ עם קדוש שמע ה׳ אלהינו‪ .‬בע׳׳א ישר׳ ש־מע‬
‫ה׳ קדושי‪ .‬שמע ע׳ דשמע גדולה‪ ,‬שם ע‪ /‬כאילו אם׳ ישיראל‪ ,‬ע׳ שמות ‪ 9‬ה' אלהינו‪,‬‬
‫ר א י ת י ‪ ,‬מה שע׳ דשמע גדולה‪ ,‬כי כמו ש‪-‬חייב‬ ‫אעפי׳׳כ ה׳ אחד‪ .‬ו ב ל ק ח ט ו ב ‪! 0‬‬
‫ה׳ אלהינו‪,‬‬ ‫אדם לשמוע להקב׳׳ה כן הייב לשמוע לחכמיו‪ .‬מה שכתבתי ע׳ שמות‬
‫ראשי ‪ 12‬שמוח‬ ‫כת׳ ה׳ אלהינו ה׳ אהד‪ ,‬שני‬ ‫עיין באופן יחיד ער*ן ה׳ אלהינו!!‪.‬‬
‫של יו״ד ה״א ו׳׳ו ה״א שיכפכוק ש־הם שני יודי׳׳ן ואות ראיש־ונה של אלהינו שהוא‬
‫כמיניין אהיה וכמיניין אך טוב לישר׳ אלהים במזמור ע״ג ‪ 3‬ו‪ ,‬מ ה ״ ר‬ ‫א׳ הם כ״א‬
‫ה כ ב ו ד כי ש־מע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪ ,‬ה׳ עד שלא‬ ‫ובספר‬ ‫א ל ע ז ׳ ז ״ ל‪.‬‬
‫אחר‬ ‫תיקנו‬ ‫ולכך‬ ‫הבא ‪.14‬‬ ‫נברא העולם‪ ,‬אתה הוא בעולם הזה אתה הוא לעולם‬

‫‪ .2‬בכ״י םה*נ‬ ‫דודזון ח״ג ‪. 2274‬‬ ‫‪ .1‬אהגה לשבה נחמו לר׳ שלמה ב״ר יהודה‪,‬‬
‫‪ .5‬יהושע ב יו‪ ,‬וע׳ בפי'‬ ‫בח‪.‬‬ ‫‪ .4‬שופטים מז‬ ‫‪ .3‬בר׳ יז ה‪.‬‬ ‫על‪.‬‬ ‫ובד‪.‬‬
‫‪ .8‬נוטריקון זה גם באבודרהם‬ ‫ד‪ .‬בפיוט הבא‪,‬‬ ‫איוב כז ד‪.‬‬ ‫הרד׳ק שם‪.‬‬
‫ובפי׳ הדרור לר׳ הירץ )טהינגן(‬ ‫ל‪ .‬א ובפי׳ קפחא דאבישונה למחוור רומי‬ ‫)דפ‪ .‬למברג(‬
‫במדב־ר‬ ‫הוצ׳ רש״ב ע׳ ‪, 8‬‬ ‫‪ .9‬על ע׳ •טמות של הקב־ה‪ ,‬ר׳ שה״ש זוטא‪,‬‬ ‫בשם הרוקח‪.‬‬
‫שם‪ ,‬מדרש‬ ‫ע׳ ‪ 41‬העי ‪ .8‬ויש להוסיף למקומות‪ ,‬שציינר‪.‬י‬ ‫לעיל ח׳׳א‬ ‫פי*ד אות י׳ב‪ ,‬ועי׳‬
‫שלפנינו‪.‬‬ ‫בלק׳ט‬ ‫‪ .10‬אין זה‬ ‫הוד׳ אפשטין‪ ,‬מקדמוניוד‪ .‬היהודים‪ ,‬ע־ ‪.26‬‬ ‫תדשא‬
‫‪ .12‬בב׳׳י מרצב ;‬ ‫‪ . 11‬האופן הוא דר׳׳ת )ד‪ .‬ח״ב ‪ (2600‬ופורש רק בכ׳׳י ר‪ ,‬ר‘ מאמרי ע׳ ‪.32‬‬
‫וע‬ ‫‪ .14‬בב״י סרצב ‪ :‬אלהים בעוה״ז ה' לעוה׳׳ב‪,‬‬ ‫‪ .13‬תהלים עג א‪.‬‬ ‫ראשי שני‪.‬‬
‫ספרי ואתחנן פ׳ לא )הוצ׳ ומא״ש עג א( וע׳ גם במדרש תנאים‪ ,‬הוצ< הופמן‪ ,‬ע׳ ‪.25‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬

‫שבע יש״׳ אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא בעולב אתה הוא עולב להבא‪.‬‬
‫עד כאן ‪ .1‬ולפי דעתו׳ שפי׳ שבע ישר׳ ה' אלהינו ה׳ אחד היינו היה והוה ויהיה‪,‬‬
‫בה שעשה הפייט‪ ,‬בקראי שבע ה׳ אלהינו‪ ,‬לא טוב עשה‪ ,‬כי הבר והבבין יבין‪ .‬כי‬
‫לשון אלהינו בשבעותו בעולב הזה‪ ,‬אבל ה׳ ראשון שבפסוק שהוא ער שלא נברא‬
‫העולס‪ ,‬ה׳ אהרון שבפסוק שהוא לעולב הבא‪ ,‬אין נופל עליו לשון אלהינו‪ ,‬כי לא‬
‫היינו עד שלא נברא העולם וגם בעולם הבא לא יהיה גופינו שבעולם הזה‪ .‬ולפי‬
‫שלא נברא העולם אתה הוא בשנבדא‬ ‫ה כ ב ו ד אין לובר אתה הוא‬ ‫םפ‬
‫העולם‪ ,‬אך כבו שכתבתי אתה הוא ‪ 2‬עד שלא נברא עולם ‪ ,3‬אתה הוא בעולם הזה‬
‫אתה הוא ״עולם הבא‪ .‬שבע ישר־ ו׳ תיבות שבפסוק כנגד שש קצוות‪ ,‬בעלה ובטה‬
‫וד׳ דוהו־ ו ‪ ,‬עוד רא־תי כתוב שיט פסק בין ה׳ ולאחד‪ ,‬כי הפי׳ ה׳ עד ש״יא נברא‬
‫עולם‪ ,‬אלהינו בעולם הזה‪ ,‬ה׳ לעולם הבא הוא הוא אחד‪ .‬ואחרי שי־ם פסק ביניהם‪,‬‬
‫הקורא שבע צריך להפסיק בין ה׳ ולאחד‪.‬־׳‪ .,‬ש א ד י ע ק ב ‪ ,‬פ״ה בישעי׳ « יםאר ישוב‬
‫שאר יעקב‪ .‬הרגוס דלא חטאוודתבו בחטאה‪ .‬ושאר יעקב‪ ,‬פי׳ שארית יעקב‪ ,‬ונא׳‬
‫בייסעי׳ ‪ 7‬והכרתי לבבל שס ושאר ונין ונכד‪ ,‬פי׳ שס‪ ,‬אנשי שם‪ ,‬וקזאר‪ ,‬הס שארית‬
‫ונכד‪ ,‬בר ובר בר‪ ,‬כבו ולניני ולנכדי ‪ .8‬א ש־ ד נ י ת ן‬ ‫עם האדין‪ ,‬דלת העם‪.‬‬
‫ל ך ו ש ב ע‪ ,‬ע״א אשר נתן לך ושבע‪ .‬והבבין יבין‪ .‬א ש ר נ ה ל ו ב נ י א י ת ן ‪,‬‬
‫פי׳ בני אברהם‪ ,‬ש־נ׳ בשביל לאיתן האזרחי ‪ 9‬ואברינן בפ״ק דבבא בתרא ‪ 10‬זה‬
‫אברהם על שם בי העיר מבזרח ‪ ,11‬ולשון הבתרגם שיכלא ‪ 12‬דאיתבר על ידי אברהם‬
‫דאתא מן מדינחא‪ .‬ל נ ו ח ל י גן ב י ת ן‪ ,‬זה גן עדן‪ ,‬שהוא לפנים מן הגן׳ דאב׳‬
‫באין עובדין ‪ 13‬ובחלק ‪ 14‬עין לא ראתה אלהים זולתך ‪ !5‬יעשה למחכה לו‪ ,‬זה עדן‪,‬‬
‫וא״ת אדם היכן היה בגן‪ .‬הק׳ ה ר ׳ א ל ע ׳ ז ״ ל מאהד שהגן גרוע מעדן ‪ 10‬למה‬
‫ברא רע בתוך הטוב‪ ,‬ותידין ויטע ה׳ אלהים גן בערן ‪ ,17‬בשביל עדן‪ ,‬שייאמרו השתא‬
‫גן גרוע ממנו טוב כל כך‪ ,‬עדן לא כ״ש‪ .‬ע״א לנוהלי גן והביתן בו״ו‪ ,‬ופי׳ אשד‬
‫לגן לגן ואשד לעדן לעדן‪.‬‬
‫ה ג ה ע ר ב י ת ו א ל ‪ 18‬ת ש ב ו ת ‪ .‬הגה ‪ 19‬ציוי כמו עלה הנה ‪20‬‬

‫ומיהדין •צמו‬ ‫״ביו; •צ־ישרא‪.‬ל נבנטי; •צ־חרית לבתי בנטיות ובו׳‬ ‫‪ .1‬בילד‪,‬״■צ רמז תתל*ז‬
‫מתקב‪-2‬י; בל טלאבי ה־צ־רת אציל הקב״ה ואומי לטניו אתה הוא עד •צ־לא‬ ‫ואומרים •צ־מע ובו׳‬
‫נברא העולם ובו׳׳׳‪ .‬הדברים נראים בנובעים מירושלמי ברבות פ״מ הל׳ ב' ואינם לפנינו‪ .‬וע׳‬
‫א״ח ה׳ ק״ש• מיי י׳׳ה ב־צם ר״י הביד‪ ,‬וע׳ ראבי״ה ה״א ע■ >(‪ .2‬ובפי' רבינו בהיי עה״ת רב׳ ו׳‬
‫אלהינו בעולם ה׳‬ ‫ה׳ קודם העולם‬ ‫ד ל‪,‬‬ ‫מ ג ר מ י יז א‬ ‫אליעזר‬ ‫הר״ ר‬ ‫די‪, :‬ו ב •צ■ מ‬
‫‪ .2‬לי׳‬ ‫לאחר העולמי‪ ,‬ייתב; בי המלים ״םה'ר אלעזר ז״ל׳׳ ■צ־ייבות גם לנאמר אח״ב‪.‬‬
‫‪ .4‬ברכות יג ב ‪ :‬״ביון דאמליבתיה למעלה ולממה‬ ‫‪• . 3‬צ־ם ‪ :‬העולם‪.‬‬ ‫בב״י מרצב‪.‬‬
‫ולד‪ ,‬רוחות הש־מים תו לא צריבתי׳׳׳‪ ,‬וע׳ בפי׳ ם׳ יצירה לר״י אלברצליני ע׳ ‪ .204‬ואת הרמז ל־צש•‬
‫‪ .5‬עי בפי׳‬ ‫מלים •צ־בשטע לא מצאתי גם •צ־ם‪ ,‬וע׳ בם׳ האש־בול הוצאת אלבק עט׳ ‪.14‬‬
‫‪ .8‬בר׳ בא בג‪.‬‬ ‫‪ .7‬שם יד בב‪.‬‬ ‫‪ .0‬י׳ בא‪ ,‬וע< בתיב״ע •צ־ם‪.‬‬ ‫מעה״ט לרב׳ נ׳ ד׳‪.‬‬
‫בתרגום ‪:‬‬ ‫‪ . 12‬לפנינו‬ ‫‪ . 11‬י־צעי‪ ,‬מא ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬ב׳׳ב מו א‪.‬‬ ‫‪ .9‬תהלים פט ו‪.‬‬
‫‪ . 15‬ישעי׳ מד ג‪.‬‬ ‫‪ .14‬סנהדרי; צם א‪.‬‬ ‫‪ .13‬ברכות לד ב‪.‬‬ ‫•צ־בלא מבא‪.‬‬
‫‪ .17‬בר׳ ב ה ‪,‬‬ ‫‪ . 18‬״וגן אחד מששים לעדן״‪ .‬תענית י׳ א׳‪ ,‬וע׳ ירושלמי ברבות פ׳׳א ה״א‪.‬‬
‫‪ .20‬משלי כה ז‪ ,‬לפי״ז‬ ‫‪ .19‬במה״ני‪ .‬הגג‪ ,‬אבל בפי‪ ,‬שם כמו לפנינו‪.‬‬ ‫‪ .is‬כד‪ .‬אד‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬

‫וריעיהם‪ ,‬ופי׳ הגה כתנאים כמשנתן‪ ,‬כמו ששנו חבםים במשנחן שזםן‬
‫ק״ש משעה שהכהניס נכנסין לאכול כתרומחן ‪ 1‬וזה הלשון תפש לו הפייט‪ .‬כ ה כ נ ם‬
‫כ ה נ י נם ל א כ ו ל ב ת ר ו מ ת ן ‪ .‬ולשון נכנסים פי׳ נרשים׳ כי כצאת הכוככים‬
‫יש להס רשות לאכול בתרומתן ולא קודם שני ובא השמש וטהר ואחר יאכל בן‬
‫הקדשיםיי‪ .‬ותנינן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה!‪ ,:‬כי פי׳‬
‫וטהר טהר יומא ‪ ,4‬שפנה היום והלך לו‪ ,‬והוא עת צאת הכוכבים‪ ,‬פ״א נכנסין‪,‬‬
‫שנכנסין לזמן שזכאין לאכול בתרומתן ותניא‪ 5‬בהדיא משעה שהכהנים זכאין לאכול‬
‫בתרומתן וסימן>» לדבר צ‪!.‬ת הכוכבים‪ .‬ורמז לדבר שק״ש בצאת הכוכבים‪ ,‬שאו‬
‫מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם ‪ .7‬שאו מרום עיניכם ר״ת‬
‫שמע ‪ 8‬לומר שמע בצאת הכוכבים‪ .‬ה ר׳ א ל עי‪ .‬הגה ערבית פירשתי שהוא לשון‬
‫ציוי‪ ,‬נם יתכן היותו שם דבר ולפי זה אל תשבית בלא ויו‪ .‬כיוצא בו שם דבר‬
‫מקרה לילה»< ק׳ נרגש‪ .‬כי עיקרו מן קרה‪ .‬הנה קרה שם דבר בדביקות‪ .‬וכן שבע‬
‫קלון וראה עניי ‪ .10‬וכן פי׳ ה ק ו נ ט ׳ כי ראה שם דבר‪ .‬אך ר ש ב ״ ט ד ל ‪ 11‬פי׳‬
‫ולראות עני נתח לבך כי לא חמלת עלי‪ ,‬כאשר יאמר דבר ‪2‬־‪ 1‬כמו לרבר‪ ,‬שמור‪1:1‬‬
‫כמו לשמור‪ ,‬כן ראה כמו לראות‪ .‬עד כאן ואינו מדוקדק‪ ,‬ואם יאמר האומ׳ כי‬
‫בשם דבר בדביקות לוגה ולא הגה כי בלא דביקות כילינו שנינו כמו הגה ‪,14‬והגה‬
‫מפיו יצא ר‪ ,1.‬וא״כ בדביקות לוגה ולא הגה‪ .‬הנה נמצא חצי‪ .‬וכת׳ אז יחלק העם‬
‫לחצי«‪ ,1‬וחצי כמו וחצה‪ .‬ובדביקות עד חצי המלכות ‪ .17‬ס״א הגות ערבית‪ ,‬ופי׳‬
‫להגות ערבית אל תשבית‪.‬‬
‫כ הב נם כ ה נ י נם ‪ ,‬פי׳ כהני גכוה‪ ,‬כי הגם גבוה לאות‬
‫זלסימי ונקרא נס שכל הרואה אותן נס אליו‪ ,‬ה ר׳ א ל ע׳ ז״ ל‪ .‬ל א כ ו ל‬
‫ב ת ר ו מ ת ן ‪ ,‬הוא צאת הכוכבים‪ ,‬א מ ר י נ ן כ י ר ו ש ל מ י ‪ 18‬הקורא קודם‬
‫לכן לא יצא ירי חובתו‪ ,‬א״כ למה קורין אותה בבית הכנסת אמר ר׳ יוסי אין קורין‬
‫כדי לעמוד בתפילה מחוך דבריםשל תורה‪ ,‬ו ת ו‬ ‫אותה בבית הכנסת ‪ 19‬אלא‬
‫י ר ו ש ל מ י בגמ׳ וחכמים אומרים עד הצות‪ .‬תני הקורא ק״ש קודם צאת הכוכבים‬
‫לא יצא‪ .20‬ו י ש מי ש א ו מ ׳ ‪ 21‬שיוצא במה שקורא על מיטתו‪ ,‬ויוצא ידי חובת‬
‫‪3‬י‪ .‬נגעיש‬ ‫‪ .2‬ויקרא בב ז‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ברכות א א‪.‬‬ ‫יש לנקד הגה‪ .‬ובנד‪ ,‬הוא הגה‪.‬‬
‫וש״נ‪.‬‬ ‫לפנינו‬ ‫בסו‬ ‫א‪:‬‬ ‫בפסחים לה‬ ‫ובו׳‪ ,‬אולם‬ ‫אוכל בשעשר‬ ‫יום‬ ‫שבול‬ ‫ושש‪,‬‬ ‫יד ג‬
‫ובכ״י וין כםו לפנינו‪,‬‬ ‫‪ .6‬שם ‪ :‬סישן‪.‬‬ ‫>־‪ ..‬תום׳ כרכות א א‪.‬‬ ‫‪ .4‬ברכית ב א‪.‬‬
‫ל׳ ב'‪.‬‬ ‫‪ .8‬רם‪ 1‬זה נשצא באכודרהם )דפ‪ .‬לםכרג(‬ ‫‪ .7‬ישעי׳ ש כו‪.‬‬ ‫וע׳ כש־נ ■סס‪.‬‬
‫כנ׳ •ס־שחברנו השתש־ס‬ ‫‪.11‬‬ ‫שס‪.‬‬ ‫וע׳ כפרשי׳׳י‬ ‫איוב י׳ שו‪,‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫דברים כג יא‪.‬‬ ‫‪.9‬‬
‫הר?‬ ‫על‬ ‫ראזיז‬ ‫ע׳ בסי‬ ‫שהזכירוהו‬ ‫האחרים‬ ‫ועל השהכריש‬ ‫בפי׳ הרשב׳׳ש לאיוב‪,‬‬
‫בר׳ בד נ‪,‬‬ ‫‪XL .‬י‪.1‬‬ ‫ופוזננשקי‪ ,‬שבוא על חבשי צרפת שפרשי השקרא ע׳ ‪2‬‬ ‫ע• ‪14‬‬ ‫)גרשנית(‬
‫לז ב‪.‬‬ ‫‪ .17‬איוב‬ ‫תחלים צ ש‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫דברים ח יא‪ ,‬וע׳ בתרגום ש*ס‪.‬‬ ‫‪•13‬‬ ‫דבדיש ג בו‪.‬‬
‫בכ״י שרצב‪: .‬ששש ש״בה״ב״‬ ‫‪.19‬‬ ‫ברכות פ״א ה׳׳א‪.‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫אסתר ה ג‪.‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫ש״א שז בא‪.‬‬ ‫‪.10‬‬
‫כחדושי הרשב״א לברכות ובאו״ז‬ ‫אולם‬ ‫בשביל לצאת ידי חובתו‪.‬‬ ‫עד ׳•בה׳׳ב״‪ ,‬ובירו׳ נו׳ ‪:‬‬
‫ובז׳״‪ ,‬וע! גש‬ ‫בש־ביל‬ ‫ח*א י׳■ ע״ג ליתא‪ .‬ובעל השאור גרש ״לשה קורין אותה בביהב׳׳ב לא‬
‫‪ .20‬ירו! שש‪ .‬ולפנינו הגי׳ ‪ :‬תני הקורא את ש־שע בביהב׳נ‬ ‫בראבי״ה ה״א ע׳ ‪ ,2‬וע׳ באהצו״י‪.‬‬
‫‪ .21‬ר־ס־״י‪ ,‬ברכות א א‪ ,‬ד׳ה עד‪ ,‬בד‪.‬ב שיוצא י״ח‬ ‫בשחר יצא י׳ ח בערב לא יצא י״ח‪.‬‬
‫וגם הראב־ן שי׳ קע״א בתב אחרי שחביא את דברי הירושלשי‬ ‫ק׳׳ש בשה ש־קורא על ששתו‪,‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ברכות שבבית הכנסת‪ ,‬אעפ״י שהיו מכעוז ־‪:‬ב‪ ,‬ברתנן ‪ 1‬היה קורא בחורה והגיע‬
‫זמן ק״ש אם כיון לבו יצא ואוקי׳ בקורא להגיה ‪ .2‬ואברינן בירושלמי הדא אמד‬
‫ברכות אין מעכבות ‪ ,3‬אם לא אומרן עם קיש אלא אפילו קודם או אחרי כן‪.‬‬
‫ולאו מילתא היא‪ ,‬שהרי על מיטתו אינו קורא רק פרשה ראשונה‪ ,‬ואפילו ל פ ר ״ ח ‪4‬‬
‫שקורא ער פרשת ציצית‪ ,‬פרשת ציצית אינו קורא‪ ,‬ומה שאומ׳ שיוצא בברכות‬
‫•םבבית הכנסת טעות הוא‪ ,‬דהא דקאם׳ בירושלמי דברכות אין מעכבות‪ ,‬דווקא שיאמר‬
‫אחרי כן בזמן ק״ש‪ .‬אבל קודם זמן ק״ש פשיטא דאינו יוצא‪ ,‬דומיא דמתניתין‬
‫היה קורא בחורה והגיע זמן ק׳ש אם כיון לבו יצא‪ ,‬הקורא להגיה‪ ,‬דבר פשוט שלא‬
‫אבר ברכות קודם שהגיע זמן ק״ש אלא אחרי כן‪ .‬ואפילו כשיאמר ברכות בזמן ק״ש‬
‫דווקא שלא הפסיק בדבר שיש בו הסיח הדעת‪ .‬ועוד מקשינן היכי מצי למימר‬
‫דק״ש שעל המיטה עיקר‪ .‬הא לא קיי׳׳ל כר׳ יהושע בן לוי דאמר תפילות באמצע‬
‫תיקנום‪ ,‬אלא כר׳ יוחנן דאמ׳ ק״ש דערבית ואחר כך תפילה‪ .5‬ו ר ״ ה ז ׳׳ ל ‪ 6‬פסק‬
‫שהקורא מבעוד יום יצא ידי חובתו‪ ,‬שהרי הלכה כר׳ יהודה דתפילת המנחה עד‬
‫פלג מנחה קטנה‪ ,‬היינו עד י׳״א שעות חסי־ רביע‪ ,‬ומכאן ואילך זמן תפלת ערבית‪.‬‬
‫לשון ם פ ר ה י ש ר ‪ ,7‬מנהג אבותינו תורה היא ‪ 8‬על הלכה רופפת וראיות ‪ 9‬ויש‬
‫לקרות ק״ש ולהתפלל משעות י״א הסר רביע דהיינו משעה ורביע קודם לילה‬
‫דמיקרי ערב גבי ק״ש ותפילת ערבית דהלכה כ ד יהודה דאמ׳ תפלת המנחה ‪ 10‬עד‬
‫פלג המנחה‪ ,‬דדייקינן ‪ 11‬כוותיה מדרב מצלי של שבת בערב שבת‪ 12‬מכלל דההיא‬
‫יטעתא ערבא הוא לק״ש ולתפילה‪ ,‬ומתניתין דריש ברכות ‪ 13‬דיהיב שיעורא ר׳ אליעז׳‬
‫היא‪ ,‬אי נמי‪ 14‬כמ״ד עני וכהן הד שייעורא הוא‪ ,‬ולית הילכתא כוותי׳ אלא קיי״ל‬
‫כד׳ יהודה דהכא דקאי כ ד מאיר בפירק׳ קמא דיהיב שיעור משיעת טבילה לכהנים‪,‬‬

‫וצריך‬ ‫•צקורין ק״־ט וםתפללי!־ כביה»כ םבעוד יום ונו׳‬ ‫אינו דבר רחוק לומר‬ ‫‪,‬לפיכך‬ ‫הנ״ל‬
‫לפי‬ ‫לקרוא ק״ש על טצתו אחר צה׳׳ב וכו׳ וקריאת שמע על הטבה ב׳ פרשיות זולת פ' צצית‬
‫שאין ומן צצית כלילה״‪ ,‬וע׳ בר״ד״ה מאימתי‪ ,‬שהר׳ח והר׳׳י חולקים על רשיי ואומרים בי ק״ש‬
‫וע׳ בחידושי‬ ‫שבבהיב עיקר‪ .‬גם בעל המאור הסכים לדבריהם‪ ,‬ועי מה שהשיג עליו הראב״ד‪,‬‬
‫ובא׳׳ח‪ ,‬הל׳ ק״ש‬ ‫ח״א ע׳ ‪5‬‬ ‫וע׳ בראבי״ה‬ ‫ובפי‪ ,‬תר״י לרי*ף שם‪,‬‬ ‫הרשג ׳א לברכות בי א׳‬
‫‪ .3‬ברכות פ״ב ה״א ‪ :‬זאת‬ ‫‪ .2‬בבלי שם יג א‪.‬‬ ‫‪ .1‬ברכות פ׳ב מ״א‪.‬‬ ‫בי׳ בי‪.‬‬
‫בה״ג )הוצי מק׳‪ (:‬ע« ‪ ,21‬וע« אהוצו״י‬ ‫כמו לפנינו‬ ‫אומרת שאין הברכות מעכבות‪ ,‬והגי‪,‬‬
‫‪ .6‬שם ב״‬ ‫‪ .5‬ברכות ד‪ ,‬בי‪.‬‬ ‫‪ .4‬ע‪ ,‬אוצה״ג לברכות‪ ,‬פי׳ הר׳ח ע׳ ‪.2‬‬ ‫ע‪.36 ,‬‬
‫‪ . 7‬לפנינו בם׳ הישר ליתא‪ ,‬והסובא ע׳׳י רבינו נמצא גם ב‪,‬מגן אבות•‬ ‫א‪ ,‬תד»ה מאימתי‪.‬‬
‫והריני כותב לכם את לשונו אות‬ ‫למאירי )הוצ׳ לאסם( ע‪ ,‬ננ ‪ :‬״ומ*ם רבינו יעקב סובר ובו‪,‬‬
‫‪ .8‬את הלשון ״מנהג אבותינו תורה היא• מצאתי במחו׳י ע׳ ‪. 627‬מנהג‬ ‫באות וז״ל ובו׳׳׳‪.‬‬
‫ע׳ שו ובלה׳׳פ מ‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫צדיק דרכו״‪ ,‬בפרדם )הוצ‪ ,‬עהרענרייך(‬ ‫אבותינו תורה היא ויאחז בה‬
‫בתוב‪ ,‬מנחות כ׳ ב‪ ,‬ד ה נפסל‪ ,‬במור או״ח םי׳ תקצ*א‪ ,‬בשלמי הגבורים לברכות מג ב ‪ :‬״ומיחו נהגו‬
‫‪ .9‬במג״א ‪:‬‬ ‫בבל המקומות לברך על ההדס ומנהג אבותינו תורה״‪ ,‬וע׳ ג סב שו׳ ת מהרי״ל מי׳ בג‪.‬‬
‫״בכל שהלבה רופפות וראיות יש לקרוא ובו‪,‬״‪ .‬לפי הפיסוק לא הבין כנ׳ לאסט את דברי ר׳ת‪,‬‬
‫ורצונו לומר כי במקום שההלכה דופפת יש ללכת אחדי המנהג בדברי הירושלמי פאה פ״ז ה*ה‪,‬‬
‫‪ .11‬שם ‪ :‬ודייקא הלכה‪.‬‬ ‫לי‪ ,‬במג׳׳א‪.‬‬ ‫ע*כ‬ ‫מ״דאם׳•‬ ‫‪. 10‬‬ ‫וש״נ‪.‬‬ ‫וע‪ ,‬בפ‪-‬׳ם‬
‫‪ .14‬במג״א ‪ :‬אתי נמי‪.‬‬ ‫‪ .13‬ב ב‪.‬‬ ‫‪ .12‬ברכות בו א ובמג״א נו׳ ‪ :‬ואמוראי ותנאי מובא‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬

‫זר׳ יהודה‪ 1‬לא פליג עליה אלא משום ‪ 2‬דבין השמשית דידיה ג׳ חלקי מיל‬
‫־לטבילה קורם לכן ‪ 3‬יותר משעה ורביע‪ ,‬הא לאו הכי לא הוה פליג עליה דקא‬
‫מהרר ליה לר׳ מאיר הלא ‪ 4‬מבעור יום הן טובלין ומהרר ליה ר׳ מאיר וכו׳‬
‫וקיימא לן כרב דצלי של שבת ‪ 5‬בערב שבת וכ״ש לתפילה‪ ,‬וקיימ׳ לן כר׳‬
‫יוחנן « דק״ש ואח׳־כ תפילה ולא כר׳ יהושע ב״ל ראמר תפלות כאמצע תיקנום‪,‬‬
‫דתני׳ כוותי׳ דר׳ יוחנן‪ ,‬ושעה ורביע או פחות יש לצמצם שלא להקדים יותר משעה‬
‫ורביע‪ .‬והא דפריש בתלמוד‪^,‬ירושלמי ו ר ש ״ י מייתי לה כריש מכילת׳‪ 7‬שקודין‬
‫אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה ההיא לפי אותם ‪8‬‬
‫שמשערים מצאת הכוככים‪ ,‬ואנו על תלמוד שלנו נסמוך שפירשתי שיכול להקדים‬
‫שעה ורביע בין לק״ש בין לתפילה ‪ .9‬וזהו לשון ה״ר ש מ ח ה ז״ל לא מצינא‬
‫■למיקם עלה דמילת׳ ד פ ר ״ ת‪ ,‬דקיי״ל כר׳ מאיר דיהיב שיעורא משעת טבילת‬
‫הכהנים‪ ,‬דהא ר׳ מאיר סבר כר׳ יוסי דאמ׳ בין השמשות כהרף עין ‪ 10‬ובפ׳ כא‬
‫סימן ‪ 11‬פליגי תנאי איכא למ״ד שלים בין השמשות דד׳ יהודה ומתחיל כין השמשות‬
‫דר׳ יוסי ואיכא למ״ד בין השמשות דר׳ יוסי מישך שייך בדר׳ יהודה‪ ,‬בין למר ובין‬
‫למר בין השמשות דר׳ יהודה לר׳ יוםי כהנים טובלים בו‪ ,‬כדאיחא ככמה מדליקין ‪,12‬‬
‫הרי שיעור לכל היותר בג׳ חלקי מיל ביום והיכי מצי למיקרי ק״ש שעה ורביע‬
‫יום‪ ,‬דאפי׳ לר׳ יהודה כהנים טובלים בו‪ ,‬ואמרינן ברי׳ ברכות שפיר קאמר ליה‬
‫ר׳ יהודה והלא כהנים מבעוד יום טובלין‪ ,‬אלא לר׳ יהוד׳ אין לקרות בכין השמשות‬
‫דיליה דלית׳ אלא ג׳ חלקי מיל וכ״ש בשעה ורביע ביום‪ ,‬ואי אית לן למיסמך‬
‫אדשמואל‪ ,‬דאמ׳ כפ׳ תפילת השחר ‪ 13‬מתפלל אדם של מוצאי שבת ואומ׳ הבדלה על‬
‫הכום ואית לן למימר דקיימא לן כמ״ד ק׳׳ש דרבנן בפ׳ מי שמתו ‪ ,14‬ואפי׳ לר׳‬
‫■אלעז׳ דאמ׳ קרא ק״ש ספק לא קרא חוזר וקורא‪ ,‬פי' רשאי לקרות דפםוקי נינהו‪,‬‬
‫•כדאם׳ בהמוכר את הספינה ‪ 15‬גבי מקרא ביכורים דלא הפםיד כאדם^שקורא בתודה‪ ,‬אבל‬
‫תפילה דברכות הן אינו חוזר ומתפלל דעובר משום לא תשא ולא מטעם דזה דאורייתא‬

‫של ר> יהודה הוא ״הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון״‪ ,‬ו‪:‬יפי‬ ‫שכת לד ב‪• ,‬עעורו‬ ‫‪.1‬‬
‫הוא ג׳ חלקי מיל‪ ,‬וע׳ בחדושי הדשכ״א לשכת שם‪ .‬ודש׳י‬ ‫■רכה אסר דב יהודה אסר שסואל‬
‫ברכות ב ב‪ ,‬ד״ה והלא‪ ,‬פי׳כי הוא כדי מהלך חצי טיל וזהו שעורו של ר׳ נחמיה בשבת שס‪,‬‬
‫‪ .2‬לי׳ בםג׳יא»‬ ‫פסחים ב א ד»ה והא‪.‬‬ ‫נג א ד״ה ב*ה ותיס׳‬ ‫נדה‬ ‫ברש״י‬ ‫ועי גס‬
‫‪ . 5‬שס ‪ :‬וכו׳ וב;‬ ‫‪ . 4‬ב ס י מרצכ‪ .‬והלא כהנים וכ׳׳ה כמג־א‪.‬‬ ‫שם ‪ :‬דהיינו יותר‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪,‬דקורא את שמע ומתפלל ומדברי שניהם נלמד‬ ‫‪ .6‬שם נ ס ‪:‬‬ ‫לחול וכ״ש לכתחילה נמי‪.‬‬
‫הוא מדקאמר‬ ‫לכתחילה‬ ‫כמר עביר דמשמע דוקא דיעבד האי עכד‬ ‫יאע״ג דקאמר דעכיד‬
‫ושל‬ ‫בתיויה]ו‪ 1‬עכיד‪ ,‬יפרוש רבנו חננאל ז״ל בפרק שחר דכי היכי דרכ צלי של שכת בע״ש‬
‫מוצאי שכת בשבת ;‪.‬־ היו מתפללין אף בחול‪ ,‬ורבותא אשמועינן דאפילו מקודש לחול ומהול‬
‫וד‪,‬משנה נקרא‬ ‫ועל דא אנא סמוך‬ ‫היו מקדימין להתפלל^ וכן נראה ואף המנהג כן‬ ‫לקודש‬
‫הם עושין תורה בשתי תורור‪ .‬ומחמירין כקלות ומקילין כחמורות ו ב ס‬ ‫הדיוט‪ ,‬ומעניות דעת‬
‫שב ‪ :‬עכ־ל‬ ‫‪.9‬‬ ‫לדעת המשערים‪.‬‬ ‫כבג׳׳א ‪:‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫כרכות כ א‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‪-‬יוחנז וכו״׳‪.‬‬
‫‪ .12‬שכת‬ ‫‪ .11‬נדה נג ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬בכיי מרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬זה נכנס וזה יוצא‪.‬‬ ‫ר׳ יעקב‪.‬‬
‫אתי שפיר‬ ‫ואולי צ״ל ‪:‬‬ ‫הל« קטועה‬ ‫שם בא א‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫ברכות כז כ‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫לה א‪.‬‬
‫‪ .i s‬ב״ב פא ב‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬

‫וזה דרבנן‪ ,‬וסתכא דתלמודא נמי פריך בפי מי שבתו ‪ 1‬ק׳יש דרבנן היא‪ ,‬ואפילו‬
‫למ׳ד ק׳יש דאורייתא ‪ 2‬דילמא זמן קריאתי‪ ,‬זמן שכיבה וקימה‪ ,‬מדרבנן דבפ׳ מי‬
‫שמתו פרי׳ למ״ד ק״ש דרבנן מובשכבך ובקומך ומתדין ההיא בדברי הודה כתיב‪.‬‬
‫ע ד כ א ן ד ב ר י הד׳ ש מ ח ה דל‪ .‬הנה ל ר ״ ת דבין השמשות דדי יהודי‪,‬‬
‫דהוא זמן טבילת כהנים קדים לשעה ורביע ובפי במה מדליקין אמרינן דכין‬
‫השמשות דר׳ יהוד׳ ג' חלקי מיל‪ ,‬ואיכא למ״ד שני חלקי מיל קודם לילה‪,‬‬
‫ואי לאו דאמר ר״ ת הבי לא הוה קשה ליה‪ ,‬דהא מצי לפרש‪ ,‬דהא אמי ליה‬
‫ר׳ יהודה לד׳ מאיר הלא כוהנים מבעוד יום מובליןו‪ ,:‬דה״פ לדידך דסברת דתפילת‬
‫המנחה עד הערב‪ ,‬א״כ עד צאת הכוכבים יום הוא‪ ,‬והיכי קאמרח דזמן ק״ש כשעה‬
‫שהבהנים טובלין והלא כהנים מבעוד יום הם טובלין‪ .‬מה שכתבתי לדידך דסברת‬
‫וכוי דת״ק דר' יהוד׳ דסתם משנה דחפילת השחד‪ 4‬דתפילת המנחה עד הערב‬
‫ר׳ מאיד היא‪.‬‬
‫ד ש ו ת נ ו ע ד ‪ .‬רשות לשון עברי הוא מן רשה וממנו שם דב־ דישיון ונמצא‬
‫כדישיון כורש מלך פרם‪ .5‬ואחרי שנמצא רישיון שהוא מן דשה אמר גם דשות‬
‫ורשות «‪ :‬רשות‪ ,‬רישיון‪ ,‬רשות‪ .‬ורשות ‪ .7‬חזות‪ ,‬רישיון כמו פידיון כרישיון כורש מלך‬
‫פרם דתחילת עזרא‪ ,‬דשות כבו פדות‪ ,‬והדבר ידוע כי רשות ורשות לשון נקיבה‪ ,‬כמו‬
‫חזות קשה הוגד לי דישעיה ‪ 8‬על הגלוחם גלות שלימה דחרי עשר‪ ,9‬על כן לא‬
‫טוב עשה נועד על הרשות‪ ,‬ואל ישיבינו המשיב בתיבת הוגד לום׳ כי חזות ודיעיו‬
‫זכר ונקיבה הם‪ ,‬כי פי׳ הוגד לי ב לש ו ׳ כנ־ פ ו ב י ד ג ו ואין פי׳ פ ‪ 1‬ב י ד ן ‪.‬‬
‫ל ק ו ר א ה‪ 10‬ע ד ע ל ו ת ה יטחר כ מ ו חתן‪ ,‬פי' לקורא אותה ולא‬
‫לקרוא אותה‪ .‬יש לתמוה על הפייט‪ ,‬כי זמן עלות השחר לא הוזכר לא במשנה‬
‫ולא בתלמוד לא לחתן ולא לשושבינין ‪ 11‬ולא לשום ארם הנאנס‪ ,‬וא״ת כי פי׳ עלות‬
‫השחר היא עמוד השחר וכדתנן ר׳׳ג אוט׳ עד שיעלה עמוד השחר ‪ 12‬למ״ה‪ 13‬כי‬
‫הפייט עשה חתן וכיוצא בו דטדידי ואניסי בשיכרות ואילו ר״ג בכל אדם מיירי‪,‬‬
‫דבמאן דקאמר׳ רבנן עד חצות קאמר איהו עד שיעלה עמוד וחכמים בכל אדם‬
‫מיירי‪ ,‬דבמסקנא דשמעתין דלחכמים נמי עד שיעלה עמור השחר והא דקאם׳ עד‬
‫חצות כדי להרחיק את הארם מן העביר׳‪ 14‬א״כ על כורחי׳ דבהרהקה פליגי‪,‬‬
‫שחכמים מצריכים היחקח ור״ג אינו מצריך‪ ,‬א״כ ר׳׳ג בכל אדם מיירי דאי דווקא‬
‫באנום אבל כל אדם עד חצות‪ ,‬א״כ היינו חכמים‪ ,‬אך בירושלמ׳‪ 15‬משמע דלחכמים‬

‫‪ ,3‬ברכות ב ב‪,‬‬ ‫‪ .2‬גם באן נששצו התלים ‪ :‬אתי ׳צפיר‪.‬‬ ‫‪ .1‬כרבות נ א א‪.‬‬
‫בתוספותיו לברכות בם« ברכה תשולשת ג ב‪ ,‬וע<■‬ ‫הביא הרא«ש‬ ‫פי' רוסה לדברי ר« יהודה‬
‫‪ .5‬עזרא ג ן‪.‬‬ ‫‪ .4‬שם בו א‪.‬‬ ‫גינצבורג‪ ,‬פירושים וחדושים בירושלמי ח*א ע׳ ‪.11‬‬
‫«‪ .‬ר״ל‪ :‬רשיות‪ ,‬כגון ‪.‬אילמלא ניתנה רשות לעין לראות״ )ברבות ו א( ורשות‪ ,‬בגון יהוו זהירין‬
‫‪ .7‬צ״ל ‪ :‬ורשות‬ ‫ברשות״ )אבית ב ג( וע׳ בם׳ שירשים לר«י ן׳ ג׳נאח‪ ,‬הוצ' בבר ע׳ ‪. 487‬‬
‫‪ .10‬בנד‪ .‬לקרוא‪.‬‬ ‫‪ .9‬עמום א ו‪.‬‬ ‫‪ .8‬בא ב‪.‬‬ ‫כמו גלות‪ ,‬חזות‪ .‬וכ״ה ב סי מרצב‪.‬‬
‫‪ .14‬ברבות‬ ‫‪ = .13‬לאו מילתא היא‪.‬‬ ‫‪ .12‬ברבות ב א‪.‬‬ ‫‪ .11‬בב״י ו‪ .‬וש־ושיבינין‪.‬‬
‫ולא קרא קודם חצות עדיין זמן חיוגא‬ ‫ט א‪ ,‬וע׳ ברש״י שם ד״ה רבנן ״ומיהו היבא דאתנים‬
‫‪ .13‬ברבוה פ״א ה״א‪.‬‬ ‫הוא ובו׳״‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫ערוג־ת ה ב ו ש ש‬

‫אב לא קרא עד חצות שוב אינו קורא‪ ,‬דפריך כירועלב׳ אהא דאכר ר״ג לבניו‬
‫אב לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות ור״ג פליג על רבנין ועביד עובדא‬
‫כוותיה‪ ,‬והא ד שמעון פליג על רבנן ולא עביד עובדא כוותיה!‪ ,‬והא ר׳ עקיב׳‬
‫פליג על רבנין ולא עביד עוכדא בווחיה‪ .‬והחב מייתי בולהו‪ .‬ופריק שנייה הבא‬
‫שהיא לשינון׳ מעתה אף שיעלה עמור השחר‪| ,‬ואיח( דבעי למימ׳ תמן היו יכולין‬
‫לקיים דברי חכמיב ברב הכא כבר עבר חצות לילה ולא היו יכוליב לקייב דברי‬
‫חכמים ‪ 2‬ואמר להם עבדו עובדא כווחיה‪ ,‬ונר׳ כי לשני התירוצים ירושלמי חולק‬
‫על תלמוד שלנו ו‪ :‬מ״מ בתלמוד שלנו מוכיח דר״ג בכל אדם מיירי והפייט עשה‬
‫כמ׳ התן מפני שאנוס‪ .‬וי״ל עד שיעלה עמוד השהי דד״ג דמיירי אפי׳ כשאינו‬
‫אנום היינו עד ולא עד בכלל‪ ,‬ומה שעשה הפייט עד עלות השחר‪ ,‬שפי׳ עד‬
‫עלות עמוד השחר‪ ,‬היינו עד ועד ככלל‪ ,‬ער שיעלה עמוד השחר‪ .‬וכל משך עמוד‬
‫השחר היינו עד עלות השהר דקרא‪ ,‬וכמו השחר עלה ‪ ,4‬ויאמר שלחני כי עלה‬
‫השחר ‪ ,5‬שהוא האיר המזרח‪ ,‬על כן דווקא חתן וכיוצא בו‪ .‬וא״ת הא אמד ד״ג‬
‫לבניו אם לא עלה עמוד השחר הייבין אתם לקרות ומשמע שאם עלה עמוד השהר‬
‫אין לקרות אעפ״י שהיו אנוסים‪ ,‬י־ל דה״פ אם לא עלה עמוד השחר חיוב קדיאתכם‬
‫כעונת « ק״ש והשכר כקורא עד חצות‪ ,‬שהרי כל אדם עד שיעלה עמוד השחר כאשר‬
‫פירשתי‪ ,‬אי נמי הא דמשמ׳ שאם עלה עמוד השחר שוב איני קורא אפי' אנוס‬
‫בהא לית הלכתי׳ כוותיה‪ ,‬אלא כר׳ שמעון בן יוהאי שאמ׳ משו׳ ר׳ עקיב׳ פעמים‬
‫שאדם קורא ק״ש שתי פעמים ביום אחת קודם הנין ההמה ואהת אחר נין החמה‬
‫ויוצא בה ידי חובתו אחד של יום ואחד של לילה‪ 7‬וא״ר יהושע ב״ל הלכה כר׳‬
‫שמעון ומסקנא כדיי הוא ר׳ שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ‪ ,8‬פי' באנוס בשייכרות‬
‫וביוצא בו וב״ש בעלות עמוד השהד דלילה הוא‪ .‬פ״א ועיקר‪ ,‬עד ]עלות[ השיחר כמו‬
‫חתן‪ ,‬הוא האיר מזרח כמו ויאמר •שלחני כי עלה השחר וכמו השחר עלה‪• ,‬הוא יום‬
‫נמוד׳ ומעמוד השחר עד עלות השחר אדם מהלך ד׳ מילין‪ ,‬ומעלות השחר עד הנין‬
‫החמה ד׳ מילין כאשר אכתוב לפנים‪ .‬ופי' עד עלות השחר שעשה הפייט עד‬
‫ועד בכלל‪ ,‬כלומ׳ כל משך עלות השחר עד הנין החמה וכר׳ שמעון בן יוחי‪ ,‬וג׳‬
‫זמנים חלוקים לק״ש‪ ,‬עד עלות עמוד השיהר ולא עד בכלל היא קריאת כל אדם‬
‫ומיהו מצוה מן המובחר בתהילת לילה‪ ,‬דתניא ‪ 9‬חכמים עשו סייג לדבריהם כדי‬
‫•שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה שימעא‬
‫ואישן קימעא ואחר כך אקרא ק״ש ואתפלל והוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה‪,‬‬
‫אבל אם אדם בא מן השרה בערב ונכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא אם‬
‫רגיל לשנות שונה וקורא ק״ש ומתפלל ואוכל פיתו ובברך‪ .‬ומעמוד השחר עד עלות‬
‫השחר ולא עד בכלל קריאת אנוסים אפי' השכיבינו יאמר‪ ,‬דהא דא״ר זירא ‪ 10‬ובלבד‬

‫‪ .1‬ם‪.‬והא״ ע״ב עיי׳ בב׳יי טרצב‪ .‬ובירו׳ ‪ :‬והא ר׳ מאיר■ פ;'יג עי‘ רבנן וע״א עביד עובדא‬
‫‪.c r‬‬ ‫בס׳ הפרדס )הוצ׳ עהרענרייך( ע׳ •טלא ובפי׳ הרי־ט םירעיאו ?‘ירו׳עניטי‬ ‫בוותיה‪ ,‬וע׳‬
‫‪ .4‬ברא׳‬ ‫‪ .3‬וע׳ בפי׳ בעל ם׳ חרדים לירו׳ •טם‪.‬‬ ‫‪ .2‬ט״ברם״ ע*ב נ־טטט בב״י טרצב‪.‬‬
‫‪e r .8‬‬ ‫‪ .7‬ברבות ח ב‪.‬‬ ‫‪ .6‬בב*י שרצב‪ ,‬ב־טעח‪.‬‬ ‫‪• .5‬טם לב בו‪.‬‬ ‫יט ב־ו‪.‬‬
‫וכפי׳ ה*ט*ר טקוצי‬ ‫‪ .10‬עם ט א‬ ‫‪ .9‬עט ד כ‪.‬‬ ‫ט א‪ ,‬וע׳ בראבי*ה ח*א ע׳ ‪.13‬‬
‫•‬ ‫בתד״ה ובלבד‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫שלא יאמר השכיכינו דווקא קודם הנץ החמה ואחר עלות השהר דיום גמור הוא‬
‫קודם הני; החמה יממא הוא ובמסקנא לעולם יטמא הוא ‪.1‬‬ ‫דאם׳ בפ״ק אלמא‬
‫ובכמה דוכתי ‪ 2‬מייתי קרא הנאמר בעזרא ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים‬
‫ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ‪ ,3‬ואומר והיה לנו הלילה למשמר והיום‬
‫למלאכה ‪ ,4‬פי' והיו לנו הנערים שאמרתי איש ונערו ילינו בירושלים‪ .‬כי ו״ו והיו‬
‫מהפך את התיבה מעבר ולהבא‪ ,‬פי׳ צאת הכוכבים דעזרא היינו ג׳ כוכבים בינונים‪,‬‬
‫כדאמ׳ בפ׳ במה מדליקין ‪ 5‬כוכב אחד יום וכו׳‪ .‬והר׳ א לי עז׳ ד מי ץ פי׳ תחילת‬
‫צאתם בהבנםתם ‪ 6‬בעובי הרקיע ודבדיו הם כתובים בפיוט ידיד עליון‪ 7‬אצל ועת‬
‫שומם בעוד יומם‪ .‬נחזור לעניין ראשון הנה נתברר‪ ,‬כי אהד עלות השחר ער הנין‬
‫החמה יום גמור הוא‪ ,‬על כן לא יאמר השכיבינו אבל קודם עלות השחר דלילה‬
‫הוא יאמר השכיבנו ואחר עלות השחר עד הנץהחמה ולא עד בכלל נמי קריאת‬
‫אנוסין ובלבד שלא יאמר השכיבנו ‪ .8‬וכתב ר ש ב ״ ם ז״ל ‪ 9‬אבל מעריבערבים‬
‫יאמר שאפילו ביום מזכיר מידת לילה שאום׳ יוצר אור ובורא חושך‪ .‬כתבתי דקודם‬
‫עלות השחר לילה הוא‪ ,‬דאמרי׳ פעמים שאדם קורא ק״ש שתי פעמים בלילה ויוצא‬
‫בה ידי חוכחו‪ ,‬וכו׳ עד אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר לילא הוא ומסקנא לעולם‬
‫לילא הוא וכו׳‪ 10‬ותו דאמרי׳ בריש פרקי׳ ‪ 11‬מאי ואום׳ וכי תימא מכי ערבא שימשא‬
‫ליליא הואי ואינהו מחשכי ומקדמי‪ ,‬הנה פשט הלכה דלא הוו לא מחשכי ולא‬
‫מיקדמי‪ ,‬והיום מעלות השחר עד צאת הכוכבים ולא קודם עלות השחר והלילה‬
‫בצאת הכוכבים ולא קודם‪ .‬אך קשה מפ׳ הקורא את המגילה ‪ 12‬דתנן אין טובלין ‪13‬‬
‫אלא ביום וכו׳‪ .‬עד וכולן שעשו משעלה עמוד השחר יצאו ‪ 14‬וי״ל דהא דקאמ׳‬
‫וכולן שעשו משעלה עמוד תשחר יצאו לא בתחילתו אלא בסופו‪ ,‬היינו בעלות‬
‫השחר‪ ,‬ופי׳ משעלה עמוד השחר‪ ,‬משנסתלק עמוד השחר מלשון ובהעלות הענן מעל‬
‫המשכן‪ .15‬ו ב ס פ ר מ ד ו י י ק ר א י ת י וכולן שעשו מעלות השחר יצאו והיא‬

‫‪ c r‬יז‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪ .3‬נחמיה ד צו‪.‬‬ ‫‪ n r‬ב׳ ב׳‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ .1‬בגם׳ שם‪.‬‬

‫בהכנסם‪ ,‬והוא בם׳ יראים סוף סי׳ קב‪.‬‬ ‫‪ .8‬ב ס י ו‪ .‬בהננם וצ״ל ‪:‬‬ ‫‪ .5‬שבת לה ב‪.‬‬
‫‪8‬־ ס״אבל• ע*ב נשמט בב*י מרצב‪ .‬ע׳ בה*ג )הוצ׳ םק״נ( ע׳ ‪19‬‬ ‫‪ .7‬בפיוט הבא אח»ב‪.‬‬
‫לא יצא‬ ‫ובסס׳׳ג עשיין יח ״הקורא ק*שי של ערביה אחר שיעלה עמוד השחר קודם הנין הדמה‬
‫ידי חובתו אלא א״ב היה אנוס או שכור או חולה או כיוצא‪ .‬בהן״ והוא לא כפי׳ רש*י )ברבות‬
‫ט א( שיפי׳ את דברי ר׳ זירא ארשב״י אקודם •עמוד השחר‪ ,‬וכרבנו בחב הר*ש מקוצי בתום׳‬
‫שם ד״ה ובלבד וכ*כ הראבי״ה ח*א ע׳ ‪ 14‬״ונראה דהשביבנו יבול לומר עד שיעלה ע*ה וכן‬
‫קורא קודם עמוד השחר ובלבד‬ ‫מצאתי״‪ .‬אולם הרוקח סי׳ ש סו פסק ״ואם לא קרא בלילה‬
‫כתב נטי בי אנום קורא קודם נין החמה בלי‬ ‫שלא יאמר השביבנו'‪ ,‬וכא״ח הל׳ ק״ש סי׳ ה׳‪,‬‬
‫חשביבנו‪ ,‬אבל הוסיף בשם הרי״ין גיאת ״לא שילא יאמר הברכה כלל ובו׳ אלא מתחיל הברכה‬
‫ברבות פ״א סי׳ ם׳‪ ,‬שידחה את דברי הריצ׳ג‪ ,‬וע'‬ ‫העמידנו לחיים טובים ובו׳‪1 ,‬ע< ברא־ש‪,‬‬
‫‪ .9‬מובא סתם בראבי׳ה שים ובהגמ״י הל׳ ק״ש פ״א פי׳ ז׳‬ ‫בטואו׳ח סי׳ רלה ובב״י שם‪.‬‬
‫‪ .12‬מגלה‬ ‫‪ .11‬ברכות ב ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬מ‪,‬עד״ ע׳׳ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫בשם הראבי״ה‪.‬‬
‫בשר‪ ,‬וגם במפר מדוייק המובא‬ ‫‪ .14‬שים ‪:‬‬ ‫ולא טובלין‪.‬‬ ‫‪ .13‬במשנתנו ‪:‬‬ ‫פ*ב ם*ד‪.‬‬
‫לקמן גרם כך‪ ,‬ובדק״ם למגילה כ א ובמפרשי המשנה‪ ,‬לרבות את המלאבת שלמה‪ ,‬לא מצאתי‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .15‬שמות ם לו‪.‬‬ ‫גי׳ זו‪ ,‬ואולי גרם המאירי‪ ,‬י״ז א‪ ,‬בגי׳ מחברנו‪.‬‬
 ‫ע רוגת הבושם‬

‫■עיקר‪ .‬כ ת ב ר׳ א ב ר ה ם עלות השחר הוא‪ 1‬שהרית הלילה‪ ,‬ויש מפרשים כי שחר‬
‫אור‪ ,‬כמו אשר אין לו שחר ‪ ,2‬הוא הנראה טרם זרוח השמש‪ .3‬ועלה עלות השחק‬
‫פי׳ והתחיל לעלות עלות השחר ‪ ,4‬תדע דהתם מייתי ‪ 5‬קרא ואנחנו עושים במלאכה «‬
‫זכו׳ א'כ בעלות השחר מיירי‪ .‬ומה שכתבתי מעמוד השחר עד עלות השחר אדם‬
‫מהלך‪ 7‬ד׳ מילין‪ .‬ומעלות השחר עד הנין החמה ד׳ מילין דאמ׳ בכר־ רב׳‪ 8‬משיעלה ‪ 9‬עמוד‬
‫השחר שיאיר מזרח אדם מהלך ד׳ מילין‪ ,‬דכת׳ וכמו השחר עלה וכת׳ השמש יצא על הארין‬
‫ומסדום לצוער• ד׳ מילין‪ ,‬והא יותר הוויין •‪ ,1.‬א״ר חנינא ‪ 11‬המלאך היה מרקד ‪ ,12‬ט׳׳א מרקר‬
‫לפניהם את הדרך‪ ,‬שג׳ ויאיצו המלאכים ‪ .13‬הא דפריך הא יותר הוויין‪ ,‬פי׳ רבי‬
‫קלונימו ם ז״ל‪ 14‬מדגרסינן בפי׳ מי שהיה טמא בפסחים ‪ 15‬לדידי חזי לי ההוא דוכת׳«‪1‬‬
‫והוי ה׳ מילין ומג׳ לן משיעלה עמוד השחר עד שהאיר מזרח ד׳ מילין‪ ,‬כמו וכמו מילה‬
‫מידמיא למילה‪ ,‬כמו וכמו דבר זה מידמה לחבירו‪ ,‬כמו משיאיר מזרח עד הנין החמה‬
‫ד׳ מילין‪ ,‬כך משיעלה עמוד השחר עד שיאיר מזרח ד׳ מילין‪ 17‬מלה מידמיא למלה‪,‬‬
‫אם יאמר לך אדם הדא אילחא דשחרא כובבא דצפרא הוא ‪ 18‬שקרן הוא‪ .‬עוד כת׳‬
‫בפי׳ רבי׳ ק ל ו נ י ם ו ם ז״ל בברכות ירושלמ׳ ‪ 19‬הדא אילת׳ דשחרא מאן דאמ׳‬
‫■ אלא כמין דוקרנין‬ ‫כוכבתא הוא טועה הוא למה שפעמים קודמת ופעמים מאחרת ‪20‬‬
‫דנהור סלקין מן מדינחא ומנהרין לעולמ׳ ‪ .21‬תרין דוקרנין‪ ,‬פי׳ שני עמודין של אורה‬
‫דוקרין לרקיע ויוצאין‪ ,‬ויש מפ׳ דוקרנין ‪ •22‬מלשון כי קרן עור פניו דמשה בברכות‬
‫כ׳ בתחילת המסכת׳ מאיילת השחר עד שהאיר מזרח אדם מהלך ד׳‬ ‫ירושלמי‬ ‫‪•1:1‬‬

‫מילין משיאיר מזרח עד שחניין חמה ד׳ מילין ומבר־ רב׳ דקאמ׳ משיעלה עמוד‬

‫‪ .2‬ישעי׳ ח׳ כ׳‬ ‫וע׳ בפי׳ הראב״ע לבראשית לב בז‪.‬‬ ‫|סור[‪,‬‬ ‫‪ . 1‬צ׳׳ל ‪ :‬הוא‬
‫‪ .4‬הלשו׳‬ ‫אולם בד‪ .‬נו׳ פה ״ב‪.‬הו אשר אי; לו שחר• ולא לפני זה‪.‬‬ ‫‪ .3‬עב״ל הראכ*ע‪,‬‬
‫‪ .5‬בב״י‬ ‫משובש וצ״ל ‪ :‬ועלות השחד פי׳ והתחיל לעלות ‪ 1‬במו[ מעלות השחד תדע ובו׳‪.‬‬
‫צ‪ .‬נו צ< )הוצ׳ תיאודור־‬ ‫ד‪ .‬לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 6‬נחמי׳ ‪ .‬בז‪.‬‬ ‫מדצב‪ :‬מיידי‪.‬‬
‫אלבק ע׳ ‪ ,(525‬וע׳ בהע׳ שם שיהביא את הנוסח שלפנינו עפ׳י ההכאות במאגאצי; חי״ד ע׳ ‪. 14‬‬
‫ע׳ ‪ 526‬בהע׳‪.‬‬ ‫וע׳ שם‬ ‫לי׳ בב׳׳ד‬ ‫‪ .10‬מ״והא״ ע״ב‬ ‫מעלות של‪.‬‬ ‫‪ .9‬בכ״י מרצב‪.‬‬
‫הע׳ ‪.(2‬‬ ‫)ע׳ ת״א שם‬ ‫דפ״ר‬ ‫לרש״י‬ ‫בפי׳ המיוחם‬ ‫וכמו לפנינו‬ ‫זעירא‬ ‫א׳ד‬ ‫שם‪:‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪ . 14‬הפי׳ הזה נמצא בפי׳ לביד המיוחס לרש׳י‬ ‫‪ .13‬בר׳ ימ מו ולי׳ בב״ר לפנינו‪,‬‬ ‫‪ .!■2‬צ*ל ‪ :‬מקדר‪.‬‬
‫ועובדא זו היא אחת מראיותיו של הר־א אפשטין)מאגצין חי״ד ע׳ ‪ 1‬ואילך ובחוקר חרנ״א ע׳ ‪ 29‬ואילך(‬
‫■כי מחבר הפי׳ הנ״ל הוא ר׳ קלונימום איש רומי‪ ,‬אולם תיאודור )במאמרו על פי׳ ביר בב׳‬
‫היובל לר״י לוי ע׳ ‪ (143‬דחה את דבדי אפשטין‪ .‬אסתפק כאן בציון י־יחלופיס ו׳ט״נ ואשוב לדון‬
‫‪ .16‬בד‪ .‬אתדא ובן הוא בפי׳ ב״ד‪ ,‬ובכי׳׳א כמו לפנינו‪,‬‬ ‫‪ .15‬צג ב‪.‬‬ ‫בדבד במבוא‪.‬‬
‫עד שיאיר‬ ‫‪ .17‬בפי׳ ב*ד )ד׳ וילנא( ‪.‬כמו משיעלה עמוד השחד‬ ‫‪ 1‬ע׳ בדק״ם ע׳ קמה‪.‬‬
‫המזרח ד׳ מילין כך משיאיר המזרח עד שתנין החמה ד׳ מילין‪ ,‬אולם בדפ׳׳ד הגי׳ כמו לפנינו )ע׳‬
‫‪ . 18‬לשו׳ הב*ר ‪ :‬הדא כוכבתא דצפרא איילתא דשחרא‪ ,‬ובפי׳ המיוחם‬ ‫ת*א ע׳ ‪26‬־‪ 5‬בהיע׳(‪.‬‬
‫פעמים מוספה‪,‬‬ ‫‪ .20‬בפרש״י ‪ :‬ש־פעמים פוחתת‬ ‫‪ .19‬פ*א ה*א‪.‬‬ ‫לרש*י כמו לפנינו‪.‬‬
‫ולא במו‬ ‫‪ . 21‬לשו׳ הירו׳‪,‬‬ ‫אולם בידו׳ ש־ם ‪ :‬זימנין דהיא מקדמא וזיטנין דהיא מאחרא‪.‬‬
‫שסבר תיאודור‪ ,‬ע׳ ‪ ,.527‬בי המפרש היעתיק את לשו׳ הב״ד‪ ,‬שהדי להלן הוא מפדש את לש־ו׳‬
‫אלא ששם נשהדבבו שתי שודות מ‪,‬בדבות ידושלמי* עד‬ ‫ולפנינו ה^ל בבפרש׳׳י‪,‬‬ ‫הב״ד להוד‪,‬‬
‫‪ , 23‬פ״א ה״א‪.‬‬ ‫‪ .22‬לי׳ בפדש׳׳י •‪ 2‬ם‪.‬‬ ‫״ד׳ מילי;• והועתקו שלא במקומן‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪10‬‬

‫השחר ער שיאיר מזרח אדם מהלך ד׳ מילין ובירושלמי דקאי כ‪iS‬ילת השחר עד‬
‫שיאיר מזרח אדם מהלך ד׳ מילין!‪ ,‬שמעינן ‪ 2‬דעמוד השחר הוא איילת השחר‪.‬‬
‫כ ת׳ ה ר׳ א ל ע ׳ ז״ל כה שאנו אומרי׳ ‪ 3‬האל הפוחח בכל יום דלתות שערי‬
‫מזרח ובוקע חלוני רקיע‪ ,‬פי׳ לםוף העולם כלפי חוין יש בעובי הרקיע שער ודלתות‬
‫וכלפי העולם חלון קצר כזה‬
‫כשהחמה נכנסת בשעד אז עמוד השחר‪ ,‬וכשנכנםת‬ ‫עעד‬
‫בחלון אז הנין החמה‪ .‬הא דיליף ב ברא ׳ ר ב ׳ משהאיד‬
‫דלת‬
‫המזרח עד שתניין החמה ד' מילין לא ידענא היכי מצי‬
‫למילף‪ ,‬דבשלמא אם לא מסדום עד צוער אלא ד־ מילין‬ ‫חלון‬
‫והמלאך לא היה מרקד לפניהם הוה‪ ,‬מצי למילף‪ ,‬אבל‬ ‫קצר‬
‫השת׳ איכא למימר שאדם אחר לא היה מגיע מעלית‬
‫השחד עד הנין החמה‪ .‬והמבין יבין‪ .‬וי״ל‪ ,‬אחד שהקשה לו‬
‫תירין לא יליף מהני קראי ובריית׳ היא בר׳ מי שהיה טמא ‪ ,4‬ר׳ יהודה אומר עוביה‬
‫של רקיע אחד מעשרה ביום וכו׳ מעלות השחר עד הנין חחמה ד׳ מילין‪ ,‬וכי היכא‬
‫דפריך ב ב ר א ׳ ר ב ׳ והא יותר הוין ופריק‪ ,‬הכי נמי פרכיג׳ ברי׳ מי שהי׳ טמא‬
‫לים׳ חיהוי חיובתיה דר׳ חנינא‪ ,‬פי׳ דאם׳ )דאמדי׳( לדידי חזי ליח ההוא דוכת׳ והוי‬
‫ו ה ח ו ם ו ה י ו ש ר דליכא למילף‬ ‫ה׳ מילין‪,‬ופריק ויאיצו ־מלאכים שיאני‪,‬‬
‫מקראי דוכמו השחר עלה והשמש יצא על הארין כדהוה בעי למילף מעיקרא‪.‬‬
‫י ס ו ד מרובע בה ‪ 5‬נקבע‪ ,‬פי' ד׳ יסודות יש בק׳׳ש תפילין‪ ,‬מזוזה‪ ,‬תלמוד תורה‪,‬‬
‫ציצית‪ .‬פ׳א עול מצות ציצית הרהור עבירה הרהורס ע״ז‪ ,‬דאמ׳ בשילהייןפ״ק[‬
‫דברכות ‪ 7‬מפני מה קבעו פרשית ציצית בק״ש׳ מפני שיש בה הי דברים‪ .‬פ׳׳א עשרת‬
‫הדברות כלולים בה‪ ,‬ומפורש בזולת אין זולתך א‪) .‬ועול מצות וחורה ויציאת‬
‫מצרים ‪(■9‬ובכל יוצרות כת׳ לה נקבע‪ ,‬ולפי זה פי' ארבעה זמנים חלוקים קבועים‬
‫לק״ש‪ ,‬אחד מצוה מן המובחר בתהילת הלילה‪ ,‬דתני' חכמים עשיו סייג לדבריהם‬
‫ש־לא יהא אדם בא מן השידה בערב וכו׳‪ ,‬כבר כתבתי למעלה‪ .‬שייני עד עמוד‬
‫השחר ולא עד בכלל ואפי׳ אינו אנום‪ ,‬שלישי מעמוד השחר עד עלות השחר ולא עד‬

‫את דברי‬ ‫‪ .2‬בעל מ»כ ליב׳יר •צס העתיק‬ ‫‪ . 1‬מ‪.‬ט־ציאיר״ ע״ב לי‪ ,‬בב״י טרצב‪.‬‬
‫ה*‪ 2‬חר‬ ‫דקאשר׳ עד״דעשוד‬ ‫וז־ל םל־צו< ביר‬ ‫«ו כן ‪ n‬ש ט ע ב ש׳ י •ט ;‬ ‫וכתב‬ ‫טחברנו‬
‫בי‬ ‫ע׳ ‪ (525‬שהרי יתכן‬ ‫)תיאודור‬ ‫לערה״ב‬ ‫כי התכוון‬ ‫להכריע‬ ‫ואין‬ ‫הוא איל׳ השחר״‬
‫בברור‬ ‫ע׳ בפרושים‬ ‫‪ .3‬בתפלת הבל יודיך‪,‬‬ ‫שונה טפרש׳י‪ .‬לכ״ר‬ ‫לפניו פי׳‬ ‫היה‬
‫ועל‬ ‫כי׳ב א‪,‬‬ ‫אם*ד(‬ ‫)דפ‪.‬‬ ‫הגדול‬ ‫רזיאל‬ ‫בם׳‬ ‫נטצא‬ ‫התפלה‬ ‫לדברי‬ ‫זה‬ ‫ופי<‬ ‫אוה*ת‬
‫ובפדר׳׳א‬ ‫ושטו״ר פט״ו אות בב‪,‬‬ ‫ה״ד‬ ‫ריהפ״ב‬ ‫ירו׳‬ ‫הקב״ה‪ ,‬ר׳‬ ‫הלונות ש־ברא‬ ‫שיב׳׳ה‬
‫פ״ו ״ובשלוש• מאות וששים וששה מעלות החטה יורדת וכו׳״‪ ,‬וע׳ בבאור הרדי׳ל אות ב״ח •צם‪,‬‬
‫וע׳ בשיביטיק לכתובות יג בא )ם*ד א( שהביא בשם ר״ת כי טצא ראיה בדברי התפלה לדעת‬
‫‪ .6‬בב״י טם*ב ;‬ ‫‪ .5‬בד‪ .‬לח‪.‬‬ ‫‪ . 4‬פסהים צד א‪.‬‬ ‫חכטי יש־ראל )פסחים צד ב(‪.‬‬
‫ע׳יו ויצ״ם‪.‬‬ ‫עול מצות ותורה‪ ,‬הרהור עברה והרהור‬ ‫והנוסח משובש• אצלנו וצ*ל ‪:‬‬ ‫והרהור‪.‬‬
‫ד‪ .‬ברכות יב ב ושים נו< ‪ :‬״ודעת טינים״‪ ,‬אבל‬ ‫והטלים האחרונות הועתקו ש׳לא בטקוטן‪.‬‬
‫הראש־ונים לא גרסוהו‪ ,‬ע׳ בדק־ם ב ט א‪ .‬ולפי הטאטר ה< דברים לא טתפדש^ים דברי הפייטן ‪#‬יסוד‬
‫‪ .9‬מלים אלו טקוטן לעיל‪ ,‬ע׳ הע׳ ‪6‬‬ ‫‪ .8‬ע׳ לעיל ח׳׳א ע׳ ‪.234‬‬ ‫מרובע בה נקבע*•‬
‫‪11‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫בכלל וזה הזמן דווקא לאנוסים ואפי׳ השכיבינו יאמר כאשר כתבתי לבעלה‪.‬‬
‫הרביעי מעלות השהר עד הנין החמה ולא עד בכלל ובלבד שלא יאמר השכיבינו‬
‫וכולם בפורשים למעלה ‪ a‬פ״א ועיקר‪ ,‬יסוד מרובע לה נקבע הם ארבע ברכות שתים‬
‫לפניה ושתים לאחריה‪ ,‬וכן ;בון לומר בפיוט כאשר כתב בכל יוצרות יסוד כרובע‬
‫לה נקבע‪ .‬ה ג ו ת ב ה‪ .‬תיבת על‪ ,‬אשר ]עשה[ הפייט‪ ,‬מוכחת על מלונינו׳ על‬
‫מיטתינו דא״ר יהושע ב״ל ‪ 2‬אעפ׳׳י שקרא אדם ק׳ש כבית הכנסת מצוה לקרותה‬
‫;‪:‬ל מיטתו‪ ,‬שנ׳ אמרו בלבבכם על משכבכם‪ .3‬ואינו נכון ‪ 4‬כי המיטה איננה מלון‪.‬‬
‫וכל לשוני לינה ומלון שבמקרא לא נמצאו רק כעראי‪ .‬כאורח אשר נטה ללון ולא‬
‫כבעל הבית הקבוע כביתו‪ ,‬ונאמ׳ בישעיה י־׳‪ .‬על בית המקדש‪ ,‬ואבוא מלון קיצו‬
‫יער כרמלו‪ ,‬ולפי שהשכינה לא הייתה קבועה כמקדש אך בעת תפילה ותחינה׳‬
‫ובמקדש מעט אמ׳ בפ״ק דברכות ‪ 6‬בעשרה קדמא שכינה ואתיא‪ .‬ומאד נפלאתי‬
‫שעשה פייט הלן בסתר כצל שדי‪ 63‬כלפי למעלה וכל לשוני לינה אינם רק עראי‬
‫כאשר כתבתי‪ .‬ונר׳ כי לשו; הפעיל כמו בין שדי ילין ד או פועל כמו ל‪ 1‬נן וכל‬
‫גזרותיה יאמר על דבר הקבוע כמו יושב בסתר עליון בצל עדי׳ יתלונן ‪ .8‬ו פ י ­‬
‫ק ו נ ט'‪ ,‬מי שהוא חומה בסתר כנפי שכינה הוא יתלונן בצילו כל ימיו ‪ .9‬ל ש ו ן‬
‫ת נ ח ו מ׳ ‪ 10‬כשעלה משה כהר היה אומר המזמור הזה יושב כפתר עליון שיושב‬
‫בסיתרו של הקב״ה‪ 11 ,‬בצל שדי‪ ,‬בצילו של הקב*ה וכו׳‪ .‬אך תרגום יושב בסתר‪ ,‬דאשרי‬
‫שכינתיה ברזה ‪ !2‬עילאה כטלל ענני יקרא שדי ‪ !3‬יבית‪ .‬והטעם אשר תחת בצל‬
‫מוכיח כדברי ה מ ת ר ג ם והמבין יבין‪ ,‬אך בהרבה מקומות אין אנו הולכין אחר‬
‫טעמיה ‪ 14‬הניקוד‪ ,‬כמו ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארין ‪ ,1.5‬וכן ויקרא לו‬
‫ה׳ שלום«‪ 1‬אף כי טיפחה תחת השם ‪,‬והוה משם׳ שהשם קרא למזבח שלום‪ ,‬אעפ׳־כ‬
‫פי׳ רבותינו שהשם נקרא שלום ‪ ,17‬כן רבים‪ .‬נחזור לעינין ראשון אם דעת הפייט‬
‫על מלונינו‪ ,‬על מיטותינו‪ ,‬טוב ממנו לומר‪ ,‬אמור על משכבינו כלשון המקרא‪ ,‬אמרו‬
‫בלבבכם על משכבכם‪ .‬ע״א הגית בה במלוגינו‪ ,‬פי׳ בבית הכנסת שהוא מקדש‬
‫מעט ונאמר כמקדש גדול ואבא מלון קיצו יער וכרמילו‪ .‬ב ר א ש ש ח ר י ת‬
‫ל ה ת מ ל ל ‪ ,18‬ראיתי ב ס פ ר י ר י א י ם ‪ ili‬יש לשאול כי היכי דאמרינן בשכבך כל‬
‫זמן שכיבה היינו כל הלילה‪ ,‬ה־נ הוה לן למימר ובקומך כל זמן קימתך ולמיהוי זמנה‬
‫כל היום‪ .‬וי״ל‪ 20‬רבשכבך מתפרש שכיבתך כפו אכלך אכילתך ואין ביניהם חילוק‬
‫אלא נגינתו למטה וזה למעלה‪ ,‬אבל בקומך אינו מתפרש קימתך שלא מצינו כיוצא בו‪.‬‬

‫‪ .4‬בב׳י םרצב‪ .‬נכון לומר‪.‬‬ ‫‪ .3‬חהלים ד ה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ברכות ד ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע׳ לעיל ע' ‪8‬‬
‫םנהדרין צד ב ‪ :‬כתיב מרום קיצו‬ ‫יע׳‬ ‫ובמ״ב ים כג‪ ,‬מלון קצת‬ ‫ו־טם מרום קצו‬ ‫כד‪,‬‬ ‫‪ .5‬לז‬
‫א‪ ,‬וגם הרד״ק‬ ‫ע׳ דק״ס קלה‬ ‫אולם בכ״י והרא־עונים גרסו •צם להיפך‪,‬‬ ‫מלון קיצו‪,‬‬ ‫וכתיב‬
‫בפי׳ למלכים )אולם בפי׳ לימעי‪ ,,‬הוצי פינקל־םמיין‪ ,‬ע׳ ‪ 221‬מביא את גי׳ הגם׳ כלפנינו( והר״־צ‬
‫ד‪ .‬עה׳־ט א יג‪.‬‬ ‫‪ .6‬ו א‪ .6;1 .‬בפיוס ״האוהז ביד' למוסך‪ .‬דר״ה‬ ‫לניאדו בכלי יקר גרסו כך‪.‬‬
‫‪ r‬הוא עליון‬ ‫‪ .11‬בתנ׳ נו׳ ‪:‬‬ ‫‪ .10‬נ־ג־א אות כג‪.‬‬ ‫‪ •9‬ברש׳י׳ לי׳ ‪ :‬כל ימיו‪.‬‬ ‫‪ .8‬תהל׳ צא א‪.‬‬
‫‪ .13‬בתרג׳ ‪:‬‬ ‫ברוא ובכיי מרצב‪ .‬ברואה‪.‬‬ ‫‪ .12‬בתרג׳ ‪:‬‬ ‫אולם לי בילק׳׳ש לתהל׳ שם‪.‬‬ ‫נורא‪.‬‬
‫וע׳ ברש״י •ג־ם‪.‬‬ ‫‪• .16‬ג־ופמים ו כד‪,‬‬ ‫תהלים לג יד‪.‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫‪ .14‬צ״ל ‪ :‬טיעםי‪.‬‬ ‫דשדי‪.‬‬
‫‪ .19‬ביראים השלם ע׳ ‪ 228‬ולי׳ בד‪ .‬ויניציא ובד״א‪.‬‬ ‫‪ .18‬בד‪ .‬להתהלל‪.‬‬ ‫‪ .17‬שבת י ב‪.‬‬
‫י‬ ‫‪20‬־‪ .‬תי‪ ,‬אחד לקו' זו נמצא בב׳׳מ הל׳ קיש• פ״א היי׳ג‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪12‬‬

‫מ ס ו כ ת ה ה י ל כ ת ‪ -‬ע ס ה נ ץ מ א ו ר ה ל ל ‪ .‬מסוכת׳ מגזירת הנני‬

‫סך את דרכך בסיריש ‪ 1‬והוא אשי יעעו בקוצים על הגדר ברוחב כעין םכך ■ורביש‬
‫יטעו לפרש מסוכה מין ממיני קוצים‪ ,‬לפי שג' במיכה טובס כהדק יער ממסוכה‬
‫‪;1‬‬

‫ואום׳ כי החדק מוכיח על המסובה שהוא מין קוצים‪ .‬ואין ממש בדבריהם‪ ,‬כי נאמר‬
‫‪■.‬משלין‪ :‬דרך עצל כמסוכת הדק‪ ,‬הנה כמסוכת ער נאמן שהוא כעין גדר ולא קוץ‪.‬‬
‫וכן בישעיה ‪ 4‬ועתה אודיעה נא אתכם אח אשר אני עושה לכרמי הם‪,‬־ מס‪1‬כתו‬
‫והיה לבער פרוין גדירו והיה למרמס‪ .‬הנה העד‪ ,‬כי המסוכה על הגדר‪ ,‬על כן הסרתה‬
‫קודם לפריצת גדר והםדח‪.‬ה ^*בער ופירצת גדר למרמס‪ .‬ומה שנ׳ במיכה יש־‬
‫ממשוכה‪ ,‬פי׳ יותר קשה להתנהג עם ישר שבכם ממה שיש לעבור מסוכת חדקר‪..‬‬
‫ורבותינו דרשו בעירובין בפ׳ בת׳ ‪ 6‬מה חדק זה מגין על הגינה מהכנס כה אף‬
‫טובי הדור ‪ 7‬מגינים על הדור ומשם אומר מה שעשה הפייט ‪ 8‬אין מי יקרא כצדק‬
‫איש טוב נמשל כחדק‪ ,‬שפי׳ אין איש טוב הנמשל כחדק להגן על דורו‪ .‬ודרך‬
‫ה מ ת ר ג ם נ ב י א י ם ל ת ר ג ם ד ב ר י פ ו ר ע נ ו ת ג ם ל ט ו ב ה כמו והס‬
‫פונים אל אלהים אחריש ואוהבי אשישי ענבים דהושע ‪ .9‬ותירגם ה מ ת ר ג ש ברם‬
‫אש יתובון ישתבק להון ויהון דמן לגבר דאישתלי ואמר מלה בחמרא‪ 10 .‬מ ס ו כ ת ׳‬
‫ה י ל כ ת ׳ ‪ .‬והאומר והילכתה ‪ 11‬בו״ו טועה הוא‪ ,‬כי פי' הילכת' הוא •שאמ׳ ר' יוחנן‬
‫וותיקין היו גוסרין אותה עש הנין החמה ואם׳ אביי לק״ש כוותיקין ‪ .12‬היא מ‪.‘■ ..‬ה‬
‫וגידרה שלא לעבור ולקרות קודש כאחדיש דאמרי׳ משיכיר‪ 13‬את הכירו ברחזק ‪14‬‬
‫ד' אמות‪ .‬ולא אחר הנין החמה‪ ,‬ורווק־ למצוד‪ .‬מן המבחר כדי לסמוך גאולה לתפילה‬
‫כדקאמד בהדיא וותיקין היו קורין אותה עם הנין החמה כדי לסמוך גאולה לתפלד‪..‬־׳‪1.‬‬
‫משו' ויראוך עם שמש‪ .‬אבל משו׳ ק״ש בעונתה יש לו בין קודם הנין החמה בין‬
‫לאחר הנין החמה והא דקאמ׳«‪ 1‬פעמים שאדם קורא ק״ש פעמיים ביום אחד‪ ,‬אחד קודם‬

‫לילה‪ .‬לא מפני שקודם הנץ החמה אינו יוצא שהרי מעלות השחר ‪ n‬מילין קודם‬
‫הנין החמה יום הוא אלא רבות' א־שמעינון אע״פ שהוא יום יוצא של לילה משיו'‬
‫דאיב' אינשי דגני ההוא ‪ 18‬שעתא והבי נטי אחר הנין החמה עד ג׳ שיעות דוותיקין‬
‫אית להו דדי יהוש' דאםד עד ג׳ ישעות‪ ,‬ו ה ו כ י הו ה צ ר פ ת י ם ‪ 19‬מדתנא בפ׳‬

‫‪ . 2‬ז י ׳ יע* בראב״ע שם ‪.‬והסםך בעין׳׳‪ ,‬וע׳ ב ס ‪T’r i r n‬‬ ‫‪ .1‬הושע ב ח‪ ,‬ושם שך‪.‬‬
‫‪ ..i‬ע׳ בפי'‬ ‫‪ .4‬ה ה‪ ,‬וע׳ בפי׳ הרד״ק שם‪.‬‬ ‫‪ .3‬טו יט‪.‬‬ ‫לריי ן׳ ג׳נאח ע׳ ‪.503‬‬
‫‪ . 6‬קיא‬ ‫רש״י והראביע לטיבה שם וע׳ בפי׳ הר׳׳א טבלגנצי לת׳׳ע )הוצ׳ פאזנאנסקי( ע׳ ‪.169‬‬
‫א׳ ושם‪ :‬״בשם שחרקים הללו סגינים על הפרצה בך גי;בים שבנו םגינים עלינו״‪ ,‬וא ‪ r‬הגי׳ של‬
‫רבנו לא מצאתי‪ ,‬וע׳ בח״א לטהרש״א‪ ,‬ובירו׳ תענית פ״ב ה״א ״טובא בחדק טבא דבהון באילין‬
‫‪ .8‬סליחה לוי־ שלמה הבבלי‪ ,‬ד‪ .‬ח״א ‪.3060‬‬ ‫‪ . 7‬בב*י מרצב ‪ :‬העיר‪.‬‬ ‫חירקיא ובו׳״‪.‬‬
‫את לשו׳‬ ‫והמפרש העתיק‬ ‫‪ . 11‬ב״ה בכ״י מה״נ‪,‬‬ ‫‪ .10‬לפנינו ‪ :‬בחבריה‪.‬‬ ‫‪ . 9‬ג א‪.‬‬
‫‪ .14‬שם ‪ :‬רחוק ובב׳י ם‪ .‬כלפנינו‪,‬‬ ‫‪ . 13‬שם ; משיראה‪.‬‬ ‫‪ .12‬ברבות ט ב‪.‬‬ ‫מחברנו‪.‬‬
‫‪ .13‬מ״כדקאמר״ ע•^ נשמט בה*י מרצב‪ .‬וע' ברבות ח ב ושם ‪ :‬היו גומרין‪.‬‬ ‫ע׳ דק״ם ע׳ ‪.38‬‬
‫‪ .17‬מ‪,‬והא״ ע״ב נשמט בכ״י מרצב‪ .‬וסופר ביי זה רגיל בהשמטות באלה‬ ‫‪ .16‬שם ט א‪.‬‬
‫ברבות צ׳ ב׳ תדיד‪.‬‬ ‫‪ .19‬ע׳‬ ‫‪ . h o m o io teleu to n ).‬שם ‪ :‬בההיא‪.‬‬ ‫לחברתה )‪18‬‬ ‫ממלה דומה‬
‫לק״ש ובתוס׳ ר׳יי שורליאון )ברבה משולשת ב ב( ובתוס' הרא״ש )שם ז א(‪.‬‬
‫‪3‬ו‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫כי שמתו ‪ 1‬ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא יהא הנץ החמה‬
‫יעלה ויתכסה‪ .‬ואמ׳ בגמ׳‪ 2‬לימא חנן סחמא כר׳ אליע׳ דאמר עד הנין החמה ולא‬
‫כר׳ יהושע ‪ 3‬וההיא לוותיקין‪ .‬והרי משמע דלעיניין שכר ק״ש בעונתה ותיקין אית‬
‫להו דר׳ יהושע‪ ,‬דאי לית להו‪ ,‬א״כ הנין החמה דוותיקין כהנץ החמה לר׳ אליע‪ /‬א״כ‬
‫אכתי סתמא דמתניתין דלא כר׳ יהושע‪ ,‬אלא ודאי כדפי'‪ ,‬תדע דקרא יראוך עם‬
‫שמש דמייתי בפ״ק מייתי בפ׳ תפילת השחר ‪ 4‬ובפ׳ כל כתבי הקודש ‪ 5‬אתפילה‬
‫לחודה‪ ,‬שמ׳ הא דמייתי לה כפ״ ק לאו משום דקבלת עול מלכות שמים שבק״ש‬
‫עם שמש אלא תפילה עם שמש וצריך לסמוך גאולה לתפילה‪ .‬אך פר״ח ‪ b‬דקכלת‬
‫עול מלכות שמים עם שמש‪ .‬ראיתי שפירשו ה ת ו ס פ ו ת דגומרין אותה היינו‬
‫כסיימין אותה עם הנץ החמה ומתחילין לקרות קודם הנץ החמה‪ .‬וראייתם מההוא‬
‫דפ׳ מי שמתו שהבאתי אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא יהא הנין החמה‬
‫וכו'‪ ,‬הרי בפיר׳ אום׳ עד שלא יהא הנין החמד‪ ..‬ובירושלמי ‪ 7‬אמ׳ מר עוקבא וותיקין‬
‫היו משכימין ‪ 8‬אותה כדי שיסמכו תפילתן עם הנין החמה‪ .‬ולשון הר׳ מ ש ה בר­‬
‫ב י י מ ו ן ‪ ,9‬יתחיל לקרות קודם הנין החמה‪ ,‬כדי שיגמור ברכה אחרונה עם הנין‬
‫הדומה‪ ,‬ושיעור זה כמו שעה קודם שתעלה השמש‪ .‬ופר׳ח דגומרין היינו קורין‪.‬‬
‫וקשה על פי׳ ת ו ם פ ו ת ‪ 10‬מהא דתס ‪ n‬בפ' אמר להם הממונה אף היא עשתה‬
‫נברשת ימל זהב‪ ,‬ואב׳ בגמר׳‪ 12‬תנא בזמן שהחמה זורחת יוצאות ממנה ניצוצות‪1.3‬‬
‫ויודעין שהגיע זמן קרית שמע‪ ,‬מדתלי זמן בזריחת החמה‪ ,‬דהיינו הנין החמה‪,‬‬
‫כדפר״ש‪ 14‬התם‪,‬שמעינ׳‪ ,‬דהא דאמרי׳ התם לשיאר עמא דבירושלים‪ ,‬היינו לוותיקין‬
‫וכיוצא בהן‪ .‬וכדא׳ אביי גופיה בפ״ק דברכות לק״ש כוותיקין וקאמ' יודעין שהגיע‬
‫זמן ק״ש‪ ,‬אלמא דהתחלת רףש עם הנץ החמה‪ .‬אך פ ר ״ ת ‪ 15‬דההיא דיומא‬
‫כש־ההמה זורחת‪ ,‬היינו אחר הנץ החמה‪ .‬ואביי‪ ,‬ראם׳ כפ*ק דברכוח לק״ש כוותיקין‪,‬‬
‫סימנא בעלם׳ נקט‪ ,‬כלומ' םמוך להנין החמה כמו שעושין וותיקין‪ ,‬יש לעשות‪ ,‬אך‬
‫הם מקדימין‪ .‬ואביי אחר הנין החמה קאמר כי ההוא דיומא וחנן נמי במגילה‪ 1B‬ואין‬
‫טובלין אלא ביום וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנין החמה‪ .‬ועל זה‬

‫‪ .8‬שם ‪ :‬אפי' תימא‬ ‫‪ .2‬שם בה ב‪ ,‬וע׳ דק״ם ע׳ ‪. 126‬‬ ‫‪ . 1‬טשנה שם נ ב‪.‬‬

‫צביאים‬ ‫שבת קיח ב וראיה זו‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪ .4‬ברכות בט ב‪.‬‬ ‫בר״ יהושע ודילטא כותיקין‪.‬‬
‫‪ . 6‬גם פר׳׳ח טובא בתום׳ שם וטביאין כשמו כי גוסרין‬ ‫ד׳׳ה אטר‪.‬‬ ‫גם בתום׳ יוטא לו ב‬
‫ד׳ה כאן ‪, :‬יחיד גוטר היינובטז יחיד קורא‬ ‫ב‬ ‫סוכה טד‬ ‫גם בתום׳‬ ‫קורין וכך פירושו‬
‫דתניא בפיק דכרבות ותיקין היו גוטרין אותה וכו׳״‪,‬‬ ‫דאורהיה דהש״ם דטשתעי הני כי ההיא‬
‫אבל בתום׳ יוטא שם אטרו ״דלשון גוטרין טשםע שטתחילין לקרוא׳■‪ ,‬וע׳ בם׳ ‪K nc J'nsiin‬‬
‫וקורין כדי‬ ‫‪ .8‬שם נו׳ ‪:‬‬ ‫‪ .7‬כרבות פיא ה״ב‪.‬‬ ‫אות ל״ו ובאוה״ג‪ ,‬פי׳ הר״ה ע׳ ‪. 8‬‬
‫‪ .10‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 12‬הע׳ ‪ 19‬בם׳ הישר )ד‪.‬וצ׳ טק״נ(‬ ‫‪ .9‬הל׳ ק״ש פ׳׳א הי׳א‪.‬‬ ‫שיםטכו לה‪.‬‬
‫הילני אטו עשתה‬ ‫‪ . 11‬יוטא לז א‪ ,‬וכטשנתנו ‪:‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫סי׳ ה׳ א׳ ובתום׳ ר״י שירליאון‬
‫וכתום׳ ברכות ט כ ד׳׳ה לק״ש הביאו את לשו‪,‬‬ ‫טבלא ובו׳‬ ‫היא עשתה‬ ‫ת של זהב ואף‬
‫‪ .13‬שם ‪ :‬ניצוצות יוצאין הבל יודעין‪ ,‬אבל בב״י‬ ‫‪ .12‬שם לז ב‪.‬‬ ‫הטשנה כלפנינו‪.‬‬
‫‪ .15‬שם‬ ‫‪ .14‬שם ד׳׳ה שהגיע‪.‬‬ ‫‪.98‬‬ ‫כלפנינו‪ ,‬ע׳ דק״ם‬ ‫‪.‬בא ו׳יז הל׳ ק׳׳ש סי׳ י׳ג‬
‫תד״ה אטד‪ ,‬וע׳ בהגטי׳ הל׳ ק׳ש פ׳׳א ה־*א טי׳ ה‪ ,‬שהביא בשם ד׳ שטהד‪ ,‬כי דהה אר‪ .‬דברי ר*ת_‬
‫‪ . 16‬ב א‪ ,‬וע׳ לעיל‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪14‬‬

‫הכי׳ תמיהין‪ ,‬דאכי‘ אמר לק״ש כוותיקין וליה לא סכירא ליה‪ .‬והנץ החמה‪ ,‬היינו‬
‫כשההמה מתחלת לצאת מן הרקיע‪ ,‬והוא נקרא דמדומי חמה‪ ,‬תדע דככ״ק הברכות ‪1‬‬
‫מייחי יראוך עם שמש על הנין החמה ובפי כל כתבי הקודש ‪ 2‬וכפ׳ תפילת השחר)‪:‬‬
‫מייתי לה על דימדומי חמה א״ב אהד הב‪ .‬ושני דימדומי חמה‪ ,‬אחד בבוקר‪ ,‬זהו‬
‫יראוך עב שמש‪ ,‬ואחד סמוך לשקיעת החמה וזהו לפני ירח וגומ'‪ .‬ואההיא אמרי'‬
‫כפ׳ כל כתבי הקודש‪ ■1‬לייט עלה אביי‪ .‬ולשון ירושלמי‪ ,5‬הנין החמה‪ ,‬כשהחמה‬
‫מטפטפת על ראשי ההריב‪ ,‬והא דאמר׳ ב ב ד א ש׳ ר ב ה « מעלות השהד עד שתניין‬
‫החמה אדב מהלך ר׳ מילין‪ ,‬דכת׳ והשמיט יצא על האר‪-‬ן וגומי‪ ,‬מריליף מן הש׳מש‬
‫יצא על הנין המה‪ ,‬ש־מעינ׳ שהנין החמה היינו שיצא כל השמש מן הרקיע‪ .‬י״״‬
‫שיפי׳ עד שתניין חמה היינו כל הניצה ער שתצא כולה‪ .‬אי נמי פי' והשמש יצא‬
‫על הארין‪ ,‬היינו התחלת צאתי‪ .‬עב הנין מ א ו ר ה ל ל ‪ ,‬ל׳ הלל רפה‪ ,‬ופבוק‬
‫הוא בישעיה ‪ :‬איך נפל משמיש הלל כן שיחר‪ .‬אך כי ה מ ת ר ג ש תירגב איכדין‬
‫איתרבינת ‪ .s‬דהוית זיותן בגו בני אינשא בכוכב נהגא ‪ 9‬בין כובביא‪ .‬מ״מ לשין‬
‫נוגה וזוהר הוא‪ ,‬כמו כי כוכבי השימיב וכסיליהב לא יהילו אורב ‪ ,10‬שהוא לשון‬
‫אור וזוהר‪ .‬על בן עשה אותו הפייט על הנין החמה‪ .‬ונקרא בן שחר ש־מאיר במוך‬
‫לעלות השחר‪ .‬כך פי׳ ר' ש ל מ ה פ י ר ח ו ן ‪ 11‬והנין כמו לשון זוהר מלשיון הניצו‬
‫הרמוניב ‪ ,12‬ויאנין השקד!‪ ,1:‬כי הפרה לבן ואדב ומזהיר‪ .‬והעיקר כי הנין החמה‬
‫הוא דמדומי חמה בהתחלת יציאתה דרך הלון כאשר כתבתי למעלה‪ .‬ולמעלה כת'‬
‫שאומי ב ב ר א׳ רב׳ משיאיר מזדה עד שתניין חמה ד׳ מילין מדכת' וכמו השהר‬
‫עלה וכת׳ השמש יצא על הארין וגומי‪ .‬משמע מדיליף מהשמש יצא על הארץ על‬
‫הנין המה‪ ,‬א״כ הנץ ההמה היא יציאת כל השמש על הארץ‪ ,‬יש לפי עד שתניין‬
‫המה עד ועד בכלל‪ ,‬היינו שתניין כולה בחוץ אי נטי השמש לאו דווקא כולו‬
‫אלא התחיל לצאת‪ ,‬וכן ההיא דפ׳ אמר להם הממונה ‪ u‬תנא בשעה שהחמה זורחת‬
‫ניצוצות יוצאות ממנה ויודעים שהגיע זמן ק״ש ומוקי לה לשיאד עמא דבירושליב‪,‬‬
‫ע״כ הפי־ מתחלת לזרוח ועדיין לא יצאחה‪ ,‬שאש יצאתה כולה זהו הנץ החמה ואז‬
‫זמנה לקרות‪ ,‬א״כ לאו היינו דמדומי חמה‪ .‬ומפ׳ כל כחבי הקודש• ומפ׳ חפילת‬
‫השיחר ומפ״ק דברכות מתוך שילשתן מוכיח דהנץ• החמה הוא דימדומי חמה כאשיר‬
‫כתבתי‪ .‬ורש״י ל‪ 1.‬פי' ביומא‪ ,‬כשהחמה זורחת הוא הנין החמה«‪ ,1‬א״כ זורחת בעל‬
‫י■ כשמתחלת לזרוח עב פתיחת חלון עש הני ן‪ .‬בכל יוצרות בעת נין ‪ ,17‬אך‬
‫לומר עב הנץ כמו וותי; ‪I i‬יד ז דיו רגומרין אותה עב הנין החמה והוא שב דבר‪1s‬‬

‫‪ .3‬ברכות‬ ‫‪• .2‬כינת קיח ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ג׳ ב‪ ,‬וע׳ בפרש׳י שים ובהדו־‪2‬יי הרתוב׳א •ג־ם‪.‬‬
‫בצערבא‬ ‫עלה‬ ‫‪,,‬לייבי‬ ‫ב‬ ‫כט‬ ‫בברכות‬ ‫אולם‬ ‫לי׳‪,‬‬ ‫בשבת‬ ‫לפנינו‬ ‫‪.4‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כט‬
‫‪ .6‬ע׳ לעיל‪.‬‬ ‫‪ .5‬ברבות פ׳א ה״ב ושם ‪ :‬כדי ש־תהא‪.‬‬ ‫אטא; דטצילי עם רטדוטי הטה״‪.‬‬
‫‪ .10‬ישעי׳‬ ‫‪ .9‬שיט ; נוגהא‪.‬‬ ‫נו׳ סן רוטא‬ ‫בתרג׳‬ ‫‪.8‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫‪ .7‬יד‬
‫אבל מהברני לא העתיק את לשון הפרהו‬ ‫לט ג‪,‬‬ ‫ערך נוין‪ ,‬הוצ׳ ב״ט‪,‬‬ ‫‪:‬ריו‬ ‫‪ .11‬מתברת‬
‫‪ .15‬ד״ה שהגיע‪.‬‬ ‫‪ .14‬יוםא לי ב‪.‬‬ ‫‪ .13‬קהלת יב ה‪.‬‬ ‫‪2• .12‬ה״ש ו יא‪.‬‬
‫‪ .17‬בבדור עבודת ישראל ע׳ ‪, : 770‬בכ׳׳י שיעת ינין״‬ ‫‪ .16‬ט״באשיר״ ע״ב לי‪ -‬בב״י טדצב‪.‬‬
‫‪ .18‬בעל הקונטרט בדקדוק שיפת עבר )הו׳ל פאזנאנטקי‪ ,‬ברלין תרנ״ד( ע׳ ‪ 6‬כו ת ב‪, :‬ו טה שאני‬
‫קורא ט ק ו ר בזה הקונטרט הוא טה שידגילים ב נ י ה ט ל ב י ו ת ה ל ל ו ל ק ר ו א שי ם ד ב די‪.‬‬
‫‪15‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגיג‬

‫מעלובי ע־ פעל‪ ,‬אשר יייבנו ה‪:‬יצו הדמונים ‪ ,1‬השב תשיבם לו ‪ ,2‬הקם תקים ‪,3‬‬
‫והמת לא נמיתך דשמשון‪ ,4‬ובעת הצר לו )הלה את פני ה׳( ‪ 5‬דדבדי הימים!<‪ ,‬ובהצר‬
‫לו חלה את פני ה׳ ‪ ,7‬ואם המר ימירנו א‪ ,‬בתוך הירדן הכן דתהילת יהושע ‪ .9‬וכן‬
‫ציוי השב אשת האיש ‪ , 10‬הרם את מטך ‪ .11‬וכמהו שם רבד וציוי‪ ,‬כי יהיה ריב ‪12‬‬
‫גיל יגיל אבי צדיק ‪ 13‬שם ‪ ,14‬שים כה ‪ ,15‬ריבך ריב את רעך«‪ ,1‬וכן עד שוב‬
‫הרודפים ‪ ,17‬הול תחול סין דיחזקאל א‪ ,1‬למיום סור אפרים מעל יהודה דישעי׳ שם ‪.19‬‬
‫וציוי‪ ,‬שוב מחרון אפך ‪ ,20‬קום קרא ‪ .21‬וכן כפול׳ ל׳ פעל מעלומי ע׳ פעל‪ .‬עולל‬
‫יעוללו כגפן ‪ ,22‬וחולל אילות תשמור ‪ ,23‬רישיה דקדא מוכיח עליו שהוא שם‪ ,‬הידעת‬
‫עת לדה יעלי סלע‪ ,‬והיה לכם למוקש ולשוטט בצידיכם דיהושע‪ 24‬שם‪ ,‬וציוי‬
‫ועולל למו‪ .25‬וכן הפעל ‪ 2,5a‬עלומי ע׳ פעל אחרי הטוה‪ ,‬כהדוש מתבן במי מדמנה‬
‫דישעי׳ ‪ 20‬כמו כהידוש‪ ,‬כי הולם ושורק שקולים ברוב מילים ‪ .27‬המול לו כל זכר‬
‫ואז יקרב לעשותו א‪ ,2‬עיניין כל הפסוק מוכיוז יבזה המול אינו פנים בפנים ‪ 29‬אך‬
‫שם דבר והמר‪ ,‬ועיקרו המול ןמול לו כל זכר‪ ,‬כי עיקר כולם הטוח הדוש המול ‪30‬‬
‫והנם ישם ‪ .31‬וציוי הבון לקראת אלהיך ישר׳ ‪ 32‬המולו לה׳ ‪ 33‬וליחיד המול‪ ,‬ועיקרם‬
‫הבון והמול על משקל הבבד ושב בביתיך ‪ .34‬וכן פעול‪ ,‬לפני מלוך מלך ‪ .35‬עד‬
‫דרוש אחיך אותו ‪ ,30‬שפוט הישופטים ‪ .37‬יען אמור מואב ושעיר דיחזקאלא‪ 3‬שם‬
‫בדביקות‪ .‬וצוי‪ ,‬זכור נא ‪ ,39‬שמור רגלך ‪ ,40‬וכן פעול של פעל יו״ד‪ ,‬לסוד עולם ‪.41‬‬
‫יקד כיקוד אש ‪ 42‬שם וציוי גם יצוק בו מים ‪ .43‬וכן הפעל‪ ,‬אין לי טוב כי המלט‬
‫אמלט ‪ ,44‬דוד אמד הפקד יפקד והייתה נפשך תחת נפשו דמלכים‪ ,45‬אל הלקה ארון‬
‫האלהים ‪ 46‬שם‪ ,‬וציוי מהר המלט ‪ ,47‬הכבד ושב בביתך ‪ .48‬ובן הפעיל ‪ 48a‬של פעלי א'‪,‬‬
‫אם המצא תמצא בידו ‪ 49‬שם וכן בנה ‪ 50‬קנה ‪ 51‬שם בדביקות כמו שבע קלון‬

‫שמוח בג ד‪.‬‬ ‫לו‪,‬‬ ‫לאחיך‪ ,‬דב׳ בב א‪ ,‬או תשיבנו‬ ‫‪ .2‬צ*ל ‪:‬‬ ‫‪ .1‬שה‪-‬ש ו יא‪.‬‬
‫‪ .5‬מלים אלו נעתקו מהשורה חבאה וצ״ל ‪ :‬ויובף‬ ‫‪ .4‬שופטים טו יג‪.‬‬ ‫‪ .3‬דב׳ שם ד‪.‬‬
‫‪ .9‬יג יז‪.‬‬ ‫‪ .8‬ויקר‪ ,‬בז לג‪.‬‬ ‫‪ .7‬שם לג יב‪.‬‬ ‫‪ .0‬דה*ב בט כב‪.‬‬ ‫לטעל בה׳‪.‬‬
‫בג בד‪.‬‬ ‫‪ .13‬משלי‬ ‫דב׳ בה א‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫‪ .11‬שטו' יד טו‪.‬‬ ‫‪ ,10‬ברא' ב ז‪.‬‬
‫‪ .16‬משלי בה ט‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ברא׳ לא לו‪.‬‬ ‫ושם ציוי וצ״ל‪ :‬שם‪ ,‬וציוי‪.‬‬ ‫‪ .14‬בב’י טרצב‪.‬‬
‫‪ .21‬יונה א ו‪.‬‬ ‫‪ .20‬שטות לב יג‪.‬‬ ‫‪ .19‬ז טז‪.‬‬ ‫‪ , 18‬ל טו‪.‬‬ ‫‪ .17‬יהושע ב טז‪.‬‬
‫‪ . 25‬ויקרא‬ ‫‪ .24‬בג יג‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬לפח ולטוקש‪.‬‬ ‫‪ . 23‬איוב לט א‪.‬‬ ‫‪ . 22‬ירמי׳ ו ט‪.‬‬
‫ה‪ .26 ^ ’£‬בה י ‪ .27 ,‬ר״ל בי בהדוש הוא בטו בהדוש‪ ,‬וע׳ בג׳ ספרי דקדוק‬ ‫‪ .25a‬צ׳ל ‪:‬‬ ‫יד טח‪.‬‬
‫‪»• r‬‬
‫לר״י חיוג )הוצ׳ נוט( ע‪ 45 ,‬״והטקור שם הפעל הדוש בחולם ונאטר הדוש בשורק לפי שהם‬
‫‪ . 30‬בב׳ י‬ ‫_‬ ‫צווי‪.‬‬ ‫«‬ ‫‪ , 29‬ר ״ ל‬ ‫‪ .28‬ש טות יב טח‬ ‫‪ 1r‬ק ו ל י ם ב ר ו ב ה ם ל י ם*‪.‬‬
‫שלנו‪.‬‬ ‫בב״י‬ ‫רגיל‬ ‫‪.‬ן _ ‪I‬‬ ‫—ו‪.‬ן‪ .‬ט‬ ‫הטול‪ ,‬הגקוד ר■תה‬ ‫הטוה הדוש‪,‬‬ ‫הם ופר ‪:‬‬ ‫נקד‬ ‫טרצב‪.‬‬
‫‪ . 33‬ירט׳י׳ ד ד‪.‬‬ ‫‪ .32‬עטום ד יב‪.‬‬ ‫וע־ ר״י חיוג ־‪ 2:‬ם ע׳ ‪.40‬‬ ‫‪ .31‬ר*ל ‪ :‬טקור ‪i‬‬
‫‪ .38‬בה ה‪.‬‬ ‫‪ .,37‬ר‪,‬ת א א‪.‬‬ ‫‪ .36‬דב׳ בב ב‪.‬‬ ‫‪ >35‬ברא׳ ל ו לא ‪.‬‬ ‫‪ ,‬ך ‪1‬ו‪.‬‬ ‫‪.34‬‬
‫ו טז■‬ ‫‪ .,‬״‪,.‬י‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪42‬‬ ‫‪ .41‬טשליי י בה‪.‬‬ ‫יז‪.‬‬ ‫קהל׳ ד׳‬ ‫‪.40‬‬ ‫‪ .39‬ט*ב ב ג‪.‬‬
‫אטד* טוטבות‬ ‫והטלים ‪.‬דוד‬ ‫ש*א בז א‬ ‫‪.44‬‬ ‫וגם‪,‬‬ ‫וצ׳ל ‪:‬‬ ‫בד‬ ‫‪ .43‬יהזקאל‬
‫ה בא‪.‬‬ ‫‪ •46‬ש״א‬ ‫ל ט‪.‬‬ ‫ם*א ב‬ ‫‪.45‬‬ ‫״ויאטר ד וד״‪.‬‬ ‫הפטוק הזה הטתהיל‬ ‫על‬
‫‪ .49‬שטות בב ג‪.‬‬ ‫הפעל‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ 48a‬ר׳יל‬ ‫ו‪,‬‬ ‫‪ . 48‬ט*ב יד‬ ‫‪ .47‬ברא׳ יט בב‪,‬‬
‫‪ ..51‬קנה‪ ,‬ו ע׳ טשלי טז טו‪.‬‬ ‫כי■ צ״ל ‪ :‬בבה ור׳ עזרא י א‪.‬‬ ‫‪ .50‬נר׳‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪16‬‬

‫וךאה עניי ג‪ ,‬פ י ׳ ק ו נ מ ׳ ךאה שם דבר‪ .‬וראיה לדבריו מקרה לילה צ‪ ,‬נרגש הק׳‬
‫כי עיקרו מן קרה ושלא בדביקות קרה ‪ ,3‬כמו בכו העם הרבה בכה ‪ ,4‬כמו הנה ‪.5‬‬
‫וכן בציוי קרה‪ .‬אך ר ש ב ״ ם « פי' וראה עני‪ ,‬ולראות עני נתח לבך כי לא המלח‬
‫עלי‪ ,‬כאשר דבר ‪ 7‬כמו לדבר‪ ,‬שמור ‪ 8‬כמו לשמור‪ ,‬כן יאמר ראה כמו לרא‪1‬ת‪,‬‬
‫הרבה שם וציוי‪ .‬החיה ציוי וכן השם‪ ,‬זאת נעשה להם ןהחיה אותם דיהושע ‪ ,9‬פי׳‬
‫והחיה נחיה אותם‪ .‬וכן פעל שם וציוי‪ .‬אם ענה תענה אוחו ‪ ,10‬ונקה לא ינקה ‪.11‬‬
‫אז הכית א‪ :1‬ארם עד כלה ‪ 12‬שם‪ ,‬וציוי כלה בחמה כלה ‪ 13‬וכן פעל שכולם יסוד‬
‫קטר יקטירון ‪ ,14‬שבר תשבר‪ ,1.3‬דבר ידברס!‪ ,‬באכל‪ 17‬שם‪ .‬ויאמר מהם קטרי‬
‫דברי‪ ,‬קיטוי שלי‪ ,‬כאשר נמצא‪ .‬ואחר דברי תלעינא!‪ ,‬כי מידי דברי בו ‪ ,19‬לא אבה‬
‫יבבי ‪ ,20‬ובעת קבצי אחכם ‪21‬׳ שפי' בעת ההי׳ יהיה קיבוצי אתכם‪ .‬כמו ואשפטה‬
‫אתכם ‪• ,22‬מהוא כמו אחכם‪ ,‬כאשר נמצא אותם במקום אתם אשר אתם נלחמים‬
‫אותם ‪ .23‬הרגו היהודים ואבד ‪,24‬פי׳ איבוד עשו בם‪ ,‬ו רש• ב ״ ם‪ 2.5‬פי־ ואבד כמו‬
‫ולאבד‪ .‬והעיקר ואבד איבדו‪ .‬וכן ציוי רבד אל בני יש־־אלסצ‪ ,‬חזק מתנים ‪ ,27‬וכן‬
‫הפעל הבאש הבאיש בעמו ישר׳ ‪ ,28‬וכן השקט לא יוכל ‪ ,29‬ד‪.‬ךחק כמטחוי קשת ‪,30‬‬
‫הקדים הקדשתי אותו לה׳ רשופטים ‪ 31‬שם‪ ,‬וציוי הדחק ממך עקשות פה ‪ ,32‬הרכב‬
‫ידך על הקשת ‪ ,33‬וכן הפעל מפעלי יו״ד אבול וה‪1‬תר‪ ,34‬הורש יוריש מפניהם‬
‫דתחילת יהושיעי ‪ 35‬שים‪ ,‬וציוי הושב את אביך ‪ .;;0‬הורד )את( עדיך ‪ .37‬ובן הפעל‬
‫מפעלי הנו״ן אשר פ' הפעל נו״ן נופל‪ .‬כי הגד יגיד לשאול ‪ ,38‬כי השג תשיג והצל‬
‫תציל‪ .39‬הקף פעם אהת דתחילת יהוש־ע ‪ 40‬אשיר לבו כלב האריה המם ימם דפוף‬
‫יממואל ‪ ,41‬ולו היה כן הפעל שיל כפולים היה ד‪.‬מ׳ רפה במו המק בשירו ‪ ,42‬המר‬
‫עליו כהמר על הבכור דזבריה ‪ 43‬שים‪ .‬וציוי הבט משמים ‪ ,44‬הבר נא ‪ ,45‬וכן הפעל‬
‫מפעלי הנו״ן ולמד הפע^* נופל הכהתכה‪ ,46‬ויכהו האיש הכה ופצוע דמלכים ‪47‬‬

‫‪ .2‬דב׳ כג יא‪ ,‬וע׳ בראב*•; ״השים סערת ום־צקלו‬ ‫‪ . 1‬איוב י טו‪ ,‬ע' ‪. ESf '*rn‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪ .5‬תה‬ ‫‪ .4‬עזרא י א‪.‬‬ ‫‪ . 3‬קרה‪ ,‬עי' ר״י היוג׳ ע׳ ‪.93‬‬ ‫שיצרה אהוזתי״‪.‬‬
‫‪ . 7‬ברא׳ נ ד נ‪.‬‬ ‫‪ .6‬ונבר ראינו לעיל ע׳ ‪ 3‬הע׳ ‪ 11‬בי השחבר היציתשש בפי׳ איוב לר־ציב׳ם‪.‬‬
‫‪ .12‬ש*ב יג יש‪.‬‬ ‫‪• .11‬צם לד ז‪.‬‬ ‫‪• .10‬צישות כב כב‪.‬‬ ‫‪ .9‬ש כ‪.‬‬ ‫‪ .8‬דב׳ ה יא‪.‬‬
‫‪• . 16‬צ־ם‬ ‫‪ .15‬שישות כג כד‪ .‬צ״ל ‪ :‬ישבר‪.‬‬ ‫‪ .14‬ש*א ב ביו‪.‬‬ ‫‪ .13‬תהל׳ נש יד‪.‬‬
‫‪20‬י‪ .‬דב׳‬ ‫‪ . 19‬ירש׳ לא כ‪.‬‬ ‫‪ .18‬איוב כא ג‪.‬‬ ‫‪ .17‬עי»ל ‪ :‬הכל שם‪.‬‬ ‫ד יד‪.‬‬
‫שלפני השחבר‬ ‫ובנ׳‬ ‫לפנינו נקוד אתכם‪,‬‬ ‫‪ .22‬ש*א יב ז‪,‬‬ ‫‪21‬י‪ .‬צ־פני׳ ג כ‪.‬‬ ‫כה ז‪.‬‬
‫‪ . 25‬לפייז‬ ‫‪24‬י‪ .‬אסתר ש ו‪ ,‬וע׳ פי׳ ראב*ע שש‪.‬‬ ‫‪ . 23‬יהושע י בה‪.‬‬ ‫היה אתכם‪.‬‬
‫‪.20‬‬ ‫על הרשיב״ב‬ ‫בספרו‬ ‫ע׳ ראזין‬ ‫לשגלת אסתר‪,‬‬ ‫פי׳‬ ‫גם‬ ‫כי הרשיביש הבר‬ ‫יתב‬
‫בישראל‪.‬‬ ‫‪ . 28‬שי«א כי יב‪ .‬צ*ל ‪:‬‬ ‫‪ .27‬נחוש ב ב‪.‬‬ ‫ב ועוד‪.‬‬ ‫‪26‬׳‪ .‬שישות יד‬
‫‪ .32‬ששלי‬ ‫‪ .31‬יז ג‪ .‬וצ״ל ‪ :‬את הבסף‪.‬‬ ‫‪ .30‬ברא׳ כא שז‪.‬‬ ‫‪ .29‬ישעי׳ נז כ‪.‬‬
‫‪ .33‬ש״ב יג ביו‪.‬‬ ‫ששך‪.‬‬ ‫הרחק‬ ‫•צפתים‬ ‫ולוות‬ ‫פה‬ ‫הסר ששך עקשות‬ ‫ד בד‪ .‬וציל ‪:‬‬
‫‪ .37‬שישות לג ה‪.‬‬ ‫‪ .36‬ברא׳ שו ו‬ ‫‪ .35‬יהושיע ג׳ י‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬והורש‪.‬‬ ‫‪ .34‬ש*ב ד בג‪.‬‬
‫‪ .41‬ש׳ב‬ ‫וצ״ל ‪ :‬הקף את העיר‪.‬‬ ‫‪ .40‬ו ד‪,‬‬ ‫‪ .39‬שש ל ח‪.‬‬ ‫‪ . 38‬שי״א בב בב‪.‬‬
‫כבר חברו עש ד‪.‬סש «השס ישס‪ ,‬ראזי להיות הששס‬ ‫יו י‪ ,‬הר*י חיוג )ג׳ ספרי דקדוק ע׳ ‪(112‬‬
‫‪ .44‬ישעי׳‬ ‫‪ .43‬שם יב י‪.‬‬ ‫‪ . 12‬וכריה יד יב‪.‬‬ ‫ישסס על שש־קל הפקד יפקד״‪.‬‬
‫‪ .47‬ש״א ב לו‪.‬‬ ‫‪ .46‬דב׳ יג =ו‪.‬‬ ‫‪ .45‬ברא׳ לב• כה‪.‬‬ ‫סג שו‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫שם‪ .‬וציוי הטה אלהי אזנך ‪ 1‬וכן הפעל של כפולים החסר‪ ,‬ושחקת ממנה הדק ‪3‬‬
‫והמר עליו כהמר על הככור רזכריה ‪ ;4‬עיקרו המרר )מהחל חרמש( ‪ .4‬וכן המק‬
‫בשרו דסוף זכריה ‪ .5‬ו ר ש ב ״ ם שפי׳ « והמר עליו כמו הפר הרע לא דבר נכונה‪.‬‬
‫כי הפר הרע מעלומי ע׳ פעל והמר מן הכפולים‪ .‬ביום ההוא אקים אל עלי את כל‬
‫אשד דברתי אל ביתו החל וכלה ‪ ,7‬כמו החלל שם‪ ,‬וציוי החל רש ‪ ,8‬הסב מאחריהם ‪.9‬‬
‫וכן קר וחם ‪ ,10‬לפי רב השנים ‪ ,11‬של תשלו‪ ,12‬בתם לבבך ‪ 13‬שם‪ .‬וצוי דם‬
‫לה׳‪ ,14‬גל‪.‬־‪ 1.‬וכן פעל של כפולים‪ .‬והלל לה■ ‪ ,10‬בהלל ובהורות רעזראד!‪ ,‬וחסידך‬
‫רנן ירננו‪ ,18‬אף גילת ורנן דישעיהס! שם‪ .‬וציוי כי אמר לו קלל את דוד ‪ 20‬כן‬
‫יאמר בציוי‪ ,‬ורבי' הללו את ה׳‪ ,■21‬וכן שכב שם וציוי והיה כשכב אדוני המלך ‪22‬‬
‫שם‪ ,‬ולא כפי׳ ר ש ב ״ ם שפי׳ כאשר שכב ויוכיח כדברי אחרי שכב אדוני המלך‪,23‬‬
‫ו ר ׳ א ב ר ה ׳ פי׳ כדברי והביא דומה לו בגוע אחינו ‪ .24‬וציוי אתה שכב על צדך‬
‫השמאלי‪ ,2.5‬וכן שם וציוי כי הואיל הלך אחרי צו ‪20‬׳ בקמין‪ ,‬וכן טמא יטמאנו ‪27‬‬
‫שם‪ .‬וכן ציוי מלא קרנך שמן ‪ .28‬וכן מלא שם כמו טמא יטמאנו יגיד עליו ריעו‪,‬‬
‫■ עד *מלש• ש ע ו ת ב ה ת ח ו ל ל ‪ ,‬לקוראה כמו‬ ‫ה ל א נ ס ע ד ל ק ו ר א ה‪29‬‬
‫לקורא אותה ולא לקרוא אותה‪.‬בהתחולל לשון המתנה ועיכוב כמו דום לה׳ והתחולל‬
‫לו ‪ ,30‬ופי׳ בהחהולל ער ג׳ יטעות‪ ,‬שכר מצות ק״ש כמו עם הנין החמה כאשר‬
‫מפורש למעלה‪ .‬כתב ב ס פ ר י ר י א י ם‪ ,31‬והא דא״ר יהושע‪ ;12‬עד ג׳ שעות היינו‬
‫עד התחלת שעה שלישית ולא שלישית בכלל והוכיח מדאמרי׳ בפ״ק דברכות‪33‬‬
‫ור׳ נתן בכר לה כר׳ יהושע דאמר עד שלש שעות שבן דרך בני מלכים לעמוד בישלש‬
‫שעות שית דליליא ותרתי ריממא הוו להו שיתי אשמורות‪ .‬ויש לדהות ‪ 34‬דהא‬
‫רקאט׳ שיכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות היינו להתחיל בעסק העמידה‬
‫בהתחלת שעה שלישית ועיקר עמידה כל שעה ישלישית‪ .‬ושפיר קאמר ותרתי‬

‫‪2• .4‬־תי מלים אלו נעתקו ■‪ 2‬ל א רמר‪,‬וםן‪.‬‬ ‫‪ .3‬יב י‬ ‫צ‪• .‬צמות ל לו‬ ‫‪ . 1‬דניאל ‪ •c‬יח‬
‫‪ .0‬לפי״ז פי׳ הרשב׳ים את ש׳ זכריה‪ ,‬ע' פאזנאמקי‪ ,‬מבוא על חכמי צרפת מפרשי‬ ‫‪ .5‬יד יב‪.‬‬
‫‪ . 9‬ש״ב‬ ‫‪ .8‬דב׳ ב בד‪.‬‬ ‫‪ .XL.‬ש״א ג יב‪ .‬ובאן מקום המלימ ‪ :‬מהחל הרמש‬ ‫המקרא ע׳ ‪7‬‬
‫‪ .11‬ויקרא כב צז‪,‬‬ ‫‪ . 10‬בר׳ ח כב‪ ,‬צ״ל ‪ :‬וקר‪.‬‬ ‫אל אחריהם‪.‬‬ ‫ה בג‪ .‬וש־ם ‪:‬‬
‫‪ .16‬דה»א‬ ‫‪ . 15‬שם קיט יח‪.‬‬ ‫‪ .14‬תהל׳ לז ז‪.‬‬ ‫‪ .13‬בר׳ כ ו‪.‬‬ ‫‪ .12‬רות ב טו‪.‬‬
‫‪ .20‬ש״ב ״ן י‪,‬‬ ‫‪ . 19‬לה ב‪.‬‬ ‫‪ .18‬צ׳ל ‪ :‬וחסידיה‪ .‬תהל׳ קלב צז‪.‬‬ ‫‪ .17‬ג יא‪.‬‬ ‫צז לו‪.‬‬
‫‪ .21‬במדב׳‬ ‫‪ .23‬מ׳׳ב יד כב‪ .‬צ׳ל ‪ :‬שכב המלך‪.‬‬ ‫‪ .22‬ט״א א בא‪.‬‬ ‫‪ .21‬ירמי׳ כ יג‪.‬‬
‫‪ . ‘28‬ש׳א‬ ‫‪ .27‬ויקרא יג סד♦‬ ‫‪ . 20‬הושע ה יא‪.‬‬ ‫‪ .25‬יחזקאל ד ד‪.‬‬ ‫כ ג‪.‬‬
‫‪ .31‬שי׳ י״ג וביראים השלם ע׳ ‪,228‬‬ ‫‪ .30‬תר‪,‬ל׳ לז ז‪.‬‬ ‫‪ .•29‬בד‪ .‬לקוראי‪.‬‬ ‫טז א‪.‬‬
‫״ו ב ת ב‬ ‫היא אות ט׳‬ ‫אבל גם שם חסרה ההוכחה מדברי ר׳ נתן‪ ,‬ובהגמי׳׳י הל׳ ק׳׳ש פ״א‬
‫ו ר ב י נ ו ש ט ח ה ה א דאטר ר׳ יהושע עד ג׳ שעותפי׳ עד תחילת •טעה ג׳ פדאמר‬ ‫רא״ם‬
‫בעלו‬ ‫רבותינו‬ ‫טז ה‬ ‫הזכירו‬ ‫בריש פירקא ר׳ נתן סבר לה כר‘ יהושע ובו׳ והנה לא‬
‫התוס׳‬ ‫י ו ט א )הבונה לטהר׳׳ם‪ ,‬בעל‬ ‫בתום׳‬ ‫רבינו‬ ‫מורי‬ ‫ה ת ו ם ׳ ולא ה״ג ו ל א‬
‫בולם כתבו עד ג׳‬ ‫שלנו׳׳‪ ,‬ע׳ ‪ (25‬אלא‬ ‫ליומא‪ ,‬עי׳ בספרי ״על התהוותן ועריכתן של התום׳‬
‫שעות בסתם ובו׳׳׳‪ ,‬והריהו דוחה את דברי הרא־ם כסו רבינו ונם טביא את הירושלמי המובא‬
‫‪ .34‬וע׳ בשם״נ עש־ין יח ״ונ׳ל‬ ‫‪ .33‬שם נ ב‪.‬‬ ‫‪ .32‬ברכות ט ב‪.‬‬ ‫על ידו‪.‬‬
‫ביום וקורין אותה‬ ‫דני ש־עות ממש* שלמות הוי עונתה ש־הסלב ם עומדין טמצר״ן בשתי ש־עות‬
 ‫זי ר ו ג ת ה ב ו ש ם‬ ‫‪18‬‬

‫דיממא והטבין יבין‪ .‬והכי משםע בירושלסי שיש בירושלטי! תני הקורא ועם[ ‪2‬‬
‫אנשי מעמד לא יצא ידי חובתו כי מאחרים היו‪ ,‬ר׳ זירא{‪ :‬בשם ד אבי ביובוי‬
‫דר׳ •וחנן הוינן נפקין לחעניתא וקרוי ‪ 4‬ק״ש בתר ג׳ שעין ולא הוי ממחי ‪ .5‬בידן‬
‫ר׳ יובי ור׳ אחא נפקין אתא ציבורא וקרו שמע בתר תלת שעי בעא ר׳ אחא‬
‫מחא בידן א״ל ר׳ אפי והלא כבר קרו אותה בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי‬
‫לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה; א״ל מפני הדיוטות שלא יהו אומרי׳ בעונתה היו‬
‫קורץ אותה עד כאן‪ .‬ומדאמ׳ בתר תלת שעין שכעיו׳ דעונת׳ כל שעה שלישית‪.‬‬
‫ב ה ת ח ו ל ל‪ ,‬דיקדוק בהתחולל כעין שם דבר מעיניין דום לה׳ והתחולל לו ‪.6‬‬
‫ו ב ל ש ו ן כ נ ע ן ו מ י ז ש כ נ י מ א ל ‪ .‬וכן וישמחו כל העם על התנדבם דדברי‬
‫הימים ‪ .8‬ואת התדגזך עלי‪ 9‬ואהוד נמלט עד התמהמהם‪ .10‬ואמת ואמונה כי מילות‬
‫אלה וריעיהם נוסדו משם דבר ומפעל והם מורכבות‪ .‬והמבין יבין‪ .‬ב ע ת ה ל ך כ א ן‬
‫ואילך‪ ,‬פ׳ בעת הלך אנה ואנה ולא קרא עד ג׳ שעות וקורא מיכאן ואילך‪ ,‬כלומ׳ מג׳ שעות‬
‫ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה‪ .‬ואמרי׳ מאי לא הפסיד לא הפסיד בברכותיה ‪,11‬‬
‫פי׳ שקורא בברכותיה ואינם לבטלה‪ .‬ו פ ר ״ ה ‪ 12‬כ ל שעה רביעית שהיא זמן‬
‫תפילת השחר‪ .‬וה״ר מ שה בר׳ ם י י מ ו ן כתב כל היום‪ .1:1‬ר ו ח ש י ם כ ה ‪ ,‬לשון‬
‫ניענוע שפתים‪ ,‬כמו חזה לשפוותיה דקא מרחשן ‪ 14‬ולשון שמיעות דיבור מלשון מרחשת‪.‬‬
‫א י ש כ ד ר כ ו ‪ ,‬כמו מן מלך מלכו וריעיו )וכמו( ‪ 15‬מן דרך דרכו‪ .‬רוחשים‬
‫כה‪ ,‬פי׳ רוחשים כה‪ .,‬בית הלל אומ׳ כל אדם קורא כדרכו והלכה כמותו שכל אדם‬
‫•יקרא כדרכו‪ .‬בין מוטה בין זקוף‪ ,‬כדתנ׳ ‪ 16‬בית הילל אוט׳ כל אדם ‪ ,‬קורא כדרכו‬
‫וכד‪ .‬פ״א איש כדרכו‪ ,‬איש כדרך סברתו‪ ,‬בית שמאי כסברתו ובית הילל כסברתו‪.‬‬
‫־בית שמאי אום' בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמודו ובית הילל אום׳ כל‬
‫אדם קורין כדרכן‪ ,‬ולפי זה הפי׳ יבא היטיב דו והלכה כבית הלל‪ .‬אך לא פי'‬
‫הפייט מחלוקתם‪ .‬והלכה כבית הילל‪ ,‬ואעפ״י שהלכה כבית הילל דכל אדם קורין‬
‫■כדרכו בין עומד ובין יושב בין מוטה היינו לצד אחד מכסליו דהא מוטה דבית‬
‫•הילל דומיא דנ‪.‬טין דבי' שמאי ואינהו מפקי לה מובשכבך‪ .‬ותו אמרי■ פ׳ מי‬
‫שמתו‪ 17‬ש־נים שהיו ישינים בטלית אחד זה מחזיר פדו וקורא וזה מחזיר פניו‬

‫בתלת ■שע־ן‬ ‫‪.‬ב׳בעה ׳בלי׳בית וכן י־‪ 2‬בירושלמי ובו׳״‪ .‬והביא את הירו׳ פ״ד ד‪ ’.‬א ‪,‬ר׳ יבא מצלי‬
‫‪ .2‬כ׳׳ה בב*י ברצב‬ ‫‪ . 1‬ברכות ם״א ה׳ה‪.‬‬ ‫ובו׳׳׳ ובן הביאו בעל הרוקח בי׳ שכ׳יא‪.‬‬
‫‪ .6‬תהל׳‬ ‫‪ : c r .5‬בהוי‬ ‫‪ : n r .4‬ושקרי‪.‬‬ ‫‪ .3‬בירו׳ ‪ :‬זעירא‪,‬‬ ‫ובצ״ל‪.‬‬
‫וצ*ל ‪ :‬ויד״ישחו העב‪.‬‬ ‫‪ .8‬א כש צ‪,‬‬ ‫ד‪ .‬בכ״י שרצב‪ .‬ו ז ש י ש ב נ י ב א ‪.‬‬ ‫לז ז‪.‬‬
‫‪ .12‬שובא‬ ‫‪ . 11‬ברבות י ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬שופשים ג שו‪.‬‬ ‫‪ . 9‬ש״ב יש כז‪ .‬וצ״ל ‪ :‬אלי‪.‬‬
‫שהביא‬ ‫בב״ש‬ ‫יש‬ ‫פ״א הי><‬ ‫הל׳ ק״ש‬ ‫‪. 13‬‬ ‫בי׳ ש״ז‪.‬‬ ‫ה* ק״ש‬ ‫ג ם כאויז ח״א‬
‫גם את דעת הר׳׳ה ואת דברי הרא׳ש בשם רבינו האי גאון ״דדוקא עד פוף שעה רביעית הוא‬
‫ובשואו־ה‬ ‫פרושים ש ‪ ,(9‬וע׳ גם בהגשי׳ שם‬ ‫דשברך לפניה ולאחריה״ )ע׳ באוה־ג לברבייג‬
‫פי‪ /‬נ״ח שהכריע ברבינו האיי יש בב״י שם‪ .‬ובכ׳ם שפרש את פסק הרםב*ם לשישתו‪ .‬כי הרי‬
‫לא הפביד‬ ‫וש*ה אשרינן הקורא שכאן ואילך‬ ‫גס ‪.‬ובהושך כל זשן שכ״א קשים״‬ ‫הוא פרש‬
‫אין•‬ ‫כסו וב שכבו ) ש לעיל ש ‪(11‬‬ ‫אבל לדעת הר״א ששיץ שאין לפרש ובקושך‬ ‫הברכות‪,‬‬
‫‪ . 15‬לי'‬ ‫‪ .14‬סנהדרין בז ב‪ .‬ושם ‪ :‬דקא מרחשן שפוותיה‪.‬‬ ‫אחר שעה רביעית‪.‬‬ ‫מברכים‬
‫‪ . 17‬שם יא א‪.‬‬ ‫‪ .16‬ברבות י כ‪.‬‬ ‫בב׳י פי׳ םח״נ וצ״ל ‪ :‬שן שלך מלכו סן דרך דרכו וריעיהם‪.‬‬
‫‪19‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫זקורא‪ .‬והיינו בעל כורח' במוטין על צירו דאי על גבו או על בטנו הא אברינן‬
‫פרקדן לא יקרא ק״ש ‪ ,1‬אעפ׳יב מדרבנן מפני בכור שמיס אסור לקרוא מוטה על‬
‫צירו כדאית׳ בפ׳ הקורא ‪ .2‬י ר י פ ם ו ק ‪ ,‬פי' פועל אשר יעסוק במלאכה יפסוק ירו‬
‫ממלאכה כפרש׳ ראשונה שהוא ראש פרקים‪ ,‬היינו משמע עד והיה אס שמוע‪ ,‬אכל‬
‫בפרשה שני׳ יעסוק כמלאכה וקורא והכי אית׳ כפ' הקורא ‪ .3‬וכן‪ 4‬הר׳ מ ש ה‬
‫בר׳ מ י י מ ו ן ‪ .5‬ו כ ת ב ו ״ ה צ ר פ ת י ס לאו דווקא פ׳ ראשון דקיימא לן‬
‫כרבא דהוא בתראה דלא בעי כוונה אלא בפסוק ראשון ובריש ‪ 7‬היה קורא פסקי׳ כר׳‬
‫מאיר‪ ,‬דאמ׳ שמע ישר' ה׳ אלהינו ה׳ אחד עד כאן צריך כוונה‪ .‬ואני אומר אין‬
‫הלכה כר׳ מאיר אלא בעת האונס כגון אונם שינה או אונס דרשא וכיוצא בהא‪,‬‬
‫כדאי׳ בריש היה קורא ‪ 9‬א״ר יצחק כר׳ דרב מתנא משמיה דרב אמר שמע ישר׳‬
‫ה׳ אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא א׳׳ל רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן‬
‫ליה‪ 10‬טפי לא תצערן ‪ .11‬א״ל רב יוסף לדב יוסף בריה דרבא ‪ 12‬אבוך היכי עביד‬
‫בפסוק קם׳ מצער נפשיה טפי לא מצער נפשיה‪ ,‬אכל בלא אונם כל פרק ראשון‬
‫בעי כוונה כדאמדי' גבי פועליס‪ .‬וכן בפ״ק דיומא ‪ 13‬גבי הקורא את שטע ומרמז‬
‫בעיניו וכו׳ מוקמינון בפסוק ‪ 14‬ראשון‪ .‬ובריש היה קורא‪5‬׳‪ !.‬ר' אחאי' משו׳ ד׳ יהוד׳‬
‫כיון■ שכיון לבו בפסוק ראשון שוב אינו צריך‪ .‬אמר רבה כר■ בר חנה אמי ר' יוחנן‬
‫הלכה כר' אחא שאמר משו׳ ר׳ יהוד׳‪ .‬מ ה ש כ ת ב ו ה צ ר פ ת י ם ‪ 16‬קיימא לן‬
‫כרבא דהוה בתראה דפסיק כר׳ מאיר ה ס פ ר י ׳ ח ל ו ק י ם יש ס פ ר י ם‬
‫ש כ ת ׳ א מ ר ר ב א א י ן ה ל כ ה כ ר׳ מ א י ר ‪ . 17‬ו ל ש ו ן ש א ל ת ו ת בפ׳‬

‫נרש״י שם שפי׳‬ ‫יע«‬ ‫שם יג ב *שקרא אע*ג דשצלי נםי אסור*‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫שם בד א‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מצלי ‪.‬כשהוא מוטה על צדו םעט׳י‪ ,‬אכל אם הוא שוכב על צדו לגמרי פסק הרשבים ליהתרא‬
‫ברכות טו א ותרצו בזה את קושית‬ ‫)הל׳ ק״ש פ״ ב ה*ב( וכ״ב חר״י בפי׳ לרי״ף )ר> וילנא(‬
‫מחברנו ואמרו כי ״שנים שהיו ישנים ובו׳׳׳ מדבר בסטין לגמרי‪ .‬אולם לכסוף נוטים לתרץ כי‬
‫״כשנים שהיו ישנים וכו׳׳׳ התירו בסטין ‪,‬משום דהוה ליה טירחא ביון שפשט את בגדיו לחזור‬
‫וללבשן״‪ ,‬ולפי החרוץ השני אסור לקרוא אף כמטין לגמרי כדברי מחברנו‪ ,‬וע׳ בדברי חמודות‬
‫וע׳ ‪ 49‬ובטואו״ח סי׳ ס״ג ובב״י ש׳ם‪.‬‬ ‫לרא׳׳ש ברכות יג ב‪ ,‬םי׳ טו‪ ,‬וע׳ בראבי׳׳ה ח׳א ע׳ ‪27‬‬
‫‪ .6‬בפי׳ כיי‬ ‫פ״ב ה״ד‪.‬‬ ‫‪ .5‬הל׳ ק׳׳ש‬ ‫‪ .4‬צ*ל ‪ :‬וכן כתב‪.‬‬ ‫‪ .3‬ברבות טז א‪.‬‬
‫)כרכה משולשת ז א(‪.‬‬ ‫‪.‬אבל הצרפתים״‪ ,‬וע׳ בתום׳ ברבות שם ד׳־ה הא ובתום׳ הר*י‬ ‫מת״נ ‪:‬‬
‫בפרק‬ ‫‪ . 7‬צ״ל ‪ :‬דבריש‪• ,‬טם יג ב‪ ,‬וע׳ בתוד״ה אמר‪ .‬הרי״ף פסק אמנם כי בטלימ ממלאכתן‬
‫ראשון‪ .‬אבל ״לאו ■משום דבעי בונה בבוליה פרק ראשון ובו׳ אלא משום דלא לשוי לה עראי‬
‫הוא״‪ ,‬וע׳ גם בפרע״ג ו׳ א׳ ובם׳ האשכול‪ ,‬הוצ׳ אלבק‪ ,‬ע׳ ‪ , 14‬וע׳ בתר״י שהביאו ג׳׳ב את דעת‬
‫דכני צרפת ולפיהם אין האומן צריך להתבטל אלא כפסוק ראשון וכ*פ הראבי״ה‪ .‬ח״א ע׳ ‪, 26‬‬
‫כחדושיו לברבית פסקו‬ ‫והרשב״א‬ ‫והרא״ש )פ׳ב סי׳ י״ג(‬ ‫)וע׳ בהע׳ הר*א אפטוביצר שם(‬
‫‪ .8‬בב׳׳ם להל׳ ק״ש פ״ב ה׳׳ד הביא בשם הר״ר מנוח ״איכא דאמרי דלאו דוקא‬ ‫בהרי*ף‪.‬‬
‫א״ר אילא בריה דרב שמואל‬ ‫ברבות יג ב׳ ושם ‪:‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫אונם דשינה דה׳׳ה לאונס אחר׳׳‪.‬‬
‫‪ .10‬לי׳ בגם׳ שלנו‪ .‬בכיי מרצב‪.‬‬ ‫בר מרתא ובביי ‪ :‬אר׳י בר •טמואל‪ ,‬וע׳ בדק׳־ם לא א‪.‬‬
‫‪ .12‬בג ם׳‪ :‬דרבה‪ ,‬אבל בד‪ .‬ישנים ‪:‬‬ ‫‪ . 11‬שם נו׳ ‪ :‬ליה‪.‬‬ ‫בפסוק ראשון קא מצער‪.‬‬
‫‪ .15‬ברכות יג ב‪.‬‬ ‫‪ .14‬צ*ל ‪ :‬בפרק‪.‬‬ ‫‪ .13‬יט ב‪.‬‬ ‫דרכא‪ ,‬וע׳ בדק״ם ע׳ ‪.62‬‬
‫זו‪.‬‬ ‫מצאתי גי׳‬ ‫לא‬ ‫‪.17‬‬ ‫ש״ב‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫גט ברוקח‬ ‫וע׳‬ ‫‪,6‬‬ ‫לעיל הע׳‬ ‫ע׳‬ ‫‪.16‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪20‬‬

‫ואתחנן ‪ . t‬וצריך לכווני דעתי׳ בפסוק ראשון שב׳ שמע ישר׳ ה׳ אלהינו ה׳ אחד עד‬
‫כאן כוונת הדבריס‪ 2‬ואמר רבא הלכה כר׳ מאיר‪ .‬והתום והיושר שיש חילוק בין אנוס‬
‫לשאינו ‪ .3‬והפייט שעשה גבי פועלים שבפ׳ ראשון במילין ממלאכתן וקורין שצריך‬
‫כוונה כל פ׳ ראשון‪ ,‬וגבי עמידה שאין צריך לעמוד כי אש עד על לבבך ‪ 4‬ולא כל‬
‫הפרק דלא כר׳ יהושע‪ .5‬דאמ׳ בפי היה קורא כל הפרשה כולה בעמידה‪ ,‬דבריו‬
‫סותרין זה את זה‪ ,‬דמעמי דעמידה משום כוונה הוא שמהלך אינו יכול לכוין את‬
‫לבו‪ ,‬תדע דאמר' בריש היה קורא ‪ e‬עד על לבבך בעמידה ור׳ יוחנן אמ׳ כל‬
‫הפרשה כולה בעמידה ואזדא ד יוחנן לטעמיה דאט׳ רבה בר בר חנה א״ר יוחנן‬
‫הלכה כר׳ אחי שאם׳ משום ר׳ יהודה ‪ 7‬אלמא טעמא דעמירה משום כוונה הוא‪ .‬וא״ח שעל‬
‫כן תפש הפייט לשון היה רץ לוט׳ •שאנום ללכת על כן אין צריך לעמוד בכל הפרק‪ .‬א״כ‬
‫לא יעמוד אלא בפסוק ראשון כאשר כתבתי למעלה‪ ,‬ובלא דברי הפייט יש לתמוה‬
‫אחרי שטעם עטידה משום כוונה כאשד הוכחתי א״כ היכי קאמ׳ רב יהוד׳ עד על‬
‫לבבך בעמידה דלאכחד מן התנאים שחלקו בכוונה‪ .‬וי״ל דרב יהודה כת״ק‬
‫דברייתא דריש היה קורא דהכי אית׳ על לבבך יכולכל הפרשה תהא צריכה‬
‫כוונה ת״ל האלה עד כאן צריך כוונה‪ .‬ויפרש רב יהוד׳ הדברים האלה אשר ליל‬
‫לבבך והיו על לבבך‪ ,‬כלום׳ צריכה כוונה וכשאינו אנום‪ .‬מ״מ הפייט ’^‪4‬עשה כרב‬
‫אפי ‪ 8‬לא טוב עשה כאשד כתבתי למעלה‪ ,‬כי בעת האונס פסוק ראשזן צריך כוו‪.‬ה‬
‫ובלא אונט כל הפרק צריך כוונה‪ .‬ו ל צ ר פ ת י ם אפי^ בלא אונם אי־ן צריך רק‬
‫פסוק ראשון ‪.9‬וראיתי שכתב ה״ר ש מ ו א ל שיש ב ה ג ד ת א ל ה ה ד ב ר י ם‬
‫בפרשת ואתחנן ‪ 10‬אמר רב יהוד׳ בשם רב היה קורא ק״ש ‪ n‬צריך לקבל מלכות‬
‫שמים מעומד‪ .‬ואיזהו מלכות שמים שמע ישר׳ ה׳ אלהינו ה׳ אהד‪ .‬ובהלכו׳ גדולו׳ ‪12‬‬
‫מצריך עד על לבבך בעמידה‪.‬‬
‫הי ה ר •ן ל א י חד ין‪ .‬מלשון כן משפטך אתה חרצת דמלכים‪13‬‬
‫שהוא כמו ריבוד ופירוש‪ .‬וע״א מעיניין יד הרוצים תעשיר דמשלי ‪ ,14‬אז ה־רץ‬

‫ס םא‪,‬יר‪.‬‬ ‫הלב דברי‬ ‫‪• . 2‬גש ; כוונת‬ ‫שאילתא קבג‪ ,‬הוצ׳ הנג־י׳׳ב נג ב‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫וכה יפעל קרוא על‬ ‫‪ .4‬שהפייט עשה ; אבל יעבד ויפלל‪.‬‬ ‫אנוס‪.‬‬ ‫‪ .3‬בכיי ברצב‪ .‬נו׳ ‪:‬‬
‫ד‪ .‬שם‪ ,‬וע׳ בתד*ה על‪.‬‬ ‫‪ . 6‬ברכות יג ב‪.‬‬ ‫‪ .5‬צ׳׳ל ‪ :‬ר׳ יוחנן‪.‬‬ ‫לבבך בבתולל‪.‬‬
‫‪ .8‬צ*ל ‪ :‬כרב אחי‪ ,‬ש־פסק בר׳ יוחנן שכל הפרק הא׳ צריך בונה לא בוב עש־ה שצריך בעובד רק‬
‫אלא בפסוק ראשון בלבד•‬ ‫צריך לעבוד‬ ‫‪ .9‬ובך פסק הר״יף ‪.‬בי אין‬ ‫עד ״על לבבך״‪.‬‬
‫‪ .10‬פ״ב אות לא ואת‬ ‫ה״ג והרא׳ש פ״ב סי׳ ג׳ הכריעו כסותו‪.‬‬ ‫והרבכיס הל׳ ק*ש פ״ב‬
‫‪ . 11‬בבדרש ; היה קורא את ש־בע ובהלך‬ ‫הבדרש• הזה הביא גם הסב״ג ד‪ '.‬ק״ש עשין יח‪.‬‬
‫‪ ,12‬ה*ג‪ ,‬חוצ׳ םק״נ‪ ,‬ע׳ ‪ ,20‬וע׳ אוה״ג ברבות‪ ,‬תשובות ע׳ ‪ .30‬והרא״נז‬ ‫וע׳ בפי׳ הבהרז״ו‪.‬‬
‫בס' יראים השלם קב׳ו א׳ פסק בי הבהלך ‪.‬צריך ש־יעבוד עד ש־יקרא פרשה ראשיונה״‪ .‬והרוקח‬
‫סי׳ ש*ב הביא את דברי מורו הרא״ם והוסיף עליהם את דברי הר״ח ‪,‬פר׳ח היה קורא עד לבבך‬
‫בבלו אב‬ ‫ש־הביא את דברי הר־ח‬ ‫אולם בהאו׳׳ז‪ ,‬הל׳ ק״ש סי׳ לג׳‬ ‫בעבירה אם היה בהלך״‪,‬‬
‫בש־בע שצריך רק לעבוד בפסוק ראש־ון וב״ב גם בתוס* הר״י שירליאון )ברכה בש־ולש׳ת( ה ע״ג‬
‫וזה לשיב־ת הר״ח שפסק ברבא‪ ,‬ע׳ או״ז שס בי׳ לא וראבי״ה ע׳ ‪ ,20‬ובעל אוה״ג ברכות פיר״ח‬
‫וע׳ חלופי‬ ‫ע׳ ‪ , 14‬לא העיר על בך‪ ,‬ואולי בעות נפלה בדברי הרוקח וצ״ל ; ה״כ בבקום ר״ה‪,‬‬
‫‪ .14‬י ד‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ב״א ב ב‪,‬‬ ‫בנהגים סי' א‪ ,‬הוצ׳ ר״י ביללר ע׳ ‪ 10‬ובסדור רעייג ה׳ ב*‪.‬‬
‫‪21‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫דשמואל ו‪ ,‬שהם ‪.‬לשון זריזות‪ .‬ופי׳ לא יהיה זריז ולקרוא דרך הליכה‪ ,‬ו ה מ ת ר ג ם‬
‫תירגם אז תחרין‪ ,‬ככן תיתקף‪ .‬גם זה יתכן בפיוט‪ .‬ובפ׳ בא אל פרעה ‪ 2‬הביא ר ש ״ י‬
‫אז תחרץ עם לא יחרץ כלב לשונו שהם לשון שינון‪ .‬א ב ל י ע מ ו ד ו י פ ל ל^‬
‫כל אינ״ת שבמקרא אשר מפעל פלל אם עם ת׳ כמו ויתפלל ואתפלל וכל ריעיהם‬ ‫‪3‬‬

‫הם לשון תפילה ובלא ת׳ לשון דין‪ .‬כמו ויעמוד פינחס ויפלל‪ ,4‬עשה דין בזמרי‪,‬‬
‫דאה פניך לא פיללתי ‪ ,5‬לא דנתי בלבי‪ .‬אם יחטא איש לאיש ופיללו אלהים ‪,(1‬‬
‫ידון אותו דיין‪ ,‬ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל‪ ,‬הנה אצל דיין לשון ופללו? ואצל‬
‫הקב״ה לשון יתפלל‪ .‬וכן ב ת נ ח ו מ ׳ בפ׳ וידא בלק ‪ 8‬ויעמד פנחס ויפלל‪ ,‬אין ויפלל‬
‫אלא דיין ‪ 9‬וכן הוא אומר ונתן בפלילים ‪ .10‬ובתלמוד שלנו ‪ 11‬אין עמידה אלא תפילה שנ׳‬
‫ויעמוד פינחס ויפלל‪ .‬והעיקר שהוא לשון דין‪ .‬ופי' בפיוט אבל יעמוד זיפלל‪ ,‬כלומי יעשה‬
‫זה דין שיקרא עד על לבבך כעמידה ואחר כך ילך לדרכו‪ .‬ו ב ת נ ח ו מ׳ בפ׳ לך לך ‪,12‬‬
‫אסור לאדם לקבל עול מלכות שמים מהלך אלא יעמד ויקרא בדוך שם כבוד מלכותו‬
‫ויתחיל )בו׳( בואהבת והולך מיד ואינו חושש‪ .‬ויסתולל ‪ ,12a‬פי׳ ואחר כך ידדוך‬
‫כדדכו‪ ,‬כמו ועודך מםתולל בעמי ‪ .13‬ודיקדוק מסתולל כת' בזולת אל אל הי אדנן ‪.14‬‬
‫ב כ ל ל ש ו ן ל ה ת מ ל ל‪ ,‬בדיש אלו נאמדין ‪ 15‬יליף מלשון שמע ישד׳ בכל‬
‫לשון שאתה שומע‪ ,‬ומקשי׳ הלא במשוח מלחמה כת׳ כמו כן ואמר אליהם שמע‬
‫ישר׳«‪ 1‬אפילו הכי יליף התם ודבר אל העם וכת׳ ומשה ידבר‪ ,‬א״כ קשיא נמי הא‬
‫כת׳ ודברת בם‪ ,‬ולאו מלחא היא דשמע ישדאל דמשוח מלחמה דדשינן התםד‪1‬‬
‫לדרשא אחריתי אפי־ לא קראתם את שמע אלא שחרית וערבית וכו׳ ‪ .18‬אך‬
‫‪.‬בירושלמי ‪ 19‬פריך ‪20‬־‪ .‬בגין דכת׳ ודבר הרי ק״ש דכתיב בה ודברת בם והוא בכל‬
‫לשון אלא בגין‪ ,‬דכת׳ בה אמירה‪ ,‬הרי וידוי מעשר ‪.‬דכת׳ ביה אמירה והיא בכל‬
‫לשון‪ .‬א׳׳ר הני נאמ׳ כאן נגישה ונאמר להלן ונגשו הכוהנים ‪ .21‬שימ׳ע יישיר׳ בגימ׳‬
‫קדוש‪ ,‬כלומר ישר׳ ע^ קדוש שמע ישראל ה׳ אלהינו‪ .‬ע״א‪ 22‬שמע ה׳ קדוש‪.‬‬
‫ש׳מ׳ע י׳שיר׳א׳ל׳ י׳ה׳ו׳ה׳ ‪ 23‬כגימ' ה׳ש׳מ׳ע ל׳א׳ז׳נ׳ך ו׳ב׳ב׳ל ל׳ש־ו׳ן ‪ ,24‬הר׳ א ל ע ­‬

‫‪ .4‬ד״הל׳ קן ל‪.‬‬ ‫א׳י׳ת׳ן׳‪.‬‬ ‫אותיות‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪ .2‬עשות יא ז‪.‬‬ ‫!‪ .‬כ ה כד•‬
‫בכ״י מרצב‪ ,‬נששט מ״אלהים״ ע״ב‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫«‪ .‬ש״ א ב כה;‬ ‫ברא׳ טח יא‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪ , 11‬כרבות כו‬ ‫‪ .10‬שטות בא בב‪.‬‬ ‫‪ .9‬שם ‪ :‬דין‪.‬‬ ‫‪ .8‬אות בא‪.‬‬
‫‪ .12‬אות א'‪ ,‬והלשון שם שונה בהרבה ולשו׳ טחברנו טתאים יותר לתיב לך אות א‪ ,‬וטלשו׳‬
‫חתנחוט׳ הרגיל טשטע בי גם בשכטל״ו יקרא בעטידה ואצלנו נשטטו בטה טלים אחרי ‪,‬יעטד‬
‫ויקרא ]קריית שטע עד[ ברוך שם כבוד טלכותו ]ובו׳[ ויתחיל וכו׳‪ ,‬ולפי־ז ראוי'אולי לתקן גם‬
‫והמדרש הובא גם במרדכי לברכות בנוסח זה ‪.‬אםור לקבל‬ ‫את הלשון כת־ב שנראה טשובש‪,‬‬
‫עליו עול מלבות שמים כשהוא מהלך אלא יעטוד ויקרא וכשיגיע לואהבת הולך לו״ וברוקה‬
‫טי׳ ש׳״ב »אלא יעמוד על רגליו וכשיגיע ברוך שם ואהבת יהלך מיד וקורא מהלך ואינו חושש״‬
‫‪ .12a‬בטח*נ ‪ :‬טסתולל וכ׳׳ה בנדפב‪.‬‬ ‫לא העיר על ש*נ אלו‪.‬‬ ‫ורש״ב בהערותיו הארובור‪,‬‬
‫‪ .18‬דברים כ !ב‬ ‫‪ .c 88.‬מוצה לב ב‪.‬‬ ‫‪ . 14‬לעיל ח״א ‪15‬‬ ‫‪ . 13‬שטות מ יו‪.‬‬
‫‪ .18‬שם‪ :‬אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם‬ ‫‪ .17‬סוטה טב א‪.‬‬
‫‪ .20‬שם ‪ :‬משוח טלחטה לטה‪ ,‬וע• בתד״ה הדי‬ ‫‪ .19‬סוטה פיח ה״א‪.‬‬ ‫נמשרין בידם‪.‬‬
‫‪ . 21‬דברים ראה‪ ,‬וטטייטיס שם ‪ :‬טה נגישה שנאטר בלד‪.‬״ק אף כאן בלהיק‪:‬‬ ‫בגט׳ שם*‬
‫צ׳ל ‪ :‬לאזניך‬ ‫‪.24.977 = . 23‬‬ ‫‪ .22‬צ״ל ישראל שטע‪ ,‬וב׳יה כב׳י טרצב‪ .‬ע׳ לעיל ע׳ ‪1‬‬
 ‫הגושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪22‬‬

‫דל‪ .‬ה ל א נ ו ד ע ה כ א ר ב ע ה ‪ ,‬מכף ‪ ,1‬הלא נודעה קריאתה של שמע שהיא‬

‫בכל לשון כמו ארבע׳ דברים אשר פירשו זקינינו במשנתם ‪ 2‬ואילונאמרין בכל‬
‫‪/‬שון!‪ .:‬וא״ח והלא ששה דברים שנינו שנאם׳ חוין מק״ש ולמה עשה כארבעה‪.‬‬
‫תשובה לפי שבשנים אינו מפ‪.‬ורש‪ .‬תפילה אינה'מפורש בה אלא סברא היא‪ .‬תפילה‬
‫רחמי נינהו וכל ר‪.‬יכ׳ דבעי מצלי‪ .‬ושבועת הפיקדון יליף תחטא תחטא משבועת‬
‫העדות ‪ .4‬אבל בארבעה מפורש בם בעצמן ולא בג״ש‪ ,‬וק״ש כיוצא בהן‪.‬‬
‫שם אחד ‪ .‬פי׳ שם ה׳ אחד‪ .‬י ר א ו פ ח ד מ מ נ ו ו ה ש מ ד ב א ו ת ו ת י ו ‪,‬‬
‫פי׳ התחזק בקדיאת אותיות אחד‪ ,‬שתאריך בד׳ ולא ״‪,‬חטוף בה' כמו שמפ׳ והולך‪.‬‬
‫ע׳׳א והשכר בתורותיו‪ ,‬פי׳ בכל תורותיו‪ .‬לבד ההית אל ת ש ח ת ה א ד ך דל‬
‫ב ח ו ק ו ת י ו ‪ .‬אמרו רבותינו ‪ 5‬כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו אט'‬
‫רב אחא בר יעקב ובדלת‪ ,‬פי׳ לא בחית‪ .‬פ ר ׳׳ ש כי אח בלא ד׳ אינ‪ :‬כלום‪ ,‬ומה‬
‫איכפת להאריכו‪ .‬אמר רב אחא « ובלבד שלא יחטוף בהי׳׳ת פי' אע״פ שאין פצוה‬
‫להאריך בח׳ אין לאומרו מהרה‪ .‬שמא יאמ‪.‬ר בחטף‪ .‬וה״ר מ ש ה ברי מ י י מ ו ן ‪:‬‬
‫כתב שלא יהא כאומר אלזך‪ .‬וכן אין להאריך בא׳ שלא יהא נראה אין חד ‪.8‬‬
‫ראיתי אמרינן בהקומין רבהס אמד דב אשי חזינא לסיפרי דווקני ‪ ,10‬דחטרי לגנו‬
‫דח׳‪ 11‬חי הוא ברומו של עולם‪ .‬לשון ס פ ר י ר י א י ם ‪ ,12‬חטרי כמו חטרת הגמל‪,‬‬
‫פי׳ מגביהין באמצע ח׳ של אחד כזה !*'׳'ן גבוה מעט‪ ,‬ויש מפרשים ל' חטרי מקל‪.,‬‬
‫כמו מקל חוטרא‪ ,13‬פי׳ עושין באמצע כעין מקל כזה ח‪ .14‬ה א ר ך ד ל ‪ ,15‬פי׳‬
‫דלת ובלבד שלא תשחית את הדלית לקרותו מהרה‪ .‬והאומר והארך«‪ 1‬בו׳ו טועה‬
‫והמבין יבין‪ .‬הארך דל‪ ,‬פי׳ כמו נצרה על דל שפתי דתהילות ‪ ,17‬שהיא שפה‬

‫ישראל ע׳ ‪• 777‬שהחק־צה‬ ‫עבורת‬ ‫בסדור‬ ‫וע׳‬ ‫בארבעה‪,‬‬ ‫בד‪.‬‬ ‫כשו‬ ‫‪ .1‬ולא‬ ‫‪977‬‬
‫בפי׳ הדברים‪ .‬והרחיד״א ב‪.‬נחלה קדושים״ )ד‪ .‬ורשא( שא ב שכיא ‪. :‬כזה הגידו בחלום להגאון‬
‫הלא‬ ‫להתסלל‬ ‫לשון‬ ‫בבל‬ ‫שמע‬ ‫הפייט‪,‬‬ ‫כוונת‬ ‫שז ה‬ ‫שפראג‬ ‫שהר״ל‬
‫שהתורה רמזה ארבע‬ ‫ז ק נ י נ ו ‪ ,‬הכוונה דשדחזינן‬ ‫פרשו‬ ‫אשר‬ ‫בארבעה‬ ‫נודעה‬
‫בלשו׳ הגוים כש״ש טט בכתפי פת באפריקי ללשד שיכול לושר ששע בכל לשון‪ .‬והגאון הקדוש‬
‫םהר*ש כ׳ שפי חלום עם הג‪!4‬ון החסיד בעל שגלה עשוקות •שכונת הפייט דבד׳ שקוטות בתלשוד‬
‫בכל ל׳ ב״ב בספ׳ אספקלריא השאירה פי׳ הזוהר וכו ״ הדאון הקדוש‬ ‫אשרו דין זה דששע‬
‫ע׳׳ב(‬ ‫ק״י‬ ‫פיורדא‬ ‫השאירה‬ ‫אספקלריא‬ ‫)ע׳‬ ‫שאסטראפליא‬ ‫•‪!:‬שש־ון‬ ‫ר׳‬ ‫הוא‬ ‫מהר״ש‬
‫‪ . 3‬שוטה לג א‪.‬‬ ‫היא‪.‬‬ ‫בששנ׳ אלו עוברין״ וט׳‪-‬ס‬ ‫פרשו זקנינו‬ ‫‪ .2‬ובפי׳ שח«נ ‪, :‬אש־ר‬
‫ה״ט‪.‬‬ ‫‪ .7‬הל׳ ק*ש פ*ב‬ ‫‪ .6‬שם ‪ :‬רב אשי‪,‬‬ ‫יג ב‪.‬‬ ‫‪ . 5‬ברבות‬ ‫‪ .4‬ש־ם‪.‬‬
‫‪ .8‬ש־ם בהשגות ״כתב הראב״ד ז״ל ויש שוסיפין שלא יאריך באלף שלא יראה באושר אי חד״‪,‬‬
‫ובם׳ האשכול )ד‪.‬יצ׳ אלבק( ע׳ ‪« 14‬וששיע לן דשאן דחטיף באלף ש*פיר דשי״‪ ,‬וע׳ בא‪.‬בודוהם )דפ‪.‬‬
‫‪ .10‬ש־ס ; דייקני דבי רב‪ ,‬אולם בב״י ובראשונים‬ ‫כט ב‪.‬‬ ‫‪ .9‬שנתות‬ ‫ורש־א( כד ב‪.‬‬
‫‪ .11‬שם ‪ :‬״ותלו ליה לכרעיה דה'‪ ,‬השרו לד‪.‬ו לגגיה דחית‪,‬‬ ‫לי׳‪ ,‬ע׳ בדק״ס ש־ס עי ‪.72‬‬
‫סי•‬ ‫‪ .12‬יראים ה־ש־לם‬ ‫ולפנינו נש־שש שדח׳ ער דה‘ ‪.‬‬ ‫הוא ברישו של עולם״‪.‬‬ ‫כלומר ה׳‬
‫‪ .14‬ע׳ באויז ה״א שי׳‬ ‫וע* בפרש״י בשנחוח שם‪.‬‬ ‫‪ .13‬בראי ל לז‪,‬‬ ‫שצט‪ ,‬ריב א‪.‬‬
‫‪ .16‬בן הו‪44‬‬ ‫‪ .15‬בד‪ .‬דלת‪.‬‬ ‫תקש״ט ובתוס' שנחות שם ד״ה ח' שה ש׳הביאו בשם ר״ת‪.‬‬
‫‪ . 17‬קסא ג‪ ,‬וע׳ בפרש״י ובראב״זס‬ ‫בשח*‪ ,:‬אבל השפרש* העתיק כרגיל את לש־ון שחברנו‪.‬‬
‫שפי׳ לשון דלת‪ ,‬והר״י אבן גנ אה‪• ,‬ג־רש־ים ע׳ ‪ 109‬חברו עם דלל‪.‬‬
 ‫‪23‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫עליונה שהיא כמו דל״ח‪ ,‬וכן ועשה אח מאחת מאלה דיהזקא׳‪ 1‬שפי׳ ועשה אחת‬
‫אחת מאלה‪ .‬וה״ר א ל ע ז׳ ז׳ל כתב על תיבת אח כי עכייה יש לה אחוה והיא‬
‫הנאה ותרגום ועבד לאחוהי מחדא מאילין‪.‬‬
‫ל ה מ ל י כ ו ‪ ,‬פי׳ ה״ר ‪ 2‬ז״ל על כן ד׳ של אחד עב‪,‬‬ ‫מ ארי כו‬
‫שצריך להאריך בד׳ כדי שיחשוב שהוא בעובי כל העולם‪ .‬וכשהמליכו בד' רוחות‬
‫יחשוב שאין יודע עומק עשרה עומקים רק הק׳■‪ .‬ואלו הן!‪ ,:‬עומק ראשית ועומק‬
‫אחרית‪ ,‬עומק רום‪ ,‬עומק מטה‪ ,‬עומק ד׳ רוחות העולם‪ ,‬עומק טוב חצדיקים‪ ,‬עומק‬
‫רע רשעים‪ .‬ה מ פ ח ד לא י כ ח ד באמצע ‪ ,4‬פי׳ לא יכחד‪ ,‬לא יעלים‪ ,‬כמו אל נא‬
‫תכחד ממני דעלי ‪ 5‬יכחידנה תחת לשונו« המפחד הירא מן הפוגע‪ ,‬פי׳ אם פגע‬
‫בו הגוי לא יעלים שאילותיו‪ ,‬אלא שואל איד‪'.‬׳ באמצע ברכה או באמצע הפרשה‬
‫או באמצע הפםוק‪ .‬כדתנן ז באמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומ׳ שמשיב‪,‬‬
‫אבל מפני הכבוד משיב אפילו באמצע‪ .‬ן;זי■ מפני הכבוד מפני מי שחיב בכבודו‬
‫כגון רבו‪ h‬או מי שגדול ממנו בחכמה דתני' היה קורא ק״ש ופגע בו רבו או‬
‫מי שגדול ממנו וכו׳ ‪ .9‬יש מי שאומר דווקא שלום שדרך בני אדם להקפיד‪ ,‬אבל‬
‫שאר דברים לא‪ .‬ולעיניין כדכו וקדיש ואמן יש מי שאומר ישתוק !יכוין והר' הוא‬
‫בעונה דאמרינן בלולב הגזול‪ 10‬הוא אומר ברוך הבא‪ .‬והם אומרים בשם ה׳‪ ,‬ו פ י ׳‬
‫ב ק ו נ ט■ ‪ 11‬ובברוך הבא סומכין עליו ואין עונין לא תיבות עצמן ולא הללויה‪.‬‬
‫מיכאן שמי שאינו יודע לא לקרות ולא לענות )אמן ‪ (!2‬אם שמע וכיון לבו אע״פ‬
‫שלא ענה יצא‪ ,‬וכן למתפללים בתוך ציבור וציבור אומר קדיש או יהא שמיד‬
‫דבא מברך‪ ,‬ישתקו מתפילותיהם וישמעו והרי הן כעונין ולכשיאמרו!‪ 1:‬קדוש׳ יחזרו‬
‫לתפילתם‪ .‬וכן תיקן ר ב י ה ו ד׳ ג א ו ן ז״ ל עד כאן ק ו נ ט ׳‪ .‬ומקשי׳ ‪ 14‬עליו כי‬

‫כר״בר‬ ‫וב!ר‪,‬צתם‬ ‫‪ . 1‬יח י‪ ,‬ולפנינו נ םאחד‪ ,‬והעיר במנחח שי ‪. :‬ברוב הספרים •כדז׳ת‬
‫ועי׳ גם בפי׳ רד׳ק שם‪.‬‬ ‫בגיל׳ נ״א מאחת״‪ .‬וכך פי׳ הריי גנאה‪ ,‬שרשים ע׳ ‪20‬׳‪ ,‬את ד‪.‬םלה אח‪,‬‬
‫בפי׳ ם׳ יצירה לר״א‬ ‫‪ .3‬ם׳ יצירה פ״א מה‪ ,‬ועי׳‬ ‫‪ .2‬בכ״י סרצב ‪ :‬הר׳ אלעזר‪ ,‬וכצ״ל‪.‬‬
‫‪ .6‬איוב כ יב‪.‬‬ ‫‪ . 5‬שיא ג יו‪.‬‬ ‫‪ .4‬בד‪ .‬באםצעו‪.‬‬ ‫מגרםיוא )פערםישלא( ב ד‬
‫אדם שהוא‬ ‫‪ .8‬לי׳ בב׳י םרצב‪ .‬ובן פי׳ רש״י כי ספני היראה היא‬ ‫ז‪ .‬ברבות יג א‪.‬‬
‫כי אביו או רבו הוא ‪,‬ספני‬ ‫ירא מפניו שלא יהרגהו‪ ,‬ובן פסק הרטבים פ״ב הטין םהל׳ ק״ש‬
‫וכן פי׳‬ ‫טפני היראה‬ ‫כי אביו ורב־ השוב‬ ‫כתב‬ ‫הכבוד״‪ ,‬אבל הרא״ש )כרכות פ״ב םי׳ ה׳(‬
‫פרושים‬ ‫ברכות‪,‬‬ ‫אוה״ג‬ ‫ע׳‬ ‫דל‪.‬‬ ‫הגאונים‬ ‫בשם‬ ‫שם‬ ‫לברכות‬ ‫בחדושיו‬ ‫הרשב״א‬
‫מרצב‪.‬‬ ‫נשטט ' בכ״י‬ ‫ע״כ‬ ‫‪ .9‬ט״דר״ני׳״‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ובכ״ט‬ ‫טיי׳‬ ‫בהג׳‬ ‫וע׳‬ ‫‪,11‬‬ ‫ע׳‬
‫‪ .12‬לי׳‬ ‫ע׳ ‪. 42‬‬ ‫וע׳ ה״ג הוצ׳ טק״נ‬ ‫‪ . 11‬שם ד״ה הוא אוטר‪,‬‬ ‫‪ .10‬סוכה לה ב‪.‬‬
‫‪ 13‬ברשיי ‪ :‬ולכשיגטרו‪.‬‬ ‫המגיה‪.‬‬ ‫ר‪ .‬טהקי‬ ‫וגם בכ״י‬ ‫שלנו‬ ‫ברשי׳י‬ ‫בב״י טרצב‪ .‬ולא‬
‫שי׳ שב״ד אהרי שהביא בי ״פריה ירכינו שלטה ואבי ריב״ק‬ ‫הרוקח‬ ‫זאת הקשה‬ ‫‪ .14‬קושיא‬
‫ורבוהי׳ פבקו הטתפלל לא יפטיק לענות יהא שטיה רבא או קדיש ובו׳ אלא יש לשתוק לשטוע‬
‫הצבור וכו׳״‪ ,‬ועי׳ גם ברשביא בהדושיו למוכה ובר״ן בפי׳ לרי׳׳ף שם‪ ,‬ועי׳ בתום׳ ב‪.‬רכות שם ר״ה‬
‫שואל ‪, :‬א״ב נראד‪ .‬שטור״ר לענות קדיש וקדושה באמצע ק״ש דאין לך כבוד גדול טוה’ ‪ ,‬וכ״פ‬
‫ה״ר אלחנן )שבה״ל מסי׳ טיו( והראבי׳׳ה‪ .‬ד‪^.",‬י‪ .‬ע׳ ‪ ,28‬והרוקח ותרי״‪ .‬והראי־ם בשם רוב הטפרשיט‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪24‬‬

‫אץ לומר שומע אלא כשמשמיע מתכווין להוציא וציבור אינם מתכוונים להוציא שום אדם‪.‬‬
‫ועור מקשי׳ ראם■ כפ־ מי שמתו ! הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללי] אם‬
‫יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור למודים‪ :‬וכוי׳ ואי אית׳ לפי׳‬
‫ה ק ו נ ט׳ ישתוק וישמע‪ .‬לאו פירכא היא‪ ,‬דווקא במי שהתחיל כבר להתפלל‪,‬‬
‫דההוא דומה למי שאינו יודע לא לקרות ולא לענות‪ ,‬אבל מי ]שלא[‪ 2‬התחיל‬
‫להתפלל לא יתחיל ויענה עמהם ואחר כך יתפלל‪ .‬ומההוא דמי שמתו מוכיח‬
‫דבק’ ש מפמיק ועונה עמהם‪ ,‬מדנקט תפילה ולא ק״ש‪ ,‬שהיה לו לוט׳ אם יכול‬
‫להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור למודים יקרא ק״ש וכו׳ בכלל דמפסיק‪,‬‬
‫דאי אינו מפסיק לישמעינון ק״ש וכ״ש תפילה ‪ ,3‬דתפילה חמירא מק״ש‪ ,‬דאמר׳ בפ׳‬
‫אין עומדין ‪ 4‬שאפילו מלך שואל בשלומו לא יפסיק‪ .‬ובק״ש שואל מפני היראה‪.‬‬
‫אע״ג דאמר׳ התם לא שנו אלא מלכי ישר׳ אבל מלכי אומות העולם«‪ .‬י״ל במלך‬ ‫ל‪.‬‬

‫גוי פוסק ומשיב ולא שואל ובק״ש גם שואל ‪ ,7‬אי נמי כתפילה‬
‫דוק׳ מלך ובק״ש כל גוי‪ .‬ובירושלמי ‪ ,8‬ר׳ חונא בשם רב יוסף ודברת בם מיכאן‬
‫שיש רשות לדבר בם‪ .‬ובפ״ק דיומא‪ ,9‬ודברת בם ולא בתפילה‪ ,‬פי׳ שבתפילה‬
‫פחד אשר ממנו‬ ‫יכול לדבר‪) .‬עוד כעון בם( ‪ 10‬המפחד מן‬ ‫אינו‬
‫אשרי אדם מפחד תמיד ״‪ .‬ונר׳ שהוא עומד כמו מן הקל מדכדך פחד‬
‫לבי ‪ .12‬ואל תתמה אם משקל חזק עומד כי נמצא ושערך צמה ‪ .13‬פתח הסמדד ‪, 14‬‬
‫גם מאז לא פתחה אזנך‪ ,1.5‬ויש לדחות כי כל עיקרם צומח‪ ,‬פותח‪ ,‬פתחה‪ ,‬כמו‬

‫וטסיים ‪,‬וכן דעתי פסכמת אעפ״י שנשאתי ונתתי בדבר בפני הרב ר״ם דרושנבורג והסכים דעתו‬
‫שאין לחפסיק״‪ ,‬ולעומת זה הביאו כהגפי״י הל׳ ק״יש פ״ד הל׳ טו אות פ׳ בשם הר״ם בתשובה‬
‫שפפסיק לענות‪ .‬ובשבה״ל ״וכתב אחי רבי בניפין נר״ו נראה שפותר להפסיק וכו׳ ושאלתי לסורי‬
‫הר״ר מאיר נריו והודד■ לדברי׳׳‪ ,‬וזהו כנראה ר׳ מאיר בר׳ פשה‪ ,‬וע׳ גם באבודרהס )דפ‪ .‬ודשא(‬
‫ד‪ ..‬הרס׳׳ג‪,‬‬ ‫‪ .2‬ב׳ה בכיי מרצב‪ .‬וכצ"־‘‪.‬‬ ‫‪ .1‬ברכות בא ב‪ ,‬וע׳ שם בתד׳ה או‪.‬‬ ‫‪.‬נה ג‪.‬‬
‫■)סדור רם׳׳ג ע׳ פ״ד‪ ,‬וע׳ כהערות המו׳׳ל שם( פסק כרב יהודאי גאון שגם רש״י הכריע כמותו‬
‫)ליעיל ע׳ ‪ 23‬הע׳ ‪ (12‬וב״ב הראבי׳׳ה ״אינו פפסיק לענות אלא שותק' אולם הרוקח שהקשה את אותה‬
‫העוסק בפצוה פטור פן‬ ‫הקויציא שהביא מחברנו כתב ״אבל בתפלה יתפלל לפניו ולא ישתוק‬
‫הפצוה האחרת״ וזאת גם דעת גאון‪ ,‬ע׳ כתבי הגאונים‪ ,‬ג׳ש ח״ב ע׳ ‪ 100‬ובדברי הרל׳ג שב‬
‫ח׳א ע׳ ‪ 42‬ובהע׳ הר״א אפמוביצר שם‪.‬‬ ‫בראבי״ה‬ ‫וע׳ע‬ ‫ע׳ ‪ 101‬ואוה״ג ברבות ע׳ ‪,54-53‬‬
‫‪ .7‬כ״ה בב״י פרצב‪.‬‬ ‫‪ .6‬צ״ל‪ :‬פוסק‪.‬‬ ‫‪• .5‬שם לב ב‪.‬‬ ‫‪ .4‬כרבות כט ב‪.‬‬
‫אכל‬ ‫ה״ט‪,‬‬ ‫והפוסקים אינם פבחיניס בזה בין משיב לבין שואל‪ ,‬ע׳ ברפב״ם הל׳ תפילה פ״ו‬
‫אפשר לדייק כר פרברי רב יוסף המוסבים על הפשנה ‪.‬אפי׳ הפלך שואל בשלומו לא ישיבנו׳■‬
‫‪ .8‬ברבות‬ ‫‪.‬וגם הראיש פ״ה אות יא כתב ״אבל פלכי עכו״ם צריך לפסוק כדי ל ה ש י ב״‪.‬‬
‫‪ .9‬י״ט ב׳‪ ,‬רשיי פי׳ ש־ם כי קיש־ יש רשיות לקראה בקול פה •שאין כן בש״ע‬ ‫פ״ב סהיא‪.‬‬
‫אולם בתום׳ שם ד״ה בם פי׳‬ ‫לעניין הפסקה‪,‬‬ ‫מהירושלמי‬ ‫שהיא בלחש‪ ,‬ולפי״ז אין ראיה‬
‫הר״י )כרבה פשולשת ה א(‬ ‫תד׳ה באמצע ובתום׳‬ ‫כדברי רבנו‪ ,‬וע׳ ת׳י שים ובברכות יג א‬
‫‪ . 11‬משלי כה יד‪,‬‬ ‫‪ .10‬מלים אלו מיותרות הן•‬ ‫ובראבייה ח״א ע׳ ‪.27‬‬
‫‪.14‬־שיה׳«ש ז יג‪.‬‬ ‫‪ .13‬יחזקאל טו ז‪ .‬צפה‬ ‫ופדנרך‪.‬‬ ‫‪ .12‬תהל׳ קיט קסא‪ ,‬וצ״ל‪:‬‬
‫‪ .15‬ישעי׳ פ ח ח‪.‬‬
‫‪25‬‬ ‫ע רו ג ת ה ב ו ש ם‬

‫ופתחו שעריך תמיד! שעיקרו ופתהו‪ ,‬והדו כהפך את התיבה מעבר להבא‪ ,‬ופי׳‬
‫יחיו פתוחים‪ ,‬ולשון לא יסגרו שאחריו מוכיח עליו שפי׳ ופתחו כסו יפתחו‪ .‬והו״ו‬
‫מהפך מעבר להבא ופי׳ יהיו פתוחים‪ .‬תירגם ה מ ת ר ג ם ןיתפתחו‪ ,‬שאם פי׳ ופתחי‬
‫יפתחו בעבור הו״ו שמהפך מעבר להבא‪ ,‬היה להיות אחריו ולא יסגרו‪ 2‬והמבין‬
‫יבין‪ .‬ועיין בזולת אדעה כי אין זולתך לגאול?‪ .:‬אצל צדקה ירצה תשובתכם‪.‬‬
‫פ ר ק י ם ל ה ש י ב ל כ ל ש ל ו מ ו ח י ו‪.‬‬ ‫ב ר י ת ל ה ק י ם‪ 4‬ב י ן‬
‫פי׳ בין ברכה לברכה ובין פרשה לפרשה משיב שלום לכל אדם ודווקא משיב ולא‬
‫שואל‪ .‬ומפני הכבוד שואל בין הפרקים ודווקא לשאול שלום אבל שאר דברים‬
‫אפי׳ בין הפרקים אפיי מפני הכבוד לא‪ .‬ובין ויאמר לאמת ויציב תנן ‪ 5‬בפ״ב‬
‫ואלו הן בין הפרקים‪ .‬בין ברכה ראשונה לשנייה וכין שנייה לשמע בין שמע לוהיה‬
‫אם שמוע ובין והיה אם שמוע לויאמר ובין ויאמר לאמת ויציב ר׳ יהוד׳ אומר‬
‫בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק‪ .‬א׳־ר אבהו א״ר יוחנן הלכה כר■ יהודה «‬
‫דכת׳ ה־ אלהים אמת ‪ 7‬פי׳ ת׳׳ק חשיב בין ויאמר לאמת ויציב כבין הפרקים‬
‫ושואל מפני הכבוד‪ ,‬וקאם׳ ר׳ יהוד׳ בין ויאמר לאמה ויציב כאמצע הפרק לא‬
‫יפסיק לשאול אלא מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ‪ .8‬ו ל ש ו ן ה ״ ג ‪,9‬‬
‫ו ש ש א ל ת ם מ ה ו לספר בקדושה ריוצר‪ .‬כך הראנו מן השמים כשם שאסור‬
‫לספר בקידושא דיוצר כך אסור לספר כקידושא דסידרא מן ובא לציון גואל עד‬
‫׳שיאמר שליח ציבור קדיש‪ .‬ובהלל פוםקין בין הפרקים ‪ ,10‬ואילו הן בין הפרקים‬
‫בין הללויה ללא לנו‪ ,‬בין לא לנו לאהבתי כי ישפע ה׳ ובין אהבתי כי ישמע ה׳‬
‫להודו ובין הודו לאנא ה׳‪ ,‬אבל בין הודו בתרא ליהללוך אינו מפסיק עד שגומר‬
‫מלך מהולל בתושבחות‪ .‬ו כ ן ה ו ר ה רב ה י י ג א ו ן‪ !1‬ודווקא ]בימיס[ שגומרין‬

‫השרשיב‬ ‫בם׳‬ ‫אלו‬ ‫םלים‬ ‫ג׳‬ ‫על‬ ‫כתב‬ ‫כבר‬ ‫ג׳נאח‬ ‫והר׳י‬ ‫יא‪.‬‬ ‫פ‬ ‫שם‬ ‫‪.1‬‬
‫בפי׳‬ ‫זה‬ ‫?*עומת‬ ‫ועי׳‬ ‫ובו״׳‪,‬‬ ‫לא נפתח‬ ‫ונפתחו‪,‬‬ ‫!גם בפקום‬ ‫ע׳ ‪. 418‬הוא ענין הנפעל‬
‫‪ .4‬בד‪.‬‬ ‫‪ .3‬ע׳ לה?^ן סי׳ ליו‪.‬‬ ‫‪ .2‬ר*ל ‪ :‬יםגרו ולא יפגרו‪.‬‬ ‫רש״י לישעי׳ שם‪.‬‬
‫*ז**‬ ‫* ‪*:‬‬
‫בר׳ יהודה‬ ‫‪ . 6‬שם יד א‪ .‬והגי׳ לפנינו‪ :‬הל׳‬ ‫‪ .5‬כרכות יג א‪.‬‬ ‫ובמה׳נ ; יקים‪.‬‬
‫דאטר בין אלהיכס לאמת ויציב לא יפפיק איר אכהו א״ר יוחנן ט׳׳ט דר׳ יהודה דכתיב ובו׳׳׳‪,‬‬
‫וע׳ בדק״ם ע׳ ‪ 64‬כי הראשונים ל״ג ש‪,‬דאםד״ עד ״יפסיק' ויתבן כי לפני טחברנו עוד היתה גי׳‬
‫ע׳ או״ז‬ ‫דנתיב וה׳ אלהים וכו׳״‪,‬‬ ‫את לשון הר״ח ‪.‬לא יפסיק ט״ט‬ ‫יותר קצרה או שהעתיק‬
‫מהל׳ ק׳׳ש‬ ‫פ״ב‬ ‫‪ .8‬וכ״ה לשו׳ הרטבי׳ם‬ ‫‪ . 7‬ירשי׳ י ט‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬וה׳‪.‬‬ ‫ח״א סי׳ ל״ז‪.‬‬
‫‪ .9‬דברים אלו לא מצאתי בה׳׳ג‪ .‬בהוצ׳ טק״נ ע׳ ‪ 22‬נאסר רק ״וטיחייב לטשטע‬ ‫הל׳ י׳יז‪.‬‬
‫אקידושא דםדרא״ )סוטה טס א‪,‬‬ ‫קדושא דסדרא דאשור רבנן האידנא לא טקיים עלטא אלא‬
‫זע׳ כ אוהיג ש־ם ע' ‪ (263‬ובסרע״ג ג׳ א ״ואסור לאשתועויי בין ישתבח לפריפת שטע• ושם ע״ב‬
‫אסור לאשתועויי בין ישתבח לפ׳׳ש ה׳ט דלא צרכי צבור נינהו* והטנהיג‪ ,‬י׳׳א‬ ‫אשרינן‬ ‫«ודקא‬
‫א‪ ,‬כ׳ ״ואין לספר אף בצרכי צבור'‪ ,‬אבל בעניין ‪.‬לספר בקדושה דםדרא' לא טצאתי שום דבר‬
‫בדברי הגאונים או הראשונים‪ .‬ובטואויח סי׳ קלב נאשר רק ‪.‬וצריך ליזהר טאד לאסרו בבונה״‬
‫קדושא דסדדא‪ :‬ובו׳‬ ‫הבנסת קודם‬ ‫שבית‬ ‫לצאת‬ ‫ובב״■• שים הביאו בשם ר״ע גאון •צ״אסור‬
‫‪ .11‬אבודרהם‬ ‫‪ .10‬ברבות יד א‪.‬‬ ‫דדבר שהעולם שתקיים עליו א׳א לזלזולי ביה״‪.‬‬
‫ה׳‪ ,‬בצאת ישראל ששצרים‪,‬‬ ‫עבדי‬ ‫הללויה הללו‬ ‫הן הפרקים‬ ‫‪,‬ואלו‬ ‫ע״ד‬ ‫)דם‪ .‬ורשיא( נ׳ב‬
 ‫ע רו ג ת ה ב ו שם‬ ‫‪26‬‬

‫בהן את הלל‪ ,‬אבל בימים שאין גומרין בז את הלל‪ ,‬אלא קורין בדילוג אפי׳ באמצע‬
‫הפרק פוסק‪ ,‬וכן ראיתי כ ס פ ר ה״ ר מ ש ה ב ״ ר מ י י מ ו ן‪ ,1‬ו ה צ ר פ ת י ס‬
‫א ו מ ר י ם ששני פרקים בהלל אהד אהבתי כי ישמע ה‪ /‬דתנן ‪ 2‬בתמיד נשחט‪,‬‬
‫ר׳ יהוד׳ אומר מימיה של כת שלישי לא הגיע לאהבתי כי ישמע משמע כי אהבתי‬
‫תחילת הפרק‪ .‬וכן ]הודו[ ‪ 8‬ראש הפרק‪ ,‬מדאמר עלה בלולב הגזול ‪ 4‬מיכאן שמצור‪.‬‬
‫לענות ראשי פרקים‪ .‬ש ל ו מ ו ת י ו‪ ,‬מן הדין שלומיו כמו לשלומים למוקש דתהילות ‪.5‬‬
‫רוח יק ים ‪ ,‬כתי׳ בשמואל ס• ולקח דוד את הכינור וניגן בידו ורוח לשאול‪.‬‬
‫ויתכן יטיהיה שם דבר רוח כמו כתב‪ ,‬זמן‪ ,‬מעט‪ ,‬םפר הנאמר בדברי הימים ‪ ,7‬אחרי‬
‫הספר אשר מפרם המלך דוד‪ .‬ה' הספר מוכיח‪ ,‬שיאמ' ספר בלא דביקות כי ה׳‬
‫הדעת לא יבא בתיבה דבוקה‪ .‬בין דבקים ‪ .8‬כת׳ במלכים ‪ 9‬כאחאב ואיש משך‬
‫בקשת בתומו ויכה אח מלך ישר׳ בין הךבלןים ‪ .10‬ובין השריון‪ ,‬הוא לבוש מלחמד‪.‬‬
‫העשוי קליפי ברזל ומדוכקין בראשיהן כריפיון והקליפין נופלין על נקבי שריון‬
‫ונקראים קשקשים‪ .‬קשקשת לכל נקב זסותםין אותו ופעמים נפרדים מצידיהן‪.‬‬
‫וההוא הוא שיריון קשקשים‪ ,‬שנ׳ ושיריון קשקשים הוא לבוש ‪ .11‬ובלשון חכמים‬
‫נקרא שיריון קליפה‪ .‬דאמר בחלק ‪ 12‬לובשי שיריון קליפה על שיש קליפה על חלל‬
‫טבעת‪ .‬רו ח י ק י ם כ י ן ד ב ק י ם ל ד ק ד ק ב א ו ת י ו ת י ו ‪ .‬ע״א וידקדק‪13‬‬
‫באותיותיו בין דבקים‪ .‬דא״ר חמא בר׳ חנינא ‪ 14‬הקורא את שמע ומדקדק באותיותיו‬
‫מצננין לו גיהנם שנ׳ בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון‪ 15‬אל חקרי בפרש אלא‬
‫בפרש‪ .‬והא דתני רב עובדיה ‪ 16‬קמיה דרבא ולימדתם אותם שיהא לימודך חם ‪17‬‬
‫עני רבא בתריה כגון על לבבך על לבבכם עשב בשדך ‪ ,18‬ו א מ ת ו א מ ו נ ה כ י‬
‫כ מ ו ש י ש‪ 19‬ל ה פ ר י ד ב י ן ד ב י ק י ם ש ל כ ל א ל פ ’ א ב י ת ״ א ש ב כ ל‬

‫כתב‬ ‫ר״ד קבהי ו״ל‬ ‫והחכם‬ ‫המצר‪.‬‬ ‫שן‬ ‫גויס‪,‬‬ ‫כל‬ ‫ה׳‬ ‫את‬ ‫הללו‬ ‫אהבתי‪,‬‬ ‫ל‪:‬ד‪,‬‬ ‫לא‬
‫שהוא קודם שן‬ ‫מן השצר אינו תהילת השזשור אלא תחילת השזשור הוא שהודו לה׳ בי שוב‬
‫‪ .1‬הל׳ שגילה וחנוכה פ״ג הל׳‬ ‫השצר״ וזאת היא דעת רה״ג כפי ששוכאת ע״י מהברנו‪■.‬‬
‫וע׳ שואו״ח סי׳ תכ״ב‬ ‫שם ובראביה ח״א ע' ‪, 27‬‬ ‫ש׳ כדבדי דבה כברכות יד א‪ ,‬וע׳ בהגשי׳י‬
‫‪ .4‬סוכה לח ב‪,‬‬ ‫‪ .3‬ב״ה בכ״י מדצב‪ .‬וכצ׳׳ל‪.‬‬ ‫‪ . 2‬פשחים שד א‪.‬‬ ‫וככ״י שש‪.‬‬
‫וע׳ בתד׳ה שבאן■ ״וששא שתחלת הלל עד הודו פדק אחד שדלא עשה בשנהגא דהילולא סישן‬
‫כי גם אהבתי הוא‬ ‫אבל לא הביאו ראיה‬ ‫לדבר עד הודו דבפרק ראשון הבא אחריו וכו׳י‪,‬‬
‫ראש פרק כפי שהביא שחברנו בשם הצרפתים‪ .‬אבל יתבן כי היה לפניו קובין אחר ■טל חושי‪.‬‬
‫‪ .8‬בב״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ . 7‬ב ב טז‪.‬‬ ‫‪ .6‬ש״א טו כג‪.‬‬ ‫‪ . 5‬שט כז‪ ,‬שים‪ :‬ולשלושים‪.‬‬
‫‪ . 11‬ש״א יו ה‪,‬‬ ‫‪• , 10‬טם‪ :‬הדבקים‪.‬‬ ‫‪ . 9‬א כב לד‪ ,‬וע׳ ברש׳׳י שם‪.‬‬
‫‪ .14‬ברכות טו ב‪,‬‬ ‫‪ . 13‬ב״ה בד‪.‬‬ ‫‪ .12‬סנהדדין צ‪-‬ה ב‪.‬‬ ‫דע׳ ברש״י וברד״ק ש*ם‪,‬‬
‫‪ .18‬צ״ל ‪:‬‬ ‫‪ .17‬שם ‪ :‬ליתן דיוח בין הדבקים‪.‬‬ ‫‪ .16‬בדכות שם‪.‬‬ ‫ו־‪ .1.‬תהל׳ סח טו‪.‬‬
‫בתד״ה בין‪.‬‬ ‫שאדין‪ ,‬וע׳‬ ‫פתיל‪ ,‬אתכם‬ ‫יכו'‪ ,‬כי בגם׳ שם שונה עו ד‪ :‬ואבדתם טהרה‪ ,‬הכנף‬
‫שפת עבר״ )הו״ל פאזנאנשקי( ע׳ ‪ 19‬ש*הביא את‬ ‫‪ .19‬צ״ל ‪ :‬כשו כן יש‪ ,‬וע' ב״קונטדם דקדוק‬
‫הדבר‬ ‫הו א‬ ‫על קדיאת שטע‬ ‫הדבר שחייב עליהם‬ ‫‪.‬ואותו‬ ‫טאטר הגם׳ בברכות והוסיף‬
‫כ ו ל ה ״ ‪ ,‬אולם שחבר הקונטרם‪ ,‬שהיה כ•‬ ‫התודה‬ ‫כל‬ ‫ע ל‬ ‫עצ ם ו שחייב ע לי הם‬
‫דורו ורעו של שחברנו‪ ,‬לא הביא את הדש־יטה השפודטת הנמצאת לפנינו‪ .‬לעוטת זה שביא ה״יר‬
 ‫‪27‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫המקרא‪ .‬קשב בשדך ‪ , 1‬לא תסיג גבול ‪ ,2‬מגיד דבריו ‪ ,3‬קד דכא ‪ ,4‬וקד דור ודור‬
‫אמונתו ‪ ,5‬תהלל יה הללויה ‪ ,6‬נפש קבדיו ולא יאשמו ‪ ,7‬את כל אוהביו ואת כל‬
‫הרשקים «‪ ,‬מצמיח חציר לבהמה ‪ ,9‬תשלח חרונך‪ ,10‬ישפוט תבל ‪ ,n‬תהילת ה׳ ידבר‬
‫פי ‪ ,12‬בצל שדי יתלונן ‪ ,13‬ה׳ ימלוך לקולם וקד ‪ ,14‬פקודי ה׳ ישרים ‪ ,15‬ה׳ יברך‬
‫אתכם מאדן ‪, 19‬‬ ‫את קמו בשלום ‪ ,16‬לכל לראש ‪ ,17‬לא‪ ,‬יוכל לשלחה ‪ ,18‬הוצאתי‬
‫ישרים משמחי לב ‪ ,29‬מוציא לחם מן הארין ‪ ,21‬פן נמות ‪ ,22‬בן ‪,‬נקות צ‪ ,2‬בן נון ‪. 24‬‬
‫וחתו מנם שריו ‪ ,25‬ושנאת חמם שנאוני‪ ,‬מזמור ב״נ ‪ ,26‬וינק קל פי ‪ ,27‬רק קין ‪,28‬‬
‫ברקיק עזו ״‪ ,2‬מי יודק קוז אפיך ‪ ,39‬הכנך פתיל ‪ ,31‬דו ירוין צדיק ונשגב ‪ ,:!2‬ה׳ צדיק‬
‫קצין קבות רשקים ‪ ,33‬זכר רב טובך ‪ ,:u‬זכור רחמיך ‪35‬׳ שוכן קד וקדוש שמו ‪,36‬‬
‫בקש שלום ‪ ,37‬ואת תדבר אלינו ‪:!8‬׳ תדק דאמ׳ בירושלמי פ׳ כיצד מברכין ‪ ,S9‬ר׳‬
‫יהיר׳ בריך קומי ר׳ זקירא המוציא לחם מן הארץ׳ וקלסוה כמאן ברב נחמן‪. 10‬‬
‫שלא לקרב ראשי אותיות׳ פי׳ לאו משו׳ דסבירא ליה כרב נחמן אלא כדי שלא‬
‫לקרב ראשי אותיות ‪ ,41‬שאם היה אומר מלך הקולם מוציא היה מקרב הממי״ן כי‬
‫אין נוח להוציא מן הפה‪ .‬והא דפריך התם‪ ,‬מקתה המן הארץ שלא לקרב ראשי‬
‫אותיות‪ ,‬ולא תירץ לו‪ ,‬לא מפני שהוקשה בקירוב אותיות‪ ,‬אלא לא חש לתרץ^‬
‫כי המן הארין לא יבא פי׳ היטיב כמו מן הארץ ‪ . 42‬ויותי כת׳ בפוך ויושק אור‬

‫בן מ א ח )ם׳ הרקטה ע׳ רנב( אחרי שהביא ״מאמר שטיחסיס אותו אל רא־צ הישיבה רבינו םעדיה‬
‫הפיתוטי ז״ל״ הוסיף בי הבאור אטנם ״יותר טוב״ אבל ה״הבלע אינו אסור אך טעלחו פחותה‪ ,‬ועוד‬
‫בי טה שיחדו בזה ק״ש רא‪.‬יה ב י ה ו א ט ו ת ר ב ז ו ל ת ו״‪ .‬וגם רב האי גאון ז״ל פסק ״שא״צ ליתן‬
‫טו‪.,‬‬ ‫יא‬ ‫דברים‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.( 23‬‬ ‫ריזח בין הדבקים בתפלה״ )ע׳ אוה״ג ברכות‪ ,‬פרושים ע׳‬
‫מלכי‬ ‫אלהים‬ ‫הצעיר שטעתי‬ ‫‪ .3‬תהל׳ קטז יט‪ .‬בכ׳י טרצב נו׳ ‪. :‬ואני‬ ‫‪ .2‬שם יט יד‪.‬‬
‫נע שה‪.‬‬ ‫בן‬ ‫עבדיך‬ ‫אל‬ ‫לה‪,‬‬ ‫וה׳ יסלח‬ ‫אלהים טבטחי‪,‬‬ ‫נקטות לי‪,‬‬ ‫האל הנותן‬ ‫בקדש‪,‬‬
‫אליו‬ ‫ויגשו‬ ‫לפני ה׳ ישפוך שיחו‪,‬‬ ‫האדמה‪,‬‬ ‫פני‬ ‫מעל‬ ‫ולכלותם‬ ‫טשה‪,‬‬ ‫אלהיט‬ ‫ויאמר‬
‫ויאמרו*‪ .‬יתכן כי זאת היא הוספת אחד המעתיקים‪ .‬ולפנינו טםודרים הכתובים הנוגעים בדבר‬
‫‪ .7‬שם לד כב‬ ‫‪ . 6‬שם קנ ו‪.‬‬ ‫‪ .5‬שם ק ה‪.‬‬ ‫‪ .4‬תהל׳ צ ג‪.‬‬ ‫לפי א״ב‪.‬‬
‫‪ .11‬תהל׳ צו יג‪.‬‬ ‫‪ . 10‬שטות טו ח‪.‬‬ ‫‪ .9‬שם קד יז‪.‬‬ ‫‪ . 8‬שם קמה כ‪.‬‬
‫‪ .16‬שם‬ ‫‪ .15‬תהל׳ יט ט‪.‬‬ ‫‪ .14‬שטו׳ טו יה‪.‬‬ ‫‪ .13‬שם צא א‪.‬‬ ‫‪ . 12‬שם קמה בא‪.‬‬
‫‪ .20‬תהל׳‬ ‫‪ . 10‬ויקר׳ יט טו‪.‬‬ ‫‪ .18‬דבר׳ בב יט‪.‬‬ ‫‪ .17‬דה״א כט יא‪.‬‬ ‫בט יא‪.‬‬
‫‪ . 23‬ש״א כ ל‪.‬‬ ‫‪ .22‬שטות כ יט•‬ ‫‪ .21‬נוטה הברכה‪ ,‬וע׳ תהל׳ קד יד‪.‬‬ ‫יט יט‪.‬‬
‫‪ . 27‬ישעי׳ ו ו‪.‬‬ ‫‪ .26‬צ״ל ‪ :‬כה יט‪.‬‬ ‫‪ .25‬ישעי׳ לא ט‪.‬‬ ‫‪ .24‬בטדב׳ יג טז‪.‬‬
‫‪ ,31‬כטדב׳ טו לט‪.‬‬ ‫‪ .30‬שם צ יא‪.‬‬ ‫‪ .29‬תהל׳ קנ א‪.‬‬ ‫‪ .. 28‬משלי בג י‪.‬‬
‫‪ .36‬ישעי<‬ ‫‪ .35‬שם בה ו‪.‬‬ ‫‪ .34‬שם קמה ו‪.‬‬ ‫‪ .33‬תהל׳ קכט ד‪.‬‬ ‫‪ .32‬משלי יה י‪.‬‬
‫‪ .39‬כרכות פ״ו ה״א ‪• :‬טם ר׳‬ ‫‪ .38‬דברים ה כד‪.‬‬ ‫‪ .37‬תהל׳ לד טז‪.‬‬ ‫נו טי‪.‬‬
‫‪ .41‬בב״י טרצב‪ .‬נשמט‬ ‫‪ .40‬שם ‪ :‬רבי נחמיה וט״ם היא‪ ,‬ועי׳ בפ״ט‪.‬‬ ‫ירמיה בריך‪.‬‬
‫מן נטי איבא‬ ‫‪ .42‬וע׳ בתום׳ ברכות לח ב׳ ד*ה וחלבתא ‪• :‬ואע״ג דכלחם‬ ‫מ״פי" ע*ב‪.‬‬
‫גם בתום׳ ר״י •טיר דיאון‪.‬‬ ‫ועי׳‬ ‫עירוב שאני התם דקרא כתיב ובו׳ להוציא לחם מן הארץ*‪,‬‬
‫כד ב‪ .‬ובראבי״ה■ היא ע׳ ‪ 86‬כתב לעומת זה על‬ ‫שם‬ ‫ברכה טשולשת כה ב ובתום׳ הרא*ש‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫קושית הירו׳ ‪• :‬ויפה הקשה לו*‪.‬‬
 ‫ה בו ש ם‬ ‫ע ר ו ג ת‬ ‫‪28‬‬

‫ישראל אצל ה׳ יבולוך לעולם ועד ועיין בסוף‪.1‬‬

‫רו ח י ק י מ׳ במו על לבבך‪ .‬ראיתי כתו׳ שמוסיף בירושלמי ‪ 2‬אשר נשבע‬
‫הי‪ ,‬פי׳ צריך בין נשבע לה׳ שיוציא הברת ע׳ היטיב שלא יראה נשבה‪ .‬עוד ‪3‬‬
‫ב י ר ו ש ל מ י שצריך להתיז להתים להתיש ו‪ ,‬פי׳ להתיז ז׳ של למען תזכרו שלא‬
‫יראה תשכרו ‪ ,5‬להתים ם׳ של כי לעולם חמדו שלא יראה סזדו‪ ,‬להתיש ש׳ של‬
‫נשבע‪ ,‬שלא ירא]ה;[ נשבע« או נזבע‪ ,‬ושמעתי שיש להפריד בין אני ה׳ אלהיכם‬
‫ובין אמת‪ ,‬כדי שיאמר הברת א׳ היטיב שאם לא יאמר הברת א׳ של אמת‬
‫היטיב נמצא מחריב את העולם ‪ .7‬וכן צריך להפריד בין ויראו העם ובין את ה׳‪,8‬‬
‫מטעם שכתבתי‪ .‬המעמיד טעם כה׳ העם טועה‪ ,‬בי אז אין נוח לומר הברת א׳ של את‬
‫ועוד כי הטעם בעי העם ולא בה׳‪ ,‬תנן בפ׳ מקום שנהגו ‪ ,9‬ששה דברים עשו אנשי‬
‫יריחו על שלשה מיחו בידן ועל שלשה לא מיחו בידם ‪) ,10‬וכוי( אילו שלא מיחו‬
‫בידן מרכיבין דקלים כל היום וכודכין את שמע‪ .‬גמר׳ ‪ ,11‬היכי עבדי אמר רב יהוד׳‬
‫אומרים שמע ישר׳‪ .13‬ואומי בירושלמ׳ ‪ ,12‬שלא היה מפםיקין בין אחד לברוך‪ .‬רבא‬
‫אמד מפסיקין היו אלא שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע היום על לבבך ולא‬
‫מחר על לבבך ‪ .14‬וכת׳ ה ״ ר א ל ע ז ׳ ז״ל אע׳׳ג דלא‪ ,15‬מיהו בידם וגם לולב ‪,17‬‬
‫הגזול אמרינן אפםוקי מילת׳ לאו כלום היא‪ ,‬ירא שמים יהא זהיר להפםיק בין‬

‫‪ .3‬בנ״י טרצב‪ .‬נו׳; נראה ם ברי‪.‬‬ ‫‪ .2‬כרכוח פ״ב ה״ד‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע׳ לעיל ח״א ע׳ ‪.40‬‬
‫‪ .4‬לפנינו בידו׳ שם‪ :‬ר׳ לוי בר סוסי צריך להתיז לטען תזכרו ר׳ יונה בשם רב חסדא דריך‬
‫להתיז כי לעולם חסדו ובראבי״ה ח״א ע׳ ‪ 27‬הביא את שני חםאטרים בשם ר׳ לוי ובשרידי‬
‫לא טצאתי‪.‬‬ ‫בטלואו‬ ‫ואת נוסח הטחנר‬ ‫לעולם חסדו״‬ ‫כי‬ ‫ד‪.‬ירושלםי ע׳ ‪ 7‬״צריך להתים‬
‫ואם יקראנה‬ ‫להתיז בכת‬ ‫‪ .5‬ע׳ בפרדס )חוצי עהרענרייך ע׳ שכה( ‪ :‬״ז׳ שלטען תזכרו צריך‬
‫בשפה רפה טשטע קריאתה ש׳ )כצ״ל( ונראה באלו אוטר לטען תשכרו והנן אל תהיו כעכדיש‬
‫טו ב ד״ה בין ובשבה״ל סי'‬ ‫הטשטשיס את הרב על טנת לקבל פרס* וטעם זה הביאו בתום׳‬
‫אם‬ ‫ויבולו‬ ‫״ב ט ד ר ש‬ ‫זצ״ל״‪ .‬וברוקח סי׳ ש׳׳ב‪:‬‬ ‫שלטה‬ ‫רבינו‬ ‫טו‪ ,‬ז׳ םע״ב׳ ‪,‬בשם‬
‫ושברתם״‪ .‬ובתום׳ עה״ח )הדר‬ ‫יקרא‬ ‫פן‬ ‫ב ה ו ק ו ת י וזכרתם את כל טצות ה׳ צריך לדקדק‬
‫זקנים‪ ,‬ליוורנו ת״ר( נז א׳ ״ולהתיז כטו כן בסשך דחסדו כי היכי דלא לישתטע חד דו וטשתטע‬
‫♦שתים וטשתטע שהן •שתי ר׳‪ 2‬ויות ובו׳״‪ ,‬ולפי׳׳ז יש לתקן את לשו׳ הטחו״ו ע׳ ‪, ,437‬דלא לישתטע‬
‫‪ .6‬נ׳שבע בסוין‬ ‫ח״א ע׳ ‪.319‬‬ ‫גינצבורג‬ ‫והדושים לירושלטי לר״ל‬ ‫חדו״‪ ,‬וע׳ בפרושים‬
‫אלחיכם לאטת ויציב לא‬ ‫יהודה דאטר בין‬ ‫‪ . 7‬אע״פ שאטרו כי »הלכה כר׳‬ ‫שסאלית‪.‬‬
‫ביניהם וכ״כ האבודרהם ד‪ .‬ודשא‪ ,‬כד ג‪.‬‬ ‫יפסיק' )ברכות יד א(‪ ,‬הרי הטחבר אוטר להפריד‬
‫‪• . 8‬שטות‬ ‫חלי‪ 7‬ת וחם‘ ‪.‬‬ ‫האלף‬ ‫תבלע‬ ‫‪,‬וצריך ליתן ריוה בין אלהיכם לאטת בדי שלא‬
‫‪ .11‬שם נו א‪.‬‬ ‫‪ . 10‬ט‪.‬ועל״ ע*כ לי׳ בכ״י טרצד‪.‬‬ ‫‪ .9‬פסחים נה ב‪.‬‬ ‫יד לא‪.‬‬
‫אחד לואהבת׳׳ ובתד״ה לא ;‬ ‫‪] .12‬ה׳ אלהינו ה׳ אחד ולא היו טפםיקין[ ופי׳ רשיי שם »בין‬
‫טאיר לפי ר׳‬ ‫ר׳‬ ‫של‬ ‫היא דעתו‬ ‫‪ .13‬פסהים פ״ד ה״ט‪ ,‬זאת‬ ‫‪.‬בין שטע ישראל לשם״‪.‬‬
‫תוספות טנחות עא א‬ ‫יוסי א־ר זעירא ובטותו טפרש• טחברנו את דעת רב יהודה כבבלי‪ ,‬וע׳‬
‫שם ‪ :‬אעפ״י שלא‪.‬‬ ‫‪.:5‬‬ ‫‪ .14‬ט״דטשטע״ עד כאן לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫ד״ה ובורבין‪.‬‬
‫‪ .10‬צ״ל ‪ :‬בלולב‪ ,‬סוכה לט א ושט ״אסוקי טילתא לית לן בדי'׳ ופי׳ רש״י ‪ :‬״הואיל ובונתו‬
‫י‬ ‫י‬
‫לגטור לית לן כה״‪ ,‬אם טפסיק הוא בין ברוך הבא ובין בשם ה׳‪ ,‬ובבן גם שם לא טקפידיס‬
‫לענ־ין הפסקה ובכל זאת ירא שטים ובו׳‪.‬‬
‫‪29‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫אחר לברוך לפי הירושלמי׳ ובין היום לעל לבבך ‪ 1‬ובין היום ללאהבה את‬
‫ה ‪ /‬ובין ה׳ לאחד צריך להפסיק שיש פםיק‪ 2‬ביניהם‪ .‬ואנשי יריחו היו מפםיקין‬
‫שאם לא חיו מפסיקין היח מוחים בידם אחרי שיש פסק ביניהם‪ .‬וה״נ בפ׳ מקום‬
‫שנהגו!‪ n :‬יהוד׳ אומ׳ מפסיקין היו ובו׳‪ .‬אך לר׳ מאיר דאמי שהיו אומרי׳ שמע‬
‫ישר׳ וגומ׳ ולא היו מפסיקין משמע שגם בין ה׳ לאחד לא היו מפםיקין‪ ,4‬אעפ״ב‬
‫לא מיהו בידן‪ .‬ובירושלמי בדברי ר׳ מאיר שלא היו מפטיקין כין תיבה לתיבה‪.‬‬
‫ו ר א י ת י כ ת ו ב ב ת ש ו ב ו ת ‪ 5‬שהלכה כדברי שניהם להחמיר‪ .‬והמבין יבין‪.‬‬
‫ךוח יקים‪ .‬כת׳ ר ש ב ״ ם ז ״ ל שאם לא דקדק באותיות להפריד יצא‪ ,‬כדחנ׳ ‪(i‬‬
‫בפ׳ היה קורא לא דיקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא‪ .‬ופסק בגמ׳ ‪ 7‬כוותיה‪,‬‬
‫ותימה הא מולמדתם אותם ילפינן שיהא לימודך הם‪ .‬וכל כי האי נוונא אמרינן‬
‫אם לא יהיה כן פסול׳ כמו וכתבתם וקשרתם כתיבה תמה‪ ,8‬קשירה תמה ‪ .9‬ואם‬
‫יש נקב שאין הדיו עוכר עליו‪ ,10‬או נפסקה הרצועה פסולה ‪ .11‬ונ״ל דכל הנך‬
‫דנפקי מולמדתם שיהא לימודך תם‪ ,‬ועני רבא בתריה כגון על לבבך וכו׳‪ .‬ודאי אינו‬
‫יוצא והא דפליגי ר׳ יוסי ור׳‪.‬יהוד׳ בקרא ולא דיקדק באותיותיה והלכה )כר׳‬
‫יהוד׳( בתרויהו‪ ,12‬אין פירושו באותותיה׳ כגון על לבבך וכיוצא בהן‪ ,‬אלא פי׳‬
‫אותותיה הן חגין וניקוד וכיוצא בהן ‪ ,13‬כאשר הוכחתי בפיוט ידיד עליון אצל ושים‬
‫אותות עלי אותות ‪ .14‬והא דאמר׳ התם אמר רב המא בר גוריא ‪ 15‬כל הקורא את‬
‫שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם‪,‬וקאמ׳ ואמ׳ בו״וס! ולא ‪ 17‬משום־ דפי׳‬
‫אותותיה כגון על לבבך דעני רבא בתריה אלא מילתא באפיה נפשא היא‪ .‬ונר׳‬
‫הא דאמדינ׳ נפסק הרצועה או אם הדיו עובר על הנקב פסולה‪ ,‬היינו לחזר אחר‬
‫הכשר‪ ,‬ואם חזר ולא מצא הכי נמי דכשר‪ ,‬וכתבתי בפיוט שש מאות ‪ .18‬ולשון ה״ר‬
‫מ ש ה ב ״ ר מ י י מ ו ן ‪ 19‬כיצד ידקדק שלא יירפה את החזק ולא יחזק הדפה‬

‫והוסיף ‪ :‬״אלא ליטא היום‬ ‫של רבא; ובסרע״ג ר א הני או‬ ‫‪ .1‬פסחים נו א מאמרו‬
‫והדר‬ ‫וליפםיק‬ ‫היום‬ ‫אתכם‬ ‫מצו ה‬ ‫א נ כי‬ ‫אשר‬ ‫על לבבך‪,‬‬ ‫והדר‬ ‫וליפסיק‬
‫ליקרי לאהבה* ובפרדס )הוצ׳ עהרענרייך( ע׳ צ ״וכד מטי היום על ל בנ ך לי שתביק וחזר לומד‬
‫סי׳ ש־כ ובאבודרהם נ׳׳ד ע״ג‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ 15‬וברוקה‬ ‫בם׳׳‪ ,‬וע׳ באשבול‬ ‫וכל כיוצא‬ ‫על ל בנ ך‬
‫‪ .4‬בכ׳׳י מרצב‪ .‬גשמט ם*םשמע• ע*כ‪.‬‬ ‫‪ .3‬פסחים שם‪.‬‬ ‫‪ . 2‬בכ״י מרצב‪ .‬פסק‪ .‬והבונה ל^פסק*‪.‬‬
‫שהביא את הירו׳ ‪:‬‬ ‫בסדור ו' א׳ אחרי‬ ‫הכריע רע״ג‬ ‫וכך‬ ‫י־׳‪ .‬הבונה כני לתשובות הגאונים‪,‬‬
‫קא שמעינן‬ ‫מ״ם‬ ‫לתיבה ובו׳‬ ‫•שלא היו םפסיקים בין תיבה‬ ‫בתוב בפירוש‬ ‫״ובגמרא דא׳י‬
‫אבל הר׳׳ת הכריע‬ ‫לאפסוקי בין תיבה לתיבה ובין אחד לכרוך״ והוא בדברי שניהם להחמיר‪,‬‬
‫ד‪ .‬שם ע׳׳ב ״הלנה כדברי‬ ‫‪ .0‬ברכות טו א‪.‬‬ ‫בר׳ יהודה‪ ,‬עי׳ בפהר״ח פסחים שם‪.‬‬
‫יוסי דלא בעי דקדיק׳׳ וכ'פ בש־אלתות סי׳ קג‪.‬‬ ‫•שניהם להקל״ ופרש״י ר״ה הלכה‪ :‬״בדברי ר׳‬
‫‪ . 11‬מנחות שם‪.‬‬ ‫‪ .10‬שבת קח אי‬ ‫‪ .9‬מנחות לה ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬שבת קג ב‪.‬‬
‫‪ .13‬וכעין זה פי׳ תר״י ‪, :‬קרא ולא דקדק באותיותיה אין זה‬ ‫‪ .12‬צ״ל ‪ :‬בתרויהו להקל‪.‬‬
‫א בל הדקדוק‬ ‫הדקדוק שיתן ריוח בין הדבקים שזה דבר אחר הוא שהוסיף רבא זאמר אח״ב‪,‬‬
‫‪ . 5‬בברבוה טו ב ‪ :‬ר׳‬ ‫‪ .14‬ר׳ להלן‪.‬‬ ‫ש־הזבירו כמשנה שלא ירפה את הדגש ומ'*‪.‬‬
‫‪ .16‬הבונה למאמר 'השני של רי חמא המתחיל ״ואמר״ ובבל זאת אין‬ ‫הטא‪ .‬בר חנינא‪.‬‬
‫‪ .18‬להלן סי׳ ע׳ א‬ ‫‪ .17‬צ׳ל ‪ :‬לא‪.‬‬ ‫המאמר הקודם מוסב על דברי רבא‪.‬‬
‫‪ .19‬הל׳ ק״ש פ״ב הל‘ ט׳ ושם ‪ :‬ידקדק ישמור‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪30‬‬

‫ולא יניד הנע ולא יניע הנה לפי שצריך ‪ 1‬ליתן רוח בין ‪ 2‬כל שתי האותיות‬
‫הדומות זו לזו‪ .‬המדקדק בדברי ה״ ר מש ה‪ ,‬לפי שצריך ליתן רוה‪ ,‬ימצא כי םברתו‬
‫כסברתי י ר א ו ע ש ה כ ר ב י ומ י ‪ ,‬פי׳ כר׳ יוסי שמצריך להשמיע לאזנו ‪.4‬‬
‫שמ׳יע ישדא״ל יהו״ה בגימ׳ השמ״ע לאזנך ובכ״ל לשו״ן ‪ .6‬וא״ת והא כר׳ יהוד׳‬
‫פסקינן בפ״ב ולא כר׳ יוסי הני מילי בדיעבד‪ ,‬אבל לכתחילה צריך שישמיע לאזנו‬
‫וזהו שיסד ו ה א ז נ ת ל מ צ ז ת י ו‪ ,‬כלומ׳ והאזנת מה שאמרתי לך יריז ועשה כרכי‬
‫יוסי שזהו למצותיו‪ .‬כלומר למצוד‪ .‬לכתחילה‪ .‬מ״מ מה שעשה כרבי יוסי לא טוב‬
‫עשה׳ דמשמע אבל לר׳ יהוד׳ אפילו לכתחילה אין צריך להשמיע לאזנו וטעות הוא‬
‫ובפ״ב דמנילה ‪ 7‬השתא דאתית להכי אפי׳ תימא ד׳‬ ‫מדאמ׳ בפ׳׳ב דבדכות‬
‫יהוד׳ ברב כבירא ליה וכו׳‪ .‬ו כ ן פ ד ״ ח ‪ 8‬דלית הילכתא כמ׳׳ד ד׳ יהודה לכתח׳לה‬
‫לא בעי‪ .‬ונכונו דבריו מדאמר)! אי אמר הלכה כר׳ יהודה שאמר משוב‪ :‬ד׳ אלעזר‬
‫בן עזריה ה׳׳א צריך ואין לו תקנה וכו׳‪ .‬והשתא יש לדקדק אי אמרת בשלמא ר׳‬
‫יהודה לכתחילה בעי אע״ג דקאמר צריך ואין לו תקנה מ״מ הך דתני׳ לא יברך‬
‫אי אמרתר׳ יהודה אפי׳ לכתחילה לא‬ ‫אלא‬ ‫המזון בלבו ד־ יהודה היא‪.‬‬ ‫כת‬
‫בעי‪ ,‬א״כ ההיא דלא יברך לא ר׳ יוסי ולא ר׳ יהודה ולא ר׳ אב״ע‪ .‬והא‬
‫דקאמ׳‪ ,‬אי אמ׳ הלכה כר׳ יהודה הוה אמינא אפי׳לו לכתחילה ומשמע דר׳ יהודה‬
‫אפילו לכתחילה לא בעי‪ ,‬למ׳׳הס! דה״׳פ ה״א דר' יהודה אפילו לכתחילה לא בעי‬
‫קמ״ל הלכה כר־ יהודה שאמר משום ראב״ע וכרכיה כבירא ליה‪ .‬ה ו כ ח ה‬
‫ש ה ו כ ח ת י ‪ .‬דאי ר־ יהודה אפי■ לכתחלה לא בעי ‪ 11‬א״כ ההיא דלא יברך ■לא‬
‫ר׳ יוכי ולא ר׳ יהודה ולא ר׳ אב״ע‪ .‬לאו הוכחה היא דהתס אמרינ׳ דבשאר מצות‬
‫דברי הכל יצא ‪ ,12‬א״כ ההוא דלא יברך הייתי מעמיר כר׳ יוכי‪ ,‬אך כירושלמי ‪13‬‬
‫מצות ‪ .14‬וי״למה שעשה פייט כרבי יוכי‬ ‫לר׳ יופי בין ק״ש לשאר‬ ‫חילוק‬
‫לאו לאפוקי מדר׳ יהודרי‪ ,‬אלא לאפוקי מדר׳ מאיר‪ ,‬דאמרעל לבבך בכוונת הלב ‪15‬‬
‫הכתוב מדבר‪ ,‬כדאית׳ בריש היה קורא‪ .‬וא״ת א״כ למה עשה כרב יוכי היה לו‬
‫לעשות כר׳ יהוד־ לאפוקי מר׳ מאיר‪ .‬וי״ל לפי שנחלקו אמוראים בדברי ר׳ יהודה‬
‫מי שאומר הא דירי׳ והא דרכיה ם״ל דר׳ יהודה אפילו לכתחילה לא בעי‪ ,‬מי‬
‫שאומר כרכיה םבירא ליה דר׳ יהוד־ רווק׳ בדיעבד לא בעי אבל לכתחילה כעי ‪.16‬‬
‫פ״א ועיקר והאזנת למצותיו‪ ,‬פייט תפש לו שיטת ידושלמ׳ שאין חילוק בין ק׳׳ש‬
‫לשאר מצות ומהאי קרא יליף בירושלמי שבכל הברכות צריך להשמיע לאזנו‪ .‬ו ז ה‬
‫■לשון י ר ו ש ל מ ׳ כפ״ב דבדכות ‪ ,17‬תני נתפלל ולא לחשמיע לאזנו לא יצא ‪18‬‬

‫‪ .2‬בין הדבקים בין כל‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם ; לפיבך צדיך‪ ,‬ולפי גי׳ וו אין םקום לדיוקו‪.‬‬
‫‪ .3‬כי הבחין בין דקדוק באותיות לבין דוח‬ ‫ובכ״י תימני לי׳ )ע׳ בש״נ בהוצ׳ פאגי(‪.‬‬
‫‪ . 7‬כ א‪.‬‬ ‫‪ .6‬טו ב‪.‬‬ ‫‪ .5‬ע׳ לעיל ע׳ ‪.21‬‬ ‫‪ .4‬ברבות ט א‪.‬‬ ‫כין הדבקים‪.‬‬
‫‪f(3‬׳‪ ,‬לאו‬ ‫‪ .9‬ברכות שם ע״ב‪ ,‬וע׳ כחדושי הרשב״א שם‪.‬‬ ‫בהר׳׳ח למגלה שם‪.‬‬ ‫‪ .8‬ע׳‬
‫‪ .12‬בדבר׳־‬ ‫‪ ,11‬ט״קט׳׳ל׳׳ ע״ב נשמט בב״י מרצב‪.‬‬ ‫מלתא היא‪ ,‬וע׳ רש״י שם ד״ה הוה‪.‬‬
‫רב יוסף בלישנא בתרא שם‪ ,‬וע׳ כתד^ה ‪ 1,‬בל ובתום׳ חר׳׳י שירליאון )ברכה משולשת{ ז׳ א׳‪.‬‬
‫‪ . 15‬לפנינו ‪ :‬אחר בונת הלב‪ ,‬אבל בכ״י הגי׳ בבונת‪,‬‬ ‫‪ .14‬צ»ל ]קשה[•‬ ‫‪ .13‬ברכות פ׳ד ה״ד‪.‬‬
‫‪ .18‬ולפנינו יצא ‪ :‬וכך‬ ‫‪ .17‬ה״ד‪.‬‬ ‫‪ . 16‬ולבן נקט כרי יוסי‪.‬‬ ‫ע׳ דקי׳ם ל״ה א׳‪.‬‬
‫ד‪,‬יא בחדושי הרשב״א לברכות לא א שהביא את דברי הירושלמי‪ ,‬וע׳ באהוצו״י ע' ‪ ,51‬ולענין‬
‫‪31‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫את‬ ‫יוסי ההיאדתנינא התם ‪ 2‬הקורא‬ ‫למה ‪ 1‬נצרכה לר' יוסי הי דין ‪n‬‬
‫שמע ולא השמיע לאזנו ‪ 3‬לא יצא ובר א״ר אסי ‪ 4‬הוינן סכירן למימר מה פליגין‬
‫ס יוסי ורבנן בשמע דכת׳ בה שמע הא ‪ 5‬מצות לא מן מה דאמ־ ‪ 6‬רב מתנא ר׳‬
‫יומי היא הוי אומר היא שמע היא כל מצות ‪ ,7‬מאי טעטא דר׳ יומי‪ ,‬והאזנת‬
‫למצותיו שמע באזנך מה שפיך מדבר‪ .‬והפייט שעשה ‪ n t‬ועשה כרב יומי כלומי־‬
‫כי היכי דלר׳ יומי אין הילוק בין ק״ש לשאר מצות מוהאזנת למצותיו דלא יצא‬
‫ה״נ לד׳ יהודה לכתחילה‪ .‬אך בתלמוד שלנו דווקא בדךש פליגי׳ אבל בשאר מצות‬
‫‪.‬ד״ה יצא‪ ,‬והא דכת׳ הסכת ושמע ההוא בדברי תורה כתיב‪ .‬מ י ה ו ה פ י י ט‬
‫ת פ ש לו ס ב ר ת י ר ו ש ל ם ׳‪ .‬כאשר כתבתי ועיקר‪ .‬אמנם גם בתז־מוד יש‬
‫מי שמדבר דלר׳ יוסי גם ברכות ‪ 8‬לא יצא‪ ,‬דאמר בפ״ב במאי אוקימת׳ כד׳ יוסי‬
‫אלא הא דתני׳ לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך ‪ 9‬מני‪ ,‬אי ר׳ יומי‬
‫הא אם׳ אפי׳ בדיעבד לא יצא‪ .‬כתב ה ״ ד ־‪ :‬־ה ב ״ ר מ י י מ ו ן ס ! כל הברכות‬
‫צריך שישמיע לאזנו ואם לא השמיע ‪ !1‬יצא בין שהוציא בשפתיו בין שהרהר ‪12‬‬
‫בלב‪ .‬ה ״ ר ש מ ח ה כתב אע״ג דיצא בדיעבד בלא השמעת אזן בעינן שיוציא‬
‫בשפתיו ‪ ,13‬דכת׳ ודברת בם לדבר בם‪ ,‬דכל היב' דכת' דיבור ממעט הירהור בפ׳‬
‫שואל ‪ !4‬אומר אדם לחבירו הנראה שחמעוד עמי לערב‪ ,‬ופסיק ר' יוחנן כר׳ יהושע‬
‫בן קרחה‪ .‬ודייק טעמא דר׳ יב׳׳ק דכת׳ ממצוא חפצך ודבר דבר ‪ 15‬דבור אפו‬
‫והידהור מותר‪ .‬ובפ׳ מי שמתו‪ 16‬פליגי רבינא ורב חםדא אמתני׳ בעל קרי מהרהר‬
‫‪-‬כלבו‪ ,‬אמ־ רבינ׳ זאת אומרת הרהור כדיבור דמי‪ ,‬רב הפדא אמ׳ לאו כדיבור דמי‪.‬‬
‫■ו פ ר ’ ח ‪ 17‬כרב חסדא דהא ר׳ אדא מפ׳ לטעמיה‪ .‬ובירושלמי ‪ 18‬בעל קרי מהרהר‬
‫בלבו )מהו מהרהר בלבו( ‪ , 19‬מהו'מהרהר ברכות במקום שאין מים וכר׳ מאיר‬
‫דתני בעל קרי שאין לו מים לטבול קורא ק״ש ואינו משמיע לאזנו‪ .‬פ ר ״ ח ‪20‬‬
‫■כתלמוד ארץ ישר׳ ‪ 2:‬מהו מהרהר ברבות‪ ,‬שמעינ׳ מינה דק״ש מוציא כשפתיו ‪,22‬‬
‫אלמא אפי׳ לר׳ מאיר דאם׳ אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואין צריך להשמיע‬

‫ע׳ ‪18‬‬ ‫ה׳׳א‬ ‫ליברםן‬ ‫?*ריע‬ ‫ובתו״ר‬ ‫ט׳‬ ‫פ״ג‬ ‫כרבות‬ ‫בתום'‬ ‫בתפלה‪ ,‬ר׳‬ ‫השמעת קול‬
‫‪ . 1‬שם ‪:‬‬ ‫תל׳׳ח‪.‬‬ ‫ע׳‬ ‫כ״ג‬ ‫סיני‬ ‫לוין‪,‬‬ ‫הוצ׳ רב׳׳ם‬ ‫מ׳ג‪,‬‬ ‫פי׳‬ ‫מנהגיס‬ ‫ובחלופי‬
‫‪ . 4‬ינשמט ‪:‬‬ ‫‪ .3‬לי׳ בירו׳ ובכ״י מרצב‪ .‬תטן‪.‬‬ ‫‪ . 2‬שם ; הדא דתנינן‪.‬‬ ‫לסי‪.‬‬
‫‪ .6‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .5‬שם ‪ :‬שאר כל המצור‪.‬‬ ‫‪ .5‬בירו׳ יוסי‪.‬‬ ‫יצא ור׳ יוסי אומר‪.‬‬
‫‪ .8‬בכ״י‬ ‫שאר כל המצות‪ ,‬ולפנינו הלשו׳ מתוקן יותר‪.‬‬ ‫‪ .7‬שם ‪ :‬הוי היא‬ ‫מן דמר‪.‬‬
‫‪ .10‬הל׳ ברבות‬ ‫‪ .9‬בכיי טרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬לא יצא וצ״ל יצא‪.‬‬ ‫מרצב ‪ :‬כשאר מצות‪.‬‬
‫‪ .13‬וכיב תר׳׳י כרכות סי׳ מג ‪:‬‬ ‫‪ .! 2‬שם ‪ :‬שכירך‪.‬‬ ‫‪ .11‬שס ‪ :‬השמיע לאזנו‪.‬‬ ‫פ״א ה״ו‪.‬‬
‫שלא השמיע לאזנו ביון‬ ‫״האי דאמרינן בלבו לא במחשבה לבד קאמר ובו׳‪ ,‬אלא ר׳׳ל אע״פ‬
‫‪ .16‬ברבות כ ב‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ישעי׳ נח יג‪.‬‬ ‫‪ .14‬שבת קב א‪.‬‬ ‫שחתך בשפתיו יצא׳׳‪.‬‬
‫‪ , 17‬מובא בתום׳ שם ד«ה ורב ובראבי״ה ח״א ע׳ ‪ 39‬ובאויז היא סי׳ קי׳־ז‪ .18 .‬ברכות פ״ג היד‪.‬‬
‫‪ .20‬לי׳ בראשונים הנ״ל ונמצא בב׳׳י בריט‪ .‬טוזיאום )ע׳ אוה״ג‬ ‫‪ . 19‬לי׳ שם ומיותר הוא‪.‬‬
‫‪.‬ברכות‪ ,‬פי׳ הר‪-‬ח‪ ,‬ע׳ ‪ (19‬וספק גדול הוא אם הראיה טפ׳ השואל היא מלשו׳ הר״ח‪ ,‬שהרי לפי‬
‫ח״א ע' ‪ (39‬בהערתו‪.‬‬ ‫אפטוביצר )ראבי׳׳ה‬ ‫וצדק הר׳׳א‬ ‫של ר׳ שמחה׳‬ ‫מחברנו היא לשו׳‬
‫שם‪.‬‬ ‫ולא בב״י‬ ‫הר*ח‬ ‫של‬ ‫המקורי‬ ‫לשו׳‬ ‫שלפנינו‬ ‫ונראה‬ ‫שם ‪ , :‬ירושלם׳‪,‬‬ ‫בכ״י‬ ‫‪.21‬‬
‫‪ .22‬עביל הר״ח‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪32‬‬

‫לאזנו‪ ,‬דצריך להוציא בשפתיו‪ ,‬מאי דפריך בפ׳ מי שבתו אלא מאי הרהור‬
‫כדיבור‪ 1‬יוציא בשפתיו‪ ,‬ומשמי דהרהור דק׳ש אינו מוציא בשפתיו‪ .‬אית לן לפר׳‬
‫יוציא בשפתיו היינו ישמיע לאזנו ומשום דקרי לדיבור בלחש הרהור קרי למשמיע‬
‫לאזנו מוציא משפתיו‪ .‬ודווק׳ בק״ש‪ ,‬אבל בברכותיה דרבני ראיית קרי דוחה אותם‪,‬‬
‫מיהו פ ר ״ ח כ ו ל ה ם ו ג י א בברכות עד כאן דברי ה ״ ר ש מ ח ה ז״ ל‪.‬‬
‫ו א נ כ י ע פ ר ו א פ ר שכת׳ כל היכא דכת׳ דיבור ממעט הירהור וכת׳ דהלכה‬
‫כרב חםדא דהירהור לאו כדיבור דמי אפי׳ בברכות ובברכות לא כתוב דיבור‪ .‬עוד‬
‫תמהתי‪ ,‬מ ה הי ה צ ר י ך ל ה ב י א מ י ר ו ש ל מ ׳ דמהרהר דמחנית׳ היינו מהרהר‬
‫דאמר בההיא‬ ‫בברכות אבל קיש קורא‪ ,‬ה ל א ב ת ל מ ו ד ש ל נ ו מוכיח כן‪,‬‬
‫שמעת׳ ‪ 2‬תנן היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעלקרי לא יפסיק אלא יקצר‪ ,‬טעמי‬
‫דאתחיל הא לא התחיל ו‪ :‬לא יתחיל‪ ,‬שאני תפילה דלית בה מלכות ‪ ,4‬הרי ברכת‬
‫המזון״ דלית בה מלכות שמים ותנן על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו‪.‬‬
‫אלא היינו טעמי דק״ש וברכת המזון דאוריית׳ ‪ 6‬וק״ש דאית בה מלכות שמים וכו׳‪.‬‬
‫אלמא מהרהר דמתני׳ היינו בברכות‪ ,‬אבל בק״ש מוציא בפה דומיא דתפילה ‪7‬‬
‫וברכת המזון‪ ,‬ותו פרכיג׳ התם תנן ^ בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה‬
‫ולא לאחריה׳ ואי ם״ד אמת ויציב דאוריית׳ לאחריה אמאי ]אינו[ ‪ 9‬מברך טעמ׳‬
‫מאי דקא בעי לארכורי יציאת מצרים‪ ,‬הא אדכר ליה בק״ש‪ ,‬וליטא אמת ויציב‬
‫ולא בעי ק״ש‪ ,‬ק״ש עדיפא דאית ביה הרחי‪ .‬אלמ' דק״ש מוציא בפה ולא מהרהר‬
‫ולא כפר״ש דמהרהר ק״ש בלבו ואינו מברך אפי׳ בהרהור‪ .10‬דתניא בהדיא ‪ 11‬בעל‬
‫קרי שאין לו מים לטבול קורא ק״ש ואינו מברך לא לפניה ולא לאהריה‪ ,‬אבל‬
‫יש לו מים לטבול מהרהר בלבו ואינו מוציא בשפתיו‪ .‬ו מ ת ו ך ‪ -‬ה ב ר י י ת ׳‬
‫מ ת פ ר ש ת מ ש נ ת י נ ו ‪ ,‬בעל קרי מהרהר בלבו ק״ש כשיש לו מים‪ ,‬אבל אין‬
‫לו מים קורא ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה‪ .‬ומפני שמפורש בבריית׳ לא‬
‫אט' התלמוד ה ס ו ר י מ ח ם ר א ו ה כ י ק ת נ י ב מ ה ד ב ר י ם א מ ו ר י ם‬
‫כ ש י ש ל ו מ י ם וכ ו ' ‪ .‬ולא כירושלט' ש‪ 0‬פ' מהרהר בברכות ובאין לו מים‪,12‬‬

‫‪• .3‬צם‪:‬‬ ‫‪ •2‬ברכות כא א‪.‬‬ ‫‪ . 1‬בב״י םרצב‪ .‬נ ו י ‪ :‬דסי‪ ,‬הרהור‪ .‬וכ״ה בגמי שם‪.‬‬
‫‪• .5‬צם‪ :‬המזון לאחריו‪ .‬ובכי' ליי‪ ,‬ע׳ כדר‪,‬״ם נ׳ א׳ ונרש״י‬ ‫‪] .4‬שמים[‪.‬‬ ‫אתחיל‪.‬‬
‫‪ ,6‬באן נשמט כני‪ :‬ק׳ש דרבנן היא אלא ק״ש אית בה וכוי‪ ,‬וע׳ בפר־צ״י‬ ‫שם ד״ה מלכות‪.‬‬
‫‪ .7‬ודאי ט’ם הוא וצ״ל ‪ :‬דומיא דבהמ׳ו‪• ,‬טהרי תפלה דרבנן‬ ‫•טם ובתד״ד‪ .‬ה׳ג ובדק״ס שם‪.‬‬
‫א‪ ,‬וחלופים‬ ‫בא‬ ‫ברכות‬ ‫‪.3‬‬ ‫ואין בה מלכות שמים‪ ,‬ע׳ רש״י שם ובראבי״ה ח״א ע׳ ‪.39‬‬
‫רבים בין המהבר לגי׳ ספרינו בקטע הזה‪ ,‬וע׳ בדק״ם נא א‪ .‬וכנוסח מחברנו מובא כל הקטע‬
‫גם באו׳ז ח״א י״ח סעיב‪ .‬ולא דק הרב בעל דק״ס באמרו על גי׳ כ״י מ‪ .‬ופ» ״מידי הוא טעמא‬
‫‪ .10‬לשו׳‬ ‫‪ .9‬כ״ה בב״י טרצב‪ .‬ובאויו •ג־ם‪.‬‬ ‫וכו׳״ ״וב״ה באו״ו״‪ ,‬ובאמת לי' שם•‬
‫‪ .11‬תושפתא ברכות פ׳׳ב הי״ד וכבלי •צם בב א׳ ועי בדקים‪.‬‬ ‫רש״י בפי׳ המשנה שם כ ב‪.‬‬
‫הבבלי‪ .‬לפי תירו׳‬ ‫‪ .12‬ברבות פיג ה״ד‪ ,‬וע׳ בתריי שפרשו את דברי הירושלמי כחולק־ם על‬
‫כ״ע שיטוציא בשפתיו״‪,‬‬ ‫הפלוגתא שבין ר״ט וריי היא רק בנוגע לברכות׳ ‪.‬אבל ‪.‬בק״ש סודו‬
‫עצמה‬ ‫בק״ש‬ ‫‪,‬אלא שחג׳ שלנו אינה הולכת על דרך זה כלל דבגט׳ בהדיא טשמע שנחלקו‬
‫כניגע לכרבות‪ ,‬אבל הפ״ם‬ ‫וכו״׳ ולפי פי׳ זה גם קביעת המשנה ‪,,‬כמקום שאין מים״ הוא רק‬
‫להרד‪.‬ר בק־־ט ובבהמ״ז‪ ,‬וע׳‬ ‫דהר‪,‬ירו‬ ‫פי׳ אחרת אר‪ ,‬לשו׳ הירו׳ ולפיו ‪,‬במקום שאין טי ם הוא‬
 ‫‪35‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ואין לתמוה על דברי האיך יעמוד ואינו מברך לא לפניה על מה שאינו שנוי‬
‫במשנה‪ ,‬שהרי לירושלמי במו בן עומד על מה שאינו שנוי‪ .‬עור כחב ה ״ ר‬
‫ש מ ח ה ז ״ ל אלמי אפי׳ לר׳ מאיר דאמ׳ אחר כוונת הלב וכוי !‬
‫רוצה לומי דגם כפסוק ראשון קא״ר מאיר אחר כוונת הלב הן הן הדברים‪ .‬זליתי׳‬
‫דת״ר שמע ישר׳ ה׳ אלהינו ה׳ אהד עד כאן כוונת הלב דברי ר׳ מאיר ‪ ,2‬ע״כ‪.‬‬
‫דה״פ ע״כ כוונת הלב עם הקריאה‪ ,‬דאי בלא קריאה‪ ,‬הא תני׳ אחריתי‪ ,‬אשר אנכי־‬
‫מצוך היום על לבבך אחד כוונת הלב הן הן הדברים‪ ,‬ודי בכוונה בלא קריאה מך‬
‫התורה ומצוה בעלמי לכתחילה להוציא בפה‪ ,‬א״כ מאי שנא ק״ש מברכות דאינו‬
‫מברך הא תרוויהו מדרבנן וכל דבר שאינו הייב מן התורה' אלא מן דרבנ׳ בעל‬
‫קרי אסור להוציא בפה‪ ,‬רעל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו דזה דאורית׳־‬
‫וזה דרבנן וה״נ פרכיג׳ כפי מי שמתו‪ ,3‬אי ס״ד אמת ויציב דאוריית׳ לאחריה אמאי■‬
‫אינו מברך ומשמע הא דלפניה אינו מברך אתי שפיר משו׳ דמדרבנ׳‪ .‬הילכך נראה‬
‫דלא אמי רי מאיר אחר כוונת הלב הן הן הדברים אלא מאשר אנכי מצוך היום‬
‫על לבבך‪ ,‬כדקא׳ בהדיא בבריית׳‪ ,‬אבל בפרק ראשון צריך להוציא בפה מן התורה‪.‬‬
‫וכוונה עם הקריאה פםוק ראשון‪• .‬ועל פרק ראשון קאט׳ בירושלמי מהו מהרהר‬
‫ברכות במקום שאין מים וכר׳ מאיר‪ ,‬רתני' כעל קרי שאין לו מים לטבול קורא‬
‫ק״ש ואינו משמיע לאזנו‪ ,‬והא דתני׳ ר׳ יהודי אומי משוי ר׳ אליעז׳ בן עזרי'‬
‫הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו שני שמע ישרי‪ ,‬א״ל ר׳ מאיר הרי הוא אומ״‬
‫אשר אנכי מצוך היום על לבבך‪ 4‬שבשמע ישר׳ נמי פליג עליה‪ ,‬אלא שמעי׳ לרי‪-‬‬
‫יהוד' דיליף משמע ישר׳ גם על פרק שיני‪ ,‬קאמ׳ הרי הוא אומי אשר אנכי מצוך‬
‫' היום על לבבך‪ ,‬כלוט׳ בפרק שיני אין צריך להשמיע לאזנו‪.‬‬
‫ה ק ו ר א א ל י ו ר ה‪ ,‬עיניין רמז‪ ,‬כמו שנ׳ במשלי ‪ 5‬קורא בעיניו ומולל■‬
‫ברגליו ומורה באצבעותיו ובפ״ק דיומא‪ 6 :‬הקורא את שמע ומרמז בעיניו וקורץ ד‬
‫בשפתותיו ומראה‪ ,‬באצבעותיו ‪ 8‬עליו הכת׳ אומר לא אותי קראת יעקב ‪ .9‬ואוקימ׳‬
‫בפ״ק‪ ,‬ומגונה הוא דהוי‪ ,‬אבל ידי חובתו יצא‪ ,‬ולמעלה כתבתי בשם צ ר פ ת י ג‬
‫דדווק׳ כפסוק ראשון בעי כוונה‪ .‬ו א ם ט ע ה באדבעה‪ ,‬פי׳ יודע‪ :‬שבפרשה עצמה־‬
‫טעה ואינו יודע באיזה מקום בפרשה‪ ,‬או בין ראשונה לשנייה‪ ,‬או בין שנייד לשליזמית^‬
‫או בין כתיבה לכתיבה‪ ,10‬אבל בין קשירה לקשירה ליכא למיטעי דבפרש׳ ראשונה‬
‫וקשרתם לאות על ידך ובשנייה וקשרתם אותם לאות על ידכם‪.‬‬
‫ד ת ם פ ק ל ה ת א פ ק ל ק ר ו א א ת ק ר י א ו ת י ו ‪ .11‬להתאפק‪ ,‬להתחזק^‬

‫בשנות אליהו שפי' את המשנה כירושלמי‪ ,‬אבל הגר׳א מדגיש בי רר‪ ,‬בטקום • שאין ל־ מים״‪.‬‬
‫אבל אם יש לו מים‪ ,‬אף לר’^' יהודה‪ ,‬שאמר בגם׳ שם ״ע׳שאן כהלבות ד״א״‪. ,‬היינו לאו בהלכות‬
‫ד״א ממש דבהלכות ד״א אעפו׳י שיש לו מים א״צ‪ ,‬אבל באן דוקא שאין לו מים ואפי׳ ק״ים‬
‫הוא;‬ ‫למשנתנו‬ ‫רבנו‬ ‫ופי׳‬ ‫ובו׳'‪,‬‬ ‫שיטבול‬ ‫עד‬ ‫מי ם‬ ‫לו‬ ‫אינו יבול לקרות א‪ :‬מ י ש‬
‫‪ . 2‬שם יג ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ברכות טו א‪.‬‬ ‫תמוה ולא מצאתי לו םמוכים במפרשי המשנה‪.‬‬
‫‪ . G‬יט ב‪.‬‬ ‫‪ .5‬ו׳ ייג וצ״ל ‪ :‬קורץ‪.‬‬ ‫‪ .4‬באן נ שמט‪] :‬לא[‪.‬‬ ‫‪ •3‬שם כא ב‪.‬‬
‫מג‬ ‫‪ .9‬ישעי׳‬ ‫מיצב‪.‬‬ ‫ב ב״י‬ ‫ע״ ב נשמט‬ ‫‪ .8‬ט״באצבעותיו'׳‬ ‫יטקרץ‪.‬‬ ‫‪ .7‬ש*ם ‪5‬‬
‫‪ .11‬בד‪ .‬הלא יחזיר לראשיתיו‪.‬‬ ‫‪ . 10‬ע' ברבות טז א‪.‬‬ ‫ולא‪.‬‬ ‫כב‪ .‬צ’ ל‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪34r‬‬

‫■לקרוא את קריאותיו‪ ,‬דאם׳ כפ׳ פי שמתו ‪ ,1‬ספק התפלל‪ ,‬ספק לא התפלל‪ ,‬אינו‬
‫חוזר ומתפלל‪ ,‬ספק קרא ק״ש‪ ,‬ספק לא קרא חוזר וקורא‪ ,‬הא דאוריית׳ והא דרבנ׳‪.‬‬
‫ל פ י ל ש׳ ח כ מ י נ ו שאמרו חוזר וקורא היה נכון לוט׳ בפיוט לחזור ‪ 2‬לקריאותיו‪.‬‬
‫ל פ ר ״ ת דיכול לקרוא ק״ש שעה ורביע קודם לילה‪ ,3‬פ ה ״ר ש מ ח ה ז ״ל‬
‫דהא דקאט׳ חוזר וקורא‪ ,‬היינו שיכול לקרוא אם רוצה‪ .‬וגבי תפילה דאינו חוזר‬
‫‪:‬ומתפלל‪ ,‬היינו שאינו יכול להתפלל ‪ .4‬ועיין בתחילת יוצר אצל כהכנם כהני נם‬
‫בםוף העיניין‪ .‬ד ת ס פ ק‪ ,‬כתב ה ״ ר מ ש ה ב ר׳ מ י י מ ו ן‪ .5‬שקורא עם‬
‫ברכותיה‪ ,‬ובמקום אחר כת׳ ‪ 6‬כל מקום שיסתפק לך‪ ,‬אם טעון ברכה אם לא‪ ,‬עושין‬
‫אותו כלא כרכה‪ .‬וגם כתב‪ 7‬אבל אם יודע שקרא וספק אם בירך לפניח ולאחריה‬
‫או לא‪ ,‬אינו חוזר ומברך‪ .‬והפייט שעשה לשון להתאפק לקרוא לא טוב עשה כי‬
‫•על לשון להתאפק הן במכתב הן דרך פירוש אין נופל לום׳ לעשות‪ ,‬אך שלא‬
‫•לעשות ושלא לדבר‪ .‬ויתאפק ויבא אל ביתו ‪ ,8‬נתאפק שלא לדבר כלום‪ .‬ויתאפק‬
‫•ויאמי שימו לחם ‪) ,9‬ויתאפק המן( ‪ 10‬לא יכול יוםף להתאפק ‪ ,11‬העל אלה תתאפק‬
‫ה׳‪ ,12‬המון מעיך ורהמיך אלי התאפקו‪ ,13‬פי׳ בלי להתגולל עלי‪ ,‬כאשר הולמים ‪14‬‬
‫■להתגולל עלי החילה‪ ,‬כט׳ שג׳ מעי הטו עלי ‪) ;15‬ו(אחריש )ו(אתאפק‪ ,16‬פי׳ שלא‬
‫•לעשות להם עד בא העת שאפעה כיולדה‪ .‬ואתאפק ואעלה העולה דשאול‪ ,17‬פי׳‬
‫ואתאפק שלא להעלות העולה עד בואך ולא באת ואעלה העולה‪ .‬ו ל ש ו ן ר ש ב ״ ם ‪18‬‬

‫‪ *1‬ברכות כא א בדברי ר׳ אלעור וכ״פ הרי׳׳ף‪ ,‬וע׳ בם׳ האשכול ח״א ע׳ ‪ 30‬וגהע׳ שם‪.‬‬
‫‪4‬י דלא כרי יוחנן שאטר ״ולואי שיתפלל‬ ‫‪ .3‬ע' לעיל ע׳ ‪.4‬‬ ‫‪ . 2:‬וכיה בכ״י םח״נ‪.‬‬
‫פסקו כולם כר׳‬ ‫וכאשכול ח״א ע׳ ‪,30‬‬ ‫אדם כל היום״ ובשאלתות סי׳ נג ובה״ג )ד*ב( ע׳ ‪26‬‬
‫■יוחנן בספק התפלל ספק לא התפלל‪ ,‬אבל הר״ח פסק גם כזה כר׳ אלעור )או״ז ח״א םי׳ צד‪,‬‬
‫‪ . 5‬הל׳ ק״ש‬ ‫יוע׳ אודרג‪ ,‬פיר״ח ע׳ ‪( 20‬׳ וע׳ כרי׳ף ובתר״י ובאוה»ג חלק התשובות עי ‪.50‬‬
‫‪ . 6‬הל׳ ברכות פי׳׳א הט״ז‪ ,‬ועל הםתירה שכדברי הרטכ׳׳ם כבר עטד הרשכ״א‬ ‫פ*ב הי״ג‪.‬‬
‫‪ .7‬הל׳ ק״ש שם‪,‬‬ ‫‪.‬בתשובותיו סי׳ ש״כ‪ ,‬וע׳ גם כתשו׳ הרטביס )הוצ׳ פריטן( טי׳ קכג‪.‬‬
‫בי הרי באן בק״ש‬ ‫הסתירה‪.‬‬ ‫בד״א את‬ ‫לתרץ‬ ‫וע׳ ככ׳ם שם‪ ,‬ובכ״ם הלי ברבות שם שנסה‬
‫•עשייתה מחוייבח זלנן ״טכרך לפניה ולאחדיה כאילו ודאי לא קרא‪ ,‬אכל כשטן הדין לא היה‬
‫חייב לחזור ולעשות הטצוה ההיא אלא שתקנת חכטים היא וכוי א׳׳ב הם ספק דרבנן ולא בעי‬
‫ברוכי ובו׳׳‪ ,‬ויתכן שרבנו בהביאו את הטשך דברי הרטכ״ם בהל' ק׳׳ש רצה לתרין את הקושיא‬
‫■כעין שתדצה כעל ״לחמ טשנה׳׳ להל׳ חנוכה פ״ג ה״ו‪ ,‬דהיינו ״שטה שאטר שם ספק קרא אינו ר״ל‬
‫שיש לו גייב ספק בברכות דאז אינו חוזר וטברך אלא ד״ל שבברכות אין לו ספק שודאי לו‬
‫ונסתפק לו אם בירך‬ ‫■שלא אטרן‪ .‬והוא דוטה לחלוקה •בלאחריה שכתב אבל אט יודע שקרא‬
‫פשוט ליה‬ ‫נטי‬ ‫קטייתא‬ ‫בחלוקה‬ ‫ליה בחרא‪,‬‬ ‫ובי היבי דהתם פשיטא ליה בחדא וטספקא‬
‫כיון שפשוט לו שלא‬ ‫וטכרר‬ ‫חוזר‬ ‫בקריאה ולהכי‬ ‫‪:‬בברכות שלא אטרן ואין לו סיזק אלא‬
‫‪ . 10‬נכפל‪,‬‬ ‫‪ . 9‬ברא׳ מג לא‪.‬‬ ‫‪ , 8‬אסתר ה' י‪ ,‬צ״ל ; ויתאפק הטן‪.‬‬ ‫■אטון ובו״׳‪.‬‬
‫‪ .12‬ישעי‘ סד יא‪,‬‬ ‫‪ .11‬ברא׳ טה א‪ ,‬צ״ל ‪ :‬ול א‪.‬‬ ‫ר' לעיל הע׳ ‪. 8‬‬
‫להטות‬ ‫רגילים‬ ‫ועי בפרש׳י שם ‪ :‬״ושהיו‬ ‫‪ . 14‬נר׳ בי צ״ל ‪ :‬הומים‪,‬‬ ‫‪ .13:‬ישעי׳ סג טו‪.‬‬
‫‪ .15‬צ׳׳ל ‪ :‬המו טעי‬ ‫עלינו וכו׳״‪ ,‬וע׳ גם בפי׳ הר׳׳א טבלגנצי לישעי׳ )הוצ׳ נוט( ע' ‪•140‬‬
‫‪ .18‬לפי׳ו פי׳ גם‬ ‫‪ .17‬ש״א יג יב‪.‬‬ ‫‪ .16‬ישעי׳ טב יד‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬ירט׳ לא יט‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ 1‬ביאים ראשונים‪.‬‬
‫‪35‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ואתאפק כל שכעת הימים שהוחלתי שתבא ולא באת ואעלה העולה‪ .‬ו ד׳ ש ל ם ה‬
‫פי ר ח ו ן כת׳ ‪ 1‬ויתאפק‪ ,‬פי׳ טבל טורח‪ ,‬כמו העל אלה תתאפק ה׳‪ ,‬על דרך לשון‬
‫בני אדם ‪ ,2‬ומזה נקראו אנשי ‪ 3‬המלחמה אפיקים ‪ 4‬ומזיח אפיקים רפה ‪ .5‬עד כאן‪,‬‬
‫וכן יתכן בפיוט דת ספק להתאפק‪ ,‬להתחזק לסבול טורה הקריאה‪,‬‬
‫ה ל ך א ן ו מ צ א ן ש ק ו ר י ן ‪ 6‬ל ע ו מ ת י ו‪ ,‬פי׳ הלך אנה וא|ה‪ .‬כמו אן‬
‫הלכתם דשופטים ‪ ,7‬שפי׳ אנה הלכתם‪ .‬ועיין בפיוט שננו לשונם ‪ ,8‬לעמתיו‪ ,‬והאומ׳‬
‫לעומותיו טועהס‪ .‬ומן הדין מן לעומת המסגרת‪ 10‬לעומתו‪ ,‬א ך מ פ נ י הח רוז‬
‫■עשה ל ע ו ס ת י ו‪ .‬ופי׳ הלך אן‪ ,‬אדם שקרא ק״ש ומצא ציבור קוראין קורא‬
‫עמהם פסוק ראשון‪ ,11‬שלא יחשדוהו ויאמרו אינו קורא ק״ש ואינו מודה כה ‪.12‬‬
‫לה י ע ס ו ק כ פ ס ו ק ‪ .‬פי׳ ייהי‪ ,‬יהיה‪ ,‬והאומ׳ הוי ‪ 13‬עסוק טועה‪ ,‬כי הוי פי׳‬
‫ציוי פנים אל פנים‪ ,‬ועיניין הפיוט שלא בפנים כי עשה הלך אן ומצאן‪ ,‬שפי׳ מי‬
‫שקרא ק״ש ומצא ציבור קוראין יהא עסוק לקרוא עמהם לכל הפחות פסוק‬
‫ראשון‪ .‬בפסוק הראשון‪ ,‬פי׳ כפסוק ראשון‪ ,‬אך מפני ה׳ הראשון שאחריו ש צ ר י ך‬
‫לו טפ נ י ה ב ר ו ת צריך לוס׳ בפסוק ב׳ כפתח כמו בבהמה הטמאה ‪ ,14‬וכשהיא‬
‫בלא ה׳ נאט׳ )ואם( בבהמה טמאה ‪ 15‬וכן כקנה האחד ‪ ,16‬בקנה אחד ‪ .17‬והנא׳ כיין‬
‫הטוב‪ 18‬מפני שהוא חסר ועיקרו כיין הכרם הטוב‪ .‬וכן הדודים בעם העושים‬
‫במלאכה ‪ ,19‬בעבור ה׳ העושים נאמר בעם או בעבור הזקך‪ :‬שעליו‪ .‬על כן האום׳‬
‫‪.‬ברכינו בברכה יאט׳ המשולשת והאום׳ בברכה יאמד משולשת‪ ,‬וכן כדבר האמור‬
‫בשירי עוזך או נדבר אמור‪ .‬והאומר כדבר האמור טועה‪ ,‬גם כדבר האמור אין‬
‫■לום׳‪ ,‬ולא כדברי ה׳ ר׳ א ל ע ׳ ז ״ ל שאם׳ שיש לום׳ כדבר חאמור ‪ ,20‬לפי שנמצא‬
‫במיכה‪ 21‬דיאמור ביית יעקב הקצר רוח ה׳‪ ,‬כי שם פי׳ בענין אחר‪ .‬ו ל ש ו ן‬
‫ר ש ב ״ ם דואמור בית יעקב‪ ,‬אם אמור דבר זה בבית יעקב כי קצר קצרה יד הן‬
‫מפדות‪ -‬נר׳ כי בספרו היה ה׳ הקצור בפתח‪ ,‬אך ברוב םפרים ה׳ הקצור בחטף‬
‫פתח‪ .‬ונר׳ כי גם בספרו כן אך כחסרון נאמר וכן הוא אם אמור דבר זה בבית‬

‫‪ .2‬שם לי׳ ‪, :‬על דרך לשון כ׳׳א״‪ .‬ובטקים זה פי׳‬ ‫‪ .1‬מהכרת הערוך ח״ב ה׳ ד׳‪.‬‬
‫‪ .6‬כד‪ .‬והן‪.‬‬ ‫‪ .5‬איוב יכ כא‪.‬‬ ‫‪ .4‬שם ; ]שנא׳[‪.‬‬ ‫‪ . 3‬שם ‪ :‬גבורי‪.‬‬ ‫תחריש ותחשה‪.‬‬
‫‪ .10‬שמות‬ ‫‪ . 9‬כ״ה ככ״י מח׳׳נ‪.‬‬ ‫‪ .8‬להלן סי׳ פא‪.‬‬ ‫‪ . 7‬צ׳יל ; דשםואל א׳ י יד‪.‬‬
‫דקא קארו אום׳ פסוקא‬ ‫‪ ,11‬ה״ג )ד*ג( ע׳ ‪ 26‬״ודאי קרא ואחא ואשכח ציכורא‬ ‫כה כו‪.‬‬
‫קטא לחודיה״‪ ,‬אכל הרוקח םי׳ ש’ כ כהב ״יקרא כל ק״ש עם הצבור ויקבל שכר כקירא בתורה'‪,‬‬
‫‪ .12‬כדברי ר׳ אלעזר ‪.‬כדי שלא יהו כל‬ ‫וע׳ ברא״ש פ״ג פי׳ יד וככ״י טוא״ח פי׳ פה‪,‬‬
‫‪ .13‬ביד‪ .‬ככ״י טחי׳נ׳ אבל בפי׳‬ ‫העולם עופקין בו והוא יושב ובטל״׳ וע׳ ברא״ש שם‪.‬‬
‫‪ .16‬שטות‬ ‫‪ .15‬שם ז בא‪.‬‬ ‫‪ .14‬ויקרא בז בז‪.‬‬ ‫שם העתיק את לשון טהברנו‪.‬‬
‫‪ .20‬ע׳‬ ‫‪ . 19‬ם״ א ה לא‪.‬‬ ‫‪ .18‬שה״ש ז י‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם לז יט‪.‬‬ ‫כה לג ועוד‪.‬‬
‫האטור אלא'‬ ‫כם׳ חפידים פי׳ חת״ה ״כשאמר כקדושה הראשונה כדבר האטור ובו' «י‪,‬ין לומר‬
‫האטור ה׳ כקטץ כטו האחוז אהד מן החטשים ואשר כתוב האטור בית יעקב ה׳ בפגול בהטיה‬
‫אין לומר האסור‬ ‫‪.‬כדרך האטור ובו׳‬ ‫הוא‪ ,‬ברכנו בכרבה ולא בברכה״ וכהוצ׳ םק*נ פי׳ תק־ז‬
‫ובטרור רפ״ג ע׳ לט‬ ‫חםידים רוטז לדברי הר״א ודוחס‪.‬‬ ‫אלא האטור וכו׳• ויתכן כי גם בם'‬
‫‪TT‬‬
‫‪ .21‬ב ז‪ ,‬וע׳ ברשיי‬ ‫האטור‪.‬‬ ‫הנוסח הוא ‪ :‬כאטור על יד‪ ,‬אכל בסרע״ג י ב ‪ :‬כדבר‬
‫ובראביע שם ובפי׳ הר׳א טכלגנצי )הוצ׳ פוזננסקי( ע׳ ‪.162‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪36‬‬

‫יעקב כי קצור קצרה יד ה׳ כהושיע ;״כ החסרון ‪ 1‬והתשובה הקצר רוח ה׳ אם‬
‫אלה מעלליה ו פ י ׳ זה כ ע ש ן ל ע י נ י ם‪ ,‬כי העיקר הסר מן הפסוק‪ ,‬ו פ י ׳‬
‫ר ש ׳״ י ביוצר אלהינו אלהיס אמת ‪ 2‬אצל ההיתה בתוכה בזרועו הנטויה‪.‬‬
‫כתבתי האומ׳ ברכינו בברכה יאמר המשולשת הנה נמצא להיפך‪ .‬ויקם בלילה‬
‫הוא ‪2‬׳ ותשקין את אביהן יין בלילה ‪:‬הוא‪ .4‬עוד כתבתי האוט׳ בברכה‬
‫יאמר משולשח‪ ,‬והנה נמצא להיפך‪ ,‬עד יום הזה ורישיה דקרא כי לא נפלה‬
‫לו ‪.5‬‬

‫ל״ב‪ .‬לפרשת והיה עקב• י די ד ^ ליןן ‪ .6‬כי לוי״ח ח״ן ה״ם לראש״ך‪ 7‬בגיט׳‬
‫ידיד ה׳ ‪9‬‬ ‫תפילין לראשך יתר א׳ ‪ ,8‬אף כי תפילין בלא יו״ד יש אם למקרא‪ .‬ידיד עליון כמו‬
‫אין בידי להכריע אם בלא דביקוח יאט'ידיד כמו גביר‪ , 10‬ש מ ע הגיון לשוני‪ ,‬ונמצא‬
‫לשון הגיון אצל לשון‪ ,‬ולשוני אם יהגה רמיה ‪ .11‬ו ר ש ״ י כתב בתחילת יהושע ‪ 12‬כל‬
‫הגיון שבתורה בלב הוא‪ ,‬הגיון לבי ‪ ,13‬לבך יהגה אימה ‪ 14‬הנה שכח זה הפסוק ‪.15‬‬
‫והתום והיושר כי הגיון אצל לב הוא מחשבה ואצל לשון הוא דיבור‪ .‬וברוב מקומות‬
‫הגיון זרעיו בדביקות הגיון לבי כרישיון כורש מלך פרם ‪ ,16‬כיליון עינים ד‪ .1‬ושלא‬
‫בדביקות הגיון סלה ‪ ,18‬שיגיון לדוד ‪ ,19‬וכדי ביזיון ‪ ,20‬כיליון חרוץ ‪ ,21‬אך אחד‬
‫נפרד מאחיו אח כסף הפידיום‪ 22‬אף כי אינו דבוק כי ה׳ הדעה לא תבא בתיבה‬
‫דבוקה‪ .‬וכן בפעלים שכולם יסוד ‪ ,23‬שברון ‪ 24‬בשברון מתנים ‪ ,25‬תימהון‪]: ,26‬וב[תימהון‬
‫לבב ‪ ,2:‬בטחון ‪ ,28‬לפני כשלון גובה רות‪ ,29‬עיורון‪ 30,‬וצמאון‪ ,31‬ונפרד אחד מהם‬
‫אין זכרון לראשונים‪ ,32‬או פירושו אין זכרון טובה לראשונים‪ .‬י ד י ד ע ל י ו ן‬
‫ש מ ע ה ג י ו ן ב א ש ר א ש מ י ע ך‪ ,‬פי׳ אחה ישר׳ שאתה ידיד הקב״ה שמע‬
‫הגיון לשוני‪ .‬באשר אשמיעך בבית‪.‬‬
‫בחן מילין‪ ,‬עיניין חקירה כמו בזאת תבחנו‪ ,33‬בחנני ה׳ ונםני ‪ .34‬ומשקל בחן‬
‫כמו בחר לנו אנשים‪ ,35‬גער חית קנה ‪ ,36‬לחם את לוחמי ‪ ,37‬רחץ וטהר‪ .38‬מכל‬

‫‪ .3‬נר א‪/‬‬ ‫‪ ,2‬להלן סי׳ נג‪.‬‬ ‫!‪ .‬ר״ל כי הסרה השאלה‪ ,‬והתשובה וכו'‪.‬‬
‫‪ .5‬הבונה לשופטים יח א'‪ ,‬ושם כי לא נפלה ‪-‬לו עד היום‬ ‫‪ .4‬שם ים לג‪.‬‬ ‫לב כג‪.‬‬
‫)ברא׳ א‬ ‫הששי״‬ ‫»יום‬ ‫מן‬ ‫דוגטא‬ ‫להביא‬ ‫היה‬ ‫ויבול‬ ‫שם‪.‬‬ ‫הרדיק‬ ‫ההוא‪ ,‬ועי׳ בפי׳‬
‫ח״ב ‪. 425‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫יהודה‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫עקב׳‬ ‫אהבה לפ׳‬ ‫‪.6‬‬ ‫קלאר[‬ ‫ד״ר‬ ‫]הערת‬ ‫לא(‬
‫‪ .10‬ברא׳‬ ‫‪ .9‬דב׳ לג יב‪.‬‬ ‫‪ . 8‬תפילין בגים׳‪ 580 .‬והפסוק הנ׳ל ‪. 579‬‬ ‫‪ ,7‬משלי א ט‪,‬‬
‫‪ .13‬תהל׳ יט סו‪.‬‬ ‫‪ .12‬א ח‪.‬‬ ‫‪ .11‬איוב בז ד׳ וע׳ לעיל ע' ‪.1‬‬ ‫בז כט‪.‬‬
‫‪ .17‬דברים‬ ‫‪ . 16‬עזרא ג ז‪.‬‬ ‫‪ . 15‬באיוב‪ ,‬ולשוני אם יהגה‪.‬‬ ‫‪ .14‬ישעי׳ לג יח‪.‬‬
‫‪ .20‬אסתר א יה‬ ‫‪ 19‬שם ז א‪.‬‬ ‫‪ ;18‬תהל׳ ט יז‪.‬‬ ‫כח סה‪ ,‬צ״ל ‪ :‬וכליון‪.‬‬
‫‪ .24‬ירםי׳ יז יה‪,‬‬ ‫‪ .23‬הבונה לשלםים‪.‬‬ ‫‪ . 22‬בסדבר ג נא‪.‬‬ ‫‪ .21‬ישעי׳ י כב‪.‬‬
‫‪ .28‬קהל׳‬ ‫‪ .27‬דב‘ כה בח‪.‬‬ ‫‪ .26‬זכריה יב ר׳ וצ״ל ‪ :‬בתסהון‪.‬‬ ‫‪ .25‬עזרא בא יא‪.‬‬
‫— ״‪T‬‬
‫‪ .31‬דבר‘ ה טו‪.‬‬ ‫‪ .30‬זכריה יב ד׳ צ״ל בעירין‪.‬‬ ‫‪ .29‬משלי טז יה‪.‬‬ ‫ט ד‪.‬‬
‫” •‪T‬‬ ‫•‬
‫‪ .34‬תהל׳‬ ‫‪ .33‬ברא׳ סב טי‪.‬‬ ‫‪ .32‬קהלי א יא‪ .‬טכאן עד ״לראשונים״ נש־טט בב״י םרצב‪.‬‬
‫‪ .38‬ם״ב‬ ‫‪ .37‬תהל׳ לה א‪,‬‬ ‫‪ .36‬תהל' סה לא‪.‬‬ ‫‪ .35‬שטות יז ט‪.‬‬ ‫כו ב‪.‬‬
‫ה יג‪.‬‬
 ‫‪37‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה ב ושם‬

‫‪-‬אלה נכון לומ׳ מחל ו לנו מלכינו כי פשענו‪ ,‬אך נמצא ונעול דלת אחריה דתמד צ‪.‬‬
‫■כמדת ש ע ש ו ע י ך ‪ ,‬פי׳ כמידת התורה שלימדתנו‪ ,‬כל סוד וסוד‪ .‬ושעשועיך‬
‫כמו ושעשועי את בני אדם ‪ ,3‬ואהיה שעשועים יום יום ‪ ,4‬תנחומיך ישעשעו נפשי ‪,5‬‬
‫לשון שמח^־‪ ,‬ותענוג‪.‬‬
‫א ר ב ע ה ל ר א ש לו? ע ה‪ ,‬לשון ציוי כמו זכרה לי אלהים>(‪ ,‬שמרה נפשי‬
‫כי חסיד אני ‪ ,7‬ויש אשר ינקת שמרה ופי׳ נפשי שמרה מצותיך‪ .‬ע״א לראש קבעה‪,‬‬
‫כי התורה קבעה לתפילה של ראש ד׳ בתים‪ ,‬שנ׳ ולטוטפות טט בכתפי שתים פת‬
‫באפרקי שתים ‪ .8‬וא״ת מחדא לטטפת נפקי ד' בתים וחד לגופי‪ -‬ושלישי למה‪.‬‬
‫ו ש מ ע ת י מ מ ו ר י ה ד ׳ י צ ח ק נ״ע כדי שיהא טט טט לבני כתפי‪ ,‬פת פח‬
‫לבני אפריקי והדבר פשוט למבין‪ .9‬ולפי שלשוני תפילין של ראש ושל יד אשד‬
‫בארבע בקומות אינן שוין לפיכך צריך לכתוב כולן׳ בין של ראש כין של יד‪.‬‬
‫מיהו של ראש בעבור טט פת ד׳ בתים ולא של יד‪ .‬ע״ א של יד שבכל ד׳ מקומות‬
‫כת׳ לאות‪ ,‬משמע שכולם לאות אחד‪ ,‬היינו בית אחד‪ .‬ע״א קבועה‪ ,‬פי׳ קבועה‬
‫מצות תפילין של ראש לעשות ד׳ בתים‪ .‬ודין ד' בתים בעור אחד ‪:‬ולא בד׳ וג׳ ‪10‬‬
‫וב׳ עורות‪ ,‬דכת׳ ולזכרון בין עיניך זכרון אחד אמרתי לך ולא שתים ושלש זכרונות ‪.11‬‬
‫כ ת ב ה״ר ש מ ח ה מסתבר שאם עשה ד׳ בתים בד׳ עורות ודיבקן בדיבוק יחד‬
‫למטה במקום מושכן או תפרן דיצא‪ ,‬דהא לר׳ יהוד־ ‪ 12‬תפילה של יד כותבה בעור‬
‫אחד כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים‪ ,‬ואם כתב על ד׳ עורות‬
‫ודיבקן בדבק יצא‪ ,13‬א״כ הוא הד ן >'‪:‬תים‪ .‬ו ש ל הי ד י ה י א הד‪ ,‬פי׳ לתפילה‬
‫משם׳ אות ‪:‬אחד היינו בית אחד‪ ,‬והכי‬ ‫של יד בית אחד‪] ,‬דכת׳ לאות על‬

‫‪ . 1‬מחל‪ ,‬בסדור רס״ג )חוצי מק״נ( ‪ :‬ומחול וב״ה במחזור רוסי ובלשו׳ חכסיב‪ ,‬ברכות‬
‫יג יו וצ״ל ‪ :‬הדלת‪.‬‬ ‫‪ ,2‬ש״ב‬ ‫‪,90‬‬ ‫ע׳‬ ‫עבודת ישראל‬ ‫בסדור‬ ‫בח א‪ ,‬שבת ל א‪ ,‬וע־‬
‫‪ .6‬נחמיה ה יש‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪5‬׳‪ ..‬תהל׳ צד יצ‪.‬‬ ‫‪ .4‬שם ל‪.‬‬ ‫‪ .3‬משלי ח לא‪.‬‬
‫‪ .9‬גם הקושיא וגם התירוץ‬ ‫‪ .8‬מנחות לד ב‪.‬‬ ‫ד‪ .‬תחל׳ פו ב׳ וע׳ בפי׳ הראב״ע שם‪.‬‬
‫במצאים בם׳ התדומה‪ ,‬הל־ תפילין סי׳ ר*ה׳ ובתום׳ זבחים ל׳׳ז ב'‪ ,‬שהן תום׳ ד׳ בדוך מגרמיוא‪,‬‬
‫בעל םה׳־ח‪) ,‬ע׳ בםפרי‪ ,‬על התהוות התום■ ועריכתן )גדמנית( ע׳ ‪ ,(56‬מובא התרוץ בשם ד׳‬
‫הוא ר׳ יצחק בר׳‬ ‫כאן‬ ‫הנזכר‬ ‫של ר״ת‪ .‬ולפי״ז יתכן כי הר׳ יצחק‬ ‫יהודה מקורביל׳ תלמידו‬
‫מרדכי מביהם שהיה ג״ב תלמידו של ר*ח )ר׳ או׳־ז ב׳׳ק ם־יב כ׳(‪ ,‬והוא היה גם דבו של הדוקח‬
‫וגם של מורו‬ ‫רבו של מחברגו‬ ‫גם‬ ‫)ע׳ מבוא לראבי״ה ע׳ ‪ (316‬יכבד ידענו כי הרי׳׳ה היה‬
‫עוד טעון עיון‪.‬‬ ‫הרוקח‪ ,‬ועי לעומת זאת מה שכתבתי במאמרי ב״תדביץ״ ש׳י ע׳ ‪ , 38‬והעניין‬
‫‪ .12‬שם‪ ,‬ודברי ר׳ שמחה אלו לא‬ ‫‪ .11‬טבחות לז ב‪.‬‬ ‫■‪ .10‬בכיי טרצב‪ : .‬ולא בג׳‪.‬‬
‫בהל׳ חפלין 'נזלו‪.‬‬ ‫הזה‬ ‫את דברי חחכס‬ ‫המדבה להביא‬ ‫מצאתי כאוי׳ז )ר׳ שם סי׳ חקניז(‬
‫‪ .! 3‬ולפי מםקנת הגם׳ הזד בו ד׳ יהודה ואמר כי אין צדיך לדבק‪ ,‬ע׳ דמב״ם הלי תפילין פ״ג‬
‫לעניין בתים של דאש‬ ‫ה׳ י ורסמ״ג ע שין‪,‬כב )דיו ש״ו‪ ,‬ק״ד עיג(‪ ,‬אבל עכ׳׳פ יש ראיה מבאן‬
‫חצונים מחוכדים מעוד אחד א■׳‬ ‫■שאם דיבקן בדבק יצא וב״ב בסהית סי' ר״ה ‪.‬שיהיו ד' בתים‬
‫אולם »בהל' תפילין טספר תרומה״ שבמחיוו‬ ‫שמא מד׳ עורות ובלבד שיהיו חפורים זה לזה׳׳^‬
‫‪-‬עי ‪ 639‬נאמד דק ״ויתנם בעוד אחד שיש בו דפוס ד׳ בתים ולא כד׳ עורות בל דפום בית בפני‬
‫‪ .14‬ביה‬ ‫עצמו״‪ ,‬זע׳ בב״י פא״ח םיי לב ושיע שם סי׳ נב ובשוית הךםיע מפאנו סי׳ לח‪.‬‬
‫בב״י סרצב‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪?8‬‬

‫אמריב׳ בהקומין רבה ‪ 1‬בהא דצריך לכתוב ד׳ פרשיות על עור אחד כשם שאות‬
‫אחד מבחוץ כך אות אחד מבפנים‪ ,‬פי׳ בית אחד מבחוץ כך אות אחד מבפני־צ‬
‫היינו ליכתוב על עור אחד‪ .‬ומלשון רבותינו שאמרו כשם שאות אחד תדע שאין‬
‫לפר׳ טעמי דשל יד בית אחד משום לאות על ידך חסר ו׳‪ 3‬דלשון אות אחד גם‬
‫אם לאות מלא ‪ .4‬ושל היד‪ ,‬פי׳ הר׳ א ל ע ׳ ז״ ל על שם אברהם‪ ,‬שג׳ ביחזקאל ‪5‬‬
‫אחד היה ‪:‬אברהם וכת׳ הרימותי ידי‪ 6‬לכך יו״ד בא״ת ב״ש ט׳ של אברהם ‪ .7‬טעם‬
‫אהד לכך של יד פרק אחד‪ ,‬דכת׳ והיה לאת על ידך חסר ו׳‪ .‬כתב ד׳ ש ל מ ה‬
‫פ י ר ח ז ן‪ ,8‬ד׳ בתים שבראש‪ ,‬ואחד של יד כנגד ה׳ הרגשות שברא הק׳ באדם‪,‬‬
‫ד׳ בראש ואחד ביד‪ ,‬בעיניו מכיר הדמויות‪ ,‬באזניו שומע ניגונין וקינוח‪ ,‬בחוטמו‬
‫מריח כל ריח ובלשון ‪ ,9‬מר ומתוק‪ ,‬ביד ממשמשו‪ ,‬ונברך על כולם לבורא‪.‬‬
‫לי ד כהה ‪ ,‬מדכת׳ ירכה בכ״ה‪ ,‬ה ר׳ א ל ע׳ ז״ ל פי'ה׳ יתירה שבירכה‬
‫היינו ה' פירקי היד שמניה בקיבורת‪ ,10‬ו ב י ל מ ד נ ו ‪ 11‬ח׳ ירכה יתירה‪ ,‬הרי‬
‫המשה ד■ טוטפות בראש ואחת ביד כהה‪ 12‬לשון עמיא זה שמאל שהיא מכוסה‬
‫וחבושה‪ .‬פ״א יד בכל מקום שמאל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ‪ ,13‬ידה‬
‫ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמילי׳ ‪ .14‬ע״א מדכת׳ וקשרתם לאות על ידכם‬
‫וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה כימין מדקשירה בימין הנחה בשמאל‪ ,‬כל‬
‫הטעמים מפורשי׳ בהקומין‪.‬־‪ .1,‬ו ה פ ש ט ‪ ,‬ידה ליתד תשלחנה׳ פי׳ ידה וימינה‬

‫‪ .3‬דר־טה זו היא כלקח‬ ‫‪ .2‬ם«פי׳* ע״ב נ־‪ 2‬טט בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .1‬טנהות •‪ 2‬ם‪.‬‬
‫טוב ע׳ ‪ 74‬וביצכל טוב ע׳ ‪ 158‬וככר העיר הטו׳׳ל ■נ‪ 5‬ם כי לפנינו לאות ׳■כתוב טלא בכל הספריכי‪.‬‬
‫‪ . 4‬ובך גי‪ 1‬דרשו בטכילתא )הוצ' הורוביץ( ע׳ ‪. 60‬והיה לך לאות על ידך זה כרך אחד •‪ 2‬ל ד׳‬
‫‪ .7‬הרמז‬ ‫‪ , 6‬ברא׳ יד כב‪.‬‬ ‫‪ ..5‬לג כד‪.‬‬ ‫פרשיות״‪ ,‬וע׳ גם בספרי ואתחנן פי׳ לה‪.‬‬
‫וככר ‪.‬דרש רב«‬ ‫הוא כי הט׳ אברהם הנקרא אחד טורה על תפלה •טל יד שהיא בברך אחד‪,‬‬
‫של תכלת ורצועה של‬ ‫טצוח חוט‬ ‫זכו בניו לב׳‬ ‫בשכר ש־אטר א״א אם מחוט ועד ש־רוך נעל‬
‫‪ .8‬טהברת הערוך‪ ,‬ח״ב כ״ד ע׳׳ד‪,‬‬ ‫ת פילין‪ /‬סוטה יו א‪ ,‬וע׳ כב״ר פט*ג אות ט׳ ע' ‪.423‬‬
‫‪ , 1884‬ע' ‪ 25‬הע׳ ‪74‬־‬ ‫)גרטנית(‬ ‫על החושים‬ ‫ע׳ קאופטן‪,‬‬ ‫וש־ונה‪.‬‬ ‫לפנינו מקוצרת‬ ‫זהלש־ון‬
‫‪] . 9‬טועס[‪.‬‬ ‫כ״ט ע׳א‪.‬‬ ‫הדר זקנים )ליוורנו ת״ר(‬ ‫לרא‪.‬״*ט עה״ת‪,‬‬ ‫הטיוחם‬ ‫בפי׳‬ ‫וע׳‬
‫פי׳ םה״נ‪ ,‬ק*צ• ב׳ ‪:‬‬ ‫ובכ׳׳י‬ ‫יג יז‬ ‫שטות‬ ‫עה״ת‬ ‫בבעה״ט‬ ‫טובאים‬ ‫אלעזר‬ ‫ר׳‬ ‫‪ . 10‬דברי‬
‫תפילין‬ ‫שהנחת‬ ‫רטז‬ ‫לבן בת׳ ירבה בה׳‬ ‫ה ד רש• ן‬ ‫ה ר׳ א ל עז ר‬ ‫שטעתי טפי‬ ‫״ואני‬
‫ביד למעלה טה׳ פרקים״‪ ,‬וע׳ ציטליך בטגצין חי״ג‪ ,‬ע' ‪ 167‬ולפי הגי׳ •טלפנינו אין טקום לדברי‬
‫הערוך חקצר״‪ ,‬בם׳ היובל לגרץ ע׳ ‪ .19‬ובס׳ חסידים )הוצ׳‬ ‫י‪ ,‬פרלס בטאטרו על ״כ״י ברן של‬
‫בנגד‬ ‫תפילין‬ ‫הנחת‬ ‫של‬ ‫טקוטס‬ ‫טפחים מן הכתף עד‬ ‫מק*נ( ע׳ ‪ 128‬נותן שעור של ‪,‬ב׳‬
‫‪ .11‬דרשה זו מקומה בתנהוטא בא אות יד‪ ,‬אלא‪.‬‬ ‫טפחיים בלוחות עד מקום הכתיבה*‪. .‬‬
‫שבדפוסים האחרונים )דפ‪ .‬ורש־א( הלשו' קטועה ונשטט העיקר ‪ :‬״וטנין *‪!:‬הן ארבע טט בכתפי‬
‫והגכון■‬ ‫שתים פת באפריקו שתים הרי חטשה הא לטדת טוטפות ד׳ בראש וטוטפת אחד ביד*‬
‫הוא בדפ‪ .‬פרנקפורט תס״א‪ ,‬בד ב ‪ :‬״ומנין ש*הן ארב*גטט בבתפי שתים פת באפריקי שתים הרי‬
‫על ידבה ה‘ יתירה הרי‬ ‫והיה לאות‬ ‫דכתיב‬ ‫ארבע בשל ראש וכולן חטש וטנין שביד אחד‬
‫חטשיה ובו׳‪.‬׳׳ ובדפ‪ .‬וזטאוחרים נשמט מ״הרי״ עד ״הרי"‪ ,‬וע׳ בהדר זקנים עד‪*.‬ת )ליוורנו ת״ר{‬
‫שם דיה טי ד ב ה‪,‬‬ ‫וברשיי‬ ‫■ ‪ .12‬ציל ‪ :‬ל״א ידבה יד בהה ובו׳‪ ,‬וע׳ טנחות לז א‬ ‫ל׳ ע״א‪.‬‬
‫‪ .15‬מנחות לו ב ולן א‪.‬‬ ‫‪ .14‬ש׳ופטים ה בו‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ישעיה פח יג‪.‬‬
 ‫‪39‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫תש‪:‬לחנה את היחד ברקתו ‪ ,1‬ל׳ ליחד במקום אח‪ ,‬כמו ויואב ואבישי הרגו לאבנר ‪.2‬‬
‫האריכו למעניתם ‪ 3‬וכן רבים‪ ,‬ועיין ביוצר איילת השחר ‪ 4‬אצל לערוגת הבושם‬
‫ליריאיו איסם‪ .‬וטעמו של דבר למה תפילה בשמאל ולא בימין‪ ,‬דכת׳ מימינו א׳ש‬
‫ד׳ת׳ ל׳מ׳ו׳ ‪ 5‬א״ת ב״ש שלהם תרי״ג‪ ,‬הרי כל מצות בימינו‪ .‬וכת׳ שויתי ה׳ לנגדי‬
‫תמיד ‪ 6‬לכך תפילה בשמאל ולא בימין‪ ,‬כדי שתהא תפילה כנגד כל המצות‬
‫שבימינו‪ ,‬ב ס פ ר ה כ ב ו ד ‪ .‬ל י ד כ ה ה ‪ .‬ואיטר יר ימינו מניח בימינו שהרי‬
‫היא יטמאלו ‪ ,7‬פי׳ ימינו של איטר יר היא שמאל דיריה הואיל ורב כחו בשמאלו‪.‬‬
‫ו ה ר ״ ב ‪ 8‬א ו ם ׳ דה״ה לעיניין לולב‪ .‬ושולט בשתי ידיו מניח בשמאל שהיא‬
‫שמאל כל ארם ‪ .9‬ל י ר כ ה ה‪ .‬וצריך שיהו מכוסין‪ ,‬דחנ׳ כשילהי מגילה‪ 10‬ציפה‬
‫זהב ונחנה על בית אונקלי שלו‪ ,‬הרי | זה[ ‪ 11‬דרך החיצונים‪ ,‬פי׳ י בגד דק שלובש‬
‫ארם על בשרו‪ .‬וטעם׳ לך לאות ולא לאחרים לאות ואם נקרע הבגד ונראין תפילין‬
‫אין בכך כלום מדאמר בשילהי הקומץ רבה ‪ ,12‬בר רב אשי הוה יתיב קמי׳ דאם׳‬
‫הוי צריה בידיה וקא מתחזיין תפילין‪ ,‬א״ל לא סבר לה מר לך לאות ולא לאחרים‬
‫לאות‪ ,‬א״ל במקום לך איתמר‪ ,‬פי׳ מכה היתה לו אצל קיבורת ונקרע חלוקו שם‬
‫יטלא תדחק המכה והיו נראין תפילין ררך הקריעה‪ ,‬וא״ל במקום לך לאות איתמר‪,‬‬
‫פי׳ מקום שדוב בני אדם אין נראות לאחרים דהיינו קיבורת ולעולם אם נקרע‬
‫שדי‪ ,‬ל ש ו ׳ ר ש ״ י‪ ,‬ומפ״ק דעדכין ‪ 13‬מוכיח דאין יכול לקרוע‪ ,‬דכהנים בשעת‬
‫עבורה לא היו מניחין תפילין של יר משו׳ חציצה‪ ,‬שנ׳ על בשרו שלא יהא דבר‬
‫חוצין וכוי‪ .‬ואם איחא דיכול לקרוע כנגד התפילה יקרע‪ .‬או יתכן ביד יר ‪ 14‬כעין‬
‫קרע‪ ,‬וטעות הוא דבבגדים כחוב ילבש על בשרו■ שלא ישנה מררך לבישה אבע‬
‫באדם אחר לא‪ .‬לי ד כהה ‪ ,‬כהה תואר כמו קנה רצוין לא ישבר ופשתה כהד‪.‬‬
‫לא יכבנה דישעי׳ ‪ ,15‬ובלשו׳ כנ׳ טימנא‪ ,‬אבל והנה כהה הנגע ‪ 16‬ב ל ש ו ן כ נ ע ן‬
‫פ ו ט ? ד נ ן ל א ואיננה תואר‪ .‬ליד כהה בקובעך‪ ,‬לשו׳ בקובעך )ו(אינו נופל על למ׳״ד‬
‫לומ׳ ליר כהה אך על תיבת על וד‪.‬יה לאות על ירכה‪ ,‬על כן נכון לום׳ בפיוט על‬
‫כהה בקבעך ופי׳ בקבעך על יד כהה‪.‬‬

‫‪ .2‬ש״ב נ ל‪ ,‬ועי• בפי' ר^״י‬ ‫‪ .1‬ע׳ בפי׳ הרד׳׳ק שופטים שם שנדחק בפי׳ הכתוב‪.‬‬
‫‪ .5‬דברים לג ב‪ ,‬ו•!׳ בפי׳■‬ ‫‪ . 4‬להלן סי׳ נח‪.‬‬ ‫‪ .3‬תחלים קכט ג‪.‬‬ ‫וברד״ק שם‪.‬‬
‫כי ״הנהת תפילין שבשפאל‬ ‫ר׳ בחיי בסוף פ׳ בא בשם ״אחד פחכפי הקבלה שכתוב בהכורו״‬
‫ום׳ ברוך שאפר )שקלאו תקם*ד{‬ ‫הוא בנגד היפין שב׳ פיפינו אש דת לפו*‪ .‬וע׳ ברכות ו א‪.‬׳‬
‫‪ .7‬פנחות לז א׳‪ ,‬וע׳ ברש׳י שם‬ ‫‪ .6‬תהלים פז ח‪ .‬וע׳ בירו׳ ברכות פ״ב ה״ג‪.‬‬ ‫ה׳ ג‪.‬‬
‫״נוטל הלולב_‬ ‫הגאונים‬ ‫לפי דעת‬ ‫‪ . 8‬בדין אטר בלולב חלקו הדאשונים‪,‬‬ ‫ד׳׳ה אין לו‪.‬‬
‫אב^ בעל העיטור‪ ,‬ח״ב כה‬ ‫בשטאלו שהוא יפין שלו״ בפו בתפלין )ע׳ אוה״ג םיבה ע׳ ‪,(100‬‬
‫ע״ד‪ ,‬כתב ‪,‬אבל לולב דפדרבנן הוא ופשום חשיבוהא אטד הוא ככל אדם״‪ ,‬וע׳ ברא׳ש סוכה‬
‫פ״ג פי׳ כ״ג ובטוש״ע אויה סי*‪ .‬תרנא‪ .‬ויתכן בי הר״ב הוא רבנו ברוך ב״ר יצחק פרגנ׳טבורג׳‬
‫‪ .10‬כ״ד‬ ‫‪ . 9‬פנחות ש׳ם‪.‬‬ ‫)ע׳ בפאפרי׳ תרביין ש*י ע׳ ‪ (36‬ובםה׳׳ת אין שום רמז לדעה זי‪.‬‬
‫‪ ,12‬פנחורג‬ ‫_ ‪ .11‬כ״ה בב״י פרצב‪ .‬ובפגלה שם ‪ :‬זו‪.‬‬ ‫ב׳ אולם בפדר המשנה הוא פ־ד פ׳׳ה‪.‬‬
‫‪ . 14‬אולי‬ ‫‪ .13‬ג ב‪.‬‬ ‫לז ב ולפנינו רב אשי ואולי היתה גי׳ פחברנו ‪ :‬פר בר•‬
‫‪ .16‬ויקרא יג ו‪.‬‬ ‫‪ .15‬פב ג‪.‬‬ ‫צ״ל ‪ :‬בית יד‪.‬‬
 ‫ע ר ו גת ה ב ושם‬ ‫>‪40‬‬

‫ח ו ת ם על ל ב ך כ ח ו ת ם על ז ר ו ע ך ‪ ,‬פי׳ כמו שציון הק׳ להניח‬

‫תפילין על זרועך כן ציוך להניח דבריו על לבך‪ ,‬שב׳ ושמתם את דברי אלה על‬
‫לבבכם ‪ ,1‬שלא תמוד דעתך מן התפילין‪ 2‬ומן התורה‪ .‬ע״א כחותם בכ״ף כלוט׳‬
‫אם תעשה מצות הק׳ אז ימלא הק׳ משאלות שלמה שאם׳ שימיני בחותם על‬
‫לבך ‪ .3‬פ״א יהיו על לבך כחותם‪ .‬ו ה ״ ר א ל ע י ז ׳׳ ל פי‪ -‬מהו לאות על ידך‪,‬‬
‫כאדם שנותן חותם על זרועו לזכור מצות המלך‪ ,‬כך צוה המלך הגדול לעם קרובו‬
‫לקשור טוטפות ביד‪ .‬ד׳׳א כמו העבד יוצא בחותם שבצוארו להודיע שכפוף לו‪ ,‬כן‬
‫תפילין ביד ובראש להודיע שהם עבדי ה׳‪ ,‬ולמה כנגר הלב ובין העינים זכר לארון‬
‫שבאמצע הרגלים‪ ,‬כמו הלב שהוא ממוצע ובין העינים׳ כמו כרובים וביניהם קול‪.‬‬
‫זבעינים בשחור פרצוף ארם וזהו כי שם ‪:‬ה* נקרא עליך ‪ ,4‬ואדם על ראשו תפילין‬
‫וחשוב כאילו שכינה על ‪:‬ראשו ‪ .5‬כמו שכת׳ בתפילין כי שם ה' נקרא עליך‪ .‬כך‬
‫כת׳ אשר נקרא מם ה׳ צבאות יושב הכרובים עליו ‪ .6‬ולכך תפילין בראש כי הוא‬
‫)בראש( מרומים ישכון ‪ .7‬ע״א ועיקר‪ ,‬חותם על לבך חותם על זרועך‪ ,‬פי' חותם‬
‫שעל זרועך יהי׳ נג־ לבך‪ ,‬דאט׳ בשילהי הקומץ ‪ 8‬ושמתם את דברי אלה על לבבכם‬
‫שתהא שימה כנגד הלב והיא קיבורת דתני מנשה על ידך זו קיבורת ‪ ^9‬כי ירוע‬
‫נמי נקרא יר‪ ,‬רבת' ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש‬
‫וימסו אסוריו מעל ידיו ‪ .10‬והוא בשר עב שעל זרוע למעלהמן המרפק מההיא‬
‫בפ״ק דאהילות ‪ 11‬דחשיב רמ״ח איברים כמידרן ששה בכל אצבע ב׳ בקנוז ב׳‬
‫במרפק א׳ בזרוע‪ .‬ובערוך ‪ 12‬פי׳ הא דכת׳ על כל אצילי ירי)ו( ‪ 13‬ומחרגמינן על כל‬
‫מרפקי ירי‪ ,‬מרפק מחי‪ ,‬ונר׳ כי שני מרפק הם‪ ,‬אהר הם ב׳ עצמות קטנות בין‬
‫קנה היד לזרוע‪ ,‬הוא שנ׳ הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי שתרגום על כל‬
‫מרפקי ידי ונקרא בלשו׳ כנען ל ו קו ט‪ ,‬והוא הוא דתנן בפ׳ האוט׳ משקלי עלי ‪14‬‬
‫האוט׳ משקל ידי עלי ממלא חבית מים ומכנים ידו עד מרפקו ובבריית' ‪ 15‬מכנים‬
‫עד האציל‪ ,‬אע״ג דזרוע נסי נקרא יד‪,‬כרתניא ב ת ו ס פ ת ׳ ד ש ב ת ס ! מניין לזרוע‬
‫שנקרא יר שנ׳ ותהיינה העבותים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו‬
‫•אסוריו מעל ידיו‪ ,‬הא קיי״ל בנדרים הלך אחר לשון בני ארם‪ .‬והשני קצה הזרוע‬
‫המחובר לכתף הוא מקום השחי‪ ,‬שנ׳ בירמיה ‪ 17‬ויאמר עבד מלך כוש אל ירמיה‬
‫^שים נא בלויי הסחבות והמלחים תחת אצילות יריך מתחת לחבלים‪ ,‬ומתרגמיג׳‬
‫מרפקי‪ ,18‬ועל זה אום׳ כברא׳ רב־‪ 19‬בפסוק גשח ואמושך והיו אוחזין אותו‬
‫במרפיקין ‪ 20‬כדי שלא יפול גם אפשר שיהיה פי׳ אוחזין אותו במרפיקין‪ ,‬הם‬
‫םרפיקין שתחת זרועות הנקרא בלש׳ כנען ל ‪? 1‬ן?זי כי שם דדך לתמוך תש כח‪,‬‬
‫‪•.‬אך כ ע ר ו ך ‪ ,‬ש פ י ' על כל אצילי ידי שחי‪ ,‬משגה הוא‪ ,‬כי הוי למתפרות כסתות‬
‫■על כל אצילי ידי )כ(דמתרגמינ׳ מרפק הוא הנקרא ב ל ש ו ן כ נ ע ן ל ו ק ט ‪,‬‬

‫‪ .3‬שה״ש ח ו‪ ,‬וע׳ בשר‪.‬ש'ר •‪ 2‬ם‪.‬‬ ‫‪ .2‬ע׳ טנחווז לו ב‪.‬‬ ‫‪ ,1‬דברים יא יח‪.‬‬

‫‪ .6‬ש״ב ו כ‪.‬‬ ‫‪ .5‬מנחות לה ב ‪ 5‬ש*נ‪ ,‬ע׳ תום' ברבות ו א ד״ה אלו‪,‬‬ ‫‪ .4‬דברים בח י‪.‬‬
‫‪ .11‬ט״ח‪.‬‬ ‫‪ .10‬שופטים טו יד♦‬ ‫‪ .9‬שם ע׳א‪.‬‬ ‫‪ . 8‬טנחות לו יב‪.‬‬ ‫‪ .7‬ישעי' לג טז‪.‬‬
‫‪ , 13‬שם ע׳יב*‬ ‫‪ .14‬ערבין יט א‪.‬‬ ‫‪ , 13‬יחזקאל יג יה‪ ,‬וע׳ כתרג׳ שם‪,‬‬ ‫‪ , 12:‬ערך מרפק‪.‬‬
‫‪ .18‬לפנינו בתרג׳ ‪ :‬תחות םדבקי ידך‪.‬‬ ‫‪ .17‬לח יב‪.‬‬ ‫‪ .16‬פיח* הוצ׳ צוקרסנדל ‪.121‬‬
‫‪ .20‬שם ‪ :‬במרפקו וע׳ בח״נ‪.‬‬ ‫‪ . 19‬פס״ח בא )הוצ‘ ת׳׳א ■ע׳ ‪.(733‬‬
 ‫‪41‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫־שם נ ק ר ע מהרה משאר מקומות וצריך לתפור והוא הוא מרפק דפ״ק דאהילות ‪1‬‬
‫הנמנה למטה מן הזרוע‪ .‬ו כ ן מ נ ח ם ‪ 2‬שכת׳ על כל אצילי ירי אצילות ידיך‬
‫שרש אזרועו׳ מלמטה גם זה משגה‪ ,‬על כל אצילי ידי ‪ 3‬מלמטה ואצילות ידיך‬
‫‪],‬מלמעלה כחיבור הכתף• כאשר כתבתי כי שני מרפק הם ‪,4‬‬
‫ה ד ד ת פ י ל י ן ה י ו ת א צ ו ל י ן [ ‪ 3‬מ י ן מ ו תר ‪ 6‬ב פ י ק ד ו ש י ם ‪.‬‬
‫■כן נכון לכתוב ביוצרות מין‪ ,‬דהכי אית׳ בירושלמי ז מינו מותר בפיך ולא ידעתי‬
‫‪:‬מאיזה טעם דרשו רבותינו תורת ה׳ ‪ 8‬על המין ולהכשיר עור נבילות‬
‫וטריפות‪ .9‬פי' היות אצולין ומופרשין למצותו ומותר בפי קדושים שס למען תהיה‪:‬‬
‫תורת ה׳ בפיך ודרשו רבותינ׳ מן המותר בפיך שתפילין אין נכתבים על עור‬
‫בהמה טמאה וה״ה לעור הבתים והרצועות בב׳ במה מדליקין ‪ ,10‬ובפ׳ ח׳ שרצים ‪11‬‬
‫פריך אי הכי על עור נבילות וטריפות נמי לא יכתכו וכו׳‪ .‬ו ה ע מ י ד ם‬
‫ו ה פ ר י ד ם‪ ,‬פי׳ הפדידם לכתוב כל אחת מד׳ פרשיות לבד ולא על חתיכה אהת ‪12‬‬
‫ושל היד לכתוב בד׳ עמודים ולא בעמוד אחד‪ ,13‬כ ת ב ר י ״ ח ב ש ״ ם נ י ח ו ח ‪,‬‬
‫שאם אין לו קלף לעשות ד עמודים ויש לו לכתוב בעמוד יניח בין כל פרשה ׳‬
‫ופרשה חלק כאצבע‪ ,‬וכן של ראש אם אין לו ד' חתיכות וצריך לכתוב על אחת‬
‫יפרידם לכתוב בד׳ עמודים ואם בעמוד אחד יפרידם בחלק כאצבע בין כל אחת‬
‫־ואחת‪ .14‬ויהיה פי׳ ל א ר ב ע ה ד א ש י ם‪ 15‬לשון מיניין כלומ' צריך היכר שיהיו‬
‫■ארבעה‪ ,‬והמפ׳ לארבעה ראשים לארבעה בתים טועה‪ .‬כי מיניין בתים עשה‪ 10:‬כבר‬
‫א ר ב ע ה ל ר א ש ק ב ו ע ה ‪ .‬ואם הפייט חוזר על הבתים‪ ,‬ה׳׳פ אם הכתים‬
‫מדובקים יהד ביותר הפרידם‪ .‬דהכי אמרינ׳ בהקומץ רבה ‪) 17‬על( הבריית׳ ‪.18‬‬
‫וצריך שיהא ריוח ביניהם דברי ר׳ וחכמי׳ אומרי׳ אינו צריך‪ .‬לש ו ׳ ה ״ ד ש מ ח ה ‪,‬‬
‫יש מפ׳ על הפרשיות ‪ ,19‬ולא מיםתבר דהיכי לימא על הפרשיות ושוין שנותן חוט‬
‫או משיחה ביניהם‪ ,‬אך פי׳ בין בית לבית‪ ,‬שאם אין חריץ שבין בית לבית ניכר‬

‫‪ . 2‬שחכרת ערך אצל‪ ,‬ו•!׳ בם׳ הישר לר׳׳ת‪ ,‬ה‪1‬צ׳ שקייב עי ‪ 1S4‬הע'‬ ‫‪ .1‬ע׳ לעיל‪.‬‬
‫‪ .4‬ועל שקום‬ ‫‪ .3‬ש״ידי״ עד ‪,‬ידי״ נששש בכ״ב מרצב‪.‬‬ ‫•י״ב ושם הרשו; שקישע‪.‬‬
‫ריא‬ ‫ר‪.‬שלם‬ ‫הנחת תפילי; של יד ופי׳ השלה קבורת ר׳ סה״ת סי׳ רי׳א‪ ,‬ע״א ב׳‪ ,‬ם׳ היראים‬
‫‪-‬א'‪ ,‬או״ו סי׳ חקע״ט‪ ,‬עח ע׳׳נ‪ ,‬ויסוד דברי בולם הוא כתשובת ר״ת‪ ,‬ס׳ הישר סי׳ נ״ם‪ ,‬הוצ‪,‬‬
‫וגם מחברנו כנראה שאב שהם‪ ,‬דיתבן כי‬ ‫םק״נ ע׳ ‪ ,134‬וע׳ בתום׳ מנחות לו א ד״ה קיבורת‬
‫‪ .5‬כ״ה בכ׳׳י מרצב‪ .‬והועתק בכיי ר‪ .‬שלא במקומו‪.‬‬ ‫בעל או״ז כבר ראה את דברי מחברנו‪.‬‬
‫ובאו״ז סי׳ תקלו במו‬ ‫מינא דאת נותן בפיך‪,‬‬ ‫‪ . 7‬מגלה פ״א ה׳יצי ושם ‪:‬‬ ‫■‪ .0‬בד‪ .‬ששתר‪.‬‬
‫‪ .9‬באן‬ ‫‪ .8‬שהרי דורשים שם את הפסוק »לשען תהיה תורת ה׳ בפיך״‪.‬‬ ‫לפניני‪.‬‬
‫‪ .1•!:‬שם קח א‪ .‬נ ‪ ,‬אל א מעתה‬ ‫‪ .10‬שבת בח ב‪.‬‬ ‫•הועתק בכ׳י ר‪ .‬שת שהוספתי למעלה‪.‬‬
‫‪ .13‬ע׳ בבה* ת סי'‬ ‫‪ .12‬ע׳ מנהות לד ב‪.‬‬ ‫על גבי עור ובו׳״‪ ,‬וע׳ דק״ס קיט א‪.‬‬
‫‪ .14‬מנחות שם‪ ,‬ועי דש״י ד״ה וצריך ובעיבור‬ ‫■רה וסשיג עשין כב )ד״ו ש״ז( ק״ד‪ ,‬ע״ג‪.‬‬
‫‪ .! 6‬הפייטן בחרוו‬ ‫‪ .15‬לשו׳ הפייטן ‪ :‬והפרידם היות לארבעה ראשים‪.‬‬ ‫ה״ב ב״ד א׳‪.‬‬
‫‪ . 19‬ע׳ בפרשייי שם ד״ה וצריך‪.‬‬ ‫‪ ,18‬צ״ל ‪ :‬כברי׳‪.‬‬ ‫‪ .17‬שנתות לד ב‪.‬‬ ‫שלפ״ז‪.‬‬
‫וצריך שיהיה חלק ריוה בין הפרשיות וכו׳‬ ‫אל י ק ים‬ ‫ובאויו ח״א סי' תקנ״ז ‪. :‬פי׳ ר ב י נ ו‬
‫ל י ‘ האי פירושא וכוי״‪.‬‬ ‫משתבר‬ ‫לא‬ ‫שם ח ה‬ ‫הרב ר בי נו‬ ‫‪ t‬ם ורי‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪42‬‬

‫שנותן חוט או משיחה‪ .‬ואם החריץ שבין בית לבית ניכר אין צריך חום ומשיחה‬
‫דאין הלכה כר׳ מחביריו‪.‬‬
‫ו ר א ש י ש י ן‪ ,‬רמז לשין כי שם ה' נקרא עליך‪ .‬ש׳ם ה׳ נ׳קרא ראשי‬
‫תיבות שין‪ ,1‬אע״ג דשין של תפילין הלכה למשה מסיני ‪ .2‬מ״מ דמז יש זסקם לדבר‬
‫למה שי״ן כי בשין רמז שם בן ד׳ אותיות ‪ .3‬ועיין בסוף הפיוט אצל ומוראך בלב‬
‫דואך ‪ .4‬ודאשי שי׳ין כמו רישין‪ ,‬דרך סופרים לעשות ראשי שין כצורת ריש כזה ^ן‪.5‬‬
‫ע״א במו ראשין בב‪ /‬ופי׳ במו‪ ,‬כמו במו פי אתחנן לו ‪ ,0‬שפי׳ בפי אתחנן לו‪,‬‬
‫ואניעה עלימו במו ראשי ‪ ,7‬וכן לירות במו אופל לישרי לב ‪ .8‬פי׳ באופל‪ ,‬כחידוש‬
‫מתבן בסו מדמנה ‪ ,9‬חציו שרפתי במו אש ‪ ,10‬כי תלך במו אש לא תכוה ‪ ,11‬גם‬
‫כאן במו ראשין‪ ,‬פי' בראשין‪ ,‬כלומ׳ ב ר א ש י ה ן מ ר ו ב ע י ם מ ש ו ל ש י ם ‪,‬‬
‫פי' בעור בית החיצון מבחוץ בשמאל המניח מימין הקורא שין של ארבעה ראשין‬
‫כזה ו_די_ו ובעור בית החיצון מבחוץ בימין המניח בשמאל הקורא שין של ג׳ ראשין‬
‫כזה ש כמו כל שין כ ת ב ה ר׳ א ל ע׳ ז ״ ל ‪ ,12‬כי ב׳ שינין בתפילה‪ ,‬לפי‬
‫שבפסוק בראשית שני שינין לומ׳ כל המקיים מצות תפילין כאלו נעשה שותף וכו׳‪.‬‬
‫וכן ב׳ שינין בפסוק שמע ישר׳ זגומ; לומר שאין קבלת מלכות שמיס שלימה אלא‬
‫א״כ מניח תפילין ‪ ,13‬כאשר כתבתי למעלה‪ .‬ע״א למה ב׳ שינין כי שי״ן שי״ן זהו‬
‫שש על שס שש הנה יטנא ה׳ ושבע תועבות בלבו‪ ,14‬בשש צרות יציליך ובשבע‬
‫לא יגע כך רע ‪ ,15‬על כן ז׳ ראשין בתפילין שכל המקיים מצות תפילין זוכה‬
‫לשבע שמחות ומפורשין ביוצר את השם נאה ‪ .16‬למה משמאל המניח ב׳ בתוך‬
‫השין‪ ,‬כי המלאכים לחובה מצד שמאל זהטייה לרעה על פי שניים ‪ ' ,17‬ומלאכי זכות‬
‫מימין והטייה לטובה על פי אחד לכך אחד בתווך‪ ,‬ויש שעושים דפוס ובו חקוק‬
‫שי״ן‪ ,‬זמכניסים שם עור לח עד שיתייבש והוא כאלו כתוב‪ ,‬ויש שקומטין‪ ,‬עור‬
‫כשהוא לח בצורת שי״ן‪ .‬זעל תיקון ראשון קשה מדאמ׳ בהקומין רב׳ ‪ 18‬וצריך‬
‫שיניע הדיץ למקום התפר‪ ,‬פי׳ משך קומטי השין מבחוץ מלמטה צריך שיגיע עד‬
‫למטה עד התפירה וזה לא ימצא‪ ,‬אך אם יקמוט את העור זלא על ידי דפוס‪ .‬אך‬

‫ובם׳ ברוך‬ ‫‪ .1‬רטז זה סובא בפי׳ בעה״ט ־■;ר‪,‬״ת דברים כ׳׳ח י׳ ובפי׳ ר׳ בחיי •‪ 2‬ם‬
‫‪ .3‬ברבנו בחיי שס ‪,‬ועוד‬ ‫‪ .2‬םנחות לה א׳ וש״נ‪.‬‬ ‫שאמר )שקלאוו תקס״ד( הי א׳‪.‬‬
‫היה הלוף השם הגדול בא״ת ב׳׳ש עולה במספר שין״‪ .‬ובם׳ ברוך שאסר ה׳ ע׳ב בשם הרוקח ‪:‬‬
‫וע׳ נם בציוני עה״ת )קרימונא שיב( ם׳ כ׳‪.‬‬ ‫‪,‬בי יהוה בא״ת ב״ש םצפ*ץ וםצפ״ץ עולה שין'‪,‬‬
‫בקילפא‬ ‫דליצור‬ ‫״ובעי‬ ‫תפילין לרא״ש‬ ‫הל׳‬ ‫דבא בסוף‬ ‫‪ .5‬בש־םושא‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫דביהא ‪1‬ורת דש*•] דימינא תלתא רישין ודשמאל ד׳ רישין״‪ .‬וע׳ בתום׳ מנחות שם ד׳׳ה שי׳ן‪,‬‬
‫‪ . 7‬שם טז ד‪ ,‬וצ»ל ‪:‬‬ ‫‪ .6‬איוב יב טז‪.‬‬ ‫ובסה״ת סי' ר״ח ובאו׳ז ח״א ם׳ תקפ״ג‪.‬‬
‫‪ .10‬שם מד יט‪.‬‬ ‫‪ .9‬ישעי׳ בה י‪ ,‬והבתיב ‪ :‬במי‪.‬‬ ‫‪ .8‬תהל׳ יא ג‪.‬‬ ‫עליבם‪.‬‬
‫הרוקח‬ ‫כתב‬ ‫״ו ע ו ד‬ ‫ב׳ ‪:‬‬ ‫ה׳‬ ‫שאמר‬ ‫ברוך‬ ‫בם‪,‬‬ ‫‪, 42‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מג‬ ‫•צם‬ ‫‪.11‬‬
‫וע׳‬ ‫פה״‪,‬‬ ‫הכל‬ ‫לכתו׳‬ ‫ונלאיתי‬ ‫שאין לספר‬ ‫שדי‬ ‫של‬ ‫שיני״ן‬ ‫סודות על‬ ‫הדבר‪.‬‬
‫‪ , 13‬ע׳ ברוך שאמר ש־ם ע״ד‪ ,‬וע׳‬ ‫בזוהר פנחס רנח א‪ ,‬ואתחנן רסב ב ובציוני מ‘ א׳‪.‬‬
‫‪ .16‬להלן סי׳ לז‪.‬‬ ‫‪ .15‬איוב ה יט‪.‬‬ ‫‪ .14‬צ״ל ‪ :‬נפשו‪ ,‬מש־לי ו טז‪.‬‬ ‫ברבות טו א‪.‬‬
‫‪ .18‬מנחות לה א‪ ,‬וע׳ בסה״ת סי׳ ר״ח ובאו״ז היא סי׳ תקסג‬ ‫‪ . 17‬סנהדרין פ״א ם״ו‪.‬‬
‫ובהל■■ תפילין לרא״ש סי׳ ח׳‪.‬‬
‫‪43‬‬ ‫הבושם‬ ‫!ך וגת‬

‫פ ר ש ״ י ‪ 1‬לענין חריץ בתים שיהא עד למטה עד החפירה‪ .‬ובריית׳ נמי דחני׳ אם‬
‫אין חריצן ניכר פסולה ‪ 2‬בבתים מיירה‪ .‬ו ב ע ר ו ך‪ 3‬וצריך שיגיע החריץ למקום‬
‫התפר‪ ,‬אותו חריץ שבין בית לבית והתפר הוא הגשר‪.‬‬
‫ו ל צ ו ר ד ל׳ פי׳ דל דלת כמו נצרה על דל שפתי דתהילות ‪ .4‬אשר היא‬
‫שפה עליונה שהיא כמו דלת‪ ,‬וכן עשה אה)ד( מאחת מאלה דיחזקאל ‪ ,5‬שפי׳ ועשה‬
‫אחת מאחת מאלה‪ ,‬וכן דל כמו דלת‪ .‬והר ׳ א ל ע ד פי'כי העבירה יש לה אחוה והיא‬
‫הנאה ותרגום ועבד לאחוה מחדא מאילין‪ .‬ולצור דל‪ ,‬לצור מן צרר ולשון קשירה'‬
‫כמו מי צרר מים בשמלה דמשלי ‪ ,8‬וממנו לצור כמו לחוג את חג הסוכות ‪ ,7‬למוד‬
‫את ירושלים‪ ,8‬לרום את הסולת ‪ ,9‬שעיקרם חגג מדד רסם‪ ,‬ופי׳ אל החדל לקשור‬
‫דלת כרצועה שבראש‪ ,‬אמנם גם לצור בשורק יתכן לשון קשירה‪ ,‬כמו ויצורו‬
‫וימנו ‪ 10‬שפי׳ ויקשרו וימנו קשרים‪ ,‬וצרתהכםף בידך ‪ .11‬וכן הביא ה מ ר ק ד ק‬
‫ה ג ד ו ל ‪ 12‬שתי אלה ויצר ככרים כסף ‪ 13‬עס צור תעודה‪ 14‬כי גם הוא מעלומי‬
‫עין פעל‪ ,‬לפי שצור תעודה וכו׳ )ו(הוא על משקל שום חשים ‪ .15‬ואם היה מן‬
‫הכפולים היה צר בלא ו״ו כמו סב דמה לך ‪ 16‬גל על ה' דרכך ‪ ,17‬פ״א לצור‪,‬‬
‫לשו׳ צורה כמו צורת הבית ‪ ,18‬וצורם לבלות שאול‪ 19‬ועמהם הביא ה מ ד ק ד ק‬
‫ה ג ד ו ל ‪ 20‬ויצר אתו בחרט‪ .21‬כתב ה ״ ר א ל ע ז׳ ז ״ ל שצריך לגלח כנגד‬
‫הקשר שלא יהא חוצץ‪ .22‬א מ ת ו א מ ו נ ה כ י זה ה צ ד י ק ל א כ י ו ן ‪,‬‬
‫דמאי שנא קשר מתפילין עצמן שאין צריך לגלח‪ .‬ועוד דאט׳ בהערל ‪ 23‬שאני עובר‬
‫דהיינו רבייתיה‪ .‬ואין צריך לבדוק פרשיות עולמית‪ '.‬ובמבילתין ‪ 24‬מוחלפת השיטה ולפי‬
‫שבמס' עדיות מונה מחומרי בית הלל ולא מנה זה שם‪ ,‬לכן לא כתבנו ההיא‬

‫אולם בםד‪,‬״ת‬ ‫רבי' אליקים‬ ‫ב׳עם‬ ‫‪ .1‬שם ד״ה וצריך‪ ,‬אולם באו״ו שם הביא פי' זה‬
‫‪ .4‬קםא ג'‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .3‬ערך הרין א'‪.‬‬ ‫‪ .2‬םנחות לר ב‪.‬‬ ‫וברא״ש בשם רש״י‪.‬‬
‫‪ ,7‬זכריה יד יח‪.‬‬ ‫‪ .6‬ל ד‪.‬‬ ‫‪ .5‬יה י‪ ,‬ע׳ לעיל ע' ‪ 23‬הע' ‪.1‬‬ ‫לעיל ע׳ ‪ 22‬הע׳ ‪.17‬‬
‫‪ . 12‬ג'‬ ‫!‪ .1‬דב׳ כ יב‪.‬‬ ‫‪ . 10‬ם*ב יב יא‪,‬‬ ‫‪ .9‬יחזקאל סו יד‪.‬‬ ‫‪ . 8‬שם ב ו‪.‬‬
‫‪ .14‬ישעי'‬ ‫‪ ,13‬ם״ב ה כג‪.‬‬ ‫םפרי דקדוק לר״י חיוג )הוצ׳ נוצ( ע׳ ‪ ,53‬וע׳ במאמרי ע' ‪.44‬‬
‫‪ . 18‬יחזקאל‬ ‫‪ .17‬תהל׳ לז ה‪.‬‬ ‫‪• .16‬שה״ש ב יז‪.‬‬ ‫‪ . 15‬דברים יו מו‪.‬‬ ‫ח מז‪.‬‬
‫‪ ,21‬שמות לב ד‪.‬‬ ‫‪ ,20‬ע׳ לעיל הע' ‪. 12‬‬ ‫‪ .19‬תהל' מט מי‪.‬‬ ‫מג יא‪.‬‬
‫כדי •צתהיה‬ ‫‪ .22‬באגור )זאלקוא תקנח( ו' א׳ ‪ :‬״כתב חרוקה שיש לגלח השער ־צעל הציאר‬
‫‪ .23‬יבמות עח ב‪ ,‬ולא מצאתי מקור אחר לדעתו‬ ‫הרצועה נוגעת בבשרו ולא נהגי כן״‪.‬‬
‫‪ . 24‬בא פי״ז‪ ,‬הוצ'‬ ‫של הר׳ אלעזר מלבד דברי האגור הנ״ל‪ ,‬אילם ע' ברוקח מי' שע״ד‪.‬‬
‫הזרובי*ן‪-‬רבי]‪ ,‬ע' ‪ , 69‬וע׳ •צם הע' ‪ 13‬ולפי׳ז מבכר מחברני את הגי' שלפיה ב;׳ה אמרו לקולא‪.‬‬
‫וגם הרםב׳ים‬ ‫למרות זאת •צהיתה לפניו הגי' שלפנינו במכילתא‪ ,‬וע׳ בירו׳ ערובין פ״י ה״א‪,‬‬
‫אולם‬ ‫ק*ו ע״א‪.‬‬ ‫עשין כ״ג‬ ‫הל' תפילין פ׳׳ב הי׳׳א פמק כי אינו צריך לבי־קס‪ ,‬וכ״פ הסמ״ג‬
‫בתש״ר חי׳א ע׳ ‪ 46‬ובהלכות פסוקות )הוצ׳ מיללר( מי׳ סב ע' ‪ 36‬הביאו בשם ״חכמים וזקנים‬
‫ה׳צלם קצ״ב א׳״‬ ‫בשכה״ל‬ ‫וב״ה‬ ‫ששמעו שרבוחם שתי פעמים בכל שבע שנים שהן ■צבוע״‬
‫לדבריהם ממזוזה‬ ‫ובאו״ז ח״א סי' תקע״ב הביא דעה זו בשם השמושא רבה והומיף ״ויש מעד‬
‫דאמר ביומא }יא א( שנבדקת פעמים בשבוע׳׳‪ ,‬וע' מנחות מ״ב ב׳ תד״ה תפילין‪ ,‬ובהל• תפילין‬
‫לחלוחית‬ ‫מפני‬ ‫מזה‬ ‫ממזוזה בי ״טפי יש לחוש במזוזה‬ ‫לרא״ש סי׳ ל א‪ ,‬הדווזה את הראיה‬
‫מקומה והזרם והמטר״‪ ,‬וע׳ בטואו״ח‪.‬סי׳ לט ובב׳י שם‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪4‬‬

‫דמכילתי'‪ .‬ועוד הרי שהלך מן הגוסס אע״פ שרובן לביתה הדי הוא בחזקת חי‬
‫לתרומה ולכל דבר ‪ ,1‬וכ״ש תפילין‪ ,‬דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ‪ .2‬ואין כרכה‬
‫לבטלה במקום ספיקה שהרי רב אשי מבדיל ומקדש מיומא טבא לחבריה ‪.3‬‬
‫ה ר׳ א ל ע ז ׳ ז ״ ל‪ .‬ולצור דל‪ ,‬ר י ״ ח ב ש ׳ ם פי׳ ד׳ בקשר בעורף‪ ,‬כי ד׳ פעמים‬
‫בקראו ישר׳ קשי עורף במעשה העגל ‪ 4‬ושם פי׳ רבותינו ז״ל וראית את אחורי‬
‫שהראה לו קשר של תפילין ‪ ,5‬שמלמד את ישר׳ שיהי׳ ד׳ חתום על העורף שלא‬
‫א ל ת א ש י ם ‪ ,‬בסוף רצועת יד הקצרה‬ ‫יקשו את עורפם‪ .‬ו י ו ד מי ד‬
‫כפוף מעט כעין י׳ הנה בםמטין שי״ן ובקשר רצועות הראש ד' וברצועת יד‬
‫י׳ הרי שם הקדוש אל תאשים‪ ,‬לשון מניעה וחיסרון‪.‬‬
‫ע שם ל ש מ ם ‪ ,‬בעיבוד לשמם פלוגת׳ דתנאי‪ .‬דתני׳ ד חיפן ‪ 8‬זהב או שתלה‬
‫עליהן עור בהמה טמאה פסולה ‪ ,9‬עור בהמה טהורה כשירה ‪ 10‬אע״פ שלא עיבדן‬
‫לשמן‪ ,‬ר״ש כ״ג אומ׳‪ 11‬עור בהמה טהורה פסולה עד שיעכדם לשמם‪ .‬ומפורש‬
‫בנגמר הדין דכהזמנה פליגי‪ ,‬אי מילת׳ היא או לא‪ ,‬דמייתי מפלוגת׳ דאכיי ורבא ‪,12‬‬
‫דפליגי באורג בגד למת‪ .‬ולא ירענא אי טעמא כטעמא דאביי ורבא באורג בגד‬
‫למת׳ דמר יליף מעגלה ערופה ומר יליף מע״ז‪ .‬א״כ אדילפינן הכשר מצוה מאיסורא‬
‫טפי הוה ליה למילף הכשר מצות מהכשר מצוה‪ ,‬תפילין מציצית‪ ,‬דהא אפי׳ ב״ה‬
‫דפליגי אב״ש בסוכה בציצית מודו‪ ,‬כדאית׳ בפ״ק דסוכה ‪ ,13‬וטעמ׳ דכת׳ גדילים‬
‫תעשה לך לשם חובך‪ ,‬ובפ׳ התכלת ‪ 14‬מוקמינן פלוגת׳ דאמוראי דפליגי בציצית‬
‫אי כעי טוויה וצביעה לשמה כתנאי דפליגי בתפילין‪ .‬ותימ׳ למה לא יודה ת״ק‬
‫דרשב״ג בציצית דהא קרא כתיב ונילף תפילין מציצית‪ ,‬הא מוקמינן בנגמר הדין‬
‫פלוגת׳ דאביי ורב׳ כתנאי‪ ,‬פ ר ש ״יל‪ !.‬רבא כתיק דהזפנה למ״ה ומשום הכי לא‬
‫בעי עיבוד לשמה דלא איכפת לן בה דלא אהני מידי ואביי כרשב״ג‪ ,‬ופסיק הת׳‬

‫‪ . 3‬ביצה ד ב‬ ‫‪ .2‬ע׳ חולין י א‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע' גיבין פ׳׳ג מ״ג ואהלות פ׳׳א מ׳ו‪.‬‬
‫זשם הגי׳‪ :‬רב אסי מבדיל טיוטא טבא לחבריה‪ ,‬וע' בר־ב״י ‪ r v‬ד״ה בפיקי‪ ,‬ובחדושי המאירי‬
‫‪ .6‬כדברי‬ ‫‪ .5‬ב רכו תו א‪.‬‬ ‫‪ .4‬שטות לב ט‪ ,‬לג ג‪ ,‬ה'‪ ,‬לד ט‪.‬‬ ‫לביצה שם‪.‬‬
‫אלו ובמה״ת סי׳ רי״א‬ ‫רש׳י טנחות לה ב‪ ,‬ד״ה קשר‪ ,‬וע' לעוטת זה בדברי החום׳ שם ד״ה‬
‫ובם'‬ ‫שי״ן ובדק״ם ע׳ ‪128‬‬ ‫דיה‬ ‫א ובחום'‬ ‫סב‬ ‫בשבת‬ ‫וע׳ גם‬ ‫ובאו״ז ח״א םי׳ תקס׳׳ו‪,‬‬
‫‪ .9‬שם ‪:‬‬ ‫‪ 8‬שם ‪ :‬ציפן‪.‬‬ ‫‪ . 7‬םנהדרין טח ב וש״ג‪.‬‬ ‫יראים השלם ע׳ ‪422‬‬
‫‪ .13‬ט א‪.‬‬ ‫‪ .12‬סנהדרין טו ב‪.‬‬ ‫‪ . 11‬שם ‪ :‬אף‪.‬‬ ‫‪ .10‬שם ‪ :‬כשרות‪.‬‬ ‫פסולות‪.‬‬
‫במנחות טב ב ד׳ה תפלין כתב‬ ‫אולם‬ ‫‪5‬׳‪ .1,‬ע׳ סנהדרין שם ד׳׳ה אע״ג‬ ‫‪ .14‬טנחות טב כ‪.‬‬
‫לשטם׳׳‪ .‬וסתירה זו‬ ‫אלא סן הטוטחה חיודע שצריכין עיבוד‬ ‫אין נקחין‬ ‫״ואעפ״ב‬ ‫רש״י‬
‫לשפה‬ ‫צריך‬ ‫שאין‬ ‫הבתים‬ ‫מחלק בין עור‬ ‫שרש*י‬ ‫לומר‬ ‫הגר״א‬ ‫את‬ ‫כנראה‬ ‫הביאה‬
‫על דברי הגאון‪,‬‬ ‫)ג״ש ה״ב ע׳ ‪(532‬‬ ‫לקלף הפרשיות שצריך‪ .‬וראה מה שתטה הר״ל גינצבורג‬
‫בטנחות שם‬ ‫והרי‬ ‫לשמה^׳‪,‬‬ ‫»הכל טודים שצריך‬ ‫ט״ח‬ ‫בקלף של‬ ‫*שכתב כי לדברי רש״י‬
‫עיבוד‬ ‫‪,‬דליכא כהן‬ ‫האדם"‪,‬‬ ‫יש להם בדיקה וניקחין טבל‬ ‫אוטר רש׳י על ‪.‬ספרים ומזוזות‬
‫איירי״‬ ‫ספרים‬ ‫כשאר‬ ‫הבא‬ ‫ד״ה תפילין כבר כתבו ״ושמא‬ ‫לשטן״‪ ,‬אבל התוספות שם‬
‫טבל אדם על‬ ‫דקתני ספרים ומזוזות יש להם בדיקה ונקחות‬ ‫ובאו׳׳ז ח״א סי׳ חקל־ג »והא‬
‫ולעצם‬ ‫טהגר״א‪,‬‬ ‫הרל״ג‬ ‫ב ס ׳ ׳ ת וכו׳» ובזה םרה תמיהת‬ ‫שלא‬ ‫ספרים‬ ‫■צרחך כ ש א ר‬
‫החלוק בין עור הכתים לקלף הפרשיות ר׳ כאו״ז שם ויתום' טנחות שם ד״ה עד‪ .‬ור' להלן ע׳ ‪46‬‬
‫‪45‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫הלכה כרבא א״כ לא כעינ׳ עיבוד לשמה‪ ,‬והא דאמר׳ בהניזקץ ‪ 1‬ההוא דאתי‬
‫לקמי׳ דר׳ אבהו אמר ספר תודה שכתבתי לפל׳ גוילין שלו לא עיבדתים לשמה‬
‫וכר‪ ,‬י״ל דסבר כרשב״ג ואין הלכה כן‪ .‬זתימא היכי מצי למיהוי אביי כרשביג‬
‫דלרשב׳׳ג דווק' עיבוד מהני אבל הזמנה כעלמ׳ לא ואילו לאביי אפילו הזמנה‬
‫בעלמא כמו סודרא דאזמיני׳ אע״ג דלא צר ביה כדאית׳ בפ׳ נגמר הדין‪ .‬ו ר ״ ת‬
‫מ פ׳ ‪ 2‬דאביי כת״ק דכיון דהזמנ׳ מילת׳ היא אין צריך וןיבוד דהזמנה אחר עיבוד‬
‫במקו׳ עיבוד לשמה ורבא כרשב״ג דכיון דהזמנה לאו מלתא היא ‪ 3‬לא קיימא‬
‫במקום עיבוד לשמה‪ ,‬דלאביי לאו דווק׳ אורג בגד למת אסור‪ ,‬דה״ ה בהזמנה‬
‫בעלמא בלא אריגה אםור׳ תדע דאט׳ התם ‪ 4‬כדרב ‪:‬חםדא‪ ,‬דאמ׳ רב ^חסדא האי‬
‫סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילי וצר ביה וכו׳ עד ולאביי דאמ׳ הזמנה מילת׳‬
‫היא‪ ,‬אזמניה אע״ג דלא צר כיה וכו׳ והא דנקט אורג משו׳ רבא דאפי׳ אורג‬
‫מוהר‪ .‬והיינו אביי כת״ק דאפי׳ כלא עיבור הזמנה מילת׳ היא‪ ,‬ורבא כרשב״ג‬
‫דהזמנה בלא עיבוד לא מהניא על כן צריך עיבוד לשמה‪ .‬ופסיקת׳ ‪ 5‬הילכת׳ כרבא‬
‫א״כ ההיא דהניזקין כהילכת׳ ו כ ן פ ר ״ ח ‪ 6 .‬ויש לתמוה אם רבא כדשב״ג א״כ‬
‫כי היכי דהזמנה דאריגת בגד לאו מילת׳ היא ליאסר‪] ,‬ה״נ עיבוד לא תיהני‪ ,‬וי״מ‬
‫ומחלקין בין לאסור ובין לאיתכשורי‪ ,‬דלהביאו לידי הכשר מועיל‪ ,‬אכל[ ‪ 7‬ליאמר‬
‫אריגה ועיבור לא מהני‪ .‬ומודים רבא ודשב׳׳ג דלאחר שעשה עיבוד לשם תפילין‬
‫וספר תורה דמותר לכתוב עוד באותו עור שטרי הדיוטות דלעיניין איסור לא עדיף‬
‫עיבוד מאורג‪ ,‬ולסבר׳ זו יש להביא ראיה מדאט׳ בדקומץ ‪ 8‬תפילה של יד עושין‬
‫אותו של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד‪ ,‬לפי שאין מורידין מקדושה‬
‫המודה לקדושה קלה‪,‬ואוקימנ׳ לה דווק׳ בעתיקי‪ ,‬פי׳ ‪ 9‬שכבר הניחם על ראש‪ ,‬אבל‬
‫בחדתי‪ ,‬פי׳ שעדיין לא הניחם‪ ,‬עושין‪ .‬ולמ״ד הזמנה מילת׳ היא ראתני עלייהו‬
‫מעיקרא‪ ,‬ומשמע דלמ״ד הזמנה למ׳׳ה אפי׳ לא אתני׳ יכול לעשות של יד‪ .‬ועשייה‬
‫ותיקון התפילין אי אפשר בלא עיבוד ’לשמן למ״ד הזמנה לאו מילת׳ היא‬
‫ו ל פ י ר ״ ת ‪ 10‬אפי׳ הכי יכול לעשותן של יד‪ .‬ויש לדחות דווק׳ של יד יכול לעשות‪,‬‬
‫אבל לכתוב עליו שטרי הדיוטות אסור‪ ,‬ובפ׳ נגמר הדין ‪ 11‬מייתי כים שעשאו‬
‫להניח בו תפילין אסור וכי׳ עד איט׳ עשאו והניח בו תפילין אסור להניח בו‬
‫מעות‪ ,‬א״כ גם בעיבוד לשם תפילין נטי מותר לכתוב עליו שטרי הדיוטות ‪.12‬‬
‫ובירושלם' בפ' אמר להם הממונה ‪ 13‬לדברי הכל דלרשב״ג אם עיבד לשם תפילין‬
‫שאסור להדיוט‪ ,‬דהכי אית׳ החם‪ 14 ,‬עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו‬
‫מזוזה‪ ,‬רשכ״ג אוסר‪ ,‬א״ר יוסי הוו ‪ 15‬םברין למימר מה פליגין להדיוט אבל ‪16‬‬

‫‪ .2‬סנהדרין שם תד׳׳ה אע״פ ומנחות שם חד״ה עד‪ ,‬וע׳ גם בעיטור ח*כ כד ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ניטין נד ב‪.‬‬
‫‪ 5‬אוליצ׳׳ל‪ :‬ופסיק ר״ת‪.‬‬ ‫‪ .4‬סנהדרין סח א‘ ‪.‬‬ ‫מרצב‪.‬‬ ‫בכ״י‬ ‫נשמט‬ ‫‪ .3‬מ״אין״ עיב‬
‫‪ .7‬ב״ה בכ׳י פרדב‪ .‬ובכ׳י ר‪ .‬נשמט ם״ליאסר* עד ״ליאסר•‪.‬‬ ‫‪ .6‬ע׳ בפי' הר״ח לסנהדרין שם‪.‬‬
‫‪ .11‬סנהדרין טח ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬צ״ל‪ :‬לפר״ת‪.‬‬ ‫‪ .9‬ע׳ ברש׳׳י שם‪.‬‬ ‫‪ .8‬מנחות לד ב‪.‬‬
‫‪ .13‬צ״ל ‪] :‬טשטע[‪,‬‬ ‫ח ב‪.‬‬ ‫למגלה‬ ‫וע׳ בחדושי הטאירי‬ ‫בסה־ח טי' ק״צ'‪,‬‬ ‫‪ . 12‬ע׳‬
‫■‪ .16‬שם ‪ :‬הא‪.‬‬ ‫‪ .15‬שם‪ :‬הוינון סברין טיטד‪.‬‬ ‫‪ .14‬יומא פיג ה״ו‪.‬‬
 ‫ערוגת ה בושם‬ ‫‪46‬‬

‫לגבוה לא‪ ,‬מן הדא ‪ 1‬דתני אבני קודש צדיך שתהא חציבתן לשם קודש ובקודש‬
‫יחצבו‪ ,‬בגדי קודש צריך שתהא אדיגתם לשם קודש ‪ 2‬ובקודש יאדגו‪ .‬ד־ חניג׳ בשם‬
‫ר׳ יסא במחלוקת ‪ 3‬הדא אמרה אפי׳ לגבוה פליגי‪ ,‬דתני ‪ 4‬העושה כלי לגבוה‬
‫עד שלא ‪:‬נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט‪ .‬ו ה מ ב י ן י ב י ן דלא‬
‫פליגי אלא בהא אם דבר אוסרין כשנעבד לגבוה או לא‪ ,‬אבל לרשב״ג כולהו‬
‫מודו דנאםר ‪ .5‬ונר׳ כי עיבוד עדיף מאריגת בגד ומעשיית כים‪ .‬כי על ידי עיבוד‬
‫משתנה גוף העור‪ ,‬על כן כשיעבד לשם תפילין אסור להדיוט‪ ,‬אבל אדיגה ועשיית‬
‫כים גוף הדבר לא נשתנה‪ ,‬על כן אותה הזמנה לא חשיבא ליאמד להדיוט‪ .‬וה״נ‬
‫אם עובד לשם תפילין של ראש בפי׳ דאסור לשל יד׳ וההיא דהקומץ רב׳ דמשמע‬
‫דבחדתי יכול לעשות של יד כגון שעיבד םתם לתפילין‪ .‬ומירושלם׳ שהבאתי קשה‬
‫על החילוק שחילקתי‪ ,‬דהתם משוה אריגת בגד לעיבוד ולחציבת אבן׳ דמאן דאוםר‬
‫אוםר בשלשתן‪ ,‬וי״ל דרבא יחלק בין אריגת בגד לעיבוד ויפרש בריית׳ שתהא‬
‫אריגה לשם קודש‪ ,‬הייג׳ דווק׳ להביאו לידי הכשר ולא ליאסר‪ ,‬מיהו קש׳ דחציבת‬
‫אבן כעיבוד‪ ,‬א״כ גם בחציבה נאםר להדיוט כמו בעיבוד וכמו שתהא חציבתה‬
‫לשם קודש מהני גם ליאםר‪ ,‬אריגתה לשם קודש‪ ,‬נמי ‪ 6‬גם ליאםר‪ ,‬והכי אית׳‬
‫בירושלמ־ בההיא שמעת׳‪ ,‬אבנים שחצבן לשם מת אםורין בהנאה‪ ,‬לשם חי ולשם‬
‫מת מותרין בהנאה ‪ .7‬מה שמוכיח בירושלמ׳ דלגבוה לא פליגי מדתני שתהא‬
‫חציבת׳ לשם קודש ושתהא אריגת׳ לשם קודש ‪ ,8‬יש לתמוה דההוא על כורחיה‬
‫כרשב׳״ג היא‪ ,‬דלרבנן אין צריך חציבה ואריגה לשם קודש‪ ,‬אלא אפי׳ עבד לשם‬
‫קמיע מותר למזוזה ולתפילין‪ ,‬וי״ל דמההיא טעמ׳ גופי׳ א״ר חנינא בשם ר׳ יםא‬
‫במחלוקת‪ .‬ו ח מ ב י ן י ב י ן ‪.‬‬
‫כ ת ב ה ״ ר ש מ ח ה ז ״ ל‪ .‬תני׳ בפ׳ התכלת ‪9‬׳ תכלת אין לה בדיקה‬
‫ואינה ניקחת אלא מן המומחה‪ ,‬פי׳ אין להבחין בה אם נצבעה לשמה או לא‪ ,‬להכי‬
‫אלא מן‬ ‫ואינן ניקחין‬ ‫ניקחת אלא מן המומחה‪ ,‬תפילין יש להם בדיקה‬
‫המומחה‪ ,‬פי׳ אע*ג דאית לה בדיקה בחםירות ויתירות‪,‬אין ניקחין אלא מן המומחה‬
‫שאין להבחין אם נעברו הקלפים ונכתבו לשמן‪ .‬םפרים ומזוזות יש להן בדיקה‬
‫וניקחין מכל אדם‪ ,‬דלא בעינן בהן לא עיבוד ולא כתיבה לשמן‪ .‬משמע דהאי תנא‬
‫מודה לתפילין דבעינן עיבוד לשמן בקלף‪ ,‬אבל במפר תודה ומזוזה לא כעי לא‬
‫עיבוד ולא כתיבה לשמן‪ ,‬דילם׳ הכי גמירי לה‪ .‬ומםחבר אפי׳ רב ‪ 10‬ות״ק דרשב״ג‬
‫דלא בעו לשמה כתחילת הזמנתו‪ ,‬מורו דעיקר עשייה כגון בעיבור הקלף עצמו‬
‫ובכתיבה בעי לשמה‪ ,‬אבל בטלאי שהוא מכשיר ושימוש לתפילין עצמן פליגי‬
‫‪ .4‬תוספתא‬ ‫‪ .3‬שם ‪ :‬כמחלוקת הוא‪.‬‬ ‫‪ .2‬שם ‪ :‬בקדש‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם ‪ :‬פה‪.‬‬
‫‪ .5‬והרפב״ן בםלהטות לסוכה פ״ט סי׳ תתקציג הני א את‬ ‫סגלה פ״ג ב ופנחות פ״ט כא‪.‬‬
‫אם עכודו‬ ‫בתיבה עצפה נחלקו״‬ ‫כדי להסתייע שרשב״ג ורבנן י‪.‬בעור של‬ ‫ירושלפי הנ״ל‬
‫אם עושין‬ ‫לדעת ר׳ יוסי‪,‬‬ ‫היא‪,‬‬ ‫הפחלוקת‬ ‫היות לשפה או לא‪ ,‬אבל לפי דברי פחכרנו‬
‫דבר של קודש פדבר שנעשה להדיוט‪ ,‬ולדעת די חנינא‪ ,‬חפחלוקת היא גם בעושה בלי לגבוה‬
‫אם פוחד להשתפש בו הדיוט‪ ,‬וע‘ בקה״ע ובפני פשה שם וכדברי הר״ל גינצבורג‪ ,‬ג״ש ח״ב‬
‫‪ .8‬לרעת ר׳ יוסה שם‪.‬‬ ‫‪ .7‬ולפי׳יז החציבה אוסרת‪.‬‬ ‫‪ .6‬ציל ‪ :‬פהני‪.‬‬ ‫ע׳ ‪•531‬‬
‫‪ .10‬דאפר שם ״עשאן פן הסיסין כשירה״ והוא‬ ‫‪ .9‬פנחות פב ב‪ ,‬וע׳ לעול ע' ‪ 44‬הע' ‪.14‬‬
‫״בעינן טויה לשפה״‪ ,‬וע׳ כהל׳ ציצית לרא״ש סי׳ יד‪.‬‬ ‫שפואל הסבור בי‬ ‫חולק על‬
‫‪47‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫דווק׳‪ .‬אכל ליב׳ מאן רמחמיר בטלאי שעל גכי תפילין דליבעו עיכול טפי מקלף‬
‫מפר תורה‪ .‬והיינו דמקשה בם׳ השולח ‪ 1‬אהא לוקחין ספרי׳ מן הגוים בכל מקום‪,‬‬
‫ומעשה בגוי אחד בציידן שהיה כותב מפרים והתיר רשב״ג ליקח ממנו השתא‬
‫רשב״ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמה לא בעי‪ ,‬עיבוד כטלאי שעל גבי תפילין‬
‫בעי‪ ,‬וכ״ש כמפר תורה גופה כתיבה‪ :‬בעי‪ .‬וההוא דאת' לקמיה דר' אבהו ‪ 2‬אמר‬
‫מפר תורה שכתבתי גוילין שלו לא עיבדתיט לשמן׳ א״ל ספר תורה ביד מי‪ ,‬א״ל‬
‫ביד לוקח‪ ,‬א״ל מתוך שאתה נאמן להפמיד שכרך נאמן אתה להפמיד מפר תורה‪.‬‬
‫ר' אבהו לא מביר׳ ליה כההוא תנא ראם' מפרים ומזוזות ניקחין מכל אדם אלא‬
‫קפבר אפי׳ ת״ק דרשב׳׳ג דגוף הקלף בעי עיבוד לשמה ולא פליג אלא אטלאי‬
‫שבתפילין דלא בעי עיבוד כעין שימוש לתפילין והיינו דקא מייתי פלוגת׳ דרשב״ג‬
‫ות״ק בפ׳ נגמר הדין ‪ .3‬אפלוגת׳ דאביי ורבא דפליגי בהזמנה מילתא היא או לאו‪,‬‬
‫דרכא כת״ק דאורג בגד למת הוא נאמר מכח המת כמו טלאי מכח הכתב‬
‫שבתפילין‪ ,‬כי היכי דת״ק לא בעי הזמנה לטלאי הכי נמי הזמנת בגד לשימוש המת‬
‫לא חשיבה אבל לקלף גופיה מודה ת״ק לרשב״ג ‪ .4‬והשה■ לא תיקשי לן כיון דת׳׳ק‬
‫לא מביר׳ ליה כרבא ופסקינ׳ כרבא דהזמנה לאו מילת׳ היא‪ ,‬אמאי פםל ר׳ אבהו‬
‫םפר תורה שלא נעבדו גוילין לשמה ולא תיקשי לן דקיימ׳ לן כרב באיפורי ורב‬
‫מוקמי כת״ק‪ .‬הרי שלש מחלוקות בדבר‪ ,‬ת״ק דרשב״ג מבר טלאי שעל גבי תפילין‬
‫׳לא בעי עיבוד לשמה‪ ,‬אבל קלף אפילו מפר חורה בעי עיבוד לשפה‪ ,‬ורשב״ג מבר‬
‫אפילו טלאי בעי עיבוד לשמה‪ ,‬ותנא דספרים נקחים מכל אדם מבר קלף של‬
‫תפילין בעי עיבוד לשמה‪ ,‬של פפר תורה ושל מזוזה לא בעי עיבוד ולא כתיבה‬
‫לשמה‪ .‬וקיי׳׳ל כת׳ק דרשב״ג ‪ .5‬אי נמי מצינן למימר דת״ק דרשב׳׳ג כת״ק ‪6‬‬
‫דמפרים נקחים מכל אדם מכירא ליה‪ ,‬דכעיס בקלף של תפילין עיבוד לשמה‪ ,‬אבל‬
‫במפר חורה ומזוזות לא בעי וכן בטלאי שעל גבי תפילין וקיימ׳ לן כוותיה‬
‫דמוקמינן בפ׳ נגמר הדין דמילת׳ דרכא דאט■ הזמנה למ׳׳ה היא כוותיה וקייט׳ לן‬
‫■כרבא‪ .‬ובפ׳ התכלת מוקמינ׳ מילת׳ דרב כוותי׳ ‪ 7‬וקיימא לן הלכה כרב באיסורי‬
‫מיהו היכא דמעבד להו בהדיא שלא לשמן‪ ,‬כגון לעשות מהן שולחן אודלופםקי ‪8‬‬
‫•מודה ת״ק דפמול אפי׳ למפר תורה ולא מכשיר אלא בםתמ׳ ‪ .9‬וההוא דאת­‬

‫‪ .3‬םנהדרין‬ ‫לעיל ע‘ ‪ 44‬הע' ‪.16‬‬ ‫‪ .2‬שם נד נ׳ ועי‬ ‫מה ב‪.‬‬ ‫!‪ .‬גיטין‬
‫סי'‬ ‫בסונה •פ״א‬ ‫השאור‬ ‫בעל‬ ‫וביב‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.44‬‬ ‫ע׳‬ ‫לעיל‬ ‫וע׳‬ ‫כ‪,‬‬ ‫•טז‬
‫טצוה‬ ‫תשמישי‬ ‫לעניין‬ ‫אלא‬ ‫נאטרו‬ ‫לא‬ ‫הללו‬ ‫המחלוקות‬ ‫שכל‬ ‫»ונ*ל‬ ‫•תתקצ״ג ‪:‬‬
‫אבל בבתיבה עצמה של‬ ‫ונו׳‬ ‫מן הסיסיס‬ ‫למרי וציצית‬ ‫בגד‬ ‫ותשמישי קדושה בגון האורג‬
‫■תפילין ושל ס״ת דב״ע בעינן לשמה שהוא גוף הקדושה ובו'‪ ,‬וה״ה לגוילין של ס״ת וקלף של‬
‫תפילין וכוי דכל דלהדי כתיבה ככתיבה דמי ונוי׳׳‪ .‬וע' עיד ברטבי ן במלחמות שם ובר״ן גיטין‬
‫■פ»ד סי׳ ת״ח שהאריכו כישוב הסוגיות השונות‪ ,‬ועי גם במאירי למגלה וזי בי‪ ,‬וע׳ לעיל ע׳ ‪45‬‬
‫‪ .6‬צ*ל ; כתנא‬ ‫ע׳ ‪.434‬‬ ‫‪ .5‬כ'פ הר״א ממיץ; ם' יראים השלם‪ ,‬סי' ת‪,‬‬ ‫העי ‪.12‬‬
‫‪ .8‬כלים פב׳ב א‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . 7‬כת*ק דרשב״ג‪.‬‬ ‫■והכונה לתנא דברייתא מנחות מב בי‪.‬‬
‫תקל־ג ובודאי לקחה‬ ‫‪ . 9‬סברא זאת מביא גם בעל או״ן ח״א סי׳‬ ‫‪,,‬חשלחן וחדולפקי'‪.‬‬
‫^ג״ב מדברי מורו ר' שמחה‪ ,‬ועי כמאירי למגלה ח׳ כי‪.‬‬
 ‫ע רו ג ת ה בושם‬ ‫‪48‬‬

‫לקמי׳ דר׳ יהוד׳ ‪1‬ואמר ספר תודה שכתבתי לך גוילין שלו לא עיבדתי לשכן׳ אית‬
‫לן למימר דה״ק עיברחס לדבר אחר בהדיא שלא לשמן‪ .‬ו ב מ י ל ה ׳‬
‫ד א מ ו ר א י לאד א ו ר ח י ׳ ד ת ל מ ו ד׳ ל מ י ד ק ד מ ש מ ע ש ל א‬
‫א לי ש נ׳ ד מ ש נ י ו ת לא‬ ‫ע י ב ד ת י ם לשמן אלא סתמא‪ ,‬א פ י ל ו‬
‫ס מ כ י נ ׳ ‪ ,‬כראם׳ בר׳ זבהיסג׳ כל הזבחים דבסתמן בשיריך מנא לן אילימ׳ מהא‬
‫דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשירין אלא שלא עלו לבעלים לשס הובה׳‬
‫ולא קחני שלא נזבחו לשמה דהוי משם׳ שנזבחו סתמא אפי׳ הכי לא עלו לבעלים‬
‫לשם חובה‪ ,‬גבי גט אשה נמי‪ ,‬הא קתני כל הגט שנכתב שלא לשם אשה׳ ולא‬
‫קתיי שלא נכתב לשש אשה‪ ,‬ואפילו הכי םתמא פסול אל מ א ד לא ד י י ק י נ ׳‬
‫ו ל א ם מ כ י נ׳ א מ ש מ ע ו ה ה ל ש ו ן ‪ .‬הילכך אית לן למימר דה״ק לא‬
‫עיבדתים לשמן אלא שלא לשמן לחכי פםלם‪ ,‬אבל סתמ׳ היה מכשיר ר׳ אבהו‬
‫כר‪:‬בנ׳ דרשב״ס ומשו׳ דלכתחילה מצוד‪ .‬לעבדה לשמה מדרבנן נקט לא עיברתיט‬
‫לשמן‪ ,‬ומהא דתנינן ‪ 3‬לוקחין עורות מ״מ לספרים ולתפילין ואין חוששין שמא‬
‫עורות לבובין הן ומשמע דלוקחין מעובר‪ ,‬רליכ' למיקם עלה דמילת׳ ^אם הקרע עגול‬
‫או משוך כדאית׳ בפ״ק ‪ 4‬דע״ז‪ ,‬א״כ סבירא ליה דאפי׳ לתפילין לא בעינן עיבור‬
‫לשמה ‪ ,5‬דאי כשאינו מעובד ניחזי וניבדוק בקרע‪ ,‬מוכח כת״ק דרשב״ג דמכשר‬
‫כולהו בלא עיבוד לשמן ומגי בכתיבה לשמה‪ .‬א ב ל ר ״ ת « פי׳ ההיא שמעת׳‬
‫‪:‬דפ׳ נגמר הדין רת׳׳ק כאביי רהזמנה מילת׳ היא ואין צריך לשמה‪ ,‬דהזמנה דאחר‬
‫עיבוד כמקום עיבוד לשמה כיון דמילת׳ היא והזמנה דאחר כתיבה עכתיבה לשמה‪.‬‬
‫‪:‬ורשב״ג כרבא דאמ׳ הזמנה למ״ה ולא קייס׳ הזמנה במקום עיבוד לשמה‪ ,‬הילכך‬
‫כרב‬ ‫צריך עיבוד וכתיבה לשם׳ ותיקש׳ לפי׳ הילכת׳ אהילכת׳ דקי״ל הילכת׳‬
‫והיכי‬ ‫באיסורי ומוקמינ׳ בפ׳ התכלת רב כת״ק‪ - ,‬וכרבא פסקינ׳ דד‪.‬זםנה למ׳׳ה‬
‫מיתוקמא כרשב׳׳ג ז‪ ,‬ע ד כ א ן ד ב ר י ה ׳׳ר ש מ ח ה ז׳׳ ל‪.‬‬
‫א ו מ ר א נ י כי כאשר כת׳ ר‪.‬ד׳ ש מ ח ה ז ״ ל שיש חילוק בין טלאי‬

‫‪ .3‬ברייתא היא במם׳ ס*ת א׳‬ ‫‪ .2‬ב׳ ב׳‪.‬‬ ‫‪ •t‬ציל ‪ :‬ר' אבהו‪ ,‬גיטין נז ב‪.‬‬
‫ג' )ד‪.‬וצ' קירבהיים‪ ,‬בשבע ששכתות קטנות ירושלשיות( והיא שנויה גם בסב‘ סופריס פ״א ה׳׳ג‬
‫בלוקח שאינם‬ ‫וגם הרב השאירי )קרית בפר ב' ע׳ ד׳( מביא בריתא זו‪ ,‬אלא שהוא מפרשה‬
‫שא׳׳ב ראוי להכיר אם לבובים הם אושר‬ ‫שעובדים ״ולוקח לעבדן לששן• ועל קושית שחברנו‬
‫‪ .4‬צ׳ל ‪:‬‬ ‫הוא ״שהרי אפשר שכשהפשיט את העור חתכו בשקום החתך שלבבו ‪:‬שתוכו״‪.‬‬
‫וע׳ שם‬ ‫בפ״ב‪ ,‬ע*ז כט ב ודעתו של רשב״ג היא יבזשן שהקרע שלו עגול אשור ששוך שיתר״‪,‬‬
‫‪ . 5‬ובעל שה״ת שי' ק״צ הביא בשם ר״ת ״ואי עכו׳׳ם שעבדן וישראל עומד עד גב;‬ ‫לב ב‪.‬‬
‫וששייעו ששייע זה יש בי ששש ובו׳* והיא דעת הגאון רב נטרוגאי )בשוך הל‘ ש׳ת לרא״ש שש׳•‬
‫העתים( והנגיד )ש׳ האשכול ח*א ע׳ ‪ (448‬ואולם בעל שה״ת כעצשו ששיים ״וא׳ב יבול העכו״ם‬
‫לבדו״‪ .‬והרשבים‬ ‫לתקן הקלף ולשרטטו ואינו צדיך לששן ובו׳ וכן שנהג ש־העכו״ם עושה תקין‬
‫הל* תפילין פ״א הי״א פסק בי ‪:.,‬תפילין שלא עבדן‪ ,‬לששן פשולין ולפיכך אם עבדן הביתי פ שולין‪/‬‬
‫וע*ש בהגשי״י אות ו'‪ ,‬וע' בם׳ העישור ח ״ בכג עיד ובאוה״ג גיטין ע׳ ‪ , 91‬ולפי״ז רבנו ששחה‬
‫ואינו פושלים בשלא עבד לש־שן ולפיבך אינם פושלים ‪45‬‬ ‫אחת‬ ‫שה״ת עושדים בשטה‬ ‫•זבעל‬
‫בעבוד עכו״ם‪ ,‬וע' ר ;׳רקוי בן באבוי‪ ,‬ג״ש ח*ב ע׳ ‪ 143‬וע׳ ‪ .562‬ובאוה״ג שם ע׳ ‪ 96‬וע״ש בהע‪,‬‬
‫‪ .7‬ע׳ לעיל ‪. 47‬‬ ‫לעיל ״׳ ‪^ 45‬‬ ‫הרב״ש לוי; וע' כשאיה שי' ל״נ‬
 ‫‪49‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה ב ו ש ם‬

‫שעל התפילין לקלף שכותב עליו תפילין בו‪ 1‬גש ר ש ״ י צריך לחלק׳ מדאמ׳ בפיי‬
‫התכלת ‪ ,2‬אם׳ רב יהוד׳ אם׳ רב עשאה מן הקוצים ומן הנימין ומן הגיידין פסולה‬
‫ומן הסיסין כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסיסק פסולה בעינ׳‬
‫טויה לשמה כתנאי ציפן זהב כו׳‪ ,‬פי׳ רב כת״ק דהזמנה‪ :‬למ״ה‪ .‬ותמה על עצמך‬
‫מנא ליה לתלמוד׳ דרב סבר הזמנה למ״ה‪ ,‬דילמא סבר רב דמילת׳ היא׳ אך הזמנה‬
‫דטויה לאו מילת׳ היא‪ ,‬דהכי אמרינ׳ בפ׳ נגמר הדין‪ 3‬אפי׳ למ״ד הזמנה מילת׳‬
‫היא טווי׳ לאריג מי איכ׳ למ״ד אלא‪ :‬ודאי היינו טעמ׳ שיש חילוק בין הזמנה‬
‫שבגוף הדבר כמ׳ טויית חוטין לציצית ובין טויית חוטין שמחמת המת׳ או עיבוד‬
‫טלאי שהוא מהמת תפילין‪ .‬וא״ת אחרי שטוית חוטין לציצית אינו דומה לטוית‬
‫חוטין לאריג רמת וטעמ׳ מפני שהיא בגוף הדבר של מצוה א״כ היא כמו עיבוד‬
‫קלף לכתוב עליו תפילין‪ ,‬ויקשה לה״ד ש מ ת ה ז ״ל דקייט׳ לן כרב דלא בעינ׳־‬
‫טויה לשמה והוא כת׳ דבקלף אפי׳ ת׳׳ק דרשב׳׳ג מודה דצריך עיבוד לשמה‪ ,‬וי״ל‬
‫דמייד הזמנה למ״ה עד דאיכ׳ תרתי הזמנה דדבר חשוב וגוף הדבר כמו עיבוד‬
‫בקלף‪ .‬וטוייה‪ ,‬אעפ״י שהיא בגוף הדבר‪ ,‬אינה דבר חשוב‪ ,‬ועיבוד בטלאי שעל‬
‫התפילין‪ ,‬אע״פ שהוא דבר חשוב אינו בגוף הדבר‪ .‬ולמ״ד הזמנה מילת׳ היא אע״ג‬
‫דליכא תרתי אלא א׳ דבר חשוב‪ ,‬אע״פ שאינו בגוף הדבר‪ ,‬כמו אורג בגד למת‬
‫ועיבוד הטלאי‪ ,‬או בגוף הדבר׳ אע״פ שאינו דבר חשוב‪ ,‬כמו טווייה לציצית‬
‫לשמואל‪ ,‬דשבירא ליה הזמנ׳ מ״ה ומצריך טוייה לשמה‪ .‬הנה ה״ ר ש מ ח ה ז ״ ל‬
‫יש לו שיטת רש ״ י וכתב דבקלף שכל שכותב עליו תפילין אפי׳ ת״ק דרשב״ג‬
‫מודח דצריך עיבוד לשמה‪ ,‬א״כ יש לו לסבור שאש עיבד לתפילין שאשור להדיוט‪,‬‬
‫דהכי מוכח בנגמד הדין ‪4‬׳ דאט׳ אט׳ לאומן עשה לי תיק של ספד תורה או נרתיק‬
‫של תפילין כו׳ תנאי היא‪ ,‬פי׳ רבא כת״ק רלא בעי עיבוד לשמה ולדידיה אש‬
‫עיבד לשש תפילין מותר להדיוט‪ ,‬ולרשב״ג דמצרין עיבוד לשם תפילין‪ ,‬אש עיבד‬
‫לשש תפילין אשור להדיוט‪ .‬ואש בקלף מודה ת״ק דמצריך עיבוד לשמה‪ ,‬א״כ אם‬
‫עיבד לשש תפילין אסור להדיוט‪ ,‬ובידושלמ׳ שהבאתי למעלה ‪ 5‬דלת״ק דרשב״ג אם‬
‫עיבד לשש תפילין דמותר להדיוט‪ ,‬דבריית׳ דמייתי התש דאפי׳ לגבוה פליגי דומיא‬
‫דהציבת אבני « קודש ואריגת בגדי קודש ועיבוד עור לקמיע‪ .‬וכן בה שכת׳ ‪ 7‬מיהר‬
‫היכא דמגסעבד להדיא שלא לשמו כו׳׳ גש בזה איני ‪:‬רואה דבריו מההיא דירושלמי‪.‬‬
‫רשב״ג כרבא דהזמנה למ״ה א״כ‬ ‫דקאס׳ עור שעיבדו לשם קמיע וכו׳‪ .8‬ור״ת‬
‫ההיא דאם׳ לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין עד שלא נשתמש‬
‫בה קודש מותר להשתמש בו חול רשב״ג היא‪ ,‬ובריית׳ אחריתי כים שעשאר להניח‬
‫תפילין אמור להניח בו מעות ת‪:‬״ ק דרשב״ג היא‪ .‬ובירושלמי שהבאתי למעלה משם׳‬
‫א‪.‬יפכ‪.‬׳ דאמ׳ הדא אמרה אפי׳ לגבוה פליגין‪ ,‬דתני העושה כלי לגבוה עד שלא‬

‫‪ . 3‬םנהדרין מח‬ ‫‪ .2‬מנהות סב ב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬צ״ ל ‪ :‬כן‪ ,‬וע׳ לעיל עם׳ ‪ 44‬הת׳ ‪•15‬‬
‫‪ .6‬ובזה הוא‬ ‫‪ •5‬ע׳ ‪. 46‬‬ ‫‪ .4‬סנהדרין מה ב‪.‬‬ ‫א׳‪ ,‬וע׳ ד׳ב־״י •צם ד׳ה טווי‪.‬‬
‫אף לת׳ק‪..‬‬ ‫בקלף‬ ‫ל־צ*םה‬ ‫עיבוד‬ ‫הוא‬ ‫כי םצריך‬ ‫שםהה‬ ‫רוצה לדהות את סברתו •ג־ל ר׳‬
‫‪ .8‬״סותר לכתוב עליו םזוזה״‪ ,‬והרי כאן עביד בהדיא ■צלא‬ ‫‪ .7‬הר׳ •צ־םהה׳ לעיל ע׳ ‪.47‬‬
‫ע׳ הד׳ תפילין‬ ‫ל־צ־סו‪ ,‬אולס לטצת הרסב״ם הםבחין בין סזוזה לבין ם״ת ותפילין לא קיצה‪,‬‬
‫פ״‪:‬א הי״א ובהגטי״י ובב״ם •צם‪.‬‬
 ‫ערוגת ה בושם‬ ‫‪50‬‬

‫נשתמש בו לגבוה מותר להשחמש בו להדיוט‪ .‬מדקאם״ פליגין שמעינ׳ דלת״ק‬

‫מותר ולרשב״נ אסור והתם משו׳ עיבוד וחציבת אבן ואריגת בנד ועשיית כלי יהד‪,‬‬
‫ולית ננר בר נגר דיפרקיני׳‪ .‬א ך פ י׳ ר ש״ י ע יקר ‪ .‬ו ל ד ״ת דמצריך עיבוד‬
‫לשמו אם ‪ 1‬לא עיבד לשמו פסול‪ ,‬יש מי שאומ׳ שצריך להוציא בפה ולומ׳ לשם‬
‫תפילין אני מעבד אבל מחשבה לא מהניא ‪ 2‬שהרי כמו שמצריך עיבוד לשם תפילין‬
‫ת״נ צריך לכתוב גט אשה לשם אשה ואמריג׳ בריש זבחים ‪ 3‬דסתמ׳ דנט פסול‪ .‬ו כ ת ב‬
‫ה ״ר ח י י ם כ ה ן צ ד ק ז״ ל‪ ,‬לכאורה היה משמ׳ דסתמ׳ דנט הוי כסתמה‬
‫■דקדשים דכי היכי דסתמייהו דקדשים כשר בכל עיניין‪ ,‬אפי׳ חישב שלא לשם‬
‫אותו קרבן‪ ,‬דהכי משמ׳ דמכיק ‪ 4‬אתנו בית דין דלא לימ׳ לשמו וכו׳ עד מיתקני ‪5‬‬
‫רבנ׳ מילת׳ דםיפםיל ביה‪ ,‬ומשמע דבשלמא אי אמרת דבסתמא בשר‪ ,‬אז שפיר‬
‫אתנו דלא לימ׳ בשתיקה דלא אתי לידי תקלה בשום עיניין‪ ,‬והואיל דכן א״כ סתמא‬
‫דנט הוי כםתם׳ דזבחים‪ ,‬ומה סתמ׳ דזבהי׳ לא נפיק מהכשר םתס׳ ער ראם׳‬
‫בהדיא שלא לשמן‪ ,‬נט נמי לא נפיק מתורת סתמי׳ להכשר עד דמפרש בהדיא‬
‫ילשמה‪ .‬ע״כ‪ .‬וזהו תים׳ אם יכתוב אדם נט לאשתו אם צריך שיוציא בפיו לשמה‪ ,‬ועור‬
‫דבשילהי פ״ק« דאמ׳ הכל כשירין לכתוב את הגט אפי׳ חרש שוטה וקטן‪,‬‬
‫ואוקמיג׳ התם‪ 7‬כשאחרים עומדין על גביו מה מועילים אחרים אם צריך להוציא‬
‫בפיו‪ ,‬הלא חרש לאו כר הכי הוא שהרי אינו מדבר‪ .‬ע״כ לשונו‪ .‬ואני איני יכול‬
‫לעמוד על דבריו‪ ,‬דע״כ דסתמא דנט פטול היינו שלא אמד הבעל לםופר לכתוב׳‬
‫מדקאמ׳ אשה מתמא לנרושין עומדת בתמיה ‪ .8‬אי שאמ׳ הבעל לסופר לכתוב הא‬
‫ודאי לנירושין עומדת תדע דסתמ׳ דגט פסול מוכח תלמוד׳ ‪ 9‬מהכותב טופסי גיטין‬
‫והתם לא אם׳ הבעל לכתוב‪ ,‬אלא ודאי סתמא דנט פסול‪ ,‬כגון שהסופר כותב בלא‬
‫ידיעת הבעל ולא מיבעיא סתמא ‪:‬דכותב טופסי גיטין‪ ,‬אלא אפי׳ שמע שנפלה‬
‫קטטה בין איש לאשתו ושמע שרוצה לגרשה וקדם וכתב בלא ידיעת הבעל אפי׳‬
‫אט׳ בפירוש לשם פלוני ולשם פלונית אני כותב פסול‪ .‬הילכך כשאמ׳ הבעל כתוב‬
‫■נט לאשתי ‪:‬אין הכותב צריך לומ׳ לשם פלונית אני כותב‪ ,10‬דהוה ליה כסתמ׳‬
‫דקדשי׳ דבתדוויהו העיניין מוכיח דלשמו עביר‪ .‬ה״נ עבוד‪ ,‬מי שאינו עבדן ומשים‬
‫העור בעיבוד אין צריך לום׳ לשם תפילין אני עושה‪ ,‬דלמעשד‪ .‬המוכיח די במחשבה‪,11‬‬
‫אבל מי שהוא עבדן ומשים העור בעיבוד לשם תפילין‪ ,‬לא דיי לו בסהשכה וצריך‬
‫לומ׳ בפירוש לשם תפילין אני מעבד‪ .‬והא ד פ ר ״ ש בפ׳ בית שמאי ‪ 12‬מחשבה‬
‫דקדשים הוצאה בפה היא ומשם׳ דמחשבה גרירת׳ לאו כלום היא היינו רווק׳ להוציא רבד‬
‫מחזקתו ובמחשבה שאין עליה הוכחה בלא כעשה אבל במחשבה שיש עליה הוכהה‬

‫‪ .2‬ע׳ בפה׳׳ת בי׳ קצ״ב׳ פמ״ג עיצין ב״‪1‬‬ ‫‪ .1‬צ״ ל ‪ :‬ואם‬

‫‪ . 4‬זבחים •צב‪.‬‬ ‫‪.3‬ב׳ !‬ ‫א׳ח פי׳י ל ״ב סעי׳ ח׳ ום׳ ברוך •ג־אסר ג׳ ד‘‪.‬‬
‫‪ .6‬צ׳׳ל ‪ :‬פ״ב‪.‬‬ ‫‪ .5‬ע*ם ‪ :‬קייפי ב״ ד ‪ 1‬ופתני פילתא דפיפסיל ביה‪.‬‬
‫‪• .9‬ם‬ ‫‪ .8‬זבח ים ב ב ״א•צה בסתפ א לאו לגירו־צ־ין עופדת״ ‪.‬‬ ‫בג א‪.‬‬
‫‪ .10‬בס ה״ת סי׳ קי״ז באפר רק ״והסופר יבוין לכתבו ליצפהי■‪ ,‬וכ״ב ב‪:‬‬
‫‪ r .11‬הרי‬ ‫אה״ע םי' קלא כתב «ובן יאסר השופר בפיו ביצצתהי^ו לבתוב״‪ ,‬וע׳ בב״י •צם‪.‬‬
‫‪ .12‬זבחים םא ב ד״ה בגון ‪r‬־‪ fn:‬ו־צ־ם ‪ :‬בל סח־צבה ובו׳‪.‬‬ ‫‪:‬איגו רגיל בעיבוד עורות‪.‬‬
 ‫‪51‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫מחשבה מועלת!‪ .‬הא דפר״ש דכל מחשבה רקדשים הוצאה בפה היא‪ .‬דהכי נמי‬
‫אמריג׳ בשילהי הם‪£‬קיד ‪ 2‬חייב על המחשבה במעשה וההיא דיבור היא דחא יליף‬
‫לה מעל כל דבר פשע דאייתר‪ .‬ואם אום׳ ישר׳ לעבדן גוי עבר לי לשם מה שאני‬
‫צריך אינו מועיל כתיבת הגט‪ ,‬דאם׳ בפ״ב דגיטין‪ 3‬דמדעת׳ דנפשי׳ קא עביר‪ .‬וכן‬
‫ראיתי ב ש ם ר ׳ י כ^׳ א ז ״ ל ‪ 4‬דענדן נוי אפי׳ ישר׳ עומד על גביו אינו מועיל‪ .‬ונר׳‬
‫דלא אמרינ׳ נכרי אדעתי׳ דנפשיה קא עביר אלא בדב׳ שצריך ישר׳ לום׳ לו‬
‫עשה זה לשמו כגוך כתיבת הגט ועיבוד וכיוצא בהן דדעתו שלא לעשות כרצונו‪,‬‬
‫אלא להיפך‪ ,‬אכל מילה וכיוצא בה שאין צריך לום׳ לו מול לשם הקב״ה הוא מל‬
‫לשם מה שהוא עומד‪ ,‬הילכך נכרי דלאו בר מילה הוא אינו מל אלא לשם יהדות;‬
‫אבל כותי דבר מילה הוא הוא מל לשם הר גריזיםל'‪ ..‬א ח ז ו ר ע ל ה ר א ש ו נ ו ת‬
‫הא דאמר בפ׳ נגמר הדין תנאי היא‪ ,‬דתני ציפן זהב וכו׳ ופרש רבא כת׳׳ק ואביי‬
‫כרשב״ג‪ ,‬ותימא היכי מצי למיהוי אביי כרשב״ג‪ ,‬דלרשב״ג דווקא הזמנה דעיבוד‬
‫מועלת‪ ,‬אבל הזמנה כל דהו לא‪ ,‬ולאביי אפילו הזמנה כל דהו כגון סורר ראם׳‬
‫התם‪ ,‬ולמ״ד הזמנה מילתא היא אזמני׳ אע״ג דלא צר ביה‪ ,‬ופ יר״ '• ‪ :‬אביי‬
‫כת״ק ורבא כרשב״ג ותיט׳ היאך יהיה רבא כרשב״ג‪ ,‬אדרבה להדיא משמ׳‬
‫דרבא לית ליה דרשב״ג‪ .‬ואפי׳ אם תחלק בין להביאו לידי הכשר ובין ליאסד‬
‫כאשר כתבתי‪ ,‬או תחלק בין עיבוד לאריגה‪ ,‬לשני חילוקים יקשה מירושלם׳ שהבאתי‬
‫למעלה‪ .‬ע ש ם ל ש מ ם‪ ,‬יש מי שאומד ‪ ,6‬כי תיקון הקלף והשירטוט אין צריך לשמם‬
‫זכשירין בגוי ואיני יודע בשלמא שירטוט שכשר בגוי‪ ,‬אחרי שאין התפילין צריכין‬
‫שירטוט ‪7‬׳ אם ישרטט גוי לאו כלום הוא‪ ,‬אלא תיקון קלף למה כשירה בגוי לא‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫יהא אלא עיבוד‪.‬‬
‫ה כי מ הם‪ ,‬פי׳ הלא כך מהם אשר פטורים‪ ,‬הכי אחי אתה ‪ 8‬תמיה‪ ,‬וכת׳‬
‫ביוצר אלהינו אלהים אמת ‪ ,9‬כי הניקוד ישתנה לכמה פנים‪ .‬ו ח ת נ י ם‬
‫ו מ ת א ו נ נ י ם ‪ .‬בפ״ב דסוכה‪ ,10‬ת״ר חתן ושושביניו וכל בני חופה פטורים מן‬
‫התפילה ומן התפילין וכו׳‪ .‬ב ס פ ר הי ש ר‪ ,11‬הכא לא קחני כל ז׳‪ 12‬אלא‪13‬‬
‫לילה הראשון קאמ׳ וטעמ׳ דפטר בברייה׳ דתפילה‪ 14‬משום דצריך כוונה יתירה‪.‬‬
‫■כראם׳ ‪ ,15‬אבוה דשמואל כי הוה אתא מאורח׳ לא הוי מצלי ג׳ יומי‪ ,‬ומן התפילין‬
‫טשום שכרות‪ ,‬ולילה הראשון קא סבר לילה זמן תפילין הוא‪ ,‬ע״כ‪ .‬הנה ל פ ד ״ ת‬
‫דדווק׳ בלילה הראשון פטר ליה‪ ,‬א״כ אנו דקיימ׳ לן לילה לאו זמן תפילין ‪ 16‬ביום‬

‫יע׳ י‪2‬ם מג‬ ‫דעת ב״־צ׳‬ ‫‪ .2‬ב״ט טד א‘ והיא‬ ‫‪ .1‬טב״־צ ע‪-‬כ נ־צטצ בב״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .4‬דעה זו טביא גם בע‪ :‬או״ז ח׳יא טי׳ חד‪,‬ל׳ר‪,‬‬ ‫‪ .3‬בג א‪.‬‬ ‫ב רש׳י ד״ה ההושב‪.‬‬
‫ובהג׳ הטרדני‬ ‫ובאויו ׳‪ 2‬ם‬ ‫וזבהים ב ב ד*ה סתם‬ ‫‪ ,5‬ע׳ ע״ז בו ב ותום׳ •טם בן א ד״ה ובי‬
‫‪ .6‬אלה הם דברי כעל סה״ת פי' קצ ״וא׳׳ב יבול עבו״ם לתקן הקלף‬ ‫סוף הל׳ תפילין‪.‬‬
‫‪ . 8‬ברא׳‬ ‫‪ .7‬טנחות לב ב‪ ,‬וע׳ בתום׳ ■פם ד״ה הא ובאו״ו ה׳׳א פי׳ תקט״ג־‬ ‫ולשרטפו״‪.‬‬
‫‪ , 12‬בב״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .11‬פ״ז ע׳א‪.‬‬ ‫‪ , 10‬ב״ה ב‪.‬‬ ‫‪ .9‬להלן פי׳ נב•‬ ‫כט טו‪.‬‬
‫‪ .14‬צ׳׳ל ‪ :‬טתפלה‪ ,‬והלשו׳ בם׳ הישר טשובט‬ ‫‪ .13‬בם' הישר‪ :‬אלפא‪.‬‬ ‫בו׳‪ :‬יטים‪.‬‬
‫בטעות‪ :‬בדאטרינן בברבות‪,‬‬ ‫‪ .15‬ערובין פה א‪ ,‬ובספר הישר‬ ‫ויש לתקנו כטו לפנינו‪.‬‬
‫‪ .16‬שם צו א‪ ,‬ועי טנהות לז א‬ ‫וע׳ בהוצ' שקי־נ ע׳ ‪.207‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ע ר ו ג ת‬ ‫‪52‬‬

‫הראשון חתן הניב בתפילין‪ .‬א״כ פייס שעשה וחתנים לא סוב עשה‪ ,‬והמב י ן■‬
‫י ב י ן ‪ ,‬אך ר ״ת פוסק הלכה כר׳ עקיב׳‪ ,‬ועיין לפנים! בפסוק עת שומם בעוד‬
‫יומם‪ .‬ו א ש ר ל מ צ ו ה ח מ ו ש י ם ׳ תני׳ בפ״ב דסוכה ‪ 2‬הנינה בן עקיבא אום׳‬
‫כותבי םפרים תפילין ומזוזות וכו׳ ומוכרי תכלת פטורין מן התפילה ומן התפילין‬
‫ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ר׳ יוסי הגלילי שהי׳ אומר העוסק במצוה‬
‫פטור מן המצוה‪ .‬ל ש ו ן ר׳׳ ת ב ס פ ר הי שר ‪ ,3‬ואין הלכה כחנני׳ בן עקיב׳‬
‫אלא כר׳ יוסי הגלילי! דסתם לן תנא‪ 5‬כוותי׳ רמדקא חשיב ר׳ חניג׳ להנך מכלל‬
‫דאינו בכלל שאד העוםק בטצוה פטור מן המצוה‪ ,‬ע״כ‪ .‬א״כ על דעת ר״ ת לא‬
‫טוב עשה הפייט‪ ,‬ואשר למצוה חמושים ‪ 6‬ולמ״ה‪ .‬וחתנים‪ ,‬הנו״ן רפה‪ ,‬כמו וידבר‬
‫אל חתניו ‪ .7‬וטעם שחתנים פטורין שדין התפילין בגוף נקי ולא בקלות ראש ‪ 8‬ועל‬
‫כן חייב אדם למשמש בהן שלא יסיח דעתו ‪ .9‬ולא ידעתי אם דווק׳ יום ראשון‬
‫או כל ז׳ סו‪ .‬זבפ׳ הישן ת״ר חתן ‪ ! 1‬וכל בני חופה פטורין מן התפילה ומן התפילין‬
‫כל ז׳ ובו׳‪ .‬וי ש ס פ ר י ם ש א ין ב ה ם כל ש ב ע ה ‪ ,‬א ך ב ר ו ב ס פ ר י ם‬
‫כ ל ש ב ע ה‪ .12‬ומתאוננים לאו רווק׳ מתאוננים דה״ה מי שמתו מוטל לפניו‬
‫ותפש הפייט מתאוננים׳ כלוט׳ דווקא ביום‪ .‬דתני׳‪ 13‬אבל כל ‪ 14‬שלשה ימים‬
‫הראשויים אסור להניח תפילין ומשלישיס! ושלישי בכלל מותר להניח תפילין ‪,10‬‬
‫ואם באו פנים חדשות חולין‪ .‬אמר עולא הלכה כר׳ יהושע בהינוה והלכה כר׳‬
‫אליעזר בחליצה ‪ .17‬ובפ׳ הישן‪ 18‬אבל חייב ־‪.‬כל מצות האמורות בתורה חוין מן‬

‫וע׳ בדק׳׳ם‬ ‫‪ .2‬בו א‪ ,‬ושם ‪ :‬חנניה בן עקביא וכ״ה בכ״י סרצב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬להלן ע‘ ‪. 74‬‬
‫‪ .3‬פ״ז ב׳ ושם ‪:‬‬ ‫סובה ע׳ ‪ 72‬בי ״הנוסה ‪.‬בן עקיבא״ הוא בריםב׳א ובבל הדפוסים הישנים״‪.‬‬
‫‪,‬ואיםא הלבה בר׳ חנינא אלא בר״י הגלילי״‪ ,‬אבל בהוצ' םק״נ ע' ‪ : 207‬ואין הלבה בר׳ חנניה אלא‬
‫בריה״ג‪ .‬ובבר עמדו על הסתירח שבין הבריתאבבבלי‪ ,‬סובהשם‪ ,‬לבין דברי ר״ה בן עקכיא בתוספהא‬
‫ברבות פ״ב ‪ >20‬ובירו־שלמי ברבות פ׳א היג׳ בבורים פ״ג ה״ג ושבת פ״א ה״ב‪ ,‬ע' בקרבן נתנאל‬
‫על הרא״ש סובה פ״ב ט י׳ ובאהוצו׳׳י לברבות ע׳ ‪ ,19‬בהגהות םהר ”ן חיות וביפה עינים לסובה‬
‫בו א׳ הדוהה את תרוצו של הסג״א‪ ,‬או״ח סי׳ לה ס׳ק ט‪ ,‬שרצה לקבוע את דברי הבבלי בא״א לקיים‬
‫שתיהם ואת דברי הירושלמי באפשר׳ אולם לפי דברי ר״ת הנ״ל‪ ,‬שר׳ חנינא בא לקבוע את דעת‬
‫ריה״ג בבותבי ספרים תפילין ובו׳ •שגם הם פטורין סן התפילין אעפ״י •שאינם בלולים ב״עוסק‬
‫הוא בא רק‬ ‫חנינא‪,‬‬ ‫הרי הברייתא שבבבלי אינה טשםיעה את דעתו שיל ר'‬ ‫במצוה ובו׳״‪,‬‬
‫לבל המצוות‪.‬‬ ‫דעתו ש‪-‬הם םפסיקים‬ ‫טשטיע את‬ ‫״לקיים דבריריה״ג״‪ ,‬אבל בתוספת׳ ובידו׳‬
‫‪ . 4‬שרק העוסקים בטצוה פטורים ולא העוםקים בהבשרתה )ע׳ בערוך לנר לסובה( וגם הרסב״ם‬
‫טואו״ח ובב״י סי׳ לח ובש״ע ש־ם‪.‬‬ ‫הש־םיט הלבה זו‪ ,‬וע׳ לעומת זה באו״וח״ב סי׳ רצ״ט‪ ,‬וע׳‬
‫‪ .5‬ברכות טו א‪ .6 .‬ר״ל הםזדיינים לקיום הטצוה ולדעת ר״ת אלה אי נם ב כ לל‪ .‬ה עו ס ק במצור‪ .‬ובו'״‬
‫‪ .10‬ע׳ לעיל‬ ‫‪ .9‬מנחות לו ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬ע׳ ברש״י סוכה בת ב׳ ד״ה ומן‪.‬‬ ‫‪ .7‬ברא׳ יט יד‪,‬‬
‫‪ .12‬ולא מצאתי במק״א‬ ‫!‪ .1‬לעיל גרם ‪ :‬ושוש־ביניו‪ ,‬וע׳ בדק״ס סובה ש־ם‪.‬‬ ‫עם׳ !‪.5‬‬
‫‪ .15‬ש־ם ‪ :‬ואילך‪ ,‬וע׳ בדק״ס ע׳ סד‬ ‫‪ . 14‬שם לי׳ בל‪.‬‬ ‫‪ .13‬מ׳ק בא א‪.‬‬ ‫גי׳ זו‪.‬‬
‫אינו חולץ‬ ‫פנים חדש־ות‬ ‫‪ . 10‬באן ‪:‬נשמט ‪ :‬ואם באו‬ ‫בי בכ״י ליתא‪ ,‬וע׳ שם חערה ל׳‪.‬‬
‫‪ .17‬שם ‪ :‬הלכה כר״א ובו׳ והלכה‬ ‫דברי ר״א ר״י אומר אבל ב' ימים ובו' ואם באו וכו׳‪.‬‬
‫‪ .18‬סוכה בה ב‪.‬‬ ‫בר״י וכו׳‪.‬‬
‫‪55‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫־תתפילין נ לפי שג׳ בהן פאר‪ ,‬שג׳ פארך חבוש עליך צ‪ .‬ופד״ש ‪ 3‬ואכל מעולל‬
‫בעפר קרנו‪ .‬וכפ׳ בתר׳ דמוער קטן ‪ .4‬מפיק לי׳ מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך‬
‫חבוש עליך מכלל דכולי עלמי אסירי הני מילי ביום ראשון‪ ,‬פארך חבוש עליך‬
‫מתרגמ׳ טוטפתך שדי ‪ 5‬עלך‪ .‬וא״ת מאי האי דקאם׳ אבל שלשה ימים הראשונים‬
‫אסור להניח‪ ,‬משלישי ושלישי בכלל מותר להניח תפילין אחרי שהשלישי בכלל‬
‫היתר אמאי קאט׳ שלשה ימים אסור להניח‪ .‬וי״ל מקצת היום ‪ .6‬ו ג י ר ׳ י ר ו ש ל מ י‬
‫בריש מי שמתו‪ 7‬תני ביום הראשון אינו נותן תפילין ‪ 8‬וביום השיני נותן תפילין‪,‬‬
‫ואם באו פנים חדשות חולץ ‪ 9‬כל שבעה דברי ר׳ אליע׳‪ ,‬ר׳ יהושע אומ׳ ביום‬
‫הראשון וביום השיני ‪ 10‬אינו נותן תפילין‪ ,‬וביום השלישי נותן ‪ ,11‬ואם באו פנים‬
‫חדשות ;אינו חולצן‪ .‬ר׳ זירעא ‪ 12‬ומר עוקבן בשם שמואל‪ ,‬ר׳ זירעא ור׳ ירמיה בשם‬
‫רב הלכה כר׳ אליע׳ כנתינה וכד׳ יהושע בחליצה‪,‬‬
‫ו א ש ר ל מ צ ו ה ח מ ו ש י ם׳ דהעוסק במצוד‪ .‬פטור מן המצוה ‪ ,13‬ודווק׳‬
‫דאי איפשר לקיים שניהם‪ ,‬או אי איפשי על ידי אחרים‪ ,‬אכל אם איפשר לא‪ .‬כי‬
‫האי גוונא אמרינ׳ בפ״ק דמועד קטן ‪ .14‬כת׳ פלם מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו‪,15‬‬
‫לא קשיא כאן במצור‪.‬‬ ‫וכת׳ אורח חיים פן תפלם נעו מעגלותיה ולא תדע ‪,16‬‬
‫שאיפשד לעיטותה על ידי אחרים ‪ ,17‬פלס מעגל פי׳ ‪ 18‬שקול מצות וראה איזו‬
‫גדולה תישקל ‪ .19‬לא קשיא‪ ,‬הא דאיפשר‪ ,‬כלוט׳ אם איפשד לעשות קטנה על ידי‬
‫אחדים‪ ,‬הנח קטנה ועשה גדולה ואי לא איפשד עשה דאשונה הכאה לידך‪ .‬לשון‬
‫ל ע ש ו ת ן ל ת ש ע ה הן מ פ ו ר שין‪ ,‬בד‪.‬שולח ‪21‬‬ ‫עדוך‪ .20‬ו ל א נ י ת ן‬
‫ובהתכלת‪ ,22‬ת״ר‪ 23‬ספר תורה ותפילין ומזוזות שכתבו מין גוי עבד קטן ואשד‪.‬‬
‫כותי ישר׳ משומד ומסור ‪ 24‬וכו׳ ואין מהן רק ח׳ ‪ .25‬ו ש מ עת י שב ם ם כ ת סופרים ‪26‬‬
‫יו‪ .3.‬לשו׳ זה‬ ‫יחזקאל כד‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ .1‬שם ‪ :‬םתפילין‪ ,‬זע' בדק׳׳ ם שם לו א‪.‬‬
‫‪.‬ואבל סתגולל בצערו בעפר״‪.‬‬ ‫■ברשיי בכתובות ו׳ ב׳ ד׳׳ה שנאמר‪ ,‬ובברכות יא א ד״ה אלמה ‪:‬‬
‫ע׳ בתום׳ מ׳ק בא א ד״ה משלישי‬ ‫‪.6‬‬ ‫בתרג׳ ליחזקאל שם ‪ :‬יהוין עלך‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫צי א•‬ ‫‪.4‬‬
‫הרא״ש )בכתבי המבון‬ ‫ובשיצה על מ״ק לתלמידו של ר׳ יחיאל מפריש‪ ,‬ח׳ב ע׳ פג‪ .‬וכתום׳‬
‫‪ .7‬ברכות פ״ג היא ושם‪* :‬וחנו ומן‬ ‫הערי פישל( למ״ק ע׳ פה‪ ,‬וע׳ או׳ז ח״ב סי׳ תל״צ‪.‬‬
‫‪ .9‬בירו'‪ :‬חוא חולצן‪.‬‬ ‫‪ .8‬בב׳׳י מרצב‪ : .‬בלום‪.‬‬ ‫התפילין אכל ביום הראשון ובי"‪.‬‬
‫‪ .12‬בכ׳יי מרצב‪ ,‬זעירא וכ׳׳ה בירו׳‬ ‫‪ .11‬שם ‪ :‬הוא נותן‪.‬‬ ‫‪ .10‬שם ‪ :‬בראשונה ובשני‪.‬‬
‫‪ .13‬סובה בה א‪ ,‬וע׳ לעיל ע'‬ ‫ישם לי׳ ‪ :‬ר׳ זעירא ומר עוקבן בשם שמואל‪.‬‬
‫‪ 52‬הע' ‪ 3‬וע׳ גם באו״ז ה״ב םי׳ רצ*צ •צדחה את חחיליק ביןאפשר לבין א״א לקיים שניהם‪.‬‬
‫‪] .17‬באן במצוה שא׳׳א לעשותה‬ ‫‪ .16‬שם ה ו‪.‬‬ ‫‪ . 15‬משלי ד בי‪.‬‬ ‫‪ .14‬צ א‪.‬‬
‫‪ .18‬ע׳ רש״י שם ד־ה פלס׳ ונראה בי המחבר בבר מעתיק באן את לשו׳‬ ‫ע׳׳י אחרים[‪.‬‬
‫‪ .20‬עדך‬ ‫‪ . 19‬בעריך ‪ :‬איזו מצוה גדולה יעשה אותה‪ ,‬ובדשיי ‪ :‬יעשה הגדולה‪.‬‬ ‫הערוך‪.‬‬
‫‪ .23‬בגיצין ‪ :‬דתני רב המנונא‬ ‫‪ .22‬מנחות מב ב‪.‬‬ ‫‪ .21‬גיטין מה ב‪.‬‬ ‫פלס א'‪.‬‬
‫‪ .24‬ממור ליד״א‬ ‫בריה דרבא מפש־רוניא‪ ,‬ובמנחות ‪ :‬דתני רב חננא בריה דרבא מפשרוניא‪.‬‬
‫‪ .25‬ולא צ׳ בלשון הפימן ובפדור‬ ‫‪.‬בטנחיח‪ ,‬וע׳ בדק״ם שם נב א על ח״נ בברייתא זו‪.‬‬
‫וברור בי מעות היא ויפודה‬ ‫עבודת ישראל ע' ‪ 779‬מנה ״ונברי ועע״א*‪ ,‬וכך עלו בידו תשעה‪.‬‬
‫‪ .26‬פ׳א הי״ג ובדפוסים לי' פמזר‪ ,‬אבל‬ ‫בדפופים המאוחרים שבהם נאמר ‪.‬ינברי עע״א*‪.‬‬
‫■ב״ה בב״י )ע' בש״נ בד‪ .‬וילנא( ובראשונים‪ ,‬באו^ז ח׳א שי׳ תקנ׳׳ה׳ במרדכי סוף הל׳ תפילין‬
‫■ובב״י יו״ד סי׳ רפ׳׳א‪,‬‬
 ‫ער ו ג ת ה בו ש ם‬ ‫‪54‬‬

‫מונה ממזר‪ ,‬והכי אית׳ הת׳ אינו רשאי לכתוב אלא א״כ יורע לקרות‪ ,‬ספד תורה‬
‫שכתבו מין או ממזר או עבר וכו׳ ער זה הכלל‪ ,‬כל המוציא רבים ירי חובחן^^‬
‫כתבו מוציא רבים ידי חובתו !‪ ,‬כל שאינו מוציא רבים ירי חובתו‪ ,‬אף כתבו אינו‬
‫מוציא רבים ידי חובתו‪ .‬ו ה ״ר ש מ ח ה ז״ ל כ ת ב דמסור גרםינן‪ 2,‬וממזר‬
‫מוציא רבים ידי חובתן ‪ .3‬ומטור קנם הוא ונתנו לו דין משומד שכופר במצות‪.‬‬
‫וגר שחזר לםורו מחמת יראה שכתב טפר תורה קורין בו‪ .‬והכי אית׳ בהשולח ‪,4‬‬
‫עד כאן‪ .‬ועוד אני אומ׳ והלא ממזר ישנו בקשירה א״כ ישנו בכתיבה כדאית׳‬
‫בהשולח ‪ ,5‬ולאו פירב׳ היא‪ ,‬רמוסר נמי ישנו בקשירה ופסול‪ ,‬אלא יש מהם מטעם‬
‫כל שישנו בקשיר׳ ויש מטעם ‪ c‬שמשונין באיסורין‪ .‬ולשון ר ש ״ י ד משומד ומסור‬
‫הרי פרקו מעליהם עול‪ .‬או יהיה תשיעי אנדרוגינוס למ״ד ביריה בפני עצמה היא ‪8‬‬
‫לא איש ולא אשה‪ ,‬אי נמ׳ שכור מטעם קטן‪ ,‬אי נם׳ שוטה‪ ,‬והא דלא חני בהשולח‬
‫משום דקטן ושוטה חד טעם׳ להו ‪ .9‬ויש מי שאום׳ בפיוט במקום לתשעה הם‬
‫מפורשים כי אם כמפודשין ומפ׳ לעיניין הך דאט׳ בהקומין רבה‪ - ,10‬שאפי׳ כתב‬
‫אחד מעכבן‪ ,‬ומפ׳ ‪ u‬דלא נצרכה אלא לקוצו של יר־ד‪ ,‬פי׳ ב ע ר וך‪ 12‬לשון‬
‫כתר והמבין יבין‪ .‬ראיתי כתוב ב ש ם ר ״ ה‪ 13‬דר‪.‬ל מצוד‪ ,‬שהאשה אינהמחוייבת‪,‬‬
‫כגון לולב וציצית אינה יכולה לאגוד זלחקן צצית‪ .‬והא דאמ׳ בפ׳ עד כמה ‪!4‬‬
‫מעשה באשה שנשאת לחבר והיתה קומעת לו תפילין‪ ,‬י״ל שלא היתד‪ .‬קושרת אלא‬
‫מסייעת לקושרם‪ .‬אי נמי לא נאמ׳ למשה מסיני אלא תיקון כגון כתיבה וה״ג‬
‫תיקון ציצית ואגידת לולב‪ ,‬אכל קשירת תפילין לאו תיקון מצוה היא‪ ,‬ולא נהיר׳‬
‫רדווק׳ כתיבת ספר תורה ותפילין ומזוזה פסול באשה ובכל הנך דמני להו בכריית׳‬
‫כדמפ׳ טעם׳ וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירת ישנו וכו׳ ‪ ,15‬אבל בשאר מצות‬
‫לא׳ תדע דלההוא לישנ׳ דרב פסול ציצית בגוי יליף מכני ישר׳ ועשו ולא גויים ‪.,18‬‬
‫אלמא אי לאו קרא לא ילפינן מתפילין‪ ,‬וכ״ש לאידך לישג׳ דמכשר רב ציצית‬
‫בגוי ‪ .17‬וא״ת דווק׳ בציצית אכשר רב בגוי משו׳ דכת׳ ועשו להם אפי׳‪ 18‬אחרים‬
‫כדאית׳ הת׳‪ ,‬אבל אגידה לולב וכיוצא בו פסול בגוי ובאשה‪ ,‬הא למ״ה דהא‬
‫דבעי קרא ועשו להם דמשמ׳ אפילו אחרים‪ ,‬דהיינו אשה וגוי‪ ,‬ואי לאו קרא הוד‪.‬‬
‫פסיל משום דכת׳ בני ישר׳‪: ,‬אבל היכא דלא כת׳ בני ישר׳‪ ,‬אפי׳ ליכ׳ קרא‪ ,‬גוי‬
‫ואשה כשירין‪ ,‬כמו גבי סוכה דסוכת גנב״ך כשירה )!‪.1‬‬
‫וש ים א ו ת ו ת ע ל י א ו ת ות‪ ,‬פי׳ על אותיות‪ .‬היא שאם׳ רב יהוד׳‪20‬‬

‫‪• .1‬צם‪ :‬זה הכלל בל הכותבו מוציא את הרבים ידי חובתן‪ ,‬אבל ע׳ בנוסחאות כ״י‬
‫ובן הביא‬ ‫ולא גרסינז ממור‪.‬‬ ‫נ׳ שצ״ל‪:‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫שם*‬ ‫ובנחלת יעקב‬
‫ם ‪2‬זר‬ ‫״ומורי הרב רבינו שמחה בתב דל״ג‬ ‫במרדבי שם ‪:‬‬ ‫בעל או״ז שם והעתיק את דבריו‬
‫ובעל או״ז הביא רק את‬ ‫מוציא רבים ידי חובתם״‪,‬‬ ‫וםמזר‬ ‫משוס דקתני התם זה הכלל וכו׳‬
‫‪ ,5‬שם‪.‬‬ ‫‪ .4‬גיטין טה ב‪.‬‬ ‫חורף דברי רבינו שמחה ולא העתיקם בדרך מחברנו‪.‬‬
‫‪ .8‬בבורים•‬ ‫גיב־ין שם ד״ה מומר•‬ ‫מ״בל״ ע״ב לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪,6‬‬
‫‪• .11‬צם בט א•‬ ‫טנחות כח א‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫בכ״י מרצב‪ .‬הוא‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫פ״ד ט״ה‪.‬‬
‫‪ , 15‬גיטין‬ ‫‪ .14‬בבורות ל ב'‪.‬‬ ‫‪ *13‬ע; תום׳ גיט־ין טה ב ד״ה כל‪.‬‬ ‫‪ . 42‬ערך קץ ה׳‬
‫‪ . 19‬סוכדד‬ ‫‪• ,18‬צם ‪ :‬יעשו להם‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם עיב‪.‬‬ ‫‪ .16‬טנחוח טב א‪.‬‬ ‫ש־ם‪.‬‬
‫‪ .20‬טנהות כט ב ושם ‪ :‬אמר ר‪.‬ד‪.‬ז‪. 1‬‬ ‫ח ב‪.‬‬
‫‪35‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫שבעה אותיות צריכין שלשה זייונין הוא שעטנ״ז ג״ץ‪ ,‬פי׳ כבל מקום שאותיות אילו‬
‫בספר תורה צריכין ו‪.‬׳ זייונין‪ .‬פד ״ ש ה״ה ‪ 1‬צ׳)כ׳( כפופה‪ .‬נ מ צ א ב ש י מ ו ש א‬
‫ר ב א ‪ 2‬דבתפילין שייך שעטנ״ז ג״ץ וקא חשיב ש״ע של שמע ישראל‪ .‬ומשמ׳‬
‫דשאר אותיות אפי׳ הן שעטנ״ז ג״ץ אין צריכין זייונין‪ ,‬היינו רווק׳ תגין גדולין‬
‫כגון מקלות‪ ,‬אבל תגין קטנים צריכין כל אותיות שעטנ״ז ג״ץ שבתפילין ‪ .3‬הפייט‬
‫שעשה אותות במקום אותיות אין אני רואה דבריו‪ ,‬כי מה שאנו קורין לכל אות‬
‫מכ״ב אותיות אות לא נמצא במקרא‪ ,‬אלא רבותינו קראוהו אות מעיניין האות הגדול‬
‫הזה ‪] 4‬כי כל אחד סימן לעצמו‪ .‬וכדי לחלק ביניהם ובין האות הגדול קראוהו‬
‫לאלה אותיות‪ 5 [.‬זמעיניין האות הגדול הזח קןךאו אות)י(ות‪ .‬ועוד חילוק אחר‪ ,‬כי‬
‫מה האות הגדול הזה לשון זכר‪ .‬ומכ״ב אותיות אות לשון נקיבה אות אחת‪ ,‬והא‬
‫דתנן קרא ולא דיקדק באותיותיה ‪ 0‬פירשתי בפיוט שתי פעמים? שהם חגין ולא‬
‫אותיות ועיין שם‪ .‬אך ב ב ד א ׳ ר ב ה הבט נא השמימה‪ ,‬השמים אין כת׳ כאן‬
‫אלא השמימה‪ .‬בה׳ זה בראתי את עולט׳ הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה‪,‬‬
‫א״ר יורן יהיו אותותיך מאתים וארבעים ושמונה הנה אותותיך במקום אותיותיך‪.‬‬
‫ב ת ג י ן כ ת ב נ י ת ג ד י ש י ן‪ ,‬מן גדיש גדישים‪ ,‬כמו נגיד נגידים‪ ,‬נדיב נדיבים‪.‬‬
‫ורמז לחגין מן התורה לםוף זולת אין זולתך ואפס דוגמתך‪.9‬‬
‫ר צ ו ע י ה ם ל ב ר פ נ י ה ם ‪ ,‬במו רצועותיהם‪ .‬לבר בריש‪ .‬ופי׳ שיהיו פני‬
‫הרצועות שהוא צד שער לחוץ היינו למעלה וצד הבשר לראש‪ .‬כראט׳ רב נחמן‬
‫ונוייהן לבר ‪ ,10‬נוי הרצועה הוא פני הרצועה‪ ,‬צד שער‪ ,‬פ״א פר״ש ‪ 11‬ונוייהן לכר‪.‬‬

‫‪ .2‬ע׳ כשמושא רבא בסוף הל׳‬ ‫‪ .1‬שס ד״ה שעס‪:‬ז ; ה״ה צ׳ בפופה ו‪:‬׳ סשוטה‪.‬‬
‫‪ .3‬דברים אלה לקוחים בני מסי ההרוסה סי׳ ר״א‪ .‬ובאו״ן ח״א סי׳ תקנד‬ ‫תפילין לרא״ש‪.‬‬
‫בסדור אחר‬ ‫וכן טצא‬ ‫הביא ג״ב אח דברי השיסושא רבא ואחריהם ״ובחב רי׳ת דשקר הוא‬
‫‪ .4‬אין כתוב כזה ויתכן כי כוון לשטוח ח יט‬ ‫ובו׳״‪ ,‬וע׳ בתוס׳ טנחות שם ד״ה שעטנז‪.‬‬
‫והשלמתי עפ״י ב״י מרצב‪.‬‬ ‫נשםט בכ״י ר‪.‬‬ ‫‪ .5‬ט״כי״ ע״ב‬ ‫■‪,‬לסהר יהיה האות הזה״‪.‬‬
‫‪ .8‬טבל הדרשה אין רטז כביד לפנינו‪ ,‬בפט״ד‬ ‫‪ .7‬עי׳ לעיל עי ‪.29‬‬ ‫‪ . 6‬ברכות טו א‪.‬‬
‫אות יב )ד‪.‬וצ׳ ת״א ע' ‪ (432‬נאטר רק ‪,‬אין הבט אלא מלמעלה למטה" ובזה שטכיאים שם אח‬
‫דברי ר׳ הונא בשם ר‘ יוסף בי שנוי שם מבטל את הגזרה י׳ש לראות יסוד מה לדרשה המובאת‬
‫ה׳ יתירה‬ ‫רזא )אמ״ד נח״ח( ט א ״הבט נא השמיטה‬ ‫ע*י מחברני‪ ,‬ובמפורש מצאתיה בפענת‬
‫כלומר בהי בניתי עולמות ובראתי ה־טמים הנני מוסיף אותה על שמך ובה תפרה ותרבה גם‬
‫בילקוט‬ ‫הדברים הוא בלשון פרוש הרי מקורם במדרש‪,‬‬ ‫שנוסח‬ ‫ואעפ״י‬ ‫מלא״‪.‬‬ ‫אתה עולם‬
‫ע׳ רצ״ח‬ ‫תלמוד תורד‪'.‬‬ ‫תלמוד תורה לר׳ יעקב בר׳ חננאל סיקילי )מאמרי ילמדנו ב״ילקוט‬
‫‪The Bible as read and preached in the Synaogue‬‬ ‫בספרו האנגלי של יעקב מן‬
‫אלא השמיטה א״ל‬ ‫‪ ( 4940‬מובא בשם הילמדנו ‪.‬הבט נא השמיטה‪ ,‬חבט השמים אין כתיב באן‬
‫אולם מאמרו של ר•‬ ‫ורבהי‪,‬‬ ‫ה ב׳ ה; בהא בראתי עולמי‪ ,‬הריני מוסיפה על שמך ואתה פרה‬
‫כ'‪ ,‬יחבן שגם‬ ‫לך אות‬ ‫יידן חסר גם שם‪ ,‬על הרמז רם*ה בשם אברהם‪ ,‬ר׳ נדרים לב ב וח״ב‬
‫‪ .9‬עי׳ לעיל ח׳א‬ ‫המחבר‪ ,‬והציון לב״ד במעות יסודו‪.‬‬ ‫דברי ר׳ יודן היו בילמדנו שלפני‬
‫‪ . 11‬שם ד״ה ונוייהן‪ ,‬וע׳ גםבתום־ שם‪ ,‬וע׳ באו׳ז פי׳‬ ‫‪ . 10‬מנחות לה ב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.333‬‬
‫תקע״ד שהביא את הפי׳ המובא ברש״י כפי׳ ראשון בשם ר׳ אליקים‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪56‬‬

‫השם יהיה נראה מבחוץ‪ .‬וכן פי׳ ע ר ו ך ‪ 1‬וזה לשונו נוי הקשר יפנה לחוץ אותו‬
‫צד שנראה כעין ד׳‪ .‬וראייה לפי׳ ראשון מדאם׳ רב אשי ‪ 2‬הוה יתיב קמיה מר‬
‫זוטרא איחהפכא ליה רצועה דתפילין‪ ,‬א״ל לא סבר ליה מר נוייהן לבר‪ ,‬א״ל לאו‬
‫אדעתאי‪,‬ולפ״א איתהפכה ליה שלא נראה וניכר הדלת מבחוץ‪ .‬ל כ ל ח פ צ י ה ם‬
‫ד ר ו ש י ם ‪ ,‬פ״ה בתהילות‪ 3‬גדולים מעשה ה׳ דרושים לכל חפציהם‪ .‬ו פ י ׳ ר ׳‬
‫א ב רה ם ‪ 4‬שהוא חואד החפיצים בס על משקל זקניהם ‪ ,5‬נאנחו כל שמחי לב ‪.6‬‬
‫יראי ה׳ ד׳ גידלי בשר דיחזקאל א׳ כבדי לשון ‪ , 9‬חזקי מצח ‪10‬׳ עימקי שפה ‪.11‬‬
‫ו ר ש כ ״ ם כ ת ׳ את אשר לא נינקד י ר א י ‪ 12‬כם׳ שכיני ישיני כי לא היתה‬
‫נשמעת הברה אחרה מפני א׳‪ .‬הנה כמה ריעים כתבתי לתיבת יראי‪ .13‬ויש מפר׳‬
‫מתבעיין לכל דצביין להון‪: .‬ו א י ן‬ ‫חפציהם כמו החפיצים בם‪ .‬וכן תירגם‬
‫ל ח ז ק ם ‪ ,‬הטעם דכתיב וקשרת׳ קשירה תמה ‪ ,14‬אמריג׳ בהקומץ ‪ 15‬כהו למיתפר‬
‫ועיילי־ לתפירה לגו‪ .‬א״ל פוק הזי מה עמא דבר׳ פי׳ אחרי שאינם רגילים לתפור‬
‫לא תעשה‪ .18‬ב מ פ ר ה ׳י ר ש מ ח ה ז ״ ל‪ .‬כולם מפ׳ להחמיר אבל כירושלמ׳‬
‫בפ״ב ‪ 17‬דמגילה ר׳ זעירא איפסיק ליה ‪ 18‬גודא דרצועה‪ ,‬שאל לרב הונא ולרב‬
‫קטינא ושרו ‪ 19‬ליה איפפיק ליה זמן תיניינות ושרו ‪ !9‬ליה לא מן אולפן׳ פי׳‬
‫הרצועה ד׳יתה תפורה בגיד ונפסקה התפירה פעמים והיתירו לו שלא מן הקבלה‬
‫■אלא מן המנהג‪ .‬אומר אני רווק׳ לחזר אחר הכשר‪ ,20‬ואם חזר ולא מצא גם זה‬
‫כשר‪ ,‬דכל כי האי גוונא כמו וקשרתם וכתבתם ולקחתם לכם דילפינן לקיחה תמה ‪,21‬‬
‫דווק׳ לחזר אחר הכשר׳ ואם הזר ולא מצא כשר ‪ ,22‬תדע דאמרינן ולמדתם אותם‬
‫שיהא לימודך תם ועני רבא בתריה כגון על לבבך ‪ 23‬וכו׳‪ .‬ואפי׳ הכי קיי״ל קרא‬
‫ולא דיקדק באותותיה יצא ‪ .24‬ויותר כתבתי בפיוט שש מאות‪.25‬‬
‫ב ז א ת ת ר ב ה ‪ ,‬פי׳ בזאת מצוה תרבה ימיך ושנותיך׳ דאמ׳ בהתכלת ‪28‬‬
‫כל המניח תפילין מאריכין לו ימים׳ שנ׳ ה׳ עליהם יחיו‪ .,27‬וכל כיוצא בזה יופל‬

‫אתהפבא‪ ,‬ובאו׳ז שם הביא את‬ ‫ד״ה‬ ‫‪ .2‬סנהות שם‪ ,‬ועי ברש־י‬ ‫‪ . 1‬ערך ביות‪.‬‬
‫שם‬ ‫לפי רנרי רש״י‬ ‫דברי הגם׳ םם״ק כה א'‪ ,‬אבל דברי רש״י שהביא אינם בם׳׳ק לפנינו‪.‬‬
‫‪ .3‬תהלים‬ ‫מדובר ברצועות ולא בקשר‪ ,‬ובמנהות פי׳ רש״י דומה יותר למובא בשמו באדז‪.‬‬
‫וכנ׳ שלפנינו‬ ‫‪ .4‬ע׳ בראביע שם שהביא פי׳ וה בשם ר׳ מרינום‪,‬‬ ‫קיא ב׳ צ״ל ‪ :‬םעשי‪.‬‬
‫‪5‬״ דבריב בש מ‪.‬‬ ‫השרשים לר״י ן׳ גנאח ע׳ ‪.164‬‬ ‫בראביע הלשון מקומע‪ ,‬רע׳ בם׳‬
‫‪ ,9‬ש־ם ג ה‪.‬‬ ‫‪ .8‬יחזקאל שו כ•‪,‬‬ ‫‪ .7‬תהלים מו ד ועוד‪.‬‬ ‫‪ .6‬ישעי׳ כד ו‪,‬‬
‫‪ . 13‬ר׳׳ל בי גם מלים אלו׳צאין בהן‬ ‫‪ 12‬ר״ל יראי‪.‬‬ ‫‪ . 11‬שם ד א‪.‬‬ ‫‪ .10‬שם ז‪.‬‬
‫‪ .18‬עיברש״י ש ם ד׳ ה מה'‬ ‫‪ .15‬שם‪.‬‬ ‫‪ .14‬מנהות ל ה ב‪.‬‬ ‫א׳ נמית; בסו יראי‪.‬‬
‫‪ .20‬אמרו שאין לר״פור‬ ‫‪ .19‬שם ‪ :‬ושירון‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ .18‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ . 17‬צ׳יל ; כפ״א ד׳״ט‪.‬‬
‫‪ .21‬סובה לד ב‪ .‬וע׳ מנחות כז א‪ ,‬וע״ש• בתוספות דייה לא שנו ובתום׳ סובה בם ב די‪ ;.‬בעינן‬
‫‪ .22‬תמוה לומר בי התבון לד׳ מינים ש־בלולב שיהרי הם‬ ‫מה שבתכו שם על אתרוג חפר‪.‬‬
‫מעכבים זה את זה דוקא בשיאין לו‪ ,‬ע׳ מנחות שם ובתד״ה ולקחתם‪ .‬ומה שיאמרו שיש לו אין‬
‫מעכבין היינו לעניין אגוד‪ ,‬אבל כדור שצריך לקהת בזא״ן את בל ד׳ המינים׳ ע׳ בה״ג ד־ב‬
‫ויחבן כי מחברנו‬ ‫סוכה ע' ‪.44‬‬ ‫ובאוה״ג‬ ‫ע' ‪ , 171‬ובריצ״ג צה א )ובמה שהעיר המו״ל שים(‬
‫‪24‬י‪ .‬שם ע״א‪.‬‬ ‫‪ .23‬כרכות מן ב‪.‬‬ ‫התכוון רק לעניין ח<־יצה לדעת רבה‪ ,‬סוכה לז א‪.‬‬
‫‪27‬י‪ .‬ישעיה לה מז‪.‬‬ ‫‪ .28‬מנחות מד א‪.‬‬ ‫‪ .25‬ע׳ להלן סי׳ ע״א‪.‬‬
‫‪57‬‬ ‫ער ו ג ת ה בושם‬

‫עליו לשון מפעיל כמו והארכת ימים ‪ ,1‬למען יאריכון ימיך ‪ ,2‬על כן אסרו ‪.‬דבותינר‬
‫מאריך ימים‪ .‬על כן בפיוט נבון לומר בזאת תרבה בפתה והאומ׳ בזאת הרבה‬
‫בחירק טועה‪ .‬בי תרבה מפעל עומד ולא יאמר ממנו כי אם על עיניין פרייה ורכיה‪.‬‬
‫או על הימים כמו למען ירבו ימיכם ‪ 3‬שהימים ירבו‪ ,‬והמבין יביך והפייט עשה‬
‫בפיוטו׳ כל המניח תפילין מאריך ימים‪ ,‬ולא נאמ׳ בשום מקום בל המניה תפילין‬
‫ירבה ויפרה ‪ .4‬ו ב ה ו ל י מ י זרעך► ה פ י י ט ה י ה ס ב ו ר כי למען ירבו‬
‫ימיכם וימי בניכם קאי גם על התפילין‪ ,‬ו מ ש ג ה ה וא ‪ ,‬דבפ״ק דקדושין ‪ .5‬אמרינ׳‬
‫דתפילין לא איתקשו למזוזה בפרשה שנייה שכת׳ בה למען ירבו ימיכם וימי בניכם‬
‫דהלמוד תורה הפםיק «‪ .‬ובפ׳ במה מדליקין ‪ 7‬מוכה דמא׳ דאית ליה מקרא נדרש‬
‫לפניו ולא לפגי פניו למען ירכו ימיכם לא קאי אתלמוד תורה ואפי׳ למאן דאית‬
‫ליה דנדרש לפניו ולפני פניו רווק׳ לפניו ולפני פניו ומשום הכי קאמ׳ בעון ביטול‬
‫תורה בניו של אדם מתים ‪ ,8‬אבל לפניו ולפל\ רלפני פניו‪ ,‬דהיינו אתפילין לא‪,‬‬
‫ומשום הכי ליכא מאן דאם' בעון ביטול תפילין כניו של אדם מתים ‪ ,9‬תדע ראם'‬
‫בהתכלת ‪ 10‬כל המניח תפילין מאריך ימים‪ .‬שנ׳ ה׳ עליהם יהיו‪ ,‬ולא קאמ־ למען ירבו‬
‫ימיכם‪ ,‬ועוד דהא קאט׳ מאריך ימיו וימי בניו‪ ,‬שנ׳ למען ירבו ימיכם וימי בניכם‪.‬‬
‫ש ח ו ר ו ת ל מ ש ה ה ל כ ה ‪ ,‬מםקינ׳ בהקומץ רב׳ ‪ 11‬רווק׳ מבחוי׳ן היינו‬
‫פני העור‪ ,‬אבל מבפנים מצד הראש בין ירוקות בין לבנות‪ .‬ואדומות אפי׳ מבפני׳‬
‫לא יעשה זימנין דאיתהפכא ואיכא גנאי ודבר אחר‪ ,‬פי׳ שלא יאמרו גדרן הוא‬
‫ומדם חטטין נצבעו והאדימו הרצועות ‪ 12‬ודבר אהד שלא יאמרו בעל אשתו נדה ‪13‬‬
‫זהוצפו בדם ‪ .11‬שחורות למשה הלכה‪ .‬וצריך שישחיר ישר׳ ולא גוי כמו טוייה‬
‫וצביעה הציצית‪ .1.5‬ויש מי שאום׳ גם עור הבתים צבע שחור ולא צבע אהד ‪,10‬‬
‫והטעם איני יודע‪ ,‬כי לא דברו חכמים רק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני‪,‬‬
‫אבל עור הבתים מנא לן‪ ,‬זבשלמ׳ אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר אלא‬
‫ירקות ולבנות מג׳ לן ‪ .17‬ז ה ״ ר א ל ע׳ ז״ ל כתב רצועות שחורות ןהלכה למשה‬

‫‪ .4‬בכ״י טרצב‪,‬‬ ‫‪ .3‬דכריב יא כא‪,‬‬ ‫‪• .2‬ששות ב יב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬דברים כב ז‪.‬‬

‫‪ .7‬שובת לב ב‪.‬‬ ‫•שם ד״ה תפילין‪.‬‬ ‫><• ע'‬ ‫‪ •5‬לי‬ ‫יפרה וירבה‪.‬‬
‫‪ .11‬שנהות‬ ‫‪ •10‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 50‬ד‪.‬ע׳ ‪.*26‬‬ ‫‪ .9‬ט״אבל׳׳ ע׳׳ב נינושב• בב״י שרצב‪.‬‬ ‫‪• .8‬שיש‪.‬‬
‫‪• .14‬ש־ש ונצבעו בדם‪.‬‬ ‫‪• .13‬שים דיה לא‪.‬‬ ‫‪ . 12‬רישי״י •שיש ד״ה אדושוח‪.‬‬ ‫לה א‪,‬‬
‫תע׳׳ב״‬ ‫•והשחשיר‬ ‫‪ ,15‬ובעל שה״ת‪ ,‬שי' קש‪-‬א‪ ,‬הםתפק בכר אם עבו״ם יבול לה־שיהירן ושייט‬
‫א ‪ /‬ושה‬ ‫והעתיקו את דבריו בהג׳ שיי׳ הל׳ תפילין פ״ג הי״ד אות ל'‪ ,‬יע׳ בש׳ ברוך •שיאשר ד׳‬
‫פשק הרצויעות שיריך הישיהרודית לישישה כטויה‬ ‫•שהעתיק שהשרדבי בישם השש״ג ‪ :‬״שפר השצוות‬
‫שיי‬ ‫וע^ בשו״ע או״ח‬ ‫בשש״ג‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫דצייצית וצביעה דתבלת‪ .‬מרדבי״‪ .‬לא מצאתי לא בשרדכי‬
‫‪ . 16‬השש־ג עישין ב׳ב )ד״ו ק״ד ע״ד( בתב‬ ‫ל״ב סע׳ ד‘ בהג׳ הרש״א ובשג״א ישיש‪.‬‬
‫שי׳ ח׳ ‪ :‬״ושיש נוי‬ ‫והרא׳יש• הל■ תפילין‬ ‫‪,‬רצועות שחורות שבחוין הלש׳ם ו־שישא ב׳׳ב הבתים׳‬
‫‪ , 17‬ונראה בי‬ ‫תפילין הוא •שיהא השל •ש־חור״‪ ,‬וע׳ בב־ור ובש״ע או״ח סי׳ לא שעי׳ ש*‪.‬‬
‫על דברי הגש׳ בשבת בח ב׳ •שש‪-‬ם ששמע‬ ‫האושר שיגם עור הבתים חייב להיות שיחור שושך‬
‫ע׳ בתום׳ שים ד״ת תפילין‪ .‬וכן‬ ‫״שיר׳ יצהק שצריך ״שייהיו הרצועות השחורות כשו הקציצה״׳‬
‫הקציצה‬ ‫דהיינו‬ ‫עצשן‬ ‫מביא השרדבי בריש הל׳ תפילין ״ואושר ד״י בשים ר׳יץ )ץ( דתפי^ין‬
‫•בעיני •שחורות בשו הרצועות וראיה לדבר שפרק ב׳׳ש ובו׳״‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ה ב ו שם‬ ‫‪58‬‬

‫מסיני[‪ 1‬וכל השאר אם יהיה לבן אין בכך כלום‪ .2‬שחורות למשה הלכה‪ .‬כתב‬
‫ח ״ר אל ע׳ ז ״ ל ראשו כחם פז קווצותיו תלתלים‪ ,3‬אילו בתים‪ .‬שחורות כעורב‬
‫אילו רצועות הלכה למשה מסיני‪ ,‬תלתלי ׳ם שחורו״ת כעור״ב גימ׳ רצועות שחורות‬
‫הלכי למשה ‪ 4‬פחות א׳ ‪ .5‬למה שחורות כי כל המקיים מצות תפילין יהיה נראה‬
‫יפה כבחור ושער ראשו שחור כמו לבחור‪ .‬כ״י לוי״ת ח״ן ה״ם לראשך ‪ ,6‬כגיט׳‬
‫תפילין לראשך‪ ,‬אף כי תפילין בלא יו״ד יש אם למקרא ‪.7‬‬
‫ר צ ו ע ת יד ק ט ו ר ה ג ל ע ד א צ ב ע צ ר ר ה א ר ו כ ה‪ ,‬פי׳ רצועה אשר‬
‫בה קשורה של יד צריכה שתהא ארוכה עד אצבע צררה‪ .‬ע״א רצועת יד קטורה‬
‫ועד אצבע צרדד ארוכה‪ ,‬ופי׳ שתהא ארוכה עד אצבע צררה ועד שתהא קשורה‬
‫וכרוכה סביב אצבעו‪ .‬ותיבת עד תשרת פנים ואחור‪ ,‬והראשון עיקר‪ .‬ר צ ו ע ת יד‪,‬‬
‫פייט עשה ס ב ר ת א ל פ ס ‪ ,8‬שכתב אורכא דרצועה דימינא עד טיבורא‪ ,‬דשמאלא‬
‫עד הדיא‪ .‬פי׳ עד חזה ובדרעא עד אצבע צרדה‪ ,‬ו כ ת ׳ ב ס פ ר ה ת ר ו מ ה ס כי‬
‫כ ך ב י ל מ ד י נ ו‪ .‬א ך ב ת ל מ ו ד ש ל נ ו משמע דעד אצבע צרדה בשל ראש‬
‫מיירי דהכי אם׳ בהקומין רבה ‪ 10‬גירדומי רצועות כשירין ולמ״ה מדאמרי׳ בני ד‬
‫חייא גרדומי חכלת ואיזוב ‪ 11‬כשירין‪) .‬ד(הת׳ הוא דתשמישי מצוה נינהו אבל‬
‫הכא דתשמישי קדושה נינהו לא‪ ,‬מכלל דאית בהו שיעורא וכמ׳ שיעורא ‪ 12‬אם׳‬
‫רמי בר חמא אם׳ ריש לקיש עד אצבע צרדה‪ .‬והמבין יבין‪ .‬כי לשון שירים אינו‬
‫נופל אלא ‪ 13‬רצועות של ראש‪ .‬ו פ ר ״ ש‪ 14‬גידדומי מה שתולה מן הרצועות לאחר‬
‫שנקשרו בראש‪ .‬וכמה שיעורא‪ ,‬אט׳ רמי בר המא אט׳ ריש לקיש עד אצבע צרדה‪,‬‬
‫רב כהנא מחוי כפוף‪ ,‬רב א*םי מחוי פשוט‪ ,‬פ ר ״ ש ד‪ 1.‬מחוי כפוף‪ ,‬כמו שיוכל לפשוט‬

‫‪ .2‬וכ״ה דעה הריש משב״ץ באו״ז ח״א ם״ תקס״ד‬ ‫‪ .1‬כ״ה ככ׳׳י מרצב‪ .‬ובר‪ .‬הי‪.‬‬
‫וגם בשם ר׳ שמחה הביא שם ״ושמעינן דעור הבתים יצבע כל בין צבע שירצה לבד סאדום״‪.‬‬
‫ד’ ה רצועות‪.‬‬ ‫שם‬ ‫סנהות‬ ‫וע׳ בתים׳‬ ‫ובו׳׳׳‪,‬‬ ‫שחורים‬ ‫בבתים‬ ‫שנהגו‬ ‫אולם הוסיף •ועכשו‬
‫לר׳ בחיי ערך תפילין‪,‬‬ ‫הקמה‬ ‫ובבד‬ ‫‪ . 3‬שה״ש ה יא‪' ,‬וע׳ בם׳ חסידים מי׳ תתתם״ם‪ ,‬ע‘ ‪403‬‬
‫‪ .5‬הגים' של‬ ‫‪ .4‬ם»תלר‪.‬לים״ ע״ב נשסם בב׳י מרצב‪.‬‬ ‫)זימאסיר תרליא( קמו ב‪.‬‬
‫תלתלי״ם שהורו״ת כעורב — ‪ 2128‬ושל רצועוית ש־חורו״ת הלכ״ה למשיה — ‪ .2127‬ברמזי הרוקח‬
‫מביא גימטריאות שאין‬ ‫לשה״ש ד' אי מביא אמנם ״לצמחך גי‘ רזפילי[״‪ ,‬אולם לשה״ש ה' יא‬
‫‪ . 7‬ר״ל כי תפילין הוא בגים׳‬ ‫‪ . 6‬משלי א ט‪ ,‬הגים׳ — ‪.570‬‬ ‫להן ל!שר לתפילין‪.‬‬
‫‪ 570‬אלא שיש אם למקרא ובאלו היה נכתב תפילין והוא ‪ 580‬וגיס׳ בגון זו המיוסדת על ״יש‬
‫‪ .8‬לפנינו‬ ‫‪ 36‬וח״א ע' ‪ 7a 237‬ב ד פ‪ :.‬קשורה‬ ‫אם למקרא" )קידושין יה ב( ר׳■ לעיל עי‬
‫הגבורים‬ ‫רק מאמרו •טל ר״ל‪ ,‬אולם ע' בשלטי‬ ‫ברי״ף הל׳ תפילין סי* רנ״ז אין בל זה ומובא‬
‫עד דחדייא*‬ ‫דימינא עד מבורא דשמאלא‬ ‫בהן‬ ‫שכתוב‬ ‫אלפסי‬ ‫פי׳ ה׳ •טהעיר ״יש•‬
‫דרצועה דרישא דימיג׳ כי‬ ‫ןבס׳ התרומה סי‘ ריא ‪. :‬וכן איתא ברב אלפט וזה לשונו אורכא‬
‫‪ .9‬סי׳ ריא‪,‬‬ ‫היכי דנימטי עד טבורא ודשמאלא עד הזיא אבל דידא עד אצבע צרדא׳׳‪.‬‬
‫בסוף בא אל‬ ‫״ובערוך בערך צרדה פי׳ כתוב בילמדנו‬ ‫והילמדנו מובא גם באו״ז סי׳ תקס״ח‬
‫פרעה ושעור רצועה של יד אמר רשב׳ל עד אצבע צרדה״ וב״ה בתום׳ מנחות לה ב ד״ה ובמת‪,‬‬
‫וברא״ש הל׳ תפילין סי■ יא‪ ,‬אולם בערוך ערך צרדה )פיזרו רעז( ליתא‪ ,‬אבל כ‪-‬ה בכיי‪ ,‬ע׳ יעה״ש ח׳ן‬
‫ע‘ ‪ , 46‬ודרשת זו היא לפנינו בתנךווםא בא אוח יב‪ .‬וע' בסמ׳׳ג עש*ין בא‪ .10 .‬מנחות לה ב‪ .11 .‬עזם ‪:‬‬
‫‪ .12‬שם‪ :‬שעורייהו‪ .13 .‬צ״ל‪ :‬אלא על• ‪ .14‬שם ד״ה גרדומי‪ .15 .‬ד״ה טחוי‪.‬‬ ‫אזוב‪.‬‬ ‫וגרדומי‬
‫‪■59‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫מאצבע עד אמה׳ מיחוי פשוט כמו שיוכל לפשוט מאגודל עד אצבע דלגכי‬
‫פשיטות אצבע וגודל הויא פשיטות אצכע ואמה כפופה לפי שמגודל לאצבע‬
‫מתפשט יותר הרבה מבין אצבע לאמה‪ .‬ולשו׳ צרדה צרתה דדא‪ ,‬צרה של אגודל‬
‫היינו אצבע שסמוך לגודל!‪ .‬כ ת ב ה׳׳ ר י ש ע י ׳‪ 2‬עד אצבע צרדה‪ .‬בילמדינו‬
‫בפרש׳ בא אל פרעה‪ .‬ושיעור ]רצועה[ ‪ 3‬של יד אמ׳ דיש לקיש עד אצבע צרדה‬
‫ומאי צרדה> אמצעית‪ ,‬פי׳ היא אצבע ארוכה ‪ •4‬וכמו ש פ י ׳ ב ע ר ו ך דבשל יד‬
‫מיירי‪ ,‬וכן ה ש י ב רב צ מ ה ג א ו ן‪ ,5‬שיעור רצועה של יד עד ראשי אצבעות‬
‫ואיזו זו אמה כשהיא כפופה על פימת יד קושר את הרצועה כין קשר של יו״ד‬
‫לתפילה של יד ומשלשה שתהא משולשת עד אצבע של אמה כשהיא כפופה על‬
‫פיסת יד ‪ .6‬והא דקאמ׳ רב כהנאל מחוי כפוף‪ ,‬פי׳ כיפוף האצבע על פיסת יד‬
‫ותגיע הרצועה ער אצבע כשהיא כפופה‪ .‬ורב אשי מחוי פשוט פי׳ הוא שתהא‬
‫אצבעו פשוטה ותגיע הרצועה עד ראש האצבע כשהיא פשוטה‪ .‬וצרדה היא אצבע‬
‫שנקראת אמה‪ .‬ונקראת כן על שם שכשמכה באמה על הגודל נעשית צרה לאצבע‬
‫הסמוכה לגודל‪ .‬והא דאמ׳ רבה קטר להא ופשיט ושדי להו‪ ,‬רב אחא בר יעקב‬
‫קטר להו ומתלת להו‪ ,‬ה״פ רבה אחר שקשר תפילה על הקיבורת‪ ,‬היה פושט כל‬
‫שאד הרצועד‪ ,.‬ומשליכה על זרועו להיות תלויה על זרועו‪ .‬ורב אחא בר יעקב היה‬
‫קושר התפילה ומותר הרצועה היה מסבבה על זרועו‪ .‬וכל הלשונות’ הכתובים בלשון‬
‫רבים‪ ,‬כמו גירדומי רצועות‪ ,‬וקטר להו ושדי להו‪ ,‬צריך לגרום בלשון יחיד ‪ .8‬ושיעור‬
‫רצועות של ]ראש[ ‪ 9‬לא נאמרו כתלמוד ‪ ,10‬אך ב ש י מ ו ש י ח י ל י ס ‪ , 11‬גם שיעור‬
‫רוחב הרצועה אינה ר ק ב ש י מ ו ש י ת י ל י ם ‪.12‬‬

‫‪ .1‬ענ׳׳ל רש״י‪ ,‬ולפנינו הלשו■ םשוכש ויש לתקנו כמו •צהכיא‪.‬ז טחכרנו‪ ,‬וע׳ ג־צם־ט״ק •צם‪.‬‬
‫‪ .2‬כפסקי רי׳ד הל׳ תפילין בם׳ סם חיים )ליוורנז תקס׳ו( •״ב ע״א ונם׳ המכריע אין זה‪ ,‬וכנ׳‬
‫‪ .3‬כ׳ה ככ״ר‬ ‫שלפני המחבר היתה מהדורא אחרת של פסקי רי־ד )עי במאמרי ע׳ ‪(45‬‬
‫והלשו׳ ‪,‬מאי צררה‬ ‫אצבע‪.‬‬ ‫שפי׳ רש״י •צהיא‬ ‫‪ .4‬דהיינו אמה ולא כמו‬ ‫מרצב‪ .‬וכצ״ל‪.‬‬
‫אמצעית* הוא ל^צו׳ התנדוימא בא‪ ,‬וע׳ בתום׳ מנחות שים ובם׳ התרומה •צם וב״ה גם בה׳ג ד־ב‬
‫‪5‬׳״ השובה זו מביא נם נ על העיטור ח״ב‬ ‫ע׳ ‪ 230‬ובהל׳ קצובות )ר‪.‬זצ׳ מרגלית( ע׳ ‪.151‬‬
‫ויש לתקנו‬ ‫והל׳צז' משוב׳ט שם‬ ‫כה ב ^״בת^ציובה לגאון •צעור רצועות ברצועה •צל יד ובו׳׳*‬
‫‪ .6‬כנראה‬ ‫עפ״י הנוסח שבחבורנו‪ .‬ובשינויים קלים מובאת תש^ובה זו גם בשבה׳ל קצ׳ב ע״ב‪.‬‬
‫יזהו‬ ‫אצבע כ^צהיא |בפופה[ )פשוטה(‬ ‫שע׳ב לשון הגאון ובעיטור שם ‪ :‬״ומשלש־ה עד ראשי‬
‫אח כל המאמרים‬ ‫לה ב ורש״י שם פי׳‬ ‫‪ . 7‬מנחות‬ ‫כדידן הדין מנהגא בשתי יש־יבות״‪.‬‬
‫‪-. 9‬כ״ה בב׳׳י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .8‬כי הרי פרשם ברצועה של יד‪.‬‬ ‫האלה ברצועות של ראינו‪.‬‬
‫אם כן למה לא‬ ‫איירי א ל א בשל יד‬ ‫‪ .10‬ובמה״ת סי׳ ריא ״וזה תימא אם תלמוד שילנו לא‬
‫הראש לא פירש‬ ‫שעור רצועות של ראש* וברא׳ש הל׳ תפילין םי* יא ״ולרצועות‬ ‫פירש• כלל‬
‫‪ .11‬צ׳׳ל ‪ :‬תפילין‪ .‬לפי הסובא בסה׳׳ת םד‪.‬ש־םושא•‬ ‫שיעור ובשימושא רבה טפרש שעורייהו*‪.‬‬
‫ולחזיא משמאלא* וב׳ה‬ ‫הלב‬ ‫מימינא נגד‬ ‫עד מטי‬ ‫רבה הרי השעור הוא ‪,.‬דלפיצי רצוע׳‬
‫מנחות לה ב ד״ה וראה ״וב׳צמויצא רבה דתפילין יש‬ ‫בראיש בסוף הל׳ תפילין‪ .‬אילם בתום׳‬
‫בנגד הלב משמאלא״‪.‬‬ ‫זלחדא‬ ‫מימיגא‬ ‫מילה‬ ‫כנגד‬ ‫לחדא‬ ‫דלימטי‬ ‫דליפשי רצועה עד‬
‫‪ . 12‬צ״ל ‪ :‬תפילין‪ ,‬ברי״ף הל׳ תפילין סי׳ רנז *ופותיא ■־רציעה באורכה דשעורד‪ ,*.‬וכ״ה בתנחום‪44‬‬
‫בא אות יב‪ ,‬ועי באשבל ח׳א ע׳ ‪ 223‬ובעיטור ה׳ב בה כ‪ ,‬אולם באו׳ז ח’ א סי' תקסיה ‪.‬י ״ «‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪6c‬‬

‫ו ת י ת ו ר ת א ‪ .‬אמר רב חננאל אט׳ יב תיתורתא הלכה למשה מסיני!‪.‬‬

‫וחיתורתא לשון‪,‬גשר‪ ,‬״ ר ״ ש אחר שמכנים האיגרות בבתיס‪ ,‬מקצע גובה הכתיס‬
‫ומניח עור בית החיצון ומכסה בו פיות לאורך והוא כעין דף של גשר‪ .‬ע״כ‬
‫פ רש ״ י ‪ ,2‬וכן בער וך ! ‪ . :‬ויש שקוצעין כל עור הבתים למטה ולוקחין עור אחר‬
‫וקודרין אותו כמין ארובה ומכניסין שם בתים וצד השיני של אותו עור המכסה‬
‫פיות הכתים היא תיתורתא ‪ .4‬ו ה ״ר י ש ע י ה כתב)׳‪ .‬ר ׳ ש מ ו א ל‬
‫כ ה ן ב ן ת פ נ י ז ״ ל רצועה עליונה של תפילה‪ .‬של זרוע‪ ,‬שלא תהא כטוטפת‬
‫שאין לה אלא אחת אלא‪ ,‬צריכה « רצועה אהרת כדי שתהא שחי וערב זו על גב‬
‫זו כגשר על הנהר‪ .‬וכן פי׳ רב ע מ ר ם ג א ו ן ז צ ׳יל‪ 7‬ו כ ן א ל פ ם ‪8‬‬
‫ואי איכא‬ ‫שהגשר על הנהר בלשון ארמי תיתורחא ‪ ,9‬כי ההוא דלא יחפור‬
‫תיתו‪-‬׳תא ממטינן‪ .‬ואין נר׳ דא״כ אמאי קאט׳ רב חננאל תיתורח׳ דתפילין הלמ״ם‪,‬‬
‫הוה ליה למימר דתפילה‪ ,‬שאינה נקראת תפילין אלא של ראש‪ ,‬שהם ד׳ בתים‪,‬‬
‫כדמתדגמינ׳ לטוטפות לתפילין‪ ,‬אבל של יד שאין לה אלא בית אחת נקראת‬
‫תפילה‪ .‬ובעל נפש יקיים את שניהם ויעשהבין בשל יד בין בשל ראש‪ ,‬ע ״ כ‬
‫תפילין ‪ 11‬של‬ ‫ל ימדאמ׳‬ ‫׳ י ש ע י ה‪ ,‬ו א נ י ה מ ע ת י ק לא ו י‪ :‬״ ר׳‬
‫יד עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד‪ ,‬תפילה של יד אינה‬
‫מעכבת של ראש וכוי‪ ,‬הנה גם של ראש קורא תפילה‪ .‬ובשילהי הקומץ רבה ‪12‬‬

‫דסצות שעיר רחב הרצועות יותר םכהטה ופהות מכשעורה״ וכ׳יה גם בסט״ג עשין כ‪.‬א‪ ,‬ק " ה ב‪ ,‬כ ע =‬
‫)דפ׳‬ ‫תפילין‬ ‫הל׳‬ ‫וכםרדכי‬ ‫עי^‬ ‫השלם רי״א‬ ‫יראים‬ ‫וע׳ בם'‬ ‫•‪ 2‬םושא רבה ורב אלפד‪,‬‬
‫‪ .2‬לשו׳ רש׳י ד״ה תיתורא שינת‬ ‫‪ .1‬סנהות לה א ושם ‪ :‬תיתורא‪,‬‬ ‫ראם( יב א‪,‬‬
‫‪ 4‬ע' תד״ה תיתורא וב או׳ו ח״א‪ .‬בי׳‬ ‫‪ . 3‬ערך תיתירא‪.‬‬ ‫לפנינו םהטובא ע״י השהבר‪.‬‬
‫ואין‬ ‫הבל טעור אחד‪,‬‬ ‫תקפא בשם הר׳׳ש טשנץ ‪.‬וטשטע מתוך פי׳ הקינט׳ ■נוהבחיט והתיתורא‬
‫‪ .5‬פסקי ר׳‬ ‫שי׳ רח‪.‬‬ ‫ללשו׳ ם׳ התרוטה‬ ‫דוטה‬ ‫נוהגין כן עב׳׳ל״ והלש־ז' של טחברנו‬
‫‪• .6‬שם ‪ :‬ולא צריבה‪,‬‬ ‫ישע‘ הל' תפילין בם׳ סם חיים יא ע״ד ושם בשם ״ויש טפרשיט*‪.‬‬
‫ובאו״ז סי־ תקפא הביא אותם הדברים בשם רי״ח ‪, :‬וטורי הרב רבנו יהודה חסיד וצוק״ל כתב‬
‫רצועה‬ ‫יה[ אל א‬
‫״ובז;ל ‪:‬נפ‪,‬ש‬ ‫עד‬ ‫]אחת[ אלא צריבה רצועה אחרת טורבבות זו על גב זו״‪,‬‬
‫הע' ‪, 1‬‬ ‫‪59‬‬
‫קצ״צ ע״ ב‬ ‫‪:‬ה״ל‬
‫שלא תאשר ובו׳״ טשש בלשו׳ שלפנינו‪.‬‬ ‫דורוע‬ ‫דתפילין‬ ‫דתפילין שלחיא עילאה‬ ‫״תיתירא‬
‫ודברים אלה הם עוד שתשובת דב עטרם )קצב א( הטתהילה בטלים •והילבתא תפילה של יד‬
‫ובו׳ ונששבת עד לתשובה הבאה ״לרב צשח־•‘‪ ,‬ובפשקי רי״ד הנדפשים נשטב■ •ש־טו של רב עטרם‬
‫״ובתשובת רב עטרב‬ ‫ותשובת רב עטרש היא בשע׳׳ת טי' קנ״ג ובחלקה בעיב־ור ה״ב כ״ד ע׳ד‬
‫בר שישינא ריש טתיבתא דשתא מחביא שילחא עילאי דתפילה של זרוע שלא תאשר ובו"‪,‬‬
‫‪ .8‬ברי־ף‬ ‫וגם ר׳ יהודה חסיד לקח את דבריו שתשובת הגאון‪ ,‬וע' בס' האשבל ח״א ע' ‪.227‬‬
‫רב‬ ‫של‬ ‫גדולו ת‬ ‫בשש ״ ה ל ב ו ת‬ ‫לפנינו ליתא‪ ,‬אולם כל הלשון מובא בםה“ ת בי׳ ר׳ח‬
‫‪ .9‬בבה׳׳ת ״עב״ל» והבונה לר' אלפס‪ .‬ובמרדכי )דפ' ראם( יא א‪« ,‬עב״ל רי״ף״‪,‬‬ ‫א ל פ ם״‪.‬‬
‫‪ . 11‬צ״ל ‪ :‬תפלה‪ ,‬טנחות לד ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬ב״ב בא א‪ ,‬וע' בם־ האשבל שם ובערוך ערך תתד‪.‬‬
‫‪ . 12‬שם לז ב‪.‬‬
 ‫‪61‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫אמריב׳ רבה בר‪ 1‬רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר הוה צייריהבידים ‪ 2‬וקא מתחזיין‬
‫תפילין ובו׳‪ .‬אלמא דשל יד נמי נקראו תפילין והמבין יבין‪: .‬ובסוף מקואות!‪ :‬תפילה‬
‫של ראש בזמן שאין חוצה לה‪ .‬ו מ ה ש ת י ר ג ם ה מ ת ר ג ם ולטוטפות ולתפילי־ן‪,‬‬
‫ה י י נ ו ל פ י ד ב ר י ר ב ו ת י נ ׳ כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ‪ .4‬ו לש ו ׳ ע ר ו ך‬
‫בערך | תפל[‪ ,‬תפילה היא אחת של ראש או של יד‪ ,‬תפילין הן שתים של ראש ושל יד‪.‬‬
‫ובפ׳ בת' דמגילה ‪ 5‬העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה‪ .‬ובפי י״ח ‪ 6‬בבלים׳‬
‫תפילה ארבעה כלים התיר קציצה ראשונה ‪:‬ותקנה טמאה טומאת מת‪ .‬ואין להקשות‬
‫על ע ר ו ך ו ע ל ה ״ר י ש ע י ה שמברך על של יד להניח תפילין משו׳ דההיא‬
‫ברכה מהניא גם לשל ראש‪ .‬תדע שאם שח שחוזר ומברך להניח על של ראש ד‪.‬‬
‫וטעמ׳ כי בשל ראש גמר מצור‪ ,‬של יד מהאי טעמ׳ נמי על של ראש על מצות‬
‫תפילין‪ 8‬ועל של יד להניח ולא איפכא‪ .‬ויכול להיות שגם מי שאין לו אלא של‬
‫יד או של ראש שמברך להניח יעל מצות תפי״ין ‪ 9‬שלא לחלק בברכות‪ ,‬כי היכי‬
‫דמברכינן זונינו פרנסינו בשבת‪ ,‬אע״פ שאסור לתבוע צרכו בימבת‪ ,‬דטופם ברכות‬
‫הוא כן‪ .‬הכי נמי אית׳ ב יר ושלמ ׳ס ! ‪ .‬ו מ עב ר ת א‪ ,‬אמר אביי ‪ 11‬מעברתא‬
‫דתפילין חלב׳ למשה מסיני‪ .‬מעברתא ‪ ,!2‬הוא שעושה אותו מאותו עור המכסה פיות‬
‫הבח־־ם בליטה כפולה חלולה ומכנים שם רצועות שעושה בהן קשר כדי שלא יהא‬
‫רצועה קבועה אלא נמשכת ועוברת לכל צד‪ .‬ועל כן נקראת מעברתא שעובר על‬
‫הבית מכאן לכאן‪ ,13‬ולש ו ׳ ע ר ו ך בערך מעבר‪ ,‬פי׳ מעברתא דתפילי ד‪,‬יא תיתורתא‪,‬‬
‫וכן גימרים נקראים מעברת׳ ונקראים תיתורתא‪ ,‬ובתפילין מקום שמכניסין בו הרצועה‬
‫ונקרא מעברתא דתפילי ‪ .14‬ומשגה הוא י‪ 1.‬דרב חננאל אמ׳ תיתורתא דתפילי ]ואביי‬
‫אמ׳ מעברתא דתפילי אלט׳ דתיחורחא ומעברתא תרי מילי נינהו• אך בערך תתר‬
‫תיתורתא[ ‪ 16‬אחר שהניח ד־ פרשיות בד׳ בתים כדי שלא יפלו לחוץ עושה תפירה‬
‫אחת מלמטה על פני כל הבתים כעין גשר‪.‬‬
‫ה י ו ת ב ש ע ר נ כ ר כ ה ‪ ,‬א י נ י י ו ד ע מ א ין ל ק ח ה פ י י ט שתיתורתא‬
‫ומעברתא נכרכות בשער ובהקומץ רבה אינו מזכיר כריכת שער‪ .‬אך כן הוא תיתורתא‬
‫ומעברתא הלבה למשה מסיני ‪ .17‬וכריכת שער לא הוזכר׳ אלא בתפילין עצמן דהכי‬

‫)דה׳ם מו‬ ‫ליה ידא‬ ‫‪■ .2‬צם ‪ ::‬צרייא בידיה‪ ,‬ככ״י‪ :‬צירא‬ ‫‪- .1‬רבה בר״ לי׳ ■צ־ם‪.‬‬
‫‪ .6‬פ״ד ם"ח‬ ‫‪ .4‬ם‪:‬חוח לו א‪.‬‬ ‫‪ .3‬פי׳י ס״ג‪.‬‬ ‫א(‪ ,‬וע׳ בר־צ״י •צם ד״ה הוה‪.‬‬
‫ר־צ״י‬ ‫ע‘‬ ‫‪•S‬‬ ‫ד‪ .‬מנהות לו א‪ .‬לפי סי׳ הר״ת‪ ,‬ע׳ בתום׳ •צם ד*ה לא שה•‬ ‫‪ . 6‬ם ״ ה‪.‬‬
‫‪• .10‬צ׳בת‬ ‫‪ . 9‬ע׳ סה״ת םי׳ ריא‪• ,‬נ״ב ע״ד וברא׳׳צ הל׳ תפילין שי׳ יד‪.‬‬ ‫‪ r‬ם ד*ה מצות‪.‬‬
‫ירו׳צלטי כפיצוש•' •;׳ ‪* 191‬ובאו׳ז ה’ א שי׳‬ ‫פש״ו ה־ג‪ ,‬ושם ‪ :‬רועמו פרנשנו‪ ,‬וע׳ ר״ש ליברשן‪,‬‬
‫‪ . 13‬עי'‬ ‫‪ .12‬ש״דתפלין״ ע׳׳ב לי׳ בב״י שרצב‪.‬‬ ‫‪ . 11‬שרהות לה א‪.‬‬ ‫קצ״ש•‪.‬‬
‫ברש״׳י שש ד״ה שעבדתא ותד״ה הנ״ל ובשה״ת שיי ר״וז ובאו״ז ה״ א סי׳ חקש״ב ובב״י מרצב‪.‬‬
‫נו׳ ‪. :‬פי׳ מעברת שנותנין על בית של יד עור שאינו רחב שצד זה לצד זה ונקרא םעברהא״‪,‬‬
‫וע׳ בסה״ת שם‪ ,‬וברא׳ש שיי י״ד ובמרדכי י״א ע״א )ואפשר להשלים את לשו׳ שהית על פיהם(‬
‫ובו׳*‪.‬‬ ‫לפושלש‬ ‫ואין‬ ‫למחות‬ ‫ואין‬ ‫כן‬ ‫עשויים‬ ‫קדמונים‬ ‫תפילין‬ ‫ששם י״ש זהושיף ‪,‬ויש‬
‫‪ . 16‬מ״ואביי״ ע״ב נשמש בב׳׳י‬ ‫‪ 15‬ע׳ בתום׳ ש‪-‬ם ובאו״ז שם‪.‬‬ ‫‪ . 14‬עב״ל הערוך‪.‬‬
‫‪ .17‬מאמרי רב ואביי‪ ,‬סנהות לה א‪.‬‬ ‫מרצב‪.‬‬ ‫ר‪ .‬והשלמתיו עפ״י ב״י‬
 ‫ע ר ו ג ת הבושם‬ ‫‪62‬‬

‫אמריב׳ בפי במה מדליקין ! תכילין הלי למשה מסיני ‪:‬נכרכות בשער ואחר כך מניח‬
‫כבתים בגידין ‪ 2‬וי״ל היות בשער נכרכה עשה על הפרשיות‪ ,‬היות כל פרשה ופרשה‬
‫נכרכת בשער ואחר כך מניח בבתים‪ .‬ואינה נר׳ כי פרשה לא הוזכרה בפיוב;‬
‫והעיקר שיש לכרוך פרשיות בשער כההי׳ דפי במה מדליקין שהבאתי‪ .‬ולשון ס פ ר‬
‫י ר י א י ם!‪ :‬כורך פרשיות בשער בהמה טהורה ונותנו בבתים וצריך שער עזים או‬
‫של בקר‪ ,‬אבל של אילים לא מיקרי שער אלא צמר ‪ .4‬כדכת׳ מאה אלך צמר ‪,5‬‬
‫‪:‬וצמר אינו בכלל שער«‪ ,‬כדתני׳ ‪ 7‬ר׳ יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין‪.‬‬
‫ותנן בזבחים ‪ 8‬בפי המזבח מקדש‪ ,‬הצמר שבראשי אילים ‪ 9‬ושער שבזקן תישים‪.‬‬
‫ו ב ת י ק ו ן ג א ו נ י ם כתי וכריך להו בשערא דתורא כי היכי דלדכר עיגלא ולא‬
‫חטי ‪ 10‬כדכת׳ המעט לנו אח עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וגומ׳ ‪, .11‬ומההוא‬
‫טעם׳ מצוה מן המובחר ‪ 12‬לתופרו בגידי שור‪ .13‬ו ק רגילים לעשות‪ .‬דה ר׳ א ל ע׳‬
‫כ ת ב נכרכות בשערן על שם מבעד לצמתך שערך כעדר ל׳צ׳מ׳ת׳ך׳ בגיט‪ -‬תפילין ‪14‬‬
‫וכת׳ שערך‪ .‬ק ש ר ק ש ר ן ‪ ,‬לפי׳ ראשון שפי׳ למעלה היא הכריכה הכתובה למעלה‪.‬‬
‫ו תן ם ד ר ן כ א ש ר ] א צ ו [ א ו תם ה ‪ ,‬ת״ר‪ 15‬כיצד םדרן קדש‪ r‬והיה‬
‫■כי יביאך מימין‪ ,‬שמע‪ ,‬והיה אם שמוע משמאל‪ ,‬והתניא איפכי‪ ,‬פי׳ קדש‪ ,‬והיה כי‬
‫יביאך משמאל שמע והיה אם שמוע מימין‪ ,‬אמר אביי לא קשי׳ כאן מימינו של‬
‫קורא כאן מימינו של מניח‪ .‬והקורא קורא כסידרן‪ ,‬פרש״י ‪ 16‬כשהקורא עומד כנגד‬
‫המניח הוי ימינו של זה לשמאלו של זה והקורא קורא כסידרן כסדר שהן נכתבין‬
‫בתורה מוקדם מוקדם מאוחר מאוחר‪ ,‬הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך‬
‫מימין‪ ,‬מימינו של קורא קאט׳ דהשתא קורא ‪ 17‬כדרכן מימינו לשמאלו קורא ‪18‬‬
‫כסידרן‪ .‬והא דתניא איפכא‪ ,‬קדש‪ ,‬והיה כי יביאך משמאל‪ ,‬אמניח קאי ‪ .19‬הנה‬
‫ל פ ר ״ ש סדר הנחתו קדש משמאל המניח בבית החיצון ואצלו בבית השיני והיה‬
‫כי יביאך ובבית שלישי שמע ובבית רביעי והיה אם שמוע‪ .‬וכן ]כתב[ ה״ר מ ש ה‬
‫ב ר׳ מ י י מ ו ן‪ .20‬והק׳ ה ר׳ א ל ע ־ ד מ י ץ‪ ,21‬א״כ הוה ליה למימר כיצד‬
‫סדרן קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע ומתחיל בימין‪ ,‬ו ר ב ש רי ר א‬

‫ובגש׳ עס ‪ :‬ונתפרות בגידין‪.‬‬ ‫בגידיי‪,‬‬ ‫‪ .2‬בב׳י םרצב‪ .‬ונתפרין‬ ‫‪• .1‬עכוז כח ב‪.‬‬
‫‪ .0‬ייראיס ‪:‬‬ ‫ם״ב ג ד‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪» .4‬אלא צמר׳׳ לי׳ שב‪.‬‬ ‫‪ .3‬השלם רי׳יד ע״א‪.‬‬
‫‪ .8‬פה ב‪.‬‬ ‫‪ .7‬צ״ל ‪ :‬כדהנן‪ ,‬מקואות פ׳׳ם מ״א‪.‬‬ ‫שום שער‪ ,‬וע׳ בתועפות ראם אות מו‪.‬‬
‫‪ .11‬יהושע כב יו‪.‬‬ ‫‪ .10‬ביר אי ם‪ :‬ליהמו‪.‬‬ ‫רחלים‪.‬‬ ‫וביראים‪:‬‬ ‫בבשים‪,‬‬ ‫שם‪:‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪!,‬מיהו בשער של עזים‬ ‫וכ״ה ביראים השלם‪ . 13 .‬עב״ל היראים‪ ,‬והמלים‬ ‫‪ . 12‬לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬
‫ומחברנו השםימן‪ ,‬או שלא היה‬ ‫)‪:‬מיהא( נשר״ נעתקו מטקוטן •טהוא אחרי חמלים ‪,‬בגידי שור'‬
‫לפניו‪ .‬ומה שהביא בעל ספר יראים בשם ‪,‬תקון גאונים' נמצא בעיטור ב״ה א׳ בשם שמושא‬
‫רבה‪ ,‬וב״ה בסה״ת פי׳ ר״ה ובשמושא רבא בםוך‪ .‬הל׳ תפילין לרא׳׳ש ובם׳ האשבל הוצ׳ אלבק‪,‬‬
‫)בהשגותיו‪ ,‬בפוף הל׳‬ ‫ע׳ '‪ 221‬ושם מתהיל ״ואמר רבא בשערי דתורא ובו׳״‪ .‬והר״י ברצלוני‬
‫קטנות לרא״ש( בתב על מאמר אהד של רבא כשמושא רבה ״והאי מימרא לא אשבהא בשם‬
‫‪ .14‬מובא ברמזי‬ ‫ולא אפשר למיהוי בשב הבם מחבמי התלמוד ובו “‪.‬‬ ‫רבא בבולי גמרא‬
‫‪ .16‬שם ד״ה באן‪.‬‬ ‫‪ .15‬מנחות לד ב‪,‬‬ ‫ד׳ א׳‪ ,‬וע׳ לעיל ע‘ ‪.58‬‬ ‫לשה׳ש‪,‬‬ ‫הרוקה‬
‫‪ .19‬עכ״ל רש־י‪ ,‬ושם‪:‬‬ ‫‪ . 18‬שם ‪ :‬ונמצא קוראן‪ ,‬זע׳ בשםמ״קשם‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם‪ :‬כשהוא‪.‬‬
‫‪ .21‬ם׳ יראים השלם רי״ד ע״א‪.‬‬ ‫‪ .20‬פ״ג מהל׳ תפילין הל׳ ה‪.‬‬ ‫קאמר דהוא ימין של קורא•‬
‫‪63‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫נאו ן‪ 1 :‬ו ר ב י ׳ ה י י כ נ ו ‪ 2‬ו ר״ח ‪ 3‬ו ר ב א ל פ ם ‪ 4‬ו ר״ ת ‪ 5‬כולם‬

‫פה אחד שםדרן קדש‪ ,‬והיה כי יביאך‪ ,‬והיה אם שמוע‪ ,‬שמע‪ ,‬וםימן הויות בפנים‬
‫אהדדי ‪ .6‬והשיני״ן שיני״ן מבחוץ ‪ ,7‬פי׳ שמע סמוך לשין שבקמט עור מבחוץ‬
‫מימין המניח‪ .‬והעיניין מוכ ח כדבריהם‪ ,‬כי כמו שתפרש קדש והיה כי יביאך‬
‫מימין‪ ,‬כי קדש כבית החיצון ואצלו והיה כי יביאך‪ ,‬כך שמע והיה אם שמוע‬
‫משמאל‪ ,‬היינו שמע בבית החיצון ואצלו וחיה אם שמוע‪ ,‬אך לשון והקורא קורא‬
‫כסדרן מוכיח כ פ י ר ״ ש שמשמע כסידדן ארבעתן הכתזבין בתורה‪ .‬ובסדרן בבריית‪/‬‬
‫קדש‪ ,‬והיה כי יביאך‪ ,‬שמע )והיה כי יביאך( ‪ ,8‬והיה אם שסוע‪ .‬ותו לפירושם מה‬
‫צריך לומי והקורא קורא כסידדן‪ ,‬והמבין יבין )!‪ ,‬שמעתי‪ ,‬שיש כמכילת'‪, 10‬‬
‫בר׳ מקומות מזכיר פרשת תפילין של יד הן ד׳ פרשיות בכרך אחת של‬
‫ראש הן ד׳ טוטפות ואילו הן קדש‪ ,‬כי יביאך‪ ,‬שמע‪ ,‬והיה אם שמוע‬
‫יגנזו‪ ,‬ויש לדחות דווק׳ לכתוב צריך‬ ‫כותבין כסדרן כתבן שלא בםדרן‬
‫כסדרן בתורה‪ ,‬אבל להניחן כבתים סדר אחר ו ה ו א כ ח ו מ ץ לש י נ י ם ‪,11‬‬
‫וההוא דוהקורא קורא כסידרן‪ ,‬פ ר ״ ת כסדרן המפורש בכריית׳ ראשונה קדש‪ ,‬והיה‬

‫״כמו שכתב רבי׳ אלייעזר סשום רבינו האי כ ן‬ ‫‪ . 1‬בם׳ המכריע לר״י סצראני מי׳ פו‬
‫ז צ ו ק׳׳ ל״‪ ,‬וע׳ ככה״ת מי׳ ר׳ו ובמרדכי‬ ‫גאון‬ ‫ר ב ש‪,‬ר י ר א‬ ‫משם‬ ‫בת ו ב‬ ‫ראיתי‬
‫♦‪ •y* 73‬ע׳ בהע׳ דלעיל וביריאים שם ובתום‘ '‪n**T Els‬‬ ‫דז>' ^נזי קדם ה״ג ‪2‬‬
‫והקורא ובראב״ד בהשגותיו לרמב״ם שם ותשו׳ הדמב״ם )הוצ׳ פרימן( ע׳ ‪ 8‬ובהג׳ םיימי ■‪ 2‬ם‬
‫הביא‬ ‫אות ג׳‪ ,‬ועי גינצבורג‪ ,‬ג״ש ח״ב ע‘ ‪ 121‬ויש להומיף כי גם בעל ם' החינוך מי׳ תב״א‬
‫‪ .3‬בחום׳ שם ובמהי׳ת שם וברא״ש הל׳‬ ‫כי דיעת ר' האי ״שלא נכתוב הויות באמצע״‪.‬‬
‫שאינו רואה את האויר פמול כגון קדש‬ ‫תפילין מי' ה ; ‪,‬ובן פר״ח בסנהדרין בל בית ההיצון‬
‫אין‬ ‫ושמע״‪ ,‬ובפי׳ הר׳‪-‬ח למנהדרין פם א׳ שלפנינו המרות המלים ״בגון קדש ושמע׳׳‪ ,‬אבל‬
‫ואומר כי‬ ‫הרוצה להחליף ר״ה בר״ם‬ ‫)הל׳ קצובות ע' ‪(148‬‬ ‫מקום לתקונו של ד״ר מרגליות‬
‫ל פ ר ׳• ח‬ ‫רוםזים‬ ‫הראשונימ‬ ‫כי‬ ‫ח״ב כ״ד ע׳יד‪,‬‬ ‫בעצור‪,‬‬ ‫הבונה לדברי רס״ג המובאים‬
‫ב ס נ ה ד ר י ן ודברי רמ״ג )ר׳ בהעי להלן( הם מתשובה ואי; להם קשר לדברי הגם׳ במנהדרין‪,‬‬
‫‪ .4‬בהלכות מביא רק את דברי אביי והשמיט ‪:‬את המלים‬ ‫בני שפד״ח הנדפס לקוי בחמר‪.‬‬
‫אולם הרמב״ם כתשיבתו הנ׳׳ל‬ ‫ולפי״ו אין לדעת איך הכריע להלכה‪,‬‬ ‫״והקורא קורא כםדר;״‬
‫מביא ‪,‬יגם הרב רבינו יצחק אלפמי בעל ההלכות זצ״ל בותייהו מבירא ליה בתשובד‪,‬׳ אחת •ציש‬
‫לו במעשה התפילין' והדא׳ח פרימן רמז ״ע׳ ת׳ הרי‪-‬ף בעימוד קש״ת ח״א )דיל דף כ׳יג ב'וד׳(״‪,‬‬
‫דכתיב בהלכות הרב‬ ‫אולם בעימוד ד״ל אין מימן לתשו' הרי״ף ומ׳׳ש שם ב״ד ב׳ ‪ :‬״ושמושא‬
‫להדב‬ ‫בפי שהעיר אלבק בהערותיו לאש־בל ה״א ע׳ ‪,226‬‬ ‫הויות מלגאו אהדדי וכו׳׳׳‪ .‬הבונה‪,‬‬
‫‪ .6‬״ולא מצאתי הויות‬ ‫‪ . 5‬ע׳ בתום׳ שם ובמכדיע‪ ,‬ובסה״ת ובידאים שם‪.‬‬ ‫הברצלוני‪.‬‬
‫מ ע ד י ה שתמצי קדש ושמע ההיצונימ רואין את האויר‬ ‫דבי׳‬ ‫מלגאו דק ב א׳ מ ת ש ו ב ו ת‬
‫‪ .7‬״בראש הל׳ תפילין סי׳ ה׳ ״ובן פי׳ רב שרירא‬ ‫ובו׳׳׳ עימור שם‪ ,‬ובמה״ת •שם בשם רב ה אי‪.‬‬
‫גאון ונתן םימן שי״ן של קדש ושי״ן של ש־מע אצל שיני״ן של דפוס״‪ ,‬וע׳ גם במהית ש‪-‬ם‪.‬‬
‫‪ .10‬מוף‬ ‫בל הנמוקים האלה בהום׳ שם ובשאר הראשונים‪.‬‬ ‫״‪ .‬לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬
‫וקושיא וו מהמכילתא ״הקשה הר' פמר לרביני יעקב״‪ ,‬ע׳‬ ‫פ' בא )הוצ' הירביץ — רבין ע׳ ‪(74‬‬
‫בסה׳׳ת סי׳ ר״ו‪ ,‬וע׳ גם במרדכי ו׳ ע״ג ויי‪.‬ת המבילתא הביא גם הר״י ממראני במי המכריע‪.‬‬
‫‪ , 11‬וגם בעל סה״ת דחה את החלוק הזה‪ ,‬וע׳ לעמת זה במרדכי שם‪.‬‬
 ‫ערוג ת הבושם‬ ‫‪64‬‬

‫כי יביאך מימין‪ ,‬שמע והיה אש שמוע משמאל‪ .‬ולפי שחירין ההלמוד הא מימינו‬
‫של מניח וכו'‪ .‬ולא פי׳ איזה בקורא ואיזה במניח ולכך חזר ופירש ‪,‬והקורא קורא‬
‫כפדרן שבבריית׳ ראשונה ז‪ .‬ו תן ס ד ר ך‪ ,‬כ׳ ב ס פ ר י ר י א י ם ‪ ,2‬כשנותן‬
‫פרשיות בבתים יתנם בשכיבה ולא בזקיפה‪ ,‬שכך ‪ a‬הלוחות מונחות בארון‪.‬‬
‫ו ש מ ע ת י מ פ י ר' ‪ 4‬ש ה י ה נ א ה ו ה ג ו ן ל ת ת ם פ ר ת ו ר ה ב ש כ י בה‬
‫ו ל א ב ז ק י פ ה‪.‬‬
‫ש מ ע ו ה י ה ת נ ה ב ה ו ל י א ל פ א ת י מ י נ ך ם מ ו כ ה ‪ ,‬פי׳‬
‫כאילו מדבר למניח תן שמע והיה אם שמוע בחוליא הסמוכה לפאת ימינך וכבר‬
‫פי׳ ‪ ,5‬והמדקדק בדברי הפייט יבין כי בדעתו כםדר ר ״ ת‪ .‬ויש שמחמירין;( ומגיחין‬
‫•מתי תפילין של סדד ד ש ״ י ושל גאונים לאפוקי נפשייהו מפלוגת׳‪ ,‬ומי שאינו יכול‬
‫לכוין להניח שתיהן יחד יברך על של יד להניח תפילין ואחר כך על שלראש ומיד בלי‬
‫הפסק יניח שנייה‪ .‬ת נ ה ב ח ו ל י א ‪ ,‬הא שני בתים או ‪ 7‬בית אחד‪ .‬וה״פ שמע‬
‫והיה תנה בחוליא כל אחת ואחת בבית שלה‪ .‬ונד' כי כל בית ובית נקרא חוליא‪,‬‬
‫ולפי שכל בית ובית מופרד מחבירו כחוליות שדרה שכל בית ובית נקרא קציצה‪,‬‬
‫פי׳ שכל בית ובית ‪ .s‬קצוין מחבירו‪ .‬וכההיא דפ׳ מי שמתו ‪ 9‬כאן ברצועה כאן‬
‫בקציצה‪ .‬וכפי י״ה רכלים״‪ 1‬התיר קציצה ראשונה וכו'‪ .‬ט״א הבתים נקראו חוליות‬
‫בעבור גבשושית שלהם‪ ,‬כמ׳ ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו ‪ .11‬והוא‬
‫גבשושית שעל ש־פת ‪:‬הבור‪ .‬ותן ממול בפאת ־״מאל ‪ ,12‬ממ‪1‬ל כמו ממול כמ׳ מול‬
‫םוך ‪ ,12‬־מהוא כמו מול‪ .‬קרש לי וכי יביאך‪ ,‬והאומ׳ קרש וכי יביאך טועה כי צריך‬
‫לומ׳ א׳ לביאך כפתח ב ע ב ו ר ג׳ ה ב ר ו ת‪ ,14‬ואין יכול לשנות בעבור ניגון‬
‫ואתנחתא מכמו שנקדד בפסוק וגם אם היה לו לשנות לא יאמ'יביאך ‪ !5‬אלא ןביאך‬
‫בפתח קטן‪ ,‬והמבין יבין‪ .‬השמר ואל תמר מגזירת לא ימירנו ואם המד ימידינו ‪ ,16‬פ״א‬
‫אל תמר בדגש־ות המי כמו אל תמר בו ‪ 17‬ונמצא וריחו לא נמר ‪ ,18‬ותרגום וריחי׳‬
‫לא פג‪ ,‬וממנו אל תמר בו והוא ענין השינוי‪ ,‬אך קשה כי מ׳ נמר בקמין ואם‬

‫‪:‬ם ‪ :‬היו‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫השלם‬ ‫‪ ,1‬בל זה בבהית •‪ 2‬ם‪ ,‬ובקצור בתום'‬

‫אולם בשלם ‪ :‬רש״י‪ ,‬וע׳ בתום׳ סנחות לג א ד״ה הא‪.‬‬ ‫‪ .4‬כ׳ב ביראים הרגיל והבובה לריח‪,‬‬
‫‪ .6‬בםה״ת בי׳ ר״ו ‪. :‬וירא שמים הא אמרינן מקום י־ם בראש להביח שני‬ ‫‪ .5‬ר״ל ; פרשתי‪.‬‬
‫תפילין־׳ והלשו׳ מקומע ויש לתקנו לפי הםם״ג עשין כ״ב )ר״ד ע״ב( ׳וירא שמים חושש משוט‬
‫אם אינו מניח ‪:‬רק כדברי האהד מן הגאונים הלכך יניח •בניהם שנים של יד‬ ‫ברכה לבטלה‬
‫כברבה אהת ואח־ב מניה שנים ש־ל ראש בברכה אהת שהרי יש בראש• ובו״׳ ובמוף דבריו ״מכל‬
‫מקום נהגו בארין אדום ובארין ישמעאל בדברי רבי שלמה וכדברי רביבו משה וגם שלהו כתב‬
‫מאיי ש־נפלה בימה שעל קבד יחזקאל ומצאו ש־ם תפילין ישנים מאד במדר רבינו משיה ורשיי״‪,‬‬
‫וע׳ ברא״ש הל׳ תפילין מי׳ ה׳ שהכריע בבעל סה״ת וכן נהג רבו המהר״ם‪ .‬ע׳ תשב״ין מי׳ דע״א‬
‫ד‪ .‬נ״ל כי צ׳ל ; ולא‪ .‬לשון הפייט ״ש*מע והיה תן בחליא‬ ‫ובאגור )זאלקויא תקנ״ח( ו׳ ב'‪,‬‬
‫ולא את שתיהן‬ ‫בל פרשה בבית משלה‬ ‫שהבונה לתה‬ ‫וד‪.‬מחבר מפרש‬ ‫לפאת ימינך סמוכה״‬
‫‪:‬רבות כד א ושים ‪ :‬הא‪ ...‬והא‪..‬‬ ‫‪ .8‬מ ״מופרד" ע״ב לי' בב׳׳י מרצב‪.‬‬ ‫בבית אחד‪.‬‬
‫פאת הש־מאל‬ ‫‪ . 12‬בב״י מרצב‪ .‬השמאל‪ .‬ובדפ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יומא פד‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪ -10‬מ״ה‪.‬‬
‫‪ .14‬בדי שתד‪.‬יינה ג׳ הברות‪ ,‬כי הפיוט הנ׳יל היא במשקל ג׳ ג׳ תנועות‬ ‫‪ .13‬דב׳ א א‪.‬‬
‫‪ .18‬ירמי׳ מה יא‪.‬‬ ‫‪ .17‬ש־מות נ ג בא‪,‬‬ ‫‪ .16‬ויקרא בז לג‪.‬‬ ‫‪,‬־‪ .!.‬בפתה‪.‬‬ ‫וע׳ לעיל ע׳ >־‪3.‬‬
 ‫‪«65‬‬ ‫ער ו גת הבו ש ם‬

‫היה פעל והג׳ סן היסוד ‪ 1‬היה הם' כפתח כדין כל פעל‪.‬‬

‫גם ת ד ר ו ש ל י ד ו ר א ש א ח ת ה י א ה ב ר כ ה ‪ .‬אס'בהקובץ‪ 2‬שח‬
‫בין תפילה לתפילה חוזר ומברך שח אין לא שח לא‪ ,‬והא שלח רב‬
‫חייאז■; על תפילה של יד אום׳' להניח תפילין ועל תפילה של ראש‬
‫אוס' על מצות תפילין‪ ,‬אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת שח מברך‬
‫שתיב‪ .‬פ ר ״ ש ‪ ,4‬שח מברך שתים‪ ,‬כדשלח רב חייא‪ .‬וכן ]כ׳[ ה ״ ר מ ש ה ב ר ׳’‬
‫מ י י מ ו ן י׳‪ ,.‬אם לא שח‪ ,‬דלהניח דיי לשתיהן‪ ,‬ואם שח מברך על של ראש על‬
‫מצות‪ .‬וקשה מאי הוי‪ :6‬דקא מתרץ ז לא שח מברך אחת שח מכרך שחים‪ ,‬הכי‬
‫הוי ליה לתרוצי ‪ 8‬ההוא דשלח רב חייא בשח‪ .‬והשת׳ דקאם׳ לא שח מברך אחת‬
‫שח מברך שתים‪ ,‬הלשון משמע ךמהדר אהא דאמר שח אין לא שח לא‪ .‬ולשון‬
‫ר ש ״ י שכתב שח מברך שתים כדשלח רב הייא מוכח דאביי ורבא לא קא מהדרי‬
‫אדרב חייא אלא אהא דפריך שח אין לא שח לא וכלשון התירק דקאמ׳ לא שה‬
‫מברך אחו; שח מברך שתים משם< דמעיקרא ייא ידעינן דשח מברך שתים׳ הלא‬
‫גם מעיקרא ירעינן דשה מברך שתים מדאמ׳ שח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך‪.‬‬
‫וי״ל דהא דקאם׳ לא ש־ מברך אחת וכו׳ אדרב חייא קאי‪ ,‬כלום׳ בלא שח מודה‬
‫רב חייא דאינו מברך אלא אחת וכשח הוא דמברך שתים‪ ,‬והמבין יבין ‪ .9‬ו פ ר ״ ת‬
‫דגם בלא שח מברך שתים על של יד להניח תפילין ועל של ראש על מצות‬
‫תפילין‪ ,10‬והבי פי׳ •סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך על ראש להניח ןו[גם על ‪11‬‬
‫תפילין מברך‪ .‬ופריך שח אין לא שח לא‪ ,‬כי סבור המקשה מה שאם׳ שח בין‬
‫תפילה לתפילה חוזר ומברך היינו חוזר ומברךברכה אחת על של ראש‪ .‬ואם לא‬
‫שה די בברכה אחת לשתיהן‪ ,‬והא שלח רב חייא וכו• אלמא אפי׳ לא שה מברך‬
‫שתים‪ .‬ומתרין אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת‪ ,‬פי׳ לא כמו שהיית‬
‫מבור לא שח ברכה אחת לשתיהן ואם שח מברך על מצות על של ראש‪ ,‬אלא ה״ק‬
‫לא שה מברך אחת על ראש‪ ,‬שח מברך שתים על של ראש להניח ועל מצות‬
‫וההיא דשלח רב הייא בלא שח‪ .‬ו ל פ י ד ״ ת אחי שפיר לא שיח מברך אחת שח‬
‫מברך שתים‪ .‬וה״ד ש מ ח ה ז״ל הביא ראייה ל פ ר ״ ת מירושלמי דאמרינ׳ התם‬
‫בהרואה בירושלמי ‪ 12‬כשהוא מניחן מברך על הנחת תפילין!‪ 1:‬וכשהוא לובשן על‬
‫מצות תפילין‪ ,‬ע״כ הרי מניחן עלשל יד ולובשן על של ראש‪ .‬וי״ל דאו או קתגי‬

‫אכל הריב״ג‪ ,‬ס׳ ־ ‪ n’r n r‬ע׳ ‪3‬ד‪2‬׳ חברו עם מרר‪ ,‬והר״י‬ ‫‪ .1‬כך כתו •‪;.‬ם הרד״ק •ב׳ם‪,‬‬
‫‪ .8‬שם נו׳ ‪ :‬כריה דרב הונא ם־כהית‬ ‫‪ .2‬ם‪:‬תות לו א‪.‬‬ ‫חיוג לא הזכירו כערך זה‪.‬‬
‫‪ .7‬ככ״י‬ ‫■‬ ‫‪ . 0‬צ״ל‪ :‬רוא‪.‬‬ ‫‪ .5‬הלי תפילין פ״ד ה — ו‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ם‪:‬הות שם‪-‬‬ ‫דר־ יוהנן‪.‬‬
‫)!‪ .‬כי‬ ‫‪ .s‬אם דכרי אביי ורבא מוםכים על דכרי ר' הייא‪.‬‬ ‫סרצב‪ .‬אם׳‪.‬‬
‫אז קש־ה כה שהקשה לעיל בי היה לו לאםר ״ההוא דשלח ר׳ חייא כשה‪ ,‬אכל כלא •טח אינו מכרך‬
‫‪ . 11‬צ׳ל ‪:‬‬ ‫ד״ה לא םח‪.‬‬ ‫‪ .10‬ע׳ כתום׳ שם‬ ‫אלא אהת׳«‪ ,‬וע• בם׳ המכריע םי■ פז‪,‬‬
‫‪ . 13‬לי׳ בירו׳ שם‪ ,‬אכל בכ״י רוסי‪ ,‬ע׳ שרידי ירוש־למי‬ ‫‪ .12‬ברבות פ״ש ה״ג‪.‬‬ ‫מצות‪.‬‬
‫לר״ל נינצכורג ע׳ ‪ ,353‬וב״ה בתום׳ כרכות פ*ז ה״י אבל •ט־ם אין ההםשך ‪#‬וכשהוא לובש־ן על‬
‫מצות תפילין״ כפי ש־מכיאו רבנו שמהה‪ ,‬וברי׳׳ף הלכות תפילין םיי רנה ‪.‬והייב אשבהן בירושלמי‬
‫א ל א א׳״‬ ‫כשהוא לובש־ן מכרך אקכ״ו להניח תפילין ו ש ״ מ ד א י נ ו מ כ ר ך ע ל ש ת י ה ן‬
‫וכ״ה כם׳ האשכול )הוצי אלכק( ח׳א ע׳ ‪) 228‬ע׳ ש־ם העי יב( וכמכריע מי׳ פיז הביא את דכרי‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪66.‬‬

‫ולא בכת אחת‪ p ,‬״ כ ד ב ר י ה״ ד ש מ ח ה ז ״ ל‪ .1‬ו א נ י א ו מ ר כ י לא‬

‫ר א י י ת ו ר א י ה ו ל א ר ח י י ת ו ר ח י י ה ‪ ,‬כי מניחן ולוכשן מוכיחים כי‬
‫מניחן שתים ולובשן שתים וה״פ כשהוא מניחן )על הנחת שתים( ‪ 2‬עד שלא יקשור‬
‫קשרן ויתקן‪ 3‬מברך על הנחת תפילין וכשהוא לובשן‪ ,‬היינו קושר קשרן ומתקנן‪,‬‬
‫מברך על מצות תפילין ותנא ‪ 4‬קורא לתיקון ולקשירה לבישה‪ .‬פ״א כשהוא‬
‫בכיליין ‪ 5‬של ראש למטה ושל יד למעלה עליהן הוא מצווה ומברך ‪ 6‬הנחת תפילין‬
‫■כי כשמניח של יד למעלה כשיבא ליקח ולהניח עליו יעלו כידו תחילה של יר‬
‫ומיד יניחם ‪ ,7‬ועיין לפנים‪ 8‬אצל יד יקרם עת יעדם‪ .‬א מ נ ם ח זר ב ו ר ש ״ י‬
‫ופי' בפ־ משוח מלחמה ‪ 9‬כ פ ר ״ ח ‪ ,‬וזה לשונו ‪ ,10‬שח בין תפילה לתפילה עבירה‬
‫היא כירו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה‪ ,‬ומררבנן אסור לאישתעויי בין ברכת תפילה‬
‫של יד לברכת תפילה של ראש‪ ,‬משו׳ רהמתחיל כברכת מצרה אסור לדבר עד‬
‫שנומרה והני שתי ברכות כברכה אחת דמיין‪ ,‬כי שחבין תפילה לתפילה איכ׳‬
‫איסורא דרבנן ועבירה הואבירו‪ .‬הנה אפילו לא שח מברך על של ראש‪ ,‬א״כ הא‬
‫דקאם׳ לא שח מברך אחת היינו על של ראש‪ ,‬שהמברך ‪ 11‬שתים על של ראש‪,‬‬
‫‪.‬א ״כ שח בין תפילה לתפילה עבירה הוא בידו שגרם לברכה שאינה צריכה‪.‬‬
‫ו ל ש ו ן ר ש ״ י משמע דעבירה היא ‪ ,12‬היינו שמפסיק בין הברכות‪ ,‬והמבין יבין‪.‬‬
‫ומי שאין לו אלא תפילה של ראש נר' שמברך שתים דלא יהא אלא שח ויש‬
‫־לחלק ‪ ,13‬ועיין לפנים אצל וזאת כזאת לא אוחזות ‪ 14‬כי שם כתבתי‪.‬‬
‫וכלל ברבות על איזו מצוה מברך על ועל איזו מצוה מברך לעשות‪ ,‬ראיתי‬

‫אדרבא הירו׳ מוביח כהלכוח‬ ‫הרי״ף וראיחו סהירו׳ הנ׳׳ל והוסיף ״ומה שנסתייע מן הירו׳‬
‫בפני עצסה ועל ש״ר בסני עצסה גס כלא שח‪ ,‬ה״ג ד׳׳ב‬ ‫■גדולות" )שסצריך לברך על ש״י‬
‫ע׳ ‪ ,(229‬אולם בעיטור‪ ,‬ד״ל חיב כ״ז ע׳א‪ ,‬הביא את דברי הרי״ף הנ׳ל ובתובס הירו׳ ״בשהוא‬
‫ת פ י ל י ן ש׳ם דאינו מברך אלא אחד לשתיהף ודומה לגי׳ רכנו‬ ‫במצות‬ ‫לו בש ן ם כ ר ך‬
‫״ירושלמי בפי הרואה כשלובשין של ראש על מצות תפילי;‬ ‫שמחה היא הגי׳ ברוקת סי׳ שמו‬
‫ה״ג )ע׳ גס אדן ח׳א‬ ‫והביא גם שס את מאמר הירד כרכית פ״ב‬ ‫על של יד להניח תפילי;״‬
‫ועי רמנר‪ ,‬אהצדי שם ע׳ ‪ ,45‬ומה שהשיג עליו הר״ל גינצבורג‪ ,‬גיש ה׳ב ע׳ ‪. 73‬‬ ‫■סי׳ תקפ״ב(‬
‫‪ ,I‬ותמוה שבה״ג מיים'‪ ,‬פ״ד מהל׳ תפילין הל׳ ה אות ב הביא בי ר׳ שמחה סובר ברש״י‪ ,‬וע‪,‬‬
‫‪ .4‬בירו׳‬ ‫‪ .3‬צ״ל ‪ :‬ותקנן‪.‬‬ ‫‪ .2‬נראה שנעתק במעות‪.‬‬ ‫באו״ז שם‪.‬‬
‫על מצות תפילין‪ ,‬ומ״ם‬ ‫‪ .6‬בב״י מרצב‪ .‬נו׳ ‪:‬‬ ‫‪ . 5‬בכ״י מרצב‪ .‬מניחן בבליין‪.‬‬ ‫■שם‪.‬‬
‫את‬ ‫את דברי הירו׳ במניח ולובש‬ ‫‪ .7‬ובנ׳ שהמחבר רוצה לפרש בשני פרושיו‬ ‫הוא‪.‬‬
‫‪ .10‬ואין טבל זה בלום ברש״י שלפנינו‬ ‫‪ .9‬סוטה םד ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬להלן ע׳ ‪.79‬‬ ‫שתיהן‪.‬‬
‫כסוטה שם ובנ׳ שגם לא היה לפני בעה״ת ש׳הרי בחום־־ שאנין שם הביאו את דברי רש״י‬
‫במנחות‪.‬‬ ‫אחרת בסוטה משפי׳‬ ‫של ר״ת ואין שום סימן שרש*י פי׳‬ ‫‪:‬ממנחות ואת דחיתו‬
‫‪ .13‬הבונה כנ׳ בין ש־ח לבין‬ ‫‪ .12‬צ״ל ‪ :‬בידו וב״ה בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .II‬באן צ״ל ‪ :‬שהסח טברך‪.‬‬
‫אם אין לו אלא של ראש‪ ,‬יע׳ לעיל ע׳ ‪ 65‬ובהע׳‪ ,‬ובמכריע סי׳ פז ״כתוב בתשובות רב עמרם ‪:‬גאון‬
‫תפלה אחת או של יד או של ראש מברך עליה שתי ברבות להניח‬ ‫זצוק*ל שמי שאין לו אלא‬
‫ובאוה׳יג ברבות ע׳ ‪133‬והמאירי בחדושי‬ ‫תפילין ועל מצות תפילין*‪,‬וע׳ בשבה׳יל קצ*ב א'‪,‬‬
‫אלא תפלה אחת אפי׳ הוא של יד מברך שתים‬ ‫סוטה שב בת׳ ״וקצתב פרשו שבל שאין לו‬
‫‪ .14‬להלן‪.‬‬ ‫והדברים זרים בר״‪.‬‬
‫‪67‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ב ס פ ר הד׳ מ ש ה בר׳ מ י ים ו ן ‪ .1‬אחד העושה מצור‪ .‬לעצמו ואחד העושה‬

‫אוחד‪ .‬לאחרים מברך קודם עשייתה ואין מברך שהחיינו אלא על מצוד‪ .‬העושה לעצמו‪.‬‬
‫■כל העושה מצוד‪ 2.‬ביןשהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשאד‪ 3 .‬לעצמו‬
‫מברך לעשות‪ ,‬עשאה‪ 4‬לאחרים מברך על עשיית ‪ ,5‬כיצד לבש תפיליןמכרך להניח תפילין‪,‬‬
‫נתעטף בציצית מברך להתעטף‪ ,‬ישב במוכה מברך לישב בסוכה‪ .0‬להדליק נר של שבת‪,‬‬
‫להדליק נר של חנוכה‪ ,‬לקבוע מזוזה‪ ,‬לעשות מעקה‪ ,7‬לד‪.‬פריש תרומה‪ ,‬מל ‪ 8‬כנו‬
‫מכרך למול ‪ ,9‬שחט פסח וחגיגה ‪ 10‬מברך לשחוט‪ ,‬אבל אם קבע מזוזה ועשה מעקה‬
‫לאיחרים מברך על‪ .‬מל בן חבירו ‪ 11‬מברך על המילה וכן כל כיוצא כאלו‪ .‬עשה‬
‫מצוה לו ולאחרים ‪ 12‬כאחד אם מצוד‪ ,‬שאינה חובה מברך על עשייה לפיכך מברך‬
‫על מצות ערוב‪ ,‬היתד‪ .‬חובה ונחכוון להוציא עצמו ואת אחרים מברך לעשות‪.‬‬
‫לפיכך מברך לשמוע קול שופר‪ .‬נטל לולב ‪ 13‬מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו‬
‫יצא ידי חובתו‪ ,‬אבל מברך קודם שיטול מברך ליטול כמו לישב בסוכה‪ .‬ומכאן‬
‫אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על עשייה‪ ,‬אבל נטילת ידים ‪ 14‬ושחיטה הואיל‬
‫וכדברי הרשות הן‪ ,‬אפי׳ שחט לעצמו ‪.‬מכרך על השחיטה ועל כיסוי הדם ועל נטילת‬
‫ידים וכן על ביעור חמץ בין שבדק לאחר בין שבדק לעצמו‪ .‬שמשעה שגמר בלבו‬
‫לבטל נעשית מצות ביעור‪ .‬ע״כ דברי ה'ר מ ש ה ב״ר מ י י מ ו ן ‪ .‬ו כ ל ל זה‬
‫א י ן נ ר ׳ ב ע י נ י י שהרי מברך על ספירת העומר‪ ,‬על אכילת מצה ומרור‪ ,‬על‬
‫מקרא מגילה‪ ,‬על מצות תפילין‪ .15‬מה שכתב ה״ר מ ש ה מל את בנו ושחט את‬
‫פסחו וחגיגתו‪ ,‬קודם שיטול לולב‪ ,‬שמברך למול‪ ,‬לשחוט‪ ,‬ליטול מההיא רפ״ק‬
‫דפסהים‪ 16‬דפדיך על המילה הת׳ היכא נימא ־‪ 1‬למול לא סגי דלאו איהו מהול‬
‫אבי הבן מאי איכ׳ למים׳ אין ה״נ והכי נמי אמריג׳ בשחיטה‪ ,‬וגבי לולב אמרינ׳‬
‫הת׳ מכי אנבהה נפק ביה‪ .‬ולי נרא' דליכ׳ ראייה׳ אך קשה משם על דבריו‪ ,‬דהא‬
‫דאם׳ התם אין הכי נמי‪ ,‬היינו אליב׳ דמ׳ד דמברך לבער ולא על ביעור‪ ,‬אבל מאן‬
‫דסבירא ליה דעל ביעור מברך סביר׳ ליה דגם אבי הכן מברך על המילה דהא‬
‫פריך אבי'הבן א‪ 1‬מאי איכא למימר‪ ,‬אלמא דגם אבי הבן מברך על המילה‪ ,‬ומדפסק‬
‫הילכתא על ביעוד חמץ שמעינן דגם אבי הבן מכרך על המילה‪ .‬וגם פ ר ״ ש ‪19‬‬
‫והילכתא על ביעור חמץ נמי להבא משם׳‪ .‬וגם מילה נטי לא שנא אבי הבן‬
‫מאיניש רעלמא דהא להבא משמע ועל המילה נטי כלכול דמי‪ ,‬אך ה״ר מ ש ה פי'‬
‫דהא דפםחים על ביעור חמץ מפני שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות‬
‫הביעור‪ .20‬וה״ר מ ש ה בר' ח סד א י זצוק״ל ‪ 21‬אום׳ כלל אחר כל מצוה שיש לה‬
‫הפסק ואינה פעם אחר פעם כגון שחיטה ומילה ואכילת מרור ואכילת מצה‬

‫אותה‪,‬‬ ‫‪• .3‬צם ‪ :‬עשה‬ ‫יא«‬ ‫‪ , 2‬ש־ם היי'‬ ‫הל׳ ברכות פי״א ה״י‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שם ‪ :‬הפריש תרומה לעצמו‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫מברך‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫‪ .6‬שם ‪ :‬וכן‬ ‫‪ .5‬שם ‪ :‬העשיה‪.‬‬ ‫‪ . 4‬כנ'?“‬
‫‪ .11‬ש־מ הל' יג‪,‬‬ ‫‪ .10‬שם ; פםהו וחגיגתו‪.‬‬ ‫‪• ,9‬צם גו׳ ‪ :‬את הכן‪.‬‬ ‫‪ .8‬נו׳ ‪ :‬את‪.‬‬
‫‪ .14‬ככ״י מרצכ‪,‬‬ ‫‪ .13‬שם ה;■׳ טו•‬ ‫‪ .12‬שם הל׳ יד‪.‬‬ ‫והמחבר קצר את לשונה‪.‬‬
‫הל׳ מו‪ ,‬וע׳ כם׳ המכריע פי׳‬ ‫‪ ,15‬והשגה וו ככר השיג הראכ״ד שם‬ ‫לולכ וט״ם הוא‪.‬‬
‫‪ .18‬מימברך״׳‬ ‫שם ‪ :‬נימא נימא‪.‬‬ ‫‪. 17‬‬ ‫‪ 1 . 16‬ב‪.‬‬ ‫פ׳׳א‪ ,‬וע־ במגדל עז וככ*מ שם‪.‬‬
‫‪ .20‬ע׳ כרין לרי״ף פפחים סי‘ תיש‬ ‫‪• .19‬צם ר״ה והלכהא‪,‬‬ ‫‪:‬כיי מיצב‪.‬‬ ‫עיכ לי‬
‫‪ .21‬הוא רים מתקו‪ ,‬ע׳ מאמרי‬ ‫וע׳ כשו׳׳ח מהרייל סי׳ יה‪.‬‬ ‫וככים שם הל׳ יג‪,‬‬
 ‫ערו ג ת ה בישם‬ ‫‪68‬‬

‫וכיוצא בהן פברך על‪ ,‬וכל נ׳צוה שאין לה הפסק וישנה פעם «חד פעם כגון לישב‪.‬‬
‫בסוכה‪ ,‬לעסוק ברברי תורה‪ ,‬להתעטף בציצית וכיוצא בהן סברך לעשות‪ ,‬ו כ ן‬
‫ר א י ת י ב יש ם ר ׳׳ ת ‪ .1‬ומקשים על זה הכלל‪ 2‬שאנו מברכין לקרוא את ההלל‬
‫לגמור את ההלל‪ .‬א ך א ל פ ם פי׳!‪ :‬בשביל שהק׳ עושה ניםים עמנו בכל יום‬
‫ואנו צריכים לשבה לו תמיד הפסק ‪ 4‬דקיימא לן יש משך בקריאתו‪ ,‬לכן מברכי;‬
‫יש לו הפסק‬ ‫לקרוא את ההלל‪ .‬עור מקש׳על כללו שמברך להדליק נרר‪ ,.‬הרי‬
‫הקיימא לן כבתה אין זקוק לה ‪ ,0‬הרי להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬ם ו ף‬
‫ד ב ר ל י כ׳ ל מ י ק ם ע ל ה ד מ י ל ת׳ ‪.7‬‬
‫ל י ד ו ל ר א ש אה ת ה י א ה ב ר כ ה ‪ ,‬לשון הפייט משט' דברכה אהת‬
‫לשתיהן ולפי זה היה לו לעשות׳ ודינם אם לא תתאים ביכה להוסיף צריכה ‪.8‬‬
‫ולשון לההזיר משמע שחוזר ומברך שנית להניח תפילין על של ראש גם על מצות‪.‬‬
‫ו ד י נ ם א ם לא ת ת א י ם ‪ ,‬פי׳ ששח בינתיים‪ .‬וליםון תתאים ספעיל‬
‫כגזרת שכולם מתאימות ‪ 0‬שעיקרן מפעילות‪ .‬ע ל י ק ל ף כ ת י ב ת ם‪ ,‬בפ׳ המוציא ‪to‬״‬
‫הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסומטוס קלף במקום בשר‬
‫ודוכםוםטום במקום שער׳ פי׳ כימי חכמים היו מחלקין עור לשנים אותו שמצד‬
‫השער נקרא קלף ושמצד בשר נקרא דוכסוסטוס‪ ,‬דיך‪ ,‬פי׳ מקום כמו דוך פלן‬
‫וסטוס בלשון יון בשר ונקרא דוכסומטומ‪ ,‬כלומ־ מקום בשר ‪ . 11‬אין תפילין נכתבין‬
‫אלא על הקלף ומצד בשר הוא מקום חילוקו מדוכסוסטוס ולא מצד שיער‪ ,‬ולא על‬
‫דוכםוסטום משני צדדין‪ .‬ומזוזה על דוכסוסטוס וכמקום שיער הוא מקום חילוקו מן‬
‫הקלף׳ ותני׳ שינה בזה ובזה פסול ור׳ אתי מכשיר‪ ,‬וכת׳ ב ס פ ר י ר י א י ם ‪12‬‬
‫דקיימ׳ לן בר׳ אחי דרב קאר כוותיה בפ׳ המוציא !‪ .1:‬ודוועא דיעבד אבל לכתחילה‬
‫מצוה לכתוב על הקלף׳ והא דאמ׳ קלף במקום בשר ודוכמופטוס במקום שער לא‬
‫ידענא אי דווק׳ למצוה‪ ,‬אבל בדיעבד כשר אפי׳ איפכא כמו תפילין על הקלף‬
‫ומזוזה על דוכסוסטוס דבדיעבד כשר אפי׳ איפכ׳ לר׳ אהי דהלכת׳ כוותי׳ או שמא‬
‫אפילו דיעבד פסול לפי תירוץ ראשון דפ׳ המוציא ‪ 14‬דקאמ׳ אידי ואידי אתפילין‬

‫‪ . 2‬כך הקשה בש׳ חמבריע שש וברא‪.‬״־צ‬ ‫ע״ג(‪.‬‬ ‫‪ .1‬ש׳ הישר שי׳ רנ״ט )כ״ז‬
‫את זה באלפש‬ ‫מצאתי‬ ‫לא‬ ‫‪.3‬‬ ‫טי ג׳‪.‬‬ ‫תרל״ח(‬ ‫)ודשא‬ ‫כ־שחיש שי׳ י׳ ובאכידרהש‬
‫והבובה לדברי הגם׳ בפשחיש קין א‬ ‫לפנינו לא בשבת שי׳ שיח ולא בפשהיש שי׳ תשצא‪,‬‬
‫מובא גש ברא״ש ובאבודרהש שש‪,‬‬ ‫ותרוץ זח‬ ‫גאולתן״‪,‬‬ ‫אותו על‬ ‫״•לכשנגאלין אושריש‬
‫צ״ל ‪ :‬בלי‬ ‫‪.4‬‬ ‫ובע״א תרין הראב׳׳ן סי׳ לה‪ ,‬מז א‪-‬‬ ‫בלי להזכיר את האלפש‬ ‫אבל‬
‫‪ .7‬ובשבריע‬ ‫‪ .0‬שבת בא ב‪.‬‬ ‫‪] .5‬חנכה]‪.‬‬ ‫הפשק‪ ,‬ובכ״י מרצב‪ .‬הוי כאלו‪.‬‬
‫לא‬ ‫ומפני זה‬ ‫ובו'‬ ‫כלל א‬ ‫בהאי‬ ‫‪c‬שש א‬ ‫ביה‬ ‫לי ת‬ ‫ודאי‬ ‫‪.‬אלא‬ ‫שם ‪:‬‬
‫ל ע ו ל ם והוא נצרך‬ ‫מ י ד י ק ו ש• י א‬ ‫א יב ו י ו צ א‬ ‫והבא ל ה ל ק‬ ‫דקדקו הבמיש ונו׳‬
‫אינו מעלה דבר״‪ ,‬ועי גם ב״פישקא תפילי;‬ ‫להדחק לעיולי פילא בקופא דמהטא ושוף שוף‬
‫‪ .8‬ובפיוט ‪ :‬כרבה‬ ‫וברכות״ לרבינו יושף בן פלט זצ״ל‪ ,‬בפרדם ד״ו שי׳ לט‪ ,‬טו ע״ד‪.‬‬
‫‪ .11‬דברי ר״ר‪ .‬בתוש׳ שים‬ ‫‪ .10‬צבה עט ב‪.‬‬ ‫‪ .9‬שה״‬ ‫זחויד צריבה‪.‬‬
‫‪ .12‬שי׳ ש־צט‪ ,‬השלש‬ ‫ד*ה קלף‪ ,‬וע׳ גש בקרית שפר להמאירי ד׳ א׳ ובשה״ת שי׳ קצג‪.‬‬
‫‪ .14‬בשבת יגיש ‪ :‬אידי ואידי אמזוזה‪ ,‬וני כי צ״ל ‪:‬‬ ‫‪ .13‬עב״ל היראים‪.‬‬ ‫רי״ד ע״ב‪.‬‬
‫דפי הקומץ‪ ,‬ושם ‪ :‬אידי ואידי בתפילין‪ ,‬ע׳ מנחות לב א‪.‬‬
 ‫‪69‬‬ ‫ע רו ג ת הבושם‬

‫והא דכתבינהו על הקלף בםקום שער זכו׳‪ .‬ולפי איבע׳ אים‪ :‬שינה בזה ובזה תנאי‬
‫תיא איני יודע מה יאט' בקלף בבקום שער בדיעבד‪ .‬וראיתי ב ס פ ר י ר י א י ‪1C‬‬
‫פי׳ רב ה י י ג א ו ן לוקחין עור וחולקין אותו לשנים אותו של צד השער נקרא‬
‫קלף ושל צד הבשר נקרא דוכסוסמום ומעבד לתרוויהו במקום דיבוקן ולצד הבשר‬
‫ולצד השער לא מעבד להו וכותב שניהם על המעובד שהוא הנאה‪ .‬ע״כ מ פ ר‬
‫י ר י א י ם ‪ .‬ולמדתי אחרי שבעיבוד שהוא נאה כותבין על הקלף במקום בשד ועל‬
‫דוכסוםמום במקום שער ‪):‬כ(שהוא משום זה אלי ואנוהו אינו אלא משום )ל(מצוה‬
‫בעלמ׳‪ .‬ה״ר מ ש ה כ ת כ‪ 2‬דעל קלף כמקום שער פסול‪ .‬וכן ה ״ ר מ ש ה ב ר׳‬
‫מ י י ם ו ן ‪ .3‬וכן ראיתי בערך ספר‪) ,4‬ראיתי( ירושלמי בפ״א במגילה ‪ ,5‬ובפי׳ ר ״ ח‬
‫בפי הניזקין ‪ 6‬הלכה למשה מסיני עד שיהיו כותבין בעורות ובדיו מסורגלין וכרוכין‬
‫בשער וטולין ‪,‬במטלית ודבוקין בדבק ותופרן בגידין וצריך שיהא כותב על הגויל‬
‫במקום שער ועל הקלף במקום בשר ואם שינה פסול ולא יהא כותב חציו על עוד‬
‫וחציו על קלף‪ ,‬ע ב ״ ל ע ר ו ך ‪ .‬ויש לתמוה דמשם׳ דבשני עורות נכתבין‪ ,‬האתנן‬
‫אין בין ספרים לתפילין וכו׳‪ 7‬ופריך בירושלמי ‪ 8‬למה לא תנינן שהספרים נכתבים‬
‫בשני עורות ותפילין אין נכתבים אלא בעור אחד‪ .‬ועכשיו שאין חולקין את העור‬
‫לשנים א ו ר ״ ת ‪ 9‬שיש לו דין קלף לפי שיותר גוררין אותו מצד בשר ונשארה‬
‫הקליפה של צר שער דאי דין דוכסוסטוס א״כ האיך כותבין תפילין‪ ,‬אבל מזוזה‬
‫נכתבת על הקלף‪ ,‬דאט׳ בהמוציא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס‪ ,‬מה דוכסוסטוס‬
‫כותבין עליו מזוזה‪ ,‬אף קלף כותבין עליו מזוזה‪.‬‬
‫ו ד ת ו ד י ן ת פ ו ר י ־ ג יד י ן ‪ ,‬הלכה למשה מסיני הוא‪ 10‬ובגידי־ טהורין‪.‬‬
‫ובאילו הן הגולין‪ 11‬פלוגת׳ דר׳ מאיר ור׳ יהוד׳ איכא למ״ד המקיש ם״ת לתפילין‬
‫ואיכא למ״ד דלא מקיש‪ .‬פ י ׳ ה ר ׳ א ל ע ׳ ז״ל למה בגידין בעבור החוזק שיהא‬
‫גוף הזק וחיזוק העולם בעבור ישראל‪ .‬ו א י ן ש י ר ט ו ט ב ת ו ר ת ן ‪ ,‬אום׳‬
‫בהקומץ רבה ‪ 12‬הלכ׳ למשה מסיני מזוזה צריכה שירטוט ואין תפילין צריכין‬
‫ויש‬ ‫שירטוט ‪ .13‬ה ״ ר מ ש ה ב ר׳ מ י י מ ו ן ‪ 14‬פי׳ לפי שמהופין‬

‫‪ .1‬ע׳ לעילע׳‪ 68‬הע׳‪ ,12‬ופה שהעיר שם ב״תועפותראם* אות ם“ ח לא דק‪ ,‬שהרי בערוך‪,‬‬
‫־ד׳ פיזרו‪ ,‬ערך דוכסוסטוס )וע׳ גם באוה״ג שבת‪ ,‬חלק התשובות‪ ,‬םי' רפ׳׳ז( הביא בשם רב האי‬
‫גאון דצד הבשר נקרא דובבוסטוס ולצד השיער קלף‪ ,‬וברפב״ם הל׳ תפילין פ״א ה״ז ; ״זה החלק‬
‫שסםול הבשר נקרא דוכשוםטום• והכ״ט העיר על בך ‪ :‬״יש‬ ‫וזה‬ ‫קלף‬ ‫השער נקרא‬ ‫שטבול‬
‫גרסאות סחולפות כלשון רבינו וכו׳ ופרוש זה נ תב בעל הערוך בשם רבינו האי ז*ל ויש גורבין‬
‫נקרא קלף‬ ‫בלשון רבינו בהיפך זה בחלק שממול השער נקרא דוכםוסטום וזה שממול הבשר‬
‫גם בחרושי המאירי לשבת שם‬ ‫ע׳ ‪ 9‬וע׳ ‪ ,346‬וע׳‬ ‫וע׳ כתשו׳ הרמבייס )הוצ׳ פרים!(‬ ‫וכו׳׳*‪,‬‬
‫‪ .2‬איני יודע למי התבון ויתכן בי הוא ר׳ משה בר׳ חםדא'‪,‬‬ ‫ובק״ם שם ובסה־ת בי׳ קצר‪.‬‬
‫‪ . 4‬בב׳׳י מרצב‪ .‬בספר ערוך‪ ,‬וע״ש ערך ספר ב׳•‬ ‫‪ .3‬הלי תפילין פ*א ה״ח‪ ,‬וד׳ בםה״ת שם‪.‬‬
‫‪ .8‬פ״א‬ ‫ד‪ .‬פיא מ״ה‪.‬‬ ‫‪ .6‬ע׳ אוה״ג פהר״ח גיטין ם א‪ ,‬ע׳ ‪.39‬‬ ‫‪ .5‬פ״א ה״ט‪.‬‬
‫‪ .9‬ע׳ בתום׳ שכת שם וכאז׳׳ז ח״א מי׳ תק״ם ובבה״ת שם זהגמ״יי הל׳ תפילין פ*א‬ ‫ח׳׳ט‪.‬‬
‫‪ . 12‬מנחות‬ ‫‪ .11‬טבוח יא א‪ ,‬וע׳ במה״ת סי׳ ר״י‪.‬‬ ‫‪ .10‬שבת כח ב‪.‬‬ ‫אות די‪.‬‬
‫בך‪ ,‬אלא חבר בני את דברי רב מנימין ‪..‬שירטוט של מזוזה‬ ‫‪ .13‬ואין לשו׳ הגם׳‬ ‫לב ב‪.‬‬
‫‪ . 14‬הלי‬ ‫הלמ״ם' עם דברי הגם׳ ״והלבתא תפילין לא בעי שרטוט ומזוזה בעיא שרטוט״‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת הבושם‬ ‫‪70‬‬

‫מפ׳ ‪ 1‬כין שיטה לשיטה‪ ,‬אבל מן הצדדין צריך מדאס׳ בפ״ק דגיטין ‪ 1‬א״ר יצח ‪.p‬‬
‫שתים כוחבין שלש אין כותבין‪ .‬ויש מי שאום׳ אהרי שתפילין אין צריכין שירטונז‬
‫אין יכול לשרטט‪ ,‬דאמ׳ בפי במה מדליקין ירושלמי ‪ 2‬כל הפטור מדבר ועושהו‬
‫נקרא הדיוט‪ ,‬ותו בהקומץ רבה ‪ 3‬פריך אהא דאמ׳ דתפילין אין צריכין שירטוט‬
‫מדתנן תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה‬
‫לקדושה קלה טעמי דאין םורידין הא משו׳ שירטוט לא תנאי היא‪ ,‬ואי מצי לשרטט■‬
‫לישני ליה במשורטטין אלא ש״מ דלא מצי לשרטט‪ .4‬ועל ההיא דירושלמי דכל‬
‫הפטור מן הדבר וכו׳ הנה לסוכה דיי בג׳ דפנות ‪ 5‬ולעניין שבת די בעומד מרובה‬
‫על הפרוץ ‪ .6‬ואם עושה ד׳ מחיצות לסוכה או עשה מחיצות לשבת ‪ 7‬וכי יקרא‬
‫הדיוט‪ ,‬אלא ההיא דירושלמי דכל הפטור פן הדבר וכו׳ ובדבר ששייך יוהרא כמו‬
‫חתן לק״ש ‪ 8‬דלא מצי לכוין את לבו והוא קורא הוי יוהרא ונקרא הדיוט ‪ 9‬ובירו׳‬
‫דפ״ ק דשבת ‪ 10‬בגמ׳ אם התחילו אין מפסיקין ר׳ פיישא ורב שמואל בר רב יצחק‬
‫הוו יתבין אכלין פיסהא ‪ 11‬מן כנישתא עיליתא אתא עונחא דצלותא קם ליה‬
‫ר׳ שמואל בר רב יצחק וצלי‪ 12‬א״ל ר׳ מיישא לא כן אלפן ר׳ דאם התחילו‬
‫אין מפסיקין ותני חזקיה כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט‪ .‬ור״ת מכשיר‬
‫אם שירטט ‪ .18‬במםכ׳ ]םופדים[ ‪ 14‬מסרגלין בקנה ולא למעט במכין‪ ,‬אלא למעוטי■‬
‫ציפור)י(ן ועופרת וכל מיני צבע‪.15‬‬
‫א ו י ר מ כ ל ם ב י ב ו ת ם‪ ,‬בהקומץ רבה בין‪ 16‬אות לאות מלא חוט השערה‪-.‬‬
‫אויר מכל םביבותם‪ ,‬בהקומץ רבה‪ 17‬כל אות שאין גויל מקיפן ‪ 18‬מכל רוחותיה פסולה‪.‬‬
‫ומלשון כל אות ואות שאין גויל מקיף וכו׳ משמ׳ שגם נקב בין אות לאות ואין‬
‫גויל בין נקב לאות פסולה וכשם שצריך היקף גויל סביב האות מבחוין כך צריך‬
‫בתוך האות ואם יש נקב בתוך האות ואין מקיף גויל בינו לאות פסולה‪ .‬דהכי‬
‫איתא בירושלמי ‪ ,19‬ר זעירא בשם רב ניקב נקב בירכו של ה׳ אם גוררו ‪20‬‬
‫ונשתייר בו ירך קטנה כשר ואם לאו פסולה‪ ,‬ר׳ זעירא בשם רב חסדאי היה■‬
‫מבלה ‪ 21‬את הגויל אם גוררו ונשתייר בו ירך קטנה כשר ואם לאו פסולה ‪,22‬‬

‫ובאו״ד‬ ‫‪ . 1‬דברי ריית; ע׳ תום׳ •ג־ם ‪:‬ד״ה הא םורידין ובסהית סי׳ קצו‬ ‫תפילין פ״א הי״ב‪.‬‬
‫‪ .2‬שבת פ״א ה״ב‪ ,‬ונראה שהיה כתוב ‪ :‬פ׳ קם׳‬ ‫ה*א כי׳ תקט״ג ובהגם״יי שם אות ט‪.‬‬
‫‪ .5‬סוכה;‬ ‫‪ .4‬ע׳ בתום׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .3‬מנחות לב ב‪.‬‬ ‫ונשתבש ל‪.‬פ׳ ב״מ׳׳ן וע׳ להלן■‬
‫א‪ .‬שם‬ ‫‪ .7‬כ״י מיצב‪ .‬לעיניין שבת‪.‬‬ ‫‪ .6‬ערובין טו ב‪.‬‬ ‫וע׳ שם ז א‪.‬‬ ‫ב א‬
‫וחלוק זה הביא באי״ז שם בשם רבינו שמחה‪ ,‬אבל הלשון מקוטע שם‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫לקרוא ק״ש‪.‬‬
‫הביא‬ ‫באויז שם‬ ‫אבל‬ ‫‪.13‬‬ ‫מיצלייא‪.‬‬ ‫‪ . 12‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .11‬לי' שם‪.‬‬ ‫‪ .10‬הל׳ בי‪.‬‬
‫בשמו בי ״אם בא להחמיר ע״ע ולשרטט בם'ת ובתפילין בין ׳טיטה לשיטה אינו רשאי וכו׳'‪..‬‬
‫בן רבי‬ ‫‪ .15‬דברים אלה‪ .‬מביא בקהית שם בשם רבי׳ יצחק‬ ‫‪ . 14‬כ*ה בב״י סרצב‪ .‬פ׳אי‬
‫שמואל‪ ,‬אולם באו״ז שם ‪ :‬״ובשירטוט עצמו נסתפק מירי הר״ר שמחה במה צריך לשרטט אם אנו‬
‫םקפידים בשרטוט המתקיים וניבר לעולם שישרוט בברזל או סגי ב׳טרטוט הנראה לסופר ובו־׳‬
‫מוקף לה^‬ ‫‪ .18‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .17‬שם בט א‪.‬‬ ‫‪ .16‬מנחית ל׳ א‪.‬‬ ‫כגון בעופרת ובז׳״‪.‬‬
‫‪ .22‬באך‬ ‫‪ .21‬שם ‪ :‬היה הגימל מבלה‪.‬‬ ‫‪ .20‬שם ‪ :‬גורדו‪.‬‬ ‫‪ .19‬מגלה פ״א ה״ט‪.‬‬
‫מקיפו מכל■‬ ‫נשטט ‪ :‬ר׳ זעירה בשם אשייאן בר נדבה ניקב נקב באמצע בי׳ ת אס היח הגויל‬
‫צד כשר ואם לאי פמזל'‬
‫‪1‬ד‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫אם׳ ר׳ זעירא אתי' דרב חסדאי כרב ור׳ יוחג׳! ותו־וויהו פליגי אשיטתיה דאשיין‪2‬‬
‫חבריא אמרין אתייא דאשיין כר׳ יוחנן דתני עירוב אותיות אית תנאי ‪ 3‬תנו כשר‬
‫ואית תנאי ‪:‬תנו פסול רב אדא בר׳ שמעון בשם ר יוחנן מ״ד כשר מלמטן ומ׳יך‬
‫פסול מלמעלן ער כאן‪ .‬הנה לר׳ יוחנן אם עירב אותיות מלמעלה ד״ה פסול ומדקא•‬
‫אתי׳ דאשייאן כ ד יוחנן מכלל דרב ורב חסדאי דלא כר׳ יוח׳ וסבירא להו מאך‬
‫דמכשר מכשר אפי׳ מלמעלה ומאן דפסול פסול אפי׳ מלמטה‪ ,‬ואינהו סבירא להו‬
‫כמאן דמכשר‪ ,‬והלכה כר׳ יוחנן ומדקאמ׳ אחיא דאשייאן כר׳ יוחנן שמעיני דנקב‬
‫ועירוב אותיות שוין לפסול בין סביב האות מבחוץ בין בתוכה ואיני יודע היכי מצי‬
‫למהוי אשייאן כר׳ יוחנן ‪ 4‬הלא לר׳ יוחנן מלמטן ד״ה כשר ולאשייאן צריך ‪.‬זיקף‬
‫מכל צדדין‪ .‬אויר מכל סביבותיהם‪ ,‬ירושלמי ‪ 5‬עירב את האותיות אית חנאי דתנו‬
‫כשר ואית תנאי דתנו פסול‪ ,‬רב אדא בר׳ שמעו׳ בשם ד שמעון בן יוחי ‪ ,6‬מ״ד‬
‫כשר‪ ,‬מלמטן‪ ,‬מ״ד פסול‪ ,‬מלמעלה‪ ,‬כגון ארצינו תפארתינו ארצך צריכה תפארתך‬
‫צריכה ‪ ,7‬פי׳ מ״ד כשר שלא נתערבו רק מלמטה‪ ,‬כי <^ן״פ שנתערב ו׳ עם הט■‬
‫עדיין ניכר שהיא אדצינו ותפארתינו‪ ,‬אבל אם נתערב גם מלמעלה אז פסול כי אז‬
‫אינו ניכר שהיא ארצינו תפארתינו ולא פליגי‪ .‬מה שאוס׳ ארצך צריכה תפארתך‬
‫צריכה לא י ד ע ת י ל פ ר ש ‪ ,‬אבל ראיתי בדברי הר׳ ש מ ח ה ז״ל ‪ 8‬ארצך‬
‫צריכה תפארתך צריכה‪ ,‬פי׳ מפני שצריך להאריך כרעיה דכ״ף וחותך כרעיה דתיו‬
‫קא מיבעי׳ ליה אבל ארצינו תפארתינו שאין הו׳ ארוכה ומפסקת כרעיה דני‬
‫כזה נן אלא‪.‬נוגעות מלמטן לא איכפת לן‪ .‬כ ת ב הר׳ א ל ע ז ׳ ז״ל ‪ 9‬רמז שלא‬
‫היגע אות באות )ו(םדכת' והמכתב מכתב אלהים הוא ‪ 10‬שני פעמים לום׳ זה לבד‬
‫וזה לבד‪ .‬ושיעור אות מאות כשער דק‪ ,‬לפי שעין אינה שולטת בפחות והתורה‬
‫נמשלה כטיפי גשמים כשעירים עלי דשא‪ 11‬כשערים כת׳‪ .‬וכן ‪ 12‬טיפה לטיפה כמלא‬
‫שער לפי שאין עין שולטת בפחות משער לכך אם יהיו שתי שערות בגומא אחת‬
‫■‬ ‫נוטלין מאור עיניו של אדם ‪.13‬‬
‫ו א ל י ו ר ד מ ר א ש ל יד ‪ ,‬אמרינ׳ בהקומץ‪ 14‬תפילין של ראש אין עושין‬
‫אותה של יד לפי שאין מורידין אותו מקדושה חמורה לקדושה קלה והה׳ מוקמינ' דווק׳‬
‫עתיקי אבל בחדתי עושין דאמר ר׳ יוסי ומודה לי ר׳ יהוד׳ שאם אין לו תפילה‬
‫של יד ויש לו שתים של ראש שתולה עור על אחת מהן ומניחה ואמרינ־ התם‬
‫ולם־׳ד הזמנה מילתא היא דמתני עלייתו מעיקרא‪ ,‬ה״נ אין להעביר רצועות משל‬
‫ראש לשל יד ‪ ,15‬אבל לשל ראש יעשה דהילכתא כשמואל מתירין מבגד לבגד ‪16‬‬

‫‪ .2‬שם ‪ :‬בר נדבא‪.‬‬ ‫״ור׳ יוחנן״ ונעד״ק בטע ות טהשורה שאח־כ‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם לי•‬
‫‪ .5‬מגילה שם‪ ,‬וע׳ גם ברכות‬ ‫‪ .4‬ם‪,‬שמעינן״ ע־כ נשמט בכיי טרצב‪.‬‬ ‫‪ . 3‬ש־ם ‪ :‬חנו‪.‬‬
‫‪ .8‬ע׳ ‪:‬גם באו״ז ח״א סי׳‬ ‫ד‪ .‬עכ״ל הירו׳‪.‬‬ ‫ר׳ יוחנן‪.‬‬ ‫‪ .6‬צ׳ל ‪:‬‬ ‫פ ״ב ה׳ב‬
‫‪ . 10‬שמות‬ ‫‪ .9‬מ«כחב״ ע״ב ליי בב״י מרצב‪.‬‬ ‫תקג׳׳ג‪ ,‬וע׳ גם בם׳ כ! ‪.‬ך שאמר‪ ,‬טז א‪.‬‬
‫‪ .14‬טבחות‬ ‫‪ .13‬ע׳ נדה נב ב‪.‬‬ ‫‪ .12‬צ׳׳ל‪ :‬ובין‪.‬‬ ‫‪ .11‬דברים לב ב‪.‬‬ ‫לב מז‪.‬‬
‫‪ ,15‬וכ״ב הרמב׳ם‪ ,‬הלי תפילין פ׳ג הי׳ז‪ ,‬והב״מ כתב ע״ז‪ :‬״נלמד מהדין הנזכר‬ ‫לד ב‪1‬‬
‫עוז »פרק הקוטץ‬ ‫וגם דברי בעל מגדל‬ ‫לאיזו הלבה התכוון‪.‬‬ ‫כםמוך' אולם לא כרור‬
‫מ׳׳ב‪.‬‬ ‫םי<‬ ‫לאו״ח‬ ‫הגר׳א‬ ‫בהג׳‬ ‫וע׳‬ ‫מחוורים‪,‬‬ ‫אינם‬ ‫ברצועותיהו ‘‪,‬‬ ‫וכן‬ ‫דקיי׳ל‬ ‫רבה‬
‫‪ .16‬מנחות מא ב‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪72‬‬

‫וה״ה לרצועות דתפילין‪ .‬כתב ה״ר ש מ ח ה ז״ל! דחנאי לא מחני אלא להזמנה‬
‫בחרתי אבל אם התנה והניחם על חיאש אין עושי! ליד‪ ,‬וראייתו דאמרינן בפ״ק‬
‫דיומא ‪ 2‬שתל תשובות בדבר וכוי‪ ,‬עד דברים ‪ 3‬שנשתמשה בהן קדושה חמורה‬
‫^תשתמש בהן קדושה קלה‪ .‬ומדלא משני ליה ראתני עלייהו מעיקרא ש״מ דלא אהני‬
‫תנאה לאפוקי מידי מעשה‪ .‬ו א נ י א ו מ ר דהא דלא משני הכי משום דאבתי‬
‫איה' פירכא קמיית׳ ‪ .4‬והוא עצמו‪ 5‬הקשה על דבריו מפ' כת' דמגילה« דלצבי בית‬
‫הכנסת מועיל תנאי‪ ,‬והכי נמי בפ״ק בב' בת׳ ‪ 7‬אט׳ אביי מריש לא הוה יתיב‬
‫מר א אציפי דבי כנישת' וכו‪ /‬ותירץ רכקדושת דמים מועיל התנאי לאפוקי אפי׳‬
‫מידי מעשה‪ .‬ו א ל י ורד ‪ ,‬ויש מי שאוס׳ ואל תורד בת' כי תפיל׳ לשון נקיבה‬
‫כדתנ' תפילה של יד אינה מעכבת את של ראש ‪ 9‬והבל הוא‪ ,‬כי נאט׳ יותן נא‬
‫אבישג לאדוניהוס!‪ ,‬יותן את הארץ ‪ ,11‬כי פי׳ יותן ב ל ש ו ׳ כ נ ע ׳ בודידנו ואץ‬
‫פי׳ בוךידן כי אז היה לשון זכר‪ ,‬כן יהיה פי׳ יורד‪ .‬ל ב ל ת ק ל ק ד ו ש ח ו‪,‬‬
‫כי של ראש חמורה משל יד שבה ד׳ בתים ורובו של שדי שי״ן בצירי הבתים‬
‫וד׳ בקשר רצועות של יד ויוד לב״ ״ רצועות יד‪ .‬ועוד משו׳ שנ׳ וראו כל עמי‬
‫הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך וחני׳ ר׳ אליעז׳ הגדול אוט׳ אילו תפילין שבראש‪,12‬‬
‫ו ב ס פ ר י ד י אי ם ‪ 13‬ראיתי מפני שהיא אחרונה להנחה ובה גמר מצוה על כן‬
‫מברכין עליה על מצות תפילין כי בה עיקר מצות‪ .‬ובסוף הפיוט ‪ 14‬אצל בשם שדי‬
‫אל אמונה מפורש הרבה רמזים‪.‬‬
‫ו מ עש ר ע ד ע ש ר א ר ב ע ק ץ ת פ י ח תם ‪ ,‬פי׳ מתחילת עשר תפירות‬
‫ועד סוף עשר תפירות כלום׳ יעשה תפירות בד׳ קצות היינו תפירות מרובעות ולא‪ :‬עגולות‬
‫דאמדי׳ בהקומץ‪ 1.5‬תפילין מרובעות הלכי למשה מסיני‪ ,‬פי׳ תפילין מרובעות הם‬
‫בתים שבהם פרשיות צריך שיהיו מרובעות ולא עמלות ‪ is‬ואמ׳ רבא ‪ 17‬בתפרן‬
‫ובאלכםון‪8‬ז‪ ,‬פי׳ אי לאו דאמר רבא בתפרן היינו סבורין שאין צריך מרובעות‬
‫אלא ראש הבתים אבל מקום חפירתן היינו בית מושבם ותפירתן אפיי עגולות קמ״ל‬
‫רבא שגם בית מושבם ותפירתן צריך מרובעות ובאלכסון‪ ,‬והמבין יבין כי נו״ן‬
‫באלכםו]נ[ן כג' דתפרן‪ ,‬שפי׳ כפי׳ בחפירה שלהם היינו בתפירה של תפילין‪ ,‬כך פי'‬
‫באלכסוןנ[ן באלכסון של תפילין‪ ,‬היינו אלכסון של בתים‪ ,‬שצריך שיהיה אלכסון‬
‫באלכסון דכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכםוגא ‪ ,19‬היינו שיהא ריבוע‬
‫הבתים ר חבו כאדכן ‪ . 20‬ואי לא אמד רבא ובאלכסו׳ היינו סבורין פי׳ תפילין מרובעות‬

‫ובג ‪2‬י •‪: 22‬‬ ‫‪ ,3‬לי׳ בי׳י םרצ־ב‪.‬‬ ‫‪ .2‬יב ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע‘ באו״ו ח״א סי' חקעיא•‬
‫נ(‪ .‬כו א‪,‬‬ ‫ב אדו •ג־ס‪.‬‬ ‫‪ . 5‬הר׳ ששחה‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .4‬בגש» שש‪.‬‬ ‫שגדיש ש־נשתששית‪.‬‬
‫ושש הגי׳ לפנינו ״אשל שברו ;׳ שושי העיר בשעשד אנש־י העיר״‪ ,‬אולם בדסרי ר׳ שישהה באו• ז‬
‫‪ .8‬ש־ם;‬ ‫‪ . 7‬ה ש‪.‬‬ ‫שש הגי׳ היא »אשל התנו ובו׳״ ושעל דק״ש ש־ם לא רשז לגי׳ זו‪.‬‬
‫וש־ש ; יחן את אשישג•‬ ‫‪ . 10‬ש״א ש שא‬ ‫‪ .9‬שגהות לה‬ ‫יתיבנא‪ ,‬וש׳ית שאו״ו‪.‬‬
‫יע׳ש• לה שי‬ ‫שתוך‪,‬‬ ‫ד״ה‬ ‫‪ . 12‬בל זה לש־ו׳ רש״י שנתות לד ב‬ ‫‪ . 11‬ששדב׳ לב ה‪.‬‬
‫שנחות לה א‪.‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫‪ ,14‬ע׳ להלן‪.‬‬ ‫‪ . 13‬סי׳ שצ״ט‪ ,‬השלם‪ ,‬ע׳ ‪. 430‬‬
‫‪ .17‬בשנחות שם רש פפא‪ ,‬אולם ששגילה שה א'‪ ,‬בכ׳׳י‬ ‫‪ .16‬ש״פי’״ ע’ כ ליי שב״י שרצש‪.‬‬
‫‪ .18:‬שש־י שרצב‪ .‬שאלבסונן וב״ה שגם׳‬ ‫‪,‬בראשונים ; רבא‪ ,‬ע׳ דק״ש שנהות ע׳ ‪ 86‬הע׳ ש‪.‬‬
‫‪ .20‬ע׳ רש׳׳י‬ ‫‪ .19‬שובה ח א‪.‬‬ ‫■שש א‪.‬ולם בפרדם ד׳׳ו שו ע״ד ‪.‬ולר״זפדן שאלבסון'■‪.‬‬
‫‪73‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫הלכה למשה מסיני רק שיהיו כרובעות אפי׳ ארכן יתד 'על רחכן‪,‬‬
‫אע״פ שלא יהא אלכסו׳ באלכסון רכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי‬
‫באלכסונא קס״ל רצריך ריבוע שיהיה רחבו כארכו‪ ,‬כדי שיהא דכל אמתא‬
‫בריבוע ובד‪ .‬ולפי פי׳ זה ס מ ך ל ג א ו נ י ם ש מ צ ר י כ י ן ר י ב ו ע‬
‫ב ת י ס א ר כ ן כ רה ב ן ו ל א כ ד ב ר י ה מ פ ׳ ‪ 1‬ובאלכםונן היינו אלכסון‬
‫של חפירות‪ .‬גס יש לפרש ובאלכסונן על הבתים ועל התפירות שבשניהס צריך ארכן‬
‫■כרהכן‪ .‬ו ר ש ״ י ‪ 2‬פי׳ בתפדן שיהא מרובעות בתפיר]ת[ן שלא ימשוך חוט התפירה‬
‫יותר מדאי שלא יכווצן ויתקצר רחבן‪ .‬ו א י נ י י ו ד ע מה משט׳ בלשון בתפרן‬
‫שלא יכווצן ויתקצר רחבן מרובעות הם דלשון מרובעות אינו מוציא רק עגולות•‬
‫והכי אט׳ בפ׳ בת׳ דמגילה ו‪ .‬העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצוה‪ .‬ו ל ש ו '‬
‫ם פר י ר י א י ס ‪ ,1‬תפילין מרובעות ל מ ד ר״ ה>‪ r‬ז״ל לאחר שיעשה ד׳ בתים‬
‫בין כולם יהיו מרובעות‪ ,‬שיהא רוחב « ד׳ בתים כארכן ואז ישוה ריבוען לריבוע‬
‫תפילה של יד‪ ,‬והיינו רתני׳ ד מי שאין לו ‪:‬תפילה של יד ויש לו ב׳ של ראש תולה‬
‫עור על אחת מהן ומניחה אלמא ריבועם שוה‪ ,‬אט׳ רבא כתפרן ובאלכםונן ‪) 8‬פ״א‬
‫כתפרן( ישימור שלא יכווין ויפסיד אלכסון ‪ ,9‬מרובעין בתפירתן שתהא תפירתן‬
‫מרובעות ויהיה להן אלכסון‪ ,‬פי׳ ריבוע מכוון וגמור‪ .‬ע״כ לש׳ ס פר י רי א י ם‪.‬‬
‫פי׳ ראשון הכת׳ ב ס פ ר יר י א י ס א י ן נ ר א ה לי‪ ,‬כי לפי דבריו לא היה‬
‫צריך ו״ו ובאלכסונן‪ ,‬והמבין יבין‪ .‬ו ל ש ו ן ס פ ר ה ת דו מ ה ‪ ,10‬כתפרן ובאלכסונן‪,‬‬
‫פי׳ העור הנכפל למטה‪ ,‬שהיא היתורתא יתפור עס עור הבתיס סביב בריבוע שיהא‬
‫זויות בחפידה וצריך שיהיה בריבוע זח כאלכסון רכל אמתא בריבוע וכו׳‪ .‬וגם‬
‫התיתודחא ‪ 11‬ועור הבתיס היוצא הו’ן‪,‬לתפירה קוצין בריבוע‪ ,‬ועור הבליטה הנכפל‬
‫שבו הרצועות הנקרא מעברתא מקצרין כדי שיהא ניכר ריבוע של עוד חיתורתא‪12:‬‬
‫גס ‪:‬הבתיס בראש שיהו מרובעות היינו רוהב ד׳ בתיס כארכן כ ד א י ת' ב ש י מ ו ש׳‬
‫ר ב ה ‪ 13‬כייתי אעא טבא תרתי אצבעה׳ ועל תרתי אצבעת׳‪ .‬וה׳׳ד י ש ע י ה ‪14‬‬
‫כתב שאס ארכו יתר על רהבו כשירה‪ ,‬רק יסיעשה התפירה בריבוע ובאלכסון‬
‫כריבוע בכל עיניין‪ ,‬אפי׳ ארכו יתר על רוחבו‪ .‬ו א מ ה ו א ם ו נ ה כ י מ ש ג ה ה ו א‬
‫דא״כ למה הזכיר ר׳ אבין ‪ 15‬אלכסו'‪ ,‬המבין יבין‪ .‬ועשה הפייט מ ע ש ר עד עש ר‬
‫היינו שלא לפחות בעשר תפירות‪ ,‬אבל מצזה מן המובחר י״ב תפירות ג׳ בכל צד‪.‬‬

‫‪ r r3‬רביצי אליקיס‬ ‫!‪ 5 .‬י׳ זה סובא האו״ז ח״א סי׳ תקפ״ה‬ ‫סוזדות שב ד״ה ובאלכסו;‪.‬‬
‫ב שייך‬ ‫כי בו ע ארוך‬ ‫״וסבתבי לן דתפילין‬ ‫ולהלבי‪ .‬פבל! •צב‬ ‫זס׳ב בעל העיביוי ח״ב כה א‬
‫והרמבים‪ ,‬הל׳ תפילין פ״ג ה״ב כתב ״ארב•' ברהבו וכגבהו ואם היה גבהו יותר‪.‬על רחבו או‬
‫וב״ה בסש״ג עשין כב‪,‬‬ ‫פחות םש‪:‬ו אין בהן כלום ואין סקפידי‪ :‬אלא על ארכו שיהא ברחבו״‬
‫ובתל׳ תפילין לרא״ש בי' ם ועל •צ־עור גבה התפילין ע׳ תג״ל‬ ‫‪:‬ק״ה א'‪ ,‬וע׳ בבה׳־ת בי׳ רם‬
‫‪ .4‬בי׳ שג־ם‪ ,‬השלם רי׳ב •ע׳א‪.‬‬ ‫ר‪ ,.‬בד ב•‬ ‫‪ .2‬בנחות שם ד״ה ה‪,‬פ'לין‪.‬‬ ‫בי׳ ג*‪.‬‬
‫‪ . 7‬בנחות ל ר ב ‪.‬‬ ‫‪ .6‬שם‪ :‬הא‪.‬ורך של ד׳ בתים כרוחב בית אחד‪.‬‬ ‫‪ .!5‬שם‪ :‬יי יעקב♦‬
‫בנדפם‪.‬‬ ‫‪.,‬ש־תהא תפירת‪ :‬מרובעת פירוש״‪ ,‬אבל אין זה‬ ‫השלם נו׳ ‪:‬‬ ‫‪ .8‬ג־״ל ‪ :‬פרוש‪ .‬ביראים‬
‫‪ .12‬בנ׳׳ל‪.‬‬ ‫‪ ,11‬ג־׳ל‪ :‬ובו׳‪.‬‬ ‫‪ .10‬בי׳ רב‪.‬‬ ‫‪ .0‬כא‪.‬ן שייבות הבלים ‪ :‬פ״א בתפרן‪.‬‬
‫‪ .14‬בהל‘ תפילין בם׳ בם חיים‪ ,‬ל יוורנו‪,‬‬ ‫ג‪ . 1‬ע' בם׳ האשבל ע׳ ‪26‬י• ובהל׳ קבנית לרא׳יש‪.‬‬
‫‪ .13‬ב״ל ‪ :‬רבא‪.‬‬ ‫•׳‪ k‬ע’ ד ושם הלשון טק־ב־ע‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪74‬‬

‫והכי א י ת׳ ב שי מ ו שא ר ב ה‪ 1‬י׳יב חפירות כנגד י׳׳ב שבטים‪ ,‬ואי עביד עשר‬

‫כשירה‪ ,‬דכי שקלת מלכא ושמשא‪ ,‬פ י ר ש ‪ ,‬יהוד׳ ולוי ‪ 2‬הוו להו עשר‪. .‬ואי עביד‬
‫י׳׳ד כשירה דכי מוספת אפרים ומנשה הוו להו י״ד‪ ,‬ובשם ה״ר א ל ע ז ר ז״ל ‪3‬‬
‫כשעושה י״ב תפירות כנגד י׳ב שבטים יעשה ג׳ תפירות בכל צד וכנגד י׳״ב‬
‫קדושים המקיפין כסא הכבוד ג׳ בכל צד כוכביאל פדיאל מיכאל מימין‪'‘,‬עזריאר‬
‫בריאל שמעיאל משמאל‪ ,‬גבריאל רפאל אחויאל לאחריו‪ ,‬רגעיאל 'קמאל'‬
‫אוריאל ‪ 4‬לפניו והכסא באמצע‪ .‬וכן הרגלים ג׳ שבטים בכל צד ‪:‬והאיון באמצע‪.‬‬
‫וכן גי■ מזלות בכל צד וחלל העולם באמצע‪ ,‬טא״ק במזרח‪ ,‬שב״ג בדרום‪ ,‬חמ׳׳ד‬
‫במערב‪ ,‬סע׳יד בצפון ‪ .5‬ו ר׳ י ע ק ב ב ר ׳ נ ת ן ‪ 6‬אם־ לי כי פי׳ מעשר עד‬
‫עשר שעשה הפייט היינו מעשר תפירות שבראש ועד עשר תפירות שביד‪ ,‬והמבין‬
‫יבין‪ .‬ושמעתי שיש אום׳ בפיוט וארבע קץ תפירתם בו״ו ופי׳ קץ תפירתם‪ ,‬כלום׳‬
‫כל תפירתם מעשר ועד עשר וארבע הם עשרים וארבע ‪ 7‬תפירות כי תופרים אותם כמו‬
‫שתופרים מנעלים בשני קצוות החוט הרי חוט התפירה משני צדדין זה כנגד זה‬
‫א״כ משני צדדין בד׳ רוחות כ״ד חפירות‪.‬‬
‫ו ע ת ש ו מ ם ב ע ו ד י ו מ ם ‪ ,‬פ ר ״ ש ‪ 8‬כל יומם שבמקרא לשון יום יום‪,‬‬
‫דבר הנוהג ימים רבים‪ ,‬כ ך ש מ ע ת י מ ש מ ו של ר׳ מ נ ח ם ‪ .9‬לשד בעוד‬
‫יומם מוכיח דהזמן דערב קאט' דאמרי׳ בשילהי הקומץ רבה ‪ 10‬א״ר אלעזר כל‬
‫‪:‬המגיח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה ור׳ יוחנן אומר עובר בלאו‪ .‬ור ״ת‬
‫פסיק‪ 11‬כר׳ עקיבא דכי כתיבה חוקה אפסח כתובה‪ ,‬א״כ לילה זמן תפילין‪ .‬תדע‬
‫דאמ׳ בשילהי הקומץ רבה ‪ 12‬אם׳ רביג׳ הוה קאים׳ ‪ 13‬קמיה דרב אשי והשך והזה‬
‫מנת תפילי ואמינ׳ ליה ‪ 14‬לשומרן קא בעי מר ואמי לי אין וחזיתיה לדעחיה דלא‬
‫לשומרן קא בעי קסבר הלכה ואין מורין כן אלם׳ לילח זמן תפילין‪ .‬וה״ר מ ש ה‬
‫בר׳ מ י י מ ו ן‪ 15‬פי' דההוא דהקומץ רבה שהיו מונחים מבעוד יום וחושך אבל‬
‫הנותן בלילה עובר בלאו‪ .‬ובירושלמי מוכיח כדבריו‪ ,‬דאמר׳ בפ״ב‪ 16‬דברכות‬
‫ירושלמי‪ ,‬ר׳ לעזר הנותן תפילין בלילה עיבר בעשה‪ ,‬שנ' ושמרחה אח החוקה הזאת ‪17‬‬
‫אית רבעו למימר לא אמרו אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר‪ .‬וזמן‬
‫הנחתן בבוקר‪ ,‬אמרינ׳ בפ״ק דכרכות ‪ 18‬אמ׳ אביי לתפילה‪ 19‬כאחרים לק״ש‬

‫‪ .2‬כיה בסר‪.‬״ח סי' ריב‬ ‫זבסוף הל׳ תפילין לרא״ס!‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע׳ בס־ האשכול ע* ‪227‬‬
‫וע׳ גס בסמ״ג עשין ביב‪ ,‬קה א‪ ,‬״כשתסיר שבט מלבות ושכס כהונה הס יהודה ולוי נותריס‬
‫‪ .3‬כל זה מובא לעיל ח״א ע׳‬ ‫וע׳ ברמב״ם הל׳ תפילין פיג ה״י והגמי״י שם‪.‬‬ ‫עשרה״‪,‬‬
‫‪ .4‬שס ‪ :‬רמאל נוריאל‪.‬‬ ‫‪ ,285‬וע׳ בהע׳ שס וע׳ גם בס׳ רזיאל הגדול )דפ‪ .‬אמ״ד( ח' א׳‪.‬‬
‫‪ .,5‬ט׳א׳ק׳ = צלה‪ ,‬אריה‪ ,‬קשת‪ .‬ש׳ב׳ג׳ == שור‪ .‬בתולה‪ ,‬גדי‪ .‬ת׳מ׳ד׳ = האומים‪ ,‬מאזניס‪ ,‬דלי‪.‬‬
‫‪ .6‬בעל או״ז )ח״ב סי׳ שכ״ט( קורא‬ ‫ס׳ע׳ד׳ = םרבל‪ ,‬עקרב‪ ,‬דגים‪ ,‬ע׳ בס׳ רזיאל יג א‪.‬‬
‫ז‪ .‬מ״וארבע’ ע’ נ לי׳‬ ‫לחכם בשס זה ״מורי״ והיה בן דורו של המחבר‪ ,‬ועי צונין ל״ג ע׳ ‪.490‬‬
‫מנחות לו ב‪.‬‬ ‫‪•10‬‬ ‫‪ .9‬עכ״ל רש״י‪.‬‬ ‫‪ .8‬ליחזקאל יב ג‪.‬‬ ‫בב״י מרצב‪.‬‬
‫יתיבנא‪.‬‬ ‫‪ .13‬שם ‪:‬‬ ‫מנחות שם•‬ ‫‪.12‬‬ ‫ושמעת‪.‬‬ ‫דיה‬ ‫‪ •11‬תזס׳ ערובין צי א‬
‫‪ .16‬ה״כ‪.‬‬ ‫י'‪ ,‬לעי בב*מ שם‪,‬‬ ‫הלי‬ ‫פ׳ד הל׳ תפילין‬ ‫‪.15‬‬ ‫ע׳ דק״ס שם‪.‬‬ ‫‪. 14‬‬
‫וע׳ בדק״ם ע׳ ‪: ,38‬וכב׳ שרבינו פי׳‬ ‫לתפילין‪,‬‬ ‫‪ .19‬שם‪:‬‬ ‫‪ .18‬מ ב‪.‬‬ ‫‪ .17‬צ׳׳ל ; ובו׳‪.‬‬
‫תפילה במובן תפילין‪.‬‬
‫‪75‬‬ ‫ע ר וג ת ה ב ו שם‬

‫כוותיקין‪ ,‬פי׳ להניח תפילין הלכה כאחרים דאמרי׳ משיראה את חבירו ברחוק ד׳‬
‫אמות ויכירהו‪ .‬ובסילוק תפילין יש שמברכין אקכו״ץ לשמור חוקיו‪ ,‬מדאם' כפ׳ כא‬
‫מימן! וככיצר מברכין‪ 2‬רבני מערבא היו מברכין אקבדץ לשמור חוקיו‪ .‬ו ר א י ת י‬
‫ב ס פ ר י ר י א י ם ‪ 3‬דלא קיימי לן כבני מערבא‪ ,‬רכל המצות היו עושין כך דאס׳‬
‫והר׳‬ ‫בכיצד מברכין ולבני מערכא לבתרדמסלקין תפילייהו וכו׳ לאפוקי ריחני‪.‬‬
‫ש מ ו א ל כת ב ש י ש כ מ ג י ל ת ס ת ר י ם ראשאר מצות לא מברכינן לשמור‬
‫חוקיו‪ 4‬מירושלמ׳ דאתי׳ כמ״ד רושמרת את החוקה הזאת ‪:‬אתפילין קאי מיהו ר׳‬
‫עקיב׳ דהילכת׳ כוותי׳ טביר׳ ליה דאפםח קאי בהתכלת ובהמוציא תפילין‪ ,‬ותו‬
‫מדקאמ׳ לבני מערבא דבתר רמסלקי תפילין כו׳ מכלל דכ״ע לא מברכי׳ ‪ 5‬כשילהי‬
‫הקומ־ן כל המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר כעשה‪) ,‬אלמי משקיעת החמה‬
‫לילה( ‪ .6‬ו ע ת ש ו מ ם ‪ ,‬ל ש ו ן ס פ ר י ר י א י ם ‪ ,7‬ועתה אפרש כניסת שבת‬
‫ובין השמשות מתי‪ ,‬נ■ל דמהלך ה׳ מילין קודם הראות כוכבים לחוץ‪ ,‬פי׳ שיצאו‬
‫כל הכוכבים ‪:‬הוי לילה מדאוריית׳ דלילה ויום מתי הם גמרי׳ ‪ 8‬מדכת׳ בעזרא‬
‫ואנחנו עושים במלאכה וגום׳ וכת׳ והיה לנו הלילה למשמר וגו׳‪: ,‬ופי׳ צאת הכוכבים‬
‫דעזרא התחלת צאתם בהכנסם בעובי הרקיע לצאת למשול כלילה ומתחילת צאתם‬
‫עד גמר ירידתם שנראים כולם חוצה עוביו של רקיע מהלך ה׳ מילין ‪ .9‬ומזה למדנו‬
‫בפ־ מי שהיה טמא ‪ 10‬דעוביו של רקיע כו׳‪ ,‬מני לן שמהלך ה׳ מילין קודם הראוחם‬
‫חוצה הוי לילה‪ ,‬שהרי דם נפמל בשקיעת החמה באיזהו מקומן‪11‬י והא דתנ׳ נמי‬
‫במגילה ‪ 12‬כל היום כשר לשחיטה מביום זבחכם למדנו ויום זבחכם כיום דעזרא‬
‫בפי הקורא למפרע ויום זבחכם לא הוי אלא עד שקיעת החמה‪ ,‬דהיא ה׳ מילין‬
‫קודם הראות הכוכבים חוצה‪ ,‬כדא׳ בפ׳ מי שהי׳ טמא ‪ 13‬אמ׳ עולא מן המודיעים‬
‫לירושלים‪ ,‬פי׳ דתנן במתני׳ דהיא דרך רחוקה ט״ו מילין הוי כבד לה להכי הא ‪14‬‬
‫דאמ׳ רבה בר בר חנה כמה מהלך אדם בינוני כו׳‪; .‬מעלות החמה‪ 15‬עד הנין החמה‬
‫ה׳ מילין‪ ,‬משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ה׳ מילין פשו להו ‪ 16‬מצפרא לפלגיה‬
‫דיומא ט־״ ו ומפלגיה דיום׳ לאורתא ט״ ו עולא לטעמיה דאמ׳ עולא איזהו דרך רחוקה כל‬
‫שאינו יכול ליכנם בשעת שחיטה‪ ,‬אלמי מפסח שיש בו חיוב כרת פטרינ' ליה בטעם‬
‫רשעת שחיטה דילפינן מביום זבחכם הוי ־‪ 1‬ה׳ מילין קודם צאת ‪:‬הכוכבים‪ .‬ופי׳‬
‫צאת הכוכבים דעולא לא הוי כפי׳ צאת הכוכבים דעזרא‪ ,‬פי׳ תחילת צאתם בהיכנסם‬
‫בעובי הרקיע ‪ 18‬לרדת להראות‪ ,‬וצאת הככבים דעולא‪ ,‬פי׳ שגמרו צאתם כולם‪ ,‬ושקיעת‬
‫החמה‪ ,‬פי׳ שמתחלת החמה לישקע יסנכנסת בעובי הרקיע‪ ,‬וכשהחמה נכנסת מלמטה ‪19‬‬
‫‪ .3‬סי׳ ס״ז‪ ,‬השלם סי׳ שצט‪ .‬ע׳ ‪.432‬‬ ‫‪ .2‬כרכות סד ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬נדה בא ב‪,‬‬
‫בשם ר״ת‪ .‬וב״ה בסה׳׳ת‬ ‫‪ ,4‬דעה זו מובאת בתום׳ נדה שם ד״ה ולבני )וע׳ נם בתום׳ הרא״ש(‬
‫ואף לבני מערבא דוקא כשססלקן‬ ‫נשמט ‪:‬‬ ‫באן כי׳‬ ‫‪.5‬‬ ‫סי׳ רי״ב זכאו״ו ח״א סי׳ תקפ׳ד‪.‬‬
‫וכ׳ה במקורות שציינתי בהע׳ הקודמת‪ ,‬וע׳ גם בראב״ן סי׳ לה‪.‬‬ ‫סמוך לשקיעת החמה כראמי‪,‬‬
‫‪ .8‬מגילה ב ב‪.‬‬ ‫‪ .7‬סי׳ קב‪ ,‬השלם סי׳ רער‪ ,‬קנ א‪.‬‬ ‫‪ 6‬מיותר היא‪.‬‬ ‫ט״ז ע״ג‪.‬‬
‫‪ .10‬פמהיבו‬ ‫‪ .9‬בכ׳׳י טרצב נו׳ ‪ :‬שמהלך ה׳ מילין קודם הראותם הזצה‪ ,‬וזה לי׳ ביראים שם‪.‬‬
‫‪ . 13‬צג ב‪.‬‬ ‫‪ .12‬ב ב‪.‬‬ ‫‪ .11‬ציל ‪ :‬כדאמרינן באיזהו וכי׳‪ ,‬ע׳ זכהים נו א‪.‬‬ ‫צד א‪.‬‬
‫ובכ״י‬ ‫‪ .16‬ביר אי ם‪ :‬תלתין‪,‬‬ ‫‪ . 13‬בביי מרצב‪ .‬וביראים ‪ :‬השהר‪.‬‬ ‫‪ .14‬ביראים‪ :‬בהא‪.‬‬
‫‪ .17‬ביראים הנד‪ :.‬לא הוי יותר‪ ,‬ובשלם ‪ :‬לא הוי מחמשה‪ ,‬ו ע׳ ב‪ ,‬תו עפות‬ ‫סרצב‪ : .‬לט*ו‪.‬‬
‫‪ .19‬ביראים נו׳ ‪ :‬להכנם מלמעלה‪.‬‬ ‫‪ . 18‬מ״דעזרא׳׳ ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫ראם' שם‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪76‬‬

‫שמתחלח לעלות‪ ,‬הכוכבים נכנסין למעלה ומתחילין לירד‪ .‬גמרה חמה עלייתה‬
‫]שעבי־ה עוביו של רקייע‪ ,‬גמרו כוכבים ירירתם שעברו עוביו של רקיע ונראין‬
‫בולם ומאותה ו עליית חמה[ ‪’ 2‬וירידת כובבים מהלך ה' מילין‪ .‬למדנו שמתחילין ‪3‬‬
‫כוכבים לירד דהיינו ה' מילין קודב הראותם חוצה הוי לילה מדאוריית'‪ ,‬והא‬
‫דאמי ‪ 4‬רב יהוד׳ אמי שמואל כוכב אחד יום׳ שנים בין השמשות‪ ,‬שלשה לילה‬
‫ופי׳ ר׳ יוסי בר׳ אבין ‪ 5‬בכוכבים בינוניים‪ ,‬ה״‪ 2‬אם תראה כובב אחד עדיין לא‬
‫התחילו הכובכים ליכנט בעובי הרקיע לרדת אל תחוש ‪ 0‬כי פעמים רבות גם בחצי‬
‫היום נראה כובב אחד‪ .‬אם תראה ב׳ בין השמשות יש לחוש שנכנס שיעור ה׳ מילין‬
‫שהתחילו הכוכבים ליכנם בעובי הרקיע מבפנים ולרדת‪ ,‬ג׳ לילה‪ ,‬אם תראה ג׳ ודאי‬
‫התחילו כל‪ 7‬הכוכבים ליכנם ‪ 8‬בעובי הרקיע מבפנים ולרדת‪ .9‬ותני׳ ‪ to‬איזה בין‬
‫השמשות משתשקע החמה ‪:‬וכל זמן שפני מזרת מאדימין‪ ,‬הכסיף התחתון ולא הכביף‬
‫העליון ‪ u‬בין השמשות הכסיף עליון והשוה לתחתון לילה דבדי ד׳ יהוד׳ ור׳ נחמיה‬
‫אום׳ בדי שיהלך אדס משתשקע החמה חצי מיל‪ ,‬ר׳ יוסי אומי בין השמשות כהרף‬
‫עין זה נכנם וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו‪ ,‬פי׳ משתשקע |;החמה[‪ 12‬דד׳ יהוד'‬
‫ור׳ נחמיה משמתחלת לישקע שנוטה מעט ומכירי־ העולם שרוצה ליכנם בעובי‬
‫הרקיע כשיעור ה׳ מילין ’םאס׳ עולא בפ׳ ‪ 13‬במה מדליקין ‪ 14‬הלכה כר׳ יהוד׳ לעיניין‬
‫שבת‪ ,‬ובין השמשות ‪.‬־ר׳ יהוד׳ שלשה חלקי מיל ‪ ,15‬פי׳ קודם שקיעת החמה דהיינו‬
‫מהלך ה׳ מילין דאם׳ עולא בפסחים דב יוסף‪ 16‬אמ׳ שמואל שני חלקי מיל פי׳‬
‫קודם שקיעת החמה‪ .‬והשתא אתי שפיר הא דאמ׳ רב יהוד‪ -‬אם׳ שמואל ‪ 17‬בין‬
‫השמשות דר׳ יהוד׳ לר׳ יוסי כהניס טובלים בו דהא עדיין יום גדול הוא ‪ 18‬לפי‬
‫פי׳ שפירשנו‪ .‬והשתא אתי שפיר דאב׳ בבמה מדליקין ‪ 19‬א״ל רבא לשמעיה אתון‬
‫דלא קים לכו שיעורא דרבנ׳ מכי חזיתו שמשא ארישא דאילני ‪ 20‬אתלו שרגא‪,‬‬
‫וביום המעונן דליב׳ שימשא במתא ‪ 21‬כי הזו לתרנגולא בדברא לעורכי באגםא‬
‫דחזו ‪ ,22‬דלשיעור שפירשנו רואין אנו זמן תדנגולין בקרוב אבל למפרשים שלשה‬
‫חלקי מיל קודם הראות הכוכבים חוצה מופלג זמן התרנגולין הרבה מזה השיעור‪.‬‬
‫‪:‬וכן נ״ל עיקר משתשקע החמה‪ 23‬דעולא‪ .‬ולא כדברי ר״ ת ז׳׳ ל דפי׳ דשקיעת‬

‫בני״ר‪.‬‬ ‫ינעמג■‬ ‫וביראים‬ ‫‪:‬ברצב‪.‬‬ ‫בכיי‬ ‫כ״ה‬ ‫‪.2‬‬ ‫ובאותה‪.‬‬ ‫‪ .1‬ביראים ;‬

‫כ״ה בב׳י‬ ‫‪.5‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לה‬ ‫נו׳ ‪ :‬ב>׳ ב׳׳ם‪ ,‬ע־בת‬ ‫‪• .4‬צם‬ ‫‪ .3‬ביראים ; ם־צםחהילין‪.‬‬
‫ואל תדאג בבובב‬ ‫‪ .6‬ביראים ני׳‪:‬‬ ‫וברא‪-‬ג־ונום )יק״ם •צם ע׳ ‪ (73‬ולפנינו ר ק‪ :‬ר׳ יים'‪,‬‬
‫‪ .9‬בב־י‬ ‫ולרדת ולסצול בלילה‪.‬‬ ‫‪• .8‬צם ‪:‬‬ ‫‪ .7‬לי׳ •^•ם‪.‬‬ ‫אחד •^•אתה רואה‪.‬‬
‫‪ .11‬ביראים עם ‪ :‬הבביף‬ ‫‪ .10‬ביראים ‪ :‬בב׳׳ם‪ ,‬שבת לד ב‪.‬‬ ‫פדצב‪: .‬שיםם ם‪,‬ג־״ ע״ב‪.‬‬
‫סרצב‪.‬‬ ‫בב׳׳י‬ ‫‪ . 12‬ב״ה‬ ‫רבה‪,‬‬ ‫אות‬ ‫ב״תועפות ראם״‬ ‫וע׳‬ ‫ולא התהתון‪,‬‬ ‫העליון‬
‫‪ . 13‬בפםחים‪ ,‬ונשישט ‪ :‬״דהיינו שעט קודם שקיעת החשה ולשון ששתשקע טשםע הקדמה‪ .‬םבקינן‬
‫רבה אשר רב‬ ‫‪ . 15‬שש ‪ :‬אשר‬ ‫‪ .14‬שם ‪ :‬אשר רבב׳יה אר״י■‬ ‫ובו׳״‪ ,‬וב׳ה ביראים‪.‬‬
‫‪ .16‬נשישט ‪:‬‬ ‫יהודה אשר ששואל ב׳ חלקי שיל ובו׳‪ ,‬וכבר העיר בעל תו־׳ר כי ט״ם היא‪.‬‬
‫‪ .19‬שבת לב ב‪.‬‬ ‫‪ . 18‬ביראים ‪ . :‬נראה‪.‬‬ ‫‪ .17‬שבת לה א‪.‬‬ ‫אשר רב יהודה‪.‬‬
‫■‪ .20‬שם‪ :‬אדשיששא אריש דיקלי‪ ,‬וביראיש כשו לפנינו אלא שיבשקום ‪,‬דאילני״ נאשר ״דיקלי״‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪[ .22‬לאדני[‪ ,‬ב׳יה בב״י ש‪.‬‬ ‫אבל בגם׳ שם ‪ :‬ביום שעונן שא• בשתא‪.‬‬ ‫‪ .21‬ביה ביראיש‪.‬‬
‫‪] .23‬הוא קודם שקיעת החשה[‪ ,‬ב״ה בס יראים‪.‬‬ ‫ע׳ דק״ש שבת ע׳ ‪.73‬‬
 ‫‪77‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ההמה קודמת לכשתשקע לפי פי׳ רבותי׳! שפירשו ג׳ תלקי מיל קודם הראות‬
‫הכוכבים ולא )כי( משתשקע החמה קודם לשקיעת החמה‪ .‬ולשון משחשקע החמה‬
‫הקדמ׳ ‪ ,2‬כדאמ׳ בהשוכד את הפועלים ‪ 3‬אי הכי משיפםקו עד שיפסקו □יבעי ליה׳‬
‫והא דתנן ‪ 4‬נד חנוכה מצותה משתשקע החמה בעוד יום קצת קאם׳ דכיון שהחשיך‬
‫קצת לא הוי שרגא בטיהרא ובאותו זמן מתחילין בני אדם לשוב לבתיהם דמתמיהים‬
‫כשרואים הנד בעוד חיום ויודעים שמחמת מצוד! הוא ואיכ׳ פרסומי ניסא‪ .‬ואין‬
‫לתמוה>׳‪ .‬שפי׳ שני פירושים בצאת הכוכבים‪ .‬ולהאי פי■ אתי שפיר ‪:‬דאמרינ׳ ‪ 6‬כל‬
‫תענית שלא שקעה עליו חמה וכו׳‪ ,‬הא שקעה אע״פ שאין כוכבים נראים הוי לילה‪,‬‬
‫ואשר פי׳ ‪ 7‬דצאת הכוכבים דעזרא תחילת צאתם ולא סוף צאתם דצאת הכוכבים‬
‫דומיא רעלות השחר‪ .‬ופי׳ עלות השחר כשההמה מתהלת לעלות למשול ביום דהיינו‬
‫כשנכנסת בעובי הרקיע מבפנים שמתחילת לעלות ולצאת‪ ,‬וכאשר עלות השחר מתחלה‬
‫לעלות כן צאת הכוכבים שמתהילין לצאת היינו בהכנםם בעובי הרקיע‪ ,‬ע ד כ א ן‬
‫ל ש ו ן ם פ ר י ר א י ם ‪ .‬ואני א'וי יכול לעמוד על דבריו שהרי לפי דבריו מה‬
‫מימן נותן מעלות השחר עד צאת הכוכבים‪ ,‬הלא צאת הכוכבים כפי פי׳ אינו‬
‫נד׳‪ .‬וא״ת שע״י שקיעת החמה נודע צאת הכוכבים מלמעלה‪ ,‬א׳ כ ער שאמ׳ עד‬
‫צאת הכוכבים שאינו נר׳ היה לו לומר עד שקיעת החמה שנראה‪ .‬ותו שכרב‬
‫כשחמה נכנסת מלמטה שמתחלה לעלות הכוכבים נכנסין למעלה ומתחילין י ־־רד‬
‫וכת׳ בזמן שיראה ג־ כוכבים ודאי התחילו הכוכבים ליכנם ולרדת‪ .‬א״כ ראייה ג׳‬
‫כוכבים ושקיעת החמה זמן אחד להם לפי דעתו והא )ד(קא הזיוא דיציאת ג׳‬
‫כוכבים אהד התחלת שקיעת החמה מאחר הרבה‪ .‬הנה כת׳ שמשעה שמתחלה חמה‬
‫לישקע הוי לילה וג׳ חלקי מיל קודם ימקיעת החמה בין השמשות‪ .‬ובזולת אין‬
‫זולתך ‪ s‬כתבתי לשונו דמסוף שקיעת החמה מתחיל בין השמשות‪,‬‬
‫ו ע ת ש ו מ ם ‪ ,‬ואם צריך להשכים לדרך ומניחם בלילה לא יברך אז‪,‬‬
‫דתני׳ ‪ 9‬היה משכים לצאת לדרך ומתירא שמא יאבדו מניחן כשיגיע זמנן ממשמש‬
‫בהן ומברך‪ .‬א נ ו ש ח י י ב כ ב י ר כ ת ם ‪ ,‬הבף נדגש כמו כברכת ה׳ אלהיך ‪,10‬‬
‫י ד י ק ד ם ‪ ,‬טעמו של דבר בתפילין של ראש ש׳׳ד הרי שד על כן יקדים של יד‪,‬‬
‫ר׳ י׳ ח׳ ב׳ ש׳ ם׳ נ י ח ו ח ‪ .11‬ותימה למה מניה של ראש כשאין לו של יד‪ .‬ע ת‬
‫י ע ד ם ‪ ,‬יעדם מלשון ועדית עדי דיחזקאל‪ 12‬כעיניין וכדיקדוק יטהוא לשון עדי‬
‫שאחריו שאשה לובשת תכשיטי נוי לעדי‪ .‬גם כאן פי׳ כשילבש תפארות תפילין יקדים‬
‫של יד לשל ראש ובעת שחולץ יהלרן של ראש ואחר כך של יד‪ .‬וטעם' דכתוב‬
‫ולטוטפות בין עיניך‪ ,‬פי׳ בעינן בשעה שהוא של ראיט שיהיו נקראים טוטפות‬
‫דמשמע תרי והיינו כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ‪ ,13‬כלום׳ שיחו של יד כבר‬

‫ם״ול׳צין״ ע׳‪-‬ב לי׳ ביראים‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫רב״ו‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע׳ ביראים ה‪-‬בלם ע׳ ‪ 302‬הע׳‬
‫‪ . 5‬ביראים‪ :‬״ואין להקפיד על צאת‬ ‫‪ .4‬צ׳׳ל ; דתניא‪■ ,‬בבת כא כ‪.‬‬ ‫‪ .3‬ב״יי פה ב‪.‬‬
‫הבוכבים ■ב־יב• לנו יבני פירו׳ב־ים מ!כםה עברי ימ בתלמוד בל־ב־ונם ׳ב‪-‬וה ופי׳ הלוק ובו׳״‪ ,‬ומביא‬
‫ומי הזקיק‬ ‫‪ .7‬בירא‪.‬ים ‪:‬‬ ‫‪ .6‬תענית יב א‪.‬‬ ‫ראיות לפך‪ ,‬ו‪ :‬חברנו היבמיב־ כל זה‪.‬‬
‫‪ .9‬מנחות לו א וע׳ בא״ח ה*א‪ ,‬הל׳ תפילין בי׳ יא‪.‬‬ ‫‪ .8‬לעיל ה״<‪ :‬ע׳ ‪.224‬‬ ‫הבמים לפד־ב‪.‬‬
‫ר׳ פ׳יב‪,‬‬ ‫‪ .11‬ב־עם זה מובא םתם כ״צייה לדרך״ מאמר א׳ כלל‬ ‫‪ .10‬דברים ב־״ז מ׳׳ז‪.‬‬
‫‪ . 13‬מנחות לו א‪.‬‬ ‫‪ .12:‬בג מ‪.‬‬
 ‫הבו שם‬ ‫ע רוג ת‬ ‫‪78‬‬

‫מונחים■ ומהאי טעמא גופיה כשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך של יד‪ .‬והא‬
‫דאמ׳ בהקומץ רבה ו בשלמא כשמניח מניח של יד ואחר כך של ראש משום שט‬
‫וקשדחם לאות על ידיך והדר והיו לטוטפות בין עיניך׳ משום דאכתי לא ידעינן‬
‫מעט' דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים׳ אכל אחד שלמדנו כל זמן שבין ‪:‬עיניך יהיו‬
‫שתים תדווייהו נפקי מיניה‪ .‬ו ד ש ״ י שפי׳ בפ׳ אמר להם הממונה ‪ 2‬עבודי דדעא‬
‫מטוטפתא אפודי שאסוד לאחד תפילין שבזדוע לתפילין של דאש‪ ,‬אלא יניח )תחילה(‬
‫של יד תהילה דהא בזדוע פגע בדישא ואין מעבידין על המצות‪ ,‬משגה הוא חדא דאין‬
‫שייך אין מעבידין על המצות אלא בדיהוא דפ׳ הוציאו לו ‪ 3‬דכי פגע בההיא קרן‬
‫פגע בדישא ובההוא מתחיל כי הדם כבר בידו וכי פגע בההוא קדן ‪:‬דאוי לחת בה‬
‫ואם היה עוכר לקרן אחר היה עובר על המצוה‪ .‬וכי ההיא דפ׳ אמד להם הממונה ‪4‬‬
‫דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נירות‪ .‬וכי האי גוונא בתפילין אם היה‬
‫תופש בידו תפילין של יד ושל ראש והיה מניח של ראש תחילה היה שייך אין‬
‫מעבירין על המצות‪ ,‬אבל לקחת של ‪:‬ראש ולא של יד ולהניח על של ראש אין‬
‫שייך אין מעבירין על המצות אחרי שאין של יד בידו‪ ,‬ותו ‪ 5‬מאי האי דיהיב מעט׳‬
‫דאין מעבירין על המצו׳ הא מקרא נפקא לן דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים׳‬
‫ו פ ר ״ ח ‪ 6‬עבורי דרעא אטוטפתא להעביר תפילין של יד בכיליין קודם תפילין שבראש‬
‫אסור למה כשיבא להוציאן יעלו בידו של ראש ואסור להניחם קורם של יד כדמפורש‬
‫בס״ג ‪ 7‬דפ׳ הקומץ רבה ‪ 8‬תני כשהוא מניח מניח של יד תחילה ואחר כך מניח של ראש‪,‬‬
‫מאי מעט׳ והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים‪ .‬וכן פי׳ ב ם פ ר‬
‫י ר י א י ם ‪ ,9‬אך פי׳ בספר יראים לשון עבורי דרעא׳ אקדומי׳ כלום׳ להקדים לתתם‬
‫לנרתיק תחילה כמו ויעבור את הכושי‪ .10‬אחרי שנתברר שאסור להניח של יד למטה‬
‫בכלי‪ ,‬א״כ כשמניח של ראש למטה ועליהם של יד מצוה קא עביר וצריך לברך‬
‫אקבו״ץ על הנחת תפילין ‪ .11‬והכי אית׳ בפ׳ הרואה בירושלמ׳ ‪ 12‬כשהוא מניחן‬
‫אומי על הנחת תפילין כשהוא לובשן אומר על מצות תפילין‪ .‬לשון כשהוא לובשן‬
‫מוכיח‪ ,‬כי כשהוא מניחן‪ ,‬פי׳ כשהוא חולצן ומניחן בכלי כדינם אום׳ על הנחת‬
‫תפילין‪ ,‬ו ע ל ד ב ר י ה ר א ש ו נ י ם ‪ 13‬שכתבתי דאין שייך דאין מעכירין על‬
‫המצות זכו׳‪ ,‬קשה מדתנן בתמיד ‪ 14‬שוחט מקבל את המלא ומחזיר את הדיקן‪,‬‬
‫ואומ׳ בגם׳ ‪ 15‬אבל איפב׳ לא מסייע ליה לריש לקיש דאמי אין מעבירין על‬

‫‪ . 2‬יומא לג כ ולעו׳ רע״י לפג־נו ־צונה‪ ,‬אבלי ע׳ בתוס׳ מזהות •‪ 2‬ם‬ ‫‪ . 1‬שם‪.‬‬
‫‪ .3‬יומא‬ ‫ד״ת וקשרתם •טהביאו את לשו׳ רש״י בםהברנו‪ ,‬וע׳ בתום׳ יומא שס ד״ה עבורי‪.‬‬
‫‪ .6‬בתום׳ שם ‪:‬‬ ‫‪ .5‬קושיא זו גם בתום׳ מנהות שם‪.‬‬ ‫‪ .4‬שם לג א‪.‬‬ ‫‪:.‬ה ב‪.‬‬
‫ובםה׳׳ת םי׳ רי׳ב‬ ‫וע' ערוך ערך עבר ב׳‬ ‫רבי חננאל כשם רב האי גאו;‪,‬‬ ‫מם׳ ר״ת בשם‬
‫‪ .9‬בי׳ מ׳׳ז‪ ,‬השלם‬ ‫‪ .8‬מנחות ש־ם‪.‬‬ ‫‪ ,7‬צ׳׳ל‪ :‬בםוגיא‪.‬‬ ‫‪:‬ובאו״ז ה״א סי׳ תק״‪. 5‬‬
‫קה ב‬ ‫‪ .10‬ש׳׳ב יה בג‪ ,‬עב׳׳ל ם׳ יראים‪ ,‬וע׳ גם בםמ*ג עש‪-‬ין כב‪,‬‬ ‫סי׳ שצ׳מ‪ ,‬רמ*ו אי‪-‬‬
‫בדברי הראשונים‬ ‫‪ . 11‬לםברא זו לא מצאתי רמז‬ ‫ובמואויח סי' ב״ח ובב״י •טם‪.‬‬
‫‪ .13‬ע׳ לעיל הע׳ ‪. 2‬‬ ‫ע׳ ‪ 65‬הע׳ ‪.13‬‬ ‫לעיל‬ ‫מה שהערתי‬ ‫וע׳‬ ‫היג‪,‬‬ ‫ברבות פ*מ‬ ‫‪.12‬‬
‫ש״ר לש״י‬ ‫להקרמת‬ ‫הדבר‬ ‫שם ע״ב׳ ודומה‬ ‫‪.15‬‬ ‫בד א‪.‬‬ ‫פםהים‬ ‫‪] .14‬נשהם‪.[:‬‬
‫‪-‬כפי*‬
‫‪7S‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה בו ש ם‬

‫►‪*1‬‬ ‫תמצות‪ ,‬הילכך! ה״ פ כלום׳ אי לאו קרא שמעינ׳ מדריש לקיש דאין ‪‘-‬י־‪;■,‬‬
‫המצות וה״פ מקרא ומריש לקיש שמעינן דעכורי דרעא אטוטפתא אמור‬
‫יד יקדם‪ ,‬א ז ם ר א נ י ‪ 2‬מי שטעה והקדימ של ‪:‬ראש לשל ־ד גר שעשה‬
‫עשוי וקיים מצות הינוח תפילין‪ ,‬אך מצות סדר הינוח לא קיים ואסור לחלוץ‬
‫ולהניחם כדינם ולברך עליהם‪ ,‬שמברך ברכה שאינה צריכה מתריי טעמי חרא דסדר‬
‫הנחתן אינו בציוי מפורש אך מדרשת ולטוטפות בין עירך כל זמן שבין עיניך יהיו‬
‫שתים‪ ,‬וכל כי האי גוונא אפי־ במצות אחת לא מעכב דהוי כמצוה אחרת או‬
‫כהידור מצוה כמו ולקחתם לכם לקיחה תמה ‪ 3‬ולא חסד וכיוצא בו‪ .‬כמו שפירשתי‬
‫בפיוט שש מאות‪ .4‬מה שכתבתי רסדר הנחתן אינו כציוי מפורים לית׳ מדאמ׳‬
‫בהקומץ ‪ 5‬בשלמא כשהוא מניח מניח של יד ואחר כך של ראש ‪ 6‬וקשרתם לאות‬
‫על ידכם והדר ולטוטפות בין עיניך‪ ,‬אלא כן הוא אע״פ שמדד הנהחן כציוי מפורש׳‬
‫אפי' הכי לא מעכב דהןשתי מצות שאין מעכבווז זו את זו ‪ 7‬ולא יה‪ ^5‬טפל המור‬
‫מן העיקר שאם לא היה מניח של יד היה מקיים מצות תפילין של ראש‪ ,‬ועכשיו‬
‫שהניח של יד ויהא שלא כסדר וכי גם של ראש לא קיים‪ .‬וא״ת אין ה״נ‪ ,‬דהא‬
‫במשנת חליצה דקריאה לא מעכבא לד׳ה ‪ 8‬אפי׳ הבי אמרינ׳ נ;פ׳ אילו נאמרין ‪9‬‬
‫לר׳ יהודה אם קראה בכל לשון חליצתה ‪:‬פסולה‪ ,‬י״ל כ א יש ר פ י ר ש ו ד ב ו ת י נ ו‪10‬‬
‫דר׳ יהוד׳ פליג אתנא דפי מצות חליצה וסביר׳ ליה דקריאה מעכבא ומשום הכי‬
‫אם קראה בכל לשון חליצתה פסולה‪ .‬ואם׳ ר׳ יהוד׳ לא נחלקו ר׳ אליע׳ ור׳ עקיב׳‬
‫ברבר זה דקריאה מעכבא דכי האי גוונא אמרינ׳ בפי ר׳ אליע׳ דמילה ‪ 11‬גבי‬
‫פלוגת׳ ב׳׳ש וב״ה‪ .‬ה י ל כ ך נ ק ו ט ה א י כ ל ל א ב י ד ך כ ל ש ח י מ צ ו ת‬
‫ש א י ן מ ע כ ב ו ת זו א ת זו ו יש ל הם ס ד ר א פ י ׳ ב צ י ז י מ פ ו ר ש‬
‫א ו ת ו ס ד ר לא מ ע כ ב ‪ ,‬אך שמצות הסדר לא קיים‪ .‬כגון תפילין וסדר‬
‫חליצה דחולצת ואח״כ רוקקח ותרומה ובכורים‪ ,‬דתנן בפ׳׳ג ‪ 12‬בתרומות דביכודים‬
‫קודמין לתרומה מפני שהן כיכוריט לכל ואפי׳ הכי חנן בפ״ג דתרומות‪ -13‬שאם‬
‫הקדים תרומה לביכורים מה שעשה עשוי וגבי חליצה ורקיקה תניא ‪ 14‬בין שהקדים‬
‫■ חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי וטעמ׳ וקיי׳׳ל כד׳‬
‫עקיבא ‪ 15‬דרקיקה לא מעכבא‪ .‬והח׳ ‪ 16‬מפר׳ טעמ׳ כיון דלא מעכבא ‪:‬גם פדרן לא‬
‫מעכב‪ .‬הילכך לא מיבעיא לאביי דאמ׳ כפ'ק דתמורה ‪ 17‬כל חיכי דאטר רחמנ׳ לא‬
‫תעביד אי עביר מהני וכ״ש הכא דמהני השת׳ במקום שאזהדד‪ .‬בלאו אפי׳ הכי מה‬
‫שעשה עשוי כ׳ש שאזהרה בעשה דמה שעשה עשוי ‪ 18‬אלא אפי׳ לרבא דאמ׳ לא‬
‫מהני דווק׳ באזהרת לאו‪ ,‬משום דלקי אבל באזהרת עשה דלא לקי )לא( מתני ‪19‬‬

‫‪ .2‬לא‬ ‫‪ .1‬בזה רוצה המחבר לתרץ את הקושי׳ השניה של הלמוד המפורש מהפסוק‪.‬‬
‫‪ .4‬להלן מי׳ ס״ב‪.‬‬ ‫‪ .3‬מנהות בז א‪.‬‬ ‫מצאתי בין הראשונים מישהו הדן ב שאלה זו‪.‬‬
‫‪ .8‬יבמות קד א‪.‬‬ ‫‪ . 7‬מנחות לח א‪ ,‬מד א‪.‬‬ ‫‪] . 6‬דבתיב[‪.‬‬ ‫‪ .5‬מנחות לו א‪.‬‬
‫‪ .11‬שבת קלה א‪.‬‬ ‫‪ .10‬עי בתומי שס לג א ד״ה ורבי יהודה‪.‬‬ ‫‪ .9‬מוטה ל ב א‪.‬‬
‫‪ .16‬שב קה א‪.‬‬ ‫‪ .15‬שם קד א‪.‬‬ ‫‪ . 14‬יבמות קו ב‪.‬‬ ‫‪ .13‬מ״ו‪.‬‬ ‫‪ .12‬מ״ז‪.‬‬
‫‪ . 19‬בכ׳יי מדצב‪ : .‬מודה דמהני‪.‬‬ ‫‪ .18‬מ‪.‬ב״שי ע״ב לי׳ בכיי מדצב‪.‬‬ ‫‪ .17:‬ד ב‪.‬‬
‫אביי דאמר מהני דוקא באזהרת‬ ‫אפיי‬ ‫להיפוך‬ ‫אמי‬ ‫תהפובות‬ ‫]ואיש‬ ‫נו׳‪:‬‬ ‫ושם‬
‫•לאו משום דלקי אבל באזהרת עשה דלא לקי לא מהני[‪ .‬ובצ״ל ובב*י ר‪: .‬נשמט ״ממהנ•״ ל״מהני״‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ע רו ג ת‬ ‫‪80‬‬

‫דהכי בשיק בפ״ק דתמורה אליבא דאביי אי ס״ד דלא כהני אמאי לקי‪.‬‬
‫ו ה ט ב י ן י ב י ן כ י ה ב ל ה ו א ‪ ,‬דהת׳ לאו טעט' יהיב למימ^ דמשר‬
‫הכי טחני טשו׳ דלקי אלא גלוי טילת׳ כעלט^ הוא‪ ,‬כלוט׳ הטלקות טוכיח דמהני‬
‫דאי לא כהני אמאי לקי‪ ,‬תדע דבאזהרת לאו יותר נר׳ לוט׳ דלא כהני מאזהרת‬
‫עשה‪ ,‬דתנן בפ״ג דתרומות‪ 1‬המקדים חרוטה לביכורים יצא אע״פ שהוא עבר כלא‬
‫תעשה מה שעשה עשוי‪ .‬טדקאט׳ אע״פ שמעינ׳ דיותר נר׳ לוט׳ טה שעשה עשוי אם‬
‫לא היה עובר בלא העשה‪ .‬זבפ״ק דתמורה ‪ 2‬פריך לרבא מתרומה ובכורים ופריך‬
‫התם אהדריה קרא מכל מעשרותיכם תרימו‪ ,‬ובסוך מעשר שיני ירושלמי ‪ 3‬גם נתתיו‬
‫ללוי טיכאן שאין נותנין מעשר לכהונה אטר ר׳ יונה זאת אומרת נשרף טבלו אינו‬
‫יכול להתוודות איח תנאי תנן‪ 4‬כל המצות הכתובות ‪ 5‬מעכבות ‪ ,6‬פי׳ כל המצות‬
‫שבפדשה שבהן הוי וידוי מעכבות כמו ביכורים ותרומה ומעשר שיני שאם הקדים‬
‫תרומה לביכורים‪ ,‬או מעשר לתרומה‪ ,‬או ^מעשר שיני למעשר ראשון שאז אינו‬
‫מתוודה‪ .‬וטעמ׳ דמילת׳ מפני שכתב בוידוי ככל מצות אשר צויהני ‪ 7‬הנה לא עשה‬
‫ככל המצות והכי תני א במעשר שיני בכל מצות׳ אשר צויתני ‪ 9‬הא הקדים מעשר‬
‫שיני לראש־ון אינו יכול להתוודות‪ .‬ומםיים בירושלמי דמעשר שיני ‪ 10‬רב אהיבר פפא‬
‫בעי קמי ר' זעירא אפילו הקדים תפילין של רא׳ם לשל יד א״ל אף אנא סבר כן‪.‬‬
‫פי׳ רב אהא בעא למ״ר כל המצות שכתובות מעכבות נרצה לוט׳ שאפי׳ הקרים‬
‫של ראש לשל יד נכי מעכבות‪ .‬־לשון אפי׳‪ ,‬כלומי אפי׳ תפילין שהן שתי מצות‬
‫•נואין מעכבות זו את זו םדדן מעכב‪ .‬א״ל אף אנא םבר כן‪ ,‬פי׳ אליב׳ דהנהו תנאי‬
‫רתנן כל המצות שכתובות מעכבות‪ .‬ואליבא דהנהו תנאי דתנן כל המצות שבפרשה‬
‫מעכבות סדר תפילין לא מעכב‪ ,‬רכל שהי מצות דלא מעכבי אהדדי‪ ,‬אפי׳ סדרן‬
‫בציוי מפורש‪ ,‬סדרן אינו מעכב כאשד כתבתי‪ ,‬וקיי׳׳ל בהנהו דתנו כל בצוות‬
‫שבפריסה דווק׳ מעכבות כעובדא דפ׳ מצות חליצה ‪ 11‬דקו־מה ורקקה קודם שתחלוץ‬
‫ותת׳ פריך והא בעינן כסדרן‪ ,‬כסדרן לא מעכב‪ ,‬והנה פירכא כסברת ר׳ זעירא‬
‫דידושלמי ולית הילכת׳ כוותיה אלא כדמסיק כסדרן לא מעכב‪ ,‬ורווק׳ בשתי מצות‬
‫דלא מעכבי אהדדי אבל אםיש סדר בציוי מפורש בדברים המעכבים גם מדק‬
‫מעכב כגון דקיקת יבמה לר׳ אליע׳ דמעכבא ה״נ סדרן מעכב יכן תקיעות דאש‬
‫השנה דמעכבי‪ ,‬סדרן נמי המפורש בשילהי ראש השנה ‪ 12‬נ מי מעכב׳ דהכי אמרינ׳‬
‫בפ׳׳ב דברכות ‪ 13‬ירושלמי שמע ט׳ תקיעות אפי' כל היום יצא והוא ששמען על‬
‫הסדר‪ ,‬וכן בפ׳ הקורא את המגילה ‪ u‬קראה סירוםין לא יצא‪ .‬ר א י ת י ב ע ד ך‬
‫סרג ‪ 15‬סירוסין לא יצא‪ ,‬לא פי׳ בתלמודינו‪ ,‬אבל בירושלמי ‪ 16‬פי' אהד פרא אהד‪,17‬‬
‫פי׳ אהד זולת אהד כגון *סקרא פסוק והניח פסוק וקרא יסלישי והוזר *וקורא פסוק‬
‫שיני שהנ־ח ‪ .18‬ה״ג הזאה וטבילה דמעכבי אהדדי וםדרן בציוי מפורש‪ ,‬דכת׳ ‪19‬‬

‫‪ : c r •4‬ת‪:‬ויי ה‪:‬‬ ‫‪ .8‬פ ״ה ה״ ה‪.‬‬

‫‪ .7‬דבי כז ג‪.‬‬ ‫‪] .6‬וא‪.‬ית תבריי ת‪,:‬י בל המצות •‪4‬־בכ‪.‬רשה מעכבות[‪.‬‬ ‫■בבתוייה‪.‬‬
‫‪ .10‬כ־״ה ה״ת‪ .‬וע בפ־׳מ ‪. c r‬‬ ‫‪ .9‬ם״ה‪:‬ח״ ע״ב לי' בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .8‬מ״ש פ״ה טי״א‪.‬‬
‫‪ .14‬ירו׳ מגילה פי׳ב‬ ‫‪ .13‬ה׳׳א‪.‬‬ ‫‪ .12‬לב א‪.‬‬ ‫יבסות קד! א‪.‬‬ ‫‪.11‬‬
‫‪ .17‬ר׳ ם־ייס ארי ‪:‬אי‪::‬מ בעריך‬ ‫‪ .16‬מגילה “‪•.‬כ‪.‬‬ ‫‪ .15‬ערוך‪ ,‬די ג‬
‫‪ . 19‬במדבר ב׳ ימי‪.‬‬ ‫‪ .! 8‬עב׳ל הערוך‪.‬‬ ‫הד פרה הד‪.‬‬ ‫אבל הס בירו׳ ‪:‬‬ ‫פיזרו‪,‬‬ ‫דפ‬
 ‫‪81‬‬ ‫ער וג ת ה ב ו שם‬

‫וחטאו ביום השביעי והדר ורחץ וטהר א‪.‬ומ׳ בסיפרי ‪ 1‬שאם הקדים טבילה להזאה•‬
‫לא יצא‪ ,‬דכת׳ וחטאו ביום השביעי ואחר כך ורחץ‪ .‬כתבתי רםדר הנחת תפילין לא>‬
‫בעכב ורווק׳ כשכבר הניח שתיהן אבל אם הניח של ראש תחילה ועד שלא הניח‪.‬‬
‫של יד זכר שברע עשה לא יניח של יד דמוטב שיתבטל עשה בלא טעשה פטה‬
‫שיתבטל עשה במעשה‪ .‬כר׳ יהושע רמתן ד׳ במתן א׳ ינתן בטחן א׳ כו׳ ‪ ,2‬וה ט ב י ן‪:‬‬
‫י ב י ן ד ל מ ״ ה דמיד כשהקדים של ראש עיות ושל יד הן יניח הן לא יניח לא‬
‫יתקן מה שעיות‪ .‬ו ת ו ז ר נ י ב י מאחר דקיימ׳ לן דתפילין לא מעכבי אהדדי‬
‫א״כ אם לא יניח של יד קיים מצות תפילין של ראש‪ ,‬ואם יניח של יד איגלאי־‬
‫מילת׳ למפרע דשלא כדין הניח‪.‬‬
‫ו ז א ת ב ז א ת ל א א ו ח ז ו ת ‪ ,‬לשו׳ אוחזות לשו׳ רבים‪ .‬על כן פי׳ וזאת‪:‬‬
‫בזאת לא אוחזות‪ .‬ע״ א וזאת וזאת לא אוחזות‪ ,‬פי׳ שתיהן לא אוחזות זאת בזאת‪,‬‬
‫לא מעכבות‪ ,‬דתנן בהחכלת ‪ 3‬תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו׳‪ .‬אמר רב‬
‫חםדא ‪ 4‬לא שנו אלא שיש לו אבל אין לו מעכבות‪ ,‬אט׳ לו אמרת‪ ,‬אמר להן הן ‪.5‬‬
‫אלא מאן דלית ליה תרי מצות חדא נמי מצוה לא טיעכר וכו׳‪ ,‬ומשם׳ דבין יש לו‬
‫בין אין לו אין מעכבות‪ .‬אך ה״ר ש פ ח ה ז״ל כתב שיש ב ת ו ס פ ו׳ ‪ 6‬של יד‬
‫ושל ראש מעכבות ואם אין לו אלא אחת יתן‪ ,‬ותים׳ דלא מייתי לה בהקומץ רבה ד­‬
‫ו י ״ ל ד ל א מ י ח נ י א ב י ר׳ ח י י א ור׳ א‪:‬ו ש ע י א ו ל א ם ס כ י נ ן ע ל ה‪.‬‬
‫ומי שאום׳ ‪ 8‬מכח חוספ׳ דכשאין לו אין מעכבין וכשיש לו ‪:‬מעכבין‪ ,‬יש לתמות‬
‫מאי שנא הא כי היכי דאמ׳ אאין לו מאן דלית ליה תרי מצות חרא מצוה נמי לא■‬
‫ליעביד ה״נ נימא איש לו מאן דלא עביד הרי מצות חדא מצות נמי לא ליעבד ‪9‬‬
‫והא ליכ׳ למימר ‪:‬מידי ‪:‬דהוי אאימורים דכי איתנהו מעכבי את הכוהנים מחזה ושוק‬
‫עד שיקטירום‪ ,‬וכי ליתנהו אש נטמאו או אבדו דלא מעכבי ורשאין בחזה ^ושוק;‬
‫כדאית׳ בתמיד נשחט ‪ 10‬וכדאם׳ פ' מצות חליצה ‪ 11‬ארקיקה‪ ,‬דהת׳ תרוויהו בדבר‬
‫אחד ובמצות אחת הן‪ .‬ומן הדין כי ליתנהו נמי מעכבא‪ ,‬אלא גלי קרא והיה החזה‬
‫כדאית׳ בתמיד נשחט‪ .‬והעיקר נר׳ לו׳ דלחנא דמתני׳ דהקומץ רבי אין מעכבות בין‬
‫אין לו ובין שיש לו‪ ,‬בין הניח אחת בלא שנייה דקיים מצוה אחת‪ ,‬בין לחת‬
‫אחד בלא שנייה לכתחילה‪ ,‬וה״נ לתנא דבריית׳‪ ,‬והאי דקאמ׳ בתוספת׳ של יד ושל‬
‫ראש מעכבות‪ ,‬היינו מדרבנן כעין קנם שלא יהא רגיל לבטל מצות ‪ .12‬וכעין זה‬

‫לר״א‬ ‫א־ר יהושע‬ ‫‪ .2‬זבחים פ א‪ ,‬ושם‬ ‫ע׳ ‪.167‬‬ ‫‪ ,1‬פי' קכט‪ ,‬הוצ' הורוביץ‬
‫ב י ד י ך כשלא נתת עברח על בל חגרע‬ ‫ם ע •םר‪.‬‬ ‫ועשית‬ ‫•כשנתת עברת על בל תוסיף‬
‫‪ .5‬שם ‪ :‬לא^‬ ‫‪ .4‬שם מד א‪.‬‬ ‫‪ .3‬םנחות לה א‪,‬‬ ‫ולא עשית מעשה בידך*‪.‬‬
‫‪ .6‬בכ״י סרצב‪ .‬כתוספת׳‪ ,‬סנחות פ״ו יב ‪ ,520 , 23‬וע׳ תוספת ראשונים לריש ליברטן ח׳ב ע׳ ‪. 250‬‬
‫הר•‬ ‫באו״ז זז*א סי׳ תקעה ‪ :‬״וסורי‬ ‫‪ .8‬האוסר הוא ר׳ שמחה‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ . 7‬צ״ל ‪ :‬בהתכלת‪.‬‬
‫שסהה כתב וכשיש לו שתיהן חייב בשתיהן ומעכבות זו את וו דתניא בתוספתא וכו׳ ורב חסד א‬
‫אבל שיש לו מעכבות ולא מסתבר לי ם ד ל א‬ ‫ההליף השמה זהבי הל״ל ל׳׳ש אלא שאין לו‬
‫מ י נ ה לרב היסדא אלא נראה בעיני כדפרי׳‬ ‫ולא פריך‬ ‫ד ידן‬ ‫בגם׳‬ ‫לה‬ ‫אייתי‬
‫דבין יש לו שתים ובין אין לו אחת מהם בין כך ובין בך אינם מעכבות׳׳‪ .‬ויחבן בי בעל או״ן‬
‫‪ .9‬מ״ה׳׳נ״ ע*כ לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫י קצר ‪:‬וסכם את דברי רבו בעל •ערוגת הבושם*‪.‬‬
‫‪ .10‬פסחים נם ב‪ .11 .‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 80‬הע׳ ‪ .12 . 11‬כעין זה בא׳ח היא‪ ,‬ה׳ תפילין סי' בא‪ ,‬ח׳ ב׳‬
 ‫ע ר ו ג ת ה ב ן■ ש ם‬ ‫‪80‬‬

‫דהבי פסיק בפ״ק דתמורה אליבא דאביי אי ס״ד דלא כהני אמאי לקת‬
‫ו ה פ ב י ן י ב י ן כ י ה ב ל ה ו א ‪ ,‬דהת׳ לאו טעמ׳ יהיב למים׳ דמשו׳‬
‫הבי מהני משו׳ דלקי אלא גלוי מילת׳ בעלמ' הוא‪ ,‬כלוט׳ המלקות מוכיח דמהני‬
‫דאי לא מהני אמאי לקי‪ ,‬תדע ‪,‬דבאזהרת לאו יותר נר׳ לומ׳ דלא פהגי מאזהרת‬
‫עשה‪ ,‬דתנן כפ׳׳ג דחרומוח‪ 1‬חמקרים תרומה לביכורים יצא אע״פ שהוא עבר בלא‬
‫תעשה מה ■שעשה עשוי‪ .‬מדקאמ׳ אע״פ שפעינ׳ דיותר נר׳ לוט׳ כה שעשה עשוי אם‬
‫לא היה עובר בלא תעשה‪ .‬ובפ״ק דתמורהג■ פריך לרבא מתרומה ובכורים ופריך‬
‫התם אהדריה קרא מכל מעשרותיכם תרימו‪ ,‬ובסוף מעשר שיני ירושלמי נ‪ .‬גם נתחיו‬
‫ללוי מיכאן שאין נותנין מעשר לכהונה אמר ר׳ יונה זאת אומרת נשרף טבלו אינו‬
‫יבול להתוודות אית תנאי תנן‪ 4‬כל הכעוח הכתובות‪.‬־׳‪ .‬מעכבות ‪ ,e‬פי׳ כל המצות‬
‫שבפרשה >שבהן הוי וידוי מעכבות כמו ביכורים ותרומה וכעשר שיני שאם הקדים‬
‫תרופה לביכורים‪ ,‬או מעשר לתרומה‪ ,‬או כעשר שיני למעשר ראשון שאז אינו‬
‫מתוודה‪ .‬ומעט׳ דמילת׳ מפני שכתב בוידוי ככל מצות אשר צויתני ל הנה לא עשה‬
‫בכל המצזה והכי חנן ‪ 8‬במעשר שיני בכל מצות׳ אשר צויתני ‪ 9‬הא תקדים מעשר‬
‫שיני לראשון אינו יכול להתוודות‪ .‬ומםיים בירושלמי דמעשר שיני‪ 10‬רב אתי בר פפא‬
‫בעי קמי ר׳ זעירא אפילו הקדים תפילין של ראש לשל יד א״ל אף אנא םבר כן‪.‬‬
‫פי׳ רב אחא בעא למ״ד כל המצות שכתובות מעכבות נרצה לופ׳ שאפי׳ הקדים‬
‫•של ראש ליפל יד נכי מעכבות‪ .‬ולשון אפי׳‪ ,‬כלוט׳ אפי׳ תפילין שהן שתי מצות‬
‫ש־אין מעכבות זו את זו סרק מעכב א״ל אף אנא סבר כן‪ ,‬פי׳ אליב׳ דהנהו תנאי‬
‫דתנן כל המצות שכתובות מעכבות‪ .‬ואליבא דהנהו תנאי דתנן כל המצות שבפדש׳ה‬
‫מעכבות סדר תפילין לא מעכב‪ ,‬דבל שתי מצות דלא מעכבי אהדדי‪ ,‬אפי׳ סדרן‬
‫בציוי מפורש‪ ,‬סדרן אינו מעכב באשד כתבתי‪ .‬וקי׳ ׳׳ל בהנהו דתנו כל מצוות‬
‫ש*בפרש*ה דווק׳ מעכבות כעובדא דפ׳ מצות חליצה ‪ :1‬דקדמה ורקקה קודם ש־חהלוין‬
‫והת׳ פריך והא בעינן כסדרן‪ ,‬כסדרן לא מעכב‪ ,‬והנה פירכא כסברת ר׳ זעידא‬
‫דידושלמי ולית הילכת׳ כוותיה אלא כדמסיק כסדרן לא מעכב‪ ,‬ודווק׳ בש־תי מצות‬
‫דלא מעכב' אהדדי אבל אם יש סדר בציוי מפורש• בדברים המעכבים גם סדרן‬
‫מעכב כגון רקיקת יבמה לר׳ אליע' דמעכבא ‪:‬ה״נ סדרן מעכב וכן תקיעות ראש•‬
‫הש^נה דמעכבי‪ ,‬סדרן נמי המפורש בשילהי ראש השנה ‪ 12‬נמי מעכב׳ דהכי אפריג׳‬
‫בפ׳׳ב דברכות ‪ 1:1‬ירוש^למי שמע ט׳ תקיעות אפי׳ כל היום יצא והוא ששמען על‬
‫הסדר‪ ,‬ובן בפ׳ הקורא את המגילהי‪ !.‬קראה סירוסין לא יצא‪ .‬ר א י ת י ב ע ד ך‬
‫סרג‪.‬־׳‪ 1.‬סירוםין לא יצא‪ ,‬לא פי׳ בתלמודינו‪ ,‬אבל בירושלמי ‪ 16‬פי׳ אהד פרא אחד ‪,17‬‬
‫פי׳ אחד זולת אחד כגון •שקרא פסוק והניח פסוק וקרא שלישי וחוזר *וקורא פסוק‬
‫שיני שהניח‪ .18‬ה״נ הזאה וטבילה דמעכבי אהדדי וסדרן בציוי מפורש•‪ ,‬דכה׳ ‪19‬‬

‫‪■ .5‬עס ‪:‬‬ ‫‪ ; c r .4‬תנויי ר‪:,‬י‪.‬‬ ‫‪ .:1‬פ׳׳ה ד‪.‬י׳ה‪.‬‬ ‫>•‪ .‬ה ב‪.‬‬ ‫‪ •1‬ס׳׳ו‪,‬‬
‫‪ . 7‬דב׳ כו ג‪.‬‬ ‫‪] .6‬ואיר‪ .‬תנויי תני בל המצוד‪• .‬צבנ‪-‬ר־שה מעבכיח(‪.‬‬ ‫׳נ־כתורה‪,‬‬
‫‪ .10‬פ״ה ה״ה‪ .‬וע בפי׳ש •בש‪.‬‬ ‫‪ .9‬מ״הנד‪.‬׳׳ ע״כ לי' בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ , 8‬ם״ש פ״ה טי״א‪,‬‬
‫גילה פ ׳ב‬ ‫‪ .14‬ירו׳‬ ‫?‪ .1:‬ה״א•‬ ‫‪ . 12‬לב א‪.‬‬ ‫יבמות ־ח א‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫ער־ך‬ ‫‪ ,17‬ד' ‪:‬ם־ייב אלי א‪.‬ינ‪:‬‬ ‫‪ . 16‬מגילה‬ ‫א‘ ‪.‬‬ ‫‪ •15‬עייר‪.‬‬

‫»‪ . 1‬בבדכר בי יה‪.‬‬ ‫‘‪• I‬‬ ‫‪ . 18‬עב״ד‬ ‫‪ -‬ד פרה הד‪.‬‬ ‫אבל הב בירו׳ ‪:‬‬ ‫פיזרי‪,‬‬
 ‫‪81‬‬ ‫ע ר וג ת ה ב ו ש ם‬

‫וחטאו ביום השביעי והדר ורחץ וטהר אום׳ בסיפרי ! שאם הקדים טבילה להזאה■‬
‫לא יצא‪ ,‬דכת׳ וחטאו ביום השביעי ואחד כך ורחץ‪ .‬כתבתי דסדר הנחת תפילין לא>‬
‫טעכב ורווק׳ כשכבר הניח שתיהן אבל אם הניח של ראש תחילה ועד שלא‪ :‬הניח‪.‬‬
‫של יד זכר שברע עשה לא יניח של יד דמוטב שיתבטל עשה בלא מעשה ממה‬
‫שיתבטל עשה במעשה‪ ,‬כר׳ יהושע דמחן‪:‬ד׳ במתן א׳ ינתן במתן א׳ כו׳ ‪ ,2‬ו ה מ ב י[‪,‬־‬
‫י ב י ן ד ל מ ״ ה דמיד כשהקדים של ראש עיות ושל יד הן יניח ‪ |T1‬לא יניח לא;‬
‫יתקן מה שעיות‪ .‬ו ח רז רני ב י מאחר דקיימ׳ לן התפילין לא מעכבי אהדדי'‬
‫א ״כ אם לא יניח של יד קיים מצות תפילין של ראש‪ ,‬ואם יניח של יד איגלאי•‬
‫מילת׳ למפרע דשלא כדין הניח‪.‬‬
‫ו ז א ת ב ז א ת לא א ו ח ז ו ת ‪ ,‬לשו׳ אוחזות לשו׳ רבים‪ .‬על כן פי׳‬
‫בזאת לא אוחזות‪ ,‬ע״א וזאת וזאת לא אוחזות‪ ,‬פי׳ שתיהן לא אוחזות זאת בזאת‪.‬‬
‫לא מעכבות‪ ,‬דתנן בהתכלת ‪ 3‬תפילה של יד אינה מעכבת של ראש וכו׳‪ ,‬אמר רב‬
‫חסדא ‪ 4‬לא שנו אלא שיש לו אבל אין לו מעכבות‪ ,‬אם׳ לו אמרת‪ ,‬אמר להן הן ‪.5‬‬
‫אלא מאן■ דלית ליה תרי מצות חרא נמי מצוה לא מיעבד וכר׳‪ .‬ומשם׳ דבין יש לו‬
‫בין אין לו אין מעכבות‪ .‬אך ה״ר ש מ ח ה ז״ל כתב שיש ב ת ו ם פ ו ׳ « של יד‬
‫ושל ראש מעכבות ואם אין לו אלא אחת יתך ותימ׳ דלא מייתי לה בהקומץ רבה ד­‬
‫ו י ל ד ל א מ י ח‪:‬נ י א ב י ר׳ ח י י א ור׳ א ו ש ע י א ו לא ס מ כ י נ ן ע לה‪.‬‬
‫ומי שאום׳ ‪ 8‬מכח חוםפ׳ דכשאין לו אין מעכבין וכשיש לו מעכבין‪ ,‬יש לתמוה‬
‫מאי שנא הא כי חיכי דאם׳ אאיןלו מאן דלית ליה תרי מצות חרא מצוה נמי לא■‬
‫ליעביד ה״נ נימא איש לו מאן דלא עביד הרי מצות חדא מצוה נמי לא ליעבד ‪9‬‬
‫והא ליכ׳ למימר מירי דהוי אאימורים דכי איתנהו מעכבי את הכוהנים מחזיה ושוק‬
‫עד שיקטירום‪ ,‬וכי ליתנהו אם נטמאו או אבדו דלא מעכבי ורשאין בחזה ושוק‬
‫כדאית׳ בסמיר נשחט ‪ 10‬וכדאם׳ פ' מצות חליצה וו ארקיקה‪ ,‬דהה׳ תרוויהו בדבר‬
‫אחד ובמצוה אחת הן‪ ,‬ומן הדין כי ליתנהו נמי מעכבא‪ ,‬אלא גלי קרא והיה החזה‬
‫כדאית׳ בתמיד נשחט‪ ,‬והעיקר נר׳ לו׳ רלתנא דמתני׳ דהקומץ רב׳ אין מעכבות בין‬
‫אין לו ובין שיש לו‪ ,‬בין הניח אחת בלא שנייה דקיים מצוה אחת‪ ,‬בין לתת‬
‫אהד בלא שנייה לכתחילה‪ ,‬וה״נ לתנא דבדיית׳‪ ,‬והאי דקאמ׳ בתומפת׳ של יד ושל‬
‫ראש מעכבות‪ ,‬היינו מדרבנן כעין קנם שלא יהא רגיל לבטל מצרה ‪ .12‬וכעין זה‬

‫לר״א‬ ‫איר יהושע‬ ‫‪ .2‬זבחים פ א‪ ,‬ושם‬ ‫ע׳ ז״‪.1‬‬ ‫‪ .1‬פי׳ קנט‪ ,‬הוצי הורוביץ‬
‫ב י ד י ך כשלא גתת עברת על בל תגרע‬ ‫ם עשה‬ ‫‪.‬כ שנתת עברת על בל תוסיף ו ע ש י ת‬
‫ל א‪,‬‬ ‫‪ ,5‬שם ‪:‬‬ ‫‪• .4‬שם טד א‪.‬‬ ‫‪ .3‬סנחות לה א‪.‬‬ ‫ולא עשית שעשה בידךי׳‪.‬‬
‫‪ .6‬ככ^־י מרצב‪ .‬בתיםפת׳‪ ,‬שנחות פ״ו ים ‪ ,520 , 23‬ועי תוספת ראשונים לריש ליברםן ח־ב ע׳ ‪,.250‬‬
‫הר׳‬ ‫כאו״ז ה*א סי׳ תקעח ‪ :‬״ומורי‬ ‫‪ .8‬האוסר הוא ר׳ שמחה‪ ,‬וע׳‬ ‫ד‪ .‬צ״ל‪ :‬בהתכלח‪.‬‬
‫ששהה כתב ובשיש לו •שתיהן חייב בשתיהן ומעכבות זו את וו דתניא בתוספתא וכו׳ ורב חסד א‬
‫אבל •שיש לו מעכבות ולא מסתבר לי ם ד ל א­‬ ‫ד‪.‬חע יף השמה והכי הל״ל ל״ש אלא שאין לו‬
‫מ י נ ה לרב היסדא אלא נראה בעיני כדפרי•‬ ‫פריך‬ ‫ולא‬ ‫ב ג ם ׳ ד ידן‬ ‫לה‬ ‫‪■::‬׳‪ .‬י י ת י‬
‫ך־‪.‬יין יש לו שתים ובין אין לו אחת מהם בין בך ובין בך אינם מעכבות׳‪ .‬־ויתכן כי בעל או״ו‬
‫ם״ה'נ״ ע’ ב לי׳ בכ׳׳י פרצב‪,‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫קצר ובנ‪ £,‬את דברי רבו בעל ״ערוגת הבושפיי‬
‫‪ .10‬פםחים נב• ב‪ .11 .‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 80‬ר‪.‬ע׳ ‪ .12 . 11‬בעין זה בא׳ח היא‪ ,‬ה׳ תפילין סי' כא‪ ,‬ח׳‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪82‬‬

‫רצה רב חסדא לום׳ באין לו דילט׳ אתי למיפשע כדאית׳ בהקומץ רב‪ /‬דייק׳ נמי‬
‫דתגי ואם אין לו אלא אחת יתן‪ ,‬א״כ רישא נטי דתני מעכבות היינו שלא ליתן‬
‫לכתחילה‪ ,‬אבל אם נתן אחת בלא שנייה קיים מצוה אחת‪ .‬תדע דאט׳ פ״ב‬
‫דברכות ‪ 1‬ירושלמי ר׳ יוחנן בסיחווא דהוה חזיק רישי־ הוי לביש תרוויהון בקייטא‬
‫דלא הוי חזיק רישיה לא הוי לביש אלא דאדרעיה‪ ,‬ש״ט הא דתניא בתוספת׳‬
‫דמעכבות היינו מדרבב׳ בעלם׳ כם׳ שכתבתי‪ ,‬ובמקום אונם ליכא קנם‪ ,‬והמבין‬
‫יבין‪ .‬ולעיניין ברכה אם אין לו של יד ומניה של ראש מברך להניח ואינו בברך‬
‫על מצות ‪ ,2‬ולא דמי להניח של יד ושח שמברך על של ראש להניח ועל מצות‪,‬‬
‫דהת׳ אע״ג דלא מעכבי אהדדי‪ ,‬מאחדא ‪ 3‬מצוה היא‪ ,‬מ״מ בהנחה של ראש עשה‬
‫גמר עשיית ציוי הקב״ה שהרי שתיהן מונחות‪ ,‬אבל כשאין לו של יד בהנחת של‬
‫ראש ‪ 4‬צווי הקב״ה של ראשכשכבר הניח של יד בהנחתן נמר עשיית צווי הקב״ה‬
‫על כן מברך על מצות‪ ,‬סוף דבר לא ניתקן על מצות אלאעל גמר עשיית ציוי‬
‫הקב״ה‪ ,‬אבל להניח מברך אע״פ שאינו נמר עשיית ציוי הק׳‪ ,‬ומראט׳ לא שח‬
‫מברך אחת שח מברך שתים שמעינ׳ דתפילה של ראש צריכה לברכת להניח‪,‬‬
‫ותפילה של יד אינה צריכה לברכת על מצות‪ ,‬על כן אם לא שח אינו מכדך על‬
‫של ראש להניח‪ ,‬לפי שכבר בירך ומהני׳ לשל ראש‪ ,‬אבל אם שח הסיח דעתו וחוזר‬
‫ומברך‪ .‬ואי של חד ‪ 5‬נמי צריכ׳ לשל ראש ‪ 6‬ומהני׳ של ראש לשל יר וטעם׳ רעל‬
‫■ידי שתיהן נמר עשיית ציוי הקב״ ה תינח כשלא שה דלא הסיח דעתו‪ ,‬אלא בשח‬
‫רהסיח דעתו היכי מהני׳‪ .‬י״ל כי היכי דמהניא הנחה של יד לשל ראש להיות‬
‫•גמר עשיית ציוי אע״נ דשח הבי נם׳ לעיניין ברכה דסוף םוף על ירי הנחת שתיהן‬
‫איב׳ גמר עשיית ציוי הקב״ה‪ .‬הילכך היכ׳ דנשמטה של ראש ממקום הנחתה‬
‫■למקום שאינו מקומה ומחזירה למקומה צריך לברך להניח ועל מצות‪ ,‬כי הנחה‬
‫ראשונה כבר פסקה וכאילו עתה לכתחילה מניה הוי כשה בין תפילה לתפילה‬
‫מצות‪ .‬ו ב ס פ ר ה ת ר ו מ ה ד ראיתי שאם אין לו‬ ‫שחוזר ומברך להניח וגם על‬
‫‪ . 2‬וזה נגד דעת רב‬ ‫!‪ .‬ה״ג‪.‬‬ ‫ם־‪ 2‬ום בזויי שצור‪,‬״‪.‬‬ ‫)אח •‪2‬ר‪,‬יהי( מענבי;‬ ‫?יו‬ ‫‪«.‬כ־‪2‬יש‬
‫ובן פשק‬ ‫ע׳ ‪ 60‬הע< ‪(13‬‬ ‫ובשבה״ל קצ״ב ע״א‪) ,‬ע׳ לעיל‬ ‫השבריע םי< פ ו‬ ‫עמרם גאון‪ ,‬ע״ בם״‬
‫הל׳‬ ‫מברך שתים״‪ .‬ובמרדכי‪,‬‬ ‫אלא אחת שהז‬ ‫בסש״ג עשין כ״ב‪ ,‬ק״ה ע׳ג ״וםי שאינו מניח‬
‫י״ב ע״ב( ‪,‬ו א ם יארע לאדם שלא יהיה לו רק תפילין של ראש מברך‬ ‫■קטנות‪) ,‬ד׳ וילנא‬
‫וכן ר א י ת י ש ה ו ר ה ר ’ י‬ ‫מח‬ ‫כמו‬ ‫‪-‬עליהם שתים להניח ועל מצות תפילין ו ה י י נ ו‬
‫רנ״ט פבק כי אם‬ ‫תפילין ם׳‬ ‫וב״נימוקי יומף״‪ ,‬הל‘‬ ‫ע׳ ‪,164‬‬ ‫וכ״ה בש״ט‬ ‫למעשה״‬ ‫■ה ל כ ה‬
‫יש בטואו״ה מי‘ בו‬ ‫־יש לו רק של ראש יברך על מצות ואם יש לו רק ש״י יברך להניח‪,‬‬
‫■ובב״י •שם‪ ,‬ובש״יע או״ח פי' כ״ו סע* ב'‪ ,‬אבל הרמ״א ש־ם פשק כי על של ראש• מכרך •שתים‬
‫אבל לא מצאתי מ• שיפסוק כרעת רבנו שגס מי •שיש‬ ‫‪t‬‬ ‫הע'‬ ‫ע׳‪83‬‬ ‫ועל ש״י אחת להניח וע* להלן‬
‫ויש מדבריו אלו קצ^ת סיוע לפרוש הר״ל גינצבורג‬ ‫לו רק שיר יברך להניח ולא על מצות‪,‬‬
‫לדברי הירושלמי ברבות פי ב ה ״ג )ג״ש ח״ב ע׳ ‪ 73‬ופרושים וחדומזים בירושלמי ח״א ע׳ ‪ .3 .(273‬צ״ל ‪:‬‬
‫ז־לאו חדא‪ .4 .‬בכיי מרצ‪-‬ב‪ : .‬״אין גמר עשיית ציוי הקכיה‪ ,‬דמהאי ^•עםא ש־תיקנו של יד ולא על‬
‫לבד אין גמר עש־יית צירי‪:‬דיקכ״ה‪ ,‬אבל על של ראש כש^כבר הניח ש^ל‬ ‫יד‬ ‫מצות דבהנחת ש^ל‬
‫■יד בהנחתן גמר עשיית ציוי הקכ״ה על בן מברך על מצותי• ויש בא; אריכות דברים‪ ,‬ובב״י ר‪.‬‬
‫‪ .6‬היינו‬ ‫יד‪.‬‬ ‫‪ ,5‬צ״ ל ‪:‬‬ ‫ראע ב״עבבר ובו׳״‪.‬‬ ‫יש להג יה ‪, :‬אין גמר צ־ווי הככ״ד‬
‫סי״ רי׳ג )ע״ב ע״ד( והוא כדעת רע״ג‪ ,‬ע׳ לעיל הע' ‪,2‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫לברבת על מצות‪.‬‬
‫‪83‬‬ ‫הבו שם‬ ‫ערוגת‬

‫של יד ומניח על של ראש שמברך שתיהן להניח ועל מצות‪ .‬ו ה״ ר מ ש ה בר׳‬
‫מי י מ ו ן ! כתב שמברך על מצות‪ .‬בפי לולב וערבה‪ 2‬אמרינ׳ רבנ׳ דבי רב אשי‬
‫כל אימת דמשמשי בהו מברכי׳ עליהו‪ .‬פי׳ ב ס פ ר י ר י א י ם ‪ 3.‬כשנםתלקו תפילין‬
‫של ראש ממקום שמוח של תינוק רופס והם מחזירים אותם למקומם‪ .‬ולפנימ אצל‬
‫זתופשיהם אםורים הם ואצל ושים בם שעשועיך ‪ ,4‬שאפי׳ בהיסח הדעת צריך‬
‫למשמש ולברך‪ ,‬כי המישמוש כמו הינוה‪.‬‬
‫ו ש ב ת ו ת י מ י ‪ 5‬א ו ת ו ת ‪ ,‬פ ד ״ ש כפ׳ בתרא דעירובין ‪ e‬ימים שישר׳‬
‫צריכין להעמיד על עצמן אות להכיר שמחזיקין בתורתו של הקבי׳ה יצאו שבתות‬
‫וימים שהן עצמן אות בין הקב״ה לישרא׳‪ ,‬ובחולו של מועד יש שמצריכין להניח‬
‫תפילין ויש שפוטרין‪ .‬וה״ר י ש ע י ה ד ל ‪ 7‬כתב דבהולו של מועד חייב בתפילין‪,‬‬
‫שהרי מותר בעשיית מלאכה ובכמה דברים יש חילוק בינו ובין יום טוב‪ .‬ו ל ש ו ן‬
‫ם פ ר ה ת ר ו מ ה ‪ ,8‬הנה קיי״ל דשבתות וימים טובים אינו מניח תפילין מ״מ‬
‫■בחולו של מועד מניח הוא תפילין‪ ,‬ראמ׳‪ 9‬בפ׳ ואלו מגלהיןס!‪ ,‬ת״ר כותב אדם‬
‫תפילין במועד לעצמו ולאחרים בטובה‪ 11‬דברי ר׳ מאיר ור׳ יהוד׳ אומ׳ מערים ‪12‬‬
‫ומוכר שלו וכותב תפילין )אחרים( ‪ 13‬לעצמו ור׳ יוסי אומי כותב אדם ‪ 14‬כדרכו‬
‫כדי פרנסתו‪ ,‬אלם׳ מדשרי ר׳ מאיר זר׳ יהוד׳ לכתוב כמועד לעצמו אם אינו מניחן‬
‫למה הוא כותבן לעצמו שאין זו; צורך פרנסתו‪ ,‬אמנם אין זה ראיה שהרי ר׳ מאיר‬
‫ור׳ יהוד תרווייהו‪ 15‬סברי דאפילו שבת זמן תפילין הוי דתני׳ בפ׳ בתר׳ דעירובין !(!‬
‫המוציא תפילין מכניסן זוג )את( זוג אחד האיש ואחד האשה ‪ 17‬דברי ר׳ מאיר ור׳‬
‫יהוד׳ אום׳‪ 18‬בד״א בישנות אבל בחדשות ‪,‬אסור ומוכיח התם מדקתני אשה אלם׳‬
‫תפילין לא הוי זמן גרמא אלא בין שבת בין לילה הוי זמן תפילין‪ ,‬אבל אנו דקייס׳‬
‫לן דיוס טוב ושבת לאו זמן תפילין‪ ,‬א״כ הולו של מועד נמי לאו זמן‪ .‬אבל‬
‫יש ראיה מירושלמי דפ׳ אלו מגלחין‪ ,19‬ההוא גברא ‪ 20‬דאבדו ליה תפילין‬
‫אתא לפני רב חננאל שלחה לקמיה דרבה בר בר הנה ‪ ,21‬א׳׳ל הב ליה'‬

‫נ‪ .‬הל■ תפילין פ״ד ד‪:.‬״ד וה״ה‪ ,‬ודברי בעל הגםי״י שם ״וכתב מכרך על של יד כשהיא‬
‫לבדה א׳ ועל ש״ר שהיא לבדה ב' עכ״ל וכ״ב הסט״ג שם״‪ ,‬אולם טדברי הרטב״ם פשטע כי על‬
‫ש׳י ל־‪ 2‬״ר ועל שתיהן‬ ‫שיד לבד טברך רק על מצות‪ ,‬והםט*נ‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬אינו טבחין בין‬
‫‪ .2‬סובה‬ ‫לעיל ע׳ ‪ 82‬הע׳ ‪2‬‬ ‫וע׳‬ ‫הם‪,‬‬ ‫הגט״י תמוהים‬ ‫ודברי‬ ‫•טתים*‪,‬‬ ‫‪,‬טבדך‬ ‫אטד‬
‫‪ .3‬לא טצאתי את זה ביראים ונראה בי גם ביראים השלם‪ ,‬רס־ז‬ ‫‪.‬מו א‪ ,‬וע׳ בתדיה וכל‪.‬‬
‫ע״א‪ ,‬נשטט הקטע הזה ובב‪ ,‬אגודה‪) ,‬קרקוי שע״א( דטו ע״ג‪ ,‬מביא דבר דוטה בשם הריי ‪.‬הא‬
‫אלא בשטםשטש להושיבן‬ ‫דא״ב בל שעתא טברבי‬ ‫דא‪.‬טרינן בסוכה זכו׳ לאו טשטוש גרידא‬
‫ויתבן כי דבריו לקוחים‬ ‫מנחות ל״ו ב אות ד'‪,‬‬ ‫וביב בשטטייק‪,‬‬ ‫טטקוטן״‪,‬‬ ‫בטקוטן שנותקו‬
‫וימי‪.‬‬ ‫‪ .5‬בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ ,4‬ע' להלן ע' ‪.86‬‬ ‫טקבצי התום' שהיו לפניו‪.‬‬ ‫טאחד‬
‫‪ .8‬סי׳ די״ג )דפ׳‬ ‫ד‪ .‬הל׳ תפילין בס׳ ״סם חיים״ י״ב עיג‪.‬‬ ‫‪ .6‬צו א ד״ה טי‪.‬‬
‫‪ .10‬יט א‪.‬‬ ‫‪ •9‬נשמט שם והפריד הטו״ל בין שתי פסקאות מחוברות‪.‬‬ ‫ורעזא( עיג ע״ד‪.‬‬
‫‪ .13‬נעתק‬ ‫‪ .12‬בסה׳ר‪ .‬נז׳ ‪ :‬אדם‪.‬‬ ‫‪ .11‬כ׳׳ה בב״י ובדאש־ונים‪ ,‬ע׳ דקים שם ע׳ ‪.61‬‬
‫לטעטיהו‪.‬‬ ‫‪ .15‬כםה׳׳ת ‪:‬‬ ‫‪ .14‬לי׳ לפנינו ובסהית‪.‬‬ ‫הקודמת‪.‬‬ ‫כטעות מהשורה‬
‫אוסר‪ ,‬ולי׳ ״בד״אי‪.‬‬ ‫‪ .18‬שס ‪:‬‬ ‫‪] .17‬אחד חדשות ואחד ישנות!‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪ .16‬צו‬
‫‪ .21‬שם ‪ :‬ר׳ אבא‬ ‫‪ .20‬שם ‪ :‬חד בד נש איבד תפיליו בטועדא‪.‬‬ ‫‪ . 19‬ט״ק פיג ה׳׳ו‬
 ‫הבוש ם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪84‬‬

‫דידך ! וכתוב אחרים לעצמך‪ ,‬א״ל זיל ‪ 2‬כתוב ליה מחני׳ פליגא על רב כות□‬
‫אדם תפילין לעצמו הא לאחר לא‪ ,‬פתר ליה בכותב להניח‪ ,‬ומסתמא רבה בר בר‬
‫חנה ורב סבירא להו כהילכתא דשבתוח וימים טובים לאו זמן תפילין נינהו‪ ,‬ואפי׳■■‬
‫הכי שרד לכתוב בחולו של מועד תפילין בלא צורך פרנסה‪ ,‬א״כ יניח חפיליך‬
‫בחולו של מוער‪ .3‬וה״ר א ל ע ׳ ז״ל ‪ 4‬כתב למה שין בתפילין יותר משאר אותיות‬
‫כי ש׳ ימים מניח אותם‪ ,‬כי שם״ה ימים בשנה הסר מהם נ״ב שבתות וד׳ ימים‬
‫טובים של חג המצות וב׳ ימים של עצרת וב׳ של ראש השנה וא׳ יום הכיפורים‬
‫וד׳ ימי חחג וט׳ באב ‪ ,5‬שני לתת פאר תחת אפר‪ ,6‬מכלל כשיש אפר אין פאר־‬
‫ובט׳ באב מגיחין אפר על הראש ‪ .7‬ובפורים חולצן אחר התפילה‪ ,‬פן יהיה שיכור‪,‬‬
‫הטר מהם ב׳ שבתות שכבר מנינן בנ״ב שבתות ישארו לך ש׳ ימים שחייב להניח‬
‫תפילין‪ ,‬מה שכת׳ ה ״ ר א ל ע ז ׳ ז״׳ ל הסר מהם ב׳ שבתות‪ ,‬פי׳ כשיהיה פסח־‬
‫בשבת הדי ב׳ שבתות רב׳ ימים טובים יחד‪ .‬ואנו מנינן נ׳׳ב שבתות וד׳ ימים■‬
‫טובים של חג המצות‪ ,‬על כן תחתיהם ט׳ באב ופורים‪ .‬וצדיכים אנו לוטי כי■‬
‫בכלל ימים שמניחים בהם‪ ,‬כשחל פסח בג׳ בשבת‪ ,‬שאז יום■‬ ‫פעמים פורים‬
‫הכיפורים בשבת‪ .‬וכשיהי׳ ראש ‪-‬השנה בשבת‪ ,‬אז בג׳ שבתות ג׳ ימים טובים‬
‫ומנייחין ש״א ימים‪ ,‬מ״מ פחות מש' ימים לא תמצא ומצינן שמניחין תפילין בחול‬
‫המועד שאם אין מניחין‪ ,‬היה ט׳ ימים חסר מש׳ ימים‪ .‬ו ש ב ת ו ת י מ י א ו ת ו ת ‪,‬‬
‫יש אומי הלא במילה נמי בת׳ אות כמו כן שני והיה לאות בדית ביני וביניכם ‪,8‬‬

‫‪ .3‬עכ׳׳ל שה׳ת‪ 1 ,‬ע׳‬ ‫איל רב איזול‪.‬‬ ‫‪ 2• .2‬ם ‪:‬‬ ‫‪ .1‬שם ‪ :‬חפילך‪.‬‬ ‫בר ‪:‬תן‪,‬‬
‫באו״ז סי׳ תקפ׳ט שפסק כמותו‪ ,‬ובהג׳ מיי'‪ ,‬הל׳ חב‪-‬ילין פ״ד אוח•ט׳ הביא •שגם רבינו שמשון‬
‫כתבו שיש להניח תפילין בהוש״ם‪ ,‬לעומת זאת ״כתב רבינו יהודה •ש־ר״י היה‬ ‫רבינו שמחה‬
‫א ו ס ר להניח תפילין בחוה״ם״‪ ,‬והרא״ש הית סי‘ ט׳׳ז הביא ״םם' העתים של הרב הברצלוני״‬
‫ש א ס ו ר להניח תפילין בחוש׳׳ם וכ״ה כמקורות אחרים‪ ,‬ע׳ אוצה״ג‪ ,‬ערובין‪ ,‬ע׳‬ ‫פסק גאון‬
‫אבל לא אוסרין‪ ,‬בסמ״ג‪ ,‬עש־ין‬ ‫ש פ ו ט ר י ן׳׳‪,‬‬ ‫״ ו יש‬ ‫‪ , 75‬סי׳ קצב קצג‪ ,‬ומחברנו כתב לעיל‬
‫ביב )קד ע״ג( הביא את שתי הדעות ולא הכריע‪ ,‬ובמרדכי )י״ג ע׳׳ג( הביא כשם ם״ה ״דיש‬
‫אות ב(■‬ ‫אבל בשלטי הגבורים )סי׳ רנט‬ ‫אינה מפורשת‪,‬‬ ‫להניח בלא ברכה״‪ .‬דעת הרמב״ם‬
‫בהלכות‬ ‫בהם‬ ‫שכתוב‬ ‫ישנים‬ ‫ה ר ט ב ״ ם ז י׳ ל‬ ‫ספדי‬ ‫באיזה‬ ‫״וכן מצאתי‬ ‫נאמר‬
‫הי״ג כי דעתו של הרמב״ם‬ ‫בהל׳ יויט פ־ז‬ ‫כתב‬ ‫תפילין ובחש״מ מניחן בלא ברכה״‪ .‬והכ״ט‬
‫היא •שאין טניחין תפילין בהוה״ט‪ ,‬אבל בהל' תפילין פ״ד ה״י כתב את ההיפך‪ ,‬וע״ש כי מנהג‬
‫את דברי‬ ‫ובב״י לטואויח סי' ל״א הביא‬ ‫העולם‪ ,‬שלא להניחן מקורו בספר הזוהר לשה״ש‪,‬‬
‫לא‬ ‫״ומאחר שבתלמודא דידן‬ ‫ומסיים ‪:‬‬ ‫המדרש הנעלם לשה״ש )דפ‪ .‬ברדיטשוב ע״ו ע׳יב(‬
‫נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב״י המפליג כל בך‬
‫ומובא בקצור בשם הרוקח‬ ‫‪ .4‬בם׳ חבטת הנפש )למברג תרל״ו( יז א‬ ‫באיסור הנהחם״‪.‬‬
‫‪ .5‬כיה ברוקח סי׳ שי»א‪ ,‬אבל יש‬ ‫בם׳ ״ברוך •שאמר״‪ ,‬ה׳ ע׳ג‪ ,‬וע׳ גם ש*ם ל״א ע׳ד‪.‬‬
‫ויש •שאמרו ‪,.‬נתחייב בתפילין״‪ ,‬ע' אוה״ג‪,‬‬ ‫מן הגאונים שאמרו בי בת׳ב מותר להניח תפילין‬
‫ערובין ע' ‪ , 75‬סי׳ קצג‪ ,‬קצד‪ ,‬וע׳ גם בשבהיל ע' ‪ 386‬ושם הביא אח ת^שו' הר״י •שהתיר להני ח‬
‫בת״ב והרמבים כתב רק כי מקצת חכמים נוהגין שלא להניח‪ ,‬הל׳ תעניות פ״ה היי‪ ,‬וע׳ בכ״ם‬
‫‪ . 7‬ב׳ ב ם׳ ב‪ ,‬וע' רשייי שים ד״ה פאר‪,‬‬ ‫‪ .6‬יש־עי• ס׳ א ג'‪.‬‬ ‫שם ובהג׳ מיי' שים‪.‬‬
‫‪ . 8‬ברא‪ r -‬יו יא‪.‬‬
‫‪85‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫אעפ״ב הקב״ה חייכו להניח תפילין‪ .‬ו ה כ ל ה ו א ו ה מ ב י ן י כ י ן ‪.‬‬

‫ו ת ו פ ש י ה ם א ס ו ר י ם ה ם ‪ ,2‬פי׳ תופשיהם ביד אסורין לישן שינת‬
‫קבע ומותרין שינת עראי‪ ,‬ואי מחית ‪ 3‬להו ברישא אפי׳ שינת עראי אסור דילמא‬
‫כריכיבסודרא אפי׳ הבע מותרו‪,‬אך ר ש״ י לא פי׳ כן וזה לשונו ‪5‬‬ ‫נפלי ואי‬
‫בידיהלא קבע ולא עראי שמאיפלו«‪ ,‬דמנחי ברישייהו עראי מותר‬ ‫נקיט להו‬
‫‪:‬וקבע אסור שמא יפית בהן‪ ,‬דפ‪ 1‬־ ‪ r‬סודרא עלייהו מניחם אצל מראשותיו בין קבע‬
‫בין עראי דלא ניתנה תורה למלאכי השרת‪ .‬ולפי זה אין לומ׳ בפיוט ותופשיהם‪,‬‬
‫כי תופשים ביד משמ' וביד אפילו עראי אסור ונכון לומ׳ בפיוט בראשיהם אסורים‬
‫הם‪ .‬והת׳ ‪ 7‬מפי דשינת עראי ‪ n‬כדי להלך לך אמה‪ ,‬ומדלא פליג בין ישן יושב‬
‫ובין ישן שוכב שמעינ׳ דיותר מק׳ אמה אפי׳ יושב אסור וק׳ אמה אפי׳ שוכב מותר‪,‬‬
‫הא ד פ ר ״ ש דלא ניתנה חורה למלאכי השרת‪ ,‬א״י מה היה צריך לזה הטעם‬
‫הא אמרינ׳ בשבת‪ '9‬וכתמי׳ ‪ ,10‬אמ׳ רב משרשי׳ ש״מ תפילין ‪ 11‬שפיר דמי ולא‬
‫גזרינן דילמ׳ מיגנדר ונפיל עלייהו‪ .‬אבל ]לא[ ‪ 12‬ניתנה למלאכי השרת אמרינ׳‬
‫בפי ולד חטאת ‪ 13‬אהא דאמ׳ שמואל בונין בחול ואחר כך מקדישין שאם היו מקדישין‬
‫תחילה היו מועלים דלא ניתנה תורה למלאכי השרת‪ ,14‬וצ״עבפ׳ מי שמתו ‪ ,15‬ואם ישן‬
‫בהן קבע כשיעור משנתו ממשמש בהן ומברך‪ ,‬דהכי אית׳ בפ״ב דברכות ירושלמי ‪,16‬‬
‫ר׳ זעיר׳ בשם ר־ אבא בר׳ ירמיה אוכל בהן אכילת עראי ואין אוכל בהן אכילת קבע‪ ,‬ישן‬
‫בהם שינת עראי ואין יש׳ בהן שינת קבע אי׳ תנאי תנו מברך פעם אחת ואי׳‬
‫מכרךשתי פעמים ‪ .17‬הא אכילואינון עלוויי אתמהא‪ 18‬אמ׳ ר׳ זירא‬ ‫תנאי תנו‬
‫קומי ר׳ אבא ‪ 19‬בר׳ ירמי׳ באוכל בהן אכילת ?בע ‪ .20‬א״כ ה״נ דשינ׳ קבע הוי‬
‫היםח הדעת וצריך לחזור ולברך‪ .‬ו ר א י ת י ב י ר ו ש ל מ י א ח ד באוכל בהן‬
‫אכילת עראי ‪ 21‬ולא נהירא ונר ׳ ש ה ו א ט ע ו ת ס ו פ ר ‪ .‬ולפי האמת רשינת‬
‫צ״ל ‪ :‬מנהי‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫תנופחס(‪.‬‬ ‫!לקבוע‬ ‫‪.2‬‬ ‫הייב‪.‬‬ ‫בכ׳׳י פרצב מנוקד ‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .4‬סוכה בו א‪ ,‬לפי דברי הפייט פי׳ הגפ׳ כנ״ל‪ ,‬וב״ב הרפב״ם‪ ,‬הל׳ תפילין פ״ד ‪.‬הט״ו‪ ,‬שבפניהן‬
‫•על ראשו אסור לישון בהם אף שינת עראי‪ ,‬ע׳ בכ״פ שם‪ ,‬אולם בהל׳ ט״ז בתב כי אב היו‬
‫כרובין בידו פותר אף בשינת קבע אחרי שבטודר התיר רק כעראי‪ ,‬והשיג עליו הראב׳׳ד שם‪,‬‬
‫וע' כדוגםי״י שם פה שהקשו על דברי הספ׳׳ג‪ ,‬עשין כ׳׳ב )קו א(‪ ,‬ולפי פי' רבנו לדברי הפייטן‬
‫‪ .6‬בכ׳׳י פרצב‪.‬‬ ‫‪ .5‬שים ד״ה דנקט‪ ,‬וכן פי׳ גם הריח שם‪.‬‬ ‫אין פקום לקושיא זו‪.‬‬
‫יופא‪ ,‬מט א‪.‬‬ ‫‪ .9‬צ׳ל ‪:‬‬ ‫פרצב‪.‬‬ ‫לי׳ בכ׳׳י‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪ .7‬בובה שים ע״ב‪.‬‬ ‫פידיה‪.‬‬
‫‪ .11‬שם ‪] :‬פ; הצד[‪ ,‬ובתמיד האוסר הוא רב פפא‪ ,‬ופחברנו מביא בנראה את‬ ‫‪ . 10‬בז א‪.‬‬
‫לשו׳ חגם׳ שם ולא ביומא‪ ,‬שהרי שם אין ההמשך ״ולא גזרינן דילפא ובו׳״‪ ,‬אולם ע׳ דקים‬
‫‪ .12‬כ״ה בכ״ייפרצב‪.‬‬ ‫יומא ע׳ ‪ ,197‬וע׳ בחום׳ שם ד״ה בא לו ובסה׳ת סי' רי״ג )ע׳׳ד ע״ד(‪.‬‬
‫‪ .16‬ה׳׳ג‪ .‬וע׳ אהצו״י שם ע׳ ‪. 49‬‬ ‫‪ .15‬ברכות כה ב‪.‬‬ ‫‪ .14‬שם עיב‪.‬‬ ‫‪ .13.‬פעילה יד א‪.‬‬
‫דפר מברך שיתי פעמים[‪.‬‬ ‫דפר פ״א ניחא פאן‬ ‫]סאן‬ ‫ונראה כי נשפט ‪:‬‬ ‫פעפין‪,‬‬ ‫‪ .17:‬שם ;‬
‫שתי‬ ‫•גרסו‪ :‬פן דאפר‬ ‫ובעל פ׳ם והגר״א הגיהו‬ ‫ופפרשיי הירושלמי נדחקו בפרוש הדברים‬
‫אבל ואינן עילוי ולזה פתאים התרוץ ‪,‬כאוכל בהן אכילת‬ ‫פ‪ .‬ן דאפר פ״א הא‬ ‫פעמים ניחא‬
‫פירושים וחדושים בירושלמי ה״א ע׳ ‪ ,293‬טרח לישיב את גי׳ הספרים‬ ‫והר״ל גינצבורג ‪/‬‬ ‫עראי״‬
‫המקובלת בניגוד לגי׳‬ ‫)שהיתה בנ׳ הגי׳‬ ‫ודבריו נראים דחוקים אולם לפי הגי׳ של פחברנו‬
‫מציין ב״גי׳ ירו׳ אחד״( בתרוץ הירושלמי‪ ,‬הקוש־יא מתפרשת בקלות‪.‬‬ ‫•שאותה הוא‬
‫‪ .21‬כנ׳ל‪.‬‬ ‫עראי‪.‬‬ ‫‪ .20‬שם ;‬ ‫‪ .19‬שם ‪ :‬קיימא אבא ב ס ירמיה‪.‬‬ ‫‪ .18‬לי׳ שם‬
 ‫ער ו ג ת הבושם‬ ‫‪86‬‬

‫עראי כאכילת קבע ודא כאכילת עראי‪ ,‬דאכילת עראי איפש׳ בלא היסה הדעת‪:‬‬
‫אכל בשינה עראי אי אפשר כלא היסח הדעת ‪ .1‬ועוד אי כאוכל אכילת עראי חוזר‬
‫ובכרך אמאי אוכל בהן אכילת עראי הלא גורם לברכה שאינה צריכה‪ ,‬כרו ש ­‬
‫כין תפילה לתפילה דעבירה היא כידו ‪ .2‬ו ל א ו פ י ר כ א ה י א דהת׳ איפשר‬
‫שלא ישיח עד שיניח והכא אי אפשר שלא יאכל הרי כין כך וכין כך אי אפשר‬
‫כלא ברכה‪ ,‬כתבתי דאכילת קבע ושינת קבע הוי הימה הדעת וממשמש בהן ומכרך‬
‫דמישמוש כהינוה לשם מצוה‪ ,‬דתני׳ ‪ 3‬היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא‬
‫יאבדו מניחן וכשמגיע זמנו ממשמש כהן ומברך‪ ,‬אלם׳ דאינ׳ מברך כלא מישמוש‪,‬‬
‫ת נ ה ד עת ך ו מ ח ש ב ת ך ‪ 4‬שי ם ב ם ש ע ש ו ע י ך ‪ .‬כם׳ אם בין כוכבים‬
‫שים קינך ‪ ,5‬שפי׳ תשים‪ ,‬והאומ׳ ושים‪ 0‬בו״ו ט ו ע ה ה ו א ו ה מ ב י ן י ב י ן‬
‫כי הכל דבר אחד הוא‪ .‬ע״א שום בם‪ ,‬כמו לשום בם שעשועיך שלא תסיח דעתך‬
‫מהם‪ .‬דאם׳ בפ״ק דשבת ד דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה קל וחום׳ מציין‬
‫מה ציין שאין בו אלא הזכרה אחת אמר׳ חורה והי' על מצחו תמיד שלא יסיח‬
‫דעתו מהם‪ ,‬תפילין שיש בו הזכרות הרבה על אחת כמה וכמה‪ .‬ו י ש מ ק יש י ם‪,‬‬
‫דחנ׳ במשנת אילו נאמרין ‪ 8‬כשמברכין הכהנים את העם כמדינה נושאים ידיהם‬
‫כנגד כתפיהם ובמקדש נושאים כפיהם למעלה מראשיהן הוין מכהן גדול מפני■‬
‫הציץ׳‪ ,‬האיך נושאין למעלה מדאשיהן הלא תפילין חמורין מציץ•‪ .‬וכן הקש' כ ס פ ר‬
‫י ר י א י ם ‪ ,9‬ו בה י ל כ ו ׳ ת פ י לי ן הקש ׳ סו בע״א וזה לשונו‪ ,‬אמר רכה בר־‬
‫רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק״ו מציין מה ציין שאין בו אלא‬
‫הזכרה אחת אמרה חורה והיה על מצחו תמיד תפילין שייש בהן הזכרות הרבה וכר‪.‬‬
‫אע״ג דאמ׳ בפ׳ במה אשה יוצאה ‪ 11‬שקמיעין כיון שמחופין בעור מותר להכניסן‬
‫היינו טעמ׳ דאסירי משום ש׳דיי׳ שי״ן דל״ח יו׳יד‪ ,‬אלמ^‬ ‫לבית הכסא‪ ,‬תפילין‬
‫הזכרות שבפנים מהני להו חיפוי עור‪ ,‬א״כ ליב׳ ק׳־ו דהא בתפילין נמי חדא הזכרה‬
‫היא‪ ,‬הא לא קשי' דלעיניין הכנסת בית הכסא הוא דמהני חיפוי עור‪ ,‬אבל לעינייך‬
‫דריסת דגלים דאתי׳ על ידי היסה הדעת לא מהני חיפוי עור הילכך אית׳ לק״ו‪.‬‬
‫תדע דציין המור מתפילין לעיניין דלא דמי לדרים׳ רגלים דתנן במםכ׳ תמיד ובאילך‬
‫נאמדין כמדינה נושאים כהנים ידיהם כנגד כתפיהם ובמקדש למעלה מראשיהם■‬
‫חוין מכהן גדול שאין מגביה ידיו למעלה מן הציין אכל משום תפילין ‪ 12‬שבראש‬
‫שאר כהנים לא חיישי׳ ‪ ,13‬וטעמ׳ דבמקרש למעלה מראשיהן ובמדינה כנגד כתפיהן‬
‫השכינה למעלה מן‬ ‫הדבר שהא שריית‬ ‫מקדש השכינד‪ .‬שודד‪ .‬על ידיהן ונאה‬
‫הראש‪ ,‬אבל במדינה דליכ׳ שכינה שורה אין צריך למעלה מן הראש‪ ,‬ס פ ר‬
‫י ר י א י ם‪ .‬שי ם ב ם ש ע ש ו ע י ך ‪ ,‬שחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה‬
‫שלא יסיח דעהו מהן‪ .‬אמרינן בפ׳ לולב וערבה ‪ 14‬רבנ׳ דבי רב אשי כל אימת‬
‫‪cr‬‬ ‫ובב״י‬ ‫ם״ד‬ ‫סי'‬ ‫בטואויה‬ ‫וע׳‬ ‫הט״ו‬ ‫תפילין פ׳ד‬ ‫הלכ׳‬ ‫הרסביס‬ ‫‪ . 1‬וכ״ה דעת‬
‫ב״פ‬ ‫לטחשבתך‪ .5 .‬עובדיה א ד‬ ‫‪ .4‬בכיי טרצב‪.‬‬ ‫‪ .3‬טנחות •‪ 2‬ם•‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪ ,2‬ט‪ :‬חו ת לו‬
‫כטו קיא״‪,‬‬ ‫)הוצ׳ פוזננסקי ע׳ ‪ (155‬פי' ״שים שם דבר‬ ‫אבל הר״א טנלגנצי‬ ‫הרד״ק שם‪,‬‬
‫‪ .8‬סוטה לה א‪ ,‬והביא את הטשנה שלא כלשונה‪.‬‬ ‫־‪ .‬יב א‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ .6‬כ״ה לפנינו בפיוט‪.‬‬
‫השלם סי‘ שצט‪ ,‬רמ״ז ע״א‪.‬‬ ‫‪ . 10‬סי׳ ט״ז‪,‬‬ ‫‪ .9‬סי* טו‪ ,‬השלם סי‘ רס׳ט‪ ,‬קכ״ו בי‪.‬‬
‫‪ .12‬ביראים שם ‪ :‬אבל בשאר ראשי כהנים‪.‬‬ ‫‪ .11‬שבת סב א‪ ,‬וע׳ יוטא ח׳ א׳ חד״ה וטה‪.‬‬
‫)הל׳‬ ‫‪ ,13‬עכ*ל ס‘ היראים בסי׳ שצ׳ט‪) ,‬הל‘ תפילין{ וטה שבא אח״ב ד‪.‬וא שוב טסי' רס״ט‬
‫אי‬ ‫סובה טו‬ ‫‪.14‬‬ ‫ברכת בהנים( ושם הלשון ־מקוטע ואפשר לתקנו לפי טה שהוא לפנינו‪.‬‬
 ‫‪87‬‬ ‫ע רו גת הבושם‬

‫דמשמשי בהו מברכי‪ ,‬פי׳ ר י ב ״ א ‪ 1‬מברכין לשמור חוקיו וטעם' דמילת׳ לפי‬
‫שחייב אדם למשמש בתפילין וקדיפ׳ הך מצוד‪ .‬מסילוק תפילין‪ .‬ולשון כל איבת‬
‫דמשמשי בד‪.‬ן מוכיח שאין פירושן כשהיו מניחן קודם זמנו היום זלכשהיה מגיע‬
‫זמנו היו ממשמשין ומברבין להניח תפילין‪ ,‬כדתני׳ בהקומין רבה ‪ 2‬היה משכים לצאת‬
‫לדרך ומתיירא שמא יאבדן מניחן‪ ,‬ולכשיגיע זמנו ממשמש בהן ומברך‪ ,‬ו ב ם פ ר‬
‫י ר י יא י ם ‪ ,3‬כל אימת דמשמשי בהן כשנסתלקו תפילין של ראש ממקום שמוח‬
‫של תינוק רופם והן מחזירין אותן למקומן‪ ,‬ור‪.‬וא פי׳ אימתי‪ ,‬דהא מייתי־ לה‪•1‬‬
‫אפלוגת׳ דר׳ מאיר ‪ 5‬ורבני דפליגי בתפילין דא״ר מאיר כל אימת דמנח לר‪,‬ו מברך‬
‫עלייהו ומיית׳ לה דרבג׳ דבי רב אשיי םברי כר׳ מאיר‪ ,‬והכי הילכת׳‪ .‬ו ה ת ו ם‬
‫ו ה י ו ש ר כי לשון כל אימת דמשמשי בהן אינו משמע שהיו מחזירין אותו‬
‫למקומן אלא משמ׳ שבמקומן היו ממשמשין בהן‪ .‬ולי נר׳ כל אימת דמשמשי בהן‪,‬‬
‫אפיי לא נסתלקו ממקומן אלא שהסיחו דעתן מהן שצריך לחזור ולברך‪ .‬ורבנ׳ דבי‬
‫רב אשי כל אימת דממתי דעתייד‪.‬ו היו משמשי בהן וסברכי‪ .‬כי המישמוש כאילו‬
‫מניח‪ .‬וכבר כתבתי אצל ותופשיהם אסורים הם כי בד‪.‬יםח הדעת צריך לחזור ולברך‪.6‬‬
‫פ ן ת ע ב ו ר ב ש מ ו נ ה ‪ ,‬בהתכלת ‪ ,7‬כל שאינו מניח תפילין עובר בה׳‬
‫עשה‪ .‬פ ר״ ש ‪ 8‬ד׳ פרשיות יש בהן ואכל חדא זחדא קיימ׳ כעשה ‪ 9‬דכת׳ וקשרתם‬
‫לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך‪ .‬ל״א בוהיה כי יביאך והיה לאות על ידיך‬
‫ושמרת את החוקה הזאת וכסוף הפרשה כת׳ והיה לאות ‪ !0‬הדי ג׳‪ ,‬ובפ׳ שמע וקשרתם‬
‫והיו לטוטפות וכן והיה אם שמוע תריץ הרי'ז׳‪ .‬ושמתם את דברי אלה על לבבכם״‬
‫ואמרינ׳ בהקומין דבתפילין קא מיירי שתהא שימה כנגד הלב‪ ,‬הרי ח׳‪ .‬ע ׳׳ כ פ ר״ש‪,‬‬
‫ו^׳פי׳ שיני תימ־ דלר' עקיב' דהילכת׳ כוותיה מחבירו קרא ושמרת את החוקה לאו‬
‫אתפילין קאי דהכי אמרינ׳ בריש המוציא תפילין ‪ n‬דלר׳ עקיב׳ לא נאמר חוקה זז‬
‫אלא אפסח בלבד‪ ,‬ואפי׳ למ״ד דאתפילין נאמ׳ איב׳ למ׳׳ד בהקומץ רבה ‪ 12‬השמר‬
‫דעשת נמי לאו‪ ,‬ותו אפילו אתפילין נאם׳ לא לעשה כי אם לימים ולא לילות‬
‫כדאית׳ בריש המוציא תפילין‪ .13‬וכן ושמתם את דברי אלה‪ .‬על לבבכם לא לעשה‬
‫אחא רק שתהא שימה כננד הלב‪ .14‬ותו תימ׳ דלפי׳ שיני אם הניח של ראש ולא■‬
‫הניח של ]יד[‪ 1.1‬עובר בה׳ או בו׳ ושמרת את החוקה קאי אחרווייהו ועל של‬
‫ראש אינו עובר רק ג׳‪ ,‬וזהו תימ׳ כי של ראש אין עושין אותה של יד‪ ,‬דאמ׳‬
‫בהקומין ‪ !6‬תפילה של ראש אין עושין אותה של יד‪ ,‬לפי שאין מורידין מקדושה‬
‫חמורד‪ .‬לקדושה קלה‪ ,‬פי׳ ‪ 17‬בשל ראש רובו של שדי‪ ,‬שי'ן בצידי הבתים‪ ,,‬וד׳‪-‬‬
‫בקישרי רצועה של ראש ויו׳׳ד לבדו ברצועה של יד‪ .‬ו ב ס פ ר י ר י א י ם‪18‬‬
‫מפני שבה גמר מצוה על כן מברכין עליה על מצות‪ .‬ופי׳ ראשון עיקר כי בפרשת‬
‫והיה כי יביאך ד׳ עשה והיה לאות על ידיך ולזכרון בין עיניך ובסוף הפרמה והיה‬
‫לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך‪ .‬וכן בפרשת וד‪.‬י־ אם שסוע‪ .‬והמניה של יד‬
‫ולא של ראש או להפך עובר בד׳ עשה‪.‬‬
‫‪ . 4‬סובה‬ ‫‪ .3‬ע׳ לעיל ע' ‪ 86‬הע׳ ‪.8‬‬ ‫‪ .2‬שנתות לי א‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע׳ תום׳ שם ד״ה דכל‪.‬‬
‫‪ .8‬ד״ה‬ ‫‪ .7‬שנתות שד א‪.‬‬ ‫‪ .6‬ע׳ לעיל ע׳ ‪.8.1‬‬ ‫‪ .5‬שש ; רבי‪ ,‬אבל ע׳ דק״ם שם ע׳ ‪.142‬‬
‫‪ ,11‬ערובין‬ ‫‪ .10‬ש״וששרת׳׳ ע׳ ב לי׳ בב״י שרצב‪.‬‬ ‫שם ‪ :‬תרי עשה‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫בששונה‪.‬‬
‫‪ .15‬כ״ה‬ ‫‪ .14‬שנתות לז ב‪,‬‬ ‫‪ .13‬ערובין שם‪.‬‬ ‫‪ ,12‬שנתות לו ב‪.‬‬ ‫צי א‪.‬‬
‫השלם ע׳ ‪ , 430‬וע׳ לעיל ע׳ ‪.82‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫‪ .17‬רש׳י שם‪.‬‬ ‫‪ .16‬שנתות לד ב‪.‬‬ ‫בכ*י םרצב‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫־‪88‬‬

‫צ ר ל מ ג ן ל ך ל מ ג ן י ה י ו כ מ ו כ נ פ י י ו נ ה ‪*2 ,‬׳ הזהי בהן להיות‬

‫גופך נקי ותהי ראוי לנס כאלישע בעל כנפים‪ ,‬ויהיה לך הק׳ למגן‪ .‬למגן בידך את הצר‪,‬‬
‫בריש במה טומנין ‪ 1‬ובריש ר׳ אליע־ דמילה ‪ ,2‬יהיו כמו כנפי יונה לפי שישר׳ נמשלו ליונה‬
‫שנ׳כנפי יונה נחפה‪ .‬בכסף ‪ ,3‬בר׳ רב׳‪ 1‬מי יתן לי אבר כיונה‪,‬־ ר׳ עזרי׳ בשם ר׳ יורן בר׳‬
‫מימון לפי שכל העופות בשעה שהן יגיעין נחין על גבי סלע או על גבי אילן ונתפםין;<‬
‫אבל יונה בשעה שהיא יגעה נסמכת‪ 7‬באחת מאגפיה וקופצת באחר והיא ניצולת ‪.8‬‬
‫ומור• אך ב ל ב ר ו א ך ‪ ,‬הוא שנ׳ ־ראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך‪.9‬‬
‫ותני׳ ר׳ אליע׳ הגדול אומר אילו תפילין שבראש‪ .10‬וטעמו של דבר כי בזה הפסוק‬
‫רמוז שי״ן של תפילין ‪ .11‬וא״ת ב״ש של שין מלא בגימ׳ פעמים שם בן ד אותיות‬
‫חסר א׳ על כן נאמ׳ שם ה׳ נקרא עליך ‪ ,12‬ירושלמ׳ בפ׳ אין עומדין ‪ 13‬ר׳ אבוהו‬
‫■על קומי מלכות׳ נפק ‪ ,14‬הפיך קדליה ‪ 15‬אתון בע‪ 1‬למיקט ליה ‪ ,16‬חמון זיקוקין‬
‫דנור נפקין מן קדליה ‪ 17‬לקיים מה שני וראו כל עמי הארץ‪ .‬תני׳ ר׳ שמעון בן יוהי‬
‫וראו‪ 18‬כל אפי׳ ר׳ רוחות אפי׳ שידים״!‪ .‬כתב ה ״ ר א ל ע' ז ״ ל בקשר של‬
‫תפילי׳ של ראש ‪ 20‬ד׳ כמו פ' ‪ 21‬הדי ]שם’ |‪ 22‬עם ש־ שבבתים‪ .‬בשם אל שדי אל‬
‫אמונה שם זה משמש לשמור מן השירים ומן שודדים‪ ,‬ב ס פ ר ה כ ב ו ד ‪.23‬‬
‫הר' א לע ׳ ד ל כתב כי שדי לרעה ולטובה‪ ,‬כמו ושדי הבהילני‪ ,24‬ושדי המר לי‪25‬‬

‫‪ .4‬״?‘״צ אות ח‪,‬‬ ‫‪ .3‬תד‪.‬ל׳ סח יד‪.‬‬ ‫‪ 2• .2‬ם קל א‪.‬‬ ‫‪ . 1‬שכת צט א‪.‬‬

‫קופצת‬ ‫‪ .7‬שט ‪:‬‬ ‫‪ .6‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .5‬תהל׳ נה ז‪,‬‬ ‫הוצ׳ תיאידור‪-‬אלבק ע׳ ‪.371‬‬
‫‪ .8‬לי• שם‪ ,‬וע׳ כח״נ ובהע׳ וכתוש׳ שכת םט א דיה כנפיה‪.‬‬ ‫כאהד טאגפיה ופורחת כאהד‪.‬‬
‫‪ .9‬דכרים כח י ׳ ומיפיה דקרא ויראו מטך‪ .10 .‬מנחות לה ב‪ .11 .‬ר״ת הפסוק הנ״ל הם שי״;‪ ,‬וע׳‬
‫בכעה״כי לדכרים כח י‪ ,‬אכודרהם)ורשא חרל״ח( ט״‪ 1‬א׳‪ ,‬כרוך שאמר ה׳ ע״ג ול״א ע״ג‪ ,‬וע׳ לעיל ע׳ ‪42‬‬
‫‪ . 12‬א״ת כיש של שי״ן‬ ‫בכ״י סרצב‪ .‬ננ פל כל הקטע ‪.‬כי שם וכו׳ ותניא וכו׳ ש׳כראשו‪.‬״‬
‫‪ .13‬ברכות פ״ה ה״א ושם ‪ :‬ר' אכון‪,‬‬ ‫הוא כ׳מ׳ט כגים! נ*א ופעטים שם ה׳ו׳י׳ה הוא נ*כ‪.‬‬
‫‪ -17‬ש־ב ‪:‬‬ ‫‪ .16‬שם ‪ :‬כעיון סיקכ‪-‬לוניה‪.‬‬ ‫• ‪ .15‬׳‪ 2‬ם ‪ :‬קדל‪.‬‬ ‫‪ . 14‬שם ‪ :‬כי נפיק‪.‬‬
‫‪] •18‬וכו׳[‪.‬‬ ‫גיצכורג ע׳ ‪, 17‬‬ ‫לרי׳ל‬ ‫שרידי הירושלמי‬ ‫לי׳ בכ״י‪ ,‬ע׳‬ ‫]שכקיה[‪ ,‬אכל‬
‫‪ . 21‬כסה״ת סי׳ ריא‪ ,‬ע׳‪-‬א ע׳׳כ‬ ‫‪ .20‬ם״בקשר׳׳ ע״כ לי׳ ככ״י מרצכ‪.‬‬ ‫‪ .10‬עכ״ל הירו'‪.‬‬
‫אלא לשון קשר‬ ‫אינו מזכיר לשון דלי׳׳ת‬ ‫״דלא מצינו קדושה על אות דלי״ת‪ ,‬וגם התלמוד‬
‫ו כו ״‪ ,‬וב'כ רבנו שמחה‪ ,‬ע׳ או״ו מי׳ חקפ״ו‪ ,‬וכ״ה בתום׳ מנחות לו ב ר״ה אלו )כסמ״ג ק״ה‬
‫‪,‬ואע״ם ש׳פרשנו דקשיר‬ ‫ובעל או‪-‬׳ן שם ממיים‬ ‫מי׳ י״כ כש־כ ר״י(‬ ‫ב׳ וברא׳ש‪ ,‬הלי תפילין‬
‫אעפ״ב אין לשנית מקשר וה שיאם שינה פסול דהכי גמור הלמ׳ם״‪.‬‬ ‫■שכרצועות אין זה דל״ח‬
‫והרב ר׳ אלחנן כתב ליישב דכרי רש״י ״וכה שלא הזכירו נראה דודאי הוי ככלל קשר של‬
‫תפילין מכ״מ לא היזכר בתלמוד דאחרי דשרי להתירו כשירצה היה גנאי להזכירו באותיות של‬
‫)מרדכי‪,‬‬ ‫הרב ר׳ אלחנף‪.‬‬ ‫ויו׳׳ד הלמ׳׳ם והמחמיר תע״ב‪,‬‬ ‫שים וכו׳ והלבך אפשר שיאף דל׳׳ת‬
‫‪.‬ואמר אביי ד׳ של תפילין‬ ‫נאמר אמנם כמפורש‬ ‫כשבת ם״ב א׳‬ ‫■הל׳ תפילין‪ ,‬י״א ע״ב(‪,‬‬
‫ולי‪-‬‬ ‫*שהראשונים ל׳׳ג דברים אלה‬ ‫ע׳ ‪128‬‬ ‫‪,‬הלמ״ם וכו״׳‪ ,‬אבל ר׳ שים בתוד״ה שייץ ובדק״ם‬
‫תפילין‬ ‫בב״י‪ ,‬וע׳ בעיטור ת*ב כ״ה ע׳ג ״ש*ם דליתא בנוסחאי והכי ממתבר דקשר של‬
‫רמז לקשר תפילין‬ ‫אולם לא מצאתי ברברי הרא־שונים‬ ‫מילת א״‪,‬‬ ‫תלי א‬ ‫כםנו‪.‬גא‬
‫וכצ״ל‪.‬‬ ‫בכיי מרצב‪.‬‬ ‫כ״ה‬ ‫‪.22‬‬ ‫הזכירו לעיל ע׳ ‪.44‬‬ ‫ואף המחבר לא‬ ‫בצורת מים‬
‫‪ .25‬צ״ל ‪ :‬נפשי׳‬ ‫‪ .24‬איוב בג טז‪.‬‬ ‫‪ .23.‬המלים ם‪,‬בשם אל עולם״ הם מ״ם׳ הכבוד'‪.‬‬
 ‫‪89‬‬ ‫ער ו ג ת ה ב ושם‬

‫׳כשד משדי יבא דישעיה ‪ ,1‬כי היצי שדי עטדי ‪ .2‬ולטובה‪ .‬אני אל שדי פרה ורבה‪.3‬‬
‫ושדי כלום׳ שדי ‪ ,4‬יכולת שלו להרע ולהטיב‪ .‬הנה דעת הפייט כי ודאו כל עמי‬
‫הארץ כי שם דר נקרא עליך׳ על כן נרא׳ כאשר פי׳ ה״ד א ל ע ׳ ד ל כי שין מלא‬
‫א״ת ב״ש שלו גימ' פעמים שם בן ד׳ אותיות הסר אי‪ .‬ואין להקפיד כאשר כתבתי‬
‫‪.‬בפיוט שתי פעמים ‪ .5‬וב׳ שיני״ן משני צידי תפילין בימין ושמאל הם ד׳ שמות‬
‫שהקב״ ה ישמורך מסביב שלא תטה אשוריך‪ ,‬זהו שנ׳ כי ימין ושמאל תפרוצי ‪.6‬‬
‫זז׳ על ימינך ועל שמאלך‪ .‬ע״א ש׳ בגיט׳ מצפ״ץ ומצפ״ץ כא״ת ב״ש י״ה״ו״ה״ ‪7‬‬
‫ולכך ש׳ בשדי‪ .‬ולפי זה מה שעשה הפייט כשם שדי יפה עשה‪ ,‬כי בשדי רמוז‬
‫ישם ה׳‪.‬‬
‫ו א ם ע י נ ך על ע ו ג ך ‪ ,‬לשון עינוי‪ .‬ופי׳ אף עינך על עונך ב ר י ת ו‬
‫ל ך נ א מ נ ה ‪ .8‬ע״א אם עינך‪ ,‬ופי׳ אם עין לבך על עונך לשוב ממנה לך‬
‫נאמנה בריתו‪ .‬נאמרה ראייה בלב‪ ,‬שב׳ ולבי ראה הדבה חכמה ודעת ‪ •9‬ו ה א ה ב ה‬
‫כ ט ל נ ד ב ה ‪ ,‬ב■_ ‪ v‬ה מ ק ר א לא נמצא נדבה בטל‪ ,‬אך גשם נדבות תניף‬
‫■אלהים‪ ,10‬והוא לשון רצון‪ .‬כ ר א ש ו נ ה כ אח ד ו ג ה ‪ ,‬בכל המקדא בזה העיניין‬
‫פי׳ אחרון כראשון וראשון כאהרון‪ ,‬במ׳ כי כמוך כפרעה ‪ ,11‬פי׳ פרעה כמוך ואתה‬
‫כפרעה‪ .‬וכן כעם ככהן ‪ ,12‬כמוני כמוך כעמי כעסך ‪ .13‬גם דעת הפייט אחרונה‬
‫כראשונה וראשונה כאחרונה‪ ,‬כלום׳ שתיהן שוות‪ .‬ויש לתמוה הלא אהבה אחרונה‬
‫גדולה מראשונה‪ ,‬דכת' בירמיה‪ 14‬הנה ימים באים נאום ה׳ וכרתי את בית ישראל‬
‫ואת בית יהוד׳ ברית חדשה )ו(לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי‬
‫בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם‬
‫ה׳ כי זאת הברית אשר אברות את בית ישר׳ אחדי הימים ההמה נאם ה׳ )ו(נתתי‬
‫את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה וגו׳‪ .‬ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש‬
‫את אחיו לאמר דעו את ה׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ה׳ כי‬
‫אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד‪ .‬וביואל ‪ 15‬כת׳ והיה אחרי כן אשפוך את‬
‫רוחי על כל בשר ונבאו )אח( בניכם ובנותיכם ‪ .16‬וגם על העבדים וגם על‬
‫■השפחות אשפוך רוחי ‪,17‬‬

‫ל״ג־ שני זיתים נכרתים ‪ .18‬פי׳ שני זיתים‪ ,‬אשר היו בגן נעול‬ ‫■‬
‫ותחתיהם מנורת זהב וגולה על ראשה‪ ,‬ושבעה נידותיה‪ .19‬ושבעה שבעה מוצקות‬
‫■לנרות אשד על ראשה ‪ .20‬עוד יצהירו ‪ ,‬יעשו יצהר‪ ,‬כלום׳ עתיד שיבנה בית המקדש‬
‫ותהיה מנורת זהב ושנים זיתים עליה כבתחילה יצהירו‪ .‬כמו בין שורותם יצהירו ‪ .21‬פ י ׳ ר׳‬

‫‪ .4‬שדי‪.‬‬ ‫ברא׳ יז א‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪ .2‬איוב ו ד‪.‬‬ ‫יג י‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫שם בז‬
‫‪ .7‬ם׳ רויאל הגדול )דפ‪ .‬אם״‪.‬־( ח׳ א׳‪ ‘,‬וע׳ לעיל‬ ‫‪ .6‬ישעי׳ נד ג‪.‬‬ ‫‪ .5‬לעיל ע׳ ‪30‬‬
‫קהלת א טז‪,‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫לשון הפיוט‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫שאמר ליא ע״ג‪.‬‬ ‫וברוך‬ ‫ע' ‪ 42‬העי ‪3‬‬
‫סד יט‪ .‬וע׳ בפי׳ הראב״ע שם ‪ .12‬הו׳טע ד ט‪ .13 .‬מ״א בב ד•‬ ‫סח‪ .11 .‬ברא'‬ ‫תהלים‬ ‫‪.10‬‬
‫‪ .17‬צ״ל ‪ :‬וגם על העבדים ועל‬ ‫‪ . 10‬ןוגו־|‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪ .15‬ג‬ ‫‪ .14‬לא לא — ד‪.‬‬
‫‪ . 18‬מאורה לשבת הנובה וחתיס בראשה שלמה‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫השפחות בימים ההמה איטפוף את ריחי‪.‬‬
‫‪ . 21‬איוב בד יא‪.‬‬ ‫‪ .20‬ובדיה ה ב‪.‬‬ ‫‪ .19‬בב״י מרצב‪] .‬עליד[•‬ ‫ה״ג ‪.1960‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪90‬‬

‫ש ל מ ה פ י ר ח ו ן ‪ 1‬יצהירו יעשו יצהר‪ .‬ל ר א ש ק ה ת י ‪ 2‬לראש כהנים משפחת‬

‫קהת בי אהרן בן בנו‪ .‬ואפרתי ‪ ,a‬לראש בית בית ‪ 4‬דוד‪ ,‬שג׳ בדוד בן איש אפרתי‬
‫הזהר‪ .‬ותרגום דמן אפרת ‪ .6‬כלומ׳ ]נולד|ד באפרתה‪ ,‬שהיא בית לחם יהודה‪ .‬וי׳‬
‫קהתי ואפרתי ליחס‪ .‬ובראש ויקרא רבה ‪ 8‬דרי׳ הבן יקיר לי אפרים ‪ ,9‬א״ר פינחם‬
‫עטרה זו נתעטר אפרים מיעקב בשעה שנפטר לבית עולמו ‪ 10‬אמ' לו אפרים ראש‬
‫השבט וראש הישיבה יפה ומעולה שבבניי יהא נקרא על שמך בן תוהו בן צוף‬
‫אפרתי ‪ 11‬וירבעם בן נבט אפרתי ‪ .12‬וישם את א׳פ׳ר׳י׳ם׳ ל׳פ׳נ׳י׳ס! בגימ׳ ר׳א׳ש׳‪.14‬‬
‫ו ר ב י נ ׳ ק ל ו נ י מ ו ם י‪ !,‬כתב בכל אפרים לפני מנשה בשופטים בדגלים ובמלכים[‬
‫ובקרבנות‪ .‬בשופטים יהושע מאפרים ואחריו גדעון ממנשה‪ ,‬בדגלים דגל מחנה‬
‫אפרים ואחריו מטה מנשה ‪ ,16‬במלכים ירבעם בן נבט מאפרים ואחריו יהוא בן‬
‫נמשי ממנשה‪ .‬ובקרבנות ביום השביעי נשיא לבני אפרים‪ 17‬וביום השמיני נשיא‬
‫לבני מנשה‪ .18‬מררש אחר ‪ 19‬ודור בן איש אפרתי הלא דוד משבט יהודה היה‬
‫אלא מהו אפרתי פליטיני גדול הדוד‪ .20‬ו כ ן ב מ ד ר ש ר ו ת ‪ 21‬ויקה לו כלב‬
‫את אפרת‪ .‬למה קורא למרים אפרת‪ ,‬שהית׳‪ 22‬בת גדולי הדור פליטנית בת‬
‫מלכים‪ ,‬בן תוהו בן צוף אפרתי‪ ,‬מחלון וכיליון אפרתים ‪ -23‬וכל נשיא וגדול‬
‫שעומד בישר׳ נקרא ‪ 24‬אפרתי וכן ירבעם בן נבט אפרתי‪ .‬ובפ״ק דסוטה ‪25‬‬
‫דוד נמי ממרים קא אתי‪ ,‬דכת׳ ותמת עזובה ויקה לו כלב את אפרת ותלד לו‬
‫את חור ‪ 26‬וכת׳ ודוד בן ישי אפרתי היה ‪.27‬‬
‫ש תי ע ט ר ו ת ‪ ,‬המפרש עטרת כהן גדול היא מצנפת‪ ,‬משום דכת׳‬
‫בישעי׳‪ 28‬הסר המצנפת והרם העטרה ואמ׳ בפ״ק דגיטין‪ 29‬כזמן שהמצנפת בראש‬
‫כהן גרול וכו׳‪ ,‬טועה הוא‪ ,‬כי עשה ‪ .30‬ומצנפת מעולפת בראש אהרן תשימנה‪ .‬אך‬

‫‪ .1‬םחברת הערוך‪ ,‬ערך צ־הר‪ ,‬נו א ״עו־צין גפנים‪ :‬וזית •צורות ־‪2‬ור‪.‬־ת ושסלאין יקכיהם׳׳'‬
‫‪ .4‬לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪• .3‬צם ‪ :‬ואפרתי״‪.‬‬ ‫וב״ה בםת״נ‪.‬‬ ‫קהחים‪,‬‬ ‫בפיו^• ‪:‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ .8‬פ״ב‬ ‫‪ .7‬כ«ה בכ״י שרצב‪.‬‬ ‫אפרתי‪.‬‬ ‫רק‪:‬‬ ‫‪ .6‬בתרג' לפנינו‬ ‫‪• , 5‬צ״א יז יב‪.‬‬
‫!‪• . 1‬צ״א א׳ א׳‪ ,‬ובוי״ר •צם‬ ‫ביי״ר ‪ :‬לעולמו‪,‬‬ ‫‪, 10‬‬ ‫‪ . 9‬ירמי׳ לא יט‪.‬‬ ‫אות ג׳‪.‬‬
‫מ״ א יא כו‪ ,‬ופסוק זה אינו מובא בוי״ר שם‪ ,‬אולם‬ ‫‪.12‬‬ ‫נו׳ ‪ :‬ודור בן איש אפרתי וכוי‪.‬‬
‫שני הפסוקים מובאים בדו״ר פ״ב אות ה׳ ובילק״־צ שיא רמז ע״ז‪ ,‬הפסוק על •ציסואל ראיה —‬
‫וע׳ ביפ׳׳ח‬ ‫ירבעם — לראש השבט ועל דוד — למעולה ויכ‪-‬ה שבבנים‪,‬‬ ‫על‬ ‫לראש הישיבה‪,‬‬
‫״עשה אפרים רא^‪!£‬ון‬ ‫ויחי אות ו׳‬ ‫‪ .11‬ע׳ תנח׳‬ ‫‪ . 13‬בראי מח ב‪.‬‬ ‫לוי׳׳ר •‪!£‬ם‪.‬‬
‫ושם מנו עוד‬ ‫‪ . 15‬דבריו מבוםסים על ב״ר פצ״ג אות ה‪ ,‬הוצי אלבק ע׳ ‪1248‬‬ ‫למנשה״‪.‬‬
‫ובמקום ״בדגלים״ הוא מונה שם‬ ‫בנחלה‪.‬‬ ‫אלבק שם(‪,‬‬ ‫דומים אחרים‪ ,‬ביוחסין )ע׳ בהע׳‬
‫״בנשיאים'‪ ,‬אולם כפמ׳׳ר פי״ג )יב ב( מונה רק ד׳ קידומים כלפנינו‪ .‬ויחכן כי דברי ר׳ קלונימום‬
‫‪ . 18‬שם נד‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם ז מח‪.‬‬ ‫יח— כ‪,‬‬ ‫כמדב׳ ב׳‬ ‫‪.16‬‬ ‫לקוחים מפי׳ לב׳יר‪.‬‬
‫אות ו' מובא רק‬ ‫‪ .19‬הבונה כני לפדר׳׳א פמיה ד׳ בוי״ר פ״ב אות; ג׳ ובמדרש שמואל פ״א‬
‫בן‬ ‫‪ .20‬בפדריא ‪ :‬בן פלטיני‬ ‫״ריב״ל אמר פליאטיני״‪ ,‬ע׳ בדד״ל •צם אות יב )ק״ו ב׳(‪.‬‬
‫‪ .21‬אי‪ :‬זה לא ברו״ר ולא ברות זוטא והוא בני ג״ב מפדר׳א שם‪.‬‬ ‫שלבים מגדולי הדור‪.‬‬
‫מ״בן״ ע״ב לי■ בפדר׳׳א שם‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫מגדולי הדור‪.‬‬ ‫מלבים‬ ‫בת‬ ‫פלטינו‬ ‫שם‪:‬‬ ‫‪.22‬‬
‫‪ .27‬ש״א‬ ‫‪ .26‬דה״א ב יט‪.‬‬ ‫‪ .25‬יא ב‪.‬‬ ‫וב״ה בפדר״א‪.‬‬ ‫בב׳י מרצב ]שמו[‬ ‫‪.24‬‬
‫‪ .30‬הפיטן להלן‪.‬‬ ‫‪ . 29‬ז א‪.‬‬ ‫‪ .•28‬צ״ל ‪ :‬יחזקאל בא לא‪.‬‬ ‫יז יב‪.‬‬
 ‫‪91‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫פי׳ עטרת בהן גדול הוא ציין‪ ,‬שנקרא נזר הזהב!‪ .‬מ ו ל ‪ 2‬מ נ ו ר ה ה ט ה ו ר ה‬
‫כ מ ו ני ר ו ת י ז ה י ר ו ‪ .‬פי׳ כמי נירות אשר יזהירו כן יזהיר זוהר השכינה‬
‫בבית המקדש‪ .‬פ״א כמו נירות אשר הזהירו עוד יזהירו‪ .‬ע״א במו נירות בבית‪,‬‬
‫ופירושו בנירות כמו במו פי אתחנן לו ‪ 3‬אניעהעלימו במו ראשי ‪ ,4‬כהידוש מתבן‬
‫במו מדמנה דישעי׳‪ ,5‬חציו שרפתי במו אש ‪ ,6‬כי תלך במו אש לא תכוה דישעי׳ ד‪.‬‬
‫ה ן ב מ ה נ ה ‪ ,‬פי׳ על כן במחנה שכינה בבית המקדש א ל מ ו ל פ נ י ה מ נ ו ר ה‬
‫י א י ר ו שבעת הנרות‪ ,‬פי׳ רבותינו ‪ 8‬אל מול האמצעי שאינו ב]קנים[‪ ,‬אלא בנוף‬
‫המנורה יאירו שכל ששח הקנים מזרחיים וג׳ מערבים פונים לצד האמצעי לאחד‬
‫שבגוף כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך ‪ .9‬ו ה ״ ר י ו ס ף ד א ו ר ל נ ו י ש ‪10‬‬
‫מגמגם ומקשה‪ ,‬א״ב היה לום׳ יאירו ששת הנרות ולא שבעת‪ ,‬ומפ׳ פשט הפסוק‬
‫אל מול פני המנורה‪ ,‬כלומ׳ אל שלחן שהוא מול פני המנורה דכת׳ את המנורה‬
‫נכח השלהן יאירו שבעת הנרות‪ ,‬כלומ׳ בשעת הדלקה יזהר שידליק הפתילות לצד‬
‫השלחן‪ ,‬שאם ידליקם לצד אחר אין אדם יכול להופכו לצד השלחן‪ ,‬כי המנורה‬
‫היא מקשה )היא( כולה עד יריכה ועד פרחה ואינה של חליות והפתילות נמי אין‬
‫יכול להחזיר לצד השולחן אחרי ]שהדליק לצד אחר פן יכבה ויעבור בלאו‪ ,‬דכת׳■‬
‫אש תמיד וגומ׳ ודרשו רבותי׳ ‪ 1 0 a‬לרבות אש של מנורה שנ׳ בו להעלות נר[ ‪ 1 1‬תמיד‪.‬‬
‫ו נ פ ל א ת י ע ל י ו כ י ה ו א ח ו ל ק על ר ב ו ת י נ ו ב מ ע ש ה ו ל א‬
‫ב פ ש ט ‪ .12‬ל ב ן א פ ר ת‪ ,‬זה דוד‪ .‬ל בן נ מ ש ח ‪ 13‬ר אש ה ו ש ח כ א נ י ה ‪14‬‬
‫ב ל י ח ו ב ל‪ ,‬כמו ויקרב אליו רב החובל ‪ .15‬ויש שאוט׳ לבן הומשח ולא נמצא‬
‫הפעיל בכל המקרא אך ביום המשח אותו‪ ,16‬ואיננה ראיה והמבין יבין‪ ,‬שגם הוא‬
‫איננו מן הפעיל‪ .‬ויש מי שאומ׳ לכן בכ״ף ולא נמצא לכן בכל המקרא‪ ,‬אך לכן‬
‫ולא יתכן בפיוט לכן‪ ,‬כי יהיו ד׳ הברות‪ ,16a‬וגם אין אדם יכול לפ׳ ראש הושח מן■‬
‫פעל של שחח‪ ,‬אשר ממנו תחתיו שחחו עוזרי רהב ‪ ,17‬כי השח יושבי מרום הפעיל‬
‫כמו הדיק לעפר ‪ ,18‬עיקרו הדקיק‪ ,‬וכן הקל ארצה ‪ ,19‬כן עוד רבים‪.‬‬
‫ז כ ו ר ז ר ע ם ל ה ו ש י ע ם ‪ ,‬ויש מי שאום׳ והושיעם רו״ו‪ ,‬גם זה יתכן‪,‬‬
‫כי הוא כמו והושיעם‪ .‬לא ישימם ‪ 20‬בך כמו לא ישימם‪ .‬הבדל יבדילני ‪ 21‬כמו‬
‫‪ 2‬בךיליני‪ .‬כד הקמח לא תבלה דמלכים ‪ 22‬כמו תקלה‪ .‬מדוע אתם לנים נגד‬
‫החומה דסוף עזרא ‪ ,23‬להוציאנו ממצרים ‪ ,24‬למען יראתם את ה׳ אלהיכם‬

‫‪ .3‬איוב‬ ‫‪ .2‬בפיוט ‪ :‬על‪.‬‬ ‫ויקרא ה ט‪.‬‬ ‫‪ . 1‬צ״ל‪ :‬הקדש‪ ,‬ע׳ שטות לט ל‪,‬‬
‫‪ . 7‬טג ב‪.‬‬ ‫‪ . 6‬שם מד יט‪.‬‬ ‫‪ .5‬בה י‪.‬‬ ‫‪ .4‬שם טז ד‪ ,‬וציל ‪ :‬עליכם‪.‬‬ ‫יט טז‪.‬‬
‫‪ ;9‬ע׳ רש*י שם‪,‬‬ ‫‪ .8‬ע׳ טנהות צה בי‪ ,‬אולם לשו׳ הטהבר הוא לשו׳ פיי רש״י לבםדבר ח׳ ב‪.‬‬
‫‪ . 10‬ע׳ כפיי הר״י בבור שור לכמדבר ה׳ ב׳‪,‬‬ ‫וע׳ בחנה׳ בהעלותך אות ה׳ ובבטדכ״ר שם‪.‬‬
‫‪ .1 1‬ט״שהדליק״ ע״ב ליי בב״י ר‪ .‬והשדטתי עפ״י כ׳י טרצב^‬ ‫‪ 10a‬יוטא טה ב‬ ‫הרצי נויטן ע׳ ‪. 17‬‬
‫‪ .12‬וכדברי ר׳ יוסף פי׳ גם הדשב״ם לפנינו‪ ,‬אולם ב״טנחת יהודה• עה*ת שם הביאו בשטו ״אל‬
‫וב״פענח רוא״ לבטדבד שם‪.‬‬ ‫וע׳ גם ב״הזקוני״‬ ‫היינו אל פני הפרכת״‪,‬‬ ‫טול פני הטנורה‬
‫‪ .14‬שם ‪ :‬אשרהושח כטו אניה‪ ,‬ובם׳ עבודת ישראל‪ ,‬ע׳ ‪ .633‬הביא כעד גי׳‬ ‫‪ .13‬בפיוט ‪ :‬הטשח‪.‬‬
‫‪ :T‬־‬
‫‪ .17‬איוב ט יג‪.‬‬ ‫‪ . 16‬בטדבר ז י‪ .16a .‬עי לעיל ע׳ ‪ - 64‬ה ע׳ ‪.14‬‬ ‫ב״ י בגי׳ המחבר‪ .15 .‬יונה א ו‪.‬‬
‫‪ .21‬ישעי׳ נו ג‪ ,‬וע׳ בפי׳‬ ‫‪ .20‬דב׳ ז׳ טו‪.‬‬ ‫‪ .19‬ישעי' ח בג‪.‬‬ ‫‪ . 18‬ט״ב בג טו‪.‬‬
‫‪ .24‬שטות יד יא‪ ,‬וע׳ בראביע שם‪.‬‬ ‫‪ .23‬נהטי׳ יג בא‪.‬‬ ‫‪ .22‬א יז יד‪.‬‬ ‫הרד״ק שם‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ד‪.‬ב ו ש ם‬ ‫‪92‬‬

‫דיהושע ‪ ,1‬הנו כמו לא יראתם‪ ,‬זיושבני על כסא דוד דמלביש ‪ .2‬את האלהים‬
‫התהלך נח ‪ 3‬כמו התהלך‪ .‬או היא מילה מורכבת תחילתה התהלך וסופה מססלך•‬
‫והמבין יבין‪ .‬ועל שני הפנים אין פי׳ כמו התהלך לפני והיה תמים‪ 4‬כי הוא ציוי‪,‬‬
‫על כן נקוות הל בשתי נקודות ול׳ התהלך נח בשלש נקודות‪ .‬הלא בועז‬
‫מודעתנו ‪ ,5‬דינו היה על משקל אל מולדתינו ‪ .6‬ולנה בתוך ביתו רזכריה ד‪ .‬ואתכם‬
‫בגוים‪ .‬כי אמילם‪ 9‬כמו כי אמילם‪ .‬עיקר כלאלה יבדיליני‬ ‫זרה ‪ 8‬כמו אזרה‬
‫דישעיה‪ 10‬עיקרה והזורהכמו גולה וסודה‪ ,11‬ופי׳ הביצה‬ ‫לנים‪ .‬והזורה תבקע אפעה‬
‫הדשים עליה לא יצא ממנה אפרוח רק אפעה כמו אפעה שרף מעופף דישעי׳ ‪12‬‬
‫גם אני ידעתי החשו דאלישע‪ 13‬כמו החשו וכן ‪:‬תרגום שתוקו‪ .‬לכן אין לו׳ ניקוד‬
‫אוח אחת ישתנה כמו אזרה אזרה ולא ניקוד שתי אותיות כ׳ החשו ‪ 14‬ונאמר‬
‫והשיבך על כנך ‪ 15‬כמו והשיבך ה׳ מצרים ‪ ,16‬הנה שתי אותיות נשתנו‪ .‬וכן למען‬
‫יראתם את ה׳ ‪ 17‬כמו מדוע לא יראתם‪ .18‬ובהמרותם תלן עיני ‪ 19‬כמו תלן‪,‬‬
‫להוציאנו ממצרים ‪ 20‬כמו להוציאינו‪ ,‬אך לנים יתכן שיהיה תואר על משקל זדים‪,‬‬
‫לצים‪ ,‬כנים‪ ,‬רקים‪ .‬שוחה עמוקה פי׳ זרות דמשלי ‪ 21‬כמו זרות על משקל גרות‬
‫כמהם ‪ .22‬והפך מזה גאות כי מן הדין גאות על משקל גלות וריעיו ‪.23‬‬
‫ו ש י ם א ו ת ם מ ק ו ם א ב ו ת ם ‪ ,‬כמו תחת אבותיך יהיו בניך תשיתימו‬
‫שרים בכל הארץ‪ .24‬ו מ ע ל יד א י ש צ י י ד ‪ ,‬זה עשו‪ .‬כת׳ בירמיה‪ 25‬ואחרי‬
‫כן אשלח לרבים צירים וצדום‪ ,‬ועל משקלו והיה ה׳ לדיין רשמואל‪ ,26‬אבי יתומים‬
‫ודיין אלמנות ‪ ,27‬שניהם מעלומי עין פעל‪ .‬מ מ ל כ ה מ מ ו ש כ ה ‪ .‬כמו אל גוי‬
‫ממושך ומורט ‪ .28‬ותרגום לות עמא אניסא‪ ,‬והעיקר לשון דבר הנמשך ונסחף על‬
‫הארץ ‪ 29‬פי׳ ממלכי אשר עתה אגוסהונסחבת על הארץ‪ .‬ל ע י ר צ י ו ן ת ש י ב נ ה‪.‬‬
‫ו ב ת כ ב ו ד ה ב ר ו ב עביודה‪ .‬כל כבודה בת מלך פנימה‪ 30‬וכבד ביארתי‬
‫בתחילת ויושע אור ישר׳ ‪ .31‬כי תואר הזכר כבוד והנקבה כבודה‪ .‬וכן השם‪ ,‬וריעים‬
‫רבים הבאתי באופן יחיר ערץי‪ ,32‬אשר הם תואר ושם דבר‪ .‬ברוב עבורה כמו‬

‫‪ .3‬כראי ו צ‪.‬‬ ‫בפי׳ הרדיק •‪ 2‬ם‪.‬‬ ‫‪ .2‬ם״ א ב בד‪ ,‬ע׳‬ ‫י ר א ת ם‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ד כד‪,‬‬
‫‪ .7 ,‬וכריה הד‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .6‬צ״ל ‪ :‬ולמולדתנו‪ ,‬ירשי' סו טו‪.‬‬ ‫‪ . 5‬רות ג כ‪.‬‬ ‫‪ .4‬שמ יו א‪.‬‬
‫‪ .10‬נ ט ה‪ .‬ועי‬ ‫‪ . 9‬תהלים קיח יא‪.‬‬
‫באבן עזרא שם‪ .8 .‬ויקרא כו לג‪ ,.‬ר״ל אזרה כמו אורה‬
‫‪VT-:‬‬ ‫זיז■‬
‫בפי׳ הרד״ק שם ״והזורה בקמץ הריש ובו׳ ובא בסגוד תחת ‪ ,]'opri‬כמו ו^בה בתוך ביחו שהוא‬
‫‪ .12‬ל ו‪ ,‬מ״עיקרה׳׳ עיכ ליי בכ״י םרצב‪.‬‬ ‫‪ .11‬ישעי' מט בא‪.‬‬ ‫במו ולנה בקמץ״‪.‬‬
‫‪ .13‬מ״ב ב ג‪ ,‬החשו‪ ,‬ועי כפיי הרד״ק שם ‪ :‬״פרשו בו ציווי במו בפתח הר‪.‬יא וכן ת״י שתוקן״‪.‬‬
‫‪ .15‬ברא׳ ם יג‪ ,‬ועי כפי׳ הרשב״ם שפי׳ שם ; ״כדי‬ ‫‪ .14‬מ״דאלישע״ ע״ב לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬
‫ע' ‪.20‬‬ ‫וע׳ לעיל ח״א‬ ‫אוחן־״‪,‬‬ ‫אבל והשיבך ה׳ מצרים פרשו וישב‬ ‫להשיבך על בנך ובו׳‬
‫‪ .19‬איוב ין ב‪.‬‬ ‫‪ .18‬במדבר יב ח‪.‬‬ ‫‪ . 17‬יהושע ד בד‪.‬‬ ‫‪ .10‬דברים בת סח‪.‬‬
‫ב‪.‬ם׳‬ ‫‪ .23‬שער ח׳‬ ‫‪ .22‬ירמי׳ מא יו‪.‬‬ ‫‪ .21‬משלי כב יד‪.‬‬ ‫‪ .20‬שטות יד יא‪.‬‬
‫הרקמה״ הקדיש הריי גנאח ל״מה שישתנה מן התנועות קצתם אל קצתם״‪ ,‬חוצי וילנמקי‪ /‬ע«‬
‫‪ . 24‬תהל׳ פד‪ .‬יו‪.‬‬ ‫קי ר‪ -‬קי ט אולם רק מעוטם של הפשוקים שהביא טהברנו נמצאים שם•‬
‫‪ .29‬ע׳‬ ‫‪ .28‬ישעי׳ יח ב‪.‬‬ ‫‪ . 27‬תר‪.‬ל׳ סח ו‪.‬‬ ‫‪ .26‬א׳ כד טז‪.‬‬ ‫בז טו‪.‬‬ ‫‪. 25‬‬
‫‪ .31‬לעיל‬ ‫‪ .30‬תהל' מה יא‪.‬‬ ‫בפי׳ הר״א טבלגנצי לישעי׳ שם‪ ,‬חוצי נוט ע' ‪47‬‬
‫‪ .32‬להלן סי׳ ם*א‪.‬‬ ‫ח״א ע׳ ‪.21‬‬
 ‫‪93‬‬ ‫ע ר ו ג ת ד‪ .‬ב ר ש ם‬

‫והבכורה ליוםף ‪ .1‬ץמוירה‪) ,2‬לא(יום בשורה הוא ‪ ,3‬משקלם ?ע‪ 1‬ךה‪ ,‬ו ב ני ר י נ ו ם‬
‫י א מ ר ו מ ע ו ד ה כמו גבורה קבורה מלוכה‪ .‬וכן האום׳ ברוב עב‪ 1‬דה נרגש הד׳‬
‫טועה‪ .‬והמבין יבין‪ .‬ועבודה רבה מאד א י ן ל ו ט ע ם ב פ י ו ט ‪ .4‬ל ב י ת‬
‫א מ ה ‪ .‬לפי שאט׳ בת כבודה אמ׳ לבית אמה‪ ,‬כי דרך הבת עם האם‪ ,‬ותגד לבית‬
‫אמה ‪ 5‬אל בית אמי ‪ .6‬ל ר א ש ד ו ד ת ק י מ נ ה ‪ ,7‬פי׳ תקימנה כזה שיהא לראש‬
‫דוד‪ .‬ו ה נ ר ו ת כ ט א ו ר ו ת ‪ ,‬ע״א למאורות‪ .‬בני ‪ 8‬יבערו‪ ,‬אבל יבעירו ‪ 9‬לא‬
‫יתכן‪ ,‬כי בדברי הימים ‪ 10‬כת׳ ומנורת זהב ונרותיה לבער‪ ,‬ולא נאמר להבעיר‪ .‬עוד‬
‫בדברי הימים‪ ,11‬ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט‪ .‬אמנם גם לשון לבער לא‬
‫ידעתי ‪ 12‬אם הוא לשון להעלות נר ‪ 13‬או לשון שריפה‪ ,‬מ״מ נאמר בנרות מלשון‬
‫ביער ולא הבעיר‪ .‬והמבין יבין‪.‬‬
‫ה נ כ א ה תואר‪ ,‬כמו רוח נכאה מי ישאנה ‪ .14‬על משקל טמאה צמאה‪.‬‬
‫ותואר הזכר נכא ורבים נכאים‪ ,‬כמו צמא צמאים‪ ,‬טמא טמאים‪ .‬והנאמר בישעי׳ ‪15‬‬
‫תהגו אך נכאים יתכן נכא‪ .‬ל ך ת י י ל י ל ‪ ,‬כמו משבר רוח תיילילו ‪ .10‬יליל מן‬
‫היללת‪ .‬וכן רועה עקרה ולא תלד ואלמנה לא ייטיב‪ 18‬עיקרו ייטיב‪ ,‬כי רם ה׳‬
‫ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע דתהילות ‪ ,19‬עיקרו ״דע‪ ,‬ויודע בהם את אנשי‬
‫םוכות‪ 20‬ולא מגיזרתו‪ .‬ור׳ ש ל מ ה כ ת ב ‪ 21‬כי יודין הראשונים של יידע וייליל‬
‫יתירין ויו״ד העיקר חםר שאם לא ק היה לומר ייטיב ייליל ‪ ,22‬והמבין יבין‪.‬‬
‫ו מ ד ר ש ר ב ו ת י נ ו ‪ ,23‬וגבוה ממרחק יידע בשני יודי״ן‪ ,‬שכל מי שיש בו גםות‬
‫כאילו מכעים להק׳ בשני עולמות‪ ,‬ם מ ו ך י ד ה ‪ ,24‬במשיח שהוא מיהודה‪ ,‬שג׳ בו‬
‫חכלילי עינים מיין‪ ,25‬כ ך ש טע ת י מ ר׳ י ו ם ף נ קד ן ‪ .26‬פ״א הנקרא שמו‬
‫הבליל‪ ,‬זה משיח שנקרא ענני שג׳ בדברי הימים ‪ 27‬וזגנני שבעה‪ ,‬ואמדיג׳ בחלק ‪28‬‬
‫ובחנחומא ‪ 29‬זה משיח כת׳ הכא וענני שבעה וכת׳ הת׳ וארו עם ענני שמיא בכר‬

‫‪ . 4‬לי' בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .3‬ם״ב ז ט‪.‬‬ ‫‪ .2‬במרב׳ יג כג‪.‬‬ ‫‪ .1‬דר‪.‬י׳א ה ב‪.‬‬

‫בפיוט ‪ 1‬ברא׳ט רוד ת־‪ 2‬יםנה‪.‬‬ ‫‪ .7‬לפנינו‬ ‫שה״־ט ג ר‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫כר כח‪.‬‬ ‫ברא׳‬ ‫‪.5‬‬
‫‪• .11‬צם ד כ‪.‬‬ ‫‪ .10‬ב׳ יג יא‪,‬‬ ‫לפנינו‪.‬‬ ‫‪ . 9‬כ׳׳ה ‪:‬‬ ‫בני אהרן‪,‬‬ ‫צ״ל ‪:‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪ , 15‬טז ז‪.‬‬ ‫‪ ,',14‬משלי יח יד‪.‬‬ ‫‪ ,13‬שם נו׳ ; תטיד‪.‬‬ ‫‪ . 12‬לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫ע׳‬ ‫וילנסקי‬ ‫הוצ׳‬ ‫הרקטה‪,‬‬ ‫בם׳‬ ‫ועי׳‬ ‫ובב״י טרצב‪ ,‬נקוד ‪ :‬תייללו‪,‬‬ ‫‪ , 16‬ישעי׳ סה יד‪.‬‬
‫‪ .19‬קלח ו‪.‬‬ ‫‪ .18‬איוב בד כא‪.‬‬ ‫‪ .17‬ירטי׳ טז ב‪.‬‬ ‫ושם בהע׳ ‪.20‬‬ ‫רצו‬
‫התוספת‬ ‫בשער‬ ‫ע״ד‬ ‫ו׳‬ ‫הערוך‬ ‫טחברת‬ ‫ר׳‬ ‫‪. 21‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫ח‬ ‫‪ .20‬שופטים‬
‫הרוח‬ ‫גסות‬ ‫שיש בו‬ ‫אדם‬ ‫‪,‬כל‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫סוטה‬ ‫ע׳‬ ‫‪.23‬‬ ‫ייליל‪ ,‬ייטיב‪.‬‬ ‫‪ .22‬ר״ל ‪:‬‬
‫שבינה טיללת עליו שנא׳ וגבוה טטרחק יידע" ודוריש את הטלה יידע טלשו׳ ״וידע אלטנותיו׳׳‪,‬‬
‫ע׳ רש״י •צם ד״ה וגבוה‪ .‬ודרשת רב חסדא ״כל אדם שיש בו גםוח הרוח אין אני והוא יבולין‬
‫‪ .24‬הט־נוך‬ ‫בחהלים‪ ,‬ואת הדרשה שלפנינו לא מצאתי‪.‬‬ ‫לדור כעולטי׳ היא ספטוק אחר‬
‫הוצ׳ אלבק‪ ,‬ע׳‬ ‫‪ .25‬טט יב וב״בראשית רבתי׳׳‪,‬‬ ‫החרון ‪ :‬״בבן דודה הנקרא שטו הבליל״‪.‬‬
‫‪ .26‬ע׳‬ ‫‪ 240‬הביא לפסוק חנ׳׳ל‪ ,‬״אדטוני עם יפה עינים״ )ש״א ט׳׳ו י״ב( ודרשו על דוד‪.‬‬
‫כוו‪,‬‬ ‫דרשה‬ ‫אין‬ ‫‪ .28‬בסנהדרין‬ ‫‪ . 27‬א ג כד‪.‬‬ ‫ע׳ ‪. 281‬‬ ‫לעיל ח״א‬ ‫עליו‬
‫‪ .29‬תולדות אות יד‪ .‬וע' ת״ב שם אות ב ואגדת בראשית פט״ה‪ ,‬הוצ׳ רשי׳ב ע' ‪ , 90‬ובתרגום‬
‫לדה׳י שם וברש׳׳י שם‪.‬‬
 ‫ע ד ו ג ת ה בו ש ם‬ ‫‪94‬‬

‫איניש הוי אתי‪ 1‬ונקרא ענני על שש עינני‪ ,‬יפה עין‪ .‬וזה שעשה הבייט‪ ,‬הנקרא‬
‫שמו הבליל‪ ,‬שעיניו מלאות‪ .‬וי״ם בכן דודה בבן ישי כי הקב״ה נקרא דודה של‬
‫•כנסת ישראל כמו שנ׳ [ אשכול[ הכופר ‪ 2‬דודי לי ‪ ,3‬דודי לי ואני לו ‪ .4‬ודוד נקרא‬
‫בנו של הק׳ שנ׳ הרימותי בחור מעם ‪ 5‬וכת׳ בתרי׳ הוא יקראני אבי אתה ״ וכת׳‬
‫ואני בכור אתנהו עליון למלכי הארץז‪ .‬ו ע ם ‪ :‬א ו ה ב י ש מ ך ו ע ו ז ב י ח ז ו ן‬
‫ש ק ד ש ו א ו א ל י ל ‪ .‬ו ע ם‪ 8‬פ ר ו כ ים י ה ו ב ר ו כ ים‪ ,‬כמו לא תדדה בו בפרך‪9‬‬
‫ו לא נ מ צ א ב מ ק ר א שהיה פרך מתפעל לום׳ ממנו ‪:‬פרוכים‪ .‬ר ו א י ה ב‬
‫י כ י ר ו ‪ ,‬פי׳ יכירו אותם כמו שנ׳ בישעי׳ז<‪ 1‬כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך‬
‫ה׳ ואין לומר כל רואיהם ‪ ,11‬כי יהיו ד׳ הברות‪ .‬זרע ברך ה׳‪ .‬בגימ׳ |זרע[‪12‬‬
‫א׳ב׳ר׳ה׳ש׳‪ .‬ו ר׳ י ו ס ף ב ד ׳ ד ו ד ז״ ל היה אות׳ כל רואם יכירו ‪ .13‬ועל‬
‫דעת ד׳ ש ל מ ה פ ר ח ו ן שכתבתי באופן אהד קדוש‪ 14‬אצל פודם ומצילם‪ ,‬נכון‬
‫לומ׳ כל ר‪1‬אם יכירו ובעיניי לא ישרו דבריו ושם כתבתי‪ .‬ונר׳ שעל‪ 15‬כל לשון‬
‫רואם שפירושו כל רואה אותם אין נופל לשון יכירו לשון רבים‪ ,‬אך יכיר לשון יחיד‪.‬‬

‫ל״י♦ אשחר א ל א ל כ ל ש נ ו ת ע י ד נ י י;״‪ ,‬במזמור ם״ג״‪ 1‬אלהיש‬

‫אלי איתה אשחרך‪ ,‬כמו כי אתה תשחר אל אל ‪ ,18‬פי׳ תתפלל‪ .‬ולפי שהתפילה‬
‫קורם שיעסוק אדם בצרכיו נופל עליה לשון שחר ‪ . 19‬כ ל ש נ ו ת ע יד נ י י‪ ,‬כמו‬
‫■עידן עידנין ‪ ,20‬פי׳ כל זמני כלומ׳ בין בזמן טוב בין בזמן רע בכולם אודה ואשבח‬
‫להקב״ה‪ .‬א ל ק י מ ר ח ו ק נ ם צ א ק ר ו ב ‪ 21‬מ צ ד י ק י ב ד י נ י ‪ ,‬פ״ה‬
‫בירמיה‪ 22‬האלהי מקרוב אני נאם ה׳ ולא אלהי מרחוק‪ .‬תרגום אנא אלהא בראית ‪23‬‬
‫עלמא מבראשית‪ ,‬הנה פי׳ מרחוק מזמן רחוק‪ ,‬וכן מרחוק ה׳ נראה לי ‪ 24‬תרגום‬
‫מלקרמין ה׳ איחגלאי ‪ 25‬על אבהתנא‪ .‬האלהי אינו דבוק‪ ,‬אך הוא כמו האלהים‪,‬‬
‫כמו עתיקי משדים ‪ ,26‬מלאכי רעים ‪ ,27‬ויבא גדעון דרך השכוני באהלים דשופטים ‪28‬‬
‫השוקטים יושבי לבטח דיחזקאל‪ .29‬ישובו יושבי בצילוסו‪ ,.‬ב׳ כצילו מוכיח שהוא‬
‫כמו יושבים‪ ,‬וכן משכימי בבוקר שבר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם ‪ ,31‬הביתין‬

‫‪• .3‬צדד־צ‬ ‫ע“ ב ליי בכ״י מרצכ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ . 1‬עיל ‪ :‬אתה הוא‪ ,‬דניאל ן יב‪.‬‬
‫‪ ,7‬שם כה‪.‬‬ ‫‪ .6‬שם בז‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫ד״ תהלים פט‬ ‫‪ .4‬שם ב טז‪.‬‬ ‫א יד‪.‬‬
‫‪ . 11‬כ״ה ככ״י טח״נ וכ״ה גדפוב‪.‬‬ ‫‪ .10‬סא ט‪.‬‬ ‫‪ .9‬ויקרא כה מג‪.‬‬ ‫‪ . 8‬לפנינו ‪ :‬ואם‬
‫ב״ה בכ״י םרצב‪ .‬ובצ״ל‪ .‬הנים׳ •של ב ידיךי הי)עם השם בן ד׳ אותיות(‬ ‫עי לעיל ע׳ ‪ 91‬העי ‪.16 a. 12.‬‬
‫ז״ל היה אומר בל רואיהם‬ ‫היא רסייח כמניין אברהם‪ .13.‬בפי׳ כ״י טחינ ‪ :‬ור׳ יוסף ברי דוד‬
‫)ע׳ לעיל ח״א‬ ‫והאומר בל רואם יכירו טועה’ ‪ .‬רי יוסף זה היה בן דורו שיל המחבר‬ ‫יכירו‬
‫פווננסקי‬ ‫שאותו חושב‬ ‫בר׳יוסף בן דוד היוני‪,‬‬ ‫וע‘ ‪ (104‬ועסק בפרוש פיוטים ואין להחליפו‬
‫פ‪ .‬עי ‪.( 8‬‬ ‫בהקדמחו הגרמנית ש*ל‬ ‫)ר■‬ ‫עבר״‬ ‫שפת‬ ‫בדקדוק‬ ‫לבנו של בעל ה״קונטרם‬
‫‪ . 16‬יוצר לשבת שובה לרי‬ ‫‪ . 15‬בכ׳י סרצב‪ .‬כי על לשון בל‪.‬‬ ‫‪ .14‬להלן סי׳ ס״ג‪.‬‬
‫צ׳יל ‪ :‬אם‪.‬‬ ‫איוב ה ה‪,‬‬ ‫‪. 18‬‬ ‫‪ . 17‬תהל׳ סג ב‪.‬‬ ‫ד‪ .‬היא ‪. 7880‬‬ ‫מנחם בר׳ מכיר‪,‬‬
‫‪ .21‬לפנינו ‪ :‬וקרוב‪.‬‬ ‫בה‪.‬‬ ‫דניאל ו‬ ‫‪20‬י‪.‬‬ ‫אין את תקדם בצלוי‬ ‫שם ;‬ ‫‪ .19‬ע׳ בתרגום‬
‫‪ .25‬בתרגי ‪ :‬אתגלי‪.‬‬ ‫‪ .24‬ירסי׳ לא ב‪.‬‬ ‫‪ .23‬בתרג' שם ‪ :‬בריח‪.‬‬ ‫‪ .22‬בג בג‪.‬‬
‫‪ .29‬לח יא‪.‬‬ ‫שופטים ה יא‪.‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫‪ .27‬תהלי עח מת‪.‬‬ ‫‪ .26‬ישעי' כח ט‪.‬‬
‫‪ .31‬ישעיי ה יא‪.‬‬ ‫‪ . 30‬הושע יד ח‪.‬‬
 ‫‪95‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫מוכיחיין ‪ 1‬שעיקרם משכימין מאחרין‪ .‬הלוים בישרתי אוחי ר״הזקאל‪ ,‬וגם י״ל כי פי׳‬
‫האלהי עולמ ‪ 2‬מקרוב אני ם״א ‪ 3‬אלחי מרחוק מזמן רחוק‪ ,‬פ״א ממקום רחוק מן‬
‫השמים‪ .‬ע״א אלהי רחוק וקרוב מצדיקי בדיני‪ ,‬פי׳ רחוק בשמים וקרוב לשמוע‬
‫התפילה‪ ,‬בי השכינה בתפילח נשבר לב באמה על אמה ‪ ,4‬ועיין ביוצר אהלל‬
‫בצלצלי שמע בפסוק דין זה שמו והוא מצדיקי בדיני ‪. 5‬‬
‫ש ו ב ה י ש ר ׳ ע ד ה ׳ ‪ ,‬פ ס י ק ת ׳ ‪ 6‬עד ה׳ עד שהוא במידת רחמים‪,‬‬
‫ואס לאו אלהיך עד דלא איחעביר סניגורא קטיגוריא ‪ .7‬משל לבן מלך שהיה לו‬
‫דין לפני אביו אמרו לו בקש מאביך עד שנתון בפלטין‪ ,‬עד שלא ישב בבימה‬
‫וימתח ממך מידת הדין‪ .‬ומשם עשה הפייט חרוזיו עידני ■דיני‪ .‬כדי שיסיים עד ‪:‬ה׳‬
‫ולא כ׳ פייט ‪ 8‬שהיה מסיים אלהיך‪ ,‬כי השם הראשון יו״ד ה״א ו״ו היא מ׳צ׳פ׳ץ׳‬
‫בא״ת ב״ש ומצפין בנימ׳ ברחמים ואלהיך לשון ריין‪ .‬בי אלהים בגימ׳ ז׳ה׳ ד׳י׳י׳ן ‪9‬‬
‫ועיין ביוצר אדיר ונאה בקודש אצל טורד לישבע נעשה לו דיין ‪ .10‬ש׳ו׳ב׳ה'‪,‬‬
‫י׳ש׳ר׳ ע׳ד׳‪ ,‬אל תיקרא עד אלא עד‪ .‬ומפורש לפנים ‪ 11‬אצל ןשדלם והייתי עד‪.‬‬
‫שובה ישר׳ עד ה׳‪ ,‬בל יוצר מסייס בראשי פסוקים שובה ישר׳‪ ,12‬כ ת ב ר׳י׳ ח׳‬
‫ב׳ ש׳ ם׳ נ י ח ו ח כי עתה שדיי זה פעמים‪ 1.3‬הש׳ ככתיב׳‪ 14‬לומד כל מעשה‬
‫תשובה להקב״ה פעמים ‪ 15‬שובו י;‪ .‬ר׳ קחו עמבם דברים ושובו‪ ,‬אחרי שובי ניחמתי‬
‫ואחרי הודעי ספקתי ‪ ,16‬והחזירנו בת;;י'בה שליביה הרוצה בתשובה‪ .‬נר׳ מה שאמ׳‬
‫ר׳ י׳ ח׳ ב׳ ש׳ ם׳ נ י ח ו ח כל מעשה התשובה להק׳ פעמים היינו שני עינייני‬
‫תשובה כאשר כתבתי בזולת‪ 17‬בפסוק מרוד וטרוד כפיתו‪.‬‬
‫ב ט ר ם י ע ל ה ה ב י מ ה ‪ ,‬פ״ה בשמואל‪ ,18‬בטרם יעלה הבמתה לאכול‬
‫לחם‪ ,‬הוא לשון גובה‪ ,‬ל ג ר ד ו ן ‪ ,‬מקום ששם דנין הן למוח הן לחיים‪ .‬כההיא דפ׳‬
‫במה מדליקין בגמ׳‪ 19‬על שלש עבירות‪ ,20‬עלה למטה ונפל יהא דומה לו כמו‬
‫שהעלוהו לגרמן לידון‪ .‬ובערוך ‪ 21‬גרם׳ גרדום במ״ם‪ ,‬ל ג ר ד ו ן ל ה י ד ו ן‪22‬‬
‫ה ת ח ש ב ו ‪ ,‬דיקדוק להידון להפעל‪ ,‬כמו להמול‪ 2.3‬שעיקרו להמול על משקל‬
‫להפעל וגם לידון יתכן כמו להדון‪ ,24‬לאור באור החיים ‪ 25‬שעיקרו להאיר‪,‬‬
‫ד ר ש ו מ ע ל ס פ ר ב צ י לו שב ו‪ ,‬בהפסק שבו‪ ,‬כמו המלך דבר רדה דמלכים ‪.26‬‬

‫‪ .1‬וכ״ב הריב״ג בס׳ הרקמה )הוצ׳ וילנסקי( ע׳ רס״א ‪,‬לא הסרו המם בזוכור הסמיכה‬
‫אבל הוא ממה שחסרוהו להקל״‪ ,‬ע׳ גם שם ע' רמ״א‪.‬‬ ‫הסמיכה‪,‬‬ ‫פוסקת‬ ‫הבית‬ ‫בי‬
‫‪ .4‬א״ב דר׳ עקיבא‪ ,‬הוצ׳ ילינק ע׳ ‪, 27‬‬ ‫‪ .3‬צ״ל ‪ :‬ולא‪.‬‬ ‫‪ .2‬היא משלים את הסומך‪.‬‬
‫‪ .6‬דר״ב‪ ,‬הוצ' רש״ב קסד א‪.‬‬ ‫‪ . 5‬לעיל ח׳א ע׳ ‪ 127‬וע׳ש‪.‬‬ ‫הוצ׳ ורטהיימר ע׳ כ״ט‪.‬‬
‫הוצ׳ רמא׳׳ש‬ ‫לפנינו בפסיקחא שם והמשל אינו מפסידר״ב אלא מפסי״ר פי' מ״ד‪,‬‬ ‫‪ . 7‬ע״ד‪,‬‬
‫‪ .10‬לעיל ח׳א ע׳ ‪.184‬‬ ‫‪ .9‬בגים׳ פ״ו במנין אלהים‪.‬‬ ‫‪ .8‬ר׳׳ל‪ :‬חרוז‪.‬‬ ‫קפה א‪.‬‬
‫‪ . 12‬ר״ל ‪ :‬כי בל הרוז מסייס בפסיק מפי שובה‪ ,‬הושע יד ומיואל ב׳_‬ ‫‪ .11‬להלן ע׳ ‪114‬‬
‫‪ . 15‬מ״השםיע׳‘‬ ‫‪ .14‬צ״ל ‪ :‬הנ תיב‪ ,‬וד*ל ‪ :‬השמיע הכתוב לומר‪.‬‬ ‫‪ .13‬בראשית מג י‪.‬‬
‫‪ .17‬הבונה לזולת לשבת שובה ״אדעה כי‬ ‫‪ .16‬ירמי׳ לא ים‪.‬‬ ‫ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .20‬ר״ל ‪ :‬למשנה‬ ‫‪ .19‬שבת לב•‬ ‫‪ .18‬א ט יג‪.‬‬ ‫אין זולתך־‪ ,‬להלן סי׳ ל״ו‪.‬‬
‫‪ .23‬ברא׳‬ ‫‪ ,22‬בדפ‪ .‬ובניי מה״נ ‪ :‬לדון‪.‬‬ ‫‪ .21‬ערך גרדום אי‪.‬‬ ‫״על ג׳ עברות״‪.‬‬
‫ל‪.‬‬ ‫לג‬ ‫איוב‬ ‫‪.25‬‬ ‫לאיר‪.‬‬ ‫במו‬ ‫צ׳ל‪:‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫לעיל ע' ‪15‬‬ ‫זע׳‬ ‫לד טו‪,‬‬
‫‪ . 26‬מ״ב א ט‪.‬‬
 ‫ערוגת ה ב ושם‬ ‫‪96‬‬

‫דרשו מעל ‪:‬ספר שבת׳ בו‪ ,‬ישובו יושבי בצילו ‪ ,1‬שמי שהוא שם משב בצילו של‬
‫הקב״ה‪ .‬וגם כת׳ קחו נא עמכם דברי׳ ושובו אל ה‪ /‬תרגום קריבו ועמכון ‪2‬‬
‫פיתגמין דאיתווראה‪ .‬פ ם י ק ת ׳‪ 3‬קחו עמכם דברים ר׳ יהודה ור׳ נחמיה‪ ,‬ר׳ יהודי•‬
‫אוב׳ לא בדברים פיתיתם אותי בסיני ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ‪ ,4‬ר׳‬
‫נחמי׳ אומ׳ קחו עמכם דברים‪ ,‬בעלי דברים קראים ‪ 5‬טובים ודרשנים טובים‪,‬‬
‫פןיטנים טובים « כגון לוי בר סיסי וחביריו‪ .‬לוי בר סיסי באו גייסות לעירו‪,‬‬
‫ונכנס לביתו ולקח ‪ 7‬ספר חורה ועלה לגג‪ ,‬אם׳ לפניו רכש״ע ‪ 8‬אם בטלית חרא‬
‫מילא מן הדא סופרא יעלון הכא ליסטין‪ ,‬ואי לא יזלון להון‪ ,‬מיר איתבעון ולא‬
‫אישחכחין‪ -‬עוד כ פ ס י קת ׳ ‪ 9‬אשרי העם יודעי תרועה ואומות העולם אינם יודעים‬
‫להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקניינוס יש להם‪ ,‬כמה סלפירים יש להם‪ ,‬ואת‬
‫אמרת אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬אלא אשרי העם שיודעים לפתות בוראם בתרועה‪.‬‬
‫הנה ידוע מדברי רבותינו שנכון לשון פיתוי כלפי מעלה‪ ,‬א״כ עיקר לשון פיתוי‬
‫לשון קירוב דעת הוא‪ ,‬על כן ל א י ט ע ה ה א ו מ ר מתרצה ברחמיס מתפתה‬
‫בתחנונים סה ג ד ו ל ח ס ד בעבור ג׳ אלפ״א בית״א ‪ n‬עשה גדול חסד‪ ,‬והעיקר רם‬
‫חמר שבפסוק ‪ 12‬מרה משלש עשרה מדות‪ .‬ופי׳ גדול חםד‪,‬׳ רב חסד‪ ,‬ופירושו כמו‬
‫על כל רב ביתו ‪ ,13‬שפי׳ גדול ביתו‪ ,‬ואינו כמו רב ביד המלך ‪ ,14‬רב לכם ‪ ,15‬בין‬
‫רב למעט‪ ,10‬יש לי רב‪ ,17‬ולפי שהזכיר הפייט חסד עשה כ ל פ י ו והפי׳ כלפי‬
‫חסד‪ ,‬והאומ׳ ד׳ ;דל הסד בפתה ח ס ד הו א לו‪ .‬כי ל א נ א מ ר ו ל־א י אמ ר ‪.‬‬
‫מטה כלפי חסד‪ ,‬מ ד ר ש‪ 18‬ר׳ אלע׳ אם׳ כף מאזנים טעויינות עוונות מיכאן וזכיות‬
‫מיכאן והק׳ מטה כלפי חסד ר׳ יוסף בר׳ חנינא אמי כף מאזנים מעויינת עוונות‬
‫מכאן וזכיות מיכאן והקב״ה חוטף שטר אחד‪ 19‬וזכיות מכריעות‪ .‬ובפ״ק דראש‬
‫השנה ‪ 20‬אמ׳ על רב חסד שמטה בלפי חםד‪ ,‬חיכי עביר‪ ,‬ר׳ אלעז׳ אוט׳ כובש שנ׳‬
‫ישוב ירחמינו ויכבוש עונותינו ‪ 21‬פי׳ לוקח עון אהד וכובשו ומעלימו כתרגומו‪.‬‬
‫אם העלם יעלימו‪ ,22‬מכבש יכבשון‪ ,‬ופי׳ כובש שכובש את העון וגונזו אם לא‬

‫‪ .4‬תד‪.‬ל׳‬ ‫‪ .3‬דר״ב פי׳ כה‪ ,‬קסה ב‪.‬‬ ‫‪ .2‬בתרג׳ ‪ :‬עשכון‪.‬‬ ‫‪ .1‬הושע יד ח‪.‬‬
‫‪ .e‬לי׳‬ ‫ע׳ ליברשן* חזנות יניי‪ .‬ע■ ‪.2‬‬ ‫דברים חזנים‪,‬‬ ‫‪ .5‬בפי' כ־י םח“ נ ‪:‬‬ ‫עח לו‪.‬‬
‫לפני‬ ‫‪• .8‬צם ‪:‬‬ ‫‪ .7‬שם לי׳ ״ונכנס לביתו״׳‪ ,‬ובםקום ״ולקה״ ו״נטל״‪.‬‬ ‫בפסיק׳ ש־ם‪.‬‬
‫קנב א‪.‬‬ ‫‪ .9‬דר״ב פי׳ בג׳‬ ‫רבון העולמים‪ ,‬וע׳ כידו׳ תענית פ״ג ה״ח‪.‬‬ ‫הקב״ה‬
‫‪ .10‬בתפלת תחנון‪ ,‬ולפנינו הגי' ומתפיס‪ .‬דברים דומים כתב ביעל ״הקונטרס בדקדוק שפת עבר*‬
‫ואום׳ מו״־צה ברחמים‬ ‫שהויל פאזננסקי )ברלין תרנ׳ד( ע׳ ‪ : 12‬״במו כן המתפלל בתפילתו‬
‫ומביון שכמה •צורות לפני זה הוא מזכיר את מחברנו‪ ,‬״ר׳ אברהם‬ ‫ומתפתה סועה הוא ובו׳״‪,‬‬
‫בר׳ עזריאל מזקני ביהם״‪ ,‬יש רגלים לדבר ש^שמע את העניין מפיו‪ .‬ובמ׳ז לא״ח סיף סי׳ קכ׳ז‬
‫ומתפתה בתחנונים והוא‬ ‫העתיק מם׳ עץ חיים ״הוגה בדפוס חרש )הבונה כנ׳ לדפ׳ סלוניקי(‬
‫‪ r‬הגי‘‬ ‫)דפ‪ .‬ליוורנו כ״ד ע״א(‬ ‫פ״ד‬ ‫ובנגד זה כתב בספר ״חמדת הימים״ ח׳ד‪,‬‬ ‫״שלא כדין'‪,‬‬
‫‪ . 12‬ש^מות רד ו‪,‬‬ ‫‪ . 11‬שלפיו מסודריס ההרוזים‪.‬‬ ‫ומתפיס קשה בי יש בה כפל דברים‪.‬‬
‫נו‪.‬‬ ‫כו‬ ‫‪ . 10‬ש־ם‬ ‫‪ . 15‬במדבר מז ג‪.‬‬ ‫‪ .14‬שם‪.‬‬ ‫‪ . 13‬אסתר א ה‪.‬‬
‫‪ .18‬פסידר׳ב‪ ,‬פי׳ בו‪ ,‬קסז א ומדרש• תהלים ל ד‪ ,‬ויתכן שהמהבר‬ ‫‪ .17‬בראשית לג מ‪.‬‬
‫‪| . s ..‬של‬ ‫החכון למדרש תהלים‪ ,‬אע ’ פ ש^הל^צו׳ שונה קג־ת גם מהנ״ל וגם מהפס>קת‪19‬‬
‫‪22‬־‪ .‬ויקרא כ ד‪.‬‬ ‫‪ . 21‬מיכה ז יג*‪.‬‬ ‫‪ .20‬יז א‪.‬‬ ‫עונות[‪.‬‬
 ‫‪97‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫יחטא עוד מוחל לו‪ ,‬ואם יחטא מצרפו עם שאר עוונות ודנו עליו‪ .‬ר׳ יוסי בר׳‬
‫חנינא ‪ 1‬אמ׳ נושא‪ ,‬פי׳ נושא ומעבירו לגמרי‪ .‬הבי מוכח בר׳ אין נערכין ‪ 2‬וכתבתי‬
‫בפוף יוצר זה ועיין צ‪ .‬דבי ר׳ ישמעאל תנא‪ ,4‬מעביר ראשון ראשון‪ ,‬פי׳ אדם‬
‫שחטא בתחילה איזה עון אינו מצרפו עם עוונות שיעשה אחרי כן‪ .‬אמ׳ רבא עון■‬
‫עצמו אינו נמחק דאי איב׳ רוב עוונות מיחשיב בהדייהו‪ ,‬פי׳ שמקבל דין גם על'‬
‫הראשון‪ ,‬הא ליכ׳ רוב עוונות אלא מחצה עוונות ומחצה זכיות מעביר ראשון‬
‫ראשון‪ ,‬ורווק׳ כשאין במחצה עוונות עון דפושעי ישר; בגופן והת׳ מפ׳ מאי ניהק‬
‫אבל אם יש ביניהם עון דפושעי ישר׳ בגופן עליהם )ה(כת׳ והבאתי את השלישי״‬
‫באש ‪.‬־׳‪ .‬והם הם בינונים התלויין עד יום הכיפורים ‪ .6‬דאי במחצה עוונות ואין‬
‫ביניהם ןעון | דפושעי ישר׳ בגופן היינו רב חסד מטה כלפי חסד‪ .‬ואי ברוב עוונות אותם‬
‫בראש השנה נכתבין למיתה‪ ,‬אלא ודאי במו שכתבתי וכמו שהדין לבית הילל בדין‬
‫גיהנם כן בראש השנה לחיים ולמות‪ .‬ובדין גיהנם אמרינ׳ בפ״ק דראש השנה ז■‬
‫לבית הלל דמחצה עוונות ומחצה זכיות ואין ביניהם עון דפושעי ישר׳ רב הםד‬
‫מטה כלפי הסר ואין יורדין לגיהנם כן בראש השנהנכתבין לחיים‪ .‬ואם יש‬
‫במחצה עוונות עון דפושעי ישר׳ בגופן או עון חילול השם לבית הילל יורדין‬
‫לגיהנם ומצפצפין ועולין‪ .‬ועליהם נאט׳ והבאתי את השליישי׳ באש היא כת ’שלישי‬
‫לא צדיקים ולא רשעים אלא בינונים‪ ,‬כן בראש השנה לא לחיים ולא למות‬
‫ותלויים ער יום כיפורים שיתקנו מעשיהן‪ ,‬אם בתשובה או בזכות שיהיו זכיותין‬
‫מרובין‪ .‬ומי שזכיותיו מרובין ויש במיעוט עוויות עון דפושעי ישר׳ בגופן‪ ,‬או רוב‬
‫עוונות ואין ביניהם עון דפושעי ישיד׳ בגופן א י ן ב ה ל כ ה מה ד י נ ם אליב׳‬
‫דב״ה‪ .‬ו א ו מ ׳ א נ י מי שזכיותיו מרובין ויש במיעוט עוונות עון דפושעי ישר׳‬
‫בנופן אין יורדין לגיהנם דבמחצה על מחצה ויש ביניהם עון דפושעי ישר׳ בגופן‬
‫קאמ׳ ב״ה יורדין‪ ,‬מכלל דרוב זכיות‪ ,‬אע״פ שיש• במיעוט עוונת עון דפושעי יינזר׳‬
‫בגופן‪ ,‬אין יורדין לגיהנם‪ .‬ובדאש השנה נכתבין לחיים דאין עון דפושעי ישר׳ בגופן‬
‫מגדע אלא הד דרגא‪ ,‬כגון במחצה על מחצה שמגרע דרגא דמטה כלפי חסד‪,‬‬
‫אבל ברוב זכיות דאיכ׳ תרתי אינו מיגרע‪ .‬ורוב עוונות ואין ביניהם עון דפושעי‬
‫ישר׳ בגופן יש להם תקנה‪ .‬מדקאמ׳ ב׳״ה רוב עוונות ויש ביניהם עון דפושעי‬
‫ישר׳ אין להם תקנה‪ ,‬מכלל דאי אין בהן עזן דפושעי ישר׳ בגופן יש להם תקנה‬
‫ולא שיודדין ומצפצפין מיד אלא עד שיקבלו הדין ויתכפר להן הכל לפי חומר‬
‫עונות ‪ .8‬ועל כן בראש השנה נכתבין למיתה‪ ,‬פי׳ רוב עבירות ויש ביניהם עון‬
‫דפושעי ישר' בגופן יש להם תקנה היא תשובה שאין דבר ‪7‬זעוםד מפני התשובה‪.‬‬
‫וכל הנך דאין להם חלק לעולם הבא שנידונין בגיהנם י״ב חודש ולאחר י׳ ב חודש‬
‫גופן כלה ונשמתן נשרפת ודוח מפזרתן ונעשין אפר תחת דגלי הצדיקים‪ ,‬ש*נ״‬
‫ועשותם רשעים וגו׳ס במתו מתוך רשען‪ .10‬נמצא ברא׳ השג׳ שעזה עיניינים‪ ,‬א׳‬
‫עון דפושעי ישר‪.‬‬ ‫רשעים‪ ,‬ג׳ מחצה על מחצה ואין ביניהם‬ ‫צדיקים‪ ,‬ב׳‬
‫מחצה על מחצה ויש במחצה עוונות עוון דפושעי ישר׳‬ ‫בגופן‪ ,‬ד׳‬

‫תנ א‬ ‫‪ .4‬ר*ה •עם ‪:‬‬ ‫‪3‬־‪ .‬להלן‬ ‫‪ . 2‬ערכין ח ב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ר״ה •ע־ם‪.‬‬
‫‪ .6‬ע׳ ר‪-‬ה כ־ן ב‪.‬‬ ‫‪ . 5‬זכריה יג ט*‬ ‫^ם‪.‬‬ ‫דכר״י‪ ,‬וע׳ כדכרי ר־ע״י וכפי׳ הר״ח‬
‫‪ . 10‬ר״ה ■ע־ם וע׳ קדויע־ין ם כ‪.‬‬ ‫‪ .9‬מלאכי ג כא‪.‬‬ ‫‪ . 8‬ככ״י מרצכ‪ ,‬עכרות‪.‬‬ ‫ד‪• .‬עם יז א‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪98‬‬

‫ה׳ מחצה על מחצה)ויש במחצ׳ עון עונות דפושעי ישראל בגופי( ‪ 1‬זבמחצה זכיות‬
‫כיבוד אב ואם או גמילות חסדים‪ ,‬או הבאת שלוס שבין אדם לחכירו‪ 2‬נכתבין‬
‫לחיים דאין עון דפושעי ישר׳ בגופן מגדע מצות כיבוד וריעותיוז‪ ,‬אלא כיבוד ‪3‬‬
‫מכרעת להיות כרוב זביות‪ ,‬בדמסקינ׳ פ״ק דקידושין ‪ 4‬שאם היתה שקולה מכרעת‪.‬‬
‫ז פ י׳ ה״ר ש מ ח ה ז״ל מכרעת והוי כרוב זכיות עד כאן‪ ,‬ועל כורחי׳ דה״פ כרוב‬
‫זכיוח‪ ,‬דאפי׳ איכא ]ב[עונות עזן דפושעי ישר׳ בגופן אינו מגדע דמצות כיבוד‬
‫מכרעת להיות כרוב זכיות‪ .‬ראם לא כן לעיניין מה מכרעת הלא בכל מצוה בלא‬
‫ו׳ רוב זכיות ויש במיעוט‬ ‫מצות כיבוד במחצה על מחצה רב חםד מטה כלפי חסד‬
‫עונות עזן דפושעי ישר׳ בגופן‪ .‬ולפי הסכר׳ נר׳ שיש עוד מידה שביעית והוא רוב‬
‫עונות ואין ביניהם עון דפושיעי ישר׳ בגופן ויש במיעוט זכיות מצות כיבוד וריעותיה‬
‫שדינה כמחצה על מחצה ואין יורדין לגיהנם ובראש השנה נכתבין לחיים כי היכי‬
‫דמהני׳ במחצה על מחצה כנגד עון דפושעי ישר׳ בגופן להיות כרוב זכיות‪ ,‬הכי‬
‫נמי מהני' ברוב עונות ואין ביניהם עון דפושעי ישר׳ בגופן למיהוי כמחצה על‬
‫מחצה‪ .‬ונר׳ דדווק׳ ברוב עונות שעון אחד יתר על זכיות‪ ,‬אבל אם יתירים בשני‬
‫עונות על הזכיות לא מהני׳‪ ,‬ונר׳ דהכל לפי חומר העבירות וכשם שמצות כיבוד‬
‫■מברעת במחצה על מחצה להיות כרוב זכיות׳ הבי נטי עון דפושעי ישר׳ בגופן‬
‫וחילול השם מכריעין להיות כרוב עונות‪ ,‬כדאמ׳ בפ״ק דראש השנה ‪ .6‬ובשילהי‬
‫פ״ק דקידושין ‪ 7‬חנן הת׳ אין מקיפין בחילול השם אהד שוגג ואחד מזיר‪ .‬מאי‬
‫]אין[ מקיפין אמר מר זוטרא שאין עושין לו כחנווני המקיפו ‪ .8‬מר בריה דרבנא‬
‫אמי לום׳ שאם הית׳ שקולה מכרעת ‪ ,9‬שאין עושין לו כחנוני המקיפו שאין ממהינין‬
‫עד שיעשה זכות כנגר עבירות חילול השם‪ ,‬כם' הנוטל מחנוני היום ופורע למחר‪10‬‬
‫אין עושין לו כן אלא אם היו עונותיו וזכיותיו שקולין ויש בהן חילול השם‬
‫מכרעת כאילו רוב עונות‪ .‬והא דאם׳ בפ״ק דראש השנה ‪ 11‬שלשה ספרים נכתבין‬
‫וכד‪ ,‬פי׳ שלשה שדין כל אחד משונה מחבירו‪ ,‬והנך ‪ 12‬דינם ־'‪,‬זוה כחד חשיב‪ ,‬הא‬
‫דאמ׳ אם רוב עונות נכתבין למיתה‪ ,‬דווק׳ כשהקב״ה רוצה במיות הדין‪ ,‬אבל אם‬
‫רצונו לרחם מתוך הדין אפי׳ ברוב עונות נכתכין לחיים‪ ,‬ועיין בסוף זולת אחשבה‬
‫לדעת ‪ 13‬אצל מתוך דין לרחם‪ ,‬אי נם׳ כשהקב״ה רוצה לשלם לרשע שכר זכיות‬
‫שעשה בעולם הזה כותבו לחיים ולא יהיה לו תשלום אחר‪ .14‬וימ״פ דמידת מטה‬
‫כלפי חסד רווק׳ ביום הכיפורים ולא ברא׳ השנ׳‪ ,15‬וטעות הוא דאם׳ כפ״ק ]דר׳ה[‬
‫על התלוים מרא׳ השני עד יום הכפורי׳ זכו נכתכין לחיים‪ ,‬פי׳ עשו מצוד! אחת‬
‫כדי שיהיו רוב זכויות‪ ,‬או עשו תשובה‪ .‬לא זבו‪ ,‬שלא עשו מצוה אחת להיות רוב‬
‫זכיות ולא עשו תשובה אלא לכתחיל׳ נכחבין למיתה ושמעתי ש ב ם פ׳ ח ם י ד י ם ‪16‬‬

‫‪,. 3‬ם‪.‬וריעותיה•‬ ‫‪ .2‬בב״י מרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬עוד י־צ מה;‪.‬‬ ‫‪ . 1‬נכפל ולי' בכ״י מרצב‪.‬‬
‫‪ . 5‬זאת היא‬ ‫‪ .4‬לב ב‪ ,‬וע׳ בדברי רש״י שם ד״ה לומר‪.‬‬ ‫ע׳ב לי' בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .8‬שם‬ ‫ד‪ .‬ם׳ א;‬ ‫‪ .8‬יו א‪.‬‬ ‫קושית התום' ד״ה שאם‪ ,‬אלא שם תרצו בע״א‪.‬‬
‫וע׳ באוה׳׳ג קדושין‬ ‫‪ .10‬עכ״ל הערוך ערך קף א‪,‬‬ ‫‪ .9‬סבאן ח׳ בב׳י מרצב‪.‬‬ ‫לי׳‪.‬‬
‫סי׳ סו‪,‬‬ ‫‪ . 13‬להלן‬ ‫‪ .12‬ששה שאותם סנה הסהבר‪.‬‬ ‫‪ .11‬טז ב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪. 103‬‬
‫ע׳ ‪. 35‬‬ ‫‪ .15‬ע׳ בם׳ הםידים הוצ׳ םק״נ‬ ‫וירו׳ פאה פ׳ א ה״א‪.‬‬ ‫‪ .14‬ע׳ קידושין ם ב‬
‫‪ .16‬שם ע' ‪ ,34‬ויש לתקן את סה שכתבתי בסאסדי ע‘ ‪] 36‬־[‪.‬‬
 ‫‪99‬‬ ‫ע רו ג ת ה ב ו ש ם‬

‫ספ׳ בינונים התלוים עד יום הכפורים לא מחצ׳ זכיות ומחצה עונות דהנהו ודאי‬
‫כטה כלפי הסד ברא׳ השנה‪ ,‬אלא‪ :‬בינוניים התלוים אותם שיש עון אחר יוחד על‬
‫מחצה זכיות שאין עליו חיוב םיתה‪ ,1‬ורוב עוני הנכתבים ברא׳ השנה למיתה היינו‬
‫שאותו עון יתר על זכיות יש בו חיוב מיתה‪ ,‬ו ב י ר ו שלם ׳ ‪ 2‬פרי׳ ואין הקכ״ח‬
‫יודע‪ ,‬כלום׳ הלא יודע אם יחזרו ער יום הכיפורי׳ אם לאו‪ ,‬ומתרץ לפי שאין הקב״ה‬
‫דן את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה‪ .‬י ר וש ל מ ־ ‪ 3‬אם זך וישר היית ‪ 4‬לא‬
‫כת׳ כן אלא אתה׳ וכן בפ״ק דראש השני‪ 5‬אם׳ ר׳ יצחק אין דנין את האדם אלא‬
‫לפי מעשיו של אותה שעה‪ ,‬שנ׳ כי שמע ה׳ אלהיט את קול הנער באשר הוא‬
‫שם ‪ .0‬ר א י ת י ב ח ב מ ת ה נ פ ש ‪ 7‬מה שאום׳ שוב יום אחד לפני מיתתך ‪,8‬‬
‫אפי׳ אם שב אעפ״כ לא יביאוהו לעולם הבא אלא מכניסו‘ אותן לגיהנם עד‬
‫שיחיו מתים‪ ,‬כי אום׳ ב י ר ו ש ל מ י ‪ 9‬כי אחר בכה שעה אחת לפני מיתתו‬
‫אעפ״כ משמ׳ בתלמוד שלנוס! שר׳ ]מאיר[ הביאו לגיהנם‪ .‬ו א י ן נ ר א׳ לי‬
‫ד ב ר י ו כי אין להוכיח מאחר על שאר והכי נמי אמרי׳ ‪ 11‬שובו בנים שובבים‬
‫חוץ מאחר‪ .‬ורוב זכיות ]ו[מיעוט עונות ויש בהן עון דפוש׳ ישר׳ בגופ׳ דינם כמחצ׳‬
‫על מחצ׳ ואין כהן עונות דפוש׳ ישר׳ בגופ׳‪ ,‬תנן בפ״ק דקידושין‪ 12‬כל העושה‬
‫מצוה אחת מטיבין לו‪ ,‬גמרא אפי׳ כל דהו ‪ 13‬ודמינהי אלו דברים שאדם אוכל‬
‫מפרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים‬
‫וכו׳ עד אם ^היתה שקולה מכרעת‪ ,‬פי׳ שאם תהי׳ אחת מאילו במחצ׳ זכיות‬
‫מכרעת ‪ 14‬ומשם׳ אבל אחרת שאינה מאילו אינה מכרעת הלא רב חסד מטה כלפי‬
‫חסד בכל מצות‪ ,‬ויש מפר׳ דאחת מאילו מכרעת בלא לפנים משורת הדין דרב‪15‬‬
‫)מכרעת( ולימ׳ה׳ אך העיקר כאשר כתבתי למעלה בסמוך ‪.16‬‬
‫ב ם פ׳ הר׳ מ ש ה בר׳ מ י מ ו ן ‪ ,17‬כששוקלין עונות אדם עם זכיותיו אין‬
‫מתשבין עון ראשו׳ ‪ 18‬ושני אלא משלישי ואילך אם נמצאו עונותיו ‪ 19‬מרובין על‬
‫זכיותיו משלישי ואילך ‪ 20‬אותן שני עונות מצרפין ודנין אוחו על הכל‪ .‬ואם ‪21‬‬
‫זכיותיו נגד עונותיו אשר משלישי ואילך מעבירין כל עונותיו ראשו׳ ראשו׳‪ ,‬לפי‬
‫שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו שנים וכן הרביעי הרי הוא ראשו׳ שכבר‬
‫נמחל שלישי וכן עד סופן‪ ,‬והני מילי‪ 22‬יחיד‪ ,‬אבל ]צבור[ מחשבין להם מרביעי‬
‫ואילך שנ׳ על פשעי ישר׳ ‪ .23‬ו ב י נ ו ת י מ ד ב ר י ו כי ר׳ יוסי בר׳ יהוד׳ דשילהי‬
‫יומא‪24‬׳ ותנא דבי ר׳ ישמע׳ דפ״ק דראש השנ׳‪ 25‬לא פליגי‪ ,‬ואע״ג דאמ׳ רבא ועון‬

‫‪ .n r .‬איוב ה‪ .‬ז‪.‬‬ ‫‪4 .3‬‬ ‫פ׳א ה׳ג‪.‬‬ ‫‪ .2‬ר“ ה‬ ‫‪ .1‬ע״ב בס׳ חפידיב‪.‬‬
‫‪ .8‬אבות ב י‪.‬‬ ‫ל‪ .‬ד ‪ . t‬למברג תרל׳׳ו‪ ,‬בו א‪.‬‬ ‫‪ .6‬ברא׳ כא יז‪,‬‬ ‫‪ .5‬מז כ‪.‬‬
‫‪-‬מוטב דלידייני ולית׳ לעלמא‬ ‫‪ .10‬חגיגה טו ב והבונה לדברי ר״מ‬ ‫‪ .9‬חגיגה פ׳יב ה״א‪.‬‬
‫‪ .13‬ג׳ מלים אלו אינן‬ ‫‪ .12‬לט ב‪.‬‬ ‫‪ . 11‬חגיגה טו א ובירושלמי עם‪.‬‬ ‫דאתי״‪.‬‬
‫‪ .15‬צ׳׳ל ; דרב חסד וכו׳‪.‬‬ ‫‪ .14‬ע׳ דש׳י שט ד׳ה לומר ולעיל ע׳ ‪.98‬‬ ‫לפנינו שם‪.‬‬
‫‪ .18‬שם ‪ :‬עון שחטא בו תחילה‪.‬‬ ‫‪ .17‬הל׳ תשובה פ״ג ה׳ה‪.‬‬ ‫‪ .16‬לעיל ע׳ ‪.98‬‬
‫‪• . 22‬טם‪:‬‬ ‫‪ .21‬שם נוי‪ :‬נמצאו‪.‬‬ ‫‪ . 20‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ , 19‬שם נו׳‪ :‬משלישי ואילך‪.‬‬
‫מאיוב‪.‬‬ ‫הפסוק‬ ‫והשמיט את‬ ‫את לשו׳ הרמב׳ם‬ ‫באן קצר המחבר‬ ‫אמורים‪,‬‬ ‫דברים‬ ‫במה‬
‫‪ . 25‬ין א‪ ,‬וע׳ בהשגות הראב׳ד‬ ‫‪ .24‬פו ב‪.‬‬ ‫‪ . 23‬ציל ‪ :‬על שלשה‪ ,‬עמום א ג‪.‬‬
‫לרמכ״ם שם‪.‬‬
 ‫הבוש ם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪100‬‬

‫עצמו אינו נמחק‪ ,‬לאו דוזק׳ עון אחד‪ ,‬אלא ‪ 1‬שנים כההיא דשילהי דיומא‪.‬‬
‫ז נ פ ל א ת י ע ד מ א ד ע ל א ש ר כ ת ב ה ר ׳ מ ש ה‪ ,‬כי פי׳ מעביר ראשו׳‬
‫שכל עונות נמחלין אפי׳ לא עשה תן־שובה[‪ ,‬דאי בעשה תשובה אפי׳ ברוב עונות‬
‫נמחלין כל עונותיו‪ ,‬ולא מיבעי׳ כשזכיותיו נגד עונותיו שאין נמחלין כל עונותיו‬
‫אלא אפי׳ כשזכיות מרובין על עונות לא נמחלין כל עונות בלא תשובה מההוא‬
‫דשילחי פ״ק רקידושין ‪ 2‬דתני׳ מי שזכיותיו מרובי׳ מעונותיו!‪ :‬דומה כמי ששרף‬
‫כל התורה ולא שייר ממנה אות אחת ושמעינ׳ מהתם דאפי׳ משזכיותיו ‪ 4‬מרובין‬
‫מעונותיו לא נמחלו על ירי ראשו׳ אלא נפרעין ממנו בעולם הזה רעלה אמרי׳ התם‬
‫ועבדי ליה יום טוב ויום ביש‪ ,‬פי׳ יום טוב לעולם הבא ויום ביש בעולם הזה למרק‬
‫עונותיו המועטים‪ .‬והכי אית׳ בפםיקת׳‪,‬־׳‪ ,.‬ר׳ אחא ור׳ תנחום ור׳« חייא בשם ר׳‬
‫יוחנן ארך אף אין כת׳ כאן אלא אפים‪ ,‬מאריך רוחו עם צריקים ומאריך עם‬
‫רשעים ז‪ ,‬מאריך רוחו עם צדיקים ומשלם להם ‪ 8‬מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם‬
‫הזה בשביל ליתן להם שכרם משלם לעתיד לבוא‪ ,‬ומאריך רוחו עם הרשעים!!‬
‫ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה בשביל ליפרע מהם משלם‬
‫לעתיד לבוא דכתיב ומשלם לשונאיו וגו׳ ‪ .m‬ו ב ע ר ך ר א ש ‪ 41‬כת׳ מעביר‬
‫ראשון ראשון וכך ‪.‬היא המידה‪ ,‬פי׳ ארם ישר תמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדין‬
‫לא בא לידו מעודו אותו חט׳‪ ,‬אין הקב״ה כותבו עליו אלא כך ‪ 12‬היא מידתו של‬
‫הקב״ה שלא לחייבו בתחילה כדכת׳ פעמים שלוש עם גבר‪ 13‬ואמ׳ רבא ועון עצמו‬
‫אינו נמחק‪ 14‬אם נמצאו זכיותיו מרובין מעונותיו עברו ראשון ראשון והלכו להם‬
‫ואם רובעונות‪ !5‬מתחשב גם הראשו׳ התלוי בכלל‬ ‫ונהיה במחיצתו של צריקים‪,‬‬
‫עונות שעשה אחר כך‪ ,‬וקיים׳ לן רהניכולהו שמת בלא תשובה אבלמת בתשוב׳‬
‫הקב״ה מוחל לו על כל עונורז‪ ,‬ע״כ‪ .‬ה מ ד ק ד ק ב ל ש ו ׳ ע ר ו ך י מ צ א‬
‫ש ס ב ר ת ו כ ס ב ר ת הר׳ מ ש ה בד׳ מימון ז״ל‪ .‬וי ש ל ת ק ן ד ב ר י ה ם ‪,‬‬
‫אותו ארם‪ ,‬שמעולם לא היועונותי׳ מרובין מזכיותיו אלא מהצ׳ על מחצ׳‪ ,‬אותו‬
‫מעביר את כולן ראשון ראשון‪ ,‬אבל מי שהיו עונותיו מרובין ואה״ב עשה טובות‬
‫עד שהיו מחצה לאותו אינו מעביר כולו אלא ראשון ראשון‪ ,‬היינו ראשון ושיני‬
‫ונקרא שיני ראשון כי כשמחל ראשון השיני נעשה ראשון‪ .‬וכן פי׳ מעביר ראשון‬
‫ראשון‪ ,‬כשיהיו זכיות נגד עונות חוץ מאותן שנים שהעביר ראשון אין מצטרפין‬
‫אותן שנים עם שאר עונות להיות רוב עונות ליכתב למיתה‪ ,‬אלא הקב״ה מטה‬
‫כלפי חסד וכותב לחיים ופורע ממנו מחצה עונות בעולם הזה בלא אותן שנים‬
‫שכבר נמחלו שישארו מחצה זכיות לעולם הבא‪ .‬וטעם׳ דעבידי ליה יום טוב ויום ביש ‪17‬‬

‫‪ .4‬ציל‪ :‬מי‬ ‫‪] .3‬שטיבין לו[ ודושה‪.‬‬ ‫‪ .2‬לש ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬צ״ל ‪ :‬אלא אף‪.‬‬
‫‪ 2• .6‬ם ‪ :‬ב׳‪ 2‬ר‪.‬‬ ‫כ׳‪.‬‬ ‫קשיא‬ ‫הוצי ר־ט״ב‪,‬‬ ‫ביה‪,‬‬ ‫‪ . 5‬דר״ב פי׳‬ ‫שדביותיו‪.‬‬
‫‪■ . 9‬טם ‪:‬‬ ‫‪• .8‬טם ‪ :‬וגובה שהם‪.‬‬ ‫‪ .7‬ש״שאריך״ ע״ב לי׳ •ג־ם‪ ,‬וע׳ בהע׳ ר־צ״ב •שם‪.‬‬
‫‪ .11‬ערוך ערך רא־ש‪ ,‬עה׳׳‪-‬ש ח׳׳ן‬ ‫‪ .10‬דברים ן י‪.‬‬ ‫ו מו פי ע •שלוה לר־שעים בעוה״ו‪.‬‬
‫‪ .14‬בערוך בו׳ ‪ :‬אלא‬ ‫‪ . 13‬איוב לג ל‪.‬‬ ‫‪ : n r .12‬אלא שעבירו ובך‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.234‬‬
‫‪ .16‬ע״ב‬ ‫ף‪• .1.‬שם‪ :‬ואם בשצאו •;ונותיו מרובין‪.‬‬ ‫תלוי הוא ועושד עד שעת שיתתו‪.‬‬
‫‪ .17‬קדושין לש ב‪ ,‬וע• בפי׳ הד״ח ב או היג‬ ‫לי» בב״י שדצב‪ .‬וע׳ לעיל ע׳ ‪ 98‬הע׳ ‪.9‬‬
‫שם ע׳ ‪.28‬‬
‫‪101‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה ב ושם‬

‫לפי שאין מחליפין לא זבות כחובה ולא חזכה בזכות ‪ ,1,‬אלא נותניס שכר על‬
‫המצות ועונשין על העבירות‪ ,‬פי׳ היינו דעבדי יזם טוב ויום ביש‪ .‬ויש מי‬
‫שזכיותיו מרובין מעונותיו שאין פורעין כל עונותיו בעולם הזה‪ ,‬והוא שאין לבו‬
‫שלם כל כך כמו צדיק ממנו‪ ,‬או שחטא בפשע ואינו ראוי לכל שכר זכיותיו‪ ,‬לפי‬
‫ימחטא בפשע וגם אינו ראוי לראות פני גיהנם מפני זכיותיו ואז מחליפין‪ ,‬כגון אדם‬
‫שיש לו ש׳ זכיות ור׳ עבירות ולא נפרע ממנו תשלום עבירות בעולם הזה‪ ,‬יש לו‬
‫באותו עולם שכר ק׳ זכיות ואינו רואה פני גיהנם‪ ,‬ואם נפרע לו קצת לפי זה‬
‫מתליפין‪ .‬וכן יש מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ואינו כל כך רשע מן הלב כמו רשע‬
‫ממנו‪ ,‬אין הק׳ פורע לו בעולם הזה כל שכר זכיותיו כדי לטורדו באותו עולם‬
‫שיקבל דין על כל עבירות אלא פורע לו קצת בעולם הזה להקל מעליו באותו‬
‫עולם ומחליפין לפי החשבון והא דקאמ׳ בסיפרי לעולם אין מחליפין וכו׳ בצדיקים‬
‫גמורים וברשעים גמורין‪ .‬ד ב ר ז ה ל מ ד ת י מ ס פ ר ח כ ס ת ה נ פ ש>• כי כתוב‬
‫שם ו מ צ א תי כ מ ג י ל ת פ ת ר ים ‪ 3‬מי שעשה ר׳ זכיות וכנגדן ק׳ עבירות‪,‬‬
‫אם נפרעו ממנו ק׳ עכירות נותנין לו שכר ר׳ מצות ואם לא נפרעו ממנו בעולם‬
‫הזה נותנים לו רק ק׳ זכיות‪ ,‬וכן אם עשה ר׳ עבירות וק׳ זכיות‪ ,‬אם נפרעו ממנו‬
‫ק׳ זכיות נותנין לו כל העבירות לעולם הבא‪ ,‬אם לא נפרעו ממנו ק׳ זכיות נותנין‬
‫■‬ ‫ל‪ 1‬ק׳ עבירות‪.‬‬
‫ג ד ו ל ח ם ד הוא רב חסד שבפםוק ‪ 4‬והיא ‪ .‬מידה מי״ג מידות‪ ,‬ואלו הן‬
‫י׳ג מידות)ה׳( ה׳ ה׳‪ ,‬ב׳‪ ,‬רחמן קודם שיחטא רחמן אחר שיחטא ‪ ,5‬אל ג׳ והוא לשון‬
‫חוזק וגבורה ‪ 6‬שמתגבר להפליא נימיו לעמוםיו‪ ,‬כדכת׳ אתה הוא ‪ 7‬עושה פלא‪.‬‬
‫רחום ד׳‪ ,‬הנון ה׳‪ ,‬והיא לשון חן‪ ,‬וכן הוא אוט׳ לענוים יחן חן ‪ ,8‬פ״א חנון להטיב‬
‫מתנת חינם ועיין בתחילת זולת אל אל הי ארנן ״‪ .‬פ״א לשון הנון לשמוע לצועק‬
‫אליו כמו שנ' ושמעתי כי הנון אני ‪ ,10‬ארך אפים ו׳‪ ,‬ורב חסד ז׳‪ ,‬ואמת ח׳‪ ,‬נוצר‬
‫חסד ט׳‪ ,‬נושא עון י׳‪ ,‬ופשע י״א‪ ,‬וחטאה י״ב‪ ,‬ונקה י״ג‪ .‬ה׳ ה׳ ב־ מדות הן‪,‬‬
‫מדאם׳ בפ״ק דראש השנה ‪ 11‬ה׳ ה׳ אני הוא קודם שיחטא ואני הוא אחד שיחטא‬
‫וישוב‪ .‬ולשו׳ ר ש ״ י בפרש׳ כי תשא ‪ ,12‬ה׳ ה׳ הוא מידת רחמים אחת קודם‬
‫^שיחטא ואני הוא אחר שיחטא וישוב‪ ,‬אל גם זו מידת רחמים וכן הוא אוט־ אלי‬

‫‪ . 1‬בב״י מרצב‪ .‬נו׳ ‪] :‬והבי אית' בסיפרי בפסוק יהי ראובן ואל ישות ליעולס הבא אין‬
‫נ־צסצ בני‬ ‫ר‪.‬‬ ‫ובב״י‬ ‫בספרי דברים פי׳ ■טסו‪/‬‬ ‫שחליפין זבות בחובה ולא חובה בובית|‪ ,‬וע'‬
‫‪ .2‬דפ‪ .‬לשברג תרלו‪ ,‬ב״ה ע’ ד‪ ,‬וע׳ באוה״ג לר״ה ע׳ ‪.30—2'9‬‬ ‫ש‪.‬בזבות״ עד ״בזכות*‪.‬‬
‫‪ .5‬ע׳ ר״ה יז ב‪ ,‬וזאת היא‪ .‬שיטת ר״ת‬ ‫‪ .4‬שישות לד ו‪.‬‬ ‫‪ .3‬שם נו׳ ‪ :‬דרב ניסים‪• .‬‬
‫בשתי שדות‪ ,‬ע' בתום' שם ד׳׳ה י״ג שדות‪ ,‬וע׳ בשנהיג )דם‪.‬‬ ‫השונה את •שני הששוח‪ ,‬ה׳ ה׳‪,‬‬
‫‪ .6‬ע׳ בהגהה‬ ‫ברלין( שח א וברא״ש לר״ה פ*א סי׳ ה׳ ובאבודרהם )ורשא תרל׳ח( סה ב‪.‬‬
‫לתום׳ שם ‪,‬הוא שדת חוזק בי ביד חזקה הוא שבין שזון לבל הכריות כדכתי׳ הכפירים שואגים‬
‫כידי רחום‬ ‫״אל לשון בח יש לאל ידי אית חילא‬ ‫לטרף לבקש ש א ל אבלם״ ובשנהיג •שם‪:‬‬
‫‪ . 7‬צי״ל ‪ :‬האל‪ ,‬תחלים עז טו‪.‬‬ ‫•שםרחם על עשוסים בדין“‪ ,‬וע׳ ב״שנחת יהודד‪ '.‬לששות שם‪.‬‬
‫‪ .10‬שישות כב בו‪ ,‬וע׳ בתום׳‬ ‫‪ .9‬לעיל ח״א ע׳ ‪.84‬‬ ‫‪ .8‬משלי ג לר‪ ,‬וע' בשנהיג •שם‪,‬‬
‫■‪ .12‬ששות לד ו‪.‬‬ ‫‪ .11‬י ז ב‪.‬‬ ‫לד ו‪.‬‬ ‫לששות‬ ‫וב״שנחת יהודה״‬ ‫ר״ה שם ד״ה שלש‬
 ‫ע ר ו ג ת הב ו ש ם‬ ‫‪102‬‬

‫אלי למה עזבתני אין לומר למידת הדין למה עזבת׳ ‪ 1‬כך מצאתיה במכילתי׳ ‪, 2‬‬
‫ארך אפים‪ ,‬מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע שמא יעשה תשובה‪ ,‬ורב חסד לצריכי‬
‫חסד‪ ,‬שאין להם זכיות כל כך‪ .‬ואמת‪ ,‬לשלם שכר טוב לעושה רצונו‪ .‬ותוספת ‪3‬‬
‫שמחמת אמיתותו אינו מתנחם‪ .‬נוצר חסד מה שאדם עושה לפניו‪ ,‬עון אילו זדונות ‪4‬‬
‫מה שאדם עושה להכעיס‪ .‬ונקה ינקה לשבים‪ .‬ויש מפ׳ עון זה שאדם עושה לחאות‬
‫נפשו לאכול איסור לתיאבון ועריות‪ ,‬פשע מרדות שעושה להכעיס‪ .‬וחטאה שננה ‪.5‬‬
‫ויש שאום׳ ה׳ ה׳ מידה אחת היא‪ ,‬אבל ארך אפים ב׳ מידות אחת לצדיקים ואחת‬
‫לרשעים ‪ . 6‬פ י׳ ר י ב ״ א ד לצדיקים לטובה לרשעים לרעה‪ ,‬לצדיקים לטובה שמאריך‬
‫להם מלשלם שכרן כדי שיהיה שמור לעולם הבא‪ .‬ולרשעים לרעה‪ ,‬שמאריך להם‬
‫ומשל׳ להם טובה שעשו כעולם הזה כדי שיאבדו לעולם הבא‪ .‬דהכי משמ׳ כפ׳ עושין‬
‫פסין ‪ ,8‬דאמר הת׳ משלם לשנאיו‪ ,‬א״ר אילא לשונאיו הוא דלא יאחר ומייתי עלה‬
‫ארך אפים ולא כת׳ ארך אף‪ ,‬ארך אפים לצדיקים וארך אפים לרשעים‪ .‬אך בחלק ‪9‬‬
‫משמע דגם לרשעים לטובה ראם׳ התם כשעלה משה למרום מצאו להקכ׳׳ה כותב‬
‫ארך אפים‪ ,‬אט׳ לפניו רבש״ע לצדיקים‪ ,‬אט׳ לו אף לרשעים‪ ,‬אם׳ לו רשעים יאבדו‬
‫אם׳ לו השת׳ חזית ‪ 10‬כשע׳ שחטאו ישר׳ ‪ 11‬לא אמרת לי ארך אפים לצדיקים‪,‬‬
‫אט׳ לפניו רבש״ע לא אמרת לי אף לרשעים‪ ,‬א״ל‪ 12‬לא אמרת לירשעים יאבדו״‬
‫לאמר ‪•..!,13‬י משם׳ דגם לרשעים‬ ‫מיד אם׳ ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת‬
‫לטובה‪ .14‬ואנכי ע פ ר ו א פ ר נ ג ד ה ס ו פ ר ה צ ד י ק‪ 15‬ר י כ ״ א תמהתי‬
‫על אשר כת׳ לצדיקים לטובה שמאריך מלשלם שכרן כי מה אריכות אף שייך בזוז‬
‫שמאריך מלשלם שכרן‪ ,‬הלא פי׳ של אריכות אף הוא כן‪) ,‬הוא( ‪ 16‬אע״פ שדינכז■‬
‫לפי מעשיהם להרע להם‪ ,‬הק׳ מאריך אפו ואינו עושה בהם דין הראוי)ן( להם לפי‬
‫מעשיהם‪ ,‬וההיא דעירובין ה״פ מדכת׳ ארך אפים ולא ארך אף שמעינ׳ דגם צדיקים‬
‫צריכים לאריכת אף ומינה דלאוהבו יאחר דאי אינו מאחר למה להו אריכת אך‬
‫הואיל ורוב מעשיהן מתוקנין לא מהרה יכלה שכרן‪ ,‬ושונאיו‪ ,‬אע״ג דאינו מאחר‬
‫לו‪ ,‬הואיל ומיעוט מעשיהם מתוקנין מהרה יכלה שכרן ‪ 17‬וצריכין לאריכח אף״‬

‫‪ .3‬בב׳ •‪2‬ר*^‬ ‫‪ . 2‬ע׳ בהוצ׳ ברלינר ע׳ ‪. 175‬‬ ‫‪ .1‬ם‪,‬אין״ ע״כ לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .4‬כא; נששט‪ :‬פשעים אלו הסרדים‪ ,‬ע' ברש׳י שם‪.‬‬ ‫שמלים אלו הן תוספת לדברי רש״י‪.‬‬
‫‪ .6‬הדעה שה׳ ה׳ הם‬ ‫וב״דעת וקנים״ ל־‪ 2‬םות שם‪.‬‬ ‫‪ . 5‬ע׳ יוסא לו ב‪ ,‬וע׳ ב״הדר זקניס״‬
‫מדה אחת הוא דעת רב סעריה ורב האי )ע׳ אוה׳ג ר״ה ע' ‪ (30‬ורב נסים )ע׳ בתום׳ וברא׳׳ש‬
‫ר*ה שם( אולם הם טונים ״נוצד חסד לאלפים״ כשתי מדות‪ .‬והדעה בי ״ארך אפים* הוא שתי‬
‫םי׳ ג׳‪,‬‬ ‫מדות מובאת בהגהה לתום׳ ר״ה שם וב»םנחת יהודה״ שם ובא״ח‪ ,‬הל׳ שני וחמישי‪,‬‬
‫‪ .7‬אין להכריע אם הוא הריביא הראשון או השני שנהרג על קדוש‬ ‫וע׳ בערובין כב א‪.‬‬
‫‪ .9‬םנהררין־‬ ‫‪ .8‬ערובין שם‪.‬‬ ‫השם‪ ,‬ע׳ אפטוביצר‪ ,‬מבוא לראבי״ה ע׳ ‪ 260‬וע׳ ‪. 370‬‬
‫‪ , 11‬שם נו׳ ; אמר לו‪.‬‬ ‫‪ .10‬שם ‪ :‬מאי דמבעי לך‪ ,‬וע* ברק״ם שם ק״פ ע׳א‪.‬‬ ‫קיא א‪.‬‬
‫‪ .13‬במדב' יר יז‪.‬‬ ‫‪ .12‬מבאן עד ״יאבדו״ לי׳ לפנינו וגם בעל דקים לא רשם גי* כוו‪.‬‬
‫הוא לרעה‬ ‫‪ .14‬קושיא זו הקשו בתום׳ כ״ק נ ב ד״ה ארך ותרצו ״כשאין סופו לעשות ת־‪ 2‬ובה‬
‫בשם ר׳ ישעיה‪.‬‬ ‫מה שהביא‬ ‫לטובה״‪ ,‬וע׳ בשטמ״ק שם‬ ‫אבל בםופו לעשות חשובה הוא‬
‫‪ . 17‬מ״ושונאיו״ ע״ב לי׳■‬ ‫‪ .16‬לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 15‬בב״י מרצב ‪ :‬על צדיק הסופר‪.‬‬
‫בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪103‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫הילכך הואיל דגם צדיקים צריכים לאריכת אף שמעינ׳ דלאוהבו אינו מאחר‪.‬‬
‫ש מ ע ת י ש י ש ב פ ס י ק ת ׳ ! ‪ ,‬ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני אמרה כנסת‬
‫ישר׳ לפני הקב״ה רבש״ע עזבתני ושכחתני בשתי מידות הללו‪ .‬ואיני יודע מה מידת‬
‫רחמנות היא קודם שיחטא דין הוא זה מאחר שלא חטא‪ .‬ובשלמ׳ לד־ אלעז׳ דאמ״‬
‫בפ״ק דדאש השנה ‪ 2‬רב חסד כובש הייתי מפרש קודם שיחטא היינו שמעביר‬
‫ראשון ראשון‪ ,‬כאשר פי׳ ה״ר מ שה כר׳ מ י י מ ו ן ב ס פ ר ו אלא לר׳ חנינא‪.‬‬
‫דמפ׳ רב חסר היינו מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מה מידת רחמנות בקודם שיחטא‪ .‬ותו‬
‫לפי האי דאמ׳ בפ״ק דראש השנה ‪ 4‬בתחילה אמת ולבםוף רב חסד‪ ,‬חסרי להו דלפי‬
‫זה אמת לא מידת דהמנות הוא‪ .‬ור׳ יש מ ע ׳ אם׳ ל י ‪ 5‬מידת הרחמים קודם‬
‫שיחטא היינו שאינו דן את האדם לפי מה שעתיד לחטוא אלא לפי מעשיו שבאותה‪:‬‬
‫שעה‪ ,‬ו ר׳ י׳ ח׳ ב׳ ו■ ש׳ ם׳ נ׳ י׳ ח׳ ו׳ ח׳ כתבתי ‪ ,6‬כי ה׳ ה׳ אינו ככלל מידות כי הם‬
‫שמות הקב״ה ואילו הןאל א׳ ־׳ רחום ב׳‪ ,‬וחנון ג‪ /‬ארך אפים די‪ ,‬ורב חסד ה׳‬
‫ואמת ו׳‪ ,‬נוצר חםד לאלפים ז׳‪ ,‬נושא עון ח׳‪ ,‬ופשע ט‪ /‬וחטאה יי‪ ,‬ונקה י״א‪,‬‬
‫וסלחת לעונינו י״ב ולחטאותינו י״ג‪ .‬ו ה ב י א ר א י ה מר׳ א מ י ת י בר׳ ש פ ט י ה‬
‫שעשה בפזמון אזכרה אלהים ‪ ,8‬וסלחת לעונינו ולהטאותינו ונחלתנו‪ ,‬ואילו ה׳ ה י*‬
‫ב׳ מידות לא היה צריך לעשות וסלחת לעונינו‪ .‬א מ נ ם ל א י ש ר ו ב ‪ i‬ע י נ‬
‫ד ב ר י מ ו ר י נ ו ה ח ס י ד ‪ ,‬כי וסלחת לעונינו בקשה היא ורחוק מפסוק המידות‪.‬‬
‫ו מ ה נ ע מ ו ל י ד ב ר י ה״ר א ל ע ז ׳ שכת׳ כ י מ ה ש י ס ד ר׳ א מ י ת י‬
‫בפזמון וסלחת לעונינו ונום׳ להשלים כ״ב תיבות ‪ 9‬תבא לפניך תפילתינו עד לא‬
‫חטאנו‪ .‬וכך מנה י״ג מידות‪ ,‬ה׳ א׳‪ ,‬ה׳ ב׳‪ ,‬אל ג׳‪ ,‬רחום ר׳‪ ,‬והנון ה‪ /‬ארך אפים ו׳ ז ‪/‬‬
‫ורב חסד ח׳ ואמת ט׳ נוצר חסד י׳ נושא עון י״א ופשע י״ב וחטאה ונקה י״ג״‬
‫ע״כ ד ב ר י ה״ר א ל ע׳ ז״ל‪ ,‬נד׳ כי בדעתו כי ונקה עם שלשתן עם עדן עם פשע‬
‫ועם וחטאה‪ .‬וכן פי׳ נושא עון ונקה מנקה‪ ,‬כאילו אום׳ נושא עון בניקוי ונושא‬
‫פשע בניקוי ונושא חטאה בניקוי‪ ,‬כלום׳ שאינו משאיר כלום‪ .‬ופר׳!! י״נ מידות‬
‫ה׳ ה׳‪ ,‬ה׳ רחמן קודם שיחטא האדם‪ ,‬ה׳ לאחר שיחטא האדם‪ ,‬לכך פסק בין ה׳‬
‫לה׳‪ !2-,‬אל גיבור‪ ,‬כמו אילי מואב ‪ ,13‬כגבר אין איל‪ ,14‬רחום‪ ,‬מלא רחמים ומרחם‬
‫לבני אדם כשהן בצער ומתפללים לפניו‪ .‬ועל זה לשון רחמנות נופל וזהו ארחמך‬
‫ה׳ ‪ !5‬אבקש ממך רחמים‪ ,‬כי אתה מרחם על כל‪ ,‬כמו שנ׳ ורחם־ו על כל מעשיו ‪.16‬‬
‫והנון כשצועקים לפניו בקול‪ ,‬שנ׳ והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון‬

‫!‪ .‬פמי״ר פי׳ לא‪ ,‬הוצ׳ רסא׳׳ש‪ ,‬קם־׳ה א‪ ,‬אולם הלשין שלפנינו שונה םלישו׳ הפ‪1:‬ירןתא‬
‫‪ . 3‬הל׳ תשוגד‪ ,‬פ״ג היה‪.‬‬ ‫‪ •2‬יז א•‬ ‫לישעי׳ רצז תיע•‬ ‫הילק״ש‬ ‫וגם שנוסח‬
‫ודבריו אלה מובאים סתם‬ ‫‪ .5‬על החבם הזה ר׳ לעיל ח״א ע׳ ‪ 165‬הע׳ ‪,9‬‬ ‫‪ .4‬יז ב‪.‬‬
‫‪ .6‬צ׳׳ל ‪ :‬בחב‪ ,‬ומובא בם׳ חסידים סי׳ רינ ובהוצ׳ מק׳ב‬ ‫ב״הדר זקנים׳׳ עה״ח‪ ,‬ש״ה ע״א‪.‬‬
‫‪ .7‬שם אינו שונה ‪.‬אלי במדה ובשדום זה מינה ‪,,‬ונחלחנו* בשדה י־׳ג‪,‬‬ ‫סי׳ תט״י‪ ,‬ע׳ ‪. 123‬‬
‫‪ .9‬ששיח ל ד‬ ‫ל׳ג ע׳ ‪ 167‬ולנדסהוט‪ ,‬עמודי העבודה ע׳ ‪ ,46‬ד‪ .‬ח״א ‪•2275‬‬ ‫ע׳‬ ‫‪.3‬‬
‫‪ .11‬בכ״י שרצב״‬ ‫‪ .10‬בב׳׳י שרצב נ‪*.‬׳ ‪ :‬כ‪«:‬ד‪.‬‬ ‫ט וי*ג שדות הן שם בפסוקים ו־ז‪.‬‬
‫ופר״ש‪ ,‬אבל נראה כי צ״ל ‪ :‬ופרוש‪ ,‬בי אין שבל זה בפי׳ רש׳׳י‪ ,‬וב׳ בי ו הפרו ש דרוקד‪ ,‬ע ד ר‬
‫‪ •13‬ששית‬ ‫‪ •12‬ע' לעיל ע׳ ‪ 101‬הע׳ ‪•5‬‬ ‫דעת השחבר היא ש״ה׳ ה׳״ הם שדה אחת‪.‬‬
‫‪ .16‬ש׳ם קשה ט‪.‬‬ ‫‪ . 15‬חהלים יה כ‪.‬‬ ‫‪ .14‬חהלים פה ה‪.‬‬ ‫טו טו‪.‬‬
 ‫ע ר ו גת הבושם‬ ‫‪104‬‬

‫אני‪ ,1‬כי יחנן קולו אל תאמן בו ‪ .2‬הוי אוט' רחום בנסתרות וחנון לשסוע צעקת‬
‫דל‪ .‬ומה שלא נאט׳ מרחמ וחונן‪ ,‬לפי שהכבוד מלא רחמנות וחנינות שייך לוט׳ כן‪,‬‬
‫כאשד יאט' דוב שכול!‪ ,:‬כן כי באש ה׳ נשפט ‪ ,4‬שופט היה לוט' אך מפני שכא‬
‫במשפט עם בני אדם אוט׳ כן‪ .‬ארך אפים בעבור הראות הקצף כנחיריט אט' הכת׳‬
‫הרה אפי ועל דרך משל הוא מי שיהיו נהיריו ארוכים לא יקצף מהרה וזה הטעם‬
‫אדך אפים‪ ,‬והפך זה קצר אפים יעשה איולת ‪ ,5‬וכת׳ למען שמי אאריך אפי‬
‫ותהילתי אחטם לך‪ ,0‬כגיבור שמאדיך אפו בחוטמו ואין כעם ושחוק לכבוד‪ ,‬אך‬
‫מראה כפי הצורך‪ ,‬שהדי כת׳ וביד הנביאים אדמה? וכת׳ אני ה׳ לא שניתי ‪.8‬‬
‫ודב חסד‪ ,‬כמו גדל הסד‪ ,‬כמו על כל דב ביתו ‪ ,9‬קרית מלך דב ‪ ,10‬פי׳ מלך גדול‪.‬‬
‫ואמת‪ ,‬שיקיים החסד‪ .‬נוצר חםד לאלפים׳ מי שיעשה חסד ינצור הסדו ולא ישכח‬
‫לאלפים דורות לאוהביו‪ .‬נושא עון‪ ,‬שממיד מן החוטא כשישוב מעון זדונו‪ .‬ופשע‪,‬‬
‫מה שמרד בפרהםיא‪ .‬וחטאה מה ששגג‪ ,‬כמו ואל השערה לא יחטיא ‪ .11‬ונקה‪ ,‬את‬
‫השבים‪ .‬ו לי נר׳ כי ה׳ ה׳ מידה אחת היא והיא לאחר שיחטא וישוב‪ .‬וה״פ אני‬
‫הוא קודם שיחטא‪ ,‬כלוט׳ כמו שאני מרחם על האדם קודם שיחטא וזהו הדין‪ ,‬כן‬
‫אני במידת רחמים אחר שיחטא וישוב‪ .‬והיא היא מידת רחמים‪ ,‬וארך אפים תרתי‬
‫אינון לרעים ולטובים‪ .‬ומה שאום׳ ב פ פ י ק ת ׳ ‪ 12‬עזבתני ושכחתני בשתי מידות‬
‫אין להיות הללו ‪ ,1:1‬אך בן הוא בשתי מידות‪ ,‬ופי׳ בשתי מידות ברחום והנון אשר‬
‫בפםזק ה׳ ה‪ /‬ולפי זה ונקה היא מידת י״ג ולא כמו שפי׳ ח״ר א ל ע ז׳ ז״ל ‪14‬‬
‫ור׳ א ב ר ה ם ה ח ו ז ה ‪ 15‬כת׳ כי ה׳ הראשון דבק עם ויקרא‪ ,‬כלום׳ ויקרא ה׳ ה׳‬
‫אל רחום והנון‪ .‬ואין אני דואה דבריו‪ ,‬כי חולק על דברי רבותינו ‪ 16‬שאמרו אני‬
‫הוא קודם שיחטא אני הוא לאחד שיחטא‪ .‬ו ב פ ד ק י׳ ד ר' א ל י ע׳ ‪ 17‬ראיתי‪,‬‬
‫סיכך הקב״ה על משה‪ ,‬שנ׳ והיה בעבוד כבודי ושמתיך בנקרת הצור ‪ ,18‬וכשעבר‬
‫הסיד כף ידו מעליו וראה אחורי שכינה‪ ,‬שנ׳ והסירותי את כפי ‪ ,19‬התהיל משה‬
‫לצעוק כקול גדול ואוט׳ ה׳ ה׳‪ .‬ותיט' גדול הוא כי כתב מיד וימהר משה ויקוד‬
‫ארצה ‪20‬׳‪ ,‬ועוד כתב ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה׳ לפניך ‪.21‬‬
‫והוא הוא שכת׳ ויעבור ה׳ על פניו ויקרא ה׳ ה׳ וגוט^‪ .‬ו ר ב ה י י ג א ו ן ‪22‬‬

‫‪ .4‬י־‪ 2‬עי׳ שי טו‪,‬‬ ‫‪ .3‬שם יו יב‪.‬‬ ‫‪ ,2‬משלי בו כה‪.‬‬ ‫‪ .1‬שמות בב כי‪.‬‬

‫‪ .7‬הז־עע‬ ‫ס‪ .‬יש־עי׳ טח ם־‪ ,‬וע' רש׳י ■צם‪.‬‬ ‫‪ .5‬ם־ג׳לי יד יו‪.‬‬ ‫זע׳ בפי' ר־צ״י ש־ם‪.‬‬
‫ע׳ בתרג' שים‪.‬‬ ‫‪ .10‬תד׳לים םה ג‪,‬‬ ‫‪ .9‬אםד‪.‬ר א ח‪.‬‬ ‫‪ . 8‬״לאבי ג ו‪.‬‬ ‫יב יא‪.‬‬
‫‪ .13‬ר״ל בי אין לגרום את הטלה ‪,‬הללו״‬ ‫‪ .12‬ע׳ לעיל ע־ ‪ 103‬הע׳ ‪.1‬‬ ‫‪ .11‬שופטים כ טו‪.‬‬
‫‪ .14‬לעיל ע׳ ‪ ,103‬ש־טנה ״ו‪:‬לןק■‬ ‫בפםיקתא ולפי״ו אין הכוונה כשהי טדות ל״ה* ה״׳‪.‬‬
‫אבל שם הטדוכר‬ ‫‪ .15‬פרלם )טנ׳׳ש ‪ ,1877‬ע׳ ‪ (364‬רטו לצונץ‪ ,‬ל*ג ע׳ ‪,490‬‬ ‫עם שלשתן‪.‬‬
‫הדעה הטובאת‬ ‫על ר׳ אברהם אבולעפיה‪ :‬ואין כלל להעלות על הדעת •צאליו התבין הטחבר‪.‬‬
‫פה מובאת גם עיי הדאב־ע בפי׳ לשםות לד ו בשם הגאון וגם הוא דוהה אותה‪ ,‬בי ״אלו היד‪.‬‬
‫כן למה לא דבקו בעל הצעטים■׳‪ ,‬וע׳ בהוצ־ פליישער ע׳ ‪ 322‬וע־ קויפם;‪ ,‬טנ׳ש‪ 1882 ,‬ע׳ ‪.362‬‬
‫‪ . 18‬שטות לג כב‪.‬‬ ‫א(‪.‬‬ ‫קייב‬ ‫)הוצ' רד־ל‬ ‫‪ .17‬פט״ו‬ ‫לעיל ע׳ ‪.101‬‬ ‫‪ . 19‬ע'‬
‫‪• .20‬צם לד ח‪ ,‬ובקשי זה בדברי הפדריא הרגיש־ גס הרד׳׳ל‪ ,‬ע׳ בהערותיו‬ ‫בג‪.‬‬ ‫‪• . 19‬צם‬
‫ע׳ א ובאזה״ג לר״ה‬ ‫טיח‬ ‫‪ .22‬ע׳ בם׳ המנהיג‪,‬‬ ‫‪ .21‬שם לג יט‪.‬‬ ‫שם אות ע״ו‪.‬‬
‫ע׳ ‪. 30‬‬
 ‫‪105‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫אינו מונה שם דאשון‪ ,‬לפי שיש פסק בין השמוח‪ ,‬ונוצר הפד לאלפים בונה כשתי‬
‫מידות‪ ,‬נוצר חסד מידה אחת‪ ,‬לאלפים מידה אחרת‪ ,‬שמידה ]טובה[ מרובה ה' מאות‬
‫ידות על מידת פורענות דהת׳ כת׳ על רבעים והב׳ כת׳ לאלפים‪,‬‬
‫ג ד ו ל ה ס ד מ ט ה כ ל פ י ו ב פ י ד ש ו ע י נ ו ‪ ,‬פי׳ הקב״ה שהוא גדול‬
‫חםד במיעוט זכיות שבידינו ובשביל תפילותינו שאנו מתהננים לפניו זוכר לנו י״ג‬
‫מידות ומטה כלפי חסד‪ ,‬שני אם בפידו להן שוע ‪ ,1‬ואמרינ׳ בריש ע״ז ‪ 2‬אפילו‬
‫ישר׳ עושין צדקה כפיד של הרנגולין שמנקרין באשפה מעט מעט אני מצרפן‬
‫לחשבון גדול‪ ,‬פיר לשון מעט מעט‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו כפיד של תרנגולין‪ ,‬פי'‬
‫שמנקרין מעט מעט‪ .‬ג ב ר ט ו ב ח י ם י ו נ ו ‪ ,‬כל לשוני הםיה ומהסה לשון צל‬
‫ומהבא הם שמתכסה שם מזרם וממטר‪ ,‬ו ל ש ו ן ק ו נ ט ר ס במזמור י״ה ‪ ,3‬אהסה‬
‫בו‪ ,‬אתכסה בצילו‪ ,‬כמו מבלי מחסה חיבקו צור<‪ ,‬שהסלעים כיסוי ומגן להולכי‬
‫דרכים מהרוהות ומזרם וממטר‪ ,5‬וכן סוכה ההיה לצל «‪ ,‬והוא דבר מועט‪ ,‬אבל‬
‫נדיבים‬ ‫מבטח דבר בריא והזק וסמך־‪ ,‬נ ב ד ט ו ב ח י ס י ו נ ו מ ב ט ח ה‬
‫• מ ע נ י נ ו ‪ ,‬פי׳ טוב היסיונו של גדול חסד לחסות בו‪ ,‬כמו ש*נ' טוב להסות בה׳‬
‫מבטוח בנדיבים א‪ ,‬מבטחת מן בהשיקט ובבטחה דישעי׳‪ ,9‬נכון לום׳ בטחת ולא‬
‫רטיחת ‪ 10‬כמו מן דמעה שמחה‪ ,‬הנה דמעת העשוקי׳ ‪ ,11‬שימחת עולם ‪ .12‬על כן‬
‫»;אומ׳ מבטיחת אדם טועה‪ .‬שענינו‪ ,‬שען שלנו‪,‬והשען הוא שנשיען בבטח על הבירו‪.‬‬
‫והעיקר גבר טוב חסיונו מן שען בטחת אדם‪ ,‬וש־עונינו טעות ‪ 13‬והמבין יבין‪ .‬פ״א‬
‫גבר טוב היסיונו מבטחת אדם ‪ ,14‬על כן הוא שעננו ולא אדם‪.‬‬
‫א ש ו ר ל א י ו ש י ע נ ו ‪ ,‬השין נרגש‪ .‬והפייט מביא הפסוק ‪ 15‬כלוט׳ יותר‬
‫לא נבטה באדם ולא נקוה לעזרתו ולישועתו‪ ,‬אך בהקב״ה כי הוא מושיעינו‪.‬‬
‫נ י ק י ו ן ח י ט ו י מ ק וי נו‪ ,‬וזהו •מיסד מיושיענו ניקיון ח׳יטו׳ מ׳קוינד ‪ .16‬הפייט‬
‫שהביא אשור לא יושיעינו‪ ,‬לפי ש ב א ל י ה ו ז ו ט א ‪ 17‬מביא בעינייני התשובה‪,‬‬
‫וזה לשוג׳ גדול כהה של תשובה שהיא מגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬שנ׳ שובה ישר׳ עד‬
‫ה׳ אלהיך קחו עמכס דברים קרעו לבבכם‪ ,‬אשור לא יושיענו‪ .‬מ' ו ש י ע נ ו‬
‫נ׳ י ק י ו ן ח׳ י ט ו י ‪ 18‬מ ק דינו‪ .‬והאוט׳ ניקיון קו״ף בחטף אינו טועה‪ ,‬כי הוא‬

‫‪ .2‬ד א ושש ‪ :‬אפי׳ אין ישראל עו׳ג־ין םצוה לפני כי אם מעט‬ ‫‪ . 1‬איוב ל בד‪.‬‬
‫‪ .4‬איוב בד ה‪.‬‬ ‫וע־ רש״י שם‪.‬‬ ‫ג׳‪,‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫וע' בדק״ם שם ה א‪.‬‬ ‫בפיד ובו׳‪,‬‬
‫ו‪.‬‬ ‫‪ .6‬ישעי׳ ד‬ ‫אבל ר׳ רש״י לתד‪.‬ל׳ קד יה‪.‬‬ ‫גשםים‪,‬‬ ‫עב״ל רש״י ושם ‪ :‬וםזרם‬ ‫‪.5‬‬
‫‪ .9‬ישעי ‘ ל טו‪.‬‬ ‫‪ .8‬תהלים •שם‪.‬‬ ‫לשו׳ רש‪-‬״י לתד‪ 7.‬׳ קיה ח‪.‬‬ ‫והוא‬ ‫‪| .7‬חזק(‪,‬‬
‫‪ . 11‬קהלח ד א‪.‬‬ ‫העתיק אר‪ ,‬לשו' םחבד‪::‬ו‪.‬‬ ‫אבל בפי׳ שים‬ ‫בב׳י סח״‪,:‬‬ ‫‪ .10‬כ״ה‬
‫םועה‪.‬‬ ‫ושיעונינו‬ ‫אבל בפי׳ שם ‪:‬‬ ‫‪ ,13‬בב״י שח״נ ‪ :‬שיעונינו‪,‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫פא‬ ‫‪ .12‬ישעי'‬
‫ד‪.‬‬ ‫‪ .1.5‬הושיע יד‬ ‫ישראל ע' ‪, 786‬‬ ‫ע׳ פדר עבודת‬ ‫שעוננו‪,‬‬ ‫שבביחת אדם‬ ‫‪ , 14‬בדפ‪.‬‬
‫וריל בי רית של החרוז הזה הם שנהם — •נום הפייט•‪.‬‬ ‫‪ . 16‬ש״וזהו״ ע״ב לי׳ בכ״י שרצב‪.‬‬
‫‪ •17‬פ*ט‪ ,‬היצ• רשא״ש ע׳ ‪ ,189‬הדצ׳ רת״ם הורוביין ע' ‪ ,48‬ושש אין השאשד ‪.‬גדול כח התשובה‬
‫הקב*ה‬ ‫‪.‬בך אשר להם‬ ‫יפסידר״ב קפג ב ופפי״ר קפ״ה א(‪ ,‬אלא נא׳‬ ‫ובו׳״ )ע׳ יושא פו א‬
‫כאדם השדבר עם חברו בשלחשה •טנא׳ שובה ישראל‬ ‫לישראל בואו והבנסו בדברי תורה ובו'‬
‫‪ . 18‬בב׳׳י שח־נ■■‬ ‫אשור לא יושיענו וגו׳״ ויתכן ש־היה לפני השהבר בםו•־‪.‬׳! שילו‪.‬‬ ‫וגו׳‬
‫השיון‪ ,‬אבל בפי• כשו אצלנו‪.‬‬
 ‫ער ו ג ת ה ב ו שם‬ ‫‪106‬‬

‫כמו את כסף הפידיום !‪ ,‬ה הפדיום מוכיח שאינו דבוק‪ ,‬כי לא יבא ה׳ הדעת‬
‫בתיבה דבוקה לעולם• חטוי כמו וחטא את הבית ‪ .2‬היה נכון לוט׳ חטאוי‪ ,‬אך‬
‫לשו׳ חכמים!‪ :‬קינוי וסתירה‪ .‬־נפשינו מלאדיבה עיקרו מלהאדיבה ‪ ,4‬כמו להדאיב‬
‫את נפשך דתחילת שמואל ‪ ,5‬ועיקרו ולהדאיב והעיקר כאשר פי׳ ר ש״ י‪ ,‬כי לאדיב‬
‫כמו לדאיב‪ .‬ובא חסר ביתר המלים‪ ,‬לשמיע בקול ‪1‬ו[לםפר כל נפלאותיך ‪ ,6‬לשיח‪:‬‬
‫עם כלבי צאני ‪ ,7‬לבא בבלה ‪ ,8‬לסתיר מה׳ עיצה דישעי׳ ‪ .9‬לעביר את המלך בסוף‬
‫שמואל ‪ .10‬קדמו עיני אשמורות לשיח ‪:‬אמרתך ‪ ,11‬עיקר כל אלה‪ ,‬להשמיע‪ ,‬להשיח‪,‬‬
‫לחסתיר‪ .‬אך לא ימצא בכל המקרא מלפעול בלמ׳׳ד‪ ,‬אך מפעול בדגש הפ״ה‪ ,‬כמו‬
‫מכרוע על ברכיו ‪ ,12‬מבטוח בנדיבים ‪ ,13‬מקבור מתיך‪ ,14‬וישובו בני ישר■ מדלוק‬
‫אחרי פלשתים‪ ,15‬מזעוק אל ה• דשמואל‪ ,16‬מעזוב )לו( ‪ 17‬להשיב חמתי מהשחית‪,18‬‬
‫ו ר ב י ם י ט ע ו ל ה ק ש ו ת כ י ע ו נ ו ת י נ ו רב ו מ ל מ נ ו ת ‪ ,‬כ י א י נ ו‬
‫פ ס ו ק ‪ ,‬אך ת י ק ו ן ה ר א ש ו נ י ם ‪ ,‬ו ר ב ו ת י נ ו א מ ר ו בשילהי יומא ‪•19‬‬
‫על כן נכון לוט׳ בפיוט נפשינו מהאדיבה בלא למ״ד‪ .‬נם מן פיעל לא יאמר‬
‫מלפעל‪ ,‬אך מפעל במקום מלפעל‪ .‬ואמאסך מכהן לי דהושע ‪ ,20‬פי׳ מלכהן לי‬
‫מדבר מרמה ‪ ,21‬לא השיב ידו מבלע ‪ ,22‬מרחם בן בטנה !‪ ,2:‬מכפר את הקודש !ג­­‬
‫נם כך מעלומי ע׳ פעל אשר כלחני היום מבוא בדמים‪ ,25‬מדור באהלי רשע ‪.26‬‬
‫עיקרם מלבוא‪ ,‬מלרור‪ ,‬אך משוט בארץ‪ ,■27‬מחור הארין ‪ 28a‬יתכן‪ ,‬שהן שמות‬
‫הדברים‪ ,‬כמו חול תחלו סין ‪28‬־‪ ,‬עד שוב הרודפים ‪.29‬‬
‫ב י א ו ר ‪ 30‬ק י ו י ו נ י נ ו ‪ .31‬פי׳ מקוינו שאמרת לא לשו׳ מקוה מים ‪ ,32‬אך‬
‫לשון קוה קויתי ה׳ ‪ .3.3‬ונמצא פעל קל במזמור ל״ז‪ 34‬וקויי ה׳ המה ירשו ארץ‪.‬‬
‫פ״א מקוינו לשון מקוה מים• כדחנן במשנת יו■ ‪ ,35‬א״ר עקיבא אשריכם ישראל‬
‫לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהד אתכם ‪:‬אביכם שבשמים‪ ,‬׳שס וזרקתי עליכם׳‬
‫מים טהורים וטהרתם‪ 36‬ואומ׳ מקוד! ישר־ ה■ ‪ 37‬מה מקוה מטהר את הטמאים אף הק‬
‫מטהר את ישר׳‪ ,‬שנ■ וזרקתי עליכם מים טהורים ‪ .38‬בם ו מ כ י ד ו ח נ ד י ב ה ‪,‬‬

‫‪ .4‬נ*ה כב׳׳י םח'נ‬ ‫‪ . 3‬סושה כ ב*‬ ‫‪ .2‬ויקרא יד ‪:‬ב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬בסדב׳ ג נא‪.‬‬

‫וע׳ בפרש׳י ‪c r‬‬ ‫לאדיב‪,‬‬ ‫וצי׳ל ‪:‬‬ ‫‪ .5‬ש״א ב לג‪,‬‬ ‫ח׳ שתי השלים האלה‪.‬‬ ‫זבכ״י ‪:‬׳־צב‪.‬‬
‫‪ .8‬יר׳ לש‪.‬‬ ‫‪ . 7‬איוב ל א‬ ‫‪ .6‬תהל׳ בי ז‪.‬‬ ‫ובב׳ השרעיש לר״י גנאח‪ ,‬ע׳ ‪.12‬‬
‫תהלים‬ ‫‪.11‬‬ ‫יש‪.‬‬ ‫יש‬ ‫ב‬ ‫‪•10‬‬ ‫טי‬ ‫כט‬ ‫‪.9‬‬ ‫<‪.‬־תי‬ ‫לביא‬ ‫צ׳ ל‪:‬‬ ‫ז‪,‬‬
‫‪ .! 4‬ברא' נג ו‪.‬‬ ‫‪ .13‬תהל׳ קיח ש‪.‬‬ ‫‪ .12‬שא ח נד‪.‬‬ ‫קיש קשה‪ ,‬זצ״ל ‪ :‬באשרתך‪.‬‬
‫‪ .18‬חהלים‬ ‫‪ .17‬צ״ל ; את ה׳‪ ,‬יהושע כד טו‪.‬‬ ‫‪ . 18‬שם ז ח‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ש״ א יז נג‪.‬‬
‫ד״ל ש״ה •!*ג‪ ,‬ו״דרב יהודה‬ ‫לבעל העשור׳‬ ‫וע׳ ב״עשרת הדברות'‬ ‫‪ .19‬שז ב‪,‬‬ ‫קו בג‪.‬‬
‫ע׳ ‪ :1; 5‬ובאיה־ת‪ ,‬עיון תפלה‪ ,‬ע< ‪1118‬‬ ‫יע׳ בשדר ‪.‬עבודת ישראל״‬ ‫פשוקי דרחשי״‪,‬‬ ‫בתחלת‬
‫ע רש*י ש־ם‪.‬‬ ‫‪ .23‬ישעי׳ שש סו‪,‬‬ ‫‪ , 22‬איבה ב ח‪.‬‬ ‫‪ .21‬תהלים לד יד‪.‬‬ ‫‪ . 20‬ד י‪.‬‬
‫ז‪.‬‬ ‫‪ .27‬איוב א‬ ‫‪ .•26‬תהל■ פד יא‪.‬‬ ‫‪ .25‬ש״א כה לג‪.‬‬ ‫‪ .24‬ויקרא שז ב‪.‬‬
‫‪ . 30‬בב׳י םח״נ ‪:‬‬ ‫‪ .29‬יהישע ב שז‪.‬‬ ‫‪ . 28a‬יחזקאל ל שז‪.‬‬ ‫‪ . 28‬בשדבר יג בה‪.‬‬
‫‪ .32‬ויקרא יא לו‪.‬‬ ‫קיויני‪.‬‬ ‫קווי ובכ״י פי׳ םח'נ‪:‬‬ ‫‪. .31‬־נדפ‪ .‬בשוי‬ ‫בירור‪.‬‬
‫‪ . 37‬לי'‬ ‫‪ .36‬יחזקאל לו כה‪.‬‬ ‫‪ . 35‬פ״ה ש״ש‪.‬‬ ‫‪ .34‬ט‪.‬‬ ‫‪ . 33‬ר״הליש ש ב‪.‬‬
‫ש»שנו״ ע״ב לי׳ במשנה שם‪ .‬ועי‬ ‫‪.38‬‬ ‫בירמי׳ יד ח‪ ,‬אבל ר׳ בבשנה שבנם‘ פה ב‪.‬‬
 ‫‪107‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ר ב י ם י א מ ר ו בסומכו ‪ .t‬כי בסומכי פי׳ שאני סומך את אחרים‪ .‬ו ט ע ו ת‬

‫ה ו א ב י ד ם ‪ ,‬כי הפייט עשה )הפייט( ‪ 2‬מ׳ נ׳ ח׳ ם׳ בר׳ מ׳ כ׳ י■ ר׳‪ .‬כםומ׳כ׳י׳ ר׳וח‬
‫ואומ׳ אני כי בסומכי בשני פנים‪ ,‬אהד שאני סומך את אחרים‪ ,‬והשיני בסמוך‬
‫אותי שאחר סומך אוחי‪ ,‬כמו בשמרם עקב רב ‪ ,3‬שפי׳ בשמור אותם‪ .‬כן בשמרו‬
‫בשמרי גם כך ‪ 4‬בפומכם בטומכו בסומכי‪ .‬וכן יאמר בשמרם על אחרים׳ שאחרים‬
‫שומרים דבר‪) .‬אחר כן בשמרו בשמרי‪ .‬גם כן בםומכם בסומכן בסומכי(‪ .5‬אך לשח‬
‫ק ו נ ט ר ס בשמרם עקב רב אםטיהרתי ‪ 6‬בשמירתם‪ ,‬וב י נ ו ת י מ ל ש ו נ ו שהוא‬
‫משם דבר שמר‪ ,‬כמו אכל בכסף ד‪ ,‬ואוסך שללבם‪ .‬אוסף החסיל ‪ ,8‬ונכונו דבריו‬
‫כי יהיה בשמרם‪ .‬כמו ובאבדם ירבו צדיקים דמשלי ‪ .9‬והעל עמדם דעזרא ‪ . 10‬ופי׳‬
‫קו נ ט ר׳ א מ ת כי ש׳ בשומרים בחטף קמין‪ ,‬כמו את א?לם בעתו ‪ ,11‬שפי׳■‬
‫אוכל שלחם‪ .‬ולו היה פי׳ בשמרם כמו ב־^מור אותם היה בחו‪.‬־ב‪ ,‬כמו באוכלם אז‬
‫זבחיהם ‪ 12‬שהוא בחולם והמבי; יבין‪ .‬א ש ר כ ת ב ת י ‪ ,‬כי בסומכי בש‪ *:‬פנים‬
‫ח ז ר ת י ב י כ י ר א י ת י ב ט פ ר ה י ר ח מ א ל י‪ ,13‬כי כל פעל היוצא שהוא‬
‫בלט״ד‪ ,‬כמו לתח׳־ ה׳׳ך םימן הנתון‪ ,‬ואם היו ‪) 14‬הוא( בב׳ בתתך‪ ,‬ך׳ סימן‬
‫הנתון ‪ .15‬כן לש־ טרו )ו(לשמור אותו‪ ,‬בשומרו שהוא שומר את אחרים‪ .‬והמבין יכין‪,‬‬
‫כי זה הדין בכל הפעלים לשומרם לשמור אותם‪ ,‬ב' בשומרם שהט שומרים את‬
‫אחרים‪ ,‬כן בסומכי שאני סומך אחרים‪ ,‬לסומכי לםמוך אותי‪ .‬והנבון לוט׳ בפיוט‬
‫בסומכי ר וח נדיבה‪ ,‬הכ׳׳ף בצרי‪ .‬ועשה הפייט שני פסוקים האחד במזמור נ״ה ‪10‬‬
‫הנה אלו ים עוזר לי ה׳ בסומכי נפשי‪ .‬והשייני במזמור נ׳׳א ‪ 17‬ורוח נדיבה ‪:‬תסמכיני‪.‬‬
‫ופי׳ בפוט‪ ,‬במקום סומכי נפשי הוא יםמכייי ברוח נדיבה‪ .‬א ר פ א מ ש ו ב ת ם‬
‫א ו ה ב ם נ ד ב ה ‪ ,‬בשילהי יומא ‪ 18‬אבל הק׳ ‪ 19‬מתפייס בדברים‪ ,‬שנ׳ קחו עמכם‬
‫דברים ושובו ולא עוד אלא שמחויק לו טובה שנא׳ יקח טוב ולא עוד אלא שדומה‬
‫כאילו בנה מזבח ‪ 20‬וכו־ שמא תאם' פר חובה‪ ,‬ח״ל אוהבם נדבה‪ .‬פ״א אהבם‬
‫נדבה‪ ,‬אהבם בנדבת רוחי‪ ,‬אע״פ ■שאינם רצויים ומביא הפסוק שאט׳ הקב״ה ארפא‬
‫משובת‪ :‬אהבם וגו׳ ‪ .21‬ותרגום אקבלינון בתויובחהון אשבוק לחוביהון וארחמינון‬
‫כד ית‪ ,‬בון בנדבה‪ .‬רדיקדוק משובתם לפנים ‪ 22‬אצל משובם בינתיים‪.‬‬
‫ד ו ל ק י ם ה צ ו ב א י ם‪ ,‬פ״ה בישעי ‪ 23‬הגוים הצובאים על אריאל‪ ,‬כמו‬
‫אנשי הצבא דולקים‪ ,‬כמו כי דלקת אחרי ‪ .24‬אריאל מפורש בפיוט שבייה ענייה ‪25‬‬
‫אצל הקולר זה קול ובסוף יוצר זה‪ ,‬י ק חו ב ו ש נ ה ‪ ,‬פ״ה בהושע ‪ ,26‬בושנה‬

‫‪ . 3‬תהל׳ יט יב‪.‬‬ ‫‪ .2‬לי׳ בכייי םרצב‪.‬‬ ‫‪ .1‬בפי׳ ב״י םח״נ ‪] :‬בי'״ ’[•‬
‫‪ .6‬ברש״''‪ :‬נזהרתי‪.‬‬ ‫‪ .5‬נכפל שלא לצורך‪.‬‬ ‫ם‪:.‬כששרו' ע׳ כ לי׳ בכ״י םרצב‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ ,10‬נחשי׳ ח ז‪ ,‬צ״ל ; והעם על‪.‬‬ ‫‪ .9‬כה בח‪.‬‬ ‫‪ . 8‬ישעי׳ לג ד‪.‬‬ ‫‪ .7‬רב׳ ב כה‪.‬‬
‫אולם אין שם נקוד חולם‪,‬‬ ‫את קדשיהס‪ ,‬ויקרא כב שז‪,‬‬ ‫‪ .12‬צ״ל ‪:‬‬ ‫‪ .11‬תהל׳ קשה טו‪.‬‬
‫‪ .15‬צ״ ל הנותן‪.‬‬ ‫‪ .14‬צ״ ל ‪ :‬היה‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ 281‬העי ‪. 6‬‬ ‫‪ . 13‬על ש ׳ זה ר' ש״ש צח״ א‬
‫‪ . 19‬שם אדם עובר עברה בסתר‪ ,‬אבל ע׳־‬ ‫‪ .18‬פו ב‪.‬‬ ‫‪ .17‬יד‪.‬‬ ‫‪ . 16‬נד ו׳‪.‬‬
‫באלו הקריב‬ ‫‪ .20‬בג‪ : "-‬כאלו הקריב פרים‪ ,‬ובב׳י ובראשונים ‪:‬‬ ‫בדק׳ם ע׳ ‪ 297‬הע׳ ד‪.‬‬
‫קרבן‪ ,‬ע׳ דק׳ם שם הע׳ ה׳ ויתכן כי גי׳ שו־כרנו היתה ‪ :‬כאלו בנה שזבח ]יהקריב קרבן[‪,‬‬
‫‪ .24‬ברא■ לא לו‪,‬‬ ‫‪ .23‬בם ח‪,‬‬ ‫‪ .22‬ע׳ להלן‬ ‫‪ .21‬הושע ד׳ ה ובתרג׳ שם‪.‬‬
‫‪ .26‬י ו‪.‬‬ ‫‪ .25‬לעיל ח־׳א ע■ ‪.79‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪108‬‬

‫אפרים יקה‪ ,‬הסעם כנו״ן ןיתר כנו״ן מעזניה!‪ ,‬ותרגום בהחא דבי אפרים יקבלו](‬
‫הנה בושנה כמו בושת והפי■ בפיוט כשהקב״ה יפקד את ישר׳ הדביקים בו ויבנה‬
‫בית המקדש כבראשונה אז יבושו מחריבי בית המקדש‪, .‬והכי אימא ב ש ז ח ר‬
‫ט ו ב ‪ 2‬קול שאון מעיר קול מהיכל וגו׳‪ .‬ועיין ביוצר ויושע אור ישר' אצל היבת‬
‫ידידות יריד זכור לידידיך קול מהיכל וקטרג!;‪ .‬ד ב י ק י ם ב ו ש ר י א ל ‪ ,‬פי'‬
‫ישר׳ בהי־פך אותיות‪ ,‬שדי אי* הדבקים בו יפקוד כבראשונה‪ .‬ויש יוצרות שכת׳ בהן‬
‫דביקים צבאות לשרי אל ‪ ,4‬אהיה כטל | ל[ישר'‪ ,5‬תרגום יהי מימרי כטלא לישר׳‬
‫מזהרון כשושנה ויתבון על תקוף )ארעא( ארעהון כאילן לבנו׳ משלח עיבורתיה‪.6‬‬
‫ה ל ב י כ ו י ן ל מ ע ל ה ‪ ,‬וממנו יכוין את פניו‪ ,‬פיעל כיוין‪ ,‬אשר ממנו‬
‫יכוין‪ ,‬לא נמצא במקרא אך בדברי רבותינו אם כיון לבו יצא ‪ .7‬ובשילהי תפילת‬
‫השחר ‪ 8‬היה עומד בבית קודש הקדשים יכוין את פניו כנגד הכפורת‪ .‬א״כ פי׳‬
‫בפיוט את הלב יכוין למעלה‪ ,‬מפני שצריך לה׳ ‪ 9‬עשה הלב ‪ 10‬יכוין למעלה‪.‬‬
‫מ ע ל ו ת ש מ י ר ו ש י ת ‪ ,‬שניהם מיני קוצים כמו שנ׳ בישעי׳ ‪ 11‬ואשיתהו בתה‬
‫לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית‪ .‬ועיניין המליצה כמו זרעו חטים וקוצים‬
‫קצרו דירמיה‪3‬־‪ 1‬וכן תחת חיטה יצא חוח!■;‪ .1‬פ״ א מעלות ‪ 14‬מחשבות רעות בלבבם‬
‫•שהם כקוצים לחושבים ולמי שחושבים עליו‪ .1.5‬י ד י ה י ק צ י ע מ ב י ת ‪ ,‬ידיח‬
‫לשון הדחה כמו שם ידיחו העולה דיהזקאלס!‪ ,‬ואת דמי ירושלים ידיה מקרבה‬
‫רתהילת ישעי׳‪ .17‬ו ה פ י י ט ש ת פ ש צ ח ו ת ל ש ו נ ו ידיח יקציע מבית על‬
‫אומי אני ש ; ה פ י י ט‬ ‫דרך משל‪ .‬וא״ת ולפי זה היה לוט־ מהעלות ולא מעלות‬
‫ת פ ש ל ו ל ש ו ן ה פ ס ו ק ועלה שמיר ושית‪ ,‬וכן ביחזקאל‪ 18‬והעולה על רוחכם‬
‫היה )ו(לא חהיה ופי׳ המחשבה העולה על רוחכם‪ .‬ה י ת ו ל ח ו ל ח ל י ו ת‪ ,‬ידיה‬
‫חולחליות‪ ,‬ענין מחשבות‪ ,‬כת׳ אמרתי להוללים אל יתהוללו ולרשעים אל תרימו‬
‫■‬
‫קרן ‪ ,10‬ואמדיג' בחנחומ׳ ‪ 30‬למערבביא אילו בני אדם שליבן מלא חולחליות ‪11‬‬
‫רעות‪ .‬ומן הדין היה לפייט לעשות הולחליות היתול והיה פי׳ מחשבות און ‪23‬־‪ ,‬אך‬
‫צריך ה■‪ .‬וגם היתול חולחליות כדין עשה‪ .‬כמו און‪ ,‬מחשבותינו‪ ,‬היתול חולחליות‪,‬‬
‫היתול מן היתל‪ ,‬כמו ויהתל בהם אליהו ‪ ,23‬אם כהתל באנוש תהתלו בו ‪ .24‬כמו‬
‫חיתול מן חיתל‪ ,‬והחתל לא חותלת ‪ 35‬שהוא מן היתל ונאמ' ביחזקאל ‪ 26‬לשום‬
‫חיתול )לב( להובשה‪ ,‬כן יאמר היתול‪ ,‬י ל כ ו י ו נ ק ו ת י ו ו י ה י כ ז י ת ‪,27‬‬
‫■ קודשא זיויהון וריחהן כריה קטורת בסמיא‪ ,‬כלבנון׳‬ ‫ותרגום יםגון בנין ובנן־ויהי כמנורת ‪28‬‬

‫‪ .3‬לעיל ה״א‬ ‫‪ .2‬מזצור ע״ד אוח בי‪ ,‬היצ׳ רע״ב ע׳ ‪.336‬‬ ‫‪ .1‬ייטעי■ כג יא‪.‬‬
‫‪ . 6‬חרג׳‪ ,‬דמ?לח עוברר״יה‪.‬‬ ‫‪ .5‬הועע יד ו‪.‬‬ ‫‪ .4‬כ*ה בדפ‪ .‬ובכ״י שח׳׳ב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.35‬‬
‫‪ .9‬כל חרוז בבית זה שהחיל בהי‪.‬‬ ‫‪ c r .8‬גש׳ ל א‪.‬‬ ‫‪ .7‬ברכות פ*ב ש׳א‪.‬‬
‫‪ , 14‬בב׳י‬ ‫‪ .13‬איוב לא ש‪.‬‬ ‫‪ .12‬יב יג‪.‬‬ ‫‪ •11‬ה ו‪.‬‬ ‫‪ .10‬ולא ‪ :‬את ד‪.‬לב‪.‬‬
‫‪ . 17‬ד ד­‬ ‫‪ .16‬ש לה‪.‬‬ ‫‪ . 15‬בכ׳י סרצב‪ .‬נוי ‪ :‬ואש בבר עלו‪.‬‬ ‫מח״נ ‪ :‬אעלה‪.‬‬
‫הוצ׳ בובר אות ג‪.‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫‪ .20‬אחרי שווז אות‬ ‫‪ .19‬תהל■ עה ה‪.‬‬ ‫‪ .18‬כ לב‪.‬‬
‫בפיוט ובר״נחושא ובוי״ר פ*ב אות ב ‪ :‬חלחליות ובתנה׳ בובר העתיק אשנב ‪:‬‬ ‫לפנינו‬ ‫‪.21‬‬
‫‪ .24‬איוב‬ ‫‪ .23‬ש’ א יח בז‪.‬‬ ‫‪ .22‬יעעי׳ נט ז‪.‬‬ ‫הולהליוח‪ ,‬אבל עי עש בהע׳ ל״ה‪.‬‬
‫‪ .28‬בתרג‪.‬‬ ‫‪ .27‬הועע יד ז‪.‬‬ ‫‪ .26‬ל בא‪.‬‬ ‫‪ .25‬יחזקאל שז ד‪.‬‬ ‫יג ה‪.‬‬
‫כזיו שנרת‪.‬‬
 ‫‪109‬‬ ‫ע ר וג ת ה ב ו ש ם‬

‫ו ל ש ו ן ר ש כ ״ ם וריח לו כלבנון כיער כל‬ ‫כבלבנון‪ ,‬בכו בבית הבקדש‪,1‬‬

‫עצי לבונה‪.‬‬
‫ז ת י ק י ן ‪ 2‬י ע צ י ם‪ ,‬לשו׳ וותיק לשון חוזק והסירות‪ .‬פ ם י ק ת׳ ‪ 3‬הן אל ישגיב‬
‫בכחו‪ , 1‬א״ר ברכיה לשו׳ יווני הוא‪ ,‬כמו הינא ‪ ,5‬־אחד‪ ,‬היינו הן אל ישגיב בכהו‬
‫שהוא משגיב ‪ 0‬כחן של צדיקים שיעשו רצונו‪ ,‬מי כמוהו )מורה( מורה לחטאים‬
‫שיעשו תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ד וכת' טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים‬
‫בדרך‪ .8‬וזהו שעשה ו מ ו ר ה ד ר ך ל ש ו ב ב י ם ‪ .‬פ ס י ק ת ׳ ‪ ,9‬זכי עצום עושה‬
‫דברו ‪ 10‬שהוא מעצים כחו של ישר׳ לעשות תשובה ‪ .11‬ב ה צ י ל ו‪ ,12‬פי׳ בהפרישו‬
‫שישיבו אצלו‪ .‬עד כ ט א ו א צ ל ו ‪ ,‬בשילהי יומא‪ ,13‬א״ר לוי גדולה תשובה‬
‫שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬ר׳ יוחנ׳ אמר עד ולא עד בכלל‪ ,‬ומי אמר ד׳ יוחנן הכי‬
‫וכו׳‪ .‬כאן מאהבה ‪ 14‬על ידי ייסורין ‪ 15‬ומשמ׳ דלד׳ לוי אפי׳ על ידי ייסורין מגעת‬
‫עד כסא הכבוד‪ .‬עד כ ס א ו א צ ל ו ‪ ,‬כלומ■ אם ישובו תהיינה נכשות^ תחת‬
‫כסא הקדוש כשאר צדיקים‪ ,‬דאמ׳ בפ׳ שואל‪ 16‬נפשות צדיקים צרורות ומונחות ‪17‬‬
‫תחת כסא הכבוד‪ ,‬וה״נ באין דורשין ‪ 18‬שנ׳ והיתה נפש אדוני צרורה כצרור החיים‬
‫את ה׳ אלהיך‪ ,19‬פי׳ בתיבה שתחת כסא הכבוד ‪ 20‬ורמז מה״ר א לע ז ׳ ב׳צ׳ר׳ו׳ד׳‬
‫בגימ׳ ב׳כ׳ס׳א ה׳ק׳ד׳ו׳ש׳ ‪ .21‬על כן בברכת השיכינו ט״ו תיבות ‪ .22‬כי התשובה‬
‫מגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬ז׳ רקיעים ו׳ אוירים ואויר בין שמים לארין ורקיע על‬
‫החיות הדי ט״ו וט״ו בפם‪ 1‬ק חטאתי אודיעך ועוני לא כיסיתי ‪ 23‬וט״ו בפסוק‬
‫ובשוב רשע מדרכו דיחזקאל‪ ,24‬וט״ו בזכרינו לחיים ‪ 25‬וט״ו בפסוק עוד בה‬

‫‪ .3‬דר״ב‪• ,‬צובה‪ ,‬הנצ‪ ,‬ר־צ״ב‪ ,‬קנח ב_‬ ‫‪ . 2‬כדב‪ ..‬והיקיו‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע׳ ר־צ״י •צם‪.‬‬
‫‪• .6‬צם ‪:‬‬ ‫לאהד הן‪ ,‬אהד אלהינו ייצנים בכחו‪.‬‬ ‫‪• .5‬צם ‪•^• :‬קורין‬ ‫‪ .4‬איום לו כם‪.‬‬
‫עלפיבך הו־צע‬ ‫ז‪ .‬מ״־צ^מגעת“ צ״ב לי' בב־םיקתא ובמקום זה נו׳ •צם ‪:‬‬ ‫■‬ ‫•^•הוא מעציים‪.‬‬
‫‪ .8‬חהלים כב ה‪ ,‬ובפםי׳‬ ‫מוהיד את יציראל ואומד להן •צובה ייצראל״‪ ,‬וע׳ •^•ם קם; ב‪.‬‬
‫‪ . 10‬יואל ב יא‪.‬‬ ‫‪• .9‬צם קנן ב•‬ ‫‪,‬ובתב• ועם הפשוק מתחיל קב••; חדש‪.‬‬ ‫לי׳‬
‫‪ .13‬פו א׳‬ ‫‪ .12‬בדפ‪ .‬ובמח״נ‪ :‬להצ‪-‬ילו‪.‬‬ ‫‪• .11‬צם‪ :‬בוחן צ־ל צדיקים שיעצבו רצונו‪.‬‬
‫אבל אי׳ בב״י ובדא‪.‬צ^ונים‬ ‫‪ .15‬מ״ד׳ יוחנן״ ע״ב ליי בגמ׳ לפנינו‪,‬‬ ‫‪ .14‬צ״ל ‪ :‬וכאן ע״י‪.‬‬
‫ע׳ דק״ם ע׳ ‪ , 296‬הע׳ ק‪ ,‬וברוב המקורות‪ :‬הא ביחיד והא בצבור‪ ,‬אולםבכ״י לי׳ ובדיצ״ג‪ ,‬הל׳‬
‫‪• .17‬צם ‪ :‬נשמתן •צל צדיקים גנוזות‪.‬‬ ‫‪• .16‬נזבת קנ ב ב‪.‬‬ ‫תשובה ע׳ מ‪ 1‬׳‪,‬כאן מאהבה באן מיראה•‪.‬‬
‫בטדר‪ 2‬ה׳ בחכמה יסד אדץ ביד‪ .‬המדרש• היא‬ ‫‪.‘20‬‬ ‫‪ .19‬ש״א כה כמ‪.‬‬ ‫‪ .18‬חגיגה יב‬
‫‪ .*21‬בגימי חצ״ח כמנין‬ ‫צט ובם׳ חכמת הנפש א א‪ ,‬וצ*ם כנו־אה נשממה הגיממריא וד׳ ת!ם ז׳ א'‪.‬‬
‫‪ .22‬בחלקם מובאים דבריהד״א בעניין‪,‬׳השיבנו• בטואו״ח שי׳ קצו‪ ,‬ובב״י צ^ם העיד ״הם‬ ‫בצדוד‪.‬‬
‫דברי עצמו' וכל העניין גם בא״ח ה״א‪ ,‬י״ד ע׳ג ללא מקוד ולא הביא צ^ם את בל הפסוקים‪,‬‬
‫וצ״ל ‪ :‬וב־צוב רשע מרשעתו‪.‬‬ ‫הבונה כנראה ליחזקאל לג יט‪.‬‬ ‫‪.•24‬‬ ‫‪ .•23‬חהלים לב ח‪.‬‬
‫בנומה‬ ‫‪.25‬‬ ‫ולמניין ב־״ו מצטרף גם פסוק יח צ־בו הוא מונה ״בצ^וב‪-‬צדיק״ למלה אחת‪.‬‬
‫או‬ ‫‪.‬זכרנו לחיים״ •^•לפנינו יש• דק‪ :‬י״א תבות‪ ,‬אבל בתושפת ‪.‬אל מלך עוזר ומושיע ומגן”‪,‬‬
‫יש־ באמת ט״ו מלים )לא בן כשדור רש״ג‬ ‫ע׳ ‪(292‬‬ ‫השלם ח״ב‬ ‫ע׳ ‪,44‬‬ ‫כנושה סרע״ג )ד״ו ח״א‬
‫ומושיע‬ ‫י״א תיבות עד מלך עיזר‬ ‫במטבע זה‬ ‫ע׳ ר״ב( ובטור או״ח סי׳ הקפ״ב כתב ‪.‬ויש‬
‫זי״א תיבות‬ ‫ומשם ואילך הוא מטבע הברכה כנגד י'א תיבות שבפשוק החפץ אחפוץ וגו׳‬
‫שבפסוק ובשוב רשע וגו׳ וכן יש בפשוק ועוד בה עשיריה וגו״׳‪ ,‬וע׳ בב״י‪ ,‬בב״ח וב״פרימזה״‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪110‬‬

‫עשיריהה וט״ו בפסוק יעזוב רשע דרכו ‪ ,2‬וט״ו כפסוק וזכרתי את ‪,‬בריתי‬
‫יעקב ‪ ,3‬ובאותו פסוק ג׳ זכירות כנגד ג׳ אבות‪ ,‬וכך תיקנו זוכרי־נו בכדכת‬
‫אבות ‪: .4‬ה״ר א ל עי ז״ל‪.‬‬
‫י ש ו ב ו י ו ש ב י ב צ י ל ו ‪ ,5‬פר״ש ישובו אותם שהיו כבר יושבים בצל‬
‫הלבנון‪ .‬פ״א אס ישובו יהיו יושכיט כצילו‪ ,‬ב׳ בצילו מוכיח כי יושבי אינו דבוק‪,‬‬
‫אך פי' יושכים‪ ,‬כמו עתיקי משדים ‪ 6‬וכבר כתבתי בתחילת יוצר ‪ .7‬ישובו יושבי‬
‫בצילו‪ ,‬תרגום ‪ ,8‬ויתכנשון מביני גלוותהון יתבון בטלל משיחהון ויחון‪ 9‬טיתא‬
‫ויסגא ‪ 10‬טובא כארעא יהי דוכרן טיבותהון עליל ולא פסיק כדוכרן יבבות חצוצרתא‬
‫כעל חמר עתיק דמיתנסיך בבית מקדשא‪ ,‬פי׳ שהיו כהנים תוקעים ‪:‬בהצוצרות על‬
‫הנסכיט כשהיו הלוים אומרים שירה‪ ,‬שנ' ‪ 11‬ובני אהרן הכהניס יתקעו בחצוצרות‪,‬‬
‫ובדברי הימים ‪ ,12‬ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר וגו׳‪ ,‬והכהנים על משמרת‬
‫עומדים והלוים בכלי שיר ה׳ אשר עשה המלך להודות לה׳ כי לעולם חסדו בהלל‬
‫דויד בידם והכהנים מחצרים נגדם‪ .‬ו ל ש ו ן ר ש ב ״ ם‪ ^13‬זכרו כיין לבנון ‪14‬‬
‫כיין של גפנים הנטועות כין עצי כשמים ולבונה שריחם קלוט בענבים‪ .‬ולדברי‬
‫המתרגם לבנון בית המקדש‪ ,‬כמו ויתנם בית יער הל‪,‬׳‪:‬נון‪ ,15‬ונדרש על בית‬
‫המקדש ‪ 16‬ומפורש בזוליז אל אל חי ארנן‪ .17‬ישובו יושבי‪ ,‬י׳ תיבות בפסוק רמז‬
‫לי׳ ימי חשובה‪ .‬עור כתוב יותר לפנים אצל פלואי ימי תשובה‪ .18‬כת' ה״ר ש מ ח ה‬
‫ז״ל‪ 19‬כל בעליתשובה צריכין טבילה‪ ,‬ד תג י׳ ב א ב ו ת ד ר ׳ נ ת ן בפ״גט‪2‬‬
‫מעשה בריבה אחת שנשבית וכו׳‪ ,‬אחר שפדאוה הטבילוה שכל אותן הימים שהיתה‬
‫בגוים היחה אוכלת ושותה משלהם ועכשיו הנזבילוה כדי שתטהר‪ ,‬פי׳ כדי שתטהר‬
‫מן העבירה כי גיעולי גויס אין מטמאין אח הגוף יותר משאר עבירות אלא לחזור‬
‫בתשובה בטהרה‪.‬‬
‫ז מ ו ר ו ת ג מ ז י ר ת ‪ ,‬כ ך נ ק ו ד ב מ ש נ י ו ת ד ו ו ק נ י ו ת כפ' מקום‬
‫שנהגו ‪ 21‬מתירין גמזיות של הקדש‪ ,‬הם ענפים‪ .‬ו י ש מ ש נ י ו ת ש נ ק ו ד ם ׳‬
‫ג מ זי ו ת ב ד ג ש ‪ .‬נקדתי הקדש על משקל הרחק כמטחוי קשת ‪ 22‬ופםוק‬
‫בשופטים‪ 23‬הקדש הקדשתי אותו לה׳‪ .‬צ ו ר י ם ו ב ו ר ו ת ח צ ו ב י ם ‪ ,‬צורים‬
‫אילו אבות כי מראש צורים אראנו‪ ,‬אילו אבות‪ ,‬ומגבעות אשורינו‪ ,‬אילו אימהות ‪.24‬‬
‫ורמז על הדבר‪ ,‬כי מראש צורים שהם אבות‪ ,‬כי מ׳ריא׳ש׳ כגימ׳ י׳ש׳ר׳א׳ל׳ ‪.25‬‬

‫!‪ ,‬ישעי׳ ו יג‪.‬‬ ‫שבכל הפשוקים הנ*‪ “:‬יש צ״ו םלים‪.‬‬ ‫לישב אה הקושיא‬ ‫שם שהתקשו‬
‫‪,‬ובתיב זבירה‬ ‫‪ .4‬ובטור שם הביא טעם שונה‬ ‫‪ .3‬ויקרא כו פב‪.‬‬ ‫‪ .2‬שס בה ־‪.‬‬
‫‪ .6‬ישעי׳ בח ט‪,‬‬ ‫‪ .5‬הושע יד ח‪.‬‬ ‫את דבר קדשו“ וגו׳״‪.‬‬ ‫כאברהם דכתיב כי זכר‬
‫‪ .10‬שם ‪ :‬סיתיא‬ ‫‪ .9‬בב״י טרצב‪ .‬ויחזון‪.‬‬ ‫‪ .8‬הושע שם‪.‬‬ ‫‪ >7‬ע׳ לעיל ע׳ ‪.94‬‬
‫‪ . 13‬והוא בני טפי׳ הרשב׳ם לת׳׳ע‪ ,‬ע׳‬ ‫‪ .12‬ב ז ו‪.‬‬ ‫‪ .11‬בטדבר י ח‪.‬‬ ‫ויסג׳‪.‬‬
‫‪ .15‬ט‪-‬א ו ב‪ ,‬צ־ל ‪ :‬ויכן את‪.‬‬ ‫‪ .14‬הושע יד ח‪.‬‬ ‫פאזננםקי‪ ,‬טבוא‪ ,‬ע׳ ‪ XL‬העי ‪.2‬‬
‫‪ .18‬ע׳ להלן‬ ‫‪ .17‬ע׳ לעיל ח״א ע' ‪.88‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לט‬ ‫‪ .16‬יומא בא ב‪,‬‬
‫‪ . 19‬באויז ה׳ א סי׳ קיב ״וכן קבלתי משורי הרב רבינו שטחה וצ״ל שבל בעלי תשובה צריבין‬
‫‪ .20‬נוי א פ״ה‪ ,‬הוצ רש׳ו שכטר‪ ,‬יט א‪.‬‬ ‫םיי רפ״ג‪.‬‬ ‫טבילה‘ ‪ ,‬וע׳ בשבה״ל הוצ׳ רש״ב‪,‬‬
‫את הכסף‪.‬‬ ‫‪ .23‬ין ג‪ ,‬צ״ל ‪:‬‬ ‫כראשית בא טז‪.‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫‪ .21‬פםחים פ״ד ט״ח‪.‬‬
‫‪ .25‬מובא ב״נחל קדוטים'‬ ‫‪ .24‬לשון התנחוטא‪ ,‬בלק אות יב‪ ,‬וע׳ ברש״י לבשרבר בג ט‪.‬‬
 ‫‪1 11‬‬ ‫ערוגת הבוש ט‬

‫•בלחם ה ע צ ב י ט ‪ ,‬כלוט' אע״פ שמתפרנסין כיגיעה ובעצבון זריזיט לקוט לבית‬

‫המדרש ולאחר‪ ,‬ותפש לו לשון הפסוק ‪ 1‬שוא לכט משכימי קוט מאחרי שבח‪ ,‬אף‬
‫פי עיניינו אחר‪ .‬א פ ר י ט מ ה לי ע ו ד ל ע צ ב י ט ‪ ,2‬חרגוט יימרון בית ‪,3‬‬
‫ישר׳ מה לנא עוד למפלח לטעוותא אנא במיסדי אקבל צלותיה ‪ 4‬דישד׳‪ .‬זרש ב ״ם‬
‫פי׳ ו‪ .‬אומ׳ הקב״ה מה לי עוד לעצבי אפריט אט ייטיבו וישובו אלי אענה אותן‬
‫לקבל שוועתו ואשורינו בתשובתו‪ .‬ואני לו כברוש רענן שהוא עב בענפיו ומצל כן‬
‫אהיה לו למכך עליו מצרותיו וממני ימצא פריך וטובתך‪ .‬ו ל ש ו ׳ ק ו נ ט ׳ לא‬
‫יתכן‪ ,‬וזה לשון קונ׳‪ ,‬אפריט יאמר מה לי עור ללכת אחרי העצביט וישוב מע״ז‬
‫אני אענהו מצרתו ואשורינו או־אה בעוניו‪ .‬אני נכפף להיות אוחז ידי בו בברוש‬
‫הנכפף לארץ שאדם אוחז בענפיו ‪.6‬‬
‫ח נ ו ן ח פ ץ ל צ ד ק ם‪ ,‬כמו וללמדם מפד ולשון כשדיט ז‪ ,‬ולגדלם שניט דתחילת‬
‫דניאל ‪ ,8‬ליראם ולבהלם ‪ .9‬ב ל י ל כ ל ה ‪ ,‬כמו לכ״וח‪ .‬ונמצא בדניאל ‪ 10‬לכלה‬
‫הפשע ולהתם החטאה‪ .‬ויתכן היות שם דבר כמו אז הכית את ארט עד כלה ‪11‬‬
‫שפי׳ עד כילוי וכן ההל'וכלה דתחילת שמואל‪ ,12:‬יותר כתבתי ביוצר אדיר‬
‫ונאה בקודש בפסוק קרבו להר סיני ‪ .13‬ח ד ש ו ש פ ר ו ‪ ,‬כמו תקעו בחדש שופד‪,14‬‬
‫היה לו לוס׳ תקעו בכסא ליום הגינו ומהו בחדש שופר‪ ,‬בחדש חדשו מעשיכט‪.‬‬
‫שפר שפרו מעשיכם‪ .‬אט׳ הקב״ה בני אם שיפרתט מעשיכט‪ ,‬אני עושה לכט‬
‫כשופר שמכנים בזה ומוציא בזה‪ .‬ב ו י ק ר א ר בה ‪ ,15‬ד״א אף אני אכתוב בזו‬
‫ואמחוק בזו‪ •16‬ו ב פ ט י קת׳ ‪ 17‬אף אני אעמוד מכסא דין ואשב על כסא רחמים‪,‬‬
‫עד כאן‪) .‬ובפ״ק דראש השנה( ולשון שוחר טוב ‪ 18‬כל הקטיגוריס שבעולם מקטרגין‬
‫עליכם לפניי‪ ,‬אני הוא שומע בזו ומוציא מזו‪ ,‬הוי תקעו בחדש שופר‪ .‬וכת׳ עלה‬
‫אלהים בתרועה ה׳ כקול שופר‪ ,‬עלה אלהיט בתרועה ר‪ :‬זה הדין‪ ,‬כלוט׳ כשעולה‬
‫לבימה ויושב על כסא דין העולם בתרועה‪ ,‬פי׳ ביבכא ויללה‪ ,‬כי יריאים שמא לא‬
‫יזכו בדין‪ .‬ה׳ בקול שופר‪ ,‬כלומ' כששומע קול שופר אז ה׳‪ ,‬כלוט' עומד מכסא דין‬
‫ויושב על בטא רחמים ‪ .20‬ולשון אלהיט שהוא לשון דיין ולשון ה׳ שהוא לשון‬
‫רהמיט ביוצר אדיר ונאה בקודש אצל השט בשתי מידות אמור בעיניין‪ .21‬וה״ר‬
‫א ל ע ׳ ז״ל פי־ בתרועה בשבר‪ ,‬כסו תדועט בשבט ברזל ‪ ,22‬כלום׳ כשעולה וירטב‬

‫‪ . 1‬תד‪.‬ליש‬ ‫לרב ח יד״ א )ירעא תרם׳׳״( ע׳ ‪ 108‬בעם ״גאוני קמאי בם ׳ רבינו אפרים ז״ ל‪.‬‬
‫‪ . 4‬עם ‪ :‬צלותהון‪.‬‬ ‫עם ‪ :‬דבית‪.‬‬ ‫‪ .3‬כתר‪.:‬‬ ‫‪ .2‬הועע יד ם‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫קכז‬
‫‪ .8‬עם ה‪.‬‬ ‫‪ .7‬דניאל א ד‪^.‬‬ ‫‪ •6‬עכ״ל רע״י ב הו עע עם‪.‬‬ ‫‪ .5‬ע' לעיל ע׳ ‪ 110‬הע׳ ‪. 13‬‬
‫‪ .11‬ם״ב יג ים‪.‬‬ ‫לבלא ה ‪ 2‬ע ע ולהתם חצאות‪.‬‬ ‫‪ .10‬ט כד‪ ,‬עם ‪:‬‬ ‫‪ .9‬דה״ב לב יח‪.‬‬
‫‪ .15‬פב׳ט אות ו‬ ‫‪ . 14‬תהלים פא ד‪.‬‬ ‫‪ .13‬לעיל ח־א ע׳ ‪.176‬‬ ‫‪ .12‬א ג יב‪.‬‬
‫ועם חסרה העאלה ״היה לו לום׳ ובו׳״ והקטע הטחחיל עם )ע׳ בילקום הטבירי לת־לים‪ ,‬הוצ'‬
‫הוא לא‬ ‫רע״ב‪ ,‬ע׳ ‪ : (50‬״כהדע )זה( )ח(חדעו טעעיכם בעופר )כחודע הזה( עפרו סעעיבם״‬
‫‪ .16‬לי׳ בוי״ר וגם לא שצאתיו‬ ‫כנ׳ אצלנו‪.‬‬ ‫ענע םר ה‬ ‫אלא ללא התחלה*‬ ‫רק טעובע‪,‬‬
‫‪ . 17‬דר׳ב‪ ,‬הוצ׳ רע״ב‪ ,‬קנד א‪ ,‬והוספה זו היא סיום הדרעה כוי״ר עם ונראה‬ ‫בטק׳א‪.‬‬
‫הםלים הםסוגרות סיותרות ה;‪.‬‬ ‫אות ה‪,‬‬ ‫‪ .18‬פא‬ ‫לפני הסחבר ע ם‪.‬‬ ‫על א היחה‬
‫‪ *21‬לעיל ח״א ע׳ ‪•183‬‬ ‫‪ .20‬ע׳ פדריב קנא ב ובעו׳׳ם םז ב‪.‬‬ ‫‪ .19‬תהליט םו ו‪.‬‬
‫‪ .22‬תהלים ב ם*‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪112‬‬

‫על כבא דין אז העולם בשבר )השנה( אט׳ הקב״ה תקעו לפני בשופר של איל‬
‫ן<זזכור לכם עקידת יצחק ‪ .1‬ובשוחד טוב ‪ 2‬עלה אלהים עלה בדין ובהרועת קול‬
‫שופר‪ .‬ה׳ ב׳ק׳ו׳ל׳ שיויפ׳ר׳ בגיט׳ ב׳ק׳ר׳ו׳ ש׳ל׳ א׳י׳ל׳ חסד א'‪ ,‬והטבין יבין כי‬
‫אלהים דיין וה׳ מדת רחטים‪ .‬ועיין ביוצר אדיר ונאה בקודש אצל השים בשתי‬
‫מידות‪ .‬תקפו בחדש שופר בכסה בגיט׳ הנה ה׳ש׳ו׳פ׳ד׳ ב׳ת׳ש׳ר׳י־‪ ,‬ה״ ר אל ע׳‬
‫ז״ל‪ .‬ת׳קעו ב׳חדש ש׳ופר ב׳כסה ר״ת למפרע ב׳ש׳ב׳ת׳‪ ,‬כי בטקום בית דין תוקעין‬
‫בשבת‪ ,‬אלא שנזירה דרבה היא!‪ .:‬ה״ר א ל ע ד ז״ל‪.4‬‬
‫ב ע ש ר ת ת ו ל ה ‪ ,‬פי׳ הקב״ה אינו כותב בראש השנה בינונים אלא תולה‬
‫אם ישובו בעשרת ימי החשובה ובתחילת יוצר כתבתי ‪ 5‬מי הם בינונים‪ .‬פ״א‬
‫ועיקר אפי׳ בי שעונותיו יתירין על זכיותיו וננזר דינו בראש השנה‪ ,‬הקב״ ה שהוא‬
‫הנון וחפין לצרקם ולא לכלותם ’מם עשרת ימים בין ראש השנה ליום כיפורים «‬
‫שאם ישוב בהם מוהל לו וקורע נזר דינו‪ ,‬רתני׳ ‪ 7‬השב בינתיים מוחלין וגד פי׳‬
‫בינתים בין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬ותו אמרינ׳ הת׳ ‪ s‬י־יד אימת אט׳ רב‬
‫נחמן אט׳ רבה בר אבוה אילו עשרת ימים שכין ראש השנה ליום הכיפורים‪,‬‬
‫וציבוד תשובה מועלת להם כל השנה‪ ,‬כדאית' בפ״ק דראש השנה ‪ ,9‬אבל בתורה‬
‫ובנמילוח חסדים נקרע‪ ,‬דא״ד שמואל בר נחמני א״ר יונתן מיניין לנזר דין שיש‬
‫עמו שבועה שאינו נקרע‪ ,‬שס לכן נשבעתי לבית עלי אם יתבפר ונוי ‪ 10‬אמר דכא‬
‫בזבה ומנחה אין מתכפר‪ ,‬אבל מתכפר הוא ‪ 11‬בתורה אביי אמר בזבח ומנחה אינו‬
‫מתכפ׳ אבל מתכפר ‪ 12‬בגמילות חסדים‪ .‬א ו מ ר א נ י שאין תשובה מועלת אלא‬
‫במי שנולד במזל שיאריך שנים ובעבור עונות ננזד עליו למות‪ ,‬אבל מי שנולד‬
‫במזל שלא יאריך שנים לא תשובה ולא תפילה ולא צדקה מועילות לחיות‪ ,‬אפי׳‬
‫לא חטא‪ ,‬היינו ראט־ רבא חיי ומזוני לא בזכותי תליא מילת׳ אלא במזלא תליא‬
‫מילתא‪ ,13‬והיינו דאמ׳ בשילהי החולין ‪ 14‬את מספר ימיך אמלא‪ .‬אילו שני דורות‬
‫זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו‪ ,‬והא דכת׳ והוספתי על ימיך חמש עשרה‬
‫אמרינ׳ התם משלו הוסיפו לו‪ ,‬וחכמים הולקין על ר׳ עקיבא‪ .‬והא דאמ׳ בפ״ק‬
‫דחנינה ‪.‬־‪ 1.‬נבי יש נספה בלא משפט‪ ,‬סוף סוף הנהו שני מאי עבידתי ‪ 10‬בהו‪ ,‬א״ל‬
‫אי איכ׳ ‪:‬צורבא מרבנן דכעבר בטילי מוסיפנא ליה‪ ,‬יש לפרש מוסיפנא ליה ‪ 17‬כמו‬
‫משלו הוסיפו ליה ‪ 18‬ובפ׳ כיצד מעברין ‪ ,19‬ר׳ פריד׳ הרה תני לההוא תלמודא ארבע‬
‫מאה זימנא ‪ 20‬יומא חדא בעא למילת׳ דמצוה ולא גמרא‪ .‬א״ל כל שעתא אמינא‬

‫״ב׳ק׳ויל' •ציויפ׳ר' בגיס׳ ביקיר׳]׳ •‪ 2‬׳ל׳ איי׳ל׳ חבר א׳״‪.‬‬ ‫כא] ‪:‬‬ ‫!‪ .‬בב״י מרצב נו׳‬
‫‪ .4‬מובא כב' רוקח סי׳ רא‪,‬‬ ‫‪ .3‬ר״ה כט כ‪.‬‬ ‫אבל הלשון •צ־ונה‪.‬‬ ‫‪ .2‬מז א‪.‬ות ב‪,‬‬
‫ד‪ .‬ריה ין ב‪,‬‬ ‫‪ .0‬מבאן עד ׳״יום הרפורים' נ‪ 2-‬םט בב״י ברצב‪.‬‬ ‫‪ .5‬ע׳ לעיל ע׳ ‪.97‬‬
‫‪ . 11‬מכאן עד‬ ‫‪ 2■ .10‬״א ב יד‪.‬‬ ‫‪* .9‬צם*‬ ‫‪ .8‬ש־ם יה א‬ ‫וע׳ רש״י שם‪.‬‬
‫לפנינו ‪:‬‬ ‫‪. 12‬‬ ‫י מינב!‪ ,‬ע׳ דק״ם דר׳׳ה ע׳ ‪. 38‬‬‫כ״‪.‬‬ ‫י‬ ‫״מתבפר״ נשמט בכ״י מרצב‪ .‬ובן ‪•:1‬טמט‬
‫‪ .14‬יבמות נ א‪ ,‬ועי‬ ‫‪ .13‬מ״ק כח א‪.‬‬ ‫אות ל‪.‬‬ ‫וע׳ בדק׳׳ם •ט ב‬ ‫בתורה ובגמ״ח‪,‬‬
‫‪• .10‬צם ‪:‬‬ ‫ר־‪ .1,‬ה א‪.‬‬ ‫ע' >־‪ 3.‬ועי ‪>0‬־‪.2‬‬ ‫בהד״ה מוסיפין‪ ,‬וע׳ בם׳ הםידים‪ ,‬חוצי מק׳׳‪:‬‬
‫םרצב‪.‬‬ ‫ץ''כ לי* בב״י‬ ‫‪. 17‬‬ ‫*׳>י' ''•‬ ‫‪• C [>1-‬ג• ם ו׳‬ ‫•ט־ניה מאי עברית‪ ,‬ו^‪,‬‬
‫לנסר‪,‬‬ ‫ב‪:‬׳ ‪:‬‬ ‫‪• .20‬צם‬ ‫‪ .19‬ערובין ‪:‬ד ב‪.‬‬ ‫‪ .18‬עי בתום׳ הגיגה ‪ c r‬ד״ה סו מיפנא‪.‬‬
‫דק״ם שם ע׳ ‪.218‬‬ ‫ובראש־ונימ‪ ,‬ע׳‬ ‫ולי׳ בב״י‬
 ‫‪115‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫השת׳ קאי פר‪ ,‬הדר תנא ליה ארבע מאה זימני‪ ,‬נפק׳ בת קלא אמר׳ ליה ליספו•‬
‫לך ארבע מאה שנין או ליזכו כוליה דרא לעלמ׳ דאתי!‪ ,‬אמ׳ ליזכו כולי׳ דרא‬
‫לעלמא דאתי‪ .‬אט׳ להו הקב״ה וונו לו זו וזו‪ .‬וצריך ליישב‪.‬‬
‫מ י ח כ ם ו י ב י ן א ל ה ‪ ,2‬פי׳ מי חכם ויתבונן וישים לב לכל אלה‬
‫וישוב אלי‪ ,‬הפייט שמביא זה הפסוק‪ ,‬כלומ׳ מי חכם ויבן למה ציוה הקב״ה‪:‬‬
‫לתקוע בראש חשנה בשופר אם לא כדי שיחו הרידים מתקיעת שופר וחוזרים‬
‫בתשובה עד יום הכיפורים שכך אט׳ הנביא‪ ;$‬אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדד‬
‫מתקיעת שופר ולא שבו‬ ‫ואם תהיה רעה בעירוה' לא עשה‪ ,‬כלומ׳ אס לא חרדו‬
‫בתשובה ותהיה רעה בעיר ה׳ לא עשה אלא הם עצטם עשו שלא חזרו ולא עבו‬
‫מדי־כמ‪ .‬פ ם י ק ת׳ !‪ .‬לש ו ׳ ה״ר א ל ע׳ אם יתקע שופר בעיר‪ ,‬היינו בבית הכנסת‪,‬‬
‫כמו בעיר אלהינו הר קדשו ‪ 5‬הוא הר ציון בית המקדש‪ ,.‬שהוא בית כניסתו של ישר'‪,‬‬
‫וישר׳ שנקראו עם ה׳ לא יחרדו ‪ . e‬ט ו ב‪ ,‬פי׳ הקב״ה שנקרא טוב‪ ,‬שנ׳ טוב ה׳ לכלל‪.‬‬
‫מקדים שלומו לרחוק ולקרוב שג׳ שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ .8‬רחוק אילו בעלי תשובה‪,‬‬
‫שהיו רחוקים להקב״ה ונתקרבו‪ ,‬קרוב אילו צדיקים שהיו קרובים מתחילה‪ ,‬ע״א ט ו ב‬
‫ל ש ל ו מ ו ר ח ו ק ל ק ר ו ב מ ק ד י ם ל ה ח י ל ו ‪ ,0‬מגזירת יחילו דרכיו בכל‬
‫עתס!‪ ,‬שפי׳ יצליחו דרכיו‪ ,‬אין שריד לאוכלו על כן לא יחיל טובו!!‪ ,‬פי׳ לא‬
‫יצליח‪ .‬ט ל א י ם ש ו ב ו ל א ב י כ ם ל ח ל ו ת פ נ י ו ז ל י ח ל ז‪ ,12‬פי׳ וליחל‬
‫לו‪ ,‬כמו ‪2‬חל ישר׳ אל ה׳ ‪ !a‬אך שם ציוי הוא כמו דבר‪ .‬ע״א טלאים שובו לאביכם‪.‬‬
‫מבוש ליחל לו‪ ,‬בוש לשון המתנה ועיכוב‪ ,‬כמו ויחלו עד בוש דשופטים ‪ !4‬והוא‬
‫שם דבר על משקל זוב‪ ,‬צום‪ ,‬שום תשים וכן רבים‪.‬היפנה עורף מואב )עד(‪.‬‬
‫בוש‪) 1.5‬ו(הוא תואר על משקל )טוב( שוע לפני דל ‪ .!6‬ויפצרו בר עד בוש‬
‫דאלישע?! )כתב׳( יתכן שיהא תואר ולשו׳ בושת‪ .‬ב פ י ׳ ק ו נ ט׳ נתבייש מהם‬
‫שלא יאמרו אינו רוצה להקביל פני רבו‪ .‬ו ת ר ג ו ם עד סגי‪: ,‬ושורק תחת חולם‪.‬‬
‫רבים במקרא‪ ,‬עול ימים ‪ ,!8‬סוג לב ‪ .19‬ופי׳ בפיוט הזהרו מלעכב ליחל להקב״ה■‬
‫והאוט׳ לחלו ‪ 20‬טועה מכמה דברים‪ .‬אחד‪ ,‬כי היה לו לוט׳ לחלותו והשיני נם‬
‫לחלוחו טעות כי שני עיניינים יש בפעל )דזילם( חילה‪ ,‬אשר חילה ה׳ בה !‪.2‬‬
‫והשיני‪ ,‬ובהצר לו חלה את פני ה׳ דדברי הימים‪ .22‬וז ה כ ל ל ג ד ו ל בכל‬
‫מקום שהוא לשון פיום אינו רק עם הפנים‪ ,‬כמו ויחל משה את פני ה׳ ‪ ,23‬חלו■‬
‫נא פני אל‪ ,24‬ופני ה׳ לא חיליתי ‪ .25‬ובלא פנים יש לשון חולי‪ .‬ע ל כ ן י ז ה ר‬

‫‪ ,1‬כיה בילקוב כ״י‪ ,‬אבל לפנינו‪ :‬או דתיזני את ודרך לעלמא דאתי‪ ,‬ע׳ בדק״ם ‪:Dr‬‬
‫הוצ׳ רטא״־פ‬ ‫‪ .4‬פסי־ר פי׳ מ‪,‬‬ ‫‪ .3‬עמום ג ו‪.‬‬ ‫‪ .2‬הו ‪ r‬ע יד י‪.‬‬ ‫אות ג׳‪.‬‬
‫‪ .6‬ע• ברוקה בי׳ ר״א‪ ,‬וני בי הקטע ״זהו אם יתקע •צופר‬ ‫‪ .5‬תהל' מה ב‪.‬‬ ‫קסט ב‪.‬‬
‫‪ . 7‬תהלים קטה ט‪..‬‬ ‫בראש ה ‪ r‬נ ה לבך בתוב ובו׳״ לקוי בחסר‪.‬‬ ‫בעיר ועם לא יחרדו‬
‫‪ .! 0‬תהל׳ ’ ה‪.,‬‬ ‫‪ .9‬כ׳׳ה בדפ‪.‬‬ ‫קפג ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬ישעי• נז יט‪ ,‬וע׳ פבי״ר‪ ,‬הוצ׳ רטא׳׳ש‪,‬‬
‫‪ .! 2‬בדפ‪ .‬לאביכם‬ ‫וע׳ בר׳ב״י ובראב׳ע שם‪.‬‬ ‫‪ .11‬איוב ב בא‪,‬‬ ‫וע׳ כפרש׳י שם‪.‬‬
‫‪ .15‬ירטי׳ טח לט‪ ,‬ע׳ רדיק •צם‪.‬‬ ‫‪ .14‬ג כה‪.‬‬ ‫‪ .13‬תהל׳ קל ז‪.‬‬ ‫ליחדו להללו‪.‬‬
‫‪ . 19‬טשלי יד יד‪.‬‬ ‫‪ , 18‬ישעי׳ פר‪ .‬כ‪.‬‬ ‫‪ . 17‬ם־ב ב יו‪.‬‬ ‫איוב לד יט‪.‬‬ ‫‪. 16‬‬
‫‪ .23‬שטות לב יא״‬ ‫‪ .22‬ב לג •ב‪.‬‬ ‫‪ .21‬דב׳ בט בא‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ .20‬כ״ה בב״י טח״נ‪.‬‬
‫‪ .25‬ש״א יג יב‪.‬‬ ‫‪ .24‬טלאבי א ט‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪114‬‬

‫א ד ם מ ד ב ר כ ל פ י ל מ ע ל ה ב ל א פ נ י ם ‪ .‬והשלישי כ י כ ו ל‪:‬ו מ י ו ס ד‬
‫מו״ו ח י ב ו ת ‪ .1‬ה׳ נ ת ן ק ו ל ו ל פ נ י ח י ל ו ‪ ,2‬פ ס י ק ת׳ ‪ 3‬זה קול שופר‬
‫של דאש השנה‪ .‬וכתנחומ׳ ‪ 4‬אט' גדולים צדיקים יות‪ ,‬ממלאכי השרת שמלאכי‬
‫השרת אינם יכולים לשמוע קולו‪ ,‬שס וה׳ ]נתן[ קולו לפני חילו כי רב מאד‬
‫מחניהו כי עצום עושה דברו זגומ׳ כי רב מאד מחנהו אילו מלאכים‪ ,‬שנ׳ מחנה‬
‫אלהים זה ‪ r.‬וכן הוא אומ׳ אלף אלפים ישמשוניה וגומ‪ ,6 -‬ומי קשה מהם צדיקים‬
‫שנ׳ כי עצום עושה דברו‪ ,‬זה צדיק שעושה דברו‪ ,‬והביא הפייט זה הפסוק כלוט׳‬
‫שובו ותהיו כצדיקים שגדולים מן המלאכים‪ ,‬אך כ פ ס י ק ה ׳ ר ב כ ה נ א ‪,7‬‬
‫זה׳ נתן קולו לפני חילו‪ ,‬בראש השנה כי רב מאד מתניהו‪ ,‬אילו ישר׳‪ ,‬וכי עצום‬
‫עושה דברו‪ ,‬מעצים הוא כוחן של צדיקים שיעשו רצונך‪ ,‬כי גדול יום ה׳ ונורא‬
‫מאד זה יום הכיפורים‪.‬‬
‫י ש ד ל ם ו ה י י ת י ע ד מ ט ה ר ‪ ,‬פי' יפתם‪ ,‬כמו כי יפתה איש ‪,8‬‬
‫■ארי ישתדל גבר‪ .‬כלוט׳ יאט׳ דברים הנראים כמו שמפ׳ והולך‪ .‬ב ש מ י לב ל עד י‪,‬‬
‫‪-‬שטי בזולת אמונתך אמיתי רבה ‪ 9‬בפםוק יוף מכלל דבירך‪ .‬לבלעדי‪ ,‬לדברים רעים‬
‫■אשר הם חוץ ממני‪ ,‬כלוט׳ שאין חפצי בם‪ ,‬כמו שנ׳ כי לא אל חפץ רשע אתה ‪.10‬‬
‫פ״א לבלעדי‪ ,‬לאין בלעדי‪ ,‬כלום׳ לאלהים אחרים‪ ,‬כלוט׳ אפילו עבדו ע״ז וישובו‬
‫אני נעשה עד לטובה‪ .‬וראיה ממנשה שהרבה לחטוא יותר מירבעם כן נבט שהעמיד‬
‫צלם בהיכל‪ ,‬שני ‪ 11‬וישם את פםל הבמה אשר עשה בבית האלהים וגו׳ אעפ״ב‬
‫כת׳ ‪ 12‬ובהצר לו חלה את פני ה׳ אלהיו ]וגו׳[ ויעחד לו וישמע תפילהו ‪ 13‬וישיבהו‬
‫>ל(ירושלים‪ .‬ו ב פ ם י ק ת ׳ ‪ 14‬א״ר יהוד׳ בר׳ סימון שובה ישר׳ עד ה׳ אלהיך אפי'‬
‫כפרת בעיקר‪ .‬נר׳ דהכי פי׳ שובה ישר׳ אפי׳ אם פשעת כל כך שמרדת והגעת עד ה׳‬
‫אלהיך ‪ ,1.5‬כלומ׳ שכפרת בו‪ .‬י ש ו ב ו ן ו א י נ י נ ע ש ה עד ‪ .‬ב פ ס י ק ת ׳ ‪ 16‬לרעה‬
‫אני נעשה עד לטובה איני נעשה עד וכה״א שובה ישר׳ עד ה׳ אלהיך אל תיקרי עד אלא‬
‫־עד ה׳‪ .‬וזהו לשון שידול שעשה הפייט ישרלם‪ ,‬והמתפלל יאמר ואיני נעשה עד מ ע ט‬
‫בתמהון להורות על הפירוש ‪ .17‬ובשילהי שתי הלחם ‪ 18‬כשר ‪:‬ודם מסית את חבירו‬
‫׳‪.‬מדרכי חיים לדרכי מיתה‪ ,‬אבל הקב״ה מסית את האדם מדרכי מיתה לדרכי חיים‪,‬‬
‫שנ' אף הסיתך מפי צר ‪ ,19‬גהנם שפיה צר שיהא עשנה צבור בתוכה‪ .‬ג ם ע ת ה‬
‫‪ .‬נא ום ה׳ ש ו ב ו ע ד י ‪ ,‬פי׳ גם עתה אע״פ שהרביחם לחטוא שובו עדי‪ .‬ג׳‬
‫פסוקים ביואל ‪ 20‬ובכל אחד תשובה‪ ,‬גם עתה נאם ה׳ א׳‪ ,‬קרעו לבבכם ואל‬
‫בגדיכם ושובו ב׳‪ ,‬מי יודע ישוב ג׳‪ ,‬על כן בברכת השיבנו ג׳ לשוני תשובה‬

‫‪ .3‬לשון זה לא‬ ‫‪ . 2‬יואל ב יא‪.‬‬ ‫‪ .1‬ולפי הנוסח ה‪:‬־ל תהיינה רק ה׳ תנות‪.‬‬

‫שצאתי בפסי״ר ולא כפסידר״כ‪ ,‬אבל דרשה דוטה נסצאת בתנהוטא וישלה אות ב׳ ‪ :‬״ד״א ה׳‬
‫‪ .4‬ויקרא אות א‪.‬‬ ‫זה ראש השנה שבו תקיעת שופר'‪ .‬יעי להלן הע׳ ‪.7‬‬ ‫נתן קולו‬
‫‪ .8‬שטות בב טו‪,‬‬ ‫ף‪ .‬הוצ׳ רש״ב קנז ב‪.‬‬ ‫‪ .6‬דניאל ו י‪.‬‬ ‫&‪ .‬בראשית לב ג‪,‬‬
‫‪ .11‬דה׳׳ב לג‬ ‫‪ .10‬תהל׳ ה ה‪.‬‬ ‫‪ .9‬להלן סי׳ סא‪.‬‬ ‫בכ״י פי׳ םה״נ נו׳ ‪ :‬תרגום‪.‬‬
‫‪ .14‬דר׳׳ב קסג ב‪.‬‬ ‫‪ .13‬צ׳ל ‪ :‬תחינתו‪.‬‬ ‫‪ .12‬שם יב‪-‬יג‪.‬‬ ‫‪ , 1‬וצ״ל‪ :‬פסל הסמל‪.‬‬
‫‪ .16‬דר׳ב קסד ב‪ ,‬וע׳ גם בפסי״ר קפה ב‪,‬‬ ‫‪ .15‬טבאן עד ״אלהיך׳׳ שאח־כ ח׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .17‬בדפ‪ : .‬ואני‪ ,‬אבל אין זה בלשו׳ הפסידריב שם‬ ‫זהדרשה ״אל תקרי ובו׳“ לי׳ בשתיהן‪.‬‬
‫‪20‬י‪ .‬ב יב־יג‪.‬‬ ‫‪ .19‬איוב לו טז‪.‬‬ ‫‪ .18‬טנחות צט ב‪.‬‬ ‫שהוא לשו׳ בתסיה‪.‬‬
‫‪115‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫'כנגד המבקש מטו מחבירו‪ ,‬אל יבקש ממנו יותר מג׳ פעמים‪ . 1‬ג׳ אנא ה׳ ‪ 2‬לכך‬
‫אום׳ ג׳ פעמים וידוי בי׳ ימי תשובה ‪ .3‬ובערב יום הכיפורים א־ שחרית‪ ,‬לפני‬
‫אכילה במנחה‪ ,‬כ׳ ג׳ כערב‪ .‬וג׳ נושא עון א׳ ופשע ב׳ וחטאה ג׳ ‪ .4‬וג׳ אל קשי א׳‬
‫ואל רשעו כ׳ ואל חטאתו ג׳ ‪ ,5‬ה ר׳ א ל ע ׳ ז ״ ל‪,‬‬
‫כ ל י ל ז ב ח י ן‪^ ,‬י־ רוח נשברה בהקטרת אימורי זבחים ולפנים ‪ 6‬אצל‬
‫סבר נשבר ונדכא מפורש יותר‪ .‬כליל בדביקות‪ ,‬כמו כליל תכלת ‪ .7‬ר ו ח נ ש ב ר ה ‪,‬‬
‫זבחי אלהים רוח נשברה ‪ ,8‬הטע׳ בר׳ לפי שהוא תואר‪ ,‬כמו והודעתי נאמנה דתרי‬
‫עשר ‪ ,9‬אבל אחת מהנה לא נשברה ‪ 10‬הטעם בב׳‪,‬לפי שהוא נפעלה‪ .‬לו ה ק ש י ב ו‬
‫אכל ‪ 11‬קושבו וקשבו כי לא נמצא לא פועל ולא פעל רק הפעיל‪ .‬כ י ב ו ד ‪12‬‬
‫ש י מ ו ש י ח פ ם י ק ת ׳ ‪ ,13‬הדיוט אם משתמש בכלי שבור גנאי הוא לו‪ ,‬אבל‬
‫הקב״ה ‪ 14‬כל שימושיו כלים שבורים‪ ,‬קרוב ה׳ לנשברי לב ‪ ,15‬לב נשבר ונדכה‬
‫אלהים לא תבזה ‪ .16‬קרעו לבבכם׳ פ ם י ק ת ׳ ‪ ,17‬אט׳ ר׳ יהושע*■ בן לוי אם קרעתם‬
‫לבבכם ‪ 18‬בתשובה אין אתם קורעים על בניכם ועל בנותיכם‪ .‬וקרעו לבבכם ‪,19‬‬
‫תרגום ואעדו רשע לבכון ולא בבזוע לבושיכון‪ .‬ל ה ק ש י ב מ ח ל ב א ל י ם ‪ ,‬הנה‬
‫שמוע מזבה טוב וגו׳ ‪ ,20‬פי׳ לשמוע ולהקשיב מצות הקב״ה טוב מזבח ומחלב‬
‫א־לים‪ .‬בן י ר ו ח ם ‪ ,21‬בני בנים הרי הן כבנים ‪ . 22‬ל ש י ל ו ם פ ר י ם ש פ ה‬
‫ו מ ו ד ה ו ע ו ז ב י ר ו ח ם ‪ ,‬כלום׳ שפתינו שאנו מפייסים אותך בהם במקום‬
‫קרבנות‪ ,‬כמו שב׳ ונשלמה פרים שפתינו ‪ ,23‬דאם׳ בפ׳ יום הכיפורים ‪ 24‬בא וראה‬
‫שלא כמידת הקב״ה מידת בשר ודם‪ .‬מידת בשר ודם מקניט אח חבירו ‪ ,25‬ספק‬
‫מתפייס ממנו‪ ,‬ספק אינו מתפיים‪ ,26‬ספק מתפיים בדברים וםפק אין מתפייס‬
‫בדברים‪ ,‬אבל הקב״ ה אדם עובר עבירה מתפייס בדברים שנ׳ קחו עמכם דברים‬
‫ושובו ולא עוד אלא שמחזיק לו כובה‪ ,‬שני וקח טוב‪ .‬ולא עוד אלא שמעלה עליו‬
‫הכת׳ כאילו הקריב תמירין שנ׳ ונשלמה פרים שפתינו‪ .‬ויש יוצרות שכת׳ בהן‬
‫לשלם ‪ 27‬פרים שפה ופ״ה בעמוס ‪ 28‬ושלם מריאים לא אביט‪ .‬מ י י ו ד ע י ש ו ב‬
‫ו נ י ח ם וגו׳ ‪ ,29‬תרגום מאן ידע דאית בידיה חובין יתיב מנהון ויתרחם עלוא ‪30‬‬

‫‪ . 2‬הכובה כנראה לו‪.‬׳ הודויין של כ״ג ביוה״כ שכולם הההילו‬ ‫‪ .1‬יומא פ־ן א‪.‬‬
‫נאשר באן‬ ‫באנא‪ ,‬ע׳ יומא פ״ג ם״ח‪ ,‬פ־ד ם״כ‪ ,‬פ׳׳ו ש׳ב‪ ,‬וע׳ כגם׳ שם לו א ״ושנין שבאנא‬
‫כפרה ונאמר להלן בחורש בפרה מה להלן באנא אף באן באנא״ והבונה למעשה העגל‪ .‬ששם‬
‫‪ .3‬ע׳ בם׳‬ ‫נאמר ‪ :‬״אנא הטא העם הזה* )שמות לג לא(‪ ,‬וע׳ כפי׳ ר׳ בתיי עה״ת לשמות שם‪.‬‬
‫הפררם ד״ו סי׳ קעה בשם רבנו משולם‪ ,‬וע׳ בם‘ מעד‪*.‬ג ע׳ ‪ 39‬בלה״פ יא ע׳׳ד וב״לקוטים משפרי‬
‫‪ .5‬דברים ט כז‪.‬‬ ‫‪ , 4‬שמות לד ז‪.‬‬ ‫דכי רשיי'‪ ,‬שהדפשתי בשפר רש״י“ ירושלים ת־ם־׳א ע׳ פב‪.‬‬
‫‪ . 9‬הושע ה ט‪.‬‬ ‫‪ .8‬תהל׳ נא יט‪.‬‬ ‫‪ .7‬שמות כה לא‪.‬‬ ‫‪ . 6‬ע׳ להלן עש ‪. 121‬‬
‫‪ .13‬דר־ב קנח ב‪.‬‬ ‫‪ .12‬לפנינו ‪ :‬בכוד‪.‬‬ ‫‪ .11‬צ־ל ‪ :‬אבל ]לא[‪.‬‬ ‫‪ .10‬תהל׳ לד בא‪.‬‬
‫‪ .17‬דריב‬ ‫‪ .16‬שם נא יט‬ ‫‪ .15‬תהלים לד יט‪.‬‬ ‫‪ , 14‬שם ‪ :‬אינו כן אלא‪.‬‬
‫‪ .20‬ש־א טו בב‪.‬‬ ‫‪ .19‬י ו א ל כ י ג‪.‬‬ ‫‪ . 18‬מ״פשיקת׳״ עי׳ב לי' בב״ימרצב‪.‬‬ ‫קשא ב‪.‬‬
‫‪ .24‬פ׳ ב‪.‬‬ ‫‪ .23‬הוש־ע יד ג‪.‬‬ ‫‪ .22‬יבמות ם'ב ב וש״נ‪.‬‬ ‫‪ .21‬שם א א‪.‬‬
‫‪ .27‬ב־ה בדפ'‬ ‫‪] .26‬א״ת מתפיס הימנו[‪.‬‬ ‫‪ .25‬שם ‪ :‬בדברים‪ ,‬ע׳ בדק׳ים קמט א‪.‬‬
‫‪ .30‬שם ‪ :‬עלוהי‬ ‫‪ ,29‬יואל ב יד‪.‬‬ ‫םריאיכם‪.‬‬ ‫‪ .28‬ה כב‪ ,‬וצ״ל ;‬ ‫ובכיי םה״נ‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪116‬‬

‫□ן קדם ה׳ ‪ 1‬וכל □אן דיתיב ישתבקין ליה חובוהי ויקבל ביךכן ונחמו זצלוחיה‬
‫יקבל כגבר דמקריב קרבנין‪ 2‬בבית מקדשא דה׳' אלוהכון‪ ,‬הנה דעת המתרגם כי‬
‫ונחם לשון נחמה ורחמים‪ ,‬וכן תירגם כי אחרי שוב• ניחמתי ‪ .3‬ועיין בזולת אדעה‬
‫כי אין זולתך לגאול ‪ 4‬אצל גועה אחרי שובי ניחמתי‪.‬‬
‫מ ח נ ה ג ב רר ה א ש ר כ ח ה ‪ 5‬מ ע צ י מ י ם ע צ ו ם ‪ ,‬פי' ישר׳ החביבים‬
‫שהם מחנה של הקב״ה׳ שנ׳ ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם ‪ ,6‬ואפי׳‬
‫בטומאה‪ ,‬שט השוכן אתם בתוך טומאותמל‪ .‬ולשון גבורה קורא להקב״ה על שם‬
‫שהגבורה שלו‪ ,‬כראמד בשילהי מכות ‪ 8‬אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעו‪.‬‬
‫ועשה הפייט מפםיקת׳‪ 9‬דהכי אמריג׳ הת‪ /‬וכי עצו׳ עושה דברו אילו ישר׳ שמעצימים‬
‫כחה של גבורה‪ ,‬שנ׳ ועתה יגדל נא כח ה׳ ‪ ' .10‬ופי׳ של ועתה יגדל נא כח ה׳‬
‫שתכבוש כעמך שזהו כח וגבורה‪ ,‬כדכת׳ ומושל ברוחו מלוכד עיר ‪ ,11‬כאשר דברת‬
‫לאמור שהורעתני מידותיך‪ ,‬כמו שמפ׳ והולך‪ ,‬ה׳ י‪.‬רך אפים ורב חםד וגומ׳‪ .‬ה ״ ר‬
‫י ו ס ף ד א ו ר ל נ י י ש• ‪ .12‬ופי׳ בפיוט מחנה גבורה אשר ‪ 13‬מעצימים‪ ,‬כלום׳‬
‫מעצימים כחו שיכבוש כעסו מעליהם‪ .‬ו פ ס י ק ת ׳ ‪ 14‬ועתה יגדל נא כח ה‪ /‬יתקוף‬
‫חלהון דרחמיך ‪ ,15‬תתגבר מידת רחמים על מידת הדין‪ ,‬כי השם יו״ד ה״י ו״ו ה״י‬
‫מצפ״ין בא״ת ב״ש ומצפ״ין בגיס׳ ברחמים ‪ .16‬אע״פ שכת׳ ב פ ם י ק ת׳ מעצימים‬
‫בחה של גבורה יכול לומ' בפיוט אשר כחו מעצימים‪ ,‬כראם׳ גופו של שכינה‬
‫דל״ו אלף רבבות פרסאות ‪ .17‬ו ב פ ס י ק ת ׳ ד ר ב כ ה נ א ‪ ,18‬וה׳ נתן קולו לפני‬
‫חילו בראש השנה כי רב מאד מחנהו אילו ישר׳ וכי עצום עושה דברו‪ ,‬מעצים‬
‫הוא כחן של צדיקים שיעשו רצונו‪ .‬ולפי זה היה לוט׳ בפיוט מחנה גבורה אשר‬
‫כחן מעצים לעצום‪ .‬מ ש ו ב ם‪ ,19‬שם דבר משובה‪ .‬כמו מלונה‪ ,‬מנוחה‪ ,‬מרוצה‪ .‬כי‬
‫משובת פתאים תהרגם ‪ ,20‬ומשובותיך תוכיחוך ‪ ,21‬כי רבו משובותינו ‪ ,22‬מדוע‬
‫שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת ‪ .23‬ומה שג׳ שובה משובה ישר׳ נאום ה׳ ‪24‬‬
‫פי׳ שובה ממשובה ישר׳‪ .‬ונאמ׳ בהושע ‪ 25‬ועמי תלואים למשובהי‪ .‬ופ י ׳ ק ו נ ט׳‪,‬‬
‫מסופקים אם לשוב אם לאו‪ .‬עד כאן‪ .‬ותהיה משובה שם דבר בשני פנים‪ ,‬כשאדם‬
‫סר מטובה לרעה נעראר‪ .‬משובה‪ ,‬כן גם מרעה לטובה‪ .‬והחוטא נקרא שובב׳ כן‬

‫‪ .3‬ירםי׳ לא יח‪ ,‬וע׳ יתרג׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .2‬שם נו׳‪ :‬ונסבין‪.‬‬ ‫‪ . 1‬שם לי׳‪ :‬סן קדם הי‪.‬‬
‫‪ .6‬בסדבר ה ג‪.‬‬ ‫להלז‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .5‬לפנינו ‪ :‬כחו ובצ״ל לפי דברי הםחבר‬ ‫‪ .4‬־“ הלז סי׳ לו‪.‬‬
‫‪ .8‬כד א ושם ‪ :‬שמענום‪.‬‬ ‫‪ .7‬ויקרא טז טז‪ ,‬וע׳ בתו*כ אחרי פרק ד ויוטא נו ב‪.‬‬
‫‪ .9‬דרשה זו אינה לפנינו בלשונה בפסיקתות וגם לא מצאתיה במררשיים אחרים וכפסי׳ דר״ב‬
‫קבו א יש דרשה דומה על משה ‪ : :‬יוסף אומין זה משה שהוא מעצים כה גבורה בסד״א ועתה‬
‫‪ .12‬עי בפי׳ לבמדבר‬ ‫‪ .11‬משלי טז לב‪.‬‬ ‫‪ . 10‬במדבר יד יז‪.‬‬ ‫יגדל נא כח ה׳‪.‬‬
‫שב‪ ,‬הוצ׳ ניימאן )פפד״ם ‪ (1900‬ע׳ ‪ 32‬וע׳ גם ברשב״ם שם וב״הדר זקנים׳׳ עה״ח שם‪.‬‬
‫‪ . 15‬שם‪ :‬לרהמך‪ ,‬אבל בב״י‬ ‫‪ . 14‬דר״ב קסו א‪.‬‬ ‫‪] .13‬כחו[ וב״ה כב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ . 16‬ע׳ לעיל ע' ‪ 89‬וע׳ רוקה סי׳ ר‪.‬‬ ‫אקספארד במו לפנינו‪ ,‬ע׳ בהע׳ רש״ב •‪ 2‬ם‪.‬‬
‫רזיאל )רפ‪ .‬אמיד( לח א ום׳‬ ‫‪ . 17‬ע׳ באותיות דר״ע )בית המדרש ליעלינק ח״ג( ע׳ ‪ ,29‬ם׳‬
‫‪ . 18‬ק נ ז ב‪ ,‬וע׳‬ ‫בודי רזיא‪ ,‬הו׳ל קאמעלהאר )בילגוריא תרצ׳׳ו( ע׳ לא ולעיל ח״א ע׳ ‪.127‬‬
‫‪ ,21‬ירמי׳ ב יט‪.‬‬ ‫‪ .20‬משילי א לב‪.‬‬ ‫‪ .19‬בדפ‪ .‬משובכים‪.‬‬ ‫לעיל ע׳ ‪.114‬‬
‫‪ .25‬הושע יא ז‪.‬‬ ‫‪ ,24‬שים ג יב‪.‬‬ ‫‪ .23‬שים ח ה‪.‬‬ ‫‪ .22‬שים יד ו‪.‬‬
‫‪117‬‬ ‫ע ר ו ג ת הב ושם‬

‫מי ששב מעונותיו יקרא שובב‪ ,‬לפי ששב מדרכו שהילך בו‪ ,‬ונכתב למשובתי בי׳‬
‫כי היא מרעה לטובה‪ .‬והיא משובת הקב׳׳ה שחפץ בה‪ ,‬תדע כי שובו בנים שובבים ‪,1‬‬
‫תירגם ה מ ת ר ג ם תוכו בנייא דמתחםנין למתב‪ .‬ועשה לשון מתחסנין‪ ,‬כי הבא‬
‫לשוב מעבירות שבידו צריך להתחזק מאד‪ .‬ומן הדין היה לום׳ ממשובה משובתם‬
‫ולא משובם‪ ,‬כמו ארפא משובתם אהבם נדבה ‪ ,2‬אך נמצא וצורם לבלות שאול ‪,3‬‬
‫כמו צורתם‪ .‬ויעשו להם מסכה מכםפם כחבונם‪.,‬כמו כתבונתם‪ .‬ו ה מ ת ר ג ם תירגם‬
‫כתבונם כדמותהון‪ ,‬כמו תבניתם‪ 5‬ולא דיקדק כי תבונם ותבניתם חלוקים זה מזה‪.‬‬
‫והמבין יבין‪ .‬ובפ׳ ד׳ מיתות ‪ 6‬כדברי המ ת ר גם‪ ,‬שהיו עושין צלם כדמות בעל‬
‫נכםים ‪ .7‬לוכד חכמים בערמם ‪ ,8‬עיקרו בערמתם‪ .‬ו ר׳ ש ל ט ה פ י ר ח ו ן ‪ ,9‬פי׳‬
‫משובה‪ ,‬עדה משובה‪ ,‬כמו כי נאפה משוכה ישד׳ס!‪ .‬ולדבריו קש׳ שובה משובה‬
‫ישר׳ ‪ ,11‬שאין לפי עדהמשובה‪ ,‬כי היה אומ׳ תובי משובה‪ .‬ועוד כי במשקל משובה‬
‫לא נמצא בכל המקרא בתואר‪ ,‬אך שם דבר כאשר כתבתי‪ .‬ואשר נאט׳ את אשר‬
‫עשתה משובה ישר׳ ‪ ,12‬פי׳ בעלת ‪ 13‬משובה‪ .‬פ״א את אשר עשתה בת ישר׳‬
‫משובה ולעולם שם דבר הוא‪ .‬ותרגום שובה משובה ישר׳‪ ,‬תובו דמתחםנין למיתב‬
‫לפולחני‪ ,‬והתום והיושר‪ ,‬כי משובה תואר ושם דבר כיתר מילין‪ ,‬אשר הם באופן‬
‫יחיד ערץ ‪•U‬‬
‫ב ח ר ט ל פ צ ו ם‪ ,‬פי׳ שיתחרט על מה שעשה‪ .‬לפצום‪ ,‬לשבור‪ ,‬כב‪1,‬־ הרעשתה‬
‫ארץ פצמתה‪ .‬ופי׳ ראוי לישר׳‪ ,‬אשר מעצימים כחן לשוב‪ ,‬לשבור את המשובה‬
‫הוא החט בדברי כיבושים ובחרטא שמתחרטים‪ 1.5‬על שחטאו ויצטערו כדרך כי‬
‫אחרי שובי ניחמתי ואחרי היודעי םפקתי על ירך ״‪ .1‬בחרט לפצום‪ ,‬במזמור ם׳ ‪17‬‬
‫הרעשתה ארץ פצמתה‪ ,‬לשון קו נ ט׳‪ ,‬ראיתי בדברי ד ו נ ש ‪ 1 8‬שהוא לשון ערבי‬
‫פי׳ שהוא לשון קרע והביאראייה וקרע לו‬ ‫‪19‬‬ ‫פירשו‪ ,‬ו ר ׳ מ ש ה ה ד ר ש ן‬
‫חלוני דיחזקאל ‪ 20‬ותירג׳ ופצים ‪ 21‬ליה חרכי‪ ,‬ואני אום׳ פצים לשון תיקון הוא‬
‫בכל מקום ‪ ,22‬פרץ פצימיו אין לו ד׳ אמות ‪ ,23‬חרם כדי ליתן בין פצים לחבירו ‪.24‬‬

‫‪ .2‬הושע יד ה‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ירטי‘ ג יד‪ ,‬וע׳ בפי׳ רש׳י וברד״ק שם שלא סי׳ צתרגום‪.‬‬
‫‪ . 4‬הושע יג ב‪ ,‬וכן פי' הראב׳ע ש־ם‪.‬‬ ‫‪ .3‬חהלים טט ט־ו‪ ,‬וכן פי׳ חראב‪-‬ע •שם‪.‬‬
‫‪ . 7‬שם ‪:‬‬ ‫‪ , 6‬סנהדרין סג ב‪.‬‬ ‫‪ . 5‬וכן פי׳ רש״י והר״א‪ ,‬טהלג׳נצי‪ ,‬הוצ׳ פאזננסקי‪ ,‬ע' ‪.136‬‬
‫‪ .9‬ב״טחברת הערוך״ ה־ ג׳ ‪,‬מ שובה‬ ‫‪ .8‬איוב ה יג‪.‬‬ ‫שבל או׳׳א עשה דטות יראתו‪.‬‬
‫טם׳ הרקטה״ הוצ׳ וילנםקי‪ ,‬ע׳ רסה ״צדקה נפשה‬ ‫ישראל‪ ,‬פי' עדה טשובה׳׳ והדברים נובעים‬
‫אולם בזגרך שוב‪,‬‬ ‫ישראל תמורה מאשר לפניו“‪.‬‬ ‫‪.‬טיטבה יש־דאל‪ ,‬משפטו עדת משובה ואמרו‬
‫בז ב‪ ,‬פי׳ הר״ש פרהון טלה זו מלשון רץ ‪ :‬״משובר‪ .‬נצהת ובו׳ בלוטי שב שב בטרוצ־תם בו‪.‬לפ‬
‫‪ .11‬שם יב‪.‬‬ ‫‪ .10‬ירמי׳ ג ה‪.‬‬ ‫לשון מרוץ״‪ .‬וע׳ בם׳ השרשים לריב״ג‪ ,‬הוצ‪ ,‬בכר׳ ע׳ ‪.501‬‬
‫‪ .15‬בב׳י פי׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .14‬להלן סי׳ מא‪.‬‬ ‫‪ .13‬בב״י טרצב‪ .‬עדה בעלת‪.‬‬ ‫‪ .12‬ש־ם ו‪.‬‬
‫‪ . 19‬ברש׳י‬ ‫‪ . 18‬תשובות ע' סח‬ ‫‪ . 17‬ד‪.‬‬ ‫‪ . 16‬ירמי׳ לא יח‪.‬‬ ‫מח“ נ ‪ :‬שיתחרטו‪.‬‬
‫‪ . 21 .‬ברש״י ‪ :‬מר״ורנם‬ ‫‪ .20‬צ׳׳ל ‪ :‬דירמי־ כב יד‪.‬‬ ‫•שם‪ :‬וביסודו של ד׳ משה הדרשן‪.‬‬
‫יונתן לשון תקון הלון הוא בכל הפתחים‬ ‫ופצים שתרגם‬ ‫‪• .22‬שם ‪ :‬״אך אני אומר‬
‫ולא בהוצ׳ מאהרשען )ירושלים חרצ״ו(‬ ‫ברש׳׳י לפנינו‬ ‫פצימין״‪ ,‬ומכא; ואילך לי׳‬
‫‪ .*24‬ש^בת פ״ח מ״ז‪ ,‬וע׳ בם׳ ה׳שרשים לריב־ג ע׳ ‪. 407‬‬ ‫‪ .23‬שבת קמו ב‪.‬‬ ‫•ע׳ ‪.56‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ד«ב ושם‬ ‫‪118‬‬

‫ע ״ כ לשו‪.‬ז קו גט ׳ ‪ .‬ואבי אום׳ כי ודאי ;•יניין הפרשה דיחזקאל! מוכיח שהוא‬

‫לשון תיקון׳ אך מעיניין שנר והוא אשר יחלקו האויר ‪ 2‬לכמה חלונות בדפין יפין‬
‫ונר׳ כאילו האזיר שכור וקרוע‪ .‬ונקראו פצימין‪ ,‬כי על ידס נראה האויר קרוע‬
‫ושבור והם הם הקורעים והשוברים את האדיר דרך משל‪ .‬וכן כי תקרעי בפוך‬
‫עיניך ‪ ,3‬פי׳ צבע פוך המצהיל שחרותן יבכוחלות בו ריסי עינים‪ ,‬כאילו קורע‬
‫את העדר‪.‬ת ק עז ש ו פ ר ב צ י ו ן ק ד ש ו צ ז ם ‪ ,4‬ת נ ח ו מ ׳‪ .5‬תקעו שופר‬
‫זה ‪ 6‬ראש השנה ל‪ ,‬קדשו צום זה יום הבפורים‪ .‬ופי׳ קדשו הזמינו‪ ,‬כמו והקדישם‬
‫ליזם הדין ‪.8‬‬
‫נ ו ש א נ ע ש ה נ וש ה ‪ ,‬נושא עון ופשע ‪ 9‬קרי ביה•‪ 10‬פי׳ נעש*ה שכחן‬
‫לישרי‪ ,‬דהכי אית׳ בפסיקת׳ ‪ ,11‬רב הונא בשם ר׳ אבהו הקב״ה ‪ 12‬אין שכחה לפניק‬
‫כביכול מפני ישר׳ נעשה שכחן‪ ,‬ומה טעם מי אל כמוך נושא ועובר על פשע‬
‫לשארית וגו׳ ‪ 13‬כלום׳ אל תיקרי נושא אלא נושה ‪ ,14‬וכן דוד הוא אום׳ נשאת‬
‫עון עמך כסית כל חטאתם סלה״!‪ ,‬אל תירי־' ‪.:‬שאת אלא נשית‪ ,‬כלום׳ שכחת עון■‬
‫עמך‪ .‬כי נשית לשון שכחה‪ ,‬כמו נשיתי טובה‪ ,16‬צוד ילדך תשי ‪7‬י‪ ,‬ישר׳ לא תנשיני‬
‫דישעי׳ ‪ ,18‬ד״א נשאת עון עמך‪ ,‬שאתה נושא עון למעלה ומכביד את הצדק‪ ,‬לפי‬
‫שאתה חוטף חטא ומניחו תהת פורפירון‪ ,19‬רכת׳ כיסית כל חטאתם סלה‪ .‬ו כ ו ס ה‬
‫ע ו ן ת ה ל ‪ ,‬כמו כסיה כל חטאתם סלה אך כוסה מפעל קל אשר ממנו וכוסה‬
‫קלון וערום דמשלי‪ .20‬תהל מגזירת ישים תהלה ‪ 21‬נחשבו‪ ,‬כמו איכה נחשבו לנבלי‬
‫הרש‪ .22‬כ ל ה ב ג י ד ו ת ‪ ,‬פ״ה במזמור מ׳ז‪ 23‬מור ואהלות קציעות כל בגדותיך‬
‫וגום׳‪ .‬ודרשו רבותינ׳ ב י ר ו ש ל מ י דפאה‪ ,24‬אמי הקב״ה לישראל אם עשיתם‬
‫תשובה‪ ,‬כל עונות שעשיתם הרי הן לפני כמור ואהלות‪ .‬כל בגדות ישר׳ מתכפרים‬
‫ומריחים ריח ערב‪ .‬קציעות הן כתרגום׳ וקדה ‪ 25‬וקציעתא‪ .‬מלשון בגדותיך שבפסוק‬
‫יתכן בגדות ולא בגידות‪ ,‬כמו ברכותיך צדקותיך‪ ,‬ברכות‪ ,‬צדקות‪ ,‬גם אם שם דבר‬
‫בגדה‪ ,‬כמו ‪:‬דמעה‪ ,‬שמחה‪ ,‬פירצה‪ ,‬נכון לומ׳ בגדות‪ ,‬כמו דמעות‪ ,‬שמחות‪ ,‬פרצות‪.‬‬
‫אך ל ש ו ן ר ב ו ת י נ ו בגידות‪ .26‬נ ח ש ב ו כ ל ה ב ג י ד ו ת ‪ ,‬בשילהי יומא ‪,27‬‬
‫הרשעיוד‪ ,‬געיטין כזכיות ושם מחלק בין מאהבה ובין על ידי ייסורין‪ ,‬ו א ה ל‪ ,‬הטעם‬
‫ב״ה • מן כאהלים נטע ה׳ ‪ ,28‬כמו קהל‪ ,‬ומן אילת אהבים ‪ 29‬ולשון יחיד אהב‪,‬‬

‫‪ .4‬יואל‬ ‫‪ .3‬ירמי׳ ד ל‪.‬‬ ‫‪ .2‬כב׳י םרצב‪ .‬נו׳‪ :‬הגדול‪.‬‬ ‫‪ .1‬צ״ל‪ :‬דירטיה‪.‬‬

‫‪ .7‬שטנו■‪:‬‬ ‫‪ .6‬ש ם‪ :‬תהילה ברא״ש‪.‬‬ ‫‪ .5‬הוד׳ בובר‪ ,‬וירא סוף ‪:‬אות טי‪.‬‬ ‫כ טי‪.‬‬
‫‪ .10‬ט״נושא״ עיב לי׳‬ ‫‪ .9‬שטות לד ז‪.‬‬ ‫‪ .8‬ירטי׳ יב ג‪ ,‬וצ׳׳ל ‪ :‬הרגה‪.‬‬ ‫זאחיב‪.‬‬
‫טיבה‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪ .12‬שם‪ :‬כביבול‪.‬‬ ‫‪ .11‬כב״י טרצב‪] .‬דרב כהנא[ קטז א‪.‬‬ ‫בב״י טרצב‪.‬‬
‫‪ . 14‬ם״כלוטר׳׳ ע*כ לי* בפטיק׳ ויתכן כי הוא פרוש הטחבר‪ ,‬אבל ר׳ בידו׳ צאה‬ ‫ז יח‪.‬‬
‫ינ׳׳ב בפסיקתא ישם‪,‬‬ ‫ג׳‬ ‫‪ , 15‬תהלים פח‬ ‫י‪.‬נושא עון נשא כתיב״‪.‬‬ ‫ת״א ‪:‬‬ ‫פ״א‬
‫‪ .19‬לשו׳ הפסי״ר פט״ה‪ ,‬הוצ׳‬ ‫‪ . 18‬טד בא‪.‬‬ ‫‪ .17‬דב׳ לב יח‪.‬‬ ‫‪ . 16‬איבה ג יז‪.‬‬
‫איוב ד יה‪,‬‬ ‫‪. 21‬‬ ‫‪ .20‬יב טז‪.‬‬ ‫דטא״ש‪ ,‬קפח א‪ ,‬ושם ‪ :‬וטטטינם תחת פורפירה‪.‬‬
‫‪ .24‬פ׳ א ה״א ושם ‪ :‬א״ר יוחנן ולא קוד אלא בל‬ ‫‪ .23‬צ׳ל ‪ :‬טה ט‪.‬‬ ‫‪ . 22‬איבה ד ב‪.‬‬
‫העבירות שעשה הן נחשבין לו בזכיות טה טעם טור ואהלות ובו׳ בל בגידות שבגדת בי הרי‬
‫‪ .27‬פו ב‪ ,‬ושם ‪ :‬הזדונות‪.‬‬ ‫‪ . 26‬בידו׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .25‬שסות ל בד‪.‬‬ ‫הן זכו'‪.‬‬
‫‪ . 29‬טשל•־ ה ים‪,‬‬ ‫‪ .28‬במדבר כד ו‪.‬‬
‫‪119‬‬ ‫ער ו ג ת הבושם‬

‫כמו בקרים בקר‪ .‬בן כ ת ב ר׳ י ה ו ד ה ה נ ז י ר ! ב ן רב ע ל י ‪ 2‬א ס פ ו‬

‫עם ק ד ש ו ק ה ל ‪ ,‬פי׳ הזמינו‪ ,‬כמו הקדישם ליום הריגה‪ ,3‬קדשו עליה מלחמה‬
‫דירמיה ‪.4‬‬
‫ס ד ר ת פ י ל ה ו צ ד ק ה ו ת ש ו ב ה ל כ פ ר ת ו ל ה ש ת ב ח ‪ ,‬פי׳ סדר‬
‫הקב׳ה לכפרתן של ישר׳‪ ,‬חפילה ואחריה צרקה ואחריה תשובה בפסוק אחד בדברי‬
‫הימים ‪ ,5‬כת׳ וירא ה׳ אל שלמה בלילה וגו׳ עד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם‬
‫ויתפללו ויבקשו פניו וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח‬
‫לחטאתם ‪] ,6‬ויתפללו‪ ,‬זו חפילה‪ ,‬ויבקשו פניי‪ ,‬זו צדקה‪ ,‬שנ׳ ואני כצדק אחזה‬
‫פניך ‪ ,7‬וישובו מדרכיהם‪ ,‬זו תשובה ואחר כך ואסלח לחטאתם[ הכי אית׳ בכר׳‬
‫רב׳ ‪ .8‬הנה ב ב ר א ׳ ר ב ה דבהנך ג׳ סולח לעונות ובפ׳ בתרא דיומא ‪ 9‬ב׳ חלוקי‬
‫)חלוקי( כפרה וכתבתי לפנים‪ ,10‬וטעם סידורן שבפסוק כי תפילה וצדקה גורמות‬
‫לעשות תשובה שלימה כי תשובה גדולה מן התפילה‪ ,‬כי ‪.‬תפילה אינה מבטלת אלא‬
‫חצי גזירה והתשובה מבטלת כל הגזירה דהכי אית׳ ב מ ד ר ש י ל מ ד י נ ו ‪,11‬‬
‫אסרו רבותינו התפילה מבטלת חצי גזירה והתשובה מבטלת הכל‪ ,‬מניין בשעה שהרג‬
‫קין את הבל אחיו נגזרו עליו ב׳ גזירות‪ ,‬נע ונד‪ ,‬התחיל קין עומד ומתפלל לפני‬
‫הקב״ה גדול עוני מנשוא הן גדשת אותי ‪ ,12‬א״ל הקכ״ה קין אילו עשית תשובה‬
‫ביטלתי ממך נע ונד ועכשיו שהנחת תשובה ואחזת את התפילה הרי אני מבטל‬
‫ממך אחת‪ ,‬שנ׳ וישב בארץ נוד‪ .13‬בארץ נע ונד אין כת׳ כאן אלא כארץ נוד‬
‫שנתבטל ממנו נע הרי תפילה מבטלת חצי גזירה‪ .‬ומניין שהתשובה מבטלת הכל ‪U‬‬
‫אלא כשהיה ירמיה מתנבא נבואות קשות על ישר׳ התחילו בני עירו עומדים כנגדו‬
‫להורגו‪ ,‬התחיל הקב״ה מקללם כה אט׳ ה׳ על אנשי ענתות המבקשים את נפשך‬

‫ירמיה‬ ‫‪.3‬‬ ‫ע׳ ‪ 176‬הע׳ ‪.12‬‬ ‫ע׳ עליו לעיל ה״א‬ ‫‪.2‬‬ ‫בכ׳י מוצב‪ .‬הנשיא‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ . 6‬מבאן עד ״לחמאתם״ שאח*כ נשטט‬ ‫‪ .5‬ב ז י ‪ — 2‬יד‪.‬‬ ‫‪ , 4‬ז ד‪,‬‬ ‫יב ג‪.‬‬
‫‪ 6 .8‬ם״ד אות יב‪ ,‬הוצ׳ ח׳ א‪,‬‬ ‫ד‪ .‬תהלים יז יש‪.‬‬ ‫בכ׳י ר‪ .‬והשלמתיו ע״פ כ׳׳י מרצב‪.‬‬
‫דרשה זו אינה לא בת״ה ולא בת־ב‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪.121‬‬ ‫להלן ע׳‬ ‫‪.10‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪£ •9‬י‬ ‫ע׳ ‪.434‬‬
‫וגם לא מצאתיה יין הלקוטים של גרינהום וגם לא בלקושיש מחילמדנו מ״ילקוש תלמוד חורה•‬
‫לר״י סקילי‪ ,‬שמאן הדפיסס בספרו האנגלי‪ ,‬רק חלקי הדרשה מצאתי במדרשים שלנו‪ .‬בוי״ר‬
‫פ׳י אות ה׳ חולקים ר״י ]בר׳ חייא[ )ע׳ בחדושי חרד־ל שם( וריב׳ל אם תפלה עושה כולה‬
‫ת ש ו ב ה עושה מחצה‬ ‫ותשובה מחצה או לרייפך ושם נאמר ; »על דעתיה דר' יהורה כר״]ח[‬
‫ממי אתדי למד ם קי ן ונו'״‪ ,‬דיב״ל לומד שם שתפלה עושה מחצה מאהרון‪) ,‬וב״ה גם בפסי״ד‬
‫פי' מ*ז‪ ,‬הוצי רמא״ש קפח ב( ובן נאסר על קין כפסידר׳ב קם א ‪ :‬״ביון שעשה תשובה נמנעה‬
‫״אמר ר״א רצונך לידע בחה של תפלה אם אינה‬ ‫אות א ‪:‬‬ ‫רק בד״ר פ״ח‬ ‫ממנו חצי גורה״‪,‬‬
‫עושת כולה חציה היא עושה‪ ,‬קין עמד על הבל א‪.‬חיו והרגו יצאה גזרה נע ונד תהיה בארץ‬
‫ונמנע‬ ‫הקב״ה‬ ‫לפני‬ ‫חסד‬ ‫יצא(‬ ‫‪: 114‬‬ ‫ע•‬ ‫ליברמן‬ ‫)בהוצאת‬ ‫מצא‬ ‫מיד עמד ובו׳ מיד‬
‫והריא עפשטין בספרו‬ ‫אחרת ש‪-‬ל התנחוטא‪,‬‬ ‫מהדורה‬ ‫כידוע‬ ‫הוא‬ ‫ד*ר‬ ‫ממנו נע ובו׳״‪.‬‬
‫שבהם הביא מחברנו דרשות‬ ‫כבר ציין שלשה מקומות בספרנו‬ ‫ע• ‪47‬‬ ‫*מקדמוניות היהודים'‪,‬‬
‫איפוא גם את הקשע הזח מדרשת הילסדנז‬ ‫יש להוסיף‬ ‫אלא בד״ר‪.‬‬ ‫מחחנחומא ואינן שם‬
‫דרשה‬ ‫‪.14‬‬ ‫שם שז‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫ברא׳ ד יג — יד‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫שלפנינו הנמצא בד״ר כנ״ל‪,‬‬
‫זו מירמיה מובאת כקיצור בוי״ר שם‪ ,‬וע* בפסידר״ב קםא א‪.‬‬
 ‫ה בושם‬ ‫ער ו ג‬ ‫‪120‬‬

‫]וכו׳ן ושארית לא תהיה להם )פליטה( !‪ ,‬וכיון שעשו חשובה נתבטלה מהם הגזירה‬
‫מיניץ‪ ,‬אלא בשעה שעלו ישר׳ עם עזרא ‪.‬הסופר מבבל אתה מוצא שאנשי ענתות‬
‫עולין ומתיחסין עט ישר׳‪ ,‬שנ׳ ואנשי ענתות ^מאה ועשרים ושמונה ‪ 2‬נמצא אתה‬
‫למד שהתשובה מבטלת הגזירה כולה והתפילה מבטלת חצי נזירה‪ .‬ו א ם א י ן‬
‫א ח ה ל מ ד מי כ אן י ש לך ל ל מ ו ד מ מ ק ו ם א ח ר ‪ ,3‬שבשעה שעמדו‬
‫ישראל לעשות את העגל נתכנסו על אהרן‪ ,‬שנ׳ ויקהל העם על אהרן ‪4‬׳ וכיון‬
‫•טראה אהרן שהרגו את חור ‪ 5‬נתיירא ועשאו‪ ,‬אעפ״כ יצאה הגזירה עליו ועל בניו‬
‫■שיכלה מן העולם הוא ובניו שג׳ ובאהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו«‪ ,‬אין להיטמ׳ידו‬
‫האמור כאן אלא לשון כליה‪ ,‬אך ד מה דאמר ‪ 8‬ואשמיד פיריו ממעל ‪ ,9‬מיד עשה‪10‬‬
‫ונתפלל על אהדן‪ ,‬שג׳ ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא !‪ ,1‬א״ל הקב״ה למשה‬
‫כך יצאה הגזירה מלפני שימותו ד׳ בניו‪ ,‬ועכשיו שנתפללת הרי אני מבטל ממנו‬
‫ש־נים ומניח שנים‪ .‬ומניין דכת׳ אחרי מות שני בני אהרן ‪ 12‬ם ם פד י ל מ ד י נד!;‪. 1‬‬
‫)ר(הא דאם׳ תפילה וצדקהותשובה מבטלות את הגזירה‪ ,‬לא ער שיעשה‬
‫שלשתן‪ ,‬אלא אפי׳אחת מהן‪ .‬וכן הא דא״ר יצחק בפ״ק דר״ה‪ ,!4‬ארבעה דברים‬
‫מקרעין גזר דינו של אדם וכו׳ תדע דאכל חד וחד מיגייהו מייתי קרא ובכל חד‬
‫וחד ליכא אלא הד‪ ,‬א״ב פי׳ הפסוק ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויבקשו‬
‫פני וישובו מדרכיהם הרעים וכו׳‪ .‬ויכנעו‪ ,‬או יבקשו פני‪ ,‬או ישובו מדדכיהם‪ .‬ונר׳‬
‫■שהדבר תלוי בעבירות יש עבירה קלה שדיי כאחת מהן ויש עבירה חמורה ממנה‬
‫■שאין דיי באחת מהן ויש שאין דיי בשלשתן‪ .‬בשלהי ]יומא[ ר‪ !.‬על עכירות קלות‬
‫על עשה ועל לא תעשה ‪:‬ויכו׳‪ .‬ותו הת׳ שאל ר׳ מתיא בן חרש את ר׳ אלעזר בן‬
‫עזריה ‪ 16‬שמע׳ ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש א״ל שלשה הן וחשובה‬
‫על מצות‪ 17‬ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו‬ ‫עבר‬ ‫כלי אהת ואחת‬
‫בנים שובבים ארפא משובותיכם‪ ,19‬עבר על לא תעשה ועשה‬ ‫‪ ,1‬שב׳ •טובו‬
‫תשובה‪ .‬תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר‪ ,‬שנ׳ כ׳ כיום ה]זה[ יכפר עליכם ‪20‬‬
‫סעבר על כריתות ועל מיתת בי״ד ועשה תשובה‪ ,‬חשוב' ויום הכיפורים‬

‫‪ .3‬נ׳ וי״ר •עם ופסי״ר ‘‪ 2‬ם‪,‬‬ ‫‪ •2‬עזרא כ בג‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ירםי׳ יא בא‪ —.‬בד‪.‬‬
‫‪ .5‬ע'‬ ‫‪• .4‬ע־שוח לב א‪.‬‬ ‫לפנינו •ע־ונה בהרבה‪ ,‬יםכאן עד ״ובאהרן התאנף״ לי׳ •ע־ב‪.‬‬
‫‪. t...‬‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪ .6‬דברים‬ ‫בנהדרין ז א‪ ,‬וי״ר •ע־ אות ב׳‪ ,‬תנהוטא תשא אוח יב•‪,‬‬
‫אולי צ׳׳ל‪ :‬טיד בא‬ ‫‪,10‬‬ ‫‪ .9‬עסום ב ‪:‬ט‪.‬‬ ‫‪ .8‬בב״י שרצב‪ .‬דאתאטיר‪.‬‬ ‫איך‪.‬‬
‫‪ .12‬ויקרא טז א‪,‬‬ ‫‪ . 11‬דברים שם‪.‬‬ ‫]ששה[‪ ,‬בוי״ר וכפסי׳׳ר ע!פ ‪ :‬ביו; שנתפלל שיעה‪.‬‬
‫בוי״ר שביא את הפשוק ״קח את אהרן זאת בניו אתו״ ;)ויקרא ח א(‪ ,‬שעליו שבושמת בל הדרשה‬
‫״ואל אלעזר ואל איתשר הנותדים״‬ ‫ובפשי׳ר ששתיע כפסוק‬ ‫•עם‪ ,‬שבולם היו ״לקוהיש לשות״‪.‬‬
‫‪ .13‬ויתכן כי הדרשה בילשדנו עוד נששכה‬ ‫)ויקרא י יב< ו•‪:‬׳ בהע־ רשאיש ש־ם הע׳ ו‪,‬‬
‫בשגנון ״ואם אין אתה לשד שבאן יש לך ללשוד ששקום אחר* נכשם שהביא ראיה שניה לר״פלה‬
‫עושה שהצ״ה בך היהה בה ראיד‪ .‬שניה לתשובה עושה כולה‪ .‬וא‪.‬יה זו נששרה ב‪:‬־ בוי׳ר שש ‪:‬‬
‫וע׳‬ ‫וע׳ בפשידר״ב כשב ב‪,‬‬ ‫ל ל ם ו ד שא‪.‬נשי ענתות לשד שיבניה וכו'״‪,‬‬ ‫לך‬ ‫אין‬ ‫״ואם‬
‫‪ .15‬בצ׳ל ‪ :‬פו א‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫‪ . 14‬טז‬ ‫שש בשאיז‪, ,‬הוצ׳ רשא״ש‪ ,‬נספחים ע׳ ‪. 37‬‬
‫‪ .18‬לי׳ שש‪ ,‬וע׳ בדק״ם ע׳ ‪ 292‬ד‪.‬ע׳ ש‪.‬‬ ‫ז‪ . 1‬שש ‪ :‬עשה ושב‪,‬‬ ‫נו' ‪ :‬ברושי‪.‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪ ■20‬ויקרא יז ל‘‬ ‫■‪ .19‬ירשי־ ג׳ בב‪ ,‬ובגש׳ שם לי׳ ״ארפא ששוביתיבש״ והבונה לירש׳ ג יד‪.‬‬
‫‪121‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫שולין ! וייםורין ממרקין‪ ,‬שג׳ ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם ‪ .2‬ויש לום׳ דתבילה‬
‫וצדקה ותשובה מבטלות גזירה‪ ,‬אבל לא כפרח עונות להיות כאילו לא חטא‪ ,‬כבו‬
‫שמפורש ב‪2‬׳ בתר׳ דיורא‪ .‬והפייט שעשה כדר תפילה וצדקה ותשובה לכפרתן עשה‬
‫מבדאש׳ רבה{■‪ :‬שמביא פמוק הנאמ׳ בדברי הימים שכת׳ אחר שלשתן ואםלה‬
‫להטאתם‪ .‬ב פ י ר ק י דר' א ל י ע ׳ ! ‪ .‬בראש הדש אלול אמ׳ הקב״ה למשה עלה‬
‫אלי והעבירו שופר בכל המחנה‪ ,‬משה עלה להר שלא יתעו עוד אהד ע״ז והקכ״ה‬
‫נתעלה באותו ן שופר‪ ,51‬שנ׳ עלה אלהים בתרועה«‪ ,‬לכך התקינו חכמים הראשונים‬
‫שיהו חוקעין בראש חד׳ אלול בכל שנה ושנה ל‪ .‬בן בתירא א אומי מ׳ יום עשה‬
‫מיטה בהר דורש בדברי תורה וחוקר באותותיה‪ ,‬לאחרמ׳ יום לקח את התורה‬
‫וירד בעשור לחדש והנחילם לישר־ להק עולם‪ ,‬שנ׳ והיתה זאת לכם לחוקת עולם ‪9‬‬
‫ויום הכיפורים ‪ 10‬מכפר על עבירות קלות וחמורות‪ ,‬דכה׳ כי ביום הזה יכפר‬
‫עליכם | וגר[ מכל חטאותיכם ‪) ,11‬ו(מחטאותיכם לא כת־ כאן אלא מכל חטאותיכם‪,‬‬
‫אמד םמאל‪ 12‬לפני הקב״ה על כל אומה ‪ 13‬נתת לי רשות ועל ישר׳ ‪ 14‬לא נתת ‪15‬‬
‫לי רשות‪ ,‬אמי לו הרי לך רשות עליהם ביום הכיפורים אם יש בהם חטא‪ ,‬אם לאו‬
‫אין לך בהם רשות‪ ,‬לפיכך היו נותנים ‪ 16‬שוחד לעזאזל‪ ,‬ראה םמאל ‪ 17‬שאין בהם‬
‫הטא ביום הכיפורים אמ׳ להקב״ה יש לך עם כמלאכי הש*רת ‪ ,18‬מה מלאכי השרת‬
‫יהיפים ‪ 19‬ואין בהם אכילה ושתייה ושלום ביניהם ונקיים מכל חטא ‪ ,20‬והקכ״ה‬
‫שומע עדותן ‪ 21‬של ישר׳ ממקטרג שלהן ומכפר על כל עונותיהם‪.‬‬
‫לכפרתן ‪ 22‬להשתבח‪ ,‬פי׳ שבה גדול להקבי׳ה שמכפר לאדם כשיתחרט אע״פ‬
‫•שחטא הרבה‪ ,‬פ״א להשתבח‪ ,‬להיות לשבח לישר׳ שהקב״ה מוחל להן‪ ,‬ם ב ר‬
‫ל נ ש ב ד ו נ ד ב א כ מ ע לה ב ל ב ו ‪ 23‬מ ז ב ח ‪ ,‬כתי קרוב ה׳ לנשברי לב ‪,24‬‬
‫אם׳ הקב״ה לא דיין לבעלי חשובה שאני קרובם‪ ,‬אלא מעלה אני עליהם כאילו‬
‫בנו מזבח בלבם ומעלים עליו זבחים‪ ,‬שנ׳ זבחי אלהים רוח נשכרה לב נשבר‬
‫י* ‪ rv‬ו ן פ פ י ק ח ׳ ‪ ,26‬זבדי בן לוי‬ ‫ונדכה ‪ ,2,5‬וזהו שיפד כמעלה בלבו מזבח‪.‬‬
‫וד׳ •ופי בן פטרם ‪ 27‬ורבג׳‪ ,‬חד אם׳ ‪ ,28‬מניין לעושה תשובה שהקב״ה מעלה עליו‬

‫‪ .3‬ע׳ רעיל ע׳ ‪•119‬‬ ‫‪ .2‬תהלים פט לג‪.‬‬ ‫בב״י מרד;‪,‬‬ ‫!‪ .‬ס״צכפר׳' *נ״ב נ־‪ 2‬ם ‪2‬‬
‫א‪::‬תו היום באותו‬ ‫‪ ■5‬כ״ה בכ׳׳י טרצב‪ ,‬ובפדר״א י‪ 2‬ם ‪:‬‬
‫‪ .7‬ברוקה סי׳ ר״ח גרם ״מר״ת אלול״‪ ,‬אכל בראב״;‬ ‫ס‪ .‬ת־‪.‬ל׳ טז ו‪.‬‬ ‫‪:‬ופר­‬
‫ם״א ובטנהיג ם'׳ ביד‪ :‬״בר׳יח״ וב״ה גם ב‪,‬לקוטים טכפיי דברי ר‪1:-‬״י״‪• ,‬צהדרםהי ב‪.‬םפר ר־צ״יי‬
‫‪ .8‬פדר׳׳ א שם‪ ,‬קי ב‪.‬‬ ‫הרד״ל שם אות י״ה‪.‬‬ ‫יבהע׳‬ ‫וע׳ פו‪ ,‬ע' בהערותי שס‬ ‫ע׳ פב‬
‫‪ .11‬ויקרא יז ל‪.‬‬ ‫‪ . 10‬פדר״א שם קיא אי יע' שבועות פ״א ת״י‪.‬‬ ‫■‪ .9‬ויקרא יו לד‪.‬‬
‫‪ .14‬שם‪ :‬הרשעים‪.‬‬ ‫‪• . 13‬בים‪ :‬הגידיקים‪.‬‬ ‫‪ .12‬בפדר״א ‪ :‬יום שינתנה תורה אטד השיט;‪.‬‬
‫‪ . 16‬בפדר״א ‪ :‬נח‪:‬ו לו שיוחד ביוה״ב שלא לבטל קרבן‬ ‫‪ .1.5‬בב׳׳י טרצב‪ .‬אי אתה נותן‪.‬‬
‫‪:‬״ישי לך״ ע״ב‪.‬‬ ‫ל‪.‬‬ ‫‪. 18‬‬ ‫השטי שלא נטגיא בהם‪.‬‬ ‫‪ . 17‬ש‪:‬‬ ‫•צל ישראל וביי‪.‬‬
‫פעם ‪ :‬מת טה״ש‪ ,‬ואין‬ ‫ידל‬
‫בבל‬ ‫‪ .20‬שם‬ ‫ן‪ ,‬וע׳ בהע־ הדד׳׳ל‬ ‫■‪ .19‬שים ‪ :‬אי; להם‬
‫ובפר על הטובח ועל‬ ‫‪>1‬׳‪ .‬בפדר״א ‪:‬‬ ‫‪ .21‬שים ‪ :‬עתידת;‪,‬‬ ‫שם ״נקיי; טבל הטא״‪.‬‬
‫‪ .23‬שם ‪ :‬חלבו‬ ‫י ‪ .2‬בדפ‪ .‬ובב״י טה״נ ‪ :‬בכפרת; ‪,‬‬ ‫ועל בל הקהל ובו׳‪.‬‬ ‫הבהנים‬
‫‪ . 27‬בכיי‬ ‫‪ . 26‬דר״ב קנח א‪.‬‬ ‫‪ .25‬שם נא יט‪.‬‬ ‫‪ .24‬תהלים לד יב׳‪.‬‬ ‫וטובה‪.‬‬
‫שלםל‬
‫‪.!-‬‬ ‫‪ .28‬באן השטיט קטע‬ ‫בה*ער׳ רש״ב בפם■׳ שם הע' בט‪.‬‬ ‫‪:‬ר‪2‬יב‪ .‬פינחם‪ ,‬יע‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪122‬‬

‫כאילו עלה‪ 1‬לירוסלים ובנה מזבח ומקריב עליו כל הקרבנוח‪ ,‬מן הדין קראי‪ ,‬לב‬
‫נשבר וניכה אלהים לא תבזה‪ ,‬מה כת׳ אחריו הטיבה ברצונך את ציון אז תדזפוק*‪.‬‬
‫עוד כת׳ ביוצר אהלל בצלצלי שמע אצל ח׳ אל תיקרי ח' אלא חטא צ‪ .‬סכר לנשכר‬
‫ונרכא כמעלה בלבו מזבח‪ ,‬פי' כמזבח ומעלה בלבו‪ .‬ומי שאוט׳ כמעלה בלבו‬
‫ומזבח בו״ו אינו טועה‪ ,‬כי ו״ו ומזבח ישרת למעלה‪ .‬ועיקרו כמזבח ומעלה בלבו‪,‬‬
‫כמו טי ירא וחרד ישוב ויצפור ‪ ,3‬כלומ׳ כשיהיה בקר אז ישוב מהר גלעד‪ ,‬והעיקר‬
‫ישכים וישוב‪ ,‬והרגום יתוב ויתבחר‪.‬‬
‫ע ר ך מ ו ע ר י ם ב ה ק ר ב ה ‪ ,‬עריכת עולות במערבה של מועדים בהקרבה‪,‬‬
‫שבכל מוערים כת־ והקרבתם עולה ‪ ,4‬ובבסה ועשיתם עולה ‪ .5‬ט ע מ ו ‪ ,‬כלומ׳ טעמו‬
‫של דבר‪ .‬ע ו ל י ם ב ד י מ ו ס ‪ ,‬פ ס י ק ת ׳ ‪ 6‬בכל הקרבנות כת׳ והקרבתם עולה‬
‫וכאן ועשיתם עולה‪ ,‬אם׳ הקב׳׳ה מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם‬
‫בדימום מעלה אני עליכם כאילו היום נעשיתם‪ ,7‬כאילו היום בראתי אתכם כיריד‪.‬‬
‫חדשה‪ ,‬וכן בירושלם' בראש השנה ‪ ,8‬ולשון פרקים דר׳ אליעז׳ ‪ 9‬ועשיתם עולה‪,‬‬
‫במקום אהר אום׳ והקרבתם וכאן ועשיתם‪ ,‬אס׳ הקב־ה עשו תשובה באילו עשר'‬
‫ימים ואני מזכה אתכם ביום הכיפורים ובורא אתכם ביריד‪ ,‬חדשה כעניין שג׳■‬
‫ויעש אלהים את הרקיע‪ ,‬פי׳ על כן מביא ראייה מויעש אלהים לפי שבתחילה כת'‬
‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ונעשה בה שינוי שהיו לחין בראשון‬
‫וקרשו בשיני‪ ,‬על כן נכתב בשיני ויעש אלהים את הרקיע‪ ,‬אלט' על דבר המשתנה‬
‫כותב לשון עשייה‪ .‬וכן ב ב ר ' ר ב ה ‪ 10‬ואעשך לגוי גדול‪ ,‬ואשימך לגוי גדול לא‬
‫כת׳ כאן‪ ,‬אלא ואעשך ממה שאני בורא אוחך בריר‪ .‬חדשה‪ ,‬שאתה נימול‪ ,11‬אתה‬
‫פרה ורבה‪ ,‬כמו שט ויעש אלהיט את הרקיע ‪ .12‬ע ר ך מ ו ע ד י ם ‪ ,‬דיקדוק מועדים‪,‬‬
‫למה אינו כוח' מולדי מולדות‪ ,‬מושבות וריעיהם‪ ,‬מוצאי מים ‪ 13‬כתבתי ביוצר אור‬
‫זרוע באגה״ז לעשות הפסח במועדו ‪ .14‬ע ו ל י ם ב ד י מ ו ם ‪ ,‬פי׳ דימום חיל‪ ,‬דאמ־‬
‫בבראש׳ רבה ‪ 15‬על ירה כדי שיהא בולי דדימום‪ 16‬נכנסין ויוצאין עמו‪ ,‬פי׳ כדי‬
‫שיד<א המון •חיל כוכבים ןנכנהין[ ויוצאין ‪ 17‬עם ירח‪ .‬ולפי פ סי קח׳ ‪ 18‬שתפש‬
‫הפייט לשון )דימום( ע ו ל י ן ב ד י מ ו ם נ ע ש י ן ב י ר י ה ח ד ש ה ב נ א ו ם ו‪,‬‬
‫כאילו אם׳ עולין לגרדון להשפט וזוכין בדין ויוצאין בדימום‪ ,‬כלומ־ ויוצאין בחיל‪,‬‬
‫כ י כ ן ע י נ י ין ה מ ש פ ט ע ו ד ה י ו ם ‪ ,‬כ ש י ז כ ה ב ד י ן ‪ !9‬ב צ א ת ו‬
‫מ ן ה מ •ש פ ט ‪ ,‬י צ א ו ע מ ו ח י ל ש ר י מ א ו ה ב י ו ל כ ב ו ד ו מ ח מ ת‬

‫‪ ,3‬שופטים‬ ‫‪ . 2‬לעיל ה ’ א ע׳ ‪.126‬‬ ‫‪ . 1‬שם ‪ :‬כאלו ד‪.‬וא עולה‪.‬‬ ‫״וחרינא םר׳‪.‬‬

‫קנה כ‪,‬‬ ‫‪ . 6‬דר׳ב כחדש‪,‬‬ ‫‪ ,5‬שם בט ב‪.‬‬ ‫‪ .4‬בםדבד כת יט נ״ז‪.‬‬ ‫ז ג•‬
‫‪ . 9‬בפרקים שלפנינו לא סצאהי דרשה זו‬ ‫‪ .8‬פ״ד די׳ח‪,‬‬ ‫‪ .7‬ם‪.‬באילו׳׳ ע״כ לי׳ שם‪.‬‬
‫‪ .10‬פל־ט אות יא‪ .‬ד‪.‬וצ׳ ת״א ע׳ ‪ , 373‬וע׳‬ ‫והיא כולה כלשונה בפםי״ר פי׳ ם‪ ,‬קשט א‪.‬‬
‫‪ .11‬לי‬ ‫וכ״דעת זקנים' ו‪,‬הדר זקנים' לכסדב׳ כט ב‪.‬‬ ‫בוי״ר כפכ״ט וכשויט רע אות ג‬
‫‪ . 12‬בראשית א‬ ‫וע׳ כהע׳ תיאודור שם הע׳ ‪.10‬‬ ‫שם‪ ,‬אבל ב־ה בפי‘ הטיוהש לרש״י‪,‬‬
‫גם הראיה פר‪,‬פשוק לי׳ בב״ר והיא בפי׳ שם‪ ,‬וע׳ בתנחוסא לך אות ב׳ וכת׳׳ב אות ד׳ ובבםדב׳ר‬
‫‪ . 1.5‬פ״ו אות ד‪ ,‬ח״א ע׳ ‪•43‬‬ ‫‪ .14‬להל! סי׳ נזס‬ ‫‪ .13‬תד‪,‬ל׳ קו ל‪.‬‬ ‫פי״א אות ב‪.‬‬
‫‪ . 18‬לעיל ע׳ ‪ 1‬הע׳ ‪JB‬‬ ‫‪ , 17‬ט״עשו׳׳ ע״ב נשםש בכ״י סרצב‪.‬‬ ‫‪ . 16‬צ׳ל‪ :‬ידיסוש‪.‬‬
‫‪ .19‬בכ״י מרצב‪ ,‬בםשפט‪.‬‬
 ‫? ‪12‬‬ ‫ע ר וגת הב ו ש ם‬

‫ש מ ח ה ש י צ א ז כ א י על דרך ותצא אחריו משאת המלך דאוריה ‪ 1‬שיצאו‬

‫אתריו לכבודו ללוותה כך כשישר׳ זוכין בדין ויוצאין‪ ,‬יוצאין עמהם מלאכים‬
‫מליצים יושרם השמחין בזכותם• ואל תתמה על חסרון לנרדון זעל חסרון ויוצאץ‪.‬‬
‫כי הנה כת׳ במזמור ‪:‬נ״ב‪ 2:‬כאיל תערוג על אפיקי מים ו פ י ׳ ה ק ו נ ט ר׳ כאיל‬
‫יערוג ‪ 3‬וכאיילה תערוג לא כתיב ‪ 4‬כאן‪ ,‬אלא כאיל תערוג דבר הכת׳ בזכר‬
‫ובנקיבה‪ ,‬הזכר עורג על עסקי מים‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו ‪ 5‬איל חסיד שבחיות ‪,6‬‬
‫וכשההיות צמאות למים מתאספים עליו‪ ,7‬שיתלה עיניו למרום ‪ ,8‬ומה הוא עושה‬
‫חופר חפירה ‪ 9‬ומכנים קרניו לתוכה וגועה להקב״ה ומרחם עליו והתהום מעלה מים‪.‬‬
‫והנקיבה כשכורעת ‪ 10‬לילד ורחמה צר וצועקת הקכ״ה מרחם עליה ומזמין לה נחש‬
‫ומבישה בבית הרחם ‪:‬ונפתח ‪ . 11‬הנה חסר יערוג ללשון איל וחסד אילה ללשון‬
‫תערוג עד כאן‪ .‬גם בפיוט חסר לגרדון לשון עולין וחסר ויוצאין ללשון בדימום‪.‬‬
‫ויש מפי ויצאתם ברחמים ‪ ,12‬בריה חדשה כנאומו כ כ ״ ף‪ ,‬ופי׳ כנאומו )כם' שמביא‬
‫את שינוי כותב לשו׳ עשיה כם׳ ויעש אלהיט את הרקיע ואעשך לגוי גדול כבר‬
‫מפורש למעלה( ‪ 13‬במקום אחר שבכל מקום שיש שינוי כותב לשון עשייה‪ ,‬במו‬
‫ויעש אלהיט את הרקיע‪ ,‬ואעשך לגוי גדול‪ .‬כבר מפורש למעלה‪ .‬פ״א בנאומו כמו‬
‫שמביא את הפסוק ‪ .14‬ו י ק נ א ה׳ ל א ר צ ו ו י ח מ ו ל ע ל ע מ ו ‪ ,15‬כלום׳‬
‫כמו שאנו רואים שדרכו של הקב״ה לחמול על עמו‪ .‬ויקנא ה׳ לארצו‪ ,‬תרגום וחס‬
‫ה׳ לארעיה ‪ .16‬ע״א בנאומו בבי״ת‪ .‬ופי׳ בנאומו ועשיתם עולה ולא והקרבתם עולה‪.‬‬
‫אנו יודעים שטעמו של דבר שנעשין בריה חדשה‪.‬‬
‫ו כ ס ה ב ע ש י י ה ‪ ,‬תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו ‪ ,17‬בכסה כת׳‬
‫זה תשרי ‪ ,18‬תקעו בחדש שופר בכסה בגימ׳ הנה השופר בתשרי‪ ,‬ת׳קעו ב׳חדש‬
‫ש׳ופר ב׳כסא ראשי חיבות למפרע בשבת כי במקום ב״ד תוקעין בשבת‪ ,‬אך גזירה‬
‫דרבה היא‪ ,‬הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל ‪:‬בקיאין בתקיעת שופר‪ .‬בכסה‪,‬‬
‫פ י׳ ק ו נ ט׳ ‪ 19‬שהלבנה מתכסה בו ואינה נראית‪ .‬ואור״ת א״כ הוה ליה למימר‬
‫שהחדש נכסה בו‪ .‬ו מ פ ר ״ ת ‪ 20‬מתכסה בו מזדמן בו‪ ,‬כמו ליום הכסא יבא ביתו ‪.21‬‬

‫נאמר‪.‬‬ ‫נ ו׳ ‪ :‬לא‬ ‫‪ .3‬ברש׳׳י •‪ 8‬ס‬ ‫ב‪.‬‬ ‫סב‬ ‫צ׳ל‪:‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ .1‬ש״ב יא ח‪.‬‬
‫שרם דברי‬ ‫וכרש׳יי דברי הסדרש האלה‪,‬‬ ‫אות יד‪,‬‬ ‫ד‪ ..‬שוח״ט ני׳ב‬ ‫‪ .4‬שם ‪ :‬לא נאסר‪,‬‬
‫‪ . 6‬ברש״י ‪ :‬האילה‬ ‫הפרוש הנ״ל‪ ,‬זכי׳ה בהוצ׳ סאהרשען ע׳ ‪.40‬‬ ‫רבנן‪ ,‬קודטים לדר;־‬
‫חסידה‪.‬‬ ‫היא‬ ‫ובשוה״ס ‪ :‬זו‬ ‫לתהלים פב א‬ ‫הזאת חסודה שבחיות‪ ,‬וכ״ה בילקוט סכירי‬
‫שסעשיה הסודים‪.‬‬ ‫שהן יודעית‬ ‫מהכנסות אצלה‬ ‫ובשויט ‪:‬‬ ‫אליה‪,‬‬ ‫מתכנסות‬ ‫‪ . 7‬ברש׳׳י ‪:‬‬
‫‪ .9‬שם ‪ :‬חופרת גומא‪ .‬וגם ברש״י הבל בלשון נקבה‬ ‫‪ .8‬בשוח׳ט נו׳ ‪ :‬והקכ׳יה סרחם עליהם‪.‬‬
‫ותמוה הוא שהרי רש״י אומר במפורש ״הזכר עורג על עיסקי סיס״ וע׳ שבל טוב ח״א ע׳ ‪.317‬‬
‫הוצ• מאהרשען שם ‪ :‬ורחסה‬ ‫‪ .11‬ברש״י‪,‬‬ ‫א׳‪ ,‬וע׳ ב״ב טז ב‪.‬‬ ‫‪ . 10‬שוח׳׳ט מב אות‬
‫‪ . 15‬יואל ב יח‪.‬‬ ‫‪ .14‬שלאח״ב‪.‬‬ ‫‪ .13‬כל זה בכפל בטעות‪.‬‬ ‫‪ . 12‬ע׳ עה׳ש‪.‬‬ ‫נפתח‪.‬‬
‫‪ . 18‬מבאן‬ ‫‪ .17‬תהלים פא ד‪.‬‬ ‫‪ ,16‬בכ״י מרצב‪ .‬על ארעיה‪ .‬וכ״ה בתרג׳ שלפנינו‪.‬‬
‫‪ . 19‬ביצה טד א ד״ה שהחדש‪,‬‬ ‫״גזרה דרבה הוא״ לעיל ע' ‪ 112‬וע׳ בהע׳ שם‪.‬‬ ‫עד‬
‫וע׳ תוס׳ ביצה שם ד׳׳ה איזהו‬ ‫‪ .20‬ע׳ ם' הישר‪ ,‬חוצי ראזנטהאל‪ ,‬פי׳ מג‪ ,‬ב ‪ :‬מד ג ‪ :‬מי ב‪.‬‬
‫‪ .21‬משלי ז ב‪ ,‬וע■ סנהדרין צו ב‪.‬‬ ‫ותום׳ ר״ה ח ב ד׳ ה שהחדש‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪124‬‬

‫ז ב פ ס י ק ת ׳ ‪ 1‬משם׳ ב פ י ׳ ה ק ו נ ט ׳ ‪ ,‬דאם׳ תקעו בחדש ‪ 2‬ו ב מ ד ר ש ‪3‬‬

‫אם׳ בראש השנה החמה הולכת ומקטדגת לפני המקום והוא אוט׳ לה את עד‬
‫אחד והולכת להביא לבנה ואינה מוצאה‪ ,‬שנ׳ בכסה ליום חגינו‪ .‬מכל הני משט^‬
‫שהוא לשון כיםוי‪ .‬ב כ ר י י ת ׳ ד ר ' א ל י ע ׳ ‪ 4‬בכםה ביום שמתכסה כולו‪.‬‬
‫ו ב ו י ק ר א ר ב ה ‪ 5‬תקעו בחדש שופר‪ ,‬האס כל החדשים אינם חדש‪ ,‬אלא נכסה‪,7‬‬
‫הא כל חדשים ‪ 8‬אינם נכסים‪ ,‬אלא ליום חגינו‪ ,‬והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג ‪,9‬‬
‫אלא שחגו כן יומו‪ ,‬אין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו בן יומו אלא תשרי‪,‬‬
‫ב׳כ׳ם׳ה׳ בגיס'לבנה ‪ , 10‬לוט׳ לבנה נכסה‪ .‬ועוד כל חדשים נקראין בשמן בקרייה ‪1‬ו‬
‫אבל תשרי אינו בקריה‪ ,‬אך בחדש השביעי‪ .‬וזהו פי׳ שהחדש מהכסה בו שלא‬
‫נכתב כפי' |;כ[כל שאר חדשים‪ .‬ה״ר א לע׳ ז׳ל‪ .‬ו פ ר ״ ת ‪ 12‬שהחדש מתכסה בו‪,‬‬
‫מזדמן בו‪ ,‬דאמ׳ בחלק‪5‬־‪ !.‬מאי משט׳ דהאי כסא לישנ׳ דאיזדמוני הוא‪ ,‬דכת׳ ליום‬
‫הכסא יבא ביתו‪ .14‬ו ד ב י ׳ מ ש ו ל ם ז״ל‪ 15‬מפ׳ שהחדש מתכסה בו‪ ,‬שאין חטאת‬
‫ראש חרש קרב כראש השנה‪ ,‬דכה׳ מלכד עולת החדש ומנחתה ‪ 16‬ולא כת׳ מלבד‬
‫חטאת החדש ועולת החדש‪ .‬ו ר ״ ת ז‪ 1‬הקשה עליו דברי ת ו ס פ ת ׳ דשבועות ‪,18‬‬
‫חני שלשים ושנים שעירים קריבין לישר׳ בכל שנה וקא חשיב י׳׳ב דראשי חדשים‪.‬‬
‫ו כן פ י י ט ק ל י ד י באופן של ראש השג׳‪ 19‬הן; מוספי חדש עשחי עשרה‪ ,‬זהו‬
‫עם חטאת ראש חדש‪ ,‬פרים בני בקר שנים‪ ,‬איל אחד‪ ,‬כבשי׳ בני שנה שבעה‬
‫ושעיר עזים אחד לחטאת לה׳‪ ,‬הרי י״א‪ .‬ו ה ש י ב ל ר" ת ‪ 20‬שלא אם׳ שלא היה‬
‫קרב אלא שלא להזכיר הכת׳ בקרא רמלבד‪ ,‬כמו שהזכיר עולה‪ ,‬ועוד ‪ 21‬פי׳ שאין‬
‫בזכירין בתפילה חטאת דראש חדש‪ ,‬דאמ׳ בשילהי בכל מערכין ‪ ,22‬איבעי׳ להו מהו‬
‫להזכיר של ראש חדש ‪:‬במוספין ‪ 23‬כיון דחלוקין כמוםפין מדכרינן‪ ,24‬או דילט׳‬
‫זכרון אחד עולה לכאן ולכאן‪ .‬נראה ‪ ,23‬הא דקאמ׳ זכרון אתר עולה לכאן ולכאן‪,‬‬
‫דווק׳ כשאינו אום׳ פסוקי דרא׳ השנה‪ ,‬אלא אוט׳ את מוספי יום הזכרון נעשה‬

‫בחד־ג־‬ ‫‪ ] . 2‬עו פ ר ב כ ס א ו נ ו׳ מ הו כ כ ס א‪,‬‬ ‫‪ . 1‬ר ב תי פי׳ ל ט‪ ,‬הו צ׳ ר מ א ״ ע קסו א‪,‬‬

‫‪ .4‬פ*ז‪ ,‬הוע׳ רד״ל‪,‬‬ ‫‪ .3‬את השדרע הזה לא סצאתי‪.‬‬ ‫שהוא כסוי[ ב״ה בפשי״ר שם‪.‬‬
‫‪ .8‬שם ‪ :‬ובל‬ ‫‪ .7‬שם ‪ :‬בבמה‪.‬‬ ‫‪ .6‬שם ‪ :‬וכי‪.‬‬ ‫‪ .5‬פכ״ט אות ו‪,‬‬ ‫יח א‪.‬‬
‫‪ .11‬במקרא‪.‬‬ ‫‪ .10‬ע׳ ם׳ רוקח סי׳ ר‪.‬‬ ‫שם ‪ :‬לו חג בפני עצשו‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫החרשים‪.‬‬
‫אייר ומרחשון מופיעים‬ ‫במקרא‪,‬‬ ‫השמות נישן‪ ,‬שיין‪ ,‬אלול‪ ,‬כשלו‪ ,‬טבת‪ ,‬שבם ואדר מופיעים‬
‫בשמות חדשים‪ ,‬לעומת זאת‬ ‫אינם נזברים‬ ‫בשמותיהם הקדומים זיו‪ ,‬בול‪ ,‬אבל גם תמוז ואב‬
‫מצאנו את תשרי ב״ירח האיתנים״‪) ,‬מ״א ח ב‪ ,‬וע׳ בפרש״י וברד״ק שם( ודברי המחבר אינם‬
‫בשם ר׳ יעקב‪.‬‬ ‫מבוארים בל צרבם‪ .‬טעם זה מובא בפי׳ לפיוטים ב״י מינכן ‪) 346‬צלום שזקן(‬
‫‪ .15‬דברי ר׳ משולם‬ ‫‪ . 14‬משלי ז ב‪.‬‬ ‫‪ .13‬סנהדרין צו ב‪.‬‬ ‫‪ .12‬ע׳ לעיל ‪ 123‬הע׳ ‪20‬־‪.‬‬
‫והם ידועים לנו רק ממבתבז השני אל ר״ת‪ ,‬שבו הוא מתנצל‬ ‫אלה לא נשמרו לנו במקורם‬
‫ואזמר ‪ :‬״ומה ששמע רבינו אומרים משמי •צשעור ר״ח דאינו קרב‪ ,‬שמע השזמע וטער‪.‬״‪ ,‬זע׳‬
‫‪ .17‬תום׳ שם ובס׳ הישר‬ ‫‪ .10‬במרבר כט ו‪.‬‬ ‫בתוספות שציינתי לעיל ‪ 122‬הע׳ ‪.20‬‬
‫‪ .19‬״והחיות אשר הנה מרובעות‬ ‫‪ ,18‬א ב‪ ,‬הוצ׳ צוקרמנדל ע' ‪. 445‬‬ ‫סי׳ מד ג‪.‬‬
‫‪ . 22‬מ א‪.‬‬ ‫‪ .21‬ראיה זו אינה שם‪.‬‬ ‫‪ . 20‬םה’י שי׳ מג ב ובתום׳ שם‪.‬‬ ‫בשא"‪.‬‬
‫‪25‬־‪ .‬כדברי הרשב״ם בתום׳ שם ד*הזברון ובאז׳ז‬ ‫‪ .24‬שם‪ :‬אמרינן‪.‬‬ ‫‪ . 23‬שם; בר׳ה‪.‬‬
‫ח״ב‪ ,‬שי׳ קם‪ ,‬לח א‪.‬‬
 ‫‪125‬‬ ‫ערו גת ה בושם‬

‫ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתב׳ עלינו בתורתך על ידי משה עבדך‬
‫מפי כבודך ולא יותר דהכי אמריג׳ בשילהי ראש השנה!‪ ,‬אילימא משו׳ רנפישיצ‬
‫קראי‪ ,‬והאמ' רב חננאל אט׳ רב‪ ,‬כיון ראמ׳ ובתורתך כתוב לאמר‪ ,‬שוב אינו צריך‪,‬‬
‫אבל אס אוט׳ פסוקי דר״ה ואינו מזכיר כלל של ראש חדש‪ ,‬אין זכרון אחד עולה‬
‫לכאן ולכאן ‪ .3‬כ ע י ן זה ר א י ת י ב ש ם ר״ת ‪ ,‬כשיהיה ראש השנה בשבת‬
‫שצריך לוט^ פסוקי דשבת צריך לוט׳ ובראשי חדשיכם‪ ,‬שאם לא יאט' נמצא‬
‫מחסר של ראש חדש‪ ,4‬ו ב י ר ו ש ל מ י פריך ‪ ,5‬מעתה יבטל ראש חרש בתפילה‪,‬‬
‫כיון שאום׳ בסוף שופרות וביום שמהתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם‪ ,‬יצא‪ .‬ה נ ה‬
‫ל י ר ו ש ל מ׳ אי לאו דאמר בסוף שופרות וביוס שמחתכם ונו'‪ ,‬לא אמרינ' זכרון‬
‫אחד עולה לכאן ולכאן‪ .‬ו ל ת ל מ ו ד ש ל נ ו מה שאוט׳ בסוף שופרות וביום‬
‫שמחתכם וגומי אינו מועיל כלום‪ ,‬אלא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן‪ .‬ונר ׳ ד ב י ן‬
‫ו; ל מ ו ד ש ל נ ו ו ב י ן י ר ו ש ל מ ׳ ‪ ,‬היינו שאינו חייב להזכיר בפי׳ של ראש‬
‫חדש והמזכיר הרי הוא משובח‪ .‬אך בירושלמ׳ דשבועות ‪ 6‬ר׳ יעקב בר אחא בשם‪.‬‬
‫ר׳ יסא‪ ,‬העובר לפני התיבה ביוס טוב של ראש השנה אין צריך להזכיר של ראש‬
‫חרש‪ ,‬הד בר אביי עבר קומי תיבות׳ ולא אידכר דירחא וקילסוניה ד‪ .‬ו ש מ ע ת י‬
‫ו ג ם ר א י ת י כ ת ׳ ש ר ״ת היה רגיל להזכירו ‪ 8‬ותיקן לוטי מלבד עולת החדש‬

‫‪ .3‬ע׳ במה״ו־‪ ,‬היא‬ ‫אוו שי‪ /‬וע׳ בדק׳ם שס ע׳ ‪. 106‬‬ ‫‪ . 2‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .1‬לה א‪.‬‬
‫באו׳׳ז שם‪..‬‬ ‫ע' ‪ ,357‬סדור רש׳׳י ע׳ ‪ ,80‬בם׳ הראם״; סט רע״ד וכראני״ה ח״כ ע׳ ‪ 227‬ור׳‬
‫הר’ א אםטוביצר‪,‬‬ ‫בסק״א‪.‬‬ ‫לא מצאתי‬ ‫‪ . 4‬דברי ר״ת אלה‬ ‫סי׳ רצ‪.‬‬ ‫ובשבה״ל‬
‫ראבי״ה ה״ב ע׳ ‪ 228‬העי ‪ , 10‬בכר ציין את בל הראשונים שהביאו דברים אלה '‪ 2‬אינם בירו״‬
‫‪,‬איבעיא לן‬ ‫ם׳ א׳‬ ‫י‬ ‫הם הביאו מהירושלמי ר״ה גם אח דברי הבבלי‬ ‫לפנינו‪ ,‬אולם‬
‫מהז להזכיר ונו׳׳׳ ואח״ב את דברי ״ר׳ יעקב כר אהא ובו׳ הד בר אביי ובו׳״ מהירו׳ שבועות‬
‫סי׳ רג הפריד כין הדבקים וכתב ‪7‬‬ ‫אינו במקום אחר‪ .‬וברוקח‬ ‫פ״א ה׳׳ה‪ ,‬ורק המובא בפניני‬
‫‪,‬וקיימא לן בעיריבי; ובו׳ ובירושלמי במס׳ שבועות אמר ר׳ יצחק בר אחא ובו׳ חד בר אביי‬
‫שכתב‬ ‫י ש ן ר״ה‬ ‫י ר ו ש• ל ם י‬ ‫וי ש‬ ‫וכרון אחד עולה לבאן ולבאן‪.‬‬ ‫ובו׳ דמר דב חסדא‬
‫)אמר רבא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן( אלא מעתה יבטל ר’ה בתפלה ובו׳״‪ .‬הר׳׳א אפמוביצר‬
‫אבל נ״ל יותר‬ ‫באו מהירושלמי ישן‪,‬‬ ‫סבר שדברי רב חסדא‪ /‬שאינם בירו׳ שביעית לפנינו‬
‫שהוכפלו ברוקח מהשורה הקודמת‪ ,‬שהרי אינם גם לפנינו׳ ועי גם בהגמ״יי‪ ,‬סדר תפלות אות ד‪.‬‬
‫כתבו כן‬ ‫וספר חפין‬ ‫ורבנו הנגאל‬ ‫‪,‬ג ם רב האי גאון‬ ‫‪ . 7‬בראבי׳׳ה שם‪:‬‬ ‫‪ .6‬פ׳׳א ה׳׳ה‪.‬‬
‫ואינו‬ ‫וסיים ]בספר[ חפץ ובל העושה דבר‬ ‫והביא‪.‬ו ראיה ם; הירושלמי בריש שבועות ובו׳‬
‫ע׳ ‪. 107‬‬ ‫ותקונים‬ ‫ובתוספות‬ ‫אפטוביצר •טם‪,‬‬ ‫בהגהות הר״א‬ ‫וע׳‬ ‫הדיוט״‪,‬‬ ‫נקרא‬ ‫צריך‬
‫צרי ך‬ ‫אין‬ ‫‪ , 8‬וזה נגד דברי התום' ערובין מ א ד״ה זברון ‪, :‬ורית מפרש וכי׳ אבל דר״ח‬
‫אילימא‬ ‫בלל להזכיר דנפטר במה שאומר מלבד עולת חדש• ובו'‪ ,‬וכ׳׳ה בתום׳ ריה לה א׳ ד״ה‬
‫בך היה מתפלל ובחדש•‬ ‫בר׳ יצחק ש־ר׳ יעקב זצ״ל‬ ‫״וכן א״ל מורי רבי׳ יהודה‬ ‫ובאו״ז שם ‪:‬‬
‫השביעי ובו׳ מלבד עולת חדש ובו׳״ וכן הביא בשם ר״ח הרא״ש• ר״ה פ״ד סי‘ י״ד‪ ,‬וע' במרדכי‬
‫־ערובין טי׳ תצ״ב ובטור אויה סי׳ תקצ׳א‪ ,‬אולם דברי התוספות ביצה טז א ד״ה איזהו ‪, :‬ור׳׳ח‬
‫ותקן ר״ת לומר במוסף בלבד‬ ‫היה אומר אדרבה הואיל והיה קרב מזבירין אותו במוסף דר״ה‬
‫אבל יתבן בי־‬ ‫ובו׳״‪ ,‬נוטים לדברי מחברנו וכן מש־מע במקצת מחוס׳ דיה ח ב ד״ה שהחדש‪,‬‬
‫מחברנו והמקויות הנ׳ל לא התבונו לאמירת ״ובראשי הדש־יבם ובו׳ אלא ל‪,‬מלבד״‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ה בושם‬ ‫‪126‬‬

‫ולסיים‪ 1‬ושני שעירים לכפר ‪ .2‬וקצת תיט‪ /‬כי בפרש׳ ‪ 3‬תחילה ושעיר עזים אחד‬
‫לחמאת לבפד עליכם ואחריו מלבד עולת החדש‪ .4‬א מ ת ו א מ ו נ ה כ י ג ם‬
‫ל א י ת כ ן כי לשון ושני שעירי׳ אחד לחטאת לכפר עליכם ‪ 5‬משמ׳ שכפרת‬
‫שניהם שוה ואינו כן כי שעיר ראש חדש אינו מכפר אלא על טהור שאכל את‬
‫הטמא לר׳ ישמעא׳ ‪ 0‬במשנה שבועות שתים שהן ארבע ‪ .7‬ולר׳ יהוד׳ דפליג עליה‬
‫נמי אין כפרתן שוה‪ ,‬כי של ראש חדש אין מכפר אלא על שאין בה ידיעה לא‬
‫כתחילה ולא בסוף‪ ,‬רבת׳ ביה לחטאת לה׳ ‪ ,8‬חט שאין מכיר בו אלא ה׳‪ ,‬שעיר זה‬
‫מכפר ‪ ,9‬אבל של ראש השנה דלא כת׳ כיה לה׳ ‪ 10‬מכפר על שאין בה ידיעה‬
‫בסוף‪ .‬ונר׳ לי כי הבא להזכיר של ר״ה ‪ 11‬יאמ־׳ כל הפרשה מן ובחדש ‪:‬השביעי עד‬
‫עלכד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה ושעיר לחטאת לה׳ ונסכיהט‬
‫במשפטם‪ .‬ו כ ב ר כ ת ב ת י ב ש ם ר ״ ת ‪ 12‬כד מיקלע ראש השנה כשבת מפני‬
‫שצריך לום׳ מוסף שבת צריך לומ׳ ובראשי הרשיכם שאם לא יאמר ובראשי‬
‫חדשיכם‪ 13‬נמצא מחסר של ראש חדש‪ .‬ו ה ת ו ם ו ה י ו ש ר ׳ אע״פ שצריך לוט׳‬
‫וביום השבת‪ ,‬די לשל ראש חדש כסדר שכתבתי שיש לום׳ כל הפרשה‪ .‬ויש‬
‫תמיהים‪ 14‬אחרי שחטאת ראש חדש היה קרב למה לא נכתב מלבד חטאת החדש‬
‫כאשר נכתב מלבד עולת החדש ‪ 15‬ויש שמפ' לפי שכל העולות כפרתן שוח על לא‬
‫תעשה ועל עשה שניתק לעשה ‪ ,16‬היה צריך לומ־ מלכד עולת החדש‪ ,‬אבל חטאת‬
‫ראש חדש אינו מכפר אלא על שאין בה ידיעה | לא בתחילה ולא[ ז! לבסוף‪,‬‬

‫להקדים‬ ‫הוא ״מנהג בוירסש״‬ ‫סי׳ ר״ר‬ ‫‪ ,2‬לפי הרוקח‬ ‫‪ . 1‬לי׳ בב־י מרצב‪.‬‬
‫‪ . 3‬בשדבר בט ה — ו‪.‬‬ ‫וע׳ בם׳ ״עבודת י׳צראל״ ‪7‬׳ ‪.397‬‬ ‫״ושנחחש ונסביהם“ ל״שלבד׳‪,‬‬
‫פסקים ובתבים סי‪ ,‬קיו‪ ,‬וע׳ בם׳ ״לקט יוער׳׳‪ ,‬הו״ל‬ ‫העיב בתה׳׳ד שי׳ קשג‪,‬‬ ‫‪ . 4‬על עאלה זו‬
‫בס י ׳‬ ‫זה‬ ‫דיוק‬ ‫א ח ׳׳ כ‬ ‫הר״י פרים;‪ ,‬ע׳ ‪ 128‬וםיים עם את דבריו‪ :‬״ וב ן ם צ א ת י‬
‫קעה‬ ‫ה ש ח ז ו ר ״ הדיוק הוא בי אם שקדישים ‪,‬שלבד וגל׳ עולת התשיד וגו<״‬ ‫אחד ש ן‬
‫לפי׳ אחר‬ ‫ולבן נראה עהתבון‬ ‫אינו לפנינו‬ ‫ודיוק זה‬ ‫לושר אה״ב ״ועני השידיש בהלבתם‪/‬‬
‫‪ . 6‬בב״י שרצב‪ .‬ר׳ עסעון^ ובצ״ל‬ ‫בכ״י שרצב‪.‬‬ ‫ע׳ב לי׳‬ ‫‪ .5‬ש״אחד״‬ ‫לשחזור‪,‬‬
‫‪ .10‬בשדבד בט ה‪ ,‬ר־ל‬ ‫א‪.‬‬ ‫ועות‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪ .8‬בשדבר בח יד‪.‬‬ ‫‪ , 7‬פ*א‬
‫שוציא עעיר ד״ה שכלל‬ ‫עשבפר אף על עי ע בו ידיעח בתחלה ולא לבשוף‪ ,‬ותשוח עהשהבר‬
‫ע־אר שעירי רגלים‪ ,‬עהוקעו לעעיר ר״ח ושדשה אותו לעעיר חנעעה בפנים‪ ,‬ע׳ עבועות י א‪.‬‬
‫נאשר ״א‪.‬בל חטאת ר*ח וחטאת‬ ‫ו״דעת זקנים״ וכ״שנחת יהודה״ לבשדבר עם‬ ‫זב‪.‬הדר זקנים■‬
‫שכפרת על •שאי; בה ובו׳ ועיל ר*ה פבפרח על • ש א י ן ב ה‬ ‫ר*ח אי‪ :‬כפרתן עוה דעל ר*ח‬
‫ליי׳‬ ‫שרצב‪.‬‬ ‫בכ*י‬ ‫‪. 11‬‬ ‫ב ם ו ף״‪,‬‬ ‫י ד׳ עה‬ ‫בה‬ ‫וי ע‬ ‫ב ת ח ל ה‬ ‫ידיעה‬
‫ם‪,‬ע־אם• ע׳ב לי‪ ,‬בכ*י‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪ . 12‬ע' לעיל ע' ‪.125‬‬ ‫‪.‬להזביר״ וישים ‪ :‬על ר*ה‪.‬‬
‫ע׳ ‪87‬‬ ‫והשיב עליה ר*ח‪ ,‬ספר היער‪ ,‬סי׳ שי ב‪.‬‬ ‫‪ . 14‬תשיהה זו תשה ר׳ שעולם‬ ‫שרצב‪.‬‬
‫וציריר לתקנו‪.‬‬ ‫והלשון עם שישובע‬ ‫ובשחז׳א ע‪ ,259 ,‬וע‪ ,‬גם בדעת זקנים עה״ת לבמדבר שים‪.‬‬
‫‪ . 16‬בב׳י שרצב‪.‬‬ ‫״שלכד חטאת הבפורים״‪.‬‬ ‫‪ . 15‬עם ‪ :‬בדבתיב גבי יה*כ‪ ,‬במדבר בט יא‬
‫)הוצי רא״ה וייס‬ ‫וע׳ זבחים ו א ותו״ב ויקרא פ״ד‬ ‫על עשה ועל ל״ת שניתק לעשה‪ ,‬ובצ״ל‪,‬‬
‫‪ .17‬ע׳ לעיל הע׳ ‪ 9‬והרית בתשובתו שם הבחין הבהנה אחרת ‪ :‬״אבל בר*ה לא‬ ‫ה׳ ע׳ד(‪.‬‬
‫ואין בפרתן שנה‬ ‫ועל ר*ח ]לה׳[ בתיב‬ ‫הוצרך עיהרי שעיר על ר״ה כתיב ביה לכפר עליבם‬
‫שבועות ט א‪ ,‬״שעיר זה יהא כפרה על‬ ‫ובינתו לדברי ר*ל‪,‬‬ ‫אלא זה להדיוט וזה לגבוה*‬
‫‪127‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫דכת• לחטאת לה׳ חט שאין מכיר בו אלא ה׳ שעיר זה מכפר‪ ,‬אבל של ראש‬
‫השנה מכפר על שאין בה ידיעח בסוף לא הוצרך לומ׳ מלבד חטאת החדש‪ ,‬כי‬
‫ידוע שצריך‪ ,‬אחרי שאין כפרת! שוה‪: .‬להכי נמי הוצרך לומי מלבד חטאת‬
‫הכיפורים‪ ,‬דחטאת הנעשה בחוץ וחטאי הנעשה‪ :‬בפנים כפרתן שוה‪ ,‬כדתנן בפ״ק‬
‫דשבועות !‪ ,‬אין בה ידיעה בתהילה ויש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויום‬
‫הכיפורים מכפר‪ ,‬שנ׳ מלבד חטאת הכיפורים ‪ ,2‬כל שזה מכפר זה מכפר מה‬
‫הפנימי אינו מכפר אלא על דבר וכוי‪.‬‬
‫פ י ל וי י מ י ת ש ו ב ה ‪ ,‬נמצא פעל פלה בה׳ מלשון פלא‪ ,‬ויפלו מאד‬
‫בעיניהם ‪ ,4‬ונפלינו אני ועמך‪ ,5‬ב מ ו ס פ י ע ש ר ה צ ל ח ס‪ ,‬לשון בוקע לחצי‪,‬‬
‫כמו ויבקע עצי עולה ד‪ ,‬וצלחו )את( הירדן לפני המלך דשמואל ‪ 8‬ופי׳ שתיקן י׳‬
‫ימי השובה כנגד מוםף של ראש השנה‪ ,‬פר אחד‪ ,‬איל אחד‪ ,‬כבשים בני שנה‬
‫שבעה ושעיר עזים אחד לחטאת ‪ .9‬ורמז לעשרת ימי תשובה נאמר וישבו ביום‬
‫אחד לחדש העשירי ^דריועי הדבר ולכילו בכל |;א[נשים ההושיבו נשים נכריות‬
‫וגומי ‪ ,10‬יו״ד לדךיוש רמז לי׳ ימי תשובה ‪ ,11‬שהיו דורשים כעינייני תשובה‬
‫להחזירם למוטב‪ ,‬כמו שעושים ביי ימי תשובה‪ .‬וכן י׳ תיבות בפסוק ישובו יושבי‬
‫בצילו‪ .‬וי׳ אזהרות של לשון תשובה בחזון ישעיהו‪ ,‬רהצו‪ ,‬הזבו‪ ,‬והמירו‪ ,‬חדלו‪,‬‬
‫ה״ר אל ע־ ז״ל‪ .12‬ב מ ו ס פ י ע ש ר ה ‪,‬‬ ‫למדו‪ ,‬דרשו‪ ,‬אשרו‪ ,‬שפטו‪ ,‬ריבו‪ ,‬לכו‪.‬‬
‫מן מוסף שם דבר מן ימך מוספי׳ כמו )מן( מוסר מלכים פחח ‪ 13‬מן יסר‪ ,‬מוסרי‬
‫צאורך ‪ ,14‬ובישעי׳ הנני ימד בציון אבן אבן בוחן פינת יקרת מוסד מוסד ‪,15‬‬
‫הראשון דפה ושם הפועל והשיני דגש ושם פעול‪ .‬ו כ ן ר א י ת י ב פ י ר ו ש‬
‫ר׳ א ב ר ה ם ‪ .‬ו ל ש ו ן ק ו נ ט ׳ הראשון פתח ‪ 16‬לפי שהוא דבוק מוסד של‬
‫■מוסדי‪ ,‬כלוט׳ מוסד שהוא מוסד גמוד‪ .‬הנה מן מוסד‪ ,‬ימוטו מוסדי הרים ‪ ,17‬מוסדי‬
‫דור ודור תקומם ‪ ,18‬ותלהט מוסדי הרים ‪ .19‬פ ג ו ע ב מ ו י פש ו ט ‪ 20‬י ד‬
‫י ק ב ל נ ו ס ו ל ח להתפלל בהם כדי שיפשוט ידו ויקבלנו‪ ,‬דאמ בערבי‬
‫פסהים ‪ 21‬וידי ארם מתחת כנפיהם ‪ ,22‬ידו כתיב •מידו ‪ 23‬של הקב׳׳ה פשוט־ ‪ 24‬תחת‬
‫כנפי החיות לקבל בעלי תשובה‪ .‬־‬
‫צ ו ר מ כ ש ו ל ‪ ,‬זה יצר הרע‪ ,‬דאמי בפ׳ החליל‪ 25‬ישעי׳ קראו מכשול‪,‬‬
‫שנ׳ הרימו מכשול מדרך עמי ‪ 26‬והוא דומה לצור‪ 27‬גדול‪ .‬והכי איה׳‬

‫‪ . 3‬בדפ‪ : .‬פ‪ “7‬ואי‪.‬‬ ‫כשדבר כט א‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ . 1‬ם"ד‪.‬‬ ‫אח הירד‪.",‬‬ ‫‪n r‬־; ‪'n2‬‬
‫)הי*ל שאתיוב‪,‬‬ ‫‪ .4‬נחשי׳ ו צו‪ ,‬אולם •טם ‪ :‬ויפלו‪ ,‬ובפי' לעזרא ונחשיה השיוהס לר׳ בעריה‬
‫‪ . 6‬בדפ‪, .‬נשושפי‬ ‫‪• .5‬טשות לג בז‪.‬‬ ‫אוקספורד חרשיב( ‪ :‬״ויפלו ובו׳ לעון פליאה*‪.‬‬
‫‪ . 9‬רוקח שי׳‬ ‫‪ .8‬ב יש יח‪.‬‬ ‫‪ .7‬ברא־טית בב ג תרגושו ‪ :‬וצלה‪.‬‬ ‫■ע־טרה צולח‪.‬‬
‫הוצ׳ דשא׳יט‪ ,‬קשש א‪.‬‬ ‫כנגד קרבנות יוה״ב ובו׳ והוא שפשי־ר פי׳ ש‪,‬‬ ‫רו ‪ :‬״בשרריט הרנינו‬
‫‪ . 12‬בש׳ הרוקח ‪ n r‬ובפשי״ר ‪. nr‬‬ ‫‪ . 11‬רשז זה לא שצאתי‪.‬‬ ‫‪ .10‬עזרא י שז— יו‪.‬‬
‫‪ . 16‬לפנינו ■טניהם‬ ‫‪• . 15‬טס כה בז‪.‬‬ ‫‪ . 14‬י ‪ r‬עי׳ נב ב‪.‬‬ ‫‪ .13‬איוב יב יח‪.‬‬
‫ארץ‪,‬‬ ‫שוסדי‬ ‫צ״ל; בל‬ ‫ח‪,‬‬ ‫פב‬ ‫‪ . 17‬תהל׳‬ ‫ב ס‪.‬‬ ‫״בשנחח בי״‬ ‫אבל ר׳‬ ‫קסוצים‪,‬‬
‫‪ .21‬פשהיש קיש א‪.‬‬ ‫‪ .20‬בנד‪ .‬פ־טוש‪.‬‬ ‫‪ .19‬דב« לב בב‪.‬‬ ‫‪ . 18‬ישעי׳ נח ב‪.‬‬
‫‪ .25‬שובה‬ ‫‪ . 24‬ב ם ‪ :‬בפרוסה‪.‬‬ ‫‪ . 23‬בגם׳ ב ם ‪ :‬זה ידי‪.‬‬ ‫‪ .22‬יחזקאל א ה‪.‬‬
‫בפי׳ ב״י שד»נ ‪ :‬שהוא דושה להר‪.‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫‪ . 26‬ישעי' נז יד‪.‬‬ ‫גב א‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ד‪ ,‬ב ו ש ם‬ ‫‪128‬‬

‫כ ת ג ח ז מ ׳ ‪ 1‬ז כ כ ס י ק ת ׳ שוכה ישר׳ ‪ ,2‬כי כשלת כעונך‪ ,‬א״ר סימא לצור‬

‫גדול שעומד בכרשח דרכים והיו בני איס נכשליןבו אם' המלך סתתו בו קימעא‬
‫עד ‪ 3‬שאני מעבירן‪ ,‬כך אם׳ הקב״ה בני יצר הרע מכשול גדול הוא‪ ,‬סלקו אותד‬
‫קימעא‪ ,‬סולו סולו המסילה סקלו מאבן ‪ ,4‬ולעולם הבא אני עוקרו מכם שנ׳ והסירותי‬
‫את לב האבן מבשרכם‪ .5‬עוד ב פס י ק ת׳ « פחהי לי אחותי רעייתי‪ .7‬אם' הקב״ה‬
‫פתחי לי פתח תימובה כחרירה ‪ 8‬של מהט ואני פותח לכם שיהו אהיליות וצצריות ‪9‬־‬
‫נכנסין בו וזהו שעשה‪ ,‬צדקו עד אעכירו‪ ,‬כלום׳ צדקו מעט ואני אעזור לכם‬
‫שתשובו יותר ומעבירן מעליכם‪ .‬צ ד ק ו ע ד א ע כ י ר ז ‪ ,‬פי׳ התחילו לצדקו‬
‫על דרך חזק ויאמק לבך ‪ ,10‬ועל דרך בא לטהר מסייעין לו ‪ .11‬צדקו מפעל עומד‪,‬‬
‫כמו צדקו יחדיו ‪ ,12‬למען תצדק בדברך ‪ .13‬ומי שאום׳ צדקו ד׳ כדגוש ‪ 14‬אינו‬
‫טועה‪ ,‬כי פי׳ צדקועצמיכם‪ .‬א ת ה צ פ ו נ י>׳‪ ,1.‬אמרו בהחליל ‪ 16‬זה יצר הרע׳‬
‫הצפון בלבו של אדם‪ .‬קו ע ו ל ם ‪ ,‬פי׳ בנטותו קו לבריאת עולם ו ל ה ח ר י ט‬
‫י ס ו ד ן ‪ ,‬פי׳ לתקוע ולקבוע יסודן‪ .‬ו ל ח ו ת מ ה ‪ ,‬בעבור הניגון שהתז בסוף‬
‫פסוק נבון לוט׳ לחותמה‪ ,‬פי׳ ולקיים מעיניין חיתום השטר‪ ,‬וביד כל אדם יחתום ‪17‬‬
‫וכעיד כוכבים יחתום ‪.18‬‬
‫קו ר קם י ו לא ע מ ד ו ‪ ,‬פי׳ קווצותיו ‪ 19‬ויסודיו לא עמדו‪ ,‬פי׳ שהיה‬
‫הקב’ ה בורא עולמות ומחריבן ספני דודות שאינן מהוגנין עד שקדמה תשובה ואז‬
‫אם׳ הקב״ ה אל תיראי ארמה‪ ,‬אל תיראי עוד‪ ,‬כי לא אהריבך בעבור התשובה‪.‬‬
‫ו מ י ו ס ד מ פ ר ק י ם דר׳ א ל י ע׳ ‪ 20‬ד א מ ׳ ה ת ׳ עד שלא נברא העולם‬
‫היד‪ .‬הקב״ה הוא ושמו בלבד‪ .‬ועלה במחשבה לבראות עולם והיה מחדיט לפניו את‬
‫העולם ‪ 21‬ולא היה עומד‪ ,‬משל למה הדבר דומה לבשר ודם‪• ,22‬טהיה רוצה לבנות‬
‫פלטין ‪ 23‬שלו‪ ,‬אם אינו מחריט כארין יסודיו מוצאיו ומובאיו‪ ,‬אינו מתחיל לבנות‪,‬‬
‫כך הקב״ה היה מחריט את העולם לפניו ולא היה עומד עד שברא את התשובה‪.‬‬
‫ק ו ר ק ם י ו ‪ ,‬יסודיו וקצותיו‪ ,‬כדאית׳ בפרקי׳ דר׳ אליע׳ ‪ ,24‬קורקטי שמים ממי‬
‫אוקיינוס היו אוחזין‪ 25‬שמימי אוקיינוס בין קצות השמים ובין קצות הארץ ‪ 26‬ועל‬

‫ובבטדב״ר פט״ו אות ט'‬ ‫‪ . 2‬בתנחומא‬ ‫‪ . 1‬בהעלותך אות י ות’ ב שם אות יט‪.‬‬
‫הלשון שונה וקצרה והסחבר העתיק לשון הפפיקחא דר״ב‪ ,‬קפה א‪ ,‬בנופה כ׳׳י אוקםכ‪-‬זרד וילק*ש‬
‫‪ .3‬כפפידר״ב שם נו׳ ‪ :‬עד שתהא )?■( תבוא‬ ‫הושע רטן תקל*ב‪ ,‬ע׳ ש־ם הע׳ רש״ב אור‪ .‬קעב‪.‬‬
‫‪ .4‬ישעי־ סב י בכי״א ובילקיש‪ :‬קסעה לפוף אני סעבירו פן העולם הה״ד‬ ‫השעה ואני‪.‬‬
‫העתיק את פיוס הדרשה‬ ‫מיעעי׳ אינו ש־ם בלל׳ ויתכן שטחברני‬ ‫והסירותי וגו'‪ ,‬והפסוק‬
‫ד‪ .‬שה״ש ה ב‪..‬‬ ‫‪ . 6‬דר״ב סו ב‪ ,‬קפג ב‪.‬‬ ‫‪ . 5‬יחזקאל לב בו‪.‬‬ ‫סהתנחוטא‪.‬‬
‫‪ . 8‬ש־ס ; פתח כהררה‪ ,‬וע׳ כהע׳ רש׳ב שים והר״ש ליברםן‪ ,‬הזנות יניי‪ ,‬ירושלים תרצ'ס‪ ,‬ע׳ ‪. 28‬‬
‫את בל שנויי הנופהאות‪.‬‬ ‫‪ . 9‬כפפי׳ ׳שם ; בחצצריות ובובר‪ ,‬סו ב‪ ,‬הע< פב האריך להביא‬
‫‪• .13‬שם‬ ‫‪ . 12‬תהל' יש י‪.‬‬ ‫‪ .11‬יוסא לה ב‪.‬‬ ‫‪ . 10‬תהל׳ כז יד‪ ,‬וע׳ כרכות לב ב‪.‬‬
‫‪ . 17‬איוב‬ ‫‪ . 16‬פי‪.-‬ה נב א‪.‬‬ ‫‪ , 15‬יוא‪.‬ל כ כ‪.‬‬ ‫‪ ,14‬ב״ה כד‪ .‬צדקו•‬ ‫נא ו‪.‬‬
‫‪ . 20‬פ׳ג‪ ,‬הוצ׳‬ ‫‪ , 19‬בב״י סדצב‪ .‬קצוותיו‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬קצותיו‪.‬‬ ‫‪ .18‬ש־ם ט ז‪.‬‬ ‫לז ז‪.‬‬
‫‪ .22‬ש־ם ‪ :‬דסלך‪• .‬צ’ ל ‪ :‬ןלסלך[ בי׳׳ד‪..‬‬ ‫‪• .21‬שים ‪ :‬את העולם לפניו‪.‬‬ ‫דד״ל ה׳ עיב‪.‬‬
‫י־‪ •2.‬שס ‪ :‬אהוזין‪,‬‬ ‫‪ .24‬שס ה א‪.‬‬ ‫‪ .23‬ש־ם ‪ :‬פלטדים וכפי׳ ב״י סד‪.‬״נ ‪ :‬פלטרין‪.‬‬
‫‪ .26‬שם ‪] :‬וקצות הששים[ על‪.‬‬
 ‫‪129‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫מימי אוקיינוס הם פרושים‪ ,‬שב׳ המקרה במים!‪ .‬ו ב ב ר א׳ ר ב ה ‪ 2‬הטיפות‬

‫מגיעות לקורקסי שמים ובאים עננים ומקבלים אותם‪] .‬ד״א[!‪ :‬אל תיראי אדמה^‬
‫ארין ישר'‪ ,‬אם תשובו בתשובה‪ .‬ל ב ל ת י מ ו ט י ס ו ד י ‪ ,‬מוט בשורק‪ ,‬פי׳ שלא‪-‬‬
‫למוט רגלי‪ ,‬כמו לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי פור מן המצוה ‪ ,4‬למיום סור‬
‫אפרים מעל יהוד׳ דישעי׳ ‪ .5‬והאומ׳ לבלתי מוט בחולם טועה הוא כי מוט בחולם‬
‫שם דבר‪ ,‬כמו שום תשים ‪ .‬עליך ‪ ,0‬אם שוב תשוב בשלום‪ .7‬ולמוט כמו למוט ‪ 8‬לא■‬
‫יתכן‪,‬כי לא יבא בהולם רק מן הכפולים לחוג את חג הסוכות ‪ ,9‬לרום את הסולת‪.,10‬‬
‫ולמוד את ירושלים דיחזקאל!!‪ .‬י ס ו ד י ‪ ,‬פי׳ רגלי‪ ,‬כמו ונהר יוצק יםודם‪^2‬׳‪-‬‬
‫שפי׳ רגלם‪ .‬ומן הדין היה לעשר‪ ,‬דיעים המשתוקקים עליה לבלתי מוט יסודם ‪.13‬‬
‫רועם ישבית ארבע חיות מחםדם במ״ם‪ .‬אך הרבה נמצא בפסוקים כזה העיניין‪.‬‬
‫ד ו ע ם י ש ב י ת א ר ב ע ח י ו ת ‪ ,‬פי׳ הקב״ה‪ ,‬שהוא רועה ישר׳‪ ,‬ישבית‪:‬‬
‫עוד חיה רביעית מר׳ היות הנאם׳ בדניאל ‪ ,14‬ד‪.‬נאמ־ עליה‪ ,‬בתר דנה חזיה הוית‬
‫בחזוי ליליא וארו חיוא ‪ 15‬רביעה דהילא ‪ 16‬ואימתני וחקיפא יתירא ‪ 17‬ושינייך‬
‫רפרזלא ‪ 18‬לה רברבן )עד( אכלה ושארה ‪ 19‬ברגליה רפסה והיא משניא ‪ 20‬מכל חיותא‬
‫די קדמא ‪ 21‬וקרנין עשר לה‪ ,‬זו אדום‪ ,‬שהיא דומי ‪ ,22‬הנאט׳ עליה במזמור ס״ח ‪.23‬‬
‫גער חית קנה‪ .‬ושינין דפרזל לה סימן חזיר אשר הזיקו בשיניו ועליו נאמר יכרסמנה‬
‫חזיר מיער ‪ .24‬מ ח ס ד י ‪ ,‬פי׳ מחרפי‪ ,‬כמו כי חרפה היא לנו ‪ ,25‬ארי חיסודא היא‬
‫וכן בעברי‪ ,‬ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל פן יחסדך שומע ‪ ,26‬שפי׳ פך‬
‫יהרפך‪ .‬א ל ת י ד א ו ב ה מ ו ת ואילו ישר׳‪ ,‬אשר עתה כבהמות מהם אובדין■‬
‫מהם נהרגין ומהם נשהטין ‪ .27‬ש פ ל י ם מ ד ב ר י ם ‪ ,‬פ״ה בישעי׳ ‪ 28‬ושפלת מארץ‬
‫תדברי ומעפר אמרתך תצפצף‪ .‬ולא יתק שפולים‪ ,29‬כי שפל עומד‪ .‬ו י ת פ נ ו‬
‫כ ג ד ב ר ז ד ת ב ר ‪ ,30‬כת׳ בדניאל זנבוכדנצר שלח למיכנש לאחשדרפניא‬
‫םיגניא ופחותא אדרגזרא גדבריא דחבריא ‪,‬תיפתאי ‪ .31‬לפי העיניין )ש(הם אומות‪.,32‬‬
‫וכן דברי רבותינו בהלק!‪:‬ד‪ .‬דאמ׳ ש>םה נסים נעשו באותו היום ‪ 34‬צף הכבשן ונצרף‬
‫הכבשן וכו׳‪ .‬ומזה הפסוק שהבאתי מוכיח ‪ 35‬שנשרפו ארבע מלכיות‪ ,‬א׳־כ מלכיות‬

‫וע׳‬ ‫בפיד אות ה׳‪,‬‬ ‫כב׳‬ ‫ומקומו‬ ‫לפנינו‪,‬‬ ‫בכ״ר‬ ‫‪ .2‬אין זה‬ ‫‪ . 1‬תהל׳ קד ג‪.‬‬
‫■צהוא של א־‪:‬ד‬ ‫רקיע‬ ‫‪,‬מחמתו ■של‬ ‫כ״י‬ ‫ב״ר‬ ‫מפי׳‬ ‫•שהביא‬ ‫הע׳ ‪10‬‬ ‫בהו ‪■2‬׳ ת״א ע' ‪28‬‬
‫המלוחים‬ ‫המים‬ ‫קורקש הכפה לתוך‬ ‫עד‬ ‫ויורדות‬ ‫עבות‬ ‫מפין‬ ‫מעלה‬ ‫מזיעין המים •של‬
‫קורקשים‬ ‫והמלה‬ ‫ובו״‪,‬‬ ‫אותם‬ ‫שואבים‬ ‫העננים‬ ‫ומשם‬ ‫במימי האוקיאנוס‬
‫‪ •3‬כ׳־ה‬ ‫נמציאת עוד בב'ר יה ב‪ ,‬הוצ' ת״א ע׳ ‪ : 162‬״אפילו קורקםים של זהב עשו לו״•‬
‫‪ . 7‬מ״א בב בה ­‬ ‫‪ .6‬דב׳ יח טו‪.‬‬ ‫‪ . 5‬ז יז‪.‬‬ ‫‪ .4‬ד ס יז ב‪.‬‬ ‫בב״י פי׳ מח״נ‪.‬‬
‫‪ .10‬יחזקאל מו יד‪.‬‬ ‫‪ .9‬זכרי׳ יד יה‪.‬‬ ‫א‪ .‬נר׳ כי צ״ל ‪] :‬במו למוד[‪ ,‬זכוייה ב ו‪.‬‬
‫‪ i14‬ז ז‪.‬‬ ‫‪ •13‬ולא ‪ :‬ימודי‪.‬‬ ‫‪ . 12‬איוב כב צז‪.‬‬ ‫‪ .11‬צ״ל ‪ :‬דזבריה‪ ,‬ב ו‪.‬‬
‫‪] .19‬ומדקה[‬ ‫‪ . 18‬די פרזל‪.‬‬ ‫‪ . 17‬יתירה‪.‬‬ ‫‪ .16‬דהילה‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ש^ם ‪ :‬חיוה‪.‬‬
‫‪ .23‬לא‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .•22‬ע׳ בפי׳ השיוהש לרם״נ שם‪.‬‬ ‫‪ .21‬קדמיה‪.‬‬ ‫‪ ■20‬מישניה‪.‬‬ ‫יש^ארא‪.‬‬
‫‪ .26‬משלי כה ט‪-‬י‪.‬‬ ‫‪ . 25‬ברא' לד יד‪.‬‬ ‫‪ .•24‬תהל׳ פ יד‪.‬‬ ‫פסהיש קיח ב‪.‬‬
‫‪ .29‬וב״ה בדפ‪ .‬ובב״י םח״נ‪.‬‬ ‫‪ , 28‬כט ד‪.‬‬ ‫‪ .27‬מ״בבהמות״ ע״ב ]לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .33‬שנהדרין צב ב‪.‬‬ ‫‪ .32‬עי ברשיי שם•‬ ‫‪ .31‬שם ‪ :‬תפתיא‪.‬‬ ‫‪ .30‬ג כ‪.‬‬
‫‪ .35‬בגש׳ שם‪ ,‬וע׳ רש״י דייה ארבע‪.‬‬ ‫‪ . 34‬ש^ם ‪] :‬ואלו הש[‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪m‬‬

‫תם‪ .‬והכי דייק הת׳ טעיקרא ! כת׳ ונבוכדנצר מלכא שלח למיכניש וגו׳‪ ,‬ולבסוף‬
‫כת׳ ומתכנשין אחשדרפניא וסיגניא ופחותא ותדברי טלכא‪ .‬ויש ספי ‪ 2‬גדבריא‪,‬‬
‫מגידי דברי מלכות‪ ,‬דחבריא‪ ,‬דתי מלכות וכן נוטה דעת הפייט‪ .‬ועל לשון ויחסנו‬
‫כת׳ ‪ ;1‬צחות הלשון לום׳ בגדבר בב׳‪ .‬כלוט׳ יהיו במלכות ויהיו צריכי׳ להיות‬
‫‪:‬ביניהם מגידי דת מלכות והאומר גדבר בלא ב׳ יאמר וימנו‪ .‬ת מ ל א ב ט נ ם‬
‫צ פ ז נ ו‪ ,‬בלשון הפסוק‪ ,‬חלקם בחיים זצפונך תמלא ‪ .4‬וביוצרות כת׳ תמלא נפשם‬
‫צפונו ופי׳ לעולם הבא‪ ,‬כמו ש‪.‬נ׳ מה רב טובך צפנת ליריאך‪ ,5‬ואין עיניינו בפיוט‬
‫כי הפייט עשה על ימות המשיח‪ .‬ח ל ק ם ו מ ת נ ם ‪ ,‬כמו מתנתם‪ ,‬או מתנם מן‬
‫מתן בסתר יכפה אף ‪ ,6‬מוהר ומתן? ומלאו הגרנות בר ‪.s‬‬
‫ת מ נ י נ ה ת ת מ נ ה‪ .‬ת ח מ ו ד א מ ד ו‪ ,‬ת י כ ר ו‪ .‬א ת ש ם ה מ כ ו ב ד ‪.‬‬
‫י ד ה כ נ י ח ח ‪ ,9‬ת מנ ה ס!‪ ,‬כמו ותתום השוה ההיא‪ 11‬ש ני ר ע ה א ו ד ם‬
‫ש נ י ם ‪ ,‬פי׳ כשתתפנה שני רעה ימהיו בשביל ‪.4‬דם שנים‪ ,‬החטאים‪ ,‬אז תימנינח‬
‫אותם ימני רעה ואז יאמן תחמוד אמרו‪ ,‬שאמ׳ ושלמתי את השנה ‪ 12‬והמב־ן יבין כ*‬
‫מן הדין היה להיות תתמנה תמנינה‪ ,‬א ך מ פ נ י ש ע ש ה ש מ ו ו ש ם א כ י ו‪13‬‬
‫מ׳ אחר ת׳ עשה תמננה תתמנה‪ .‬אודם שנים‪ ,‬כמו תולעת שני‪ ,14‬ב ס פ ר‬
‫ה כ ם ו ד ‪ ,15‬לכך נמשלו החטאים לשנים לפי שחטא אדם גורם לאבד דמו‪ 16‬או‬
‫על ידי חלאים ולכך דם קרבן בהמה מכפר על חט כשני‪ .‬וציוה הקב״ה מילה‬
‫‪.‬בדמים ופרה אדומה שלא ישפוך דמו‪ .‬ולפיכך כשחותמין למעלה בדם‪ ,‬הגזירה‬
‫■מתקיימת ואינה מתבטלת לא בתפילה ולא בתשובה ולא במעשים טובים‪ ,‬אבל אס‬
‫חותמין אותה בטיט או בשאר דברים מתבטלת ורמז שי״ן תי״ו‪' 17‬לשון והתוית‬
‫תיו‪ ,‬כלום• אם החיו שני אז קיים‪ ,‬ע״א שני רעה‪ ,‬ופי׳ שני שכרון מגזירת שן‬
‫רועה ורגל מועדת דםשלי ‪ 18‬אשר הוא מפעל רעה‪ .‬ומשקל רעה כמו גאה וגאון‬
‫דמשלי ‪ ,:9‬לב שמח ייטיב גהה דסשלי ‪ .20‬גהה לשון אור׳ בלומ׳ פניו מאירים‬
‫•כעין מאור׳ עינים׳ ישמח׳ לב ‪ .21‬סופי תיבות רם״ח‪ ,22‬כי הלב מושל ברמ״ח‬
‫איברים‪ .‬ה׳׳ר א לי ע ׳ ז״ל‪) .‬ועל לשון רעה אין צריך להוסיף ה׳ לומ׳ שני הרעה(‬
‫ועל לשוי רעה צריך להוסיף ה׳ לומ׳ שני הדעה כמו עד אישר לא יבאו ימי‬
‫תשלום‪ ,‬וכן ושלם‬ ‫הבאים ממשקל הזק לשון‬ ‫ו ש ל מ ת י ל כ ם ‪ 24‬כל‬
‫־‪.‬נות צדקך‪ 25‬ולא כפי׳ הקונט׳ ‪ 26‬הפותרו לשו׳ שלום‪ .‬ת י ב ר ו ‪ ,‬כמו הברו נושאי‬

‫‪ .2‬עי׳ נפי׳ המיוחס לרס״ג ‪■/‬גדבריא‪ ,‬גזבריפ‪ ,‬דתבריא‪ ,‬דתיהם בריא‬ ‫‪ , 1‬לי׳ שם‪,‬‬
‫‪ .4‬חהל׳‬ ‫‪ ,3‬בכ׳י פי׳ םת״נ ‪ 5 :‬םו‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬בתי‪ ,‬היינו באות תיו‪.‬‬ ‫שה; 'יעצי הפלד׳׳‪.‬‬
‫‪ .8‬יואל‬ ‫‪ .7‬ברא׳ לד יב‪.‬‬ ‫‪ .6‬משלי בא יד‪.‬‬ ‫‪ , 5‬תהל׳ לא ב‪.‬‬ ‫‪-‬י! יד‪.‬‬
‫הבתיס‬ ‫שלושת‬ ‫של‬ ‫‪ .9‬מלים אלו הן ראשי חרוזים‬ ‫בית בפיוט‪.‬‬ ‫והוא סיום‬ ‫‪ a‬בד‪,‬‬
‫‪ .11‬ברא׳ טז יח‪.‬‬ ‫‪ .10‬צ״ל ‪ :‬תתשנה‪.‬‬ ‫האחרונים שבפיוט והמחבר הולך וםפרשם‪.‬‬
‫‪ , 13‬כל אות שניה שבראשי החרוזים הנ*ל שצטרפת לשם‬ ‫־‪ ,12‬צ״ל ‪ :‬השנים‪ ,‬יואל ב בה‪.‬‬
‫היא ה או ת השלישיות‬ ‫הם׳‬ ‫במלה תתםנת‪,‬‬ ‫יתחיל‬ ‫ואם החרוז‬ ‫ברבי שכיר‪,‬‬ ‫הפיפן‪ ,‬פנחס‬
‫‪ . 16‬בא;‬ ‫במבוא לם׳ חבידים ע־ נ׳‪.‬‬ ‫‪ .15‬העתיקו הריי פרים;‬ ‫ששות כת ז‪.‬‬ ‫‪.14‬‬
‫‪ .19‬ח יג‪.‬‬ ‫‪ . 18‬בה יט‪.‬‬ ‫‪ .17‬ר׳ ת של ‪.‬תולעת שני״‪.‬‬ ‫נשמש כני ‪] :‬על ידי פי תה|‪.‬‬
‫‪ .23‬קהל׳ יב א‪.‬‬ ‫‪ .22‬ב׳ר׳סיח׳‪.‬‬ ‫‪ . 21‬ששלי טו ל‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫׳‪ ;20‬יז כב‪ ,‬וע׳ בדש״י‬
‫‪ . 26‬רשיי שם ‪* :‬ויעשה את נית צדקך שלם׳■‪.‬‬ ‫‪ .25‬איוב ח י‪.‬‬ ‫‪ .24.‬יואל ב בה‪.‬‬
 ‫‪131‬‬ ‫ער ו ג ת הבושם‬

‫בלי ה׳ ‪ ,t‬ורין‪.‬הר׳ כרגש לחסרון ‪:‬ד אחר‪ .‬ותנקו הג׳ וק׳ שניהם נרגשים‪ ,‬נרגש ק׳‬
‫וה‪p‬יקר‬ ‫למשקל חזק‪ ,‬נקה‪ ,‬ונקה לא ינקה ‪ ,2‬ריעים רבים לו באופן ידועי שם‬
‫תיתנקו‪ ,‬אע״פ שנמצא ונקה המכה ‪ ,4‬ונקה האיש מעון ‪ ,5‬ונקתה לארץ תשב‬
‫רישעי׳ ‪ ,6‬שהם מן נקה הקל‪ .‬כי לא ד היה מן הכבר היו )וו( ונקה ונקתה‪ ,‬כמו‬
‫והפשתה והשעורה נכתה ‪ .8‬הוצב גלתה העלתה רנחום ״‪ .‬בפיוט לא יתכן רק ברגישה‬
‫הק׳ מן נקה כי האיש אשר בו העון לא יתכן לשון ציוי אך משקל חזק‪ .‬וחוזרני‬
‫בי כי נמצא הנקי ממי המרים ‪.10‬‬
‫כ צ ו ר י ם ח ו צ ב ת ם ‪ ,‬כצורים אשר חוצבתם מהם‪ ,‬אילו אבות‪ ,‬שנ׳ כ*‬
‫מראש צורים אראנו ‪ .11‬א״ר נחמיה מראש צורים אילו אבות העולם‪ ,‬שנ׳ הביטו‬
‫אל צור חוצבתם ‪ 12‬ואום׳ הביטו אל אברהם אביכם ‪ 13‬וגו׳ ומגבעות אשורינו אילו‬
‫אימהות‪ ,‬תנחומ׳‪ ,14‬ותפש לו לשון הפסוק הביטו אל צור חוצבתם‪ .‬ורמז על‬
‫הרבר‪ ,‬כי מראש צורים שהם אבות‪ ,‬כי מ׳ר׳א׳ש׳ בגימ׳ ישראל‪ .1.5‬ה ו ל ל ת ם ‪,‬‬
‫פי׳ נתחוללחם מהם‪ ,‬כמו באין תהומות חוללתי ‪ 16‬שפי׳ נתחוללתי ורומם תחת‬
‫לשוני רתהילותד! כמו נתרומם‪ .‬פ״א ב ק ו נטר ׳ כי רומם שם רבר ופי׳ רוממות‬
‫שלו תחת לשוני ומזומן להוציאו‪ .‬ונר׳ כי לרעת ק ו נ ט ׳ רומם‪ ,‬כמו רומם‪ ,‬כמו‬
‫עולל יעוללו בגפן ‪ ,18‬חולל אילות תשמור ‪ .19‬והמבין יבין‪ .‬והאומ׳ הקב״ה אומי באין‬
‫תהומות חוללתי את התורה אין ממש ברבריו‪ ,‬כי עיניין הפרשה מוכיח שהתורה‬
‫אומרת‪ ,‬וכן הן בעון חוללתי ובחט יחמתני אמי ‪ ,20‬הנה ער נאמן כי חוללתי כמו‬
‫נתחוללתי‪ .‬ת ב י א ו ט ר ף ב י ת י ‪ ,‬או לביתי‪ ,‬אבל בביתי לא יתכן‪ ,‬כי על תביאו‬
‫אינו נופל ב׳ אך ל׳‪ ,‬והאום׳ בביתי יפרש תביאו טרף ויהיה ‪,‬בביתי‪ ,‬כמו )ו(הביאו‬
‫את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי‪ .21‬ר א ש י ת ק צ י ר כ ם‬
‫ו ח י ל ל ת ם ‪ ,‬פי׳ והללתם אותו‪ .‬פ״א כמו שמתחלל כרם רבעי כך וחללתם‬
‫בעמרי ראשית קצירכם את תבואתכם‪ .‬ו ה ל ל ת ם ‪ ,‬עיקרו והללתם ‪ .22‬א ת ש ם‬
‫ה מ כ ו ב ד י ו ר א כ א ר י א ל י ר ח נ י ח ו ח מ נ ח ת מ ג וחת ו ‪ ,‬כי )ש(שם‬
‫המכובר יורא לעוברו שכם אחר ותהיה מנוחת שכינתו כאריאל בכית המקרש‪ ,‬אז‬
‫יריח ריח מנחה בהראל‪ ,‬במזבח‪ ,‬א ת ה ש ם ה מ כ ו ב ר י ו ר א צ ר ק ת ו‬
‫כ ה ה ר י א ל‪ ,23‬פי׳ בעבור‪ 24‬צרקת הקביה שהיא רבה כההריאל‪ ,‬עם ישר׳‬
‫)ו(יכנה אריאל‪ ,‬שהוא בית המקדש ויקריבו קרבנות‪ ,‬אז יריח ריח ניחוח קרבנות‬
‫ואז יורא שמו המכובד על כל יושבי ארץ‪ ,‬ותפש הפייט מנחה בעבור הקטר‬

‫‪ r.ifcr .4‬בא ים‪.‬‬ ‫‪ . 3‬להלן סי׳ נ״ה‪.‬‬ ‫‪ .2‬שמות לד ז‪.‬‬ ‫‪ .1‬ישעי׳ נב יא‪.‬‬
‫‪ .9‬ב ה‪ ,‬גלתה‪.‬‬ ‫‪ . 8‬שמות צ לא‪.‬‬ ‫‪ .7‬צ׳ל ‪ :‬לו‪.‬‬ ‫‪ .6‬ג בו‪.‬‬ ‫‪ .5‬בשדב׳ ה לא‪.‬‬
‫‪r \:‬‬
‫‪ . 13‬שם כ‪.‬‬ ‫‪ . 12‬ישעי׳ נא א‪.‬‬ ‫‪ . 11‬במדבר כג ט‪.‬‬ ‫‪ .10‬במדב׳ ה יט‪.‬‬
‫אבל שם רק בקצור ‪» :‬ד״א בי מראש צורים ‪ ,‬אלו האבות‪,‬‬ ‫‪ . 14‬בלק אוח יב‪ ,‬ת״ב שם יט‪,‬‬
‫ומגבעות אשורנו‪ ,‬אלו האמהות״‪ .‬ובמו לםנינו הוא בפסי׳‪-‬ן לבמדבר שם‪ ,‬קבח «‪ ,‬וע׳ במבידר־י‬
‫‪ •15‬ב״ה ב ״נחל קדומים״ לחיד״א‬ ‫עמלק פ״א‪ ,‬הוצ' הו״ר ע׳ ‪ 179‬ופפידר׳ב כב א‪.‬‬
‫‪ .17‬פו יז‪.‬‬ ‫‪ . 16‬משלי ח בד‪.‬‬ ‫בלק סי׳ טו בשם ‪,‬ג אוני קמאי בם׳ רבינו אפרים דל"‪.‬‬
‫מלאבי ג י‪.‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪ . 20‬תהלים נא ז‪.‬‬ ‫‪ . 19‬איוב לט א‪.‬‬ ‫ירמי׳ ו ט‪.‬‬ ‫‪.18‬‬
‫‪ .23‬בדפ‪ .‬נורא צדקד‪.‬ו‬ ‫‪ .22‬עיקרו והללתס את שם ר״ל בי והללתם מחובר ל‪.‬אח שם׳׳‪.‬‬
‫‪ .24‬בב״י מרצב‪ :.‬בשביל‪.‬‬ ‫בהררי אל‪ ,‬ובצ״ל‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת הבושם‬ ‫‪132‬‬

‫קומצה‪ .‬והעיקר שם המכובד יורא‪ .‬ומה שעשה את שם מכובד לפי שסיים פסוק‬
‫של מעלה ואכלתם אכול ושכוע והללתם‪ ,‬וכאילו אם׳ והללתם את שם ה׳ אלהיכם‪.‬‬
‫מים הפייט שעשה את השם המכובד כאילו אט׳ שם המכובד יורא‪ .‬ואל ‪.‬חתמה‬
‫על תיבת את שהיא יתירה‪ ,‬כי גט ‪:‬במקרא נמצא יתר כמו את עמוד הענן לא םר‬
‫מעליהם דעזרא!‪ ,‬ואת מלכנו )ו(שרינו )סכהנינו ואבותינו לא עשו חורחך ‪ .2‬י ר ח‬
‫נ י ח ו ח ‪ ,‬ןיו׳׳ד[ ירח אינו מן דדסוד אך שימוש ועיקרו יריח כמו אם ה׳ הםיתך ובי‪2 (.‬רח‬
‫מנחה ‪ .3‬יש פי׳ יריח וכן תרגום אם מן קדם ה׳ אתגרית בי יתקבל ‪ 4‬קרבני ברעוא‬
‫קדמיה ‪ ,5‬פי׳ להשיב חמתך ממני‪ .‬וכן ועתה ירע לגו שבע בן בכרי מאבשלום ‪,6‬‬
‫כמו יריע‪ ,‬איש אל ינע עצמוחוו דמלכים ?‪ ,‬עיקרו אל יניע‪) .‬והיה( כי יצר לו‬
‫אזיבו ‪ 8‬כמו יציר‪1 .‬יחו ‪ 9‬לשון ניחוח‪ ,‬ופי׳ יריח ריח ניחוחו אך שכתיבת ניחוח‬
‫נכפל הח׳‪ ,‬זזה לשון ה מ ד ק ד ק ה ג ד ו ל ‪ 10‬בפעל נח‪ ,‬ויתכן להיות מעיקר‬
‫זה ניחוח על משקל פיעלול‪ .‬וני ‪ 11‬ניחוח כנגד ע׳ פעלול והה׳ כפולה כמו ל׳‬
‫פעלול‪ .‬והדומה לו פועלו לניצוץ דישעיה‪ .12‬ע״א כנוחה‪ ,‬כמו ובנוחה יאם׳ שובה‪.13‬‬
‫כהנים שכולן כליל‪.14‬והנכון‬ ‫י׳ בנוחה באריאל יריח קומצי מנחות‪ ,‬או מנחות‬
‫מה שעשה הפייט ירח מנחת אריאל‪• ,‬מפי׳ כמו אם ה׳ הסיתך בי ירה מנחה‬
‫אריאל זה היכל׳דאמ׳‬ ‫א ל‪,‬‬ ‫רגומו אשר כתבתי‪ .‬מ נ ח ת א ר י א ל ו ה ה ר‬
‫ודומה לארי‪ .‬שג׳ הויאריאל‬ ‫סכ׳ מידות‪ 15,‬ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו‬
‫וגום׳ ‪ 16‬מה ארי צר מלאחריו ורחב מלפניו אף היכל ‪ .17‬ו ה מ ת ר ג ם תירגם הוי‬
‫אריאל אריאל‪ ,‬ווי מדבחא מדבחא‪ .‬וכן תירגם וההראל ארבע אמות ‪ ,18‬מדבחא‪.‬‬
‫ולשו׳ ק ו נ ט ׳ ביחזקאל‪ ,19‬וההראל ארבע אמות‪ ,‬הוא גובה גג המזבח מן הסובב‬
‫ולמעלה ובבית עולמים ג׳‪ .20‬פ״א אריאל‪ ,‬זה מקום המערכה‪) ,‬כמו שיג׳ ואריאל‬
‫שתים עשרה או ך‪ ,‬זה מקום המערכה( ‪ 21‬כמו שט ו]ה[אריאל שתים עשרה ‪ 22‬וזה‬
‫מקום המערכה של מזבח‪ ,‬דהכי אית׳ בפ׳׳ג דמידות ‪ ,23‬המזבח היה ל״ב על ל׳׳ב‬
‫וכו׳ עד ר׳ יוסי אום׳ מתחילה לא היה אלא כ״ח על כ״ח וכונס ‪ 24‬ועולה במידה‬
‫זו עד ש*נמצא המערכה כ׳ על כ׳ וכשעלו בני גולה הוסיפו ד׳ אמות מן הצפון‪25‬‬
‫וד׳ אמות מן המערב כמין גומא ‪ ,26‬שנ׳ והאריאל שיחים עשרה אורך וגום׳‪ .‬יכול‬
‫שאינו אלא י״ב בי״ב ‪ 27‬כשהוא אום׳ על ארבעת רבעיו מלמד שמן אמצע הוא‬
‫מודד י״ב‪ 28‬לכל רוח‪ ,‬אלם׳ מקום המערכה נקרא אריאל על שם ארי שהאש‬
‫שבשמים אחר ש־הוא מבלה על המזבח נכנס למקום אחד רבוין כארי ‪ .29‬ר א י ת י‬

‫‪• ;3‬ט״א כו יט‪,‬‬ ‫שם לד‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ו••‪ /‬בראב״ע ־צם‪.‬‬

‫ט יט‪ ,‬י ׳>‬ ‫נחמיה‬ ‫‪.1‬‬
‫הרד״ק‪.‬‬ ‫ו•;׳ בפי­‬ ‫ירע‪,‬‬ ‫ושם ‪:‬‬ ‫‪ . 6‬ש״ב‪ .‬כ ו‬ ‫‪ .5‬לי ׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .4‬בהרג'־ ‪ :‬יקבל‪.‬‬
‫‪ .10‬ר״י זי­‬ ‫‪ .9‬ב‪:‬־ שיד‪.‬םחבר גרם בפיוט ‪ :‬ניחו‪.‬‬ ‫מ״ א ח לן‪.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪ •7‬ב כג יח‪.‬‬
‫‪ .12‬ישעי׳׳ א לא‪.‬‬ ‫‪ . 11‬שם ו ויו״ד‪ ,‬ובצ׳ל‪.‬‬ ‫'חיו‪ :‬ג׳‪ ,‬ג׳ ספרי דקדוק‪ ,‬ד‪.‬וצ■׳ נום‪ ,‬ז‪:‬׳ ‪.49‬‬
‫בט א‪.‬‬ ‫‪ .16‬ישעי׳‬ ‫‪ .15‬פ״ד ס ה‪.‬‬ ‫‪ , 14‬וי קרא ו טז‪.‬‬ ‫בר י לו‪.‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪ 2■ . 19‬ם‪.‬‬ ‫טו‪.‬‬ ‫יחזקאל טג‬ ‫‪•18‬‬ ‫ורהב מלפניו[‪.‬‬ ‫]צר מ אהדי ו‬ ‫‪ .17‬הד‪.‬יננל‬
‫‪ c r‬טז‪.‬‬ ‫‪ .22‬יחזקאל‬ ‫‪ ..21‬נכפל •צ־לא לצורך‪.‬‬ ‫אלא •שלוש‪.‬‬ ‫לא היה‬ ‫‪: ■Lm— .20‬‬
‫ל‪1 .2.‬ביה בד׳ב ובב״י ובמשנה‬ ‫בדפ‪ ,‬ראם‪.‬‬ ‫‪ .24‬ביה ב בי״ר‪,‬‬ ‫‪ .23‬מ׳׳א‪.‬‬
‫גסא‪.‬‬ ‫‪ .26‬שם ‪:‬‬ ‫הדרום •ע׳ = שטמ‪-‬ק ש'הגיה בך גם בגם׳ לה ב ‪.‬‬ ‫שב בבלי ולפנינו ‪:‬‬
‫‪ .29‬ע' יזטא בא ב‪.‬‬ ‫‪] .28‬אמו‬ ‫‪ />» •• W‬וז׳י■‬
‫י*‪.‬‬
‫•‪M‬‬
‫»ו■‪k‬‬ ‫‪.27‬‬
 ‫‪133‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה בו ש ם‬

‫‪:.‬ב בי ר ו ש י ה״ר מ ש ה כ״ר ח ס ד א י ז״ל‪ 1‬זהו שכת׳ ודשנו את המזבח‬

‫ופרשו ןןליו בגד ארגמן ‪ ,2‬כי אש שירדה מן השמים היתד‪ ,‬רבוצה כארי תחת בגד‬
‫ארגמן‪ .‬פ ר ״ ש ‪ 3‬והתום ודויושר כי אריאל שני דברים היכל ומקום המערכה‬
‫כאשר מוכיח במידות וגם בפסוקים מוכיח כי אריאל מקום המערכה שנ׳ והאריאל‬
‫שתים עשרה ארך וגומי‪ .4‬וכת׳ וההראל ארבע אמות ומהריאל ולמעלה הקרנות‬
‫ארבע ‪ ,5‬כלומר אריאל מקום המערכה‪ .‬נמצא אריאל שני עיניינים‪ .‬וההראל עיניין‬
‫שלישי‪ ,‬הוא גוכה גג המזבח«‪ .‬ע׳׳ א את שם המכובד יורא צדקתו בההראל‪ ,‬אמרי׳‬
‫בריש אין נערכין ‪ 7‬אם׳ רב יהוד׳ אילמלא צדקתך כההריאל ‪ 8‬מי יוכל לעמוד על ‪9‬‬
‫משפטיך תהום רבה‪ ,‬רבאס! אם׳ אע״פ שצדקתך כההריאל!! משפטיך תהום רבה‬
‫;במאי קמיפלגי כדר׳ אלע׳ ור׳ יוסי בר׳ חנינא‪ :‬דאיתמ׳ ר׳ אלע׳ אוט׳ כובש כו׳‪,‬‬
‫פי׳‪ 12‬אילמלא צדקתך שהיא גדולה כהרריאל‪ ,‬שכשיש בו באדם מחצה עונות‬
‫ומחצה זכיות‪ ,‬נושא עון אהד מן כף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו זכיות‪.,‬‬
‫שאילמלא כן שאם לא היה נוטל עון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני‬
‫משפטיך שיורדין עד תהום רבה‪ .‬רבא אמ׳ אע״פ שצדקתך כההרריאל‪ ,‬שאתה נוטל‬
‫■עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא חטא שוב אתה מוהלו ואם חטא אתה מצרפו‬
‫עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך תהום רבה כשאינו חוזר בו‪ .‬רבא כר׳ אלעז׳‬
‫דאמ׳ כובש‪ ,‬ועשה הפייט כמ״ד אע״פ שצדקתך כהרריאל יוכו׳ ‪ ,13‬ופי׳ כפיוט‪,‬‬
‫אע״פ שצדקתו כההראל‪ ,‬משפטיו תהום רבה על כן יורא שמי המכובד על דרך‬
‫כי עמך הסליחה למען תיורא ‪ .:4‬ועיקר מה שעשר‪ ,‬פייט זה העניין‪ ,‬לפי שבאותו‬
‫פסוק כת׳ והללתם את ה׳ אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא‪ ,15‬זהו להפליא‬
‫שכת׳ בהם יורה ופי׳ שם המכובד‪.‬‬ ‫■שצדקתו עם ישר׳ כהררי אל‪ .‬ויש יוצרות‬
‫אשר בשם ישראל הוא יורה כי צדקתו רבה עמנו כד‪,‬רריאל‪.‬‬
‫ל״ה‪ .‬א ופ ן®* האזינו ד ר ׳ מ נ ח ם ‪ .‬והסימן מ׳ורא מקדש‪ ,‬נ׳ופתתיטוף‪,‬‬
‫ח׳לף ניאתיו‪ ,‬מ׳רוצת בלי לעקוב‪ .‬למה נתנו רבותינו‪ 17‬סימן ה׳ז׳י׳ו׳ ל׳ך׳ יותר‪,‬‬
‫משאר פרשיות‪ ,‬לפי שהלוים היו אומרים אותן על השיר במוספי דשבתא‪ ,‬ואם׳ רב‬
‫חמא בר אבא בפ׳ בתר׳ דראש השנה‪ 18‬כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין בבית‬
‫הכנסת ונתנו אותם סימנים בקריאת התורה‪ .‬וסימן האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬וירא )ה׳(‬
‫ו ב ת י ק ו ן רב פ ל ט ו י ג א ו ן ‪21‬‬ ‫לו חכמו‪ ,19‬כי ידין‪ .‬כן בערך ‪ 20‬הדיו‪.‬‬

‫‪ .1‬ע׳ מה •צכתבתי על הכם זה במאמרי ע׳ ‪ “?! [20] 49‬עיל היא ע‘ ‪ 195‬הע׳ ‪ , 15‬כס'‬
‫סובא בע׳‬ ‫״הצי מנשה״ )הו״ל משה גראמבערג‪ ,‬לונדון תרמ״א( הבוזיל פרושים להורה מכ״י‪,‬‬
‫בר׳ המדאי■‪.‬‬ ‫יציל פר״ם‬ ‫היבאי״‪,‬‬ ‫לבמדבר י בג בג ״כעת יאמר‪ ,‬פר״ת ב״ר‬ ‫‪ 52‬פרוש‬
‫‪ '.5‬שם‬ ‫‪ .4‬יחזקאל מז טז‪.‬‬ ‫‪ ,3‬ר״ל כי זה גם פרשיי שם‪.‬‬ ‫‪ .2‬במדבר ד׳ יג‪.‬‬
‫ובצ׳ל‪.‬‬ ‫כהררי אל‪,‬‬ ‫שם ‪:‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫ערכין ח ב‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪ . 6‬ע׳ רש״י שם‪.‬‬ ‫טו‪.‬‬
‫‪ .11‬כהררי אל ובגמ׳‬ ‫‪ . 10‬שם ‪ :‬רבה ובפי‪ .‬המיוחם לרגמ״ה ‪ :‬רבא‪.‬‬ ‫‪ .9‬שם ‪ :‬לפני‪.‬‬
‫‪ .12‬לקוח מהפרוש לרגמי׳ה ערכין שם‪.‬‬ ‫הגי׳ ‪ :‬צדקתך בהררי אל מפני שמשפטיך תהום רבה‪.‬‬
‫‪ .16‬לשבת תשובה ד ח*ב‬ ‫‪ .15‬יואל ב בז‪.‬‬ ‫‪ .14‬תהל׳ קל ד‪.‬‬ ‫‪ ,13‬ע״ב משם‪.‬‬
‫לולי כעם אויב‬ ‫ברשיי ובתום׳ שם ‪:‬‬ ‫‪, 19‬‬ ‫‪ . 18‬שם‪.‬‬ ‫‪ .17‬ריה לא א‪.‬‬ ‫ה ‪.28‬‬
‫‪ .21‬ע׳ באוצהיג לר״ה ע׳ ‪ 51‬ובמקומות שציין שם ובהיג‬ ‫‪ .20‬בערוך שם‪.‬‬ ‫אגור‪.‬‬
‫ד״ב ע׳ ‪ 623‬ובתיש‪-‬ר ע׳ ג‪.4‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪m‬‬

‫האזינו‪ ,‬זכור‪ ,‬ימצאינו ‪ ,1‬וישמן ‪ ,2‬לו חכמו‪ ,‬כי אשא‪ ,‬ושביעי מן ויבא משה קד‬
‫סוף הסדר‪ .‬ה א ז י נ ו א ב י ר י ם כ נ י א י ל י ‪ c‬מ ו ר א מ ק ד ש כ מ י ה י נ ו‪,‬‬
‫‪2‬י׳ אחינו‪:‬הכמהים להקב״ה אבירים בני אילים בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬דיקדוק‬
‫ולפי מה שכתבתי שם נכון לוט׳ כמחינו כפתח‬ ‫כמהינו בתחילת אל שדי אתחנן‬
‫ועיין שם‪ .‬פ״א כמהינו על המקדש והמבין יכין‪ .‬ב ש ו ח ד ט ו ב ‪ , 4‬בני אילים‪ ,‬כני‬
‫אותם שנשחטים כאילים אברהם אם׳ אני שוחט ויצחק אמ׳ ‪:‬אני נשחט‪ .‬ד׳א בני‬
‫אלים‪ ,‬בני אילמים בני חרשים‪ ,‬בנים ב שיש להם מה להשיב למקום‪ 6‬ואין משיבין‪.‬‬
‫באברהם אס׳ ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה׳ יראה ד‪ ,‬מהו יראה אם׳‬
‫לפניו ראה מה היה ‪ 8‬להשיבך ולא השבת)נ(י אלא החרשתי‪ .‬א״ל הקב׳ה מה היה‬
‫לך להשיב‪ 9‬שאמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,10‬את בריתי אקים את יצחק ‪,11‬‬
‫ועכשיו אתה אומר לי קח נא את כנך‪ .‬וכשם שהיה לי להשיבך ולא השבתיך כ ך‬
‫כשיבואו בני ‪ !2‬לידי עבירות היזכר להם זו השעה‪.‬‬
‫ב ה ד ר ת קו ד ש ‪ ,‬בדיש אין עומדין‪ ,13‬א׳״ר יהושע כ״ל אל תיקרי בהדרת‬
‫קודש‪ 14‬אלא בחרדת קודש‪ ,‬שפי׳ שיעמוד ביראה ובחרדה לפני הקב״ה כשמתפלל‪.‬‬
‫וכן דרשו רבותי־ במם׳ פיאה ירושלם׳ ‪ 15‬עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם ‪ ,16‬לקחת‬
‫אם על בנים‪ ,‬ועיין ביוצר אדירי ונאה בקודש אצל הקיש אב ואם בכיבוד ומורא ד!‪-.‬‬
‫וכן אלה הדברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם ‪ ,18‬אלה בגיס׳ ל״ט ורמזו לארבעים‬
‫מלאכות חםר אחת ‪ ,19‬וה׳ במקום ח׳ ‪ ;20‬וכן הפקדתי עליכם בהלה ‪ 21‬דרשו רבותינ׳‬
‫בחלה ‪ ,22‬אע׳יג דפ׳ אין עומדין ‪ 23‬פריך ממאי דילמ׳ הדר' ממש כי הא דרב יהוד‬
‫הוה מציין נפשיה והדר מצלי‪ ,‬היינו שאין כח מזה הפסוק ללמד ■דאין עומדין‬
‫בתפילה אלא מתוך כובד ראש‪ .‬מ׳״מ ד יהושע ב״ל הכי דריש ליה‪ .‬ל ת ל פ י ו ת­‬
‫נו בה י נ ו‪ ,‬פי־ שימו פניכם לצד בית המקדש הגבוה מכל שהוא תל שכל פיות‪.‬‬
‫פונות לו ‪ .24‬וזהו שעשה הפייט והשתחוו להר קדשו כי קדוש וגומ׳‪ ,25‬שפי׳ להר‬
‫הבית‪ ,‬כלומ׳ לבית המקדש כיצד כל פיות פונות לו כי בני חוץ לאדן שהם במערבה‬
‫של ארץ ישר׳ פונים למזרח ומשתחוים ומתפללים‪ ,‬ואשר במזרחה של ארץ‬
‫ישר׳ פונים למערב‪ ,‬ואשר בדרומה של אדן ישראל פונים לצפון‪ ,‬ואשר‬
‫בצפונה של אד־ן ישר׳ פונים לדרום‪ ,‬נמצאו כולם פונים לאדן ישר' ־לקיים‬

‫‪ . 1‬ושם ‪ :‬ירכיבהו‪ ,‬אכל בם׳ האשכול ח״א •;׳ ‪ 180‬הביא ב־עם רב ד‪.‬א‪.‬י גאון ‪ :‬יםצאד‪.‬ו‪,‬‬
‫ויששן‪.‬‬ ‫פי״ב היה‪:‬‬ ‫‪ .2‬בשם רב שלטוי שם ; וירא‪ ,‬אבל כשם רב האי וכן בשם׳ שופרים‬
‫ראשון‪.‬‬ ‫ללשון‬ ‫ושם שקדים א‪.‬ה ‪.‬ד״א*‬ ‫אות א‬ ‫‪ .4‬כ״ש‬ ‫ע׳ ‪.144‬‬ ‫ח׳א‬ ‫לעיל‬ ‫‪.3‬‬
‫‪ '.8‬שם ; יש לי לד‪.‬שיב‪.‬‬ ‫ל‪ .‬ברא׳ נ ב יד‪.‬‬ ‫‪• .6‬םס ‪ :‬להקנ״ד‪..‬‬ ‫‪ .5‬ליי שם‪.‬‬
‫‪ .11‬שם כב ב‪.‬‬ ‫ברא׳ בא יב‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫א׳ל‪.‬‬ ‫ע׳ב לי׳ שם‪ ,‬וצ״ל ‪:‬‬ ‫‪ .9‬ם׳׳ולא״‬
‫‪ .15‬פ*א ה׳ א‪ ,‬והוא‬ ‫‪ . 14‬תהל׳ בש ב‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ברכות ל ב‪.‬‬ ‫‪ .12‬לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫לעיל ח״א ע׳ ‪. 188‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪ .16‬ששלי ל יז‪.‬‬ ‫טכיא ראיה כי חז*ל דרשו ה׳ נח׳‪.‬‬
‫‪ .20‬בגם׳ דורש שם גם ׳׳דברים הדברים' האלה*‬ ‫‪ .19‬שבת ע א‪.‬‬ ‫‪ .18‬שפות לה א‪.‬‬
‫‪.‬רכנין דקיםרין‬ ‫אולם בידו׳ שבת פ׳״ן רי׳׳ב‬ ‫וע׳ ברש״י שם ד״ה דברים‪,‬‬ ‫סוגה בטספרו ל״ו‪,‬‬
‫בלום אל־ןש חד לם״ד תלתין ה׳ תםניא'‪ ,‬וע׳ ליברמן‪ ,‬ירושלסי‬ ‫אםרין סן אתרא לא הברא‬
‫‪ . 23‬ברבית ל כ*‬ ‫‪ . 22‬שבת לב ב‪.‬‬ ‫‪ . 21‬ויקרא בו ם״ז‪.‬‬ ‫כפשוטו עי ‪.128‬‬
‫‪ .25‬תהל׳ צט ט‪.‬‬ ‫‪ . 24‬שם ע׳יא‪.‬‬
 ‫‪55‬ג‬ ‫ע ר ו ג ת ה ב ושם‬

‫והתפללו אליך דרך ארצם ‪ .1‬ובני ארץ ישרי אשר במערבה של ירושלים פונים למזרח;‬
‫ואשר במזרחה של ירושלים פונים למערב‪ ,‬ואשר בדרומה של ירושלים פונים לצפון‪,‬‬
‫ואשר בצפונה של ירושלים פונים לדרום נמצאו כולם פונים לארץ ישראל ‪ 2‬לקיים‬
‫והתפלל אליך דרך העיר אשר בחרת בה‪ .3‬ויושבי ירושלים אשר במערב בית המקדש‬
‫פונים למזרח‪ ,‬ואשר במזרח בית המקדש פונים למערב‪ ,‬ואשר בדרום בית המקדש‬
‫פונים לצפון‪ ,‬ואשר בצפון בית המקדש פונים לדרום‪ ,‬נמצאו כולם פונים לבית‬
‫המקדש‪ ,‬לקיים והתפללו אליך אל הבית הזה והתחננו אליך‪ ,4‬נמצאו כל הפיות‬
‫]פונות[‪ 5‬לבית המקדש‪ ,‬ובשלהי תפלת השחר‪ 6‬מפורש יותר‪ .‬ובירושלמ׳‪ 7‬הוא‬
‫ההיכל לפניי » ‪:‬היכל שכל הפנים פונים לשם‪.‬‬
‫נ י ש י׳ ר ה ע פ ע פ ו ניהינו‪ ,‬בעבור גיהינו שמשם׳ שנם המתפלל בכלל‪,‬‬
‫נכון לומר ‪ 9‬נ י ש י ר ה ולא הישירו ‪ ,10‬ומשקלו כמו נזכירה דודך ‪ .11‬ג ם מ ק ד ש‪,‬‬
‫‪,‬בית הכנסת נקרא מקדש מעט‪ ,‬שני ביחזקאל‪ 12‬ואחי להם למקדש מעט בארצות‬
‫אשר באו שם‪ .‬ואמרינ׳ בפ׳ בת' דמגילה ‪ ,13‬א״ר שמואל בר יצחק ‪ 11‬אילו בתי‬
‫כנסיות ובתי מדרשות ‪ .15‬ופתרונ'‪ ,‬אף כי בית הכנסת מקדש מעט‪ ,‬הוא הדרת‬
‫קודש על כן ‪,‬נישירה עפעפי גיהינו בו‪ .‬ותרגום של ואהי להם למקדש מעט‪ ,‬ויהבית‬
‫להון בתי כנישת׳ תיניין לבית מקדשי ואינון כזעיר במדינה׳ דאיתגליאו לתמן‪,‬‬
‫המבין יבין בדברי ה מ ת ר ג ם ‪ ,‬כי מפריד תיבת מעט מתיבת למקדש‪ .‬ג י ה י נ ו‪,‬‬
‫כמו עינינו‪ ,‬מלשון יגיה חשכי ‪ 16‬והוא מלה זרה‪ ,‬כי מן נגה‪ ,‬לא יאמר רק‬
‫בדגישות הג׳ כמו יגיה חשכי‪ ,‬לא יגה שביב אשו‪ .17‬וגיד‪ .‬וגיהינו לא יאם׳‪,‬‬
‫ונמצא פיח כבשן‪ 18‬מן נפח‪ ,‬כמו גיר‪ .‬מן נגה כי כולו ימוד‪ .‬והעיקד גיד‪ .‬גיהינו‪,‬‬
‫כמו שני במשלי ‪ 19‬לב שמח ייטיב גיהה‪ ,‬שפי׳ לב שמח יימיב מאור פנים‪ ,‬הנה‬
‫גהד‪ .‬לשון אור על משקל גאד‪ .‬וגאון דמשלי‪ .20‬י ע ר ף ל קח ‪ 21‬ל ק ו ח ה נ ו פ ת‬
‫ת י ט ו ף ל מ ת ק ה ‪ ,‬יערף כמטר לקחי‪ 22‬ונדרש בפ״ק דתענית‪ 23‬על דברי תורה‪,‬‬
‫פי׳ לקח תורה‪ ,‬הלקוחה לישר׳‪ ,‬שג' עלית למרום •שבית שבי לקחת מתנות באדם‪,24‬‬
‫שהיא מתוקה מדבש ונופת צופים ‪ .25‬וזהו שיסד נופת צופים תטוף למתקה‪ ,‬למתק‬
‫את נופת צופים‪ .‬ה ע ת י ו ש ב ת ב ג נ י ם ק ו ל ק י ל ו ם‪ .‬עיין כתחילת יוצר‬
‫אדיר ונאה בקודש כפסוק מלך מלכיס אוכלסין ‪ .26‬היושבת בגנים חבירים מקשיבים‬
‫לקולך ‪:‬השמיעני ‪ ,27‬ם ד ר ש ש י ר ‪:‬השי ר י ם ‪ ,28‬היושבת בגנים של חבירים‪,‬‬
‫אשר נפוצו שם‪ ,‬כלום׳ בגלות ויושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות חבירים כלום׳‬
‫‪ 2• .3‬ם סד״‬ ‫שרצב‪.‬‬ ‫לירועלים זביה בב•'‬ ‫>•‪ .‬צ״ל ‪:‬‬ ‫‪ .1‬ש״א ח שח‪.‬‬
‫ברבות שם‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫מרצב‪,‬‬ ‫בכ״י‬ ‫‪ . 5‬לי׳‬ ‫יצ״ל ‪ :‬והתפללו והתחננו‪.‬‬ ‫שם לג‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫סרצב‪.‬‬ ‫‪ .9‬ש״נישירה* ע״ב לי׳ בכ׳׳י‬ ‫‪ .8‬שם נו׳ ‪] :‬לפנים[‪.‬‬ ‫‪ .7‬פ*ד ה״ה‪.‬‬
‫‪ ‘ .14‬ש ם ‪:‬‬ ‫‪ .13‬בם א‪.‬‬ ‫‪ . 12‬יא טז‪.‬‬ ‫‪ .11‬שה״ש א ד‪.‬‬ ‫‪ . 10‬וכ ה בדפ‪.‬‬
‫‪ . 15‬בגם' שם‬ ‫כסו לפנינו‪.‬‬ ‫ר׳ יצחק ובכ״י פי׳ םה״נ ; ר״ש בר נחםני‪ ,‬ובדק׳׳ש ע׳ ‪148‬‬
‫‪ . 17‬איוב יח ה‪.‬‬ ‫‪ .16‬ש *ב בב ב ם‪.‬‬ ‫בב׳י‪ ,‬ע׳ דק •ם שם‪.‬‬ ‫ולי׳‬ ‫נו׳ ‪ :‬שבבבל‪,‬‬
‫ותמוה למה הביא‬ ‫חברו עם פזח‪.‬‬ ‫השרשים ע■׳ ‪,397‬‬ ‫‪ .13‬ששות ט ח‪ ,‬והד׳י ן־ גינאה‪,‬‬
‫)»‪ .‬ח יג‪.‬‬ ‫‪ .19‬יז בב‪.‬‬ ‫ראיה םפ*ה‪ ,‬אחרי שדעתו היא בי י’״ל גיה ולא ניה )קלאר (‘‬
‫‪ .24‬תהל׳‬ ‫‪ .23‬ז א‪.‬‬ ‫‪ .>22‬דב׳ לב א‪.‬‬ ‫‪ .21‬בפיוט ‪ :‬דבב לקה‪.‬‬
‫שה•ש ה י ג;‬ ‫‪. 27‬‬ ‫‪.149‬‬ ‫לעיל ח״א‬ ‫‪-26‬‬ ‫‪ .23‬שם יט יא‪.‬‬ ‫פח יט‪.‬‬
‫וע‪ ,‬גינצבורג ג״ש ח״א ע׳ ‪. 119‬‬ ‫*‪CIS‬‬ ‫א בל ב; הוא בפי׳‬ ‫בשהש׳ר ובזוטא‪,‬‬ ‫‪ . 18‬אין •ה‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪136‬‬

‫מלאכים חבירים לך בני אלהים דוגמתך‪ ,‬השמיעני‪ ,‬כלום׳ השמיעיני את קולך‬

‫בראינזונה ויהיו הכירים מלאכים מקשיבים לקולך‪ .‬פ י׳ ה ע ת י ו ש ב ת ב ג נ י ם ‪,‬‬
‫כלוט' אה־ילו בעת שיושבת בגנים בגלות‪ ,‬משבחת להקכ״ה ואומרת קו ל ק י ל ו ס‬
‫ל וו ת יק ה‪ ,‬פי׳ לחזק ולהנעים להקכ״ה‪ .‬ומלאכי השרת שותקים דממה דקה‪ .‬פ״א‬
‫מלאכים המשבחים בדממה דקה בחשאי שותקים ומקמיבים לקילוםם‪ ,‬כת׳‬
‫במל)א(כים ‪ 1‬הנה ה׳ עובר ורוח גדולה וחזק וגו‪ /‬ועיין ‪:‬אופן אחד קדוש ‪.2‬‬
‫ובילמדינו ‪ 3‬היושבת בגנים וגו־ כשחבירים יושבים גנוניות גנוניות ועוםקים בתורה‬
‫אני יורד אצלם ‪:‬ומקשיב לקולם שג׳ היושבת בגנים וגו־‪ .‬ה׳י׳ו׳ש־ב׳ת׳ בגימ׳ בעלי‬
‫הורה ‪ .4‬אע״פ שבילמדינו דורש אותם על דברי תורה‪ ,‬הפייט מהפכו על חושבחות‪.‬‬
‫זבן פי׳ כשישר׳ חבירים יושבים גנוניות שורות שורות ועוסקיס בתושבחות אז בני‬
‫מעלה מחשים דממה דקה ומקשיבים לקילוםם‪ .‬ו ל מ ד ר ש י ל מ ד י נ ו‪ ,‬ה מ ח פ ל ל‬
‫ל א י ר ת י ק מ ק ש י ב י ם ל ח ב י ר י ם ל נ ג ן )כמו( ב מק ש י ב י ט ‪ ,‬אך‬
‫)ו( י נ ג ן ב ח ב י ר י ם ל ה ו ר ו ת על ה פי׳ )כי( מ ק ש י ב י ם ב נ י מ ע ל ה‬
‫ו ל א ח ב י ד י ם ‪ .‬אך ל פ י מ ד ר ש ש י ר ה ש י ר י ם יתכן‪ ,‬ל נ ג ן‬
‫ב ת י ב ת מ ק ש י ב י ם ‪ .5‬ו י ג ב ה ה׳ צ ב א ו ת ב ם ש פ ט ‪ ,6‬הקשה ד י ״ ח‬
‫ב •ש ״ ם נ י ח ו ״ ח‪ ,‬הכת׳ שרפים עומדים ממעל לו ‪ .7‬ופירש כשזכיותיהן של ישר׳‬
‫מרובים אז ויגבה על המלאכים‪ ,‬כלומ׳ נצחתי‪ ,‬וכשעונותיהן מרובין אז שרפים‬
‫עומדים ממעל לו שהם נוצחים אותו ואומ׳ למה תחפה עליהן‪ .‬ושרפים הם מלאכים‪.‬‬
‫ויגבה ה׳‪ ,‬כשהקב״ה יושב בדין הכסא מתרומם ‪ ,8‬כדי להכניע זידים תחתיו‪ ,‬דומיא‬
‫כשהנין רוצה לתפוס עופות‪ ,‬דואה ופורח עד לב השמים נופל ומפילו לארין‪,‬‬
‫דוגמתו כסא מתרומם ומשפיל גאים תחתיו‪ ,‬והאל הקדוש‪ ,‬כי מלאכים משבחים‬
‫לשמו כשעושה צדקה עם ישר׳‪ .‬ועיין באופן כבודו אזת אצל ובס כסאות‬
‫מנושאות ‪ 9‬ה״ד א ל ע ה‪ .‬ו ל ש ו ן ש ו ח ר ט ו ב ‪ ,10‬אם במשפט ויגכה‪ ,‬אם‬
‫בצדק האל הקדוש נקדש בצדקה‪ .‬עוד בשוחר טוב ‪ ,11‬אימתי הקב״ה נעשה גבוה י‬
‫בזמן שעושה דין באומות‪ ,‬למעלה מזה כתוב וישח אדם וישפל איש באותה שעה‬
‫ויגבה ה׳ צבאות ‪.12‬‬
‫כ י שם ה׳ א ק ר א ‪-‬ז ה י ו ש ב ת ה י ל ו ת‪ .‬כי שם ה׳ אברא‪ .‬מן האזינו‬
‫עד ה׳ כ״א תיכות‪ ,‬ב ם י פ ר י!‪ 1:‬נמצאנו למידים שלא הזכיר משה רבינד שמו של‬
‫מקום אלא לאחר כ״א ‪ .14‬דבר זה ממי למד ממלאכי השרת שאין מזכירין את השם‬
‫אלא לאחר ג׳ קדושות‪ ,‬שני וקרא זה אל זה ואמי קק״ק ה׳ צבאות ‪ 15‬ואמי טשה ]דיי[ ‪16‬‬

‫‪ .2‬םיבא בעריך ערך ג; ז ; ״ב י ל ט ד ‪ :‬ו‬ ‫״‪ ‘? .‬הלן בי' בג‪.‬‬ ‫!‪ .‬א יט יא‪.‬‬
‫‪• .4‬צניהם עולים ח ‪r‬ב*ג‪ ,‬וע׳ ■צבת בג א‪.‬‬ ‫והיה עקב תםםעון פרשת ועתה י־צראל וגו׳*‪.‬‬
‫לחכריב‪.‬‬ ‫להפריד בין טקשיביס‬ ‫םלא‪.‬בים ואין צירך‬ ‫גם החברים הם‬ ‫‪5‬״ בי לפי טדרש זה‬
‫)הו״ל קאטעלהאר‪.‬‬ ‫‪ .8‬ע' ב״סודי רזייא״ לרוקח‬ ‫ל‪ .‬שם י ב‪.‬‬ ‫‪ .6‬ישעי‪ .‬ה בז‪.‬‬
‫‪ .10‬לםזטור קא א‪ ,‬הוצ׳ רש־־ב‬ ‫‪ .9‬לעיל ה״א ע׳ ‪.202‬‬ ‫בילגירייא תרצ״ו( ע׳ םיז‪.‬‬
‫‪ . 11‬לא טצאתי טאסר זה בשו*צ אלא בתנחוטא‪ ,‬קדושים אות א׳ ובן בת*ב שם‪.‬‬ ‫ע׳ ‪26‬־‪.4‬‬
‫‪ .13‬דברים פי׳ שו‪ ,‬הוצ׳ רטא׳ש‬ ‫והפבוק אינו סובא שם בתנה׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .12‬ישעי׳ ה טו‪,‬‬
‫‪ .16‬ב־ה‬ ‫‪ .15‬ישעי׳ ו ג‪.‬‬ ‫‪ . 14‬שם ‪ :‬לאחר ב*א דבר‪ .‬טטי לטד זבו׳‪.‬‬ ‫קלב א‪.‬‬
‫בב״י טרצב‪.‬‬
 ‫‪737‬‬ ‫ע ר ו ג ת ד‪ .‬ב ו ש ם‬

‫שלא אהיה ‪ 1‬בפחות מז׳ כמלאכי השרת‪ ,‬והרי דברי■ ק״ו ומה משה חכם ר‪.’.-‬ג־יש‬
‫גדול גדולים ‪ 2‬לא הזכיר אח השם ‪ 3‬אלא לאחר כ״א דברים‪ ,‬המזכירים "‪.‬י״י ־‪1‬ד‬
‫מקום בחנם על אחת כמה וכמה‪ ,‬ולכך ■מן נקדש את שמך בעולם עד ‪n‬״‪ L;v‬של‬
‫קק״ק ה׳ כ״א תיבות על כן אין נכון לום׳ וכן כתוב ע"״נ‪ ,‬כי אם‪ :‬ככתוב על יד‬
‫גביאך‪ .4‬וכן בנעריצך‪1‬ונקדישך אין לום■ וכן כתוב ויש שאומ׳ בנעריצך וכן כתוב‬
‫עי״נ כי מנעריצך עד נביאך י״ד תיבות כננד פסוק שאחריו‪ ,‬וקרא זה אל זה ואם־‬
‫שבו י׳ד תיבות ‪ .5‬ז ה י ו ש ב ת ה י ל ו ת ‪ ,‬פי׳ יושב מעכב עד שיאמרו ישר׳‬
‫תהילות ‪ .6‬ואתה׳ קדוש׳ יושב׳ תהילות׳ ישר׳ ‪ ,7‬סופי תיבות השבת‪ .‬לפי שבשבת‬
‫עיקר תהילות‪ ,‬ולכך קדוש בפסוק וגם השבת בסופי תיבות‪ .‬כי כנגד ג׳ קק״ק‬
‫מוסיפין בשבת יותר מבהול ג׳ שבחוה נשמח‪ ,‬ו ב מ ק ה ל ו ת ‪ ,‬ו ה כ ל י ו ד ו ך א ‪.‬‬
‫כי שם ה׳ אקרא‪ ,‬ב ס פ ר ה כ ב ו ד ‪ ,‬השם ד׳ אותיות‪ ,‬כנגד ד׳ תקופות השנה כי‬
‫ישם ד׳ ככתיבתו וכקריאתו גימ׳ צ״א ‪ ,9‬נגד ימי התקופה‪ ,‬ועוד כת׳ יערף כמטד‬
‫לקחי‪ ,‬תזל כטל אמרתי‪ ,‬כשעירים‪ ,‬כרביבים ‪ ,:!:0‬הרי ר׳ תקופות ואחר כך כי שם‬
‫ה׳ אקרא שם י׳ה׳ו׳ה׳ בגיס׳ שס׳׳׳ו‪ ,‬שס׳׳ה ימים ורביע יום‪ ,‬שצריך לברכו בכל יום‬
‫ולכך וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ‪ ,11‬כי בשמו הוא מנהיג כל העתים‪.‬‬
‫הל ך ג י א י ת י ו ג י א נ י ‪ ,‬פי׳ אני גיאתיו‪ ,‬שיאני אומ׳ ה׳ אהד והוא‬
‫גיאני מי כעמך כישר׳ גוי אחד ‪ ,12‬ע״א גיאני הקב׳׳ה שכשאקרא בשמו בחי‪r‬‬
‫קדושות אז יושב ומעכב כדי לשמוע תהילתי ‪ .13‬ועוד שאין רשות לחיות לשורר‬
‫עד שיאמרו ישר׳ שירה‪ ,14‬שי׳ ברון יחד כוכבי בקר ויריעו בני אלהים ‪ ,15‬ועיין‬
‫באופן שאו מנחה בפסוק מרנני שיפר כוכבי צפר ‪ ,16‬ובת׳ ואשמע אחרי קול ‪,17‬‬
‫א״ר ראובן מהו אחדי אחר שקילפתי אני וחבירי שמעתי מלאכי השרת שקילסוהו ‪.18‬‬
‫פ׳׳א ביוצר ויושע אור ישר' אצל הדור גיאני וגיאיתיו ברוך כבוד ה׳ ממקומו‪.19‬‬
‫ח י ן ק ד ו ש ו ת ש ל ש ת ן ‪ ,‬דיקרוק חין באופן כבודו אוח בריבואות אצל ושם‬
‫יושב ובו יקשב ‪ .20‬ט י כ ם ש ת י ם מ ה ן ‪ ,‬כלום׳ בזה הראה גמול טובו שאם׳‬
‫עלי ב׳ קדושות ולעצבו אחת‪ ,‬כמו שמפ׳ והולך והתקדשתם והייתם קדושים ‪21‬־‪ ,‬הנה‬

‫‪ . 4‬בחוקוני עה׳ת‬ ‫‪ .3‬שש ‪ :‬ששו ש־ל שקום‪.‬‬ ‫שבגדוליש‪.‬‬ ‫‪ ,2‬ש־ס ‪:‬‬ ‫‪ . 1‬כשפרי ‪ :‬די •‪ 2‬אהיה‪.‬‬
‫לדבייש לב ג נאשר אהרי שהשיא את דכרי ת•' והשפרי ‪. :‬לפיבך תקני חבשים עשיים ואחת‬
‫תיכית שקדושה וזה שדרן נ ק ד ש ש ש ך ש עולש ובי׳ ו ב ן כ ר‪.‬ו כ ‪..‬ל יד נבי אך ובו׳״‪ ,‬וע׳‬
‫״וא־נ אין לושר נקדש את ששך אלא‬ ‫בפי׳ השיוח־ לרא״ש עה״ת )״הדר וקנים״‪ ,‬עה ע׳ד(‪:‬‬
‫נקדש יבשל כלא את שאש אנו אושרים את יהיו כ״כ אותיות וכוי״‪ .,‬יבא'*ח ר‪,‬ל׳ תפילה בי• כ'‬
‫‪ .5‬יכיר‪ .‬ב״ואויח‬ ‫‪.‬בנגד ב״ב אותיות שבתורה״‪.‬‬ ‫תוא שיצא באשת בנקדש נ*ב אותיות‬
‫ד‪ .‬תה^״ ר‪.‬נ ד‪.‬‬ ‫‪ ■6‬ע׳ הילין צא ב‪.‬‬ ‫שי• קב*ה ?'גבי נקדש וגרם גם •שש ״וכן בתוב*‪.‬‬
‫ור׳ גש‬ ‫ר׳ בש׳ ר־יאל ט׳׳ו ע־ב‬ ‫על ג׳ ‪6‬עשים קקיק‬ ‫‪ . 8‬רשו זה לא סצאתי ורשזיש אחריש‬
‫‪ . 9‬שם היו׳י׳ה׳ עש א׳דיניי׳ בגיש* צ»א‪.‬‬ ‫בהיכלות רבתי פב׳ו ה’י )בהש״ד ח״ג ע׳ ‪.(103‬‬
‫‪ .13‬בכ*י‬ ‫‪ .12‬דה״א יז בא‪ ,‬וע׳ כרכות ו א‪.‬‬ ‫‪ . 11‬שלאבי ג ב‪.‬‬ ‫‪ . 10‬דכי לב ב‪.‬‬
‫‪ . 16‬לעיל ה״א ע' ‪.282‬‬ ‫‪ .13‬איוב לה ז‪.‬‬ ‫‪ .14‬חולין צא ב‪.‬‬ ‫פי׳ שח״נ‪ :‬תפילר‪,‬י‪.‬‬
‫אות יג ושיש האושר ״ר•‬ ‫‪ .18‬חנחושא קדושיש אות די‪ ,‬ת״ב בשלח‬ ‫‪ .17‬יחוקאל ג יב‪.‬‬
‫הלבו בש׳׳ר ששואל בר נחשן׳׳״ אולש בתנחושא הרגיל שש ובילקוש יחועאל רשז שש״א ‪.‬ר• פנחש‬
‫‪ .21‬ויערא‬ ‫׳ ‪. 208‬‬ ‫‪ . 20‬לעיל ה״א‬ ‫‪' .19‬עי ל ח׳א ע■ ‪.9‬‬ ‫■א‪-‬כז״‪.‬‬ ‫השא א“‬ ‫תבהו‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪1?8‬‬

‫ב׳ לישר‪ /‬כי קדוש אני ‪ ,1‬הנה אחת לקצמו‪ .‬ג מ ו ל ט ז כ ו ‪ ,2‬גמול נקרא מה‬
‫שמתחיל לעשות טובה או רעה ולא תשלום‪ ,‬כמו שג׳ ביואל ‪ 3‬מה אתם לי צור‬
‫וצירון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמין עלי ואם גומלים אתם עלי‪ ,‬פי׳ הגמול‬
‫שאני התחלתי לעשות לכם אתם משלמין עלי‪ .‬ובשופטים ‪ ■4‬ואם כגמול ידיו עשיתם‬
‫לו‪ .‬אל תריב עם אדם חינם אם לא גמלך רעה ‪ 1• , 5‬לכך אמרו גמילות חסדים ‪.6‬‬
‫יגמלני ה׳ כצדקי ‪ ,7‬אם גמלתי שולמי רע‪ ,8‬צריך לפ' ‪ 9‬ברכי נפשי את ה׳ ואל‬
‫תשכחי כל גמוליו‪ ,10‬ואמרי׳ בפ״ק דברכות ‪ ,11‬מאי אל תשכחי כל גמוליו‪) ,‬אמ׳< א״ר‬
‫ן א[בהו שעשה דדים במקום בינה‪ .‬ובעזרא ‪ 12‬כתב והנה הם גומלים עלינו לבא לגרשינו‬
‫מירושתך‪ ,‬וכן כי דעה גמלוך‪ .13‬ו ה ת ו ם ו ה י ו ש ר שהוא גם לשון התחלה גם לשון‬
‫תשלום‪ .‬ע״א ט כ ם ש ח י ם מהם ‪ ,‬כשישר׳ אומר־ קק״ק נותן הקב״ה ב׳ לישר׳‬
‫ואחד לעצמו‪ .‬א״ר אבהו‪ 14‬משל לבני מדינה שהביאו עטרות ‪ 15‬למלך‪ ,‬מה עשה‬
‫המלך נוטל אחת לעצמו והשאר נותן להם ‪15‬׳ כך הקב״ה כשישר׳ אומדי׳ קק״ק‬
‫נותן לישר׳ ב׳ כנגד והתקדשתם והייתם קדושים ואחת לעצמו כנגד כי קדוש אני‪.‬‬
‫כל שליש להקב״ה‪ ,‬ו׳ ®מי כראשית‪ ,‬ב׳ מהןקורין בתורה‪ ,‬גדיל שליש‪ 17‬להקכ״ה‪,18‬‬
‫שכז ב׳ קשדים למעלה‪ 10‬בנגד ב׳ מלך הכבוד אשר בשאו יטעדים ראשיכם‬
‫הראשון ‪ ,20‬וג׳ קשרים למטה‪ ,‬כנגד ג׳ מלך הכבוד אשד בשאו שערים ראשיכם‬
‫האחרון ‪ ,21‬וכן הירוד מצדד‪ .‬עד שליש‪ .‬ה״ר א ל ע ז ׳ ז״ל‪ .‬הדוד מצוד‪ .‬עד שליש‬
‫בפ״ק דבב׳ קמא ‪ 22‬אמרי במערבא משמיה דר׳ זירא עד שליש משלו מיכאן ואילך‬
‫כשל הקב״ה‪ ,‬פי׳ אם נזדמן לו לולב בכסף ולולב אחר בכסף וחצי יש עליו ללקחו‬
‫עד שליש משלו; כך חובתו משום זה אלי ואנוהו ונוטל שכרו בהדי שאר מצות‬
‫לעתיר‪ ,‬מיכאן ואילך‪ ,‬מה שיוסיף יותר על שליש‪ ,‬משל הקכ״ה שמשלם לו שכר‬
‫התום׳ בעולם הזה‪ ,‬בערך הדר ‪ ,23‬ועיין בפיוט שש מאות ‪ 24‬אצל המשולשל יהי נפשל‪.‬‬
‫ה צ ו ר א ד ו ן ‪ 25‬מ ל א כ י צ ב א ו ת מ ר ו צ ת ם ב ל י ע ק ו ב‪ .26‬כ ו ו ן עת‬
‫ח נ ו ן‪ 27‬ר ו מ ׳ ר ק י ע י ם ‪ 28‬ל ה ע ל י •ן ל ה ל י •ן ‪ 29‬ס ג ו ל ה מ כ ת ב ל ב א ר ‪30‬‬
‫ל נ ק ו ב ‪ .‬ו ה ח י ו ת י ש ו ד ר ו ‪ .‬באין דורשין ‪ 31‬אמרינ׳ שנתמעטו כנפי השיר‬

‫‪ , 3‬יואל ד ד‪ ,‬וע׳ בפי׳ הר״א‪ .‬מבלגנצי‪,‬‬ ‫• ‪ . o r‬בדם‪ .‬בוב‪.‬‬ ‫‪2 .1‬‬ ‫יא בד‪.‬‬
‫ד‪.‬יצ׳ פאזננשקי‪ ,‬ע׳ ‪ : 142‬״ואם גזשלים אתם עלי רעה בלי תשלום״> וע׳ בש• ד‪.‬־צרי‪ 2‬יפ לר״י ן'‬
‫‪ .7‬תהל׳ יח בא‪.‬‬ ‫פאה א א‪.‬‬ ‫‪.0‬‬ ‫‪ .3‬משלי ג ל‪.‬‬ ‫בז‪.‬‬ ‫‪ .4‬ב־‬ ‫ג׳‪:‬אח ע׳ ‪. 95‬‬
‫‪ .11‬י א‪.‬‬ ‫‪ .10‬תהל׳ קג ב‪.‬‬ ‫‪ .9‬באן השר וצ׳ל ‪ :‬ל־‪2‬ון ת־‪ 2‬לום וכן‪.‬‬ ‫‪ 2• .8‬ם ז ה‪.‬‬
‫‪ . 14‬ע׳ וי״ר פב״ר אות ח ו־צס ‪ :‬ר׳ אבין‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ברא׳ ‪ :‬יז‪.‬‬ ‫‪ .12‬צ״ל ‪ :‬דבה״י ב ב יא‪.‬‬
‫‪ .17‬ע׳‬ ‫‪• ,16‬צם ‪ :‬נותן כרא־צו אחת ושתים בראיצם •צל כניו‪.‬‬ ‫‪ .15‬שש ‪ :‬כ' עצרות‪.‬‬
‫‪ .18‬ם״ו׳׳■ ע*ב‬ ‫מיתות לש א ורמזים לבך בש׳ השידים שי׳ תרם־׳ג‪ ,‬הוצ׳ םק״נ ע׳ ‪.173‬‬
‫‪* . 19‬לא שציני שום שמך ברדצ׳׳ש מפורש מה' קשרים•‪ ,‬חיש' מנחות שם‬ ‫לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬
‫ב פם קו ח ד י לי ה‬ ‫רב י הו ד א י‬ ‫מר‬ ‫״וכתב‬ ‫ח״א ע' ‪: 204‬‬ ‫ד״ה לא‪ ,‬ובס׳ האשכול‬
‫‪ .21‬שם ט‪-‬י‪ ,‬וקשה‬ ‫‪ .20‬חהד׳ בר ז‪ -‬ח‪.‬‬ ‫ושלש מלמטר‪.‬״‪.‬‬ ‫שני קשרים מלמעלה‬
‫‪ .22‬ט ב ושם ‪ :‬בטערבא אמרי‪,‬‬ ‫יעטוד על הקשר שבין פםוקים אלה וחקש׳רים שבציצית‪.‬‬
‫‪ ,25‬בד‪.‬‬ ‫‪ .24‬להלן סי עא‪.‬‬ ‫‪ .23‬ערוך ערך הדר א‪.‬‬ ‫ובערוך כמו לפנינו‪.‬‬
‫‪ , 29‬שם ‪:‬‬ ‫‪ ■28‬שמ ‪ :‬לקוב‪.‬‬ ‫‪- .27‬צם ‪ :‬רצון‪.‬‬ ‫שם ‪ :‬לעקב‪.‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫ידדון‪.‬‬
‫‪ 211‬חגיכה יג ב‪.‬‬ ‫‪ ,30‬שם ‪ :‬מבאר‪.‬‬ ‫להעריין לד‪.‬םל׳‬
‫‪139‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫א׳יב במה ישודרו‪ .‬ועיין באופן ידועי שם ‪ .1‬ויש שכתוב עוד ‪ ,2‬ה׳ מסוייס באלפי‬
‫שנאן כקדושי ריבי ריבואות נורא כבני אלים בתוך צבאות אות‪ .‬םובבים כסא‬
‫כבודו‪ ,‬כשלש כיתות להנאות קק״ק ה׳‪ .‬ולא ידעתי האיך ניתקן כי כולו מתוקן ‪3‬‬
‫ראשי פסוקי׳ האזינו‪ .‬ואחר הצור תמים פעלו שחת לו ‪ .4‬ה׳ מ ם ו י י ם ‪ ,‬כתוב‬
‫רכב אלהים ריבותים אלפי שנאן ה׳ ‪ 3‬בם ומפורש כיוצר אדיר ונאה בקודש אצל‬
‫רדו מלאכי צבאות סובביט בם‪ .6‬הרבה פיוטים שאינם רק עד ם׳ כמו זה ופיוט כל‬
‫מקדש ‪ .7‬ובשני סדרי' של ראש השנה אין מתחיל פסוקי׳ רק בסמיך‪ .‬ראיתי ב ם פ ר‬
‫ה כ ב ו ד ‪ ,‬כי ם׳ במילוי עם א״ת ב״ש של שתי אותיות של סמך בלא מילוי‬
‫הראשונה והאחרונה הם ס״ך ונקראות אותיות המולידות בגימ׳ חרליח‪ ,‬בגימי‬
‫א׳ב׳ר׳ה׳ם׳ י׳צ׳ח׳ק׳ י׳ע׳ק׳ב'‪ ,‬סמך במילוי ‪ 8‬זהו ת״ר וא*ת ב״ש של שתי אותיות‬
‫המולידות שהם סך א״ת כ״ש שלהן ח״ל הרי תרל״ח‪ .‬ומה שאותיות סך נקראו‬
‫אותיות המולידות ומ׳ של םם״ך לא נקראת אות הסולדת‪ ,‬כי נולד של סמיך הוא‬
‫מ״ך נמצא סמך מוליד אותיות שאינם דומות לו‪ .‬וכן ך׳ מוליד ף׳ הרי נולדות אינו‬
‫כמולידות‪ ,‬אבל מ׳ מוליד מ׳ אחר‪ ,‬הרי המוליד והנולד אחד‪ ,‬על כן מ׳׳ז נקראו‬
‫אותיות שאינן מולידות‪ ,‬כלום׳ אינן מולידות אחרות אך כיוצא בהן‪ .‬כ ש ל ש‬
‫כ ת ו ת ל ה נ א ו ת ‪ p‬ק ״ ק ‪ ,‬מפורש באופן כבודו אות בריבואות בפסוק ובם‬
‫יאות בצבא אות‪ .9‬ושם פי' ר׳ י׳ ח׳ כ׳ ש׳ ם׳ נ י ח ו ח ‪.10‬‬
‫לו‪ .‬ז ו ל ה א ד ע ה ‪ 11‬אי ן ז ו ל ת ך ל ג א ו ל‪.12‬ולמדזולתך רפה‪ ,‬מיוסד‪13‬‬
‫משש שש תיבות‪ .‬כאישון‪ ,‬כמו שומרינו כאישון בת עין‪ ,‬מזמור י״ז‪ ,14‬הוא השחור‬
‫שבתוך עין‪ ,‬שבו תלוי המאור שבו אדם ר‪:‬יאה‪ ,‬אשון לשון חשך‪ ,‬כמו באישון לילה‬
‫ואפילה ‪ .15‬ותרגום‪ 16‬נטר יתי כגלגל דבאמצעית עינא‪ .‬ור׳ ש ל מ ה פ י ר ח ו ן ־ !‬
‫כת׳ כי אישון מגזירת איש והוא צורה קטנה שבתוך שתור •שבעין וטוב ממנו שיהיה‬
‫)כמו באישן(‪ 18‬כמו באישון לילה ואפילה דמשלי ונראה כי כעבור צורת שחור‬
‫שבעין נקרא כל שיחור אישיון‪ .19‬ג ו ע ה א ח ר י ש ו ב י נ י ח מ ת י ב ל ב ו ב ל ש ו ן‬
‫כת׳ כי אחרי שובי ניחמתי ואחרי היודעי ספקתי על ירך ‪ ,20‬פי׳ נחמתי כי נחמתי כי‬
‫עשיתים ‪ 21‬נחמתי כי המלכתי את שאול למלך ‪ .22‬ופי׳ אחרי שובי אני תוהא על‬
‫הראשונות‪ ,‬ואחרי הודעי‪ ,‬ב ל‪.‬ש ו ן כ נע ן ם ו מ י ס א ו ב ז נ מ י נ נ י ס א ‪ ,‬וכן אדם‬
‫כשמדבר בחוליו דברי שטות כשיפסוק מבנו ויהיה ככל אדם‪ ,‬אומרים א־וםזנמיניטא•‬
‫כך כל העושה עבירה הוא כמו שוטה‪ ,‬כדרך שאמרו רבותינו ‪ 23‬אין אדם עובל‬

‫‪ .2‬גש בדפ‪ .‬נמצא בית זה •‪ 2‬הםחבר רואה בו ד‪.‬וםפה לפיוט‪.‬‬ ‫‪ . 1‬להל; שי׳ בה‪.‬‬
‫‪ •4‬ר״ל בי כל בית שתחיל בפשוק שהאזינו ולפי״ז הבית‬ ‫‪ .3‬טיבי״ ע*ב לי' בניי שרצב‪.‬‬
‫‪ .5‬לי' בדפ‪.‬‬ ‫ההל ב‪.‬הדור’ ‪.‬‬ ‫צריך היה להתחילו ב‪.,‬׳‪2‬הת'' כי זה •טלפגיו‬ ‫האחרון‬
‫‪ .8‬הוא שט׳ך‪,‬‬ ‫ז‪ .‬זשירות לליל שבת‪ ,‬טגיע עד אות צ‪.‬‬ ‫‪ . 6‬לעיל ת״א ע׳ דל‪.1‬‬
‫״אראליש‬ ‫נו' ‪:‬‬ ‫‪ .10‬בכ״י ר‪.‬‬ ‫‪ .9‬לעיל ח״א ע' ‪. 205‬‬ ‫ש׳׳ש‪ ,‬כ״ף והם בגיש׳ ש‪.‬‬
‫‪ .11‬בכ״י‬ ‫והששלים יתנו שיר בתו׳ אצל ויושע אור ישראל״‪ ,‬וע׳ לעיל ח״א ע׳ ‪.43‬‬
‫‪ .12‬זולת לשבת תשובה לר׳ שנחש ברבי שכיר‪ ,‬ד‪ .‬ה״א ‪. 1204‬‬ ‫בי‪.‬‬ ‫שרצב‪ .‬נו'‪:‬‬
‫‪ .16‬תהל׳ שש‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ששלי ז ש‪.‬‬ ‫‪ . 14‬ח‪.‬‬ ‫‪ .13‬בב״י שרצב‪ :.‬פיוט זה שיוסר‪.‬‬
‫‪ .19‬ש‪.‬נראה״ ע׳ב לי׳ בכ״י שרצב‪.‬‬ ‫‪ .18‬נכפל‪.‬‬ ‫ח״ב ד׳ ע״א‪.‬‬ ‫‪ . 17‬שחברת הערוך‬
‫ז‪ .2:‬שוטה ג א‪.‬‬ ‫‪ .22‬ש׳ א סו יא‪.‬‬ ‫‪ .21‬ברא׳ ו ז‪.‬‬ ‫‪ .20‬ירשי׳ לא יה‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ה ב ושס‬ ‫‪140‬‬

‫עכירה עד שנכנסת בו רוח שטות וכששב מתחכם ותוהא על עצמו‪ ,‬ואום׳ אוי לי‬
‫מתרחם ‪2‬‬ ‫מה עשיתי‪ .‬ו ה מ ת ד ג ם ‪ 1‬אשר תירגם ארי כד אנחנא תייבין לאוריית׳‬
‫עלנא לא ידעתי טעמו ואחרי הודעי ספקתי על ירך מוכיח כדבריי‪ .‬ג ו ע ה א ח ר י‬
‫ש ו ב י נ ה מ ת י ‪ ,‬יתכן שיהא נחמתי מן ניחם העומד על משקל יחלתי‪ 3‬כמו‬
‫ושערך צמח ‪ ,4‬פתח הסמדר ‪ ,5‬גם מאז לא פתחה אזנך ‪ ,6‬אך וינחם ה׳ ‪ ,7‬והנחם‬
‫על הרעה ‪ 8‬מן היוצא‪ ,‬כי עיקר וינחם‪ ,‬והנחם‪ ,‬ויתנחם‪ ,‬רהתנחם‪ .‬והאומ׳ כי ניחמתי‬
‫כמו ננחמתי טועה הוא כי לא נמצא מעיניין זה בפעל קל בכל המקרא‪ .‬ו ר'‬
‫ש ל מ ה פ י ר ח ו ן ‪ 9‬כת'‪ ,‬כי ניחמתי כמו עחמתי‪ .‬נחם על אמנון‪ ,10‬כמו ת‪ ,‬נחמו‬
‫נחמו ‪ 12‬על משקל רחצו הזכו ‪ .13‬ודין שניהם על משקל שסעו‪ ,‬אכלו‪ .‬אחרי כן‬
‫כתב שיתכן מן הכבד‪ .‬א ל כ ה ו א ש ו ב ה א ל א י ש י ה ר א ש ו ן כ י ט ו ב לי‬
‫אז מעתה ‪ ,14‬תרגום אהך ואיתוב לפולחן ריבוני קדמאה ארי טב לי כד הויתי‬
‫פלחא קדמוהי מכען לא אפלח לטעוחא‪.‬‬
‫ד מ ת ה ל א ש ה ע ז ו ב ה ‪ ,‬זאת קומתך דמתה לתמר ‪ 15‬דמתה רפה‪.‬‬
‫ל א ש ה ע ז ו ב ה‪ ,‬שני כי באשה עזובה וגו׳ ‪ ,16‬שעזובה לזמן ט‪1‬עט הוכרה ומחזירה‪,‬‬
‫אמרינן באין עומדין ‪ 17‬ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני ‪ ,18‬היינו עזובה היינו שכוחה‬
‫אפרה כנסת ישר׳ לפני הקב״ה רבש״ע אדם נושא אשה על אשתו‪ 19‬וזוכר מעשי‬
‫ראשוני ואתה עזבתני ושכחתני‪ .‬וזהו שעשה ה ת ש כ ח ב ע ו ז ב ך ה נ ך ל א ש נ י ת‪,‬‬
‫כי אני ה׳ לא שניתי ‪ ,20‬במדרש ‪ 21‬כמה פעמים שניתי בכם ‪ 22‬ולא כליתם ‪ 23‬למה‬
‫כן לפי שאין אחרית לרשעים‪ ,‬שני כי לא יהי׳ אחרית לרע ‪ ,24‬אבל בישר׳ הוא‬
‫אומ׳ שמור תם וראה‪ :‬ישר כי אחרית לאיש שלום ‪ ,25‬הוי ויהיה עתם ‪ .‬לעולם ‪.26‬‬
‫ולפי מדרש רבותינ׳ שניתי יוצא ופי־ כי לא שניתי אתכם כאשר שניתי אומות עד‬
‫כלוחם‪) .‬ופי׳ הפיוט לפי מדרש רבותי׳ שניתי יוצא ופי׳ כי לא שניתי אתכם‬
‫כאשר שניתי אומות עד כלותס(‪ .‬ופי׳ הפיוט לפי רבותינו‪ ,‬הנך לא שנית את ישר׳‬
‫באשר שנית את האומות‪ .‬על כן אל מ א ל ט ן‪ .‬ולפי העברי כי שנה ‪ ,27‬אשר‬
‫ממנו ויאמר שנו וישנו ‪,28‬ועל השנות החלום ‪ ,29‬עומד ולא יוצא‪ ,‬צחות הלשון‪,‬‬
‫לא שניתי להכותכם עד כלותכט כאשר שניתי להכות את האומות עד כלותם‪.‬‬
‫וה״נ בפ״ק דסוטה ‪ 30‬ולשו׳ ר ש״ י ‪ ,31‬רבותיג׳ פירשו לא הכיתי אומה‪ 32‬ושניתי‬
‫לה‪ ,‬אכל אתכם העמדתי אחר פורענות הרבה‪ ,‬חיצי כלים ‪:‬ואתם אינכם כלים‪ .‬ובן‬
‫פי׳ בפיוט ב ה •ט ז י ב ך א ו ת ך מפורענות הרבה אנו יודעים שלא תאלמן‪ .‬פ״א‬

‫‪ .4‬יחזקא‪.‬ל ‪2‬ז ז‪.‬‬ ‫>ד‪..‬‬

‫*י>'‬
‫‪ .3‬תהל׳ קי מ ׳‬ ‫‪ . 2‬צש ; מתנחמ‪.‬‬ ‫‪-)• .1‬מי׳ •‪ 2‬ם ‪.‬‬
‫‪ .9‬מהכרת‬ ‫‪ .8‬צ ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יד‬ ‫לב‬ ‫צמות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ישעי׳ מח ח‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫>‪ 2f ■r‬ה״צ ז‬
‫‪ .11‬צ״ל ‪ :‬במו ננחם‪ ,‬י > גש בב׳ השרעים לר״י‬ ‫‪ .10‬צ ״ב יג ל=‪.‬‬ ‫הערוך ח׳ב‪ ,‬ם א‪.‬‬
‫‪ .14‬הוצע ב צ‪.‬‬ ‫‪ . 13‬צם א מז‬ ‫‪ .12‬יש עי׳ מ א‪.‬‬ ‫‪; i‬׳נאה ע׳ ‪.297‬‬ ‫ן׳‬
‫יד‪.‬‬ ‫‪ .18‬ייצעי־‬ ‫‪ .17‬ברבות לב ב‪.‬‬ ‫‪ .16‬ישעי' נד ו‪.‬‬ ‫‪ .15‬צה״ש ז ח‪,‬‬
‫א ות״ב נצביס אוח א‬ ‫‪ .21‬ע׳ בו מה‬ ‫‪ .20‬מלאכי ג ו‪.‬‬ ‫‪ .19‬בגש׳ צם ‪ :‬ראשונה‪.‬‬
‫‪ .22‬ב!נ״ י פי' סה״ב ג‬ ‫ודא׳ז‪ ,‬פרק השלום‪ ,‬ואת המדרש ב לצון צמביאו המחבר לא‪ .‬מ‪:‬צאתי‪.‬‬
‫תהל׳ לז ‪1V‬‬ ‫‪.2.5‬‬ ‫מצלי כד כ‪.‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫בליתי אתבם‪.‬‬ ‫צם ‪:‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫את;‪:‬ם‪.‬‬
‫‪ ,29‬ברא׳‬ ‫א י ח לד‪.‬‬ ‫‪■28‬‬ ‫‪ •27‬צ״ל‪ :‬לא צנ ה‪ ,‬צ׳ ב ב י‪.‬‬ ‫‪ .26‬צם פא מז‪.‬‬
‫‪ .32‬י צם ‪ :‬את ‪:‬שי‪ .‬וברור כי מ’ פ הוא‪.‬‬ ‫‪ .31‬למלאכי צם‪.‬‬ ‫‪ .30‬ט א‪.‬‬ ‫מ א לב‪.‬‬
‫‪141‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫הנך לא שנית‪ ,‬כלומ^ לא שנית דיבורך ועל כן מה עאם' ירמיה הנביא‪ 1‬כי לא‬
‫אלמן ישראל ויחוד מאלהיו יתקיים‪ ,‬וזהו שיסד לא תאלמן בהשזיבך‪ .‬ותרגום כי‬
‫אני ה׳ לא שניתי ‪ ,2‬ארי אנא ה׳ לא אשדתי קיימי דמן עלמ׳ ואתון בני ישר'‬
‫מדמן ‪ 3‬דמאית בעלמא הדין דיניה פסיק‪ ,‬פי׳ אתם סבורים ששאול כית מנום‪,‬‬
‫משימות האדם לא יקבל דין על כן אתם מכשפים ומנאפים ונשבעים לשקר וגומי‪.4‬‬
‫י ב ת נ ח ו מ׳ ‪ 5‬לא שניתי לא הכיתי אומות ושניתי בהם דיר המבול ואנשי סדום ‪,6‬‬
‫אבל אתם בני יעקב לא כלית)י(ט ד‪ ,‬א״ר שמואל בר נהמגי למה הדבר דומה לגיבור‬
‫שהיה מכה אדם ולא שונה לו וכשבא אצל בני ביתו מכה וחוזר ומכה‪ .‬פירשו ‪8‬‬
‫רבותינו אלמנה אל מנה‪ .‬ור׳ ש ל מ ה פ י ר ח ו ן ‪ 9‬כת׳ כי אלמנה מגזירת או מי‬
‫ישים אלם ‪ ,10‬שאינה יכולה לדבר‪ ,‬על משקל רעננה‪ .‬וני שלה כנ׳ רחרניות ‪ ,11‬כי‬
‫לא אלמן ישד ‪ ,12‬וכן שם הפעול ‪ 13‬שכול‪ 14‬במשקל אין זכרון לראשונים ‪.15‬‬
‫בהשזיבך‪ ,‬לשון הצלה‪ ,‬בהכזיבך‪ ,‬לשון הפסק׳ כמו אכזב מים לא יכזבו מימיו‪. 16‬‬
‫ס פ ר כ ר י ת ו ת כ ה כ ז י ב ך ‪ ,‬מדרש‪ 17‬למלך שנתן עיניו לגרים אח אשתו‬
‫וציוה לכתוב לה גט בשם אהר לימים באתה להנשא ואט' לה המלך האיך תינשאי‬
‫בחיי‪ ,‬אמרה לו הנה יש לי גט שגירשתני וציוה המלך לקרוא את הגט ונמצא‬
‫כתוב בשם אחר כך ישר׳ מה שכת׳ ;אתן את ‪:‬ם‪2‬ר כריתותיה אליה ‪ ,18‬יאמר הקב״ה‬
‫ירמיה דבר כן ולא אני• ור׳ א ב ר ה ם ‪ !9‬פי׳ כי ירמיה אמ׳ על מלכות ישר׳ שלא‬
‫תשוב לעולם וישעי׳ דבר על מלכות בית דוד שממנו יהיה משיח‪.‬‬
‫ש ו ב י ש ו ב י ה ש ו ל מ י ת ‪ ,‬ד׳ פעמים כנגד ד׳ מלכיוח שאומר׳ לישר׳‪20‬‬
‫שובי השולמית והתערבי בנו ‪ 21‬את שמשולת ‪ 22‬אחר הקב״ה שובי ונעשה אתכם‬
‫דוכסין ואפרכין‪ .‬ועיין בתחילת יחידתי מה יפית ‪ .23‬ובכראשי׳ רב׳ פרשת מ׳׳ו ‪,24‬‬
‫ויחן לך שובי שובי השולמית ד׳ פעמים כת׳ שובי שובי כנגד ד׳ מלכיות שיישר׳‬
‫נכנסין בתוכן בשלום ויוצאין כשלום‪ ,‬השולמית אומה שמשימים ‪ 25‬לה שלום בכל‬

‫‪ .4‬מלאכי‬ ‫‪ .3‬שש ‪ :‬אתון מדמן דשאן רמאית‪.‬‬ ‫‪ . 2‬מלאכי שם‪.‬‬ ‫‪ .1‬נא ה‪.‬‬
‫בהרבה‪.‬‬ ‫הלש־ון ‪1‬לפנינו ש־ונה‬ ‫אולם‬ ‫והוצ׳ ]רש״ב •שש‬ ‫א׳‬ ‫אות‬ ‫נצבים‬ ‫‪.5‬‬ ‫ג ה‪.‬‬
‫‪ . 7‬שם ‪, :‬שג׳ הצי אכלה בש הצי בלין והש אינם בלים ובו׳‬ ‫‪ .6‬מ״דור•• ע׳׳ב לי׳ שם‪.‬‬
‫למה הדבר דומה לגבור שהעמיד את‬ ‫אמרה כנסת ישראל דרך קשתו ויציבני כמשרה לחץ‬
‫ואת המשל המובא‬ ‫הקורה והיה זורק בו את החצים ‪1‬הציו בלין והקורה במקומה עומדת ובו ׳'‬
‫‪ .9‬שחב רת הערוך ה׳ב‬ ‫‪ .8‬כתובות י ב ‪ :‬״על •שש מנה״‪.‬‬ ‫עיי מחכו■נו לא מצאתי‪.‬‬
‫‪ .11‬איכה ד י‪.‬‬ ‫‪ . 10‬שמות ד יא‪.‬‬ ‫ד׳ ע״ג‪ ,‬ו ע׳ בש׳ השרשים לר״י ן׳ גינאה ע׳ ‪.32‬‬
‫‪ .14‬צ־ל ‪:‬‬ ‫‪ .13‬במחברת הערוך שש ‪ :‬הפועל ]גם הוא בנו״ן[ שנא׳‪.‬‬ ‫‪ .12‬ירמי׳ נא ה‪.‬‬
‫‪ , 17‬לא מצאתי‬ ‫‪ .16‬ישעי׳ נח יא‪.‬‬ ‫‪ . 15‬קהל׳ א יא‪.‬‬ ‫ואלמון‪ ,‬י שעי׳ מז ש‪.‬‬
‫״‪V‬‬ ‫״ם‪:‬של למלך‬ ‫את מקורו‪ ,‬וע• כא׳׳ר א ג‪ ,‬הזע׳ רש׳׳ב ע' ‪ 46‬ו׳צש הש‪-‬צל •טונה‪:‬‬
‫‪ .19‬ע׳‬ ‫‪ ,18‬ידמי׳ ג ת‪.‬‬ ‫ששרונה וכתב לה גישה וגחן לה והזר חשפו ממנה ובו'״‪.‬‬
‫‪ .20‬שהשיר ז א‪ ,‬המחבר צרף באן שתי דרשות‪ ,‬ע׳ •שש אות ב‪.‬‬ ‫בפי׳ הראכ׳ע לישעי׳ נ א‪.‬‬
‫ושם‪ :‬הדבקי לגו ובא‪.‬י אצלנו‪.‬‬ ‫‪ .21‬ע׳ תנהומא במדבר אות יא‪ ,‬ת״ב שם ובמדב״ר פ״ב ד׳‬
‫על א‪.‬להיבם ומשלמין לו“‪,‬‬ ‫אתם ממים‬ ‫‪ . 22‬בכ׳י מרצב‪/.‬שמושלמת ובשהש־״ר שם ‪ :‬״עד מתי‬
‫ע׳ ‪.743‬‬ ‫‪ . 24‬אות ב׳‪ .‬ה‪1‬צ׳ ת״ א‬ ‫‪ ,23‬לעיל ח״ א ע׳ ‪. 47‬‬ ‫וע׳ בפי׳ המהרז־ו שש‪.‬‬
‫‪ .25‬ביה בכ״י‪ ,‬וע׳ בח״ג •שם‪ ,‬ובדפ‪■ .‬שמשיימיס‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪142‬‬

‫יום‪ .‬שג׳ וישם לך שלום !‪ ,‬אומה ששלום העולם ‪ 2‬דר בתוכה שג׳ וקשו לי מקדש‬
‫וגו׳ ‪ 3‬אומה שאני עתיד ליחן לה שלום‪ ,‬שמ ונתתי שלום כארץ‪ .4‬אומה שאני‬
‫עתיד לנטות אליה שלום‪ .‬שג׳ הנני נוטה אליה כנהר שלום ‪ .5‬ר׳ שמואל כר׳‬
‫תנחום ר׳ חנן כריה ‪ 6‬דר׳ ברכיה כר צדוק משו׳ כר צדוק ‪ 7‬משום כד אידי ‪,8‬‬
‫אומה שעשתה שלום כיני וכין עולמי שאילולי ‪:‬היא הייתי מחריכ עולמי‪ .‬וכבראשי׳‬
‫רב׳ ‪ 9‬השולמית אומה שהיא משלמת אסטטיונו של עולם ]הן הן כעולם הזה[‪10‬‬
‫הן הן בעולם הבא‪ .‬השולמית‪ ,‬הש׳ והם׳ נדגשים וכן השונמיח הלז !!‪ .‬הש׳ והם׳ ־‬
‫נדגשים‪ .‬כיפוף מאודם‪ ,‬כמו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ‪ >12‬מאדם עיין‬
‫ביוצר אצל תמננה תתמנה שני רעה אודם שנים‪ .13‬פי׳ ל ה ל ב י ן אינו כמו‬
‫להפעיל את אחרים אך הוא כמו כשלג ילבינו‪ ,‬הלבינו שריגיה‪ .14‬אע״פ שהוא‬
‫לשון יפעילו עומד הוא‪ ,‬כמו יאריכו‪ ,‬יקשיבו‪ ,‬רבים כמוהם‪ .‬ח ו ש ב ה ב ש ב ע ה‬
‫ק ו ד ם י ם‪ ,15‬בתוך שבעה ■דברים שקדמו לעולם תורה‪ ,‬תשובה‪ ,‬גן עדן‪ ,16‬כסא‬
‫הכבוד׳ בית המקדש‪ .‬שמו של משיח‪ ,‬כלומ׳ התשובה אחת מז׳ דברים שקדמו‬
‫לעולם‪: .‬כראש׳ רב׳ ‪ 17‬יש דברים שעלו במחשבה ליכראות ונבראו והשאר עלו‬
‫כמחשבה ליבראות ולא נכראו‪ ,18‬פי׳ ולא נבראו קודם לעולם‪ .‬יש שואלים למה‬
‫קדמו‪ ,‬אם מפני שחביבין‪ ,‬אית׳‪ 19‬בסיפרי בריש והיה עקב תשמעון ‪ ,20‬וכן אתה‬
‫מוצא בדרכי המקים שכל מי שחביב מחבירו‪ 21‬קודם את חכירו‪ ,‬תורה לפי‬
‫שחביבה מכל קדמה ‪ 22‬לכל וכו׳‪ .‬בית המקדש ‪ 23‬שחביב מכל קדם לכל ‪ .24‬שנ׳‬
‫כסא כבוד וגו׳‪ ,25‬יקשה מגיהנם‪ .‬ופי׳ ב ם פ ר ה כ ב ו ד מפני שהם תמוהים‪ ,‬כי‬
‫מן הדין לא היה לקבל כתשובה‪ ,‬כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪26‬׳‬
‫מלך מלכי המלכים י א כ״ש‪ .‬והחי יתן אל לבו לפרש תמהון שבעה ‪ .27‬שבעה‬
‫קודמין‪28‬׳ אך לפי לשון חכמי׳ יכול לומ׳ קדומים; דאמרי׳ בפ״ר עקיב׳‪ 29‬למה‬
‫נקרא קדמות שנתנה קדום׳ עליו‪ .‬ת ע ל ה לבשר ודם‪ ,‬רפואות‪ ,‬כמו תעלה אין לך ‪.30‬‬
‫ב ט ר ם ה ר י ם י ו ל ד ו ו ת ח ו ל ל א ר ץ ו ת ו ק ד ם‪ ,‬פי׳ ותחולל ארץ‬
‫ותבל בטרם הרים יולדו ובטרם תחולל ארץ תשב אנוש עד דכא ‪ 31‬מכאן לומד‬

‫ובב׳׳ר ‪? :‬ןול״‪' 2‬ם‪.‬‬ ‫רפו תתקציב‪,‬‬ ‫‪ . 2‬כ״ה כילקיט שה״ש‬ ‫כו‪.‬‬ ‫‪ .1‬בסרב׳ ז‬
‫‪ .6‬נ״ה בכ״י‪ ,‬ע׳ כח״נ‬ ‫‪ .5‬ישעי׳ סו יב‪.‬‬ ‫‪ .4‬ויקרא כו ו‪.‬‬ ‫‪ .3‬שפות כה ח‪.‬‬
‫אבל בכיי הגי׳ ‪ :‬ברי׳ דר׳‬ ‫‪ .7‬שם לי׳ ‪ :‬בר צדוק פשום בר צדוק‪,‬‬ ‫ובהע׳ בב״ר שם‪.‬‬
‫ברכיה בוצרייה‪ ,‬וכבי״א א׳ ו כ׳ן בריר‪ .‬דר׳׳ב בן צריר‪ .‬ויתכן כי שתיהן נשתבשו פבן צדוק‪.‬‬
‫וב״ה ב ב׳ ר שם‪.‬‬ ‫‪ .10‬ב‪-‬ה בכ״י פרצב‪.‬‬ ‫‪ .9‬שם ע׳ ‪.746‬‬ ‫‪ .8‬שם ‪ :‬ר׳ אירי‪.‬‬
‫‪ . 14‬יואל א ז‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ל עיל ע׳ ‪.130‬‬ ‫‪ .12‬ישעי׳ א יח‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .11‬ם»ב ד בה‬
‫נשפט ‪ :‬גיהנם‪ ,‬וכיה פסחים נד א ונדרים לט כ ופדר׳׳א פ״ב‬ ‫‪. 16‬‬ ‫‪ . 15‬בדפ‪ .‬קדופים‪.‬‬
‫כפקום נ״ע וגיהגם‪.‬‬ ‫ואבות‬ ‫ישראל‬ ‫פונה‬ ‫יט‬ ‫סי׳‬ ‫ות״ב שם‬ ‫יא‬ ‫נשא אות‬ ‫ובתנחופא‬
‫‪ . 18‬שם‪ :‬יש םהם שנבראו ויש‬ ‫וע׳ בהע׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .17‬פ״א אוח ד׳‪ ,‬הזצ׳ תיאודזר ע׳ ‪, 6‬‬
‫‪ .20‬דכרים פי׳‬ ‫‪ . 19‬בכ״י פרצב‪ .‬בדאיתא‪ ,‬וכצ׳׳ל‪.‬‬ ‫פהם שעלו בטחשבה להבראות‪.‬‬
‫‪ . 23‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .22‬שם ‪ :‬נבראת קודם‪.‬‬ ‫‪ .21‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫לז‪ ,‬הוצ׳ רפא״ש ע׳׳ו ע״א‪.‬‬
‫‪ . 26‬סנהדרין יט ב‪.‬‬ ‫‪ .23‬ירפי׳ יו יב‪.‬‬ ‫‪ .24‬שם ; נברא לפני כל‪.‬‬ ‫לפי שהיה‪.‬‬
‫בכיי פיי פח״נ ‪ :‬ולפי הפקרא; קורפים‪.‬‬ ‫‪i28‬‬ ‫התפוה בו׳ האחרים‪.‬‬ ‫פהו‬ ‫‪ .27‬ריל‬
‫‪ , 31‬תהל׳ ד ג‪.‬‬ ‫‪ 40‬ירסי׳ ל יג‪.‬‬ ‫■‪ .29‬שנת פט א‪.‬‬
 ‫‪143‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫דכא תואר‪,‬‬ ‫דכא‪,‬‬ ‫במקום שנהגו‪ 1‬שקדמה תשובה‪ .‬ת ש כ א נ ו ש ע ד‬

‫כמו אל קנא ‪ ,2‬ופי׳ עד היותו דכא‪.‬‬
‫י ד י ד ו ת ם ג ו ל ת‪ ,‬כשאני זוכרת אהבת נעורים בליהלולי בין הרשעים האלה‬
‫אני חולה‪ ,‬ב ל י ה ל ו ל י ‪ .3‬לשון שגעון ‪ 4‬ושטות‪ .‬כמתלהלה היורה זיקים חיצים‬
‫ומות דמשלי ‪ .5‬ופי׳ שמכים אותי מכות אכזייות כאיש המשתגע‪ .‬כ מ ע ר א י ש‬
‫ל ו י ו ח‪ ,‬פ״ה במלכים ‪ .0‬בציורי מסגרות המכונות כמער איש ולויות סביב ‪ 7‬פי׳‬
‫של כמער איש הציורים ‪ ,‬היו מפורדין בהוצאת כל אחד ואחד בפני עצמו והעיקר‬
‫כל ציור וציור כפני עצמו ולא מעורב ציור עם הכירו‪ ,‬ולויות סביבו פי׳ והחיבור‬
‫היה סכיב הציורים‪ .‬זרכותינ׳ אמרו‪ 8‬כאיש המעורה בלויה שלו‪ ,‬בשעה שישר׳‪9‬‬
‫עולין לרגל‪ ,‬מגלין להן הפרוכת ורואין את הכרובים שהיו מעויין זה בזה ואום׳‬
‫להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר עם נקבה‪ .‬ופי׳ בפיוט כשאני זוכרת‬
‫כל זה אני חולה ‪ .10‬ולשון ה ו ר א ת על צורת הכרוכים ולא על חיבה כי לשון‬
‫הודאה אינו נופל אך על דבר שיש בו ממש‪ ,‬ודקדוק הוראת‪ ,‬כמו הגלה יהוד׳‬
‫]כולה[ הוגלת שלומים דירמיה ‪ .11‬ש ל ה י‪ ,‬עיפי‪ .12‬ל ב ע בו ר ג ד ו ל ת כ ח ך ‪,‬‬
‫פי׳ בעבור כחך הגדול אני יכולה לקבל ולסבול כובד הכבלים ‪ 13‬המבהלים ‪ 14‬אותי‪.‬‬
‫לבעכור גדולת‪ ,‬ל׳ יתר ]כמו ‪ 15‬לבעכור נסות אתכם ‪ 16‬כי שם פי׳ בעבור לנסות‪.‬‬
‫ור׳ א ב ד ה ם ‪ 17‬כתב כי לבעבור נסות אתכם כמו כשני משרתים‪ .‬ויש[ שבא בג׳‬
‫משרתים כי למבראשונה לא א)ו(תם פדץ ה׳ דדכדי הימים ‪ 18‬ולפי דכדיו גם‬
‫בפיוט אינו יתר‪.‬‬
‫מ ר ו ד ו ט דו ד‪ ,‬כת׳ כי הוא ידע מתי שוא וגו׳‪ 19‬פסיקתא‪ 20‬בנוהג שבעולם‬
‫אדם עושה גדוש !‪ 2‬של עבירות ועושה תשובה כביכול וירא און ולא יתכונן‪ 22‬ופי׳‬
‫בפיוט מרוד צעור ‪ ,23‬כמו עניים מרודים‪:‬תביא בית ‪ ,24‬צעורים‪ ,‬זכר עניי ומדודי ‪,25‬‬
‫ופי׳ אדם שצעור וטרוד על שחטא בפיתוי יצר הרע‪ ,‬אפי׳ הרבה לחטוא וחטאיו‬
‫דבים כעלות גדיש‪ .‬ל א ל ו ח ‪ ,‬כמו כי נתעב ונאלח ‪ .26‬נ ו ד א ל א י־ ת כ ו נ ן ‪,‬‬
‫לטורדו‪ ,‬אלא חפץ לסייעו‪ 27‬אחדי שבא ל ט ה ד ו מ ט ה דו‪ 28‬כ מ ק ו ה ו ש י ל ו ח‬
‫בכ״ף‪ ,‬ושילוח שם המעיין וכת׳ ‪ 29‬בתחלת ישעי׳ יען אשר מאם העם הזה את מי‬

‫‪ .4‬לי׳ ככ׳י‬ ‫‪ . 3‬בדפ‪ : .‬בלהלוהי‪.‬‬ ‫‪ .2‬עמוח כ ה‪.‬‬ ‫‪ . 1‬פסחיס נד א‪.‬‬

‫אבל המשהטה הוא‬ ‫וע׳ בפי׳ הראכ״ע שם‪,‬‬ ‫‪ .5‬בו יה‪,‬‬ ‫וב׳׳ה בב״י פי׳ םח״נ‪.‬‬ ‫םרצב‪.‬‬
‫‪ .8‬עי יומא נד ב‪.‬‬ ‫‪ .7‬ם‪.‬בציורי״ ע*כ ליי בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 6‬א ז לו‪.‬‬ ‫היורה‪.‬‬
‫‪ . 10‬בכיי טרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬הוראת חיבת‪ ,‬ובפיוט ‪ :‬הוראות‪.‬‬ ‫‪ .9‬טאטרו של רב קטינא שם ע׳א‪.‬‬
‫‪ .14‬שם ‪ :‬םנהילים‪.‬‬ ‫‪ .13‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ . 12‬בכ״י פי׳ םח"נ ‪ :‬עייפי‪,‬‬ ‫‪ .11‬יג יט‪.‬‬
‫‪ .15‬מבאן עד ‪,‬ויש* נשסט בב׳י רומי והשלמתי עפ״י ב״י םרצב‪.‬‬ ‫ובכ״י מרצב‪ .‬טהלים‪.‬‬
‫‪ .17‬בפי׳ הראב״ע שם ‪» :‬לם'ד לבעבור נוסף בלפיד לטבראשונה ובו׳״‪.‬‬ ‫‪ .16‬שטות ב יז‪.‬‬
‫‪ .21‬שם י• גדישים גדישים‪.‬‬ ‫‪ .20‬דר*ב קסג ב‪.‬‬ ‫‪ .19‬איוב יא יא‪.‬‬ ‫‪ .18‬א טו יג‪.‬‬
‫‪ .23‬ט״כת׳״ ע״ב לי׳ בכ״י םרצב‪ .‬ונעתק שם אחרי ״בעלות גדוש׳׳ ושם נו׳ ;‬ ‫‪ . 22‬איוב שם‪.‬‬
‫ועושה גדישים של‬ ‫וגם בשוחר טוב אדם עוטר וטגדף‬ ‫״וזהו שיסד טרוד וטרוד בפיתוי גודש‪.‬‬
‫עבירות‪ ,‬אם׳ הק׳ יעשה תשובה ובטי שלא חטא ההיד וידא און ולא י ח בונך‪ ,‬זע׳ שו״ט ה׳ ח׳‪,‬‬
‫‪ . 27‬יוטא ל ח ב‪.‬‬ ‫‪ . 26‬איוב טו טז‪.‬‬ ‫‪ .25‬איבה ג יט‪.‬‬ ‫‪ .24‬י שעי נח ו‪.‬‬ ‫הוצ׳ רש״ב ע׳ ‪•54‬‬
‫‪ , 29‬טכאן‬ ‫‪ . 28‬שתי טלים אלו נשמטו בכ״י טרצב^ בד‪ .‬וטהרו‪ ,‬ועי בם׳ ?נכודת ישראל ע׳ ‪. 789‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪144‬‬

‫השילוח ההולכים לאט ‪ .1‬ופי׳ בפיוט מטהרן במקוה ועושה לו כעל שילוח כי‬
‫על מעיין שילוח מושחין לגדולת מלוכה דאמ׳ כפ״ק דכריתות ‪ 2‬אין מושחין את‪,‬‬
‫המלכים אלא על המעיין כדי ‪ 3‬שתמשח מלכותם‪ ,‬ויאמר המלך להם קחו עמכם את‬
‫עבדי אדוניכם‪ .4‬והרכבתם את שלמה בני על הפררה אשר לי והורדתים אותו על‬
‫גיחון ומשח אותו שם ‪) 5‬כן משת אותו לגדולה מלכותו למחיצתו‪ ,‬ומניין שעל מעיין‬
‫שילוח מושחין את המלך דכת׳ ויאמר המלך דוד קראו לי יתירה להביאו ליקר עד‬
‫גיחון ומשחאותו‬ ‫כבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו על‬
‫שם צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע למלך על ישר׳( ‪ 6‬ותרגום על גיחון‬
‫לשילוחא‪ .‬ע״א על כן חפש‪ 7‬הפייט שילוח כי הוא נבחר לטבילה משאר מעיינות ‪:8‬‬
‫אפי׳ טובלבמי‬ ‫כי איתא בתוספ׳ דתענית ‪ 9‬אם יהיה שרץ ‪ 10‬בידו של אדם‪,‬‬
‫שילוח ובכל מימות שבעולם ‪ 11‬אינו טהור וכו׳‪ .‬הנה מ* שילוח נבחרו משאר‬
‫מים לטבילה כן גם למשיחת מלכים‪ .‬וטעם׳ ‪ 12‬דמילת כי בשילוח נעשה ]נם[ דאם׳‬
‫בערכין ‪ 13‬ובתוספת׳‪ ,‬שילוח ‪ 14‬היה מוצא מים בכאי־סר אטרו נרחיבינו כדי שירבו‬
‫מימיו‪ ,‬הרחיבוהו ונתמעטו מימיו‪ ,‬סתמוהו וחזר לתחילתו׳ ואי‪3‬שר שבעבור זה ‪15‬‬
‫נבחר לטבילה ולמשיחה שיעשה נם לטובל בו ולנמשח ‪ 16‬עליו‪ .‬נקדתי ‪ 17‬לטהר כי‬
‫טהר עומר ואין להטהר‪ ,‬ועיקרו להחטהר‪ .‬ואין יכול לומר מן טהר לטהר ‪ 18‬במקום‬
‫להתטהר‪ ,‬שככל המקרא לא נמצא מן פעל לפעל כלא ה׳ במקים להתפעל והטעם‬
‫כי הדגש לא יבוא אלא לחסרון אות אחת וכאן היה ה׳ כמקום שתים במקום ה׳‬
‫ובמקום ת‪ /‬עוד כת׳ בסוף אופן יחו לשון ‪ 19‬ועיין שם‪ ,‬גם מן הפעיל‪ 20‬לא נמצא‬
‫לפעל במקום להפעל אף כי אין חסרון רק ה׳ ולא נמצאו רק שלמים להקהל ‪,21‬‬
‫להמלט‪ ,22‬כן רבים‪ .‬ם י י ע ו ב ב א ל ה ט ה ל ‪ .23‬כם׳ לא יוכלו דברו לשלום ‪ 24‬שהוא‬
‫כמו לדבר עמו גם כאן פי׳ נורא לא יתבונן ביד פשעו לשלוח‪ ,‬אלא חפץ לסייעו‬
‫בבא ל}ה(טהר ומטהרו כבמקור! כלוט׳ שמוחל עוונות זה היא טהרתו וכן תירג׳‬
‫המתרס וזרקתי עליכם מים טהורים‪ 25‬וגו׳ ואי שביק לחוכיכון כמה דמיכדי ‪ 26‬כמיא‬
‫ארייתא‪ .‬ו מ ה ש כ ת ב ת י ‪ ,27‬כי מרוד צעור טעות הוא כי מ׳ מרוד אינו מן‬
‫היסור על כן לא יתכן לומר על משקל פעול‪ ,‬ועניים מרודים ‪ 28‬אין פי׳ צעורים אך‬
‫‪ .3‬ם״דאםי׳״ ע״כ לי׳ בכ״י‬ ‫‪ .2‬ה ב‪.‬‬ ‫‪• .1‬עם נו‘ ‪ :‬בי־‪1’2‬י׳‪.‬‬ ‫••ד ״את״ לי׳ בכ״י םרצב‪.‬‬
‫‪ . 0‬כל הקטע הסוםגר‬ ‫‪ ,5‬ט״א א לג — לד‪.‬‬ ‫‪» . 4‬ויאםר' ע״ב לי׳ ״בכ׳י םרצב‪.‬‬ ‫םרצב‪.‬‬
‫‪ .8‬םכאן עד ידתענית״‬ ‫‪ . 7‬בכ״י מרצב‪■ : .‬עישד‪,‬‬ ‫נכ^ל 'צלא לצייר וגם אינו בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ . 12‬בכ״י‬ ‫‪• .11‬עם ‪ :‬שיטי נרא־ע־יח‪.‬‬ ‫‪• .10‬עם ‪ :‬ר‪,‬־ערץ‪.‬‬ ‫‪ .9‬פ״א ח‪ ,‬ע' ‪. 215‬‬ ‫לי׳ שם‪.‬‬
‫‪ .15‬בכ״י טרצב‪,‬‬ ‫‪• .14‬עם פ״כ ו‪ ,‬ע׳ ‪.544‬‬ ‫‪ .13‬י ב‪.‬‬ ‫טרצב‪ .‬וטעש‘ •ענעשה בו נט‪.‬‬
‫טרוביש‬ ‫כין שני כה״י‬ ‫‪ .17‬טכאן לי׳ בכ״י טרצב‪ .‬החלוכ‪-‬ים‬ ‫‪• .16‬עם‪ :‬ולט^עוח‪.‬‬ ‫לבך נבחר‪.‬‬
‫בפיוט זה וההשטכ^ות התכופות בכ״י טרצב םעידזר‪ .‬בי השופר קצר א‪.‬ת דברי השחכר א‪.‬ו שכ״י‬
‫‪ .19‬להלן שי׳ לט‪.‬‬ ‫‪ .18‬ר״ל ‪ :‬לטחר‪.‬‬ ‫רוטי כולל מדדורא מורחבת של הפי'‪ ,‬עי׳ להלן העי ‪.27‬‬
‫‪ .•23‬צ׳׳ל ‪ :‬לטהר‪.‬‬ ‫‪ .22‬כרא׳ יט יז‪.‬‬ ‫‪ . 21‬אסתר ח יא‪.‬‬ ‫ריל ‪ :‬הפעל‪.‬‬ ‫‪.20‬‬
‫וכתרג׳ שם‪ :‬דטדבן‪.‬‬ ‫‪ , ‘26‬צ״ל ‪ :‬דשידכי‪,‬‬ ‫‪ .25‬יחזקאל ל ו ב ה‪.‬‬ ‫‪ .24‬ברא׳ לן ד‪.‬‬
‫‪ .27‬הלשיונות ״נקדחי״ ״וטה •ע׳בתבתי״ טוביהות אולי כי הטחכר כתב •ע׳תי טידורית •לפיוטיש‬
‫•עוניש‪ ,‬או לכד‪.‬יפ הוסיף הוספות אהרי שגשר את פרושי‪ ,‬ויהכן בי ט‪:‬אן ניבעיש אותש החטורים‬
‫‪ -‬בכ״י טרצב שישודט אינו בט״ס גריד א‪ ,‬וע' לעיל העי‘ ‪ .17‬א‪-‬ילש ע׳ לעיל ע׳ ‪ 127‬״•דזיזרני בי״*‬
‫‪ . 28‬ישעי׳ נח ז‪.‬‬
 ‫‪345‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫מדודים שם דבר לשוי רבים‪ ,‬ופי׳ עניים בעלי מרודים כלומר בעלי צערים‪ ,‬ודיך‬
‫מרודים ומרודי בהולם‪ ,‬על משקל מרומים !‪ ,‬מרומי ‪ 2‬ודיעיהם‪ ,‬אך ‪ 3‬כי שורק‬
‫במקוס חולם ורבים כן כמקרא‪ ,‬כטו תשומרם ‪ ,4‬ישפוטו הם ‪ ,5‬כמו ישפוטו‪ ,‬והמביך‬
‫יבין בי מרוד מלה זדה‪ ,‬ע׳׳א ועיקר מרוד בחולם והוא כט׳ מורד‪ ,‬ולעם הזה‪;-‬היה‬
‫לב סודר ומורה«> חרג׳ לב טטי ומרור ־‪ ,‬ולפי זה אין לומר וטרוד בו׳ אך טרוד‬
‫בלא ו׳‪ ,‬ופי׳ מי שהיה פושע סורר ומורה וחטא הרבה‪ ,‬אם יהיה טרוד על רוב‬
‫חטאיו‪ ,‬נורא לא יתבונן‪ .‬ועיקר מרוד פושע‪ ,‬כמ׳ זכרו זאת והתאוששו השיבר‬
‫פושעים על לב ‪ ,8‬תרגו׳ אתיבו מרודין על ליבא ‪ .9‬ופושע מבטן קורא לך דישעי׳‪^10‬‬
‫חרג׳ ומרוד ממעיין‪ .‬גם מי שיאט׳ טרור בשורק לא יטעה‪ ,‬רק שלא יאמר וטרוד‬
‫זכור כי עפראנחנו !!‪.,‬‬ ‫טורד‪ ,‬כמו‬ ‫ו‪ ,‬אך טרוד‪ ,‬כי גם מרוד בשורק כמו‬
‫שפירושו זוכר ורעים רבים בתהיל׳ אורזרוע‪ !2‬ועיין שם‪ .‬ומה שעשה הפייט לשו׳‬
‫גודש‪ ,‬דהכי אית׳ בשוחר טוב ‪ 13‬אדם עומד ומגדף ועושה גדישים של עכירווז אמ׳‬
‫הקב״ה יעשה תשובה וכמי שלא חטא הה״ד וירא און ולא יתבונן‪ ,‬ולשו׳ פסיקתי‪-‬‬
‫הפםוק וכבר כתוב ביוצרעד כסאו‬ ‫מעלה ‪ .14‬ישוב אל ה׳‪ 15‬ט״ו תיבות כזה‬
‫וכו־ עד אל אלהינו כי ירבהלסלוח ‪18‬‬ ‫אצלו‪ ,16‬ת נ ח ו מ׳ ‪ 17‬זש״ה יעזוב רשע דרכו‬
‫יתברך שמו של הקב׳־ ה סליחות‪ 10‬הרבה‪ ,‬טובות הרבה‪ ,‬ישועות הרבה‪ ,‬פדיות הרבה‪,‬‬
‫חס)י(דיס הרבה‪ ,‬כיצד טוב שנ׳ רב טוב לבית ישר׳ ‪ ,20‬פדיות הרבה‪ ,‬והרבה עמו־‬
‫פדות‪ ,21‬ישועות הרכה‪ ,‬האל לנו למושעות ‪ ,22‬חם)י(דים הרבה‪ ,‬ורב הסד לכל'‬
‫קוראיך ‪ 23‬שכל מדה ומדה שהקב׳׳ה מטיב אתה מוצא שבעין טובה ובהשפע אף■‬
‫מליחות שנתן הקב׳׳ה בריבוי נתן שנ׳ ואל אלהינו כי ירבה לסלוח‪ ,‬ב ש ו ח ר ט דב ‪:24‬‬

‫‪ . 4‬מעלי יד ג‪.,‬‬ ‫‪ .3‬ר׳׳ל ; אבל‪.‬‬ ‫‪ , 2‬שופטים ה יח‪.‬‬ ‫‪ .1‬ישעי׳ לג טז‪.‬‬

‫‪ .0‬ירטי׳ ה כג‪-.‬‬ ‫‪ ,5‬שטות יח נו‪ ,‬ע׳ ברשיי‪ ,‬רשב״ם וראי״ע שם‪.‬‬ ‫תשטורם‪.‬‬
‫שם טח ח‪,‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫בתרג׳ ‪ :‬לב‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .8‬ישעי׳ טו ח‪.‬‬ ‫בתרג׳ ‪ :‬וטריד‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ •14‬שם הע׳ ‪. 20‬‬ ‫‪ .13‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 143‬הע׳ ‪.23‬‬ ‫‪ .12‬להלן סי' נא‪.‬‬ ‫‪ . 11‬תהל׳ קג יד‪.‬‬
‫‪ . 15‬בכ״י טרצב נו׳‪ :‬וירחמהו ואל ‪:‬אלהינו כי ירבה לסלוח ‪ ,‬פ׳ה־‬ ‫ע״ב לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬
‫‪ . 17‬לא מצאתי דרשה זו‬ ‫‪ . 16‬ט״בזה״ ע״ב לי׳ בכ״י טרצב‪ ,‬וע׳ לעיל ע׳ ‪. 109‬‬ ‫ובו‪ .‬י‬
‫בתנחוטא‪ ,‬ודרשה דוטה באסתר רבה פ״י אית טו ‪ :‬״את מוצא שטדות טובות של הקבייה בהשפע‪:‬‬
‫בפירוי וריבוי‪ ,‬הטוב בריבוי‪ ,‬החסד בריבוי‪ ,‬הרחטים בריבוי‪ ,‬הצדקה בריבוי‪ ,‬האמונה בריבוי״‬
‫שנאטר ובו׳‬ ‫הטוב בריבוי‬ ‫השלום בריבוי‪.‬‬ ‫השבח בריבוי‪,‬‬ ‫הפדות בריבוי‪ ,‬הברכה בריבוי‪,‬‬
‫הפדות בריבוי שנאמר יחל ישראל אל הי כי עם־‬ ‫החסד בריבוי שנאמר ורב חסד ואמת ובו׳‬
‫ה׳ החשד והרבה עטו פדות וכו״׳ ואותה דרשה בקצור בשו״ט קג ט‪ ,‬הוצ׳ רש״ב ע׳ ‪. : 435‬ר׳‬
‫הצדקות בריבוי שנאטר עושה צדקות‪ ,‬הסליחות בריביי שנא■׳ ואל‬ ‫יצחק אטר הכל בריבוי‪,‬‬
‫אלהינו כי ירבח לסלוח‪ .‬והפדות בריבוי שנא׳ והרכה עטו פדות‪ ,‬ר׳ שטואל ‪:‬נר נחמני אטר אף■‬
‫ד‪,‬ישועה בריבוי‪ ,‬שנאמר האל לנו אל למושעות״‪ ,‬מלבד ההבדלים כמדות המנויות חסר בשני‬
‫קשה לקבוע באיזה טקוט־‬ ‫חסרה הפתיחה‪,‬‬ ‫וגם‬ ‫הקשר עם הפסוק בישעי׳‬ ‫הטקוטות הנ‪-‬ל‬
‫‪ .18‬ישעי׳ בה ז‪ ,‬בכ״י מרצב‪ ,‬נו׳ באן‪ :‬פיה•‬ ‫בתנחוטא של המחבר היתה הדרשה הו את‪.‬‬
‫‪ .20‬ישעי׳ פג ז‪ ,‬צ״ל ‪ :‬ורב‪..‬‬ ‫‪ .19‬מכאן עד ״קוראיך״ לי׳ בב׳׳י טרצב‪.‬‬ ‫ובו ט׳׳ותבות‪,‬‬
‫‪ .24‬אין זה בשו״ט אלא‪.‬‬ ‫‪ .23‬שם פו ה‪.‬‬ ‫‪ .22‬שם סח בא‪.‬‬ ‫‪ .21‬תהל׳ קל ז‪.‬‬
‫בוי״ר פ״ג אות ג׳‪.‬‬
 ‫ערו ג ת הבושם‬ ‫‪146‬‬

‫ר׳ ברכיה ‪ 1‬בשם ר׳ ביבי ‪ 2‬בר אבינא ‪ 3‬כיצד אדם עושה חשובה ‪ 4‬צריך לום׳‬
‫מה שחטאתי ‪ 5‬בדרך רעה הייתי עומד ומה שעשיתי עור איני עושה כמותו‪ ,‬יהי‬
‫רצון מלפניך ה׳ ‪:‬אלהי שתסלח לכל עונותי ובחול על כל פשעי ותכפר על כל‬
‫חטאותיי‪ ,‬מיד ‪ ,6‬וישוב אל ה׳ וירחמהו‪ ,‬כאדם? שמלחים שני כרעי המטה וםדבקן‬
‫זה לזה ור׳ יוסי בר׳ חנינא אם׳ כאדם שמלחים שני נםרים ומדביקן זה לזה אותה‬
‫שעה שוב אל ה׳ ע״כ‪ ,‬מלשן׳ ‪ 8‬כאדם שםלחים ‪ 9‬נר׳ שרוצה לפ׳ וירחמהו‪,‬‬
‫ויאהבהו‪ ,‬כמו ארחמך ה׳ חזקי ‪ ,10‬שפי׳ אהבך ‪ ,11‬ובפסוק ב׳ עינייני תשובה‪ ,‬ריש׳‬
‫דקדא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וזהו לכפרת עונותיו שיאם׳ מה‬
‫׳סהטאתי בדרך רע הייתי עומד וכו׳‪ ,‬וישוב אל ה׳וירחמהו‪ ,‬זהו לריבוי סליחה‪,‬‬
‫היינו שיעשו עונותיו זכיות‪ .‬גם מלשון מיד וישוב אל ה׳ וידחמהו הכת^ ב ש ו ח ד‬
‫כלום׳ מיד כשנתכפר לו ורוצה להוסיף בתשוכתו כדי שיעשו‬ ‫ט ו ב ‪ 12‬מוכיח כן‪,‬‬
‫עונותיו זכיות‪ .‬ישוב ויאהב אתהקב״ה‪ ,‬שאם לא כן מאי מיד וישוב 'והלא כבר‬
‫שב שאמ׳ מה שחטאתי בדרך רעה חייתי עומד ומה שעשיתי עוד איני עושה‬
‫כמותו ‪ 13‬יהי רצון מלפ׳ ה' אלהי וכו׳ ‪,14‬‬
‫ע ו ן ב ע ל י ת ש ו פ ה‪ ,‬פי׳ של יכבוש בתחילת יוצר ‪ ,15‬פ ש ע י ז ד ו נ ו ת ‪,‬‬
‫בשילהי יומ׳ ‪ ,16‬רווק׳ מיראה אבל מאהבה נעשין לו כזכיות‪ .‬י ל מ ד י נ ו ‪ ,17‬ה׳ ה׳‬
‫כ׳ פעמים כיון שעשה אדם‪ 18‬לפניו אותם ימים שלא עשה תשובה הביבין עליו‬
‫כאותן שעשה תשובה‪ .‬צ ר ו ר ו צ פ ו נ ה ‪ ,‬צרור עון אפרים צפונה חטאתו‪■19‬‬
‫חרג׳ גניזין חובי בית אפרים נטירין לאיחפרע כל חטאיהון ‪ ,20‬כלוט׳ עון חטאת‪.‬‬
‫י ב ע ר י נ ע ר ‪ 21‬כ נ ח ש ו ל ‪ ,‬פי׳ נחשול סער‪ ,‬כמו ויהי סער גדול בים■‪ .22‬ותרגום‬
‫והוה נחשול רב ביטא‪ .‬ויש מפ׳ ‪ 23‬נהשול שר של ים‪ ,‬והראשון עיקר‪ .‬ופי׳ בפיוט‬
‫•עון חטאת ינער‪ ,‬כסער שבים המנעו ומטביע אח הספינה‪ .‬ש ו־בו ו ח ש י ב ו‪ ,‬פי׳‬
‫שובו מכל פשעיכם והשיבו את אחרים‪ .‬פ״א שובו והשיבו מה שגזלתם‪ .‬ק י ו• י‬

‫‪ .2‬נירו׳ ‪ :‬ר' בא‪,‬‬ ‫‪ .1‬שם לי׳ ״ר׳ ברכיה״‪ ,‬אכל בן הוא פירו׳ יומא פ׳ח ה׳יו‪.‬‬
‫‪ ,3‬בוייר ‪ :‬אביא‪ ,‬אבל בילקיש ישעיה רמו חפא ובילקוט מכירי‬ ‫זע׳ גש ברוקח סי׳ יח‪.‬‬
‫‪ . 4‬בכל השקוסות‬ ‫אכינא‪ ,‬ם»ר׳ ברכיה״ עד ״אבינא״ לי' בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫לישעי׳ ע' ‪: 207‬‬
‫‪ .6‬לי׳‬ ‫‪ . 5‬בוי״ר ‪ t‬שעשיתי‪.‬‬ ‫הנ׳׳ל ‪ :‬״כיצד אדם צריך להתודוח״‪ ,‬או ״כיצד טתודה״‪.‬‬
‫‪ . 7‬כוי׳׳ר ‪ :‬ר׳ וצחק‬ ‫בוי׳׳ר והפסוק ״וישוב אל ה׳״ משמש שם כהתחלה לדרשה אחרח‪.‬‬
‫אושר כאדם •שםלחים •ש־ני נסרים וכו׳ ר׳ יוסי בר׳ חנינא אטר כאדם •שמלחים •שני כרעי המטה‬
‫ר' יצ‪-‬חק אומד באדם •שחוא מלחים •שני כרעי‬ ‫■וכו׳‪ ,‬וב״ה בילק״ש‪ ,‬אבל בילק' מכורי שם ‪:‬‬
‫‪ .10‬תהליש‬ ‫‪ .9‬מ״ור׳ יומי״ עיי לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪] . 8‬המדרש[‪.‬‬ ‫המב־ה וכו׳‪.‬‬
‫‪ , 11‬בתרג׳ שם ‪ :‬אחבבנך‪ ,‬וע׳ ברשיי ובדאכ״ע ישש זע׳ לעיל עי ‪ 103‬שפי׳ ‪.‬ארחטר‬ ‫■יח כ‪.‬‬
‫‪ .12‬ע׳ לעיל ע׳‪ 146‬הע׳ ‪ 2-1‬ואין ספק בי דרשה זו היתה כשווט ש ל‬ ‫ה׳‪ ,‬אבקש םמך רחמים״‪.‬‬
‫ואינם במדרש שלפנינו‪ ,‬ר> במבואו‬ ‫■המחבר‪ ,‬ועל מאמרים מ שו׳ט‪ ,‬המובאיס ע״י הראשונים‬
‫‪ .14‬שם לי׳ מ״יהי״ ע״ב‪.‬‬ ‫נעשה‪.‬‬ ‫איני‬ ‫מרצב‪,‬‬ ‫‪ .13‬בכיי‬ ‫של בובר ע׳ ‪.69‬‬
‫‪ .17‬לא מצאתי דרשה זו לא כתנחושא שלנו ולא‬ ‫‪ . 16‬פו ב‪.‬‬ ‫‪.96‬‬ ‫יל‬ ‫‪.15‬‬
‫‪] .18‬תשובה[‪.‬‬ ‫וע׳ כתום׳ ב״ק נ ב ד״ה ארך! וע׳ לעיל עי ‪»102‬‬ ‫בת״ב ולא בשק״א‪,‬‬
‫‪ , 22‬מנ ה א ד‪,‬‬ ‫‪ . 21‬בכ״י מחיג ‪ :‬וינער‪.‬‬ ‫‪ .20‬בתרג׳ ‪ :‬חוביחון;‬ ‫הו׳שע יג יב‪.‬‬ ‫‪.19‬‬
‫^‬ ‫אינני מדע למי הוא מחכון‪,‬‬ ‫‪, 23‬‬
‫‪147‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ז ה א ח‪: :‬ר ז ה‪ ,‬אמרינ׳ בברכות ‪ 1‬בפי אין עומדין אם רואה שמתפלל ואינו נענה‬
‫יחזור ויתפלל‪ ,‬שס קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳ ‪ .2‬ולשון ש ו ח ר‬
‫ט ו ב ‪ ,3‬אמר ר׳ חטא ‪ 4‬בר׳ אבא אם ‪:‬נתפללת וחזרת ונתפללת תהא מבושר‬
‫שנשמעת תפילתך והוא עתר ‪ 5‬לעשות‪ ,‬מה טעם וקוה אל ה׳ וגום׳‪ .‬צ ד ק ה‬
‫י ר צ ה ת ש ו ב ת כ ם ‪ ,0‬כאילו עשית צדקה‪ ,‬שנ׳ כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו‬
‫לו ‪,‬בצדקתו אשר עשה יחוה ‪ ,7‬כל תשובה ותשובה שעשה תחשב לו לצרקה‪ .‬ע״א‬
‫צדקה ירצה אתכם שתעשו& תשובה כמי שמפ׳ והולך‪ .‬ש א ו ך^ק ו ל ו י פ ו צ ץ ‪.9‬‬
‫והעיקר אף כי לא תשובו אלא בעבור פייוסו‪ ,‬צדקח תחשב לכם ונמצא לשון ריצה‬
‫לשון פייום‪ ,‬בניו ירצו דלים ‪ ,10‬ז‪,‬פ ר ש ב ״ ם ‪ 11‬כניו של רשע יפייםו את הדלים‬
‫■אשר גזלם אביהם ופי׳‪ 12‬קונט׳ דלים ידחקו את בני רשע אשר גזלם ‪ .13‬ויהיו ירצו‬
‫כט׳ ירצצו מן רצץ‪ ,‬ובא חמר כט׳ קבה לי אותו ‪ 14‬שעיקרו קבבה מן קבב‪.‬‬
‫ז ה ק שה ע לי ו דש ב״ ם אם כפי׳ קונ׳ היה לכחוב דלים ירצו בניו‪ ,‬הנה‬
‫שכה אבנים שחקו מים‪ ,15‬אשר פי׳ מים שתקו את אבנים‪ ,‬וכן הפסל נסך חרש‪1C‬‬
‫לכן כאכול קש לשו׳ אש דישעי׳ ‪ ,17‬כאכול לשו׳ אש את הקש‪ .‬ו ח ו ז ר נ י בי‪,‬‬
‫כאכול שם דבר הוא ובדבקות כט׳ שפט השופטום‪ ,18‬לפני מלוך מלך‪ 19‬וכן פתח‬
‫פיך לאילם אל דין כל בני חלוף ‪ ,20‬שפי׳ בני כריתות עולם הזה‪ ,‬שחלפו נכרתו‬
‫מן העולם‪ ,‬ולשו׳ חלוף‪ ,‬כם׳ והאלילים כליל יחלוף דתחלת ישעי׳ ‪ 21‬שהוא לשו׳‬
‫כריתה‪ .‬וכאילו אמר אל דין כל היתומים‪ .‬ופי׳ אמיתי של ]ל[כן כאכול קש לשו׳‬
‫אש בפיוט שננו לשונם‪ .22:‬ואמנם כי ירצה במקום ירצה‪ ,‬כאשר נכתב בשמו׳‪23‬‬
‫ובמה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים האלה‪ ,‬הנה יתרצה במקום ירצה‪,24‬‬
‫א״כ רצה במקו׳ רצה‪ ,‬ירצה במקו׳ ירצה‪ .‬אל תתמה אם משקל חזק עומד‪ ,‬הנה‬
‫שערך צמח‪ ,25‬גם מאז לא פתחה אזנך ‪ ,20‬כמ׳ פתחה‪ ,‬כם׳ ופתחו שעריך תמיד ‪,27‬‬
‫שעיקרו ופתחו‪ ,‬שאם פירושו ופתחו שהו״ו יהפך מעבר להבא א״כ היה להיות‬
‫אחריו יומם ולילה לא‪ ,‬יטגורו ואחרי שנכתב יםגרו א״כ פי׳ ‪:‬ופתחו כם׳ ופתחק כם׳‬
‫יפתחו ברגשות חפ׳ והת׳‪ ,28‬ועיקרו יפתחו ‪ 29‬וכן לשו' המתרגם ויחפתחון‪ .‬וכאשר‬

‫‪ .4‬שם‪:‬‬ ‫‪ .3 ,‬כז אות ן‪ ,‬הוצ׳ ר ש׳ב‪ ,‬ע׳ ‪, .228‬‬ ‫‪ , 2‬תהל׳ נו יד‪.‬‬ ‫‪ .1‬לב ב‪.‬‬
‫‪ .5‬צ׳ל ‪ :‬עתיד‬ ‫חייא‪ ,‬ובברכות ש*ם ‪ :‬ר׳ חטא בר חנינא ולכן כנ׳ נתחלף לו חייא בחשא•‬
‫כלפנינו‪ ,‬ובכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .6‬בדפ‪ .‬תשובותיכם וכן בב״י טח״נ אבל בפי׳‬ ‫לעשות ‪]:‬בקשתך[‪.‬‬
‫‪ .9‬בכל טחנות מושבותיבם שובן בנים‬ ‫‪ . 8‬לי׳ בכיי מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 7‬יחזקאל יח בב‪.‬‬ ‫תשובתם‪.‬‬
‫‪ .11‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 16‬הע' ‪ 6‬ובמותו פרש הראב׳ע זע׳ בפי׳‬ ‫‪ .10‬איוב כ י‪.‬‬ ‫שובכים יכו׳‪.‬‬
‫‪ . 12‬טכאן לי׳ בב״י טרצב‪.‬‬ ‫וע׳ ‪.98‬‬ ‫הר״ט קטהי והר׳י טראני ב־תקות אנוש׳ ע׳ ‪52‬‬
‫ע׳ ‪63‬‬ ‫‪ .13‬אין זה בפרש״י לפנינו והר״ש טסנות הביא פי׳ כור‪ .‬בם׳ ״טעין גנים״‪ ,‬הוצ' טק׳ב‪,‬‬
‫והר' זרחיה טברצלונה בתב בפרושו )חקות אנוש‪ ,‬ע׳ ‪ ; (239‬״ואין לפרש ירצו כסו ירוצצו טפני‬
‫בסדבר כב יא‪,‬‬ ‫צ״ל‪: :‬אח‪,‬‬ ‫‪,14‬‬ ‫דקדוק הלשון״‪.‬‬ ‫לפי‬ ‫פנים‬ ‫עוכר בשום‬ ‫שאינו‬
‫וע׳ ברש׳י וברד״ק שט‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם■ ה‪ :‬ג ד‪,‬‬ ‫‪ . 16‬ישעי׳ ם יט‪.‬‬ ‫איוב יד יט‪.‬‬ ‫‪, 15:‬‬
‫ישעי׳ ב יח‪.‬‬ ‫‪, 21‬‬ ‫‪ .20‬טשלי לא ה‪,‬‬ ‫‪ . 19‬ברא׳ לו לא‪,‬‬ ‫‪ .18‬ו־ות א א‪.‬‬
‫‪ .25‬יחזקאל טז ז‪.‬‬ ‫‪ .24‬ר׳ל ; ירצה‪.‬‬ ‫‪ .23‬א כט ד•‬ ‫‪ . 22‬להלן סי' טו‪.‬‬
‫‪ .28‬מן התפעל‬ ‫‪ .27‬שם ם יא‪ ,‬ו ע׳ כפי׳ רש״י וברד׳׳ק שבז‪.‬‬ ‫‪ .26‬ישעי׳ טח ח וע' לעיל ע׳ ‪.140‬‬
‫‪ . 29‬יפתחו‪ ,‬נפ על‪,‬‬ ‫יתפתחו‪,‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ד‪ ,‬ב ו ש ם‬ ‫‪146‬‬

‫ר׳ כרכיה! כשם ר׳ כיכי ‪ 2‬כר אבינא ‪ 3‬כיצד אדם עושה חשוכה ‪ 4‬צריך לום׳‬
‫מה שחטאתי ‪ 5‬כדרך רעה הייתי עומד ומה שעשיתי עוד איני עושה כמותו‪ ,‬יהי‬
‫רצון מלפניך ה׳ אלהי שהסלח לכל עונותי וכחול על כל פשעי ותכפר על כל‬
‫חטאותיי‪ ,‬מיד‪ ,6‬וישוכ אל ה׳ וירחמהו‪ ,‬כאדם ד שמלחים שני כרעי המטה וםדכקן‬
‫זה לזה ור׳ יוסי כר׳ חנינא אם׳ כאדם שמלחים שני נסריס וםדכיקן זה לזה אותה‬
‫שעה שוכ אל ה׳ ע״כ‪ .‬מלשו׳ ‪ 8‬כאדם שמלחים ‪ 9‬נר׳ שרוצה לפי וירחמהו‪,‬‬
‫ויאהבהו‪ ,‬כמו ארחמך ה׳ חזקי ‪ ,10‬שפי׳ אהכך ‪ .!1‬וכפסוק ב׳ עינייני חשוכה‪ ,‬דיש׳‬
‫דקרא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשכותיו וזהו לכפרת עונותיו שיאט׳ מה‬
‫שחטאתי בדרך רע הייתי עומד זכו׳‪ ,‬וישוב אל דד וירחמהו‪ ,‬זהו לריבוי סליחה‪,‬‬
‫היינו שיעשו עונותיו זכיות‪ .‬גם מלשון מיד וישוב אל ה׳ וירחמהו הכת׳ ב ש ו ה ר‬
‫ט ו ב ‪ !2‬מוכיח כן‪ ,‬כלוט׳ מיד כשנתכפר לו ורוצה להוסיף בתשוכתו כדי שיעשו‬
‫עונותיו זכיות‪ ,‬ישוב ויאהב את הקב״ה‪ ,‬שאם לא כן מאי מיד וישוב והי ‪ s‬כבר‬
‫^טב שאמ׳ מה שחטאתי בדרך ‪:‬דעה הייתי עומד ומה שעשיתי עוד איני עושה‬
‫כמותו ‪ 13‬יהי דצון מלפ׳ ה׳ אלהי וכו׳ ‪.14‬‬
‫ע ו ן ב ע ל י ת ש ו ב ה ‪ ,‬פי׳ של יכבוש בתחילת יוצר‪ .15‬פ ש ע י ז ד ו נ ו ת ‪,‬‬
‫בשילהי יומ׳‪ ,16‬דווק׳ מיראה אבל מאהבה נעשין לו כזכיות‪ .‬י ל מ ד י נ ו‪ ,17‬ה׳ ה׳‬
‫ב׳ פעמים כיון שעשה אדם‪ 18‬לפניו אותם ימים שלא עשה תשובה חביבין עליו‬
‫כאותן שעשה תשובה‪ .‬צ ר ו ר ו צ פ ו נ ה ‪ ,‬צרור עון אפרים צפונה חטאתו‪ 19‬־‬
‫תרג׳ גניזין חובי בית אפרים נטירין לאיחפרע כל חטאיהון ‪ ,20‬כלום׳ עון חטאת‪.‬‬
‫י ב ע ר י נ ע ר ‪ 21‬כ נ ח ש ו ל ‪ ,‬פי׳ נחשול םער‪ ,‬כמו ויהי םער גדול כים■‪ .22‬ותרגום‬
‫והוה נחשול רב ביטא‪ .‬ויש מפ׳ ‪ 23‬נחשול שר של ים‪ ,‬והראשון עיקר‪ .‬ופי' בפיוט‬
‫עון חטאת ינער‪ ,‬כסער שבים המנער ומטביע את הספינה‪ .‬ש ו כ ו ו ה ש י ב ו ‪ ,‬פי׳‬
‫שובו מכל פשעיכם והשיבו את אחרים‪ .‬פ״א שובו והשיבו מה שגזלתם‪ .‬ק י וי י‬

‫‪ .2‬בירו׳ ‪ :‬ר׳ כא‪,‬‬ ‫א בל כן היא בירו׳ יומא פיח ה״ז‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם לי׳ ״ר׳ ברכיה״‪,‬‬
‫‪ .3‬בוייר ‪ :‬אבי א‪ ,‬אבל בילקיש ישעיה רמו תפא ובילקוט מכירי‬ ‫וע׳ גם כרוקה סי׳ יה‪.‬‬
‫‪ . 4‬בכל המקישות‬ ‫אבינא‪ ,‬ם״ר׳ ברכיה״ עד ״אבינא׳׳ לי׳ כב״י מרצב‪,‬‬ ‫לי־טעי׳ ע׳ ‪: 207‬‬
‫‪ .6‬לי׳‬ ‫‪ ,5‬בזיי‪-‬ר ; שעשיתי‪.‬‬ ‫הנ*ל ‪ :‬״כיצד אדם צריך להתודוח״‪ ,‬א‪.‬ו ;׳כיצד מתודה“‪.‬‬
‫‪ ;7‬בוי״ר ‪ :‬ד׳ יצחק‬ ‫בוי״ר והפסיק ״וישוב אל ה׳״ משמש שם כהתחלה לדרשה אחרת‪.‬‬
‫אומר כאדם שמלחים ש־ני נסרים ובו׳ ר׳ יוסי כר׳ חנינא אמר כאדם שטלחים שני ברעי המטה‬
‫ר׳ יצחק אושר כאדם שחוא מלחיס■ שני כרעי‬ ‫וכו׳‪ ,‬וכ״ה בילק״׳ו(‪ ,‬אכל בילק׳ מכורי שם ‪:‬‬
‫‪ . 10‬תהלים‬ ‫‪ . 9‬מ״ור׳ יוסי״ ע׳ב לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪] .8‬רומדרש[‪.‬‬ ‫השטה וכי׳‪.‬‬
‫‪ . 11‬בתרג׳ שס ; א חכבנך‪ ,‬וע׳ ברש״י ובראב״ע שם יע׳ לעיל ע׳ ‪ 10.3‬שפי׳ ‪,‬ארחשו‬ ‫■יה ב‪.‬‬
‫‪ .12‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 145‬הע׳ ‪ 24‬ואין ספק כי דרשה זו היתה בשו״ט של‬ ‫ה'‪ ,‬אבקש ממך רחמים״‪.‬‬
‫ר׳ במבואו‬ ‫ואינם כמדרש שלפנינו‪,‬‬ ‫המחבר‪ ,‬ועל מאםדים טשו״ט‪ ,‬השובאים ע״י הראשונים‬
‫‪ .! 4‬שם לי׳ ם‪,,‬יהי״ ע׳׳ב‪.‬‬ ‫איני נעשה‪.‬‬ ‫טרצכ‪.‬‬ ‫‪ .13‬בכיי‬ ‫של כובר ע׳ ‪.69‬‬
‫‪ .17‬לא מצאתי דרשה וו לא בתנחומא שלנו ולא‬ ‫‪ . 16‬פי ב‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .15‬ע׳ לעיל ע׳ ‪.96‬‬
‫‪] .18‬תשובה[‪.‬‬ ‫כת״ב ולא בטק״א‪ ,‬וע׳ בתום׳ ב״ק נ ב ד״ה ארך‪ ,‬וע׳ לעיל ע׳ ‪102‬־‬
‫‪ , 22‬יונה א ד־‬ ‫‪ .21‬בכ״י טח“ נ נ וינער‪.‬‬ ‫‪ .20‬בהרג׳ ‪ :‬חוכיחון‪.‬‬ ‫‪ .19‬הושע יג יב‪,‬‬
‫‘‬ ‫^‬ ‫‪ , 23‬אינני יודע למי הוא מתכון‪.‬‬
‫‪147‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ז ה א ח ר ז ה‪ ,‬אמדינ׳ בבדבות ‪ 1‬בפ‘ אין עומדין אם רואה שמתפלל ואינו נענה‬

‫יחזור ויתפלל‪ ,‬שס קוה אל ח׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳ ‪ .2‬ולשון ש ו ח ר‬
‫ט ו ב ‪ ,3‬אמר ר׳ חמא ‪ 4‬בר׳ אבא אם נתפללת וחזרת ונתפללת תהא מבושר‬
‫שנשמעת תפילחך והוא עתר ‪ 5‬לעשות‪ ,‬מה טעם וקוה אל ה׳ וגוט‪ /‬צ ד ק ה‬
‫י ר צ ה ת ש ו ב ת כ ם ‪ ,6‬כאילו עשית צדקה‪ ,‬שנ׳ כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו‬
‫לו בצדקתו אשר עשה יחיה ‪ ,7‬כל תשובה וחשובה שעשה תחשב לו לצרקה‪ .‬ע״א‬
‫צדקה ירצה אתכם שתעשו ‪ 8‬תשובה כמי שמפ׳ והולך‪ .‬שאוך^^ק ו ל ו י פ ו צ ץ ‪.9‬‬
‫והעיקר אף כי לא תשובו אלא כעבור פייוסו‪ ,‬צדקה תחשב לכם ונמצא לשון ריצה‬
‫לשון פייום‪ ,‬בניו ירצו דלים סז‪ ,‬ו פ ר ש ב ״ ם ‪ 11‬כניו של רשע יפייסו את הדלים‬
‫■אשר גזלם אביהם ופי׳‪ !2‬קונט׳ דלים ירחקו את בני רשע אשד גזלם ‪ .13‬ויהיו ירצו‬
‫כם׳ ירצצו מן רצץ‪ ,‬ובא חסי כמ׳ קבה לי אותו ‪ 14‬שעיקרו קכבה מן קבב‪.‬‬
‫ו ה ק ש ה ע ל י ו דש ב״ ם אם כפי׳ קוני היה לכחוב דלים ירצו בניו‪ ,‬הנה‬
‫שכה אבנים שחקו מים‪ ,15‬אשר פי* מיס שחקו את אבנים‪ ,‬וכן הפסל נסך חרש ‪16‬‬
‫לכן כאכול קש לשו׳ אש דישעי׳ ‪ ,17‬כאכול לשו׳ אש את הקש‪ .‬ו ח ו ז ר נ י כ י‪,‬‬
‫כאכול שם דבר הוא ובדבקות כס׳ שפט השופטים‪ ,18‬לפני מלוך שלך ‪ 19‬וכן פתח‬
‫פיך לאילם אל דין כל בני חלוף ‪ ,20‬שפי׳ כני כריתות עולם הזה‪ ,‬שחלפו נכרתו‬
‫מן העולם‪ ,‬ולשו׳ חלוף‪ ,‬כם׳ והאלילים כליל יחלוף דתחלת ישעי׳ ‪ 21‬שהוא לשו׳‬
‫כריתה‪ .‬וכאילו אמר אל דין כל היתומים‪ .‬ופי׳ אמיתי של ]ל[כן כאכול קש לשו׳‬
‫אש בפיוט שננו לשונם ‪ .22‬ואמנם כי ירצה במקום ירצה‪ ,‬כאשר נכתב בשמו׳‪23‬‬
‫ובמה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים האלה‪ ,‬הנה יתרצה במקום ירצה‪,24‬‬
‫א״כ רצה במקו׳ רצה‪ ,‬ירצה במקו׳ ירצה‪ .‬אל תתמה אם משקל חזק עומד‪ ,‬הנה‬
‫שערך צמח ‪ ,25‬גם מאז לא פתחה אזנך ‪ ,26‬כמ׳ פתחה‪ ,‬כם׳ ופתחו שעריך תמיד ‪,27‬‬
‫שעיקרו ופתחו‪ ,‬שאם פירושו ופתחו שהו״ו יהפך מעבר להבא א״כ היה להיות‬
‫אחריו יומם ולילה לא‪ ,‬יסגורו ואחרי שנכתב יסגרו א״כ פי׳ ופתחו כט׳ ופתחו‪ ,‬כם׳‬
‫יפתחו ‪:‬בדגשות חפ׳ והת׳ ‪ ,28‬ועיקרו יפתחו ‪ 29‬וכן לשו׳ המתרגם ויתפתחון‪ .‬וכאשר‬

‫‪ .4‬ע!ם ‪:‬‬ ‫‪ .3 ,‬כז ‪ niK‬ז‪ ,‬הוצ׳ רש״ב‪ ,‬ע׳ ‪, .228‬‬ ‫‪ . 2‬תהל׳ כז יד‪.‬‬ ‫‪ .1‬לב ב‪.‬‬
‫‪ ;5‬צ־ל ‪ :‬עתיד‬ ‫חייא‪ ,‬ובברכות ■נ‪ 1‬ם ‪ :‬ר׳ חטא בר חנינא ולכן כנ׳ נתחלף לו חייא בחמא‪.‬‬
‫כלפנינו‪ ,‬ובכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .6‬בדפ‪ .‬תעוביתיכם וכן בכ׳׳י טת״נ אבל כפי׳‬ ‫לעשות ]בקשתך(‪.‬‬
‫‪ .9‬בכל טחנות טושבותיכם שובו בנים‬ ‫‪ . 8‬לי׳ בכ״י מוצב‪.‬‬ ‫‪ . 7‬יחזקאל יח כב‪.‬‬ ‫תשובתם‪.‬‬
‫‪ •11‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 16‬ה ע' ‪ 6‬ובטותו פרש הראכיע וע׳ בפי'‬ ‫‪ .10‬איוב ב י‪.‬‬ ‫שובבים וכוי‪.‬‬
‫‪ . 12‬טבאן לי׳ בכ״י טרצב‪,‬‬ ‫וע׳ ‪.98‬‬ ‫הר״ט קטחי והריי טראני ב״תקות אנוש׳׳ ע׳ ‪52‬‬
‫ע׳ ‪63‬‬ ‫‪ .13‬אין זה בפרש״י לפנינו והר׳׳ש טסנות הביא פי׳ כזה בס׳ ״טעין גנים״‪ ,‬הוצ׳ טק'נ‪,‬‬
‫והר' זרחיה טברצלונד‪ ,‬נ תב בפרושו )תקות אנוש‪ ,‬ע׳ ‪ ; (239‬״ואין לפרש ירצו כטו ירוצצו ספני‬
‫יא‪.‬‬ ‫בסובר כב‬ ‫א ח‪,‬‬ ‫‪ . 14‬צ״ל ‪:‬‬ ‫דקדוק הלשון״‪.‬‬ ‫לפי‬ ‫פנים‬ ‫עוכר בשום‬ ‫שאינו‬
‫וע׳ ברש־י וברד״ ק שם‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם■ ה כד‪,‬‬ ‫‪ . 16‬ישעי׳‪ -‬ט יט‪.‬‬ ‫איוב יד יט‪.‬‬ ‫‪. 15‬‬
‫ישעי׳ ב יח‪.‬‬ ‫‪. 21‬‬ ‫‪ .20‬טשלי לא ח‪.‬‬ ‫‪ . 19‬ברא׳ לו לא‪.‬‬ ‫‪ .18‬רות א א‪.‬‬
‫‪ .15‬יחזקאל טז ו‪.‬‬ ‫‪ .24‬ר׳ל ‪ :‬ירצה‪.‬‬ ‫א כט ד‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫‪ .22‬להלן טי׳ טז‪.‬‬
‫י‬ ‫“ד ‪T‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■י‬

‫‪ .28‬מן התפעל‬ ‫‪ .27‬שם ם י א‪,‬ו ע׳ בפי׳ רש״י וברד׳׳ק שם‪.‬‬ ‫‪ ;26‬ישעי״ טח ח וע׳ לעיל ע' ‪. 140‬‬
‫‪ .29‬יפתחו‪ ,‬נפעל‪.‬‬ ‫יחפחחו‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪148‬‬

‫חירק במקו׳ חולם ו כן במקום שורק‪ ,‬בשברי לכם ‪ ,2‬וכפתחו עמרו כל העם‬
‫דעזרא ‪ 3‬בפתחי אח קברותיכם דיחזקא׳ן‪ ,4‬עיקר כולם בשברי וכפתחו בפחחי ״‪.‬‬
‫ונר׳ לי כי רצה בשני פנים אחר לשו׳ פיוס‪ ,‬בם׳ בניו ירצו רלים והשני לשו׳‬
‫ירצה לקרבן‪ 6‬והוא יוצא ועיקרו רצה את אחר בעיני אחר וממנו ירצח מרצה‬
‫יוצה ‪ 7‬ופי׳ רצה את חברו בעיני אחרים ותי״ו במה יתרצה זה אל אדוניו מהפכו‬
‫על עצמו‪ .‬ואחרי שיתרצה במקום ירצה א״כ מה שאומרים מתרצה ברחמים‬
‫ומתפים בתחנונים טועים כי מתפיס מוכיח על מתרצה שאינו לשו׳ פיום ■אך כמ׳‬
‫ירצה לקרבן אשה ולא יתכן כלפי מעלה‪ ,‬ובדוחק יש לפר׳ ‪ .7a‬גם יתכן שיהיה במה‬
‫יתרצה זה אל ארוניו פי׳ במה יתרצה ארוניו אל זה כם׳ וימלא כב• את‬
‫כל הארץ ‪ ,8‬שפי׳ וימלא כל הארץ את כב׳ מן כבודו‪ .‬ורעים רבים למאחרים‬
‫זלמוקדמים כתבתי בזולת אלהים לא אדע זולתיך ‪ .9‬כתבתי כי רצה בשני פנים‪ ,‬אך‬
‫רצה ירצה ירצה וכל ענפיו אינו לשו׳ פיוס‪ ,‬אך דש״י כתב בתיבת יתרציני ס! כי‬
‫גם רצון ירצה לשו׳ פיוס ‪.11‬‬
‫ת מ י ד ה ל ך ש ו ב ב ‪ .‬הלך ‪ 12‬בלא תמיד‪ ,‬פי׳ שועלים הלכו תמיד‪ ,‬כמו‬
‫כן רודף‪ .‬מרדף‪,‬‬ ‫בו ‪ ,13‬תמיד ועומד‪ ,‬ערום הלכו מבלי לבוש ‪ .14‬תמיד ויוצא‪,‬‬
‫ומרדף ריקים ‪ , 15‬צועק ומצעק‪ ,‬והוא מצעק אבי אבי רכב ישר׳ ‪ ,16‬ועיקר כולם‬
‫פעם אחר פעם‪ ,‬על כן נכון לומ׳ תמיד הלך‪ 17‬שובב‪ ,‬שובב תואר‪ ,‬החוטא השב‬
‫מדרך טובה ורבים שובבים‪ .‬ונר׳ כי גם מרעה לטובה יקרא שובב‪ ,‬כאשר כתבתי‬
‫ביוצר בדיקדוק משובה ‪ .18‬נר׳‪ 19‬בי לא יקרא שובב בפתח ‪ 20‬רק מי ששנה ושלש‬
‫ורבע באולתו וכן רבים שובבים‪ ,‬אבל בתחיל׳ איולתו יקרא שובב‪ 21‬ורבים שוכבימ‬
‫וכן עולל ועולל‪ ,‬מעולל וער יונק ‪ ,22‬עולל בהפררו משדים‪ ,‬ורבים מפי עוללים‬
‫ויונקים יסדת עוז ‪ .23‬ועולל כב׳ וג׳ שנים אחרי הפרדו‪ ,‬וכל חד וחד לפום חורפיה‬
‫הוא‪ ,‬שג׳ שפוך על עולל בחוץ‪ 24‬ורבים עוללים שאלו לחב ‪ .25‬ורש״י שכתב שפוך‬
‫‪ .1‬לכ‪-‬י׳יז הוא מפרש יפתחו טבניי; פעל‪ ,‬ויחבן בי גשטטו כטה םליס לפני ״וכא׳«ר׳׳‬
‫וד׳ל ‪! :‬ויתכן ופתחו כמו ופתחו[ וכאשר ובו׳ ושתי הדעות נמצאות בס׳ הרקטה לו־יב״ג‪ ,‬ר‪.‬וצ׳‬
‫גם בם' השרשים לריכ״ג ע׳ ‪ 418‬ובבר חלקו כזה‬ ‫וילנסקי ע< קיז )ע׳ שם חע' ‪ (7‬וע׳ שבו‪ ,‬וע׳‬
‫‪ .3‬נחמיה ה ה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ויקרא בו בו‪.‬‬ ‫עי ‪.97‬‬ ‫םנחם ודונש‪ ,‬חשוכות תלמידי טנחם‬
‫‪ ,5‬והראיות האלו אינן ראיות לחרק בטקום שורק ויתכן כי נ־מטט ‪] :‬הרי חרק‬ ‫‪ .4‬לז יג‪.‬‬
‫במקום חולם )בך היא קורא לקטק קטן( ובטקיט שרק ני מאתנן זונה קבצה )מיכה א ‪ ,[ 0‬וע׳‬
‫‪ •7a‬ע׳ לעיל ע׳ ‪96‬‬ ‫‪. 7‬צ׳׳ל ‪ :‬י‪ 1‬צא‪.‬‬ ‫בב בז‪.‬‬ ‫‪ .6‬הקרא‬ ‫ב«קונטרם בדקדוק ׳שפת עבר״ ע' ‪.20‬‬
‫‪ .10‬ברא׳ לג י ופרש״י שם‬ ‫‪ .9‬לעיל ח״א ע' ‪.99 —97‬‬ ‫‪ .8‬תהל' עב יט‪.‬‬ ‫הע׳ ‪.10‬‬
‫‪ . 12‬תלך‪.‬‬ ‫‪ .11‬ע״ב לי׳ בב׳י מדצב‪.‬‬ ‫פיוס׳׳‪.‬‬ ‫לשון‬ ‫»נתפייםת לי יכן כל רצון שבמקרא‬
‫‪ .14‬איוב בד י‪ ,‬ע‘ ברש״י •‪ 2‬ם ונ״קונטרם בדקדוק‬ ‫‪ . 13‬איכה ד יח‪ ,‬יע׳ כפי׳ הראביע שם‪.‬‬
‫״פעל שפעם יהיה פעל עומד ופעם פעל יוצא כטו •טעלים הלכו בו שהוא‬ ‫׳טפת עבר״ ע׳ ‪10‬‬
‫יא‪.‬‬ ‫יא‬ ‫טשלי‬ ‫‪. 15‬‬ ‫ערום הלכו כלי לבוש‪ ,‬הוא פעל יוצא״‪.‬‬ ‫פעל עוטר‪ ,‬אבל‬
‫‪ . 19‬טנ א ן לי׳ בכ״י‬ ‫‪ .18‬לעיל ע׳ ‪.116‬‬ ‫‪ .17‬הלך‪ ,‬ובך‪ .‬הולך‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫‪ .16‬ם״ב נ‬
‫אבל ידוע שמחברנו קורא לקמין־ פתח‪ ,‬ע׳ לעיל ת״ א עי ‪72 , 65‬‬ ‫‪ .20‬ר״ל כקטין‪,‬‬ ‫טרצב‪.‬‬
‫‪ .22‬ש״א טו ג‪.‬‬ ‫‪ .21‬יצירי‪.‬‬ ‫יעיד וע׳ בדברי הר״ה ילון‪ ,‬ענייני לשין‪ ,‬תש*ב‪ ,‬עי ‪.17‬‬
‫‪ .25‬איכה ד ד‪ ,‬ועי בם« השרשים‬ ‫‪ .24‬ייטי' ו יא‪ ,‬וע׳ ברש״י שם‪.‬‬ ‫‪ .23‬תהלים ח ג‪.‬‬
‫לריב׳ג‪ ,‬ע׳ ‪ 367‬ונ״םחבות הערוך' לר׳ש פרחון‪ ,‬טט א‪.‬‬
‫‪149‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫על עולל בחוץ‪ ,‬לשפוך על היונקים‪ ,‬בחוץ‪ ,‬בשוק‪ ,‬משגה הוא‪ ,‬כי נאם׳ מפי עוללים‬
‫ויונקיש ימרח עוז‪ ,‬הנה עוללים לא הם יונקים וכת׳ עוללים שאלו לחם‪ .‬ונאט׳‬
‫שובו בנים שובבים ‪ 1‬ולא שובכים‪ ,‬כי הרבו לחטוא‪ ,‬ואום׳ הקב״ה‪ ,‬אעפ״י שהרביחם‬
‫‪-‬לחטוא‪ ,‬אם תשובו ארפא משובותיכם‪ ,‬או פי׳ כתרג׳ תובו בנייא דמחחםנין למתב‪,‬‬
‫כי השב מרעה לטובה אינו יכול לשוב בפעם אחת כי אם פעם אחר פעם היום‬
‫מעט ומחר מעט‪ ,‬ועל כן תרג׳ לשו׳ מתחםנין‪ ,‬כי השב צריך להתחזק על יצרו‪,‬‬
‫ולפי העברי שובבים שהרבו לחטוא )בפםוקים( בפםוק שובו בנים ‪ .2‬ג ב וה ה‬
‫ו ע ת ק ‪ ,‬אל תרבו תרברו גבוהה ‪ ,3‬פי' מלה גבוהה‪ ,‬יצא עתק מפיכם‪ ,‬תרגום לא‬
‫יפקון גידופין מפומכון ‪ 4‬עוד מפורש ביוצר אל שדי אתחנן ‪.5‬‬
‫ת כ ל י ת ו מר ע ת ו נ ח ם ‪ .‬הפייט עשה םימנו אחר התוין‪ ,‬תכליתו‬
‫ם׳רעתו נ׳חם‪ ,‬תוחלתו ח׳יך מ׳תוק‪ ,‬תמימיו ב׳עוחרם נ־עחור‪ ,‬תחרות ר׳גזנות‬
‫ב׳רחמנות י׳הפך תוהים מ׳דרכם כ׳שובם תקיף יזדידיך ר׳צה ‪ .6‬ת כ ל ׳י תו מ ר ע ת ו‬
‫נ י ח ם ‪ ,‬פי׳ אם חטא כל ימיו ובתכליתו ניחם על רעתו‪ .‬ת ו ח ל ת ו ח־ י ך מ ת ו ק ‪,‬‬
‫הקב״ה שחיכו ממתקים? הוא תוחלתו‪ .‬אמרו רבותינו בי ל מ ר י נ ו& אין חיך‬
‫מתוק כשל הקב״ה‪ ,‬שמצוה שלא לאכול שקצים ורמשים ולקבל עליהם שכר והכל‬
‫לטובתם‪ ,‬כי ‪ 9‬האוכלם חביל גופיה ומזוהם דאם׳ בפר׳ עקיבא ‪ 10‬על הגויים או‬
‫דילמא כיון דאכלי שרצים‪ 11‬ורמשים הביל גופייהו‪ ,‬והזהיר על הדם שהוא מאכל‬
‫כלבים וכן נבילות וטרפות ‪ 12‬וצוה על השרט ‪ 13‬שלא להתגאל ולקבל שכר‪ ,‬שנ׳‬
‫כה אמ' ‪ 14‬ה׳ נאמן לחת שכר‪ .‬א״ר יוחנן ‪ 15‬לשו׳ של הקב״ה נותן לבני האדם מה‬
‫כת׳ והרשע כי ישוב מכל חטאתיו אשר עשה ושמר כל חוקותי ועשה משפט‬
‫וצדקה חיה יהיה לא ימות ‪ 16‬אמ׳ הקב״ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו‬

‫‪ .3‬ש״א כ ג­­‬ ‫‪ .2‬ע״כ לי׳ בב״י טרצב‪.‬‬ ‫יד‪.‬‬ ‫ג‬ ‫‪ .1‬שובבים‪ ,‬ירטי׳‬
‫‪.‬‬ ‫ז•‬
‫‪ .4‬ככ״י מרצב‪ .‬נו׳‪ :,‬״עחר‪ ,‬ל שון‪.‬חוזק‪ ,‬וכן עתקו וגם גברו חיל )איוב נ א ז(‪ .‬וי״ט עתק בטו‬
‫סרה‪ ,‬כמו ויעתק טשם וזהרה )ברא׳ יב ח( בי דבר סרה )דב׳ יב י( ייתכן שגם עתקו פי׳ סרו‬
‫וע׳ לעיל ה*א ע' ‪ 273‬ושם כל הקטע‬ ‫‪ .5‬ט״עוד״ ע׳׳ב לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬ ‫טדיר טובה״‪.‬‬
‫וע׳ לעיל ע׳ ‪ 139‬הע׳ ‪. 12‬‬ ‫ר‪.‬םימן ‪ :‬טנוזם בן רבי טכיר‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫הנ״ל בהע' טביי טרצב‪.‬‬
‫‪ .8‬ע׳ ת׳׳ב ויצא אות כ״ב והלשון לקוי בחסר והשליטו בובר לפי כ״י רוטי‬ ‫‪ .7‬שה״ש ה טו‪.‬‬
‫וטחברנו העתיק כנ׳‪,‬טילטדנו לקרושים‪ :‬שטמנו חביא ב על הערוך‬ ‫ופרטא והלשון שם שונה‪.‬‬
‫בערך חק ד' ; ‪.‬בילטדנו פרשת קדושים תהיו חכו מטתקים אין חיך מתוק טשל הקביה שהוא‬
‫את ישראל להנאתן ולטובתן ונותן להם שכר עליהם כיצד מוהיר לישראל שלא יאכלו‬ ‫טציה‬
‫ונוםח הטהבר שונה‬ ‫שקצים ורטשים וכן הדם שהוא מאכל לכלבים וכן נבילות וטריפות ונו׳״‬
‫במקצת טזה שבערוך״ וע׳ בקונטרס ‪.‬אחרון לילק־ש סי׳ טח ובלקוטיב של גרינהוט ח״ו ע׳; קה‪.‬‬
‫‪ , 10‬שבת פו ב‪,‬‬ ‫או‪ 1‬לשון הילטדנו בפרושו הנמשך עד ״והזהיר*‪.‬‬ ‫‪ ,9‬הטחבר הפסיק‬
‫‪ .13‬זאת היא התחלת‬ ‫ט״ולקבל״ ע׳׳ב לי־ כב״י טרצב‪.‬‬ ‫‪. 12‬‬ ‫‪ .11‬שם ‪ :‬שקצים‪.‬‬
‫הדרשה כת^ב שם ‪ :‬״]א׳׳ר תנחום בר׳ יובי כוא וראוז טה הקב״ה אוסר לי שראל ושרט לנפש‬
‫אני נותן לכם‬ ‫א ב ל הקב״ה אמר אם לא תנבלו עצמכם ובו׳‬ ‫יש חיך טתוק טזה ובו׳‬ ‫וגו׳‬
‫אכל כב״י רוטי‬ ‫‪ . 15‬כת״ב שם‪ :‬ר׳ לוי‪,‬‬ ‫‪ ;14‬צ*ל ; אני‪ ,‬ויקרא יט כח‪.‬‬ ‫שבר ויו־[‪.‬‬
‫‪ .16‬יחזקאל יח בא‪.‬‬ ‫)שם הע׳ קנג( ; ר׳ יוחנן‪ ,‬ופ׳ה בילק״ש שה״ש רמז תתקצא‪.‬‬
 ‫ערוגוז הבושם‬ ‫‪150‬‬

‫בצדקתו אשר עשה יהיה! הוי אומר הכו ממתקים ‪ 2‬אס׳ ר׳ שמעון בן לקיש יען‬
‫לך לשמוע גדולה מזאת שכת׳ ‪ 3‬ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה הוא‬
‫יחיה לא כת׳ ‪ 3‬אלא עליהם הוא יחיה ‪ a‬ומהו )עליהם והוא יחיה( עליהם הוא‬ ‫‪4‬‬

‫יחיה שהקב״ה עושה אותם לו זכות והוא חי בהם‪ ,‬הוי אום׳ חיכו ממתקים ‪7‬‬
‫לעולם‪ ,‬לפי שכל הדברים והקולות נחתכין בצאתם מן החיך אום׳ חיכו ממתקים‪.‬‬
‫מן הדין היה לו לוט׳ על רעתו ‪ 8‬כמו אין איש ניחם על רעתו ‪ 9‬וכן וינחם ה׳ על‬
‫הרעה‪ ,10‬אך מפני סימן מנחם עשה כן‪ .‬מ נ ט ו ר ב ר א ש י ת ו ה ט י ח ה ‪ ,‬הטעם‬
‫כט׳ של הטיחה והנו ‪ 11‬הטיח ומן הדין היה לו לום׳ הטיח‪ .‬כדאם׳ כסוף ‪ 12‬גמרא‬
‫ד‪3‬׳ םדר תעניות אילו ‪ 13‬לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה• שהרי אדם‬
‫גדול הטית דברים כלפי מעלה ואיטלע‪ .‬ע״א הטיחה הטעם כח׳ ומפיק ה׳ ופי׳‬
‫הטיח אותה ועומד על גבוהה שאם׳ למעלה שפי׳ מלה גבוהה‪ .‬ובכל יוצרות כת׳‬
‫היטיחה וטעות הוא והמכין יבין‪ .‬ב ש ו ב ה ו נ ח ת ת י ו ש ע ו ן ‪ ,‬פי׳ בשוכה כמו‬
‫והשקט שאחריו‪ 14‬כמו שובינו אלהי ישעינו דתהילות ‪ .15‬שפי׳ השקיטנו‪ ,‬ולא כפ׳‬
‫ה ק ו נ ׳ שפי׳ שוב והשיבנו‪ .‬וי״ם בשובה כמו בתשובה ‪ 16‬וכן דעת הפייט ‪ 17‬ולפי‬
‫זה‪ 18‬פי׳ הפסוק בתשובה שהניחו מעשיכם ‪.‬הרעים ולא תוסיפון לחטוא‪ ,‬תיושעון‪:‬‬
‫ואז תהיו בהשקט ובבטחה ‪ .19‬וריעי שובה שהם שטות הדברים ‪.‬רבים אורה‪ ,‬טובה‪,‬‬
‫בזונה ‪,20‬שפי׳ כמזון ‪ ,21‬אע״פ שאילו בחולםושובה‬ ‫קומה‪ ,‬זונה‪ .‬ויחנו את הילד‬
‫בשורק אחד הם‪ .‬וכן כי על פי אבשלום היתה שוגזה ‪ . 22‬ולשון ר ש ב ״ ם‪ , 23‬פי׳‬
‫ויחנו את הילד בזונה ילדים וילדות נחנו לביזיון ולקחו כהן לחם ‪ 24‬ומזון‪.‬‬
‫ת מ י מ י ו ב ע ת ר ם נ ע ת ר ל ה ם ל ה ט יב א ו ת ת ח ר ו ח‪ 25‬ר ג ז נו ת‪26‬‬
‫ב ר ח מ נ ו ת י ה פ ו ך כ עת ר ל ת ב ו א ו ת ת ו ה י ם מ ׳ ד ר כ ם ' כ ׳ ש ו ב ם ‪,‬‬
‫ת ק י ף י׳ד י ד י ך ר׳ צ ה‪ .‬עיניין ‪ 27‬הפייט להבא על כן לא יתכן לוט׳ נעתר‪ ,‬כי‬
‫בישעיה‪28‬ונעתר להם ורפאם‪ ,‬וכדברי הימים ‪29‬ונעתור‬ ‫נעתר לשעבר‪ ,‬אף כי נמצא‬
‫כפיוט גםנעתור לא יתכן כי אם נאמר נעתורבפיוט‪.,‬‬ ‫להם כי בטחו בו‪ ,‬אמנם כי‬
‫והיה פי׳ נעתור נעתר כמו במגילה ונחתום ‪ ,30‬ונהפוך ‪ ,31‬ונשלוח ‪ ,32‬שעיקר כולם‪.,‬‬
‫נחתום נחתם‪ ,‬נהפוך נהפך‪ ,‬נשלוח נשלח‪ ,‬הנה כולם לשעבד ובפיוט להבא‪ .‬וגם‬
‫לא יתכן‪ ,‬לס׳ נעתור יעתר‪ ,‬כי לא נמצא בכל המקרא נפעל‪ ,‬אך נפעול נפעל‪ ,‬אם•‬

‫‪ .3‬כת*ב ‪ :‬שה בתיב‪.‬‬ ‫‪ ,2‬בת״ י •עם ‪ :‬י־‪ 2‬חיך מתוק טזה‪.‬‬ ‫‪1‬י •‪ 2‬ם בב‪.‬‬
‫;]״כ לי׳‬ ‫‪ .6‬ט״אשר הקכ״ה׳‬ ‫וחיה אין כתיב כאן‪.‬‬ ‫‪ .5‬ב ת׳ ב‪:‬‬ ‫‪ . 4‬יהזקאל לג יט‪.‬‬
‫‪2• . 10‬שוח׳‬ ‫‪ .9‬ירטי׳ ח ו‪.‬‬ ‫‪ .8‬ולא טרעחי‪.‬‬ ‫‪ .7‬עכ׳ל הילמדנו‪.‬‬ ‫בכ״י סרצב‪.‬‬
‫טרצב‪.‬‬ ‫לי׳ בכ״י‬ ‫טבאן עד ״אילו״‬ ‫‪,12‬‬ ‫‪ .11‬בנ׳י טרצב‪ .‬והוי כטו•‬ ‫לב יד‪.‬‬
‫‪ .15‬תהל׳י‬ ‫‪ .14‬ישיעי׳ ל טו וכן פי׳ רש״י שם ‪ :‬לשון י׳צוב ומרגוע‪.‬‬ ‫‪ . 13‬תענית בד‪ .‬א•‬
‫‪ . 16‬וכן תרגם הטחרגס ‪ :‬די תחובוז לאוריתא תנוחון‪.‬‬ ‫פה ה‪ ,‬וע׳ בפי׳ רש״י וראכ״ע שם‪.‬‬
‫וכן דעת הפייט‬ ‫‪ . 19‬שם נו‪;.‬‬ ‫‪ .18‬שם; הבי‪.‬‬ ‫‪ .17‬ט״וכך ע*כ לי׳ ככ״י טרצב‪.‬‬
‫הוצ<‬ ‫םבלגנצי לת״ע‪,‬‬ ‫הר״א‬ ‫כפי׳‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪ .20‬יואל ד ג•‬ ‫בשוכה כלום׳ כתשובה‪.‬‬
‫‪ .23‬כג׳ כפי■‬ ‫‪ .22‬ש״כ יג לב‪.‬‬ ‫פאזנאנסקי‪ ,‬ע׳ ‪. ; 142‬בזונה‪ ,‬לפי ענייני מזון״‪.‬‬
‫‪ .25‬טבאן עד ׳״עיניין״ לי׳‬ ‫‪ .24‬בכיי טרצב‪ ; .‬יין‪.‬‬ ‫לת*ע‪ ,‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 17‬הע' ‪.6‬‬
‫‪ ,28‬ישעו׳‬ ‫‪ .27‬בכ׳׳י טרצב‪ ; .‬בל זה הפסוק עשה‪.‬‬ ‫‪ . 26‬בדפ‪ .‬לי׳‪.‬‬ ‫בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .32‬שם ג יג‪.‬‬ ‫‪ .31‬שם ט א‪.‬‬ ‫‪ . 30‬אסתר ח ה‪.‬‬ ‫‪ .29‬דה״א ה כ‪.‬‬ ‫ים כב‪.‬‬
‫‪151‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫נלחום נלחם בנו ! נשאול נשאל דוד ‪ ,2‬או פעול יפעל‪ ,‬כם' סקול יסקל השור ‪,3‬‬
‫ונתן הלבוש ‪ ,4‬שפי׳ נתון ינתן‪ ,‬פעול יפעל ‪ .5‬ואמת ואמונה כי בפיוט יש לום׳‬
‫‪:‬נעתר ת׳ בפתח‪ ,‬ופי׳ דרכו של הקב״ה היות ‪:‬נעתר לתמימיו בעותרם‪ .‬והאומר נעתור‬
‫טועה• תמימיו כעותרם‪ ,‬רוכ הנמצאים במקרא בלשו׳ הפעיל‪ ,‬העתירו אל ה׳ ס‪,‬‬
‫והעתרתי אל ה׳ ‪ .7‬אך ויעתר מן עתר וממנו בעותרם‪ ,‬ואינה הוכחה כי גם מן‬
‫הפעיל יאט׳ ויפעל כמו ויבדל אהרן ‪ 8‬ויפרדוס אך נאם' ויעתר יצחק‪ ,10‬יעתר אל'‬
‫אלוה׳ ‪ .11‬ת ח ר ו ת ר ג ז נ ו ת ב ר ח מ נ ו ת י ה פ ו ך אמרי׳ בפ״ק דםוכה״‪12‬‬
‫ובשלהי הבא על יבמתו‪ 13‬למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעוזר ‪ 14‬לום׳ לך מה‬
‫עתר זה מהפך את התכואה ממקום למקום אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו‬
‫של הקב״ה ממידת רגזנות למידת רחמנות‪ .‬ומלשון עתרי בת פוצי הנאם׳ בצפניה ‪15‬‬
‫אין להוכיח אם עתר תפילה או עתר ‪ 16‬כי משניה׳ יאמר עתרי‪ ,‬אך הפייטנים עושים‬
‫עתר‪ .‬ולפי לשון הספר וצחות לשון היה נכון לומר תחרות רגזנית לרחמנות יהפוך‬
‫בלמ״ד‪ ,‬אך בעבור סימ״ן בן רב״י עשה ברחמנות וזהו‪ 17‬הסימן תמימיו כעתרם‬
‫נעתר תחרות רגזנות ןב׳רחמנות[ יהפך כעתר לתבואות‪ ,‬רבים מפרשים עתר הוא‬
‫שקורין ב ל ש ו ׳ כ נ ע ן ל ו פ ט א וטעות הוא בידם‪ .‬מדאמי בפ״ק דםוכה‪ 18‬הואילי‬
‫וראוי להופכן בעתר ו פ ר ״ ש הואיל וראויות להפך ראשי שבלים כעתר‪ 19‬על‬
‫ידות ואילמלא הידות אין נוחין להפכן דמתוך שהן קצרין יוצאין מבין שני עוקציה‬
‫של עתר ונשמטין ממנה ‪ 20‬ושם מביא למה נמשלה וכו־‪ ,‬על כן פי׳ עתר הוא‬
‫שקורין ב ל ש ו ׳ כ נ ע ן ו י ד לא‪ ,‬ולשו' רש״י בשמו׳ ‪ 21‬שלוש קלשון‪ ,‬הוא מזלג‬
‫עשוי כמין עתר שקורין פורקא ולו שלוש שנים‪ ,‬אמנם שני דברים נקראו עתר ‪,22‬‬
‫אחד הנקרא ב ל ש ו ן כ נ ע ן ו י ד ל א כאשר הוכחתי מפ״ק דסוכה והשני הנקרא בלשו׳‬
‫]כ נ ע ן[ ל ו פ ט א כמו כן נקרא עתר‪ ,‬דאמ׳ בב׳ רב׳ ‪ 23‬ויעתר יצחק וגו׳ מה לשו׳‬
‫עתירה אמי ר׳ שמעון בן לקיש כרחת שמהפכין בה את התבואה בגורן‪ ,‬קורא לח‬
‫עתרה‪ ,‬ללמדך שכשם שעתר זה מהפך את התבואה וכו׳‪ ,‬אלמא רחת ועתר אחד הס‬
‫אך רחת לשו׳ עברי הנאם' בישעי׳‪ 24‬אשר זורה ברחת ובמזרה‪ ,‬ועתר בלשו׳ חכמים‬

‫‪!£• .3‬םות כא כח‪.‬‬ ‫כ ו‪.‬‬ ‫ממני דוד‪• ,‬צ‪*1‬א‬ ‫‪ , 2‬צ״ל ‪:‬‬ ‫י■ ‪ .1‬־צופטים יא כה‪.‬‬
‫‪ .6‬שכאן יעד »אל אלהי״׳ לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ ,5‬ט‪/,‬אז״ ע״כ לי' ככ״י מרצב^‬ ‫‪ ,4‬אםתר ו ט‪.‬‬
‫‪ .10‬מ״ב כ א‪ ,‬ויפרדו‪.‬‬ ‫‪ .9‬דד‪.‬״א כג יג‪.‬‬ ‫‪ .8‬שם כה‪.‬‬ ‫‪ .7‬שטות ח ד‪.‬‬
‫‪ ,14‬טד א‪ .‬מ״ובשלהי• •עיכ‪:‬‬ ‫’‪ •13‬יד א‪.‬‬ ‫‪ ,12‬איוב לג כו‪.‬‬ ‫‪ .11‬כרא׳ כ ה'ב א‪.‬‬
‫‪ .17‬עתר או עתר‪-‬‬ ‫‪ .16‬ב י‪.‬‬ ‫‪ .15‬שם ‪ :‬וכו׳ ות' עד ״לטרןום*‪.‬‬ ‫לי׳ ככ׳י מרעב‪.‬‬
‫‪ .20‬בר ש״י'לפנינו מתחיל כאן דבור הדש ן‬ ‫‪ , 19‬יד א‪..‬‬ ‫‪ .18‬טבאי לי׳ ככ״י טרצכ•‬
‫‪ .22‬א יס כא‪,‬‬ ‫‪ .21‬עכ׳י׳ל רש׳׳י‪.‬‬ ‫בעתר ‪ :‬ע׳׳י הידוח ]עתר פורקא[ ואילמלא וכו׳‪.‬‬
‫וההמשך הוא טקוצר ‪ :‬״ופי׳ עתר דסכה הוא וידלו כלשון כנען כי‬ ‫‪ .23‬ע־כ לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬
‫כך מוכח לשם‪ ,‬ובברא׳ רכה גכי ויעחר יצחק לה׳ לנכה אשתו וגוי‪ ,‬משמע כע*א ומוכח לשם‬
‫ורחח בלשון כנען לופטא‪ ,‬אמנם כ׳ דברים נקראו עתר‪ ,‬ועקה טשטע עתר הוא‬ ‫שהוא רחת‬
‫רחת רחת הוא עתר אך עתר לשו׳ חכמי״ ורחת לשון עברי כמו שנא׳ בישעי׳ אשר זורה ברחת‬
‫״ויעתר 'יצחק ר״י ור״ל וכו׳‬ ‫‪23‬׳ כב״ר פס״ג אות יה׳‪ ,‬הוצ׳ ת״א׳ ע׳ ‪: 681‬‬ ‫וכטזרה׳׳‪.‬‬
‫ור״ל אמר שהפך את הגזירה ולפום כן קריין ליה עתרא דהפוך אדרא'‪ .‬והלשון שטכיא מחברנו‬
‫‪ , 24‬ישעי'‬ ‫מתאים לסגנון הדרשח בלק״ט‪ ,‬חוצי רש׳׳ב‪ ,‬ע׳ ‪ 113‬׳אלא ששם חסר שם האוטר‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪m‬‬

‫וכן בעיך רהת‪ ,1‬ורחת הוא ה וא הנ ק ר א ל ו פ י־טק א דתנן בם׳ ט״ו ‪2‬‬
‫דכלים רחת הגרוםוח ‪ 3‬טמאה ושל אוצרות טהורה‪ ,‬פי' שלוקחין בה גריסין ונותנין‬
‫לתוך הריהים‪ .4‬כ ש ו ב ם ‪ ,‬הפייט שעשה כשובם בכף‪ ,‬פי׳ כשיעשו שובם מדרכם‬
‫הרעו; אז נכונו לניחומי נבואות‪ .‬ת נ ח ו מי ‪ ,5‬על אדום אשליך‪ :‬נעלי אט׳ הקב״ה‬
‫בעקב רגלי אימתי והיה עקב‬ ‫הכל מוכן לתשובה ואני דורך גיתה של ‪ 6‬אדום‬
‫תיממעון‪ .‬ת ו ה י ם מ ד ר כ ם כ ש ו ב ם ‪ ,‬פי׳ כשובם מדרכם ויהיו תוהים על‬
‫הראשונות כשובם כמו שובתם כאשר כתבתי ביוצר ‪ ,7‬כי לא נמצא שובה שם דבר‬
‫בעיניין זה‪ ,‬אך לשון השקט נמצא שובה‪ .‬כמו בשובה ונחת תיושעון ‪ ,a‬ויתכן‬
‫*שיהיה שם דבר שובה‪ ,‬כמו עד שוב אף אחיך ‪ ,9‬עד שוב הרודפים ‪ ,10‬חול תהל‪,‬סין ‪. 11‬‬
‫ופי■ בפיוט בשובם בשוב שלהם כלום׳ כשיעשו תשובה‪.‬‬
‫ו מ כ ש ו ל ה ד ם ו ה ד ם ‪ ,‬ישעי׳ קרא ליצר מבישול שג׳ הרימו מכשול‪.12‬‬
‫והדם לשון שבר וחתך‪ ,‬כמו הן לא תהודענני חלמא ופישריה הדמין תתעבדון הדמין‬
‫ובתיכון נולי יתשמון‪ .13‬ה׳ הדמין מן היסוד מדאמ׳ בפ׳ אין מעמידין!! בגמ׳‬
‫ודדשלקות דילט׳ הדומי הדמיה ‪ 15‬ועייליה‪ .‬וכן עשה בערך הדם‪ .‬וישסעהו כשסע‬
‫הגדי ‪ ,10‬תרגום הדמיה כמא דמהדמין גדיא‪ .‬ולשון דמהדמין מוכיח כי ה׳ מן היסוד‬
‫על כן י״ל והדם בדגושוח הד׳ ‪ 17‬כי מהדמין על משקל מדברים‪ ,‬משברים‪ ,‬אשר‬
‫הם רבד‪ ,‬שבר‪ ,‬שאם הדם ברפה‪ ,‬היה על■ משקל הפר הסר‪ ,‬שה״ הין שימוש‬
‫והמבין יבין‪ .‬טעם אחר ועיקר והדם רפה ד׳ וה׳ שימוש‪ .‬ועיקר והדמם מן‬
‫הדמין ‪ , 18‬כי ה׳ אלהינו הדימנו‪ 19‬מ׳ נדגש לחםרון‪ 20‬מ' ‪,‬הדמימנו ויהיה גם‬
‫הוא לשון שבר‪ ,‬כי תדגום הדימנו‪ ,‬אייתי עלנא תבד‪ ,‬ומש*קל הדם על משקל‬
‫הסב מאחריהם ‪ >21‬והקל מעליך‪ 22‬שהוא כמו ‪ 23‬תסבב התם כט׳ התמם ‪.24‬‬
‫ת ו ד ת ח ו ג ג ז כ י נ ו ‪ ,‬במזמור מ״ב‪ 25‬אדרם עד בית אלהים בקול רינה ותודה‬
‫המון חוגג‪ ,‬אדדם מעיניין אדדה כל שנותיי ‪ 26‬ומנחם שחברו ‪ 27‬עם מה ידידות‬
‫משכנוחיך‪ 28‬ופרשו לשר אהבה מ ש ש ב א פ ל ה ‪ ,‬כי אדדה כמו אתדדה‪ 29‬אתדדה‬
‫עמהם אתדדה כל שנותיי‪ ,‬מעיניין לשו׳ רבות׳ האשה מדדה את בנה דפ׳ מפנין‪,30‬‬

‫־צם אחר בתע^םוד עתר״‪.‬‬ ‫ברחה וי׳ע‬ ‫הערוך •צס ‪ :‬״א־‪ 2‬ר זורה‬ ‫‪ . 1‬וז״ל‬ ‫ל כד‪.‬‬
‫‪ . 3‬בט־צנה*‪• .‬צל גרוסות‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.39‬‬ ‫‪ . 2‬ט׳׳ח‪ ,‬וע׳ בפי> הגאונים‪ ,‬הת־' רי״ן אפשציי;‬
‫‪ .5‬אין זה בתנחומא אלא בד״ר פ׳׳ג אות כ ע׳ לעיל ח׳׳א ע' ‪.30‬‬ ‫‪ .4‬ע*כ לי׳ בכיי ם־ג־כ‪.‬‬
‫‪ .6‬בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ע׳ ‪ 119‬הע' ‪.11‬‬ ‫ום"צ לעיל‬ ‫םקדםוניור‪ ,‬היהודים ע׳ ‪.77‬‬ ‫וע׳ עפ ‪ r‬טיין‪,‬‬
‫‪ .8‬ע' לעיל ע' ‪.150‬‬ ‫‪ .7‬ע' לעיל ע' ‪. 117‬‬ ‫>מם‪:‬ד העתיק עפיצםיין( ‪ :‬על‪.‬‬
‫‪ .12‬יעעי׳ נז יד‪.‬‬ ‫‪ .11‬יחזקאל ל טז‪.‬‬ ‫‪ .10‬יהו־צע ב טז‪.‬‬ ‫‪ .9‬ברא׳ כז מה‪.‬‬
‫‪ . 15‬כיה בכ״י ובערוך ערך הדק‪ ,‬וע׳ כדק״ס ע׳ייז‬ ‫‪ .14‬ע׳ז לח ב‪.‬‬ ‫‪ •13‬דניאל ב ה‪.‬‬
‫‪ .18‬צ״ל ‪ :‬דסם‪,‬‬ ‫‪ . 17‬בב״י טרצב‪ : .‬ד‪.‬ד' בדגע‪.‬‬ ‫‪• ,16‬צ־ופטים יד ו‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.87‬‬
‫‪ .21‬אד‬ ‫‪ . 20‬בכ׳׳י םיצכ נוי‪ :‬׳צהיה עיקר‪.‬‬ ‫‪4‬׳‪ .1‬יר מי' ח יד‪ ,‬הדטנו וע׳ ברד׳׳ק •צם‪.‬‬
‫‪ n r . 24‬נו‪: .‬‬ ‫‪ . 23‬בב״י טרצב ‪ :‬סן‪.‬‬ ‫‪ .22‬שטות יח כב‪.‬‬ ‫אחריהם‪ ,‬ש־ב ה ב ג|‬
‫‪ .25‬ה‪ .26 . .‬ישעי׳ לח טו‪ ,‬ע' בם‘ ד‪.‬שרשים לריביג ע׳ ‪. 105‬‬ ‫הטב בטו ה סב ב התם ד‪.‬תםם‪.‬‬
‫רש^י ■לתהל' טב ה‪ ,,‬אלא‬ ‫והביא ‪:‬את דבריו‬ ‫ע׳ ‪.62‬‬ ‫‪ .27‬טחברת ערך ד‪ .‬הו?׳ פוליפובסקי‬
‫‪ .. 29‬כן בבר‬ ‫‪ .28‬תהל‘ פד ב‪.‬‬ ‫שהביא ני איה‪ :‬א ת הפ סו ק‪ :‬ינתחי ידידות‪.‬נפ שי כבף אויביד‪.'.‬‬
‫‪ .30‬שבת‬ ‫‪:‬פרש רסיג לפי דברי דונש בתשובותיו סי׳ טיו‪ ,‬וע׳ גט ב־צפת יתר ‪:‬לראביע סי׳ י*ד‪.‬‬
‫)‪15‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ותרנגול׳ שכרהה מדדין ‪ 1‬ומחזרין אוחה למקומה דפי מקום שנהגו ‪ 2‬והוא לשף‬
‫הליכה בנחת כי דרך הולכי רגלים ללכת בנהת ‪ . 3‬נ ע ב ו ר ב ס ך ו נ ד ד ם ‪ ,‬נדרם‬
‫בחירק‪ .‬ופ״ה במזמור מב אלה אזכרה אשפבה עלי נפשי אעבוד בסך אדדס עד בית‬
‫אלהים בקול רינה ותודה המון הוגג לשו׳ קונטרס זאת אני זוכר ונפשי משתפכת‬
‫בזכרי עלית רגלים שהייתי עובר בגדודי בני אדם ומדדה עמהם עד בית אלהים‪.‬‬
‫סך לשו׳ חשבון‪ ,‬סך ‪ 4‬לשון מחיצת בני אדם‪ ,‬סך לשון צבים עגלות צב שהיו‬
‫מכוסות כמין םוכה ‪ ,5‬אדדם אדדה עמהס כי לא יבלו דברו לשלום‪ .<1‬המון הוגג‪,‬‬
‫שהיו הולכים לחוג ועל בכה יסד הפייט ‪ 7‬עוצם המון חוגג שוטף כנהר ‪ 8‬עד כאן‬
‫לשון קו ב ט׳ ט‪ ,‬אדרםהדלתי״ןשניהןנדגשים הראשון לחסרוןתי״ו אתדדם ‪ 10‬והשיני‬
‫למשקל חזק שהוא דדה ופי׳ אדדה אתדדה עמהם‪ .‬אך נדדם יטבפיוט שהני לדביס‬
‫ולא יתפרש ‪ 11‬נדדה עמהם או יתפרש נחדדה עם הגדולים שבינינו אע״פ שלא‬
‫הוזכרו ‪ ,12‬ת ב י א נ ו מ י ם ו מ ק ד ם ‪ ,‬פי׳ ממערב וממזרח כלוט׳ מכל העולם‪.‬‬

‫לז• את השם הנכבד נאה לתהילותי‪ .13 1‬תיבה את אינה נקשרת ונדבקת‬
‫עם השם‪ ,‬אך פי׳ א ב י ע ז כ ר ר ב ט ו ב מ פ ע ל ו ת י ו של■ הקב״ה אשר‬
‫שמו הנכבד נאה לתהילותיו‪ ,‬ותיבה את יתירה כמו את הענן לא סר מעליהם‬
‫דעזרא‪ ,14‬ואת מלכינו שרינו בהנינו ואבותינו לא עשו תורתיך דעזרא ‪ .15‬במזס׳‬
‫ם״ח ‪ 16‬כשמך אלהים כן תהלתך‪ ,‬ב ת נ ח ו מ׳ ‪ 17‬מלך כשד ודם משבחין אותו בנוי‬
‫וכח ועושר ואין בו‪ ,‬אבל הקכ״ה משבחין אותו והוא יותר משבחו‪ .‬הוי אומד כשמך‬
‫אלהים כן תהילתוך וע״כ עשה את השם הנכבד נאה לתהילותיו‪ .‬ע׳׳א כאשר פי׳‬
‫ה״ר א לי ע׳ ז״ל כי א״ת ש״ם ה׳נ׳כיביד בכימ' ד׳ אותיות‪ .18‬כלומ׳ כמה נאה‬

‫‪ . 1‬פשחים פ׳׳ד שין‬ ‫סינצינו‪ :‬הא׳שה‪y ,‬׳ דרףם ע׳ ‪. 294‬‬ ‫פי״ח מיב ולפנינו א׳‪ 2‬ה‪ ,‬ובדפ‪.‬‬
‫‪• . 3‬נ״נ לי׳‬ ‫‪ . 2‬לפנינו במשנה ‪ :‬שברחה ‪.‬םחזירין‪ ,‬וגי׳ השחבר כגירסת הערוך ערך דד ג‪.‬‬
‫‪ . 4‬מבאן עד אדם לי׳ ברפ‪ .‬וכ״ה כב״י ע׳ מאהרשען‪ ,‬פרשנדתא ח״ג ע׳ ‪.41‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גב״• מרצב‪.‬‬
‫‪ .5‬מ״אלהים״ ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪ .‬ברש׳י בדפ‪ .‬נו׳ קטע ארוך‪ ,‬אבל אינו בכ״י‪ ,‬וע׳ מאהרשען‬
‫ד‪ .‬הקליד ביוצר לפ׳ שקלים‪ ,‬אז מאז זמות‪ ,‬ד‪ .‬א‪,1014 .‬‬ ‫‪ .6‬בראשית לז ד‪.‬‬ ‫שם‪■ .‬‬
‫‪ .9‬כב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .8‬ם״המו;׳׳ ע׳׳ב לי׳ כב״י מרצב‪.‬‬ ‫סדור עבודת ישראל ע׳ ‪.632‬‬
‫‪ . 11‬שם ;‬ ‫‪ .10‬שם ‪ :‬להביא ת׳ של התפעל‪.‬‬ ‫ודקדוק אדדם עיקר אתדדם ולכך שני‪.‬‬
‫ולא נפרש נתדרה אך נפ׳ ‪:‬תדדה שבינינו‪ ,‬ובב׳י ר‪ .‬כתוב היה ״אך* ותוקן ‪,‬לאו״‪ ,‬ואולי צ״ל ‪:‬‬
‫‪ .12‬בב״י מרצב נו׳ קצור מקטעים שנשםטו לעיל‪ :‬״ופי׳ אדדם לשו׳ הליבה‬ ‫אל׳ =דאלא‪.‬‬
‫נעגור בסך לש׳‬ ‫ובו׳ ללכת ננ ח ת ולשו׳ רבותי׳ האשה ובו׳ אותה למקומה‪ .‬תודת חוגג זכיני‪,‬‬
‫פ׳ה כי אעבור בשך וגוי עד בקול רנה וחודה המון חוגג וסך לשו׳ ובו' עגלות צב‪ .‬ופי׳ המון‬
‫כקטע הזה בכ״י מרצב אין לפניני קצור מב*י ר‪ .‬אלא להיפך כני‬ ‫חוגג שהי׳ הזלכין לחוג״‪.‬‬
‫מהדורא קדומה קצרה שעליה הומיף המחבר ומכאן ההתחלה הכפולה בב״י ר‪. .‬במזמור ם״כ‬
‫ועל היחס שבין •מני בה״י אדון אי״ה‬ ‫אדדם ונו׳׳׳ ואח׳יב עוד הפעם ופי׳ה במזמור מ״ב וכוי‪.‬‬
‫יצחק‬ ‫‪ . 13‬יוצר לשכת בין יוה״ב לטובות לר׳ מאיר בר׳‬ ‫הע׳ ‪.27‬‬ ‫כמבוא‪ .‬וע׳ לעיל עם׳ ‪144‬‬
‫‪ . 16‬צ'ל ;‬ ‫‪ , 15‬שם לד‪.‬‬ ‫את עמוד הענן‪.‬‬ ‫‪ . 14‬נחמיה ט יט‪ ,‬וצ׳׳ל ‪:‬‬ ‫ח ״ א ‪.8523‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫‪ . 17‬שמות אות כ'‪ ,‬ת׳־ב‬ ‫אחרי המלה ״תנחום״׳‪.‬‬ ‫מביא א ת הפסוק‬ ‫סח י א וצנ״יםרצב‪.‬‬
‫‪ .18‬הנימי של שניהם = ‪. 827‬‬ ‫־שם‪ ,‬אית א׳‪ ,‬והמחבר הני א רק את תיכן המדרש‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪154‬‬

‫שש בן ד׳ אותיות שיש בו סודות גדולות עלומות ‪ 1‬וקצת מפורש באופן יקר גדלו ‪2‬‬
‫ועל זה השם נאם^ ומהללים לשם תפארתך כי ת׳פ׳א׳ר׳ת׳ך בגיס׳ א׳ר׳ב׳ע׳‬
‫ה׳א׳ו׳ת׳י׳ו׳ת׳ ‪ •3‬כי שם המיוחד הוא שם תפארתו מכל השמות כי ‪ 4‬שם יו״ד ה״ו‬
‫ן״ן ה״י נקרא שם המיוחד כי אותו בפירושו שמעו בסיני ולא השאר ונקרא שם‬
‫המיוחד כי מאוחיותיו שהוא יחיד בכל הויותיו ומפורש באופן יקר גדלו בפסוק‬
‫באותותיו עלומותיו ועיין שם ‪ .5‬ה ב ו נ ה ב ש מ י ם ‪ ,‬פ״ ה בעמוס ‪ 6‬הבונה בשמיס‬
‫מעלותיו‪ ,‬מעלתו כת׳ שלא ירדה שכינה למעלה מעשרה ‪ •7‬ר׳ י׳ ח׳ ב׳ ו׳ ש׳ ס׳‬
‫נ י ח ו ח ‪ .‬ותרג׳ ‪ 8‬דאשרי בתקוף רומא שכינת יקריה וכנישתיה על ארעא קשטא ‪9‬‬
‫ופי׳ כל מה שיסד על הארץ כאילו נאסף ונאגר כאגודה‪ .‬ומה שיסד הפייט הבונה‬
‫בשמי׳ מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה‪ ,‬פי׳ מעלותיו‪ ,‬ארין וצאצאיה הכל כעצת‬
‫התורה‪ .‬פ ״ א ר א י ת י ‪ ,‬ואגודתו על ארץ יסדה‪ ,‬אגודת צדיקים היא הייתה יסוד‬
‫על הארין לתקרת השמים שבשבילם הכל קיים‪ .10‬ב כ ו ת ר ת מ ל כ י ם נ ח י ע ץ‪,‬‬
‫אין לפרש בכותרת‪ ,‬את המלכים כתר ‪ ,11‬וענפיו לא נמצאו במקרא‪ ,‬ובאופן משרתיו‬
‫עומדים ‪ 12‬עשה זכי היכלו כותרי כלילו‪ ,‬והיא מלה ידה‪. ,‬אך פי׳ בכותרת מלכים ‪.13‬‬
‫בכתר אשר בו מלכים ימלוכו נתייעץ זו תורה שבה נתייעץ ‪ 14‬הקכ״ה כשברא‬
‫עולמו ‪ .15‬דכחב במלכים דכתב בתורה‪ ,‬בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו ‪ 16‬ולשון‬
‫כותרת •מהוא שם דבר נמצא כמלכים‪ ,‬ורמז שנתייעץ כחכמת ‪ 17‬התודה‪ ,‬כ׳ראשית‬

‫‪ .1‬מכאן עד ״גדלו״ לי׳ בב״י מרצב‪ .‬ושם נו׳ ‪ :‬״כיצד יו׳ד ו"״א‪ .‬ו׳׳ו ה״א במילוי ב;ימ׳‬
‫ה׳ו׳א׳ י׳ה׳י׳ד׳‪ ,‬וא״ת ב״ש של שם בן ד׳ אותיות מצפ׳׳ץ והוא בגימ׳ ה׳ן׳ ה׳כ׳ו׳ר׳א׳ י׳ח׳י׳ד'‪,‬‬
‫הרי אותיור‪ .‬לעדות שהוא א׳ יחיד ולכך נקרא זה השם שם המיוחד‪ ,‬כי שאר שמותיו על שם‬
‫שמעתי‬ ‫אבל זה השם על שם שהוא יחיד בכל הויותיו‪ ,‬היה‪ ,‬הוה‪ ,‬יד‪.‬יה‪,‬‬ ‫מעשיו הנוראים‪,‬‬
‫רמוז בו היה הוה יהיה׳ כיצד ה׳■ אהרון רמז היה והי‬ ‫כ ש׳ ה ר׳ ש מ ו א ל כי שם כן ד׳‬
‫למפרע רמז הוה יה אשר בתחילת חשם רמו יהיה‪ .‬ע״א הוה אשר במוך השם רמז הזה וגם‬
‫רמז יר‪,‬יה‪ ,‬וזה יהיה השם נקרא עליון על כל‬ ‫הוא רמז הוה‪ ,‬יה אשר כתחילת השם ככתיכתו‬
‫שמך‬ ‫ואום׳ בשוח׳ טוב‬ ‫השמות כי נאם׳ בתהילי׳ אשמחה אעלצה כך ואזמרה שמך עליון‬
‫כמו בכ׳י ה כ״ה גם בפי׳ לפיוטים כ״י מינכן ‪ , 393‬קלן‬ ‫המעולה‪ ,‬א*כ עליון עומד על שמך״‪.‬‬
‫ע״ב )צלום שוקן(‪ ,‬ועל כ׳׳י זה ר׳ פרלב‪ ,‬מנ״ש ‪ 1876‬ע׳ ‪ 370‬לשטיינשניידר‪ ,‬קטלוג כ״י מינכן‬
‫‪ .2‬ע' לעיל ח״א ע׳ ‪ ,139‬הקטע מ״שמעתי ב־ש׳ הר׳ שמואל״ ואילך שהעתקתי‬ ‫ע' ‪. 216‬‬
‫וע׳ כהע׳ שם‪.‬‬ ‫מתוקנת יותר‪,‬‬ ‫נמצא גם ש־ם והלשון שש‬ ‫הקודמת מב״י מרצכ‪.‬‬ ‫כהע׳‬
‫‪ .3‬לעיל ח״א‬ ‫‪ .4‬מכאן עד ״ועיין שם״ לי׳ ככ׳י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .3‬שניהם עולים ל‪. 1101‬‬
‫‪ . 9‬מ‪,‬חרג׳״‬ ‫‪ .8‬עסים שם‪.‬‬ ‫‪ . 7‬ע׳ םוכה ה י‪. 1‬‬ ‫‪ . 6‬עמום ט ו‪.‬‬ ‫ע׳ ‪. 141‬‬
‫‪ . 10‬ע׳ ר׳ם״י עמום שם‪.‬‬ ‫ע*כ לי׳ בכ״י מרצב וכמקום זה נו׳ •םם ‪ :‬ואגודתו על ארץ ימרה‪.‬‬
‫‪ .12‬ל׳טכת ור״ח לר׳ מאיר כר יצחק *ש״ין והדפיםו לנדסהוט‬ ‫‪ . 11‬כאן נ־צמט כנ׳ ; כי בתר•‬
‫‪ .14‬שם‬ ‫‪ . 13‬מ״אין לפר׳ם' ע׳ב לי׳ ככ״י מרצב‪.‬‬ ‫מכ״י כ״עמודי העבודר‪.‬״ ע׳ ‪. 166‬‬
‫‪ . 15‬עי פדריא פ״ג‪) ,‬הוצי רד״ל( ו׳ ב׳‪ ,‬ושם ‪. :‬שני לי עצה ותושיה״ )ע׳‬ ‫לי׳ מ״זו■ ע*ב‪.‬‬
‫להלן(‪ ,‬אבל ככר העיר הרד״ל כי עיקר הראיה מהפסוק שאח*כ זכםא״ר‪ ,‬הוצ' רמא״ש ע ‪160‬‬
‫מביא ראיה ממשלי ח ל‪ ,‬וע׳ אפטוביצר‪ ,‬דרשה בשכה התורה )הדפםה מיוהדת מ״סיני״ ת״ש(‬
‫ע׳ ‪. 144‬‬ ‫פי' קיט‪ ,‬הוצ׳ הורוביץ‬ ‫וע׳ בספרי כמדבר‬ ‫משלי ח טו׳‬ ‫‪.16‬‬ ‫ע׳ י״א‪.‬‬
‫‪ 7‬ן‪ .‬לי׳ בכ׳י מרצב‪.‬‬
‫‪155‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫ב׳רא א׳להים ‪ 1‬א׳ת ה׳שמים ו׳את ה׳ארץ‪ .‬ראשי תיבות כ״ב הם כ״ב אותיות‬
‫שבהם נברא העולם‪ .‬ובהם נתייעץ ונבראו ‪ 2‬פ״א בכותרת מלכים פי׳ כמבתרת‬
‫מלכים‪ ,‬זו תורה שמכתרת לומדיה ‪ 3‬על דרך מי יעץ זאת על צור המעטירה‬
‫דישעי־ ‪ ,4‬שפי׳ המעטרת את אחרים ‪ 5‬אך לא נמצא במקרא‪ :‬משקל קל יוצא‪.‬‬
‫בכותרת מלכים נתייעץ‪ :‬ועיין כיוצר אל נישא ‪ 6‬אצל התייעץ במתשבו כי ד שם‬
‫מפורש‪ .‬על כן מן ויכולו השמים עד ברא ‪:‬אלהים לעשות ל׳ תיבות ‪ 8‬זכן בתורה‬
‫מן תודת ה׳ ‪ 9‬עד צדקו יחדיו ל׳ תיבות‪ .‬בתורה ו׳ ‪ ,10‬תורת ה׳‪ ,‬עדות ‪ / n‬פיקודי‬
‫ה׳‪ ,‬מצות ה‪ /‬יראת ה׳‪ ,‬משפטי ה׳‪ ,‬וכאן ו׳ ימים‪ .‬בחורה י״ב שבתות‪ ,‬תמימה‪,‬‬
‫משיבת‪ ,‬נאמנה‪ ,‬מחכימה‪,‬ישרים‪ ,‬משמחי‪ ,‬ברה‪ ,‬מאירת‪ ,‬טהורה‪ ,‬עומדת‪ ,‬אמת‪ ,‬צדקו‪,‬‬
‫וכאן ויהי ערב ויהי בוקר ‪ 11‬הנה י״ב‪ ,‬כן ל׳ כריות‪ 12‬הללוהו כל מלאכיו עד‬
‫זקנים עם נערים ‪ ,13‬לזזודיע שהכל נברא בעצת התורה ובשבילה ל׳ מתורת ה׳‬
‫עד צדקו יחדיו‪ .‬וכת׳ בי מלכים ימלוכו‪ .‬והמלכות בל׳ מעלות שנ' שום תשים‬
‫עליך מלך ‪ ,14‬גימ׳ שלשים מעלות מלך‪ .‬מ ם פד ה כ ב ו ד ‪ .15‬ול׳ מעלות של‬
‫מלכות מנויות במשנת כהן גדול‪ ,16‬וכת׳ ולבלתי רום לבבו מאחיו ‪ 17‬אע״פ‬
‫שהוא מלך אין לו להתגאות כי יש עליו מלכו של עולם שהוא מלך עליון‪.‬‬
‫אם יאמר מה היה צריך להתייעץ ‪ 18‬לבני אדם‪ ,‬שאין חכמ׳ כחכמת התורה‬
‫‘ והעוסק בה ידע כל הכמ׳‪ .‬וכן כל עניין פרשת התורה שבמשלי ‪ 19‬ללמד לבני אדם‬
‫חיבת התורה והעוסק בה ומחבבה חביב לפני הקב״ה מכל ‪ .20‬ויש מי שאומר‬
‫לפי שנמצא כתחילת משלי ‪ 22‬בעיר אמריה תאמר‪ ,‬פי׳‬ ‫אמריה תאמר ‪21‬‬
‫‪:‬החכמה השיבה להקב״ה כשנתייעץ בה לבראות עולם דהכי אית׳ כפירקא דר׳‬
‫‪ .2‬מ״ובהם״ עי׳ב לי׳ שם‪ .‬ובמלןום זה נו׳ ש ם‪ :‬ועוד רמז אחר וירא‬ ‫‪ ,1‬לי׳ שם‪.‬‬
‫וגים׳ זו‬ ‫כי נר מצוה ותירה ‪::‬ור‪.‬‬ ‫והתורה נקראת אור ‪ .‬שנא׳‬ ‫א׳ת׳ ה׳א׳ו׳ר׳ בגים׳ תרי׳׳ג‬
‫נמצאת בתום׳ עה׳׳ת‪ ,‬הדר זקנים‪) ,‬ליוורנו ת״ר( ב׳ ע״ג‪ .‬ובפי׳ המיוחס לראב*ן לפיוט זה )ב״י‬
‫אבית‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪,‬בראשית בגיס׳ בתורה יצר׳׳‪ ,‬וכ״ה ב״פענח רוא׳׳ עה״ת ובבעה״ם‪.‬‬ ‫‪: (153‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫אלא מכחה •טל‬ ‫וכלשון הספרי שם ‪ :‬״כל עצמן של שני בתרים הללו אין באים‬ ‫פ״ד םי׳ז‪,‬‬
‫מ״על דרך׳׳ ע״ב לי׳ בני״י מרצב‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫בג ח‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫תירה״‪ ,‬וע■ באדר׳׳נ נו׳׳ב פם*ה‪.‬‬
‫וסהע׳ •‪ 2‬ם‪.‬‬ ‫ע׳ ‪152‬‬ ‫ע׳ לעיל ח״א‬ ‫‪,8‬‬ ‫מבאן ח׳ בכיי מרצב‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫להלן מי׳ מיב‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫תהל׳ יט ח‪ ,‬וע׳ בא״ח חז׳א‪ ,‬סדר תפלת •טבת סי׳ א ; ‪,‬ומוםיפין כהן מזמורים ייש מהן‬ ‫‪.9‬‬
‫בש־ו׳׳ט י״ט אות יד‬ ‫‪.10‬‬ ‫וטשם בכל בו סי׳ ליז•‬ ‫םדברים מן התורה שניתנה בשבת״‬
‫״פתר לי׳ בששה סדרי טשנה״‪ .‬וע׳ בבמדב״ר פי*ג אות י״ז ‪ :‬״ולמה נכתבו חמשה תיבות על‬
‫וע׳ בראשית רבתי‪,‬‬ ‫בל סדר וסדר כנגד התורה •טהיא הפשה ספרים ללמדך שהם גופי תורה*‬
‫ע׳ לעיל ח״א‬ ‫‪.12‬‬ ‫ו׳ פעמים‪.‬‬ ‫‪.!1‬‬ ‫ובזוהר תרומה קלז ב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪7‬‬ ‫היצ׳ הר״ה אלבק‪,‬‬
‫ושם מדובר על ״ל״ה מלאכות״‪ ,‬וע׳ בהוספות ותקונים שם ובם׳ היובלות ה טו׳‬ ‫ע׳ ‪ 152‬הע׳ ‪6‬‬
‫על ב׳ב בריות‪.‬‬ ‫מוסר מסורת יהודית‬ ‫‪( Horn. I V I in‬‬ ‫ואב הבנסיה אוריגינם )‪N u m .‬‬
‫‪ .14‬דב׳ יז טו‪ ,‬ובבעה״ט ובפענח רזא שם הביא׳ו אותה גים׳‪,‬‬ ‫‪ . 13‬תהל׳ מםח ב — יב‪.‬‬
‫‪ . 15‬הקטע הזה מם׳ הכבוד לא הועתק בלקוטים שהדפים הר״י פרימן בסוף המבוא לס׳ ‪.‬חסידים‪.‬‬
‫‪ .16‬סנהדרין פ״ב ם״כ — ם*ה‪ ,‬וע׳ בערוך •ערך םלך ״בשלושים מעלות המלכות פיר׳ טפורש־ות‬
‫בפי׳ הרמבין שם‪,‬‬ ‫‪ .17‬דב' יז כ‪ .‬ויע׳‬ ‫במשנת סנהדרין בפ׳ כ״ג ואלו הן וכו׳׳׳‪.‬‬
‫‪ .20‬ע׳‬ ‫‪ . 19‬פ״ח‪.‬‬ ‫‪ . 18‬באן נשממו מלים א‪.‬חדות וצ״ל‪ :‬ףעם התורה להראות[ לבני‪.‬‬
‫‪ .22‬א בא‪.‬‬ ‫‪ .21‬ב״ה בדפ‪.‬‬ ‫אבות ס״ג טי׳ד ויע״ב נשמט בב״י מדצב ע׳ ל עיל הע׳ ‪.7‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪156‬‬

‫אליע׳‪ 1‬נתייעץ הקב״ה בתורה ששמה חושיה לבראות ;ולם השיבה ואסר׳ לו «ם אין‬
‫צבא ומחנה‪ 2‬למלך על מה הוא מולך‪ ,‬שמע המלך וערב לו‪ ,‬אמרה^חורה בי נתייעץ‬
‫המלך לבראות עולס‪ ,‬ש‪:‬׳ לי עיצה ותושיה‪ .‬ומביא הפייט הפסוק כלוט^ כשהשיבה‬
‫לו כך מיד ואנודתו על ארץ יסדה׳‪ .‬נ א ה ו ח ס ו דה ‪ 3‬בדברי ר׳ שלמה פרחו׳ ‪4‬‬
‫על כן אמרו רבותי׳ ‪ 5‬כלה נאה וחסודה ולא אמרו חסידה כי קרוב לטעות‬
‫בחסידה ‪ .6‬וי״א ד חסודה חוט חסד‪ ,‬כלום׳ חוט חסד משוך עליה ואגודתו על ארץ‬
‫•‬ ‫מפורש למעלה‪.‬‬
‫ו ג ו ב ה ת ק ר ה ק ר ה ב מ ק ו ר א י אל‪ ,‬אילו שמים כמו שג׳ המקרה‬
‫במים עליותיו ‪ .8‬במקוראי אל בזכות אבות והשבטים באברהם כת׳ ולא‪ :‬יקרא עוד‬
‫את שמך אברהם ‪ ,9‬ביצחק כת׳ וקראת אח שמו יצחק ‪ ,10‬ביעקב נאט' בישעי׳ ‪11‬‬
‫וישר׳ מקוראי‪ .‬כילמרינו בר׳ ואלה שמות‪ 12‬למה אין שמות ‪ 13‬של שבטים שוים‬
‫בכל מקום‪ .‬אלא פעמים שמקדימין‪ 14‬זה לזה וזה מקדים לזה‪ ,15 :‬לפי שהן תקרתו‬
‫של עולם‪ ,‬והמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת ‪16‬‬
‫ומניין שהן חקרה של עולם‪ ,‬שט שמע אלי יעקב ויימר־ מקוראי‪ .‬ע׳׳א במקוראי‬
‫אל‪ .‬זה יעקב שג׳ בו שמע אלי יעקב וישר׳ מקוראי‪ .‬כ ת ב ה ״ ר א ל ע ז׳ ‪ ,17‬מן‬
‫בראשית עד יום השישי ל״א פסוקים ואות ראשונה שבתחילת כל אילו פסוקי׳‬
‫הרי קפ״ב בגימ־ ‪ 18‬כ׳׳ של בראשי* ול׳ פעמים ו׳ הרי קפ״ב בגימ׳ יעקב ‪ ,19‬כשביל‬
‫זכות‪ 20‬יעקב אבינו ‪ 21‬נברא העולם‪ ,‬וזהו‪ 22‬לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל‬
‫הוא‪ ,23‬ופי׳ בפיוט‪ ,‬בשביל יעקב‪ ,‬שס בו מקוראי קורה גובה תקרה‪ .‬וע״א ועיקר‬
‫דאיתי שכת׳ המפרש שבטי מקוראיך עלה והמשל‪ ,24‬ר׳ מ א י ר ה ח ז ן יסד יוצר‬
‫את השם הניבבד נאה גובה תקרה קרה‪ 25‬במקוראי אל‪ ,‬זה יעקב שנקרא אל שנ׳‬
‫ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישר׳‪ 26‬ואמ׳ ברפ״ב במגילה ‪ 27‬הקב״ה‬
‫וכן ברא׳ ברא ‪ 28‬ראשית זה יעקב שהיה שמו‬ ‫קרא ליעקב אל‬

‫‪ .3‬בנ*י טרצב ; ‪£‬י׳‬ ‫‪ .2‬כפדר״א‪ :‬ואם אין‪.‬‬ ‫הע׳‬ ‫‪ •1‬ע' לעיל ע'‬
‫ר׳ פדחון מה •סאום׳ הסודה ולא חסידה ׳‪ 2‬ל א יטעו לוט׳ חסידה‪ .‬ונוסח כ״י ר‪ .‬מכוון יותר‪.‬‬
‫‪ . 6‬ולשו׳ הרש׳׳ף ס׳ם ; י‪ 2‬ל א יכוא‬ ‫‪ .3‬כתובות יז א‪.‬‬ ‫‪ . 4‬טחכרת הערוך כ׳׳ב א׳‪.‬‬
‫‪ . 7‬ר׳ כפרש״י לכתובות שם ובסהדורא‬ ‫לידי ליעוג טל־סון זה העוף לפיכך שיניהו וכו׳״‪.‬‬
‫‪ .8‬חהד׳‬ ‫קמא בשטמ״ק שם )הרי׳׳ן אפשטין‪ ,‬פי׳ הריב׳׳ן לכתובוח‪ ,‬ירושלים חרצ׳ג ע׳ ‪.(1‬‬
‫‪ . 12‬תנה׳‬ ‫‪ .11‬מה יב‪.‬‬ ‫‪ .10‬שם יט‪.‬‬ ‫‪ .9‬צ״ל ; אכרם‪ ,‬ברי יו ה‪, .‬‬ ‫?ןד ג‪.‬‬
‫דומה ללשו׳ הילמרנו‬ ‫•שמות אות ג׳ ות־ב שם אות ה׳ )וע׳ כהע׳ הרש״ב שם( ותלשו׳ לפנינו‬
‫אינו כסדר‬ ‫‪ .13‬בכ׳׳י מרצב‪ ; .‬למה שמוחם של שבטים‬ ‫המובא כעריך ערד קר י״א‪.‬‬
‫‪ . 15‬מ^וזה־‬ ‫‪ .! 4‬בכ׳׳י מרצב‪ .‬אלא‪ :‬מקדים‪.‬‬ ‫אחד‪ .‬ובערוך ; למה אין שוין שמוחיהם‪.‬‬
‫‪ . 17‬לי׳ ככ*י מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 16‬ב״ה בתנח׳‪ ,‬אבל בערוך ‪ :‬של זי‪.‬‬ ‫ע״ב ליי בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .21‬כנ׳ל‪.‬‬ ‫‪ . 20‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .19‬שם נו׳ ‪ :‬בלום׳‪.‬‬ ‫‪ .18‬מ״הרי׳׳ עיב לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬
‫‪ .24‬בקרובה לר״ה לר׳ שמעון בר׳ יצחק‪ ,‬פיוטי‬ ‫‪ .23‬ירמי׳ י טז‪.‬‬ ‫‪ .22‬שם ‪ :‬זש׳יח‪.‬‬
‫ר׳ שםעין ד‪,‬וצ׳ הברמן‪ ,‬ירושלים חחר״־ן ע׳ קי׳׳ב‪ .‬־ומפרש קרובה זו רפז לחרוז בפיוטנו‪ ,‬אבל‬
‫‪ .25‬מ״ראיתי׳׳ ע״ב לי׳ בכ״י מרצב‪ .‬ובמקום זה‬ ‫אין לעמוד מיהו המפרש שפירש בך‪.‬‬
‫‪ . 27‬יח א‪ ,‬וע׳ ב־ר פליג‬ ‫‪ .26‬ברא׳ לג כ‪.‬‬ ‫שם ‪ :‬מצאתי כת׳ שפי׳ מפרש אחד>‬
‫‪ . 28‬בב■י פרצב‪.‬‬ ‫אות ח» הוצ׳ ת*א ע׳ ‪ , 949‬וע׳ בס׳ רש׳י‪ .‬הרמב״ן ור׳ בחיי לכרא׳ שם‪.‬‬
‫‪157‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ישראל! וכת׳ קודש ישר׳ לה׳ ראשית וגו׳ ‪ 2‬ע״כ‪ .‬ואומי אני כי יתכן מקורא‬
‫ממשקל חזק‪ ,‬אשר ממנו וקורא לך גודרי פרין ‪ ,3‬ישראל מקוראי ‪ >4‬כי עיקר ‪5‬‬
‫מקוראי‪ ,‬מקורא שלי‪ ,‬הנה מקורא בשורק מן קרא‪ ,‬כמו נקרא ממשקל קל‪ .‬ומן‬
‫הדין היה לום׳ מקוראי מקרא בשורק מן קרא‪ ,‬כמו מדוכא מעונינו דישעי׳ ‪ 6‬והיו‬
‫שתותיה מדוכאין ‪ ,7‬מן דיכא לארץ הייתי דתהילות ‪ ,8‬אך בעבור הר׳ ננקד מקוראי‬
‫בחולם‪ .‬ג ב ו ל ו ת ה צ פ י ן ה ד ר י ם ‪ ,‬כת׳ יצב גבולות עמים ‪ 9‬נאמר על דור‬
‫הפלגה שהפיצם הק׳ מצפון עד דרום כלום׳ בכל העולם שלא איבדם בשביל‬
‫צדקתו שהיא כ ה ר ר י א ל עם ישר׳‪ ,‬בדי שייולדו משם ומפור׳ ביוצר אל שדי‬
‫אתחנן בפסו׳ כולבם מוצבים‪ .10‬ע״א מ ה ד ד י א ל ‪ ,‬פי׳ מבית המקדש ‪ 11‬כת׳‬
‫מציון מכלל יופי אלהים הופיע ‪ ,12‬ואמי בפ׳ הוציאו לו‪ ,13‬מציון מכלל ‪ 14‬יופיו‬
‫של עולם‪ .‬אך למספר בני ישר׳ ‪ 15‬לא יבון לפי זה‪.‬‬
‫ם א ה ב י ר י א י ו ב י ר ר ב י ם ו ם נ ה ל ת ו ‪ ,16‬ביסוס לשון יסוד‪ ,‬במו‬
‫את הביורז! ואת ‪ 18‬בנו‪ ,19‬תרג׳ וית בסיסיה‪ .‬ופי׳ ממה שאהב את ישראל‬
‫שיקריבו קרבנות לבפר עליהם חמד ידידות הר ציון הד הבית לשבינת קדושתו כמ׳‬
‫שנ׳ ההר חמד אלהים לשבתו ‪ ,20‬ושם פי׳ ה ק ו׳ זה הר הבית‪ .‬פ״א י ד י ד ו ת‬
‫צ י ו ן ' ח מ ד ‪ ,‬שאפי׳ בזמן הזה הרי היא בהמדתה ובתאותה שכיפר לחורבנה ‪21‬‬
‫והבי אית׳ בתוספת׳ דברבות‪ 22‬ויהי בשלם סובו וגו׳ ‪ 23‬וכי מה‪ 24‬ראה ■להחזיר‬
‫לה •שם הראשון‪ ,‬לפי שהוא אומר‪ 25‬כי על אפי וחמתי היתה לי העיר הזאת מיום ‪26‬‬
‫אשר בנו אותה עד ‪ 27‬היום הזה ‪ ,28‬באף ‪ 29‬ובחימה‪ ,‬ת״ל ההר חמד אלהים לשבתו‪,‬‬
‫הרי היא בחמדתה ובתאותה ‪ 30‬מלמד שכיפר לד‪ ,‬חורבנה מניין שאין שבינה הוזרת‬
‫עד שתעשה הר‪ ,‬שג׳ ‪ 31‬ויהי בשלם םוכו מצינו כשהיא ]שלם[ קרויה הר שנ׳ ויקרא‬

‫וז^עצם הדרשה ע׳ ת״ב בראשית אות י ובלק׳ט ברא־‪ 2‬ית א א וברש״י עה״ת •‪ 2‬ם•‬
‫י‬ ‫רבה וט׳ם הוא‬
‫‪ .2‬ירטי׳ ב ג‪ ,‬ונו׳ שם ‪ :‬תבואתו‪ ,‬זש״ה בראשית‬ ‫‪ .1‬ם‪,‬שהיה״ ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .4‬שם טח יב♦‬ ‫‪ .3‬ישעי' נח יב‪.‬‬ ‫ברא וגו׳ בלוט׳ בשביל יעקב שנקרא ראשית ע׳ב‪.‬‬
‫‪ ,8‬תהל׳‬ ‫‪ .7‬שם יט י‪.‬‬ ‫‪ .6‬שם נג ה‪.‬‬ ‫‪ .5‬ט‪,‬טשקל״ ע״ב לי׳ בכ׳י טרצב‪.‬‬
‫‪ . 10‬ע׳ לעיל‬ ‫‪ .9‬דב׳ לב ח‪ ,‬וע׳ בת׳י וברש״י שים ובספרי האזינו פי׳ שי׳א‪.‬‬ ‫קטג ג‪.‬‬
‫‪ .11‬ט״כלוט״׳ ע״ב לי׳ כב׳׳י טרצב‪ .‬ובטקום זה נו' שם ‪ :‬״לא איבדם אלא‬ ‫ח״א ע' ‪. 276‬‬
‫חלקם פיזרם לע׳ אוטות ולע׳ לשונות‪ ,‬שט בהנחל עליון גוים בשהנהיל הק' לטבעיסיו את‬
‫להעבירו טן‬ ‫הלק נחלתו הציפן ושטפן; בהפרידו בני אדם‪ ,‬כשהפיץ את דור הפלגה היה בהן‬
‫העולם ולא עשה כן אלא הציב גבולות עטים ולא א‪.‬יבדם ולטםפר בני ישר׳ בשביל טםפר בני‬
‫ישר׳ שעתידין לצאת טשם לני וישראל[ ולטספר ע׳ נפש בני ישר׳ •טירדו למצרים הציב גבולות‬
‫ברא טבית‬ ‫‪ . 12‬בכ״י טרצב‪. .‬נו' ‪ :‬כלוט׳ גבולות איטר טצפון לדרום‬ ‫עטים ע׳ לשיך♦‬
‫‪ .15‬שם ‪] :‬יופי אלהיט הופיע‬ ‫‪ .14‬יוטא נד ב^‬ ‫‪ .13‬תהל׳ נ ב‪,‬‬ ‫המקדש‪.‬‬
‫‪ .18‬לי׳‬ ‫‪ .17‬בדפ‪ .‬שעינתו‪,‬‬ ‫‪ .16‬בפיוט‪.‬‬ ‫מטנו מוכלל[ וע׳ בדק־ס שם ע׳ ‪. 152‬‬
‫‪ .21‬טבאן‬ ‫‪ .20‬תהל׳ סה יז‪ ,‬וע׳ רש׳׳י שם‪.‬‬ ‫‪• .19‬טסות לה טז‪.‬‬ ‫בב׳׳י מרצב‪.‬‬
‫‪ 24‬בב״י‬ ‫‪ .23‬ת ה ל' עו ג‪.‬‬ ‫‪ . 22‬פ״ג י״ז‪ ,‬ע׳ ‪.3‬‬ ‫עד ;‪,‬דברכות״ לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ . 27‬צ׳ל ‪ :‬ועד•‬ ‫‪ .26‬צ*ל ‪ :‬לטן היום‪.‬‬ ‫‪ . 25‬ירטי׳ לב לא‪.‬‬ ‫טרצב‪ ,‬וטה‪.‬‬
‫‪ .30‬בתוספתא ‪:‬‬ ‫‪ .29‬ב*ה בב״י ייען•‬ ‫‪ .28‬באן נשטט ‪] :‬יבול אף עכשו הרי הוא[‪.‬‬
‫‪ .31‬שם ‪ :‬ת״ל‪.‬‬ ‫בהטדה ובתאוה‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪158‬‬

‫אברהם את שם המקום ההוא ה׳ יראה ‪ 1‬וגר הא אין שכינה ‪ 2‬חוזרת לחוסה עד‬
‫שתעשה ההר ‪ .3‬פ״א ועיקר י ד י ד ו ת צ י ו ן חמ ד ‪ ,‬וכי‪ /‬פי׳ ירידות ציון חמד ‪4‬‬
‫מתחילת ברייתו של עולם‪ ,‬שנ׳ ויהי ב ש ל ם ם ו כ ו ו מ ע ו נ ת ז ב צ י ו ן‪ ,‬כלום׳‬
‫כשהיה שמו שלם‪ ,‬אז היה בו סוכו‪ .‬כי שם שקראו שלם מקובל היה מאבותיו שכך‬
‫היד‪ ,‬שמו מבריאת עולם והכי אית׳‪ 5‬בשוחר טובס ויהי בשלם סוכו‪ .‬א׳ר ברכיה‬
‫מתחילת ברייתו ‪ 7‬עשה לו סוכה בתוכה ‪ 8‬והיה מתפלל בתוכה‪ ,‬יד‪,‬י רצון שיהיו‬
‫בני עושין רצוני כדי ‪ 9‬שלא■ אחריב את ‪ 10‬מקדשי‪ .‬וכיון שחרב אומ׳ ‪ 11‬יהי רצון ‪12‬‬
‫שיד‪,‬יו כני עושין ‪ 13‬תשובה שאקרב בניין ביתי ‪ .14‬ו ל ש ו ׳ ב ח ד ב׳ ‪ .15‬ד׳ ברכיד‪,‬‬
‫בשם ר׳ חלבו‪ ,‬עד שהוא שלם עשר‪ ,‬לו הקב״ה סיכה כתובה ‪ !0‬והיה מתפלל בה‪IV‬‬
‫הה״ד ויהי בשלם סוכו ומה היה אומ׳ יהי רצון שאראה ביניין ביתי ‪ .18‬סוכו כמו‬
‫סוכתו ‪ ,19‬צורם לבלות שאול ‪ ,20‬כמו צורתם‪ ,‬לוכד הכמים בערמם‪ ,21‬כט׳‬
‫בערמת׳ ‪ ,22‬כתבונם עצבים ‪ ,23‬כמו כתבונתם‪ .‬המתרגם שתרגם כתבונם כדמותהון‪,‬‬
‫ובדעתו כתבונם כמו כתבניתם ‪ 24‬לא דיקדק‪ ,‬כי תבונם ותבניתם כרחוק מזרח‬
‫ממערב‪ .‬ובפ׳ ד מיתות‪ 25‬כדברי הטתדג׳ שהיו עושין דמות צלם בדמות ‪ 20‬בעל‬
‫נכסים‪) ,‬ועיין( ‪ ,27‬אך סוכו נשתנה ניקודו מכמות אם היה שלם‪: ,‬ואלה שהבאתי‬
‫צורם ורעיו לא נשתנה ניקודם מכמות אם היו שלמים‪ .‬והמבין יבין ועיין בתחילת‬
‫זולת אזכרך דודי ‪ 28‬אצל במיתי אשמנים ‪.29‬‬
‫ד ג ל י ם ס ב י ב ם ו כ ת ו ‪ 30‬ה ק י ף ה ת ק י ע ‪ ,‬כמו תקעו אהליהם ‪,31‬‬
‫יעקב תקע את אהלו‪ ,32‬הוא שתוקע וקובע בחוזק‪ .‬ופי׳ בפיוט דגלי מלכים מראים‬
‫התקיע סביב םוכתו‪ ,‬ד מ ו ת ק ר ח ה נ ו ר א ‪ ,‬בכל‪ 33‬יוצרות כת׳ דמיון הקרח ‪34‬‬
‫והנורא וטוב לומר דמות כי כן נאמר בתחילת יחזקאל ‪ 35‬ודמות על ראשי החיה‬

‫כש׳׳ב ’ של צוקרסנדל‪.‬‬ ‫'־כ׳‬ ‫אין שבינה"‪,‬‬ ‫‪ .1‬בר׳ כב יד‪ ,‬וכתום׳ טקדים לפסוק ״הא‬
‫לי׳ בכי׳י מרצב‪.‬‬ ‫ם״שניין״ ע׳׳ב‬ ‫‪.3‬‬ ‫ובילקיש‪.‬‬ ‫לי׳ ככ״י‬ ‫אבל‬ ‫שם ‪] :‬שורה[‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שם ‪] :‬של‬ ‫‪,7‬‬ ‫ג׳‪.‬‬ ‫‪ .6‬סוט׳ עו אות‬ ‫‪ .5‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .4‬ט״ונו׳״ ע׳׳ב לי‪.;^ -‬ם‪.‬‬
‫‪ .8‬בכ״י טרצב ‪ :‬סוכה בירושלים כביבול‪ ,‬ובשו׳׳ט עשה הקב״ה כירושלים פונ ה‬ ‫ולם[‪.‬‬
‫ההוספה‬ ‫‪ .10‬ב שו״ט; ביתי ומקדשי‪,‬‬ ‫‪ .9‬לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫כביכול שהיה טתפלל‪.‬‬
‫‪ .11‬כשו׳׳ט ‪ :‬הוא‬ ‫וכב״י אינם לפנינו‪ ,‬ע׳ כהע׳ הרש״ב שם קע״א א הע׳ יד‪.‬‬ ‫שבדפ‪.‬‬
‫‪ .14‬שם נו׳ ; ומקדשי‪.‬‬ ‫‪ . 13‬שם ‪ :‬שיעשו‪,‬‬ ‫‪ , 12‬שם נו' ‪ :‬טלפני‪.‬‬ ‫מתפלל‪.‬‬
‫‪ .18‬שם‪:‬‬ ‫‪ .17‬שם‪ :‬בתוכה‪.‬‬ ‫‪ . 16‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .15‬פניו אות י‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪.608‬‬
‫‪ . 19‬ע׳‬ ‫שיראה בביניין‪ ,‬ובכיי ‪ :‬שאראה‪ .‬בנ*י טרצב‪ .‬נו׳‪ :‬לכך יסד ידידות ציון המד‪.‬‬
‫‪ .22‬ט״לובד•‬ ‫‪ .21‬איוב ה יג‪.‬‬ ‫‪ .20‬תהל‘ טט טו‪.‬‬ ‫כפי׳ הראב׳׳ע לתר״לים י ט‪.‬‬
‫בראסע‬ ‫ולעומת זה‬ ‫‪ .24‬וכ״ה כרש״י שם‬ ‫‪ .23‬הושע יג ב‪.‬‬ ‫ע״ב לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ . 26‬בנ' שצ״ל ‪ :‬בדמות עגלי כעלי נכםים לפי‬ ‫‪ .25‬םנדידרין סג ב‪.‬‬ ‫בפי׳ טהברנו‪.‬‬
‫‪ .27‬אולי צ״ל ‪ :‬ועיין שם‪.‬‬ ‫דברי הגם‘ שם ‪ :‬״טשרתי עכו״ם נותנים עיניהם בבעלי טמון“•‬
‫‪ .30‬בדפי וככ״י טח׳׳נ ‪:‬‬ ‫עיב לי• שם‪.‬‬ ‫‪ .29‬ט״הטתרגם״‬ ‫‪ .28‬לעיל ח״א ע‘ ‪.110‬‬
‫‪ .31‬צ*ל •‬ ‫דגלים סכות סביבותיו ובם‘ עבודת ישראל ע■ ‪ 791‬ציין בער ״כבי׳׳י סביב סבתו׳׳‪.‬‬
‫‪ .33‬מבאן עד יחזקאל לי‘ בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .32‬ברא׳ לא כה‪.‬‬ ‫•עליה אהלים‪ ,‬יד‘ ו ג‪.‬‬
‫דמיון בקרח‪.‬‬ ‫‪ .34‬בד‪ .‬ובטח׳ב ‪:‬‬ ‫‪.‬ו ל א דמיון קרח הנורא בי פיר‪.‬״‪.‬‬ ‫וכסקום זה ‪:‬‬
‫‪ .35‬א כב‪.‬‬
 ‫‪1>9‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫רקיע כעין קרח הנורא‪ .‬ו ה מ ש כ י ל י ס י ז ה י ר ו כ ז ו ה ר ה ר ק י ע לסוף‬

‫דויאל ‪ .1‬ופי׳ מה שעתידין צדיקים שיזהירו כזוהר הרקיע חוא רקיע שעל ראשי‬
‫החיות ‪ .2‬כאשר ספור׳ לפנים אצל שביעי סביב לשביעות איתנים אחות ‪ 3‬הרי‬
‫בשמים‪ ,‬הרי ירושלים הנקראים הרי ‪ 4‬כשמים ועל ]כן[ עשה הפייט הרי ירושלי׳‬
‫דאמ׳ בפי הוציאו לו‪ 5‬מציון מכלל יופי אלהים הופיע מציון נשתכלל יופיו של‬
‫עולם‪ .‬ה ט ב י ר ‪ ,‬פי׳ הגביה לשו׳ טבור הארץ‪ ,‬שהוא לשון גובה שני‪ 6‬הנה העם‬
‫היורדים מעם טבור הארץ ‪ ,7‬ובספר יחזקא׳ ‪ 8‬היושב על טבור הארץ‪ ,‬ו כ ת ׳ ר‬
‫ש ל מ ה ^פרחו׳ ‪ ,9‬טנור הארץ‪ ,‬פי' גובה העולם כי כשישכב אדם ופניו למעלה‬
‫אין גובה כפל גופו כמו טבורו‪ ,‬ועשה הפייט הרי בשמים הטביר כי ארץ ישראל‬
‫גבוהה מכל הארצות ‪ 10‬ופי׳ בפיוט הקכ״ה שהוא כביר כח הצביר והטביר הרי‬
‫בשמים ‪ 11‬ופי׳ הצביר‪ ,‬לשון ציבורין‪ ,‬כמו שנ׳ במלכי׳‪ 12‬ציבורי‪ ,‬הרים גבוהים‬
‫•סביב ירושלי׳‪ ,‬כמו שג׳ בתהילות‪ 13‬ירושלים הרים סביב לה וביחזקא׳‪ 14‬כת׳ היושב‬
‫■על טבור הארץ ותרג׳ המתרג׳ על תוקפא דארעא‪ ,‬גש לפי זה יתכן בפיוט‪ .‬פ״א‬
‫הטביר לשו׳ אמצע‪ .‬כי טבור באמצע הגוף ומשפע מכל צדדיו וירושלים באמצע‬
‫ארץ ישראל ופי׳ הרי הטביר ‪ 15‬הרי ירושלים המציע בתוך ארץ ישר׳‪ .‬ל ש ו ן‬
‫■ת נ ח ו מ׳‪ 16‬ד״א ונטעתי בהם ‪ 17‬כשם שהטבור הזה נתון באמצע הגוף כך ארץ‬
‫ישרא׳ נתונה באמצעותו של עולם ‪ 18‬שנ׳ ישבו על טבור הארץ‪ .‬ה צ ט י ה‬
‫מ ש מ ח ‪ ,19‬הפייט תפש לו לשו׳ הפסו׳ הנאמר במזמור ק״ג ‪ 20‬מצמיח חציר לבהמה‬
‫ועל זה מוסב ויין ישמח לבב אנוש ‪ .21‬ו ס ו ע ד‪ ,‬זה לחם‪ ,‬שנ׳ ולחם לבב אנוש‬
‫ימעד‪ .‬והאוט׳ ומסעד ‪ 22,‬טועה כי לא נאם׳ ולחם לבב אנוש יסעד‪ ,‬והנאמר ‪ 23‬וסעוו‬
‫לבכם ‪ ,24‬דין ‪ 25‬הםמ׳׳ך בחידק כמו שקדו‪ ,‬שמרו‪ ,‬אך מפני ע׳ נפתח כמו רחצו‬
‫הזכו‪ .26‬ו פ נ י ם מ ס ב י ר ‪ ,‬זה שמן שנ׳ עליו להצהיל פנים משמן אז‪ 27‬דונש‬
‫‪-‬פי׳ ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים ‪ 28‬יותר משמן‪ ,‬כמו ודעת אלהים מעולות‬
‫דהושע ‪ ,29‬שפי׳ יותר מעולות‪ .‬על ‪ 30‬צדקו נפשו מאלהים ‪ ,31‬יותר מאלהים‪ ,‬אך‬

‫דר׳ א ל י ע׳ בפ*ד איזדוו‬ ‫כפרקי׳‬ ‫‪ .2‬נו׳ בכ׳׳י מרצב‪ :‬״ כ ר א ש ׳‬ ‫‪ . 1‬יב ב‪.‬‬
‫עד וכמוהו עתידי] צריכים להאיר‬ ‫רקיעי שנברא בשיני‪ ,‬ר׳ אליע׳ אוסר רקיע של חיות ונו׳‬
‫‪ .3‬ם‪,‬׳כאשר' ע׳׳כ לי׳ בב׳י מרצב‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא שנ׳ והמשניליס יזהירו כזוהר הרקיע״‪.‬‬
‫‪ . 6‬מכא; עד ‪,‬הארצות׳׳‬ ‫‪ .5‬לעיל ע׳ ‪ 157‬הע׳ ‪.13‬‬ ‫‪ .4‬מבאן עד ׳<לו״ לי׳ בכ׳י מ‪ 1‬צכ‪.‬‬
‫‪ .9‬טהברד‪ ,‬הערוך כ׳׳ד ע׳׳נ‪.‬‬ ‫‪ .8‬לח יב‪.‬‬ ‫‪ .7‬שופטים ט לז‪.‬‬ ‫מרצב‪.‬‬ ‫לי׳ ב ס י‬
‫מכל הארצות‪.‬‬ ‫כי ארץ ישר' גבוהה‬ ‫ככ׳י‪ .‬מרצב נו׳ ‪:‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫פי׳ ל*ז‪.‬‬ ‫‪ .10‬ספרי עקב‬
‫יושבי‪.‬‬ ‫וצ״ל ‪:‬‬ ‫יב‪,‬‬ ‫‪ .14‬לח‬ ‫קבה ב‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫ט״ב י ח‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬צברים‪.‬‬ ‫‪. 12‬‬
‫‪.17‬־ קהלת‬ ‫‪ .16‬קדושים אות י׳ ות״ב שם‪.‬‬ ‫‪ .15‬ט־ומשפע״ ע״ב לי׳ בב׳׳י טרצב‪.‬‬
‫באטצעו של עולם‬ ‫‪ .18‬בביי טרצב לשו׳ התני בקצור ‪ :‬דאט׳ שארץ ישר׳ עצמה‬ ‫ב ה‪.‬‬
‫‪ ;20‬תהל‬ ‫‪ .19‬בכ״י טרצב ; פי׳ הצטיח יין שמשטח את ה א ד ם‪.‬‬ ‫‪,‬בטבור בתיך הגוף‪.‬‬
‫םח״נ‪,‬‬ ‫‪ .22‬בפועל וב״ה בדפ‪ .‬ובכ״י‬ ‫ע״כ״לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬ ‫‪ .21‬ם־הפייט״‬ ‫קד יד — טו‪.‬‬
‫וסועד”•‬ ‫הפי׳‬ ‫״לפי‬ ‫העיר מישהו‬ ‫ועל הגיל׳‬ ‫טחברנו‪,‬‬ ‫את לשון‬ ‫העתיק‬ ‫והטפרששם‬
‫‪ . 26‬י ש ע י׳ א טז׳‬ ‫‪ .25‬בכ״י טרצב; עיקר‪.‬‬ ‫‪ .24‬ברא׳ יח ה‪.‬‬ ‫‪ .23‬לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ . 30‬מכאן עד‬ ‫‪ . 29‬ו ו‪.‬‬ ‫בכיי טרצב‪.‬‬ ‫‪ .28‬ט״אך׳ ע״ב לי'‬ ‫‪ . 27‬צ׳ל ‪ :‬אך‪.‬‬
‫■‬ ‫‪ ;31‬איוב לב ב‪.‬‬ ‫־•רבים׳׳ לי׳ ב סי טרצב‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪160‬‬

‫מועצם מפנינים ‪ ,1‬פי׳ אדמו במראיתם יותר מזהב ששומרים אוחו בפנינים‪ ,‬והטיבך‬
‫והרבך מאבותי' ‪ 2‬ושבו והשחיתו מאבותם ‪ ,3‬ותכבד את בניך ממנו ‪ ,4‬מקולות‬
‫מים רבים ‪ ,5‬ו ב ר כ ה ל ר א ש מ ש ב י ר ‪ ,‬פ״ה במשלי ‪ 6‬וברכה להקכ״ה שהוא‬
‫ראש לכל ומשכיר ומפרנס לכל‪ , .‬ו ת נ י מ ל כ י ם ‪ ,‬כתרי השמש והירח הימות‬
‫עילויים כמו כקו ובמשקולות‪ ,‬כהכשר יתרון חכמתו‪ ,‬י ש ר פ ע ל ם ב ת ש ר ‪ ,7‬במראה‬
‫ימהיה מראה שניהם שוה‪ ,‬הפייט עשה תשר מלשון ותשורה אין להביא ‪ ,8‬והוא‬
‫רחוק ממנו והמבין יבין‪ ,‬והמנחה נקראת תשורה אשר כה יראו 'פני נדיב ‪ .9‬פ׳ א‬
‫בתשר‪ ,‬בתשרי‪ ,‬כמאן דאמ׳ בתשרי נברא העולם‪ ,10‬וע״כ תשר כמקום תשרי כי‬
‫מעשר של ת׳ש׳ר׳ מ׳ל׳ך׳ ותשרי מלך על כל חדשים שבו ריבוי מצות‪ ,‬בו שופר‪,‬‬
‫בו יום הכיפורי׳‪ ,‬בו סוכה‪ ,‬בו לולב‪ ,‬בו ערבה‪ ,‬בו שמחת הגינה‪ .11‬ר א י ת י‬
‫כת ו ׳ ב ס פ ר ה כ ב ו ד ‪ .12‬כ י ר ח י כ ו ן ע ו ל ם ‪ ,‬פ״ה במזמ׳ פ״ט ‪ 13‬היך סיהרא‬
‫דמיתכן לאת לעלם ומפור׳ ביוצר אדיר ונאה בקודש בפסו׳ טייב מאורות‪, 14‬‬
‫מע ש ה א צ ב ע ו ת יו אילו שמים ואדן‪ ,‬שנ׳ כי אראה שמיך מעשה אצבעותיךי‪1.‬‬
‫ירח וכוכבים אשר כוננת‪ 16‬ז ר י ז מ ש ו ב ח ה ש פ י ע כ ש פ ע ‪ 17‬י מ י ם ‪ ,‬פי׳‬
‫השביח גורל הצדיקים כשפע ימים‪ ,‬בספרי ‪ 18‬כ׳ בשפע ימים ינקו זה ימה של יפו‬
‫שגנזו‪ 19‬לצדיקים לעולם הבא ‪ 20‬שכל הספינות שאובדות בים הגדול וצרורות של‬
‫כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי המדה שהים הנדול מקיאו לימה‬
‫של יפו )ש(גנוז לצדיקים לעולם הכא ‪ 21‬ת״ל כי שפע ימים ינקו‪ ,‬ע״ א השפיע שפע‬
‫ימים ופי' השפיע טובה לצדיקים‪ .‬ז י ז ו ב ו ח‪ ,‬זיז מפור׳ ביוצר אייחד שם שוכן‬
‫חרשישי׳‪ .22‬ובדיח זה לויתן יםני חוללה ידו נחש בריח ‪ 23‬פר״ח כת׳ ביוצר אומנות‬
‫הדודה סדורה ‪ .24‬ד״א הצניעו ל ה א ר י ח לשון סעודה ‪ ,2.5‬כמו וארוחתו ארוחת‬
‫תמיד ניתנה מאת המלך יום ביומו ‪ .26‬ל כ י ד ת ‪ ,‬גם זה לשון סעודה‪ ,‬שנ׳ ויכדה‬
‫להם כידה גדולה דמלכים‪ .27‬ח ל ד ה ו צ י א ה מ ק נ ה ו מ נ ת ס ב ר ‪ ,‬ו כ ל מנת‬

‫‪ .3‬שופטיס ב י ט‬ ‫דב‘ ל ה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ . 1‬צ״ל ; אדמו עצם‪ ,‬איכה ד ז‪.‬‬

‫‪ . 6‬יא כו‪,‬‬ ‫וכראכי׳ע שם‪.‬‬ ‫וע׳ ברש״י‬ ‫צג ד‪,‬‬ ‫‪ .5‬תהל׳‬ ‫‪ .4‬ש־׳א כ בט‪,‬‬
‫‪ . 9‬בך פי׳ טנחס‬ ‫‪ ^8‬ש*א ט ו‪.‬‬ ‫‪ . 7‬לשון הפיוט ‪ :‬ויתרון הכ׳צר בתשר אשר פעלם‪.‬‬
‫‪ . 12‬לא הועתק‬ ‫‪ , 11‬ע׳ בפפידר״ב קנד א‪.‬‬ ‫‪ . 10‬ר״ה י ב‪.‬‬ ‫ע׳ ברש״י שם‪.‬‬
‫‪ .13‬ל״ח‪ ,‬וטכאן ער ״םאורות׳׳ לי׳ בכ‪-‬י‬ ‫כלקוטים שליקט הר״י פריטן ב ט מ א לם׳ חםידים‪.‬‬
‫טרצב ובטקום זה ‪» :‬אט׳ הק• לדוד ירח בשחק עד נאטן ’ציחזור טלבותו לקדטתו כירח שהוזר‬
‫‪ . 16‬ח ד ­‬ ‫‪ . 15‬בד‪ : .‬אצבעותיו‪.‬‬ ‫‪ .14‬לעיל ח*א ע' ‪. 163‬‬ ‫ומתמלא‪.‬‬
‫׳‪ .20‬בפי׳ כ׳י מח־נ ‪:‬‬ ‫‪ . 19‬שם ‪ :‬שגנוז‪.‬‬ ‫‪ .18‬ברכה פי׳ שנ״ד‪.‬‬ ‫ד!‪ .‬כד‪ : .‬שפע‪.‬‬
‫״מניין‬ ‫‪ .21‬כנ׳ל‪ ,‬כב״י טרצב‪ .‬מובא לשי' הספרי בקצור ;‬ ‫וכ״ה בספרי‪.‬‬ ‫לעתיד לבוא‪,‬‬
‫אתה אומ׳ •צבל בסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמרה שהים הגדול מקיאן לימה‬
‫‪ . 22‬ט״זיז* ע*ב לי׳ בכ*י מרצב‪ ,‬ובטקום זה נאטר שם ‪« :‬פ״ה וזיז‬ ‫של יפו שב׳ ובו׳״‪.‬‬
‫איר יהודה בר' סימון זיז עוף גדול הוא ובשעה שהוא פירם כנפיו מכהה גלגל‬ ‫•‪ 2‬די עטרי‪.‬‬
‫המה‪ ,‬הה׳ד דומבינתך יא‪.‬בר נין וגו׳ ולמה נקדא •טמו זיז שיש בו כל מיני טעמיס מזר‪ .‬ומזה״*‪,‬‬
‫‪ .23‬איוב בו יג‪ ,‬ותמוה שלא הביא את ישעי׳ כז א שש׳ם מפורש‬ ‫וע׳ להלן סי׳ ם״ב‪.‬‬
‫‪ .25‬בכ״ר‬ ‫‪ .24‬לחלן סי׳ סה‪ ,‬בכ׳׳י טרצב לי׳ מ״פר־ה״ ע׳־כ‪.‬‬ ‫״לויתן נחש בריח״‪.‬‬
‫‪ •27‬שם ו כג‪.‬‬ ‫‪ . 26‬מ״ ב כה ל‪.‬‬ ‫מרצב ‪ :‬למעידת הצדיקים‪.‬‬
 ‫‪161‬‬ ‫ע רו ג ת הבושם‬

‫מבר האדם החביב הנבר׳ בצלם‪ .‬ה ו ד ר ! ל ג ב ר ‪ ,‬לשון הדר במשקל חזק כמר‬
‫שב׳ במשלי ‪ 2‬אל תתהדר לפני מלך‪ .‬כי הו א ר ו ד ה ב כ ל עבר ‪ ,‬פ־ה במלכים ‪3‬‬
‫בשלמה ‪ ,4‬ופי׳ רודה מושל כמו ורדו בדגת הים ‪ .5‬מ כ ס ו ב ק ש ב ח ב י ר י ם ״‬
‫סכם הקב״ה את האדם הראשון בגן עדן במקום שיהו הברים הצדיקים ועשה‬
‫הפייט בקשב חברים ‪ ,6‬לשון היושבת בגנים חבירים מקשיבים ‪ .7‬ט ר ד ו ב ה מ ר א ה^‬
‫פי׳ בשביל המראה שמרד ואכל מן העין)ו(טרדו ‪ ,8‬טרדו השליכו‪ ,‬גרש האמה הזאת ‪^9‬‬
‫תרגום ירושלמי טרוד‪ ,‬ויבאו הרועים ויגרשום‪ 10:‬הדג׳ וטרדינון‪ .‬במדרש ‪ 11‬ובסנהדרין ‪:12‬‬
‫בז׳ שעות נכנם אדם לגן ערן בערב שבת בין השמשות גורש והיו מלאכי השרת‪.‬‬
‫קורץ עליו אדם ביקר בל ילין ‪ ,13‬ו‪:‬ב ב ר א' ר ב ה ‪ 14‬פליג‪ ,‬רבנן אמרין כבודו לן‬
‫עמו ‪ 15‬למוצאי שבת נוטל ממנו זיוו ‪ 16‬וטרדו מגן עדן‪ .‬ובסוף אלהינו אלהים אמת ‪17‬‬
‫מפור׳ יותר ועיין שם‪ .‬הנה למאן דאמ׳ כבודו לן עמו לא נתגרש מגן עדן אל«■‬
‫למוצאי שבת‪ .‬המראה שם דבר הוא מן כעת במרום תמריא ודקדוק המראה בזולת;‬
‫אין זולתך אצל מאורות שנים בשמים בראם ‪ .18‬ו ב מ ז ר ח י ת ק ו ל ט ת שבח‪.,‬‬
‫כשנטרד מגן עדן שבת ברוח מזרחית הקולטת בכל מקום‪ ,‬בר׳ רב׳ ‪ 19‬בכל מקום‬
‫רוח מזרחית קולטת‪ ,20‬אדם‪] ,‬שנץ ‪ 21‬ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן ‪ ,22‬קין^‬
‫שנ׳ ויצא קין מלפני ה׳ וישב בארץ נוד קדמת עדן ‪ ,23‬רוצח‪ ,‬שנ׳ אז יבדיל משה‬
‫שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש ‪ .24‬ו ב ס פ ר ה כ ב ו ד ראיתי כי י הגן בצפון■‬
‫וזה לשונו‪ ,‬הגן בצפון‪ ,‬שני חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ‪ ,25‬וכן כל אחורי‬
‫אדם נבראו מן הצפון כראם׳ בסנהדרין‪ 26‬עגבותיו מאקרא דאגמי והיא בבל ובכל‬
‫בצפון‪ .‬והגן עדן מכוון כנגד השדרה שאדם רואה קצת גבו והשדרה שבו י״ח‬
‫חליות אינו רואה כך מחן שכר שבגן עדן שבה י״ח אלף עולמות ‪ .27‬ולפי זה פי^‬

‫״הורד הוטשל לש׳ כי הוא רודה בכל ה אריך‪.‬‬ ‫‪ . 1‬בד‪ .‬הורד‪ ,‬וב״ה בטהינ ובפי׳ שם‪:‬‬
‫‪ . 5‬ברא' א כ ה‪.‬‬ ‫ע״כ לי׳ שם‪.‬‬ ‫מ״פיה״‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪ .3‬א ה ד‪.‬‬ ‫‪ . 2‬כה ו‪.‬‬
‫‪ .8‬בב״י טרצב‪ .‬נוי ‪ :‬״המראה‬ ‫‪ . 7‬שה״ש ח יג‪.‬‬ ‫ע״כ לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬ ‫‪ .6‬ט״טכם״‬
‫כעת בטרום תמריא לשו׳ טרד‪ ,‬ולשוי רבותינו והמרה עליה הטראתו הטרארי‬ ‫שם דבר טלשו*‬
‫‪ .9‬ברא׳ בא י‪..‬‬ ‫על ם־םקלו הצלהה ומן החטרין הצלה כמו הנצלה'‪ ,‬וע׳ להלן הע׳ ‪.18‬‬
‫‪ . 11‬באדר״נ נו״א פיא ‪ :‬״תשיעית הכניסו לג״ע‘ ‪ ,‬אולם כנו״ב שם פ״א‬ ‫‪ . 10‬שמות ב יז‪.‬‬
‫ע׳ ‪ .8‬״בשביעי הכניסו לג״ע׳׳ ובפסידר״ב ק*נ בי ‪ :‬״בשמינית״ )וע׳ בפםי*ר‪ ,‬הוצי רטא״ש קפ״ז‬
‫ב׳ ובהע׳ שם( ובפדר*א פי*א )הוצ' הרד״ל כ״ח ע׳א‪ ,‬וע׳ בהע׳ שם( ‪ :‬״עשירית־‪ ,‬אבל בפי׳׳ט‬
‫בגן עדן וכו׳ ובין השמשות‬ ‫״בשבע שעות ביום בע״ש נכנם אדם הראשין‬ ‫שם )מ״ד ע־א( ‪:‬‬
‫‪ .12‬סנהדרין לח ב ושם‬ ‫״שתים עשרה נטרד״‪.‬‬ ‫בע״ש נירש׳׳‪ ,‬ובשאר המקורות הנייל ‪:‬‬
‫‪ .13‬תהלים מט• כד‪.‬‬ ‫אינה נזכרת הכניסה לג*ע ונאסר כסוף ‪,‬משתים עשרה נטרד״‪.‬‬
‫‪ .15‬כ׳ה בכ׳י‪ ,‬ע׳ שם ב־ט״נ‪ ,‬ובב״י טרצב נו׳ ‪ :‬ו ל א‬ ‫‪ .14‬פי׳א אות בי‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪.88‬‬
‫‪ .17‬להלן סי׳ נ׳׳ו‪.‬‬ ‫‪ . 16‬מכאן עד ״בראם״ לי׳ בכ״י סרצב‪.‬‬ ‫נתגרש מגן עדן אלא‪.‬‬
‫לפנינו ככ*י מרצב‪ .‬ע׳‬ ‫‪ . 18‬ע׳ לעיל היא ע׳ ‪ 225‬ובהע' שם ושם נמצא כל הקטע שהועתק‬
‫‪ .20‬מ״בר׳ רב׳״ ע׳׳ב לי' בכיי‬ ‫‪ 9‬ה פב״א אית ח׳‪ ,‬הוצ׳ ת׳א ע׳ ‪.203‬‬ ‫ליעיל הע׳ ‪.8‬‬
‫ולי׳ בב״ר‪.‬‬ ‫‪ .21‬ב״ה ככ״י טרצב‪ .‬והשלמתיו כי נאם• גם לפני הכתובים שאח״ב‪,‬‬ ‫םרצב‪.‬‬
‫‪ ;25‬תהל׳ יז יד‪.‬‬ ‫‪ .24‬דברים ד טא‪.‬‬ ‫‪ , 23‬שם ד טו‪.‬‬ ‫‪ . 22‬ברא׳ ג כד‪.‬‬
‫‪ .27‬קצור הפי׳ שלפנינו לחרוז ״ובמזרחית קולטת וכו״׳ ע׳׳ב נטצא בפי׳ כ״י‬ ‫‪ .26‬לח ב‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪162‬‬

‫דקרא ויטע ‪H‬להים גן עדן מקדם‪ ,‬היינו מקדם של עדן‪ ,‬ולעולם שניהם בצפון וכן‬
‫ההוא דב׳ רב׳ היינו מזרחית של עדן‪ ,‬אך מזרחית דרוצה טזדחית ממש והמבין‬
‫יבין‪ .‬ב ם י פ ר י ‪ 1‬עיר התמרים מלבך שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילין בו וכן הוא‬
‫אומ׳ צדיק כתמר יפרח ‪ ,2‬ד״א מלמד שהראהו גיהנס סמוך מצידה שהיא קצרה‬
‫מלמעלה ורחבה מלמטה וכן הוא אום׳ עיר התמרים עד צוער ‪ 3‬אילו מציקי ישרי‬
‫וכו׳ ‪ .4‬ו ב ס פ ר ת ג י ן ד‪ ,.‬גן עדן וגיהנם סמוכין וכותל ‪ 6‬אחד מפריד ביניהן‪.‬‬
‫וגן עדן בצפוני מזרחי שנ׳ וצפונך תמלא בטנם‪ ,‬לכך השמש אדום במערב מחמת‬
‫זוהר הפרחים ואבני אש שבעדן‪ ,‬ולצד צפוני מערבי גיהנם ומגחלי אש חמה‬
‫במזרח אדומה כדם‪ ,‬ומעיין מגן עדן יוצא מכותל מצד זה מעיין ומגיהנם חמין‪.‬‬
‫זמאלכסנדרוס ד שבא לפתח גן עדן משמע שתחת רקיע הוא‪ ,‬אבל מצד אחר הוא‬
‫נכנם לעולם ושאר חוין לרקיע‪ ,‬והקליפות שבהן הר דינור‪ ,‬ולמעלה מהקליפות ‪8‬‬
‫כסא הכבוד והחיות‪ ,‬ומתוקף הרתיחה מגלגלין ‪ 9‬חמה ולבנה ומזלות במים‬
‫שבקדירה ‪ 10‬מצד האש רותחת יורדת לצד אחר‪ ,‬לכך הולכין ממזרח למערב והוזרין‬
‫חלילה‪ ,‬והרקיע שלנו שמקיף המים והאריך• זהו ‪ 11‬מהלך ת״ק שנה‪ ,‬שנ׳ לאבותיכם‬
‫לתת להם כימי השמים ‪ 12‬ואבות לא היו פחות מת״ק שנה‪ ,13‬ומה שנקרא עולם כי‬
‫העולם קמ״ו רבוא רבבן אמה כמיניין ע׳ו׳ל׳ם׳‪ ,‬והכל בתוך הרקיע הרי כתוך‬
‫הקליפות נהר דינור ואצליהם ‪ 14‬מתחתיהם זה העולם וכסוף גמר הארץ הר גבוה‬
‫מאד כלפי מזרח ומשם וה]ל[אה אין אחד שולט שם ואין צריכין חמה ולבנה‪,‬‬
‫זממנו ‪ 15‬והלאה גן עדן בהר מצד‪ .‬צפון מזרח ומכין הרים יורדין נהרות ‪ 16‬לזה‬
‫העולם‪ ,‬והר מפםיק בין העולם לגן עדן‪ ,‬ודרך אותו הר הביאו המלאכים הבהמה‬
‫לשם והרים על עובי רקיע שתחת לארץ וגם רקיע מקיף גן עדן כעיניין זוהר חוץ‬
‫■לקליפות למעלה כסא הכבוד ולמטה רוח סערה ואין דבר מקיף את הקליפות כי‬
‫;בפנים גן וגיהנם אדוקין בזה העולם‪ .‬ודרך יש לנהר דינור שנכנס קצת לגיהנם‬
‫והמזלות כולן‪ 17‬אצל נהר דינור מקצתן ‪ 18‬נוגעין בו וטובלין‪ 19‬בנהר דינור ובפר׳‬
‫בראשית ‪ 20‬מפ‪ -‬שהמזלות בנהר דינור‪ .‬מ ז מ ו ר ש י ר ל י ו ם ה ש ב ת ‪ ,‬מזמור‬

‫ה ב ו ש ם ״ ‪ .‬וטביון שהדבריש‬ ‫ערוגת‬ ‫בםפר‬ ‫כתב‬ ‫״ויותר‬ ‫■טח'נ וכשוף דבריו נאםר ‪:‬‬
‫סים; ש־חטפרש של כ׳י מח״ג השתטיע בכ״י דומה לכ״י רומי‪.‬‬ ‫האחרונים אינם בכ׳י טרצב‪.‬‬
‫‪ .4‬ע' בט׳ע לרטא״ש‬ ‫‪ .3‬דב׳ לר ג‪.‬‬ ‫‪ .2‬תהל' צב יג‪.‬‬ ‫‪ .1‬ברכה פי׳ שנ״ז‪.‬‬
‫‪ .5‬ע׳ מה שהערתי לעיל‬ ‫•שהגיה לפי הילקוט‪ ,‬והטחבר הכיא את הספרי כנוסח שלפנינו‪.‬‬
‫ח״א ע' ‪ 157‬ובמאמרי ע׳ ‪ 34‬אולם בל הקטע הטוכא כאן נמצא בס׳ רזיאל הגדול )רפ‪ .‬אמ״ד(‬
‫‪ . 8‬בסיר נו׳ ‪:‬‬ ‫ל‪ .‬ע׳ תמיד לב ב<‬ ‫‪ .6‬שם ‪ :‬ובית‪.‬‬ ‫טו א בשנויים קלים‪.‬‬
‫טקיפין אותו ג״ע כי שצי קליפות יש לג״ע וגיהנם ובח׳ הקליפות נהר דינור ולמעלה טהקליפוח‪.‬‬
‫‪ .11‬ט״שלנו״‬ ‫‪ .10‬שם‪ :‬ביורה רותחת והמים רותחין ויורדי׳‪.‬‬ ‫‪ .9‬שם‪ :‬טתגלגלין‪.‬‬
‫‪ ,14‬שם ‪ :‬ואצלינו‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ם»־טנ׳״ ע״ב לי׳ בס״ר‪.‬‬ ‫‪ . 12‬דב׳ יא בא‪.‬‬ ‫ע״ב לי׳ שם‪.‬‬
‫‪ .19‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .13‬כנ״ל‪.‬‬ ‫‪ . 17‬כניל‪.‬‬ ‫‪ .16‬ח׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .15‬ם‪.‬והלאה ע״ב לי׳ שם‪.‬‬
‫אולי צ‪-‬״ל ‪,, :‬בםדר ברא*‪2‬־ית״‪ ,‬או‬ ‫‪.20‬‬ ‫פנ״א‪,‬‬ ‫ובו טובלין וע״ב שם‪ ,‬וע׳ בפדר״א‬
‫כ״א ב׳ וכ*ב א ‪ /‬ואין זה בסי רבה דבראשית שהדפים‬ ‫‪.‬בטע שה בראשית״‪ ,‬וע׳ בם׳ רויאל‬
‫שנרפס שם ח״ב‬ ‫ועי במכתב הר׳יא עפשטיין‬ ‫היא‪,‬‬ ‫מדרשות‬ ‫ווערטהייםער בבתי‬ ‫הרש״א‬
‫■ע׳ ל״ז‪.‬‬
‫‪163‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫־שיר דבוקים ואין להדביק שיר ליום‪ .‬ב ה ג ד ה ד ת ה י ל י ם ‪ 1‬מזמור שיר ליום‬
‫השבת בא אדם לומ׳‪ .‬שיר לשבת הימנון‪ .‬אם׳ לו שבת אתה אום׳ לי הימנון‪ ,‬אני‬
‫ואת נאמר הימנון לאלהים‪ ,‬טוב להודות לה׳‪ ,‬פי׳ בערוך ‪ 2‬הלל בלשד יון הימנון‬
‫מזם^ שיר עיין בסוף אודך כי עניתי ‪.2‬‬
‫מ א י ן כ מ ו ך ‪ 4‬י א ת ה ל ה א מ ר‪ ,‬פי׳ ממה שאין כמוך גדול אתה‬
‫וגדול שמך‪ .‬וכן מאין עוד פנות אל המנחה ‪ 5‬לקחת מידכם יהיו בכי ואנקה‪.‬‬
‫י א ת ה ‪ ,‬פ י ׳ ב ק ו נ ׳ ‪ 6‬מלשו׳ ואחא מרבבות קודש ‪: .7‬ונכון שהוא מן יאות‪,‬‬
‫כמו אך בזאת נאות לכם ‪ ,8‬יאותו לנו ‪ 9‬תרגו׳ הרי דילך הוא מלכותא‪ ,‬והוא‪:‬‬
‫הנכון‪ .‬והפי׳ כי לך יאתה המלכות‪ .‬כ׳י׳ ל׳ך׳ י׳א׳ת׳ה׳ בגיס׳ מ׳ל׳כ׳ו׳ת׳ ‪ .10‬ר ב‬
‫מ ח ו ל ל וכו‪ /‬פ״ה במשלי ‪ 11‬רב מחולל כל ושוכר כסיל ושוכר עוברים‪^.‬־ מחולל‬
‫מעיניין ותשכח אל מחולליך‪ .12‬ושוכר כסיל‪ ,‬פי׳ הקב״ה שהוא גדול בורא כל זן‬
‫את הכל כסילים כחכמים ועוברים ובאים‪ ,‬כלומ׳ בטלים ממלאכה כבעלי אומניות‪.‬‬
‫בשד ודם אינו שוכר אלא חכמים ‪.‬הבקיאים במלאכה והעוםקים במלאכה אבל‬
‫הקב״ה מחולל כל ושוכר כל כסילים ועוברים הנה והנה בטלים ממלאכה ‪.13‬‬
‫והפשט מפ״ר משה דרשן ‪ ,14‬רב מחולל כל‪ ,‬אדם עשיר יש לו פעולות הרבה ואם‬
‫שוכר כסיל למלאכתו‪ ,‬שוכר כל עוברי דרך שידאו בקלקול המלאכה להודות איך‬
‫לתקן את המעוות ‪ . 15‬ולפי המדרש ‪ 16‬ו׳ ושוכר עוברים יאות על העיניין‪.‬‬
‫י ד י ד ב ה ד ר י ־ ק ו ד ש ‪ .‬והוא אבדהם הנקדא ידיד שני מה לידידי‬
‫בביתי ‪ ,17‬ואם׳ בפ׳ כל המנחות ‪ 18‬שמדבר כאברהם ונאם׳ בו עמך ‪:‬נדבות ביום‬
‫חילך בהררי קודש ‪] .19‬נ ם כ ת[ ‪ ,20‬שנסבו למילה ל ע ש די ם ד ו ר ‪ ,‬שס והיית‬
‫לאב המון גוים ‪ .21‬ב ה ד ר י ק ו ד ש מפור׳ ביוצר אל נישא ‪ 22‬אצל עתיד להסהר‬
‫עמוסי משחר‪ .‬ל ע ש ר י ם ‪ 23‬נ ם כ ת‪ ,‬כמו ואני נסכתי מלכי ‪ ,24‬רה א ו מ׳‬
‫ה נ ם כ ת ‪ 25‬ט ו ע ה ‪ ,‬כי לפי הדיקדוק יצא מגזרת הסך נסך שכר ‪ .26‬ומטעם‬
‫זה מטעה ר׳ א ב ר הם ה ח ו ז ה ‪ 27‬שעשה הפייט ‪ 28‬אנסיכה מלכי כי אנסיכה‬

‫‪ .2‬אין זה בערוך דפ‪ .‬פיזרו והוא בשוסף הערוך לר״ב מוספיא וע׳‬ ‫‪ .1‬טזם׳ צ׳ב אות ד‪,‬‬
‫‪ . 5‬םלאכי ב יג ולשו׳ הכחוב ‪ :‬בבי‬ ‫‪ .4‬בד‪ .‬נו׳ ‪ :‬לך‪.‬‬ ‫‪ .3‬להל; סי׳ סח‪.‬‬ ‫בעה״ש ח״ג ע׳ ‪•276‬‬
‫נאמר ברש״י רק ״לך יאתה‪,‬‬ ‫‪ .6‬בירםי׳ י ז‬ ‫ואנקה מאין עור וגו׳ ולקחת רצון ‪!:‬ידכם‪.‬‬
‫‪• .10‬ביניהם עוליב‬ ‫‪• .9‬ביט כב‪.‬‬ ‫לד טי‪.‬‬ ‫‪ .8‬ברא׳‬ ‫‪ .7‬דב׳ לג ב‪.‬‬ ‫לך נאה״‪.‬‬
‫‪ .14‬שם ‪ :‬ובדבר׳ רב׳ ם־צה‬ ‫‪ . 13‬לשו׳ רש״י משלי שם‪.‬‬ ‫‪ . 12‬דב׳ לב יה‪.‬‬ ‫‪ . 11‬כו י‪.‬‬ ‫ל‪.496-‬‬
‫‪ .16‬הבונה לפרוש־ הראשון‬ ‫״ודבר ריק הוא ואינו עניין לכאן״‪.‬‬ ‫‪ .15‬ברשיישם נו׳ ‪:‬‬ ‫ראיתי‪.‬‬
‫הביא גיב פי׳ זה בלי‬ ‫שהוא פי׳ רש״י וגם הר״י ן׳ נחטיאש בפי׳ למשלי‪ ,‬הוצ׳ םק״נ ע׳ ‪151‬‬
‫‪ .18‬סנהות נג ב‪ ,‬וע׳ תום׳ שם ד״ה •בן‪.‬‬ ‫‪ .17‬ירמי׳ יב טו‪.‬‬ ‫להזכיר שס רש׳י עלייו‪.‬‬
‫ע' ‪ .20 . 380‬ב״ה בב׳׳י טרצב‪ .‬ובצ׳ל‪.‬‬ ‫ב*ר פל׳׳ט אות ח׳‪ ,‬ד‪.‬וצ׳ ת׳׳א‬ ‫‪ .19‬חהליט קי ג‪ ,‬וע׳‬
‫‪ ;23‬ט״טפור׳״ עי ב לי׳ בכ״י טרצב‪ .‬ובטקום זה‬ ‫‪ .22‬להלן■סי׳ טב‪.‬‬ ‫‪ .21‬ברא׳ יז ד‪.‬‬
‫טל ילדותיך לפי‬ ‫נו׳ שט ‪ :‬טהררי קודש הקדשתיך טרחם טשחר טרהטו של עולם שיהרתיך‬
‫טה טל זה פורח א ך‬ ‫שהיה אברהם ירא שיעבד ע׳׳ז באותן ג׳ •‪ 8‬נים א״ל הק׳ טל ילדוחיך‬
‫‪ .26‬בטדבר‬ ‫‪ .25‬וב״ה כד•‬ ‫‪ .24‬תהל׳ ב ו‪.‬‬ ‫עונותיך פורחים‪ ,‬ע׳ ב־ר שם‪.‬‬
‫בטופף‬ ‫הקליר‬ ‫‪ .28‬ר׳יא‬ ‫א‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לקהלת‬ ‫הראכי׳ע‬ ‫כפי׳‬ ‫ע׳‬ ‫‪. 27‬‬ ‫בה ז‪.‬‬
‫לא׳ דר״ה‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪164‬‬

‫מעיקר בל אםיך נסכיהם מדם ‪ .1‬ו א נ ש י ב י ג ה אומי אבקכה ‪ 2‬מלכי‪ .‬י ח י ד ר‬

‫ה כ ל ו ל ‪ ,‬זה יצחק לפי שהוא עולה כליל‪ .‬ו ח ו ט ה מ ש ו ל ש זה יעקב‪ .‬כי‬
‫באברה׳ כת׳‪.‬אחד היה אברהם‪ :‬ויירש את הארץ וכשבא ‪ 3‬יצחק כת׳ טוכים השנים‬
‫מן האחר‪: ,4:‬וכשבא יעקב נאט׳ והחוט המשולש ‪ .5‬פ״א החוט המשולש זה יעקב‪,‬‬
‫שהוא יעקב‪ ,‬ישר׳‪ ,‬ישורון‪ .‬ולשו׳ ספרי ‪ 6‬יעקב חבל נחלתו ‪ ,7‬מה חבל משולש‪,‬‬
‫פי׳ ‪ 8‬שאין מפשילין אותו פחות מגי‪ ,‬כך יעקב‪ 9‬שלישי לאבות וקיבל שכר כולם‪.‬‬
‫כשנולד אערהם מהו אום׳ ]ו;|אח לצרה יולד ‪ 10‬וכשנולד יצחק מהו אום׳ טובים‬
‫השנים מהאחד‪ ,‬כשנולד יעקב מהו אומ׳ והחוט המשולש‪ .11‬ס כ ו ת ‪ ,‬פי׳ סכות על‬
‫יצחק כעת עקידה ועל יעקב בעת שהרגו שכם ובני עירו‪ .‬כ א י ל ן מ כ ו ר ך ‪ ,‬פי^‬
‫כאילן המבורך ‪ ,12‬שכל נטיעות שינטעו ממנו שיהיו כמוהו‪ ,‬כן יעקב כל צאצאיו‬
‫צדיקים כמותו‪ .‬ויםד מדא׳ ברי׳ תענית‪ , 13‬לאדם שהיה מהלך במדבר ‪ 14‬רעב ועיך•‬
‫וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצלו נאה ואמת הטים עוברת תחתיו אכל‬
‫ספירותיו ושתה מימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אם׳ אילן אילן במה אברכך‬
‫אם אום׳ שיהיו פירותיך מתוקים הרי פירותיך מתוקים שיהא צילך נאה הרי צילך‬
‫נאה ושתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת אלא יהי רצון‬
‫שכל נטיעות שינטעו‪ 13‬ממך יהיו כסותך‪ 16‬וכו׳‪ .‬ש ת י ל י ז ית ‪ ,‬תפם לו לשו׳‬
‫הפסוק בניך כשתילי זיתים ‪ .17‬ופי׳ ה ו ע ט ר ‪ ,‬הסבב‪ .‬כמו ושאול ואנשיו עוטרים‬
‫את דוד‪ ,18‬פי׳ סובבים אותו‪ .‬ופי׳ הסכיב את יעקב בבנים צדיקים כמותו כם׳‬
‫שתילי זיתים‪ .‬כ מ ע ש ה ל ב נ ת ה ס פ י ר נ ט ר‪ ,19‬זה שיעבוד‪:‬מצרים שהשכינה‬
‫היתה עמהם ‪:‬כשיעבוד מצרי׳ שג׳ ויראו את אלהי ישר׳ ותחת רגליו כמעשה לבנת‬
‫הספיר‪ 20‬מדלא כת׳ כמעיסה ספיר אלא לבנת הספיר ‪ 21‬רמז ללבנים ‪ .22‬ושמר‬
‫קיר וזרם ברד‪ ,‬כי רוח עריצים‬ ‫ממצרים שהםכזרם‬ ‫והיה להם למסתור‬
‫כזרם קיר‪ 2:1‬וכעצם ‪ 24‬השמים לטוהר רמז לגאולה לקץ פרם כמו שג׳‬
‫אשר פרם מיד ‪:‬צר‪ .25‬כ ד ב ר ל ח ס י ד ו‪ ,26‬זה אברהם‪ .‬ו ל א נ ח ם ב ד ר ך‬
‫ארץ י ס ו ד ו ‪ ,‬כת׳ לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים‪ 27‬לא נחם לא נהגם‪,‬‬
‫כס׳ לך נחה את העם ‪ ,28‬כיצד ‪ 29‬דרך הארץ העבד טוען ‪ 30‬רבו שמא אדונו‬

‫ם»ויירע״ ע׳׳כ לי׳‬ ‫‪ .3‬יחזקאל לג כד‪,‬‬ ‫‪ .2‬צ*ל; אנסכה‪,‬‬ ‫‪ .1‬תהל' טז ד‪.‬‬

‫ד‪ .‬דב׳‬ ‫‪ ,6:‬האזינו פי׳ טזיי‪-‬ב‪.‬‬ ‫‪ .5‬שם יב‪.‬‬ ‫‪ . 4‬קהל׳ ד ט‪.‬‬ ‫בכ״י מוצב‪.‬‬
‫‪ .9‬בכ״י‬ ‫‪ .8‬״םשולש פי׳י׳ לי׳ בכיי טרצב‪ .‬והפי׳ הוא פרושו של הסהבר‪,‬‬ ‫לב ט‪.‬‬
‫‪ .11:‬םז‪/‬כשנולד״ ע״ב לי׳‬ ‫‪ ,10‬משלי יז יז‪.‬‬ ‫כך יעקב משולש בשטות‪.‬‬ ‫פי׳ טח״נ‬
‫‪ .12‬ט״פייי ע*כ לי׳ בכ׳׳י טרצכ‪.‬‬ ‫בכיי מרצב‪ .‬ובמקום וה נאט׳ ‪ :‬וכו׳ עד החוט המשולש‪.‬‬
‫‪ .16‬ט״שפירותיו• עיכ לי׳‬ ‫‪ .15‬שם ‪• :‬טנוטעין‪.‬‬ ‫‪ .14‬שם; והיה רעב‪.‬‬ ‫ן;‪ .1‬ה ב‪.‬‬
‫‪ . 19‬לשו׳ הפיוט ; בשעבודם‬ ‫‪ .18‬ש׳א בג כו‪.‬‬ ‫‪ .17‬תהל׳ קבח ג‪.‬‬ ‫בכיי מרצב‪.‬‬
‫‪ .22‬ע' בדברי ‪,‬רש׳׳י‬ ‫‪ .21‬מ״נטר״ ע״ב לי׳ בכ*י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .20‬שפות כד י‪.‬‬ ‫נטר‪.‬‬
‫‪ .24‬סבאן‬ ‫‪ .23‬ישעי׳ בה ד‪.‬‬ ‫שטות שם ובידו׳ סוכה פ״ד ה״ג ות*ב בשלח אות יא‪.‬‬
‫‪ , 25‬אין פסוק בוה‪ ,‬ואיבה א י ‪ :‬״ידו פרש צר* נדרש ביבמות‬ ‫עד ״צר׳׳ לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪• . 27‬םמות‬ ‫‪ . 26‬תהל׳ פמ ב‪.‬‬ ‫מז ב ובאייר שם‪ ,‬חוצי רש־ב ע׳ ‪ , 74‬על עמון ■טואב‪.‬‬
‫‪ . 29‬ע׳ פפידרי׳ב פיר‬ ‫‪ .28‬שמות לב לד‪ ,‬ס‪.‬ל א נחם״ ע־כ לי׳ בכיי פדצב‪.‬‬ ‫יד יז‪.‬‬
‫‪ .30‬בכ״י‬ ‫ב׳ ושטו״ר פ״ב אות יא‪ ,‬והלשון‪ ,‬שלפנינו שונה טזו שבשני הםקורות הנ״ל‪.‬‬
 ‫‪165‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫■טוענו ‪ 1‬והקכ״ה לא נהג עמהב כך אלא ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה׳ אלהיך‬
‫•כאשר ישא איש את בנו וגו׳ ‪ :2‬וכן ■הוא אום׳ ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו׳ ‪3‬‬
‫ודרך הארץ מרחיץ את רבו אבל הקב״ה הוא בכבודו היה מרחיץ אותו‪ ,‬שט וארחץ‬
‫במים ואשטף דמיך מעליך וגו׳‪ 4‬דרך הארץ העבד מלביש את רבו אבל הקב״ה‬
‫היה מלבישן שג׳ ואלבישך רקמה‪ ,5:‬דרך הארץ העבד מאיר לרבו והקכ״ה האיר‬
‫•לבני ישר׳ שג׳ ‪ 6‬וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו׳ ‪: 7‬הוי אום׳ לא ניהגם‬
‫בדרך הארץ‪ .‬וכל כך למה כי קרוב הוא שני תהילה לכל חםיריו לבני ישר׳ עם‬
‫■קרובו הללויה ‪ .8‬והטעם אשר תחת עם כדברי ר׳ אברהם אשר פי׳ עם שהאל‬
‫קרובו וכן תומיך ואוריך לאיש חםידך‪ ,9:‬פי׳ לאיש שהוא חםידך‪.‬‬
‫מ א ה ב ה י ת י ר ה ר צ ם ‪ .‬פי׳ י ב ו ש ד צ ד קו;‪ ,‬יוגד‪ :‬צדקו של הקב׳׳ה‬
‫בקהל רב אשר החליף השורה כי מנהג עולם שתלמיד טוען פנם לרבו והקביה‬
‫באהבתו את ישר׳ החליף השורה והלך לפניהם כס׳ שני וה׳ הולך לפניהם ‪ ,10‬לשון‬
‫שוחר טוב !‪ ,1‬א״ר חייא חלמיד הולך לפני רבו בלילה מי נוטל הפנס לא התלמיד ‪,12‬‬
‫והקכ״ה נטל פנס לפני ישר׳‪ ,‬שנ׳ וח׳ הולך לפניהם יומם‪ .13‬ח ם ד י ה׳ ע ו ל ם‬
‫א ש י ר ה ‪ ,‬זה‪ 14‬פםוק במזמור פ״ח‪ ,15‬מכילתי׳‪ 16‬נחית בחםדך‪ ,‬חםד עשית עמנו‬
‫■שלא היו בידינו מעשים‪ ,‬שני הםדי ה׳ אזכיר תהילות ה׳ ‪ 17‬ואום׳ חסדי ה׳ עולם‬
‫אשירה‪ .18‬נ ת ת ל י ר י א י ך נ ם ‪ .‬פ״ה במזם׳ ם׳‪ ,19‬פי׳ ק ו נ׳ נם להתנוםם‬
‫נסיונות של צרות הרבה‪ ,‬להתנוסס להיות מנוסים בהם היעמדו ביראתך‪ .‬והפייט‬
‫שמביא זה הפםוק ‪ ,20‬במה שהחליף השורה הוא אות שהוא‪ :‬אוהבם כי הנם אות‬
‫לאנשי הצבא עוד כת׳ בזולת אחשבה לדעת ועיין שם ‪ .21‬נתת ליראיך נם‪ ,‬כלומ׳‬
‫היכר לאומות העולם‪ ,‬שירעו אהבתך לישראל‪ ,‬זהו כבוד ישראל‪ .‬הנם הוא שיפרסו‬
‫שלמה ויריעה על עץ־ גבוה ויראה למרחוק גם בן בדבר הספינה שיפרסו הפפנין‬
‫על התורן שיכנס שם הרוח ותרוץ הספינה ונראה למרחוק‪ .22‬ה רי ש י ע ב ו ד‬
‫ק ו ש י ‪ ,‬כלום׳ בקושי השיעבור אתה מגן בעדו‪ .‬פ״א הרי שיעבוד סשי‪ ,‬כלומר אז‬
‫החלפת השורה בעבור ;כבוד ישר׳‪ ,‬ועתה הרי אנו בשעבוד קשה וכמה פעמים באים‬

‫‪ . 2‬דב' א‬ ‫‪ .1‬ט״ששא״ ‪*•/‬כ לי׳ בנ״י מרצב‪,‬‬ ‫■מרצב‪ ■: .‬נושא פנס‪ ,‬וכ״ה בפסידר״ב‪.‬‬
‫רק קרוב לסיום הדרשה ושם חי!;^ ^;פטור‬ ‫‪ .3‬שמות יט ד‪ ,‬ועניין זה מובא בפסי׳‬ ‫לא‪■ .‬‬
‫שם י‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫וצ״ל ; וארחצר•‬ ‫‪ .4‬יחוקאל טו ט‪,‬‬ ‫והוא בשבזו׳ר‪.‬‬ ‫טרברים‬
‫‪ .6‬מ״מרח׳ץ את‪ :‬רבו״ ע״ב לי׳ בכ׳׳י מרצב‪ .‬ובמקום זה נו׳ שם ‪ :‬ומלביש את רבו ומאיר לרבו‬
‫ואשטוף דמייך םעלייך‬ ‫אכל הקב׳׳ה היה מרחיץ ומלביש ומאיר לישר׳ שנ׳ זארהצך במים‬
‫‪ . 8‬תהל׳ קמה יד‪ ,‬בפסיק׳ ובשמו״ר לי׳‬ ‫‪ .7‬שמות יג בא‪.‬‬ ‫ואלבישך משי וכת׳‪.‬‬
‫מיוכל בך״ ע״ב‪ ,‬ובויה בילקוט בשלח ^יםז יב״ו‪ ,‬וע׳ במ׳ב‪:‬ל שמו״ר שם׳‪ :‬ובך‪.‬ע'רש״ב בפסיק׳ שם‪.‬‬
‫‪ .10‬מ״בי‬ ‫‪ . 9‬דב׳ לג;ח‪ /‬וע׳ ברא‪.‬ב״ע שם‪.‬‬ ‫‪ •8‬תהל׳ קמח יד‪ ,‬וע׳ בפי׳ הראביע שם‪.‬‬
‫‪ . 12‬שם ‪:‬‬ ‫‪ . 11‬מזמור יה אות בט‪.‬‬ ‫מנהג״ ע׳׳ב לי׳ ב כ׳י מרצב‪ .‬וע׳ לעיל הע׳ ‪.5‬‬
‫‪ .14‬מבאן עד‬ ‫‪ .13‬בכ׳י מרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬ובל זה עשה מאהבה יתרה‪.‬‬ ‫הלא התלמיד‪.‬‬
‫‪ .16‬מסבתא ■‪:‬דשירה פ״ט‪ ,‬הוצ‘ הי ר‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .15‬תהל׳ פט ב‪.‬‬ ‫■*סרילתי׳״ לי׳ בכיי'טרצב‪.‬‬
‫‪ . 18‬בכ״י מיצב‪,.‬׳ ‪:,‬נו׳‪ .;:‬מנהג עולם‪:■,‬תלמיד ‪ ,‬טוען פבב‬ ‫‪■ :.17, :‬ישעי׳ סג ‪:‬ז‪,,.‬‬ ‫ע׳ ־‪. 145‬‬
‫‪■ .19‬ו'‪ ,‬וע׳ רש׳י שם‪.‬‬ ‫והוא ־ההרוז; ‪:‬בפיוט‪.‬‬ ‫מרחיץ‪ ,‬ומלכיש ומנעיל משמר■ ומכנס‪.‬‬
‫■‪: ,.22‬מ״עוד‪ :‬כת׳׳׳ ע״ב;לי׳ בכיי מרצב‪, . .‬‬ ‫;‪; .21‬להלן סי' מ״ו‪.‬‬ ‫•‪ . 20‬רצונו לימר‪ :.‬ג‪:‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪166‬‬

‫ת ‪.1‬‬ ‫לכלותינו ו א ת ה מ גן כ ק ד י ‪ .‬ם כ ו ח ה ליר א ש י ל ך א דר ו ש ת חי ל ן‬

‫חפם לו לשו׳ חכמים הכא כדורשין תחילות קמתלגי ‪ .2‬א״ר פנחס הכהן בר׳ חטא צ‬
‫היכן היו ישר׳ כשהיו אוכלסין מזיקין אותן‪] 4‬היו מכוסין בענן|‪ 5‬שב׳ ועגנך עומד‬
‫עליהם ‪ ,6‬לכך נאם׳ סכוחה לראשי ביום נשק ‪ ,7‬ופי׳ בפיוט אדרוש לך תהילות‬
‫)על החחילוח( ‪ s‬על אשר סכוחה לראשי ביום נשק בצאתי ממצרים‪ .‬ומביא הפייט‬
‫פסוק ח ס ד י ה׳ א ז כ י ר ת ה י ל ו ת ה׳‪ .‬דהכי אית׳ כמכילת׳ ‪ .9‬נחית בחסד‬
‫חסד עשית עמנו שלא היה בידינו מעשים שנ׳ חסדי ה׳ אזכיר וגו׳ ‪ .10‬ראש הפסוק‬
‫]חסד[ ‪ 11‬וסוף הפסוק חסד‪ ,‬חסד ‪ 12‬האחרון כחסד הראשון וזהו שנא׳ כימי ]צאתך!‬
‫מארץ מצרים ;אראנו נפלאות‪ .13:‬הר׳ א ל ע ז׳ ז״ל‪ 14‬אראנו נפלאות‪ ,‬פי' הדור‬
‫■אשר יחכה ויזכה ליום ישועה אראנו נפלאות ‪ .15‬חסדי ה׳ אזכיר פר״ש‪ 16‬אום׳‬
‫הנביא אזכיר את ישר׳ חסדי ה׳ ורב טוב אזכיר אשר גמלם ברחמיו‪ .‬והדין עמד‬
‫שפי׳ כן כי כל א׳י׳נ׳ו!׳ מן הפעיל של זכר הוא שאחד מזכיר לחבירו‪ .‬וא׳י׳נ׳ת׳‬
‫של פעל הוא שזכר בעצמו‪.‬‬
‫מ ע נ ם א ד ר ת נראה כי ע׳ מענם חטף פחח‪ ,‬כי ענמים‪ 17‬כמו ענקים‪..‬‬
‫וכאשר נאם׳ ילידי ה^נק ‪ 18‬כן יאט׳ זגנם‪ .‬א ד ר ת מ צ א ה‪ ,19‬ממצרים יצאת‬
‫גפן אדרת לישר׳ שנקראו גפן שני בתהילות ‪: 20‬גפן ממצרים תסיע‪ .‬א ש כ ל ו תי ה‬
‫ש פ ד ו ‪ ,‬אילו תלמידי חכמים‪ ,‬ו ר ו ב על יה ‪' .‬אילו עמי הארץ‪ .‬דהכי אית׳ בגיד‬
‫הנשה ‪ 21‬אם׳ ריש לקיש אומה זו כגפן נמשלה‪ ,‬זמורות שבה אילו בעלי בתים‪,‬‬
‫‪:‬אשכולות שבח אילו תלמידי חכמים)מגינים(‪ 22 ,‬עלין שבה אילו עמי הארץ‪ ,‬קנקנות‬
‫שבה אילו ריקנין שבישר׳‪ ,‬ופי׳ בפיוט רו ב ע ל י ה ב א ג ד ד י ב ו ק י ם‬
‫י ת כ פ ר ו ‪ ,‬כל׳־מ׳ תלמידי חכמים מגינים על עמי הארץ‪ ,‬וגם ממצרים לא יצאו‬
‫אלא תלמידי חכמי׳‪ .‬ולשו׳ רש״י בגיד הגשה‪ ,‬עלין שבגפן סובלין את הרוח‬
‫ומגינין על אשכולות כך עמי הארץ חורשין וזורעין זקוצרין מה שתלמידי חכמים‬
‫אוכלין‪ .‬פ״א באגד דובקים‪ 23‬של עמי הארץ יתכפרו הלמידי חכמים ‪ 24‬דאמ׳‬
‫בפ״ק דכריחות ‪ 25‬אמר ר׳ שמע׳ חסידא כל תענית שאין בה פושעי ייטר׳ אינה‬
‫תענית‪ ,‬שהרי חלבנה ריחה ‪.‬רע ומנאה הכת׳ עם סממני הקטרת‪ .‬וטעמו של דבר‬
‫שלא יאמרו נפריש ממנו רשעים ואה״כ נתענה‪ .‬לכך י״ב סממנים כנגד י״ב שבטים‬
‫עם מעלה עשן‪ .26‬והר׳ א ל ע ׳ ז״ל‪ ,‬הא דאמדי׳ כל תענית שאין בה פושעי ישר׳‬

‫‪ .3‬פסידר׳׳כ קפו כ‬ ‫‪ . 2‬בז כ ה ו ב‪ ,‬סגדודרין ג ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬בד‪ : .‬תד‪.‬ילות וכצ״ל‪.‬‬

‫‪• .5‬בם ‪ :‬אלא •עהקיפן הקב״ד‪ .‬בענני כביד‬ ‫׳עם ‪ :‬אזבלוסין ‪ htr‬פרעה זורקין חצים‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ .8‬לי׳ בב׳״י םרצב‪ .‬וי״ל‪,‬‬ ‫‪ . 7‬תהל׳ קש ח‪.‬‬ ‫‪ . 6‬במדבר יד יד־‬ ‫ימובך עליהם‪.‬‬
‫* ‪ .i6‬מונחית* ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪ .‬זבמקום זה ; ובר‪.‬׳ לעיל‪:.‬‬ ‫ע׳ לעיל ע׳ ‪ 165‬הע׳ ‪10‬‬ ‫‪,9‬‬
‫‪ . 13‬מיכה ז טו‪,‬‬ ‫‪ .12‬מכאן עד ״הרא־בון״ לי* בכ׳י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .11‬כ״ה בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .16‬לי־בעי׳ סג ו‪,‬‬ ‫‪ .15‬שם נו* ‪» :‬בך פי׳ הר׳ אלעז׳ זצ׳ל׳׳‪..‬‬ ‫‪ .14‬לי* בכיי מרצב‪.‬‬
‫_ ‪ .21‬חולין‬ ‫‪ .20‬פ ם‪.‬‬ ‫‪ . 19‬בד‪ : .‬יצתח‪.‬‬ ‫‪ .18‬במדב׳ יג יב‪,‬‬ ‫בראי י יג‪.‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪ .23‬בד‪ ; .‬דופקים; מ״וגםז׳•‬ ‫ולי׳ בכ׳י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .22‬נ כ פל מהשורה שאח״ב‬ ‫צב א‪.‬‬
‫‪ .25‬ו׳ ב׳‪ ,‬זע׳ ברש״ י‬ ‫‪ .24‬ם‪,‬יתבפרו' ■ע״ב לי' בב׳׳י מרצב‪.‬‬ ‫ע׳ב לי׳ בביי מרצב‪.‬‬
‫‪ .26‬כי בבריתא בבריחזת שם ע׳׳א‪ :‬זבירו' יומא פ״ד היה טינה רק‪ :‬י״א‬ ‫’‬ ‫לשסות ל לד•‬
‫לוז‪ ,‬וע׳ ‪:‬בב״י■‬ ‫ססםנים‪ ,‬ע׳ באבודדהם )ורשא תרליה( ל״ד עיד ובבל בו‪ ,‬תפילת מושןן מי׳‬
 ‫‪167‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ששבו בתשובה‪ .‬ו ב ע י נ י לא יש רו ד ב ר י ו שהרי מהלבנ׳ לסדו רבותי‪ /‬ואם‬

‫עשה תשובה הרי הוא כצריק גמור ואינו כחלבנה‪ ,‬אלא ודאי אפי׳ לא עשה‬
‫תשובה ! וטעמ׳ של דבר כאשר כתוב למעלה ואמ׳ ‪:‬בפ״ק דקדושין ‪ 2‬וכר' גמר׳‬
‫דפ״ק ‪ 3‬דערכין תנא דבי ר׳ ישמעא׳ הואיל והלך זה ונעשה כומר לע״ז אדחה אבן‬
‫אחר הנופל ח״ל גאולה תהיה לו ‪ .4‬ו ב ס פ ר ה כ ב ו ד ‪ 5‬י״ב כנגד י ״ב נפש‬
‫האמורים באמור אל הכהנים ‪ 6‬לכד מנפש בהמה‪ .7‬ולר׳ נתן )והנפש למעלה מכולם‬
‫ועם מעלה עשן( ‪] 8‬שמוסיף כיפת הירדן[ ‪ 9‬י״ג‪ ,‬כנגד י״ג האמורי׳ באחרי מות‪,‬‬
‫ומלא חפניו כנגד הנשמה הממלאה את הגוף‪ .‬אביי אמ׳ מהכא ואגורתו על ארין‪:‬‬
‫יפדה ‪ 10‬וכן בהקומץ רבה !‪ 1‬וכן ישר׳ בהרצאה וכו׳ פי׳ כשהן מתענין אין נענין‬
‫עד שיהיו כולם באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין פירות ואין עושין‬
‫פירות בזמן שאגודתו יחד אז יסדה‪ ,‬לשו' ק ו נ׳ ‪ .12‬והפייט שעשה באגד דיבוקים‬
‫כאביי דיליף מאגודתו ע‪,‬ל ארץ יסדה‪ .‬והראשון עיקר‪ .‬עם זו יצרתי לי ‪ 13‬ז׳ו׳ בגימ׳‬
‫י״ג כי בני י״ג שנה ראויין לתהילה ‪.14‬‬
‫ע נ נ י כ ב ו ד ש ב ע) ה(‪ ,15‬ת״ר‪ 16‬בשעה שהיו ישר׳ במדבר היו מקיפין‬
‫אותן ז׳ עננים‪ ,‬א׳ לפניהם וא׳ לאחריהם ושנים משני צידיהם וא׳ למעלה מהן‬
‫מפני החמה והצינה ואחד מהלך לפניהם ומשפיל את הגבוה ומגביה את השפל כדי‬
‫שלא יכשלו‪ .‬שג׳ ועננך עומד עליהם‪ .17‬והז׳ הוא שבראש הדגל ואור השכינה קבוע‬
‫בתוכו‪ ,‬כיצר היה קבוע וכו‪ /‬יתר הדברים באופן שאו מנחה אצל משולשים‬
‫התקיע ‪ .18‬ולשו׳ תוספ׳ דסוטה ‪ 19‬באברהם הוא אומ׳ והשענו‪ 20‬וגו׳ אף המקום נתן‬
‫לבניו ‪ 21‬ז׳ ענני כבוד ד׳ לד׳ רוחות‪ ,‬אחד למעלה מהן וענן שכינה ביניהם‪ ,‬ועמוד ענן‬
‫נוסע לפניהם משפיל הגבוה ומגביה את השפל והורג נחשים ועקרבים ושורף סיריט‬
‫ואטדים ועושה להם את הדרך וכו־ ‪ ,22‬ובםיפרי ‪ 23‬ז׳ ענני׳ היו ד׳ מד׳ רוחות‪:‬וא׳ מלמעלה‬
‫וא׳ ‪,‬מלמטה וא׳ מלפניהם הגבוה מנמכו והנמוך מגביהו ושירף קוצים וברקנים‪24:‬‬

‫‪ . 1‬ע׳ כ פי־ ר בי ג ו כ הי י ל ש הו ת ל ל ד ו ג מ ד ר שי ה תו ר ה לר׳״ע א׳צתרו ק‪:,‬‬ ‫סי׳ ק ל ג‪.‬‬ ‫או ״ ח‬

‫‪ ,.4‬וי ק ר א כ ה‬ ‫‪ . 3‬צ ״ ל ‪ :‬ד פ ״ ט‪ ,‬ע ר כין ל ב‪.‬‬ ‫‪ . 2‬כ ב‪,‬‬ ‫הו צ׳ ע פ ע נ ש ה ״ ן ע׳ ‪. 136‬‬
‫‪ .5‬כ כ ״י שרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬י ״ א כ מ ש בים כ ק ט ר ת כ נ נ ד‬ ‫ל א‪ ,‬ש״ ה ר׳ א ל ע ז׳ ״ ע ״ כ לי־ כ כ ״י מ ר צכ‬
‫‪ . 6‬ויקר־ כ ד א‪4‬‬ ‫י“ א ד כ רי ם ה ם ש ש שין א ת ה גו ף ו הנ פ ש ל ת ע ל ה ם בו ל ן ו ע ם מ ע ל ה ע שן‪.‬‬
‫‪ . 9‬כי ה בכ *י‬ ‫זע־ ל עי ל הע־ ‪•5‬‬ ‫ו אין ט קו טו כ אן‪,‬‬ ‫‪ .8‬לי׳ ככ׳׳י מ ר צ כ‪.‬‬ ‫שם י ח‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫ע׳־כ לי׳ ככ *י‬ ‫ם ״ו כן ״‬ ‫‪ . 11‬כז א‪,‬‬ ‫‪ .10‬ש ם ע*ב‪.‬‬ ‫ט ד צ כ‪ .‬וכצ*ל‪ ,‬ו ע׳ כ רי תו ת ו א‪.‬‬
‫‪ . 14‬ט ו ב א כ ר טזי‬ ‫‪ .! 3‬י ש עי׳ מ ג ב א‪.‬‬ ‫‪ . 12‬מ נ ח ו ת ‪ .‬ש ם ד ״ ה ב ה ר צ א ה‪.‬‬ ‫ם ר צ ב‪.‬‬
‫ו כן ג ם ל ה לן נ‬ ‫ו ב ד‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ב׳׳ ה ב כ ״י ט ר צ ב•‬ ‫ה פ ט רו ת ל רו ק ה‪ ,‬וי ק ר א ז א‪ ,‬ו שם ‪ :‬ל ם צו ת‪.‬‬
‫ר־ • ל ה לן‬ ‫ל א ט צ א תי א ת ה ב ריי ת א כ שו ם מ קו ר ם ה ט קו רו ח ש ל פ נינו‪,‬‬ ‫‪ . 16‬כ ם גנו ן ז ה‬ ‫ש ‪.> 3‬‬
‫ו ג ם ש ם ה כ י א א ת ה ב רי י ת א‬ ‫‪ . 18‬ל עי ל ח ״ א ע׳ ‪287‬‬ ‫‪ .17‬ב ט ד ב ר י ד י ד‪.‬‬ ‫ה ע׳ ‪.19‬‬
‫‪ . 19‬פ ״ ג ב ‪/‬‬ ‫ועי •שם ב ה ש ‪ 21‬ו־‪.23‬‬ ‫ב ל שון ״ת*ר״ א ל א ש ה ת ח ל ת ה הי א כ ל שו׳ ה ט בי ל׳‪,‬‬
‫‪ . 20‬ב ד א׳ י ח ד‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.73‬‬ ‫ר ט אי ש‪,‬‬ ‫הו צ׳‬ ‫ה ט ש כן‪,‬‬ ‫דטלאכת‬ ‫כ ב רי ר‪ .‬א‬ ‫ו ע׳‬ ‫ע׳ ‪,23 ,298‬‬
‫ב ה ע לו ת ך‬ ‫‪. 23‬‬ ‫‪ . 22‬ט״ ם־ שפיל״ ע ״ ב לי* ש ם‪.‬‬ ‫‪ . 21‬ט‪.‬ב אב ר ה ם ^• ע’ כ לי׳ בב*י ט ר צ ב‪.‬‬
‫וי תכן נ י ה י ה‬ ‫ט״ז שו ר ף ע ״ ב לי׳ ב ס פ רי‪,‬‬ ‫‪•24‬‬ ‫ע׳ ‪. 79‬‬ ‫הו רו בי ץ‪,‬‬ ‫ה ר׳׳ ש‬ ‫ה ו צ'‬ ‫פ י׳ פ ״ ג‪,‬‬
‫] קו צי ם ו ב ר ק ני ם‬ ‫ו שו ר ף‬ ‫וצ־ל ש ם ‪:‬‬ ‫א ל א ש נ ש ס טו ש ם טלי ם‪ :‬א ח ד ו ת‬ ‫ב ש ל ח א ו ת ג־‬ ‫ב ת נ חו ם׳‬
‫ו הו רג[ נ ח שי ם וכו׳>‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪168‬‬

‫הורג! נחשים ועקרבים וכו׳ ‪ 2‬ר׳ יהוד׳ אום׳ י״ג היו ב׳ מכל רוח וב׳ מלמעל׳‬
‫וב׳ מלמט׳ וא׳ מלפניהם‪ .‬ע י ט ר ו ש ב ע א ד נ י ‪ ,‬עיטר סובב כמו עוטרים את‬
‫דור‪ ,3‬ותפש לו הפייט אדני מפני עיניין הביניין אשר נקבע באדנים‪ .‬כמו על מה‬
‫אדניה הטבעו ‪ 4‬אף כי אין אדנים לארץ ‪ .5‬כ ל א ש ד ג מ ל נ ו ה׳ ‪ .0‬פ י ק ד‬
‫א ב י ס ו כ ה ‪ ,‬זה משה דכת׳ כדברי הימים ‪ 7‬ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור‬
‫ואת חבר אבי סוכה ומפורש ביוצר אדיר ונאה בקדש ‪:‬בפםו׳ ממתנה אל הנחילות‬
‫באש ובמים ‪ .8‬ע״א פיקד אבי סוכו בטובו׳ כפולות שעשה עמנו‪ .‬ז כ ר ע ש ה‬
‫לנ׳פ׳ל׳א׳ו׳ת׳י׳ו׳‪ 9‬בנים׳ )ל(תרי״ג שכל מה שברא הק׳ בעולמו זכר עשה לנפלאותיו ‪0‬ז‬
‫ברא !‪) 1‬כמו( כח לחישות כל דבר וכח עשבים וכח אבנים הכל שיזכרו בני אדם‬
‫נפ‪.‬לאותיו )שכל מה שברא הקב״ה בעולמו זכר לנפלאותיו( ‪ !2‬וכן חכמת אגוז כמו‬
‫שג׳ אל גינת אגוז ירדתי ‪ ,n‬שפי׳ אל חכמת אגוז שכאגוז רמז הקב״ה זכר‬
‫לנפלאותיו ‪ 14‬כאשר כתב ה״ר א ל ע׳‪ 15‬וזה לשונו‪ •,‬תבין ותדע‪ ,‬כי הקף החיות‬
‫כעין אגוז עגול‪ ,‬וכמ׳ שהאגוז שני קליפות כן הקף י האש מקיף החשמל‪ ,16‬וחשמלהז!‬
‫שני מיני זוהר צחצוחית אש מוזהרית וצחצוחית מראה כרד מצד אחד‪ ,‬ולכך הצי‬

‫א‪.‬״ל ג׳נת א׳ג׳ויז יד׳ד׳ת׳י׳ ‪ ,18‬בניס׳ דו ע׳וים׳ק׳ הםיר׳כ׳כ׳ה־‪ ,‬שעד ה כ ב ו ד‬

‫ו ה סרב ב ה אל נינת אגוז ירדתי והו עוסק המרכבה‪ .‬אגיו בין תבין כי האנוו יש לו‬
‫קליפה מרה ירוקה‪ .‬רלמכה מאותה קליפה הירוקה ימםכירין אותד‪ ,‬יש לה קליפת עץ‪.‬‬
‫■>ב׳( כמין ב׳ כוסות והאוכל נתון בתוכה ויש לו ד׳ צלעות כ׳ צלעות תוך קליפה אחת‬
‫ובין הצלעות עומד קליפה דקה‪ .‬ויש כלפי אחד רחב האגוד כאיכל כמו חלול ב־ן ד׳‬
‫צלעותיו‪ .‬ולמטה במקום הד יוצא מצלעותיו כמו זכרות ומשם יונק מקליפה המרד‪, 19 .‬‬
‫שאם יקלוף קליפה המרה מן האגוז קודם בישול הגרעין בעודו באילן‪ .‬היה נדל בגרעין‬
‫תולעת‪ .‬וט׳ עלין בכל ענף וענף לאנוז‪ .‬ו ע ת ה פ ת ח ת י לך ל ה ב י ן ב ל ב ך ‪ ,‬בי‬

‫וכ ש״ ש ל ש מו ת ע׳ ‪. 171‬‬ ‫ע׳ ‪81‬‬ ‫פי א‪.‬‬ ‫וכ״ד‪ .‬כ ם כ ד ר׳י מ ס ב ת דוי הי‬ ‫ו מ כ ה‪,‬‬ ‫ב ס פ רי ‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .4‬א י ו ב ל ח ו‪,‬‬ ‫‪ .3‬ש׳ א ב ג בי‪ ,‬ו ע׳ ל עי ל ע׳ ‪. 167‬‬ ‫‪ .2‬מ ״ הנ כו ה ״ ע ״ ב לי׳ ב כ ״י מ ר צ ב‪.‬‬
‫‪ . 6‬י ש עי׳‬ ‫ע ל מ ש ב;‪.‬‬ ‫ע ל שם א דני ס‬ ‫לי׳ בכ׳׳י מ ר צ ב‪ .‬ו ב מ קו ם ז ה שם ‪:‬‬ ‫מ ״ מ פ ני ״ ע׳ ב‬ ‫‪.5‬‬
‫ו ב ט קיז‬ ‫מ ״ ד כ ת׳׳׳ ע׳ ב לי׳ ב ב״י ט ר צ ב‬ ‫‪ . 8‬ל עי ל ה ״ א ע׳ ‪, 174‬‬ ‫‪ . 7‬א ד י ח‪.‬‬ ‫‪.‬סג ז‪.‬‬
‫‪ . 9‬ת ה ל׳ קי א ד‪.‬‬ ‫־׳‪ : nit‬י ה ו א א בי סו ב ה שנ ע ש ה לי ש ר׳ ב שובה ב ד אי ת׳ ב מ גי ל ה ״ )י ג א(^‬
‫ש ה ״ ש ו י א‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫בנ*ל ו מיו ת ר ה ו א‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫כנ׳׳ ל‪.‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫ל י׳ בב־י מ ר צ ב‪.‬‬ ‫‪.10‬‬
‫ו ע׳ בוו ה ר ש מו ת טו ב ‪ , :‬א ׳ ל‬ ‫‪ . 14‬ב ר מזי ה רו קוז ל ש ה ״ ש ש ם ‪» :‬ועוד ג נ ת א גו ו מ ע ש ה מרכבה*‪,‬‬
‫ר׳ ע קי ב׳ מ א י ד כ תי׳ א ל ג נ ת א גי ז י ר ד תי ו בו׳ ו מ ה ד א ם׳ י ר ד תי כ מ ה ד חנן י ר ד פ לוני ל מ ר כ כ רי'‪.‬‬
‫ונו ס ח‬ ‫ב כ ״י מ ר צ ב ו ב מ ק ״! ש ם ‪ :‬יו ב ל ה י ו ד ע ח כ מ ת ה א גו ז י ד ע ע ו מ ק ה ם ר כ כ ה ״‪.‬‬ ‫‪ 15‬י מ כ א ן לי׳‬
‫א ח ר מ ד ב רי ד‪.‬ר׳ א ל עז ר נ מ צ א ש ם ב ה ג ה ה ה ב תו ב ה ב או תיו ת ז עי רו ת‪ .‬ו מ ביון ש ה ה ב ד לי ם ו ה ש נויי ם‬
‫‪ .17‬ש ם ה ב*‬ ‫‪ . 16‬י חז ק א ל א ד‪,‬‬ ‫ג דו לי ם ה ריני מ ד פי ם א ת ה ה ג ה ה ב מ לו א ה‪.‬‬
‫ש ה ד פי ם‬ ‫מ ג ד ר מיז א‬ ‫לר *א‬ ‫י ה א מונ ד‪' ’.‬‬ ‫ה סי ד ו הי ח ו ד‬ ‫ב״ שער‬ ‫נמצא‬ ‫מ ה הג ה ה‬ ‫ה א׳‬ ‫החלק‬ ‫‪. 18‬‬
‫ה ט ק ס ט ש מ מ ל א ש ב ו שי ם‬ ‫י ע ל לי נ ע ק כי כו כ בי יצחק* ה כ״ז ע׳• ‪ 7‬ו שם נ ק ר א רק י ש ע ר הבבוד*‪.‬‬
‫‪ . 19‬כ אן‬ ‫ז ה נ ו ס ח ש ל פ ני נ ו מ תו קן יו ת ר‪ .‬ו ע׳ ב ם׳ רזי א ל י א א ו ב ס׳ ח כ מ ת ה נ פ ש ט ב‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫נ ש מ ט ‪ ] :‬ע ל בן א י ן תו ל ע ת ) בכ״י ‪ :‬תועל ת‪ (! :‬ב א ג ו ז ן ‪ ,‬י ע׳ ב נ ו י א ב פני ם‪.‬‬
 ‫‪169‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫־שנה חום וחצי שנה קור‪ ,‬ולאותם שני מיני זוהר מוקף זוהר ירוק‪ ,‬כי נכנם הזוהר‬
‫במעבה הענן‪ .‬ושני שרפים יש‪ ,‬מצד הברד אחד‪ ,‬ומצד האש‪ ,‬ואין שם מלאך רשאי‬
‫■להתקרב‪ .‬וכן קליפ)ו(ת אגוז הירוקה מרה‪ ,‬ולפי ששתי קליפות גדולות לאגוז הוצרכה‬
‫הקליפה החיצונה להיות מרה והיא‪ :‬נכנסת דרך נקב למעל‪ /‬בגרעין ולכך לא נמצא‬
‫תולעת באגוז‪ ,‬כי הגרעין יונק מן הקליפה המרה!‪ ,‬ואם‪ :‬היה אדם קולף קליפה‬
‫החיצונה קודם בישול הגרעין בעודו באילן היה נולד חוליעה בגרעין‪ ,‬ולילדים שיש‬
‫תולעים בבטנם אם יכתשו או יבשלו אוחט קליפות ויקשור על הבטן וימותו אותן‬
‫תולעים אז יצאו ובעוד שהקליפות לחים‪ .‬וקליפות האגוז יש לו כעין זכרות מצד‬
‫אחד ומצד אחד נקבות‪ .‬והאש שלמעלה אשו הגדולה כעין אגוז עבה ולמטה כלפי‬
‫חארץ קצרה וכן גרעין הכרובי׳ של אש העליונה וזהו שאמרו ‪ 2‬טלפי החיות כנגד‬
‫כולם‪ ,‬ראשי החיות כנגד כולם‪ ,‬קרני החיות כנגד כולם‪ ,‬למעלה רהב ולמטה קצר‪.‬‬
‫והאגוז קליפה ראשונה נופלת דוגט׳ רוח גדול וחזק ואדא והנה רוח םערה‪’ ,3‬מני‬
‫קליפות הדבוקות •הנפרדות‪ ,‬כשמתיבש האגוז ענן גדיל כעין ברד ואש וכת' וישת‬
‫חשך סביבותיו סוכתו‪ 4‬עץ סוכה אחת‪ ,‬כשהאגוז לח חשכת מים עבי שחקים ‪,5‬‬
‫כעין שתי קליפות לגרעין‪ ,‬סוכתו סוכות הרי ג' הירוק והקליפות‪ ,‬ועדיין קליפה‬

‫א‪.‬שו הגדולה בפו א‪:.‬וז עבה לסעלה וכלפי הז'‪.‬ר*ן קצרה כי קליפה החיצונה הירוקה ב;י‬
‫סבחוץ‪ .‬ונוגה לא‪.‬ש סנוגה נגדו והיא‪ .‬כסראה הלפ־דים הרוא‪.‬ה מרחוק להבה לבנה‪ ,‬נרא‪.‬־ת‬
‫בקליפה‪ :‬החיצונה ירקרקת כמו שעוד‪ .‬היא‪ .‬קליפת הנופלת כנגד והנה רוח סערה באה‪.‬‬
‫תהת הירוקה ב׳ קליפות כשמתייבשי האגוז ענן נדול כאשי וברד וישית חשך סביבותיו‬
‫סוכה בעין אחת‪ ,‬ב׳ כשיהאנוז לח חשכת מים עבי •סהקים כעין שיני קליפות והאוכל‬
‫נתון בתוכה‪ .‬ומתוכה רפות ארבע היות‪ .‬ד׳ צלעות לאגוז ב׳ בקליפות זאת וב׳ בקליפות‬
‫‪1‬זא‪.‬ת[ ד׳ ראשיין לגרעין וד׳ כנפיים וד׳ חוליות לפסיה לאגוז ורגליהס רנל ישרה‪ .‬וכן‬
‫לאגוז בשוה כל הוליא הלוקה בכנפיס‪ .0‬והעוקץ אהד הוא הכסא‪ :‬המרובע הסמוצע בתווך‪,‬‬
‫ובחתוך עוקין הקליפה כנגד כסא הדין ו)כ(שיל רחמים‪ :‬קליפה מתווכת כין ד׳ ראשין‬
‫האגוז ד׳ רא‪.‬שיי חוליות למעלה וד׳ היות וד׳ למס־ה ד־ כרובים והאגוז ענול‪ ,‬ומראה‬
‫האופנים וסעשיהש כעין תרשיש‪ ,‬וקליפה דקה הדבוקה לאוכל‪ ,‬האופן בתוך האופן‪,‬‬
‫הגרעין צידיו כלפי קליפה ההצונה אדום ירק‪ .‬ירקרק האנוז ככסף כנהשית כקג־ות‪ .‬ה­‬
‫חוליות לאגוז‪ ,‬ד‪ -‬נקיבות וא׳ זכרות‪ ,‬כן ד׳ חיות הן והיה אהת למעלה‪ .‬וכן ב ב ד א‪ .‬ש י­‬
‫ד ב ה ‪ 7‬ביום שייני ד־ רקיע וא׳ לרקיע שמים‪ .‬כן לפני כפא הכבוד ‪ 8‬מעלות וא׳ קטנה‪,‬‬
‫■לכך רם ה׳ ושיפל יראה ק א׳‪ ,‬רם על כל נוים ה׳‪) .‬סעל הששים כבודו ‪ 10‬ב׳‪ ,‬ה׳ בציון‬
‫נדול ורם הוא על כל אלה־ם ‪ !1‬ני‪ ,‬רם ונישיא שוכן עד י! ד׳‪ ,‬יושב על כםא דם ונישא ‪13‬‬

‫יוזז ק א ל א ד׳‬ ‫‪,3‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫יג‬ ‫חגיג ה‬ ‫‪.2‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ה ב ט ת דונ‪.:‬־ט‬ ‫ב ם׳‬ ‫ע׳‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ . 5,‬תד‪ .‬ל׳ י ח י ב‪.‬‬ ‫ו ב ח ה לי ס ‪ :‬ס תרו ס בי בו תיו ס ב תו‪.‬‬ ‫■ ‪ .4‬שי ב כ ב י ב‪ ,‬וי‪ 2‬ם ‪ :‬ס כו ת‪,‬‬
‫‪ . 7‬ש ב ב״ ר פ ״ ד א י ת ב^‬ ‫ב ״ בו כ בי י צ ח ק ״ ש ם‪.‬‬ ‫ו הי חו ד ־‬ ‫ה סו ד‬ ‫ב‪ ,‬ש ע ר‬ ‫ע׳ ב‬ ‫‪,6‬‬
‫ב ״ ה ל כ ו ת ה ב ס א ״‪.‬‬ ‫‪ •8‬מכאז יאילך‬ ‫בני םקיפוע•‬ ‫ה ל שון ש ל פנינו‬ ‫אבל‬ ‫סי ד‪,‬‬ ‫‪.‬ז ב פ ד ר׳ א‬
‫ק ל ח;ו‪.‬‬ ‫ת הל׳‪:‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בא‬ ‫ת ר צ״ו(‬ ‫) בי ל ג ו ריי א‬ ‫רזייא‪.‬׳׳‬ ‫ב ״ סו די‬ ‫קאסעלהאר‬ ‫ש ה ד פי ם‬
‫‪ .13‬ש ם ו א ‪.‬‬ ‫‪ . 12‬י ש עי׳ נז טו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ע םי ם‪ ,‬ש ם צ ט ב‪.‬‬ ‫‪ .11‬צ״ ל ‪:‬‬ ‫&‪ . 1‬שם ק י ג ד ‪.‬‬
 ‫ה ב ו שם‬ ‫ער ו ג ת‬ ‫‪170‬‬

‫דקה בתוך חיקו של אגוז‪ .‬וכשאגוז לח והדש שחי קליפוח יש לגרעין של אש‪ ,‬שחים‬
‫מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש ‪ ,1‬ג׳ קליפות חמדה והשנים הדבוקים‪,‬‬
‫והפנימה לא ברוח ה׳ ‪ ,2‬רוח סערה היא החיצונה ‪:‬וענן גדול‪ ,‬לא ברעש ה׳‪ 3‬השניה‬
‫הדבוקה‪ ,‬ואש מתלקחת לא באש ה׳ ‪ d‬היא השלישית שבתוך השניה המקפת הגרעין‬
‫ונוגה ירקרק וירוק סביב מנוגה נגדו היא קליפה החיצונה של אגוז כעין מדאה‬
‫ירקרקות ושעות ומתוכה )של( מתלקחת דמות ארבע חיות ד׳ צלעות לאגוז שניט‬
‫בתוך קליפה אחת ושתי תקופות בחצי שנח ככוכב אחד וקליפה אדומה והכוכב‬
‫אדום וענן החיצון אדום באודם שבקשת‪ ,‬דמות אדם להנה ‪ ,5‬כשנברא אדם‬
‫דיופרצופין■ ברא אותו ‪ 6‬ושני ידים לפרצוף אחד ושתים לזה‪ ,‬דמות אדם להנה‪,‬‬
‫אדם מתגאה והם מתגאים‪ ,‬אריה כחיה וכלל לחנה ולא לסוסי אש ולא לרכב אש‪,‬‬
‫וארבעה פנים ד ראשים לגרעין וארבעה בפנים וד׳ חליות למטה לאגוז‪ ,‬ורגליהם‬
‫דגל ישרה ‪ 7‬וכן לאגוז בשוה‪ ,‬וידי אדם ‪ ,8‬כל חוליא חלוקה ‪:‬בכנפיהם והעוקץ אחד‬
‫הוא הכסא הממוצע כתווך ובתוך עוקץ הלך ליפה ‪ 9‬כנגד כסא ‪.‬דין וכסא רחמים‪,‬‬
‫קליפת הגרעין כמראה הלפידו׳ הרואה למרחוק‪ ,‬להבה נראית כקליפת הגרעין‬
‫ירקרק היא מהלכת בין החיות הקליפה המוחווכת בתוך ד׳ ראשי האגוז ד' ראשי‬
‫התליות למעלה ד׳ חיות וד׳ למטה בד׳ כרובים והאגוז עגול‪ ,‬וכת׳ ‪):‬ו(מדאה האופנים‬

‫כאבן ספיר‪,‬‬ ‫ה׳‪ ,‬וכן ד׳ כסא‪ .‬כמראה אבן ספיר דמות כסא ‪ 10‬א׳‪ ,‬ועל דמות הכסא‪11:‬‬
‫ב י ‪,‬‬

‫]כ[םראה דמות כסא ‪ 21‬ג‪ /‬מקום כסאו‪ 13‬ד׳‪ ,‬וא׳ סקום כפות רנלי ‪ .14‬וכן ד׳ דאש‬
‫שראש‪: -‬נמלא טל‪ 15‬א׳‪ ,‬ראשו כתם פז ‪ 16‬בי׳ וכובע ישועה בראשו ‪ 17‬ג‪ ,-‬ירוש‪.‬לים על‬
‫ראיס שמחתי ‪ 18‬די‪ ,‬וא׳ ושער רישיה כעמר נקי ‪ .19‬ופן ד׳ בתים בתפילין בראש וא‪.‬׳‬
‫בזרוע‪ ,‬וכן ד׳ נדגרות׳ כי לוית הן הם לדאשיך וענקים לגרנדותיך‪ 20‬אי‪ ,‬חסד ואמת אל‬
‫יעזבך קשרם על נר;רותיך‪ 21‬ב׳‪ ,‬ויהיו חיים לנפשיך וחן לנרנר‪1‬תיך‪ 22‬ני‪ ,‬קשרם על לבך‬
‫תמיד ענדם על גרנרותיך‪ 23‬ד׳‪ ,‬וא׳ קשרם על אצבעותיך‪ .24‬כשיישר׳ נושאים תפילין‬
‫שם הש׳ ‪:‬נקרא עליהם ‪ .25‬זוהר לובן האגוז הנרעין עצמו ט׳ חליות‪ ,‬ט׳ סראות לכבוד‪,‬‬
‫ט׳ עלין לכל ענף׳ ב׳ קליפות חיצוניות בכסא מותווך וממוצע בין חשרת מים לחשכת‬
‫מים וקליפה שחורה מובדלת בין הגרעין לראש הזכרות‪ .‬ברצוע׳ של תפילין בראש‬
‫הכבוד שייתברך ויתעלה לעד ולנצח‪ .‬ותחת הגרעין חלול ככסא הכבוד שתחתיו חלול‬
‫כתיבה ונפשיות צדיקים בתוכה ‪.26‬‬

‫‪ ;6‬ברכית‬ ‫‪ .5‬יחזקאל א ה‪.‬‬ ‫‪ .4‬שם י כ‪.‬‬ ‫‪ ,.3‬שם‪.‬‬ ‫‪ .2‬פ״ א יט יא‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם ג■‪.‬‬
‫‪ .8‬שם ה•‬ ‫‪ , 7‬יחזקאל א ז•‬ ‫הוע׳ ת׳ ׳א ע׳ ‪. 55‬‬ ‫ח אות א‪,‬‬ ‫וע׳ ב׳׳ר‬ ‫םא א וש״נ<‬
‫*‬
‫■‪ .13‬יחזקאל פג ז‪.‬‬ ‫‪2■. 12‬ם י א‪.‬‬ ‫‪ .11‬שם‪,‬‬ ‫‪ .10‬יחזקאל א בי‪.‬‬ ‫‪ .94‬צ־ל ‪ :‬עוק הקליפה‪.‬‬
‫״וכן ד׳ ראש' אינו שם זהוא רומז ״כדלעיל״‪,‬‬ ‫‪ .1‬שם‪ .‬ובסודי רזיא •צם ה לש ו' שובה‪ :‬והקטע‬
‫‪ .16‬שם יא•‬ ‫‪.15‬‬ ‫בח‪.‬‬ ‫ע׳‬ ‫ו׳כ׳ שס‬ ‫נדפס‪,‬‬ ‫לחלק ■ט ל א‬ ‫היי נו‬
‫‪ . 20‬פשלי א פ‪,‬‬ ‫דניאל ז פ‪.‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫‪ . 18‬תהל׳ קלז ז‪.‬‬ ‫‪ .17‬יש‪:‬גי׳ נט י‪.1‬‬
‫‪ . 25‬ע׳ לעיל‬ ‫‪ .24‬שם ז ג‪.‬‬ ‫‪ . 23‬ו בא‪.‬‬ ‫‪ . 22‬שם ג בי״■‬ ‫‪ •21‬שם ג ג‪.‬‬
‫‪ .26‬ע׳ לעיל **« ‪ ,109‬דיע׳י ‪ 16‬והע׳ ‪.20‬‬ ‫'׳> ‪•40‬‬
‫‪171‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ומעשיהם כעין תרעיש ‪ 1‬קליפה הדבוקה לגרעין כעין האופן בתוך האופן הגרעין‬
‫צירו כנגד הקליפה חיצונה כמראה הקשת אדום ירוק ירקרק כן האגוז‪ ,‬והאגוז‬
‫כקשת ממראה מתניו חצי מין ואילך ‪ 2‬זוהר כעין החשמלה ההליות ד׳ זכרות ונקבות‬
‫זוהר לובן הגרעין עצמו ט׳ חליות כט׳ בדאות לכבוד ט׳ עלץ בכל כנף לאגוז‬
‫ולבך סכנה לנטוע לאגוז שתי קליפות חיצוניות בכסא ומותווך וממוצע בין חשרת‬
‫מים וכין חשכת מים‪ .‬ה י ו ד ע ח כ ט' ה א ג ו ז י ד ע ע ו מ ק ה מ ר כ ב ה ‪.‬‬
‫מ מ ש ל ת א ד י ר י ‪ ,‬םיפרי ‪ 3‬ויהי בישורון מלך כשישר' שוין בעצה אחת‬
‫מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה שנ׳ ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם‬
‫יחד שבטי ישר׳ ‪ ,4‬פי' כששבטי ישר׳ יחד‪ .‬ובלקח טוב ‪ ,5‬למה הדבי דומה למלך‬
‫שהביא ספינות הרבה וחיברן במסמרים והוגנים ובנה עליהם פלטין כל זמן‬
‫שהספינות יחד מחוברות הפלטין מקויימין ‪ 0‬אין הספינות יחד הפלטין אינן מקויימין‪,‬‬
‫הה״ד הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארין יסדה‪ ,7‬הכי ‪ 8‬איתא בסיפרי‪.‬‬
‫ב׳ה׳ת׳א׳ס׳ף׳ ‪ 9‬בגימ׳‪.‬ה הוא לימי המשיח בן דוד‪ .10‬פי' ישורון בפיוט יום ליבשה ‪. 11‬‬
‫נ ט ע י ם ו ג ד י ר ה ‪ ,‬פ״ה בדברי הימים ‪ 12‬המה היוצרים‪ ,‬אילו תלמידי חכמים‬
‫שיוצרים את האדם יצירה חדשה‪ ,‬ויושבי גטעים‪ ,‬שמגדלים נטיעות בעולם‪ ,‬וגדירה‬
‫שגודרין את ישו׳ מן העבירה‪ ,‬עם המלך במלאכתו ישבו שם‪ ,‬המלך‪] ,‬מלך[ מלכי‬
‫המלכים ‪ .13‬והמבין יבין פי׳ בפיוט‪ .‬ק ו ב ע ת‪ ,14‬ה ס ד ר קביעות סדר מועדים וקריאת‬
‫התורה‪ ,‬י ר ו ש ל מ ׳‪ 15‬למה קורין במועדות בפרשת מועדות בכל זמן וזמן מעיניינו‬
‫של יום שנ'‪ 16‬וידבר משה את מועדי ה׳‪ ,17‬שאין ת״ל וידבר משה שאנו יודעים‬
‫שמשה אט׳ לישר׳‪ .‬ומה ת״ל וידבר משה לום׳ לך שמשה תיקן להם לישר׳ שיהיו‬
‫קורץ בכל זמן מעניינו של יום כדי שישמעו העם ושיהו שואלים ודורשין מעיניינד‬
‫של פרק ופרק וכו'‪ ,‬ת י ק ן כ י ט וב ‪ ,‬פי׳ תיקן משה רבינו‪ ,‬שנ׳ בו וחרא אותו‬
‫כי טוב הוא ‪ .18‬ק ר ו ת ו ד ר וש ‪ ,‬מפו׳ כידושלמ׳ כאשר כתבתי‪ .‬ובשלהי כגיל׳ ‪ 19‬וידבר‬

‫‪ .3‬דבריס ‪£‬י׳ ■‪:‬ןמו‪.‬‬ ‫ואילך‪.‬‬ ‫צ״ל‪ :‬מן חציו‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ .1‬יחזקאל א טז‪.‬‬
‫גם‬ ‫והמשל הוא באמת‬ ‫בכ״י מרצי‪ .‬לי' ״ובלקה מוב״‬ ‫ם*ג ע׳׳א‪,‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪ .4‬דבי לג ה‪.‬‬
‫ד‪ .‬עמום מ ו‪.‬‬ ‫‪ . 6‬בכ׳׳י מרצב‪ .‬מתקיימין‪ ,‬בספרי ובלק־מ ‪ :‬קיימיב‪.‬‬ ‫בספרי שם‪.‬‬
‫= ‪ ,549‬ולפי׳ז הגים׳ ח׳ א‪.,.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫= ‪.548‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫כ׳י ר‪ .‬צ״ל ‪ :‬והכי‪.‬‬ ‫לפי גי׳‬ ‫‪.8‬‬
‫בלל‪.‬‬ ‫עולה‬ ‫אין הגיס׳‬ ‫אולם לפי גי* זו‬ ‫דוד‪,‬‬ ‫בן‬ ‫לימות המשיה‬ ‫זה‬ ‫בב*י מרצב‪.‬‬
‫המחבר‬ ‫לא מצאתי דרשה כלשון‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪ , 12‬א ד בג‪.‬‬ ‫‪ . 11‬לעיל ח׳א ע׳ ‪.69‬‬
‫ובו׳‬ ‫היוצרים‬ ‫)נ״ג ע׳׳א( *המה‬ ‫ובראה שדבריו מצורפים מכמה מקורות‪ ,‬באדר'‪<1: :‬׳א פל״ה‬
‫וכו׳״<‬ ‫תורה‬ ‫ללמוד‬ ‫אצל יעבץ‬ ‫והלכו ובו׳‬ ‫הניחו הכל‬ ‫ובו'‬ ‫בני אדם גדולים היו‬
‫על ‪,‬נפשותן של צדיקים שבהן נמלך‬ ‫אות ז‪ ,‬ת״א ע ‪, 61‬‬ ‫נדרש• כב״ר פ׳ח‬ ‫״המה היוצרים״‬
‫״שהצדיקים שותפים עם הקב׳ה בש־הוא צר ^־ורה*‪.‬‬ ‫אות י׳א‬ ‫ובת״ב תולדות‬ ‫העולם״‬ ‫וברא‬
‫״וגדרה זו סבהדרין שגדרו פרצ״ותיהן •מל ישראל'‪ ,‬ב׳׳ב צא ב‪ ,‬זע׳ גם ספרי בהעלותך פי' ע ח‪,‬‬
‫מלכי■ המלכיםהקב׳׳ה״‪ .‬ע‪ ,‬ב״ר ■מם‪.‬‬ ‫צ׳ הורוביץ ע׳ ‪ . 74‬״עם המלך במלאכתו ישבו שם עם מלך‬
‫‪ . 15‬מגילה פ׳ד ה*א ושם רק ‪ :‬״משה התקין את יש׳ראל‬ ‫‪ . 14‬בכ׳י טרצ^ב‪ .‬ובד‪ : .‬קביעות‪.‬‬
‫וגו״׳‪..‬‬ ‫משה‬ ‫•מנ׳ וידבר‬ ‫ובחוש״ם‬ ‫ובד״ח‬ ‫טובים‬ ‫ובימים‬ ‫בשבתות‬ ‫בתורה‬ ‫•מיהו קורין‬
‫ב ב‪.‬‬ ‫‪ .18‬שמות‬ ‫מד‪.‬‬ ‫בג‬ ‫ויקרא‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪ .16‬ם»לםה' עיב לי׳ בב׳׳י מרצב‪.‬‬
‫‪ . 19‬לא א‪ ,‬ב מ שנה; שיהו קורין בל אהד ואחד בזמנו‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ע רוגת‬ ‫‪172‬‬

‫משה את מועדי ה׳ שיהא כל אחד ואחד נקרא כזמנו‪ ,‬משה תיקן להם לישר׳‬
‫שיהו שואלי; ודורשי; כעיניינו של יום הלכות החג כחג וכו׳ ‪ .1‬ו ד כ ד כ ע ת ו‬
‫מ ה ט ו כ ‪ ,2‬אמרי' כ ח ל ק ‪ 3‬כל הקורא פסוק כזמנו מכיא טובה לעולם‪ ,‬שג'‬
‫שמחה לאיש כמענה פיו ודכר כעתו מה מוכ‪.‬‬
‫ר א י י ה ל ז כ ו ת ‪ 4‬מ ל ק י ח ת א ז ו כ נ ס מ כ י ם ‪ ,‬פסיקת׳ ‪ 5‬קחו‬
‫מוסרי ואל כםף ‪ ,0‬א״ר אבא בר כהנא מלקיחת אזוב ‪ 7‬אתה למר שכד לקירת‬
‫לולב׳ במצרים כתב ולקחתם לכם אגודת אזוב ‪ .8‬טימין דידיה‪ 9‬פי׳ דמים שלו‪,‬‬
‫בד׳ מיניי ‪ 10‬בה׳ מיניי ‪ 11‬היא שעמדה להם בביזת מצרים וכביזת הים ובביזת‬
‫סיחון ועוג וכביזת ל״א מלכים‪ .‬לולב שהוא עומד ככמה דמים וכמה מצות יש‬
‫בו על אחת כמה וכסה‪ .‬וזהו מה ש י ס ד ר א ה מ ה ע מ ד ה‪ .12‬ו כ מ ה‬
‫ב ר י ב ו ע מ ח ו כ מ י ם ‪ ,‬פ״ה כמשלי ‪ 13‬ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים‬
‫מחוכמים‪ ,‬ת נ ח ו כ א ‪ 14‬ארבע׳ הם קטני ארי׳ן אילו ד׳ מינים‪ .‬והמה חכמים‬
‫מחוכמים‪ .‬שמתחכמים ומלמדים זכות וחכמה לפני הקב״ה‪ .‬ד״א אדכעה הם קטני‬
‫ארץ אילו ד׳ מינים‪ ,‬והמה חכמים מחוכמים‪ ,‬מי פירש לנו ד׳ כינים הללו שהן‬
‫לולב הדם ערבה אתרוג חכמים שהם ‪ 15‬מהוכמים‪ .‬ו כ מ ה כ ר י ב ו ע )ה ם(‪10‬‬
‫מ ח ו כ מ י ם ‪ .‬תיבת בריבוע יש להדביק לתיבת וכמה ולהפרידה מתיבת מחוכמי׳‪,‬‬
‫חכמים מחוכמים זה הפירוש לפי ד״א שכתנחומ׳‪ ,17‬ללשו׳ ראשון יש להפריד תיבה‬
‫זכמה מתיבה בריבוע ולהדביק בריבוע למחוכמים‪ ,‬וכפה בריבוע מחוכמים‪ ,‬פי׳‬
‫זכפ‪,‬ה יש שכר )כהפרש מהו ריבוע מחוכמי׳‪ ,‬כריבוע המחוכמי׳ הם ד׳ מינין שבלולב‬
‫שמתחכם׳ ללמד זכות וכו׳( ‪ 18‬בריבוע ‪.‬המחוכמים הם ד׳ מיני; שמחחכמים ללמד‬
‫זכות וכו׳‪ .‬ק ט נ י ר ץ הם ח כ מ י ם ‪ ,‬הרי זה עומד על ארבע קטני ארץ‬
‫שהם ד' מינין‪ ,‬ונכון לומ׳ בפיוט וכמה בריבוע מחוכמים כי הפייט לא עשה אך‬
‫דק לשון ראשון‪ .‬ש ב י ע י ח ב י ב ל ש ב ו ע ו ת א י ת נ י ם א ח ו ת ‪ .‬על בן‬
‫עשה ‪ 19‬הפייט לשו׳ שביעי אצל איתנים רבת' בירה האיתנים בחג‪ ,20‬ותירג׳ יונת׳‬
‫בירחא דעתיקא ‪ 21‬קרו ליה ירחא קדמאד‪ ,‬וכען הוא ירחא שכיעאה‪ ,‬פי׳ משנתנה‬
‫תורה וכת׳ בנים; שהוא ראשון לחדשים‪ ,‬תשרי נקרא שביעי לשביעות איתנים‪ ,‬מפו׳‬
‫א ו ר ח ח י י ם ש ד ב ע ש מ ה ו ת אתפניך נעימות‬ ‫ב פ ם י ק ת ׳ ‪ .22‬ת ו ד י ע נ ו‬
‫נצח בימינך‪ 23‬אל תיקרי כ; אלא שבע שמחות שעתידי; צדיקים להקביל פני שכינה‬
‫זפניהן דומי; לחמה וללבנה ולרקיע ולברקים ולכבבים ולשושנים ולמנורת בית‬
‫המקדש‪ .24‬בפרקי דר׳ אלע׳ פ׳ ד׳ ‪ 25‬בשיני ברא הקכ״ה רקיע הלא השמים נבראו‬
‫‪ .4‬בד‪ ; .‬יוכיח‪.‬‬ ‫‪ .3‬סנר‪.‬דרין קא א‪.‬‬ ‫‪ ' “;r e .2‬טו כג‪.‬‬ ‫‪ . 1‬שם לב א‪.‬‬
‫‪ .7‬כפסיק׳ שם ‪ :‬משכר לר‪,‬יחה את לסד‪.‬‬ ‫‪ . 6‬משלי ח י‪.‬‬ ‫‪ .5‬דריב קע׳׳ט א*‪.‬‬
‫‪ .11‬כניל‪.‬‬ ‫‪ ,10‬שם ‪ :‬מנה‪.‬‬ ‫‪ .9‬כפםי׳ ‪ :‬בכםה טיפי‪.‬‬ ‫‪ .8‬ששיח יב כב‪.‬‬
‫‪ .15‬שם ‪ :‬יהמה חנסים‪.‬‬ ‫‪ .14‬אמור אות כ‪.‬‬ ‫‪ ,13‬ל כד‪.‬‬ ‫‪ .12‬בד‪ : ,‬שעמדה‪.‬‬
‫‪ .18‬לי׳ בב־י‬ ‫‪ .17‬מ״תיבת״ ע׳ב לי׳ בכ׳י שרצב‪.‬‬ ‫‪ •16‬ליי בד‪ .‬ולי׳ בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .19‬כב״י מרצב נו׳ ; כמפר׳ טהו ריבוע םתיכמים בי חכמי׳ מחוכמיי‪.‬‬ ‫מרצב‪ .‬והוא מיותר‪.‬‬
‫‪ .22‬דר*ב קנד‬ ‫‪ .21‬בתרג׳ ‪ :‬דעתיקיא‪.‬‬ ‫‪ .20‬ש״א ח ב‪.‬‬ ‫‪ .19‬שם ‪ :‬מה שעשה‪.‬‬
‫‪ .23‬תד‪.‬ל׳ טז יא‪.‬‬ ‫א »קרי ליה ירתא דשבועתא שבו נשבע הקב״ד‪ .‬לאברהם אבינו*‪.‬‬
‫הוא בשו׳׳ט ט״ז אות‬ ‫‪ .24‬וי״ר פ׳ל אות ב‪ ,‬ושם חסרה ההד״חלה ‪ ,‬אל חקרי ובו׳״ ובמו לפנינו‬
‫‪ .25‬הזצ׳ רד״ל ט א‪.‬‬ ‫י׳ב ובילקוט המבירי לחהלים ע׳ ‪.92‬‬
 ‫‪173‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ביום ראשו׳ שני בראשית ברא אלהים את השמים וגו׳ ואיזהו רקיע שנברא‪ 1‬בשיני‪.‬‬
‫ר׳ אלע• אומד רקיע של חיות ‪ 2‬ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא ‪3‬‬
‫באבנים טובות ומרגלית והוא מאיר על כל השמים כנר שמאיר בבית )המקדש(‪4:‬‬
‫וכשמש שמאיר בגבורתו כצהרים‪ ,‬שנ׳ ונהורא עימה שרי‪ .5‬וכמוהו עתידין צדיקי׳‬
‫להאיר לעתיד לבוא שנ׳ והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ‪ .6‬ד*א אילו שבע מצות ‪7‬‬
‫•שבחג ד' מינין שבלולב וסוכה ושמחה וחגיגה‪ ,‬אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה‬
‫למה שמחה‪ .‬א״ר אבין לב׳ שנכנסו לדין )בראש השנה( ‪ 8‬ויוצאין ולית*ז אק יודעין‪,‬‬
‫היידין הוא ניצוחא אלא דנסיב ‪ 10‬בידיה‪.‬הוא ניצוחא‪ ,‬לבי שישר׳ ואומות נכנסין‬
‫לדין ברא׳ השנה ויוצאין ולית אנן יורעין איזה מהן נצח אלא ממה שישר׳ יוצאין‬
‫ולולביהן בידיהן אנן יודעין דישר׳ ניצוחא‪ .‬ופי׳ שבי׳ לשביעות איתנים אחותי‪ ,‬כלומ'‬
‫תשרי שהוא חדש שביעי הוא אחות חיבור לשביעות‪ .‬איתנים‪] ,‬איתנים[ צדיקי׳ שהוא‬
‫ש ב ע ב מ צ ו ת ‪ ,‬שבו ריבוי מצות‪ ,‬מצות ראש השנה‪ ,‬מצות ליום הכיפורים וז^‬
‫מצות שבחג ‪ ,11‬כמו איתנים צדיקים שבשביל מצות שבידם זוכין לשביעית הזוהר‪.‬‬
‫וא״ת אחרי ש)ל(בל כך אור צדיקים גדול מה היה צריך לגנוז אור של יום ראשו׳‬
‫!יעיין ביוצר אדיר ונאה בקדש בפסו' דעתו נקייה נחישבה אותיות לצרף האור כי‬
‫טוב ונתגאה בו ‪ .12‬בשוחר טוב ‪ 13‬ז׳ כיתות הן‪ ,‬כחמה‪ ,‬שנ׳ ואוהביו כצאת וגו׳ ‪. 14‬‬
‫כלבנה‪ ,‬כירח יכון לעולם ‪ ,15‬כרקיע‪ ,‬והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ‪ .16‬ככוכבים ‪,17‬‬
‫ככוכבים לעולם ועד ‪ .18‬כברקים‪ ,‬כברקים ירוצצו ‪ .19‬כלפידים‪ ,‬שיג' ומראיהם כלפידים ‪.20‬‬
‫כשושנים‪ ,‬למנצח על שושנים ‪ .21‬כת ראשונ׳ יושבת לפני המלך ורואה המלך והפנים‪122‬‬
‫שנ׳ ישר יחזו פנימו ‪ 23‬ואומ׳ ישבו ישרים את פניך ‪ ,24‬שניה ‪ 25‬מאשרי יושבי‬
‫ביתיך‪ .26‬שלישית מי יעלה בהר ה׳ ‪ 27‬ד' מאשרי תבחר ותקרב ישכון הציריך ‪.28‬‬
‫ה׳ ממי יגור באהליך ‪ ,29‬ו׳ ממי ישכון בהר■ קדשיך ‪ ,30‬ז׳ ממי יקום במקום קדשו ‪31‬‬
‫ויש אומ־־‪ 32‬מהן דומין למנורת בית המקדש ושנים זיתים עליה ואיזו כת המעולה‬
‫והחביבה זו שעומדת על ימינו של הקב״ה שנ׳ אהד מימין הגולה ‪ ,33‬ואום׳ נעימות‬
‫בימינך נצח ‪ ,34‬ואשר הביא הפייט אורח חיים ושובע שמהות לפי שהוא מתפרש‬
‫על שביעי׳ איתני׳ גם על ז׳ מצות שבחג‪ .‬ובפסיקת׳ ‪ 35‬מביא ‪ 36‬הפסוק תודיעיני‬

‫‪ .3‬יחזקאל א כב‬ ‫‪ .2‬שם; •טעל רא*‪ 2‬י ד׳ החיות‪.‬‬ ‫‪ .1‬ש ם‪ :‬בו א ביום‪.‬‬
‫‪ .4‬סימן למחיקה בב״י‪ ,‬ובפדר*א ; בנר שהוא ב בי ת‪.‬‬ ‫ובפדר‪-‬א נו׳ ‪ :‬ומהו בעין הקרח הנורא‪.‬‬
‫‪ . 7‬וי״ר פ*ל אות‬ ‫‪ . 6‬שם ב ג‪ ,‬בל הקטע מפדר״א ה׳ בכ*י מרצב■‬ ‫‪ .5‬דניאל ב בב‪.‬‬
‫‪ .10‬בוי״ר נ ו׳ ‪ :‬באיין‪,‬‬ ‫‪ .9‬גם זה לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .8‬לי׳ בב*י מרצב‪ .‬ומיותר הוא‪.‬‬ ‫ב׳‪.‬‬
‫‪ .14‬שופםים‬ ‫‪ . 13‬מזמור יא אות ו‪.‬‬ ‫‪ .12‬לעיל ח־א ע׳ ?י׳‪.!.‬‬ ‫‪ . 11‬פםידר׳׳ב קנד א‪.‬‬
‫מבא; לי׳ בב^י מרצב‪.‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪ .16‬דניאל יב ג‪.‬‬ ‫‪ .15‬תהל׳ פט לח‪.‬‬ ‫ה לא‪.‬‬
‫‪ .22‬שם;‬ ‫‪ .21‬תהל׳ מה א‪.‬‬ ‫‪ .20‬שס‪.‬‬ ‫‪ .19‬נחום ב ה‪.‬‬ ‫‪ .18‬דניאל שם‪.‬‬
‫‪ . 25‬שם‪] :‬יושבת בבית‬ ‫‪ .24‬תהל׳ קם יד‪.‬‬ ‫‪ .23‬תהל׳ יא ז‪.‬‬ ‫ורואה פני המלך‪.‬‬
‫‪ .29‬שם‬ ‫‪ . 28‬שם סה ה‪.‬‬ ‫‪ . 27‬שם כד ג‪.‬‬ ‫‪ .26‬תהל׳ פד ה‪.‬‬ ‫המלך שני[‪.‬‬
‫‪ . 32‬אין זה בשו״ט שם אלא במזמור טז אות‬ ‫‪ .31‬שם בד ג‪.‬‬ ‫‪ .30‬שם‪.‬‬ ‫טו א‪.‬‬
‫‪ .33‬זבדי׳ ד ג‪.‬‬ ‫יב וביה בספרי דברים פי׳ י׳‪ ,‬בפסידר״ב קעט ב ובוי׳ר פ״ל אות ב‪.‬‬
‫‪ . 36‬מבאן לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .33‬דר״ב קם א‪.‬‬ ‫‪ . 34‬תהל׳ טז י‪ ,‬ע׳׳ב לי״ בב״י מרצב‪.‬‬
‫כאשר‬ ‫באורח חיים‬ ‫ובמק״ז שם ‪ :‬משמע כשהן שביעין במצות החג זהו םימן שיצאו ישר׳‬
 ‫ע ר ו ג ת ד« ב ו ש ם‬ ‫‪174‬‬

‫אורח הייש ונו׳ על לולב והכי אית׳ תודיעיני אורח חיים שובע שמחות את פניך‬
‫וגו׳ אילו שבע מצות שבחנ ד׳ מינין שבלולב ובוכה וחנינה ושמחה אש חנינה‬
‫למה שכהה ואם שמחה לכה חנינה אלא לשניש שנכנסו לדין ויצאו ולא ירעו‬
‫היניהו נצוחא ביון שאחד יוצא ובידו אנוז ‪ 1‬ידעי דהוא נציחא‪ ,‬כך ישר׳ נכנסו‬
‫ביום הכיפורים לרין ושרי אומות העולם נכנסין לקטרג ביון שישר׳ יוצאין בחנ‬
‫ולולביהן בידיהן ידעי דאינון נצוחא‪ .‬ופי׳ שבע שמחות שבע מצות מודיעות וסימן‬
‫שישר׳ יצאו באורה היים‪ .2‬ובשוח׳ טוב ‪ 3‬דורש זה העיניין מלשו׳ נעימות בימינך‬
‫נצה והכי אית' תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח‬
‫א״ד אבא כל מי שהוא נוצח נוטל ביין ‪ 4‬בנוהנ שבעולם שני הציריופין ‪ 5‬רצין‬
‫לפני אפרכום טי נוטל ביין ‪ 6‬מי שנוצח‪ ,‬כך בראש השנה ‪ ,‬כל באי עולם עומדין‬
‫ככני כדון ואף ישר׳ עומדין לפניו בדין‪ .‬אומות אומרות אנו זכינו בדין ונצח]נ[ו‬
‫וישר׳ אום׳ אנו זכינו בדין ונצחנו ואין אנו יודעין מי נצח‪ ,‬עברה ראש השנה‬
‫באין כל ישר׳ ביום הכיפורים ומתעטפין ביום הכיפורים לבנים ולובשין לבנים‬
‫ומתכוונין ליבן לאביהם שבשמים‪ .‬עבר יום הכיפורים עדיין לא נדע למי נתרצה‬
‫הקב״ה לישראל או לאומות העולם ‪ ,7‬כיון שהניע יום טוב הראשון של ~נ כל‬
‫ישראל יוצאין ולולביהן טוענין ביין ‪ 8‬הכל יודעין שנצחו ישר׳ בדין ונמחלו עונותיהם‪.‬‬
‫וכן אם׳ דוד קיימתם מצות לולב נצחתם שנ׳ נעימות ימינך נצח הרי אתם מבזשרים‬
‫שנצחתש לאומות העולם‪ .9‬והפייט אעיפ שאינו מביא רק אורח חיים ושובע שמחות‬
‫יש לדרוש ‪ 10‬כל הפסוק על עניין ]ה[פיוט‪ .‬תודיעיני אורח חיים בי׳;ימים שבין ראש‬
‫השנה ליום הכיפורים שאכתב לחיים ואקיים ז׳ מצות נעימות ואטול לולב לסימן‬
‫שנצחתי בדין‪ .‬ועשה הפייט שבע במצות מפרקי׳ דר׳ אליע׳‪ 11‬מפםיקח׳‪ ,12‬דהכי‬
‫איח׳ החם‪ ,‬בחדש השביעי בירהא שביעאה‪ ,‬ד״א בחדש השביעי שהוא משובע‬
‫במצות שופר בתוכו כיפור בתוכו וסוכה בתוכו ולולב בתוכו ערבה בתוכו אל‬
‫תיקרי השביעי אלאהשב)י(עי משובע במצות נרא׳ מה שדרשו רבותי׳ שביעי שבע‪,‬‬
‫לפי שעל חדש תשרי כתי׳ והעברת שופר תרועה בחרש השבעי‪ 13‬חסר י לדרוש‬
‫שבעי ‪ •u‬ד״א השביעי כל השביעיות חכיבין למעלה‪ .‬רקיע שביעי שהן ערבות חביב‪.‬‬
‫■שנ׳ סולו לרוכב בערבות ‪ ,15‬בארצות‪ ,‬ארין‪ ,‬אדמה‪ ,‬ארעא‪ ,‬ארקא‪ ,‬גיא‪ ,‬נשייה‪ ,‬תבל‪.‬‬
‫חבל שביעי‪ ,‬וכת׳ ישפוט תבל כצדק‪ .10‬בדורות‪ ,‬חנוך שביעי לאדם‪ ,‬אדם‪ ,‬שת‪,‬‬
‫אנוש‪ ,‬קינן‪ ,‬מהללאל‪ ,‬ירד‪ ,‬חנוך‪ .‬ויתהלך חנוך את האלהים‪ .17‬באבות‪ ,‬אברהם‪,‬‬

‫‪ .1‬בפסי׳; ולית אבן ירכין הירין נצח א^א מאן דנסב באגין‪ ,‬וע׳ כהע׳‬ ‫בחנתי לעיל‪.‬‬
‫‪ , 4‬בן תקן •‪ 2‬פ‬ ‫‪ .3‬פישור יז אות ה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ע*כ לי' כב״י פרצב‪.‬‬ ‫רשיב ׳פס‪.‬‬
‫שם‪.‬‬ ‫כד‪.‬ע׳ הנ״ל‬ ‫‪ .5‬שם‪ :‬הנריויפין‪ ,‬ור׳‬ ‫והגי׳ בשו״ש פשובשח‪.‬‬ ‫הרש*ב אוח לה‪,‬‬
‫‪ .8‬כשו־צ ‪:‬‬ ‫‪ . 7‬פ״בנוהג״ ע״ב לי' בנ*י פרצב‪.‬‬ ‫‪ .0‬שם ‪ :‬נופל ובא‪ ,‬וצ״ל כלפנינו‪.‬‬
‫יודעין‬ ‫פיר הבל‬ ‫ב י פ י נ ש ואתרוגיהם בששאלם‬ ‫וכל ישר׳ גרולים וקטנים נוטלין לולביהם‬
‫שישראל נוצחין כדין וכיון שהגיע יום הושענא רכה נוטלין וכוי״ וכל עיניין הו׳׳ר חסר בבי׳י‬
‫‪ .9‬ם‪,‬הרי״ עי׳ב לי׳ בכ״י סרצב‪.‬‬ ‫והגי׳ בהם בגי׳ פחברנז‪ ,‬ע* בהע׳ רש»כ אות לו‪.‬‬
‫‪ .13‬ויקרא כד‪ ,‬ט‪,‬‬ ‫‪ . 12‬דר׳יב קנד א‪.‬‬ ‫‪ .11‬פי״ח‪.‬‬ ‫‪ .10‬ם‪.‬דק׳י ע״ב לי׳ שם‪.‬‬
‫סח ה‪.‬‬ ‫תהל׳‬ ‫‪.15‬‬ ‫פרצב‪.‬‬ ‫בכ״י‬ ‫*‪ ;1‬פ^נרא'״ ע*כ לי'‬ ‫בכעד‪',‬ט שם‪.‬‬ ‫ועי‬
‫‪ . 17‬ברא׳ ה בד‪.‬‬ ‫תהל׳ ט ט‪.‬‬ ‫‪. 10‬‬
‫‪175‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫יצהק‪ ,‬יעקב‪ ,‬לוי‪ ,‬קהת‪ .‬עמרם‪ ,‬משה‪ ,‬ומשה עלה אל האלהיש ‪ .1‬בבדם אוצם הששי‬
‫ודוד השביעי‪ ,‬במלכים אשא‪ .‬שאול‪ ,‬איש בושת‪ ,‬דוד‪ ,‬שלמה‪ ,‬רחבעש‪ ,‬אביה‪ ,‬אסא‪.‬‬
‫וכת׳ ויקרא אסא אל ה׳ ‪ ,2‬כשנים שמיטה‪ ,‬כשמימין יובל‪ ,‬בימים שביעי חשוב‪,‬‬
‫בשערים ‪ 3‬פה שהוא משבח להק׳‪ ,‬בי ז׳ שערים כאדם‪ .‬שביעי הביב לשביעית‬
‫איתנים אחות‪ ,‬מה שבחו הקכ׳׳ה ביום ז׳ מז׳ ימים כנגד עישור שמות הקדישי׳ שהם‬
‫ע׳‪ +‬ולא בחר רק בשמו המיוחד ביו״ד ח״א ו״ו ה״א כי שמותיו על שם הטעשיש‬
‫הנוראים‪ ,‬אבל שם המיוחד אינו רק על שם הויוהיו כאשר מפורש באופן יקר גדלו‬
‫‪-‬אצל הויותיו ועדותיו ‪ 5‬ואצל באותותיו ‪ ,0‬והוא חשוב מכל ׳שמותיו וע׳ שמותיו‬
‫עישורן ז׳ ובבריאת עולש ז׳ והס כנגד ז׳ שמותיי של עישור; וכל ו׳ ימים כת'‬
‫אלהים וכשהגיע לוישבות כיום השביעי חתם שם המיוחד‪ ,‬ביום השביעי ןמכל[‬
‫מלאכתו אשר עשה‪ .8,‬ובחר בכל שביעיות‪ ,‬בישרי מע׳ אומות ‪ ,9‬מע׳ לשונות ‪10‬‬
‫בעברי‪ ,‬שהוא לשון הקודש‪ ,‬וז׳ ימים ‪ 11‬וזי נהרות ‪ 12‬כולם כנגד עישור שמותיו‪,‬‬
‫ואין בז׳ ימים ובז׳ נהרות ישאין אחד חשוב מכולן‪ .‬היר א ל ע׳ ז״ל יש לשאול מ ­‬
‫ראה הפייט לעשות לשו׳ אחות על חדש תשרי מה עיניין אחות אצל חדש דע כי‬
‫הפייט תפש צחות לשונו ‪ 13‬מבראשי׳ רבה ‪ 14‬שקורא לאברהם אבינו אחות על שם‬
‫שאיחה את כל העולש להקכ״ח והכי אית׳ החם אחות לנו קטנה ‪ 15‬זה אברהם‬
‫שאיחה את‪ 16‬כל העולם להקב״ה ‪ ,17‬כר קפרא אט' כזה שמאהה את הקרע ע״כ‪.‬‬
‫וכן חדש תשרי על שם שנתאחו נתחברו ונדבקו בו רובי מצות נקרא אחות‬
‫לשביעיות איתני׳ שופר בתוכו כיפור בתוכו סוכה בתוכו לולב ערבה כתוכו‪ ,‬כך‬
‫מנאם בפסיקתא ‪ .18‬ואל תחמה על הפייט שקורא לחדש תישרי אחות שהרי נקרא‬
‫גם החדש השביעי משובע ‪ 19‬הנה הוא כאילו אל תיקרי שביעי אלא ישבעי‪ .‬ע״א‬
‫נקרא אחות על שם אמור לחכמה אהותי‪.‬את‪ ,‬על שם שישר׳ מתחכמין בריבוי‬
‫מצות בחדש תשרי וכל טובות נצמחות‪ ,‬בפסיקת׳ ‪ 20‬בחדש השביעי‪ ,‬שהוא משובע‬
‫כברכות ‪ ,21‬בו גיתות בו גרנות‪ ,‬בו כל םיי‪.‬י מגדי׳‪ ,‬ולשו׳ כ ל ט ו ב ו ת נ צ מ ח ו ת‬
‫יש־עשה הפייט‪ ,‬כלוט׳ שבע בטובות ששולח ביכה בדברי׳ הצומחי׳ מן הארין‪ ,‬היינו‬
‫גיתות וגורנות וכל מיני מגדים‪ .‬נצמחות אינו מן צמח כי צמה עומד ולא יאמר‬

‫זנםק״ו ‪ :‬בחד־ציכ‬ ‫‪ .3‬לי' בפסיק׳ שם‬ ‫‪ . 2‬דה״ב יד י‪.‬‬ ‫‪ . 1‬שפות יב ג‪.‬‬

‫השביעי חביב‪ .‬ועל שבע שערים בנפש ר׳ בם׳ יצירה פ׳ו פ״א ובפי׳ הר״י ברצלוני‪ ,‬הוצ' פק״נ‪,‬‬
‫‪ .4‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 1‬הע׳ ‪.9‬‬ ‫עפשטיי; ע׳ ‪. 28‬‬ ‫הוצ'‬ ‫תדשא פי׳׳א‪,,‬‬ ‫ובפדרש‬ ‫ע' ‪239‬‬
‫‪ .7‬פ״ולא בחר״ ע״ב לי׳ בב׳׳י פרצב‪.‬‬ ‫‪ . 6‬שם ע׳ ‪.141‬‬ ‫‪ . 5‬לעיל ח״ א ע' ‪. 139‬‬
‫ובמק•! ; •בי ע׳ שמותיו עישורן ־׳‪ ,‬ובבריית׳ עולם ז׳ ימים בנגר וי שמותיו של עשור'‪ ,‬והבונה‬
‫‪ .10‬׳שבת פח ב וסומף לו א‪..‬‬ ‫‪ .9‬סובה נה ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬ברא׳ ב ג‪.‬‬ ‫לם׳ יצירה שם‪.‬‬
‫‪ .11‬ב׳יב עד ב‪ ,‬ירו׳ כלאים פ*צ ה״ו‪ ,‬בחובות פי״ב ה״ג‪ ,‬שו׳ם טזם׳ בד אות ו ופדר״א פייה‪.‬‬
‫ובזוהר בראשית ני ב ע״א מדובר‬ ‫רק ך׳‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫‪ .12‬רק בבבלי שםובשו״צ מונה את הנהרות‪,‬‬
‫על‬ ‫שימר לשון אחות‬ ‫‪ . 13‬מ״יש* ע״ב לי׳ בב*י מרצב‪ .‬ובמק״ו ; והפיים‬ ‫על ז» נהרות‪.‬‬
‫ח‪.‬‬ ‫שה*ש ח‬ ‫‪. 15‬‬ ‫לצ אות ג‪ ,‬הוצ׳ ת׳א ע׳ ‪. 366‬‬ ‫‪. 14‬‬ ‫חדש תשרי לשו׳‪.‬‬
‫‪ .17‬מ»והכי״ ע*ב לי׳ בב״י‬ ‫שאיחה לנו את כל העולם‪ ,‬זע׳ בש•‪ :‬ובהע' שם‪.‬‬ ‫‪ . 16‬שם ‪:‬‬
‫‪ ,20‬דר׳׳ב‬ ‫‪ ,19‬מ״איחני׳״ ע*ב לי׳ כב״י סרצב‪.‬‬ ‫‪ -18‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 174‬הע' ‪.12‬‬ ‫טרצב‪.‬‬
‫‪ .21‬שם ; בבל‪.‬‬ ‫קנד א‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪176‬‬

‫ממנו נפעלות‪ ,‬אך הוא מן הצמיח‪ .‬ועיין ביוצר ויושע אור ישר׳ בפסו׳ מפני אניות‪.‬‬
‫לוטי בלוטי נמעד ‪ 1‬וצחות לשו׳ צומחות‪.‬‬
‫מ ל ך ב מ ש פ ט ‪ ,‬פי׳ הקב״ה שהוא מלכו שלעולם כשיעמיד במשפט‬
‫מלכי אומות העולם שהם עתה עיקרי הארץ‪ ,‬יושיע את ישרי‪ .‬אז י ר נ נ ו א י ל נ ו ת ^‬
‫שנ׳ אז ירננו עצי היער מלפני ה׳ כי בא לשפוט ה ו ד ו לד ׳ כ י ט ו ב כ י‬
‫ל ע ו ל ם ח ם ד ו ‪ .2‬פ״א מ ל ך ב מ ש פ ט כת׳ אז ירננו עצי היער מלפני ה׳ כי‬
‫בא לשפוט ‪ 3‬מדרש רבותינו ‪ 4‬מהו מלפני ה׳‪ ,‬כשבא הקב״ה לשפוט את ישר׳ אז‬
‫ירננו אילנות כמו שג׳ אז ירננו עצי היער‪ .‬כי יצא ישראל כנים ושמחים ולולביהן‬
‫בידיהן‪ .‬ומזה הפסוק ל מ ד ו צ ר פ ת י ם>־׳‪ .‬רמז לנענע לולב בהודו ואנא ה׳ הושענא‪,‬‬
‫דכת׳ אז ירננו עצי היעד זה ני|'ע[נוע וכת׳ בתריה הודו לה׳ כי טוב כי לעולם‬
‫הושיענו אלהי ישעינו‪ ,‬זהו באנא ה׳‬ ‫חמדו‪ ,‬כלום׳ בהודו לה׳‪ ,‬וכת׳ בתריה אמדו‬
‫הושיעה נא‪ ,‬כלוט׳ כשיבוא לשפוט את הארץ אז ילמדו עצי היער ארבעה מיני׳‬
‫שבלולב זכות על ישר׳ שהיו מקיימים אף מצות ניעגוע לכן מנענע בהודו לה׳ כי‬
‫טוב ובאנא ה׳ הושיעה נא‪ ,‬אע״פ שהיו מסתכנין כאשר כת׳ לפנים אצל מה עלינו‬
‫ליקח לולב‪ .‬וה״ר א ל ע׳ אט׳ כי א׳ז׳ י׳ד׳נ׳נ׳ו׳ ע׳צ׳י׳ ה׳י׳ע׳ר׳ ‪ 6‬בנימ׳ כ׳ש׳מ׳ח׳ו׳ה׳ו׳‬
‫ב׳ל׳ו׳ל׳ב׳י־ה׳ם׳ ב׳ח׳ג׳ ה׳ס׳ו׳כ׳ו׳ת ז יתד א׳‪ .‬ורינון‪ 8‬עצי היער הוא ניןע[נוע והוא‬
‫שיחתן‪ ,‬ועל נענוען אמדו רבותי׳‪ 9‬שיחת דקלים‪ .‬וכן כת׳ בערך סח ‪• 10‬טיחת דקלים‪,‬‬
‫פי׳ בתשוב! ו[ת‪ ,‬יום שאין נש־יבת רוח במקומי׳ ‪ 11‬הבקיאין פורסים סדין בין הדקלים‬
‫ועומדין כין שני דקלים הקרובים זה לזה ורואין איך ינועו חריוחיהן זה אצל זה‬
‫יש בו סימנין שמכירין בהם הבקיאי׳ ‪ ,12‬ואמרו ממר׳ אברהם באון שהיה בשנת‬
‫אלף וק״פ‪ 13‬לשטרות שהיה מכיר בשיחת דקלים‪ .‬ודין ניענוע בערך נע ‪ ,14‬צריך‬
‫לנענע בהולכה ובהבאה ב״פ זולת' מוליך ומביא ומעלה ומוריד ועיקר דבר זה‬
‫מ ת ל מ ו ד ארץ י ש ר א ל ‪15‬וגר׳ הת׳ רב חייא בר אשי בשם רב המ‪,‬שבים‬
‫ללכת בדרך נוטל לולב ומנענעשופר ותוקע וכשמגיע זמן ק׳׳ש ]קורא[ ומתפלל‪.‬‬
‫תני צריך לנענע ג״פ על כל דבר ודבר בעי ד׳ זירא הכן הד והכן הד‪ 16‬או דילמר‬
‫נהשביןוצריך להוליך ולהביא ג׳־פ‪ ,‬חנינן בפ״ט‪17‬‬ ‫ההולכה וההבאה פעם אחת‬
‫בנידה בעיניין סימנין שבעה מעכירין על הבחם וצריך לבסכס ג׳־פ על כל אחד‬

‫‪ .3‬ו‪2‬״עצ' היער* הראשון' כ״כ לי׳‬ ‫‪ . 2‬דה»א טז לד‪.‬‬ ‫‪ , 1‬לעיל ה׳א ע׳ ‪. 32‬‬
‫‪ . 4‬ע' וייר פ*ל אוח ד‪ ,‬פטידר׳׳ב קפא ב‪ ,‬תנחום׳ אשור א־ת יה‪ ,‬ד״״ב שם‬ ‫בב*י םרצב‪.‬‬
‫‪ ,s 5.‬בוכה לו ב תדיח בהודו‬ ‫אבל הלשו‘ שלפנינו שונה‪.‬‬ ‫אות כז‪ ,‬ום*א‪ ,‬אשור‪ ,‬ע׳ ד‪, 5‬‬
‫וע׳ גש בשם*נ עשין ם״ד‬ ‫א ב ר ה ם זצ״ל‪,‬‬ ‫ובאו״ז ח״ב שי׳ שיא בשם ר ב י ׳ ש ש ש ו ן בר׳‬
‫עולה הגיש׳ ל״‪. 999‬‬ ‫בשם של שני יורי״ן‬ ‫]לפני ה'(‪,‬‬ ‫‪ .6‬עם‬ ‫ובשבה״ל שי׳ שם״ז‪.‬‬
‫‪ .10‬ערוך ערך‬ ‫‪ .9‬שובה כת א‪.‬‬ ‫‪ . 8‬שבאן לי׳ בב׳י שרצב‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עולה ל־‪.1000‬‬
‫‪ .13‬־צם ‪:‬‬ ‫‪ . 12‬שש נו׳ ‪ :‬בשה דבריש‪.‬‬ ‫‪ ,11‬שש ‪ :‬בשקום שבני אדש‪.‬‬ ‫סח א‪,‬‬
‫־בריו לקוחים שפי* הר״ה לשובה‬ ‫‪ ^ .14‬וך ערך נ;‬ ‫ק״ם‪ /‬וע' באוה״ג לסוכה ע׳ ‪. 31‬‬
‫ובהו‪-‬פות‬ ‫דז ב‪ ,‬וע׳ באוה״ג שם ע' ‪ 49‬ובראבי״ה ח״ם ע' ־‪ 38‬והע׳ הר׳א אפטוביצר שם‬
‫‪ .16‬שם‪) :‬או הבין הד והכין הד[ וכפהר״ה‪.‬‬ ‫‪ .15‬שובה פ*נ ה״ה‪.‬‬ ‫ותקונים ע' ‪.133‬‬
‫זבעדיך נו׳ ‪) :‬פי׳ בבר אם׳ צריך ניענוע ג׳ פעמים בעי ר׳ זירא ההולבה ר‪.‬השב פעם אד״־ג‬
‫‪ .17‬ם״ז‪.‬‬ ‫וההבאה פעש אהח[‪.‬‬
‫‪177‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ואחד‪ ,‬ר׳ זעירא כעי הכן חד והבן חד או דילט׳ הכן והבן חד ולא איפשט׳ לית‬
‫וכיון דלא איפשיט עבדינן לחומרא ע״כ בערוך‪ .‬ו ל ש ו ׳ ת ל מ ו ד ש ל נ ו‬
‫ב נ י ד ה ! בעי ר׳ ירמי׳ ‪ 2‬אמטויי ואחויי חד אד דילם׳ אממויי ואתויי תרי‪,‬‬
‫דבשילהי לולב הגזול ‪ 3‬קטן היודע לנענע וכו׳‪ .‬ירושלם׳ ‪ 4‬תני יודע לנענע חייב‬
‫בלולב לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד בשורה ומנענע‪ ,‬מדקא׳־‬
‫לא סוף דבר לנענע שמעינ׳ דניענוע צריך דעת יותר מהולבה והובאה‪ ,‬היינו דין‬
‫ניענוע שכת׳ למעלה‪ ,‬והא דקאב׳ ומנענע‪ ,‬היינו ניענוע כל דהו‪ ,‬כמו שאתה‪,‬־׳‪.‬‬
‫מגענעין גדולים שאין יודעים טיב ניעיוע‪ .‬והאי דקאמ׳ בירושלם׳ ‪ 6‬צריך לנענע ג״פ‬
‫על כל דבר ודבר‪ ,‬בעל כרחין ‪2‬י׳ על כל הולכה והולכה ועל כל הבאה והבאה‪.,‬‬
‫ואין לפר׳ על כל דבר ודבר היינו בהודו לה׳ תחיל׳ וכאנא ה׳ הושיעה נא‪ ,‬כי לא‬
‫הוזכר בירושלמי הלל‪ ,‬אך המשכים ללכת לררך נוטל לולב ומנענע‪ ,‬והא דקא'‬
‫תני צריך לנענע על כל דבר ודבר והמבין יבין ד‪ .‬ו ל ש ו ׳ ה ר ׳ מ ש ה כ ר׳‬
‫מ י מ ו ן ‪ ,8‬מוליך ומביא ומעלה ומוריד ומנענע לכל רוח ג״פ‪ ,‬כיצד מוליך ומנענע‬
‫ראש הלולב ג״פ ומביא ומנענע ראש הלולב ג״פ וכן כעלייה ובירידה‪ ,‬והיכן מוליך‬
‫בד‪.‬ודו לה׳ כי טוב תחיל׳ וסוף ובאנא ה׳ הושיעה נא‪ .‬ו א מ ת ו א מ ו נ ה דהא‬
‫דתנן במשנה לולב הגזול היכן היו מנענעין בהורי לה׳ תחילה וסוף וכו׳ ומשמע‬
‫שלא היו מביאין ומוליכין ומנענעין בנטילת לולב אך בהודו לה׳ ‪ 9‬ומירושלמי )מ׳^‪,‬‬

‫דריו‬ ‫״ובעיא‬ ‫‪ , 1‬בג א‪ ,‬וכאו״ז ח״ב בי׳ *צי״א הביא את דברי הירו׳ בסי‪,‬כה והעיר ‪:‬‬
‫כפרק האשה במבכת נדה ובו׳״‪ .‬והדאני״ה ח״ב‬ ‫דירושלשי היינו בעיא דדי ■ירשי׳ דגש' דיון‬
‫נ ש צ א ב י ר ו ׳ צ ל ש י • צ ל נ ו ״‪ ,‬ופלא ‪ r‬הר״א אפטוביצר‬ ‫לא‬ ‫ע׳ ‪ 388‬ו ״ושתשן חנינז ואילך‬
‫‪ . 2‬והשאירי ב״שגן‬ ‫וגם היה לפני בעל או״ו‪.‬‬ ‫הוא בירו׳ בשוכה‬ ‫לא העיר כי‬
‫‪ ,3‬שובה שב א‪ ,‬ושדברי גש׳ אלו הביאו ראיוז‬ ‫אבוה״ ע׳ קש״ד גר!ש גם עש ר׳ זירא‪.‬‬
‫‪ .4‬סוכה‬ ‫עצריך נענוע ב ע ע ת הברכד״‬ ‫בחוש׳ עם לו כ ד״ה בדיודו ובאו*ז ה״ב סי' עיא‬
‫אבל כ; הוא ברוקח ם״ם ר*כ ובראבי״ה ח*ב‬ ‫לפנינו‪,‬‬ ‫פ*ג הי״ב וש״לא שוף דבר* לי׳ בירו׳‬
‫‪ .6‬ע׳ לעיל הע' ‪ 4‬י‬ ‫&‪ .‬צ״ל ; ע־עתה‪,‬‬ ‫הר׳א אפשוביצר‪,‬‬ ‫ועי׳ע בהע׳‬ ‫ע׳ ‪388‬‬
‫‪ .7‬ואותם הדברים משש העיר הרב השאירי בד‪,‬עגחו על הרםב*ן בפי׳ דברי הירוע־לשי ‪ :‬״ולא•‬
‫חוזר על הפרקים‬ ‫אינו‬ ‫עיד אלא ע אני שביא ראיה ברורה עזו עאשרו על כל דבר ודבר‬
‫עאדש שנענע בהם וכו׳ ע אלו ]בן[ היה ירועלשי זה בא על שענת היכן היו שנענעין ובו׳ אבל‬
‫הירועלשי זה לא בא על שענה זו אלא על שענת שי עהיה בא בדרך ובו׳ ועל זח סשך ואשר‬
‫תני צריך לנענע ג׳ פעשים על כל דבר ודברי‪ ,‬שגן אבות ע׳ !?םז‪ ,‬וע׳ גם בראבי״ה ע׳ ‪ , 388‬ולפנינו‬
‫כידו' לי' «על כל דבר ודבר״ והפאירי כבר העיר •צם ע׳ קשח־־ש ‪, :‬ו^אשר‪• :‬צבשוגיא ירושלמית‬
‫שבידינו אין עם לא בלולב ולא בבםכום )ולפנינו יענו בבםכום( על כל דבר ודבר ובו׳ •ושיש‬
‫‪ .9‬וכן‬ ‫‪ .8‬הל׳ לולב פ״ז היי‪.‬‬ ‫י ע לנו לסשוך על נטה הגאונים ז׳׳ל שכתבוהו כך*‪.‬‬
‫דעד ר' ששחה בהג׳ שייש׳ ע ם אות ש׳ י•»אבל רבינו ע־םחה בחב דנענוע שאהד נשילה לא‬
‫ופוק חזי מה עשא דבר עשנענעין בעעת נשילת‬ ‫שג־אנו לא בגשרא דידן ולא בירושלמי ובו׳‬
‫לא קאמר נשי אהד נשידתוי‪,‬‬ ‫דקתני היכן שנענ•; אשאי‬ ‫לולב ובו׳ אבל תישא דשחניתין‬
‫ובשכה״ל סי' שש״ז הביא בשם אחיו ר׳ כנישין ראיה ששה שלא הזכיר נענוע דברכה כשתני׳‬
‫«לפי שאין נשילת לולב בל א נענוע ולפיכך הוצרך לפרש בהלל היכן היו םנענעין שאין לומר‬
‫שבקריאת כולו היו צריכין לנענע*‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪178‬‬

‫שבת׳ משמע היי בנענעין לולב ‪ .1‬ו א ו ם׳ א נ י ש ב י ם י ח כ מ' ה ר א ש ו נ י׳‬

‫שהיה לולב לכל אחד ואהד בקדיא׳ הלל לא היו מנענעין אך בהודו אבל כשאין‬
‫לולב ביד כל אחד ואחד בקריאת הלל ב ם׳ ע ת ה שאין לולב רק ביר שליח‬
‫ציבור אז כל אדם מוליך ומביא ומנענע בשעת נטילה כי ההיא וירושלמי ‪ .2‬ע ו ד‬
‫י ד ו ש ל מ׳ ‪ ,3‬ר■ הוה ממטי ומייתי ומנענע ליה‪) .‬ליה ומנענע( מה בשעת גמד ההלל ואמ׳‬
‫גידא בעינא דשיטנא ‪ 4‬ר׳ אחא בר יעקב הוה ממטי ומייתי ומנענע ליה כד מברך עילוהי‬
‫ואוט' נירא דשטוא כעינא לאו אורח ארעא למימר הכי דלא אתי לאגרויי בשטן ‪.5‬‬
‫א'כ למה מנענע משו׳ לנענע כחו של קטיגור‪ .‬והתום והיושר שצריך להביא ולהוליך‬
‫ולנענע בשעת נטילה כר׳ אחא בר• יעקב דירושלמי ‪ ,6‬ובהודו ובאנא ה׳ הושיע׳‬
‫נא‪ ,‬ובאנא ה׳ הצליח׳ נא ובשעת גמד הלל כר׳ עקיב׳ ד י ד ו ש ל מ׳ שכתבתי ‪.7‬‬
‫הא דתנ׳ בפי כל המנחות באות מצות ‪ 8‬על התנוכה מוליך ומביא זבו׳ ואט׳‬
‫רבא ‪ 9‬וכן לולב‪ ,‬ר ב י ם ט ו ע י ם ‪ 10‬ואומי מוליך ממנו ומביא אליו ולא יותך‪.‬‬
‫ולמ״ה מראט׳ עלה בגט׳ מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ במערבא מתני הכי‬
‫מוליך ומביא כדי לעצר רוחות רעות ורוחות באות מד׳ רוחות ולשו׳ דש״י ‪ 11‬מוליך‬
‫ומביא צפון ודרום מזרח ומערב כדי לעצר רוחות רעות הבאות מד׳ רוחות‪ .‬מ ת ו ך‬
‫פ ר ״ ש ו מ ע ר ו ך ו מ ל ש ו ׳ ה״ר מ ש ה בר׳ מ י מ ו ן נתברר שצדי׳ לנענע‬
‫צכל ד׳ צדדין ובהעלאה ובהורדה כדין ניענוע המפורש בערוך כאשד כתבתי‪.12‬‬
‫ב ה ו ם ד ו ‪ ,‬פי׳ בהוסדו על האומות‪ ,‬כמו בהוסדם עלי יחד‪ 13‬נוסדו יחד‪14‬‬
‫ואין פירושו כמו למן היום הוסרה‪ .15‬ת כ ת ב ז א ת ל ע ם נ ב ר א ל ה ת כ פ ר ‪.‬‬
‫פ׳ה במזם׳ קה ‪ 16‬תבתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה ואמי בפסיק׳ ‪ 17‬זה‬

‫‪ .1‬את בנמילה‪ ,‬ע׳ בדבריו לעיל ע ‪ 177‬ומה •בבתבתי בהעי ‪ ,7‬י*נ׳ באוה״ג מוכה ע׳ ‪ 53‬המביא‬
‫‪ .2‬גם בעל העימוד חייב מ״ב ע״ד כתב‪:‬‬ ‫על נענוע בשעת ברכה‪.‬‬ ‫א ת שמות הגאוניש‬
‫ולדעה וו‬ ‫לו לולב בשעת הלל מנענע בברכה״‪,‬‬ ‫״ש״ם עיקר ניענוע בהלל הוא אלא מי שאין‬
‫לבין ׳■ימי‬ ‫דבריו כמי' שמ״ז‪ ,‬אבל את ההבחנה הכללית בין ימינו‬ ‫המכים בעל שבה״ל במוף‬
‫ומובא בראבי״ה ח״א ע׳‬ ‫‪ .3‬אין זה בירושלמי שלפנינו‬ ‫חב‪:‬״ם ראשונים•י לא מצאתי‪.‬‬
‫את דברי‬ ‫ירושלמי״ שהומיף‬ ‫וכבר העיר שם הר״א אפ״וביצר כי העניין לקוח ״ממפר‬ ‫'‪38C‬‬
‫‪ .4‬מ‪,‬ר׳ הוה* ע*ב לי׳ רראבייה שם‪,‬‬ ‫הבבלי סובה לח א לדברי הירד סוכה פ״ג ה׳ב‪.‬‬
‫עקיב׳‪ ,‬ע׳ להלן יני שלפני המחבר היתה גם הומפה זו‪.‬‬ ‫וחוא בע׳ ‪ 385‬בקבע שלפ*ז וצ*ל ‪ :‬ר׳‬
‫‪ .7‬ע׳‬ ‫‪ . 6‬שם נומפו כאן דברי ר׳ אחא ב״ירושלמי״ הנ“ ל‪.‬‬ ‫■‪ .5‬ע״ב ליי בכ*י מרצב‪.‬‬
‫רבה‪ ,‬וע׳ בדק״ס ע׳ ‪.151‬‬ ‫שם‪:‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫כב‬ ‫‪.8‬‬ ‫לולב מי׳ בג‪.‬‬ ‫הל׳‬ ‫‪.‬בא״ח‬
‫כעל העיצור ח־ב מ׳ עי׳ד ; ‪,‬וכן מנהג אבותינו שמוליך ומביא מעלה ומוריד וכוי‬ ‫ס!‪ .‬כיב‬
‫ע׳ ק*נ ‪:‬‬ ‫‪.‬והמוליך לצפון ולדרום למזרח ולמערב דעת חיצוני הוא״‪ .‬וביב המאירי במגן אבות‬
‫‪,‬זאף הגאונים כתבו שהעושה כן דעת חצוני הוא‪.‬׳ והרא־ש‪ ,‬סובה פ״ג סי' ביז הביא את דברי‬
‫אלא מוליכין לד׳ רוחות ומנהג כשד הוא וכו׳ ומנהג‬ ‫העיצור זהוסיף ‪ :‬׳והעולם לא נהגו כן‬
‫אחר חיצוני הוא והראשון שהנהיג בך היה בראה לו שהמוליך ומביא לד׳ רוחות נראה בעושה‬
‫ואדרבה ובו״׳‪ ,‬זע׳ באבודדהם )וארשא תרל״ח( ע׳ ‪ 159‬ואוה״ג‪ ,‬סובה ע' ‪.51‬‬ ‫שתי וערב‬
‫‪ .13‬תהל׳ לא‬ ‫‪ .12‬ם‪ .‬ה א דתג־״ ע׳ב לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .11‬מנחות שם דיה מוליך‪.‬‬
‫‪ .16‬שם קב יב‪.‬‬ ‫‪ . 15‬שמות מ יח‪.‬‬ ‫‪ . 14‬שם ב ב‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬צ׳ל ‪ :‬יחד 'עלי‪.‬‬
‫‪ .17‬דר׳ב קפא‪.‬‬
‫‪179‬‬ ‫ע ר ו ג ח הבושם‬

‫זה רורו של מררכי שהיו עומדין להריגה! ועם נברא יהלל יה ‪ 2‬שהקב״ה ברא‬
‫(י‬ ‫בריה חדשה‪ .‬ד״א אילו דורות ‪ 3‬הללו שנטויין לטיתה‪ .‬והפייט לא פייט‬
‫משוחר טוב ‪ 4‬דהכי אית־ תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלליה‪ .‬וכי עכשיו‬
‫א״ר יהוד זה דודו של‬ ‫■עתידה אומה להבראות שהוא אומר ועם נברא יהללייה‪.‬‬
‫מרדכי שנברא בריאה חדש׳ ורבנין אב׳ אילו הדורות שהן מתים‪ 5‬במעשיהם‬
‫ובאין ‪ 6‬ומתפללין לפניו ברא׳ השנ׳ דבייום הכיפורי׳ ‪ 7‬ובורא אותן בריאה חדשה‪.‬‬
‫ומה להם לעשות ליטול הדס ולולב ולהלל אוחו‪ ,‬הוי עם נברא יהלל יה‪ .‬ונר' שיש‬
‫לומ׳ בפיוט לעם נברא בהתכפר‪ ,‬כלוט׳ כהתכפר להם ביום הביפורי׳ נקראו עם‬
‫נברא‪ .‬מ ה ע ל י נ ו לי קח ל ו ל ב ‪ ,‬כמו מה אהבתי חורהך ‪ ,8‬ומה גדלו מעשיך‬
‫ה׳ ‪ ,9‬מה רב טובך )ה'(‪ ,10‬מה אדיר שמך!! )ה׳(‪ ,‬שפי׳ כולם כמה עד מאד‪ .‬וגם‬
‫כאן פי׳ כמה עד מאד חביב עלינו לקיים מצות‪ ,‬ש א נ ו ל ו ק י ן ו נ ה ר ג י ן‬
‫ע ל ש א נ ו מ ק י י מ י ם מ צ ו ת ‪ .‬מכילת׳ ‪ !2‬רב נתן אם׳ לאוהביו ולשומרי‬
‫מצותיו ‪ !3‬אילו הן‪ !4‬שיושביןבארץ ישר׳ ונותניי נפשותם על המצות מה לך יוצא‬
‫ליהרג על שמלתי את בני‪ ,‬מה לך יוצא לישרף על שנקראתי ‪ 15‬בתורה‪,‬מה לך יוצא‬
‫ליצלב על שאכלתי מצה‪ ,‬כה לוקה באפרגל ‪ !6‬על שנטלתי לולב‪ ,‬ואום׳ אשר הוכיתי‬
‫בית מאהביי ‪ !7‬המכות האלה גרמו לי ליאהב לאבישבשמים‪ .‬מה ע ל י נ ו ל י ק ח‬
‫ל ו ל ב ל ש כ ר ‪ ,‬כל מה הסמוך לח׳ וע׳ כה ‪ !8‬חוץ מו׳ ‪ !9‬אע״פ שסמוכין לח־ וע׳‬
‫ננקדים ‪ 20‬מה חשבן דתדר־־־ת עזרא ‪ 21‬ואמדתם על מה על כי העיר ה׳‪ .22‬ל ש פ ר‪,23‬‬
‫פי׳ לקלס להקב״ה‪ ,‬הכי איתא בפסיקת׳‪ ,24‬ע״כ טעות לומ' ולשפר בו׳‪ .‬ל י ט מ י ע‬
‫ב ק ו ל ת ו ד ה ו ל ס פ ר ‪ ,‬פ״ה במזם׳ כו ‪ 25‬לשמיע בקול תורה ולספר כל‬
‫נפלאותיך‪ ,‬לשמיע‪ ,‬כדי להשמיע‪ ,‬לחלק משם בתוך העם דירמיה‪ 26‬לגיר ביזרעאל‬
‫דמלכים ‪ ,27‬לשיח כאמדתיך‪ ,‬בקי דתמניא אפי ‪ ,28‬לשית עם כלבי צאני‪ ,‬שהוא כדי‬
‫להשיח ‪ ,29‬לביא אותן בבלה דירמיה‪ ,30‬לביא בית ה׳ לסוף דברי הימים ‪ 31‬לעביר‬
‫את המלך לסוף שמואל ‪ 32‬כם׳ להעביר‪ ,‬לסתיר מה׳ עצה דישעיה‪ 33 .‬וכן רבים ‪.34‬‬

‫‪ .3‬בפפיק׳‬ ‫‪ .2‬ס״יאש" ע״ב לי׳ בב*י שדצב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬עם ‪ :‬עד‪,‬יו נטוין לשיחה‪.‬‬
‫‪ . 4‬שזשור קב‬ ‫לי'‪ ,‬אבל ע׳ כהע׳ רע׳יב עהגיה בלשנינו עיש כיי אקבפארד וביטולי‪.‬‬
‫]ועועין תעובה[‪.‬‬ ‫ע ם‪:‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫בטעעיהם הרעים‪.‬‬ ‫ע ם ‪ :‬עחייבים‬ ‫‪.5‬‬ ‫אית ב׳‪.‬‬
‫‪ .9‬עם צב ו‪.‬‬ ‫‪ .8‬תהל׳ קיט צז‪.‬‬ ‫‪ .7‬עם ‪] :‬ולפי שהם שחדעים את טעעיהם הקב״ה[‪.‬‬
‫‪ . 12‬טשבתא דבהודע פ״ו‪ ,‬הוצ» ;־‪.‬ודוביץ — רבין‬ ‫‪ .11‬עם ח ב‪.‬‬ ‫‪ ,10‬עם לא כ‪.‬‬
‫יעראל‪ ,‬אבל לי׳ בכיי'‪ ,‬זע׳ בעינ ע ם‪.‬‬ ‫‪ .14‬עם בו׳‪:‬‬ ‫‪ .13‬עשות כ ו‪.‬‬ ‫ע׳ ‪. 227‬‬
‫‪ .17‬וכרי‘ יג ז‪.‬‬ ‫‪ .16‬עש ‪ :‬טאשרגל‪.‬‬ ‫‪ . 15‬בכ״י טרצכ‪ : .‬קראתי‪ ,‬וכן בשביל‘ ע ב‪.‬‬
‫ז׳‪ ,‬וע׳ בטפורח לרניאל ד לב ״הד שן ז‘ קשצי‘ •רסשי‘ לח״ע׳׳‪,‬‬ ‫‪ . 19‬צ׳׳ל ‪:‬‬ ‫נקיד‪ :‬שה‪.‬‬ ‫‪.18‬‬
‫פרענםדארף‪ ,‬ע' ‪ : 253‬״שה ח קשץ דששוך לח׳׳ע כ‘ פחתין‬ ‫ו ע‘ בשחכרת הטשורה הגרולה‪ ,‬היצ׳‬
‫‪ .22‬צ׳ל‪ :‬כי‬ ‫‪ .21‬ו ט‪ ,‬וצ״ל ; ושה חעחן‪.‬‬ ‫‪ .20‬ןבקטין בשו[‪,‬‬ ‫דסשי' לח״׳‪.‬‬
‫‪ . 23‬בכיי טהיב‪ :‬כעפר‪ ,‬בשי■‬ ‫ש״אעיפי ע״ב לי‘ בב׳׳י שרצב‪.‬‬ ‫ה' העיד‪ ,‬סלאבי ב יד‪.‬‬
‫ואתרוג‬ ‫ליקח לולב‬ ‫‪.24‬דר״כ קפא ב ‪» :‬טה עלינו לע עו ח‬ ‫ע ם ‪ :‬ולשפר‪ ,‬דש‪ .‬ועשר‪.‬‬
‫‪ .26‬לו יב‪.‬‬ ‫‪ .25‬ז‪.‬‬ ‫את דבריו על הפסיקתא אשר ‪ :‬לעשר‪.‬‬ ‫ל ק ל ם להקביה״‪ .‬והשייט עישד‬
‫ירשי‘ לט ז‪.‬‬ ‫‪.30‬‬ ‫ל ב‪.‬‬ ‫איוב‬ ‫‪. 29‬‬ ‫תהל‘ קיש קשה‪.‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫כ ט טו‪.‬‬ ‫‪.27‬‬
‫‪ •34‬ע‘ לעיל ע‘ ‪.160‬‬ ‫‪ .33‬יעעי׳ כש שו‪.‬‬ ‫‪ . 32‬ב יש יט‪.‬‬ ‫‪ .31‬ב לא י‪.‬‬
 ‫ע רוגת הבושם‬ ‫‪180‬‬

‫פסיקת׳! לשמיע בקול תודה אילו הקרבנות‪ ,‬ולספר כל נפלאותיך ‪ .2‬זה הלל ש'ש‬
‫בו לשעבר‪ .;1‬ויש בו לדורות ויש בו לימות המשיח ויש בו לימות‬
‫גוג ומגוג‪ ,‬ויש בו לעתיד לבא‪ ,‬כצא׳ ‪ 4‬ישר׳ ‪ 5‬לשעבר ‪ ,0‬לא לנו‪ 7‬לדורות הללו‪,‬‬
‫אהבתי ‪ 8‬לימות חמשיח‪ ,‬אסרו חג ‪ 9‬לימות גוג‪ ,‬אלי אחה ואודך ‪ 10‬לעתיד לבוא‪,‬‬
‫והלל שאנו אומרים בערב פסח מפר׳ בערבי פסחי׳ ‪ 11‬מפני שיש בו ה׳ דברי׳ יציאת‬
‫מצרים וקריעת ים סוף וכו׳‪ ,‬והתס מפר׳ איזהו הלל הגדול‪ .‬מה שאומ׳ בפסיקת׳‬
‫לשמוע בקול תודה אילו קרבנות‪ ,‬דלעיל מיניה כת׳ ארח׳ן בניקיון כפי ואסובבה‬
‫את מזבחך ה׳ לשמיע בקול תודה וגו׳ ולשו׳ קונ׳ ‪ 12‬ארחק כניקיון שאין גזל שאני‬
‫בקיים לולב הגזול פסול‪ .‬ולפי שאום׳ בפסיק׳ לשמוע בקול תודה אילו קרבנות‬
‫ולספר כל נפלאותיך זה הלל ‪ 13‬הביא הפייט על לולב להשמיע בקול תודה ולספר לומ׳‬
‫נוטלין לולב סמוך לעבודה ולברכת כהנים ובשעת הלל‪ ,‬מה ברכת כהנים מרצה )בין(‬
‫לאביהם שבשמים‪ ,‬אף ד׳ מינים מרצין על המים‪ ,‬וכמו בברכת ]כהנים[ ס׳ אותיות ‪14‬‬
‫כך בלולב ם׳ עלץ ל' מיכן ול׳ מיכן ויש מי שאומר ‪ 15‬שצריך ם״]ח[ עלין כמניין‬
‫לולב‪ .‬ומניין לולב ח׳י׳י׳ם׳ והיבש כמת על כן פסול ‪ .16‬ובירושלט׳ ‪ 17‬אום׳ על יבש‬
‫ולא המתים יהללו יה ‪ .18‬כלוב׳ ואנו צדיכין ח׳י׳י׳ם׳ כמניין לולב‪ .‬כתבתי ל ש מ י ע‬
‫ב ק ו ל ת ו ד ה אילו קרבנו'‪ ,‬יש לפ׳ שהיו כהנים תוקעים בחצוצרות על הנסכים‬
‫כשהיו לוים אום׳ שיר‪ ,‬שג׳ ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות ‪ 19‬וכן פי׳ לשמיע‪,‬‬
‫להשביע בקול חצוצרות וקול ‪ 20‬שיד על נסכי תודת שלמים ושאר קרכנות‪ .‬ועיין‬
‫‪.‬‬ ‫ביוצר אשחר אל אל בסוף פסוק וותיקים יעצים ישובו יושבי בצלו ‪.21‬‬
‫ב י ר ו ש ל י ם ת ה י ה פ ל י ט ה ו ש ר י ד י ק ר ו א י ה ‪ ,‬כמו ובשרידים‬
‫אשר ה׳ קורא דיואל ‪ .22‬והשרידים שרדו בהם דיהושע ‪ ,23‬והוא כמו’ עם שרידי‬
‫חרב ‪ ,24‬וכן חדגם ובמשיזביא דה׳ זמין ‪ .25‬ולשו׳ אשר ה־ קורא כעניין הקורא‬
‫'‘סעודה לעבודת המלך וכן פי׳ בפיוט‪ .‬מ כ ו ן ה ר צ י ז ן ע ל מ ק ר א י ה‪ ,‬שנ׳‬
‫וברא על ]כל[ 'מכון הר ציון ועל מקראיה וגו׳ ‪ ,26‬מקראיה שם לשו׳ רבים‬

‫‪ ,3‬בב׳י פרצב‪ .‬קצר והביא נאן את‬ ‫‪ : ttr . 2‬א*ר‬ ‫‪ . 1‬דר־ב‪ ,‬קפ*א ב‪.‬‬
‫‪ .6‬בפביק׳ ‪:‬‬ ‫‪ .5‬תהל׳ קיד א‪.‬‬ ‫‪ .4‬מכאן לי׳ בב׳יי מרצב‪.‬‬ ‫הפסוקים בבל פעם‪.‬‬
‫‪ .9‬שם קי חנ ח‪.‬‬ ‫‪ .8‬שם קטז א‪,‬‬ ‫‪ . 7‬תהל׳ קטו א‪.‬‬ ‫יש בו לשעבר בצאת ישראל‪.‬‬
‫‪ . 13‬ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .12‬לחד‪.‬לי׳ בו ה‪.‬‬ ‫‪ .11‬פסחים קיח א‪.‬‬ ‫‪ .10‬שם בט‪.‬‬
‫‪ .14‬ע׳ בדרשה לברכת כהנים‪,‬שהדפיס הד*א אפטוביצר בס׳ היובל לרי׳׳ל לנרוי‪ .‬ת׳׳א תרצו‪ ,‬ע׳‪ , 52‬ואת‬
‫‪ .15‬בםחו*ו ע׳ ‪ 435‬ס״תשובות הגאונים׳׳ ושם טוסיפיב על סייח‬ ‫הה שואהעס׳לולב לא טצאתי‪.‬‬
‫כסניי! לולב ב׳ בנגד אתרוג והדס‪ ,‬אבל בפרדם םי׳ ק צ ד‪« :‬וי ש שנוהגים לשים שבעים כנגד פרי‬
‫החג או ששים ושטונה בנגד לולב׳׳‪ ,‬וע׳ באו׳ז ח*ב סי' ש׳ח ובהג׳א פ׳ג סי' יד וגם בטואו״ח‬
‫סי' תרנ׳א אולם שם בשם רע״ג ‪,‬שלא לפתות םם״ח ע ר ב ו ת ״ וכן בהג׳ טיי׳‪ ,‬הל׳ לולב פ»ז‬
‫היו אות ט׳‪ .‬ובטנהיג ד״ב‪ ,‬ס׳ו א׳ סי׳ י״ט‪ ,‬ושטעתי שיש טקוטות שנותניז בלולב פ״ח בדים‬
‫של הדם כמניין לולב ואני טצאתי טצוה טן הטובחר להיות בלולב עלין בטניין לולב* ולא‬
‫היא‪.‬‬ ‫‪ .17‬סובה פ׳ג‬ ‫‪ .16‬לשון הרוקח סי׳ ר«ב‪.‬‬ ‫טצאתי סי שיסתפק בס׳‪.‬‬
‫‪ . 20‬ם‪ ,‬על הנסבים׳׳ ע'כ לי׳ בכ^י טרצב‪.‬‬ ‫בטדבר י ט‪.‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫‪ . 18‬ההל' קטו י״ז‪.‬‬
‫‪ .25‬יואל שם‪.‬‬ ‫‪ .24‬ירטי׳ לא א‪.‬‬ ‫‪ .23‬י ב‪.‬‬ ‫‪ .22‬ג ה‪.‬‬ ‫‪ . 21‬לעיל ע'‪, 110‬‬
‫‪ .26‬ישעי' ד ה‪.‬‬
 ‫‪181‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫■והעיקר עיירות הסמוכות הנקראות על שם ציון!‪ .‬ורכותיב׳ אמרו בם׳ המוכר את‬
‫הספינ׳צ‪ ,‬אמ׳ רבה בר בר חנא אמ' ר׳ יוחנן לא כירושלים העולם ‪ 3‬הזה ירושלי׳‬
‫העולם ‪ 4‬הבא‪ ,‬בעולם הזה כל הרוצה לעלות עולה‪ ,‬אבל ‪ 5‬לעולם הבא אין עולין>•‬
‫אלא המזומנין לה שנ׳ על מקראיה ‪ ,7‬ומכאן הוכחתי בתחילת אור זרוע‪ ,8‬כי גם‬
‫■לימות המשיית קורא עולם הבא ועיין שם ‪ .9‬מ ח י ל א ל ח יל ‪ ,‬פ״ה במזמ׳ פ׳׳ד ‪10‬‬
‫ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון ופי׳ לפי פשוטו‪ ,‬יראה כל אחד ואחד‬
‫אל האלהים‪ ,‬כמ׳ שנ׳ והיה מדי חדש בחדשו מידי שבת בשבתו יבא כל בשר ‪11‬‬
‫ומדרש רבוחינ׳ ‪ 12‬אל תיקרי אל אל׳ ‪ 13‬שיראה הקב״ה עין כעין‪ ,‬שב׳ ואמ׳ ביום‬
‫ההוא הנה אלהינו זה ‪ 14‬שיראוהו באצבע‪ .‬וכשלהי מתיעד קטן‪ 15‬כל היוצא מבית‬
‫הכנס׳ לבית המדרש וכו׳ ולכן מחיל אל חיל‪ ,‬תרגו׳ ‪ 16‬אזלין צדיקי׳ פן בית כקדש'‬
‫לביח׳ מדרש׳ לעות אורייה׳ דלהון קד׳ ה׳ דשכינחי׳ שריא בציון‪ .‬מהיל אל היל‪,‬‬
‫בשלהי תענית ‪ 17‬עתיד הקב׳״ה לעשות מחול לצדיקי׳ כגן עדן ‪ 18‬והוא יושב ביניהם ‪19‬‬
‫ובל אחד מראה עליו באצבעו‪ .‬שנ׳ ואמר ביום ההוא הו‪.‬ה אלהינו זה וכוי‪ ,‬ובויקרא‬
‫רבי ‪ 20‬עתיד הקכ״ה לעשות חילה לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬הה׳׳ד שיתו לבבכם לחיל'‬
‫לחולה כת' ‪ 21‬צדיקי׳ מיכן וצדיקי■ מיכן והקב״ה באמצע‪ .‬חולה‪ ,‬פי׳ מחול דאש‪ ,‬ביוצר‬
‫אדיר ונאה בקודש אצל יום אחרון זה ליויהן יצר ‪ ,22‬מתי יהיה זה ‪ .23‬ועיין באופן‬
‫יחיד ערק ‪,24‬‬
‫בעלי‬ ‫א ו פ ן ש ל ר' א מ י ת י ב״ר ש פ ט י ה •‪ 2r‬ו ש נ י ה ם ה י ו‬
‫ה ש ם ‪ .‬ו ה ו א ר׳ ש פ ט י ה א ש ר ה צ י ל ה מ ש ק ה י ל ו ת מ ן י ה ש מ ד‬
‫בארק י ו ו ן בש ם ש נ ט ר פ ה בת מ ל ך ו ר י פ א א ו ת ה בשם ‪ ,‬ו ב ק ו ד ם‬
‫לכ ן הכריח יותר מ מ א ה ק ה י ל ות ל ט ע ו ת ן שהיו כ ו ת ש י ן אותם‬
‫ב ב י ת ה ב ד ‪ •26‬ו ע ל י ה ם מ י ו ס ד ב ס ל י ח ה א נ י י ו ם א י ר א ‪27‬‬
‫>•‪ .‬ב״ב עה ב‪..‬‬ ‫הוד׳ בוט‪ -,‬ע■ ‪.11‬‬ ‫לישעי׳ שם‪,‬‬ ‫‪ .1‬ק פי׳ הד*א טבלגנצי בפי■‬
‫ובגם' •צם לי׳‬ ‫‪3‬י‪.‬בפ׳״ ע״ב לי׳ בכ*י םר ‪2‬־ב‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ .4‬כנ״ל‪.‬‬ ‫‪ .3‬שם ‪ :‬של עולם‪.‬‬
‫‪ . 6‬בכ»י מרצב נו׳ ‪ :‬לירושלים‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ •238‬הע׳ ‪.3‬‬ ‫ובםק׳ז ‪» :‬של עולם'‪ .‬וע׳ דד‪•,‬ם‬ ‫אכל‬
‫נ‪-‬ב לי‬ ‫‪ .9‬ם״ומכא‪.‬‬ ‫‪ . 8‬להלן ב‬ ‫‪ . 7‬שם נו' ‪ :‬כדאית׳ בהשובר את הםפינה‪.‬‬
‫‪ .12‬דרשה בזו לא םצאתי‪.‬‬ ‫ישעי׳ בו כג‪.‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪ .10‬ח‪.‬‬ ‫בב׳׳י ‪ .‬טרצב‪.‬‬
‫‪ .15‬בב• א‪.‬‬ ‫‪ .14‬ישעי׳ בה ט‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ר״ל ‪ :‬אלא אל‪ ,‬וע׳ במם׳ סופרים פ׳ד ה״ח‪.‬‬
‫‪ .20‬פי׳ א‬ ‫‪ .19‬ש־ם נו׳‪ :‬כג׳ע‪.‬‬ ‫‪ .18‬לי‘ שם‪.‬‬ ‫‪ . 17‬לא א‪.‬‬ ‫‪ .16‬תהל׳ שם‪.‬‬
‫הםחבר כגי׳ הערוך ערך חל צו‪.‬‬ ‫‪ .21‬שם ‪ :‬וה‪ :‬עולין עליו בעולםה‪ ,‬וגי־‬ ‫אות ב*‪.‬‬
‫‪ .23‬אם בימות המשיח או בתהייה הםתים‪ .‬ס״ביוצ׳ר׳׳ ע*ב לי׳‬ ‫‪ .22‬לעיל ח*א ע׳ ‪.1«6‬‬
‫הר'‬ ‫בתנחומא משמע שבימות המשיח יעשה להם המחול ובדברי‬ ‫בב*י מרצב‪ .‬ובסק׳׳ז ני׳ ‪:‬‬
‫‪ , 24‬להלן פי׳‪ .‬מ״א‪.‬‬ ‫בתחיית המתים‪.‬‬ ‫ג״ע תהיה‬ ‫כתיב ש׳אבילת‬ ‫זצ״ל‬ ‫בר' המדאי‬
‫‪ .27‬צונץ‬ ‫‪ •26‬ע׳ צונץ‪ ,‬םינגוגלע פאעויע ע׳ ‪.170‬‬ ‫‪ . 25‬לשםיני עצרת ד‪ .‬א ‪■7458‬‬
‫יחם אותה לרי שלמה הבבלי‪ ,‬ל״ג ע׳ ‪ .235‬ע׳ ד‪ ,‬ח׳יא ‪ 6696‬בפי׳ לסליחה זו בב״י המבורנ מס׳‬
‫‪ , 152‬דף קל׳א ע״א )צלום שוקן( נמצא הספור שלפנינו בפננון שונה ; ‪#‬שמעתי שיפד פליחה זו‬
‫בגזרת בפולא הרשע שגור שמד בבל ארץ יון והברית יותר מאלף קהילות למעותן ולא נשאר‬
‫שלא היפנם ופתה אותם זולד״י חמש קהלות שהצילם‬ ‫בבל ארץ יון מדינה ומדינה עיר זעיר‬
‫שנצרפה דעתה וריפא אותה על ידי שם וביטל‬ ‫ר‘ ש פ צ י ה על ידי שריפא בתו של מלך‬
‫א ת הגורה שלא פשמה בחמש הקהלות שבקצה מלבות יון כיצד היו מבריחין אותם בל הממאן‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪182‬‬

‫‪,‬‬ ‫כ ת ו ש י ב י ת ה ב ד ‪.1‬‬
‫ל״ח• אראלי□ ומלאכים‪ ,‬דקדוק אראלים שנדגש הל׳ וגרפי הב׳ סלאכימ‬
‫והשפלים יתנו שיר‪ ,‬כח׳ ה״ר א ל ע׳ ‪ 2‬פלאבי׳ נקראו אותן הנשלחים לבני אדם‬
‫ואותן שאצלו נקראו משרתיו ולא נקראו עבדיו‪ ,‬כי אין להם עבודה בכתף כעבדים‬
‫לאדוניהם ונקראו ]בני[ אלהיש אותם שאצלו‪ .‬והמשולחים למטה נקראו בני עליון‪/‬‬
‫כפו יחזקאל ודניאל בהיותם למעלה נקרא בן אדם‪ •,‬כן המשולחי׳ למטה נקראו בני‬
‫עליון ‪ .3‬אני אמרתי אלהיש אתם ובני עליון כולכם ‪ .4‬אראלים הם המראים הגזירות‪.‬‬
‫למלאכים ‪ .5‬הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יככיון ‪ .6‬ת ק י פ י ש ר פ י ם ‪,‬‬
‫תקיפי אינו כמו אדירי ארץ ז‪ ,‬אבירי בשן ‪ ,8‬שהן דבוקי׳ אך הוא כמו עתיקי‬
‫משדים ‪ ,9‬כי מ׳ משדים מלמדינו כי עתיקי אינו דבוק‪ ,‬כן תקיפים ופי׳ תקיפים‬
‫שבשרפים או שרפים התקיפים‪ .‬ב ח ו ר י מ ר כ ב ו ׳ ‪ ,‬בחורי תאר מבחור החזק‬
‫שהיה דין ח׳ להדגיש כני■ חנון וכ׳ כדוב שכול‪ ,10‬ורבי׳ שכולי׳ נדגש׳ הכ׳ כדוב‬
‫שכול כמי ושכולה אין בהם ‪ ,11‬אשד דגשות׳ לא יסור מהן בכל ביני סיבוב ‪,12‬‬
‫אשר ממנו בחורי און ופי בוסת‪ ,13‬ובחורי ישר׳ הכריע ‪ ,14‬על כן על ■בחוריו ‪ .15‬ויש‬
‫מי שאוט־ בחורי ואוט׳ כי יש בחור הקל שאי׳ דרך הח׳ להדג׳‪ ,‬במו צנוע אשר‬
‫מפנו את צנועים חכמה דמשלי ‪ ,16‬וערום אשר ממנו וערומים יכתירו דעת ‪ .17‬ואתה■‬
‫•שלום וביתך שלום‪ 18‬תאר וממנו שלומי אמוני ישר׳ דתקועית ‪ ,19‬אני שלום וכי‬
‫אדבר המה למלחמה‪ .20‬ואומ׳ כי משרת■ משה מבחוריו !‪ 2‬מבחור הקל‪ ,‬ואין ממש‬
‫בדבריהם כי מבחוריו אינו תאר‪ ,‬אך כתרגום׳ םעולמוהי‪ 22‬ופי׳ כמו מנעוריו וכן‬
‫פי׳ ר ש ב ״ ם ‪ .‬ואף כי יש בחור הקל אשר ממנו ואתן שלש׳ אלפים איש בחורי‬
‫■‬ ‫ישר׳ דשמוא׳‪ ,23‬ב פ י ו ט ל א י ת כ ן כ י י ה י ה ח י ג ר ‪.24‬‬
‫י ד ו ד ו ן י ו צ ב א ‪ ,‬פי׳ חיל מלאכים הנאפ׳ בהם מלאכי צבאו׳ ידודון‬
‫ידודון ‪ ,25‬ועיין בתחילת יוצר אדיר ונאה ‪ 26‬יוצבא ב׳ נדג׳ והוא לשו׳ קיבוץ חיל‪,‬‬
‫כמו ויצבאו על מדן ‪ .27‬המצביא עם הארין דדברי הימים ‪ 28‬ופי׳ חיל מלאכים‬
‫יקובץ ל ה ו ד ש י ר ה ע ר י ב ה ‪ ,‬לשמוע שירה עריבה‪ .‬ע״א בהוד שידה עריבה‪,‬‬
‫ופי׳ עם שירה עריבה ל ש ו ר ר ב ח י ב ה ‪ .‬ר׳ג׳י׳ו׳ן נ׳ה׳ר ‪ ,29‬בגיט׳ נהר דינור ‪30‬‬
‫הסר א׳‪ .‬על כן אינו נכון לום׳ הנהר ‪ 31‬ועל חסרון אחד אין להקפיד‪ ,‬כי קריאת‬

‫לפעות אחריהן היו פבנים׳ אותו בבית הבד ופשביבין אותו ודורסי*! אותו בקורות בית הבד עד‬
‫שבוחיבים אותו בקורות בית הבד והוא שישד בות ‪r‬ן בכית הבד’ ‪ .‬וע׳ קלאר‪ ,‬טגילת אחיסעץ‪,‬‬
‫‪ .1‬בב״י מרעב‪ .‬חשך השאר שכתשש בבית הבד‪ ,‬ובן בד‪.‬‬ ‫ירושלים תש״ד‪ ,‬ע׳ כ׳ וע׳ נח‪.‬‬
‫‪ . 4‬תהלים שב ו‪.‬‬ ‫‪ .3‬מ״בסו״ עייב לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .2‬סודי רזייא‪ ,‬הוצ׳ קאסעלהאר‪ ,‬ע׳ י‪.‬‬
‫‪ .8‬תהל׳‬ ‫‪ . 7‬צ׳־ל‪ :‬הצאן‪ ,‬ירשי׳ בה לד‪.‬‬ ‫‪ .6‬ישעי׳ לג ז‪.‬‬ ‫‪ .5‬שודי רזייא ע׳ יב‪.‬‬
‫‪ .11‬שה־׳ש ד ב‬ ‫‪ . 10‬הושע יג ח‪.‬‬ ‫‪ .9‬ישעי׳ בח ט‪ ,‬וע׳ לעיל ע' ‪.94‬‬ ‫בב יג‪.‬‬
‫‪ .16‬יא ב‪.‬‬ ‫‪ .15‬ישעי• ט צז‪.‬‬ ‫‪ .14‬תהל׳ עת לא‪.‬‬ ‫‪ .13‬יחזקאל ל יו‪.‬‬ ‫‪ .12‬נטיה‪.‬‬
‫‪ .20‬תהל׳ קב ז‪.‬‬ ‫‪ . 19‬ש״ב כ ים‪.‬‬ ‫ש׳א בה ו‪.‬‬ ‫‪. 18‬‬ ‫ששלי יד יח‪.‬‬ ‫‪.17‬‬
‫בחזרי‬ ‫ב‪ ,‬ושם‪:‬‬ ‫‪ .23‬א בו‬ ‫‪ .22‬בתרג' ‪ :‬טעולושותיה‪.‬‬ ‫‪ .21‬בטדב' יא בח‪.‬‬
‫ע׳ ‪.149‬‬ ‫‪ .26‬לעיל היא‬ ‫יג‪.‬‬ ‫□ח‬ ‫‪ .25‬תהל׳‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫לגבי‬ ‫‪ . 24‬חרוז זה‬
‫= ‪, 534‬‬ ‫‪. 30‬‬ ‫‪. 533 — .29‬‬ ‫‪ .28‬צ‪-‬ל ‪ :‬טלכים ב בה ישי‪.‬‬ ‫‪ .27‬בטדבר לא ז‪.‬‬
‫‪ .31‬ביה בדם‪ .‬טחזור הר*ו היידענהיים ע׳ ‪. 33‬‬
‫‪183‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫התיבה במקום אחד שחסר ‪ .1‬וכן נמצא ב פ ר ק י ׳ דר׳ א ל י ע׳ ‪ 2‬ר׳ עקיב׳ היה‬
‫תרש ברבי׳ בזכות שרה■ שהיתה בת קכ׳־ז זכתה הדסה שמלכה על קכ״ז מדינה ‪.3‬‬
‫ובזכות אברהם כשיצא מחק היה בן ע״ה ‪ 4‬זכתה שהיגו ישרי ע״ה אלף ‪ ,5‬הדסה‬
‫בגים׳ ע״ה‪ ,‬הנה חסר א׳‪ ,‬אלא שקריאת התיב׳ במקו׳ אחר שחםר ‪ .6‬כ ת ו ׳‬
‫ב מ ד ר ש‪ ,7‬ביון שעבר מסנדלפון פגע בו דיגיון נהר של אש שנחלים שורפות‬
‫את מלאכי השרת נטלו הק׳ והעבירו משם ופגע בו גליצור שכתו׳ בו מפי עליון‬
‫לא חצא הרעות והטוב ‪ ,8‬והוא מגלה טעמי צור וכנפיו פרושין‪ 9‬לקבל הבל החיות‬
‫כדי שלא ישרפו ‪ !0‬מלאכי השרת מהבל החיות‪ .‬ושוב מדה אחרת ‪ n‬יש לגליצור‬
‫שנוטל מרדעת של ברזל ועליה גחלי ריגיון ומעמידה כנגד מלכים ונגד נגידים‪ .‬כדי‬
‫שיצליחו זיון ותיפול אימתן כעולם‪ .‬ר י ג י ו ן נ ה ר מ א ד ח ש‪ ,‬כת׳ ה ״ ר‬
‫א ל ע׳ זצ״ל נהר דינור מגלגל את המזלות ברתיחתו כקדירה רותחת ‪ 12‬שזורקח הכל‬
‫לאחוריה ואותו נהר דינור נברא מהוד מעטה לבושו‪ .‬ויש לנו לום׳ כי שני נהר‬
‫דינור הם אחד יורד מזיעת החיות כדאמי באין דורשין ‪ ,13‬והשיני ברקיע שיני דאם׳‬
‫בהרואה ‪ 11‬אילמלא זנב כימה בנהר דינור אין אדם ניצול מן הקור‪ .‬ו א נ י א ו מ׳‬
‫ש ה ו כ ח ת ו א י נ ה ה ו כ ה ה ‪ ,‬כי ישלום׳ כי נהר דינור שברקיע שיני הוא‬
‫היורד מזיעת החיות‪ .‬מ א ד ח ש ו מ ה ר ‪ ,‬ו׳ ומהר מהפך התיבה מעבר להבא‬
‫ועיקרו וימהר‪ 15‬אך יובהר ונמהר לא יתכן‪ ,‬כי לא נמצא במקרא לא פעל ולא‬
‫הפעיל‪ ,‬ואם נאם׳ ירבו עצבותם אחר מהרו ‪ ,.6‬מהר ימהרנה‪ ,17‬אין עניינם עיניין‬
‫מהירות‪ ,‬כמו וימהר וירד ‪ ,18‬אך לשו׳ קשר וחיבור הם‪ ,‬ואם נאם׳ בישעי׳ ‪ 19‬אמרו‬
‫לנמהרי לב חזקו ואל תיראו‪ ,‬שהוא על משקל קרוב ה׳ לנשברי לב ‪ 20‬שהוא מן שבר‬

‫‪ .3‬כיה בכ״ר פכ״ג או ת‬ ‫‪ .2‬אין זה בפרקים ■צלנו‪.‬‬ ‫‪ .1‬גים׳ בכולל המלה‪.‬‬

‫‪ . 4‬ברא׳־_יב ד ובביר‬ ‫ע' ‪ ,621‬וע׳ גם במקורות המקבילים •צציין ׳צם‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬הוע׳ ת״א‬
‫ע' ‪ 378‬דר־צ ר׳ ברכיה ״אף גואל •צ־אני מעמיד ממך בן ע״ד‪.‬״‬ ‫פליט אות י*ג‪ ,‬הוצ׳ ת״א‬
‫אולם‬ ‫וכמדרש פנים אחרים בספרי דאגדתא הוצ׳ ר־צ״ב ע׳ ‪ ,63‬״הדסה ע״ד ■צ׳היחת בת ע״ד״‪,‬‬
‫לדיש‬ ‫בלקיט לאסתר‪ ,‬שם ״הדסה מניין עיה פחות אי הוסיף אסתר הרי ע״ה*‪ .‬ובי מנות הלוי״‬
‫מ ג ר ם י ש א ז״ל כתב וז״ל בת הדסה שנים היתד‪ .‬עם‬ ‫אליעזר‬ ‫והה״ר‬ ‫אלקכין סז א ‪:‬‬
‫לעיל ה;‬ ‫‪ .5‬אסתר ט טו‪ ,‬ודרשה זו לא מצאתי במק״א‪.‬‬ ‫הקריאה״‪.‬‬
‫‪ .7‬פסי׳ר פי‪ /‬כ׳ הוצ׳ רמא״ש‪ ,‬צ״ז עי ב‪ ,‬וע׳ שם בהערותיו והמחבר לא לקח אח דבריו משם‬
‫‪ . 9‬מפסי״ר ‪ :‬פורשים‪.‬‬ ‫‪ .8‬איכה ג לח‪.‬‬ ‫הע' ‪.11‬‬ ‫אלא ממדרש מעשה בראשית ו ס להלן‬
‫של‬ ‫‪ . 11‬שם ‪ :‬ושוב מלאך אחד שנוטל אודות‬ ‫‪ .10‬שם ‪ :‬שאילמלא אין מקבלו נשרפים‪.‬‬
‫וכן גם■‬ ‫קא ע־ב‬ ‫וב״פרקי היכלות' )מובא בילקוט ראובני למשפטים אמשטרדם‪ ,‬ת״ם‪,‬‬ ‫ברזל‪,‬‬
‫של גליצור ;צנוטל■‬ ‫ב״מעין חכמה* שהדפים יעללינק בביה״ם ח״א ע׳ ‪ (60‬״ועוד מדה אחרת‬
‫במין מחבת של ברזל״ וכ״בתב תמים״ לר״מ חקו )או״נ חיג ע' ‪ (59‬המביא את מאמר הפםי«ר‬
‫מ‪.‬מ ד ר ש מ ע ש ה ב ר א ש י ח״ )ולמדרש זה התכוון גם מחברנו‪ ,‬ר׳ להלן( ״מרדעת'‪ ,‬אולמי‬
‫‪ .12‬בכ״י מרצב נו׳ ; שמחפבת הבל כך נהר דינור שברקיע שיני‬ ‫קירכהיים הגיה מחבת‪.‬‬
‫מגלגל את המזלות תדע שלעולם המזלות הולכים לצד אחד כקדרה רותחת״‪ ,‬וע׳ כס׳ רזיאל‬
‫ברבות נח ב ו שם‪ :‬אי לאו עוקצא‬ ‫‪.14‬‬ ‫חגיגה יג ב‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫״' ‪.162‬‬ ‫מו א׳ ועי לעיל‬
‫‪ .16‬חהלים‬ ‫•‪ .‬וימהר‪.‬‬ ‫‪ . 15‬כ״ה‬ ‫דעקרבא דמנח בנהר דינור זבו‪/‬״ ע* רש״י שם‪.‬‬
‫‪ .20‬תחלים‬ ‫‪ .19‬לה ד‪.‬‬ ‫‪ .18‬צ״ל ‪ :‬ויסר‪ ,‬מ־א ב מא‪.‬‬ ‫‪ .17‬שמות כב טו‪.‬‬ ‫טז ד‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪184‬‬

‫פי׳ לשון הרם‪ ,‬כמו יבהרו חובתה דנחום ‪ 1‬שפי׳ יהרסו חובתה‪ ,‬אך ה מ ח ר ג׳‬
‫תרג׳ אבדו לנבחרי לב אמדו לרווחי ‪ 2‬בלבהון למעבד אורייה׳‪ ,‬ו ח ו ז ד נ י ב י‬
‫כי נאט׳ בחבקוק !‪ :‬הגוי המר והנמהר ובישעי׳ ‪ ,4‬ולבב נמהיים יבין לדעת‪ .‬ועוד‬
‫כת׳ באופן מלאכי צבאות בעלצון ג‪ .‬ומה שנ׳ והוא סופר מהיר ״‪ ,‬י״ל שהוא על‬
‫משקל אדיריוכביד‪ ,‬ודין ה״ה להידגש ונמצא בישעי׳ ומהיר צדק ‪ ,7‬א״ב יאם׳ מהיר‬
‫על משקל נגיד נדיב‪ .‬ב ו ל ט ה ד ‪ ,8‬כ ת׳ ה״ד א ל ע׳ י ש ב ם פ׳ ה י כ ל ו ת ‪,9‬‬
‫עת לשורר שירה מחאספים מלאכי השרת כיתות כיתוח‪ ,‬שודות שודות‪ ,‬מהנות‬
‫כחנות‪ ,‬חבורות חבורות‪ ,‬חיילות חיילות‪ ,‬צבאות צבאות‪ .‬וטובלין ז׳ פעמים בנהרי‬
‫אש ובנחלי אש ורוחצין באש להבה ושס״ה פעמי׳ טובלין‪ .‬וזהו שאנו אום' בקדושה‬
‫ובטה־ה‪ .‬כת׳ ה״ר א ל ע׳ ז״ל כי מלאכים שטובלין בנהרי אש הם היורדים לארץ‬
‫לשום ׳שלום לבני האדם ‪ ,10‬כמו שג׳ חונה מלא' ה' וגו׳ ‪ ,11‬כי מלאכיו יצוה לך‬
‫וגו׳ ‪ .12‬ב ח י ד ו ש ש י ר ו ל ג ה ד ‪ ,13‬פי׳ לשודד שיד להק׳ בחידוש שיתחדשו‬
‫בנה־ דינור‪ ,‬ולגהר כמו ויגהר עליו )דישעי׳( ‪ u‬פי׳ מ נ ח ם נש־תטח ו ד ש ״ י פי׳‬
‫לשו׳ עייפות ורומה לו בםיפרי ‪ .15‬ושבפיוט נר' שהוא נפילות דיכבע‪ ,‬כמו ויגהר‬
‫עליו וישם פניו בין ברכיו ראליהוס! כשיעלה לראש הכרמל‪ ,‬ותרג׳ וגחין‪ .‬ע״א‬
‫בחידוש שיר לגהר‪ ,‬פי׳ לגהר כחידוש שיר‪ ,‬כי בכל בקר ובקר ישודרו שיר חדש‪,‬‬
‫כ ד א י ת ׳ ב ס פ ר ה י כ ל ו ת‪ .17‬פ ו ח ד ס נ ד ל פ ו ן ‪ ,‬ב מ ד ר ש מ ע ש ה‬
‫ב ר א ש י ׳ ‪ ,18‬ביום ג׳ ברא שחקים‪ ,‬וברא סנדלפון המלאך‪ .‬אמרו על ס נ ד ל פ ו ן‬
‫שיהוא גבוה על כל המלאכים ה׳ מאות שנה ‪ 19‬ורגליו עד תהום התחתון וראשו‬
‫בין השרפים וביין החיות הנושאים כסא רם ונישא וקושר כתרים לקונו מתפילתן‬
‫של ישר'‪20‬׳ וכשהוא גומר לעשות הכתר משביעו בשם המפור׳ ועולה ויושב בראשו‬

‫‪ . 5‬להלן‬ ‫‪ .4‬לב ד‪.‬‬ ‫‪ . 3‬א ו‪.‬‬ ‫‪ .2‬ב תיג‪ .‬לרפהו‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ב ו‪.‬‬ ‫■לד יט‪.‬‬
‫‪ . 9‬ע׳‬ ‫‪ ,8‬בב״י מרצב ובד‪ .‬להטהד‪.‬‬ ‫‪ .7‬טז ו‪.‬‬ ‫‪ .6‬עזרא ז י‪.‬‬ ‫■בי׳ נב‪.‬‬
‫ובאותה‬ ‫מפ‪-‬קי היכלות״ ביהמ״ד ח*ג ע' ‪ 162‬ובזם ; וממבילין עצמן בהב שאה פעביב‬ ‫״פרק‬
‫יבעה בודקין עצימן •צמ״ה פעמים‪ .‬והלגיון טמביא מהברנו דומה יותר לליבון בב״ר דבראשית‪,‬‬
‫‪ . 10‬ע׳ במ״ר עם ובמודי‬ ‫בתי מדרעיוח ה״א ע׳ כה‪ ,‬אולם גם •בם ״יבודקין עצמן וכי'״^‬
‫‪ .13‬בד‪: .‬‬ ‫‪ .12‬עם צא יב‪.‬‬ ‫‪ . 11‬תהל׳ לג ח‪.‬‬ ‫רזייא‪ ,‬ר‪.‬וצ׳ קאמעלהאר‪ ,‬ע׳ יב‪.‬‬
‫וע׳ ברש״י שם עיהביא את דברי מ‪:‬הב‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .14‬ט״ם זצ״ל ‪ :‬דמלבים ב ד לד‪,‬‬ ‫להגהר‪.‬‬
‫יש דוגמתו בבריתא דהאזינו ובבפרי‪.‬‬ ‫‪ . 15‬בריב־״י שים!‬ ‫לר׳י קמהי ע׳ ‪. 76‬‬ ‫בב׳ הגלוי‬
‫בכפרי‬ ‫רמז לכל העיניין‬ ‫מצאתי‬ ‫וגם לא‬ ‫מהכוון‬ ‫רש׳׳י‬ ‫בריתא‬ ‫זלא ידעתי לברר לאיזו‬
‫‪ .18‬בל‬ ‫‪ . 17‬ביהמ׳׳ד ח*ג עי ‪ 84‬וחיה ע׳ ‪ 185‬וע׳ חגיגה יד א‪.‬‬ ‫‪ .16‬מ״א יח מב‪.‬‬
‫‪.‬הקמע מ״מדרש מעשה בראשית' מובא גם ב‪,‬כהב חמים׳׳ לר״מ תקו )או״נ ח׳ג ע׳ ‪ ,{ 59‬מ‪ .‬א מדו‬
‫ובציוני‬ ‫וב״מעין הבמה״‪ ,‬ביהמיד היא ע׳ ‪59‬‬ ‫על סנדלפין בפמי״ר פי׳ ב‪ ,‬הוצ׳ רמא״ש צז א‪,‬‬
‫)וע׳ ביהמיד חיה‬ ‫לו א מוין )קרימונה ש׳ב( צג ב ומש־מ בילקוט ראובני למשיפטים‪ ,‬קי ע״ד‪,‬‬
‫‪.‬ועליו כתיב והנה אופן‬ ‫‪ .19‬מבאן עד וקושר לי׳ שם ובביהמ*ד תיא במק״ז ;‬ ‫ע' ‪.( 165‬‬
‫‪ . 20‬לי׳ בפמייר ובמקבילות‬ ‫א׳ בארין אצל החיות זה סנדלפון שעומד אחר המרכבה ובי"׳•‬
‫ביהמ״ד ה״ב ע׳ ‪ (26‬ושם‬ ‫ותדיה קושר ובאוהיג ע׳ ‪ 57‬ובמדרש כונן‪,‬‬ ‫ב‬ ‫י״ג‬ ‫‪0‬ש׳ הגיגה‬
‫הוםפח מ״יני תעלה על דעתך ובי׳״ עד ז״עולה הבתר מעצמו ויושיב ובו׳״ ואין זה בציוני‪ ,‬ושם‬
‫גם לי‪ -‬על החש־בעה בשם המפורש והוא לפי גי׳ אה״ח והע״י בחגיגה שם‪ ,‬ע׳ דקים ע׳ ‪. 44‬‬
‫‪185‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫של הק׳ ובאותה שעה ‪ 1‬כל מלאכי ןמעלה[ אוהזוזם הלחלה ורחח וזיע עם כל‬
‫חיות המרכבה ואומ׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬ועוד מפו' אצל טעמי‬
‫‪,‬חין יחפון‪: .‬פ וחד ם נד ל פ ו ן‪ ,‬נמצא פעל קל ועומד מדברך פחד לבי דתהילות‪2‬‬
‫■לצד דופן ידפון‪ ,‬לשון דוחק‪ ,‬כלומ׳ ידחוק עצמו לצד דופן מאימת השכינה ועומד‬
‫אחורי המרכבה‪ .‬פ״א■ ידפון לשי׳ הכאה כההיא דפ׳ המקבל ‪ 3‬אחו בני מרשניא‬
‫דפנוה‪ .‬ופי־ כפיוט כל כך ממהר להתרחק מן הכבוד ומתקרב לדופן־ עד שנראה‬
‫•כאילו יכה עצמו בדופן מפני אימת מלך מלכי המלכים‪ .‬ט ע מ י ח י ן ו ח פ ו ן ‪,‬‬
‫כ ת ׳ הר׳ א לע׳ ד ל על שאנו אומ׳ את השם האל המלך הגדול הגיבור והנורא‬
‫קדוש הוא‪ ,‬כי כשיר ישר׳ נעשה הכתר אשד שם הקדוש עליו ובראשו אבן יקרה‬
‫הנקרא עמילי ישר׳ כעלות הבתר רצים ומשתחוים ומניחין כתריהן בקרקע ערבות‬
‫ונותנין לו המלוכה ואומ' קק״ק ‪ 4‬וזהו שאנו אומרי׳ וממליכין ‪ 5‬אח שם האל‬
‫המלך‪ .‬ט ע מ י ח י ן י ח פ ו ן ‪ ,‬פי׳ ימלא חפניו מתחינות ומתפילות של ישר׳‪,‬‬
‫דקדוק חין כאופן כבודו אזת ‪],‬אצל! לחין אבות ועוללים «‪ .‬כ ת ר מ ה ם ל א פ ו ן ‪,‬‬
‫פי׳ לתקן כמו דבר דבור עד אופניו ‪ 7‬שפי׳ על תיקונו‪ .‬ל ם פ ו ן ר א ש מ ל ך‬
‫מ ל כ י ה מ ל כ י ם ‪ ,‬לשו׳ כיסוי‪ ,‬כמו ויספון את הבית ‪ ,8‬וספוני טמוני חוליו‪,‬‬
‫ספון כארז‪ 10‬בבינין הבית ופי׳ ומשביע את הכתר שיעלה וינוח על ראש ממ״ה‬
‫ויכסנו והכי אית׳ באין דורשין‪ 11‬דאמ־ דאזיל תנא ויתיב‪ .‬ב ס פ ר ה כ ב ו ד ‪,‬‬
‫לכך םנדלפון גדול מחביריו ה׳ מאות שנה‪ ,‬לפי שקושר עטרה לראש הק׳• כ ת׳‬
‫ה״ר מ ש ה ב״ר ח ס ד א י ז־״ל ‪ ,12‬הכף‪.‬ר נעשה משבחות שמשבחין להק׳‪ ,‬אבל‬
‫כשאדם מתפלל בצדה על עיסקי מזונות וכיוצא בהן אומ׳ ב ש ו ח ר ט ו ב ‪ 13‬מלך‬
‫בשר ודם כשמביאין לו רודון אום׳ לעבדיו ומקבלין הימנו‪ ,‬אבל כשישר׳ מת פלל ין‬
‫אינו קורא לא למיכאל ולא לגבריאל לקבל תפילתו‪ ,‬אלא הק׳ בעצמו שנ׳ ה׳‬
‫תפילתי יקח‪ .14‬ו ר א י ת י כת׳ פסוקי דקדוש׳‪ ,‬מצינו בנביאי׳ ישעי׳ ‪ 15‬שמע שאומי‬
‫קדוש‪ ,‬יחזקאל שמע שאומ׳ ברוך‪ ,‬שג׳ ואשמע אחדי קול רעש גדול ברוך כבוד ה׳‬

‫ואומריס קדו׳ג• קדו־צ ובו׳‬ ‫‪ . 1‬בביה״ה ״סיד בל חיילי םרו‪:‬ם הליש יזעים ובז׳‬
‫ובשעה •ג־הבתר עובר על בשא‬ ‫־‪ 2‬םגיע הבחר לבשא הבבוד מיד גלגלי השרבבה סחגלגלין זבו׳‬
‫הכבוד לישב בשקושו כל חיילי שקזש פוצתיש פיהש ואושרים ברוך כבוד ה׳ םשקימו• ובשנויים‬
‫ביהשיד ה״ב ע׳‬ ‫קלים בפשי׳׳ר וכ׳׳ה גם בציוני שש ואת השיום ‪.‬ובשבשל״ו״ שצאתי בש־ חנוך‪,‬‬
‫‪ .4‬אותיות‬ ‫׳‪' 1‬‬ ‫‪ .3‬ב״ש‬ ‫‪ .2‬קיש קשא‪.‬‬ ‫‪ 114‬וע׳ גם ביהש״ד ה״ה ‪. J " 190‬‬
‫דר״ע נו״א אות ש‘ ‪ ,‬ביהש״ך ה״ג ע׳ ‪ , 37‬הוצ׳ ווערשהיישער ע׳ ם‪ ,/‬וע׳ גם בשודי רזיא; ע׳ כה‪.‬‬
‫‪ .5‬בנוסח תפלת יוצר‪ ,‬בפדר״א פ״ד ‪ :‬״ושעריצים ושקדישים את ששו הגדול״ )ע׳ בהע׳ הרד׳ל‬
‫י׳א ע״א( ובן לי׳ ׳‪.‬וששליכים׳ באבידרהש )ד״ו ב׳׳ב ע״ב( ובבי״י‪ ,‬ע׳ בש׳ עבודת ישראל ע׳ ‪ 8‬־‬
‫‪ .7‬טשילי כה יא‪.‬‬ ‫‪ .6‬לעיל ה״א ע׳ ‪. 208‬‬ ‫ובן לי׳ בשחזור רושי )בוליניא ש׳׳א(•‬
‫‪ . 12‬אין זה‬ ‫‪ .11‬יג ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬שו׳א ז ג‪.‬‬ ‫‪ .9‬ד ב‪ .‬לג יש‪.‬‬ ‫‪ . 8‬ש׳א ו ש‪.‬‬
‫‪ . 13‬ע׳‬ ‫וידוע כי לקוי הוא בהשר‪.‬‬ ‫בקשע ש״בתב תשים״ שהדפים קירכהייש באו׳־נ ה״ג‬
‫אלא‬ ‫ולא לגבריאל‬ ‫שם שזש־ ד אות ג׳ ‪ :‬״הגיע; לאדם *גת צרה‪ ,‬לא יהי קורא לא לשיבאל‬
‫קורא אלתי ואני עונה‪,:‬הדיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ישלש )יוא‪.‬ל ג ה(* ובלשון ששביא ‪:‬השהבר‬
‫‪ . 14‬ההלים ו י‪ ,‬ולפשוק זה לא שצאתי דרשה‬ ‫לא שצאתי‪ ,‬זעו גם ירו׳‪:‬ברב־ת פ׳׳ש ה״א;‬
‫‪ .15‬ו• ב‪.‬‬ ‫בנ״ל‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪186‬‬

‫ממקומו‪ ,1‬אלא ה׳ ימלוך ‪ 2‬היכן מציגו דאכדי׳ ליה אית׳ בבדרש ‪ 3‬שבשעה‬
‫שמגדלפון משביע את הכתר שינוח בראש הק' דהוא לא ידע מקומו אז אום׳ שרפי‬
‫הקודש ואופנים ברוך‪ .‬והכתר אומ׳ ה׳ ימלוך ‪ 4‬ושבח גדול הוא מכל דקחשיב‬
‫לפנים קדוש לפנים ברוך לפנים ה׳ ימלוך‪ ,5‬אלם׳ דהוה מעלה מכולהו‪ .‬ועוד אית׳‬
‫במדרש‪ 6‬כשעלה כשה למרום מצא כיתות של מלאכי השרת‪ ,‬אחת אומדת קק״ק‬
‫ה׳ וכת שנייה אום' ברוך כבוד ה׳ ממקומו וכולם אום־ ימלוך ה׳ לעולם‪ .‬וה׳׳ר‬
‫א ל ע׳ דל כת׳ לפי שדוד ריוה להק׳ שירות ותושבחות כמלאכי השרת בכוונת‬
‫הלב לכך כסאו כשמש לנגדי ‪ 7‬וציון עיר דוד ובחר בה הקב״ה וכל קדושתו בציון‬
‫שג׳ וה׳ שוכן בציון ‪ 8‬ובסוף יואל ‪ 9‬כי שם אשב למשפט וגו׳ בתדיה וידעת כי‬
‫אני ה׳ ]אלהיכם[ שוכן בציון הר קדשי ואחרי ‪ 10‬ששכינת קדושתו בציון יפה ניתקן‬
‫זה הפסוק בקדושה ‪ .11‬ויש מפר׳ יספון כמו יצפון‪ ,‬כמו ואת^פריה יקומם דיחזקא׳ ‪12‬‬
‫כמו יקוצין‪ ,‬וכן כי אבני נזר מתנוססות על אדמתן דזכריה‪ ,13‬כמו מתנוצצות‪.‬‬

‫לעיל‬ ‫‪ .3‬ע׳ במקומות ■צציינתי‬ ‫‪ . 2‬ציל ; ימלוך ה׳‪.‬‬ ‫‪ .1‬יחזקאל ג יב‪.‬‬

‫‪ ,5‬באן נמומט ‪| :‬ואח'ב ימלוך ה׳[‪ ,‬והוא לפי‬ ‫‪ .4‬צ״ל ; ימלוך הי‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ 184‬הע׳ ‪.18‬‬
‫‪.‬וכל חיות‬ ‫ביהמיר ח׳א ע׳ ‪ 59‬שהוא מונה אחרי קדיש וברוך ‪:‬‬ ‫הניסה בס׳ <מעין הבמה״‪,‬‬
‫ושרפים וכו׳ מחגדלים וכו׳ וממליכים אוחו כולם ואומרים בפה אחד ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך‬
‫לעולם ועד ואף הקכ״ה ישתבח שמו מסכים עמהם ואום׳ ימלוך לעולם אלהיך ציון וכו״׳‪ ,‬וע׳‬
‫נס כמס׳ היבלות ביהמ״ד ח״ב‪ ,‬ע׳ ‪ , 45‬בס׳ האורה ע׳ ‪ 11‬סי׳ בא‪ ,‬באשכול ח׳יא ע‘ ‪ 38‬ובא״ח‬
‫ח*א ייא ע״ג ניחן מעם למה אין אומרים ימלוך בקדושה דיוצר כי בברכה וו אין אנו םוכירים‬
‫אלא שבח המלאכים ״וימליך הוא •צבח •צמשמבהין ישראל אין אנו צריכין לאומרו בזה העניין‬
‫אלא א״ב בקלוסן •טל ישיראל בתפילת ש״ע״‪ .‬ומעם זה אינו מתאים למדרשים שמביא מחברנו‬
‫ומכוון יותר לשונו של בעל ס׳ המחבים‪ ,‬הו״ל הר״י פרימן‪ ,‬קיאקא הרס״פז‪ ,‬ע׳ ‪ 9‬״ואינו אומר‬
‫ש מ ת י י ש ב ת אחר קדוש ואחר ברוך‬ ‫ימלוך שאי; המלאכים אומרים אוחו אלא ה ע מ ר ה‬
‫בראש יוצרנו ואומרה ימלוך׳׳‪ ,‬וע׳ חולין צב א ובתד״ה ברוך וראה בפסי״ר שם ובמדרש בונן‪,‬‬
‫שלמה״‪ ,‬הו׳׳ל מוסאיוב‪ ,‬ד' עיא‪ ,‬וע׳ בם׳ המנדגית לר׳ אשר‬ ‫כיהמ׳ד ח׳ב ע׳ ‪ .39‬״ובמרכבה‬
‫מדיוניל‪ ,‬ב״םפרן של ראשונים'‪ ,‬הו׳ל הריש אסף‪ .‬ע׳ ‪ 144‬ובם׳ הרוקח כי׳ שס״ב‪'.‬הסברה חדשיה‬
‫לעניין אמירת ימלוך בקדושה נחן הר׳א אפמוביצר ברבעון הצרפחי לח״י‪ ,‬חפ״ז )‪ (1929‬ע׳ ‪. 28‬‬
‫)יע׳ גינצבורג‪ The Legends o! the Jews ,‬ח״ה‬ ‫על עלית משה‬ ‫במדרשים שלפנינו‬ ‫‪.5‬‬
‫ע' ‪ (417‬לא מצאתי את לשון המהבר ולפי הד״ר פ״ב אות לח‪ ,‬וד־ר‪ ,‬הוצ׳ הר׳ש ליברם;‪ ,‬עי‬
‫אולם בקטע‬ ‫‪ , 68‬חנחומא קדושים אות ט״ו‪ ,‬שמע את המלאכים אומרים בשבם׳ל וגנבו מהם‪,‬‬
‫מהתנח׳ שהדפים הר״ל גינצבורג‪ ,‬ג״ש ח׳א ע‘ ‪ . 123‬״דאח״ב קלסז מלאכי השרת ומהן אמרו‬
‫ב׳ כבוד ה׳ ממקומו ואף משה כשעלה לרקיע שמע קילוס שמקלסין כן ותפסה וירד ולמד את‬
‫והמאמר נראה מקוטע •טהרי לפני זה לא נובר‬ ‫יש׳ שיחו אומרין אותה בלחישה בשבמל״ו״‪,‬‬
‫יכשעלה משה‬ ‫בשכמל״ו‪ .‬והתחלת המדרש ש־לפנינו היא גם בס׳ חסידים‪ ,‬הוצ׳ םק״נ ע׳ ‪: 394‬‬
‫למרום מצא המלאכיב כת אחת אומרת קדוש וכו׳’ ויחכן כי ההמשך היה כמו לפנינו‪ ,‬אולם ר׳‬
‫‪ . 8‬יואל ד כא‪.‬‬ ‫‪ . 7‬תחלים פט לז‪.‬‬ ‫גם פרק מפרקי היכלות‪ ,‬ביהמ״ד ה*ג ע׳ ‪.163‬‬
‫ובעין זה באבודרהם )ורשא‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪ . 10‬מ״ובסוף* ע״ב ליי בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫שס יו‪.‬‬ ‫‪.9‬‬
‫הרל״ח( ע' ‪ : 64‬יש לומר ציון ממש ומן הדין היה לומר ה׳ ימלוך ל עול ם‪,‬ו עד ש*הוא של תורה‬
‫‪ .13‬ט מז‪.‬‬ ‫‪ .12‬יז ט‪.‬‬ ‫הזכרת ציון אנו אומרים זה ובו׳״‪,‬‬ ‫אלא בשבי‬
‫‪187‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫אלהי פלטיני מיד רשע מבף עול וחומץ‪2 ,1‬י חומם‪ ,‬צחוק שחוק‪ ,‬אשרו חמוץ ‪2‬‬
‫כמו חמום‪ ,‬ורוח ה׳ נוםסה בו רישעי׳ ‪ ,3‬במו נוצצה‪ .‬ו ר ״ ש פי׳ נוססה כל‬
‫נפלאות בו כמו נם‪ ,‬ובסוף נחום ‪ 4‬כח׳ נפושו עמך על חהרים‪ .‬פר־ש כמו נפוצו‬
‫ו כ ל א ו ת י ו ת ה י ו צ א ו ת מ מ ו צ א א ח ד נ ח ל פ ו ת זו ב ז ז ‪ ,‬ז י ן צ ד י ‪,‬‬
‫ש י ן ס מ ך ‪ ,‬כ ו ל ן י ו צ א ו ת מ ס ו ף חלש ו ׳ ו ש ו ל י ה ש י נ י י ם ‪ ,‬ע״כ ‪.5‬‬
‫ק ר ש ג ל י צ ו ר‪,‬ת נ י אמ מ ד ד ש מ ע יש ה‬ ‫הנה לדבריו נוסםה כמו נוצצה‪ .‬י‬
‫ב ר א ש י ת ‪ ,6‬ביום ד׳ ברא זבול ברא גליצור המלאך‪ ,‬ומיום שחרב בית המקדש‬
‫לא דבר הק׳ אלא עם גליצור המלאך בלבד‪ .‬ולמה נקרא שמו גליצור שהו׳ מגלה‬
‫טעמי צור והוא מכריז ואום׳ שנה זו חטים יצ^'יחו ושעורים יצליחו‪ .‬ועוד מלאכה‬
‫אחרת יש לגליצור יש לו מרדעת של ברזל ונותן עליה גחלי ריגיון הוא נהר דינור‪.‬‬
‫ומעמידה כנגד המלאכים והשרים והנדיבים וכל השלמונים‪ ,‬כדי שיבהיק זיון ;‪.‬זיפול‬
‫אימתן על הבריות‪ .‬ו ח י ו ת א ר ב ע ת ן ‪ ,‬כת׳ ה״ר א ל ע ׳ ז״ל למה נקרא שמם‬
‫חיות‪ ,‬הלא דמות נשר להם‪ .‬ועיין כאופן שאו מנחה ‪ .7‬ו ח י׳ ו ת א ר ב ע ת ן ‪ ,‬ל א‬
‫י ד ע ת י ד ע ת ה פ י י ט ‪ .‬כי לא נמצ׳ שילוש קרושה בחיות כי אם בשדפים ‪.8‬‬
‫ז ע ו ת מ א י ם ת ן ‪ ,‬כמו ולא קם ולא זע ממנו ‪ ,9‬ביום שיזועו שומרי הבית ‪ ,10‬פעל‬
‫זע עומד ולא יוצא‪ .‬והאומ׳ זועות טועה‪ ,‬כי לא נאם׳ שובות מן שב וקומות מן קם‪.‬‬
‫והאום׳ זיעות יפרש זיעות יוצאות מהן מאימת הקב״ה‪ .11‬ע״א זיעות בחירק כבו‬
‫זיע ורתת ד ם פ ר ה י כ ל ו ת ‪ 12‬והוא רעדה‪ .‬ועיין ביוצר ויושע אור ישר׳ אצל‬
‫בכלא גויות שם תשב ‪ 13‬כי תרגו׳ רעד זיע‪ .‬וא״ת לשו׳ מאימחן משמע׳ שאיבחן‬
‫על אחרים‪ ,‬הנה כת׳ בעת פקודתם יאבד<' ‪ ,a‬שאחרים יפקדום‪ .‬קוראות לעומתן‪,‬‬
‫למלך מלכי המלכים‪.‬‬
‫ל״ט‪>.‬׳‪ 1.‬והחיות‪ .‬א ו פ ן דר ׳ י ה ו ד ׳ ה קש ט ל י ‪ .16‬י ח י ל ש ו ן ׳ לשון זכר‬
‫ונקבה‪ ,‬אם תדברנה שפתי עולה ולשווי ]אם[ יהגה רמי־ ‪ .17‬לשון כלביך מאויבים‬
‫מנהו דחהילות‪ .18‬הנם ל׳טון זכר ולשון נקבה לאין מםפר במקרא‪ .‬יחו לשון כמו‬
‫יחוה‪ ,‬יצו יצוה‪ ,‬יקו לאור ואין ‪ ,19‬כמו יקוה‪ .‬אז ירד שריד‪ ,20‬ירדה‪ .‬ח ז ו ת א יש ו ן ‪.‬‬
‫כמו אישון בת עין ‪ 21‬הוא השחור אשר בתוך העין שבו תלוי המאור‪ .‬ופ׳׳א בזולת‬
‫אדעה כי אין זולתך לגאול‪ .22‬ופי׳ לשון בני ארם אינו יכול לספר כל נפלאותיך‬
‫ונוראותיך‪ .‬אך מעט מזער איטר יראה קצת פלאיך כמו שמפרש כפי כהו‪ .‬י ש ו‬

‫‪ .5‬לשון‬ ‫‪ . 4‬ג יח‪.‬‬ ‫‪ .3‬נט י"‪.‬‬ ‫‪ .2‬י־ג־עי׳ ‪ .s‬יז‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ד״ה;“׳ עא ד‪.‬‬

‫‪'? .7‬זייל‬ ‫‪ .6‬ע׳ כמקותות ^■ציינתי לעיל ע־ ‪ 184‬הע׳ ‪ 18‬ובעיקר בכתב חטיד‪.‬‬ ‫ר־צ״י‪.‬‬
‫הו לין צב א‪ ,‬וע׳ ב־דר׳א‬ ‫‪.8‬‬ ‫אינם •צם‪.‬‬ ‫דברי ר״א‬ ‫ח׳׳א ע‘ ‪ 283‬וע׳ ‪ ,290‬אבל‬
‫פ׳׳ד‪ ,‬אילם ר• כהבלור‪ .‬רבתי פ'נ‪ ,‬בהשי׳ד ע' ‪, : 85‬וספי האופנים וםפי חיות הקוי־ש תופותחין‬
‫פיהם לוכור קרוש ובו׳״ וכן גם פכ״ו ע׳ ‪ ,103‬אחרי ששנה ‪; 1‬ת החיות ״וכולן ‪^ c‬ל ‪ r‬לין קרועתך‬
‫‪ .12‬בהם״ד‬ ‫‪ . 11‬חגיגה יג ב‪.‬‬ ‫‪ .10‬קר‪,‬לת יב ג‪.‬‬ ‫‪ .9‬אסתר ה ב•‪.‬‬ ‫וכוי‪.‬‬
‫‪ .15‬בכ״י םרצב‪ .‬ישנם‬ ‫‪ . 14‬ירסי' י טי‪.‬‬ ‫‪ , 13‬לעיל ה״ א ע׳ ‪.39‬‬ ‫ח״ג ע׳ ‪.85‬‬
‫שני פרושים לכ‪-‬יום ‪ r.t‬בי׳ ל״ז ובי׳ ם‪ .‬אולם סי׳ ל״ז הוא רק קצור מבי׳ ם׳ הםתאים לנוסח‬
‫‪ .16‬אופן ליום א׳ שיל סכות או לשכת שכין יזהיכ לסכות‪ ,‬ר׳ שד׳ל‪ ,‬דיואן‬ ‫כ״י רוסי‪.‬‬
‫‪ .19‬איוב ג ם‪.‬‬ ‫‪ . 18‬תהל' סח כד‪.‬‬ ‫‪ . 17‬איוב כו ד‪.‬‬ ‫סי׳ ב״ז‪ ,‬ד‪ .‬ח״ב ‪•2474‬‬
‫‪ .22‬ע׳ לעיל ע‘ ‪. 139‬‬ ‫‪ .21‬תחלים יז ח‪.‬‬ ‫‪ .20‬שופבים ה יג‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪188‬‬

‫ש י ח ו ‪ ,‬כסו ישוה‪ .‬לך כ ע ג ל ‪ ,‬זח כסא הכבוד העגול כאשר סבורש ביוצר את‬
‫שם הנכבד ]אצל[ ו פקד אבי סוכה בטובות כפילותיו ‪ .2‬כי החיות כהקף כאגוז‪.‬‬
‫וכל ן ‪ :‬ג ל ג ל ‪ ,‬כתב ה״ר מ ש ה ב״ר ס ‪ .‬י י כ ו ן‪ 4‬כי הגלגלים הם וילון רקיע‬
‫שחקים זבול מעון מכון ערבית‪ ,‬וכת' באופן כבודו אות ‪ ,5‬ע״א לך מעגל כל גלגל‪,‬‬
‫פי׳ לך עיגול כל גלגלים כלום׳ כל הרקיעים‪ ,‬ומעגל ב ל ש ו ן כ נ ע ן א ו ק ו ל ‪,‬‬
‫כמו ושאול שוכב כמעגל )וכל( ]ו[העם חונים סביבותיו «‪ .‬כ ל נ ו צ ר ה ל א‬
‫נ ב צ ר ‪ 7‬מ ת ח ת ל כ ס א ך‪ ,‬כסאך הם שמים‪ ,‬כמו יסנ׳ השמים כסאי ‪ ,8‬ופי׳ כל‬
‫נוצר תחת השמים והשמים הלא חזק ניהוגן‪ .‬ע״א נכצר‪ ,‬כמו לא יבצר ממך‬
‫מזימה ‪ ,9‬ועתה לא יבצר מהם ‪ . 10‬ופי׳ הלא לבסוף ימעט ויחסר ויכלה כי כל ‪11‬‬
‫שיש לו תהילה יש לו תכלה‪ ,‬כלום׳ אתה כושל ככל‪ .‬מ פ ע ל ך י ע י ד כ ך ‪ ,‬פי'‬
‫מפעל מופלא שלך ישפעלת שהמלאכים אינם יודעים איכה יעיד עליך‪ .‬והאומ׳ יעיד‬
‫לך‪ 12‬טועה‪ .‬והמבין יבין‪ ,‬כי נבון לום׳ יעיד בך ולא לך‪ ,‬כמו עמוד על רגלך‬
‫ויעידו בך חביריך‪ 13‬שפירשו יעידו עליך‪ ,‬אבל יעיד לך על אחדים‪ .‬כ ד ‪-■' -‬־ינים‬
‫כ א ח ר ו נ י ם ‪ ,‬ראשונים הם הקרובים לשכינה אחרונים הם הרחוקים מן הש־כינה‪.‬‬
‫ופי׳ אחרונים כראשונים וראשוני׳ כאחרונים‪' ,‬כלוט׳ ראשוני׳ הקרובים כאחרונים‬
‫שאינם יודעים אך כולם עונים נושאים קול ואומר׳ ה ו א א ל הי א ל ה י ם‬
‫ו א ד ו נ י ה א ד ו נ י ם ‪ ,‬פ״ה ‪ 14‬ו ע ל פ י ה ם ם ו ר ת נ ק ר א אי ואדוני כי כל‬
‫האותיות ב׳ו׳כ׳ל לפד השם אדוני לא נקרא בחטף והיא כמו שאינה ב׳ו׳כ׳ל לפני‬
‫לשון אדנות ואילו יצאו כן הכלל‪ ,‬לאדוניהם מלך מצרים ‪ ,10‬הוא אלהי האלהים‬
‫ואדוני האדונים ‪ ,17‬ואדונינו דוד לא ידע‪ ,18‬האומדות לאדוניהם הביאה ונשתה‬
‫דעכום ‪ ,19‬ואדונינו מכל אלהים ‪ ,20‬הודו לאדוני הארוני׳ ‪ ,21‬כי קדוש היום לאדונינו ‪22‬‬
‫וסימן מלכא ריבונא דוד אם׳ לכולא אודי לקדישא ‪.29‬‬
‫ה ז מ נ י ם מ ש ת נ י ם ו ה ו ד ו לא י ש ת נ ה ‪ .‬כתב ה״ר א ל ע ז׳ ז״ל‪,‬‬
‫אע״פ שכת׳ ושער רישיה כעמר נקי ‪ 24‬וכת׳ שחורות כעורב‪ ,2.0‬הדר כבודו לא‬
‫ישתנה‪ ,‬אך כמו וביד הנביאים אדמה דהושע ‪ 26‬כפי שעת הצורך בע׳ אין דורשין ‪27‬‬

‫כ רו ם‪.‬‬ ‫בד‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪ .2‬ע׳ לעיל ע' ‪. 168‬‬ ‫ונצ״ל‪.‬‬ ‫םח׳נ‪,‬‬ ‫פי׳‬ ‫כיה בב״י‬ ‫‪.1‬‬
‫וערבות‪.‬‬ ‫וזכול‬ ‫ורקיע‬ ‫•בשים‬ ‫הנקראים‬ ‫הם‬ ‫הגלגלים‬ ‫ושם ;‬ ‫יפודי התודה ‪ ,‬פיג ה״א‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ . 7‬בד‪ : .‬הלא תבצר‪ ,‬בכ״י םח״נ ובדיואן של‬ ‫‪ .6‬ש׳׳א בו ה‪.‬‬ ‫‪ .5‬לעיל ה״א ע׳ ‪.211‬‬
‫וכתבו הלא תבצר*‪.‬‬ ‫‪,‬ו;;םפרי היוצרות חשבו לתקן‬ ‫שד״ל ‪ :‬ואם נבצר ושד״ל הופיף כהערה ‪:‬‬
‫‪ . 11‬בכ״י פי׳ םח״נ ‪] :‬דכר[‪.‬‬ ‫‪ .10‬כרא׳ יא ו‪.‬‬ ‫‪ .9‬איוב מם ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬ישעי׳ פו א‪.‬‬
‫)ע׳ בתום׳ ד*ה עפוד(‬ ‫‪ . 13‬ברבות בז ב‪ ,‬פנהדרין ים א‪ ,‬בבורות לו א‬ ‫‪ .12‬וכ״ה בדפ•‬
‫הגדולה‪ ,‬הוצ׳‬ ‫מכורת‬ ‫‪.15‬‬ ‫דב׳ י יז‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫ובכל המקומות הביל לי׳ חבריך‪,-‬‬
‫פרענםדארף ע׳ ‪ ,3‬היצ׳ כ‪ .‬ד‪ .‬גינצבורג ח״א ע׳ כ״ג‪ ,‬יע׳ במכורה לתד‪.‬ל׳ קלו ג ובמנהר‪ ,‬שי שם‬

‫‪ .23‬גינצכורג‪ ,‬המכורה‬ ‫‪ ,22‬נחמי׳ ה י‪.‬‬ ‫‪ .21‬שם קלו ג‪.‬‬ ‫‪ .20‬תהל׳ קלה ח‪.‬‬
‫לאלהא רכינא קדישא‬ ‫עפ״י כ״י‪ ,‬ח״א ע׳ בג סי׳ קג הביא את המימן ״דוד מלכא א‪.‬מר‬
‫בן היים‪,‬‬ ‫של יעקב‬ ‫את המימן שלנו מ״המכורה הקמנה״‬ ‫שבחו״‪ ,‬אולם בהיד‪ ,‬ע׳ ‪ 27‬הביא‬
‫יא‪.‬‬ ‫יל‬ ‫‪. 26‬‬ ‫שה״ש ה יא‪.‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫מ‪.‬‬ ‫ז‬ ‫דניאל‬ ‫‪24‬‬ ‫ויניציא ‪.1524‬‬
‫הגיגה יד א‪.‬‬ ‫‪.27‬‬
‫‪189‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫כאן בישיבה כאן במלחמה וכו׳‪ .‬ה מ ק ר ה ש ת י ם ע ש ר ה הקב״ה המקרה‬

‫במים עליותיו ברא נ ןי״ב[ מזלות ועבע מעלות המפורשין כאין דורשין ‪ 2‬וילון רקיע‬
‫וכ׳« פ״א מעלות שבע הן ז׳ כוכבים דנכ״ל שצ״ם‪ .‬ור׳ א ב ר ה ם בד׳ ש ל ם ה ‪3‬‬
‫אמ׳ לי מעלו׳ שבע׳ כונה ולא מונה‪ ,‬כמו שנ׳ הבונה כשמים מעלותיו‪ ,4‬ונר׳ כי‬
‫לדבריו נכון לומ׳ בשבעה ‪ 5‬כמו שנ׳ הבונה בשמים מעלותי׳‪ .‬ו ה ש מ ש ו כ י‬
‫י מ ש ופי׳ בצאתו וכבואו הכל על פיו‪ .‬ע״א כי ימש ‪ 6‬בלא ו״ו ופי׳ כי יחשיך‬
‫כמו פי׳ ה ק ו נ ט ׳ או כאשר תירגם ה מ ת ר ג ם וימש חשך ‪ .7‬ב מ ר כ ב ת‬
‫ה מ ש נ ה ‪ ,‬במרכבת המשנה דקרא ‪ 8‬הוא תואר במרכבת של שיני לו‪ ,‬כמו משנה‬
‫למלך אחשורושס‪ ,‬אבל משנה שעשה פיוט שם דבר והוא כמו שינוי‪ ,‬כלום׳‬
‫במרכבת שינוי‪ ,‬כמו מצפה גלעד ‪ ,10‬ועליו כמבנה עיר מנגב דיחזקאל!!‪ ,‬ומשנה‬
‫כסף‪ ,1.2‬מקוד‪ .‬מים ‪ 13‬ורכים המשמשים תואר ושם דבר כת' באופן יהיר ערין ‪.14‬‬
‫ונמצא במשקל קל שהוא שנה לשון שינוי‪ ,‬ישנה הכתם הטוב ‪ ,15‬ודתיהם שונות‬
‫מכל עם‪ .16‬ו פ ל ך ר ב א ל מ ע ר ב ‪ ,‬ע״א מול מערב‪ ,‬פי׳ ממול מערב‪ ,‬היינו‬
‫ממזרח כי ימול מערב הוא מזרח‪ .‬על כן האומ׳ למול מערב ‪ 17‬הוא טועה‪ .‬ע״א במול‬
‫מערב ב״ב‪ ,‬ופי׳ אשד יוצא כמזרח‪ ,‬ולשון פלך לשון ממשלה ודוכסוח כמו שר‬
‫חצי פלך דעזרא ‪ ,18‬וכל נפות דוד מים ‪ ,19‬חירג׳ פילכא‪ ,‬ובדברי דבוחיג׳ רבים‪.‬‬
‫ו מ ש ת ח ו ה ‪ ,‬עיין באופן בבורו אות ]אצל[ ושם מודים ‪ ,20‬ובאופן לך אלים ‪.21‬‬
‫ב מ ע ש י ו כ פ נ י ם כ פ נ י ם ‪ ,‬הראשון בכ״ף‪.22‬‬
‫ו ש ם ק ו ב ה ‪ ,‬הוא עיגול כיפת השמים‪ .‬ב נ‪ :‬ם י ב ה‪ ,‬מסיבה שם רבר‪ ,‬כמו‬
‫מגילה‪ ,‬מחילה‪ ,‬ובמחילות עפר ‪ .23‬והוא כמו סיבוב‪ ,‬כי השמים והארץ עגולים‪.‬‬
‫ותלה בתוכה אדמה ותלה אדמה בתוך סיבוב השמים‪ .‬וכשם שגובהו ועיגולו על‬
‫הארץ‪ ,‬כך יש עיקומן ועיגולן תחת הארץ‪ .‬וכן מוכיח בספר ה״ר מ ש ה‬
‫בר׳ מ י י מ ו ן‪ 24‬שכת׳ אמצע הרקיע הוא המטה‪ .‬ובאופן כבודו אות פי׳ ה מ פ׳ ‪25‬‬
‫כי למטה כמו כן ז׳ רקיעים ובכל אחד כסא וחיות ואופנים ומלאכים‪ .‬ו ת ע מ ו ד‬
‫על ל א ‪ 26‬י ס ו ד ו ת ל ו י ה על ב ל י מ ה ‪ .‬והאוט׳ אבל ‪ 27‬תלויה טועה‪ ,‬כי‬
‫זה אבל בחטף פתח בעבור הברות ‪ .28‬ואין פי׳ | כמו[ אבל שרה אשתך ‪ ,29‬אבל‬

‫‪ . 3‬נזכר פעמים אחדות‬ ‫‪ <2‬חגיגת יב ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬מ״הקב־ה״ ע״ב לי׳ בנ״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .4‬עמוש ט ו‪.‬‬ ‫בשבה״ל‪ ,‬ע׳ בהקדמת רש״ב ע' ‪ , 8‬וה ‪ r‬חייך בג׳ לחוג חסידי א ‪ r‬כנז‪.‬‬
‫‪ . 6‬כיה‬ ‫‪ 5‬וב*ה בדפ‪ .‬עבודת ישראל ע׳ ‪ , 795‬אבל בדיואן ‪ :‬לשבעה‪ ,‬וע׳ בהע׳ שד״ל שם‪.‬‬
‫‪ . 7‬שמות י בא‪ ,‬ורש״י פי׳ שם‬ ‫מה שהעיד שד״ל על נוסח זה‪.‬‬ ‫יע׳‬ ‫בדיואן‪ ,‬ובדפ‪ .‬יאמיצ•‬
‫‪ .8‬ברא׳ מא מג‪.‬‬ ‫כמו יחשיך ואונקלום תרגם ‪,‬ויעדי״‪ ,‬לשון הסרה‪.‬‬ ‫ויאמש‬ ‫לשון‬
‫‪ . 12‬ברא׳ מג טו‪.‬‬ ‫‪ .11‬מ ב‪.‬‬ ‫בם‪.‬‬ ‫‪ .10‬שופטים יא‬ ‫ג‪.‬‬ ‫אסתר י‬ ‫‪.9‬‬
‫‪ .16‬אסתר ג ח‪.‬‬ ‫‪ .15‬איבה ד א‪.‬‬ ‫‪ .14‬להלן שי׳ מא‪.‬‬ ‫‪ .13‬ויקרא יא לו‪.‬‬
‫‪ .18‬נחמי׳ ג ט‪.‬‬ ‫‪ .17‬וב״ה בדפ‪ .‬ובב״י םח*נ‪ ,‬אולם בפי׳ שם העתיק את לשון מחברנו‪.‬‬
‫‪ . 22‬ב דפ‪ :.‬פנים‪.‬‬ ‫‪ .21‬להלן סי׳ ס‪.‬‬ ‫‪ .20‬לעיל ח״א ע׳ ‪.209‬‬ ‫‪ . 19‬יהושע יא ב‪.‬‬
‫ה׳א‬ ‫‪ .25‬ע׳ לעיל‬ ‫פ׳ד ה׳ב‪.‬‬ ‫יסודי התורה‬ ‫הל׳‬ ‫‪,24‬‬ ‫ים‪.‬‬ ‫ישעי׳ ב‬ ‫‪.23‬‬
‫‪ .26‬בדיואן ‪ :‬לא‬ ‫ע׳ ‪ 20‬ושם בשם הר׳ אלעור‪ ,‬וע׳ מה שהערתי שם ע‘ ‪ 213‬הע׳ ‪.11‬‬
‫‪ .28‬ע׳ לעיל עי ‪ 94‬העי ‪.11‬‬ ‫הוא‬ ‫‪.27‬‬ ‫על‪ ,‬ועי בהעי שד*ל שם‪.‬‬
‫‪ .29‬ברא׳ יז יט‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫«‪19‬‬

‫אשימים אנחנו ‪ ,1‬אך הוא מגרע את האמוד לפניו‪ ,‬כמו אבל מה אעשה שאין דבך‬
‫מסור ביד•‪ ,2‬וכיוצא בו‪ .‬כ י כ ב ד ה כ ן ‪ 3‬י ר ד הו א ש ד ר יש ה א ת ש ר ש ה‪,‬‬
‫אמרינ׳ מימינו אש דת למו ‪ .4‬מה אש מן השמים אף תורה)־‪ .‬ובאין דורשץ ‪ 6‬כמו‬
‫כן שמתחילה אש היתה בשמים ודוד הורידה לארץ‪ ,‬ו ב ב ר א ש יי ר ב׳ ‪ 7‬ובפסחים‪8‬‬
‫אמרינ׳ זימן לו הקכ״ה שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהן אש‪ ,‬וי׳׳ל •שהקב״ה‬
‫נתן אש מן השמים‪ .‬ובהקומץ ‪ 9‬פ ר ״ ש הטיל הקב״ה ג׳ טיפין מג׳ אותיות ומהן‬
‫נעשו מים ואור ואש‪ .‬ובאופן יחיד ערץ‪ 10‬כת׳ בע״א ועיין שם‪ .‬ו ת ע ל ה ל מ ר ו מ ה ‪,‬‬
‫כל הבא מבח האש למעלה שלהבת ועשן וחום‪ ,‬ה׳ למרומה מפיק והטעם תחת מ׳‬
‫והמעמיד טעם בר׳ ומרפה את הה׳ ועושהו יתר והנו כמו למרום טועה‪ .‬כי ככל‬
‫מקום שה׳ יתר אי; אותיות שבראש התיבה משתנות כמו נהלה עבר על נפשינו ‪11‬‬
‫ער השער התחתונה‪ ,12‬בוע־ה מאופה‪ ,13‬ורבים כמוהו‪ .‬הנה אותיות שבראש התיבות‬
‫ושניות להן לא נשתנו מכמות שהיו בלא ה׳ ותיבת למרומה נשתנה כי בלא ה׳ למרום‬
‫הם׳ בפתח ‪ 14‬ועתה בשוא‪ ,‬על כן העיקר כאשר כתבתי‪ .‬ואם לב אדם על פי׳ למרום‬
‫שילה הלא אין המרום שלה ‪ ,15‬יאט׳ בפיוט ותעלה לרומה‪ ,‬ופי׳ לרום‪ .‬והוא שם‬
‫דבר בלשון נקיבה וכן נמצא במיכה‪ 16‬לא תלכו רומה כי עת רעה היא‪ ,‬ותרג׳‬
‫לא תהכון בקומה זקופה‪ .‬וריעיו אורה‪ ,‬טובה‪ ,‬ויתנו הילד בזונה דיואל‪ ,17‬שפי׳‬
‫במזון ויוכיח עליו ואת הילד מכרו ביין וישתו ‪ ,18‬ו א ש ר ב ש ו ר ק ר ב ו‬
‫מ א ר ב ה‪ .‬ה א ו י ד ו ה מ י ט ה ‪ ,‬פי׳ והרוח והמים‪ ,‬המיסה הטעם במי ראשון וה׳ אחרון‬
‫יתר ואיני נ!' כמו והנה יוצא המימה ‪ 19‬שפי׳ להמים‪ .‬ו כ ל פ ר ו ד ו ת ו צ מ ו ד ו ת הם‬
‫י ם ו ד ו ת ל ה מ ה ‪ ,‬פי׳ כל בעלי כנף‪ ,‬ותפש לו הפייט לשון ופניהם וכנפיהם פרודות‬
‫מלמעלה‪ 20:‬וצמודות‪ ,‬בל בני חיבור‪ ,‬חיות ובהמות וכל הנברא שאין ]לו[ כנפים‪,‬‬
‫הם יסודות‪ .‬ו ב ם י צ מ ה ‪ .21‬ב ס פ ר ה״ד מ ש ה כר׳ מ י י מ ו ן‪ 22‬ארבעה גופים‬
‫אש ורוח מים וארץ• הם יסודות כל הנבראים למטה מן הרקיע‪ .‬וכל שיהיה ב^אדם‬
‫ובהמה ועוף ורמש ודג וצמח ומתכת ואבנים טובות ומרגליות‪ .‬וכל בני ‪ 23‬בניין‬
‫והריס וגוש עפר הכל מד' אלה הם ‪ .24‬דרך האש ‪ ,25‬היות מהלכה מטבור הארץ‬
‫כלפי הדקיע‪ .‬ודרך הרוח ‪ 26‬והמיס היות מהלכם מתחת הרקיע למטה לאמצע כי‬
‫אמצע הרקיע הוא המטה‪ .‬וכל המחובר‪ ,27‬מד׳ יסודות אילו הוא נפרד לבסוף‪ ,‬יש‬
‫נפרד לאחר ימים אחדים‪ ,‬ויש נפרד לאחד שנים רבות וכל שנתחבר מהם אי אפשר‬

‫‪ . 3‬בדפ‪ .‬בכ״י מחינ ובנו״א לפנינו ‪:‬‬ ‫‪ . 2‬סנהדרין לז ב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬שם סב בא‪.‬‬
‫‪ .6‬חגיגה‬ ‫‪ . 5‬ע׳ ספרי ברבה פי׳ שמג‪.‬‬ ‫‪ .4‬דב' לג ב‪.‬‬ ‫לבן‪ ,‬וע׳ בהעי שד׳ל‪.‬‬
‫‪ ,8‬נד א‪.‬‬ ‫‪ .7‬פי״א אוח ב‪ ,‬ד‪.‬וצ׳ ת״א ע׳ ‪.89‬‬ ‫יב ב‪ ,‬וע< בחוב׳ שם ד״ה דוד‪.‬‬
‫‪ .10‬לר‪.‬לן סי׳ סא‪.‬‬ ‫ט׳א‪.‬‬ ‫‪ .9‬סנחות בס ב‪ ,‬וע׳ ברש״י שם ד״ה אחת‪ 1 ,‬ע׳ להלן סי'‬
‫‪ .14‬כבר‬ ‫‪ .13‬הושע ז ד‪.‬‬ ‫‪ ,12‬יהזקאל ס יט‪ ,‬וצ״ל ‪ :‬מלפני‪.‬‬ ‫‪ ,11‬חהל' קבר גי‬
‫‪ . 15‬ר־ל ‪ :‬של האש‪.‬‬ ‫לקס־ן פתח‪ ,‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 148‬הע' ‪.20‬‬ ‫ראינו שמחברנו קורא‬
‫‪.‬לפי‬ ‫‪ . 18‬בן פי׳ הר״א מבלגנצי‪ ,‬הוצי פאזנאנמקי‪ ,‬ע׳ ‪142‬‬ ‫‪ .17‬ד ג‪.‬‬ ‫‪ .16‬ב ג‪.‬‬
‫‪ .21‬כיה בדיואן‪ ,‬ובדפ‪.‬‬ ‫‪ .20‬יחזקאל א יא‪.‬‬ ‫‪ . 19‬שמות ח מו‪.‬‬ ‫ענייני מזון״‪.‬‬
‫‪ .24‬כאן קצר‬ ‫‪ .23‬שם ‪ :‬ושאר אבני‪.‬‬ ‫‪ .22‬הל׳ יפודי התודה פ״ד ה״א‪.‬‬ ‫צמח‪.‬‬
‫שם ; המים והארץ‪.‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫‪ . 25‬שם היב ‪ :‬דרך האש והרוח‪.‬‬ ‫בנ׳ את לשון הרמב״ם‪.‬‬
‫‪ .27‬שם ה״ג‪.‬‬
‫‪191‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫שלא יפרד‪ 1‬ויחזור ליסודותיו מקצתו לאש ומקצתי למים ומקצתו לרוח‪ .‬והואיל‬
‫אתה ואל עפר תשוב‪,‬‬ ‫וכל נפרד ‪ 2‬לאילו יפרד ויפם־ למה נאמ׳ לארם בי‬
‫לפי ימרוב בניינו מן העפר‪ ,‬ולא כל הנפרד ביממפרד ‪ 3‬מיד יחזוי לד׳ יטודות‪ ,‬אלא‬
‫יפרד‪ 1‬ויחזוי־ לדבר אחד ודבר אחר לדבר אחר‪ .‬וסוף הדכרי׳ יחזור לימורות ונמצא‬
‫כל הדברים חוזדין חלילה‪ .‬ד׳ יסודות אילו ‪ 5‬משתנין זה לזה חמיד בכל יום ובבל‬
‫שעה מקצתן ולא כל גופו‪ ,‬כיצד מקצת ארץ הקיובה למים משתנת ומתפרדת‬
‫ונעשה מים‪ ,‬וכן מקצת מים התמוכין לדוח משתנים ומתמסמין והוין רוח וכן דוח ל(‬
‫הסמוך לאש מתחולל ד ונעשה אים‪ .‬וכן אש מקצתו הסמוך ‪ 8‬למים משתנה ומתכנס‬
‫ונעשה מים‪ .‬וכן המים מקצתן הסמוכין לארץ משתנין ומתכנסין ונעשין ארין‪.‬‬
‫ל ר ח מ י ם א ו ל נ ק מ ה‪ ,‬כם׳ שני הוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם כל‬
‫אשר יצוה על פני תבל ארצה ‪ ,9‬פי׳ הקוני‪ ,‬והוא‪ ,‬כרי‪ ,‬הממונה על העבים מתהפך‬
‫במסיבות רבות בתחבולותיו של הקב׳יה לפעלם יטל גשמים לפועל המוטל עליהם‬
‫לעשות אם טוב אם דעה כאותה ששנינו ‪ ,10‬הרי שהיו ישר׳ צריקי׳ גמורים וכו‪/‬‬
‫לכל אשר יצום לאותו גשמים לעשות בארץ אם לשבט וגומי‪ .‬עד כאן‪ .‬ולי נר׳ ‪, 11‬‬
‫כי פי׳ לפעלם היינו לפי פע)ו(לם של בני אדם צדיקים אם רשיעים אחר גזר דין‬
‫ו ר ו א ה א נ י ד ב ר י ו מ ד ב ר י ‪ ,‬כי מ׳ יצום יורה על מ׳ לפעלם‪ .‬והמבין‬
‫יבין‪ .‬אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאנו‪ ,12‬פי׳ פעמים יעלה ויהיה לנקמה ]ופעמי׳[‬
‫יכלה ויהיה לרחמים בדאמי בפ״ק דראש השנת ‪ 13‬תמיד עיני ה׳ אלהיך בה ‪ ,14‬עתים‬
‫לטובה עתים לרעה‪ ,‬כיצד הרי שהיו ישר׳ רשעי׳ גמורי■ ברא׳ השנה ופסקו להם גשמים‬
‫מועטים‪ ,‬לסוף חזרו בהן‪ ,‬להוסיף עליהם אי אפשר שכבר נגזרה גזירה‪ ,‬אלא הקב״ה מורידן‬
‫בזמנו על הארץ הצריכה להם הכל לפי הארץ‪ ,‬וכן אם לחסד‪ ,‬שנעשו צדיקי׳ עכשיו‬
‫יותר משהיו בראש השנה‪ .‬ועתיםלרעה‪ ,‬כיצר הדי שהיו צדיקים גמורים בר״ה‬
‫ופסקו להם גשמים מרובי׳ לסוף חטאו‪ ,‬לפחות להם אי איפשר שככר נגזר׳ גזירה‪,‬‬
‫אלא הקב״ה מורידן שלא בזמנועל ארץ לא איש‪ 15‬על הרים וגבעות‪ ,‬זהו אם‬
‫לשבט‪-.‬אם לארצו‪ ,‬זו היא מידה ישלישי׳ היינו להורידן כאשד נגזר בתהילת דין לא‬
‫לשבט ולא לפנים מן השורה אלא בבינונית ‪ .16‬ז ל ש ו ן ר ש ב ״ ם‪ 17‬אם לארצו‪,‬‬
‫■כשהקב׳ה מורידן לארצו לפי בני אדם מורידן להם‪ .‬אם לחסד מלה כפולה על‬
‫אם לאדצו‪ -‬כ י ח י צ י ו ‪ ,‬פי׳ על כן מורידן לנקמה‪ ,‬ע״א הם חיציו‪ .‬ח נ ו נ י ו‬
‫המה חנונים‪.‬‬
‫ד ור נ ש מ ד ‪ ,‬אע׳־פ שלא נמצא פעל שמד רק מן הפעל אום׳ נפעל‪,‬‬

‫אנרבנ אל‬ ‫ז ע ם‪ :‬נפסד יפרד ליסודות אלו יבב״י‬ ‫‪ .2‬עם ה״ד‬ ‫‪ . 1‬שם‪ :‬יפסד‪.‬‬
‫‪ .4‬שם ‪ :‬יפסד‪.‬‬ ‫‪ .3‬ע ם ‪ :‬הנפסד כעיפםך‪.‬‬ ‫)הוצי פאגי ירושלים תש״ד ע״נ{ כלפנינו‪.‬‬
‫‪ .8‬שם ‪ :‬לרוח‬ ‫‪ .7‬שם ‪ :‬משתנה זסתחלל‪.‬‬ ‫‪ .6‬שם ‪ :‬הרוה מקצתם‪.‬‬ ‫‪ .5‬שם ה״ה‪.‬‬
‫משתנה ומתכנס ונעשה‬ ‫מתחולל משתנה ומתכנס ונעשה רוה וכן הרוח מקצתם תסמוך למיס‬
‫‪ . 11‬בנו״א »ויש מפרשיסי אבל בב״י‬ ‫‪ .! 0‬ר׳ה יז ב‪.‬‬ ‫‪ .9‬איוב לז יב‪.‬‬ ‫מים‪.‬‬
‫‪ .14‬דב׳‬ ‫‪ .13‬יז ב‪.‬‬ ‫‪ .12‬צ״ל‪ :‬ימצאהו‪ ,‬איוב שם יג‪.‬‬ ‫&י' מח»נ כמו לפנינו‪.‬‬
‫‪ .16‬ע׳ רש׳י‬ ‫שאינה צריבה להן ועי בדק׳ס שם ע׳ ‪.36‬‬ ‫‪ . 15‬כריה שם‪:‬‬ ‫■יא יב‪.‬‬
‫‪ .17‬בני בפי׳ לאיוב‪ ,‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 16‬הע׳ ‪.6‬‬ ‫איוב שם‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪192‬‬

‫נשכדו בעין דאד ‪ t‬כן השכיד‪ ,‬נבדלו אל דוד ‪ ,2‬כאלה נפרדו ‪ 3‬כן הפריד‪ ,‬ורבים‬
‫ככוהם‪ .‬ב ר א ש כ ל א ל ‪ ,‬ככו אל נולדו להרפא ‪ ,4‬שפי׳ אלה נולדו להדפא‪,‬‬
‫ונם אל אחת הערים האל וחי ‪ ,5‬ופי׳ בפיוט בראש כל אלה אשר מעולב‪ .‬ו א ח ר‬
‫כל ! ‪.‬ר י נר יכ ‪ ,‬כלוכ׳ הוא ראשון ואחרון‪ ,‬פ״א בראש כל אלוה‪ ,‬ככו י‪.‬טנ׳‬
‫בייפעי׳ לפני לא נוצר אל וגו׳ ‪ .s‬ו ה מ ע י ר י ם ‪ ,7‬הם הכליות היועצות הכעירים‬
‫את האדם לחשוב כחשבות‪ .‬כת׳ ב ם פ ר ה כ ב ו ד שכינה שורה כאדם בלב‪,‬‬
‫ולא לכטה‪ ,‬כי כןהכליות עד‬ ‫נ׳ אני ה׳ חוקר לב ובכליות נאם׳ וכוהן כליות ‪,8‬‬
‫לארין י׳ טפחים ואין השכינה שורה בפחות בי׳ טפחים לארין ‪ .9‬ורכז לדבר‬
‫כה״ר א ל יעז ׳ ז״ל וירא כלאך ה׳ ב׳לכת א׳ש כ׳תוך ה׳סנהס! ראשי תיבות ב׳‬
‫אכה הם י' טפחים‪ .‬ו א ר א ל י ם ו ח ש כ ‪ ,‬ל י ם ‪ ,‬עיין באופן אראלים וחשכלים‬
‫יתנו שיר‪11‬׳ ו ת ר ש י ש י ם ו ם פ ר ש י ׳ ‪ ,‬פי׳ שם אום׳ וכפרשי' ומאכירים‪.‬‬
‫ו ש ר פ י ם ם ק י פ י ‪ /‬אכנם הפייט סתם דבריו באומרו מקיפי׳ שכשם׳ שמקיפים‬
‫את הכסא ואינו יכול להיות כי השרפים רחוקים כן השכינה ל״ו אלפים רבכו׳‬
‫פז סאות שלו וזהו חצרו‪ .‬כי ראיתי שכת׳ ה״ר א ל ע׳ ז״ל מה זה שאום׳ והאופני׳‬
‫וחיות הקודש ברעש ]גדול[ ‪ 12‬מתנשאים לעומת שרפים הלא בחיות בכסא הקודש‬
‫ושרפים מרוחקים מן השכינה ל״ו אלפי׳ רבבות פרסאו׳ שלו שג׳ שרפי׳ עובדים‬
‫ממעלה ‪ 13‬וזה חצרו‪ .‬א״כ כ‪,‬הו מתנשאים לעומת שרפים אלא לעומת קולם וכהו‬
‫זה שאום׳ לעומתם משבחי׳ ואומרי׳ וכבר אם׳ לעומת שרפי׳‪ ,‬לפי שההיות מיבעי׳‬
‫את הכסא ככסא של מלכים פ ל ר ש ט ו ל ב ל •ש ו׳ א ש כ נ ז ‪ ,‬ד' ראשי׳ וגוף‬
‫אחד‪ ,‬כך החיות ככו כן השרפים מקיפו■ הכסא לעומת■ של שרפים ולכל צד‬
‫משבחי׳ ואומ׳ פני וכיפי החיות לעומת׳ של שרפים ולכל צד משבחי׳ בהדר ואוב׳‬
‫ברוך כבוד ה׳ ממקומו‪ .‬ועתה יבין המבין כי מה שכת ׳ מ ו ר י נ ו כמו כן‬
‫השרפי׳ מקיפין את הכסא‪ ,‬לאו דווק׳ כפא שהוא בעצמו כת׳ השרפי׳ רחוקים מן‬
‫השכינה ל׳׳ו אלפי׳ רבבו׳ פרסאו׳ שלו כמניין ל׳ו אלא כן הוא פי׳ דבריו כמו‬
‫שהחיות מל!יפות כסא‪ ,‬כך השרפי׳ עומדים בהקף כלי פירוד‪ .‬אך רהוק מן הכסא‬
‫ל״ו אלפי׳ וכו׳‪ .‬ופי׳ לעומת שרפי׳ לא לעומת' במש כי רחוקים מהן אך לעומת‬
‫קולן‪ .‬ולעומת׳ משבחי׳ הנאם׳ פעם שינית לעומת הקיפם כלוב׳ מכל צד וצד‪ ,‬כי‬
‫כי כמו שהחיות מקיפות כסא כך השרפי׳ עומדי׳ בהקף אך רחוק מהם‪.‬‬
‫והמגיד אותיות‪ ,‬פי׳ העתידות לבא מה שאין באלהי העמים‪ ,‬וכן הוא אוב׳‬
‫בישעי׳ ‪ 14‬כה אם׳ ה׳ מלך ישר׳ וגואלו ה■ צבאות אני ראשון וגו׳‪ ,‬ומי כמוני יקרא‬
‫ויגיד׳ ויערכה לי משומי עם עול׳‪ .‬ואותיות אשר תבאנ׳ יגידו למו‪ .‬ותרנו׳ משותי‬
‫עמא דמן עלמא ודאתיין ודעתידין למיתי‪ .‬ה מ ת ר ג ם שתרג׳ אותיות‬
‫דאתיין הדין עמו כי ואשר חבואני שאחרי כן מוכיח כי אותיות אש*ר כבד באו‬

‫‪ .4‬דד‪*.‬א כ ח ‪.‬‬ ‫‪ .3‬בר ‪.8‬׳ י ה‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪ .2‬דה״א יב ה‪.‬‬ ‫‪ , 1‬ר‪.‬הלים פג יא‪.‬‬
‫‪ .7‬בדפ‪ ,‬הב־צ־סות והחבטות ור‪.‬־צכל ה ‪ C‬א י ר י ‪, D‬‬ ‫‪ .6‬י־ב־עי׳ טג י‪.‬‬ ‫‪ .5‬דב' ד סב‪.‬‬
‫‪ n in r .10‬ג ב‪.‬‬ ‫‪ .9‬בובה ח א‪.‬‬ ‫‪ ,8‬ירטי‘ יו י‪.‬‬ ‫^ד״ל נקד בדיואן ‪ :‬הטעריב‪.‬‬
‫וע׳ בט׳ טורי רזיא‪,‬‬ ‫‪ .13‬יטעי׳ ו ב‪.‬‬ ‫‪ . 12‬ב״ה בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ . 11‬לעיל ח׳א ע׳ ‪.43‬‬
‫הילך הטרבבה‪ ,‬ע׳ י׳׳ד ובט׳ רזיאל הגדול לב א ובטרבבה טלטה‪ ,‬ירוטליט הרפ״ב‪ ,‬ב״ט ע׳׳<^‬
‫■‬ ‫‪ .14‬סד ו־ז‪.‬‬
 ‫‪193‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫והעיקר שאומי הנביא מי בכל אלהי העמי׳ אשר יגיד הראשונר אשר באו כבר‬
‫מימי קדם או העתידות אשר תבאנה‪ .‬ובפיוט שאין כת׳ ואשר תבאג׳ יתכן פי׳י‬
‫אותיות בשני פנים שכבר באו ושתבאנה ודקדוק אותיות תמצא בזולת אמונתך‬
‫אמיתי רבה ‪ ,1‬וד׳ ש ל מ ה פ ר ח ו ן ‪ 2‬כת׳ אותיות על משקל הומיות בוכיות מן‬
‫אני בוכיה ‪ .3‬א ס ו ף ע ד ר ך ל ת ו ך ח ד ר ך מ פ נ י ש י נ י א ר י ו ת ‪ ,‬ומבין ‪4‬‬
‫שיני לא יתכן‪ .‬ה י מ י ו ת ה ש ב ו י ו ת ‪ ,‬שהזכר ונקבה‪ ,‬שה תמים ‪ 5‬זכר‪ .‬שה‬
‫פזורה ישר׳ דירמי׳ס ושה אחת מן המאתים ממשק׳ ישר׳ דיחזקאל ‪ .7‬כי ב חג תם‬
‫ו צ ר פ ת ׳ ו ה ו ר ד ת ם ל ת ח ת י ו ת א ר ץ ‪ ,8‬כזה בחנתם וצרפת׳‪ .‬ה ן כ כ ל‬
‫ז א ת ב ך א ו ח ז ו ת ‪ ,9‬פי׳ עיניה׳ תמיד אליך ק ו ר א ו ת ב ר א ש ה ו מי ו ח׳ אפי׳‬
‫בעת הגזירה אינם נמנעים מלקדש שמך לעין כל‪ .‬ל ה י ד מ ו ת ‪ ,‬הד׳ והב׳ שניהן‬
‫נדגשין כי הוא מן ךמה‪ ,‬מה אדמה לך ‪ ,10‬וביר הנביאים אדמה דהוש׳ ‪ 11‬ועיקרו‬
‫להתדמות‪ .‬וכן אדמה לעליון דיחזקאל‪ 12‬ונדגש הס׳ למשקל חזק והד׳ לחסרון ת׳‬
‫אחפעל כי לא יבא ת׳ על הר׳ כמו מדבר‪ 13‬אלא שעיקרו מתדבר‪ .‬ותיבת מתדפקי׳‬
‫על הדלת דשופטי׳ ‪ 14‬יוצאה על פי המסורת והקורא להדמות ברפיוח הד׳ או הם׳‬
‫טועה הוא מטעם שכתבתי‪ .‬גם ל)ה(דטות בדגש ד׳ וט׳ בלא ה׳ לא יתכן כי הדגש‬
‫לא יבא לחסרון שחי אותיות לחסרון ח׳ ולחסרון ה׳ על כן נכון להדמות בה׳ ויש‬
‫מי שאום׳ מהדמות ולא יתכן והמבין יבין‪ .‬כתבתי שאין דגש בא לחסרון שתי‬
‫אותיות בי בתיבת תרננה שפחי‪ 15‬נדגש גם נ׳ שנייה‪ ,‬הראשונה למשקל חזק והשנייה‬
‫לחסרון נ׳ אשר נגד ר׳ תשברנה ‪ ,16‬אם תדברנה ‪ ,17‬כי דינו היה בג׳ נונין‪ ,‬ת תננ ה‬
‫הנה שלא היה דיי בדגש נ׳ ראשון למשקל חזק ולחסרון‪ .‬ואמת ואמונה כי אין‬
‫להוכיח מתיבת תרננה‪ ,‬כי על כן אין די בדגש׳ נ׳ ראשוג׳ כי אז בא דגש לחפרון•‬
‫אוח שאחד תיבה ‪ 18‬יטבה הדגש‪ .‬ואין דגש בא לחסרון אות שלפניו ועד נאמן‬
‫הנאמ׳ ביחזקאל ‪ 19‬תק־ונןה אותה על מצרי׳‪ ,‬דינה היה להיות במלואה תק‪ 1‬ננגה כמו‬
‫הנפשו׳ תצויךךנה דיחזקאל ‪ 20‬הנה בחסרונה לא נדגש נ׳ ראשון לחסרון נ׳ שאחריו‪,‬‬
‫אן ‪.‬נדגש נ׳ אחרון לחברון נ׳ שלפניו‪ .‬ואוכיח עוד בי דגש בעבור אות שלפניו‪,‬‬
‫כי נאט׳ חכמות שרותיה תענינה ‪ ,21‬דינה במלא׳ בג׳ נונין אחת לנפעל ושנייה‬
‫לרבות ושלישית הנדגש׳ במקום אותה‪ ,‬כנון חריבנה‪ ,‬יסירנה‪ .‬ועתה בחסרונה נון‬
‫הנדגש אשר במקום אותה עומדת גם במקום נו״ן של רבות‪ .‬ו ה מ ב י ן י ב י ן‬
‫ו י ו ס י ף ל ק ח ‪ .‬כתבתי כי תיבה תעננה דינה בג׳ נונין א מ ת ו א מ ו נ ה כ י‬
‫ר ש ״ י פי׳ כן ואינו כך‪ ,‬אך תעננה יחידה‪ ,‬וכן פי׳ כל חכם׳ מחכמות שרותיה‬
‫תעננה ורכים כיוצא בד‪ ,‬הבאתי בגאולה שלח נא מבשר ‪ .22‬גם אם הם רבות אין‬
‫דינה בג׳ נונין כי דגש לבדו במקום אותה והמבין יבין‪ .‬ומפעל הקל שהוא דמה■‬

‫‪ . 3‬אי כ ה א טז‪.‬‬ ‫‪ . 2‬ט ה ב ר ת ה ע רו ך ע ר ך א ת ה‪ ,‬ז׳ ע׳ א ‪.‬‬ ‫‪ . 1‬להל׳ן סי׳ ס א‪.‬‬

‫‪ .8‬ל י׳‬ ‫‪ . 7‬ט ה ט ו‪.‬‬ ‫‪ . 6‬נ יז‪,‬‬ ‫‪ .5‬ש טו ת י ב ה‪.‬‬ ‫‪ . 4‬נ ׳ ה ב ד פ‪ .‬ו ב כ ״י םח*ב‪.‬‬
‫י א‪..‬‬ ‫יב‬ ‫‪. 11‬‬ ‫י ג‪.‬‬ ‫ב‬ ‫אי כ ה‬ ‫‪.10‬‬ ‫א חוזו ת‪.‬‬ ‫ו בד ם‪.‬‬ ‫ב דיו אן‪,‬‬ ‫בי ה‬ ‫‪.9‬‬ ‫ב ד פ‪.‬‬
‫‪ .15‬ב ט ד ב ד ‪ 1‬פ ט‪ ,‬ו ע׳ ב ם׳ ה ש ר שי ט‬ ‫‪ . 12‬צ*ל ‪ :‬ישעי* י ד יד‪ ,‬ו ע׳ ב ס ח ב ד ח ה ע רו ך טו ע• ד‪.‬‬
‫‪ . 16‬רו ת א י ג ‪.‬‬ ‫ח ה לי ם ע א ב ג‪.‬‬ ‫‪. 15‬‬ ‫כ ב‪.‬‬ ‫ים‬ ‫‪. 14‬‬ ‫ע׳ ‪. 104‬‬ ‫ל רי ב ״ ג‬
‫‪ . 21‬ש ו פ טי ם‬ ‫‪ . 20‬י ג י ח‪.‬‬ ‫‪ .19‬ל ב טז‪.‬‬ ‫‪ .18‬צ ״ ל ‪ :‬או ת‪.‬‬ ‫איו ב בז ד‪.‬‬ ‫‪. 17‬‬
‫‪ . 22‬ל עי ל ה י א ע׳ ‪.119‬‬ ‫ב ה ב ט‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫’ר ו ג ת‬ ‫‪194‬‬

‫׳ועומד ראוי לדמות על טשקל לנטות‪ ,‬אך לא יהיו ג׳ הברות! אך אב יאמר בו‬
‫לדמות בי' לדמות בקול‪,‬‬
‫מ׳• אשנבי ש ה ק י ם ‪ 2‬בי׳ אשנב• שחקים הם הברקים הנדאי׳ בעת מטר‬
‫שנראים באשנבים נ ר א ' ם כ נ ר ת ק י ם‪■ .‬כת׳ ה מ פ ר ש•‪ 3‬ראיתי כת׳ במחזורים‬
‫אשנבי שחקים כנרתיקי׳ ‪ 4‬לבי שלא ידעו מה נרתקים חכתוב במחזורים מדוייקים‬
‫ודימו שהוא לשר נרתיק‪ ,‬כמו נבלי שמים מי ישכיב‪ 3‬שהם עננים‪ .‬ו ר בי ‪ 6‬ראה‬
‫כבראשי׳ רב׳‪ ,7‬חזקים כראי מוצק ‪ ,8‬כל שעה ג• נראין כעין תרתקא ‪ .10‬עוד בברא׳‬
‫רבה ‪ ,11‬בשר‪ 12‬ודם נוסך ‪ 13‬אננקי על ידי שהות הוא מעלה חלודה ברם הכא חזקים‬
‫כראי מוצק נראין כמין תריקתא‪ ,‬בי׳ נוסך בולם היינו ‪,‬זתיכת זכוכית ‪ .14‬תריקתא‬
‫בי׳ בערוך‪ 1.5‬הוא בולם ויש אום׳ היא כמותרל(‪2‬יא‪ 16‬תרג׳ של לשם שבו ואחלמה‪.‬‬
‫ו ב ר א י ח זק י ׳ ‪ ,‬הוא •מג׳ חזקי׳ כראי מוצק‪• .‬מבי׳ חזקי' במראות לעולם ברא'‬
‫בשעת יציקה‪ .‬ו ה א ו ם ׳ כ ר א י ם ו צ ק י ס ‪ 17‬ט ו ע ה ‪ ,‬כי מוצק הכתוב לימו׳‬
‫יחיד עומד על ראי היחיד ולא על השמים והמבין יבין‪ .‬ד מ ו ת מ י ג י־ ם ש ל ש ת‬
‫ל ז ו כ ר ה ב ר י ת מ ק דש ־ ח ‪ ,‬ג׳ מיני מראה יש בקשת כן בג׳ מיני קדושות‬
‫מקדשת לזוכד הברית‪ 18‬והן קדוש קדיש בשמי מרומא ‪ 19‬בית שכינתי׳‪ ,‬קדיש על‬
‫ארעא עובד גבורתי׳ קדיש לעלם לעלמי עלמיא‪ ,‬ת ו ק ף מ ט ט ד ז ן שר ה נ ה ב ך‬
‫ל א ש מ כ ש ר ‪ ,‬פי׳ הוקף שאי אפשר לבשר ודם שמטטרון _השד נהבך לאש‬
‫מבשר ‪ 20‬כאשר אמרו רבותינו ב א ל ב׳ ב י ת׳ ד ר׳ ע ק י ב׳ ‪ 21‬חנוך הוא מטטרון‪,‬‬
‫אך ב ם ד ר ע ו ל ם ‪ 22‬קאם׳ דהא כת׳ ואינינו כי לקה אותו אלהים שמת בחצי‬
‫ימיו‪ .‬ו רש ב ״ם כת׳ ביש נוחלין‪ 23‬על בריית׳ ז׳ קיבלו את העולם האי תנא לית‬
‫ליה חנוך זה מיטטרון דאי אית ליה הוה ליה למימר שינים ‪ 24‬קיפלו יאה העולם ‪23‬‬

‫ד‪ .‬א‪. 8141 .‬‬ ‫בר׳ ’ צ פ טי ה‬ ‫‪ , 2‬א‪:1‬־ן ל־ע׳יח לר׳ א ש תי‬ ‫ל עי ל ע' ‪ 04‬ה ע׳ ‪. 14‬‬ ‫‪ .1‬ע'‬
‫‪ , 3‬איו ב לח לז‪.‬‬ ‫ב ב״י שרדב‪.‬‬ ‫לי׳‬ ‫ש״בת׳“ ע׳ ב‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪3‬׳‪ .‬ע־ ל עי ל ע׳ ‪ 156‬הינ׳ ‪.21‬‬
‫הו א ע ו ד ל שון הספר־ג• והשפר־צ כ אן ר‪.‬יא הר׳י ק ר א‪ ,‬ע׳ ל עי ל‬ ‫י ת כן ש ח ח בוו; ל ר בו ה רו ק ח או‬ ‫‪.6‬‬
‫‪ . 9‬די׳ •צם‬ ‫‪ .8‬איו ב לז י ח‪.‬‬ ‫בי ר סי״ ב או ת יג‪ ,‬הו צ׳ ת ״ א ע׳ ‪. 112‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫ה ע׳ ‪.3‬‬
‫ד״רקתא ובן ל ה ל;‪ ,‬ו ב ב י ר‪:‬‬ ‫ש ת ״נ‪:‬‬ ‫‪ . 10‬פי׳‬ ‫״ כ כ ל •צ־עה וש־עה"‪.‬‬ ‫ו כי רו׳ כרכו ת פ״ א ה ״ א ‪:‬‬
‫‪ . 12‬ס״ הז רי ש״ ע*כ ליי כ כ ״י‬ ‫‪.111‬‬ ‫‪• . 11‬צם‬ ‫ת ר קי א‪ ,‬ו ע׳ כ שי׳נ ש ם ו ב ה ע׳ ה מ ו י ל ‪.‬‬
‫ול פדינו נששב׳ ;‬ ‫‪ :‬ם ש ך‪,‬‬ ‫‪ .13‬ב כי ר ‪ :‬טו ס ך‪ ,‬א ב ל כי רו׳ ‪:‬‬ ‫שיציב‪ .‬א כ ל אי׳ כ ב ״י פ י׳ םח׳<נ‪.‬‬
‫נ‪ :‬ד‬ ‫ר׳‬ ‫ב כז ל ם א׳'‪,‬‬ ‫החם‬ ‫ש־ההשיך‬ ‫‪ ,‬ב ד א שי שי‬ ‫נו׳ ‪:‬‬ ‫שרצב‪.‬‬ ‫‪ . 14‬כ כ ״י‬ ‫בול ם‪.‬‬
‫‪ . 17‬כ ״ ה ב ד פ‪ .‬ו ב‪';:‬י ם ח' נ‪ ,‬א ב ל‬ ‫‪ . 16‬ש ם נו׳ ‪ :‬ו ה ו א ז־הר ו הו א‪.‬‬ ‫‪ •15‬ערך נל ם כ׳‪.‬‬
‫י ש עי׳‬ ‫ב ד י ת י'‪,‬‬ ‫זאת‬ ‫״ו אנ י‬ ‫לג׳ ק דו שו ת‬ ‫‪ . 18‬ב ק רד ש א ד פ ד ר א קדש‬ ‫כ ל פנינו‪.‬‬ ‫שש‬ ‫ב פי‘‬
‫ע׳ ם׳ ע בו ד ת ייצראל‬ ‫א ב ל לי׳ בכ׳׳י ו בנו׳ ר א שו ני ם‪,‬‬ ‫‪ . 19‬ב נ ו כ ח ש לנו ‪ :‬עי ל א ה‪.,‬‬ ‫נש ב א‪.‬‬
‫הו צ' י ע ל לינ ק‪,‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪ .20‬ש״ פי׳ ע ״ ב לי‘ בכ׳׳י םרצב‪ .‬ו בי ה ב כיי פי׳ ש ה ״נ‪.‬‬ ‫ע׳ ‪. 127‬‬
‫בי ה ש ־ ד ח' ג ע׳ ‪ , 16‬הו צ׳ וו ע ר בי היי ש ע ר ע׳ זי‪ ,‬ו ע׳ תיי ל ב ר א שי ת ה ב ד ; ״וקרא •צימיה שששרון‬
‫נ*ז שנ ה״‬ ‫א ח ריו‬ ‫אד ש ו הי ה‬ ‫אה‬ ‫קבר‬ ‫״ חנו ך‬ ‫רק‬ ‫ו שם נ א מ ר‬ ‫‪ .22‬פ“ א ‪,‬‬ ‫ס פ ר א רב א׳׳‪.‬‬
‫)ר׳ ל ה לן( ש כ ת ב ״ ד ה אי ת נ א ד ס ד ר עו ל ם הו א ו ש״ל ד ה אי‬ ‫ו ם ח ב רנו ה ע תי ק א ת ל שו׳ ה ר ש בי ם‬
‫‪23‬־‪ .‬כ ״ ב ק ב א ב‬ ‫ו אי ננו בי ל ק ח אי חו א ל הי ש ה י י נ ו ש ש ת בחציי י סי ו ו ב ד ק תני ה ת ם ו ב ד י‪.‬‬
‫א ב ל ב כיי פי׳ ש ה״נ ;‬ ‫‪ .24‬כי ה כר שב׳׳ ם‪,‬‬ ‫ד י ה פ סו ק‪.‬‬ ‫ד י ה ת״ ר‪ ,‬ו ע׳ כ תו ם׳ י ב מ ו ת ש! ב‬
‫‪ .25‬ם‪,‬ר‪ .‬אי ת נ א י ע*כ לי׳ ב כ׳׳י פ ר צ ב‪ .‬א ב ל אי ת א ב כיי פי' ם ה' נ ‪.‬‬ ‫ש שונ ה‪.‬‬
 ‫‪195‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ו א נ י א ו מ' לאו הוכחה היא‪ ,‬דתג׳ לא תפש אלא אותם שהן בזה העולם‪ .‬ועל‬
‫ההיא ר ס ד ר ע ו ל ט יש לתמוה דא״ר ישמעאל ‪ 1‬א״ל מטטרון שר הפדם הדר‬
‫מרום כל כיון שלקהני הקב״ה לשמש כסאו הכבוד ואת גלגלי המרכבה ואת כל‬
‫ערכי ‪ 2‬השכינה מיר נהפך בשדי לשלהבת אש‪ ,‬וגידי לאש לוהטת ‪ ,3‬ועצמותי‬
‫לגחלי רתמים ועפעפי לאדר ברקים ‪ 4‬וגלגלי עיני ללפירי אש ושער רישי ללהט‬
‫להבה ‪ 5‬וכל איכרי לכנפי אש בוערה וגוף קומתי לאש יוקדת מימיני חצבות ‪6‬‬
‫להבות אש‪ .‬ומשמאלי בערו לפידים ‪ 7‬וסביבוחי נפרחות ‪ 8‬רוח סערה וסופה וקול‬
‫רעש ‪ 9‬מלפני ומאחרי ‪ •10‬א״ר ישמעאל ‪ 11‬א״ל מטטרון שר הפנים הדר מרום כל בתהיל׳‬
‫הייתי יושב על כסא גדול על פחח היכל שביעי ודנתי את כל בני מרומי׳ והלקח‘‬
‫גדולה ומלכות ורבות ושילטון‪ ,‬הדר ושבה ועטרה וכתר וכבוד וכל שרי מלכיוה‬
‫עומדין עלי מלמעלה ‪ 12‬מימיני ומשמאלי מרשו׳ הקכ״ה‪ .‬וכיון שבא אלישע בן‬
‫אבויה הוא אחר להסתכל בצפיית המרכבה ונתן עיניו בי והיה מתיירא ומזדעזע‬
‫מפני אימתי ומורא שראה אותי יושב על כסא כמלך‪ .‬ומלאכי השרת עומדים עלי‬
‫כעבדים וכל שרי המלכות קושרים כתרים ‪ 13‬סובבים איתי באות׳ •שעה פתה את‬
‫פיו ואב׳ ודאי שתי רשיות הן‪ ,14‬מיד יצתה בת קול כלפני השכינה ואמרה שובו‬
‫‪.‬בנים שובבים הוק מאחד ‪ ,15‬באותה שעה בא ענפיאל השר נכבד ונהדר נפלא‬
‫ונחמד נורא ונערין בשליחות של מקום והביא ‪ 16‬פולסאות של אוד והעמידני על‬
‫רגלי‪ .‬י ס ו ד ע ו ל מ ו ה נ ק ר א צ ד י ק ש מ ו ‪ .‬דאמי באין דורשין ‪ 17‬על עמוד‬
‫אחד עולם עומד שנ׳ וצדיק יסוד עולם ‪ .18‬ואומי הפייט כי עמוד הנאמ׳ הוא מלאך‬
‫המרעיש עולמי אחת לע׳ שנה ‪ .19‬ב ש י ל ו ש ק ד ו ש ‪ 20‬לה א ש ‪ ,‬כמו להאשים‪.‬‬
‫ולא נמצא בכקיא שורש וענף אך זכרו זאת והתאושיםו ‪ 21‬ואינו מן האשים‪ ,‬אך מן‬
‫אשש ונאב׳ על משקל ע׳ פעל הכפולים ועיין באופן מחוללת מהוללת ‪.22‬‬

‫י ל ק־ צ ר או בני נ ״ ד ע ״ א ‪,‬‬ ‫' ״ ג ע*ד‪,‬‬ ‫ע ה״ ת‬ ‫ציוני‬ ‫‪ .1‬ב׳ הי ב לו ת‪ ,‬בי ה מ ״ ד ח׳׳ ה ע׳ ‪, 176‬‬

‫ו לי׳ כ ציוני ו בי ל ק׳ ר‪.‬‬ ‫‪ . 3‬כ׳יה ב כ י ה מ׳ ר‬ ‫מ ע ר כי‪.‬‬ ‫• בי ל ק ״ ר;‬ ‫צ ר כי‪ ,‬כ צי ו ני‬ ‫‪ .2‬כ י ה מ ״ ד ‪:‬‬
‫ה ר קי ע‪.‬‬ ‫כי ל ק״ ר ‪:‬‬ ‫כ ר קי ע‪,‬‬ ‫זו ה ר‬ ‫ו ע פ ע פי‬ ‫כ ציוני ‪:‬‬ ‫ר קי ע‪,‬‬ ‫לזו ה ר‬ ‫ו או ר ע פ ע פ י‬ ‫‪ .4‬כ כי ה ט ״ ד ‪:‬‬
‫‪• ,6‬צם ‪ :‬חו צ כי ו כיל ק־ ר ‪:‬‬ ‫כ צ י ו נ י ‪ :‬ל ה בי ל ה ב ה‪ ,‬בי ל ק ״ ר‪ :‬ו ל ה ב ה‪.‬‬ ‫•‪ .5‬כ כ י ה מ׳ ד ‪ :‬ו ל ל ה כ ה‪,‬‬
‫ל פי רי;‪.‬‬ ‫כו ע ר‬ ‫כ ציוני‪:‬‬ ‫א־צ‪,‬‬ ‫ל פי ד‬ ‫כו ע ד‬ ‫ו כ כי ה ס ״ ד‪:‬‬ ‫כי ל ק ״ ר‪,‬‬ ‫‪ .7‬כ ״ ה‬ ‫חו צ בי ם‪.‬‬
‫ע ״ כ לי׳ כי ל ק ״ ר‬ ‫‪ .9‬מ ״ו בו פ ה ״‬ ‫כ צ י ו נ י ‪ :‬נ פ ר הי ם‪.‬‬ ‫ב כ י ה ם׳׳ ד ‪ :‬פ פו ר חי ם‪,‬‬ ‫■‪ .8‬לי' ביל ק *ר‪,‬‬
‫כ״מרככה‬ ‫הי כ לו ת ״‬ ‫כ‪ .‬ם׳‬ ‫‪ . 11‬ה ק ט ע ה ז ה נ מ צ א‬ ‫‪ . 10‬כ כ י ה מ ״ ד ‪ :‬כ ר ע ש‪.‬‬ ‫ו ב ציוני‪.‬‬
‫‪ . 12‬ש ם נו׳ ‪ :‬ו שרי מ ל ביו ת עי מ די ם‬ ‫שלמד‪,‬״ ש־הו״ל ט ו ם אי ו כ‪ ,‬י רו ש לי ם ת ר פ׳׳ ב‪ ,‬יי א יע״ב‪.‬‬
‫‪ . 14‬ח ג י ג ה צו א ; » ש מ א ח*ו כ׳ ר שויו ת ח ן' ‪.‬‬ ‫‪ . 13‬שם ; מ בי בי מו כ כי ם א צ לי‪.‬‬ ‫ע לי‪.‬‬
‫‪ . 16‬ס ו ס א יו ב ה ג י ה ש ם ; ]ו ה כני ם׳[ כ ם׳ פו ל ם או ת‬ ‫כ ג ם׳ י צי א ת ה כ ת קול ה י א א ח׳׳ ב‪.‬‬ ‫‪. 15‬‬
‫‪ . 18‬מ ש לי‬ ‫‪ . 17‬ה ג י ג ה י ב ם‪.‬‬ ‫ו ס היו הו שי תיו פו ל סי‪.‬‬ ‫ו הו א ל פי ד ב רי ה ג ס׳‬
‫ומרככת ש ל מ ה‬ ‫) בי ה מ׳ ר ח ״ ה ‪176‬‬ ‫ו ב ם׳ הי ב לו ת‬ ‫‪ . 19‬ל א מ צ א תי א ת ה מ קו ר ל כך‬ ‫י בה‪.‬‬
‫‪ ,‬ח ד לשביעי‪ :‬שנין‬ ‫ל״ד כ‪:‬‬ ‫ח־כ‬ ‫ו בזו ה ר‬ ‫‪ ,‬ר ע שי א ל • צהו א ב ס ו נ ה ע ל הרעש•׳׳‬ ‫י ״ א ע׳׳ ב( נזכ ר‬
‫הו צ׳ ת׳׳ א ע׳ ‪ ,334‬נ א ם׳ כי ב ש ע ה ש ה ק כי ה מ ר עי ש א ח‬ ‫או ת צי‪,‬‬ ‫וכ כ״ ר פע *א‬ ‫מזדי עוע ע ל ס א ״‬
‫מחצ־ית‬ ‫ק דו שו ת‪.‬‬ ‫מ ח״נז‬ ‫ו ב כיי‬ ‫קד שה‬ ‫ב ד פ‪.‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫ה עו ל ם א לי הו מז כי ר לו ז בו ת א בו ת‪.‬‬
‫ה ח רוז ה ר א שון ה י א ‪ :‬י פי ק ר ק סי אש*‪ .‬ו כ פי׳ ם ה ״ נ נ מ צ א ה פ י׳ ל קו ר ק סין ב מו ל עי ל ע• ‪ 129‬ה ע׳ ‪. 2‬‬
‫‪ . 22‬ל ה לן סי׳ נ ד‪ ,‬ו כ ב׳׳י ס ר צ ב‪ .‬נו׳ ‪ :‬״ו כן ס ח פ פ ו ת ע ל ל ב ב חו; )נחו ם כ ח(‬ ‫י ש ע י׳ מו ח‪.‬‬ ‫‪.21‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪196‬‬

‫יחיד ערץ ‪ ,1‬י ס ו ד א ר י ן ‪ ,‬ב ר ו ב ח כ מ ו ת ח ו ש י ה ‪,‬‬ ‫מ״א•‬

‫פי׳ יסד יסור ארץ והאום׳ יסד ארץ ‪ 2‬מרבה בהברות‪ ,‬כי כולו מיוסד מג׳ ג׳‬
‫הברות ‪ .3‬ת ו ש י ה זו תורה‪,‬ותושיה נדחה ממני ‪ ,4‬פ י׳ ם נ ח ם‪ 5‬על שהיא מנועה‬
‫מרוב בני אדם נקראת תושיה‪ .‬ו ד ב ר י ר ב ו ת י׳ בפ׳ זה בורר ‪ 6‬על שם שמתשת‬
‫כחו של אדם‪ ,‬וא״ת ומה היה צריך ‪ 7‬לחכמת תושיה אלא ללמד לבני אדם חיבת‬
‫התורה והמחבבה ועוסק כה חביב לפני הקב״ה מכל‪ .‬וע״א בחכמה ובתושייה ‪ ,8‬כת׳‬
‫במדרש ‪ 9‬ה׳ בחכמה יסד ארץ‪ ,10‬בחכמה בגים׳ ע״ג‪ ,‬כי יש להקב״ה ע״ג שמות‪,‬‬
‫ע׳ נכתבו בתודה וג׳ הקדושים שבהם לקח‪ ,‬מאחד עצר אש ומאחד מים ומאחד אור‪,‬‬
‫מן אחד הוציא ג׳ טפי אש‪ ,‬מתוקף אש של טיפה ראשונה ברא כם היקר‪ ,‬ומטיפה‬
‫שניה ברא מלאכים‪ ,‬ומטיפה שלישית ברא תפתה‪ ,‬ומן השיני הוציא ג׳ טיפי מים‪,‬‬
‫מטיפה ראשונה לקח תקף הקור וברא שמים‪ ,‬ומטיפת שניה ברא כיפה יפה ושם‬
‫בה מים‪ ,‬וזהו פלג‪ ,‬שג׳ פלג אלהים מלא מים ‪ ,1 1‬ומטיפה שלישית הניח בז' תהומות ‪1 1 a‬‬

‫אשר מתחת לארץ‪ ,‬לקח השם השלישי והוציא ג׳ טיפי אור‪ ,‬מטיפה אחת תוקף‬
‫אוד דעימיה שרי נהורא‪ ,‬מטיפה ב׳ לימות המשיח מטיפה ג׳ לעולם הבא‪■ .‬ראיתי‬
‫כ ד ב ר י הר׳ א ל ע ז׳ ז״ל‪ .‬ובאופן יחו לשון ‪ 12‬כת׳ פ ר ״ ש כי מג׳ אותיות הטיל‬
‫ג׳ טיפין ועיין שם‪ .‬ו ב ש ו ח ר ט ו ב בי אור הגנוז לימות המשיח הוא גנוז‪.‬‬
‫ו ז ה ל ש ד ש ו ח ר ט ו ב ‪ 13‬וירא אלהים ונ‪1‬׳ ויבדל‪ ,‬ר׳ יהודה בר׳ סימון א׳‬
‫הבדילו לעצמו ולמה הדבר דומה ‪ 14‬למלך שראה מנה יפה ואם׳ זו שלי כך בשעה‬
‫שברא הקב׳׳ה את דרזור אט׳ אין כל כיריה יכולה להשתמש בזה אלא אני וכן‬
‫הוא אום׳ ונהורא עמיה שרי ‪ .15‬ר׳ אבין הלוי אס׳ ‪ 16‬נטלו הקב״ה והתעטף כר‬
‫כטלית הבהיק העולם מזיוו הה״ד עוטה אור כשלמה ‪ 17‬ורבנן אמרי׳ הבדילו לצדיקים‬
‫;חה?“ ׳ קג ד( ב ח פי ם ו ב ס ח ל ו ת‬ ‫כ ח ף ז ס חו ל‬ ‫טן ח פ ף‬ ‫הו א‬ ‫אך‬ ‫נ י א י נ ו סן ח ף חו פ ף‪,‬‬ ‫בלוי‪ .‬ו׳‬
‫)׳‪ 8‬םו ה בו נ ( וכן י סו ב כ נ הו א י נ ו מן ס ב סו ב ב‪ ,‬א ך מן ס ב ב ו ע ד נ א ם׳ כי י ס ב ב נ ה ו ) ד ב׳ ל ב י{‬
‫ה בי א‬ ‫נו ט ■ע* ‪(120‬‬ ‫הו צ׳‬ ‫םפ רי ד ק דו ק ל ר״י ח י ו ג‪,‬‬ ‫)ג׳‬ ‫ו ה מ ד ק ד ק ה ג דו ל‬ ‫ב ל א ויו‪.‬‬ ‫כ פ דויי קי ם‬
‫מ ח פ פו ח ב מ ח ב ד ח ס ב ב כי ח ס מ נ פ ו ל י ע׳ פ ע ל א ך מ ש ק ל ם מ נ פ ו ל י ל מי ד פ ע ל מ ע לו ט י ע׳ פ ע ל‬
‫ב ל א ויו ובן מ ח פ ף מ ח פ פי ם‪ ,‬מ ת פ פ ו ח‪ ,‬ס ב מ ס ב ב י ם‬ ‫ו עי ק ר כו ל ם מ א)ו ( ש ש מ א)ו( ש שי ם ו ר ^ א ש שו‬
‫א ך מ ש ק ל ם ע ל ל מ ד פ ע ל מ ע ל ו מי ע‘ פ ע ל‬ ‫י ס ב ב נ הו בו ל ם ב ל א ויו כי כו ל ם מ נ פו ל י ע׳ פ ע ל‪,‬‬
‫ט טו( ו א ם ה י ה מ ש ק לו מן‬ ‫) איו ב‬ ‫מ ש ק לו ו ל א מגז ר חו ל מ ש פ טי א ח ה נן‬ ‫ע ד נ א מן בי נ א מ׳ ע ל‬
‫) ת ה לי ם ק א ה ( מ ש ק לו ב מר‬ ‫ל מ ש פ טי ב ל א ו״ו‪ .‬ו בן מ ל שני ב ס ת ר ר ע הו‬ ‫ש פ ט ה י ה ל מ ש פ טי י דין‬
‫די ש עי׳‬ ‫ו ה ח א ש שו‬ ‫ו׳ ב׳(‬ ‫) מ ה ב ר ה ה ע רו ך‬ ‫ו בן ב ת ב ר׳ ש ל מ ה פ ר חון‬ ‫מ ל שן ו גז ר חו מן ל שן‪.‬‬
‫‪ . 1‬א ו פן ל ר׳׳ ת ל ש ב ת‬ ‫פי׳ ל חז ק ״‪.‬‬ ‫ובן ב ש ל ש ק דו ש ל ה א ש‪,‬‬ ‫ח ר גו׳ ו א י ח ק פ ו ל שו׳ חוז ק‬
‫ע׳ ל ע י ל‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪ . 2‬נ ״ ה ב ד פ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ח * ב ‪.2600‬‬ ‫בין י״ ב ל סו כו ת ) ב מ נ ה ג בי ה ם ו כ דונ א (‬
‫ע׳ ‪.157‬‬ ‫ב ס׳ ה ג ל ו י‬ ‫מ ח ב ר ת א ו ת ש ו ה שי ג ע ליו‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪ a‬א יו ב ו י ב‪.‬‬ ‫ה ע׳ ‪.1‬‬ ‫ע׳ ‪194‬‬
‫‪ .9‬ע׳ ב מ ד ר ש בו נן‪ ,‬בי ה מ ״ ד‬ ‫‪ . 8‬כ ״ ה ב ד פ‪.‬‬ ‫ה פי י ט לי מ ד‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סנ ה ד רין בו ב‪.‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪.‬אחד‬ ‫רזי א ל ה ג ד ו ל י ״ ב ע־׳ב ש ד‪ .‬כי א א‪.‬ת ב ל ה ע ניי ן ב שנויי ם ו ב ס ו פ ו ‪:‬‬ ‫חי ב ע׳ ‪ ,24 - 28‬ו ע׳ ב ס׳‬
‫ש ב מ ד׳‬ ‫מז ה‬ ‫שו נ ה‬ ‫ש ל פ נינ ו‬ ‫ו ה נו ס ה‬ ‫ארין״‪.‬‬ ‫יסד‬ ‫כ ח כ מ ה‬ ‫ה׳‬ ‫במדר׳‬ ‫מ צינו‬ ‫בך‬
‫‪ .1 1 a‬ר׳‬ ‫ת ה לי ם ס ה י‪.‬‬ ‫‪.1 1‬‬ ‫מ ש לי ג י ט ‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫כונן ו ג ם מ ז ה שבס׳י רזי א ל‪.‬‬
‫‪ . 12‬ל עי ל ע׳ ‪ 190‬ה עי ‪. 9‬‬ ‫ע ' ‪.175‬‬ ‫ו ר' ל ע י ל‬ ‫בזו ה ר ח ד ש ל רו ת צ ע י ד )ד‪ .‬ב ר די ט ש ב(‬
‫ד נ י א ל ב ב ב‪.‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫ש ם ‪ :‬ש של‬ ‫‪. 14‬‬ ‫א ‪ ,‬הו צ״ ר ש״ ב קי ״ א אי‪.‬‬ ‫או ת‬ ‫בז‬ ‫מז ם׳‬ ‫‪.13‬‬
‫‪ .17‬ת ה ל׳ קד ב‪.‬‬ ‫ש ם ‪ :‬א מ ר ר׳ א ב י ך‬ ‫‪. 18‬‬
 ‫‪197‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫לעתיד לבוא‪ ,‬משל למלך שהיתה לו מנד‪ .‬יפה ואם׳ זו לבני וכן הוא אום׳ אור‬
‫זרוק לצדיק וגו׳ ‪ 1‬אם׳ דוד לפני הקב״ה רבש״ע אימתי הוא בא ‪ 2‬ותכנה ירושלי׳‪,‬‬
‫לכשיגיע הקץ מביאו שנ׳ קומי אורי כי בא אורך ‪ ,3‬אך לשמו׳ דאם׳ אין בין‬
‫עוה״ז לימות המשיח וכף ‪ 4‬אור הגנוז יהיה בתחיית המתים‪ ,‬א ך ר ש ב ״ ם כ ת ב‬
‫ב ס ו ף ז כ ר י ה ‪ 5‬בפסוק והיה יום אחד ‪ 6‬לא יום ולא לילה‪ ,‬זה יום אחד של‬
‫הקב״ה שעתיד העולם להיות תהו ובהו כמי שהי׳ בראשיתו ואחריהם ישוב העולם‬
‫לקדמתו ויהיה זמן תחיית הםתיג‪ £‬ובא הכתוב ללמדנו כשיכלו ימות המשיח יתחילו‬
‫אותן אלך שנה‪ ,‬שנאם׳ כהן הארץ כבגד תבלה וד‪.‬שמים כעשן נמלחו ‪ 7‬ונשגב ה׳‬
‫לבדו ביום ההוא ‪ .8‬והיה לפנות שיגמור יומו של הקכ״ה שיפסקו אותן אלף שנה‬
‫יהיה אור‪ ,‬אז יצא אור הגדול הכמוס והגנוז לצדיקי׳ מימות כראשית שבעתים‬
‫כאור שבעת הימים ואז יחיו המתיט ותיברא הארץ החדשה ושמים החדשי׳ ה׳ אחד‬
‫ושמו אחד ‪ ,9‬ע״כ‪ .‬וכתחילת אור זרוע ‪ 10‬הוכחתי כי אור הגנוז הוא נהורא דעימיה‬
‫שרי‪ ,‬ועיין בתחילת יוצר אל שדי אתחנ׳ ‪.11‬‬
‫ו ע נ ו ת ו ג ד ו ל ת ו ‪ ,‬והאום׳ ענוותו ‪ 12‬טועה כי ענוה על בשקל צדקד‪.‬‬
‫כרכה וכאשר נאם׳ צדקתו ברכתו‪ ,‬כן ענוותו וכן נאם׳ וענוותך תרביני ‪ 13‬על דבר‬
‫אמת וענוה צדק ‪ 14‬כם׳ וענות ה׳‪ ,‬במקו׳ ת‪ /‬ופעמים ח׳ במקום ה׳‪ ,‬כם׳ ושבת‬
‫לנשיא דיחזקא׳‪ 15‬כם־ ושבה‪ ,‬מחכימת פתי‪ ,16‬כמו מחכימה‪ ,‬משיבת נפש ‪ 17‬בם׳‬
‫משיבה וכן רבת תעשרנה‪ .18‬י ה ו ד ו ן ד ר י נ ש י י ה ‪ .‬במזם׳ כ״ז ‪ 19‬ומשירי‬
‫אהודינו‪ ,‬וכן על כן עמים יהודוך לעולם ועד ‪ .20‬ד ר י נ ש י י ה ‪ ,‬ש פ ע ת י‬
‫מ ר ׳ ד ו ד מ א ר ץ י ו ו ן ז״ל ‪ ,21‬כי לא בדין עשה נשייה כי נשיית לשון‬
‫חושך ושממה כמו היודע כחושך פלאך וצדקתך בארץ־ נשייה‪ ,22‬וכן חרג׳ בארעא‬
‫צוודתא וצדיא‪ .‬ל ה ק ד י ש ו ב ר ו ם ע ל י י ה ‪ ,‬יתכן שיהיה עליה גם שם‬
‫דבר מן עלה‪ ,‬כמו כויה מן כוה‪ ,‬צדיה‪ ,‬שתיה‪ ,‬שאיה‪ .‬ה׳ א ל ה י צ ב א ו ת מ י‬
‫כ מ ו ך ח ס י ן י ה ‪ ,‬במזם־ פ״ט ‪ ,23‬חסין אינו דבוק אך כן תואר על משקל‬
‫גביר‪ ,‬והעיקר יה חטין‪ ,‬מגזדת חוסן ישועות ‪ 24‬וחסון הוא כאלונים ‪ 25‬ועל כן אם׳‬
‫המשורר לשון חסין על יה‪ ,‬כי חציו ככולו ועל כן תידג׳ יה דחלא ‪ 26‬תדע כי יויד‬
‫ה״א מלאים מיניינם כשם בן ד׳ אותיות שהוא כ״ ו ‪ 27‬וכן אלהים בהיפוך אותיות‬

‫ו ת בנ ה‬ ‫הקץ‬ ‫ל כ׳‪ 8‬י ג י ע‬ ‫א מ ר לו‬ ‫או תו ה או ר‪,‬‬ ‫יבא‬ ‫ב שוי ט‪:‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ . 1‬ש ם צז י א‪.‬‬
‫‪ . 4‬ס נ ה ד רין צ ט א‪.‬‬ ‫‪ . 3‬י ש עי' ס א‪.‬‬ ‫•ירו שלי׳ א ני מ בי או׳׳‪ .‬ו ל פ ני נ ו נ ש ת ב שו ה ד ב רי ם‪.‬‬
‫‪ 1. 6‬ל א י ו ד ע ל ה׳ ן׳‬ ‫ה ע׳ ‪. 6‬‬ ‫‪ 17‬ס פ י׳ ה ר ש ב ״ ם לז כ רי ה‪ ,‬ז ע׳ שם‬ ‫•‪ . 5‬י ד ‪ 1‬ו ב ב ר ה בי א ל עי ל ע׳‬
‫‪ . 9‬ו כ רי׳‬ ‫ב יז‪.‬‬ ‫‪ •8‬י ש עי׳‬ ‫י ש עי' נ א ו‪.‬‬ ‫ה ש מי ם ב ע שן נ ס ל הו ו ה א ר ץ ו ג ו' ‪,‬‬ ‫צ * ל‪:‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ . 13‬ת ה ל׳‬ ‫‪ .12‬ב ״ ה ב ד ם‪.‬‬ ‫‪ . 11‬ל ע י ל ח*א ע׳ ‪.244‬‬ ‫‪ .10‬ל ה לן סי׳ ני‪.‬‬ ‫יד ט‪.‬‬
‫‪ . 17‬ש ם‪.‬‬ ‫ת ה לי י ט ד‪.‬‬ ‫‪. 16‬‬ ‫מו יו‪.‬‬ ‫‪. 15‬‬ ‫ת ה ל׳ מ ה ה‪.‬‬ ‫‪. 14‬‬ ‫י ח לו‪.‬‬
‫‪ .21‬ה ו א ב ע ל ה * קונ ט ר ם‬ ‫‪ .20‬ש ם מ ה י ח‪.‬‬ ‫‪ . 19‬שם כ ה ו‪.‬‬ ‫‪ . 18‬ש ם ס ה י‪.‬‬
‫‪ .2 i‬תר‪.‬ל׳‬ ‫ב ד ק דו ק ש פ ת ע כ ר ״ ‪ ,‬ש הוי ל פ א ז נ א נ ס ק י ‪ ,‬ב ר לין ת רני ד‪ .‬ו ע׳ ל עי ל ע׳ ‪ 96‬ה ע׳ ‪. 10‬‬
‫‪ . 25‬ע מו ם ב ט ‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫לג‬ ‫י ש ע י׳‬ ‫‪.24‬‬ ‫ב ר א בי ע ש ם‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬ו ע׳‬ ‫‪. 23‬‬ ‫פ ח י נ‪.‬‬
‫טז‪.‬‬ ‫ין‬ ‫ושם‬ ‫ב‬ ‫טו‬ ‫ש מו ת‬ ‫ר׳‬ ‫אבל‬ ‫ח פינ א‪,‬‬ ‫ד בו ת ך‬ ‫מן‬ ‫ת ר ג׳ ‪:‬‬ ‫שם‬ ‫ל ת ה ל׳‬ ‫ב ת ר ג׳‬ ‫‪. 26‬‬
‫כ וו נ ת ח ס ח כ ד‪.‬‬ ‫את‬ ‫ל א ה בין‬ ‫ו ה מו׳׳ ל‬ ‫מ א‪,‬‬ ‫ע׳‬ ‫ק א סעל ה א ר(‬ ‫) הו צ׳‬ ‫רזי א‬ ‫פו ד י‬ ‫ב ם׳‬ ‫ו ע׳‬
‫‪ . 27‬ע׳ ם׳ רזי א ל ה ג ד ו ל ב ח א‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪198‬‬

‫יה מלא‪ ,‬פי׳ יה מלא כשם צלא וכאשר ‪£‬ירדתי‪ ,‬ו ע ל כ ן ת י ק נ ו י ה א‬

‫ש מ י ה ר ב א מ ב ר ך ‪ ,‬שפירוש יהא ימם יה רבא מברך‪ ,‬כלוב׳ אעפ״י שהוא‬
‫חצי השם רבא ‪ t‬הוא‪ ,‬כאשר מפורש‪ ,‬ורבא בהיפוך אותיות ברא ופי׳ כשם יה‬
‫ברא ב׳ עולמות כי ברא בגימ׳ ב׳ העולמים ‪ ,2‬העולם הזה בה׳ והעולם הבא בי׳ ‪.,3‬‬
‫ולמה לקה י׳ שהוא בסוף ואחר כך לקח ה׳ שהוא קודם וקרא שמו יה אלא‬
‫כשתמנה א׳ ב׳ ג׳ ד׳ הרי מיניינם י׳ ואחריה־ ה׳ ‪ ,4‬וטעם י׳ אחר ה׳ באלפא ביתא‬
‫בעולם הזה ימנברא בה׳ כדי שתיכנס לטרקלין‬ ‫לוב׳ התקן עצמך בפרוסדור‬
‫לעולם הבא שנברא בי׳‪ ,‬ויש אומרים על כן תקנו לשו׳ רבא על שם יה ימאין נכון‬
‫לוט׳ על הש׳ לשיון מיעוט ‪ 6‬ובן אמרו על קידוש היום קידושא רבא ד‪ ,‬אע״פ‬
‫שהוא קדושא זוטא כנגד קידוש הלילה וכן מגי נהור ‪ .8‬ויש כי ישאומרי׳ כי חסין‬
‫כינוי ‪ 9‬ויוצא מפחמת אל ראשי המטות באלבי׳ם העו״ף ז״ין ח״ק ‪ ,10‬ח׳ חסין יוצא■‬
‫מק׳ לא יקום ‪ 11‬בא׳ת ב״ש של ח׳ק‪ ,‬ום׳ יוצא מן ד׳ הדרר ‪ 12‬על ידי א״ת ב״ש ד׳־ם‪,‬‬
‫וי׳ יוצא מש׳ ־שבועה‪ 13‬על ידי א״ת ב״יט י״ש‪ ,‬ג׳ מן ז׳ זה הדבר באית ב״ש איז׳ן‬
‫ב׳ח׳ס ג׳ט׳ע ד׳י׳ף‪ ,‬כי כל ארבעת אלה כח׳ שם בפםוקיהם‪ .‬עוד יש לפ׳ חסין נורא‪,‬‬
‫דכת׳ ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא ‪ 14‬ו ת י ר ג׳ י ה ו נ ת׳ גליד חסין‪.‬‬
‫וא* מעונו‪ ,‬איה מעונו‪ ,‬אי חנית המלך ‪ ,13‬אי הבל אחיך‪ .16‬ל ש ו ן ש ק ר‬
‫ו ר מ י י ה ‪ ,‬פי׳ ואין בהם רמייה והוא שס דבר‪ .‬פ״א לשו׳ שקר ורמייה והוא‬
‫תואר כט־ ענייה ובן בלשו׳ רמייה‪ .‬ו כ ס א אל מ ק י פ י ן‪ ,‬מפורש באופן יחו‬
‫לשון‪ ,‬כי השרפים רחוקים מן השכינה ל״ו אלפים פרסאות ועיין שם ‪ ;17‬ל מ א ו ת ‪.‬‬
‫ל א ל פ י ם ‪ ,‬פי׳ מאות של רבבות ואלפים של רבבות‪ .‬ו ר ג ל י ה ם ב כ נ פ י ה ם‬
‫מ ס ת י ר י ם ו ג ם ע פ י ם ‪ ,‬פי׳ גם עפים כאחרים ואין לום׳ ובם ‪ 18‬עפים‪ ,‬כי‬
‫באחדים עפים‪ ,‬ועיין באפן ירועי שם ‪ 19‬אצל בכנפיהם וגביהן‪.‬‬
‫ק ד ו ש י ע נ ו ‪ ,‬מלשון הפייט משמע שכולם אוט׳ קדוש ועיין באופן כבודו‬
‫אות אצל ובם יאות ;‪:‬צבא אות ‪ .20‬קדו׳ יענו ד׳ הכרות על נכון לוס׳ קדוש יענו‬
‫הק׳ בחטף והוא שם דבר ודבוק ופי׳ קדושת הקב׳׳ה יענו ויהיה ק‪:‬־וש תואר ושם‬
‫דבר כיתר מלים‪ .‬ביוצר ויושע אור ישר׳ ‪ 21‬הוכחתי כי כבוד גם תואר כן יהיה‬

‫ל ק ה ״ פ ) א מ ״ ד ת ע״ ה( ז׳ ע ״ז י‬ ‫‪ . 1‬ע׳ ב פ ר ד ס ל ר׳ צ״י פי׳ ז׳ )הוצ׳ ע ה ר ע נ ריי ך ע׳ •צכ*ה(‪.‬‬

‫‪ . 3‬ע׳ ל עי ר ח׳ א‬ ‫‪ . 2‬ע׳ ב ם׳ פ ע נ ה רז א א׳ ב׳‪.‬‬ ‫״ ‪ n * c r‬ר ב א כ סי •צסיה ר ב א ב ר א י‪.‬‬
‫ה ק די ס‬ ‫הו א ה ט ע ם ל״ ל ס ה‬ ‫או ל ם ‪c r‬‬ ‫יב א‪,‬‬ ‫ע׳ ב ס׳ רזי א ל ה ג ד ו ל‬ ‫‪.4‬‬ ‫ע׳ ‪ 140‬ה ע׳ ‪. 17‬‬
‫)ו ר ע א‬ ‫ה סיו ח ס ל ר ט ב ״ן‬ ‫ו ב ס׳ ה א מ ו נ ה ו ה ב ט חון‬ ‫ו ע׳ ב ציו ני ה׳ ע ״ ג‬ ‫ה קבי׳ה ב א׳י ב ] ה׳[ ליו ״ ד״‬
‫‪ . 5‬ע׳ מ נ חו ת כ ט ב ו ב או תיו ת ד ר׳ ע‪ ,‬בי ה ס ״ ד ה ' ג‬ ‫ת ר ל״ג( ה ע ״ א‪ ,‬ועי ל עי ל ח ״ א ע׳ ‪. 1.32‬‬
‫סי׳ ן‬ ‫וי‪ ,‬ב כ ל בו‬ ‫סי־‬ ‫פי׳ ה ק די׳ ט‬ ‫‪ . 6‬ע■ ב א ״ ה ה ״ א‪,‬‬ ‫ס׳׳ז‪.‬‬ ‫הו צ׳ ו ע ר ט היי מ ע ר‬ ‫ע׳ ‪,56‬‬
‫) ב מ ד ב׳‪-‬‬ ‫ה רו ח״‬ ‫•צ ה ת רגו ם •צל ‪ .‬ו א צ ל תי מן‬ ‫ר אי ה א ח ר ת ו הי א‬ ‫מ בי אי ם‬ ‫והס‬ ‫א בו ד ר ה ם ב ע ״ ד ‪.‬‬
‫עי׳־צ‪.‬‬ ‫הז א ת‬ ‫ה ר אי ה‬ ‫את‬ ‫דהה‬ ‫ו ב א בו ד ר ה ם‬ ‫ל ח ל קי ם‪,‬‬ ‫שנ ח ל ק ה‬ ‫א ע פ ״י‬ ‫י א יז( הו א ״ו א ר בי ״‪,‬‬
‫‪ . 8‬י רו׳‬ ‫פ ס חי ם קו א‪ ,‬ו ע‘ ב ר שיי ו ב ר ש ב׳ ם ש ה ט ע ם ה ו א ״ ד א כו ל הו ק דו שי א מ רי לי ה ״‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫בי ה מ י ד ח י ג ע' ‪,63‬‬ ‫‪ . 10‬ר׳ או תיו ת ד ר׳ ע‪,‬‬ ‫‪ .9‬ע׳ ם׳ רזי א ל ל ה א‪.‬‬ ‫פ א ה פ ״ ה ה״ד«‬
‫ש ם ג‪.‬‬ ‫‪. 13‬‬ ‫‪■ . 12‬עם ב‪.‬‬ ‫לו‪.‬‬ ‫במדבר‬ ‫‪. 11‬‬ ‫ס׳ ה ‪.‬‬ ‫ע׳‬ ‫ו ע ר ט היי מ ע ר‬ ‫הו צ׳‬
‫‪ .17‬ל עי ל ע׳ ‪.192‬‬ ‫‪ . 16‬ב ר א׳ ד ט‪.‬‬ ‫ש״ א בו טז‪.‬‬ ‫‪. 15‬‬ ‫‪, . 14‬י חז ק א ל א כ ב‪.‬‬
‫‪ . 21‬ש ם ע׳ ‪, 2‬‬ ‫‪ . 20‬ל ע י ל ח ׳ א ע׳ ‪. 203‬‬ ‫‪ .19‬ל ה לן םי׳ נ׳ ה‪.‬‬ ‫‪ . 18‬כ י ה ב ד פ‪.‬‬
‫?‪19‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה ב ויש ם‬

‫־דוש גם שב דבר‪ .‬אדץ ציה‪ 1‬תואר‪ ,‬ציה גם חום ‪ 2‬שם דכד‪ ,‬קיצת ר ‪0‬יה ‪3‬‬
‫הואר וכן שם דבר כט׳ אין בידו רטייה‪ ,4‬כם׳ צדייה ‪ ,5‬ושאייה יוכת •ט;זר נ«‪,‬‬
‫)שחייה( ובוז משפחות ‪ 7‬תואר‪ ,‬בגאוה ובוז ‪• 8‬שם דבר ערום ויחף ‪ 9‬תואר‪ ,‬סנעי‬
‫רגלך מיחס סו שם‪ .‬בממלכה החטאה ‪ 11‬תואר׳ וכעבות העגלה חטאה ‪ 12‬שם‪ ,‬נושא‬
‫עון ופשע וחטאה ‪ 13‬שם‪ .‬במרכבת המשנה‪ ,14‬משנה למלך אחשודוש ‪ 15‬חואר‪ ,‬ומשנה‬
‫כסף ‪ 16‬שם‪ ,‬עולל ויונק ‪ 17‬תואר‪ ,‬עולל יעוללו כגפן ‪ 18‬שם‪ ,‬וכן חולל אילוח‬
‫תשמור‪ 19‬שם וכן הציווי ועולל למו כאשר עוללת לי ‪) ,20‬כי( קרוב יום ה׳ הגדול‬
‫קרוב ומהר מאד דחבקוק‪ 21‬הנה מהר תואר כס׳ גדול קרוב‪ ,‬הו״ו ומהר מוכיח‪,‬‬
‫ררפו מהר ‪ 22‬שם‪ .‬וערום כפה בגד ‪ 23‬תוא־ ודין הד להידגש על משקל גיבור‬
‫שיכור‪ ,‬בערום !בחוסר כל‪ 24‬שם‪ .‬ואתה שלום‪ ,25‬פי׳ ר׳ א ב ר ה ם תואר יכן אני‬
‫שלו׳ ‪ 26‬תואר‪ ,‬וכן גבל נבלה ידבר ‪ 27‬שם‪ ,‬כדבר אחת הנבלות תדברי ‪ 28‬תואר ויחידה‬
‫נבלה כי כן פ‪.‬י׳ הפסוק כדבר אחת נבלה מן הנבלות תדברי‪ ,‬וכן קדוש תואר ושם‬
‫ויהיה קדוש שם דבר בדביקית כס׳ שפוט השופטים ‪ ,29‬לפני מלוך פלך‪ 30‬וחסר‪,‬‬
‫ועיקרו קדושת הקב״ה ענו ונמצא הבר כפוהו פתח פיך לאלם אל דין כל בני‬
‫חלוף ‪ 31‬הנה חלוף שם בדביקות וחסר ועיקרו בני חליפת העולם הזה‪ ,‬כלומ׳ בני‬
‫אותם שחלפו ועברו עולם הזה הם יתומים‪ .‬ור׳ א ב ר ה ם פ י׳‪ .32‬חלוף ענין כריתה‬
‫כט׳ והאלילים כליל יחלוף דתחילת ישעי׳ ‪ ,33‬תרג' גפירא יב‪,‬פון‪ .‬ש ל י ש י י ה ‪ ,‬לפי‬
‫האמת תואר הנקבה‪ ,‬כם׳ שנא׳ בישעי׳ ‪ 34‬ביום ההוא תהיה ישר׳ שלישייה למצרים‬
‫ולאשור ברכה‪ ,‬פי׳ גדולה‪ ,‬כ ס ושלישים על כולו‪ ,35‬הלא כתבתי לך •שלישים‬
‫במועצות ודעת ‪• ,36‬ש־פי' דברים גדולים על כל הדברי׳ ויהיה פי׳ בפיוט שלישיייה‪,‬‬
‫קדושה שלישייה‪ .‬וי ש מ פ ר ש י׳‪ .36a‬תהיה ישר׳ שלייצייה למצרי׳‪ ,‬תהיה ממוצעת‬
‫ביניהם אילו יהיו צריכים למכור לה ואילו לקנות ממנה ועל יד זה תהיה עדת‬
‫■‬ ‫ישר׳ לברכה‪.‬‬
‫מ״ב• א ל ני ש א ארנן בהעלסה ‪ ,37‬גד׳ כי אל זה הול כי ברוב מקומות‬
‫לא יבואו לשוני רינה רק על למ״ד או על אל‪ ,‬כבו לכו נרננה לה׳ ‪ ,38‬רונו ליעקב‬
‫שמחה ‪ 39‬לבי ובשרי ירננו אל אל הי ‪ 40‬הרנינו ל‪-‬אלהים עוזנו ‪ 41‬לכן נראה כי אל‪.‬‬
‫‪ . 4‬צ־׳ל ; ו אי•‬ ‫‪ .3‬הו ש ע ז בז‪.‬‬ ‫‪ . 2‬איו ב כד יב*‪.‬‬ ‫‪ . 1‬י ר שי ה נ א ב ג‪.‬‬
‫ן‪ .‬א י ו ב‬ ‫‪ .6‬י ש עי׳ כד י ב‪* .‬‬ ‫‪5‬״ כ ש ד ב ר ל ה ב ב‪.‬‬ ‫חד‪.‬ל׳ ל ב כ‪.‬‬ ‫ב רו חי ד מי ה‪,‬‬
‫‪ . 11‬ע שו ם‬ ‫‪ . 10‬יר שי׳ ב כה‪.‬‬ ‫‪ .9‬י ש עי' כ ב‪.‬‬ ‫ל א יב־‪.‬‬ ‫‪ .8‬ח ה ל‬ ‫ל ד‪.‬‬ ‫לא‬
‫‪ . 15‬א ס ת ר י ג‪.‬‬ ‫‪ .14‬ב ר א׳ ב א בג•‬ ‫ש בו ת ל ד ז‪.‬‬ ‫‪,13‬‬ ‫‪■ .12‬ישעי׳ ה יח‪.‬‬ ‫ב ה‪.‬‬
‫‪ . 19‬איו ב לם א‪.‬‬ ‫‪ . 18‬י ר בי׳ ו ב‪.‬‬ ‫י א‪.‬‬ ‫‪ .17‬אי כ ה כ‬ ‫בו‪.‬‬ ‫ב ר א' ב ג‬ ‫‪. 16‬‬
‫‪ .23‬י חז׳ י ה ב ז‪.‬‬ ‫י ה ו ש ע ב‪^,‬כ‪.‬‬ ‫‪ . 21‬צ״ל ‪ :‬צ פ ני ה א י ד‪.‬‬ ‫אי כ ה א •כ‪.‬‬ ‫‪. 20‬‬
‫י ש עי׳ ל ב ד‪.‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח ה ל׳ קב‬ ‫‪. 26‬‬ ‫ש״ א כה י‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫ד ב׳ כ ח ב ח‪.‬‬ ‫‪.24‬‬
‫‪ . 31‬ב ש לי ל א ח‪ ,‬ו ע׳ ר ש׳י ש ם‪.‬‬ ‫‪ . 30‬ב ר א׳ לז ל א‪.‬‬ ‫‪ . 29‬רו ת א א‪.‬‬ ‫איו ב ב י‪.‬‬ ‫‪.28‬‬
‫*צירזקרו ‪I'TjT‬‬ ‫‪intci ntD n‬״‬ ‫— ור‬ ‫— גי תש ו ת ה‬ ‫;!בגי‬ ‫ו ב פי׳ ה ר א ב׳ ע ל פ נינו ‪:‬‬ ‫‪. 32‬‬
‫שי ש ע לי ה ם‬ ‫ב נ י ח לו ף‬ ‫ובן כל‬ ‫י כ רו ת‬ ‫‪,‬י ח לו ף‪,‬‬ ‫ו שם פי׳ ‪ :‬ד ר א ב״ ע ‪:‬‬ ‫‪ .33‬ב י ד ‪,‬‬ ‫ה י ב ב ״‪.‬‬
‫‪ .36s‬א י נ י י ו ד ע ב י‬ ‫‪ .36‬מ ש לי בב ב‪.‬‬ ‫‪ ,35‬שבור‪: .‬־ר ז‪.‬‬ ‫‪ .34‬י ש כ ד‪.‬‬ ‫מי ת ה זכו׳־׳‪.‬‬
‫ה ם‪ .‬ה רי א מ ב לגנ צ • ( הו צ׳ נו ט‪ ,‬או ק ס פו ר ד ת ר ל ״ ב ע׳ ‪ , 51‬מ פ ר ש א מנ ם ‪ ,‬ל ע נ י י ן ב ר ב ה ב ק ר ב ה א רין‪.‬‬
‫‪ . 37‬יו צ ר ל ש ב ת ב ר א שי ת ל ש ל מ ה ה ב ב ל י‬ ‫ל א י הו י ש ר׳ צ־ריכין ל הן ״‪.‬‬ ‫א ב ל הו א מו סי ף‬
‫‪ . 41‬ש ם פ א ב‪.‬‬ ‫‪ . 40‬ת ה ל׳ פ ד ג‪.‬‬ ‫‪ . 39‬י ר מי׳ ל א ז־‬ ‫׳‪31‬־ ח ה ל י׳ צ ה א‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ח ״ א ‪. 3.145‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪200‬‬

‫נשא חול ‪ t‬ונמצא בלא ל׳ הרנינו גויס עסו ‪ 2‬שפי׳ שבחו גויס את עמו ישר׳‪.‬‬
‫א״כ גמ כאן יתכן אל נישא קודש ופי־ את אל נישא אשבח בהעלמה ‪,3‬‬
‫ב ס ו ד ב ר ה ‪ ,‬כסוד חורה‪ ,‬שנ׳‬ ‫בשמחה‪ .‬כט׳ נתעלמה באהבים‪.•4‬‬
‫מצות ה׳ ברה מאירת עינים‪ .5‬ב י ו ש ר א ת ח ב ר ה ‪ ,‬ב ר א ש י ת ב ר א ב א ר‬
‫ו ל ד ב ר ה ‪ ,‬ויש יוצרות שכתו׳ בהן בראשי׳ ברא במור כרה ביושר א ח ב י ר ה‬
‫‪.‬באר ולדברה‪ ,‬ופי׳ אומץ אשר עשה שברא מעשה בראשית במור התורה אשר היא‬
‫בדה אגיד בכנימה במילים אשר אחבירה לבאר ולדברה‪ .‬ש י ת ו ל ב ל ע ב ו ד‬
‫■ל מ ל ך ‪ 6‬ה כ ב ו ד ו ק ד ו ש ‪ ,7‬הכבוד תואר והנקבה כל כבודה בת מלך פנימה‪8‬‬
‫ועיין בתחילת ויושע אור ישדאל ‪ .9‬ג ד ו ל פ ל ל ‪ ,‬גדול דעה ומברא‪ ,‬כמו'ראה‬
‫פניך לא פיללתי ‪ ,10‬תרגוט־ לא מברית‪ .‬ג י ה ד ל י ל ‪ .‬מלה זרה היא מן נגה‬
‫אדר‪ ,11‬יגיה חשכי ‪ .12‬ונר' לפ׳ שאות ה׳ של נוגה מפיק ואינו נחמר לעולם‪ ,‬הרי‬
‫הוא כשאר ימוד שאינו נופל ונמצא מן נפח פיח הכבשן ‪ 13‬כן גיה מן נגה‪ .‬ונכון‬
‫לום׳ גיחה ועיין באופן האזינו ‪ ,14‬ו ל י ל ‪ ,‬כל ליל שימורים ‪ 15‬וחמר‪ ,‬פי׳ ליל יום‬
‫פלוני‪ ,‬ליל של יום פל׳‪ .‬ובפיוט פי׳ ליל כל יום ויום אע״פ שנ פ ת׳ ‪ 16‬ו״ו של‬
‫וליל דבוק הוא‪ ,‬כמו הרודים בעם העושים במלאכה ‪ .17‬ג ו ד ל ‪ 18‬נ ם ל ל מגזירת‬
‫סולו לרוכב בעדבות ‪.19‬‬
‫ד ר ו ש כ י צ ר ד י מ ע צ ר ‪ ,‬לדרוש במה שיצר הקב״ה די מעצר‪ 20‬ולא‬
‫להרבות‪ .‬ד ל י נ צ ר ד י ע ‪ 21‬מ ה ת ק צ ר‪ ,‬כמו נצרה על דל שפתי דתהילות‬
‫שהיא כדלת והםר ת׳ כמו ועשה אח מאחת מאלה דיחזקאל‪ ,‬שפי׳ ועשה אחת‪.‬‬
‫וה״ר א ל ע ׳ זצי׳ל כח׳ ע׳יכ אומ׳ אח כי עבירה יש לה אחוה והיא הנאה ותרגו׳‬
‫זעביד לאחוהי מחדא מאילין ‪ 22‬דין צ' נצרה בדפה‪ ,‬כם׳ שמעה ה׳ צדק ‪ 23‬וכ׳‬
‫מכרה כהיום‪ 24‬ונדגש שלא יראה כם׳ דל ינצד דיע מהתקצר‪ .‬ע־א ד י מ ע צ ר ‪,‬‬
‫די כחי אשבח להקב׳׳ה‪ .‬ד ל א נ צ ר‪ .‬אני איש דל אנצור לבי משאר מהשבות‪.‬‬
‫התיעץ במחשבתו‪ ,‬ב פ ר ק י ׳ דר׳ א ל י ע׳ ‪ 25‬נתייעץ הקב׳ה בתורה ימשמה תושייה‬
‫לבראות עולם‪ .‬השיבה ואט׳ לו חורה ]אס אין צבא למלך ומחנה על מה הוא‬
‫מולך אין זה כבוד המלך‪ ,‬שמע המלך וערב לו‪ ,‬אמרה תורה[ ‪ 26‬בי נתייעץ המלך‬
‫לביאות עולם שנ' לי עצה וחושיה ‪ .27‬וא״ת מה היה צריך להתיעץ אלא ללמד לבני‬
‫אדם שאין חכמה כחכמת התורה )שבמשלי(‪ ,‬ללמד לכני אדם חכמת התודה‬
‫זהעוםק בה ומחבבה חביב לפני הקב׳׳ה מכל ‪ 28‬ורמז שנתייעין בתורה‪ ,‬שנ׳ וירא‬

‫‪ .3‬בדפ‪ .‬בהוזעעיסה‪.‬‬ ‫פג‪.‬‬ ‫‪ .2‬דברים‬ ‫‪ . 1‬ם״ד‪.‬רבינו׳׳ ע'נ לי׳ בניי פרצב‪.‬‬

‫‪ .7‬מכאן עד *ישראל״ לי׳‬ ‫‪ .6‬בדפ‪ .‬פלך‪.‬‬ ‫‪5‬״ חהל׳ יט ט‪.‬‬ ‫‪ .4‬פשלי ז יח‪.‬‬
‫‪ . 10‬ברא׳ פח יא‪.‬‬ ‫‪ .9‬לעיל היא ע׳ ‪.2‬‬ ‫‪ .8‬תהל׳ פה יא‪.‬‬ ‫בכיי פרצב‪.‬‬
‫‪ .13‬שפות ט י והריב״ג בם' השרשים ע* ‪397‬‬ ‫‪ . 12‬תהל׳ יח כט‪.‬‬ ‫‪ .11‬אייב כב בח‪.‬‬
‫‪ . 16‬בבר ראינו‬ ‫‪ .15‬שפות יב פב‪.‬‬ ‫‪ . 14‬ע' לעיל ע' ‪. 135‬‬ ‫כבר חברו עם פיה‪.‬‬
‫‪ .18‬בדם‪ .‬גדלו‪.‬‬ ‫‪ . 17‬פ״א ה ל‪.‬‬ ‫בי הפחבר קורא לקפ׳ן פתח‪ ,‬ר' לעיל ע׳ ‪ 148‬הע׳ ‪.20‬‬
‫‪ .21‬פ״לדרוש״ ע״ב לי׳ בביי פרצב‪.‬‬ ‫‪ .20‬בדפ‪ .‬ובב״י פ חי‪ ::‬דעה‪.‬‬ ‫»‪ .1‬תהל׳ ס ח ה‪.‬‬
‫‪ ,24‬ברא'‬ ‫‪ .23‬חר‪,‬ל' יז א‪.‬‬ ‫‪ .22‬ם»כםו בצרה' ע״ב לעיל ע׳ ‪ 22‬וע׳ ‪ 43‬וע' בהע׳ שם‪.‬‬
‫‪ ,. 26‬ב״ה בכיי‬ ‫‪ .25‬פ > הוצי רדי״ל ו׳ ע״ב‪ ,‬ובל הקטע הובא לעיל‪ ,‬ע׳ ‪. 150‬‬ ‫בה ל א‪.‬‬
‫‪ .28‬מ״ואית״ ע״ב‬ ‫‪ .27‬פשלי ח יד‪.‬‬ ‫פרצב‪ .‬ובכ״י ר‪ .‬נשפט ם‪.‬תורה׳׳ עד ״תורה״‪.‬‬
 ‫ע ר וג ת ה ב ו ש ם‬ ‫‪20t‬‬

‫אלהיט א׳ת׳ ה׳א׳ו׳ר׳ כי טוב ]בגיט׳‪ !.‬חרי׳ג‪ ,‬ב׳ד׳א׳ש׳ייתי כ׳ר׳א< בגיט׳ ב׳ת׳דר׳ה׳‬
‫י׳צ׳ר׳ כ׳ העולמים‪ ,‬י׳ו׳ם׳ ה׳ש׳ש׳ו׳ בגיט^ בתרי׳׳ג‪ ,‬כלוט׳ בשביל תרי״ג מצות‬
‫שעתידי׳ לקבל בםיון בששה יטים בו ברא עולטו‪ ,‬ויותר טפורש בתחילת‬
‫יוצר את ר‪.‬ש׳ הנכבד אצל בכותרת מלכים נתיעץ י‪ ,‬ועיין ביוצר אלהינו אלהיט‬
‫אמת ‪ 2‬בפסוק התרחבו לאין די ברא עולמו ‪ .3‬ז מ מ ו ה י ר ה ר‪ .‬מגזירת זמם ופי׳‬
‫ל‪,‬מוהר ‪.4‬‬ ‫כמחשבתו הירהר זבולי טוהר‪ ,‬אילו שמים שג׳ וכעצם השמים‬
‫ח י ו ר ה ז י יי לן ‪ ,‬פי׳ זרק שלג‬ ‫ח ל ד ל ה א ר י ך ‪5‬׳ לשו׳ ארקא ‪.6‬‬
‫ונעשית ארץ‪ ,‬שב׳ כי לשלג יאט׳ הוי ארץ ‪ ,7‬בפ׳ הוציאו לו ‪ 8‬הוא ארץ‪ ,‬כלום׳‬
‫שלג הוא ארץ‪ ,‬עוד מפורש לפנים אצל לראש הנשי ‪ .9‬ח ץ ה מ ר י ק ח ל ף‬
‫מ ע ר י ק‪ ,‬המריק לשון צחצוח ולטישות כמו מרקו הרמחים דירמי׳ ‪ 10‬שתרגומו‬
‫צחצחו מורנית׳ ‪ .11‬ע״א הבריק מלשו׳ ברקים‪ .‬ח ל ף מ ע ר י ק ‪ ,‬ברא חצי ברקים‬
‫הן אבני אלגביש בעבור הרשעים‪ ,‬שני העורקי׳ ציה ‪ 12‬שבורחים שלא לעשות ציוי‬
‫הקב״ה‪ .‬ט י ל ו ל ה‪:‬ק‪.‬ר י ש ‪ ,‬אילו שמים‪ ,‬ראט׳ ב ב ר א ש י ׳ ר ב ה ‪ 13‬לחין היו‬
‫בראשון ונקרשו בשיני‪ .‬ט י ע ת ו ה ש ר י ש ‪ ,‬כלוט׳ חזקם‪ 14‬זהו שנ׳ באמצו שחקים‬
‫ממעל ‪ ,15‬ויש מפר׳ טילול הוא ארץ שהיתה מרופפת ומטולטלת שהייתה לחה‬
‫והקדישה שתהא חזקה ‪ .16‬ט י ע ת ו ה ש ר י ש ‪ ,‬מטע אילנות ודשאים מתוכם שנ׳‬
‫ותוצא הארץ דשא ‪ •17‬ט מ ו נ י ם ה ג ר י ש ‪] ,18‬פ״ה ויגרשו מימיו רפש וטיט[ ‪19‬‬
‫טים‪ ,‬אשר נאט׳ בה כאבן מים יתחבאו‪ ,20‬שפי׳ כאבן הגרישם זהקוום למקום אחד‪.‬‬
‫ט ר ו ד ה פ ר י ש ‪ ,21‬כלוט׳ הפריש מים החהתונים כדי להמטיר‪ ,‬טרוד במו‬
‫לטרור‪ ,‬ולפי שנמצ׳ דלף טורד ביום □גריר ‪ 22‬עשה כן‪ .‬ויש מפר׳ ט מ ו נ י ם‬
‫ל ה ג ר י ש ט ר ו ד ו ל ה פ ר י ש לטורדן בעל כרחו להשאיר הציין למטה וחציין‬
‫למעלה ‪ .23‬ויש יוצרות שכת־ בם ט י ל ט ו ל ה ק ר י ש ‪ ,‬ומפרש קרקע שהיתה‬
‫מרופפת ומטלטלת הקריש טיעתו השריש היינו מטע אילנות ודשאים‪ .‬טמונים‬
‫להגריש‪ ,‬מים הטמונים למטה הקוה אותם למקום אחד‪ .‬טרוד לשון מטר כמו דלף‬
‫טורד םגריר לכך הקום להמטיר מהם‪ .‬ו ל ה פ ר י ש פי׳ ‪ ,24‬ולהפריש בהם יורדי הים‪,‬‬

‫נ׳׳ו‪.‬‬ ‫סי׳‬ ‫להלן‬ ‫‪.2‬‬ ‫בהערות‪.‬‬ ‫‪ . 1‬לעיל ע׳ ‪ 155‬וע׳ שם‬ ‫מרצב‪,‬‬ ‫לי׳ כב״י‬
‫‪ .5‬בדפ‪ .‬האריד! אכל בכ״י‬ ‫‪ .4‬ששות כד י‪.‬‬ ‫■ ‪ .3‬ט״כסיון״ ע״כ לי׳ ככ׳י מרצכ‪.‬‬
‫‪ . 7‬איוב לו ו ו שם‪ :‬הוא‬ ‫‪ . 6‬ירשי׳ י יא‪.‬‬ ‫כלפנינו‪ ,‬ע׳ בס׳ עבודת ישראל ע׳ ‪.625‬‬
‫‪ ,9‬להלן‬ ‫‪ .8‬יומא נד ב ושם‪ :‬הוי ותקנו‪ :‬הוא‪.‬‬ ‫וע׳ בטנחת שי ובטשורת שם‪.‬‬
‫‪ . 11‬בכיי טרצב נו׳ ‪ :‬ולשו׳ שורק‬ ‫‪ .10‬שו ד‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ , 203‬ש״בפ׳״ ע*ב לי־ בכ׳י שרצב;‬
‫‪ . 13‬פ׳ד א‪.‬ות ב׳‪ ,‬הוצ' ח״א ע׳ ‪ , 26‬וע׳ בש׳נ שם‪.‬‬ ‫‪ .12‬איוב ל נ‪.‬‬ ‫ושוצף בטים‪.‬‬
‫ונראה שדברי הפייטן יפודם בירו׳ ברכות פ״א ה״א‪.‬‬ ‫שם ‪ :‬יהי רקיע יחזק הרקיע‪,‬‬ ‫‪ .14‬בביר‬
‫פטלית‬ ‫יעשה בטין‬ ‫אר״י בן פזי‬ ‫י ק ר ש הרקיע זבו׳‬ ‫»רב אטר יהי רקיע יחזק הרקיע‬
‫פ״ה אות ב'‪ ,‬חוצ׳ ׳ ת*א ע' ‪.33‬‬ ‫‪ .16‬ע׳ ב׳׳ר‬ ‫‪ . 15‬טשלי ח בה‪,‬‬ ‫הרקיע״‪.‬‬
‫כ״ר פ״י אות ב‪ ,‬היצ׳ ת״א ע׳ ‪ 78‬״נכללה הארץ באילנות ורשאים בג״ע'‪.‬‬ ‫‪ .17‬ברא׳ א יב‪ ,‬זע׳‬
‫‪ .28‬איוב לה ל‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫‪ . 18‬כדס‪ .‬ובכיי שח*נ ‪ :‬להגריש‪ . 19.‬כ׳׳ה בכ״י שרצב‪ .‬ישעי׳ נז‬
‫‪ .23‬ע׳ ב״ר פ״ד אות ד•‪,‬‬ ‫‪ .22‬ששלי בד טו‪.‬‬ ‫‪ .21‬בדפ‪ .‬זככ׳׳י שה״נ ‪ :‬ולהפריש‪.‬‬
‫הוצ׳ ת׳׳א ע* ‪ 28‬״נפל הקכ״ה בל שי בראשית ונתן חציים ברקיע והציים באוקיינוס״‪ ,‬וע׳ גם‬
‫‪ .24‬ש״ויש יוצרות׳׳ ע*כ לי׳ בב״י םרצב‪.‬‬ ‫ס״ב אות ב'‪ ,‬ע׳ ‪33‬‬
 ‫‪f‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה בושם‬ ‫‪202‬‬

‫כמו המפרש והיוצא בשיידא י• י צ ר פ ו צ ח י ם ‪ ,‬יצר מלאכים הפוצחים יחודו‬

‫לנצחים‪ ,‬בזולת אנא השקיפה ‪ 2‬כת׳ אם יתכן לוט׳ לנצח כלא נצחים ועיין שם‪,‬‬
‫ואיכ׳ למאן דאמ׳ בבר׳ רב׳ ‪ 3‬כי ביום שיני נבראו מלאכים ומפורש כיוצר אייחד‬
‫שם שוכן תרשישים ‪ .4‬י מן ק ד ו ח י ם ‪ ,‬זר‪ .‬נהינם‪ ,‬שגם הוא נברא ביום שיני ‪5‬‬
‫שג' כי ערוך מתמול תפתה ‪ ,6‬פי׳ יום שיש לו תמול ולא שלשום שכל ימים יש‬
‫להם ימלשום ויום ב׳ יש לו תמול ואין לו שלשום‪ ,‬ובאופן יחיד ערץ ‪ 7‬מפורש מטה‬
‫נברא גיהנם‪ .‬כי ערוך מאתמול תפתה‪ ,‬פ״ה בישעי׳ כי ערוך מאתמול תפתה גם‬
‫הוא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת אדם ‪ 8‬בנחל גפו־ית‬
‫בערד‪ .‬בם‪ ,‬ופי׳ אותו שיש לו תמול ולא שלשוםס־ חפתה מגזרת יפת אלהים ליפת סו‬
‫כי הגהינם רחב וגדוד מאד‪ ,‬כי עדן אחד מם׳ בגהנם אום׳ בבר׳ רב׳ ‪ 11‬עולם אחד‬
‫מם' בגן‪ ,‬וגן אחד מם׳ בעדן‪ ,‬ועדן אחד מם׳ כגהינם והעוסק בתורה שהיא אחת‬
‫מם־ לחכמת מעלה ינצל מגדוינם‪ .‬או תפתה תיבת תרג׳ כתרג׳ כי ירהיב ‪ ,12‬תפתה‬
‫בא״ת ב׳־ ש שלו גים׳ גיהנם )ובאופן יחיד ער*ן מפורש ממה נברא גיהנם( ‪ 13‬ימן‪,‬‬
‫ת י ב ׳ י מ ן א י נ ה מ ד ו ק ד ק ת ו ל א נ מ צ א ת ב ע ב ר י ‪ .‬כי וימן להם‬
‫המלך‪ 14‬מן אשר מנה את מאכלם ‪ .15‬י פו ר ‪ 16‬נ ד ח י ם ‪ ,‬פי׳ יסור ליסר נדחים‬
‫כלוט׳ נברא גיהנם לייסר הנדחיפ מהקב״ה‪ .‬יסור נרגש מן אבי יסר אתכם בשוטי׳‪17‬‬
‫על משקל ויברך ברוך אתכם דסוף יהושע ‪ 18‬ועיקרו יסור ליסר נדחים וריעים‬
‫רבים לו שנאמרו חסרים הבאתי בסוף ויושע אור ישר׳‪ .19‬כ נ ם ב א ג ו ד ו ‪,‬‬
‫באגודתו‪ .‬וכן ויהי בשלם םוכו ‪ 20‬כמו םוכתו‪ ,‬ניטתנה מנקוד סוכה סוכתו‪ .‬כ ב י ר י‬
‫מ ד י ד ו ‪ ,‬על שם מים כבירים שוטפים‪ 21‬מדידו כמו מדידתו על שם מי מדד‬
‫כשעלו מים ‪ ,22‬והעיקר כבירים הנמדדים בשעלו קבצם לתוך אגודחו ומאנו ‪23‬‬
‫אולם‬ ‫‪ .1‬בתוספתא מגילה א א ‪. : V‘ 221‬היוצא‪.‬ין בשיירא והמפרשין בספינה ובו׳״‬
‫לדרך ובו'״ וכשו״ת‬ ‫והיוצא‬ ‫המפרש‬ ‫בברייתא‬ ‫בס׳ המאור ■‪ 2‬ם סי׳ אלף מ״ז ‪. :‬תניא‬
‫רדנ״ז ח״ה סי׳ ג׳א רב״ ו )ע׳ ר״ש ליברמן‪ ,‬תוס־ ר ‪.8‬־צונים ח׳א *‪j,‬׳ ‪ (226‬״ואני ראיתי בתוספתא‬
‫וגי׳ מחברנו היא כעי; צרוף של שתי הגי׳‬ ‫בשיירה״‬ ‫והיוצא‬ ‫בתיבת יד המפרש בים‬
‫‪ .4‬להלן‬ ‫‪ . 3‬פ״ג אות ח׳‪ ,‬הוצ׳ ת׳א ע' ‪,24‬‬ ‫‪.107‬‬ ‫ח*א‬ ‫‪ . 2‬לעי‬ ‫ה‪ :‬׳ל‪.‬‬
‫ובמקום זה מובא בו בל הקטע על נצח ונצח‬ ‫סי׳ פ׳ב‪ .‬בב״י מרצב‪ .‬ליי מ״כזולת אנא' ע״ב‪,‬‬
‫נצחים שבח״א ע׳ ‪ 107‬מ״אמרי׳ בכיצד מברכין״ עד ע־ ‪ 108‬״תדיר פעם אחר פעם'‪ ,‬השנויים הם‬
‫קלים ורק ראוי לציין בי בריש ע׳ ‪• 108‬צם נשמט קטע שאפשר להשלימו עפ״י כ*י מרצב‪ .‬כגון ;‬
‫)הללויה והמבין יבין‪,‬‬ ‫״וראיתי שיפי' הר׳ אלעז׳ זיל ימלוך ה׳ לעילם אלהיך ציון לדור ודור‬
‫אך פי׳ לדור‬ ‫א״ב לא יעמוד על דוד ודור[‬ ‫אך הניקוד אינו בדבריו כי אתנחתא תחת ציון‪,‬‬
‫לפיוט ״אנא השקיפה״ אין'‬ ‫ודור הללויה״‪ .‬בכ״י רומי שם נשמט מ״דור ודור* עד ‪.‬דור ודור'‪,‬‬
‫פי־ בכ״י מרצב‪) .‬ע' בהקדמתי לח״א ע׳ יד( ומשום כך יתכן בי הסופר השלים את הדבריס‬
‫‪ .5‬ב׳ר פיד אות ו׳‪ ,‬הוצי‬ ‫משם או שסופר כ״י ר‪ .‬השמיטם והטתפק ברמזו לפיוט הנ־ל♦‬
‫ה׳‪.‬‬ ‫צ״ל‪:‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪ .7‬ע׳ לעיל ע׳ ‪,196‬‬ ‫לג‪,‬‬ ‫ל‬ ‫ישעי׳‬ ‫‪.6‬‬ ‫ת״א ע' ‪•30‬‬
‫‪ . 11‬אין זה בב״ר אלא‬ ‫‪ .10‬ברא׳ ט בו‪.‬‬ ‫‪ . 9‬מ״ובאופן יחיד* ע‪-‬ב לי• בביי מרצב•‬
‫‪ .13‬נכפל‬ ‫‪ .12‬דברים יב כ‪ ,‬בחרגו׳ ‪ :‬ארי יפתי‪.‬‬ ‫בתענית י א׳ זע' לעיל ע׳ ‪.2‬‬
‫‪ .16‬בדפ‪ .‬יסר‪.‬‬ ‫‪ .15‬צ״ל ; םאכלבם‪ .‬ש־ם *‪.‬‬ ‫‪ .14‬דניאל א ה‪.‬‬ ‫שלא לצורך‪.‬‬
‫‪ . 19‬מ‪.‬ורעים* ע׳ב לי' בב״י מרצב‪ .‬וע׳ לעיל ד‪.‬״א‬ ‫‪ .18‬בד י•‬ ‫‪ . 17‬מ״א יב יא‪.‬‬
‫‪ .23‬מבאן‬ ‫שם מ יב‪.‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫ישעי' כח ב‪.‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫תהלים עו ג‪.‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫ע' ‪.41‬‬
 ‫‪205‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫בדברו שלא לישאר למטה‪ ,‬ישובו מגערתו‪ ,‬שג׳ מגערתך ינוסון מקול רעבך יחפזון‪.1‬‬
‫ב ה ז י ד ו ‪ :‬ג ד ו ‪ ,2‬ב פ י ר ק י׳ דר׳ א ל י ע׳ ‪ 3‬בשלישי היח׳ הארק מישור בבקעה‬
‫והמים מכפין פני בל הארין ובשיצא מפי הקב״ה ‪ 4‬יקוו המים‪ 5‬נעשו הרים ‪6‬‬
‫ונפזרו על פני בל הארין ונעשו ד עמקים עמקים ועלה תוכה ש־ל ארין ונתגלגלו‬
‫המים ונקוו לעמקים שנ׳ ולמקוה המיס קרא ימים‪ 8‬מ‪,‬יר ‪ 0‬נתגאו המים ועלו לכםות‬
‫את הארין כתחילה עד שגער בהן הקב״ה וכבשן ונתין תהת כפות רגליו ומדדן‪10‬‬
‫בשעלו שלא לפחות ‪ 11‬ושלא להוסיף ועשה הול גדר‪ 12‬לים כאדם שעויטה גדר‬
‫לכרמו‪ ,‬ובביר ‪ 13‬בע״א‪ ,‬ועיין ביוצר אלהינו אלהים אמח ‪ 14‬אצל זר יתרם יצוח‪.‬‬
‫ל ר א ש‪ 15‬ה נש י ‪ ,‬אילו מים בי משלג נעשית הארץ ובפרקי׳ דר׳ אליעז׳ ‪ 16‬הארץ‬
‫מהיכן נבראת שלג שתחת כסא כבודד לקח וזרק על המים ונקפו המים ונעשו‬
‫עפר ‪• 17‬טג׳ כי לשלג יאמ׳ הוי ארץ הוא ארץ כתר כלומ׳ שלג הוא ארץ ‪ . 18‬ע״א‬
‫כדאמ' בפ׳ אילו טריפות ‪ 19‬עמדו דשאים‪ 20‬על פתח הקרקע ולא צמחו לפי שהית׳‬
‫הארץ קשה ‪ 21‬עד שבא אדם הראשון והתפלל עליה וירדו גשמים וצמחו‪ ,‬לפיכך‬
‫ציוה הקב״ה למים שהם ראשי הנשי לרדת ולקדשיא דשאים‪ .‬פ״א לראש הנ ש‪/‬‬
‫לתחילת בריית האדמה צוה הקב״ה להדשיא ולהרבות כל דבר מזרי; זרע‪ .‬ויש‬
‫יוצרות שכח׳ בהן ל ר א ש ה נ ש י ל ח ה ‪ 22‬ה ד ש י א ומפ' ‪ 23‬לראש הארין‬
‫שנקראת נשייה ‪ 24‬הוריד ליהה מלמעלה שמתחילה חדשיא הארין עמדו דשאים פתח‬
‫הקרקע ולא צמחו‪ .‬והעלה אד על הארץ והשקה אותה בליחלוחית מים ויצאו‪.‬‬
‫ע״א‪ 25‬לראש הנשי‪ ,‬אילו דשאים‪ ,‬לשון קונ׳‪ 26‬לא דשא לשו׳ עשב ולא עשב לשו׳‬
‫דשא ‪ 27‬ולשו׳ דשא הוא לבישת אריז עטיפת ארי‪ 28 :‬כשהיא מתמלאת בדשאים‬
‫תדשא הארץ תתכסי וחתמלאי ‪ 29‬ותתעטפי‪ 30‬לבוש עשבים בלשו׳ לעז דשא אירבריץ‬
‫כולם בעירבוביא • וכל שורש לעצמו נקרא עשב‪ .‬ו לש ו ׳ הל ׳ ג ד ד׳ ‪ 31‬עשב‬
‫הצומה מניסן עד תשרי ועושה גיבעולים וזרעים וכן הוא אומ׳ עשב מזריע זרע ‪,32‬‬
‫דשא הוא הצופה מתשרי עד ניסן שהוא רטוב מן הגשמים ואינו עושה גבעולים‬

‫‪ .3‬פ״ה‪ ,‬הוצי‬ ‫‪ . 2‬בדפ‪ .‬כהזידן‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ההל׳ קד ד‪.‬‬ ‫עד ״יחפזו• לי כב״י סרצב‪.‬‬
‫בב־דר״א ‪ :‬עלו םקצות‬ ‫‪.6‬‬ ‫א ט‪.‬‬ ‫בדא׳טיח‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪ : cir . 4‬הגבורה‪.‬‬ ‫רד״ ל יא ב‪.‬‬
‫אר־ן‪.‬‬ ‫של‬ ‫תוכה‬ ‫על‬ ‫בשקום‬ ‫ונעשים‬ ‫שם‪•.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫ונתפזרו‪.‬‬ ‫והגבעות‬ ‫ההרים‬ ‫הארץ‬
‫‪ . 9‬ש״בשלישי' ע״ב לי׳ בב’י שרצב‪ .‬וכסק״ז ‪ :‬בשאםר הקב״ה יקוו השים‬ ‫בראשית שב‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫שלא להוסיף‬ ‫בפדר׳א ‪:‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪ .10‬טבאן עד ״וצות״ לי׳ בב״י סרצב‪.‬‬ ‫נתגאו ובו׳‪.‬‬
‫‪ .14‬להלן‬ ‫‪ .13‬פ‪-‬ה אות ב׳‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪.33‬‬ ‫‪ .12‬שם ‪ :‬גבול‪.‬‬ ‫ולא לגרוע‪.‬‬
‫‪ .17‬ם״ובפרקי• ע״ב‬ ‫‪ .16‬פ״ג‪ ,‬הוצ׳ רד״ל ח א‬ ‫‪ . 15‬בדפ‪ .‬לראשי‪.‬‬ ‫שי׳ ניו‪.‬‬
‫‪ . 20‬שם ; יצאו דשאים‬ ‫‪ .19‬הולין ס ב‪.‬‬ ‫‪ ,18‬ע׳ לעיל ע׳‬ ‫לי׳ בב׳י שרצב‪.‬‬
‫‪ .*23‬כ״ה בפי' השיוחש‬ ‫‪ .22‬בדפ‪ .‬לח‪.‬‬ ‫‪ .21‬ש‪,‬ולא' ע״ב לי' שם‪.‬‬ ‫ועמדו‪.‬‬
‫‪ .25‬מבאן לי'‬ ‫תהל׳ פח יג‪ ,‬וע‪ -‬וי״ר פכט אות יא‪.‬‬ ‫‪. 24‬‬ ‫לראב*ן ב״י ה‪. 153 .‬‬
‫ולא היה לשו׳ השקרא תעשיב‬ ‫‪ .27‬ברש״י נו׳‪:‬‬ ‫‪ .26‬ברא׳ א יא‪.‬‬ ‫בב״י שרצב‪.‬‬
‫הארץ ששיני דשאים שחולקין בל אחר לעצשו נקרא עשב פלוני ואין לשון למדבר לושר דשא‬
‫‪ . 30‬לי׳‬ ‫‪ .29‬שם ‪ :‬תתמלא ותחבסה‪.‬‬ ‫‪ .28‬עשיפת ארץ לי‪ .‬שם‪.‬‬ ‫פלוני שלשון‪.‬‬
‫‪ . 31‬פרוש זה לא מצאתי בה״ג‪ ,‬וע< בפי׳ חדשב״ן עה״ת ‪,‬דשא הוא הקשן הצומח‬ ‫שם‪.‬‬
‫‪ . 32‬ברא׳ א יא‪.‬‬ ‫ועשב הוא הגדול‪■ .‬השזריע״‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪204‬‬

‫וזרעים ובן הוא אומר תדשא הארץ דשא ‪ 1‬בימות הגשמים מתשרי ועד ניסן כי‬
‫בתשרי נברא העולם ‪ /2‬וזה הפי׳ שיבוש דקיים׳ לן כר■ יהוש׳ דבניסן נברא העולם‪,3‬‬
‫ועיין ביוצר אור זרוע ‪ 4‬אצל תקופה מניסן לחמה ושנים מתשרי ללבנה‪ .5‬מ א ו מ ר‬
‫י מ נ ם ‪ ,‬כמו באומ׳ ימנם‪ ,‬חיבת ימנם זרה לפי העברי במו ימן קידוחים שעשה‬
‫למעלה כי וימן להם המלך דתחילת דניאל כמו וימנה ומן אשר מנה את מאכלכם‪.6‬‬
‫מ א ו ר ו ת ו מ ו נ ם ‪ ,7‬פי׳ וכובכים שהקב״ה מונה מספרם פי׳ מאורות כת׳ ביוצר אדיר‬
‫ונאה בקודש אצל טייב מאורות ואחד להמעט זומן ‪ .8‬נ ע ל ץ ב צ ו ע ד ‪ ,9‬שמש‬
‫אשר ישיש כגיבור לרוץ אורח ‪ ,10‬נ ע ל ץ מלה זרה‪ ,‬כי עלץ לבי ‪ 11‬עומד‪ .‬ואין‬
‫לום׳ ממנו נפעל אם לא על ידי אחרים ומפורש כיוצר ויושע אור ישר׳ אצל לוטי‬
‫ולטוי ‪ .12‬נ א מ ן ע ד ‪ ,‬זה ירח שג׳ במזמור פ״ט ‪ 13‬כירח יכון לעולם ועד בשחק‬
‫נאמן סלה וכבר פי׳ ביוצר אדיר ונאה בקודש אצל טייב מאורות ואחד להמעט‬
‫זימן ‪ .14‬נ ו ט ר י ם מ ו ע ד‪ ,‬אילו ישר׳ שנוטרים מועדים‪ ,‬כי מועדים הולכים אחר‬
‫מולד הלבנה‪ ,‬וכן הוא אום׳ עשה ירח למועדים ‪ .15‬נ ת ק פ י ם ם ה מ ע ד‪ ,‬כמו‬
‫לא מעדו קרסוליי ‪ ,16‬כלומי שקיימים כל ימי עולם‪ .‬ודקדוק מהמעד מהפעל ונמצא‬
‫הפעיל מתניהם תמיד המעד ‪ .17‬ס י ל ק מ ח ב ו א י ה ם ‪ 18‬ממים‪ ,‬שג׳ בהם כאבן‬
‫מים יתחבאו ‪ 19‬שפי׳ כבאכן‪ .‬ש ח י ם ו ד א י ם ‪ ,‬אילו דגים השטים במים‪,‬‬
‫באשר יפרש השוחה לשחות דישעי׳ ‪ 20‬ודאים אילו עופות‪ ,‬כאשר ידאה הנשר ‪21‬‬
‫וריעי שחים ודאים כת׳ בזולת אמונתך אמיתי רבה ‪ 22‬אצל יפי מכלול דבירך ‪.23‬‬
‫ס י מ ן נ ב ר א י׳ ‪ ,24‬אצבע ]יתירה[ ‪ 25‬וזפק וקרקבנו נקלף ואינו דורסו ‪ 26‬ולא עד‬
‫שיהיו ארבעתן‪ ,‬אלא אפי׳ חד‪ ,‬דילפינן מנשר דנשר הוא דלית ליה בלל הא אית‬
‫ליה אפי׳ חד טהור ‪ 27‬חוץ מעופות שבפרשה שגזירת הכתוב היא שאעפ״י שיש‬
‫בהן מקצת סימן אסורין בכ״א איכא תלחא וכעורב תרתי ובפרט חד ובעזניה חד‪,‬‬
‫אם׳ אמים׳ הלכת׳ עוף הבא בסימן אחד טהור הוא דלא דרים ‪ ,28‬פי׳ כי משכחינן‬
‫םימן אחד בטהור מחזקיגי׳ ליה כל כמה דחזינ׳ ליה דלא דרים אע״פ שאינו בקי‬
‫בהם ובשמותיהן דפרס ועזני׳ לא שכיח י כישוב ‪ 29‬ובחגבי׳ ד׳ בנפים ור׳ רגלים‬
‫וקרםולים וכנפיו חופים את רובו ‪ 30‬ויש מי שאום׳ סימן לנבראים לישר׳ שנ׳ עליהם‬

‫‪ .3‬שם‪ ,‬ושניהם מביאים‬ ‫‪ . 2‬דעת ס אליעזר‪ ,‬ר*ה יא א‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ברא׳ א יא‪,‬‬

‫‪ .5‬ע״כ לי׳ בב׳׳י םרצב‪.‬‬ ‫‪ .4‬להלן סי׳ נ א‪.‬‬ ‫ראיה מהפסוק הנ״ל בכראשית‪.‬‬
‫‪ . 8‬לעיל ח*א ע' ‪, 162‬‬ ‫‪ .7‬בדם‪ .‬מאורות המונם מרוחו מנם‪.‬‬ ‫‪ . 6‬ע׳ לעיל ע׳ ‪202‬‬
‫בב׳׳י מרצכ‪ .‬העתיק באן את כל הקטע משם ם»כתכ הר׳ אלעזר ז*ל״ עד ״משכן מקום שכן*‬
‫‪ .9‬כרפ‪,‬‬ ‫ללא שנויים‪ .‬בכ׳י מרצב אין פרוש לפיוט ‪.‬אדיר ונאה'‪ ,‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 202‬הע׳ ‪. 4‬‬
‫‪ .11‬ש״א ב א‪.‬‬ ‫לי׳ מ״פי׳ מאורית״ ע»כ‪.‬‬ ‫‪ .10‬תהל׳ יט נ‪ ,‬בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫צועד‪.‬‬
‫‪ .14‬לעיל ח׳׳א ע׳ ‪ , 163‬ובכ׳י מרצב לי' מ״ובבר'‬ ‫‪ .13‬לח‪.‬‬ ‫‪ .12‬לעיל ח״א ע' ‪.31‬‬
‫והולכת‬ ‫הנמצא כח*א ע׳ ‪ 163‬מ״אם‘ הקכ״ה* עד »הםתחםדת‬ ‫ע״כ ובםק*ז מוכא כל הקטע‪.‬‬
‫‪ .17‬תהל׳ סט כד‪.‬‬ ‫‪ .16‬ש״ב כב לז‪.‬‬ ‫‪ . 15‬תהל׳ קה יט‪.‬‬ ‫ע״ב״‪ ,‬וע׳ לעיל הע׳ ‪.8‬‬
‫‪ . 21‬דב‪,‬‬ ‫‪ .20‬ישעי׳ בה יא‪.‬‬ ‫‪ .19‬איוב לח ל‪.‬‬ ‫‪ .18‬בדפ‪ .‬ובכ*י מרצב‪ .‬מחבואים‪.‬‬
‫‪ . 24‬בדפ‪.‬‬ ‫‪ . 23‬ט״וריעי״ ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .22‬להלן סי׳ פא‪.‬‬ ‫כח מט‪.‬‬
‫‪ . 27‬שם סא א‪.‬‬ ‫חולין נט א‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫‪ . 25‬כ״ה בצ״י םרצצ‪.‬‬ ‫לנבראים‪.‬‬
‫סמן ‪. . . .‬ן‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫‪ .30‬שם נט א‪ ,‬ם״דילפינן‬ ‫‪ !29‬לשו׳ רש*י שם ד״ה עוף וד״ה ה״ם‪.‬‬ ‫‪ ;28‬שם סב א‪.‬‬
 ‫‪205‬‬ ‫ע ר ו ג ת הב ושם‬

‫ועם נברא יהלל יה‪ 1‬ע ר ו ך ב ח ר עיניו כשחר‪ ,‬לערוך שולחן לצדיקים בחר‬
‫לבראות לויתן אשר עיניו כעפעפי שחר ‪ ,2‬עת יר ל הם ח ר‪ ,‬וישבו לאכול לחם ‪,3‬‬
‫תרג׳ ואםחרו‪ .‬ע מ ו ס י מ ש ח ר ‪ ,‬כמו העמוםים מני בטן ‪ ,4‬ובפ״ק דסנהדרין ‪5‬‬
‫עמוסי יריכי נחשון וכו׳‪ ,‬פי׳ גדולי‪ .‬וגם כאן פי׳ עמוסי אברהם הנא׳ בו מרחם‬
‫משחר לך טל ילדותיך‪ ,6‬פי׳ קונ׳ עמך נדבות ביום חילך‪ ,‬כשתאפף חיל לרדוף‬
‫יתנדבו לצאת עמך כם׳ שנ׳ וירק את חניכיו ‪ 7‬ולא יותר ענר אשכול וממרא‬
‫התנדבו מאליהם לצאת עמו‪ ,‬בהררי ‪ 8‬קדש בשביל הדרת קודש שחיתה בך ‪ ,9‬מרחם‬
‫משחר מרחם אמך‪ ,‬שהכיר בוראו בן נ׳ שנים‪ ,‬שנ׳ ע׳ק׳ב אשר שמע אברהם בקולי ‪10‬‬
‫חפר ג׳ משנות אברהם ‪ ,11‬משחר‪ ,‬משנפלת מרחם‪ .‬כמו משילין פיחת ‪ ,12‬ואיכ■ מאן‬
‫דתני משחירין ‪ .13‬פ״א לשו׳‪ 14‬שחר שהוא ראשית יום‪ ,‬כך הכרתני מראשיתך‪ .‬עטך‬
‫הייתי ‪ 15‬בעת שנדבת לשמי בכבשן האש‪ ,‬ביום חילך ביום שהכנסת לי כל האוכלוסין‪,‬‬
‫בהררי קודש‪ ,‬מהררי קודש הקדשתיך מרחם משחר מרחמו של עולם שיחרתיך‪ ,‬טל‬
‫ילדותיך לפי שהיה אברהם ירא ‪ 16‬שעבד ע׳׳ז באותן ג׳ שנים־ אמר לו הקב״ה טל‬
‫ילדותיך מה טל זה פורח למעלה אף עונותיך פורחיןד‪ .1‬ד״א מהדרו של עולם‬
‫הקדשתיך‪ ,‬פי׳ ממזרה שהוא הדרו של עולם‪ ,‬שנ׳ קורא ממזרח עיט מארץ מרחק‬
‫איש עצתו ‪ ,18‬מרחם משחר מרחמו של עולם הקדשתיך‪ ,‬ממקום שאורה יוצאה‬
‫לעולם‪ ,‬כעובר היוצא מרחם אמו ‪) 19‬פ ל ו ט ב י ח ו מ ה ‪ ,‬לשו׳ הריון כט׳ ובחט‬
‫יחמתני אמי( ‪.20‬‬
‫פ ו ע ל ב ח כ מ ה פ י ק ד א ד מ ה ‪ ,‬מפורש בברא׳ רב׳ ‪ 21‬מהו תוצא‬
‫הארץ נפש חיה למינה ‪ ,22‬מלמד שעם בריאת הארץ נבדאו כל תוצאותיה והיו‬
‫נתונים בתוכה עד יום ו׳ כאשה עוברה‪ .‬הה״ד תוצא הארץ מה שמופקד בה ולפי‬
‫שמצא ב ב ר א׳ רב׳ לשו׳ באשה עוברה יסד ]פלוט ביחומה ולשו׳ פיקד‬
‫לפי זה לשו׳ פיקדון[‪ .23‬פ׳ א צוה את ‪'.‬אדמה לפלוט יחומ< המזומן‪ .‬ולשה פלוט‬
‫שלא היה חסר רק פליטה‪ ,‬ולפי׳ ראש׳ יבא היטב פועל בחכמה‪ .‬פ ר א י ם‬
‫ו ב ה מ ה ‪ ,‬פי׳ חיות יער וכל מין בהמות‪ .‬צ א ל י ם י ם ו כ ו ה ו צ פ ה‬

‫‪ .1‬ח הל׳‬ ‫מנשרי ע׳׳ב לי׳ בכ״י טרצב‪ .‬וכמק״ו ‪ :‬״סיטן עופות הנבראים באילו ד׳ סטנים'‪.‬‬
‫‪ . 3‬ברא׳ לז כה♦‬ ‫‪ ;2‬בכיי טרצב‪ .‬נו׳‪ :‬שני ועיניו כעפעפי שחר‪ ,‬איוב ט אי‪.‬‬ ‫קב יט‪.‬‬
‫‪ .8‬בתהל׳ ‪ :‬בהדרי‪ ,‬אבל ר׳‬ ‫ד‪ .‬ברא׳ יד יד‪.‬‬ ‫‪ .8‬תהל׳ קי ג‪.‬‬ ‫‪ .5‬יב א‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ישעי׳ טו ג‪.‬‬
‫‪ ,9‬ט״לך טל״ ע״ב לי׳ בכ׳י טרצב_‬ ‫בםם»ג וב״טנחר‪ .‬שיי שט׳ אבל באן חוא טפרש טלשון חדרת‪.‬‬
‫‪ . 11‬ם‪.‬שנ׳י עיב לי׳ ברש״י והוא לשון ת״ב‪ ,‬לך לך אות ד'‪ ,‬ועי בב״ר‬ ‫‪ . 10‬ברא* בו ה‪.‬‬
‫פ״ל אות ח‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪ 274‬ופסיד אות ד שם ע׳ ‪ , 703‬ויתבן בי הי׳ ׳ גם בפי׳ רש״י של‬
‫‪ .14‬ט״סשילין ע״ב לי׳ בב״י‬ ‫‪ .13‬ע״ב ברש״י שם‪.‬‬ ‫‪ .12‬ביצה ל ה ב‪.‬‬ ‫טחברנו‪.‬‬
‫טתפחד ואומר‬ ‫‪ .16‬שם ‪:‬‬ ‫ע׳ ב״ר פליט אות ח‪ ,‬היצ׳ ת*א ע׳ ‪.370‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫טרצב‪.‬‬
‫טרצב•‬ ‫לי׳ בב׳י‬ ‫עיב‬ ‫ט*עםך הייתי׳׳‬ ‫‪.17‬‬ ‫עובד‪.‬‬ ‫שהייתי‬ ‫תאמר שיש בידי עון‬
‫אוח ח׳ הטיוחם לרש׳י‪.‬‬ ‫‪ .19‬ט״דיא״ ע״ב הוא לשון פי׳ ביר פליט‬ ‫‪ .18‬ישעי׳ טו יא‪.‬‬
‫הו״ל כובד‪,‬‬ ‫‪ .21‬אין זה שם ורק ב‪,‬טדרש אגדה״‬ ‫‪ .20‬נעתק בטעות כאן וע׳ להלן הע׳ ‪.23‬‬
‫״ויאמר אלהיט תוצא הארץ‪ ,‬לפי שהבהמות והחיות נבראו‬ ‫ח״א ע׳ ד׳ מצאתי רעיון דוטה נ‬
‫אבל היו טובלעים בתוכה לרך וכו׳י״‬ ‫על פני בל הארין‪,‬‬ ‫בארץ ביום ראשון‪ ,‬ולא יצאו‬
‫‪ .23‬כ״ה בביי טרצב‪ .‬ובציל‪ ,‬ע׳ לעיל הע׳ ‪.20‬‬ ‫‪ , 22‬ברא׳ א כד‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪206‬‬

‫ל ע ר כ י ה ־ ‪ .‬יסוכוהו צאלים צללו ‪ ,1‬פ י׳ מ נ ה ם ‪ 2‬צאלים כמו צללים‪ ,‬ומדבר‬

‫בראם ובבהמות ובהררי אלף שעתיד הקכ״ה בעצמו לשוחטן לישראל דכת׳ לעיל‬
‫מיניה העושו יגש חרבו ‪ 3‬וביוצר אדוממך ‪ 4‬בע״א‪ ,‬ובפיוט פירושו צפה הקב״ה‬
‫בצדיקים וברא בהמות בהררי אלף לערוך שולחן להם ביוצר אדיר ונאה בקודש‬
‫אצל יום אחרון זה לויתן יצר ‪ 5‬מתי תהיה סעודת גן עדן‪ .6‬צ ד ו ל נ כ ם י ה ו ‪,‬‬
‫לשתי ו לישר׳ הצנועים‪ .‬ע״א לכוסיהו לשון מניין‪ ,‬כמו תכוסו על השה ‪ .7‬ע״א צדו‬
‫והעיקר ציידו‪ ,‬כמו לציידו‪ .‬כמו דברו לשלום ‪ ,8‬שפי׳ לדבר עמו לשלום‪ .‬ולשו׳‬
‫לציידו מעיקר ציידים הנאם׳ ואחרי כן אשלח ןלרבים[ ציידים וצידום דירמיה ‪.9‬‬
‫צדו למסיהו יש מפר׳ לשו׳ אכילה כמו ]כם[‪ 10‬זנגכילא כיומא דכיפורי פטור ‪11‬‬
‫הכוסם את החיטה ‪,12‬‬
‫ק ד ו ש מארצו‪ ,‬מאדין ישר׳‪ ,‬וקורא אוחה ארצו על כי בחר ה׳ בציון איוה‬
‫למושב לו ‪ 13‬וכן עשה ביוצד אדיר ונאה בקודעז מציון מכלול יופי חותם הופיע‪14‬‬
‫ועיין שם כי שם מפורש־ יותר ד‪ .1.‬ק צ ע ק ר ו צ ו‪ ,‬כמו מחומר קורצתי גם אני‪1G‬‬
‫וחברו מנחם־! עם קרין מצפון ‪ ,18‬פתרונו לשו׳ רחוק‪ .‬ק ו מ מ י ו ת ה פר י צ ו‬
‫מלשו׳ מה פרצת ‪ 19‬ופרצת ימה ‪ 20‬תנהומ׳‪ 21‬אלה תולדות השמי׳ ר׳ ברכיה ור'‬
‫חלבו בשם ר׳ שמו׳ בד׳ נחט׳ כל חולדות שבמקרא ‪ 22‬חםירין הוין מזה שהוא מלא‬
‫אמר ר׳ יהוד׳ בן לוי‪ 23‬ו' שבתולדות השמי׳ ששה ‪ 24‬אט' ר׳ פנהם בשם ר׳ ראובן‬
‫כנגד ו׳ דברים שחיסר את אדם הראשון ‪ 25‬זיו פניו‪■ ,‬קומתו‪ ,‬חייו‪ ,‬פירות הארץ‪ ,‬גן‬
‫עדן המה ולבנה ‪ 26‬ולעולם הב א הקב״ ה מחזיר׳ •)לגן עדן( ‪ 27‬וקומתו מג׳ לן ‪ 28‬שנ׳‬
‫ואולך אתכם קוממיות‪ .29‬ר׳ יהוד׳ אום׳ ‪ 30‬שיהא כל אחד ואחד מישר׳ גובהו ק׳‬
‫אמה‪ .‬ר׳ ישמעא׳ ‪ 31‬בן יוהי אוט׳ מאתים אמה שנ׳ קוממיות קום מאה‪ ,‬מאת ‪32‬‬
‫מאה‪ .‬הרי מאתים‪ ,‬ולפי מדרש זה יסד הפייט קוממיות הפריצו‪ .‬ובאין דורשין ‪33‬‬
‫אמ׳ רב יהוד׳ אמי רב אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬כיון שחטא מיעטו‬
‫והעמידו על ק׳ אמח שב׳ אחור וקדם צרחני ותשת _עלי כפיך ‪ .34‬כ״פ הוא‬
‫ק׳‪ ..3.5‬ושמע׳ מפד׳ ההילה ך׳ היינו ת״ק מהלך עולם מסופו ועד סופו ולבסוף‬

‫‪ .2‬בסחברר״ו הוע׳ פיליפובפלןי ע׳ ‪ 14S‬ובן פי׳ הראביע איוב י‪ 2‬ם‪,‬‬ ‫‪ . 1‬איוב ש כב‪.‬‬
‫אולם הריב״ג‪ ,‬ם׳ השרשים ע׳ ‪ 421‬דהה פי׳ וה וששם ד‪.‬עתיק הר״ש פרחון את דבריו במחברת‬
‫‪ . 5‬שם עי ‪.166‬‬ ‫ח״א ע׳ ‪.242‬‬ ‫לעיל‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪ ,3‬איוב שם י‪2:‬־■‬ ‫העריך•‬
‫‪ .9‬טו צו;‬ ‫‪ .8‬ברא׳ לז ב‪.‬‬ ‫‪ . 7‬שמות יב ד‪.‬‬ ‫‪ .6‬מ״ומדבר״ ע״ב לי׳ בכ׳י מרצב‪.‬‬
‫‪ . 13‬תהל׳‬ ‫‪ .12‬ברבות לז א‪.‬‬ ‫‪ . 11‬יומא פא ב‪.‬‬ ‫‪ 10‬ביה בב״י מרצב‪ .‬ובצ׳ל‪.‬‬
‫‪ .16‬איוב‬ ‫‪ .15‬מ״איוה׳׳ ע׳׳ב ליי בב־׳י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .14‬לעיל ח׳א ע׳ ‪.169‬‬ ‫קלב יג‪.‬‬
‫‪ .20‬שים כח יד‪.‬‬ ‫‪ .19‬ברא׳ לה בט;‬ ‫‪ .18‬ירמי׳ מו ב‪.‬‬ ‫‪ .17‬מחברה‪.‬‬ ‫לג ו‪.‬‬
‫‪ . 23‬שם ‪ :‬הלוי בר׳ שלום‪.‬‬ ‫‪ .22‬שם‪ :‬שבתורה‪.‬‬ ‫‪ .21‬בראשית אות ו‪ ,‬ת״ב שם אות יה‪,‬‬
‫‪ .25‬בת״ה נוי‪ :‬לאחר‬ ‫אר׳י הלוי בר״ש והן שש‪ ,‬ובת״ה לי׳ עד ״בנגד*‪.‬‬ ‫‪ .24‬בח״ב ‪:‬‬
‫‪ . 26‬שם מביא ראיה לבאו״א םפסוק‪.‬‬ ‫אולם בת״׳ב רק ‪ :‬ואלו הן‪.‬‬ ‫שחטא ואלו הן‪,‬‬
‫‪ .28‬מ״תנחומ׳״ ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪ .‬ובמק״ז ‪ :‬״שבראשונה היה‬ ‫‪ . 27‬נעתק מהשו׳ הקודמת‪.‬‬
‫‪ .29‬ויקר׳ בו יג‪.‬‬ ‫לנו הקומה״‪,‬‬ ‫גבוה ובשחטא הימר הקב״ה ]להחזיר[‬ ‫ארם הראשו;‬
‫‪ .32‬שם ‪ :‬שיות‪ ,‬ועי בילקוט• מבירי לתהלים‬ ‫‪ ,31‬צ*ל ‪ :‬שםעין‪.‬‬ ‫‪ .30‬ב»ה בת״ב שם•‬
‫בפי׳‬ ‫‪ ;35‬ע'‬ ‫‪ .34‬תהל׳ קלט ה‪,‬‬ ‫‪ . 33‬חגיגה יב א‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ : 267‬קום מאיות״‪.‬‬
‫‪207‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫כ״ף ו‪ .‬ונר' דההוא פליגא אתנחום׳ דלשו׳ חנחוגד משב׳ תחילה בריית' למ״ד ק׳‬
‫שנפח בו סלמעל׳ משמי ;*־•ן רוח חיים‪.‬‬ ‫ולט״ד רי‪ .‬ק ש ט ום ט ע ל צ ו ‪,‬‬
‫רק ב ש י ח ו ת ‪ 2‬ר ו ח ו נ פ ח ת ‪ ,‬כשהשהית מעשיו ואכל מן הע•; נפחת‬
‫נפש חייו שנתקצרו ימיו‪ .‬ריש שחת ע״א רש שחת ‪ ,3‬כמו ידש‪ ,‬במו היום רד מאד ‪i‬‬
‫שהוא ירר‪ ,‬אבל רש ציוי‪ ,‬כמו רר הער‪ ,5‬גש הלאה ‪ ,e‬בם יאם׳ בציוי גש פנע בו «‬
‫אבל רש גש לא יאסי לשעבר‪ .‬ש ל ם ‪ ,‬פ ע ל ו ש ב ת ז ב ז ב ו ל ו ‪ .‬כששבת‬
‫בזבולו אז היה פועל כל ימי בראשי׳ שלם‪ .‬לפי לשון המדד׳ הכתוב ב ב ר א ש י ׳‬
‫ר ב׳ נכון לומ׳ שלם פעלו דהכי אית׳ הת׳ מה היה העולם חימר מנוחה באתה‬
‫שבת באתה מנוחה כלתה ונגמרה מלאכתו‪ .‬ולשו׳ ב ר א ים י׳ ד ב ה ‪ ,8‬גניבה‬
‫יתה החופה‬ ‫ורבני‪ ,‬גניבה אמי משל למלך שעשה לו הופה מיידה ‪ 9‬וציירה מ‬
‫חמירה «‪ 1‬חיתם שלה כך מה היה עולש הם־ שבת ‪ .‬ב ל ש ו ׳ כ נ ע ן ביום השביעי‬
‫ד נ י ם מ ו ד מ י ם ‪ ,‬ולפי זה גבון לוט׳ שילם ‪ ica‬פעלו‪ ,‬ופי׳ בשביתה שישבת בזבולו‬
‫שילם פעלו אע׳פ שלש־ שילם וכל ענפיו שלם ישלם ‪ ,11‬ושלמתי לכם את השינים‪2‬ו‪,‬‬
‫ואשלמה להם ‪ ,13‬משלם רעה ‪ ,14‬ישלם נוות צרקיך ‪ ,15‬כולם לשיו׳ שילום כמו באו‬
‫ימי השילום ‪ 16‬ולא לשון השלמה הנה נמצא במלכים ואלה שרי הנצבים ‪ 17‬ושילם‬
‫אח הבית‪ .‬ולפי זה גם כאן יתכן שילם פעלו‪ .‬ת י נ ו י ש פ ר ת מ ו ד ש י פ ר ‪,‬‬
‫פי׳ לימוד יפה לומד שביעי בעבורו וכך אמי לפניו רכונו של עולם לא נהרג הרוג‬
‫ת ת כ ו פ ר ת ע ב ‪19‬‬ ‫ובי אתה מתחיל זו היא קדושתי זו היא ברכתי ‪.18‬‬
‫■עופר‪ ,‬לתת כופר לתיעובו‪ .‬ע״א תעל כמ׳ תעלה כמו רפואות רדעלה אין לך ‪20‬‬
‫ש מ ר ו ל ה נ ה י ל ו לעם נחילו לשון עדה וסיעה‪ ,‬כמו נחיל ‪ 21‬דבורים‪ ,‬נחלי‬
‫בליעל יבעחונו ‪ .22‬ה ש מ י ע ה ו ‪ 23‬ה ת ח י ל ו ‪ ,‬כמו להשמיעהו שלא ירד מן בשבח‪.‬‬
‫ה ת ע נ ג ל ה ת נ א ו ת ק ל ו ט י צ י א ו ת ‪ ,‬שלא להוציא בשבת ולמדו‬
‫רבותינו בפי הזורק ‪ 24‬מן ויעבירו קול במחנה לאט׳ איש ואשה וגו׳ ‪ 25‬הכי אמ׳‬
‫■להו משה לישר׳ לא תפיקו‪ 26‬מרשו׳ היחיר‪ 27‬לר״ה‪ .‬ומאי משמי ‪ 28‬מהאי קרא אלא‬

‫ו‪ :‬דברי הסחבר אינם מחיורים לי‪ ,‬אבל“‬ ‫סנהדרין ק א ד״ה קומםיות‪.‬‬ ‫הסיוחם לר־ס״י‬
‫‪:‬ראה בי הוא נ!םתםך על הכתוב ״כפבה׳י‪ ,‬ור״ל בתהילה היו כ״ף ה'‪ ,‬דהיינו ה׳ סאות ולבסוף‬
‫‪• ,4‬סופםים ים יא‪.‬‬ ‫‪ .3‬ברפ‪ .‬רשת שחח‪.‬‬ ‫‪ .2‬בדם‪ .‬בשחת‪.‬‬ ‫רק כ״ף — סאה‪.‬‬
‫‪ .7‬בכ״י םה״נ ‪ :‬שרת‪ ,‬ובפי' ■בם ‪:‬‬ ‫‪ .6‬בראשי יט ם‪ .‬ש־״ב א צו‪.‬‬ ‫‪ . 5‬שטות יט בא‪.‬‬
‫‪ .8‬פ״ י אות ט‪ ,‬הוצי ת׳׳א ע' ‪.85‬‬ ‫בל פעולתו בשישי עלה ושיכן שבינתו‪.‬‬ ‫כשהשלים‬
‫היה העולם הסר שבח‪,‬‬ ‫כך טה‬ ‫‪ .10‬כאן‪ .‬נשמט ‪] :‬בלה שתבנם לתוכה‪,‬‬ ‫שם נו׳ ‪ :‬וכיירה‪.‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪ . 11‬שטות‬ ‫‪ .103‬ר״ל השלים‪.‬‬ ‫רבנין אט' לטלך שעשה לו טבעת טה היתה הסרה חותם] וכוי‪.‬‬
‫‪ .14‬תהל' לח בא ד״ד ‪ :‬וטשלטי‪.‬‬ ‫‪ .13‬תהל׳ טא יא‪.‬‬ ‫יואל‪.‬ב כה‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫ב א לו‪.‬‬
‫‪ .18‬פדר״א פי״ט‪ ,‬הוצ׳ רד״ל‬ ‫‪ .17‬ט״א ט בה‪.‬‬ ‫‪ .16‬הושע טו‪.‬‬ ‫‪ .15‬איוב ח ו‪.‬‬
‫יג‪.‬‬ ‫יר' ל‬ ‫‪.20‬‬ ‫תאב‪.‬‬ ‫‪ . 19‬בדפ‪.‬‬ ‫וע' בשו*ט טזט׳ צ״ב אות ג‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫ט׳׳ד‬
‫‪ . 21‬בכ׳׳י טרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬של‪',‬ע< תום׳ ביצה ג ד‪ ,‬עי־ ‪ 205‬ובחום׳ ט׳׳ק א ו‪ ,‬ע' ‪ 229‬״נחיל דבורים״‬
‫שבת צו ב‪.‬‬ ‫‪. 24‬‬ ‫‪ . 23‬בדפ‪ .‬השטיעו‪.‬‬ ‫‪ . 22‬תהל׳ יה ה‪.‬‬ ‫וע׳ שם בש*נ‪.‬‬
‫לי׳ בב״י‪ ,‬ע׳ דק״ם שבו ע׳ ‪207‬־‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫‪ •26‬בגט׳ שם נו׳ ; ותיתו‬ ‫‪ .25‬שטות לו ו‪.‬‬
‫‪ . 28‬לשו׳ הטתכר‪ ,‬ועל קושית הגט׳ וטטאי דב שכת‬ ‫‪ .27‬שם נו׳ ‪ :‬דירבו‪ ,‬ועי בדק״ם שם‪.‬‬
‫קאי‪ ,‬ר׳ בפי׳ הר׳׳ה שם ובחד״ה וטטאי‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪208‬‬

‫כן הוא אל יעשו עוד טלאבה לחרוט׳ הקודש ויכלא העם סהביא גיט׳ אל י׳דצ׳ייא׳‬
‫מ׳ר׳ש׳רת׳ ה׳י׳ח׳י׳ד׳ ל׳ר׳ש׳ו׳ת׳ ה׳ר׳ב׳י׳ם׳ ו‪ ,‬ושמרו ב׳נ׳י׳ י׳ש׳ר־ א׳ת׳ ה׳ש׳ב׳ת׳ ‪2‬‬
‫התחלתו וביאה׳ ל׳עשוח א׳ת חישבת ל־דרחם ר״ת ל׳א׳ה׳ל׳ ‪ ,3‬כלוט׳ תבא לאהלך‬
‫ולא תוציא משא ביום השבח‪ .‬קלוט יציאות שלא להוציא מרש׳ לרש׳ ולא לצאת‬
‫‪-‬הוץ לאלפים‪ ,‬ורמז לאלפים אם תשיב משבת רגלך ‪ ,4‬בזה הפסוק ר״ך ‪ 5‬שהם אלפים‪-‬‬
‫י ב ם פר ה כ ב ו ד ‪ 6‬אם תשיב מ׳ש׳ב׳ת׳ א״ת ב״ש י׳ב׳ש׳א׳ כלוט׳ מ׳ פעמים י׳‬
‫ש׳ פעמים ב׳ ב׳ פעמים ש׳ ת׳ פעמים א׳ הרי אלפים ‪ 7‬וקראת לשבת עונג‪ ,‬וכת׳‬
‫הרכה בך והענוגה אשר לא נפתה כף רגלה ‪ .8‬נמצא עונג זמן מניעות הילוך רגל‬
‫ועוד רמז אחר ושמרו בני ישר׳ את׳ השבת׳ לעשות׳ את׳ השבת׳‪ 9‬ה׳ חווין יחד‬
‫הם אלפים תחום שבת‪ .‬כל שומר שבת מחללו ‪ 10‬בגיט׳ הנה תחום‪ 11‬אלפים לשבת‬
‫ולכך סמך כל שומר ]שבת[ מחללו ‪ 12‬והאכלתיך נחלת יעקב לפי שהוא‪13‬‬
‫קבע חחומין לשבח‪ ,‬שנ׳ ו׳י׳ח׳ן א׳ת׳ פ׳נ׳י׳ ה׳ע׳י׳ר׳ ‪ 14‬בגיט׳ כ׳י׳ א׳ז׳ ק׳ביע‬
‫ת׳ח׳ו׳ם׳ א׳ל׳פ׳י׳ם׳‪ 15 ,‬ש׳ו׳מ׳ר׳ ש׳ב׳ת׳ ‪ 16‬בגימ׳^י׳ע־קב׳ ק׳ב׳ע׳ א׳ל׳פ׳י׳ם׳ ל׳ש׳ב׳ת׳ ‪.17‬‬
‫ו ב ב ד א ׳ רב׳‪ 18‬ויחן את פני העיר‪ .‬מלמד שנכנס עם דומדומי חמה לעיר וקבע‬
‫תחומין לשבת מבעוד יום׳ ט ו ע ן מ ש א ו ת נח מ ל א ו ת ‪ .‬הלמד בדגש‪ .‬ועיקר‬
‫]מן לאות אבל[ מללאות‪ 19‬לא י!זכן‪ .‬כי אין ככל המקרא מלפעול‪ ,‬אך מפעול‬
‫בדגש הפ׳ כאשר כת׳ ביוצר אשחר אל אל בפסוק מושיעני ניקיון חיטוי ‪ 20‬והעיקר‬
‫נוח מלאות הל׳ בפתח‪ .‬הוא שם דבר על משקל ראות רבות לא תשמור דישעי׳ ‪21‬‬
‫וכאשר נא׳ מן ראה ראות‪ ,‬כן מן לאה לאות‪ .‬ופי׳ טוען משאות יעשה לו נח מן‬
‫הטרחים שהיה רגיל בימי החול‪ .‬נשלם‪.‬‬
‫מי אדר‪ 23‬ו ה ו ד ע ל י ו‬ ‫מ״ג‪ .‬כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך‪.22‬‬
‫ה ו ע ל ם כ מ ו ך‪ ,‬פי׳ הועלם לשון■ נעימות כט׳ עלמות שיר ‪ 24‬שפי׳ על נעימות‬
‫שיר‪ .‬מ י ג א ו ת ל ב ש ו ה ו כ ל ל כ כ ר ב ו ל ‪ ,‬פי׳ כרבול עניין עטיית לבוש‬
‫כמו דור מכורבל במ]ע[יל בוץ דדברי הימים ‪ 25‬ומנחם הביא עמו וכרבלחהון‬

‫‪ .3‬בב־‪,‬זה״ם שם‬ ‫‪ .2‬שטות לא םו‪.‬‬ ‫‪ .1‬גיט׳ זו מביא בעה״ט ל שטות'לו ו‪.‬‬

‫‪ .4‬ישעי׳ נח יג*‬ ‫טאהל טועדי‪.‬‬ ‫‪,‬את השבת לעשות ר״ת אהל דילפינן מלאכת שבת‬
‫‪ .5‬בטבוא לם׳ חסידים‪ ,‬הוצ׳ םק“ נ‪ ,‬ע׳ נ״א העתיק הר״י פרים; את הקטע ושם «ר״ק״‪ ,‬ופי' בהע‪,‬‬
‫‪,‬רטו קרא'‪ ,‬אבל נראה שכאן הבונה לרמז אחר םהטובא אח״ב טם׳ הכבוד ולא יכולתי לעמוד‬
‫‪ .7‬ט״בלוט׳״‬ ‫‪ .6‬רטז זה מובא ב״רטזי הפטרות׳׳ להרוקח )ורשא תרל׳ח( י׳א א‪.‬‬ ‫עליו‪.‬‬
‫‪ .10‬ישעי׳ נו ז וכגיט׳‬ ‫‪ .9‬שטות ל א טז‪.‬‬ ‫‪ .8‬דב׳ נ ח נו‪.‬‬ ‫ע״ב לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .12‬בג׳ שצ׳׳ל ‪ :‬ולבן‬ ‫התחום כי אחרת אין הגיט׳ עולה‪.‬‬ ‫‪ . 11‬צ״ל ‪:‬‬ ‫הוא ‪. 1412‬‬
‫‪ .13‬ט״ה' תווין״‬ ‫סטך אם תשיב וגו׳ והאכלתיך נחלת יעקב וגו׳ ני •טניהם בישע׳ נח‪.‬‬
‫‪ .16‬עו ל ה‪..1248-‬‬ ‫‪ .15‬הגים׳ אינו עולה‪.‬‬ ‫‪ .14‬בראי לג יח‪.‬‬ ‫ע״ב לי׳ בנ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ . 19‬וכ״ה בדפ‪ .‬זבנ׳׳י םח׳נ‪.‬‬ ‫‪ .18‬פע״ט אות ו׳‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪.945‬‬ ‫‪ .17‬עולה ‪.1247 -‬‬
‫‪ . 22‬תהל' לה י‪,‬‬ ‫‪ .21‬טב כ‪.‬‬ ‫טיבאשר״ ע׳׳ב לי׳ בב״י טרצב‪.‬‬ ‫‪20‬׳ לעיל ע׳ ‪.106‬‬
‫‪ .23‬אין פי' לפיוט זה בב״י טרצב‪ .‬והפיוט נדפס טכ״י ע״י האאם בם׳ ‪Ungedruckte Stiicke‬‬
‫‪aus • den Breslauei• deutschen Mahzor Handschriften, Breslau 1906.‬‬
‫ע׳ ‪ ,8‬וע׳ צונץ ל*ג ע׳ ‪ ,86‬ד‪ ,‬חיג ‪ ,993‬והפיוט נ א טי בשבת בראשית בהרחבר‪ .‬לפסוק הנ״ל‬
‫י~‪--‬ש*י שם ובטהברת טנחם‪.,‬‬ ‫ועי‬ ‫‪ . 25‬א‪ .‬טי בז‪,‬‬ ‫‪ .24‬תהל׳ טו א‪.‬‬ ‫הנזכר בתפלת נשטח‪.‬‬
‫‪209‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ולבושיהן דדניאל ‪ .1‬מ י ז ך כ ש ל ג ל ב ו ש ו כ מ ו ך ב י ו ם ח ת ב ל‬

‫ל ת ו ב יש ו‪ ,‬בל שם ע״ז של בבל בם׳ שב׳ ופקדתי על בל בבבל ‪ .2‬ולשר חת‬
‫מגזירת ועיניין חתת ‪ ,3‬וחיתת אלהים ‪ .4‬והוא על משקל תם עונך בת ציון ‪ ,5‬שהוא‬
‫כמ׳ תמם‪ .‬ואיננו כמ' העשו לבלי חת ‪ 6‬שהוא כעין תואר ושם דבר‪ .‬מ י ט ו כ ס ם‬
‫נ ק מ ה ב תל בו ש ת נאה כמותך‪,‬טוכמס פי׳ מתוקן מלשו׳ טכסים מלכות ‪ .7‬ב י ו ם‬
‫ל ש ר י ו ן ע ו ר ר ת■ ק נ א ה ‪ ,‬פי׳ בשביל שר יון עוררת בקנאה את ישראל עליו‬
‫כמ׳ שנ׳ בזכרי׳ ועוררתי בניך ציון על בניך יון‪ .8‬מ י פ ו ר ע ב ל ב ו ש א ד ו ם^‬
‫כם׳ שנ׳ מדוע אדום ללבושיך ‪ 9‬אדם כת׳ ועיין באהבה יחדתי ‪ ,10‬צ ו ע ה ב כ ה ‪II‬‬
‫מ א ד ו ם ‪ ,‬פי׳ שודר ושולל ונכון לומר צועד‪ .‬בכח אדום בלא מם‪ .‬מי ק ש ו ט‬
‫פ ו ר פ ר י ן ה ד ו ר ‪ ,‬פי׳ לבוש חשוב‪ .‬מ י ש ו פ ר ב ג ל ו מ י ם ח ב ו ש י ם ‪,‬‬
‫כת׳ כיחזקאל ‪ 12‬המה רוכליך במכלולים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברומים בחבלים‬
‫חבושים‪ ,‬ויש אשר ינקרו בגלומי‪ 13‬בשורק ולדברי כולם בגלומיהם טליתו׳ של‬
‫תכלת ‪ 14‬ומיני רקמה‪ ,‬ופי׳ חבושים‪ ,‬מתוקנים בכל מיני יופי‪ .‬נ כ ש ל י ם א ז ר ו‬
‫ח י ל ‪ ,15‬פ״ה קשת גבורים וגו' ‪ ,16‬תרגום על מלכי יוון ‪ 17‬איתנביאת ואמרת‬
‫קשתא דגבראי י־ונאי ‪ 18‬יתברון ובית חשמונאי דהוו הלשין יחעבדון להון ניסין‬
‫וגכורן וינצחינון ‪ ,19‬אך פייט עשה^בבר מיון ‪ .20‬ב ת פ א ר ת ע ש ר ה ל ב ו ש י ן‪,‬‬
‫מפורשים בתהיל׳ אין זולתך אפם דוגמתך ‪.21‬‬
‫מ״י• שאלו שחהים ‪ ,22‬פי׳ שאלו איש לרעהו ודברו בעיניין שחקים‬
‫אשר הם מעשים מופלאים ‪ 23‬ושיחו בשביל אדמה אשר תלויה על בלימה ‪ .24‬ל כ ם‬
‫ם פ ר ו ‪ ,25‬לכם ראוי לספר כ ב ו ד ז ר ו ע ר מ ה ‪ ,‬כי בה תלוי העולם‪ ,‬כדאם׳‬
‫באין דורשין ‪ 20‬וסעדה תלויה בזרוע של הקב״ה‪ .‬ע״א לכם סופר‪ ,‬ופי׳ שאלו משחקים‬
‫ומאדמה ואמרו להם לכם סופר‪ ,‬בלום׳ אתם ראשונים במעשה בראשית ואחם‬
‫יודעים כוחו וכבודו יותר ממנו‪ : .‬ב ו ד י ז ר ו ע ר מ ה ‪ ,‬הטעם בם׳ לפי שהוא‬
‫תואר והוא כמו הווה‪ ,‬כל שעה ושעה‪ .‬וכן כי תפוש כעגלה דשה בירמיה ‪) 27‬אשה‬
‫רעה( ‪ 28‬במצודה דעה ‪ ,29‬אשת זרה ‪ ,30‬אש זרה ‪ ,31‬שדים ושרות ‪ 32‬ויחידה שרה‬

‫‪ .4‬כרא*‬ ‫‪ .3‬איוב ו כא‪ ,‬חתת•‬ ‫‪ .2‬ירטי׳ נא טד‪.‬‬ ‫‪ .1‬דניאל ג כא‪.‬‬

‫‪ .7‬שכה לא א׳ יע׳ ערוך ערך‬ ‫‪ .6‬איוב פא כה‪,‬‬ ‫‪ . 5‬איכה ד כ‪2‬‬ ‫ליה ה‪.‬‬
‫‪ .11‬בפיוט ‪:‬‬ ‫‪ . 10‬לעיל ח״א ע׳ ‪.52‬‬ ‫‪ .9‬ישעי׳ סג ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬זכרי׳ ט יג‪.‬‬ ‫טכס‪.‬‬
‫‪ .15‬אי‬ ‫‪ .! 4‬ע‘ כרש׳י שם‪.‬‬ ‫‪ .13‬ילב־נינו ‪ :‬בגלוטי‪.‬‬ ‫‪ .12‬כז כד‪.‬‬ ‫בכהי‪.‬‬
‫על טלכות טוקדון‪,‬‬ ‫‪ .17‬בחרג׳ ‪:‬‬ ‫‪ .16‬שי׳ א ב ד ‪.‬‬ ‫זה כנוסה שהדפיס האאט‪.‬‬
‫‪ .21‬לעיל‬ ‫‪ .20‬ולבן לא השהטש בדברי הטתרגם‪.‬‬ ‫‪ .19‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .18‬שט טקדונאי‪.‬‬
‫‪ .23‬בכ״י‬ ‫לד׳ •טלטה בר טרון ד‪ .‬ה״ג ‪.98‬‬ ‫‪ .22‬אופן ל־טבת בראשית‬ ‫ח״א ע׳ ‪.218‬‬
‫‪ .25‬בדפ‪ .‬יספרו‪ .‬ובב׳י‬ ‫‪ .4‬איוב כי ז‪.‬‬ ‫בכ״י פי' טח״נ ‪ :‬נפלאים‪.‬‬ ‫טרצב‪ .‬מופלא‪,‬‬
‫בבר‬ ‫ושם דשא‪ ,‬וראשוני הטדקדקים‬ ‫‪ ,27‬נ יא ;‬ ‫‪ .26‬חגיגה יב ב‪.‬‬ ‫םח'נ ‪ :‬יגידו‪.‬‬
‫נחלקו בהוראת טלה זו‪ ,‬מנחם )םחברת ע׳ ‪ (08‬חברה עם דש‪ ,‬דונש )תשובות ע׳ ‪ (58‬עם דשא‬
‫ע׳ ק״ו ״ואינו נכתב כי אם בהא" וכן הוא ברש׳׳י‬ ‫אולם שניהם קראו דשא; ועי כסי הרקטה‬
‫‪ .28:‬נכפל כני‪.‬‬ ‫וכרד״ק שם ‪, :‬ובטלןצח ספרים כתוב בה׳׳׳‪ ,‬ועי במנהת שי שם•‬ ‫דשה‪,‬‬
‫יא‪.‬‬ ‫ויקרא י‬ ‫‪.31‬‬ ‫טז‪.‬‬ ‫ב‬ ‫טאשה‪ ,‬טשלי‬ ‫צ׳ל ‪:‬‬ ‫‪.30‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קהל׳‬ ‫‪.29‬‬
‫‪ .32‬קהלת ב ה‪,‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫־‪210‬‬

‫הואר‪ .‬וכן נמצא כאיוב ו‪ ,‬וזרוע רמה תשבר‪ .‬ל ב ד ו ה י ה ‪ ,‬פי׳ בטיס יומים ער‬
‫שלא נבראת התורה שקרמה יזמים לבריאת עולם‪ .‬לשו׳ י ומים כיוצר‪ -‬אריר ונאה‬
‫בקודש אצל ירר זבה וזכה בשעשועי יומים ‪ .2‬נ כ ב ר י מ י ם‪ ,‬פ״ה במשלי‪ 3‬באין‬
‫תהומות חוללתי באין מעיינות נכבדי מים‪ .‬ויש לשאל למה נפתח ב׳ ונרגש ר׳ והלא‬
‫■נכברי נפעל הוא והיה להיות נכבדי כמו ונכבדיהם בכבלי ברזל ‪ 4‬ולא נכתב‬
‫נכבדיהם‪ .‬ואומ׳ אני כי תיבת נכבדי במקום שתים ועיקר נכבדים במכבדי מים‪.‬‬
‫ושם דבר מבכר‪ ,‬מחמד‪ ,‬מעמק‪ ,‬מרבד‪ ,‬ממתק אשר ממנו‪ ,‬מחמדים ‪ ,3‬ומעמקי מים ‪,6‬‬
‫מרבדים דברתי ערש ‪ ,7‬ממתקים ‪ .8‬כן נכבדי נכבדים במכבדי מים‪ .‬קסמי ‪ 9‬נא לי‬
‫באוב‪ ,10‬עיקרה קסום קסמי כי במשקל קסומי בתיבה אחת לא נמצא בכל‬
‫המקרא‪ .‬בגודה אחותה יהוד׳ ‪ 11‬עיקרה בגור בגדה וכן לכן ישלח במשמניו רזון‬
‫דישעי׳‪ 12‬מ״ם החרוק והנו׳ן הנרגש מלמדינו שעיקרו במשמן משמניו ויה׳ משמן‬
‫תואר ושם דבר כיתר המילין אשר כת׳ באופן יחיד ערין ‪ ,13‬כי היה להיות מן משמן‬
‫משמניו ברפיו׳ הנו״ן על משקל משפטיו או משמניו בפתיחת המ״ם וברגישות‬
‫הנו״ן על משקל מחמדיו‪ ,‬אך היא מלה מורכבת ביחר מלוח תחילתה משמן וסופה‬
‫■משמן‪ ,‬כמו יושבת בלבנון דירמיה ‪ 14‬שעיקרה יושבת ישבח‪ ,‬ויולדת בן ‪ ,15‬שוכנת‬
‫על מים רבים‪ ,16‬והמה משתחויתם קדמה לשמש דיחזק׳ ‪ 17‬תחילתה משחחוים וסופה‬
‫חשתחויחם ‪ .18‬עתיחתיהם שוסיתי דישעי' ‪ ,19‬תחילת שוסה וסופה שסיתי‪ ,‬נגואלו‬
‫■בדם ‪ ,20‬הג׳ מן גאל יגאלוהו חשך וצלמות‪ ,21‬ודינו נגאלו גאל מן גאל‪ ,‬בציפיתני‬
‫ציפונו‪ ,22‬צ׳ החרוק מן צפיה על משקל שביה‪ ,‬והגזרה והבניה דיחזק׳ ‪ ,23‬והפ׳ החרוק‬
‫מן צפיה על משקל כויה‪ ,‬שתיה‪ ,‬צריה‪ ,‬ובשתי גזירות אלה דין הפ' ברפה‪ ,‬אך‬
‫מפני שנשתנת התיבה היותה משתי גזירות מצפיה ומן צפיה נשתנת גם בזה‬
‫־שנהפך רפיח הפ׳ לדגש‪ .‬לא נשיתי לא נשו כולו מקללני ‪ ,24‬מן קלל ומן הקלה‪,‬‬

‫״מלשר יוםים״ ע״כ^‬ ‫ע׳ ‪ 175‬ובכ״י מרצב לי׳‬ ‫‪ .2‬לעיל ח״א‬ ‫איוב לח טי‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫״ולעולמ הב א‬ ‫עד ע׳ ‪176‬‬ ‫מ״פי׳ יום יום אלפים שנה״‬ ‫■ובטקיו הקטע שלפנינו בח׳א ע׳ ‪175‬‬
‫‪ ,4‬תהל׳ קםט ח‪,‬‬ ‫‪ .3‬ח בד‪.‬‬ ‫וע׳ טה שהערתי לעיל ע׳ ‪ 204‬הע׳ ‪. 8‬‬ ‫יתבדך שטו״‪,‬‬
‫‪ .8‬שה״ש‬ ‫‪ .7‬טשלי ז טו‪.‬‬ ‫‪ .6‬תהל׳ סט טו‪.‬‬ ‫‪ .5‬שה״ש ה טז‪.‬‬ ‫ונככדיהם‪.‬‬
‫‪ .10‬ש״א בח ח ‪ :‬קסוטי ועל הזרות שבנקוד טלה‬ ‫‪ .9‬טבאן לי' בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫ה טו‪.‬‬
‫‪• t:t‬‬
‫וו עמד הריב־ג‪ ,‬ם׳ הרקטה ע׳ קצט‪ ,‬וע׳ גם טחברת הערוך‪ ,‬חלק הדקדוק ט ע״ב אבל הם לא‬
‫‪ .11‬ירטי׳ ג ו‪ ,‬וע׳ בט׳ הרקטה ע׳ קיו ״הוא‪ :‬כאטרו בוגדה״‬ ‫בארו את הטלה כטורככח‪.‬‬
‫אשר לא ישתנו בהצטרפם או‬ ‫■ובסה״ש לריב״ג‪ ,‬הוע׳ בכר‪ ,‬עי ‪ 55‬״אלא שבגודה טבלל הטלות‬
‫‪ .14‬בב בג‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .13‬לעיל ע׳ ‪.199‬‬ ‫‪ .12‬י טו‪.‬‬ ‫בחבנס לשון הנקבה עליהם״‪.‬‬
‫ויושבת וכוי‪.‬‬ ‫ישבת‬ ‫טן‬ ‫יושבתי‬ ‫שהן טזרכבות‬ ‫אטרו‬ ‫האלה‬ ‫״ושחי הטלות‬ ‫שם‬ ‫‪:‬ברד״ק‬
‫‪ . 16‬ירטי׳ נא יג׳ וע׳ ברד״ק שם ״והיא מלה מורכבת‬ ‫‪ .15‬ברא׳ טו יא‪ ,‬וע׳ ברש״י שט‪.‬‬
‫בטו שפי׳ בחלק הראשון בם׳ הטכלול והיא טורכבת מן שוכנת שהיא פועלת וטן ■טכנתי שהיא‬
‫סוכה פ״ה ה״ה‪.‬‬ ‫וע׳ בת׳י שם ובדברי רש*י •טהביא את הירו׳‬ ‫‪ .17‬ח טו‪,‬‬ ‫פעלתי״‪.‬‬
‫‪ .! 8:‬ובן פי' כבר הריי חיוג‪ ,‬גי ספרי דקדק הוצ׳ נוט ע׳ ‪ , 25‬וכטה טהדוגטאות שהובאו על ידי‬
‫לם'‬ ‫ע' העי וילנסקי‬ ‫טחכרנו לקוחות כני משם‪ .‬וכן בכתאב אלנתף )חוצי קוקובצוב עי ‪,(28‬‬
‫‪ .19‬י יג ויטם ‪ :‬יטושתי‪.‬‬ ‫ועי גם בפי׳ הרד׳ק ליחזקאל שם‪.‬‬ ‫העי ‪,4‬‬ ‫הרקטה ע׳ שט״ב‬
‫‪ . 24‬ירמי׳‬ ‫‪ .23‬יחזקאל טא יג‪.‬‬ ‫‪ .22‬איכה ד יו‪.‬‬ ‫‪ .21‬איוב ג ה‪.‬‬ ‫‪ .2a‬ישעי׳ נט ג‪,‬‬
 ‫‪211‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫־מקלה אביו ואמו!‪ ,‬על כן באו הו׳ במקום ה׳ הקלה‪ .‬וכן אריוך דמעתי דיש‪p‬י׳ ‪2‬‬
‫‪.‬דינה היה ליכתב ארוך‪ ,‬כם׳ אצוך אכסך ונשתנת ליכתב במילוי עם י׳ נשתנת נם‬
‫בזה ליכתב יוד לפני ו׳‪ ,‬דינה היה ארויך כמ׳‪.‬אשכרך יריעותיה‪ ,‬כך קטני עבה‬
‫סמתני אבי תהילת מלכים ‪ 3‬היא מלה מורכבת מן קטן ומן קטן נקודת ט׳ מן קטן‬
‫ודינה היה קטוני כם׳ כי אם יהואחז קטון בניו ‪ 4‬ודגשות הנו״ן מן קטן והיה דינה‬
‫קטני במקום קטנתי כי 'אצבע לשו׳ נקיבה כמ׳ שאום׳ עבה אך היא מורכבת‬
‫כאשר כתבתי‪ ,‬ולפי שתי הגזירות היה ליכתב קטני הלך בחטף ובדנישות הנו״ן‬
‫■אלא לפי שנשתנה להיות משתי גזירות נשתנת גם בזה ליכתב קטני‪ .‬וידבקו‬
‫פלישתים ‪ 5‬תהילה מן הדביק וםופה מן דבקו‪ ,‬והלל והוניחהשם על מכונת׳ דזכריה ‪6‬‬
‫תהילתה והנחה וסופה והניחה‪ .‬הדשנה מחלב דישעיה ל תהילתה הדשנה משקל‬
‫הופעלה וסופה נתדשנה‪ ,‬כן רבים במקרא ‪ .8‬ופי׳ הפסוק באין מעיינות נכבדי מים‪,‬‬
‫'•כי המעיינות הנובעים ממקום קר הם נכבדים מכל מים‪ .‬ש ב י ם ו ר צ י ם ‪ ,‬אף כי‬
‫רצוא ושוב ‪ 9‬דקרא מן רצה ולשו׳ ריצה‪ ,‬וכן אם ראית גנב וחרץ עמו ס! מן רצה‬
‫ולשו׳ ריצה‪ ,‬יתכן לום׳ רצים‪ ,‬כי מפעל עומד יאט׳ בשני פנים‪ ,‬ועדים נאמני׳ שטי‬
‫•כזב ‪ 11‬ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה ‪ 12‬וכן בזולת אמונתך אמיתי רבה ‪ ,13‬ועיין ‪14‬‬
‫׳שם כפסוק יופי מכלל דבירך‪ .‬ומדרש רבותי'‪ 15‬והחיות רצוא ושוב עד חיות רוץ‬
‫לדרוש ובאין דורשין ‪ 16‬ועוד רקיע אחד‬ ‫ודרוש‪ ,‬למעלה מהם שוב שאין רשות‬
‫ע״כ יש רשות לדברוכו׳‪ .‬ודקדוק ‪ 17‬רצוא ושוב שמות‬ ‫מעלה מראשי החיות וכו׳‬
‫; הדברים רצוא מן רצה ולשו׳ ריצה על משקל עלה נעלה‪ ,18‬עשה אותו‪ ,19‬פי׳ עשה‬
‫לעשות‪ ,‬בנה בניתי ‪ ,20‬וכן ושוב ‪ 21‬כמו שום תשים עליך ‪ ,22‬זוב דמה ‪ ,23‬אם שוב‬
‫■תשוב בשלום‪ ,24‬וםוך לא סכתי‪ ,25‬מוט התמוטטה הארץ‪ 26‬וכן רבים‪ .‬ופי׳ רצוא‬
‫רצות ושוב שבות או רצוא רוצות ולשו׳ ריצה כי מפעל עומד יאמר בשני פנים‬
‫■כאשר כתבתי בזולת אמונתך אמיתי רבה ‪ 27‬כפסוק מכלל יופי דבירך‪ .‬ולשו׳ הר׳‬
‫אלעז׳ ז״ל והחיות רצוא ושוב אינו הליכה וחזירה ממש אלא נראות הולכות וחוזרות‬

‫‪ . 1‬דבי‬ ‫טו ו שם‪ :‬טקללוני‪ ,‬וע׳ גרד״ק שם‪ .‬״חורכבה הטלה טן שני' סן קלל ום‪.‬ן קלה״‪.‬‬
‫‪ .3‬א יב י‪,‬‬ ‫‪ •2‬טו ט׳ וש בם׳ הרקטה ע׳ שנג ובם׳ השרשים לריב״ג ע׳ ‪. 472‬‬ ‫בו טז‪.‬‬
‫וע׳ בס׳ הרקטה ע׳ רט״ג‬ ‫‪ . 4‬דהיב כא ין‪,‬‬ ‫וע׳ ברד׳ק שם ״וטלת קטני קשה בדקדוק״‪.‬‬
‫‪ .6‬ה יא‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .5‬ש׳׳א לא ב‪.‬‬ ‫ועי שט״י והוא אינו טבאר את הטלה הטורבבת‪.‬‬
‫ע׳ שסד‪.‬‬ ‫בם׳ הרקטה‬ ‫בם״ הראכיע שם ו״טלת והניחה טורבכת טן והינחה והניחה״‪ ,‬ועי‬
‫וכיב הראב״ע בפי׳ לישעי' שם ;‬ ‫׳ ‪ .7‬לד ו‪ ,‬וע׳ בם׳ הרקטה •שם ״וטן הוד אטרו הדשנה וכוי״‬
‫רק היא‬ ‫״טלה טורכבת טבנין שלא נקרא שם פעלו וטבנין נפעל על דעת רבים ואיננו נכון‬
‫וע׳ כרד״ק שם‪.‬‬ ‫‪ . 9:‬יחזקאל א יד‪,‬‬ ‫‪ .8‬ע״ב לי׳ ככ״י טרצב‪.‬‬ ‫טלה ורה וכו׳״‪.‬‬
‫־‪21‬׳ נוט‪ ,‬ע׳ ‪.95‬‬ ‫לר״י חיוג‪,‬‬ ‫‪ , 10‬תהל׳ נ יה‪ ,‬וע׳ בפי׳ הראב״ע שם ובג׳ ספרי דקדוק‬
‫‪ .12‬שופטים‬ ‫הע׳ ‪.17‬‬ ‫‪ .11‬תהל׳ ט ה‪ ,‬כב׳יי טרצב נו‘ פח הקטע חנטצא בב»י ר‪ .‬להלן‪,‬‬
‫‪ .14‬טר‪.‬אן לי׳ כב״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .13‬ע׳ להלן סי׳ סא‪.‬‬ ‫ד בד‪ ,‬זע׳ בם׳ הרקטה ע׳ שבו‪.‬‬
‫מבאן עד ‪.‬עשה אותו״ בכ״י‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪ ,16‬חגיגה יג א‪.‬‬ ‫לא טצאתי‪.‬‬ ‫‪ .15‬טדרש וה‬
‫‪ .20‬מיא‬ ‫‪ .19‬אסתר ט יז‪ ,‬צ״ל ‪ :‬ועשה‪.‬‬ ‫‪ . 18‬במרב׳ יג ל‪,‬‬ ‫טרצב‪ .‬לעיל וע׳ לעיל הע׳ ‪11‬‬
‫‪ .24‬ט״א‬ ‫‪ .23‬ויקרא טו בה‪.‬‬ ‫‪ .22‬דב׳ יו טו‪.‬‬ ‫‪ .21‬ביחוקא׳ א‪ .‬יד‪.‬‬ ‫ח יג‪.‬‬
‫■‬ ‫‪ .27‬ע׳ להלן סי׳ סא‪,‬‬ ‫‪ .26‬ישעי׳ בר יט‪.‬‬ ‫‪ .25‬דניאל י ג‪.‬‬ ‫׳“‪.‬כ בח‪.‬‬
 ‫ע ר ו גת ה ב ו ש ם‬ ‫‪212‬‬
‫כמראה הבזק כדכת׳ מראיהן כלפידים‪ 1‬כעיניין האש בעת שמחגברת ^השלהבת‬
‫בכבשן נראה כיוצאות וחוזרו׳ מפי הכבשן ורבוחי' אמרו ‪ 2‬כמראה הבזק כאור היוצא‬
‫מבין החרסין של צורפי זהב מחמ׳ מפוח שנופח להבעיר יוצא הלהב וחוזר מיד‪.‬‬
‫דקדוק רצוא ושוב ופירוש׳ כאשר כתבחי ‪ .3‬אך הפייט אשר עשה שבים ורצים לא‬
‫רצוא ושוב דקרא‪ ,‬אך פי׳ כשיהיה ללכח למקום אשר יהיה שמה הרוח לא יסבו‬
‫בלכתם אך שבים דרך הליכתם‪ .‬ולשו׳ ר ים ב ״ ם ‪ 4‬רצוא לשו׳ ריצה ולא לפי‬
‫הדקדוק אבל לשון נופל הלשו־ ‪ 4a‬רצוא אצל ושוב ששניהם לשון פעול כמו מוצאיו‬
‫ומובאיו דיחזקאל ‪ .5‬שהיה דינו מבואיו כריעיו וכן ותהי הכנם באדם ובבהמה‪ .6‬ואום׳‬
‫אני כ׳ רצוא לפי הדקדוק נאם׳ כאשר כתבתי‪.‬‬
‫מ״ר׳ שם אלהי צבאות ‪ .7‬מ ק ה ל ו תיו‪ ,‬הם מלאכיו ע״א מקהלותיו הם‬
‫ישר׳ ונכון לומר מקהלותיו ‪ 8‬ולא םקהלותיו‪ ,‬כאשר במקהלות ברכו אלהי׳ ה׳ ממקור‬
‫ישראל ‪ .9‬ק ש ו ר ב ז ר ו ע י מ י נ ו ‪ ,‬כדאמ׳ באין דורשין ‪ 10‬וסערה תלויה בזרועו‬
‫של הקב״ה‪ .‬ולשו׳ ערוך ‪ ,11‬פי׳ הכל תלוי בגבורתו של הקב״ה הגבורה היא‬
‫הזרוע)ה( ‪ 12‬כדכת׳ לך זרוע עם גבורה וגו׳ ‪ 13‬אורכו של עולם ת״ק ‪ 11‬שנה והים‬
‫הגרול מקיף אותו וכל העולם מקיפין על סנפיריו של לויתן ולויתן שרוי בתוך המיננ‬
‫התחתונים כדג שעל ‪ 15‬ומים התחתונים עומדים על מי בראשית כפעיין קטן על‬
‫שפת הים ומי אונקיינום עומדין על מימי נבוכים ‪ 16‬כמעיין קטן על שפת הים‪,‬‬
‫והמים תלוין ועומרים למעלה מן התחתונה ‪ ,17‬וארץ התחתונה רקועה על מים חיים ‪8‬‬
‫ומים חיים עומדים על עמוד חשמל‪ ,‬ועמוד השמל עומד על הרי ברד‪ ,‬והרי ברד ע ''■־ם‬
‫על אוצרות שלג‪ ,‬ואוצרות שלג על המים של אש ‪ ,19‬ומים של אש על התהום ;•' *־ם‬
‫על תוהו ותוהו על בוהו‪ ,‬ובוהו ‪ 20‬מקיף את כל העולם כולו שממנו יוצא‪ .‬חושך‪ ,‬ובם ‪21‬‬
‫אבנים מפולמות משוקעות בתהום שממנו יוצאין המים‪ ,‬וארץ התחתונה תלויה בסערה‬
‫הקשורה בכיפת ‪ 22‬ארקא וארק׳ תלויה בסערה הקשורה בכיפת תבל תבל תלויה‬
‫■ כזה העיניין‬ ‫בסערה הקשור׳ בכפת חלד‪ ,‬חלד תלויה בסערה הקשורה בכפת ‪23‬‬

‫‪ .4‬כ‪:‬׳ בפי׳ ליחזקאל‪.‬‬ ‫‪ .3‬ע״ב לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .2‬הגיגה יג ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬נחום ב ה‪.‬‬
‫ד‪ .‬פיום לר׳‬ ‫‪*2• . 6‬םות ח יג‪.‬‬ ‫‪ .5‬מג יא‪ ,‬ע׳ בם׳ הרקמה בג א‪.‬‬ ‫‪ .4a‬צ״ל ‪ :‬נופל על ל־נזון‪.‬‬
‫הוצ׳ ביאליק — רבניצקי כ״ג ם״א‪ ,‬ע' ‪ 49‬פי' פ*א )יע׳‬ ‫שלשה אבן גכירול‪■ ,‬צירי רשב׳׳ג‪,‬‬
‫‪ ,8‬ר׳׳ל‬ ‫בהע׳ ע׳ ‪ (55‬לפי צונין ל״ג ע׳ ‪ 193‬נאשר בשבועות לפני ברכו‪ .‬ד‪ ,‬ח״ג שם' ‪.98‬‬
‫‪ .11‬ערך זרוע‪.‬‬ ‫‪ .10‬חגיגה יב ב‪.‬‬ ‫‪ . 9‬תהל׳ םח בז•‬ ‫שקהלותיו ולא מקהליתיו‪.‬‬
‫‪ .14‬הקשע הבא הוא בשדרש ״עשרת הדברות״‪,‬‬ ‫‪ .13‬תהל׳ פס יד‪.‬‬ ‫‪ .12‬שם נ זרועו‪.‬‬
‫בתי שדרשות‬ ‫ביחש״ד ח*א ע' ‪ , 63‬במרדש כינן‪ ,‬ביהש׳ד ח״ב ע׳ ‪ , 32‬בסדר רבא דבראשית‪,‬‬
‫‪ .15‬בשקושות‬ ‫ח״א ע׳ ש )וע‘ בהערותיו של ווערסהיישער שם( ובם׳ רזיאל הגדול‪ ,‬י״ד ע״ב‪.‬‬
‫‪ .16‬שם ‪ :‬על שי בוכים ובשדרש עשרת‬ ‫הנ׳ל ״כדג קטן בתוך הים״‪ ,‬או ‪.‬בתוך השיש״‪.‬‬
‫הדברות נאשר גם השעם ‪.‬ולשה נקרא ששם בוכים״ )וע׳ ג ם בם־ד דבראשית וברזיאל( וההששך‬
‫‪ .12‬לי׳ ש־ם‪.‬‬ ‫‪ . 17‬צ״ל‪ :‬שן הארץ התחתונה‪ ,‬וכ*ה במקורות הנ״ל‪.‬‬ ‫שלפנינו איני שב‪.‬‬
‫‪ . 19‬בכונן ‪ :‬על אוצרות שיל שים ואשי ואוצרות שים על הים וים על תהום‪ ,‬ובש״ר דבראשית ‪:‬‬
‫ואוצרות שלג על הרי ברד והרי ברד על תהום♦ וברזיאל ‪ :‬ואוצרות שלג על הרי בתר )?( והרי‬
‫‪ .21‬צ״לן זבהו‪ ,‬וע׳ חגיגה שם‪.‬‬ ‫‪ ,20‬צ״ל ‪ :‬ותהי‪ ,‬וע׳ חגיגה יב א‪.‬‬ ‫בתר ובו*‪.‬‬
‫‪ .23‬צ״ל ‪ :‬וילון ואח*כ שונה גם שאר הרקיעים‪.‬‬ ‫‪ .22‬במקורות שציינתי נשנות עוד כשח בפות‪.‬‬
 ‫‪213‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫עד ערבות‪ ,‬ערבות תלוי׳ בסערה הקשור׳ בזרוע ימינו של הקב״ה‪ ,‬שני מתחת זרועות עולם ‪.1‬‬
‫נ פ ש י ש ר י ם ש ם ג נ ו ז ה ‪ ,‬אמרי׳ באין ‪.‬דורשין‪ 2‬כי נפשות הצדיקים‬
‫בערבות‪ ,‬ובסוף השואל‪ 3:‬תניא ר׳ אליע׳ אומי נשמות של ‪:‬צדיקים צרורות ומונחות‬
‫תחת כסא הכבוד שנ׳ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ‪ ,4‬בצרור בגים׳‬
‫בכםא הקדוש ‪ . 5‬וממה שאום׳ נשמותיהן של צדיקי׳ ק ש ה ל' על ד ב ר י הר׳‬
‫מש ה בר׳ מ י מ ו ן ‪ ,‬שכת׳ נשמת אדם תאבד‪ ,‬והי לשונו ‪ 6‬נפש כל אדם ‪ 7‬כשר‬
‫היא צורתו שנתן לו האל דעת ‪ 8‬והדעת היתירה המצויה בנפשו של האדם היא‬
‫צורת האדם השלם בדעתו‪ ,‬ועל צור' זו נאמ׳ בתורה ‪:‬נעשה אדם בצלמנו כדמותנ(‪,‬‬
‫כלומ׳ שתהא לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם ‪ 9‬עד שתדמה להם‪,‬‬
‫זאינו אום׳ על צורה זו הנכרת לעינים הפה וחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו‬
‫תואר שמה‪ ,‬ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש‬
‫ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצור׳ הנפש הכתו׳ מדבר ‪ ,to‬ופעמי׳ רבות‬
‫תיקרא זו הצור׳ נפש‪ ,‬כם' והיתה נפש אדוני צרירה בצרור חתיים ‪ ,11‬ורוח‪ ,‬לכך‬
‫צריך ליזהר בשמות שלא תטעה וכל שם ושם ילמד מעיניינו‪ .‬ואין ‪ 12‬צורת הנפש‬
‫הזאת מחובדת מהיםודוח כדי שיתפרד ‪ ! 3‬להם ואינה מכת הנשמה ‪ 14‬לגוף אלא‬
‫מאת ה׳ מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד‬
‫הנשמה מפני שישנה עם הגוף ‪ 13‬וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תיכרת צורה זאת‪,‬‬
‫לפי שאינה צריכה לגוף‪ 16‬בכל מעשי׳ אלא יודעת ומשגת הריעות הפרודות מן‬
‫•זגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולמי עולמים‪ ,‬הוא שאם׳ שלמה בחכמתו וישוב‬
‫העפר על הארץ והרוח חשוב אל האלהים אשר נתנה ‪ .17‬ע ״ כ ד ב ר י הר׳ ם ש ה•‬
‫ולא ידעתי למה כתב ותובד הנשמה מפני שישנה עם הגוף הלא הנשמה איננה עם‬
‫הגוף ואין עם הגוף רק נפש ורוח‪ ,‬שהגוף צריך להם להנאת עולם הזה על כן במות‬
‫הגוף לא תהיינה‪ ,‬אבל נשמה שאינה לצורך להנאת עולם הזה במות הגוף לא תמות‬
‫אלא נפש נשמת צדיקים צרורה בצרור החיים ונפש רשע הקולע בכף הקלע‬
‫ותהיה נודדת‪ ,‬והיאך יפרש נר ה׳ נשמת אדם חופש כל חדרי בטן ‪ ,18‬ונשמת שדי‬
‫תבינם ‪ ,19‬הנה הנשמה אשר נתן שדי באדם היא המבינה לא תאבד לעולם והיא‬
‫‪:‬היא הזוכה לטובה‪ ,‬ובפ״ק דברכות ‪ 20‬הני חמישה ברכי נפשי את ה׳ כנגד מי‬
‫אמר ‪ 21‬דוד ‪ 22‬כננדהקב״ה ‪ 23‬ונשמה וכו׳ עד מה הקב״ה טהור אף הנשמה טהורה‬
‫ובבר׳ רב׳ ‪ ,24‬כי הנשמה עיקר ‪ 25‬שבנשמות‪ ,‬נפש‪ ,‬רוח‪ ,‬נשמה‪ ,‬יחידה‪ ,‬חיה‪ ,‬נפש‬

‫‪ .4‬ש־א כה כט‪.‬‬ ‫‪ .3‬שבת קנה ב‪.‬‬ ‫‪ ,2‬חגיגה יב ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬דבי לג כו‪.‬‬

‫‪ .8 ,‬בנ״ל‪.‬‬ ‫‪ . 7‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫הל׳ יסודי התורה פ’ ד ה«ח‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪ ♦3‬ע' לעיל ע׳ ‪109‬‬
‫|בםו השלאכים שרם צורה בלא גולם[‪ ,‬אכל בכ״י אברבנאל )ע׳ כש״ב‬ ‫‪ .9‬בדפ‪ .‬הרשב׳ס גו׳ ‪:‬‬
‫‪ .11‬הראיה םהפסוק לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .10‬כרפ‪ .‬נו׳ ‪ :‬בצלמנו כדמותנו‪,‬‬ ‫בד‪.‬וצ׳ פאגי( ליתא‪.‬‬
‫עד שתהא צריבה לנשמה בסו‬ ‫‪ .14‬שם נו׳ ‪:‬‬ ‫‪ .13‬שם ; שתתפרד‪,‬‬ ‫‪ , 12‬שם הל׳ ט‪-‬‬
‫‪ .16‬שם ; לנשמה‬ ‫‪ . 15‬שם ‪ :‬מפני שאינה סצויה אלא עם הגוף‪.‬‬ ‫שהנששה צריכה‪,‬‬
‫‪ . 20‬י א‪.‬‬ ‫‪ .19‬איוב לב ה‪.‬‬ ‫‪ ..18‬ששלי כ בז‪.‬‬ ‫‪ .■17‬ההל׳ יב ־יו‪.‬‬ ‫כמעשיה‪.‬‬
‫‪ ,23‬שם ‪ :‬ובנגד‪ ,‬וע׳ בדקים שם ע׳ ‪•41‬‬ ‫‪ .:22‬שם ‪ :‬לא אמרן אלא‪.‬‬ ‫‪ .21‬שם ‪ :‬אמרן‪.‬‬
‫שבנשמה‪ .‬ובב׳ר‬ ‫‪ .25‬אילי ציל ; עיקר ר‪.‬׳ שטות‬ ‫פי׳ד אות ט‪ ,‬היצ׳ ת*א ע׳ ‪,132‬‬ ‫‪, 24‬‬
‫‪-‬שם ; נשמת חיים‪ ,‬ה׳ שמות נקויאו לה ‪,‬וכו ‪,‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪214‬‬

‫זו הדם שנ׳ כי הדם בנפש ־יכפר‪ ,1‬רוח שעולה ויורדת שב׳ מי יודע רוח בני האדם•‬
‫העולה היא ונו׳‪ ,2‬נשמה זו אופיתא ‪ ,3‬פי׳ היא עיקר שבכולן והכל מכחה‪ ,4‬שכל‬
‫איברים מתים והיא חיה בגוף‪ ,‬יחידה שכל איברים משנים שנים והיא יחידה׳?‪,‬‬
‫ע ״כ ל ש ו ן ב ר א ש י ׳ רב׳‪ ,‬ו ב א ג ד ת משי ‪ 6‬אומ׳ על הנשמה ר׳ אליעזר‬
‫אומ׳ בראש ור׳ יהושע אומ׳ בלב‪ ,‬וכן אין בן דוד בא אלא עד שיכלו כל הנשמו׳‬
‫שבגוף ‪ .7‬על כן נשמה בג‪:‬ימ׳ ה׳ש׳מ׳י׳ם׳ כי מן השמים נופחה ‪ 8‬על כן היא עיקר‬
‫ובמות הגוף הנשמה לא תמות אלא נשמת הצדיקים בטובה הצפונה להם ונשמת‪.‬‬
‫החוטא תאבד מן הטובה והכרת הכרת מן הטובה‪ ,‬נידונת וזו מיתתה האמור׳ בה‬
‫הנפש החוטאת היא תמות ‪9‬׳ שתמות מן הטובה‪ .‬ו ל ש ו ן ח כ מ ת ה נ פ ים ‪ ,10‬עתה■‬
‫אשכילך ואודיעך ‪ 11‬ירא השם הנפש היא בכבד ‪ 12‬כי הדם הוא הנפש והיא מתאוה‬
‫לאכול ולשתות וחשק משגל התאוה לפי שהכבד מלא דם ומתאוה להשביע את‬
‫האדם בעירונים ובשעשועים ובשכבת הקרי זוהי נפש שביעה תבום ‪ 13‬נופת זו היא‬
‫הנפש‪ ,‬רוח היא בלב ומבקשת שררה וגדולה ומבלבלת ‪ 11‬בלב בני אדם ודעתם‬
‫לרדוף אחרי הכבוד על כן )נקראת(‪ 15‬נקרא גם רוח והיא המגברת ‪ 16‬דעת בני‬
‫אדם להשתודר ולהתגדל ולהתגאות‪ .‬הנשמה היא בעלת חכמה היושבת במוח כמלך‬
‫בגדוד ודומה לכבוד בוראה ומואסת תענוג ‪ 17‬כני אדם ובהבלי שעשועים ומחכמת‪.‬‬
‫ומשכלת דעת וכל מחשבה לעבוד לבוראה במורא ומחשבת מה יהיה בסופה בעת‬
‫מות הגוף ויבלה ואיך חשוב בטהרה למי שבראה בגוף גושם לחומים ‪ .18‬ובמות‪.‬‬

‫‪ .1‬ויקרא יז יא‪ ,‬ובביר שם מביא אח הפסיק כי הדם הוא הנפש )דברים יב כג(‪ ,‬ז•;‪.,‬‬
‫בם׳ אמונות ודעות לרס״ג‪ ,‬הוצ׳ םליצקי ע׳ ‪ .96‬״והששי מי שחשב שהיא דם‪ .‬נטור והוא ענן■‬
‫‪ .2‬קהלת‪.‬‬ ‫לבדו כאשר בתב בספרו והטעהו בזה מאמר התורה כי הדם הוא בנפש ובו"‪.‬‬
‫שם‪,‬‬ ‫לב«ד‬ ‫הםיוחס לדש*י‬ ‫ע' בפי׳‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . 3‬עי בהוצ׳ ת’ א בש״נ‪.‬‬ ‫ג כא‪.‬‬
‫‪ .6‬קריאת טלה זו אינה ברורה וגם אינני‬ ‫‪ .5‬בביר ‪ :‬כגוף‪ ,‬אבל לי׳ כב*י‪ ,‬ע׳ כש״נ שם‪.‬‬
‫יודע לאיזו אגדה הוא מתכוון‪ ,‬את הפלוגחא הםובאת עיי המהבר לא סצאתי באף מקים‪ ,‬דעת‬
‫הוצי ח״א ע׳‬ ‫חזיל היא בי הנשמה ממלאת את כל הגוף‪ ,‬ע' ברכות י א‪ ,‬ב״ר פייד אות ט‪,‬‬
‫הוצ׳ ת״אע׳ ‪» 230‬לפי‬ ‫אחד בביר פביו אות ו׳‪,‬‬ ‫באבד‬ ‫יש רמז לכך שהנשמה היא‬
‫אבל לעתיד היא נבזקת בבל הגיף״‪ ,‬אולם ר׳ שם‬ ‫שבעולם הזח היא נבזקת באחת מאיבריה‪,‬‬
‫בח'נ ובהערות תאודור‪ .‬וע׳ בדברי רס׳׳ג‪ ,‬או״ד‪ ,‬הוצי סלוצקי ע׳ ‪ : 98‬״ובענין אלה הנחות טעה■‬
‫והאחד בשאר הגוף וכזי׳ ואחר כן התבאר לי בי משכנה‪.‬‬ ‫כלב‬ ‫שטה שני חלקים אחד מהם‬
‫והתנועה צמיחתם כלם‬ ‫כי הגירים אשר נותנים לגוף החוש‬ ‫בלב מבני אדם וכאשר חוא גלוי‬
‫מן הלב‪ ,‬וגם שאני מוצא הםעיפים הגדולים אין מוצאם מן הלב אך צמיחתם סן המוח וידעתי‬
‫ולזה מחבר הכתוב תמיד הלב‬ ‫כי המעיפים ההם אינם לנפש אבל המה מיתריט לגוף וקשרים‬
‫ובכל נפשכם )דברי׳ יא יג( ובו׳״ וע׳ בם׳ הבטת הנפש א עיא•‬ ‫והנפש באמרו בכל לבבכם‬
‫‪ .8‬ע׳ בם' חכמת‬ ‫‪ . 7‬יבמות סב א וש״ני‬ ‫‪.‬ונשמח שדי תבינם‪ ,‬והיא במוח ובלב*‪.‬‬
‫‪ .11‬שם ; ואורך‪.‬‬ ‫‪ .10‬צפת תרע״ג‪ ,‬ה׳ עיג‪.‬‬ ‫‪ .9‬יחזקאל יה ד‪.‬‬ ‫הנפש ז עיב‪.‬‬
‫המאכל והמשתה‬ ‫‪ .12‬ע' בפי׳ ר׳ בהיי לבראשית ב ז ‪, :‬הנפ ש הבהמית דויא הנפש המתאוה‬
‫בהצמת הנפש ‪ :‬תבוז׳‬ ‫‪3‬ה‬ ‫וטשכנה בכבד והיא הנקראת נפש ורוח*‪.‬‬ ‫והמשגל ובי׳‬
‫‪ .17‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .16‬שם ‪ :‬המגבהח‪.‬‬ ‫‪ . 15‬שם נו׳ ‪ :‬גאות הלב‪.‬‬ ‫‪ . 14‬שם ; ומלבלבת‪.‬‬
‫‪ .18‬שם נו׳ קטע שלם ״האדם יש לו אדונים שנים יבמיתו נעשה חפשי ובו״׳•‬ ‫בתעניגי‪.‬‬
 ‫‪215‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫הבשר הוא הגוף ימותו נפש התאוה ונפש הרוח ותשאר צורת הנשמה העליונה‬
‫החכס שאינה ‪ 1‬מתה במות הגוף‪ .‬לפי שנשמת ארס העליונה אינה מחה‬
‫יחלום החי מן המת אבל בהמה שמתה אין לה נשמה החכמה לא יחלום החי מן‬
‫החכמ' ‪ 2‬שמחה או גשחטה ‪ 3‬ומה שנאמ׳ והרוח תשוב אל האלהי׳ אשר גחנה ‪4‬‬
‫היא רוח החכמ׳ ‪ ,5‬וכשאדם חוטא אחר מוחו נפש‪ 6:‬יקלענה בכף הקלע ‪ 7‬מפני‬
‫ששמעה לרוח ולנפש‪ ,‬ונפש הצדיק אשר ‪ 8‬נתחזקה על הרוה ועל הנפש תהיה‬
‫צרורה כצרור החיים תחת כסא הכבוד‪ ,‬כי )יש( ישבה כראש והנח‪|.‬כם עיניובראשו ‪■9‬‬
‫שמע לעצת הנשם׳ וכסיל ששמע לנפש ולרוח הכרת חכרת בחושך‪ 10‬ילך אבל חכם‬
‫שש׳ לנשמה העליונה הנופחה מכסא הכבוד תזכה לרב טוב הצפון ‪ .11‬והנשמה אינה‬
‫שינה כי מן הקב״ה נופחה וכמי שאין שינה להקב״ה ‪ 12‬כן לה ומה שאדם חולם‬
‫הוא שמראין לנשמה העליונה ‪ ,13‬דע כי שלשה רוחות יש בחיות האדם ואם תחפוץ‬
‫קרא אותם בשלושה שמות נשמר‪ .‬רוח ונפש‪ ,‬הנה הנפש ד‪.‬יא הכח הצומח שהוא‬
‫בכבד וכל חי משתתף בכח וזאת הנפש גוף והיא מתאוה לאכול ולשתות ודבר‬
‫המשגל‪ ,‬והרוח בלב ובה חיי ‪.‬האדם שיתנועע והיא כוללת האדם והבהמה גם היא‪.‬‬
‫גוף‪ ,‬ובצאת זה הרוח שהוא דומה לאויר מהגויה אז ימות הארמ וזאת הרוח מתגברת‬
‫והיא הכעסנית׳ והנשמה היא העליונה וכוחה במוח ‪ ,14‬ותולדות בני האדם ויצריהם‬
‫משתנים ‪ 15‬ששלשתם חזקים בו ויש נחלשות ויש השתים ‪ ,16‬ואין צורך להאריך כי■‬
‫הנשמה מבקשת מה שיועילנה מעשי הש׳ ללמד כי הוא מקור חיים והנפש מבקשת‬
‫תענוג הגוף לטוב לה‪ .,‬הנה הרוח אמצעית ובעבור שיש צורך למוח לכבד וד‪.‬לב‪.‬‬
‫גם שניהם למוח והכלל כל אהד זה לזה‪ ,‬על כן קראו העברים הנשמה רוח גם נפש‪,‬‬
‫ונשמה יש לה ארבע כינויין שתקרא נפש רוח חיה יחידה כי ארבעתן בה נפע‪4‬‬
‫ורוח על כי שהנשמה במוח והמוח צריך לכבד וללב והם למוח נקראת גם נפש‬
‫ורוח וכן נקראת היה יחידה‪ .‬י ר ו צ ו ן ‪ ,‬א נ ה ־‪'.‬עד אן‪ ,‬כט׳ ]לא[ הלך עבדך‬
‫אנא ואנה דגחזיז!‪.‬‬

‫‪ .2‬שם ‪ :‬מן הבהסה‪ ,‬וכצ׳ל‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם ‪ :‬איננה‪.‬‬ ‫וההטשך שלפנינו ' הוא שם ע’ ד‪.‬‬
‫‪ .5‬בחכמת הנפש נו׳‪* :‬וכשהיטא‬ ‫‪ .4‬קהלת יב ז‪.‬‬ ‫‪ .3‬שם נו׳‪ :‬כאילו היא בחיים‪.‬‬
‫‪ .6‬צ׳ל ‪ :‬נפש החכמה‪.‬‬ ‫ונ׳ שהקטע הזה משובש‪.‬‬ ‫ובו׳׳*‬ ‫האדם מפני שנשמת נפש‬
‫‪ .9‬שם ‪:‬‬ ‫‪ ,8‬בחה׳׳נ ‪] :‬הכריח לחשוב שכל הנשמה העליונה[‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ע׳ שיא כה כט‪.‬‬
‫‪ .11‬ע*ב בם׳ חכמת הנפש שם‪ ,‬וההמשך שלפנינו א־נו‬ ‫‪ .10‬קהלת ב יד‪.‬‬ ‫הנפוחה‪,‬‬
‫‪ , 12‬ע׳ בחבמת הנפש ג׳ ע*ג »הנפש זנה את הגוף ואינה ישינה‬ ‫שם כםגנון ובצרוף זה‪.‬‬
‫‪ , 14‬וע׳ בדברי‬ ‫‪ .13‬ע׳ שם ב׳ ע״ב‪.‬‬ ‫א ך •מומרת הגוף להודיע בי אין •מינה למעלה ובו׳״‪.‬‬
‫חרס״ג‪ ,‬אוו׳יד ע׳ ‪» 98‬ובאשר תתחבר לגוף יראו לה ג׳ נחות‪ ,‬נ ח ההברה ובח הכעם וכח התאוה‬
‫ועל כן קראה אותה לשוננו בג׳ שמות‪ ,‬נפש ורוח ונשמה‪ ,‬ורמזה באמרה נפש אל שיש לה בה‬
‫מתאוה ובו׳ ורמזה בשם רוח אל שיש לה כח בועט ובו׳ ורמזה בשם נשמה אל שיש לה כח‬
‫מדם׳ וכוי״‪ ,‬וע׳ בם׳ הגיון הנפש לר׳ אברהם בר׳ חייא< י״א ע׳א‪ ,‬וע׳ בפי׳ הרמבץ לבראשית ב‬
‫ז ״ודע כי המתחבמיס כמחקר חלקו באדם מהם יאמרו^ בי כאדם ג׳ נפשות נפש הגדול כצומח‬
‫‪ .15‬ציל ‪ :‬יש ששלשתם וכו׳‪.‬‬ ‫ובו׳ עוד נפש התנועה ובו׳ והשלישית הנפש המשכלת ובו׳״‪.‬‬
‫‪ ,16‬ע׳ בם׳ הבמה הנפש ע״ג ״האדם יש לו אדו‪:‬ים שנים ובו׳ הם גפ׳מ ורוח החושבים בתענוגי‬
‫‪ . 17‬ם*ב ו בז‪.,‬‬ ‫בני אדם ולהרבות הבלים לאכול ולשחות ובו׳ והנשמה הופכת מחשבוחם ובו׳״‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪216‬‬

‫מ״ו‪ .‬ז ו ל ת א ^ ש ב ה ל ד ע ת ע מ ל ‪ .1‬פ״ה בתהילות ‪ 2‬ואחשבה לדעת‬

‫זאת עמל הוא בעיני‪^,‬ש׳ ואחשבה‪ .‬נדגשת‪ ,‬כי הוא מן חישב‪ ,‬כמו אדברה אשכרה‪.‬‬
‫ע מ ל ו ד ב ר י ם י נ י ע י ם‪ .‬אשר באו עלי כל הדברים ואף כי הדברים אינם‬
‫יגיעים‪ ,‬אך בני אדם יגיעים ומפני שבאים עליהם עמל ודברים קשים נכתב כן‪.‬‬
‫והפך מזה ואריק הרבי‪ 3‬ונבקה רוח מצרים בקרבו ‪ 4‬כאשר כת׳ בזולת אריות‬
‫הדיחו פזורה ועיין שם‪ .5‬ל מ ה כ א ב י נ צ ח א נ ו ש מ מ ר ג ו ע י ם ‪ ,‬פ״ה‬
‫בירמיה‪ 6‬למה ]היה[ כאבי נצח ומכתי אנושה‪ ,‬פי׳ אנושה‪ ,‬פי׳ אנושה חזקה וכן‬
‫אנוש חצי בלי פשעל‪ .‬ו ר ש ב ״ ם פ י ׳ לשון כובד‪ .‬ותרנם מכתי אנושה ומהתי‬
‫תקפה ‪ .8‬פ״א לשון חולי ל׳ כמו ויאנש הילד דבת שבע‪ ,9‬מ מ ר נ ו ע י ם ‪ ,‬פי׳ מאין‬
‫מרגועים כמו מאין כמוך ה׳ ‪ .10‬מאין פנות עוד אל המנחה דמלאכי ‪ u‬וכת׳ ביוצר‬
‫את השם הנכבד ונאה לתהילותיו בפםוק מאין כמוך יאתה ‪ ,12‬פ״א מהיות לי‬
‫מרנועים‪ ,‬כמו והשבתיך מזונה ‪ ,13‬שפי׳ מהיות עוד זונה‪ ,‬הסירה מגבירה‪ ,14‬מהיות‬
‫עור גבירה‪ .‬ב ר י ת כ א י ם י ם ו ר י ן ‪ ,‬כלום׳ היםורים באים על בני האדם‬
‫בברית מתי ילכו מהן‪ ,‬אבל ליםורין ימלי אין קץ‪ .‬ברית באים יםורין‪ ,‬נאט׳ ברית‬
‫על הקללות‪ ,‬שנ׳ אלה דברי הברית ‪ .15‬ופי׳ אע״פ שיסורין ונגעים קשים וגדולים‬
‫שהרי נכרתה עליהם ברית‪ ,‬אעפ״כ ניתנה רשות לרופא לרפאותם שנ׳ ורפא ירפא ‪.16‬‬
‫ולמכתי י^'‘ל רפואה‪) ,‬פ׳׳ה( ברית באים יסורים‪ ,‬כטו והבאתי אתכם במסורת הברית ‪.17‬‬
‫ב ר י ת ב א י ם י ס ו ר י ם ו נ ג ע י ם נ י ג ע י ם ‪ .18‬ע״א בנגעים ניגעים‪.‬‬
‫ו רש ו׳ ל ר ו פ א י ם נ י ת נ ה ‪ ,‬ורפא ׳ירפא ‪ 19‬מיכאן שניתנה רשות לרופא‬
‫■לרפאות ‪ 20‬ולמכת* אין רפואה‪,‬‬
‫כי ג ז ו ו ג ם נ ג נ ז ו ‪ 21‬ב ש ל י ה ס מ נ י ם ‪ .‬גזו בדגש ז׳ מן גזז‪.‬‬
‫וכן נגוזו ועברו ‪ 22‬והוא מעניין ועבר וע״א בז׳ רפה מעלומי ע׳ אשר ממנו ממעי‬
‫אמי אתה גוזי‪ ,23‬פי׳ מוציאי ומעבירי‪ .‬בשלי הסמנים‪ ,‬כמו בשבילי כמו בשלמי‬
‫הרעה הזאת ‪ .24‬ע״א כושלי הםמנין‪ ,‬פי׳ עיקרי הםסנין‪ .‬ם ר ו א ף ח ז ם ר ו ‪25‬‬
‫ס ו ר ה ו ה א ו מ ג ין‪ ,‬פי׳ נתקלקלו‪ ,‬ע״א סרו והוסרו סרוחי בין אומנין פי׳ הוסרו‬
‫•אומנין‪ ,‬רופאים ית ׳יי בינה‪ ,‬כמו סרוחי טבולים בראישיהם דיחזקאל ‪ 26‬שהוא מעיניין‬
‫■וסרח העודף ‪ ,27‬ד ד כ י כ נ ם ת ר ה ‪ ,‬פי׳ ואני תחת יד האומות‪ .‬א רד א צ ל ‪28‬‬
‫גדולי הממונים עלי‪ ,‬ת ש ו ב ה לדברי אומות ה מ ו נ י ם אותי מלשו׳ והאכלתי את‬
‫מוניך‪ 29‬והוא מן הפעיל של ינה שהוא הונה ועיקר הוגה על משקל הדבה ודיעיו‪,‬‬

‫‪ .2‬תר‪.‬ל* עג צו‪.‬‬ ‫!‪ .‬זולת לשבת בראשית חתום בו שלטה הקצן ד‪ .‬א‪. 2595 .‬‬
‫‪ .6‬ירמיה צו יח‪.‬‬ ‫‪ .5‬לעיל ח׳׳א ע׳ ‪.82‬‬ ‫‪ . 4‬ישעי׳ יט נ‪.‬‬ ‫־‪ .3‬שטות צו ט‪.‬‬
‫‪ .10‬ירטיה י‬ ‫‪ .9‬ש״ב יב בו‪.‬‬ ‫‪ ,8‬בתרג‪ : .‬תקיפא־‬ ‫איוב לד ו‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ . 12‬לעיל ע׳ ‪ 163‬ט״דטלאבי״ ע״ב לי׳ בביי מרצב ובטק׳׳ז נו׳ פי׳ שבי הפסוקיט‬ ‫‪ .11‬ב יג‪.‬‬
‫‪ .15‬דבריט‬ ‫‪ .14‬דה׳ב צו צז‪.‬‬ ‫‪ .13‬יחזקאל צז טא‪.‬‬ ‫בפי שנטצא לעיל‪.‬‬
‫‪ . 18‬ביה ברפ‪ .‬וט^ולטבתי“‬ ‫‪ .17‬יחזקאל כ לז‪.‬‬ ‫‪ .16‬שטות י ב בא‪.‬‬ ‫בח סב‪.‬‬
‫‪ .21‬בדפ‪ .‬גזו וגם גנז‬ ‫‪ .20‬ברבות ם א וש״ג‪.‬‬ ‫‪• .19‬צטות בא יצ‬ ‫ע׳יב לי׳ בב׳׳י טרצב‪.‬‬
‫‪ .25‬בדפ•‬ ‫‪ .24‬יונה א ז‪.‬‬ ‫‪ . 23‬ירטיה ז בט‪.‬‬ ‫‪ .22‬נחום א יב‪.‬‬ ‫טבשלי‪.‬‬
‫ארד אצל טטנים‪,‬‬ ‫‪ . 28‬לשו׳ הפיוט‪:‬‬ ‫‪ ,27‬שטות בו יב‪.‬‬ ‫‪ .26‬בג טו•‬ ‫הוסרו‪.‬‬
‫‪ . 29‬ישעי׳ טט בו‪.‬‬ ‫טחזרת שואלת טצוא תשובת טונים‪.‬‬
‫‪217‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫זממנו לא תונו ו )אב ואם! הונו בך ‪ ,2‬ובן ושמתיה ביד מוגיך‪ 3‬מן רפעיל של■ יגה‬
‫שהוא הוגה‪ ,‬אשר הוגה ה׳ ‪: 4‬ועיקרו הוגה‪ ,‬וכן לא יכנף עוד מוריך ‪ 5‬מן הפעיל של‬
‫יירה‪ ,‬אשר הוא הורה‪ ,‬אשר הורהו יהוידע הכהן ‪.6‬‬
‫ה ש א נ נ י ס ב ט ח‪ ,‬הש׳ והנ׳ אחרון נרגש‪ .‬ועיין באופי אראליב והשמליס‬
‫יצוקים ‪ .7‬ו ב ע מ ל א נ ו ש א י ג י מ ו ‪ ,‬ועם אדמ לא ינוגעו במזמ׳ ע״ג ‪,8‬‬
‫ועם אדם לא ינוגעו ‪ 9‬כלומי אויבינו השאננים לא יקרה להם מקרה רע כאשד‬
‫יקרה לאחרים ולא תבא עליהם פגע ומחלה‪ ,‬בעמל אנוש חרגום בליאות ‪ 10‬גברין‬
‫דמתעםקין באוריית׳ ליתיהון לעיין עם בני אינש׳ צדיקי׳ דבלין אימורין ‪ 11‬לית‬
‫מתכנשין‪ .‬א ו נ י ט ו ‪ ,‬חזקימו‪ ,‬כמו ולאין אונים עצמה ירבה ‪ .12‬והיהיד שם דבר‬
‫און‪ ,‬ויאמר’ אך עשרתי מצאתי און לי דהושע ‪ 13‬והתואר אשר ממנו אונימו‪ ,‬במות‬
‫ארם רשע תאבד תקות ותוחלת אונים אבדה ‪ 14‬ראש הפםוק מוכיח על םופו שפי׳‬
‫אונים חזקים‪ .‬פ״א אונים מעיניין און ופי׳ שקרנים וכת׳ בפיוט שננו לשונם ‪ 15‬ואת‬
‫אונם לא השבת ‪ .16‬ו ב ר י א י ם כ מ ר י א י ם‪ ,‬פ״ה במז׳ ע״ב ‪ 17‬כי אין חרצובות‬
‫למותם ובריא אולם‪ ,‬יש מי שאומ׳ ‪ 18‬מריא בריאה בפני עצמ׳ דומה לשור ולא היא‬
‫ראם אך היא בריאה שקדניה הפוכות ונוטות לצד הגב‪ .‬ב ע ר ך מריא‪ 19‬כת׳ כי‬
‫הוא בובלום‪ ,‬ואין נר׳ לי כי היא מריא בהם׳ או חיה מפוטמת ‪ 20‬וכן תרגם וחלב‬
‫מריאים ‪ 21‬ותרב פטומין‪ ,‬ויזבח שור ומריא‪ .22‬תרג׳ תורין ופטומין‪ ,‬וכן פר״ש‪ 23‬שור‬
‫ומריא של פטם וכן פר״ש מריאי בשן שור של פטם קרוי מריא כלשון ערכי‪ .‬וראיה‬
‫מםפר יחזקאל ‪ 24‬ואלים פרים ועחודים פרים מריאי בשן כולם מלשון מריאים‪.‬‬
‫והמכין יבין כי מריאים אינו מין בפני עצמו אלא כל דבר המתפטם ובבשן היו‬
‫מפטמין כהמות כמו שנ׳ בעמום ‪ 23‬שמעו הדבר הזה פרות הבשן‪ ,‬ויש לדחות ולפרש‬
‫■כולמ מפוטמץ ושמנים ובריאים כטריאי בשן ולא שהם עצמן שהוזכרו מריאי בשן‪.‬‬
‫ובריאים כמריאים יתכן פי׳ ופטומין‪ ,‬כמו ■עגלון איש בריא מאד‪ 26 ,‬תרג׳ גבר פטים ‪.27‬‬
‫•פיא כמדיאים‪ ,‬בשדים‪ ,‬דאמ׳ ב ב ר א׳ ר ב׳ ‪ 28‬ברא שש אדם והוה ורמש ובהמה‬

‫‪ .3‬ישעיה‬ ‫‪ . 2‬יחזק׳ כב ז‪ ,‬צ״ל ‪ :‬יתוה ואלמנה הונו בך‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ויקרא בה יז‪.‬‬

‫מ״אב ואם* ע״כ‬ ‫‪ 6‬מ׳׳ב יב ג‪,‬‬ ‫‪ .5‬ישעיה ל כ‪.‬‬ ‫‪ . 4‬איכה א יב‪.‬‬ ‫נא בג‪.‬‬
‫מ״ועיין*‬ ‫ובב׳י מרצב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪43‬‬ ‫‪ .7‬לעיל ח״א‬ ‫מרצב‪.‬‬ ‫לי׳ בב״י‬
‫אותיות‬ ‫ד׳‬ ‫שיסודה‬ ‫כרין‬ ‫והנ׳‬ ‫הדעת‬ ‫אחר ה׳‬ ‫שהוא‬ ‫נו'; ‪,‬ה ש׳ מפני‬ ‫ובטק״ז‬ ‫ע*כ‬
‫‪ . 9‬מ׳׳וכעמל׳׳‬ ‫‪ .8‬ה‪.‬‬ ‫שנדגש ברבותה כמו מחמד מחמדים עקרב עקרבים׳׳‪.‬‬
‫יסורין‪.‬‬ ‫דסבלין‬ ‫‪ .11‬צ״ל ‪:‬‬ ‫בליעות‪.‬‬ ‫בר‪,‬רג‪.‬‬ ‫ס!‪.‬‬ ‫מרצב‪.‬‬ ‫ע*כ לי׳ בכ׳י‬
‫מיז‪.‬‬ ‫להלן סי׳‬ ‫‪.15‬‬ ‫‪ . 14‬משלי יא ז‪.‬‬ ‫‪ .13‬יב צ‪.‬‬ ‫ם בב‪.‬‬ ‫‪ .12‬ישעי‬
‫‪ .18‬בן פי׳ רס״ג‪ ,‬ע׳ בפי׳‬ ‫עג ד‪.‬‬ ‫‪. 17‬‬ ‫‪ .16‬מ״מעיניין* ע״ב לי׳ כב״י טרצב‪.‬‬
‫הראב׳יע לעמום ה בב ״ומריאבס כדברי רבינו האיי ז״ל מלשון משנה דהלבו אסור ואינו מין‬
‫הראכ״ע לישעי׳ א יא »מין ממינו השוד‬ ‫וכפי׳‬ ‫כדברי הגאון רבי סעדיה ז״ל׳׳‬ ‫בפני עצמו‬
‫שהוא מלשון משנה במו בריאים׳׳ והבונה לרב האי‪.‬‬ ‫וגדול ממנו וחלבו אסיר יהגאו• אמר‬
‫‪ ;20‬מ״פ׳׳ה״ עיב לי׳ בב״י מרצב‪ .‬ובמק״ז ‪ :‬״פי׳ בריאים פמומים‬ ‫‪ .19‬ערוך ערך מרי א א‪.‬‬
‫‪ . 22‬ש*ב ו יג‪,‬‬ ‫‪ .21‬ישעי׳ א יא‪.‬‬ ‫במו עגלון איש• בריא מאוד הריו׳ גבר פצוס״‪.‬‬
‫‪ .24‬לם יה‪ ,‬וע׳ בדש׳׳י’ שם‪.‬‬ ‫‪ .23‬אין זה ברש׳י ש־ם‪.‬‬ ‫ובתרג׳ שם ‪ :‬תור ופצים‪.‬‬
‫‪ ,28‬פי*א‬ ‫לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫ע״ב‬ ‫‪ .27‬מ״יבבשן•‬ ‫‪ . 26‬ש־ופמיס ג יז‪.‬‬ ‫ד א‪.‬‬ ‫‪.25‬‬
 ‫ע רו ג ת הבושם‬ ‫‪218‬‬

‫וחיה ומרייאים‪ ,‬פי׳ ושרים ‪ .1‬והראשון עיקר‪ .‬עור בבר׳ רב׳ ‪ ,2‬זיעש אלהים את חיוז‬
‫הארין למ'נה ואח הבהמ׳ למינה ואת כל רמש האדמ׳ למינה ‪ ,3‬ר׳ הושעי׳ רבא אמר‬
‫זה הנחש‪ ,‬אמ׳ ר׳‪ 4:‬הושעי׳ בנפשות הוא אומר ארבעה ‪ 5‬ובגופין שלש אתמהא‬
‫אלא אילו המריאים‪ .‬מה שאומ׳ בבר׳ רב׳ בנפשו׳ אתה מוצא ובו׳ פי׳ המפר׳ ‪6‬‬
‫בנפשו׳ פח׳ תוצא הארץ נפש חיה למינה א׳ בהמ׳ ב׳ ורמש ג׳ וחיתו ארץ ד׳‬
‫זבנופין כת׳ ‪ 7‬ויעש אלהים את חית הארץ למינה א׳ ואת הבהמ׳ למינה כ׳ ואת כל‬
‫רמש הארס׳ למינה נ׳‪ .‬והכי פירוש׳ דבר׳ רב׳ ר׳ הושעי׳ פרי׳ למה בנפשו׳ ארבע‬
‫ובגופים נ׳‪ ,‬ופריק אלא אילו המריאים‪ ,‬פי׳ רביעי בנפשו׳ אילו המריאים‪ ,‬פי׳ שידים‬
‫שברא הקב״ה את נפשותן ובא לבראת גופן וקדשו היום ולא בראן‪ ,‬ואמת ואמונה‬
‫כ־ לא על אילו מריאים עשה הפייט ובריאים כמריאים כי אילו מריאים נפשות‪.‬‬
‫וראיתי כתו׳ שיש במדרש תילים ‪ 8‬ועם אדם לא ינוגטו אין יסורין נוגעין בהן‬
‫ומתוך ‪ 9‬שאין מתייםרין מתגברין ומולידים כשירים‪ ,‬ויתכן שכעבור זה עשה פייט‬
‫אחר ועם אדם לא ינוגעו אונימו‪ ,‬ובריאים כמריאים ‪ .10‬י צ א מ ח ל ב ע י נ י מ ו‪,‬‬
‫כל עין מעינימו יצא בולט מחורו מרוב שמנונית אשר שמנו ועשתו‪ ,‬אבל אדם‬
‫כחוש עיניו משוקעות‪ ,11‬ולשו׳ המתרגם יצא מחלב עינימו ‪ 12‬שנא מן שמנא‬
‫פרצופיהון‪ ,‬הנה לדברי המתרגם עינימו עיניינימו ועיקרו יצא ונשתנה עיניי‬
‫פרצופימ׳ מכמות שהיה ‪ .13‬י מ י ק ו י ד ב ר ו ר ע‪ .‬במזמור ע״ג ימיקו וידברו רע‪14‬‬
‫והוא מעלומי ע׳ פעל ולא מן הכפולים שהוא מקק‪ ,‬אשר ממנו ימקו כעונם ‪ 15‬ורעיו‬
‫דבים‪ .‬ימיקו ידברו מעניין ויניאו את לב בני ישר׳‪ .16‬ובפיוט פי׳ כזה ימיקו יניאו‬
‫את לבם כדי שיצאו מדתם לדתם שכל שעה ידברו עליהם ‪ !7‬רע ומר עניינימו‬
‫והאומר יביעו ידברו אינו טועה כי נאמ* ‪ 18‬יביעו ידברו עתק ‪ 19‬ומנחם ‪ 20‬הביא‬
‫ימיקו עם תחת בשם מק יהיה ‪ 21‬ופי׳ עניין המםים ‪ ,22‬הוא עוד הביא עמהם עיניהמ‬
‫חמקנה בחוריהם ‪ 23‬יתכן מעיניינם ולא מגזיר׳ ימיקו ‪.24‬‬
‫ז א ת ה ע י ז ה מ צ ח ה ל א כ ו י י ש ן‪ ,25‬פ׳׳ה במשלי‪ 26‬העיזה פניה‬
‫ותאמר לו‪ ,‬עיקרו העזיזה מן הפעיל של עזז‪ ,‬שהוא העזיז‪ .‬וכן על הזכר העיז איש‬
‫רשע בפניו‪ .27‬ופי׳ אומר׳ כנסת ישר׳ זאת אומה הרשעה אשר מצחה מצח אשה‬
‫זונה‪ .‬העיזה פניה כנגדי‪ .‬והיה לה ל ד ע ת ‪ 28‬כי אמנחם בכן אדם תוליע׳ שקר היא‬
‫ולא עוד אלא שהיא ח ד ת ל י שן‪ ,‬כמו חדה כחרב פיפיות ‪ 29‬ואומרת לי מה חחכי■‬

‫‪ ,2‬פ״ז אות ה׳‪ ,‬חוצי תי<‪4‬‬ ‫‪ .1‬כ״ה בערוך ערך טריא ב‪.‬‬ ‫אות ט‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪. 96‬‬
‫‪ .5‬שם נו׳ ‪ :‬אתמהא‪.‬‬ ‫‪ .4‬בב״ר ‪ :‬ר׳ חטא בר׳ הושעיא‪.‬‬ ‫‪ .3‬ברא׳ א כה‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.54‬‬
‫‪ .8‬טזם׳ ע״ג אות ב‪ ,‬הוצ׳ רש*ב ע׳ ‪.334‬‬ ‫‪ .7‬ברא׳ א כה‪.‬‬ ‫‪ . 6‬ע׳ במיוחס לרש״י‪.‬‬
‫טרצב‪.‬‬ ‫בכ״י‬ ‫לי׳‬ ‫רב׳״ ע״ב‬ ‫‪ . 10‬ט״עוד בבר׳‬ ‫שם‪.‬‬ ‫כ״ה בב״י‪ ,‬ע׳ בהע׳ רש״ב‬ ‫‪.9‬‬
‫‪ .13‬ט״הנה״ ע״ב‬ ‫‪ .12‬ם*כל« ע״ב לי* בכ׳י טרצב‪.‬‬ ‫‪ •11‬בפי׳ רש*י לתהל׳ עג ו׳‪.‬‬
‫‪ . 16‬בטדב׳‬ ‫‪ .15‬ויקרא כו לט‪.‬‬ ‫‪ . 14‬צ׳׳ל ‪ :‬ברע‪ ,‬תחליט עב ח‪.‬‬ ‫לי‘ בכ׳׳י טרצב‪.‬‬
‫‪ ,18‬ט״והאוט׳״ ע׳ב ל•' בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ . 17‬ט״שבל״ ע״ב לי' בכ׳׳י טרצב‪• .‬‬ ‫לב ט‪.‬‬
‫‪ ,21‬ישעי׳ ג בד‪,‬‬ ‫‪20‬׳‪ .‬טחבררת ערך טק‪ ,‬הוצ׳ פיליפובסקי‪ ,‬ע׳ ‪,119‬‬ ‫‪ .19‬תהל׳ צד ד‪.‬‬
‫‪ .23‬זכריה יד יב‪,‬‬ ‫לויקרא כו לם‪.‬‬ ‫הטסה וב״ה במחברת שם וכיה ברש״י‬ ‫‪ .22‬ציל ‪:‬‬
‫‪ .27‬טשלי‬ ‫‪ .26‬ז יג‪.‬‬ ‫‪ .25‬בדפ‪ .‬בישן‪.‬‬ ‫‪ ,24‬טיוטנחט״ ע*ב לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬
‫‪ . 29‬משלי ה ד‪.‬‬ ‫‪ .28‬לשון הפיוט ‪ :‬לב לה לדעת רק חדת לישן‪.‬‬ ‫בא כט‪.‬‬
 ‫‪219‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫דוד‪ .‬ח י ת ו ל ש ם ‪ 1‬ה י ו ש ם ו נ ג ע מ ד ו ש ן ‪ .2‬פי׳ וכי יושם לה שם‬

‫רפואה והנגע נתחזק‪ ,‬ו ב ל שי כ נ ע׳ ר ו ת ק ו ח ל א ‪ 3‬חיתול׳ כפו לשים חיתול■‬
‫לחובשה דיחזקאל‪ .‬י ש ן נ ו ש ן‪ ,‬זה כמה שבועים ויוכילות שאין לי רפואה‪ .‬פ״א‬
‫אופה הרשעה אומרת על ישר׳ זאת בת ישר׳ העיז׳ פנים ומצחה והיה לה לדעת כי‬
‫אמונתינו עיקר כי הם למטה ואני למעלה‪ ,‬רק היא חדת לישן להתוכח עמי וכל‬
‫שעה ושעה מחכה לישועתו ולא תקום ולא תהיה‪ .‬חיתול שם דבר מן חתל‪ ,‬אשר‬
‫ממנו והחתל לא )ה(חתלת‪ .4‬לשון חיתול לחבשה דיחזקאל ‪) 5‬והחתל לא החתלת וכן‬
‫נמצא ביחזקא׳ לשום חיתול לחבשה( ‪ .6‬ט ע ו ת י א ח ר י ה ם ‪ ,‬כמו הטעו את‬
‫עמי דיחזקאל ז‪ .‬ומלת טעותי חסירה כפו כינותי בספרי׳ דדניאל ‪ ,8‬מדוע אלי‬
‫ריבות ‪ ,9‬כי עיקרם הבינותי הריבותי וכן טעותי הטעותי‪ .‬ח י י ת ם ‪ ,‬כל ימי חייתם‬
‫אינה פוסקת מלדבר אחריהם להטעותי‪ .‬ותיבת טעותי במקום להטעותי‪ ,‬מלה זרה‪.‬‬
‫פ״א חייתם כחשבות לבם‪ .‬כ פ ח ם ‪ ,‬פיה פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים‬
‫לחרחר ריב ‪ 10‬פחם גחלים עוממות וכן נופח באש פחם ‪ ,11‬תרג׳ נפח נור בשיחורין‪.‬‬
‫לפי המתרג׳ כאילו כת׳ נופח אש בפחם‪ ,‬וכן ותשקימו בדמעות שליש‪ ,12‬עיקרו‬
‫בשליש דמעות‪ ,‬כי שליש שם הכלי המיוחד למידה‪ .‬וכן וחיק האמה ואמה רוחב‪,13‬‬
‫עיקרו והחיק אפה‪ ,‬ובן לבעבור נסות אתכם ‪ ,14‬כם׳ בעבור לגסות אתכם‪ .‬ור׳ אברהם‬
‫פי׳ כי תיבת לבעבור בשנים משרתים וכבר מצאנוה בשלשה כי למבראשונה לא■‬
‫אתם פרק ה׳ אלהינו בנו בי לא דרשנ׳ כמשפט דדברי הימים ‪ .15‬ועיניין המליצה‬
‫כמו שדרך הפחם לינתן אצל גחלים להתבער ומתבערים עצים אצל אש׳ כן מדברים‬
‫לי דברים הנראים להטעות אחריהם‪ .‬וכן אום׳ לי י ר ו ע ת י י ך ש כ נ י כ ש כ ו נ ה‬
‫ו ל א נ יז ו ק‪-‬־ת‪ ,‬כלומ׳ שכני ידיעותייך בתוכי‪ .‬שאני שכונה אשר לא ניזוקה ב ס פ ר י‬
‫רפואתך מה תייגעי‪ .‬ע ו ס ק ת ‪ ,‬כלום׳ מה תועלת בתורתך שאת יגיעה ועוסקת בה‬
‫)כלום׳( ]תייגעי כמו[‪ 16‬אל תיגע להעשיר מבינתך חדל ‪ .17‬ע׳׳א מה תיגעי ‪ 18‬מן‬
‫יגע אשר ממנו אל תיגע שפה את כל )העיניין( דיהושע‪ ,19‬ופי־ מה תיגעי את‬
‫עצמך בספרי רפואתך^ כלום׳ בתורה‪ .‬כ ל ל י י ו פ י י ך ‪ ,‬כ׳ כללי בחירק‪.‬‬
‫והאופ׳ בפתח כללי טועה‪ .‬כי כללי מן כלל כמו דברי שיר ‪ 20‬מדובר ולא נמצא‬
‫במשקל חזק אך במשקל קל‪ ,‬המה כללו יופייך דיחזקאל‪ ,21‬מעתה גם כלי יופייך‬
‫יתכן‪ ,‬כמו קחי כינור סבי עיר דישעיה‪ ,22‬חגי יהוד׳ חגיך שלמי נדרייך דנחום‪.23‬‬
‫ב מ כ ה ל א ש ו ל ט ת ‪ ,‬כלום׳ באומה כמוני אשר אין מכה שולטת בה‪.24‬‬
‫ב חן אם ת ב ק ש י ‪ ,‬עליות וחדרים‪ ,‬כמו עופל וכחן בישעי׳‪ .25‬ל ב ת‬
‫ל בי כמ׳ בלכת אש מתוך הסנה ‪ ,26‬שפי׳ כם׳ להבת אש‪ .‬א ף כי ק ו ל ט ת ‪.‬‬

‫‪ .4‬יחוק׳‬ ‫‪ .3‬בב״י מרצב‪ .‬רוסקו חלמה‪.‬‬ ‫‪■ .2‬צם ‪ :‬ידושן‪.‬‬ ‫‪ , 1‬בדפ‪ .‬סם‪.‬‬
‫‪ .7‬יג י‪.‬‬ ‫•‬ ‫מוצב‪.‬‬ ‫לצורך ולי׳ ר‪.‬כ*י‬ ‫‪ . 6‬נכפל שלא‬ ‫כא‪.‬‬ ‫ל‬ ‫‪.5‬‬ ‫טז ד‪.‬‬
‫‪ . 10‬ששלי בו בא‪ ,‬ם»ואיש* ע״כ לי׳ בכיי םרצב‪.‬‬ ‫איוב לג יג‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ט ב‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫‪ . 13 .‬יחזקאל טג יג‪.‬‬ ‫‪ .12‬תהלים פ ו‪ ,‬וע« בפי׳ הראב״ע שם‪.‬‬ ‫‪ .11‬ישעי׳ נד טז‪.‬‬
‫‪ .15‬דהיא בו יג‪.‬‬ ‫ובפי׳ הקצר הוצ׳ פליישר שם‬ ‫‪ .14‬שמוח ב יו‪ ,‬ועי בפי׳ הראב׳ע‪,‬‬
‫‪ . 19‬ז נ‪ ,‬וצ׳׳ל‪:‬‬ ‫‪ .18‬תינעי‪.‬‬ ‫‪ .17‬סשלי כג ד‪.‬‬ ‫‪ .16‬כיה בכ״י שרצב‪ .‬ובצ׳ל‪.‬‬
‫‪ .23‬כ א‪.‬‬ ‫‪ .22‬בו‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪ .21‬בז יא‪.‬‬ ‫‪ .20‬שופטים ה יב‪.‬‬ ‫אח כל העם‪.‬‬
‫‪ .26‬שםות ג כ‪.‬‬ ‫‪ .23‬לב יד‪.‬‬ ‫‪ . 24‬לי׳ בכיי מרצב‪ .‬ובסקיז כלום* באומה‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪220‬‬

‫אע״פ שקולטת‪ ,‬פי׳ אף שקולטת דעתי את דבריהם‬ ‫פי׳ ה ט פ ר ׳ ‪1‬‬

‫ובלבי בלהבת אש לטעות אחריהם‪ .‬אעפ״כ קרבתך לי טוב‪ ,‬ו א י ‪2 1‬‬
‫ל ת מ ו ה ע ל ה מ פ ר ׳ איך יאט׳ לבי קולטת לטעות אחריהם‪ ,‬כי נאם׳ במזט׳•‬
‫מ״ג‪ 3‬אך טוב לישר׳ אלהים ואני ‪ 4‬נטיו רגלי כאין שופכו אשורי בי קנאתי‬
‫בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם‪ ,‬ופי׳ קוס אע״פ‬
‫שאני צועק ומתאנח ‪ 5‬על צרות ישר׳ ידעתי כי הקב״ה טוב להם ולטובתם מביא‬
‫רעה כדי לזבוחם לחיי העולם הבא ואני מטרם שומי זאת אל לבי כמעט נטיו‬
‫רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום כי הייתי מקנא' בהוללים במערבבי‬
‫דרכיהם אשר ראיתי שלותם ‪ .6‬ולי נר׳ לבת לבי אף כי אני קולטת מן הרעות ד‬
‫הבאים לדתה קרבתך לי טוב מזה‪ .‬פ״ה בםפ׳ תהילות במזם׳ ע״ג ‪ 8‬ואני קרבת‬
‫אלהים לי טוב שתי בה׳ אלהים מחסי ‪ .9‬ב ו ל ט ת פ ו ל ט ת ‪ ,‬כמו לחי הבולט‬
‫מדופנו של מבוי‪ 10‬ופי׳ אני ןבולטת[ ומתקרבת אצלם ופולטת דיבור מפי ואומרת‬
‫להם )שקרבתך לי טוב ממה שהיא קולטת( ‪ 11‬ה ד ג ל ‪ .‬פ״א אום׳ כגסת ישר׳ להקב״ה‬
‫אני פולטת מפי זה הדיבור ואומי להם שקרבתך לי טוב ממה שהוא קולטת ויש ‪.12‬‬
‫מי שאומ׳ הולטת‪ 13‬פולטת כמו ויחלטוה ממנו דמלכים‪4‬ו‪ ,‬והוא לשו׳ דבור שבני‬
‫אדם חוטפין‪ 15‬ורגילין לעמוד בו ולאמרו כל שעה‪ .‬ואין ממש בדבריהם כי זה‬
‫הלשון אינו נופל יק על מי ששומע מאחרי)ה(ם וממהר להחזיק דבר כמ׳ שנ׳ בדברי‬
‫בן הדד לאחאב ויאמרו עבדך בן הדד אט׳ תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי )כי(‬
‫אחי הוא והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו וגו׳‪ .‬ופי׳ קוג׳ ינחשו לשו׳ מנחש אמרו‬
‫כיון שנפל דבר שלום‪ 16‬בפיו אפילו שלא במתכוון סימן טוב הוא וימהרו להחזיק‬
‫הדבר ויחלטיהו לשו״ צמיתות כרתו הדבר מפיו שלא יחזור בו‪ .‬מ ה לי ו ל כ ם ‪,‬‬
‫פי׳ מה לי עליב׳ ומה לכם עלי• וכן פי׳ מה לי ולך כי באת אלי ‪ 17‬ובן כל כיוצא‬
‫כזה‪ .‬מ ח ן הדגל‪ ,‬מחן במו מחנה‪ ,‬כמ׳ מעל מען‪ ,‬ופי׳ מחנה השקר כמו דיגלא‬
‫בחברי׳ ידע ‪ .18‬וכן במשפט לא ימעול פיו דמשלי ‪ 19‬תרגו׳ לא נדגל פומיה ודין ג׳‬
‫הדגל להדגש במו השבב אותם ארצה‪ 20‬ושם דבר הוא ורעים רבים כתבתי אצל‬
‫עם הנץ מאחר הלל‪ .21‬א ך ה ט נ פ ת פ ג ל ‪ ,‬אך זהו אמת בלי ספק כי הבא‬
‫ממקום הטנופת יש לפגל ולא להתרגל אחריו‪ ,‬אבל הקב״ה נעים וטוב כמ׳ שנ׳‬
‫מ ת ו ק ה ת ג ל ג ל‪ ,‬להתגלגל עטו‪.23‬‬ ‫הנך יפה דודי אף נעים ‪ 22‬מ ה‬

‫‪ . 3‬תר‪.‬לים‬ ‫לי׳ בכיי שרצב‪.‬‬ ‫‪ .2‬שכאן ואילך‬ ‫‪ . 1‬ע־ לעיל ע׳ ‪ 156‬הע' ‪.24‬‬
‫‪ .5‬ברש*י ע ם‪ :‬מחשה‪ ,‬וביה בהוצ׳ טאהרשען ע' ‪.69‬‬ ‫‪ .4‬שם‪] :‬בשעט[‪.‬‬ ‫־עג א — ד‪.‬‬
‫ר״ל ;‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪ .6‬שם ‪ :‬אשר הייתי רואה אח •טלושם‪ ,‬ולפנינו הוספה ולי׳ בהוצ׳ מאהרשען‪.‬‬
‫שרעב‪.‬‬ ‫לי׳ בב״י‬ ‫‪ .9‬ע׳׳ב‬ ‫‪ .8‬כה‪.‬‬ ‫נהור‪.‬‬ ‫פגי‬ ‫לשון‬ ‫כני‬ ‫הטובות‪ ,‬והוא‬
‫‪ .11‬נכפל בטעות‪ .‬ובבי׳י שרצב‪ .‬בשק*ז ‪ :‬שה לי ולכם שח; הדגל‪ ,‬וכציל‪.‬‬ ‫‪ .16‬ערובין ה א‪.‬‬
‫‪ .15‬התרג׳ תרגש ‪:‬‬ ‫‪ .14‬א ב לג‪.‬‬ ‫‪ .13‬כ*ה ברפ‪.‬‬ ‫‪ .12‬שכאן לי׳ בב״י שרצב‪.‬‬
‫‪ .18‬ע״ז ככ ב‪ ,‬ושם‬ ‫‪ .17‬שופטים יא יב‪.‬‬ ‫‪ ,10‬ע׳׳ב לי׳ בב*י שרצב♦‬ ‫וחטפיה‪.‬‬
‫ריגלא וכן גרם ר־ט״י ופי׳ שלשו׳ הולך רכיל ; וכיג הריח ופרשו ־שובם׳׳‪ ,‬אולם ר׳ בעלוך ערך‬
‫‪ .21‬לעיל ע' ‪14‬‬ ‫‪ .20‬שיב ח ב•‬ ‫‪ .19‬טי י‪.‬‬ ‫דגל א׳ וששם כני העתיק שחברנו‪.‬‬
‫אף הטנפת‬ ‫‪ .23‬לפנינו הפיוט ‪:‬‬ ‫‪ .22‬שה׳׳ש א טה‬ ‫ש״ושש״ ע׳׳ב לי׳ בב״י שרצב‪.‬‬
‫שגל ולא התגלגל נעיש וטוב שה שתיק שתרגל‪ ,‬ושחברנו גרס כנ׳ להיפך ״אף הטנפת ובו׳ ולא‬
 ‫‪221‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה בו ש פ‬

‫ג צ ו י ר י צ ו י ! ‪ ,‬כלום׳ כמה מכות אשר יכה אב לבן שהם לטובתו אע׳־פ‬

‫שאתה נצוי סוף שיהיה רצוי‪ ,‬כך הקב״ה עמנו סוף שיהיה לטובתינו‪ .‬בפרש׳ שמע‬
‫ישר׳ ‪ 2‬א״ר אב״י הרי הוא אומי את אשר יאהב ה־ יוכיח וכאב אח בן ירצה‬
‫מי גרם לבן שירצה לאב הוי אומר יסורין‪ .‬וכן הוא אומי כי כאשר יסר איש את‬
‫בנו וגו׳ ‪ .4‬כתוב במזמור ע״ג אך טוב לישר׳ אלהים לברי לבב‪ ,‬מררש רבותי׳ ‪ 5‬אך‬
‫טוב אלהי׳ אין כת׳ כאן אלא אך טוב לישר׳ אלהים ‪ 6‬טובה מידת הדין ‪ 7‬לישר׳‬
‫שבסוף יהיה טוב להם‪ .‬ולשון ק ו נ ט׳ ‪ 8‬אע״פ שאני צועק ומתאנח על צרותיהן של‬
‫ישר׳ ידעתי כי הקב״ה טוב להם ולטובתם עושה שמביא עליהם רעה כדי לזכותם‬
‫על כן נאמר טוב‪ .‬וזהו שעשה הפייט נעים וטוב‪ ,‬כלום׳ לפי שטוב לישר׳ אלהים‬
‫מייסרן ביסורין סוף שיתי׳ נצוי רצוי ויהי׳ פי׳ לברי לבב להיות ברי לבב‪ ,‬כלום׳‬
‫על ידי יסורין יהיו ברי לבב ‪ .9‬ולא כדברי ה מ ת ר ג ם שתירגם לברירי לבא‪.‬‬
‫והאום׳ ניצוי לריצוי טועה הוא‪ .‬כי ניצוי מן נצה כמו ציוי עינוי וריעיו‪ .‬ושורש‬
‫נצה וענף ‪ 10‬לא נמצא במקרא‪ .‬אך פעל קל אשר ממנו וכי ינצו אנשים ‪11‬‬
‫י פ רג ל‪ ,‬יכה ברצועה ושם הכלי פרגולא ‪ ,12‬גם ערקא דטייעי ‪ .13‬ופי׳ ישר׳ אשר‬
‫עתה נצוי יהי לבסוף רצוי בעינויו )בעיטא( כאב אשר יפרגל לבן שהוא לטובתו‪.‬‬
‫ס פ י ר ת ה ח ש ב ו נ ו ת ‪ ,‬כמו המה בקשו חשבונות רבים ‪ n‬ודברי שליח‬
‫ציבור הוא‪ .‬א ף כ י ‪ 15‬כ ל ת ה ‪ .‬כמו אשד עשתה‪ .‬א ר ו כ ת ב ת ע מ י ל א‬
‫ע ל ת ה ע נ י י ן ח כ ה ל ו ‪ ,‬פי׳ אע״פ שםפירת החשבונות כלתה ואין גאולה‪,‬‬
‫נבואה הנביא אשר ניבא אם יתמהמה תכה לו כי בא יבא )ו(לא יאחר ‪ !0‬מקויימח‬
‫וגלוי!!‪ .‬ופ״ה בנחום ‪ ,17‬הוצב גולתה העלותה ]ואמהתיה[ מנהגות כקול יונים‬
‫מתופפות על לבביהן‪ ,‬אע״פ שבפ׳ גולתה בהפסק הטעם גולתה‪ ,‬כמד והפשתה‬
‫והשעורה נוכתה ‪ ,18‬ועיקר פועלה מן ניכה‪ .‬ולו היה מן נכה היה נכתה כמו‬
‫ננכתה וכמו ונקתה לארץ תשב רישעיה‪ 19‬שעיקר וננקחה‪ .‬ונכון לוט׳ הוצבה ‪20‬‬
‫גולתה דרך הפסוק כי כן כתי׳ הוצב גולתה העלותה‪ .‬ת ק ו ת ‪ 21‬נ פ ש ח ב ת‬
‫ד ו ד ‪ 22‬ח ל ת ה ‪ .‬פי׳ זאת היא חקוח נפש שאני חולה ומוכה בשביל חבת דודי‬
‫צח ואדום ‪' 23‬חבת דוד חלתה דודי בגילגול אותיות שם בן ד׳ אותיות‪ .‬א״ב ב׳־ג‪.‬‬
‫ג״ד ד״ה הנה הד׳ ה׳ א״כ דודי למפרע שם בן ד׳ אותיות ‪ 24‬א״ת ב״ש דודי וא״ת‬
‫ב״ש ידידי מניינם אחד‪ .25‬פ ת ג ם זה ת ר ת י ב ל ב י ה מ צ י ע ‪ ,‬פי׳ הדבר‬

‫‪ .2‬ספדי ואתחנן פי׳ לב‪.‬‬ ‫‪ , 1‬בדפ‪ .‬םצ'י לרצוי‪.‬‬ ‫התרגל ובו׳ שה שתוק שחנלגל■׳‪,‬‬
‫‪ .5‬שוי׳ט מום׳ עג אות א‪ ,‬הוצ׳ ר׳‪ 2‬״ב ע ‘ ‪ ,333‬יע״׳צ‬ ‫‪ .4‬רב׳ ח ה‪.‬‬ ‫‪ .3‬משלי ג יב■‬
‫‪ . 7‬כ־שו*ט ‪ :‬יסורי; שהביא עליהם שוגים‬ ‫‪ . 6‬מ״לברי״ ע״ב לי׳ בכיי‬ ‫הע' ג‪.‬‬
‫‪ .9‬ם‪ ,‬על ‪P‬׳׳‬ ‫‪ 8‬ע' לעיל ע' ‪. 220‬‬ ‫לא מצאתי‪.‬‬ ‫הס‪ .‬ואת הנוסח שהביא טחברנו‬
‫‪ .10‬צ־ל ‪ :‬וענפיו‪ .‬ור״ל כי אין פעל במקרא‪ ,‬ולבן צ׳׳ל‘ בפ‪-‬וש ‪ :‬נצוי‪.‬‬ ‫ע׳ב לי׳ בב^י מרדב‪.‬‬
‫‪ .13‬אח‬ ‫‪ .12‬מכילתא יתרו פ־ו‪ ,‬הוצ׳ הו״־ ע' ‪227‬׳ ויק״ר פל*ב אות א‪.‬‬ ‫ן‪• .1‬שמיה בא בב‪.‬‬
‫ובקשר עם וה שרובד‬ ‫הב שוי תות לא מצאתי‪ ,‬וביבסות קב א ״סנדלא דשייעא דם יהדק שפי‪,‬‬
‫‪ .! 5‬בדפ‪ .‬בכ*י סח״נ ובכ״י ד‪: 153 .‬‬ ‫‪ .14‬קהלת ו כש‪.‬‬ ‫ע ל ארקתא‪ ,‬ע׳ רש׳׳י שם ושבת קיב א‪.‬‬
‫‪ .20‬ברפ‪ .‬וכב׳׳י שת״נ‬ ‫‪ .! 9‬ג כי•‬ ‫‪ .18‬ששות י לא‪.‬‬ ‫‪ ,17‬ב ח‪.‬‬ ‫‪ . 16‬הבקוק ב ג‪.‬‬ ‫לפי‪.‬‬
‫‪ .22‬בדפ‪ .‬לא הלחה‪ ,‬אבל בכ״י בלפנינו‪ ,‬ר׳ בם׳ עבודת‬ ‫וה‪ : 153 .‬םצבה ‪ .21‬בדפ‪ .‬תאות‪.‬‬
‫‪ ,25‬סניינס עולה לש״ב‪.‬‬ ‫‪ .24‬סא״ב עיב נשסש בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ . 23‬ש־ה״ש ה‪,‬‬ ‫ע׳ ‪. 627‬‬ ‫ש ' ‪^8‬‬
 ‫הבושם‬ ‫עריגת‬ ‫‪222‬‬

‫הבת׳ בזכריה ‪ 1‬מה המכות האלה בין ידיך ואט׳ אשר הוכתי בית מאהבי‪ .‬מדרש‬
‫רבותי׳ ‪ 2‬המכות האלה מאהבים אותי לאבא שבשמים‪ .‬פ״א תרתי זה הדבר על‬
‫המבות אשר הוכיתי וממוצע כלבי כי רפואתם מתוקנת קודמ שהוכיתי כ' הקב ה‬
‫מידותיו שונות משל אדם כמו שמפי והולך‪ .‬פתגם זה‪ ,‬פי׳ תרתי להמציע דבר זה‬
‫בלבי‪ ,‬ה מ כ ו ת א ש ר ה וב י ת י ר כ ה מ ר צ ע‪ ,‬כלוט׳ ברצועה גדולה ועניין‬
‫המליצה דבר אמת ממוצע בלבי על המכות אשר הוכיתי שהקכ״ה הקדים להם‬
‫■רפואה בי מדוחיו שונות ממדות בשר ודם ‪ .3‬ט ר ם ה ק צ י ע ‪ ,‬לשו׳ מכה וקילוף‪,‬‬
‫כמו ואת הבית יקציע ‪4‬׳ יעשיהו כמקצועות‪ .5‬תרגום מחי ‪ 6‬לי באיזמלין הנה לשון‬
‫קיצוע לשו׳ חיתוך איזמל‪ .‬ב י ל מ ד נ ו « אט׳ הכת׳ בה אמר ה׳ גואלך ויוצרך‬
‫מבטן וגו׳«‪ .‬יוצרך וגואלך היה לו לוט׳ אלא אין מידותיו של הקב״ה כמידת בשר‬
‫ודם מידת בשר ודם מכה ואןח[ר כך מרפא ‪ ,9‬אבל הקב״ה מרפא ואחר כך מכה ‪10‬‬
‫ודווק׳ לישר׳ כדכת׳ כרפאי לישר׳ ונגלה עון אפרים !‪ ,1‬אבל לגוים ונגף ה׳ ביום‬
‫את מצרים נגוף ורפוא ‪ .12‬כ י ו ן מ ט ל י ת ק י צ ע ו ״ י ם פ ל נ י ת ה צ י ע ‪,‬‬
‫פי׳ קיצע מטלית בכיון‪ ,‬רבי׳ אומי איםפלנית‪ ,13‬אך כפ׳ כ״ח ‪ u‬דבלים חנן העושה‬
‫■איםפלנית כין בגד בין בעור טמאה ‪ 15‬ו נ ק ו ד כ מש נ יו!‪ .‬ד ו ו ק נ י ו ת‬
‫אםכלנית‪ ,‬א״ב הא דאמ׳ אכיי ‪ 16‬אמרה לי אם איםפלניתא ‪ 17‬דכולהו באיבי ‪ 18‬שב‬
‫מאני‪ 19‬תרבא יחד קירא‪ ,‬יש לגרום אםפלניתא ופי׳ אספלנית בלשו׳ כ נ ע ן ‪.‬‬
‫•מ ם נ ו ‪ .‬ופי׳ בפיוט ואיםפלנית הציעה על המטלית אשר קיצע בכיוון ועיקר‬
‫המליצה שהכל מזומן לרפואה ‪ .20‬ע״א כיון מטלית וקיצע‪.‬‬
‫ק ש ר ק מ י ע מ ו מ ח ה ‪ ,‬פירוש ‪ 21‬הקכ״ה נתן תורה לישר׳ שהיא מרפא‬
‫■לכל בשר והיא קמיע מומחה‪ ,‬ותפש לו הפייט לשו׳ ויקרא רב׳ ‪ 22‬אמור ‪.‬אל הכהנים‬
‫‪.‬בני אהרן ואמרת אליהם ‪ 23‬לישר׳ וכהן שניכפו ונתן להם רופא קשר קמיע מומחה ‪24‬‬

‫בב׳י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .3‬מ״ועניין׳׳ ע״ב לי׳‬ ‫ע׳ לעיל ‪ 221‬הע־ ‪12‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ .1‬יג יז‪.‬‬
‫‪ .7‬אין זה כחנחיטא‬ ‫‪ .6‬בתרג‪ .‬טגזי‪.‬‬ ‫‪ .5‬יי»ןעי' טד יג‪.‬‬ ‫‪ ,4‬ויקרא יד טא‪.‬‬
‫לפנינו ומובא בשם הילטדנו בילקוט הטכירי לישעיה‪ ,‬הדל י‪ .‬שפירא‪ ,‬ע' ‪ 148‬וע׳ בהע׳ הטו״ל‬
‫‪ .10‬ע״ב‬ ‫‪ .9‬ט״יוצרר״ ע׳ב לי׳ בכ*י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .XXI.‬ישעי׳ מד כד‪.‬‬ ‫שש ע־ ‪8‬‬
‫הלשון מבוון לזה שבילקוט הטכירי שם וטיכאן ואילך דומה יותר ללשון הגם׳ במגילה יג ב‬
‫‪ .13‬בכ*י טרצב‪.‬‬ ‫‪ . 12‬ישעי׳ יט כב‪.‬‬ ‫‪ .11‬הושע ז א‪.‬‬ ‫ושהש׳׳ר פ*ד אות ח‪.‬‬
‫ב פ ר ' ח דבלים‬ ‫‪ .14‬ט״ג‪ ,‬ובב״י טרצב‪ .‬לי׳ מכאן ואילך ובטק״ז שם‪:‬‬ ‫נקוד‪ :‬אספלנית‪.‬‬
‫‪ .15‬במשנה‬ ‫בת׳ שצריך להיות אספלנית כי בך נקוד במשניות טדוייקות ולא איספלנית‪.‬‬
‫‪ . 16‬שבת קלג ב‪ ,‬וע׳ בפי׳ הגאונים לטהרות‪ ,‬הוצ׳ הרי״ן אפשטין‪ ,‬ע׳‬ ‫לפנינו ‪ :‬טהורה‪.‬‬
‫‪ ,17‬לפנינו אספליניתא‪ ,‬אבל בפיה׳ג ובערוך ‪ :‬איספלניתא‪.‬‬ ‫‪ 72‬ובערוך ערך אספלנית‪.‬‬
‫‪ .20‬ט״ועיקר״ ע״ב‬ ‫אבל כגט׳ ובערוך‪ :‬טינאי‪ .‬־‬ ‫‪ .19‬כיה בפיה״ג‪,‬‬ ‫‪ .18‬בג ם׳‪ :‬ביבי‪.‬‬
‫והיא‬ ‫‪ . 21‬בכ׳׳י טרצב‪ .‬״פי׳ שנתן את התורוע שהיא טרפא לכל כשר‬ ‫ליי בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .23‬שם ‪ :‬רבי ברכיה בש«ר‬ ‫‪ .22‬פב״ו אות ה‪.‬‬ ‫קמיע טוטחה״‪ ,‬וכל השאר לי' שם‪.‬‬
‫‪ .24‬שם ; נמסר להן רופא טוטחה והיה טצוה את ישראל וטניח את הכהן איל‬ ‫■לוי טשל‪.‬‬
‫הכהן מפני מה אתה טצוה את ישראל ואתה טניחנו אטר לו זה ישראל הוא ודרכו להלך בין‬
‫‪.‬הקברות אבל אתה כהן ואין דרבך להלך בין הקברות לפיכך אני טצוה את ישראל וטניהך‪.‬‬
 ‫‪223‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ואם׳ ליישר׳ לילך ‪ 1‬לבית הקברות והניח את הכהן* כן לתחחונים ‪ 2‬שבהם יצר‬
‫הרע כת׳ אסור ואמרת לעליוני׳ שאין׳ בהם יצר הרע בגזירת עירין ‪:‬פתגמא ‪ .3‬ועשה‬
‫הפייט קשר קמיע מומחה הקכ״ה חפץ להצדיק את ישר׳ נתן להם את התורה‬
‫והזהירס וחזר והזהירם‪) .‬ראיתי(‪ 4‬ו ל ח י ש ו ת מ ע ו ל ו ת ‪ ,‬הן הפילוח שמתפללין‬
‫וניצולין‪ .‬ר ו פ א א ו מן‪ .,‬פי׳ אין רופא בעולם ‪ 5‬שיודע רפואות לכל מכוח שבעולם‬
‫■כם׳ זיבורא ועקרבא יחד* דלזיבורא קרירי ולעקרבא חמימי וחילופא סכנתא כדאית׳‬
‫בפ׳׳ק דחגיגה ‪ 6‬ואין רופא שיכול לרפאות אבל הקב״ה יודע רפואות לכל מכות‪,‬‬
‫כדאם׳ בכיצד מעברין ‪ ,7‬בשר ודם נותן רפואה ‪ 8‬יפה לזו וקשה לזו אבל הקב״ה ‪9‬‬
‫נתן תורה‪ 10‬שהיא מרפא לכל גופו של אדם ‪ 41‬לו נ ת כ נ ו ‪ ,‬פי׳ לו נמנו מחשבות‬
‫ומפעלות האדם ‪ 12‬ולפי מפעלות כל אהד ואתד מביא על כל אחד ואחד הראוי לו‬
‫‪.‬נמצא שיודע כל המכות ולפי שיודע עיקד המכות יודע דפואוח כל מכה ומכה על‬
‫כן בנרתיקו כל מיני ‪:‬תעלות וכל דופא שאינו יודע עיקר המכה איך ידע לדפאו׳‬
‫על דרך הנאמר בירמי׳‪ 13‬אין דן דינך למזור‪ ,‬שפי׳ אין רופא בעולם יודע עיקר‬
‫מכחך שידע לרפאותך ‪ .14‬א ש ר ב י ד ו נ ר ת י ק ‪:‬רב ת ע ל ו ת‪ ,‬פי׳ נרחק גדול‪.‬‬
‫ע״א אשר בידו נרחק רב תעלות ‪ .15‬פ״א נרחק אשר בו כל תעלות שצדי׳* וחפש‬
‫לו הפייט אשד בידו נרחק כל תעלות מירושל׳ בפ׳ תפלת השחר ‪ 16‬שאום׳ על דברי‬
‫אליהו שדיבר אם יהיה טל וממד כי אם לפי דברי ‪ 17‬וכשמת בנה של צדפית כת׳‬
‫ויקרא אל ה׳ ויאמר ה׳ ]אלה׳ן הגם על האלמנה אשד אני מחגורד עמה הרעותה ‪18‬‬
‫ביקש סאת הקב״ה מפתח של תחיית המתים אם׳ לו החזר לי מפתח של גשמים‬
‫שבידך ואני אתן לך מפתח של תחיית המתים ‪ 19‬א״ר יהוד־ בן פזי לאהד שגנב‬
‫נרתק של רופא עד‪ 20‬שהוא יוצא נפצע בנו והלך‪ 21,‬אצלו ואם׳ לו רפא את בני‬
‫אט׳ לו החזר לי נרתק שלי שכל מיני רפואות יש‪ 22‬בו כך אמר הקב׳ה לך והתר‬
‫נדרו של טל‪ 23‬שאין המתים חיים אלא בטל ‪ 24‬ואני מחיה בנה של צרפיח זמיניין‬
‫שאין המתי׳ חיים אלא בטל שנ׳ יחיו מתיך נבלחי יקומון ]וכו׳[ כי טל אורות‬
‫יטליך‪ 25‬מהו וארץ רפאים תפיל אם׳ ר׳ תנחום ארעא תפקידאה ‪ 26‬תפלט‪.‬‬
‫ש ק צ ת י ה י י ‪ .‬ע״א שוקצתי בתיי ועיקר‪ .‬ופי׳ בחיי הרעים שוקצתי בעיני‬
‫עצמי‪ .‬מ נ י ד ב ש ת* מני כמו מן‪ ,‬מני מכיר‪ .‬מני אפרים ‪ .27‬דבשת היא חוטרת‬
‫‪.‬הגמל‪ ,‬אשר שם טוענין משואות כמו שנ' בישעיה‪ 28‬ישאו על כתף עורים חיליהם‬
‫ועל דבשת גמלים אוצרוחם‪ ,‬תרגום על היטורת גמלים הנה דבשת היא חוטרת‬

‫לחחתונים‪.‬‬ ‫בוי״ר מקדים עליונים‬ ‫‪.2‬‬ ‫צ״ל ‪ :‬לא לילך‪.‬‬ ‫לפי לשון וי״ר‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ ,5‬םכאן‬ ‫‪ .4‬אולי ר*ל כי את הפי׳ הנ״ל ראה כתוב‪ ,‬ע*כ לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .3‬ד יד‪.‬‬
‫הגם׳ הוא בע*ז בח ב‪.‬‬ ‫‪ .6‬ה א‪ ,‬וע‘ ברש״י ד״ה ויבורא ומאמר‬ ‫ואילך לי‘ שם‪.‬‬
‫‪ .9‬ש׳ם; אינו כן‪.‬‬ ‫להכירו לוה‪.‬‬ ‫סם‬ ‫אדם נותן‬ ‫‪ .8‬שם ;‬ ‫ערוכין נד א‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ .12‬מכאן לי׳ שם‪,‬‬ ‫‪ ‘!• .11‬כ לי׳ בב״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .10‬שם ‪ :‬לישראל סם חיים לכל גופו‪.‬‬
‫‪ .15‬בכ״י מרצב‪ .‬נרחיק אשר בידו רב העלות‪.‬‬ ‫‪ .14‬ע״כ לי׳ בכ״י מיצב‪.‬‬ ‫‪ .13‬ל יג‪.‬‬
‫‪ .17‬ם'א י*ו א‪.‬‬ ‫‪ . 16‬צ״ל ‪ :‬אין עוטדין‪ ,‬כרכות פ׳׳ה ה״ב‪.‬‬ ‫מכאן ואילך לי׳ שם‪.‬‬
‫‪ .20‬כידו׳ ‪ :‬עם‪,‬‬ ‫ורק ההמשך שם‪.‬‬ ‫ם‪.‬כיקש' ע’ כ לי׳ בירו׳‬ ‫‪.19‬‬ ‫‪ .18‬שם כ‪.‬‬
‫‪ .25‬ישעי׳ כו יט‪,‬‬ ‫‪ .24‬כנ׳׳ל‪.‬‬ ‫‪ . 23‬שם‪ :‬טללים‪.‬‬ ‫‪ .22‬שם‪ :‬נחונין‪.‬‬ ‫‪ .21‬שם‪ :‬והזר‪.‬‬
‫‪ .28‬ל ו‪.‬‬ ‫‪ .27‬׳טופטים ה יד‪.‬‬ ‫‪ .26‬בידו׳ ; תפקידיה‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת הבושם‬ ‫‪224‬‬

‫ולשו׳ ק ו נ ט׳ על שם שמסקבת‪ 1‬תמיד זםבין שם )ו(דבש ‪ 2‬קרויה דבשת‪ .‬כדאמ׳‬

‫בב׳ מציע׳ ‪ 3‬דבש זהדביש חזי לכחישא דגמלי‪ ,‬ופי' ‪:‬טעונה כלימות ורוק יותר ממה‬
‫שטוענים כדבשת הנמלים ‪ ,4‬כט׳ ושבו והשחיתו מאבוחם ב שפי׳ יותר מאבותס‪ ,‬על‬
‫צדקו נפשו מאלהים ‪ ,0‬אדמו עצם מפנינים ד ותכבד את בניך ממני דעלי ‪ ,h‬ודעת‪-‬‬
‫אלהים מעולות דהושע»‪.‬י‪ .‬ע ד י ב ש ת ת ה ב ו ש ת ‪ ,‬עד שלא ישאד ליחלוחית‬
‫במכה ולשון תחמושת מלשון ותבשת לחם מגבעות ‪ 10‬לשון קשירה ותיקון‪ ,‬שלןושרין‬
‫ומתקנין מטלית על המכה‪ .‬א ח ד ה מ כ ה צ ד ק ה לו ת ל ב ו ש ת ‪ ,‬פי׳ להצדיק‬
‫את הדין אחר המכה להודות על תוכחתו‪ ,‬היא ‪:‬תלבושת תפארת להקב״ה‪ .‬ע״א ‪11‬‬
‫כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי ‪ ,12‬לליםטים‪ 13‬שהלך לדון‪ 14‬לפני‬
‫קיסטינר בתהילה הוא קורא אבלגין‪ 1.1‬שלו ואח״כ ‪:‬מכה אוחו‪ 16‬ואחר כך נותן לו‬
‫כמם ‪ 17‬ואחר כך נותן לו פרנולא ‪ 18‬ואחר כך יוצא ליהרג אבל הקב״ה בתחילה‬
‫הוא קורא אבלגין שלו של שבטים ועתה יוסיפו לחטוא ‪ 10‬ואחר בך מכה אותם‪,‬‬
‫הוכה אפרים שרשם‪ 20‬יבש ואחר כך נותן כמם‪ ,‬צרור עון אפרים ‪ ,21‬ואחר כך נותן‬
‫פרקולא‪ ,‬תאשם שומרון ‪ 22‬וכת׳ בתריה שובה ישר׳ ‪ ,23‬פ״א אחר המכה צדקה לך‬
‫תלבושת‪ ,‬כלומ׳ צדקה שעושה הק׳ עם ישר׳ שאוט׳ לשוב אחר המכה ונותן לו‬
‫פריון ואינו הורג כדרך קוסטניר היא תלבושת ושבח והוד לו‪.‬‬
‫ש פ ו ט ל ט ר ו ף ט ר ף ע י נ י ו ח צ פ י נ ה פ״ה בתהילות ‪ 24‬ועיניו‬
‫בגוים תצפינה‪ ,‬ופי׳ בפיוט פי׳ כיטבא הקב״ה לשפוט בני אדם ותצפינה עיניו‬
‫במעשיה׳ ויחייבו לטרפם טרף ואינו דן אותם לשחת‪ .‬ד ר כ י ו ת ר פ י נ ה‬
‫ם ת ו ך ד י ן ל ר ח ם ש ו ר ו ת י ו ת ם ו ב י נ ה‪ .‬ויש יוצרות שבת׳ בם‬
‫אשוריו‪.‬־‪ 2.‬תסובינה‪ .‬ופ״ה אשורינו עתה סבבונו ‪ ,26‬פי׳ דרבי פעמינו סבבונו‪ ,‬וכן‬
‫באשורו אחזה רגלי ‪ ,27‬ואל תתמה על מלת תסובינה שרויא לשו' נקבות‪ ,‬כי גם‬
‫אשוריו לשו׳ נקבות ויחידה אם תטה אשורי מני הדרך ‪ ,28‬ופי' דרכיו של הקב״ה‬
‫לרחם מתוך דין ‪ 29‬פי׳ כשאדם מתחייב בדין הקב״ה מרחם עליו דאמרי׳ בפ׳׳ק דראש‬
‫השנה ‪ ,30‬כת׳ ‪:‬צדיק ה׳ בכל דרכיו וכת׳ חסיד בבל מעשיו ‪ ,31‬לא קשיא ‪ 32‬מתחילה‬
‫צדיק ולבסוף חפיר‪ ,‬בלומ׳ מתהילה עושה צדק ולבסוף חסד ‪ 33‬שנ׳ ולך ה׳ המד‬
‫כי אחה תשלם לאיש כמעשיהו !!‪ ,:‬בתחילה כמעשיהו ולבסוף כי לך ה׳ החסד ‪35‬‬

‫‪ . 4‬מ״ככ״מ״‬ ‫‪ .3‬לה כ‪.‬‬ ‫‪ .2‬שס ני׳‪ :‬לרפואה‪.‬‬ ‫‪ . 1‬כרש־״י ‪ :‬שמתרקכת‪.‬‬

‫‪ ,5‬שופמיס ‪ !2‬ייצ כב״י מרצכ נו •; ז״כאלה רבור‪.‬״ והיג־אר לי' •כס•‬ ‫ע״כ ליי ככ״י מרצכ‪.‬‬
‫‪ntpr .10‬‬ ‫‪ .9‬ו ‪.1‬‬ ‫‪■ .8‬ג•״ א כ כם‪.‬‬ ‫‪ . 7‬איכה ד י‪. 1‬‬ ‫‪ .6‬איוב לב ב‪.‬‬
‫הוצ׳׳‬ ‫‪ .13‬פמידר׳׳כ‪,‬‬ ‫‪ ■12‬ישעי' ‪:‬ה ח‪.‬‬ ‫‪ .11‬סבאן לי' בב׳יי סרצ‬ ‫כט מ‪.‬‬
‫וע׳ בהע׳ נ״ו‪.‬‬ ‫‪2• .15‬מ ‪ :‬אנגלי;‪,‬‬ ‫‪ .14‬שס ‪ :‬שהוא נידון לפני‪,‬‬ ‫רש״כ> קנח כ‪.‬‬
‫‪ .18‬כפסיק׳ ‪ :‬הרקולה‬ ‫‪ .17‬ע׳ ערוך ערך ! ‪:‬מס‪.‬‬ ‫‪ .16‬כיה ככי*י‪ ,‬ע־ ש־ס הע׳ ניז‪.‬‬
‫‪ .22‬ע ס‬ ‫‪ . 21‬שם י ג •כ‪.‬‬ ‫‪ .20‬שים נ! מז‪.‬‬ ‫‪ .19‬הושע י ג כ‪.‬‬ ‫זר■ להדין‪.‬‬
‫‪ .26‬תהל‪,‬‬ ‫‪ .25‬כדם‪ .‬מדותיו‪.‬‬ ‫‪ .24‬סו ז‪.‬‬ ‫‪ . 23‬ע״ב לן' ככ׳׳י מרצב‪.‬‬ ‫יד א‪.‬‬
‫‪ 29‬מ‪.‬יש יוצרות׳׳ ע״כ לי• בב״י‬ ‫‪ . 28‬שס לא‪ .‬ז‪.‬‬ ‫‪ .27‬איוב בג יא‪.‬‬ ‫יז יא‪.‬‬
‫‪ .33‬מ״דא‪.‬םרי״׳ עיכ‬ ‫‪ . 32‬לי‘ שם‪.‬‬ ‫‪ .31‬תהל׳ קסה יז‪.‬‬ ‫‪ .30‬יז ב‪.‬‬ ‫סרצכ‪.‬‬
‫‪:‬יצכ‪ .‬בער‪,‬־ כאן מה •ג־נ־כמצ לעי?‬ ‫‪ . 35‬ככ״י‬ ‫‪ . 34‬תהל■ ‪ Z2‬יג‪.‬‬ ‫לי' בכ״י שרצב‪.‬‬
‫י' הב׳ ‪ 33‬ומכאן זאילך לי׳ ‪.c r‬‬
 ‫‪:225‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫‪:‬ובמדרש תילים ‪ 1‬כמעשיהו ולא מעשיהו ממש אלא ׳מקצתו כעיניין שנ׳ בי אתה•‬
‫חשכת למטה מעוגינו ‪ ,2‬ובמזמ' נ׳‪ 3‬כת׳ אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ‪ ,‬ה׳ באחרונה‬
‫כי מרחם מחוך הרין‪ ,‬ובעיז החמורה כת׳ כי אנכי ה' אלהיך אל קנא ‪ ,4‬הנה אל‬
‫באחרונה שאינו מרחם מתוך הדין‪ ,‬והכי אית׳ במכילת׳‪ ,5‬כי אנכי ה׳ אלהיך אל‬
‫קנא‪ ,‬בקנאה אני נפרע מק״ז‪ ,‬אבל רחום וחנון בדכרים אחרים‪ .‬ורמ» שהקכ״ה‬
‫מרחם מתוך דין כי אלהים ‪.‬דיין ומפורש כיוצר אדיר ונאה כקודש כפסוק השם‬
‫בשתי מדות אמור כעיניין ‪ 6‬כן אלהים גם לשון רחמנות במילוי אותיות אל״ף למ״ד‬
‫ה״י יו״ד מ״ם בגימ׳ מצפיץ כמו א״ת ב״ש של ה׳ ומצפיץ כגים׳ כ׳ר׳ח׳מ׳י׳ם‪,‬‬
‫ובאופן יקר גודלך בפסוק‪ 7‬הויותיו ועדותיו מבואר כי ה׳ פ׳‪ 8‬נולד שלו א׳ ה״א׳‬
‫ופעמים י׳ ה״י‪ ,‬ופעמים ה׳ ה״ה‪ ,‬ועיין שם‪ .‬הנה נתברר כי אלהים גם ברחמים‬
‫שמרחש מתוך הדין ועל כן אין לתמוה על שכת׳ ה׳ אדני חילי ‪ 9‬כן עוד הרכה‬
‫פסוק׳ כי מהפך מידת הדין למידת רחמים‪ ,‬והמבין יבין‪) .‬ה״ר‪ 10(:‬מדרש ‪ ,11‬כל‬
‫אלהים חסר ו׳ של הקב״ה‪ ,‬לפי שאינו מדקדק עם בריותיו‪ ,‬ושל דיינים‪ ,‬עד האלהים‬
‫יבא דבר שניהם ‪ ,12‬שאינן מוציאין דין לאמיתו‪ ’ ,‬ושל מלאכים‪ ,‬ויריעו כל בני‬
‫אלהים ‪ ,13‬אינו בדין שיהיה של הקב׳׳ה ]חסר! ושל מלאכים מלא‪ ,‬ושל ישר׳‪ ,‬שנ׳‬
‫אמרתי אלהים אתם‪ ,14‬שלא עמדו בעדו ‪) 15‬של מלאכים(‪ .16‬ע ם ב ר י א ‪ ,‬מן‬
‫הדין אמול ולא אמל‪ ,‬כמו מה אמולה לבתך דיחזקאל ‪ 17‬והלמ׳ כפול אמלל‪ ,‬כמו‬
‫היהודים האמללים‪ .18‬ולא כחציר ק מ ל ‪ ,‬לשון קמל אינו נופל אלא על דברים‬
‫קשים כמו קנה וסוף קמלו ‪,19‬‬
‫מ ר י י ה ל ר ט י י ה י ג ל ג ל ב ו ב א י ז מ ל נ ם ב ח ו ך נם י נ ו ם ס‬
‫ח ו מ ל‪ ,‬בשר ודם ‪ 20‬מכה באיזמל ומרפא ברטייה‪ ,‬אבל הקב״ה במה שמכה מרפא‪,‬‬
‫שג׳ בי אעלה ארוכה לך ממכותיך ארפאך ‪ 21‬כשהכה את איוב בסערה הכה‪ ,‬שנא׳‬
‫אע‪5‬ר בסערה ישופני והרכה פצעי חינם ‪ 22‬כשריפא;בסערה ריפאהו‪ ,‬שג׳ ויען ה׳ את‬
‫איוב מן הסערה ‪ ,23‬כשהגלהאת ישר־ חגלה אותם בעבים‪ ,‬שג'איכה יעיב ה׳ באפו ‪,24‬‬
‫וכשהוא מבנסם מכנסם כעכים‪ ,‬שג׳ מי אלה כעב תעופינה ‪ ,25‬כשפיזרם פיזרם כיונים‪,‬‬
‫שנ׳ ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגיאיות ‪ ,26‬וכשמכנסם מכנסם פיונים‪,‬‬
‫שנ׳ וכיונים אל ארובותיהם ‪ .27‬נם בתוך נם‪ ,‬פ׳׳ה במזמור ס׳ ‪ ,28‬נתח ליריאיך נם‬
‫להתנוסס‪ ,‬פי׳ ק ו נ ט ׳ נתת ליריאיך נסיונות של צ ר ו ת הרבה להתנוסס להיות‬

‫לתהלים שם‪.‬‬ ‫בלשו׳ רש״י‬ ‫הוא‬ ‫הםחבר‬ ‫שהייא‬ ‫‪ . 1‬טזשור סב אות ד‪ ,‬ו‪.‬הל־‪£‬ו׳‬
‫‪ . 4‬שמות‬ ‫‪ .3‬א•‬ ‫‪ . 2‬עזרא ש יג‪ ,‬ושם ‪ :‬כי אחה אלחינו‪ ,‬וע׳ בהע׳ רש׳ב בשו*ט שם‪.‬‬
‫‪ . 7‬שם ש ‪191‬‬ ‫‪ .6‬לעיל ח״א ע׳ ‪.183‬‬ ‫‪ .5‬בחדש פ״י‪ ,‬הו ‪3‬׳ ה״ר ע׳ ‪.226‬‬ ‫כ ה‪.‬‬
‫‪ .11‬הסרוח‪.‬‬ ‫‪ . 10‬גכ״י סיסני טהיקה‪.‬‬ ‫יש שם ; אלהיט אדני‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ ,9‬חבקוק‬ ‫= פעטים‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫ע‪ ,‬יח‪ ,‬וע׳ בפלטת סופריס לר״א ברלינר‪ ,‬ע' ‪. 36‬‬ ‫נ ב‪,‬‬ ‫ויתרות‪ ■],‬הוצ׳ רש״א ווערשהייםער‪ ,‬םי«‬
‫‪ •15‬צ׳ל נ‬ ‫‪ .14‬תהל‘ פב ו‪ ,‬ע׳ בפ״ם שם‪.‬‬ ‫‪ .13‬איוב לח ו‪.‬‬ ‫‪ ,12‬שטות כב ח‪.‬‬
‫נכפל סהשו׳ שלפ*ז‪ .‬ע׳׳ב לי־ בכ׳׳י טדצב‪.‬‬ ‫‪. 16‬‬ ‫עבדו את העגל‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫בצדקתם‪,‬‬
‫‪ .20‬טכילחא ויהי‬ ‫‪ .19‬ישעיה יט ו‪.‬‬ ‫‪ .48‬נחשיה ג לד‪.‬‬ ‫‪ . 17‬יחזקאל טז ל‪.‬‬
‫‪ .21‬ירשיה ל ין‪ ,‬והפסוק הזה אינו שוכא בשבילי שם‪ ,‬אל א‬ ‫פ*ת הו‪-‬צ׳ הו*ר עי ‪ 108‬וש״נ‪.‬‬
‫‪ . 23‬שם לה א‪.‬‬ ‫‪ . 22‬איוב ט יז‪.‬‬ ‫בתנחושא וישב אות ם ובשסו״ר פב׳יג אוח ג•‬
‫’‬ ‫«‬
‫‪ .28‬ו‪.‬‬ ‫‪ .27‬ישעי' שם‪.‬‬ ‫‪ .26‬יחזק׳ ז טז‪.‬‬ ‫‪ .25‬ישעי׳ ש ח‪.‬‬ ‫‪ .24‬איכה ב א‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪226‬‬

‫מנוסים בהם היעמדו ביראתך‪ ,1‬מפני קושט סלה‪ ,‬לקשט מידתך בעולם כשתתן להם‬
‫הטובות לא ידונו ‪ 2‬האומות ׳אחריך אלא יקשטו דינך ויאמרו היטיב להם שעמדו‬
‫בכמה נסיונות‪ ,‬והתום והיושר כי פי׳ קוט להיות מנוסים בהם היעמדו ביראתך‪,‬‬
‫ומשגה הוא כי להתנוסס מן נוסם ומנוםים מן ניסה‪ ,‬לכך נר׳ לפ^ כי להתנוסס לשון‬
‫מנוס כאשר דרשו רבותינ׳ ‪ 3‬שינצלו מרינה של גיהנם‪ -‬או לשון נס הוא לשו׳ פלא‪,‬‬
‫■כמו כי רוחה׳ נוססה בו דישעיה ‪ ,4‬ו פ ר ש ״ י נפלאת בו כמו נס‪ .‬ונ׳ כי להתנוסס‬
‫■כמו נוםסה ושניהם מן נוסס‪ .‬ונר׳ כי תיבה נוססה עומדת והוא תואר כמו ימין ה׳‬
‫רוממה ‪ ,5‬אד בעבור אתנחת׳ רוממה‪ .‬ולשו■ ה מ ת ר ג ׳ ‪ ,6‬יהבת לדחלך ניסא‬
‫לאיתנסאה‪ ,‬הנה דעת המחרג׳ כי להתנוסס מענין נם שהוא גבוה לאות ולסימן‪.‬‬
‫וה״ר אל י ע׳ זצ״ל ]פי׳[ נם שכל הרואה נם אליו‪ .‬ומדר׳ רבותיי? כי אעלה ארוכה‬
‫ממכותיך ארפאך‪ ,‬בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה‪ ,‬אבל הקב״ה במה שמכה‬
‫מרפא‪ ,‬אלישע ריפא את המיס במלח במלכים ‪ ,8‬ואין המלח מר‪ ,‬ו‪ 1‬ן ישעי׳ ‪ 9‬ישאו‬
‫דבלת תאינים וימרחו על השחין ויחיה‪ ,‬הלא כשנותנין שרף ‪ 10‬תאינים על הבשר‬
‫מיד יסריח ‪ ,11‬וכן הראה למשה עץ מר ליתן דבר מר לתוך דבר מר למתק בו‪ ,‬מה‬
‫יעץ היה ‪ 12‬ר׳ יהושע אומי־ זית היה‪ ,‬ר׳ נחוניא אומי עץ ערבה היה ויש אומי עיקרי‬
‫רימון שאין מריס מהם וחכמי׳ אום׳ הרדופני היה‪ ,‬נם בתוך נם לא די שאינו מזיק‬
‫אלא מועיל‪ .‬י צ ו ר י ו ח י י ב י ם ל ה ו ד ו ת ‪ ,‬דקדוק יצוריו כת׳ בזולת אחור‬
‫■וקדם צרת ‪ !3‬אצל טוב לכל יצורך‪ .‬ו נ כ נ ס י ן ל נ מ ל ‪ ,‬פי׳ נמל אסיפת ספינות‬
‫בשפת הים סמוך למקום יבשה‪ .‬פ״א ומכניסם לנמל והוא עיקר כי כל ארבעה‬
‫שתביא הפייט שהקב״ה עושה להם כך‪ .‬ל ב ו ט י ם י ר פ א ‪ ,‬לשו׳ הכאה כמו אויל‬
‫שפתים ילבט‪ .14‬גם כאן פי׳ לבוטים מוכים בחולי ירפא‪ .‬הנה הפייט הזכיר ד׳‬
‫צריכין להודות כסדרן כהלכה ‪ 15‬ולא כסדרן ‪ 16‬במזמ׳ ק״ז?‪ .1‬ו לש ו ׳ ע ר וך‪,18‬‬
‫ש א ל ו ל פ נ י רב ה א י י ג א ו ן הא דאם׳ רב יהוד׳ אם׳ רב ד׳ צ‬

‫‪ ,. 2‬ברש׳׳י ‪ :‬יהרהרו‪.‬‬ ‫נשםצ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫שאח״ב‬ ‫מכאן ער ״ביראתך״‬ ‫‪.1‬‬

‫‪ . 3‬תיב וירא אות ם׳׳ג‪ ,‬אבל גם שם וכב׳יר פנ*ה אית א‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪ ,584‬דרשו לשון נשיו;‪.‬‬
‫‪ .7‬ע׳ מבילתא ויסע‬ ‫‪ .6‬לתהר׳ ם ו‪.‬‬ ‫‪ .5‬תהל׳ קיח טז‪.‬‬ ‫‪ .4‬ישעיה נט יט‪.‬‬
‫‪ .8‬ם״ב‬ ‫פ״א‪ ,‬הוצ׳ הו״ר ע׳ ‪ 156‬וש״נ‪ ,‬אולם תלשו' המובא כאן •‪ 2‬ונה טזו שבטקירותיבו‪.‬‬
‫!‪ .1‬כ״ה בו‪ 1‬״ה שם אות‬ ‫‪ .10‬ב״ה בת״ב בשלח אות יח‪.‬‬ ‫‪ .9‬לה שא‪.‬‬ ‫בא‪,‬‬ ‫ב‬

‫‪ .12‬עי׳ בשבילי שם ע׳ ‪ ,155‬וע״ש הע׳ ‪ 15‬זןל השנויים‬ ‫כ׳ד ובמקורות אחרים ‪ :‬שתאכל‪.‬‬
‫‪ -13‬להלן סי‘ נג‪ .‬ובכ״י שרצב ליי ש^דקרוק׳׳ ע׳ב ובשק״ו נרי; ״בת־ ויצורי‬ ‫בשמות האושרים‪.‬‬
‫בצל בולש )איוב יו ז( ואין בידי להכריע אש יצורי תואר הרבים וליחיד יציר כשו ובור‪ ,‬ירא׳‬
‫כל זבורך )רב׳ טז טו( והכית את כל ובורה )שם כ •ג('ויא שר משנו היצור כמו הגבול הזבול‬
‫היקום כי תואר ושם דבר שוים‪ .‬או יצורי פעולי וליחיד יצור על ששקל פעול ולא יאם׳ ששנו‬
‫וגם בל היצוד לא נכחד משך )שושף ר*ה‪ ,‬ובדונות(‪ ,‬אך היצור על משקל הפעול והתואר יצור‬
‫“■‪T‬‬
‫על ששקל השי; יה״‪ .‬וע׳ בס׳ צחות לראב׳׳ע‪ ,‬חוצי ליפמן‪ ,‬לט א ״על כן ישעי האוסרים יצוד‬
‫‪ .15‬ברכות‬ ‫‪ .14‬ששלי י ח‪.‬‬ ‫והראוי להיות היו״ד קשוץ בקמץ גדול״‪.‬‬ ‫על ששקלו‬
‫‪ . 16‬בכ״י שרצב‪ .‬״כשדד הבתוכי׳ בשושוד וסדרן בהלכה לפי הקו ובים לשכנה טפי‬ ‫נד ב‪.‬‬
‫‪ .17 .‬ד‪.‬‬ ‫ואילך לי׳ שם‪.‬‬ ‫ומכאן‬ ‫ושדדן במישור לפוש דשביחי טפיי‪.‬‬ ‫לחבריה‬ ‫קדים‬
‫‪ .18‬ערך ארבע‪ ,‬וע׳ באוה״ג ברכות‪ :‬ע׳ ‪ ,129‬םי« שנ״ג‪.‬‬
‫‪T11‬‬ ‫ערוגת ה בושם‬
‫‪f‬‬
‫■להודות מאי טעמ‪ -‬לא אסרי‘ רבב׳ כסידרא דקראי‪ ,‬והשיב‪ ,‬הכין אית לפרושי דקראי‬
‫■סדרן לפום דשכיחי טפי‪ ,‬דהולכי דרכים ומדברות הרבה מצויין אפי■ מעיר לעיר‪,‬‬
‫ואחריהם מי שהיה חבוש בבית האסורין רמעוטן מנהון והרכה נם׳ מצויין אפי׳‬
‫אכרגא וטסקא‪ ,‬ובתריהון מי שהיה חולה ונתרפא דמעיטן מן מאן דמחשבן! לשולטנא‬
‫ושכיחין נמי טובא‪ .‬ובתריהון יורדי הים דמעטין מכולהון‪ ,‬ושמעתא סידורא לפום‬
‫הקרובים לסכנה‪ .‬יורדי הים קרובים לסכנה דבחד ריגעא אוכדין‪ ,‬וכחריהון הולבי‬
‫מדבר תועים דלא משכתין מאכל ומשתה וקרובים למיתה יותר מן החיים‪ ,‬ובתריהון‬
‫מי שהיה חולה ונתרפא אפי׳ חושש בראשו ואפי׳ חושש בגרונו‪ ,‬ובתריהון מי שהיה‬
‫בבית ]האסורים[ דמרחיק מן סכנה טפי מן כולהון‪ ,‬וכל חד מחני עדיף ניסיה‬
‫מדבתריה ‪ 2‬וצריך להודות‪ .‬וכיוצאי מצרים היו כל הד׳ הצריכים להודות על כן‬
‫עשה הפייט בזולת אחר הפסה ועיין באופן מחוללת ‪ 3‬כי שם כת׳ יותר‪.4‬‬
‫כ י ן ו ש מ ו ר ‪:‬א ל ה‪ ,‬פ״ה במזמ׳ ק״ז ‪ 5‬אשר בו הצריכים להודות מי‬
‫]חכם[ וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה׳‪ .‬ו ב כ ו ש ר מ ש כ ם ‪ ,‬הוא שכת׳ מוציא אםירים‬
‫בכושרות ‪ ,6‬פי׳ בחדש זיו הכשר להולכי דרכים לא חמה ולא גשמים ולא צינה‪,‬‬
‫ולשו׳ ה מ ת ר ג׳ דאפיק‪ ,‬בית ישר׳ דהוו אסירין במצרים על עובדי׳ דאבתר‪ ;,‬ן כשירין‪7‬‬
‫בפומבי‪ .‬ו ד ש ל מ ה פ י ר ח ו ין ‪ 8‬כת׳ כי בכושרות כמו בכבלים‪ .‬ו כ י ל ‪#‬מ ד י נ ו‪9‬‬
‫בכושרות בכי ושירות׳ דלא בעי בכי‪ ,‬פי׳ שלא היה רוצה לצאת‪ ,‬ודבעי אומ׳ שירות‪.‬‬
‫•ד״א ‪ 10‬מצרים בוכים וישר׳ אום׳ שירות‪ ,‬י ם כ ס ה פ ו ר כ ם‪ ,‬פרעה וחילו‬
‫•שעבדו בהן בפרך‪ ,‬אך פרך אינו מתפעל לוט׳ פורכם‪ .‬א ר ב ע י ם ס י פ ק‬
‫צ ר כ ם ‪ ,‬כ׳ צרכם נרגש‪ .‬ארך ארכם ארכו חשך‪ ,‬חשכו‪ ,‬חשכי‪ ,‬חשבם וכן בדברי‬
‫הימים‪ 11‬ואנחנו נכרות צאן מן הלבנון בכל צרכיך‪ .‬ח ז ק ו ו י א מ ץ ל ב ב כ ם ‪,‬‬
‫פ׳ה במזמור ל״ט ‪ 12‬קוה אל ה׳ ]חזק[ ויאמץ לבך וקוה אל ה׳‪ ,‬פי׳ ויאמץ לבך‬
‫וכן פי׳ בפיוט ויאמץ הקב״ה את לבבכם‪ .‬לו ה ו ו י ם ‪ ,‬כמו הוה גביר ‪ ,18‬כי‬
‫אתם הוה להם למלך דעזרא ‪ ,14‬וכי מה הוה לאדם ‪ .15‬ו מ כ ל כ ל י ה ב י ם ‪ ,‬פי׳‬
‫נושא וסובל משא בני אדם המשליכים עליו כמו שנ׳ במזמ׳ נ״ה ‪ 16‬השלך על ה׳‬
‫יסבולמשאך‬ ‫יהבך והוא יכלכלך‪ ,‬פי׳ משאך‪ .‬ומשקל יהבך על משקל זהבך והוא‬
‫וכן שמים ושמי שמים לא יכלכלוך ‪ ,17‬פי׳ לא יכילו מדת כבודך ‪ ,18‬פ׳ א יהבך‬
‫נתנך על משקל ידעך ופי׳ הפס׳ השלך כל צרכיך על ה׳ אשר יהבך והוא יכלכלך‪,‬‬
‫כמו ויכלכל יוסף את אחיו‪ .‬ולשו' ר' אברהם ‪ 19‬וי״א יהבך כמי נתנך‪ ,‬המשא‬
‫שנתן ה׳ עליך‪ ,‬ור׳ מ ש ה אומ׳ שנתן לחם עד עתה והוא יכלכלך לעתיד‪ .‬ה ו ד ו‬
‫• ל ז כ ר ק ד ש ו ו מ ה ץ ר ה ב י ם ‪ ,‬פי׳ לזכר דבר קדשו‪ ,‬שהיה עם אברהם‬

‫‪ .4‬ע״כ‬ ‫״‪ .‬להז^ן סי׳ נד‪.‬‬ ‫‪ .2‬ע״ב בערוך ‪•Ctr‬‬ ‫‪ .1‬צ״ל ‪ :‬דסחבשין‪.‬‬
‫‪ . 6‬תהל׳ סח ו‪ ,‬וע‘ בפרשיי •בם ובמכילתא בא‪ ,‬פסחא‬ ‫‪ .5‬מג‪.‬‬ ‫לי׳ בב״י מרצב•‬
‫‪ .8‬מחברת העריך לא ע *ג‪.‬‬ ‫בחרג׳ ‪ :‬כשרין‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫פט׳ז‪ ,‬הוצ׳ הו׳ר ע׳ ‪.62‬‬
‫תלשו׳ שלפנינו הוא בפס׳ דר״ב יב א ובתנחום׳ בא אות יא‪ ,‬מובאת רק הדרשה של ס יונתן‬ ‫‪.9‬‬
‫‪ . 10‬אין זה בפסיקתא אבל במכיל׳ ובתנ׳ ש־ם‪ ,‬ישתי הדרשות היי כני יחד‬ ‫בסביל׳ ש*ם‪.‬‬
‫‪ .13‬ברא׳ בו כב־‪.‬‬ ‫‪ . 12‬צ׳ל ‪ :‬בז יד•‬ ‫‪ .11‬ב ב סי‪.‬‬ ‫בילסדנו שלפני המחבר‪.‬‬
‫‪ .17‬מיא ה בז‪.‬‬ ‫‪ .16‬בג‪ ,‬וע׳ בפרש״י שם‪.‬‬ ‫‪ .15‬קהל׳ ב בב‪.‬‬ ‫נחמי׳ ו ו‪.‬‬ ‫‪.14‬‬
‫בפי׳ הראב׳ע‬ ‫אלו אינן שנז‪ ,‬יע׳‬ ‫‪ .19‬ג׳ מלים‬ ‫‪ .18-‬מ״יהוא׳■ ע׳׳ב לי׳ בבי י מרצב‪.‬‬
 ‫הב ושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪128‬‬

‫עבדו‪ ,‬ודור רביעי ישובו ‪:‬הנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול‪ .1‬ופ״ה במזמי ק״ה ‪,2‬‬
‫כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוצא אח עמו בששון ברינה את בחיריו‪,‬‬
‫עי׳א לזכר קדשו מחץ ‪ 3‬רהבים בלא ויו‪ ,‬פי׳ על שמחץ רהבים‪ .‬במזם* ל״ח ובמזמ׳‬
‫ע״ז ‪ 4‬והודו לזכר קרשו וחראשון עיקר כי באותו פםוק יציאת מצרים‪ .‬מחץ רהבים‬
‫כת׳ וכת' ובתבונתו מחץ רהב ‪ 5‬בהמוכר את הםפינה ‪ 6‬א׳׳ר שמע׳ בר׳ יצחק ש'מ‬
‫שרה של ים רהב שמו‪ .‬ועשה הפייט )רהבים( לשון רבים רהבים‪ .‬שיהא פי׳ שר של‬
‫פרעה ושר של ים ומזט׳ פ״ט ‪ 7‬אחה דכית כחלל רהב‪ ,‬חרג׳ הוא פרעה רשיעא‪.‬‬
‫ולפי זה מחץ רהבים מחץ פרעה וחילו‪ ,‬כאשר נאמר בישעי׳ ‪ 8‬עורי עורי לבשי עוז‬
‫זרוע ה׳ עורי כימי קדם דורות )של( עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת‬
‫תנין‪ ,‬תרגום הלא בדילך כנישת׳ דישר׳ תכרית גיברייא ושיציתי פרעה ומשיריתיה‬
‫דהוו תקיפון כתניניא‪ .‬או פי׳ רהבים פרעה ושרה של מצרים שבשמים‪ ,‬שנ׳ ביום‬
‫ההוא יפקוד ה׳ על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה ‪.9‬‬
‫עזרת‪ 10‬לפ׳ וירא‪ .‬מ״ז‪ .‬שננו ל?‪12‬ונט ב נ י א ו נ ם ‪ ,‬פ׳״ה כספ׳‬
‫תהילות ‪ 11‬שננו לשונם כמו נחש‪ .‬ב נ י א ו נ ם ‪ ,‬מבני שעיר שפו ואונם ‪,12‬‬
‫כלומי כל אומה ואומה שישר׳ ביניהם‪ ,‬שננו עליהם לשונם‪ .‬ו א ת א ו נ ט כ ו ח ם ‪,‬‬
‫כמו י אך עשרתי מצאתי און לי דהושע ‪ ,13‬ולאין אונים ‪ ,14‬כחי וראשית אוני ‪.15‬‬
‫פ״א אונם‪ ,‬כמו און‪ ,‬אם ראיתי בלבי ‪ 16‬מחשבות אונך ׳־!‪ ,‬כמו ועולתה קפצה פיה ‪18‬‬
‫מן עול‪ ,‬אך בלב עולות תפעלון במזמור נ״ח‪ ,19‬יחפש׳‪,‬־ עולות תמנו חפש מחפש‬
‫מזמור ס״ו‪ ,20‬ופי׳ נגד כחם ושיקרם שעושים לי ל א ה ש ב ת ל ה ם כמו‬
‫שהשבת לאחרים‪ ,‬כמו שנ׳ וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ‪ ,21‬השבת‪ ,‬כמו‬
‫הנפת עליה ‪ ,22‬והפרת ]לי[ את עצת אחיתופל ‪ 23‬הנפח מן )השב הפר( הנף גם‬
‫בלא אתנחח׳ וסוף פסוק‪ .‬ויוכיח עליהם‪ ,‬והצר לך ‪ .24‬ומן השיב הפיר הניף‪ ,‬השיבות‬
‫הפירות הניפוח‪ .‬ו ה מ ד ק ד ק ה ג ד ו ל‪ 25‬הביא ראייה והצר לך בעלומי ע׳ פעל‬
‫ואום' שנ׳ שלא כדת וגם הביאו בכפולים ‪ 26‬והנו כמו והסב לב מלך■ אשור ‪27‬‬
‫ועיקר הםביב‪ .‬ז ה כ מ ה מ ע ל י ה ם מ ע ר ב ו ת מא? ד כ ב ת ‪ ,‬כמה שגים‬
‫מאז שרכבת על מצרים מערבות‪ ,‬ו ב י ד ט ב ח ‪ ,‬ותלד גט היא אש טבח ‪.28‬‬
‫א ח ר י א ה ב כ ר ש פ י ל ה ב ‪ ,‬אהבים שם דבר והטעם בה׳‪ ,‬ועיין ביוצר‬
‫אשחר אל אל אצל נחשבו כל הבגידות ‪ .29‬וממנו איילת אהבים ויעלת חן ‪ ,30‬ופי׳‬
‫אחרי אותה אהבה‪ ,‬שכת׳ ואהב את יעקב ‪ ,31‬עתה בי רשפי להב שאני בגלות‪.‬‬

‫‪ . 3‬כ*ה‬ ‫‪ .2‬טב — נ ‪.‬‬ ‫‪ .1‬צדף שני פסוקים‪ ,‬ברא׳ טז טז ויד‪.‬‬ ‫לתהל׳ שם‪.‬‬
‫‪ .5‬איוב בו יב‪.‬‬ ‫וצ׳ל ‪ :‬בטזם׳ ל ה ; צו יב‪.‬‬ ‫‪ .4‬לי׳ בב׳י טרצב‪.‬‬ ‫בדפ‪ .‬וטוזזין‪.‬‬
‫‪ .9‬ישעי׳ כד בא‪.‬‬ ‫‪ .8‬בא ט‪.‬‬ ‫‪ .7‬יא‪.‬‬ ‫א׳׳ר יצחק‪.‬‬ ‫‪ , 6‬ב׳־ב עד ב ושם ‪:‬‬
‫לו בג‪.‬‬ ‫‪ . 12‬ברא׳‬ ‫תהל׳ קט‪ .,‬ד‪,‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫ה׳׳ג ‪. 1986‬‬ ‫אהבה‪ ,‬ד‪,‬‬ ‫‪ .10‬בב״י טרצב‪.‬‬
‫עד טתי תליי‬ ‫‪ .16‬צ״ל ‪:‬‬ ‫‪ .15‬ברא׳ טט ג‪.‬‬ ‫‪ .14‬ישעי׳ ט כט‪.‬‬ ‫‪ .13‬יב ט‪.‬‬
‫‪ .20‬צ״ל ‪ :‬סד ז‪.‬‬ ‫‪ .19‬ג‪.‬‬ ‫‪ ,18‬איוב ה טז‪.‬‬ ‫‪ .17‬ירטי׳ ד יד‪.‬‬ ‫בקרבר•‬
‫‪ . 24‬דב׳ בה נב‪,‬‬ ‫‪ .23‬ש׳ב בו לד‪.‬‬ ‫שטות ב כה‪.‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫תהל׳ צד בג‪.‬‬ ‫‪. 21‬‬
‫‪ .27‬עזרא‬ ‫‪ , 26‬שם ע׳ ‪.115‬‬ ‫‪ .25‬ר״י ן׳ תיוג‪ ,‬ג׳ מפרי דקדוק‪ ,‬הוצ׳ נוט׳ ע׳ ‪. 52‬‬
‫יט‪,‬‬ ‫‪ ,30‬טשלי ה‬ ‫‪ .29‬לעיל ע׳ ‪. 118‬‬ ‫‪ . 28‬בראשית בב כד‪.‬‬ ‫כב‪.‬‬ ‫ו‬
‫‪ .31‬טלאבי א ב‪.‬‬
 ‫‪229‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ה ק ר י ב ה א ל ם ר ח ו ק ‪ ,‬כמזמור נ״ו‪ 1‬למנצח על יונת אלש רחוקים‪ ,‬ופי׳‬

‫בפיוט ‪:‬הקרב זרע )זרע( יצחק אשר היה כיונת אלם בעת עקידה שעתה רחוק ממך‪.‬‬
‫א ל י ו א מ ר ת ‪ ,‬כלומי בשבילו אמרת לאברהם קח נא ‪ .2‬פ־א שמזמן רחוק אמרח‬
‫קח נא‪ .‬פ׳ א ובכן קח נא את בנך מן הגלות‪ ,‬מ ל כ ו ת זז ו מ ר‪ ,‬ויהיו בני אליפז‬
‫תימן אומר ‪ .3‬כ י י ן ‪-‬חמד ‪ ,‬פ״ה במזמור נ״ד‪ ,4‬כי בום ביד ה׳ ויין חמר מלא‬
‫מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישחו‪ ,‬פ י ׳ ק ו׳ יין חזק מלא מזוג להשקות את‬
‫כל הגוים‪ ,‬ויגר מזה‪ ,‬כמו מים המוגרים ‪ ,5‬כלומ׳ נמשך ויוצא מן הכום מרוב‬
‫מליאתו מזה הצד ומזה הצר‪ .‬ופי׳ מלכות אומר כיין הזק המשכר את האדם מרוב‬
‫חוזקו‪ .‬ור׳ א ב ר ה ם פי׳ המר כמו חמרים המרים ‪ ,6‬חומר מים רבים ‪ 7‬וחמר פעל‬
‫ופי׳ כפיוט כאיש אשר אםף והרבה יין להשקות אויבו תרעילה‪ .‬וניקוד חמר שחציו‬
‫קמץ וחציו פתח מוכיח כפיי ר׳ אברהם ולא כפי׳ קוני‪ ,‬ועניין מלא ושמריה כמו‬
‫רוח גדולה וחזק ‪ 8‬כי הם זכר ונקיבה‪ .‬שמריה נקראו שמרים‪ .‬כי היין שמור על‬
‫ידם׳ מ ר ל י מ ר‪ ,‬בישעי׳‪ 9‬הנה לשלום מר לי מר‪ .‬ו א ר ע ל‪ ,‬כמו כוס ‪:‬התרעילה‪10‬‬
‫לשו׳ שבר‪ .‬והברושים הורעלו דנחום ‪ ,11‬שתה גם אתה והערל דחבקוק ‪ ,12‬כמו‬
‫והרעל ופי׳ והשבר‪ .‬וי׳ מפ׳ ‪ 13‬והערל והאטם‪ ,‬כמו וערלתם ערלתו ‪ 14‬ותרגו׳ והערל‬
‫ואיתערטל‪ .‬ותרגו׳ והברושים הרעלו ורבני משרייתהון מסרבלין בצבעונין‪) .‬תרגו׳‬
‫רבני רתיכיהון מםורבנין בצבעונין( ‪ 15‬הנה לרכרי ה מ ת ר ג׳ הרעלו מעוטפין׳‬
‫ורומה לו הנטיפות ■והשרות והרעלות דתחילת ישעיה ‪ ,16‬ובמשנת שבת ‪ 17‬ערכיות‬
‫רעולות‪ ,‬פי׳ משימות בגד על ראשם ומכסות כל הפנים ואין נר׳ אלא עינים‪.18‬‬
‫ו ב ג ב א ש א ס ב ל ו ת מ ש א ‪ ,‬כמו משמע ודומה ומשא‪ .19‬ח ש ב‬
‫י ע לם ‪ ,‬את יעוש ואת יעלם ‪ .20‬ו ד ל א ל ג ו ע ל ‪ ,‬כלומ׳ חשב יעלם שלעולם יהיה‬
‫הק׳ נועל דלת ממני שלא לשמוע אלי‪ ,‬דל כמו דלת כמו נצרה על דל שפתי היא‬
‫שפה עליונה שהיא כמו דלת וחסר ת׳ כמו ועשה מאח מאלה כיחזקאל‪ ,‬שפי׳ אחת‪,.‬‬
‫ו ה״ ר א ל ע׳ ז ״ ל כת׳ על תיב׳ אח כי עבירה יש לה אחוה והיא הנאה ותרגו׳‬
‫ועבד לאחוהי מחדא מאילין‪ .21‬ו כ א י ש י ע ב ו ד ח נם ע ב ו ד ‪ ,‬פי׳ כאיש פועל‬
‫אשר יעבור יום'יום )עבוד( שיעבוד חנם עד אבוד כחו‪ ,‬כן אבד כחי מרוב עבודה‪.‬‬
‫אבוד שם דבר מדביקות‪ ,‬כמו עד אבוד הנשארים ‪ ,22‬ובאבוד רשעים רינה ‪ .23‬לכן‬
‫כאכול קש לשו׳ אש דישעיה‪ ,24‬פי׳ כאכילת קש בלשו׳ אש‪ .‬ו לש ו ׳ ק ו ׳ כאכול‬
‫את הקש לשו׳ אש‪ .‬ו ה מ כ י ן ב נ י ק ו ד ו ב ד י ק ד ו ק י ב י ן ש ה ו א‬
‫מ ש ג ה ‪ ,‬אך בדוחק יש לפ׳ כאכילת לשו׳ אש שאוכל את הקש‪ .‬וכן באכול‬
‫האש את ‪:‬החמשים ומאתי׳ איש‪ ,25‬פי׳ כאכול האש שאכל חמשי׳ ומאתי׳ איש‪,‬‬
‫ואב לכולם שפוט השופטים ‪ 26‬לפני מלוך מלך ‪ .27‬ע ל כ ן ת מ ג ע‪ ,‬פי' אלוף‬

‫־ ‪ .5‬שיכה‬ ‫‪ .4‬תהל׳ זנה ט‪.‬‬ ‫‪• .3‬טש לי יא‪.‬‬ ‫‪ .2‬ברא׳ כב ב‪.‬‬ ‫‪ . 1‬א‪.‬‬
‫‪ .8‬ש׳׳א יש יא‪ ,‬וע׳‬ ‫‪ .7‬חבקיק ג מי‪.‬‬ ‫‪ .6‬ששית ה י‪.‬‬ ‫א ד עכ״ל רשי׳י‪.‬‬
‫‪ .12‬ב שי‪.‬‬ ‫‪ .11‬ב ד‪.‬‬ ‫‪ .10‬ישעי׳ נא יז‪.‬‬ ‫‪ .9‬לח יו‪.‬‬ ‫ברש״י לתהל׳ שם‪,‬‬
‫לצורך‪.‬‬ ‫שלא‬ ‫‪ . 15‬נכפל‬ ‫‪ , 14‬ייברא• יט בג‪.‬‬ ‫‪ . 13‬ען׳ רש׳יי יראב״ע שם‪.‬‬
‫‪ .19‬ברא׳ כה יד‪.‬‬ ‫‪ . 18‬ערוך ערך ערב ד׳‪.‬‬ ‫‪ . 17‬פ״ י ש״י‪.‬‬ ‫ג יט‪.‬‬ ‫‪. 16‬‬
‫י א י‪.‬‬ ‫‪ .23‬ששלי‬ ‫‪ .22‬דב' ז כ‪.‬‬ ‫‪ .21‬ר׳ לעיל ע׳ ‪.23 —22‬‬ ‫ברא׳ לי יד‪.‬‬ ‫‪,20‬‬
‫‪ .27‬ברא׳ לו ל א‪,‬‬ ‫‪ .26‬רית א א‪.‬‬ ‫‪ , 25‬בשדב׳ בי י‪,‬‬ ‫‪ .24‬ישעי׳ ה בד‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪150‬‬

‫תמנע ‪ 4‬לא ימנע ‪ 2‬פיו מנד ונע קרוא לז מועל‪ ,‬בלום׳ ממני שאני נד ונע‪; .‬״א•‬
‫קרוא לי מועל‪ .‬י ה ה ע י ר ה ו כ ס ה ש ע י ר ה ה ם ע י ר ה ‪ ,3‬כמו שנ׳ וה׳'‬
‫עליהם יראה וגו׳ והלך בסערות תימן ‪ .4‬ותרגו׳ כעלעולין דרומא ‪ .5‬ו ב ל ׳ כ נ ׳‬
‫השעיר׳ זוי כ רי‪ .‬ולא נמצא במקרא לשו׳ הפעיל אך בזכרי׳ ‪ 6‬זאסערםעלכל הגוים‪,‬‬
‫פי׳ אפיצם בםופה וםערה גם זה אינינו מן הפעיל‪ .‬ו ק ה ה ג ו י מ י ד ה א ד ו מ י ל‪.‬‬
‫כמו לא תתעב אדומי ‪ ,8‬ויהי אחרי בא אמציה מהכות את אדומים ‪ ,9‬קרב ‪.‬‬
‫כ א ש ר מ י ו ם קרבת ‪ ,‬כלום׳ כמו שקרבת אז כן קרם אלינו לנקום נקמחינו‪.‬‬
‫ו ה ד ר ז צ פ ו צ פ ו צ פ ה ז ם ב ב ו נ י‪ .‬פ ע מ י נ ע י ם ‪ .‬א ו ר ל י‬
‫נ ע י ם מ ר ש ע י ם‪ 10‬ז ו ש ד ו נ י‪ ,‬פי׳ הקכ״ה שהוא דודי יפה אף נעים והוא‬
‫אור לי׳ אעפ׳׳כ פעמי נעים ונדים בגלות זה בא לי מרשעים זו שדוני ‪ ,11‬פ״ת‬
‫בתהילות ‪ 12‬מפני רשעים זו שדוני‪ .‬לי מ ר ש ע י׳‪ ,‬על דרך הנאמ׳ בתרי י עשר ‪. 3‬‬
‫וקצף גדול אני קוצף על הנוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה‪.‬‬
‫זו שרוני‪ ,‬פי׳ אשר שדוני‪ .‬כמו עם זו יצרתי לי ‪14‬׳ אשר יצרתי לי שיספרו תהילחי־‬
‫עתה‪ ,‬ולא אותי קראת יעקב ‪ ,15‬וכן הלא ה׳ זו חטאנו לו ‪ ,16‬וכן ברשת זו טמנו‬
‫נלכדה רגלם ‪ ,17‬פי׳ אשר טמנו ללכוד ענוים נלכדה רגלם‪ .‬ר א י ת י כ ת ו ׳ עם‬
‫זו יצרתי י״ג שאין ראוי לום׳ תהילות הקב״ה ולהצטרף עד שיהא בן י״׳ג ‪ .18‬זר‬
‫שדוני מן שדד ועיקר שדדוני׳ כמו סבוני כדבורים ‪ 19‬ועיקר םכבוני‪ .‬א ל ה‬
‫ב ש ג י ו ן ע ו ן ג י ל י ו ן ‪ 20‬ו א ל ה ב ה ג י ו ן ‪ ,‬והאום׳ בשגיון בהגיוך‬
‫טועה‪ ,‬כי שגיון הגיון אינם דבוקים ובפיוט דבקים‪ .‬ופי׳ בשגיון עון גיליון‪ ,‬כלום׳‬
‫בטעות עון גיליון כלוס׳ יש שיקניאוני יכעיסוני ב ע ו ן ג ל י ו ן ויש שיקניאוני‬
‫בהגיון שוא‪ ,‬בדברי שקר‪ .‬ובריש כל כתבי הקודש ‪ 21‬כת׳ אוון גליון‪ .‬ו פ י ׳'‬
‫ב ע רו ך ‪ 22‬אוון נכתב על הגיליון שהוא נייר‪ .‬ו ב פ ח ז ו ת ם ‪ ,‬תרג׳ ובבקרתהון‪,‬‬
‫והוא לשו׳ זדון‪ ,‬וכן תרג׳ ואני ידעתי את זדונך ‪ 23‬דשמוא׳ ‪ ,24‬וכן תרג׳ אנשי׳‬
‫ריקים ופוחזים ‪.25‬‬
‫א ל ו ף נ ח ת ו מ נ ח ת ‪ .‬ו מ ב ש ם א ת ם י ך ע ם ג ע ת ם‪ ,‬צפו געתם‬
‫וקנז‪ .26‬פי׳ מבשם עם געתם יכה את ישר׳‪ .‬יאמר ג ע ת ם ק ץ ו א י ן פו ר ק‪.,‬‬
‫כלום׳ הגיע חשבון הקץ ותם ואין מושיע‪ .‬ו ב ן ע ל ו ה ע מ ם נ ל ו ה ב ג י ק ד ר‬
‫ו ן ל דז מ ו נ י ‪ ,27‬פ״ה לסוף תהילות ‪ .28‬ודוברי שנאה סבבוני וןלתמוני חנם ויש‬

‫בדפ‪ .‬יה העירה ונם הגכירוד‬ ‫‪.3‬‬ ‫בדפ‪ .‬פה לא יטנע‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫ע ט לו ט‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ ,5‬בתרג׳ לפנינו ; בעלעול רוח טדרוטא‪,‬‬ ‫זבריה ט יד‪.‬‬ ‫‪,4‬‬ ‫כיום ססרא בישי יעל‪.‬‬
‫דה״ב;‬ ‫‪.9‬‬ ‫דברים בג ח‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫בדפ‪ .‬הארסי‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫זכריה ז יד‪ ,‬וע׳ בראכ״ע עם*‬ ‫‪.6‬‬
‫‪ .12‬יז ט‪•.‬‬ ‫•‬ ‫‪ . 11‬ט״פי׳י עיב לי׳ בכיי מרצב‪.‬‬ ‫‪ .10‬בדפ‪ .‬טרביעים‪.‬‬ ‫בה יד‪.‬‬
‫עם סב בד‪.‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫כב‪.‬‬ ‫‪ .15‬עם‬ ‫יעעיה טג בא‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫זכריה א טו‪.‬‬ ‫‪.13‬‬
‫תהלים‬ ‫‪.19‬‬ ‫‪ .! 8‬ראה רמזי הפטרות לרוקח‪ ,‬ויקרא‪ ,‬ז ע״א‪.‬‬ ‫חהלים ט מז‪.‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪ .21‬ע ב ת קטז א ולי׳ בדפ‪ .‬ע׳ בדק״ם עם ע׳ ‪220‬‬ ‫‪ .20‬בדפ‪ .‬עין רעיון!‬ ‫קיח יב‪.‬‬
‫א יו בח בתרג‪ .‬י ת‬ ‫‪.24‬‬ ‫בג לב‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫ערך און ור׳ כדק״ם ע ם‪.‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫‪ ,‬הע* ם‪.‬‬
‫‪,‬וי ״ ת‬ ‫אבל ר׳ ברד״ק עהבי א ‪:‬‬ ‫עופטים ט ד‪ .‬בתרג‪ .‬סריקין ובסירין‪,‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫בקרנוחך‪.‬‬
‫ברא׳ לו טז‪,‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫ובסירים•‪.‬‬ ‫סצאתי סרוקים‬ ‫ובנסהא אחרת‬ ‫םרוקין וכקרין ובו*‬
‫קט ג‪.‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫בדם‪ .‬חרוז זה הוא לפני ‪.‬נעתם*‪.‬‬ ‫‪.27‬‬
‫‪231‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫אשר ננקד דלסמוני‪ .‬ופי׳ וילחמו בי ועיקר‪ ,‬כי בכל מקרא נמצא בן וילחם‬
‫בישר׳ ‪ ,1‬ילחם לכם ‪ ,3‬וכן רכים‪ .‬אך עם ;הנו״ן הל׳ בחטןס נלחמו‪ ,‬וכן נשבע נשבעו‪,‬‬
‫ישבע וישבע‪ .‬כ י מ ר א ש ב צ ר ה ר ח ב ת ‪ ,‬כמו שנ׳ בצר הרהכת לי ‪.3‬‬
‫ו ב נ י ז מ ר ן ‪ ,4‬בני שבח הם ישר׳‪ .‬ה ק ל ו מ ש א ‪ :‬ת כ ב ו ר ו ש א ח ‪,‬‬
‫הקלו מלשו׳ מקלה אביו ואמו ‪ 5‬בעניין ובדיקדוק‪ .‬משאת‪ ,‬כמו ותצא אחריו משאת‬
‫המלך דאוריה‪ ,6‬הוא חיל המלך לכבודו ללווחו‪ .‬גם כאן פי' הקלו את ישר׳ חיל‬
‫מלך הכבוד ותיבת כבוד תואר כאשר ביארתי בתחילת יוצר ויושע אור ישר׳ ‪, 7‬‬
‫משאת אף כי א׳ משאת ‪:‬המלך בפתח אחד הם וריעיס רבים בפיוט שני זיתים ‪.8‬‬
‫פ״א כמ׳ משאת בנימן ‪ ,9‬ויתן משאת כיד המלך ‪ .10‬ופי׳ הקלו את ישר׳ שהוא חלק■‬
‫מלך הכבוד ‪., 11‬כמו שג׳ כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו‪ ,12‬דה מ ה ר ג ׳ חרג׳■‬
‫משאת המלך‪ ,‬סעודת׳ דמלכא‪ ,‬והפי׳ בני סעודת המלך‪ .‬ו ש את‪ ,‬פי׳ יתר שאת ‪,13‬‬
‫ישר׳‪ .‬ו י ע ק ר ו א ת מ ט ע ש ו ר ק ‪ ,‬ש מ ע ׳ מ ר ׳ ד ו ד מ א ר ץ י ו ו ן‪.,14‬‬
‫כי שורק מין מטין הגפן ופריו ארוך ולא עגול ויש בו גרעין קש׳ כאגוז‪ 15‬ואינו‬
‫מקבל הרכבה‪ .‬וזה שנ׳ ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת ‪ ,16‬כלום׳ שלא הייתם‬
‫מתערבין בגוים כמו שורק שאינו מקבל הרכבה ואיך נהפכת ]לי[ סורי הגפך‬
‫נכריה• ובן נוטה לשו׳ חרגו׳ אשר תרג׳ קיימתכון קדמי במוצב גפן דחמרא ‪-.17‬‬
‫ו ר ש כ ״ ם פי׳ כי שורק שורקה נטיעה הנעקרה מסקום מטעה וניטעה במקום אחר‪..‬‬
‫ש׳ו׳ר׳ק׳ וז׳ מצוות שנצטוו קורם הם תרי״ג‪ .‬ופי׳ הפסוק אנכי נטעתיך שורק‪,‬‬
‫אנכי נתתי לך שורק מצות לז׳ מצות בני נח שכולם תרי״ג‪ ,‬איך נהפכת לי בתוך‬
‫מ׳ יום שעשיתם את העגל‪ .18‬א ן נ ו ר א ו ת ‪ ,‬כמו ]אן[ ‪ 19‬הלכתם דשמואל ‪,,20‬‬
‫שפי׳ כמו אנה אלך מרוחך ‪ ,21‬אנה אנחנו עולים‪ .22‬י ם ה ח ר ב ת ‪ ,‬כמו הובשת‪,,‬‬
‫כמו והנה חרבו פני אדמה ‪ ,23‬כמו שנ׳ בישעי׳‪ 24‬הלא את היא המחרבת ים‪.‬‬
‫נ פ ש י נ ק ט ה ‪ ,‬נקטה נפשי בחיי ‪ ,25‬יש מפ׳ לשו׳ מריב׳ ‪ ,26‬כמו ארבעי׳‬
‫שנה אקוט בדור‪ ,‬מזמור צ׳״ה‪ .27‬והם שני ביניינים והעניין אחד‪ .‬ויש מפ׳ נקטה‬
‫כמו ונקטתם בפניכם ‪ 28‬שתרג׳ ותידנקון‪ .‬ובחרגו׳ הנאנחים ‪ 29‬ודמידנקין‪ .‬וי״ם נקטה•‬
‫נפשי געלה נפשי‪ ,‬ועיקר‪ .‬ת ו ב ו‪ 30‬מ ו ט ה‪ ,‬לשו׳ שקר וחמס כמו אם תסיר מתוכך‬
‫מוטה ‪ .31‬כמו ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מוטה ‪ .32‬ויש אשר ינקדו מוטה‬

‫‪ . 4‬ברא׳ בזז ב‪,‬‬ ‫‪ .3‬ר״הל׳ ד ב‪.‬‬ ‫ששזת יד ידי‬ ‫‪1L‬‬ ‫‪ . 1‬בשדבר כא א‪.‬‬
‫‪ ,9‬ברא׳‬ ‫‪ •8‬לעיל^ ע' ‪. 91‬‬ ‫ד‪ .‬ח׳א ע׳ ‪. 2‬‬ ‫‪ .6‬ש״ב יא ח‪.‬‬ ‫‪ .5‬דב׳ כז טז‪.‬‬
‫‪ .11‬ס״ותיבת״ ע״ב לי׳ בב״י םרצב‪.‬‬ ‫טשאת‪.‬‬ ‫‪ .10‬אסתר ב יח ושם ‪:‬‬ ‫מג לד‪.‬‬
‫לעיל‬ ‫בבד הנהו‬ ‫העני;‬ ‫בל‬ ‫‪.14‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫טט‬ ‫ברא׳‬ ‫‪.13‬‬ ‫דב׳ לב ט‪.‬‬ ‫‪.12‬‬
‫בטברגר‪,‬‬ ‫הי״ל‬ ‫הר״י ן׳ נדזםיאש‬ ‫עי׳ בפי׳‬ ‫‪.15‬‬ ‫ועיש בהערות‪.‬‬ ‫ח״א ע׳ ‪271‬‬
‫‪ .j .7‬בתרג׳ ‪:‬‬ ‫‪ . 16‬ירסי׳ ב בא‪.‬‬ ‫«היא הגפן המובחר שאין בו חרצן״‪.‬‬ ‫ע׳ ‪6‬‬
‫‪ ,19‬ביה‬ ‫‪ .18‬ברש׳י לירטי׳ שם כשם מדרש‪.‬‬ ‫כטנצב גפנא בחורא‪.‬‬
‫‪ .23‬ברא*‬ ‫‪ .22‬דב׳ א בח‪.‬‬ ‫‪ . 21‬ההל׳ קלט ז‪.‬‬ ‫‪ , 20‬א י יד‪.‬‬ ‫בכיי טרצב‪.‬‬
‫‪ •27‬י‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫רש׳י‬ ‫‪ .26‬ע'‬ ‫איוב י א‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫‪ .24‬נא י‪.‬‬ ‫ח יגי‬
‫‪ .29‬יהזקא׳ ט ד‬ ‫‪ .28‬יחזקאל כ טג‪ ,‬ועי׳ בטעין גנים לר׳ש טסנוח‪ ,‬הוצ׳ רש*ב‪ ,‬ע׳ ‪34‬‬
‫‪ .31‬ישעי׳ נח ט‪.‬‬ ‫‪ •80‬בדם‪ .‬ט עול וטוטה‪.‬‬ ‫אולם בתרג׳ שם ! דטתאנחין ודטאנקין‪.‬‬
‫‪ .32‬יחזקאל ט ט‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪232‬‬

‫הט׳ נרגש‪ ,‬ופי׳ נפשי נקטה משקר שעושה אשר תוכו נפשו מליאה ממנו‪ .‬ע״א‬
‫‪:‬תוך המוטה מעניין מוטות עולכם ‪ 4:‬ע״א נפשי נקטה מתוך מוטה‪ ,‬תוך לש׳ שקר‬
‫׳כמו מתוך חמם יגאל נפשם בסזמר ע״א ‪ ,2‬תוך ומרמה ‪ .3‬ופי׳ מתוך ומוטה‪ .‬כ י‬
‫ב י נ ט ה כי נטה אל אל ידו ‪ ,4‬ופי׳ בפיוט מה שמצר לי בזה נטה אל אל ידו ‪,5‬‬
‫שאום׳ אינו יכול להציל מידו‪ .‬ו ב י ד ר מ ה ה כ י א ע י ד ו ‪ ,‬פי׳ ממה שעתה‬
‫רמה ידן הביא עדות שאמונתו אמת‪ .‬רמה טעמו למעלה‪ ,‬כמו פן יאמרו ירינו רמה ‪,6‬‬
‫ה׳ רמה ידך בל יחזיון דישעי׳ ‪ 7‬והמעמיד טעם בם׳ אינו טועה‪ .‬כי היה תואר כמו‬
‫אשה רעה‪ ,‬זבה‪ .‬כי תפושו עגלה דשה‪ ,8‬זרה‪ ,‬אש זרה ‪ ,9‬מאשת זרה ‪ 40‬שרים‬
‫ושרות ‪ 41‬ותואר יחידה שרה‪.‬‬
‫ל או י ל א ו מ ת י ם כ י י ג א ו ‪ 12‬ע יד י כ י ד ו ‪ .‬ופי׳ פחים אשר‬
‫עתה יגאו אינם מאמינים שיבא שיברם וילאו עד שיראו עיני כל אחד ואהד‬
‫שיברו‪ .‬כלומ׳ עיניהם יהיו עירי שיברם‪ .‬ב א מ ו ר א ו י ב י ‪ .‬א ך א נ י ב ב י א‪13‬׳‬
‫פי׳ אך אני נביא ולא אתם‪ .‬ו ב ו ש ה ע ד ה ו ה י א לא ע ד ה ‪ .‬פי׳ עדה בת‬
‫אלון ההתי אשת עשו ‪ 14‬סופה להיות בושה על עדת בניה שיפלו ולא יקומו‪ ,‬כי‬
‫היא לא עדה‪ ,‬כלום׳ אינם ראויים להיות עדה כמו הן ארץ כשדים זה העם לא‬
‫היה דישעיה ‪ .15‬ומדבר הפייט כמו על דרך משל כאשר אמר ירמיה ‪ 16‬על הכשדים‬
‫בושה אמכם וחפרה יולדתכם‪ .‬ו א ת ה א ה ב ה ע ו ר ר ה כ י ב א ‪ ,‬כמו אם‬
‫תעירו אם תעוררו את האהבה עדשחחפץ ‪ 17‬וצבא זמן כמו כל ימי• צבאי אייחל ‪,18‬‬
‫פי׳ כל ימי זמני‪.‬‬
‫י ו צ ר‪ 19‬ד ח נ ו כ ה ל ש ב ת ש נ י י ה ‪.‬‬
‫מ״ח• אודך כ י ע נ י ת נ י ו מ ש א ו ל ה ע ל י ת נ י א ר ו מ מ ך ה׳ כ י‬
‫די ל תני ‪ ,‬פ״ה במזמור ל׳ ‪ 20‬ארוממך ה׳ בי דיליתני ולא שמחתי אויבי לי‪ ,‬פי׳‬
‫הגבהתני ולא שמחת אויבי לי‪ ,‬ולפי שזה הפסוק על חנוכת הבית לדוד עשעו הפייט‬
‫ביוצר חנוכה ועיין בסוף יוצר‪ .‬ב נ ת ה מ ר ח ו ק ‪ ,‬פ״ד‪ .‬בתהילות ‪ 21‬בנתה לדיעי‬
‫מרחוק מלשון ורעיונך על משכבך םליקו‪ .22‬ופי׳ בפיוט בנתה מזמן רחוק עד שלא‬
‫היה שיעבוד יון הרשעה נאמ׳ על ידי זכריה הנביא ‪ 23‬ועוררתי בנייך ציון על בנייך‬
‫יון‪ .‬וזהו שיסד ב ט ר ם ת ב ו א י נ ה ח ד ש ו ת א מ ת כ י ו ן ‪ ,‬פי׳ מהרה בלא‬
‫איחור כפו ההיא דפ״ק בתמיד‪ 24‬ושתי מפתחות היו ‪ 25‬אחד יורד לאמת השיחי‬
‫ואחד פותח כיון‪ .‬פי׳ שהיה שוחח אמה עד שלא היה פותח וכן טפור׳ בירושלמי‪26‬‬
‫ואחד פותח כיון‪ ,‬פי׳ מהרה לאלתר כמ׳ איפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון ‪,27.‬‬
‫שפיר׳ מהרה‪ ,28‬ו ב ע ר ך‪ 29‬שיחי לאמת השחי שהיה מוריד ידו עד השחי‬

‫‪ .4‬איוב טו כה‪.‬‬ ‫‪ .3‬תהל׳ נה י ‪, 5‬‬ ‫‪ .2‬עב יג‪.‬‬ ‫‪ .1‬ייכרא בו יג‪.‬‬

‫‪ . 8‬ירטי׳ נ יא‪.‬‬ ‫‪ .7‬בו יא‪.‬‬ ‫‪ .6‬דב׳ לב בז‪.‬‬ ‫‪ . 5‬ס״ופי׳״ ע׳ ב לי׳ בב*י טרצב‪.‬‬
‫‪ .12‬בדפ‪ .‬יגעו‪.‬‬ ‫קהל׳ ב ח‪.‬‬ ‫!‪4‬‬ ‫ב טו‪.‬‬ ‫טשלי‬ ‫‪,10‬‬ ‫‪ .9‬ויקרא י א‪.‬‬
‫‪ 45‬בג יג‪.‬‬ ‫‪ . 14‬ברא׳ לו ב‪.‬‬ ‫בדפ‪ .‬לפני <‪,‬לאו ולאו ובו״‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫חרוז זה‬ ‫‪,13‬‬
‫‪ 49‬לר׳ טנחם בר׳ טביר ד‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪ . 18‬איוב יד יר‪.‬‬ ‫‪ r-ntr .17‬ב ז‪.‬‬ ‫‪ .16‬נ יב‪.‬‬
‫‪ ,23‬ם יג‪.‬‬ ‫‪ .22‬דניאל ב בט‪.‬‬ ‫‪ .21‬קלט ב‪.‬‬ ‫‪ .20‬ב‪ .‬וע׳ ברש״י •ג׳ם‪.‬‬ ‫‪4654‬‬
‫‪ .26‬טו׳ק פ׳יג‬ ‫‪ . 25‬ט‪,‬בם״׳ ע״ב לי׳ בב׳יי סרצב‪ .‬ובטקיז ״כדאם׳ בתמיד׳׳‪,‬‬ ‫‪ . 24‬מיו‪.‬‬
‫‪ .29‬עייר ערך‬ ‫‪ .28‬ם״ובן» ע״ב לי' בב״י ם־צב‪.‬‬ ‫‪ .27‬פסחים לז ב‪.‬‬ ‫ה״ז וש״נ‪.‬‬
 ‫‪2n‬‬ ‫הב ושם‬ ‫ערוגת‬

‫זכותה! ו ע ו ר ר ת י ב נ י ך צ י ו ן בזכריה ‪ ,;2‬הטעם בת׳ ולא בריש בי‬

‫מ ר א ש ‪ ,‬כס׳ אם מאם מאסתנו‪,3‬‬ ‫הוא להבא והמבין יביך ג א ל ת ני‬
‫שהמ׳ בשוא והאומ׳ גאלתני בפת׳ ‪ 4‬טועה הוא‪ .‬מ ח ו מ ר ו ל ב נ ת ‪ ,‬משיעבוד‬
‫מצרים כי על שיעבוד מצרים נאמ׳ ויראו אח אלהי ישר׳ ותחת רגליו‪ .5‬במעשה‬
‫לבנת הספיר ‪ 6‬מדלא כת׳ כמעשי הספיר אלא לבנת הספיר; רמז ללבינים ‪ .8‬פ י ב ם ת‬
‫ו א ו ן ׳ פ״ה ביחזק׳ ‪ 9‬בחורי און ופיבוסת‪ ,‬ערי מצרים הן‪ .‬ג ם כן מ י ו ו ן‬
‫מ צ ו ל ה‪ ,‬כי על שיעבוד יון במזט׳ סיט ‪ 10‬טבעתי ביוון מצולה ואין מעמד מטיט‬
‫היון כמזט׳ מ׳ ‪ ,11‬ויעלני מבור שאון מטיט היון ‪ .12‬יוון לשו׳ רפש ‪ 13‬ולשו׳ המתרג׳‬
‫ואסקיני מגובא איתרנישחא ומכסן ‪ 14‬טישטושא‪ .‬תנחוט׳ ‪ ,15‬גהינם נקרא טיט היוון‬
‫שמשליכין אותן לאש והן צווהין ווי‪ ,‬פי׳ אוי‪ ,‬וכשמשליכין אוחו לשלג וה‪ ,‬פי׳‬
‫אשרי‪ ,‬כלום׳ יו׳ של היון למפרע וי ה״ ו של היוון למפרע וה‪ .‬במגילת איכה ‪16‬‬
‫היו צריה לראש עמד ושרף את כל האוצרות שמע רבן יוחנן ואמ׳ וי אמ׳ לו‬
‫למה אמרת וי א״ל וה אמדית ‪ ,17‬בין וי לוה נמלט ‪ 18‬רבן יוחנן‪.‬‬
‫מ נ ו ר ה ו ח ג ה ו ק ו ש ם מ נ ע ר ל ש מ ו ר ‪ ,‬פי׳ הדלקת נירות‬
‫במנורה ושמונת ימי החג וחוק התמידין והזכרת הש׳ מנעו את עצמן לשמור פי׳‬
‫‘שלא שמרו מצותיו כט׳ שני בהושע ‪ 19‬כי את ה׳ עזבו לשמור‪ ,‬שפי׳ שלא שמרו‬
‫מצותיו‪ ,‬עזבו משרת פנים ואחור והמבין יבין‪ .‬ובן אם תשיב משבת רגלך עשות‬
‫חפצך ‪ .20‬כת׳ ‪ 21‬אוי אריאל אריאל קריה הנה דוד ‪ ,22‬בא אהשורוש שהוא מפרסיים‬
‫שנמשלו בדוב‪ ,‬שג׳ וארי חיוא תניינא דמיא לדוב ‪ 23‬וביקש לקעקע ביצתן של‬
‫ישר׳ ‪ ,24‬וזימן להם הקב״ה מרדכי ואםתר מזרע בינימין‪ ,‬שכת׳ בו בנימן זאב יטרף ‪,25‬‬
‫אמר הקב״ה יבא זאב ויוציא מיד דוב ‪ 26‬יון ‪ 27‬הרשעה‪ ,‬וחשכה עיניהם של ישר׳ ‪28‬‬
‫ואמרו כל שמזכיר שמו של הקב״ה ידקר בחרב ‪ 29‬מיד כפרו באלהי ישר־ והיה‬
‫בהם משומד אתר רשע אריב בליעל ותתני בן פחת ‪ 30‬שמו ומנתינים היה והיה‬

‫‪ .1‬בכ״י מרצב נו׳ באן סה •‪ 2‬הי׳ לעיל ע׳ ‪ 232‬הע׳ ‪28‬־‪.‬‬ ‫נ׳‪.‬‬ ‫שחי׳ וע׳ גם בערך כוו;‬
‫הע׳ ‪.16‬‬ ‫וי' לעיל ע׳ ‪2C0‬‬ ‫‪ ,4‬ר׳׳ל ברןם*ן‪,‬‬ ‫‪ . 3‬זי‪-‬יכה ד כב‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ .2‬ט יג‪.‬‬
‫‪ .7‬ם«םדלא״ ע״ב לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪• .6‬צמות כד י‪.‬‬ ‫‪ .5‬מ״כי״ ע״כ לי׳ בב׳׳י םר‪2‬־ב‪.‬‬
‫‪ .10‬ג‪ ,‬מ״כי על״ ע״ב‬ ‫‪ 9‬ל יו‪.‬‬ ‫‪ .8‬עי׳ רש»י עהית •כ־כ‪ ,‬ועי׳ ידוש׳ םיכה פ׳ד ה״ג‪.‬‬
‫‪ .13‬ע' בדש״י‬ ‫‪12‬י מ‪.‬םעםד״ ע״כ לי׳ ככ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 11‬ג‪.‬‬ ‫לי׳ בכ״י מרציב‪.‬‬
‫‪ .15‬ד׳ ת׳ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .14‬בדם‪ .‬מכיין‪.‬‬ ‫לתהל׳ שם‪ .‬מכאן ועד ״טיש־מושא'• לי׳ כב׳׳י םדצ־ב׳ •‬
‫‪ .17‬המחבר ‪T2P‬‬ ‫‪ ,16‬רבתי פ״א אות ב׳‪ ,‬הוצ־׳ רש׳יב ע׳ ‪. 66‬‬ ‫ברא ‪•r‬ית אות ל״ג‪.‬‬
‫‪ . 19‬ד י‪,‬‬ ‫‪ .18‬שם ‪ :‬ניצ‪-‬ול‪.‬‬ ‫את לשו׳ הסדרש ובסגנון זה הביאו בערוך ערך ו ה‪.‬‬
‫‪ .23‬דניאל‬ ‫‪ .22‬י־צ־עי׳ כב• א‪.‬‬ ‫‪ . 21‬מכאן ואילך לי■ בב׳*• מר‪/‬־כ‪.‬‬ ‫‪ .2‬יש־עי׳ נת יג‪,‬‬
‫‪ .26‬ר׳ ב׳׳י פצ״ו )שימה‬ ‫‪ .25‬בראי מט בו‪.‬‬ ‫‪ .24‬ר׳ צוצ־ן לי׳ג ע׳ ‪.640‬‬ ‫ז ה‪.‬‬
‫ת״ב שם אות י״ג‬ ‫‪ ,‬חדשה( היצ' ת*א ע' ‪ 1224‬ופציט אות ב׳ ע' ‪ .1?73‬חבה׳ ויחי אית י״ד׳‬
‫‪ .28‬ר' מכילתא בחדש פ״ט‪ ,‬הו״ר ע'‬ ‫‪ .27‬צ״ל ‪ :‬באה יין‪.‬‬ ‫זאסת״ר פ׳׳י אוח י״ג‪.‬‬
‫‪ •236‬ב*ר פ״ב אות ד׳‪ ,‬היצ•׳ ת״א‪ .‬ע׳ ‪ 16‬פמ״ד אית י־ז‪ .‬הוצ׳ ח״א עי ‪ 440‬וש״נ‪ ,‬וברי רבתי׳ חוצי‬
‫‪ .29‬כל הקטע פכאן ואילך נמצא ב״מדרש לחניכה״ שחו״ל יעלל ינ עק‪,‬‬ ‫אלבק ע׳ ‪.253‬‬
‫ח״ו ע' ‪53‬‬ ‫חדתא ר' ביהמ״ד‬ ‫מחפסיקחא‬ ‫ע׳ ‪ , 134‬טכ״י לייפציג והוא חלק‬ ‫כיהסיד ח״א‬
‫‪ .30‬ר׳ עזרא ה ג ״חתני פחת עבר נהרד‪.‬׳׳ ור* שהשיר פ״ב אות דור• גס בפי' עזדא המיוחס לד׳‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪234‬‬

‫מלמד עצות רעות על ישר׳‪ .‬אט׳ להם בל זב׳ן שיש להם תמיד של שחר ושל בין‬
‫הערבי׳ אינם נופלים בידכם גמרו ובטלוהו‪ .‬וחזר ואמר כל זמן שאין נפרצין בזנות‬
‫אין נופלים בידכם שאלהיהם שונא זימה הוא ועמדו וגזרו כל מי שיכתוב בתוכה‬
‫יקצצו ! אצבעותיו‪ .‬עוד חזר ואמר להם טצוה אחת בידם אם אתם מבטלים אותה‬
‫מהם כבר הן אובדין מן העולם‪ ,‬ואיזה זה זה הדלקת נרות המנור‪ /‬שכת׳ בהם‬
‫להעלות נר תמיד ‪ ,2‬כל זמן שמדליקין נר תמיד הן עומדין ‪ 3‬וכת׳ עליהם חן חלק‬
‫לשבעה גם לשמונה ‪ 4‬כל זמן שיש להם חלק בכיתי לשבעה נרות גם לשמונה ימי‬
‫החג ‪ 5‬אינן כטלין מבית ‪ 3‬ועמדו וטמאו כל השמנים שבמקדש והם לא‪ :‬ידעו‬
‫שנשתייר פך אחד קטן שהיה מונה תחת המזבח‪ ,‬באותה ‪ 7‬שעה אמ׳ להם הקב׳׳ה‬
‫עלי אתם יועצי׳ אתם אומ׳ לעקר שבעה נרות ולעקר חג שהוא ח׳ ימים‪ ,‬אני מביא‬
‫עליכם שבעה בני חשמונאי ונותן להם חלק בכם ומאכדין אתכם מן העולם וקובעי׳‬
‫להם ח׳ ימי חנכה שלא היו במועד׳ עד עכשיו‪ .‬אתם אומרים כ)' מי שיזכיר את‬
‫שמי ירקר בחרב אני קובע הלל לשמי בשמונת ימי חנכה שלא היו במועדי ועליהם‬
‫אם׳ דוד למנצח על השמינית מזמ׳ לדוד ‪ 8‬על חנוכה ‪ 9‬שהיא שמינית מזמ׳ לדוד‪,‬‬
‫כיון שדאה דוד חנוכת בית חשמונאי נתעצב׳ דעתו עליו אט׳ שט׳ תאט׳ אני אומר‬
‫שירה על שמם בכית שבניתי ‪ !0‬אמי לו דוד אל ידע לך חייך שבל נם ונם שניחן‬
‫בחובה לא יקרא אלא על שמך‪ ,‬שנ׳ מזמור שיר חנוכת הבית לדוד‪ ,‬לבך נאמר‬
‫למנצח על השמינית מזמור לדוד ע״ב‪ .‬וזהו שיסד הפייט ‪ 11‬ו נ ת ת י ח ל ק ש ב ע ה‬
‫ו ש מ ו נ ה ה ל ל ל ג מ ו ר‪ ,‬פי׳ נחתי כמו כי ארץ הנגב נתתני דתחילת שופטים‪12‬‬
‫שפי׳ נתת לי‪ .‬גם כאן פי׳ נתת לי חלק שבעה הם ז׳ בני חשמונאים שנתן להם‬
‫לאבדם תחת שרצו לבטל ז׳ נרות המנורה‪ ,‬וגם נתת לי חלק שמונת ימי חנוכה‬
‫תחת שרצו לבטל ח׳ ימי החג‪ ,‬וגם נתת לי חלק הלל לגמוד לשמך בח׳ •ימי חנוכה■‬
‫תחת שכילו ‪ 13‬הזכרת השם‪ .‬והתום והיושר שנכון לוט־ והלל לגמור בזיו כאשר‬
‫)ש(פי׳ ל פ י ה מ ד ר ש אשר כתבתי והמבין יבין‪ .‬ורמז ‪ 14‬לגמור הלל‪ .‬בחנוכה‬
‫מדאסמיך ויקחו אליך שמן זית זך לסוכות באמור אל הכהנים ‪ 15‬כי בחג המוכות‬
‫גומרין את ההלל כל הימים‪ ,‬כתו׳ ב ס פ ר ה כ ב ו ד‪ ,‬ג׳ פ׳ כת׳ כיח‪ ,‬בית ישר׳‬
‫ברכו את ה׳‪ ,‬בית אהרן ברכו את ה׳‪ ,‬בית הלוי ברבו את ה< ‪ ,16‬לפי שבג׳ רגלים‪.‬‬

‫‪ .1‬בביהם׳׳ד ; זקרעו‪,‬‬ ‫סעדיה‪ ,‬הו״ל מאתיוס‪ ,‬אוקספורד חרם»ב‪ ,‬ע׳ ‪, 15‬תתני שהיה םשיטדי׳‬
‫ר*א עפעשטיין‪« ,‬םקדםוניות היהודים■* ע׳‬ ‫‪ .3‬ר׳ סדרש תדשא הוצ׳‬ ‫‪ .2‬שטות כז כ‪.‬‬
‫‪ . 4‬קהל׳•‬ ‫‪, XV1I1‬שבל זטן שהנרות דולקות האומות טתככשין וביום שכבו הנרות טתנברין״‪.‬‬
‫בוי*ר פי״ד אות ‪ 1‬׳‬ ‫‪ .5‬בפטידר״ב קצ״ב ע״א‪ ,‬בפסי״ר‪ ,‬הוצ' רטא״ש ר*א ע*ב‪,‬‬ ‫יא ב‪.‬‬
‫ובקהיר פי*א אות ב׳ דורשים אטנם על שטונת יטי החג‪ ,‬אבל לא טצאתי דרשה על שבעת‬
‫‪ . 6‬כביהט״ד שם ‪» :‬אין בריה יכולה להם׳‪ ,‬ואולי צ״ל רק *אינן בטלי!״ והמלה‬ ‫הנרות‪.‬‬
‫»םבית״ נכפלה מהשורה הקודסח‪ .‬ו־חכן כי קשרו את העצה לבטול זה תטיד עם שטו של תחני‬
‫‪ .7‬מבאן •שונה הלשון בביהמיד וקצרו הדברים‪.‬‬ ‫תארו ‪.‬פחת עבר נהרה״‬ ‫בגלל‬
‫‪ . 10‬עיי‬ ‫‪ .9‬מבאן ואילך לי׳ בביהטיד וגם לא מצאתי דרשה זו בסקיא‪.‬‬ ‫‪ .8‬תהל׳ יב א‪.‬‬
‫לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .11‬עיב‬ ‫רסאיש ז א‪.‬‬ ‫ד׳ ובפסי״ר‪ ,‬ד‪.‬וצ׳‬ ‫או ח‬ ‫טזט׳ ל׳‬ ‫בשוח״ט‬
‫‪ .15‬ויקרא‬ ‫‪ .14‬עיי רוקח טי׳ רכיח‪.‬‬ ‫‪ .13‬בכיי טרצב^ ‪ :‬שרצו לבטל‪,‬‬ ‫‪ .12‬א טו‪.‬‬
‫‪, ,‬‬ ‫‪ .16‬תהל׳ קלה י ט ‪ -‬כ‪.‬‬ ‫כיד כ‪ ,‬ועי׳ בבעה״ט שם‪.‬‬
‫‪255‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫גומרין את ההלל אבל בשבת אין אום׳ כל מיקד‪ ,‬שד וביבי אקרא ‪ 1‬בימי׳׳‬
‫שאני קורא‪ ,‬ובשבת קדוש ועומד והם בג׳ בתים הללו יחד גומרין זהו יוב‬
‫ראשון של פםח שהוא כולם יחד‪ ,‬אבל בי״ו )י״ו( ופנית בבקר והלכת לאהליך ‪,,2‬‬
‫וכן בשבועות‪ ,‬אבל כסוכות שחנכו בל ז' את הבית והיו צריכין להיות שם גומרין■‬
‫אוחו כל ח׳‪ ,‬וכן בחנוכה לפי שנסמך לסוכות כפרש׳ באמור אל הבהנים‪ .3‬מם פד‬
‫ה כ ב ו ד ‪ ,‬טעם אחר ראיתי סמך ‪ 4‬הלל בחנוכה‪ .‬דטעמא דגומרין בחג דאם׳ בפ׳‬
‫אין ‪ 5‬נערכין ‪ 6‬משום דחלוק בקרבנותיו ימי חנוכה נמי חלוקין בגרות על כן גומרין‬
‫בחנוכה ‪ .7‬ה׳ פעמים בתהילות הודו לה׳ כי טוב כי ל״ח ובה׳ זמנים אומר׳ הלל‪,‬‬
‫בר׳ח‪ ,‬בפסח‪ ,‬ובשבועות‪ ,‬ובסוכות‪ ,‬ובחנוכה‪ ,8‬ה״ר א ל י ע ׳ זצ״ל‪.‬‬
‫ד ב ר ת מ ל כ ו ת ש ל י ש י ת ‪ ,‬פי׳ הילוך עיניין מלכות שלישית שהיא‬
‫יון‪ .‬ח ל ם ד נ י א ל ה נ ק ר א א י ש ח מ ו ד ו ת ‪ ,‬דנה חזה הוית וארו‬
‫אחרי בנמר ולה גפין ארבע די עוף על גביה וארבע ראשין לחיותא ‪) ,9‬בר׳ רב׳‬
‫עתיד הקב״ה להשקות כום( ‪ so‬זהו שיסד ‪ 11‬ארבע כנפים להושיב ומשם יפרד והיה‬
‫לארבעה ראשים כמי שג׳ וארבע ראשין לחיותא‪ .‬בר׳ רב׳ ‪ 12‬עתיד הקכ׳־ה להשקות‬
‫כום התרעלה לאום׳ העולם ממקום שהדין יוצא‪ ,‬מאי טעם׳ ונהר יוצא מעדן להשקות‬
‫את הגן וגו׳‪ 13‬אילו ארבע מלכיות כנגר ארבע ראשין שם האחד פישון זו בבל‬
‫על שם ופשו פרשיו‪ 14‬ננסא קורטא קטיע פושקא‪ ,‬פ י ׳ הם פ׳‪ 15‬פישון על שם‬
‫נבוכדנצר שהיה ננם הוא קטיע פושקא זרת ארכו‪ .‬הוא הסובב את כל ארץ‬
‫החוילה שעלה והקיף את כל ארץ ישר׳ דכת׳ בה הוחילי לאלהים כי עוד אודנו‪,16‬‬
‫אשר שם הזהב‪ ,‬אילו דברי תורה שהם נחמדים מזהב ומפז‪ ,‬וזהב הארץ ההיא טוב‬
‫מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכם׳ כחכם׳ אר׳ ישר׳‪ ,‬שם הבדולח‬
‫ואבן השוהם‪ ,‬מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדתא‪ ,‬ודמז לדבר וזהב הארץ ההיא‬
‫טוב שם הבדולח ואבן השוהם גים׳ משנה מקרא ותלמוד ואגדה חסר אחד ‪ ,17‬כבר‬
‫ביארתי בפיוט שתי פעמי׳ שאין להקפיד על אחד ‪ .18‬הרמז לא מבר־ רב׳‪ .19‬ושם‬
‫הנהר השני גיחון‪,‬זה מדי שהיה המן שף עמה כנחש‪ ,20‬על גחונך תלך ‪ ,21‬ושם‬
‫הנהר השלישי חדקל‪ ,‬זו יון שהיחה חדה וקלה בגזירותיה‪ ,‬שהיא אומר׳ לישר׳ כתבי‬

‫‪ . 4‬לי׳ בכיי‬ ‫‪ .3‬ר' לעיל ע* ‪ 234‬העי ‪. 15‬‬ ‫‪ .2‬דברים טז ז‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם קטו נ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫בכ״י סדצב‪.‬‬ ‫‪ .5‬ט״דטעםא״ ע׳׳ב לי׳‬ ‫טרצב‪ .‬ובםק*ז ‪ :‬ראיתי דיהיב טעטא לטה גוםרין‪.‬‬
‫דגמרי׳ הלל‬ ‫ובטק״ז ‪ :‬לפי שהלוקין כנרות כל יטי חנוכה דהבי נטי יהיב טעמא בטס‘ ערכין‬
‫הטעט‬ ‫טרצב‪.‬‬ ‫‪ ,7‬ט״יטי״ ע*כ לי׳ בב־י‬ ‫‪ ,6‬ערכין יג ב‪.‬‬ ‫בחג ריסי הרג חלוקין‪.‬‬
‫קציח‪.‬‬ ‫וכ״ה בפרדם דיו סי׳‬ ‫הזה סובא בשבהיל טי׳ קע״ד בשם ר כ י נ ו ש ל ט ה זצ״ל‪,‬‬
‫בטעות טהשורה‬ ‫‪ .10‬נעתק‬ ‫‪ .9‬דניאל ז י‪.‬‬ ‫‪ .8‬קו א‪ ,‬קן א‪ ,‬קיח א‪ ,‬בט‪ ,‬קלו א‪.‬‬
‫הוצ׳ תי א ע' ‪.146‬‬ ‫ד׳‪,‬‬ ‫‪ . 12‬פט*ז אוח‬ ‫‪ . 11‬טבאן ואילך לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬ ‫שאח״כ‪.‬‬
‫אבל כיה בפי׳‬ ‫‪ .15‬אין זה בפי׳ הטיוחס לרשיי‪,‬‬ ‫‪ ,14‬חבקוק א ה‪.‬‬ ‫‪ . is‬ברא׳ ב י‪•.‬‬
‫יפה‪.‬‬ ‫אינה עולה‬ ‫הגים׳‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪ .16‬תהל׳ טב‪.‬‬ ‫־‬ ‫ביי‪ .‬ע׳ בהעי תיאודור שם‪.‬‬
‫האותיות והמלים בגיט*‬ ‫ומצאתי בי ו״זהב בארץ ההיא טוב שם הבדולח ואבן השוהם* בכולל‬
‫‪ .18‬ע׳ לעיל ע׳ ‪.36‬‬ ‫יטשנה מקרא תלמוד״ ושניהם עולים ‪ ,1204‬אבל אז שוב אין חסר א׳‪.‬‬
‫‪ . 21‬כביר שם נוי;‬ ‫‪ :20‬צ״ל ; על שם‪.‬‬ ‫‪ .19‬ריל כי הפסיק אח דברי המדרש ברמז‪.‬‬
‫ועפר תאכל וכו• הוא הסובב ובו׳ ועד בוש‪ ,‬אכל לי׳ בכ״י‪ ,‬וע' בח״נ שם‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪236‬‬

‫על קרן שור שאין לכם חלק כאלהי ישר׳‪ .1‬והנהר הרביעי הוא פרת זו אדוס‬
‫שהפירה והצירה לישר'‪ ,1a‬פרת שהפירה והצירה לעולמו‪ /‬פרת שפרת^ ורבת׳ מברכתו‬
‫של זקן‪ ,‬פרת שאני עתיד להפר לה בסוף ‪:‬פרח‪ ,‬לשם סופה פורה דרכתי לבדי ‪2‬‬
‫ע״כ ‪ .3‬לפי שזה הפסוק והיה לארבעה ראשים נדרש‪ :‬בבר׳ רב׳ על ד׳ מלכיות עשאו‬
‫הפייט בכאן‪.‬‬
‫ה ר א ה ש נ י ת צ פ י ר‪ ,‬פי׳ הראה שינית עניין מלכות יון בדמות צפיר‬
‫העזים‪ ,‬שג׳ והצפיר והשעיר מלך יון ‪ . 4‬ואין לפ׳ ‪,‬הראה דניאל כי לשו׳ הראה אינו‬
‫נופל ‪:‬רק על מי שמראים אותו לאחרים כמו והראה אל הכהן‪ .5‬ויתכן שיהא הראה‬
‫בכ׳ פנים אחד כט׳ שכתבתי והשיני שהראתו כמו אשר אתה מראה בהר ‪ ,6‬שפי׳‬
‫שהראה לו תבנית ולא שאתה מראה לאחרים‪ .‬ג ד ל ו ע צ ם ‪ ,‬פי׳ גדל ועצם על‬
‫ד;! ל שהוא מדי שס ‪ 7‬בשנת שלש למלכות בלשצר המלך חזון נראה לי דניאל‬
‫אחרי הנראה אלי בתחילה ער ואשא את עיני ‪:‬ואראה והנה איל אחד עומד לפני‬
‫האובל ולו קרנים וגו׳ עד ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על‬
‫פני כל הארץ וגו׳ עד ראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישכר‬
‫את שחי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו ‪:‬ויי״^־־כהו ארצה וירמסהו ולא היה‬
‫מציל לאיל מידו‪ .‬וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה‬
‫ותעלינה חזות ארבעה תחתיה לארבעה רוחות השמים וזהי שיסד‪ 8‬ה ק ר ן ה ג ד ו ל ה‬
‫נ ש ב ר ה ו ח ז ו ת א ר ב ע ת ח ת י ה ל ה ת ק י י מ ה®‪ .‬צ פ ו נ ה ו נ ג ב ה‬
‫ו ק ד מ ה ו י מ ה ‪ ,‬פי׳ ד׳ קרנות שעלו תחת‪ :‬הנשברת‪ ,‬אחת צפונה ואחת ‪:‬נגבה‬
‫ואחת קדמה ‪:‬ואחת ימה‪ ,‬זהו לד׳ רוחות השמים שנאמד ו ז ה ה ח י ל ם ‪ ,‬כלום' וזה‬
‫הדבר אשר החלו עליהם‪ ,‬והעיקר נ״ל שהיא שם דבי כי החל וכלה דשמואל ס!‬
‫שמות הם‪ .‬ועיקר החל הלזלל בשם דבר‪ ,‬כמו והמק בשרו רזכריה‪ ,‬והמר עליו‬
‫כהמר על הבכור‪ ,‬ושחקת ממנו הדק ועיקר כולם המקק המרד הרקק‪ .‬ועיקר‬
‫החילם ההלילם החלל שלהם‪ ,‬ולא כדבר ה ק ו נ ט׳ ‪ ,11‬אשר פי׳ החלם כמו אמרם‬
‫לעשותם‪ .‬ו י צ ו ו ח ק ו ק ב ק ר ן ה ש ו ר‪ 12‬ויצוו נכון לוט' ולא ויצו לפי‬
‫שמושב על הרבים‪ .‬חקוק בקרן השור‪ ,‬ת״ר בימי יוון גזרו על ישר׳ שכל מי ‪13‬‬
‫שיש ]לון בריח הבית יחקוק עליו שאין לו ‪ 14‬הלק באלהי ישר׳ מה עשו עקרו‬
‫בריחי בתיהם עוד גזרו שכל מי שיש ]לו[ שור יחקוק על קרניו שאין לו חלק‬
‫‪ .13‬בכ״ר ליי‪ ,‬וכנ׳י ‪ :‬שהפרה והצרה לבניו‪• .‬נ'‬ ‫‪ .1‬באן השמיט קטע סב׳׳ר‪.‬‬
‫‪ .3‬טב״ר‪ ,‬וע*ב לי׳ בכ‪.‬י טרצב‪.‬‬ ‫‪ . 2‬ישעי׳ פג ג‪.‬‬ ‫בח״נ שפ‪,‬‬
‫ד‪ .‬דניאל‬ ‫' ‪ .6‬שפות כה ם‪.‬‬ ‫‪ .5‬ויקרא יג סט‪ :‬ושם ‪ :‬את הבהן‪.‬‬ ‫‪ .4‬דניאל י כא‪.‬‬
‫‪ .9‬בכ»י פרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬בפו‬ ‫‪ .8‬פ»לפני האוהל• ע״ב לי׳ בכיי פרצכ‪.‬‬ ‫ח א— ח‪.‬‬
‫‪ 17‬ושם כל‬ ‫‪ . 10‬ר■ לעיל ע׳‬ ‫שנ׳ בההוא עניינא וצפיר העזים ובו׳ לד׳ רוחות השפים‪.‬‬
‫‪ . 12‬פ״ויצוו״ ע״ב לי׳ בכ״י פרצב‪ .‬והפחבר‬ ‫‪ .11‬ברא׳ יא ה‬ ‫תעניין‪ ,‬וע׳ בהע׳ שם‪.‬‬
‫ביהם״ד ח׳׳א ע׳ ‪ , 133‬וע׳ לעיל ע' ‪230‬‬ ‫חדתא(‪,‬‬ ‫לחנוכה )פסיקתא‬ ‫סעתיק את לשו׳ פדרש‬
‫ר׳ ב״ר פ״ב‬ ‫‪ .13‬מכאן עד שיש לו שור״ לי׳ בכ׳׳י פרצב‪ .‬ובמקורות האחרים‪,‬‬ ‫הע' ‪.29‬‬
‫רפו‬ ‫והפייט‬ ‫ענין חברית‬ ‫אין‬ ‫כל המקבילות(‬ ‫נפפנו‬ ‫)ושם‬ ‫ע' ‪16‬‬ ‫הוצ׳ ת׳א‬ ‫אות ד*‪,‬‬
‫את הדברים ללא‬ ‫לו בםדים ‪.‬ובברי ח אפרבי״‪ ,‬בער‪ ,,‬סדר עבודת ישראל ע׳ ‪ ,636‬השאיר‬
‫בביתפיד שם ‪ :‬שאין לשונאי ישראל‬ ‫‪.14‬‬ ‫באור בי הוא ציין רק את הפקורות האחרים‪.‬‬
‫חלק ונחלה‪.‬‬
‫‪237‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫באלהי ישראל עמדו ומכרו שווריה□ ‪ ,1‬ועל כן גזרו עליהם לחקוק בקרני)הם( השור‬
‫שאין להם חלק באלהי ישר' ‪ .2‬לפי שעשו עגל אמרו להם אחר שעשיתם עגל‬
‫כאילו חקקתם כבר על קרניו שאין לכם ‪:‬חלק באלהי ישר׳ על כן חקקו על קרניו‬
‫שאין לכם חלק בה׳‪.3‬‬
‫מ ש י ש ק רש שך‪ ,‬שישק הוא מלך מצרים במלכים ‪ 4‬כפי׳ רש״י מצינו‬
‫ב מ ד ר ש ש י ר ה ש י ר י ם ‪ ,5‬כי שישק הוא פרעה נכה‪ ,‬ונקרא שישק שהיה‬
‫שוקק ומתאוה לכסא‪ ,‬של שלמה חתנו ‪:‬ועכשיו עלה ולקחו‪ ,‬שנ׳ ואת הכל לקח‪ ,‬זח‬
‫הכסא שחביב מן הכל‪ .‬וששך בא״ת כ״ש בבל ולא שם המלך‪ .‬וכת׳ בירמי׳ ‪: 6‬ומלך‬
‫ששך ישרזה אחריהן ופי׳ ומלך בכל ישתה אחריהן ופי׳ בפיוט הזיד מלך יוון להרע‬
‫לישר׳ יותר משישק מלך ‪,‬מצרים ומנבוכדנצר מלך בבל‪ .‬ועל ‪ 7‬כן הזכיר בפיוט‬
‫אילו שנים‪ ,‬כי שישק הוא הראשו׳ שהרשיע לעלות לירושלי׳ על רחבעם ולקח כל‬
‫כסף וזהב שהעלו ישר׳ ממצרי׳‪ ,‬שנ׳ ויהי בשנה החמשית למלך רחבעם עלה שישק‬
‫מלך מצרי׳ על ירושלים ויקח את אוצרות בית המלך וגו׳ ‪ 8‬ואמרי׳ בערבי פםחים ‪9‬‬
‫כל כסף וזהב שבעולם ליקט יוסף וכו׳ עד בא שישק ונטל מרחבעם‪ .‬ונבוכדנצר‬
‫הרשיע ממנחרב לשרוף בית אלהינו וכת׳ כירמי׳‪ 10‬וזה האחרון עצמו נבוכדנצר‬
‫מלך בבל‪ ,‬וכת׳ בזולת אזכרך דודי ‪.11‬‬
‫ו י כ ם א ת ע י ן כ ל ה א ר ץ ו ת ח ש ך ‪ ,12‬ע״כ הביא הפייט זה‬
‫הפסוק דאמר׳ בברא׳ רב׳ ‪ ,13‬ריש לקיש פתח קרא במלכיות אם׳ תהו זה בבל‪ ,‬שנ׳‬
‫ראיתי הארץ והנה תוהו ‪ ,14‬בהו זה מדי שנ׳ ויבהילו להביא את המן‪ ,!5‬וחשך זה‬
‫יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה וכו׳ והכי נמ׳ ‪ 16‬והנה אימה חשיכה‬
‫זו יון ‪ 17‬שהחשיכה עיני ישר׳ בצומות ובתעניות ‪ 18‬ג ם ב מ כ ת ב ר י ש ם‪19‬‬
‫ראם׳ הם כ י לא ל ה ז כ י ר בש ם ‪ ,‬פ״ה בעמום ‪• 20‬והיה אם יותרו עשרה‬
‫אנשים בבית ומתו ונשאו דודו ומשרפו להוציא עצמים מן הבית ואם׳ לאשר בירכתי‬
‫הבית ‪ 21‬עוד עמך ואמר אפם ואמ׳ הם כי לא להזכיר כשם ה׳‪ .‬פ ר ש ב ״ ם והיה‬
‫אם ישארו עשרה אנשים לא ישאר מהם רק אחד בירכתי הבי׳ זהו העיר היוצאת‬

‫‪ .2‬בכ׳י םרצב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע'כ בביהם׳ד שם והשאר לי׳ ויתכן כי ההם»ך הוא שברת השחבר‪.‬‬
‫‪ .3‬ככ״י םרצב‪ .‬נו' ‪ :‬שה עשו ישר׳ הלכו ושכרו‬ ‫נששש ס״אלהי ישר״׳ עד ״אלהי ישד׳״‪,‬‬
‫ולא בשה׳׳ש זושא לפנינו ובעי; וה‬ ‫בשהש׳ר‬ ‫‪ w5‬אין זה לא‬ ‫‪ . 4‬א יד כה‪.‬‬ ‫שזריהם‪.‬‬
‫באשתר רבה פ״א אות יב‪ ,‬וברור כי אין להגיה בדברי רש״י »כםדרש אשחר״ )ר׳ פיששן‪ ,‬שפר‬
‫עוד‬ ‫כי היו לפני רש״ י‬ ‫רש׳י ע׳ רנ׳׳ג( שהרי םחנרנו כבר העתיק באשר הוא לפנינו ויתכן‬
‫פנים אחרות של סררש שה״ש‪ ,‬וע׳ לעיל ע׳ ‪ 135‬הע׳ ‪ 28‬וגס שם סובא ‪,‬ש״שררש שה״ש״ ואיננו‬
‫‪ . 6‬כה כו‪.‬‬ ‫ברש״י שם ללא ציון טקור‪.‬‬ ‫בולו‬ ‫במדרשים שלנו והוא‬ ‫לנמצא‬ ‫מתאים‬
‫‪ . 10‬נ יז‪'.‬‬ ‫‪ .9‬פסחים קיט א‪.‬‬ ‫‪ . 8‬ם*א יד כה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מבאן לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬
‫אות ד׳‪,‬‬ ‫‪.: .13‬׳׳ב‬ ‫‪ . 12‬שטות י שז‪.‬‬ ‫‪ .11‬לעיל ח׳ א ע ‪110‬׳ ע״ב לי׳ בב׳׳י טרצ׳׳ב‪.‬‬
‫‪ .15‬אשת׳ ו‬ ‫‪ .14‬ירםי׳ ד כג‪ ,‬בכיי מרצב‪ .‬השמיט את הכתוב‪.‬‬ ‫הוצ' ת׳א עי ‪.16‬‬
‫‪ . 17‬מ‪,,‬יון• עד‬ ‫‪ . 16‬ב*ר פמ״ד אות י*ז‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע׳ ‪.440‬‬ ‫יד‪ ,‬בב׳׳י מרצב‪ .‬בנ״ל‪.‬‬
‫אבל ר׳ בח״ג שם והנו׳ המתוקנת יותר‬ ‫‪ . 18‬בב״ר ‪ :‬בגזרותיה‪,‬‬ ‫״יון״ נשםט בב״י מרצב‪.‬‬
‫במבילתא בחדש‬ ‫היא ‪.‬בצום ובהענית* שחרי בדברי השחליפין יון באה במקום מדי‪ .‬יר׳ גם‬
‫‪ .21‬ש״להוציא‪:‬‬ ‫‪ .20‬ו ט— י ‪.‬‬ ‫‪ . 19‬בדפ‪.‬ר שם מוקדמני‬ ‫פ״ט‪ ,‬הוצ׳ הו׳ר ע' ‪.236‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪238‬‬

‫תשאיר מאה והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישד ‪ 1‬ובאן אומר והיה אש‬
‫יותרו עשרה אנשיס בבית אחר ומחי לא ישאיר מהס דק‪: :‬אחד ונשאו דודו ומסרפו‪,‬‬
‫פי׳ ויציל אותו מן השרפה ‪ 2‬ואם׳ אפם כולס כאין וכאפס לא נשאר אחד‪ ,‬ואמ׳‬
‫הם‪ ,‬ויאמר לו השלך עצמות כי לא להזכיר‪ ,‬כי על אלה השיגו אותס שאמ׳ שלא‬
‫להזכיר בשם ה׳ ‪ ,3‬כמו כי תחת יופי ‪ ,4‬שפי׳ כי תחת יופי יהא לכם‪ ,‬אלה המק‬
‫ונקפה ומחגורת שק‪ .‬ומנחם ‪ 5‬חיברומשרפועם וישרפו לו שרפה גדולה ‪ ,6‬ובמשרפות‬
‫אבותיך ‪ ,7‬ופי׳ לשון קטורת חנוטים‪ ,‬ו פ ר ש ב ״ ם תיבתומשרפו מתיבות המשמשות‬
‫עיקר ועיקור ‪ ,8‬והמבין יבין‪ ,‬וחרג׳ ונשאו דודו ומשרפו ויטליניה קריבא מיקידא‬
‫לאפקא גרמי׳ מן ביתא ויאמר לדיבשיוא דביתא העוד כען עמך ויימר פפי ‪.‬ויימר‬
‫סליק ארי כד הוו קיימק לא הוו מצליין בשמא דה׳׳ ונר׳ כ י ד ב ר י ה מ ת ר ג ׳‬
‫‪.‬‬ ‫ק ר ו ב י ם ל ד ב ר י ר ש ב ״ ם ‪.9‬‬
‫ו ב ר י ת נו ע ר ‪ ,10‬ברית מילה‪ ,‬נוער שבדבר כמו נערות ומפורש באהבת‬
‫אלה׳ ימי ושנותי!!‪ ,‬ק ו ס ט נ ד ‪ ,‬שולטן‪ ,‬בפסיקת׳ דשובה‪ 12‬לליםטים שהיה נידון‬
‫■ לפני קוסטניר‪ .‬ב ה ת א ס ך ע ם ב ש י נ ו ם ל ה ם ט נ ר ‪ ,13‬פי׳ בהתאםר ראשי‬
‫עם‪ ,‬בשיגום‪ ,‬כמו וישנם מתניו ‪ ,14‬והוא עיניין חגירת אזור להזדרז‪ ,‬להסטנר לשון‬
‫‪.‬חוזק‪ ,‬כבו מצור החלמיש ‪ .15‬מטינרא תקיפא‪ ,‬והטמך לשימוש‪ ,‬פי' אע’ פ שהיו‬
‫יריאים לעשות חופה וברית מילה בפרהסיא היו מתחזקי׳ לעשות בצינעה‪ : .‬ב ס י מ ן‬
‫ק ו ל ר י ח י ם ו א ד ר נר‪ ,‬כי ההיא דפ׳ אחד דיני ממונות‪ ,16‬אור נר בברור‬
‫חיל משתה שם קול ריחים בבורני שבוע הבן ד! ]‪,‬פי׳[‪ 18:‬קונט׳ בשעת השמד לא היו‬
‫■ יכולים לעשות בפרהסיא אלא בצינעא ובל מי שהיו נרות דולקות באימקופה יורעים‬
‫■ שב‪:‬אותו חצר הכנסת כלה וקול ריחיים בבורני מילה שם והכל נכנסין‪ .‬ו ה ת ו ם פ ו׳‪19‬‬
‫והלא בימי ירמי׳ היו עושין סימנין הללו דבת׳ והאבדתי מהם קול ששון וקול שמתה‬
‫קול חתן וקול כלה וקול רחים ואור נר ‪ ,20‬תרג׳ קל סיק דמשבחין בניהור בוצין ‪,21‬‬

‫‪ .3‬ע׳ רש״י‬ ‫‪ . 2‬רש׳י שם לפי התרגום‪.‬‬ ‫‪ .1‬עםום ה ג‪.‬‬ ‫■ע'כ לי' כ‪2‬״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .6‬דה״ב‬ ‫‪ .5‬ערך שרף‪ ,‬הזצ׳ פיליפוכםקי‪ ,‬ע׳ ‪, 181‬‬ ‫‪ .4‬ישעי‪ ,‬ג כר‪.‬‬ ‫ובתיי שם‪.‬‬
‫‪ .8‬על המושג הזד׳ ר• פווננסקי‪ ,‬מבוא על דעסי צרפת‬ ‫‪ ,7‬ירמי־ לד ה‪.‬‬ ‫טו יד‪.‬‬
‫‪ . 10‬בדפ‪ .‬נעד‪.‬‬ ‫‪ , X:XXV.‬מ״ומנחם״ ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫מפרשי המקרא ע׳ ‪9‬‬
‫‪ .11‬לעיל ח״א ע׳ ‪ .74‬מ״ומפורש' עיב לי׳ בכיי מרצב‪ .‬ובמב״ז העתיק קטע שלם הנמצא בפי׳‬
‫בח׳א שם מ״במו מפונק• עד ‪.‬חוליו׳׳‪ ,‬יחם דומה בין שני בה׳׳י כבר מצאנו‪ ,‬ר' לעיל ע׳ ‪ 210‬העי ‪2‬‬
‫‪,‬ופי׳ רשב״ם יהיה בשר ובו׳'‪ ,‬ע״ש הע׳ ‪.19‬‬ ‫בח״א שם ‪:‬‬ ‫להגיה‬ ‫ולפי ב״י מרצב‪ .‬כאן יש‬
‫‪ .15‬דב׳ ה טו‪,‬‬ ‫‪ .14‬מ״א יה מו‪.‬‬ ‫‪ .13‬בדפ‪ .‬להםתנר‪.‬‬ ‫‪ . 12‬פסידריב קנט ב‪.‬‬
‫‪ .17‬מ״בי ההיא״ עיב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 16‬לב ב ושם מקדים ‪.‬קול רידוים״ ל‪,‬׳אור הנר“‪.‬‬
‫‪ ,.18,‬כ״ה בכ״י מיצב‪ .‬ושם לי׳ ״קונט׳*‪ ,‬וע׳ כרשיי שם ד״ה שבוע‪ ,‬אולם מה שמביא מחברנו‬
‫‪ , 19‬ע׳ שם תדיה קול‪ ,‬אבל התום׳ שלנו הן תום׳ ר׳‬ ‫אינו מתאים ללשון רש״י שלפנינו‪.‬‬
‫מתכוון‬ ‫‪-‬פרק‪ ,‬ר׳ בספרי על התהוותן ועריכתן של התום׳ שלנו )גרמי( ע׳ ‪ 54‬וברור שמחברנו‬
‫בם׳ תמים‬ ‫הנזכרות‬ ‫לקבץ אחר‪ ,‬יתכן לתום׳ אשכנזיות לטם׳ סנהדרין של ר׳ יצהק בר אשר‬
‫‪ . 21‬בתום׳ שלנו אינם םביאים את דברי‬ ‫‪ .20‬בה ו‬ ‫דעים סי׳ קצ״ד‪ ,‬ר״ז‪ ,‬ר״ח יר״ט‪.‬‬
‫התרגום ותרוצם •שנם בראשונה היו עושין סימנין אלו לשם שםהה' דחוק הוא‪ ,‬שהרי א“ ב ל א‬
‫סחברנו לתרץ את‬ ‫התום׳ שהיו לפני‬ ‫‪.‬היו סימן בשעת הגזרה‪ ,‬ובהביאם את דברי התרג׳ רצו‬
‫‪239‬‬ ‫ער וג ת הבושם‬

‫מיהו בירר ברי בחובות ‪ 1‬גבי שמד שגזרו ביהוד׳ סירן זה היה להם קול מגרום‬
‫בעיר‪ ,‬בי׳ ריחים גרוסות משתה שם‪ ,‬אור הנר בברור חיל שבוע הבן‪ ,‬אע״פ שבמל‬
‫השמד המנהג לא בטל‪ ,2‬ומטעם זה הורגלו להדליק נרות ביום המילה ‪ ,3‬העתקתי‬
‫■ סימן שטוחנין בשמים לצורך מילה‬ ‫קול ריחים בבורני שבוע הבן‪ ,‬פירש״י‪1‬‬
‫לרפואה‪ ,‬ובירושלט׳ דברכות ‪ 5‬להיפך איר נר שבוע הבן‪) .‬קול ריחים ואור נר םיטן‬
‫דמשבחין בניהור( ‪.6‬‬
‫י ע צ ו ל ב ט ל ט ב י ל ו ת עם ב ז ו ז ו נ ש ו ם ה ‪ ,7‬ובן נאמי‬
‫בישעי׳ ‪ 8‬עם בזוז ושסוי‪ .‬נשסה מן שסה וממנו הוא ישסה אוצר בל כלי חמדה»‪,‬‬
‫המה שוסים את הגרנות דשופטי׳ ‪ .10‬והאום׳ ומשובה טועה‪ ,‬כי משוסה מן שטה ‪J1‬‬
‫ולא נמצא במקרא שדרש וענף‪ .‬עם ב ז ו ז ‪ ,‬כת׳ ר׳ א ב ר ה ם‪ 12‬כי עם הוא זכר‬
‫ונקיבה כי נאמר וחטאת עמך‪ ,‬ובשופטי׳ ‪ 13‬נאם׳ ויבאו לישא ויראו את העם אשר‬
‫;בקרבה יושבת לבטח‪ ,‬ולא דבר נכונה כי מקרא מסורס הוא ובה פתרונו ויבואו‬
‫■לישה והיא יושבת לבטח ויראו את העם אשר בקרבה ‪ 14‬שוקט ובוטח כמשפט‬
‫הצידונים‪ ,‬וכן נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ ‪ ,15‬פי׳ נר אלהים‬
‫טרם יכבה בהיכל ה׳ ושמואל שוכב במקומו ‪ .16‬בפי עשרה יוחסין ‪ 17‬וכן ויאט׳‬
‫מנוח אל מלאך ה׳ נעצרה נא אותך‪ 18‬אף כי רחוק ממנו‪ .19‬כ י כ ן י ע ש ו‬
‫ה ב ח ו ר י ם‪ .‬פ״ה כשיפטים כשמשון ‪ . 20‬ל ו י ת ח ן ‪ 21‬כ ת ו נ ת ה פ ס י ם א ש ר‬
‫ע ל י ה ק ר ע ה ‪ ,‬בשמו'׳ בתמר כת׳ ‪ .22‬נ ב ל פ ן י ת ע ל ל ב י ‪ ,‬לשו׳ לעג‬
‫וקלם ממשקל חזק שהוא עילל‪ ,‬את אשר התעללתי ‪ ,23‬פן יתעללו בי הערלים האלה‬
‫דשאול ‪ 24‬ויתעללו בה עד אור הבוקר דפילגש בגבעה ‪ 25‬ועל גזירה זו לא יבא רק‬
‫כ׳‪ ,‬ועל גזרת עולל לא יבא רק ל׳ ועולל למו‪ ,26‬למי עוללת כה ‪ 27‬וכן רבים‪ .‬ו א נ י‬

‫הקושיא כוה שהם טדאים כי לפי התרג׳ אין הפטור! טדבר על ״טיטן לכרית טילה״‪ ,‬ע' ב פ ר ^י‬
‫‪ . 2‬מ״טיהו בידוי' ע״כ לי־ בכ*י טרצט‪ .‬שם‪.‬‬ ‫‪ .1‬פ*א ה״ה‪.‬‬ ‫וכרד״ק לירסי' שם‪.‬‬
‫‪ .5‬צ׳׳ל ‪:‬‬ ‫‪ .4‬סנהדרי; שם ד״ה שבוע‪.‬‬ ‫‪ ,3‬ע׳ רוקח בי' קי״נ ושבה״ל הלי טילה סי׳ ז׳‪.‬‬
‫דבתובוח‪ ,‬ועי בשבה״ל שם שהביא מדברי הקליר ‪,‬בשטונה עשרה של חנוכה באור הנר בברור‬
‫חיל אום ברית סגנבח* ובעל שכה״ל העיר על ב ך‪ ,‬ד רו ב פיוטים של הקליר •יל תי הירושלמי‬
‫‪ .6‬מ״העתקתי* ע׳׳ב לי׳ בב״י מרצב‪ .‬נ״ל שהמלים המיטנרות על ידי‬ ‫ועל פי האגדות״‪.‬‬
‫נכפלו מדברי התרגום שהביא לעיל‪ ,‬או יתכן כי צ״ל ‪ :‬וייל דקול ריחיס ואוו הנר וכוי ור״ל‬
‫‪ . 7‬בדפ‪ .‬ומשטה‪.‬‬ ‫דאין הבדל בי; שני הטטניט ולבז אין להקפיד על ח *נ בין הירו׳ לבבלי‪.‬‬
‫‪ .11‬מן פעל‪.‬‬ ‫שמואל א בג א‪.‬‬ ‫צ׳ל‪:‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫יג מי‪.‬‬ ‫הושע‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪ .8‬מב כב‪.‬‬
‫‪ .15‬ש׳א‬ ‫‪ . 14 .‬מ‪,‬יושכת״ ע״ב לי׳ בכ׳׳י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .15‬יח ו‪.‬‬ ‫‪ . 12‬בפי׳ לשמות ה מז‪.‬‬
‫ועי במשנת ר״א‬ ‫‪ .16‬בן פי׳ הר״י קר א בפי׳ לשמואל שם‪ ,‬הוצאת עפענשציין ע׳ ‪.10‬‬ ‫ג ג‪.‬‬
‫בי ■עך‪.‬‬ ‫‪ .17‬קדושין עב ב‪ ,‬ושם דורשים‬ ‫בנו של ריה״ג מדה ליב‪ ,‬היצי ענעלאו ע׳ ‪.39‬‬
‫‪ .18‬שופטים יג מו‪.‬‬ ‫שמואל‪.‬‬ ‫של‬ ‫שמשו‬ ‫עלי זרחה‬ ‫של‬ ‫שמשו‬ ‫בבתה‬ ‫שלא‬
‫יודע למה הביא באן פטוק זה‪ .‬ובל הקטעמ״ובן‬ ‫ואינני‬ ‫‪ .19‬לדעת כי היה זה מלאך‪ .‬שם טיו‪.‬‬
‫‪ . 22‬ש׳׳ב יג יט‪.‬‬ ‫‪ . 21‬בדפ‪ ,‬יעלת חן‪.‬‬ ‫‪ . 20‬יד י‪.‬‬ ‫נר״ ע״ב לי׳ בכיי מרצב‪.‬‬
‫‪ .23‬שמות‬ ‫בב״י מרצב‪ .‬נו׳ כאן הקטע שנמצא בכיי ר‪ .‬להלן‪ ,‬ע׳ להלן ע' ‪ 240‬הע; ‪.11‬‬
‫‪ ,25‬שופט״ט יט כה וצ״ל ‪:‬‬ ‫פן יבואו ‪ . . .‬והתעללו‪.‬‬ ‫‪ .24‬ש״א לא ד ו ציל‪:‬‬ ‫י ב‪.‬‬
‫‪ .27‬שם ב כ‪.‬‬ ‫‪ .26‬איבה א כב‪.‬‬ ‫• בל הלילה עד הבקר‪.‬‬
 ‫הבוש ם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪240‬‬

‫א נ ה א ו ל י ך ‪ 1‬חרפתי‪ ,‬בשמו׳ ‪ 2‬בחם' כתי‪.‬‬

‫ח ר ד ה מ ו ע ק ה ‪ ,‬פ״ה במזמור ם״ו ‪ ,3‬שמת מועקה במוחנינה ונר׳ שהוא‬
‫שם דבר לשו׳ נקבה ^מן יעק כמו אלה היו ערי המועדה לכל ישר׳ דיהושע ‪^4‬‬
‫ובישעי׳ ‪ 5‬והיה כל מעבר מטה מוסדה‪ ,‬ועיקר כולם מועקה מןעדה מוסדה על משקל‬
‫משפחה משמרה וריעיהם‪ ,‬ור׳ אברהם‪ 6‬כת׳ על תיבת מועקה או הוא פעול ותחםר‬
‫•מילת התואר‪ ,‬ואיני מבין דבריו‪ ,‬כי אם פי׳ חלחלה מועקה ולזכר מועק וכם׳ חאשם‬
‫המושב ‪ 7‬ולנקבה המושבה‪ ,‬הלא לא חלחלה מועקה‪ ,‬אך המועקה במתנים‪ ,‬כמ׳ שנ׳‬
‫שמת מועקה במותנינו‪,‬׳‪ .‬והעיקר כאשר כתבתי ‪ .8‬ופי׳ מועקה עינין כובד‪ ,‬כמו כאשר‬
‫תעיק העגלה ‪ 9‬ולא מגיזרתו כי מועקה מן ייעק ותעיק מן עק‪ .‬ופי׳ בפיוט בשביל‬
‫חרדה היתה מועקה במותנינו‪ ,‬ופ י ׳ ק ו נ׳‪ 10‬כמו ממגר‪ .‬ו י כ ר י הו ד ה ‪ ,11‬יש‬
‫מפר׳ יהוד׳ מכבאי שהיה גדול ורחב מרבים וכדמתרג׳ מכה גדולה מאד‪ 12‬מחא‬
‫מכביתא לחדא לחדא‪ ,‬וכשהיה הולך למלחמה היה סי מן שלו מכבי בלא א׳‪ ,‬מי‬
‫כמוך כאלים ה׳ ‪ ,13‬ע ו ש ה נ ו ר א י ם ‪ ,‬פי׳ עושה מעשים נוראים‪ ,‬עיין באופן‬
‫מחוללת ‪ 14‬אצל יעליצו נפלאים ‪ .15‬ע מ ד ו ה ש ר י ם מ ש ח ו מ ג ן ‪ ,‬פ״ה‬
‫בישעי׳ ‪ 16‬תרג׳ קומו רברביא מריקו וצחצחו זינא‪ ,‬ויש אשר ימשחו בשמן כמ׳ שנ׳‬
‫מגן שאול בלי משוח בשמן ‪ ,17‬ודברי המתרגם אשר תירג׳ תריםא ‪,‬דשאול דמשיח‬
‫ביד ‪ 18‬במישחא‪ ,‬נר׳ שרוצה לפר׳ מגן שאול בלי משוח כשאר מגינים כי אם‬
‫במשוח שטן שאינו חזק ושאר מגינים משוחים בדבר חזר‪ 19‬כדי שיהא חלק ומחליק‬
‫הרומח והחנית המכה בו‪ ,‬וזהו שכתוב שם נגעל מגן גבורים‪ ,‬פי׳ ‪ 20‬פלט את שמנו ולא‬
‫נדבק בו ונעשה כאילו לא נמשח‪ ,‬כל הגעלה לשון הפולט מה שנותנין בו כמו שורו‬
‫עיבר ולא יגעול ‪ ,21‬רש״י‪ .‬עוד‪ 22‬פי׳ קונט׳ לסוף ירמיה ‪ 23‬מגן הוא של עור והוא‬
‫שלוק ומשוח בשמן‪ .‬ו י ח ר ד ו ו י ק ו מ ו כ ל ה ק ר ו א י ם‪ ,‬פ׳־ ה בתחילת‬
‫מלכים ‪ .24‬פן תחוללנה בנותינו‪ .‬נבל וכל• ‪ ,25‬כמו וכלי כליו רעים ‪ ,26‬ולכלי לא‬
‫יאט׳ שוע דישעי׳ ‪] ,27‬פי׳!‪ 28‬מנחם‪ 29‬עינין מזימות‪ .‬גם כלי יאם׳ כאש׳ נאם׳ בישעי׳‬
‫ולכלי לא יאמר שוע‪ .‬ו ר ש ב ״ ם כתב לא שמעתי למה ננקד הראשון כלי והשני‬
‫כלי ‪ 30‬אם לא מפני כליו של אחרון‪ ,‬לשיטנו‪ ,‬פ ר ש ב ״ ם ‪ 31‬לשטן לו‪ ,‬ואני אומר‬
‫שהוא כמו לשוטנו כמו לשומרו‪ .‬כמו בשברי לכם ‪ 32‬וכפתחו עמדו כל העם‬

‫‪ .6‬ב ‪'£‬׳ ל ת ה ל׳‬ ‫‪ .5‬ל ל ב‪.‬‬ ‫‪ .4‬כ ט‪.‬‬ ‫‪ .3‬י א ‪.‬‬ ‫‪ . 2‬ב י ב י ג‪.‬‬ ‫‪ , 1‬בדפ* אי ל י ד א ת‪.‬‬
‫‪ ,9‬ע סי ט ב י ג‪.‬‬ ‫ט י צ ב‪.‬‬ ‫בכ׳׳י‬ ‫לי׳‬ ‫ם״ו ר׳ א ב ר ה ם׳׳‬ ‫‪.8‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ה‬ ‫‪ . 7‬ב ט ד ב׳‬ ‫שם‪.‬‬
‫‪ , 11‬ה ק ט ע ה ב א נ מ צ א ב ב ״י ט ר צ ב‪ .‬בזי * ל ח ריז ש ק ד ם >טלל י ה ז ד ה א חי ה ״‪• ,‬נ׳ ל עי ל‬ ‫‪ , 10‬תהל* שם‪.‬‬
‫‪ .12‬י ה ו ש ע י ב‪ 8• ,‬ו פ טי ם י א ל ג‪ ,‬א ב ל ה ת ר ג י ט הו א ‪ .‬ט ח ת א ר ב ת א ל ח ד א' ו ל א‬ ‫ע ם׳ ‪ 239‬ה ע׳ ‪.22‬‬
‫ה־ א‬ ‫‪ .13‬ע ל ה פ רו שי ם ה ש‪-‬ני ם ש ל ה ש ם ‪ ,‬ט ב בי ״ ר׳ שירר‬ ‫ט צ א תי ט קו ר ל פי׳ ז ה של ה ש ם ‪:‬טבבי‪.‬‬
‫שט ‪X V 1I1‬‬ ‫י הי ר ש פ ל ד‬ ‫‪ X V I N .S . J Q R‬ע׳ ‪404‬‬ ‫ו ר׳ ג ם פ רל ם‪,‬‬ ‫ט ה ד׳ ד׳ ע׳ ‪ 204‬ה ע׳ ‪.47‬‬
‫‪ .16‬ב א ח‪.‬‬ ‫ט ר צ ב‪.‬‬ ‫ע׳ ב לי׳ ב ב״י‬ ‫‪ , 15‬ןז״ויכ ר׳׳‬ ‫‪ .! 4‬ל ה לן ם׳ נ*ד‪,‬‬ ‫ע ם׳ ‪. 57‬‬
‫ב ר ש׳ י‬ ‫‪ .20‬ס ב א‪:‬‬ ‫‪ . 19‬צ׳׳ ד ‪ :‬הי ק‪.‬‬ ‫‪ . 18‬ב ת ר ג׳ ש ט ‪ :‬ב ד ב ט ש ת א‪,‬‬ ‫‪ ,17‬ש׳ ב א ב א‪,‬‬
‫‪ , 23‬טו נ ‪.‬‬ ‫ב ג׳ י ט ר צ ב‪.‬‬ ‫ע׳׳ב ל י׳‬ ‫קי םו״‬ ‫‪ .22‬ט״ ת ר ס‪.‬‬ ‫‪ 21‬איו ב ב א י‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬
‫‪ . 27‬ש ט ה‪.‬‬ ‫‪ . 26‬י שעי* ד ב ז•‬ ‫‪ . 25‬ב ד פ‪ .‬ה ב טון ט ע דן ו בלי‪.‬‬ ‫א א ס ט‪.‬‬ ‫‪. 24‬‬
‫סי‪ .‬ע•׳ ב י ד ״ ק י ב ט נ ה ת‬ ‫‪ .29‬ט ח ב י ת ע י ר כ ל‪ ,‬הי צ׳ פי לו ב ט ק• ע׳ ‪. 104‬‬ ‫‪ .28‬ב ״ ה ב נ׳׳ י םי צ ב‪.‬‬
‫‪• . 32‬יד‪,‬ר■ בי בו‪.‬‬ ‫ה ע' ‪6‬‬ ‫א‪ ,‬ע׳ ל עי ל ע ׳ ‪17‬‬ ‫לזכרי■ ג‬ ‫‪ .31‬ב‪ •:‬ב פ י׳‬ ‫שי שם‪.‬‬
 ‫‪241‬‬ ‫ה בו ש ם‬ ‫ערוגת‬

‫דעזרא ‪ ,1‬בפתחי את קברותיכם ‪ .2‬ונמצא פעל שטן אשר ממנו במזמור ק״ח ‪ 3‬תחת;‬
‫אהבתי ישטנוני‪ ,‬שוטני נפשי ‪ .4‬ו י ת ק ע ה ב ב ט נ ו ‪ ,‬בשופטים ‪ 5‬באהוד כת׳‪.‬‬
‫ש י ר ד ו ם ו י כ ו ם ו י כ ת ו ם‪ ,‬כת׳ ה מ ד ק‪ ,‬ד ק ‪ 6‬כפעל כתת כי דיקדוק‬
‫ויכתום אלהים יודע‪ .‬ו א נ י א ו מ׳ שהוא מלה מורכבת מן הנכית ומן הכתה‪,,‬‬
‫רגשות הכף ורפיות התיו סן הנכית והיתה ראויה להיות ויכיתו׳ כמו ויפילום ד‪,‬‬
‫אבל חטיפת הכ״ף בא פן הכתה ודינה להיות ויכתום כמו ויכנום סן כנה‪ .‬ת ק‪:‬ף‬
‫ה מ ל ך ו ר כ ב פ י ל ו ‪ ,‬ה ט ו ב מ מ ב ח ו ר‪ ,‬מבחור שם דבר כמו מזמור‬
‫מסתור מגדול כט׳ כמשלוש ‪ 8‬וכן דישעיה ‪ 9‬ואכרות מבחוד ברושיו‪ ,‬ו ב ל ש‬
‫כ נ ע׳ מ מ ב ח ו ר א ו ט ב י ב ו ר א‪ ,‬ע״כ האוט׳ המבהור ‪ 10‬טועה‪ .‬ב ש ר ר ו‪,‬‬
‫אשר לא כרת שרך ויחזקאל‪ .11‬כתב ר׳ ש ל מ ה א ח י ר ״ת ‪ 12‬כי שררך‬
‫אגן ‪ 13‬מן שורר כמו הרשך מן חדש קדשך מן קודש וטעמם לעיל‪ .‬ע״כ נכון לוט׳‬
‫בשררו ‪ .14‬ו י פ ו ל ר כ ב ו א ח ו ר מ ר ד ו ע ו ב ד י ו ‪ ,‬ע״ א מהרו עבדיו ‪.15‬‬
‫ו ל א י פ ר כ י י ם ה נ י ס ו ה ו ר צ ו א‪ ,‬לאייפרכי‪ ,‬זה הלשו׳ בבוא׳ רבה ‪16‬‬
‫ופי׳ הטפ׳ ב ל ש ז׳ כ נ ע ן ק נ ז ם ט ב ו‪ .‬ר צ ו א מן רצה‪ ,‬ולשון ריצה וכן‬
‫אם ראית גנב ותירק עמו ‪ .17‬א׳ רצוא במקום ה׳ רצה‪ ,‬ופי׳ רצוא כתב׳ לעיל‬
‫באופן שאלו שהקים ‪ .18‬ולפי צהות לשו׳ נכון לומ׳ בפיוט ברצוא‪ ,‬כלוט׳ בריצח‬
‫ולפי מה שכתו׳ ביוצרות בלא ב׳ פי׳ רצוא לרצוח‪ .‬ופי׳ לרוץ כאשר מפור׳ בסוף‬
‫אופן שאלו שחקים ועיין שם ‪ .19‬ו י ש ב ב ב ש ת פ נ י ם א ל א ר צ ו ‪ ,‬בסוף‬
‫דברי הימים ‪ 20‬ובישעי׳‪ 21‬בסנהריב כה׳ ויצא מלאך ה׳ ויך בסחנה אשור וגו׳‪. 22‬‬
‫ח ו ל ו ת י ו ש ב ת ‪ ,‬פי׳ קפדי בת אדום היושבת באיי הים היתה יתד תקועה להרע‬
‫לישר׳ בימי יוונים‪ .‬ל ה צ ע י רם ו ל ה ם ע י ר מ ‪ ,23‬הכי אמרי׳ בפ״ק דמגילה ‪,23‬‬
‫אם׳ דבבהו ‪ 24‬עקרון תעקר זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החולות והיא‬
‫הייתה יתד תקועה לישר׳ בימי יוונים וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום‬
‫היו קורים אחידת מגדל שר ‪ .25‬וזהו שיפד מ א ז ‪ 26‬כ י ב ו ש ה ק צ י נ י ב ש ם‬
‫ה ׳ נ י ס י ‪ ,‬ולשו׳ ערוך ‪ ,27‬אחידת מגדל שר ‪ ,28‬אחזני מגדל ששדים ‪ 29‬בו‬
‫לפני שרים ‪ .30‬פ״א מגדל שהוא מוחזקבשיר ‪ .31‬ו ה י ה כ א ל ו ף ב י ה ו ד •‬
‫' ו ע ק ר ו ן כ י ב ו ס י ‪ ,‬בפ״ק דמגילה ‪ ,32‬אט׳ ר׳ יוסי בר׳ הנינא מאי דכתי׳‬

‫יג‪.‬‬ ‫‪ .4‬תהל׳ כ א‬ ‫‪ .3‬קט ד‪,‬‬ ‫‪ .2‬יחזקא׳ לו יג‪.‬‬ ‫‪,eni .1‬׳״ ח ה‪,‬‬

‫הריביג קם׳‬ ‫‪ .i l l‬כן פי׳‬ ‫‪ .6‬ד״י חיוג‪ ,‬ג׳ ס‪ 5:‬די דקדוק‪ ,‬הוצי נוט‪ ,‬ע* ‪7‬‬ ‫‪ .5‬כ כא‪.‬‬
‫הדקשה‪ ,‬הוצ׳ וילנטקי‪ ,‬ע‘ צה ובסה״ש‪ ,‬הוצ׳ בבד ע׳ ‪ 305‬ערך ‪:‬בת‪ ,‬וע׳ כפי׳ ‪:‬הראב״ע לבפדכר‬
‫׳•‪1‬־‬
‫בי־צעי׳ לו בד ; סבחר‪.‬‬ ‫‪ .9‬צ׳יל ‪ :‬טלביט כ׳ יט כג‪.‬‬ ‫‪ .8‬בדא׳ לח כד‪.‬‬ ‫יד טה‪.‬‬
‫‪ ,12‬ע׳ עליו פוזנ נטקי‪ ,‬מבוא ע׳ ‪ ,L‬וע׳ לעי ל ח״ א ע׳ ‪3‬‬ ‫‪ .11‬טו ד‬ ‫‪ .10‬ב׳׳ה בדפ‪.‬‬
‫‪ . 16‬קל־ט‬ ‫‪ .15‬ב״ה בדפ‪.‬‬ ‫־פ‪ .‬כ׳צרידו‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫‪• .13‬צה״ש ז ג‪.‬‬ ‫הע׳ ‪.13‬‬
‫‪ .17‬תהל‪ : ,‬יה‪ ,‬זע׳ בראב״ע ‪ n r •2‬חבר ג״ב ״ותיריו׳י עם‬ ‫אות ם׳‪ ,‬הוצ׳ ת״א ע' ‪. 372‬‬
‫‪ . n r .19‬ם‪.‬בא‪1-‬ד״ ע״כ לי׳ בכ״י טדצב‪.‬‬ ‫לעיל ע' ‪. 211‬‬ ‫‪ . 18‬ע׳‬ ‫^ו ב ״‪.‬‬ ‫״רציא‬
‫‪ .23‬ו א‪.‬‬ ‫‪ .22‬ט״כח׳* ע׳׳ב לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬ ‫לז לו‬ ‫‪.21‬‬ ‫בא‪.‬‬ ‫ב‘ לב‬ ‫‪.20‬‬
‫‪ .27‬ערך‬ ‫‪ . 26‬בדפ‪ .‬טאז‪,‬‬ ‫‪ .25‬בדפ‪ .‬עיר‪ ,‬וע׳ בדק*ש ט א‪.‬‬ ‫‪ .24‬צ״ל ‪ :‬ר׳ אבהו‪.‬‬
‫‪: nr . 29‬‬ ‫‪ .28‬סיזהו ע׳׳ב לי׳ בסי‪ :‬מרצב‪ .‬בערוך ‪ :‬ע־ד‪,‬וע׳ בעה״ש ח״א ע׳ ‪.55‬‬ ‫אחד‪.‬‬
‫‪ .32‬ו א‪.‬‬ ‫‪ : n r .31‬בע•־‪.‬‬ ‫‪ : nr . 30‬לפנים •צדים‪.‬‬ ‫•טע־ורין‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪242:‬‬

‫והסירותי דמיו מביו ושיקוציו ‪ 1‬מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלוהינו והיה כאלוף!‬
‫^ביהורה ועקרון ביבוסי ‪ ,2‬אילו בתי טרטיאות וקרקסיאות שלהן ‪ ,3‬שעחידין שרי‬
‫יהודה ללמוד תורה ברכים‪ ,‬כאלוף‪ ,‬לשון אילוף ליסוד‪ ,‬והסירוחי דמיו מפיו‪ ,‬כת׳‬
‫המפי‪ ,‬לעיל כת׳ ‪ 4‬וישב ממזר באשדוד‪ ,‬פי׳ הטפ׳ ואז יסיר הקב״ה מתוך ישר׳‬
‫כל שיקוץ וכל טומאה ויהיו כולם ‪ .5‬ועוד מפ׳ כאלוף‪ ,‬כדוד המלך שהיה אלוף‬
‫ביהוד׳‪ ,‬דכת׳‪ 6‬והי׳ הנכשל ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהים‪ .‬ונם עקרון תהיה‬
‫כיבוסי‪ ,‬היא ירושלי׳‪ .‬ו פ י ׳ ר ש ב ״ ס והסירותי דמיו מפיו על פלשתים דלעיל‬
‫מיניה כתיב ‪) ,7‬נאמר( שכת׳ בהם ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישר׳ ככל‬
‫פה ‪ .8‬ואום׳ הנביא שלא יזיקו ולא יאכלו עוד את ישר׳‪ ,‬ושיקוציו בכל מילה ‪,9‬‬
‫כאלוף ביהודה‪ ,‬כשרי יהודה כעיניין שני ונלוו גויס רבים אל ה׳ ביום ההוא סו‪ ,‬וכל‬
‫אדמתם של אלו תהי׳ מאדץ ישר׳‪ .‬תרג׳ והיה כאלוף ביהודה ויהיה כרברכנין דבית‬
‫יהוד׳ ועקרון תתמלאיבית ישר׳ כירושלי׳ ‪ ,11‬ב היכלך‪ 12‬כ ן צ ר ו צ י ד ו ן‪ ,‬נאם׳‬
‫ביואל ‪ 13‬מה אתם לי צר וצידון‪ ,‬צר הם׳ כת׳ ואם׳ ב ת נ ח ו מ׳ ‪ 14‬צור מלא‬
‫בחירם מלך צור הכתו׳ מדבר‪ ,‬צר חם׳ במלכות הרשעה הכת׳ מדבר‪ ,‬לשון צרה‬
‫שמצירה לישראל‪.‬‬
‫כ ת י ס ו ד ו ד נ י ם ‪ ,15‬בראשי׳ רבה«‪ 1‬ובני יון אלישי ותרשיש כתים‬
‫ודודנים‪ ,‬כת׳ אחר אוט׳ דודנים וכת׳ אחד אומר רודנים ‪ ,17‬ר׳ סימון אט׳ דודנים‬
‫שהם בניי דודיהן של ישר׳ רודנים שבאים ורודים‪ .‬א׳׳ר חנן בשעה שהן נתונים‬
‫בעלייה אינן אמרין להון כני דודיכון ובשעה שהן בירידה באים ורודים אותם‪.‬‬
‫ב ע ב ו ר נ מ כ ר ו ל ב נ י י ו ו נ י ם ‪ ,18‬פי׳ נמסרו‪ ,‬בסוף יואל ‪ 19‬ובני יהוד׳‬
‫וכני ירושלי׳ מכרתם לבני היונים‪ .‬ב ר צ י כ ס ף ל ה ת ר פ ס א ז ‪ 20‬י א ת י ו‬
‫ה ש מ ו נ י ם לח ש מ ו נ י ם ‪ ,‬פ״ה כמזמור ם״ ט ‪ 21‬יאתיו חשמנים מני מצרים‪,‬‬
‫פ י׳ ק ו נ ט׳ אז‪ 2-2‬כשיקום מלך המשיח יביאו דורונות לישראל ממצרים ומכוש‪.‬‬
‫ומנחם פי׳ השמונים שם המדינה יושבי חשמונה‪ .‬והפותרים פותרי׳ אותה לשו׳‬
‫דורון‪ .‬ע ״ כ לש ו ׳ ה ק ו׳ במזמ׳ ם״ט‪ ,‬וכן מדרש רבותי׳ בערבי פסחים ‪ 23‬עתידה‬
‫מצרים ישתביא דורון למישיח כסבורה שלא יקבל הימנה ‪ 24‬אום׳ הקב״ה למשיח‬
‫לקבל מהם אכסניא נעשו לבני במצרי׳ מיד יאתיו וגו׳ ‪ .25‬ואין אני רואה דבריו‬
‫כי יאתיו יבאו ולא יביאו‪ ,‬כמו שובו אתיו ‪ ,26‬קרבו ויאתיון ־‪ .2‬על כן נכונו‬
‫‪ .2‬זכרי׳ ‪ a‬ז‪ ,‬ובנם׳ ‪ s r‬דורעים את בל חלקי הפסוק‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ש״פייק״ ע״ב לי׳ בב״י צרצב‪.‬‬
‫‪ .5‬מ״והםירות׳׳ ע״ב‬ ‫‪ .4‬זכרי' ט ו‪.‬‬ ‫•‪ . 3‬בגם׳ ‪ 1‬שבאדום‪ ,‬אבל בכ'י ; שלנו‪ ,‬ועי׳ בדק״ם שם‪.‬‬
‫ד‪ .‬שם ט ה‪.‬‬ ‫‪ . 6‬זבי‪-‬י׳ יב ח ואינני יודע טי הוא השפרש‪.‬‬ ‫לי׳ בכיי מרצב‪ .‬ור״ל ויהיו כולם כאלוף‪.‬‬
‫‪ . 9‬באן כני נשמטו טל‪-‬ים אחדות‪ ,‬ויתכן כי ר׳׳ל שגם את השקוצים‬ ‫•‪ .8‬ישעי׳ ט יא‪.‬‬
‫והרי שוב לפנינו קטע ספי׳ הרשב״ם לזכריה שםטנו בבר הרבה‬ ‫שהיו בדבריהם יסיר וירחיק‪.‬‬
‫‪ .11‬ם«דבת׳ והיי הנכשל' ע׳׳ב לי׳ בכ״י סרצב‪.‬‬ ‫‪ . 10‬זכרי׳ ב טו‪.‬‬ ‫להביא‪.‬‬
‫אות טו‪.‬‬ ‫‪ .14‬בא אות ו ות*ב וארא‬ ‫‪ .13‬ד ד‪.‬‬ ‫‪ .12‬בדפ‪ .‬ובנ״י מרצב‪ .‬בהלכד‪.‬‬
‫‪ .18‬לי׳‬ ‫‪ .17‬דה״א א ז‪.‬‬ ‫‪ .16‬פל*ז אות א‪ ,‬הוצ׳ ת*א ע׳ ‪. 244‬‬ ‫‪ .15‬ברא׳ י ג‪.‬‬
‫‪ .22‬ברש׳י נו׳ ‪ :‬כשתחריב‬ ‫‪ , 21‬סח לב‪.‬‬ ‫‪ .20‬לי׳ בדפ‪.‬‬ ‫ד ו‪.‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫בדפ‪.‬‬
‫‪ .24‬בדפ‪ .‬כסבור אינו‬ ‫‪ .23‬קיח ב‪.‬‬ ‫את עפלק‪ ,‬ובהוצ׳ מאהדישעו ע׳ ‪ : 65‬את עשו‪.‬‬
‫‪ .25‬ם»בםזםו׳״‬ ‫םקבל מהם‪ ,‬אבל ככ״י אוקספורד בגי‘ הםחבר‪ ,‬ר׳ דק׳ם שם קפט ע״א‪.‬‬
‫‪ .27‬שם סאה‪.‬‬ ‫‪ .26‬ישעי׳ כא יב‪.‬‬ ‫■ע׳ב ליי בכ*י םרצב‪.‬‬
‫‪243‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫ד ב ר י ‪:‬מ נ ח ם‪ .‬והמדקדק ברברי הפייט יבין שרוצה לוט׳ יאתיו יבאו שעשה ברצי‬
‫בסף חשמנים ברצי כסף להתרפס‪ ,‬שפי׳ הפיוט יבואו חשמנים בחתיכות כסף‬
‫לתשמניס להתרפס מהם‪ ,‬ב׳ ברצי מוכיח כי יאתיו יבואו ולו היה יביאו רצי בלא‬
‫ב׳‪ .‬ופ״ה במזם׳ סיח‪ ,‬מתרפס ב־צי כסף ! ומפורש היטב ביוצר ויושע ]אור[ ישר׳ ‪.2‬‬
‫והמתרגם תרגם יאתיו חשמנים ייאתיון כנוי דחס אוכמיא ‪ 3‬ממצריס להתגיירא‬
‫בנוי רכוש ירהטון למיפרש ידוהי כצלו קדם אלהא‪ .‬לדעת המתרג׳ מתיבות הפוכות‬
‫כאילו אמ׳ שחמנים ]מלשון שחממית ‪ .4‬וכל חוט בצאן לבן ‪ 5‬תרגום וכל שחום‬
‫שקרוב לשחור[ ‪ .6‬נ ת נ ו ל א ו צ ר ה מ ל א כ ה ז ה ב ד ר כ מ ו י י ם ‪ ,‬פ״ה‪.‬‬
‫בעזר׳ ‪ 7‬ופי׳ דרכמוניס שם משקלי כסף‪ .‬ו ג ו י ק ד ו ש ה מ ב ו כ ר‪ ,‬כמו‬
‫אשד יבוכר לה ‪ .8‬והעיקר ישר׳ שהם גוי קדוש‪ ,9‬שג׳ בהם כני בכורי ישר׳ ‪10‬‬
‫ארץ‪ ,12‬ומנחם ‪13‬‬ ‫ו ש ל ח ו כר ‪ ,‬פי׳ מנחה‪ ,‬פ״ה בישעי׳ ‪ n‬שלחו כר מושל‬
‫חיברו עם ובכרכרות ‪ 14‬ופי' מיני בהמות הן‪ .‬מ נ ח ה י ש י ב ו מ ל כ י ש ב א‬
‫ו ס ב א אשכר ‪ ,‬פ״ה במזמור ע״ב ‪ 15‬ופי׳ מנחם אשכר ‪ 16‬כמו שי וכמו מנחה‪.‬‬
‫בר׳ רבא בפ׳ וישלח יעקב ‪ 17‬כל אותן הדורונות ‪ 18‬שנתן יעקב לעשיו עתידין‬
‫אוה״ע להחזירן למלך המשיח‪ ,‬דכת׳ מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו ‪ ,19‬יביאו אין‬
‫כת׳ באן אלא ישיבו‪,‬‬
‫מ ח מ ש י‪ 20‬ח ל צ ו ח מ ו ש י ם עד ה ג ש ל ה מחמשי לשו׳ זירוז כמו‬
‫■וחמש את ארץ מצרים ‪ 21‬ויתכן שיהא מחפשי תואר הרבים כמו מכל מלמרי‪,‬‬
‫משרתי‪ .‬ש ל י ו ‪ ,22‬י״א חג הסוכות נקרא חג שליו כמו שליו הייתי ‪ 23‬שלוי עולם‬
‫השיגו חיל במזט׳ ע׳׳ב ‪ ,24‬כי בו כל אדם שליו ושקט כי כבר אספו תבואות‪ ,‬כי‬
‫מעצרת עד חג הסוכות לא היו פנויים כי היו עוסקין לקצור וללקט פרות ולאסוף‬
‫תבואות להכניס לבית‪ ,‬ולכך נקרא חג האסיף שאספו לכית כל אשר היה בשדה‪,‬‬
‫וחג שבועות נקרא חג הקציר ביכורי מעשי׳ ‪ ,25‬וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב ‪26‬‬
‫ל ש כ ת ת ו ו נ י ם‪ ,‬כ׳ לשבח נרגש במשכנא דיחזקאל ‪ 27‬ובעל ‪ 28‬ספר ירמיה ‪.29‬‬
‫תוונים לשון חדר בסוף כל היד ‪ ,30‬יהודאי כתווני דלכא יתבי‪ . ,‬פי׳ ה ע ר ו ך ‪31‬‬
‫יודעין נסתרות‪ ,,‬חדר בחדר ‪ ,32‬תרגו־ תוונין ‪ 33‬בגז תוונין‪ ,‬מחדרים אימה ‪ 31‬תרגו׳‬

‫‪ .3‬בתרג‪.‬‬ ‫‪ .2‬לעיל ח*א ע׳ ‪. 39‬‬ ‫לי׳ בב״י םרדב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ט״השמנים״ ע״ב‬

‫‪ .'5‬ברא'‬ ‫‪ .4‬ב*ב פ״ה ט״ו ‪• :‬טחשתיח‪.‬‬ ‫חוסמניא‪ ,‬מכאן עד ״אלהא״ לי׳ בכיי שרצב‪.‬‬
‫‪ .7‬ב שש‪.‬‬ ‫השורה שחוקה והשלשתי •עפ*י כ״י שרצב‪.‬‬ ‫‪ .6‬בב*י רושי‬ ‫ל לה‪.‬‬
‫‪ .10‬ששות ד כב‪.‬‬ ‫בכיי שרצב‪.‬‬ ‫לי׳‬ ‫עיב‬ ‫ש״והעיקר״‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪ .8‬ויקרא כו בו‪.‬‬
‫‪ .13‬שחברת ערך כר‪ ,‬הוצ׳ פיליפובסקי‬ ‫‪ .12‬ש״פי׳י עיב לי׳ בכיי שרצב‪.‬‬ ‫‪ •11‬טז א‪.‬‬
‫ט חכי ה עיר אשבר‪ ,‬ע' ‪.35‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫‪ .15‬י‪.‬‬ ‫‪ .14‬ישעי׳ פו ב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.109‬‬
‫‪ . 19‬חהלים‬ ‫‪ .18‬שם ‪ :‬דוריות‪ ,‬אבל ס בחיג‪.‬‬ ‫‪ .17‬פעיח אות ית‪ ,‬הוע׳ היא ע' ‪.932‬‬
‫‪ .22‬בב״י םרצב‪ .‬ייא בשליו‬ ‫‪ .21‬ברא׳ שא לד‪.‬‬ ‫‪ .20‬בדפ‪ .‬שחששים‪.‬‬ ‫עב י‪.‬‬
‫‪ .26‬ש״א ח ‪ .10‬ש‪.‬אשפי״‬ ‫‪ .25 -‬ששות כג שז‪.‬‬ ‫‪ ,24‬עג יב‪.‬‬ ‫‪ .23‬איוב טו יב‪.‬‬ ‫וי״א‪.‬‬
‫‪ , 27‬ר*ל‪ ,‬כי‬ ‫עיב לי׳ בכיי שרצב ובשקיו «אשפו לבית צל התבואה אשר היתה בשדה״‪.‬‬
‫‪ .28‬אולי צ״ל‪:‬‬ ‫בפרק יב יחזקאל ש‪ -‬שב‪ ,‬ששדובר בהם על הבית‪ ,‬השלה לשבה דגושה‪.‬‬
‫‪ . 32‬שיא ב ל‪.‬‬ ‫‪ . 31‬ערך תוון‪.‬‬ ‫‪ , 30‬נדה ב ב‪.‬‬ ‫‪ .29‬לה ד‪ ,‬לו יב‪.‬‬ ‫ובבל‪.‬‬
‫‪ .34‬דב׳ לב בה‪.‬‬ ‫‪ , 33‬שש תוון‪,‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪244‬‬

‫מחונייא חרגת מותא‪ .‬גם בפיוט יתכן כך פי׳‪ .‬מ ש ר ת י ב ק י ד ש ‪ ,1‬משרתי‬

‫אינו דבוק כמו שג׳ )ביחזקאל( ‪ 2‬הלוים משרתי אותי‪ .‬ח י ל פ ר י צ י ם ב כ ו א‬
‫ל ח ל ל ב י ת ה י ע ר ‪ ,‬פריצים מן פריץ » חזק ודין חריש להדגיש‪ ,‬כמו‬
‫אדירים כבידים‪ ,‬מאחר שלא ננקד פריצים כמו נגידים נדיבים‪ ,‬נמצא גם קל ופריץ‬
‫חיות ‪ ,4‬כן סרים חזק וקל‪ .‬םריסים סריסיו סריסיה מן החזק‪ ,‬סריםי פרעה ‪ 5‬מן הקל‪,‬‬
‫וכן עריץ חזק וקל‪ ,‬עריצי גויס חזק ‪ ,6‬ונחלת עריצים ]משדי[ יקחו ‪ ,7‬הקל‪ ,‬אביר‬
‫הרועים ‪ s‬חזק לא ישתנה בדביקות‪ ,‬אביר ישראל‪ 9‬מן אביר הקל על כן נשתנה‬
‫בדביקות ‪.10‬‬
‫ב י ת ה י ע ד ‪ ,‬פי׳ בית המקדש שנקרא בית יער הלבנון‪ 11‬ומפור׳ בזולת אל‬
‫הי ארנן ‪ .12‬ח י ל ס ו ר ג ה י ה ג ו ב ה ע ש ר ת ב מ ש ע י‪ ,‬כדתנן במם׳‬
‫מידות ‪ 13‬הר הכית היה ת״ק אמה על ת״ק אמה וכד ולפנים הימנו ‪ 14‬סורג עשרה‬
‫טפחים וי״ג פרצות היו ביה‪ 15‬שפרצום מלכי יוונים וחזרו וגזרום וגזרו כנגדו י״ג‬
‫השתחוואות ‪ 16‬לפנים הימנו חיל י׳ אמות ושתים ‪ 17‬עשרה מעלות היו שם וכו׳‪ ,‬א״כ‬
‫מה עשה הפייט חיל סורג הלא לפנים מן הםורג ‪ ,18‬ויש לומר מה שעשה הפייט‬
‫חיל סורג פי׳ כמו חיל וחומה‪ ,19‬שהוא לשון כפל‪ ,‬דאם׳ במוף כיצד צולין ‪ 20‬שורה‬
‫ובד שורה ופי‘ חיל סורג שבפיוט כלומר כותל ששמו סורג ולא היל שהיה לפנים‬
‫מסורג ‪ ,21‬כי חיל לפנים מסורג הוא מקו׳ מוקף בין הר הבית ובין עזרת נשים‪,‬‬
‫דהכי אית׳ בפ״א דכלים ‪ 22‬הר הבית מקודש הימנו שאין זבין וזבות ונדות ויולדות‬
‫נכנםין לשם‪ ,‬החיל מקודש הימנו שאין גוים וטמאי מתים נכנסים שם‪ ,‬עזרת נשים‪,‬‬
‫מקודש הימנו וכו׳ ‪ .23‬וכן כת׳ כערך סרג ‪ 24‬סורג כותל בין חומת הר הבית ובין‬
‫החיל והחיל כותל יותר גבוה מן הסורג‪ .‬מה שכת׳ ‪ 25‬בערוך והחיל כותל זכו׳ לא‬
‫שהחיל כותל כי הוכחתי שהחיל מקום מוקף וכן ב ע ר ך ח י ל ‪ ,‬אלא פירושו של‬
‫ערוך כותל של חיל‪ .‬ומההיא דמדות שהבאתי ו מ פ י׳ ע ר ו ך שכתבתי י״ל כי‬
‫כותל סורג לא היה מקיף לשום דבר אלא כך היה עומד כלא צורך ‪ .26‬כתבתי בשם‬
‫ערוך כי כותל סורג וכותל חיל שגי כתליס היו וקצת מוכיח כדבריו ממה שכתבתי‬
‫ממידות‪ ,‬לפנים הימנו חיל עשר אמות‪ ,‬משמע שכותל חיל היה גבוה י׳ אמות‪ ,‬א ך‬
‫הר׳ ש מ ח ה זי׳ל הוכיח דכותל סורג הוא הוא כותל חיל והא דסאמ׳ לפנים‬

‫‪ .4‬ישעיה‬ ‫‪ . 3‬יחזקא?‘ יה י‪.‬‬ ‫‪ .2‬צ׳ ל‪ :‬ירמיה לג כב‪ .‬י‬ ‫‪ .1‬בדפ‪ .‬קדש‪.‬‬

‫‪ .7‬איוב כז יג‪.'« ,‬כל‬ ‫‪ . 6‬יחזקאל כה ז ועוד‪.‬‬ ‫‪ .5‬ברא׳ ם ז ‪ :‬מר׳שי‪.‬‬ ‫לה ט‪.‬‬
‫‪ .8‬ש״א בא ה‪.‬‬ ‫ל ו‪.‬‬ ‫איוב‬ ‫יערץ נחלים‪,‬‬ ‫ל הבי א‪:‬‬ ‫וצריך היה‬ ‫שם‪ :‬עריצים‪,‬‬
‫;‬ ‫־;‪\-‬‬ ‫‪• *T‬‬
‫‪ •11‬מ״א ב ז‪.‬‬ ‫ע'כ לי׳ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫מ‪.‬אביר ישראל״‬ ‫‪.10‬‬ ‫ישעיה א כד‪.‬‬ ‫‪.9‬‬
‫‪ .14‬שם מ׳ג‬ ‫‪ .13‬סיב מיא‪.‬‬ ‫‪ .12‬לעיל ח״א ע׳ ‪ , 88‬מ״שנקרא• ע״ב לי׳ בניי םרצב‪.‬‬
‫‪ . 16‬מ״וי״ג פרצות׳׳‬ ‫‪ .15‬צ״ל‪ :‬בו‪ ,‬ע׳ בש*נ במשניות זילנא‪.‬‬ ‫בכ״י מרצב‪ .‬היה המורג‪.‬‬
‫פי׳ םח»נ וכבר ראינו׳‬ ‫אבל אי׳ בב״י‬ ‫‪ .17‬מכאן ואילך לי׳ •‪ 2‬ם‪,‬‬ ‫ע״ב לי' בכ״י מרעב‪.‬‬
‫שבעל הפי׳ הזה העתיק טכ׳׳י דומה לכ״י ר‪ .‬ע' לעיל ע׳ !‪ 16‬הע׳ ‪ 27‬ובהקדמתי לח״א ע' ט״ו‪.‬‬
‫‪ .13‬לפי׳ המשנה הנ״ל‪ ,‬ר׳ רשיי יומא ‪:‬בז א ד״ה לפנים ובפיה״מ לרמב״ם שם ובהל׳ בית המקדש‬
‫‪ .21‬מכאן לי׳‬ ‫‪ .20‬פםחים פו א•‬ ‫‪ -19‬איבה ב ח‪.‬‬ ‫פ״ג ה״ה ובתויו״ב •‪ 2‬ם‪.‬‬
‫‪ ;24‬ערוך ערך סדג ד‪.‬‬ ‫‪ .23‬ע׳ב לי' בכיי פי* מה״!‪.‬‬ ‫‪ .22‬מ״ח•‬ ‫בכיי פי' מה״נ‪.‬‬
‫‪ •26‬ע' בפי׳ ד‪.‬רא״ש לטדות •צם‪.‬‬ ‫‪ .25‬מבאן לי' בב״י פי׳ מה״נ‪.‬‬
 ‫‪245‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫הימנו חיל עשר אמות הייוי רוחב חלל החיל‪ ,‬וזאת היא הוכחתו דקתני כפ״ק‬
‫דכלים הר הבית מקורש הימנו וכו׳ כאשר כתבתי כבר ואמ חלל מורג וחלל חיל‬
‫שתי מחיצות הוו היאך דולג הלל סורג‪ ,‬אי נמי הוה ליה לפרושי אם חלל סורג‬
‫כלול בקדושת הר הבית או בקדושת החיל‪ ,‬ותו אם הי׳ לחיל כותל היה ‪:‬צריך‬
‫להיות נמוך שלא יעכב מלראות לכהן השורף את הפרה ‪ 1‬פתחו של היכל שהרי‬
‫לא היה שם מעלה מכותל מזרחי כותל החיצון עד החיל ואם היה לחיל כותל גבוה‬
‫היה מעכבו לראות כפי כותל החיצון ‪ .2‬חי ל ם ו ר ג‪ ,3‬כ ך נ ק ו ד ב מ ש נ י ו ת‬
‫ד ו ו ק נ י ו ת‪ .‬סורג‪ ,‬לשון סריגי מטות ‪ ,4‬בלש ׳ כ נ ע ן מ ר י ש א ‪ .‬ו י ש מ ש נ י ו ת‬
‫ש נ ק ו ד י׳ לפנים הימנו חיל‪ .5‬הי ה ג ו ב ה ו ע ש ר ה ב מ ש ע ר‪ ,‬פי׳ י■ טפחים ‪6‬‬
‫פ ר צו ו י ע ב ו ר ו ש ע ר ‪7‬׳ בתרי עשר‪ 8‬בנחמה כת׳ עלה הפורץ לפניהם פרצו‬
‫ויעבורו ‪,‬שער‪ ,‬אך הפייט מהפך אוחו‪ ,‬ולא ידעתי למה לא ננקד ויעברו אחדי‬
‫שהוא בלא אתנחתא וכלא זקף‪ ,‬ונר׳ לפי שהמקרא מסורם נקוד כן‪ ,‬כי עיקר פרצו‬
‫‪.‬‬ ‫שער ויעבורו‪.‬‬
‫י ד י ד י ם כ ח ז ק ו ש ל ש ע ש ר ה ב ר ק י ו ‪ ,‬בגרש ‪ ,9‬כמו יחזקו את‬
‫■בדק הבית ‪ 10‬כאשר‪ 11‬כחבתי למעלה‪ ,12‬שפרצו בו י־ג פרצות‪ .‬ייג השתחוואות‬
‫מפור׳ בשקלים ‪ 13‬והכי אית׳ ושלש עשרה השתחוואות היו שם וכו‪ /‬עד היכן היו‬
‫השתחוואות הללו‪ ,‬ארבע בצפון וארבע בדרום ושלוש במזרח ושתים במערב כנגד ‪14‬‬
‫שערים‪ .‬גמר׳ ‪ 15‬מתני' כאבא יוסי‪ .‬בן יוחנן דאבא יוסי אום׳ כנגד י״ג שעדים‬
‫רבנן אמרי׳ שבעה שערים היו במקד׳‪ ,‬דעתיהון ‪ 16‬דרבג׳ היכן היו השתחוואות הללו‬
‫■כי ההיא דתנינ׳ תבן ‪ 17‬י״ג פרצות היו בו שפרצו מלכי יו^׳ וחזרו וגדרום וגזרו‬
‫כנגדם י״ג השתחוואוח‪ ,‬פי׳ על כיי פרצה ופרצה השתחואה והודאה למקום שזבו‬
‫לגודרם ‪ ,18‬הר׳ ש מ ח ה ז״ל‪ .‬והפייט עשה כרבג׳ ולא כאבא יוסי בן יוחנן‪ ,‬ו ז ה‬
‫פי׳ הר' משה בר חסדאי‪ ,19‬י״ג חשתחוואו׳ וגדרום מלכי בית חשמונאי אחר שנקמו‬
‫מיונים כנגד י״ג שערים של עזרה ושל הר הבית דאית לי׳ לאבא יוסי שכך ‪20‬‬
‫שערים להר הבית וח׳ דעזר׳ כדאית׳ ברי׳ תמיד ‪ 21‬ופליג את״ק דאמ׳ שלא היו כל‬
‫כך‪ ,‬והשתחואות היה זמנן כין עבודות כדתנן בתמיד ‪ 22‬כשהיו יוצאים מן ההיכל‬

‫‪ .3‬עם נ קוד‪ :‬היל שרג‪.‬‬ ‫‪*;’ •2‬כ לי׳ בנ״י פי׳ םת״נ‪.‬‬ ‫‪ . 1‬ר׳ מדות עם ם״ד•‬
‫אילם ד׳‬ ‫חלונות‪ ,‬ר׳ תום׳ אהלות פ*ם היד‪ ,‬ע׳ ‪ 606‬והולין קבה ב‪,‬‬ ‫אולי ציל ‪ :‬ם ר י ג י‬ ‫‪.4‬‬
‫ויערוך ערך סרג ב‬ ‫כלים פב׳׳ד ם*ח ובפיהיג לאהלות פיח םיד‪ ,‬הוצי הרי*ן אפשטיי) ע׳ ‪.88‬‬
‫העתיק המחבר את הלעו׳‬ ‫ויתכן כי משש‬ ‫ה מ צ ה ב; פי׳ סריגי החלונות״‬ ‫״כפי׳ ס ר י ג י‬
‫ובנ׳ שר״ל בי יע משניות‬ ‫‪ .5‬במשנה כםדות שש ; לפנים ממנו החיל‪,‬‬ ‫‪.‬״סריגי המטה״‪.‬‬
‫‪ .7‬בכיי מרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬פי׳ שפרצו‬ ‫‪ .6‬עיב לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫שבהן נקוד חיל ולא חיל‪.‬‬
‫וכיה בב״י‬ ‫‪ .9‬צ׳ל ‪ :‬ב׳ בדגש‪,‬‬ ‫‪ .8‬סיכה ב יג‪.‬‬ ‫מלבי יוונים בדתנן בםש« מידות‪.‬‬
‫‪ .12‬ע׳ ‪ 244‬הע׳ ‪. 13‬‬ ‫‪ . 11‬סבאן ואילך לי׳ בכיי מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 10‬מ״ב יב ו‪.‬‬ ‫מרצב‪.‬‬
‫י״ג‪ ,‬א בל לי' בכיי‪ ,‬ור־ בש״נ בטשניות דפ‪ .‬וילנא‪.‬‬ ‫‪ .14‬במשנה ‪:‬‬ ‫■‪ , 13‬פ*ו מיא ום״ג‪.‬‬
‫‪ .! 8‬מבאן‬ ‫‪ .17‬ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .16‬צ״ל ‪ :‬על דעתיהון‪.‬‬ ‫‪ .15‬ירו׳ פיו ה״ב‪.‬‬
‫הע׳ ‪.15‬‬ ‫לשקלים‪ ,‬ר׳ לעיל ח״א ע׳ ‪ 61‬הע׳ ‪ 14‬וע׳ ‪195‬‬ ‫‪ .19‬על פי׳‬ ‫ואילך לי׳ שם‪.‬‬
‫ור׳ תום'‬ ‫וע*ש פ״א ם״ג ום״ד‬ ‫‪ . 21‬תמיד בו א‪ ,‬וע׳ מדוי׳ פיב מיו‪,‬‬ ‫שה׳‪.‬‬ ‫‪ .20‬צ״ל ‪:‬‬
‫‪ .22‬פ״ז מ״א‪.‬‬ ‫כתובות קו א דיה שבעה‪.‬‬
 ‫ערו גת הבושם‬ ‫‪246‬‬

‫היו משתחוים וכן בין הפרקים של שיר כדתנ׳ בסוף תמיד ו‪ ,‬פי׳ כל אדם היה‪:‬‬
‫משתחוה ומקו׳ השתחוזאה ד׳ בצפון‪ ,‬פי׳ בצפון העזרה היו ד׳ שערים וב׳ במערב‬
‫העומדים בשני שערים מבחוץ םמוכים למערב עזרה היו‪ ,2‬כ ת ב ה״ר א ל ע ז׳ זצ״ל‬
‫שכננד י״ו‪ .‬השתחוואות שהיו במקדש אומי בתעניות ‪ 3‬י׳׳ג פסוקי השתחוואות ואנו‬
‫אין אומי אלא י׳ יבא כל בשר א׳ ‪ ,4‬יבאו וישתחוו ב׳ ‪ ,5‬באו ונשתחווה ג׳ ‪ ,6‬נבואה‬
‫למשכנותיו ונשתחווה ד׳ ו‪ ,‬והשתחוו להדם רגליו ה׳ ‪ ,8‬והשתחוו להר קדשו ו׳ ‪,9‬‬
‫השתחוו לה׳ בהדרת קודש ז׳ ‪ ,10‬כל הארץ ישתחוו ח׳ ‪ ,u‬נשתחוה אל היכל קדשך‬
‫ט׳ ‪ ,12‬ואנחנו ברוב חסדך י׳ ‪ ,13‬וכן ו׳ של ואשתחוה‪ 14‬קטנה כאדם המשתחוה‪.‬‬
‫ל ה ב י א ם ל י ר ו ש ל י ם ל ע ש ו ת ח נ ו כ ה ו ש מ ח ה ‪ ,‬והאומר בשמחה‬
‫טועה הוא כי לסוף עזרא כת׳ ‪ 15‬לעשות חנוכה ושמחה‪ .‬ל ה ז כ י ר ל ה ו ר ו ת‬
‫ו ל ה ל ל‪ ,‬פ״ה בדברי ‪:‬הימים ‪) 16‬ודור מפזז ומכרכר ונו׳(‪ ,‬ב ה ש י ת ך ש ם י ר‬
‫ו ש י ת ‪ ,‬פי׳ לשו׳ שממה‪ ,‬מזמור שיר חנוכת הבית‪ .‬פ׳׳ה בתהילות ‪ 17‬לפי ששני■‬
‫פעמים נבנה בית המקדש אהד בימי שלמה ואחד בימי עזרא‪ ,‬לפיכך אמר מזמור‬
‫על הראשון ושיר על השיני ‪ ,18‬לכך נאמר מזמור שיר ולא ידעינן מה דרשי׳ מזמור‬
‫שיד ליום השבת‪ .‬וי׳׳ל רלא דרשינ׳ אלא מזמור שיר חנוכת הבית לפי שמזמור מופרד‬
‫משיר‪ ,‬אבל מזמור שיר ליום השבת אינו מופרר לא ררשי׳‪ ,‬אי ‪,‬נמי מזמור לאדם‬
‫ושיר ליום השבח כדמפור׳ ביוצר את שם הנכבד אצל ובמזרחית קדושת שבת ‪-.19‬‬
‫מזמור שיר חנוכת הבית המחבר שיר למזמור ומפרידו מחנוכת הבי׳ טועה• כי‬
‫במזמור לא ננקד כן וכן בזולת אי פתרום בעברך ‪ .20‬מזם׳ שיר חנכת הבית‪ ,‬במדרש ‪21‬״‬
‫ותשלם כל המלאכה ‪ ,22‬מאד עמקו מחשבותיך ‪ .23‬איר חנינא בכ״ה בכסליו נגמרה‬
‫מלאכת המשכן געשה ‪ 24‬מקופל עד ניסן שהקימו ‪ 25‬וכל זמן שהיה מקופל היו ישר׳‬
‫מלמלים ‪ 26‬על משה לום׳ על מה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב׳׳ה ‪27‬‬
‫חשב לערב שמחת רשכן בחדש שנולד בו יצחק ‪ ,28‬בא ניסן והוקם המשכן ולא■‬
‫למלם אדם עוד על משה‪ ,‬מעתה הפסיר כסליו שנגמרה בו מלאכתו אלא ותשלם‬
‫כל המלאכה אם׳ הקב׳׳ה עלי לשלם לו ומה שילם לו חנוכת בית חשמונאי‪ .‬וסימן‬

‫‪ .3‬בתפלה המתחילה ‪ ,‬שיסע תפלה‬ ‫‪ . 2‬ע״ב לי׳ בכ׳יי מרצב‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם מיג‪.‬‬
‫‪ , 7‬שמ^‬ ‫‪ .6‬שם צה ו‪.‬‬ ‫‪ .5‬תהל‘ פו ש‪,‬‬ ‫ישעיה סו בג‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫עדיר ‘•‬
‫‪ .11‬תהל׳ טו ד‪,‬‬ ‫‪ . 10‬שם צו ט‪.‬‬ ‫‪• .9‬צם שם ם‪.‬‬ ‫‪ .8‬שם צט ה‪.‬‬ ‫קלב ז‪.‬‬
‫‪ ,14‬בשני‬ ‫‪ , 13‬שם ה ה‪.‬‬ ‫‪ ♦12‬שם קלה ב‪.‬‬ ‫אינו בנוטה •צלנו‪.‬‬ ‫ופסוק זה‬
‫וטשתהוה‪,‬‬ ‫בב״י מרצב‪.‬‬ ‫המקומות שכת' ואשתחוה‪ ,‬בר' כד מה‪ ,‬ם״א שו בה‪ ,‬אין ו׳ זעירא‪.‬‬
‫א טו ד‪,‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫נחמיה יב בז‪.‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫אין ו׳ קטנה‪.‬‬ ‫גם שם‬ ‫ג ה‪ ,‬אבל‬ ‫אםתר‬
‫‪ . 19‬לעיל ע׳ ‪.,163‬‬ ‫הוצ׳ רש״ב ע׳ ‪.236‬‬ ‫‪ .18‬שר׳ט מזם׳ ל אות ו'‪,‬‬ ‫‪ . 17‬ל א‪.‬‬
‫מ״כדמפור׳״ עיב לי׳ בב׳י שרצב‪ .‬ובמק׳־ז טביא את הקטע משם ט״בהגדת תהלים״ עד ״הסנין״‬
‫‪ .20‬לז׳ פסה לד׳‬ ‫וכבר ראינו כי זו דרבי שיל שופר ב*י טרצב‪ .‬לעיל ע׳ ‪ 238‬הע׳ ‪. 11‬‬
‫חוצ׳ רטא״שז‬ ‫‪ .21‬דסי״ר פי׳ ו׳‪,‬‬ ‫שמעון בר׳ יצחק‪ ,‬ד‪ .‬א ‪ .2628‬מבאן לי״ כב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .24‬שם ‪ :‬ועשה‪.‬‬ ‫‪ . 23‬תהל• צב י‪.‬‬ ‫‪ . 22‬מ׳׳א ז נא‪.‬‬ ‫וע*ש העי ב״ה‪.‬‬ ‫כד א‬
‫וע■ בהע׳ רמא״ש שם ובספרי‬ ‫‪ .26‬שם נ םלמלאין‪,‬‬ ‫‪ .25‬שם נו׳ ‪, :‬משה אהל מועדיי‪.‬‬
‫וצריך להגיה כלפנינו ע' שם בהע* כ״ז וב*ה‬ ‫‪ .27‬לי׳ שם‪,‬‬ ‫הראשונים ‪ :‬מלמלמיס‪.‬‬
‫‪ .28‬הסחבר השמיט את הראיה שיצחק נולד בניסן‪.‬‬ ‫בראשונים‪ ,‬רי להלן ע׳ ‪ 247‬הע׳ ‪.9‬‬
‫‪247‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫הוא‪ ,‬חנוכה! בכ״ה בביסלו‪ ,‬ו ל מ ע ל ה ב מ ד רש ‪ 2‬מזם׳ שיר חנוכת הבית לדוד‪,‬‬
‫ז׳ חנוכות‪ ,‬ברייתו ‪ 3‬של עולם‪ ,‬שנ׳ ויכולו ‪ ,4‬אין ויכולו אלא חנוכה כד״א ותכל כל■‬
‫עבודת המשכן ‪ .5‬חנוכת משה ויהי ביום כלוח משה ‪ ,6‬חנוכת המזבח זאת חנוכת‬
‫המזבח‪ ,7‬חנוכת בית חשמונאי וחנוכת עולם הבא שאן‪:‬ו היא יש בה נרות כדיא‬
‫והיה אור הלבנה וגו׳ ‪ .8‬נמצאת אומר הושוו כל החנוכות זו לזו ושלנו רמז ורושם‬
‫לשל מדבר ‪ 9‬לכך קורין אותה פרשה בתוכה‪ ,‬נשלם‪.‬‬
‫מ״ט‪ .‬ז ו ל ת‪ 10‬ב נ י ג ו ן א ף ל פ י ב ג ו ל ה ‪ .11‬וכולו מסיים בפסוקים‪.‬‬
‫אין מושיע ו ג ו א ל ברוב ע ל י ל ו ת י ו ‪ ,‬מ ש ע ה‪ ,‬פ״ה בתהילות ‪ 12‬ואשעה בחוקיך‬
‫תמיד‪ .‬כת׳ מ נ ח ם ב מ ה ב ד ת ו ‪ 13‬שהוא ]כמו[ אדברה בחוקיך‪ .‬וכל סיפור בלשון‬
‫ארמית אשתעי‪ .‬ודקדוק אשעה כ ת׳ ה מ ד ק ד ק‪ 14‬בפעל שעה ולא יצא מעיקר זה ‪15‬‬
‫ואשעה בחוקיך תמיד‪ ,‬לפי שהוא על משקל ואקחה פת לחם ‪ ,16‬נסעה ונלכה ‪ ,17‬ע״כ‬
‫יתכן להיות מן לשע או מן נשע והיתה הש׳ ראויה להדגש‪ .‬וגם הק׳ ואקחה והם׳‬
‫נסעה ונלכה כמו ונפלה אל מחנה ארם ‪ .18‬אבל הרפוה להקל מעליהם‪ .‬ויש מי‬
‫שאומר‪ 19‬כי ואשעה כמו כד הקמח לא תכלה‪ ,20‬כמו תכלה‪ .‬ע ו ל ל ל י ו ן‬
‫ה ר ש ע ה ‪ ,‬פי׳ עשה ליוון הרשעה ועל גזירה זו לא יבא רק ל׳ כמו ועולל לסו‪ ,‬למי‬
‫עוללת כה‪ ,‬כאשר עוללת לי על כל פשעי אשר עולל לי וכת׳ בזולת אל אל חי ‪21‬״‬
‫ה ר ש ע ה ‪ ,‬מן רשע רשעה‪ ,‬מן נבל נבלה‪ ,‬כדבד אחת הנבלות תדברי ‪ ,22‬נבלה■‬
‫שם דבר ורעים רבים כת׳ באופן יחיד ערץ‪ ,23‬ישר ישרה‪ ,‬חכם חכמה‪ ,‬וכן הוא‬
‫ביחזקאל ולא שב מרשעו ומד! כו הרשעה ‪ ,24‬ע״כ האומר דירעזעה טועה‪ ,‬כי רשעה•‬
‫שם דבר ולא תואר ומה שני בזכריה ‪ 25‬ויאם׳ זאת הרשעה‪ ,‬פי׳ ‪ 26‬זאת האשה אשר‬
‫אתה רואה היא מדת דשע שדרכו בה רשעי ישר׳‪ .‬כ י א ל ‪ 27‬ש ו ו ע ת י שעה^‬
‫כמו אל קין ואל מנחתו לא שעה ‪..28‬‬
‫ג וי נ ב ל ו כ ל ים‪ ,‬כמו לכלי לא יאמר שוע‪ .‬וכל כליו רעים‪ .‬כת׳ רשב״ס‬
‫לא שמעתי על מה ננקד ראשו׳ כלי והשיני כלי אם לא מפני רפיון כליו שאחריו ‪^29‬‬

‫‪ .2‬פסי״ר פי׳‪-‬‬ ‫‪ .1‬בפרדס סי׳ קצח ‪ :‬״יסיסן הוא כידינו חנוכה חנו ככ״ה בכסלו״‪.‬‬
‫‪ .5‬שסות לפג‬ ‫‪ , 4‬כרא' ב א‪.‬‬ ‫‪ : n r .3‬חנוכת ברייתי‪.‬‬ ‫נ׳‪ ,‬היצ׳ רסאיש ז ב‪.‬‬
‫‪ .7‬שם ו פד‪ ,‬וכפסי״ר שם לי׳ ובםק׳ז ‪ :‬ו חננת ‪:‬הכיח‪ ,‬והס חכר‬ ‫‪ . 6‬כסדב׳ ו א‪.‬‬ ‫לב‪.‬‬
‫‪ .9‬לפי הדרשה הנ״ל‪ ,‬וכל־‬ ‫‪ .8‬ישעי׳ ל בו‪.‬‬ ‫השמיט חנכת בית שני והנכת החווסה‪,‬‬
‫הקטע בשנויים קלים כפרדס ד״ו סי׳ קצח‪ ,‬בסדור רש״י ע׳ ‪ 153‬ובמחו״ו ע׳ ‪ 202‬וסשם בשבה׳ל■‬
‫סי׳ קפם »םצאתי כשם רבינו שלמה זצ״ל־‪ ,‬וע׳ כ א׳ ח הל־ קריאת ס״ת סי־ נ'‪ ,‬ומחברנו העתיקר‬
‫‪ .10‬לשכת כ׳ דחנכה לד׳ מנחם בר׳ מכיר ד‪ .‬א‪ 3058 .‬י‬ ‫כג׳ ג״כ מאחד מספרי דבי רש׳י‪.‬‬
‫‪ •13‬״רך שע‪ ,‬הנצ׳ פיליפובסקי^‬ ‫‪ .■•.2‬קיט ־קיז ‪ :‬ואשעה‬ ‫‪ .11‬לעיל ה*א ע׳ ‪ 76‬וע״ש הע' ‪.1‬‬
‫*‬ ‫‪T‬‬
‫‪ ,15‬מ״ובל״ ע״ב נעתק‪.‬‬ ‫‪ .14‬ר׳י חיוג‪ ,‬ג׳ ספרי דקדוק‪ ,‬הוצ' נוט ע׳ ‪.97‬‬ ‫ע־ ‪.177‬‬
‫‪ . 18‬מ'כ ז ד‪ .‬מ״כמו״ ע־כ‬ ‫‪ . 17‬שם לג יב‪.‬‬ ‫‪ .16‬ברא׳ יח ה•‬ ‫בב״י ר‪ .‬פעמים‪.‬‬
‫הוצ׳ וילנסקי ע׳ קטז ‪#‬יכבד שמוהו‬ ‫‪ .19‬ע׳ בם' הרקמה לריב״ג‪,‬‬ ‫לי‘ כ ד ב רי ר״י חיוג •שם‪.‬‬
‫‪ . 20‬מ׳א יו יד ‪ :‬תבלה‪.‬‬ ‫במקום הרגיל עוד בוא׳שעה ביזקיך תמיד כד הקמח לא תבלה״‪.‬‬
‫‪ .22‬איוב‪,‬‬ ‫‪ 21‬לעיל ח*א ע‘ ‪ 87‬וע״ש בהע׳ ובע' ‪ 88‬שם‪ .‬ט^אשר* ע״ב לי׳ בכ׳י מרצב‪.‬‬
‫‪ .24‬יחזקאל ג י ם‪,‬‬ ‫בב׳י מרצב‪.‬‬ ‫לי׳‬ ‫ע׳ב‬ ‫‪ . 23‬לעיל ע׳ ‪ .199‬מ״ורעים״‬ ‫ב י‪.‬‬
‫‪ .29‬ם‪.‬כת׳^•‬ ‫‪ . 28‬ברא‘ ד ה‪.‬‬ ‫‪ .27‬בדפ‪ : .‬יאל‪.‬‬ ‫‪ .26‬ע׳ רש׳י שם‪.‬‬ ‫‪ .25‬ה ח‪.‬‬
 ‫ערו גת הבושם‬ ‫‪245‬‬

‫‪:‬ולפי העיניין נראה כי בן כלי היחיד‪ ,‬תואר הרכים כליים ;;ל □שקל איכר איכרים‪,‬‬
‫ואף‪ :‬כי איכר דגש וכלי רפה מעקל אחד להם‪ ,‬והמבין יכין כ׳ איכרים כנגד ל׳‬
‫מליים וכפו באיכרים הטעם תחת רי״ש ולא תהח כ׳ כן בכליים הטעם בי׳ ולא‬
‫בל׳‪ .‬נשתרג‪ ,‬מעניין שריגים ‪ .1‬ב ט פ ל ‪ 2‬ב כ פ ל י ם ‪ ,‬טפל לשון חיבור כמו‬
‫ותטפול על עוני באיוב ‪ .3‬שחיבר עמו מדי ופרם‪ ,‬שגברה ידו עליהן והוליכם על‬
‫ירושלי׳ שנית וספו עליו והיו כפלים‪ ,‬וזהו שיסד ש פ ן ו צ ע י ר ח ר ג ל י ם‪.‬‬
‫שפן‪ ,‬זה מדי ופרם‪ ,‬שנ׳ שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם ‪ ,4‬שבנו בית‬
‫המקדש‪ ,‬וצעירה הרגלים‪ ,‬זה יוון ששם אשתו של ‪,‬תלמי מלך יוון‪ ,‬שמה ארנבת‬
‫וכשציוה לחכמי ישר׳ לכתוב תורה בלשו׳ יונית אז כתבו במקום ארנבת צעירת‬
‫רגלים כדי שלא יאמ׳ שיחקו בה יהודים ‪5‬״ צ ב א ו על י ר ו ש ל י ם ‪ ,‬פ״ה‬
‫בזכריה ‪ 6‬וזאת תהי׳ המגפה אשר יגוף ה׳ את כל העמים אשר צבאו על ירושלי׳‬
‫המק בשרו וגי׳‪ .7‬ד מ ו ל ט ו ר ף ב נ ה מ ה ‪ ,‬דמו לאריה שטורף בנהמה כם־ שג׳‬
‫ארי נהם ודב שוקק ‪ ,8‬ודקדוק נהמה כמו ברכה קללה‪ .‬והאום׳ בנהימה ‪ 9‬טועה‪ ,‬כי‬
‫נהימה לא נמצא במקרא‪ .‬אך נר‪:‬צי־י‪ 4‬בתהילת ישעי׳ ‪ to‬וינהוט עליו ביום ההוא‬
‫בנהמת ים‪ .‬והמבין יבין כי דין נ׳ בנהמת ים בחידק‪ ,‬כמו ב׳ ברכת וק׳ קללת‪,‬‬
‫אך נפתח הג׳ עבור ה״ה‪ .‬ע״א דימו לטרוף בנהמה מגזרת ‪:‬אל ‪,‬תדמי בנפשך‪ ,11‬שפי׳‬
‫אל תחשבי‪ .‬ו ל ה ם ם י מ נ י ב ה מ ה ‪ ,‬פי׳ לישר׳ םימני בהמה ומפ׳ והולך מה‬
‫סימני בהמה יש לישר׳‪ .‬מ ע ל ה ג ר ה ה מ ה ‪ ,‬כמו עשרים גרה השקל‪ ,12‬ופי׳‬
‫ש נ ות נ י ם ממונם למלכות ולשרים א ע ״פ ש א י נ ם צ ר י כ י ן‬
‫ל ה ם ע ת ה ש מ א י צ ט ר כ ו ל ה ם ל א ח ר ז מ ן ובשביל שנותני׳ להם‬
‫אע״פ שאינם צריכים להם עתה ‪ 13‬הם תופשים אותם כמו בהמה שהם בלא דעת‬
‫שסבורים שבחנם נותנים‪ ,‬ו א צ ו ‪ 14:‬פ ת ו ח ח ר ב ו ת ‪ ,‬מגיזרת ויאיצו המלאכים‪,15‬‬
‫אך נאמ׳ בירמי׳ ס! ואני לא אצתי מרועה אחריך‪ ,‬תרגו׳ לא עכבית‪ ,‬נר׳ כי גיזר׳ זו‬
‫משמשת שחים מיהור ועיכוב‪ .‬נ ת נ ו ג י ע ו ל ב ב ר ו ת י ‪ ,‬פ״ה בתהילו׳ז!‬
‫זיהנו בברותי ראש‪ .‬ופי׳ באכילתי ודין הרי״ש להדגש כי הוא מן ברר‪ .‬ה פ ר ו‬
‫א ח בר י ת י‪ ,‬פ״ה בירמיה איבר הפה הפרו את בריתי וגו׳ ‪.18‬‬
‫ט פ ש מ ו ש ל מ ו ק ד ו ן ‪ ,‬הוא אלכםנדרום‪ .‬גלות מוקדון היה אחר גלות‬
‫יוון‪ .‬ר א י ת י ‪ 19‬ב ם פר ה כ ב ו ד ‪ ,‬בד׳ אלפים פחות ק״כ מבריאת עולם בהרוגי‬

‫‪ ,2‬בד?‪,‬‬ ‫‪ .1‬בר»‪,‬׳ ל ט י‪.‬‬ ‫ע״ב לי׳ בי״י מרצב וכל העניין‪ ,‬לעיל ע■ ‪ 240‬וע״ש בהעי‪.‬‬
‫היצ׳ רש׳׳ב ע׳ ‪ ,106‬וע׳‬ ‫ע׳ בפדרש פשלי‬ ‫‪ , 4‬פש־‘ ' ל בי‪,‬‬ ‫‪ . 3‬יד יו‪.‬‬ ‫בכפל‪.‬‬
‫‪ ,5‬מגלה ט ב‪ ,‬ירו׳ שם פיא ה׳׳ט‪ ,‬וע׳ בפכילתא פסחא פי׳ד הוצ׳‬ ‫בילק״ש רמז תחקפ׳ד‪.‬‬
‫הו״ר ע' ‪ 51‬ובהע׳ המו״ל שם‪ .‬בכ״י מרצב‪ ,‬לי׳ מייכשצוה״ ע״ב ובםק*ז ‪.‬וחכמי ישר‘ קראי‬
‫ד‪ .‬מ״יזאת״ ע׳׳ב לי' בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .6‬יד יר‪.‬‬ ‫שמה צעירת הרגלים כדאית׳ במגילה״‪.‬‬
‫‪ .12‬שמית‬ ‫‪ .11‬אמתר ד יג‪.‬‬ ‫‪ .10‬ה ל‪.‬‬ ‫‪ . 9‬כ״ה בדמ‪.‬‬ ‫‪ .8‬משלי כח מו•‬
‫‪ .15‬ברא׳ יט מו‪,‬‬ ‫‪ •14‬בדפ‪, .‬אצו‪.‬‬ ‫‪ .13‬מ״שמא״ עיב לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬ ‫בא יג‪.‬‬
‫ד!‪ .‬סט בב‪ ,‬וע' בראב״ע שם שחברו עם ברה וכ׳׳ב הר״י ן' חיוג‪ ,‬ג' ספרי‬ ‫‪ .16‬יו ‪,‬טז‪.‬‬
‫אבל אי‘‬ ‫‪ .19‬מכאן עד ״בעחתיך״ לי‘ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .18‬לא לב‪.‬‬ ‫דקדוק ע‘ ‪■71‬‬
‫ויתכן כי זה רק ציון‬ ‫‪.‬בפי׳ ב״י םח״נ‪ ,‬אלא ששם חשדות המליס ‪.‬בד׳ אלפים ובו׳ עד ביתר״‪.‬‬
‫‪.‬התחלת הפרק ב״ספר הכבוד״ שבו נמצאו הדבריח על ח׳ גלויות‪ .‬קטע זה לא נעתק ע״י הריי‬
‫‪249‬‬ ‫ע ר ו ג ת ד‪ .‬ב ו ש ם‬

‫ביתר‪ ,‬ה׳ גלויות ‪ 1‬בבל‪ ,‬כשדים‪ ,‬יון‪ ,‬מוקרון‪ ,‬פרם‪ ,‬מדי‪ ,‬שעיר‪ ,‬אדום‪: ,‬עיין בזולת‬
‫אלהי׳ בך אחבק בפסוק דבקתי בעדותיך ‪ . 2‬ו י ה י א י ש ‪:‬מרון‪ ,‬פ״ה לסוף שמו׳‪3‬‬
‫ויהי איש מדון אצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש‪ ,‬באחי גולית הפלישתי כת׳ ‪.1‬‬
‫פיי מנחם ‪ 5‬איש מדון לשו׳ מידה וגם ‪ 6‬המתרג׳ תירג׳ כן‪ .‬ולשו׳ קוני ‪ ,7‬אין מ׳‬
‫שורש התיבה אלא מאן דאמ׳ ‪ 8‬כס׳ משאון ‪ 9‬מהמון ‪ 10‬ה׳מ׳‪ .‬ו ל א ט ו ב כ ת כ כי‬
‫שאון המון מן שאה המה‪ ,‬ולפי דעתו כי מדון לשון טרה הנו מן מדד ולא נמצא‬
‫בכל ריעיו על משקל מדון‪ ,‬אף כי נמצא כדברי הימים ‪ ,11‬ויהי איש מרה אין‬
‫פתרון מרון מידה אך מגזי׳ ויהי כל העם נדון‪ 12‬ולשו׳ ויכוח וסהלוקת וריב אך‬
‫נדון נפעל‪ ,‬כט׳ נכון ‪ ,13‬נדוש מואב תחתיו ‪ ,14‬ומדון שם דבר ועיקרו מפעל‪ ,‬כם׳‬
‫מקום‪ ,‬מלון‪ ,‬מנוס‪ ,‬מרום‪ ,‬והעיקר כי כדברי הימים מגיד כי היה איש מדה גבוה‬
‫מאד שאומ׳ כמה מדתו‪ ,‬ובשמו׳ מגיד כי היה בעל מחלוקת מחרחר ריב‪ ,‬כי ‪15‬‬
‫תשימנו מדון לשכנינו הנאט׳ במזמור פ׳‪1‬יי איש ריב ואיש מדון לכל הארץ דירמי׳ ‪17‬‬
‫מה שכת׳ קוני משאון מהמון אינו כן כי ו׳ שאון המון במקום ה׳ שאה המה כי‬
‫אותיות י׳ ה׳ ו׳ א׳ מתחלפות‪ .18‬י ש ו ר כ ש ך ש פ י פ ון‪ ,‬כת׳ במסורות ‪ 19‬חד‬
‫איו וחד או וכרות עמו הבריח ‪ .20‬נתוק זכרות ‪ ,21‬אל תנוד להם‪ ,22‬מפני ולא‬
‫תנוד ‪ ,23‬ישור על אנשים ‪ ,24‬ישור כשך יוקשי׳ ‪ 25‬ופי‪ -‬ישור כמו כנמר על דרך‬
‫אשור‪ ,26:‬וכמו אשר)י(נו ‪ ,27‬ופי׳ ‪:‬כפיוט כל אהד מן הרשעים יביט לארוב לחטוף‬
‫ורצונו כאילו כבר נשך אותת כי כשך מן נשך‪ ,‬אם ישוך הנחש‪ .28:‬ח ב ל ו ט מ ן‬
‫ל ס פ ו ן ‪ ,‬פי׳ הבל מלכודתו‪ ,‬כמו טמון בארץ חבלו ומלכודתו‪ ,29‬וחבלו בפתח קטן‬
‫לא יתכן‪ ,‬כי ה‪::‬ל מן חבלי יולדה ‪. ,:!0‬עיניין צירי יולדה‪ ,‬כמו אפפוני חבלי ‪:‬מות ‪31‬‬
‫שפי׳ צירי מות‪ ,‬כמו חלב‪ ,‬חלבי השלמים ‪ ,32‬חלקו חלקי‪ ,‬חפצו חפצי‪ .‬וחבל שהוא‬
‫גורל ממנו חבלו כאשר נמצא אחר‪ .‬חצי יהושע ‪ 33‬בב׳ רפין ויפלו חבלי מנשה‪ ,‬כת׳‬
‫במסורת יכל בחבלי דכותיה‪ ,‬כרם כרמו‪ ,‬גפן גפני ‪ ,34‬ומחדרי נמצא בב* פנים‪ ,‬יצא‬
‫חתן בחדרו ‪ ,35‬ובחדרי משכבך‪ 36‬ומחבל חבלו‪ ,‬כמו מחסד חסדו עבד עבדו עבדי‪,‬‬
‫חרב חרבו‪ ■,‬ובגאולהיקוש בעניו מפורש יותר ‪ ,33‬י נ ו פ ף י ד ו ל א פ ז ן‪ ,‬פי׳ לאפון‪,‬‬
‫!‪ .‬ר׳ שי״ט מוט׳ ו אות ב ושט סונה בצקוס שעיר—י־צשעאל‪,‬‬ ‫&רימן במבוא לם׳ חצידים‪.‬‬
‫וע׳ במדרש תדשא פ־כ‪ ,‬הוצ׳ עפשציין‪ ,‬םקדסוניות היהודים ע׳ ‪ .38‬ובצדרש עשר גליות הצובא‬
‫בם׳ הקבלה לראב״ד )אמ״ד תעא( ע*ו ע*ב ובביהם״ד ליעללי‪-‬עק חיד ע׳ ‪ 133‬ובם׳ הלקומים‬
‫‪ .4‬מ״ויהי" ע׳ב ליי‬ ‫‪ .3‬ב ב א ב‪.‬‬ ‫לגרינהומ הייג ע׳ ב׳ וע׳ יח‪ .2 .‬לעיל ח״א ע׳ ‪.113‬‬
‫‪ . 7‬שמואל שם‪.‬‬ ‫‪ .5‬מחבית עי־ך מד‪ ,‬ע׳ ‪ .0 .115‬מבאן לי׳ בב״י מיצב‪.‬‬ ‫בב־י מיצב‪.:‬‬
‫‪ .8‬צ׳יל ‪ :‬מ״ם ודליה‪ ,‬היה בתוב בני מיד‪ ,‬והבופר פתר סאן דאמר‪.9 .‬תהל׳• בה ח‪ ,‬וצ׳׳ל ‪:‬שי׳׳ן‬
‫‪ .13‬הושע ו ג‪.‬‬ ‫‪ .12‬ש׳׳ב י‪ '-‬י‪.‬‬ ‫‪ .11‬א יא בג‪.‬‬ ‫‪ .10‬ברא׳ יז ד‪.‬‬ ‫ואל־׳ף‪.‬‬
‫«‪ .1‬ע״ב לי׳ בב״י‬ ‫‪ .17‬מו י‪.‬‬ ‫‪ .16‬ז‬ ‫‪ .15‬צ־ל ‪ :‬במו‪.‬‬ ‫‪ .14‬ישעי׳ בה י‪.‬‬
‫ד או‪ ,‬הוצ' פרענםדארף‪ ,‬ע' ‪.346‬‬ ‫‪ .19‬במערבת אית הויי׳ו ; ב״א זוגיז הד א‬ ‫מרצב‪.‬‬
‫‪ .23‬שם ד א‪.‬‬ ‫מז ה‪ ,‬תנד‪.‬‬ ‫‪ .21‬ויקרא בב בד‪.‬‬ ‫‪ ,2e‬נהמיה מ ה‪.‬‬
‫‪ .27‬במדבר בג ט‪.‬‬ ‫‪ 1‬ע יג ז‪.‬‬ ‫‪ . 25‬־ ירמי׳ ה בו‪.‬‬ ‫איוב דג בז‪.‬‬ ‫‪.24‬‬
‫‪ .31‬תהלים יה ה‪.‬‬ ‫יג יג‪.‬‬ ‫‪ .29‬איוב יח י‪.‬‬ ‫קהלת י יא‪.‬‬ ‫‪.28‬‬
‫‪ •34‬מ״באשר" ע״ כ‬ ‫שי שב‪.‬‬ ‫‪ .33‬יז ה‪ ,‬וע־ כמבדרת‬ ‫‪ •32‬ויקרא ו ה‪.‬‬
‫‪ .37‬ל ע• ל ח׳א ע׳ ‪,120‬‬ ‫‪ 36‬קהדת י ■ב‪-‬‬
‫ב‪-‬‬ ‫‪ .35‬יואל ב מד‪.‬‬ ‫לי׳ בי• י םרצב‪.‬‬
‫ס״עבד״ ע*ב לי' בבי״י ‪,‬מרצב‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪250‬‬

‫לתקן חיילותיו מניזר׳ דבר דבור ‪:‬על אופניו ‪ ,1‬שפי׳ על תיקוניו‪ .‬צ י ו ן י ר כ ת י‬
‫צ פ ו ן ‪ ,‬פ״ה במזמור מ״ח ‪ ,2‬יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון‪ .‬פ׳ א‬
‫ינופף ידו לאפון‪ ,‬לסבב ולגלגל הר בת ציון‪ .‬כ ל ו ל ו ל ח ם ה ע י ר ‪ ,‬לחם כמו‬
‫אז לחם שערים ‪ 3‬ושם דבר הוא על משקל סרו מהר ‪ 4‬וריעיו‪ .‬וכן פי׳ פייט תיקוני‬
‫מלחמה העיר על ישר'‪ .‬ל צ ו ח ל צ ו ל ר פ ס ה‪ ,‬לצו מעניין לץ ולצים‪ ,‬חלצו‪ ,‬כמו‬
‫נחל־ן חושים ‪,‬־‪ ,‬לשו׳ זריזות למלחמ׳‪ .‬ה שחיתו ו ה ת עי בו עלילה‪ ,‬פ״ה במזמ׳ י״ד ‪6‬‬
‫אם׳ נבל בלבו אין אלהים השחיחו והתעיבו עלילה אץ עושה מגבל‪ .‬ל ר כ ב‬
‫פ י ל י ם ב ב ה מ ו ת ם ‪ ,‬כמו אל תיראו בחמות שדי ‪ .8‬ופי׳ נתייעצו לרכב על‬
‫הפילים במקום בהמות‪ .‬וקורא לסוםים בהמות כאשר נמצא בעןרא כי אם הבהמה‬
‫אשר אני רוכב בה ‪ ,9‬והאומר לרכוב טועה‪ ,‬כי נאמר אשר ירכב עליו ‪ 10‬ולא ירכוב‬
‫וכן דין כל פעל עומד אך מעטים יצאו מכלל זה‪ ,‬וישכון‪ ,‬ויעמוד‪ ,‬ו ל ס ו ך ב ד ם‬
‫ז ה מ ת ם‪ ,‬כת׳ קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל ‪ ,11‬תירגם על מלכות יוון ‪12‬‬
‫איתנביאת ואמרת קשתא דגיבראי יוונאי ‪ 13‬יתברון דבית חשמונאי דהוו חלשין‬
‫יתעבדון ‪ 14‬נסין וגכורן‪ ,‬א״ר יצחק כ״ר נחמיני ‪ 15‬א״ר יוחנ׳ אילו ששים אלף של‬
‫גייסות כל אחד ואחד מהם תחתיו אלף שבאו עם קלגם ‪ 16‬הרשע לעשות מלחמה‬
‫עם בית חשמונאי‪ ,‬באוהה שעה פחח קלגס ואם׳ להם שוטים יש לכם י״ב איש‬
‫עושים מלחמה עם ‪:‬חיל שאין לו שיעור‪ ,‬ושמא תאמרו אלהיכם מוציא עלינו כוכבים‬
‫ממטילוחם ועושה עמנו מלחמה כדרך שעשה עם סיסרא ‪ v6a‬או שמא תאמר מבול‬
‫מביא עלינו ‪ ,17‬כבר נשבע שלא להביא מבול לעולם‪ ,‬ושמא תאמר גבריאל בא‬
‫ושורף אותנו כאשר שדף את סנחריב‪ ,‬הרי אנו סכין את עצמינו ואת מרכבותינו‬
‫בדם חזיר ובשכבת זרע של םוסים ואין מלאכי השרת נוגעים בנו‪ .‬וא'ת‪ 18‬נחשים‬
‫דובים ואריות מגרה בנו כדרך שגירה בכותיים‪ ,‬הרי אנו רוכבים על פילים שאין‬
‫מתלעותם‪ 19-‬של חיות נוגעות בהן‪ .‬באוח‪.‬ה שעה פשטו ידיהם כלפי מעלה‪ ,‬אם׳‬
‫לפניו רבש״ע גלוי וידוע לפניך שלא עמדנו לפניך אלא בשמך הגדול שלא יתבזה‬
‫בכוים והללו אום׳ שכל מלחמה ומלחמה שעשית נחחכמו לך ואם אין אתה עושה‬
‫לנו נסים ותשליך אותנו בעונותינו עכשיו‪ ,‬יאמרו שוב אין לו עיצה אחרת ‪ 20‬ואתה‬

‫‪ .4‬׳‪ 8‬םות לב וז‪.‬‬ ‫‪ . 3‬עיסטים ה ח‪.‬‬ ‫‪ .2‬ג‪.‬‬ ‫סשלי כה יא‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫ז‪ .‬ם‪.‬ה־‪ 2‬חיתו• ע״ב ליי בב״י שרצב‪ .‬וכםק׳׳ז שביא ע‪:‬ם‬ ‫‪ .6‬א‪.‬‬ ‫‪ .5‬כשדבר לב יז‪.‬‬
‫השחיתו‬ ‫למללה בגדל •;צה ופלילה לנאץ ששו ולחללה‬ ‫את כל החרוז שהפיוש ‪ :‬בעצו לב‬
‫‪ .9‬נחשי׳ ב יב‪,‬‬ ‫‪ .8‬יואל ב כב‪.‬‬ ‫והתעיבו עלילה אין עושה שוב שפה אחת שזיטתס‪.‬‬
‫‪ .13‬שס ‪ :‬שקדונאי‪.‬‬ ‫‪ .12‬בתרג׳ שם‪ :‬סקדון‪.‬‬ ‫‪ .11‬ש״א ב ‪.1‬‬ ‫‪ . 10‬ויקרא טו ט‪.‬‬
‫ושש רק א׳׳ר‬ ‫‪ . 15‬ר׳ מדרש לחנוכה‪ .‬ביהשיד ליעלינעק ח״א ע׳ ‪135‬‬ ‫‪ .14‬שם נו׳ ‪ :‬להו‬
‫את הנוסח שכשדרש‬ ‫יצחק‪ ,‬אכל ר■ כשררש אהר לחנוכה שם ע' ‪ 140‬כלפנינו והשתכר שביא‬
‫הראשון‪ ,‬ר׳ גם לעיל ע׳ ‪ ,233‬אלא שיש לו גם נוסחאות שישנן רק כשדרש השני‪ ,‬ר׳ להלן‬
‫בהערות‪ .‬ור״י בער בשדר עבידת ישראל ע' ‪ 644‬הגיא את כל המדרש‪: :‬ככגנון ששכיאו שחברנו‬
‫‪ .16‬כביהש״ד ע׳‬ ‫בלי לציין את מקורו ובנרא‪.‬ה לקחו שאחד שפרוש•• השחזור שהיו לפניי‪.‬‬
‫‪ .17‬כביהשיד ע׳ ‪ 140‬ישנה רק‬ ‫‪ . 16a‬צ׳ל ‪ :‬םששילותיהם‪.‬‬ ‫‪ : 135‬גלישקש ישם ע׳ ‪ : 140‬שגריס‪.‬‬
‫‪ .18‬שם ע׳ ‪ : 135‬ישלה נהשיס‪ ...‬כדרך שעשה‪ .19 .‬לי׳ שס זצ״ל ‪ :‬שתלעותיהם‪.‬‬ ‫שעו‪.‬ה זי‪-‬‬
‫׳‬ ‫‪ .20‬ש״הללי״ ע״ב לי׳ שם וגם לא במדרש השני‪.‬‬
 ‫‪251‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫כת׳ בך גדול העיצה ורב העלילה ‪ ,1‬אם׳ להם כני חייכם מחשבוחי גדולים‬
‫ממחשבותיכם ‪ 2‬בדבר שחשבו בו אני מכה אותם‪ .‬באותה שעה הביא הקכ״ה שרים‬
‫של ע׳ אומות העולם וחיילותיהןם[ וכפת אותם ורצע אותם במרצע של אש ‪ ,3‬אם׳‬
‫להם כל אחד מכם יהרוג את שלו ואם ינום אהד הרי נפשכם תחת גפעזו‪ ,‬שג׳‬
‫והיה ביום ההוא יפקוד ה׳ על צבא מרום במרום‪ ,4‬ומיד ירדו לארץ וכל אחד מן‬
‫היוונים שהיה נותן חץ בקשתו לזרוק על ישר׳ היה בא מלאך והחזיר את החץ‬
‫וחותך בו את לבו‪ ,‬שג׳ וקשת גכורים חחים ‪: ,3‬וכן כששלף אחד מהן חרבו להכות‬
‫בו את ישר׳׳ היה חוזר חרבו ויושב בלבו‪ ,‬שג׳ חרבם תכא בלבם‪ ,0‬ע״כ‪ .‬ומשם יםד‬
‫הפייט ל ר כ ב פ י ל י ם כ ב ה מ ת ם ו ל ם ו ך ב ד ם ז ה מ ת ם )פי׳ לרכוב‪.‬‬
‫על הפילים במקום בהמות ונאם׳ בעזר׳ ובהמה אין עמי כי אם הבהמ׳ אשר 'אני׳‬
‫רוכב בה‪ .‬בבהמותם מגזירת אל תראו בהמות שדי‪ 7(.‬ע ר ו ב ו ח י ה ל ש ב ר י נ ו‬
‫ו כ ו כ ב י ם ו מ ל א ך ל י י ס‪:‬ר י נ ו ל א י ג ר ה ל!צ ע ר י נ ו כ י ל א י ר א נ ו׳‬
‫פיה בהושע ‪ 8‬כי לא יראנו את ה׳‪ .‬ופי׳ בפיוט היונלם היה אומ׳ לא יראנו מזה‬
‫שיגרה עלינו ערוב וחיה וכוכבים ומלאך כדרך שגרה במצרי׳ ובסיסרא ובכותיים ‪,9‬‬
‫מפורש במדרש שכת׳ למעלה‪ .‬א ת ‪ 10‬נ כ ל י ה ן ל ה מ ם ו ח‪ ,‬מן המםה‪ ,‬אשר ממנו‬
‫ערשי אמסה ‪ ,11‬ותמם כעש חמודו ‪ ,12‬שפי׳ ותמכה‪.‬‬
‫צ א ו י י ר כ ש ו א ו פ ן ‪ ,‬פי׳ אופן ‪:‬רכב של יוונים‪ ,‬שהיוונים רכבו עליהם‬
‫במרכבות‪ :‬ורכש קשור בהם כדי שירוצו מהרה‪ ,‬כדרך שנ׳ במיכה ‪: ,13‬רתום המרכבה‬
‫לרכש‪ ,‬ב*׳ ‪:‬רחום קשור׳ ו י ש ב ע ל י ה ם א ופין‪ .‬פ־׳ה במשלי ‪ !4‬מזרה רשעים‬
‫מלך חבם וישב עליהם אופן‪ ,15‬פי׳ וישב עליהם גלגל המחשבה אשר חשבו לגלגל■‬
‫עליו ועל אחרים‪ .‬ק ש ר ם ה ת י ר ל פ ר ו ם ‪ ,‬פי׳ קשר שלהם שקשרו על‬
‫ישר׳ קרע והתיר לפרום‪ ,‬במו ובגדיו לא יפרום ‪ .16‬כ פ ו ת ש ר י ה ם‪ ,‬פי׳ קשר‪,‬‬
‫כם׳ אם׳ לכפתא לשדרך וגומ׳ד! ודברי רבותינו וכפות ‪ .18‬ב מ ג ר ו ם‪ ,‬פי׳ במגר ום‪.,‬‬
‫בהפלה כתרגו׳ ויפל רכבו אחור ‪ ,19‬ומפורש במדרש שהבאתי למעלה‪ .‬ועשה הפייט‬
‫במגרום בהפלה כי המפיל וקושר היא קשירה בכעם גדול‪ ,‬צ ב א ה מ ר ו ם‬
‫ב מ ר ו ם ‪ ,‬פ׳ה בישעי׳ ‪ 20:‬והיה ביום ההוא יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום‪21‬‬
‫מיכן אמרו רבותיי׳ אין הקב״ה נפרע מאומה עד שיפרע משרה למעלה ‪ .22‬ר צ ע ם‬
‫ב ם ה ב ט א שו ו פ ק ד ם נ פ ש ו ב נ פ ש ו ‪ ,‬ציוה לכל שר ושר שאם ינום‬

‫‪ .2‬ד‪.‬אש׳ להם׳׳ ע״כ לי׳ בביהבו״ד ע׳ ‪■.135‬אבל אי' ‪ o r‬ע׳ ‪, 140‬‬ ‫ז‪ .‬יר׳ לב ים‪.‬‬
‫וההששך שוב נ ב ע׳ ‪.135‬‬ ‫‪ .3‬ר׳ ‪:‬ביהפ״ד ע׳ ‪141‬‬ ‫אולם ההס עך ‪ i i r nr‬־שונה לנ שיי‪.‬‬
‫‪ .6‬תהל׳ לז סו‪ ,‬ור׳ ביחט״ד ‪ c r‬ת' ‪ , 141‬ו ‪ r‬ם‬ ‫‪ .5‬ש״א ב ד‪.‬‬ ‫‪ .4‬ישעי׳ כד בא‪.‬‬
‫ד‪ .‬כל הקטע‬ ‫הנו׳ ששובש‪. :‬יכשחיו היונים שורים חצים והרבות )!( ‪:‬באו השלאכים וכו׳״‪. .‬‬
‫‪ .9‬ש״בדרך״‬ ‫‪ .8‬י ג‪.‬‬ ‫וגם לי׳ בב׳י שרצב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪250‬‬ ‫הזה כבר היה לעיל‪ ,‬י' לעיל‬
‫‪ .12‬שם לט יב‪.‬‬ ‫‪ .11‬תהל׳ ו ז‪.‬‬ ‫איך‪.‬‬ ‫‪ .10‬בדפ‪.‬‬ ‫בכ״י םדצב‪.‬‬ ‫לי־‬ ‫ע'כ‬
‫‪ . 16‬ויקרא כא י‪.‬‬ ‫‪ .15‬ש׳׳פ״ה״ ע״כ לי׳ בכ׳י שרצר‪..‬‬ ‫‪ .14‬כ בי‪.‬‬ ‫‪ . 13‬א יג•‬
‫‪ .19‬ברא׳ שט יז ובחרנום שם ‪ :‬וישגר‪.‬‬ ‫‪ .18‬טדזריח פ״ז ם״ה‪.‬‬ ‫דני אל נ ב‪.‬‬ ‫‪.17‬‬
‫‪ .22‬שכילתא שירה פייב‪,‬‬ ‫סיבישעי״׳ ע*כ לי׳ בב׳י שרצב‪.‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪ .20‬כד בא•‬
‫רש״ב‬ ‫הוצ׳‬ ‫אות א‪,‬‬ ‫פי״ח‬ ‫ושדדש ששואל‬ ‫אות כ׳ב‬ ‫פ־א‬ ‫ד״ר‬ ‫ע' ‪, 125‬‬ ‫הוצ׳ הו״ר‬
‫ע ׳ ‪.98‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪252‬‬

‫אחו מהם שיהיה תהת נפשו! כמו שמפו׳ במדרש שהבאתי למעלה‪ .‬ו י כ ו א י ש‬
‫א י ש ו‪ ,‬פי' שר ושד הכה את שלו ופ״ה ‪ .2‬ב ק ר ב ם ׳ מפורש במדרש שהבאתי‬
‫למעלה‪ .‬נ ק פ ם ‪ ,3‬כמו דם ניקוף מרצה כדם עולה ‪ ,4‬וטוב מזה שיהיה כמו‬
‫ששנינו זיתי ניקוף ‪ ,5‬והם 'זיתים שנשארו על האילן לעניים‪ .‬וכן פי׳ נקפם‪ ,‬ליקט‬
‫אחריתם כניקוף זיתים‪ ,‬ועיקרו נקפם כזיתים וקטפם כמלילות‪ ,‬צ ו פ ה צ פ ו נ ו ת‬
‫ו ע ל י ל ו ת ‪ ,‬פי׳ עלילות גלויות‪ ,‬במו בין שנראה בעליל ‪ ,6‬שפי׳ כגלוי‪ ,‬ופי׳ בפיוט‬
‫צופה צפונות ואין צ״ל גלויות‪ .‬ל ו נ ת כ נ ו ע ל י ל ו ת ‪ ,‬פי׳ לו נמנו מחשבות‬
‫ומעשים של כל אדם כמו מתכונת הלבנים ‪ ,7‬כלומי הוא היודע כל מחשבות‪.‬‬
‫י ח ו ם ה ל ש ב ח כ א ר י‪ ,‬פי׳ ראוי להתגבר כארי לשבח יתומה של יהודית‬
‫בת באדי• י הודי ת בת בארי‪ ,‬פ״ה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ‪ ,8‬ובפיוט‬
‫פי־ יהודי׳ בת בארי ‪ ,9‬כלוט׳ כמו באר מים חיים לעולם‪ ,‬כך היא גרמה חיים‬
‫לישר׳ ‪ ,10‬כמו שלומית בת דברי ‪ 11‬על שהייתה בעלת דברים ‪ 12‬וכן בת־בליעל ‪13‬‬
‫כן בת בארי‪ ,‬בת באר וכאשר פירשתי ‪ .14‬ב ר ו כ ה ב מ ע נ ה ר ך ‪ ,‬פי׳ בתורה‪,‬‬
‫כמו שנ׳ במשלי ‪ 15‬מענה רך ישיב חמה והתורה משיבה חימה ואך‪ .‬י ע ל‪ ,‬העיקר‬
‫ברוכה כיעל במענה רך‪ ,‬שנ׳ תבורך מנשים יעל ‪ .16‬ם כ י כ י רו ח ת מ ה ו‪,‬‬
‫פי' ישר׳ שהן נמוכי רוח תמהו על הנפלאות‪ .‬מכיכי רוח קרוב הוא ללשון עבדי‪,‬‬
‫כמ׳ שנ׳ במזמ׳ ק״ ה ‪ 17‬פעמים רכות יצילם והמו‪ ,‬ימרו ‪:‬בעצתם וימוכו בעונם‪,‬‬
‫שהוא מן מכך‪ ,‬אשר ממנו אם מך הוא ‪ ,18‬כמו ויסוכו הכרובים ‪ ,19‬שהוא מן םכך‬
‫וריעיו‪ .‬ולשון רבותינו ‪ 20‬כמה גדולי׳ מכיכי רוח לפני הקב״ה‪ .‬לשום שפלים למרום ‪,21‬‬
‫תדג' לשוואה מכיכי אולצנא למרומא‪ .‬ב ע ר ך א ל ץ ‪ ,22‬הביא בימי רעבון ישבעו‪23‬‬
‫בימי אולצנא‪ ,‬לפי מה שכתבתי שיש פעל מכך‪ ,‬אשר ממנו וימוכו בעונם‪ ,‬נכון‬
‫לומד מכיכי רוח‪ ,‬כמ׳ מן תמם‪ ,‬תמימי־דרך ‪ .24‬ע ז ר ם ו מ ג י נ ם ה ו א ‪,‬‬
‫מפורש בזולת אחור וקדם צרת בפסוק מרימי עול ליםרם ‪.25‬‬

‫נטפס‪.‬‬ ‫בדפ‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ם’ א כ כ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫לי׳ בנ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ס״ציוד‪.‬׳׳ ע״ב‬
‫עפו ת ה ח‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫ר׳ ד פ׳׳א פי ה‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫ם ״ ג‪.‬‬ ‫פ״ח‬ ‫פאה‬ ‫‪.5‬‬ ‫חו לין ז ב‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ .10‬בס' יהודית‬ ‫ל י׳ ב כיי פ ר צ ב‪.‬‬ ‫ע*כ‬ ‫‪ . 9‬פ ״י הו ד י ת ‪ . . .‬פ״ ה״‬ ‫‪ .8‬ב ר אי בו ל ד‪.‬‬
‫על פיו בפיוט‪. ,‬פופ תי‬ ‫ח א ע ם הגבורה הוא יד‪.‬ודית בת מדרי ובך היא גם נקראת בחרוז‬
‫!‪ .1‬ויקרא‬ ‫בת פררי לפטה ר א ו ב ן הבבוריי‪ ,‬ולבן דורע הפהבר את העם »בת בארי״‪.‬‬
‫‪• .13‬ט*א א טז'‬ ‫ע ם‪.‬‬ ‫וע׳ ברע*י עה״ת‬ ‫פל*ב אות ה׳‪,‬‬ ‫ויקיר‬ ‫‪,12‬‬ ‫בד יא‪.‬‬
‫‪ ,17‬קו פג‪.‬‬ ‫‪ .16‬עופטים ה בד‪.‬‬ ‫‪ .15‬טו א‪.‬‬ ‫‪ . 14‬פ״ובן״ ע׳ב לי' בכיי פרצב‪.‬‬
‫‪ .19‬סי א‬ ‫‪ .18‬ויקר' בז ה‪ ,‬בכ״י פרצב נוסף באן פה עב א בב*י ר‪ .‬בסוף‪ ,‬ר׳ להלן הע' ‪. 24‬‬
‫ובילקוט כיי ‪ :‬םביבי‪ ,‬ר• דקים‬ ‫אבל באה״ת‬ ‫‪ .20‬סוטה ה ב‪ ,‬ועם ‪ :‬נפוכי רוח‪,‬‬ ‫ח ז‪.‬‬
‫‪ .23‬תהל‘ לו יט‪.‬‬ ‫‪ .22‬בערוך‪-‬‬ ‫איוב ה יא‪.‬‬ ‫!‪,2‬‬ ‫ע׳ ‪.126‬‬ ‫לסנהדרין‬
‫כבר היה לעיל‪ ,‬ר' הע' ‪.18‬‬ ‫אבל פ״נצון‘‬ ‫‪ . 24‬תד‪.‬לים קיט א‪ .‬פ״לפיי ע״ב לי' בב*' פרצב‪.‬‬
‫‪ .25‬להלן סי׳ נג‪ ,‬בנ״י פרצב‪ .‬לי'פ״פפורע׳י ע״ב ובפקיז נ ו ׳ ‪» :‬רי*ח נ י ח ו ח בעהיו בני יער׳‬
‫עולחים בניהם וחתניהם לטלחפה רחוקה וחזקה היו דואגים להם היה דוד ה פ ל ך פנחפם ואופ*‬
‫להם יראי ה' בטחו בה׳ בי עזרם ופגינם הוא‪ .‬בי יע באן בסופי תיבות עם בן ד' אותיות כי‬
‫הוא עזר יפועיע לבל הבוטחים בוי׳‪.‬‬
‫‪253‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫נ‪ ,‬עזרת יוצר!• אור זו*וע ז ו ר ח כ ב ו ד ו ‪5 ,‬״ה בכזמור צ״ז ‪ ,2‬אור‬

‫זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה‪ ,‬ואסרי׳ בשלהי פ״ק דתענית ‪ ,3‬לא הכל לאורה ולא‬
‫הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה‪ ,‬פי׳ לא הכל לאורה זרועה‪,‬‬
‫שהרי גם בישרים כתובה אורה‪ ,‬זרה בחושך אור לישדיס ‪ .4‬ו ב ב ר י ח א דר׳‬
‫א ל י ע ז ר ב נ ו ש ל ר ׳ י ו ס י ה ג ל י ל י ר א י ת י ‪ ,5‬כי פי׳ הפסוק אור‬
‫זרוע לצדיק ולישרי לב‪ ,‬לצדיק ולישרי לב שמחה‪ ,‬והרבה פסוקים במקרא יש‬
‫בעיניין זה אורך ימים בימינה וגו׳ ‪ ,6‬אך בספרי ד‪ ,‬אורך ימים בימינה לעולם הבא‬
‫ובשמאלה עושר ובבור בעולם הזה‪ ,‬מפני שיבה תקום ‪ .8‬אור זרוע ‪.‬דבוקים פי׳ אור‬
‫הזרוע לצדיקים אבל אור זרוע שבפסוק אינם דבוקים‪ ,‬כי פי׳ האור זרוע לצדיק‪.‬‬
‫ז ורח ‪ ,‬והאומר זרוח בפתח» וס בשורק טועה‪ ,‬כי בל לשוני זריחה שבמקרא לא‬
‫נאמרו בלשו׳ פעולים‪] ,‬ואל[ מקומו שואף זורח הוא שם ‪ .10‬זורח כבודו‪ ,‬פי׳ אור הזרוע‬
‫לצדיקים הוא אשר היה כבוד; ‪:‬ורח ביום ראשון‪ ,‬ה כי א י ת׳ ב קר־ ר ב־ ‪ ,11‬ויקרא‬
‫אלהים לאור יום‪ ,‬לא‪ 12‬אור ולא הוא יום אר‪,‬םהא‪ ,‬תני אור שנברא מששת ימי‬
‫בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה ובלילה אינה יבולה‬
‫שלא נברא להאיר אלא ביום והיכן היא נגנזה מתוקנת היא לצדיקים ‪ 13‬לעתיד‬
‫לבוא‪ .‬ב ב ר ׳ ר ב׳ מוכיח‪ ,‬כי זה האור מנהורא דעימיה שרי‪ .‬דהכי אית׳ הת׳‪14‬‬
‫ר׳ שמעון בן יהוצדק שאל לס שמעו׳ בר נחמני א״ל שמעתי ‪ 15‬עליך שאתה בעל‬
‫אגדה מהיכן אורה נבראת‪ ,‬א״ל נתעטף ‪ !6‬הקב״ה אור כשלמה יהבהיק זיו תארו ‪17‬‬
‫מסוף העולם ועד סופו‪ ,‬שג׳ עוטה אור כשלמה ‪ 18‬ע״כ‪ .‬א״כאור דעימיה שרי נגנז לצדיקים‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬ועיין באופן יהיד ערץ ‪ 19‬כי שם ו‪.‬זינו כן‪ .‬ונר׳ כי אותו אור לא נגנז‬
‫אלא ברביעי כשנתלו המאורות‪ ,‬כדאמרי׳ התם בסמוך ‪ 20‬והיכן היא נגנזה מתוקנת‬
‫לצדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬שנ׳ והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים‬
‫כאור שבעת הימים ‪ ,21‬אתמהה ‪ 22‬לא ברביעי נבראו מאורות אתמהא‪ ,‬אלא כאנש‬
‫דאמד כן וכן אנא מפקד לשבעת יומי משתיתי‪ .‬מדקאם׳ לא שלושה הן ולא‬
‫ברביעי נתלו המאורות‪ ,‬שמעי׳ רברביעי נגנז‪ ,‬שאז תמצא שהיה אור הראשו־ שלושה‬
‫ימים‪ .‬ומקראי שמעי׳ נמי הכי‪ ,‬דכת׳ ויהי ערב ויהי בוקר יום שני‪ ,‬יום שלישי ‪,23‬‬
‫והא נמי שמעי׳ מההיא דבר׳ רב׳‪ ,‬שהאור נגנז לצדיקי׳ לעתיד לבוא‪ ,‬זהו לימות‬
‫המיסיח‪ ,‬מדמייתי עלה קרא והיה אור הלבנה כאור החמה דהוא קרא דמוקמי׳ בחלק ‪24‬‬

‫זה ישנם •טני ב־רושים‬ ‫‪ ,1‬להפסקה ראשונה‪ ,‬לר» םנחם בר‘ סביר ד‪ .‬א‪.3058 .‬‬
‫‪ .4‬קיב ד‪.‬‬ ‫‪ ,3‬צי א‪.‬‬ ‫‪ •2‬יא‪.‬‬ ‫רק השני‪.‬‬ ‫בכ״י ר‪ .‬ובכ״י סר‪2‬־ב‪ .‬נםצא‬
‫‪ .5‬סרה י״ב ‪ :‬״א׳׳א לוסר שיש לצדיקום אור בלא שפחה וי־ט לישרים •‪ 2‬םהה בלא אור אלא‬
‫זה איננו בבריתא שם‪.‬‬ ‫‪ .6‬טשלי ג טז‪ ,‬פסיה‬ ‫וה*ה ליש־רים ובו׳״‪.‬‬ ‫אור לצדיקים‬
‫‪ .8‬ויקרא יט לב‪ ,‬ודרשינן בספרא שם ובקידוש‪-‬־ן לב ב «תקום והדרת״‬ ‫״‪-‬״‪.‬‬ ‫‪,‬־■‬
‫‪ .11‬פ׳ג אות ה‪ ,‬הוצ׳ ח*א ע' ‪•21‬‬ ‫‪ . 10‬קהלת א ה‪.‬‬ ‫‪ .9‬ר׳ ל ” יל ע׳ ‪ 200‬הע׳ ‪.16‬‬
‫‪ . 14‬שם‬ ‫‪ .13‬בביר ‪ :‬ואיכן היא‪ ,‬גנוזה לצדיקים‪ ,‬ועי בש*נ שם‪.‬‬ ‫‪ .12‬צ״ל ‪ :‬לא היא‪.‬‬
‫‪ . 17‬שם ‪ :‬הדרו‪.‬‬ ‫‪ .16‬שם נוי‪ :‬בר‪.‬‬ ‫‪• .15‬צם‪ :‬ספני ששסעתי‪.‬‬ ‫אות ד׳‪ ,‬ע׳ ‪.19‬‬
‫‪ . 21‬ישעי'‬ ‫‪ .20‬ב״ ר שם אות י‪ ,‬ע' ‪•21‬‬ ‫‪ .19‬לעיל ע׳ ‪.196‬‬ ‫‪ .18‬תהל‘ קד ב‪.‬‬
‫‪ .23‬ואה״ב כת׳ ״ויאמר אלהים יהי מארות•‪,‬‬ ‫‪ .22‬בב״ר ‪ :‬שבעה אתמהה‪,‬‬ ‫ל בו‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪ .24‬סנהדרין צא ב‪.‬‬ ‫ברא* א יד וע־ כרש״י שם וברסב׳‘ ]‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג \ז ה ב ו ש ם‬ ‫‪254‬‬

‫ובפ׳ אילו דבריי ‪ 1‬בימות הטשיירז‪ ,‬וקרא וחפרה הלבנה ובושה החמה ‪ 2‬לעולם הבא‪,‬‬
‫פי׳ לתחיית המתיס■‪ ,‬וכן בשוחר טוב‪ ,‬ועיין באופן יחיד ערץ אך לשמו׳ דאמי ‪ 4‬אין‬
‫בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות לבד ומוקי לחני קראי‬
‫לתרווייהו לעילם הבא‪ ,‬הא במחנה שכינה‪ ,‬הא במחנה צדיקי‪ /‬אור הגנוז הוא‬
‫לתחיית המתים‪.‬‬
‫וה״רןמשה[ בד חסדאי בת׳ ככ ת׳ תמים ‪ ,5‬שגם לשמואל דווק׳ בהתחלת‬
‫הגאולה לא יתחדש כלום אך שנצא משיעבוד מלכויות אך נהיה רגילין ולמדין‬
‫ברוח הקודש ובנפילת האש על הקרבגות ובקירוב שכינה בעמוד אש וענן כם׳‬
‫שהי> ביציאת מצרי׳‪ ,‬כדכת׳ כימי צאתך מארין מצרים אראנו נפלאות ‪ ,6‬ולאחר‬
‫הימים מתוספת גאולתנו ואודינד בירידת בית המקד׳ שראה יחזקא׳ הנביא ‪ ,7‬והא‬
‫דלא מתר‪/‬י חכי בפםחי׳ אליב׳ דשמו׳ משום דלא פסיק׳ ליה מתי יהיה הדבר הזה‪,‬‬
‫ע ו ד כ ת׳ הר׳ מ ש ה ‪ ,8‬צדיקים שיהיו בימות המשיח הקכ׳׳ה עושה להם כנפים‬
‫לא ישובו לקדמתן לאכול ולשתות במעדני העולם הבא כי היה גנאי וגייעותא‬
‫להם ממה שהיה להם באלף השביעי שהיו בלא אכילה ושתיה ועכשיו היו צריכים‬
‫לחיות באכילה ‪9‬׳ אלא עולים יותר לקירוב השכינה עד שיתלבש גם גופן נשמות ‪10‬‬
‫ויהיו כעין המלאכים וכעין מטטרון ]ל[מאן דאית ליה ב א ל פ א ב י ת א דר ׳‬
‫ע ק י ב א ‪ ,11‬שהוא חנוך‪ ,‬שגופו נעש׳‪^12‬במלאכות הנשמה‪ .‬ומעתה כאילו אינן מן‬
‫התחתונים והן חיין לעד ולעולמי עולמים ויושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים בכל‬
‫הנאה שאינה נודעת לנו ולא יוכל אדם להבין ולומד דוגמא לדבר ועל אותה שעה‬
‫אומר יפה שעה אחת של קורת רוח לעולם הבא מכל חיי העולם הזה ‪ ,13‬והיינו‬
‫ראט׳ ר׳ יוסף פ״ב דברכות ‪ 14‬עולם הבא אין בו לא אכילה ולא ‪.‬שתיה לא תחרד‬
‫וגו׳‪ .‬ורוצה לוט׳ דההיא דפ״ב דברכו׳ בצדיקי׳ שיחיו בימוי המשיח‪ ,‬נר׳ שהיה רוצה‬
‫לפר׳ עולם הבא דפ׳׳ב דברכות תחיית המתים והוקש׳ לו והלא בתחיית המתים‬
‫כן פי׳ אותו בצדיקים שיחיו בימות המשיח‪.‬‬ ‫יהיה אכילה ושתיה ויפרו וירבו‬
‫מ א ו ת ה ס ב ר ת ל כ ו ק ו ר א ת ג ר ע ל ה ר׳ ]משה[ בר׳ מ י מ ו ן ש כ ת ׳‬
‫‪ .‬ב ם פ ר ו‪ 15‬עולם הבא אין בו גוף וגויה‪ ,‬ו ש ר א ל י ה מ ר י ה ‪ ,‬כ י מ ה ש כ ת ׳‬
‫הר׳ מ ש ה בר׳ ם י מ ו ן אין בו גוף וגויה לא על תהית המתים כת׳‪: ,16‬אך עולם‬

‫ע׳ ‪ 196‬יש״ב‪.‬‬ ‫ע׳ ל״עיל‬ ‫‪.3‬‬ ‫ישע‪:‬י׳ כד כג‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫פסהים סד■ א‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ •5‬והיא בקטע שהדפים קירבהיים םכ*י פרים ב״אוצר נהטד״‬ ‫‪ .4‬סנהדרין ופםחים שם‪.‬‬
‫״ובפסקים )צ״ל ;‬ ‫ד‪ .‬באו״נ ‪:‬‬ ‫מיכה ז טו‪.‬‬ ‫‪,6‬‬ ‫וע׳ כסאטרי ע׳ ‪.48‬‬ ‫ח״ג ע׳ ‪,89‬‬
‫ובפסחים( והיה אור הלבנה כאור החטה ולא תמתין היקשי לשמואל )צ״ל ‪ :‬ובו׳ ]כאן בטחנה‬
‫‪ .9‬מ״ועכשיו״‬ ‫‪ .8‬ב״בחב תםים״״ןאו•! שם ע* ‪.92‬‬ ‫צדיקים וכוי[ ולא תיקשי( באשר אמרנו ובו'״‪.‬‬
‫‪ .11‬ר׳ לעיל ע' ‪ 194‬הע׳ ‪. 21‬‬ ‫‪ .10‬שם בטעות ‪ :‬גם גופי הנ׳שמה‪.‬‬ ‫ע׳ב לי׳ באו*נ‪.‬‬
‫‪ .12‬ט״שהוא* ע״ב ליי באו*נ ובםק*ז ‪ :‬״דהוא נתלבש גופו*‪.‬‬ ‫וע׳ בהוצ׳ ווערטהיישער ע׳ יי‪.‬‬
‫‪ .16‬וכן הבין הראב׳ד אח‬ ‫‪ .15‬הל' חשובה פ*ח ה*ב‪.‬‬ ‫‪ .14‬יז א‪.‬‬ ‫‪ .18‬אבות פ״ד ם*ו‪.‬‬
‫דברי הרטב׳ם‪ ,‬ע׳ בהשגתו שם »דברי האיש הזה קרובים למי שאום׳ א י ן ת ה י ת ה ט ח י ם‬
‫לגופות אלא לנשמות בלבד ובו׳״‪ ,‬ועי ב«בםף םשנה• וב‪,‬לחם םשנהי שט שפי׳ את דברי הרטב״ם‬
‫בתשובתו האשים‬ ‫‪.‬ברבנו שעוה׳ב ‪,‬היא העולם שלאחר הסות״‪ .‬ור׳ אהרן בר׳ טשולם טלוניל‬
‫שלא ידע על איזה עוה*ב רבד הרמב׳ם ״אם על תה׳ם או על העולם שיתחדש אחר‬ ‫■לרם״ה‬
‫‪255‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫דורשין ‪ ,1‬ובערך‬ ‫הבא שבו נפשות הצדיקים היינו בערכות כדםפורש כי‪■.‬‬
‫פרדס‪ ,2‬כת׳ ארבע נכנסו לפרדם ‪ ,3‬פי׳ כינהו פרדס מ‪/‬יץ ‪ 4‬גן עדן שהיא גנוזה‬
‫לצדיקים כך אותו מקום הוא בערבות ונפשות הצדיקים צרורות בו ‪ .3‬ונקרא עולם‬
‫הבא מפני שאותן חיים באין לו לאדם אחרי חיי העולם הזה‪ ,‬שאנו בו גוף ונשמה‪,‬‬
‫תדא ‪ .6‬שנקרא עולם הבא ואינו תחיית המתים‪• ,‬ש ה ר י ת י ק נ ו ל נ ו א נ ש י‬
‫כ נ ס ת ה ג ד ו ל ה ד אין כערכך ה‪ -‬אלהינו בעולם הזה ואין זולתך לחיי העולם‬
‫הבא אפם בלתך גואלינו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים‪,‬‬
‫הנה שעולם הבא אינו תחיית המתים גם ניתקן חיי העולם הבא תחילה ואחר כך‬
‫לימות המשיח ‪ ,9‬והמבין יבין‪ .‬מכילת׳ ‪ 9‬בפרש׳ המן‪ ,‬ר׳ אליעזר המודעי אומר אם‬
‫תזכו לשמור שבת עתיר הקב״ ה ליחן לכם שש מדות טובות‪ ,‬ארין ועולם הבא ועולם‬
‫חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולויה‪ ,‬הנה ‪:‬מפורש כי ^לם הבא אינו עולם חדש ‪.10‬‬
‫ונכון לומד ואין זולתך מלכנו בחיי העולם הבא ולא לחיי‪ ,‬והמכין יבין‪ .‬ועוד תימ׳‬
‫על דבריו‪ ,‬שפי׳ עולם הבא דפ״ב דברכות‪ ,‬היינו בצדיקים שיחיו בימוי המשיח‬
‫הלא סתם קאם׳ עולם הבא אין בו לא אכילה וכוי‪ ,‬מיסמע לכל בני העולם הבא‪.‬‬
‫ונר׳ כי העולם הבא שפרשתי עליו אמרו רבותי׳ עולם הבא נברא ולא על תחיית‬
‫המתים‪ ,‬שאם על תחיית המתים אמרו‪ ,‬מאי האי דאמרי׳ ב ב ר ׳ רב ׳ ‪ ,11‬ר׳ הונא‬

‫הו״ל י‪ .‬כריל‪ ,‬פארי־צ תרל״א‪ ,.‬ע׳ ליו‪ ,‬וע׳׳־צ נת־צובת ר‪.‬רמ״ה ע׳ נר‪,.‬‬ ‫תד‪.‬־ם״‪ .‬כתאב אל־רסא‪.‬יל‪,‬‬
‫וע׳ בדברי ‪:‬הדםכ״ן בשער הגםול‪ ,‬ד‪.‬ורת האדם‪ ,‬ורשא תר׳׳ם ס״י ע״ד ‪ :‬״כל אלו דברים ברורים‬
‫שעוה״ב בבל סקום אינו עולם הנשמות והשכר הסגיע להם סיד אחרי הסיתה אלא עולם הוא‬
‫‪ .2‬בערוך‪.‬‬ ‫‪ .1‬חגיגה יב ב‪.‬‬ ‫לאחר ימות הסשיח*‪.‬‬ ‫לחדשו‬ ‫שעתיד הקב״ה‬
‫‪ •6‬צ״ל ‪ :‬תדע‪.‬‬ ‫עכ״ל הערוך‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪ .4‬בערוך‪ :‬סעיניין‪.‬‬ ‫‪ .3‬חגיגה יד ב‪.‬‬
‫‪ .7‬ע' בפרדס‪ ,‬ד״ו סי' קע׳ה׳• ״נוהגין לומר בשבת חבל יודוך‪ ...‬בי אג שיכה״ג תיקנו• ולראשונה‬
‫מקומות‬ ‫‪.‬ונהגו עלמא ברוב‬ ‫ר׳ בם׳ העתים ע' ‪250‬‬ ‫אולם‬ ‫הביאה בני ר״ עמרם‪ .‬ד״ו ע׳ ‪, 27‬‬
‫נהוג‬ ‫והכי‬ ‫עמרם‬ ‫רב‬ ‫כ ת ב מר‬ ‫הכין‬ ‫והא מלתא‬ ‫למיסר בשבתות הבל יודוך וכו׳‬
‫עלמא באתיין ואנן לעניות דעתן חזי לן דהאי מנהנא אין לו עיקר ומיעותא חוא וכוי" ובסדור‬
‫אעפ״י שהוא מביא את התפלה ״אל אשר שבת״ )הוצ׳ םק״נ‪ ,‬עי קכא(‪.‬‬ ‫רסיג אינה נזכרת‪,‬‬
‫בר‬ ‫כ ת ב ה ר' י ה ו ד ה‬ ‫‪ .8‬ע׳ כא*ח‪ ,‬סדר תפלת שבת שחרית‪ ,‬םי׳ ג׳ ‪.‬אין ערוך אליך וכו׳‬
‫נ ס ה חגדות יש לעולם הבא יש עו^״ב שהוא ימות המשיח ויש שהוא לאחר מיתה‬ ‫י ק ד ז״ל‬
‫וזהו כדברי הרמב״ס ז״ל ויש ליום הדין‬ ‫ולא הוי עולם אחר תחיות המתים כי אם גן עדן‬
‫חרוב ובו׳ ויש עוה״ב‬ ‫לאחר דהד‬ ‫ויש מפרשים שיש עוה״ב שהוא‬ ‫שיהיה בשעת תחה׳ם‬
‫שהוא ספק באגדה באיזה מבלם מדבר וכו׳״ ובדבריו הארוכים של ר■ יהודה בר יקר‪ ,‬רבד של‬
‫השונות‬ ‫הרמב״ן‪ ,‬ישנם במה וכמה מאמרי חז״ל שאותם הביא גם מחברנו כהוכחה • להוראות‬
‫מאסר ד׳‬ ‫ועל דברי תפלה זו הםתמך גם הר״י אלבו בעיקרים‪,‬‬ ‫של המושב עוה׳ב‪ ,‬ר׳ להלן‪.‬‬
‫פל״א ‪. :‬וזה מסכים יותר לדעת הדמב״ם ז״ל שאם בדברי הרמב׳ן ז״ל היה לו להזכיר ג״ע אחר‬
‫אבל אחר שלא הזכיר גיע כלל יראה שלשון •עולם הבא בולל כל המדרגות‬ ‫בעולם הזה וכו'‬
‫‪ . 10‬ע׳‬ ‫‪ .9‬דר״י בשלח פ״ד‪ ,‬הוצי הו״ר ע׳ ‪. 169‬‬ ‫הבאות לאדם אחר הפות וכו‘״‪.‬‬
‫בי ״עולם חדש הוא עולם העליון‬ ‫מלשו׳ המכיל׳‬ ‫כ״בתב תמים״‪ ,‬או״ג ע׳ ‪ 92‬ושם הוא מסיק‬
‫שאינו בצורת העוה״ן ועה״ב״‪.‬‬ ‫חדש‬ ‫ליה‬ ‫וקרא‬ ‫ועטרותיהם בראשיהן‬ ‫היושבים‬ ‫צדיקים‬
‫■‪ .11‬פ״א אות י״ג‪ ,‬הוצ' ת״א ע׳ ‪.12‬‬
 ‫ערוג ת ה ב ו שם‬ ‫‪256‬‬

‫בש׳ ר׳ אליעזר בנן של ר׳ יוסי הגלילי אפילו אותם שכוזד בהם הנני בורא שמים‬
‫חדשים והארץ החדשה‪ ,1‬י כבר הם ברואים מששת ימי בראשי'‪ ,‬שנ׳ כי כאשר‬
‫השמי׳ החרשים והארץ החדשה וגו׳ ‪ ,2‬שמי׳ חדשים וארץ חדשה לא כת' כאן‬
‫אלא השמים החדשים והאדין החדשה וגו׳‪ ,‬השתא אם עולם הבא הנברא בי׳ הוא‬
‫תחיית המתים מה הם צריכים ללמוד מהשמים החדשים‪ ,‬הא ילפי׳ ממה שנא׳ כי‬
‫ביה ה׳ צור עולמים ‪ .3‬כ״מ הוכחתי מתקנת אנשי כנסת הגדולה כי יש עולם הבא‬
‫ואינו לא ימות המשיח ולא תחיית המתים‪ ,‬אך הוא עולם שלמעלה שבו נפשות‬
‫הצדיקים‪ .‬ו ב א ל פ׳ ב י ת׳ ד ר׳ ע ק י ב א ‪ ,4‬אין ה׳ אלאשם המפורש שבו‬
‫נברא העולם‪ ,‬שב׳ אלה תולדות‪.‬השמי׳ וכ׳ אל תקרי בהבראם אלא בה׳ בראם‪,‬‬
‫ומניין שאף שמים וארץ שעתידין להתחדש אינן נבראין אלא בהי‪ ,‬שני השמים‬
‫החדשים והארץ החדשה‪ ,‬שמי׳ חדשי׳ וארין חדשה אינו אומר‪ ,‬אלא השמים החדשים‬
‫והארץ החדשה מיכאין אתה למד שלא היתה יגיעה לא במעשה בראשית שבעולם‬ ‫‪i‬‬
‫הבא שלא בראו אלא בדב־ שאין בו ממש בה׳‬ ‫הזה ולא פמעשה אחרי‪ 1‬ז של‬
‫בלבד ״‪ ,‬ע״כ‪ .‬הנה כי עולם הבא הנברא בי׳ לא הוא תחיית המתים‪ .‬וראיתי בערך‬
‫פרדס ‪ c.‬כי הוא בכינוי פרדס‪ ,‬לשו׳ עדיך ארבעה נכנסו לפרדס פי׳ כינלהו פדדם‬
‫מעין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו בערבות שנפשות של צדיקים צרורות‬
‫בו‪ ,‬ע״כ‪ .‬ופעמים עולם הבא ימות המשיח‪ ,‬כי ההיא דשילהי אילו עוברין ‪ 7‬לא‬
‫כעולם הזה העולם הבא וכו׳‪ .‬ופ׳ המוכר את הספינה ‪ ,8‬וברא ה׳ על כל מבון הר‬
‫ציון ועל מקראיה וגו׳ ‪ 9‬ואמ׳ ר׳ יוחנן לא כירושלים עולם הזה ידושלי׳ עולם הבא‬
‫וכוי‪ ,‬וההוא קרא בימות המשיח מיירי‪ .‬ובספרי«‪ ,1‬כי שפע ימים ינקו ושפוני ‪ ,11‬זו‬
‫ימה שד יפו ימגנוז לצדיקי׳ לעולם הבא‪ ,‬מנין אחה אומר שכל ספינות שאובדות‬
‫בים הגדול וצרורות כפף וזהב ‪ 12‬ואבנים טובות ומרגליות ‪ 13‬הים הגדול מקיאן‬
‫לים יפו לצדיקי׳ לעולם הבא ‪ ,14‬ופעמים עולם הבא הוא תחיית המתים דאם' בפ׳יק‬
‫דערכין ‪ ,15‬כינור של מקדש של ז׳ נימין ושל ימות המשיח ־של ח' ושל עולם הב;^‬
‫של י׳‪ ,‬שג׳ עלי עשור ‪ .16‬ובפ׳ בת׳ דזבהים ‪ ,17‬הופףעליו‪ ,‬זה העולם הזה‪ ,‬כל היום‪,‬‬
‫אילו ימי המשיח‪ ,‬ובין כתפיו שכן‪ ,‬זה העולם הבא‪,‬הרי כי עולם הבא הוא תחיה‬
‫המתים‪ ,‬בימות המשיח יהיו קצת מן הצדיקים‪ ,‬כמי שנא׳ בדניא׳ ורבים מישיני‬
‫עפר יקיצו וגו׳ ‪ : 8‬וגם צדיקי חוצה לארין יביאום במחילות עפר‪ .‬ועיין ביוצר אל‬
‫ישדי אצל צמח צדיק ‪ 19‬ב ד ב ר י הד' מ׳שה בר׳ ה סד א י ובאופן כבודו אות‬
‫כפסוק ראשוג׳ בהוד ישנה‪ ,20‬ושם מוכיח כי בתחיית המתים בעבור שיחיה אותם‬

‫‪ .3‬י ‪ 2‬עיה כי ד‪ ,‬וע׳ םבחות כט ב ירי‬ ‫‪ n r .2‬סו כב‪.‬‬ ‫!‪ .‬ישעיה סה יו‪.‬‬
‫ב״ר פי״ב אות י‪ ,‬וע' ס״בתב תסים״‪ ,‬או״ב ע׳ ‪ 94‬שהק־סה דוקא ססאמר זה על דברי רס״ג‪ ,‬ע*ש‪.‬‬
‫‪ .5‬בביהס׳ד ‪ nr‬לי' ‪,.‬בה׳‬ ‫‪ .4‬אות הי‪ ,‬ביהס׳׳ד דויג ע' ‪ ,23‬הוצ« ווערסהייסעי‪ ,‬ע׳ בא‪.‬‬
‫‪ .6‬את דברי הערוך בבי הביא לעיל ע־ ‪, 255‬‬ ‫בלבדי‪ ,‬ובהוצ־ וי‪ r r c .‬א־ר בלבד כה׳א‪.‬‬
‫‪ 9‬י‪ .‬דברים‬ ‫‪ .9‬ייצע■׳ ד ד‪.‬‬ ‫‪ .8‬ב״ב עה א‪.‬‬ ‫‪ ,7‬פסחים ‪ :‬א‪.‬‬ ‫וע׳ הע׳ ‪•5‬‬
‫‪ .13‬׳בס ‪:‬וי‪ :‬זבל‬ ‫‪ r .! 2‬ס ‪ :‬של בסף ר ‪ r‬ל ז־ ב‪.‬‬ ‫‪ .11‬דב׳ לג ים‪.‬‬ ‫פי' שנ״ד‪.‬‬
‫‪ .1.5‬יג ב‪.‬‬ ‫לצדיקים לע‪-‬״יד לביא‪.‬‬ ‫‪ .14‬שים ‪ :‬ליסה של יפי שגניז‬ ‫בלי הםדה‪.‬‬
‫)■]‪ .‬י‘■‪ -■-‬ר״א ־‪26.3 •:‬־ זע״ש‬ ‫‪ .18‬ד‪:‬יא־' יב ב‪.‬‬ ‫‪ .17‬קיח ב‪.‬‬ ‫‪ .16‬תהל‘ צב ד‪.‬‬
‫ב־‪-‬ד יבו‪:‬־ יסר‪ : .‬י ־י‪ :‬ה בסי ברם‪.‬‬ ‫‪ .20‬לעיל ח״א ע׳ ‪ 212‬ושים גרב בפי־ם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ע' ‪.266‬‬
‫‪257‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫בטל ראשו של הקב״ה לא ימותו לעולם !‪.‬‬

‫וז ה לש ו ׳ הר׳ מ ש ה בר׳ מ י מ ו ן ‪ ,2‬הטובה הצפונה לצדיקים היא‬
‫היי העולם הבא והם ‪ 3‬חיים שאין עמהם רעה ‪ 4‬והטובה שאין עמה רעה‪ ,‬והוא‬
‫שכחו' בתורה‪' !5‬למען ייטב לך« בעולם שכולו טוב והארכת ימים בעולם‬
‫שכולו ארוך וזהו עולם הבא‪ .‬שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה‬
‫זו ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו‪ ,‬וכל מי‬
‫שאינו‪ .‬חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה‪ ,‬וזהו כרת הכתו׳ בחורה‬
‫הכרח תכרת הנפש ההיא עונה בה ‪ ,8‬מפי השמועה ‪ 9‬לימדו הכרת בעולם‬
‫הזה תכדת לעולם הבא‪ ,‬כלומר שאותה נפש שפרשה מן הגוף אינה זוכה לחיי עולם‬
‫הבאס!‪ ,‬העולם ]הבא[ אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא‬
‫גוף כמלאכ־■ השרת‪ ,‬הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא‬
‫דבר מכל הדברים שהגוף צריך !! להם כעולם הזה ולא יארע בו דבר מכל‬
‫הדברים שמגוף‪ !2‬בעולם הזה ישיבה עמידה שינה ושחוק וכיוצא בהם‪ ,‬יאמרו ‪13‬‬
‫צדיקיםיושבים‬ ‫מים הראשונים העולם הבא אץ בו לא אכילה ולא שתיה ‪ !4‬אלא‬
‫‪:‬ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה‪ ,‬הרי נתברר ‪ 15‬שאין שם גוף לפי ימאין‬
‫שם אכילה ושתיה‪ ,‬וזהו שאמדו חכמים ‪ !6‬צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם על‬
‫דרך החידה אמרו‪ ,‬כלומר נפשות ‪ 17‬הצדיקים מצויין שם כלא עמל ויגיעה ‪:‬וכן זה‬
‫שאמרו ועטרותיהם בראשיהם כלומר דיעה שידעו שבגללה זכו לחיי עולם מצוייה‬

‫והיא‪,‬‬ ‫‪ .3‬שם‪:‬‬ ‫ה׳א‪.‬‬ ‫‪ . 2‬הל׳ תשובה פ״ה‬ ‫‪ .1‬ע׳ לעיל ח״א •;׳ ‪«7‬י‪.‬‬
‫ספי‬ ‫והארכת יטיס‬ ‫‪ .6‬בדפ‪ .‬נו׳‪:‬‬ ‫‪ . 5‬דברים רב ז‪,‬‬ ‫‪ .4‬שם ‪ :‬שאין מות עםוזן‪.‬‬
‫‪ .7‬שם נו׳‪ :‬שאינו זוכה לחיים‬ ‫השטועה לםדו לםען ייטב לך‪ ,‬ע׳ קידו שין'לם ב וש״‪.5‬‬
‫‪ .10‬כרטב׳ם‬ ‫‪ ,3‬םנהדרי; סד ב‪.‬‬ ‫‪ .8‬בסדבד טו לא‪.‬‬ ‫אלו היא הטת שאינו‪.‬‬
‫צריכין‪,‬‬ ‫שט‪ :‬שיגופות כני אדם‬ ‫!‪.1‬‬ ‫נכרתת‪.‬‬ ‫הבא‬ ‫אלא גם מן העולם‬ ‫נו׳ שם‪:‬‬
‫וע׳ ברבות ין א‪,‬‬ ‫כך אטרו‪,‬‬ ‫שם ‪:‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫כגון‪.‬‬ ‫בעוה״ז‬ ‫‪ ,12‬שם ‪ :‬שטאדעין לגופות‬
‫‪ .14‬ברםב׳׳ם לפנינו ‪ :‬ולא תשמיש‪ ,‬וטלים אלו היו גם לפני הראשונים בנ> רורו של ט׳ןזברגו‪,‬‬
‫ר׳ משה בר׳ חסדאי‪ ,‬או״נ ח״ג ע• ‪ 93‬טביא את דברי רס״ג ובו מאטר חזי׳ל הנ׳ל ‪. :‬ולא שהיה‬
‫ילא פריה ורביה' )לפנינו בס׳ או״ד‪ ,‬אוצי םליצקי ע' ‪ .133‬וע׳ עוד בס' או״צ מאטר ן׳‪ ,‬הוע׳׳‬
‫םלודקי ע׳ ‪« : 116‬איר יעתקו אל עוה־ב אשר אין בו אכילה ובעילה״‪ ,‬אולם אין זה בפרפרזה‪ ,‬ר׳‬
‫להלן ע׳ ‪ 295‬העי ‪ (19‬והוא סוםיף‪ :‬״ומעין לשון כזה כתב הר׳ סשה ב; םייטון בספריו ואין זד‪.‬‬
‫ולא באבות דר»ג ובו׳*‪ ,‬וכ״ב הר״ש טשנץ בתשובתו לרט׳״ה‪,‬‬ ‫הלשון בתלמודנו בפ׳ב דברכות‬
‫כתאב אלרטאיל עי רךח ״ומתוך דבריו נבר שלא עיין בספר שכתב ולא תשמיש ח׳ז לא הזכירו‬
‫תשמיש בדבריהם וםמך הרב על רוב חכמתו ובד״‪ .‬ולפנינו בג ם׳‪ :‬ול א פריה יריביה‪ ,‬אבל לי‘‬
‫בכיי פרים )ב׳׳י אשכנזי(‪ ,‬ר' דק״ס שם ע׳ ‪ , 80‬וע׳ גם בהקדמתו ע׳ ‪ , 39‬והד״נ רכינוביץ עוד‬
‫לא ידע את דברי הר״ש טשנץ‪) .‬הכחאב אל רסאיל נדפס אחרי הופעת מפרו(‪ ,‬א בל בג׳ שלא‬
‫וטעניין שרבנו לא הביא‬ ‫כתריב‪,‬‬ ‫מכתב תטים שנדפם ע״ י קירכהיים‬ ‫הכיר גם את הקטע‬
‫טפני שלא‬ ‫וגם אין מברא ליטר שהשטיטם‪,‬‬ ‫או ‪,‬ול א תשמיש״‬ ‫בדברי הרטב׳׳ם ‪,‬ול א פו״ר״‬
‫כתאב אל רטאיל ע• ט‪ ,‬העתיק את‬ ‫בי גם הרט״ה באגרחו הראשונה‪.‬‬ ‫מצאם לפניו בגמרא‪,‬‬
‫‪ ,15‬ברטב׳ם‬ ‫ולא שהיה אלא ובו״׳‪.‬‬ ‫‪.‬ל א אבילה‬ ‫בגי׳ טחברנו‪:‬‬ ‫דברי הגט׳ םהרםב״פ‬
‫‪ ,17‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫‪ . 16‬לי׳ שם‪.‬‬ ‫לך‪.‬‬ ‫נו' ‪:‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪258‬‬

‫עמהן והיא עטרה שלהם כעיניין שנאמר כעטרה שעטרה לו אמו ‪ ,1‬והרי הוא אום'‬
‫שמחת עולם על ראשם ‪ ,2‬ואין שמחה גוף שתנוח ‪ 3‬על הראש‪ ,‬כך עטרה שאטרו‬
‫ומהו זה שאמרו זנהנין מזיו השכינה שיודעין ומשיי יי מאמיתתו‬ ‫חכמי' היא הדעה‬ ‫‪,4‬‬

‫של הקב״ה מה שלא ירעו והם בגוף ‪ .5‬הטובה הגדולה ‪ 6‬שתהיה בה ‪ 7‬בעולם‬
‫הבא)ה( אין שום דרך ‪ 8‬להשיג בה ולירע אותה שאין אנו יורעים בעולם הזה אלא‬
‫חובת הגוף ‪ 9‬ולה אנו מתאוים‪ ,‬אבל הטובה הגדולה אין לה חקר ‪:‬וערך‪ 10‬ואין דמיון‬
‫והוא שאמר דוד רב טובך ה׳ אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך‪ .11‬כמה וכמה‬
‫התאוה ‪ 12‬דוד לחיי עולם הבא לולי האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים ‪ ,13‬ואמרו‬
‫חכמים ‪ 14‬בל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא‬
‫דאתה אלהים זולתך וגו׳‪ .15‬זה שקראו חכמים‪ 16‬העולם הבא לא מפני שאינו מצוי‬
‫עתה וזה העולם אובד ואחרי כן יבוא אותו עולם איץ הדבר כן אלא הרי הוא מצוי‬
‫ועומד‪ ,‬שנ׳ אשר צפנת ]ליראיך[ פעלת‪ ,‬ולא קראוהו עולם הבא אלאימפני שאותם‬
‫חיים באים לך לארם אחרי חיי העולם הזה שאנו‪ 17‬בו בגוף ונשמה ‪ ,18‬ע״כ ד ב ר י‬
‫הר׳ מ ש ה בר׳ מ י מ ו ן ‪ .‬ונפלאתי על שכתב‪ ,‬כי העולם הבא*בלי גוף הוא העולם‬
‫שכולו טוב עולם שכולו ארוך‪ ,‬דאמ׳ בפ׳׳ק דקידושין ‪ 19‬ובשלוח הקן ‪ ,20‬א*ר עקיבא‪21‬‬
‫אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים‬
‫תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ‪:‬ובשלוה הקן למען ייטב לך‬
‫והארכת הרי שאמ׳ לו אביו עלה לבירה והביא לי גוזלות ועלה ושילח את האם‬
‫ולקח את הבנים ובחזירתו נפל ומת והיכן היא טובתו של זה והיכן היא אריכות‬
‫ימים של זה אלא למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב והארכת ימים לעולם‬
‫שכולו ארוך‪ ,‬הנה כי עולם שכולו טוב ושכולו ארוך הוא תחיית המתים‪ .‬ועוד שכת׳‬
‫אין שמחה גוף שתנוח על הראש‪ ,‬הנה שכח דאמרי׳ בפיר עקיב׳ ‪ 22‬אם׳ ריש לקיש‬
‫ועתיד הקב׳׳ה להחזירם לנו‪ ,‬שנ׳ ושמחת עולם על ראשם‪ .‬שמחה שמעולם על ראשם‪.‬‬
‫ועוד שכת׳ אבל לעולם הבא עין לא ראתה‪ ,‬הא אמרי׳ בחלק ‪ 23‬ואין עומדין ‪ 24‬מאי‬
‫עין לא ראתה זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית‪ ,‬ואין יין אלא בעולם‬
‫שיש בו גוף‪ .‬א ש ר כ ת׳ הר׳ מ ש ה בר׳ מ י מ ו ן כי עולם הבא אין בו גוף‬

‫‪ .4‬ע ם ‪:‬‬ ‫‪ .3‬ברסב״ם‪ :‬נדי עחניה‪.‬‬ ‫‪ . 2‬ישעי׳ נא יא‪.‬‬ ‫עה׳יש ג יא‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ . 7‬עם בו׳ ‪:‬‬ ‫‪ . 6‬ו‪ 1‬ל׳ תשובה ע ם הל׳ ו‪.‬‬ ‫‪ .5‬ע ם נו׳ ‪ :‬האפל והשפל‪.‬‬ ‫הידועה‪.‬‬
‫‪ .10‬הסחבר קצר באן את לשו־‬ ‫‪ , 9‬צ’ ל ‪ :‬טובח‪.‬‬ ‫‪ . 8‬עם נו״ ‪ :‬בעוה׳׳ז‪.‬‬ ‫הנפש‪.‬‬
‫ואין‬ ‫יש בנ׳ בפילוח ! אבל אותה הטובה גדולה עד מאד‬ ‫הרמב״ם‪ ,‬אעפ״י שבלשון שלפנינו‬
‫לה ערך בטובות העוה״ז אלא דרך משל אבל בדרך האטת ענערוך טובת הנפש בעיהיב בטובות‬
‫עד אין חקר ואין לה ערך‬ ‫הגוף בעוה׳׳ז ב ט אנל ובמשתה אינו בן אלא אותה הטובה גדולה‬
‫‪ .J‬הל׳ תשובה שם היו ושם ‪ :‬ובמה‬ ‫‪ .11‬תהל׳ לא ‪12‬‬ ‫זדםיון הוא שאסר וכוי‪.‬‬
‫‪ . 13‬תהל' בו יג‪ ,‬חסהבר השטיט אח הקטע »בכר הודיעוני‬ ‫בטה דוד והתאוה דוד שאמר‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫החבטים הראשונים שטובת העוה״ב ובו׳״‪ ,‬שהוא באמת חורה על הדבריט שנאסרו לפני זה‬
‫‪ .16‬הל׳ תשובה שם הל״ ח‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ישעי׳ סד‪ .‬ג‪.‬‬ ‫‪ . 14‬עבת סג א וש*נ‪.‬‬ ‫בהל׳ ו‪.‬‬
‫‪ .20‬הטב א‪ ,‬וע׳ כתאב‬ ‫‪ .19‬לט ב‪.‬‬ ‫‪ ;18‬עם ‪ :‬ונפש‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם ‪ :‬שאני קיימים‪.‬‬
‫‪ .23‬םנהדרין צ ט א‪.‬‬ ‫‪ .22‬שבת פח א‪.‬‬ ‫‪ . 21‬שם‪ :‬ר׳ יעקב‪.‬‬ ‫אל רסאיל‪ ,‬ע׳ ‪. 30‬‬
‫‪ . 24‬ברבות לד ב‪.‬‬
‫‪259‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫וגויה‪ ,‬ה ק ש ה ע ל י ו הר׳ מ ש ה בר׳ ח ס ד א י נ ״ ע ! סהא דאמרי׳ בפ״ק‬

‫דערכין ‪ 2‬כינור של מקדש של ז׳ נימין ושל ימות המשיח של ח׳ ושל עולם הבא‬
‫של י׳ שג׳ עלי עשור‪ ,‬אלם׳ צדיקי לויה ינגנו‪ .‬ובפ׳ בתר׳ דזבחימ צ חופף עליו‪ ,‬זה‬
‫עולם הזה‪ ,‬כל היום‪ ,‬אילו ימות המשיח‪ ,‬ובין כ‪,‬י;*‪1‬יו שכן זה העולם הבא‪ ,‬הרי שיהיו‬
‫עבודות זבחים ועליית רגלים כני׳ בעולם הזה‪ ,‬ועוד הלא עולם ]הבא[ מעין עולם‬
‫הזה ויש בו שמים וארץ כט׳ שג׳ בי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר‬
‫אני עושה עומדים ואם אין גוף לפרות ולרבות ולאכול מעדנים ארץ למה לי ‪ .4‬ואני‬
‫כבר הוכחתי כי שלושה עולם הבא הם‪.‬‬
‫ו ה ר ׳ מ א י ר ה ל ו י מ ע י ר ט ו ל י ט ו ל א כת׳ עליו ‪ ,5‬שמענו דבת‬
‫רבים ‪ 6‬שקרן בבריתו ‪ 7‬ואשמו אשם לאמר כלה ענן וילך‪ 8‬שאם׳ עולם הבא אין בו‬
‫גוף וגויה ‪ 9‬הלא הפד‪ .‬תקות שוכני בתי חומר ‪ 10‬וברית השם הפר אשר כרת את‬
‫אברהם לאמור כי את כל הארץ וגו׳ ‪ 11‬ויעמיריח ]ליעקב[ לחק‪ ,12‬לאמר הארץ‬
‫אשר אחה שוכב עליה‪ 13‬ולישר׳ פרית עולם לאמור ‪ ,14‬למען תאריכון ימים‪ 15‬לחת‬
‫לכם לא נאמר אלא לתת להם ‪ 16‬ואם אין גויה היות ארץ ישר׳ למה להם ואום׳‬
‫אני אמית ואחיה ‪ 17‬ואם אין חיים אינו מחיה לפי ‪ 18‬שהמית‪ .‬ו א ל ה ד ב ר י‬
‫הר׳ א ל ע ז ר ז״ל ‪ ,19‬אוטיף בדבר זה אימוץ וחיזוק ואומר בחכמת‪ 20‬אלהינו בזה‬
‫הדבר מה ‪ 21‬הקב׳־ה שיברא להם ארץ החדשה והשמים החדשים חוץ מאילו מפני‬
‫מה לא שם‪ 22‬גמולם בארץ הזאת‪ .‬ואיפשר‪ 23‬תשובת זאת השאלה כהוגן ואומר‬
‫■כי הארץ הזאת נבראה לצורכי הבריות‪ ,‬לפיכך יצר בה הקב״ה שדות לזרעים‬

‫‪ ,5‬כתאב א‪7‬‬ ‫‪? .4‬ג׳ באו*נ ‪. V' 90‬‬ ‫‪ .3‬קיח ב‪.‬‬ ‫‪ . 2‬יג ב‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע׳ כאו״נ ע׳ ‪.91‬‬
‫‪ .7‬שם ‪ :‬ושם שקרו‬ ‫‪ .6‬שם נו׳ ‪ :‬מקול סחצצים כין משאבים שם יתנו צדקות ה‘ ‪.‬‬ ‫רסאיל ע׳ יג‪.‬‬
‫‪ .8‬שם ‪:‬הלך ענן ויכלה‪ ,‬אבל‬ ‫בבריתו‪ .‬ובאגרתו של ר׳ אהרן‪ ,‬שם ע׳ ■לה ‪» :‬םשקר בריח ואשם*‪.‬‬
‫ר׳ איוב ז ט‪ ,‬ויתכי כי המחבר השמיט בבונה את הדברים החריפים שאחיב ‪•:‬הוא הספר הנקרא משנה‬
‫‪ .9‬ושם הביא גם אח הראיה מברכות‪.‬‬ ‫תורה ואיני יודע אם יש אם למסורת ואם יש אם למקרא*‪.‬‬
‫‪ .13‬ברא׳ כח יג‪.‬‬ ‫‪ .12‬דה׳א פ‪:‬ו יז־יח‪,‬‬ ‫‪ .11‬ברא׳ יג טי‪.‬‬ ‫‪ . 10‬שם ‪ :‬שובני עפר‪.‬‬
‫על האדמה אשר‬ ‫ולמען תאריכו ימים‬ ‫‪ .15‬בכתאב אל רסאיל ע׳ יד ‪:‬‬ ‫‪ .14‬ד״ה שם‪,‬‬
‫וימי בניבם‬ ‫למען ירבו ימיכם‬ ‫ואומר‬ ‫לתת להם ולזרעם )דב׳ יא ט(‬ ‫נשבע ה׳ לאבותיכם‬
‫ה׳ לאבותיבם לתת להם כימי השמים על הארץ )שם שם בא( לכם‬ ‫אשר נשבע‬ ‫על האדמה‬
‫‪ .18‬צ*ל ‪:‬‬ ‫‪ .17‬דברים לב לט‪.‬‬ ‫‪ .16‬םפרי דברים פי׳ מ׳ז‪.‬‬ ‫לא נאמר ובו־‪.‬‬
‫בדברי ר׳ אלעזר נמצא בפרפרזה של ספר ״אמונות‬ ‫‪ . 19‬כל הקטע הםובא כאן‬ ‫למי‪-‬‬
‫בספר החבור וספר הרצרף‬ ‫ומשם בקצורים גם‬ ‫ודעות• )ר׳ מ״ש לעיל ח״א ע׳ ‪ 136‬הע׳ ‪(17‬‬
‫לר׳ ברכיה בר׳ נטרונאי הנקדן‪ ,‬הוצ■ גולאנץ‪ ,‬לונדון תרפ׳ב ע׳ ‪ , 79-78‬אני השויתי את הקטע‬
‫הנמצאת‬ ‫ט״פתרון ספר האמונות וחרצב הכינות״‪,‬‬ ‫המובא ע״י מחברנו עם העתקת ב״י מינכן‬
‫בספרית האוניברסיטה כירושלים מם' ‪ 802‬ע׳ ‪ 407-494‬וע׳ באו״ד בתרגומו של ר*י אבן חיבון‪,‬‬
‫שהמהכר מביא את דברי רס״ג‪,‬‬ ‫מאמר ט ‪ /‬הוצ'־ סלוצקי ע׳ ‪ ,138-136‬את העובדה התמוהה‪,‬‬
‫ענה בדברים אלו‬ ‫בנוסה הפרפרזה‪ ,‬כדברי ר׳ אלעזר יש אולי להסביר אם נניח שהר׳ אלעזר‬
‫■על דברי הרמב״ם וטענות הרמ״ה‪ ,‬וע׳ גם בכתב תמים‪ ,‬או*נ חיג ע׳ ‪ 94‬שהביא חלקים מהקטע‬
‫‪ .21‬שם ‪ :‬ומה ראה הקכיה‬ ‫‪ . 20‬בכ׳י הנ״ל ‪ :‬ואומר אם תאסר וסה חכמת‪.‬‬ ‫שלפנינו‪.‬‬
‫‪ .32‬שם ‪ :‬ואשיב‪.‬‬ ‫‪ .22‬שם ‪ :‬את מקום גמול‬ ‫•לברוא‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪260‬‬

‫ערוגות לרשאים‪ ',‬וגנות לצמחים‪ ,‬ופדדםים לאילנות ‪ ,1‬ומעיינות להשקות עשבים‬

‫ונהרות לרוות פרדסים‪ ,‬ונחלים לשאוב מהם ‪ 2‬האדם והבהמה‪ ,‬וגבעות לשלגים ‪f‬‬
‫וטלליט‪ ,‬ואדמות וארצות למטרים וגשמים‪ ,‬ומדברות" ושפיים לרעות בהם חיות‬
‫ופראים‪ ,‬מסילות ‪ 3‬ואורחות להלך בהם שיירות ‪ 4‬כל אלו נבראו בארץ ‪ 5‬עבור‬
‫הכריות הוצרכו למו למצוא ‪ 6‬מזונות ולהשיג מהם מחייתם ולתקן מהם מטעמים ‪.7‬‬
‫והעולם הבא חלף העולם הזה מפני שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן‬
‫לפיכך אינן צריכין לא לגנות ולא לפרדסים ולא לצמחים ולא לרשאים ולא לזרעים‬
‫ולא לנהרים ולא למעינים ולא לנחלים ולא לגבעות והרים הדומה להם‪ ,‬אבל צריכים‬
‫הם למושב ומכון שישכנו שם וישבו עליהם‪ ,‬ולא ידמה פתרון כי כאשר השמי׳‬
‫החדשי׳ והארץ החדשה ‪ 8‬לפתרון כי הנני בורא שמים חדשי׳ וארץ החדש׳ ‪ 9‬מפני‬
‫כי הבשורה הזאת תהיה בימי הישועה והיא בשורה לישר׳ על דרך משל להודיע‬
‫כי בעת שי)ת(חדש הקכ״ה ‪ 10‬את‪ ,‬יהיו סבורים כזמן ההוא ‪ 11‬אולי יחדש שמים‬
‫אחרים וארץ חרשה‪ ,‬וראייה ‪ 12‬שכת׳ אחריו כי הנני בורא את ירושלי׳ גילה ועמה‬
‫משוש ‪ .13‬ומרוב השמחה יהיו סבורים ‪ 14‬שמא צורם יצרם משטחה וצהלה‪ ,‬ופתרון‬
‫כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה; על אופן אחר מפני שהוא אמור בימי‬
‫עולם הבא בעיניין הגמול והוא נאמר על מדור השכר ומושב תשלומין ועתיד ‪15‬‬
‫הקב״ה לחרש אותו לעבדיו להשכינם בתוכו אחר שיכלה זה המושב‪ ,‬ככת׳ לפנים‬
‫הארץ יסדת ]וגו׳[ המה יאבדו ואתה תעמוד ]וגו׳[ בני עבדיך ישכונוס!‪ ,‬וראיה‬
‫אחרת מלומדת על המדור של גמול ‪ 17‬שאיננו דומה לעולם הזה ירוע ומבואר כי‬
‫הקב׳׳ה שם את האויר שבין זה הרוק וחלד כדי שיהא מושך ושואף מגופות ‪18‬‬
‫הבריות הלח והרוטב שכהן וכן הוא מושך מגופינו מן הליחה והרטיבה שבנו‬
‫כשיעור קצב אכילתבו וכמדת שיקויינוס! ומפני זאת הוצרכו לטעימת המאכלות ‪20‬‬
‫כדי שיתקיים גופינו ותחיה נפשינו ובהערר המאכלות ממנו ימם בשרנו ויכלה‬
‫גולמנו וכל הבריות כן מנהגם בזה העולם‪ ,‬אבל לעתיד לבוא נתכרר לנו כי לא‬
‫יהיה ‪ 21‬לא אכילה ולא שתיה ואי אפשר ‪ 22‬שיהיו שרויים כתוך זה חאויר וראוי‬
‫מן החכמה לדעת שיהיה ‪ 23‬להם אויר חדש חוץ מזה אויר אשר אנחנו ‪ 24‬בתוכו‬

‫‪ .2‬י‪ 2‬ם ‪ :‬מים לצשחים ולשחיח שחם ככל שחייה‬ ‫' ‪ .1‬שם נו׳ ‪ :‬ולפרחים‪ ,‬ואגשים‪.‬‬
‫‪«* .5‬ט ‪J‬‬ ‫‪ . 4‬שם נו׳ } ואגידוח‪.‬‬ ‫‪ .3‬שם ‪ :‬ושסלולים‪,‬‬ ‫האדם וחבהטוח‪ ,‬והרים‪.‬‬
‫‪ .7‬שם גו׳ ‪:‬‬ ‫‪ .0‬שם ! כדי לשצוא כם‪.‬‬ ‫ונכללו כה בעבור שחכריוח‪.‬‬ ‫בזו האדץ‬
‫‪ . 8‬ישעי׳ סי ככ‪.‬‬ ‫עיב‪.‬‬ ‫ש״הנהרות״‬ ‫ובם׳ המצרף נששט בל הקטע‬ ‫שאין זגוי להט‪,‬‬
‫‪ . 11‬שם נו׳ ‪ 1‬יאושריט‬ ‫‪ . 10‬שם נו' ז לחם אח השטחות וחששונוח‪.‬‬ ‫«‪ .‬שם סה יו‪.‬‬
‫‪ ,13‬ישעי ‘ שט יח‪,‬בכ״י ניי ‪ 1‬ואיננו חפץ‬ ‫‪ .12‬שם‪ :‬לדבר טח שאט׳‪.‬‬ ‫בלבם שמא‪.‬‬
‫‪ . 11‬שם נוי ‪i‬‬ ‫אשר לא נבראו טעולם‪.‬‬ ‫לחדש שטחוח וגילוח‬ ‫שהוא עתיד‬ ‫בזה הדכד‬
‫‪ . 10‬חחל׳ קב כו — כט‪ ,‬בכיי נו׳ ‪ 1‬וביון שאםי ישבינו‬ ‫‪ . 18‬שם ‪ :‬שעתיד‪.‬‬ ‫וחושבים‪.‬‬
‫בלשון עתיד ידענו בי זאת הארץ חבלה ותתחדש ארץ א חי ה אשר בני עבדיו עליח ישבונו‪.‬‬
‫‪ .10‬שט‬ ‫‪ . 18‬שם י‪ .‬מגופנו טן הליחה יהרטיבח שבנו‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם ‪ :‬חגטול של עוח״ב‪.‬‬
‫‪ . 21‬שם! בי אין‬ ‫‪ ,20‬ש ם‪ :‬חוצרכנו לטאבלוח ולנוטעטיט‪.‬‬ ‫'‬ ‫נוי‪ :‬ובשיעור ריוויינו‪.‬‬
‫בדי שיחיה‪,‬‬ ‫טרדו החבטה‬ ‫שם !‬ ‫‪, 23‬‬ ‫אי אבשר‪.‬‬ ‫הלכך‬ ‫שם ‪:‬‬ ‫‪,22‬‬ ‫בעוח״ב‪,‬‬
‫‪ .24‬שם נוי ‪ :‬טיניט‪.‬‬
‫‪261‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫למען אשר לא יאבדו הצדיקים‪ 1‬ממשיכת האדיר‪ ,‬ובשם שאיפשר שיחדש להם אויר‬
‫חדש אחר‪ ,‬בך איפשר שיחדש להם דוק וחלר אחר הוץ מאילו שישנם עתה ‪ ,2‬וביצד‬
‫יהיה ‪ 3‬זמן הגמול אבאר עינייני הזמן ואומר‪ ,‬הזמן העתיד להיות לצדיקים יהיה‬
‫בולו אור וזוהר מזהיר ומאיר מבלי חושך ואופל ‪ 4‬ובלי אשמורות לילה ובלי עתות‬
‫יום מתאשמרות אחר לילה ולא לילה מתאשמרת אחר יום‪ ,‬אלא יהיה הזמן ההוא‬
‫כולו אור וזוהר זורח ‪ ,5‬מפני שבשביל במה דברים הצור יצר ‪ 6‬את היצורים בפאת‬
‫ארץ זאת במקום שיש ימים ולילות נהיים בנידת השמש ‪ 7‬מפני שצריבין ‪ 8‬ללילות‬
‫וימים למען שיהנו מהם שיהיו ‪ 9‬להם הימיט לתועלת מעשיהס לצאת לפעלם‬
‫למלאבתם ותיקון עםקיהם והילוך אורחוחם ויהיו הלילות לשקט נפשם ולנחם רוחם‬
‫ונפישת עצמם ולמרגוע שכיבתם ‪ 10‬ונומם‪ ,‬למען ידעו ‪ 11‬חשבון החדשים והשנים‬
‫והימים‪ ,‬מונים לצמחים ולדשאים ומונים ימי חייהם ושנותיהם ויכירו עתות מעשה‬
‫שכיריהם ופעוליהם‪ .12‬והעולם הבא שאין לו מכל העיניינים אלו ולא כלום אינם‬
‫צריכים ללילות ולימים ‪ 13‬אלא איפשר שישים להם אות וסימן בזה הזמן למען‬
‫שירעו חק עבודתם וזמן תושבחתם‪ .‬ואם ישאל השואל ‪ 14‬איך יהיו נשמות בלי‬
‫מאבלות נאמר לו כאשר הי׳ משה רבי׳ ק׳־ כ יום בלא מאכל ומשתה ככת׳ ויהי‬
‫שם עם ה׳ וגו׳ ‪ ,15‬אבל נשמתו היחה קיימת בגופו באור המובהק אשר עיטרו‬
‫הקכ׳י׳ה וכיסהו על פניו ומן האור אשר היה על פניו היה נהיה ‪ !0‬ומתקיים שנ׳‬
‫ומשה לא ירע כי קרן ‪ ,17‬ושם לו הקב״ה אות ומופת ההוא דוגמא ורמז לגמול‬
‫הצדיקים לעתיד לבוא למען שנאמין ‪ 18‬כמדע שכלנו ונבין ממדע חכמתינו שאף הם‬
‫יחיו ויתקיימו בעידון זיו שכינה ובאור הצומח כלי מאכל ומשחה וכנגד זה אמר‬
‫הכתוב נגד כל עמך אעשה נפלאות ‪ 10‬ובעיניין חצדיקיס אומר ומעולם לא שמענו‬
‫ולא האזינו ‪ ,20‬ע ״ כ‪ .‬ד ב ר י מ ו ר י נ ו בי כתחיית המתים לא יהי לילות קשה‬
‫חא אמרי׳ בחלק ובאילו דברים ‪ 21‬רב חסרא רמי כתי׳ חפרה הלבנה וגו׳ והיה אור‬
‫הלבנה כאור החמה‪ ,‬לא קשיא כאן לימות המשיח כאן לעולם הנא‪ .‬וחחוא עולם‬

‫‪J c r .3‬‬ ‫סאילו ח׳‪2‬שים דוי וזאיין‪.‬‬ ‫‪! er‬‬ ‫‪ c r‬גי' ! ויגלח נון ‪■6‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ } B2' 4‬ח^גין‬ ‫‪ e r . 6‬גי' ! ‪,n r ifi‬‬ ‫‪? 4‬יי׳ ׳«ס‪.‬‬ ‫וחאישן ״'{!?*׳״(י ג> ‪ 2‬ר יחיח‪.‬‬
‫‪ ! B,r .0‬׳*•נתש‪.‬‬ ‫‪ 4‬גב׳׳י ‪ B«r 2 :‬יינ•]‪.‬‬ ‫ד‪ .‬גש‘ חסצרף ! וריחח‪.‬‬ ‫ח*יד‪.‬‬
‫‪3 . 18‬םיגי‪ 2‬ח ׳שבידיהש י‪8‬עי?*יה ?*ניליתיחשו‬ ‫‪«* ,11‬ש ! עחיח‪.‬‬ ‫‪«• .10‬ם ! י«ירעי‪.‬‬
‫‪11‬־ גפ״י חיןשינ ח‪ 1‬ח חוא גיי׳‬ ‫‪ .18‬׳י‪1‬ש ! ל א ללילית י?*א ^י ‪6‬יש<‬ ‫י ‪ 8‬״ל ; ישיעליחם‪.‬‬
‫ולוגיני ‪S3‬׳ אייר‬ ‫‪ <108‬וקירט לאחייש וגן ‪3‬ס< חשגי־ף חיא ‪ 3‬וייז שג וחאחייש נשיתיס‬
‫חגי א שנאי ‪ nye‬לינ ריי‪ 5 ,‬תא ‪3‬‬ ‫‪ .y.epn‬חוא כשאשר ו׳‪ ,‬חתו׳ שלי!ג>ן* יג' «‪ ,11‬ינש חי־י׳ו‬
‫ואן* לא ‪ rtheifefl‬גי חיא‬ ‫חיגיי{י ׳*ל אגן תי ‪3‬י)‬ ‫׳גלא היח גירו‬ ‫אל רפאיל ע• תליו‪ .‬י‪ 53‬׳‬
‫ל א היתח חפלח‬ ‫אופר «י ‪ 3‬ק׳‪ 8‬תי פגי אחר שחחגרים לחעתית ל׳שיגי״‪ .‬יפיגי־ “! ‪ *3‬גש לוגיי‬
‫״פעילרר‪ .‬וי׳ לעיל ע׳ ‪ 8.11‬חי‪1‬׳ ‪ . 14‬וא ‪ 6‬גגיגח חיא ח׳»^יתני כי יו אליגיי כעל חייקת ה׳‪ 8‬תפ ‪f‬‬
‫‪?3‬ןו*עיש חאלח ‪ 0‬פ׳ אי‪-‬יר נתפויצה ‪ 8*3‬אל ת עיח״ ‪ 3‬צוולפיש ׳*חתעירי ‪ 3‬ת׳יר לועתי ׳‪ 8‬ל חייפגיש‬
‫‪ .11‬׳ופית‬ ‫אש׳יר לחצין צי ^גוי יה גפיןופט ׳יל חתפעיפ ‪ « 3‬לחכליפ את תעיתי ‪3‬פין*‪.‬‬
‫!‪ , 1‬׳ופית ‪ s f‬ו פ‪,‬‬ ‫«ו‪ t e r .‬וחנה‪.‬‬ ‫לר צח‪ .‬צצ׳יי )ו׳ ‪ i‬ג׳ פעשי ‪ 6‬צלי טאצל‪.‬‬
‫‪ m‬צג׳‘ • ‪5‬יי‬ ‫‪ n ie r . 19‬לר י־‬ ‫‪ .(0‬צציי ‪ 1‬צ ‪ 6‬י ‪ ,313K5r‬אצל צפי חיאורוי צלגגיני‪.‬‬
‫י«• ע<לעיל ^׳ ‪ 4‬־ ‪ I?!sr*i?*i19‬׳‪.‬‬ ‫גי‬ ‫לא ראתה אלחיט יול«ר • ‪ flr y‬לטחצח‬ ‫עין‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪262‬‬

‫הבא הוא תחיית המתים‪ ,‬אלם׳ תהיה לבנה‪ ,‬הכי נמי לשמואל ‪ . 1‬וכן במדרש‬
‫שכתבתי בסוף יוצר אודך כי עניתני ‪ 2‬ועיין שם‪.‬‬
‫נ״א‪ .‬יוצר להפסקה אול זרוע זוךךן ‪3‬׳ כעין זריעה ממש שאדם זורע■‬
‫מעט ומוציא הרבה וככר כת׳ בזולת אמונתך אמיתי דכה ‪ .4‬ז ו ר ח כבודו‪ ,‬אף כי‬
‫יש מילין מעטיפ פעול במקו׳ פועל כמו שאכתוב‪ ,‬אין נכון לומר זרוח ‪ 5‬במקום‬
‫זורח כי צחות לשון •׳לומר זורח‪ ,‬כמ׳ אל מקומו שואף זורח הוא שם‪ ,6‬ואלה הם‬
‫אשר פעול במקו׳ פועל זכור כי עפר אנחנו ‪ ,7‬והעיקר זוכר כי זכור שאחרי׳ זוכרין‬
‫אותו‪ .‬כל ‪ 8‬העובר על הפקודים ‪ ,9‬עיקרו על הפוקדים‪ ,‬אך לפי הירושלמי ‪ 10‬פי׳‬
‫כל העובר בים יתן עם הפקודים‪ .‬ובמזמ׳ ע״ז ‪ 11‬אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא‬
‫אדבר‪ ,‬לי׳ ‪ 1:2‬אחזת עפעפי השומרות עיני ולא אוכל לישן‪ ,‬גס יש לפר׳ אחזת‬
‫עפעפי אשר עיני שמורותם‪ .‬ולשו׳ המתרגם אחדתא תימורתיא דעיני‪ .‬ד׳ רעיני‬
‫מלמדנו כי שמורות כמ׳ שומרות והס עפעפים‪ ,‬ואין הפי׳ שומרות את עיני‪ ,‬אך הם‬
‫תואר‪ .‬והמבין יכין כי פי׳ שומרות של עיני‪ ,‬ובן וחמודיהם בל יועילו ‪ ,13‬תרג׳‬
‫עבדי צלמנא ‪ 14‬כולהון למא ופלחיהון דלא יהנין להון‪ ,‬הנה חמודיהם במקו׳ חומדים‪.‬‬
‫ויעל גדעון דרך חשבוני באהלים ‪ ,15‬עיקרו השוכגי‪ ,‬ושוכני בם׳ שוכנים‪ ,‬כם׳ ישובו‬
‫יושבי כצלו ‪ 19‬מוכיח כי אינו דבוק כי לא יבוא כ׳ בין הדבקים אך עיקרו יושבים ‪17‬‬
‫ור׳ אברהם ‪ 18‬הקשה כתיבת השכוני שלוש קושיות אחת‪ ,‬כי מפעל עומד לא‬
‫יאמר פעול פעולי‪ ,‬והב׳ כי ה׳ הרעת לא יבא על תיבה דבוקה‪ ,‬והג׳ כי הב׳ לא‬
‫יפריד כין רביקי׳ ולפי מה שפח׳ כי השבוני בם׳ שוכני לא יקשה כלום»ו‪ .‬וי״ל‬
‫כעכור זרוע יבול לומר זרות‪ ,‬וריעים רבים כמקרא וקצת בםוף מחוללת מהוללח‪20 .‬‬

‫זח נסצא‬ ‫ע׳ ‪ 258‬חע׳ ‪ ,1‬עי׳‬ ‫ע׳ ?‘•♦יל‬ ‫‪.3‬‬ ‫׳‪1‬׳ ‪.247‬‬ ‫■ לעיל‬
‫‪cb.‬‬ ‫בגפ׳ ׳‪2‬‬ ‫ע׳‬ ‫‪■1‬‬
‫‪: c1‬כ•• םר‪ . 52‬אגל החנרלים נין ׳‪ 2‬גי כוז״י גרילים יחח׳‪#‬מעות נכ׳י םרצ ‪ . 5‬גדילוח ו פיינו ח‪,‬‬
‫«וננר כחבתי*‬ ‫םעי ‪ 3‬דח זי ׳‪ 2‬חפחכ‪ 1‬ייטז לערי׳‪ 8‬יס לעייטים דלחלן נלי«ין‬ ‫‪ , 4‬לד‪ ;‘'.‬פי׳‬
‫אי יעלעניגי‬ ‫אע׳זזי׳ ללטיר ׳‪4‬זה‪£‬רר ׳»ננ״י חי« איגוי חפיר ־‪ 2‬לעיי עייע חםח ‪ 5‬י איז חעייטיס‪,‬‬
‫ע ״ ‪ 3‬יגשר״ז ט‪3.‬ייא את ד‪-‬קצע ‪•t a r‬׳ ‪ nrHn.f1‬ש״איף‬ ‫גג‪.‬״י ט חוג ליי‬ ‫טחלייא ‘‪}2‬יר•‬
‫‪5‬״ כג״י טרע;‪ .‬״יראים׳‬ ‫יי׳ לעיל עי ‪, 3.1.1‬‬ ‫ער ל*עיןיד י' ‪ 3‬יא״ פי‪ 2‬ז‪1‬יי ‪,6‬‬ ‫זייע ונייזיפי‬
‫‪ ,0‬י‪,‬חל'‬ ‫ייי« ם*עת“ ני ל עי ל ‪ . - r‬א ‪ 3‬ל ‪ “ 33‬וזי‪ 12‬ו‪ 151 ,‬יככ״י םח*ג ח‪•1‬׳ נ א פ ת ז זיזח‪,‬‬
‫‪ svne .‬י‪ 2‬םיח ל ♦‪ .,1‬יעי ‪m 3‬״’‬ ‫ר‪ !m.sb .‬לי׳ ‪*33‬י ‪«1‬‬ ‫יי‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ה‪.‬הל‘‬ ‫א‬
‫יע׳ כר׳עי•‬ ‫‪*a . 2‬ל ‪:‬‬ ‫‪ .11‬ר‪,‬‬ ‫‪er ,‬־ ׳‪8‬יזל♦© ו*א מיו‪.‬‬ ‫‪ m‬י‪.3‬י«ו*ע ‪40‬‬
‫‪ .41‬׳ויוםיפ ח יא‪ ,‬יעי לעיי‬ ‫‪ ,4.4‬נתיוי ז (ו‪-‬לפיא־‬ ‫יןראנ״ע ^‪ <5‬י־ה יי‪8‬עי׳ ©י* ‪.■3‬‬
‫‪ ,40‬ע׳ ג§׳ שאזןיפ‪ ,‬אפמנאף‬ ‫‪ ,17‬ע׳ ?יעיל ע׳ ‪ 01‬מע■ ‪4‬‬ ‫הי׳י? •י* א‪.‬‬ ‫עי ‪04‬־‬
‫‪80‬־ ©*יייעיפי ^"‪ 3‬לי׳ י«‪ 6‬י‪!13‬ין‪.‬ת גי' ו ‪13 ‘5,‬‬ ‫‪ 43‬א‪.‬־ ‪ .40‬עי‪? 3‬יי׳ ‪♦*53‬‬
‫««י יי׳יא ‪ 3‬מי ‪ 5‬מ ‪5‬י׳‪,‬י&‪.‬ייי‪3« 4‬י‪4‬י ‪ ©4 rr‬ר‪ 3..‬הי‘ נש^פעי לא׳סיית י תיגי ח י ‪ 3‬נהי‪ 1‬ה‬ ‫‪ 5‬ל׳ י"‬
‫‪(e*arnf1 era‬‬ ‫אא ‪5‬י‪1‬א*י יאא ‪5‬ז*‪3‬איי )יאייןאל ‪ m‬יא‪ ,‬יעי לעיל ע* ו‪ 4‬ו שה סזמניא‬ ‫‪ 55‬׳‬
‫‪ •m‬ליו ‪& (1 6‬ר א‪ ,‬ע א(‬ ‫יאא &י‪.5‬א ‪51‬׳*‪6‬יאל נ‪ 4 5‬ןמ‪ ,‬יעי נ&י‬
‫נא י( ז‪3‬ן ‪ eiSH mm‬נא‪ 61‬י‪.‬נ‪3‬ה!‪6‬מ ןיופית ‪ h‬י‪( 4‬‬ ‫?♦; ‪g r‬י'י ‪5 .6‬יי־יי‪6.‬‬ ‫‪6#‬‬
‫יי; ‪ ri‬״ ‪.£5 ?#1‬יי ««אא )ארל■׳ ל‪ (« 5‬׳‪ 5 *1‬ף !‪.‬י* י ר׳ ׳‪ 44‬ל© א‪ .‬יאוי אי©׳ ©‪P 540‬י('‬
‫‪-5‬ע‪5‬י‪ 1‬לני‘ © ‪ s i r‬איא ‪ ♦5‬י ‪ 6‬ג^יי ‪15‬ין יאםיי ‪ 3‬י ‪<©1‬יא פיעל ל^א‬ ‫י* ! ‪ r‬״‬
‫א‪#‬י* ‪!55‬י ‪m f (55‬׳י ‪ 5‬יו‪ <1‬מל׳ו׳) ‪ r3.»re‬ילוי ייי ‪ .5‬לאל) &״ !״ר‪ ,‬ויל! פעל ויוה ע©‬
‫‪263‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫א צ ר ו נ צ ר ל א ש ר ע כ ר ו ‪ ,‬ככר כת׳ למעלה ‪ 1‬מתי יאיר לצדיקים אם‬

‫בימות המשיח אם כתחיית המתים‪ ,‬וכאופן יחיד ערץ כי שני אורים הם אחד לימות‬
‫המשיח ואחד לעולם הכא ועיין שם ‪ .2‬אצר ונצר‪ ,3‬פי׳ נצר ואצר‪ ,‬אך בעבור אל״ף‬
‫באלפא בית׳ עשה אצר ונצר‪ ,‬אצר פעל מלשו׳ אוצר והוא בשני פנים אחד‬
‫שהשים באוצר מה שהשים כפף וזהב וכלי חמדה וכל אדר היקר כמו ונשא כל‬
‫אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך ‪ ,4‬וכן לא יאצר ולא יחסן דישעיה ‪ .5‬והשני‪,‬‬
‫אצר‪ ,‬מינה על האוצר לשומרו כמו שנ׳ כסוף עזרא ‪ 0‬ואוצרה על אוצרות‪ ,‬א ה ב ו‬
‫ז ב ד ט ו ב ז ב ד ו ‪ ,‬פי' לאשר עבדו ואהבו‪ .‬פ׳יא ואהבו למי שעבדו זזבדו‬
‫זבד טוב‪.‬‬
‫בן ב י ו ש ב י נ ט ע י ם ‪ ,‬ממנו בנתה ■לרע מרחוק ‪7‬׳ בינותי בספרי־ ‪8‬‬
‫ועיקרו הבינותי‪ ,‬כמו פרוע אליו ריבות כמו הריבות ‪ .9‬ב י ו ש ב י נ ט ע י ם‬
‫ו ג ר י ר ה ‪ ,‬פ״ה כדברי הימים ‪ !0‬המה היוצרים יושבי נטעים וגדרה עם המלך‬
‫במלאכתו ישבו שם ואום׳ בסוף המוכר את הספינה ‪ ,11‬גרירה זו תורה ‪ 12‬שגודרין‬
‫פרצותיהן של ישר׳‪ .‬ולשו׳ בר׳ רב׳‪ ,13‬ר׳ יהושע דסיכנין בשם ר׳ לוי בנפשות׳ של‬
‫צדיקים נמלך ‪ 14‬הה״ד והמה היוצרי׳ על שם וייצר ה׳ אלהים ‪ ,15‬וגרירה ]על שם[‬
‫אשר שמתי חול גבול לים ‪ ,10‬עם המלך בטלאכתו ישבו שם מלך ‪ 17‬מלכי המלכים‬
‫הקב״ה ישבו שם עם נפשותיהן ‪ 18‬של צריקים שבהן ‪ 19‬נמלך וברא העולם‪ .‬ב ט ר ם‬
‫י ר ה פ י נ ה ‪,‬פ״ה או מי ירה פינחה ‪ .20‬ואט׳ בהוציאו לו ‪ 21‬אבן ירה הקב׳ה‬
‫כים וממנה נשחת העולם‪ .‬פינה של ארץ ישר׳ ומפיק ה׳ במקום שלה‪ ,‬כפו צדה‬
‫ברך אברך ‪ ,22‬ועל שרה ועל כיתה )כשמו( ‪ ,23‬אצל פנה דמשלי ‪ .•24‬ו ב ר א ש י ת ‪,‬‬
‫נ ר׳ ר כ׳ ל׳‪2.‬־ אל תיקרי בראשית אלא ברא ]שיתן אכן מופלאה כתחום וזה שיח ברא‬
‫הקכ״ה שם המפורש חקוק עליה‪ .‬שיח לשו׳ יסוד‪ ,‬וכפ׳ לולב וערכה ‪20‬־ חמוקי‬

‫ר‪.‬׳ א ‪r‬ר ששני נחוי( אח נלישחם דיחזקאל )לט כי( ׳‪ 2‬חיא ׳‪:‬ל םי‪2‬׳קל ועיעו ארון עצי ‪.* D 'sr‬‬
‫‪ .2‬לעי^‬ ‫‪ . 1‬לעיל עי ‪'253‬‬ ‫)׳■טוח כת ין‪ .‬יכל הקטע חוא להלן ככיי י‪ .‬הי׳ גד•‬
‫‪ , 0‬י ‪ r‬עי׳ נג יח‬ ‫«‪ .‬םי׳כ כ י‪. 1‬‬ ‫»‪ ,‬ט‪,‬לא־‪2‬י׳* ע*כ לי׳ כנ י טי ‪ 2‬כ‪,‬‬ ‫ע׳ ‪. urn‬‬
‫ע־ לעיל ע‘ ‪210‬‬ ‫>‪.1‬‬ ‫רניאל ט ני‬ ‫‪,8‬‬ ‫‪ , 1‬חחל׳ קלט נ‪.‬‬ ‫גחשי׳ יג יג‪.‬‬ ‫‪,0‬‬
‫‪2‬־‪«• . 1‬ם ‪ :‬כנחדדין‪ ,‬יע‘ לעיל‬ ‫‪ .11‬נ״כ צא כ‪.‬‬ ‫‪ . c r .‬א ד כג‪.‬‬ ‫יכהע׳ ‪10‬‬
‫ע׳ ‪ 171‬חע׳ »‪ 1‬יאילי צ־ל ; |לישרי( חוי ח‪ ,‬יע׳ נ חיגו ס רח־י‪ ,‬ד‪,‬י’ ל א‪ ,‬ראהשער‪ ,‬טחאי! חרכיה‪,‬‬
‫יטייצכין‬ ‫א י ר י ת א דאטטילחין אחנרי עלטא דיחנין על דמא‬ ‫ע י! ״חי‪ 5‬י ; ח ל ט י ר י‬
‫‪ . 14‬ט״יל׳צי״׳ ע׳ג ליי‬ ‫איח ‪ 1‬׳‪ ,‬חי צי ת״א ע׳ ‪.«1‬‬ ‫‪. 13‬‬ ‫י ח ע ל ט א יני■׳׳‪,‬‬
‫כנ׳־י! עט טלר•‬ ‫‪■17‬‬ ‫ייטי׳ ח כני‬ ‫‪. 10‬‬ ‫ני א׳ א ו‪.‬‬ ‫‪, 10‬‬ ‫נ ‪*5‬י י‪ 1‬י צנ‪.‬‬
‫‪ .80‬צ־׳ל ; אכן ‪n n i't‬‬ ‫‪ ■10‬טיטלד ׳ ע״נ לי׳ ככיי טרצג‪.‬‬ ‫יי‪• s r 1 .1‬׳אנו }?(־ויחן‪,‬‬
‫‪ .23‬ט״ג‬ ‫‪ 1‬ע׳ ני אכ ״ ע עים‪.‬‬ ‫טי‪,‬‬ ‫‪ .22‬חחל׳ ק לנ‬ ‫כ‪.‬‬ ‫‪ .21‬ייטא ‪11‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫איינ לח‬
‫‪ . 20‬אין ‪ m‬נכ׳׳ר‪ ,‬יכ״מדר־א אנדח״ *צחי׳ל רי*‪ ' 1‬כ נאשי ‪,‬כרא*‪ 2‬י ח‪,‬‬ ‫‪ .24‬י חי‬ ‫ח גי‬
‫נר א ׳‪ 2‬יח מ־{ןיחין ׳‪ 2‬ל חטיכח גרא מעילט*! יע׳ כטררען חגדול לכרא׳סיח‪ ,‬חי*׳ סיגלייח‪ ,‬ע‘ יכ‬
‫יני׳*‪ ,‬וכ״סדר‬ ‫ינ ^ ע‪ 5‬ח ויזא• עח׳ח ״ד״א ‪ tt'rnos‬נדאיח׳ כטשישיכח ח׳‪2‬יחין טיי יט•‬
‫‪,‬הדא׳‪ 2‬יח פרא אלהיט‪ ,‬אל‬ ‫יי!‬ ‫יפרא׳איח■׳‪ ,‬חייל יועיפחייטר‪ ,‬פחי ‪ 5‬יר׳‪ 2‬ית חי א א׳ ‪ 5‬א טי‬ ‫יני‬
‫חי‪,‬יי פראי^יח אלא נר א '{!יח* יכן ב ‪ 6‬׳ רזיאל לח ע״א ‪ cm‬דברי חגט׳ כ»ופח‪,‬וי' לחלן‪ ,‬אכל‬
‫‪ !bit,‬שיכהטט אי‬ ‫איני ‪20‬‬ ‫חחט׳»(ף ׳‪2‬לש‪ 5‬יגו‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪264‬‬

‫יריביך כמו חלאים ז‪ ,‬אילו שיתין )כמו חלאים( שמהוללין ויורדין עד התהום‪ ,‬דבי‬
‫ר׳ ‪ 2‬ישמעאל ‪-‬תנא כראשית אל תיקרי כראשית אלא ברא שיח‪ .‬תניא ר׳ יוסי אום׳‬
‫שיתין מששת ימי בראשית נבראו ‪ 3‬ובו׳ עד וגם יקב חצב בו אילו שיתין‪.‬‬
‫מ צ ו ק י א ר ץ‪ ,‬כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם חבל ‪ 4‬ואס׳ במוך אמר להם‬
‫הממונה ‪ .5‬ראה הקב״ה צדיקים מועטים ושתלן בכל דור ורור‪ .‬וא״ר אלע׳ ‪ 6‬כשביל‬
‫צדיק אהד נברא העולם‪ ,‬שנ׳ אמרו צדיק כי טוב ‪ 7‬ואין טוב אלא צדיק שני אמרו‬
‫צדיק כי טוב ‪ 8‬ופי׳ מצוקי לשו׳ יסוד והם׳ מן היסוד‪ ,‬כמו השין האחד מצוק‬
‫מצפון דשמואל ‪ 9‬ותרג׳ מצוק מצפון‪ ,‬מסתביא מציפונא‪ ,‬כי מצוק מצפון ומצוקי‬
‫ארץ שניהם לשון הבטה וגילוי והמבין יבין ‪ .10‬והם׳ מן היסוד ותרג׳ כי לה׳‬
‫מצוקי ארץ‪ ,‬קדם ה׳ גלי כל בני ‪ 11‬אינשא מלרע אתקין גיהנם לרשיעיא עבדי‬
‫מימריה צדיקיא ‪ 12‬עבדי רעותיה שכלל להון חבל‪.‬‬
‫ג ל ה ם ו ד ו ל יש ר ׳ ו ל י ר י א י ו‪ ,‬ולא יתכן פעמי׳ יריאיו ‪ ,13‬אך לרואיו‪.‬‬
‫ופי' ולנכיאיו‪ ,‬ופ״ה’ כי אם גלה סודו אל עבדיו הנניאים ‪ ,14‬ונביא נקרא רואה כמ׳‬
‫כי לנביא היום יקרא לפגים הרואה בשמואל ‪ .15‬ע׳׳א ולרואיו‪ ,‬כלומ׳ המכיטים‬
‫להקב׳׳ה על דרך עיני תמיד אל ה׳ ‪ .10‬חו ק מ ו ע ד י ו ק ר ו א ט ק ר א י ו‪ ,‬פי׳‬
‫מקראיו של כל מועד ומועד‪ .‬פ״א טקראיו שאמ׳ לקדוח ככל מוער‪ ,‬דאמרי׳ במשנת‬
‫בני העיר ‪ 17‬וידבר משה אח מועדי ה׳‪ ,18‬שהיו קורין כלאח ד ואחד בזמנו‪ .‬ותו‬
‫אמר ‪ 19‬ככר תיקנתי לכם סדר קרבנות בזמן ןשקורין‪ 1‬בהן כעלה אני עליהם כאילו‬
‫הקריבום ‪ 20‬והירושלמי כת׳ לפגים‪ ,‬ועיין ‪ 21‬כתוספת׳ דמגילה ‪22‬׳ ביום הכיפורים‬
‫קורין אחרי מות ומפטידין בעשור שבחומש הפיקורים וחנה ראיה לקריאת המוםפין‬
‫ו ה ״ ר י ש ע י ה ‪ 23‬ו ה ״ ר ש מ ח ה ז צ ׳׳ ל כתבו כי קריאת מוספים של יפים‬

‫בי ליי נכ״י‪.‬‬ ‫‪ .1‬שם מ׳ ! מעשה ידי איס;‪ ,‬חשיקי ידיביך» וע׳ וק״ש ■‪2‬־ש ע״ו ע*א‬
‫אבל כגש׳ שם; שיתין‬ ‫י סו ח׳ א‪,‬‬ ‫‪ . 3‬כיה גם בילעוט ישעי׳‬ ‫‪ . 2‬שם‪ :‬חגא דכי ריי‪.‬‬
‫‪ . 4‬ש׳יא‬ ‫סחוללין ויירדין עד תהים״‪ ,‬יע׳ ברקים שם הע׳ י'‪ ,‬יע׳ נירו‘ סיכח פ״ד ה״ו‪,‬‬
‫לכני‬ ‫היא‬ ‫‪ .0‬שם ‪ :‬אשיי בשביל‪ ,‬ישאםרו של ר׳ אדע‪1‬ר‬ ‫‪ .5‬יישא לח ב‪.‬‬ ‫ב ח‪.‬‬
‫‪ .10‬ש״יתרג״׳‬ ‫‪ .9‬א יד ד‪.‬‬ ‫‪ ,8‬ישעי׳ ג י‪.‬‬ ‫‪ .7‬כר ‪ 8‬׳ א ד‪.‬‬ ‫המאשר הקיום‪,‬‬
‫‪ . 1*2‬׳שם ! עברי על‬ ‫כחיג׳ ‪ 1‬גלון עיבוי כני אנשא״‬ ‫‪.11‬‬ ‫ע״ב לי׳ כב״י טדצב‪.‬‬
‫‪ . 13‬החרוו הבא היא! כייר שחלק מתכשחו ליו איו‪ ,‬ולא יחנן שחשיטן‬ ‫טיסריח וונריקיא‪.‬‬
‫‪ . 14‬עמום ג ו‪,‬‬ ‫הרו כאוחה מלה שעמים ולכן חםתבי שגיח בחיוו חראשון ! ולרואיו‪.‬‬
‫‪ . 18‬ויקרא נו‪ ,‬שד‪,‬‬ ‫‪ .17‬ם‪ 5‬לח ש״ג ס׳׳ו‪.‬‬ ‫‪ .10‬תחל׳ נ ח טו‪.‬‬ ‫‪ . 15‬א ט ט‪,‬‬
‫‪20‬׳‪ .‬שם ‪:‬‬ ‫‪ , 19‬מגלח לא ב‪.‬‬ ‫ובמשנה שם׳‪ ,‬טצוחן שיחי קירון‪ .‬יע׳ נדק״ם שם ע< ‪.151‬‬
‫‪2‬י‪ ,2‬ש״ר חיו‪,‬‬ ‫‪ .21‬ט״יהירו׳״ ע״ב לי׳ בניי מרצב‪.‬‬ ‫באילו טקריבין לשני קרגן‪,‬‬
‫ע׳ ‪ , 225‬ועי במי הישר לר״ח‪ ,‬חוצי טק*נ ע׳ ‪ ,98‬וכחוס' ל כ ד״ח ישאר ! ״■הא שאגו טעשידין‬
‫טשי תירה שני בטוערוח וקירין כקרכנוח חיום לא טעינו סטר בהלטוד «ר נסדר רב עמיט‬
‫סדר קרבנות וכו״׳‪,‬‬ ‫יבו' כבד חקנחו להט‬ ‫לקטן‬ ‫טהא דאטר‬ ‫וקצת יש ‪<3‬טד לרבי‬ ‫ישנו‬
‫אינה חובח שחרי אינח נוכיח לא‬ ‫‪23‬׳‪ .‬בטי המכריע טי׳ לא‪ ,‬ביא ע״ב ‪ 1‬״שקייאח חטושמיש‬
‫ולא כחוששחא ולא בהלטוד‪ ...‬וקריאה חטוטשין אינה נוברח שם כלל בשום מדום לא‬ ‫במשנה‬
‫הישיבה וניוצמ‬ ‫יאשי‬ ‫אלא תקרן הגאונים‬ ‫גיאה‬ ‫ונראה לי שאינו‬ ‫בבבל' ולא בירושלמי‬
‫לברנח וביי*‪ ,‬ועי בשייח מ חי ש ב*כ ר״ש שי׳ ק<‪,‬‬
‫‪265‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫טובים אינו רק מ נ ה ג ג א ו נ י ם ! ‪ .‬והאום׳ ל ח ו ג מ ו ע ד י ו ‪ ,2‬פי׳ כמו‬

‫תחוג לה׳ אלהיך ‪ .3‬ב ר ו ך ש ח ל ק מ ח כ מ ת ו ל י ר י א י ו ‪ ,‬פי' שנתן חכמה‬
‫ובינה לקבוע חדשים ולעבר שנים ולקרוא מקראי קודש‪ ,‬והוא הוא שעשה לחוג‬
‫מועדיו קרוא מקראיו‪ .‬מ נ י ח מ ב ו ר כ י ו ב י ו ם ק ו ד ש ו מ כ ו ב ד י ר ו ש ת‬
‫]עם ק ד ו ש ו[ ‪ ,4‬מניח לישר׳ מבורכיו כיום קדשו המכובד מכל הימים וניחן‬
‫ירושה לעם קדושו‪ ,‬ש׳ ירושה נדגש כל׳ גדולת מדרכי ‪ 5‬ש י כ ו ר ‪ .‬ש ב ת ו מ ו ר א‬
‫מ ק ד ש ו ‪ ,‬פי׳ שימור שבת גדול מן המקדש‪ ,‬שנ׳ בו מורא‪ ,‬והעיקר אע״פ שמקדש‬
‫חמור בעיניו שהזהיר על מוראו שבח גדול ממנו‪ ,‬דתניא ‪ 6‬יכול יהא כיין בית המקדש‬
‫דוחה את השבת עד ת״ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו? וגו׳ ואצל מלאכת‬
‫המשכן כתו׳ אך את שבתותי תשמורו ‪ ,8‬שפי׳ אע״פ שהזהרתי אתכם שתהיו זריזים‬
‫במלאכת המשכן שבתותי תשמורודכל אכין ורקין מיעוטיןס‪ ,‬הכי נטי אצל המקדש‪.10‬‬
‫ובמנחות ‪ !1‬אמדינ׳ דאפי׳ יו״ט לא ורש״• הביאו בריש לולב וערבה ‪ ,12‬והא ראמרי׳‬
‫בפ״ק דמועד קטן ‪ ,13‬הת׳ נמי מיעבר ליעבר ומיכל לא ניכלו לא אביניין הבית‬
‫קאמ׳ אלא על הקרבת קרכנות‪ ,‬וכפר׳ ידיעות הטומאה‪ 14‬נסי אמרינן דאין כיניין‬
‫כיח המקדש דוחה יום טוב‪ .‬וראיתי ב צ פ נ ת פ ע נ ח ‪ 16‬רדוק׳ בניין בשד ודם שיש‬
‫לו לשמור מצות חקכ״ה‪ ,‬אכל הק׳ הוא צוה ואינו מצוה ולהכי אט׳ פ׳ ד׳ ישטע׳ס!‬
‫דאיבני כחמיטר אי נטי ממוך לשקיעת החמה ד‪ .1‬ו ר ש ׳ י פי׳ בפ׳ בתרא דראש השנה‪18‬‬
‫גבי איט׳ דאיבני בליליא שאני בית המקדש שכבר כנוי למעלה‪ ,19‬ועיין ‪ 20‬כתהילת‬
‫יוצר אל שרי אחחנ׳ ‪ .21‬ועל סברת שניהם יש לתמוה מה כיניין שייך כלפי מעלה‬
‫דאין כיניץ אלא ב'די אדם אבל מה שהוא בציוי הקכ״ה אינו ביניין‪ ,‬ועל ס ב ר ת‬
‫צ פ נ ת פ ע נ ח יש לתמוה שאם׳ ציוה ואינו מצווה‪ ,‬א״כ איך אט׳ בשה זכור‬
‫לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב ‪ 2s‬ולמד מחקכ״ח שאט׳ אנכי הי אלהי אביך עד‬
‫ואלהי 'עקב‪2:1‬׳‪ ,‬אע״פ שנאט׳ לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל‪ ,24‬הלא‬
‫חקכ׳ה אינו מצווח ומשה מצווה‪ ,‬ועייין כתחילת יוצר אות בריחות שלש עשרה‪25‬׳‪,‬‬

‫‪ . 1‬ע׳ כה*ג ד*ב ע׳ ‪ , 017‬ח‪1‬י‪2‬״ר ח*א ע׳ ‪ , 38‬סרר״ע ד״ו‪ ,‬ם־א כ'‪ ,‬ה׳ חאעהיל ה*א ע׳‬
‫‪ .4‬נ*ח‬ ‫‪ . 3‬דג־ נ!ו ‪ 2‬י‪.‬‬ ‫‪ .2‬נ*ר‪ .‬כרס‪ ,‬וגכ*י ר■ ‪) 162‬חשיוחם ליאב״ן(‪,‬‬ ‫‪.174‬‬
‫‪n ic r . 8‬‬ ‫ד‪ .‬ייקרא יט ?י‪.‬‬ ‫‪ .0‬ינשית ו א‪.‬‬ ‫‪ .6‬אסתר י כ‪.‬‬ ‫כ סי טר‪ 2‬נ ‪.‬‬
‫‪ . 10‬ט״יאצל״ ע'כ ליי ככ׳י‬ ‫‪ ,0‬ירי־‪2‬יל׳ ברכות ‪r‬״ ‪ u‬רייד‪.‬‬ ‫לא יג‪ ,‬ד•׳ נרי‪2‬״י י‪2‬ש‪.‬‬
‫אינו רוחה י‪*1‬ט‪,‬‬ ‫ח טיד ט‬ ‫כיח‬ ‫שפיריע י‪ 2‬נניין‬ ‫לא‬ ‫אבל י‪ 2‬ס‬ ‫סח ב‪,‬‬ ‫ןן‪.‬‬ ‫שרצב‪.‬‬
‫‪ . 12‬סיכת מא א די׳ח א* ‪:‬שי ורט״י הביא ■‪8‬ש את מאשי הגש׳ ניצפיעיח׳ ׳‪ 2‬לו רומז גש מחברנו‬
‫‪ , 16‬וחיא בשסר חראכין ס׳ עיג‪ ,‬יעי‬ ‫‪ r ,14‬ביעות טי כ‪.‬‬ ‫‪ . 19‬טי א‪.‬‬ ‫אח־כ‪.‬‬
‫‪ . 10‬אין זח‬ ‫_‬ ‫תזם‪.‬‬ ‫ע׳ ‪2‬יא‪4‬‬ ‫חי״א אסטוכיצר מכוא לראבי״ה עי ‪ 611‬יכחקיני ■«ל הר״ח אלכי!‬
‫בסנחות לסניני‪ ,‬וע׳ יצס סח פ תד‪-‬ח נ׳ציטת‪ ,‬וק צח לימי כי ט״ס היא וציל‪ 1‬סר׳ יוס טוב‪ ,‬ריח‬
‫*‪, 102‬דאיכני‬ ‫נר״ח יצב‪ ,‬יעי סובר‪.‬שא א‪.17 .‬‬ ‫ל א‪ ,‬כי חרי חטחנר רומו א חינ י רכיי ריצ״י‬
‫יצס‬ ‫‪.18‬‬ ‫כלילה״‪ ,‬יעי פרקים יצש ע׳ ‪.82‬‬ ‫נשי ראיבני‬ ‫א׳‬ ‫לשקיעח חחמח‬ ‫ששור‬ ‫בחמיסי‬
‫‪ . 111‬י‪ 2‬ם ! חני שילי בניין כידי אדם אכל בניין חעחיר לבוא כידי יצשים‬ ‫לא צריכא‪.‬‬ ‫דיח‬
‫לעיל‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪ .20‬שכאן לי׳ כנ״י טרצכ‪.‬‬ ‫נשי‪.‬‬ ‫סיכח ׳‪ : 2‬ד־ח אי‬ ‫בריצ״י‬ ‫חיא‪1 ,‬ע׳ גם‬
‫כראי לב פט‪.‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫ג י‪.‬‬ ‫‪ ,23‬יצמית‬ ‫‪2‬״‪ .‬רנרים ט בו‪.‬‬ ‫ח״א ע׳ ‪.246‬‬
‫‪ 25‬לחלו סי׳ נט‪.‬‬
 ‫ערוגת ה בו ש ם‬ ‫‪266‬‬

‫ו ב ס פ ר יר י א ים ‪ 1‬כשם שציוה הקב״ ה לתח מורא וכיבוד למקדש כך צוה לתת‬

‫לשבת שהרי הוקשו שניהם זה לזה דבת׳ אך את שבתותי חשטורו וגו׳ מהו מורא‬
‫שבת שיחשוב אדם בלבו לכבד את השבת ולשמור ולהיות חרד על הדבר ולא משבת‬
‫אתה ירא אלא ממי שהזהיר לשמור ‪ .2‬ע״א ומורא מקדשו בו׳ ‪ 3‬ופי׳ שניהן שוין‬
‫שנוהגין לעולם ראט׳ בס״ק דיבמות ‪ 4‬אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן‬
‫שאין בית המקר־ קיים מניין ת״ל את שבתותי תשמורו וגו׳ מה שמיר׳ האמורה‬
‫בשבת לעולם אף מורא וכוי‪ .‬תנתומ׳ ‪ ,5‬כך שנה ר׳ חייא הגדול היקש בית המקדש‬
‫לשבת כשם ששמירת שבת לעולם כך מורא בית המקדש לעולם אף לאחר חורבן‬
‫שלא ליכנם להר הבית במקלו במנעלו ובאפונדתו ובאבק רגליו וקל והומר לבית‬
‫המקר׳‪ .‬ובפםיק׳ ‪ 6‬מדברך נאוה ‪ ,7‬אפי׳ עשוי מדבר חייבין על מחיצתו והוא חרב‬
‫כשם שחייבין‪ 8‬והוא בנוי ‪.9‬‬
‫ד ע ת ל ו מ ד ח ב ר א ת ה ע ם ‪ ,‬פ״ה ברברי ‪.‬רמים‪ ,10‬ואשתו היהודיה‬
‫ילדה את ירד אביגדור ואת חבר אבי סובה ‪ 11‬ומפורש ביוצר אדיר ונאה כקודש‬
‫אצל ירר זכה וזיכה‪ .12‬ו א י ז ן‪ ,‬נר־ כי איזן עומד כמו ותיקד שאחריו‪ 12!1‬או יוצא כמו‬
‫ותיקן לש א ו ל ו ל ד ר ו ש כעי ני ין טעם‪ ,‬אמרי׳ בשילהי מגילה ‪ 13‬משה חיקן להם‬
‫לישר' שיהיו שואלים ודורשין כעיניינו של יום בהילכ׳ ‪ 14‬פסח כפסח בהילכות עצרת‬
‫בעצרת כהילכ׳ החג כחג‪ ,‬כ ע נ י י ן ט ע ס‪ ,‬פי׳ מעם דיבור‪ ,‬כמו טעמו וראו כי טוב‬
‫ה׳ ‪ -15‬שפי׳ דברו‪ .‬ובפיוט פי׳ כטעם העיניין‪ ,‬כלומר משה תיקן להם שיהיו דורשין‬
‫ושואלין בכל יו״ט ויו״ט בדברי עניינו של פל י׳־ט‪ .‬פ׳׳א לקרות ככל פעם כדאטרי׳‬
‫בירושלמי«‪ ,1‬למה קורין במועדו׳ בפרשת מועדים בכל זמן וזמן מעיניינו של יום שני‬
‫וידבר משה את מועדי ה* שאין ח״ל וידבר משה שאנו יודעין שמשת תיקן להם‬
‫לישר׳ שיחיו קורין בכל זמן טעיניינו של יום כרי שישמעו העם ושיהו שואלין‬
‫ורורשין מעיניינו של פרק ופרק ‪ ,17‬ה ו ס י פ ו ל ק ח‪ ,‬תפס דרך המקרא ושטע חכם‬
‫ויוסיף לקח א‪ ,1‬ופי׳ הבמה כחכמת לבס הוסיפו לפרש מתי לחתהיל להיות שואלים‬
‫כחילכוח זמנים ודקדקו ולמדו שהרי משח עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני‪.‬‬
‫רשב״ג אוס׳ שתי שבתות ובס״ק דפסחים‪ 10‬טפ־ טעמ׳‪ .‬ש כ ת ת ח כ מ ו נ י ם ‪,‬‬
‫כלוט׳ חכמים יושבי ישיבה וחפש לו דרך הפסוק חנאט׳ לסוף שמואל ‪ 20‬ואלה‬
‫שמוח הגיבודים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני ואט׳ כפ׳ כת׳ דטוער קטן ‪21‬‬
‫נשעה שהיח יושב בישיבה לא חיח יושב )אלא( ‪ 22‬על גבי כריס ופסתוח‪.‬‬

‫‪ . 9‬כ*ו! נ ד‪. 6‬‬ ‫׳*הזחיי על היעגח‪.‬‬ ‫‪ . H1)4.‬׳‪ 2‬ט ;‬ ‫‪ , 1‬ח־‪ 2‬למ סי׳ חיי• '‪2 *1‬‬
‫?ו׳יו‪,‬‬‫‪ .S.‬לא טצאחיו גח״ה »‪ mS‬בח״ג‪ .‬וע׳ ינ סי ח ‪6r 1‬י‪2‬־נ וגחייע הדושים‬ ‫‪ .4‬י ‪9‬‬
‫‪ .0‬דר״פ קג׳כ א‪,‬‬ ‫אצל לא »‪ 2‬אהי סקיי ‪ v2r‬הצריהא טציייגח גצייתא ‪ Vr‬ר׳ «״א‪.‬‬
‫‪ ,10‬א ר יח‪.‬‬ ‫‪ . 0‬י׳ג״צ לי׳ כציי טיצצ‪,‬‬ ‫‪ .0‬׳‪ 02‬גי' ‪ 1‬על טהיצחו‪.‬‬ ‫‪2‘ . 7‬יח״׳ט ד ו‪,.‬‬
‫״‪ . 12‬ק חל׳ פ ט ‪.‬‬ ‫‪ . 12‬לעיל ח׳׳א ע׳ ‪ ,174‬ס ״ רג ה׳י׳ ״ ד צ לי׳ פצי• טרצג‪.‬‬ ‫‪ . 11‬צח׳ יעוצו‪.‬‬
‫‪ ,19‬תחלי לד ט‪,‬‬ ‫‪ . 14‬׳‪ 162‬חליפות טפאן עד ״פחג׳ ליי צב״' טייצצ‪,‬‬ ‫‪ ,12‬דפ א‪.‬‬
‫‪ .17‬ט‪* 6#‬אי ע״פ ליי‬ ‫‪ •1#‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 471‬תע ‪12‬‬ ‫יע׳ פריט״י ׳‪• 162‬טעטו דברי״‪,‬‬
‫‪ ,21‬טז ב•‬ ‫‪ .20‬פ צג ח•‬ ‫‪ .10‬י צ‪,‬‬ ‫‪ .10‬פ׳‪ 2‬לי א ח‪.‬‬ ‫פניי טדצב«‬
‫‪ .22‬צצ״י טרצצ< לא» יצג׳ י‪ 2‬ח ‪ 6‬לה חיטחיצצח טחט׳‪ 2‬ף חסאשר ״אלא על גצי קדקע׳׳‪,‬‬
‫‪267‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫תחכמוני‪ 1‬אט׳ לו הקכ״ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה‬
‫ואתה מבטלה‪ .‬ש ל ש י ם נ מ נ י ם ‪ .‬כב׳ מפו‪ /‬ו ב ש ב ת ש ל ו ח י ט י ו צ א י ן ‪,2‬‬
‫בפ״ק דראש השנה ‪ 3‬ילפי' מאלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם דעדיס מחללין את‬
‫השבת להעיד עדות חודש ולא חהומין דרבנן כלבד אלא אם היה חולה מרכיבו על‬
‫כתפו ‪ 4‬ואפי׳ לר׳ נתן דאר׳ חי נושא את עצמו חולה שאני‪ .‬בפ׳ שני שעירי ‪ *5‬או‬
‫בשאר מלאכה אם אינם יכולין בלא אותה כדאט' כראש השנה ובירושלמי ‪6‬‬
‫מאלפי' ועד ייב מיל פלוגת׳ דד׳ עקיב׳ ודכנ׳ מי״ב מיל ולמעלה אפי׳ לרבנן דאורית׳‬
‫דכת׳ אל יצא איש ממקומו ־‪ ,‬היינו י״ב מיל כנגד מחנה ישר•‪ ,‬ולשו׳ אלפס ‪8‬׳‬
‫הך סברא לא סלקא אליב׳ רנמרא דידן‪ .‬ו ב ש ב ח ש ל ו ח ין י ו צ א י ן ‪ ,‬חנן‬
‫כפ״ק דר׳יה ‪ 9‬על שני חדשים כחללין את השבת על ניסן ועל תשרי שבהן שלוחין‬
‫יוצאים‪ 10‬ובהן מתקנין את המועדים‪ .‬ו ר א י ת י ש כ׳ ‪ u‬ג א ו ן א ח ד שהשלוחין‬
‫ההולכין למרחוק להגיד שקידשו בית דין את החדש אין מחללין את השבת‬
‫מדאמרי• בשילהי פירקי׳ ‪ 12‬יכול כשם שמחללין על קריאתן ‪ ,13‬פי׳ היינו ערי ראיה‪,‬‬
‫כך מחללין על קיומן ‪ ,11‬היינו שלוחין שכגירין שקרשו כיח דין את החדש‪ ,‬ת־ל‬
‫אשר תקראו‪ ,‬על קריאתן אחה מהלל ואי אתה מחלל על קיומן‪ .‬ו י ש ו׳ ת ו ר ת‬
‫כ ה ‪ :‬י ם !‪ ,1:‬יכול כשם שמחליין את השבת להעיר עליהם כך יחללו שכת להודיע‪18‬‬
‫שנתקיימו‪ ,‬ח׳ל אשר תקראו על קריאתן אתה מחלל ואי אחת מחלל‪ 17‬להודיע עליהם‬
‫*שנתקיימו‪ .‬ותו אמרי׳ בפיק א‪ 1‬על שני חדשים ותו לא והתנן ‪ 19‬על ששה חדשים‬
‫וכד יתדין חכי קאט׳ על בולן יוצאץ מהערב ועל גיסן ועל תשרי ער שישמעו‬
‫מבית דין מקודש‪ .‬ואם אית׳ רשלוחין נמי מחללין הוח ליח לשנויי על כולן אין‬
‫טחללין ועל ניסן ועי תשרי מחללץ‪ .‬וי״ל דהכי נמי קאס׳ דעל חנך אין מחילין‬
‫ויוצאין מבערב ועל ניסן ועל תשרי ער שישמעו מפי בית ‪ 1‬ץ מקודש ועל בן‬
‫מחללין‪ ,‬שאם לא היו מחללין היו צריכין להמתין ער מחר דגלילח אין מקדשין וחיו‬
‫ממעטין בחליבת שלוחין‪ .30:‬ו ח ר׳ מ ש ה כד׳ מ י מ ו ן ד ל ו‪ 2‬כתב דשלוחין אין‬
‫מחללין לא שכת ולא יום טוב ולא יום חבעוריס‪ .‬ונבוגו דבריו מדאמיי‘ בפ׳־ק‬
‫דר׳יה ‪ n‬חיכי דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי חשיי ליעבדו חיי יומי ובו׳ אלמא‬
‫דאין מחללין ראי מחללין שלוחי ניסן ושלוחי חשיי שוץ‪ .‬ו ל ש ו׳ ק ו ג׳ & גגי‬
‫על גיסן ועל חשיי עד שישמעו מנית דין מקודש ס ח ו ט ו ב ד י ל ט ע ו ת ‪ 5‬ו‪,‬‬
‫שכן כת' דכשאר חדשי׳ אין חילול שכת של עדים ממחר יציאת שלוהין שאין‬

‫‪3 .8‬ר^‪ .‬יי‪1‬ואי‪I'm^r 1‬‬ ‫‪ . 1‬לונינו י אפר ר‪ . 2‬א ‪ 2‬ל לי׳ צכ״י‪ .‬ר׳ דק״ש ‪ e r 12‬א‪.‬‬
‫‪ , 1‬צ ‪6‬י‪ 8‬נ ח ׳‪ 23 68‬א‪ .‬י*נ׳ ‪ 3‬יי‪8‬יי ־‪*1 68‬ח ‪{5‬י‪ 5‬יכי‪ ,1‬ינדקיס ׳‪68‬‬ ‫‪ H• 2‬א צ‪.‬‬ ‫כעדיס‪.‬‬
‫«‪ .‬ס‪ 2‬אן ליי ‪3‬ה*י טר ‪ 8‬נ ‪ ,‬יר׳ יר‪ 1‬׳ עייפין ‪ 6‬׳‪‘n ,2‬׳ ‪ , 2‬יחפאכי‬ ‫‪ .5‬ייפא ‪6‬י ‪, 2‬‬ ‫ב׳ י!‪1‬י‬
‫‪m‬‬ ‫ע׳‬ ‫דכיי חיי״)»‪ .‬ו*נ׳ לי ‪ 2‬י‪ .! 6‬ייי^למי ‪ 2‬ז ׳‪ 8‬יט‪1‬‬ ‫אח‬ ‫לא העתיק אח חירי׳‪ 8‬לטי אלא‬
‫‪ ,10‬׳‪68‬‬ ‫פא פ‪.‬‬ ‫ס‪.‬‬ ‫חקצ׳׳ד‪.‬‬ ‫י*‪ .‬עריפין ‪8‬ין• ‪ 6‬י ק א׳‪*& #‬׳‬ ‫פט‪,‬‬ ‫ז‪ .‬׳‪ 68‬יח ט‪1‬‬
‫‪ . 13‬׳‪ ; 68‬ער ׳‪ 8‬יחקד׳‪ 8‬י‪.‬‬ ‫‪ .18‬ר׳׳ח '‪,62‬‬ ‫‪ , 11‬אילי ‪ 8‬׳ילו פ׳«ס‪.‬‬ ‫גי' ‪ 1‬לכיריא‪.‬‬
‫‪ 68* .10‬גי' ‪I‬‬ ‫‪ , 16‬א פיי ‪8‬י*ק י‪ ,‬מי ‪8‬׳ חרא״ח ייים ק׳ עיא•‬ ‫‪ . 14‬׳‪ ! 68‬עד ׳‪8‬יחקיי ‪ 6‬י‪,‬‬
‫ודפינוזי‪.‬‬ ‫‪ er‬ן‬ ‫«‪. 1‬‬ ‫‪ . 10‬ד״ח ׳‪. 68‬‬ ‫את ח׳‪ 8‬פח‪.‬‬ ‫‪ . 17‬׳‪ 68‬ני׳ ‪1‬‬ ‫עליתט‪.‬‬
‫גי‪ ,8‬פא א‪.‬‬ ‫ח״יז‪.‬‬ ‫‪1nn‬׳‪8‬‬ ‫‪ ,81‬חל׳ קדי׳‪8‬‬ ‫‪ , 80‬לעוון ר׳‪'8‬י ׳‪ 68‬ד׳׳ח על ניסן‪.‬‬
‫על נישן‪.‬‬ ‫ר״ח‬ ‫‪ .8!1‬׳‪ 68‬ע׳׳צ‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪268‬‬

‫השלוחין סחללין שבת לצאת היום וכשלא יבואו עדים היום יחעכד החדש והכל‬
‫יורעין שיקדשוהו למהר והשלוחין יצאו משחחשך לום׳ שיעברו את החד׳ ‪ 1‬וכו־‪.‬‬
‫ומשמע מדבריו דכשאר חדשי׳ דווק׳ אין שלוחין יוצאים היום׳ אבל על ניסן ועל‬
‫תשרי יוצאין היום‪ ,‬ולא היא דהוא הדין רגם על ניסן ועל תשרי אין מחללין‪ .‬והאי‬
‫דקאר׳ לצאת היום‪ ,‬כלום׳ שאין שלוחץ כלל מחללין את השבח לצאת היום אםי‘‬
‫על ניסן ועל תשרי'‪ ,‬מיהו על שאד חדשים אין צריכים לשמוע ם‪£‬י כיח דין מקודש‬
‫ייצאו מבעיב‪ .‬אבל על ניסן ועל תשרי שצריכי׳ לשמוע ם‪£‬י בית דין מקודש אם‬
‫לא יבואו ויחללו את השנת ויקדשו לא יצאו מבעיב מ‪£‬ני שצריכי׳ לשמוע כ‪£‬י‬
‫בית דין מקודש ובלילד‪ ,‬לא יקדשוהו‪ ,‬תדע רגבי ניסן ותשרי כתב קונ׳‪ ,‬אבל בניסן‬
‫ותש־י '׳‘!ם לא יבואו עדים ויחעכר החדש לא יצאו שלוחץ עד מחר שאין בית |דין|‬
‫מקדשין כלילה ונמצא ממעטץ הילוכן מהלך לילה ויוחד‪ .‬סרקא׳ מהלך לילה ככלל‬
‫דאין מחללין ראי מחללין נמצאו ממעטץ יום ולילה‪ .‬א ך כ ה ו ר א ח ר ה ר א ה‬
‫ל י כ ב ר ו ש ׳ ג א ו ן אחד׳■ רשלוהין נמי מחללין שבת אך אותה שבח שהעדים‬
‫מחללץ ולא שנייה‪ ,‬ו נ ר‪ -‬ל י דטעמ‪.‬׳ דמילת־ רלהכי הסמיך מועדי למקראי קודש‬
‫לומר דבעת הקריאה דהיינו בעת קידוש החדש מחללין נס בעבור קיום מועדי ה;‬
‫והא דקאמ׳ על קריאתו אתה מחלל ה״ס כעת קריאתה אתה מחלל גס כשביל קיום‬
‫מועדי הי ואי אתה כחלל על קיומן נלכד בלא עת קריאה‪ ,‬ו ר ע ת ה ס י י ג ׳‬
‫לא נ ו ד ע ה ‪ ,‬אס רעתו שמהללץ‪ ,‬אז כעדים ככ׳יך‪ -.‬ואש דעהו ש׳אץ מהללץ‪m .‬‬
‫בעדיס‪ .‬וסי' כשביל ערים‪ .‬וכדתנן‪ :4‬אש אין מכירין אוחו משלהין אחי עמו להעירו‪,‬‬
‫והת־ משיי ‪ 1‬דאוחו אר‪.‬ד לאו דויק‘ אלא זוג אחי וקאס׳ התם דגש אותן ש׳לוחין‬
‫מחללץ את חשכת‪ ,‬והת׳ אמרי' א»י' מששיקח מחללין»‪ .‬ואמנס שגס לסי זח י ת ק‬
‫כסיוט כעייס ככ׳׳ן‪ ,:‬וסי׳ כמי עדיש המעידים על נישן ועל תשרי מחיוץ את חשכת‬
‫כך שלוחין הבאין להעיד עליהש לשני כיח דין מחללין‪ ,‬ועל כן חשש ת‪ 8‬ייט שלוחץ‬
‫כשח רתגן ב־שלחץ עמיו אחד להעידו‪ .‬ו ה ת ו ש ו ח י ז ש ר ג י ' ל י מ ה‬
‫ש מ ג י ח י ש ‪ 3‬י ו צ י ו ת ו כ ש ב ת כ א י ן י כ י ת ד י ן ה ע ד י ש ‪ ,‬וחמבץ‬
‫יכין ני טעמי רמחללין על ני‪5‬ן ועל תש׳רי ולא על שאי תרשיש משום דעל ש׳אר‬
‫חושים יוצאין גנ עי ב ל«י שאין צייני! לשמוע משי כית רץ מקודש ועל גישן ועל‬
‫תשרי אץ יוצאץ מכעי‪ 5‬לשי שציינין לשמוע מסי ניח דץ ן‪.‬וקורש ומשג׳ שלעולם‬
‫אינן יוצאץ מנער‪ .3‬ו ה ק ש ׳ הי* ש מ ש ו ן ד ע « תינח הי‪2‬׳ דניאה בעליל כיום‬
‫נ״ט דאע׳יג דודאי יקדשוהו נית דין למחר אץ יוצאץ עליו בעיכ דילט׳ מימלני‬
‫ליה וטיקלקלי מ׳ועדיש‪ ,‬אכל חי‪5‬׳ דלא קידשוהו כיום ל■ לישקו כליל ל“ א‪ ,‬ותירץ‬
‫וגזרו האי אטו האי ומשו׳ דכשאר חישין יוצאין כזה ובזה מכעדב‪.‬‬
‫על ניסן זעל תשיי ®דיין‪ ,‬שדש׳‘♦ ? מן התויה מחללץ על נולן ועל « רבנן‬
‫אשיו לוי שאץ תיקון המועדץ תלוי כהן ולא אי‪85‬ת להו למלאן ולהפרן עלניעדיש^‪.‬‬

‫‪ .S‬י׳ה‬ ‫‪ .8‬רזיה זי לא תזואתי‬ ‫ז שיויגרי את אלול• יעי ‪3‬הגחי ‪3‬גילי■‬ ‫‪1‬׳‬

‫&‪ eif 1 .‬״שהו דהי&א ת‪^6‬יקא לא ‪6‬הללי‪5‬ן ׳זוגה ל‪,‬ה*לץ יש‬ ‫‪ er ,4‬עייג!‬ ‫‪ s's‬א‪.‬‬
‫הונהת* גי‬ ‫יגצי*‬ ‫נישן‬ ‫על‬ ‫«‪ .‬דייה צא ‪ a‬הדיה‬ ‫ס׳»להין‪.‬‬ ‫וצריח‬ ‫צתד׳ה שת׳יילין‬ ‫‪ *eit‬ע*א‬
‫חיש‘ *אלנו חן חיש׳ חרישו שיזונץ‪ ,‬ר׳ ‪3‬ש‪ 6‬י י ^על התהויהן יינריצהן י«ל החיש' )וישי( ‪V' ?8.‬‬
‫‪ . 8‬ם״שייזו*'*‬ ‫א‪ .‬של‪ 1‬אכל‪.‬‬ ‫‪ . t‬ישש דיח ‘(ו»‪ 3‬חש‪.‬‬ ‫ע׳ לעיל ח״א עי ‪«8‬ז חע׳ אז‪.‬‬
‫‪269‬‬ ‫ה ב ו ש כן‬ ‫ערוגת‬

‫ו ה ק ש׳ ה ר׳ ש מ ש ו ן ניע ‪ 1‬דאמרי׳ מניין שבחלל׳ן עליהן את השבת ת׳ל אלה‬

‫מועדי ה־ אשר תקראו אותם וההיא דניסן ותשרי דווק׳ דבהם מועדים תלויים‪ ,‬וחירין‬
‫מ־מ ‪ 2‬איתדבו מדאקדו מועד כדאבדי׳ ככיצד צולין ‪ 3‬נכי דחיית שכת טומאת ‪.1‬‬
‫שעירי ראשי חדשי ׳ איצמריכ׳ לי׳ סד'א הא לא פת׳‪5‬ה כועד קמיל דאיקדי בועד‬
‫כאביי ‪ 5‬דאם■ אביי ‪ 6‬דאש חרש איקרי מועד‪ .‬ז ז ה ל ש ד ה ר׳ מ ש ה כ ר ׳‬
‫מי פ זן ן‪ ,‬כל מקום שני מועד דוהה את השבח לפיכך אין מחדלין אלא על ר׳ח‬
‫ניסן ותשרי א בלבד ספני תיקון המועדות‪ .‬ה מ ר ק ד ק כ ל ש ו־ ל פ י כ ך שכת׳‬
‫זכו׳» יכין דעל שאר חדשים מן התורה אין מחללין‪ .‬ו מ ש נ ה ה ו א הו‪ .‬מדאב׳‬
‫התם ובזמן כיח המקדש מחללין על שאר חדשים על כולן מפני ^הקדכן‪ .‬והבה על‬
‫עצמך מדל דקרבן ריח דחי שבת אלא ע״כ ראיקרי מועד כדאית׳ ככיצד ציולין וו‬
‫א״ב הבי נכי להלל שבת על קריאתן‪ .‬ויש לדחות ולומ' רה שקרבן ד״ח דוחה‬
‫שבת ח ל כ ה ל מ ש ה מ ס י נ י הוא ואחא ירמי׳ !‪ 1‬ואסמכה אקרא והכי נמי‬
‫כיסחכרא רעד דיא אחא ירכיי מג׳ לן דקרב• ד״ח רוחה שכת‪1‬־‪ 1‬אלא לאו ה ל כ׳‬
‫ל מ ש ה ב ס י נ י היא הלב׳ בזמן כי׳ המקר׳ הוא דמחללין כעביר י‪,‬דגן‪ ,‬אבל‬
‫שלא כזמן ביי הכ״ד׳ אין ‪3.‬ף‪,‬דלין על שאר הדשיס מן התווה ו»‪ ,‬וההיא וכיצד‬
‫צולין אסמכת׳ בעלמ; חילב' מסח סניא‪ :‬זו ל י׳ ל פ י׳ ה ק ו ‪ !5‬דפי׳ מן התורה‬
‫מחללין על כולן ו ל י ת ה נ מ י ל ת י ו ץ היי ש פ ש ו ן ‪ 18‬א ל‪ H‬ע י ק י כ מ*‬
‫שר שמי מ ד ב ר י ה י ׳ מ ש ה כר ׳ מ י מ ו ן דמן התיר׳ אין מחללין אלא על‬
‫ניסן ועל חשדי ולא על הש׳אר‪ .‬ו ל ש ו ׳ הי׳ מ ש ה א י נ ו מ ב ו א ר א •־ ה מ ו ‪ f‬ר‬
‫ד י ל ! א‪ 1‬ה ו א ע צ מ ו ק י צ ר ‪ .‬והעיקר כן הוא‪ ,‬כל מקו‪ ®.‬שני מועד דוהה‬
‫את השבת‪ .‬ואחני די׳־ה איקדי מיעד‪ ,‬דכוק ‪3‬ית המקדש מהללי! על כוק מכד‬
‫הקדנן‪ ,‬ואתני אלה מועדי ה׳ אשי תקיאו אותס מקיאי קודש ישלא בזמן בית‬
‫המקד׳ אין מהללי! על ש׳אי הדשיס ילאו מועדי מק‪,‬יאי קודש נינהו דמיתיין‬
‫כעשיית מלאכה‪ .‬אכל על דסן ועל תשיי נס שלא נזמן בית המקדש־ ש כ ה ן‬
‫מת ק נ י ן את ה מ ו ע ד י ‪ , 8‬משמ׳ רטעמ׳ דמהללין ׳מפני שהשלוהי׳ יוצאין‬
‫שיתקד את המועדיס‪ .‬ו ה ק ׳ ה י ׳ ש מ ש ו ן נ*עזי «א כי מקלע י‪ 1:‬מ ל׳ דאלול‬
‫כשנת ודאו עדיס את החודש ע‪":‬׳כ צליכיס להלל ולנזא נשכת דאי מאהדי אחד‬
‫שנת מיקלע יו‪ 0‬ערכה נ שנת‪ ,‬ולאו כידכא היא הדא דכייוכ שנימ ליתי‪ ,‬ותו‬
‫י כ י מ י ח כ מ י מ ש נ ת י ז ל א ה י ו ה ו ש ש י ן ל ע יי ‪ 3‬ה רתנן ‪*§3‬ק‬
‫דמנילה»ו חל להיות ‪3‬ר ‪5‬יעי ‪3‬שנ‪,‬ת«^ ונו׳ ודי יוסי ש׳היה אחר ‪ejnf‬‬

‫א‪,‬‬ ‫‪i‬׳‪,‬‬ ‫ר״ר‪.‬‬ ‫‪«V1‬‬ ‫‪ m 4‬הדיה ? ‪f s f‬‬ ‫■ ‪ mm‬נ‪ 6‬נ‪3‬״י ‪8‬ד^ו‪.‬‬ ‫עי"‪8‬‬
‫‪ J6r .8‬תלא יה«י ׳^חארו'*‪ ,‬ש‪,‬י דרדי!‪-‬‬ ‫‪ i'i * .1‬נחי‪«ir ‘6‬‬ ‫‪4 4‬״ל‪ 1‬י&י‪8‬אא‪.‬‬
‫(‬ ‫‪.0‬‬ ‫ת‪#‬ו*‪,‬‬ ‫ן‪ ,‬־ ‪ ret‬י״ל‬ ‫ו‪ ‘‘m .‬תיוז׳ו חהד׳» ‪»1‬נ ד*נ‪,‬‬ ‫‪ if‬ש‬
‫ינעל ״לה‪ftfpw Bf »53rB .6‬‬ ‫«!‪ ..‬לתנין יף ‪ pm‬דנדי‬ ‫לויור יניי ‪**mw‬‬
‫היא וה הא נון התיוה על נילן ‪.«6‬ללין‬ ‫‪5‬לע!י׳ הר‪6‬נ*‪ 8‬יני ! ‪*M,e «fp <,‬‬
‫‪ M‬אריע‬ ‫נ‪ .1‬ני אני• ל‪ 6‬י ‪ m‬׳יריה איהדי &יעד פאינה א ‪41‬‬ ‫‪' 41‬־‘‪8‬הי‪ 8‬עי א•‬
‫ע׳ «ו« ז‪1‬ו ילא‬ ‫יה היא על דיר הדיזיי י»ל רניוא‪ 1 .‬נהיפ »נ נ‪ ,‬יע׳ נפאיזייי תרניין‬
‫ז ‪ 4‬דיה נא נ הדיה על‬ ‫יי ‪ 4‬לעיל ה׳נ' ‪1‬־‬ ‫דר‪ ,‬הדדננן‪ 45 .‬לעיל עי ‪ les‬הע׳ ‪4‬‬
‫יא‪ .‬׳‪ ! 61‬נ^לייוי‬ ‫יא‪ .‬נילז ‪■ •liPSfB‬י»‪ 6 4‬י‪.3‬‬ ‫ני‪6‬ן< יע׳ לעיל ע׳ ‪ 8es‬העי ‪.e‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪270‬‬

‫אם׳ ‪ 1‬לית כאן חל להיות בשיני כשבת ליתכןא[! חל להיות בשבת חל להיות כשני‬
‫בשבת צובא רבא בחד בשבתא‪ 3‬חל להיות בשבח צוכא רבא בערובחא‪ .‬ולא‬
‫קאם׳ חל להיות ברביעי ערבה בשבת‪ ,‬ככלל דלא היישינן לערכה‪ .‬אך ב י ב י‬
‫ת א כ ו ר א י ם ת י ק נ ו‪ ,‬דאם׳ בירושלכי‪ 3‬ר׳ סיכון היה כבקר לאילן דבשבחץ ‪I‬‬
‫עיבורא הכו ועתבון דלא תקבעו לא תקיעת' כשבתא ולא ערבה ‪ 5‬בשבתא ואי‬
‫דחקיתו ועבידתו עכיו ‪ e‬תקיעהא ולא תעבדו ערכתא‪ .‬שבה; כ ת ק ‪ 3‬י׳ א ת‬
‫ה פ ו ע ד י ם‪ .‬כ ח־ ה ר׳ ש כ ש ו ן ד ע ו הא רמשם׳ פ ‪ 2‬י ׳ ה ק ז ג ׳ דכעכא‬
‫דפחללין את השבת היינו פ‪£‬ני השלוחין שיוצאין שיתקנו את הפועדיס וכן כשפע‬
‫לשי׳ הפשנת שידן שלוחי׳ יוצאים ובהם כתקני׳ את הפועייס פשפ־ דזהו פעפ׳‬
‫ויפחללין ואין וה עיקר חפעס‪ ,‬כ* חעיקיי כקרא דאלה פועדי ה' וגי׳ ויציאת שלוחין‬
‫דקתני •‪ \j*h‬אלא ליבות ולישב ה‪,‬רבר בשביל אפח‪ ,‬ריש וכרים שאין הפעם תלוי‬
‫בהם והן נעשץ כעד לרבי לישנו !ליםותו כאותה ששגינו נם־יק דסנהדרין* אין‬
‫פעביץ את השנה פ‪£‬ני הניייש והפלאים אכל עושין אותה כעד לשנה כיצד‬
‫פהוועין א‪:‬ד*‪:‬ו ייי־ץ ינחליא דכיכין ואיפייא דעדקץ׳ ו א נ י א ופ י ל‪5‬י• הקונ־‬
‫ופן התויה כתליין על כל חדשי׳ ‪1‬ו‪1‬אי והו עיקר הפעם ב‪.‬לזפ׳ לפה על ניסן ועל‬
‫תשיי דוקא פתללין ולא על השאר היא פן התויה נולן שוין‪ ,‬אלא פ^ני שנהן‬
‫שלומי׳ יוצאים■ וכי־ יו­‬
‫זל י ז ן פ ‪ f‬י ג י ‪ 3‬י י ם ״ *י׳ פני זכיון ניתן להנתב ולההתם כחכפיני‬
‫אשי ניביו כעדין החולש שדוהי פ‪12‬״ז לאנה׳יז והלין זיתן ל ש ח ק » « ו ל ©תם‬
‫י•' החולק על ז«‪ ,‬ש׳היי נ‪,‬אכ‪© -‬ועדי ה׳ אשי תקיאו איתש א א תב ©י׳ אם תקיאו‬
‫אותש אז הש פועלי‪ ,‬ולשו׳ יבזתיןו וו אס קיאתש «תש פועדי ‪ Qm‬לאו איוש פיעדי‪,‬‬
‫אלפא ותן חקנ״ה ישית לישי׳ ופכנים עפהם‪ .‬אשי תקיאו אותם אתס ח׳ק׳י׳א׳ו׳‬
‫א׳ח׳ם׳^ז נ‪1‬יפ׳ זהו ה׳נ׳ת ל‪-‬ע׳ניי שבייש ו׳ח׳ליש״ ׳ם ‪11‬־ נ ע׳ א ז׳ה׳ו ו׳דיא׳י ל׳עש׳י‬
‫ש׳ן׳י־׳ס ו‪ 3‬ס ח׳ר׳ש׳י׳ש ‪© .11‬י' זהו וואו של שוד אשי תקיאו איתש את‪ ,:5‬זאיכא‬
‫’יפ׳יח ‪ 1‬פשל יייקייא שעניין !דוחין ‪ 3‬א‪1‬״ו והוא תיפה ‪:3‬ויול‪ ,‬ותו לפ״ד יש אש‬
‫ל־״*‘!‪ ,‬ע׳!© נלאה ויהא ‪ , § 1‬י ׳ ׳ ח בשלהי אילו ק שייםי‪5 1‬י א‪1‬״ו‬ ‫ייפקיאזז‬
‫הלנה לפשה כסיני ‪ r m‬ו ה ל כ ה ל פ ש ה פ § י‪ 3‬י ש י ש ‪ 3‬ה ‪ 3‬י י ה כ פ י ש‬
‫ל י ת ו ת פ א י ״ ו כ ש י צ ש י נ ו וייישת אשי תקיאו אתס אתס אספנתא‬
‫כעלפק ואחיי שהלכה לפשה »י ני היא היי יוהץ אוי׳ פשו׳ ידקיא לפ״י ©יהו‬
‫אנן לא קיי״ל ניותיה־ נשילהי אינן פ‪ 5‬י^ץ»‪ ,‬אתו ‪ £ph‬אתם ד ו את‪ 8‬אוי׳‬

‫■‪$‬יני? ‪ 6‬״ו ה׳א‪,‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪ i m m‬ו׳»ייוא‪.‬‬ ‫ו*א■ חי‪,1‬‬ ‫♦יי׳‬ ‫«י *יינ*■•!*‪.‬‬
‫‪ • m 4‬יאיז איחהחין *‪ ,3131‬ינלודוי היא‬ ‫‪♦ i 61♦ ,s‬ןיותא‪.‬‬ ‫‪4‬‬
‫יי &׳ו י ו ! ‪ 6‬א י י ‪w .f ii ,‬‬ ‫ו ת י ‪6‬׳ ‪ 6‬י ‪ 5‬ח ‪ 1 1 6‬י׳׳ ה ל א‪ ,‬י ל ו ו ‪ 6‬היןי‪ 5‬י*ן י “ ‪ s‬י‪ ,‬נ‪-‬אי*ו»ו ‪ 6‬י ץ‪,‬‬
‫«(‪ S*? :,‬ל•׳■ ‪♦♦SS‬‬ ‫‪ 4 .‬יא א‪.‬‬ ‫זינן־‬ ‫ז‪ ,‬י־י״מ נא ‪ 3‬ו׳יא‬ ‫אי־&׳ו‪« *!♦ ,‬ןו־‬
‫■ ויתייא ‪tS is‬‬ ‫‪Ai‬‬ ‫‪ ©♦♦w> 11‬ז זי׳ותת‬ ‫‪« ,jing‬י לויי ד ‪ mi‬הו׳ ‪4‬‬
‫‪♦:? .11‬לח‬ ‫‪11‬־ וילה ‪.1111‬‬ ‫©‪ .‬הי«׳ יאית ייי& זיי© ויו‪.‬‬ ‫»‪1‬־ ווי א א‪ 6‬יו‬
‫‪f 4S‬לת‬ ‫‪}& .11‬או‪3‬י‪ 1‬י א‪.‬‬ ‫‪ ,ms ,‬ייה נ א‪,‬‬ ‫‪)♦ is‬ילה ‪14‬‬ ‫‪,ms‬‬
‫ת ‪1‬י א נ‪6‬י' הי“ה ׳‪* *6.1‬יומלנה ל^^ה פ‪6‬יוי *ולא לתניי*‪ 4‬יוי‪»66 5‬ף ליונת נין ©זיהויה כין‬
‫»‪ 1‬ד ה ‪m‬‬ ‫‪6‬אהייהי‪,‬‬
‫‪271‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫סזידין‪ ,‬אתם אפילו שוגגין‪ ,‬אתם אפי׳ מועטין ‪ .1‬כמעשי ר״ג שטעה לדברי ר׳ יהושע‬
‫כדאית׳ התם‪ .‬וחיט׳ דלא מייחד אלא הד ותרי צריכי‪ ,‬חד לעיבוד ראש חדש וחד‬
‫לעכור שנה ‪ .2‬ו ד ש ״ י הביא בפי׳ חומש ‪ 3‬אתם איןי' מועטין ‪ ,4‬ותים׳ דאט׳‬
‫בפסיק׳ ‪,‬־׳‪ .‬בשעה שנכנסי׳ לעבר שנה הקב״ ה מניח סנקליטין שלו למעלה ‪ 6‬ויורד‬
‫ומצמצם שכינתו ז ״מטה‪ .‬ומלאכי השרת אום׳ הא תקוף הא תקוף ‪ ,8‬הה״ד אל‬
‫נערין כבוד קדושים רבה ‪ ,9‬וכל כך למה שאם טעו ‪ 10‬הק׳ מאיר עיניהם ‪ ,11‬הה״ד‬
‫ה׳ כאוד פניך יהלכון ‪2‬ו‪ .‬וייל דרוק׳ כעיבור שנה אין הקביה מניח שיטעו‪ ,‬אבל‬
‫כקביעות החדש אפיי בועטים‪,1;1‬‬
‫כ א נ ה ׳ ־ ז ל ע ש ו ת ה פ ס ח ב מ ו ע ד ו ‪ ,‬כ ת ׳ ר׳ ש ל ט ה א ח י‬
‫ר ׳ ת ז ״ ל מועדו מן יעד לשו׳ בפעיל לא ידעתי מדוע לא ננקד סועד ‪ 14‬או מועירו‬
‫מפני ידד של מפעיל‪ ,‬עוד במגילת אסתר‪ 15‬מועד לשון מפעיל כט׳ מועיד דוגמת‬
‫מושיב מוריד‪ ,‬עיב‪ .‬ומשנה הוא כי‪ !«.‬עיקר מ‪ 1‬עד מןעד על משקל מטפד‪ ,‬מזבח‪,‬‬
‫מעשי־‪ .‬וע*ע ננקד מוןדו מ‪1‬ז}ךי מועדים‪ ,‬כמו מ^פר מספרים׳ כי עיקרם מועדו‬
‫מיעדי מועדים‪ ,‬כמי מוקש מוקשי׳ רסוף תהילות ‪ . 17‬ובן מזבח מזבחו מזבחי‪ ,‬את‬
‫שיגע׳ המזבחות ‪ , in‬ח־ במקום מ׳ מוקשים וס׳ מועדים‪ .‬זמן מעשר מן הדין היה לו‬
‫לו‪ ' 2‬מעש׳רו‪ ,‬אך בעכוד ע׳ נפתח הס׳‪ .‬זהנפתחים כמו מולד‪ ,‬מושב‪ ,‬מותר‪ ,‬מודע‪,‬‬
‫על משקל משכב‪ ,‬כרכב‪ ,‬מש׳פט‪ ,‬משכן‪ ,‬מקדש‪ .‬ועיקרם מולד»‪ 11‬ומהם מולדי מולדים‬
‫מושבות‪ .‬ועיקרם מולדו׳ על משקל משכבו׳‪ .‬ורכים בסמיכות סולרי‪ ,‬ועיקר מולדי‪ ,‬כמו‬
‫משכבי אשה»‪ 3‬משפטי ה׳ ;‪ 21‬מקדשי אל ‪22‬׳‪ .‬והנאמר מוצאי מים‪23‬־ מן מוצא ולא‬
‫נא‪ 3‬׳ מוצאי בדי לחפייד בין מוצאי מן מצא ‪ .24‬אך לא ידעתי מורשי לבבי ‪25‬‬
‫למה נקמץ ילא נחטף בייעיו‪ .‬וי*ל אולי די״ש גורמת כמו שכח׳ במילת מעשרו‪.‬‬
‫ה י א י ב ד ו ת ‪ 1‬א ‪ 2s‬ו ל א כ ד ״ ו ‪ ,‬פי׳ ניסן לא כרו כי על בל ר״ח ניסן‬
‫נאמי ראשון הוא לכם ‪ m‬על בן נכון לום׳ כפיוט הוא לבדו לא בד״ו ואז יהיה‬
‫רמז לא כד״ו פסח כי כשניפן לא כדיו גם פסח לא כד״ו‪ .‬לא בד׳ו כעבור אד״ו‬
‫‪‘/‬אד׳יי מפני ערבת וכיפור‪ ,‬א׳ כעביר ערכה ‪ ;28‬שלא יבא ערבה בשבת שאם חיה יום‬
‫עיבה כשבת י א היתח ניטילת משום ‪ z9‬גזיר׳ דרבח ‪ ao‬ותשתכח לפי שהיא מנחג‪.‬‬

‫‪ .8‬א‪,‬ת‬ ‫‪ .2‬י׳ סשסרא אסור ^יק י׳‪.‬‬ ‫‪ 1‬פיזזעי} ו‪5‬״ח ג‪3‬׳י ‪ 0‬י‪ 2‬נ‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫«‪ .‬שם ‪ :‬׳‪V#‬‬ ‫‪ ,5‬יר*נ קניג א‪.‬‬ ‫פיסימן‪,‬‬ ‫‪ .4‬נג״•‬ ‫י‪3‬׳יי «חו״‪ ,5‬רידא נג ד‪.‬‬
‫‪ .9‬תוזל׳ ‪ tjc‬ח‪.‬‬ ‫•‪ en*}‘S‬שש }‪ 1‬׳‪ 1‬הא אלהא חא אלחא‪.‬‬ ‫ה שס וי׳ ; ‪8‬‬
‫‪ .13‬נכ*י ‪ 0‬רצפ‪ .‬סוטעין‪.‬‬ ‫טו‪.‬‬ ‫‪ 2‬ן‪ .‬ח‪1‬ז?י׳‬ ‫‪ ,11‬ש ‪ ! 6‬שניחש ‪ 3‬תלפח‪,‬‬ ‫« ‪ 5.1‬שוייז׳ וי׳{ גיגי■‪.‬‬
‫‪ 4-1‬גי“ ‪ s * i ♦2‬חיא פי ג סגי ל ת אשתי אין סלת סועד‪ ,‬ואולי ציל ‪ :‬איכה‪,‬‬ ‫‪«6 ,! 4‬יןרי«‬
‫‪ .17‬קט ו‪,‬‬ ‫‪ 8 48‬״פה ‪ *5‬ש׳ ‪ 2‬לי׳ ככ״י טי צג‪.‬‬ ‫ולוי*ו חי« ‪ 26‬יא טוי׳ יי׳ שלטח לטגיליה‬
‫‪3 48‬שר ‪ 2‬׳ י ג ר‪ ,‬לשייו גזר חטחני• ו‪.‬ם טזכח יגם טועדיטגזרח מםעל‪,‬‬ ‫יי< שס קפא ח‪.‬‬
‫וע׳ לעישת יח ‪ea‬׳ חי־קפו׳ז לרי ‪«2‬ג ע׳ קשט ‪ 5‬ג ‪ 4‬שיעד טוקש יןל ששקל טשכל וטוכה )שש ע׳‬
‫קג( שגירת ט ^ ל‪ .‬אבל יחד עש זוז י‪.‬ישין‪* 4‬יאושר שיחית טן תפגין ח‪ 1‬ח שעי טוקש וטושח״‪.‬‬
‫תחלי‬ ‫‪21‬־‪.‬‬ ‫ויקרא יח ‪ 2‬פ‪.‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫ע׳ ‪2‬ש׳ תרקטח ש ‪. 8‬‬ ‫פשיןל‪,‬‬ ‫עלי ט׳יקל‬ ‫‪ 48‬שילר‪,‬‬
‫‪ ,24‬ריל בין טוצאי טן יצא ונין טיצאי‬ ‫‪ .211‬שש קז לג‪.‬‬ ‫‪ m‬שש עז‪ ,‬׳ו‪,‬‬ ‫י« ‪4‬‬
‫‪ .iS‬ע׳ לעיל‬ ‫‪ .87‬שטות יה ‪28‬‬ ‫‪ , 28‬ליי גדש‪.‬‬ ‫&‪ .8‬אייה יז יא‪.‬‬ ‫שן ש ‪ 8‬א‪.‬‬
‫ע< סוכת טג ב‪.‬‬ ‫‪,80‬‬ ‫‪ .88‬ש‪#‬שאש* ע׳ ב ליי בביי טרצ‪. 3‬‬ ‫!‪,1‬‬ ‫ע׳ ‪ 888‬תעי‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪272‬‬

‫ויסוד נביאים ואינה כתובה מה שאין כן בלולב ושופר ועוד אט לולב לא ינטל‬
‫בשבת ינטל ששה ימים ולא ישתכח ‪ ,1‬הנה א׳ כעבור ערבה‪ .‬ד״ו בעבו׳ יום‬
‫הכיפורים משום מחיא ‪ 2‬שלא ישכב ב׳ ימים‪ ,‬שאם ראש השנה כיום ד'‪ ,‬יום‬
‫הכיפורים כיום ו‪ /‬ואט ראש השנה בו‪ /‬יום הכיפורים בא‪ /‬ו ר י ב ׳׳ א ת מ ה למה‬
‫לא התירו לקברו על ידי עממים כמ' בשאר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה‬
‫בין מלאחריה ולאו מלתא היא ‪ 3‬דיום הכיפורים חמור משאר יו״ט‪ .‬דתנן ‪ 4‬אין‬
‫בין שבת ליום הביפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת‪ ,‬אבל ‪ 5‬ביו״ט‬
‫דאיסור לאו לא‪ ,‬כדאמי בפ׳ חרש ‪ ,6‬שבת דאיסוד סקילה גזור רבנן י״ט ראיסור‬
‫לאו ]לא[ גזור רבב׳‪ ,‬אע״ג דאט׳ כר׳ האשה רבא ‪ 7‬וכהערל ‪ 8‬מכדי הא דאוריתא‬
‫והא דאוריתא מה ]לי[ איסור לאו ומה לי איסור כרת והני מילי היכ׳ דפגע באיסור‬
‫כמו יבמה לשוק ותערובת חתיכה טמאה של חטאת בטהורות‪ ,‬אבל במילי דשבות‬
‫כם׳ אמירה לגוי באיסור לאו לא החמירו ‪ ,9‬ה״ר ש מ ח׳ ז״ל‪ .‬ו ל א ; ד ו‪ ,‬וא״ח‬
‫אד״ו הפטולין ידחו ולא בד״ו הכשירין‪ .‬וכן למה אנו דוהין ניסן הבא בי״ג‬
‫ת״ר מ״ב ט! בעבור תשרי שלא יבא מולד זקן כי׳׳ח‪ ,‬התשרי ידחה ולא ניסן‪ .‬ר ע‬
‫ו ה ב ן כ י מ פ נ י ש ת י ק נ ו לנו א נ ש י ס וד ה ע י ב ו ר סדר ה ח ד ש י ס‬
‫אשר ‪ ,‬מ נ י ס ן ו ע ד ת ש ר י כ ס ד ר ן ו ל א ש ל י מ י ן ‪ 11‬ה ו א ג ו ר ם‬
‫ל ד ח ו ת ב ד ״ ו ו ה ו א ג ו ר ם ל ס י מ ן א״ת ב׳״ש ג״ר ד־ ץ ש ל א י ש ת נ ה‬
‫ל ע ו ל ם ‪ .‬וע״כ אי ‪^5‬יפשר לדחות תשרי מאד״ו כי אין עושין מניסן ועד תשרי‬
‫חדשים שלמין ‪ .12‬וטעמו של דבר שתיקנו כסדרן ולא שלימין כי נר׳ להם דווק'‬
‫מרחשוון וכסליו שלימין וחםירין‪ ,13‬אכל שאר חדשיס‪ ,‬אע״פ שבשלימין איפש׳‪,‬‬
‫בחסירין לא אפשר‪ ,‬כי ניםן מלך שבו חג המצות וסיון מלך שבו חג השבועות ואב‬
‫מלך שבו כלו מתי מדבר ונתייחד הדיבור עם משה ‪ ,14‬תישרי מלך שבו חג הסוכות‬

‫ובלקה׳פ‬ ‫ע׳ ‪407‬‬ ‫‪ . 1‬ע׳ בתום׳ שם ד״ה לא‪ ,‬וע׳ בפרדם ר״ו סי׳ קנ״ג ובראבי׳ה חי׳ב‬ ‫‪,‬‬
‫‪ ,3‬ס״וריב׳א״‬ ‫‪ .2‬ר״ה כ א‪.‬‬ ‫)אט׳ד וזע״ה( כ' עיג ם‪,‬לפי" עיב לי‘ בכ״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .6‬יבטות‬ ‫‪ .5‬טבאן ליי בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .4‬מגלה ז ב‪.‬‬ ‫ע׳׳ב לי׳ בכיי טרצב‪.‬‬
‫‪ . 8‬ע*כ לי׳ בכ״י טרצב‪ .‬וכטק׳ו רק ‪ :‬לא‬ ‫‪ . 7‬צ’ ל ‪ :‬בחרא‪ ,‬יגטות קיט א‪.‬‬ ‫קיר א‪.‬‬
‫‪ , 10‬היא‬ ‫‪ . 9‬יבטוח קיר א‪.‬‬ ‫התירו לקבור בו על יד עטטים כשאר יו׳ט הסטוך לשבת‪.‬‬
‫דחית ניסן‪ ,‬ע׳ השלטה לטחו׳׳ו ע' ‪ 10‬ור' בארנשטיין‪ ,‬טהלקת דם״ג ע' ‪) 104‬שם העתיק ובאר‬
‫ע״ב‪.‬‬ ‫קכ״ג‬ ‫ד׳׳ו‪,‬‬ ‫ט״י‪,‬‬ ‫גם םט״ג עשי!‬ ‫ור׳‬ ‫הינד ע׳ ‪ ,( 90‬וע׳ ‪26‬‬ ‫שערים שבש״ט‬ ‫את ד*‬
‫שהביא‬ ‫)ב״י בודלינא סי׳ ‪(692‬‬ ‫‪ .11‬דבריו קרובים לדברי ר׳ יעקב ור׳ שטשון ב״םזד העבור״‬
‫‪,‬הדרך השני נדחה טחסת‬ ‫ע׳ >׳‪: 27.‬‬ ‫ט״ז‪,‬‬ ‫בארנשטיין ב״דברי יטי העיור חאחרונים״ התקופה‬
‫חברו‪ ,‬ואי זה‪ ,‬וה ניםן שהוא נדחה בשביל תשרי‪ ,‬כיצד‪ ,‬נולד קודם י״ח שעית כיוס ג׳ לניסן‬
‫טאחר‬ ‫טעתה‬ ‫למטן■‬ ‫ש ח ר ש י ה ק י ■ן כ ם ד ר ז ‪ ,‬כטו שאפרש‬ ‫וטסורת בידינו‬ ‫הואיל‬
‫באשר אטרנו הלא טעתה זקוק אחה לדחות שנה של‬ ‫שהוצרכתי לדחות ראש )חדש( ]השנה[‬
‫‪ . 12‬ריל שיהיו שני חדשים כזאח״ז טלאים אלא כסדרן אחד טלא ואחד חסר‪.‬‬ ‫אשתקד*‪.‬‬
‫‪ .13‬ואותה שאלה שאל בעל הפרוש להל' לקה׳׳ח‬ ‫ור׳• רטב״ם הל׳ קה*ח פ״ח ה״ה וה״ו‪.‬‬
‫ותתלח חדשי‬ ‫טתחלתה בדי לידע סדורה‬ ‫״והתשובה שטוטב לתקן השנה‬ ‫שם וענה בפשטות‬
‫ור׳ טבידר״י‪ ,‬פסה א פ ’ א‪,‬‬ ‫‪ .14‬ב״ב קכא כ‪,‬‬ ‫השנה אחר תשרי הם אלו שני החדשים”•‬
‫‪.‬‬ ‫הוצ׳ הויר ע׳ ‪ 4‬ושינ‪.‬‬
 ‫‪.273‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫שבט מלך שהוא ראש השג׳ לאילן‪ ,‬ואחרי שחן מלכין אי אפש׳ שהם הסרין ואחרי‬
‫שבחםירין לא איפש׳ גם שלימין לא תיקנו!‪ .‬ולא תיקנו אלא מרחשון וכסליו‬
‫ראיפשר בחסירין והוא הוא הטעם שאנו דוחים ניסן הבא בי״ג ת״ר ם״ב ולא■‬
‫תשרי‪ .‬ל א ‪ 2‬ב ד ״ ו‪ ,‬פ ר ״ ח בשלהי אילו קשרים ‪ 3‬ובפ׳ לולב וערבה ‪ ,4‬כי כשהיו‬
‫מקדשים על פי הראייה היו נזהרין מבד״ו ]ו[מאד״ו‪ ,‬כי לא אד״ו ראש השנה הלכה‬
‫למשה מסיני הוא‪ .‬וקש' עליו דתנ׳ בפ״ק דםגיל׳ ‪ 5‬חל להיות י״ד של אדר כשני‬
‫בשבת חל להיות כשבת ולפי זה יום הכפורים אחר השבת ולפני השבת‪ .‬ור' יוסי‬
‫הוא דקא׳ בירושלמי לית כן חל להיות ]בשיני בשבת[‪ ,‬בשיני בשבת צומא רבא‬
‫בחד בשבחא‪ ,‬בשבת צומא רכא בערובתא‪ ,‬מכלל רעד ר׳ יוסי לא היו חוששין;‬
‫וחו מדלא קאם׳ ליח כאן חל להיות ברביעי בשבח‪ .‬חל להיות ברביעי בשבת ערבה‬
‫בשבת‪ ,‬שמעי׳ דגם בימי ר׳ יוסי לא היו חוששין לערבה בשבת‪ .‬ואי אד״ו הלכה׳'‬
‫למשה מסיני א״כ שלשתן שוין ולמה לא היו חוששין לערבה‪ .‬ו ל פ ר ״ ח‪ ,‬הרחוקים‬
‫שלא הגיעו‪ .‬שלוחץ עליהם‪ ,‬לא היו עושין שני ימים מספק‪ ,‬אלא כשחל אדר כיום•‬
‫ו'‪ ,‬אבל כשחל בזב״ד‪ ,‬לא היו עושין‪ ,‬כי כשאדר בו׳ היו מסופקים בניסן אם ביום■‬
‫ז׳ אם ביום א׳‪ ,‬אבל כשאדר בז׳ לא יהיו מםופקים בניסן אם בא׳ אם בב׳‪ ,‬כי לא‬
‫באד״ו פסח‪ .‬וכן כשאדר בב׳ אין להסתפק בניסן אם בג׳ אם בד* וכן אם אדר‬
‫בד׳ אין להסתפק בניסן אם בה׳ אם בו‪ /‬הנה אנחנו מוסיפין על מנהג אבותינו‬
‫דשלחו מתם הזהרו מנהג אבותיכם בידיכם ‪ .6‬ותקשה על פ ר ״ ח דחנן בפ״ר אליעזר‬
‫דמילה‪ 7‬י״ט אחר השבת לי״א‪ ,‬שני ימים טובים של ראש השנה לי״ב‪ ,‬הנה יום‬
‫ראשון של ראש השנה ביום א׳‪ ,‬א ך ב ה ל כ ו ת ג ד ו ל ו ח ‪ 8‬פי׳ ב׳ ימים‬
‫של ראש השנה לא אחר השבת‪ ,‬אלא לפני השבת ביום ה׳ וביום ו׳ ונולד‬
‫בין השמשות של יום ד׳ ויגיע יום י״א ■בשבת ונימול באחד כשבח בי״ב‪ .‬ולא‬
‫נהירא מדנקט יום טוב אחר השבת ליום י״א ]ו[שני ימים של ראש השנה נקט סתם‪.‬‬
‫משמע דשני ימים של ראש השנה נמי אחר השבח‪ ,‬כדתנ׳ בפ׳ שתי הלחם ‪ 9‬נאפה‬

‫‪ .1‬הטעם הזה ט‪ 1‬כ א כס׳ העכור ‪*7‬ראב״ע‪ ,‬הוצ'שוח־ה ב׳ עיא ובן בטוא״ח סי׳ תכ*ח סביא‬
‫»סי■ לידע איזה חדתז חסר ואיזה מלא כל דםמוך למלכא חסר ניס! מדיך ■‪ 2‬בו הג המצות ובו׳י‬
‫‪ .2‬מכאן לי׳ ככ״י‬ ‫וטינה אח הטעם כלפנינו אלא על אכ הוא אומר ״■‪ 2‬כו קוצצין עצים לקרכן״‪.‬‬
‫‪ .4‬אין זה כפי׳ שם אלא כפי׳ לריה כ א ‪ :‬וחלילה לעכר אלא על‬ ‫טרצב‪ .3 . .‬שבת קטו א‪.‬‬
‫שמכיא ראיה כי הדחיות‬ ‫בפי‘ לפסחים נו כ‬ ‫המסורת שמסורה בידם ממשה רבנו״‪ ,‬ועי גם‬
‫נהגו ביטי המשנה ״מכאן תשובה לאומרים כי בימי החכמים חל פסח בבד״ו וכי אחרי סתימת‪.‬‬
‫התלמוד תקנו לא בכד״ו פסח״‪ ,‬והוא כדעת רס׳׳ג‪ ,‬ע׳ בארנשטיין מחלוקת ע' ‪ 147‬הע‘ ‪ .1‬ועל‬
‫*‪ ' 1‬י' לעייל עי )‪•261‬‬ ‫הראשונים שהשיגו על דעתו של רם*ג‪ ,‬ר׳ בארנשטיין שם ע‘ ‪■!40‬‬
‫בפי' לביצה‬ ‫ולפי הר״ר גם אבותינו לא חיו טסופקיס ובאמת‬ ‫»‪ .‬ביצה ד ב‪.‬‬ ‫הע׳ ‪.19‬‬
‫ויבואו לידי‬ ‫וישכחו חשבון הקביעות‬ ‫״דחיישינן שםא יגורו גזרה‬ ‫שם נחית לפרושי ואטר !‬
‫והמחרשיל העיר ב״חכמת‬ ‫והר״ח שם לא סי׳ את המשנה‪,‬‬ ‫שבח קלז א‬ ‫‪,7‬‬ ‫קלקול״‪.‬‬
‫‪ ,8‬ד״ב ע' ‪, : 1011‬והיכן רטקלע חד בשבא‬ ‫שלטה״ שם ״באחרים דלית להו דחיית אר״ו״‪.‬‬
‫דמקלע חמשה‬ ‫והיכא‬ ‫עד תלחא בשבחא‪,‬‬ ‫טעכבינן ליה‬ ‫וחרין בשבא יומי טבי דריש שתא‬
‫גם‬ ‫ולפי״ו אפשר היה‬ ‫דחגן וני<״‪.‬‬ ‫ומעלי יומי טבי דריש שתא טעכבינן ליה עד חד בשבא‬
‫‪ .9‬מנחות ק ב‪.‬‬ ‫לקבוע אח המשנה רק במקרה השני‪ ,‬אבל מחברנו דוחח דעח ‪1‬ו‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪274‬‬

‫בערב שבת נאכלת לט‪ /‬חל י״ט בערב שבת נאכל׳ לי‪ /‬שני ימים טובים של‬
‫ר׳ה נאכלת לי״א‪ ,‬וכי היכי דהת׳ י׳״ט ושני ימים טובים של רא׳ השנ׳ שדין ה״נ‬
‫הכא‪ ,‬ו ה מ ב י ן י ב י ן כי היה לשנות שני ימים של ראש השנה לפני השבת‪.‬‬
‫ו ר ב א ח א מ ש ב ח א ‪ 1‬ח ו ל ק ע ל פ ר ״ ח ‪ .‬עוד מקשי׳ על פר״ח‪ ,‬אם אד״ו‬
‫הלב' למש׳ ממיני אמאי קאמ׳ בפ״ק דראש השנה‪ 2‬ידעין חברין בבלאי מאי טיבות׳‬
‫וכו‪ /‬ומה צריך משום מיתיא הלא הלכה למשה מסיני‪ .‬ויש לדחות כדוחק דפליגי בטעמי‬
‫דהלכה למשה)היא(‪ ,‬ו ה י א כ ח ו מ ץ ל ש י נ י ם‪ .‬ותו תימי מדאם׳ התם אי הכי לדידן‬
‫נמי‪ ,‬לדידן לא חביל עלמא לדירתו חביל עלמא‪ .3‬ובשילהי אילו קשרים ‪ 4‬עולת‬
‫שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שמקריבין ביום הכיפורים ותניא בהדיא ‪ 5‬יום‬
‫הכיפורים שחל להיות עדב שבת לא היו תוקעין׳ במוצאי שבת לא היו מבדילין‪,‬‬
‫ה ל כ ך פ י ׳ ש כ ת ב ת י ל ם ע ל ה ‪ 6‬ד ה א פ ר ״ ה לא אד״ו ראש השנה היינו‬
‫שיש כה לחכמים לדחות מאדיו כשיצטרכו אמת הוא‪ .‬וחוזרני מראמרי׳ ‪ ,‬כירושלמי‬
‫בפ״ק דע״ז ‪ 7‬על משנת ר׳ ישמעאל אומר שלשה לפניה׳ ושלשה לאחריהם‪ ,‬חבריא‬
‫אסרי טעמא דר׳ ישמע׳ משום בריח ‪ 8‬דמועדא‪ ,‬א״ר יורן קרא מסייע לחבריא וביום‬
‫עשרים וארבע לחדש הזה נאספו בני ישר׳ בצום ובשקים ואדמה עליהם ‪ .9‬ולמה‬
‫לא אט׳ בכ״נ משום בדיח ‪ 10‬דמועדא אין תים׳ דהוה כשבתא לית יכול דאת מחשב‬
‫ומשכח צומא דבא כחד בשבחא‪ ,‬אלמא דבימי עזרא לא אר״ו ראש השנ׳‪ .‬על‬
‫כורחי׳ הפי׳ שאין שנה שיהיה רא׳ השנה באד״ו מדקאמ׳ קרא מסייעא לחברייא‪,‬‬
‫והמבין יבין ה נ ה פ ר ״ ח כ ה ה י א ד י ר ו ש ל מ ‪ /‬ו ש מ ע ת י א ו מ ר י ׳‬
‫דכל הנך משמע דמיקלע ר״ה באד״ו היינו לאחרים דההיא דשלהי אילו קשרים ‪ n‬מוקי‬
‫לה בשילהי החליל ‪ 12‬כאחרים דאטרי׳ אין בין פסח לפסח‪ ,‬אץ בין עצרת לעצרת‬
‫ואין בין ראש השנה אלא ד׳ ימים בלבד‪ ,‬דסביר׳ להו דכל חדשים אחד מלא‬
‫ואחד חסר‪ ,‬ולא חשבי תשצגי״ן ‪ ,13‬ואין מעברין ואין מחסרין שום חדש‪ ,‬וימות שנת‬
‫הלבנה שנ״ד‪ ,‬הנה ש״נ כולו שביעיות וישארו ד׳ ימים בין קביעות לקביעות‪ .‬ל א‬
‫ב ד ״ ו‪ ,‬ואומי אני‪ ,‬כי תחילה ניתקן לא בד׳ מפני כיפור ואחר כך בו־ מפני ערבה‪,‬‬
‫מדאמר בירושלמי אט׳ ר׳ יוסי לית כן הל להיות בשבת וכו׳ לא קא׳ לית כן חל‬
‫להיות ברביעי‪ ,‬ועיין אצל כיפור וערבה ‪4‬ו‪.‬‬
‫ט ו ר ד ו ג ו ע ר ש ו ט ן א י ת ן ‪ 15‬ה ה א ו צ ל‪ ,‬פי׳ שומן אשר בא לקבוע‬
‫איתן בסימן ההאצל‪ ,‬המפורש מן הקביעות והוא אד״ו והיה טורד וגוער‪ ,‬ע״א ו ש ו ט ן‪,‬‬
‫ופי׳ אדם שהופרש מדרך חכמה לקבוע איתן באד״ו והיה טורד וגוער ושוטן שלא‬
‫לקובעו כאד״ו‪ .‬ודקדוק ההאצל מן הפעיל אשר ממנו ויאצל מן הרוח ‪ 16‬כמו ויאמן‬

‫‪ .2‬וקושיא זו רצה הר״ח לישב בדבריו ן ‪,‬ורברים‬ ‫!‪ .‬שאלתוה ויקהל‪ ,‬לפוריא ד׳‪.‬‬
‫שבידם‬ ‫למסורת‬ ‫סעד‬ ‫שעשו אותן ביר‬ ‫ור׳ אחא איכא למיטר‬ ‫אלו שאמר עולא‬
‫ר׳ לעיל ע׳ ‪ 270‬העי ‪.7‬‬ ‫כני דוגטא לבעה״ח‪,‬‬ ‫ותרוין זה שטש‬ ‫שבהן מעברי! בעניין ובו׳׳‪.‬‬
‫‪ .5‬שם עיב‪.‬‬ ‫‪ ,4‬שבח קיר א‪.‬‬ ‫‪ .3‬ולפי דעת הר״ה אין הבדל בי; לדידן ובין לרידהו‪.‬‬
‫‪ .8‬שם ‪ :‬בריח‪.‬‬ ‫‪ .7‬היא וע׳׳ש במרה״פ ובציון ירושלים‪.‬‬ ‫‪ .0‬ע‘ ‪ 270‬ועיש העי ‪.8‬‬
‫‪ ,12‬סיכה נד ב‪ ,‬ועי‬ ‫‪,, .11‬׳לעיל הע׳ ‪.4‬‬ ‫‪ . 10,‬לעיל חע׳ ‪.8‬‬ ‫‪ .0‬נחטי׳ ט א‪.‬‬
‫‪ .14‬ר׳ לעיל‬ ‫וברמב״ם הלי קהייח פ*ח ה״א‪.‬‬ ‫‪ .13‬ר׳ ר״ה כיה א‬ ‫בפחריח שם‪.‬‬
‫‪ ,10‬בטדבר יא כה‪.‬‬ ‫‪ . 15‬ברם‪ .‬שטן באיתן‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ 270‬וע׳ בהע׳‪.‬‬
 ‫‪275‬‬ ‫ערוגת הבושם‬

‫העם ‪ 1‬שהוא מן האמין‪ ,‬וקורא הפייט לתשרי איתן חשוב דכתי׳ כירח האיתנים ‪2‬‬
‫ואינו כן׳ כי המתרג׳ תרגם בירחא דעתיקא קרו ליה ירחא שביעאה‪ ,‬פי^ כשניתנה‬
‫■תורה ניסן ראשון ותשרי נקרא שביעי הנה בירח האיתנים כמו והאיתנים מוסדי‬
‫ארץ ‪ .3‬ו י ג י ע כ ג ה ״ ז א ל א צ ל‪ ,‬כמו כי יגיע גיא הרים אל אצל‪ ,4‬שחיבר׳‬
‫מנח־ ‪ 5‬עם מאציליה קראתיך ‪ ,6‬ופי׳ לשו׳ גובה‪ ,‬כלום׳ יגיע מקום נמוך למקום‬
‫■גבוה‪ ,‬גם כאן פי׳ בגד״ז יהיה ]ראש[‪ 7‬ועיקר לקביעות תשרי‪ .‬ה ל א ז ה א ו ד‬
‫מ ו צ ל מ אש ‪ ,‬כלומ׳ אד״ו מופרש מקביעות‪ ,‬וצי מוצל נדגש כג׳ מוגש‪ ,8‬כצ׳‬
‫מוצב ‪ .9‬י ס פ ו ל ה צ י ב צ י ו נ י ם ‪ ,‬פ״ה בירמי׳ ‪ 10‬הציבי לך ציונים ש'מי‬
‫•לך תמרורים ונדרש ככיצד מעברין ‪ ,11‬עשו ציונים לתורה‪ ,‬ע״כ פייטו הפייט‪.‬‬
‫• ת מ ר ו ר י ם ‪ ,‬לשון גובה וסימן שעושים הולכי דרכים שידעו לשוב דרך שם‪ ,‬כמו‬
‫ויתמרמר אליו ויך את האיל ]ד[רניאל ‪12‬ל י ל ה ל י ל ו י ל ל ‪ .‬ב ש ו ה נ ג ר ר י ם ‪,‬‬
‫•פי׳ ליל פסח וליל ט׳ באב שניהם בלילה אחד׳ י ע ש ו א ו ת ו ע ל מ צ ו ת‬
‫ו מ ר ו ר י ם ‪ ,‬כלוט׳ כשיש מצות‪ ,‬אז מרורים‪ .‬מרורים‪ ,‬ט' באב שני השביעני‬
‫■ממרורים הרוני לענה ‪ .13‬כ י ו ז נ ו י ו ם ב י כ ו ר ‪] 14‬ו י ו ם[‪ 15‬ח י נ ו ך ל מ א ו ר ‪,16‬‬
‫■יום שבועות הוא יום ראשון דחנוכה ואז ערבה‪ .‬לאור‪ ,‬כמו לאור באור החיים ‪17‬‬
‫ועיקר להאיר‪ ,‬כמו להמול ודין שניהם להפעל‪ .‬כ ס ד ו ר י ן ו ל א ש ל י מ י ן‬
‫■כא ור ‪ ,‬בזמן שחדשי־ כסידרן‪ ,‬אכל כשמרחשון מלא‪ ,‬אז יום ראשון של חנוכה‬
‫יום ב׳ של שבועות‪ .18‬והאום׳ כסדורין וחםירין‪ 19‬ח ס ר מו ח ב ק ד ק ד ו ‪ ,‬כי‬
‫פי׳ כסדורין הוא הוא שמרחשון חסר ומחסרון כסליו ‪ 20‬ומלואו לא איכפת כי סופו‬
‫אחר יום דאשון של חנוכה‪ ,‬והיינו דתנן בפ״ק דראש השנה ‪ 21‬על ו׳ חדשים‬
‫יוצאים על כסליו מפני חנוכה‪ .‬ויש ליישב דברי הפייט מה שתפש וחסירין לא‬
‫בעבור סרהשון אלא בעבור כסליו כ‪.‬לומ׳ דווק׳ בסדורין שמרחשון חסר אבל כסליו‬
‫בין מלא בין חסר‪ .‬כ א ו ר ‪ ,‬פי׳ באור מבואר‪ ,‬אבל לבאור‪ 22‬לא יתכן ‪ 23‬כי שורש‬
‫באר אשר ראוי להיות ממנו לבאור לא נמצא ‪ 24‬במקרא‪ .‬ועיין כסוף ויושע אור‬
‫■ישר׳ ‪ .25‬כ‪.‬י נ ר מ צ ו ה ו ח ו ר ה א ו ד )ודרך חיים תוכחות מוסר( ‪ 26‬כלום׳ נר‬

‫‪ .3‬םיכה ו ב‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.172‬‬ ‫ב‪ ,‬ועי לעיל‬ ‫ט״א ח‬ ‫‪.2‬‬ ‫ששות ד לא‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .0‬ישעי׳ שא ט‪.‬‬ ‫‪ . 5‬שחכרת‪ ,‬ערך אצל‪ ,‬הוצ׳ פילישוכסקי ע' ‪.32‬‬ ‫‪ ,4‬זכריה יד ה‪.‬‬
‫‪ . 10‬לא כ‪.‬‬ ‫‪ .9‬ברא' ו יב‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫שלאבי א‬ ‫‪.8‬‬ ‫פרצב‪.‬‬ ‫בב*י‬ ‫ביה‬ ‫ז‪.‬‬
‫שחברת הערוך‪ ,‬לז א‪ 1 ,‬ע‪ ,‬גם‬ ‫‪ . 12‬דניאל ח ו‪ ,‬וכן פי׳ הר״ש פרחון‪,‬‬ ‫‪ . 11‬ערובין נד ב‪.‬‬
‫וע׳ בפרדם ד״ו‪ ,‬סי׳ יג‪ ,‬כשחו״ו ח*א ע׳ ‪222‬‬ ‫‪ .13‬איכה ג טו‪,‬‬ ‫בפי׳ הרד״ק לירשי׳ שם‪.‬‬
‫בלילי י״ש הראשון של‬ ‫״השביעני בש‪-‬ורים‬ ‫עי ‪; 128‬‬ ‫ונרשז באיר פייג אות הי‪ ,‬חוצי רש״ב‬
‫תשעה באב״‪.‬‬ ‫כלילי‬ ‫פסח‬ ‫יו׳׳ט הראשון‪ .‬של‬ ‫ליל‬ ‫והוי‬ ‫תיב‬ ‫בלילי‬ ‫לענה‬ ‫הרוני‬ ‫פסח‬
‫עבודת ישראל‪ ,‬ע' ‪.659‬‬ ‫ר׳ בער‪,‬‬ ‫כלפנינו‪,‬‬ ‫אבל בכיי‬ ‫ויום ביכור‪,‬‬ ‫חינוך‬ ‫■‪ .11‬בדם‪ .‬יום‬
‫‪ . 18‬ע׳ בסחז״ו שם‪ .‬י‬ ‫‪ .17‬איוב לג ל‪.‬‬ ‫‪ .10‬בדפ‪ .‬לחאור‪,‬‬ ‫‪ . 15‬כ־ה ככ׳י שרצב‪.‬‬
‫‪ .20‬כזה הוא דוחה הסי׳ של ״חסריף‪ ,‬בי השנה חםרה‪,‬‬ ‫■‪ .10‬כ׳ה בדפ‪ .‬וגם בב״י םח״נ‪.‬‬
‫דהייני ששרחשון וכשליו חסרין‪) ,‬כן פי׳ ר״י בער בסדורו ע׳ ‪ (059‬ולהלן הוא טנסה ליישב את‬
‫‪ .23‬שכאן עד ‪,‬לא• לי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .22‬ב׳ח בדס‪.‬‬ ‫‪ .21‬ריח כא ב‪.‬‬ ‫הסי׳‪.‬‬
‫נעתק בטעות‬ ‫‪.20‬‬ ‫‪ .25‬לעיל ח״א ע׳ ‪.41‬‬ ‫לא שורש ולא עיקר‪.‬‬ ‫שם נו׳ ‪:‬‬ ‫■‪,24‬‬
‫י‬ ‫‪.‬שהשורה שאחיב ולי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪276‬‬

‫מצות חנוכה בו טתן תורה‪ ,‬ופ״ה במשלי ‪ 1‬כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת‬
‫מופר‪ .‬ולכך מדליקין נרות ביום הכיפורים ‪ ,2‬כי ביום הכיפורים נחנו הלוחות ‪.3‬‬
‫זפש;םו של מקרא המצוה נר והתורה אור וכשם שהאור מאיר לעולם תמיד כן‬
‫התורה זכותה עומד לאדם לעולם והמצוה לפי שעה כאור הנר‪ ,‬פי׳ הקונ׳ ‪.4‬‬
‫ל א ר ב ע ה ז מ נ י ם צ ו ר ף ר צ ו ף מ ל ס ו ר ‪ ,‬פי׳ צורף לשו׳ צרופה‬
‫אמרתך מאד ‪ ,5‬ופי׳ רצף לשו׳ חיבור ותיקון כמו שמפ׳ והולך‪ ,‬א ״ ת כ ״ ש ג ״ ר‬
‫ה״ •ן ז ה ל ז ה א ס ו ר ‪ ,‬פי׳ תי״ו קשור לאל״ף שאינו מר ממנו לעולם‪ ,‬יום א׳‬
‫של פסח הוא ט׳ באב והוא י״ז בתמוז‪ ,‬ושי״ן קשור לבי״ת‪ .‬יום ב׳ של פסח‬
‫שבועות‪ ,‬ויום ג׳ של פסח הוא ראש השגה ויוס ה׳ של פסח הוא צום גדליה הוא‬
‫צום הגדול וטעם׳ של דבר שזה הסימן לא ישתנה לעולם כתבתי למעלה ‪ 6‬לפי‬
‫שהחדשים אשר מנינו עד תשרי לעולם כסדרן‪ .‬א״ת ב״ש ג״ר ה״ץ וםימן‪ 7‬אחר‬
‫של ר ב י נ ו ם ע ד י ה ‪ 8‬אם היום פורים‪ ,‬למחר ביטול שאורים‪ ,‬שלישי ליל שמורים‪,‬‬
‫רביעי יום כפורים‪ ,‬חמישי קול שופר להרים‪ ,‬ששי התר חרמות ונדרים‪ ,‬שביעי יום‬
‫כפורים ‪ ,9‬כ ת׳ ה״ר א ב ר ה ם‪ ,10‬שכל א״ת כ״ש לסימן‪ ,‬ד״ק ]יום ד׳ של פסח[ ‪11‬‬
‫קריאת מגילה ‪ 12‬בפשוטה בשלימים ובמעוכרת בחסירין‪ ,‬ה״ץ‪ ,13‬ו״ף יום ו׳ של‬
‫פסח פורים כמעוכרת ובשלימין‪ ,‬ז״ע ז׳ של תשרי ערכה‪ ,‬ח״ס ח׳ של תשרי סוכה‪,‬‬
‫ט״ן ט׳ של פסח נר של חנוכה ככסידרן ולא בשלימין‪ .‬י״ם י׳ של פסח מקרא‬
‫מגילה בפשוטין וכסדרן‪ .‬ע׳׳א י׳ של תשרי מקרא מגילה כ״ל כ׳ של פסח ל״ג‬
‫כ י פ ו ר ו ע ר ב ה ‪ ,‬חוזר על אד״ו ולא על א״ת ב״ש‪,‬‬ ‫בעומר ‪ .14‬מ פ נ י‬
‫כלוט׳ חוק סימן זה של א״ת כ״ש המסור לנו‪ ,‬שאינו משתנה לעולם הוא מלמדינו‬
‫לדחות ניסן מבד״ו מפני כיפור וערבה‪ ,‬כי מטעם של א״ת ב״ש אינו משתנה‬
‫לעולם‪ ,‬כי חדשים אשר מניסן לתשרי כסדרן ולא שלימין ימאותו טעם יש לדחות‬
‫ניכן מבד״ו ולא תשרי מאד״ו‪ ,‬וכבר כתבתי לעיל‪ ,15‬פ״א‪ 16‬בקוצר אחרי שהוצרכנו‬
‫לדי־ות ניסן מבד״ו לאגה״ז אז חוק א״ת ב״ש מלמדינו כי כיפור וערבה לא יבאו‬
‫רק ‪:.‬ימים הכשירי׳ להם‪ .‬מ פ נ י כ י פ ו ר ו ע ר כ ה ‪ ,‬יש לתמוה כי לכיפור יש‬
‫רמז בתלמוד שיש לחוש בעכורו ראמ׳ עולא ‪ 17‬ידעין הבראי בבלאי מאי טיכותא‬

‫‪ .2‬הטעם הזה נמצא רק כ״לקוטים םספרי דבי ר׳‪2‬״י״ י‪ 2‬הדפםתי‬ ‫‪ . 1‬םי»לי ו בג‪.‬‬
‫הטובאים‬ ‫ב״ספר רש*י*‪ ,‬ירושלים תש״א‪ ,‬ע׳ צ*כ ‪ [501‬וע״־צ העי ‪ 556‬על הטעטים האחרים‬
‫‪ . 4‬רש״י טשלי שם‪.‬‬ ‫‪ . 3‬טע״ר פיו‪ ,‬פדר׳׳א פט׳׳י‪ ,‬ב״ב קכא א‪.‬‬ ‫בראשונים‪.‬‬
‫ב סי טרצב‪.‬‬ ‫לי׳‬ ‫ואילף‬ ‫טכאן‬ ‫‪.7‬‬ ‫לעיל ע׳ ‪.272‬‬ ‫‪ .6‬ע׳‬ ‫קיט קט‪.‬‬ ‫‪ . 5‬תהל׳‬
‫‪.‬אליקים חלוי‬ ‫«‪ .‬הסיטן דלהלן מובא בטחזיו ע׳ ‪ 222‬בתוספת ו׳ חרוזים‪ ,‬בראש החרויים חתום‬
‫ובעל טחז״ו טביא ג״ב את הסיטן בשטו‪ ,‬וע׳ ״נחלת שד״ל״ ב‪,‬אוצר טיב״ חרליט ע׳ ‪, 10‬‬ ‫חזק״‪,‬‬
‫‪ .10‬צ*ל‪ :‬קריאת תתורה‪ ,‬ע׳ כס׳ העכור ל־יאביע‪ ,‬היצ< שזח״ה‪,‬‬ ‫«‪ .‬ע״ב לי׳ בב״י טרצב‪.‬‬
‫‪ .11‬כ״ח ב ס י‬ ‫וע׳ להלן הע׳ ‪12‬‬ ‫ב ע״א‪ ,‬אבל שש ״רביעי לו יום שטחח חורה״‪,‬‬
‫‪ . 12‬בסרדם סי׳ י*ג טסרש את הסיטן דיק אחרת ״רביעי לפסח אחרית‬ ‫טרצב‪ .‬וכצ״ל‪.‬‬
‫הרי ד*ק שטנהגינו לוטר קבצינו״ וב״ח בלקוטי הפררם )אט״ד תע״ה( י*ט ע*ב ובטחז״ו‬ ‫סובה‬
‫כיפור‪.‬‬ ‫צום‬ ‫בנ׳ נשטט ! חטישי לו‬ ‫‪ .13‬באן‬ ‫קריאת התורה׳׳‪.‬‬ ‫״רביעי לו‬ ‫שם ‪:‬‬
‫‪ . 15‬ע׳ ‪272‬י‪.‬‬ ‫‪ . 11‬בכ״י טרצב‪ .‬נ‪ ' 1‬באן ח״סיטן אחר של ר׳ סעדיה׳׳‪ ,‬ר׳ לעיל הע׳ ‪.7‬‬
‫‪ . 17‬ר׳׳ה ב א‪.‬‬ ‫‪= . 16‬־ פעם אחת‪.‬‬
‫‪277‬‬ ‫ער וג ת ה ב ו שם‬

‫עבדי־נן בהדייהו אביי ‪ 1‬אם׳ משו׳ ירקייא ורב חטא ‪ 2‬בר חנינא משו׳ מתיא‪ .‬אלא‬
‫ערבה מנא לן אי מהא דאט׳ בריש לולב וערבה ‪ ,3‬כל מילתא דאנן לא דחינן ובו‪/‬‬
‫מיהא ליכא למישמ׳ דאיב׳ לטיט׳ מירחא לא דחינן‪ .‬אבל מקלע והכי אמרי׳ בהה׳וא‬
‫שמעחתא כי אתא רבין וכל נחותי מערבא אמרי איקלע‪ ,‬אך ב י ר ו ש ל מ׳ ‪ 4‬פ׳‬
‫ל ו ל ב ו ע ר כ ה ‪ ,‬ר׳ סימון הוה מפקד לאילן דמשכחין עיבורא הכו דעתיכון‬
‫ולא תקבעון לא תקיעתא בשבתא ולא ערבחא כשבתא ואי דחיקחון ועבדיתון‬
‫תקיעחא ולא ערבתא‪ .‬ונ״ל דד׳ יוסי לא הייש לערבה ראם׳ כירושלמי על משנת‬
‫מגילה ‪ 5‬לית כאן חל להיות בשבת ליה כאן חל להיות בשיני בשבח‪ ,‬חל להיות‬
‫בשיני בשבת צומא רב ה בחד בשבתא‪ ,‬חל להיות בשבת צומא רבא כערוכתא‬
‫וכו׳ ולא קאם׳ לית כן חל להיות ברביעי חל להיות ברביעי ערבה בשבתא‪ ,‬מכלל‬
‫דלא חייש ]ל[ערכה‪.‬‬
‫מ פ נ י כ י פ ו ר ו ע ר ב ה ‪ .‬ר א י ת י כ ת ו׳ ‪ 6‬למה לא דחו תשרי משבת‬
‫מפני שופר ולולב‪ ,‬ת ש ו ב ה ‪ ,7‬לפי ששופר ולולב כתיבי ולא אתי לפקפוקי כה בשאר‬
‫שני‪ ,‬אכל ערכהדרבג־ אי אתי׳ כשבח׳ ולא נטלי לה אתי לפקפוקי בה בשאר‬
‫שני ותו שופר ולולב איפשר למחר מה שאין כן בערבה‪ .‬ובזמן שבית המקדש‬
‫קייס עשו לה חיזוק יותר משל תורה‪ ,‬ראם׳ ‪ 8‬ערב׳ בשביעי מאי טעם׳ דחיא שבח‪,‬‬
‫פי׳ טפי משאר יומי‪ ,‬ומשני כדי לפרסט' שהיא מן התורה‪ ,‬פי׳ חורה שבעל פה די׳‬
‫נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ‪ ,9‬ע״כ דחינן קביע׳ דירחא מקמה‬
‫מיהו האידנא לא דהיא שבח׳ כדאית׳ הת׳ ‪ 10‬ותו ‪ 11‬משום הכי לא דחו תשרי‬
‫משבת שאם כן פעמים היה בא בחמישי בי״ח שעות ואז אי אפשר • לקבעו משום‬
‫מולד זקן ולא בו׳ מפני כיפור ולא בא׳ מפני ערבה ואם היה נדחה גם משבת‬
‫היה מקדים כמה ימים כדאמר׳ בערכין ‪ 12‬אין פוחתין מד׳ מעוברין ולא נר׳ להוסיף‬
‫על שמונה משום דקדים ואת׳ םיהרא תלתא יומי ומתמהי עלמא ‪ .13‬וא״ח היה‬
‫לחכמים לתקן נטילת ערבה כיום טוב ראשו׳ ולדחות תשרי משבת ולא יום א'‪ ,‬והיו‬
‫שופר ולולב וערבה כולם ביום טוב ראשו׳‪ .‬על כן לא תקנו ערבה ביום טוב ראשו׳‬
‫כי אם ביום ז׳ כי כשהיח' ערכה דוחה שבת לא היתה דוחה כי אם ביום ז׳ וטעם׳‬
‫דמילת׳ בריש לולב וערבה ‪ ,14‬גם כשאינה דוחה לא תיקנו‪ ,‬ה נ ה מ פ ו ר ש‬
‫ב ת ל ט ו ר דטעם׳ דאד״ו מפני כיפור וערבה‪ .‬והר ׳ מ ש ה כר ׳ מ י מ ו ן כ ת ב‪15‬‬
‫מטעם אחר‪ .‬וז ה לש ו נ ו ‪ ,‬ומפני מה אין קובעין חשבון זה כאד״וס! לפי שחשבון‬

‫‪• .*2‬נום‪ :‬ר׳ אחזז‪ ,‬ובכ״י רק ‪ 1‬ר׳ חנניה‪ ,‬וע<‬ ‫‪ .1‬שם‪ :‬מאי טינו ח א עוייא אמר‪.‬‬
‫‪ .4‬בבר הביאי לעיל ע׳ ‪270‬‬ ‫‪ .3‬סובה מג ב‪ ,‬ישס ! ביון דאנן‪.‬‬ ‫בדקים שם ע׳ ‪.44‬‬
‫‪ .0‬ר׳ בפרדם סי׳ קנג‪ :‬״שאילו מיקמיח מה ראו‬ ‫‪ . 5‬שם הע׳ ‪. 1‬‬ ‫ועיש בהע׳‪.‬‬
‫‪ ,7‬ובבר‬ ‫וביאבי׳׳ה ח*ב צ׳ ‪ 406‬״בתשוכית מצאתי טח ראו לדחות ובו׳'‪.‬‬ ‫לדחות ובי׳״‪.‬‬
‫‪ .8‬סובה מג ב‪,‬‬ ‫הביא תשובה זו לעיל ע״ ‪ 271‬ו אינ ה בלשו׳ זו לא בפרדם ולא בראבי״ה שם‪.‬‬
‫‪ . 10‬שם ע״ב*‪ .‬״אנן לא ידעינן בק‪-‬יעא דירחא• ובפרדס ובראבייה שס הובאו‬ ‫‪ .9‬שם ע״א‪.‬‬
‫המתחיל‬ ‫ושם חחיוין חוח הוא השני וחחרוץ‬ ‫דברי הגט׳ והוסיפו‪,‬דחינן טקטיה ותו לא מידי*‪.‬‬
‫‪ . 13‬ע״ב בפרדם‪.‬‬ ‫‪ . 12‬ח ב‪.‬‬ ‫‪ , 11‬טבאן לי׳ בביי טרצב‪.‬‬ ‫אצלנו ב׳ותו״ קודם לו‪.‬‬
‫טוכחא טילתא״‬ ‫‪ .14‬םו‪:‬ת טג ב‪ ,‬שם מקשים בגט׳ ‪ :‬יולירחי כיום טוב ראשון ‪y‬״ ומתרצים ‪ :‬״לאו‬
‫‪ . 10‬שם; בימי אדיו‪.‬‬ ‫‪ . 10‬חל׳ קח״ח פ״ו היז־ח‪.‬‬ ‫ד ט שו ט ע רכ ח הי א )ע׳ רשיי שם(‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪278‬‬

‫זה לקיבוץ הירח והשמש בהילוכם‪ 1‬האמצעי ולא במקומם ‪ 2‬האמתי לפיכך עשר‬
‫יום קביעה ויום דחיה כדי לפגוע ביום קיבוץ האמיתי‪ .‬כיצד בג׳ קובעין בד׳ דוחין‬
‫בה׳ קובעין בו׳ דזחין בז׳ קובעין בא׳ דוחין בשיני קובעין‪ .‬ועיקד דחיות האילו ‪3‬‬
‫ד׳ הוא העיקר שאמרנו החשבון הזה במהלך האמצעי וראייה לדבר שהרי המולד‬
‫יהיה ביום ג׳ וידחה לה׳ ופעמים לא יראה הירח בליל ה׳ ולא בליל ו׳ מכלל שלא‬
‫נתקבצו הירח והשמש קיבוץ האמתי אלא בד׳ ‪ .4‬מה ש כ ת ׳ ה ר' מ ש ה שהרי‬
‫יהיה המולד בליל ג׳ וידחה לה׳ היא דחיית תשרי הבא בליל ג׳ ב׳ט׳ר׳ד‬
‫פשוטה ‪ 5‬שנדחה ליום ה׳ בעבור ניסן הבא אחריו בי״ג תרמ״ב‪ .6‬וא״ת עד שאנו‬
‫דוחין תשרי נדחה ניסן הבא אחריו ביום ה׳ בי״ג תרמ״ב ‪ .7‬תש ו ב ה ‪ ,‬א״כ היינו‬
‫צריכים לדחותו עד יום ז׳ כי יום ו׳ פסול לקביעות ניסן ויהיה בין תשרי לניסן‬
‫שאהריו ד׳ ימים ואי איפש׳ יותר מג׳ אפי׳ שניהם מליאים‪ .‬א ח ז ו ר ל ע י נ י י ן‬
‫ר א ש ו ן כי אד״ו פסולים מפני כיפור וערבה והוא ‪ 8‬פי׳ מטעם אחר ו ה מ כ י ן‬
‫י ד ק ד ק ב ד ב ר י ו ‪ 9‬ונ״ל פי׳ דבריו כי מה שחשו חכמינו לכיפור וערבה ודחו‬
‫אד״ ו מן הקביעות מפני שחשבון שאנו מחשבין למצוא מולד וקובעין ר״ח ביום‬
‫פלו׳ פעט׳ שאין מהלך שמושו כשמי׳ להיות מולדו כיום שקבענו כי פעמי׳ נעשה‬
‫חסירין ופעמי׳ שלימין יתירין על חסירין עד שפעמ׳ נקבע ר״ח ואינו ר״ח לפי‬
‫מהלכו שבשמים ומהלך האמצעי קורא לקביעות שאנו קובעין בחשבונינו ומהלך‬
‫האמיתי הוא כאשר יהי׳ המולד לפי מהלך שמושו שבשמים ולפי שפעמים יהיה‬
‫קביעתנו באד״ו ולפי מהלך האמיתי אין מולדתו באר״ו‪ ,‬לכך לא נמנעו מלדחות‬
‫מפני כיפור וערבה ‪ .10‬ו ד ו ה ק ה ו א כי לפי אשר תקראו אותם אתם קביעות‬
‫אמיתי הוא‪ ,‬ו ח ו ז ר נ ו כי הוא הנותנת לדחות קביעות אמת ‪ , 11‬וכבר כתבתי כי‬
‫דרשת אשר תקראו אותם אתם אסמכת׳ והעיקר כי הלכה לטשה מסיני שיש כח‬
‫חכמים לדחות מאד״ו כאשר כתבתי לעיל‪ .12‬והמבין יכין‪.‬‬
‫י מ ש כ י ל י ם ב ש י מ ו ד כ ח ד ש ה א ב י ב ר א ש ו נ ה‪ ,‬פי׳ המשכילים‬
‫צריכין שיהיו משכילים כשימוד חדש האביב פי׳ שאמרה תורה שמור אח חדש‬
‫האביב ‪ ,18‬שמור שיהא אביב בא בזמנו‪ ,‬ואם לא תחכשל התבואה עד י״א ‪ 14‬כניםן‬
‫להביא עומר מעברין‪ .‬ומדכת׳ חדש האביב סחם שמעיג׳ שצריך שיהא חדש ניטן‬
‫גם לחמה‪ .‬היינו תקופח ניסן‪ .‬ופי׳ בפיוט המשכילים צריכים שיהיו משכילים שיהא‬

‫‪1‬׳״ •‪ 2‬ם ‪ :‬־‪ 2‬אר הארבע דהיות אילו הוא וח‪.‬‬ ‫‪«■ .2‬ם ‪ :‬כ ט קו ם‪.‬‬ ‫‪ 2• . 1‬ם ‪ :‬הלונה‪.‬‬
‫«‪ .‬צאן תולה חטהכר אח הדחיח‬ ‫‪ ,5‬עי׳ כהקח״ח י‪ 2‬ט ה־ד‪.‬‬ ‫כחםיי‪ 2‬י‪.‬‬ ‫‪: o r .4‬‬
‫נדחית ניסן ולא כדרר חטעברים י‪ 2‬לא ידעו על דחיות ניסן‪ ,‬השנארים את דחית גטר״ד מחטת‬
‫באדגשטיין‪,‬‬ ‫טולד תשרי חנ א חנופל אחר חצות‪' ,‬ע׳ בפרוים ר׳ עיבדיח לחל׳ קחיח שם‪ ,‬וע׳‬
‫לטח‬ ‫‪ .7‬ולעיל שאל י‪ 2‬אלח הפובח‬ ‫דברי יטי ח ענור האחרונים‪ ,‬חתקופח ט*ו ע׳ ‪. 270‬‬
‫‪ .11‬ע׳ בחיצנח חדאכ׳יד‬ ‫‪ ,8‬חרטנ״ם‪,‬‬ ‫ר׳ לעיל ע׳ ‪. 272‬‬ ‫ספני חשדי‪,‬‬ ‫דוחי! ניסן‬
‫אכל חוא מוסיף כי‬ ‫‪ .10‬וכעין זח טחרץ שם חטפרש ר׳ עינדיח‪.‬‬ ‫בחל׳ קח״ח ס״ז ח״ח‪.‬‬
‫על חטיחת חראנ׳׳ד !‬ ‫‪ .11‬בטונן שאין פזח טשום חרוץ‬ ‫דברי חרטנ״ם אץ טודיט על זח‪.‬‬
‫»וטח חטא אד״ו שלא יחיח נו חטילד לעולם באטיתי ולעולם ידחח וטח זבח נגח״ו שיחיח‬
‫ועי ב״טצרף לכסף״ לריע טן תאדוטים‪ ,‬חיצ׳ בן־־יעקב‪ ,‬וילנא תרכ׳׳ו‪ ,‬כיו‪ .‬עי ‪.58‬‬ ‫ולא ידחח״‬
‫‪ . 14‬ככייטרצכ‪ .‬ייו‪ ,‬וכצ״ל‪.‬‬ ‫ז!‪ .1‬דברים טו א‪ ,‬וע׳ בספרי רנדים פי׳ יןצז‪.‬‬ ‫‪ *12‬ע׳ ‪,270‬‬
 ‫‪279‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫בישול התבואה בתקופת ניסן^ שיהא תקופה ראשונה ולא בתקופת טבת‪ ,‬כדשלח‬
‫ליה רב הונא בר אבין לרב כי חזית דמשכת תקופת טבת עד שיתסר בניסן עבר‬
‫שתא ולא תיחוש לה ‪ .1‬ו א ם י ף ‪ 2‬ת ק ו פ ת ה ש נ ה ב ח ו ק ה י ש נ ה ‪ ,‬פי׳י‬
‫וגם צריך שיהא חג האסיף בתקופה חדשה‪ ,‬היא תקופ׳ תשרי‪ .‬ולפי שבתשרי שנה‬
‫מתחדשת נקרא׳ תקופח תשרי חדשה ואם הגיע׳ תקופת תמוז עד תוך החג אין‬
‫מעברין אח השנה‪ ,‬למ״ד בפ״ק דםנהדרין ‪ 3‬רכולי חג בעינן בתקופה חדשה ואיס‬
‫למ״ד התם מקצת חג בעינן‪ .‬מלשו׳ ‪ 4‬תקופה חרשה דפ״ק דסנהדרץ דקאם׳ ושניהם‬
‫מקרא אחד דרשו דכח־ חג האסיף תקופת השנה ‪ ‘ ,5‬מר סבר כוליה חג בעינן‬
‫בתקופה חדשה ובו'‪ ,‬היה משמע דחקופ׳ השנה דקרא דכת׳ חג האסיף חקופ׳ השנה‬
‫היא תקופ׳ תשרי דאההוא קרא קיימי וקאם׳ מר סבר בולי חג בעינן בתקופ׳‬
‫חדשה ומר סכר מקצת חג בעינ׳ בתקופה חדשה‪ ,‬ולאו מילחא היא מדאמ׳ במכילתי׳ ‪6‬‬
‫חג האסיף תקופת השנה אסיף ותקופ־ השנה ‪ 7‬יוצאה בו‪ ,‬א״כ פירושא דקרא‪ ,‬חג‬
‫האסיף תקופ׳ השנה‪ ,‬חג האסיף בצאת תקופ׳ שהשנה יוצאה בו היא תקופ׳ תשרי‪,‬‬
‫והיינו דכת׳ קרא אחדינא וחג האסיף בצאת השנה ‪ 8‬הוא מוכיח כאשר פירש׳י‪.‬‬
‫והיינו דקאמ׳ כוליה חג בעינ׳ בתקופ׳ חדש׳‪ .‬והפייט שעשה ואסיף תקופ׳ השנה‬
‫אם תקופת השנה רקרא תפש אז פירושו בצאת תקופ׳ שהשנה יוצאה בה ובהבנם‬
‫תקופה שהשנה מתהדשת בה והיא תקופת תשרי‪ .‬הנ ה ר ב ז ת י׳ שלא כדברי‬
‫מנחם ‪ 9‬אשד חיבר חקופ׳ השנה עס וכל מעשה תוקפו‪ 10‬וכתבתי ביוצר איילת‬
‫השחר‪ 11‬ועיין שם ‪ .12‬כ ח ו ק ה י ש נ ה ‪ ,‬כחוק התורה שהיא ישנה שקדמה‬
‫לעולם אלפים שנה‪ .13‬וכת׳ בה שכור את חדש האביב שצריך שיהא קצת בישול‬
‫אביב בתקופ׳ ניסן וגם כה כת׳ חג האסיף תקופת השנה שיהא חג האסיף כצאת תקופה‬
‫דרישחדשים וגס ישנים ‪ ,15‬חדשים אילודברי‬ ‫שהשנה יוצאה כהיוכפ׳עושין פםין‪14‬‬
‫סופרים ישנים אלו דברי תורה‪ .‬ורמז לדברי סופרים שגם הם מסיני‪ ,‬ו׳יית׳ן א׳ל׳ משח‬
‫ככלותו ‪ 18‬גים׳ זה התלמוד ‪ .17‬ם ר א ש י ת ה ש נ ה ו ע ד א ח ר י ת ש נ ה‪ ,‬פי׳‬
‫שצריך להשכיל על תקופח ניסן ועל תקופת תשרי שהיא כצאת אחרית שנה‪ .‬ואל‬
‫חתמה על הפייט שמביא ראשי׳ על ניסן ואחרית שנה על תשרי‪ ,‬אם ניסן ראשית‬
‫שנה אין תשרי אחרית שנה ואם תשרי אחרית שנה אין ניסן ראשית שנה‪ ,‬הא לא קשיא‬

‫טה«ן ?'יי ככ״י‬ ‫‪a‬‬ ‫‪ .3‬יג א‪.‬‬ ‫‪ .2‬בד ‪..6‬־ יהג האסיף‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ר־ח סא א‪.‬‬
‫הוצ׳ חר״ד האסס;‪ ,‬ע׳ ‪. 104‬‬ ‫‪ ,0‬ע׳ גםכדר׳«נ״י‪,‬‬ ‫׳‪ mett‬לד נ ב‪.‬‬ ‫‪,5‬‬ ‫מרצב‪.‬‬
‫‪ .7‬שם! ״איזחו חג שיש נו אסיף וחקישר ויטנח יוצאה נו הוי איטר זח תשרי״ יגי׳ טחנדנו‬
‫טחוורת ייחר שחרי חשנח אינה יוצאה כחג‪ ,‬וגי׳ טשיכשח זו גרטח נני א ח לסיוט ! ‪,‬חוי אוטר‬
‫ועיש ת׳ ‪•15H‬‬ ‫חגי‪.‬‬ ‫הג חסוכוח‪ ,‬שחרי התחיל ‪,‬איזהו‬ ‫ויחב! כי צ״ל! זח‬ ‫זח ח שר י ׳ ׳ ‪,‬‬
‫‪ .8‬שטות י‪.‬ג טז וכטהיררשכ״י שם‬ ‫וע׳ גם בם׳ ח ענורלר אכיר‪ ,‬ה צי פיזיישוכסקי ע׳ >וד‪,‬‬
‫וו תשרי״ ולג׳י״ז כל חחג‬ ‫ושנח יוצאח נ ח ואיזו זו‬ ‫ואסיף‬ ‫חג‬ ‫שיש נ ח‬ ‫״חקושח‬ ‫דרשינן‬
‫‪ , 11‬להלן‬ ‫‪ . 10‬אסתר י ב‪,‬‬ ‫‪ .9‬טחכדח ערך חקף‪ ,‬ע׳ וו‪18‬י‬ ‫הוא בחי‪,‬ושת תשרי‪.‬‬
‫«‪ .1‬ע׳ לעיל ח״א ע׳ ז!‪ 17‬והר״א אשטוניצר‬ ‫צ‪ .1‬ע'נ ליי כפ״י טרצב‪,‬‬ ‫סי׳ נ״ז‪.‬‬
‫יעי כרש״ישם ד׳׳רז חדשים‬ ‫ב‪,‬‬ ‫ערוכין כא‬ ‫‪,14‬‬ ‫״סיגי״ ח״ש ע< י‪,‬‬ ‫‪,‬דרשה נ שכח חתורח״‬
‫‪ .17‬עילה חציו‬ ‫שטוח לא יח‪.‬‬ ‫«‪.1‬‬ ‫יד‪.‬‬ ‫זו‪ .1‬שח״ש ז‬ ‫שם ע׳ ‪.74‬‬ ‫וברקים‬
‫ובן עולה זיחן אל‪ ,‬וע׳ בבעח״ט עח״ח שם‪,‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪280‬‬

‫■דשניהם ראשי שנים הם‪ ,‬ניסן ראש השנה למלכים ולרנלים ולחדשים ותשרי ראש‬
‫השנה לשנין ולשמיטין וליובלות‪ ,1‬וקורא לתשרי אחרית שנה כננד תשרי שעבר‬
‫שהיה ראשית שנה‪ .‬מרשית שנה כתיב ‪ 2‬בהיפוך אותיות מתשרי‪ ,‬לום׳ מתשרי השנה‪,‬‬
‫כלומ׳ מתשרי התחלת השנה היינו תשרי ראשית השנה‪ .‬נ מ ס ר ב י ד ם ל מ ל א ו ת‬
‫ו ל ח ם ר פעמ י ׳ ‪ ,‬פי׳ נמםר ביר המשכילים פעמי־ לעשות שניהם מלאים ופעמים‬
‫שניהם חסירי׳‪ .‬ומעט׳ כמפור׳ למעלה ‪ 3‬אשר תקראו אותם אתם‪ .‬וא״ת אחרי‬
‫שחדשה של לכנה כ״ט יום ומחצה ותשצ״ג חלקי׳ ונם כת׳ אשר תקראו אותם‬
‫אחם למה לא נעשה מקצת' יום ל׳ מחדש שעבר ומקצתו מהדש''הבא‪ .‬וראיתי שכת׳‬
‫ה״ד מ ש ה ב״ר מ י י מ ו ן ‪ 4‬מפי השמועה למרו רבותינו ‪ 5‬עד חודש ימים ‪ ,6‬ימים‬
‫אתה מונה לחודש ואי אתה מונה שעות לחודש ד‪ ,‬ותו בפ״ק דרא׳ השנ׳‪ 8‬ער חדש‬
‫ימים מנה ימים וקדש חדש‪.‬‬
‫ל ק ב ו ע ו ל ד ח ו ת ‪ ,‬פי׳ לקבוע ביום מולדו ולדחות מיום מולדו‪,‬‬
‫ש ה ו א מ ן ה ח ו ר ה ‪ 9‬ופעמי׳‬ ‫שיהא מולד זקן‬ ‫פעם׳ כעבור שעה פםולה‬
‫כעבור אד״ו‪ .10‬והטעם אשר תקראו אותם אתם‪ .‬ו ל ע ב ר מ ט ע מ י ם ‪ ,‬ט׳‬
‫טעמים נרגש ופי׳ מטעמים המפורשין בפ״ק דסנהדרין וו‪ .‬ח״ר על ג׳ סימגין מעברין‬
‫את השנה‪ ,‬על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה‪ ,‬פי׳ על האביב אם לא‬
‫נתבשל׳ התבואה עד י׳׳ו בניסן להביא עומר מעברין ‪ 12‬ולמדו רבותינ׳ ‪ 13‬מרבת׳‬
‫שמור את חדש האביב שמור שיהא אביב בא בזמנו‪ .‬ועל פירות האילן לביכורים ‪14‬‬
‫ועל התקופה‪ ,‬פי׳ צריך שיהיה אביב‪ ,‬פי׳ קצת בישול התבואה לעומר בתקופ׳ ניסן‬
‫ואם יהיה כל בישול התבואה בתקופת טבת פסול לעומר על כן אם נמשכת חקופ׳‬
‫טבת עד שיחסר כניםן טעברין למאן דאמר!־׳‪.‬ו יום חקופה גומר ולמדו רבותי׳ ‪16‬‬
‫מדכת׳ שמור את חרש האביב מדכח׳ חדש סתם שמעי׳ שיהי׳ חדש ניסן נם לחמה‬
‫והיא חקופ׳ ניסן )כי( כשמתחל׳ חקופ׳ ניסן של חטה‪ ,‬כי נ׳ חרשים )של חמה‬
‫שכל אחד ואחר( ‪17‬יש בכל חקופ׳ וחקופ׳ לא פחות ולא יוחר ‪ ,18‬ומדסמיך ועשית‬
‫שיהיה אביב ביום עשייתפסח הואיום אכילתו וע״כ דעל‬ ‫פסח לאביב שמעי׳‬
‫בישול קאם׳ שיה׳ כט״ו בניסן שהרי ליל י״ו קוצרין וכי״ו טקריבין‪ .‬וביום ‪ 19‬חקופ׳‬
‫נחלקו רבותינוסי!‪ ,‬יש טי שאום׳ יום חקופ׳ גומר‪ ,‬אי טשכה תקופ׳ טבת עד‬
‫שיחסר בניסן מעכרין‪ ,‬כי אפי׳ אם יעברו את אדר וחפול תקופ׳ ניסן כט״ו אחרי‬
‫שיום תקום׳ נוטר נמצא ט״ו כולו מחקופ׳ טבת ואין אפי׳ קצת בישול כתקופ׳‬

‫‪ *3‬לעין' ע׳ ‪, 279‬‬ ‫דברים יא יר‪ ,‬וע׳ נגעתי‪ .c r !:‬י‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬ר״ה י«׳א נ‪ “1‬א‪.‬‬
‫ד‪ .‬נרםכים י‪ 2‬ם ‪t‬‬ ‫‪ ,6‬בשוכר יא ב‪.‬‬ ‫וו‪ .‬טגילרו רו א‪,‬‬ ‫‪ .‬חל׳ קח״ח ש״ת ח״א‪,‬‬
‫׳צעיח לחרי‪ 2‬י כ‪ ,‬יפו‪.‬י׳ ח מ תנו‬ ‫ונו‪.‬ם׳ ישם!‬ ‫**יטים אחת טחי‪ 2‬כ לחריש ואי אתח שח׳גב י«עוח‪,‬‬
‫‪ ,11‬רחיח ‪ 1‬ו חיא חקייטח‬ ‫‪ ,8‬ח א‪,‬‬ ‫חיא כה״י ונראיעיגים‪ ,‬ר׳ דיו׳׳ם לםו‪,‬ילח ע' ‪2‬י‪. 1‬‬
‫‪ ■11‬יא נ ‪,‬‬ ‫ו!ל«‬ ‫‪ . 10‬לעיל‬ ‫נ ץ חדחיוח י'־‪^'1‬ייפ גף הירא לח כני טחכרגי ״טן החורח*‪.‬‬
‫‪ .) 0‬׳‪1‬׳‬ ‫‪ . 1*4‬ט‪,‬׳שי״׳ ע*ב לי׳ בכיי מרעב‪ .‬יע׳ נר׳שיי נסגחדרין עום י‪ 1£‬דחח את השי׳ חוח‪.‬‬
‫בינוריס ‪.‬בחו‪.‬‬ ‫בבי' טיצה‪ .‬נוי ‪ 1‬אש ראו י‪ 2‬לא היו יביליס ל חני א‬ ‫‪.14‬‬ ‫לעיל ע' ‪.278‬‬
‫ווו‪ ,‬טנחדרין יג ב‪.‬‬ ‫חישניעיח הו‪.‬י׳ ׳שיייא ייכלו ח^רות לחתנישל עד ח׳צנועית חיו טענרין‪.‬‬
‫‪ . 18‬ט״יעל‬ ‫‪ . 17‬טלים אלו ניאיח לי טיוחיית‪,‬‬ ‫‪ . 111‬י‪ 2‬ם‪ ,‬וע׳ גייש״י ר ח *‪2‬טור•‬
‫‪ . 20‬רןנחדרי! יו‪ ,‬א‪.‬‬ ‫טכאן לי׳ בב״י טיצג‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫חחחישחי עיב לי׳ נכ״י טי־צב‬
‫‪281‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫•ניסן‪ ,‬וא״ת ‪ 1‬יעברו טבת ואדר ותפול תקופת ניסן בי״ד ויהיה קצת בישול בט״‬
‫בתקופת ניםן‪ .,‬הא אמרינ׳ באין ]נ[ערכין ‪ 2‬דהרי ירח׳ לא מעבריג׳ משום דקרים‬
‫ואתי סיהרא תרי יומי‪ .3‬ולמאן דאמ׳ יום חקופ׳ מתחיל לא מעברינן אלא אי משכה‬
‫עד שיבסר דאילו עד שיחסר לא מעבדינן אלא אדר ותהי׳ תקופ׳ ניסן בט׳׳ו ואחרי‬
‫שיום תקופה מתחיל נמצא קצת בישול תבואה בחקופ' ניסן ‪ .4‬ו ד ו ק ׳ ב ז מ ן‬
‫ה ע ו מ ר ה י ו ח ו ש ש י ן ל ת ק ו פ ה נ י ס ן שתהא בט״ו והטעם כאשר‬
‫כתבתי מדסמך ועישת פסח לאביב ‪ ,5‬א ב ל כ ל י מ י מ ש ך ה ג ל ו ת לא‬
‫חיישינן )רק( שיהא חדש ניסן של חמה כחדש של לבנה ‪ 6‬רק שלא ]יהא[ אחר‬
‫ניסן של לכנה‪ .‬והטע׳ דכח׳ שמור את חדש האביב סתם‪ ,‬פי׳ ש מ ו ר שיהא חדש‬
‫ניסן חמח כחדש ניסן לבנה‪ .‬וע״כ אין אנו חוששין אם תמשך תקופת טבת עד‬
‫אחר הפסח ה ג ה ב ש נ ת ת ח ק צ ״ ד ל מ ש כ ה עד כ ״ה ל ח ד ש ו ל א‬
‫ע י ב ר נ ו ולא קיימ׳ לן כרב הונא בר אכין דשלח לרב כי חזית דמשכה תקופת‬
‫טבת ‪ 8‬עד ‪ 9‬שיתסר בניםן עברא לשחא ולא תיחוש לה‪ ,‬ומדשלח איהו ל ר ב‬
‫־שמע י ׳ ש ק ו ד מ י ו ו ב נ י ד ו ר ו לא ה י ו ה ו ש ש י ן ‪ ,10‬ורב הונא דהוה חייש‬
‫סבירא ליה דועשית פסח שיהא יום ט״ו‪ ,‬שהוא יום אכילת פסח‪ ,‬נדרש אאביב‬
‫■שלפניו ואחודש שלפני פניו‪ ,‬לומר שבזמן אביב צריך שתהא חקופ׳ ניסן בט״ו‬
‫בעבור בישול אביב‪ .‬ושלא כזמן אביב נמי צריך שיהא חדש ניסן חמה והיא‬
‫כתקופ׳ ביום אכילת פסח‪ .‬הנה על תקופת ניסן שפעמים נופלת אחר הפסח אין‬
‫■לתמוה כאשר כתבתי ‪11‬׳ אך על תקופ׳ תשרי שפעמי׳ נופלת אחר החג יש לתמוה‬
‫דבפ״ק דסנהדרין ‪ 12‬לכולי עלטא אי משכה תקופ׳ תמוז עד אחר החג דמעברין‪.‬‬
‫ו ה א י ד נ א ב כ מ ה ש נ י ם מ ש כ ה א ח ר ה ח ג ולא מעבריג‪ ,‬ל י ח נ ג ר‬
‫ו ב ר נ ג ר ד י פ ר ק י נ י ה‪ .‬ר א י ת י ‪ 13‬כ ת ו׳‪ ,‬כי לתקופת רב אדא ‪ 14‬לעולם‬
‫לא תמשך עד אחר חחג‪.‬־׳‪ .1,‬ור״ח הקשה‪ 10‬אההיא דרב הונאבר׳ אכין מדתניאבפ׳ק‬
‫דסנהדרין‪ 17‬על ג׳ סימנין מעברין את השנה על האביב ועל פרות האילן ועל התקופ׳‬

‫‪ .3‬ירכן עכרו רכשים‬ ‫‪ ,2‬ערכין ח כ‪.‬‬ ‫ן‪ .‬ע׳ ר׳!*י ■‪ 02‬סד״וז רבי ייסי‪,‬‬
‫‪ ,4‬ע׳‬ ‫■•!ומנה חדש־ש ביג־נח רק כישה־גינה •!!לפניה היחה מעוברה כדכיי ר׳ ששרישיא שם‪,‬‬
‫סנהררין שם עיב ובישי' שד ד״ח חנא ובחריח ■!!שיר וישם ע״א ר*ת ייו ונחים׳ ר״ה ‪:‬א ד״ח‬
‫‪ .0‬דיל ‪ :‬בחרישה של לכנה‪,‬‬ ‫‪ .5‬עיב לי׳ בכיי סרצב‪.‬‬ ‫בי יוי א‪ ,‬שפי׳ ג״כ כ שינס־‪.‬‬
‫ז‪ .‬השחיר כחב איפיא אח ספרי םשוך‬ ‫דחייני ער •ו״* כניס;‪ ,‬וע׳ ‪5‬רש»י שם ר״ה ילא‪.‬‬
‫‪ . 1(1‬רביב‬ ‫‪ ,0‬שכאן לי׳ ‪3‬ב*י חיצב‪.‬‬ ‫‪ ,8‬ריר בא א‪ ,‬וע׳ לעיל ע׳ ‪2711‬׳‪,‬‬ ‫לשנח וי‪.‬‬
‫הר״ר כפי׳ ש•; ‪,‬זח הדכר חיח נוהג בו״ן שכיח חשקריט קיים ווח אחר שן הדברים חשסידיש‬
‫כירי בייר ב‪1‬שן שחיח האביב קרב אכל ענשיי שאין אביב לא חיישינו להא דשלח רב הינא*‪.‬‬
‫‪ . 14‬על תקיפח‬ ‫‪ . 111‬שבאן לי׳ בכ־■' טיצב‪.‬‬ ‫צ‪ , 1‬יג א‪,‬‬ ‫‪ . 11‬ע*כ לי׳ בניי שיצב‪.‬‬
‫יע׳ י*א עפששיין שיןישיניוח היחידים‬ ‫ליי אביחם בי־ חייא חג־‪.‬״א ע׳ ‪, 87‬‬ ‫זו י׳ כם׳ ח עניי‬
‫ו!ן‪ ,‬כס־ חעהיר לראני ח ע' וווו׳ וע׳‬ ‫שחליקח ע׳ ‪ 1211‬יאייף‪.‬‬ ‫ע׳ ‪ 18‬ירחי* נאינ שטיין‪,‬‬
‫‪ .10‬בחיש׳ ריח בא א ר״ח ענרח ושש סחש ‪ 1‬חיםא דחגיא יבו׳ יגיל בי‬ ‫שם ע׳ עיי‬ ‫גש‬
‫יבו‬ ‫)עי לעיל ע׳ ‪N»»1‬‬ ‫שויוגיייר טעם דכילחי יכי׳׳׳ חב דברי חי״ש ששגין עירו חחיס׳ לרי׳ה‬
‫ובשגחדיין‬ ‫‪.‬יאעיו‪ ,‬ורוחש בחקיפח גיבן‬ ‫שפורש ב אני חי ל*ש*י )בחאב אל ישאיל ע׳ קבו( ‪1‬‬
‫‪ 17‬יא כ‬ ‫איירי בחקיפח חיציי שח לי וח ושח לי ‪ 1‬ח חא יחריייחי קראי ד‪,‬א דדיפי׳‪,‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪282‬‬

‫על שנים מהן טעכרין ועל אחת מהן אין מעברין רשב״ג אוס׳ וכד ומיבעי׳ לן על‬
‫התקופה שמחין או דילמ׳ מעברי׳ וקיימא בתיקו‪ .‬ותירץ דההיא דםנהדרין בתקופ׳‬
‫תשרי וההוא דרב הונא בתקופ׳ ניסן‪ ,‬וצריך טעם דכזלהו מקיאי קא ררשי ומאי‬
‫שנא ‪ .1‬ו ל ע ב ר מ ט ע מ י ם ‪ ,‬כת׳ ה״ר מ ש ה בר׳ מ י י מ ו ן ‪ 2‬הא דאמ׳ ‪ 3‬אין‬
‫מעברין את השנה בשני רעבון ולא בשביעית רווק׳ שלא היו צריכין אבל אם היו‬
‫צריכין מפני אחר מג׳ דברים ששנינו מעברין‪ .‬ותימ׳ ‪ 4‬שאם אינם צריכים מפני‬
‫אחד מג׳ דברים ‪ 5‬מאי איריא בשני רעבון אפי׳ שלא בשני רעבון אין מעברין‪ .‬כ י‬
‫הי א ח כ מ ת כ ם ו ב י נ ת כ ם ל ע י נ י ה ע מ י ם ‪ ,‬אם׳ בפ׳ כלל גדול ‪ 6‬מניין‬
‫שמצוה ‪ 7‬לחשוב בתקופות ומזלות שנ׳ ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם‬
‫ולעיל אמרי׳ כל מי שיודע לחשב כתקופות ומזלות ואינו מחשב אסור לםפר הימנו‪8‬‬
‫כ׳י׳ ה׳י׳א׳ ח׳כ׳מ׳ת׳כ׳ם׳ ו׳ב׳י׳נ׳ת׳כ׳ם׳ ל׳ע׳י׳נ׳י׳ ה׳ע׳מ׳י׳ם׳ ‪ 9‬כגים׳ ז׳ה׳ו׳ ס־ו׳ד׳‬
‫הית׳ק׳ו׳פ׳וית׳ ו׳ס׳ו׳ד׳ ה׳ע׳י׳ב׳ו׳ר׳ ‪ .10‬חכמתכם ובינתכם כא״ת ן ב״ש[ תורה‪.‬‬
‫ס ד ר י ס ו ר ס ו ד ל ב ר ר ה ו ל ל ב נ ה ‪ ,‬פ י ׳ סדר יסוד מציאות תקופות‬
‫ומזלות לברר וללבן הסוד ותפש לו חפייט צחות לשונות הנאם׳ לסוף דניאל ‪ 11‬ולברר‬
‫וללבן עד עת קץ‪ .‬מ ו נ י ם א מ ו נ י ם י ו ד ע י ם ל ע ת י ם ב י נ ה ‪ ,‬אמרי׳‬
‫בפ״ק דמגילה ‪ 12‬ויאט׳ המלך לחכמים יוד;" ר׳עו‪.‬ים‪ ,‬מאן חכמים רבג׳ שיודעים‬
‫לעבר שנים ולקבוע חדשים‪ .‬ו מ פ ר ׳ ר ב ו ת י׳ לכך לאןנאמ׳[ ‪3‬נ יודעי בינה לעתים‪,‬‬
‫כמו שנ׳‪ 14‬ובני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישר׳‪ ,‬לפי שלא ידעו‬
‫סוד העיבור ותהלוכות חכה ו ל ב נ ה מ כ י נ ת ל ב ם רק כ מ ס ו ר ת ‪ ,‬אבד בני‬
‫ישר׳ ירעו בבינת לבם ולא גילו הסוד רק לבית דוד‪ .15‬תדע ‪ 16‬ר״ג כך מקובלני‬
‫מבית אבי אבא‪ ,‬הוא בית דוד‪ ,‬שאין חדשה של לבנה פחותה מכ׳׳ט יום ומחצה‬
‫ותשצ׳׳ג חלקים‪ .‬וכך אם׳ ר״ג ‪ 17‬כך מקובלני מבית אבי אבא ‪ 18‬שפעמים בא‬

‫‪ .3‬יא ב‪,‬‬ ‫‪ .2‬הל׳ קה״ח ס״ד הט׳ז‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע*כ בתיס׳ י‪ 2‬ם וע״ב לי' בכיי מרצג‪.‬‬
‫סאריי!(‬ ‫באגי־חו נכ ת אב אל רסאיל‪ ,‬תו״ל י; בריל‪,‬‬ ‫‪ .4‬יבכר ה*‪2‬יו‪ .‬על דברי הרמב׳׳ם הרטיח‬
‫חר״ל‪ .‬ע׳ ט״ו‪ ,‬אילם הוא חק־‪ 2‬ח טהכריחא *«ס יב א ■‪ 2‬בה שפיר׳« »םעחח ראויה חיתח איתח‬
‫שנח להתעב*־ וט ‪ 6‬ני טה לא עברת אליי^ע ש‪:€‬י ■םיענת בעורה חיחח״״יע׳ ‪ c r‬עי טיח בחצלחו‬
‫של הר׳ אהרן טליניל וברחייחו של היט״ח ע׳ ע״ט ובדברי הר״ש׳ טשגץ שם ע׳ קכו‪ .‬ואעם»י‬
‫והעדיף‬ ‫את דנריהט‬ ‫ראח‬ ‫חרי ודאי‬ ‫אינו גטעא בדברי חחכטים ח ד ל‬ ‫שדיוקי של טחכינו‬
‫מ‪ ,‬ט‪.‬שנינו״ ע״ב נשטם‬ ‫להקשית ולדייק מדברי הברייתא ו‪.‬י ‪ 1‬א שעליה טשתמר הרטכ״ם‪.‬‬
‫‪ .8‬שם ליי ״אטוי לסעד‬ ‫‪ ,7‬שם ני' ‪ 1‬על אדם‪.‬‬ ‫‪ .6‬שנת עח א•‬ ‫כ סי סרעב‪.‬‬
‫ו‪.‬ט לא טעאת• בגי׳ חטחבר‬ ‫היטנו* אלא ״עליי יב חו ב אוטו ואח סיעל ח׳ לא יביטו יגי'״‪,‬‬
‫עילה ל ‪, 14:16‬‬ ‫‪ . 10‬כלי ״ודו״‬ ‫‪ .0‬עולה ל ‪. 11117‬‬ ‫ע»א‪.‬‬ ‫‪•t‬‬ ‫ע׳ וק־ש שם‬ ‫כטק־א‪,‬‬
‫צי‪ .‬יב ‪ s‬ושם‪:‬‬ ‫עד ׳‪,‬׳ח קין י חבייו ויתלבנו׳‪.‬‬ ‫‪ 11‬י יב ט י «כי סתמים יחתטים חדביים‬
‫טאן חבטיס רבנן יודעי העתים שיודעי! יבי'‪ ,‬אבל יי כרקימ שם ב״ו עיא יבלשין ‪1‬י חכיא גם‬
‫בב״י טרשב‪ .‬יבוניל‪,‬‬ ‫כיח‬ ‫‪. 111‬‬ ‫אח טאסר הגט׳‪.‬‬ ‫חיע׳ יש״ב ע׳ צס‪.‬‬ ‫כעל לקיט‪,‬‬
‫ונין ‪,‬יודעי העתיט״ שבמגילת אפקד‬ ‫ח‪ .1‬והבחנה זו בין בגי יששכר‬ ‫‪ , 11‬דה*א יב לב‪.‬‬
‫״זח שבטו של יששבר שני יכני יששכר ונו׳׳׳‬ ‫חיא כנגיד לדישח שנאסחר רבח ׳?״ר ‪.4‬יח א׳‬
‫י‪ 3‬י ח בחיגום ‪,‬ואטר טלבא לחבימא ב די טדיששנר׳ יריח פטדרש אבא גוייין‪,‬חיע׳ רשיב ׳;‪itt'j‬‬
‫‪ , e ,18‬הי א‬ ‫‪ .17‬שם‪,‬‬ ‫«‪ . 1‬ע״ל) שגו אטד להם ר׳יג‪ ,‬ד*ח ‪ 5‬ה *‪.1‬‬ ‫יטש& בלק״ט ע׳ ‪.«3‬‬
 ‫‪283‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫בארוכה ופעמים בקצרה‪ .‬י ו ד ע י ב י נ ה ל ע ת י ם ‪ ,‬שטע׳ בשם ה״ר א ל י ע'‬

‫זצ״ל כי ליע׳ת׳י׳ם׳ רמז ‪ 1‬לח׳ת׳ר׳ף׳ חלקי׳ בשעה‪ ,‬וה״ר ]מ ש ה[‪ 2‬כת׳ ע״כ חילקו‬
‫שעה לת׳ת׳ר׳ף׳ חלקים לפי שבת׳ת׳ר׳ף׳ יש חצי ורביע‪ 3‬ושליש ושתות וחומש‬
‫ותשיע ועישור‪ .‬ת ק ו פ ה מ נ י ס ן ל ח מ ה ו ש נ י ם מ ת ש ר י ל ל ב נ ה ‪ ,‬שנינו‬
‫בפ׳ דר׳ אליעז׳ ומייתי ‪ 4‬בפ׳׳ק דראש השנה ‪ 5‬חכמי ישר'‪ .‬מונין למבול כר׳ אליעז׳•‬
‫ולתקופ׳ כר׳ יהושע‪ ,‬פי׳ למבול הם שנות נח‪ .‬ושנות עולם מונין מתשרי של תוהו‬
‫כר׳ אליעז׳ ‪ 6‬דאם׳ בתשרי נברא העולם ‪ ,7‬פי׳ בתשרי ‪ 8‬שאחריו נברא העולם‪.‬‬
‫והיינו טעמ׳ דמונין מתשרי של תהו אע״פ שלא נברא בו העולם משו׳ דיום אחד‬
‫בשנה חשוב שנה ‪ . 9‬ד ח ני׳ ב ב ר י י ת׳ ד ש מ ו׳ ‪ 10‬דלר׳ אליעז׳ בכ׳יה ‪ 11‬באלול‬
‫נברא עולם ולר׳ יהושע בכ׳ה באדר נברא העולם ‪ .12‬ו ר א י ח י ‪ 13‬ש כ ח ׳ הר׳‬
‫ש מ ש ו ן ב ת ו ם פ ו ׳ ‪ ,14‬הנה‪ 15‬כשנברא אדם הראשון ביום ל׳ באלול שהוא יום‬
‫ו׳ קדש החדש ומסתם׳ בשעת ט׳ כשנצטוה שלא לפשוט יד כאילן‪ ,‬כדאית׳ בפ׳‬
‫אחד דיני ממונות ‪ 16‬כדר)י(שה אז קידש את החוד׳ ואז היה ראש השנ׳‪ ,‬א״כ רוב‬
‫יום ו׳ עד שלא קדש את החדש היה משנה שעברה והוי יום אחד בשנה חשוב‬
‫שנה על כן פונין מתשרי של חוהו‪ ,‬על כן למבול כר׳ אליעז׳‪ ,‬דאילו לר׳ יהושע‬
‫מניסן היה למנוח‪ ,‬ע״כ ד ב ר י הר׳ ש מ ש ו ן ‪ .‬וא״ת אחרי ששנות עולם אנו מונין‬
‫מתשרי של חוהו‪ ,‬למה תיקנו בשטרות ובכתובות ובגיטין בשנת כך וכך לבריאת‬
‫ביח דוד״ ע־ב ק*י׳ ככ״י מרצב‪ .‬בן הבין אח הםגיים ם״בית אבי אבא״ גם ריה״^‪ ,‬כוזרי ד כט‪.,‬‬
‫מקובל‬ ‫״בהוראח שדעם בחלןופת לבנה א׳‪2‬ר היא כ״ט י׳׳ב תשצי׳ג‬ ‫ע' ‪360‬‬ ‫חוצי קאסעל‪,‬‬
‫לכשף״ לר״ע מן■‬ ‫מביס דוד״‪ ,‬וע״ש בהע׳ קאהעל‪ ,‬וע׳ כס׳ העכיר לראב־ע ג' ע״א וב״םצרף‬
‫היהודים‬ ‫םקדםו‪ 3‬יות‬ ‫עפטשיין‪,‬‬ ‫ר‘‬ ‫חלקים‬ ‫וכעניין ע״ג‬ ‫האדוםים‪ ,‬הוצ' נן־י ע ק‪ ,:‬ע׳ ‪.72‬‬
‫אבל‬ ‫ה־ם‪1‬‬ ‫לעמוד על טיב‬ ‫לא עלה בידי‬ ‫‪.1‬‬ ‫ע' ‪ 18‬ובא־נישטיי! טיזליקח ע׳ ‪.115‬‬
‫דברי יטי‬ ‫בארנשטיין‪.‬‬ ‫ר׳‬ ‫חלקים ל״בני יששכר״‪,‬‬ ‫ידוע כי יחסי את חלוקח השעה לתחר״ף‬
‫‪ .2‬כ׳׳ה בכ’י מרצב‪ .‬וע׳ בהל׳ קה׳חפ״ה היב‪..‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫האחריגים‪ ,‬התקוסה י׳ ד‪ -‬ט׳ו‪ ,‬ע׳‬ ‫כור‬
‫פ*ח בהע׳‬ ‫‪ .4‬ם‪,‬שנינ־• ע״ב לי• ככ׳י מרצב‪ .‬וכאםת לי' בפרר״א‪ ,‬וע״ש‬ ‫‪) .3‬ושטיניח(‪.‬‬
‫נתחלף כנ׳‬ ‫ולפניני‬ ‫‪,19‬‬ ‫ע׳‬ ‫חוצ׳ רטנר‬ ‫חרד״ל חע־ א׳‪ ,‬והכיייתא שנייה כשרי עי״ד פ׳ר‪,‬‬
‫מרצב‪.‬‬ ‫‪ . 0‬ם״ילחקופ׳ ע״ב לי׳ בב׳׳י‬ ‫‪ .5‬יב א ור׳ דש״י שם‪.‬‬ ‫סדע״ר כפדר־א‪.‬‬
‫ר״ה‬ ‫‪.0‬‬ ‫מתשרי‪.‬‬ ‫ד״ל ‪J‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫ד״ח לתקופות כע״ב‪.‬‬ ‫א יש׳׳ג‪ ,‬וע׳ בחום׳ שש‬ ‫ח‬ ‫ריח‬ ‫‪.7‬‬
‫עבור‬ ‫ומחברני מביא פעמים אחדות טפדר״א כעניינו‬ ‫כ כ‪ , 10.‬לי׳ שש אלא נפדרי א פ״ח‬
‫החדש כשם ״ברייתא דששואל׳ ובן נהגי גם מחכיייס אתיים יכבר עמר על כך פיליפובסקי בהקדמתו‬
‫לס' העביר לראכ״ח ע׳ ‪ , XIII‬וע׳ כדברי הר׳א עפשטיין‪ ,‬טרןדםיניוח היחידים ע׳ ‪ 20‬הע׳ ‪.1‬‬
‫יבוייר פכ״ט אות א׳ ‪:‬‬ ‫אילם כפסידר׳יב ק׳נ אי‪,‬‬ ‫‪ ■t1‬נפדר״א שם ! ״נעשריש ישטונח באלול״‪,‬‬
‫‪ .12‬מ״ולר׳‬ ‫בכ׳ח באלול‪ ,‬וע׳ כהע׳ רד״ל שם‪ ,‬בכ״י טיצב‪ .‬נששט ט״ככ״ח״ ער »בכ*ה״‪.‬‬
‫יהשע״ לי׳ כפדר״א״ אכל ר׳ כחום׳ ר*ה ח א ד״ח לתקופות‪,, :‬דחניא נבריחא כוותיה דשטואל‬
‫וחלשו׳‬ ‫ולר׳ יהושע נב״ה באדר ומי״‬ ‫שכר כר׳ יהושע דלר״א ככ״וז כאלול גברא העולם‬
‫ויתכן שטחברנו‬ ‫רלר״א כ מ ה באלול וכו׳*‬ ‫וני שצ׳ל ! ‪,‬דתניא כבריחא דשטואל‬ ‫שם טשיכש‬
‫‪ , 111‬מכאן לי׳ ככ״י טרצב‪.‬‬ ‫הגיא אח לשו׳ ה״נריחא* םדפדי החושי שטחם העתיק להלן‪.‬‬
‫‪ ,14‬ר״ח שש‪ ,‬וראינו ני רון חיש׳ חר׳ש‪ ,‬ר׳ לעיל ע׳ ‪ 268‬ר‪.‬ע׳ ‪ 0‬אכל בדכור זח אין דברי התום׳‬
‫שלפנינו‬ ‫וחלשו׳ כתיש׳‬ ‫היינו וכשנברא‪,‬‬ ‫שם‪1‬‬ ‫‪ 5‬ו‪.‬‬ ‫הטהפר‪.‬‬ ‫טגויניט פלשיצם להכאת‬
‫(‪ . 11‬הנחדרין לח כ‪.‬‬ ‫םשיכש‪,‬‬
 ‫‪#‬ע רו ג ת הבושם‬ ‫‪284‬‬

‫עולם‪ ,‬הלא לא נברא לד אליעזר אלא בתשרי שאחרי־ תשרי של תזהו כם׳ שמפורש‬
‫לפנים‪ .‬ח ש ו ב ה‪ ,‬לכך תיקנו בכך לבריאת עולם לפי ששנה היתה בבריאת עולם‬
‫ביום ז׳ כשנברא אדםעד שלא קדש את החדש בשעת ט׳ כאשר מפורש ככר‪,‬‬
‫הואיל ורוב היום היה משנה שעברח חשוב שנה‪ ,‬ואע״ג דקיימא לן כר׳ יהושע‬
‫לעיניין תקופות ומולדות הואיל ותשרי )ו(ראש השנה לשמיטין וליובלות‪ ,‬עשאוה‬
‫גם לשנים ‪ .1‬גם מעשר של תש״ר מל״ך ‪ ,2‬עשאוהו מלך גם לשנים ולתקופד‬
‫כרי יהושע‪ ,‬פי׳ רווק׳ כר׳ יחוש׳ דאילו לר׳ אליעזר תקופת ניסן ראשו׳ לא היתה‬
‫בתחילת ליל ד׳‪ ,‬וכל סדר התקופות דכיצד מעברין ‪ 3‬כר׳ יהושע ולא כר׳ אליעז׳‬
‫והוא הדין למולדות כר׳ יהושע‪ ,‬כי שניהם נבראו בכת אתת ביום ראשו׳‪ ,‬כדאית׳‬
‫באין דורשין ‪ 4‬ונתלו כתחילת ליל ד׳‪ ,‬אלא כשקיטרגה לבנה על החמה וגער בה‬
‫הקכ״ה והיתה נזופה ז׳ ט־ ת׳ ר׳ מ׳ כ׳ לאשמשה ‪ .5‬ומזההטעם אנו מחםרין ז׳ ט׳‬
‫חרמ׳׳ב כשאנו מוציאין מולד ניסן על ידי תקופ׳ בצירוף ת׳ ח׳ הין‪ 6 ,‬ומזה הטעם‬
‫אנו קובעין מולד ניסן ראשון לד׳ ט׳ ת׳ ר׳ מ׳ ב׳‪ .‬ואני אום׳ י זהו עיקר מולדה‬
‫וגם מה שאנו קובעין מולד תשרי של תוהו כ׳ ל׳ ב׳ ה׳ ר׳ ד׳ גם זה כר׳ יהושע‬
‫ולא כר' אליעזר כי יבא מולד ניסן שאחריו לד׳ ט׳ ת׳ ר׳ מ׳ ב׳ כסימן ב׳ ד׳ ת׳‬
‫ל׳ ח׳ לחצי שנה‪ ,7‬ומולד תשרי שאחר ניסן וי״ד‪ ,‬דאילו לר׳ אליעז׳ מולד תשרי‬
‫שבו נברא העולם ל׳ ד׳ ט׳ ת׳ ר׳ מ׳ כ ‪ 8‬שהוא ליל כ״ח של אלול ומולד ניסן‬
‫לפניו ל׳ ב׳ ה׳ ר׳ ד‪ 9‬ומולד תשרי שלפני ניסן שהוא תשרי של תוהו בשעה‬
‫ראשונה של ליל ז׳ כת׳ ת׳ מ׳ ו׳ חלק׳‪ ,‬ואין כין ר׳ יהושע לר׳ אליעז׳ אלא‬
‫שלר׳ יהושע עולם נברא בניסן וקביעות מולדו לד׳ ט׳ ת׳ ר׳ מ׳ ב שהוא‬
‫ליל כ׳׳ח באדר ולר׳ אליעזר בתשרי נברא עולם וקביעות לד׳ ט׳ ‪ .‬ת׳ ר־ מ׳ כ‬
‫י ו צ י א ו מ י ל י ן מ ל ב ן דלר׳‬ ‫שהוא ליל כ״ח באלול‪ ,‬ו י ש א ש ר‬
‫אליעז׳ מולד תשרי שבו נברא העולם תחילת שעת ג׳ של יום )ג׳( ‪ 10‬ו׳ שהוא‬
‫יום ל׳ של אלול מתחילת ליל ו׳ י״ד שעות סימן וי׳׳ד ומולד ניסן שלפניו לד' ט׳‬
‫ת׳ ר׳ ם׳ ב׳ ומולד תשרי של תוהו ב׳ ל׳ כ׳ ה׳ ר׳ די‪ .‬ו ט ע ו ת ה ו א דלכולי‬
‫בליל רביעי נתלו המאורות וזיל קרי כיה רב‪ ,‬יהי מאורות ויהי ערב ויהי בקר יום‬
‫רביעי‪ .‬ואינה קושיא כי ודאי נתלו המאורות ברביעי ואז היה חדש אלול‪ .‬ומולד‬
‫ו מ ה ש ש נ י נ ו ב כ ר י י ת ׳ ד ש מ ו׳ ‪11‬‬ ‫תשרי בתחילת שעת ג׳ ביום ו׳‪.‬‬
‫אם מתשרי אתה מונה עשה ראש תחילת שעת ג׳ יום ו׳ פרשתי לפנים שהוא כר׳‬

‫‪ .3‬ערובין‬ ‫‪ .2‬צ' הוא מעשר םתת״ק‪.‬‬ ‫‪ .1‬ר׳ כתום׳ ס ה יב א ד״ה לםבו‪. ‘7‬‬
‫‪ .5‬ר׳ לעיל ה״א ע' ‪ 162‬יע׳ ‪ 163‬הע> ‪ 1‬ובתום׳ ר״ה ח א‬ ‫‪ .4‬חגיגה יב א‪.‬‬ ‫גו א‪.‬‬
‫טעם‬ ‫םצי נו‬ ‫״ולא‬ ‫ה ע י ב ו ר ״ והוםישו‬ ‫ר״ה לתקופות הביאו עניין זה בשם ״ מ ח ש ב י‬
‫ב כ ל ט ק ו ס״‪ ,‬וע׳ בםם״ג עשין מיו‪ ,‬ד׳ו קב״ג ע״ג‪ ,‬ודבריט דוטים במגילת ר׳ אביתר‪,‬‬ ‫ז ה‬
‫םעדינא ע׳ ‪ , 102-3‬וע׳ בארנשטיין‪ ,‬מחלקת ע‪ ,113 -‬וע׳ גם בדברי ר׳ יוסף גאון ממחא טחסיא‪,‬‬
‫אוה״ג לר״ה ע׳ ‪ ,15‬וע׳ בהשלמה למחו׳ו ע׳ ‪ 8‬ו‪ ,9-‬ובס׳ דעבור לראב״ת ע' ‪ 88‬וע‪ ,‬בהל׳ קה׳ח‬
‫חפהי׳ן‪ ,‬וע׳ בתשו׳ רה״ג אוה׳ג שם ובהל׳ קה״ח שם הלי ד־ ובסמ״ג‬ ‫‪ .6‬אולי צ״ל‪:‬‬ ‫ה״ג‪.‬‬ ‫פ׳ט‬
‫‪ . 7‬ע׳ בתשז' דה״גשם ע׳ ‪ , 17‬וע׳ בארנשטיין‪ ,‬חשבון התקיפות והמולדות‪ ,‬ורשה תר&״ז‬ ‫שם‪.‬‬
‫‪ .10‬מעל לג׳ י־ם טיטן‬ ‫= ליל ב׳ ה׳ ד׳ ד‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫= ליל ד׳ טי ת׳ ר׳ מ' ב‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫■ע' ‪.8‬‬
‫‪ . 11‬אין וח בבריתא דשמו׳ לפנינו ואף לא כפדר״א‪ ,‬ועי לעיל ע׳ ‪ 283‬העי ‪. 10‬‬ ‫טחיקה‪.‬‬
‫‪285‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫יהושע לפי האמת כי מולד תשרי שאחר ניסן ראשו׳ שהוא בתחילת שעת ג׳ על‬
‫יום ו׳ כר׳ יהושע ולא כר׳ אליעז׳‪ .‬ו מ ה ש א נ ו מונין לשנים מתשרי של תוהו‬
‫א י נ ו ס ו ת ר ק ב ל ח נ י שבניסן נברא העולם כי כשאנו מוציאין על ידי תקופ׳‬
‫אנו מחפרין חצי שנה אשר מתשרי עד ניסן ‪ .1‬אך ע ל ז ה י ש ל ת מ ו ה ‪,‬‬
‫שתקנו ראשונים להתפלל בראש השנה זה היום תחילת מעשיך כד׳ אליעזר‪ ,‬ראם׳‬
‫בפ׳ ראוהו ‪ 2‬אמ׳ ר׳ שמואל בר׳ יצח׳ כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך‬
‫כר׳ ]אליעזי[ ואנן קיימא לן כר׳ יהושע דכניסן גברא עולם׳ אך ר״ת אומ׳‪ 3‬דקימי‬
‫לן כרב עינא דפריך החם לר׳ שמואל בר יצח׳ משיוה יובל לראש השנה האיכא‬
‫זה היום תחילת מעשיך ראיתיה בראש השנה וליתיה ביובל‪ ,‬אלא ודאי הא דמצלינן‬
‫ליה לאו משום דביה בריאת העולם אלא משום שהוא תחילת דין שהעולם נידון‬
‫בו אם להתקיים אם לכלות וזכרון שנידון אדם הראשון‪ ,‬וכמו כן ]היים[ הרח עולם‬
‫היום דינו של עולם ‪ ,4‬כהריון בעצמים בבטן המלאה שאין ידוע‪ ,‬כן דיני העולם‬
‫אינם מפורסמים‪ .‬וזה שייך נמי ביום הכיפורים ביובל דהוקש לראש השנה כדאית׳‬
‫בפ׳ בת׳ דראש ד‪.‬שנ׳ ‪ ,5‬אבל בשאר יומי דכיפורי לא‪ ,‬אע־ג ‪ 6‬דמשני ליה שפיר‬
‫רב עינא לא הדר ביה‪ ,‬מיהו לאידך לישנ׳ דאמ׳ רב שישא בריה דדב אידי מתני‬
‫הכי אם׳■ ר׳ שמו׳ בר׳ יצח׳ הא דתנן שווה יובל לר״ה וכר וקשה דהוה ל־־ה לשנויי‬
‫לעולם כר׳ אליע׳ היא וזה היום תחילת מעשיך לאו בריאת ‪ .‬עולם אלא תחילת‬
‫מעשה דין ‪ ■7‬ו א נ י א ו ם ׳ ד ל א ו פ י ר כ ׳ ה י א ‪ ,‬ד ר ב ש י ש א ל א‬
‫אתא ל אש מ ו ע י ' א ל א פירכ׳ ד ל ע י ל א ב ל ל ה ק ש ו ת ו ל ת ר ץ‬
‫ב ע״ א ש א ם ׳ ל מ ע ל ה ל א א ת א ל א ש מ ו ע י נ ׳ ׳ ‪ -‬ו מ ה ש י ם ד ה ק ל י ר י ‪8‬‬
‫כר׳ אליעז׳ דבחשרי נברא העולם א ום ׳ ר״ת ד א י ל ו ו א י ל ו ד ב ר י‬
‫א ל ה י ם ח י י ם ‪ ,‬דאיכ׳ למים׳ דבתשרי"“עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד‬
‫ניסן‪ .‬ודכווח׳ אשכחן בפ׳ עושין פםין ‪ 9‬גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים‬
‫ולא נברא אלא אחד‪ .10‬ואום׳ בפ״ק דכתובות ‪ 11‬דכולי עלמא חדא יצירה הוא מאן‬
‫דבריך שית אזיל בתר מחשבה הרי שתיקנו ברכה לפי המחשבה‪ .‬ולפי שפירשתי‬
‫לתקופה כר׳ יהושע‪ ,‬דלאו דוק׳ להקופי‪ .‬אלא ה״ה למולדות‪ ,‬יתכן בפיוט ו ל ל ב נ ה‬
‫בו״ו‪ .‬ופי׳ תקופה מניסן לחמה כלום׳ דווק׳ מניםן ולא מתשרי כאשר פירשתי‬
‫ושנים מתשרי ולא מניסן‪ ,‬דיום אחד בשנה חשוב שנה‪ ,‬הילכך מקידוש ר״ח תשרי‬

‫שחלקת‬ ‫‪ .1‬ע׳ בם׳ העבור לר׳ אברהש בר חייא‪ ,‬חוצי פיליפוכסקי ע׳ ‪ ,!m‬בארנ*‪ 2‬ציין‪.‬‬
‫‪ .4‬כ״ה בםרדם סי׳‬ ‫‪ .3‬ע׳ בתום׳ שם ד״ה בםאן‪.‬‬ ‫‪ . 2‬ר׳ה בז א‪.‬‬ ‫ע׳ ‪. 122‬‬
‫ורחמה הרת עילם‬ ‫קע*ב‪ ,‬אולם במחז׳׳ו ע׳ ‪ 372‬סי׳ שלה »היום הרת עולם לשו׳ המקרא הוא‬
‫שהרי בתשרי נברא י׳זטלם' וכ׳ה‬ ‫והיום הזה היה הריונו של עולם זבי׳‬ ‫)ירמי׳ כ יז( ובו׳‬
‫ורבנו הטחבר פי' אמנם הרת לשו׳ דין‪,‬‬ ‫ע׳ ‪ 83‬שי׳ קפא‪ ,‬וע׳ בשבה׳׳ל סי׳ ר״צ‪.‬‬ ‫בסדור רש״י‬
‫אבל לא סר מהוראת המלה הריון ואמר בי טשום שדין העולם אינו ידוע נקרא הרת‪ .‬והטעם‬
‫קשה‪,‬‬ ‫בפרדם שם »כי במשלי בכל מקום שכתב ריב או מדון או מצה מפרש המתרגם הרר‪,‬׳׳‬
‫‪ .5‬לד ב‪ ,‬וע׳‬ ‫בי התרגום שלנו אינו נוהג כך‪ ,‬וע׳ בהע׳ עתרענרייך בהוצאתו ע׳ רבג‪.‬‬
‫‪ .7‬ע״ב‬ ‫‪ .6‬בל זה לשו׳ התום' שם כהרחבת הלשון‪. .‬‬ ‫בתום' שם בז א ד׳ה כטיאן‪.‬‬
‫חשבון תקופות וטולדות‪ ,‬ורישא‬ ‫‪ .8‬צ״ל ‪ :‬בג שם‪ ,‬וכ׳׳ה בחום׳ שם‪ ,‬וע׳ בארנשטיין‪,‬‬ ‫שים‪.‬‬
‫‪ .11‬ה א‪.‬‬ ‫‪ . 10‬ע׳ב בתום׳ שם‪.‬‬ ‫‪ .9‬ערובין יה א‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.5‬‬ ‫תרפ*ו‪,‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫■‪286‬‬

‫שאחר ניסן ראשון התחילה שנה שנייה‪ .‬ורווק׳ לר׳ אליע‪ /‬אבל לד׳ יהושע סני ק‬
‫היה למנות גם לשנים‪ ,‬ו ש נ י ם מ ת שר י ו ל ל ב נ ה ‪ ,‬או מניסן‪ ,‬או מתשרי‪ ,‬או‬
‫■מניסן מולד ניסן על ירי תקופה וצירוף ת׳ פ׳ ה׳ י׳ ן ‪ ,1‬או מתשרי מולר תשרי על‬
‫■ירי מחזור י״ט בסימן ב׳ י׳ ו■ ת׳ ק׳ צ׳ ה‪ 2‬על מולר תשרי של תוהו‪ ,‬שהוא ב׳ ל‘‬
‫ב׳ ה׳ ר׳ ר‪ .‬ומולר ניסן שלאחריו ל׳ ר׳ ט־ ת׳ ר׳ ם׳ ב׳‪ ,‬ר‪.‬ילכ׳ הא רתנן ולתקופ׳‬
‫■כר׳ יהושע לאו רווק׳ לחקופ׳ אלא ה״ה למולרות וכן עיקר‪ .‬נרא׳‪ ,‬כי נבון ו ש נ י ם‬
‫ס ת ש ר י ל ל ב נ ה כלא ו״ו׳ ופי׳ תקופ׳ מניסן לחמה כן היא‪ ,‬מחזור כ״ח לחמה ‪3‬‬
‫אינו רק מניסן ולא מתשרי ומחזור י׳ ט׳ ב׳ י׳ ו׳ ח׳ ק׳ צ׳ ה׳ אינו רק למולר‬
‫‪-‬תשרי ולא למולד ניסן‪ ,‬כי למולד תשרי של תוהו היה ראוי להיות ב׳ ל׳ ב׳ ה׳ ר׳ ר׳‪.‬‬
‫וכם׳ שאנו מונין שניב מתשרי של תוהו כן מחזור י״ט בי״ו תקצ״ה למולד תשרי‬
‫של תוהו‪ ,‬אבל מולד ניסן אין לו מחזור אך על ידי תקום׳‪ ,‬והמבין יבין כי אחרי‬
‫שעל מחזורין עשה הפייט יתכן הטיב וללבנה בו״ו‪ ,‬ופי׳ וללבנה כמנין מתשרי ולא‬
‫•מניסן כי אין מחזור למולד ניסן אך על ידי חשבון כאשר כתבתי למעלה‪ .‬ולשו׳‬
‫מונין למבול כיי׳ אליע> משמ׳ שבאותו תשרי שממנו מונין בו נברא העולם לר׳‬
‫אליעז׳‪ ,‬שאם בתשרי שאחר ניסן שנברא בו העולם לר׳ יהושע‪ ,‬א' כ דלא כר׳‬
‫אליעזר הוא שאנו מרנין מתשרי שלפני ניסן ואילו לר׳ אליעזר לא נברא העולם אלא‬
‫בתשרי שאחר ניםן‪ ,‬א ך הר׳ א ל ע׳ ו ר י ב ״ א כ ת ב ו שלא נברא העולם‬
‫׳לר׳ אליע׳ בתשרי של תהו לדידן אלא בתשרי שאחר ניםן ו ר א י י ת הר׳ א ל ע׳‬
‫ששנינו ב ב ר י י ת׳ ד ש מ ו׳ ‪ 4‬אם מניסן אתה מונה עשה ראש לד׳ ט׳ ת׳ ר׳ מ׳ ב׳‬
‫ואם מתשרי אתה מונה עשה ראש תחילת שעת ג׳ יום ו׳ ו ר א י י ת ר י כ ״ א‬
‫■ש ש נ י נ ו כ ב ר י י ת׳ דש מ ו ׳ ‪ 5‬אס מניסן אתה מונה עשה ראש תחילת ליל ד׳‬
‫ואם מתשרי אתה מונה עשה ראש תחילת שעת י׳ של ליל ג׳ ואם אית׳ דבתשרי‬
‫של תוהו לדידן נברא העולם לר׳ אליע׳ מאי האי דקאם' עשה ראש תחילת שעת‬
‫• י׳ של ליל ג׳ הלא לא נתלו המאורות עד ליל ד׳‪ ,‬ו נ פ ל א ת י על פ ה ק ד ו ש ‪6‬‬
‫שאם׳ דבר זה‪ ,‬רלדידיה נמי יקש׳ ועור היאך יהי׳ מולד תשרי או תקופ׳ תשרי‬
‫■שאחר ניסן כתחיל׳ שעת י* של ליל ג׳‪ ,‬על כן אני אום׳ כי בריית׳ לסברת ר'‬
‫•יהושע ולעיניין תקופה‪ .‬והכי פי'‪ ,‬אס מניםן אתה מונה לפי האמת שבו נברא‬
‫‪ .1‬הכובה לשעה ‪ .‬וחפ״ה תיא ד‪.‬שאריח של כל מחזור של י’ ט שנה לפי תקופת שמואל‬
‫כארנשטיין‬ ‫הל׳ ב׳ ור׳‬ ‫ור׳ בתשובת רה״ג באיה״ג לר*ה ע' ‪ , 16‬וברמב״מ הל• קה״ח פ״ט‬
‫‪ .2‬הוא ההפרש שבין מולד תחילת מחזוד לפין מולד תחילת מחוור‬ ‫מחלקת ע' ‪.134‬‬
‫הל׳ קה״ח פ״ט הי׳ד‬ ‫‪ .3‬ע׳‬ ‫שאחריו‪ ,‬ע' תשו׳׳ רה״ג שם ורמב׳ם הל׳ קה*ח פ׳י הי״ב‪.‬‬
‫‪ .4‬ובבר אמרנו לעיל ע׳ ‪ 284‬הע׳ ‪ 11‬שאין זה כברית* דשמואל שלפנינו‪.‬‬ ‫ובפירוש שם‪.‬‬
‫פיעטרקוב תרס״א ע׳ ‪ : 37‬שנה ראשונה‬ ‫הוע׳ רי*ל ליפקין■‬ ‫■‪ .5,‬גם זה לי׳ שם וע׳ בפ׳׳ה‪,‬‬
‫למולד לבנה בתשרי בתחילת ליל ד׳‪ ,‬כנים! בליל ה' בשתי שעות גדולות• )וחגיה המו״ל שם ‪:‬‬
‫בניסן בליל ו׳ בשתי שעות גדולות( ועיש פ״ו ע' ‪« 44‬ואטרו חחלת כריית המאורות חמה‬
‫וע׳ בפדריא פ״ו‪ .‬ובכל אופן‬ ‫ולבנה שניהם נבראו בתחלת טלה בחלק ראשון בתחלת ליל ד׳י‪,‬‬
‫‪ .‬נראה בי היו נוסחאות שונות של הברייתא דשמואל כי הרי מי ששנה דברי הריב»א לא שנה‬
‫ר׳‬ ‫‪ .6‬יתכן כי הבינה באן לריב״א השני‪ ,‬שנהרג על קדוש השם‪,‬‬ ‫את דברי הר*א‪.‬‬
‫אפטוביצי‪ ,‬מבוא לראבי״ה ע׳ ‪ 371‬או יתכן שהדיב״א הוא הריצפי׳א‪ .‬אחי הריש משנץ‪ ,‬שידוע עליו‬
‫•שיעסק בענייני עביר החדש ובארנשטיין רצה ליחם לו אף הס״א שעיים‪ ,‬ר׳ התקופה ט״ז ע׳ ‪•292‬‬
 ‫‪287‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫‪.‬־העולם‪ ,‬עשה ראש תחילת ליל ד׳‪ ,‬ואם מתשרי אתה מונה‪ ,‬שבאת לקבוע חשבונך‬
‫מתשרי של חהו‪ ,‬כם' שמונין לשנים אע״פ שלא נברא בו עולם היזהר ועשה לפי‬
‫חשבון תחילת ליל ד׳ בניסן היינו תחיל׳ ש^ת י׳ של ליל ג׳ וכן פי׳ שהביא הר׳‪,1‬‬
‫ולעיניין מולד אם מניסן אתה מונה קשה ראש לד׳ ט׳ ת׳ ר׳ מ׳ ב׳ ואם מתשרי‬
‫אתה מונה עשה ראש תחילת שעה ג׳ של יום ו׳ זהו לפי לדטחרמ״ב מולד ניסן‪,‬‬
‫א ע ״ פ ש ד ח י ת י שת י א ל ה ר א י ו ת מ׳ימ מעיניין הברייה׳ נדע ש ד ב ר י ה ם‬
‫א מ ת ‪ ,‬דקא׳ ואם מתשרי אתת מונה עשה ראש תחילת שעת ג׳ של יום ו‪ /‬ועתה‬
‫•אי אמרח כשלם' דבתשרי שאחר ניסן נברא העולם לר׳ אליע׳‪ ,‬היינו דקאם׳ אם‬
‫מתשרי אתה מונה וכוי‪ ,‬כלום׳ אם מתשרי אחה מונה שאתה סובר כר׳ אליע׳ דבתשרי‬
‫נברא העולם הזהר ועשה ראש חחיל׳ שעת ג׳ יום ו׳‪ ,‬כלום' לפי חשבון אמיתי דבניסן‬
‫‪.‬נברא העולם וקביעות מולדו ל׳ ד׳ ט' ח׳ ר׳ ם׳ ב׳ ואף מולך תשרי שאחריו תחילת שעת‬
‫‪.‬ג׳ יום ו׳‪ ,‬אלא אי אמרת בתשרי שלפני ניסן נברא העולם לר׳אליעז׳ מאי האי דקאמ׳ אם‬
‫מתשרי אתה מונה עשה חחילה שעת ג׳ של יום ו׳ ולמה ימנה מתשרי שאחר ניסן‬
‫והעולם לא נברא בו לר׳ אליע׳ וגם אין מונין ממנו לשנים ‪.2‬‬
‫כ ע ש י י ת ם ל ע ם י ק ר י ם ‪ ,‬כעשייתם בכ״ף‪ .‬ופי׳ לעלות לישר׳ שכר‬
‫■מצות זכירה כמצות עשייה שיש מצוה בזכירת שקלים כאילו ]נוחנין[‪ 3‬שקלים‬
‫ומקריבין קרבנוה‪ ',‬דאמ׳ בשילהי מגילה ‪ .4‬ויאם' ה׳ אלהים במה אדע ‪ ,5‬אם׳ אברהם‬
‫אבינו לפני הקכ״ה רכונו של עולם שמא חם ושלום חוטאים ישר׳ לפניך ואתה‬
‫•עושה להם באנשי דור המבול וכאנשי דור הפלגה אם׳ לו לאו אם׳ ליה במה אדע‬
‫אט׳ לו קחה לי עגלה משולשת אם׳ לפניו תינח בזמן שבית המקדש קיים ובזמן‬
‫•שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם א״ל כבר תיקנתי להם מדרי קרבנות‬
‫שכל זמן שקורין בהן ועוסקין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבו לפני קרבן‬
‫ואני מוחל להם על כל עונותיהם‪ .‬ו ב י ר ו ש ל מ׳ ‪ ,6‬אע׳־פ שבטלו שקלים ופדה‬
‫■אדומה הרי נאם׳ קחה לי עגלה משולשת‪ .‬ובקריא־ פרש׳ זכור נטי איב' מצוה‬
‫■ שהרי שנינו ‪ . 7‬יכול יהא זוכר בלב‪ ,‬כשהוא אום׳ לא תשכח ‪ 8‬הרי שכחת הלב‬
‫‪-‬אמור‪ ,‬הא מה אני טקיים זכור בפה‪ .‬ו א ט ׳ ב י ר ו ש לט־ ‪ ,9‬והימים האלה נזכרים‬
‫ונעשים ‪ ,10‬שתהא זכירתם קוד' לעשייתם‪ ,‬וה״נ אם׳ בפ׳ בתרא דמגילה ‪ 11‬איחם׳‬
‫'‪:‬פורים שחל להיות בערב שכח‪ ,‬רב אם׳ מקדיטין‪ 12‬כי היכי דלא תיקדום עשייה‬
‫לזכירה‪ ,‬פי׳ ואגן בעינן דתקדוט זכירה לעשייה‪ ,‬וטעם׳ דכת׳ ונזכרים ונעשים‪ ,‬נזכרים‬
‫והדר ונעשים‪ ,‬הרי שיש סמך לפרשת זכור‪ .‬ופרש׳ פרהופרש׳ החדש נמי איכ'‬
‫טעם׳ ‪ 13‬שחייב אדם לטהר עצמו ברגל לפי שחייב בראייה וליכנם בעזרה‪ -‬ה ״ ר‬
‫‪],‬יו ס ף[ ד א ו ר ל י נ י ש ‪ .‬והכי טשם׳ בפ׳ בתר׳ דמגילה‪ 14‬והאי דקרינ׳ פרש׳‬
‫שקלים היינו זבר שהיו שוקלין לקרבנות ‪ .15‬אך אום׳ כירושלמי ‪ 16‬צפה הקב׳׳ה‬
‫‪ .3‬ב*ה‬ ‫‪ . 2‬ע״ב •יי׳ בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .1‬צ׳ל; ובן פי' מיה שהביא הר׳ א^עד‪.‬‬
‫לי׳ בירושלמי לפנינו‪ ,‬אבל‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪ .5‬ברא׳ טו ח‪.‬‬ ‫‪ .4‬לא ב‪.‬‬ ‫בב״י מרצב‪.‬‬
‫ח״ב ע׳ ‪328‬‬ ‫‪ .‬בענייני הפטרה מובאים בראשונים עניינים בירו׳ שאינם לפנינו‪ ,‬ע׳ בראבי׳׳ה‬
‫וע׳‬ ‫ספרי דברים פי׳ רצ״ו‪,‬‬ ‫חי״ב ריש בהוקותי‪ ,‬הוצ׳ רא״ה ויים ק׳ ע״ג‪,‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫ה’‪1‬׳ ‪.9‬‬
‫‪ .10‬אבחר ט בה‪.‬‬ ‫‪ .9‬מגילה פ׳ ג ה״ד‪.‬‬ ‫‪ .8‬רב׳ בה יט‪.‬‬ ‫ברולןח מי׳ רל״ד‪.‬‬
‫‪ . 13‬ע׳ רש״י מגלה בט א ד״ה פרה ובירז׳ מגילה פ״ג‬ ‫‪ .12‬פרשת ובור‪.‬‬ ‫‪ .11‬ל א‪.‬‬
‫‪ .16‬מגילה פ״ג‬ ‫י‬ ‫‪ .15‬שם בט ב‪,‬‬ ‫‪ .14‬ל א‪ ,‬וע׳ ברש׳יי שם דיה הא‪.‬‬ ‫ה״ה‪.‬‬
‫וב־בל בו• מי׳‬ ‫קבא ב‬ ‫‪.‬ה״ד‪ ,‬וע׳ גם בבבלי יג ב ועי במם׳ פופרים פב*א ומשם ב איה ח״א‪,‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪288‬‬

‫שעתיד המן לשקול כספו •מל ישר' אם׳ הקב״ה מוטב שיקדום כספן של בני■‬
‫לכספו של אוחו רשע‪ ,‬לפיכך מקדימין פרש'‪ ,‬שקלי‪ /‬ו כ ן ע ש ה ק ל י ר י ‪1‬‬
‫פרש׳ זז להבות בקין זה פליסיה להקדים וכו'‪ ,‬ולפנים ‪ 2‬אצל שיני חל בו מקדימין■‬
‫לשעבר מפורש יותר‪ .‬ונר' ‪ 3‬דטעם קריאת שקלים כמ׳ שאם׳ בירושלמי‪ .‬ומן הדין־‬
‫היה לקרות שקלים לפני זכור בלי הפסק‪ ,‬אלא אגב חדא תיקנו תרתי ‪ 4‬ותיקנו‬
‫לקחת שקלים לפני ר״ח אדר כדי שלא לפחות מל׳ יום כדחנ׳ באחר כאדר‬
‫משמיעין על השקלים ‪ 5‬ואע״פ שאין עתה שקלים הא אמרי׳ ‪ 6‬ככר חקנתי להם‬
‫סדר קרכנות כו׳ ‪ 7‬פ ו ת ח י ן ש ב ח ר א ש ו נ ה ב ש ק ל י ם ‪ ,‬ר א י ת י ‪■8‬‬
‫ב ם י ד ו ד י ג א ו נ י ם ‪ 9‬כד מיקלע פרשת שקלים כפרש׳ כי תשא וקורין ז׳ בכי‬
‫תשא וחוזר וקורא עם מפטיר מכי תשא עד לכפר על נפשותיכם שיני‪ .‬ו ת מ ה ת י‬
‫ע ל י ה ם כ י ל ע ו ל ם ל א מ י ק ל ע ל ן ‪ ,‬והא דחני׳ ‪ 10‬כד מיקלע פרש׳■‬
‫שקלי׳ בכי תישא וכו׳ י״ל כי ב י מ י ה ת נ א י ם ה י ה ם ו־ ד פ ר ש י ו ת‬
‫ב ע י נ י י ן א ח ר ו ל א כ מ׳ ש י ש ל נ ו ‪ .‬פ ו ת ח י ן ש ב ת ר א ש ו נ׳‬
‫ב ש ק ל י ם ‪ ,11‬תנן בפ׳ בתר׳ דמגילה ‪ 12‬ראש חדש אדר שחל להיות כשב׳ קורין־‬
‫פרש׳ שקלים ובשנייה זכור‪ .‬חנן ‪ 13‬הת׳ באחד באדי משמיעין על השקלים ועל‬
‫הכלאים‪ ,‬ר שלט׳ על הכלאים זמן נטיע׳ ‪ !4‬הוא אלא על השקלים מאי טעמ׳‪ ,‬אמר‬
‫ר׳ טובי א׳ו־ יאשיה אמ‪ ,‬קרא זאת עולת חדש כחדשו ‪ ,15‬אמרה תורה חדש חודש‪18‬־‬
‫והבא קרבן מתרומה חדשה כיון דכניסן בעינן לקרובי מתרומה חדשה קדמינן‬
‫ומכרזינן‪ 17‬מאחד באדר כי חיכי דליתו שקלים למקדש‪ ,‬כמאן דלא כרשב״ג‪■•18‬‬
‫ראט׳ שתי שבתות דתני׳ שואלין בהלכו׳‪.‬הפסח קודם הפסח ל׳ יום רשב״ג אוט׳ שתי‬

‫״אז מאז זצ‪£‬ות״‪.‬‬ ‫!‪ .‬ב‪;:‬רוגת לפרשת ‪C'hptr‬‬ ‫א׳ לאסתר ד ט‪.‬‬ ‫סי‪ ,‬וע׳ גתרג׳‬
‫‪ .4‬שיהא גס זכר לשקלים שהיו‬ ‫‪ .3‬מכאן לי׳ בב־י טרצב‪.‬‬ ‫‪ .2‬להלן בחרוז הנ׳ל‪.‬‬
‫‪ .7‬ע^כ לי׳ בכ״י‬ ‫‪ .0‬ע׳ לעיל ע׳ ‪•287‬‬ ‫מ׳׳א‪.‬‬ ‫‪ •5‬שקלים פ״א‬ ‫שוקלין לקרבנות‪.‬‬
‫‪ .9‬ע׳ בםר״ע השלם צ״ ג אי ובהוספות מרבם עי ‪. 21‬‬ ‫‪ .8‬טבאן לי׳ •‪2‬ם‪.‬‬ ‫מרצב‪.‬‬
‫ובם׳ האשכול חוצי אלבעק ע׳ ‪180‬‬ ‫ה״א ע׳ ‪41‬‬ ‫בה״ג ד״ב ’;׳ ‪ 622‬ובתוש״ר לרח״ם הורוביץ‬
‫‪ .10‬מגילה ל א‪ ,‬וע' בפי׳ הר״ח שם וברי־ף שם‪ ,‬שפסקו כאביי שהברייתא■‬ ‫ובפרדס סי׳ בא‪.‬‬
‫אכל‬ ‫השתא לא מתרמי פורים בואחה תצור‪ .‬ולא בבי תשא‬ ‫״ולדידן‬ ‫כוותיה‪ ,‬וע׳ בר׳׳ן שם‬
‫לדידר‪.‬ו הוי מתרמי'‪ ,‬ובראבי״ה ח״ב ע׳ ‪ 327‬ובאו״ז ח״ב סי׳ שפ״ט ובטואו״ח □יי תרפיה הביאו‬
‫את הדין של פרשת שקלים כשבת‪ ,‬שבואתה תצוד‪ ,‬וגם ״אש חל כשבת שבבי תשא״ בשם‬
‫שהביאו גם הרמב״ם בהל׳ תפילה פייג הל׳ בב‪ .‬אולם ע׳ בהגה׳ מייס׳ ש־ א־ת ק׳ »כאן שנה‬
‫רבינו דבר שאין צריך לנו ודוק כעיגול דרב נחשון ותשכה שלעולם לא אירע לני בך״‪ .‬ובכ״מ־‬
‫מ נ ה ג נ ו שאנו עושיך‬ ‫״לפי‬ ‫שם הביא את דברי הר״ן הנ׳ל‪ ,‬וע׳ במאירי למגילה ל י א‪:‬‬
‫יכו׳ אין פרשת ׳צקלים באה לא כואתה תציה ולא בכי תשא אב^ בפשוטה או במשפטים או‬
‫שעושי!‬ ‫פ )י( ר ז י נ צ א‬ ‫באלה פקידי או בויקרא‪ .‬א ב ל ב ג ל י ל ו ת‬ ‫כתרומה ובמעוברת או‬
‫תצוה ופעמים בבי‬ ‫בואחה‬ ‫פקודי ופסח אף במעוברת וחולקין הסדרים לשנים באה לפעשיש‬
‫‪ . 13‬מבאן לי׳ בב״׳ טרצב‪.‬‬ ‫‪ .12‬בט א‪.‬‬ ‫‪ .11‬־ע״ב ליי בב״י מרצב‪.‬‬ ‫תשא״‪.‬‬
‫‪ .16‬לי׳ בגמ׳ שמ ­‬ ‫‪ . 15‬כמדב׳ בת יד‪.‬‬ ‫‪ .14‬במגילה שם ‪ :‬דזמן זריעה‪.‬‬
‫‪ . 18‬שט‪ :‬דאי רשב״ג האטי ‪ ,‬אבד ר• רל״ס ■סס ע׳ ‪.150‬‬ ‫ד!• שם‪ :‬וקרינז•‬
‫‪289‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫שבתות‪ ,‬אפי׳ תימ< רשב״ג כיון דאמי מר בט״ו בו יושכין שולחנות ‪ 1‬במדינה כ״ה‬
‫בו יושבין במקדש משום שולחנות קדמינן וקרינן‪ ,‬פי׳ משו׳ שולחנו׳ דיתבי במ׳׳ו‬
‫באדר להחליף שקלים מקדימין להשמיע באחד באדר דהוו ב׳ שבתות עד שולחנו׳‪.‬‬
‫ה ק ש ו ה צ ר פ ת י ם ‪ 2‬דבי־ שבתות דרשב״ג ילפינ׳ בפ״ק דפסחים ‪ 3‬מנביא‬
‫עומד בר״ח ומזהיר עלי הפסח דהיינו בין הכל י״ד יום חוץ מיום תחילת ישיבתן‬
‫של שולחנות ומן הדין לא היה י להשמיע על השקלים אלא ביום ב׳ באדר‪ ,‬וכשהי׳‬
‫אדר ביום ו׳ היה לקרות פרש׳ שקלים בשבח שלאחריו שהוא יום ב׳ ’־'חדש ורב‬
‫ושמו׳ פליגי בהאי ‪ .4‬ואין לוט׳ מה שמזהיר על הפסח היינו משום מומי פםח שט״ו‬
‫החחלתן ובפסח מצרי׳ נחג חמץ יום טיו דכפ״ק דע״ז ‪ 5‬מוכיח משום רפסולים‬
‫אפי׳ בדוקים שבעין מקרימין כולי האי‪ .‬ותרצו טשו׳ חשיבו׳ דר״ח הקדימו‪ .‬וכן‬
‫הקשו אליב׳ דרבנן ‪ 6‬דטעמייהו שהרי נביא עומד כפסח ראשון ומזהיר על פסה■‬
‫שיני מי״ד ניסן עד י״ד אייר‪ .‬וגבי שקלים ל׳ יום עד ר״ח ניסן )דאדר(‪ .‬ותרצו‬
‫משום דר״ח יום חשוב הוא ומםויים קבעו בו‪ ,‬אע״פ שחסר יום אחד‪ ■.‬עוד חרצו‬
‫לפי שפעמים מי״ד ניסן עד י״ד אייר אין רק ל׳ יום בין הכל כשניסן חסר ופעמי׳‬
‫היו מחסרין אוחו‪ ,‬דאמרי׳ בפ״ק דר״ה ‪ ,7‬עצרת פעמים ה׳ ופעמים ו' ופעמים ז׳‬
‫עד שניהם הסרין ז׳‪ ,‬ופי׳ פעמים בחמשה בסיון וכו׳‪.‬‬
‫וב יש נ יח ז כ ו ר ‪ 8‬מ ח י י ת מ ע ו ק ל י ם מ ק ו ל ק ל י ם ‪ ,‬ז ר ע עמלק שהן‬
‫מעוקלין ומקולקלין במעשיהם‪ ,‬מעקל בהיפוך אותיות עמלק‪ ,‬כלום' מחיית עמלק‪.‬‬
‫מחייה מן מחה‪ ,‬כמו מן כוה כויה)שתייה‪ ,‬צריה(‪ ,‬כוית וכן יאט׳ שבייה שם דבר‪.‬‬
‫וכן התואר כמו ענייה‪ .‬גם מחיית יאם׳ מן מחה ‘ כמו שבייה‪ ,‬והגזרה והבניה‬
‫דיחזקאל ‪ .9‬ה ק ד י ם‪ 10‬ל ה כ ר י ע ב ק ע ל מ א ה כ ז ו ז י ם ק ל י ם ‪ .‬אמ׳ בפ״ק‬
‫דמגילה ‪ 11‬גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים לפיכך‬
‫הקדים שקליהן לשקליו‪ .‬ופי׳ הקדים להכריע הק׳ הקדים וצוה לתת מחצית השקל‬
‫להכריע שקלי המן‪ .‬ע״א להקדים להכריע ופי׳ צוה הקב־ה לישראל ^■הקדים ולחת‬
‫בקע לגולגולת כדי להכריע בקע למאה בקעים של המן כאילו הן זוזים קלים‪.‬‬
‫וכן יעלה חשבון חצאי שקלים של שש מאות אלף י׳ גרה‪ 12‬מחצית‬
‫השקל כנגד עשרת אלפים כבר כסף‪ .‬כסף של המן א׳ כנגד ק׳‪ .‬ת״ר מאות‬
‫אלף ‪ 13‬חצאי שקלים עושין ק׳ ככרים ‪ 14‬בככד גדול כי של קודש כפול‬
‫היה כדאית׳ פיק דבכורות ‪ .15‬ובקטן ד׳ בכרין לפי חשבון ככד ם׳ מנה והמנה‬
‫כ׳ה שקלים‪ .‬וצריכין אנו לוט׳ כי של אחשורוש שאמ׳ המן להביא אל גינזי המלך‬
‫כמו כן גדולים וכפולים היו ‪ .16‬ויעלה מאת ככר כנגד עשרת אלפים‪ .‬א׳ כנגד ק׳‬
‫‪ .3‬ו ב‪.‬‬ ‫‪ .2‬ע< תום* בבורות נו ב ד*ה בפרום‪.‬‬ ‫‪• . 1‬צם ‪ :‬שלחנות יושבין‪.‬‬
‫‪ 6‬י פסחים‬ ‫‪ .5‬ה ב‪.‬‬ ‫‪ .4‬מגילה ל א ; (‪,‬רב אסר טקדיםין ו־צסואל אסר םאחרין׳׳‪.‬‬
‫‪ .9‬מא יג‪.‬‬ ‫בכיי מרצב‪.‬‬ ‫‪ •8‬ע*כ לי׳‬ ‫‪ .7‬ו ב‪ ,‬וע‘ ברש״י שם‪.‬‬ ‫שים‪.‬‬
‫‪■ .12‬שמות ל יג ז ‪.‬עש־רים‬ ‫‪ .11‬יג ב‪ ,‬וע׳ לעיל ע׳ ‪287‬‬ ‫‪ .10 .‬בדפ‪ .‬להקדים‪.‬‬
‫■ ‪■ .14‬צ־םות לח כה‪ ,‬בב׳י‬ ‫ע״ב ל״ בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫ם״י׳ גרח״‬ ‫‪.13‬‬ ‫גרה השקל״‪.‬‬
‫״ק׳ ככרים הם עשרת אלפים בבר בי כל ייצר׳ חיי ו' סאות אלף ושקליהן עושים‬ ‫מרצב נו׳;‬
‫בנגד כל אותן שקלים זהו עשירת‬ ‫לבן אטר הםן אני בעצמי אתן‬ ‫עשרת אלב‪-‬ים ככרי כסף‪.‬‬
‫אלפי׳ כבר בסף אשקול על ידי וגו׳‪ .‬וק׳ בברים של ישר׳'‪ ,‬ועי תום׳ מגילה טז א ד׳ה ודחי‪.‬‬
‫‪ .16‬ר־ במדרש פנים אחרות נויב‪ ,‬הוצ׳ רש״ב‪ ,‬לה א‪# :‬ובשקל שהם שוקלין‬ ‫‪ . 15‬ה א‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪290‬‬

‫ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים העודפים על מאת הככר ‪ 1‬יגי; חלק אחר‬
‫מי״ו חלקים בגרה יותר מבקע כנגר ק׳ בקעים של המן ולפי שהוא דבר מועט‪,‬‬
‫לא חש הפייט‪ .‬וא״ת והלא מניין חצאי שקלים ת״ר אלף וג׳ אלפי' וחמש מאות‬
‫וחמשים הם שיקלי אדני׳ כדמפורש באלה פקודי ‪ 2‬כשנמנו בשנה ראשונה אחר‬
‫מעשי העגל‪ .‬ואלה שקלים שעשה הפייט בשנמנו בשנה שנייה כשהוקם המשכן‬
‫כרבפודש בחופש הפיקודים ‪ ,3‬באחד לחדש השיני בשנה השינית‪ .‬והם שקלי מזבח‬
‫לקרבנו׳ שבאים לכפר שנאם־י בכי תשא ‪ .4‬והכי ‪ 5‬אמדי׳ בפ' בתרא דמגיל׳ ‪6‬‬
‫ג׳ תרומות הן‪ ,‬פי׳ ב׳ פעמי׳ כת■׳ תרומה בפר' כי תשא של אדנים לאדנים‪ ,‬פי׳‬
‫כשנמנו בשנ' ראשונ׳ אחר מעשה העגל נתנו בקע לגולגולת והיא היה׳ לאדני׳‪',‬‬
‫כדמפור׳ באלה פקודי‪ .‬ושל מזבח למזבח‪ ,‬פי׳ חרוטה שנייה שנמנו בשנה שנייה‬
‫כשהוקם המשכן היא היתה למזבח לקרבנוח כדמפוד׳ בכי ר‪1‬זא לכפר על נפשותיכם‬
‫שהקרבנות באין לכפרה‪ .‬ואחרי שאלה שקלים שאנו קורין בה הם שקלי׳ שהקדים‬
‫הקב״ה לשקלי המן‪ 7‬א״כ אי אפשר שלא היו במניין ראשון בשנה ראשונה בני י״ט‬
‫ובשנה שנייה בני כ׳‪ ,‬א״כ הוו להו יותר מבקע למאה בקעים א״ב האיך עש־‬
‫הפייט בקע למאה‪ .‬הא לא קשיא שכתב רש־י בפירושי ה ו ם ש ‪ 8‬ת ש ו ב ה‬
‫ל ד ב ר אצל ישנות האנשים בשנה אחת נמנו אבל למניון יציאת מצרים היו שתי‬
‫שנים לפי שליציאה מצרים;מונין מניסן כדאית׳ ברא׳השנ׳‪ 9‬ונבנה המשיק בשנה‬
‫ראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן‪ ,‬אבל שנות האנשים סונין‬
‫למנין שנות עולם הפתחילין מתשרי נמצאו שני מניינין כשנה אחת‪ ,‬כתבתי כי בקע‬
‫‪],‬ק׳[ בקעים‪ ,‬ויש לשאל מ״מ למה אם׳ המן י׳ אלפים לא פחות ולא יותר ‪ .10‬פי׳‬
‫ר׳ י׳ ח׳ ב׳ שי' ם׳ נ י ח ח כי המן ידע תורת משה ואם׳ סתם חשבון של ישר׳‬
‫הם ם׳ ריבוא ואע׳׳פ שנהרגו בחרבן הבית אינם יכולין ]להיות[ פחות‪ ,‬כ ט ו‬
‫ש י ס ד ק ל י ר י ‪ 11‬כל יומעטו מששים ריבוא מופקדים‪ .‬ותשב במדבר היו ם׳ ריבוא‬
‫מבן כ׳ שנה ולמעלה‪ ,‬כמה היה ערכן אם היו נודרין ערך עצמן עשרת אלפים ככר‬
‫כסף זה אני נותן למלך שזה ערך שלהם‪ .‬צא והשוב כי מנה של קודש כפול היה‬
‫הרי ככר של קודש ק״כ מנים והמנה כ״ה סלעים וסלע ושקל דאוריית׳ אחד הם‪.‬‬
‫•כתרגו׳ שקל סילעא‪ ,12‬נמצא הככר ג׳ אלפים‪ .‬וערך מבן כ׳ ועד בן ס׳ נ׳ סלעים ‪,13‬‬
‫נמצא לס׳ בני אדם ל׳ מאות סלעי'‪ ,‬דהיינו ג׳ אלפים שקלים ותוא ככר‪ ,‬נמצא‬

‫‪ . 3‬בשדכר א א ושם סה‪.‬‬ ‫‪ .2‬שם‪.‬‬ ‫‪ .1‬שמות שם‪.‬‬ ‫להקב׳ה הם שוקלין לך״‪.‬‬

‫‪ .6‬אין זה כשגילה‪ ,‬אלא כירישלםי שקלים ‪*£‬א‬ ‫‪ . 5‬שבאן ליי בב׳י שרצב‪.‬‬ ‫‪ .4‬שטוח ל יג‪.‬‬
‫‪ .8‬לשטוח ל טו‪,‬י ע׳ גסבשדב״ר‬ ‫ד‪ .‬ע״כלי׳בכ״י טרצב‪.‬‬ ‫ה״א‪ ,‬יע׳ בי־ש״יעה״ת ששות כה כ‪.‬‬
‫‪ .10‬ר*ל בי גם אחרי שאומרים •שנתן שאה בנגד אחד אין לדעת‬ ‫‪ !9‬כ ב‪.‬‬ ‫■פ״א אות ש‪.‬‬
‫•למה כחד דוקא בי' אלפים‪ ,‬וע‘ בספר *מנות הלוי״ לר״ש אלקכץ קשו ב ‪ :‬״ ו ב ש ע ר י כ י נ ה‬
‫•להר‘ א ל ע ז ר ם ג ר ם י ז א ז״ל כתוב‪ ,‬אשר בצאתם משצרים היו ת־ר אלף אתן שנה בשביל‬
‫ם׳ שנה הוא בכר ועשרת אלפים הוא רבוא נמצא רבוא פעשלם ששים הוא‬ ‫■כל אהד ואחד‬
‫ט״ו א ובאסת׳ר‬ ‫הוצ' רש״ב‬ ‫וע' בשדרש אבא גודיון פ״ג‪,‬‬ ‫ששים רבוא וק׳ זוז הוא מנה״‪,‬‬
‫‪ .11‬בקרובה לפרשת‪ ,‬שקלים ״לא‬ ‫‪-‬פ״ז אות יט‪ ,‬וע׳ גם בתום׳ מגילה טו א דיה ודחי‪.‬‬
‫‪ .12‬ר׳ באונקלום לשמות‬ ‫מעשו מם‘ ר מ א מ נ ק ד י ם ״ ‪ ,‬ע׳ בם' עבודת ישראל ע‘ ‪.650‬‬
‫‪ .13‬ויקרא בז ג‪.‬‬ ‫•ל יג ועוד‪.‬‬
 ‫‪291‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫י׳ אלפים ככר כסף ‪.2‬‬ ‫•לם׳ ריבוא ]כני אדם[ ‪ 1‬ריבוא ככרים דהיינו‬
‫ומר׳ י ו ם ף כר׳ ד ז ד‪ 3‬שמעתי׳ בשם ה*ר א ל י ע׳ זצ״ל רמז לדבר כי כערך גדול‬
‫שבערכין שכננדו אמ׳ המן י׳ אלפים ככר כמף רמוז פעמי׳ ה׳מ׳ן׳ מה שאין כן‬
‫‪•.‬בשאר ערכין שנ׳ והיה בערכך הזכר מבן עשרים שנהי עד בן ששים שנה‪ ,‬עשרת‬
‫אלפים ככר כפף ‪ 4‬בגימ׳ כ׳נ׳ג׳ר׳ ע׳ש׳ר׳ת׳ ב׳נ׳י׳ו׳ ש׳ל׳ ה׳מץ׳ ‪ ,5‬אף כי ככר חסר‬
‫יש אם למקרא ‪ .6‬בקע למאה‪ ,‬כת׳ מאת אדנים ד‪ ,‬תרגום אדנים ממכין‪ ,‬אם׳ המן‬
‫הם סומכין על מאת ככר שניתנו לאדנים ואני נווזן על אחר מאה‪ .‬ולפרוטרוטות‬
‫היתירים על הכלל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שנעשו מהן ווי העמודים ‪8‬‬
‫לא חשש■ אם׳ הקכ״ה אתה לא חששתעל אלף ותשע׳׳ה שנעשו מהן נ׳ ווי העמודים‬
‫■סופך שתתלה על עץ גבוה נ׳ אמה‪ .‬וכן ואת פרשנדתא כולן עם ו׳ ויזתא נ׳‬
‫■‬ ‫אותיות ‪ .9‬ע״כ ו׳ ויזחא ארוך ‪. 10‬‬
‫צ י ו י פ ר ה ב ש ל י ש י ת ל ה ת ר ג ל ‪ ,‬פי׳ ציווי חכמינו להיות רגילים‬
‫לקרות פרה בשלישית ‪ ,11‬בשבת שלישית‪ ,‬כשחל ראש חרש ניםן לחיות בשבת אז‬
‫שבת שלישית סמוכה לראש חדש ניסן‪ ,‬וכשחל ניםן באמצע השבת אז שבת‬
‫שלישית סמוכה לפורים מאחריהם‪ .‬מפו׳ בפ׳ בת׳ דמגילה ‪ ,12‬ת״ר ‪ 13‬איזוהי שבת‬
‫שלישית כל שסמוכה לפוריס מאחריה איתמר בי ר׳ חנינא ‪ 14‬אמרי שבת הסמוכה‬
‫לר״ח ניסן רב פפא אט' סמוכה לפורים מאחריה ‪ 15‬ולא פליגי הא דמיקלע ר״ה‬
‫ניסן בשבת והא דאיקלע באמצע השבת‪ ,‬פי׳ ‪ 16‬היכא דאיקלע בשבת שלא הוצרכנו‬

‫‪ . 2‬בם׳ »םנוח הלוי״ קטו כ הביא את דברי החזקוני לשמות‬ ‫‪ .1‬ב׳׳ה בנ״י מרצב‪.‬‬
‫ל יד והוסיף עליהם ‪ j‬״ואני מצאתי כתוב דבר זה באופן יותר מבוון‪ .‬וו״ל המן ידע בי בצאתם‬
‫ובערכים כתוב והיה ערכך הזכר חטשיט שקלים‬ ‫‪.‬מםצרים היו ת״ר אלף והם עולים לם׳ רבוא‬
‫היה כפול הדי בבכר ק״כ מנה והמנה הוא כ״ה שקלים‬ ‫בסף והככר הוא ס׳ מנה ושל קדש‬
‫‪.‬נמצא ערך האדם כ׳ מנה ונמצא כל ככר מכבר הקדש עולה סי איש בי ב׳ פעמיס ס׳ עולה‬
‫■ק״כ ותרע כי ביי אלף ככר משל קדש יש ערך ששים רבוא איש ע״ב וביוצא בתרגו׳ ירושלמי‬
‫לא פחית ולא יותר׳׳ )ע׳ בתרגום‬ ‫של המגלה‪ .‬נמצא כולם שוים לטובה כי היו עשרת אלפים‬
‫שני לאסתר ד ט( ואם הקטע שלפנינו הוא עוד מדברי הר״י החסיד‪ ,‬הרי יתכן שהרייט אלקבץ‬
‫‪.‬מצאו באותו חבור של הר״ א מגרמייזא‪ .‬שאותו הזכיר לפני זה‪ ,‬ר' לעי ל ע' ‪ 290‬העי ‪ ,10‬וע* גם בפי‘‬
‫המובא‬ ‫‪ .3‬על החכם הזה ר׳ לעיל ע׳ ‪ 94‬הע׳ ‪ 11‬והרמז‬ ‫■ר׳ כחיי עה׳׳ת‪ ,‬שמות לח בז‪.‬‬
‫ל ‪.1541-‬‬ ‫‪ •4‬עם ככר מלא עולה‬ ‫סי׳ רל״ה‪.‬‬ ‫הרוקח‬ ‫ב ם׳‬ ‫ע״י באן נמצא לפנינו‬
‫ד‪ .‬שמות לח בז‪ ,‬ועי בתרג׳ שם‪.‬‬ ‫‪ . 6‬ע׳ לעיל ע‘ ‪ 58‬הע' ‪.7‬‬ ‫עולה כנ״ל‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫‪ .9‬מניין האותיות שבשמות בני המן עם הו־ שלויזחא הוא חמשים‪ ,‬וע' בם׳‬ ‫‪ ,8‬שם כח‪.‬‬
‫וו׳ ז עי ר א‪/‬‬ ‫בסוף רפא והו׳ רבתי‬ ‫״ויזתא‬ ‫‪ .10‬כםסורת לאםתר ט י‬ ‫הרוקח סי* רל׳ה‪.‬‬
‫ב״לקט מדרשים״‪,‬‬ ‫שהדפים רש״א ווערטהיימער‬ ‫אולם ר׳ במדרש על אותיות קטנות וגדולות‪,‬‬
‫אילס־‬ ‫לפי שכולם מתו ״בנשימה אחתי‪,‬‬ ‫בב ב ; ״ז דויזתא במגלה גדולה‬ ‫ירושלים תרם׳ג‪,‬‬
‫ברור כי צ*ל שם‪ :‬ו׳‪ ,‬שהרי באותו מדרש כ׳ ב׳ נ א מר״זויו ת א ז׳ קטנה לפי שהמן הלשין על ז׳‬
‫‪ .11‬מ״בשלישית״ ע״ב נשמט בב״י מרצב‪.‬‬ ‫כך‪.‬‬ ‫דברים ובו׳״‪ .‬המו״ל לא העיד שם על‬
‫‪ . 15‬ם‪,‬רב‬ ‫‪ .14‬בגם׳ ‪ :‬ר׳ חמא בד חנינא‪.‬‬ ‫‪ .13‬מכאן לי׳ בב׳׳י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .12,‬ל א‪.‬‬
‫וכ״ה בכ*י ר' דקים שם‬ ‫פ פ א' ע״ב לי׳ בב״י מרצב‪ .‬וני שצ״ל ‪ :‬רב פפא אמר לא פליגי ובו׳‬
‫‪ .16‬ע׳ רש״י מגידה שם‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.153‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪292‬‬

‫להקדים פרש׳ החדש לשבת שעברה קרינן בשבת שעבדה שהוא כ״ג באדר פרה‬
‫אדומה‪ ,‬אז היא םמובה לר״ח ניסן ולא פורים מאחריהם ששבת הסמוכה לפורים‬
‫מאחריה היא כ״א אדר אנו מפסיקין בה בין זכור לפרה כדי שתהא פרה סמוכה‬
‫להחדש כדי לסמוך אזהרת ’ טמא לפסה‪ .‬והכי אמרי' בירושלמי ‪ 1‬אין מפסיקין בין‬
‫פרה לחדש‪ ,‬אבל היכא ראיקלע ניסן באמצע השבת שהוצרכנו להקדים פרשת‬
‫החדש בשבת שלפניו הוצרכנו לחקרי׳ פרשת פרה שבת אחת קודם זמנה אז תבוא‬
‫סמוכה לפורים מאחריה‪ ,‬לשו׳ הר׳ ישעי׳ ‪ .2‬צ י ו י פ ר ה ב ש ל י ש י ת ל ה ת ר ג ל ‪,‬‬
‫לפי ששואלין בהלכות הפטח קודם הפסח ל' יום‪ ,‬וטמא מת לא היה עושה פסח‬
‫עד שיזה ופרה עיניין טומאה וטהרה ומחוך כך ילמדו להטהר‪ .‬ע״א בפר׳ פדה ‪3‬‬
‫שניהם ילמדו להטהר לרגל‪ ,‬שהייב אדם לסהר את עצמו לרגל בעבור קרבן ראייה‪.‬‬
‫דאט׳ בפ*ק דראש השנה ‪ 4‬ובנבלתם לא תגעו ‪ 5‬השתא ‪ 6‬טומאת מת חמורה כהנים‬
‫הוזהרו ולא ישראל שנ׳ אמור אל הכהנים בני אהרן ‪ 7‬ולא ישר׳ ‪ ,8‬אלא כה מקיים‬
‫ובנבלתם לא תגעו ‪ 9‬כרגל‪ .‬ובפר׳־ החד׳ כאחרונה מפני עיניין ראש חדש שיהא‬
‫סמוך‪ .‬ט״א לפי שבה פד׳ פסח‪ ,‬ה״ר י ש ע י ה ‪ . 10‬אך •ב י ר ו ש ל ם י ‪ ,u‬כדין היה‬
‫שתקדים חדש לפרה‪ ■,‬שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושיני לו שרף אלעז׳ פרה‬
‫אדומה ‪ 12‬אלא מפני שהיא טהרתן של ישר׳ הקדימה ‪ .13‬ו ב ר ב י ע י ת ה ח ד ש‬
‫ל ה ת ח ב ר עם ס ג ל ‪ ,‬המדביק החדש לתיב׳ וברביעית טועה‪ .‬אך יעמיד‬
‫הטעם בחיבת וברביעית‪ .‬ב ז י ר ו ז ק ד ו ש ה ו ט ה ר ה ל ר ג ל ‪ ,‬פי׳ על כן‬
‫קורין פרה והחדש בלי הפסק בינתיים כדי להתחבר עם סגולה בזירוז טהרה לרגל‬
‫כי מתוך שניהם ילמדו שיטהרו לרגל כי פרש׳ החדש כמו כן עיניין הפסח‪.‬‬
‫ב ז י ר ו ז ט ה ך ה‪ ,‬כמו תשב על דמי טהרה ‪ ,14‬סימן דמים מכוסים וימים מגולים‬
‫ומן הדין טהרה‪ ,‬כמו קרחה ‪] 15‬כ[חזקה ‪ ,16‬ויהי עושה בעקבה דמלכים ‪ ■,17‬אך מפני‬
‫ה׳ כמו מפני א׳ חשך משחור תארו ‪ 18‬ומה תארו דשמוא׳ ‪ .19‬ז י ר ו ז ט ה ר ה‬
‫ו ק ד ו ש ה ל ר ג ל ‪ ,‬ולשו׳ קדושה שהוסיף הפייט לפי שטהדה מביאה לידי‬
‫קדושה דאם׳ ‪ 20‬זריזות מביאה לידי נקיות נקיות לידי טהרה וטהרה‬

‫בכ״י‬ ‫‪ .2‬אין זה בפסקים ובם׳ הטבריע שלפנינו‪ .‬׳;׳׳כ לי׳‬ ‫‪ .1‬מגילה פ״ג ה״ה‪.‬‬
‫וטמא מת‬ ‫‪ .3‬בכ״י מרצב‪ .‬נוי ‪ :‬יש טהרת טומאת טת ובפר׳ החדש עיניין הפסח‬ ‫טרצב‪.‬‬
‫‪ .5‬ויקרא‬ ‫‪ .4‬טז ב‪.‬‬ ‫לא היה עושה עד שיזה ויטהר ומתוך )בך ילטדו( שניהם ילמדו‪.‬‬
‫‪ . 6‬מבא; לי‘ בכ*י מרצב‪ .‬המחבר אינו מביא את לשו׳ הברייתא אלא את תכנה‪.‬‬ ‫יא ח‪.‬‬
‫ס‪ . 1‬ע'‬ ‫‪ . 9‬ע״ב לי' בביי םרצב‪.‬‬ ‫‪ .8‬טומאה קלה לא ב״ש‪.‬‬ ‫‪ . 7‬ויקר׳ בא א‪.‬‬
‫‪ . 12‬בב׳י טרצב‪ .‬נשרפה פרה וב; בירו‘ ־טם‪.‬‬ ‫‪ .11‬מגילה ס׳ג הי׳ה‪.‬‬ ‫לעיל העי ‪.2‬‬
‫סי׳ בא‪.‬‬ ‫בפרדם דיו‬ ‫ועי‬ ‫ישרי‪,‬‬ ‫בל‬ ‫של‬ ‫טהרה;‬ ‫•מהוא‬ ‫קודמת‬ ‫פרה‬ ‫ולמה‬ ‫בירו' ;‬ ‫‪.13‬‬
‫ע׳ ברש־״י שש‪,‬‬ ‫מפיק בה'‪,‬‬ ‫ויקרא יב ה‪ .‬הה' היא בלא טפיק‪ ,‬אכל ב‪.‬ימי טהרה״ יש‬ ‫‪.14‬‬
‫ובמסורת שם ״מחרה דממיך לימי מפיק לדמי לא מפיק וםיטן ובמינו את דמו״‪ ,‬זע׳ במנחת שי שם‪,‬‬
‫‪ . 17‬ב י יט‪.‬‬ ‫‪ .16‬שופטים ד ג‪.‬‬ ‫‪ .15‬ויקרא בא ה ועוד‪.‬‬ ‫וע׳לעיל חי א ע׳ ‪. 41‬‬
‫בל‬ ‫״ובן‬ ‫אבל שם נו׳ ‪:‬‬ ‫מ״וטה״ עיב לי' בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .16‬א כח יד‪,‬‬ ‫‪ .18‬איבה ד ח‪.‬‬
‫תיבה בת ג׳ אותיות אחה׳׳ע באמצע והוא שם דבר והנגינה לטעלה כגון תאר טיהר לא תיבקד‬
‫אלא אותו אות אחד‪*.‬ע תינקד בחטף‬ ‫בשטתרבת בגון טהרו תארו‪,‬‬ ‫אות ראשונה בחטף קמין‬
‫נו׳ ‪ :‬ר׳ יאיר בר‘‬ ‫בב״י מרצב‪.‬‬ ‫‪,20‬‬ ‫קמין כגון טהרו‪ ,‬טהרה‪ ,‬תארו תארס ובן בולם״‪.‬‬
‫‪293‬‬ ‫ע ר ו ג ת ה ב‪ 1‬שם‬

‫לידי ‪ 1‬קדושה וקדושה לידי ענוה וענוה לידי יראת חטא וידאת חטא לידי חסידות‬
‫וחסידות לירי רוח הקודש ורוח הקרש לידי תחיית המתים‪ .‬בירושלמי‪ 2‬יליף כולהו‬
‫מקראי זריזות לידי נקיות דכת׳ וכלה מכפר אח הקדש ‪ ,3‬אם כלה כיפר‪ ,‬פי׳ אם‬
‫יהיה זריז וכלה את העבודה כראוי כיפר ומשנתכפר לו הרי הוא נקי‪ ,‬נקיות לירי‬
‫טירה‪ ,‬שי׳ וכפר עליההכהן וטהרה ‪ .4‬טהרה לידי קדוש׳‪ 5‬שני וטהרו וקדשו ‪,3‬‬
‫קדוש׳ לידי ענוה‪ ,‬שג׳ כי כה אמ׳ רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש‬
‫אשכון? וסמוך ליה אח דכא ושפל רוח‪ ,‬ענוה ליראת חטא‪ ,‬שנא׳ עקב ענוה• יראת‬
‫ה׳ ‪ ,8‬יראת הטא לידי חסידות‪ ,‬שנ׳ וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו ‪ ,9‬הסירות‬
‫לידי רוח הקודש שנ׳ אז דברת בחזון לחסידיך ‪ ,10‬רוח הקדש לידי תחיית המתים‬
‫‪.‬שנ! ונתתי רוחי בכם וחייתם ‪ .11‬כתבתי ענוה לידי יראת חטא ובמקום אחר‬
‫בירושלמי ‪ 12‬אם׳ ר׳ יצחק בר׳ אלעזר כל מה שעשת׳ חכם׳ עטרה לראשה עשתה‬
‫ענוה לסוליתה‪ ,‬דכת׳ ראשית חבמ' יראת ה׳ ‪ 13‬וגו׳ וכחי עקב ענוה יראת ה׳ ‪.14‬‬
‫ק י ב ו ע א ר ד ה ס מ ו ך ל נ י ס ן ‪ .‬ס׳ לניסן רפה‪ .‬ז׳ ב׳ ד׳ ו׳ ם י מ ן ‪15‬‬
‫ולא א׳ג׳ה׳‪ ,‬כדי שלא יבא ניסן בב׳ד׳ר‪ .‬ל ס מ ו ך ג א ו ל ה ל ג א ו ל ה ב מ צ ו ת‬
‫י ת ח ם ן‪ ,‬בפ״ק רמגילה ‪ 16‬קראו את המגילה באדר ונתעברה השנה וכו׳ רשב״ג ‪17‬‬
‫משו׳ ר׳ יוסי אף קורין אותה באדר השיני שכל מצות שנוהגות בשיני אין נוהגות‬
‫בראשון‪ ,‬וכן סדר פרשיות מקרא מגילה‪ .‬א״ר אבא א״ר חייא בר אשי אמר רב‪.‬‬
‫הלכה כרשב״ג שאט־ משו׳ ר׳ יוסי וטעם׳ מאי מיסמיך גאולה לגאולה עדיף ‪ .,.18‬ופי׳‬
‫בפיוט יחחסן בכל מצות הוא ולא ראשון כדי לסמוך גאולה לגאולה‪ ,‬פי׳ גאולת‬
‫אסתר לגאולת מצרים‪ .‬אמרי׳ בשקלים ‪ 19‬הנר‪,‬יג ר׳ הונא בציפרין ‪ 20‬כהדא דרשב״ג‪,‬‬
‫הנהיג אבל הלב׳ לא‪ ,‬בתמיד‪ .‬הלא גם הלכה כרשב״ג ופריק לעיניין שטרות‬
‫איתמי ‪ ,21‬פי׳ לכתוב אדר השיני םתם‪ .‬ובפי קונם יין פלוגת׳ דר׳ מאיד ור׳ יהודי‪.‬‬
‫ר א י ת י ב פ י ר ו ש י הר׳ מ ש ה ‪ 23‬י ר ו ש ל מ י ‪ 24‬אדר הראשון תוםפת או אדר‬
‫השני תוספת מה כיניהון‪ ,‬ר׳ שמוא׳ בר רב יצחק אמר שם ‪ 25‬כבשי עצרת ביניה׳‬
‫נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנסה שנה )שאינה( מעוברת‪ 26‬אין‬
‫תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא אין חימר אדר השיני תוספת אין לו‬

‫שי׳׳ז ע׳ ‪11‬‬ ‫ום׳ש ב״תרבייך‬ ‫זר׳ בסוף משניות סוצה‬ ‫לי׳ שש‬ ‫ואילך‬ ‫פנחס )!( ומ״נר׳יות״‬
‫‪ .1‬בשועה שם‪ :‬לידי פרישות ופרישות מביאה לידי‪ ,‬ולי׳ ככיי‪ ,‬ר׳ כש״נ במשב׳‬ ‫הע׳ ‪.75‬‬
‫‪ .2‬שקלים פ״ג ה״ג‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.148‬‬ ‫הר׳ד הוסשן‬ ‫הויל‬ ‫ובן ליי במדרש תנאים‪,‬‬ ‫ד‪ .‬וילנא‪,‬‬
‫‪ .5‬לפי״ז‬ ‫‪ .4‬ויקר׳ יב ח‪.‬‬ ‫‪ .3‬ויקרא טז ב‪ ,‬ההמשך הוא פי׳ המחבר לראית הירו׳‪.‬‬
‫‪ .8‬משלי‬ ‫‪ .7‬ישעי׳ נז טו‪.‬‬ ‫‪ .6‬ויקר׳ טו יע‪,‬‬ ‫גם הירו׳ לא גרם ‪,‬פרישות״‪.‬‬
‫‪ .12‬שבת‬ ‫‪ .11‬יחזקאל לו יד‪^ .‬‬ ‫‪ .10‬שם פט ב‪.‬‬ ‫‪ . 9‬תהלים קג יו‪.‬‬ ‫בב ד‪.‬‬
‫‪.‬־‪ .1.‬סימן לר׳ח אדר‬ ‫‪ .14‬ע־ב ליי בכ״י מרצב‪.‬‬ ‫‪ .13‬ההל׳ קיא י‪.‬‬ ‫פ׳ א ה»ג‪.‬‬
‫‪ .17‬מכאן‬ ‫‪ .16‬ז ב‪.‬‬ ‫שיבוא רק כימים אלו‪ ,‬וע׳ ברשי״י מגילה ל ב ד׳׳ה ואיזו הוא‪.‬‬
‫‪ .20‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .19‬פ״א ה׳ א‪.‬‬ ‫‪ .18‬דברי ר׳ טבי שם‪.‬‬ ‫עד ״והלכה״ לי׳ בכ״י מדצב‪.‬‬
‫‪ .21‬שם ‪ :‬אבל לעניין שטרות בוחבין‬ ‫רב הינא רכה דציפרין אמר הנרייג ר“ ח בציפורי‪.‬‬
‫‪ . 23‬הבונה לר׳ משה בר׳ השדאי‬ ‫‪ .22‬נרדים סג א‪.‬‬ ‫אדר ראשון ואדר׳טני סתם וכסי‪.‬‬
‫‪ .25‬שם ‪:‬‬ ‫‪ .24‬מגילה פ״א ה״ה‪,‬‬ ‫זבני לפי׳ לירו׳ שקלים‪ ,‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 245‬הע׳ ‪•19‬‬
‫‪ .26‬שם‪ :‬ונבנם לשנה שהיא מעוברת‪.‬‬ ‫שני‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ה ב ושם‬ ‫‪294‬‬

‫אלא עד חמשה עשר באדר הראשו׳‪ ,‬ר׳ אייבי בר נגרי אמר ‪ 1‬מחני׳ אמרה ‪ 2‬דאדר‬
‫הראשון תוספת דתנינ׳ ‪ 3‬הן העידו שמעברין את השנה כל אדר ‪ 4‬אין חימר אדד‬
‫השיני חומפ׳ עול שתא ‪ 5‬ומעבר לה‪ .‬ותימ׳ דבפ״ק דםנהדרין ‪ 6‬אמרי׳ ואוסיפנא על‬
‫ימתא דא תלתין יומין ואם אית׳ דאדר הראשו׳ תוספת הוה ליה למימר ואומיפנא‬
‫בשתא דא ומדקאמ^ על שתא דא ש״מ ראדר השיני תוספ׳‪ .‬מ ה ש א ו מ ׳‬
‫ב י ר ו ש ל מ י ש ם כ ב ש י ע צ ר ת ב י נ י ה ׳ לא י ר ע ת י ל פ ר ש‪.7‬‬
‫ק ו ר י ן ב י ו מ ו ו ב ש מ ו נ ה ב ו ב פרש ׳ ע י נ י י נ ו‪ ,‬פי׳ קורין ביומו‪ ,‬בשל'‬
‫יומו‪ ,‬היינו פרשת שקלים ‪ .8‬ובשמונה בו זכור סמוך לפורים שיבא אחריה בערב שבת‪.‬‬
‫ובשבת שממחרת פורים‪ ,‬שהוא ט״ו בארר‪ ,‬מפסיקין היינו ז׳ ט״ו שעריין יש ב׳‬
‫שבתות בארר באחת קורין פרה ארומה ובאחת החרש הזה שממחרת אותה שבת‬
‫יבא ראש חדש ניסן ביום ראשון‪ .‬ש י נ י חל ב ו מ ק ד י מ י ן ל ש ע ב ר ‪.‬‬
‫כדחנן ‪ 9‬חל להיות בשיני‪ 10‬מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הכאה טעם׳ ‪ 11‬דכולהו־‬
‫הקדמות שחל להיור בבד״ו כדי שלא לפחות מל׳ יום עד א׳ בניסן ‪ 12‬ומהאי טעמא‬
‫מאחד באדר משמיעין על השקלים ולפי האי טעמא האי דקרינן פרש׳ שקלים לאו‬
‫משום דהקדים הקב״ה שקלי ישר׳ לשקלי המן דא״כ לא היה לנו להקדים אלא‬
‫לקרוא לפני פרש׳ זכור‪ .‬א ך ב י ר ו ש ל מ׳ ‪ 13‬אומי צפה הקכ״ה שעתיד המן לשקל‬
‫שקלים על ישר׳ לפיכך הקדים וצוה על השקלים לכך מקדימין וקורץ פרש׳ שקלים‬
‫ו כן ע ש ה ק ל י ר י ‪ 14‬פרשה זו להנות בקץ זה פלסיה להקדים וכוי‪ .‬ולפי מה‬
‫שכתבתי למעלה ‪ 15‬דאגב חדא תיקנו תרחי אתי שפיר‪ .‬כתבתי מה שאנו מקדימין‬
‫ולא מאחדין שלא לפחות מל' יום והא דחנ׳ ר״ח אדר שחל בשבת וכו׳‪ ,‬ואין‬
‫מקדימין משום דבאחד באדר משמיעין על השקלי׳ ומן הדין היה להשמיע על‬
‫השקלי־ יום אחד לפני ר״ח אדר וככר כתבתי אצל פותחין שבת ראשוני בשקלים ‪.10‬‬
‫ש י נ י חל ב ו ‪ 17‬מ ק ד י מ י ן ל ש ע ב ר ‪ ,‬אם יאם׳ האום׳ למה התנא קורא לשבח‬
‫שמפסיקין בה שבת הבאה ולשבת שמקדימין וקורץ כה שקלים קורא לשעבר‪ ,‬הלא‬
‫עדיין לא עבר‪ ,‬לפי שפי׳ לשעבר לשקדם‪ ,‬כלום׳ לשבח שיקדם לרא׳ חד׳ כמו כל‬
‫הברכות מברך עליהן עוכר לעשייתן‪ .18‬ש י נ י חל ב ו מ ק ד י מ י ן ל ש ע ב ר ‪,‬‬
‫חל להיות בב׳ קורין בפרש׳ שקלים כשבח שלפניו ומפסיקץ לשבח הבאה שהוא‬

‫עדויות פ׳ו מ״ו‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪ .2‬שם ‪ :‬אשר כן אדר‪.‬‬ ‫שם ‪ :‬אטד ר׳ אליע׳‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫‪ .4‬בירו׳ מגילה שש מביאים אח הששך המ שנה‪ :‬שהיו אושרי׳ עד הפורים הן העידו שמעברים‬
‫הראיה ר‪.‬יא‬ ‫ולדעת כל מפרשי הירו׳‬ ‫‪ .5‬שם ‪ :‬לא קיים על שתא‬ ‫את השנה על חניי‪.‬‬
‫מהרישא של המשנה‪ ,‬אבל לא בן פי׳ בעל ‪,‬מלאכת שלשה• כפי׳ לעדויות שס‪■ .‬והתם בירושלמי‬
‫שמעברין‬ ‫העידו‬ ‫כן‬ ‫מר ק תני‬ ‫הוא התוספת‬ ‫הוכיח טטחניחין דאדר הראשון‬
‫‪ .7‬ור׳ ב״פני טשר‪.‬״ שם ; ״הא דנקט‬ ‫‪ .6‬יא ב‪.‬‬ ‫ת נ א י י׳ ‪.‬‬ ‫ע ל‬ ‫ה ש נ ה‬ ‫א ח‬
‫של כבש שייך בבל כבשי דקרכן ובו״‪,‬‬ ‫והרי הנ״ם דשפרש ליעניין עברה שנתו‬ ‫כבשי עצרת‬
‫‪ .8‬אם בא ר״ח אדר בשבח‪ ,‬וע׳ ברש״י מגילה ל ב ד״ה‬ ‫וע׳ גם ב‪.‬מראה הפנים״ שם‪.‬‬
‫צ״ל‪ :‬בתוך השבת‪.‬‬ ‫‪. 10‬‬ ‫מגילה בט א‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ע׳ ‪.204‬‬ ‫ובמהזויו‬ ‫ואי זו היא‬
‫‪ .13‬ע׳ לעיל ע׳ ‪ 287‬הע׳ ‪. 15‬‬ ‫‪ .12‬מגילה שם ע״ב‪.‬‬ ‫‪ .11‬מכאן לי׳ בב״י מרצב‪.‬‬
‫‪ .17‬ע׳ב לי׳‬ ‫‪ . 10‬ע׳ לעיל ע׳ ‪.289‬‬ ‫‪ . 15‬שם הע׳ ‪.4‬‬ ‫‪ . 14‬לעיל ע׳ ‪ 288‬הע׳ ‪.1‬‬
‫‪ .18‬פשחים ו ב וש*נ‪.‬‬ ‫בכ*י םרצב‪.‬‬
 ‫‪295‬‬ ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬

‫ו׳ בחד׳ היינו בו׳ שעדיין יש פנאי לפרש׳ זכור שבת שנייה של אדר שהפורים‬
‫אחריה יום ראשון ובשלישית פרה אדומה וברביעית החדש שרא׳ חדש ניסן בא‬
‫לאחריה יום ג׳ ‪.1‬‬
‫תר ל ב א ב ר ב י ע י מ ק ד י ג י ן ‪ ,‬חל להיות אדר בד׳ ‪ 2‬קורין פרש׳‬
‫שקלים בשבח שלפניו‪ ,‬ומפסיקין לשבת הבאה‪ ,‬שהוא ד׳ לחדש היינו ד״ד‪ ,‬ועדיין‬
‫יש מקום לפרש׳ זכור שבת שנייה של אדר שהפורים באים אחריה יום ג׳ ובשלישית‬
‫פרה אדומה וברביעית החדששניםן חל אחריה ביוםה׳‪ .‬מ די ב א כ ש י ש י ש ת י‬
‫ה פ ם ק ו ת י ה י ו ‪ ,‬חל להיות ר״ח אדר בו׳ ‪ ,3‬קורין בפרש׳ שקלים כשבת שלפניו‬
‫ותמצא שתי הפםקות ‪ 4‬בארד‪ ,‬מפםיקי׳ בשבת ראשונה שהיא ב׳ לחדש שכן לפרשה‬
‫זכור יש לה פנאי בשבת שנייה ישל אדר שהפורים חלו לאחריה ביום ה׳ ושוב‬
‫מפסיקין שבת שלישית שאחד הפורים שהיא י״ו לחדש היינו ובי״ו מפני שיש מקום‬
‫לפרה ארומה שבת רביעית של אדר והחדש קורין בשבת חמישית שבו חל להיות‬
‫ר״ח ניםן ויש ‪ 5‬שנותנין בפרשיות אלו ובהפסקותיהן מימן אחר‪ ,‬בד׳ כ ה ל כ ה‬
‫ע ר ב ש ב ת ב ס ו כ ו ח ס ‪ ,‬ש ב ת ב י נ ת י ם‪ .‬כהלכה ‪ ,7‬כאותה ששנינו חל ^להיות‬
‫באמצע שבת מקדימין לשעבר‪ ,‬פי׳ לשבת אחרונה של שבט ומפםיקי׳ להבא בשבת‬
‫ראשוני של אדר‪ .‬כ כ ו ס ו ת ש ל פ ס ח‪ ,‬לשו׳ ירושלמי ‪ 8‬אמז ר׳ לוי םימניהוןדאילן‬
‫פרשייחא בין הכוסות הללו אם רצה לשחות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישחה׳‬
‫פי׳ שמפסיק בין ראשון לשיני ושותה יותר מכוסו אם ירצה וכן בין שיני לשלישי‬
‫אוכל ושותה בין שלישי לרביעי לא יפסיק וישתה יותר מכוסו‪ ,‬כמי ששנינו בין‬
‫הכוסות הללו אם רצה לשחות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה‪ ,‬אף כאן בין כי‬
‫תשא לזכור מפסיק‪ ,‬בין זכור לפרה מפסיק‪ ,‬כין פרה להחדש אינו מפסיק‪ .‬ש ב ת‬
‫ב י נ ת י י ם ‪ ,‬חל להיות בשבת קורין פרש׳ שקלים ובשנייה זכור ומפסיקים לשבת הבאה‪,‬‬
‫ברביעית פרה ארומה‪ ,‬בחמישית החדש‪ .‬נמצאת שהפסקה ממוצעת בין דאשונו׳‬
‫לאחרונות‪ ,‬נ ד י ב י ם מ ש מ י ע י ם ‪ ,‬מפורש למעלה דאתי גם לרשב״ג דהוו שתי‬
‫שבתות לפני שולחנות מר״ח ‪ .9‬ב י ר ו ש ל מ י דשקלים ‪ 10‬בעי למימ׳ בני בבל‬
‫ישמיעו מתחילת החורף‪ ,‬פי׳ כדי שיגיעו שקליהם עד ר״ח ניסן ופרי׳ תנא ‪.‬כשלש׳‬
‫פרקים תורמין אח הלישכה בפרום הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג‪ ,‬פי׳ ממלאים‬
‫קופה מן השקלים שבלשכה‪ ,‬אלם׳ דכולהו היו משמיעי׳ באחד באדר והלין הקרובין‬
‫בפרם הפסח והלין הרחוקין שלא יבלו להגיע בפרס העצרת והלין הרחוקין מנהון‬
‫כם׳ מבבל בפרס החג ופריק כדי לעשות פומבי לדבר‪ ,‬פי׳ ר׳ משה בר׳ ח ם ד א י‬
‫זיל אני יכול לומר רבני בכל משמיעין מראשו של חורף וכולה היתה באה עד ניסן‬
‫א״כ למה אמרו בשלשה פיקים ולא בפרק אחד כרי לעשות פומבי לדבר‪ ,‬פרהסיא‬
‫וגילוי אס יש אדם שנתעצל או נאנס ולא הביא ידע שעדיין צריכין לתרום ישקול‬

‫‪ .2‬כםחו׳׳ו שם‪:‬‬ ‫‪ .1‬לשו׳ המהז״ו ע' ‪ ,204‬וע׳ גם ברשיי מגילה ‪ h‬ב ד״ה ואי זי‪.‬‬
‫‪ .4‬בטחויו ‪ :‬ומפשיקין הפשקוח‪ ,‬וצ״ל ;‬ ‫‪ .3‬כנ״ל‪.‬‬ ‫יום שני של אדר ורי נרשיי שם‪.‬‬
‫‪ . 5‬מכאן ואילך לי׳ בב״י טרצב‪ .‬וע׳ במחז«ו שם ע' ‪ , 205‬אבל השנויים‬ ‫ב׳ הפשקיח‪.‬‬
‫‪ .8 ,‬מגילה‬ ‫‪ .7‬צ׳׳ל‪ :‬בו׳ כהלבה‪.‬‬ ‫‪ .6‬שם! בכוסוח‪ ,‬וכצ׳׳ל‪ ,‬ר׳ להלן‪.‬‬ ‫מרובים‪.‬‬
‫‪ .10‬פ״א ה״א‪ ,‬וע' בפני משה ובקרבן העדה שם‪,‬‬ ‫‪ .9‬ר' לעיל ע< ‪.289‬‬ ‫פיג ה׳׳ה‪.‬‬
‫ילפייו כבר רר*ם טתקי גרם ״מראשו של חורף״ ולא ״מראשו של חודשי‪.‬‬
 ‫ע ר ו ג ת ה ב ושם‬ ‫‪296-‬‬

‫ויביא!‪ .‬ח ד ש י ם ו ג ם י ש נ י ם ל ת ר ו ם ר א ש ו ן ב ה ת ח ד ש‪ ,‬פי׳ חדשי‪/‬‬

‫שקלי שנה זו‪ ,‬ישנים‪ ,‬מי שלא הביא אשתקד מביא עם שקלי שנה זו‪ .‬ושקלי שנה׳‬
‫זו מניחין בשופר אחד ובתו׳ עליו תקלין חרתין ושל אשתקד בשופר אחר וכת׳ עליו‬
‫תקלין עתיקין ‪ .2‬ונר׳ כי שקלי שנה זו היו קודכין לשקלי אשתקד למנחה חדשה‬
‫ופי׳ על כן משמיעים על השקלים מראש חדש לתרום ולהביא קרבן כתרופה הדשה‬
‫להתחדש ניסן שהוא ראשו׳ לחדשים ראשון בהתחדש‪ .‬הנה דעת הפייט כי בד״ח‬
‫גיסן היו תורמין‪ .‬הא הנן ‪ 3‬בג׳ פרקים חורמין את הלשכה בפרום הפסח ופרוס‬
‫העצרת ובפרוס החג‪ ,‬הא לא קשיא דשתי תרומות היו אחת היו תורמין בשקלי‬
‫לשכה לתת בשופר והיא היתה בפרום הפסח ושנית מן השופר לקנות קרבנות והיא‬
‫הייתה באחד בניסן‪ ,‬והכי אית׳ בריש שקלים ‪ ,4‬ולמה ‪ 5‬היתה כאחד באדר כדי‬
‫׳שיביאו ישר׳ שקליהן בעונתן ותיתרם תרומה בלשכה « בזמנה כאחד בניסן אם׳‬
‫ר' שמואל כר רב יצחק בתחילה? ויהי בחרש הראיטון בשנה השני׳ באחד לחדש‬
‫הוקם המשכן ‪ ,8‬ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרם׳ תרומה‪ ,‬ר׳ טבי‬
‫ור׳ יאשיה כשםרב כהנא נאם׳ כאן חדשי ‪ 9‬ונאם׳ להלן חדשי ‪ 10‬מה הדש האמור‬
‫למעלה אי אתה מונה אלא מניסן וכוי‪ .‬א״ד יונה שביק ר׳ טבי רישא ואמי סיפא‬
‫דתני זאת עולת חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש‪ ,‬ת״ל בחדשו לחדשי‬
‫השנה‪ ,‬בחדש אחד יהא חורם לכל חדשי השנה‪ ,‬יכול באיזה חדש שירצה‪ .‬נאם'‬
‫כאן בחדשו ונאמ׳ להלן בחדשו‪ ,‬מה חדש האמור כאן אין מונין אלא מניסן וכו׳‪.‬‬
‫מה שאום׳ בשקלי׳ ותיתרם תרומ׳ בלשכה‪ ,‬פי׳ מתרומ׳ הלשיכה היינו כן השופרות ‪.11‬‬
‫ם צ ו ה ל ה ב י א ק ר ב ן ‪ ,‬הכי אם׳ בפי בחר׳ דמגילה ‪ .12‬זאת עולת חדש‬
‫בחדשו‪ ,‬הדים והבא קרבן מתרומה חדשה ובירושלמי ‪ 13‬דישקלי׳ מפורש כאשד‬
‫כתבתי‪ .‬נ ד י ב י ם מ ש מ י ע י ׳ ע ל ה ש ק ל י ם ‪ ,‬בשקלים פליגי תנאי איב׳‬
‫מאן דאם׳ שאםהקדיש יטקלים בזמן הזה שאין קדושי׳ ונפקא מינה שאם נהנה‬
‫מהן שלא מעל וגם מותר לחנם לעניים‪ ,‬דתני בפ׳ בחרא דשקלים!! המקדי^■!‬
‫שקלים וביכורים הרי הן קודים ר׳ שמעו׳ אום׳ האוט׳ ביכורים קודש ואינן ‪ 15‬קודש‬
‫וקאט׳ ■בגם׳ ‪ 16‬הא שקלים קדשי‪ ,‬פי׳ לר׳ שמעון דאם׳ האום׳ ביכורים וכו׳ דווק׳‬
‫ביכורים‪ ,‬הא שקלים קדשי‪ .‬א״ר שמעון בן יהוד׳ משם ר׳ שמעון כין בזו כין בזו‪17‬‬
‫לא‪ ,‬קדישו‪ ,‬פי׳ דר׳ •שמעון לא פליג אתנא קמא רמתני׳ בתרויהו ופי׳ בין בזו בין‬
‫בזו לא קדשו היינו קודש ודאי אלא קודש ואינו קודש‪ .‬תני גר ‪ 18‬שנתגייר צריך‬

‫‪ •4‬פ׳ א ד‪.‬״א‪.‬‬ ‫‪• .3‬צם פ*ג ש״א‪.‬‬ ‫‪ .2‬עקלים פ״ו ם׳יד‪.‬‬ ‫‪ .1‬ע״ב לי׳ בכיי םר*^־ב‪.‬‬
‫‪• .7‬צם‪ :‬תיוס ח הל־צבה‪,‬‬ ‫‪ .6‬בירי׳ ני ׳; ם; ההד^־ה‪.‬‬ ‫‪ .5‬םבאן ליי בב״י םר‪2‬־ב‪.‬‬
‫‪ .11‬ע׳ב‬ ‫‪• . 10‬צ־םוד‪ .‬יב א‬ ‫‪ .9‬בסדבר כח יד‪.‬‬ ‫‪ .8‬ששווז ם יו‪.‬‬ ‫בתחילתה‪.‬‬
‫‪ 3‬ו‪ .‬סבאן לי׳ בכיי מרצי‪.‬‬ ‫‪ .12‬בם ב‪ ,‬יע׳ ברש*י ‪ c r‬ד״ה אלא‪.‬‬ ‫לי׳ בב״י מר ‪ 3‬ב‪.‬‬
‫‪ .15‬־צם ‪ :‬אינן‪ ,‬ופי׳ רוב השפרשים בי האיסר על בכורים ש^הם קידש• בזהיז‬ ‫‪ .14‬פ״ח ם*ד‪.‬‬
‫וע׳ בתייויט שהחק־צה בהבנת‬ ‫את הבכורים לבדק הבית‪,‬‬ ‫בהקדיש‬ ‫אינם קידש‪ ,‬והרטב״ם פי‬
‫דברי הרשב״ם‪ ,‬אבל לגי' השהבד ‪,‬האושר בבורים קודש ואינן קידש•*‪ ,‬הפי׳ כי מי שעושה היום‬
‫שפק קודש‪ ,‬וע׳ בפי׳ הרע״ב שפי׳ את המשנה בזה׳ז‪ ,‬וע׳ בהג־ הגר׳‪-‬א‬ ‫~ ‪c‬‬ ‫את פרותיו בבורים‬
‫בגי׳ השחבר ובפרושו‪.‬‬ ‫אבל לא ש‪3‬־אתי‬ ‫לשקלים שם‪,‬‬ ‫וב‪,‬יפה עינים•‬ ‫וב״ר‪.‬קלין חרתין״‬
‫‪,‬‬ ‫‪ .18‬שם ‪ :‬בזה׳ן‪.‬‬ ‫‪ .17‬שם ‪ :‬בין באלו בין באלו‪.‬‬ ‫‪ .10‬ה״ד‪.‬‬
 ‫‪297‬‬ ‫ע ר ו ג ת הבושם‬

‫שיפריש קינו רביעית כסף‪ .‬אם׳ ר׳ שמעון כבר ביטלה רבן יוחנן ‪ 1‬מפני התקלה'‬
‫מה תקלה כדתנ׳ אין מקדישין ואין ‪ 2‬מעריכין ואין מחריטין ‪ 3‬בזמן הזה ואם הקדיש‬
‫והעריך והחרים ‪ 4‬בהמה תעקר ‪ 5‬פירות כסות וכלים ירקבו ‪ ,6‬מעות יוליכם לים‬
‫המלח ועבר והקדיש מן מה דאם׳ ר׳ שמעון כבר כטלה וכד הד״א אם עכר והקדישו‬
‫קדשו‪ ,‬ר׳ יורן ‪ 7‬כעא קומי ר׳ יומי בר׳ אבון ‪ 8‬חמן ‪ 9‬את אומר קדשו זהכא את‬
‫אמי לא קדשו‪ ,‬אמ׳ ליה תמן‪ 10‬שמא יבנה הבית כבדאשונה ותיחדם תרומ׳ הלשכה‬
‫בזמנה באחד בניסן הכא מה אית לךלמימ׳ ״‪ ,‬רב אדא ורב המנונא ורב אדא‬
‫בר אהבה בשם רב הלכה כר׳ שמעון‪ ,‬פי׳ חמן את אמר קדשו מהדד אדר' שמעון‬
‫דמתני׳ דאס׳ האום׳ ביכורי׳ קודש ואינו קודש דמשמר הא שקלי׳ קדשו‪ .‬ומה בין‬
‫ביכורי׳ לשקלי׳ אמ׳ לי תמן שמא יבנה בית ובו׳‪ .‬מ״מ פסיק הלכה כר׳ שמעון ומספקא‬
‫לי׳ אי כר׳ שמעון דמתני׳ דמשם׳ הא שקלים קדש* אי כר׳ שמעון דברייתא דא״ר‬
‫שמעון בן יהוד׳ משום ר׳ שמעון בין כזו ובין בזו לא קדשו ולדידי׳ אם הקדיש‬
‫שקלים בזמן הזה אין צריך להוליכם לים המלח ואין בהן מעילה‪ ,‬ונר׳ דכר׳ שמעון‬
‫דמחני' פסיק שרוב תנאי׳ איח להו דקדשי‪ .‬ו א מ ת ו א מ ו נ ה כ י צ ר י ך‬
‫ל ד ק ד ק בפ ׳ י ר ו ש ל מ י ו ב ט ע מ י ו ‪ .‬פ״א אמר ר׳ ישמע׳ בן יהודה כשם‬
‫ר׳ שמע׳ בין בזו ובין בזו לא קדשו‪ ,‬פי׳ חזר בו ר׳ שמעו׳ ממה דאמר האום׳ ביכורים‬
‫קודש ואין קודש אלא אם׳ בשניהם לא קדשו תני גד שנתגייר צריך וכו'אם׳ ר׳ שמעון‬
‫כבר ביטלה וכו׳ עבר והקדישו מן מה דאמ׳ ר׳ שמעון ככר ביטלה הד״א אם עבר‬
‫והקדיש קדשו פי׳ עבר והקדיש רביעית הכסף לקינו וכוי ר׳ יורן בעא קומי ר׳ יוסי‬
‫בר אבין תמן את אמי קדשו‪ ,‬פי׳ גבי הקדיש רביעית הכםף לקינו והכא אמרח לא‬
‫קדשו גבי שקלי' ופרי' רד׳ שמעון אמר כבד בטלה דמינה אמדי' אם עבר והקדישו‬
‫קרשו׳ אמ׳ ר׳ ‪ 12‬שמעון דברייתא דאט׳ בין‪ .‬בזו בין בזו לא קדשו‪ ,‬ומשני חמן‬
‫שמא יבנה הבית וכו'‪ .‬פי' גביי שקלים משו' הכי לא קדש׳ דמסחמ׳ גמר בלבו‬
‫להקדיש כ* אום׳ בלבו מהרה יבנה וכו׳ ותיתרם תרומה חדשה ולא יחושו על שלו‪,‬‬
‫אבל גבי מפריש רביעית כסף לקינו ליכ׳ למימר הכי וגמר כלבו להקדיש הקדש‬
‫' גמור‪ ,‬ואם ביכורים כם' רובע הקן דגר‪ ,‬אנו צריכים להפריש ‪ 13‬בין בזו כין בזו‬
‫לא קדש^■• דלצדדין קאם׳ לא קדשוי דשקלי' לגמרי‪ ,‬ודביכורים לא קדשו קודש ודאי‬
‫אבל קודש ואינו קודש ורובע הקן נמי קודש ואינו קודש‪ .‬פ״א הא שקלי׳ קדשן‬
‫'א׳ר שמעו׳ בן יהודה משום ד׳ ■שמעון בין בזו בין כזו לא קרשו‪ ,‬פי׳ לא תימא‬
‫הא שקלים קדשו אלא הא שקלים לא קדשו‪ ,‬פי׳ בין בזו בין כזו לא קרשי לצדדין‬
‫דשקלים לא קדשו )וד{ודאי ודביכורים קודש ואינו קודש וטעם׳ דשקלים מהרה יבנה‬
‫בית המקדש וכו׳ ובמו שפירשתי‪ .‬כ ת ב ת י דכר׳ שמעו' דמתני׳ פםקיי ו כ ן‬

‫‪ ; c r ,3‬ו^ת סגביהין חרוכות וםע־^־רוח‬ ‫‪ : n r . 2‬ול^א‪.‬‬ ‫‪ : c r .1‬בן זבאי‪.‬‬

‫ע׳ ‪ 69‬הע׳ ע‪.:‬‬ ‫^ ‪c'^pr‬‬ ‫בב•׳‪ ,‬וע׳ בדלרם‬ ‫ומע ‪ r‬דוחי לי* אף‬ ‫ו״תרוכות‬ ‫הגר׳ א‬ ‫וסחקו‬
‫‪ c r .5‬בו׳‪ :‬כיצד בועל דלת בפניה זד‪.‬יא םתה‪.‬‬ ‫‪ : c r‬או הגביר‪ ,‬ה‪:‬םית ת ‪r‬ר‪.^,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫בר׳ אבון‪,.‬‬ ‫‪ c r .8‬לי׳‪:‬‬ ‫ענר‪.‬ודרייא‪.‬‬ ‫‪ n r‬ביי‪:‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪ .6‬ס״פירות* ע*ב לי׳ ‪.c r‬‬
‫‪ c r .10‬בו׳ ; ‪,‬ל בך אין ‪ !'r'npc‬ובו׳ עד ‪ r‬יבנה בית הםקדב־'■ אבל לי׳‬ ‫‪ ; c r . 9‬הבא‪.‬‬
‫‪ -72‬ציל ‪ :‬אדרי‬ ‫‪ . 11‬שב לי׳ ל‪,‬םיםד״‪,‬‬ ‫בב׳יי‪ ,‬ר־ דק״ב ‪ c r‬הע־ ר ובן שתעו הגר״א‪.‬‬
‫■‬ ‫ציל ‪ :‬לביש‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫שבעון‪.‬‬
 ‫ערוגת הבושם‬ ‫‪298‬‬

‫ר א י ת י כ ת ו ב ב ש ם ד ״ ת ‪ 1‬שאם שקל בזמן הזה כיון שקראן שם שקלי'‬

‫תפסס הקדש ואסור לחנם לעניים ואין להם פידיון וחנן ה)מ(קדיש והעריך והחרים‬
‫בהט׳ תעקר‪ ,‬כסות וכלים ירקבו ובו׳‪ .‬בח״כ ‪ ,2‬מניין שאין מקבלין שקלים מן‬
‫הגויים ת׳יל מיד בן נבר לא תקריבו ‪ 3‬פי׳ לקנות בהי תמידין ‪ ,4‬פי׳ דאיקרו לחם‬
‫דכת׳ אח קרבני לחמי לאשי‪ ,‬מניין לרבות ‪ 5‬ת״ל מבל אלה והא ז־תניא ‪ 6‬איש‬
‫איש לרכות גויים ובו׳ חהוא כקרבן יחיד‪ ,‬ס פ ר י ר א י ם ? ‪ .‬כ ל מ ו ט ה‬
‫י ש ק ר ב ה‪ ,‬גקדתי ישבדנה ולא ןשבדנה‪ .‬כי מפםוק ואשבור מוטות עולכם ‪ 8‬עשה‬
‫והוא מן שכר ולא מן שיבר ישברנה‪ ,‬פי׳ ישברנה ולא יתירנה‪ ,‬בת״כ ‪ 9‬ואשבור‬
‫מוטות עולכם לאחד ששאל פרה ‪ 10‬לחרוש בה ולו ד׳ בנים‪ ,‬זה בא וחרש ‪ 11‬כה‬
‫וזה בא וחרש כה ‪ .12‬עד כי יגעה ‪ 13‬ורבצה נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא‬
‫לא נכנסה‪ ,‬וכשבא בעל הפרה וראה שרבצה ‪ 14‬לא הספיק לקבל פייוסין מאותו‬
‫האיש אלא מיד בא ושיבר העול וקיצץ הסמלונין ‪ .15‬כך ישר׳ בעולם חזה זה שלטון‬
‫בא ומשעבד בהן והולך לו ‪ ,16‬למחר כשיגיע הקץ אין הקב״ה אומר לאומות העולם‪17.‬‬
‫כך וכך עשיתס לבני אלא מיד משבר את העול ומקצץ הסמלוניס‪ ,‬שג׳ ואשבור‬
‫מוטות עולכם וכת׳ ה׳ צדיק קיצץ עבות רשעים ‪.18‬‬
‫ר נ ו ל י ע ק ב ש מ ח ה ו צ ה ל ו ‪ ,‬פ״ה בירמיה ‪ 19‬רנו ליעקב שמחה‬
‫וצהלו בראש גויס‪ .‬כ ת ב ר׳ נ ח מ י ׳ ‪ 20‬רנו רמז לרנ׳׳ו כנפי חיות שאין להם רשות‬
‫לשורר עד יעקב ‪] 21‬בראשן‪ .22‬ה נ ה ■צ ופ ות ע י נ י ל מ ו ע ד י ע י ד נ י ‪ ,‬פי׳‬
‫למועדיהם אשר בסוף דניאל ‪ 23‬למועד מועדים וחצי‪ .‬עידני הם הנאמרי׳ בדניאל‬
‫עד עידן עידנין ופלג עידן‪ .24‬והם הם מועדים הם הם עידנין‪ ,‬ע״כ עשה הפייט‬
‫בלא ו״ו‪ .‬והאומ׳ ד׳ למועדי עידני בצירי טועה הוא‪ ,‬בי מועדי דבוק ופי׳ מועדים‬
‫של עידניי ומשמ׳ לא מועדי׳ עידנין ולא עידנים מועדים ואינו כן כי הם הם‬
‫מועדים הם הס עידנים ועוד היה עושה למועד עידניי ולא למועדי‪ .‬י מ י ם על‬
‫‪ ,‬י מ י ם א ח כ ה כ ס ו ד ס ו ד נ י ‪ ,‬פי׳ לימים על ימים אשר בסוד סודני אחכה‪,‬‬
‫פי׳ ימים הנאסרים בסוד דניאל ‪ ,25‬אשרי המחכה ויגיע לימים אלן‪ 6‬ונום׳‪ .‬ופי׳‬
‫סודני אותו הסוד והגיעו ימים ואין קץ וחוזרין ומפרשים‪ 26‬וזהו שיסד לימי׳ על ימים‬

‫‪ .2‬אסור פרק ג׳‪ ,‬היע' הרא״ה וייס‬ ‫‪ . 1‬ע׳ כתוס‪ .‬יומא סו א ד״ר‪ .‬פירות וש״ג‪.‬‬
‫‪ r h5‬אר‘‬ ‫‪ . 4‬כאן נשמט ‪ t‬אין לי אלא תמידין‪.‬‬ ‫‪ .3‬ויקרא כב בה‪.‬‬ ‫צ׳ט ע־א‪.‬‬
‫‪ . 7‬סי׳ שעט‪ ,‬השלם סי׳ שט*ג‪ ,‬והטחבר העתיק‬ ‫‪ .6‬הולין יג כ‪.‬‬ ‫כל קרכנות צבור‪.‬‬
‫‪ .9‬בחקותי פרק גי‪,‬‬ ‫‪ .8‬ויקרא כי יג‪.‬‬ ‫סשם את לשון הספרא‪ .‬ע*ב לי׳ ב ס י טרצב‪.‬‬
‫והשאילח לאחר‬ ‫שהיתה לו פרה הורשת‬ ‫‪ . 10‬לבעל הכית‬ ‫הוצי ד‪.‬רא״ה וייס קיא ע׳׳ב‪.‬‬
‫‪ .12‬כנ׳׳ל‪.‬‬ ‫‪ .11‬שם ‪ :‬וישב לו‪.‬‬ ‫להיות חורש בה והיה לאותו האיש עשרה בנים‪.‬‬
‫אבל בפי'‬ ‫‪ .15‬שים; מםיונין‪,‬‬ ‫‪ •14‬שם לי׳ ט״ובשבא״ ע׳׳ב‪.‬‬ ‫‪ .13‬שם‪ :‬שנתיגעה‪.‬‬
‫בילק״ש שם וכבהיג לויקרא‪,‬הוצ׳ רבינוביין‪ ,‬ע׳ ‪.664‬‬ ‫וסה‬ ‫וע׳׳ש‬ ‫ה ר א ס ד שם גרם סמלונין‬
‫‪ .17‬שם ‪ :‬טה כך‪.‬‬ ‫חורשים וגו׳‪.‬‬ ‫על גבי חרשו‬ ‫‪ . 16‬שם נו׳ ‪ :‬והמענה ארובה שג׳‬
‫‪ .20‬הוא בנ׳ ר׳ נחמיה בנו של ר* שלטה‪,‬‬ ‫‪ .19‬ירטי׳ לא ז‪.‬‬ ‫‪ .18‬תהל׳ קבט א‪.‬‬
‫‪ . 21‬ע' חולין צא ב׳‬ ‫ע׳ ‪ 33‬ועיש ע׳ ‪ 127‬ובהע׳ שם‪.‬‬ ‫שאותו הזכיר הטהבד לעיל ח׳א‬
‫‪ .22‬כ״ ה שם וב*ה בב׳׳י מרצי‪,‬‬ ‫סתם‪.‬‬ ‫את הרסי‬ ‫ושם הביא‬ ‫ע' ‪293‬‬ ‫ור׳ לעיל ח״א‬
‫‪ .26‬ככ״י טרצב‪ .‬נו׳ ‪ :‬הוד אחר ואין קץ‪.‬‬ ‫‪ .25‬י ב ב ה‪.‬‬ ‫‪ . 24‬ז כה‪.‬‬ ‫‪ . 23‬י ב ז ‪.‬‬
 ‫הבושם‬ ‫ערוגת‬ ‫‪299‬‬

‫אחכה בסוד סודני‪ .‬והעיקר לחשבון אהד חשבון אחכה‪ ,‬ופי׳ סודני‪ ,‬בגזליי סוד נאה‬
‫כההיא ‪.‬דערבי פסחים ‪ 1‬מאי סודנא סוד נאה‪ .‬ע״א ככ״ף ‪ ,2‬ופי׳ כסוד הנאם׳ בתהילות‬
‫כמו שצפה דוד בי־וח הקודש שעתידין ישר׳ לצפות ולחכות ימים אחר ימים‪ ,‬שנ׳‬
‫נפשי לה׳ משמרי׳ לבקר שומרים לבקר ‪ 3‬וכך פי׳ קוב‪ /‬נפשי לה׳ משומרי□ לבקר‬
‫וגו׳‪ ,‬הנני מן המצפים לגאולה‪ ,‬שומרי׳ לבקר שומרים לבקר‪ ,‬מצפים וחוזרים ומצפים‬
‫קץ אחר קץ‪ .‬ולשון סודני שהוא לשו׳ רבי׳ לפי' שאם' רבוחי* ‪ 4‬בעשרה זקנים נאמר‬
‫מפר תילים‪.‬‬
‫מ נ ח י ל ח מ ד ת י ום מ י מ י ם ‪ ,‬השבת חמוד מכל הימים שנ׳ וימים‬
‫יוצרו ולא אחד בהם ‪ .5‬ומפו׳ ביוצר אדיר ונאה בקודש‪ .6‬ל מ ו ב ד ל י ע מ י ם ‪,‬‬
‫והאומ׳ לבדולי טועה והמבין יבין‪ ,‬לכדולי מעמים ‪ .7‬א מ ת ו א מ ו נ ה כי יתכן מן‬
‫הבדיל בדולי‪ ,‬כאשר נאם׳ מן הפריד‪ ,‬וכנפיהם פרודות‪ ,8‬כי פעל פרר לא נמצא‬
‫במקרא‪ .‬וכן במשכנא דיחזקאל‪ ,9‬והלשכות העליונות קצורות מן הקציר‪ .‬אשר ממנו‬
‫כמזמור פ״ט‪ ,10‬הקצרת ימי עלומיו‪ ,‬כי מן קצר המצע ‪ ,11‬שהוא פעל עומד לא‬
‫יאם׳ פעול פעולות‪ .‬ולבוש ובטוח אינו מן לבש בטח‪ ,‬אך מן הלביש והבטיח וכאשר‬
‫באם׳ מן הפעיל פעול כן יאט׳ פעולות פעולים פעולי‪ ,‬מי כ מ ו ך י ר א ו ‪ ,‬יראו על‬
‫משקל אני קרוא לה ‪ ,12‬כלוא ולא אצא דתהילות ‪ ,13‬נשוא לשוא עריך בסוף תהילות ‪14‬‬
‫אשר יאמרוך למזימה ‪ .15‬ר א י ת י ב פ י ׳ ר׳ א ב ר ה ם «‪ 1‬כי ר׳ משה פי' נשוא‬
‫פעול‪ .‬ועריך כמו ‪ 17‬שמך‪ ,‬כמו נאץ נאצת את אויבי ‪ ,18‬והוא פי׳ כי הוא פועל‬
‫עבר ‪ ,19‬והאלף נוסף כי הוא כמו ונשו את כלימתם ‪ .20‬ולשו' קוב' ‪ 21‬נשוא כמו‬
‫נשאו לשוא אויביך את שסך‪ .‬יבעיני ישרו דבדי ר׳ משה‪ ,‬כי נאם׳ כדביקות נשוא‬
‫פנים ‪ 22‬ונשוא עון ‪ .23‬א״ כ שלא בדביקות נשוא‪ .‬ע״כ נכון לום׳ ירוא כאלה •שהבאתי‪.‬‬
‫אבל יראוי אינו עבר והדו והידד ביראוי אין להם טעם כי דין הו״ו ביראוי כמו‬
‫שמור וזכור והיוד אין לו טעם כי'אינו כיו׳ד בנוי רצוי‪ ,‬שהם במקום ה׳ בנה רצה‬
‫ו ע ו ד כ י ה ד י ו ט ו ת )ל א(‪ 24‬י א ם ר ו יראוי בייבוא עד שיהא מגיזרת או ירה‬
‫יירה ‪ 25‬ו נ מ צ א מ ח ר י ב א ת ה ע ו ל ם ‪ .‬אע״פ שאנו קורין יראו את ה׳‬
‫קדושיו שקריאתו מן ירה יירה יצא מכלל חבידיו על פי המסודת ושלשה הם הד‬
‫דתהילות ‪ 26‬יראו את ה׳ קדושיו כי אין מחסור ליריאיו‪ ,‬וחד ‪ 27‬בשמו׳ ‪ 28‬אך יראו‬
‫את ה׳ ועבדתם אותו‪ ,‬וחד לסוף יהושע‪ 29‬ועתה יראו את ה׳ ועבדו אותו בתמים‪.‬‬
‫א ך ב ס פ ר י ם מ ד ו י י ק י ם ןראו א׳ נקרא‪.‬‬

‫‪ .3‬תד‪.‬ל׳‬ ‫‪ .2‬ונ״ה בד‪,.£‬‬ ‫‪ .1‬פסחים קיג א‪ ,‬וע׳ רע׳י סנחות עא א ד״ה סודני‪.‬‬
‫‪ .5‬חהל' קלט פז‪,‬‬ ‫‪ .4‬ב״ב יד ב‪.‬‬ ‫ע' ‪.116‬‬ ‫חוצי טאהרשען‬ ‫וע׳ בדי‪' 8‬י‬ ‫קל ו‪,‬‬
‫‪ .9‬יחזקאל סב ה‪.‬‬ ‫‪ .8‬יואל א יז‪.‬‬ ‫‪ .7‬כ״ה בדפ‪.‬‬ ‫ע' ‪. 184‬‬ ‫לעיל ח״א‬ ‫‪.6‬‬
‫‪ . 14‬קלב ב‪.‬‬ ‫‪ . 13‬פח ט‪ .‬י‬ ‫‪ .12‬אסתר ד‪ .‬יב‪.‬‬ ‫‪ . 11‬ישעי׳ כח כ‪.‬‬ ‫‪ . 10‬בו‪. .‬‬
‫‪ .19‬ע״כ‬ ‫‪ ,18‬ש״כ יב יד‪.‬‬ ‫‪ . 17‬שס ; בנוי‪,‬‬ ‫‪ . 16‬אב; עזרא שס‪.‬‬ ‫‪ .15‬התחלת הבתוב שם‪.‬‬
‫‪ .23‬ישעי' לג‬ ‫‪ .22‬ם*ב ־ א ועוד‪.‬‬ ‫‪ .21‬תחלים שם‪.‬‬ ‫‪ .20‬יחזקאל לט כו‪.‬‬ ‫בדאב״ע שם‪.‬‬
‫‪ . 26‬לד י‪ ,‬זע׳ בראב־ע שם‪. :‬א*ד משה היה‬ ‫‪ .25‬שםות‪.‬יט יג‪.‬‬ ‫‪ ,24‬לי‪ ,‬כב״י ברצב‪.‬‬ ‫בד‪-‬‬
‫ראוי לר‪.‬יוח יראו כסו קראו רק בא סשזנה בעבור שלא תתערב עם יראו ובו׳״‪ -‬ודבריו לקוחים‬
‫‪ .27‬ם״שקריאר״ו* ע׳ב לי׳ בביי ברצב•‬ ‫ג׳ ספרי דקדוק‪ ,‬הוצ< ני ב‪ ,‬ע» ‪.30‬‬ ‫בר*י חיוג‪,‬‬
‫‪ .29‬כד יד‪ ,‬וע״ש במסורת זב״סנחח‪ ,‬שי•‪* :‬האלף נחה ובמסורת וכו׳“ ‪.‬‬ ‫‪ . 23‬א יב בד‪.‬‬
 ‫הוספות ותיקונים‪.‬‬
‫הע׳ ‪ 14‬צ־ל ‪ :‬זעי‬ ‫עש׳ ‪1‬‬
‫׳‬ ‫•שורה ‪ 2‬םלמצה צ״ל ‪ :‬גבי שקרא‬ ‫‪5‬‬
‫= ‪ .2S.‬צ״ ל‬ ‫‪977.‬‬ ‫‪ 21‬הע׳ ‪24‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ 23‬הע׳ ‪ 3‬צי׳ל ‪ :‬פרעמי־ב־לא‪.‬‬
‫‪ 25‬הע‘ ‪ : 9‬וע׳ בתשה־ג ליק שי‘ פ׳ה‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ 26‬העי ש־ו׳ ‪ 3‬צ׳ל ‪ :‬ע׳י שחברנו‬
‫■‬ ‫‪ 28‬ש*ורה ‪ 2‬שלששה צ״ל‪ :‬לולב ‪16‬‬
‫צ״ל ; דבור אסור‬ ‫»‬ ‫‪8‬‬ ‫•‬ ‫‪31‬‬
‫הע׳ ‪ 2‬צ״ל ‪ :‬דתנינן‪ ,‬לי׳ בירו׳ וכו׳‬ ‫»‬
‫‪ 3‬נ־ג־שש יצא ובו׳‬ ‫»‬ ‫״‬
‫‪ 4‬כירו׳ ‪ :‬יושי‬ ‫»‬ ‫»‬
‫‪ 3‬צ׳ל ‪ :‬בכ׳י‬ ‫•‬ ‫‪41‬‬
‫‪ 42‬׳ ‪ : 1‬וע׳ גש בש׳ האשונה והבשחון המיוהש לרשב״ן )ודשא חרל״ג( כ״ז ע׳א ‪ :‬״הבנתי‬
‫שתוך דברי ר׳ אליעור הרב שגרמייזא כי הוא נ׳ על שי״ן של חשילין וכוי'‪.‬‬
‫שו׳ ‪ 3‬שלשצה צ*ל ‪ :‬ואינם פושלים ונו• ולפיכך אינם פושלים ובו׳ ועיש בהע׳ ‪45‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הע׳‬ ‫‪48‬‬
‫■‬ ‫‪ 6‬צ״ל ‪ :‬רוצה לדהות‬ ‫‪ 49‬״‬
‫‪Synagogue‬‬ ‫‪ 8‬צ׳ ל ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪55‬‬
‫‪ : 5‬ע׳ באהוצו״י שם ע• ‪ 50‬ובדברי הראשונים שהביא‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪71‬‬
‫‪ : 10‬ע׳ להלן ע׳ ‪. 148‬‬ ‫׳‬ ‫‪96‬‬
‫‪ 101‬שורה ‪ 12‬שלמעלה צ״ל ‪ :‬ששפד חבשת‬
‫ב״בחב תשיש*‪ ,‬או׳נ ח׳ג ע׳ ‪ : 73‬״ובם׳ היבלות שהוא ששניות של שעשה‬ ‫ו ע׳‬ ‫‪ 102‬הע׳ ‪: 7‬‬
‫שדכבה בדברי רבינו יב״א תלוי זצ׳ל״‪.‬‬
‫‪ 107‬שו' ‪ 10‬שלשב־ה צ״ל‪ :‬ופי׳ בפיוש‬
‫‪ 114‬׳ ‪ 13‬שלמעלה צ״ל ‪ :‬ארי ישדל‬
‫צ׳ל‪ :‬וכל מאן דיתוב ישתבקון‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 116‬׳‬
‫צ׳ל ‪ :‬שובי משוכה‬ ‫׳‬ ‫‪11‬‬ ‫‪• 117‬‬
‫וצ״ל‪ :‬קרי ביה ]נושה[‬ ‫‪ 118‬העי ‪10‬‬
‫‪ 170‬שו׳ ‪ 2‬מלמב־ה צ׳ל ‪ :‬שני כי‬
‫‪ 4‬שלמעלה צ׳ל‪ :‬ונדבא‬ ‫‪ 122‬״‬
‫״ ‪ :‬במקום אחר‬ ‫״‬ ‫‪14 # m‬‬
‫» ‪ :‬זברון אחד‬ ‫‪ 2 m 124‬מלממה‬
‫‪ 3‬מלמעלה » ; ביון דאמד‬ ‫‪W‬‬ ‫‪125‬‬
‫׳ ‪ :‬ראש חדש‬ ‫׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪W‬‬

‫‪ 5 >.n‬ציל‪ :‬אולם הם הביאו ובו׳‬ ‫‪r‬‬

‫הע׳ ‪ 8‬שו׳ ‪ 3‬מלמשה צ״ ל ‪ :‬בשושף‬ ‫‪V‬‬

‫‪ 10‬צ*ל ‪ :‬אף על שיש בו‬ ‫‪m‬‬ ‫‪126‬‬
‫‪301‬‬
‫‪302‬‬

‫‪ 14‬צ«ל ‪ :‬ובשדוו‪-‬ו‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫״‬

‫‪ =8‬זע׳ ?‘עי?‘ וז׳א ‘ ‪44 4‬‬ ‫‪ 137‬י‬ ‫׳‬
‫‪ 148‬עגו' ‪ 12‬מלמעלה צ״לן בתיבת ותרציני‬ ‫•‬
‫‪ 156‬הע׳ ‪ 1‬צ״ל ‪ :‬ע׳ ‪ 154‬הע׳ ‪15‬‬ ‫»‬
‫‪ ; » 17‬שם מלא שבושים‪.‬‬ ‫‪• 168‬‬ ‫״‬
‫ח׳ו‬ ‫ואצל פילון‪.‬ר׳ אפטוביצר ‪HUCA‬‬ ‫‪ : 21‬על הרעיון הזה בספרות החיצונית‬ ‫‪ 205‬׳<‬ ‫»‬
‫‪.‬‬ ‫ע׳ ‪.212‬‬
‫‪ 210‬שי' ‪ 4‬מלמטה צ״ל‪ :‬ציפינו‬ ‫»‬
‫‪ 9‬מלמעלה » ‪ :‬אני כי‬ ‫‪«■212‬‬ ‫»‬
‫רש^ב כ״א‬ ‫א׳‪,‬הוצ<‬ ‫וע׳מדרש משליפ״א אות‬ ‫» ‪ :‬ובאגדת םש‪ 1‬לי‪, 1‬‬ ‫»‬ ‫‪4‬‬ ‫‪» 214‬‬ ‫»‬
‫ע*א‪ .‬וע׳ בילק«־‪ 2‬רמז ת ת ק ס ט יכהע׳ רש״ב שם‪ .‬ולפי*ז יש לתקן‬
‫מ״ט בהע׳ ‪ 6‬שם‪.‬‬
‫‪ 215‬שו׳ ‪ 10‬מלמעלה צ׳־ל‪ :‬ישנה‬
‫הע׳ ‪ 14‬שו׳ ‪ 4‬מלמטה צ*ל‪ :‬חלקי כאדם מהם יאמרו כי כאדם‬ ‫•‬
‫‪ 7 » 217‬צ*ל‪ :‬ובכ״י מרצב‪ .‬לי׳‬
‫מה‬ ‫רפואתך‬ ‫בספרי‬ ‫ניזוקה‪.‬‬ ‫לא‬ ‫ש אני‪...‬‬ ‫צ״ל‪ :‬בתוכי‪,‬‬ ‫מלמטה‬ ‫‪ 219‬שו׳ ‪11‬‬
‫עוסקת‬ ‫תיי ג עי‬
‫הע׳ ‪ 20‬צ*ל ‪ :‬ובכ״י מח*נ וה‪.‬‬ ‫‪221‬‬
‫» ‪ :‬ישראל‬ ‫‪22‬‬ ‫‪JV‬‬ ‫‪0‬‬

‫» ‪ :‬לי׳‬ ‫‪20‬‬ ‫»‬ ‫‪222‬‬

‫* ‪ :‬עפשטיין‬ ‫‪3‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪234‬‬
‫י ‪ :‬לבטול נר‬ ‫‪6‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫» ‪ :‬ובםק*ז‬ ‫‪11‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪238‬‬

‫• ‪ :‬פיליפוכסקי‬ ‫‪29‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪240‬‬
‫״ ‪ :‬ועי עוד כס׳ או״ד‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪257‬‬