‫בעזהשי״ת‬

‫‪T D D‬‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י היים תשס״ה‬

‫סוד ישרים‬
‫על ה ת ו ר ה‬
‫כולל מאמרים וביאורים על פרשיות התורה‬

‫‪im‬‬
‫מ א ת‬
‫הרב הגאון הקדוש רכז של כל כני הגולה‬
‫רבינו גרשון חנוד העניד זללה״ה‬
‫מ ר א ד ז י ן‬
‫מח״ם כדרי טהרות ובעל התכלת‬
‫בן הרב הגאון הקדוש אדמו״ר רבי יעקב זללה״ה מאיזביצא‬
‫מהבר הסה״ק בית יעקב וספר הזמנים‬
‫בן אדמו״ר הגאון הקדוש כקש״ת מוה״ר מרדכי יוםףו זלהה״ה מאיזביצא‬
‫מחבר םה״ק מי השלוח עה״ת‪.‬‬

‫יוצא לאור בפעם הראשונה מכתב יד‬

‫על ידי‬
‫הרב מרדכי יוסה ליינער‬
‫בהגה״צ דבי ירוחם זצ״ל בהרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל‬
‫זצ״ל מראדזין‪ ,‬אחי המחבר זצ״ל‪.‬‬
‫הוצאה חדשה תשס״ב‬
 •< a • • • •< 5 “ ® • • * • • • ® ‫® * • • • • י‬ • • • • • • ® • • * • • • ® • ‫*י‬

‫בס ד‬

‫ס פ ר ז ה נסר ק ונעבד ע״י‬

."‫"יודאיקה אימג' אוצרות ה תור ה בע"מ‬ 4
I I
"‫ני תנ ת רשות ל״היברא בוקס" שע״י חיים רוזנברג‬
.‫להכניסו ל א ת ר ולהפיצו לצורך שימוש אישי ב ל ב ד‬
‫וזאת למודעי‬
‫אין רשות לאף א הד להדפיסו או להעתיקו‬
‫ס‬
‫בכל אופן שהוא או ב כ ל אמצעי שהוא‬
‫ס‬
o ‫בין ב חינ ם בין ב שכר בין ליהיד בין לרבים‬ 0

‫ניתן לה שיג עותק מ ס פ ר ז ה ועוד ספרי ם‬

:‫ו‬
I ‫ה מ שולב ת‬ 1) 1 1‫ ם‬10
( □ ■ ‫)ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק‬
‫וכן ה תוכנ ה‬ &

I I
:‫אצל‬
‫בי ת ספריי ת מורגנשטרן‬
‫ א שדוד‬3 6 2 0 .‫ד‬.‫ ת‬1 4 ‫רחוב רבא‬

(>
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 ‫ פקס‬08-866-0821 ‫טלפון‬ m
a
‫ם‬
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN EIBRARY
■
14 RAVAH STREET
«
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE ‫ס‬
Email- kidosheypolin@bezeqint.net
a
#
This sefer has been provided by ‫ס‬
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH. 4
I
‫ס‬
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books) 0
to anyone else even if they don’t sell them.
o

•0
* • © • ® ‫* יי‬ ®
 ‫כל הזכויות שמורות‬
RABBI J . LAINER
1344 54th Street
Brooklyn N. Y. 11219
(718)-851-1025
 ‫הסדמת המו״ל‬
‫אברך את ה׳ בכל לבב אשר זיכני ברוב רחמיו וחטדיו ית״ש להוציא לאור‬
‫תעלומות סתרי תורה מאת דודי זקני הגאון הצדיק המפורסם רבן של ישראל‬
‫» ת נרשדן חנוך חעניך האדמו״ר מראדזין זי״ע‪ ,‬בעל התכלת ומחבר ספר סדרי‬
‫טהרות‪ .‬הספר הזה כולל מאמרים וביאורים על סחר פרשיות התורה בדרך פרד״ם‪.‬‬
‫חיבור זה של דודי זקני נזכר בהקדמה לספרו‪ .‬״תפארת החנוכי״‪ ,‬ביאור■ על‬
‫הזוהר • הקדוש‪ ■,‬שהוציא לאוד בנו וממלא מקומו הרה״ק אדמו״ר רבי מרדכי‬
‫יוסך אליעזר זצ״ל בשנת תר״םיבווארשא‪ .‬וזה לשון בן המחבר בהקדמתו שם‪:‬‬
‫״וזאת לדעת לכל המעיינים בספר הזה כי כבוד אאמו״ר ‪,‬זללה״ה השאיר לנו ברכה‬
‫ביאור על ספד עץ החיים וביאור על חמשים שערי בינה אשר בהקדמת הראב״ד‬
‫ז״ל־ לספר יצירה וספר •הקנה‪ ,‬וגם‪ ,‬הגהות על הזה׳^ק וכתכים על כל שכת ושגת‬
‫משכתות השנה וכל המועדים‪ ...‬והמה עודנה ככתוכים׳‪/‬‬
‫בן המחבר קיוה להביאם לדפום‪ ,‬אך לא‪ ,‬איםתייעא‪ .‬מילת«‪-,‬והכתבים עברו‬
‫ליד בנו וממלא מקומו האדמו״ר ר' שמואל שלמה הי״ד‪ .‬כמה שנים לפני פרוץ‬
‫מלחמת העולם חשניח שלח העתק מכתב יד של החרושים לשבתות השנה‬
‫לאדוני אבי זצ״ל שהי׳‪.‬אז בלונדון‪ ,‬ועל‪.‬ידי זה ניצל‪.‬כת״י הזה‪) .‬יתר הכתבים‬
‫של הגה״ק המחבר זצ״ל נשרפו בימי המלחמה ע״י הרוצחים הגרמנים ימ״ש(‪.‬‬
‫אדוני אבי ז״ל מזכיר םפר זה ב״רשימה מכל ספרי אבותי ורבותי הקדושים״‪,‬‬
‫שהדפים בסופו של ספר ״ההקדמה והפתיחה״ שהוציא לאוד בשנת תש״י‪ .‬אדוני‬
‫אבי זצ״ל כותב שם‪ :‬״כתבי קודש על כל שבתות השנה שכתב בעצם •כתב יד‬
‫קדשו ‪ . . .‬נמצא תחת’ ידי העתקה‪ .‬וה׳ יעזרני להוציאו לאור״‪ .‬וכן כותב א״א‬
‫ז״ל בהקדמתו למהדורה החדשה של ״םדר הגדה של פסח״ עם ״ספר הזמנים״‬
‫להרה״ק ר׳ יעקב מאיזביצא זצ״ל‪ ,‬שהדפים בשנת תשט״ז‪ ,‬ובהקדמתו למהדורה‬
‫החדשה של סדרי טהרות שהופיעה בשנת תשכ״א‪.‬‬
‫ברשותו של אדוני אבי זצ״ל היו נמצאים בכת״י גם ספר הזמנים ח״ב על‬
‫חג השבועות‪ ,‬מאת הרה״ק ר׳ יעקב זלה״ה מאיזביצא‪ ,‬ושיהות קודש על כל התורה‬
‫אשר דיבר הרה״ק מרן ר׳ גרשון חנוך העניך זלה״ה מדאדזין בשבתות השנה‬
‫ונכתבו על ידי תלמידיו שומעי תורתו‪ .‬יזכני ה׳ להוציא לאור גם כתבים אלה‪.‬‬
‫תודתי נתונה למתפללי בית המדרש דחסידי ראדזין‪ ,‬ובראשם ד׳ שלמה‬
‫מיכאל אייגער‪ ,‬ר׳ משה ברוינפעלד‪ ,‬ר׳ דוד מלינרסקי‪ ,‬ר׳ יעקב פערשלייסער‪ ,‬ד׳‬
‫אלי' לעהרער‪ ,‬ד׳ יחזקאל באלקין‪ ,‬ד' דוד רובינשטיין‪ ,‬ר׳ אברהם רובינשטיין‪,‬‬
‫ור׳ משה ;רובינשטיין מטורונטו‪ ,‬הרב בן ציון בלעך‪ ,‬הרב שמואל האך‪ ,‬ר׳ דוד קאם‪,‬‬
‫ור׳ יעקב פענער‪ ,‬שהיו לאחיעזר ולאחיסמך לאדוני אבי זצ״ל‪ ,‬ומאז פטירתו‬
‫ממשיכים להחזיק ולתמוך בבית המדרש‪ .‬המקום יהא בעזרם ויתברכו בכל הטוב‪.‬‬
‫אדוני אבי זצ״ל היה הוגה תרבה בספר הזה והיה רושם עליו הערות‬
‫)נדפסו בספר שלפנינו בסוגריים(‪ ,‬אך לא הספיק להביאו לדפוס‪ .‬לכן הנני רוצה לקיים‬
‫בזה גם מילי דאבות‪ ,‬ולזכות את העולם בשיח שרפי קודש אלה‪ ,‬להנות בהם‬
‫בני אדם הוגי תורה ושוחרי תושיה‪ .‬ואני תפלה שזכות המחבר הקדוש יעמוד‬
‫לי ולביתי ולכל משפחתי‪ ,‬ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו עד עולם‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫יום ד׳ ט״ז סיון תשל״א‪ ,‬ברוקלין ניו יורק‪.‬‬
‫מרדכי יומה לי־ינער‬
‫בהרב הגה״ע דגי ירוחם זצ״ל‬
‫בהרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מראדזין‪ ,‬אחי המחבר זצ״ל‬
 ‫לע״נ‬
‫רקה ז״ל בן מורינו הרב שלמה ‪ t‬״ל נלב״ע ז׳ אייר תשנ״ג‬
‫ר' פרנסואה‬
‫ורעייתו‪ ,‬קוקה דניז לבית שלתיאל ^״ל ב״ר עידא סבג ז׳׳ל נלב״ע ה׳ אייר תשנ׳׳ז‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫לע״נ‬

‫הי״ד ב״ר טוביאס ז״ל‬‫ר׳ משה גורפינקליס‬

‫ורעייתו‪ ,‬רחל לבית מירביס הי״ד ב״ר יצחק ^״ל‬
‫שנהרגו על קידוש השם ע״י הנאצים ימ״ש‬

‫נלב״ע כה' אדר ב' תרצ״ח‬ ‫הלוי •ז״ל ב״ר יוסף‬

‫ר' יהודה‬
‫ורעייתו‪ ,‬ראיטל המכונה שוליא לבית ווייל ■!״ל ב״ר יעקב ז״ל‬
‫נלב״ע ה' סיוו תשכ״ג‬

‫שמיס •ז״ל ב״ר י ‪ m‬קאל •ז״ל נלב״ע ט' תמח תשמ״א‬ ‫מרת יאנסע‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
 ‫?‪•Si‬‬
‫?@‬
‫סוד ישרים‬ ‫&‬
‫על התורה‬ ‫*‬

‫בראשית‬
‫ע ד שבכל עולם השפל האור נקטן בו עד שנברא אילן‬ ‫ה׳ אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל‬ ‫‪1‬יצו‬
‫הספק שהוא כל הוויית תפיסת 'האדם כי‬ ‫תאכל ומעץ הדעת עוב ורע לא תאכל ממנו‪.‬‬
‫שם אילן בזוה״ק הוא לכל דבר שיש בו קומה שלימה‬
‫ענין עץ הדעת ועץ החיים וחטא אדם‪ ,‬להיות שרצה‬
‫ראש ותוך ■וסוף וכל כלי השפעה זקבלה בצורת אדם‬
‫הקדוש ברוך הוא לכרא העולם וכל אשר עליו‬
‫שלם נקרא אילן‪ .‬ולפי שהש׳׳י רצה בהויית העולם‬
‫ואדם לעבדו להטיב לבריאותיו שיהי׳ כח הבחירה‬
‫השפל יש גם באילן הספק שהוא עץ הדעת טוב ורע‬
‫בעולם והאדם יוכל לבחור בטוב ולמאוס ברע בבחירתו‬
‫יש בו גם כן קומה שלימה‪ .‬וענין אילן הספ ק הזה‬
‫כדי שעל ידו יתגדל כבוד שמים וכל מה שיעבוד את‬
‫הוא כמו שוודאית מציאת המאציל ומהותו האמתי‬
‫הש״י ׳יקבל שכר כמו שנוטל שכר יגיע כפיו כמו‬
‫הוא ברור רק לפניו יתברך וכל מה שנאצל הוא אינו‬
‫שנתבאר הענין באריכות‪ .‬ולכן ברא כמה עולמות‬
‫ברור כל כך בוודאית מציאתו כי מהותו האמתי רק‬
‫בבחינת עיגולים ויושר שמהעיגולים ׳ישופע כח לכל‬
‫הוא לבדו יודע ורק מציאותו גילה והאציל הידועה‬
‫מדרגה בהדרגה אחת ומבחינת יושר יש בכל מדרגה‬
‫שיש בורא ומאציל אבל מהותו ואיכותו ■לא האציל‬
‫בפרט ראש וסוף כמו שמבואר‪.‬‬
‫לדעת‪ .‬אכן גם במציאותו שיש נמצא בורא ומאציל‬
‫נעלם גם זה הוא יש מדרגות עד אין שיעור בזאת‬ ‫וכל זה כדי שיהי׳ הסתר וגבולים בעולם כי באם‬
‫הידיעה וכדאיתא בסדר קדושת כתר ובזה״ק )שלח‪.‬‬ ‫יתגלה כבוד שמיס בשלימות אז יתראה מפורש‬
‫קנט‪ .‬ובתקוני הזהר תקון ה׳ דף כ‪ (.‬שגם מלאכי‬ ‫כי אין שוס חידוש בבריאה כי רק ה׳ אחד בעולם‬
‫מעלה ישאלו איה מקום כבודו עד שבעולם הספק הזה‬ ‫והוא הממלא כל העולם ‪ ,‬ואין אדם יכול לעמוד מפני‬
‫כל ידיעת מציאותו הוא ספק כי כן רצה שיגיע עבודת‬ ‫האורה כי הכל יתכלל בהכלל שהוא רק ה' אחד אלא‬
‫הבריאים שיעבדוהו מתוך הספק ובאילן הזה ועולם‬ ‫דרך כמה הסתרות שידמה להברואים שהם בריאים‬
‫האילן הזה הוא ספק נמצא אכן גם בזה ה ספ ק יש‬ ‫נפרדים ■וכן לזה ברא עולמות והחריבן )בראשית רבה‬
‫קומה שלימה וכל כלי פעולה קבלה והשפעה כי אחר‬ ‫ג׳ ז׳( כדי שיקבע יראה מכח ההסתרה של החרבן‬
‫שהש״י רצה בבריאת הספק יש בידיעת ספק מציאותו‬ ‫וכן כל מיני מדרגות בבריאה הוא רק להגביל כח‬
‫גם כן קומה וכמה שאדם יכול לעלות בידיעה זאת‬ ‫הבריאה שלא תחזור לשורשה ותקנה מקום וגבול‬
‫יותר ויותר כן יקנה שלימות לעלות מעלה מעלה כי‬ ‫בעולם וכל הענין מבואר במעשה בראשית וכדאיתא‬
‫אף אחר כמה עבודות והשגות שישיג האדם כל זה‬ ‫בכתבי האריז״ל איך נתצמצס הצמצום אור אין סוף‬
‫הוא כידיעת ספק נגד עולמות העליונים ורק הש״י‬ ‫לאויר קדמון ועולם העיגולים ויושר ואדם קדמון ותלת‬
‫ברוב מסדיו שחפץ בעבודת האדם מאיר לו בספק‬ ‫רישין והפרצופים והספירות ועולמות עד עולם העשי׳‬
‫הזה מאורו כפי הכלי אשר יכין ■לו האדם בעבודתו‪.‬‬ ‫עד העולם השפל שהוא כנקודה בתוך מרכז הטהירו‬
‫שהוא אויר קדמון‪ .‬שכל זה כמה השתלשלות האורות‬
‫שברא הש״י אילן הספק בעולם השפל כן יש‬ ‫וכמו‬ ‫וכלי קיבול לאורות דרך כמה מיני מסכים עד אין‬
‫דרך מאילן הזה להגיע לאור כי זה האילן‬ ‫שיעור‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫בראשית‬
‫על ידי תאות העינים ומזה נגרם לבא תארה לעולם‬
‫הזה כי נתערב הטוב בהרע ואי אפשר לאדם לקבל‬
‫טובה רק על ידי לבוש מעוה״ז וכן גם ברע נמצא‬
‫טובה שנפל הטוב בהרע על ידי זה המעשה כמבואר‬
‫אכן צריך לבאר מהיכן באה התאוה הראשונה כי מאחר‬
‫שלא הי׳ אז שום תאוה רק לטוב ברור ולמה באה‬
‫להם התאוה לאכל מזה העץ דידוע כי הגן הנטוע‬
‫בעדן מקדם זה הי׳ בתמונת הבריאה וכמבואר בכתבי‬
‫האר״י ז״ל מקדם שהוא חיצונותו של עולם הבריאה‬
‫)ס״א היצירה( )לקוטי תורה בראשית( כי קודם שבא‬
‫החיים לעולם נברא הצומח אכן קודם שבא האדם‬
‫בכח הבחירה לעולם גם־ עץ הדעת טו״ר לא■ הי׳ בו‬
‫שום רע כי הרע כשאינו מעורב בכח הטוב גם הוא‬
‫ברי׳ מהש״י אשר תצלח לדבר טוב אכן כשתתערב בטוב‬
‫ויבא במקום שאינו ראוי אז תתחיל רעתו‪ .‬והנה כח‬
‫הצומח מורה שירצה להתדבק ולעלות למעלה כי הדומם‬
‫אינו עושה שום פעולה וכן לא נקרא מאכל כי מלח‬
‫לא נקרא מאכל )עירובין כ״ז‪ (.‬והעץ הוא המעולה‬
‫שבצומח כי מוציא פריו בלי פעולת אדם בלא חרישה‬
‫וזריעה‪ .‬וזה רומז לכח המשפיע מהש׳^ לאדם וכח‪.‬‬
‫המשפיע הוא נאצל מהש״י ברי׳ שלימה בהכרת כח‬
‫ה׳ על זה הכח והנה בעולמות העליונים זה הוא‬
‫בלתי דעת וכן הוא בכתבי האריז״ל‪ .‬אכן כשירד זה‬
‫הכח עד לפעולת אדם צריך לילך דרך סדר השתלשלות‬
‫המדות והתלבשות העולמות שאחד נתלבש תוך חבירו‬
‫הנמוך ממנו בסוד עולם התיקון שכל אחד נותן אור‬
‫א״ס ב״ה עד שיבא לגבול תפיסת האדם ושורש עץ‬
‫הדעת שנברא מקודם לבריאת־ עולם ‪.‬ובו הי׳ הדעת‬
‫גנוז אשר יצא לפועל להתכלל בבינה אחר שהתחיל‬
‫העולם להתקן ובגמר בריאת העולם הי׳ נכלל אחר‬
‫גמר הזווג זעיר ונוקבא שהוא השלמת זווג העליון‬
‫אבו״א‪ .‬ובסדר הבריאה הי׳ זה נגמר בשבת שהוא‬
‫המלכות בשלימות וכל עוד שלא נגמר זווג זעונ״ק‬
‫עוד הי׳ גס הדעת גנוז בפומא כי כמו שהדעת גנוז‬
‫בפומא דמלכא תתאה שהוא זעיר ובזווג מתחבר כאחד‬
‫כדאיתא ■בזה״ק )משפטים קכג‪ (.‬שבגמר הזווג‬
‫כן גם למעלה לא נגמר זווג הגמור דאף זווגא דאו״א‬
‫לא פסיק כדאיתא בזה״ק ויקרא ]ד‪ [.‬אבל בהתחלת‬
‫הבריאה •אף שזווג החיצון שהוא להולדת העולמות‬
‫נעשה אבל לא נגמר בשלימות עד שיעשה זווג למטה‬
‫םוד‬
‫עצמו אחרי הבירורים ועבודות האדם‪ ,‬זה עצמו הוא‬
‫עץ החיים‪ .‬וכן לעומת זה נברא הנחש בעולם שהוא‪.‬‬
‫מלא רע בלי שום שובה כי כן הוא בריאת הש״י זה‬
‫לעומת זה כי כשיחשא האדם ויסתיר עצמו בהסתרה‬
‫שידמה לו שעבר על רצון הש״י אף כי באמת עומק‬
‫רצונו אין לשנות ורק החושא שיחת לו לעצמו ובאמת‬
‫הרע הוא קליפת השוב שאלמלא רע אין השוב ניכר‬
‫בעולם ולא הי׳ כח בחירה וכדאיתא במדרש תמורה‬
‫)פ״ב( אמר הרשע לצדיק צריך אתה להחזיק לי שובה‬
‫שאלמלא אני אין אתה ניכר בעולם ולעומק השוב נברא‬
‫הרע שמה שעובד ה׳ יראה לסור מהרע ולעשות שוב‬
‫מזה עצמו יתגדל כבוד שמים ונמצא שהרע לבוש לשוב‬
‫וכדאיתא בזוה״ק בראשית )כ״ב ‪ ( :‬כדמותינו ההוא‬
‫חשך דאיהו לבושא לאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא‬
‫לנשמתא ועי״ש לעיל מיני' וההוא חשך דאתברי ביומא‬
‫קדמאה לרשיעייא כ״ש ורשעים בחשך ידמו‪.‬‬
‫וזהו יסוד הנחש ולזה הנחש הי׳ ערום כי הוא הלביש‬
‫את כל הספק כי הלבוש הזה הוא שעל ידו‬
‫יתראה האור והנה כמו שאור הש״י מקיף כל‬
‫הבריאה בסוד אור מקיף שרומז שבעומק אין ביכולת‬
‫כל הבריאה לשנות מכוללות רצונו יתברך‪ .‬כן אור‬
‫הש״י מוקף מכל הבריאה בסוד אור פנימי שהתחתון‬
‫מלביש את העליון‪ .‬ולכן בהבריאה האדם הלביש כל‬
‫הבריאה היינו שקיבל האורה מכל הבריאה להכניסו‬
‫לתוכו ולעבוד בהם ובכחם את הש״י והנחש הי׳ לבוש‬
‫לאדם כמו שנתבאר בענין הנגעים )פרשת תזריע (‬
‫אכן מה שהנחש הלביש את האדם לא הי׳ כהלבוש‬
‫שהאדם הלביש מה שלמעלה הימנו ורק הי׳ בתמורה‬
‫כי על ידי שהאדם ילך בדרך העוב יקיפו אור הוראה‬
‫שלא ינעה אחר עצת הנחש‪ .‬וזה דאיתא במדרש ]זה״ק‬
‫בראשית‪■ ,‬כז‪ [.‬וינחהו ה׳ בגן עדן לעבדה זו מצות עשה‬
‫וזהו שמלביש הכל ומעלה למעלה‪ .‬ולשמרה זו מצות‬
‫לא תעשה על ידי שיסור מרע יהי׳ לו לבוש הזה שהוא‬
‫בעולה ההסתר ואינו נמשך אחר הטעות‪.‬‬
‫ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא‬
‫לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו‬
‫ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל כו׳ )בראשית ג׳(‬
‫הנה זאת הוא המעשה הראשונה הנזכרת בתורה שבאה‬
 ‫ש ר י ם‬ ‫בראשית‬
‫כל מה שהאצבע יורד למעה על שעודף מן הכלי‬
‫וישתפך גם על עליונותו של כלי וזה בדוגמא האור‬
‫מקיף מהעלפות אור הפנימי וממילא גם מצל האלם‬
‫חוזר להלבוש עולמות עליונים כי כמו שהאצבע הניתן‬
‫בתוך כלי מים כל מה שינתן האצבע ביותר לתוך‬
‫המים כן יעדיפו במים הפנים לפנים וילבישו את‬
‫האצבע ויעלו נגדו והנה כל עול שלא קיבל הנמוך כל‬
‫כך מהגבוה על שיכול לחזור להלביש הגבוה עול אינו‬
‫עומל נגלו פנים בפנים וכלאיתא בריש ספרא לצניעתא‬
‫בזה׳׳ק )תרומה‪ .‬ק עו‪ (:‬על לא הו ה מתקלא לא‬
‫הוה משגיחין אפין באפין ומלכין קלמאין מיתו כי‬
‫תחלה לא הי׳ מלביש אחל לחברו רק כל האור שקיבל‬
‫לא החזירו בסול המלבוש רק עמן בתוכו וכשלא נתכללו‬
‫כל אחל מחברו כל מלה היתה מתנגדת לחברו‪ .‬וכידוע‬
‫זה הסול למבינים כי תחלה לא לבשו המלות רק‬
‫אורם^ הפנימי ולא עלו בחזרת האור וכן לא הי׳‬
‫בהשתלשלות היושר והבן‪ .‬וכמו שלא הי׳ אפין באפין‬
‫ולפיי שהשבע ספירות הבניין לא נשלמו שיכללו הכל‬
‫תחתיהם ואז הי׳ נגמר גס זווג העליון על שזווג‬
‫התחתון הלביש לעליון והאלם הי׳ מוקף בסול המלכות‬
‫נקבה תסובב גבר וממילא לא הי׳ הרע שולע בעולם‬
‫כי הכל הי׳ נכנס לקדושה כי האלם הי׳ מלביש על‬
‫■למעלה כשהוא הי׳ נתלבש בסול■ אור מקיף בשלימות‬
‫וכלאיתא בזה״ק ויקרא )ה׳‪ (.‬קרבן לאינון כתרין‬
‫קלישין למתקרבו כלהו' כמלא ומתקשרין לא בלא כו׳‬
‫ובפרשת פנחס )רמ״א(‪ .‬ואלם עלאה אתהני מאדם‬
‫תתאה וכל לינא אתקריב לליניה ואיתהני מניה‬
‫מליליה ממש ומיסולא לילי׳ וכן רעוא לקרבנא סלקית‬
‫על אין סוף ולכן איתא בכתבי האריז״ל )פע״ח שער‬
‫ראש השנה פרק ו׳( כי חוה היתה אסורה לו על שבת‬
‫והוא בא עלי׳ קולם ומזה נצמח חעאו כי עול לא ניקף‬
‫בשלימות ועל זה נאמר הנחש ערום ולכן איתא יצר‬
‫הרע לומה לזבוב ויושב בין שתי מפתחי הלב )ברכות‬
‫סא‪ (.‬כי אינו בתוך הלב שאז הי׳ האלם גובר עליו‬
‫רק יושב בין שני מפתחי הלב שיש לו צל בחירה בפני‬
‫עצמו‪ .‬שאין השכל מלביש את הרצון מבלי להגיח לגבור‬
‫עליו וזה מפני שלא יצא הדעת לפועל עול בהתחלה‬
‫כי חכמה הוא במוח והבינה בלב ובזווגס יוצא הדעת‬
‫מהחכמה■ להבינה ולעת הוא כח בחירה וזהו והנחש‬
‫הי׳ ערום‪ .‬ולהיות כי בסדר ההשפעה אין ■להשפיע‬
‫סו ד‬
‫כי כל שורש הזווג הוא להוליד חלשות ונשמות ישראל‬
‫וזהו כשלא כפסק המעיין ושכינתא תתאה מקבלת‬
‫תמיל אז הוא זווג ללא פסיק ואף מה שנראה לזווג‬
‫זעו״נ נפסק הוא רק מצל אלם למלכא עלאה ולא‬
‫נכלל עול בבינה כי שורש הלעת שהוא בנפש האלם‬
‫כח הבחירה וזה חלק החכמה שנותן ■להבינה בעיפת‬
‫הזרע שהנוקבא קולעת מהזכר ועול ■זאת הנקולה‬
‫היתה מעע נפרלת כי עול לא נגמר הזווג וממילא'‬
‫גם הנחש הי׳ ערום בלי לבוש כי בשורש הבריאה אחרי‪,‬‬
‫שנברא מהש״י הי׳ בו עובה גלולה בהאלם בליעל‬
‫ונחש הקדמוני גם כן וכלאיתא בגמרא סנהדרין‬
‫)נ״ע( ‪ :‬חבל על שמש גלול שאבל מן העולם שאלמלא‬
‫נתקלל נחש כל אחל ואחל מישראל היו מזלמנין לו‬
‫שני נחשים עובים אחל משגרו לצפון ואחל משגרו‬
‫לדרום להביא לו סנללבונים עובים ואבנים עובות‬
‫ומרגליות וליא עול אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו‬
‫וכו׳‪ .‬והוא כי לא הי' היצר בלב רק בשכל‪ .‬וזה‬
‫שמפשילין לו רצועה מתחת זנבו כי באמת נברא בכח‬
‫להסית לרע אכן כל זה כשגובר על האלם בגולל כחו‬
‫אבל באם האלם הי׳ גובר עליו הי׳ מפשיל לו רצועה‬
‫מתחת זנבו היינו במקום שאין שכלו ■מגיע כי כשהוא‬
‫בלעתו למה שנברא אז מסית ■לרע אבל באם האלם‬
‫מקבלו למקום שאין לעתו מגיע וזה מתחת זנבו כי‬
‫בהזנב נסתר כח השכל שהוא ביותר רחוק מהראש‬
‫ושם אין בו כח ה ה ס ת ה רק כח החשך לדברי עוה״ז‬
‫ובאמת בהם ■נמצא עובה ואם הי׳ נגמר הזווג בשבת‬
‫■אז גם הנחש הי׳ נתלבש מאחר שזווג הזה מקיף כל‬
‫הבריאה בכח המלכות ^וקולם זה הזוזג עול עץ הדעת‬
‫הי׳ נפרד )כי זה רמז על העתיד כשיגמר הבירור אין‬
‫אחל נוגע במה שמוכן לחבירו אבל קולם אבירור כל‬
‫עצמו של העבודה הוא רק לתקן עלמין לאתחרבו שהי׳‬
‫כל אחל לבלו בלי התלבשות וזה לאיתא בזה״ק‬
‫)ויקרא‪ .‬ה‪ (.‬קרבן ואינון כתרין קלישין למתקרבו‬
‫כלהו כחלא וכו׳ לישתכחו רחמין בכלהו עלמין‪ .‬־וגם‬
‫הנחש הי׳ ערום כי סלר ההשפעה שכמו שעולמות‬
‫העליונים משפיעים להשתלשלות הנמוכים ‪,‬מהם לרך‬
‫השתלשלות ישר בסדר העולמות והעשר ספירות על‬
‫להאלם ובא אור בסול אור פנימי ומהתרבות אור‬
‫הפנימי שישופע כל כך בריבוי על שממנו יעשה ■אור‬
‫מקיף‪ .‬לרך משל אלם נותן אצבעו לתוך כלי של מים•‬
 ‫ישרים‬ ‫בראשית‬
‫הס״א שנקראת חנם כדאיתא בכתבי האריז״ל על‬
‫פסוק זכרנו את הדגה( ולכן מתעורר כח באדם‬
‫להשפיע קודם שמקבל בשלימות )וזה הוא בכל חטאי‬
‫ישראל שנקראים אכלה פגה( וזה שכתיב גם באילן‬
‫עץ הדעת כי ראתה כי תאוה הוא לעינים כי תאות‬
‫מעומק הלב הוא מבינה שבה הלב מבין אם יש בהאדם‬
‫כח לקבל ויש לו כח כל כך עד שיכול להכניס לתוכו‬
‫גם את זה או להשפיע למקום הזה והוא מהדעת אשר‬
‫בא ללב מחכמה שעל ידו יתכללו כל מדרגות האדם‬
‫מבלי ילך אחר תאותו כי ירע לו במקום אחר מאחר‬
‫שהדעת מחבר הכל אחד אל אחד וכמ״ש ובדעת חדרים‬
‫ימלאו כל הון יקר וגו׳ )משלי כד ג( אבל תאות‬
‫העינים הוא מבלי לשקול הדבר בפלס הבחירה ואכל‬
‫מפרי העץ כמבואר במקובלים שעץ הדעת ביצירה‬
‫ועץ החיים בבריאה ולפי שראה שאין בכחו לעמוד‬
‫תמיד נכח הש״י ורצה לתקן לו מקום אמצעי שעל ידו‬
‫ימשיך השפעה וזה דאיתא בגמרא )סנהדרין לח‪(:‬‬
‫אדה״ר מין הי׳ בדמותו כי הוא נבדל מעץ החיים‬
‫דבריאה כי למעלה זה האילן עצמו נקרא עץ החיים‬
‫ורצה להמשיך אליו הדעת שלא בהשתלשלות הסדר‬
‫והי׳ חטאו בשנים‪ ,‬אחד‪ ,‬במה שהשפיע שלא כראוי‬
‫וממילא קיבלה חוה השפעה ממנו ולפי שההשפעה‬
‫לא היתה בקו הדבוק בשורשו ינק מזה גם הנחש‬
‫מאחר שהי׳ בכח תאות עינים כמבואר ומזה הי׳ ביכולת‬
‫הנחש להלביש את חוה כי מאחר שגם הוא נתלבש‬
‫ממעשה אדם שקיבל ממנו דרך חוה שמזה נולד קין‬
‫שהי׳ קינא דמסאבותא ^)זה״ק בראשית נד‪ (.‬עד‬
‫שקיבל כל כך שנתלבש בזה גם ג ן והלביש את חוה‬
‫וחוה הלבישה כח תאוה לאדם ולכן נעתק משורשו‬
‫וממילא ראו ׳תיכף עונשם נגדם שהוסר מהם לבושם‬
‫העליון כי אחר שהם הלבישו להנחש ותיכף ‪.‬ראו כי‬
‫‪ .‬עירומים הם וזה דאיתא בזוה״ק פ׳ משפטים )קי״א‪(.‬‬
‫תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאתאחדא בהון‬
‫חדא ההיא דלא נטרת סואבת נידותה וימי ליבונה‬
‫כדקא יאות וחדא האי אתתא דמאחרת לבעלה עונה‬
‫דילה וכו׳ כי כשמקדמת בימי סואבותה מלבשת לנחש‬
‫כמבואר וכן אף שמאחרת יותר ולא תתחבר במקורה‬
‫אז הנחש ילביש אותה מאחר שנעקרת ממקורה ולא‬
‫תעמוד אפין באפין נגד המשפיע‪ .‬וזה הענין נמצא‬
‫באדם עצמו כי הרצון לדבר הוא נוקבא וכשאדם יעלה‬
‫םוד‬
‫להנמוך ממנו בעוד‪ ,‬שאין העליון ג ם‪.‬כן לא קיבל כל‬
‫כחו כי כשקיבל כל כחו בהעדפה עד שיוקף גם כן‬
‫יעתק משורשו אחר שהוא מוקף‬ ‫אז כשמשפיע לא‬
‫באור ויכול להמשיך לו מכח המקיף בכל עת חדשות‬
‫אבל כשלא נגמר עוד בשלימות ומשפיע להנמוך ממנו‬
‫ישאר בו חלל מבלי יתחבר לשורשו ולזה כתיב בכל‬
‫מקום ]אמור כא[ ולא יחלל זרעו כי עוד אין האדם‬
‫הדבר הרחוק לתוך הקדושה כי‬ ‫נשלם להכניס גם‬
‫כשירצה להשפיע למקום רחוק כזה יעתק משורשו‪.‬‬
‫אבל שורש בריאת האדם אחרי שכתיב בו והנה טוב‬
‫מאוד ואיתא בב״ר )פ״ט( כי זה הוא יצר הרע‬
‫ולהיות כי טבע המקור ראוי להיות במה שיחצב‬
‫ממנו וכאשר הקב״ה בכבודו ובעצמו ■נפח רוח חיים‬
‫באף האדם וכביכול מאן דנפח מתוכו נפח וחלק‬
‫מכבוד עצמותו לבשר ודם אכן אצלו ית' לפי שהוא‬
‫בלתי בעל תכלית והוא כמדליק נר מן הנר אבל כשאדם‬
‫ישאף להשפיע מחלקו לזולתו ישאר חסר כי לא קיבל‬
‫למקורו אז ישיג‬ ‫רק‪ -‬במדה אכן כאשר ידביק אדם‬
‫בכל פעם התחדשות חיים גם כן בלא תכלית מחסד‬
‫הש״י‪ .‬אכן קודם שניקף ממקור חייו לא יוכל להשפיע‪.‬‬
‫אכן זה שאמר הכתוב והנה טוב מאוד שבעצם היצר‬
‫להשפיע הוא מן המקור לפי שנברא מזה הכח‪ .‬אכן‬
‫שהאדם צריך להמתין עד יערה רוח ממר‪.‬ום להקיפו‬
‫בזיו כבודו אז כשישפיע יוכל לעורר מיין נוקבין‬
‫וישופע לו חדשות בחיים וזה שאין האדם יכול לצמצם‬
‫עצמו הוא מכח התפארות שירצה להתפאר ׳נגד המקבל‬
‫ממנו )ואף היצר של הקבלה כגון תאות אכילה הוא‬
‫גם כן כדי שיוכל להשפיע כידוע למבינים( ובזה תגבר‬
‫תאות האדם להשפיע יותר קודם שקיבל כל כח חיותו‬
‫בשלימות יותר מתאותו כשקיבל כבר בשלימות כי כח‬
‫ההתפארות תגדל וגבר יותר כשלא קיבל במלואו כי‬
‫כשקיבל אין כח טובו נראה כל כך בהשפעה כי לא‬
‫יצטרך כל כך להתעורר כי מאליו ישפיע כדרך הטוב‬
‫להטיב למי שפושט ידו ומכין כלי נגדו בשגם שהאיר‬
‫באורו לזולתו אף קודם שישפיע לו כי כבר נראה‬
‫עליו גודל כחו והמקבל דורש אותו וזה ההארה שמראה‬
‫הוא דוגמת הביאה ראשונה שעושה כלי להבתולה‬
‫שרואה אור מה שלא ראתה אבל קודם שנתמלא‪ ,‬אין‬
‫אורו נראה עליו כנזכר ומעני אין דורש‪ .‬והאדם ירצה‬
‫להראות שישפיע בלא אתערותא ‪.‬נגדו‪) .‬וזה מכח‬
 ‫ש ר י ם‬ ‫בראשית‬
‫מעולמות עליונים עד לעולם העשי׳ כל מדה יונקת‬
‫מלמעלה‪ .‬והנה כח המקבל מקבל מכח המשפיע אכן‬
‫לא תקבל בשלימות גם מזה הכח רק אחר שיוצא אל‬
‫הגילוי וזה הנקרא במקובלים ‪ p‬החזה ולמטה שיעור‬
‫ב׳ שלישי תפארת דז״א וכן התורה שבכתכ אף שהיא‬
‫ברזא דתפארת דאצילות מ״מ מתלבשת בעשי׳ בתוך‬
‫וכן‬ ‫אלו המדות ויוצא מתפארת וכדאיתא בכתבי‬
‫תורה שבע״פ מלכות דאצילות ומתלבש במלכות דעשי׳‬
‫והתפארת מצדה תכלול שלשה מדות חסד וגבורה‬
‫ומדת תפארת עצמה‪ .‬אכן בעוה״ז אף דאורייתא‬
‫מחכמה נפקא והיא עצמה נקראת מלכות מ״מ נתנה‬
‫ברזא דתפארת אכן כל מדותי׳ יצאו לפועל ברזא‬
‫דתפארת כי מחסד מתחיל תפיסת האדם אכן גם מזה‬
‫שליש הראשון דבוק בשורשה למעלה וכדאי׳ בלוחות‬
‫שהיו ששה טפחים שהיו ביד משה שליש היינו שני‬
‫טפחים וביד הקב״ה שני טפחים וטפחיים ריוח )ילמדנו‬
‫תשא( כי בכל השפעות אף גבוהות מעל גבוהות יש‬
‫דברים שאינם לפני האדם לקבלם כי גם בד״ת יש‬
‫•לפני האדם שנקרא לפניו במופלא ממך ויש שהאדם‬
‫יש לו חלק בהם בקביעות ויש דברים הנגלים לפניו‬
‫אך קודם שיקבלם צריך לבירורים אם שייכים אליו‬
‫וזה •רומז הטפחיים ריוח באמצע וכן בהנאות עוה״ז‬
‫‪.‬יש מצות שיש בהם הנאה וכן יש •להיפך דברים‬
‫האסורים וזה נקרא ביד הקב׳׳ה כי גם בם נמצא‬
‫טובה כי באם לא כן לא נבראו בהוי׳ להם רק להכיר‬
‫גדולת הש״י ויש דבר הרשות שנצרך לבירור לזה נקרא‬
‫בפי המקובלים כי מלכות באחורי ז״א ומקבלת שיעור‬
‫שני שלישים התחתונים של תפארת דז״א כי כל‬
‫ההשפעה בשלימות היא סוד החסד הגמור )מכונה‬
‫לשם ע״ב( וזה אינו לוקח בלתי שני פעמים כ״ד וזהו‬
‫בסוד ושמתי כדכד שמשותיך ולכן קרא ד״ך עני כי‬
‫אינו משיג גבוהות בלתי מה שבידו ואלו הם אורות‬
‫כי החסדים הע״ב כולם מאירים לעולם כי מעיר‬
‫חסדי עולם הראשונות כי בתחלת בריאת העולם לא‬
‫הי׳ עוד שום אתערותא דלתתא בלתי בחסד הפשוס‬
‫לזה נקרא שמש וגם כל כח המשפיע נקרא ג״כ שמש‬
‫וזה ה ה‪ i‬ארה שכח המשפיע מקבל לזה נאמר ושננתי‬
‫כדכד שמשותיך כי ■מקבל שגי מיני האורות וזה השמש‬
‫והנה כמו שיש• פנימית בגשם גם בכח ההשפעה יש‬
‫פנימית כי מכח החסד הגמור אינה מקבלת רק חצי‬
‫םו ד‬
‫למעלה להבין י מ ה שמופלא ממנו זה נקרא שמקדים‬
‫קודם זמנו כי בעלות שכלו למעלה ינתק מן חומרו ואין‬
‫■לחומרו מצב חזק וזה הי׳ מעשה אלישע אחר וכן‬
‫באדם אשר מכנו הש״י ויש לו כח להביע בסתרי תורה‬
‫ומתעצל בזה זאת החכמה שהקב״ה נתן בו לא תאיר‬
‫במקומה הראוי לה ועל זה אמר שלמה המע״ה‬
‫לתאוה יבקש נפרד )משלי רי״ח א׳( כי הנפרד משורשו‬
‫זה מבקש תאוה ועל ידי זה אחר שנתערבב המוב■‬
‫בהרע נצמח כח התאוה בעולם בהתרבות כי האדם‬
‫ישאף להעוב הנתערב ויקחהו קודם שיתברר‪.‬‬
‫והנה אדם הראשון כשהבין טעותו וכבוא יום השבת‬
‫שהתחיל התקון ובבוקר הקריב פר שקרניו‬
‫קודמין לפרסותיו כדאיתא בע״ז )ח‪ (.‬כי זה הי׳‬
‫התחלת התקון לחטאו כי חטאו הי׳ ■לפי שלא אקריב‬
‫עלמין להדדי והתחיל •להשפיע למטה ממדמ תו‬
‫וההשפעה היא אחר כל מוסדי הבוף יסוד סיומא‬
‫דיגופא ולמעלה עוד הי׳ נעתק אבל בתיקונו הקריב‬
‫שור שקרניו קודמין לפרסותיו כי הפרסה הוא המצב‬
‫התחתון בארץ והשור הזה הי׳ קרניו קודמין לפרסותיו‬
‫כי תחלה הי׳ מחובר בשורשו למעלה וגם קרנות מורים‬
‫על עבודה בבליטה מפורשת מבטת למעלה וזהו קרניו‬
‫קודמין לפרסותיו כי תחלה צריך להתקשר בשורשו‬
‫•למעלה ואחר כך יציג במרחב צעדו שבעולם הזה גם כן‬
‫•לא ימוט‪.‬‬
‫הנה מבואר כי כח המקבל באדם לא יעמוד עם‬
‫כח המשפיע פנים בפנים בסוד ופני לא יראו‬
‫ואינה מקבלת מכח ההשפעה בשלימוס אף כי כח‬
‫המקבל הוא ג״כ כח אלקי הניתן באדם כי זולת זה‬
‫עומד במרחק מהבנה וזהו מפח ה׳ אשר נפח באפיו‬
‫רוח חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וזהו כח המחי׳ את‬
‫האדם‪ .‬שגינתא מטרוגיתוא אימא תתאה וכח ה׳ המחי'‬
‫את הנשמה הקדושה נקרא מלכות דאצילות עד מלכות‬
‫דעשי׳ שהוא מחי׳ את‪ .‬העוה״ז וכל זה כח המחי׳‬
‫שנותן להם כח קבלה לקבל טובות וחב״ד שבאדם‬
‫דוגמת חב״ד העליון ואהבה ויראה שבאדם הם‬
‫האמצעים‪ .‬מקבלים ■מלמעלה ומשפיעים •לכח הקבלה‬
‫כח לקבל דוגמת הששה ספירות עד היסוד המשפיע‬
‫לפועל לכח הדיבור הנקרא מלכות תתאה וכן משתלשל‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫השארת הלבוש שאף שמצד הש״י גם בהלבוש יש‬
‫חיי עולם אכן מצד האדם אין קנינו אלא כמה שיש לו‬
‫תפיסה והשגה‪ ,‬וכדאיתא בהרא״ש במס׳ ב״מ )הגהות‬
‫אשר״י פ״ב ס״ ט( מעשה באחד שקנה בדיל מנגר‬
‫עכו״ם בחזקת בדיל לכסות גגו ושוב נמלך ומכרו‬
‫לישראל אחר בחזקת בדיל ואח״כ נמצא שהוא כולו‬
‫כסף מבפנים אך בחוץ הי׳ מחופה בבדיל ופטרו ה״ר‬
‫אליעזר ממי״ץ כי אמר שלא זכה בו הישראל שקנה‬
‫מן העכו״ם כיון שלא ידע ולא נתכוון לקנות הכסף‬
‫והודה לו הר״ת‪ .‬והוא שלא הי׳ לו קנין בו אלא כדי‬
‫ידיעתו ודמי בדיל הרי שילם לו והוא משנה דב״מ‬
‫)כ״ה ‪ ( :‬מצא בגל הלוקח בית מחברו ומצא בו מעות‬
‫השני קנה אותו מפני שיכול לומר לו של אמוריים הוא‪.‬‬
‫וזה‪ .‬שנח לא הי׳ לו תפיסה בעומק הכריתת ברית כי‬
‫לא •נשלם עוד הבירור מהעולם ולא השיג רק‬
‫הלבושים ואף שהוא בעצמו זכה לחיי עולם‪ .‬א ^‬
‫הפנימית הוא בכריתת ברית של אברהם שהוא ברית‬
‫הכולל וקיים ונצחיי וכמו שכתוב בו כי ידעתיו למען‬
‫אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו )וירא‪ .‬יח( וזה‬
‫שנתנטע באברהם קנין קבוע שלא הי׳ לו שוס נייחא‬
‫מדבר שאינו נצחיי וכולל מה שאין כן בנח שאחר שראה‬
‫שהוא בן עולם הבא כשיצא מן התיבה שוב נח דעתו‬
‫ובזה עצמו הטריד דעתו כמו שנאמר וישת מן היין‬
‫שהי׳ נחשב אצלו כל הנייחות אף על פי שאינם אלא‬
‫לפי שעה ולכן לא זכה לכל בניו כי הרבה רשעים יצאו‬
‫ממנו מה שאין כן האבות שאף שיצא ישמעאל מאברהם‬
‫מכל מקום לא נקרא ישמעאל זרע אברהם ועוד נכלל‬
‫בכלל בני נח ורק ביצחק יקרא לו זרע‪ .‬ובאברהם מצינו‬
‫שתמיד הי׳ עוסק בצמצום מדברים שאינם נצחיים‬
‫זזה שפתח רבי חייא ועמך כלם צדיקים לעולם• יירשו‬
‫ארץ וגומר זכאין אינון ישראל דמשתדלי באורייתא‬
‫וידעי ארחין דאורייתא דבגינה יזכון לעלמא דאתי וכו׳‬
‫מ״ט בגין דנטרין ברית וזה החילוק בין ישראל שישראל‬
‫מה שמצמצמין עצמם הוא משורש שהם דבוקים בתורה‬
‫ואורייתא הוא עמודא דאמצעותא‪ .‬והוא שהם דבוקים‬
‫בשורש הכולל הכל ולכן אין לבם נוחה רק מדבר שהוא‬
‫נצחיי וכולל‪ .‬ואף שבאמת אין הש׳ע מקפח ■שכר כל‬
‫ברי׳ ואינו מאנה שום ברי׳ ונח בעצמו שמח מאד‬
‫בחלקו‪.‬‬
‫נח‬ ‫סו ד‬
‫שליש כי אור צריך לאדם אף במה שיש לו כבר ‪3‬ק>ין‬
‫צריך ג״כ לבירור וכל זה בכח המר!בל אבל הכח‬
‫המשפיע בעוה״ז אף שגם הוא מקבל מעליון ממקור‬
‫שתפיסת האדם מתחלת )ת״ת דבינה( אמנם זה‬
‫ביותר‪ .‬הארה כי האור מקבל כולו‪ .‬רק המדה היינו‬
‫ה ה ש ^ד הראשונה זה נסתר כי זה ההשכלה ראשונה‬
‫שיתצמצם הכבוד כדי להשפיע ומהתוך שבו מקבל כלו‬
‫רק מהמדה אינו מקבל רק מעע‪.‬‬
‫נת‬
‫אלה תולדות נח נח‪ .‬בזה״ק )נח נ״ ע‪ (:‬רבי חייא‬
‫פתח ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארך‬
‫נצר מטעי מעשה ידי להתפאר‪) .‬ישעי׳ ס׳( זכאין‬
‫אינון ישראל • דמשתדלי באורייתא וידעי אורחין■‬
‫דאורייתא דבגינה יזכון לעלמא דאתי‪ .‬תא חזי כל‬
‫ישראל אית לון חולקא לעלמא דאתי מאי טעמא בגין‬
‫דנטרין ברית דעלמא אתקיים עליה כמד״א אם לא‬
‫בריתי יומם ולילה חקות שמיס וארץ‪.‬לא שמתי ועל‬
‫דא ישראל דנטרי ברית וכו‪ /‬רבי אלעזר אמר אלה בכל‬
‫אתר פסל את הראשונים ‪ .‬תנינן מה כתיב לעילא‬
‫בפרשתא דבראשית ונהר יוצא מעדן להשקות ‪,‬את הגן‬
‫ומשם יפרד וגו׳ ההוא נהר דנגיד ונפיק ועייל לגנתא‬
‫ומשקי לי׳ משקין דלעילא ועביד ליה נייחא ועבוד איבין‬
‫ורבו זרעין והוא כדין נייחא לכולא ודא נייחא לגנתא‬
‫ודא עבוד נייחא •בי' כמד״א כי בו שבת וכתיב וישבות‬
‫ביום השביעי ודא ‪.‬רזא דמלה דא עביד תולדות ולא‬
‫אחרא‪.‬‬
‫בענץ הזה מבאר הזה״ק ההפרש שבין כריתת ברית‬
‫עם נח לבין כריתת ברית של אברהם אבינו‪.‬‬
‫שבאמת הציב הש״י מדותיו י בעולם הזה שכל מי‬
‫שיצמצם כבוד עצמו וכל חמדותיו בשביל כבוד שמים‬
‫בזה שורת העין נותן מדה במדה שהש״י יוריד שכינת‬
‫כבודו לשרות עליו וכן הי׳ נח בדורו ■שכל בני דורו‬
‫התפשטו בכח■ זרם חמדותיהם ולא צמצמו עצמם‬
‫והוא הי׳ היחיד בדורו שצמצם עצמו בשביל כבוד הש״י‬
‫ולכן נקרא ׳איש צדיק תמים ונבנה ממנו השארה לכל‬
‫העולם‪ .‬אכן השארת נח לא הי׳ השארה פנימית רק‬
 ‫יא‬ ‫ישרים‬
‫דאיתא במס׳ )סנהדרין צו‪ (:‬שמבני בניו של המן‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫למדו תורה‪.‬‬
‫ובני בניו היינו כשנאבד גבול תפיסתו ובהסתר‪,‬הי׳‬
‫בו תכלית לכבוד שמים‪ ,‬וזה הוא‪.‬כאשר מתפשע‬
‫רצון הש׳׳י ללבושים בסוד ונהר יוצא מעדן ■וגו׳‪.‬ומשם‬
‫יפרד היינו אחר‪-‬קבלת ‪.‬כח המקבל את השפע ייסתר‬
‫בה תכלית הרצון וזהו ועייל לגנתא ואשק‪,‬י■ לי׳ משקין‬
‫דלעילא ועביד לי׳ נייחין ודא נייחא לכלא היינו ‪,‬כי‬
‫בשעת ההשקאה היינו כשהמקבל דואה נכחו את אור‬
‫המשפיע אז כל■ הכחות המקבלים‪ -‬בניימא וזהו נח‬
‫אתדבק בתיבותא וכדאיתא )שם( נח אצמריך לתיבה‬
‫לאתחברא בה כי מצדו האיר במקום שהכניס דעת‬
‫בצמצום לכח המקבל אבל במקום שלא השיג איו יש‬
‫בזה כבוד שמים לא הבין איך יוצא מזה כבוד שמים•‬
‫כי הי׳ מצדו כמה דברים שלא ’ הגי ע לתכליתם ובמקום‬
‫שמשם יפרד לא הגיע כח תפיסתו ’ וזה דאיתא בזה״ק‬
‫בכל אתר אלה פסל את הראשונים היינו שמצד נח‬
‫‪,‬‬ ‫פסל כל מה שנפרד מן נהר היוצא מעדן‪.‬‬
‫ולכן לא הי׳ יכול להציל את בני דורו כי לא הי׳‬
‫ביכולתו להשפיע ■מאורו לכל בני דורו ולכן‬
‫נפסלו ונאבדו כי גס בעצמו לא הי׳ מבורר רק בשעה‬
‫שהי׳ עובד שהרי בשעה שיישן נאמר עליו ויתגל בתוך‬
‫אהלה וזהו דאיתא בזה״ק )שם( בדורותיו ולא בדרין‬
‫דעלמא וכו׳ לבתר זה כתיב ומאלה נפצה כל הארץ‬
‫מהו נפצה כמד״א ומשם יפרד דמתמן אשתכח פרודא‬
‫וכו׳‪ .‬מה שאין כן ביעקב אבינו ע״ה שנאמר בזרעו‬
‫ועמך כלם צדיקים והאבות העמידו קיום לכל העולם‬
‫בזכותם‪ .‬וזה שנאמר ביעקב אבינו ע״ה שאף בשעה‬
‫שיישן נאמר בו והנה ה׳ נצב עליו )ויצא כח( וזה‬
‫דאיתא )בתקוני הזהר תקון ג דף י ח‪ (:‬כל מאן‬
‫דנשיר אות ברית דיוקני׳ רשים בשכינחא וצדיק‪ .‬ומאן‬
‫דאשתדל באורייתא דיוקניה רשים בעמודא דאמצעותא‬
‫וכדאיתא לקמן בזה״ק ) ס ״ז‪ ( :‬ת״ח מה בין משה‬
‫לשאר בני עלמא בשעתא דאמר לי׳ קב״ה למשה ועתה‬
‫הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול מיד אמר משה‬
‫וכי אשבוק דינהון דישראל בגיני וכו׳ כמה דעביד נח‬
‫דכיון דאמר לי׳ קב׳^ה דישיזב לי׳ בתיבותא וכו׳ כיון‬
‫דאמר לי׳ דישתיזב הוא ובנוי לא בעא רתמין על‬
‫נח‬ ‫‪D‬ו ד‬
‫אכן בסדר הבריאה לא נגמר עוד הפרי עד שבח‬
‫‪.‬אברהם ועמו כרת הש״י את הברית וקיבל‬
‫שכר מכל הדורות שמנח ועד ■אברהם ונח בכלל שכל‬
‫עיקר‪.‬קיומו של נח הוא מצד שנשאר ממנו השארה‬
‫שאברהם יולד ממנו אשר מצד זה גם נח הוא בן עולם‬
‫הבא ■כי מצד זה הוא נצחיי אכן האור וההשגה ניתן‬
‫רק לאברהם וממילא הי׳ עיקר הקנין■ רק לאברהם‪,‬‬
‫וזה שפתח רבי חייא ועמך כלם צדיקים כי מצד ברית‬
‫שברת הש״י עם האבות זה כולל כל כלל ישראל שלא‬
‫ידח ממנו נדח ולעולם יירשו ארץ היינו שמה שהש״י‬
‫כרת ברית עם האבות הוא בדבר קיים ונצחיי ואינו‬
‫בדבר לפי שעה‪~ , .‬‬
‫נצר מעעי היינו שניכר בכל הענפים שיונקים מהשורש‬
‫' כמו שנועעים מאילן אחד כמה אילנות וכולם‬
‫דומים למקור שנחצבו ממנו‪ ,‬וזהו מעשה ידי להתפאר‬
‫כי בכל פרע ופרע מישראל נמצא הכלל כלו וזהו‬
‫להתפאר כי מדת התפארת הוא דבר שלם שהוא מדת‬
‫יעקב אבינו ע״ה‪ .‬וזה שפתח רבי אלעזר אלה בכל אתר‬
‫פסל את הראשונים בפרשתא דלעילא כתיב ■ונהר יוצא‬
‫מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד כי עדן רומז לחכמה‬
‫כדאיתא בזה״ק פ׳ יתרו)צ׳‪ (.‬רבי אבא אמר עדן ממש‬
‫איקרי אב ונהר רומז לבינה הממשכת שפע מחכמה‬
‫למקום קבלת השפע )יסוד דנוקבא( והנה מצד יסוד‬
‫החכמה ■אין שום דבר בעולם שלא יהי׳ לכבוד הש״י‬
‫וכדמתרגם )תרגום ירושלמי( בראשית בחכמתא שזה‬
‫שורש כל הבריאה כמ״ש כלם בחכמה עשית )תהלים‬
‫קד( וחכמה נתגלה רק ביעקב אבינו ע״ה כמבואר‬
‫כי חכמה נתגלה בתפארת וכדאיתא בזה׳׳ק יתרו‬
‫)עע ;( חכמה ותפארת במקדשו וכדאיתא בכתבי‬
‫( שיעקב הוא בקיעת יסוד אבא‬ ‫האר״י ז״ל )‬
‫ומצד זה יש מקום לכל הבריאה שתתוקן ליכנס בתוך‬
‫כלל יעקב אבינו וזה שיעקב קנה נחלה בלי מצרים‬
‫שאף מה שנראה שהוא נגד רצון הש״י גם כן נברא‬
‫לכבודו ויהי׳ כבוד שמים בעת שיאבדו כחות המסתירים‬
‫והשארת כבוד שמים ישאר בזרע יעקב וכמו שהמן‬
‫בשעתו אף שהוא נאבד לגמרי וכחו וגבול תפיסתו‬
‫מצד עצמו נאבד לעד אכן הכבוד שמים שנתגדל על ידי‬
‫זה נשאר השארה קבועה־ בתוך ישראל לעד ונמצא‬
‫שכל כחו נכנס לתוך יעקב אבינו וזה שרומז מה‬
 ‫ש ר י ם‬ ‫נח‬
‫!כן כאשר אין מצד הבריאה שום מקום להוייה‬
‫והבריאה כולה חייבת‪ .‬וזאת ידוע שאין הש״י‬
‫עושה שום דבר שאינו של קיום ובעל כרמך ימצא‬
‫כבוד שמים נסתר באופן שגם כל צבא מעלה אין‬
‫מכירין ורק הש״י לבדו רואה שגם בלבוש הזה יש כבוד‬
‫שמים ואם כן בזה המקום מאיר הש״י ומראה אורו‬
‫ממקום גבוה מאוד‪ .‬וזה מאמר הזה״ק בכל אתר אני‬
‫גופא לנשמתא‪ ,‬כי אני מורה על התגלות רצון העליון‬
‫המלובש בלבוש עלמא תתאה‪ ,‬וכמו שנאמר )האזינו‬
‫לב( ראו עתה כי אני אני הוא אחר שנאמר כי יראה‬
‫כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אז נאמר ראו עתה כי‬
‫אני אני הוא וכמו שנתבאר בפרשת האזינו וכדאיתא‬
‫בזה׳‪/‬ק לך לך ) פ״ז‪ (:‬ראו עתה כי אני אני הוא‬
‫לאחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא כמה דאתמר‪.‬‬
‫כי אז מראה הש״י לעין שגם מה שהי' נסתר ולא הי'‬
‫שום מקום להצטדק בעיני מערכת הבריאה מראה‬
‫הש״י שיש עומק בזה וזה הוא האות שלא מסר הש״י‬
‫את הבריאה לשום כח מערכת וכמו שהש״י אין סוך‬
‫כן יוכל להראות שרצונו אין לו תכלית ויוכל להאיר‬
‫בכל פעם יותר אך במקום שהי' נסתר עד עתה איך‬
‫יש בזה כבוד שמים מראה הש״י ומגלה מאור הסתום‬
‫ויתראה שכל מערכת הבריאה וצבא השמים לא הגיעו‬
‫עד עתה לעומק האור הנמצא וזה הוא התקיפות‬
‫היותר גדול‪ ,‬אכן בשעת הקטרוג מעלים הש״י אורו‬
‫ולכן גם נח עמיר מעינא הוה כדאיתא בזה״ק נח‬
‫) ס ד‪ (:‬ואחר המבול הראה הש״י וירח את ריח‬
‫הניחוח שנמצא יקרות בהשארת הבריאה מה שלא נודע‬
‫לכל צבא השמים‪ .‬ולכן גס נח בעת שהי' הקטרוג שולט‬
‫גם הוא הי׳ צריך להתעלם כי בלבוש הבריאה לא הי׳‬
‫כדאי להנצל כדאיתא במדרש )בראשית רבה‪ ,‬כח( כי‬
‫אם הי׳ לו להצטדק מפורש נגד כל הלבושים הי׳ יכול‬
‫להציל גס את בני דורו‪ ,‬וזהו ואני היינו בלבוש הנגלה‬
‫אין שום לימוד זכות על הבריאה והנני מסכים כרגע‬
‫עד יעבור זעם עם המקטריגים וזה שנאמר לנח‬
‫והקמותי את בריתי אתך כי ■קיום הברית לא יתגלה‬
‫בעת המבול רק אתך‪.‬‬
‫לז ה שאחר המבול ■אמר הש״י לנח ואני הנני מקים את‬
‫בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם היינו שמכאן‬
‫ואילך לא יתעורר עוד קטרוג כזה להתבטל כל הבריאה‬
‫םו ד‬ ‫יב‬
‫עלמא וכו׳ ושם )ס״ח‪ (.‬אמר ריי יהודה אע״ג דזכאה‬
‫הוה נח לאו איהו כדאי דקב׳׳ה יכין על עלמא בגיניה‪.‬‬
‫ו א ד הנני מביא אח המבול מים על הארץ‪ .‬נמדרש‬
‫רבה )נח פ' ל״א( הנני מסכים לדברי מלאכים‬
‫שהיו אומרים מה אנוש כי תזכרנו‪ .‬ובזה״ק נח ) ס״ה ‪( :‬‬
‫תא חזי בכל אחר אני אתעביד גופא לנשמתא ודאי‬
‫דמקבלא ממה דלעילא‪ ,‬אן^ כי הכל גלוי לפניו וכן הי'‬
‫הקטרוג קודם בריאת העולם שהאדם עתיד לחטא‪,‬‬
‫אכן כי כן העריך הש״י מערכת הבריאה שיהיו כחות‬
‫המחזיקים הוויית הבריאה שהם המסייעים את האדם‬
‫לעבודת הש״י‪ .‬וכן הציב כחות מתנגדים להוויה‬
‫שהם המחטיאים את האדם ועולים ומקטרגים על‬
‫הוויית הבריאה‪ .‬ובעת הבריאה הגביר הש״י רב חסדו‬
‫והאיר מחסד הראשון להלבישו בלבוש הבריאה‬
‫שהבריאה תהי׳ לבוש לרצונו ושלח אור חסדו בגודל‬
‫עוז ותעצומות שלא יוכל להתבטל אך כשיסתירו‬
‫אותו הבריאים בכל מיני הסתרות מצדם ובקרע אור‬
‫חסדו שלא תתבטל הבריאה מכל וכל כל הימים שגזרה‬
‫חכמתו הוויית הבריאה‪.‬‬
‫וכן גם בדור המבול אך ששורש הוויית הבריאה‬
‫ינתצמצמה מאד מכל מקום נשאר השארה שאחר‬
‫המבול חזרה לקיומה פי לא נבראה בריאה חדשה אחר‬
‫המכרל‪ .‬אך יען שהי׳ מצומצם מאד שגם ההשארה היתה‬
‫מוסתרת מעיני כל הבריאה וכדאיתא בזה״ק נח‬
‫)ס״ג‪ (.‬בגין כך הוה גנוז נח וכל אינון דעמיה‬
‫בתיבותא ומחבלא לא יכיל לשלטאה עלייהו‪ .‬ולכן בדור‬
‫המבול שמלאה הארץ חמס ומצד תפיסת כל מערכת‬
‫הבריאה וכל צבא מעלה הי׳ נסתר אור הש״י ' ונעלם‬
‫פלא הי׳ שום ■מקום לראות מתוכו איך יש ■אור הש״י‬
‫בהבריאה‪ .‬ולכן ■נתבטלו כל הלבושים וכמ״ש וימ׳ח‬
‫את כל היקום‪ .‬אכן זה הוא השורש מהבריאה שהש״י‬
‫הציב מקטריגים והשאיר אור טמון בהבריאה שאינו‬
‫ניכר לכל צבא מעלה ורק הש״י בעצמו רואה שנמצא‬
‫משורש אור רצונו בתוך הבריאה שזה אינו יכול לכבות‬
‫לעולם ועד‪ .‬וזה הוא שורש קיום הבריאה שהוא גבוה‬
‫מכל הלבושים שכל זמן שיש להשיב נגד כל המקטריגים‬
‫שעדיין ניכר כבוד שמים אז אין הש״י מנהיג העולם‬
‫רק כפי תפיסת והשגת הבריאה‪.‬‬
‫יג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫בשאינו מינו כמ״ש )תנחומא נח ה( שכבר ידעו‬
‫שהאדם צריך‪.‬להיות ביראה אכן דימו שיכניסו מדת‬
‫היראה בקביעות בעניני עוה״ז ולא שהאדם ירגיש‬
‫יראה רק יופיע לו יראה שלא מדעתו‪ .‬וזה שהרביעו‬
‫כלאים וכן נטעו כלאים כי‪ .‬כל זמן שהבריאה במצבה‬
‫‪.‬כמו שנבראת תכיר את בוראה אכן בהסתר■ דרכה‬
‫‪.‬ותסתבך מין בשאינו מינו אז הנולד ממנו לא יכיר‬
‫שורשז ■וכן מה דאיתא )שם( ואדם על הכל ■והיכל על‬
‫אדם כי בהתחבר ■אדם למין בהמה אף שלא יוליד‬
‫יחשיך מעשיו ויסתר ממנו אור ה׳ ועל זה ‪ ,‬נאמר‬
‫תבל הוא שמבלבל ומבלול אותו וכן תועבה הוא‬
‫תועה אתה בה )נדרים נא(‪ .‬וכל אלו שורש עבודה‬
‫זרה היה בהם כדאיתא במורה נבוכים‪ ) .‬ג ‪ ,‬מ ח‬
‫‪.‬מספרי ‪.‬הצבא״ה שכל אלו הי׳ בהם ענין עבודה‬
‫זרה‪ .‬והוא שענינם להסתיר מן כח הבריאה היראה‬
‫הנטבעת בה ותוכל להתפשט בלא מעצור‪ .‬ולכן הביא‬
‫הקב״ה מבול עליהם ‪.‬מדה במדה כי הש״י יסד‬
‫הברייאה וצימצס אורו וכל השפעותיו כדי שהבריאה‬
‫תוכל לקבל אותם ולא יתבטלו‪ .‬ואף כי מים הם‬
‫רומזים לחסדי ה׳ אכן כשירדו בזעף וזרם אז ישטופו‬
‫כל פעולות אדם ולא יהי׳ כח‪ .‬לקבלם ויתבטלו כל‬
‫‪.‬‬ ‫הברואים‪.‬‬
‫ולכן אחר צאת נח מן התבה נקבע בזרעיו יראה‬
‫קבועה כי ישיבת נח בתבה דוימה לעיבור‬
‫במעי אמו וכנזכר בכתבי האריז״ל ענין עיבור שני‬
‫שחזר ליכנס בסוד העיבור שחוזר למעי אמו וזה‬
‫מחייב להשיג חכמה ובינה ודעת ■להתנהג בכל עניניו‬
‫בחשבון‪ .‬וזה עורר רחמים אצל הש׳׳י שנשבע לא‬
‫אוסיף לשחת כל בשר ועיקר ענין שבועה היינו שכל‬
‫המדות שהקב״ה ■מנהג בהם את עולמו השבעה‬
‫מדות מסכימים והוא שנשבע בלב הברואים שנקבע‬
‫בהם יראה עצומה שלא ישיבו עוד להתנהג בלי‬
‫עול דרך ארץ וזה שניתן ברית הקשת לנח כי אחר‬
‫שנקבע בהם יראה זאת ניתן להם אות שיראו כח‬
‫השפעת הש״י מפורש בעוה״ז כי קשת רומז‬
‫למבטח עוז כי פעולת הקשת במלחמה הוא בדרך‬
‫אינו פועל רק בחיבור גמור המנצח‬ ‫דילוג שהחרב‬
‫להמנוצח אבל הקשת ■פועל גם‪ .‬בריחוק מקום והוא‬
‫( וגס‬ ‫רומז לירח כדאיתא בזה״ק בראשית )‬
‫נח‬ ‫םו ד‬
‫מפני שמצדכם יקבע בכם יראה שלא יסתר האור מכל‬
‫וכל וזה רומז ואני שנאמר בברית הקשת כי כרת עמו‬
‫ברית שלא יהי׳ עוד קפרוג שתצרך הבריאה להתעלס‬
‫כל כך וזהו והי' בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת‬
‫בענן כי הקשת הי׳ מקדמת דנא אכן הי׳ ביכולת הענן‬
‫להסתיר אותו שלא יתראה ומעתה יהי׳ נראה הקשת‬
‫בענן‪.‬‬
‫את ■קשתי נתתי בענן וגו׳ וראיתי׳ לזכור ברית‬
‫עולם‪ ,‬להיות כי דור המבול שטפו זרם‬
‫תאותם להתפשט כאות נפשם באמרס אחרי שהש״י‬
‫ברא את העולם הזה גם כן ודאי ■נתן כח יראה‬
‫בכל מיני טובות שלא ירצו למסור עצמם ליכנס‬
‫לתוך האדם רק ברצונו ואף שידעו כי צריך להשתמש‬
‫במדת היראה בעולם אבל אמדו כי היראה הוא‬
‫קבוע ומוטבעת ביסוד הטבע ואין האדם צריך‬
‫מצדו להרגיש יראת ה׳ וזה התחיל מדור אנוש שאחר‬
‫שהוליד אדם את שת שכבר ראה איך יכול להפסיד‬
‫מה שגרם לו החטא שהוא דומה שאין צריך להשתמש‬
‫כלל במדת היראה ורק בכח פעולתו ושכלו ‪.‬ומה‬
‫שיוכל ■לדעת מה לעשות וממה לחדול‪ .‬וזה נקרא‬
‫בתקוני הזהר )תקון ס״ ט( מאן דנטיל מלכות בלא‬
‫תשעה ספורין כאלו קיצץ בנטיעות כי הוא דומה‬
‫שיכול לקבל טובות עוה״ז בלא השתלשלות חכמה‬
‫ובינה ודעת דרך מדת היראה וזה דאיתא בכתבי‬
‫האריז״ל שרצה להגדיל כתר ז״א קודם זמנו והוא‬
‫שאמר שיוכל להמשיך חכמה לאבריו שיתנהגו בכל‬
‫רגע כפי רצון הש״י ונטל מלכות היינו כח הטבע‬
‫בלא תשעה ספירין כי אם הי' נוטל דרך התשעה‬
‫ספירין הי׳ ■נבנה אז מלכות שמים בשלימות עם‬
‫כתר ז״א היינו שהי׳ יראה קבועה מוטבעת בו‬
‫ובכל הבריאה וממילא הי׳ כתר‪.‬לז״א גס כן שהי׳‬
‫בכל כחות הפעולה דעת שלימה לידע מה אסור‬
‫לאדם לכנוס בו שיוכל לנתקו משורשו שלא יראה את‬
‫בוראו ומה מותר ■לו ■לקחת וכמו שנתבאר בפרשת‬
‫בראשית בענין חטא אדם הראשון‪ .‬אכן דיען כי לקח‬
‫קודם זימנו ונכנס ורצה להעלות עניני עוה״ז קודם‬
‫לכן לכן נפל בהסתר דעת ושכחה ונשאר בגשמיית‬
‫העולם וזה נקרא מאן דנטיל מלכות בלא תשעה‬
‫ספירין‪ .‬ודור המבול השחיתו דרכם להרביע מין‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫נח‬
‫אותה הש׳ע בלבוש אור כי בבחינת יושר יש ראש‬
‫וסוך וצורת בנין שלם כתפארת צורת אדם שלם‪.‬‬
‫ולחבר חיבור בין עיגולים ויושר הוא רק שכל כמה‬
‫שהבריאה מצמצמת עצמה בעבודה שהוא מצד היושר‬
‫כן יראה הקב׳׳ה תקיפות משוליש העיגולים כמו‬
‫שנאמר )האזינו לב( הלא הו א אביך קנך אביך‬
‫מורה שהוא אהבת התולדה וקנך הוא■ אהבת הקנין‬
‫על ידי עבודה‪ .‬וזה מורה שאך שקב״ה עם ישראל‬
‫^מקושר הוא אך בלא מעשים ועבודה מכל מקום‬
‫״־חפץ בעבודת ישראל‪ .‬ובאמת שכל כמה שהבריאה‬
‫מתבררת על ידי עבודה כן תראה אהבה המיקוריית‬
‫ואם לא תתברר אז לא תראה אהבה השורשיית וזה‬
‫מורה הקשת שהוא חלק עגול והיתר הוא במקום‬
‫שני ראשי הקשת וצדו השני הפתוחה רומז לבחינת‬
‫יושר וכל כמה שהאדם מצדו יוכל להכיר מבחינת‬
‫היושר לקנות קנין ביתר הקשת הישר כן יקנה הקשת‬
‫המקיך וכל מה שיגדיל ביושר ישיג היקך יותר‬
‫גדול וכדאיתא בזה״ק בראשית )י״ח‪ (.‬יקוו המים‬
‫באורח קו למיהוי באורח מישר ופירש האריז״ל^‬
‫בביאור הזה״ק יקוו לשון קו יושר■ בהתפשטות ישר‬
‫‪.‬ממעלה למטה כי ענין יקוו המים היינו ההשפעה‬
‫שיורדת מהש״י ושם בזה״ק בסדר השפע עד דמטו‬
‫להאי אתר חד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא ומאן‬
‫איהו חי עלמין‪ .‬ושם בענין יחודא עלאה ותתאה‬
‫כמראה הקשת זה חי עלמין וזהו את קשתי נתתי!‬
‫בענן דא מלכות ■נתתי מן יומא דאתברי עלמא ■ביומא‬
‫דעיבא דאתחזי קשת‪ .‬ובזה״ק נח )ע״א ‪ ( :‬את קשתי‬
‫נתתי בענן נתתי מקדמת דנא כי ענן מורה לחסד‬
‫כשמשפיע לתוך מדת מלכות ומכל קבלת השפעה‬
‫כאשר תרד לעלמא תתאה תתעבה בבחינת ענן‬
‫שאין האור נראה ממנו וכן הי׳ בדור המבול‬
‫‪ .‬שההשפעה נתגשמה מצד המקבלים שלא נראה‬
‫בה אור כלל עד שנדמה שהעולם בלי מנהיג וזה‬
‫שכרת הש״י ברית שיהי׳ התקשרות בין עלמא תתאה‬
‫לעלמא עלאה כמ״ש וראיתי׳ לזכור ברית עולם בין‬
‫אלקים היינו עלמא עלאה ובין כל נפש חיה היינו‬
‫‪.‬החסד המתלבש בלבוש עלמא תתאה וזהו שהבריאה‬
‫■תכיר כוללות ההשפעה שאין בכחה לקבל מצד'עצמה‬
‫והנה הקשת הוא בין מצד המשפיע ובין מצד המקבל‬
‫שכמו שהמקבל מצמצם מצד עצמו שלא ימכל מה‬
‫םוד‬
‫‪.‬רומז לפת המשפיע שהוא‪.‬הברית‪ .‬וזה שקודם המבול‬
‫הי׳ ההנ הגה שתחלה קבלו רוב שפע טובה בלי‬
‫מעצור ואחר כך נתבטלו לגמרי וזה שמראה הקב״ה‬
‫בדרך דילוג מחייב יראה לזכור בעת קבלת השפע‬
‫לצמצם עצמו כדי שאח״כ שיגביה הש״י את מדותיו‬
‫ישאר מקום למי■ שמצמצם עצמו בעת קבלת הטובה‬
‫וכמו שאמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫הכ״מ בפרשה זו בהתחלת■ המדרש ילמדנז רבינו על‬
‫כמה עבירות נשים מתות ■כי תחלה הי׳ ההנהגה‬
‫כלולה שממלאת בזמנה ומשפעת בזמנה ומזמן הזה‬
‫נעשה סדר והתכללות הזמנים‪ ' .‬וזה רומז שנבנית‬
‫‪ .‬מדת מלכות שמים אך שגמר בנין הי׳ רק כשנולדו‬
‫;האבות‪ .‬אבל גם כאן התחיל להאיר קצת מדת מלכות‬
‫שמים שנעשה■ ■לבוש שאח״כ יצא מכח זה כלי להאיר‬
‫‪.‬‬ ‫במלכות שמים לכל העולם‪.‬‬
‫וענין הקשת שניתן לנח שנאמר לו זאת אות הברית‬
‫אשר אני נותן ביני וביניכם וגו׳ והיתה‬ ‫■‬
‫הקשת■ בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלקים‬
‫ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ‪ .‬כי ענין‬
‫הקשת שהוא במדת יוסך הצדיק וכדאיתא בזה״ק‬
‫)נח רעא■;( ומדה הזאת מחברת עלמא עלאה‬
‫ועלמא תתאה כמ״ש בין אלקים ובין כל •נפש חיה‪.‬‬
‫שזה מורה‪ .‬קצת שהוא חצי עיגול או חלק ממנו וזה‬
‫רומז שבכל חלק וחלק יוכר תמונת הכלל כי כשיתחלק‬
‫חלק ממרובע או ממשולש אין ביכולת להכיר בחלק‬
‫ערך הכלל שאך שיהי׳ מפורש חלק מרובע עדיין יש‬
‫ספק אם הכלל הוא מרובע גמור או הי׳ מרובע ארוך‬
‫וכן במשולש אינו ניכר בחלק אורך המשולש וכן‬
‫בתמונת זוית ניצבת גם כן אין בחלק ממנו היכר‬
‫אבל בעיגול שניקח ממנו מצבו בתמונת קצת אך‬
‫שהוא קטן מאוד יוכר בו תואר מחיגת העגול השלם‪.‬‬
‫וידוע שיש בהשפעה זהגהגה בחינת עיגולים‬
‫ובחינת יושר שמצד העיגולים אין מתחייב‬
‫עבודה בעולם כי מצד העיגולים הוא היקך שלם‬
‫והעיגול מקיך בהשואה גמורה לכל המרכז ומצד‬
‫■זה יש תקיפות גדול לכל הבריאה‪ .‬אכן מצד שיש‬
‫הנהגת היושר בזה יש שכר ועונש וכל כמה שתוכל‬
‫הבריאה להשיג שתלביש ביותר לרצון הש״י כן יקיך‬
‫טו‬ ‫י ש ר י ם‬
‫אמר רב אסי א מי רבי יוחנן עד כמה מברכין על‬
‫החדש עד שתתמלא פגימתה וכמה אמר רבי יעקב‬
‫בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה נהרדעי אמרי עד‬
‫ששה עשר ׳ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו ‪.‬הא‬
‫למהוי כי יתרא הא למיהוי כי נפיא וזו הפלוגתא‬
‫מאי נקרא מליאותא של לבנה אם זה הוא מלואה‬
‫שיתראה בה הקשת והיתר בשלימות והיינו חצי‬
‫או כנפיא היינו שתתמלא עיגול‬ ‫היקף כזה‬
‫שלם כמו שהיא במלואותה כדפירש רש״י ז״ל‪ .‬ואנן‬
‫פסקינן הלכתא כנהרדעי דתיכף מזמן שיתחיל‬
‫להתראות הקשת מברכינן לכולי עלמא‪ ,‬ועיקר הברכה‬
‫היא מה שהאדם מכיר ‪ ,‬שהוא מקבל‪ ,‬ולכן מברכינן‬
‫מתחלת החיש טי שתתמלא הפגימה שכל זמן הזה‬
‫ניכר הקשת והיתי עד גמר מליאותה שאינה בחסרונה‬
‫‪.‬שכל זמן שהש׳׳' עופ ק בהארת אורו אז‪ .‬הברייאה‬
‫בבחינת מקבל ור‪,‬אה את משפיעה ואז ‪.‬הוא זמן‬
‫הברכה‪.‬‬
‫ה מי שו ל ופחד עמו עושה ‪.‬שלום במרומיו )איוב‬
‫כ״ה( במס׳ ר׳<ה ) כ ״ג‪ (:‬מעולם לא ראתה‬
‫חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת‪ .‬מכאן‬
‫משמע שגם בקשת יש פגם שעתיד להתמלאות‪ .‬וכן‬
‫משמע בתקוני הזהר )תקון ח״י דף ל״ה( אמר רבי‬
‫אלעזר אבא ואמאי אסור לאסתכלא ‪,‬בקשת אמר‬
‫ליה ר״ש ברי בגין איתון קליפין דמתלבשין בי׳‬
‫וכו׳ ושם קליפה אחרא דערלה דאפריד בין צדיק‬
‫לשכינתא וכו׳ וסימנא דא יהא בידך עד דתחזי קשתא‬
‫בגווני נהירין לא תצפי לרגלא דמשיחא ומיד דיהא‬
‫נהיר בגוונא נהירין מיד וראיתי לזכור ברית עולם‬
‫ובתורה כתיב את קשתי נתתי בענן משמע שנתן‬
‫כבר וכן ביאר הרמב״ן ז״ל כו׳ יב׳ שהקשת הי׳ מכבר‬
‫אלא שבכאן ניתן לאות‪ ,‬ומסכים לכדאיתא בזה״ק‬
‫בראשית )יח‪ (.‬את קשתי נתתי בענן דא מלכות‬
‫נתתי מן יומא דאתברי עלמא וכן בפרשת נח )ע״א ‪( :‬‬
‫_‬ ‫את קשתי נתתי בענן נתתי מקדמת דנא‪.‬‬
‫והנראה דעיקר שנקרא קשת הוא על שם פגימתו‬
‫שבאם הי׳ שלם בעיגולז הי׳ שמו אופן או‬
‫גלגל כמ״ש )יחזקאל יו״ד( לאופנים להם קורא‬
‫הגלגל באזד‪ .‬כי אופן וגלגל אחד הם ואופנים‬
‫נח‬ ‫םו ד‬
‫שיתבטל כל אורו וכן המשפיע אינז משפיע בגודל‬
‫זעף ורק בצמצום כדי שהמקבל יוכל לקבלו ולא יתבטל‬
‫כלי קיבול של המקבל ולזה רומז הקשת‪ ,‬וכדאיתא‬
‫בגמרא סנהדרין )ל״ו‪ (:‬סנהדרין היתה כחצי גורן‬
‫עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה כי און בכל‬
‫התמונות שיהי׳ נראה כולו מכל מקום אלא תמונת‬
‫^‬ ‫הקשת‪.‬‬
‫וז הו שהקשת נקרא אות ברית לפי שהוא כולל כל‬
‫כחיות סמדות לצמצם אותם כדי להשפיע‬
‫בכח גדול וכדאיתא בזה״ק נח ) ע״ א‪ (:‬דאתכלילו‬
‫מכל גוונין הה״ד כמראה הקשת וגו׳ היא דגוונין‬
‫דכלא ובגין כך את קשתי נתתי בענן‪ ,‬כי מצד הש״י‬
‫ההשפעה הוא עגול שלם כי בכל דבר שברא הש״י‬
‫מצדו יש בו בעצמו שלימות אכן מצד הבריאה צריך‬
‫להתכללות עם כל הבריאה ומצד העיגולים אין אחדות‬
‫בכוללות הבריאה אכן מצד היושר יש התאחדות‬
‫כמבואר במקומו ולכן הראה הש״י את הקשת היינו‬
‫כח ההשפעה שמצד הבריאה גם כח ההשפעה אין‬
‫בו שלימות האמתי עד שיהי' לו כח מקבל לעומתו‬
‫שישפיע למקום הזה כי כל השפעות• הש״י מצד הרצון‬
‫שרצה בהוויית העולם אין שלימות להשפעה עד‬
‫שיושפע לתוך מדרגה היותר שפלה ולמה תזרע ותצמיח‬
‫לשוב לחזות באור הש״י וזה שהראה הש״י כי גם‬
‫למשפיע אין שלימות והוא רק חצי עיגול וכדאיתא‬
‫( שאמרה ילה דביתהיו‬ ‫בגמרא ) סו ט ה מ‪.‬‬
‫דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו הא דידן‬
‫לא צריך ליה לדידך והאי דגחין וזיקוף עליה יקרא‬
‫בעלמא הוא דעביד ליה אזלא דביתהו ואמרה ליה‬
‫לרבי אבהו אמר לה ומאי נפקי לך מינה מני ומני׳‬
‫יתקלס עלאה שהרי אף שאני הוא הדורש צריך‬
‫אני למתורגמן וכיון שלשליחות כבוד שמיס נצרך‬
‫גם הוא אף על פי שהוא קטן ממנו מכל מקום‬
‫אינו יכול להתפאר נגדו שאני גדול ממנו כיון‬
‫שאין בו שליימות הגמור ונצרך אני לכלי קיבול שיקבל‬
‫וכל סדר הקבלות שיהיו מעורכים בסדר מדרגות‬
‫הוא מבחינת הייושר וזה רומז הקשת לשני טעמים‬
‫הנ״ל היינו שיהי' חצי עיגול וגם יתראה בתוכו מדת‬
‫היושר שבקשת יש מקום ליתר הקשת וזה דאיתא‬
‫במס' סנהדרין )מ״א( ‪ :‬ואמר רב אחא בר חנינא‬
 ‫ם‬
‫הם לדעתם דומים שיעשו כל מעשיהם בבחירה‬
‫חפשית ובזה פירש מה דאיתא במגלה )ו‪ (.‬שאמר‬
‫יצחק אבינו לפני הקב״ה יוחן עשו וכו׳ א״כ זממו‬
‫אל תפק ירומו סלה היינו שהש״י ינהגו באור‬
‫המקיף מבחוץ המרומם גם מדעתו שלא ידע בעצמו‬
‫איך הש״י מנהיגו וזהו ההיקף של ההשפעה השלם‪.‬‬
‫אכן אם האדם יודע שמצדו אין לו שום כח אז‬
‫מראה לו הש״י שההשפעה מצד הש״י היא ‪.‬רק חצי‬
‫היקף והחצי השני הוא שהארץ נתן לבני אדם‪ .‬וזה‬
‫הענין מפגימת הירח כמו שנתבאר בפרשת בראשית‬
‫( שגם הירח כאשר הי׳ היקף שלם‬ ‫)ד׳׳ה■‬
‫תמיד לא הי׳ רואה האדם חסרונו להביע להש״י‬
‫כי כל הבריאה מצד כח קבלתה נקראת ירח וכן‬
‫נמשלו ישראל לירח ולכן ניתן לה בפגימתה שלפעמים‬
‫תהי׳ חסרה שלא תהי׳ היקף שלם רק כשעומדת ■נגד‬
‫השמש‪ .‬וכשאינה עומדת נגד השמש פנים בפנים‬
‫אזי היא גם כן רק חצי היקף וזהו כשהיא מתחלת‬
‫להק לזווג ט בזמן החיסור היא חסרה לגמרי‪ .‬אכן‬
‫כשתתמלא אז מאיר לה חצי היקף השני מבחינת‬
‫הקשת שהוא כולל עגול ויושר כנ״ל‪ .‬וכדאיתא בזהר‬
‫חדש )פ׳ בראשית בסתרי אותיות ד״ה ויאמר אלקים(‬
‫רזא דא כד נוקבא נא אתקשרת בדכורא חפיא לה‬
‫חד קליפה תקיפא דסתים נהורה וכד אתקשרת‬
‫בדכורא חפיין לה כל הני רתיכין עלאין ותתאון‬
‫אינון קליפה קדישא דחפיין לה ואתלבשת בהו‬
‫והיא אתקשרת באות ו״ו עילא נשלא בה״א דנקודה‬
‫עלאה סתים בגווה וכד איהו נעלא לון וכלהו בה‬
‫ואסתים נקודה‬ ‫כדין אתעבידו כלהו כגוונא דא‬
‫עלאה דקיימא באמצעותא איהו ו״ו דאזלא בעיגולא‬
‫למעבד גופא לאשתמר להאי נקודה ועיין לקמן מה‬
‫שהובא מתקוני הזהר )תקון ח״י ו( ונראה דהציור‬
‫האמתי הוא כזה‬
‫וזה הוא כי בקערוג הירח כאשר העריך הש״י‬
‫מערכת הבריאה שכח המקבל מוכרח להיות‬
‫קודם התיקון חסר שלימות שלא יראה איך מצד‬
‫הש״י שרצה בכח זה והוא בריחוק מקום ביותר‬
‫וכיון שאין שום הכרח מצד הש״י בכל הבריאה‬
‫אם כן זה הוא גמר הרצון וזה הוא הגדול וכמו‬
‫שלעתיד יהי׳ אשת חיל עערת בעלה ונקבה תסובב‬
‫נח‬ ‫םוד‬ ‫טז‬
‫איתא ברע״מ פנחס )לנ״ג עמוד ג׳( שהם תלתא‬
‫בתראין היינו נצח הוד יסוד ובהיקוני הזהר )תקון‬
‫ה׳ דף כ‪ (:‬והנה אופן אחד בארץ דא נקודה דתחות‬
‫סגול נקודה דלתתא והיינו מדת יסוד שסגול דלתתא‬
‫היינו נצח הוד ויסוד הוא חיריק דתחות סגול‬
‫דלתתא וכן איתא בשם ר׳ חמאי גאון בספר העיון‬
‫שגלגל המרכבה הוא בסוד יסוד וכן הוא בתקוני‬
‫הזהר )תקון י״ע( גל נעול גל איהו כמו גלגל איהו‬
‫רמוז דבי׳ מעין חתום‪ .‬ומזה נראה שמצד השורש‬
‫הקשת הוא עגול והיקף שלם כי קשת רומז להשפעת‬
‫הש״י לכל הבריאה ובאמת השפעת הש״י הוא מקפת‬
‫יכל הבריאה וזה מורה קשת שהיא חצי היקף כי‬
‫ההיקף השלם הוא השלימות והיינו כמו שהש״י‬
‫מוריד השפעתו ממקור החיים והוא מקיפה דרך‬
‫ירידה עד לתכלית שפל המדרגות להשפיע חסדו הן‬
‫בקיום העולם התמידי והן בהשפעת חיים והוספת‬
‫ריבוי עובה וכל מיני השפעות‪ .‬אכן שלימות השפעה‬
‫זאת הוא שהבריאה תשיב להביע פנים בפנים לבוראה‬
‫והיינו כי תחזור כל קבלתה בהודאה ובהכרה גמורה‬
‫שכל כחה הוא מהש״י וזהו על ידי צורת האדם‬
‫וכדאיתא במדרש )תנחומא בהר א( אני מכרתי‬
‫העולם כלו לאברהם ולא הוניתי אותו חזר והקנה‬
‫אותה לי והיינו כי שלימות השפע הוא רק מה‬
‫שהאדם מקבל ישיב אותו להש״י‪ .‬ובאמת ההשפעה‬
‫היא תמיד אדוקה ואחוזה בשורשה ורק למי שמכיר‬
‫הכרה שלימה שכל ההשפעה היא מהש״י מנהג‬
‫הש״י מדה במדה ואומר שמה שהאדם מכיר ומוסר‬
‫הכל להש״י הוא יגיע כפיו ומהונו כיבד את הש׳‪v‬‬
‫ובכחו עבדו‪ .‬וכל מי שאינו עובד את הש״י בהכרה‬
‫שכל ההשפעה ממנו את זה הש״י מנהג למעלה מכח‬
‫(‬ ‫שכלו ותפיסתו וכדאיתא בכתבי האריז״ל )‬
‫שיש שלשה אורות מקיפים וכמו שנתבאר בענין אור‬
‫מקיף בשם כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫כי אור המקיף מבחוץ היינו מה שהקב״ה מקיף כל‬
‫הבריאה ואפילו עוברי רצונו הם מוקפים שאין יוצאין‬
‫מגבול היקף הש״י כדאיתא בש״ס )שלהי מנחות(‬
‫דקראן לי׳ אלקא דאלהא והיינו כמו שהם משיגים‬
‫את הש״י שעזב את הארץ תחת העבע כמו כן מדה‬
‫במדה הש״י מנהג עמם שבעצמם אינם יודעים איך‬
‫הם מוקפים בכח ממשלתו שלא יעברו רצונו ורק‬
‫יז‬ ‫ישרים‬
‫בלא עבודתם בחר בהם הש״י כאהבת האב לבן‬
‫אבל בזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראו עבדים‬
‫היינו שאינם רואים כלל ונסתר מהם אהבה הקבועה‬
‫שהי׳ למעלה מעבודתם וכן הוא שכל כמה שהאדם‬
‫עובד להש׳‪ v‬בתוך ההסתר והחושך בבחינת עבד‬
‫כן יראה לו שהוא בן להש״י וכאשר יוסיף בעבודה‬
‫בבחינת עבד כן יוסיף לראות שהוא בן להקדוש בלוך‬
‫הוא‪.‬‬
‫ו ז ה דאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ח דף לו‪(.‬‬
‫כמראה הקשת אשר יהי׳ בענן ביום הגשם‬
‫כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳‬
‫ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר ואמאי הוא‬
‫נפיל על אפוי בגין דאסור לאסתכלא‪ .‬בקשת אמר‬
‫רבי אליעזר אבא ואמאי אסור לאסתכלא בקשת‬
‫אמר ליה רבי שמעון ברי בגין אינון קליפין דמתלבשן‬
‫בי׳ וכו׳ דאינון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו‬
‫סביב‪ .‬כי הקשת הוא רומז להשפעת הש״י וזהו‬
‫ביום הגשם ואם יקבל האדם בלא עבודה אז יאחז‬
‫בהקליפות כי באמת גם כחם הוא רק מהש״י אלא‬
‫שהוא באור מקיף למעלה מדעתם כנ״ל בענין זה‪.‬‬
‫ולכן נפל על פניו היינו שהגביר כח עבודה בהתבטלות‬
‫נגד אור הש״י אז שמע קול מדבר שקול רומז לפנימית‬
‫כדאיתא הה״ק בראשית נ‪ (:‬קול פנימאה‪.‬‬
‫ושם בתיקונים )תקון י״ח דף לב‪ (.‬שחושב שם‬
‫כסדר‪ .‬שכל נביא מקבל כפי מדרגתו מנהון‬
‫ברישא דמלכא מנהון בנימין וכו׳ מנהון בקומה‬
‫מנהון בשוקין מנהון באות ברית מנהון בלבושין‬
‫דמלכא דלא הוה לון רשות לאסתכלא יתיר ואחר‬
‫שחשב שם ירכין ואות ברית חשב )בדף לו‪ (:‬מארין‬
‫דקומה מסטרא דאימא עלאה אתקריאת שכינתא‬
‫בטן הה״ד מבטן מי יצא הקרח כעין הקרח הנורא‬
‫גוף דילה עמודא דאמצעותא בטן עליה אתמר בטנך‬
‫ערימת חטים שדרך אגן הסה ר אל יחסר המזג שררך‬
‫דא ציון דאיהו טבור עלמא נקודה דמינה הושתת‬
‫העולם לארבע סטרין דאינון מזרח מערב צפון ודרום‬
‫ולקבלייהו רישא למזרח גופא למערב ‪ .‬דרועין לדרום‬
‫רגלין לצפון אות ברית נקודה באמצעותא כגוונא‬
‫דטבור אגן הסהר דא נקודה דסיהרא כגוונא ‪f: 1‬‬
‫נת‬ ‫םוד‬
‫גבר אך י ק שהש׳׳י ברא כח כבחירה בעולם ורצה‬
‫שיהי׳ נסתר העומק מהבריאה ותעבוד אוהו בכח‬
‫בחירה ולכן ברא טוב ורע והרע בעומק מצד כש״י‬
‫אין שום רע רק שהוא לבוש ‪ .‬המסתיר מאוד את‬
‫אור הש״י עד שאין מלכות שמים ניכר בתוך הלבושים‬
‫האלה ולכן מצד האדם צריך להרחיק מהם ובכלל‬
‫כזה נאסרו כל מאכלות אסורות וכל האיסורים‬
‫שבאמת אם הם כולם רעים למה ברא אותם הש״י‪.‬‬
‫וכן בדברים המותרים יש בכל אדם לפי ערך נפשו‬
‫כן יוכל לקבל טובה מהם וכדאיתא בפסחים ) מ ״ ט‪(:‬‬
‫עם ה איז אסור לאכול בשר וכדומה בכל ענינים‪.‬‬
‫ולפי שיש קליפות אלו בעולם שהם הסובבים את‬
‫הקדושה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת כדאיתא‬
‫) א(‪ ,‬ונוגה הוא אילנא דטוב ורע והוא כל הדברים‬
‫המותרים שצריכים בירורים בקבלתם‪ ,‬ולכן כל עוד‬
‫שלא נגמר הבירור אם יעמוד כן קבוע שכל מה שהוא‬
‫בריחוק מקום וביותר הסתר זאת הוא כוונת הבריאה‬
‫הלא יאחזו קליפות האלה בכח הקדושה וכן‬
‫הרשעים ששורשם מקליפות האלה יהי׳ להם טענה‬
‫הרי אנו בריחוק מקום ואם יהי׳ בעולם הזה גם‬
‫עתה התגלות אור הרצון שמצד הש״י אין שום רע‬
‫יתבטל כל כח עבודה כי הש׳׳י מנהג העולם במשפט‬
‫וכן הציב כח בחירה שעל ידי זה יקנה האדם על‬
‫ידו עבודה כח וכלי קיבול וכל כמה שיוכל להכניס‬
‫אור ■לתוך החושך היינו לקבל לתוכו כחות הבריאה‬
‫ואחר שיתכללו בו יעבוד בכחם את הש״י בן יקנה‬
‫שהש״י יחתום שמו עליו שאוכל יגיע כפיו‪.‬‬
‫לאם הש״י הי׳ נותן טובה בלא כח עבודה אז כל‬
‫הכמות היו מקבלים בשוה וזהו כדי לבטל‬
‫קיטרוג הירח כי עוד גדולה מזו יש קיטרוג שאחר‬
‫שהש״י ברא כל הבריאה כל מה שהוא בהסתר אור‬
‫יותר זהו תכלית הכוונה וכיון שהש״י רצה להנחיל‬
‫טובה רק על ידי יגיע כפיו של האדם אמר להירח‬
‫לכי ומעטי את עצמך והיינו שתראה ברור איך תצרך‬
‫לקבל אור תמיד ובעת שתתרחק מן האור אז לא‬
‫יהי' לך שום תקיפות כי יחשך האור שהש״י ברא‬
‫אותך ולא תבין כלל וכן נאמר לישראל בניס אתם‬
‫לה׳ אלקיכם וכדאיתא קידושין ל״ו ע״א בזמן שישראל‬
‫עושין רצש״מ נקראו בנים היינו שאז יראו שאף‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫לעיל וכאשר מקרבו לגמור כל הפרי אז מכניס בה■‬
‫אור על ידי שמברך עלי׳ לכש״י ומכניסה בתוכה שעל‬
‫ידי כח זה יעבוד את השי׳<ת וכן הוא בכח השכל‬
‫שבכל מה שהאדם משכיל להבין איך כל הבריאה וכל‬
‫ההנהגה הוא רק ביד הש״י על ידי זה מאיר להגדיל‬
‫כבוד שמים ואם מבין בנפשו יאיר בכח הבריאה‬
‫שנמצא בנפשו ואם יזכה להאיר מאורו גם לאחרים‬
‫אז מגדיל כבוד שמים בין בני אדם להכניס אור‬
‫בתוך ההסתר ה‪-‬נמצא בכחותם‪.‬‬
‫וכאשר ברא הש״י כל הבריאה כל מה שלמשה‬
‫הוא ביותר צמצום אור אכן בזה השמ'‘‬
‫הש״י אור סתום מאד בסוד אור חוזר כדאיח‬
‫בעץ החיים עד שבנקודת מלכות נמצא אור הכתר‬
‫(■■ אלא שכל מה •שהוא גבוה מחבירו‬ ‫)‬
‫יש לו אור בהיר יותר והאור הנתרחק בלבוש השפל‬
‫הוא אור נסתר חוץ שבהקליפות שבהם נמצא רק‬
‫כח שהם קליפה לפרי וכשיוגמר הפרי מסלקין לקליפה‬
‫ומברכין לצדיקא דעלמא וכל הכבוד שמים שנמצא‬
‫בה הוא רק שיהי' כבוד שמים בהעביר הש״י ממשלת‬
‫זדון מן הארץ ויהי׳ הכבוד מאבידתם‪ .‬והנה כל‬
‫הכחות המקבלים כאשר יאיר להם אור ירצו להתחבר‬
‫אל ■האור וכדאיתא )סנהדרין כ ב‪ (:‬אין אשה‬
‫כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי כי קודם‬
‫שמקבלת אור הזכר בורחת מן האור לפי שאינה‬
‫יודעת חסרונה כלל אבל אחר שרואה אור הזכר‬
‫אזי תראה עצמה חסרה אור לכן תכרות ברית ברצותה‬
‫לקבל אור למלאות חסרונה וכן הוא בכל כחות‬
‫הבריאה החסרים אור שהם משולים לנוקבא שבאם‬
‫יאיר להם מי שיש בכחו להכניס להם אור להתעלות‬
‫על ידו עומדים נגדו פנים בפנים ורוצים להתכלל בו‬
‫אכן נגד זה שאין ביכלתו להעלותם ואדרבה עוד‬
‫יכניסם ליותר הסתר וחושך הופכים פניהם ממנו‪.‬‬
‫ולזה שהירח היא גם כן כקשת לעומת כח המשפיע‬
‫וזה שהבשיח הש״י לנח׳ שיתן את קשתו בענן היינו‬
‫והי' בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן שיתן‬
‫כל •כך כח בכח המשפיע שיוכל להאיר בכח המקבל‬
‫שלא יתבשל אור המשפיע מהחושך וההסתר של כח‬
‫המקבל ורק שיהי׳ בקו המדה שכל מי שירצה לראות‬
‫באור הש״י יוכל להגביר■ עבודה עד שיראה שכח‬
‫נח‬ ‫םו ד‬ ‫יח‬
‫]נ״ל דצ״יל ס [ ]ונ״ל דבאמת הירח העליונה כן‬
‫ציורה לפי שהיא ‪ .‬מקבלת השפעתה מלמעלה ולעומת‬
‫זה במקום שהאדם מאיר לתוך החושך הפנים‬
‫המקבלים הוא הפנים‪ .‬בצד הפתוח והפגום כי עיקר‬
‫הקבלה במקום שהבריאה רואה חסרונה שם היא‬
‫כלי קיבול וכמו דמסיק בתיקוני הזהר שם[ והוא‬
‫ראשית נקודה באות ב בת קול איהו ודאי כללא‬
‫דנקודין ואתוון ואיהו פתוחה כלפי צדיקיא וחסידיא‬
‫וחכימיא מארי דאורייתא ופתימא לגבי נביאייא ולגבי‬
‫נערי ברית וכל אינון דתליין בספירין דאינון שמא‬
‫קדישא דקב׳׳ה ואיה־ו סתימא מסערא אחרא כלפי‬
‫רשיעייא דבזמנא דאתיין לאסתכלא בה חזרת אנפץ‬
‫לאחורא מייהו כגוונא דא ל( וכו‪ /‬והענין בזה‬
‫כי כל הבריאה הציב הש׳׳י שכל אחד כלול מדכר‬
‫ונוקבא היינו שכל אחד מקבל מהגבוה הימנו ומשפיע‬
‫למה שלמפה הימנו ובכל מה שמקבל הוא בבחינת‬
‫נוקבא ובכל מ ה שמשפיע הוא בבחינת דכר וכדאיתא‬
‫בזה״ק פרשת שמות )ד‪ (.‬המלך סתם מלך דא אף‬
‫על גב דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה‬
‫עלאה סתימא דכלא ואף על גב דאיהו נוקבא איהו‬
‫דכורא לגבי מלך דלתתא וכן הוא אור הש׳^ שנתלבש‬
‫בכל כחות העבע בעשרה מאמרות עד שיצא כוללות‬
‫הבריאה עד שפל המדרגות עד יום הששי שנאמר‬
‫ויכולו השמים והאיץ שנגמר גמר ההסתר מכחות‬
‫הפבע‪ ,‬וכן הוא הסדר עד מלכות הארץ שהיא‬
‫המקבלת דוגמת אשה שמקבלת הזרע והשפעתה היא‬
‫ההולדה שהיא ההעלה שמעלה בחזרה כח הנזרע בה‬
‫אחר שהזריעה הוא כח מוסתר ואין ניכר בו אור‬
‫הש״י וכאשר יזרע נראה שנתבשל לגמרי אכן כאשר‬
‫יצמח ויוגדל לגמור פירות הם עולים להתעלות אחר‬
‫שנכללו בצורת אדם האוכל מפירותיו ובזה הכח‬
‫יעבוד את הש״י‪ .‬וכן האשה שמקבלת זרע הזכר‬
‫שבכח הזריעה יש הסתר וצמצום אור שאינו נראה‪-‬‬
‫בו איך הש״י מאיר כי כל כח ההולדה הוא כח שכחה‬
‫והסתר וכן הוא כל יסוד הצורת אדם שהוא מכניס‬
‫כח שכלו ופעולתו לכחות הבריאה עד שעל ידי‬
‫עבודה שעובד את הש׳^ יתעלה על ידו כח הדומם‬
‫וצומח והחי על ידי פעולת האדם הזורע וחורש ובכל‬
‫עבודה בבית ובשדה ואחר כך כאשר מברר כחות‬
‫השבע הנקרא מלכות הארץ לפי שהוא דוגמתה כנזכר‬
‫יט■‬ ‫ישרים‬
‫יכולת כביכול להספיק לכל ברי' וכשיספיק לאחד‬
‫ימעיפ לשני‪ .‬שמתוך שנותן לעצמו הוי׳ שהוא מחוייב‬
‫המציאות נותן גבול ביכולת הבורא וזה רומז חפא חס‬
‫שסירס את אביו שלא יוליד עוד בנים בעולם‪ .‬ולכן‬
‫קלל אותו קללת עבד עבדים‪ .‬שיוכרח לקבל השפעת‬
‫^חיותו דרך אמצעי ולא יקבל לעולם בהארת פנים‪,‬‬
‫שזה ענין עבד עבדים שענין עבד להש״י כמו שאמר‬
‫הש״י לישראל כי לי בני ישראל עבדים‪ .‬שלפי שישראל‬
‫רואים אור הש״י שהוא אין סוף והם נבראים ממנו‬
‫והבריאה היא בעלת גבול וממילא על ידי הכרה זאת‬
‫מקבלים ישראל השפעתם שלא על ידי אמצעי‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזוה״ק פ' בהר ) קי״ א‪ (:‬האי עבד‬
‫איקרי אדון כל הארץ‪ .‬וזה דאיתא בזוה״ק‬
‫)וישב קפא ‪ , ( :‬ובתיקוני הזהר )הקדמה י״ד ‪ ( :‬על‬
‫מלאך הברית מפ״פ שנקרא עבד לפי שהוא מכיר‬
‫הכלל שאין שום דבר נעשה רק ע״י השי״ת ולכן‬
‫הוא העבד הנקרא זקן ביתו המושל בכל אשר לו‬
‫וזה דאיתא בתיקוני‬ ‫כדאיתא בזוה״ק )שם(‬
‫)שם( שנקרא בכל השמות ובכל הכינויים‬ ‫הזהר‬
‫וכמו שמבואר בעניינו אכן העובד לעבדים אינו‬
‫גבול ואינו רואה לפניו‬ ‫רואה השורש שהוא בלא‬
‫רק עבד שהיא בגבול וכן כל מה שנתרחק ויתרבו‬
‫האמצעיים בינו ובין השורש נקפן ונתצמצם השפעתו‬
‫ונעשה לפניו יותר ‪ .‬גבולים וגדרים ומסכים‪ .‬וזהו‬
‫שנתקלל מדה במדה שיהי׳ עבד לעבדים‪ .‬וזהו שמדמה‬
‫בזוה״ק נח ) ע״ג‪ (:‬קללת חס לקללת הנחש וכמו‬
‫שנתבאר הענין מפי אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה שהנחש הוא ביותר מרוחק משורשו שמאכלו‬
‫שהדומם מגביה עצמו‬ ‫שמאכל האדם הוא‬ ‫עפר‬
‫לצומח וכן לחי עד שמגיע להתכלל בצורת אדם והנחש‬
‫מקבל דרך הפסק מסך ואוכל הדומם וכמו שנתבאר•‬
‫הענין מאאמו״ר זללה״ה בפרשת נשא בענין סופ ה‪,‬‬
‫לדלר‬
‫ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬
‫אביך אל הארץ אשר אראך‪ .‬בזה״ק )לך‬
‫ע ״ו‪ ( :‬רבי אבא פתח ■שמעו •אלי אבירי לב הרחוקים‬
‫לד‬ ‫סוד‬
‫השי״ת הוא המשפיע ולא יהי׳ כח הקשת ק ק מכח‬
‫הסתרת הענן כי הענן הוא התסד המוסתר במלכות‬
‫כנ״ל וזה הוא ‪.‬ההבעחה הן מצד המקבל והן מצד‬
‫המשפיע שיעמדו פנים בפנים חצי עיגול המקבל‬
‫לעומתי חצי עיגול המשפיע בד בבד וזה שאיתא‬
‫בתקוני הזהר )תקון ח״י( לא תצפי לרגלי משיחא‬
‫עד דתחזי קשתא בגווני נהירין שאז יהי׳ הזווג‬
‫השלם שיתמלא ‪.‬פגימת הירח ויהי׳ משניהם עיגול‬
‫שלם )עיין בפרשת וירא בענין הברית של אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬ובחיי ד״ה יודע ה' ימי תמימים(‪.‬‬
‫ויאמר ‪ ,‬ארור כנען עבד עבדים יהי׳ לאחיו‪ .‬מה‬
‫שנתקלל בלשון זה עבד עבדים וכדאיתא בסנהדרין‬
‫)ע‪ (.‬חד אמר סרסו וחד אמר רבעו וסרסו‪ .‬שחעאו‬
‫הי׳ מחפא נח כדאיתא בזוה״ק )נח ע״ג‪ (.‬כד בעי‬
‫>ח למבדק בההוא חובא דבדק אדם הראשון לאו‬
‫לאתדבקא בי׳ אלא למנדע ולאתקנא עלמא ולא‬
‫יכול סחיע ענבין למבדק בההיא כרם כיון דמעא‬
‫להאי וישכר ויתגל ולא הוה לי׳ חילא למיקם ובג״כ‬
‫ויתגל גלי פרצה דעלמא דהוה סתים‪.‬‬
‫ל ע נ י ן חפא אדם שנדמה לו שיש לו תקיפות אחר‬
‫שהש״י בראו בלי שום אתערותא מצדו ורק‬
‫כלו מצד רצון הש״י אם כן איך אפשר שיהי׳ בו‬
‫יש לו הוי' קיימת שאיך אפשר‬ ‫פסולת וממילא‬
‫שיתבפל רצון הפשופ‪ .‬אכן בהסתעפות חפא זה‬
‫יוכל לדמות לו שהוא מחוייב המציאות וזה הוא חפא‪.‬‬
‫ע״ש וכמו' שנתבאר בפרשת בראשית‪ .‬וכן גם חפא‬
‫נח שנשתכר שזה ג״כ מורה על זה שרצה'לבדוק‬
‫כמה מגיע כח הוייתו שאחר שהוא נשאר'אחד מכל‬
‫שהוא הוא נקודה‬ ‫הבריאה ונדמהלו שנתברר‬
‫השי״ת בעולם וכיון שסמך עצמו‬ ‫השרשיית מרצון‬
‫בבפחון על זה זאת הוא שכרות וכמו שכתוב )משלי‬
‫כג( כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים וכמו שדרשו‬
‫חז״ל )שמות רבה יב תנחומא תזריע( שכל העולם‬
‫דומה עליו כמישור וכל עריות דומות עליו כמישור‬
‫וזהו ענין עריות כמו שנתבאר במקומו שנדמה‬
‫שיש לו התקרבות יתירה‪.‬‬
‫ו הנ ה ■ מהסתעפות חפא נח הגיע לחם שיסתר‬
‫ממנו האור עד שנדמה לו שהש״י אין לו‬
 ‫ר ים‬ ‫‪i'i‬‬ ‫‪**I‬‬
‫לו‬
‫בחסרון הוא חסרון כללי אחר שהש״י ברא מדה‬
‫ההסתר שהוא מלכות‪ .‬שמים דלית גה מגרמה כנוס‪.‬‬
‫ורק אחר שכוללות הבריאה תזדכך נשוב לראות‬
‫באור הש״י אז מצד הבריאה ימשך אור למדה זאת‬
‫שגם זה ההסתר ברא הש״י לכבודו ומזה יצא כבוד‬
‫שמים ביותר ממה שהבריאה נבראת בחסרון ושאיפת‬
‫למקורה להשלים חסרונה ולהאיר ■חשכה מזה יתעורר‬
‫עבודה לשוב לראות באור הש״י מתוך החשך ולהאיר‬
‫שגם בחושך יש אור הש״י‪ .‬ומצד הש׳^ כג הבריאה‬
‫היא באחדות בלי פירוד כלל והפירוד הוא רק מצד‬
‫הנבראים וכל החפץ באור הש״י יש בו נדיבות‬
‫■לכוללות הבריאה אחר שהוא יותר קרוב למקור‬
‫ובמקור הוא השלימות הגמור והכלל וכל הקרוב‬
‫למקור יש בו יותר מהכלל‪ .‬וזה ש;םוא קרוב להמקור‬
‫זה הוא כולל גם ההסתר שמצדו יראה כי אין דבר‬
‫יוצא מההיקף אורו של הש״י וגם מה שידמה לההולך‬
‫בשרירות לבו שעושה בבחירתו החפשית יראה הדבוק‬
‫בהש״י שהש״י מנהג גם אותו אך הוא מנהגו למעלה‬
‫מדעתו כמבואר )בענין אור מקיף מבחוץ שנקרא‬
‫(‬ ‫ירומו סלה בענין המתחיל המשל ופחד‪ ,‬פ' נח‬
‫וממילא מבין שגם עבודתו הוא רק מצד עצמו כמ״ש‬
‫אם חכמת חכמת לך )משלי ט( וביאר בזה כבוד‬
‫אדוני א״ז מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫שאם הגיע האדם להבנת דברי תורה ולהחכים בה‬
‫זכה רק לעצמו לידע שימצא גם שורש נפשו בתוך‬
‫דברי תורה אבל לא הוסיף כלום על דברי תורה כי‬
‫באמת כל הוספות דברי תורה וכל מ ה שתלמיד ותיק‬
‫עתיד לחדש הכל נכלל בדברי תורה ומה שאמר דוד‬
‫המלך ע״ה )תהלים עא( ואני תמיד איחל והוספתי‬
‫על כל תהלותיך הוא רק שיאיר בתוך החושך שיברר‬
‫שגם שם נמצא אור דברי תורה וזה עצמו נותן הש״י‬
‫מדה במדה שחושב זאת ליגיע כפיו של האדם‪.‬‬
‫מערכת הבריאה שכל אחד מצד עצמו הוא חסר‬
‫אכן באס האדם אוחז בהסתר ושכחה על זה‬
‫נאמר ולצת לבדך תשא כי חלק הלצנות שהוא‬
‫לבוש ההסתר מה‪ .‬שאין אור תורה נראה בהם זה‬
‫נקרא לצנות כדאיתא בכללים מהאריז״ל בסוף תקוני‬
‫הזהר )סימן ח( שהלצים נקראים בתי אלקים כי‬
‫אלקים נקרא כל הכחות שהלבישה השי״ת בלבושי‬
‫הבריאה ויש ק״ך צירופי אלקים ‪.‬שעד אלו‪ .‬מתפשט‬
‫םור‬
‫מצדקה ‪.‬כמה תקיפין לבייהו דחייביא‪ .‬דחמאן שבילי■‬
‫וארחי דאורייתא •ולא מסתכצין בהו וכו׳‪ .‬הרחוקים‬
‫מצדקה דמתרחקי מאורייתא רבי חזקיה אמר‬
‫דמתרחקי מקב״ה ו כו‪ /‬תא חזי אברהם בטי לקרבא‬
‫לקב״ה ואתקרב הה״ד אהבת צדק‪ .‬אבירי לב היינו‬
‫שסומכים על יסודם בלי שום פעולות באמרם מאחר‬
‫שהש״י ברא את העולם וחפץ בהוייתו ממילא בחר‬
‫בלבוש שהוא מוסתר ורצונו אינו נראה בו שבאם‬
‫הי' חפץ בבהירות למה ברא לבושים המסתירים‬
‫האלו‪ .‬ובאמת מצינו במס׳ ברכות )י ״ז‪ (:‬דפליגי‬
‫בה רב ושמואל ואמרי‪.‬לה רבי יוחנן ורבי אלעזר חד‬
‫אמר שכל העולם נזונין בצדקה והן נזונין בזרוע‬
‫וחד אמר שכל העולם נזונין בזכותן והן אפילו בזכות‪,‬‬
‫עצמן אין נזונין כדרב יהודה אמר רב דאמר רב‬
‫יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר‬
‫חורב ואומרת כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא‬
‫בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב‬
‫שבת‪ .‬ורב יהודה אמר אבירי לב גובאי טיפשאי ורב‬
‫אשי אמר בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו‪ .‬ובאמת‬
‫שניהם אמתיים שכמו שההולכים בשרירות לבם‬
‫נקראים אבירי לב שאומרים אחר שברא הקב״ה את‬
‫העולם הרי חפץ בכל מיני התפשטות הבריאה שבאם‬
‫לא הי׳ חפץ לא הי׳ בורא הסתרות כאלה ונמצא שהם‬
‫רחוקים מצדקה כי צדקה הוא כדאיתא בזה״ק‬
‫)שם( דלא בעאן לקרבא לגבי קב׳׳ה ובנין כך אינון‬
‫רחוקים מצדקה וכן מתרחקין‪ ,‬מאורייתא כדאיתא‬
‫שם וכיון דרחוקים מצדקה רחוקים אינון משלום‬
‫דלית להון שלום‪.‬‬
‫וענין צדקה הוא התחברות לחבר ולהאיר במקום‬
‫שחסר אור וכמו שלהעני יחסר לקיום חיותו‬
‫עד שהוא מוכרח ■לקבל מאחר וכן העריך הש״י כל‬
‫ויוצרך לקבל מהשני וכדאיתא במדרש שאף במרום‬
‫צריך לשלום )רבה צו ט ( כי כל הבריאה העריך‬
‫הש‪ v/‬השלימות שבהם הוא רק בהתחברות אחד‬
‫לחברו וכאשר יש בהם נדיבות אז הש״י מאיר להם‬
‫מאורו וכמ״ש )ישעי׳ ו( וקרא זה אל זה ואמר קדוש‬
‫וגו׳ ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין אז רואים שהש״י‬
‫הוא‪ .‬מאיר לה ם‪..‬וזה מה שהש״י ברא כל הבריאה‬
‫כא‬ ‫ישרים‬
‫‪i-‬‬
‫כל השמות בבחינת נוקבא כדאיהא בספר הקנה‬
‫( ובתקוני הזהר )הקדמה שני׳( וכד אנת‬ ‫)‬
‫תסתלק מנהון ישתארון כגופא בלא נשמתא‪ .‬ורבי‬
‫חנינא בן דוסא לא רצה ליהנות בעולם הזה ממקור‬
‫העליון כי רצה להניח רק לעולם הבא‪ .‬ולכן נשאר‬
‫לו ק״ב חרובין היינו כח המילוי נחרב ויבש‪ .‬וזה‬
‫שנקרא ניזון בזרוע כי הי׳ מזונו בצמצום גדול שזה‬
‫הי׳ מגיע לו רק מכח שהוא בריאה נבראת מהש״י‬
‫וצמצים גדול כזה אינו צריך לעבודה אף שזה בעצמו‬
‫עבודה עצומה אכן יען כי לפי ראות עין הי׳ ■נראה‬
‫שאין העבודה מצדו‪.‬‬
‫ו י ע ב ו ר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון‬
‫מורה בזה׳׳ר! לך )ע״ט ‪ ( :‬בספרא דרב‬
‫ייבא סבא הכא כתיב ויעבור וכו׳ וכתיב התם אני‬
‫אעביר כל טובי על פניך והוא רמז לקדושה דארעא‬
‫דאתי מאתר עלאה כדקא חזי עד מקום שכם עד‬
‫אלון מורה מסטרא דא לסטרא דא כדקא חזי‪.‬‬
‫להיות אברהם מקורו במדת החסד אכן כל המדות‬
‫כשמאירים בכחם להשפיע הם מאירים דרך‬
‫מדת מלכות שמיס כדאיתא בתקוני הזהר )תקון‬
‫תשסרי( בגין דאת יו״ד איהי אבנא מרגליתא קדישא‬
‫יקרא קירטא איהו שפה כלילא מחמש תיקונין דאינון‬
‫אחה״ע בומ״ף וכו׳ ודא ה׳ זעירא וכו׳‪ .‬שמבאר‬
‫שם שמלכות שמים מקורה בחכמה האי אבנא כלילא‬
‫מחמש עד דסליק לה עד אין סוף ורזא דמלה למען‬
‫יאריך ימים על ממלכתו כד האי אבנא בעאת למעבד‬
‫דינא בעמלק או בסטרין אחרנין וכן בחייבין נטלא‬
‫מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן ואתקראו בה כלהו‬
‫גבורות וכד בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא נטלא‬
‫מחסד וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקראו חסדים‬
‫וכו׳‪ .‬וזה סוד שלש עשרה מדות שהם בשורש ששה‬
‫מתתא לעילא מה שהאדם מברר את עצמו וממילא‬
‫מאיר לו הש״י בששה המדות מעילא לתתא ואחר‬
‫שהאיר לו בשלימות אז נתקן מדת המלכות שהוא‬
‫כולל הגמר וההסתר מכל המדות ביציאתם לפועל‬
‫וכמו שבעבודת האדם בששה המדות מתתא לעילא‬
‫צריך לכנוס דרך השער ביראה כמ״ש )תהלים קיא(‬
‫ראשית חכמה יראת ה׳ וזה נהרא שער השמים היינו‬
‫‪m,E,‬‬
‫סוד‬
‫כח הקדושה שעוד יתראה בהם אור הש״י והלבושים‬
‫הרחוקם שלא יוכל להתראות בתוכם אור הש״י זה‬
‫■גקרא אלהים אחרים ועיי״ש )סימן ע׳( ט כל מה‬
‫שאינו נראה בתוכו אור הש״י זה אינו בכח קדושה‬
‫ואף שהש״י ברא כל הכחות וכמו שנאמר ו אנ ט‬
‫בראתי משחית לחבל )ישעי׳ נד( אבל מצד האדם‬
‫צריך להסיר הלבושים האלו ולהכניס אור אף לתוך‬
‫החושך אבל כאשר הגיע לאור 'אז יראה כי הכל‬
‫רק מהש״י‪ .‬ולכן גם רבי חנינא בן דוסא אף שהי׳‬
‫בכח זכותו ועבודתו כח להאיר לכל העולם שתהא‬
‫ניזון בזכותו אבל הוא בעצמו ראה כי הבל בידי‬
‫שמים‪ .‬ולכן נקרא שנזון בזרוע שאחר שראה שהכל‬
‫בידי שמים ולא רצה לכנוס בשום הסתר בעולם‬
‫וכדאיתא שם בגמרא )תענית כה( שלא רצה ליהנות‬
‫מחלקו ובאמת גם מפירות הנאכלין בעוה״ז לא רצה‬
‫(‬ ‫ליהנות וכדאיתא )‬
‫ובזה״לן פרשת פנחס ) ר ע״ז‪ (:‬אמאי האי בתר‬
‫דהוות בת קול נפקת ואומרת כל העולם‬
‫כלו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני אלא איהו גרם‬
‫קודם דחרב קב מן יו״ד דאיהו יב׳׳ק אוף ה ט לא הזה‬
‫לי׳ אלא קב חרובין דאת יו״ד איהו יחוד ומניה‬
‫אתיא נביעו לאת ב׳ דאיהו ברכה‪ .‬כי יב״ק הוא‬
‫גמעריא קוי״ק אלקי״ם וגימעריא אקי״ק קוי׳׳ק‬
‫אדנ״י‪ .‬והוא כי שם הוי׳ מתלבש עד שיצא לפועל‬
‫גם בעולם הזה בהתלבשות כל מיני עובות ושורש‬
‫שם הוי׳ ביו״ד כדאיתא בעץ החיים כי שם הוי׳‬
‫( ואלו‬ ‫במצחא דעתיקא אחר התיקון )‬
‫השמות הם ששם הוי׳ מתלבש באקי״ק ובא״ד והיינו‬
‫שמקור החיים י יוכל להתלבש עד לגמר העשי׳ בפועל‪.‬‬
‫וזה דאיתא בעץ החיים )שער אורות נצוצין וכלים‬
‫פרק ג׳ מה״ב( שמלואי השמות ע״ב ס״ג מ׳׳ה עולה‬
‫קב כי אלו שלשה הס משפיעים כי שם ב״ן הוא‬
‫בנוקבא וכן הוא ענין המילוי שהשם ■נתמלא מאותיות‬
‫אחרים הנוספים על השם ונכללים בהשם וקדושת‬
‫השם מתפשט גם בהמילוי וזה שהמילוי נקרא בזה׳׳ק‬
‫)פנחס רמה‪ (.‬כח ה׳ וזה צרוף השם יב״ק כי יו״ד‬
‫רומז למקור החכמה וזה משפיע בק״ב היינו המילוי‬
‫כי כאשר נתגלה יסוד החכמה ממקורה אז יש‬
‫בכח‪ .‬השמות להתמלאות וכאשר •נעלם המקור יהיו‬
 ‫ישרים‬
‫דאקדים ברכתא דאברהם •לברכתא• דמריה אמר ליה‬
‫אברהם וכו' מיד אתיהיבת כהונתא לאברהם דכתיב‬
‫נאם ה׳ לאדוני שב לימיני‪ ,‬ולמה נענש על זה הרי‬
‫זהו ברכתו של אברהם אבינו עליו השלום‪ .‬אכן‬
‫באמת כמו שביאר אדוני אבי זקני מורי ורבי הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה במי השלוח ששם בן נח‬
‫הי'נ בו ך בזה שאחר שראה שמלוט יולדו עמון ומואב‬
‫שבבי בישי דירושלים והוא הי׳ נאחז במדת ירושלים‬
‫כמ״ש )ומלכי צדק מלך שלם( והוא כהן לאל עליון‪.‬‬
‫והי' קשה לו איך הלך אברהם להציל את לוט עד‬
‫שנודע לו כוונת אברהם שהלך להציל שתי פרידות‬
‫טובות נעמי העמונית ורות המואבי׳ ולפי שקיבל‬
‫הארת אור זה מאברהם לכן הכיר הטובה לאברהם‬
‫והודה שאברהם גדול ממנו ומודה בהודאה שהכהונה‬
‫שייכת לאברהם‪.‬‬
‫וביאר ענץ זה כי עם בני נח עוד לא נגמר הברית‬
‫הכולל כמו שנגמר באברהם כי באברהם‬
‫הי ׳הברית בדברי תורה שאז התחיל הש׳‪ v‬להאיר‬
‫באור תורה ועם נח לא נכרת ברית רק בדרך ארץ‬
‫ולכן לא •הי׳ יכול להביע באור הש׳‪ . v‬רק על ידי‬
‫אמצעית אברהם‪ .‬וזה‪,,‬שנאמר והוא ■כהן לאל עליון‬
‫כי כל העבודות שצוה הש״י את ישראל הוא בכוונה‬
‫לשם ה' כדאיתא בזבחים )מו‪ ( .‬לשם מי שאמר‬
‫והי׳ העולם היינו שממליך רצון הש״י להתגלות‬
‫על ידי עבודה עד שיתגלה מפורש שהש׳‪ v‬חפץ בהויית‬
‫הבריאה‪ .‬עד לתכלית גמר הלבושים ואפילו בלבושי‬
‫עוה״ז •חפץ שהרי על ידי קרבנות מקריבין בהמה‬
‫ו הי א נתעלה באש של מעלה עד שתתכלל בשור‬
‫שבמרכבה וכדאיתא בזה״ק בראשית ) מ׳׳ ה‪ (:‬קרבנא‬
‫סלקא תננא ומסתפקין כל חד וחד כדקא חזי לי׳‬
‫זכו' רעותא דלא■ אתפס • לעלמין■ בסים לגו לגו‬
‫בגוייהו ■ולא אתידע ההוא רעותא ולא אתפס למנדע‬
‫וכדין כלא רעותא חדא עד אין סוף וכלא איהו‬
‫בשלימו מתתא ומעילא ומגו לגו עד דאתעבוד כלא‬
‫חד האי רעותא לא אעיל לגו אע״ג דלא אתידע‬
‫עד דכלא אשתלים ואתנהיר בקדמיתא בכלהו סטרין‬
‫וידוע שכל העולה במעלה גבוה יותר הוא יותר‬
‫כולל שיוכל לכנוס אף למקום רחוק מאד אף שנראה‬
‫על הלבוש שהוא רחוק מאד מאור הש״י זכדאיתא‬
‫לד‬ ‫סו ד‬ ‫כב‬
‫שיבין וישכיל שמצדו לית לי' מגרמיה כלום ורק מה‬
‫שיאיר לו הש״י כן כאשר יגמר הבירור בכל ענין‬
‫וכאשר יקבל אור הש״י מעילא לתתא אז יאיר לו‬
‫הש״י מאור העליון משורש החכמה המתלבשת בבינה‬
‫ומאירה למלכות וכמו שנתבאר בענין ויעבור ה׳ על‬
‫פניו וכיון שהגיע אברהם אבינו לארץ ישראל היינו‬
‫שנכנס דרך השער אז השיג אור מסד הש״י ממקורו‬
‫אחר כל שלשה עשר מכילין דרחמי שהם בירורי כל‬
‫יסודות הבריאה וזה דאיתא בזה״ק בענין זה‬
‫עד מקום שכם עד אלון מורה מסערא דא לסערא‬
‫דא כדקא חזי‪ .‬כי שכם מורה למדת הגבורה כדאיתא‬
‫)תנחומא וישב ב סנהדרין קב‪ (.‬בשכם נחלקה מלכות‬
‫בית דוד ■בשכם ‪ .‬נמכר יוסף‪ .‬ולפי שאברהם נאחז‬
‫במות החסד והוא הי׳ החסד של הש׳‪ v‬בעולם עד‬
‫שכל החסדים שהש״י מנהג בהם עולמו נקראים‬
‫חסדי‪ .‬אבות •שהוא משורש מדת אברהם אבינו עליו‬
‫השלום ובאמת בשורש מדת החסד נכללים כל המדות‬
‫עד שגס ■מדת הגבורה שנראית היפך ממדת החסד‬
‫מן הקצה אל הקצה בשורש גם כן נכללה במדת החסד‬
‫וכמו שאמר‪.‬בזה כבוד אדוני אבי זקני הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה בפרשת וזאת הברסה מימינו אש‬
‫דת למו והיינו מגודל חסדו ואהבתו שיש להש׳׳י‬
‫אל ישראל וחסד נקרא ימין ומצד זה נתן אורייתא‬
‫מסערא דגבורה גם כן שיש בה אזהרות ועונשין‬
‫כמו אב האוהב את בנו מאד באהבה עזה מזהיר‬
‫לו ומאיים אותו שלא יעה מדרך העוב וזה דאיתא‬
‫‪,‬בזה״ק ■לך )פ״י( ויעתק משם ההרה מתמן ידע‬
‫הר ה' וכו' ויע אהלו בה״א כתיב פריש פרישו‬
‫וקביל מלכו שמיא בכלהו דרגין דאחיזין בי׳ וכדין‬
‫ידע י״כ׳‪-‬ה שליע על כלא וכדין בנא מזבח ותרין‬
‫מדבסיי הוו בגין דהכא אתגלי לי׳ דהא קב״ה שלע‬
‫פל כלי וי דע ‪,.‬המה עלאה מה דלא הו ה ידע מקדמת‬
‫דנא ובנה תי־י; מדבחין חד לדרגא דאתגליא וחד‬
‫לדרגא דאתכר\א‪ .‬כי אז נתגלה לו העומיק מה שיש‬
‫בחסד כש״י כי בעלמא דאתכסיא אין המדות‬
‫מתנגדים זה לזה וכלם הם משורש הטוב והחסד‪.‬‬
‫והיה ברכה‪ .‬במדרש תנחומא מהו שברכתך קודמת‬
‫לברכתי‪ .‬ואיתא במדרש )רבה קדושים כה(‬
‫‪:‬ובמס׳ נדרים ^)ל״ב‪ (:‬ובזה״ק לך )פ״ד‪ (.‬כיון‬
‫כג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫ויעע אשל בבאר שבע סדר לחמו ומימו'לכל באי עולם‬
‫ובאר שבע רומז למדת מלכות והיינו שכלל בהשפעתו‬
‫כל העולם עד לגמר המדות וכדאיתא למי שאמר‬
‫והי׳ העולם ובספרא ויקרא לשם מי שברא את‬
‫העולם וכל העבודות שהיו קודם האבות אם רצו‬
‫לעבוד בשלימות היו צריכים לסלק כל נגיעותם ולבעל‬
‫כל עניני עוה״ז להתבטל במציאות ממש וכדאיתא‬
‫בזוה״ק פ׳ לך )פז‪ (.‬מלך שלם ודאי מלך איהו‬
‫דשליט בשלימו אימתי איהו מלך שלם ביומא דכפורי‬
‫דכל אנפין נהירין‪ .‬וזהו שמלכות עולה עד הבינה‬
‫ושם הוא הזווג כדאיתא בפרי עץ החיים וכדאיתא‬
‫בזה״ר! אמר ) ק׳; ( בגין דתרין נהורין נהרין בחד‬
‫בוצינא עלאה נהיר לבוצינא תתאה וכמו שנתבאר‬
‫בענין יום הכפורים דשאני יום הכפורים משבת‬
‫שאור העליון יורד למטה ומעלה עמו אף קליפת נגה‬
‫ולכן הזווג מותר בשבת ואסור ביום •הכפורים‬
‫’ וכדאיתא בזה״ק אמור )שם( רבי אבא שלח לי׳‬
‫לרבי שמעון אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא‬
‫קדישא שלח ‪:‬י׳ וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך‬
‫לא בת אמי וכו׳ ותהי לי לאשה כי בשעה שמאיר‬
‫מיסוד אבא אז נתתקן כל הבריאה במקומה למטה‬
‫מה שאין כן כשאינו ■מקבל רק מעלמא עלאה שהיא‬
‫בינה ואין לו קו והמשכה לראות איך מעלמא‬
‫דאתכסיא משפיע לעלמא דאתגליא לראות סדר‬
‫ההשתלשלות אין זה שלימות הקבלה ולהיות שם‬
‫בן נח כיון שלא הגיע למדה זאת לא ראה איך יוכל‬
‫להתעלות שיולד מלוע מה שיהי׳ מזה כבוד שמים‬
‫וקנה אור זה על ידי אברהם‪.‬‬
‫ובאמת אף כי נתקן לומר תחלה ברכת אברהם‬
‫קודם לברכת הש״י כי תחיית המתים הוא‬
‫ברכת' הש״י כמו שביאר בענין זה כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה‪ .‬אכן כי בברכת אברהם‬
‫ה׳ אלקי אברהם וכן‬ ‫מברכין ברוך אתה‬ ‫שאנו‬
‫מסיימין ברוך אתה ה׳ ■מגן אברהם‪ .‬וכן הוא האמת‬
‫כדאיתא )ב״ק צב( חמרא למארי' וטיבותא לשקי׳‬
‫כי כן הציב הש״י בעולם שצריך להחזיק טובה לעובדי‬
‫הש״י‬ ‫ואברהם הי׳■ הראשון שהודיע גדולת‬ ‫הש״י‬
‫בעולם וכדאיתא במס׳ מנחות )נ״ג‪ (.‬איני■ מחזיק‬
‫לך‬ ‫סוד‬
‫במדרש )הנעלם וירא קיז‪ . (.‬שאין מלאך יכול לכנוס‬
‫למצרים רק הקב״ה בעצמו עבר במצרים‪ .‬והעבודה‬
‫‪.‬הזאת התחילה רק מהאבות וכדאיתא בזה״ק לך‬
‫)פ״ד‪ (.‬מאי כתיב ■וילך למסעיו •מנגב מספרא‬
‫דימינא שירותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא לעילא‬
‫■לעילא עד אין סוף ונחית דרגא בתר דרגא מנגב‬
‫■ועד בית אל ■מעילא לתתא ועי״ש בזה״ק שעלה‬
‫מתתא לעילא ושוב המשיך אור החסד עד לעולם‬
‫‪.‬הזה‪.‬‬
‫וזה שמברכין ברכת אבות כדאיתא במס׳ מגילה‬
‫)י״ז‪ (:‬מנין שאומרים אבות שנאמר הבו‬
‫לה׳ בני אלים ואל היינו תקיף כדאיתא ביבמות‬
‫)כא‪ (.‬ומאי משמע דהאל לישנא‪ .‬דקשה הוא שנאמר‬
‫ואת אילי הארץ לקח‪, .‬כי הם היו היותר תקיפים‬
‫בעולם שיכולים לכלול'‪,‬כל העולם בכחם להמשיך‬
‫שפע אור כללי להאיר חשכת כל העולם וזה דאיתא‬
‫במדרש רבה פרשת לך )פמ״ד( אחר הדברים האלה‬
‫וכו׳ אברהם הרהר אמר לפני הקב״ה רבון העולמים‬
‫כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו עמדתי‬
‫וסגלתי מצות ומעשים עובים יותר ממנו ודחת בריתי‬
‫לבריתו תאמר שאחד עומד ומסגל מצות ומעשים‬
‫טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי אמר לו‬
‫הקדוש ברוך הוא מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים‬
‫אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים והוא‬
‫שהש׳‪ v‬העמיד ממנו כחות שיוכלו לכלול כל העולם‬
‫ואין שום הסתר יכול לסתור כח אורד וכדאיתא‬
‫במדרש תנחומא )לך יא( כשם שהמגן אוחז החרב‬
‫אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם וכו׳‬
‫והיינו שמכל עניני עולם הזה יראו בניו את אור‬
‫הש״ייאיך הוא מנהיגו ורצונו שוכן בתוכו כי שורשם‬
‫דבוק בהש״י וזה שנאמר באברהם בפרשת וירא‬
‫)בראשית כ״א( ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם‬
‫וכדאיתא בזה״ק ויקרא ) כ״ ב‪ (:‬אלא ויריעו כל בני‬
‫אלקים הא אתבר תוקפא דדינין קשיין אתבר חילא‬
‫דלהון כמד״א ■רועה התרועעה ארץ וכל כך בגין‬
‫דהאי בוקר אתער בעלמא ואברהם אתער ואתי‬
‫למנטע אשל‪.‬בבאר שבע מלה דא הכי שמענא לה‬
‫בבאר שבע ודאי וכתיב■ ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם‪.‬‬
‫כי אשל רומז למדת היסוד כדאיתא בספריהבהי ר‬
 ‫ישרים‬
‫ואגדלה שמך‪ .‬במדרש תנחומא ששמך מתגדל‬
‫בעולם‪ .‬היינו שאתה תהי׳ בית גבול ‪.‬לשם‬
‫ה׳ כי גדול הוא חסד הש״י שעלה ברצונו הפשוע‬
‫וחפץ בהתפשעות שיתלבש רצונו ית׳ בלבושים רביס‬
‫עד שיוכל להיות להברואים תפיסה ברצונו ושם הוא‬
‫הלבוש החיצון שהוא הדוגמא שהש״י מציב בעולם‬
‫שעל ידו יוכר רצונו הפנימי‪ .‬ובעת שבחר הקב״ה‬
‫באברהם הציב אותו שהוא יהי׳ הדוגמא בעולם‬
‫הזה מכוונת רצון הש״י להעיב לבריותיו‪ .‬וזהו ואגדלה‬
‫שמך וכדאיתא בזוה״ק ויקרא )ה׳‪ (.‬אימתי איקרי‬
‫קוב״ה גדול בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמי׳‬
‫הה״ד בעיר אלקינו וכו׳ מאי משמע אשתמע דמלכא‬
‫בלא מערוניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול זכו׳‬
‫כתיב ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם תנינן‬
‫כספרא דרב המנוגא סבא דבת זוגו בדחילו דקב׳׳ה‬
‫הוות כוותיה ומספרא דאתתי׳ אקרי גדול וכו׳‪.‬‬
‫הדר ואמר בעיר אלקינו הר קדשו ובגין כך תשבחתא‬
‫דא בשני‪ .‬כי כאשר יש מקבל שמקבל השפעת הש״י‬
‫שעל ידו יתרחב ויתגדל בעולם ויקבל ההשפעה כמו‬
‫זרע הנזרע בקרקע ושוב אחר כך מתגדל בתוכו‬
‫ומתרבה ויוצא לאור בגודל התפשפות‪,‬‬
‫ויאמר אברם במה אדע כי אירשנה‪ .‬וביאר בזה‬
‫במי• השלוח שאחר כל הבירורים שנתגלה‬
‫שכינה על ידו בעולם רצה אברהם שיקבע בלבו בלא‬
‫שום הפס ק ואמר לו הש׳׳י קחה לי עגלה משולשת‬
‫היינו שלזה תצפרך עבודה ועל ידי עבודה יוקבע‬
‫בכל פעם יותר‪ .‬והענין בזה כי כל העבודות הם על‬
‫ידי סבלנות והוצאה או בגוף או בממון שהאדם‬
‫מחסר עצמו מעובה בשביל כבוד שמים‪ .‬ובמקום‬
‫שהאדם מחסר נפשו שם ישאר קביעות בגופו כי‬
‫גל הגוף הוא נברא מהש״י וכן כל קניניו של האדם‬
‫הם שייכים לו בשורש נפשו ומה שעובד האדם את‬
‫הש״י בגופו או בנפשו אז יחסר נפשו מדבר הברור‬
‫ומבורר שהוא שייך לגופו ונפשו ולכן נאמר )ספרא‬
‫ויקרא( קרבנו ולא הגזול וכ״ש בגופו כי מה שיוכל‬
‫האדם להחזיר להש״י זה הוא מתברר שהוא שייך‬
‫לו ולכן הוא כענין זריעה שאדם זורע כור להוציא‬
‫כמה כורין כי על ידי'שמחזיר להש״י נותן לו הש׳׳י‬
‫הוספות ־־עובה כי מתברר כי כל מה שהש׳^ נותן‬
‫לד‬ ‫םוד‬ ‫כד‬
‫עובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה‬
‫בעולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי‬
‫כל חפצי בם‪ .‬אכן כשמכיר מי הוא מארי׳ דחמרא‬
‫מותר להחזיק עזבה גם להשקיא כמו שביאר בזה‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שגם‬
‫השקיא אם אינו מחזיק עצמו לבעל היין רק לשקיא‬
‫אז מותר להחזיק לו עובה אבל כשמחזיק עצמו‬
‫אין‪ .‬לו שום החזקת עובה וכן הוא גם נגד‬ ‫■לבעל‬
‫המחזיק עובה שאף שצריך להחזיק עובה ‪ .‬להמשקה‬
‫אותו אבל צריך לדעת שהוא רק שר המשקה שנתמנה‬
‫מן בעל היין אבל אם לא ידע מי הוא האדון אז‬
‫כשיחזיק עזבה לשר המשקה ידמה שהוא הוא האדון‪.‬‬
‫וכן התבונן מלכי צדק אחר שלא הכיר את אור‬
‫הש׳^ שיבול להאיר אף בתוך החושך וראה שאברהם‬
‫הוא צינור החסד של הקב״ה שעל ידו יופיע אור‬
‫חסדו להאיר לכל ההסתרות בקו והמשכה וכדאיתא‬
‫במדרש רבה פרשה זו )פ׳ ל״ע( אחות לנו קענה‬
‫זה אברהם שאיחה את כל באי העולם ‪,‬בר קפרא‬
‫אמר כזה שהוא מאחה את הקרע‪ .‬ובתנחומא שאיחה‬
‫את העולם לפני הקב׳׳ה )פרשה זו( היינו שחיבר‬
‫והאיר סדר ההשתלשלות מאור ה׳ עד שהאיר בכל‬
‫מיני הסתרות שגם שם נמצא אור ה׳ וממנו התחילה‬
‫עבודה למי שאמר והי׳ העולם ולכן ■מסר לו הכהונה‬
‫ואז במלחמת המלכים קנה אברהם להאיר לכל‬
‫העולם וכדאיתא במדרש רבה פרשה זו )פ׳ מ״ב(‬
‫עמק שוה רבי ברכי׳ ורבי חלבו בשם רבי שמואל‬
‫בר נחמן ששם השוו כל אומות העולם וקצצו ארזים‬
‫ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה‬
‫והיו מקלסין לפניו ואומרים שמעני אדוני נשיא‬
‫אלהים אתה בתוכנו אמרולו מלך אתה עלינו‬
‫נשיא אתה עלינו אלהי אתה עלינו אמר להם אל‬
‫יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו עמק‬
‫סוכות שהוא מסוכך באילנות אמר רבי תנחימא‬
‫תאנה ורימון וכו׳ ובפסיקתא עתיקתא ענין‬ ‫גפן‬
‫) ס ( ועמק סוכות אמדד‬ ‫סוכות ובמדרש תהליס‬
‫מפרש שם שזה סוכתו של סדום וחשיב שבעה אילנות‬
‫זה על גב זה שם מבאר שבקש אברהם מהקב״ה‬
‫•שיתן לו מקום המקדש וכאן הכיר שם בן נח שמסר‬
‫לו ׳הכהונה ממקום המקדש‪.‬‬
‫כה‬ ‫ר‬
‫כמה דנוקבא לא עבדא פירין אלא מגו חילא דוכורא‬
‫וכו׳ ת״ח נוקבא עד ג׳ זמנין דאתעברת איבא‬
‫במעהא לא אשתלים בתר שלש זמנין‪.‬‬
‫וירא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל‬
‫כחום היום בזה״ק וירא )צ״ד‪ (.‬רבי חייא‬
‫פתח הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור‬
‫נשמע בארצנו‪ .‬הנצנים נראו בארץ כד ברא קב״ה‬
‫עלמא יהיב בארעא כל חילהא דאתחזי לה וכלא‬
‫הוה בארעא ולא אפיקת איבין בעלמא עד דאסברי‬
‫אדם כיון דאתברי אדם כלא אתחזי בעלמא וארעא‬
‫גליאת‪ -‬איבהא וחילהא דאתפקדו בה כגוונא דא‬
‫שמיס לא‪ .‬יהבו חילין־ לארעא עד דאתא אדם הה״ד‬
‫וכל שיח השדה ערס יהי׳ בארץ וכל עשב השדה‬
‫ערם יצמח כי לא המעיר ה׳ אלקיס על הארץ ואדם‬
‫אין לעבוד את האדמה אעמרו כל אינון תולדין ולא‬
‫אתגלון ושמייא אתעכבו דלא אמערו על ארעא בגין‬
‫דאדם אין וכו׳‪ .‬עת הזמיר הגיע דאתתקן תיקונא‬
‫דתושבחן לזמרא קמי קב״ה מה דלא אשתכח עד‬
‫לא־ אפברי אדם קול התור נשמע בארצנו דא )כל(‬
‫מלה דקב״ה דלא אשתכח וכו׳‪ .‬וחשיב שם כיון‬
‫דאשתכח אדם כלא אשתכח ובתר דחעא וכו׳ אתלעיא‬
‫ארעא ו ט׳ אתא נח ותקין קרדומין ופצירי בעלמא‬
‫ולבתר וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה אתו‬
‫בגי עלמא וחבו קמי׳ דקב״ה ואסתלקו חילין דארעא‬
‫וכו׳ כיון דאתא אברהם מיד הנצנים נראו בארץ‬
‫וכו׳ עת הזמיר הגיע בשעתא דאמר לי׳ קב״ה דיתגזר‬
‫כיון דמעא ההוא זמנא דברית אשתכח בי׳ באברהם‬
‫ואתגזר כדין אתקיים בי׳ כל האי קרא ואתקיים‬
‫עלמא ומלה דקב׳׳ה הוה באתגליא‪ .‬כי בריאת העולם‬
‫הי׳ כאשר הש׳׳י שלח אמרו מרצונו הפשוע במקום‬
‫גדולתו המציא ענותנותו שרצה להיות מלך בתחתונים‬
‫והלביש רצונו־ בלבושי הבריאה עד שנסתר רצונו שלא‬
‫נראה כלל כי נתלבש בכל מעשה בראשית לבוש בתוך‬
‫לבוש עד שיצאו דברים חומריים וגשמיים וזהו‬
‫שנעמן הכח ולא הי׳ יכול להתרומם להתעלות לשוב‬
‫נגד הש״י פגים בפנים ובתכלית בריאת האדם הוא‬
‫כי על ידי האדם יתראו הנצנים ויגיע עת הזמיר‬
‫היינו שכח הארץ ־ישוב להתעלות שיתכלל בתוך האדם‬
‫והאדם ■יעבוד בכח הזה את הש׳^‪ .‬אכן על ידי‬
‫דרא‬ ‫סו ד‬
‫לו בלבושי עולם הזה ‪.‬הוא מתעלה על ידו‪ .‬להשיבו‬
‫לפני הש״י פנים בפנים וזה עצמו שחוסר עצמו‬
‫זה הכח הוא מלמד זכות עליו כי החסרון הזה‬
‫נשאר בו בקביעות ששאר הגוף וכל מאודו ירצו‬
‫להתחבר בזה כי זה הוא העיקר והשורש מה‬
‫שהקריב לה׳ ועשה ‪ .‬שורש למעלה‪ .‬וכן איתא בנדרים‬
‫)י״ב‪ (.‬אמר הרינו שלא אוכל בשר וכו׳ כיום שמת‬
‫בו אביו וכו׳ כיום שראיתי ירושלים בחרבנה וכו‪/‬‬
‫ואי אמרינן בעקרו מתפיס אף על גב שיש כמה חד‬
‫בשבת כוונתו על עקרו הרי שזה נקרא עיקר לכל‬
‫הימים הדומים לו כי זה שחוסר עצמו מה שסבל‬
‫וקבע בלבו עבודה ‪ .‬זה עיקר וכשאר נשאר עפל‪.‬‬
‫דרא‬
‫דרא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל‬
‫כחום היום בש״ס )ב״מ‪ ,‬פו‪ ( :‬אותו היום‬
‫יום שלישי של מילה של אברהם הי׳‪ .‬יחייגו מיומים‬
‫ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו )הושע ו׳< במדרש‬
‫רבה וירא )פרשה נ״ו( ביום השלישי וישא אברהם‬
‫את עיניו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו‬
‫ונחיה לפניו ביום השלישי של שבעים דכתיב ויאמר‬
‫אליהם יוסף ביום השלישי ביום השלישי של מרגלים‬
‫וכו' ביום השלישי של מתן תורה ביום השלישי של‬
‫יוגה ביום השלישי של עולי גולה ביום השלישי של‬
‫תחיית המתים ביום השלישי של אסתר‪.‬‬
‫הענין כמו שנתבאר מפי אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה בענין שלישי למילה שביום‬
‫שלישי נקבעת בקביעות שכמו שעור הערלה צריך‬
‫להסיר לגמרי ועור הפריעה לפי שסמוך ■לעור‬
‫הערלה אינו צריך להסירו רק להסיעו ממקומו בסוד‬
‫קליפת נגה שיוכל להתעלה לקדושה ולכן נקרא פריעה‬
‫כדאיתא ביבמות )כא‪ (.‬רמז לשניות ‪ p‬התורה‬
‫מנין מדכתיב פרעהו אל תעבור בו יעו״ש‪ .‬ולכן‬
‫בשלישי נקבע הקדושה שאז רצון האדם מוסכם‬
‫לעבודת הש״י וכן איתא בזה״ק קדושים ) פז‪( . .‬‬
‫ובשנה הרביעית יהי׳ כל פריו קדש הלולים לה'‬
‫וארעא לא עבדא פירין אלא מגו חילא אחרא דעלה‬
 ‫ישרים‬
‫שם שחשא גס בנוקבא‪ ,‬והוא כי כח המקבל‬
‫שבהבריאה שזה מורה בנוקבא שלא היתה עוד‬
‫פנים בפנים‪ ,‬והיינו כי כח המקבל אם אינו עומד‬
‫לפני הש׳׳י פנים בפנים גם כן ידמה לו שהוא בריה‬
‫נפרדת ויש לו כח מצד עצמו שידמה שמאחר שברא‬
‫הש‪/‬ע כח הזה וכל כחות הבריאה ישפיעו בכח‬
‫המקבל ולכן ידמה כח המקבל שהוא מחוייב המציאות‪.‬‬
‫אכן כשיעמוד פנים בפנים אז יש לו חבור לאור‬
‫העליון ויראה כי נברא רק בחסד הש״י שרצה‬
‫להשיב לבריותיו וכל כחו הוא רק בעת שהוא מקבל‬
‫אור וכמו שנתבאר בפרשת בראשית ובפרשת נח‬
‫וזה סוד קישרוג הירח שהוא מתייחס לחמא אדם‬
‫הראשון וזה ענין פגימת הירח כמו שנתבאר בפרשת‬
‫נח בענין הקשת שבשביל זה נפגמה הירח כדי שכח‬
‫המקבל יראה את עצמו חסר לגמרי בעת החיסור‬
‫אז יבין כי אין לו מצד עצמו ואין הבריאה בהכרח‬
‫רק ברצון‪ .‬ולזה רמז התחלפות הזמנים‪ ,‬קור‪ ,‬וחוס‪.‬‬
‫קיץ‪ .‬וחורף‪ .‬שזמן אחד יראה שאין הכרח בו שהרי‬
‫העולם מתקיים גם כאשר יחליף זה הזמן וכן נשבע‬
‫בכל כחות הבריאה שיראו עצמם שהם חסירים כדי‬
‫שישיבו להביש באור השם יתברך‪.‬‬
‫והנה הפגם הכללי הראה הש״י לכל הבריאה‬
‫שתראה שתוכל להתבשל הראה הש״י בהמבול‬
‫שנתבשלה■ כל הבריאה וגם נח נסתר מעין הי׳‬
‫כדאיתא בזה׳׳ק נח ) ס ד‪ ( :‬וכדאיתא בליקושי תורה‬
‫מל פסוק וכל שיח השדה וגו׳ כי לא המשיר ה׳‬
‫אלקים על ה א ח שלא הי׳ עוד המבול ולא נתחזקו‬
‫כחות הבריאה על ידי מה שתראה שתוכל להתבשל‬
‫וכמו שנתבאר הענין מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש• זללה׳׳ה‪ .‬ואחר המבול כאשר נקבע יראה‬
‫עצומה בכל כחות י הבריאה ובאדם וכרת הש״י ברית‬
‫עם נח ונתן הקשת בענן כמו שנתבאר ‪ 5‬פ׳ נח‬
‫שהראה לו הש״י שכמו שנקבע יראה באדם כן‬
‫קבע השי׳׳ת בכל כמות הבריאה שלא יסתירו כל‬
‫כך אור הש״י שיתראה הקשת בתוך הענין כי קשת‬
‫רומז לכח ההשפעה שהיא חצי עיגול שבו נראה גם‬
‫תוכו‪ .‬כי בעיגול שלם אין נראה תוכו ובחצי העיגול‬
‫נראה שיש עגול וקו■ היושר שמצד העגולים אין‬
‫חיבור שיתראה האור בין המשפיע והמקבל וכל אחד‬
‫וירא‬ ‫םו ד‬ ‫כו‬
‫חשא האדם בחשבו יפן שעל ידי הל‪ 1‬דם מנהג כש״י‬
‫כל הבריאה אם כן יש לו כח לפלות ולהפלות כל‬
‫הבריאה ואין שום דבר שלא יוכל להפלות בכל זמן‪.‬‬
‫ובאמת מה שנצשוה שלא נאכול‪ .‬איתא )פפ״ס‬
‫שער ר״ה פרק ו׳( שלא נאסר לו לפולם‬
‫שבאם הי׳ ממתין עד שבת הי׳ מותר לו וזה רומז‬
‫שעל ידי עבודה הי' מגיע לשלימות שיכלול בתוכו‬
‫כל הבריאה כי כן הציב הש״י שכל הבריאה בראה‬
‫בלא שלימות כמ״ש )ישעי׳ כו( כי בי״ק ה׳ צור‬
‫עולמים‪ .‬והעמיד שהאדם על ידי עבודתו ישלים‬
‫כל הבריאה וכן איתא במדרש )תנחומא שמות ע(‬
‫כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון התורמס‬
‫צריך להתמתק‪ .‬וכן כל הכנות מאכלי אדם ולבושיו‬
‫צריכין תיקון על ידי האדם‪ .‬וכן הוא כל ענין‪ .‬מה‬
‫שהש׳׳י שולח אמרתו ארך צריך להתלבש בלבוש‬
‫העולמות והבריאה עד שתבא לגבול תפיסת האדם‬
‫שהאדם יוכל לקבלו וכן צריך לעבור דרך לבוש הזמן‬
‫וזה רומז יום השבת שרומז למדת מלכות שמים והוא‬
‫ראשית חכמה יראת ה' כי זה מחייב עבודה אחר‬
‫שהאדם רואה שמצד האדם תוכל כל הבריאה להתבשל‬
‫כי אין לה מצדה שום כח וזה‪ ,‬רומז ‪ .‬מלכות שמים‬
‫דלית לה מגרמה כלום והוא שמצד הבריאה אץ‬
‫לברי׳ כלום אצל בוראה כי• אין אצל הש׳׳י שום הכרח‬
‫בבריאת העולם ובקיומו ומצדה תוכל לשכוח שהוא‬
‫ברי' נבראת ועל ידי זה יכול כל כח החיים שבה‬
‫לשוב למקורו‪ .‬ולכן צריכה תמיד לעבודה בהתעוררות‬
‫‪.‬תמיד את הש״י כי הוא המחי׳ ובורא תמיד כח‬
‫חדש בהבריאה ובלתי השגחתו הוא כאין ואין חיים‬
‫בכל יסוד הבריאה רק אם‪ ,‬תתעורר להביש אל‬
‫בוראה ולכן הכרה זאת ביותר ביום השבת כי בו‬
‫שבת ■אל מכל מלאכתו ויתבשלו כל כחות המסתירים‬
‫והמשכחים את אור הבריאה וזה שער השמים שאדם‬
‫צריך ליכנס בו לראות גאות ה׳ בכל התפששות כחות‬
‫הבריאה‪ .‬וזה דאיתא ‪ .‬בליקושי תורה שחעא אדם מה‬
‫שרצה להגדיל כתר זעיר אפין קודם זמנו כי קודם‬
‫השבת המורה לכח עבודה לא היו מוחין בזעיר‬
‫היינו האור הזה שישוב להביש באור וממילא גם‬
‫באדם התחתון לא הי' כח ‪.‬מעורר אותו לדעת‬
‫שבלא שפע תמידי בכל רגע אין לו‪ .‬קיום וכן איתא‪.‬‬
‫כז‬ ‫ישרים‬
‫מניה ההו א זוהמא וכו׳‪ .‬כי במי שהש״י בוחר‬
‫‪,‬בקביעות זה הוא העיקר בעולם והוא שורש תכלית‬
‫הרצון״ מהבריאה וכמו שאצל הש״י אחר‪,‬שכל הבריאה‬
‫מצדו •היא רק ברצון ולא בהכרח לכן אץ שום דבר‬
‫;שיהי׳‪.‬אצלו‪ ,,‬אגב ‪.‬וטפל כי הנברא אחר שיש אצלו‬
‫‪,‬מוכרחות לכן יש אצלו גם מותרות וטפל אכן אצל‬
‫ה‪,‬ש״י שכל הבריאה היא רק מרצונו הפשוט וכל‬
‫מה שהוא רצונו הוא דבוק ברצונו ורצונו יתברך‬
‫‪-‬אינו דבר טפל‪.‬‬
‫וכן הדבוק ברצונו הוא דבוק במדותיו שאף הקטן‬
‫‪,‬שבקטנים אף שהוא מרוחק מאד מאור הוא‬ ‫‪.‬‬
‫יקר אצלו מאד להוציא יקר מזולל‪ .‬וכן הוא מדת‬
‫אברהם אבינו שרצה לזכות לכל ‪.‬העולם והגין על‬
‫כל דורו וכן לא נסתפק בדברים קטנים עד שהאיר‬
‫לו הש״י שלא ידח ממנו נדח ואפילו ענינים קטנים‬
‫שהי׳ לו לא יהיו לפי שעה רק מהכל ישאר השארה‬
‫קיימת ’ וכ מו שכתובי )תהלים א( ועלהו לא יבול‪.‬‬
‫ולכן לא הי׳ נחשב אצלו כל עניני עולם וכמו שנאמר‬
‫בו ויסע אברס הלוך ונסוע הנגבה והיינו שאחז‬
‫'בצמצום בעניני עוה״ז כי נגב הוא מלשון צמצום‬
‫כמ׳׳ש )שופטים א( כי א רן הנגב נתתני וכדאיתא‬
‫בזוה׳׳ק פ׳ לך )פ״ד‪ (.‬מה כתיב וילך למסעו מנגב‬
‫מסטרא דימינא שרותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא‬
‫לעילא עד אין סוף ונחית דרגא בתר דרגא מנגב‬
‫ועד בית אל מעילא לתתא וכמו שנתבאר בפרשת‬
‫>ך״‪) .‬ד״ה ויעבור( שכלל כל המדות שהם כוללים‬
‫יכל הנהגות העולם מתתא לעילא ומעילא לתתא וזה‬
‫החילוק שבין כריתת ברית שכרת הש׳׳י עם אברהם‬
‫אבינו להכריתת ברית שכרת עם נח‪ .‬כי הקשת‬
‫שניתן לנח היינו כמו שנתבאר שהש״י הראה לו‬
‫שמצד הש״י שרוצה בהשפעה מצד זה יש קיום לכל‬
‫העולם והענן הוא החסד כשנכנס לגמר פעולתו‬
‫אז הוא נכנס לכח המקבל והבטיח לו הש״י שלא‬
‫יתבטל אור השפעת הש״י כל כך ולא ישכח‬
‫מהבריאה שכל מי שירצה להביט באור יראה את‬
‫הקשת בדעתו להבין שהוא מצד עצמו חסר והש״י‬
‫צריך להאיר לו ובמקום קבלתו הטובה כאשר ירצה‬
‫להביט ולהבין יראה כי הש״י הוא הנותן‪ .‬אכן בעת‬
‫שהאדם הוא בבחינת משפיע אף על פי שאז הוא‬
‫דרא‬ ‫םו ד‬
‫מדוגל במדתו ולא יראה איך‪-‬יצרן ״‪,‬לזווג ‪-‬השני;זלזה‬
‫ניתן הברית לנח שתראה ההשפפה בדמות‪ ,‬הזה שהוא‬
‫רומז שאין כל כך הסתר כי בעיגול יתראה בקצתו‬
‫ערך כולו ומה שהוא רק חצי שיתראה פנימיותו‪ ,‬וכמו‬
‫•‬ ‫שנתבאר בפרשת נח‪.‬‬
‫אכן הברית הזה לא הי׳ דבר קיים לעד ■שאף‬
‫שמצד הש״י הראה‪ .‬לו את • הקשת והיינו'‬ ‫‪,‬‬
‫שלא יהי׳ הסתר כל כך וכן■ לא ‪ .‬יהי'‪ ,‬חשכות‪ ,‬גדול‬
‫כל כך שתתבעל כוללות ‪.‬הבריאה וכל מי‪.‬״שירצה‬
‫בעבודה יאיר לו הש״י כנגדו אכן שישאר עבודה‬
‫קבועה בלב האדם כקביעות גמור שירצה שגס גופו‬
‫ירגיש עבודה זה לא הי׳ ‪ ,‬בכריתת ‪ .‬הברית עם נח‬
‫שהרי אחר שנכרת עמו ברית נאמר בו‪ ,‬וישת מן‬
‫היין וישכר ויתגל בתוך ■אהלה והיינו שנסתפק‬
‫והי׳ לפניו בו חדוה ונייחא ‪,‬ממה שראה שלא יהי'‬
‫עוד המבול לשחת כל בשר וראה שיש■ לו חלק לעולה‬
‫הבא ועל ידי זה רצה להתפשע בכל מיני התפשעות‪.,‬‬
‫ולזה לא הי׳ ביכולתו להגן ‪ .‬על בני דורו וכן על‬
‫תולדותיו כי בתולדותיו היו כמה אומות רשעים ומה‬
‫שאברהם אבינו יצא‪ ,‬ממנו גם כן לא נחשב על שמו‬
‫כי מאברהם אבינו התחיל הבדלה שנקראו זרע‬
‫אברהם כדאיתא בנדרים )ל״א‪ (.‬דישראל •נפקי‬
‫מכלל בני נח כיון דאיקדיש אברהם איתקרו על• שמיה‪,‬‬
‫וזה רומז כי מה שנח זכה לא זכה מצדו ‪ ,‬וכדאיתא‬
‫במדרש )בראשית רבה כט( ‪.‬שגם •נח לא הי׳ כדאי‬
‫‪.‬להנצל אלא שמצא ‪ ,‬חן‪ .‬והיינו שלא‪ ,‬ניתן לו החבה‬
‫יתירה לדעת •מפני מה ■זכה וכמו דאיתא בישראל‬
‫)אבות פ״ג מי׳׳ד ( חבה יתירה נודעת להם‬
‫שנקראו בנים למקום‪ .‬כי עיקר הידיעה הזאת הוא‬
‫על ידי עבודה שנקבעת בלב האדם שלא יסתפק בדבר‬
‫שהוא רק אגב וטפל וירצה להתדבק במקור וכדאיתא‬
‫בזה״ק תרומה ) ק כ״ ח‪ (:‬מאת כל איש אשר ידבנו‬
‫לבו מאי אשר ידבנו לבו דיתרעי בי׳ קוב״ה וכף‬
‫ומנא ידעינן דהא קב׳׳ה אתרעי ביה ושוי מדורי׳‬
‫בי׳ כד חזינן דרעותא דההוא בר נש )בחדוא ברעותא‬
‫דלבא( למרד^ ולאשתדלא אבתרי׳ דקב״ה בלביה‬
‫ובנפשיה וברעותיה ודאי תמן ידעינן דשריא ביה‬
‫שכינתא וכו׳ אוף הכי ההוא זכאה בעי למרדף‬
‫בתר חייבא ולמקני ליה באגר ‪,‬שלים‪ .‬בגין‪ ,‬דיעבר‬
 ‫י* ש ר י ם‬ ‫וירא‬ ‫םו ד‬ ‫כח‬

‫ולזה ניתן כריתת הברית עם אברהם אבינו שיקבע‬ ‫בעצמו לבוש לכח‪ ,‬המשפיע שברא■ הש״י אכן בזה‬
‫מעצור לרוחו בקביעות לאות ברית במקום‬ ‫יוגבר כח השכחה באדם מאד וכדאיתא במדרש‬
‫השפעתו‪ .‬ואז ממילא לא ישתוקק לקבל רק מה‬ ‫)תזריע רבה יד( הן בעון חוללתי ר׳ אחא אמר‬
‫שהוא ברצון הש״י וברית הזה הוא פועל באדם‬ ‫אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה‬
‫אף בהיותו בבחינת מקבל וזה שניתן לאברהם זה‬ ‫לו צד אחד מעון אמר דוד לפני הקב״ה רבון העולמים‬
‫עצמו של נח אכן לנח נתן את הקשת‬ ‫הברית‬ ‫כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון‬
‫בענן היינו בלבוש המקבל יתראה הקשת‪ .‬ולאברהם‬ ‫אלא להנאתו שאפילו חסיד שבחסידים לא יוכל לומר‬
‫אבינו ניתן לו בכח המשפיע שבגופו אשר מחמת‬ ‫זכיתי לבי שיתכוון רק לשם שמים ' בענין השפעתו‬
‫זה יהי׳ בידו כח המקבל ממילא וזה הברית הוא‬ ‫להוליד ולכן לפי שלא נגמר הברית עם נח‪-‬לכן לא‬
‫בקביעות באדם בשורש ופועל בנפשו אף בעת שאינו‬ ‫הי' יכול להוליד שיהי׳ ממנו צינור להוליד שיהי'‬
‫בבהירות דעתו אחר שזה הברית הוא תמיד עם‬ ‫מבניו מפורש התרבות כבוד שמים כמו שנאמר‬
‫האדם ונקרא בריתו אשר שם בבשרינו‪ .‬וזה הברית‬ ‫באברהם למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬
‫שניתן לנח ושם נאמר ונראתה הקשת בענן היינו‬ ‫כי מה שיצא ממנו אברהם הוא בדרך הבדלה שנבדל‬
‫שמצדו יראה עצמו חסר ויראה שצריך להשלים‬ ‫^ ר ה ם ולא נקרא בן נח כנ״ל‪.‬‬
‫חסרונו על ידי כח ההשפעה אכן עתה נמסר גם‬
‫ואן? שבמושכל ראשון נראה כי ‪.‬במקום שהאדם‬
‫כח ההשפעה לאברהם אבינו שעל ידו ישפיע השם‬
‫משפיע מהנקל לו יותר לחשוב‪ ,‬דרכיו ולהיות‬
‫חסדו בעולם וכמו שנאמר לו והי׳ ברכה היינו שהוא‬
‫בדעת וחשבון יותר מבעת שהאדם מקבל כי בעת‬
‫יהי' הצינור והבריכה שעל ידו ישפיע ה׳ חסדו לעולם‬
‫שאדם משפיע אז הוא בבחינת זכר ואיש דרכו‬
‫■כמו דאיתא במדרש )וישלח רבה פ״ב ( האבות‬
‫לכבוש אבל בעת שהאדם מקבל טובה אז הוא‬
‫הן הן המרכבה כי מי שיוכל לדמות בנפשו שיש‬
‫בבחינת נוקבא ונקבה תש כחה להתגבר לכבוש‬
‫לו ־כת פעולה זה אינו יכול להיות מרכבה לשכינה‬
‫כח תשוקתה‪ .‬אכן בענין זה ביאר ‪.‬כבוד אאמו״ר‬
‫וכמו שנאמר )תהלים צד( היחברך כסא הות וביאר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה על פי מה דאיתא‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי מי‬
‫( שרב קנס הקונים ‪ .‬את‬ ‫במדרש )ויק״ר ו‬
‫שידמה לו שיש לו רכוש והון וכח פעולה זה אינו‬
‫הגנבות יותר מהגנבים עצמם ואמר לא עכברי‪ ,‬גנב‬
‫יטל להיות כסא ומרכבה להקב״ה כי לישא עליו‬
‫אלא חורא גנב ואיתא נמי בש״ס )גיטין מה‪(.‬‬
‫כבוד שמים צריך להתבטל לפני הקב״ה במציאות‬
‫ממש זה נושא עליו כבוד שמים‪ .‬וכדאיתא במדרש‬ ‫ופירושי שבאם לא הי׳ לו להעכבר מקום להטמץ‬
‫משל לגבור שרוכב על ה סו ס וכליו משופעים אילך‬ ‫לא הי׳ שומט וגונב כי באמת צריך צ‪,‬מצום‬
‫ואילך ה סו ס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס‬ ‫במקום ההשפעה כי כל מה שכח המקבל ישתוקק‬
‫)ויצא רבה ס ח( ובאמת לה׳ הארץ ומלואה וכמו‬ ‫לקבל מה שאינו שייך לו הוא לסבת כח ההשפעה‬
‫שנאמר כל פעל ה׳ למענהו )משלי טז( לי הכסף‬ ‫לפי שכח ההשפעה מעורר אותו לקבל מה שאחר‬
‫ולי הזהב )חגי ב( וכמה ענינים ומצינו שנאמר‬ ‫כך ישפיע על ידי כח ההשפעה במקום לא טוב‪.‬‬
‫והארץ נתן לבני אדם ומתרצינן )ברכות לה( כאן‬
‫קודם ברכה וכאן לאחר ברכה כי כל השפעות טובה‬ ‫ואחר שכבר קיבל לתוכו דברים שאינם כרצון‬
‫אף שהש׳‪ v‬מוריד שפע לעולם אכן אינו כמתנת בשר‬ ‫הש״י שוב בעת ההשפעה‪ .‬אין האדם בידו‬
‫ודם שעיקר המתנה כשמוציאו מרשותו לרשות המקבל‬ ‫לשום מעצור לרוחו כי כבר קיבל כח מותרות בעת‬
‫אכן הש״י אם יסיר השגחתו אף רגע אחת יצא‬ ‫היותו בבחינת נוקבא בעת הקבלה ובשגם שבעת‬
‫הח רוח חיים שבהטובה ולא ישאר ממנה מאומה‬ ‫הקבלה אינו מרגיש כל כך מה הוא יכול לקבל‬
‫ועיקר הנתינה שהש׳^ נותן טובה שהאדם יכיר‬ ‫שלא יביאהו לידי השפעה במותרות כי אז הוא‬
‫עם הטובה אהבת הנותן שיהי׳ השגחתו תמיד אז‬ ‫בבחינת נוקבא‪.‬‬
‫כט‬ ‫ישרים‬ ‫וירא‬
‫שובה אכן גם■ זה ביד ■הש׳‪ v‬בבחינת אור מקיף‬
‫מבחו׳ן• כמו■ שנתבאר בפרשת ■‪.‬נח[ ‪ .‬אכן אברכם אבינו‬
‫קנה זאת ; כעולם הזה שהוא יהי׳ צינור הכולל ובו‬
‫יתראה ‪.‬הקשת בגווני נהירין כמו שנתבאר בפרשת‬
‫נח וכדאיתא ‪.‬בזה״ק וירא )צ״ש‪ (:‬שהשלשה מלאכים‬
‫נתראו אליו בתלתא גוונין דקשת )סתרי תורה‬
‫צ״ש(‪ .‬שכינתא משכא מלעילס בתלת גוונין דקשת‬
‫ו ש ם‪ )-‬ק׳‪ (.‬תלת גוונין אתחזו לתתא זכו׳‪ .‬וזה כי‪.‬‬
‫בנח אף שראה את הקשת בגוון קשת חצי עיגול‬
‫כמו שנתבאר שם וגם כח המקבל בבחינת ירח‬
‫שהוא פגום אכן לא הי׳ חיבור ביניהם להעשות‬
‫עיגול שלם ועתה התחיל להתמלא פגימת הירח‬
‫וכמו‪ .‬שנאמר לו‪ ,‬התהלך לפני והי׳ תמים כי אז‬
‫נתגלה כי תכלית הבריאה הוא אברהם ואין ההשפעה‬
‫שלימה רק כשיש כח מקבל שיקבל שובה באור בהיר‬
‫להגדיל כבוד ■שמים וכן כח הקבלה תמיד יראה‬
‫עצמו שאין לו שלימות רק כשיראה אור השפע ומאלו‬
‫נעשה חיבור ‪.‬והיקף שלם וזה דאיתא בזה״ק לך‬
‫)צ״ז‪ (:‬דעד לא אתגזר לא הוה מליל עמיה אלא‬
‫מגו דרגא תתאה ודרגין עלאין לא הוו קיימי על‬
‫ההוא דרגא כיון דאתגזר מיד הנצנים נראו בארץ‬
‫אלין דרגין תתאין דאפיקת ואתקינת האי דרגא‬
‫תתאה וכו׳ עי׳׳ש ובאמת כל דרגא תתאה הוא‬
‫מקבלת מדרגא עלאה אלא שאברהם לא הי׳ רואה‬
‫ההתקשרות בין עלמא עלאה לתתאה וכיון שקבע‬
‫הברית בגופו שיהי׳ תמיד אצלו בקביעות עבודה אז‬
‫דאה שכל הבריאה היא נברא בשבילו כמ״ש בהבראם‬
‫באברהם בראם )מדרש זה״ק ‪.‬לך צא‪ (:‬כי מכל‬
‫הבריאה הוא התכלית הנרצה מרצון הקדום וכדאיתא‬
‫בזה״ק )צח‪ (.‬וירא אליו ה׳ ‪.‬להאי דרגא דמליל‬
‫עמיה מה ‪.‬דלא הוה מקדמת דנא וכו׳ כי לראות‬
‫שגם בכל עניני עולם הזה מוסתר אור צריך להאיר‬
‫■להאי דרגא ממקום גבוה מאד וכדאיתא בזה״ק‬
‫( אלא הכא גלי חכמתא דכלהו דרגין‬ ‫)שם‬
‫שרו על האי דרגא תתאה בתר דאתגזר אברהם‬
‫)ועיין בפרשת נח ד״ה את קשתי ובפרשת חיי ד׳׳ה‬
‫יודע ה׳ ימי תמימים(‪.‬‬
‫ו י ש א' ע י נ י ו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו‪.‬‬
‫■במדרש' רבה וירא )פרשה נ׳( תנא אין‬
‫סו ד‬
‫תתקיים לעד כי כש״י איגו ‪,‬מוציא שום דבר‪.‬מתסת‬
‫ידו ורק למי שמתבמל מפני כבוד שמים מכל‪ .‬וכל‬
‫לזה מוסר הש׳‪ v‬כל מיני השפעות ועל‪ .‬ידו‪..‬הש״י‬
‫משפיע בעולם והוא הצינור הכולל כי אף אם יהיו‬
‫בידו כל מיני עובות לא יצאו מרשות הש״י כי גם‬
‫הוא כולו מתבעל מפני כבוד שמים ולכן נאמר בו‬
‫מברכיך ברוך‪ .‬וזה שניתן לאברהם ההשפעה לידו‬
‫כמו שנאמר ואברכה מברכיך ונגמר ברכה ‪,‬זו‬
‫במצות המילה אחר שקבע בגופו מקום עבודה‬
‫למישרי עלי׳ גיא ותא דקודשא ברוך הוא והוא‬
‫בעצמו עובד שיראה עצמו פגום ומסר בלי ‪,‬אור‬
‫הש״י וזה הוא השלימות הגמור וכמו שנאמר לו‬
‫במצות מילה התהלך לפני והי' תמים כי זה הוא‬
‫שלימות הא מתי כשהבריאה רואה עצמה מסירה‬
‫אור ותמיד מצפה למור הש״י ■להאיר לה אז הש׳׳י‬
‫מדה במדה עוסק תמיד למסור לזה כל השפעותיו‬
‫וכמו שביאר כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה בענין ברית שהי׳ המנהג לחתוך בעל חי‬
‫ולעבור בין הבתרים לרמוז כי שנינו משורש אחד‬
‫נבראנו ואב אחד לכולנו אל אחד בראנו ומדוע נבגוד‬
‫איש באחיו כי כל ההסתר שנפחד אדם מחבירו הוא‬
‫רק ‪ .‬מעניני עולם הזה המסתירים ומפרידים ואס‬
‫נשוב לשורש הלא משורש אחד אנחנו ועל ענין זה‬
‫הי׳ כרית הברית עם אברהם אבינו בין הבתרים אמר‬
‫שהסיר ממנו כל עניני עולם הזה נשאר דבוק במקורו‬
‫והברית הזה נגמר בברית מילה שניתן לו לעשות‬
‫רושם ברית קודש בגופו‪ .‬ומזה נגמר רושם בהשפעת‬
‫הש״י כמו שנתבאר בענין הקשת שהוא גם כן חצי‬
‫עיגול‪ .‬ובזה נתקשר עם הש״י במדת היסוד שהוא‬
‫התקשרות וקו המדה שקבע הש״י שיהי' ההשפעה‬
‫בצמצום מקום שלא תרד רק למי שמכין כלו קיב^‬
‫ביראה ועבודה‪ .‬כי מצד הש״י הי׳ ההשפעה לכל‬
‫כדאיתא בתענית )ז‪ (.‬שמפר גדול מתחיית המתים‬
‫שתחיית המתים רק לצדיקים ומשר בין לרשעים בי‪-‬ן‬
‫לצדיקים‪ .‬אכן אחר שצימצס אברהם אבינו את‬
‫עצמו שרצה שגם בעולם הזה יורגש ויתראה‪ ,‬כבוד‬
‫שמיס מצד זה מדה במדה צימצס הש״י השפעתו שלא‬
‫תרד רק לצדיקים ועובדי הש״י ןכי באמת מה שנזכר‬
‫לעיל שאין הש״י נותן השפעתו רק למי שמתבשל‬
‫מפני‪ .‬כבוד שמים והרי נראה שכמה רשעים• משופעים‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫מטלה ממוגים כל אחד כפי ■שורשו אך כשרוצה לפטול‬
‫אין בכחו לפמול שום דבר רק צריך להשפמה חדשה‬
‫בכל מה שרוצה לפמול‪.‬‬
‫ו כ מ ו דאיתא ■במס׳ ברכות ) ד‪ (:‬מיכאל באחת‬
‫בשתים וכמו שביאר בזה כבוד‬ ‫גבריאל‬
‫הגאון‪ :‬הקדוש זללה״ה כי שכינה‬ ‫אאמו״ר הרב‬
‫היא בכל מקום כמ״ש )ישמי' ו( מלא כל הארץ‬
‫כיבודו וכל‪.‬מה שהוא• בריחוק מקום צריך ליותר כח‬
‫שרומז לחסד הוא מדרגה אחת‬ ‫תנומה ומיכאל‬
‫וצריך ׳לטיסה אחת בפמולתו וגבריאל שהוא מדרגה‬
‫למטה וצריך למבור אליו ההשפמה דרך מדרגת‬
‫החסד לכן ■צריך לשתי תנומות היינו לקבל השפמתו‬
‫דרך■ שתי‪ :‬מדרגות‪ .‬אכן בזה הראה הש״י לאברהם‬
‫אבינו אחר‪-‬המילה‪ :‬שאך שכל ההשפמות שירדו למולם‬
‫הם ■היורדים■ דרך •כמה מדרגות אכן אם הש״י נמצא‬
‫מם ‪ .‬ההשפמה^ אך ‪ -‬שיורד דרך כמה מדרגות אם‬
‫ה ש״י'מראה ממם אהבת הנותן כל המדרגות יתמלו‬
‫ואין צריך למבור דרך • מסכים‪ .‬וכדאיתא בזה״ק‬
‫פקודי •)רכו‪■ (.‬וכדין האי נהירו דמחשבה דלא אתידמ‬
‫בטיש בנהירו דפרוסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשמ‬
‫היכלין וכו׳ רמותא דכל תשמ נהורין דקיימי כלהו‬
‫במחשבה וכו׳ וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה מלאה‬
‫דלתתא כלהו אקרון אין סוך וכו‪ /‬וברזא דקרבנא‬
‫כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא‬
‫כדין 'קיימין כלהו■ בסליקו ומחשבה אתמטר באין‬
‫סוך ההוא נהירו ■דינהירימני׳ מחשבה מלאה אקרי‬
‫אין■ סוך■‘ והו א ■שנאמר בזה״ק ויאמר סתם דא מלאך‬
‫הברית וכו׳ וכלא■ בקב״ה אתמר‪.‬‬
‫ו כ ד א י ת א )רבה ויחי צ״ז( שמות רבה‪ .‬ב( במט״ט‬
‫שהוא מלאך הברית שכל מקום שהוא נראה‬ ‫'‬
‫שם רבו ׳נראה‪ .‬וכדאיתא בתיקוני הזהר שיש לו‬
‫שמות כל' המלאכים )תקון ( כד נחית לממבד‬
‫חסד איקרי מכאל וכו‪ /‬וזה שהוא ■נקרא מלאך‬
‫הברית שאחר 'שנקבמ ההתקשרות ברזא דברית‬
‫שנקרא' כי■ כל ומתרגמינן• דאחיד בשמיא ובארמא אז‬
‫כל המדרגות נתמלו; 'וזה■ דאיתא ‪:‬מרזא דמחשבה‬
‫כלהו איקרון אין יסוך‪ ' .‬וכמו שנתבאר ‪ 3‬פ׳ תשא‬
‫במנין שתאליה■■ הסכים׳ משה• מל המלאך כי קודם‬
‫דרא‬ ‫םוד‬
‫מלאך אחד מושה שתי שליחות וברש״י ז״ל ו‪ 3‬תו ס'‬
‫ב״מ‪ ) .‬פו‪ ,( :‬דאיתא‪ :‬שם שרפאל בא לרפאות את‬
‫אברהם‪ .‬ותירצו רפואה והצלה אחד הם‪ .‬ואך‪ :‬שבשורת‬
‫הולדה הוא גם כן רפואה כמ״ש‪,‬גבי אבימלך וירפא‬
‫ה'‪ .‬את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו‪ ,‬אכן‬
‫בהולדה כתיב רק שם קוי״ק כי כל מנינים ‪ .‬הנמשים‬
‫מל; ידי שליח ■הוא ‪.‬רק בהשתנות הגבולים אבל‬
‫בשורש הש״י לבדו הוא הפומל וכדאיתא בזה״ק‬
‫בלק )ר״ד‪ (.‬מל רפאל שכל זיני אסוו תא‪.‬בידו •ואמר‬
‫כך מסיק‪ .‬ואי תימא דזיני אסוותא‪ :‬בידי׳ כמה דאמרן‬
‫לאו הכי דהא אסוותא לא הוי אלא בידא דמלכא‬
‫קדישא אבל בשמתא דפקיד קב׳׳ה אסוותא לההוא‬
‫בר נש איהו נפיק וכל אינון מקטרגין דממנן מל‬
‫מרמין בישין דחלין מניה‪ .‬כי כל הטובות נכללים‬
‫בברכת יצחק אבינו בתחיית המתים• שבזו הברכה‬
‫נזכר מכלכל חיים סומך נופלים ורופא חולים ‪.‬ומתיר‬
‫אסוליה שכל הטובות הם ממה שהקב״ה ממודר‬
‫מלמתיד שהכל יחיה ויראה באור ה׳ ולכן כל הטובות‬
‫הוא ממה שהתהום מולה למירטב מלמא‪.‬‬
‫ד א מ ר שוב אשיב אליך כמת ‪ .‬חיה‪ : .‬והנה ‪ .‬בן לליה‬
‫אשתך‪ .‬בזה״ק לך )ק״ב ‪ ( :‬אמר רבי י‪ ; 3‬ק‬
‫שוב אשוב שוב ישוב מבמיא לי׳ דהא מפתחא דא‬
‫למפקד מקרות בידא דקב״ה איהו ולא בידא דשליחא‬
‫אחרא כמה דתנינן תלת מפתחות אינון דלא אתמסרו‬
‫בידא •דשליחא דקיה וכו׳ אלא ודאי קב״ה דהוה‬
‫קאים מלייהו אמר ‪:‬מלה בגין כך כתיב ויאמר שוב‬
‫אשוב ׳אליך ותא חזי■ בכל אתר דכתיב ויאמר ס ת ם‬
‫או ויקרא סתם הוא מלאכא דברית ולא אחרא וכו'‬
‫אלא בכל הני מלאכא דברית הוה וכלא בקב״ה אתמר■‬
‫ובגין כך כתיב■ ויאמר שוב אשוב וגו׳‪ . :.‬בי בכל‬
‫השפמות שהש״י‪ .‬רוצה להשפימ במולם אחרי שהמולם‪.‬‬
‫הזה הוא היותר רחוק ימן האור ‪ .‬וההשפמה יצריך‬
‫למבור דרך כל המולמות שיסכימו' כל צבא ממלה‬
‫מד שתצא לאור בלבוש מולם הזה וזה כל המפתחות‬
‫נמסרו למלאכים אך שלש מפתחות אלו שהם יסוד‬
‫כל המולם אלו הם ביד הש״י לבדו וכדאיתא )תטנית‬
‫ב׳‪ (.‬א״ר יוחנן ג׳ מפתחות בידו של הקב׳׳ה שלא‬
‫נמסרו ביד שליח וכו׳ ומפתח של חיה‪ .‬והוא כי שורש‬
‫ההשגחה היא רק ביד הש״י לבדו שאך‪ .‬שכל צבא‬
‫לא‬ ‫י שר;ים‬
‫לברר דאית דין ואית •דיין כדאיתא בזה״ק )נח‪ .‬עב‪.‬‬
‫לך• פז‪ ■■(:‬וז ה• הי׳ אצלו נקבע כי הכל ממדת החסד‬
‫ורק הי׳ ענין עבודתו■ מתפשמת ^ עד■ כמה מדת‬
‫גבורתו •של הקס׳הי‪ -‬מתפשמת בעולם ומתנהג מדה‬
‫במדה■ ■וכל זה נכלל■בחסד• ורק מגודל חסדו הציב‬
‫גבורה כל ־כך‪ .‬עדי שמדת ■החסד תוכל להסתתר עד‬
‫שלא תתראה וזה הי׳ תכלית■ עבודת אברהם שנכלל‬
‫בראשית עבודת יצחק וכן תכלית עבודת יצחק נכלל‬
‫בראשית עבודת יעקב ■אבינו עד שגמר עבודת יעקב‬
‫אבינו ‪ , .‬הי׳ במדת■ ישראל כמו‪-‬שמבואר בענינו וכל‬
‫עבודותיו של■•■אברהם׳ אבינו ע״ה •נכללו בלידת יצחק‬
‫שזה הציב לו‪ ,‬הש״י מצב חזק בעולם שהוא יצחק‬
‫אבינו כי אברהם בעצמו המה רק לצד החסד■ וכיון‬
‫שיצחק נולד נתברר אברהם אבינו משני צדדים ממדות‬
‫הפכיים וכיון שנתיישב אברהם אבינו והי׳ דעתו‬
‫נוחה מלידת יצחק שראה שמעבודתו העמיד הש״י‬
‫בלימה •מפורשת בעולם שנולד בריה יקרה כזו שיוכל‬
‫לברר‪.‬שכל מדותיו של הקב״ה הם מפורשים בעולם‬
‫הזה ג״כ‪.‬‬
‫וישא עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו‪.‬‬
‫בזוה״ק וירא )ק״כ ‪ ( :‬איל דאתברי בין‬
‫השמשות הוה ובן שנתו הי׳ וכו׳ אלא אתפקד חילא‬
‫לאזדמנא ההוא אימרא בשעתא דאצמריך לי׳ לאברהם‬
‫כמה דכל אינון מ״לין דהוו בין השמשות אתמנא חילא‬
‫לאזדמנא האי מלה בשעתא דאצשריך‪ .‬וכן נראה מש״ס‬
‫נדרים בענין פי הארך מיקרב פומא להכא )ל״ע ‪( :‬‬
‫והוא מעשרה דברים שנבראו בין השמשות כדאיתא•‬
‫באבות )פ׳׳ה מ״ו(‪ .‬ואף שכל הניסים היו במעשה‬
‫בראשית כדאיתא׳ במדרש )ב״ר ה ( וישב הים‬
‫לפנות בוקר לאיתצו■ לתנאי שהתנה הש״י עם הים‬
‫ונתגלה בשעת שהי׳ נצרך להתגלות‪ .‬אכן כל אותן‬
‫שנזכר בהם בין השמשות היינו שבעת שנתגלו בעולם‬
‫יראה האדם שזה ההתגלות הוא ביד הש״י שאינו‬
‫חסר שום •פעולה רק■ לצאת מן ההעלם אל הגילוי‬
‫ורק‪ .;:‬שלא'הבין■ ■בעומק ■וכמו שביאר כבוד אאמו״ר‬
‫הרב‘ ה ג א ו ן הקדוש■ זללה״ה שעד שנאמר לאברהם‬
‫אל‪ .‬תשלח ידך אל הנער היה משמעות הלשון והעלהו‬
‫לעולה שישחמנו ורק אחר■ שנאמר לו ראה שהפירוש‬
‫הוא ירק• להעלץתיו‪ "■,‬ייהנה• ■כל •הברואים■ ■נבראו ■זכר‬
‫דרא‬ ‫סו ד‬
‫החשא כשראו מפורש הפקשרזתס אז אין שום‬
‫מלאך רק שאור הש״י נראה י עם כל הלבושים וכלהו‬
‫אקרו אין סוף וכדאיתא שמות המלאכים עלו מבבל‬
‫)ירושלמי ר״ה וירא רבה‪ .‬מח( כי כל זמן שישראל‬
‫היו באור בהיר אז עם כל המדרגות נראה אור‬
‫הבהיר ולא שייך שום שם‪.‬‬
‫לי א מ ר קח נא את בנך את יחידך אשד אהבת‬
‫את יצחק ולך לך אל ארץ המורי'‪ .‬בתנחומא‬
‫)וירא( מהו לך לך נסיון אחרון כנסיון ראשון‬
‫נסיון הראשון בלך לך מארצך וממולדתך ונסיון‬
‫‪.‬‬ ‫אחרון בלך לך אל‪ .‬ארץ המוריה‪.‬‬
‫כי הש״י מגביה‬ ‫ענין הנסיון נתבאר לעיל‬
‫את האדם להעלות מל חיצונית לבושיו מה‬
‫שמוסתר בעומק לבו אך כל זמן שאין האדם נצרך‬
‫לזה אין הש״י מגביה את האדם לעומק הזה כי‪.‬‬
‫כל מה שהניח הש‪ v/‬ביסודות הבריאה הוא ממון‬
‫ואינו נראה אלא על ידי התעוררות וכל זמן שלא‬
‫יתעורר אינו נגלה‪ .‬וזה ענין הנסיון הראשון בלך‬
‫לך אחר שהי׳ אברהם אבינו מדוגל מאד בכל עניני‬
‫חכמות עולם הזה וכל הכחות נכללו בו כדאיתא‬
‫במי השלוח ונאמר לו לך לך מארצך שיצא מהרגילו‬
‫ומבעו אל הארץ אשר אראך היינו שיראה לו הש׳׳י•‬
‫כי לא הלבוש מכל דבר הוא המחיה אותו ורק יש■‬
‫מוצא פי ה׳ שהוא פנימית לכל דבר וזה המחיה אותו‬
‫בשפע תמידי ולזה יוכל האדם להגיע על ידי עבודה‬
‫לראות שמוצא פי ה׳ הוא המחי׳ כל דבר‪ .‬והנה‬
‫אחר כל העבודות והנסיונות הוליד את יצחק וכמו■‬
‫שנתבאר בפרשת לך )ד״ה ויעבור( שאברהם אבינו‬
‫הגביר עבודתו במדת החסד בתכלית י העמקות עד‬
‫שראה שאף גם מדת הגבורה שנראית הפך ממדת‬
‫החסד נכללה במדת הגבורה וזה שנולד יצחק־אחר■‬
‫כל הנסיונות והעבודות האלו וכדאיתא במדרש‬
‫)רבה בא מ״ו ( ובזה״ר! )בראשית‪ .‬לב ‪ ( :‬המיס‬
‫הרו והולידו אפלה מיא אעדיאו ואולידו חשוכא‪.‬‬
‫כי ביצחק נכלל מדת החסד בעומק כל כך עד שכל‬
‫עבודתו הי' במדת הגבורה כי במדת החסד■ צבר‬
‫הי׳ בלול בכל גופו לדעת כי הכל בחסד ה׳ וחסדו‬
‫מלאה כל העולם אך הי׳ עבודתו במדת גבורה‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫זה־‪.‬רומז‪ .‬הברית‪ .‬שניתן כח המצמצם לאדם שבאבר‬
‫הברית ;יש‪ ..‬כח המוליד ומרחיב את הבריאה ומגדלה‬
‫וכמו שהקב׳׳ה‪ .‬עשה בכוללות העולם שאמר די כדי‬
‫שלא תתבשל כן מסר לישראל גם כן שהם יצמצמו‬
‫כח המגדל והמרחיב את ‪.‬כח ההולדה וזה עיקר‬
‫קיום הבריאה שגם באבר הזה שהציב בו הש״י‬
‫הזה יגדיל וירחיב ויקיים את הבריאה אכן‬ ‫לדרך‬
‫אם ירבה‪ .‬להתפשש בכח הזה ישחית נפשו ויבשל‬
‫כח ‪.‬ההויה ולזה צוה הש״י את בני ישראל שהם‬
‫יצמצמו במקום הזה ‪.‬ולכן ‪ .‬יהי' קיומם עדי עד‪.‬‬
‫וזה כוונת מצות המילה שהש׳׳י עשה זה בכלל העולם‬
‫וצוה את ישראל שכל פרש נפש מישראל‬
‫יקיים אותה‪ .‬וכמו שהמילה באדם הזה במקום גמר‬
‫צאת ההשפעה כן בעולם היתה בין השמשות בגמר‬
‫התרחבות וגדלות השפע‪ .‬והנה במס׳ אבות )פ״ה‬
‫מ״ח( חשיב שם עשרה‪ .‬דברים שנבראו בין השמשות‬
‫ומוסיף שם ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של‬
‫משה ואילו ‪:‬של אברהם‪.‬‬
‫וזה ‪-‬רומז שגם מזיקין נבראו בין השמשות כמו‬
‫ד״ה‬ ‫שנתבאר בענינו במס' גישין )דף‬
‫שמכח השביתה‬ ‫(‬
‫שאמר הקב״ה די להבריאה כי הבריאה התרחבה‬
‫כחדא דשין שהיא‬ ‫כנ״לוהתפשמות כל דבר הוא‬
‫כחדא דתלת קוין כדאיתא■ בזוה״ק )ויקהל רד‪.‬‬
‫ובתקון כא‪ .‬מה ‪. ( :‬‬
‫ו ב מ ס כ ת חגיגה )שם( לא נזכר רק כשתי פקעיות‬
‫של שתי ‪.‬כי ההתרחבות הוא רק משני‬
‫הקצוות השרשייה חסד וגבורה ומדת התפארת הוא‬
‫קו ‪ .‬מכריע בנתיים וד׳ היא רומזת למדת הצמצום‬
‫כדאיתא בזה״ק ) ( דלית לה מגרמה כלום‪ .‬אכן‬
‫לזה רומז שם שד״י כשמאיר להצמצום מחכמה‪ .‬עליונה‬
‫ברזא דיו״ד אז נקראת מדת המלכות אחותי בת‬
‫אבי כדאיתא בזה״ק פ׳ וירא )קיב‪ ( .‬וזה רומז‬
‫שהצמצום מהבריאה היא גם כן לקיום הבריאה‬
‫כנ״ל‪ .‬אכן מצד הצמצום עצמו שזה רומז הבריאה‬
‫כדאיתא במס׳ ראש השגה )לא‪ (.‬שחילק מעשיו‬
‫ומלך עליהם שכל הבריאה הוא התפשעות והתחלקות‬
‫וירא‪,‬‬ ‫םוד‬ ‫לב‬
‫ונקבה ומהם נולדו כל הברואים ואיל‪ .‬כזה‪ .‬נברא‬
‫נוסןס על כבריאה בין השמשות‪ .‬כי איל מורה על‬
‫כס כדאיתא ביבמות )כא‪ (.‬ומאי משמע דכאל‬
‫לישנא דקשה הוא כדכתיב )יחזקאל ^יז‪ (.‬ואת■ אילי‬
‫הארץ לקח‪ .‬כי ענין אילים איתא במס׳ שבת )נ״ג‪:.(;.‬‬
‫שהולכים זקופים דזקיפי חועמייהו ומסגי כי ‪ .‬לוו‪,‬‬
‫שזה רומז האיל שהוא כח התחברות כל הבריאה‪.‬‬
‫שנגמרה ברגע בין השמשות שאז נתחברו המאמרים‪,‬‬
‫של מעשה בראשית שכל מאמר כשנאמר מפי כש״י‬
‫הי׳ מתגדל ומתרחב מאד וכדאיתא בחגיגה )י״ב‪(.‬‬
‫בשעה שברא הקב״ה את העולם הי' מרחיב והולך‬
‫כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב״ה והעמידו‬
‫זכו' אני הוא שאמרתי לעולם די‪ .‬שענין מה שנברא‬
‫העולם במאמר בלי גבול ואחר כך הוכרח להיות‬
‫מאמר שאמר לעולמו די ולמה לא נברא מתחלה‬
‫במאמר בגבול שלא יתרחב יותר מכפי השיעור‬
‫שזה הי׳ ברצון הבורא יתברך שמצד מאמרות הבריאה‬
‫תהי׳ בלי גבול שיהי׳ קו וחוש המשכה מרצון אין‬
‫סוך ברוך הוא ורק מצד מאמר הגערה שאמר לעולמו‬
‫די מזה המאמר יתצמצם ההתפששות‪ .‬כי מצד המאמר‬
‫הראשון אחר צמצום אור אין סוף ב״ה שנזכר בדברי‪.‬‬
‫רבותינו שתחלה הי׳ הצמצום כדאיתא בזה״ק נשא‬
‫)קכ״ח‪ (.‬ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער‬
‫מלכין ותיקונוהי‪ ,‬ואמר כשיצאו מאמרות מעשה‬
‫בראשית בקעו ה מסך ויצאו מאור אין סוף אכן‬
‫מצד מאמרים האלו הי׳ מתרחבים ומתגדלים והיו‬
‫חוזרים שוב להתכלל במקור אין סוף ברוך הוא‬
‫וכמו שנזכר בספר יצירה סדר ברכות )פ״ א( ואס רץ‬
‫פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום‪ .‬שלכך נאמר‬
‫והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית‪ .‬ובהקדמת‬
‫תיקוני הזהר )דף ז׳‪ (.‬דאם רץ לבך שוב לאחד‬
‫)נ״א לאחור(‪.‬‬
‫ולכן נאמר כנגד זה מאמר הגערה שגער בהם‬
‫השם יתברך ואמר די שתתצמצם הבריאה‬
‫מלהתפשש‪ .‬ובין שתי מאמרים אלו הוא קיום‬
‫הבריאה בבחינת רצוא ושוב ומשי ולא משי והיינו‬
‫שמצד מאמר הבריאה יש בהבריאה כח בלא גבול‬
‫ומצד המאמר שגער בהם ואמר די יש כח המצמצם‬
‫וזה שנזכר בספר יצירה ועל דבר זה נכרת ברית כי‬
 ‫ישרים‬ ‫חיי שרה‬
‫חיי שרה‬
‫הוא ממדת הגבורה כמו שהבריאה היתה שביום‬
‫ויהיו חיי שרה מאה שנים ועשרים שנה ושבע שנים‪.‬‬
‫בזה״ק )וירא קכא‪ ( .‬רבי יוסי פתח‬
‫זישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו‬
‫הכא אית לאסתכלא מאי טעמא ארעישת ימא עליה‬
‫דיונה ולא ארעישת טליה ארעא כיון דהוה אזיל‬
‫בגין דלא תשרי עליה שכינתא ימא אמאי אחיד‬
‫ביה כד הוה אזיל אלא ודאי מלה באתריה הו ה ים‬
‫תנן ים דמיא לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ובגין‬
‫כך ימא אחיד ביה ונטל לי' מקמי ימא ערך )נ״א‬
‫ומקמי ימא ביה שרא יראה בדוכתי'( שדי ימא‬
‫ידא ביה בדוכתהא‪.‬‬
‫שד אתהדר שד־־י וכדאיתא ברע״מ פנחס )יל״ח‪(.‬‬
‫ח ט א יונה הי׳ כובש נביאתו כדאיתא בסנהדרין‬
‫) פ ״ ט‪ (:‬מאן מתרי ביה אמר אביי חבריה‬
‫נביאי‪ .‬שחטאו לא נודע לבני אדם רק לנביאים ולכן‬
‫לא הרעישה הארץ עלי׳ כי הארץ היא מרעשת רק‬
‫על דבר גלוי אף על פי שאין בעומק חטא שהרי‬
‫על השוגג תרעיש הארץ עד שהוצריכתו התורה לנוס‬
‫לערי מקלט כי כן הטביע הש״י בכח הארץ כמו‬
‫שנאמר )מסעי לה( ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך‬
‫בה כי אם בדם שופכו ולזה צריך הגנה בערי מקלט‬
‫היינו ערי עבודה שהיו ערי הלוים שעל ידי כח‬
‫עבודה יאיר לכח הארץ שתבין להבחין בין שוגג‬
‫למזיד ולא תרעיש עליו כמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין ערי מקלט‪ .‬ועל‬
‫מי שלא עשה מעשה בפועל אץ הארץ מרעשת כלל‬
‫כי הארץ רומזת למדת מלכות דלית לה עיינין וכמו‬
‫שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫)בענין ערי מקלט ובענין עדים זוממין( שבעדים‬
‫זוממין אין אומרים יגלה זה על ידו באומרים‬
‫מעידין אנו על פלוני שחייב גלית )מכות ב‪( .‬‬
‫וכן אם היו שוגגין בעדותן נמי אץ גולין‪ .‬ואיתא‬
‫בפרקי רבי אליעזר )פרק עשירי( )ובתנחומא שלהי‬
‫ויקרא( שאמר יונה הריני בורח לי למקום שלא‬
‫נאמר כבודו שם אס על השמים נאמר שכבודו שם‬
‫שנאמר על השמים כבודו על‪.‬הארץ נאמר שכבודו‬
‫שם שנאמר מלא כל הארץ כבודו )ישעי׳ ף( הריני‬
‫בורח לי למקום שלא נאמר כבודו‪ .‬כי ענין ים הוא‬
‫סוד‬
‫הרצון שנעשה מסך מבדיל לכל מדה ושורש התחלקות‬
‫שני נאמר יהי רקיע ויהי מבדיל וכדאיתא בזה״ק‬
‫שלח ) ק״ס‪ (.‬ושם אחימן ששי ותלמי תמן חמי‬
‫פליגין סגיאין טמא וטהור וכף ילידי הענק דאתילידו‬
‫מסטרא דגבורה‪ .‬וההתחלקות עצמו בהתלבשו‬
‫בלבושים והסתעפות נראה בעולם הצמצום שהוא‬
‫מזיק ומשחית ההויה וזה רומז שי״ן דל״ת כנ״ל‬
‫וזה גם כח הרוצה להחטיא את האדם שהוא גם‬
‫כן משחית את ההויה‪ .‬ואות יו״ד הוא המאיר לזה‬
‫ההתחלקות עצמו שהוא גם כן משורש החסד וכדמיתא‬
‫ברע״מ תצא )רע״ז‪ (.‬ויצר הרע רדיך אבתראה וכו׳‬
‫איהו שד יהודי ונשמתא י' אמה העבריה ובה ההוא‬
‫ואות יו״ד דשדי איהו חוליא דשלשלת על קודלא דשד‬
‫יצה׳ ‪ 7‬דלא לנזוק לי׳ לבר נש‪ .‬וזה רומז שנבראו ביה״ש‬
‫שאז נגמר מאמר הגערה שאמר די והארת אות י׳‬
‫היינו חכמה שתאיר בתוך הצמצום הז ה הוא בשבת‪.‬‬
‫ובין השמשות רומז להצמצום עצמו ולכן רומז בריאתם‬
‫בין השמשות‪ .‬אכן כל זה מצד תפיסת הבריאה נראה‬
‫שיש הפס ק בין הצמצום ובין אור החכמה המאיר‬
‫להצמצום להאיר שגם הצמצום הוא חסד אכן מצד‬
‫הש״י אין הפס ק כלל וזה מורה אילו של יצחק‬
‫כי מדת יצחק הוא מדת הגבורה ואיל מורה לשם‬
‫אקי״ק כדאיתא בליקוטי תורה )וירא וכדאיתא‬
‫בזה״ק שמבינה שבשורש אקי״ק מינה דינין מתערין‬
‫אבל בשורש אין שם דינין כלל )זה״ק אחרי ס ה‪(.‬‬
‫וזה הפך משד ששד רומז שמשדד הכח ומפריד ההויה‬
‫ואיל הוא הפך כדאיתא ביבמות )כא‪ (.‬מאי משמע‬
‫דהאל לישנא דקשה הוא כדכתיב ואת אילי הארץ‬
‫לקח וזה שגם בעבודה זאת שאברהם אבינו ויצחק‬
‫גמרו בדעתם ובכל פעולתם שיקרב יצחק לעולה‬
‫אמר לו הקב׳׳ה די ואז בגודל בהירות העבודה כשהי׳‬
‫אצל אברהם ויצחק בכח עצום אז נגלה להם האיל‬
‫שנברא בין השמשות וכמו שנזכר במדרש )וירא‬
‫רבה נו( כלום אמרתי לך לשוחטו לא אמרתי לך‬
‫אלא העלהו העליתי׳ אחתי׳ וכמו שביאר אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין זה‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫חיי שרה‬
‫מית עד דחמי לשכינתא‪ ,‬היינו שבגמר השלמתו מראהו‬
‫הש׳׳י איך אין שום מקום שאינו מגיע שם אורו‬
‫כי זה ענין מיתת האדם שנשאר מה שנראה לעין‬
‫האדם שאין בזה חיים ויוכרח להתבלות בעפר אכן‬
‫מצד הש״י מראה לו כי גם זה יחיה והגוף יקים‪.‬‬
‫ועל ידי שיוציאו מהארץ מזון ובכח המזון הזה יעבדו‬
‫וכן הענין במיתת שרה כי אברהם אבינו הרעיש‬
‫את כל העולם בהראותו איך חסד הש״י‬
‫הוא כולל כל הבריאה ואין שום כח עולם הזה יוצא‬
‫מחוץ לגבול והיקף חסד הש״י אכן כאשר הרבה‬
‫להרחיב ולהגדיל אור הזה כן היו מקעריגים נגדו‬
‫וביותר קודם זווג יצחק אבינו שהוא גמר השלמת‬
‫אברהם אבינו כמו שנתבאר לקמן בפרשתינו )ד״ה‬
‫( אכן כאשר הגביר אברהם אבינו עבודתו‬
‫בנסיונו בעקידה כמו שנתבאר לעיל )פ׳ וירא‬
‫( אז נשלם עד שנקבע כל כח קדושתו ביסודי‬ ‫ד׳׳ה‬
‫הבריאה ולכן השלימה שרה כח עבודתה כמו שנתבאר‬
‫מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫( ואז וינח הים מזעפו כי כאשר‬ ‫)פ' חיי ד״ה‬
‫יגיע כל דבר לשלימות אז יתראה שאף בים כבודו‬
‫כדאיתא בזה״ק בשלח ) מו‪ :‬מח‪ (.‬מה תצעק אלי‬
‫שכינתא באבהתא נמלא ובעתיקא תליא מילתא כי‬
‫בגמר כל הבירורים מאיר הש״י מאור עתיקא‪ .‬כי‬
‫אור עתיקא מתעורר לבקוע כל המסכים שבכל‬
‫היסודות וכמו כן בכובש נביאתו התעורר הים‬
‫להתרגש לגלות הנסתר להוציאו מההעלס כי יונה‬
‫תבע כבוד הבן ונדמה לו שבזה יגרע מזכותם של‬
‫ישראל כדאיתא במכילתא )פרשת בא ( אכן מאור‬
‫עתיקא יתגלה כי כבוד ישראל וזכותם אינו נפרד‬
‫כלל מכבוד הש״י‪.‬‬
‫הקב״ה שנבלע בדג והיינו שבמקום שאין שוס כח‬
‫ב מדר ש רבה ויהיו חיי שרה )פרשה נ״ח( יודע‬
‫ה׳ ימי תמימים ונחלתם לעולם תהי׳ כשם‬
‫שהן תמימים כך שנותם תמימים וכו' אמר רבי‬
‫יוחנן כהדא עגלתא תמימתא‪ .‬וביאר כבוד אדוני‬
‫אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללה״ה במי השלוח‬
‫כי ידיעה הוא לשון חיבור ודביקות והיינו שהם‬
‫צועדים קדימה תמיד בכל יום ויום להתדבק יותר‬
‫בהש״י וממילא בהשלם כל שלימותם אז הס מדובקים‬
‫בחיים אמתייס ימתחיל החיים השלימיס וזה שאמר‬
‫םוד‬ ‫לד‬
‫רומז למדת מלכות דלית לה עיינין היינו להנהגה‬
‫המוסתרת שנראה שאין מנהיג להשבע כי אף שארץ‬
‫ג״כ רומז למדה זאת מכל מקום נזכר כבוד בארץ‬
‫כי בארץ ניכר יותר כי הש״י ברא ישוב ומדבר וים‪.‬‬
‫בישוב נתן הש״י כח לבני אדם להפוך מחושך לאור‬
‫את הש״י אז יאירו גס לארץ שתתן כחה לסייע‬
‫לעבודת הש״י וכן נזכר בפרשת והי׳ אם שמוע וגו׳‬
‫ונתתי משר ארצכם בעתו‪ .‬אבל הים נראה בעולם‬
‫הזה שאין שם כבוד שמים ואין בכח אדם להאיר‬
‫במקום הזה בכח בחירתו ונראה שכאשר יבא האדם‬
‫לשם יושרד דעתו כדאיתא )תמיד לב‪ ( .‬כל נחותי‬
‫ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא ולכן‬
‫יונה לפי שכבש נביאתו דימה שכשירד לים לא‬
‫יתעורר עליו שום קישרוג‪ .‬אכן הראה לו הש״י כי‬
‫במקום שנראה לעין האדם שגם בדומם אין שום‬
‫מקום לצמיחה ואין ביכולת אדם להכניס בו שום‬
‫דעת מכח בחירת האדם שם הש״י מאיר מאור‬
‫עתיקא ולזה רומזים הדגים שבים כדאיתא באדרא‬
‫•נשא )קכ״ ש‪ (:‬עינוי דרישא ‪:‬חוורא וכו׳ לית‬
‫כסותא על עינא ולית גבינין על עינא וכו׳ למאי היא‬
‫רמיזא א״ל לנוני ימא וכו' שבמקום שנראה לעין‬
‫הבריאה שאין שום השגחה אז מאיר הקב״ה ראו‬
‫(‬ ‫עתה כי אני אני הוא כמו שנתבאר )‬
‫וכמו שכתיב )איוב לש( ובאשר חללים שם הוא‬
‫ונתבאר בענין קו המדה )שער א׳ ושער נ׳( שבמקום‬
‫שנראה לאדם שהוא חלל וריק שם נמצא השגחה‬
‫מעלמא עלאה שנקרא הוא‪ .‬וזה שהראה הקב׳׳ה‬
‫שהים הרעיש עליו כי הים הרגיש הפנימית מה שאין‬
‫כל הברואים שעל הארץ מרגישים וזה שהראה לו‬
‫הבריאה להשיג איך יש אור הש״י בזה שם מאיר‬
‫הש״י מעינוי דעתיקא‪ .‬וזה דמייתי מענין יונה במיתת‬
‫זמן שהאדם בחיים הוא עוסק להאיר‬ ‫שרה כי כל‬
‫לכל כחות השבע כפי יכולתו להכניס 'כבוד מלכות‬
‫שמים וכדאיתא בזה״ק )ויקהל קצע‪ ( .‬יונה‬
‫דנחית לספינתא דא איהי נשמתא דבר נש דנחתא‬
‫להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש אכן מה שנראה‬
‫בכחו להשיג איך יוכל להאיר שם זה‬ ‫לאדם־ שאין‬
‫רומז מה דאיתא )זה״ק אמור פח‪ (.‬ובר נש לא‬
‫לה‬ ‫יש ר י ם‬ ‫חיי שרה‬
‫נתגדל בנסיון העקידה עד שהשלמת הברית הוא‬
‫שמהשפעת הש״י בסוד הקשת ומכלי קיבול האדם‬
‫נעשה היקף שלם ובריאה שלימה שהבריאה תשיב‬
‫להביע באור הבהיר עד שיתמלא פגימת הירח לעת‬
‫יעלה הרצון‪ .‬אכן אחר כל העבודות ליחד שם י״ק‬
‫בו״ק שהוא אור הש׳‪ v‬ופעולת האדם כל זמן שלא‬
‫נשלם האדם אין באפשרי שיתאחד יחוד שלם בתכלית‬
‫השלימות‪ .‬כי כלי קיבול של האדם הוא בגבול ומדה‬
‫ואורו של הקב״ה הלא בלי בעל תכלית ואיך יתאחד‬
‫בלי בעל תכלית עם בעל תכלית‪ .‬ולכן היקף האדם‬
‫הוא קטן מאד נגד שורש ההיקף של השפעת הש״י‬
‫כי השפעת הש״י אף שמצד האדם הש״י מצמצם‬
‫אורו כדי שהאדם יוכל לקבלו אבל בשורש האור‬
‫הוא דבוק במקור שהוא בלי גבול וענין זה קשה‬
‫להשיג לאדם כל זמן היותו תחת הסתר הטבע איך‬
‫מתאחד החצי עיגול שהוא ממקור בלי גבול עם‬
‫חצי היקף השני שמהותו רק מגבולים אשר לסבת‬
‫חקירה ‪.‬זאת נפלו במהמורות כל הדיעות זרות‬
‫מאמיני הקדמות וההגשמה וחומר קדמון‪ .‬שאיך‬
‫יעשה מבלי בעל תכלית וגבול בעל תכלית וגבול וזה‬
‫הוא לפי שאין דעת בעל גבול יוכל להשיג איך ענין‬
‫אחד שמצד הבורא הכל בלי גבול אכן יען שרצונו‬
‫הי׳ וחילק מעשיו ומלך עליהם נעשה הסתרה בגבול‬
‫מצד הסתר הנבראים וההסתר הזה הוא גבול וכח‬
‫נברא ובהגיע האדם אחרי עברו דרך גבול ההסתר‬
‫ישוב לראות אור הכולל כי בכלל בלי בעל גבול יש‬
‫הכל כי בלי בעל גבול אינו רק הש״י לבדו וממנו‬
‫הכל ואף הכח להכניס רצונו בגבוליס כי גם זה‬
‫הגבול הוא לבוש לאין סוף ובלי בעל גבול וכדאיתא‬
‫בכתבי האריז״ל כי מכל השלשה ספירות האחרונות‬
‫שבכל פרצוף נעשה עתיק למה שלמטה הימנו והיינו‬
‫שנגד זה הפרצוף הנמוך ממנו נקרא זה אין סוף כי‬
‫זה הוא יותר קרוב למקור אין סוף וזהו שזה גס כן‬
‫לבוש לאין סוף כי הש״י ברא עולמות ולבושים עד‬
‫אין חקר וכמו שיש לרצון במהות וכמו שיש לבוש‬
‫למדותיו שהחסד מתלבש בהשפעה גשמיית ויורד‬
‫גשם ומטר‪ .‬וכן מצד מה שרצה הש״י להטיב לבריותיו‬
‫המציא לבושים בשלילה שמצד שהבריאה תראה שהיא‬
‫בעלת גבוליס והכל ניתן לה במדה ומצד מה שתראה‬
‫הגבול זהמדה ותכיר חסרונה אחר שיש גבול לכל‬
‫םוד‬
‫רבי יוחנן כהדא פגלתא פירוש דבר עגול שאין לו‬
‫סוף וקץ ובכל מקום הוא ההתחלה לפי שהוא היקף‬
‫אחד ונעוץ סופו בתחלתו פ' בראשית ענין פגימת‬
‫הירח ולפ' נח ד״ה את קשתי ענין הקשת והענין‬
‫)ובריש פ׳ זירא‬ ‫שנתבאר וד׳׳ה המשל ופחד‬
‫בביאור דברי זה״ק הנצניס נראו( כי שלימות כריתת‬
‫הברית שהש״י כרת עם ישראל אחר שישראל מכירים‬
‫על ידי עבודתם שהם מצדם חסרים אור ואין להם‬
‫רק מה שהש״י ישפיע להם והס בסוד הירח בחינת‬
‫מלכות דלית לה מגרמה כלום ובסוד לכי ומעעי‬
‫את עצמך שלפעמים יחסר האור לגמרי כדי שהבריאה‬
‫תבין שמצד הש״י ‪-‬אין שוס הכרח לברא כח המקבל‬
‫שהרי הש״י נקרא ה׳ שלום )ספר שופטים ו‪(.‬‬
‫אפילו כשאין ביכולת הבריאה לקבל אורו ורק שרצה‬
‫לברא כח מקבל הוא רק כדי להטיב לבריותיו ולכן‬
‫אף בעת שהיא מקבלת אור תכיר עצמה ומדרגתה‬
‫שהיא מצדה חסרה אור ולכן פגימת הלבנה שהיא‬
‫רק חצי היקף בעת שמקבלת אור ולכן גם בזה‬
‫הש״י מנהג מדה במדה וכרת ברית להראה את‬
‫הקשת בענן להורות שגם מדת השפעתו של הקב״ה‬
‫אף שמצדו נקרא מלך אף קודם שנברא העולם כי‬
‫מה שנראה בעולם הזה שאין מלך בלא עם הוא‬
‫רק כפי תפיסת הברואים כי כל תפיסת הברואים‬
‫הוא רק כח נברא ומוגבל שכן הגביל הש״י יסודי‬
‫הבריאה ונתן להם דיעה ותפיסה והשגה זאת‬
‫אבל מצד הש״י נקרא אדון עולם אשר מלך בטרם‬
‫כל יציר נברא אכן יען כי ברא הש״י הנהגה מדה‬
‫במדה וכאשר תכיר הבריאה שהיא מצד עצמה חסרה‬
‫אז יראה הש״י אחר שכבודו זה הוא רצונו שבעולם‬
‫הזה ובעיגול היקף תפיסת האדם בחר בבריאה‬
‫כזאת וברא הסתר הזה שבעולם הזה במקום גדולתו‬
‫המציא ענותנותו להציב לבוש שיחסר כבוד שמים‬
‫בלא עם ובחר בגו שנעבוד אותו ועל ידי עבודתנו‬
‫יושלם כבוד שמים החסר כביכול בלבוש הזה‪ .‬וזה‬
‫הוא ברית הקשת שמראה הש״י שהשפעתו הוא‬
‫גם כן רק חצי היקף ■וצריך בעולם הזה לכח מקבל‬
‫שיקבל השפעתו להגדיל כבוד שמיס וכיון שזה הוא‬
‫רצונו הוא עולם שלם וקומה שלימה וזה הי׳ ראשית‬
‫כריתת הברית עם נח אכן לא הי׳ בשלימות ונגמר‬
‫הברית עם אברהם אבינו אחר מצות •מילה וכן‬
 ‫ר ים‬ ‫שרה‬
‫פירוש המדרש כהדא עגלתא חמימתא וכמו שביאר‬
‫כבוד אדוני אבי זקני מורי ורבי הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה כנ״ל‪.‬‬
‫והגבולים ה ם מצד מה שאינו מזוכך וזה גורם השגה‬
‫ואברהם זקן בא בימים‪ .‬במדרש תנחומא )חיי(‬
‫ילמדנו רבינו הי׳ רוכב על חמור והגיע‬
‫עונת תפלה וכו׳ ירד ואם אינו יכול לירד שאין‬
‫דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על גבי‬
‫חמורו וכו׳ יהא מתפלל כשהוא רוכב אמר רבי‬
‫יוחנן זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו‬
‫מיושבת עליו ויתפלל לפני הקב׳׳ה אבא שאול אומר‬
‫אם כוון אדם את דעתו בתפלה יהא מובשח שתפלתו‬
‫נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך ואין לך‬
‫שכוון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו וכו׳‪ .‬ענין‬
‫התפלה שהאדם צריך להתפלל רק לה׳ לבדו וכדאיתא‬
‫בספרי אליו ולא למדותיו כי בתפלה אסור להתפלל‬
‫להש״י בשום תפיסת שכל ודעת האדם כי בשלש‬
‫ראשונות הוא סדור שבחו של הקב״ה היינו להכיר‬
‫מדותיו שחפך בהויית עולם וזה שמתפללים אלקי‬
‫אברהם יצחק ויעקב ומסדרין שבחו אכן בברכות‬
‫האמצעות בלשון התפלה אין שום לבוש לשום מדה‬
‫רק לאתר דלא אתידנג‬
‫רק למה שהוא מלבושו אבל לעלת על כל העלות‬
‫וזה הענין דאיתא בתנחומא )שם( ואין לך אדם‬
‫שכוון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו‬
‫שאמר לפני הקב״ה חלילה לך מעשות כדבר הזה‬
‫כיון שראה הקב״ה שהי׳ מבקש זכות שלא להחריב‬
‫את העולם התחיל משבחו ואמר לו יפיפית מבני‬
‫אדם )תהלים מ״ה( אמר לו אי זה היופי שלי‬
‫אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין‬
‫בין האב לבן שהי׳ אדם חי מאה ומאתים שנה ולא‬
‫הי' מזקין אמר אברהם רבונו של עולם צריך אתה‬
‫להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיתכבד הזקן‬
‫בנער‪ ,‬שהענין שכוון אברהם אבינו את לבו ודעתו‬
‫לתפלה שאין לך אדם שכוון כמהו כי ענין תפלה‬
‫איתא בתיקוני הזהר )תקו ‪ J‬מ ״ז ( תפלה איהי וכו׳‬
‫ואית תפל בת׳ כגון היאכל תפל מבלי מלח )איוב‬
‫צ( והאי תפלה הכי איהו בת׳ )תקון מ״ז( כי‬
‫ענין התפלה ראשיתה היא ממה שאדם מוציא עצמו‬
‫חסר וזהו לשון תפל ועל ידי חסרונו רואה שרק‬
‫‪1‬יוי‬ ‫‪I‬‬ ‫םוד‬ ‫לו‬
‫פורשה וחייתה ומהחסרון תכיר רוממות כבורא‬
‫וכמ״ש ומבשרי אחזה אלו־־ה )איוב י״ט( היינו מצד‬
‫שהבריאה תכיר חסרונה שבא מצד שהיא חומריי‬
‫כדאיתא בזה״ק דצריך למאיך גרמיה כדי למשרי‬
‫סליה גאותא דקב״ה )אמור צ‪ (:‬וזה הוא גם ק‬
‫לבוש בשלילה שמצד שהבריאה תכיר עצמה שחסר לה‬
‫שלימות מפני שאינה כוללת רק חלק מצד זה תגיע‬
‫להתבונן שיש כלל השלם בלי חסרון וזה כדאיתא‬
‫בזה״ק בראשית ) כ ב‪ (:‬שהחושך הוא לבוש לאור‬
‫וזה נקרא עתיק יומין שהבריאה תבין שמה שלמעלה‬
‫הימנה נעתק מגבול וכח תפיסת אדם וכדאיתא‬
‫( עתיק יומין דנעתק מהנך יומין‬ ‫בזוה״ק )‬
‫זהיינו שיש יומין היינו תפיסת האדם והוא בגבול‬
‫זזה בלא גבול שמצד מה שיש גבול ומדה ותכלית‬
‫יזכר רוממות הבלי בעל תכלית וזה נקרא עלת העלות‬
‫אכן יש גבוה מעל גבוה מה שאין דעת ה או ם משיגו‬
‫אפילו בשלילה כדאיתא בזה״ק בראשית )כ״ב ‪( :‬‬
‫■והא לא אמרת לכו השתא דאית דאתקרי עלת העלות‬
‫‪-‬ולאו ההוא דאתקרי עלת על כל העלות ובזה״ק‬
‫פ' בא ) מ ב‪ (:‬ומאן דאשתמודע לי׳ קדם בריאה‬
‫והוא כי בדיעה גבולית ומוגבלת אינו יכול להגיע‬
‫שאינו מתלבש בגבול כלל אין הבעל גבול יכול להשיגו‬
‫( ובענין‬ ‫■ועיין בביאורינו לעץ החיים )‬
‫קו המדה ביאור החמשים שערים אכן בכל ענין‬
‫כשנשלם ועבר המעבר דרך ההסתר ושוב חוזר למקורו‬
‫אז ישתלם וזה שרומז מה דאיתא )זה״ק אמור פח‪(.‬‬
‫ובר נש לא מית עד דחמי לשכינתא והיינו אחר‬
‫שעבר מעבר עולם הזה והשלים עבודתו אז מזדכך‬
‫ורואה שלימותו כי שוב חוזר להתכלל בבלי בעל‬
‫תכלית ואז יראה איך יתכללו הלבושים וזה י מלביש‬
‫למה שגבוה ממנו עד אין סוך<‪ .‬ואז הוא עיגול שלם‬
‫ואין חצי עיגול התחתון מובדל מהעליון כלל וזה‬
‫הוא תיקון פגימת הירח הכללי וכן הוא בכל נפש‬
‫זבכל פעולה שהוא בתכלית השלימות כשיצלח ביד‬
‫האדם במצוה בשעתה בשלימות מצד זה יראה‬
‫במקום הזה שלימות שבפעולה זאת מרגיש בעצמו‬
‫שנוגע עד אין סוף וכן הוא בזה״ק )נח ס ה( על‬
‫ענין קרבנות דרזא דקרבנא סליק עד אין סוף‪ .‬וזה‬
 ‫לז‬ ‫ישרים‬ ‫חי־י־ ש ר ה‬
‫חלק ס עמו‪ .‬וזה הוא כבוד מלכות שמים וזה‬
‫מורה יחודא תתאה שמורה שישראל הם כבוד‬
‫מלכותו‪ .‬ועל ידם יתגדל כבוד מלכות שמים כי‪ .‬שם‬
‫כבוד מלכותו הוא מה שרצה להקרא בשם מלך‬
‫הרצון הזה הוא שם כבוד מלכותו והרצון הזה חל‬
‫על ישרא ‪3‬‬
‫ו א ח ר זה הוא סדר התפלה שתקנו חז״ל לומר‬
‫ה' שפתי תפתח שזה רומז שהאדם מוסר‬
‫כל כח תפלתו להש״י שמה שאין רצון הש״י שיתפלל‬
‫עליו לא יעלה על לבו להוציאו על שפתיו וזהו ופי‬
‫יגיד תהלתך היינו שיפתח שפתיו רק למה שיגידו‬
‫תהלתו‪ .‬ואחר כך השלש ראשונות שהם סדור שבחו‬
‫ואחר כל זה האדם‬ ‫של הקב״ה כמש״נ במקומו‬
‫יוכל להתפלל על צרכי גופו כי אז כל צרכי גופו‬
‫הם רק כבוד שמים וכדאיתא בזה״ק )ויקהל ר׳‪( :‬‬
‫שמע שנקרא תפלה‬ ‫אחר שמסדר סדר הקריאת‬
‫(‬ ‫מיושב כמו שנתבאר בפרשת וירא )ד״ה‬
‫כיון דמעי לגאל ישראל כדין מלכא ■קדישא עלאה‬
‫נטיל בדרגוי ונפיק לקבלא לה וכו׳ דהא כדין אושיט‬
‫לגבה ולבתר שמאלי׳ דשוי לה תחות רישיה‬ ‫ימינ׳‬
‫ולבתר אתחבקו תרוייהו כחדא דנשיקו ואלין אינון‬
‫תלת קדמייתא ובעי בר נש לשוואה לביה ורעותיה‬
‫ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא פומיה‬
‫ולביה ורעותיה כחדא‪ .‬השתא דמלכא עלאה ומטרוניתא‬
‫בחבורא בחדוה דאינון נשיקין מאן דאצטרך‬ ‫אינון‬
‫למשאל שאלתין ישאל‪ .‬והענין כי אחר כל הכנות‬
‫אז הוא הזווג שהש״י פונה עצמו לעולמו‬ ‫האלו‬
‫להשפיע לבריאותיו הארת פניו כי אז הם כנגדו‬
‫פנים בפנים וכמ״ש ישמח ה' במעשיו )תהלים קד(‬
‫והיינו בעת שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים‬
‫כנזכר אז כל צרכיו הם רק כבוד שמים ולכן מאן‬
‫דאצטריך למשאל שאלתין ישאל‪ .‬כי כל עיקר התפלה‬
‫כוונתהלב וכמ״ש )שם י( תכין לבם תקשיב‬ ‫היא‬
‫אזניך והיינו שיזכך אדם לבו שיהי׳ מזוכך שלא‬
‫לבקש רק מה שהוא כבוד שמים וממילא‬ ‫ירצה‬
‫תתקבל תפלתו וזה ענין דמתחיל במדרש תנחומא‬
‫ילמדנו רבינו הי' רוכב על החמור והגיע עונת תפלה‬
‫מהו שיהא רוכב על החמוד ויתפלל כך שנו רבותינו‬
‫ירד מן החמור ויתפלל שענין חמור איתא בזה״ק‬
‫סוד‬
‫הש״י יכול למלאות חסרונו ולכן מתחבל עצמו להש״י‬
‫וע״י זה נענה וע״י מה יוכל להתחבר עצמו להש״י‬
‫על ידי הכנת הלב והדעת וזה דאיתא במס' ברכות‬
‫)עו‪ (.‬הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה‬
‫יפנה ויעול ידיו ויניח תפלין ויקרא קראת שמע‬
‫ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה וכמו שביאר‬
‫כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫יפנה היינו שלא יבקש מותרות וזה רומז יפנה וממילא‬
‫לא יבא לכלל כעס וימול ידיו היינו שיסלק נגיעותו‬
‫לצד עצמו וכמו שנתבאר במקומו ויניח תפלין היינו‬
‫שיקשר עצמו בשורשו כי תפלין ה ם לשון חיבור כמו‬
‫שנאמר נפתולי אלקים )ויצא ל( כי בתפלין הוא‬
‫מצוה שיכנסו דברי תורה להתלבש בלבוש פעולה‬
‫ממצות מעשיות וזה רומז שכל הבריאה הוא רק‬
‫מדברי תורה שבאורייתא ברא קב׳׳ה עלמא ורק‬
‫שנתעלמו בהסתר ועל ידי עבודה מעורר יסודי‬
‫התורה שבכל דבר וזה שניתן מצות תפלין לישראל‬
‫לרמוז על זה כמו שנתבאר במקומו והיינו שיבין‬
‫האדם כי אין שום מקום רק ופנוי אך בכל דבר‬
‫נמצא רצון הש״י‪ .‬ואחר כך יקרא קריאת שמע היינו‬
‫יחודא עלאה ויחודא תתאה כדאיתא בזה״ק )בראשית‬
‫יח ‪) ( :‬בשכמ״ל יחודא דלתתא יחודא עלאה שמע‬
‫ישראל וכו' יחודא עלאה היינו שהש״י הוא אחד‬
‫בתכלית האחדות ‪.‬ורק מציאותו הוא נמצא כי על‬
‫זה מורה אחד חד ולא בחושבן ורק רצונו הוא‬
‫?‬ ‫כולל כל הבריאה‪.‬‬
‫ו ב ר ו ך שם כבוד ‪.‬מלכותו הוא יחודא תתאה וזה‬
‫מורה כדאיתא בתקוני הזהר )תקון ‪ .‬כ״ב‬
‫דף ס ד‪ ( :‬שהש״י נקרא חד ולא בחושבן כד שריא‬
‫על כל עלמין )עלאין( וזהו יחודא עלאה כנ״ל‬
‫ואיקרי חד בחושבן כד שריא דאינון דרגין דאינון‬
‫אחדין משאר דרגין וכדאיתא בזהר חדש )בראשית‬
‫דקב״ה אקרי אחד ואקרי ראשון כי ראשון‬ ‫(‬
‫מורה שמחייב המשכת מספר והוא כי רצונו זהו‬
‫כבודו שבקש להקרא מלך בתחתונים ואין מלך בלא‬
‫עם אכן על מי נתראה כבוד מלכותו מי שממליך‬
‫עליו את הש״י שמכיר שהוא אחד על זה אי מי‬
‫הש‪ v/‬כי זה הוא תכלית רצונו בהבריאה והוא‬
‫עלה במחשבה תחלה ועליו נאמר )האזינו לב( כי‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫חיי שרה‬
‫שאחזו במתג ורסן ולא יכול לעבור את פי ה׳‪ .‬אכן‬
‫יען שנדמה לפעמים שכשפים מכחישין פמליא של‬
‫מעלה ומכל מקום נגד רבי חנינא בן דוסא לא היו‬
‫יכולים לפעול כדאיתא בגמרא חולין )ז‪ ( :‬לפי‬
‫שהוא הי׳ מאמין באמונה שלימה בהש׳^ ואמר אין‬
‫עוד מלבדז •וכדאיתא תענית )כה‪ (.‬שאמר מי שאמר‬
‫לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידלוק שהי׳ מפורש‬
‫נגדו תמיד שהש״י הו א המנהיג תמיד ואף במה‬
‫שנדמה שהוא דרך הטבע גם בזה מנהיג הש״י‬
‫זרק שהוא אל מסתתר כמ״ש )ישעי׳ מה( אכן‬
‫אתה אל מסתתר‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזה״ק תצוה ) ק ״ פ‪ (:‬בגין דאית אתוון‬
‫‪.‬רברבין ואית אתוון זעירין אתוון רברבין‬
‫אינון לעילא ואתוון זעירין לתתא יוכלא לתתא כגוונא‬
‫דלעילא בגין דאית שמהן קדישין עלאין דקיימין‬
‫ברעו דרוחא ולבא בלא מילולא כלל ואית שמהן‬
‫קדישין תתאין דקיימין במלה ובמשיכו דמחשבה‬
‫ורעו עלייהו זאית שמהן אחרנין לתתא דאינון‬
‫מההוא סטרא אחרא דאיהו מסטרא דמסאבא ואלין‬
‫לא קיימין אלא ברעו דעובדא לתתא לסלקא רעו‬
‫דההוא עובדא דלתתא לגביה בגין דסטרא אחרא‬
‫לאו איהו אלא בעובדין דהאי עלמא לאסתאבא בהון‬
‫כגוונא דבלעם ואינון בני קדם וכל אינון דמתעסקי‬
‫בההוא סטרא אחרא וענין אתוזן רברבין ששם‬
‫השורש הנגלה שאין שום דבר נפעל בלתי השגחת‬
‫הש״י בכל רגע וזהו דקיימין לעילא וזה שמהן קדישין‬
‫י ק ברעו דרוחא ולבא ששם נגלה שגם המעשה הוא‬
‫רק רצון‪ .‬ואתוון זעירין הס שמהן דקיימין במלה‬
‫■ובמשיפו דמחשבה עלייהז זה הוא בחינת מלכות‬
‫שמים ששם הוא צריך עבודה ותפלה להמשיך עליה‬
‫אור הש׳ע לראות איך הש״י מנהג גם במקום שנסתר‬
‫ונדמה שהוא דרך הטבע‪ .‬אכן שמות דסטרא דמסאבא‬
‫הוא ההסתר שלפני העושה הפעולה אינו נגלה‬
‫שום אור ורק הש״י מנהג על ידו למעלה מדעתו‬
‫והשגתו בבחינת ירומו סלה‪.‬‬
‫והוא רק מצדו שנדמה לו שהולך בחוצפא כלפי שמיא‬
‫ב מ ד ר ש זאביהם זקן בא בימים וגו׳ עד אבי ה ם‬
‫לא הוי זקנה כז׳ הנ ה לפעמים השי׳׳ת נזתן‬
‫טובה לאדם והיא מפורשת לעיניו ולפעמים נראה‬
‫םוד‬ ‫לח‬
‫ויסי )רמב״י( על יששכר שנקרא חמור גרם בגין‬
‫דסמור נטיל מטולא ולא בעיט במאריה כשאר‬
‫בעירי ולא אית בי׳ גסות הרוס כו׳ וזה ענין רוכב‬
‫על החמור שהוא רוכב ומכניע כל המדות תחתיו‬
‫כנ״ל שהוא בכח עבודה עצומה ירד מן החמור‬
‫היינו שגם כח העבודה ימסור להקב״ה כי כל‬
‫כחות עבודה ה ם בגוונים ולבושים אבל קודם התפלה‬
‫צריך למסור נפשו במציאות ממש עד שגם כח העבודה‬
‫לס יהי׳ לה שייכות להקרא על שמו שהוא העובד‬
‫ורק בביטול גמור זרק מה שהש״י יפתח פיו לומר‬
‫את זה יאמר בתפלתו‪.‬‬
‫ודעתו בתפלה כאברהם‬ ‫ו אי ן לך אדם שכוון לבו‬
‫הקב״ה חלילה לך מעשות‬ ‫אבינו שאמר לפני‬
‫אברהם אבינו על סדום‬ ‫כדבר הזה והיינו שתפלת‬
‫הי׳ בה שום נטיה לצד‬ ‫הייתה מבוררת מאד שלא‬
‫עצמו רק לכבוד שמים‪.‬‬
‫ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים‬
‫אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם‬
‫מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארן קדם‪.‬‬
‫בזה״ק חיי ) קל״ג‪ (:‬מאי מתנות אלין סטרי דרגין‬
‫תתאין דאינון שמהן דסטרי רוח מסאבא בגין‬
‫לאשלמא דרגין ואסתלק יצחק על כלא במהימנותא‬
‫עלאה כדקא חזו‪ .‬ובסנהדרין )צ״א‪ (.‬שם טומאה‬
‫מסר להם שענין שם טומאה שבשורש אין לשוס‬
‫דבר שליטה רק■ הש״י לבדו פועל הכל זרק שניתן כח‬
‫שהאדם יכול להסתיר עצמו וידמה לו שיש כח‬
‫פעולה וכמו שמדמה בנפשו כן מנהיג הש״י עמו‬
‫כדאיתא בזה״ק בא )לג‪ (.‬ותסיתני בו ביה קיימא‬
‫בדעתיה וכמו שנתבאר בענינו ובמס' כתובות )למ״ד(‬
‫בענין גנבי בידי שמיס‪.‬‬
‫וזה ענין שם טומאה שאין בו רק הפעולה ואין‬
‫בו חיבור לשורשו שבשורש הענין מנהיג‬
‫הש״י למעלה מדעת הפועל שנדמה לו שהוא פועל‬
‫ונדמה לו שמהניא כדאיתא בסנהדרין ) קה‪ (.‬שבלעם‬
‫הלך בחוצפא ולכן נאמר לו תחלה לא תלך עמהס‬
‫ואחר כך נאמר לו שילך ובאמת הראה לו הקב׳׳ה‬
‫לפו‬ ‫ישרים‬
‫שהם על פי סודות עמוקים למגינים ובלחם הפנים‬
‫כתב אבל נתינת הלחם על השלחן לא נודע לי עעמו‬
‫ולא נתברר לי עד היום הזה וכפי ההשקפה ראשונה‬
‫הי׳ יכול לומר בזה גם כן עעם פשוע וכמו שכתבו‬
‫מפרשי התורה וזה ראי׳ על כל העעמים כי בעעס‬
‫לחם הפנים תיקן האר״י ז״ל בתפלתו בזמירות של‬
‫שבת יגלה לן עעמיה כי ענין לחם הפנים שמורה‬
‫על אהבת הש״י לישראל וכדאיתא במס׳ חגיגה‬
‫) כו‪ (:‬שמגביהין אותו ומראין גו לעולי רגלים‬
‫לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני‬
‫המקום סילוקו כסידורו וכו' לשום לחם חס ביום‬
‫הלקחו כמו שביאר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה כי כל דבר כשהוא חדש הוא מתקיים כי‬
‫עוד שורה עליו אהבת הנותן אכן כאשר תדמה‬
‫הבריאה שכבר ה עוג ה היא בידה אז יוציא הש״י‬
‫מעע מעע אהבתו כפי תפיסת הבריאה מדה במדה‬
‫ולזה יתחיל להתקלקל אחר שיתיישן כל דבר ולכן‬
‫כל הוה נפסד וכדאיתא במס׳ יבמות )עז‪ (.‬נער‬
‫הייתי גם זקנתי פסוק זה שר העולם אמרו כי כל‬
‫הבריאה תתיישן והיא תחת ההפסד מעעם זה‪.‬‬
‫אכן הלחם הפנים ■שהי׳ מונח לפני ה׳ והי' יונק‬
‫מן המקור לכן לא נתיישן כלל‪ .‬ולכן עעס‬
‫מצוה זאת אי אפשר ללמד ולצייר רק כל חד וחד‬
‫כפום שיעורא דיליה וכדאיתא בזה״ק וירא ) ק ״ג‪(:‬‬
‫נודע בשערים בעלה דא קב״ה דאיהו אתיידע‬
‫ואחדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל‬
‫לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפוס מה דמשער בלביה‬
‫הכי אתידע בלבא‪ .‬שהש״י ברא עלמא עלאה ועלמא‬
‫תתאה שהם מרומזים בשני ההי״ן של שם קיי״ק‬
‫עלמא עלאה בינה ששם אין שוס התנגדות בין‬
‫המדות כי שם הם קרובים למקור החכמה וכשאר‬
‫החכמה נגלה אין שום התנגדות בין המדות וכמו‬
‫מחלוקת שמאי והלל שהללו אמרו להדליק והללו‬
‫אמרו שלא להדליק וכאשר נגלה האור מכוונתם‬
‫ששניהם לדבר אחד נתכוונו כדאיתא בפסחים )נ ג‪( :‬‬
‫אז נתראה מפורש שאין שום מחלוקת ביניהם ורק‬
‫לפי‪ ,‬בחינת נפשו צריך לשמירה בענין זה וזה צריך‬
‫עצה לשמירת נפשו באופן אחר‪.‬‬
‫חיי שרה‬ ‫םוד‬
‫שהוא בצימצוס גדול היפוך המזג‪ ,‬וידוע שהקג״ה‬
‫הוא רק צופה להמיג ומסתמא יש גם גזה מוגה‪,‬‬
‫רק שהוא חפ׳ן ליפן לו עוג ה אשר הוא למעלה‬
‫משכלו‪ ,‬ואס יפן לו מפורש לא יוכללקגלה‪ ,‬מזה‬
‫צריך אדם לסגלנות‪ ,‬וע״ז מורה שערות שהוא גפ״ע‬
‫השפעה‪ ,‬ושערות שחורים שהוא כגוון מורה שהעוגה‬
‫מנושא מהאדם והאדם לא יוכל לקגלה •וזה הי׳‬
‫אל עליון כמו שכתוג‬ ‫עד אגרהס ונקרא השי׳׳ת‬
‫גגי שם והוא כהן לאל עליון ואכרהם קרא להשי׳׳ת‬
‫אל עולם כמ״ש ויקרא שם גשם ס אל עולם‬
‫לומר שאין שום עוג ה אשר לא יוכל אדם לקכלה‪,‬‬
‫רק הוא צריך ‪-‬לסגול ממנה וסופה לבוא‪ ,‬זע״ז מורה‬
‫שערות לגנומ כ״ש ודניאל זז ושער רשי' כעמר נקא‬
‫שאז רואה שהשי״ת חפץ ליתן לו אך< שאינו יכול‬
‫לקגלה עתה מ״מ לאח״ז גוודאי אקגלה‪ ,‬ואין‪,‬שום‬
‫עוגה בעולם שלא יוכל לנעוע גישראל וע״ז כתיג‬
‫ו ה׳ גרך את אגרהס בכל ואחז״ל בת הי תה לא״א‬
‫ובכל שמה‪ ,‬לומר שהקג״ה עשאו בית קיבול שיוכל‬
‫לנעוע בו כל ה עוגו ת שבעולם‪.‬‬
‫)אינו מעצם כתי״ק(‬
‫בז ה ״ רן חיי ) קכ״ז‪ (:‬רבי אלעזר אמר גשעתא‬
‫דעאל אגרהם גמערתא האיך עאל בגין‬
‫דרהיע אבתרי׳ דההוא עגלא דכתיב ואל הבקר רץ‬
‫אברהם ועאל בתרי׳ וחמא מה דחמא תו בגין‬
‫דאיהו צלי כל יומא ויומא והוה‪.‬נפי ק עד ההוא חקל‬
‫כמו שפירש אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫הכ״מ‪ .‬ענין מערת המכפלה כדאיתא‪,‬בזה״ק ) קכ״ ח‪(:‬‬
‫האי מערתא לאו איהו כפילתא דהא כתיב מערת‬
‫המכפלה וקרא קרי לה לבתר מערת שדה המכפלה‬
‫וכו׳ אבל ודאי חייך לאו מערתא איהו מכפלה‬
‫ולאו שדה אקרי מכפלה זכו׳ תו רזא דמלה שדה‬
‫המכפלה ודאי ה' דבשמא קדישא דאיהו מכפלה‬
‫וכו' דלא הוה בשמא קדישא אות אחרא מכפלה‬
‫בר איהו‪ ,‬וזה שתיקן האר״י ז״ל יגלה לן עעמיה‬
‫דבתריסר נהמא דאינון את בשמיה כפילא וקלישא‪.‬‬
‫כי ענין הלחם הפנים שהרמב״ס ז״ל שפירש עעמי‬
‫המצות ואף שנראים לפי השקפה ראשונה בתכלית‬
‫הפשיעות עעמים פשועים אכן באמת קבלתי מכבוד‬
‫אדוני אבי מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
 ‫ישרים‬ ‫היי‪ ,‬שרה‬
‫עצתו אף דברתי אף אביאנה יצרתי אף אעשנה‬
‫)שם( בזה״ק לך )פב״י( מגיד מראשית אחרית‬
‫ואיהו אסתכי ועבוד עבידין בקדמיתא בגין לסלקא‬
‫לון לבתר יומין תא חזי אלמלא דאנסיבת שרה לגבי‬
‫פרעה לא אלקי הוא ואלקאותא דא גרים אלקאותא‬
‫לבתר כן דילקון מצרים בנגעים גדולים‪ .‬להיות כל‬
‫עניני הבריאה מצד הש״י הם מסודרים מששת ימי‬
‫בראשית אכן כן סדרם הש״י שבעת שיתגלו בעולם‬
‫יתגלו על ידי עבודה ותפלה וכדאיתא בקריעת ים‬
‫סוף )ב״ר ה‪ .‬בשלח כא( תנאין התנה הקב״ה עם‬
‫הים שיהא נקרע לפני ישראל הה״ד וישב הים לפנות‬
‫בוקר לאיתנו לתנאין שהתנה עמו ומכל מקום הוא‬
‫בדרך נס והי׳ על ידי איתערותא אף דאיתא בזה״ק‬
‫)בשלח מז ‪ ( :‬אתון לא תתערון מידי‪ .‬ושכינתא‬
‫באבהתא נטלא )שם מו‪ (:‬מכל מקום הרי נצטוה‬
‫משה להרם מטהו הרי שנעשה על ידי פעולה ועבודה‬
‫וכדמתרגמינן מה תצעק אלי קבלית צלותך‪.‬‬
‫הנרמז בו ולזה מורים לחם הפנים שהם שתים עשרה‬
‫א ך כי כן יסד הש״י כמו שכל ההשפעות הם הולכים‬
‫בסדר ממדרגה למדרגה כאשר ירד הגשם‬
‫מן השמים שבעלמא עלאה הוא חסד פשוט אך‬
‫כאשר יעבור דרך כמה מדרגות ■ומסכים עד‬
‫שיתעבה ויתגשם עד שבעולם השפל מתלבש בלבוש‬
‫גשם הגשמי וכן הוא כל הנהגות הש׳‪ v‬הן הניסים‬
‫הנגלים שהם יוצאים מגדר הטבע והן הניסים‬
‫הנסתרים המוסתרים בתוך לבושי הטבע כלם הם‬
‫יורדים דרך מדרגות ולבושים והם מתלבשים בלבוש‬
‫הזמן והעולם והנפש וכמו שבלבוש העולם הם‬
‫מתלבשים בגשמיות וחומריות העולם וכן בנפשות‬
‫וכן בלבוש הזמן בעולם שהוא למעלה מהזמן שם‬
‫הנסים הנגלים והנסתרים שוים וכן גם הנסים‬
‫הנגלים ה ם תמיד מפורשים שם אחר שאין צריך‬
‫לעבור דרך מעבר הזמן אך עד שיתגלו בעולם השפל‬
‫שתחת הזמן צריך התלבשות בזמן וממילא שהזמן‬
‫הוא מתחלק ומפורד ואין רגע דומה לחבירתה וכמו‬
‫שהנהגת נסים הנסתרים היו מתלבשים עד עתה‬
‫בלבושי הזמן שהיא ההנהגה הנראית הנ הגה תמידיית‬
‫שהים הולך תמיד כל הזמן שנקצב לו כן התלבש על‬
‫זמן הזה הנ ס הנגלה בתוך לבוש הזמן ויצא בעולם‬
‫הזה קריעת ים סוף אכן בלבושי הזמן יש כמה‬
‫םוד‬ ‫ם‬
‫אכן כאשר נסתר האור גראו כמסולקים זה עם‬
‫זה וכן הוא בהמדות שכל מדה היא לבוש‬
‫לרצון הפשוע שאין בו שום גוון ורק כאשר יתפלש‬
‫הרצון וישתלשל להתלבש בעלמא דפרודא אז יתראה‬
‫כמתלבש במדות מחולקים וכדאיתא בזה״ק בראשית‬
‫)כ״ב ; ( כד מעי לעלמא דפרודא דאיהו עולם‬
‫הנבדלים אמר אומנא למארי בנינא נעשה אדם‬
‫בצלמנו כדמותינו‪ ,‬והש׳^ נתן לנו את תורתו ברזא‬
‫דתפארת המרומז באות ף של שם קוי״ק שרומז‬
‫לזעיר אפין הכולל התפשעות המרות בששה קצות‬
‫שכל העבודות הם לאחד המדות להגיע לשורש‬
‫לראות אור הש״י המלובש בהם ולהתבונן שאין שום‬
‫פירוד ולכן על ידי עבודה יתחבר עלמא תתאה‬
‫בעלמא עלאה וזהו הוא״ו של שם קוי״ק ואות ו׳‬
‫רומז על חיבור בין במשמעו שהוא לשון ווי העמודים‬
‫שמחבר שני ענינים וכן בתמונתו שהוא מחבר בפורש‬
‫אותיות כתב הקודש שכל אות מורה על הסוד‬
‫חלות ששה מצד זה וששה מצד זה כמו הוא״ו שיש‬
‫בה שני ווין כי כל עבודת האדם לחבר מלכות שמים‬
‫במקורה הוא כאשר עולה מתתא לעילא ששת המדות‬
‫לאחזם שהם אחדים ונכללים באחד ואחדות הגמור‬
‫כן יאיר לו הש״י מעילא לתתא להראות לו שישראל‬
‫עלו במחשבה בשורש חסדו הראשון שהלביש אור‬
‫חכמתו הסתומה בחסד עולם עד שיצא לאור שבמדת‬
‫מלכות נמצא מחסדו המלביש לאור החכמה‪.‬‬
‫וזה שמצות לחם הפנים בשבת שתקנו לנו אנשי‬
‫כנסת הגדולה בנוסח התפלה טועמיה חיים‬
‫וכדאיתא במס׳ שבת )קיט‪ .‬ובמדרש בראשית‬ ‫זכו‬
‫רבה יא( תבלין אחד יש לנו ושבת שמה שאנו‬
‫מעילין לתוכו וריחו נודף והיינו כמו שבטעם מאכל‬
‫אין אחד יכול להבין לחבירו ואין אדם יודע איזה‬
‫טעם יש לחבירו באותו מאכל כי אין חיך )חסר(‬
‫ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם‬
‫)ל״ו‪ (.‬דאתבסם בחסד‬ ‫בכל‪ .‬בזה״ק בא‬
‫מדאתגליא יו״ד‪ .‬מגיד מראשית אחרית ומקדם‬
‫אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצו אעשה‬
‫)ישעי׳ מ״ו( קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש‬
‫מא‬ ‫ר י ם‬ ‫י‬
‫לרבי שמעון אמר ליה ואגידה או ויגד או ויגידו‬
‫וכן כלהו דתנינן דרזא דחכמתא איהו אמאי במלה‬
‫דא איהו רזא דחכמתא אמר לי' בגין דאיהו מלה‬
‫דאתיא בגימ״ל דל״ת בלא פרודא וכו׳ דדל״ת בלא‬
‫ג׳ וג׳ בלא דל״ת לאו הוא שלימו וכו׳ ואע״ג דאית‬
‫יו״ד לזמנין בין גימ״ל לדל״ת לאו הוה פרודא וכלא‬
‫קשורא חדא ועל דא מלה דא הכי הוא ודאי‪.‬‬
‫שזה רומז גימ״ל דל״ת כדאיתא בזה״ק )ויחי רמד‪(:‬‬
‫גימ״ל יהיב ודל׳׳ת לקיש שאות ג׳ מורה להשפעת‬
‫החסד מיסוד אבא כי הג' יש לה פסיעה לבר שרומז‬
‫לבקיעת יסוד אבא בזעיר ודל״ת רומז לנוקבא‪.‬‬
‫וזהו הזווג השלם כשהאותיות האלו מזדווגין כי כן‬
‫כל הזווגיס שבוקעים דרך כל מסכים ולבושים וכן‬
‫מתלבש אור הש״י בלבושי אותיות התורה‪ .‬וזהו‬
‫שהיו״ד ביניהם איתא בזה״ק דלא הוי פרודא כי‬
‫היו״ד רומז לחכמה שמאיר לזווג‪.‬‬
‫וזה רומז מגיד מראשית אחרית שממשיך מחכמה‬
‫עלאה עד לגמר הפעולה שיצא לפועל גם‬
‫בלבושי עולם הזה ומקדם אשר לא נעשה כי מקדם‬
‫היינו למעלה מלבוש עשיה שם הוא מתלבש הזווג‬
‫תדירי ומשם נמשך עד לעשיה כי קדם רומז לזעיר‬
‫כדאיתא בתקוני הזהר )תקון כ״א( ומסשרא דעמודא‬
‫דאמצעותא אקרי קדם והנה משם מתחיל להתלבש‬
‫כי בזעו״ר אין הזווג תדיר עד שבנוקבא לבד לא‬
‫נראה כלל עד שתתעלה לזווג כנודע וזה אומר‬
‫עצתי תקום כי זעיר מקבל החכמה דרך אימא כי‬
‫עצה היא בבינה כדאיתא בזה״ק צו )ל״א( יועץ‬
‫דא איהו נהר עלאה שזה מורה עצתי היינו העצה‬
‫היוצאת מחכמה ועצתי תקום היינו שיתקיים בבקיעתו‬
‫דרך כל המסכים עד שיהי' הכרה ניכרת בהתרבות‬
‫עצום גס בעולם הזה וכל חפצי מעשה רומז לגמר‬
‫הזווג מחיבור הגמור שבגמר היציאה לפועל כח‬
‫חפץ נקרא יסוד‪ .‬ומעשה היא במלכות וזה דאיתא‬
‫בזה״ק דאתבסיס בחסר מדאתגליא יו״ד כי כל‬
‫מה שסיגל אברהם אבינו מצות ומעשים מובים‬
‫להגדיל כבוד שמים בעולם נתנשע ביצחק עד שיצחק‬
‫אבינו הגדיל מדת אברהם אבינו להראות כל כך‬
‫כבוד שמים במדת החסד עד שכל מה שנראה‬
‫צמצומים שבעולם אף שנראו הפך ממדת החסד‬
‫חיי שדה‬ ‫םוד‬
‫קיערוגים על השתנות השבע כי כן יסד הש״י שכל‬
‫הנהגה השבעיית התמידיית היא נקרא זווג חיצוני‬
‫כדאיתא בעץ החיים שהוא זווג למלאכים ועולמות‬
‫הוא בחיצונית העולמות )שער הזווגים פרק א'(‬
‫אכן לכל התחדשות והשתנות השבע הוא מזווג פנימי‬
‫מיסוד החכמה העליונה שבוקעת כל ההסתרות וכן‬
‫איתא כעץ החיים )שם( שזווג לנשמות ישראל הוא‬
‫■מזווג פנימי ולפי שהחיצוני הוא תדירי ולבן בכל'‬
‫מקום שנתגלה הפנימית אז בוקע הפנימית דרך כל‬
‫המסכים ונתראה עומק הפנימות עד שכל הלבושים‬
‫החיצונים מתבשלים במציאות וזהו שבכל התגלות‬
‫מתייצבים כל הקשרוגים כמו קודם בריאת העולם‬
‫שאמרו מה אנוש וגו' כי אחר שכל הלבושים כאין‬
‫הם כאשר נתגלה הפנימות כי בהתגלות הפנימית‬
‫אז יתראה מפורש כי זה הוא תכלית הכוונה מה‬
‫שרצה הקב״ה בבריאת העולם ולפיכך בקריעת ים‬
‫סוף הי׳ הקישרוג מה נשתנו אלו מאלו עד שהוצרך‬
‫הש׳‪ v‬לגלות הפנימית ממקום שישראל עלו במחשבה‬
‫למעלה מהבריאה וזה דאיתא במס׳ )סושה ב‪(.‬‬
‫קשה לזווגן כקריעת ים סוף כי בכל זווג יש קישרוגיס‬
‫כי הזווג הוא גס כן למעלה מהנהגת השבע כדאיתא‬
‫בזה״ק פ' לך ) פ ״ ה‪ (:‬וכד נשמתין נפקין דכר‬
‫ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון דנחתי מתפרשין דא‬
‫לסשרא דא ודא לסשרא דא וקב׳׳ה מזווג לון לבתר‬
‫וכן הוא כי בעולם העקודים אין שום פירוד כלל‬
‫כמו שמבואר בענין זה‪ .‬אכן בנקודים יש פירוד‬
‫והוא כל הנהגה שהיא מעלמא דפרודא וכדאיתא‬
‫בזה״ק בראשית )כ״ב‪ (.‬כד■ משי •לעלמא דפרודא‬
‫אמר נעשה אדם כי בלשון נעשה היינו גמר העשיה‬
‫וכח פעולה מעשיית שהוא רק בעלמא דפדדא‪.‬‬
‫וענין הזווג הוא לקשר ולתקן עלמא דפרודא לחבר‬
‫אותה בסוד עולם התיקון שהוא מבחינת‬
‫( ולכן צריך•‬ ‫ברודים כדאיתא בעץ החיים )‬
‫להתגלות בזה אור שהוא למעלה מהפירוד מעתיקא‬
‫כמו שבקריעת ים סוף נתגלה אור עתיקא כדאיתא‬
‫בזה״ק בשלח )נ״ ב‪ (:‬מה תצעק אלי בעתיקא תליא‬
‫וזהו מגיד מראשית אחרית‪ .‬כי כל הגדה היא מעתיקא‬
‫שהיא בחכמה כדאיתא בזה״ק ויחי )רל״ד‪ (:‬ואגידה‬
‫לכם מאי ואגידה רזא דחכמתא איהו ר׳ יוסי שאל‬
 ‫שר‬
‫ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר‬
‫בהאי כה דמתבסמא ומתברכא באנפין וכו׳ כי חסד‬
‫דלעילא היינו חכמה כדאיתא בזה״ק עקב ) ע ר״ב‪(:‬‬
‫)ק מ״ ה‪ (.‬ושס‬ ‫חסד דביה חכמה ובזה״ק תולדות‬
‫אמר רבי יצחק כה כתרא‬ ‫)קמ״ח‪(.‬‬ ‫בזה״ק נשא‬
‫מינה‬ ‫מתערין‬ ‫ודינין‬ ‫ואתקרי צדק‬ ‫היא‬
‫ואברהם אף על גב דידע דדינין מתערין מינה מהאי‬
‫צדק הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מינה בגין‬
‫דהוא רחמו‪ .‬כי אחר שהאמין אברהם אבינו בה'‬
‫בבשורת לידת יצחק התחיל להמשיך אור חכמה למדתו‬
‫עד מדת המלכות כי כל המדות כשיצאו לפועל הוא‬
‫במדת המלכות וגם מדת אברהם אבינו גמר מדת‬
‫החסד הוא כאשר תצא לפועל להשפיע במדת מלכות‬
‫כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ע מא ‪ ( :‬האי אבנא‬
‫כלילא מחמש )נ״א מעשר( עד דסליק לה עד אין‬
‫סוף ורזא דמלה למען יאריך ימים על ממלכתו כד‬
‫האי אבנא בעאת למעבד דינא בעמלק או בסערין‬
‫אחרנין זכו׳ נמלא מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן‬
‫ן^|תקריאו בה כלהו גבורות וכד בעאת למעבד חנא‬
‫וחסדא בעלמא נעלא מחסד וכלהו ספיראן אתכלילן‬
‫בה ואתקריאו חסדים זכו'‪.‬‬
‫המשיך למדה זאת מחסד עלאה היינו חכמה‬ ‫ולכן‬
‫זאז תיקן ליקרא צדקה היינו כשמקבלת אור‬
‫דכורא כדאיתא בתיקוני הז ה ר) ת קון כא‪ .‬נח ‪ ( :‬דאיהו‬
‫ו' נהר דאתמשיך מעדן ו׳ עאל בד׳ זאתעבידת ה׳‬
‫ומה דהות צדק אתעבידת צדקה עד שמשך למדה זאת‬
‫שכל הברכות מהתרבות בנים הוא במדת כה כמו‬
‫שנתברך כה יהי׳ זרעך‪ .‬והמשכה זאת נגמרה בזוזגו‬
‫של יצחק זזווגו של יצחק נגמר בהר המורי׳ בשעת‬
‫(‬ ‫העקידה שאז נגמר לידתו כדאיתא בזה״ק )‬
‫שבשעת העקדה בא ה לו נשמתא מסטרא דדכורא‪ .‬אכן‬
‫הי׳ נס תר זווגו ובעולם הזה הי' נראה כאלו תלוי רק‬
‫בעניני מולם הזה לפי ששלח את אליעזר וכל טוב‬
‫אדוניו בידו כדי להטות דעתם וכן הי׳ תלוי באביהם‬
‫שנראה שלא הסכימו בכל רצונם אך בסוף הכירו כי‬
‫מה׳ יצא וכדאיתא במדרש רבה ■חיי )פרשה ס׳( אם‬
‫מה׳ יצא הדבר מהיכן יצא מהר המוריה יצא כי כן‬
‫הש׳‪ v‬מנהיג שמראשית נגמר הדבר שכן יצא בהר‪.‬‬
‫המורי׳ שהוא השורש ששם הי׳ נגמר אכן עד שבא‬
‫חיי שרה‬ ‫סוד‬ ‫&ב‬
‫והראה יצחק אבינו להודיע בעולם שגם ה ם ממדח‬
‫חסדו של הקב״ה וכל כך מגדיל חסדו אף שמנהג‬
‫במפפע כדאיחא בזה״ק )נח עב‪ .‬לך כ״ז ‪ ( :‬יצחק אודע‬
‫בעלמא דאית דין ואית דיין והוא כי כל המדות מנהג‬
‫הש״י במשפע כדי להגדיל חסדו שיקרא כל המתן שכר‬
‫עשיראה‬ ‫שהש״י נותן לאדם יהי' נקרא שהוא יגיע כפיו וזה‬
‫הוא תכלית עבודת אברהם אבינו ע״ה שיצחק הרחיב‬
‫קדושת אברהם ובמה שסיים אברהם אבינו התחיל‬
‫יצחק אבינו ולכן נזכר וה׳ ברך את אברהם בכל בזווגו‬
‫של יצחק שאז נגמר יצחק אבינו ע״ה שלם במדתו‬
‫שנעשה צורת אדם שלם שזה הוא השלימות שהאדם‬
‫ישפיע כחו לצאת ■לפועל בעולם בהולידו זרע ברך ה׳‬
‫שעל ידם יתגלה תעלימות לבו לפועל‪.‬‬
‫דאתבסים בחסד מדאתגליא יו״ד כי כל המדות‬ ‫וזהו‬
‫שנראים כהפכיים זו מזו ה ס רק כאשר נ ס ת ם‬
‫שפע אור החכמה אבל כאשר הש״י מאיר מאור‬
‫החכמה ישכילו כל המדות לדעת כי הכל משורש אחד‬
‫יצאו ורק מצד הבריאה נראו כמחולקים וכמו אב‬
‫המורה ומלמד את בנו פעמים מראה לו פנים שוחק!^^‘ “‬
‫ולפעמים מראה לו לבוש גבורה אבל כיון שהגיע לדעת‬
‫אז יראה כי כל הלבושים והגוונים שראה ה ם כלם‬
‫לתכלית אחד להעיב זרק כפי קוצר הדעת שהי׳ לו‬
‫לבן הוא מראה לו לפי העת והמקום אבל הכל משורש‬
‫העוב‪.‬‬
‫תו אמר רבי‬ ‫)קמ״ח‪(.‬‬ ‫דאיתא בזה״ק נשא‬ ‫וזה‬
‫אבא מאי דכתיב וה׳ ברך את אברהם בכל‬
‫כמה דאת אמר כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו‬
‫דבגינייהו דישראל מתברך האי כה על ידא דכהנא‬
‫בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא‬
‫ס מציון עושה‬ ‫ולזמנא דאתי כמה דאת אמר יברכך‬
‫שמים וארץ ברוך ה׳ מציון שוכן ירושלים‪ .‬כי כל מורה‬
‫על מדת יסוד המקשרת כל המדות כי ביסוד דזעיר‬
‫אפין יוצא יסוד דאבא ונראה מפורש בגמר ההשפעה‬
‫שהיא מעומק החכמה מראשית הרצון כמ״ש מגיד‬
‫מראשית אחרית‪ .‬כי כה נקרא מדת מלכות שמים‬
‫אמר רבי אבא‬ ‫כדאיתא בזה״ק )שם דף ק מ ה ‪( :‬‬
‫כה תברכו תנא האי צדק אתקרי כה■ ושם ')קמו‪(.‬‬
‫דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כה איתער בדינוי לא‬
‫יכלין בני עלמא למיקם קמיה ובשעתא דפרסין כהני ■‬
‫םג‬ ‫ישרים‬ ‫חיישרה‬
‫הזווג בגמר פעולתו לטוב לא יחרץ כלב לשונו היינו‬
‫שנסתם פיות כל המקטריגים‪.‬‬
‫בעזהשי״ת י״ז מרמשון אור ליום ב׳ חיי שנת תר״מ‬
‫)משלי יט( בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת‪.‬‬
‫■ ■ בית מורה על קדושה בקביעות והגנה שפועל‬
‫באדם אפילו שלא מדעתו כמו בית שהאדם נשמר בתוכו‬
‫ואינו יודע כלל אם נשמר אף שאינו רואה מה יש‬
‫להשמד מרוחות • רעות וטללים רעים והון מורה על‬
‫קנין שאדם קונה קנינים ועצות בנפשו איך לכלכל‬
‫מעשיו הן בקיום ועשה הן בשב ואל תעשה איך‬
‫יכלכל דבריו במשפט בדבר שיאונה לנגדו‪ .‬ואלו השנים‬
‫יש קנין לאדם מה שזוכה מנחלת אבות שהש׳‪ v‬קובע‬
‫כל עבודת האבות בבנים‪ .‬וממצות לא תעשה מה‬
‫שהאבות נשמרו בגודל צמצום מזה נעשה לבנים‬
‫בקדושת בית שרומז לאור מקיף שלא מדעת האדם‬
‫כי עיקר השמירה במצות לא תעשה הוא רק לצמצם‬
‫כחות נפשו לבלתי להתפשט ולבעל כל כחו מפני כבוד‬
‫שמים בגודל יראה‪ .‬והון היינו תשועה ברב יועץ‬
‫שהש״י מנחיל לאדם איך לכלכל דבריו במשפט בקום‬
‫ועשה בדעת ובשב ואל תעשה במקום שיאונה לפניו‬
‫בדעת הו א בא לאדם סייעתא מכח אבותיו ממה‬
‫שסיגלו מצות מעשיות בגודל אהבה‪ .‬אבל כל אלה‬
‫הם עצות ושמירות כמו שאדם עובר בדרך לתכלית‬
‫כוונה מיוחדת לו וצריך לעבור הדרך בעצות ותחבולות‬
‫אס יתנהג בהשכל וחשבון שיזהר ממה שצריך להזהר‬
‫ויעשה מה שצריך לעשות יצליח לו לעבור הדרך עד‬
‫שיגיע לתכלית כוונתו וכן נקרא כל התורה כולה‬
‫תרי״ג עיטין )זה״ק יתרו פ ב‪ (:‬שהם כולם עצות‬
‫איך יגיע כל אדם לשורש מקור מחצבתו ותכלית‬
‫שלימותו‪ .‬אבל תכלית השלימות שיראה האדם איפה‬
‫שלו מה היא אצל בוראו ]כדאיתא במדרש איפה‬
‫היית ביסדי ארץ )איוב ל״ח( אפה שלך הייכן היתה‬
‫שלימתו‬ ‫למקום‬ ‫באדם הראשון[ כאשר יגיע‬
‫אז יראה כי כל העצות הם רק לעבור הדרך עד‬
‫שיגיע לתכליתו אבל המקור ושורש מחצב האדם מה‬
‫שמגיע לראות באור הש״י זה הוא רק מהש״י לבדו‬
‫כי אחר שהאדם פועל על ידי עבודתו לזכך נפשו‬
‫אז יראה שהגיע למקור האור ששם הוא מקושר בהש״י‬
‫למעלה ■מכל כח פעולת האדם וכמו דאיתא בסדר‬
‫אליהו רבה )פרק י״ד( מה ששאל אותו האדם לאליהו‬
‫סור‬
‫בעולם הזה לצאת מהעלם אל התגלות הי׳ צריך■ לעבור‬
‫דרך מסכי עולם הזה שיסכימו כל הלבושים עד שבסוף‬
‫כשיוגמר אז יסתמו פיות כל המקפריגים ויוכרחו‬
‫להודות שמה' יצא שהוא מגיד מראשית אחרית וזה‬
‫דאיתא בזה״ק וי שב)קפ״ א ‪ ( :‬ויאמר אברהם אל עבדו‬
‫דא סיהרא כמה דאתמר מע״ט דאיהו עבד שליחא‬
‫דמארי׳ זקן ביתו כמה דאת אמר נער הייתי■ גם‬
‫זקנתי המושל בכל אשר לו בגין דכל גוונין אתחזון ביה‬
‫ירוק וחיוור וסומק שים נא ידך תחת ירכי דא הוא‬
‫צדיק וכו' וכל הענין שם מתחיית המתים •איך יתחייו‬
‫ואשביעך מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין‬
‫עלאין דאינון רזין דשלימו עלאה‪ .‬שמביא זה הכתדב‬
‫מזה הענין על תחיית המתים שכמו שבתחיית המתים‬
‫מתעורר חסד דאריך להאיר לזעיר עד שתתעורר‬
‫המלכות היינו שכל הלבושים יראו אור הש״י עד‬
‫שגם הדומם יחי׳ וכל הגופות שהם מצד הדומם יבא‬
‫בהם חיים ׳וצריך לעבור החיים בהתגלות עד שיגיע‬
‫לסוף כל המדרגות עד לתחתית שפל המדרגות וכדאיתא‬
‫בזה״ק וירא )ק״י‪ (.‬תא חזי קב״ה גרם סבובין ועובדיך‬
‫בעלמא בגין למעבד כלא כדקא יאות וכלא נפקא‬
‫מעיקרא ושרשא דלעילא‪ .‬וכן בזווג אף שמצד הש״י‬
‫כבר נגמר ונעשה אך כי צריך לעבור כל הלבושים וזהו‬
‫ואשביעך ברזא דשבע נהורין עלאין היינו שכל המדות‬
‫מכל העולמות יאירו זה לזה עד גמר בל השתלשלות‬
‫שגם בעולם הזה יסכימו כולם להזווג וכדאיתא במדרש‬
‫רבה פ' חיי )סו״פ נ״ט( אמר רב הונא בשעה שאדם‬
‫הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים הוא מצית‬
‫מה אינון אמרין‪ .‬והכלב הוא הבריאה השפלה מאוד‬
‫וכמו שנתבאר מפי כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה בי כלב רומז כמו דאיתא כמה‬
‫פעמים בש״ס אין• לו עליו אלא תרעומות וזה הוא‬
‫בריאת הכלב ופח קטרוגו הוא רק בדבר שאין הקיטרוג‬
‫יורד לעומק כי אין כחו לקטרג רק לעורר קיטרוג וכמו‬
‫שנתבאר מפי א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫בענין עמלק והביא סמוכין לזה מש״ס חולין )נג‪(.‬‬
‫נקטינן אין דרוסה לכלב וזה שנאמר רבותא ביוצאי‬
‫מצרים ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וזהו שבעת‬
‫שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלביא מנבחין הוא‬
‫מצית מה■ אינון אמרין היינו שמהמקטריגים יוכל‬
‫להבין אם כבר נגמר הזווג לצאת לפועל •כי‪ .‬בצאת‬
 ‫ר ים‬ ‫חיי שרה‬
‫ו ז ה שאמר הכתוב בית והון נחלת אבות כי בית‬
‫רומז לכל הקדושות שהם בקדושת קביעת מקום‬
‫שממנה ימשך אורות מקיפים וכמו שקדושת בית‬
‫המקדש שהוא שורש קדושת הבית ובאות לישראל על‬
‫ידי גודל יגיעה וכמה עבודה וסבלנות סבלו ישראל‬
‫עד שהגיעו לקדושת הבית וכדאיתא )שו״ע תהלים ד(‬
‫שאמר דוד המלך בצר הרחבת לי כאשר מצא מקום‬
‫הבית מתוך צרה גדולה שהיתה אז כשקנה הגורן‬
‫הרחיב לו הש״י ^דאיר לו קדושת הבית וכן הון שמורה‬
‫על מצות עשה וכל מצוה צריך להיות באגר שלים‬
‫כדאיתא בזה״ק אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי‬
‫זכי בה אשתדלותא דקב׳׳ה למנדע ליה כל מאן דבעי‬
‫זכי ביה בלא אגרא כלל )תרומה קכח‪ (.‬אבל‬
‫אשתדלותא דקב״ה דקיימא בעובדא אסיר לנפלא ליה‬
‫למגנא וכו' אלא באגר שלים‪.‬‬
‫לו הש״י שהוא עבד והעבד אי לא לפי לא אכיל‬
‫והנה כל אלה קדושות בית והון כשהם בעבודה‬
‫קודם הבירור נקראים בית והון‪ .‬אכן כאשר‬
‫יתברר האדם בהגיעו לאור הש״י אז הקדושה נקראת‬
‫אשה משכלת היינו שהאדם מכיר כי זה הוא שורשו‬
‫והוא האור שנתן לו הש״י בשורשו ואין שום עבודה‬
‫מגעת למקום הזה כי הוא למעלה מכל עבודות והאדם‬
‫מכיר מקומו וכמ״ש )בראשית ב( זאת הפעם עצם‬
‫מעצמי ובשר מבשרי שאחר כל העבודות הוא רק שהגיע‬
‫האדם למקורו אכן כאשר הגי ע למקורו יראה כי‬
‫מהש״י הוא שהוא מקושר בשורשו בהש״י במקום האור‬
‫הזה ולכן יצא לפועל בעולם הזה שבחר באלו העבודות‬
‫השייכים לנפשו וכן התחייב משורש‪ ,‬נפשו וכדאיתא‬
‫במס׳ שבת ) קי ח‪ (:‬אביך במאי זהיר מפי בציצית‬
‫כי לכל אדם כפי שורש נפשו יש לו אור תורה‬
‫במצוה מיוחדת שצריך עבודה בזה המקום כדי‬
‫שיגיע לשורשו‪ .‬והנה קדושת הבית שמורה לקדושה‬
‫הקבועה בזה מראה הש׳‪ v‬הפך מהנהגת עולם‬
‫הזה כי הנהגת עולם הזה שבמרחשוון יבולו כל‬
‫פעולות אדם ולזה נקרא ירח בול ובניסן יצאו כל‬
‫פעולות אדם לפועל וכן אמר כבוד אדוני אבי זקני‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה שבקדושת הבית מראה‬
‫הש״י להפך מהנהגת עולם הזה לפי שבעולם הזה‬
‫במרחשוון לא נשאר מכל הבריאה רק השורש וכל‬
‫הפרחים יבולו ובניסן כל הפרחים יוצאים ובקדושת‬
‫םוד‬ ‫’מד‬
‫הנביא זכרונו לברכה שני דברים ■יש בעוצם ואני‬
‫אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הם תורה וישראל‬
‫אבל איני יודע איזה מהם קודם אמרתי לו בני‬
‫דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה שנאמר ה׳‬
‫קנני ראשית דרכו )משלי ס׳( אבל אני אומר ישראל‬
‫קדמו שנאמר קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה‪.‬‬
‫ופירוש דרכן של בני אדם אומרים תורה קודמת כי‬
‫מצד האדם שהציב הש׳ע שאף שישראל נקראו בנים‬
‫למקום ובנים מורה על אהבת התולדה בלי שום‬
‫עבודה אבל נקראו גם עבדים כדאיתא )קידושין ל״ו‬
‫ע״ב( בזמן שעושין רצונו של מקום נקראו בנים והיינו‬
‫שהש‪ v/‬מנהג עולמו מדה במדה שכל כמה שהאדם‬
‫מצדו מתאמץ בעבודה באהבה רבה לעבוד את הש״י‬
‫מאור הגנוז שנקרא בן‬ ‫בבחינת עבד בן מאיר לו‬
‫להקב״ה ואם האדם אינו עובד את הש״י אז מראה‬
‫וכדאיתא בזה״ק תרומה )קכ״ח ‪ ( :‬ומנא ידעינן‬
‫דקוב׳׳ה אתרעי בי׳ ושוי מדוריה בי׳ כד חמיק‬
‫דרעותא דההוא ב״נ למרדף ולאשתדלא אבתרי׳ דקוב׳׳ה‬
‫וכו׳ ומזה עצמו יתעורר דקב׳׳ה שוי מדורי׳ ביה שהוא‬
‫ברזא דבן וכדאיתא בזוה״ק )פנחס רכז‪ (:‬בגין‬
‫דאמר דוד ולבי חלל בקרבי לכן אמר לו הש׳^ בני‬
‫אתה והי' כנורא דילי׳ מנגן מאיליו שזה רומז שמפני‬
‫שמצדו עבד את הש״י שעזב כל תשוקותיו מצדו וזהו‬
‫ולבי חלל בקרבי ולכן הי׳ כנורו מנגן מאליו היינו‬
‫שגם בשינה חתם עליו הש״י שלבו דבוק בהשי׳׳ת‪.‬‬
‫וזהו דרכן של בני אדם אומרים תורה קודמת ואני‬
‫אומר ישראל קודמין כי אליהו הוא מלאך‬
‫הברית ומדת הברית הוא התקשרות כדאיתא בזה״ק‬
‫)בראשית לא‪ (.‬כי כל דא צדיק וכו׳ כתרגומו יסוד‬
‫די אחיד בשמיא ובארעא כלומר דיסודא דעלמא‬
‫דאקרי כל אחיד בתפארת דאקרי שמים ובארץ דאקרי‬
‫כנ״י‪ .‬כי אחר כל העבודות כשמגיע למדת התקשרות‬
‫ביסודא דגרמיה אז יראה ששורשו הוא גבוה מכל‬
‫העבודות וזהו ואני אומר ישראל קודמין וזה ישראל‬
‫קודמין שאחר שהגיע האדם להתברר שהוא בן‬
‫להקב׳׳ה אז יראה שאהבת הש״י לישראל קדמה לכל‬
‫הבריאה כדאיתא ישראל עלו במחשבה תחלה )ב׳׳ר‬
‫א ובהקדמת תקוני הזהר ו‪(.‬‬
‫מה‬ ‫י >>‬ ‫חיי שרה‬
‫וזה מורה מלקוש כי מלקוש מורה על פעולת אדם‬
‫וכדאיתא בתענית )ו‪ (.‬מלקוש שמל קשייותיהן של‬
‫ישראל‪ .‬שבעת היורה אז מסתתר כל פעולת אדם‬
‫כדאיתא שם יורה שמורה את האדם לשוח גגותיהן‪.‬‬
‫היינו לעשות להם הגנה לשבת בצמצום שאין פעולתם‬
‫נראה והנה במקום שאין שום פלוגתא שהוא בניסן‬
‫היינו שתיכף שמתחיל הארת פנים כקרני חגבים‬
‫היינו נקב כחודה של מחש אז גומר הש״י להראות‬
‫לאדם שכל מה שסיגל הוא על ידי יגיע כפיו וזהו‬
‫בעתו היינו בניסן‪ .‬אפן יורה מסופק בו הש״ס שמא‬
‫בתשרי שמצד המדה הא יורה בתשרי כי תשרי הוא‬
‫הפך מניסן כמו שמבואר מפי כבוד חאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה בענין החדשים‪ .‬אכן זה‬
‫מדייק ממלקוש מה מלקוש אינו באייר כדאיתא‬
‫שם כו'‪ ,‬כי הש״י בגודל רחמיו כל כמה שיוכל‬
‫להגדיל כח פעולת אדם שיהי׳ יותר נקרא על שם‬
‫יגיע כפיו של ■האדם משיב להראות תיכף כשיש קצת‬
‫מקום להראות כך בתשרי אף שאז שם הוי׳‬
‫בהיפיך אתוון וכן איתא בזה״ק על גוף החדשים‬
‫)תצוה ■קפו‪ (.‬החדש הזה לכם וכו׳ אנא מסרית לי׳‬
‫לכון דלכון איהו באתגליא וכו׳ בסדורא דאתוון‬
‫אביב דאיהו אב״ג ופו׳ סבל ירחא שביעאה דילי‬
‫איהו מסופא דאתוון וכו׳‪ .‬אכן הש׳׳י ממתין כל‬
‫כמה שיוכל להרחיק ההסתר כי תשרי הוא עוד זמן‬
‫אסיפה משנה העברה‪ .‬ולפן זמן הרביעה היא‬
‫במרחשוון בשבעה עשר במרחשוון ויום הזה הוא‬
‫שמתאחד מה שהאדם מצדו מוסר פל פעולותיו‬
‫באורח זריעה להש״י יהיא ראשית •ההשפעה מצד‬
‫הש״י באורח גניזו‪.‬‬
‫בעזהשי״ת י״ב מרחשון תר״מ‬
‫כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא‬
‫ישוב כי אם הרוה את הא ‪ p‬והולידה‬
‫והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאכל כן יהי׳ דברי‬
‫אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אס עשה את‬
‫אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו )ישעי׳ נ׳׳ה(‬
‫בתענית )ו ‪ ( :‬אמר רב יהודה מימרא בעלה דארעא‬
‫הוא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים‬
‫ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה‬
‫והצמיחה‪.‬‬
‫םו ד‬
‫הבית הראה הקב׳׳ה בבית שבנה שלמה שבאייר‬
‫נעשו היסודות ובמרסשוון נגמר‪ .‬היינו שבעת שנראה‬
‫שאין מקום לפעולות מראה הש׳׳י שזה הוא מצד‬
‫הש״י בקדושת בית הוא הפעולה היותר נראית‪.‬‬
‫אכן כל זה הוא קודם הבירור כי קדושת בית הי׳‬
‫רק הכנה לקדושה קבועה אבל לעתיד יתן הש״י‬
‫מקום לפעולת אדם כשיהי׳ נגמר הבירור ויהי׳‬
‫אשת חיל עשרת בעלה ויוגמרו כל הבירורים אז יראה'‬
‫הש״י שמה׳ אשה משכלת היינו שיתן מקום לפעולת‬
‫אדם הם תכלית הבריאה אז בחשוון יהי׳ היסוד‬
‫כמו שמצינו שזמן רביעה הוא במרחשוון כדאיתא‬
‫בתענית )ו'‪ (.‬תנו רבנן יורה במרחשוון ומלקוש‬
‫בניסן אתה אומר יורה במרחשוון או אינו אלא‬
‫בחודש כסליו תלמוד לומר בעתו יורה ומלקוש מה‬
‫מלקוש בעתו אף יורה בעתו‪ .‬יורה מורה על ראשית‬
‫הרצון של ההשפעה שעדיין לא ניכר כלום רק שהוא‬
‫בהסתר גדול כמו ראשית ‪.‬הזריעה שאינה ניכרת‬
‫כלום וכן ה מפ ר שהוא בעלה דארעא כדאיתא )שם ‪( :‬‬
‫וזה עיקר זמנו במרחשוון כי בזה החודש אינו ניכר‬
‫שום פעולת אדם כמו שנקרא ירח בול שכל העלים‬
‫נובלים ואינו נשאר מכל הצמיחות רק השורש ואז‬
‫מברך הש״י את השורש בעת שאינו ניכר שום כח‬
‫פעולות אדם כי בחודש ניסן אז מתחיל פעולת‬
‫האדם לצאת שכל הצמחים מתחילין לצמוח ושם‬
‫קוי״ק שולש כסדרו ואז הוא זמן מלקוש היינו הארת‬
‫פנים בגמר ההשפעה שמה שהארץ קבלה ההשפעה‬
‫בעת שהיתה בהסתר גדול מראה הש״י כעת שהוא‬
‫מתחיל הש״י להראות הארת פניו שמתחיל להראות‬
‫שהאדם יש לו חלק בה כי אז מתחיל להתראה שאף‬
‫מה שהי׳ בהסתר מתפיסת האדם מראה הש״י‬
‫לפי שאז היתה התפלה כל כך בהצנע שגם האדם‬
‫בעצמו לא הרגיש והבירור מזה שהרי בזמן שמראה‬
‫לו הקב״ה שיש מקום להתפלל הוא מתפלל ומה‬
‫שלא הי׳ לו מקום להראות כח התפלה שהי׳ לו הוא‬
‫מפני שעוד לא ראה אז הארת פנים של הקב׳׳ה‬
‫שיוכל לעמוד לפניו בכח תפלה שהרי תיכף כשרואה‬
‫הארת פנים הוא עובד ומתפלל ועוסק בכל מצית‬
‫התלויות בעבודת בני אדם ופעולותיו כי בקיץ מקיים‬
‫אדם כל •המצות התלויות בקרקע שזה הלבוש לתפלה‬
‫שהארץ תוציא צמחה והארץ היא לבוש לכל ההשפעות‬
 ‫יש ר י ם‬ ‫חיי שרה‬
‫את הארץ כאשר מראשית הבריאה הכל הי׳ ‪P‬‬
‫העפר ועפר רומז למדת מלכות שמים דלית לה‬
‫מגרמה כלום והוא רומז למלכות דאצילות המתלבש‬
‫בבריאה יצירה עשיה שהיא ארץ העליונה ולכן הכל‬
‫שב לעפר כי כל כח הבחירה מרומז בששה מדות‬
‫הבנין וכמו שראשית הבריאה הי׳ בחסד בלא שום‬
‫כח התעוררות וכן אחרי ככלות הכל לבדו ימלוך‬
‫נורא וזה רומז והכל שב לעפר אכן כאשר הש״י‬
‫חפץ ליתן מקום לפעולת האדם ועבודתו אף בעת‬
‫שיושגב שם ה׳ לבדו ביום ההוא ולכן מעורר כח‬
‫העפר שירצה להצמיח אכן בטבע כל דבר שהוא‬
‫חפץ להתדבק בשורשו וזה רומז האי דאיתא במדרש‬
‫תהלים )פס״ב( הנשמה הזאת כל שעה שהיא עולה‬
‫ויורדת מבקשת לצאת מן האדם היינו שרוצה להתדבק‬
‫במקורה והש״י מראה לה כי מלא כל הארץ כבודו‬
‫ולכן חוזרת כי אחר שמלא כל הארץ כבודו ממילא‬
‫תוכל להוציא יקר יותר מאחר שנכנס בלבוש שהוא‬
‫מרוחק יותר‪ .‬וכן כל הכחות הנכללים בכח פעולה‬
‫כח הפעולה בעצמו שהוא מהנפש רוצה להתדבק‬
‫בשורשו העליון וגשמיית הפעולה וחומרותה ירצה‬
‫להתחבר לעפר כי שם אין שום כח בחירה ואין בו‬
‫שום יראת הפסד וכליון ולכן התבואה מצד חיומרותה‬
‫תוכל להתבלות בעפר אכן המטר הוא מעורר מחסד‬
‫הראשון‪ .‬להגביר כח הזרע הנזרע שירצה לעלות‬
‫ולמשוך‪ :‬עמו כח הארץ להעלותו ולהוציא מתוך ההסתר‬
‫אור שיוכל לשוב לעמוד להתכלל בצורת אדם‪ .‬ולבן‬
‫כח המעורר הוא הנקרא בעל כי שורש בעל הוא‬
‫העושה איותה כלי וכמ״ש כי ’ בעליך עושיך ה'‬
‫צבאות ■שמו )ישעי‪ /‬נד( וכדמתרגמינן ארי מריך‬
‫דעבדיך ■ה׳ צבאות שמי'‪.‬‬
‫•ובזה מלמד אותנו הש״ס בענין זה אף דאיתא‬
‫בקדושין • )למ״ד ‪ ( :‬שלשה שותפים הן באדם‬ ‫‪.‬‬
‫ובנדה )ל״א‪ (.‬שאביו ואמו נותנין בו העצמות וגידים‬
‫ובשר והש״י נותן בו רוח ונשמה וחכמה בינה ודעת‪.‬‬
‫אכן באמת גם חלק אביו ואמו■ הוא מהש״י ורק‬
‫מה■ שהש״י מנהג מדה במדה שכפי שהאדם עובד‬
‫את הש״י כפי השגתו ותפיסתו כן יאיר לו הש״י‬
‫בטובת עין ויחתום א ת שמו שהאדם הגיע לזה ביגיע‬
‫כפיו‪ .‬ובעולם הזה נראה שחלק האדם הוא החומריית‬
‫סוד‬ ‫מו‬
‫בענין זה מלמדנו הש״ס ענין הזוזג שאף שנראה‬
‫כי עיר!ר זרע ה א ס הוא מה שנזרע התבואה‬
‫וזה הוא צומח והמער אינו נראה כלל פעולותיו רק‬
‫שמרכך את הקרקע שתוציא הזרע הנזרע בתוכה‬
‫וגוף‪ .‬המטר אינו ניכר כלל בהצמיחה ומכל מקום‬
‫נקרא המטר בעל הארץ‪ .‬אך שהתבואה הנזדעת‬
‫‪.‬בקרקע היא מתבטלת לגמרי בתוך הקרקע ולא‬
‫נשאר ממנה מאומה ובלא מער היתה נרקבת עד‬
‫‪,‬שלא נשאר מקום צמיחה כלל אך המטר הוא מעורר‬
‫שמהחיבור התבואה והזרע לקרקע תתעורר הקרקע‬
‫להצמיח ממין הנזרע בה והוא מעורר שלא יתבטל‬
‫הזרע להארץ וישאר ממנו כח הצומח‪ .‬כי בכל הצמיסות‬
‫מתעורר חסד הראשון מבריאת עולם שהי׳ רק מצד‬
‫הש״י לבדו‪ ,‬כמ״ש זכר רחמך ה' וחסדיך כי מעולם‬
‫המה )תהליס כה( שבשעת שיתעורר החסד הראשון‬
‫לא הי׳ משום התעוררות מצד הבריאה רק בחסד‬
‫הש״י וכן הוא התעוררות כל ענין זריעה‪ .‬שבא‬
‫התבואה‪ .‬הנזרעת למקורה ומעוררת חסד הראשון‬
‫וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה שכל הזריעות הם גורמין צעקה כמו שהי׳‬
‫בעלמין דאתחרבו אחר שהי׳ הקב׳׳ה ‪ .‬בונה עולמות‬
‫ומחריבן ונשאר ‪,‬צעקה מהעולמות הנחרבין כמו‬
‫שנאמר )תהלים קב( כי נשאתני ותשליכני הלא כבר‬
‫היינו במצב שהיינו יכולים לעמוד לפני הש״י פנים‬
‫בפנים ועכשיו נתבטלנו והצעקה הזאת ‪.‬גרמה בנין‬
‫העולם שנתעורר חסד הראשון‪. .‬אלא שבבנין‪ .‬הראשון‬
‫הי׳ בלי שום אתערותא ׳ולכן נתבטלו שלא הי׳ עוד‬
‫כלי קיבול חזק לקבל‪.‬האור אכן על ידי החרבן נתחזק‬
‫כלי קיבול של הבריאה ועיקר הכלי קיבול הוא יראת‬
‫ה׳ לבלתי תתפשט כל מדה יותר מדי במדתה כמו‬
‫שמבואר בענינו‬
‫וכן הוא כל הזריעות שרומזין לזה שאחר שהי׳ הזרע‬
‫הנזרע קרוב להתעלות להתכלל בצורת אדם‬
‫שהאדם ‪ .‬יכניסו לתוכו ובכח זה יעבוד את הש״י‬
‫ושוב נזרע להתבטל בארץ ‪ .‬ונתרחק מלראות באור‬
‫וזאת הצעקה גורמת צמיחה שצומח בכל מיני התרבות‬
‫טובה ‪ .‬ועל ידי זה נתרבה מגרעין אחד כמה תבואה‪.‬‬
‫אכן‪.‬הזריעה בעצמה אין לה כח לעורר הכח הנסתר‬
‫רק על ידי מטר נתעורר כח כזרע כי הש״י הציב‬
‫מז‬ ‫ישרים‬
‫וכדאיתא בבכורות ) כ‪ ( /‬שהזווג של אדם לא נחשב‬
‫כלל למעשה והוה כמו שנעשה ממילא עי״ש בתוספות‬
‫)ד״ה רבינא( דמקשו מיבמות ורק מה שיתעורר‬
‫לעבודת הש״י זהו מצד האדם והמעשה הוא מהש״י‬
‫ולעתיד כאשר יברר הש׳׳י שיהי׳ אשת חיל עערת‬
‫בעלה ונקיבה תסובב גבר אז יחתום הש׳^ גם על‬
‫כח המעשה שהוא מכח האדם ‪ .‬בתחיית המתים‬
‫ויהי' אשת חיל עערת בעלה‪.‬‬
‫י״ט מרחשון בריש מילה תר״מ‬
‫ויאמר ברוך ה׳ אלקי אדוני אברהם אשר לא עזב‬
‫חסדו ואמתו מעם אדוני אנכי בדרך נחני‬
‫ה׳ בית אחי אדוני בזה הענין הראה הקב״ה איך‬
‫בריתו שכרת עם אברהם אבינו קיים לעד וכל דבר‬
‫שהוא נצחיי הוא בוקע כל המסכים וכל ההסתרות‬
‫וכדאיתא במדרש רבה )חיי ס( מי בכם ירא ה׳‬
‫שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו‬
‫מי בכם ירא ה׳ זה אברהם שומע בקול עבדו אשר‬
‫שמע הקב״ה בקולו של עבדו אשר הלך חשכים שבא‬
‫מאספמיא ומחברותי׳ ולא הי׳ יודע היכן הולך כאדם‬
‫שהוא שרוי בחושך ואין נגה לו ומי הי׳ מאיר לו‬
‫הקב׳׳ה שהי׳ מאיר לו בכל מקום שהי׳ הולך כי‬
‫בזה הדרך הלך להוציא אמן של ישראל מתוך החושך‬
‫שהי׳ חפה עלי׳ מאו״ה שהיתה בתוכם ובזה התחיל‬
‫•לידת יעקב אבינו שהי׳ נקי מבלי שום פסולת‪ .‬וזה‬
‫שאמר ברוך ה׳ אלקי אברהם אשר לא עזב חסדו‬
‫היינו מדת אברהם אבינו שהרחיב והגדיל להודיע‬
‫חסד ה׳ בעולם אכן קיום החסד הי׳ בלידת יעקב‬
‫שמדתו מדת אמת היינו שיקבע כח הברית בו כמו‬
‫שנאמר עליו לפני לא נוצר אל ואיתא בזה״ק )קדושים‬
‫פו‪ (.‬דא יעקב ובזה התחיל שלימות הבירור כי‬
‫עיקר הברית הוא שהאדם ישים לי חותמו של הקב״ה‬
‫בכל שעריו ועיקר הוא במקום ההשפעה כי זה הוא‬
‫קובע יראה קבועה גם במקום כח הקבלה כמו‬
‫שנתבאר לעיל )ד״ה ואברהם זקן( וביצחק אבינו‬
‫התחיל ■מצות מילה לשמונה ימים כמו שמשמע במדרש‬
‫חיי )פ׳ סו( לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחלה‬
‫אלא■ רבקה‪ ■.‬וענין החילוק בין נימול לשמונה לאינו‬
‫נימול לשמונה כי כל הנימול לשמונה הוא שיש בו‬
‫קדושה בקביעות מלידה פי כל שאינו נימול לשמונה‬
‫חיי שרה‬ ‫סוד‬
‫■וחלק הש׳‪ v‬הוא הבינה ודעת והשכל כי כאדם מגימ‬
‫■לכל השגתו על ידי הגוף כי הנפש בלא גוף אינה‬
‫בעלת בחירה‪ .‬אבל לעתיד אחר הבירור שיחתום‬
‫הש״י על מעשה האדם שסיגל אותם ביגיע כפיו‬
‫ואז י הי' מבורר כח הגוף גדול יותר מכח הנפש‬
‫כי מה שהגיע האדם להתעורר להוציא יקר מזולל‬
‫הוא רק מצד הגוף וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה בענין המשל של הגוף והנפש‬
‫'שנמשלו לחיגר וסומא )ויק״ר ד‪ .‬סנהדרין צא‪(:‬‬
‫שהנפש הוא סומא אך הגוף הוא הרואה שיש עומק‬
‫בכל עניני עולם הזה אלא שהגוף חיגר שאין יכול‬
‫להתנועע ואז י הי׳‪ ,‬כ ל השגת החכמה מצד הגוף‬
‫כשיזדכך ויהי׳ מבורר ולכן אז יתברר תחלה מצד‬
‫האדם מה שזכה להגיע על ידי חכמתו ועבודתו‬
‫זה יתברר תחלה שזה חלק האדם וזה עשה את‬
‫הגוף שיהי׳ כלי וכאשר יתברר גם הגוף אז יהי׳‬
‫בבחינת תוספתו של הקב״ה מרובה על העיקר‬
‫שיחתום שמו גם על הגוף שהוא יגיע כפיו של האדם‬
‫וכדאיתא )רבה בחוקותי לה( מעלה אני עליכם‬
‫כאלו עשיתם עצמכם ואז יהי׳ אשת חיל עערת בעלה‬
‫שגם הגוף יתחי׳ בתחיית המתים וזה הוא הבירור‬
‫הראשון שהוא מצד האדם הוא שחלק הדעת שהכניס‬
‫בעניני עולם הזה הוא מכח האדם שהוא האיר‬
‫לתוך הגוף להתעורר לשוב נגד הש״י פנים בפנים‬
‫ובאמת בריאת הגוף שהוא נברא ממעשה ידי הקב״ה‬
‫•והנפש רוח ונשמה שבאדם מגיעין לו על ידי עבודה‬
‫וכדאיתא בזוה״ק )משפעים צד‪ (:‬זכה יתיר יהבין‬
‫לי׳ נשמה‪ .‬וגם הנפש עצמו בשעה שנולד האדם‬
‫הו א במדה היותר מצומצמת ורק שהאדם מגדיל‬
‫אותה על ידי עבודתו וכדאיתא בזוה״ק )וישלח‬
‫ק ע״ז‪ (:‬בענין ואלה המלכים‪ .‬כתיב בוראך יעקב‬
‫ויוצרך ישראל וכתיב כה אמר ה׳ עושך כל אילין‬
‫דרגין סלקין לחד והא אתמר בורא יוצר עושה‬
‫‪.‬‬ ‫וכלהו• דרגין אלין על אלין וכלהו חד‪.‬‬
‫וזה הענין גם בזווג כי הבעל הוא המפורר ההולדה‬
‫אבל עיקר ההולדה הוא מצד הש״י וכן‬
‫הש‪/‬ע חותם בזווג ישראל שיולד ממנו זרע ברך הש״י‬
‫לעבודתו ולהגדיל שמו בעולם כי מיקר התעוררות‬
‫לעבידת הש״י הוא מצד האדם על ידי כח הזכר‬
 ‫ישרים‬ ‫חיי שרה‬
‫זמדת ביישנים שהוא בישראל הוא מיצחק אבינו זזה‬
‫רימז שהוא הראשון שנימול לשמונה ולכן מצדו נקבע‬
‫מדת הבושה בישראל כי בושה הוא לפני הש״י אחר‬
‫שיודע חסרונו שאיננו שלם אם■ לא יאיר לו הש״י‬
‫זיודע בכל דבר שאין לו מצדו רק מה שהש׳‪ v‬נותן‬
‫לז וכדאיתא בירושלמי ערלה )פ״א‪ .‬ה״ג( האי מאן‬
‫דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה זזה הוא‬
‫חלק יצחק אבינו ע״ה שזה פועל בכל יסודות הבריאה‬
‫כי הבושה בשורש הוא שהאדם מצדו יהי׳ ביראה‬
‫מפני הש״י בהתבוננו שאין לברי' כלום אצל בוראו‪.‬‬
‫ובפועל יצא בעולם הזה לבושה המביאה לידי יראת‬
‫חפא וכדאיתא )נדרים כ‪ (.‬כל אדם המתבייש לא‬
‫במהרה הוא חועא כי הבושה היא אף בלבוש היותר‬
‫רחוק ולכן להתגבר על כל כחות החיצונים להכניעם‬
‫הוא ממדה זאת‪ .‬והנה בזווג הזה הי׳ הענין להכניס‬
‫אור מדת יצחק אבינו שתצא לפועל בהולדה ולכן‬
‫יצא הדבר‬ ‫נזכר שם הוי׳ בענין זווג זה אם מה׳‬
‫כי היו מתנגדים לזה כל בית אבי׳‪ .‬וזהו דאיתא‬
‫בזוה׳׳ק )וישב קפ״א ‪ ( :‬ואשביעך בה׳ אלקי השמים‬
‫זאשביעך מאי ואשביעך דשבע נהורין עלאין לאתלבשא‬
‫ברזא והיינו שיבקיע כל המדות שיתראה העומק‪.‬‬
‫זבמדרש הנעלם חיי )קכ״ו( אמר רבי יצחק אלקי‬
‫השמים ואלקי הארץ הואיל ואמר בה׳ שהוא הכל‬
‫למה נאמר אלקי השמים אמר רב יהודה שהוא אדון‬
‫על הכל בבת אחת וברגע אחד הוא מניע לכל והיינו‬
‫שנאמר שם הוי' וגם שם אלקי השמים ואלקי הארז‬
‫היינו שיתראה העומק ויבקיע כל המסכים ■והלבושים‬
‫זזה הוא רק על ידי מדת יצחק אבינו שהוא המוצא‬
‫לאור לבקוע כל המסכים וכמו שנתקן בברכת יצחק‬
‫אבינו שהוא ברכת אתה גבור נכללו כל ההשפעות‬
‫וכן כל מיני ניצוח הוא במדתו וכדאיתא בזה״ק‬
‫)וירא קי״ב‪ (:‬רגלי חסידיו ישמור דא אברהם וכד‬
‫נפיק אשתתף יצחק בהדי׳ ונפלו קמי׳ בענין מלכי‬
‫סדום‪• .‬וכאן התחיל הניצוח נגד אוה״ע כי מצד‬
‫אברהם אבינו הי׳ מכניס גרים תחת כנפי השכינה‬
‫שהאיר להס‪-‬ממדתו כי על ידו נתגלה מדת חסדו‬
‫של הקב״ה בעולם והסכימו כל יודעיו שהוא המשפיע‬
‫זמגדיל חסד הש׳ע בעולם אכן מצד מדת יצחק‬
‫הי׳ נצוח נגד אוה״ע שהוצא מהם מה שהי׳ בתוכם‬
‫נפשות יקרות נתדבקו ליצחק אף שלא ברצונם ושורש‬
‫םוד‬ ‫מח‬
‫הוא רק גר צדק שנקרא יום מילהו כיוס כולדו‬
‫והוא בכלל נימול לאחד וכדאיהא בשבת )קל׳׳ה‪(:‬‬
‫יש יליד בית שנימול לאחד ויש יליד בית שנימול‬
‫לשמונה יש מקנת כסף שנימול לאחד ויש מקנת‬
‫כסף שנימול לשמונה‪ .‬ומחשב שם שכל שהוא קדוש‬
‫מלידה שאמו כבר שבלה לשם שפחה אז יש בוולדה‬
‫קדושה מלידה לכן נימול לשמונה‪ .‬וזה רומז כי שמונה‬
‫היינו אחר שעברו עליו שבעת ימים ששבעה הוא‬
‫כולל כל המדות שהש״י ברא בהם עולמו ומנהג‬
‫בהם כל העולם וזה שבנולד בקדושה מצותו לימול‬
‫בשמונה שבזה מברר הש׳׳י שכל עבודתו הוא ברצין‬
‫מעומק הצב ולכן בכל דבר עבודה הוא עובד את‬
‫הש״י כפי יכולתו בכל דבר שיבא לנגדו ענין הצריך‬
‫דעת וחשבון אז עושה מצדו כל מה שידו מגיע‬
‫לברד מה שהוא בכחו לקבלו שיסייע אותו לעבודת‬
‫הש״י וכמה שיוכל לקבל מכל שובות עילם הזה כי‬
‫כל מה שהאדם יוכל לקבל‪,‬להכניס בקדושה אסור לו‬
‫לרחק וכדאיתא בירושלמי )קידושין פ״ד‪ .‬הי״ב(‬
‫עתיד האדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו‬
‫ולא אכל ממנו שמאחר שיוכל להכניס בקדושה מתוך‬
‫החושך אין לך התעלות יותר מזה אם יוכל לקבל‬
‫מעניני עוה״ז ולעבוד בכחם את הש‪ v/‬בקדושה‪.‬‬
‫אכן אחר שיחשוב דרך ה׳ ויברר שדבר זה יוכל‬
‫למנוע אותו מעבודת הש״י אז צריך להזהר מלקבלו‪.‬‬
‫וכן רומז המילה לשמונת ימים שאחר שעבר עליו‬
‫שבעה ימים שחשב כל מדות הש״י וראה שיש בו‬
‫בגופו מותרות אזי מסירו מפני שיכול למונעו מעבודת‬
‫הש״י אבל בגר כאשר יבא לשום שובה הוא צריך‬
‫לאחוז בצמצום וכדאיתא בגמרא )ב״מ נ ש‪ (:‬על גר‬
‫שסודו רע ולכן צריך תחלה להסתלק מכל דבר נגיעה‬
‫להנאתו וזה רומז שנימול לאחד כי תיכף צריך להזהר‬
‫לבלי לחשוב כלל רק שיהי׳ תמיד בצמצום ובכל דבר‬
‫ספק צריך תיכף להתרחק ממנו וכדאיתא בפסחים‬
‫)צא ‪ ( :‬אין ממנין פסח שכולו גרים שמתוך שמדקדקין‬
‫בו יותר מדאי יפרוש זזה דאיתא בגמרא כל שאמו‬
‫שמאה לידה נימול לח׳ )שבת קל׳׳ה‪ (.‬היינז שיקבע בו‬
‫בושה שזה רומז שומאת לידה כדאיתא במי השלוח‬
‫שהוא כמו שאחד נתן בקשתו למלך על נייר גרוע‬
‫ואף שהמלך נדרש לבקשתו אכן פקד עליו ליתן אותו‬
‫בבית האסורים על איזה ימים )עי״ש פ׳ תזריע(‬
 ‫ישרים‬ ‫חיי שרה‬
‫מרחם ולכן לא נזכר ביצחק שגייר גרים כי הגרים‬
‫שגייר אברהם היו בבחי׳ גרים וגם אאע״ה נאמר‬
‫בו שבחרו ולא קרבו )מדרש ר' שם( אבל הוא קירב‬
‫א״ע ע״י מעשיו אבל ביצחק כל מה שהכניס הוא‬
‫הי' מאיר לו שבשורשו הוא שייך לישראל‪ .‬וכדאיתא‬
‫בסבא משפעים )צה‪ :‬צז‪ (:‬שכל הנשמות היקרות‬
‫תחלה בנשמתין ומתלבשין בה ואח׳׳כ תזדכך‬ ‫באים‬
‫עד שתקבע בישראל‪.‬‬
‫שאברהם קירב הי' לקרב תחת כנפי השכינה ותחת‬
‫ויצתלן הוא האיר תיכף לקבוע בשורשו כי האיר‬
‫לו הש׳׳י מעלמא עלאה שרומז לאור מקיף‬
‫וזה שנאמר זווג יצחק אחר מיתת שרה שכאשר נשלמה‬
‫נקבעה בו קדושתה ואז הי' מבורר שקדוש‬ ‫שרה‬
‫וזהו נימול לשמונה שרומז לבינה שממנה‬ ‫מרחם‬
‫נמשך מקיפים וזהו שנדרש בתנחומא על שרה‬
‫)חיי שלה ‪ 0‬סדין עשתה ותמכור זו המילה כי מצד‬
‫הנוקבא מתעורר אימא עלאה ואור מקיך רומז‬
‫מוקף אך שלא מדעת שהוא נקי אגב אמי׳‬ ‫שהוא‬
‫וזה רומז איתתא כמאן דמהילא דמיא )ע״ז כז‪(.‬‬
‫וסדין רומז לאור מקיף וזהו שאמר הכתוב ויביאה‬
‫יצחק האוהלה שרה אמו שנגמר בענין זה בירור‬
‫יצחק שהוא נקי אגב אמיה‪.‬‬
‫קירב את עצמו היינו שראשית בחירתו הי׳ בבחינת‬
‫בז ה ״ ל ( בראשית )ח׳‪ (.‬ומעשה ידיו אלין אינון‬
‫מארי קיימא דברית דבהדי כלה ואינון מארי‬
‫קיימא דברית אקרון מעשה ידיו כמד״א ומעשה ידינו‬
‫כוננהו דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש‪.‬‬
‫פירוש כי מעשה ידיו של הקב׳׳ה בשורש הבריאה‬
‫הוא הצמצום שצימצם אור שעל ידי זה נעשה כל‬
‫הבריאה כי בשורש האין ששם אינו מושג שם הוא■‬
‫היש האמתי ורק מן האדם וכל הבריאה נעלם הוא‬
‫שהבריאה אינה מכרת רק דרך הסתר שזה הי׳‬
‫ענין התיקון וכן לעומת זה מעשה ידינו הוא עיקר‬
‫רק הצמצום כי הפעולה במה נחשבת כי על ידי‬
‫פעולה בכל מקום יעשה רצונו וכדאיתא בשלהי‬
‫מנחות איתביה רב שימי בר חייא לרב וכו׳ ובכל‬
‫מקום מוקמר מוגש לשמי ומנחה מהורה אמר לי׳‬
‫שימי את דקרו‪ .‬לי׳ אלהא דאלהא היינו שמקיימים‬
‫רצונו למעלה מכח בחירתם וכדאיתא בכתובות‬
‫) נ'‪ ( :‬שגנבי נקרא בידי אדם וכן הוא שכל ההולדות‬
‫סוד‬
‫נקודה השובה שהיסה בהם נכלל ברבקה וכיון‬
‫שראתה את עבד אברהם תיכף רצתה להידבק ביצחק‪.‬‬
‫כי ביצחק נתגלה יו״ד של שם הוי' כדאיתא בזה״ק‬
‫לך )צ״ו‪ (.‬לבג״כ אברהם סליק בה׳ דלעילא ושרה‬
‫נחתא בה' דלתתא וכו׳ בתר דאתמסרת ה״א לשרה‬
‫אתחברו תרין ההי״ן כחדא ואולידו לעילא ומה‬
‫דנפיק מנייהו הוא יו״ד ובג״כ יו״ד אות רישא דיצחק‪.‬‬
‫דכר מכאן שארי דכורא לאתפששא‪ .‬וזה כי מה‬
‫כנפי השכינה הוא מקום לגרים כדאיתא בכתבי‬
‫האריז״ל אכן יצחק מה שנתקרב אליו האיר לו‬
‫שבשורש נפשו הוא־ שייך■ לישראל‪ .‬וזהו לא נבעלה‬
‫אשה ממהול לשמונה תחלה אלא רבקה )רבה חיי‬
‫פ׳ ס' ( כי הנימול לאחד היינו שנכנס דרך השער‬
‫החסד שרומז ליום ראשון היינו שנתקרב ע״י חסד‬
‫ה׳ שמאיר לו בחסדו ושוב ע״י עבודה יהי' גר‬
‫צדק וכדאיתא בזוה׳׳ק )חיי קכ״ע‪ (.‬גם לענין‬
‫בעל תשובה ואברהם זקן בא בימים ‪ vo‬פתח אשרי‬
‫תבחר וכו' ת״ח אברהם אתקריב וכו׳ ולא אתקריב‬
‫אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי‬
‫קריבו לי' בכל יומוי מדרגא לדרגא וכו' כי זה מורה‬
‫על מה דאיתא במדרש )במדבר רבה ג( אבל הוא‬
‫מעשיו ראה האיך שהוא לחלקו‬ ‫גר צדק אבל‬
‫של הקב׳׳ה באמת )ושם( זכאין אינון מאריהון‬
‫דתשובה דהא בשעתא חדא וכו' ברגעא חדא קריבין‬
‫וכו׳ דהנה בעל תשובה מישראל כששב חוזר לשורשו‬
‫אבל הגר אין בו רק הרגע שבא באורח דילוג בבת‬
‫אחת‪ .‬אכן הנימול לשמונה היינו שאחר כל הבירורים‬
‫דרך כל המדות אז מאיר הש״י מעתיד כי מדה‬
‫השמינית רומז לעלמא עלאה ממקום בינה המלבשת‬
‫לאור החכמה וזהו דאיתא במדרש ממהול לשמונה‬
‫תחלה כי הביאה ראשונה נקרא בגמרא )סנהדרין‬
‫כ ב‪ (:‬שעושה אותה כלי כי בביאה ראשונה מאיר‬
‫לה מיין דכורין כי מיצחק ואילך התחיל הש‪ v/‬להאיר‬
‫למדת האבות כי הם מעומק הרצון של הקב׳׳ה למעלה‬
‫מכל תפיסת שכל האדם וזה כי כל כריתת הברית‬
‫של א״א הוא בסוד מי העיר ממזרח צדק שהש״י‬
‫הי' מעורר אותו והראה לו חסדו שבחרו לחלקו‬
‫אכן ביצחק נתראה הברית שהוא בשורשו דבוק בהש״י‬
 ‫ישרים‬ ‫תולדות‬
‫לכ״ו דורות היינו‪ ,‬שהאיר להם משם הוי' ממצחא‪,‬‬
‫דעתיקא ובהאיר מאור הזה ‪ ,‬יבקעו ‪ .‬כל הלבושים‬
‫היותר‪ .‬רחוקים‪ .‬וזה שאחר שנתן התורה חזר שוב‬
‫להתלבש אור התורה במעשה המצות כי בשעה‬
‫שעמדו ישראל על הר סיני היו זכים וברורים עד‬
‫שלא הי׳ שום מקום לפעולה בשעה ששמעו מאמר‬
‫אנכי ולא יהי׳ לך ואחר שנאמר שובו לכם לאהליכם‬
‫נסתם האור ונתלבש בפעולות ומצות מעשיות‪ .‬ומצוה‬
‫מצויינת שבמצות מעשיות הוא בנין בית המקדש‬
‫( והוא שנתלבש אור התורה‬ ‫כדאיתא )‬
‫בדומם היינו במשכן ומקדש וכלים אכן לא הי׳‬
‫בהסתר אור כמו קודם מתן תורה כי באלו העצות‪.‬‬
‫כלומר התרי״ג מצות שנקראו בזוה״ק )יתרו פב‪(:‬‬
‫תרי״ג עיעין דרך עצות האלו באם האדם יכין‬
‫לבו יאיר לו הש״י לראות איך נעמן בהם אור השי״ת‪.‬‬
‫)חסר ה סיו ם(‬
‫כל פרשתא דא ליסתורי כד אתא רב דימי אמר האי‬
‫תולדות‬
‫לא זמנוה לגלאה ואנן מה נימא קם רבי יהודה ואמר‬
‫תנחומא‪ .‬ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים‬
‫וכו׳ מה עשה הקב״ה אמר למלאך הממונה‬
‫על יצירת הולד עשה‪ .‬כל איקונין שלו כדמות אביו‬
‫כדי שיעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק‪ .‬שאברהם‬
‫הי׳ מדתו חסד להתפשע בכח חסדי ה׳ על כל‬
‫העולם‪ .‬והנה יצחק אבינו הי׳ מדתו גבורה לדקדק‬
‫מאוד שלא ליכנס לספק וזה פלא גדול איך מאברהם‬
‫יולד ■יצחק ולכן צר הקב״ה קלסתר פניו היינו שכל‬
‫הרואה מדת יצחק לא יתנגד לעבודת אברהם ולא‬
‫יאמר שמעת שהתחיל מדת יצחק התחיל הש״י לנהג‬
‫במדת הגבורה בעולם ורק מזה עצמו בא מדתו‬
‫של יצחק אחר שהש׳^ רב חסד לכן יגדל עוד חסדו‬
‫לברר כל מה דאפשר כדי להיעב לבריאותיו במדה‬
‫גדושה וזה ג״כ ממדת גדול חסד וכדאיתא )זה״ק‬
‫בראשית לב‪ (:‬מיא אעדיאו ואולידו חשוכא וזה‬
‫שמתחיל המדרש על מה היו השלמים באים כי‬
‫שלמים מורה למדת יעקאע״ה כדאיתא בזוה״ק )ויקרא‬
‫י״ב‪ (:‬עושה שלום במרומיו דא יעקב כי הרי כל‬
‫כח יצאע״ה נכנס ביעקב אבינו והוא כלל גם מדת‬
‫אברהם אבינו וזה דמסיק שם אלה תולדות יצחק‬
‫סוד‬
‫הם משם שדי ‪.‬שהוא ׳מצמצם ההשפעה שלא תלך‬
‫רק במקום המיוחד לקליעה וזה הוא רזא דברית‬
‫שנתן הש״י צמצום במקום ההשפעה וממילא כל‬
‫כחות ׳הקבלה לא יקבלו רק מה שהוא ברצון הש׳^‬
‫וזה שמברכין בנשואין אשר יצר את האדם בצלמו‬
‫כמו שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה שמהראוי הי׳ לברך ברכה וו בעת‬
‫הולדה כדאיתא במי השלוח פרשת בראשית )ד״ה‬
‫ויאמר אלקים יהי אור( אך לפי שבעת הלידה אז‬
‫הוא המאמר שהוא מתפשע בלא צמצום בכח ההויה‬
‫והגידול ובשעת נשוא ין שאז מתחיל העבודה בכח‬
‫הצמצום ואז הוא עיקר ההויה שמתחיל כח ההולדה‬
‫שהוא על ידי צמצום‪.‬‬
‫במצות תפלין‬ ‫פרשת חי׳ שרה‬
‫ב מ ד ר ש הנעלם )פ׳ חיי קכ״ע‪ (.‬ויוסף אברהם‬
‫ויקח אשה ושמה קעורה ולשקולא בדעתא‬
‫פרשתא דא שמענא ולא אדכרנא אמרו דעלאין תקיפק‬
‫ממתיבתא דחברנא מארי מתניתא גליא קמו ואזלו‬
‫הוא ורבי ייסא וכו׳‪ .‬שמענא מאבוך דקוב״ה ברחימא‬
‫סגיאה דהוה לי' עם ישראל אמר לון למעבד לי׳ בי‬
‫משכנא כגוונא דרתיכא עלאה דלעילא וייתי דיורי׳‬
‫עמהון הדא ה״ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬
‫ושמענא מאבוך דהכא סתיס עעמא דתפילין בהאי‬
‫פסוקא‪ .‬כי ענין המקדש הוא שאחר שברא הקב״ה‬
‫את העולם ונתלבש הרצון בכל התפשעות הבריאה‬
‫ושוב דבר צוה לאלף דור היינו שהש״י העמיד‬
‫שלבסוף יתגלה הפנימית מה שנמצא בכל דבר מוצא‬
‫פי ה' המחי׳ אותו‪ .‬וכן ביאר כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה כי פירוש דבר צוה לאלף דור‬
‫היינו שהש״י הציב את יסודות העולם שבאם יעבדו‬
‫בני האדם אלף דור בעבודה שלימה ביגיעה ואמונה‬
‫לדעת את הש׳^ היו מגיעים לאמונה‪ .‬אכן זה אינה‬
‫באפשרות שיהי' עבודה שלימה בלי סייעתא מהש״י‬
‫כי אלף דור מורה עד תכלית כל הבירורים כי כל‬
‫דבר מתלבש בעולם שנה ונפש וכמו שבזמן מתלבש‬
‫באלף דור כך בנפש מורה שיעזוב כל גווני עולם הזה‬
‫אכן הש״י הקדים ברב חסדו והאיר מאור תורתן‬
‫נא‬ ‫ישרים‬
‫עם אברהם לא ניכר זאת ומלכי צדק הכיר שאברהם‬
‫אבינו הכיר זאת בעולם‪) .‬ואך שטבותא לשקיא אכן‬
‫אחר שלא הכיר שזה כח האל ולא הבין בו דשם‬
‫באם יודע מי הוא האדון אז מותר להחזיק עיבותא‬
‫להמשקה אבל אם לא ידע מי הוא האדון אז כשיחזיק‬
‫טובה לשקיא ידמה שזה אדון ומגדל כח האדון וכן‬
‫כאן אחר שלא הכיר הש״י שיוכל להאיר כל כך אף‬
‫בתוך החושך ולכן מסר הכהונה בעבודה למי שאמר‬
‫והי׳ העולם ואז הי׳ גמר במלחמתו עם המלכים(‪.‬‬
‫ב ז ו ד ד ק )חיי‪ .‬קלד‪ (.‬מי ימלל גבורות ה׳ וגו׳ ת״ח‬
‫בד בעי קב״ה וסליק ברעותא קמיה למיברי‬
‫עלמא הוה מסתכל באורייתא וברא לי׳ ובבל עובדא‬
‫ועובדא דברא קוב״ה בעלמא הוה מסתכל באורייתא‬
‫וברא ליה הה״ד ואהי׳ אצלו אמון ואהי׳ שעשועים‬
‫יום יום אל תיקרי אמון אלא אומן‪ .‬מי ימלל עיין‬
‫בריש פרשה זאת הוה מסתכל באורייתא‪ .‬הנה התורה‬
‫נקראת כלי אומנתו של הקב״ה כמו שהאומן מודד‬
‫בכליו כמה •תוכל מלאכתו לשאת שלא יפול החומה‬
‫או שלא תתקלקל הבנין כן היא התורה שהיא כלל‬
‫האור והכלי ודרך מדות התורה נמדד העולם כמה‬
‫תוכל לסבול אור שלא תתבטל בעלמין דאתחרבו וכמה•‬
‫תוכל לקבל כן ברא ‪ ,‬הש׳ע כל העולם ואשר עליה‪,‬‬
‫)שם( כד בעי למברי אדם אמרה תורה קמיה אי‬
‫בר נש יתברי ולבתר יחטא וכי׳ כי האדם‬
‫נברא בסוף כל הברואים ומצב האדם הוא במקום‬
‫שנראה יותר הפירוד וההסתר שבבהמה אין בה‬
‫יצר רע כדאיתא בזה״ק וישב )קע״ט‪ (.‬והאדם הוא‬
‫אחר שנתפשעו כל ששת ימי בראשית והסתעפו‬
‫במדותיהם עד שנתרחקו כל המדות זה מזה אז יצא‬
‫המאמר נעשה אדם שהוא יאחד כל המדות לכללם‬
‫יחד וניתן לו כח בחירה שבבחירתו יכול להטות‬
‫לכל צד שירצה וכדאיתא בזה״ק בראשית )כ״א‪ (.‬כד‬
‫מטא לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנבדלים אמר‬
‫אומנא למארי בנינא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‬
‫שהאדם יאחד הנפרדים ויוכל להטות מדת הש״י‬
‫בבחירתו ועל ‪,‬ידי שיעבוד את ה׳ יחזיר המדות‬
‫פנים בפנים להש״י ויתקיים העולם וזה שהתורה‬
‫השיבה אי בר נש יחטא שמאחר שהעולם מצד עצמו‬
‫תולדות‬ ‫םוד‬
‫זש״ה עפרה זקנים בני בנים וכו׳ כיצד אברהם‬
‫נתעער בזכות יעקב כי שלימות מדת אברהם נתגלה‬
‫ביעקב שכלל אותו עם מדת יצחק‪ .‬וזה שמסיים שם‬
‫אבל יצחק נתעפר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק‪.‬‬
‫כי יעקב אבינו לקח מכח שניהם אבל אברהם ויצחק‬
‫כשנתבללו זה בזה הי׳ להם שלימות‪.‬‬
‫ויצא יצחק לשוח‪ .‬שיח הוא חיבור וכל שיח השדה‪.‬‬
‫ובמנחה דינא שלעא )זה״ק חיי קל״ב‪(:‬‬
‫ויצחק מחבר ולזה הוא חקל תפוחין‪ .‬אז וירא והנה‬
‫גמלים באים היינו זווגו משורש החסד משפחת אברהם‬
‫וגמל כדאי׳ שקיל יהביך ושדי אגמלאי )מגילה יח‪(.‬‬
‫כי ע״כ מתפשט חסד אברהם עד שיוכל להוצא זווגו‬
‫של יצחק מבין מקטריגים‪.‬‬
‫) ב מ ד ר ש תנחומא ואגדלה שמך מכאן שמקדימין‬
‫(‬ ‫ברכותיך לברכותי' בזוה׳׳ר! )לך‬
‫שבשביל שהקדים שם ברכת אברהם לברכת הקב״ה‬
‫נטלה כהונה מזרעו ונתנה לזרעו של אברהם עיין‬
‫במי השלוח‪ .‬שהודה שאברהם גדול ממנו‪ .‬ובאמת‬
‫שהוא בא להשגה זו הנזכרת לק ע׳ע אברהם אכן‬
‫אברהם המליך את השי״ת תחלה ובזוה״ק נראה‬
‫שהוא חטא בזה כי באמת חמרא למרא וטבותא‬
‫לשקי' ואברהם כשהמלך את הש׳^ ממילא האיר לו‬
‫הש״י אכן בשם עוד לא נגמר הברית כי כשנכרת‬
‫ברית עם לא הי׳ עוד על דברי תורה רק על דרך‬
‫א ‪ p‬כדאיתא במי השלוח‪ .‬ולכן לא הי׳ יכול להביט‬
‫לאור הש״י רק ע״י אמצעי ושיקבל מאברהם ולכן‬
‫הכיר תחלה מעלת אברהם ועי״ז הכיר מעלת הש׳‪.v‬‬
‫אבל ברכתינו שמברכין ברוך אתה אלקינו אלקי‬
‫אברהם שלנפשות ’ישראל מראה הש׳‪ v‬מכל עילם‬
‫עוה״ז שיכירו תיכך שיש בורא הבורא אותו כי‪.‬‬
‫תחלה הם מקושרים בהש״י וזה שמברכין מגן אברהם‬
‫וכדאיתא במדרש רבה לך פ׳ שנתירא אברהם שמא‬
‫יעבוד אחד יותר ממנו וכדאיתא בלקוטי תורה‪.‬‬
‫והוא הי׳ כהן לאל עליון היינו שראה כל הדברים‬
‫שהם גבוהים משכלו ועבד לאתר דלא אתידע אבל‬
‫מאברהם ואילך התחילה העבודה למי שברא ‪.‬את‬
‫העולם הייגו שיוכר כבוד השי״ת גם בעוה״ז‬
‫ויקרא שם בשם ה׳ א־ל עולם ■וזהו שקודם כרות הברית‬
 ‫שרים‬ ‫תולדות‬
‫שאין החפא מגיע שמה ומספרא דאימא בבריאה‬
‫והשיב להם דבאצילות דכר ונוקבא היה מספרא‬
‫דאו׳׳א אלא ויאמר אלקים יהי אור מספרא דאבא‬
‫ויהי אור מספרא דאימא והוא כמו שפירש כבוד‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ שהש״י‬
‫רצה שהמאמר והעשי' יהי׳ מסך ביניהם ולזה כתיב‬
‫ויהי אור דלמה ליה למימר ויהי הרי ודאי בדבר‬
‫ה' נעשה כל אלא שיהי' הציוי וההתהוות מחולקים‬
‫במעלותיהם ויהי׳ פרסא ביניהם כי בעת הציוי‬
‫המאמר עומד פניו למאצילו ובעת התהוות סובב‬
‫פניו להשפיע וכדאיתא בספר רזיאל שהאותיות‬
‫כולם הופכים פניהם שבעת שנבראו הפך הש״י‬
‫פניו מהעולם והוא שניתן להם כח להתהוות בריאה‬
‫להשפיע וזה דאיתא בתקוני הזהר )ריש תקון‬
‫שבעין( בצלמנו דא חכמה כדמותנו דא אימא עלאה‬
‫)דף קי״פ( וזה שמסיים שם בזה״ק בראשית )כ״ב ‪( :‬‬
‫דבאצילות ליכא צלם ודמות אלא אימא עלאה הו ה‬
‫לי' חד כנוי דסליק לחושבן אלקים וההוא כנוי איהו‬
‫אור וחושך ובגין ההוא חושך וכו׳ אמר אבא דעתיד‬
‫למספי לאדם דאצילות דאיהו אור לבושא עלאה‪.‬‬
‫כי ■חושך היינו המצמצם ומגביל האור כדאיתא שם‬
‫שהחושך לבוש לאור וזהו שורש הדמות כדאיתא שם‬
‫בצלמנו אור כדמותנו חושך והחושך גורם ההסתר‬
‫ולפי שכל גבול האור בהתהות הבריאה הוא מצומצם‬
‫אור שמוגבל בהסתרה וזה דמייתי שם קרא ורשעים‬
‫בחושך ידמו כי הדמות הוא הוא שיתראה דמיון‬
‫האור מתוך החושך כי האור אינו מותפס בשכל‬
‫האדם יען לא ניתן כח לאדם להביע באור בהיר‬
‫כי עולם הזה הוא עולם ההסתר והספק כי כל‬
‫מציאות הש״י בעולם הז ה נקרא אלנא דספיקא‬
‫שהוא רק ספק שאין לאדם תפיסה בוודאית מציאת‬
‫הבורא ית״ש בעולם הזה כי כן הוא רצונו שיעבדו‬
‫אותו מתוך הספק שהרי יש בעוה״ז מכחישים‬
‫מציאותו‪ .‬ורק לעובדיו יתראה מתוך החושך כי‬
‫ראשית השגת האדם על ידי עבודתו הוא רק ממה‬
‫שיראה פליאות ויתעורר להתרגש מי ברא אלה‬
‫אבל גם כל התעוררות אחר שיראה בעולם הסתעפות‬
‫מדות הש״י בדמותים שונים זה מזה‪ .‬אכן באם הי׳‬
‫יכול להביע לאור הי׳ רואה כי בשורש הכל אחד‬
‫אבל ממה שהוא בחושך ידמה לו כהפכים וע״כ‬
‫םוד‬ ‫נב‬
‫הוא עלמא דפרודא ורק שכאדם על ידי עבודתו‬
‫צריך לאחד ואם כן אם יתרפה בעבודתו ויפגוג‬
‫באיזה דבר יגרום פירוד לכל העולם מאחר שהוא‬
‫יסוד העולם‪ .‬וזה שהשיב הש״י הא אתקינת תשובה‬
‫עד לא בראתי עלמא )שם קלד‪ (:‬וענין התשובה‬
‫אף שלפי הענין איך מהני תשובה מאחר שהעולם‬
‫צריך כל רגע לעבודת האדם ליחד שם הש״י על‬
‫הבריאה שלא תתרחק מאור הש״י שענין עבודת‬
‫האדם להראות המשכת אור הש״י שעל ידי זה כל‬
‫הכחות יביעו לשורשם שממקום אחד הם ואיך‬
‫יוכל לתקן אשר כבר עשהו הלא הזמן הוא נפרד‬
‫שאין רגעשייך לחבירתה וכמו שמוכח )בזוה״יק‬
‫פרשת חיי קכ״ע‪ (.‬ואברהם זמן בא בימים וכו'‬
‫בא בימים באינון יומין עלאין )ובזה״ק ויחי רכ״ד‪(.‬‬
‫כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא עי״ש שהוא‬
‫הלבוש שהאדם עושה כי מלבוש הוא חיבור כי כל‬
‫יסוד המלבוש הוא עויה ואריגה מדברים נפרדים‬
‫כי לאכילת האדם יצלחו גם דברים נפרדים ודקים‬
‫אבל עיקר יסוד המלבוש הוא החיבור‪ .‬ובזה״ק‬
‫בראשית )כ״ב‪ (:‬מאן דחב כאלו אפשיע לשכינתא‬
‫מלבושהא וכו' ומאן דמקיים פקודין דאורייתא כאלו‬
‫הוא לביש לשכינתא בלבושהא ומאחר שהש״י ברא■‬
‫את העולם שיהי׳ לבוש לרצונו ומדד באורייתא כמה‬
‫אור התורה צריך להשפיע לעולם כי אורייתא סתים‬
‫וגליא כדאיתא בזה״ק )שלח קנע‪ (.‬כי גם הסתר‬
‫מפני האור וכיון‬ ‫צריך לקיום העולםשלא תתבעל‬
‫שזה האור קיום העולם איך תתקיים רגע אחד‬
‫כשיחעא האדם‪ .‬אכן יסוד התשובה הוא כדאיתא‬
‫בזה״ק בראשית )כ״ב‪ (.‬כד מעא לעלמא דפרודא‬
‫אמר אומנא למארי בנינא נעשה אדם וכו׳ אבל עתיד‬
‫הוא למחעי קמך בגין דאיהו כסיל הדא הוא דכתיב‬
‫בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו איהו אמרה‬
‫בתר דחוביה תליא באימא ולא באבא אנא בעינא‬
‫למברי ליה בדיוקנא דילי הדא הוא דכתיב ויברא‬
‫אלקים את האדם בצלמו ולא בעא לאשתתפא ביה‬
‫אבא בזמנא דחב מה כתיב ובפשעכם שלחה אמכם‬
‫וכו׳ עי״ש‪.‬‬
‫מ ה ששאלו חבריא לר״ש וכי אית פרודא בין אבא‬
‫ואימא דמספרא דאבא איהו באורח אצילות‬
‫נג‬ ‫ישרים‬ ‫הולדות‬
‫וכן גם כח התשובה שהוא לחזור הכל להש״י על‬
‫ידי שהאדם מצמצם עצמו ויזרע הכל להחזירו‬
‫להש׳^ להבין שאין בכחו לפעול מאומה בלא רצון‬
‫הש׳^ זה גם כן מדת יצחק אבינו ע׳׳ה‪ .‬וזה דאיתא‬
‫בשבת )פ״ ש‪ (:‬ומחוי להו יצחק הקב״ה בעינייהו‬
‫כי לראות אור הש׳‪ v‬אין בכח אדם רק דרך הצמצום‬
‫שאז יראה שלא נעתק ממנו אור הש״י אפילו בשעת‬
‫החשא ואף שלא נראה כי הי׳ אור החכמה בקשנות‬
‫גדול כמו שנזכר בזה״ק שלח )קס״ש‪ (.‬שיש הבלא‬
‫דגרמי שנשאר אף לאחר מיתה שזה לא יתבשל לעולם‬
‫נקרא חכמה השמונה בכח הבינה בהסתר‬ ‫ועצם‬
‫כדאיתא בתקוני הזהר )תקון י״ח דף ל״ה( עצם‬
‫מעצמי דא יו״ד עם ה׳‪ .‬כי בהסתר יש כח החכמה‬
‫( לית ה׳ דלית בה‬ ‫בכל מעשה כדאיתא )‬
‫יו״ד‪.‬‬
‫כדי שבחשא האדם לא יוכל להכריע חכמתו שתרד‬
‫ו ז ה דאיתא בזה״ק תולדות ) ק מ א‪ (:‬חכמות בחוץ‬
‫תרונה וכו׳ מאי חכמות אלין חכמה עלאה‬
‫וחכמתא זעירא דאתכלילת בה בעלאה ושרייא בה‬
‫תרונה תא חזי חכמה עלאה איהו סתימא‬ ‫בחוץ‬
‫דכל סתימין ולא אתיידע ולאו איהי באתגליא כמה‬
‫דאתאמר לא ידע אנוש ערכה וגו׳ כד אתפששת‬
‫לאתנהרא אתנהרא ברזא דעלמא דאתי ועלמא דאתי‬
‫אתברי מניה כדתנן עלמא דאתי אתברי ביו״ד‬
‫ואתכסיא האי חכמה תמן ואינון חד בזמנא דאתעתד‬
‫)נ״א דאתעשר נ״א דאתעביד( כלא ברזא דעלמא‬
‫דאתי כדקאמרן כדין הוא חדוה לאתנהרא וכלא‬
‫בחשאי דלא אשתמע לבר לעלמין תו בעיא לאתפששא‬
‫מהאי אתר אשא ומיא ורוחא כמה דאתמר‬ ‫ונפיק‬
‫ואתעביד חד קלא דנפקא לבר ואשתמע כדין מתמן‬
‫ולהלן איהו חוץ דהא לגו בחשאי איהו דלא אשתמע‬
‫הרצון הפשוש להלביש‬ ‫לעלמין‪ .‬כי כאשר הוציא‬
‫אותו ונתלבש אור החכמה בתוך הבינה ומשם מתחיל‬
‫ראשית הסתרת האור כדי שיתחלק הרצון למדות‬
‫ושוב כאשר יוצא בלבוש מדות מחולקים חסד וגבורה‬
‫ומתכללים בתפארת וזהו ואתעביד חד קלא כי קול‬
‫נקרא פנימאה )זה״ק בראשית נ‪ (:‬והוא כי פנימית‬
‫זעיר אפין הוא בא מסוד הדעת המתלבש בו וזהו‬
‫כי אינו מתגלה רק במקום שמתחיל הגילוי וזהו‬
‫סוד‬
‫כשיביע בריחוק מקום באיזה מדה ממדות הש״י‬
‫זה עצמו הוא חמא במה שייחס לבירא שהוא‬
‫במדה ודבר זה נוגע עד למעלה וכדאיתא בתיקוגי‬
‫הזהר )ריש תיקון ע׳( ועיין )הקון ס״ ע( דעייל‬
‫חושך בין עלת העלות למחשבה סתימא שהוא כתר‬
‫עליון ועיין ליקומי תורה להאריז״ל )פ׳ בראשית(‬
‫אבל זה שאיתא בזה״ק בראשית הנ״ל דלא ברא‬
‫אדם בדמות אבא וזה דאיתא במס׳ סועה )ג׳‪(.‬‬
‫אין אדם עובר עבירה אלא אם כן גכנס בו רוח‬
‫שעות היינו שניעל ממנו החכמה כי אימא רומז‬
‫לעיקר יסוד האדם היינו כלי קיבול לחכמה וכדאיתא‬
‫בש״ס )סוכה ו‪ ( :‬יש אם למקרא היינו שעיקר בנין‬
‫הוא המקרא וזה דאיתא ויאמר אלקים יהי אור‬
‫מסערא דאבא ויהי אור מסערא דאימא כי בבריאת‬
‫האדם חלק הש״י בין כלי קיבול לאיר ובין האור‬
‫עמו להסתר רק האדם יסתר מן האור וממילא לא‬
‫יפגום חכמה העליונה אחר שגם חכמה הניתנת‬
‫לו אינה נכנסת עמו ^להסתרה ואף בעת שיחעוא‬
‫האדם תעלה כח חכמתו למעלה ממנו ורק הסתר‬
‫יהי׳ בין חכמתו ובין כלי קיבולו ולכן לא יכניס כחו‬
‫לתוך ההסתר ולזה שנתקן תשובה כי באם יתקן‬
‫כליו וזה נקרא תשוב ה׳ שיבין שעעה בחמאו וזה‬
‫נקרא בינה וכדאיתא במגילה ׳)יב‪ (.‬מדקאמר בינותי‬
‫מכלל דשעה ואם יתקן כח כלי קיבול שלו אז ישיב‬
‫פניו לבוראו וכדאיתא בזה״ק מאי תשובה תשוב‬
‫ה׳ )נשא קכב‪ (.‬ויחזיר פניו למאצילו אז ממילא‬
‫יקבל אור החכמה כדאיתא בזה״ק ויהי אור דא‬
‫אימא שנעשה הכלי קיבול בכח להתפשע כנ״ל‪ .‬ואם‬
‫ישוב ויכיר שאין בכחו לפעול מאומה אז יראה‬
‫השפעת חכמה דבאמת בין אבא •ואימא לית פרודא‬
‫כלל וזה דאיתא בזה״ק )ריש פ׳ ויגש( דמדמי‬
‫ענין החשא והתשובה להסתרת יוסך< מאחיו שרק‬
‫בדמיונם דימו שנעלם מהם והנה זה הצמצום‬
‫להסתיר אור החכמה כדי שהאדם יעבוד מתוך‬
‫החושך את הש״י זה הוא ממדת יצחק אבינו ע״ה‬
‫וזה מי ימלל גבורות ה׳ שמקשין אור הש״י ומצמצמו‬
‫כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫הכ״מ בפרשה זו על פסוק זה‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫תולדות‬
‫ממנו אור החכמה והוא עולה למעלה בעת ההסתר‬
‫אכן הוא שומרו שלא יתרחק הרבה כדי שיוכל תמיד‬
‫לשוב על ידי תשובה וזה דאיתא בזה״ק תולדות‬
‫)קל״ה‪ (.‬מי ימלל גבורות ה׳ דא יצחק וכו' ישמיע‬
‫כל תהלתו דא יעקב כד אתדבק שמשא בסיהרא‬
‫כמה ככביא נהירין מנייהו‪.‬‬
‫תמינאה בהודאה וכף למנצח הודו בהון רמיזין‬
‫א ל ה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את‬
‫יצחק במדרש תנחומא )תולדות( ילמדנו‬
‫רבינו על מה היו השלמים באים כך שנה רבי חייא‬
‫בר אבא בשם רבי יהודה כל המביא שלמים מביא‬
‫שלום׳ לעולם ו כו‪ /‬בא וראה כח השלום שבשעה‬
‫שנתפלפלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה‬
‫ביצחק היו אומות העולם אומרים הלבן מאה שנה‬
‫יולד אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה והיתה‬
‫חשד בלבד ' של אברהם על אלו הדברים מה עשה‬
‫הקב׳׳ה אמר למלאך הממונה על יצירת הולד עשה‬
‫כל איקונין שלו בדמות אביו כדי שיעידו הכל שהוא‬
‫בנו של אברהם וכו׳‪ .‬כי אברהם הי׳ משורש מדת‬
‫החסד להרחיב אור חסד ה׳ על כל התפשפות הבריאה‬
‫ולבפוח בה מאד על חסדו ויצחק שהי׳ ממדת הגבורה‬
‫לדקדק מאד שלא ליכנס לשוס ספק ולדקדק מאד‬
‫וכדאיתא בזה״ק לך )פ״ז ‪ ( :‬על יצחק אודע לכלהו‬
‫דאית דין ואית■ דיי) לעילא וזה הי' פלא גדול איך‬
‫מאברהם נולד יצחק ולכן צר הקב׳׳ה קלסתר פנים‬
‫של יצחק דומה לאברהם היינו שכל ה מ א ה במדת‬
‫יצחק ומדקדק בה יראה שמדתו לא יתנגד למדת‬
‫אברהם אבינר כלל וכל המביע ומבין יראה כי כל‬
‫מדת הגבורה שורשה במדת החסד של הש״י ומגודל‬
‫אהבתו ורצונו שכל מה שיסגל הבריאה יקרא על‬
‫שם האדם שהוא יגיע כפיו ולזה ברא מדות שנראו‬
‫בעולם כמתנגדים זה לזה ויתחייב כח בחירה בעולם‬
‫וכדאיתא בזה״ק )בראשית לב ‪ ( :‬מיא אעדיאו‬
‫ואולידו חשוכא‪ .‬כי מיס רומז להשפעת החסד ואחר‬
‫שאברהם אבינו נשלם במדה זאת והש״י עוסק תמיד‬
‫להגדיל חסדו ולכן נקרא שהחסד נתעבר כמו אשה‬
‫עוברה אחר שנשלם יכח גידולה אז תוכל לקבל זרע‬
‫הזכר ולהוציא אותו להתגלות וכן הוא שורש מדת‬
‫ה ח סד אחר שנשלמה בעולם אז הגדיל הש‪ v/‬חסדו‬
‫להראות שאף בדבר הנראה רחוק מאור החסד גם‬
‫סו ד‬ ‫נד‬
‫חכמות בסוץ תרונה וחוץ מורה על נצח והוד שנקראים‬
‫בתי בראי )זה״ק פקודי( שמשם מתחילים המדות‬
‫להתפשע אחר התכללותם בתפארת ואחר שחוזרים‬
‫להתאחד כי באמת נקראו בזה״ק )פנחס רלו‪(.‬‬
‫תרין פלגי דגופא ולכן מהתאחדותם יצמח כל הנסים‬
‫ונפלאות כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון יג דף כח ‪( :‬‬
‫נצח והוד ואינון נסין ומהתכנס מדות אלו משפיעים‬
‫דרך מדת היסוד למלכות היינו שיקבע במערכת‬
‫הבריאה‪ .‬ואחר שנזרע במלכות שוב מצמיח כדרך‬
‫הולדה להשיב הצמיחה להעמידה פנים בפנים נגד‬
‫הש״י‪.‬‬
‫ו ז ה ו מי ימלל גבורות ה׳ וכדאיתא בזה״ק )ויחי‬
‫רמע‪ (.‬כמה דאת אמר וקעפת מלילות‬
‫בידיך היינו שכל כך יהי' מפורש אצל האדם שאף‬
‫שמה שנראה בעולם הזה שהוא מדת הגבורה הוא‬
‫גבורת ה׳ היינו שהוא מלא רחמים כמו שמורה שם‬
‫קיי״ק שהוא ממקור החכמה ורעוא דעתיקא שאף‬
‫מה שנראה שנכנס האדם להסתר ונדמה לו שהוסר‬
‫ממנו ההשגחה בנפותו לאחד ממדות ונפה לצד‬
‫אחד עד שנפל בחשכת ההסתר ונדמה לו כי נפה‬
‫מרצון הש״י ונסתר ממנו אור החכמה אכן •כאשר‬
‫ישוב לקרב מסוף המדרגות הנרמז במדת מלכות‬
‫שהוא ה׳ תתאה וכמו שנקרא תשובה בזה״ק )נשא‬
‫קכב‪ (.‬תשוב ה׳ שמקרב ההסתר ממדת המלכות‬
‫למקורה למקום בינה ששם נגלה מקשר■ החכמה‪.‬‬
‫וזהו מי ימלל גבורות ה׳ כי כל ההתגלות הוא במדת‬
‫הגבורה וכמו שכל הולדות הם במדת הגבורה כנ״ל‬
‫וכן התשובה היא במדת הצמיחה שתשוב למקורה‬
‫הוא גם כן במדת הגבורה שכאשר ישיב האדם‬
‫בתשובה וזדונות נעשין לו כזכיות אז יראה שמה‬
‫שהי' נראה אצלו בצמצום שנעלם ממנו אור החכמה‬
‫הוא רק כפי היקף תפיסתו נעלם ממנו אבל כאשר‬
‫יגיע לבינה אז יבין כי בעומק הי׳ מוקף באור‬
‫הש״י כי באם לא הי' מוקף לא הי' ביכולתו לשוב‬
‫לחזות באור וכדאיתא במגילה )יב‪ (.‬מדקאמר בינותי‬
‫מכלל דפעה‪ .‬כי כל מה שהי' י נעלם ממנו הוא כדי‬
‫(‬ ‫שיוכל לשוב וזהו מאמרי^זה״ק הנ״ל )בראשית■‬
‫בתר דחובא תליא באימא ולא באבא היינו שנעלם‬
‫נה‬ ‫ישרים‬
‫וזה שמסיים שם אבל יצחק נתעטר באברהם ואברהם‬
‫נתעטר ביצחק היינו כשנתכללו זה בזה יש בכלם‬
‫שלימות‪.‬‬
‫ויזד יעקב נזיד ויכא עשו מן השדה והוא עיף‪.‬‬
‫ויאמר עשו אל יעקב הלעטני נא מן האדם‬
‫האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום‪.‬‬
‫לאשר ברא הש״י כל הבריאה שכל מה שנברא מאוחר‬
‫יש בו יותר הסתרה אכן האדם יען שהוא כולל‬
‫כל הבריאה יכול להעלות כל הבריאה על ידי שיכניס‬
‫כחה לתוכה והוא יעבוד את הש׳‪ v‬בכח שקיבל‬
‫מכל הבריאה וכן יתעלה הדומם בצומח והצומח בחי‬
‫והחי באדם והנה האדם הוא אחרון למעשה בראשית‬
‫שהוא המקבל מכל כוללות הבריאה והוא מכניס‬
‫כח כל הבריאה ומחזירם פנים בפנים נגד הבורא‬
‫והאדם יש בו כח קבלה וכח השפעה ובכח קבלה‬
‫האדם הוא בבחינת נוקבא כמו שנתבאר בפ׳‬
‫( ובמקום שהאדם משפיע הוא‬ ‫וירא )ד׳׳ה‬
‫בבחינת זכר‪ .‬והתורה ניתנה לצרף בה את ישראל‬
‫הן במקום שהאדם הוא מקבל והן במקום שהאדם‬
‫הוא משפיע ועיקר שורש השמירה צריך תחלה במקום‬
‫שהאדם מקבל וממילא נקל לו להשמר במקום שהוא‬
‫משפיע ולכן צותה התורה להשמר מכל מאכלות‬
‫אסורות ומכל המאכלות הטמאות וכל הסימני טהרה‬
‫שנתנה התורה בתורה שבכתב ומה שניתן בתורה‬
‫שבעל פה מהם נלמד לדעת כוונת אכילה אפילו‬
‫במאכלות המותרים לנו כמו שנתבאר מפי כבוד‬
‫אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה ומפי כבוד‬
‫אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫במי השלוח סימן שאינו דורס בעוף היינו מתינות‬
‫ואינו משוקע בתאוות ובהלה בפניני הקבלה ואף‬
‫כי בשורש צריך לצמצם במקום השפעה אכן שם צריך‬
‫להיות בקביעות אבל הצמצום בדעת וחשבון עיקרו‬
‫(‬ ‫במקום הקבלה וכמ׳׳ש בפרשת וירא )ד״ה‬
‫וכן סימן מפריס פרסה היינו סימן על אמונה‬
‫ומבטח ‪ .‬עוז כמ״ש תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו‬
‫קרסולי וכן סימן מעלה גרה היינו ישוב הדעת‬
‫וחשבון באכילה שאחר שלעסו 'ובלעו יכול להשיבו‬
‫לחזור להרגיש הכח שמקבל ממנו וכן הם כל‬
‫הסימנים שהם מורים שכל זמן שהם בנפש הבהמיית‬
‫הולדות‬ ‫וד‬
‫כן נמצא חסדי הש״י וזה הוא הולדה בפולס וזהו‬
‫ואולידו חשוכא כי שורש החושך הוא המצמצם את‬
‫האור ומלביש אותו כדאיתא בזה״ר! )בראשית כ ב‪(:‬‬
‫שהחושך מלביש את האור‪.‬‬
‫והנה כל ההולדות שיצא הפנימית להתגלות הוא‬
‫ממדת הגבורה כמו שהגשמים נקראו גבורת‬
‫גשמים )ריש תענית( וכמו שתקנו אנשי כנסת‬
‫הגדולה בברכת אתה גבור שהוא ברכת יצחק אבינו‬
‫■ושם נכלל כל הצמיחות ישועה וכל ההשפעות מכלכל‬
‫חיים מחי׳ מתים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר‬
‫אסורים וגו׳‪ .‬והוא מפני שהש‪ ^/‬ברא מדת הגבורה‬
‫שיצמצם כח ההשפעה בצמצום מקום מיוחד כפי רצון‬
‫הש״י כדי שיוכר חסדו על המיחדים אותו ומיחליס‬
‫לחסדו וכמו שביקש מרע׳׳ה )תשא לג‪ (.‬ונפלינו‬
‫אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה וכמו‬
‫שנדרש בברכות )ז‪ (.‬ביקש שלא תשרה שכינה על‬
‫עכו״ם‪ .‬אכן כל ההשפעות מצד יצחק אבינו אין ניכר‬
‫בהם פעולת אדם כלל ורק מצד הש״י לבדו וזה‬
‫הוא רוב עובה שאין בכח כלי קיבול של האדם לקבלו‬
‫וכדאיתא בתענית )כג‪ (.‬עמך ישראל אין יכולים‬
‫לא ברוב טובה וכדאיתא בר׳׳ה )לב;( ואף על גב‬
‫דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קב״ה‬
‫עלן ולפרוקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא‬
‫שתא לא מדכרינן ובריש שתא מורה בעוד‬ ‫בריש‬
‫שאין האדם מבורר ועוד אינו מורגל באור הש״י‬
‫רואה כנגדו אור ה׳ בפנים שוחקות אינו‬ ‫ואינו‬
‫מהשהוא למעלה מהשגתו ותפיסתו כי‬ ‫יכול לקבל‬
‫לזה צריך שיהי' האדם נבלל באמונה יתירה ויהי'‬
‫תוכו רצוף אהבה רבה‪ .‬אכן לזה■ ברא הש׳׳י מדת‬
‫אבינו שהוא הממזג שני המדות מדת יצחק‬ ‫יעקב‬
‫אבינו ומדת אברהם אבינו לברר ששניהם ממקור‬
‫אחד יצאו וזהו פתיחת רבי תנחומא ילמדנו רבינו‬
‫על מה היו השלמים באים כי שלמים מורים למדת‬
‫יעקצ אבינו ע׳׳ה כדאיתא בזה״ק ויקרא )י״ ב‪(:‬‬
‫עושה שלום במרומיו דא יעקב בי יעקב אבינו כולל‬
‫שני המדות וכדמסיים במדרש אלה תולדות יצחק‬
‫זה שאמר הכתוב עטרת זקנים בני בני ם'ו כ ף כיצד‬
‫אברהם ■'נתעיטד בזכות יעקב כי שלימות מדת אברהם‬
‫נתגלה ביעקב אבינו שכלל אותו עם מדת 'יצחק‬
 ‫ישרים‬ ‫תולדות‬
‫גהורין אית לה דאתקריאו קרני החמה ע ד' הו ד וכו׳‪.‬‬
‫ובהקדמת תקוני הזהר )ז‪ (.‬ה׳ עלאה אתפשעת עד‬
‫הוד וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה בפרשת בחקותי ובענין ל״ג בעומר‬
‫כי כל הבירורים הם רק עד שמגיע לגמר ההשפעה‬
‫שכל הדעת וחשבון האדם הם רק עד מדת הוד‬
‫אבל ביסוד ששם גמר ההשפעה שם יאפס כל כח‬
‫דעת האדם כי שם הוא ההסתר היותר גדול מה‬
‫שנדמה לאדם שהוא המשפיע ויש לו כח להוליד‬
‫ולהשפיע והוא ברי' נפרד שיש מה בכחו ולזה נקרא‬
‫בכתבי האריז״ל מדת היסוד יתום וכדאיתא בליקומי‬
‫תורה )פרשת וישב( על פסוק ויהי יוסף יפה תואר‬
‫ויפה מראה שהוא ר״ת יתו״ם והוא כי במדה הזאת‬
‫מסתיים אור אימא כי כבר נשלם במדת הוד אכן‬
‫אם האדם מברר עצמו בכל יכולתו עד מקום שידו‬
‫מגעת אז כיון דממי התם הא כולא לעולם ועד כי‬
‫אחר שהאדם בירר עצמו בדעת וחשבון עד מקום‬
‫שידו מגעת שורת הדין נותן שהש״י יגמור בעדו‬
‫לשוב אף במקום שאין יד שכלו ודעתו מגיע לברר‬
‫עצמו ושם מאיר לו הש״י מעתיקא שהוא נקרא חלק‬
‫ה׳ עמו וכמו דאיתא )ב״מ ס א‪ ( :‬שהבדיל הש״י בין‬
‫בכורי מצרים לבכורי ישראל כי בעפה של בכור שם‬
‫מתגבר כח ההסתר מאד עד שאין שום דעת האדם‬
‫מגיע‪ .‬ושם הבחין הש״י שעפה של בכורי ישראל‬
‫קודש הוא משורש קדושה אחר שהש״י מעיד שישראל‬
‫הם מבררים עצמם במקום שידם מגיע והנה עשו‬
‫הוא מתנגד לעבודה באמרו שאין האדם צריך לעבודה י‬
‫אחר שהש״י ברא את האדם מסתמא כל מה שהאדם‬
‫מקבל לתוכו מתעלה על ידו אף שאינו עובד בדעתו‬
‫ושכלו כי אחר שניתן לאדם דיעה מוסתרת שאינו‬
‫יכול להביע באור הש״י לראות איך הוא מנהג את‬
‫‪.‬העולם‪ .‬וזה דאיתא עשו ישראל מומר הי' )קידושין‬
‫יח‪ (.‬ובמדרש )רבה תולדות ס״ג( ויזד יעקב נזיד‬
‫א״ל מה עיבו של נזיד זה א״ל שמת אותו זקן אמר‬
‫באותו הזקן פגעה מדת הדין א״ל הין אמר אם כן‬
‫לא מתן• שכר ולא תחיית המתים‪ .‬והיינו אחר שראה‬
‫שאברהם בירר עצמו בדעתו כפי יכולתו והי' קשה‬
‫לו מאד איך עם עבודה גדולה כזו וכל הנסיונות‬
‫וכל הניסים שנעאו לו ודאי הי' לו להגיע לתקן‬
‫שורש החעא של אדם הראשון להגיע לאור בהיר‬
‫סוד‬ ‫נו‬
‫הס חקיס קבועיס בעבע אכן כאשר יגואו לתוך‬
‫האדם יכניס בהם אור הדעת בכל קבלותיו איך‬
‫יתנהג בהכח שקיבל מהם איך להעלותו לעבודה‬
‫בדעת ותשבון‪ .‬והנה מהתעא של אדם שנתערב עוב‬
‫ורע ניתן לאדם כל העבודות להעלות ולברר העוב‬
‫מקליפת נגה להעלותו לקדושה ולבררו ולהרחיק הרע‬
‫וזה שניתן לאדם בזיעת אפך היינו עבודה לברר‬
‫התבואה מהקוץ ודרדר‪ .‬וכל מה שהאדם עובד יותר‬
‫בבירורים מעלה יותר והרע נדחה למעה ומתקן‬
‫בכל פעם הקללות שנתקלל וכדאיתא בזה״ק פרשת‬
‫תולדות ) ק מג;( שבברכות שנתברך יעקב אבינו‬
‫נתקנו הקללות שנתקלל אדם‪ .‬אכן הנחש נשאר‬
‫בקללותיו שאינו מעלה מה שמקבל ואדרבה עוד‬
‫נדחה יותר למעה וזה שנאמר לו )בראשית ג( ועפר‬
‫תאכל שאין כח הארץ מגביה עצמו נגדו לעלות‬
‫לצומח ולחי ולכן אוכל העפר‪ .‬וכן על גחונך תלך‬
‫שאין לו מצב והוא נופל תמיד ואין לו שום התחברות‬
‫כמו שנאמר לו ואיבה אשית כי כמו שהאדם אוכל‬
‫שהאדם אוכל ומברר מה שנכנס ואוכל בישוב הדעת‬
‫ואינו מקבל מה שלא נגמר כי מן העפר עד האדם‬
‫יש מדרגות שצריך להתעלות בכח הצומח ‪.‬או בחי‪.‬‬
‫וכן באכילת האדם מבואר בכוונת אכילה להאריז״ל‬
‫שצריך לדקדק בשיניים ולהוציא השמן שבמאכל כי‬
‫אחר שנתעלה לכח צומח או חי מועיל הלעיסה כדי‬
‫לחברו לכח האדם‪ .‬אבל אם אינו מתעלה שיוכל‬
‫להתכלל ולהתעלות על ידי המקבל אז האכילה נקראת‬
‫הלעעה שאינו עוחן בשיניו להוציא הפנימית והכח‬
‫שבו‪.‬‬
‫והנה כל בירורי האדם מן כל מה שמקבל לתוכו‬
‫הוא מראשית הקבלה עד גמר כח השפעה‬
‫אכן בגמר כח השפעה להוליד שם יאפס כל כח‬
‫דעת וחשבון האדם כי אין הולדה בעולם הזה רק‬
‫על ידי הסתר וכמ״ש )תה לים נא( הן בעון חוללתי‬
‫ובחעא יחמתני אמי וכדאיתא במדרש )רבה תזריע‬
‫יד( הן בעון חוללתי ר׳ אחא אמר אפילו אם יהיה‬
‫חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד‬
‫מעון‪ .‬לא יוכל לומר שמבורר בהולדה שיהי׳ ברור‬
‫כוונתו כלו לשם שמים ולא להנאת עצמו כלל‪ .‬וזה‬
‫הוא מאמר זה״ק תצא )ר״פ‪ (.‬אמא עלאה וכו׳ וחמש‬
 ‫נז‬ ‫ישרים‬
‫מתחייב כל העבודות מה שהאדם יכול להמשיך אליו‬
‫אור משורש ומקור האורה על ידי עבודתו‪ ,‬ובמקום‬
‫הזה שאין לב האדם מתפייס עליו שם ממליך עליו‬
‫את הש״י בבחינת עיגולים שהוא למעלה מתפיסת‬
‫האדם‪ .‬שהרי הש״י ברא גם הנהגה הזאת אכן‬
‫על ידי אמונה יש קו וחוט שיוכל לכלול גם העגולים‬
‫שיגיעו לכלל היושר שיכניס ממנו אור פנימי לתוך‬
‫האדם כי מצד הש‪ ^/‬כל ה הנ הג ה בבחינת עיגולים‬
‫כדאיתא בירושלמי )מעשרות פ״ה ה״ג( לית ריבוע‬
‫מששת ימי בראשית ‪.‬ורק ממה שהש׳׳י חפץ בהויית‬
‫העולם הוציא בחינת היושר וזה שמנחמין בעדשים‬
‫משני טעמים אלו שהאדם מכניס לתוכו ואכילה הוא‬
‫דוגמת מזבח כדמוכח בשלהי מסכת חגיגה והאדם‬
‫מקבל לתוכו גם מבחינת עיגולים ורוצה לעבוד באמונה‬
‫זאת את הש״י והוא שבמקום שאין שכלו מגיע הוא‬
‫מאמין באמונה שלימה שהצור תמים פעלו אל אמונה‬
‫ואין עול ואמונה מגיע עד למעלה כי כח אמונה‬
‫הוא למעלה מהדעת ועל ידי זה מאיר לו הש״י‬
‫להגיע שאף בחינת עיגולים יאירו לו להיות לאור‬
‫ישר ועל ידי זה גם בכורי ישראל קדושים במקום‬
‫שאין שכל האדם מגיע לברר עצמו כי בכור רומז‬
‫לעפה ראשונה שהיא יורה בגודל כח והוא מתוך‬
‫הסתר גדול יועשו לפי שמתרעם על מדת הדין ואינו‬
‫רוצה בעבודה רק בזרם התפשטות לבו שהוא‬
‫לעוטה בלי בירור ועבודה ובלי אמונה ולכן אמר‬
‫הנ ה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה שאחר‬
‫שמצד האדם נראה לו שאין ביכולתו להגיע לאור‬
‫כי אין לו אמונה לבטל דעתו ואם כן איך יאמר‬
‫שהוא קדוש בבכורה ולכן הי' משחק על זה כדאיתא‬
‫במדרש )תולדות רבה ס״ג( שהי' עשו שוחק איך‬
‫ימכור הבכורה‪ .‬כי מאחר שהוא בתולדה בכור איך‬
‫יוכל למכור זאת והש״י הי׳ שוחק ממנו‪ .‬והיינו אחר‬
‫שהוסכם אצלו שאינו יכול לבטל דעתו במקום הזה‬
‫ואין בו כל כך אמונה ואינו חפץ בעבודה כזאת‬
‫ובחר בלעיעה‪ .‬ויעקב קיבל עליו עבודה כזאת לכן‬
‫הסכים הש׳׳י שהבכורה בשורש היא של יעקב אבינו‬
‫ויברר אותו במקום שאין ידו מגיע לברר את עצמו‬
‫ואפילו טפה של בכור יברר הש״י שהי׳ בגודל עבודה‬
‫אף שהיא בהסתר וממילא כאשר יברר הש״י טפה‬
‫של• בכור אז הוא הגדול שבכל הנבראים וכמו שמבואר‬
‫תולדות‬ ‫סוד‬
‫שלא יתבטל ממנו שום לבוש ולופילו ללבוש הגוף הי׳‬
‫בכסו להאיר שלא יתבטל וכאשר ראה שמת אברהם‬
‫מזה יצא ואמר לית דין ולית דיין והיינו שהש״י מסר‬
‫את העולם תחת הסתר ■ומכסה הטבע שאין שום‬
‫מקום להגיע לבקוע ההסתר הזה‪ .‬ואף שלעתיד יברר‬
‫הש״י כל הבריאה אבל לא יהי׳ על ידי עבודת האדם‬
‫ופעולת האדם לא יהי׳ להם חלק בזה שיהי׳ קו‬
‫והמשכה מן תחתית המדרגה עד אין סוף ובישראל‬
‫יברר הש״י להראות להם שכל פעולותיהם מגיעין עד‬
‫אין סוף‪ .‬ולכן אף במקום שנפש מישראל אינו מגיע‬
‫בדעתו להבין איך יש במקום הזה קו וחוט המשכה‬
‫שישאר מזה ע צ מו‪ .‬קו והמשכה להגיע שגם בלבוש‬
‫הזה אין בו ביטול שס^תולה החסרון בעצמו וזה‬
‫דאיתא בגמרא ב״ב ) ע ״ז‪ (:‬אותו היום נפער‬
‫אברהם אבינו ועשה יעקב תבשיל של עדשים לנחם‬
‫את יצחק אבץ ומ״ש של עדשים אמרי במערבא‬
‫משמיה דרבה בר מרי מה עדשה זו אין לה פה אף‬
‫אבל אין לו פה‪ .‬דבר אחר מה עדשה זו מגולגלת‬
‫אף אבלות מגלגלת ומחזרת על באי העולם‪ ,.‬וענין‬
‫זה הוא שבמקום הזה אין דעת האדם משיג איך יש‬
‫קו וחוט המשכה שיחיה זה הגוף עצמו שם תולה‬
‫נפש מישראל החסרון בעצמו כי אין לו מצדו כח‬
‫להמשיך אור הש״י לכחות נפשו שישיג זאת כי פה‬
‫רומז למלכות שמים כדאיתא בהקדמת תיקוני הזהר‬
‫)הקדמה שניה( מלכות פה תורה שבעל פה קרינן‬
‫לה ומדה זאת היא גמר ההסתרה שברא הש״י בעולם‬
‫וכדאיתא במס׳ שבת ) לג‪ (:‬פ ה גומר‪ .‬וזה שאין‬
‫כח בתפיסת האדם להאיר במקום הזה עד שיוגמר‬
‫התיקון והבירור מפגימת הירח שיתוקן החטא מאדם‬
‫הראשון שהרחיק מדת מלכות שמים ממקורה כדאיתא‬
‫בזה״ק פרשת חיי ) ק כ״ ב‪ (:‬ובגין כך שעיר דראש‬
‫חודש בגין דאתפריש ההוא שדה ממלכא קדישא‬
‫וכו׳ וכד איהו נעבד לההוא שדה כדין ‪ .‬כתיב כי‬
‫בשדה מצאה ועיי״ש )קכ״ד‪ (.‬וכן טעם השני דבר‬
‫אחר מה עדשה זו מגולגלת‪ .‬כי הש״י ברא שני מיני‬
‫אורות‪ .‬אור עיגולים ואור יושר‪ .‬עיגולים מורה על‬
‫ה הנ הג ה שאין לאדם תפיסה בה שהוא מקיף כל‬
‫הבריאה בשיוי גמור ויושר היינו שיש בחינת קוים‬
‫כדמות ‪ ,‬אדם שהראש מולך על כל הגוף וכמש״נ‬
‫( ומצד היושר‬ ‫במקומו )בפירוש עץ החיים שער‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫תולדות‬
‫ובהו הוה צד צידה נמרוד דכתיב הוא 'הי׳ גבור‬
‫ציד לפני ה׳ ועשו נפק לחקלא ואגח ביה קרבא‬
‫בנמרוד וקעל ליה ונסב אלין לבושין מניה הדא הוא‬
‫דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף ואוקמוה‪.‬‬
‫בשנה וקורקבן בנפש זכר ונקבה כי צד׳ע רומז למדת‬
‫ב ז ה ״ ‪ p‬נח ) ע ״ג‪ (:‬הוא הי׳ גבור ציד לפני ה׳‬
‫ת״ח הוא הוה גבור תקיף לבושוי דאדם‬
‫הראשון הוה לבוש והוה ידע למיצד צדה דברייתא‬
‫בהו אמר רבי אלעזר נמרוד הוה מפתי לברייתא‬
‫למיהך בתר פולחן דע״ז והוה שליע באינון לבושין‬
‫ונצח בני עלמא וכו׳‪ .‬באינון לבושין שליע על כל בני‬
‫עלמא ומלך בהו ומרד במאריה‪ .‬ענין לבושי אדם‬
‫הראשון דאיתא בזה״ק בראשית )ל״ו‪ (:‬ותפקחנה‬
‫עיני שניהם ר בי‪ .‬חיי א אמר דהא אתפקחו למנדע‬
‫בישין דעלמא מה דלא ידעי עד השתא כיון דידעו‬
‫ואתפקחו למנדע ביש כדין ידעו כי עירומים הם‬
‫דאבדו זהרא עלאה דהוה חפו עלייהו ואסתלק‬
‫מנייהו ואשתארו עירומים מניה ויתפרו עלה תאנה‬
‫אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו‬
‫מניה דאקרון ערפי דאילנא ויעשו להם חגורות‬
‫רבי יוסי אמר כיץ דידעו מהאי עלמא ואתדבקו ביה‬
‫חמו דהאי עלמא מתדבר על ידא דאינון ערפין‬
‫דאילנא ועבדו להון תוקפא לאתתקפא בהו בהאי‬
‫עלמא וכדץ ידעו כל זייני חרשין דעלמא ובעו‬
‫למחגר זיינץ באינון ערפי אילנא בגין לאגנא עלייהו‬
‫וכף לבתר אלביש לון קב״ה בלבושין דמשכא אההני‬
‫מנייהו הה״ד כתנות עור בקדמיתא הוו כתנות אור‬
‫דהוו משתמשין בהו בעלאין דלעילא בגין דמלאכי‬
‫עלאין הוו אתיץ לאתהנא מההוא נהורא הה״ד‬
‫ותחסרהו מעע מאלקים וכבוד והדר תעערהו והשתא‬
‫דחבו כתנות עור דעור אתהני מנייהו ולא נפשא‪.‬‬
‫‪,‬כי קודם החעא הי' נראה גם על לבוש האדם איך‬
‫הוא הצינור שעל ידו ישופע אור הש״י להאיר לכל‬
‫הנבראים שנבראו להגדיל כבוד שמים כי כל הבריאה‬
‫נבראו לתשמישו של אדם והאדם נברא לשמש את‬
‫קונו וכדאיתא במדרש )תנחומא אחרי ב( תפוח‬
‫עקיבו של אדם הי׳ מכהה גלגל חמה וכו׳ ואל תתמה‬
‫אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב״ה‪ .‬וגלגל‬
‫חמה נברא לתשמישן של בריות‪ .‬אלא שאחר החעא‬
‫נסתם אור הזה מלבושיו וכדאיתא בזה״ק הנ״ל‬
‫סו ד‬ ‫נח‬
‫בענין בכור שלכן מגיע צו פי שנים‪ .‬שאתר שנתברר‬
‫מתוך ההסתר כמו שנתבאר )בענין מערת כמכפלה(‬
‫וזה דאיתא בספר יצירה המליך אות צ׳ בלפיתה וקשר‬
‫לי כתר וצרפן זה בזה וצר בהן דלי בעולם ושבת‬
‫היסוד במקום שאפס כס השגת האדם לברר את‬
‫עצמו בגמר ההשפעה‪ .‬אכן בישראל במקום שאין‬
‫ידו מגיע לברר את עצמו אז מראה הש״י מאור‬
‫עתיקא שישראל עלו במסשבה יבעתיקא תליא מילתא‬
‫וזהו כי מדת יסוד נקראת כי כל דאחיד בשמיא‬
‫ובארעא והוא מדת ההתקשרות שאחר שבירר עצמו‬
‫בכל יכולתו במקום שהי׳ ביטלתו ממילא מברר‬
‫כש״י שבמקום שאין ידו מגיע ששם הוא מעומק‬
‫התקשרות וזה רומז דלי שדולה ממקום עמוק ממקור‬
‫החיים וכן קורקבן שהוא שוחק כל המאכל שהאדם‬
‫מקבל כדאיתא )ברכות ס א‪ ( :‬קורקבן שוחק והיינו‬
‫שבבואו לתוך האדם שם שוחק כדק כיעב לברר‬
‫שיוכל האדם להגביר עליו ולעכלו היינו שיתכלל‬
‫בצורת אדם ויתעלה על ידו והוא הפך מלעיעה‪.‬‬
‫וכדאיתא במי השלוח בליקועי הש״ס מס׳ ראש‬
‫השנה )כ״ו( שמה שנזכר שם היו קורין לכלה נינפי‬
‫הוא נגד חודש שבע שבזה החודש צריך לברר את‬
‫עצמו בתאות אכילה וכדאיתא במס׳ פסחים )פו‪(.‬‬
‫הכלה הופכת את פניה ואוכלת‪ .‬כי עיקר בירור‬
‫באכילה הוא שיקרא לחם מלשון מלחמה כדאי'‬
‫ברע״מ עקב רע״ב‪ .‬שהאדם צריך להגביר־ כחו על‬
‫המאכל לכללו בתוכו ולהעלותו כמו שגתבאי‪.‬‬
‫והנה כל ההתגברות הוא כשמתייצב נגדו ועומד‬
‫לפניו וכמו שכתוב ונתן ה' את כל אויביך■‬
‫לפניך כי כל נקרא היסוד וכלה נקראת המלכות‬
‫כשמקבלת מיסוד קודם שנגמר קבלתה בשלימות‬
‫ולכן צריך לבדר בתאות אכילה כדי שבשעת ההשפעה‬
‫יעזור הש״י לברר אף שאין דעת האדם מגיע שם‪.‬‬
‫וזה מורה חודש שבע שהוא קודם ׳אדר שמזל אדר‬
‫דגים שהוא מדת יוסף הצדיק‪.‬‬
‫‪ H p n i‬רבקה את בגדי עשו‪ .‬בזה״ק תולדות)קמ׳׳ב‪(:‬‬
‫אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד ואליך‬
‫לבושי יקר דהוו מן אדם הראשון ואתו לידא מ מרוד‬
‫נט‬ ‫ישרים‬
‫בראו והש״י לא ברא דבר לבפלה וכיון שהוא הכלי‬
‫שעל ידו תוכל כל הבריאה להתעלות בודאי יתברר‬
‫לפוב וזה האות שהניחו הקב״ה בחיים וממילא גם‬
‫הלבוש החומריי הזה הוא לבוש לרצון הש״י אלא‬
‫שהוא לבוש רחוק מהפנימית ועל ידי עבודה שיסיר‬
‫הלבושים ותשאר הפרי מפנים אז יתגלה שאך שהאור‬
‫מלובש בכמה לבושים זה על גב זה מכל מקום‬
‫כשיש נקודה פנימית מאור הש״י כל הלבושים הם‬
‫לבושים לתכלית כוונה זאת‪ .‬וכדאיתא )זה״ק ויחי‬
‫רכז‪ (.‬אלא קב״ה אשגח בדיניה דב״נ אע״ג דהשתא‬
‫לא זכי והוא חמי דהא לבתר זכי דאין ליה לפב‬
‫או לזמנין דאוליד בר דיהוי זכאה בעלמא וע״ד‬
‫קב״ה דאין ליה לפב וכו׳‪ .‬וזה נרמז בכתנות עור‬
‫וזהי דאיתא בזה׳׳ק בראשית )הנ״ל( וכדין ידעו כל‬
‫זייני חרשין דעלמא כי ענין כשפים שנקראו‬
‫בחולין )ז; ( מכחישין פמליא של מעלה והיינו במקום‬
‫שהש״י עתיד לתקן ולברר לפובה משם מושכין להם‬
‫כח ופקשות כי כן יסד הש״י שנקרא חוצפא אפילו‬
‫כלפי שמיא מהני וכדאיתא בבלעם דאיתא על זה‬
‫בגמרא ) סנ ה ד דן קה‪ (.‬חוצפא אפילו כלפי שמיא‬
‫מהמ מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוך כתיג‬
‫קום לך אתם‪.‬‬
‫וזה דאיתא )סנהדרין סז ‪ ( :‬דלא קפיד אמנא כשפים‬
‫כי זה אינו מקפיד על הכלי ורק במקום‬
‫שיודע שהש״י צופה לעובה נופל מקום הרצון הזה‬
‫ורוצה ‪-‬לעשות בו ההיפך וכמו שנתבאר בענין המגדל‬
‫שבגו דור הפלגה שאחר שראו שאמר הש״י לא‬
‫אוסיך ולא אוסיך אז דימו כי בודאי בכלל הבריאה‬
‫יש כוונה שהש״י רוצה בקיומה ורצו להתאחד יחד‬
‫שיהיו בקומה אחת וממילא לא יאבדו אך שיעשו‬
‫נגד רצון הש׳‪ v‬ולפעמים מראה להם הש״י שיהי׳‬
‫נראה להם שמצליחים בפעולה כזאת כדי להאבידם‬
‫אכן שם הראה להם הש״י שבלא כוונה לשם שמים‬
‫אין ביכולתם להתאחד וממילא נתפרדו וכן הוא‬
‫כלל כל הכשפים כמו שנתבאר מפי מורי אבותי‬
‫הגאונים הקדושים זללה׳׳ה בפרשת נח ובפרשת‬
‫בלק ועל פסוק הוא הי׳ גבור ציד לפני ה׳ שהי׳‬
‫יודע איך לצוד רצון הש״י ולהלבישו בלבושים זרים‬
‫תולדות‬ ‫םו ד‬
‫)תולדות קמ״ב‪ (:‬כיון דחפא אדם אשתני • שופדה‪.‬‬
‫כי קודם החפא הי׳ נראה מפורש שהוא האחרון‬
‫שבמעשה בראשית ולכן הוא תכלית כוונת הבריאה‪.‬‬
‫וכל הבריאה היא נבראת מכח הצמצום שצימצם‬
‫הש״י את אורו עד שנתסלקו מעשיו כדי למלוך‬
‫עליהם כדאיתא )ר״ה לא‪ (.‬על שם שחילק מעשיו‬
‫ומלך עליהם כי אחר שחילק רצונו למדות שנראים‬
‫נפרדים זו מזו ברא שוב את האדם שהוא כלול‬
‫מכל המדות והוא כלל כל הבריאה כי כל ההסתר‬
‫הוא מצד התחלקות המדות שאין נראה הכלל במקום‬
‫אחד אבל בכוללות הבריאה נמצא •כל רצון הקדום של‬
‫הבריאה ולכן הי' ־ נראה על האדם כתנות האור‬
‫כי הוא לבוש לכוללות הבריאה והוא בעצמו ראה‬
‫איך בכחו להעלות כל יסודי הבריאה לשורשם וזהו‬
‫בקדמיתא כתנות אור דהוו משתמשין בהו בעלאין‬
‫דלעילא בגין דמלאכי עלאין הוו אתיין לאתהנא‬
‫מההוא נהורא כי על ידי האדם יתעלו כל העולמות‬
‫כנ״ל‪ .‬אכן אחר החפא נסתם ממנו אור הזה על‬
‫הלבוש ומה דהוה בקדמיתא כתנות אור אתעבוד‬
‫כתנות עור שהעור נהנה ממנו והיינו שבפנימית‬
‫האדם נשאר אור הזה אלא שאין האדם מרגיש בו‬
‫ורק אחר גודל עבודה וצמצום אז יראה האור איך‬
‫יוכל להעלות כל הבריאה וכמו שנאמר )בראשית‬
‫ג( בזיעת אפך תאכל לחם והלבוש המקיים אותו‬
‫בעולם הזה הוא כתנות העור כדאיתא בכתבי■‬
‫האריז״ל שהוא מלבוש דנגה שהוא ונגה לו סביב‬
‫וזה רומז עלה תאנה כי תאנה רומז למדת מלכות‬
‫וכדאיתא בזה״ק בראשית )כ״ ח‪ (:‬וכסויי דלהון‬
‫כנפי ציצית ועלה רומז לקליפה שקודם לפרי והוא‬
‫שומר לפרי כל זמן שלא נגמרה הפרי לגמר בשולה‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזה״ק באינון צולמין דההוא אילנא‬
‫דאכלי מניה ועבדו להון תוקפא לאתתקפא‬
‫בהו בהאי עלמא‪ .‬כי בקשו להם קיום וחיזוק בעולם‬
‫הזה שאחר שנעלם מהם האור והשיגו לבושי עולם‬
‫הזה אז בקשו להם לבוש כללי שכל הבריאה אך מה‬
‫שנראה בעוה״ז בלבוש דומם הוא בעומק לבוש‬
‫לרצון הש״י שאחר הבירור יתברר שכל הבריאה היא‬
‫לכבוד שמים ותתעלה על ידי כח האדם כשיתברר‬
‫ומצד זה יש לו קיום וחיזוק בעולם הזה שהרי הש״י‬
 ‫ישרים‬
‫לזמע זלהשמק לבעל הפקדון הנאמן זבשכר זה האיר‬
‫לו הש״י מעלמא עלאה‪.‬‬
‫ויצא‬
‫ויצא‪ .‬בתנמומא ילמדנו רבינו ההורג נפש בשגגה‬
‫וכו׳ ויעקב אבינו גלה למרן בורח בנפשו‬
‫ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו‪ .‬הנה‬
‫ענין הגלות ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה הכ״מ שההורג נפש בשגגה אף שהתורה‬
‫קראו נופל ובאמת זה חייב מיתה הי׳ אלא שכיון‬
‫שלא הי׳ עליו שענה מפורשת על פי דין על זה‬
‫כחות השבע לא ישקיעו כמו שנקבעו חק בשבע‬
‫כמ״ש מסעי ל׳׳ה ול א ח לא יכופר וגומר כי אם בדם‬
‫שופט‪ .‬ולכן ניתנו ערי הלוים שהם מקום עבודה‬
‫ישם ימצא מקום כי המנהג עצמו בעבודה זה יהי׳‬
‫למעלה מהשבע ויעורר על עצמו הצלה מעתיקא‬
‫קדישא ששם אינו נוגע שום פעולת אדם‪ .‬וזה הוא‬
‫ענץ יעקב אבינו ע׳׳ה כי כשנאמר לאברהם אבינו‬
‫)בראשית כא( כי ביצחק יקרא לך זרע קודם שנתברר‬
‫יעקב אבינו לחלקו של ה קג׳׳ה גם על עשו הי׳ שקר‬
‫החן והבל היופי כי הי׳ מוצא מקום בעיני יצחק‬
‫אבינו ע׳׳ה שרצה לברכו ועיקר יסוד מדת יעקב‬
‫אבינו שקנה שהנהגת הקב׳׳ה בעולם יהי׳ דרך‬
‫מדת יעקב קנה אחר הבירורים שהי׳ לו בחרן ואז‬
‫נתברר סוף מעשה במחשבה תחלה שהמאמר שהי׳‬
‫לאברהם הי׳ י ק שורש הכוונה ליעקב אבינו ע׳׳ה‬
‫וכמ׳׳ש פד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך‬
‫)ויצא כח( ושם התחיל להתגלות שהמאמר הי׳‬
‫רק עליו‪ .‬אכן געת שקיבל הברכות על זה נאמר הלא‬
‫אח עשיו ליעקב )מלאכי א( שבעת שנזרעו לא הי׳‬
‫ניכר שום חילוק ביניהם וכדאיתא במי השלוח‬
‫)תולדות( ורק בעת שקיבל הברכות אז האיר הש״י‬
‫באורו מעתיקא קדישא ששם אין שום זמן גרמא‬
‫ואין חילוק בין הו ה לעבר ולעתיד‪ .‬ולזה הוצרך‬
‫יעקב אבינו לבירורים בעבודה אחר מעשה זאת‬
‫לברר מדתו זעיר אפין שעל ידי עבודתו המשיך אליו‬
‫שפע קודש שעל ידי שצימצם עצמו בעבודה הסכים‬
‫ויצא‬ ‫םוד‬
‫והש״י הניס צו כפי מעותו כדי צהסבידו וזה‬
‫דאיתא בזה״ק שלבושי נמרוד היו לבושיו של אדם‬
‫הראשון ועשו לקח ממנו לבושיו אלו שנאמר גו‬
‫איש יודע ציד איש שדה כי אחר שהתחיל קדושת‬
‫האבות ■לזרוח בעולם והתחיל להתגלות בעולם‬
‫מדת החסד על ידי אברהם ומדת הגבורה על ידי‬
‫יצחק אבינו והתחיל אור הש״י לזרוח בהכרה מפורשת‬
‫בעולם הזה והבדיל הש״י את האבות שלא יהיו‬
‫בכלל בני אדם הראשון ונח וכבר הבעיח הש״י‬
‫לאברהם )לך עו( אנכי מגן לך והוא כי ירגיש‬
‫הרגשה מפורשת שהש״י שומרו בפרע ומשגיח עלמ‬
‫בהשגחה פרמיית בכל פרע נפש מזרעיו וכדאיתא‬
‫בזה״ק וירא )ק״ג‪ (.‬ואברהם ושרה זקנים באים‬
‫בימים מאי גאים בימים שיעורין דיומין וכמו דמסיים‬
‫)שם ‪ ( :‬נודע בשערים בעלה דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע‬
‫ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל‬
‫לאדבקא ברוחא דחכמתא‪ .‬משם ואילך נתבעל כח‬
‫הלבוש הזה מנמרוד ובני דורו שכל כחם הי׳ רק ממה‬
‫שרצו להתאחד בכללות בלי שום הכרה להש׳‪ v‬כי‬
‫אז נפרדו ונתפלגו בדור הפלגה ואברהם התחיל‬
‫להזריח בעולם שהוא הי׳ נקודה האמצעית‪.‬‬
‫ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה‬
‫שערים ויברכהו ה׳‪ .‬ענין מדתו של יצחק‬
‫אבינו ע״ה הי׳ זריעה היינו שיחזיר הכל להש״י‬
‫וכל מה שהאיר לו הש׳ע הי׳ מוסר להש״י במסירת‬
‫נפש בכל נפשו ובכל מאדו להש״י בהכרה שלימה‬
‫ובהתבשלות במציאות ממש שאין לו מצד עצמו שום‬
‫הכל הוא מהש״י‬ ‫כח לומר שהי' יגיע כפיו רק‬
‫ד׳( אתי מלבנון‬ ‫וכדאיתא בשיר השירים )רבה‬
‫כלה וכו׳ תשורי מראש אמנה זה אברהם שכתוב‬
‫בו והאמין בה׳ מראש שניר וחרמון מראש שניר‬
‫זה יצחק מה השניר שונא את הניר כך לא נתנסה‬
‫יצחק אלא פעם אחת בלבד כי ניר מורה מה שהאדם‬
‫מכין את עצמו שיהי׳ כלי קיבול כמ״ש )ירמי׳ לד(‬
‫נירו לכם ניר‪ .‬וזה מורה ענין הנסיון כי אברהם‬
‫נכנס בספיקות ובנסיונות ובשח בהש״י שיגביה‬
‫כח מדתו ויאיר שיוכל לעמוד בנסיון אגל יצחק‬
‫אבינו לא האמין בעצמו כלל רק כל האור החזיר‬
‫פא‬ ‫)י « ש ר י ם‬
‫שנראה יסודו שהוא חסד וגבורה אז נקרא ישראל‬
‫אבל כשהוא רק ׳במדות שהם יותר בהסתר נקרא‬
‫יעקב וכדאיתא בכתבי האריז״ל שחצי פרצוף תחתון‬
‫דז׳׳א נקרא יעקב וחצי העליון נקרא ישראל‪ .‬ולכן‬
‫נקרא ובא השמש ולזה נאמר ומל מקומו שואף זורח‬
‫הוא שם‪ .‬כי לעולם שואף אל השער כמ׳׳ש וזה‬
‫שער השמים היינו לברר עצמו שעומד נכח הש״י‬
‫ורואה את מקורו‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק )שם קמ״ז‪(.‬‬
‫ות״ח שמשא אף על גב דנהיר לכל עלמא מעלנוי‬
‫בתרין סערין אינון כמד״א הולך אל דרום וסובב‬
‫אל צפון בגין דדא ימינא ודא שמאלא‪ .‬שהם כוללים‬
‫כל מיני מדות חסד וגבורה ונצח והוד‪ .‬אכן יסודו‬
‫להביע למקורו למזרח שהוא מקום בינה וחכמה‪.‬‬
‫ולעבודת הש׳^ ליחד קב״ה ושכינתי' דשכינה במערב‬
‫שהוא מקום עבודה לכנוס לשער השמים דרך מדת‬
‫מלכות שמים שהוא עבודה וכן איתא בזה״ק תולדות‬
‫)קל״ו‪ (.‬וזרח השמש דא שמשא דנהיר לסיהרא‬
‫דכד אתחזי בהדה כדין נהרא ואתנהיר וזרח מאתר‬
‫עלאה דקיימא עלי׳ מתמן זרח תדיר ובא השמש‬
‫לאזדווגא בהדה דסיהרא וכו׳‪ .‬ושם סובב סובב‬
‫הולך הרוח בקדמיתא כתיב שמש והשתא רוח אלא‬
‫כלא חד‪ .‬כי שמש נקרא כשהוא למעלה מדה זאת‬
‫ורוח נקרא כשיורד לפעול להתחבר בסיהרא בפועל‬
‫כנ״ל ועי״ש בזה״ק ובזה״ק ויצא )קמ״ז‪ (.‬אמר רבי‬
‫חייא כד אזיל שמשא למערב האי מערב איקרי מקומז‬
‫דשמשא כרסייא דילי׳ אתר דשריא עלי' הה״ד ואל‬
‫מקומו שואף זורח הוא שם דאזיל לגבי׳ לאנהרא‬
‫פלי׳ ונעיל כל נהורין וכניש לין לגבי׳ והיינו כמה‬
‫דתנינן קב׳׳ה אנח תפלין‪ .‬וזה דאיתא האי מערב‬
‫איקרי מקומו דשמשא‪ .‬להיות ידוע בכתבי האריז״ל‬
‫כי כל דבר שבקדושה כשיורד להשפיע נשאר מקורו‬
‫למעלה יכן התחתון כשעולה לקבל השפעה גם‬
‫למעה נשאר כחו )עץ החיים שער אח״פ פרק ג׳(‪.‬‬
‫ואך הענין מה שיורד להשפיע כי מל ידי הצמצום‬
‫שמסתיר הש״י את שפע קדושתו שיורד מאתר‬
‫דלא אתידע אף כי העריך הש״י את כל הבריאה‬
‫במדרגות ששפע קדושתו כשיורד לעולם התחתון צריך‬
‫לעביר דרך כל העולמות והמדות שבין העליון והתחתון‬
‫אכן עיקר יסוד הבולע ונראה הוא במקום שהש׳‪v‬‬
‫דצא‬ ‫םו ד‬
‫הש״י שבדין יזכה שלא ישרה שכינתו רק במקום‬
‫שמכינים לו מקום מצד האדם ולכן זה דומה כהורג‬
‫נפש בשגגה שאין לו מקום בעולם הזה רר! בעבודה‪.‬‬
‫וזה שקערג עליו שרו של עשו קודם עלות השחר‬
‫כדאיתא בזה״ק וישלח )ק״ע‪ (.‬ת״ח בעוד דאתחשך‬
‫יממא ואתכסיא נהורא ואתי צפרא יתנהר בקדמיתא‬
‫זעיר זעיר‪.‬‬
‫ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪ .‬בזה׳ק )קמ׳‪(: v‬‬
‫וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף‬
‫זורח הוא שם‪ .‬האי קרא אוקמוה אבל וזרח השמש‬
‫דא יעקב כד הוה בבאר שבע ובא השמש כד אזיל‬
‫לחרן וכו׳ ואל מקומו שואף זורח דכתיב וישכב‬
‫במקום ההוא‪.‬‬
‫להיות יעקב אבינו הוא כלל האבות כדאיתא בסתרי‬
‫תורה )שם( התורה דא יעקב העבודה דא‬
‫יצחק גמילת חסדים דא אברהם‪ .‬כי עבודה היינו‬
‫צמצום ויצחק אבינו הי׳ עיקר מדתו שהאדם יצמצם‬
‫עצמו וכן צימצם קדושתו לבלתי תתפשע אלא במקום‬
‫הראוי וכן הראה לו הש׳‪ v‬כשרצה לברך את עשו‬
‫שצריך צמצום בכל פרע מעשה והראה לו כי שלא‬
‫מדעתו ברך רק את יעקב אבינו וגמילת חסדים הוא‬
‫להגדיל ולהרחיב קדושת הש׳‪ v‬להתפשע בכל העולם‪.‬‬
‫ומדת יעקב אבינו היא תורה עמודא דאמצעותא‬
‫לעמוד בהתבוננות מתי צריך להשתמש במדת גמילת‬
‫חסדים ומתי בעבודה לפי המקום ולפי הזמן וזה‬
‫דאיתא על יעקב אבינו לפני לא נוצר אל דתנינן‬
‫קרא קב״ה ליעקב אל )זה״ק קדושים פ״ו‪ (.‬שמדתו‬
‫הוא שהש״י מאיר לו בכל פרעיו איך לפנות‪ .‬והנה‬
‫יעקב אבינו בשורשו הוא מדת תפארת שהוא כולל‬
‫חסד וגבורה אכן התפשעות מדה זאת להאיר לכל‬
‫שבע המדות נקרא זעיר אפין לפי שמדתו הוא כלל‬
‫כל השבע מדות‪ .‬והנה כשהי׳ יעקב אבינו בבאר‬
‫שבע ששם הי׳ מקום האבות ואין שם שום הסתר‬
‫מכחות אומות העולם הי' מדתו בולעת ומאירה‬
‫בשלימות מדת התפארת אכן כאשר יצא לארץ העמים‬
‫אז נכלל בכל המדות ונסתרה מדתו כי לפעמים‬
‫צריך להשתמש במדה זו ולפעמים באחרת בי צריך‬
‫להתייצב‪.‬נגד כחות האומות אז צריך להשתמש במדות‬
‫פרעיית‪ .‬והנה מדת זעיר אפין כשהיא בשלימות‬
 ‫ישרים‬
‫לב ומוח נפשות ישראל ועל ילם יבקע אור היקר‬
‫כזה לכתפשע ובפרשה הזאת מתחילים עניני יעקב‬
‫אבינו ע׳׳ה והיא הסדרה השביעית מלכות שבחסד‬
‫שהוא אחרון וסיום מדת החסד של כבריאה שהתחיל‬
‫להאיר לעולם ויעקב הוצרך לילך יחידי לבין האומות‬
‫כלי שיאיר אור הש״י על ילו לרך ההסתרים מאו״ה‬
‫וכמ״ש וזרח השמש וגו׳‪ .‬וזה שאמר הכתוב בתחלת‬
‫בואו לחרן וירא והנה באר בשלה ובזה״ק )סתרי‬
‫תורה קנ״ א‪ (:‬בשלה חקל תפיחין קלישין ופירש‬
‫הרח״ו ז״ל בביאור מאמר פסיעותיו של אאע״ה ג׳‬
‫מילין )בסוף ספר חס״ל( שהוא 'נקרא שלה מוכן‬
‫לזריעה קולם הזווג על שבסוף יבנה גו בית נאמן‪.‬‬
‫והתחיל לברר כל המלות המלבישים לרצון הש״י על‬
‫שבקע אורו להתגלות אור על^ ילו והוצרך להיות‬
‫בגלות עם מ ה שהי׳ בביתעבר ובית אל שלשים‬
‫וששה שנים כלאיתא במס׳ מגלה )י״ז‪ (.‬והוא שבירר‬
‫עצמו עד סוף מלת הול שהוא מלכות שבהול והתחיל‬
‫להאיר ולהתפשע במלת יסוד שמשם ואילך מתחיל‬
‫ענין‪ .‬יוסף הצדיק שהי׳ לו ליעקב אבינו ענין במלתו‬
‫של יוסף‪.‬הצדיק שהוא להשפיע ולהתפשכג בכל העולם‬
‫שנים עשר גבולי אלכסון כי אז מתחיל לבקוע אור‬
‫הגנוז כי ספירת יסוד הוא בחינת יוסף שהוא‬
‫המשביר וכלאיתא )הקדמת תקונים ז‪ (.‬ה׳ עלאה‬
‫אתפשטת על הול ולכן נקרא יסול יתום לפי שעל‬
‫מלה הזאת עול יתלבש לאימא עלאה והוא שאימא‬
‫היינו מקיפים וממילא גם בעולם הזה גם כן נסתר‬
‫ההשפעה וכמ״ש ובצל ילי כסיתיך )ישעי׳ נא(‬
‫וגם נותנת הארה פנימית עד ־הול כלאיתא בתיקוני‬
‫הזהר בהקדמה )ז‪ :‬ע‪ ( :‬אתפשעותא לה״א עלאה‬
‫על הול ובזוה״ק תצא )ר״פ‪ (.‬כי האור המקיף אינו‬
‫נרגש והפנימי הוא רק על הול‪ .‬אכן במקום הזה‬
‫אם‪ .‬יגיעו הבירורים להשלים אז יבקע כשחר אור‬
‫ההשפעה כלאיתא !בזה״ק תצא )ר״פ‪ (.‬וחמש‬
‫נהורין אית לה לאתקריאו קרני ה חמה עד הול‬
‫ומשם ואילך בוקע על ילי יעקב אבינו ומרע״ה כי‬
‫יעקב מלבר ומשה ‪,‬מלגו כלאיתא בזה״ק )בראשית‬
‫כ א‪ (:‬שמשם ואילך מאיר יסוד אבא שהוא אריך‬
‫יותר מיסוד אימא כדאיתא באדרא זופא קדישא‬
‫) ר פ ״ פ‪ (:‬תו אתגליף ההוא חכמתא וכו׳‪ .‬שמאיר‬
‫לכל הגוף כי יסול אבא רומז שכולל כל הדברים‬
‫ויצא‬ ‫םוד‬ ‫גב‬
‫שוצס הארתו שם הוא בולע ונראה מאוד‪ .‬וזה‬
‫דא־תס בהקדמת זה״ק )י ״ג‪ (:‬ראשך מליו ככרמנ‬
‫דא רישא ענאה תפינין לרישא שמא דמננא ונו׳‬
‫עי״ש שמרמז ל׳ פרשיות לאותיות הוי׳ ב׳׳ה ונו׳‬
‫בההוא פער לעביל יול בהאי היכלא למשמע בה‬
‫קצא לי נפקא מגו שופר וכו׳ והיינו כמו שהתוקע‬
‫כשופר התקיעה היא בראש השופר בפיו הקצר כדי‬
‫שיוניך הקול בשביל צר ועל שמגיע לסופו שם הוא‬
‫הכרת הקול בהתפשעות וכן שני אותיות האסרונים‬
‫שכם בשני פרשיות גם כן הוא״ו היא השביל מה״א‬
‫ראשונה לה״א אחרונה וכמ״ש שם וא״ו לכליל כלא‬
‫ובי׳ יחולא וכו׳ פרשה רביעאה והי׳ וכו׳ גבורה‬
‫דלתתא ולא ה׳ בתראה לנעצא לון ואתכלילת מנהון‬
‫ועי״ש בענין תפילין של יל שהיא נוקבא לגבי תפצין‬
‫של ראש ובאלרא רבה קלישא )ק״מ‪ (.‬ובשעתא‬
‫לאתמשכין שערי מוורי לעתיק יומין לשערי לז״א‬
‫וכו׳ בג״כ אשתלימו ארבע פרשיות לכתיבין בתפלין‬
‫לאתכליל בהו שמא קלישא לעתיק יומין עתיקא‬
‫לעתיקין וז״א וכו׳ עד לעבלין נוקבין ומבועין מתחות‬
‫שערא ונגלין מבועין תקיפין לכל עיקר ועיקר לכל‬
‫סער וסער ובגין להני שערי אוכמין וסשוכין כתיב‬
‫מגלה עמוקות מני חושך ויוצא לאור צלמות‪ .‬והוא‬
‫שעל ידי שעובר לרך צמצום והסתר הנקרא צלמות‬
‫וכלאיתא בזה״ק ויצא ) ק ״ ס;( ושערי צלמות תראה‬
‫ומאן אינון שערי צלמות וכו׳ צלמות מסערא אחרא‬
‫לרגין ילועין לשלעין בעלמא וכו׳ לא לכר ולא נוקבא‪,‬‬
‫כי אחר שמחבר כל עניני העולם לשורשם ולמקומם‬
‫ורואה שאחר ההסתר יראה איך בוקע אור רצון‪,‬‬
‫א״ס ב״ה וכל ההסתרות הם רק כלי שילחוק אור‬
‫הרצון שיבקיע בגולל התרחבות וזה הוא תפלין וכמו‬
‫שאמר כבוד אלוני אבי זקני הרב הגאון הקלוש‬
‫זללה״ה שיחול התפלין הוא שאחר שהאדם מצמצם‬
‫עצמו ויכניע כל גופו לשעבד רצונותיו ומחשבתו לרצון‬
‫הש״י וימצא בנפשו נקודה עמוקה נעיעה בלבו ששם‬
‫הוא יסודו מרצון הש״י וכמ״ש )בא יג( ל מ ק תהי'‬
‫תורת ה׳ בפיך וזה נאמר בתפילין שלנו שהאדם יכניע‬
‫כל גופו שיהי׳ עפל לנקודת עבודת הש׳ע הנעועה‬
‫בי אז ימצא מקור החיים בהגיע לאור יקר תפילין‬
‫למארי עלמא שכתוב מי גוי גלול ומי גוי גלול‬
‫)ברכות ו‪ (.‬היינו שהש׳‪ v‬צימצם רצונו שיעבור על‬
‫סג‬ ‫ישרים‬ ‫דצא‬
‫בתפלה■ של ראש שארבעה פרשיות הם נפרדים ומכל‬
‫מקום הם ביחד וכמו שביארנו לעיל בענין יעקב‬
‫(‬ ‫וישראל )‬
‫גמר יעקב הבירורים פס לבן כי אז הי׳ בגמר‬
‫ה ה דאיתא )ויצא ק ס׳׳ א‪ (:‬ויפצל בהן פצלות לבנות‬
‫דאעבר דינא מן ‪-‬דא ואתחבר ליה בימינא‬
‫והוא עאל בינייהו‪ .‬כי אחר שנתברר יעקב אבינו‬
‫בקע האור הלבן שרומז לאור חכמה העליונה וחיבר‬
‫המדות לאחד אותם להש״י■ וממילא ראה אור העליון‬
‫איך הש׳׳י עומד לנגדו בהארת פנים להאיר לו ברב‬
‫חסדו‪ .‬וכדאיתא בזה״ק בפרשת ואתחנן ) ר ס״ ט‪(:‬‬
‫בענין תפלין וכל מאן דמתעטר בעטרא קדישא‬
‫עילאה דא איקרי מלך בארעא וקב׳׳ה מלך ברקיע‬
‫הה״ד מלך אסור ברהטים‪ .‬כי הש‪ v/‬מסר הנהגתו‬
‫בעולם הזה לעובדיו וכמו שיכירו כחו וימליכוהו‬
‫עליהם מרחיבו ויגדלו כבודו בעולם כן יתנהג הש״י‬
‫על ידם בעוה״ז להאיר להם מאורו וכל השפעות‬
‫הש״י לעולם ישפיע כפי הצינור אשר יחקקו ויבקעו‬
‫אותו עובדיו בעולם‪ .‬וזה שאמר הכתוב ויחמו הצאן‬
‫אל המקלות ותלדנה עקודים נקודים וברודים‪ .‬כי‬
‫ענק האבות והנביאים ודוד המלך ע״ה שהיו רועי‬
‫צאן פירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫הכ״מ כי הצאן בטבעם להמשך אחר הראש והגדול‬
‫כדאיתא בב׳׳ק )נ״ב‪ (.‬כיון שמסר לו משכוכית קנה‬
‫חה מורה שיש בהם סדר■ בדעתם להמשך ולכן‬
‫ישראל נמשלים לשה שהם נמשכין לדעה אחת להתכלל‬
‫אגודה אחת בקומה שלימה מן הקטן שבהם עד‬
‫הגדול לעבוד את הש״י בהתכללות להמשך אחר‬
‫רצון הש״י‪ .‬וזה שיצא לאור מפורש עקודים נקודים‬
‫וברודים שמורה על ראשית הבריאה שאז הי׳ החיבור‬
‫הגמור ■זכר ונקבה בגוף אחד וכדאיתא בזה״ק פ׳‬
‫לך ) פ׳׳ ה‪ (:‬וכד נשמתין נפקין זכר ונוקבא כחדא‬
‫בפקין לבתר כיון דנחתי מתפרשין דא לסטרא דא‬
‫ודא לסטרא דא והקב״ה מזווג להון לבתר‪ .‬וזה‬
‫סוד עקודים נקודים וברודים כמו שפירש כבוד‬
‫אאמו ‪ r‬הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ שעקודיס‬
‫הוא כשהוא מחובר חיבור הגמור כמשל חבור הטבעי‬
‫בכל דבר שנעשה דבר אחד מכמה יסודות והוא‬
‫אחד‪ .‬ונקודים היינו כשיתפרד כל דבר ליסודו‪.‬‬
‫וברודים היינו הרכבה שיתרכב אחר כך כמו זווג‬
‫סור‬
‫המוסהרים ובמקום ש־מאיר מאור ‪,‬אבא יחוקן כל‬
‫ההסתר ומלאה ה א ק דימה כמו שיתבאר או״ה‬
‫במקומו‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק ויצא )קס״^ג( כאשר‬
‫הבירורים מצדו שהי׳ בשנת שלשים ושלש לצאתו‬
‫שהוא נגד הוד שבהוד יעל זה‪ .‬אמר כבוד אאמר׳ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״ מ כי בירורי האדם‬
‫מצדו הם רק עד הוד וכמ״ש )ישעי׳ נע( לא ימישו‬
‫מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכדאיתא במס׳‬
‫עדיות )פ״ב מ׳׳ע( שהם ארבעה דירות שעד כאן‬
‫רחמי האב על הבן שמברר עצמו מפורש עד מדה‬
‫זאת‪ .‬וממדה הזאת‪ -‬עד הפנימית שבה שהוא הוד‬
‫שבהוד אין שם בירורים מפורשים רק צעקה בלב‬
‫להשי׳׳ת שיושיע לו שיגמור לטוב ומשם ואילך גס‪.‬‬
‫צעקה בלב מפורש אינו בכח האדם רק הש״י לבדו‬
‫הוא מברר אם האדם מצדו בירר עצמו עד מדה‬
‫זאת אז השם יתברך מ סיי ע לו שיהא מעתה ועד‬
‫עולם ולזה איתא בזוהר הקדוש )שם( ויקח לו‬
‫יעקב בריר ליה לחולקיה לעדביה מקל לבנה לח‬
‫סטרא דימינא‪ .‬היינו שהתחיל לגלות חסדי חכמה‬
‫הנקרא יסוד אבא וכדאיתא •)שם ק ס ״ א; ( ויפצל‬
‫בהן פצלות לבנות דאעבר דינא מן דא ואתחבר‬
‫לי׳ בימינא‪ .‬וכדאיתא )שם קס״ב‪ (.‬נטל אינון מקלות‬
‫תפילין דרישא ברהטים אתר ודוכתא ‪.‬לדיורי תפלין‬
‫וכו׳‪ .‬כי רהטים היינו הכלי לקבל בהם אור התפלין‬
‫מה שהאדם מכין מצדו וכדאיתא בזה״ק ואתחק‬
‫)רס״ב‪ (.‬יאינון ארבע רהיטי דארבעה בתי דתפלין‬
‫דאנח קב״ה ובגק כך בעי בר נש לאנחא בכל יומא‬
‫בגין דאינון שמא קדישא‪.‬‬
‫וענין זה שכמו שהש״י צימצם אורו במדות כדי‬
‫להאיר לישראל ומדות העליונות קודם שבא‬
‫למדות ההנ הגה שהוא מחסד ולמטה גם כן הס‬
‫צמצום כי מציד הש״י אין בו שום חילוק מדות כלל‬
‫כי הוא פשוט הגמור בתכלית הפשיטות אכן לפי‬
‫שרצה להאיר בתוך החושך וממה שצימצס אורו‬
‫בהתחלק מדות מזה יצא לפועל בעולם התחתון מדת‬
‫חסד וגבורה שהם כלל המדות וכן לעומת זה האדם‬
‫מצדו צריך לאחד כל התפשטות מדותיו להעלותם‬
‫לרצון אחד כללי לאחדם לכבוד שמים וזה העיקר‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫מתנהגים שם רק בהשגחת הש״י לבדו וכדאיתא‬
‫בזה״ק שמות )ע״ו‪ (.‬כד חמא קב״ה חדוותא סגי א ה‬
‫דהאי■ עלמא תתאה דאשתכלל כגוונא דלעילא אמר‬
‫דילמא ח״ו יתערבון בשאר עממין וישתאר פגימותא‬
‫בכלהו עלמין מה עביד קב״ה פלפל לכלהו מהכא‬
‫להכא עד דנחתו למצרים למידר דיוריהון בעם קשי‬
‫קדל דמבזין ני״מוסיהון ומבזין להון לאתחתנא בהו‬
‫ולאתערבא בהדייהו וחשיבו להון עבדין גוברין געלין‬
‫בהון נוקבתא געלין בהון עד דאשתכליל כלא בזרעא‬
‫קדישא וכו׳‪ .‬כי כל אומה שיש לה קצת שקר החן‬
‫במדה שישראל צריכין בה בירור אם יגלו תחתי׳‬
‫יכולין להתערב עמהם כי במה שיש להם איזה‬
‫גוון יש להם בזו המדה קצת תפיסה והבנה בכח‬
‫בחירה אכן כאשר אין להם שום גוון חן ואז עושים‬
‫כפי זרם תאותם בלי בחירה כלל ולהם אין שום‬
‫תפיסה ובזה מנהיג אותם הש״י באור המקיף מבחוץ‬
‫בריחוק מקום‪ .‬וכמו‪ .‬שבמצרים שמרם הש״י בזה‬
‫שהיו ישראל מגונים ומבוזים בעיניהם והוא שלא‬
‫בדרך הפבע כלל‪.‬‬
‫ו ב י ע ק ב אבינו כתיב )בלק כג( כי לא נחש ביעקב‬
‫ולא קסם בישראל וכמו שנתבאר במי‬
‫השלוח‪ ) ,‬פ' בלק( שנחש מורה על עקשות והיינו‬
‫שמתעקש בהנהגתו בכל ענין בחוצפא כדאיתא‬
‫בסנהדרין ) קה‪ (.‬חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני‬
‫וקסם הוא שהוא מביע כמו שמתנהג מעצמו כן‬
‫ישלים פעולתו וכמו שנתבאר הענין )בפ' וישלח‬
‫ד׳׳ה ויצו( אכן עיקר כחו של לבן הי׳ בנחש והיינו‬
‫שמציב לו גוון שהוא מצדו מסולק מכל נגיעה ותוכו‬
‫מלא מרמות ותוך כי לזה שהוא באמת מסולק מכל‬
‫נגיעה לזה מוסר הש‪ v/‬הנהגת כל הבריאה כדאיתא‬
‫בגמרא תענית ) כ״ ד‪ (:‬שכל העולם כלו ניזון בשביל‬
‫חגינא בני וחכינא בני דיו בקב מרובין מערב שבת‬
‫לערב שבת והיינו כי מצדו הי׳ מסולק מכל נגיעה‬
‫ולכן הי׳ כל העולם ניזון בשבילו וממילא היו כל‬
‫רצונותיו רק •לכבוד שמים ולכן גזר אומר ויקם לו‬
‫וכדמצינו )שם כה‪ (.‬שאמר מי שאמר לשמן וידלוק‬
‫הוא יאמר לחומץ וידלוק ולפי ישכל רצונותיו היו‬
‫רק לכבוד שמים לכן מסר לו הש״י כח תפלה כי‬
‫הש׳‪ v‬חפץ להפיב לכל בריותיו וברא את האדם בכח‬
‫ויצא‬ ‫סוד‬ ‫סד‬
‫שמזיוג אמר כך שניכר שהם נפרדים אכן‪ .‬כ ס‬
‫מורכבים כמשל הרכבה מלאכתיית וכן הוא בכל‬
‫כבריאה כמו בריאת האדם שהי' זכר ונקבה בגוף‬
‫אחד ואסר כך נתפרדו שזה ענין הנסירה ושוב‬
‫הובאו לזווג פנים בפנים כמו שנתבאר במקומו‬
‫באריכות וזה הוא הכרת עבודת יעקב אבינו שמכיר‬
‫השורש ומחזיר הכל פנים בפנים נגד הש״י‪.‬‬
‫ויחללם והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬
‫השמימה‪ .‬בזה״ק ויצא ) ק מ״ ע‪ (:‬תא חזי‬
‫ויחלום וכי יעקב קדישא דאיהו שלימא דאבהן בחלמא‬
‫אתגלי עלוי ובאתר דא קדישא לא חמי אלא בחלמא‪,‬‬
‫אלא יעקב בההוא זמנא לא הוה נסיב ויצחק הוה‬
‫קיים ואי תימא והא לבתר דאתנסיב כתיב וארא‬
‫בחלום תמן אתר גרים ויצחק הו ה קיים ועל דא‪.‬‬
‫כתיב בי׳ חלום וכו' ת״ח חלמא איהו על ידי דגבריאל‬
‫דאיהו לתתא בדרגא שתיתאה מנבואה‪.‬‬
‫כתיב )תהלים קכו( בשוב ה׳ את שיבת ציון‬
‫היינו כחולמים שיבת ציון היינו כדאיתא‬
‫במדרש ישלח עזרך מקודש מקדושת מעשים שבה‬
‫ומציון יסעדך מציון מעשים שבה כדאיתא במדרש‬
‫)תנחומא קדושים יע וברבה קדושים כ״ד( כי כל‬
‫העולם הזה הוא רק דוגמא וגוון ממה שהש׳ע‬
‫עתיד להאיר לעתיד דלעתיד יברר הש״י מה שהי׳‬
‫בעולם הזה בלבוש הרחוק מאור ולכן הי׳ ממנו‬
‫סבלנות וצמצום ולעתיד כשיזדככו הלבושים מלבוש‬
‫הזה עצמו ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה כי בעולם‬
‫הזה מכל מה שאין האדם מבורר יסבול ממנו וכמו‬
‫במצרים שכל זמן שלא היו ישראל מבוררים‪ .‬באהבה‬
‫ואמונה הי׳ המצרים שולפים עליהם שהם ששופים‬
‫זימה כי באומות הוא להפך כי במקום שאין להם‪,‬‬
‫שום מעצור שם אינם בעלי בחירה כלל ודומים שהם‬
‫בבחירתם החפשית הולכים בשרירות לבם וזרמת‬
‫סוסים זרמתם אכן במקום הזה הש״י מקיפם באורו‬
‫המקיף העומד בריחוק מקום מבחוץ וכמו שביאר‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה שנקרא‬
‫ירומו סלה‪ .‬ולכן גלו ישראל תחת מצרים להתברר‬
‫שם כי שם תחת אומה שאין לה בחירה כלל שם‬
‫אף שנראה שהם מושלים על ישראל אכן באמת‬
‫פה‬ ‫ישרים‬
‫הלבוש ה ם ביד הש״י‪ ,‬כי כל הרואה יכיר שכל‬
‫תפלותיו הם רק על רצון הש‪ v/‬להגדיל כבוד שמים‪.‬‬
‫וכמו דאיתא ברעיא מהימנא )הנדפס בהשמטות(‬
‫והנה סלם‪ ,‬דא צלותא‪ ,‬מוצב ארצה‪ ,‬דמצלאן בני‬
‫נשא לי׳ בארעא דאיהו שכינתא ומטא לשמיא דאיהו‬
‫קב׳׳ה דאתמר בי׳ ואתה תשמע השמים ורזא דמלה‬
‫ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ‪ ,‬ובזמנא דמודע‬
‫להון קב״ה ושכינתי׳ דסלקא בההוא צלותא מיד‬
‫והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו‪ .‬בו בההוא‬
‫בר נש וכו׳ בו בקב׳׳ה‪ .‬כלומר שמאחד כל הבריאה‬
‫לכבוד שמים והוא נעשה הצינור שעל ידו מתנהג‬
‫כל הבריאה‪.‬‬
‫והנה הנחש נברא בדמות וגוון כאדם וכדאיתא‬
‫במדרש )ב״ר כ׳( שהיה מהלך בקומה זקופה‬
‫והיה לו כדמות כח הדיבור‪ .‬׳וכמו שביאר כבוד‬
‫אדוני אבי זקני‪ ,‬כי נחש הוא המתעה ומטעה ועושה‬
‫פעולותיו כקוף שנדמה לצורת אדם‪ .‬כי נחש רומז למה‬
‫שברא הש״י כח הרע בעולם שהוא באמת לתכלית‬
‫טוב‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק )תרומה קסג‪ (.‬משל הזונה‬
‫שהעמידה המלך לפתות את בנו כדי שלא ישמע לה‬
‫ויקבל שכר‪ ,‬ולפי שברא הש״י כח הבחירה בעולם‪,‬‬
‫ולכן ברא את הכל למען יוכל האדם למאום ברע‬
‫ולבחור בטוב‪ .‬ולכן מי שהוא משורש הנחש יכול‬
‫להציב לו גוון שמצדו אינו נוגע לשום דבר אף‬
‫כי תוכו מלא מרמות ותוך‪ ,‬ומדמה בנפשו שיוכל‬
‫להטעות את הש״י‪ ,‬וכמו שמצינו בבלעם שאמר תחלה‬
‫את אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר ודימה שאחר‬
‫שיציב לו לבוש וגוון כזה ימסור לו הש״י כח ההנהגה‬
‫וכאשר ישיג כח פעולה אז יקלל את ישראל‪.‬‬
‫והנה יעקב מורה בעת שישראל הוא בקטנות‬
‫וכמו שמצינו שנקרא יעקב במקום הזה כמ׳׳ש‬
‫)עמוס ז׳( מי יקום יעקב כי קטן הוא‪ ,‬שבעוד שאין‬
‫הנפש מישראל מבורר צריך לאחוז בכל עניני‪.‬קדו שה‬
‫רק בעקביים והיינו כי בכל הקדושות יש הרבה‬
‫צמצומים‪ ,‬וזה רומז שלעתיד יהי׳ במקום הזה כל מיני‬
‫הרחבות‪ ,‬וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה‪ ,‬כי שבת רומז למה שעתידה ארץ‬
‫ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת וכל האבות‬
‫ויצא‬ ‫סוד‬
‫תפלה שיוכל לשנות כחות ה ע‪ 3‬ע נתפלהו וכדאיתא‬
‫בזה״ק תזריע ) מ ״ו‪ ( :‬בראשית )‪ ( ' 5‬ויהי האדם‬
‫לנפש חיה אדם אתכליל בנפשא קדישא מחי' עלאה‬
‫זכו' ודא הוא דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא‬
‫קדישא ועיילא בכל תרעין ולית דימחי בידהא ועל‬
‫דא אתקרי רוח ממללא דהא כל שאר נפשתא לית‬
‫לון רשו למללא קמי מלכא בר האי‪ .‬כי זה שמתורגם‬
‫על גפש חיה רוח ממללא כי כל'הברואים אין בהם‬
‫כח הדיבור היינו להבין לזולתו להסות דעת חבירו‬
‫להטותו ולהפכו ממדה למדה‪ ,‬אבל האדם יוכלל‬
‫אחד עם חבירו על ידי כח הדיבור שבו‪ .‬וכמו כן‬
‫נרמז בכח הדיבור שיוכל להתפלל להש״י להפוך מדת‬
‫הש״י ממדת אכזריות למדת רחמנות כדאיתא במס׳‬
‫סוכה )י״ד‪ (.‬למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר‬
‫כו ולכן כאשר גברא האדם נברא בכח הזה שכל מה‬
‫שיתפלל יענה אותו הש״י תיכף‪ ,‬ביען כי כוונת‬
‫בריאת האדם הוא שעל ידו תתעלה הבריאה והוא‬
‫•ישיב להחזיר הבריאה נגד הש״י פנים בפנים ולהסיר‬
‫ממנה מסוה ההסתר שנסתר ממנה אור פני מלך‬
‫חיים‪ ,‬כי לכן נברא בתכלית זה שכל רצונותיו יהיו‬
‫נכללים בכבוד שמים‪ ,‬וממילא יגזר אומר ויקם לו‪.‬‬
‫אכן אחר שחטא האדם ואין רצונותיו מבוררים‪ ,‬לכן‬
‫יש שמתפלל ואינו נענה‪ ,‬לפי שלא התפלל תפלה‬
‫שלימה‪ .‬כי ענין תפלה שלימה היא כדאיתא במסכת‬
‫ברכוח )טו‪ (.‬יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא‬
‫ק״ש ויתפלל‪ ,‬היינו שיפנה מכל מיני נגיעה לשום‬
‫מותרות שבעולם ויטול ידיו‪ ,‬היינו שיגביה ידיו‪ ,‬היינו‬
‫כח פעולותיו להמליך את הש״י על כל כח פעולותיו‪,‬‬
‫כי ידים הם כלי הפעולה שאינו רוצה בשום פעולה‪,‬‬
‫רק ממה שהוא בשורש כטד שמים‪ ,‬וכמ״ש )תהלים‬
‫קלד( שאו ידיכם קודש וברכו‪ .‬וכן קריאת שמע‪ ,‬וכמו‬
‫שמבואר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה בענין תפלה‪ .‬ולכן בהתפלל באופן הזה יענה‬
‫אותו הש״י‪ ,‬כי כל מה שאין התפלה שלימה‪ ,‬הוא‬
‫לפי שאין האדם מבורר ופן כאשר ישיג טובה‬
‫מהש״י יעשה בה מה שאינו רצון הש״י‪ ,‬ולכן אין‬
‫תפלוזו שלימה‪ .‬אבל אם לב האדם מבורר אז הש״י‬
‫תמיד משפיע לזה כל מיני טובות אחר שאך< אם‬
‫יהיו בידו כל מיני טובות ה ס ג ס כן ברשות הש״י‬
‫ולא יצאו מתחת רשות הש״י‪ ,‬ואפילו על הגוון ועל‬
 ‫ישרים‬ ‫ויצא‬
‫במדתו כי לא נחש ביעקב‪ ,‬ולכן הי׳ צריך להי‬
‫בבית לבן בגלות תחתיו להתברר ׳כי עיקר יסוד‬
‫לבן הי׳ בנחש‪ ,‬אף שהי' בו נחש וקסם‪ ,‬כדאיתא‬
‫בזה״ק ) ק ס ד‪ (:‬על התרפים שנעשו לדעת רבי‬
‫חייא בקסם נעשו ולדעת רבי יוסי בנחש‪ ,‬אבל‬
‫עיקרו בנחש כמ״ש בו נחשתי‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק וישלח‬
‫)קסז‪ (.‬בלבן כתיב נחשתי דאשגח בחרשוי ובקסמוי‬
‫בעסקא דיעקב וכד בעי לאובדא ליעקב בנחשא‬
‫ובחרשא דילי׳ בעא לאובדי׳ ולא שבקיה קב׳׳ה‪,‬‬
‫והיינו דאמר בלעם בר ברי׳ כי לא נחש ביעקב‬
‫וכו׳‪ .‬והנה יעקב אבינו בעוד שלא נשלם הי׳‬
‫צריך לחלום‪ ,‬היינו לאחוז בכל דבר בצמצומים גדולים‬
‫וממילא לא הי׳ ההתגלות אליו רק דרך צמצומים‬
‫ובירורים שעבד את הש״י בהם‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק‬
‫ויצא )קנ ‪ ( :‬והי׳ ה׳ לי לאלקים אנא אהא משיך‬
‫ברכאין ממבועא דנחלא דטלא לאתר דא דאקרי‬
‫אלקים‪ .‬והיינו כי אלקים רומז לצמצום והסתר‬
‫בכחות הטבע‪ ,‬כדאיתא בכתבי האריז״ל שהעב״ע‬
‫בגמטריא אלקים‪ ,‬ויעקב אבינו בעת שהצטרך לבירורים‬
‫ועבודה‬ ‫צמצומים‬ ‫היה ממשיך אור על ידי‬
‫גדולה להאיר לתוך ההסתר‪ ,‬וממילא על ידי זה‬
‫הי׳ בכחו לפעול גס בתוך ההסתר אחר שבירר את‬
‫עצמו שמושך אור ממקור‪.‬‬
‫בזה״ק )אמור קה‪ (.‬הרהור לא עביד מידי והיינו‬
‫וזה הוא הפך ממדת הנחש‪ ,‬כי הנחש הוא מציב לי‬
‫גוון שנראה שהוא מסלק כל נגיעותיו ובאמת‬
‫נדמה לו שעל ידי זה ממשיך כח לכל תשוקותיו‪ ,‬אכן‬
‫יעקב אבינו הראשית אצלו שלא יהי׳ בהסתר ורוצה‬
‫תמיד להמשיך אור לתוך החושך‪ ,‬וזה דאיתא בזה״ק‬
‫)שם( והי׳ ה׳ לי בקדמיתא ולבתר כלא לאלקים‬
‫כמה דאלקים יהא נטיר ועביד לי כל אלין טבאן אוף‬
‫אנא אהא משיך לי׳ מאתר דילי כל אינון ברכאן‬
‫ואתחבר קשרא דכלא ביה‪ ,‬וכדאיתא שם ישראל‬
‫דאיהו באמצעותא כלא נטיל הוא בקדמיתא ממקורא‬
‫דכלא‪■ .‬וענינו‪ ,‬כי זה הוא חלק יעקב‪ ,‬כי תחלה מכיט‬
‫רק למקור וכל טובה שאינה ממקור ושורש שתוכל‬
‫להתקבל לו בכל אור מן המקור מקבל אותה וכדאיתא‬
‫בזוה״ק )קדושים פו‪ (.‬לפני לא נוצר אל‪ ,‬דתנינן‬
‫קרא קב׳׳ה ליעקב אל‪ ,‬וכמו שביאר בזה כבוד‬
‫אאמו׳ ‪ 7‬הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‪ ,‬שיעקב אבינו‬
‫סוד‬ ‫סו‬
‫מלאכות הם ממלאכת אכילה ומלאכת מלכושיס‪ .‬ולכן‬
‫לפי שהעולם הזה הוא בהסתר גדול ובמסך מבדיל‬
‫בין פולם הנכלל תחת אלנא דספיקא לפלמא פלאה‬
‫והוא רק דוגמא כמו חלום שהוא רק כלבוש לאיזה‬
‫דבר‪ ,‬ולכן צריך לאחוז בעולם הזה רק בצמצומים‬
‫מכל דבר‪ ,‬ועל ידי שנאחוז בצמצום יתגלה הפתרון‬
‫לעתיד‪ .‬כי כל הצמצומים הם רק בלבוש הזה לפי שאין‬
‫שום דבר מבורר וצריך לברר הפסולת עד שיתברר‬
‫הפת גקי‪ ,‬וכן המלבושים צריך לברר ולהפריד הפסולת‬
‫ולחבר הנפרדים‪ .‬כן יש מלאכות במאכל ומלבוש‬
‫לפרד ולברר הפסולת ושוב לחבר הנפרדים ולאחדם‬
‫כדי שיחזרו לשוב נגד הש״י פנים בפנים‪ .‬ובשבת‬
‫נאסרו בירורים אלו כי האדם צריך לבעל כל כחות‬
‫פעולותיו ואף בדבר מצוה אסור לאדם לעשות מלאכה‬
‫חו׳ן ממה שקבוע לו זמן‪ ,‬כמו מצות מילה ובמקדש‪,‬‬
‫כמו שנתבאר במקומו‪ ,‬כי בשבת צריך למסור כל‬
‫כחות נפשו שאין באדם שום כח לברר את עצמו‬
‫ורק לה׳ העוז והממשלה‪ ,‬וכל זה לפי שיש מסך בין‬
‫עולם ה ספ ק לעולם הברור והוא רק דוגמת חלום‪,‬‬
‫וכדאיתא בברכות )נ׳׳ה ‪ ( :‬אין מראין לו לאדם‬
‫אלא מהרהורי לבו‪ ,‬והיינו כי לאדם מראין לו‬
‫פעולות ומעשים ובשורש הם מעלמא פלאה ממקום‬
‫ההרהור שהיא קודם ולמעלה ממחשבה וכדאיתא‬
‫שבהירהור אין לאדם שום חלק ואין שם כח פעולה‬
‫ושם בענין הנ״ל שמספר שם מפתרון הא מתי שהוא‬
‫רק דמפשר לי׳ מעין חלמא‪ ,‬היירו שבמקום הזה יש‬
‫עומק באותו ענין עצמו למעלה‪ .‬וזה דאיתא )שם‬
‫נ״ו ‪ ( :‬שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את‬
‫רבי ישמעאל ראיתי שני לחיי שנשרו אמר לו שני‬
‫גדודי רומי יעצו עליך רעה ומתו‪ ,‬ובר קפרא לרבי‬
‫שראה חועמו שנשר‪ ,‬א״ל חרון אף נסתלק ממך‪.‬‬
‫שתי ידי שנחתכו‪ ,‬ואמר לו לא תצערך למעשי ידיך‪,‬‬
‫שני רגלי שנקטעו‪ ,‬ואמר לו על סוס אתה רוכב‪,‬‬
‫והוא כדאיתא בזה״ק ייצא ) ק מ״ ט‪ (:‬ת״ח חלמא‬
‫איהו על ידי גבריאל דאיהו לתתא בדרגא שתיתאה‬
‫מנבואה מראה על ידא דההוא דרגא דההיא חיה‬
‫דשלעא בליליא‪ ,‬ואי תימא הא כתיב גבריאל הבן‬
‫להלז את המראה הכי הוא ודאי דמראה מלוי סתימין‬
‫יתיר ובחלמא פריש יתיר‪ .‬כי יעקב הי׳ צריך להתברר‬
‫סז‬ ‫ישרים‬ ‫וייצא‬
‫הנסים הם כשמתגלה מן המקור שאחר התפשטות‬
‫אור הש׳‪ v‬בשני קוין לחסד וגבורה ושוב מתאחדים‬
‫בתפארת ואחר מדת התפארת מתחיל לצאת אל‬
‫הגילוי בנצח והוד שהם ירכין שבהם הדעת מתמעט‬
‫(‪ .‬ולכן‬ ‫ואינו נתראה כמו שנתבאר )‬
‫נקראים בזהק כמה פעמים תרין פלגי בגופא )פנחס‬
‫רלו‪ .(.‬כי באמת ה ם אחד כי אחר התכללותם‬
‫בתפארת קנו התאחדות במדת יעקב אבינו‪ ,‬אכן‬
‫כאשר נסתרים בגמר צאת הפעולה ואז על ידי‬
‫עבודת האדם יוכלו להתאחד וממילא יתגלו על ידם‬
‫כל הניסיס ונפלאות‪ ,‬כי נצח הוא שמלביש את מדת‬
‫החסד והוד מלביש את מדת הגבורה כמו שנתבאר‬
‫ועל הלבוש נראים כתרין פלגי בגופא‪ ,‬היינו שמתנגדים‬
‫זה לזה זה נוטה לימין וזה לשמאל‪ ,‬ועל ידי עבודה‬
‫יתאחדו שני המדות וכמו שמצינו ברבי חנינא בן‬
‫דוסא )תענית כה‪ (.‬שאמר מי שאמר לשמן וידלוק‬
‫הוא יאמר לחומך וידלוק אף שחומ׳ן הוא הפך משמן‬
‫שהחומ׳ן יפה לשרב‪ ,‬וכן ה ם כל הניסים‪ ,‬כדמצינו גבי‬
‫אלישע שקצף עץ )מלכים ב‪ ,‬ו( היינו לרמוז מי שאמר‬
‫לעץ שיציף הוא יאמר לברזל ויציף‪ .‬אכן כאשר אק‬
‫מתאחדים נראים כהפכים‪ .‬והנה היכל עצם השמים‬
‫רומז למדת הוד לבד כי כל ההתאחדות הוא מבחינת‬
‫יושר והיכל הוא מבחינת עיגולים כמו שנתבאר‬
‫( והיכל רומז כסדר ההשלתשלות שהוד‬ ‫)‬
‫הוא למטה מנצח‪ ,‬ומשם בחינת חלום היינו שהוא‬
‫מצומצם מאד וכדאיתא בזה״ק )רע״מ תצא ר״פ‪,‬‬
‫וחמש נהורין אית לה וכו׳ עד הוד הוו נהרין‪,‬‬
‫והקדמת תיקוני הזהר ז‪ (.‬ה׳ עלאה עד הוד‬
‫אתפשטת‪ .‬אכן יעקב אבינו הכניס אורו בכל מיני‬
‫הסתרות ולכן גס החלום שלו לא הי׳ צריך לפתרון‪,‬‬
‫כי החלום אף שהוא בהסתר גדול‪ ,‬אכן הוא מפורש‬
‫יותר‪ ,‬כי ההירהור הוא נעלם מאד וגבוה למעלה‬
‫ממחשבה ומכל מקום נקרא הרהור הלב‪ ,‬כי מקורו‬
‫בלב‪ .‬ובזה״ק אמור )קה‪ (.‬הרהור לא עביד מידי בגין‬
‫דמהרהור לא אתעביד מניה מידי ולא אתעביד מניה‬
‫קלא‪ ,‬ומצינו שעיקר הוא ההירהור כדאיתא בזה״ק‬
‫ויצא )סתרי תורה קנה‪ (.‬כל מילין דעלמא אזלין בתר‬
‫מחשבה והרהורא וכו׳ ושם )קנה ‪ ( :‬כגוונא דא‬
‫הרהורא מחשבה עביד עובדא ואתמשך משיכו בכל‬
‫מה דאתדבק בר נש וכו׳ אלא דשם מיירי בהרהור‬
‫סו ד‬
‫מ״ה לא עשה שום דבר שיוצרך אח״כ לבירורים אלא‬
‫שעבד אה הש״י שלא קיבל שום דבר רק שיהיה‬
‫מבורר בשעת מעשה ולא רצה להטות רצון ושפע‬
‫הש״י למקום שאינו מבורר‪ ,‬וזה שנגלה ללבן‪ ,‬ושם‬
‫נתברר שהוא הפך ממנו כנ > ולכן הראה לו השי״ת‬
‫בחלום כדאיתא בזה״ק ) ק מ ט‪ (:‬מראה מלוי סתימין‬
‫יתיר ובחלמא פריש יתיר‪ .‬כי החלום הוא מתוך‬
‫מסך והבדלה בעולם שלמטה מנבואה שהש״י הראה‬
‫לו שגם בשינה ס נצב עליו והראה לו שאף שלעת‬
‫עתה אינו מבורר עוד‪ ,‬אבל מצד זה שהוא עובד ורוצה‬
‫בבירורים מצד זה ממשיך לו השגחה‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק‬
‫)קנ‪ (.‬שאני יעקב דאשתליס לעילא ותתא‪ ,‬אבל‬
‫לא באתגליא ואי תימא דאשתלים בההוא שעתא לא‬
‫אלא חמא דישתלים לבתר זמנא‪ ,‬ואי תימא הא‬
‫כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך‪ ,‬אלא‬
‫אשגחותא דקב״ה ונטירו דייליה לא אשתביק מיניה‬
‫דיעקב לעלמין בכל מה דאצטריך ליה בהאי עלמא‪,‬‬
‫כי מתוך שעבד בתוך ההסתר הזה הבקיע השי״ת‬
‫המסך כדי שתעבור השגחתו עליו בעולם הזה לשמרו‬
‫אף שלא נשלם‪ ,‬ולכן הי׳ רואה בחלום שהוא דרך‬
‫מסך‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק ויצא )קנד‪ (.‬שבע שנים סתם‬
‫ברחל פלח שבע שנין עלאין ואתאחד בהו בתרין‬
‫עלמין מכאן אוליפנא מגו דאתגליא אתי בר נש‬
‫לסתימאה‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק )שם ק מ ט‪ (:‬שבחלום‬
‫מפורש יותר‪ ,‬וכדאיתא בביאור הזהר להאריז״ל )פ׳‬
‫וישב( שנבואה מנ׳׳ה דאצילות אספקלריא דנהרא‬
‫ומתגלה בנצח הוד‪ ,‬דבריאה הנקרא אספקלריא דלא‬
‫נהרא והם ב׳ היכלין היכל זהר והיכל נגה ומראה‬
‫היא נ׳׳ה דבריאה שהיא אספקלריא דלא נהרא הנקרא‬
‫ברכים ומתגלים בברכים דיצירה‪ .‬חלום הוא היכל‬
‫זה‪ ,‬עצם השמים לטהר דבריאה‪ ,‬דמתגלין בירכין‬
‫דיצירה‪ ,‬ושם גבריאל נמצא‪ ,‬כי עקב דהוד הוא‬
‫הנקרא חלום‪ ,‬ובזה״ק פ' פקודי )רמז‪ (:‬בהיכל עצם‬
‫השמים מאתר דא ונקי כל אינון מאריהון דחכמתא‬
‫דקיימן למנדע במראה או ברזא דחלמא בגין דנביאים‬
‫ינקי מלעילא‪ .‬זהאריז״ל מחלק בין מראה לחלום‪,‬‬
‫שמראה מנצח הוד דבריאה‪ ,‬וחלום הוא מהוד בעצמו‪,‬‬
‫כי ענין הנבואה שהוא מנ״ה דאצילות ומראה מנ׳׳ה‬
‫דבריאה‪ ,‬כי נצח והוד איתא בתיקוני הזהר )תקון‬
‫י״ג( בהון רמיזין נצח והוד ואינון ניסין‪ .‬כי כל‬
 ‫ר ים‬ ‫ויצא‬
‫וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה‪.‬‬
‫בזה״ק ויצא )קנו‪ (.‬רבי יצחק פתח ואמר‬
‫מ ה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית מלאה הארץ‬
‫קניניך ‪ .‬וכו׳ אלא מאן יכול לממני עובדוי דקב׳׳ה‬
‫דהא כמה חיילין ומשיריין ■משניין דא מן דא דלית‬
‫לון חושבכא וכו׳ תא חזי כד בעי קב׳׳ה למברי‬
‫עלמא אפיק חד נהורא סתימאה דמן ההוא נהורא‬
‫נפקין ונהרין ■כל אינון נהורין דאתגליין ופו׳ ואיהו‬
‫עלמא עלאה תו אתפשט האי נהורא עלאה ועביד‬
‫אומכא נהורא דלא נהיר ועביד עלמא תתאה‪ ,‬ובגין‬
‫דאיהו נהורא דלא נהיר בעי לאתקשרא לעילא בעי‬
‫ילאתקשרא לתתא ובקשורא דלתתא אתקשר לאתנהרא‬
‫בקשורא דלעיילא והאי נהורא דלא נהיר בקשורא‬
‫דלעילא אפיק כל חילין ומשיריין לזינין סגיאין הדא‬
‫הוא דכתיב מה רבו מעשיך ה׳‪.‬‬
‫דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באתגליא ואי תימא‬
‫ע ד ן לאה ורחל ■נתבאר‪ ,‬כי לאה היא מעלמ׳א‬
‫דאתכסיא ורחל ■מעלמא דאתגליא )זה״ק‬
‫ויצא קנד‪ (.‬שהם שני נשי יעקב ■כי יעקב רומז לזעיר‬
‫אפין ■שהיא ■מדת ההנהגה שהש״י מנהג בהם את‬
‫עולמו מחסד עד יסוד שהוא כלול חסד דין רחמים‬
‫במשקל שהעולם יוכל להתקיים ואשה היא עזר ויש‬
‫' סיי ע תא שהוא בהבנת האדם וזה נקרא רחל‪ ,‬ויש‬
‫סייעתא שהיא למעלה מתפיסת האדם וזה נקרא‬
‫לאה‪ ,‬ולכן חשיב האריז״ל )לקוטי תורה סוף פרשת‬
‫תולדות( יש ■הולך אצל זווגו יעקב ורחל‪ ,‬כי עיקר‬
‫הליכתו הי בשביל רחל וזווגו בא אצלו היא לאה‪ ,‬כי■‬
‫לאה באה אליו‪ ,‬ולכן מבני׳ של רחל הם כל המעשים‬
‫המבוררים בעוה״ז ואף שבני׳ של לאה גדולים יותר‬
‫אכן בעולם הזה יש קיטרוגים עליהם‪ .‬וזה דאיתא‬
‫בזה״ק ויצא )קנד ‪ ( :‬וירא ה׳ כי שנואה לאה‪ ,‬מהפא‬
‫דסאני בר נש עריין דאימיה‪ .‬כי לאה היא ממלכות‬
‫דאימא שבדעת כדאיתא בעץ חיים )שער לאה ורחל‬
‫פ״ב( וזה הוא עלמא דאתכסיא מקום בינה שבינה‬
‫היא מה שאדם עומד עלי׳ רק אחר כשלון כדאיתא‬
‫במסכת מגלה )יב‪ (.‬מדקאמר בינותי מכלל דטעה‪.‬‬
‫וזה נקרא אימא שהוא למעלה משכל האדם‪ .‬ועריון‬
‫דאימיה‪ ,‬היינו ■שיתחבר האדם ■בענין ומדה שיוציא‬
‫ממנה כח שפע קדושה רק אחר הסתרה זה אין‬
‫האדם נוחה דעתו ממנו‪ .‬כי דעת האדם נוחה מעזר‬
‫סוד‬ ‫סח‬
‫בלא מעשה לא עביד מידי אבל כשנצטרף לפעולה‬
‫עיקר הוא ההירהור וזה מורה חלום שהוא מפורש‬
‫יתיר דאיתא ברכות )נ ה‪ (:‬אין מראין לו לאדם‬
‫אלא מהרהורי לבו ■כי לפי ראות עין נראה שהמחשבה‬
‫היא למעה מהרהור‪ ,‬אכן ההירהור הוא שורשו בלב‪,‬‬
‫והיינו כפי הרצון המוסתר שבלב כן יעלה להעלות‬
‫למחשבה והוא דוגמת הארץ ששותה ממימי גשמים‬
‫שהם למעלה מן הארץ אבן בשורש הם מן הארץ כ״׳ש‬
‫ואד יעלה מן הארץ )בראשית ב(‪.‬‬
‫ולזה במראה אף שהוא גבוה יותר מחלום אכן אינו‬
‫מפורש כמו חלום כי החלום האמיתי שבא‬
‫על ידי גבריאל שורשו ממה שכבר קבע הש״י בלב‬
‫האדם שיצא לפועל וביעקב אבינו כבר קבע הש״י‬
‫שלימות כדאיתא בזה״ק ויצא )קנ‪ (.‬שאני יעקב‬
‫דאשתלים בההוא שעתא לא אלא חמא דישתלים לבתר‬
‫וזה שהראה לו החלום שמורה שכבר נקבע בו שלימות‬
‫האמתי‪.‬‬
‫והנה ■מלאכי אלקים עולים ■ויורדים בג במדרש רבה‬
‫■ויצא )סח( רבי ■ברכיה אומר עולם ושליש‬
‫עולם הראה לו עולים אין פחות משנים ויורדים‬
‫שנים‪■ ,‬ומנין שהמלאך שלישו של עולם שנאמר )דניאל‬
‫י׳( ■וגויתו כתרשיש וגו'‪ ,‬ובמסכת )חולין צא ‪ ( :‬תרשיש‬
‫תרי אלפי פרסי הוי )עיין לעיל ד״ה ויחלום והנה‬
‫סלם מוצב ארצה( כי יעקב אבינו אף קודם הליכתו‬
‫ללבן נתברר ונשלם‪ ,‬כדאיתא בזה״ק ויצא )קנ‪(.‬‬
‫דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באתגלייא ולכן הראה‬
‫לו הש״י כי אף שיש מסך מבדיל בין ההעלם והגילוי‬
‫אכן זה ■הוא מדת יעקב אבינו שנאמר עליו אז יבקע‬
‫כשחר אורך‪ ,‬וכדאיתא )זה״ק אמור קד‪ (.‬שיעקב‬
‫הוא אותיות יבקע ולפי שהוא עובד תמיד בבהירות‬
‫בוקע אורו העליון וקודר כל המסכים להאיר לו‪.‬‬
‫וזה ביאר כבוד ■אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫כי זה מורה עולם ושליש עולם‪ ,‬כי העולם נכלל‬
‫בששת המדות מחסד עד יסוד ולכן איתא שיתא‬
‫אלפי פרסי הוי עלמא‪ ,‬וכן ששת אלפים שנה העולם‬
‫■קיים כמבואר במקומו‪] .‬עיין בסה״ק בית יעקב פ'‬
‫ויצא ענין סז‪ ,‬דף קלב‪ .‬מב״א המחבר הגרי״ל ז״ל[‬
‫כש‬ ‫ישרים‬
‫ימהרו ישועתה‪ ,‬כראיתא בזה״ק )שם( והוא הי׳‬
‫נסבה ללידת יששכר ויוסף כי ברחל הי׳ מדת הקנאה‬
‫כדאיתא במי השלוח )פרשה זאת( ושורש הקנאה‬
‫הוא כאשר נסתר אור הגדול ידמה לאדם כי חברו‬
‫יצר לו וכמו שכתוב )ישעי׳ יא( יהודה לא יצור את‬
‫אפרים כי מחמת שאפרים הוא מעלמא דאתגליא‬
‫היינו בחינת מלטת שמים מיסוד רחל ושם ההנהגה‬
‫יתראה בגלוי‪ ,‬אכן האור נסתר‪ ,‬ולכן יהודה יצר לו‬
‫כי יהודה יסודו ממדת בינה אף שמדתו מלכות‪,‬‬
‫כדאיתא בזה״ק )פ' ויחי רמ״ג‪ (.‬יהודה אתכליל‬
‫מכלהו‪ ,‬ולפי ששורש מקורו ממקור העליון ולבו‬
‫דבוק תמיד במקור החיים וכמו שאמר דהמע׳׳ה ולבי‬
‫חלל בקרבי )תהלים קט( לכן אינו מדקדק לפאר‬
‫מעשיו על הלבוש החיצון ולכן מצר ■לאפרים‪.‬‬
‫והנה לאה כשאמרה ה מעט קחתך את אישי‪ ,‬נראה‬
‫כמו קנאה וצרת עין שנסתר ממנה וכי‬
‫אין ביד הש״י להספיק שפע חיים לכל ברי׳‪ ,‬והענין‬
‫שנסתר ממנה לפי שהי׳ צריכה להוליד את יששכר‬
‫שכולל גם מעלמא דאתגוליא ולכן הוצרכה לטעום‬
‫מההסתר של רחל‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק ויחי )רמב‪(:‬‬
‫על יששכר וירא מנוחה כי טוב דא תורה שבכתב ואת‬
‫הארץ כי נעמה זה תורה שבעל פה ויט שכמו‬
‫לסבול עולא דאורייתא ולדבקא בה יומי ולילי‪ ,‬כי‬
‫יששכר הוא המחבר תורה שבכתב ותורה שבעל פה‬
‫שהם שני המדות ולכן נכנסה בגבול רחל שאמר‬
‫שנכנסה בגבול רחל באמרה ה מעט קחתך וכן‬
‫ביציאתה לקראת יעקב אבינו שאחר שמעלמא‬
‫דאתכסיא אינו צריך לשום פעולה ולא הי׳ לה לצאת‬
‫אכן ללידת יששכר נסתר דרכה ונכנסה בגבול רחל‪,‬‬
‫וכן רחל נכנסה בגבול לאה כי נדמה לה שאינה‬
‫צריכה לפעולה כי אם יהגלה רצון הש״י אין מקום‬
‫לפעולות אדם‪ ,‬ובאמת לפי מדתה היא צריכה לעבודה‬
‫תמידית ולזה נתבררה כי יש לה טובת עין לאחותה‬
‫ולא מחמת שנקל בעיניה קדושת יעקב אבינו‪ ,‬והוצרכה‬
‫לזה מחמת שהי׳ בה חשד קנאה ועשתה מעשה הפך‬
‫מקנאה שרומז לטובת עין‪ .‬והנה ראובן גרם לשני‬
‫השבטים אלו כי ראובן מורה לאור‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק‬
‫ויצא )סתרי תורה קנו‪ (.‬וילך ראובן דא סטרא‬
‫ויצא‬ ‫סוד‬
‫שבא לו בדעת שיוכל להבין בלא הסתר איך נמשך‬
‫לו כח משפע קודש‪ ,‬וזה הוא נוקבא דמלת יעקב‬
‫הנקרא זעיר אפין ונוקבא שלו היינו הסייעתא‬
‫בעלמא דאתגליא הוא יראת ה׳‪ ,‬וכדאיתא בעץ החיים‬
‫)שם פ״ג( ראשית חכמה יראת ה׳ זהו רחל‪ ,‬זעקב‬
‫ענוה יראת ה' הוא לאה מה שעשתה חכמה עפרה‬
‫לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה )ירושלמי שבת‬
‫פ״א ה״ג( כי מדת ענוה מה שנכנס אדם בלבוש‬
‫שאינו תפארת לעושיה ורק שהש״י מכניסו כדי‬
‫שיצמיח אחר כך אור גדול מתוך הסתר החושך‪.‬‬
‫והנה באלו הדודאים נתעורר זווג עלמא דאתכסיא‬
‫ועלמא דאתגליא שמעלמא דאתכסיא נולד יששכר‬
‫מלאה שכתוב בו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים‬
‫לדעת מה יעשה ישראל )דה״י א‪ ,‬יב(‪ ,‬ובגמרא‬
‫)מגילה י״ב( שיודעין לעבר את השנים ולקבוע‬
‫חדשים והוא שסוד העיבור הוא לאחד ההנהגה‬
‫מהשמש והירח שרומזין לשתי מדות האלו לאה היא‬
‫בינה ורחל היא מלכות‪ .‬וכן יוסף הוא צדיק עלאה‬
‫וכדאיתא בזה״ק ויצא ) קנג‪ (:‬רחל אולידת תרין‬
‫צדיקים וכו׳ צדיק לעילא מניה נגדין מיין עלאון צדיק‬
‫לתתא מניה נבעא נוקבא מיא לגבי דכורא בתיאובתא‬
‫שלים‪ .‬וזה הוא בנימין צדיק תתאה‪ ,‬ומדתו של יוסף‬
‫צדיק עלאה שהוא המשביר ומוליך השפעה מעלמא‬
‫עלאה לעלמא תתאה שהוא מדת יסוד דדכורא‪.‬‬
‫אכן יששכר עיקרו ויסודו בעלמא עלאה שהוא‬
‫נולד מלאה‪ ,‬ויוסף עיקר יסודו בעלמא תתאה שהוא‬
‫נולד מרחל‪ .‬והנה ידוע כי כל הולדה אינה אלא על‬
‫ידי הסתר‪ ,‬ואף מדת רחל שהוא עבודת הש״י ביראה‬
‫מפורש בעוה״ז לא היתה יכולה לילד רק אחר‬
‫ההסתר‪ .‬ובמעשה הדודאים רחל ולאה שניהם נכנסו‬
‫אחת בגבול חבירתה בהסתרה כי לפי פשוטן של‬
‫דברים הי ה חטא קצת בשניהם רחל נראה שהיה קל‬
‫בעיניה עונת יעקב אבינו ע״ה כדאיתא בב״ר )פרשה‬
‫ע״ב( שבשביל זה לא נכנסה עמו לקבורה‪ ,‬ולאה‬
‫שיצאה ותבעה בפה‪ ,‬וכדאיתא במדרש )שם( יצאנית‬
‫היתה‪ .‬ואף שכל זה מהש״י היתה וכדאיתא בזה״ק‬
‫)ויצא קנו ‪ ( :‬אכן לפי ראות עיניהם נכנסו שניהם‬
‫בהסתר ואף שהי׳ לבם לשמים כדאיתא במדרש )שם(‬
‫גבי לאה וגם רחל הי׳ לבה לשמים דראתה שהדודאים‬
 ‫ישרים‬ ‫ויצא‬
‫וכדאיתא באבות )פ׳׳ה( לא הסריח בשר קודש‬
‫מעולם‪ .‬ובתקוני הזהר )תקון כ״ו( שבעניני הבירורים‬
‫של יעקב הוא שנעלם ממנו יו״ד וכן הוא בגלות‬
‫ישראל וזה ענין כל החפאים וכדאיתא )שם( וכלא‬
‫על ההיא שפה דאיהי י׳ דפרח מן יעקב וכדאיתא‬
‫>שם( כשנעלם אות יו״ד‪ ,‬היינו מקור החכמה אז‬
‫נאמר ואתה תשופנו עקב‪ ,‬כי עקב מורה שאינו‬
‫נראה רק הלבוש האחרון שהוא העקב שהוא היותר‬
‫רחוק מן הראש ובתיקון )סש‪ ,‬קיב‪ (.‬שת אתפששותיה‬
‫הוה עד יעקב דפרח ביה יו״ד מן שית ואשתאר‬
‫שת ואשתאר יעקב עקב יוכו׳ כיון דאתא יעקב תמן‬
‫מיד ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית בת י' מיד‬
‫אשתלים יו״ד בעקב ואתעביד יעקב ודא איהו דאמר‬
‫קרא ויבא יעקב שלם‪ .‬ושם בסוף התיקון )דף‬
‫קיש‪ (.‬ותקרא את שמו שת סיומא דאלפא ביתא‬
‫ועליה אמר איוב מי שת בשיחות חכמה מאי חכמה‬
‫דא דחסר מניה י׳ דבה הו ה שית‪ .‬כי התהום הוא‬
‫כלי קיבול למים התחתונים ומים התחתונים הם‬
‫מיין נוקבין כדאיתא במדרש רבה בראשית )פ׳ י״ג(‬
‫המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות והם‬
‫אומרים אלו לאלו קבלו אותנו אתם בריותיו של‬
‫הקב׳׳ה ואנו שלוחיו מיד הם מקבלים אותן וכן‬
‫הוא בזה״ק בראשית )כש‪ (:‬שבשורש הם אחת מים‬
‫עליונים ומים התחתונים כדאיתא בזה״ק בראשית‬
‫) כו‪ (:‬ובגין דא אמר רבי עקיבא כשתגיעו לאבני‬
‫שיש שהור אל תאמרו מים מים וכו׳ דהא לית תמן‬
‫פרודא לעילא דאינון דאתברו מאינון הוו‪ ,‬ובתיקוני‬
‫הזהר )תקון ארבעין( )בנ״א( ולית הפרשה בין‬
‫מים למים דכלא יחודא חדא וכו' עיי״ש שבשורש‬
‫העליון •שניהם אחד הם ורק שהתחתונים הם בהסתר‬
‫אור וכמו שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו׳ ד הרב‬
‫הגאון הקדוש זלה״ה על מה שנזכר בהללו את ה׳ מן‬
‫השמים נזכרו צבאי השמים והמים אשר מעל השמים‬
‫■ובצבאי הארץ לא נזכרו המים אשר מתחת לארץ‪,‬‬
‫כי תהום הוא רק הכלי קיבול של המים כי מים‬
‫רומז לרצון ותשוקה שקבע הש‪ v/‬בעולם הזה ובזה‬
‫אם עובד בזה הרצון ומהלל את הש׳׳י אז אינם‬
‫בבחינת מים התחתונים כלל ורק מיס עליונים שאין‬
‫שום הפרש למעלה בין מים למים‪ ,‬ולהאיר למים‬
‫התחתונים הוא על ידי מדתו של יעקב אבינו כשהוא‬
‫סו ד‬
‫דדרוס שהוא שסוד החסד ונקרא על שם האור שהוא‬
‫מקור החכמה‪ .‬בסתרי תורה )שם‪ (:‬ותאמר רחל‬
‫ונו׳ איך נזדווגו בענין זה עלמא עלאה ותתאה‪.‬‬
‫ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה‪ .‬בזוה״ק ויצא‬
‫) ק ס‪ (:‬מאי נקבה אמר רבי יצחק ההוא‬
‫רשע אמר אנא חמי דיעקב לא אסתכל אלא בנוקבי‬
‫ובגין כך יפלח לי אמר נקבה שכרך הא נקבה דאיהי‬
‫שכרך כד דקדמיתא ואתנה אימא מאן נקבה‬
‫אסתכלת בה ואתנה ופלח לי בגינה ויאמר יעקב‬
‫לא תתן לי מאומה אמר יעקב חלילה דהא אנא כל‬
‫מה דעבידנא לשום יקרא דמלכא קדישא עבידנא‬
‫)ס״א ולא לכסופא דגרמאי ועל דא לא תתן לי‬
‫מאומה דהא לאו דעתאי בהאי אלא אם תעשה לי‬
‫את הדבר הזה‪,‬‬
‫כי ענין בירור יעקב עם לבן הי׳ לברר כי לא נחש‬
‫ביעקב וכמו שנתבאר לעיל )ד׳׳ה ויחלום(‬
‫וזה שבירוריו בבית לבן שכחו של לבן היה בנחש‬
‫וזה דאיתא במדרש רבה )ויצא עד( מה היה אומר‬
‫רבי יהושע בן לוי אמר חמש עשרה שיר המעלות‬
‫שבספר תלים היה אומר הה״ד לולא ה' שהיה לנו‬
‫יאמר ■נא ישראל ישראל סבא רבי שמואל בר נחמן‬
‫אמר כל ספר תלים היה אומר ואתה קדוש יושב‬
‫תהלות ישראל ישראל סבא‪.‬‬
‫והוא כי שיר המעלות הם למסקא תהומא כדאיתא‬
‫במסכת סוכה )נ ג; ( שהי׳ התהום רחוק מן‬
‫הארץ ואמר דהמע״ה חמש עשרה מעלות ואוקמי׳‬
‫באלפא גרמידי‪ .‬ואיתא )שם מע‪ (.‬שהשיתין הם‬
‫תיקונו של עולם וכדאיתא )שם( וגם יקב חצב בו‬
‫אלו השיתין‪ ,‬כי יקב רומז ■לכלי קיבול המחזיק שלא‬
‫יתקלקל ועיקר יסוד המחזיק בכל דבר הוא כשהוא‬
‫קרוב לשורשו וכדאיתא )חגיגה כו ‪ ( :‬מלמד שמגביהין‬
‫אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים וכו׳‬
‫סילוקו כסידורו דא״ר יהושע בן לוי נס גדול נעשה‬
‫בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר )שמואל‬
‫א‪ ,‬כא( לשום לחם חם ביום הלקחו‪ .‬שלא נתקלקל‬
‫ולא נתעפש לפי שבמקום המקדש היה תמיד מאיר‬
‫כנאור החכמה העליונה ולכן נתחזקו שם כל הדברים‬
‫עא‬ ‫י ש ר י ם‬
‫עולם לא יכרת אלו ימי פורים‪ .‬אבל השארתו נשאר‬
‫רק בין ישראל והוא אין לו שום חלק בזה ושאני‬
‫בנפש מישראל א ם' מו ס ר נפשו על קדוש השם שהוא‬
‫עצמו נשאר •לעולמי עד בכל העולמות השארה קיימת‬
‫גס לנפשו‪ .‬וכן הוא מכל סבלנות של ישראל יחזיר‬
‫השי׳׳ת הסבלנות באותו לבוש עצמו שהנפש מישראל‬
‫סבל ממנו שנדמה לו שאבד ולא ראה באיזה דרך‬
‫יוכל לחזור לו זה עצמו יחזיר לו הקב׳׳ה שיראה שלא‬
‫היה נעתק אף רגע אחד מרצון הש״י וכמ׳׳ש לעיל‬
‫)ד״ה וישלח(‪ .‬ולכן תכלית הבירור יהיה במלך המשיח‬
‫שהוא מדוגל בזה שיכול להקטין עצמו ולהשפיל עצמו‬
‫ולבטל עצמו במציאות ממש נגד רצון הש״י‪ ,‬ולכן‬
‫הוא הכולל שורש‪.‬נשמת ישראל ויכול להעלותם שאף‬
‫מי שאין לו לבוש מיופה הוא יעורר העומק שנמצא‬
‫בו שתוכו רצוף אהבת ה ש׳‪ /‬וכדאיתא ברע׳׳מ תצא‬
‫)רע״ט‪ (.‬ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא‬
‫רבא ולא סליקו מתמן וכו׳ ומשיח בן דוד נפל ת ‪p‬‬
‫עם משיח בן יוסף וכו׳ ובגין דא איקרי משיח‬
‫בר נפלי וכו׳ ונפל שמה שור או חמור וכו׳ דמסייס‬
‫שם וכלהו נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ו ט׳‬
‫ואדם ובהמה תושיע ה׳ ומסיק שם בהמה אילין עם‬
‫הארץ דאינון מתכפיין כסוס כפרד תחות מארי‬
‫מתניתין וכו׳‪ .‬שכולם יתעלו על ידי משיח בן דוד‬
‫שיתגלה במהרה בימינו כי אורו יעורר כל טוב הצפון‬
‫בלב כל פרטי ישראל ואפילו בעמי הארץ‪ ,‬וזה דנקרא‬
‫בר נפלי‪ ,‬וכדאיתא בסנהדרין )צו‪ (:‬אימת אתי בר‬
‫נפלי אמר לי׳ מאן בר נפלי‪ ,‬א״ל משיח‪ ,‬משיח בר‬
‫נפלי קרית לי׳‪ ,‬א״ל אין‪ ,‬דכתיב ביום ההוא אקים‬
‫את סוכת דוד הנופלת‪ ,‬וכפי זה הוי ליה למי קד בר‬
‫קימה‪ ,‬אכן עיקר מה שהוא מקים כל הנופלים על‬
‫ידי מה שהוא נופל בעומק כל כך‪ .‬וכש״נ בענין נפילת‬
‫אפיס בביאור זה״ק קרח )ד׳׳ה ויפלו( והוא על ידי‬
‫שהוא נכנס בכל הלבושים להעיר עומק הצפון בהם‪,‬‬
‫וכמ׳׳ש על משיח )ישעי׳ נ״ג( נבזה וחדל אישים איש‬
‫מכאובות וידוע חולי וגו׳ אכן חלינו הוא נשא‪,‬‬
‫ובמסכת סנהדרין )צח ‪ ( :‬נדרש כל הענין על מלך‬
‫המשיח‪ ,‬ושם נאמר ויתן את רשעים קברו וגו׳ ואת‬
‫פושעים נמנה והנה כל אלה מורים שנכנס לכל‬
‫הלבושים שהם מוסתרים מאד ומעורר להוציא משם‬
‫יקר ־מזולל‪,‬־ וזה ענין שהש״י הסתיר את או ת •בלבושים‬
‫וישלח‬ ‫סוד‬
‫( כשחזר לו‬ ‫כשלימות‪ ,‬כדלויתא בזוה״ק )‬
‫אות יו״ד היינו שמאיר לו משורש החכמה המליונה‬
‫כי מדת יעקב הוא כוללת ששת המלות שנקראו בכלל‬
‫זעיר אפין הוא אפי זוכגרי היינו שכל דבר כשהוא‬
‫בתואר מדה הדעת נעלם בו ואינו בהתגלות‪.‬‬
‫וישלח‬
‫במדרש רבה )פרשה ע״ח( חד עמא דארעא אמר‬
‫לי׳ לרבי הושעיא אין אמרית לך חדא מילתא‬
‫שבא את אמרת בציבורא מן שמי אמר לי׳ מה הוא‬
‫אמר ■לי׳ כל אותן הדורונות שנתן יעקב אבינו לעשו‬
‫עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד‬
‫לבא מאי שעמא מלכי תרשיש‪ .‬ואיים מנחה ישיבו‬
‫)תהלים ע״ב( יביאו אין כתיב אלא ישיבו אמר לי׳‬
‫חייך מלה שבא אמרת ומן שמך אנא אומר לה‪.‬‬
‫כי בהמתנות שנתן יעקב אבינו נכלל כל הסבלנות מה‬
‫שישראל היו עתידין לסבול בכל הגליות וכמו‬
‫שפירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫בענין זה ויקח מן הבא בידו שבירר מהיותר מבורר‬
‫שבקדושה כדי שכל מה שהוא מבורר בקדושה לא‬
‫יאבד ובוקע כל המחיצות של ברזל ושואף לחזור‬
‫למקומו וענין המנחה הזאת איתא בזה׳׳ר! )פנחס‬
‫רמח‪ (.‬שהיא דוגמת שעיר המשתלח וענין שעיר‬
‫המשתלח הוא נתבאר בענין יום הכפורים שהשי׳׳ת‬
‫צוה לשלוח השעיר הזה קודם הבירור כדי להראות‬
‫שבכל מקום יש כבוד שמים וגם הרע נברא לתכלית‬
‫הטוב שבעת שיאבד הרע יהיה כבוד שמים מאבודתו‪,‬‬
‫אכן תכלית הטוב הנשאר השארה קיימת אפילו‬
‫מתוך הרע אינו מצד הרע כי בגבול תפיסת והשגת‬
‫הרע כל מה שהוא בכח השגתו יאבד ורק שמצד‬
‫הטוב ישאר השארה וכמו שמצינו גבי פרעה והמן‬
‫בשעתם שפרעה אמר מי כמוך באלים כדאיתא‬
‫במדרש )פדר״א מ״ב( אכן הכרתו זאת לומר מי כמוך‬
‫באלים מי כמוך נאדר בקודש השיג רק בעת‬
‫שהלך לאבדון והכרתו נשאר רק בתוך ישרא> וכן‬
‫מהמן שנשאר קידוש־ השם לדורות כדאיתא• במסכת‬
‫מגלה )י ‪ - ( :‬ו הי׳ לה׳ לשם זה‪.-‬מקרא מגלה לאות‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫וישלח‬
‫הש״י לישראל שהיא מופשטת מכל לבוש כי ישראל‬
‫העובד את הש״י באהבה ויראה מזה אין ראיה‬
‫שתוכו רצוף אהבה רבה שיוכל להיות שעל ידי עבודה‬
‫הכניס אהבה בלבו אבל אם יתבררו גם לבושים‬
‫אלו אז יתגלה שאהבה העיקריית היא גבוה מסל‬
‫עבודה אכן הבירור לעורר את האהבה הוא רק‬
‫על ידי עבודה עצומה אבל אחר הבירור של מלך‬
‫המשיח יתגלה שגם בכל הלבושים יש אור יקר‪.‬‬
‫עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת עוב‪ ,‬כלומר שמעץ‬
‫במדרש תנחומא‪ .‬וישלח יעקב מלאכים‪ ,‬זה שאמר‬
‫הכתוב וה׳ נתן קולו לפני חילו כי רב מאוד‬
‫מחנהו וגו׳ הכתוב מדבר במתן תורה וכו׳ ירדו‬
‫עמו רכב רבותיים וכו׳ ומה נתן תחלה קולו וכו׳‪.‬‬
‫ד״א ‪.‬וה׳ נתן קולו זה ראש השנה שבו תקיעת שופר‬
‫וכן מה דמייתי שם מהרעמים וגשמים‪ ,‬וכו׳ כי עצום‬
‫עושה דברו מי גדול מהם עושה דברו‪.‬‬
‫■שהוא מעורב עוב ורע שבישראל אין שום נפש‬
‫מצינו בכל מקום שהש״י מוציא לפועל התחדשות‬
‫יתעורר קיטרוג כי עיקר התחדשות בעוה״ז‬
‫מה שהש״י מגלה אור מתוך החושך כי ישועה‬
‫שלימה תהי׳ לישראל רק לעתיד אכן כל הישועות‬
‫לעת עתה הוא רק ממה שהש‪ v/‬מעלה את ה ת הו ם‪.‬‬
‫וכמו שמצינו שדוד המע״ה שרצה להעיר ישועות‬
‫אמר הנך חמש עשרה שיר המעלות היינו לעורר‬
‫לדלות להעלות את התהום וכדאיתא בגמרא סוכה‬
‫)נ ״ג‪ (:‬וכן מתרגמינן למסקי תהומא‪ ,‬ולאשר בעוה״ז‬
‫עוד לא נשלם שום דבר ויתייצב לנגדו קיטרוג מפני‬
‫מה יזכה זה יותר מזה וכן הי׳ במתן תורה דאיתא‬
‫)תנחומא לך ־ יא( שהתורה היתה מוכנת להנתן‬
‫רק לאלף דור והוא שלא היו ישראל מוכנים מצדם‬
‫לקבל אור ‪ no‬׳‪ v‬להתנהג כרצונו רק לאחר עבודה‬
‫גדולה של אלף דורות אז היו מתנהגים בדרך‬
‫התורה על ידי עבודה אך הש״י ברוב רחמיו הקדים‬
‫לכ״ו דורות ופתח להם את אורו שמי שירצה להכין‬
‫לבו יוכל להתנהג בדרך הזה וימשך אמר רצון השי״ת‬
‫וזה הוא על ידי נתינת התורה שהקב״ה אמר שעבדו‬
‫ישראל די צרכם מצדם ■וכבר יגעו שמגיע להם שכר‬
‫חלף עבודתם לפתוח להם אור מעין האור העתיד‬
‫להגלות וכמו שכתוב כי תורה חדשה מאתי תצא‬
‫)ויקרא רבה י״ג( ואף שהתורה הוא נצחיית אלא‬
‫סוד‬ ‫עב‬
‫רבים עד שנסתעף לבוש סהוא מעורב עוב ורע בסוד‬
‫‪ p‬הדעת עוב ורע‪ ,‬וזה הוא לבוש שצריך בירורים‬
‫לברר שלא נעה לצד הרע‪ ,‬וכמו שביאר כבוד אדוני‬
‫אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שלעתיד‬
‫יהיה הבירור מאדם הראשון שלא אכל כלל מצד‬
‫הרע שבעץ הדעת ועל צד העוב לא נצעוה כלל ולעתיד‬
‫יאיר הש״י לתוך ביאור האור מדברי תורה שהפירוש‬
‫ומעץ הדעת עוב ורע לא תאכל יהי׳ הפירוש מכל‬
‫הדעת עוב גם כן תאכל אך ורע לא תאכל היינו‬
‫הרע שבו לא יאכל אבל העוב שבו מותר לאכול‬
‫ויתברר שלא אכל רק העוב שבו‪ ,‬ונמצא כשיתברר‬
‫לעוב יתראה מפורש שגם בלבוש הזה שנדמה לו‬
‫שמעא גם בזה אין שום מעא‪,‬‬
‫וזה ענין עם הארץ שבישראל שהם מקליפת נגה‬
‫שיהי׳ רע גמור ורק שאינו מבורר ואף עמי הארץ‬
‫כדאיתא במס׳ סועה )כ״ב‪ (.‬איזה עם הארץ כל‬
‫שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותי'‬
‫דברי רבי מאיר ומכ״א כל שאינו מניח תפלין וכו׳‪.‬‬
‫אכן כאשר יתבררו כל נפשות ישראל שתוכם רצוף‬
‫אהבת הש״י אז יתברלו שגם בלבוש הזה הי׳ תוכם‬
‫רצוף אהבה ולא חטאו כלל‪ ,‬והנה במנחה הזאת‬
‫ששלח יעקב לעשו בה נכלל כל הסבלנות של ישראול‬
‫שמה שנתן יעקב לעשו מורה מה שנמצא בנפשות‬
‫ישראל שנראה שמלובשים בלבוש שנראה שהלבוש‬
‫הזה אינו משורש ישראל וכמו שמקניני יעקב נראה‬
‫שבאו לידי עשו כן גם מנפשות שבין>־ ישראל וכן‬
‫איתא בסבא משפטים )צה‪ (:‬ההיא טוקלא אתעשקת‬
‫וכן מברר שם שנפשות יקרים יורדים תחלה להתלבש‬
‫בין האומות ואח״כ נעשים גרים והם נשמתין דגיורין‬
‫וממזרי ת״ח ולכן גם ‪ ,‬בישראל עצמם יש לבושים‬
‫כאלו והם עמי הארץ ופושעי ישראל והכל יתברר‬
‫לטוב ולא רק שהשורש הי' טוב אף גם הלבוש‬
‫החיצון יתברר שלא הי׳ בו שום רע‪ .‬ולכן גם מאמר‬
‫הזה הראה הש״י שהאיר אותו לעם הארץ ועל‬
‫ידו נתגלה לישראל וזה האות כי על ידי לבושים‬
‫כאלה יש אורות שאין יכולים להגיע אליהם רק‬
‫דרך לבושים אלו כי מאין יכולים לטעום אהבת‬
‫עג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫שהוא רומז למלכות שמים והנה כן הי׳ הענין‬
‫ביעקב עם עשו ושרו כי לכבוש את אדום עוד לא‬
‫נתן הש״י לישראל ורק לעתיד כשיוגמר הבירור‬
‫אז י ^ לנו הש״י לכבוש קני וקניזי וקדמוני שהם‬
‫עמון ומואב ואדום אכן בכל ענין שהש״י נותן לישראל‬
‫התחדשות ומעלה את התהום מישועת העתיד‬
‫מעורר מקול פנימאה לדלות מעין ישועה להראות‬
‫כי פנימית לב ישראל נקי‪.‬‬
‫וישלח יעקב מלאכים וגו׳‪ .‬בזה״ק ) ק ס ״ ה‪( :‬‬
‫רבי יהודה פתח כי מלאכיו יצוה לך לשמרך‬
‫בכל דרכיך האי קרא אוקמוה חברייא דהא בשעתא‬
‫דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע‬
‫דאיהו מקטרג לי׳ לבר נש תדיר כמד״א לפתח חטאת‬
‫רובץ וכו׳ ודוד הכי נמי קרייה חטאת דכתיב וחטאתי‬
‫נגדי תמיד וכו׳ ויצר הטוב אתי לבר‪ .‬נש מיומא‬
‫דאתי ■לאתדכאה ואימתי אתי בר נש לאתדכאה כד‬
‫איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בר נש בתרוייהו‬
‫חד מימינא ■ומד משמאלא יצר טוב לימינא ויצר‬
‫רע לשמאלא ואילין אינון תרין מלאכין ממש ממנן‬
‫ואינון משתכחין תדיר בהדיה דב״נ אתי בר נש‬
‫לאתדכאה ההוא ‪ .‬יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט‬
‫ימינא על שמאלא ותרוייהו מזדווגין לנטרא ליה‬
‫לבר נש בכל ארחוי ■דהוא עביד הה״ד כי מלאכיו‬
‫יצוה לך לשמרך בכל דרכיך‪.‬‬
‫להיות ■האדם בבריאתו לא נברא שלם זרק בבחינת‬
‫נפש כדאיתא בפירוש האריז״ל וכדאיתא‬
‫בזה״ק )משפטים צד‪ (:‬זכה יתיר יהבין ליה רוחא‬
‫זכו׳ זכה יתיר יהבין ליה נשמתא‪ .‬והענין שלא נברא‬
‫האדם שלם בכל מדרגותיו ונברא בקליפה שקדמה‬
‫לפרי כי אם הי׳ בו קדושה קבועה ויהי׳ בו גם‬
‫כח בחירה אם כן בבחירתו הי׳ יכול להטות גם‬
‫המדרגה הגדולה שבו עד שלא יוכל לשוב עוד‪.‬‬
‫והנה איתא בגמרא )סוכה נב‪ (:‬שלשה הקב״ה‬
‫מתחרט עליהם שבראם ואחד מהם יצר הרע שנאמר‬
‫ואשר הריעותי וכי שייך בהקב״ה חרטה אלא‬
‫שמצד הש״י אין שום רע ורק מצד האדם שאינו כלי‬
‫לקבל ‪ .‬כל מה שברא הש״י לכן נקרא אצלו רע‪.‬‬
‫וענין מה שברא הש‪ v/‬בעולם ענינים שלא יוכל‬
‫וישלח‬ ‫סוד‬
‫שמה שהוא בעולם הזה בציווי יהי׳ לעתיד בקביעות‬
‫כי בעולם הזה התורה הוא בצמצום ועבודה במצות‬
‫לא תעשה לא תרצח‪ ,‬לא תנאף‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ולעתיד‬
‫תאיר התורה בלבות ישראל שלא ימצא בהם בעומק‬
‫לבם שום נדנוד כעס ותאוה וכן מה שהוא בעולם‬
‫הזה באמונה בלב יהי׳ לעתיד מפורש לנכח האדם‪.‬‬
‫אכן התורה היא פתיחת אור שעל ידי הצמצום‬
‫והעבודה יאיר בלב האדם אמונה ועבודה גם בעולם‬
‫הזה שעל ידי מה שהאדם עושה ועובר מתוך החושך‬
‫שהדברי תורה הם היום על הלב כמ״ש על לבבך‬
‫וולעתיד יהיו קבועים בעומק הלב וכן מה דמייתי‬
‫מגשמים שרומזים לתחיית המתים שמחי׳ השי״ת‬
‫הגרעין הנרקב בארץ והוא מעין תחיית המתים‬
‫כדאיתא במס' תענית )ז‪ (.‬וברכות )לג‪ .(.‬מתוך‬
‫ששקולה כתחיית המתים‪ ,‬וכן ראש השנה שהש״י דן‬
‫את העולם וכל ראש השנה מתעורר מיום הראשון‬
‫של בריאת העולם וכן ממה שעתיד הקב״ה לחדש‬
‫את עולמו וכן נותן קיום בעולם בתוך כל ^ מיני‬
‫הסתרות וקיפרוגים‪ ,‬ו!לכל מי שמצמצם עצמו כדי■‬
‫למישרי עלי׳ גיאותא דקב״ה נגד זה הש״י מבעל‬
‫רצון אחרים מפני רצונו והוא גם כן ממה שהש״י‬
‫עתיד לעשות לצדיקים כנפים כנשרים והיינו גם כן‬
‫לפי שצמצמו עצמם בעולם הספק והחושך שזה יסוד‬
‫קיום האדם לפי שאין אור ‪ v/pD‬מאיר בבהירות‬
‫כי אילו יפתח האור אין בריה יכולה לעמוד מפני‬
‫האורה כדאיתא במערת משה ואליהו )מגילה י ט‪( :‬‬
‫וכן בכל שנה כשהש״י מתחיל בבריאה חדשה‪. ,‬ונותן‬
‫•מקום לעובדיו בעולם הזה הוא מפני שבשורש רצון‬
‫הש״י ליתן להם מקום גם כשיאיר באורו הגדוול‬
‫לכן גם בעוה״ז ניתן להם מקום ולכן גם בראש‬
‫השנה יתעורר הקטרוג הראשון שהי׳ קודם בריאת‬
‫( והנה בכל‬ ‫העולם וכדאיתא בזה״ק )‬
‫אלה כשיתגלה האור הבהיר אז יראה הש״י שישראל‬
‫אוכלים יגיע כפיהם ומגיע להם שכר חלף עבודתם‬
‫אכן לעת עתה בכל אלו קודם הבירור• יש מקום‬
‫לקטרג אחר שלא נתברר עוד‪ .‬ולכן בכל ‪ .‬אלו מגלה‬
‫הש״י האי קול דנפיק מחכמה סתימאה כדאיתא‪.‬‬
‫בזה״ק בראשית )נ ; ( והאי קול פנימאה איהו דלא‬
‫אשתמע ולא אתגליא וכו׳ ומהכא נפקא אורייתא‬
‫דאיהו קול יעקב וכו׳ עי״ש עד דמתאחיד בדיבור‬
 ‫ישרים‬
‫בענין אליהו כי כשרצה הקב׳׳ה לזכך גם גופו להעלותו‬
‫הוכרח לילך מעבר הירדן כי בארץ ישראל לא הי'‬
‫יכול גופו של אליהו לעלות רק הנפש ושם כשעובד‬
‫גם בכח הגוף כי הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין‬
‫לו אלקי לכן צריך •לעבוד בחילא יתיר‪ ,‬וזה הענין‬
‫מיעקב אבינו ע״ה כי נקראו אצלו מלאכי אלקים‬
‫ואיתא בזוהר הקדוש ויקרא )י״ז‪ (.‬דמלאכי אלקים‬
‫אתפששותא דלהון מחכמה עד מלכות קדישא דסתם‬
‫מלאך איתא בזה״ק דאיהו מלאך הברית )חיישרהחלא‪(:‬‬
‫וכאן כשתיקן יעקב כל ענינו מה שהי׳ צו לתקן‬
‫פגע באותן המלאכים שראה אז בחלום שהבשיחו‬
‫הקב״ה ראה עתה שהחלום נתקיים‪ .‬וזה דאיתא‬
‫)ר׳׳ה יז;( ה' ה׳ אני הוא קודם שיחשא אני הוא‬
‫לאחר שיחשא האדם ויעשה תשובה ואמר כבוד‬
‫אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ כי השם‬
‫הראשון הוא גדול יותר משם השני כי אחר התשובה‬
‫נתברר שגם בתוך החושך הש״י מנהיג‪,‬‬
‫וזה דאיתא בזה״ק וישלח )קס״ו‪ (.‬פתח רבי יצחק‬
‫ואמר כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו‬
‫ויחלצם וכו׳ מלאך ה׳ סביב דא שכינתא וכו' לאקפא‬
‫לי' בכל סשרין בגין לשיזבא ■לי' וכו׳ מה כתיב‬
‫ויתהולל בידם וכו׳ אלא אהדר על ההוא מלה דאמר‬
‫דוד בקדמיתא דכתיב כי קנאתי בהוללים וגו׳ אמר‬
‫ליה קב׳׳ה חייך עדיין אנת אצשריך להאי‪' ,‬כמו‬
‫שדוד המע׳׳ה מאד הי' קשה בעיניו למה ברא‬
‫הקב״ה ששות בעולם והראה לו הקב״ה ראה‬
‫שהששות היא הגנה לפניך שלא יכירו בך ובזה אתה‬
‫ניצול ועל זה אמר כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה כי הראה הקב׳׳ה לדוד המלך כי כמו שאתה‬
‫מבין כעת שהששות יצלח בעולם לשמירת האדם‬
‫אכן במקום הזה אתה ידעת שחכם אתה ורק בפני‬
‫אחרים נתלבשת בלבוש זה ויש לי עוד כוונה יותר‬
‫עמוקה משכלך כי לפעמים אני צריך להסתיר אותך‬
‫שגם בעיני עצמך תתראה כשושה‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫)ישעי' נ״א( ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך‬
‫וכדאיתא בזה״ק בראשית )ה״י( בשעתא דאתמסר‬
‫אורייתא למשה וכו׳ והשתא דהאי מלה■ סלקא‬
‫ואתעשרא וקיימא קמי קב״ה איהו חפי על ההיא‬
‫מלה־ וכסי על• ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו‬
‫וישלח‬ ‫םוד‬ ‫עד‬
‫האדם לקבצס הוא מפ‪ 5‬י שאחר כל העבודות הכל‬
‫יתנעע לתוך ישראל יש שגופם אסור ו מ א ת ם מותר‬
‫ויש שנם הנאתם אסור אבל פירי פירותיהן יבואו‬
‫לתוך ישראל וכולם הם עוזרים לעבודה אכן על‬
‫הדברים המותרים שורה שם קוי״ק ועל אותם שהם‬
‫עוד בקליפה הוא לפי ששורה עליהם שם אקז״ק‬
‫וכדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה‪ ( :‬אנא זמין לאולדא‪,‬‬
‫וכן הוא הענין ביצר הרע שבא תחלה לאדם כי במה‬
‫שהאדם עושה במרם יבא לו כח בחירה בזה אין‬
‫שום חמא לאדם ומזה נצמח לאדם כל מיני תשוקות‬
‫וכשיבא לו כח בחירה יהפך כל מיני חשקותיו למוב‬
‫ומזה שיתעורר לשוב ולהתחרס מכריח גם כח התשוקות‬
‫לעבודה וממילא כשיוכלל גם התשוקה בכח עבודה‬
‫יהי' כח התשוקה גדול מאד ויכול לתקן גם כל מה‬
‫שהאירו לו מכח זה מקודם‪ .‬וזה דאיתא בגמ׳‬
‫)סוכה נב ‪ c‬יצר הרע הקב״ה מתחרע עליו שבראו והוא‬
‫שבראו בכוונה זו שיתחרע עליו לומר אשר הרעותי‬
‫כדי שיצמח גם באדם כח חרמה על העבר וענינו‬
‫כי הש״י ברא את עולמו להעיב לבריותיו אכן חפץ‬
‫שיהי׳ עבודה בעולם ולכן ברא עוב ורע ונתן כח‬
‫בחירה כדי שיקרא השכר יגיע כפיו של אדם אכן‬
‫יען שורש הכוונה להישב לכן יש בזה כוונה עמוקה‬
‫להישב יותר מכפי תפיסת האדם זזה נקרא מתחרע‬
‫וממילא בכח חרשתו נוגע בתשובתו בחרשת הש״י‬
‫על היצר שבראו ולכן כמו בנדר בחרשה עוקר את‬
‫הנדר מעיקרו ואינו כהפרה כי החרשה היא למעלה‬
‫מהנדר וכידוע כי הנדר הוא בבינה והחכם עוקר'‬
‫הנדר לפי שהוא מחכמה‪.‬‬
‫ו כ ן היצר רע כמו שנתבאר כי נברא כדי שיתוקן‬
‫ושורשו גם כן בשם אקו״ק שמקום שם‬
‫הזה בבינה‪ ,‬ובהגיע לבינה על ידי תשובה כדאיתא‬
‫במס׳ מגלה )יב‪ (.‬מדקאמר בינותי מכלל דשעה‬
‫ועל ידי שמתחרש וצועק מעומק לבו על הראשונות‪.‬‬
‫כח החרשה זאת היא למעלה מכל היצרים רעים כי‬
‫חרשה היא כאדם ששב בחזרה ולפי שהקב׳׳ה‬
‫מתחרש היינו שחוזר להגביה מדותיו למעלה במקום‬
‫שאין חשא מגיע וזה שנברא‪ .‬קודם כח ההסתר כדי‬
‫שיעלה האדם כל כמות הגוף על ידי עבודתו וכמו‬
‫שאמר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה ■הכ״מ‬
‫עה‬ ‫ישרים‬
‫פנימיותו מההעלם אל הגילוי לפועל שיתגלה■ על‪.‬כל‬
‫קניניו כח קדושתו‪ ,‬וענין בלעם הי׳ בנחש וקסם‬
‫כמו שנתבאר בפרשת ויצא שענין נחש הוא עקשות‬
‫בכח פעולה וענין קסם הוא עיקרו בשב ואל תעשה‬
‫וכדאיתא‪,‬בזה״ק ויצא ) ק ס ד‪ (:‬פלוגתא על התרפים‬
‫אס ה ס בנחש או בקסם‪ ,‬כי כמו שבקדושה שמבחינת‬
‫מדת ‪.‬יסוד שבו יתכלל צמצום והתרבות יחד כי כל‬
‫מיני התרבות הס במדת יסוד וכן‪ .‬כל הצמצומים הם‬
‫ממדת היסוד שהוא מדת יוסף והוא ענין אחד‬
‫שעל; ‪ .‬ידי ‪ ,‬שמצמצם בצמצום מקום יורד השפע בפח‬
‫גדול ונראה דעת רבי יהודה דהתרפים עקרם בקסם‬
‫וכדאיתא בזה״ק ויצא ) ק ס״ ד‪ (:‬אמר רבי חייא‬
‫בקסם אתעביד רבי יוסי אמר בנחש אמר רבי‬
‫יהודא לא אתעבידו אלא בשעתי ידיען ואמאי איקרי‬
‫תרפים בגין דבטלי האי שעתא והאי שעתא ארפי‬
‫ידא כמה דאת אמר רב עתה הרף ידך‪ .‬וזה משמע‬
‫שרבי יהודה אומר שנעשה בכח שניהם נחש וקסם‬
‫אכן נקראין תרפים על שם ה קס ם שהוא עיקר בו‬
‫ולצן ‪,‬יעקב אבינו תחלה הי׳ צריך להתגבר על כח‬
‫נחש■ שבלבן ולבסוף על כח קסם כמו שנתבאר‬
‫בפרשת ויצא‪ .‬כי הי׳ צריך לברר כי לא נחש ביעקב‬
‫ולא קסם בישראל ומצאנו שתחלה הי׳ מתברר נגד‬
‫כס הנחש שאמר לו לבן נחשתי ובסוף שהי׳ בהשלמה‬
‫יותר כמדת־‪.‬ישראל אז הי׳ מתגבר נגד התרפים של‬
‫לבן פי אז נתגבר לבן כנגדו במדת הקסם‪ ,‬כי כאשר‬
‫נגמר‪ .‬זגשלם • יעקב אבינו הי׳ הש״י מוסר לו כל‬
‫מיני השפעות שהוא יהי׳ הצינור ולא הי׳ לו שוס‬
‫עבודה ■להוריד שפע כלל ועיקר עבודתו הי׳ לצמצם‬
‫שלא תתפשט‪ .‬השפעתו למקום שאינו לכבוד שמיס‪,‬‬
‫אפל לענין קבלת ההשפעה הי׳ מותר לו לקבל והי׳‬
‫מקבל‪,‬כל מיני שפע אור הש״י‪.‬‬
‫ו ז ה הי׳ כוונת לבן לעכב את יעקב אצלו שיוגמר‬
‫לידת השפטים תחת גבולו וכדאיתא פזה״ק‬
‫ויצא ) קנ״ ח‪ (:‬אלא בגין דדחיל יעקב דלא ישבוק‬
‫ליה וישתלימו תריסר שבטין בארעא אחרא‪ .‬וגס‬
‫ידע יעקב אבינו שרחל תמות כשישתלמו י״ב שבטים‬
‫כדאיתא ; שם בזוה״ק ובסתרי תורה )סו״פ ויצא‬
‫קס״ה־‪ (:‬אמר יעקב הא מטא זמנא דישתלמו י״ב‬
‫שבטין וודאי ־עלמא דלעילא ייחוד ליה לביתא ואתקשרא‬
‫וישלח‬ ‫םוד‬
‫א‪,‬נא קב׳׳ה ולא יקנאון לגבי׳ עד דאתעייד מהאי‬
‫מלה שמים חדשים וארץ חדשה‪ ,‬הה״ד ‪,‬ובצל‪:‬ידי‬
‫כסיתיך וכו׳ מכאן דכל מלה דסתים •מעינא■ סלקא‬
‫לתועלתא עלאה‪ ,‬וכמו שנראה שכל הבניינים הגבוהים‬
‫בעולם הזה הי' ־ רק בדרכים‬ ‫והרמים שבנה‬
‫כאלה וכל מלכות בית דוד הי׳ באתכסיא מראשית‬
‫בנינה מיהודה וכן בועז שנתחדשה הלכה וגם בימי‬
‫דוד הי׳ הלכה זו עוד לא מפורשת ולידת דוד בעצמו‬
‫ומלכות שלמה וכל זה הי׳ לרמז הזה כמ״ש ובצל‬
‫ידי כסיתיך כי קודם השלמות נפש יקרה •אינו■ מראה‬
‫הש״י עוצם יקרותה כי יתעורר על זה כמה קימרוגים‬
‫וגם בעצמו אינו יודע לבלתי יתחזק בתקיפות ביותר‪,‬‬
‫אכן אחר שנשלם אז נתברר כי כל מה שנהג השי״ת‬
‫עמו בהסתר והעלם גם כן הי׳ כדי שיתברר כל‬
‫פרטיו לטוב ואז יראה כי גם בהחושך נמצא אור‬
‫גדול וממילא יוכל להאיר בחושך גם כן וזה דאיתא‬
‫בזה״ק סביב דא שכינתא היינו שבא •לו הגנה‬
‫והסתרה בהסתר ממה שהאדם אינו מרגיש הוא‬
‫מוקף בשמירה מהש״י ממדה הזאת‪.‬‬
‫ד צ ו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה‬
‫אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד‬
‫עתה‪ .‬בזה״ק וישלח ) ק ס ״ו; ( אמר רבי יהודה‬
‫מאי חמא יעקב דשדר לי׳ לעשו ואמר עם לבן‬
‫גרתי וכי מה עביד בשליחותיה דעשו מלה דא אלא‬
‫לבן הארמי קליה אזיל בעלמא דלא הוה אינש‪.‬‬
‫דישתזיב מניה דהוא הוה חרש בחרשין ורב■ בקוסמין‬
‫ואבוי דבעור וכו׳ ועם כל דא לא יכיל ביעקב וכו‪./‬‬
‫כי ענין יעקב שהוצרך לגלות ללבן לברר כי לא נחש‬
‫ביעקב כמו שנתבאר בפרשת ויצא‪ ,‬והנה‬
‫התחלת התרבות יעקב אבינו הי׳ בבית לבן כי פל‬
‫התרבות והולדה הוא רק על ידי הסתרה כי באם‬
‫הי׳ בהירות לאדם תמיד והי' עומד בדעה ברורה■‬
‫וצלולה נגד הש״י לא הי׳ לו שום כח הולדה‪ .‬כי‬
‫עיקר כח הולדה הוא טל ידי שכחה והסתר שנדמה‬
‫לו שיש לו כח משפיע והוא משפיע הולדה‪ .‬חדשה‬
‫בעולם ובאמת יעקב אבינו בפנימית נתברר‪ ,‬לעילא■‬
‫ותתא אבל לא באתגליא כדאיתא בזה״ק ויצא‬
‫)ק״נ‪ (.‬ולכן היו בירוריו אצ‪-‬ל לבן לברר■‪,‬איך ■יצא‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫וישלה‪:‬‬
‫וכן בפת שהוא נתעלה מדרגא לדרגא מראה הש״י‬
‫שיכיר היטב כי הי׳ במקום חושך עד שעל ידי‬
‫עבודתו הגי ע לאור וכדאיתא בזה׳׳ק ויצא )קג״ד‪(.‬‬
‫שבע שנים סתם ברחל פלח שבע שנין עלאין‬
‫ואתאחד בהו בתרין עלמין מכאן אוליפנא מגו‬
‫דאתגליא אתי בר נש לסתימאה והיינו כמ״ש שם‬
‫דהוא ענין שמעה ויובל וכמו שמבואר בענינו‪.‬‬
‫הי' זווגו לאה מבחינת זווגו בא אצלו וכמו שנתבאר‬
‫וזה דאיתא בירושלמי )יבמות פע״ו הלכה ב'(‬
‫ה׳ א' עז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק‬
‫)תהלים ק״מ( אמר רבי יוסי בי רבי בון ביום‬
‫שהקיץ נושק את החורף דבר אחר ביוס נשק זה‬
‫נשקו של גוג ומגוג דבר אחר ביוס ששני עולמות‬
‫נושקין זה את זה העולם הזה יוצא והעולם הבא‬
‫נכנס‪ ,‬והיינו שבכל התחלפות זמנים שם שומר הש״י‬
‫לבדו את נקודת הלב כי בכל זמן הוא נראה לפי‬
‫ראות האדם שניתן תחת הסדר אכן בין זמן לזמן‬
‫הגבול שביניהם מי הוא השומר ומשגיח במקום‬
‫הזה כי הזמן כלו חלקים •נפרדים אכן אין הפירוד‬
‫נראה אבל בהתחלפות הזמנים שם נראה שהוא‬
‫נפרד ואם כן מצד המערכת אין השגחה במקום‬
‫הגבול שבין זמן ■לזמן שאינו תופס מהות כלל ובאמת‬
‫למאמיני ה׳ שהם מאמינים שתמיד הש״י משגיח‬
‫אין שום חילוק בין הגבול למהות אכן יען שניתנה‬
‫הנהגת הטבע בעולם המסתרת אור הש״י לבלתי‬
‫יתראה מפורש ויען כי ההסתר גובר ומסתיר האמונה‬
‫ולכן צריך שמירה בעת התחלפות הזמנים שהש״י‬
‫יאיר מאורו שיתגלה שאין שוס הפסק מצד הש״י‬
‫כי מצד האדם נראה שיש הפסק בהגבול שמוגבל‬
‫והוא ריק בלא השגחה ולכן בקש דהמע׳׳ה על העת‬
‫הזה וזה שבכתיב הוא קוי״ק אדכ׳‪ v‬ובקרי קורץ‬
‫אלקי״ם קוי״ק )היינו אלקי״ם אדנ״י שהוא נרתק‬
‫לקוי״ק( שהנקוד משם הוי' הוא אלקי״ם‪ .‬כי אלקים‬
‫רומז ■לעלמא דאתכסיא ואדנ״י לעלימא דאתגליא‬
‫ושורש השמות הוא קוי״ק והיינו שבמקום התחלפות‬
‫מעלמא דאתגליא לעלמא דאתכסיא יאיר הש״י‬
‫מעתיקא ושרשוי דכלא‪ .‬ובמקום ששני עולמיות נושקין‬
‫יראה הש״י שיש חיבור ביניהם‪ .‬ויען כי ההשארה‬
‫שהאדם יכיר שורשו הוא רק ממה שהש״י סוכך‬
‫לראשו ׳ביום נשק כי כל הפעולות יתבטלו ביום‬
‫םו ד‬ ‫עו‬
‫בהו ומסככותא דא אתדסיא קמיה אי תימות הכא‬
‫לא אפוק מכאן לעלמין‪ ,‬כי יעקב אבינו נקרא‬
‫בשתי שמות יעקב וישראל‪ .‬יעקב היינו כל הבירורים‬
‫שבירר עצמו מצלו כפי כת תפיסתו ושכלו ונגד זה‬
‫הי׳ זווגו רחל מבחינת הולך אצל זווגו היינו סייעתא‬
‫כפי דעת האדם בכל ענינים‪ .‬וישראל רומז מה‬
‫שהאיר לו הש״י למעלה מכח תפיסתו ושכלו ונגד זה‬
‫ענין זה מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫בפרשת ויצא ובכמה מקומות ואחר שנולדו שנים‬
‫עשר שבטים השלים יעקב עבודתו בענין שם יעקב‬
‫וכדאיתא בזה״ק פ׳ ■ויצא )קנ״ח‪ (.‬תא חזי דהכי‬
‫הוא דכלהו תריסר שבטין תקונא דעלמא תתאה‬
‫נינהו וכיון דאתיליד בנימין מיתת רחל ונטלא דוכתא‬
‫האי עלמא תתאה לאתתקנא בהו‪ ,‬כי בהשתלם יעקב‬
‫בכל מיני עבודות מצדו אז נשלם עבודתו מה שהי׳‬
‫עובד בתפיסת שכלו ולכן ‪.‬מתה רחל כי כבר נקבע‬
‫עבודתו בכל פרטיות התפשטותיו ולא הי' צריך‬
‫עוד לסייעתא בזה ולכן נשלם חיות רחל בעולם‬
‫הזה וזה מ א מי הזהר הקדוש ונטלא דוכתא ה אי‬
‫עלמא תתאה פירוש שהמשיך מדור השכינה שנקראת‬
‫עלמא תתאה במקום רחל היינו שבכל מקום שהי'‬
‫צריך תחלה וקודם לכן לעבודה באותן עניינים היתה‬
‫שכינה שורה בהם ולא הי׳ נצרך שוב לעבודה ומכאן‬
‫ואילך התחי‪-‬ל עבודתו בענין הנקרא ישראל ובמקום‬
‫קנין הזה שקנה יעקב אבינו במיתת רחל שזהו‬
‫הנקודה שמתייחד בו עלמא תתאה ועלמא עלאה‬
‫זה הוא תשלום עבודתו כי כל ההכרות שאדם מכיר‬
‫את עצמו ואף מה שישאר השארה לעתיד מפעולת‬
‫האדם הוא נכלל בנקודה הזאת היינו היחוד מה‬
‫שמתייחד עבודת האדם והארת אור השי״ת והש״י‬
‫מראה שהאדם מכיר הדרך והגבול במקום שנכנס‬
‫מעלמא תתאה לעלמא עלאה ועל ידי זה מכיר את‬
‫עצמו וכדאיתא )פסחים סח‪ .‬סנהדרין צא‪ (:‬על‬
‫המתים שיחיו שיעמדו במומן ויתרפאו ■כדי שלא‬
‫יאמרו אחרים החיה ואחרים המית כי כל הכרת‬
‫האדם שמכיר את עצמו הוא רק ממה שהש״י מראה‬
‫לו בי עבד את הש״י במקום החושך ומשם הוציא‬
‫אור יקר מזולל ובעת קבלת השכר האדם ' מכיר את‬
‫עצמו ‪.‬ולא שיברא בריה חדשה שלא תכיר את מנמו‬
‫עז‬ ‫ישרים‬ ‫ד שלח‬
‫שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב מפוב ועד רנג‬
‫בשלמא רע שפיר אלא פוב אמאי לא אלא לאו‬
‫שמע מינה פובתו רעה היא‪ ,‬כי עיקר שלימות יעקב‬
‫אבינר הוא שאינו נופה לשום מדה מיוחדת לצד‬
‫החסד או לצד הגבורה רק עומד במדה הממוצעת‬
‫ורק משתמש במדת ה ח סד בשעתה ובמקומה וכן‬
‫במדת הגבורה בשעתה ובמקומה ומצד עצמו אין‬
‫בו שום נפיה רק לרצון הש״י‪ ,‬ולכן התאמץ כנגדו‬
‫בכח נחש וקסם שהם פסולת חסד וגבורה כמו‬
‫שנתבאר שהי׳ ביכולתו להתחפש שיתדמה שנופה‬
‫לשני הצדדים פעמים בקוס ועשה פעמים בשב‬
‫ואל תעשה‪ .‬אכן בקרב לבו הי' באמת נופה לפסולת‬
‫שני המדות היינו לכעס ותאוה‪ .‬ולכן רצה להגביר‬
‫כחו על יעקב שיעקב ימשך אחריו יען כי עיקר‬
‫התרבות יעקב אבינו הי' בבית לבן ולכן דימה לבן‬
‫שימשך אחר מקומו כי דירתו של אדם במקום פתו‬
‫ולפי שמשם הוציא רכוש ונשיו היו בנותיו ועיקר‬
‫הכלי קיבול שהי׳ ליעקב אבינו היו האמהות שעל‬
‫ידיהם נבנה להוציא לפועל כח קדושתו ולכן נקראת‬
‫האשה בית )שבת קי״ח ‪ ( :‬וכדאיתא בזה״ק שמות‬
‫)ד‪ (.‬איש וביתו באו וכן כל דמקבל מאחרא איהו‬
‫ביתא מההוא דיהיב כי המקבל הוא הבית כי ענין‬
‫בית הוא מה שאדם מניח בו ואף שיוצא ‪.‬מן הבית‬
‫הוא בשוח שיהי׳ שמור במה שאדם אוחז אצלו‬
‫על זה איתא במס׳ בבא מציעא ) כ א‪ (:‬אדם עשוי‬
‫למשמש בכיסו בכל שעה אבל מה שמניח בביתו‬
‫בזה אינו מעלה על לבו תמיד ולכן דימה לבן להפעות‬
‫ליעקב שיפה דעתו לסמוך על מה שעובד את הש״י‬
‫בעת שהוא בתורה ועבודה ושוב אחר כן יפריד‬
‫דעתו בצד נגיעה לפובת עצמו‪ .‬אכן יעקב אבינו‬
‫לא סמך על שוס תקיפות רק בכל רגע הי׳ עובד‬
‫כפי יכולתו וכמ״ש )ויצא‪ .‬לא( ותדד שנתי מעיני‪.‬‬
‫■ומצד זה עשה גדריס לבלתי ימשך אחר כח לבן‬
‫וזה דאיתא בזה״ק )שם( מה ששלח לו ויהי לי‬
‫שור וחמור תרין פגעין בישין ועיין בזה״ק בשלח‬
‫) ס ה‪ (.‬דכד אינון מזדווגין נפיק מנייהו כלב ועיין‬
‫מה שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאין הקדוש‬
‫זללה׳׳ה בענין עמלק ובסוף פרשת■ כי תצא ואיתא‬
‫בעץ החיים )שער הארת המוחין פרק ב׳ מהדו״ת(‬
‫שמקום עשו בצד שמאלי של יעקב כמ״ש ועשו אחיו‬
‫סוד‬
‫שיזשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ואור הבהיר שהש״י‬
‫יאיר לעתיד אין לאדם שום תפיסה בו בפולס הזה‬
‫ואם לא יסוכך הש״י לאדם בהשגחה פרמיית בגבול‬
‫הזה אז לא יהי' המשכה וחיבור בין פלמא פלאה‬
‫לפלמא תתאה והאדם לא יהי׳ מכיר את פצמו‬
‫והי׳ כברי׳ חדשה אכן זה חסד הש״י שסוכך לראש‬
‫האדם ביום נשק כנ״ל כי זה דומה לבין השמשות‬
‫שכולל יום ולילה ומצד זה יש קו וחוש המשכה‬
‫וחיבור בין פפולת האדם לאור הש״י והנה יפקב‬
‫אבינו פ״ה הי׳ בירורו כי לא נחש ביפקב ולא‬
‫קסם בישראל כנ״ל‪ .‬ויאחר שבירר את פצמו נגד‬
‫לבן שהוא הי' אז לבוש לנחש בעולם הזה וגס‬
‫לקסם נסע ממנו והרחיק מנפשו בל מיני אבוזריא‬
‫דנחש וקסם והגדיר עצמו בגדריס וזה הוא התפרדותו‬
‫מלבן זכמ״ש פרעהו אל תעבור בו שפה מעליו‬
‫ועבור )משלי ז(׳ ודרשינן מניה ביבמות )כ״א‪(.‬‬
‫שניות לעריות וביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה שהוא מלשון פריעת מילה שניתן‬
‫לישראל כי העור הראשון צותה התורה להסירו‬
‫והעור השני לפי שהי׳ לו חיבור לראשון עדיין יש‬
‫לו קצת חיבור ממה שהסיר הראשון וצריך גם זה‬
‫לפרוע אותו וכן הוא ענין שניות לעריות והענין‬
‫בזה כי האדם כשמתרחק צריך לעשות גדר כי‬
‫בהתרחקותו מהרע עדיין ישאר קצת קיום בתוכו‬
‫לשורש הרע אחר שממנו הכיר כח הפוב להבדיל‬
‫ולהפריד בין הרע זהפוב ולכן צריך ■לעשות גדר‬
‫ומחיצה שלא ישאר שום שורש מהרע‪ .‬וכן הוא‬
‫בענין יעקב אבינו אס הי' בא מבירורי לבן לשלימות‬
‫הי׳ נשאר מלבן עוד שורש ביעקב אבינו ולכן הי׳‬
‫מהצורך לו להשתלם בארך ישראל בשלימות השבפים‬
‫ומיתת רחל וזה דאיתא בזה״ק ויצא ) ק ס׳׳ ה‪ (:‬אי‬
‫תימות הכא לא איפוק מכאן לעלמין‪ ,‬שלבן הי׳‬
‫משורש הנחש ומהנחש צריך להשמר מלקבל ממנו‬
‫אף מה שנראה צמיחת פובה וכדאיתא בזה״ק‬
‫וישלח ) ק ס״ז(‪ .‬השמר לך פן תדבר עם יעקב מפוב‬
‫פן תדבר פן תעשה ליעקב רעה מבעי לי׳ אלא‬
‫לבן לא רדף אבתרי׳ דיעקב בחילא דגוברין וכו׳‬
‫אלא למקפלא בפומא‪.‬‬
‫ו ב י ב מ ו ת )ק״ג‪ (.‬נזיר ) כ״ג‪ (:‬א מי רבי יוחנן‬
‫כל פובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים‬
 ‫ישרים‬ ‫וישלח‬ ‫םו ד‬ ‫עה‬

‫יוסף ביעקב וזה שבתשלום בירור זה התייצב לנגדו‬
‫שרו של עשו •שרצה לקטרג עליו בגבול הזה שהוא‬
‫באדם מקום התחלפות כח השכל שבמקום הזה‬
‫יאפס כח השכל לגמרי ויתחיל שכחת הדעת לגמרי‬
‫וכמו שנתבאר לקמן בענין גיד הנשה עד שהגביר‬
‫עליו שהוא־ י בעצמו הודיע אותו משם ישראל שזה‬
‫הי׳ ראשית המקום מה שסכך עליו הש״י ביום‬
‫נשק‪ ::‬שקנה הגבול ממקום שנקרא יעקב לבין מקום‬
‫שנקרא ישרא ‪3‬‬
‫ויתרונו שאין בו אחיזה לחיצונים רק בפי היסוד‪.‬‬
‫ויותר יעקב לבדו‪ ,‬במדרש שחזר על פכים קטנים‪.‬‬
‫להיות ענין יעקב ומדתו לפני לא נוצר‬ ‫‪■:‬‬
‫אל כדאיתא בזוה״ק )קדושים פ״ו‪ (.‬לפני לא נוצר‬
‫אל דתנינן וכו׳ קב״ה קרא ליעקב אל הה״ד לפני‬
‫לא נוצר אל‪ .‬שלא עלה דבר שיוצרך אחר כך‬
‫לבירורים כמו שנתבאר לעיל‪ ,‬וענין יסוד יעקב‬
‫כדאיתא בתקוני הזהר )תקונא תליסר( משה מלגו‬
‫יעקב‪ .‬מלבר ושניהם מיסודא דאבא‪ ,‬וענין יסוד אבא‬
‫היינו השפעת חכמה עליונה שיסוד אבא אריך‬
‫מיסוד אימא‪ .‬דיסוד אימא עד הוד אתפשטית כדאיתא‬
‫)זה״ק־ תצא ר״פ‪ .‬ובהקדמת תקיני הזהר‪ .‬ז‪ (.‬ויסוד‬
‫( והוא כי אימא‬ ‫אבא • אריך כדאיתא )‬
‫היינו ספירת בינה הנקרא מנא רברבא )זה״ק‬
‫בא מ״ ב‪ (:‬שהוא כלי קיבול שבמדה זאת השפיע‬
‫הש״י שממנה יצאו כל שבעה מדות ההנ הג ה שהעולם‬
‫מתנהג בהם והנה כל תשובה היא שהאדם אחרי‬
‫רו‪.‬או שנפל בהסתר וחוזר בעבודת הש״י ויבין שטעה‬
‫אז‪ .‬חוז ר להתבוננות מאין בא ’לו הסתר הזה מפני‬
‫שאחז במדה אחת או בחסד או בגבורה ועל ידי‬
‫זה בא לכלל תאוה או כעס וכיון ששב להתבונן כי‬
‫כל המלות כלולים במדת הבינה ושם הם במקום‬
‫אחד ואין מתנגדים זה לזה יבין שהש״י הוא‬
‫הבוראם וממילא מבטל כחו ממדה זאת לפי שנכלל‬
‫בשורש מקורה ■ועליית האדם מקור ה מדה היא על‬
‫ידי מדת הנצח כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון־ הקדוש זללה״ה הכ״מ כי מדת הנצח מורה‬
‫על ניצוח ונצחיית שאחר שיראה האדם על ידי בינה‬
‫שטעה וכדאיתא במגלה )יב‪ (.‬מדקאמר בינותי‬
‫מכלל דטעה ומבין ‪ .‬שיצא לדבר שאינה נצחיי אז‬
‫מתגבר בתשובה ■ומע״ט לחזור לבינה כנ״ל כי בהוד‬
‫בל( מצידו היינו מצדו והערב רב מימינו במקום‬
‫בקיעת פרצוף יעקב שני בז״א ויהי אך יצא ‪ .‬יצא‬
‫יעקב ועשו אחיו בא מצידו עי״ש‪ .‬ולכן הערב רב;‬
‫לפי שהיו מצד הימין נתגיירו ועשו לא נתגייר לפי‬
‫שהוא מצד שמאל‪ .‬והנה זה ששלח לו אחר שכבש‬
‫כל כח לבן ונגמר ונשלם בבחינתו עמודא דאמצעותא‬
‫אז שוב אינו מתיירא מעשו‪ .‬וכדאיתא געץ חיים‬
‫)שער פרצופי זעיר ונוקבא פרק ב׳( שם בהגהות‬
‫רבינו חיים וויעאל ז״ל‪ ,‬החילוק שבין קו האמצעי‬
‫וזה ענין יעקב אבינו ע״ה שאחר שנתברר שהוא‬
‫עמודא דאמצעותא וממילא כל כמה שיד אדם‬
‫מגיע להתברר מתברר עד שגם מדת היסוד שלו‬
‫היינו ההשפעה שהיא בכח הס ת ר גדול גם זה‬
‫נתבדר אצל יעקב אבינו‪ ,‬כי דעת האדם והשגתו‬
‫עד מקום שידו מגיע להתברר זה נקרא אימא‬
‫עלאה וזה מתפשע עד הוד כדאיתא בזה״ק תצא‬
‫)רפ‪ (.‬וחמש נהורין אית לה דאתקריא קרני החמה‬
‫עד הוד‪) .‬ובהקדמת תקוני הזהר‪ .‬ז‪ (.‬ד״ה עלאה‬
‫מתפשטת עד הוד וענינו מבואר מפי כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת בחקותי ובענין‬
‫ל״ג בעומר‪.‬‬
‫אכן במקום שהאדם משפיע אז יאפס כל כח‬
‫בינה ועזר מצד פעולת אדם אכן אם‬
‫האדם מברר את עצמו עד מקום שידו מגעת אז‬
‫מאיר לו הש׳׳י ממקום שהוא גבוה מתפיסת האדם‬
‫וזהו בחינת יעקב אבינו שהיא מיסוד אבא שהוא‬
‫אריך יותר עד שאין מקום שלא יגיע אורו וכדאיתא‬
‫באדרא זוטא קדישא )האזינו ר פ ט‪ (:‬תו אתגליף‬
‫ההוא חכמתא‪ ,‬וזה שליעקב האיר הש״י עד שלא‬
‫הי׳ מקום שלא האיר לו הש״י מאור חכמה‬
‫העליונה ורק ממה שהי' בגוף ומצד הגוף יש‬
‫קצת הסתרה וזה נקרל( פי היסוד היינו שדק מצדו‬
‫נדמה לו שנסתר ממנו האור כרגע אכן מצד הש״י‬
‫האיר לו כי גם ברגע הזה הי׳ בדעת ברורה ולכן‬
‫אינו מתירא גם מעשו‪ ,‬וזה שהמתין בזה עד‬
‫שנולד יוסף כי שלימות יעקב אבינו הוא ביסוד‬
‫דגוף וברית חשבינן כחדא כדאיתא בזה״ק פנחס‬
‫)רכ״ג ‪ ( :‬׳וזה״ק וישב )ק״פ‪ (.‬בתר דאתיישיב‬
‫עט‬ ‫ישרים‬ ‫וישלח‬ ‫סוד‬

‫ו ה נ ה ידוע דאבא ואימא זווגייהו תדיר בסוד‬ ‫אור אימא אינו נראה כל כך וכל שכן במדות שלמטה‬
‫אכלו רעים )זה״ק ויקרא ד׳‪ (.‬כי החכמה‬ ‫מהוד‪ .‬אכן■ ־יסוד אבא הוא אור החכמה ■המשפיע‬
‫משפעת תמיד להבינה בלי הפסק כי הש״י נקרא‬ ‫למדת הבינה וזה כולל גס ההסתר ממדת המלכות‬
‫יוצר אור שבכל רגע ורגע יוצר ובורא כי שם‬ ‫בזה״ק )פנחס מ ח‪ (.‬ה׳ בחכמה יסד א ת אבא‬
‫נראה שלא נבראת הבריאה שתתנהג בעצמה ורק‬ ‫יסד ברתא וממדת החכמה יכול האדם לתקן במקומו‬
‫בכל רגע ררגע הש׳^ משפיע כי בהפסק רגע אחת‬ ‫כי במדת החכמה אין בשורשה שוס הסתר וכשנתגלה‬
‫תתבטל הבריאה‪ .‬אכן זו וגא דזעיר ונוקבא הוא‬ ‫אור החכמה אז נראה מפורש שאק שוס כעס‬
‫בסוד שתו ושכרו דודים פעמים פסיק ופעמים לא‬ ‫אצל הש״י ובזה מתקן את הקודם שאז נתגלה הרצין‬
‫פסיק כי לפי תפיסת האדם ידמה לו שהבריאה‬ ‫העליון שגם בשעת הסתר גם שם הי׳ רצון‪ .‬וכדמצינו‬
‫נפרדת ויש לה כח בפני עצמה ונדמה שכבר קיבלה‬ ‫)מכות כג‪ ( :‬שיצאה בת קול ממני יצאו הדברים‬
‫השפעתה להתקיים וכן נדמה על כל צבא השמים‬ ‫כבושים וכדאיתא בכתבי האריז״ל שיסוד אבא‬
‫והארך כי כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים‬ ‫אריך יותר מיסוד אימא ומקורו באדרא זועא‬
‫בקרב תבל אכן לפעמים מאיר הש״י על ידי עבודה‬ ‫)רפ״ע ‪ ( :‬אתגליף ה אי חכמתא ואתמשיך וכף‬
‫יבין האדם כי גם בזה יש זווג תמידי‪.‬‬ ‫עד ומליא כל אכסדרין וכו׳ עד דישתמודע דכלא‬
‫חד וכר כי אימא אינה מתפשטת אלא פד הוד‬
‫אכן התגלות זה רק לפרקים הן בעולם הן בשנה‬
‫כדאיתא בזה״ק תצא ) ד׳ פ‪ (.‬ומתמן פד הוד יכו׳‪.‬‬
‫בגוך‬ ‫זמן שהאדם הוא‬ ‫הןבנפש‪ .‬וכל‬
‫והנה אחרי שיעקב אבינו הי׳ עבודתו תמיד שיהי׳‬
‫אי אפשר לעמוד בבהירות הזה לראות שהש״י שופע‬
‫בכל עניניו דבוק בהש‪ v/‬בכל פרטי עניניו לכן‬
‫תמיד כי יתבטל כח עבודתו וממילא לא יהי' לו‬
‫מקורו נדבק ביסוד אבא שהוא כולל כל מיני הסתרות‬
‫מרץם בעולם הזה וכדאיתא )מגילה י ט‪ (:‬אלמלא‬
‫שנתגלה לו תמיד רצון העליון בכל פרט מעשה‪.‬‬
‫נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא‬
‫וזה דאיתא בליקוטי תודה ויעבור את מעבר יבק‬
‫נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה‪.‬‬
‫כי מוחין דאבא תוך מוחין דאימא ויסוד דאבא‬
‫וידוע שהש״י מנהג מדה במדה ובכל מקום שהאדם‬
‫בוקע ועובר יסוד דאימא ואין ‪ .‬מוחין דאבא נכנסין‬
‫יש לו חסרון בדעתו שעיקר החסרון הוא ממה‬
‫בתשלום אלא עד גמר דחיית מוחין דקטנות וכו׳‬
‫שנצמח גיאות באדם שם הוא בעל מוס וכמו שביאר‬
‫וכבר ידעת כי המוחין דקטנות ג' אלקי״ם ומוחין‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענק‬
‫דגדלות ג׳ הויו״ת וכו'‪ .‬ולבאר הענק ארוכה מארץ‬
‫מומי כהנים‪ ,‬על פסוק כי כל איש אשר בו מום‬
‫מדה אכן תוכן ענין קטנות הנקרא אלקים שהוא‬
‫מזרע אהרן לא יקרב‪ ,‬כי כל שיש בו גיאות נקבע‬
‫בגמטריא הטבע כי אין אור החכמה נתגלה אלא‬
‫בו שלא יצרך לעיני בשד כי יש לו עיני שכל גדולים‬
‫כאשד אין נראה שום כח טבעי כלל כי שם הוי׳‬
‫כל כך לזה מראה הש״י ונועל ממנו עיני הבשר‬
‫הוא למעלה מהטבע וזה דאיתא שם כי כח הוי׳‬
‫ויראה איך ישתמש בעיני שכל לבד הלא יכשל ועי״ש‬
‫ממתקת אלקיס‪ .‬ושם אכן יסוד אבא עובר ובוקע‬
‫באריכות‪.‬‬
‫את המוחין דגדלרת ודקטנות ופירושו כל השפעה‬
‫וכן איתא במי השלוח )פרשת מצורע בענק זב(‬ ‫אז‬ ‫השפעתו‬ ‫אור‬ ‫ולבקוע‬ ‫להאיר‬ ‫רוצה‬ ‫שהש״י‬
‫דדייק הש״ס סנהדרין ) מ״ ח‪ (:‬שרחבעם‬ ‫משפיע אך בתוך הטבע כי מוחין היינו להאיר‬
‫הי' שס מדכתיב והמלך דחבעס התאמץ לעלות‬
‫‪ p‬הטבע‪.‬‬ ‫באור בהיר להגביה כח הטבע למעלה‬
‫במרכבה ואמר כבוד אדוני אבי זקני הרב הגאון‬
‫בזה מוכרח כח הטבע להתבטל מלבוש הטבעיי אכן‬
‫הקדוש זללה״ה כי ענק זב מורה לברי לבב ועושים‬
‫מעשים יקרים מאד רק שנמצא בו טעות כחוט‬ ‫יסוד אבא היינו השפעת ה ח סד מהחכמה זה יטל‬
‫השערה כי באמת המלוכה היתה שייכת לרחבעם‬ ‫לבקוע דרך כל ההסתרים וזה שפירש שם כי יבק‬
‫בן שלמה ודק שנסתר‪-‬אור‪ .‬הזה ממלכות בית דוד‬ ‫■‬ ‫הוא בגימטריא הוי׳ אלקים‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫דשלח‬
‫א כ ן שומאת הזב הוא כנ״ל שנדמה לו שהוא‬
‫משפיע תמיד שמקבל מגבוה שממנו תמיד‬
‫ומשפיע למה שהוא למשה ממנו תמיד בלי הפסק‪.‬‬
‫ולכן משמא משכב ומושב למה שלמשה הימנו וכן‬
‫כל הנלמד מזב כי זבה ונדה אביזרייהו דזב הם‬
‫וכן מצורע שפגימתו הוא גם כן בהשפעה בברית‬
‫הלשון מוציא רע וגם מה שהוא נושא מפני שגם‬
‫בבחינת זכר משפיע לתוכו שומאה ודמיון שוא כי‬
‫הנישא היא בבחינת זכר לגבי הנושא כמו הכסא‬
‫שהיא נוקבא והיושב עליו הוא בחינת זכר ולכן‬
‫כל מה שהוא מסיש שמא כדאיתא בזבים )פ׳ ה׳ (‬
‫אכן אם הבלי קשן שלא בא לכלל מגע היינו למי‬
‫שיבין תמיד שכח כלי השפעתו קשן מלהשפיע במקום‬
‫הסתר וחושך כזה ואינו תמיד נכח האור זה אינו‬
‫יכול לשמא מזה וזה כי הוא רק בכלי חרס כי חרס‬
‫מורה על השמש כשאינה מאירה פנים בפנים כי‬
‫כל מקום שנזכר בכתוב שם חרס על שמש הוא‬
‫רק כשאינה מזרחת למעלה‪ ,‬החרס )שופשים ח׳(‬
‫האומר לחרס )איוב ש( בשרם יבא החרסה )שופעים‬
‫י״ב( והיינו התבוננות‪ ,‬כי מצד האדם יכול לפסוק‬
‫כח ההשפעה ולא לכל המקומות יכול להשפיע ולכן‬
‫פכים קשנים שאין באים לידי מגע אין משמאים‬
‫בהיסש לפי שאין יכול ליגע באצבעו לתוכו וכל‬
‫דבר שאין בו תפיסת יד אדם אין שומאה מגעת‬
‫בו‪ ,‬וזה שחזר ועבר מעבר השני של יבק היינו שחזר‬
‫למקור צירף הזה להתבוננות כי ה׳ הוא האלקים‬
‫אי אפשר לקבל תמיד בלי‬ ‫וגם השפעת השי״ת‬
‫הפ ס ק שזה מורה יבק מספר קוי״ק אלקי״ם ולקבוע‬
‫התבוננות הזה בלבו הי׳ צריך עוד הפעם לחזור‬
‫מעבר יבק היינו להכיר כל‬ ‫לשורשי ולשוב לעבור‬
‫שבילי ההשפעה שאין מצד האדם שום השפעה כלל‬
‫ולא כח קבלה רק מה שמקבל ויש הכרה פרשית‬
‫שהאדם מקבל על ידי שלפעמים יפסק כחו‪ ,‬וזה‬
‫שבמקום הזה קודם שעבר שנית את מעבר הזה הי׳‬
‫לו קישרוג משרו של עשו כי הי׳ צריך לבירורים‬
‫בזה כדאיתא בתיקוני הזהר משה מלגו יעקב מלבר‬
‫)תקון יג( יהענין שאצל מרע״ה לא הי׳ שום‬
‫חילוק בין הלבוש להפנימית ויעקב אבינו אף‬
‫שבפנימית הי׳ לו אותו האור של מרע״ה אכן לא‬
‫על הלבוש וזה שרצה להעביר פכין קשנים את מעבר‬
‫סוד‬
‫לפי שעה והוא רצה לדחוק את השעה ועל ידי‬
‫שהתאמץ בא לו עונש הזיבה‪ .‬וביאור הענין כי‬
‫מלכות בית דוד הוא יסוד הנהגת הש״י בעולם‬
‫׳ונמשלת לירח שכל חשבון עוה״ז הוא בירח ובירח‬
‫יש זמן המילוי וזמן החיסור כי אין הירח עומד‬
‫תמיד נגד השמש כי השמש מאיר תמיד אכן‪ .‬הירח‪,‬‬
‫אין ביכולתה לקבל תמיד האור אכן בהסתר הירח‬
‫מאור השמש אז אין אור השמש נראה להירח ולפי‬
‫שנדמה לו כי הוא כאור השמש שאין לו בישול‬
‫כלל לכן נענש מזה במדה הלא אם אדס ישפיע‬
‫תמיד בלי הפסק יאפס כח חייתו וזה עונש הזיבה‬
‫שזב רנשחת כל כח האדם ושיקוי עצמותיו‪ .‬והנה‬
‫יעקב אבינו אף שנקרא שמש וכדאיתא במדרש‬
‫האומר לחרס ולא יזרח זה יעקב אבינו )מקץ רבה‬
‫צא( כי הוא השפיע לעולם אור הש״י מכל מקום‬
‫כל זמן שהי' בגוף אי אפשר שלא יהי׳ בלא שכחה‪,‬‬
‫והנה אחר שעבר את מעבר יבק היינו שהגיע‬
‫למדרגה למשוך אור הש״י אף לכח השבע כנ״ל הי׳‬
‫צריך לעבודה זאת שלא ידמה בנפשו כי הש״י‬
‫משפיע תמיד על ידו בלי הפסק ולכן חזר לעבודה‬
‫הזאת שנקרא פכים קשנים שידע בנפשו כי כח‬
‫השפעתו וכליו הם קשנים ויבין שלא יאמר שאורו‬
‫בלי הפסק‪ ,‬ופך הוא מדת השפעה כי פך מתרגמינן‬
‫מנא וסתם מנא הוא מדת היסוד בין בנוקבא בין‬
‫( ולשעם‬ ‫דדכורא נקרא מאני )בכתבי האריז״ל‬
‫זה פכים קשנים שהורים בזב כדאיתא בשבת )פ״ד ‪( :‬‬
‫כי אם יבין האדם שאינו יכול לקבל תמיד אור‬
‫בהיר שישפיע הש״י להאיר על ידו בעולם לא יהי׳‬
‫בחסרון הזה‪ .‬כי ענין היסשו של זב שלא מצינו‬
‫לו חבר בכל התורה כולה )נדה מ״ג‪ .‬שם פג‪( :‬‬
‫כי בשומאת נבלה יש שומאת משא שמשמא לאדם‬
‫הנושא אותה היינו שהנבלה הוא דבר שיצא ממנה‬
‫גוון חיים היינו‬ ‫שהי׳‬ ‫חיים שהי׳ בה ובכל דבר‬
‫שהי׳ בזה מוצא פי ה' שהחיה אותה ואם האדם‬
‫נושא זאת היינו שנעשה מרכבה להסתרת אור ה'‬
‫ונסתר ממנו שפע החיים שהש״י שופע תמיד וזה‬
‫הוא ענין שומאה שנתרחק מהשפעת חיים‪ .‬אכן‬
‫אם השומאה נושאת לדבר אחר אינה משמאה כי‬
‫דבר הנושא הוא מרכבה לדבר הנישא והנישא הוא‬
‫כזכר לגבי הנושא אותו שהוא שפל לו‪.‬‬
‫פא‬ ‫ישרים‬
‫זה היינו שהגדיל כח עבודתו מאד מסד עד שכלל‬
‫תחת כח עבודתו והמליך עליו את הש״י עד שיחד‬
‫שמו על כל נפשו ומאדו וכלל כל כחו תחת עבודה‬
‫ועל זה אמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה הכ״מ כי זה ענין מלחמה עם המלאך כענין‬
‫( גבי שלמה המע״ה‬ ‫דאיתא ‪,‬בגטין ) ס ח‪:‬‬
‫אותיב חד גפא בארעא וחד גפא ברקיעא כי הראה‬
‫לו בעת• הזה כי הוא כולל את הבריאה יותר ממנו‬
‫ולכן יש לו כח יותר ממנו והוא נכלל בו ולכן יוכל‬
‫למשול עליו וזה שהראה כאן יעקב אבינו לשרו של‬
‫עשו‪ .‬שהוא כולל הבריאה מסוף המדרגות עד הראש‬
‫הכל נכלל בעבודתו של יעקב אבינו והוא כולל גם‬
‫מלאכי מעלה שצורתו חקוקה בכסא הכבוד היינו‬
‫שהוא כסא לכבוד שמים מאחר שכולל שני המדות‬
‫חסד וגבורה ביחד ממילא נכלל בו כל מדות שהש״י‬
‫מנהג בהם את עולמו‪.‬‬
‫לזה דאיתא שם בזה״ק )ק״ע‪ (.‬רבי שמעון אמר‬
‫מן אבק אבק טפל לעפר מה בין עפר לאבק‬
‫דא אבק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין‬
‫עפר דכל איבין נפקי מניה ואיהו כללא בעילא ותתא‬
‫וכו׳ ובגין כך ויאבק איש דאתיא בההוא אבק‬
‫ורכיב עליה בגין 'לקטרגא לי׳ ליעקב‪ .‬כי יש מה‬
‫שהאדם מעלה מדומם וצומח וחי שמכניס לתוכו‬
‫ועובד בכח זה את הש״י ויש דברים שאינם מאכל‬
‫אדם והם מאכל בהמה ועל ידי הבהמה נכנס לאדם‪.‬‬
‫אכן יש אבק דאשתאר מן נורא שאין ביכולת האדם‬
‫לקבלו לתוכו וכן יש מעשים שנראים שהם פסולת‬
‫כל כך שאין האדם רואה איך יש להם תקנה רזה‬
‫דאתיא ההוא אבק בגין לקטרגא כי טען איך‬
‫יוכל האדם להתייצב בכח עבודתו ותפלתו להתפלל‬
‫להש״י והש״י חפץ בעבודת האדם ושומע תפלתו‬
‫ואם כן הוא האדם הוא המנהיג שעל ידר מנהג‬
‫הש״י העולם איך יכול לתקן פעולות האלו בעולם‪.‬‬
‫ובאם יש דבר בעולם שאין תפלת האדם ועבודתו‬
‫כוללת אותו אם כן הש״י מנהג העולם שלא בעבודת‬
‫האדם ואין שום מקום לעבודה‪ .‬אכן יעקב אבינו‬
‫הגביר כח עבודתו עד שכלל ‪-‬גם האבק וכדאיתא‬
‫בזה״ק )שם( אבק טפל לעפר כי אף שלאבק בפני‬
‫עצמו נראה שאין ממנו צמיחה אבל אם יצטרף‬
‫וישלח‬ ‫סוד‬
‫י‪ 5‬״ק שיב״ק רומז למלואי כל השמות‪ .‬ע״ב‪ .‬ס ״ ג‬
‫מ׳׳ה‪ .‬ב״ן‪ .‬כדאיתא בלקומי תורה )פרשת ■וישלח(‬
‫( וגם‬ ‫( ובתיקוניס )‬ ‫וכזה״ק )‬
‫הוא אקי״ק קוי״ק אדנ״י‪ .‬וקוי״ק אנקי״ם‪ .‬היינו‬
‫שרצה שיבקיע האור להראות ‪.‬אף על לי־וש האחרון‬
‫שיוכל להגיע בתפיסת ידו לפנימית להוציא אורו לחוץ‪.‬‬
‫ויאבל( איש עמו‪ .‬בזה״ק וישלח )ק״ע‪ (.‬מאי ויאבק‬
‫אמר רבי יהושע בן לוי מלמד דסליקו אבק‬
‫ברגליהון עד כורסי יקרא כו׳ להיות כי יעקב אבינו‬
‫נקרא כסא כדאיתא בזה״ק )שם ק ע״ג‪ (:‬דאתעביד‬
‫רתיכא‪ .‬והוא כסא למדת הבינה וכדאיתא בזה״ק‬
‫שמות )י״ ד;( שית דרגין נחתו עמיה דיעקב למצרים‬
‫זכו׳ שית דרגין לכרסייא דלעילא וליןבליהון שית‬
‫דרגין לכרסייא דלתתא ועיין שם בפירוש האריז״ל‬
‫שזעיר הוא כסא בינה ועיין בביאורנו לקמן ) ק ע״ג‪:‬‬
‫ד״ה ויעל) וענין מדת הבינה איתא בזה״ק בא‬
‫) מ״ ב‪ (:‬לבתר עבד מאנא רברבא כגון מאן דחפר‬
‫חפירא רברבא ואתמלי מן מיא דנפיק מן מעיין‬
‫וכוי‪ .‬כי מדה זאת היא כלי לקבל כל מעייני חכמה‬
‫העליונה שכל הבריאה ממנה וכ״ש )תהלים ק״ד(‬
‫כולם בחכמה עשית‪ .‬והנה מדת יעקב אבינו הוא‬
‫לקחת כל דבר בבירורים גדולים לראות בכל פרט‬
‫מעשה איך הוא רצון השי״ת ואינו נכנס לשום‬
‫דבר שיצטרך לבירורים אח״כ וכמו שנתבאר בענינו‬
‫ושורש עשו שהוא מואס בעבודה וכמו שכתוב שוכני‬
‫בחגוי הסלע אומר בלבו מי יורידני ארץ )עובדי'‬
‫א ( כי הוא אומר אחר שנולד מיצחק שהוא עולה‬
‫תמימה ורבקה‪ ,‬אינו צריך לעבודה כלל כי מאון‬
‫יבא לו כח לעשות שום דבר שהוא נגד הש״י ולכן‬
‫אומר שכל כחו הוא מהש״י כי הש״י יברר לעתיד‬
‫שכל המעשים הנעשים הם ממנו וזה דאמר רבי‬
‫יהושע בן לוי שהעלו אבק עד כסא הכבוד ששרו‬
‫של עשו לחם כנגדו ואמר איך הוא ביכולת אדם‬
‫לברר כל הענינים הקטנים והרחוקים מדעת האדם‬
‫וזה ודאי שבכסא הכבוד נכלל הכל שאין שום דבר‬
‫לבטלה וכיון שאין בכח אנושי ליכנס בזה שיכליל‬
‫במעשיו כל הנכלל בימא רברבא אין הקב׳׳ה בא‬
‫בטרוניא• עם בריותיו ולכן לא נברא האדם לעבודת‬
‫הש‪ v/‬ויעקב אבינו לחם עמו וענין מלחמה נגד‬
 ‫ישרים‬ ‫וישלח‬
‫יעקב אע״ה כי פעולה• יעקב אבינו הי'•; כי אין דבר‬
‫קטן וגדול מבלי פעולה והשגחה הש״י בפרט‪.‬ולכן‬
‫בכל הגוף לא הי' ביטלהו לשלוט עליו אכן יבזה‬
‫המקום ששם מהחיל שכחה ושם הוא מקום אפיסה‬
‫הדעה וההחלה פעולה כח השכחה כמו שנהבאר‬
‫לעיל בענין ויצו אוהם לאמר‪ .‬ואין בו דעה מצד‬
‫עצמו רק שמקבל דעה מחלקו העליון ועל זה הי׳‬
‫טענוחו האיך אחה הברר עצמך במקום הזה שאין‬
‫הדעה מגיע שמה ובזה המקום הי' לו מעט אחיזה‬
‫על הגוון כי כמו שבאדם מעורב שכל וחומר והשכל‬
‫מושל עליו ובנפשוח ישראל בכל עה יביטו לשכלם‬
‫שינהגם על פי דרך הש״י ועל זה לחם המלאך עמו‬
‫איך יהכן זאה אצלכם הלא‪ .‬שם בסוף ההרגש ששם‬
‫מחחיל כח השכחה בהכרח יש שם מקום שכולל‬
‫שניהם והוא שמקבל ‪.‬כח השכלי ומשליכו להסהר‬
‫ושכחה וזה ראי׳ לכחו שאחר שקיבל כחו פעם אחה‬
‫יעשה בו כרצונו והיום אשר הי׳ גובר בזה הי׳‬
‫ע׳ באב כי למלכי ישראל מניסן מנינן וניסן ר״ה‬
‫למלכים ואז השמש יוצא בהקופהו על ה איז וישראל‬
‫מקבלים השפעה מנגד כירח ולכן מונין מלבנה אבל‬
‫הם‪.‬אומרים שמקבלים משמש היינו מכלל כש״נ וכמו״כ‬
‫גם ט׳ באב מורה על זה כי בט׳ ■מהחיל הירח להשלים‬
‫פעולהו וכדאיהא בזה״ק פרשה בא )ל ט‪ (:‬בעשור‬
‫אמאי בעשור בעדנא דאנהיר יובלא לסיהרא וכין‬
‫בט׳ באב גם כן איחא )העניה כט‪ (.‬א״ר יוחנן‬
‫אלמלא‪-‬הייחי באוחו הרור לא קבעחיו אלא בעשירי‬
‫מפני ‪.‬שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אחחלחא‬
‫דפורענוחא עדיפי ולכן באב שחשש כחה של ממה‬
‫אז יעמוד בקיטרוג איך אחם מקבלים עחה אור‬
‫אבל באמה יעקב וישראל מקבלים אור משמשא‬
‫עלאה דלא יחיש כחה לעולם ומזה יחנהג בכל מעשיו‬
‫‪.‬ולכן כחיב ויזרח לו השמש‪.‬‬
‫דאיהא בסוף מנחוה דקראן לי׳ אלהא דאלהא וזה‬
‫רעל מעליו אלקים במקום אשר 'דיבר אחו‪ .‬בזה״ק‬
‫וישלח ) ק ע ״ג; ( רבי שמעון אמר מכאן‬
‫דאחעבוד רחיכא קדישא בהדי אבהן‪ .‬והא חזי‬
‫יעקב איהו רחיכא קדישא ‘ עלאה דקיימא לאנהרא‬
‫לסיהרא ואיהו רחיכא בלחודוי הדא הוא דכחיב‬
‫ויעל מעליו א לקים‪ ,‬פירוש‪ .‬שמדח יעקב אבינו הוא‬
‫תפארה י שמכריע בין■ מדוח האבוח חסד וגבורה‬
‫סוד‬ ‫פב‬
‫לעפר כעפר ישביח על ידי כאבק ויעזור לצמיחה‬
‫וכן יש במעשים אלו אף על פי שנראה שבפני עצמם‬
‫אין להם הקנה אכן גם להם יש הקנה על ידי‬
‫שיהעורר על ידם כח עבודה ויעזרו לכל הצמיחוה‬
‫שהש״י עונה על ידי הפלה יעזרו גם הצעקוה שנראו‬
‫שלא פעלו בעהם‪ .‬וכמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה בענין הרומה הדשן‪ ,‬ונמצא‬
‫שבכח עבודה יכול לעורר להעלוה כל הבריאה ואין‬
‫שום דבר יוצא מכלל עבודה‪.‬‬
‫על כן לא יאכלו בני ישראל אה גיד הנשה וגף‬
‫כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה‪ .‬בזוה״ק‬
‫) ק ע‪ (:‬ואמאי איקרי גיד הגשה וכר דאיהו מנשה‬
‫לבני נשא לפלחנא דמאריהון והמן הוא יצר הרע‬
‫רביע‪ ,‬להיוה האדם בשורשו הועבע להיוהו בלול‬
‫מחלק אלקי מחושים גופנים וכנגד זה נברא גם‬
‫בדמוה מוכיח על ענין זה‪ .‬הראש המולך בכלל כל‬
‫הגוף לאשר ■לקח חלקו בכח אלקי ושם שולע המחשבה‬
‫והשכל והדעה והחהיו הלב שיש בו הרצון עד‬
‫הכלים הפנימים הקבה והדקין המעכלים המהעוררים‬
‫לכל מקרה ח״ו כשיקבל הגוף דבר שאינו ראוי אליו‬
‫מצד בנינו הם ירגישו ולא יעשו פעולה עיכולם‬
‫כבראשונה אבל מן הירך ולמעה אין עוד רושם‬
‫ניכר מדעה והרגש הזה כלל‪ .‬והנה האדם מורכב‬
‫מבשר וגידים ועצמוה‪ .‬והגידים אינם בנוהן טעם‬
‫כלל‪ ,‬ועיקר מרוצה וקיום הדם הוא בגידין‪ .‬וגיד‬
‫הנשה הוא המהחיל בההחלה הירך ומהלך על פני‬
‫כל הירך עד סופו ושם בההחלהו יאפסו כל כחוה‬
‫החושים והדעה כלה וזה הי׳ מלחמה יעקב עם‬
‫המלאך דרכיב על חויא כי זה הי' שרו של עשו‬
‫ושמו סמאל ושמו רומז לכל כחו כי ס׳ רומז למבטח‬
‫עוז ברזא דקשה ומ׳ הפהוחה אשר רומז להאי‬
‫דאיהא באוהיוה דרבי עקיבא דמ׳ הפ הו חה אומרה‬
‫מלכוהך מלכוה כל עולמים והוא שהש״י שולט רק‬
‫בכלל וגם להם יש כח לפעול וזה רומז שמו ' כי‬
‫אל הוא גודל הקיפוה וכדאיהא ביבמוה )כא‪(.‬‬
‫מאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא דכהיב ואה אילי‬
‫הארך לקח‪ .‬והוא כי מבטחו הוא ממה ‪,‬שהש״י שולט‬
‫בכלל ומזה יצא לפועל הקיפהו והנה בזה לחם עם‬
‫פג‬ ‫ישרים‬
‫אף שבכל מקום שהש״י שוכן נשאר רשימה לעילם‬
‫מכל מקום לא בזו התפיסה שהאדם מבין בה אכן‬
‫במקום אשר דיבר אתו לא נכתב רק ביעקב אבינו‬
‫ע׳׳ה כי דיבור הוא המדרגה התחתונה בגדר התפיסה‬
‫׳שהאדם מבין בזה המקום עלה וידוע שכל דבר‬
‫שבקדושה ״כשעולה מניח רשימה למטה אכן בזה‬
‫ה מדה נשאר כל הרצון בשלימות בגדר תפיסת האדם‬
‫גם כן‪ .‬וענין רתיכא קדישא עלאה לאנהרא לסיהרא‬
‫הוא ממה שנכלל בשורשו כדאיתא באוצרות חיים‬
‫)צ״א‪ (:‬ובענין קו המדה )שאלה כ״ז(‬
‫וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה‬
‫וילדיה אחרונים ואת רחל ■זאת יוסף אחרונים‪.‬‬
‫בזה״ק בלק ) ר״ ב‪ (:‬תא חזי ההוא רשע דעשו‬
‫יהיב עינוי לעיינא על נשין ובגיניה אתקין יעקב‬
‫תיקונוהי‪ .‬להיות כי עשו נגד יעקב בשורשו כי‬
‫יעקב הוא יסוד העבודה על ידי הכרת בזראו בכל‬
‫וקליפת עשו היא‬ ‫פרט מעשה כמו שנתבאר‬
‫המואסת בעבודה באמרו מה נועיל כי נפגע בו‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזה״ק ההוא רשע יהיב עינוי על נשין‬
‫כי בנשי ישראל יש כח עבודה בקביעות זכדאיתא‬
‫בגמרא )ע״ז ־ כז‪ (.‬אתתא כמאן דמהילא דמיא‬
‫וילק פטורים ממצות עשה שהזמן גרמא כמו שנתבאר‬
‫בענינו וכמו שאמר כבוד אאמו״ר הרב‪ ,‬הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה הכ״מ על פסוק שרה אשתך לא תקרא שמה‬
‫שרי כי שרה שמה ולא כתיב שתקרא שמה שרה‬
‫כי על ידי עבודת הזכר נקבע קדזשה קבועה בנוקבא‬
‫וזה דיהיב עינוי על נשין כי באלו יש לו אחיזה לומר‬
‫הלא ברא הקב״ה מקום מפורש שאינו צריך ■לעבודה‬
‫מפני שיש בו קדושה בקביעות‪,‬‬
‫‪1‬זה דאיתא בזה״ק וישלח ) ק ס ״ ח;( ת״ח שכינתא‬
‫לא עדיאת מאהל לאה ומאהל רחל אמר‬ ‫״‬
‫יעקב' ידיענא דהא נטירו לין לאילין מן קוב׳׳ה מה‬
‫עבד וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה אמר‬
‫אם יקטול עשו לאילין יקטול אבל אילין לא מסתפינא‬
‫■מנייהז וכו׳‪ .‬וכפי זה אדרבה מאחר שלא ירא‬
‫בשבילם■ הי׳ להם להעמידם בראשונה אלא שיעקב‬
‫שם את נשיו ואת בניו זאת ילדי בקומה שלימה‬
‫'לפי הענין הנצרך לו למלחמה הזאת כי שם׳ כבר‬
‫רשלח‬ ‫םוד‬
‫שהם ביחד מרכבה להש״י זכדאיתא בגמרא )ברכות‬
‫ו‪ (.‬ומכין ששלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם‬
‫שנאמר בקרב אלקים ישפוס‪ ,‬ודין היינו■ ששנים ■זה‬
‫כנגד זה ואחד מכריע ביניהם וזה הוא כח שלימות‬
‫בהנהגה ושם הוא רק מהש״י שמנהג על ידי מדה‬
‫שלימה כזאת ושם יתגלה מדת אלקים שכינתא עלאה‬
‫המשפיע לשכינתא תתאה ועוד■ נוסף■ מדת יעקב‬
‫אבינו שממדתו לבד• נבנה פרצוף מיוחד הנקרא‬
‫כולל זעיר אפין שכולל מרכבה בפני עצמו ונכלל בו‬
‫כל העשרה מדות דאף שמיוחד רק לששה מ מ ת‬
‫ההנ הג ה מחסד עד יסוד מכל מקום יש בו כשלימות‬
‫עשר מדות וכדאיתא בעץ החיים )שער אח״פ פרק‬
‫‪.‬‬ ‫( כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה ובזעיר‬
‫נכלל יעקב וישראל וישורון כדאיתא בעץ החיים‪.‬‬
‫אכן בזה מדת יעקב אבינו מדוגלת בערכה שמדתן‬
‫אמת חותמו של הקב״ה ‪,‬שבזו המדה נמצא‬
‫הש״י ■כפי ההכנה שאדם מכין לבו כן מאיר לו‬
‫הש״י באותו לבוש עצמו וזה דמייתי בזה״ק )שם(‬
‫פ תח‪ .‬ואמר כי מי גוי גדול אשר ■לו אלקים קרובים‬
‫אליו כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו ופו׳ בגל שעתא‬
‫דאצעריך להון למשמע צלותא דאינון בעאן בגין‬
‫ההוא דרגא דלהון‪ .‬כי מאחר שהנפש מישראל כולל‬
‫עצמו במדת יעקב שהוא כלול מיסוד המדות הראשונות‬
‫של ההנהגה שהם חסד וגבורה והוא מאחד אותם‬
‫והיינו מפני שהוא העובד‪,.‬את הש״י ורוצה ‪.‬תמיד‬
‫'לבהירות מאור הש״י ‪.‬בשעת כל פרט מעשה ולא‬
‫שיעשה מעשה שתצרך לבירורים אחר כך ‪ ,‬וממילא‬
‫רואה תמיד שורש המדות שממקור אחד יצאו •ובשורשם‬
‫אין שום פירוד וממילא גם בענפיהם אין פירוד‬
‫וזה הוא עבודת יעקב‪ ,‬אבינו ■לברר זאת ולכן על‬
‫עבודה במדה זאת עונה הש״י פנים בפנים וכמו‬
‫שאמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫)בפרשה זאת( על פסוק ו א תה‪.‬א מ ר ת היטב איטיב‬
‫‪.‬‬ ‫עמך‪.‬‬
‫ו ז ה שאמר הכתוב ויעל מעליו' אלקים במקים אשר‬
‫דיבר אתו כי ויעל מעליו אלקיס כתיב‬
‫גבי אברהם גם כן בפ' לך ילך‪ .‬ויעל אלקים מעל‬
‫אברהם ׳היינו שהוא מרכבה שהש״י שוכן עליו‬
‫אכן לא נכתב במקום אשר דיבר אתו כי כשעולה‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫דשלח‬ ‫םוד‬ ‫פד‬

‫ושפחה וכדאיתא במדרש תנחומא )וישלח( ויהי‬
‫לי שור אין לי לירא ממך שהרי נולד יוסף שנקרא‬
‫שור וחמור זה משיח בן דוד‪ .‬וכמו שנתבאר בפרשת‬
‫תצא כי הם בקדושה כח שור וחמור‪ .‬צאן אלו זכותן‬
‫של שבטים כי השבטים כשהם ביחד בלב אחד הם‬
‫מלאים אהבה ■להמשך אחר רצון הש״י‪ .‬ועבד זה‬
‫משה שנאמר משה עבד ה׳ )יהושע א( כי על‬
‫מרע׳׳ה נאמר והאיש משה ענו מאד )בהעלותך‬
‫יב( ופירש כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה כי אחר שהוא הי׳ תמיד דבוק בשורשו‬
‫וידע כי כל מה שהשיג הו א רק מהש״י והוא הי׳‬
‫מיסוד אבא היינו מקור החכמה והחכמה מאון‬
‫תמצא במי שמשים עצמו כאין כדאי׳ )סוטה כ א‪(:‬‬
‫כי לא נמשך לשום דבר‪ .‬ולכן כל גופו הי׳ תמיד‬
‫נמסר להשי״ת וזה הוא עבד ה' האמתי ולכן הי׳‬
‫בכחו להוציא את ישראל משיעבוד‪ .‬ושפחה זו רות‬
‫וכו' שהניחה להיות גברת ומלכה לבא לחסות תחת‬
‫כנפי השכינה כי עבודת הש״י הי׳ חביב עליה עד‬
‫שכל תענוגי עולם הזה כאין נגד חשקה לחסות תחת‬
‫כנפי השכינה‪ .‬והנה יעקב עבר ■לפני הכל כי הוא‬
‫הי׳ בכחו להשפיע עד למי שהוא בקליפת שפחה‬
‫להכניסו לקדושה ולכן נקראו כאן האמהות בלהה‬
‫וזלפה שפחות כי יעקב בשורשם הוציאם משיעבודם‪.‬‬
‫ישראל‪ .‬ולכן שם לאה וילדיה קודם רחל‪ .‬כי לאה‬
‫היא מבחינת זווגו בא אצלו היינו סיעתא שלא‬
‫מדעת כמו שנתבאר בענינו ולעיל בפרשת ויצא‪.‬‬
‫והזווג הי׳ בזמן הזה בשלימות יעקב ולאה ובאורח‬
‫טמירו הי׳ גס ישראל‪ .‬עד שגמר הזווג הי׳ יוסף‬
‫ורחל כי אחר שעשאן קומה שלימה ויוסף הוא‬
‫המשביר אז ■נגמר בחינת ישראל ולבסוף רחל‪ .‬כי‬
‫אחר שבירר בעבודה שהוא בחינת יעקב בירר בחינת‬
‫שפחה היינו גודל עבודה להכניס הכל בקדושה‬
‫אז גם מה שנזדמן לו שלא מדעתו על ידי יוסף‬
‫הכל פנים‬ ‫היינו להחזיר‬ ‫לרחל‬ ‫נזדכך ונשפע‬
‫בא )ל״ז‪ (.‬דהא משה אמר עד בכור השפחה וכו׳‬
‫נמצא דעת‬ ‫שגם בהעלם‬ ‫לברר‬ ‫בדעת וחשבון‬
‫ולא הו ה הכי אלא עד בכור השבי‪ .‬ושם ) ‪ ( :‬עד‬
‫ואז נשלם פרצוף ישראל‪ ,‬והזווג בעולם הזה הוא‬
‫הגמר בבחינת ישראל ורחל כדאיתא בכתבי האריז״ל‬
‫וזה דאיתא בזה״ק שעל לאה ורחל לא ירא היינו‬
‫אחד שתיקן קומה שלימה אז הם יותר בתקיפות‬
‫מכל כי ה ס יותר קרובים להארת אורו‪.‬‬
‫■נתבשר כי יהי׳ שמו ישראל ושם ישראל מורה כי‬
‫קדושתו מתפשעת על כל בניו וקנינו וכל מה שיש‬
‫לו שהוא מאיר להם בכח קדושתו אכן עוד הי׳‬
‫בהסתר ולא בגילוי וזה שעבר יעקב לפניהם ואחר‬
‫כך השפחות ואחר כך ילדיהן ואחר כך לאה וילדיה‬
‫ואחר כך יוסף ואחר כך רחל‪ ,‬כי יעקב שלח לו‬
‫ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה‪ .‬היינו שהכניס‬
‫כל הכחות מכל העולם להכניעם לקדושה לעבוד‬
‫בהם את הש״י וכדאיתא בזה״ק וישלח ) ק סו‪(:‬‬
‫שור וחמור אינון תרין גזרי דינין דכד מתחברין‬
‫תרוייהו כחדא לא מתחברין אלא לאבאשא עלמא‬
‫זכו' צאן ועבד ושפחה אילין כתרי תתאי דקעיל‬
‫קב״ה במצרים בטר בהמה בטר השבי בכור השפחה‪.‬‬
‫ענין שור וחמור כשמזדווגין יחד נפיק מנייהו‬
‫כלב כדאיתא בזה״ק )בשלח ־ ס ה‪ (.‬וזהו‬
‫קליפת עמלק כמו שנתבאר הענין מכבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת תצא בענין‬
‫עמלק‪ .‬וצאן יעקב ושפחה פירש כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‪ .‬כי צאן הוא בבהמה‬
‫המיוחדת במדתה שיש לה משכוכית כדאיתא במס׳‬
‫בבא קמא ) נב‪ (.‬שנמשך אחר הגדול שבהם‪ ,‬והנה‬
‫זה הי׳ קליפת מצרים בכח טומאה שיש יצר רע‬
‫להמשך אחריהם וכמו שכתיב )בהעלותך יא( זכרנו‬
‫את הדגה‪ .‬ועבד היינו כשמכניס עצמו בהנאה ותאות‬
‫הגוף שקשה ׳לו לפרוש ממנו זה הוא ענין עבד‬
‫מכילתא יתרו א׳( שאין עבד יטל‬ ‫וזה לאיתא )‬
‫לברוח ממצרים לפי שהיו כל כך משופעים טובה‬
‫עד שנדמה למי שנמשך אחריהם כי מוטב לו שיהי'‬
‫עבד במצרים מלהיות שר במקום אחר ושפחה היינו‬
‫שנכנס כל כך בחמדתם עד שאינו מרגיש כלל שהוא‬
‫נכנע כי זה הוא בחינת נוקבא ■לעומת הקדושה‬
‫כמו שנתבאר לעיל בענין זה‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק‬
‫הצדיק‬
‫בפנים‬
‫בכור השבי אשר בבית הבור מינון דנפקין משפחה‬
‫גי שבי מורה כשנכנס יותר בחמדה עד אשר אם‬
‫יחסר לו ממותרות שהורגל בו הוא כמו חסר‬
‫מוכרחות זה נקרא שבי וזה נכלל בשפחה‪ .‬וזה‬
‫ששלח לו יעקב אבינו ויהי •לי שור וחמור צאן ועבד‬
‫פה‬ ‫י ש ר י ם‬
‫שהשפעה זו חסרה בנפשות ואז על ידי עבודה‬
‫שהאדם יראה שהוא חסר מדבר זה אז יענהו הש׳ע‬
‫ויפתח לו כי בנפשו יכול למצוא עצה ותבונה וכדאיתא‬
‫בזה״ק תזריע ) מ״ז‪ (:‬לא נהיר חכמתא דלעילא‬
‫וכו׳ אלא בגין שפותא דאתער מאתר אחרא‪ .‬וזה‬
‫דאיתא בזה״ק דיצר הרע נברא תיכף בשעת לידה‬
‫ואף שאז גם הרע אינו בפועל אבל כלל הרע היינו‬
‫השחתה יתוסף הכולל מיצי הרע ירצה בהשחתה‬
‫שהרי פבעו נמשך לאור והרי הפבע מתנגד לזה‬
‫שהרי בהמה בורחת מן הסול וזה הוא בעוד שהפובה‬
‫היא מצומצמת באדם והמור כמוס ורק שורה בו‬
‫בהורת כלל שהאדם נברא להיות נבנה על ידי בנין‬
‫עדי עד וזה נפבע בשורש חיי האדם אכן אז היצר‬
‫גס כן שורה בכלל ומושך רצונו להשחתה כי עוד‬
‫לא נברא יצר פוב כל זמן שלא יצא להראות בפועל‬
‫על פי מדותיו ופרפיו‪ .‬אכן משלש עשרה שנה שאז‬
‫מתחיל להתפשע כי נעשה ראוי להוליד תולדות‬
‫אחר שקנה דעת בהסתר שעברו על שלש עשרה‬
‫מדות היינו ממלכות עד חסד מתתא לעילא וחוזר‬
‫מחסד עד יסוד מעילא לתתא ואז הוא זמן ההשפעה‬
‫כשקנה מעילא לתתא כשמגיע למדת היסוד שהיא‬
‫מדת ההשפעה אז מתחיל להתגלות הפוב הנפבע‬
‫בו שחלק הש״י לו מחכמה‪.‬‬
‫)שם עמוד ב׳( תא חזי על דא אקדוס עם בר נש‬
‫ביומא דאתיליד בגין דיהימן ■ליה וכו׳‪.‬‬
‫פירוש‪ .‬כי אף בעוד שאין האדם יוצא לפעול פעולות‬
‫גם היצר בהסתר וכדמצינו שאין עונשין בית דין‬
‫קודם י״ג שנה מפני שעוד לא יצא לפועל אכן‬
‫נפבע היצר קודם שיצא לפועל כי עיקר עבודת‬
‫האדם להש״י בכל דבר הוא כשעומד על הפרק הן‬
‫בכלל והן בפרט מעשה כי אחר שיצא לפעולה טובה‬
‫אז האדם מכיר וכן בכל ענין השגה כשכבר השיג‬
‫האדם אין בו כל כך עבודה ואין היצר שולט כל‬
‫כך כי עיקר נסיון האדם בעבודתו הוא בתוך‬
‫הגבולים כי אז יתגבר נגדו בעת שיצא מגבול‬
‫■לגבול‪ .‬וזה דמסיק לא שלותי בביתא דלק וכו׳‬
‫ולא שקטתי מעשו וכד ולא נחתי מן דינה ומן שכס‬
‫ויבא רגז דא רוגזא וערבוביא דיוסף‪ .‬כי בכל אלו‬
‫יצא יעקב מגבול לגבול וקנה מדרגות חדשים‬
‫והתעלות בעבודת הש״י‪.‬‬
‫וישב‬ ‫סו ד‬
‫וישב‬
‫וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ מ ען‪ .‬בזה״ק‬
‫וישב )קעע‪ (.‬רבות רעות צדיק ומכלם‬
‫יצילנו ה׳ תא חזי כמה מקטרגין אית לי׳ לבר גש‬
‫מיומא דקב״ה יהיב נשמתא לבר נש לאתקיימא בהאי‬
‫עלמא דכיון דנפק בר נש לאוירא דעלמא מיל‬
‫אזדמן לאשתתפא בהדיה יצר הרע וכו׳ ותא חזי‬
‫דהכי הוא דהא בעירא וכו׳‪ .‬בכל מקום שהש״י‬
‫נותן שלימות אינו אלא על ידי הסתרות דהרי‬
‫בהמה אין לה יצר הרע דבאמת כל מה שברא‬
‫הקב׳׳ה לא ברא אלא לכבודו אכן עיקר כשלימות‬
‫היא שהבריאה גס כן תדע איך הש״י עוסק עמו‬
‫וזה אינו אלא רק מה שיפעול בעצמו על ידי עבודה‬
‫דגם מבהמה יש כבול שמיס וגס בדומם שוכן כבוד‬
‫ה׳ וכמ״ש השמים מספרים כבוד אל וגס הארץ‬
‫מלאה חסדו וכדמצינר מכנף הארץ זמירות שמענו‬
‫)ישעי׳ כד( אכן אין בהס הו ס פ ה כי כמו שנברא‬
‫כן עומדים וכדמצינו )בזה״ק אמור צא‪ (:‬ת״ה‬
‫בר נש דאתיליד לא אתמנא עליה חילא דלעילא עד‬
‫דאתגזר וכו' זכי וסו׳ כדין הוא אדם שלים שלים בכלא‬
‫אבל בהמה דאתילידת בההיא שעתא דאתילידת‬
‫ההוא חילא דאית לה בסופא אית לה בההיא שעתא‬
‫דאתילידת‪ .‬כי האור הניתן בו עמון מאד עד שהאדם‬
‫בעבודתו מגדיל כח כלי קיבולו שיוכל להתרחב וירחיב‬
‫כי אף שמקודם היצירה ניתן בו‬ ‫אור הניתן בו‪.‬‬
‫חכמה וכדאיתא )נדה פז ‪ ( :‬מלאך הממונה על‬
‫הריון וכו׳ ונועל פפה ומעמידה לפני הקב׳׳ה ואומר‬
‫לפניו רבש״ע פפה זו מה תהא עליה וכו׳ חכם או‬
‫פפש וכו׳‪ .‬אכן אינה תופסת מקום כלל וזה אינה‬
‫כי כל דבר שהוא בכח והוא רק‬ ‫בתפיסת האדם‬
‫ביד הש״י ואין לאדם תפיסה בו זה אינו חלק‬
‫האדם וכמ״ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה‬
‫ידלנה )משלי כ( כי גם העצה שיש בלב האדם‬
‫עצמו •לזה צריך תבונה לדלות אותה שתצא לפועל‬
‫והכרת האדם ועיקר היציאה לפועל הוא כשמשפיע‬
‫לזולתו‪ ,‬והנה בכל מקום שאדם מתחיל להשפיע‬
‫אז נתעורר קיפרוג כי כל דבר‬ ‫ולהרחיב גבולו‬
‫שיוצא לפועל עיקר שרשו לפעול ולקבוע בעולם‬
‫ובנפשות שיקבע בלבם ולכן מתעורר החסרון מה‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫ולזה חכמה‬ ‫גם כן יש כחות ומדות לזה יש כח‬
‫וכמ״ש )איוב לה( מלפנו מבהמות ארץ ומעוף‬
‫השמים יחכמנו• וכדאיתא בגמרא )עירובין ק‪( :‬‬
‫ילמדנו ‪ .‬צניעות מחתול וכו׳‪.‬אלא • שלכל אחד‪ .‬יש מדה‬
‫פרעיית והאדם לפי שהוא כולל■ כל המדות והכחות‬
‫אף שלא נמצא‪ .‬בו‪ ;.‬רק מעט מכל פרט אכן ביען כי‬
‫הוק הכלל‪ ,‬ימשול י^ על כל■ הברואים ולכן דימה‬
‫יעקב אבינו שגם בישראל כן כי יוסף נקרא צדיק‬
‫עילאה כי הו‪.‬א במדתו• מגביל ומצמצם כל המדות‬
‫וממילא הוא המשביר כי הוא המקשר‪ .‬ומאחד מראשית‬
‫הקבלה עד‪ ,‬גמר ההשפעה והוא יש•■לו מפתח כל‬
‫המדות■ לפיכך סבר יעקב ‪.‬אבונו כי הוא היסוד‬
‫ועיקר מהשבטים‪ ,‬ואחר הבירורים נתגלה‪ . .‬לו כי‬
‫אף שבין‪ .‬אוה״ע‪ .‬לישראל הוא הבירור בענין זה‬
‫שמאחר שאין■ להם מפתח הכולל אין להם כלום‬
‫ודוגמת מי שנתן ■■•לו■ כל הון יקר ובאם אינו יכול‬
‫להגיע לזה אין לו כלום ובאמת ■גס בישראל בלי‬
‫מדות ההתקשרות אין אדם‪■ .‬יכול להגיע לשום דבר‪.‬‬
‫אכן בישראל נמצא‪ .‬בכל נפש׳ שהוא כלול מכל המדות‬
‫ורק בזה הוא מפורש ביותר‪ .‬אבל בהתכללם יחד‬
‫בהתאסף יחד שבטי‪ .‬ישראל יהודה הוא הגבר‬
‫באחיו כי בהתכללותם יחד גם ביהודה ‪.‬יש מדתו‬
‫של יוסף ועל זה בא אחר הבירורים שנדמה ‪.‬לו‬
‫שיוסף ■נאבד ממנו וממילא נחסר ההתקשרות מכל‬
‫השבטים להש״י עד שנתברר ■בעת שנתבשר שיוסף‬
‫חי וראה כי כריתת הברית‪ .‬שכרת ה׳ עם האבות‬
‫מאיר לעד ולעולמי עולמים ולא יכבה נרם לעולם‬
‫ועד‪ ...‬וזה דאיתא‪ .‬בזה״ק )שם( רבות רעות לצדיק‬
‫לא כתיב אלא צדיק בגין דקב׳׳ה אתרעי בי׳ כי;‬
‫כשאדם■ מברר עצמו עד מדה זאת אז עוזר הש׳‪v‬‬
‫להשפיע ■ כל קדושתו• בעולם‪ .‬וענין יוסף ויהודה‬
‫הוא‪ .‬כי יוסף נקרא נר מצוה ויהודה הוא תורה‬
‫אור כמו שאמר כבוד■ אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה הכ״מ בפרשה זאת‪• .‬נר היינו שהאדם מאיר‬
‫לעצמו במעשה המצות■ ועבודה ובזה■ אין להאדס‬
‫תפיסה‪ .‬כי ■כל‪ .‬כוונתי‪ .‬המצות■• אינס מגיעים לעומק‬
‫הצפון במעשה המצות כי •באם‪ .‬הי' תכלית הכוונה‬
‫כפי הטע ם שנתנו בה חז״ל• הי' ■די בכוונה לבדה‬
‫אלא ‪.‬ודאו ■שבהמעשה י יש עוד כוונה עמוקה יותר‬
‫מכל תפיסת‪ .‬שכל ■האדם ■והמעשה פועלת ■בעומה‬
‫וישב‬ ‫םו ד‬ ‫פו‬
‫והנה אחר מעשה שכס חזר לארץ מגורי; אכיו■‬
‫והתחיל לבא לגבול חדש כמו שפירש כבוד‬
‫אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫ע׳׳ה אחר‬ ‫)‪ 5‬מי השלוח( כי ענין אברהם אבינו‬
‫שהי׳ ממדת החסד בירר תמיד מדת האהבה שלא‪.‬‬
‫ימה לבו לשום אהבה מעניני עוה״ז חוץ מהש״י‬
‫‪.‬והי׳ בזה‬ ‫ויצחק אבינר נולד אחר אלו הבירורים‬
‫מבורר וענינו הי׳ לברר כל מיני יראות שלא ירא‬
‫משום גוון רק מהש״י לבדו ויעקב אבינו הי'■מבודר‬
‫באלו השנים אכן אחר שהשלים הבירורים שהי' לו‬
‫בין אומות העולם שהיו אחוזים בפסולת אלו המדות‬
‫בחרן הי׳ לו עם לבן שהוא מפסולת מדת אהבה‬
‫ועם עשו שהוא מפסולת מדת היראה וכן מעשה‬
‫דינה ושכם היו גם כן עוד בירורים בין‪ .‬או ה״ ע‬
‫ממדות אלו‪ .‬ובארץ כנען נגמרו הבירורים שבין‬
‫יעקב וישראל ובין אוה״ע‪ .‬ואז התחילו הבירורים‬
‫בין ישראל עצמם כי כבר‪ .‬יצא מפורש עומק יקרת‬
‫ישראל והתחיל יעקב אבינו לברר ולסדר היראה‬
‫והאהבה לאחד שני המדות אלו לסדר אותם כל‬
‫אחד ‪ .‬במקומו ובעונתו ולברר בין השבטים עצמם‬
‫שהם י״ב גבולי אלכסון הכוללים כל מדות ההנ הגה‬
‫שהם שש המדות מחסד עד יסוד מתתא לעילא‬
‫ומעילא לתתא‪ ,‬וזה הי׳ הגבול שבא בו באק• כנען‬
‫אכן גס זה לא נתברר לו אלא על ידי סבלנות‬
‫כדאיתא שם במי השלוח שהוא סבר שיוסןס הוא‬
‫הגדול והמובחר שבשבעים וגם יוסף סבר כן עד‬
‫שנתברר לו שיהודה הגדול‪ .‬וזה ההסתר בא לו‪.‬‬
‫מראשית עניני הבירורים כאשר ראה בין אומות‬
‫העולם אף שיש ■להם כמה כחות גדולים ממדות‬
‫שרי מעלה שעל ידי כן יושפע להם כחות עוה״ז‬
‫יותר מלישראל וישראל הם ה מ ע ט מכל העמים‪.‬‬
‫ונראה שכח ישראל קטן הוא אכן ביען כי ‪.‬בין‬
‫האומות כשנוטלים כל הטובות הס אוחזים בהם‬
‫מתוך החושך ולזה אין להם החיים מהטובה כי‬
‫מקבלים רק כמאן דיהיב מבתר כתפוי וממילא כל‬
‫אחד מתפשט במדתו ויחסר לו שאר המדות ‪ .‬לפי‬
‫שאין להם התכללות והם דוגמת עלמין דאתחרבו‬
‫שלא הי׳ להם התכללות‪ .‬ולכן ישראל הם העוקר‪.‬‬
‫לפי שבהם יש התכללות מכל המדות והוא דוגמת‬
‫האדם שכחו קטן נגד כל הברואים ‪-‬כי בין הברואים‬
‫פז‬ ‫י ש ר י ם‬
‫בשלח ‪ :‬על‪:‬פ סו ק ויקח משה את עצמות יוסף עמו(‬
‫והנה יסוד המצות הוא מדת יוסף הצדיק שהוא‬
‫המשביר והמשפיע לעולם וידוע נדד דאיתא בכתבי‬
‫האריז״ל בלקוטי תורה )פרשה זו( ויהי יוסף יפה‬
‫תאר ויפ ה' מ ר א ה ראשי תיבות יתו״ם כי מדת יסוד‬
‫נקרא יתום כי אימא עלאה עד הוד אתפשטת‬
‫כדאיתא בהקדמת תקוני הזהר )דף ז‪ ( :‬ולכן נקרא‬
‫יסוד יתום‪ .‬וענינו כי כח הדעת שהוא מבינה‬
‫שהאדם מבין ומשכיל הוא בעוד בחירת האדם גלויה‬
‫אצלו כפי הבנתו אכן משהגיע ■להשפיע שם הדעת‬
‫נסתר וכן בכל ההשפעות הן בהשפעות הולדה‬
‫כשמגיע להשפעה אין הדעת שולט כל כך וכן בכל‬
‫מיני מעשים וגם במצות מעשיות אין ‪ ,‬הדעת מאיר‬
‫להתבונן‪ ,‬עד‪ .‬גמר המעשה‪ .‬ולכן מדת היסוד תוכל‬
‫להסתתר עד שאינו‪ ,‬ניכר אס נמצאת ולזה־ יוסף•‬
‫נגלה בין האומות עד שיעקב אבינו וכל השבטים‬
‫נדמה להם שנאבד■ וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון‬
‫בגין צדיק חי עלמין עני‬ ‫דף )נ״ג ע״ד(‬ ‫כ״א(‬
‫בגלותא וצדיק כד איהו לבר אתמר ביה נשקו בר‬
‫שני המדות יסוד ומלכות‪.‬‬ ‫כל הענין על‬ ‫עי״ש‬
‫להמצוה שכמה שישכיל אדם להתבונן פירוש המצוה‬
‫ובמדרש רבה שמיני )פרשה י״ב( אלו צואות‬
‫ואזהרות של תורה שנקראת בר כד״א נשקו‬
‫בר ועי״ש ענין שלמה המלך‪ .‬ועיין זה״ק פ' ויצא‬
‫)ק׳׳נ‪ (.‬ובגין דשלמה וכו׳ שריא סיהרא לאתפגמא‬
‫ולכן הזהירה שיאחוז בפשוטי מצות‪ .‬כי בזמן שאין‬
‫האור בהיר אז צריך מן המצות לבא לתקיפות כדי‬
‫שעל ידי זה יוכל להמשיך אור תורה להמצות וכדאיתא‬
‫באדרת נשא )קמ״ג‪ (.‬תאנא כתיב וצדיק יסוד‬
‫עולם ‪ :‬דכליל שית בקרטופא כחדא וכו׳ ותאנא‬
‫בצניעתא דספרא באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל‬
‫ובפרט ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט ובכלל‬
‫כי כ שהאור‪,‬בהיר והש׳^ פותח הבהירות אז מאיר‬
‫לאדם הכלל שעל ידי הכלל יבא לדעת כל הפרטים‬
‫בסקירה אחת אכן כשאין האור בהיר והאדם צריך‬
‫להעיר על ידי עבודה ומצות מעשיות ועל ידי‬
‫שיבא לאור פרטיי וירבה בהתבוננות הפרטים אז‬
‫על ■ידי הפרט יבא להכלל וזה קשה מאד וצריך‬
‫התעוררות רב‪ ,‬וזה ענין יוסף הצדיק וגלותו שאמר‬
‫כבוד אאמו׳^ הרב‪ :‬הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ‬
‫וישב‬ ‫םוד‬
‫לב הל‪ 1‬דם ‪.‬ליישר לבבו יותר־ מכפי תפיסתו וכמו‬
‫שנקראו המצות בזה״ק )יתרו פב ‪ (:‬תרי״ג עישין‬
‫אכן אינו פועל להשאיר הכרה נכרת באדם שהאדם‬
‫ירגיש בה וכדאיתא בסועה )כ״א‪ (.‬דרש רבי‬
‫מנחה ברבי יוסי כי נר מצוה‪.‬ותורה אור‪ ,‬וכו׳ אלא‬
‫אמר רבא תורה בעדנא‪ .‬דעסיק ‪,‬בה מגנא ומצלא‬
‫בעדנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ‪,‬אצולי לא מצלי‬
‫וכגי״ש דדעת רב יוסף דתורה אף בפדנא דלא עסיק‬
‫בה‪ .‬מגינא ומצלא ‪.‬דהתורה ■לדעת ‪ .‬רב‪ ,‬יוסף מגינה‬
‫ומצלא אף בעידנא דלא עסיק בה כי ‪,‬משארת אור‬
‫באדם שנקבע בלבו להצילו אף בעידנא דלא עסיק‬
‫בה‪ ,‬וכן רבא אמר־דתורה מצלת בעידנא‪ .‬דעסיק בה‬
‫ומגינה‪ ,‬ומצוה אינה מצלת מן היצר ורק מגינה‬
‫מן היסורין כי הגנה היא שלא מדעת האדם אבל‬
‫בדבר שדעת האדם יכול להכשל בזה אין ‪.‬מציל רק‬
‫ד׳׳ת וכן ס״ל רבי מנחם ברבי •יוסי דהמצוה אינה‬
‫אלא לפי שעה ואור מגין לעולם והוא כי מעשה‬
‫המצוה‪,,‬הי א לפי שעה בדעת האדם אבל אחר‬
‫המעשה ״לא תשאיר‪ .‬רשימה בדעת האדם כי אין‬
‫האדם‪ .‬מרגיש תכלית■ המעשה וצריך להמשיך אור‬
‫זה הוא תורה ויכול‪.‬להמשיך אור להמצוה מהתורה‬
‫ואז גם המצוה מאירה מאור תורה‪ .‬כי אור תורה‬
‫היינו מה שדעת האדם מבינה וכמה שהאדם מבין‬
‫כן יש לו אחיזה בדברי תורה וקובע מקום לנפשו‬
‫בתוך הדברי תורה וכדאיתא ‪.‬בזה״ק וירא ‪).‬ק״ג‪(,:‬‬
‫נודע בשערים בעלה דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע‬
‫ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל‬
‫לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה דמשער בלביה‬
‫הכי אתידע בלביה‪ .‬אכן בזה מעלת המצות כי‬
‫האדם יוכל לקיים מצוה בלבוש לבד וגם כן נקרא‬
‫עושה מצוה כי יען שגם העושה בכל הכוונות‬
‫גם כן אינו מגיע עד לתכלית הכוונה כן יסד הש״י‬
‫שהמצוה תעשה במעשה הגיף בלבוש היותר שפל‬
‫שבאדם ולכן האדם בקיומו המצות יש לו תקיפות‬
‫מאד וכדאיתא■ במדרש תנחומא )פרשת תבא( בא‬
‫וראה כמה מתחמאין וכמה יש להן פתחון פה‬
‫לעושה מצות ואף במקום שדעת האדם מסופקת‬
‫והש׳‪ , v‬מנהג‪• .‬עמו בהסתר ‪ .‬אז‪ ,‬העצה‪■.‬לאחוז בפשוטי‬
‫מצות ולא יתחכם כלל זכדאיתא •במי השלוח )פרשת‬
 ‫ישרים‬
‫ושוב אחר כך מדעו שיש להם אור גנוז שהי׳ פך‬
‫של שמן מונח בחותמו של כהן גדול וזה דאיתא שם‬
‫)תקון י״ג( ובתריה ברית דאיהו יסוד צדיקא דעלמא‬
‫וביה אתגליא יו״ד דמילה עשיראה לעשר ספירן‬
‫ואיהו הזד תמניא יומי דחנוכה לארבע ועשרין‬
‫יומין דאינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
‫ומיד דעלה זית ערף בפיה שריא כה על ישראל‬
‫בכ׳^ה בכסליו ואילן אינון כ׳׳ה אתוון דיחודא דאינזן‬
‫שמע ישראל וכמו שנתבאר לעיל שהוצרכו להגדיל‬
‫עבודתם לבא מן הפרט אל הכלל‪ .‬כי ענין יחודא‬
‫עלאה הוא שקוי״ק הוא אלקינו והזא אחד באחדות‬
‫הפשוט שאין בעולם זולת אחדותו וכל הבריאה‬
‫הוא רק הסתר וצמצום ובהגיע לעבזדה הזאת להכיר‬
‫אחדותו אז הוא מסירת נפש היינו שמוסר נפשו‬
‫וכוללה במקור וזהו יחוד הגמור ומסירת נפש כי‬
‫מצד זאת ההכרה אין שום מקום •לעבודת הבריאים‪.‬‬
‫ויחודא תתאה הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬
‫ועד שאחר שעובר האדם בעבודה זאת אז יכיר‬
‫שגם ההסתר שנברא האדם בז מאחר שזה הוא‬
‫רצון הבורא אזי גם זה הוא עולם שלם וכל מי‬
‫שמכיר יחודא עלאה על ידו יתגדל שם ה' וכבודו‬
‫בעולם וממילא יש מקום לעבודת הברואים ועתה‬
‫יגדל נא כח ה' להתפשט בעולם על ידי ישראל שהם‬
‫כבוד מלטתו‪.‬‬
‫וזה מה שאמר והנה עלה זית טרף בפיה שזה‬
‫רומז למלך המשיח כדאיתא בזה״ק שלח‬
‫)קס׳׳ה‪ (.‬עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד‬
‫שזה רומז שהתקשרו מדת הוד בנצח כי משיח בן‬
‫דוד רומז לזה כדאיתא בזה׳׳ר! על פסוק ועמדו‬
‫רגליו )פקודי רנח‪ (.‬היינו שיהי' חיזוק לשתי‬
‫ירכין‪ .‬ועיין בזה״ק פנחס )רמ״ג‪ (.‬משיח בן דוד‬
‫לקבל נצח‪ ,‬והיינו שהיונה שנמשלה כנסת ישראל‬
‫שהיא מדת המלכות התעוררה כנ״ל שהניסים היו‬
‫אז שהתעורר על ידי גודל עבודה מתתא לעילא עד‬
‫שנתחברה להוד ומהוד לנצח וכן למעלה‪ .‬והנה בימי‬
‫החשמונאים שהי׳ המלוכה בידי הכהנים כי הי׳‬
‫אוהב ישראל ואם היו רואים שהמלוכה אז מלוכה‬
‫קיימת היו מוסרים אותה לבית דיד אכן אז ראו‬
‫שהיא תלויה רק בעבודה כי אז הי׳ נר ישראל ערם‬
‫וישב‬ ‫סוד‬ ‫פח‬
‫כי הוא שומר היחוס של ישראל והיחוס הוא מו תן‬
‫עוז ותעצומות לאדם שלא יתרשל בדעתו וכמבואר‬
‫בפרשה זאת כי עיקר יסוד היחוס שידע האדם‬
‫שמקור מחצבו מהש״י וממילא •כשהוא ‪ P‬להש״י‬
‫ידע תמיד שחוזר אצל אביו וזה שאליהו הנביא‬
‫מזרעא דיוסף הוא עתיד להשיב לב אבות על בנים‬
‫ולב בנים על אבותם היינו שהוא יחזיר היחוס‬
‫וכדאיתא בקדושין )ע‪ (.‬כל הנושא אשה שאינה‬
‫הוגנת לו אליי כופתו והקב׳׳ה רוצעו‪ .‬וכדאיתא‬
‫בפסחים ) ס״ ב‪ (:‬מיום שנגנז ספר יוחסין תשש‬
‫כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם כי היחוס כשהי׳‬
‫שהש״י הי׳ מאיר אור הכללי ועל ידי‬ ‫נגלה היינו‬
‫כל הפרסים נגלים ולא הי' שום ספק‬ ‫האור הי'‬
‫בדבר‪ .‬אכן כשהיחוס נגנז וצריך לבא להכלל מתוך‬
‫הפרפים וכדאיתא בקדושין ) ע א‪ (:‬שתיקותא דבבל‬
‫היינו ייחוסא כו'‪ ,‬שהאדם צריך לברר עצמו בשורשו‬
‫על ידי עבודה אם ישתוק ויסבול אז יברר עצמו‬
‫שהוא מזרע האבות וזה הוא כשמדת יוסף הוא‬
‫בגלות וצריך לאחוז בעבודה גדולה עד שיתברר‬
‫ויאיר אור התורה‪ .‬כי כשהיחוס נגלה אז יודע‬
‫האדם בבירור שהש״י עוסק תמיד בעובת ישראל‬
‫לבלתי ידח ממנו נדח‪.‬‬
‫וזה דאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ג( תמינאה‬
‫בהודאה וביה הזה משבח דוד הודו לה׳ דא‬
‫הוד ודאי למנצח הודו בהון רמיזין נצח והוד ואינון‬
‫ניסין וביה שבח משה אז הדא ה״ד אז ישיר משה‬
‫בגין דאיהו הוד דיהיב •למשה אז תקרא וה׳ יענה‬
‫ואיהו תמניא יומין דמילה‪ .‬כי הנסים הם מהתחברות‬
‫נצח והוד כי נצח הוא שם הוי׳ והוד הוא שם אלקי״ם‬
‫וכשהם קוי״ק מאיר בשם אלקי״ם היינו שמהפך‬
‫המבע כי אלקי״ם איתא בכתבי האריז״ל שהוא‬
‫בגימעריא המבע וכן רומז שם אלקי״ם שיש סדר‬
‫בהנהגה‪ .‬ואלו השנים מאירים ליסוד להשפיע כחם‬
‫בעולם ולהודיע שקוי״ק הוא האלקים שנשורש רק‬
‫הש״י הוא מנהיג ואין שום מבע‪.‬‬
‫ולענץ הזה מתייחס נר חנוכה שלפי שנדמה להם‬
‫שהאור ה י נסתר מהם שטמאו כל השמנים‬
‫שבהיכל‪ .‬וגס הנס לא הי׳ רק על ידי עבודה ומלחמה‬
‫פ&‬ ‫ישרים‬
‫הוא העבודה להתחיל לברר מתתא לעילא שאין‬
‫הש״י מאיר לאדם רק אם מבטל עצמו תחלה מפני‬
‫כבוד שמים כי אז היו צריכים לעבודה גדולה כזאת‬
‫נגד מלכות יון‪ .‬ובנס חנוכה היו באים ליחודא‬
‫עלאה על ידי יחודא תתאה שעל ידי גודל עבודתם‬
‫שהיו אז המנהיגים הכהנים ועל ידי הכהנים נעשה‬
‫הנס‪ ,‬כי הנ ס מהצלתס הי׳ ביום כ״ד לחודש שהוא‬
‫מורה ליחודא עלאה ואח״כ נגלו להם כ׳׳ה אתוון‬
‫דיחודא עלאה ביום הכ״ה כי היו צריכים להשפיע‬
‫לעורר מדת יוסף הצדיק שהי׳ נראה שאות הברית‬
‫נכבה חס ושלום לגמרי‪ .‬וזה דאיתא )שם( ודא‬
‫איהו את קשתי נתתי בענן דאיהו ברית ויעקב‬
‫בההוא ירכא אתמר ביה והוא צולע על ירכו דפרח‬
‫מניה יו״ד‪ ,‬כי הירך דיעקב הוא בחינת הוד ובהיות‬
‫מלכות שמים על מכונה היינו שעל ידי עבודת‬
‫ישראל יוכר בעולם הנהגת הש״י כמו שנתבאר בענין‬
‫מלכות שמים‪ .‬שהוא בסוד פגימת הירח וביומא‬
‫דסיהרא באשלמותא אז גם ליעקב ניתן הירך‬
‫בשלימות אכן בגלות צריך לעורר תחלה על ידי‬
‫השער שהוא מלכות שמיס ועבודה שיחזור מדת‬
‫יעקב בשלימות להשפיע טל ידי היסוד למלכות‬
‫שמים‪.‬‬
‫וישב יעקב ב א ק מגורי אביו בארץ כנען‪ .‬במדרש‬
‫תנחומא כל מקום שהוא צער אומר וישב‪.‬‬
‫וישכ ישראל ^ א ח מצרים ב א ח גושן ויקרבו ימי‬
‫ישראל למות וישב •העם לאכול ושתו ויקומו לצחק‬
‫ויפול מן העם‪ — .‬כה אמר ה׳ צבאות אם בדרכי תלך‬
‫ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי‬
‫וגס תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים‬
‫האלה )זכרי׳ ג׳ (‪ ,‬ה׳ צבאות נקרא במקום שהאדם‬
‫עובד בעבודה להמשיך אור הש׳^ לעולם הזה עד‬
‫שיוכר בהכרה מוכחת בעולם הזה שאינה נתונה תחת‬
‫הטבע וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ג( תמינאה‬
‫בהודאה וכו' למנצח הודו בהון רמיזא נצח והוד‬
‫ואינון ניסין‪ .‬דמנצח והוד הניסים יוצאים בעולם‬
‫הזה שנראים תרין פלגי דגופא וכמו שנתבאר‬
‫( שנקראו אספקלריא דלא נהרין‪ .‬אכן אס‬ ‫)‬
‫האדם עובד את הש״י בהכרה שלימה שמצדו אין‬
‫שוס דבר פועל בעולם רק רצונו וממילא מי שאמר‬
‫וישב‬ ‫םו ד‬
‫יכפה ולק כנר שכפה והולך ורק על ידי טבודה‬
‫היו יכולים לקיים מלוכת ישראל‪ .‬ולעומתם היתה‬
‫מתגכרת קליפת יון פעולם שהיא שורשה מקליפת‬
‫נגה כדאיתא בזהר חדש )פ׳ יתרו( ונגה לו סביב‬
‫דא איהו מלכות יון דסחרא לון נגה ולא בהו נגה‬
‫דכתיב פהו סביב בגין דלית בכל מלכוון דאינון‪.‬‬
‫קרובין לאורח מהימנותא כוותיה אוף הכי באינון‬
‫קליפין לאו מאן דקריב למוחא כהאי והאי סחרא‬
‫ליה נוגה ולאו בי׳ נגה נפקא מגו מוחא ונהיר‬
‫סחור סחור‪ .‬כי באומה הזאת יש הנהגת דרך א ת‬
‫בטבעם ותפארת על מעשיהם וכדאיתא )מגילה ע; (‬
‫רשב״ג אומר אף פספרים לא התירו שיכתבו אלא‬
‫יוונית וכו׳ מ״ע דרשב״ג אמר קרא יפת א לקים‬
‫ליפת וישכון באהלי שם‪ .‬כי דרך ארץ קדמה לתורה‬
‫וזו הקליפה המקפת לקדושה שנדמה שיש בקביעות‬
‫מדות דרך ארץ‪ .‬אכן בעבודה מכחישים בשורשה וזה‬
‫דאיתא בבראשית רבה )פרשה ב׳( וחושך זה מלטת‬
‫יון וכו' שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור‬
‫שאין לכס חלק באלקי ישראל כי קרן השור היינו‬
‫עבודה והיינו שיסמכו על מה שנכתב על קרן‬
‫השור היינו כי נקבע בקביעות אכן הש״י יחפוץ‬
‫שהאדם לא יסמוך על המדות שיש לו בקביעות ונתן‬
‫לישראל סדר עבודה ועיקר עבודה שבלב זו תפלה‬
‫זכדאיתא בראש השנה )ע״ז ‪ ( :‬ויעבור ה׳ על פניו‬
‫מלמד שהראה לו הקב״ה למשה סדר תפלה‪ .‬והם‬
‫השלשה עשרה מדות אשר כנגד זה יש שלש עשרה‬
‫ברכות אמצעות בתפלה והם כל הבירורים מתתא‬
‫לעילא ממלכות עד חסד ושוב בירורים מעילא לתתא‬
‫מחסד עד גמר ההשפעה במדתו של יוסף הצדיק‬
‫שהוא יסוד שזה הם השלש עשרה מדות שהם‬
‫בגבול תפיסת האדם ועבודתו והש״י עונה בגודל‬
‫אורו מאור העליון עד שביסוד אינו צריך בירור‬
‫כלל כמו שיתבאר אי׳׳ה בפרשת תצא‪ .‬והם כפרו‬
‫במדות אלו היינו בעבודה ולכן כשכתבו התורה‬
‫להיונים )מגלה ט‪ ■(.‬הוכרחו לשנות להם ■בשלש‬
‫עשרה מקומות כי מזה היו יכולים לפקור ■כדמוכח‪.‬‬
‫שם‪ ,‬וכן פרצו בסורג שלש עשרה פרצות וכנגדן גזרו‬
‫שלש עשרה השתחואות )מדות פ׳׳ב מ״ג( ’ כי‬
‫השתחואה מורה שהאדם מוסר כל‪ .‬גופו ומאדו‬
‫וכל קומתו פושט מפני כבוד שמיס והיינו שעיקר‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫וישב‬
‫פעולה במעשה לקיים רצון הש״י כי צריך להתרחק‬
‫מזה בכח נגד ג ח הטב ע וזהו נגד מדת יצחק אפינו‬
‫להסתלק מן הספק‪ .‬וגם אתה תדין את ביתי‬
‫היינו שיהי'■ לאדם חשבון מתי צריך ליכנס פדפר‬
‫קום ועשה ומתי צריך להשמר וזהו מדת יעקב‬
‫אפינו ע׳׳ה עמודא דאמצעותא דינא דאורייתא וגם‬
‫אתה תשמור את חצרי חצר רומז למדת מלכות שמים‬
‫כדאיתא בזס׳ ק לך )צ״ד( וכדאיתא פזה״ק )בראשית‬
‫מח‪ ■(:‬שמור לנוקפא כי פמדה הזאת שהיא גמר‬
‫צאת הפעולה בזה צריך האדם לשמור שלא יטה‬
‫מקו האמצעי כי כל הפעולות במקום הזה הם רק‬
‫בשב ואל תעשה כי במקום הזה ההסתר מתגדל‬
‫והאדם מצדו צריך רק ■להשמר שלא ידמה בנפשו‬
‫שהוא הפועל שום דבר ■ורק שהוא ככלי ביד הפועל‬
‫וזה־ רומז חצרי כי חצר היינו הלבוש מלבושי דברי‬
‫■ ומצות‪ .‬ואז ממילא הוא יהי׳‪..‬השומר היינו‪.‬‬ ‫תורה י‬
‫שכל ה הנ הג ה תתנהג על ידו שהוא המגדיל כבוד‬
‫מלכות שמים‪ .‬ואז כאשר יקיים מקרא הזה מבטיח‬
‫הש״י ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה‪ .‬כי‬
‫המלאכים נקראו עומדים גדאיתא בחגיגה )טו‪(.‬‬
‫גמירי דלמעלה לא הו ה ישיבה והיינו כי אין בהם‬
‫הסתרה כי י נקראו עירין שהם■ תמיד ערים ואין‬
‫ביניהם שכחה שהיא כמו שינה‪ .‬אכן הם עומדים‬
‫תמיד במדרגה אחת■ ואין מתעלים כי כל התעלות‬
‫הוא על ידי עבודה מתוך שכחה וכח בחירה ועל‬
‫י די‪.‬ז ה ‪.‬באדם שיש פו התעלות ולכן נקרא הילך‪.‬‬
‫כי הולך נקרא מדת •החסד שהיא מתפשטת בעולם‬
‫עד שנכנס לגמר הפעולה במדת מלכות כדאיתא‬
‫בתיקוני הזהר )תקון כ״א( ויהי קול השופר הולך‬
‫הולך בתקיעה ותקיעה הוא בחסד כדאיתא פרע״מ‬
‫פנחס )ר״ל‪ (:‬תקיעה דאפרהם והיינו שיעורר בכל‬
‫מקום מעומק חסד הקדום‪ .‬וזהו הבטחת ונתתי לך‬
‫מהלכים בין העומדים כי הוא יהי' המחפר את כל‬
‫הקומה פי עמידה מורה קומה זקופה והנה כל‬
‫צבא מעלה ה ם בסדר השתלשלות קומה שלימה ובעת‬
‫שהש״י שולח אורו׳ להאיר בסדר השתלשלות• הבריאה‬
‫כמו שכתוב )ישעי׳ ו( וקרא זה אל זה ומתרגמינן‬
‫ומקבלין דין מן דין והיינו בעת שהש״י פותח־ אורו‬
‫אזי כל ‪ :‬הבריאה ׳ יש לה חיבור ונעשית קומה ■שלימה‬
‫בצורת‪:‬אדם שלם־ מרום המעלות עד שפל המדרגות‪.‬‬
‫םוד‬
‫לשמן וידליק הולו יאמר‪ .‬לחו ‪6‬׳ן וידליק׳ ונדא^תא‬
‫בזוה״ק אמול )צ״ג‪ (.‬בענין‪:‬׳ הקדושה באן אתר•‬
‫יקדש פר נש גרמיה■ גו‪.‬קדושפא דא לאכללא גרמיה‬
‫פה כד ממי פר נש לשמא קדישא ה' צבאות ורזא‬
‫דא אני ה׳• מקדשכם‪ .‬י כי מזה שהאדם רואה שמצד‬
‫הש״ייי• אין ' שום י‪.‬דפר■ פעולם שיהפור אחד •לחפרו‬
‫מאחר' שאל אחד‪.‬פראם וממילא‪-‬יו‪-‬כלי להמשיך• כפוד‬
‫שמים לכל העולם■ וזה שמסיימיין מלא■ כל הארץ כבודו‬
‫אם■ בדרכי תלך‬ ‫וכדאיתא שם י פזה״ק ■‬
‫דרך נקרא בגמרא ברכות )יא( פירזא' כי דרך‬
‫נוה; דרך־ פרודי‪ .‬היינו כי הדרך הוא גורם טירדא‬
‫לפי‪ .‬שהדרך‪.‬אינוי תכלית‪. ,‬כוונת ׳האדם שהאדם הרוצה‬
‫להגיע למקום‪ •..‬חפצו' צריך• לעיפור את ■הדרך ונוחי'‬
‫הי■^ •לו;•שלאי יצטרך׳■ לדרך כלל• ורק‪ ,‬יהי׳׳ במקום חפצו'‬
‫תמיד‪•■.‬פלייי‪-‬טורא וטרדת״ הדרך‪-‬׳ אכן‪-‬מצדי הש״י כיון‬
‫שמצדו ׳‪.‬אי‪-‬ן שום‪ ..‬׳הפרש אצלו ‪ -‬וכדאיתא ‪-‬י)במדרשי‬
‫תנחומא שמיני ובויקרא ירבה שמיני סיק‪-‬יח׳(' וכי'‬
‫מה■ איכפת• ל‪ •1‬להקפ״ה פא ששוחט' את הפהמ‪;:‬‬
‫ואוכל‪.‬או אם ׳׳•נוחה ואוכל; וכו׳‪:‬הא‪-.‬לא ‪ ,‬נתנו ■המצות׳‬
‫אלא‪ .‬לצרף‪■.‬בהן‪ :‬את הפריות;‪ -‬וממילא במה ‪.‬שהאדם‬
‫עושה • ■‪.‬מעשה‪ ■.‬בתכלית כוונתו• אינו מתברר • כל ‪ :‬כך‪.‬‬
‫אכן אם מקפל עליו גם הטירדא קודם שיגיע לתכליתו■‬
‫ובזה מצרף ומברר גם הכחות השובבים ונמהרים‬
‫הגטועים‪.‬ביסוד;האדם‪.■-.‬ובזה ׳‪.‬נכלל כלי ■בירורים מימצות‬
‫מעשיות שגזולה‪^-‬שי‪.‬מוישה של תורה ‪'.‬יותר מלימודה‬
‫וזהו נגד ■«מדת ; החסד של אברהם אפינו‪.‬‬
‫ו^ם׳‪ -‬את ■‪:‬משמרתי תשמור‪ .‬תשמור מורה על מצות‬
‫לא תעשה‪".;.‬וכדאיתא פמס׳ ר״ה )ו‪ (.‬תשמור‬
‫זו• מצות ■לא■ תעשה‪ .‬וכדאיתא במס׳ )יבמות כא‪(.‬‬
‫עשו ‪ -‬משמרת ׳למשמרתי■'• היינו ‪ :‬להסתלק׳• מכל י •דפר‬
‫שיש ׳• בו■ ספק ‪:‬כי‪.‬׳ ■גל■ רפי■• הוא מוקף בגדר וגבול‪-‬‬
‫והגבול הוא יגולל גם״‪ .‬מדבר■ המוקף וכן׳ פכל דפר‬
‫שיש‪-‬ל^הפדלה■■■ יש ‪.‬בהגבול משניהם‪ .‬כמו פין השמשות‬
‫שוש■■•‪ ,.‬בו מן‪. .‬היום ומן הלילה וזה חלק האדם במה‬
‫שה‪-‬וא‪ -‬עו‪-‬שה משמרת על ידי‪.‬זה מ כי ד ה א ד ם המקום‬
‫שקונה‪ ■::‬ע״י■״‪:‬יגיע• כפיו■ •ועי׳<זי; קונה ‪.‬האדם■ שנקרא‬
‫הכל‪■::‬־‪ .‬על■‪.;:‬שם■■■ יגיע ‪-.‬כפיו‪ .‬והנה׳ המשמרת• נקרא קדש‬
‫עצמך ■פמותר^‪-‬לך■ וכל■ דפרים ה מו ת רי ם‪ .‬ה ם חפצים׳‬
‫להתקרב■ ■‪■..‬להתכלל■' כצורת‪ .‬אדם•■ ■ולכן ^המשמריי־שאדם‪• ■■•.‬‬
‫עו^ף’‪.:‬־‪,‬הוא;‪ .‬אפילו‪ . .‬במצות ;לא ״תעשה ■■פמו ״שעושה ל‬
‫צא‬ ‫ישרים‬
‫האדם ‪.‬המעלה‪ .‬הכל לשורשו ומוציא יקר מזולל‬
‫וממשיך אור לתוך‪,‬החושך שעל ידי עבודתו יוכל‬
‫להאיר גם לכחות הטבע שיקבלו מאור השי״ת וכמו‬
‫שכתוב )עקב יא( והי׳ אם שמוע תשמעו וגו׳ ונתתי‬
‫מטר ארצכם‪.‬׳ וכמה פעמים נזכר בתורה שעל ידי‬
‫עבודת האדם יכנעו‪ .‬כל כחות הטבע להביט באור■‬
‫הש״י •וכמה ניסים ונפלאות יעשו על ידי תפלת‬
‫ישראל‪ .‬וזה נקרא הולך היינו שמתעלה להגיע בכל‬
‫פעם יותר וכמ״ש אחרי ה׳ תלכו )י א ה יג( ונלכה‬
‫באור ה' ■)ישעי׳ ב( וזה שהבטיח הש״י ונתתי לך‬
‫מהלכים בין העומדים היינו שאתה תהי׳ המהלך‪.‬‬
‫היינו שאתה תעלה כל העומדים שיתעלו על ידך‬
‫והיינו שעל• ידי מעשיך תתכללו כל יסודות הבריאה‬
‫לקבל אחד מן אחד וכדאיתא בזה״ק לך ) פ ״ ט‪(:‬‬
‫כד‪ ,‬ק מן אתקריב כלא נטלין חולקא ואתבדרין קליפין‬
‫לכל סטרא ויחודא ‪ .‬אתקריב ואתייחיד ובוצינן‬
‫אתנהרין ואשתכח י עו א ורעו בכל עלמין וכו׳‪ .‬והוא‪.,‬‬
‫כי כל סדר השתלשלות המדרגות הוא לתכלית תחתית‪.‬‬
‫המדרגה שבכל מה שלמטה יותר הוא ביותר הסתר‪.‬‬
‫אכן בכל מה שהוא יותר למעה יש בו‪ ,‬אור פנימי‬
‫( וזה‬ ‫היותר יקר כמו שנתבאר בענינו )‬
‫הוא מצד ‪ ,‬פנימיותו אכן בחיצונותו כל מה שהוא‬
‫למטה הוא מלובש •בלבוש יותר חומריי ומוסתר כי‬
‫התחתון הוא הוא ‪ .‬מלבוש למה שלמעלה הימנו‬
‫וכן בכל סדר השתלשלות אכן גם הוא מלובש מעליון‬
‫כי הפנימית של התחתון הוא יותר יקר והוא‬
‫מלובש מן העליון וכל תכלית הבריאה הוא כדי‬
‫שיהי׳ הסתר ‪ .‬וכח בחירה כדי להוציא יקר מזולל‬
‫ולכן כאשר יתעורר ‪ .‬למטה תתעלה כל הבריאה‬
‫כדאיתא בזה׳׳ק )בחוקותי קי ב‪ (:‬דבעובדא דלתתא‬
‫אתער עובדא לעילא‪ .‬והנה יעקב אבינו כאשר עבר‬
‫כל הבירורים עד עתה מעשו ולבן ושוב אחר כך‬
‫מעשו• ושכם׳ ודינה‪ .‬והגיע לשלימות שנים עשר‬
‫שבטים ונקרא שמו ישראל‪ .‬והיינו שתחלה הי' פועל‬
‫בעבודה עצומה בענין מצות עשה ולא תעשה כמו‬
‫שנתבאר ועד ■‪.‬שהגיע למדת ישראל שראה שכל■‬
‫אדם‬ ‫מה שנעשה בעולם ואפילו מה שיעשה‬
‫בבחירה הוא גם כן ביד השם יתברך שבאמת כן הוא‬
‫ורק מה שהבחירה הוא בעיגול תפיסת שכל האדם‬
‫וכמו שמוכח ‪ ,‬מש״ס כתובות )למ״ד ; ( דמסיק אריא‬
‫וישב‬ ‫םוד‬
‫אכן כל פתיסת אור הזה שיהי׳ סיבור והתכללות■‬
‫כל המדרגות הוא מתעורר רק‪ .‬על ידי ‪ .‬עבודת‬
‫ישראל ■וכח קדושתם‪ ,‬וכל הצבא מעלה אחר שהם‬
‫בסדר השתלשלות עד שתכלית השפעתם הו א‪ ..‬ר ק‬
‫שיגיע אור לתוך ההסתר האחרון שהוא מלכות■‬
‫שמים דלית לה מגרמה כלום ולכן הם נקראים שמדים‬
‫מקיימים ‪, •.‬חיזוק‬ ‫שהם‬ ‫בבחינת עומדים היינו‬
‫ההשתלשלות וכדאיתא בגמרא יומא )ע״ב‪ (.‬עומדים‬
‫שמעמידין את ציפויין‪ .‬ובפרי ‪ p‬חיים )שער התפלין‬
‫( שתפלה של ראש צריך להניח מעומד שהוא‬ ‫פרק‬
‫מעלמא דדכורא‪ .‬ובזה״ק אמור )צ״ז ע״ד(‪ .‬ובגין‬
‫דאלין יומין יומין־ דעלמא דדכורא וכו׳ ועל‪ ,‬דא‬
‫חושבנא דא בעמידה איהו וכו׳‪• .‬אכן‪ .‬כל ענין עמידה‪.‬‬
‫מה שהוא עלמא דדכורא היינו ‪ .‬להשפעה התמידית‪,‬‬
‫שהוא לקיום העולם וכדאיתא בעץ חיים )שער‬
‫הזווגים פ״א( שיש זווג חיצון וזווג‪,‬פני מי‪ .‬זווג‬
‫חיצון למלאכים וזווג פנימי לנשמת ישראל •והוא‪,‬‬
‫להוציא נשמות חדשות כי כל בחינת העמידה רומז‬
‫רק לקיום העולם והיינו לפי שהם בגודל בהירותם‪.‬‬
‫עומדים תמיד באימה ויראה לפני הש״י ולכן‪ ,‬יתקיים‬
‫העולם אחר שהוא לבוש לגודל עבודה ואף• שהבריאה‪,.‬‬
‫שלמעה אינה מרגשת ואינה מתפעלת‪ ,‬מזה וכמו‬
‫שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה•‪.,:‬‬
‫בענין קרבנות ובפרשת וישלח על ענין שם האחרון‪,‬‬
‫של שם ע״ב שהוא מו״ם ונרמז בתפלת יוצר‪ .‬אור‪.‬‬
‫יוצר משרתים ואשר משרתיו‪ .‬שלפי שהם■ עומדים‬
‫בבהירות עצומה ולכן כל המסתעף למטה מתעבה‬
‫בלבושים גשמיים עד שאינם מרגישים באור הש״י‬
‫כלל וכמו שכל הבהמות שרשם בשור שבמרכבה ולפי‪.‬‬
‫שחיות המרכבה מתבטלים מאד מפני יראת‪ ,‬הכבוד‪.‬‬
‫לכן מה שמלביש לבחינת אחוריים שבהם כי פניהם‬
‫נגד הכבוד וכמו שהעומד לפני המלך‪.‬ביראה עצומה‬
‫עד שמי שרואה אותו מאחוריו אינו מכיר‪.‬בו חיות‪,‬‬
‫כלל כי כל השגותיו וכח חייו מצומצמים בהתבטלות ‪,‬‬
‫ממציאות לפני כבוד המלך ולק המסתעף מהם‬
‫לבושם בעוה״ז הוא משולל השגת אורה‪■ .‬וזה; פירוש‬
‫מו״ם היינו שאין בהם שלימות להכניס אור לתוך‪.‬‬
‫החושך כי הם נקראים עומדים כי עמידה הוא‬
‫לשון קיום כמ״ש )ירמי׳ לב( לעמן יעמדו ימים רבים‪. .‬‬
‫ובשמות )יח( ויכלת עמוד‪ .‬היינו להתקיים‪ .‬אכן ‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫וישב‬
‫( כי זה רומז על בחינת נוקבא דלית‬ ‫של יד‬
‫לה מגרמה כלום‪ .‬וזהו בארץ מגורי אביו היינו יראה‬
‫עצומה וכדאיתא בזה״ק וישב )ק״פ‪ (.‬וישב יעקב‬
‫ב א ח מגורי אביו רבי אלעזר אמר דאתקשר ויתיב‬
‫בההוא אתר דאתאחיד בחושך‪ .‬אכן הראה לו הקב׳׳ה‬
‫שאף שזה ע ט ד ה גדולה מאד מכל מקום בנין‬
‫עדי עד יבנה הש״י רק על ידי עבודות ובירורים‬
‫שאדם מברר עצמו כשאינו כל כך נגד האור ובבהירות‬
‫כל כך ועיקר הבירורים שהש״י מברר את האדם‬
‫הוא בפעולות ועבודות שיעשה בעת שנסתר ממנו‬
‫האור ו כ ל‪.‬ז ק שהי׳ יוסף בבית יעקב הי׳ האור נגדו‬
‫מפורש והי׳ תמיד ברוח הקודש בהיר וכאשר נעלם‬
‫יוסף ממנו שוב נכנס לבירורים חדשים מתוך העלם‪.‬‬
‫כי כן בחר הש״י וזה רצון הקדום של בריאת העולם‬
‫שבחר שרצונו יכנס בלבושים מוסתרים שלא יהי׳‬
‫ניכר האור ואף כי מצד הש״י הוא גבוה מכל גבוה‬
‫ושם נקרא כביכול יושב‬ ‫ומשולל מכל מדה וגוון‬
‫כמ״ש )דניאל ז( חזה הוית עד די כרסון רמיו‬
‫ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חוור ושער ראשה‬
‫( עתיק‬ ‫כעמר נקי וגו׳ וכדאיתא בזה״ק )‬
‫יומין דנעתק מיומין‪ .‬והיינו שהוא משולל מכל לבוש‬
‫כמ׳׳ש לבושי׳ כתלג חור היינו שאין שום גוון‬
‫בלבושו והוא פשוע בתכלית הפשיעות מצד אחדותו‪.‬‬
‫אכן זה הוא הרצון שהוא למעלה מהבריאה אבל‬
‫פיון שרצונו זה הוא כבודו שרצה ואמר והיה העולם‬
‫היינו שיהי׳ העלם והסתר ומשם רצה שיתגדל כבודו‪.‬‬
‫ואף שזהו רק מצד גודל ענותנותו שרצה להלביש‬
‫רצונו בלבוש כי גם באצילות איתא בתקוני הזהר‬
‫בהקדמה שאין ניכר שום מדה ורק איהו יגרמי׳‬
‫חד בהון‪ .‬אכן מאחר שזה רצונו אם כן זה הוא‬
‫כבודו ומצד האדם יקיים יותר רצונו כשיעבוד אותו‬
‫מתוך הסתר כי כן רצה ה ק ב׳ ה והכניס רצונו בלבושי‬
‫התורה והמצות שישראל ילבישו רצונו והוא יתלבש‬
‫בעבודת ישראל וכדאיתא במגלה )כ״א‪ (.‬ואתה‬
‫פ ה עמוד עמדי ואמר רבי אבהו אלמלא מקרא‬
‫כתוב אי אפשר לאמרו כביכול אף הקב״ה בעמידה‬
‫וזה רומז קריאת התורה שהוא מלשון וקרא זה‬
‫אל זה וכדמתרגמינן ומקבלין דין מן דין ומצד זה‬
‫שהש״י רצה שרצונו יתלבש נקרא אף הכבוד בעמידה‬
‫וכשהש׳‪ v‬מאיר בהשגחה פרעיית לכל פרע נפש‬
‫סו ד‬ ‫צב‬
‫וגנבי בידי שמים צנים ופחים בידי אדם‪ .‬שאף‬
‫שהגנב נידון כבעל בחירה אבל ^גבי הנגנב הוי‬
‫בידי שמים כי עיקר הבחירה הוא רק בגבול תפיסת‬
‫פרע האדם גגד עצמו אבל מה שהוא נגד חביסו‬
‫הוא בידי שמים ויעקב אבינו אחר שנתברר והגיע‬
‫למדת ישראל כדאיתא בזה״ק ) ( ישראל ישר אל‬
‫וגם הוא אותיות לי ראש‪ .‬והיינו שהמשיך לכל‬
‫עניניו מחסד הראשון שמקורו מחכמה כדאיתא‬
‫בזה״ק )עקב רב״ע‪ (:‬חסד דבי׳ חכמה עד שמצדו‬
‫ה י מבורר ומצדו לא נעה לשום צד נגיעה לעצמו‬
‫רק כפי רצון הש״י וכל מה שהשפיע לכל יסודי‬
‫הבריאה וכחותיו הן מצד קבלתו מה שקבל שפע‬
‫חיים ■ועובה מהש״י בהארת פניו‪ .‬והן התרבות‬
‫נפשות מה שהולידו השבעים שהי׳ ההשפעה על‬
‫ידי יעקב שאחר שנקרא ישראל הי׳ מכניס אור לכל‬
‫הסתעפות תולדותיו בכל פרע ופרע והן בהשפעות‬
‫דברי תורה מה שהאיר לכלל העולם כל העבודות‬
‫וההשפעות היו לו במדת היסוד כדאיתא בזה״ק‬
‫וישב )ק״פ‪ (.‬דהא שמשא אף על גב דאתקרב‬
‫בסיהרא לא עביד איבין בר ההו א דרגא דאקרי‬
‫צדיק ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד א יבין ולאפקא‬
‫תולדין לעלמא ובג״כ כתיב אלה תולדות יעקב‬
‫יוסף‪ ,‬כי מדת יוסף הוא הצמצום והוא בשם שדי‬
‫וכדאיתא )חגיגה יב‪ (.‬אני אל שדי אני הוא‬
‫שאמרתי לעולם די וכל ההולדות ה ס על ידי הצמצום‬
‫יצמח כל מיני התרבות וכמ״ש אני אל שדי פרה‬
‫ורבה כי על ידי שמצמצם סביב שלא תתפשע אז‬
‫תרד השפע במקום מצומצם בכח יריה כחץ‪ .‬וזה‬
‫שיעקב עביד איבין בדרגא דאקרי צדיק‪ .‬היינו שהוא‬
‫מצדו צמצם עצמו והמליך עליו את הש״י בהכרה‬
‫שלימה וגמורה שאין שום כח פעולה מצד שום ברי'‬
‫בעולם וממילא כל מה שנתרבה וירד שפע על ידו‬
‫הכיר שהוא רק מהש״י לבדו ואין לו שום כח‬
‫פעולה בזה‪.‬‬
‫ו ז ה ו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען‪.‬‬
‫היינו שבחר בעבודה הזאת שהוא בסוד‬
‫ישיבה כי ישיבה רומז בדבר שאין בו כח פעולה‬
‫ובזה״ק אמור )צ״ז‪ (:‬ומלין דעלמא תתאה בישיבה‬
‫וכדאיתא בפרי עץ חיים )שער התפלץ בכוונת חפלה‬
‫צג‬ ‫ישרים‬
‫מפורש זה מדת מלכות שמים הנקבעת בלב האדם‬
‫על זה נאמר כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה‬
‫נרו לעולם ועד וזה שנאמר נשבע ה׳ לדוד אמת לא‬
‫ישוב ממנה )תהלים קלב( ומצד מדת אמת של‬
‫הקב״ה נטע בכנסת ישראל שרומז למדת מלכותו‬
‫אמונה קבועה וזאת לא תכבה וזה דאיתא בתיקוני‬
‫הזהר )תקון כ״א( הוא אומן דיליה ואיהי אמונה‬
‫דיליה ושם )תקון כ״ב( שימני כחותם האי קרא‬
‫על שכינתא אתמר וכו' כההוא חותם בגושפנקא‬
‫דאיהו חותם אמת וכו' ושכינתא תתאה איהו רשומא‬
‫בהאי חותם דאיהו חותם אמת וכו׳ ומחותם האמת‬
‫נשאר אמונה בקביעות כמ״ש ואמונתך בלילות‬
‫)תהלים צב( וזה שהראה הקב״ה ליעקב בבירורים‬
‫האלו יוסף עסוק בשקו ובתעניתו וכו׳ ויהודה הי׳‬
‫עסוק ליקח לו אישה‪ ,‬הקב׳׳ה הי׳ עוסק ובורא אורו‬
‫של מלך המשיח כדאיתא במדרש רבה וישב )פרשה‬
‫פה( כי מתוך הסתרות האלו בנה הקב׳׳ה האור‬
‫היותר יקר בעולם שכל פעולות אדם שנרמז במדת‬
‫יוסף יוכלו להסתתר מצד האדם אבל מה שנשאר‬
‫אמונה קבועה בלב זאת לא תכבה לעולם ועד‬
‫וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון כ״ב( בראשית ברית‬
‫אש דאיהו אות ורשימו דעלאין ותתאין ביה קיימין‬
‫וכו׳ אדהכי הא סבא וכו׳ פתח ואמר רבי רבי י׳‬
‫ברית איהו ודאי צדיק חי עלמין דאיהו י׳ זעירא‬
‫מסטרא דחכמה דלעילא דכד נחתא י׳ לגבי׳ אף‬
‫על גב דבאתרי׳ י׳ עלאה אתקרי כד נחית לגבי צדיק‬
‫י׳ זעירא אתקרי ואות ו׳ וכו׳ וק׳ עלאה וכו׳ ואע״ג‬
‫דאתוון דשמא קדישא בי׳ כלילן סתימין אינון בי׳‬
‫וכף במאי אשתמודען בשכינתא דאיהו אספקלריא‬
‫דנהרא כד נחית יקו״ק לגבי צדיק לנהרא בה וכו׳‬
‫ובהאי זמנא כי אם בזאת המתהלל השכל וידוע עי״ש‬
‫ואם יסתלק מצדיק ואשתאר איהו חרב ויבש מיד‬
‫אתקריאת אספקלריא דלא נהרא בהאי זמנא אל‬
‫יתהלל חכם בחכמתו וכו׳‪ .‬והיינו כי כל השפעות הוא‬
‫דרך מידת היסוד והיינו כנ״ל שהאדם יצמצם כח‬
‫כלי קיבולו לראות שמצדו אין לו שום כח פעולה‬
‫והוא רק הצינור שעל ידו משפיע הש״י אכן האדם‬
‫מצדו הוא העובר במדה זאת שהוא מצמצם בגדרים‬
‫וגבולים השפעת הש״י אכן זה מאיר בעת שהש״י‬
‫מאיר מחכמתו שהאדם הוא בבהירות אז יוכל‬
‫ד שב‬ ‫סוד‬
‫אז גקרא מתהלך כדאיחא בסומה ) ה׳‪ (.‬וא״ר חסדא‬
‫בתחלה קודם שחפאו ישראל הי תה שכינה שורה‬
‫עם כל אחד ואחד שנאמר כי ה׳ אלקיך מתהלך בקרב‬
‫מחנך‪ .‬זזה דאיתא בתיקוני הזהר )תקון כ״ב(‬
‫זאיהו אתקרי חד בחושבן כד שריא בדרגא דאינון‬
‫אחדין מ שאי דרגין כלומר אף שהש״י נקרא חד‬
‫ולא בחושבן כדאיתא בהקדמה שני׳ בתיקונים‪ .‬פתח‬
‫אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן‪.‬‬
‫אבל זה נאמר רק בעלת על כל עלות כי אחד נקרא‬
‫בעלת שהוא אחדות הגמור והפשוט שאין מתחייב‬
‫ממנו שום אצילות כלל ולא נאמר ראשון שראשון‬
‫הוא מחייב אצילות‪ .‬אבל ■נאמר על הש״י א תה הוא‬
‫ראשון היינו מצד הרצון שברא את העולם ורצון‬
‫הבריאה הוא הראשון בעולם שהאציל את הרצון‬
‫ומהרצון >ברא העולם בהשתלשלות וזהו ואיהז‬
‫אתקרי חד בחושבן כד שריא בדרגין דאינון אחדין‬
‫משאר דרגין היינו כשרצונו מתלבש בלבושים וכשהוא‬
‫מלביש רצונו בלבושים אז נקרא כביכול עומד‪.‬‬
‫לזה מאמר המדרש תנחומא הנ״ל כל מקום שנאמר‬
‫וישב הוא צער כי שלימות האדם הוא כאשר‬
‫הש״י מאיר ברצונו שירצה להתלבש בלבושים ואז‬
‫האדם הוא בבחינת הולך ואף שהאדם עם כל‬
‫עבודתו אינו מבורר אבל מאחר שהש״י חפץ בזה‬
‫ההסתר ומראה הארת פניו ויש חבור לאדם עם‬
‫רצון הש״י‪ .‬אכן כאשר השי״ת מסתלק לעילא בעתיקא‬
‫שמעתיק ומסלק עצמו ואינו מאיר ברצונו לתוך‬
‫הבריאה אז מתעורר כל הקיטרוגים וכדאיתא בזה׳׳ק‬
‫)נח ס ד‪ ( :‬ה׳ למבול ישב ופו׳ ישב בלחודוק כי מצד‬
‫האדם אף שמברר עצמו בכל עוז ותעצומות כח‬
‫אחר שהוא בגוף על זה נאמר הן שמים לא זכו‬
‫בעיניו כי שמים נקראו האבות‪ ,‬ובזה הענין הראה‬
‫לו הש״י שאף שמצדו צמצם עצמו במדתו של יוסף‬
‫כנ״ל לראות איך האדם אין לו שום כח פעולה‬
‫וכאשר האדם מצמצם כל כחו וממליך עליו את‬
‫הש״י אז יראה שהש״י לבדו הוא פועל גבורות עושה‬
‫חדשות‪ ,‬אכן מצד האדם יכול גם כח עבודה זאת‬
‫להתעלם וזה הראה לו שיוסף נתעלם ממנו‪ ,‬אכן‬
‫מה שהאדם קובע בלבו אמונת הש״י שיאמין אף‬
‫‪:‬שהוא בהסתר פנים ואינו רואה כנגדו אור הש״י‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫זישב‬
‫בעולם ושנה ונפש • שגם בנפש יש כחות שובבים‬
‫ואראים וכל מה שיכנעו לעבודת הש׳׳י הוא מתעלה‬
‫מחרבן‪ .‬לישוב‪ .‬וכן בכל מקום שפסל את הראשונים‬
‫הוא שמה שנפסלו הראשונים אף שמצד עצמם הם‬
‫פסולים אבל מצד מה שבא אחר כך לבנות את‬
‫החרב יוכל להכניס ‪ p‬החרבן אל הישוב ולהתעלות‬
‫על ידו וכמ׳׳ש )ישעי׳ נ׳׳ה( תחת הנעצוץ יעלה ברוש‬
‫ותחת הסרפד יעלה הד ס והי' לה' לשם לאות עולם‬
‫'לא יכרת ונדרש במגלה )יו״ד ; ( תחת המן הרשע‬
‫וכי׳ יעלה ברוש זה מרדכי •וכו׳ ותחת ושתי הרשעה‬
‫וכו׳ יעלה ה ד ס זו אסתר •הצדקת וכו' והי' לה׳‬
‫לשם זה מקרא מגלה לאות עולם לא יכרת אלו ימי‬
‫‪,‬־פורים‪ .‬והיינו שהרשעים נאבדו והלכו לאבדון ומכל‬
‫מקום נשאר׳ מהם השארה כבוד שמים לעולמי עד‬
‫ואף שכל תפיסתם והשגתם מצדם נפסל והלך‬
‫‪,‬לאבדון‪ .‬אכן מצד ישראל ראו מפורש שגם הם‬
‫'נבראו לכבוד שמים שהרי נצמח מאבדתם כבוד‬
‫שמים קבוע לעד ולעולמי עולמים וזה רומז שמצד‬
‫ישראל רואים שלא ברא הש״י דבר לבטלה רק הכל‬
‫ברא לכבודו‪ .‬ולכן מצד ישראל נבנה ומתלקט מהחרבן‬
‫ונכנס לבנין וכן הוא בכחות האדם הכח שירצה‬
‫להחטיא את האדם הוא מעלמין דאתחרבו ואם‬
‫האדם י גובר על כח זה ועובד בזה את הש״י נבנה‬
‫•כח החרב ונתעלה לתיקון וכל הכחות השובבים‬
‫והפראים שמונעים את האדם מהשגת אור הש״י‬
‫הוא■ ממה שנשאר■ מעלמין דאתחרבו כחות גדולים‬
‫אך שממוסרין אור ובהאיר לכח זה מאור דברי תורה‬
‫ויכנע ליכנסיתחת מלכות שמים מתעלה מאד וכמות‬
‫האלה׳ נשארו ׳ביסודות הבריאה שכל מה שישראל‬
‫מכניעים בתוך לבם להכניס מהם לקדושה כן יתגברו‬
‫על אומה״^המיומדת בשורש כח זה אך ששם הוא‬
‫צח פראי' ובהתכללו בישראל נעשה כלי קיבול לקבל‬
‫אור וכמו שנתבאר' במי השלוח ומפי כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בפרשת תצא וכן בענין‬
‫יזה ביאר שכל ■מה שפסל את הראשונים הוא מפני‬
‫שהם מעלמא דפרודא שאף שיש להם כחות גדולים‬
‫אכן אין׳ להם חיבור לאור וכמו שהאדם שהוא החלש‬
‫שבנבראים׳ אך מפני שהוא כולל מכל הברואים לכן‬
‫יש לו ממשלה׳ על כל הברואים‪ .‬והנה יעקב אבינו‬
‫עליו השלום הי׳ סבור כמו שבאומות יש כל‬
‫םוד‬ ‫צד‬
‫להגיע להכרה שלימה הזאת אכן כשהאדם׳ ב ה ס ת!‬
‫פנים אז ונהר יחרב ויבש‪ .‬אבל במדת מלכות שהוא‬
‫קביעות באדם שהוא רק מקבל ולא משפיע ורק אם‬
‫הש״י יקבע בו אז יוכל להשיב פנים בפנים כמו‬
‫צמיחה שמצמיח מה שנזרע בה וכמו שנתבאר■ וזאת‬
‫האמונה לא תכבה נרה לעולם כי זה מורה למה‬
‫שנקבע בגוף והוא משורש ועומק מקור הבריאה‬
‫וזה שמסיים שם בתיקוני הזהר אמר שחשב הספירות‬
‫בצורת אדם וכלא אתרמיז בשכינתא דאתלבישת‬
‫בלבושין דבהון מצויירין כל בריין איהו אתקריאת‬
‫בכל שמהן ואיהו דמות ארבע חיוון וכו׳ ובגין דאיהו‬
‫חותמא אמרת שכינתא לגבי י קו׳ ק דאיהו מלגאו‬
‫שימני כחותם על לבך דאף על גב דאנת תסתלק •מני‬
‫בגלותא חותמא דילך אשתאר עמי ולא אתעדי מני‬
‫לעלם וכדאיתא בזה״ק )סוף סבא משפעים(‪ .‬כי מכל‬
‫העבודות בבחינת יוסף שהוא מדת היסוד לא‬
‫יתעורר כס תפלה שמאחר שאדם רואה שהכל בידי‬
‫שמים אכן הש״י חפץ בתפלת האדם ותפלה היא‬
‫רק מכח הסתר וממדת יהודה הוא תקבע■ באדם‬
‫תפלה קבועה וכמו שאמר דהמע״ה ‪) .‬תהלים ק ע(‬
‫ואני תפלה שתפלה היא כולל כל המדות וכדאיתא‬
‫)בתיקון כ״ב( קם ר״ש וכו' כגוונא דא שכינתא‬
‫וכו׳ ובענין הזה נתברר הבירור שבין יוסף ויהודה‪.‬‬
‫וזה שהראה לו הקב׳׳ה בבירורים אלו כי כאן נאמר‬
‫אלה תולדות יעקב יוסף וכל מקום שנאמר אלה‬
‫פוסל את הראשונים וכדאיתא במדרש )תנחומא‬
‫וישב‪ ,‬מ( שפסל אלופי עשו שהש״י הבדיל את זרע‬
‫יעקב שהם לחלקו של הקב׳׳ה והדורות של עשו הם‬
‫מעלמין דחריבו וכמו דאיתא בזה״ק )ויצא קנד‪(:‬‬
‫ומקדמת דנא הוה קב״ה בני עלמין וחריב לון כיון‬
‫דאתא יעקב מניה אשתכללו עלמין ולא אתחרבו‬
‫כקדמיתא‪ .‬וכמו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ‬
‫ואיתא )ב״ר יב( אלה וכו׳ פסל תהו ובהו‪ .‬ובאמת‬
‫כמו שכן הציב השי״ת שברא עלמין והחריבן וכל‬
‫בנין העולם הי׳ מצעקת עלמין דאתחרבו ׳ שעוררו‬
‫צעקה להש״י כי נשאתני ותשליכני וכדאיתא ) ■‬
‫( ובכתבי האריז״ל ואד יעלה ‪ p‬הארץ ונתפרש‬
‫שצעקת עלמין דאתחרבו עלה לעורר רצון ־ לבריאה‬
‫הקיימת וכל מה שיוגבר עבודה בעולם הוא להכניס‬
‫כמות החרבים והשובביס לנקודס ישוב וכן י הוא‬
‫‪m‬‬ ‫ישר ים‬
‫‪-‬שסיפר ‘ יו ס ף ‪-‬לאחיו ‪• .‬הם‪■* .‬רומזין להמחלוקת‪ ■..‬שהי׳‬
‫■בדעתם כי ■יוסף‪-‬אמר לאם‪ :‬שהוא‪.-‬העוקר שמאחר‬
‫שימותו מדת היסוד שנקרא כל ‪.-‬דאחי‪-‬דו ‪.‬בשמיא‬
‫ובארעא^■ כי‪■ -‬עיקר■ מלתו'■ הוא ‪■.‬הצמלום‪-‬שיידע■■•‪ .‬ה או ם‬
‫שאין בכחו ‪,‬לפעול‪,‬מאומה וכאשר‪■ -‬יצ‪.‬מצ‪:‬ם'‪-‬״כחו■ ייראה‬
‫שהוא■ ■רק לינור; ■שעל ; ידו‪ - .‬ירד שפע ■מהש״י■■‪ .‬לפוך‬
‫כלל הבריאה■ בכל• מיני‪ -.‬גווני שפע ‪ :‬וכמו •שנאמר‬
‫ליעקש■ אני■ אל שדי•■ פרה ‪ .‬ורבה ׳‪).‬וישלח לה(‪.‬שכל‬
‫מיני הולדות הם'■דרך‪:‬מדת הי סו ד‪ .‬כי י כל‪ .‬הולדות‬
‫הם על׳ ידי צמצום שכמו שבארץ;‪.‬המשר שנקרא בעלה‬
‫וארעא• )תענית ו׳ ע׳׳ב(■ ונקריא ■גבורות‪'.‬גשמים •)שם‬
‫‪ 5‬׳(‪ .‬מפני שיורדין "בגבורה שכל‪..‬מה ‪.‬שיורו‪ .•..‬ור‪-‬ך‬
‫מקום מצומצם מכוון‪-‬מקום לקליעת ••הזרע‪ .‬וכן בשפע‬
‫זרע■ ה או ם היורה׳ כחץ הוא •ינקלה‪....‬וכל •מה שוורד‬
‫ביותר צמצום ■הוא מעורר יופר כח‪.‬הצמיחה וכואיתא‬
‫)שם ו ( עורפילא אפילו ■לפרציוא ‪.‬ותותי■‪.‬קלא מהגיא‬
‫לפי שהוא ו ק ■מאו‪ ,‬ולכן י אמר להם ייוסף' שהוא‬
‫יסור כל כוללות גבולי אלכסון 'ושורש שבעי ■י״ק‬
‫וזאת‪■ .‬מורה חלומותיו והנה קמה אלומתי וגס־נצבה‬
‫והנה תסבנה אלמותיכם ‪-‬ותשפחוין לאלו^מתי‪-.‬והיינו‬
‫שהוא האור הפנימי שלהם והם • לבושים לו'; וזה‬
‫מורה והנה תסבינה אלומתיכם ותשתחון‪ .‬לאלומתי‬
‫וההשתחויה היינו שהוא עליון עליהם ומקיפם'באורו‬
‫וכואיתא ברע״מ פנחס )רמ״ב ‪( :‬‬
‫ד ק ר ע יעקב ‪-‬שמלותיו וישם שק במתניה‪ ::‬במורש‬
‫רבה וישב )פ׳ יפ״ו( לפי שתפס־ יעקב אבינו‬
‫את השק י לפיכך אינו זז לא יממנו ולא‪ :‬מבניו‪ .‬ולא‬
‫מבני בניו עו סוף כל הוורות ואינו נוהג אלא■י בבני‬
‫או ם גווליס‪ .‬וור‪ .‬שנאמר )רהי״א כ״א( ויפול ו ו ו‬
‫והזקנים מכוסים בשקים‪, .‬אחאיב‪) .‬מ״א כ״א( • וישם‬
‫שק על בשרו‪ .‬יורה‪) .‬מ״ב ו׳( וירא העם והנה ׳השק‬
‫על בשרו‪ .‬מרוכי‪) .‬אסתר ו ( וילבש שק י ואפר•‬
‫ע נ י ן השק שמורה ■יעל הכנעה ויריוס בועת ־כי כל‬
‫' הבגוי ם שיעורם ■לענין עומאה'• שיקראו‪":‬בגר‬
‫בשלשה ספחים על'שלשה ״ספחים‪ .‬שלבושים 'נקראו‬
‫כבור כואיתא י ב סנ ה ר רין') צו‪ (.‬ותחת" כבווו וכו•‬
‫כי■ הא ורבי יוחנן■ קרי למאניה׳ מכבוותי י והוא‬
‫בשורש 'חכמה‪-‬כמ״ ש ')משלי ג( ׳כבוד‪ -‬ח׳פמים ילאלו‬
‫וישב‬ ‫סוד‬
‫הכחוס העצומים אכן מפני ש>^ין להס חיבור לק‬
‫יחסרו אור כי עיר!ר החיבור הוא על ■ידי שיכול‬
‫לצמצם מדופיו לכלל כל המדות להשתמש בהם כל‬
‫אחד כפי המקום והזמן‪ ,‬וכן גם בישראל סבר •שיוסף‬
‫הוא העיקר מפני שהוא מדת ההתקשרות שזה מודה‬
‫מדת היסוד כמ״ש כי כל בשמים ובארץ שהוא• מדת‬
‫יסוד ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא‪) ■.‬ד״ה־ א‪.‬‬
‫כע(‪.‬‬
‫אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה הי׳‬
‫רעה את אחיו בצאן‪ .‬בזה׳׳ק וישב )ק׳׳פ‪(.‬‬ ‫־‬
‫אלה תולדות יעקב יוסף בתר דאתיישב יוסף ביעקב‬
‫ואזדווג שמשא בסיהרא כדין שרא למעבד תולדות‬
‫וכו׳ אהדר ואמר יוסף דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק‬
‫איהו עביד תולדות בגין דלא פסקין מימוי לעלמין‬
‫ואיהו עביד תולדות בההוא ארץ ומניה נפקין‬
‫תולדות לעלמא דהא שמשא אף על גב דאתקריב‬
‫בסיהרא לא עביד איבין בר ‪ .‬ההוא דרגא דאקרי‬
‫צדיק‪.‬‬
‫כי יעקב אבינו ע״ה אחרי שלימתו בבירורו לבן‬
‫ועשו ודינה‪ .‬כמו שנתבאר כי אצל לבן‬
‫הי׳ בירוריו בנחש וקסם אכן שניהם היו לברר‬
‫פסולת אהבה ומדת החסד וכדאיתא ברעיא מהימנא‬
‫נשא )קכ״ד‪ (.‬דרגא דישמעאל אתקרי נחש ואף ה ק סם‬
‫הוא מצד פסולת גבורה שבחסד כי ענין שניהם‬
‫אחד הם‪ .‬שיש בשניהם פסולת מחסד ומגבורה‬
‫כדאיתא בזה״ק וישלח )קס״ז‪ (.‬נחש וקסם תרין‬
‫זיני אינון ובדרגא חד סלקין‪ .‬שענין שניהם לקבל‬
‫שפע בעקשות ובירורי עשו הי׳ לברד‪ .‬פסולת היראה‬
‫ומדת הגבורה ובירורי דינה ושכם היו לו אחר‬
‫שקנה מקום הגבול בין יעקב וישראל כמו שנתבאר‬
‫בפרשת וישלח )ד״ה ויצו( אז נכנס לבירורי דינה‬
‫היינו ■לראות איך הש״י מנהג עמו במקום שנכנס‬
‫להסתרות שאין שכל האדם מגיע לבירורים וכמו‬
‫שנתבאר הענין מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה בפרשת וישלח )ד׳׳ה והארץ הנה הוא רחבת‬
‫ידים(‪ .‬וכאשר נתברר בשכם אז הי׳ העיקר בעבודתו‬
‫בענין יוסף הצדיק‪.‬‬
‫אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה‬ ‫והנה‬
‫קמה אלומתי וגם נצבה‪ .‬ענין החלומות‬
 ‫ישרים‬ ‫דשב‪.‬‬
‫הרבה עמו פדות שיכול להאיר לו שגם בתפיסתו‬
‫נצמח מזה כבוד שמים שאראה איך הוא גדל חסד‬
‫ורב חסד מה שלא יכולתי לראות קודם הכשלון‬
‫ובאמת כל החטאים הם רק בתפיסת האדם שבגבול‬
‫תפיסתו פוגם גם בעולמות העליונים שמצדו מתרחק‬
‫מהם אבל מצד הש״י אם תרשע מה תפעל לו‪ ,‬אכן‬
‫אחר שברא הש״י את האדם וגס תפיסתו נבראת‬
‫מהש״י וכשפגם הרי פגם בשורש מצדו‪ .‬וצריך להגיע‬
‫על ידי עבודה ותשובה וצעקה איך הי׳ לו חיבור‬
‫גס בשעת החטא שבשורש אם הי' נעתק ממש מאין‬
‫הי’ לו חיים אז‪ .‬ולכן יעקב אבינו אחר שידע שכל‬
‫חייו תלואים ביוסף הצדיק כדאיתא במדרש )תנחומא‬
‫ויגש ט( מהו כי ארד אל בני אבל שאולה אמר אני‬
‫מת עם מיתת הרשעים לעולם הבא שהבטיחני הקב׳׳ה‬
‫על שנים עשר שבטים והרי נטרף אחד מהן שמא לא‬
‫זכיתי בהן ואני מת בשני עולמות וכו׳ וגם כל‬
‫עבודתו הי׳ במדת יוסף כדאיתא בזה״ק וישב )קפ‪(.‬‬
‫וכאשר נדמה שמצדו אין לו חיבור לחבר עבודתו‬
‫בימי חייו והגיע למיחוש שמא הוא אובד חס ושלום‬
‫וזאת ידע שמצד הש״י ודאי יש לו תקנה לרפאות‬
‫את הקודם ולכן לא חדל מלהתפלל ולעבוד את הש״י‬
‫ולא התייאש עצמו ורק שהבין שהישועה צריך הש״י‬
‫לפתוח לו למעלה מהשגתו‪ .‬וזה רומז לבישת שק‬
‫במתניו שזה שורש הבגדים שהם מכנסים שמכסים‬
‫בשר ערוה ששם הוא הבושה היותר גדולה ולפי‬
‫שבמקום הזה בונה הש״י בנין עדי עד ולכן יש‬
‫במקום הזה שהאדם יכול לאבד ולהפסיד הכל וכל‬
‫עבודות יעקב אבינו ע׳׳ה הי' בבחינת יוסף הצדיק‬
‫כדאיתא בזה״ק וישב ) ק״פ‪ (.‬דהא שמשא אע״ג‬
‫דאתקרב בסיהרא לא עביד איבין בר ההוא דרגא‬
‫דאיקרי צדיק ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד איבין‪.‬‬
‫ולכן הבין יעקב אבינו כאשר ראה שיוסף נאבד ממנו‬
‫שיש לו פג ה בלבושיו היינו שמצדו אינו רואה איך‬
‫לחבר מדותיו ופעולותיו שיראה מפורש שלא יאבד‬
‫מהם ולכן שם שק במקום הלבושים במקום הזה‬
‫כי כל החטאים ה ם בשורשם מגיאות_שהאדם מתגאה‬
‫שיש לו הון וכח הוי' ובזה מראה לו הש׳׳י שאין לו‬
‫מצדו כדאיתא במס' )מגילה כט‪ (.‬האי מאן דיהיר‬
‫בעל מום הוא ושורש גיאות הוא בענין השפעה‬
‫שמתגאה שיש לו כח להשפיע לחבירו וזה נרמז מה‬
‫סוד‬ ‫עו‬
‫וכל מה שהחכמה מאילה לאדם יצא לאור בלבוש‬
‫תפארת כדאיתא בזה״ק )עקב רבע;( תפארת דביה‬
‫חכמה‪ .‬ולבוש הוא חיבור שמאחד ומחבר כל המדות‪.‬‬
‫וכדאיתא בזה״ק ויחי )רכ״ד( ה אי בר נש דנפיק‬
‫מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר‬
‫דמתלבשא בי’ ש מ תי ה ואינון יומין הוו דזכה בהו‬
‫ולא חב בהו וכו׳ ווי לההוא דגרע יומוי לעילא דכד‬
‫בעאן לאלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים איהו‬
‫בחובוי חסרין מההוא לבושא ואתלבש במאנא חסרא‬
‫כ״ש אי סגיאן אינון וכו׳ ולכן שיעור מלבוש הוא‬
‫שלשה ששלשה רומז למידת תפארת שמאחד שני‬
‫המדות חסד וגבורה וזהו מלבוש שמאחד כל הנפרדים‬
‫שבעולם הזה נדמה שהם נפרדים מפני שנראה‬
‫שהמדות הפכיים זו מזו ועל ידי שמאיר בהם מחכמה‬
‫העליונה יתברר שהם משורש אחד וכמו מדת ה ח סד‬
‫שנדמה שהוא הפך מגבורה אכן אם היא מבוררת‬
‫שכמו שהאב המלמד את בנו ומגודל אהבתו ‪.‬מאיים‬
‫עליו בזה מאחד שני הפכים לברר שבשורש הם אחד‬
‫וזה נקרא לבוש שהוא מחובר‪ .‬וענין הלבוש שנקרא‬
‫בגד שניתן לבוש לאדם הראשון אחר החטא והבגידה‬
‫ניתן לו לבוש היינו שעל ידי עבודה יוכל לחבר‬
‫ולאחד ולרפא את הקודם וזה דאיתא )שבת עז‪(:‬‬
‫לבושה לא בושה היינו שמכסה מה שיש לאדם‬
‫להתבייש בו‪.‬‬
‫א כ ן במקום שנעלם מן האדם החיבור איך יוכל‬
‫לחבר סדר מפעולותיו שלא נקרע ולא נעתק‬
‫מהש״י במקום הז ה שם אין לו לבוש וכמו שבמצורע‬
‫ובאבל מחוייבים בפרימה היינו קריעת לבושים‬
‫היינו שמצדם יראו שאין להם מצדם כח לחבר סדרם‬
‫והנהגותם הן במדות הן בפעולות וכמו שנתבאר‬
‫במקומם‪ .‬ואצלם ענין הזה הוא ענין תפלה להש״י‬
‫וזה הוא תפלה עצומה שמכניס כח התפלה בפעולה‬
‫מוכחת במעשה שעושה בנפשו היינו שעוזב ומודה‬
‫על חטאו ואין בו עזות פנים וקשה עורף לומר‬
‫צדיק אני ולא חטאתי אבל אנכי מצדי כפי תפיסתי‬
‫הנני חוטא רק שהש״י ברוב רחמיו יכול להאיר לו‬
‫איך שגם בדבר הזה הי׳ חיבור שכל זמן שאני‬
‫בחיים ודאי יש בו חיבור מצד הש״י למעלה מהשגתו‬
‫ואני מתפלל להש״י שיאיר לו שבודאי מצד הש״י‬
‫צז‬ ‫ישרים‬
‫כשרצה הש״י להעלותו הי׳ צריך לעבור את הירדן‬
‫וכמו שביאר בזה אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫שמקדושת ארץ ישראל ששם דומה כמי שיש לו אלוק‬
‫לא הי׳ יכול לעלות רק כשירד היתה ירידתו צורך‬
‫עליה‪.‬‬
‫ו ז ה רומז שק שאותיותיו ה ם למפרע וכדאיתא‬
‫( על אותיות אלו‪ .‬כי שי״ן‬ ‫בזה״ק )‬
‫רומז על תלת קוין כדאיתא בזה״ק ויקהל )רד‪(.‬‬
‫ש׳ הא אוקמוה רזא דתלת אבהן דמתאחדי בבת‬
‫יחידה‪ .‬שהוא כוללות שלשה המדות אכן כיון‬
‫שנכללין באות אחת אין בזה הכרת עבודה ופעולת‬
‫אדם וכדאיתא )שם( שבת שי״ן בת היינו שהתלת‬
‫קוין מאירין לנקודה האמצעית הנקרא בת מלשון‬
‫בת עין‪ .‬ואות ק׳ איתא בזה״ק תרומה )קנ״ב‪(.‬‬
‫שהוא הפך מאות ט׳ בכל דוכתא דאת ט׳ תמן לית‬
‫ישובא לאת ק׳ תמן וכו׳ ויהיב חיים וכף הכי נמי‬
‫שלטא את אחרא באתר דגיהנם ומאן איהו את ק׳‬
‫ש ם ( וזה מורה שחיבור ממדותיו‬ ‫ועיין זה״ק )‬
‫ומעשיו הם לדעתו יורדים לפירוד שאין לו בהם‬
‫חיבור‪ .‬ולכן כשהאדם עושה פעולה בעובדא שמראה‬
‫שמצדו אינו רואה חיבור מדרכיו ומעשיו ומודה‬
‫ומתודה להש״י על זה ומתפלל בדיבור ומוסר נפשו‬
‫להש״י במחשבה ורצון ועובדא ומילולא מאיד לו‬
‫השי״ת מאתר רחיקא וגם יעורר רחמים שהש״י‬
‫יאיר לו להעלותו מחסד הצפון שירד להסתתר וזה‬
‫רומז שיעור השק בארבעה טפחים היינו שעל הגוון‬
‫אין לו חיבור כי שלשה רומז שמראשית התפשטות‬
‫חסד וגבורה שנראין כמדות הפכים יגיע לחיבור‬
‫על ידי שיוכללו במדת יעקב אבינו שהוא תפארת‬
‫שמברר שהכל הוא בשורש חסד אל כל היום כנ״ל אכן‬
‫ארבעה רומז למדת נצח שבו נטמן שורש החסד‬
‫וכדאיתא ברע״מ פ' ויקרא ) ג' ‪ ( :‬אריתי מורי דא‬
‫חסד דרגא דאברהס דאתמר עליה אלך לי אל הר‬
‫המור עם בשמי דא נצח דרגא דאהרן דכ תיב‪.‬ביה‬
‫ואתה קח לך בשמים ראש ואינון דרועא ימינא‬
‫בירכא ימינא ורזא דמלה נעימות בימינך נצח‬
‫ואינון תרין ברכן לקבליה יחד מגן‪ .‬אברהם ותניינא‬
‫עבודה דהוא רצה‪ ,‬ומדת הנצח אמר כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה שהוא מעלה כל המדות‬
‫וישב‬ ‫סור‬
‫דאיתא ‪3‬ש‪ 3‬ת ) ק ״י‪ (:‬רמות רומא הוא דנקישי לי׳‬
‫ולכן בעל ממנו כת הולדה‪ ,‬וזה מנין תשובה שמסיר‬
‫לבושו במקום הזה כי הלבוש מורה שיש לו השגה‬
‫איך לתבר מצדו מדותיו ופעולותיו שיהיו כולם‬
‫מכוונים ונארגים מערכה שלימה לשם שמים וזה‬
‫רומז בגד שאותיות בגד ה ם כסדרן ב' ג׳ ד‪ /‬וגם‬
‫שיעור בגד הוא ג׳ עפחים היינו התכללות שלשה‬
‫מדות הראשונים חסד גבורה תפארת שהכל כלול‬
‫בכם‪ ,‬אכן שק אינו מלבוש אדם שאין דרך אדם לצאת‬
‫בשק כדאיתא ב מ ס׳ שבת )ס״ב‪ (.‬שדרכן של הרועים‬
‫לצאת בשקים‪ .‬וזה רומז רועים שהם רועי בהמה‬
‫שבהמה הוא מדרגה נמוכה מאדם אכן תוכל להתעלות‬
‫על ידי שאדם אוכל ממנה מעלה כס הבהמה‬
‫להתעלות בצורת אדם אם יעבוד את הש‪ ^/‬בכח‬
‫שמקבל מהבהמה וכדאיתא בתענית )ע״ז‪ (.‬ולמה‬
‫מתכסים בשקים אמר רבי חייא בר אבא לומר הרי‬
‫אנו חשובין כבהמה‪ .‬וזה ענין לבישת השק שהוא‬
‫תשובה שכל דבר צריך להיות במחשבה ורצון ומעשה‬
‫ודיבור‪ .‬ומחשבה היא הכרת הבורא ועזיבת החעא‪.‬‬
‫ורצון הוא הרצון לשוב ולהשיב דרכו לעבוד את הש״י‪.‬‬
‫ומעשה היא שינוי מעשה היינו שלא יסמוך על עצמו‬
‫בשום תקיפות כאשר סמך לומר שיעשה פעולה והיא‬
‫מבוררת אחר שיש לו כח צורת אדם בדעת לא‬
‫יסמוך על דעתו וכח תולדתו רק יברר קודם הפעולה‬
‫וכ״ש )יתרו כ( ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר‬
‫לא תגלה ערותך עליו שאין לך חיבור בפעולותיך‬
‫צריך אתה לברר כל מעשה בפרע וזה נכלל בלבישת‬
‫שק שזה רומז כמ׳׳ש )תהלים ע״ג( ואני בער ולא‬
‫אדע בהמות הייתי עמך‪ .‬היינו שמודה בפעולה זו‬
‫שאין בו מצדו כח מצורת אדם לסמוך עליו לפעול‬
‫דבר מה בלא תפלה להש״י שיאיר לו בכל רגע וזה‬
‫גורם הכנעה עצומה בלב האדם וממילא מתבטלים‬
‫ממנו כל המקעריגים שמה שהש״י מרחם מצד ורחמיו‬
‫על כל מעשיו שאחר שמסיר ממנו הגיאות ונשאר‬
‫לו מה שחסר לו לא מצד שירצה להתגאה רק שחסר‬
‫לנפשו ועל זה הש״י מרחם שאין עליו קיטרוג‪.‬‬
‫ומזה שיכנע לב האדם וירד בדעתו ממצבו יעורר‬
‫חסד עליון שירד בירידה צורך עליה‪ ,‬שכל מה שהש״י‬
‫רוצה להעלות האדם למעלה צריך שירד קצת וכמ׳׳ש‬
‫)משלי טו( ולפני כבוד ענוה וכמו שמצינו באליהו‬
 ‫יש ר י ם‬ ‫דשב‬
‫רבה ב( וכן אחאב אחר אשר שמע מאליהו הנני‬
‫מביא אניך )מצכים א' כ״א( ונתייאש תיכף ואף‬
‫שהחמיא הרבה מכל מקום עזר ■לו שאמר הש״י‬
‫נאליהו הראית גי נכנע חמאב מפני וכדאיתא במדרש‬
‫שהועיל צו תשובתו )פרקי ר״א פלק מ״ג( וכן במנך‬
‫יהורם שאמר אל יושיעך ה׳ מאין אושיעך )מצכים‬
‫ל ר( שכן נדמה לו שכל כך גבר קציפת ארם עד‬
‫שאין שום ישועה נגדו וגם אלישע הי׳ בפחד‬
‫( והראה לו הש״י‬ ‫כדאיתא במי השלוח )‬
‫ישועה כעת ממר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים‬
‫בשקל שבלא חרב ובצא מנחמה נושע מהיפך אצ היפך‪.‬‬
‫וכן במרדכי כשנדמה לו שאפס תקוה כדאיתא במס'‬
‫מגלה )עו‪ (.‬גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה‪ .‬וכן‬
‫נדמה לו שנתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני‬
‫שנשפחוו לצלם ולא ראה שום דרך מאין יבא העזר‬
‫ונדמה לו שהוא חייב בדבר במה שלא השסחוה להמן‬
‫וסיכן את כל ישראל בזה‪ ,‬והראה ■לו הש״י שנהפוך‬
‫הוא אשר ישלמו המה בשונאיהם ונתקן הקודם‪,‬‬
‫וזה שאמר דוד המע׳׳ה )תהלים ל( פתחת שקי‬
‫ותאזרני שמחה שתחלה אמר הסתרת פניך הייתי‬
‫נבהל כי השק הוא רומז להסתר פנים מה שהי׳‬
‫תחלה התגלות ונסתר כמו שנזכר במזמור זה‬
‫)תהלים למ״ד( ואני אמרתי בשלוי וגו׳‪ .‬וכדאיתא‬
‫בזה׳׳ק בשלח )נ א‪ (:‬מאן דאיהו עפשא חמי אנפוי‬
‫דמלכא נהורין וכר ומאן דאיהו ■חכימא וכו׳ אמר‬
‫מלכא ודאי שלום ■הוא‪ .‬וזה שנאמר )ישעי׳ נ( אלביש‬
‫שמים קדרות ושק אשים כסותם‪ .‬שנסתר הבהירות‪'.‬‬
‫אכן כשהאדם מגיע לדעת דמלכא שלים הוא ורואה‬
‫החסרון בעצמו פנ״ל אז נהפך לו ■מהפך אל הפך‬
‫וכמ״ש )שם( הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי‬
‫•‬ ‫ותאזרני שמחה‪.‬‬
‫ונראה שזה ענין אליהו הנביא זכור למוב שאזר‬
‫אזור עור במתניו שהוא שורש המיין נוקבין‪,‬‬
‫והמכשול הי' ■צריך להיות בזה עצמו שיתן מדה וגבול‬
‫לעורר כל האבדות ולקרב כל המרוחקים‪ .‬שעור הוא‬
‫שיעורו חמשה על חמשה כדאיתא כלים )פכ״ז מ״ב(‪.‬‬
‫שזה רומז למדת הוד וכדאיתא ברע״מ תצא )רפ‪(.‬‬
‫ובהקדמת תיקוני הזהר ה' עלאה אתפשטת עד הוד‪.‬‬
‫מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך‬ ‫דאמר‬
‫ופתילך וממך אשר בידך‪ .‬במדרש רבה‬
‫סוד‬ ‫צח‬
‫■לשורשם נעתיקא קדישא וכדאיתא• באדרא )נשא‬
‫קלו;( וכלהו אקרון נצח ובאתוון רצופין הוא מצח‬
‫שהוא מעלה לשורש הרצון במצסא דעתיקא והוא‬
‫ג סוד מדת אהרן זהי׳ על מצחו תמיד‪.‬‬
‫והנה כל מקום שנזכר לבישת שק שם הי׳ במקום‬
‫שהיי מימוש ראש היינו שנדמה שאפס כל‬
‫תקוה ונדמה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ושם‬
‫עזר הש״י שנתהפך מהיפך אל הפך והראה כי‬
‫הפחד שפחדו לא הי׳ פחד ונתהפך בפעם אחת‬
‫מחושך לאור‪ ,‬וכמו שיעקב אבינו נדמה שהוא אבד‬
‫וחסר משורשו וכמו שאמר כאשר שכולתי שכלתי‬
‫ונדמה לו שהוא חייב בזה ששלחו למקום סכנה‪ ,‬והראה‬
‫לו הש״י כי יוסך< חי וכי הוא מושל בכל ארץ‬
‫מצרים ולמחיה שלחו ה׳ לפניו וחי במצרים שבעה‬
‫עשר שנים מעין עולם הבא‪ .‬ודוד המלך כשמנה את‬
‫ישראל נדמה לו שמעה בשורשו וכדאיתא בזה״ק‬
‫פקודי )רכה ; ( כי באמת מצד ישראל אין להם‬
‫מספר וכמו שנתבאר שם בפרשת פקודי שישראל‬
‫אחוזים במקום שהוא למעלה ממספר ורק על ידי‬
‫כופר יש להכופר מספר וכיון שהוא הי׳ מלך ישראל‬
‫וצוה למנותם היינו שקצב להם נבולים נדמה לו‬
‫שכן פגם בשורש ישראל וחס ושלום כולם יכלו‬
‫וכדאיתא בפרקי ר״א )פרק מ״ג( אמר לו הקב״ה‬
‫אני נשבעתי לאבות להרבות את זרעם ככוכבי השמים‬
‫ואתה בא לבעל דברי וכו׳‪ .‬והראה לו הש״י שבאמת‬
‫הוצרך ■להיות על ידי■כשלון שהי' נצרך להתגלות מקום‬
‫המקדש ושם נתכלל יחד מספר ובלי ■מספר וכמו‬
‫שנתבאר הענין בפרשת פקודי‪ .‬ששם הי׳ עיקר‬
‫הגבולים להקדושה ■קדש הקדשים‪ .‬והיכל‪ .‬ועזרות‪.‬‬
‫ובין האולם ■למזבח‪ .‬והר הבית‪ .‬והחיל שכל אחד‬
‫מוגבל בקדושתו וכולם הם לבושים וגבולים להלוחות'‬
‫ומקום הארון שהוא אינו מן המדה ולכן הי׳ צריך‬
‫להיות על ידי ■מכשול להגיע להתגלות מקום הזה‬
‫נתגלה שכל ישראל מה שהם •גבולים‬ ‫לישראל‪ ,‬ואז‬
‫הם גבולים למקום שהוא בלי גבול וממילא גם להם‬
‫אין מספר וכן הוא ■כל התגלות מקום קבוע הוא על‬
‫ידי כשלון בדמין סגיאין וכיון שנתגלה מקום המקדש‬
‫ממילא ■נתרפאו וכדאיתא במדרש כל האלפים שחסרו‬
‫ישראל בימי דוד אימתי נתמלאו בימי שלמה )במדבר‬
‫‪m‬‬ ‫י ש ר י ם‬
‫למדת מלכות ומדת מלכות מקבלת השפע בדרך‬
‫זריעה וממנה מצמיח בהתרבות כבוד שמים לעורר‬
‫להוליד אור מתוך החשך‪ .‬ולכן נזכר בספרא דצניעתא‬
‫)זה״ק תרומה קעו ; ( דעד לא הוה מתקלא לא הוה‬
‫משגיחין אפין באפין ומלכין קדמאין מיתו וזיוניהון‬
‫לא אשתכחו וארעא אתבעלת הרי דמלכאין קדמאין‬
‫נזכר בהם מיתה ובמלכות לא נזכר רק ביעול שבכולם‬
‫כשהאור מתעלה נשארים ריקנים אכן במדת מלכות‬
‫סף שאינה בבהירות אור בהיר אבל שיאפס לגמרי‬
‫בבחינת מיתה זה אינו במדת ■מלכות שמדת מלכות‬
‫שהיא תכלית כוונת הבריאה וזה אינו נכלה לעולם‪.‬‬
‫ולזה נקראת מדת מלכות חותם שרומז על גמר‬
‫הפעולה לצאת לפועל וכוונה זו נקבעת בקביעות‬
‫כנ״ל‪ .‬וזה שאמרה תמר חותמך ופירוש ■זה מלכות‬
‫דקדושה שנשאר בה הרשימו לעולם שיש בסערא‬
‫אחרא אשה מנאפת שנאמר בה )משלי ל׳( כן דרך‬
‫אשה מנאפת אכלה ומחתה פי׳ ואמרה לא פעלתי‬
‫און‪ .‬והיינו אף שבשורש ברא הש״י הכל לתכלית‬
‫העוב ומכל דבר ישאר השארה אכן ההשארה שישאר‬
‫מהרע לא יהי׳ להרע בעצמו שום חלק בהשארה וכמו‬
‫שנשאר כבוד שמים מפרעה ומהמן וכדומה שנשאר‬
‫קידוש השם ■וכבוד שמים והם בעצמם הלכו לאבדון‪.‬‬
‫וזה פירוש כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה‬
‫שנסתם ונסגר בהרע ואינו ניכר שיהי׳ ■להעוב‬
‫שבו שום קו והמשכה שיהי׳ ניכר איך הוא מחובר‬
‫להעוב‪ .‬וכן הוא כל מה שנלכד מהעוב לתוך הרע‬
‫בסוד עת אשר שלט האדם באדם לרע לו )קהלת‬
‫ח׳( כדאיתא בסבא משפטים ) צ״ ה‪ (:‬שהטיב הנלכד‬
‫לתוך הרע מאבד את הרע ומכלה אותו והטוב נפרד‬
‫ומתברר וחוזר להתדבק בשורשו הטוב‪ .‬וכדאיתא‬
‫בזוה׳׳ק )משפטים צה ‪ ( :‬אבל לרע ■לו דאינון נשמתין‬
‫כפיין לכל מ ה דאשכחן מסטרא בישא ושיצאן לי׳‬
‫וסימנא לבא ארונא קדישא דאתעשק גו פלשתים‬
‫ושליעו בי׳ לרע לון וכו׳‪ .‬שמה שנלכד מהטוב להרע‬
‫אין■ להרע אחיזה בטוב רק שנסגר בתוכו ואינו‬
‫מתגלה וכדאיתא בזוה״ק תזריע )מז‪ (.‬בענין נגעים‬
‫שנקרא הנגע סגירו שבכל דבר שהוא קיים בעולם‬
‫מוכרח להמצא בו עוד טובה ואף בהרע שבאם הי׳‬
‫רק רע בלא שום עובה ה י נאבד מיד ונכלה‪ .‬אכן‬
‫בנגע שהוא שורש הרע בעומק שבא משורש הנחש‬
‫וישב‬ ‫סוד‬
‫)וישב פ״ה( חותמך זו מלכות המד״& )שיל ס(‬
‫שמני כחותם אל לבך )ירמי' כ״ב( כי אם יהי׳ כניהו‬
‫בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני‪.‬‬
‫ענין חותם איתא בתיקוגי הזהר )תקונא קדמאה‬
‫י״חי( שימני כחותם פל לבך דהכי אמדת‬
‫שכינתא )נ״א אמלין ישראל בגלותא( אע״ג דאנת‬
‫תסתלק לעילא דיוקנך לא אתעדי מנאי לעלם כהאי‬
‫דבההוא אתר דאתדבוק בי' רשימו דמארי‬ ‫חותם‬
‫חותמא לא אתעדי מני דיוקנא דחותמא לאשתמודעא‬
‫בי׳ ובג״כ אמר׳ כנסת ישראל )ג׳׳א אמרי ישראל‬
‫בגלותא( שימני כחותם על לבך כרשימו דתפלון‬
‫דיד דאינון לקבל לבא וכו׳ ושם בתקון )כ״ב דף‬
‫ס׳׳ה ‪ :‬סו‪ (.‬והענין שבזה היא מיוחדת מדת מלכות‬
‫שמיס שאך שהיא נקראת דלה דלית לה מגרמה‬
‫( אכן בשורשה היא דבוקה תמיד‬ ‫)‬ ‫כלום •‬
‫ברבון העולמים עלת העלות וסבת הסבות כדאיתא‬
‫)בהקדמה שני'( בתקוני הזהר וכד אנת תסתלק‬
‫אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא גשמתא‪.‬‬ ‫מנהון‬
‫אבל במדת מלכות שמים נשאר תדיר הדיוקנא ורשימו‬
‫דמארי חותם ואך שהאור מתעלם אבל האור שקבלה‬
‫מדת המלכות שמים נקבע בתוכה בקביעות‪ ,‬לפי‬
‫ששורש מדת מלכות שמים באור העליון כדאיתא‬
‫בזוה״ק )פנחס רנו;( ה׳ בחכמה יסד ארץ אבא‬
‫יסד ברתא שכל המדות ה ם מקבלים ומשפיעים בדרך‬
‫עלה ועלול כדאיתא בזוה״ק )שמות ד‪ ( .‬המלך סתם‬
‫מלך דא אע״ג דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי‬
‫נקודה עלאה סתימא דכלא ואע״ג י דאיהו נוקבא‬
‫איהו דכורא לגבי מלך דלתתא‪ ,‬וכיון שכולן >בראו‬
‫דק בשביל שילך השפע דרך כולם למדת מלכות וכמו‬
‫שנקראת מדה זו בתיקונים )סוף תקון כב( ובזוה״ק‬
‫)פנחס רנו ‪ ( :‬מלכות שלימו דכולהו וכ״ש בתהלים‬
‫) ח'( שאחר שאמרו מלאכי השרת מה אנוש כי‬
‫תזכרנו השיב הש״י אם כן למה בראתי כל הבריאה‬
‫וכדאיתא במדרש )ב״ר ח( אם כן צונה ואלפים‬
‫כולם למה נבראו צפור שמים ודגי הים למה נבראו‬
‫וכדאיתא שצפור שמים רומז למלאכי השרת שכולם‬
‫נבראו רק לתכלית שיצא כבוד שמיס מעולם השפל‪.‬‬
‫ובתיקוני‪ .‬הז ה ר) תי קון סב צ״ח‪ (.‬אדם דלתתא דאיהו‬
‫נוקבא‪ .‬שבכל המדות עוברת ההשפעס בדרך העברה‬
 ‫יש ר י ם‬ ‫וישב‬
‫ותשב בפתח עיניה מאן פתח עינים כמד״א והוא‬
‫יושב פתח האוהל וכתיב )שמות י״ב( ופסח‬
‫ה' על הפתח וכתיב פתחו לי שערי צדק )תהלים‬
‫קי״ח( פינים דכל עינין דעלמא להאי פתחא מצפאן‬
‫( שמדת‬ ‫וזה רומז כמו שנתבאר במקומו )‬
‫מלכות אף שהיא מוסתרת בהסתר שאינו ניכר בה‬
‫השגחת הש״י אכן יש במדה זאת פתח לעינים עיני‬
‫חכמה הקדומה ששם מקור מדה זאת בסוד בחכמה‬
‫יסד ארץ וכדאי׳ בזה״ק )פנחס רכו‪ (:‬אבא יסד‬
‫ופתח מדה זו הוא ■להכיר מתוך ההסתר‬ ‫ברתא‬
‫השגחת הש״י שממנו יצאו הדברים כבושים‪.‬‬
‫הוא בונה בנין חדש וכמו שנתבאר במקומו אכן‬
‫ותאמר חותמך‬ ‫ויאמר מ ה הערבון אשר אתן לך‬
‫ופתילך ומעך אשר בידך‪ .‬בזה״ק אחרי‬
‫)ע״ב‪ (.‬אלין אינון סימנין דמערוניתא דאתברכא‬
‫מן מלכא בזווגהא וכף אלין אינון קערי עלאה‬
‫תכשיעהא דכלה אתברכא מתלתא אלין נצח‪ .‬הוד‪.‬‬
‫וכלא אשתכח בתלתא אלין וכלה‪ -‬מהכא‬ ‫יסוד‪.‬‬
‫אהברכא‪.‬‬
‫עובד אבי ישי אבי דוד דהא אתמר דאחרון הוה‬
‫הענין בנין מלכות בית דוד שיסוד בנינו הוא‬
‫בענינים הנראים שאינם באורח מישר אלא‬
‫באורח יבום הוא כמו שנתבאר מפי אדוני אבי‬
‫זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה על פסוק‬
‫)ישעי׳ כא( ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך‬
‫שיש הרבה ענינים שהש״י מנהג למעלה משכל האדם‬
‫והשגתו ששורשם הוא למעלה מצורת אדם וכמו‬
‫שאמר הקב״ה לשמואל הנביא )שמואל א עו( וגם‬
‫נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא‬
‫להנחם ואף שבזה הענין עצמו אמר לו הקב׳׳ה‬
‫אתשאול אכןמלוכת‬ ‫)שם( נחמתי כי המלכתי‬
‫שאול היתה בבחינת אדם היינו צורת אדם שרומז‬
‫לזעיר אפין ולכן נאמר בו נחמתי‪ .‬אבל מלוכת דוד‬
‫המלך ע׳׳ה הוא למעלה מצורת אדם כדאיתא בזה״ק‬
‫נשא באדרא רבא קדישא )קל״ו ‪ ( :‬על פסוק זה כל‬
‫ההוא נצח דאתפשע בגופא זמנין דתלי על עלמא‬
‫למידן ותב ומתחרע ולא עביד דינא אי תייבין מאי‬
‫מעמא משום דקאי בדוכתא דאקרי אדם ויכיל‬
‫לאתחרעא אבל אי באתר דאתקרי ראש אתחזי‬
‫סוד‬
‫בזה נסתם השוב שבו לגמרי ולכן >קרא סגירו שאף‬
‫שנמצא בו כה מהשוב המקייס אותו אכן הוא סגור‬
‫מאוד ביותר מכל רע ועל זה מייתי שם )מ״ז‪(.‬‬
‫וכדין סגירו בכלא ולית מאן דפתח ועל דא כתיב‬
‫)משלי ל'( כן דדך אשה מנאפת וכו׳ מאי מנאפה‬
‫מנאפת ממש ודאי אכלה ומחתה פי' ואמרה לא‬
‫פעלתי און‪ .‬וזה שבקשה תמר סימנים אלו הסותם‬
‫שלא יכלה כח העוב מהזווג ויהי׳ ניכר אף על הלבוש‬
‫שורש הקדושה שבו ודיוקנא ישתאד תדיר ואף‬
‫שהפעולה הזאת ■נראית שהוא באורח יבום ובאורח‬
‫יבום נראה ■שהראשון אבוד לגמרי והשני המקימו‬
‫בשבע יהודה אף שנראה שכל מלכות בית דוד נבנה‬
‫באורח יבום אכן לזה מעיד עליו הכתוב כדאיתא‬
‫) סו ע ה י‪ ( :‬יהודה וכו' זכה ונקרא כלו על שמו‬
‫של הקב׳׳ה ובזה״ק משפעים ) ק ״ג‪ (:‬בענין יבום‬
‫וזווגים שאינם באורח מישר במאמר הסבא השתא‬
‫אית לאהדרא ולעיינא על אתר )נ״א אילנא( חד‬
‫רב ועלאה דהוה בעלמא וגזעא ושרשא דקשוע זאיהו‬
‫היך נפק שורשא דקשוע מגו אתר דא אלא עובד‬
‫אתתקן בתקונא עלאה ואהדר שרשא דאילנא דקא‬
‫אתהפך על תקוניה וכדמסיים שם שדוד המלך נתקן‬
‫שורשו‪ .‬שישי ועובד תיקנו האילן בשורשו וענפיו‬
‫ושם בזוה״ק )ק״ד‪ (.‬יהודה אתה יודוך אחיך‬
‫היינו דאמרינן ברוך אתה והיינו שזכה למדת מלכות‬
‫שנקראת אתה שניכר במדה זו כבוד שמים בפועל‬
‫ואינו נכלה לעולם כנ״ל‪ ,‬וזה שמסיים שם יהודה‬
‫אבא קדמאה ואבא תנינא ולא הוה בי חילופא‬
‫לעלמין‪ ,‬ובזה״ק )אחרי ע ״ א‪ (:‬בסתרי עריות דתניא‬
‫אמר רב יהודא מחצפותא דצדקת חדא נפקן כמה‬
‫עבאן לעלמא ומאן היא תמר דכתיב ותשב בפתח‬
‫עינים‪ .‬אמר רבי אבא פרשתא דא מוכח דאורייתא‬
‫סתים לגליא והא אסתכלנא באורייתא כלא ולא‬
‫אשכחנא אתר דאקרי פתח עינים אלא כלא סתים‬
‫ורזא דרזין הוא ותניא מאי חמאת צדקת זו לעובדא‬
‫דא אלא ידעת בביתא דחמוה ארחוי דקב״ה האיך‬
‫מדבר האי עלמא עם בני נשא ובגין דהיא ידעת‬
‫קוב׳׳ה אוקים מלה על ידהא וכף‪.‬‬
‫קא‬ ‫ישרים‬
‫עובדי ה׳ אף שיהיו נכללים באור ה'‪ .‬וכדאיתא‬
‫)פסחים ח‪ (.‬למה צדיקים דומין בפני השכינה כנר‬
‫בפני אבוקה וכמו שאמר אדוני אבי זקני מו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי מהרבה נרות נעשה‬
‫אבוקה והוא שיתראה שהם חלק א לקי ולא אמר‬
‫כשרגא בטיהרא דמאי אהני והוא שלא יתבטלו מפני‬
‫האורה רק יתראה שהם חלק אור ה׳ אכן יתראה‬
‫כנרות בפני אבוקה והיינו שיהי׳ הכרה למעשיהם‬
‫ועבודתם וזה דאיתא קץ שם לחושך קץ דשמאלא‬
‫דאף שנראה שלכל דבר יש קץ שהרי גם להתורה‬
‫שאמר דוד לכל תבלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד‬
‫)תהלים קיט( וכתיב ארוכה מארץ מדה רחבה‬
‫מני ים )איוב יא( ואיתא במס׳ עירובין )כ״א‪(.‬‬
‫חכרי׳ בן עדו פירשה שהיא אחד משלשת אלפים‬
‫ומאתים והיינו אחד מל״ב מאות והיינו שהוא‬
‫נתיב אחד מחכמה עליונה‪.‬‬
‫אכן כל זה הוא כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ דזה הוא רק‬
‫מה שיוכר מעשי המצות ופעולות עובדי ה' ובמה‬
‫נבדלו מעוברי רצונו וכמו דמסיים שם )זכרי׳ ה׳(‬
‫בי כל הגונב מזה כמוה נקה וכל הנשבע מזה כמוה‬
‫נקה והיינו לפוס צערא אגרא‪ .‬אבל הרצון והתשוקה‬
‫שבלב שהוא נקשר בהש״י בעוה״ז זה יגיע להאיר‬
‫עד אין סוף‪ .‬וזה שאיתא במדרש )מקץ רבה פט(‬
‫ז ^ ניתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה וכר שכל‬
‫זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם וכו׳ נעקר‬
‫יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם‪.‬‬
‫כי כל החושך הוא להגביל הגבולים ומצד זה יבא‬
‫ההעדר וההפסד אכן כל ההעדר וההפסד‬
‫הוא לסלק זה החושך אבל כשיבא ההעדר והפסד‬
‫הכללי לסלק זה החושך וההפסד אז יאיר אור אין‬
‫סוף כי זה קץ דשמאלא כי לעת עתה מה שיש‬
‫העדר והפסד בעולם הוא רק מ״מ שנאחז בזה‬
‫שעתיד להתבטל אבל מה שאין עתיד להתבטל זה‬
‫הקץ נקרא קץ הימין כי לעת עתה לא תתראה הימין‬
‫בעולם במ׳׳ש השיב אחור ימינו‪ ,‬אבל לקץ הימין‬
‫היינו שתשיב הימין וכדאיתא ‪ ,‬בזה״ק נח ) ס״ג‪(.‬‬
‫בדניאל א״ל והא אמרת ואתה לך לקץ אית קץ לימינא‬
‫ואית קץ לשמאלא ולא ידענא לאן קץ לקץ הימין או‬
‫‪rp D‬‬ ‫סוד‬
‫ואתגלייא ה אי גצת לאו הוא עידן ואתר לאסמרמא‪,‬‬
‫מ״ע משום דלא הו ה מאתר דאקרי אדם ז ט׳ ובג״כ‬
‫לא אדם הוא להגתם מצת דבשאר תקוגי גופא‪.‬‬
‫‪rp a‬‬
‫ד ה י מקז שגתים ימים ופרעה חלם‪ .‬בזוה״ק )קצ״ג‪(.‬‬
‫‪ p‬שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר וכר‬
‫האי קרא אתמר קז שם לחושך דא איהו קץ דשמאלא‪,‬‬
‫להיות כי כל הבריאה ברא הש״י בגבולים הן בעולם‬
‫הן בשנה והן בגפש‪ .‬ועיקר הבריאה הוא הגבולים‬
‫שדבר בלי גבול הוא דק הש‪ v/‬לבדו‪ .‬וכדאיתא שהי׳‬
‫העולם מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער‬
‫בו הקב״ה והעמידו וכו' והיינו דאמר ריש לקיש‬
‫וכו׳ אני הוא שאמרתי לעולם די )חגיגה יב‪ (.‬כי‬
‫ההסתר שהסתיר הש״י בעולם שנקרא צמצום אורו‬
‫ואחר כך התחיל להאיר מחדש והתחיל להתפשע‬
‫והי׳ מתפשט עד אין קץ כי הוא מאור הש״י שהוא‬
‫אין סוף וחזר והגביל את האור שלא יתפשט והנה‬
‫מכח המגביל הזה נברא כל פחות השחתה בעולם‬
‫וכמו שנתבאר בביאור אגדה דגטין ) ( וזה‬
‫נקרא בזה״ק קץ דשמאלא כי זה מחזיר הכל לאין‬
‫וכל הלבושים מתבטלין‪ .‬אכן זה ביאר בזה״ק קץ‬
‫שם לחושך וכד בר נש אשתדיל באורייתא אתדבק‬
‫באילנא דחיי כי כל הגבוליס הוא מפני שאלנא דטוב‬
‫ורע מלביש להבריאה ומצד זה ניתנו הגבולים לכל‬
‫הבריאה אבל אלנא דחיי היינו כשיסתלקו הספיקות‬
‫מאילנא דטוב ורע אחר כל הבירורים וישאר רק‬
‫הטוב אז תחזור הבריאה להתדבק במקור וההפסד‬
‫וההעדר יתבטלו ‪ p‬העולם ויבולע המות לנצח‬
‫דבאמת העולם הזה לפי שהוא מעורב טוב ורע‬
‫ומורכב לזה יש לה ביטול כי כח ההרכבה יתפרד‬
‫וכל שאינו מורכב אין לו פירוד אכן דבר שאינו‬
‫מורכב אינו בכל הבריאה כי רק הבורא הוא שלם‬
‫הפשוט‪ .‬וזה דאיתא שם בזה״ק דהא באילנא דחיי‬
‫אית דרגין אלין על אלין ענפין ועלין קליפין וכו׳‪.‬‬
‫אלא כשההרכבה היא זהה וברורה מהש״י גם להרכבה‬
‫לא יהי׳ פירוד שאף שבסוף הבירורים שיהי׳ ונשגב‬
‫ה׳ לבדו ביום ההוא מכל מקום יהי׳ הכרה למעשה‬
 ‫יש ר י ם‬ ‫מקץ‬
‫שום בחירה‪ ,‬ואחר שראה מעשה זאת הבין כי‬
‫יהודה הוא הראש שבשבשים ואם הי׳ נתברר בכל‬
‫פרשיו הי׳ לו לדעת כי שוב לפניו‪.‬שהוא יתכלל במדת‬
‫יהודה ויתאחד עמו ואז הי׳ הש״י מנהיג עמו‬
‫שיראה אור ברור לנגדו תמיד וממילא לא הי׳ בושח‬
‫בשר המשקים כי הי׳ יודע שבעת שירצה הקב׳׳ה‬
‫לגאול אותו אף כשלא ירצה שר המשקים בעל כרחו‬
‫יזכירו‪ .‬ולפי ששם בשר זרועו נתוספו לו שנתים‬
‫ימים וכדאיתא במי השלוח מקץ שנתים ימים כי‬
‫בשני ימים ברא הש״י כל השובות שבעולם ביום‬
‫שלישי נברא שובות אכילת האדם מה שאדם מכניס‬
‫לתוכו וביום הששי צורת האדם היינו שורש חיים‬
‫וכבוד והתנשאות מה שאדם משפיע לכל הבריאה‬
‫וכאשר יזדכך אדם באלו השנים תבא ־הישועה וזה‬
‫פירוש ויהי מקץ שגתים ימים ־כשיהי׳ הקץ והסוף‬
‫להרע שיש באלו השני ימים ממילא ‪.‬תבא הישועה‬
‫וזה שמתחיל המדרש קץ שם לחושך וכו׳ עי׳׳ש‪.‬‬
‫הנקרא קץ שהוא‬ ‫כנ״ל כי החושך הוא‬ ‫ועיינו‬
‫המגביל וממילא ממנו יבא ה הפ סד וההעדר בעולם‬
‫וכשיבא קץ להחושך עצמו אז תהי׳ הישועה שלימה‪,‬‬
‫וזה שנתברר יוסף הצדיק באלו השנתיס ימיס שראה‬
‫שהש״י הוא המנהיג וכל מ ה שאדם עושה מצדו יש‬
‫לו ביעול כי הי' בופח בשר המשקים אחר שידע‬
‫כי עוב פתר לו והם היו יודעים שהחלומות הולכים‬
‫אחר הפה כשהפותר הוא ראוי לזה וכדאיתא במס׳‬
‫ברכות )נד ‪ ( :‬והוא דמפשר לי׳ מעין חלמיה ולזה‬
‫צריך רוח הקודש וידע שיוסף גאל אותו ממיתה‬
‫לחיים ובודאי ירצה להזכיר אותו וכדאיתא במדרש‬
‫)וישב רבה פח( כל היום הי׳ מתנה תנאים ומלאך‬
‫בא והופכן וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן כי‬
‫בשורש נפשו לא רצה להעיב לו ורק מצד דרך א ח‬
‫‪ .‬ולא מעומק‪• .‬ואחר■ כך כשראה ששכחו ולא הועילו‬
‫לו כל התפלות שהתפלל הוציאה ממסגר נפשי וגם‬
‫כל סבלנותו הוקשה לו מאד מאחר שמסר נפשו על‬
‫קידוש השם למה יוצרך אח״כ לסבלנות ואחר כי‬
‫בא העת והזמן עד עת בא דברו אמרת ה׳ צרפתהו‪,‬‬
‫שהבין עיקר חעאו הוא נגד יהודה שנקרא לבא כי‬
‫הוא מתנהג רק ברצון הש׳׳י ואינו מתאמץ כלל נגד‬
‫הש״י איך שמתנהג עמו כי דהמע״ה נקרא בדחנא‬
‫דמלכא וכמ׳׳ש למען תצדק בדבריך )תהלים נא(‬
‫םוד‬ ‫קב‬
‫לקץ הימים אמר ליה לקץ הימין אוף הכי דוד‬
‫וכו׳ עד דאסבשר דיהוי לימינא דכתיב שב לימיני‬
‫וכו' היינו לימינו של הקב״ה היינו החסד הראשון‬
‫שאחוז בחסד הקדום מקודם בריאת העולם שאז‬
‫הי׳ בלא שום אתערותא דלתתא ובזה ודאי לא הי׳‬
‫שום פסולה וזה אין לו בישול כי רצון הש״י אין לו‬
‫בישול לעולם ולכן אף מעשה האדם שהוא רק‬
‫מהסתר מחמת שהוא מורכב מיסודות שזה גורם‬
‫ההסתר אבל אם אין בו פסולת גם ההרכבה אחר‬
‫שהוא מרצון הש״י הוא נצחיית וכדאיתא במדרש‬
‫הנעלם תולדות )קל״ו ע״ד( אמר רבי אבא במלה‬
‫דא יסגי פלוגתא בעלמא הייגו אם יש הרכבה‬
‫במלאכים דמקשה שם דאם כן הא כל אפייא דדהון‬
‫ודידן שויין והיינו אם כן יתחייב בהם הפ סד אכן‬
‫מתרץ שם ר״ש )קל״ז( מההוא גרמא דאשתייר‬
‫בקיומא משום דלא שעים מזונא ואקרי בתואל‬
‫רמאה והיינו מפני שאין בו פסולת מעולם הזה אף‬
‫שהוא מורכב מכל מקום מתקיים וכדאיתא בתקוני‬
‫הזהר )סוף תקון כ״א( שתחיית המתים יהא רק‬
‫שההרכבה תהי׳ שלימה ויקבלון דין מן דין מקבילות‬
‫הלולאות ו כו‪ /‬וזה שאמר הכתוב ויהי מקץ שנתיס‬
‫ימים ופרעה חולם כי אחר השנתים ימים נתבשלו‬
‫כל הפעולות של יוסף הצדיק מה שפעל להסיר ממנו‬
‫החושך‪ ,‬וכל מעשה מ י אדם ■יש להם בישול ולכן‬
‫הוצרך לבירורים‪ ,‬כי אחר שחשא נגד השבשים בחשבו‬
‫שהוא הגדול מאחר שמצמצם עצמו בכל עניניו ורואה‬
‫שיהודה הי' נראה בעיניו שאינו מצמצם עצמו והש״י‬
‫מסכים עם יהודה והי' תמיד בתרעומות על זאת‪,‬‬
‫עד שהראה לו הש״י במעשה דשר המשקים ישר‬
‫האופים כי הוא נקרא שר האופים ויהודה שר המשקים‬
‫כדאיתא במי השלוח שחשא שר האופים הי׳ בדבר‬
‫שהי׳ יכול להזהר מזה כי צרור אינו בעל חי ואם‬
‫היי מדקדק לא הי׳ נמצא צרור אבל שר המשקים לא‬
‫נאשם מאחר שזבוב הוא בעל חי ויכול לפרוח בעת‬
‫שהושיש הכו ס ברגע אחת וכן החילוק בינו לבין‬
‫יהודה כי עם יהודה מנהיג הש״י למעלה מדעתו‬
‫וכדאיתא במדרש )רבה וישב פה( ביקש לעבור וזימן‬
‫לו הקב״ה מלאך שהוא ממונה על התאוה וכו׳ ויש‬
‫אליה וכו' בעל כרחו שלא בשובתו‪ .‬ולכן אין לו‬
‫שום אשם כי כל מה שעושה הוא רק י לאונסו בלי‬
‫קג‬ ‫יש ר י ם‬
‫כי אחר הבירור אז ראה שכל העולם מתנהג על‬
‫ידי מדת ישראל ויתגלה לפועל על ידי מדתו של יוסף‬
‫הצדיק שלפי שבאומות העולם כשמקבלים טובה‬
‫מהש״י מקבלים בלי דעת וחשבון ולכן כשהש״י מגביה‬
‫מדותיו למעלה אין להם מקום וכל שמצמצם עצמו‬
‫בעת שהש״י מראה לו הארת פנים ממילא במדה‬
‫זו הש״י נותן לו מקום גם בעת שמגביה מדותיו‪.‬‬
‫וזהו קץ דשמאלא היינו הבירורים שהרע נפרד מן‬
‫הטוב שהרע הולך לאבדון והטוב מתברר‪ .‬אכן קץ‬
‫דימינא הוא שגם מהרע נעשה טוב וכמו שנתבאר‬
‫בפרשת וישב )ד״ה וישב( שאחר שישראל מתבררים‬
‫אין שום דבר בעולם שלא יהי׳ מצדם קיום לעד‬
‫ואף הרע נעשה טוב מצדם והנה כל זה מה שמכניסים‬
‫מעלמא דחרובא שמצד תפיסת עלמא דחרובא נתבטל‬
‫ונפסל לגמרי ורק מצד ישראל ותפיסתם יש לו הוי׳‬
‫וקיום‪ .‬אבל במעשה ישראל מאחר ששורשם הוא‬
‫מבורר ורק מה צריך לברר בפועל אם יתבררו י ^ י‬
‫הכל ואפילו מה שהי׳ בתפיסתם קודם הבירור‬
‫גם כן יתעלה וכמו שביאר בענין הזה כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה על מימרא דאביי )חולין‬
‫קל״ג‪ (.‬אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא‬
‫אמינא חביבא קא מחביבנא מצוה כיון דשמענא‬
‫להא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא‬
‫מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא‬
‫ויטו אחר הבצע רבי מאיר אומר בני שמואל חלקם‬
‫שאלו בפיהם מימר נמי לא אמינא ואי יהבו לי‬
‫שקילנא כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכין‬
‫ידיהם וכו׳ מישקל נמי לא שקילנא‪ ,‬זזה ביאר שאחר‬
‫שנתברר בזה שאחר שמעו סילק את ידיו ממילא‬
‫גם מעשיו הראשונים נתבררו שמה שחטף הוא באמת‬
‫רק ממה שחיבב את המצות שהרי מה שיש להתברר‬
‫בזה שיש בו נגיעה לצד עצמו הרי נתברר במה‬
‫שסילק ■ונמנע מלקבל אחרי שמעו‪ ,‬וכן הם כל בירורי‬
‫ישראל שאחר שנתברר אז יתעלה גס מה שעשו‬
‫מתוך ההסתר יתברר גם כן שהוא מעומק הרצון‬
‫■‬ ‫הטוב‪.‬‬
‫ואלו הם דברי הזה״ק מאי שנתים דתב דרגא‬
‫לדרגא דאית בי׳ זכירה שאחר שנתברר‬
‫באלו השנתים ימים שבטח רק בהש״י‪ ,‬ובזה נתברר‬
‫מקץ‬ ‫םוד‬
‫אז נשלם יוסף הצדיק ובא הק׳ן להגבולים כ מ ס תי מ ס‬
‫וד‪ :‬דאיפא בזה״ק מקץ )קצ״ג‪ (:‬ויהי מקץ רבי‬
‫שמעון אמר אתר דלית ביה זכירה ודא הוא קץ‬
‫דשמאלא מאי טעמא בגין דכתיב כי אס זכרתני אתך‬
‫כאשר ייטב לך וכו׳ עי״ש שיוסף מעה שראה חלומו‬
‫ואמר ודאי מלמא דזכירה איהו‪ ,‬והיינו אחר שראה‬
‫חלום שר המשקים וכמו שאמר כבוד אדוגי אבי זקני‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי ראה והנה גפן והיא‬
‫כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה היינו שהולך‬
‫בהדרגה מעט מעט וכן הוא ישועת ישראל שנפתחת‬
‫מעט מעט וכדאיתא בירושלמי ברכות )פרק א׳ הלכה‬
‫א׳ ובמדרש רבה סוף מגילת אסתר( דלמא רבי חייא‬
‫רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא‬
‫בקעתא ארבל בקריצתה וראו אילת השחר שבקע‬
‫אורה אמר רבי חייא רבא לרבי שמעון בן חלפתא‬
‫בי רבי כך הוא גאולתן של ישראל בתחלה קימאה‬
‫קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת‬
‫מאי טעמא כי אשב בחושך ה׳ אור לי ועי״ש כל‬
‫הענין ממרדכי ואסתר‪ ,‬ושר האופים אחר שראה‬
‫בחלומו דבר שהוא נגמר תיכף לכן ידע שאינו חלום‬
‫טוב וכאשר ראה ששר המשקים חלם חלום כזה‬
‫הבין כי זה רומז על ישועת ישראל ולכן סבר שהוא‬
‫חלמא דזכירה שיזכר תיכף ויגאל‪ .‬והוא הענין מה‬
‫דאיתא בזה״ק )שם קצ״ג‪ (:‬מאי מקץ רבי שמעון‬
‫אמר אתר דלית ביה זכירהודא הוא קץ דשמאלא‬
‫וכו׳ ואיהו טעה בהאי דהא ביה בקב׳׳ה הוה כלא‪,‬‬
‫שהראה הקב״ה ליוסף כדוגמא מה שנעשה בין‬
‫האומות כדי שיבין איך להתברר אבל לא שבמקום‬
‫הזה תהי׳ אור לישועתו ועל שבטח בזה הוצרך‬
‫להתברר להבין כי לא ממקום רצון שר המשקים‬
‫יצמח ישועתו וכדאיתא )שם( וע״ד אתר דהוה בי׳‬
‫נשיו קם קמיה‪ ,‬כי מה שהקב׳׳ה פועל על ידי‬
‫האומות אף שיבא טובה לישראל הוא שלא ברצונם‬
‫ורק בקוב״ה הוא והוא מנהג על ידם והם מעשה‬
‫אצטבא בעלמא עבדו כי כל זמן שהי' ברצון שר‬
‫המשקים להזכירו שכח וכיון שנתיישן אצלו ושכחו‬
‫אז כשעלה ברצון הש״י הזכירו שלא ברצונו‪ .‬וזה‬
‫דמסיים )שם( מאי שכתים דתב דרגא לדרגא דאית‬
‫בי׳ זכירה ופרעה חולם והנה עומד מל היאור דא‬
‫חלמא דיוסף הו ה בגין דכל נהר דיוסף הצדיק איהו‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫הקב׳׳ה מלאך שהוא ממונה על התאוה וכו׳ ויע‬
‫אלי' וכו' בעל כרחו שלא בטובתו‪ .‬שלא הי׳ ביכולתו‬
‫להתגבר וזה פירוש בדחנא דמלכא כמו שאמר‬
‫דהמע׳׳ה למען תצדק בדברך למי נאה שיצדק אני‬
‫או אתה‪ .‬וזה שהראה לו כי חעא שר המשקים הי׳‬
‫שזבוב נמצא בכוס וזבוב הוא בעל חי מתנועע שאי‬
‫אפשר להשמר שעם נתינת הכוס יכול לפרוח לתוכו‪,‬‬
‫מה שאין כן שר האופים שנפל צרור ומצרור יוכל‬
‫להשמר ושר האופים שנהרג הראה לו הש״י שהי׳‬
‫כפרו ואתן אדם תחתיך‪ .‬וזה שהראה לו הש״י שהוא‬
‫בעצמו פתר לו כן היינו שבעצמו הבין שחטא שר‬
‫המשקים אינו גדול וחטא שר האופים גדול מאד‪.‬‬
‫ואחר שהבין שמה שאין הש׳׳י מדקדק כל כך עם‬
‫יהודה כמו שמדקדק עמו הוא מחמת שכן יסד הש׳‪v‬‬
‫בעומק ולכן הבין ששורש השבעים הוא יהודה‬
‫וכדאיתא בגמרא )ברכות ו‪ ( :‬שכל העולם לא נברא‬
‫אלא בשביל זה אלא לצוות לזה והיינו כי תכלית‬
‫המכוון של הש‪ v/‬הוא למדת המלכות אלא שכן‬
‫יסד השי׳׳ת שמדת המלכות תצרך לקבל מכל המדות‬
‫אבל נקודה האמצעית היא מדת המלכות ורק‬
‫שהיסוד הוא צינור ההשפעה שמכל המדות למדת‬
‫מלכות‪ .‬וראה שעיקר הזכירה אף שהוא ממדתו‬
‫כדאיתא בזה״ק )וירא קעו( זכור לדכורא מכל מקום‬
‫עיקר הזכירה שהיא לעילא כדאיתא בזה״ק )ויצא‬
‫קנ ע‪ ( :‬זכירה לעילא פקידה לתתא‪ ,‬מכל מקום‬
‫שורש הזכירה היא על ידי התעוררות מדת מלכות‬
‫שאף שיוסף הוא המשביר מכל מקום התעוררות‬
‫להוריד שפע הוא על ידי אתערותא דלתתא‪ .‬אכן‬
‫על ידי שנאחז רק בלבושים ולא הגי ע עוד לפנימיות‬
‫נכשל במה שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני עד‬
‫שנתברר באלו השתי שנים והגיע לפנימית ענין זה‬
‫ותיקן שורשו אז נשלם במה שהראה לו הש״י חלום‬
‫פרעה כדאיתא לקמן )ד״ה וישלח פרעה(‬
‫ו ל י ו ס ה יולד שני בנים בערס תבא שנת הרעב‪.‬‬
‫בזה״ק מקץ ) ר״ג‪ (:‬רבי יצחק פתח )מיכה‬
‫ה׳( והי׳ שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כעל‬
‫מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא‬
‫ייחל לבני אדם תא חזי בכל יומא ויומא כד נהורא‬
‫סלקא וכו׳ מאן אינון יומין דרע אלא אינון כמה‬
‫מקץ‬ ‫סוד‬ ‫קד‬
‫שמה שאמר תחלה לשר המשקים כי אם זכרתני‬
‫ה י גם כן כוונתו רק שהש״י יזכרו כי ידע שמצדו‬
‫לא ירצה להעיב לו ורק דבריו פעלו בו לכשיעלה‬
‫העת יוכרח מן השמים לומר לפני פרעה שלא‬
‫בטובתו רק במוכרח כאשר נתברר שלא ידע להזכירו‬
‫ז הי' ‪.‬מוכרח שניתן לו דיעה כזאת מן השמים שיוכל‬
‫לאבד כל חייו אם לא יזכירנו כדאיתא במדרש רבה‬
‫מקץ ) פ ע( וענין בירורי יוסף נגד השבעים ביאר‬
‫כבוד אדוני אבי זקני מורי ורבי הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה במי השלוח שמה שראה חלומות שר המשקים‬
‫ושר האופים הבין כל יסודו עם יסוד השבעים‬
‫שנכללו ביהודה לאמתם כי יסוד כל השבעים הוא‬
‫שבע יהודה כמו שכתיב אפרים לא יקנא את‬
‫יהודה )ישעי׳ יא( כי כל התחלקות דיעות ישראל‬
‫נכלל בשני שבעים אלו אפרים ויהודה‪ .‬וכמו שמבואר‬
‫במי השלוח )פרשת וישב( שיוסף הצדיק הי' תמיד‬
‫בתרעימות מדוע כל מעשי יהודה הש״י מצליח בידו‬
‫אף שלעין יתראו שאינם מבוררים ועמו הש״י מדקדק‬
‫עד כחוע השערה וקודם שהגיע אל הבירור דימה‬
‫שאחר שניתן ליוסף מפתחות החיצונים הוא העיקר‬
‫אחר שלכל הבירורים והולדות עובה צריך למדת‬
‫יוסף הצדיק והי׳ נדמה לו למשל מי שיש לו כמה‬
‫מיני רכוש ואם אין ביכולתו ליכנס בהם אין לו‬
‫כלום והוא המפתח להכלל ויהודה הוא מדת‬
‫זאת‬ ‫מלכות היינו שכל העוב הניח הש׳‪ v‬במדה‬
‫שכל המדות משפיעים לתוך מדה זאת והוא מכנסת‬
‫מכל המדות ומוציאם בצמיחתה לחלקם לתת ערף‬
‫לביתה בכל השפעות‪ ,‬והראה לו הש״י לנגדו בחלום‬
‫שר המשקים ושר האופים שיוסף הוא בחינת שר‬
‫האופים שהוא המשביר דמניה אתזן עלמא כדאיתא‬
‫בזה״ק מקץ )קצ״ו‪ (:‬והש׳‪ v‬העמיד אותו בעולם‬
‫שהוא המבורר מכל פסולת והוא נגד עשו שלא יהי׳‬
‫לעשו שום מקום קיערוג העמיד הקב׳׳ה נגדו את‬
‫הצדיק ו הי בית יוסף להבה נגד כח עשו‬ ‫יוסף‬
‫בו כח שיוכל להתגבר על תא ותיו ולכן אם‬ ‫ונתן‬
‫נמצא בו איזה דבר שאינו מבורר לפשע יחשב לו‪.‬‬
‫ויהודה הוא בחינת שר המשקים וכמו שדוד המלך‬
‫נקריא בדחנא דמלכא ועל ניסוך היין היו‬ ‫ע״ה‬
‫נשמעים שירי דוד וביהודה נתן הש‪ v/‬יצר גדול‬
‫וכדאיתא במדרש )וישב פ ה( בקש לעבור וזימן לו‬
‫קה‬ ‫ישרים‬
‫נש אלא בההוא דרגא דיליה שאני למלכים דאחזיין‬
‫לון מלין עלאין ומשניין מבני נשא אחרנין כמה‬
‫דמלכא דרגי׳ עלאה על כל שאר אחרנין וכו׳ כמד״א‬
‫את אשר הא לקים עושה הראה את פרעה‪.‬‬
‫ובזה המשפט הבין שקיבל שכרו במשפט הש״י‬
‫בעולם הזה כי לפרעה שייכת מלוכת מצרים‬
‫בעולם הזה כי השי״ת מראה לו מה שעתיד להיות‬
‫ואף שאינו יודע הפתרון ולולא יוסף לא הי׳ יודע‬
‫כלום אבל לפי שכל מה שיוסף הבין את החלום‬
‫הי׳ רק מדברי פרעה כדאיתא בזה״ק )מקז קצ״ו‪(.‬‬
‫החילוק שבין יוסף לדניאל יוסף אסתכל מגו מלולא‬
‫דפרעה דהוה אמר בדרגין ידיען וחמא ליה דקא‬
‫טעי ואמר לי׳ לאו הכי וכדאיתא במדרש תנחומא‬
‫מקץ )סימן ג(‪ .‬ובזה ראה המשפט שפרעה המלך‬
‫והוא המשגה שאלולי ראה פרעה החלום לא הי׳‬
‫יוסף יודע מעצמו ומזה הבין שבין השבטים על ידי‬
‫שיהודה הוא המעורר נמשך שפע על ידי צנורו של‬
‫יוסף‪ .‬ובזה בא יוסף הצדיק לשלימות שאחר שראה‬
‫שהוא רק צינור השפע אז באמת חמרא למארי׳‬
‫וטוביתא לשקיא‪ .‬כי באמת בעולם הזה עיקר‬
‫טובת הנאה הוא להחזיק לשקיא שבלא השקיא לא‬
‫הי׳ מגיע שום טובת הגאה לאדם זה ממה שיש‬
‫הרבה יץ אצל בעל הבית אחר שהוא המשפיע‪ .‬אכן‬
‫כשהשקיא מודה שהוא רק שקיא אז יש להחזיק לו‬
‫טובה בתורת שקיא אבל אם ידמה לו שהיין שלו אז‬
‫גם הטובת הנאה אינה שלו‪ ,‬כי כן יסד הש׳‪ v‬בעולם‬
‫אם האדם ממליך עליו את הש״י ואומר לה׳ הארץ‬
‫ומלואה אז אומר הש״י אחר שאתה המלכת אותי‬
‫עליך לכן שייך הטובת הנאה לאדם לאחר ברכה‬
‫כתיב והארץ נתן לבני אדם כי באם האדם ממליך‬
‫עליו את הש״י אז כל מה שהש״י משפיע לו עדיין‬
‫לא יצא מרשות הש״י והוא ברשות הש״י כמו שנאמר‬
‫לי הכסף ולי הזהב )חגי ב( שהש״י אינו מוציא‬
‫מרשות השגחתו שוס דבר אכן למי שמבטל‪.‬עצמו‬
‫וכל רצונותיו ה ס‪ ,‬רק לכבוד שמים לזה מוסר הש״י‬
‫שהוא יהי׳ הצינור כי באופן זה לא יצא שוב מהשגחת‬
‫הש״י‪ .‬אכן הטובת הנ אה יש‪ .‬להחזיק לזה שהוא‬
‫המוריד השפע ופותח פתח ההשפעה כי כל העולם‬
‫נברא בשביל זה ולצוות לזה והוא הגורם הכרה‬
‫מתץ‬ ‫םוד‬
‫דאתמר דכתיב וזכור את בוראיך עד אשר לא‬
‫יבאו ימי הרעה לאו אינון יומין דסיבו אלא רזא‬
‫דמלה כד ברא קב״ה עלמא ברא לי׳ באתוון דאורייתא‬
‫וכל את ואת עאלת קמיה עד דאתקיימו כלהו‬
‫אתוון באת ב׳ וכל איגון אלפא ביתות דאתגלגלו‬
‫אתוון כלהו קיימי למברי בהו עלמא כיון דאתגלגלו‬
‫ואתתברו תרין אתוון מ״ר כחדא סלקא מי״ת ולא‬
‫אתיישבת עד דגער בה קב״ה ואמר לה טי״ת פי״ת‬
‫על מה את סלקא ולא אתישבית בדוכתיך אמרה‬
‫קמיה וכי עבדית לי למהוי את ברישא דטוב דהא‬
‫אורייתא פתח בי כי טוב האיך אנא מתחברא‬
‫לאתיישבא באת רע אמר לה תוב לאתריך דהא את‬
‫צריך לה דהא בר נש דאנא בעי למקרי בכון תרוייהו‬
‫אתכליל כחדא ויתברי אבל את לימינא ואיהו‬
‫לשמאלא‪.‬‬
‫ענין בריאת העולם שנכנסו כל האותיות כדאיתא‬
‫בזה״ק בראשית ) ב‪ :‬ג‪ (.‬ונבחר אות בי״ת‬
‫לפי שהיא ברכה והיינו כדאיתא בזה״ק עקב )רעא‪(.‬‬
‫ברכה היינו אמשכותא שהיא כוללת מראשית מקור‬
‫המדות עד סוף כל המדרגות וכדאיתא בראשית‬
‫בחכמתא )הקדמת הזוהר ובזה״ק תולדות )קמ׳׳ה‪(.‬‬
‫פיה פתחה בחכמה דא ב׳ וכן הוא לשון בית שרומז‬
‫לכלי קיבול וכדאיתא בשבת ) קי ח;( לא קריתי‬
‫לאשתי אשתי אלא ביתי‪ .‬ובזה״ק שמות )ד‪ (.‬איש‬
‫וביתו באו מאן דמקבל מאחרא איהי ביתא דיליה‬
‫■‬ ‫שהמקבל הוא בית להמשפיע‪.‬‬
‫וישלח פרעה וגו׳ ויריצוהו מן הבור‪ .‬אמר כבוד‬
‫אדוני אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫שזה מורה שנתרצה על כל מה שעבר עליו כי הש׳^‬
‫שלח שמחה בלבו לבל יהי' לו שום תרעימות‪ .‬והיינו‬
‫כי בזה החלום והפתרון נשלם יוסף על כל הבירורים‬
‫שעברו עליו מה שלא הי׳ שלם בלבו נגד השבטים‬
‫ויהודה שאחר שראה שאמר לו פרעה אני פרעה‬
‫ומבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו ובזה‬
‫הראה לו הש״י שהבין משפט הש״י שמלכותא דארעא‬
‫כעין מלכותא דרקיעא כי לפרעה הראה הש״י‬
‫יסוד החלום וכדאיתא בזה״ק מקץ )קצ״ד‪■ (:‬אמר‬
‫רבי יצחק אף על גב דאתמר דלא אחזיין לי׳ לבר‬
 ‫שר ים‬ ‫מקץ‬
‫)שבת כג‪ (:‬אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר‬
‫חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו‪.‬‬
‫מצות נר ביתו היינו נר שבת שמאיר האור על ידי‬
‫הפעולות של כל השבוע שביום השבת יברר כל מעשה‬
‫החול להעלותם לשורשם על ידי שיקדש יום הזה‬
‫ויבין בו כי לה׳ ה איז‪ .‬ונר חנוכה הוא להמשיך‬
‫קדושה שכל מעשיו ואפילו בדברי הרשות שעושה‬
‫ימשך להם קדושה שירגיש‪,‬קדושת ה׳ בשעת מעשה‬
‫ולכן הוא על פתח ביתו מבחוץ ולמטה ולכן נר‬
‫ביתו עדיף כי בנר שבת מעלה המעשים למקורם‬
‫והמעשה עצמה תתעלה על ידי שיקדיש כל כח‬
‫פעולותיו ביום השבת‪ .‬נר ביתו וקידוש היום‪ .‬נר‬
‫ענין קידוש‬ ‫ביתו עדיף משום שלום ביתו‪) .‬שם(‬
‫היום זכרהו על היין וכוס הברכה היינו להמשיך‬
‫שפע למדת מלכות שמיס היינו שתעשה כל פעולה‬
‫כל קיבול לברכה וכדאיתא בזה״ק פ׳ תרומה )קמז‪(.‬‬
‫כי טובים דודיך מיין אהדר לגבי שמשא דאנהיר‬
‫לה לסיהרא וקידוש היינו לשון הזמנה שאין פרי‬
‫בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש‬
‫)ברכות נא עמוד ב’ ( ומדת המלכות נקראת נוקבא‬
‫וממשיכין אור למדה זאת שהוא מדת ההנהגה בעולם‬
‫הזה לעשותה כלי דוגמת הביאה ראשונה שהאשה‬
‫נעשית כלי לקבל להבא שכל מה שיכניס בה יהי׳‬
‫לקיום בנין עדי עד‪ .‬ולכן נר ביתו עדיף משום שלום‬
‫ביתו כי בנר ביתו נכלל הכל כי הוא שלום ביתו‬
‫ושלום הוא הממשיך השפעה באור כי בהכוס נחסר‬
‫אור ולבן איתא בברכות )נא‪ (.‬מעשרה דברים‬
‫שנאמרו בכוס של ברכה נותן עיניו בו כי בכל מדה‬
‫זאת יחסר אור כי הוא מכוסה במכסה ה הנ הג ה‬
‫המורגשת שאין אור הש״י נראה במדת מהנהגה‪.‬‬
‫)שבת שם( בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו‬
‫קידוש היום עדיף דתדיר או דלמא נר‬
‫חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא‪ .‬כי נר חנוכה‬
‫יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל‬
‫מאיר בתוך החושך אכן זה אינו תדיר רק לפעמים‬
‫עמלי ואת כל בית אבי אחר שראה שכל הולדה אינה‬
‫על ידי מעשה המצוה יתעלה דעת האדם וכדאיתא‬
‫רק על ידי שכחה שבאם יעמוד תמיד בבהירות‬
‫בסוטה )כא‪ (.‬כי נר מצוה ותורה אור נר אינו‬
‫אלא לפי שעה‪ .‬אבל קידוש היום מה שאדם עושה‬
‫בקביעות לכבוד הש״י וכמו שעושה לקדושת שבת‬
‫םוד‬ ‫קו‬
‫זאת בעוצם שחמרא ;מארי ועל ידי זה ימשך שפע‬
‫בעולם הזה‪ .‬בשביל זה הוא מדת יוסף הצדיק שהוא‬
‫המשביר והשליש אבל באה השקיא ישעה לומר שהוא‬
‫בעל הבית על זה נאמר היחבלך כסא הוות )סהלים‬
‫צד( וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה שכסא הש״י הוא מי שיודע ומכיר‬
‫שמצדו אין לו שוס כס והוי׳ רק מה שהש״י שופע‬
‫לו‪ .‬ומי שידמה לו שיש לו איזה כס פעולה אין‬
‫ביכולתו להכנע מפני כבוד שמים שיהי׳ כסא להש״י‬
‫לשאת עליו כבוד שמיס‪ ,‬ויוסף הצדיק בהכירו בשלימות‬
‫שורש מדתו נעשה אדון וכדאיתא בזה׳ק בהר‬
‫) קי״ א‪ (:‬האי עבד אקרי אדון כל הארך וכדאיתא‬
‫)שם( בזמנא דידע ליה ב״נ צקב׳׳ה באורח כלל‬
‫כדין אקרי עבד‪ .‬ואורח כלל הוא מדת היסוד הנקרא‬
‫כי כל וכן מלאך הברית נקרא עבד )וישב ק פ א;(‬
‫רזה שראה שמקומו הוא במדה זאת ׳ונקרא משנה‬
‫למלך כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון הקדמה י ד‪(:‬‬
‫שמלאך הברית נקרא משנה למלך וכדאיתא בתנחומא‬
‫)מק׳ן( כשאמר אלקיס יענה את שלום פרעה תלה‬
‫הגדולה בבעליה אמר הקב׳׳ה אתה לא רצית להתגדל‬
‫בעצמך הגדולה חייך שעל כך תעלה לגדולה ולמלוכה‪.‬‬
‫ולכן קודם שנתברר במדתו ו הי מתגאה על השבפיס‬
‫שאמר שהוא השורש מחמת שעל ידו י תרד ההשפעה‬
‫לכן לעבד נמכר יוסף‪ .‬אכן אחר שהגיע לשורשו אז‬
‫עיבותא לשקיא ונתקיים החלום שכל אחיו השתחוו‬
‫לו אפים ארצה כי באמת בעולם הזה הוא היסוד‬
‫מכל הבריאה שעיקר הוא מפתח החיצון כי העולם‬
‫הזה כפרוזדור‪ ,‬אכן זה הי' מעותו שהי׳ צריך‬
‫להתברר שדומה שהוא יחיד במדתו ואין להשבעים‬
‫התכללות כל במדתו וכמו שנתבאר בפרשת וישב‪.‬‬
‫אכן זה נתברר שאחר שנתברר יעקב לחלקו של‬
‫הקב״ה יש בכל השבטים ההכללות מכל המדות‪.‬‬
‫וזה שקרא את שם בנו הראשון מנשה כמ׳׳ש ויקרא‬
‫מדתו אין שוס מקום להולדה כי כל הולדה אינה‬
‫אלא על ידי שכחה דרך מדת המלכות‪,‬‬
‫קז‬ ‫“שרים‬ ‫מקץ‬ ‫סוד‬
‫היוצא לפועל על ידי מדת יוסף הצדיק‪ .‬ואות ל‬ ‫שהיא קבוע וקיימא וכל מה שמוסיף בו קדושה‬
‫לחכמה עליונה שמשם מקור האור וזהו‬ ‫מורה‬ ‫יקבע בנפשו קלושה להעלות נפשו למקום גבוה‬
‫בהעיבו את הנרות וזה פירוש וירא אלקים את‬ ‫וזה נקרא תדיר והדר פשעה נר חנוכה עדיף משום‬
‫האור ‪ .‬כי עוב כי השי״ת ראה והתקין את האור‬ ‫פרסומא ניסא כי פרסומא ניסא היינו שמפרסם‬
‫שיהי׳ לו המשכה מאור חכמתו העליונה כאשר‬ ‫הנס היינו כח ה' כעמון בכל אדם בהצנע כי ניסין‬
‫יתעורר להאיר יתעורר עד המקור‪.‬‬ ‫איתא בתיקוני הזהר )תיקון י״ג( שהם בנצח והוד‬
‫ומדות אלו נקראו בזה״ק ירכין מה ירך בסתר כי‪,‬‬
‫אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בעפח הסמוכה‬
‫הירכים הם פועלים ההילוך והילוך היינו שתרד‬
‫לפתח ענין נר חנוכה כדאיתא בכתבי‬
‫הנהגה העליונה להתגלות מתוך ההסתר וזהו רק‬
‫האריז״ל שהוא להאיר בתוך החושך כי שבת הוא‬
‫לפרקים כי אף הנהגת ה עבע מצל הש״י אין שום‬
‫להעלות את דעת האדם שיהי׳ מנושא מכל פעולה‬
‫דבר ישן ורק שופע בכל רגע שפע חיים מחדש רק‬
‫וחנוכה הוא להאר שאף בעניני עוה״ז יש אור‬
‫לעיני בני אדם נראה שנתיישן וכשיתגלו הירכין‬
‫רבא שמצוה‬ ‫ולכן מצוה להניחו מבחוץ‪ .‬ולכן אמר‬
‫היינו שיתגלה מעע ממה שנסתר יתראו הנסים‪,‬‬
‫שלא ירחיק‬ ‫בעפח הסמוכה לפתח‪ ,‬היינו‬ ‫להניחו‬
‫וכן באדם לפעמים יתעורר בו אור מתוך החושך‬
‫האור ממקום הפתח כי פתח היינו כשאדם יוצא‬
‫וזה שהדר פשעה נר חנוכה עדיף משום פרסומא‬
‫לעניני עולם הזה ולכן מצוה להניחו סמוך לפתח‬
‫ניסא שאף שאין זה תדיר מכל מקום ממה שנתעורר‬
‫שהאור יאיר לו שלא יתרחק לתוך שכחת עוה״ז כי‬
‫לפעמים באדם אור בתוך החושך ע״י י שאי בו‬
‫תיכף כשיתחיל להסתר יאיר לו האור שמלכות ה׳‬
‫לעולם קיוי וציפוי וזה יקר מאד שאף שגוף האור‬
‫בכל משלה‪.‬‬
‫אינו נשאר בהיר כמו שיתגלה בשעתו‪ .‬אכן הציפוי‬
‫)שם( והיכא מנח לה רב אחא בריה דרבא אמר‬ ‫והקיוי ישאר לעולם וזה הוא פרסומא ניסא כי‬
‫מימין‪ .,‬היינו להאיר אור ‪nD‬׳‪ v‬וחסדו‬ ‫באמת העולם מלא אור מאור הקדום ורק שהבריאה‬
‫לכל ההסתרים שהוא חסד השי״ת ויעוררו שבכל‬ ‫היא מה שצימצם הש״י את אורו ובאם יבקע אור‬
‫עניני מוה״ז נמצא חסד הש״י אף בתוך ההסתר‬ ‫לאדם בתוך ההסתר יגיע למקור שנחצב ממנו ששם‬
‫)שם( ורב שמואל מדפתי אמר משמאל כי כשמאיר‬ ‫מלא אור‪ .‬וכדאיתא בספר הקנה מפרשת בראשית‬
‫מאור הימין היינו שהאדם חוזר להתעורר בדעתו‬ ‫שאמר מפי אליהו ז״ל מהו וירא אלקים את האור‬
‫לראות אור הש״י דלעילא לית תמן שמאלא‪ .‬אכן‬ ‫כי עוב ומלת עוב מלשון בהעיבו את הנרות יעו״ש‬
‫נר חנוכה היינו להאיר שגם בשמאל נמצא אור‬ ‫שפירש כנסת ישראל המקבלת מ״ה הויות אחרונות‬
‫שאף שהאדם מוסק בעניני עוה״ז בתוך ההסתר‬ ‫עו״ב ה ע' אורות הבאים בוא״ו הוא משך הוא״ו‬
‫גם בזה הלבוש עצמו יכול הש‪ ^/‬להאיר לו שנמצא‬ ‫מב׳ חכמה עלאה כי עוב דרש לשון המשכה שממשיך‬
‫בו כבוד שמים ומזוזה היינו תורה אור וכדאיתא‬ ‫האור‪ .‬שאף שבזה״ק איתא )בראשית כ״ב‪ (:‬ויאמר‬
‫במס׳ מגלה ) ט ״ז‪ (:‬צריכה שירטוט כאמיתה של‬ ‫אלקים יהי אור מסערא דאבא ויהי אור מסערא‬
‫תורה ‪ .‬ופירשו בתוספות מנחות )ל״ב ; ד׳׳ה ה א(‬ ‫דאימא וכמו שנתבאר בפרשת תולדות כי יש הסתר‬
‫מזוזה‪ .‬כדפירש כבוד‬ ‫דאמיתה של תורה היינו‬ ‫בין המאמר ובין ההויה‪ ,‬אכן הניח השי״ת מקום‬
‫א״א מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״ מ‬ ‫כשיתעורר האור התחתון יתראה כי הוא נובע‬
‫דמזוזה היינו בפתח כשאדם יוצא לחוץ אז צריך‬ ‫מאור העליון כי זה מורה עוב אות ע׳ מורה‬
‫צריך‬ ‫שמירה מדברי תורה שכברנשלם בהם ולכן‬ ‫להמשכה כי‪ .‬הו א מדת יוסף הצדיק וכדאיתא בזה״ק‬
‫להיות ׳מימין כי מאור תורה יתעלה כל עניני עוה״ז‬ ‫בראשית )גי‪ (.‬באות ע' דהא עובך סתים בגוך‪.‬‬
‫להעלותם‪.‬‬ ‫ואות וא״ו הוא מדתו של יעקב אבינו מדת תפארת‬
 ‫ן* ‪ify‬‬
‫ר ים‬ ‫דגש‬
‫האלו הם מה שהיו מתוכחים לפני הש״י אף שלא‬
‫ידעו השבשים בעצמם ונעלם מהם שיוסף חי אכן‬
‫שורש נפשם רגש לבם לשעון מעומק השמון בהם‬
‫וכלאיתא במי השלוח מכבול אלוני אבי זקני מורי‬
‫ורבי הרב הגאון הקלוש זללה׳׳ה שיהודה שען כי‬
‫יוסף הי׳ הגורם לחשא בנימין כי כל זמן שאין‬
‫החסרון של האלם יוצא בפועל למעשה אין לו שום‬
‫עונש עליו והוא גרם לו שישולשל מביתו והקשרוג‬
‫מהדרך גרם לו שיצא לפועל וזה ענינו כי יהודה‬
‫שען כי באורו ואהבתו להש‪ v/‬יכול להאיר לכל ישראל‬
‫על שיגביה מלותיהם למעלה מכל עניני עולם הזה‬
‫ולכן יש לו שייכות יותר לבנימין‪.‬‬
‫נפלו בסכנה עצומה שלא יאבלו לגמרי‪ .‬ולפי שהוא‬
‫דוסןש אמר‪ .‬כלאיתא במדרש )פ׳ מקץ רבה צב(‬
‫גס עתה כדבריכם כן הוא‪ .‬שכולם הם‬
‫עבדים לו כי בנימין הוא המחזק כח כלי קיבול‬
‫של כל ישראל כנ׳ > ואס הוא נצרך ליוסף תמיד‬
‫הרי טלם משועבדים לו‪ .‬על שיהודה התעורר בעוצם‬
‫כחו וללה מעוצם אהבתו הנמצא בעומק לבו שבאם‬
‫תפלתו מאהבתו להש״י אז יגלה‬ ‫הואיתא ‪ p‬בכח‬
‫לו שגם בעולם הזה לא נעתק מרצון הש״י והוכרח‬
‫להתגלות שיוסף חי‪ .‬וזה לאיתא בזה״ק )שם ד׳ ו ‪( :‬‬
‫כל סרין עלמין מתקשרן כחלא ואזלמנן כחלא לא‬
‫לאפתחא אוצרא ולא ללקשא ולמכנש בגויה וכו׳‬
‫תרין עלמין קלישין עלמא עלאה ועלמא תתאה עברו‬
‫יחדיו ח א למלה לכל מתחברין כחלא כדין עברו‬
‫יחדיו בגק לכל חיובין לעלמא לא אתעברון לאתכפיא‬
‫על למתחברן כחלא כלכתיב ועובר על פשע‪ .‬כי‬
‫יוסף מקורו להמשיך שפע בינה להכניס מלת‬
‫ההתקשרות לכל ישראל על ילי מה שמאיר להם‬
‫ממלתו לצמצם בכל ענין לבלתי יתפשש יותר מהראוי‬
‫ולכן במלה זאת יש ריבוי נפשות ושובה כי כל‬
‫הוללה הוא על ילי צמצום ולכן תרל ההשפעה בכח‬
‫גלול וירוה כחץ מקשת מחמת שהוא ממקום צמצום‪,‬‬
‫ויהודה הוא המקבל כל השובות בשביל כל ישראל‪.‬‬
‫וכשמתחבריס שני המלות אלו הוא זווג הגמור יסול‬
‫ומלכות שאז הש‪ v/‬משפיע בגולל אהבה כל מיני‬
‫שובות מאחר שכח ישראל אז בתכלית השלימות ויכולים‬
‫לקבל כל מיני שובות בלי שוס קישרוג‪ .‬זזה שאמר‬
‫בגין לכתיב ועובר על פשע וכלאיתא באלרא רבה‬
‫םוד‬ ‫קח‬
‫דגש‬
‫ב ז ה ״ ק ועש )ר״ו‪ (.‬ל״א כי הנה המלכים נועדו‬
‫לא יהולה ויוסף לאזדמנו לאתווכחא דא‬
‫עם לא וכו׳ לא על בנימין ולא על בנימין‪ .‬כי ננימין‬
‫הי׳ תמיל נצרך להתחזקות וכן כל שבשו כמו שאמר‬
‫אאמו״ר הלב הגאון הקלוש זללה״ה וכלאיתא בזה׳׳ק‬
‫)בשלח מ ל‪ (:‬מאן לאתי מספרא לנוקבא מותא‬
‫אקלים לרגלוי ולכן אמו קראתו בן אוני ואביו קרא‬
‫לו בנימין שיהיי לו סייעתא מחסל הש״י הנקרא‬
‫ימין‪ .‬ולכן בפלגש בגבעה כשהלכו למלחמה והתפקרו‬
‫שבע מאות איש בחור אשר יל ימינו )שופפים כ׳(‬
‫נכנס תמיל ללק!ש המלות השובות מבין האומות‬
‫להכניסם לישראל וכמו שמצינו גבי מרלכי שהכניס‬
‫מלת משלוח מנות כלאיתא במי השלוח על חילושי‬
‫מס׳ מגילה‪ .‬ומרדכי הוא איש ימיני ולפי שהבין‬
‫מלה זאת מחסרון מדינת עילם וכמו שאמר כבול‬
‫אלוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקלוש בפרשת‬
‫תצא כי התשוקה שיש לאומה בדבר הנחסר לה זה‬
‫צריך להכניס לתוך ישראל ועילם הי תה צרת עק‬
‫והי' חסר להם שובת עין עי״ש במי השלוח‪ .‬ובענק‬
‫הכנסת שובה מאומות לישראל צריך לבירוריס גלולים‬
‫שלא ימשך אחר מלתם ולכן הי׳ צריך תמיד סייעתא‬
‫ממלת יהודה שיקח רק הפנימית ולא הלבוש מהשובה‪.‬‬
‫וגם למלת יוסף נצרך תמיד שבש בנימין לפי שמוריד‬
‫עצמו להוציא שובות אומות העולם להכניס לישראל‬
‫ולכן צריך תמיד למלת הצמצום שלא ימשך אחר‬
‫התפששות אוה״ע שהם מקבלים כל השובות בגולל‬
‫זרם תאוה‪.‬‬
‫ו כ מ ו שאמר כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש‬
‫זללה״ה כי כל שורש בנימין מה שמכניס‬
‫לישראל הו א להגדיל כח כלי קיבול של ישראל כי‬
‫כל המלות שמכניס לתוך ישראל הוא רק כלים לקבל‬
‫שובה כי מהשובה עצמה אין ביניהם ובאם לא‬
‫יאיר לו ממלת יוסף אז נראה כי אין לו אור‬
‫למלאות הכלי כי יכניס כלים שאינם שייכים לו‬
‫ולכן נחשב שגנב את הגביע שרומז לכלי קיבול‪.‬‬
‫וזה הי׳ שענת יהודה ויוסף ביניהם כי כל השענות‬
‫קפן‬ ‫ישרים‬ ‫דגש‬ ‫סוד‬
‫כך ישוב להתבונן שגם זה הי׳ בהשגחה ונמצא‬ ‫ואחר‬ ‫קדישא )קל״ג‪ (.‬חקונא תליתאה מאמצמותא דפחות‬
‫הש׳׳י הוא גם בהחושך שנדמה לו אז יתקרב‬ ‫שאור‬ ‫חושמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא ושפרא‬
‫בהדדי שיראה שאין שום מקום שאין אור‬ ‫עלמין‬ ‫אפסוק בההוא אודחא וכו׳ משום דבהיב ופובד‬
‫כולל אותו‪.‬‬ ‫הש״י‬ ‫על פשפ למיהב אפברא פד פומא קדישא דיימא‬
‫סלחתי פי״ש דמתהפך מפשפ לשפנג וכמז שנתבאר‬
‫וזה דאיתא בזה״ק בפרשה זאת )ר״ז‪ (.‬פתח ואמר‬ ‫הפנין בביאור לפץ החיים ושם נתבאר כי הדרך‬
‫ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה‪.‬‬ ‫מהחושם להפה הוא רק כשנתגלה חסד מחכמה‬
‫תא חזי כד ברא קב׳׳ה עלמא חמא דלא יכיל לאתקיימא‬ ‫פליונה הנקרא אור אבא וזה רק כשנתברר אחר‬
‫עד דברא אורייתא בגין דמינה נפקין כל נימוסין‬ ‫הבירורים וכמו שנתבאר בענין נגעים דמצורע נקרא‬
‫עלאין ותתאין ובה קיימו עלאי ותתאי הה״ד כ׳‬ ‫סגירו דחכמה פלאה ולכן צריך לעטות פל שפם‪ ,‬כי‬
‫בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה דהא בחכמה‬ ‫אחר הבירורים כי החוטם מורה שמקבל הרוח וכן‬
‫קיימין כל קיומין דעלמא‪.‬‬ ‫הוא הארת הפנים כי הריח היינו דבר הבא מרחוק‬
‫שמרגיש לעומק הדבר מה שנמצא חשק להתקרב‬
‫מדת מלכות שמים‬ ‫ה׳ בחכמה יסד ארץ כי ארץ הייני‬ ‫ולזה כקרא ריח נחוח בקרבנות וכדאיתא בזה״ק‬
‫אכן באמת ניתן‬ ‫שנראות דלית לה עיינין‬ ‫)צו כו ‪ ( :‬כמאן דארח בריחא‪ .‬והפה הוא הגמר‬
‫טמין שלא‬ ‫הוא‬ ‫בזאת המדה מחכמה עליונה אכן‬ ‫מכל הפעולות ■וכדאיתא במס׳ שבת )לג‪ (:‬פה גומר‪.‬‬
‫יסד השי״ת שכל‬ ‫יתראה האור ^הנטמן בה כי כן‬ ‫כי כשירד כל ענין עד שיבא לגמר הדיבור שם אין‬
‫יותר אור עמוק‬ ‫דרך שנכנס ליותר ה ס ת ר נתן בו‬ ‫כח בחירה באדם‪ .‬ובאם הפה מחובר למה שלמעלה‬
‫שנתבאר במקומו‪.‬‬ ‫שיוכל לירד אף בחושך הגדול כמו‬ ‫הימנו אז אין השגחה נסתלק מהפה ולא יוכל‬
‫^פעול דבר נגד הרצון ולכן אז נראה שאין ש>ם דבר‬
‫כונן שמיס בתבונה שמים היא מדת התפארת‬ ‫בטבע רק הש״י הוא המנהיג וממילא אין שום רושם‬
‫שכולל כל מדות ההנ הגה וזה כונן בתבונה‬ ‫לחטא‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק )ויגש ר״ו‪ (:‬רבי חייא‬
‫ומדת תבונה היא בעת שנסתר אור הבינה כמו‬ ‫אמר ח א דא בתיקוכא דקרבנא איהו דהא כד‬
‫שנתבאר‪.‬‬ ‫קרבנא אתקריב וכלא מסתפקין כל חד וחד כדקא‬
‫חזי ליה כדין אתקשר כלא כחדא וכל אנפץ נהורין‬
‫ושם כונן מאי כוק אלא כונן כל יומא ויומא ולא‬ ‫וכו׳ ואזדמני כחדא לכפרא על חובין‪ .‬והוא כמו‬
‫פסיק ולא אתתקן בזמנא חדא אלא בכל‬ ‫שביאר כבוד אדוני אבי מו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫יומא ויומא אתקין ליה והיינו רזא דכתיב ושמים‬ ‫זללה׳׳ה בעניכי קרבנות שהוא מקרב ‪,‬עלמין להדדי‬
‫לא זכו בעיניו ■וכי ס״ד דגריעותא איהו משמים אלא‬ ‫לפי שהאדם עם רכושו אחד הם ורק שניתנו לו‬
‫חשיבו משמים איהו בגין חביבו ורעו סגיא דקב׳׳ה‬ ‫בריחוק מקום כדי שיגיעו אליו על ידי השתדלותו‬
‫רעי בהו וחביבותיה לגבי׳ דהא אף על גב דאיהו‬ ‫וכל כמה שיברר עצמו וישיג השגת דברי תורה קבועים‬
‫מתקין לון כל יומא ויומא לא דמי בעינוי דאינון‬ ‫בלבו כן יתגלו לו הנכסים שנכסים ממנו‪ .‬ולכן‬
‫מתתקנן כדקא יאות‪.‬‬ ‫כשיחטא האדם יהי' קיטרוג נראה על קניניו וכשיתברר‬
‫וישוב להכניע דעתו מפני הש‪ v/‬אז יקרב כל העולמות‬
‫להיות כי מדת שמיה שהוא כלול משני המדות‬ ‫עד שגם בעולם הז ה יקרב מרכושו להתכלל באש‬
‫חסד וגבורה וזה מדות יעקב אבינו ע״ה‬ ‫של מעלה וכמו שנתבאר בפרשת ויקרא כי יתקרבו‬
‫לפט לא נוצר אל זה יעקב כדאיתא בזה״ק תרומה‬ ‫כל העולמות לפי שההסתרות והמסכים יתגלו‪.‬‬
‫) קע״ ב‪ (:‬שמים דא תפארת וכמו שנתבאר מפי‬ ‫וכן הוא בענין התכללות יהודה ויוסף שאז יתראה‬
‫מרן אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה שלא עשה‬ ‫העומק הצפון בכל דבר‪ .‬והוא רק אחר ההסתר‬
‫יעקב אבינו דבר שיצרך אח״כ לבירורים‪ ,‬וזה דאיתא‬ ‫כשאדם יתבונן שנסתר ממנו אור הש׳‪ v‬על ידי חטא‬
 ‫יש ר י ם‬
‫אבינו‪ ,‬ולכן אז מדת יוסף הוא בשפלות מאד עד‬
‫שנראה לו ■שהוא נאבד לגמרי ח״ו ואין נמצא בו‬
‫שום ■צפוי וקיווי לישועה‪ ,‬אכן בשבט יהודה לזה‬
‫נשבע■ הש׳׳י שלא יכבה נרו לעולם ועד וכמו שנאמר‬
‫)תהלים ע״ח( ויטש משכן שלו אהל שכן באדם וגו׳‬
‫וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה כי כל פעולות שבט יוסף הוא רק מכח‬
‫צמצום בגבול והשגת כח אדם‪ .‬אכן כאשר מנהג‬
‫הש״י במדת ההסתר אז יסתר האור משבט יוסף‬
‫אסר שנעלם ■ממנו האור‪ ,‬אכן שבט יהודה בזה‬
‫נתן הש״י קביעות אור שאף בעת שהש״י מנהג‬
‫בגודל הסתר ישאר בלבו בטחון ותקיפות מגודל‬
‫אמונה הנקבעת בו כי לא לעולם יריב ולא לנצח‬
‫יקצוף ולכן יש בלבו גודל אמונה וכמ״ש )תהלים‬
‫‪ ( 35‬ואמונתך בלילות וזה הוא אפילו בהסתר כי‬
‫באמונה יוכל האדם להגיע אפילו למעלה מפח‬
‫תפיסת האדם‪ ,‬וזה דאיתא במס׳ שבת )יו״ ד‪(:‬‬
‫משמי׳ דרב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם‬
‫שיתן שלום לחברו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא‬
‫לו ה' שלום אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר‬
‫בבית הכסא דכתיב האל הנאמן וכו' ומתרץ הסם‬
‫שם גופיה לא אקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא‬
‫הכא שם גופא אקרי שלום‪ ,‬והנה שלום הוא מדתו‬
‫של יוסף‪.‬‬
‫ד ג ש אליו יהודה‪ .‬בזה״ק ויגש )ר׳׳ו‪ (:‬מאי טעמא‬
‫יהודה בגין דהכי אצטריך דאיהו ערב כמה‬
‫דאת אמר כי עבדך ערב את הנער ורזא דמלה‬
‫יהודה ויוסף הכי אצטריכו לאתקרבא כחדא בגין‬
‫דיוסף איהו צדיק יהודה איהו מלך ועל דא ויגש‬
‫אליו יהודה■ בגין דקורבא דלהון דאתקריבו כחדא‬
‫גרם כמה‪ .‬טבין לעלמא גרם שלמא לכלהו שבטין‬
‫גרס ‪.‬שלמא בינייהו גרם ליעקב דאתקיים רוחא‬
‫דיליה וכו׳‪.‬‬
‫לדדות מדת יוסף הצדיק הוא לילך בכל עניניו‬
‫בבהירות גדול לעבוד את השי״ת ברזא‬
‫דעבד‪ .‬וכדאיתא בזה״ק בהר )קיא ‪ ( :‬האי עבד אקרי‬
‫אדון כל הארץ דהש׳^ מנהג מדה במדה מתוך‬
‫שממליך את■ הש״י על כל פרט מעשיו ומצמצם כבודו‬
‫דגש‬ ‫סוד‬ ‫קי‬
‫בזה״ק כונן כל יומא ויומא ולא פסיק‪ .‬כי כאדם‬
‫מתוך שהוא בגוף וכן כל הבריאה אף שבעת שיגבר‬
‫עבודה בעולם יתראה מפורש כי הש״י הוא ה מנכיג•‬
‫אכן אור הש״י מיקטף אקעופי בחינת מעי ולא מטי‬
‫‪-‬וצריך תמיד השגחת השי״ת כי כולל ששה המדות‬
‫ה ם בתפארת רזא דזעיר אפין וזה נקרא שערי‬
‫בינה שהוא תבונה ותבונה כקרא כשאין האור‬
‫מפורש כדאיתא בזה״ק באדרא זוטא האזינו )ר״צ‪(:‬‬
‫תבונה איקרי בשעתא דינקא לתרין בנין בן ובת‬
‫דאינון ו״ק וההוא שעתא אקרי תבונה ובינה נקרא‬
‫בשעתא דרביעא על בנין‪ ,‬כי בבינה יש אור החכמה‬
‫בגלוי והבינה כלי להחכמה ובבינה נכללו כל המדות‬
‫בחמשים שערים שבה כי כל המדות במקורם אין‬
‫בהם שום התנגדות אכן כאשר יסתם מהם■ אור‬
‫המקור נראין כמתנגדים זה לזה ומדת החסד נראה‬
‫כמתנגד למדת הגבורה וכן נצח להוד‪ .‬וזה דאיתא‬
‫בזה״ק ובגין דקרינן לה אם נוקבא גבורה ודינא‬
‫מנה נפיק אקרי רחמי דלחודהא ה א מסטרהא דינין‬
‫מתערין )אחרי ס ה‪ (.‬והיינו התנגדות וגבולים‬
‫והגדרות בין המדות שכל ההתחלקות מסטרא דגבורה‬
‫כדאיתא בזה״ק )שלח ק ס‪ (.‬תמן חמי פליגן סגיאין‬
‫וכו׳ ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה‪ ,‬ותבונה‬
‫נקראת בשעה שהמדות בבחינת יניקה היינו שלא‬
‫נגמר הדעת מהם ואז לא נבנה הכלי קיבול בשלימות‬
‫מכח המקבל כי כל כמה שיקנה הכלי קיבול ביותר‬
‫מאיר הש״י ביותר כח השפעה להשפיע שפע אור‬
‫בהיר יותר‪ ,‬ובעת שהש״י מנהג בהסתרה כדי לבנות‬
‫כח הכלי קיבול אז גס כח המשפיע אינו בגודל כח‬
‫לפי שאז אינו עסוק בהשפעת אור בהיר ורק לבנות‬
‫כח הכלי כמו האם המניקה שאז עסוקה להגדיל‬
‫כח בנין הגוף של התינוק‪ ,‬ולפי שעיקר כח בנין כלי‬
‫הקבלה הוא מיותר אור השורש שנכנס אז יותר‬
‫מכח השורשי להסתתר בתוך הכלי וכדאיתא בכתבי‪.‬‬
‫האר״י ז״ל שהכלים נבנים ממקום גבוה יותר‬
‫( ולכן אין אז כח המשפיע‬ ‫מהאורות )‬
‫בגודל עוצם עוזו וכן הוא מבשרי אחזה אלקי‬
‫וכדאיתא בכתובות ) ס ״ ה‪ ( :‬סתם מניקות חולות‬
‫נינהו‪ .‬וכן הוא בכל עניני סבלנות וגלות שישראל‬
‫סובלין שנבנה אז כלי הקבלה ונסתר אור הבהיר‬
‫מההשפעה וכן הי' בזמן שנסתר יוסף הצדיק מיעקב־‬
‫קיא‬ ‫י ש ר י ם‬
‫ח״ו אבלה תקותו על שלא נמצא בו כח תשובה‪.‬‬
‫על שיאיר לו ממלת יהולה שהוא תמיל בטוח‬
‫בעומק לבו שאינו נעתק מהש׳^ אף אחר כל שעבר‬
‫עליו וכלאיתא בספר מי השלוח )פרשת ויחי על‬
‫פסוק ובלם ענבים סו ת ה(‪ ,‬ושני השבטים אלו‬
‫נקראים חי כלאיתא בזה״ק )ויגש ר״ז‪ (.‬להא לול‬
‫מלכא חי וכן יוסףנקרא חי‪ .‬אכן יוסף נקרא חי‬
‫בפרטי מלות הנגלים ויהולה נקרא חי בלב כי‬
‫יהולא נקרא ליבא כלאיתא בזה״ק אמור )צ״ג‪(:‬‬
‫והנה אףכי‬ ‫במלרש )תוללות רבה סג( וכיון שראה שמואל אח לך אמר לבי וכו׳ לאיהו אחיל בי׳‪.‬‬
‫מלת יוסף נקראת בחינת לכורא ומלת יהולה היא‬
‫בחינת נוקבא שהיא מקבלת וכלאיתא בזה״ק )ויחי‬
‫רלג‪ (:‬להא אתמר לחיין כלל לא הוו ליה אלא ליהיב‬
‫ליה אלם■ וכו׳ ורזא לא וכו׳ וסיהרא לא נהרת‬
‫מגרמה כלל וכו׳‪ .‬וזה לאיתא בזה״ק )ר״ו‪ (.‬ויגש‬
‫אליו תקרובתא לעלמא בעלמא לאתאחלא לא בלא‬
‫למהוי כלא חל כי אז נעשה זווג משני מלות אלו‬
‫שיהולה התבוק כי יש לו מקום גס בעולם הזה‬
‫ויוסף ראה שהוא לבוק גם בשורשו בהשי״ת‪.‬‬
‫האור אז מצל עצמו אינו יכול להאיר לו לבקש‬
‫עצות לנפשו על שיאיר לו משבט יהולה‪ .‬והנה בזה‬
‫ויחי‬
‫שנסתר ממנו וערב את בנימין כי איך יערב ארס‬
‫ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה‪ .‬בזה״ק‬
‫)ר״כ‪ (.‬ת״ח כל הנקרא בשמי ולכבולי‬
‫בראתיו יצרתיו אף עשיתיו‪ .‬כמה עלאין עובלי‬
‫מלכא קלישא להא באינון עובלין לאיהו עביל לתתא‬
‫קטיר לו במילין עלאין ללעילא וכל נטלין להון לתתא‬
‫ועבלי בהון עובלא אתער ההוא עובלא ללעילא‬
‫לקטיר בה כגון איזובא עץ ארז •וכו׳ עי״ש ענין‬
‫לולב ואתרוג קולם זה ושם‪ .‬קולם זה ללכל אלם‬
‫יש שני צללים‪ .‬ת״ח האי צלם קלישא כל אזיל בר‬
‫נש ואתרבי ואתעביל מהאי פרצופא ליוקנא ליליה‬
‫אתעביל צולמא אוחרא‪ ,‬כי לכל אלם ניתן צלם בכח‬
‫תוללה שנברא בצלם אלקים שהוא כלי שישרה עליו‬
‫קלושה שעל ילו יוכל להתרבות כבול שמים בעולם‬
‫ובאם האלם עובל ה׳ ומרבה כבול שמים חופף עליו‬
‫קלושת ה׳ להקיפו בהגנה ממעשיו שהם מקיפים‬
‫אותו כי מכניס לכח •קלושתו להכניע תחת קלושתו‬
‫כחות עולם הזה מכל מה שעובל בקום ועשה ולא‬
‫דחי‬ ‫סוד‬
‫לכבול שמים יתן לו הש״י כל השפעס טובה‪ .‬אכן‬
‫יכולה מלתו למסור כל נפשו ומאלו ל׳הש‪ v/‬וכמו‬
‫שאמר להמפ״ה )תהלים קט( ולבי חלל בקרבי ואף‬
‫לעתו מוסר תמיל להש״י ומולה שגס כח בחירתו‬
‫ג״כ היא מהש״י ומקבל על עצמו עול מלכות שמים‬
‫שכולו ביל הש״י ואף כל כח בחירתו‪ .‬ואף שכל‬
‫מיני סבלנות יצמחו מהנהגת מלת להמע״ה כי לברר‬
‫עצמו שיהי׳ לבושו העליון נקי וברור כתוך לבו‬
‫לזה צריך בירורים כי על הלבוש יש קטרוג וכלאיתא‬
‫לול אלמוני נתיירא ואמר אף זה שופך למים כעשו‪.‬‬
‫הבירוריםלברד עצמו שביגיע כפיו‬ ‫ונתנו לו כל‬
‫הגיע שהש״י יאמר עליו בני אתה‪ .‬כי יען שמרגיש‬
‫בנפשו גולל תקיפות ומרגיש רצון הש״י ומכוק‬
‫להרצון אפילו שלא מלעת ומכניס עצמו בענינים‬
‫שאין להם תפארת על הלבוש ומזה יסבול על שיתברר‬
‫בכל מעשה‪ .‬אכן ציפוי וקיווי לישועה לא ימוש מלבו‬
‫תמיל אף אחר שילמה לעיני בני אלם שח״ו אבל‬
‫כל תקוה ממנו‪ ,‬כי בשבט יוסף אם נסתר ממנו‬
‫הענין היו שניהם בצער גלול‪ .‬יהולה הי׳ בצער‬
‫בנפשו לומר אנכי אערבנו וחטאתי לך כל הימים‬
‫ונלה עצמו משני עולמות ויוסף הי' בצער גלול שציער‬
‫את אביו וכמו שאמר לו יהולה והי׳ כראותו כי אין‬
‫הנער פן עשה לבר שלא יוכל לתקנו עול וגם ילע‬
‫מאל איך נפש אביו תעגס עליו ופל בנימין וכל‬
‫רגע שעכב הי׳ מאריך גלות השכינה ואיך יתקן‬
‫לל‬ ‫זאת וגם צער בנימין אחיו שלא הי׳ במכירתו‬
‫ונקימה נגל כל אחיו ואף שהי׳ לו כוונה ילועה‬
‫בכל זה עם כל זה הי׳ מיצר שמא לא עשה כלת‪.‬‬
‫והנה השני שבטים אלו צריכים זה לזה תמיל כי‬
‫מצל מלת יהולה לא ישגיח על הלבוש לצמצם‬
‫מעשיו לתת מקום לכל ישראל אף לקטני הלעח כמו‬
‫שאמר כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש זללה״ה‬
‫בפרשה זו‪ .‬ורק מה שמקבל ממלתו של יוסף‪ .‬ויוסף‬
‫מלתו לצמצם כל פעולותיו אכן כשילמה לו שנטה‬
‫מרצון הש״י אף בלבד קטן יתרשל מאל וילמה כי‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫אז נכללו הצללים זה בזה היינו שכח פעולותיו נכלל‬
‫במקורו ואין לו שוב עבודה בעולם וזה ענין המת‬
‫בארץ ישראל היינו שרואה מפורש שהשלים כל מה‬
‫שהי׳ בכחו כי גם הדומם יכול שם להכיר כבוד‬
‫שמים על ידי עבודה‪ .‬וכמו שהאדם נצרך לכמה מיני‬
‫קיומים בעולם‪ .‬אכילה‪ .‬שתי׳‪ .‬ובית‪ .‬אכן העיקר‬
‫הוא הארץ שעומד עלי׳ ושם רואה כי המקום אשר‬
‫עומד עלי׳ איך הוא תלוי במאמרו של הקב״ה‪ .‬אכן‬
‫ארץ העמים לא ניתן עוד לירושת ישראל היינו שלא‬
‫נתגלה עוד ברור איך יכול להתגלות על ידה כבוד‬
‫שמים‪ .‬זכדאיתא בירושלמי כלאים )פ״ש ה״ד( עילא‬
‫נחותא הוה אידמוך תמן שרי בכי אמרין ליה מה‬
‫לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל אמר להו‬
‫ומה הנייה לי אנא מוביד מרגלותי בגו ארעא‬
‫מסאבותא לא דומה הפולשה בחיק אמו לפולעה‬
‫בחיק נכרי׳‪ .‬כי אף שעולה אח״כ לארץ אבל נשמתו‬
‫כשעולה בחוצה לארץ צריך לבירורים גדולים לברר‬
‫שהכניס כל יסוד מעמדו ■ומצבו לכח קדושה זזה‬
‫דאיתא )שם( על ארונות שבאו מחוצה לארץ לארץ‬
‫ישראל אני קורא עליהם ונחלתם שמתם לתועבה‪.‬‬
‫כי הגוף כשנכנס לארץ מוכח שאינו צריך לבירורים‬
‫אכן אם לא פלע נשמתו בחיק אמו איך יסלק נפשו‬
‫מבירורים • כי זה מורה מה דאיתא שמחוצה לארץ‬
‫יש צער גילגול מחילות )כתובות קיא‪ (.‬כי בפשיעות‬
‫שיתראה מפורש לעין תקון האדם שתיקן כל מה‬
‫שהי׳ ביכולתו והכניס לתוכו מעולם הזה זה צריך‬
‫בירורים ברזא דגלגולא היינו על ידי בירורים גדולים‬
‫כי‪.‬הלבוש אינו כן ורק על ידי שיתברר שפנימיותו‬
‫נקי יברר את לבושו גם כן וזה נקרא גילגול מחילות‬
‫וכל שכן; ארץ מצרים שנאסר ישיבתה מפני שאין‬
‫על לבושה להוציא ממנה קדושה קבועה‪ .‬אכן על‬
‫יעקב אע׳<ה נאמר )ישעי׳ מג( כל הנקרא בשמי‬
‫ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו‪ .‬וכדאיתא בזה״ק‬
‫תרומה )קנ׳׳ה‪ (.‬אבל ת״ח קב״ה ברא לי׳ לבר נש‬
‫ברזא דחכמתא ועביד לי׳ באומנות סגי ונפח באפוי‬
‫נשמתא דחיי למנדע ולאסתכלא ברזין דחכמתא למנדע‬
‫ביקרא דמארי׳ כמד״א כל הנקרא בשמי וגו׳ ולכבודי‬
‫בראתיו דייקא ורזא דא ולכבודי בראתיו אוליפנא‬
‫דהא כבוד דלתתא רזא דכרסיא קדישא לא אתתקן‬
‫לעילא אלא מגו תקונא דבני עלמא כד אינון זכאין‬
‫ויחי‬ ‫סוד‬ ‫קיב‬
‫תעשה וכל מה שיעבוד יותר הוא ביכולתו להגדיל‬
‫הקפת לבושו‪ ,‬זזה דמייתי שם מעובדין דלתתא ען‬
‫ארז ואזוב ולולב וארבע מינים כמו שגראה מה שצוה‬
‫הש‪-‬׳י לעשות מצות גולמות שנראה שאין האדם מבין‬
‫הפנימיית מאלו הדברים ולמה צוה הש‪ v/‬רק מינים‬
‫אלו מסתמא יש בהם כח קדושה מדוגלת מה שאין‬
‫בשאר מינים וכן כל ענין‪ .‬דומם‪ .‬צומח‪ .‬חי‪ .‬מה שברא‬
‫הש״י נתן בהם לכל אחד מדה שכשתתעורר ע״י‬
‫להכניסה לקדושה יגדל על ידה כבוד‪ ,‬שמים‪ .‬וכן‬
‫הוא אף בדברים האסורים שיגדל כבוד שמים על ידי‬
‫הנאתם ואף איסורי הנאה יגדל כבוד שמים על‬
‫ידיהם דרך האדם הנזהר מהם כמבואר במקומו‬
‫והנה ארץ מצרים הוא מיוחד מה שנאסר לנו הדומם‬
‫מה שלא מצינו במקום אחר שהרי אף בעבודה זרה‬
‫נאמר )סנהדרין מז‪ (:‬אלהיהם על ההרים ולא‬
‫ההרים אלהיהם‪ .‬והוא כי ישיבת מצרים גורמת■‬
‫הסתרה שמסתרת כבוד שמים ששם נראה כי עזב‬
‫ה׳ אותה תחת השבע כי הנילוס מעצמו עולה ומשקה‬
‫ולא תרגיש חסרונה‪ .‬כי כל השותה ממי גשמים‬
‫להשפעה מהש״יאכן‬ ‫תראה שהיא חסרה וצריכה‬
‫ארץ מצרים כל השפעותי׳ מלמעה ■ואין צריכין למעלה‬
‫כי בתוכה יש כח ההשפעה וכח קבלה וזה הוא הפך‬
‫מאיץ ישראל אשר שם הרגשת כבוד שמים וכמו‬
‫שכתיב )עק‪ 5‬יא( איץ אשר ה' אלקיך דורש אותה‬
‫תמיד עיני ס אלקיך בה וגם האומות ששכנו בארץ‬
‫ישראל הרגישו שצריכים לעבודה כמו שנאמר גבי‬
‫הכותים )מלכים ב יז( ויאמרו למלך אשור וגו'‬
‫הגוים אשר הגליתה ותושב בערי שומרון לא ידעו‬
‫את משפע אלקי ה א ק וישלח בם את האריות וכמו‬
‫שפירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫שאריות הוא כח הארץ כי ארי נקרא נקודה האמצעית‬
‫( כי שם הדומם גם‬ ‫כדאיתא במי השלוח )‬
‫כן מכיר כבוד שמים‪.‬‬
‫והנה מיתת האדם דאיתא שם בזה״ק )ר״כ‪(.‬‬
‫בשעתא דקריבו יומוי מתעברין מיני׳ ודא‬
‫סליק לדא ואשתאר בר נש בלא נעירו כדין עד שיפוח‬
‫היום ונסו הצללים‪ .‬ועיין בכתבי האריז״ל בפרי‬
‫עץ חיים בענין הושענא רבה עי״ש‪ .‬כי אחר שנשלם‬
‫האדם שהכניס לקדושה כל מה שהי׳ בכח כליו‬
‫ק יג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫ההוא גופא נשיב קוב״ה רוחא מלעילא ודחי לי׳‬
‫לההוא רוח מסאבא וכו' וכל זה בגופא מסאבא‬
‫אבל בגוף נקי ומבורר תתרפא הארץ‪ .‬ויעקב אבינו‬
‫ע״ה בירר שגם עפר מצרים ששם ההסתר היותר‬
‫גדול נתעוררה להזדכך נגד יעקב אבינו שהסכימה‬
‫ולא התנגדה לכח קדושתו ולזה צוה ליקח עמו‬
‫גם זה העפר לארץ כנען כי כל מה שפעל שישאר‬
‫רשימה בארץ הוא רק שיקבע בישראל ולא במצרים‬
‫שישראל יוכל להעלות גם כח מצרים שמזה הי׳‬
‫ביכולת אח״כ כשבא קץ גאולת ישראל לגאול אותם‬
‫ממצרים ולא הי׳ בכח עומאת ארץ מצרים לעמוד נגד‬
‫אור ה׳ שנתגלה לישראל בעת שנגאלו‪.‬‬
‫ושכבתי עם אבותי‪ .‬בזה״ק פרשה זו ) רכ״ג‪(:‬‬
‫זכאה חולקיהון דאבהתא דקב״ה עבוד לון‬
‫רתיכא קדישא לעילא ואתרעי בהו לאתעמרא עמהון‪.‬‬
‫ענין מרכבה כמו שהמרכב נושא את האדם ומהלך על‬
‫ידי המרכב ממקום למקום‪ .‬כי ענין כסא הוא שהאדם‬
‫יושב עליו במקום קבוע וזה דאיתא )ישעי' סו( השמים‬
‫כסאי כי שם בקביעות ניכר כבוד שמים כי גודל‬
‫הבהירות יתמיד שם לבלתי הרף אף רגע אחת‪ .‬אכן‬
‫מרכבה הוא שהאדם ינושא עליו וכן מצינו שיש מרכבה‬
‫למעלה משמים כדאיתא ביחזקאל ) א׳( נפתחו השמים‬
‫ואראה מראות אלקים וגם יש כסא למעלה ממרכבה‬
‫וכמו שכתוב שם וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה‬
‫אבן ספיר דמות כסא‪ .‬אכן המרכבה שהיא למעלה מן‬
‫השמים היינו שהש״י נותן מקום למעשה האבות שהם‬
‫בעבודתם ישלימו רצון הש״י למעלה מן הבהירות‬
‫שעובדים אותו צבא מעלה‪ ,‬שאחר הסתעפות מדות‬
‫הש״י שיתראו כהפכים יתאחדו שוב לחזור לאחד וזה‬
‫מורה ששורש מקומם למעלה מבהירות השמים שאחר‬
‫שירד האור ונסתר בפרטי מדות חוזר להתכלל‪ .‬וזה‬
‫דאיתא )שם( הה״ד רק באבותיך חשק ה׳‪ ,‬פירוש כי‬
‫לעיל מניה כתיב )דברים י'( הן לה׳ אלקיך השמים‬
‫ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק‬
‫ה׳ לאהבה אותם ויבחר בזרעם וגומ׳ עד סוף הפרשה‬
‫בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו׳‪ .‬וענינו הן לה׳ אלקיך‬
‫השמים ושמי‪ ,‬השמים היינו כי בהירות הש״י ניכר‬
‫בשמים ‪.‬ושמי השמים ושם אין כבוד שמים חסר כלל‪.‬‬
‫אכן רק באבותיך חשק ה׳ כי חשק לא יאמר רק בדבר‬
‫ויחי־‬ ‫סוד‬
‫ואסודין וידעי לתקנא תיקונוי הדא הוא דכתיב‬
‫ולכבודי בראתיו‪ ,‬כי כל הנהגות הש״י בעולם ה ם‬
‫דרך ארבעה מסכים זכמ״ש אז ראה ■ויספרה הכינה‬
‫זגם חקרה )איוב כח( כי העולם אינו יכול לקבל‬
‫האור הבהיר רק כאשר יתגשם ויתעבה דרך מסכים‬
‫אלו והם ארבע אותיות שם הוי' אשר מכל אות‬
‫יאיר שם מיוחד‪ .‬ע״ב‪ .‬ס״ג‪ .‬מ״ה‪ .‬ב״ן‪ .‬והם ארבע‬
‫עולמות‪ .‬אצילות‪ .‬בריאה‪ .‬יצירה‪ .‬עשיה‪ .‬וראשית‬
‫אצילות המדות נקרא קריאה כמו שנתבאר בביאור‬
‫( כי שם הוא רק ההכרה שזה‬ ‫לע׳ן החיים )‬
‫מאציל וזה נאצל וזה דאיתא מנין שקראו הקב׳׳ה‬
‫ליעקב אל )מגילה יח‪ (.‬היינו שראשית המחשבה‬
‫הי' להוציא לפועל מדת יעקב אבינו ששם אינו‬
‫שייך שום הכרת מדה כלל‪ ,‬כי קריאה רומז לעולם‬
‫האצילות כמו שנאמר זמאצלי׳ קראתיך )ישעי' מא(‬
‫כי זה שהש״י עוסק עמו ממקום הגבוה זה אינו‬
‫עושה שום דבר בבחירה רק ממה שהש״י שופע לו‬
‫בכל רגע‪ .‬ולזה הי׳ השלמת חיי יעקב אבינו ע״ה‬
‫בארץ מצרים שהשלים להכניס אף כל הכחות היותר‬
‫רחוקים מקדושה להכניסם שיהי' מהם כבוד שמים‪.‬‬
‫ומכל מקום נקבר כ איז שלא הי' צריך לבירורים‬
‫כלל שיתבררו מעשיו אחר כך ורק בשעת מעשה‬
‫היו מעשיו מבוררים‪ .‬וזה דאיתא במס' נזיר )ס׳׳ה‪(.‬‬
‫ונשאתני ממצרים עול עמי ופרש״י ז״ל ממצרים‬
‫מעפר מצרים עול עמי‪ .‬ונראה שיקבר במצרים לפי‬
‫שעה‪ .‬כי ענין קבורה הוא תיקון על כל הפעולות‬
‫אדם שאחר ששב לכלול בעפר שהכל הי׳ מן העפר‬
‫ונכלל במקום שאין שם בחירה על ידי זה נתברר‬
‫כי יסודו מעפר וכל מה שנעשה על ידו הוא מיסוד‬
‫העפר שאין לו בחירה אכן כל זמן שהאדם בחיים‬
‫יש עליו קיערוג למה לא יגביר כח נשמתו על גופו‬
‫אכן כאשר הרוח תשוב אל האלקים והגוף ישוב אל‬
‫העפר אז יתבררו מעשיו כי כ ל‪ .‬מ ה שעשה שנראה‬
‫שלא הי׳ מבורר זה הי' בהכרחו וכל מה שהעלה‬
‫וגבר על יסוד העפר זה הי' בבחירתו להגביר כח‬
‫נשמתו על גופו ונקבע גם ביסוד העפר רשימה מכח‬
‫מעשיו וזה תיקן מה שנתאררה האדמה מקללות‬
‫הנחש שהכניס הסתרה בעפר כי קודם החעא‬
‫גם בדומם הי׳ הזדככות אור הש״י כמבואר במקומו‬
‫וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ״א ‪ ( :‬דהא כיון דאתבלי‬
 ‫ישרים‬
‫)פרשה צ״ז( אמר רכי פנחס כשכם נפרצה הערוה‬
‫וגדרת אותה לפיכך תהא כחלקך‪ .‬רכי יהודא ורכי‬
‫נחמי׳ רכי יהודה אמר ואני נתתי לך שכם זו הככורה‬
‫ולכושו של אדם הראשון אשר לקחתי מיד האמורי‬
‫זה עשו 'וכי עשו אמורי היה אלא שעשה מעשה‬
‫אמורי כחרכי וכקשתי כמצות ומעשים טוכים רכי‬
‫נחמי׳ אומר ואני נתתי לך שכם אחד זו שכם ודאי‬
‫אשר לקחתי מיד האמורי ‪ .‬זה חמור אכי שכם וכי‬
‫אמורי הי ה אלא חוי ככלל אמורי יוכו׳ שחגר יעקכ‬
‫חרכו וקשתו‪ .‬וכמדרש תנחומא )כשלח ט( חרכי זו‬
‫ספלה וקשתי זו כקשה וכתרגום אונקלוס כצלותי‬
‫וככעותי‪ .‬ענין שכם נתכאר מפי ככוד אאמו״ר הרכ‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה כפרשת וישלח )ד״ה והארץ‬
‫הנה רחכת ידים( כי שכם מורה על הסתר היותר‬
‫גדול כמדת מלכות שמים ששם נסתר מאד אור השי״ת‬
‫ושם הי' כל הסכלנות וקיטרוגים מעלמא דפרודא‬
‫וכדאיתא במדרש )תנחומא וישכ כ( כשכם נמכר‬
‫יוסף כשכם עינו את דינה כשכם נחלקה מלכות כית‬
‫דוד וכדאיתא כסתרי תורה לך ) ס‪ (.‬ואני נתתי‬
‫לך שכם אחד דא שכינתא דאתחזי לי׳ הואיל ואתקרי‬
‫צדיק דהא צדק לאו דיורא אלא כהדי צדיק‪ ,‬וצדק‬
‫נקרא השכינה כמדת מלכות כשאינה מקכלת אור‬
‫העליון וכדאיתא כזה״ק נשא ) ק מ ה‪ ( :‬וזאת אתקרי‬
‫צדק דאתיא מסער סומקא ושם האי צדק אתקרי‬
‫כה דכל דינין מתערין מכה ושם )קמח‪ (.‬צדקה רחמי‬
‫שאכרהם עכיד מצדק צדקה לפי שהאיר למדה זאת‬
‫מעומק העליון‪ ,‬ולזה הוצרך יעקכ אכינו לקנות את‬
‫שכם כחרכו וכקשתו וכדמתרגמינן כצלותי וככעותי‪.‬‬
‫לפי שיש כענין תפלה הנקרא חרכ ויש שנקרא קשת‬
‫ותפילה הוא כענין ויכוח ומלחמה כמו שכתוב‬
‫ויעמוד פנחס ויפלל ודרשינן כגמרא שעשה פלילות‬
‫עם קונו‪ .‬וכמו שהחרכ פועל פעולתו כקירוכ מקום‬
‫וכהמשכה מן המנצח אל המנוצח והמנצח מרגיש‬
‫כח פעולתו כשעת הפעולה‪ .‬והקשת פועל כריחוק‬
‫מקום‪ .‬והוא כאורח דילוג שכעת צאת החץ מן הקשת‬
‫אין לו חיכור להמנצח וכשעת גמר פעולתו שוכ אין‬
‫המנצח מרגיש כלל מפעולתו ורק שלכסוף רואה שכוון‬
‫למטרתו וכחו היא שגרם לפעול פעולתו כריחוק מקום‬
‫והוא פועל כריחוק מקום‪ .‬וכן יש כענין תפלה‬
‫וכדאיתא כמס׳ כ״כ )קכ״ג‪ (.‬אשר לקחתי מיד‬
‫ויחי‬ ‫סוד‬ ‫קיד‬
‫שנחסר לאדם וחושק שיגיענו‪ .‬וזה כי כעולם כזה הציב‬
‫הש״י לכושו כי יחסר ככוד שמים והש״י הציג לכוש‬
‫כעולם הזה לעוכדיו שחושק ורוצה שיעכדו אותו ויגדילו‬
‫שמו כעולם‪ ,‬כי כל דכר שאינו חסר לעולם אינו מתרכה‬
‫גם כן כי שמים וארץ לעולם כמדתם עומדים ותמיד‬
‫השמים מספרים ככודו וגם ה א ת מלאה חסדו אכן‬
‫לא שייך כהם לשון חשק כי אינם כעלי כחירה וככוד‬
‫הכרחי אין כו חשק‪ .‬זזה שורש ענין האכות שהם כללי‬
‫מדותיו של הקכ״ה‪.‬‬
‫ושם‪ .‬דקכ״ה עכיד לון רתיכא קדישא וכו׳ לאתעטרא‬
‫כהון‪ ,‬כי עטרה היא היקף שהאכות יקיפו‬
‫ככוד שמים שיצמצמו הנהגת הש״י שלא יתפשט רק‬
‫לעוכדיו זרע האכות‪.‬‬
‫שם‪ .‬אמר רכי אלעזר יעקכ הוה ידע דהא עטורא‬
‫דיליה כאכהתיה הוא דהא עטורא דאבהן‬
‫עמיה הוא והוא עמהון ועל דא כאתוון גליפין תנינן‬
‫שי״ן תילת קשרין תרין קשרין חד מהאי סטרא וחד‬
‫מהאי סטרא וחד דכליל לון ודא הוא דתנינן והכריח‬
‫התיכון וגו' מכריח מן הקצה אל הקצה‪ .‬כי אחר‬
‫שהוא המכריח מן הקצה אל הקצה שכולל שני המרות‬
‫יחד ממילא הוא הגדול כי אחר שמהסתעפות מדת‬
‫החסד לא יתראה רק המדה וכן ממדת הגכורה אכן‬
‫מהתכללותס יחד יתראה שיש אחד למעלה מכל‬
‫המדות שהוא מנושא על כל המדות ואין כו שום‬
‫תפיסה כלל ושם הוא רצון הקדום ומקור שגם‬
‫למעלה מהכנת תפיסת האדם כמקום שאין שייך‬
‫מדות אלו גם כן יש מקום לרצון שכחר כהאכות וזה‬
‫דאיתא )תנחומא כמדכר יט( שצורת יעקכ ככסא‬
‫הככוד חקוקה‪ .‬כי גם כמקום הנקרא כסא שאין‬
‫שם הסתרה גם כן נותן הש‪ ^/‬מקום למדת יעקכ‬
‫אכינו כמקום שהוא כסא היינו לכוש למקום שהוא‬
‫מנושא מכל תפיסת האדם כי כסא היא כלי‬
‫לישיכה כעת שאין האדם חפץ לילך רק׳ לישכ כמקומו‬
‫ומקומו הוא לית מאן דידע ליה‪ ,‬וזה דאיתא כזה״ק‬
‫כפרשה זו )רל״כ ‪ ( :‬רכי חזקיה פתח ואמר הללוי־ה‬
‫הללו עכדי ה׳ הללו את שם ה'‪) — .‬חסר ה סיו ם(‬
‫נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד‬ ‫ואני‬
‫האמורי כחרכי וכקשתי‪ .‬כמדרש רכה ויחי‬
‫קטו‬ ‫ישרים‬
‫כמא דאמרו אלא כיון דידעו דלא אמרו כדקא יאות‬
‫אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו׳ בין‬
‫ישזיב בין לא 'ישזיב ידיע להוי לך מלכא ותדנן‬
‫דמלה אודע להו יחזקאל■ ושמעו וקבילו מני׳ דקב״ה‬
‫לא אתקיים עלייהו בגין דיקבלון אגרא‪.‬‬
‫ועני■] מסירת■ הנפש באופן הזה שאף כח תפלה נעלם‬
‫מהם• הוא שנדמה להם שאבד תקותם בעולם‬
‫הזה והוא כמו דאיתא בזה״ק החילוק בין■ מסירת‬
‫הנפש של קריאת שמע ובין מסירת הנפש של נפילת‬
‫אפים לאחר התפלה )זה״ק במדבר ק״ כ‪ (:‬כדין‬
‫בעי לי׳ לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא‬
‫דעמידה כאלו אתפשר מן עלמא דהא אתפרש מאילנא‬
‫דחיי וכניש רגלוי לגבי ההיא אילנא דמותא דאהדר‬
‫לי׳ פקדוני׳ וכו' ולמנפל על אפי׳ ולימא לגבי׳ אליך‬
‫ה׳ נפשי אשא בקדמיתא ■יהיבנא לך בפקדונא השתא‬
‫דקשירנא יחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות‬
‫ואודינא על חשאוי הא נפשי מסירנא לך ודאי‬
‫ליחזי בר• נש גרמי׳ כאלו פטור מן עלמא וכו׳ בגין‬
‫כך לא אית בי׳ וא״ו דוא״ו אלנא דחיי הוא וענין‬
‫זה■ נקרא■ בק שה' שנדמה לאדם שנאבד ממנו ואין‬
‫צו תקוה למצוא שוב וזה הענין כי קריאת שמע‬
‫נקרא חרב‪ .‬וכדאיתא במס׳ ברכות )ה‪ (.‬כל הקורא‬
‫קריאת שמע על מפתו כאלו אוחז חרב של שתי‬
‫פיות בידיו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פפיות‬
‫בידם‪ ,‬שענין ק״ש הוא גס כן מסירת •הנפש אכן‬
‫הוא מסירת הנפש שמעלה נפשו וכדאיתא בזה״ק‬
‫)שם< ■בסדר התפלה בשעתא דקאים בר נש בעי‬
‫לדכאה י גרמי׳ וכו׳ היינו להסיר ממנו כל נגיעותיו‬
‫לעניני עולם הזה ויתעלה גופו לראות ברוממות‬
‫השי״ת וממילא יתבטל מפני רוממות הש״י במסירת‬
‫נפש וכל זה הוא עבודת והכרת האדם אור הש״י‪.‬‬
‫אכן זה המסירת הנפש נקרא בזה״ק )שם( בפקדונא‬
‫וכמו שנתבאר מפי כבוד •אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה בענין שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו‬
‫לעולם ועד יחודא עלאה ויחודא תתאה שענין שמע‬
‫ישר^אל הוא הכרת רוממות הש״י וממילא כל הבריאה‬
‫נכללת ביחודו‪ .‬וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‬
‫רומז שאחר שחפץ הש״י בהבריאה ממילא כשבחר‬
‫בישראל לכבודו כל מה שיתגדלו ישראל יגדל כבוד‬
‫ויחי‬ ‫סור‬
‫האמורי בחרבי ■ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו■ לקח והלא‬
‫כבר נאמר כי• לא בקשתי• ■אבשח‪-‬וחרבי ■לא■‪-‬תושיענו‬
‫אלא חרבי זו תפ^ה קשתי זו בקשה‪ .‬כי■ יש״ תפלה‬
‫ובקשה‪ .‬תפלה הוא כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון‬
‫מ״ז( ואית תפל ב ע' ואית תפל בת׳ כגון היאכל‬
‫תפל מבלי מלח והאי תפלה הכא איהו בת■ ונתבאר‬
‫שתפלה הוא מה שהבריאה רואה ■עצמה חסרה‬
‫ומאחר שהבריאה מרגשת חסרונה ובמקום שרואה‬
‫את בוראה שיוכל להשלים חסרונה ויש לה כח‬
‫תפלה להש׳׳י שמאחר שנבראת• על הבורא‪ :‬להשלים‬
‫כל צרכה ובעת שאין עומד נגד האדם שום קיפרוג‬
‫אז מאיר לנגד עיניו פענה זאת ותוכל לעמוד■ נגד‬
‫הש׳׳י לומר לנכח ברוך אתה ה׳ וכמו שנתבאר בענינו‬
‫שכל ענין שהאדם מתפלל צריך ■לברר עצמו שלא יהי׳‬
‫הדבר שמתפלל מתנגד לרצון הש״י ולא יהי׳ מתנגד‬
‫לכלל ישראל וגם לא‪-‬יהי• בו שוס התנגדות נגד עצמו‬
‫והיינו שכאשר'יקבל ■העובה שמתפלל עלי׳ לא■ תעבירנו‬
‫ממצבו ודעתו השלימה ■שבאם לא■ כן ■אין התפלה‬
‫מתקבלת וכל עוד שלא נשלם■ האדם בבירורים ‪ -‬אלו‬
‫אין לו כח תפלה בשלימות‪ .‬אכן יש לפעמים שהש״י‬
‫שולח■ כח תפלה באדם שאף ■שלא■ נשלם■ עוד אבל‬
‫רואה שברב עבודה יגיע לשלימות וכשירבה בתפלה‬
‫ועבודה ויזדכך ואז יענהו הש״י אכן יש לו קו‬
‫והמשכה מכח תפלתו לשלימות ■ועניית השפלה וזהו‬
‫נקרא תפלה שהיא בבחינת חרב וענין בקפה הוא‬
‫מלשון שאדם מבקש דבר הנאבד ממנו שהאדם מתפלל‬
‫ונדמה לו' שיש חסרון ״'בנפשו שעל■ ידי זה לא יענה‬
‫וכאשר מתרשל ויבא לברר את עצמו■ ויבין בנפשו‬
‫שלא הי׳ כדאי להתקבל תפלתו ועל ידי זה מוסר ניפשו‬
‫בכל לבבו ומאדו להש״י וכמו שמצינו בחנניא מישאל‬
‫ועזריה שאמרו תחלה )דניאל ג׳( הן איתי אלהנא‬
‫די אנחנא פלחין יכיל לשיזבושנא וגו׳ ושוב כאשר‬
‫נתיישבו שלא אמרו כהוגן מסרו נפשם בבימול גמור‬
‫לרצון הש״י וכדאיתא בזה״ק תולדות )קמ״ב‪ (.‬אשדי‬
‫אדם עוז לו בך זכאה בר נש דאתתקף בי׳ בקב״ה‬
‫וישוי תוקפיה ביה יכול כחנניא מישאל ועזריה‬
‫דאתתקפו ואמרו הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין‬
‫יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא‬
‫ישזיב תא חזי דאי לא ישזיב ולא אתקיים עלייהו קב״ה‬
‫אשתכח שמיה דקב״ה דלא יתקדש בעינייהו דכלא‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫ד חי‬ ‫םוד‬ ‫קטז‬

‫מ ו ו ג הזה שאחר התפלה הו א אחר שכאדם עצה‬ ‫שמיס אחר שכשי״ת נתן מקום לעבודת ישראל ואלו‬
‫על ידי התפלה שהעלה נפשו ובירר עצמי‬ ‫כשנים הם כלל קריאת שמע שכל כמה שכאדם מפקיד‬
‫מנגיעה ותשוקה לעניני עוה״ז וראה וכבן רוממות‬ ‫נפשו להש״י מהכרתו רוממות כשי״ת שככל נכלל‬
‫השי״ת שאז נקרא שהאדם הוא במקום שהשי״ת‬ ‫ביחודו כן מאיר הש״י השפעתו שכל מי שמכיר כבודו‬
‫משולל מכל לבוש וכדאיתא בהקדמת תיקוני הזהר‬ ‫ויחודו זה הוא כבוד מלכותו בעולם הזה שעליו‬
‫שבאצילות איהו וגרמוהי חד בהון ואחר שהאדם‬ ‫מאיר ויחופף עליו בהשגחתו שעל ידו יתגדל כבוד‬
‫מיהר מחשבתו להשיג ממקור כזה ולהעלות כחות‬ ‫שמים בעולם הזה וכמו שאמר )תשא לג( ונפלינו‬
‫נשמתו שמה בעת כתפלה‪.‬‬ ‫אני ועמך‪ .‬וזה נמשל לחרב שהוא פועל פעולתו‬
‫בהרגשת הפועל ולזה כל תפילת שמונה עשרה ברכות‬
‫וליבן נתקן נפילת אפים אחר התפלה היינו שממקום‬ ‫שיקבל‬ ‫כ ס אחר ק״ש כדאיתא בברכות )עו‪ (.‬הרוצה‬
‫הזה המעולה יאיר לתחתית המדרגות להאיר‬ ‫עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויסול ידיו מניח‬
‫^נ ה וכדאיתא בפרי עץ החיים פי ק שני בשער נפילת‬ ‫תפילין ויקרא ק״ש ויתפלל שאחר שפנה לבו מנגיעת‬
‫אפים שהוא הורדת הטפה מיין דפורין לרחל ואנו‬ ‫והסתרת עולם הזה ומגיע לרוממות הש‪ v/‬במסירת‬
‫צריכין להקדים ולהפלות מיץ נוקבין בסוד אשה בי‬ ‫הנפש שבקריאת שמע ואומר א ד שפתי תפתח כמו‬
‫תז רי ^ ומיין נוקבין הוא ‪ p‬הבירור שאנו מבררים‬ ‫שביאר בזה כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫בכל יום משבע מלכים שמתו ומשם אנו מעלין את‬ ‫שמתפלל להשי״ת שלא יפתח פיו להתפלל רק מה‬
‫המיץ נוקבין ואלו המלכים שלא יוכלו להתחבר עד‬ ‫שהיא ברצון הש׳‪ v‬ומתפלל שלש ראשונות שהם סידור‬
‫עתה הנ ה ה ם בעשייה קרובים אל הקליפות ונתינים‬ ‫שבחו של הקב״ה ושוב מה שמתפלל אחר כך ריא‬
‫בתוכם וכו׳ וכן יש בחי' מלכי׳ אלו ביצירה ובבריאה‬ ‫רק •למה שיתגדל כבוד שמים ע״י ההשפעה שימשיך‬
‫ומשם צריכין להעלות וזה סוד שתכוץ בנפילת אפים‬ ‫בתפילחו‪ ,‬וכל עניני תפילה בענין זה הוא לבקוע‬
‫שתפיל עצמך מלמעלה עד סוך עשייה כי בעמידה‬ ‫ההסתר ומסך המבדיל ואז יתראה שנפש המתפלל‬
‫העלינו מד עולם האצילות‪.‬‬ ‫הוא דבוק בהש״י וממילא כשחסר ההשפעה לזה‬
‫יתגדל כבוד שמים‪ .‬וזה דומה לפעולת החרב שמפריד‬
‫ומפנה מקום ובוקע דרך ההסתר וכ״שויחזקאל כג׳ מז׳( ו ז ה ו שנקרא נפילת אפים ששאני נפילה מכריעה‬
‫והשתחויה כי כריעה הוא בסדר ונפילה היא‬ ‫וברא אותם בחרבותי׳ היינו שקודר ובוקע המסך‪.‬‬
‫בבת אחת שעובר כל המעלות ואינו נח בהם פד‬ ‫ועניו נפילת אפים שהיא זיוג תחתון זה רומז לקשת‬
‫שבא לתחתית המדרגות ושם יניח ויעשה פעולתו‬ ‫כי זווג תחתון איתא בכתבי האר׳‪ v‬ז״ל בשער נפילת‬
‫דוגמת הקשת ולכוונה זאת היא נפילת אפיים ולא‬ ‫אפים פ״ד שזווג עליון הוא חכמה ובינה וזווג תחתון‬
‫כריעה והשתחויה‪.‬‬ ‫היא תפארת ומלכות וידוע כי זווג היא ע״י יסוד‬
‫ויסוד ומלכות שניהם נקראים קשת )ז ס׳ ק(‪.‬‬
 ‫קיז‬ ‫שר ים‬
‫ש מ ו ת‬
‫שמות ) ב׳; ( כך ישראל כד נחתו למצרים רגילין‬
‫בצפרא הוו דהא כל יומוי דההוא זכאה אבוהון‬
‫בצפרא הו ה אכן שלא הרגישו כל כך בצערם כמו‬
‫בגלות בבל שיצאו מתפנוקין לגלות‪ .‬ושם בזוה״ק‬
‫דבגלות בבל קרא קוב״ה לכל פמליא דיליה וכל רתיכין‬
‫קדישין וכו׳ קומו חותו כולכון לבבל ואנא פמכון‬
‫וכו׳ אתפתחו שמיא ושראת רוח קודשא על יחזקאל‬
‫וחמא כל מה דחמא ואמר לון לישראל הא מאריכון‬
‫הכא וכל חילי שמיא ורתיכוי דאתי למידור ביניכון‬
‫וכו' והכא בגלותא דמצרים מה כתיב ואלה שמות‬
‫בני ישראל וכד אינון רתיכין ומשריין פלאין־ דנחתו‬
‫עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים‪ .‬והגה‬
‫פנין הגלות מבואר בכתבי האריז״ל )פרי פץ חיים‬
‫בשפר חג המצות ולקושי תורה פרשת וישב( כי‬
‫החכמה והבינה תסתלק למפלה הנקראים מוחין‬
‫שמסתלקין לעילא כדאיתא בכתבי האריז״ל כמו‬
‫שנתבאר כי כן דרך השתלשלות הורדת השפע התמידי‬
‫שהש״י שופע לקיום העולם שיורד דרך כמה עולמות‬
‫ומדרגות שכליות כמו שמצינו בפניני עולם הזה מלך‬
‫ושרי צבאיו וחיילותיו שמה שהוא אצל המלך דבר‬
‫הפיקריי ויסודיי נעלם ממה שתחתיו וכן הקטן‬
‫ממנו למי שפוד במדרגה יותר קטנה‪ .‬פד שמה שהוא‬
‫אצל המלך פרט אחד אצל הקטן הוא כל יסוד חייו‬
‫ועבודתו דוגמת שהמלך ענינו לטובת המדינה ופל‬
‫ידי זה מוכרח לו חיל וצבא וכלי קרב עד שמי שממונה‬
‫פל עשיית כלי קרב אינו רואה תכלית רצון המלך‬
‫שאצלו העיקר לפשות כלי קרב ויודע שיצליחו ללחום‬
‫בהם אבל מה הוא תכלית המלחמה כמעט נעלם‬
‫ממנו שאינו שייך לעבודתו ומבואר הדבר באריכות‬
‫במקומו‪.‬‬
‫ע ד הש׳‪ v‬אין בכחה להתפשט ולהתרחב דשרגא‬
‫והנה כשישראל עומדים נגד הש״י אין בהם התרבות‬
‫כנ״ל אכן כאשר יסתר מהם האור עד כי‬
‫מפרט אחד שיתגדל להעשות כלל גדול אז יש‬
‫התרבות רב‪ .‬וזה אי אפשר להיות אלא ע״י גלות‬
‫שידמה להם שהם מרוחקים מהשי״ת עד שנעשים‬
‫סוד‬
‫ואלה שמוה בגי ישראל כ‪ 5‬איס מצדמה איש וביהו‬
‫באו בזוה״א שמות )דף ב ‪ ( :‬אתי מלבגון כלה‬
‫אתי מלבנון תבואו ת שוד מראש אמנה מראש שניר‬
‫וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים האי קרא‬
‫על כנסת ישראל אתמר בשעתא דנפקו ישראל ממצרים‬
‫■)חסר ה סיו ם(‬
‫)דף ב‪ (.‬ואלה ‪-‬שמות‪ .‬והמשכילים יזהירו‪ .‬ענין‬
‫הפתלחה כאן בפסוק זה‪ .‬הוא שמבאר שורש‬
‫השבעים ומקורם אף שנתחלקו לי״ב גבולי אלכסון‬
‫יכולים כל אמד ממקורו להגיע ליסודו‪ .‬וזהו והמשכילים‬
‫כדאיתא במס׳ פסחים )קיז‪ (.‬משכיל ע״י תורגמן‬
‫היינו שנתלבש בלבוש‪ .‬אכן אף דרך הלבוש יזהירו‬
‫שהמסתכל ברזא דחכמתא שחכמה היא ראש בכל‬
‫מקום שאף במלכות נראה חכמה וכדאיתא בזוה״ק‬
‫( חכמה תתאה אתבגי מגו חכמס עלאה‪.‬‬ ‫)‬
‫וזהו יזהירו נהרין ונצצין בזיווא דחכמתא פלאה כזהר‬
‫נהירו נציצא דנהרא דנפק מפדן‪.‬‬
‫ב׳׳ה יום א' שמות י׳׳ג מבת תרמ׳׳מ איזביצא‬
‫ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יפקב‬
‫איש וביתו באו מונה מספר לכוכבים לכלס‬
‫שמות יקרא במדרש רבה )פרשה זאת פ׳׳א( נאמר‬
‫כאן שמות ונאמר בכוכבים שמות וכו׳ לפי שהם‬
‫משולים לכוכבים קרא שמות לכלם‪ .‬זאיתא )ויקהל‬
‫רבה מח( כשרוצה קורא כלם בשם אחד כמ׳׳ש לכלם‬
‫בשם יקרא‪ ,‬ופל זה אמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה הכ״ מ כי כמו דאיתא בבראשית רבה‬
‫)פרשה י( שאין לך פשב שאין לו מזל ברקיע שמכה‬
‫אותו ואומר לו גדל‪ .‬וכן הוא שכשהבריאה עומדת‬
‫בטיהרא מאי ■אהני ואז הוא שקוראס כולם בשם‬
‫אחד וכשהש״י רוצה בהתרבות ברןותיו מכניסם‬
‫להסתרה שלא יראו אור הבהיר ואז הוא כח הריבוי‪,‬‬
‫והנה בגלות מצרים שהוא הי׳ גלות הראשק שלא‬
‫טעמו עוד ישראל טעם חירות כלל נדאיתא בזה׳׳ק‬
 ‫יש ר י ם‬
‫הרגישו אהבת הנותן ולא כאומות העולם החפצים‬
‫רק בהסתרה‪ .‬וכל זה הי' להם הרגשה שלא מדעת‬
‫ולכן נקרא מצרים גרון שאין בהם שום קדושה נראית‬
‫לעין שיעורר לב האדם להרגיש שיש בורא בעולם‪.‬‬
‫וזהי דאיתא בזה״ק■ בפרשתינו )ג׳‪ (.‬תשורי מראש‬
‫אמנה דא •איהו גרון דמתמן נפקא רוחא לאשלמא‬
‫כלא• מרזא דלבנון סתי ם וגניז מראש שניר וחרמון‬
‫דא ‪.‬איהו לישנא רישא ואמצעותא דמחתכא לדיבור‬
‫ועיין‪.‬שם כ ל ה ענין )ב׳‪ (:‬רבי חייא פתח אתי מלבנון‬
‫כלה וכו׳‪ .‬והוא כי משם זכו לשירה מראש אמנה‬
‫היינו כי אחר הגלות כשבאת הגאולה אז ידעו לשיר‬
‫היינו להרחיב התפשטות הכרת אור ה׳ מ ה שהי׳‬
‫תחלה רק‪-..‬באמונה במקום צרי"הזה ■לכן יהי׳ אח״כ‬
‫ההתפשטות •יותר גדול כשילך דרך מקום צר וכגוונא‬
‫דשופר‪-‬כמו שנתבאר בענינו כי לולא עברו במקום‬
‫צר הז ה לא היו יכולים לבא ■לדעת עד כמה מתפשט‬
‫הנהגת והשגחת הש״י ושמה השיגו לקנות כי גם‬
‫בגרון שהואי רק מעבר לדעת ושם מתחיל להתגשם‬
‫לנפש המתאוה גם שם שוכן הש׳‪ v‬והוא שברא ההסתר‬
‫הזה‪..‬־ וזה ■־דאיתא ‪ :‬בזה״ק שמות ) ד׳‪ ( :‬אמר רבי‬
‫שמעון כד נחתא שכינתא י למצרים נחתת חיה חדא‬
‫דשמה ישראל בדיוקנא ■דההוא סבא וארבעין ותרין‬
‫שמשין‪ .‬קדישין עמיה וכל חד וחד את קדישא עמיה‬
‫משמא קדישא וכלהו נחתין עם יעקב למצרים הה״ד‬
‫ואלה שמות וגו'‪ .‬כי ענין שם מ״ב דסליק ולא נחית‬
‫כדאיתא בזה״ק )תרומה קלב‪ (:‬ונתבאר בליקוטי‬
‫תורה ישעי' בפסוק בשתים יכסה פניו כי שם מ׳׳ב‬
‫הוא מעכב כל דבר שלא יעלה לשורשו ושלא ירד‬
‫(‪.‬‬ ‫למעה ממדרגתה וכמו שנתבאר הענין )‬
‫וכל זה ענין הגלות כשנתעכב דבר כי כל עלי‪/‬‬
‫בדבר קדוש הוא צורך ירידה כי כשעולה‬
‫לשורשו מ איי גם למטה וחוץ כשעולה •על ידי פגם‬
‫ח״ו ואז גם בשורשו אינו עולה מתוקן וכאן נתעכב‬
‫אור ‪.‬הנהגת‪ ,‬הש״י במצר הגרון כנ״ל ששם נסתר‬
‫הדעת ומכל הטובות שנתן הש״י בהבריאה ליקח מהם‬
‫לעבוד‪ ,‬את ה׳‪ .‬שם הוא המקום שמסתיר הדעת עד‬
‫שהאדם מתאוה רק ללבוש החיצון‪.‬‬
‫הבאים מצרימה את יעקב‪ .‬בזה״ק שמות )ב' ‪( :‬‬
‫• הבאיס אתר אצטריך למייצנר אלא אלה שמות‬
‫שמות‬ ‫םוד‬ ‫קיח‬
‫עבדים ודעתם מסקענת מה שאי >(פשר לבן ■חורין‬
‫להקטין דעתו בפרטי פרטים כאלה לדקדק בהם‬
‫כי מי‪ ,‬שדעתו רחבה מביט רק לשורש ועיקר ותועלת‬
‫הגלות שלאחר הגאולה וישיבו להש״י ואז יבינו כי‬
‫גם שם הי' אחוזים ב׳‪/‬ה וממילא ‪,‬יבינו עד היכן‬
‫רוממות ה׳ שאינו עוזב אף דבר קטן שבקטנים‬
‫ומחשבת האדם גם כן מדקדק בה כמה שיוכל להעלות‪.‬‬
‫ממנה לקובעה בחיי עולם והנה גלות מצרים הי׳‬
‫במצר הגרון כדאיתא בכתבי האריז״ל‪ .‬והיינו שהנהגת‬
‫הש׳ע נסתלקה ולא נראתה כי כל ה הנ הג ה היא‬
‫בצורת אדם ומה שהש׳׳י נותן בינה להשכיל כח‬
‫ההנהגה נקרא זעיר אפין וכשמסלק אורו ■היינו שאין‬
‫ההנהגה מושכלת להראות על ידה שהש״י הו א‬
‫המנהיג ונקרא שהשכל עולה למעלה ואין• פועל בעולם‬
‫אלא הכלי שניטל מהם הבינה ואז יש בכח אויבי ה׳‬
‫להתגבר שנראה שעזב ה׳ את הארץ ובכחות הטבע‬
‫הם גדולים מישראל וזה שנקרא ארץ ■מצרים שהוא‬
‫מקום צר דוגמת הגרון וכדאיתא באדרא רבה‬
‫)קל״ט ‪ ( :‬מן המצר קראתי י״ה מאתר דשארי דיקנא‬
‫לאתפשטא דהוא אתר דחיק‪ .‬וענין מצר הגרון‪ ,‬כי‬
‫הגרון הוא מכלי הגוף שמתחיל לקבל אכן שם מתחיל‬
‫להפסיק כח הטע ם ששם אין האדם מרגיש כי‬
‫הראש יש בו בינה והשכל והחיך יטעם אוכל והגרון‬
‫הוא מהתחלת הכלים שאין בו חוש טעימה והבנה‬
‫וגם אינו כלי פעולה שיפעול ככלי הגוף הפנימים‬
‫והחיצונים כי ידין ורגלין הם כלי פעולה ‪.‬וקיבה‬
‫ודקין הם כלי שחיקה וטחינה לאוכל וגרון הוא רק‬
‫מעבר שדרך זה מתגשם הדעת וההרגש שנעשה ממנו‬
‫גוף שגורם חיות לנפש המ תאוה ולכן נרמז מצרים‬
‫לגרון ששם נסתר מאוד אור הש״י וכל השפע כשעובר‬
‫דרך שם מתעבה לגרום שכחה לשכוח שיש בורא‬
‫המשפיע וכאשר סילק הש״י כח אורו ונתנו שלא יאיר‬
‫רק מעט מן המעט לא בשעת שהאדם מתחיל לקבל‬
‫ולא בשעה שמקבל ולא בשעה שמשפיע ורק במקום‬
‫אחד באמצע העברתו אז קצת הארה נמצא אז בגלות‬
‫והיינו שלא ידעו מצות ותורה ועוד לא סיגלו עבודה‬
‫וגם עוד לא נקבע בהם קדושה בגופם כי רק מצד‬
‫הש״י הי׳ בהם קדישה שלא מדעתם ולהם לא ה ^‬
‫הרגשה רק בעת קבלת כל עובה לא קיבלו כדרך ‪.‬‬
‫אומות העולם שלא הי׳ להם נייחא כל זמן שלא;‬
‫ק יט‬ ‫י ש ר י ם‬
‫שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים שהם נמשלים‬
‫ליעקב ובניו השתחוו ליוסף הצדיק וירדו אליו למצרים‬
‫כי שכינה הקדימה ליוסף במצרים קודם ביאת יעקב‬
‫וכדאיתא במדרש על פסוק ויהי ה׳ את יוסף )רבה‬
‫וישב‪ .‬פו( הא עם שאר השבטים לאו‪ .‬א׳ ד יודן‬
‫לבהמי שהי׳ לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין‬
‫נכנסה אחת מהם לחנותו של גוי הניח י״א והלך‬
‫לו אחריה אמרו לו מה אתה מניח י״א והולך לך‬
‫אחר האחת אמר להם אלו ברשות הרבים הם ואיני‬
‫חושש להן שמא יעשה יין נסך וכו׳‪ .‬ולפיכך ה׳ את‬
‫יוסף‪ .‬וכן הי׳ שם שתחלה המשיך הש״י אורו למדת‬
‫יוסף הצדיק עד שהוא נעשה אז הראש לכל ישראל‪,‬‬
‫ואז הראה הש״י כי עיקר להשתמש במדתו של יוסף‬
‫להתנהג בצמצום הן בקבלת טובה והן בהשפעה‪ ,‬ולכן‬
‫נשתמרו במצרים ‪.‬ולא נתערבו וממילא נתרבו מאד‪.‬‬
‫אכן הוצרכו ליכנס שם בסוד העיבור כדאיתא בכתבי‬
‫האריז״ל שהי׳ תלת גו תלת‪ .‬והוא שלא ניכר שום‬
‫פעולה מיוחדת מכח בחירתם ולכן גם מצות מילה‬
‫נתבטל מהם שם כדאיתא בתנחומא )פרשה זו( משמת‬
‫יוסף הפרו ברית המילה עד שנאמר עליהם לקחת‬
‫גוי מקרב גוי כמו שמוציא עובר מבטן שהוא קצת‬
‫דבוק באמו‪ .‬שמאחר שנכנסו בסוד העיבור ורק‬
‫מה שהש״י העיד שלבם דבוק בהש‪/‬ע ■לכן לא הוצרכו‬
‫אז לשוס מעשה המצוה‪ .‬ולכן לא הי׳ ניכר אז מסע‬
‫השכינה כי עיקר הגלות הי׳ להכניסם תחת מדת‬
‫יוסף הצדיק שמדת היסוד נקרא טוביה גניז בגויה‪.‬‬
‫לאברהם אבינו שום כח תפלה בשעה שנאמר לו‬
‫ולפי שהיו‪.‬בשורשם אדוקים אז במדת יוסף לא‬
‫הוצרכו לפעולות וממילא נשמרו שלא יתערבו‬
‫בגוים והכתוב מעיד עליהם אחת היתה ופרסמה‬
‫הכתוב )רבה אמור‪ .‬לד( וממילא גם לשונם לא‬
‫שינו כי ברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון וכן‬
‫לא נתוספו עליהם גרים שיטמעו בין ישראל כי‬
‫הערב רב היו לבדם בפני עצמם וכל ישראל היו‬
‫מתייחסים בפני עצמם ולכן לא נזכר שום חטא‬
‫שיגרום הגלות כי הבינו כי כל הצמצום הוא ממה‬
‫שמעצמם ורצונם לא ירצו להתערב בגוים ומזה יסבלו‬
‫קישוי השעבוד שלא יוכלו לקבוע בנפשם קדושה‬
‫זאת רק על ידי סבלנות אז יקבע בהם קדושה זאת‬
‫לדורות■ עולם כי ארץ מצרים הוא הפך מ א ס כנען‬
‫שמות‬ ‫םוד‬
‫בני ישראל אינון רתיכין ומשריין עללוין דנחפו עם‬
‫יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים )ושם קודם‬
‫זה( והורדתי בריחים כולם אלין כל רתיכין ומשריין‬
‫עלאין כד נחפו לבבל אפפתחו שמיא ושראת רוח‬
‫קודשא על יחזקאל וחמא כל מ ה דחמא ואמר לון‬
‫לישראל הא מאריכון הכא וכל חילי שמיא ורפיכוי‬
‫דאפא למידור ביניכון וכו׳ כיון דחמו ישראל כך‬
‫חדו וכד שמעו מילין מפומי' דיחזקאל לא חיישו על‬
‫גלופהון כלל וכו׳‪ .‬ענין מרכבה שהוא כלי מסע ממקום‬
‫למקום‪ .‬כי כסא הוא למנוחה במקום אחד והנה‬
‫מצינו ביחזקאל מצינו דמות מרכבה קודם הגלות‬
‫ודמות חיות ואופנים‪ .‬ו ה מ ס ע היא נקרא שם )יחזקאל‬
‫א( בדמות הליכה אכן נזכר שיוכר הליכה רק‬
‫באופנים אכן הבין כי רוח החיה באופנים‪ .‬ובזכרי׳‬
‫)ו׳( נזכרו מרכבות גם כן לרמז הגלות ושם הוא‬
‫בדמות סוסים‪ .‬ובגלות מצרים לא נזכר כלל בכתוב‬
‫רק מה שנאמר )ויגש מו( ליעקב אנכי ארד עמך‬
‫מצרימה‪ .‬ומה שחלם ליוסף שהשמש והירח ואחד‬
‫עשר כוכבים משתחוים לו )וישב לז( הוא גם כן‬
‫מה שהתחיל הש״י להופיע אודו לשבנג יוסף להוליכו‬
‫למצרים‪ .‬והנה מה שבכל פעם מ ס ע השכינה הי'‬
‫בדבר הניכר יותר תנועת ה מ ס ע כי בגלות מצרים‬
‫לא הי׳ הגלות ניכר בהתחלתו רק אחר כך נתקשה‬
‫השיעבוד כי לא נזכר שום חעא בתורה על גרם‬
‫גלות מצרים כי אז הי׳ הש״י עם האבות בבחינת‬
‫שמש המאיר ■לירח והאור ניכר עד שלא הי׳ נמצא‬
‫ידוע תדע )לך עו(‪ .‬אחר שהי׳ מפורש לעיניו העובה‬
‫הנמצא בגלות זה וזה שנאמר לו כי לא שלם עון‬
‫האמורי עד הנ ה )שם(‪ .‬ורק מצד זה נגרם גלות‬
‫שמאחר שהש״י נתן את ארץ האמורי לאברהם והיא‬
‫היפה ארץ האמורי ולברר א ח ישראל שהם לחלק‬
‫הקב׳׳ה שיתגברו בכחם על האומות הוצרכו לברר‬
‫בגלות מצרים שכל האומות כשיבאו •לאק כזה יתבטלו‬
‫שמה וכוחות הארץ יגבור עליהם עד שיאבדו בין‬
‫עם הארץ ולא ישאר זכר מהם אכן ישראל עמדו עם‬
‫בפני עצמם רדו שנה וממילא יתקבלו בארץ ישראל‬
‫כי שם הוא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד כי‬
‫הארץ הזאת בטבעה תצרך להנהגות התורה ולכן‬
‫קאתה השבעה אומות‪ ,‬ולכן הי׳ תחלת הגלות שמה‬
 ‫ישרים‬ ‫שמות‬
‫( ולפי‬ ‫התורה ואת המעשרות )נחמי׳ י‬
‫שהכניסו אז כחות 'האומות על ידי עבודתם לתקנם‬
‫בקדושה ולכן הי׳ ה מ ס ע נכרת כדי שיוכר הקיבוץ‬
‫מגודל עבודה כי הי׳ ה מ ס ע לקבוע כח ישראל במקום‬
‫רחוק להוציא משם וזה דאיתא במדרש תנחומא‬
‫)שמות( שהשבטים היו שמותיהן ומעשיהן נאין‬
‫ואנשי כנסת הגדולה היו מעשיהן נאין ושמותיהן‬
‫כעורין‪ .‬וגאולה אחרונה לפי שהוא נגד שלש המדות‬
‫שהם מוחין לשבע מדות הנגלים ונגדם באוה׳׳ע קני‬
‫וקנזי וקדמוני שהם עמון ומואב ואדום שהבירורים‬
‫מאומות האלו הוא אם יבררו ישראל עצמם שהם‬
‫במדות הנגלים נאחזים בהש״י אז יברר הש״י שגם‬
‫בנסתרות ה ם נקיים‪ ,‬ובירורים האלו נקראו בזה״ק‬
‫פד דמטאין רגלין ברגלין )כדאי' בזה״ק )פקודי‬
‫רנח‪ (.‬ולבתר נחתו וכו׳( עד דישרון לתתא ברגלין‬
‫וכד יתובון ברגלץ כדין ועמדו רגליו ביום ההוא‪.‬‬
‫והיינו שאז יתבררו ישראל בענינים הנראים שהם‬
‫רחוקים מאד מהש״י והגאולה תהי׳ שהש׳׳י יגלה‬
‫מצפוני לבות ישראל ויראו כל העולם ההפרש שבין‬
‫לב ישראל לכל האומות וזה דאיתא בזה״ק שמות‬
‫)ז ‪ ( :‬שמשיח בן דוד שעתיד להתגלות במהרה בימינו‬
‫הוא בהיכל קן צפוא כי ארץ ישראל הוא נגד מלכות‬
‫שמים שהוא חלק עשירית מכל שבעים אומות ויראת‬
‫ה׳ נטבע בה בטבעה‪ .‬ואחר שבררו עצמם בארץ‬
‫מצרים שהוא ערות הארץ בגודל הטומאה והם‬
‫ביררו עצמם בקדושתם שהם אחוזים ומקושרים ביסוד‬
‫העולם שהוא מדת יוסף הצדיק ולכן ירשו מדת‬
‫מלכות שמיס היינו שנחלו עבודה בקביעות אשר ע״י‬
‫עבודה יגיעו לדעת כי הש״י מקדשנו‪ .‬וזה שנאמר‬
‫במעשר למען תלמד ליראה את ה׳ )דברים יד(‬
‫וגם ארץ ישראל הוא■ חלק מעשר מהאומות והיינו‬
‫‪ .‬שיוכלו לקנות כל טובה רק על ידי יראה‪.‬‬
‫אכן לעתיד כאשר יתבררו ישראל שכבר נקבע בהם‬
‫עבודה בקביעות גמור אף שכשיתפשטו לפרוץ‬
‫ימה וקדמה וצפונה ונגבה גס כן לא יעו מרצון‬
‫הש<׳י וזה שהבטיח הש״י על ידי ירמי׳ )ירמי׳ ל״א(‬
‫עד מתי תתחמקון הבת השובבה כי ברא ה׳ חדשה‬
‫בארץ נקבה תסובב גבר‪ .‬וזה דאיתא בתניא דבי‬
‫אליהו ירבה אש אלו תורה נביאים וכתובים‪ .‬וסוסי‬
‫סוד‬ ‫קב‬
‫כר״ל ועל ידי הסנלנות מארץ מצרים יקנו אה ■את‬
‫כגען‪ .‬שהוא נגד שבעה המדות שהש״י מנהג ‪ 3‬ה ם‬
‫מולם הזה בגלוי‪ ,‬ואלו המדות הש״י מנהג בהם‬
‫כל העולם והם ניכרים בעולם ומדת יוסף הצדיק‬
‫ביחוד נראה רק בישראל וכשישראל נכנסו תחת מדה‬
‫זאת קנו את ארץ כנען ואז גם לא הי׳ לישראל אחיזה‬
‫מפורשת בכבוד שמים כי לא הי' להם תורה ומצות‬
‫ורק מה שבעומק לבם היו אחוזים בהש״י ולא הי׳‬
‫ניכר כל כך שמלכות שמים הוא גם כן בגלות עס‬
‫ישראל‪ ,‬אכן בגלות בבל שם עיקר הגלות להתוסף‬
‫עליהם גרים שיבנו בתוך ישראל וכדמצינו שם שגס‬
‫מישראל לא נשמר היחוס וכדאיתא )עזרא ב( ואלה‬
‫העולים מתל מלח תל חרשא וגו׳ ולא יכלו להגיד‬
‫וכדאיתא בפרק עשרה יוחסין ) ס ע‪ ( :‬וגם מהכהניס‬
‫נטמעו שם ביניהם והגלות הי׳ בהרגש יותר כי הי׳‬
‫ניכר מאד שגם שכינת כבודו תרד בגלות כי כבר‬
‫הי׳ נקרא שם ה׳ על ישראל והצעקה גברה מאד‬
‫מה תעשה לשמך הגדול אכן אז הי׳ כדי להוציא‬
‫משאר האומות מה שנשאר בהם עוד דברי תורה‪.‬‬
‫וידוע מה דאיתא בפרק עשרה יוחסין )דף פא‪(.‬‬
‫שאין אליהו בא לרחק ומשפחה שנטמעה נטמעה‬
‫ומצינו שנשאו נשים נכריות ושינו לשונם חצי מדבר‬
‫אשדודית )נחמי׳ יג(‪ .‬וכן מצינו באסתר )ח( ורבים‬
‫מעמי הארץ מתיהדים והיחוס נעלם כדי שכמה יבנו‬
‫בתוך ישראל ויעשו עיקר בישראל כדאיתא )ויקרא‬
‫רבה‪ .‬א( יחיו דגן נעשו עיקר כישראל ולכן הי׳‬
‫הגלות הזה שהרגישו ישראל ונצעערו מאד מהגלות‬
‫ונתגלה עונם כדאיתא ביומא ) ט ‪ ( :‬והיו משועבדים‬
‫תחת מדות שידעו שהם הפך רצון הש׳‪ v‬וכדאיתא‬
‫•‬ ‫בעזרא‪.‬‬
‫כיי אז הי תה הגאולה לתקן כל הבריאה על ידי‬
‫עבודה גדולה כי גאולת מצרים היתה‬
‫מעתיקא כדאיתא בזה״ק בשלח )מ״ז ; ( ואתם תחרישון‬
‫תחרישון ודאי ולא תתערון מלה‪ .‬ושם‪ .‬דהא אבהן‬
‫אקדימו ואתערו אתערותא דא לעילא והיינו שלא‬
‫הי׳ אתערותא מצד ישראל‪ .‬אכן גאולת בבל היתה‬
‫על ידי גודל עבודה ועזרא הי׳ הראש שהי׳ כהן‬
‫בגודל עבודה לתקן כל הבריאה ועשו מעשים בשב‬
‫ואל תעשה וקום ועשה זכדמצינו שקבלו עליהם את‬
‫ק כא‬ ‫י ש ר י ם‬
‫ממוזג ובלא הפ ס ק כי שורה אינה פחות משלשה‬
‫כדאיתא במס׳ )ביצה י ד‪ (:‬וכל דבר שהוא מחובר‬
‫בלא הפס ק ובאורח ישר רואה תמיד מקורו‪ .‬וזה‬
‫ענין בחינת יעקב שהי׳ מרכבה ■לשם אל ששורש שם‬
‫אל הוא נהירו דחכמתא כדאיתא בזה״ק צו )לא‪(.‬‬
‫והחסד כשהוא מאיר ממקורו מתלבש בשם הוי׳‬
‫שהוא מקור החיים כדאיתא בזה״ק הנ״ל שזה‬
‫ענין מדת זעיר אפין ששורשו בתפארת ששורש שם‬
‫הוי׳ הוא מאור אין סוף אכן שם הוי׳ מתגלה‬
‫בתפארת כי כל המדות שורשם הם במקור החיים‬
‫אכן הלבושים ה ם כל ספירה יש לה לבוש משמותיו‬
‫של הקב׳׳ה ותפארת הלבוש ממדה זו הוא גם כן‬
‫שם הוי׳ ששם מתגלה שורש הרצון‪ .‬ובשורש כל המדות‬
‫הם רחמים גמורים וחסד אל כל היום ולכן לפי‬
‫שיעקב מאיר לכל המדות משורשם שיודע שאין שום‬
‫כח לשום מדה רק ממה שהש״י מאיר לה בכל רגע‬
‫ולכן הוא המרכבה לשם הוי׳ ולחסד אל כל היום‪.‬‬
‫(‬ ‫ושם ישראל מורה על אור השרשי כדאיתא )‬
‫שישראל• אותיות לי ראש שהוא ממשיך אור מראש‬
‫ושורש המדות להמדות המנהגים בגלוי‪ ,‬וענין מה‬
‫שנמלאו לו שבעים נפש בירידתו למצרים כדאיתא‬
‫ולקבל שבעין‬ ‫בתיקוני הזהר )תקון ל״ב ע׳ ץ‪(:‬‬
‫אומין שבעים נפשא ובזה׳׳ק שמות ) ה׳ ‪ ( :‬מ״כג‬
‫שבעים ולא יתיר א״ל לקבל שבעין אומין דאינון‬
‫בעלמא ואינון הוו אומה יחידאה לקבל כלהון‪ ,‬שכמו‬
‫שיש בקדושה התחלקות המדות לשבעים כמו התפשטות‬
‫השורש‪ .‬וכדאיתא בתיקוני הזהר )שם( שבעים נפש‬
‫ושבעין אנפין לאורייתא‪ .‬וכן יש בהיפך שבעים אומות‬
‫וכדאיתא )שם( ולקבל שבעין אזמין שבעים נפש‬
‫ומאן דעבר על שבעין אנפין דאורייתא דאתמר לא‬
‫יהי׳ לך אלהים אחרים על פני שלטין שבעין ממנן‬
‫נפש‪ ,‬שכאשר ינטה‬ ‫ואומין דיצר הרע על שבעין‬
‫מפנים דאורייתא אז נותן מקום וכח לכח פרטי‬
‫וממילא ישלטו שכשהולך בפנים דאורייתא מתבטל‬
‫כחם לפי ששורש כל הכחות הם בדברי תורה ורק‬
‫שאחר הסתעפות לבושים רבים מסתתר האור עד‬
‫שהנאחזים רק בלבושים ילפתו ארחות דרכם‪ ,‬אבל‬
‫הנאחז בהשורש כל הלבושים מתבטלים אליו‪.‬‬
‫והנה יעקב אבינו שהוא כליל האבות הוא הי׳‬
‫י צריך לברר' עצמו בכלל ובכל הפרטים כדי‬
‫שמות‬ ‫םוד‬
‫אש משנה הלכות אגדות )הנד״א פ״ה(‪ .‬ובגליות‬
‫הראשונות ניתן להם לישראל תנ״ך‪ .‬ואחר גלות‬
‫האחרון לפי שזה לקבץ היותד נדחים ניתן להם‬
‫תורה שבעל פה‪.‬‬
‫רהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש‪ .‬ענין‬
‫השבעים נפש שנתמלאו בבא יעקב למצרים‬
‫כי התחלקות שבע מדותיו של הקב׳׳ה שמנהג בהם‬
‫עולם הנגלה מסתעפים להתלבש בלבושים רבים עד‬
‫שבעולם העשיה הם מתלבשים בשבעים שרי העמים‬
‫שנדמה שהם כחות נפרדים‪ ,‬והנה יעקב אבינו הוא‬
‫כלל הבריאה והוא כולל כל כחות הבריאה וכדאיתא‬
‫)מגילה יח( מנין שקראו הקב״ה ליעקב אל שנאמר‬
‫ויקרא לו אל אלהי ישראל ואל רומז לכח כדאיתא‬
‫ביבמות )כא‪ (.‬מאי משמע דהאי אל לישנא דתקיפו‬
‫הוא שנאמר ואת אילי הארץ לקח )יחזקאל יז(‬
‫וכדאיתא בזה׳׳ק פנחס )רנ״ז‪ (:‬אל סהיד על‬
‫מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי׳ ודרגא כל‬
‫שכן לשאר בריין פחות מני׳ הה״ד כלא חשיבין‬
‫וכמצבייה עביד בחיל שמיא‪ ,‬וללבושים המוסתרים‬
‫שאין נראה בהם אור ה׳ גם כן יש כח פנימי מוסתר‬
‫מהש״י שמנהג אותם ואף שנדמה בעולם הזה שיש‬
‫כח לצבאי מעלה‪ .‬והוא רק מפני שהש׳׳י נתן בהם‬
‫כח וגבורה להי‪-‬ות מושלים בקרב תבל עד שיוכלו‬
‫לפעות בהם שיש להם כח פעולה‪ .‬וזה מורה שם‬
‫אל כדאיתא בזה״ק פנחס ) ר מ״ו‪ (:‬ואיפה ישרים‬
‫נכחדו אלין דמכשרין עובדיהון קמי מלכא ‪ .‬ומקנין‬
‫על שמיה ומקדישין לי׳ ברבים הכי מקדשין לי׳ לעילא‬
‫בין ממנן דשאר עמין ואשתמודען לי׳ כל ממנא‬
‫בכנוייה אבל ישראל אשתמודעין לעילא כלא בשם‬
‫יקו״ק דאיהו חיי כל כינויין וכל שם וכינוי פהיד‬
‫עלי׳ אל סהיד עלי' דאית לי׳ יכולת על כל אל הה״ד‬
‫)איוב ד׳( אני אדרוש אל אל אל מארי דאל‪ .‬ובזה‬
‫השם קרא הקב׳׳ה את יעקב אבינו לפי שהי׳ מביר‬
‫את הש״י וידע ידיעה גמורה וזה שנקרא ישראל‬
‫וישורון וכדאיתא בזה״ק הנ״ל ואיפה ישרים אילין‬
‫דמכשרין עובדיהון קמי מלכא ומקנין על שמיה‬
‫ומקדשין לי׳ ברבים בין ממנן דשאר עמין‪ .‬ששס■‬
‫( ישראל שהוא‬ ‫ישראל מורה כדאיתא )‬
‫מקבל כחו באורח ישר שרואה תמיד מקור כחו׳ וישראל‬
‫הוא ישר אל‪ .‬וישורון הוא שהוא מקבל כל דבר‬
 ‫יש ר י ם‬
‫ולבתר כן שבעים דכתיב כל הנפש לבית יעקב הבאה‬
‫מצרימה שבעים ומאי מעמא שבעים ולא יתיר אמר‬
‫לי׳ לקבל שבעים אומין דאינון בעלמא ואינון הוו‬
‫אומה יחידאה לקבל כלהון ותו אמר לי׳ תא חזי‬
‫קלדועין דנהרין ענפין יתבין במעלניהון ממנן על‬
‫שבעין עממין נפקין מתריסר גליפין קעורין דאסתהרן‬
‫בממלניהון ■למתקלן לארבע רוחי עלמא הה״ד יצב‬
‫גבולות עמים למספר בני ישראל והיינו דכתיב‬
‫כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם )זכרי' ב׳(‬
‫לאחזאה דאינון קיימין בגין ישראל בארבע לא נאמר‬
‫אלא כארבע כמה דאי אפשר לעלמא בלא ארבע‬
‫רוחות כך אי אפשר לעלמא בלא ישראל‪ .‬והענין‬
‫שהאבות הן המרכבה ויעקב הוא מרכבה עם האבות‬
‫וגם מרכבה בפני עצמו כדאיתא בזה״ק וישלח )קעג ‪( :‬‬
‫ויעל מעליו אלקים במקום אשר דיבר אתו רבי‬
‫שמעון אמר מכאן דאתעביד רתיכא קדישא בהדי‬
‫אבהן ותא חזי יעקב איהו רתיכא קדישא עלאה‬
‫דקיימא לאנהרא לסיהרא ואיהו רתיכא בלחודיי‬
‫הה״ד ויעל מעליו אלקים‪.‬‬
‫ו ב ז ה ״ ק ויצא )קמ״ז‪ (.‬רבי אלעזר אומר תפארת‬
‫ישראל נפיל כלא וכד אתמשכא כנסת ישראל‬
‫לעילא נמלא אוף הכי כלא עלמא דדכורא דקב׳׳ה‬
‫וכן עלמא דנוקבא דקב״ה וכו׳‪.‬‬
‫ובסתרי תורה )שם ‪ ( :‬שכל חיזו דנהורין בי׳‬
‫כלילן וכו' בהאי שריא הוי׳ שלימו דכל‬
‫ספרי! איהו )ושם( בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל‬
‫סתרא דסתרא דא כד הו ה בקדמיתא בהאי סופא‬
‫דמחשבה דאיהו פרושא דאורייתא דבכתב ואיהי‬
‫חורה שבעל פה ועל דא איקרי באר שנאמר הואיל‬
‫משה באר ■את התורה באר איהו לההוא דאיקרי שבע‬
‫דכתיב ויבנהו שבע שנים ומסיק שם בסוף הענין‬
‫שבסוף אחר הבירורים קנה שלימות בגלוי להיות‬
‫מבריח מן הקצה אל הקצה‪ ,‬ומשם נראה כי תחלה‬
‫הי' רק מרכבה בפני עצמו ואחר כך נעשה מרכבה‬
‫מם האבות ועיין מ״ש בפרשת וישלח ענין‬
‫ה ב ה נתחכמה לו פן ירבה‪ .‬במדרש רבה שמות‬
‫)פ״א( הבה נתחכמה לו להם לא נאמר‬
‫שמות‬ ‫סוד‬ ‫קכב‬
‫שיקנה קדושה לכל זרעיו‪ .‬ותחלס ‪ ,‬בילוייו הי׳ נגד‬
‫עשו ולבן‪ ,‬וכשסזר לארץ ישראל כבר נשלם בשורשי‬
‫הבירורים בשלש ראשונות היינו בהויעה שבמוח‪.‬‬
‫כמו שאמר אא״ז מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫על פסוק )תבא כו( ארמי אבד אבי שלבן ביקש‬
‫להכניס לו מעות ורפיון במחשבתו כמו שנתבאר‬
‫במקומו‪ ,‬ואחר כך הי׳ לו בירורים נגד עשו ושרו‪.‬‬
‫שהוא גם כן בירורי השורש כדאיתא )לקומי תורה‪.‬‬
‫לך( שעמון ומואב ואדום הם נגד שלש ראשונות‪.‬‬
‫ואסר שנגמר בבירורי המוחין הוצרך ליכנס להסתר‬
‫כי כל הבריאה הוא בצורת אדם כמו שיש באדם‬
‫מחשבה שבמוח שנחלק לשלשה מוחין‪ ,‬וכלזמן שהאדם‬
‫מעלה כחו במחשבתו שם האדם הוא מלך ומושל‬
‫על מחשבתו שעוד בחירתו חפשית■ איך להוציאה‬
‫לפועל‪ .‬ואחר כך מרם תרד •להכנס לכלי הפעולה‬
‫ידים ורגלים עובר דרך העלם והסתר שהוא הצואה‬
‫וכן הי' השלשה אבות שנכללו ביעקב וכל האבות‬
‫בררו מדותיהם ויעקב‪,‬כלל כל האבות ואחר שגמר‬
‫בירוריו אז נשלם להוליד ששים‪ :‬ריבוא הוצרכו ישראל‬
‫ליכנס לגלות מצרים שנדמה למצר הגרון שנקרא מצרים‬
‫רומז מצר ים וכדאיתא בזה״ק ש מו ת‪).‬ג׳‪ (.‬תשורי‬
‫מראש אמנה דא איהו גרון‪ .‬ובאדרא רבא קדישא‬
‫נשא )קל״ע‪ (:‬מן‪,‬המצר קראתי י״ה מאתר דשארי‬
‫דיקנא לאתפשמא דהוא אתר דחיק‪ .‬וזה שנכנס יעקב‬
‫ובניו בגלות מצרים שהוא כנגד הגרון כג״ל וכדאיתא‬
‫בכתבי האריז״ל נדאיתא בסתרי תורה ויצא )קמ״ז ‪( :‬‬
‫כיון דאתדבק במהימנותא דא אצמריך לי׳ לאתבחנא‬
‫בההוא אתר דאתבחנו אבהן • דילי׳ דעאלו בשלם‬
‫ונפקו בשלם עי״ש שאדם נכנס להסתר מדת מלכות‬
‫ולא עלה יפה וכן נח‪ .‬ואברהם ירד ועלה יפה‪ .‬ולכן‬
‫אחר כך אחר שנתבררו במצרים אז יצאו לפועל‬
‫בהתרבות ששים ריבוא שהוא כנגד ששה קצות שהם‬
‫המדות הנגלים‪ ,‬שאחר כך יוכלו לקנות קדושת ארץ‬
‫ישראל שהוא מלכות שמים‪ ,‬וקודם שנכנסו למצרים‬
‫נשלה יעקב אבינו בשורשו שבעת המדות שנסתעפו‬
‫בשבעים נפש‪ .‬וזה שנאמר ששה לשונות של ריבוי‬
‫שרומז להתרבות ■ששה קצוות שהם בכלל ששים ריבוא‬
‫נפשות ישראל‪ .‬וכדאיתא בזה״ק שמות ) ה׳‪ ( :‬רבי‬
‫חייא הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אמר לי' מ ה חמת‪-‬‬
‫אורייתא לממני בנוי דיעקב‪.‬דאינון‪.‬תריסר■ בקדמיהא‬
‫קכג‬ ‫ישרים‬
‫ישראל שמכיון שהש״י ברא דבר המעריד דעת האדם‬
‫ואם כן חפץ הש״י בהטירדא וממילא יש מקום‬
‫לששף זרמתם וכיון שיש להם מקום עם גודל זרמתם‬
‫ממילא הם גדולים בזה מישראל שמה שאדם עושה‬
‫בדעתו מה יפעול ומה יתן ומה יוסיף כל דעת האדם‬
‫נגד מה שנעשה מעצמו רצון הש״י בלא בחירה ואף‬
‫שראו משפע דור המבול וכדאיתא )סנהדרין קח‪(.‬‬
‫ברבה קלקלו ברבה נדונו וכו' נבקעו כל מעינות‬
‫תהום רבה שכמו שהם התפשעו עצמם ואמרו מה‬
‫שדי כי נעבדנו כדאיתא במדרש )תנחומא נח יח(‬
‫כמו כן הגדיל הש״י מדת המים וחזר העולם להיות‬
‫מים במים כמו קודם הבריאה שאם בדעתם שאון‬
‫האדם צריך לשום ישוב הדעת אם כן גם קודם‬
‫הבריאה הי׳ המים מקלסים להקב׳׳ה ואמרו אדיר‬
‫במרום ה׳ כדאיתא במדרש )ב״ר כח( היינו שהש׳׳י‬
‫הוא אדיר במרום היינו שהש״י הוא נאדר ומרומם‬
‫ואין לו שוםהפרש בין שעובדים אותו בדעת בין‬
‫שהבריאה מוערדת שרצונו מתקיים מכל הברייאה מכל‬
‫מיני פעולות שעל ידי הכל הקב״ה עושה שליחתו‬
‫ולכן החזיר הקב״ה את הבריאה מים במים ונתבעלו‪.‬‬
‫אכן אחר המבול אז נקבע יראה בכלל הבריאה שלא‬
‫יוסיפו להתפשע עוד בשעף וזרם כמש״נ בפרשת‬
‫נח‪ ,‬וזה שנשבע הקב׳׳ה שלא יביא מבול לעולם היינו‬
‫שזה עצמו היא השבועה מה שנקבע יראה בלב‬
‫הבריאה שלא יוסיפו עוד להתפשע‪ ,‬וממילא ■לא‬
‫ישיב העולם למבול מים שכיון שנכנס בהם מעט‬
‫ישוב הדעת ויראה יש להבריאה יתרון על החרבן‬
‫והתהו שהי׳ קודם הבריאה שמישוב הדעת יצא כבוד‬
‫שמיס יותר מעירדא‪ .‬וכיון שנקבע קצת יראה בדעתם‬
‫לא תשיב הבריאה למים כס׳ל‪ .‬וזה שרצו לבנות עיר‬
‫ומגדל כמו שנתבאר הענין בפרשת נח בענין דור‬
‫הפלגה שאחר שידעו שבכוללות הבריאה נקבע‬
‫יראה וממילא יש בדור אחד שהוא מתנהג ביראה‬
‫וממנו נשפע יראה לכל הדור ורצו להתאחד כלם יחד‬
‫וכיון שהקב׳׳ה נשבע שלא יהיו המים למבול ‪.‬על‬
‫הארץ היינו מפני שיש אחד בדור שבו חפץ הש״י‬
‫וממילא בהתאחדם יחד יושפע מזה הנפש יראה‬
‫שלא מדעת והם בדעתם יוכלו שוב להתפשע כפי‬
‫חפצם והראה להם הקב׳׳ה שאחדות כזה שאין ‪-‬י‬
‫מלכות שמים זה הוא פירוד ולכן יצא ים אוקינוס‬
‫שמות‬ ‫סוד‬
‫ונתחכמה לאלוהיהם של אלו נדונם בחרב כבר כתיב‬
‫אלא לו אמר רבי חמא ברבי חנינא אמר בואו‪.‬‬
‫ונתחכמה לאלוהיהם של אלו נדונם בחרב כבר כתיב‬
‫ובחרבו את כל בשר )ישעי׳ ס״ו( לא נדין אותם‬
‫אלא במים שכך נשבע הקכ״ה שאינו מביא מבול‬
‫לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על‬
‫הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם כלו אינו‬
‫מביא אבל על אומה אחת מביא ועליהם אינו מביא‬
‫אבל הם באים ונופלים לתוכן שנאמר יכירוהו על‬
‫ידי חרב מנת שעלים יהיו )תהלים ס״ג(‪.‬‬
‫ענין שלא דנו אותם בחרב שנאמר ובחרבו את כל‬
‫בשר‪ .‬שהניצוח על ■ידי חרב הוא בקירוב‬
‫ומגע המנצח בהמנוצח היינו שמנצח את המנוצח‬
‫וגובר עליו בדעתו ותפיסתו שהמנצח בעצמו משיג‬
‫איך מנצח את המנוצח וזה הוא בישראל מפני שהם‬
‫עובדים את הש״י בדעתם והשגתם ורוצים לדעת‬
‫איך ה׳ הוא מקדשם וזה הוא מדת יוסף הצדיק‬
‫שמדתו הוא כי כל בשמים ובארץ וכדמתרגמינן דאחיד‬
‫בשמיא ובארעא שמצד מדת יוסף הצדיק יש חיבור‬
‫והתקשרות לישראל עם הקב׳׳ה בלא הפסק ומי‬
‫שהוא מתנגד למדת יוסף על זה חל נקמת חרב‬
‫כמ׳׳ש חרב נקמת נקם ברית )בחוקותי כו( וכדאיתא‬
‫בזה״ק וארא )כ״ו‪ (.‬גורו לכם מפני חרב מאן חרב‬
‫דא חרב נקמת נקם ברית דהא האי חרב קאים‬
‫לאסתכלא מאן דמשקר בברית דכל מאן דמשקר‪i‬‬
‫בברית נוקמא דנוקמין מניה האי חרב הוא‪ .‬וזאת‬
‫ידעו שמדת יוסף הצדיק ■הוא רק •בישראל ומזה יש‬
‫קיום לכל העולם שכמו שיוסף הצדיק הציל את‬
‫מצרים וכל העולם בעצתו שלא יקבלו העובה בגודל‬
‫התפשעות ויזכרו בימי השבע שיש ימי רעב גם כן‬
‫כמ״ש הענין במקומו בפרשת מקץ שזה הוא מדת‬
‫יוסף הצדיק שמכניס יראה ויושב הדעת בעולם‪.‬‬
‫וממילא במדתו זאת מנצח כל המתפשעים בשעף‬
‫וזרם תאותם‪ ,‬ולכן ■ידעו שבמדה זאת הש״י מנהג‬
‫נגד כל המתפשעים בתאותם ובזה הם המצרים ביותר‬
‫בגודל זרם ושעף בתאוה ולכן רצו לדין אותם במים‬
‫שמים רומז לעירדא כדאיתא במס׳ תמיד )לב‪(.‬‬
‫כל נחותי■ ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין‬
‫ליבשתא‪ .‬שמצד זה נדמה להם שהם יגברו על■‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫מדה המגבלת לכל המדות שהוא מדת הבינה ועד‬
‫נקראים טללות המדות עם התכללותם יחד בבחינת‬
‫פרצוף זעיר אפין‪ ,‬כי מאחר שיש לכל העולם לבשוח‬
‫בה׳ שהוא מקור הכל אם כן מה הוא הגבלת המדה‬
‫בב שחון‪.,‬זזה •דמסיק אלא בגין דיהא תוקפא דבר‬
‫נש באתר דהוא קשורא וקיומא דכלא כי אין לבשוח‬
‫בשום דבר על זאת התקיפות כי מצד זה יוכלו לבשוח‬
‫כל הנבראים ואפילו עוברי רצונו והרי מצינו שאין‬
‫הש‪ v/‬וותרן לעוברי רצונו וזה שכל עבודתינו הוא‬
‫למי שאמר והי׳ העולם היינו הרצון שחפץ בבריאה‬
‫להשיב לבריותיו רק למען יגדל מזה כבוד שמים‪.‬‬
‫וזה דמסיק באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא‬
‫היינו במקום שמקשר ההשפעה למדת יראת שמים‬
‫שמשפיע לק למקום שיצמח ממנו כבוד שמים וזה‬
‫הוא מדת יוסף הצדיק שהוא יסוד במקום שמשפיע‬
‫למלכות שמים‪ ,‬ודרך שער הזה הולכים ‪ b‬ההשפעות‪.‬‬
‫וזה ששער הזה הוא נמסר לבחירת האדם ובכל‬
‫לבוש שיכיר את כח הש״י להגדיל על ידו כבוד שמים‬
‫בזה הלבוש יתנהג עמו הש״י מראשית הרצון שרצה‬
‫בבריאת עולם עד סוף ההשפעה וזה דמסיק והאי‬
‫עד תיאובתא דכולא ביה כמד״א עד תאות גבעות‬
‫עולם מאן גבעות עולם אינון תרין אמהן היינו בינה‬
‫שהוא ראשית ההשפעה עד מלכות שמים וזה שאמר‬
‫■ותיאובתא דלהון בהאי עד שמאחר שהש״י ברא את‬
‫העולם וחפץ בהשבת הברואים ויתגדל כבודו על ידי‬
‫עובדיו‪,‬‬
‫)שם( בגין כך בעחו בה׳ עדי עד דהא מתמן ולעילא‬
‫אתר טמיר וגניז איהו דלא יכיל לאתדבקא‬
‫אתר הו א דמניה נפקו ואצטיירו עלמין הדא הו א‬
‫דכתיב כי בי״ה ה׳ צור עולמים וכו'‪ .‬וזה שאמר‬
‫דהא מתמן ולעילא אתר עמיר זגניז דכל העבודות‬
‫הם עד למקום הרצון הז ה מהתחלת הבריאה ומשם‬
‫ולמעלה ששם אינו נוגע שום עבודה ולא חטא כלל‬
‫אבל שם אין שייך בטחון גם כן כי שם הוא למעלה‬
‫מרצוך הבריאה ושם אין שום הפרש בין קודם הבריאה‬
‫ולאחר הבריאה כי שם אין שום רושם זמן כלל‬
‫וזה שאמר דלא יכול לאתדבקא כי שם אין שייך לומר‬
‫בטחון כי שם אין כח עבודה מגיע ואם הי׳ מקום‬
‫לבטחק במקום הזה הי׳ שייך לבטחון בלא עבודה‬
‫וארא‬ ‫םוד‬ ‫קכד‬
‫והציף שליש העולם )תנחומא ׳נח‪ .‬יח( וכשאר‬
‫נתפרדו‪ ,‬שבאמת שבכוללות הבריאה נמצא כבר‬
‫יראה קבוע אבל מי שמפריד עצמו מהשורש זה‬
‫ישוב ויאבד במים ושזדש הבריאה הי׳ אז אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬והנה אחר דור הפלגה האיר אברהם אבינו‬
‫לכל העולם שנמצא בורא עולם‪ ,‬ולכן הי׳ העולם‬
‫נתברך וכל מקום שהלך פרסם אלקותו בעולם שנמצא‬
‫בורא עולם ■וכדאיתא במדרש )לך רבה לש( שאמר‬
‫לו הש״י שלשל עצמך ממקום למקום ואיתא בזה״ק‬
‫לך )פ״ב‪ (.‬אלמלא דאנסיבת שרי לגבי פרעה לא‬
‫אלקי הוא ואלקותא דא גרים אלקאותא לבתר כן‬
‫דילקון מצרים בנגעים גדולים‪.‬‬
‫וארא‬
‫וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ וארא‬
‫אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי‬
‫ושמי ה׳ לא נודעתי להם‪ .‬בזה״ק )וארא כב( רבי‬
‫אבא פתח בשחו בה׳ עדי עד כי בי״ה ה׳ צור‬
‫עולמים וכו' אי הכי מהו עדי עד אלא בגין■ דיהא‬
‫תוקפא דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא‬
‫•ואקרי עד והא אוקמה כמה דאת אמר בבוקר יאכל‬
‫עד והאי עד אתר דאחיד לכל סשרין לסשרא דא‬
‫ולסשרא דא לאתקיימא ולאתקשרא קשרא די לא‬
‫תעדי והאי עד תיאובתא דכלא ביה כמד״א עד‬
‫תאות גבעות עולם‪.‬‬
‫ב ט ח ו ן הוא ענין חיבור ודיבוק שאין ניכר האיך‬
‫הוא מחובר ורק שנעשה אחד בשורש כי‬
‫הוא מלשון שיחה וזה שמתחיל )שם( כל בני עלמא‬
‫בעיין לאתתקפא בי׳ בקב׳׳ה ולמהוי רחצנו דלהון‬
‫בי׳ כי אחר שברא את העולם למען השיב לבריותיו‬
‫ואם כן הם בשורשם נאחזים ברצונו‪ .‬חה דאמר אי‬
‫הכי מהו עדי עד כי עדי עד הוא דבר המגביל'‬
‫וכמו שאמר )איוב לח( עד פה תבא שניתן גבולים‬
‫לדבר שלא יתפשט יותר על זה נאמר עד כי שורש‬
‫עד הוא כינוי להמדות המוגבלים שהם שש ■המדות‬
‫מחסד עד יסוד שהש׳‪ v‬מנהג בהם את עולמו נקראים‬
‫עד וכדאיתא בזה׳׳ק ויחי ) ר מ״ז‪ (:‬לעדי עד הוא־‬
‫ק כה‬ ‫י ‪mB‬ש‪ 1‬ר י ‪H‬ם‬
‫‪B‬‬
‫אברהם וממילא הי׳ במדת יצחק אבינו וכן לפעמים‬
‫הי׳ צריך לצמצם ולשבות ממדת יצחק וממילא הי׳‬
‫במדת אברהם אבינו וזה הי׳ אצלו השער שנכנס‬
‫בו לעבודת הש‪ v/‬והכניס כל כחו תחת מדה זאת‬
‫ודרך זה השער נכנס כולו וכל יסודו תחת עבודת‬
‫הש״י‪.‬‬
‫ח ה דאיתא בזה״ק בגק דיהא תוקפא דבר נש‬
‫באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא כי דרך‬
‫שער הז ה נכנסו האבות שהוא במקום שנקשר‬
‫ההשפעה למלכות שמיס‪ .‬וזה נקרא אל שדי כדאיתא‬
‫בזה״ק לך )צ׳׳ה ; ( מהו אל שדי ההוא דברכאן נפקין‬
‫מני׳ היינו מדת בינה בעת שמריקת ברכה להמדות‬
‫דרך היסוד וכדאיתא בזה״ק )האזינו רצ‪ (:‬תבונה‬
‫אתקרי בשעתא דינקא להו‪ .‬ובזה״ק פ׳ וארא )כ״ב ‪( :‬‬
‫למלכא דהוה לי' ברתא וכו' שהוא מדת מלכות שמים‬
‫והיינו שזה השם קל שדי היינו השפעת הבינה למצכות‬
‫דרך היסוד כי עיקר שם שי״ן דלי״ת יו״ד הוא‬
‫ביסוד‪ .‬והיינו שעיקר התגלות לאבות הי׳ דרך‬
‫צמצומים שדרך שער זה נכנסו להגלות להם אור ה׳‪.‬‬
‫וכדאיתא בזה״ק לך )צ״ה‪ (.‬ויאמר אליו אני אצ‬
‫שדי משמע דעד השתא לא קאמר‪ ,‬אכן בארץ מצרים‬
‫קנו ישראל להיותם נקראים כי חלק ה׳ עמו כדאיתא‬
‫בזה׳׳ק )לך פג‪ (.‬ואז ניתן להם מרע׳׳ה לרועה ומרע׳׳ה‬
‫הי׳ מבפנים כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון י׳׳ג(‬
‫משה מלגו ויעקב מלבר והוא כי יעקב אבינו ע׳׳ה‬
‫הי' בא להארת אור ה׳ על ידי צמצום שהכניס עצמו‬
‫תחת נקודה הנקשר בה אל הש׳‪ v‬בזה ובזה נכנס‬
‫בכל עניניו זכדאיתא בזה״ק וארא )כ״ג‪ (.‬יעקב הא‬
‫אוקימנא נטיל ביתא דלתתא‪ ,‬ואשתביק מני׳ ביתא‬
‫דלעילא ועם ביתא דלתתא אתקין ביתא דלעילא וכו׳‬
‫משה נטיל ביתא דלעילא ושביק ביתא דלתתא‪ .‬כי‬
‫יעקב אבינו ע׳׳ה על ידי הצמצום הי׳ בא להתגלות‬
‫אור ה׳ וזהו על ידי ביתא דלתתא כי ביתא דלתתא‬
‫הוא מלכות שמים‪ ,‬אבל במשה נאמר במדרש )תנהומא‬
‫חיי ו( שהי' רואה את הדמות מיד כי הוא בלא‬
‫שום התעוררות הגיע לכל התגלות אור ומפל דבר‬
‫הי׳ רואה תחילה השורש שזה הוא יסוד שם הוי׳‪.‬‬
‫והנ ה זה שהשיב לו הש״י על מה שאמר למה הרעות‬
‫לעם הזה למה זה שלחתני ימאז באתי אל פרעה‬
‫וארא‬ ‫סוד‬
‫•סבל שם אין מקום ;התדבק כי התדבקות איגו רק‬
‫במדות וכדאיתא בגמרא ) סו ה ה יד( ולדבקה בו‬
‫ונו׳ הלך אחר ■מדותיו ■וממקום הבריאה שם מתחיל‬
‫גם הרצון לעבודה ולכן אין שום במחון רק על‬
‫ידי עבודה והגה פנק עבודה הו א לכל אדם ולכל‬
‫זמן ולכל מקום בפרס ואין אדם דומה לחברו ואין‬
‫מקום דומה לחברו ואין זמן דומה לחנרו‪ ,‬שהרי‬
‫מציגי שנתן הש״י מצות התלויות במקום כגון מצות‬
‫המקדש ומצות התלויויז כ איז שאין גוהגק אלא‬
‫בארץ וכן ימי חגים ומועדים‪ ,‬וכן כל הדורות מן‬
‫בריאת העולם עד שנתנה תורה לישראל שהי׳ כל‬
‫מיני התחדשות ומצות פרעיים שעד אברהם לא‬
‫נתנה מצות מילה ופריעת מילה נתנה ליצחק אבינו‬
‫ומצות גיד הנשה ליעקב אבינו‪ .‬והנה האבות הכירו‬
‫את הש׳‪ v‬על ידי המצות שניתן להם וכמו שאמר‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ‬
‫כי מ ה שנאמר )יומא כח‪ .‬תנחומא לך‪ .‬א( קייס‬
‫אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין‪ ,‬היינו כי כל‬
‫התורה כולה נכללה אצלו במצות מי^‪ :‬כי אם לא‬
‫הי' מקיים כל התורה כולה לא הי׳ נתקיים אצלי‬
‫מצות מילה כראוי בכל פרעיה ודקדוקיה כי ניתן‬
‫לו בשורש המצוה לזכור תמיד בריתו אשר שם בבשרו‬
‫ועל ידי מצוה זאת בא לקיים כל התורה‪ .‬וכן יצחק‬
‫אבינו וכן יעקב אבינו הי׳ נכלל אצלם כל התורה‬
‫במצות הפרעיים שניתן להם‪ .‬ולכן ניתן להאבות‬
‫מצות בקום ועשה לאברהם ויצחק כי על ידי העשה‬
‫ראה שאין יכול להגדיל התפשעות שורש מדתו רק‬
‫על ידי שיקיים כל רצון הש׳‪ , v‬אברהם שהי׳ מדתו‬
‫מדת החסד להכיר איך הוא גדול כבוד ה׳ הבין‬
‫שלא יוכל להכיר רק על ידי מצות מילה בשלימות‬
‫כשיעשה אות ברית במקום ההשפעה אז יכיר שהש׳״י‬
‫הוא המשפיע חסדו לכל העולם וכן יצחק שמדיר‬
‫מדת הגבורה הי׳ צריך להוסיף במצוה זאת היינו‬
‫להכיר בכל פרט את הש״י כי שורש הגבורה הוא‬
‫מחמת שהש״י הוא גדל חסד עד שבחסדו מנהג את‬
‫העולם ביראה כדי שלא תתבטל וכמו שאמר בזה‬
‫כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש וללה׳׳ה הכ״מ‬
‫בענין מצות מילה ונתבאר שם‪ .‬ויעקב אבינו אחר‬
‫ששני המדות האלו נקבעו בו ולכן ניתוסף לו מצות‬
‫לא תעשה שלפעמים הי׳ צריך לצמצם ולשבות ממדה‬
 ‫יש ר ים‬ ‫וארא‬
‫השמות שכל שם ושם שמכיר שאין יכולת רק להש״י‬
‫לבדו ובכל ענין שיש לשם ‪.‬הזה הכרה בבורא כך‬
‫יש לו כח פעולה ואיתא שם שדי סהיד עליה דכד‬
‫‪.‬איהו אמר לעולם די עמד בתחומיה ולא אתפשיע‬
‫יתיר‪ ,‬כי אחר שהש‪ v/‬ברא את העולם והי׳ מרחיב‬
‫והולך ‪ .‬כשתי פקעיות של שתי עד שגער בהן הקב׳׳ה‬
‫ואמר די )חגיגה יב‪ (.‬והוא כי הי׳ מתרחב האור‬
‫עד שהי׳ חוזר למאצייל והי׳ מתבעל כח הבריאה‬
‫וכח שם הזה מצמצם שיתראה הנברא שהוא מוגבנ‬
‫ולכן יש לשם זה כח לצמצם ההשפעה כדי שילך‬
‫בגודל כח כדי שיוכל האדם־ לקבל מחלון קען כי‬
‫עיקר‪ .‬הכח היינו שהאדם יוכל לקבל‪ ,‬ולהיות עיקר‬
‫כח הקבלה שבאדם הוא רק על ידי סבלנות אז‬
‫מכיר כח הש״י ולכן בגלות מצרים שהכירו ישראל מאד‬
‫עד כמה מתפשע כח הש״י עד שגם לבות בעלי‬
‫בחירה הוא גם כן ביד הש״י ועיקר הכרה הזאת‬
‫אחר שבא משה לדבר אל פרעה בשם ה׳ שאז‬
‫התגברו בכל כחם למחות שם ישראל ולא נתנם‬
‫ה' בידם‪ ,‬וכמו שנתבאר בפרשת שמות איך בגלות‬
‫יקנה האדם פלי קיבול‪ ,‬וזאת קנו במצרים להתגנות‬
‫שם הוי' ואמר ׳לו הש״י וארא אל אברהם וגומ׳ כי‬
‫■אז הנהגתי לפי העת והזמן בשם זה אכן בעת‬
‫שרציתי לגלות שם הוי' לכן כל זה הי׳ נצרך כדי‬
‫שיקנו כח כלי קיבול לקבל הארת שם הוי׳ וכח הזה‬
‫בשלימות •לא הי' ביכולת להתגלות רק אחר ששמע‬
‫פרעה שם הזה והתחיל להרע להם אז נתגלה שם‬
‫הזה בשלימות בכח לגאול אותם‪ ,‬וזה שנזכר כאן‬
‫וידבר אלקים אל משה ויאמר'אליו אני ה׳ כי כאן‬
‫הראה שאף מה‪ .‬שנראה שמנהג בשם אלקים שהוא‬
‫מדת הטבע בזה גם כן יש שם הוי'‪.‬‬
‫שדי ובמדרש)ספר הבהיר ב׳זמאי תהו דבר ה מתהה‬
‫ו י ה פ ל י ת י ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי‬
‫■ עומד עלי׳ ■לבלתי היות שם ערוב וגו׳‪.‬‬ ‫■■‬
‫ושמתי‪:‬פדות בין עמי ובין עמך‪ .‬במכה הזאת נזכר‬
‫והפליתי כמאמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה ה כ״ מ כי כל הברואים יחפצו לישב בישוב‬
‫ביחד עם האדם כי‪ .‬ה א ד ם עיקר• שלימותם כדאיתא‬
‫במי השלוח פ׳ בראשית בפסוק ויאמר אלקים נעשה‬
‫אדם אכן אף שהם נבראים ■לצורך האדם ואף חיות‬
‫הרפות הדורסות גם כן צורך לאדם בהם אכן צורך‬
‫סוד‬ ‫קבו‬
‫לדבר כשמך וגו' וכן הראה לו ‪ cd‬׳‪ v‬כי אין הש״י‬
‫מתיר באור הגדול רק בעת שנצרך צהתגצות ואף‬
‫שמרע׳׳ה הי׳ שורשו ממקור זה השם ומשורש‪ .‬זה‬
‫נברח כדי לגאול את ישראל בזמן הזה שלא הי' בכת‬
‫שם אמר להוציא את ישראל ממצרים כמו שביאר‬
‫כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ‬
‫דמצד שם שי״ן דל׳׳ת יו״ד כל דבר הולך בגודל‬
‫הדרגה ולפי שגאולת מצרים הי׳ בדרך דילוג וכמ״ש‬
‫)שיר ב( קול דודי מדלג על ההרים שמיהר הקב״ה‬
‫מת הקץ )ובמדרש שיר ב על זה הכתוב( וכמ״ש‬
‫ופסח ה׳ על הפתח )בא יב( וכדאיתא בזה״ק )נח‬
‫סא ‪ ( :‬דגאולת מצרים הי׳ בלא זימנא ואז הי׳ צריך‬
‫נהתגנות זה השם כי מצד זה השם הוא חירות גמור‬
‫בנא צמצום אבל מצד שם שי״ן דל״ת יו״ד נצרך‬
‫האדם לצמצום ואין חבוש מתיר עצמו‪ .‬ולכן הראה‬
‫•נו כש״י שתחצה שצמו ■לדבר אל פרעה וכמו שאמר‬
‫בזר כבוד אאמו׳ ‪ 7‬הרב הגאון הקדוש זצלה״ה הכ״מ‬
‫שצא נתן כח בראשית המאמר שיפעול תיכף בעולם‬
‫וכיון שצא פעל המאמר עוד בשלימות מזה נתגבר‬
‫כח המצרים מאמר שהשיגו כח זה השם גם כן‬
‫למשול גם על מאמר הזה וזה הי' פעולה להתגלות‬
‫כח זה השם בשצימות כי הי׳ צריך לפדות גם מאמר‬
‫הש׳‪ v‬מהגלות ואז נתעורר כח תפלה להרעיש מה‬
‫תעשה לשמך הגדול ואז שלח הש״י מאמרו לגאול‬
‫בשלימות‪.‬‬
‫וזה שאמר ^׳לו הש״י וארא אל אברהם וגו' כי בימי‬
‫האבות הי׳ הנהגת הש‪ v/‬על ידי זה השם‪.‬‬
‫כי שם שי״ן דל׳׳ת יו״ד איתא בזה״ק בראשית )ע״ז‪(.‬‬
‫בפסוק והארץ הי תה תהו‪ .‬ותהו עליה שריא שם‬
‫בני אדם כי האבות הי׳ תמיד עניני עבודתם‪ .‬על‬
‫ידי התרגשות שעל ידי עניני עולם הזה שלא מצאו‬
‫בהם מנוחת דעתם זכדמצינו באברהם אבינו ע׳׳ה‬
‫במדרש רבה )לך לע( תאמר שהבירה הזאת •בלי‬
‫מנהיג וכמו שנתבאר בספר מי השלוח ועל ידי זה‬
‫בא להתגלות אור‪ .‬ובמדרש רבה ) פ' שמות ג(‬
‫כשאני תולה על חמאיו של אדם נקרא אני שדי‬
‫היינו שמצמצם הנהגתו שהאדם לא יתבפל מפני‬
‫האורה‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק פנחס )רנ״ח‪ (.‬בענין‬
‫קכז‬ ‫ישר ים‬
‫יעקב י איתוסך בי' ו׳ לאחזאה דאיהו ישלימו יתיר‬
‫מכלהו ועם כל דא‪-‬לא זכה לשמשא בי' כמשה וגם‬
‫הקימותי■ את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען‬
‫בגין דאתגזרו דכל מאן דאתגזר ירית ארעא דהא‬
‫לא ירית ־ארעא אלא צדיק דכתיב ועמך כולם צדיקים‬
‫לעולם יירשו סרן אף ■כי כמה פעמים נאמר ■שם‬
‫קוי׳ ק אצל האבות‪• .‬אכן זה קאיי )חסר שורה(‬
‫ה מ צ ו ת פשה הראשונה שנצטוינו הוא מצות מילה‬
‫שנצטוה בה אברהם ואף שלא מצינו באברהם‬
‫שנצעוה על שאר מצות ■ומ״מ מצינו )יומס כ ה‪(:‬‬
‫שקיים כל התורה כולה‪ .‬אכן שורש המצוה המיוחדת‬
‫לו וזרעו מצדו הו א מצות■ מילה וכמו שאמר אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שלקיום מצות מילה‬
‫בשלימות הי׳ צדך לקיים כל התורה כולה שאם לא‬
‫הי' מקיים כיל התורה כולה לא הי׳ ביכולתו לקיים ‪.‬‬
‫מצות מילה כשלימות‪ .‬שענין מצות מילה הוא להכניס‬
‫כח בחירה במקום שיצר האדם שולט עליו בגודל‬
‫זרם‪ ,‬ולזה נתנה מצוה ראשונה שצריך ■לצמצם בפועל‬
‫את כח הגוף כדי שכחות הגו ף יכנעו מפני כבוד‬
‫שמים‪ ,‬שעגין המצות שנתנו לצרף בהן את ישראל‬
‫כדאיתא )ב׳׳ר מד תנחומא תזריע ה'( ובזה״ק )יפרו‬
‫פ ב‪ ( :‬נקראו תרי״ג עיטק‪ ,‬ובאמת לענק מה• הם‬
‫עצות הלא הכל נכלל בהמצות ואף מצות התלויים‬
‫במחשבה ובקדושה הכוללת ימוד ה׳ וקדושת סשם‬
‫והיישרת הגוף ממדות רעות הם גם כן נכללים‬
‫במצות‪ .‬אכן קיום המצות בפעולה ה ם המיישרים‬
‫כל כחיות יסודי הגוף שאף הגוף יתמשך אחר רצון‬
‫הש׳‪ v‬והלב יזדכך להתמשך אחר הש״י ואפילו שלא‬
‫מדעת יוכל להתמשך לקדושה כדאיתא בירושלמי‬
‫ברכות )פ״ב ה״ד( נחזיק טוביתא לרישא דכי מטי‬
‫למודים מנפשיה כרע‪ .‬שבעת שהאדם עומד לפני‬
‫הש״י בתורה ותפלה נקל לו ■להפרש מאיסור וכן‬
‫לעשות פעולה טובה להכריח כח הגוף לצמצם עצמו‬
‫כדי להגדיל כבוד שמיס אבל' א ם פונה לבבו לעניני‬
‫צרכי הגוף אז מתרחק מאור הש‪ v/‬ועיקר ירידת‬
‫האדם לעולם הזה להוציא יקר מזולל היינו להראות‬
‫שגם בעולם הזה נמצא כבוד שמים שמאין יזכל האדם‬
‫להכניע כחות הגוף שדרכם וטבעם למשוך לברות‬
‫מן האור אלא ודאי שגם ב כ ל' סו די הבריאה הגשמיים‬
‫וארא‬ ‫סוד‬
‫האדם שיהיו י מו קי ס מן הישוב‪ ,‬זעל ידי שגאדס‬
‫>מצא כת יושיב הדפת ובזה עובד לכש׳‪ v‬פל ידי זה‬
‫מגרשם שאימתו מושלת עליהם לגרשם רחוק מאדם‪.‬‬
‫וערוב הייגו פירבוב חיות רפות הם מתגרשים מכת‬
‫עבודה וסדר הגמצא בלב האדם כי בחיות הדורסים‬
‫אין סדר בתהליכותם‪ ,‬וכל המכות שבאו על מצרים‬
‫הי'' שהראה להם הקב׳׳ה■ כי מצד המצרים ההשפעה‬
‫הוא בזרם ורעש שאין האדם יכול לקבלו ועוד• ישחית‬
‫זרק ישראל הם המצמצמים כח ההשפעה שתלך‬
‫בהדרגה שהאדם יוכל לקבלה וזה שהראה להם‬
‫במכת ערוב כי בישראל יש חכמה קבועה וישוב‬
‫הדפת כי פלא רומז לחכמה המאירה לבינה כדאיפא‬
‫בזה״ק פ׳ בלק )קצ״ג‪ (:‬כי עשית פלא כסויא‬
‫ילבושא לאתלבשא נהורא סתימא עתיקא עי״ש כל‬
‫הענין דאיהו רזא דיחודא וכו'‪ .‬ועיין בתוספות הזהר‬
‫מה שחסר כאן ושם משלים על כי נוראות נפלאתי‬
‫ונפשי יודעת מאד והיינו שבחא דחסידי קדמאי‬
‫כד אתערו בפלגות ליליא וכו׳ כי מצד החכמה‬
‫העמונה באדם יתרגש לרצון הש״י לכל ענק בשעתו‬
‫ולזה נקראת ארץ כדאיתא במדרש )ב״ר ה( שרצתה‬
‫לעשות רצון קונה כי יסוד ה א ק בחכמה וכמו שנאמר‬
‫בחכמה יסד ארץ ולזה במקום שיש עובדי ה׳ המעוררים‬
‫כח הארץ בעבודה קבועה וסדר נתגרשו חיות‬
‫הרעות‪ ,‬ולכן איתא בחולין )קכ״ז‪ (.‬דחמר רב‬
‫הונא בריה דרב יהושע ביברי דנרש אינן מן הישוב‬
‫וסמיך לי' מימרא דרב פפא בשמתא גרש וכף ארץ‬
‫ארץ ארץ שמעי דבר ה׳ א״ר פפא לא אבה גרש שמוע‬
‫דבר ה' ולכן נמצאים אצלם חיות שאינם מן הישוב‬
‫וגם לפירוש רש״י דהם ‪ p‬המים גם כן נרש לא הי׳‬
‫מקום מים דאיצערך ר״ה לאשמעינן דהני ביברי‬
‫אע״ג שהם בנרש ביבשה מכל מקום הם חיות המים‬
‫דדרכם לדור במדבר בין בצעי המים והם מזיקים‬
‫יכן מציגו דנרש לא הי׳ מקום מים במס' ב״מ )פ״א ‪( :‬‬
‫זיל באורחא דנרש דליכא מיא‪.‬‬
‫ברית מילה כ׳׳ב טבת תרמו שעברשין‬
‫וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בזה״ק וארא‬
‫)כ״ג‪ (.‬אמר רבי הייא תושבחן דאבהן‬
‫יעקב הוה דהוא שלימו דכלא בכלהו ■כתיב אל‬
‫אברהם אל יצחק ובי' איתוסך את חד דכתיב ואל‬
 ‫ישרים‬ ‫וארא‬
‫בערך הבורא ‪.‬ויכירו שאם יתרחקו מהבורא אין להם‬
‫חיים כלל‪.‬ולכן הוצרך לומר די כדי שהבריאה תתרחק‬
‫קצת ומרחוק תכיר א ת בוראה על ידי שורה ועבודה‪.‬‬
‫והנה צמצום הזה הוא מצמצום הראשון שכמו שצימצם‬
‫הקב״ה אורו ליתן מקום להבריאה כן נתן צמצום‬
‫למאמרו שלא יתרחב כדי שתתקיים הבריאה שיהי׳‬
‫לה מקום על ידי יגיע כפיה‪ .‬וכן נתן הש״י מצוה‬
‫הראשונה לישראל מצות עשה דמילה שהוא גם כן‬
‫צמצום שהש״י מסר לישראל מצוה שהם יצמצמו כח‬
‫הבריאה של הגוף שלא יתפשט כל כך עד שיתרחק‬
‫‪ p‬האור‪ .‬והצמצום הזה ממצות מילה הוא גם כן‬
‫מה שנתן הש״י לישראל את כח המצמצם גם כן‬
‫שהוא מעשרה מאמרים זה הגמר מכל המאמרים‬
‫כדאי׳ בחגיגה )י‪ (. 3‬שמהצמצום שצימצם הקב׳׳ה את‬
‫הבריאה כדי שיהי' להבריאה כח בחירה על ידי זה‬
‫ניתן בחירה חפשיית להבריאה שנתרחקה מהאור‬
‫ונדמה לה שהיא בריה נפרדת בכח פעולה בפני‬
‫עצמה כדי שתקבל שכר על ידי יגיע כפיו וכדאיתא‬
‫בתיקוני הזהר )תקון ע‪ .‬קלז‪ (:‬ותו נעשה אדם‬
‫בעינא אדם דיעביד פקודי אורייתא וישתדל באורייתא‬
‫לעבדה ולשמרה ויהא ליה אגרא טבא ושולטנא‬
‫עלייכו ודא איהו נצר מטעי מעשי ידי להתפאר )ישעי׳‬
‫ס( דהא מלאכי עלאה אע״ג דאינון גבורי כח עושי‬
‫דברו לא עבדי גבורה בפולחנא דקב״ה דאינון פלחין‬
‫בהכרח •וכו' ובג״ד נעשה אדם וישלוט בכו‪ .‬ועי״ז‬
‫נתן הש״י ‪.‬מצוה זו כדי שגם שורש הבריאה תקרא‬
‫על שם האדם שהוא הגומר בריאת הש׳׳י שכמו שגומר‬
‫תשלום הגוף במצות מילה שבאמת מצוה זו היא‬
‫השלמת הגוף כדאיתא במדרש )רבה לך מו‪ .‬תנחומא‬
‫לך טז(‪.‬ששאל טורנסרופוס הרשע את רבי עקיבא‬
‫איזה מעשים נאים ואמר לו מעשה ידי אדם וכוונתו‬
‫‪.‬היתה על המילה כדאיתא )שם( שהשיב לו שמעשה‬
‫ידי אדם גאים יותר לפי שזה נתן הש״י לאדם‬
‫שהקב״ה ברא בריאה שאינה שלימה והאדם משלים‬
‫את הבריאה‪ .‬וכמו שאמר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה שלזה לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם‬
‫שנצטוה שהרי מצינו שקיים אברהם אבינו כל התורה‬
‫כולה ‪.‬עד שלא נצטוה‪ .‬ואמר שקודם שנצטוה לא הי׳‬
‫רשאי למול את עצמו שהמילה היא כמו שאומר‬
‫לאומן שעשאו כמה מכוער כלי זה שעשית שיש‬
‫סוד‬ ‫קכח‬
‫נמצא בםסתר כבוד שמים ורק שצריך לעוררם ע‪-‬ל‬
‫ידי הורה ועבודה ומצות מעשיות שהם גם כן‬
‫בפעולות גשמיות שמעוררים האור הנמצא בכתות‬
‫הבריאה‪ ,‬וזה הוא ביסוד מצות מילה שהוא צמצום‬
‫בפעולה וכמו שאמר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳ה שבכל היסודות נמצא כבדות ועיקשות שלא‬
‫יסכימו להתערב ביתד עם שאר היסודות ורק האויר‬
‫נמצא בו כח שיוכל להתערב ולהתאחד עם שאר‬
‫היסודות וכדאיתא בזה״ק ‪,‬וארא ) כ ״ז‪ (:‬ועל ידי‬
‫האויר מתאחדים כל היסודות‪ .‬ומצוה זו היא להכניס‬
‫אויר בשורש הגוף במקום שנדמה שהוא ביותר‬
‫התעקשות ושטף מזרם תאוה בלי דעת ואויר הוא‬
‫מכונה לדעת כדאיתא בזה״ק )שם כ ״ ד‪ (:‬ואע״ג‬
‫דמתקשרין דא בדא ואינון קיומא דלעילא ותתא קיומא‬
‫דעלמא יתיר רוח בגין דכלא קיומא בגיניה ונפשא‬
‫לא קיימא אלא ברוחא דאי גרע רוחא אפילו רגעא‬
‫חדא נפשא לא יכילת לאתקיימא ורזא דא כתיב‬
‫)משלי י״ט( גם בלא דעת נפש לא טוב נפשא‬
‫בלא רוחא לאו איהו טוב ולא יכלא לאתקיימא‪,‬‬
‫ולכן על ידי קיום מצוה זו יוכלו כל המצות להקבע‬
‫בקביעות בשורש יסודי האדם‪ ,‬לפי שמזו המצוה‬
‫יגיע לאדם קדושה קבועה שיוכל לצמצם עצמו לכבוד‬
‫שמים שיכנעו כל יסודי גופו לקבל עליו עול תורה‬
‫ומצות בקביעות‪.‬‬
‫והנה ראשית קיום הבריאה היתה על ידי הצמצום‬
‫שצימצם הקב״ה רצונו ונתן מקום להבריאה‪.‬‬
‫וכן במאמר הקב׳׳ה על בריאת עולם איתא בחגיגה‬
‫)יב(‪ .‬שהי׳ העולם מרחיב והולך כשתי פקעיות של‬
‫שתי עד שגער בו הקב׳׳ה והעמידו וכו׳ והיינו דאמר‬
‫ריש לקיש מאי דכתיב אני אל שדי אני הוא שאמרתי‬
‫לעולם די‪ .‬שענין שהי׳ העולם מרחיב והולך שכמו‬
‫שהש״י הוא אין סוף כן מצדו גם מאמרו הוא בלי‬
‫גבול ותכלית ולכן הי׳ מרחיב והולך‪ .‬אכן אם הי׳‬
‫מרחיב והולך הי׳ שב למקורו וכדאיתא בתיקוני‬
‫הזהר )הקדמה ז( ואם ירוץ לבך שוב לאחד‪ ,‬שאם‬
‫לא הי׳ גבול ותכלית להבריאה הי תה הבריאה גם‬
‫כן בלי תכלית ולא הי' ניכר רוממות הבורא לפי שכל‬
‫הבריאה הי׳ נחזר להתכלל בעצמותו ית׳ ועוקר‬
‫הבריאה היתה כדי שיכירו הבריאים שפלות הנבראים‬
‫קכט‬ ‫ישרים‬
‫כתיב ושמי ה' לא נודעתי להם שעל משה איתא‬
‫במדרש תנמומא■ )פ׳ חיי סימן ו׳( שהי׳ רואה את‬
‫הדמות ‪.‬מיד‪ ,‬ופירוש שלא הוצרך לשום לבוש ומסך‬
‫רק הי׳ רואה בכל דבר אור הפנימי שבו בעומק‪,‬‬
‫וזה דאיתא בזה״ק שם )כ״ג‪ (.‬אמר רבי חיוא‬
‫תושבחן דאבהן יעקב הו ה שיעקב אבינו הוא כלל‬
‫האבות שהוא כלול מכל האבות שאברהם אבינו‬
‫הוא מרכבה למדת חסדו של הקב״ה‪ .‬ומזאת ה מז ה‬
‫ראה כל שורש המדות שתכליתם הוא חסד אף שנראה‬
‫שיש מדות הפכים מחסד אביל הפונה לבו לעבודת‬
‫הש״י ואינו >וגע ומשוקע תמת רצון עצמו יראה‬
‫מפורש דרך כל המדות שחסד אל כל היום ויצחק‬
‫ראה שהש״י מנהג במדת גבורתו שהוא ההנ הגה‬
‫המצמצמת את מדת החסד שלא יתפשע במקום שמין‬
‫בו כבוד שמים והוא מרכבה למדה זו ובאמת המדה‬
‫הזאת הוא מוציאה לפועל בעולם הזה מדת חסדו‬
‫של הקב׳׳ה כדאיתא בזה״ק ויקרא )יה׳‪ (.‬גדול ה׳‬
‫•ומהולל מאד וכו׳ מאי משמע אשתמע דימלכא בלא‬
‫מערניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול ולא מהולל‬
‫וכו׳ אוף הכי גדול ה׳ ומהולל מאד ובמה הו א‬
‫גדול הדר ואמר בעיר אלקינו הר קדשו ובגין דס‬
‫תשבחתא דא בשני‪• .‬וכמו שנתבאר בעניינו שעל ידי‬
‫מדת הגבורה ניכר מדת חסדו של הקב״ה שגדול‬
‫הוא רומז למדת חסד היינו התפשעות ומהראוי‬
‫שיאמר שיר זה ביום ראשון שהוא מדת החסד אכן‬
‫לזה אומרים אותו ביום השני ■לפי שביום השני‬
‫יוצא לפועל שיתגלה מדת החסד שמצד הש״י ניתן‬
‫השפעה כוללת וכדאיתא בריש מס׳ תענית )ז‪(.‬‬
‫א״ר אבוהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאלו‬
‫תחיית המתים לצדיקים ואלו גשמים בין לצדיקים‬
‫בין •לרשעים שבעולם הז ה קודם שנגמר הבירור‬
‫שיתברר העוב מהרע יותר השפע כוללת בלא הפרש‬
‫אף שכל ההשפעות שורשם הוא מתחיית המתים שהש״י‬
‫ברא כל הבריאה בחיים ולפני הש״י הדומם הוא‬
‫חי כמו כל החיים •וכל צבאי מעלה אך שהש״י נתן‬
‫גבולים במקום חיים נגלים ובמקום זה הוא נסתר‬
‫ולעתיד יחי׳ הכל בחיים נגלים‪ .‬ולעת עתה שהוא‬
‫עת הבירור נעשה בהדרגה שהאדם מוציא כח חיים‬
‫מהדומם על ■ידי עבודתו שייפתח וישדד אדמתו וזורע‬
‫והארץ מצמחת והאדם מקבל מזה ונכלל בצורת אדם‬
‫וארא‬ ‫סוד‬
‫חסרון ביסוד הבריאה והאדם מתקן אותה‪ ,‬ולזה‬
‫הוצרך מאמר מפורש שהש״י גתן לו‪.‬מצוה זו שהוא‬
‫את הבריאה שמסר הש״י גם כס•‬ ‫בעצמו ישלים‬
‫הזה לידו ובזה נכלל כל פעולות המצות שהם פועלים‬
‫בגוף להכניס בו קדושה קבועה שכפי שניתן‪ .‬כח‬
‫בסירה לאדם ויש בו שני יצרים ובכמות הגוף הניח‬
‫הש״י אור יקר אך הוא נסתר בו וצריך לעורר אותו‪.‬‬
‫אכן כח ההסתר מתגבר מאד שכיון שהסתיר הש״י‬
‫את אור כחות הגוף וכיון שבהסתר הזה גמצא אור‬
‫לכן מתגבר מאד להסתיר ונתן הש״י מצוה זו שהאדם‬
‫יצמצם כח ההסתר הזה ויתן לו גבול וצמצום שלא‬
‫יהי׳ בו הסתר כיל־ כך ויוכל להגיע להכיר האור‬
‫כחות הבריאה‪ ,‬והנה האבות השיגו‬ ‫הנמצא בכל‬
‫כל השגתם רק על ידי צמצומם וזה שאמר הקב״ה‬
‫זארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי שזה‬
‫הצמצום נקרא אל שדי כמו שנזכר לעיל‪.‬‬
‫דבזה״ר! וארא )כ״ג‪ (.‬ואי תימא דאבהן לא הוו‬
‫ידעי בהו אלא הוו ידעי מגו אינון דאתגליין‬
‫■והיינו שהיו יודעים בשם קוי׳׳ר! גם כן אלא שלא‬
‫היו מגיעין להשיג אלא על ידי צמצומם וזה הוא■‬
‫מסך מבדי׳ל כמו שאדם משיג דרך‬ ‫שהשיגו דרך‬
‫משל וכדמסיק שם בזה״ק כתיב והמשכילים יזהירו‬
‫כזהר הרקיע )דניאל י״ב( והמשכילים יזהירו מאן‬
‫משכילים אלא דא הוא ההוא חכם דיסתכל‬ ‫אימן‬
‫דלא יכולין בני נשא למללא בפומא•‬ ‫מגרמיה מלין‬
‫■ואלין אקרון משכילים‪ ,‬שענין משכיל איתא‪ .‬במס׳‬
‫פסחים )קיז ; ( משכיל על ידי מתורגמן שאין בכחו‬
‫להשיג הדבר באור העצמי רק מבשרו יחזה א לקי‬
‫שמפני שמצמצם עצמו ורואה עצמו מחוסר מבין‬
‫ומשיג שלימות הבורא וזה נקרא שמקבל על ידי‬
‫אמצעי‪ ,‬וכדאיתא בזה׳׳ק שם )לעיל מינה( ת״ס‬
‫אית גוונין דמתחזיין זאית גוונין דלא מתחזיין ואלין‬
‫ואילין אינון רזא עלאה דמהימנותא ובני נשא לא‬
‫לי׳ ולא מסתכלין ביה ואלין דמתחזיין לא‬ ‫ידעין‬
‫זכה בהו בר נש עד דאתו אבהן וקיימו עלייהו ועל‬
‫דא כתיב וארא דחמו אינון גוונין דאתגליין‪ .‬ומאך‬
‫גוונין דאתגליין אינון דאל שדי דאינוו גוונין בחיזו‬
‫עלאה ואלין אתחזיין וגוונין דלעילא סתימין דלא‬
‫אתחזיין לא קאים אינש עלייהו בר ממשה ועל דא•‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫כל דבריו‪.,‬במשפט‪, .‬והמשפט הוא ניק על המעשה‬
‫ולא על‪ ,‬הפנימית וכמו שמצינו ‪.‬דלטובה אוקי רב‬
‫אמורא עלי׳ י ודרש ויפתוהו בפיהם וגו' ואך על‬
‫פי כן והוא רחום יכפר טון תענית )ח׳‪ (.‬ומשני‬
‫שם כאן בצבור כי בציבור הש״י מעיד על כלל ישראל‬
‫שלבם נכון ודק שאור שבעיסה מעכב וזה דאיתא‬
‫שם בזה״ק )ל״ג ‪ ( :‬ועל דא תניגן דליא אצטריך לו׳‬
‫לבר נש לאתפרשא מכללא דסגיאין ומייתי שם קרא‬
‫דבתוך עמי אנכי יושבת וכדמייתי שם לעייל דבציבור‬
‫הש״י בעצמו דן והיינו שמביט רק ללב‪ ,‬אכן גם‬
‫זה הוא במשפט שלפי שישראל יש בהם עת שעובדים‬
‫רק בלב בלי שום לבוש לכן גם הש׳^י מביט ללבבם‬
‫ונגד זה ניתן להם מצות שופר שיעשו פעולה לזה‬
‫במעשה כדי שגם מדת ה הנ הג ה תסכים לזה ולכן‬
‫איוב לפי שהי׳ בן יבמה כדאיתא בזה״ק )פנחס‬
‫ר טז‪ (:‬ואך שעשה כל ■מעשים טובים אכן לפי שלא‬
‫הי׳ מפנימית לפי שבעת יציאת מצרים הי' העת‬
‫שהש״י דן את הלבבות כדאיתא )שם •לב‪ (: ,‬ויהי‬
‫היום דא ראש השנה שזה גם כן מורה לזה לכן‬
‫אז הי׳ מדת הדין נגד איוב ורחמים לישראל לפי‬
‫שהם נקיים בלב‪.‬‬
‫דאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר‬
‫החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא‬
‫לכם לחדשי השנה בזה״ק בא )ל״ט ‪ ( :‬אמר רבי‬
‫יצחק לא אצטריך אורייתא למכתב אלא מהחדש‬
‫הזה לכם ראש חדשים מאי טעמא משום דשירותא‬
‫דסיהרא הוי ועל דא או ריי ת א' הו ה אצטריך למכתב‬
‫מהכא דהא בקב״ה אתקשר מלה ולא קשיא דלא‬
‫כתיב זאת החדש הזאת דהא זה וזאת כחד מתקשרין‬
‫ובאתר דאית בי' דכר ונוקבא כחדא לית שבחא‬
‫אלא לדכורא וטל דא ראשון הוא לכם לחדשי השנה‬
‫לחדשי השנה ודאי אמר רביי יהודה לכם תרי זימני‬
‫למה אמר רבי יצחק מנייהו אשתמע יתיר כמה‬
‫דכתיב כי חלק ה׳ עמו אתקשרותא דא לכם‪.‬‬
‫ה ע נ ץ מה שאמר רבי יצחק שבאמת ׳שבאורייתא‬
‫ברא קב׳׳ה עלמא וכל העולם נברא בתורה‬
‫אכן שיקבע דברי תורה בלב ישראל הוא רק על ידי‬
‫מצות ■מעשיות שמכל עניני■ הבריאה שנסתר בהם‬
‫בא‬ ‫םוד‬ ‫ק׳ל‬
‫ועובד בכח זה את הש״י היי >תעלה הדומם‪ .‬לסיות‬
‫ולעבוד את הש״י בגלוי אכן לפי שרצון הש״י שהאדם‬
‫יוציא יקר מזולל ואור מתוך החושך לכן מנהג‬
‫בהנהגה סתומה ומוסתרת שיוכל האדם לעשות בכח‬
‫זה היפך מרצון הש״י וזה שעושה היפך מרצון הש״י‬
‫בזה אונו מתחיה כח הדומם ומה שנראה שהוא‬
‫בגוון חיים אינו אלא על הגוון ואין בו חיים בשורש‪,‬‬
‫ובאמת כל ההשפעות הם משורש תחיית המתים‬
‫לפי שלעתיד יחי׳ הכל ולכן כל ההשפעות הם למסקא‬
‫תהומא מה שהתהום מעלה ממה שהקב״ה עתיד‬
‫להחיות הכל ולכן גם עתה מתעורר הערה מעתיד‬
‫שהכל רוצה להתדבק בחיי צורת האדם‪ ,‬ולזה נזכרו‬
‫ותחיית‬ ‫המתים‪,‬‬ ‫תחיית‬ ‫כל העובות בברכת‬
‫המתים הוא ברכת יצחק אבינו שהוא אתה גבור‬
‫במדתו של יצחק אבינו‪ ,‬וזה שהוא על ידי מדת‬
‫יצחק שגם עתה תרד השפע בבחינת יצחק אבינו‬
‫שלא תתפשט ׳למקום שאינו יוצא ממנו כבוד שמים‬
‫■וכדאיתא בברכות )ז‪ (.‬שביקש משה רבינו ע״ה‬
‫שלא תשרה שכינה על עכו״ם‪ ,‬אכן מצד מדתו של‬
‫יצחק אבינו הוא בצמצום מאד‪.‬שמצדו מצמצם השפע‬
‫שלא תרד אלא במקום שיתגלה כבוד שמים מפורש‬
‫ויעקב אבינו כלול במדתו משניהם‪.‬‬
‫בא‬
‫ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה וגו׳‪ .‬בזה״ק‬
‫)ל״ב‪ (:‬רבי יהודה פתח אשרי העם יודעי‬
‫תרועה וכו' כמה אצטריכו בני נשא זכו׳‪ .‬מקשה שם‬
‫למה צריך מלאך מליץ וכו׳ ונסמך לזה מ א מי איוב‪.‬‬
‫כי באמת הש״י יודע את הלבבות אכן מהאדם‬
‫נסתר וכן במצרים אלולא שהקב׳׳ה דן את הלבבות‬
‫גם על ישראל הי׳ קיטרוג הללו עובדי ע״ז וכו׳‬
‫אלא לפי שיש בישראל שעוזב כל עניני עוה״ז ולבו‬
‫מלא אהבה בלי שום לבוש לכן במשפט הוא שלפעמים‬
‫בעת שיתעורר קיטרוג גם י הש״י לא יביט לקיטרזג‬
‫ויביט ללב ישראל שהוא ׳רצוף אהבה וזה דמייתי מקרא‬
‫זה כי נגד זה ניתן מצות שופר שאז הוא ׳קול פשוט‬
‫ורק אהבה בלא לבוש כי גם זה במשפט ועל זה‬
‫יש מלאך מליץ אחד מני אלך היינו שהש״י מנ הג‬
‫קלא‬ ‫ישרים‬
‫ואינו‪ .‬נהמא דכסופא‪ ,‬ופרשת החודש הוא גם כן‬
‫קדושת ראשית החדשים שלהכיר ראשית הזמן צריך‬
‫סייעתא גדולה וכדאיתא )מכילתא בא( מלמד‬
‫שנתקשה משה במולד הלבנה עד שהראה לו הקב״ה‬
‫באצבע כזה ראה וקדש‪ ,‬והוא כי לתפיסת האדם‬
‫אינו מגיע רק אחר שנעתק מהמקור קצת כי ברגע‬
‫קודם החידוש עדיין הוא כמוסה בשורשה וברגע‬
‫אחר החידוש כבר אינה בחידושה שהיא ישנה‪.‬‬
‫ויאמר ה׳ אל ■משה בא אל פרעה‪ .‬בזה״ק )ל״ד‪(.‬‬
‫בא ‪.‬אל פרעה וכו' אלא דעיייל ליה קב״ה‬
‫אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא‬
‫דכמה דרגין משתלשלין מניה ומאן איהו רזא דתנין‬
‫הגדול‪.‬‬
‫ענין תנין הגדול דאיתא בזה״ק פ' בראשית■ )י״ג‪.‬‬
‫ל״ד‪ (:‬ויברא אלקים את התנינים וכאן‬
‫) ל״ד‪ (:‬דא איהו לויתן ובת זוגו‪ .‬ובבראשית )י״ג‪(.‬‬
‫דא ערלה ופריעה גזירו דערלה ■ופריעה לבתר ׳ואינון‬
‫תרין‪ .‬דכר ונוקבא‪ .‬ובבראשית ) מ ״ו‪ (:‬אמר רבי‬
‫אלעזר ‪ .‬דא שבעין ממנין רברבין על שבעין עמין‬
‫ובגין כך אתבריאו ‪ .‬כלהו למהוי שליטאן על ארעא‬
‫ואת כל נפש החיה הרומשת אלין אינון ישראל‬
‫דאינון נפש ודאי דההוא חיה ואקרון גר אחד בארץ‬
‫ובפרשת )תולדות קלח ‪ ( :‬ויברא אלקים את התנינים‬
‫דא יעקב ועשו ובפרשת שמיני )ל״ט ; ( וייברא‪ .‬אלקים‬
‫כל אתר דדינא אלקים איקרי וההוא אתר עלאה‬
‫אתר דנפקו מניה הכי קרא לי' הכא ואף על גב‬
‫דרחמי הוא מניה נפקי דינין וביה תליין את‬
‫התנינים הגדולים אילין אבהן‪.‬‬
‫להיות ראשית בריאת המיס שרומז לחסד הראשון‬
‫שהי׳ בלי שום אתערותא דלתתא ונחלקו‬
‫למים עליונים ומים תחתונים שמים תחתונים היינו‬
‫כח המקבל בחינת נוקבא שנשאר בהם כח חסד‬
‫הראשון' שיוכלו להתעורר בכח תפלה לעורר חסד‬
‫העליון ולזה נברא בהם דגים שרומזים לאהבה מחסד‬
‫ואין בהמדרגה הזאת רק תשוקת המקבל ואהבת‬
‫הנותן וכדאיתא ג״ד ג' יהיב דלי׳׳ת לקיט )זה״ק‬
‫ו‪.‬ייחו רמד ‪ ( :‬וכן הוא ■באדרא רבה קדישא בתיקונא‬
‫בא‬ ‫סוד‬
‫דברי תורה לא‪ .‬נודע שנבראו בדברי ; תורה ל(‪,‬לא ‪ :‬על‬
‫ידי שקבע‪.‬ה ש״י‪.‬מצות לישראל בכל • פרמי‪,:‬הבריאה‬
‫ובכל שעריו שבכל מקום שנתחדש ממקום למקוס‬
‫ומזמן ‪.‬לזמן ומצורה ‪.‬לצורה נתן הש״י מצות מיוחדים‪.‬‬
‫לישראל ולכן בכל הראשים שנקראו ראשית‪ .‬חלה‪.‬‬
‫תרומה‪ .‬וביכורים‪ .‬שם נתנו המצות בשעה שנשתנה‬
‫ונגמר צורה התבואה ובעת כניסה •לבית ומירוח‬
‫הכרי וגלגול עיסה‪ .‬וכן בזמן החודש הראשון ניתן‬
‫לישראל שעל ידו יכירו כל ראשית הזמן מבריאת‬
‫העוצם‪ ,‬וכדאיתא במדרש ‪),‬בראשית רבה א(‪. .‬כח‬
‫מעשיו הגיד ■לעמו מה מעם גלה הקב׳׳ה לישראל כמ‪:‬‬
‫שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום‪ .‬השני‪.,‬וכו׳‬
‫הה״ד לתת להם נחלת גוים הגיד להם‪ .‬את כל‬
‫הדורות‪ .‬שכח מעשיו נסתרו בכל‪ .‬יסודי■ הבריאה‬
‫אכן ע ד‪ .‬מתן תורה היו נעלמים‪ . ,‬וכדאיתא במס׳‬
‫)פסחים קיח‪ (.‬כ״ו כי לעולם חסדו ובמתן תורה‬
‫נתגלה שורש הבריאה שנבראה בדברי תורה ■וכדאיתא‪.‬‬
‫בזה״ק מצורע )נ״ג ; ( אמאי אקרי תורה בגון‬
‫דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתיידע והיינו‬
‫שכתורה ‪ .‬מגלה הסתום שהוא כמוס בהבריאה שעד‬
‫שלא ‪.‬נתנה תורה לישראל זן הקב״ה‪ .‬את העשרים‬
‫וששה דורות בחסדו כדאיתא במס' )פסחים קיח‪(.‬‬
‫וחסד הוא שהש״י נתן‪ ,‬להם שפע ולא הי' להם על‬
‫ידי יגיע כפיהם שיגיע כפים הוא שהאדם מברך‬
‫את ‪ .‬הש״י ומכיר שמקבל הטובה רק ממנו ית'‬
‫ומודה ־ומברך עלי׳ וכל ■זק שהכרה הזאת היתה‬
‫נסתרת הי' רק ‪ :‬חסד‪ ,‬ואחר שנתנה תורה לישראל‬
‫ועל ידי התורה מכירים את הנותן שבכל דבר‪ .‬יש‬
‫דברי תורה ועל ידי שמכירים את המתן בכל‪ .‬מה‬
‫■ המצות‬ ‫שמקבלים ■ועושים מעשה המצות שכל מעשי^‬
‫הם להכיר בכל שער בעת שמתחלף 'ממהות למהות‬
‫אחר כמו התבואה כשהיא מחוברת לקרקע הוא■‬
‫טפלה להדומם ובקצירה מגעת יותר לרשות האדם‬
‫ונתן הש״י מצות שבת ושמטה שבאלו הימים אסור‪.‬‬
‫מעשה ידי אדם להכניסו לגבולו‪ ■.‬וכן מצות לקט‪:‬‬
‫שכחה‪.‬ופיאה שרומזים על זה וכמו שנתבאר‪ :‬במקומם‪:‬‬
‫שרומזים שלא יקבל כל הטובה וילהשאיר אהבת הנותן‬
‫במה שעוזב • מהטובה לעניים■ וכן תרומה' במירוח‬
‫הכרי ומעשר בכניסה לבית וחלה בגלגול טיסה‪ .‬ועל■‬
‫ידי הכרות אלו נקרא קבלת השפע שאוכל יגיע ■כפיו‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫זאת שהוא יסוד כח ההשפעה והמקבל לא נכבה‬
‫מהבריאה אחר כל הסתרות וזה דמפרש תנינים‬
‫דא‪ .‬אבהן י באבות ■נתעורר מאברהם ח סו הראשון‬
‫מבריאת עולם כי בן ‪.‬שלש שנים הכיר אברהם את‬
‫בוראו וכמו שמהתחלת הבריאה הי' במסד הפשוש‬
‫בלי שום התעוררות מצד הבריאה וכן בהתגלות‬
‫אלקותו בזמן האבות מי הי' המעורר את אברהם‬
‫לבלתי ילך בחקות כל אשר היו לפניו הלא זה הי׳‬
‫מחסד הראשון של בריאת עולם‪ .‬וכן כל ראשית‬
‫הכחות מכל הבריאה נקרא בזוה׳׳ר! תנינים כי ראשית‬
‫החיים הי' בריאת התנינים כמ׳׳ש )בראשית א(‬
‫ויאמר אלקים ישרצו המים וגו׳ ויברא אלקים את‬
‫התנינים ולשם זה נקראו בזה׳׳ק כחות כל היסודות‬
‫וכח המאחד את היסודות בכל עולם שהם נרמזים‬
‫במש׳׳ש וסנדל נקראו גם כן בשם תנינים‪ ,‬נוני ימא‪.‬‬
‫כי ים ‪.‬הוא כלי החסד כי ים היינו הכלי קיבול‬
‫מיס הוא בסוד מלכות כלי קיבול אכן הוא גם‬
‫בראשית כח המחזיק הכל במקום ‪.‬בינה ושם נבראו‬
‫כחות אלו‪.‬‬
‫ע ד שנקרא גם לויתן ובת זוגו היינו בכל עולם‬
‫בגמר ההשפעה במדת יסוד בחיבור‪.‬ההשפעה‬
‫למלכות‪ .‬וכן נסתעף מז‪-‬ה עד שבעולם הזה יצאו‬
‫בריאת הדגים אכן ביען כי כל דבר כשיבא להתגשם‬
‫והחכמה מוסתרת ממנו יצא לפועל פעולה גשמיית‬
‫ולכן איתא ‪ ,‬בדגים שהם פרוצים כדאיתא במס'‬
‫ב״ב )עד ; ( כי שורש החיים הוא בכל דבר המוציא‬
‫פי ה' המחיה וכח המקבל שהוא ‪ ,‬גס כן מהש׳^‬
‫שנתן כח לקבל ‪ ,‬ולכן בהמן שהי' רק מוצא פי ה׳‬
‫וכדאיתא בזה׳׳ק )בהעלותך קנ ה‪ ( :‬שלא הי' בו‬
‫גוון כלל נאמר בו כזרע גד אכן בהתגשם כח אהבה‬
‫עם כח הקבלה שאין עומדין פנים בפנים נגד‬
‫המשפיע והמאציל אז הצירוף בהיפוכא דאתוון דלי״ת‬
‫קודם לגימ״ל וכדאיתא בספר רזיאל כשברא הקב״ה‬
‫את העולם הפך פניו ממנה והיינו שעל ידי י הה סתר‬
‫נדמה להבריאה שיש לה כח פעולה וכן מכח אהבה‬
‫המוסתרת נשתלשל מדרגא לדרגא עד שיצא ברי'‬
‫בעולם הזה שהוא פרוץ בעריות עד שמקדים כח‬
‫המקבל להמשפיע‪ ,‬ולכן בהקליפה שמקפת את הפרי‬
‫נסתעף מזה הכח שאומר אחר שהקב׳׳ה התחיל‬
‫בחסד■ מצדו בלי שוס התעוררות ובמקום■ שמכחיש‬
‫נא‬ ‫סוד‬ ‫קלב‬
‫דעתיקא ) ק כ״ ע‪ (:‬עינוי דרישא חוורא ונו׳ כל מה‬
‫דאתי ברסמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על‬
‫עינא אמד דבי שמעון לרבי אבא למאי הוא רמיזא‬
‫אמר לי' לדגים ולנוני •ימא וכו‪ /‬ולא ניימין ולא‬
‫בעין נעורא על עינא כ״ש עתיקא דעתיקא דלא‬
‫בעי נעורא ‪.‬וכ״ש דאיהו משגת לכלא וכלא מתזן‬
‫בי' ולא נאים הה״ד הנ ה לא ינום ולא יישן שומר‬
‫ישראל ז כו‪ /‬וזה הוא כי בבסינה זאת הנקרא עתיק‬
‫היינו ססד הראשון שהי׳ בלי שום אתערותא שם‬
‫הוא תמיד ההשפעה לשפעת חיים מאהבה הקדומה‬
‫כי מ ה שנראה ■לפעמים שההשפעה תפסוק הוא‬
‫רק ‪,‬מצד האדם וכדמסיק שם בזה״ק וכתיב עיני‬
‫ה׳ ה מ ה משומשים בכל הארן ומייתי קרא דעין‬
‫ה' אל יראיו והיינו דק למי שפונה עצמו לה' ומשומשים‬
‫היינו גם כן שמביש רק למי שפונה אליו )ועיין‬
‫בביאור לעץ החיים שם נתבאר הענין( ו מ ת ח לא‬
‫קשיא הא בזעיר אפין היינו בלבוש ‪.‬שהציב הש״ו‬
‫לעיני בני אדם אכן מכל דבר שנאצל ונברא נעשה‬
‫רושם ‪ .‬בעולם התחתון גם כן וכמו שנתבאר שכן‬
‫צימצם הש״י אורו דרו כמה וכמה עולמות עד שנברא‬
‫אלנא דספיקא היינועץ הדעת שוב ורע שכל כך‬
‫שבעולם‬ ‫נתצמצם האור שלא יתראה מציאתו עד‬
‫התחתון הוא ‪,‬ספק המציאות ובזה גם כן נמצא‬
‫קומה שלימה כמו שנתבאר והנה בכל ספק יש‬
‫שני צדדים‪ .‬פן ופן‪ .‬פן הוא כך‪ .‬ופן הוא כך‪ .‬ולכן‬
‫יש קליפה שנסתר ממנו כל האור עד ■שגם בקליפה‬
‫•יש קליפה חיצונית וקליפה פנימית וכמו שיש ארבע‬
‫עולמות אבי׳׳ע שבעולם אצילות שם הוא ‪.‬ודאית‬
‫מציאותו גלוי עד שנתגשם ההסתר שבעשיה שם הוא‬
‫עיקר יסוד הסתעפות אילנא דספיקא וכן יש ארבע‬
‫קליפות‪ .‬נגה‪ .‬ואש מתלקחת‪ .‬וענן גדול‪ .‬ורוח סערה‪.‬‬
‫הנזכרים ביחזקאל )א( אשר בקליפת נגה עוד יש‬
‫מעש אור קלוש אכן המרוחקים‪ .‬יותר סוף מדרגותיהם‬
‫הם נחש המכחיש לכל מציאת המאציל וכן הוא סופי‬
‫תיבותיהם של ענן ורוח ואש )עיין בסה״ק תפארת‬
‫החנוכי פ׳ וירא — מב׳׳א המחבר הגרי׳׳ל ז״ל(‪.‬‬
‫והנה אף שנסתר אור הש״י דרך כמה הסתרות‬
‫אכן נשאר בהסתר מאהבה הקדומה וראשית‬
‫נקודת בריאת כח המקבל בהבריאה ושביב אהבה‬
‫קלג‬ ‫ישרים‬
‫הזה אין בו שום צמצום ורק הכרה זאת שיש רצון‬
‫קדום וזה נקרא אלקא דאלקא וכדאיתא בזה״ק‬
‫)מקץ קצה‪ (.‬שבשם אלקים הודה פרפה רק שם‬
‫הוי׳ לא הודה שהאדם יכול לפפול שפל ידי פפולתו‬
‫יתגלה לו אור הש׳‪ v‬זה לא האמין‪ ,‬והנה בזה יש‬
‫בירורים דקים מן הדקים אחר שגם הפובד ה׳ באמת‬
‫ומוסר כל נפשו ויכיר שאין שום כח אדם לפפול‬
‫לשגות רצון הש׳^ גם זה יראה ברור שרק רצון‬
‫הקדום הוא הפופל ופל זה נאמר מי פור כי אם‬
‫פבדי וחרש כמלאכי אשלח מי פור כמשולם ופור‬
‫כפבד ה' )ישפי' מ״ב( כי השלם בכל פבודה גס כן‬
‫יראה שאין שום כח פפולה לאדם‪ ,‬ומה הוא ההפרש‬
‫ביניהם מה הגבול וההפרש בין רצון הקדום הנתגלה‬
‫לפובדי ה' ובין הנהגת הש״י פם פוברי רצונו שגס‬
‫כן הש״י מנהיג אותם רק ברצונו שלא יוכלו לפבור‬
‫רצונו‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק בא )ל״ד ‪ ( :‬אמר רבי‬
‫שמפון פובדא דבראשית חברייא לפאן ביה וידפון‬
‫בי׳ אבל זפירין אינון דידפין לרמזא פובדא דבראשית‬
‫ברזא דתנין הגדול ופל דא תגינן דכל פלמא לא‬
‫משתלשלא אלא פל סנפירוי דדא תא חזי והארץ‬
‫היתה תהו ובהו וגו' תנינן היתה ואוקימנא בגין‬
‫דבהאי יאורא קדמאה דקאמרן כד האי■ התנין בגדול‬
‫פאל ביה כדין אתמלייא ושאטי ודפיך ניצוצין דאתלקטו‬
‫באינון פלמץ דאתחרבו בקדמיתא‪ ,‬כי מפשה בראשית‬
‫הוא איך יש מאין כי שורש כל הנמצא לטיני האדם‬
‫בגוץ יש זה הוא רק הסתרה והנמצא האמתי הוא‬
‫בלא שום גוץ כלל ואיך יצא מבלי בפל תכלית דבר‬
‫שהוא בתכלית שכל יסוד מציאתו הוא רק הגבול‬
‫והתכלית שניתן לו שנגזר ונסתר מבלי בפל תכלית‬
‫אכן שורש תנין הגדול הוא איך תכלית כל בפלי‬
‫תכלית הוא ראשית הרצון מבלי בפל תכלית ולכל‬
‫המגבול תכליתו בגדרים לבלתי יצא מגבול תכליתו‬
‫הנגדר זה יראה ששורשו בלא תכלית ולכל מי‬
‫שפורץ גדרו ורוצה לצאת מגבולו זה הוא רק הגבול‬
‫ואץ בו שורש כלל‪ .‬וזה דאיתא דבההוא יאורא קדמאה‬
‫היינו ההסתר הגדול הניתן משלשה קליפות וכמו‬
‫שבקדושה נקרא יאור הממשיך שפע מראשית מקום‬
‫בינה שנעשה גבול מבלי גבול כן בהחושך וההסתר‬
‫כח המשפיע• להם שאץ שום ‪.‬גבול השגחה ולכן אינו‬
‫מחייב צמצום לבריאה מצדה ומסתיר כה העבודה‬
‫כא‬ ‫סוד‬
‫מציאת השגחת הבורא כי באמת אף המכמישיס‬
‫את הבורא אין מכחישים מציאתו רק השגחתו‬
‫וכדאיתא בשלהי מנחות ) קי( דקראן לי׳ אלהא‬
‫דאלהא‪ .‬ולכן האי תנין הגדול זה לפומת זה ואיתא‬
‫בזה״ק )תולדות קלח ‪ ( :‬מאן תנינים דא יפקב ופשו‬
‫כי מאחר שיפקב במדתו רוצה לכפיר תמיד רצון‬
‫•הקדום ומוסר כל נפשו מל קדושת השם לומר שאין‬
‫כח האדם לפפול מאומה וכדאיתא בזה׳ק )קדושים‬
‫פו(‪ .‬קב״ה קרא ליפקב אל הה״ד לפני לא נוצר‬
‫אל וממילא מתנהג פמו הש״י תמי׳ד בפינא פקיחא‬
‫מפתיקא‪ ,‬ולכן אמר פשו כי אהבה הזאת תשגיח‬
‫תמיד אף במקום־ שהולך בזרם שפף תאוה וכפס‬
‫שהם היפך מרצון הש״י כי כן יסד הש״י בפולם‬
‫כי מי שמצדו מפיר תמיד רצון הש״י בכל ממשיו‬
‫לזה מאיר מאור רצון הקדום כי בפולס הזה מנהג‬
‫הש״י במדת זפיר אפין וכמו שהאדם מכין כלי‬
‫כן יאיר לו‪ ,‬ומהסתמפות שורש אצילות‪.‬הבריאה שרצה‬
‫הש״י להמיב בחסדו לבריותיו נסתפפו כל הדיפות‬
‫האלו שהש״י רוצה להשפיע להראות חסדו ולכן‬
‫יש קליפת הנחש שרומז שנראה כבריאה בדמות אדם‬
‫והוא בהיפך מצורת אדם והיינו שמתייצב במקשות‬
‫להכחיש פמליא של מפלה ודפתו שהבריאה הוא‬
‫כביכול הכרחיית‪ ,‬וזה מה דאיתא בזה׳׳ק פ' שמיני‬
‫)ל״פ ‪ ( :‬ויברא אלקים בל אתר דדינא איקרי אלקיס‬
‫וההוא אתר פלאה אתר דנפקו מניה הכי קרי ליה‬
‫הכא ואפ״ג דרחמי הוא מניה נפקי דינץ וביה‬
‫תליין את התרני ם הגדולים אלין אבהן‪ ,‬כי זה הוא‬
‫גם כן אהכת הש״י ורחמיו שאף שרצונו הקדום‬
‫וחסד מקודם הבריאה זה הוא קיים בפולס אכן‬
‫ק הוא משפס ה ח סד שכשישתלשל בפולמות התחתונים‬
‫כל מה שיתפבה ויתגשס לא יתגלה ׳רק למי שהולך‬
‫במשפט וחקי הש״י‪ .‬וזה הוא אילץ אבהן שהם‬
‫הגבילו חסד הש״י כמו שבקש מרפ״ה )תשא לג(‬
‫ונפלינו אני ■וממך שלא תתגלה אהבתו רק למי‬
‫שמצמצם פצמו זה יראה מפורש שיש ■חסד בלא שוס‬
‫אתפרותא מצד האדם כי ימה יכול לפפול כל פפולה‬
‫'‬ ‫לשנות רצון הש״י‪.‬‬
‫ו ו ה הי' טמנת פרפה אחר שבשורש אין שום פפולת‬
‫אדם פושה רושם כלל ולכן מאחר שהוא‬
‫גם כן אומר שאין מקום לפפולות אדם וגס בפולס‬
 ‫ישר ים‬
‫וכל מה שתרבה הבריאה בעבודה׳׳ויראה תקנה‬
‫• כלי• קיבול יותר גדול ועל ״ידי שתקנה כלי■‬
‫תלקט כח הנחרב הנמצא בהבריאה שנשקעו בגבול‬
‫ההסתר עד שעל ידי■ עבודה תכיר הבריאה שגם‬
‫במקום הנסתר ימצא כח ה׳ וכמו שקנו ישראל במצרים‬
‫על ידי שנשמרו שם שלא נתערבו בגודל זרם תאות‬
‫העמים ראו שהש״י נמצא גס במקום היותר חושך‬
‫מכל העולם‪ .‬והנה תנין הגדול י הזה מרבה תקיפות‬
‫שוא באדם ובכל הבריאה להשכיח את ■האדם מעבודה‬
‫ולהקטין כח ■עבודת'האדם בדיעות נכזבות• שאין כל‬
‫עבודת האדם פועלת מאומה כי אחר ■כל העבודה‬
‫הוא רק שמגיע לאור ברור שאין פעולת האדם כלום‬
‫וזה י שירא משה לגשת להתבוננות זה עד שהקב׳׳ה■‬
‫עיילי' אדרין בתר אדרין כי תחלה לאי קרב אלא‬
‫למדרגות שתאת יממנו‪ -‬שנגדם הי' ■יכול להתגבר‬
‫בעבודתו‪ .‬וכדאיתא בזה״ק )שם •עמוד א( ׳כיון‬
‫דחמא קוב׳׳ה ׳דדחיל משה ושליחן ממנן אחלנין לעילא‬
‫לא יכלין לקרבא •לגביה אמריקב׳^ה הנני עליך פרעה‬
‫מלך מצרים התנים הגדול ה רו ק בתוך יאוריו‪ .‬כי‬
‫לזה הוצרך הש׳‪ v‬לגלות אורו הגדול למשה כי משה‬
‫הוא‪ .‬מיסוד אבא היינו ששורש נפשו הוא מיסוד‬
‫החכמה שכל הבריאה ממקור הזה ^ וכמו שכתיב‬
‫)תהלים קד( כלס בחכמה עשית שגם ההסתר הזה‬
‫ברא הש״י ואף■ שתפיסת האדם הוא דבר קטן‬
‫מאד ■אכן אחר שברא הקב״ה ׳ההס ת ר הזה וחפץ‬
‫בעבודת האדם‪ .‬בתוך הסתר הזה יש בזה כח להגביר‬
‫חיל על■ כל מלאכי מעלה ובמה שאדם עובד בזה‬
‫בוחר •הש׳‪ ■v‬יותר מכל הבהירות של כל צבא מעלה‬
‫וזה שאמר הכתוב )יחזקאל כט( ׳הנני עליך פרטה‬
‫מלך מצרים שהראה לו אף שפרעה אמר כי ניתן‬
‫לויכ ח בכל מעשיו ודי לפניו שמכיר שהשי״ת ברא‬
‫■את ׳הטבע ונתן בה ־כח וכדאיתא >שלהי מנחות(‬
‫דקראן לי' אלקא דאלקא וממילא יוכל'לעשות כל מה‬
‫שלבו חפץ‪ .‬וזה דאעייליה הקב״ה אדרין בתר אדרין‬
‫דאף שגם בני ישראל מכירים את הש״י בלבוש הזה‬
‫גם כן שברא כל צבא מעלה ונתן בהם כח וגבורה‬
‫להיות מושלים בקרב תבל וכמו שאמר' דהמע׳׳ה הודו‬
‫לאלקי ׳האלקי ם'י)תהלים קלו(‪ •.‬אכן ישראל מבינים‬
‫פהקב״ה ‪-‬בורא להטבע בכל רגע חיים חדשים והוא‬
‫פופל תמיד־ דרך י כליי פעולה הזאת י ולא הסתיר פניו‬
‫כא‬ ‫םוד‬ ‫קלד‬
‫וצמצום‪ .‬האדם לראות באוד וכד האי התנין הגדול‬
‫היינו כמו שבקדושה שאחר עבודת האדם מראה‬
‫לו הש״י שבעומק הוא דבוק במקום שאין שום‬
‫רושם פעולת ארם נוגע ואם יחעא מה יפעל לו כן‬
‫מכח הזה יש קליפה הסובבת לפרי הזה שמסתרת‬
‫כח תפלה ועבודה באמרו אם יצדק מה יתן לו וממילא‬
‫מכבה ניצוצי אור שנתלקעו מעלמין דאתחרבו כי‬
‫מה שהש״י מגלה לעובדיו שהם עלו במחשבה במקום‬
‫שאין פעולת אדם נוגע הוא רק למי •שעובד ה׳ כפי‬
‫כחו לזה מראה הש׳׳י שהוא חלק ה' וכדאיתא בזה״ק‬
‫תרומה ) ק כ ״ ח‪ (:‬ומנא ידעינן דהא קב״ה אתרעי‬
‫בי׳ ושוי מדורי' בי' כד חמינן דרעותא דההוא בר‬
‫נש במדן בדעותא דלבא למרדף ולאשתדלא אבתרי'‬
‫בלבי' ומפ שי' וברעותי‪ /‬כי עלמין דאתחרבו היינו‬
‫שהש״י ברא עולמות והחריבן כי רצה לנטוע■ כלי‬
‫קיבול בעולם שהבריאה תהי' במדת היראה כמי‬
‫שאבד דבר ושוב אחר יגיעה מצאו ואז מתיירא תמיד‬
‫שלא יאבדנו וכן אחר שצימצם מקום לבריאת עולם‬
‫שעשה מקומו של עולם כי הוא מקומו של עולם‬
‫ואין• העולם מקומו ושלח אח״כ אורו ולפי שהאור‬
‫ראה את מקורו ולא הי׳ כח בכלי הקבול לקבלו כי‬
‫שאף למקורו ומעט הי' ניכר שהוא ברי' נפרדת ולא‬
‫הי' יראה בהמדות שנאצלו ולכן נתבטלו כי האור‬
‫חזר למקורו והכלל נסתר ממנו האור לגמרי עד‬
‫לעורר האור הטמון בגוף הכלי כי‬ ‫שחזר הקב׳׳ה‬
‫גס הכלי מהאור יצא בבחינת כלי וכששלח־ אורו‬
‫פעם שנית לעורר כח הכלי לתפלה להש״י לבנות‬
‫הנהרס כי כבר נתנטע כח יראה בהכלי אחר אבדתה‬
‫את האור ושוב נבנה שנית כלי קיבול שיוכל להחזיק‬
‫את האור כי הש״י ברא את העולם שיהיו בלבוש‬
‫נפרד ממנו וכמ״ש )קהלת ג( והאלקים עשה שיראו‬
‫מלפניו וילך במדת הש״י ועל ידי שילך וידבק במדותיו‬
‫יגלה לו שורש אהבה וחסד הקדום אשר אחר שיורגל‬
‫ביראה ועבודה הרבה ואז אף כי יראה אהבת הש״י‬
‫וחסדו גס כן לא יתבטל כי יוקבע בהכלי מיראה‬
‫ועבודה יקבע בה כח היגיעה שנתייגעה בעבודה‬
‫ויראה תמידית וזה הציב הש״י מדה במדה כי הוא■‬
‫במשפט שכל מה שנתייגעה הבריאה תשאד בה קבוע‬
‫לזכר עולם כי אחר שגס ההסתר והיגיעה גם כן‬
‫כחי נברא מהש״י‪.‬‬
‫קלה‬ ‫ישר ים‬
‫רק על פי עדות ברורה‪ ,‬אכן מפני כי משם הזה יצא‬
‫משפט לעולם על זה עצמו יש קטרוג מדוע במשפט‬
‫זה ידיין המלך לבדו ולמה לא ידינוהו השופטים וזה‬
‫הקטרוג נקרא בני אלקים וכדאיתא בען החיים‬
‫)שער קליפת נגה פרק ד'( עי״ש ענין בני אלקים‬
‫ועיין בתיקונים שבסוף תקוני הזהר )תקון ה׳(‬
‫ובזה״ק פנחס )רל״א‪ (.‬ובתקונים )תיקון ס א( ומה‬
‫הוו אמרין בני האלקים אלא אתו להתייצב על מימרא‬
‫ד״ה דכד אמר קב״ה געשה אדם וגו' אמרו אינון‬
‫מה אדם ותדעהו )ס׳׳א‪ .‬אמרו אילין מה אנוש‬
‫כי תזכרנו וגו'(‪.‬‬
‫)שם( להתי׳יצב על ה' כמד׳׳א וכל צבא השמים‬
‫עומדים עליו מימינו ומשמאלו‪ .‬אבל להתיצב‬
‫על ה׳ בהאי קרא ‪.‬אשכחנא רחימותא דקב״ה עלייהו‬
‫דישראל בגין דהגי שליחן דאינון ממנן לאשגחא על‬
‫עובדין דבני נשא אזלין ושמטין ונטלין אינון עובדין‬
‫כולהו וכו' כד בעאן לקיימא על איגון עובדין דישראל‬
‫על ה' ודאי קיימין דהא כד ישראל עבדין עובדין‬
‫דלא כשרין כו' וכד עבדין עובדין דכשרין יהבין‬
‫תוקפא וחילא לקב׳׳ה ועל דא כתיב תנו עוז לאלקים‬
‫'‬ ‫במה בעובדין דכשרין‪.‬‬
‫פי שם אלקים הוא מנהג בגלוי כי יסוד הבריאה‬
‫הוא בל״ב אלקים דבראשית כי זה השם‬
‫הוא המגביל והמצמצם את בל הבריאה ויסודו במקום‬
‫בינה והוא מראה גבורות ה׳ בעולם הזה וכח‬
‫מלכותו‪ ,‬וזה שראה הקב״ה שחין העולם מתקיים‬
‫במדת הדין ושיתף עמו מדת הרחמים שהוא נתגלה‬
‫בשם קוי״ק‪ ,‬ולכן כאשר יקטרגו על ישראל נקרא‬
‫להתיצב על ה' כי הם אומרים כי יסוד ההנהגה‬
‫גבוה ממדת הרחמים וכל מי שאינו מתנהג בדין המלך‬
‫אין לו קיום בעולם‪ ,‬וזה דאיתא תנו עוז לאלקים‬
‫היינו כי מי שמתנהג בדין שאין עליו קיטרוג ושום‬
‫טענה זה מחזק לשם זה בעולם כי גם שם‪ .‬הזה‬
‫יחפוץ בקיום העולם כי מקור כל השמות בהסתר‬
‫מקורם בשם הוי' המלא רחמים אכן זה הוא בהסתר‬
‫אכן י בגלוי יש טענות ■אף על ‪.‬מי שלבו תוכו רצוף‬
‫אהבה למה אינו מזכה מעשיו שאף על לבושו החיצון‬
‫לא יהי׳ עליו שוס קיטרוג וכדאיתא בתיקונים שבסוף‬
‫בא‬ ‫םוד‬
‫ממנה שתתנהג בעצמה ורק לעיני אדם נראה כגסרזר‬
‫ותמיד בני ישראל העובדים מעמיקים עצה לראות ‪.‬‬
‫איך הש״י הוא הפועל תמיד שאחר שהם חצק ה׳‬
‫והם משורש החיים לכן מגיעים בכל ענין להמקור‬
‫שאין שום הסתרה בכח להסתיר האור מישראל שבאמת‬
‫אין שום הסתרה רק מצד הבריאה וכדאיתא בזה״ק‬
‫שלח ) ק ס ״ ה‪ ( :‬רקיע חד אית על ההוא ענפא‬
‫פרוש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא על גבי מעייגא‬
‫דא ולא יתיר‪.‬כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחוק‬
‫‪.‬דמי תכלא קרוב‪ .‬יתיר דמי סומקא קריב יתיר דמי‬
‫ירוק קריב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה‬
‫ובכתבים‪ .‬מפרש דקאי על אותיות שם קוי״ק שנרמז‬
‫בהם ארבע עולמות אבי״ע והוא כי כל■ מה שנראה‬
‫שהוא לבוש עב יותר ‪ .‬אינו אלא מצד התרחקות מן‬
‫השורש אבל באמת מצד הבורא אין שוס לבוש מסתיר‬
‫כלל‪.‬‬
‫ב ז ה ״ ? )בא לב‪ (:‬רבי אלעזר פתח ויהי היום‬
‫ויבאו בני האלקים להתיצב על ה׳ וכו׳‬
‫ויהי היום דא ראש השנה‪ ,‬כי היום מורה לחסד‬
‫וכדאיתא' בתיקוני הזהר )תקון נ״ו דף צ‪ (.‬חסד‬
‫ביומא קדמאה‪ .‬וסתם יום מורה לראש השנה שאז‬
‫מתעורר חסד הראשון מבריאת עולם שאז הי' חסד‬
‫פשוט בלא אתערותא דלתתא‪ ,‬ויבאו מ י אלקים‬
‫אינון רברבן ממנן שלימן בעלמא לאשגחא בעובדין‬
‫דבני נשא‪ .‬להיות שם אלקים הוא המחייב שיתנהג‬
‫העולם במשפט וכדאיתא בזה״ק )פנחס רנח‪ (.‬אלקים‬
‫פהיד‪.‬עליה וכו'‪ .‬והנה במשפט יש כמה מדרגות זה‬
‫למעלה מזה וכמו שבמשפט התחתון יש אדם שזוכה‬
‫במשפט ביען כי הראה כמה פעמים אהבה גדולה‬
‫למלך עד שמסר נפשו בשביל כבוד המלך‪.‬ולכן המשפט‬
‫מחייב כי כשיש חטא עליו שחטא נגד נימוס המלך‬
‫לא ידון על ידי המשפט בלתי המלך לבדו ישב בדינו‬
‫ואף כי המלך גם כן כל דבריו יכלכל במשפט אכן‬
‫משפט שהמלך לבדו ישב בו זה הוא מלא רחמים ושם‬
‫יותר מביטים ללבב כי ביד המלך להכיר אף מה‬
‫שאין עליו עדות ברור ולסלוח לחטא ואף כי אין‬
‫המלך יכול לוותר על כבודו מצד המשפט כי אין כבוד‬
‫המלך מחול אכן גם זה משפט שמסור למלך לבדו‬
‫כי אין זה מסור לשופטים כי השופטים לא ידונו‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫בא‬ ‫סוד‬ ‫קלו‬

‫שום קיטרוג א ם‪ ,‬כן דעתו שהאדם יכול לבא בשכלו‬ ‫תיקוני הזהר )תיקון ה׳( לאף על גב דבנוי אינון‬
‫להגיע עד תכלית כוונת הבריאה ולזה מראין לו‬ ‫ישראל לית ליה רשו לאעברא על דינא דאורייתא‬
‫מדה במדה שאף בשורש בריאתו אינו מגי ע תכליתו‬ ‫בדינא אתייהבית ואומי עלה דלא יעבר עלה‪.‬‬
‫לברר עצמו‪ ,‬כי אחר כל הבירורים שהאדם מברר‬
‫)בזה״ק בא לב ‪ ( :‬ויבא גם השטן בתוכם‪ .‬גם‬
‫עצמו ‪.‬כפי‪ .‬כחו צריך לתפלה וגם בתפלה רק כמו‬
‫לאסגאה עלייהו וכלהו אתיין למהוי קטיגורין‬
‫שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתחלה לומר א״ד שפתי‬
‫עלייהו דישראל‪ ,‬כי מצד כל האומות יתעורר קיטרוג‬
‫תפתח כי אף תפלה אין להתפלל בחוצפא כלפי שמיא‬
‫על ישראל מאחר שישראל הם לבא והלב הוא אבר‬
‫דבאמת יש דמיון לפי שעה שבזה מהני חוצפא כלפי‬
‫שכל חיים תלויים בו ולכן צריך תמיד שמירה גדולה‬
‫שמיא כדאיתא‪ . .‬במס׳ )סנהדרין קה‪ (.‬גבי בלעם‪,‬‬
‫כדאי׳ בזה״ק )פנחס רכא ‪ . ( :‬ולהיות כי לכל אומה‬
‫אכן לזה תקנו ‪ ,‬לומר א״ד שפתי תפתח כי מה שאין‬
‫יש דבר מיוחד שנמצא בה שקר החן וכדאיתא בגמרא‬
‫רצון הש״י אין רצונו להתפלל כמו שביאר בזה כבוד‬
‫)ברכות ח ‪ ( :‬בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים‪,‬‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ ומה‬
‫ומכל המדות ששרי אוה״ע למעלה נאחזים בס‬
‫שבסוף אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך‬
‫יתעורר קיטרוג כי מאחר שהם הלב בהכרח שיהיו‬
‫ה׳ צורי וגואלי ה׳ צורי היינו אם התפללתי מה שהוא‬
‫כלולים מכל מדות טובות בשורש שלא יהי׳ עליהם‬
‫רצונך היה לצור מעוז לפרש הגיון לבי ואמרי פי‬
‫שום קיטרוג‪ .‬והשטן הוא כח הכולל להזכיר העונות‬
‫בכל מיני התפשטות לטובה ומה שאין רצונך בו‬
‫ומקטרג למי שאינו ממלא מדת הדין כי הוא בגימטריא‬
‫תגאול אמרי פי והגיון לבי לפרשם שלא התפללתי‬
‫שס״ד ארבע פעמים אלקי״ם והוא כמו שנתבאר‬
‫על גוון זה‪.‬‬
‫לעיל בביאור בני האלקיס כי הוא הכח שלהם‪.‬‬
‫בזה״ר! בא )ל״ג‪ (.‬תא חזי בשעתא דעאקו כד‬
‫)בזה״ק בא‪ .‬לג‪ (.‬מכאן אוליפנא דישובא דארעא‬
‫אתייהב חולקא חדא להאי סטר לאתעסקא‬
‫אתמסר לסטרין אחרנין בר ארעא דישראל‬
‫בי׳ אתפריש לבתר מכלא כגוונא דא שעיר בר״ח‬
‫וכו׳‪ ,‬כי כל הכחות מאוה׳׳ע נקראים ישובא דארעא‬
‫שעיר ביומא דכפורי‪.‬‬
‫דכל מדותיהם שנאחזים בהם כל אומה במדה פרטיית‬
‫בשעתא דעאקי כלומר כשיש קטרוג על אדם‬ ‫המיוחדת לה לפי 'שהיא רק מבחוץ והוא לישוב‬
‫וכדאיתא בגמרא ברכות )סב‪ (.‬קבלה דיסורי‬ ‫העולם לכן נקראו עמי הארץ שכל •מדות אף הטובות‬
‫שתיקותא ומבעי רחמי‪ .‬שאז האדם צריך לכוף ראשו‬ ‫שבהן הן רק דרך ארץ ולא מעומק חכמת התורה‬
‫על כל גל וג^ ולא שירעים בתפלה על שורש הרע‬ ‫והוא דוגמת המדות המוטבעים בכל הברואים‬
‫הנברא בעולם ואף שמצינו כמה נביאים שהתפללו‬ ‫וכדמצינו שיש דרך ארץ בתרנגול וצניעות בחתול‬
‫בענין זה וכדמצינו בחבקוק ) א׳( למה תביט בוגדים‬ ‫)עירובין ק ‪ ( :‬אבל הוא מצד מדת הטבע ולא‬
‫תחריש בבלע רשע צדיק ממנו וגו׳ ואף שאז הי׳‬ ‫מחכמה‪ .‬ולזה מביא שם השמת לבך אל עבדי אייב‬
‫קודם שבא הפרעניות מכל מקום התפלל אחר כך‬ ‫כי בזה ראשית השליטה לקיטרוג כשנמצא בו צד‬
‫על זה כמו שנאמר )שם ג׳( תפלה לחבקוק וגו׳‪ .‬כי‬ ‫שיצא מגדר הדרך ארץ כי מאחר שאין בו אמונה‬
‫אחר שהעריך הקב״ה הנהגת העולם שכל מי שיש‬ ‫בלבו שיש בורא חי וקיס ומנהיג וגם הטבע הוא‬
‫עליו קיטרוג לא יוכל לעמוד נגד הש״י בטענה כזאת‬ ‫רק • מה שהבורא מחי׳ אותה בכל רגע ובהסתר‬
‫וכדאיתא על זה צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו‬ ‫השגחתו רגע אחת יאפס כל כה הטבע ואם כן גם‬
‫בולע )מגילה ו ‪ ( :‬ולפי שאין צדיק בארץ וגו׳ איך‬ ‫מדותיו הנאותים הם טבועים בשורש חייו ואם‬
‫יתערם בתפלה כזו‪.‬‬ ‫יחטיא נגד מדותיו אז יחטא נגד שורש נפשו וכדאיתא‬
‫)תענית ח‪ (.‬כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין‬
‫ה ה דאיתא בזה״ת )שם( דארץ ישראל לא נמסר‬ ‫ע ליו' הדין מלמעלה■ כי המצדיק עצמו מורה שדעתו‬
‫לסטרין אחרנין כי‪.‬ארץ ישראל רומז למלכות‬ ‫שהאדם מצדו יכול להצדיק עצמו פלא ישאר עליו‬
‫קלז‬ ‫ישר ים‬
‫תחת הנ הג ת ‪ .‬הטבע וממילא ניתן לס״א לשלוט עליו‬
‫כי כל הישוב ניתן תחות סטרא אחרנא כדאיתא‬
‫בזה״ק )בא לג‪ (.‬בענין זה כי איוב הי' החכם והתנהג‬
‫בכל מיני חכמות העולם בדרך ארץ אכן לא נזכר‬
‫בו חכמה כי י חכמה האמתית רומז רק על חכמת‬
‫התורה ־וחוץ מדברי תורה הי' הוא הגדול שבעולם‬
‫בדרך ארץ וממילא לא הי' יכול לתלות החסרון בעצמו‬
‫וזה שהשיב לו אליהו בענין )איוב לג( אם יש עליו‬
‫מלאך מליץ אחד כי מליץ אחד היינו שיוכל להמליץ‬
‫עליו על שורש לבו וזה שאמר מני אלך כי אלך רומז‬
‫לחכמה כנודע‪. ,‬וממילא כשנפש מישראל מאמין באמונה‬
‫יתירה כמצוה עלינו הש״י מתמלא רחמים וגם בלבוש‬
‫הזה הש׳^ אומר ואשר הרעותי וכדאיתא )סוכה‬
‫כ ב‪ (:‬יצר הרע הש״י מתחרט עליו שבראו‪ .‬ואומר‬
‫הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח )שבועות ט‪.(.‬‬
‫היינו מדוע לא יבינו בני גם בלבוש הזה את טובי‬
‫שלבי מלא רצון עליהם וממילא מקרב ישועתו בכל מה‬
‫דאפשר להראות לבני ישראל כי אין שום כעס בלבו‬
‫על ישראל וכן הענין בשעיר יום הכפורים כמו שנתבאר‬
‫בענינו‪ ,‬כי כמו שברא הקב״ה‪ ,‬הסתר אחר הסתר‬
‫עד שברא דברים האסורים שאסור לישראל להכניסם‬
‫לקדושה‪ .‬ויש מהם כבוד ■שמים על ידי הנאתם שמותר‬
‫ליהנות מהם‪ ,‬וכן יש איסורי הנ א ה שגס הנאתן אסור‬
‫אכן יבא גם מהם כבוד שמים מחמת שישראל מרחקים‬
‫אותם וכדאיתא בזה״ק בראשית ) כ ב‪ ( :‬שהחושך‬
‫מלבוש ‪ .‬לאור‪ .‬אכן יש דברים שהם רחוקים מאד‬
‫עד שגם■ זה■ נאסר שלא יעבוד אדם כלל את הש״י‬
‫במה ■שפורש עצמו מה ם והוא איסור עבודה זרה‬
‫שנאמר עליהם )ישעי׳ ל( צא תאמר לו היינו שלא‬
‫יביט עליהם כלל לעבוד בזה את הש״י במה שפורש‬
‫מהם כי אסור להעלותם במחשבתו וכדאיתא במי‬
‫השלוח )פרשת יתרו בעשרת הדברות בפירוש לא‬
‫תעבדם(‪.‬‬
‫אכן גס זה נברא לכבוד שמים כי יתגדל כבוד ה'‬
‫כשיעקרו ‪ p‬העולם ועל זה נתקן ברכה במס'‬
‫ברכות )נז ‪ ( :‬ברוך שעקר ע״ז מארצינו וכשם‬
‫שנעקרה ממקום הזה כן תעקר ■מכל מקומות ישראל‪.‬‬
‫ולכן כל עוד שלא נעקרה אסור להנות ממנה ואך‬
‫לברך את ה' אך על מה שפורש ממנה וזה נמשל‬
‫בא‬ ‫סוד‬
‫שמיס מי שממליך עליו הש״י ומוסר כל■ ■נפשו ‪ .‬להש״י‬
‫והוא שמודה ומכיר שהכל הוא מהש״י ואך כח‬
‫שנראה בעוה״ז לסשרא אסרא גם כן הש״י גרא‬
‫אותו וממילא כיון שהש״י ברא אותו ודאי יש בו‬
‫טובה גנוזה שגם מזה יצמח כבוד שמים אלא שמצד‬
‫האדם עוד נסתר איך יבא טובה מזה‪ .‬וזה דאיתא‬
‫כד אתייהב חולקא חדא להאי סטר היינו כמו שניתן‬
‫לו'איוב בשעת יציאת מצרים וכמו שאמר בזה כבוד‬
‫אדוני אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללס׳ה על מה‬
‫דאיתא בש״ס )ב״ב יד ‪ ( :‬משה כתב ספרו וספר‬
‫איוב כי מרע׳׳ה אמר הצור תמים פעלו ואיתא על‬
‫זה במדרש )דברים רבה א( אלו אחר ■הי' אומר‬
‫הצור תמים פעלו )דברים לב( היו אומרים זה אינו‬
‫יודע טובה של מדת הדין והוא אומר הצור תמים‬
‫פעלו‪ .‬אלא משה שכתוב בו )תהלים קג( יודיע דרכיו‬
‫למשה ל^ה נאה לומר הצור תמים פעלו■ ופירש כי‬
‫אחרי שנאמר יודיע דרכיו למשה וכל מי שרואה יותר‬
‫עומק הנהגת הש״י יותר יתחייב לו פליאות‪ .‬עצומות‬
‫בהנהגה ולזה רק למשה נאה לומר ולכן כתב ספר‬
‫איוב כי הודה כי מצד נפשות ישראל אין שום קושיא‬
‫על הנהגת הש״י כי אך מה שאין נפשות ישראל‬
‫מבינים בזה המה מאמינים בני מאמינים‪: .,‬ותולין‬
‫החסרון בעצמם‪ ,‬ורק מה שנמצא לפעמים בלב ■ישראל‬
‫תרעומות הוא מחמת שיש אומות העולם שהם מלאים‬
‫תרעומות על הש״י מזדון לבם נכנס בלב ישראל‬
‫ובהתנדב עם ישראל להתבוננות טוב הש׳‪ v‬להודות‬
‫לה' כי טוב תולין החסרון בעצמם ומתפללים להש״י‬
‫שיאיר עיניהם לראות טובת הש״י אשר טוב בעיניו‬
‫תמיד לברך את ישראל וזה דאיתא שם גם כן שמשה‬
‫כתב פרשת בלק כי התחלת מה שלב ישראל נבוך‬
‫הוא מהתעוררות אומות העולם וקיטרוגיהם ואחר‬
‫התבוננות רואים שגם בלבוש הזה טוב בעיני ה׳‬
‫לברך את ישראל‪.‬‬
‫והנה מזה שאמר משה למה הרעות ועוד מה‬
‫שנמצא בתורה מזה יצא ללבוש ספר איוב‬
‫שרומז לכוללות הבריאה אשר תתנהג בכל מיני דרך‬
‫ארץ מעניני עוה״ז חוץ מדרך התורה יש קשיות‬
‫עצומות ורק באמונת הש״י על פי דרך התורה בזה‬
‫לא נמצא שום תרעומות ומהודאה זאת ניתן איוב‪.‬‬
 ‫יש ר י ם‬
‫קונה מדרגות תמיד והנה יש מדרגות שאין האדם‬
‫קונה אלא על ידי הסתר וחעא וכדמצינו שיש דברי‬
‫תורה שאין האדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל‬
‫בהן )חגיגה יד‪ (.‬ונגד זה ניתן מצות תמורה שאם‬
‫עבר והמיר מומר )תמורה ב‪ ,(.‬והנה דין תמורה‬
‫יכול להמיר אפילו מאה באחד )שם ע‪ (.‬כי כל כך‬
‫תתפשע כח הקדושה ונכרי אינו יכול להמיר )שם‬
‫ב‪ ( :‬כי רק בישראל חתם עצמו הקב׳׳ה על כל‬
‫מעשיהם ואפילו הבאים על ידי חעא יבא לידי‬
‫תיקון אבל באומות העולם אינו יכול להמיר‪.‬‬
‫והנה ענין תמורה איתא בתיקוני הזהר )תיקון‬
‫כ׳ץ דף עב‪ (.‬דתמורות הוא רזא דיבום‬
‫כדאיתא )שם דף פא ‪ ( :‬תמירות אילין אלפא ביתות‬
‫היינו אותיות שלאחרי׳ ומייתי שם אותיות התמורות‬
‫שאחר שמותי ‪-‬קוי״ק אלקנ״ו קוי״ק )ושם דף עב‪(.‬‬
‫ואינון תמורות אינון רזא דיבום דאתמר בה ביבמה‬
‫על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש‬
‫נעלו וגף בהאי נעל דנתן לרעהו אית תמורה ושינוי‬
‫וכו׳ )ושם( אמאי' חליצה בנעל אלא איהז קליפא‬
‫לאתטמרא בה לאשתזבא מני׳ ולא אשתמודע לגבי‬
‫מקטרגין דילי׳ ובחליצה דנעל חלץ לי׳ י״ק ובגין דא‬
‫שלף איש נעלו ונתן לרעהו נעל ו׳ גן נעל דאיהו‬
‫בן י״ק לאעלא בין ו׳ ק ודא איהו חלץ י׳׳ק‪ .‬כי כמו‬
‫האח שלא הניח בנים שהם קנין קיים בעולם נתלבש‬
‫באחיו ומוציא פירות בדרך הזה כן מ ה שאותיות‬
‫אינם מורים להדיא כמו שהם מתלבשים באותיות‬
‫של אחריהם 'להאיר להם ויאירו דרך מסכים וזה‬
‫שנקרא שלף נעלו כי נעל הוא דפוס המחזיק את‬
‫הרגל ובשליפת נעל יוצא מגדר המצב שנישן לו אכן‬
‫יורד למטה ממדרגתו להשפיע דרך שם וזה דאיתא‬
‫‪ ,‬גן נעול דאיהו בן י״ק לאעלא בו״ק כי המיבם נועל‬
‫נעל שהוא נמוך ממה שהי׳ לו קודם לכן‪ .‬אכן יש‬
‫יבום שהוא חוזר לעולם גבוה ומשם משפיע וכדמצינו‬
‫ביהודה שהיבום חזר לאב‪ .‬וזה דאיתא במרע׳׳ה‬
‫)שמות ג( של נעלך שנעל הוא רומז לשם שדי‬
‫כדאיתא בתיקונים )שם תיקון כ״ו( וזה שנאמר‬
‫למשה של נעלך כי עלה למקום גבוה יותר‪ ,‬וזה גם‬
‫כן נקרא יבום שלפי שעולה למעלה יכול להשפיע‬
‫גם למקום רחוק‪ ,‬וזה סוד ואם המר ימירנו והי׳‬
‫בא‬ ‫םוד‬ ‫קלח‬
‫ל^אזל במדבר אבר רק ביום הכפורים מעוררים‬
‫כח הש״י שברא גם את ההסתר הזה אשר יבא‬
‫לעתיד כבוד שמים מעקירתו‪ .‬וזה הוא ענין שעיר‬
‫עזאזל כמו שנתבאר במקומו‪ ,‬כי בהכרת לומר שהש״ו‬
‫ברא את כת הזה גם כן דאם לא כן מאין נמצא כת‬
‫הוייתו וזה נאסר בכל השנה רק ביום הכפורים‪.‬‬
‫וכן הי׳ בעקדה שהי׳ עבודה גדולה כל כך ולכן‬
‫הי׳ אז קיערוג גדול ז א ם כן שכל בך תגדל עבודת‬
‫אברהם שכוללת כל העולם מאין נמצא כת מתנגד‬
‫לעבודה בעולם וזה דאיתא בזה״ק )שם( דהא‬
‫דינא הוה ליה על אברהם למתבע מקב׳׳ה בגין דלא‬
‫אתעביד דינא ביצחק כד אתקריב על גבי מדבחא‬
‫דהא לא הו ה ליה לאחלפא קרבנא וכו׳ כד״א לא‬
‫יחליפנו‪.‬‬
‫דהנה כל המצות נכללו במעשי האבות ומצות‬
‫התמורה שצוה הש״י )בחוקותי כז( ואם‬
‫המר ימירנו והי׳ הוא ותמורתו יהי׳ קודש שנתן‬
‫הש״י שבמקום שהאדם מכניס לתוכו שלא מדעת‬
‫יכול להכניסו בקדושה אף שעבר ‪ .‬המצוה ויצרך‬
‫לסבלנות ובירורים מכל מקום על ידי עבודה יעזור‬
‫לו הש״י שיושע שיתכלל מעשיו• בקדושה •כמו שביאר‬
‫כבוד אאמו״ר‪ .‬הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״ מ‬
‫בענין החדשים בחדש שבע שצירוף השם השולע הוא‬
‫המר ימירנו והי׳ הוא ונתבאר שם‪ :‬כי ענין הקרבנות‬
‫נתבארו מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון• הקדוש זללה׳׳ה‬
‫הכ״מ בפרשת ויקרא שהאדם וקניניו בשורש אחד‬
‫הם וכשיחעא אדם יצא לפועל על קניניו וכדאיתא‬
‫)ב״ר ס( בחמרי׳ דרבי פנחס בן יאיר‪ .‬ובפיזיו‬
‫של רבי חנינא בן דוסא )תענית כח‪ (.‬לפי שהם‬
‫היו נקיים ומבוררים גס בהמותיהם לא‪ .‬נכנסו בשום‬
‫חפא לאכל שלא מעושר או גזל‪ .‬ולכן כשישיב האדם‬
‫ויכנע לבו מפני הש״י יתבררו כל קניניו עד שיוכללו‬
‫מקניניו בשור שבמרכבה כי בהתנועע מרכז הנקודה‬
‫מעע יניעו הקצוות מן הקצה אל הקצה ועי״ש שנתבאר‪.‬‬
‫בארוכה‪ .‬והנה האדם נברא בעולם שיעבוד את ה׳‬
‫מתוך החושך וההסתר כדי שיוכל לקנות מדרגות‬
‫כי המלאכים נקראו עומדים וכמ״ש ‪) ,‬זכרי׳ ג׳(‬
‫ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה‪ ,‬לפי שהם‬
‫עומדים תמיד במדרגה אחת והאדם על ידי עבודתו‬
‫קלט‬ ‫ישר ים‬
‫יתאמתו שני ■הפכים ולכן קנה לקנינז האיל ־■הנברא‬
‫בין השמשות ■כי אחר שהי׳ בלבז תמיה על הנהגת‬
‫הש״י איך יתאמתו שני הפכים ומכל מקום קיים‬
‫דבריו לכן קנה מדרגה שהגביה אותז הש״י למעלה‬
‫במקום שכל ההפכים יתאחדו זהוא יוכל להכניס‬
‫כל העולם תחת כבוד שמים‪ ,‬כי כל הנבראים בין‬
‫השמשות היינו שנכלל בהם מעלמא עלאה ומעלמא‬
‫ת ת א ה' וכמו שאמר בזה כבזד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה הכ״מ כדאיתא בזה״ק )ויצא קנח ‪( :‬‬
‫עלמא עלאה קרינן הוא וקרינן לעלמא תתאה אתה‪.‬‬
‫כי הש״י מצדו אינו צריך לעבודה ורק שחפץ בטובת‬
‫הברואים וברא את העולם לעבדנו אכן מצד עוברי‬
‫רצונז נקרא גם כן הוא‪ .‬והנבראים בין השמשות‬
‫היינו ■שכוללים הפעולה והשביתה ביחד וכולל שני‬
‫שמות אתה והוא‪ .‬וזה הוא התנאי שהתנה הקב׳׳ה‬
‫עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל התורה וכל‬
‫מה דאיתא שכל מה שברא הקב׳׳ה על תנאי בראו‬
‫והיינו שלא העתיקם ממנו‪ .‬זהנה מצד זה שנקרא‬
‫הזא יכול ׳להחשיך לכל העולם כולו כי תכלית הבריאה‬
‫שנקרא הש״י אתה בעולם הזה והיינו שעל ידי‬
‫עבודה יתבונן'אדם שיש מנהיג בעולם ובמקום שאין‬
‫כח עבודה נקרא חושך שאין הוי׳ לכל הבריאה‪ .‬אכן‬
‫בזה שהלך בתזם ואף במקום שהי׳ לו פליאה בטל‬
‫את דעתו ורצונו הכניס לקדושה שהוא ותמורתו יהי׳‬
‫קודש שאף במקום שיכנס נפש מישראל חוץ מגבולו‬
‫וגדריו יוכל להכניסו על ידי עבודה בקדושה אף‬
‫במקום• שלא הלך בדעת וחשבון‪ .‬מאחר שנטבע בזרע‬
‫ישראל שכוללים עבודתם אף שלא מדעת כי במקום‬
‫שאין דעתם מגיע גם כן ממליכין את הש״י אף‬
‫במקום שנקרא הוא ואתה וקנה שגם הבין השמשות‬
‫יהא ברשותו וקנינו אף ששם מתחיל מדת הוא שאין‬
‫שם תפיסת אדם אכן לפי שיש מקום המחבר שם‬
‫אתה ושם הוא 'והוא המקור במקום שמתהוה תכלית‬
‫מבלי תכלית שם מגיע עבודת ישראל ורואים ■את‬
‫מקורם וזה החילוק שבין אוה״ע לישראל שאוה״ע‬
‫אומרים אלקא דאלקא אכן אין יודעים האיך יתחברו‬
‫שניהם ואומרים שיש הפסק בין אתה והוא וישראלי‬
‫הנו זאת שיש להם מקום במקום חיבור הזה וממילא‬
‫איןיינעתקים משורשם‪ ,‬וממילא כיון שהוא מחובר‬
‫לשורשו •ורואה איך יצטרפו ויתחברו רצון החפץ‬
‫בא‬ ‫סוד‬
‫הוא ותמורתן יהי׳ קודש‪ ,‬שצירו‪ q‬השם ששני■ אזתיות‬
‫■ו״ק הם כסדרן אכן י״ק הה״א עולה למעלה׳‪.‬מן‬
‫היז״ז והיינו שהש״י מעיד שבמקום הזה מעלה הש״י‬
‫את שורשו למקום שישראל עלו במאשבה ־ ש מ א‬
‫למעלה מחכמה זזה דאיתא בליקועי תורה להאריז״ל‬
‫שפרעה כשאמר ה' הצדיק ואני הי׳ מזכיר כ׳ בזה‬
‫הצירוף להגביר הדין על הרחמים כי בישראל מברר‬
‫הש״י אף על ידי הסתר הזה אבל באוה״ע כשאמר‬
‫צירוף זה היינו שכל מעשיו המה מהש״י שנתן• לו‬
‫כח פעולה וממילא כל מה שעושה הוא מה׳ אבל הם‬
‫אינם מן הפנים אלא מן העורף ואין רואים איך‬
‫בכל דבר בפרע וכשיתגלה לו קוי״ק‬ ‫מנהג‬ ‫הש״י‬
‫כי כל מי שהוא בשורש מן הפנים זה‬ ‫כסדר יתבשל‬
‫כשנפנה לעורף ח״ו גם כן יש לו תיקון אבל מי‬
‫שהוא מן העורף לזה כשמראה י לו הש״י התגלות‬
‫קוי״ק יתבש ‪ 3‬והנה אברהם אבינו ע״ה בהעקדה‬
‫אחר שהבטיח לו ל‪v‬ש״י כי ביצחק יקרא לך זרע‬
‫)וירא כא( ושוב אחר כך כשנאמר לו )שם כב(‬
‫העלהו לעולה אף כי האמין שדברי ה׳ לא ישובו׳‬
‫ריקם זשני הדברים יכולים להתקיים אכן אחר שהגוף‬
‫אינו יכול להבין שני הפכים ונסתבך בזה וכדאיתא‬
‫במדרש רבה וירא )פרשה נ׳ץ( אמר רבי אחא התחיל‬
‫אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא ■דברים של‬
‫תמוה אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת‬
‫ואמרת קח נא את בנך ועכשיו את אומר לי אל־‬
‫תשלח ידך אל הנער‪ ,‬כי כשנאמר לז כי ביצחק האמין■‬
‫בדבר ה׳ וכיון שנאמר לז קח נא י את בנך אף‬
‫שהאמין בה׳ מכל מקום כיון שלא הבין אשר צלבוש־‬
‫הזה בעולם הזה שניהם יכולים להתקיים נדמה• לר‬
‫שיפתח לו הש״י אזר חדש והבנה חדשה שדברים‬
‫שאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ה ם בלבוש אחר‬
‫למעלה מעולם הזה וכיון ששוב נאמר לו אל תשלח‬
‫שוב נסתבך איך יתאמת הכל בלבוש אחד מאחר•‬
‫שראה שזב שמאמר כי ביצחק נאמר לו גם בעולם‬
‫הזה‪ .‬וכן אמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה הכ״מ כי באמת המאמר שנאמר לו העלהו‬
‫עד שבאת הרגע שנאמר לו אל תשלח הי׳ משמעות‬
‫המאמר בכל העולם שישחטהז ורק ברגע שנאמר־‬
‫לו אל תשלח מני אז ואילך נתפרש המאמר העלהז‬
‫ולא לשחטו‪ ,‬ולפי שנכנס להסתרה בענין זה איך■‬
 ‫ישרים‬
‫חושך כמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה שהוא נגד ספירת הכתר‪ ,‬מפני‬
‫שטענת פרפה הי׳ שאחר שהש״י ברא חושך קודם‬
‫לאור וזה רומז שאין שום מקום לפעולת אדם ולעבודתו‬
‫ורק אחר שנברא מכח הש״י ממילא חפץ בכל מיני‬
‫התפשטותיו וכיון שכח ישראל הוא רק מאור היינו‬
‫שעבודתם הוא לדעת איך הש״י הוא מקדשם ומנהג‬
‫עמם וזה הוא קטן מכחות הטבע החזקים ותקופים‬
‫מאד‪ ,‬וחושך נקרא במקום שאין כח האדם משיג שם‬
‫להאיר מראשית האצילות וזה נקרא חושך מה שהש״י‬
‫הציב מסך בין שורש אצילת רצונו וכדאיתא בתיקוני‬
‫הזהר )ריש תיקון ע קכ‪ (.‬ואית חושך סתים דאתמר‬
‫ב ה ישת חושך סתרו וכדאיתא בספר מעייני החכמה‬
‫המיוחס למרפ׳ה על פסוק וחושך על פני תהום‬
‫שהש״י אור גדול כל כך פד שאין שום ברי׳ יכול‬
‫להשיגו וזה נקרא חושך מצד הבריאה כי גם זה‬
‫נתן הש׳׳י והאציל ממקור האור שהבריאה תשיג שיש‬
‫אור שהוא גדול כל כך שאין בכח הבריאה להשיגו‬
‫וגם מקור הזה אך שהוא גדול כל כך מאחר שזה‬
‫הוא ראשית האצילות שכבר התחיל מזה להתכונן‬
‫אצילות הבריאה לכן גם מקור הזה אינו כאור אין‬
‫סוך ב״ה שאחר שממקום זה מתחיל קצת תפיסת‬
‫האדם אך שכל תפיסת האדם במקום זה אינו בכח‬
‫השגה רק השגה ‪ .‬והכרה בשלילה שהאדם מכיר‬
‫שבמקום זה אין לו השגה אבל לפי שניתן לכח השגת‬
‫האדם כבר יצא בכח גבול ואינו בבלתי גבול יזה‬
‫דאיתא בתיקוני הזהר )תקון פ‪ .‬קלה ‪ ( :‬כתר פלאה‬
‫אע״ג דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח איהו‬
‫אוכם קדם פלת הפלת‪.‬‬
‫ו ז ה הי׳ טענת פרטה בסוד תנין הגדול כמו שנתבאר‬
‫לפיל אחר שנתן הש״י כח להכיר שיש מקום‬
‫שאין הא׳דם משיג שורש כוונת האצילות וזה הוא‬
‫במעלה היותר עליונה ואם כן כל המסתפך מזה‬
‫היינו כל הבריאה כל מה שהוא יותר משולל אור‬
‫בזה יש כח יותר עליון‪ .‬ונגד זה הראה לו הש״י‬
‫מכת חשך הרי תראה איך תוכל למשוך כח ממקום‬
‫הזה הרי בהשתמש מדה זאת בעולם אין לך כח‬
‫הוי׳ וזה שנאמר וימש חושך שבחושך הראשון ■לא‬
‫נזכר בו בריאה במעשה בראשית פי כל העבודות‬
‫בא‬ ‫סוד‬ ‫קם‬
‫בפבודה פס מקום המנושא מכל גבול חפיסת כאדם‬
‫ופבודסו אז יבין כי לא ברא הקב״ה דבר לבפלה‬
‫ואפילו הכמות הנראים בפולם שהם הפך מרצון‬
‫כש״י גס כן ס בראם ורק שצוה שלא לפבדם אכן‬
‫כל זמן שלא נגמר הבירור לא יאמר האדם שאין‬
‫מקום לזה זרק יבקש להש״י שיצילנו ממנו וכדאיתא‬
‫בגמרא קדושין )פ״א‪ (.‬דלא לימא גירא בפיניה דשטן‬
‫רק לימא רחמנא נגפר בי׳ בשק‪ ,‬כי באם יאמר‬
‫שאין מקום לזה אז יתפורר פליו קימרוג שגם בו‬
‫נמצא כח המסתיר אותו מעבודה וכמו שנתבאר‬
‫בפנין שפיר עזאזל‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק בא )ל״ד‪(.‬‬
‫דאיוב לפולם לא יהיב חולקא כלל לגביה דהא כתיב‬
‫והעלה פולות‪ .‬כי פולה כולה לה' ופולה באה פל‬
‫הירהור הלב ששם אינו ‪ .‬ביד אדם כלל וזה שלא‬
‫רצה לתלות שום חסרון בעצמו וממילא לא נתן מקום‬
‫לעבודת האדם כי שלמים שיש בהם לה' ולכהנים‬
‫ולבעלים היינו שהאדם מודה להש״י שברא כמה‬
‫מדרגות זה למטה מזה ונתן בהם כח הוי׳ פד שברא‬
‫את האדם בפולם הספ ק ונתן לו כח בחירה לבחור‬
‫בטוב ובהיפך‪ ,‬ואם יזכך לבו פל ידי שישמר תחלה‬
‫מכל ■מעשה בפופל אז יקבע בלבו קדושה שגם מחשבתו‬
‫תהי' זכה ונקייה וכן בהיפך ולכן גם פל ההירהור‬
‫מביא קרבן אכן תחלה מברר עצמו מצדו כל יכולתו‬
‫וזה דאיתא במס' זבחים )ז ‪ ( :‬שאחר חטאת מביא‬
‫עולה ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו ואחר כל‬
‫אלה הביא שלמים שיש בהם למזבח ולכהנים ולבעלים‬
‫כי אחר שריצה הכל בא פל דברי תורה שלא הי׳‬
‫יכול לבא עליהם אלא אחר הכשלון וממילא הכיר‬
‫שגם כח ההסתר נברא מהשי׳׳ת שפל ידי זה בא‬
‫לעומק דברי תורה וזה דאיתא דבשלמים ניתן חלק‬
‫לכל הבריאה פד קצה האחרון‪ .‬ואיוב הקריב רק‬
‫עולות כמ״ש )איוב א( כי אמר איוב אולי חטאו‬
‫בני וברכו אלקים בלבבם והיינו שידע שהאדם אין‬
‫צליי! כארץ שיהי׳ נקי בלבו אכן הוא רק מהש״י‬
‫שברא האדם ביצר והתפלל שלא יתפשט היצר לפועל‬
‫ולא נתן מקום שכל מ ה שברא הקב״ה ברא רק‬
‫לטובה וגם היצר שברא הוא לטובת האדם את זה‬
‫לא האמין‪.‬‬
‫ו׳יאמר ה' אל משה נטה ידך פל• השמים ויהי‬
‫חושך על איץ מצרים וימש חושך‪ .‬ענין מכת‬
‫קמא‬ ‫ר ים‬
‫קדישא ולא בשום אות ונקודה בעלמא וכר'‪ ,‬והיינו‬
‫שמתוך ־שהאדם יראה שיש מקום שאינו משיגו מזה‬
‫יבין שיש מקום שאינו יודע כלל שאינו־ יודע שממה‬
‫שרואה שיודע שאינו •יודע יבין שיש גם למעלה עד‬
‫אין ' מקר ותכלית‪ .‬ולכן נותן הש״י מקום לישראל‬
‫אף בראשית־ מקור אצילות■ הבריאה שאף שאין■ דעת‬
‫האדם משיג שם מברר הש״י שישראל עלו במחשבה‬
‫והיינו שהם למעלה במחשבה שמחשבה היא חכמה‬
‫והם יש להם מקום למעלה מחכמה אבל המצרים‬
‫ששורש יכחם מתנין הגדול שאומרים■ שמאחר שהתחיל‬
‫הש״י להאציל מקור מקום שאינו נתפש בגדר שכל‬
‫האדם והרי כל זאת הוא לאצילות הבריאה ואם כן‬
‫הרי יש להם מקום במקום שהוא למעלה מהדעת‬
‫ולכן יכולים להתפשע בלא דעת רק בזרם חמדתם‬
‫באין מעצור ^ולכן הכה אותם הש״י במכת חושך‬
‫היינו •ממושך העליון וכדאיתא במדרש תנחומא )פ'‬
‫בא( מהיכן הי' אותו החושך רבי יהודה אמר מחושך‬
‫של מעלה שנאמר ישת חשך ־סתרו סביבותיו סכתו‪.‬‬
‫רבי נחמי׳ אומר מחושך גיהנם שנאמר ארך עיפתה‬
‫צמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אפל‪ .‬וזה‬
‫פירוש מחשך של מעלה היינו ממקור העליון ששם‬
‫גם החושך אינו העדר ואפיסה רק נברא ולכן‬
‫כשהראה להם הש״י ‪ .‬אם תאמרו שיש לכם הוי׳‬
‫במקום זה ומשם תמשיכו כוחכם הרי כאשר יתגלה‬
‫כח זה לירד בעולם הרי לא תוכלו'לעמוד ואין לכם‬
‫שוה^כח‪ .‬ולישראל■ גם בחושך הזה יש להם תקומה‬
‫והוי׳ ולכן ■לכל בני ישראל הי׳ אור במושבותם‪.‬‬
‫במדרש תנחומא )בא ב‪ (.‬זה שאמר הכתוב שצח‬
‫חשך ויחשיך ולא מרו את דברו חושך ששלח‬
‫הקב׳׳ה על' המצריים ' קשה הי׳ למה על שלא קבלו‬
‫מרות דברו של הקב״ה אמר הקב׳׳ה למלאכים המצריים‬
‫■ראויים' ללקות בחושך מיד הסכימו כולם כאחת‬
‫ולא המרו את דברו‪ .‬להיות במכת חושך נכללו כל‬
‫המכות כי כן ביאר כבוד■ אדוני אבי מורי ורבי‬
‫הרב הגאון הקדוש ’ זללה״ה הכ״מ כי מכת חושך‬
‫הוא נגד כתר כי כל עשר המכות הם נגד עשר‬
‫ספירות’" ואחרי שאמר פרעה שאין נצרך לעבודת‬
‫האדם בבינה ‪ ,‬והשכל לשעבד כל כחותיו ומחשבתו‘‬
‫ורצונותיו להש״י• כי־ הש״י •מסר' כח למדותיו שינהגי‬
‫בא‬ ‫סוד‬
‫שצרה הש״י לישראל לעבוד אותו הוא לכוונת מי‬
‫■ שאמר והי׳ העולם‪ .‬והיינו שאחר שהש״י ספ׳ן וברא‬
‫את העולם בחסדו ולכן רצה בעבודת הברואים‬
‫כי מצד השי״ת אין צורך לכל הבריאה כמו שאנו‬
‫מתפללים אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה‬
‫הוא משנברא העולם‪ ,‬והיינו שמצדו ית׳ א׳׳ן שום‬
‫חילוק בין קודם שברא העולם לאחר שברא את‬
‫העולם ואף שרצה לברא מדת המלכות שיוכר מלכותו‬
‫העולם ואין מלך בלא עם‪ ,‬אכן זה נתבאר בזה״ק‬
‫)פנחס רנז‪ (:‬אף הכי מארי דעלמא קדם דברא‬
‫עלמא וברא בריין דיליה למאן אתקרי רחום וחנון‬
‫וכו' אלא על שם בריין דעלמא‪ .‬ושם קודם זה‪ .‬על‬
‫שם בריין דהוו עתידין להבראות‪ .‬ואף שמצד האדם‬
‫נראה חילוק בין דבר שהוא בכח ובין דבר שהוא‬
‫בפועל אבל כל זה הוא רק כח שכל נברא שמצד‬
‫האדם יש חילוק בין בכח לבפועל לפי שהוא תחת‬
‫הגבול והזמן וכל דבר שהוא צריך לעבור גבול מקום‬
‫וזמן עד שיצא מכח לפועל הוא חסר צאתו לפועל‬
‫אבל מצד הש״י שהוא בלתי בעל גבול אין חילוק‬
‫בין בכח לשבפועל‪ .‬והנה מצד הבריאה נראה שהחושך‬
‫הוא העדר האור והיינו במקום שאין שכל האדם‬
‫משיג נדמה לו ששם הוא העדר ואפיסה וריק מכחות‬
‫בריאה ונדמה לו שבזה אין שום השגחה כי כן יסד‬
‫הש״י שכל העבודות הוא למקום שיראה האדם רצון‬
‫חסדי ה׳ כי מעולם ה מ ה וכל כמה שהאדם יכיר‬
‫כח הש״י כן הוא כח שורשו וכדאיתא בזה״ק )וירא‬
‫קג ‪ ( :‬נודע בשערים בעלה דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע‬
‫ואתדבק ■לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה‬
‫דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה זמשער‬
‫בלביה‪ .‬ואחר שישראל עובדים את הש״י באור דעתם‬
‫ושכלם עד מקום שידם מגיע ובמקום שאין ידם‬
‫מגיע להשיג שם מבעלים דעתם מפני רצונו ומודים‬
‫שאין בכחם להשיג אבל מאמינים באמונה שלימה‬
‫שאין שום מקום ודבר ריק מהשגחת הש״י ורק‬
‫שבמקום הזה לא נתן מקום תפיסה לאדם וברא‬
‫מקום הזה שהאדם ישיג שיש מקום שאין שכלו מגיע‬
‫שמה כדי שידע שהוא רק נברא וכדאיתא בזה״ק‬
‫בא )מ״ב ‪ ( :‬ומאן דאשתמודע לי' קדם בריאה‬
‫דאיהו לבר מדיוקנא אסור■ למעבד לי' צורה ודיוקנא‬
‫בעלמא לא באות ה׳ ולא באות י׳ ■ואפילו 'בשמא‬
 ‫ישרים‬ ‫בשלח‬ ‫סוד‬ ‫‪.‬קטב‬

‫עשה עמי■צדקה‪ .‬ותן לי‪ .‬שני גחלים משלך')רבה אמור‬ ‫את העולם בטבע מוטבע והראה לו הש״ו‪ .‬איך‬
‫כו(‪;..‬כי כן יסד‪ ,‬הש״י ■שעבודת ישראל תקבע בכל‬ ‫שהטבע אם לא עבודת הברואים מצד הטבע‪ .‬כצ‬
‫הבריאה וכחות ‪.‬הבריאה יכירו שהם בניו שנ‬ ‫הכחות ישופעו בזעף שאין כח האדם לקבלם‪ ,‬י וכמו‬
‫הקב׳׳ה‪ ,‬ומשל למלך שצוה להכות את בנו גם השליח‬ ‫שפרעה אמר שהחושך קדם לאור כי בראשית‪.‬הבריאה‬
‫ירחם עליו מפני שיודע שבלב גם אביו מלא רחמנות‪,‬‬ ‫נברא חושך קודם לאור ולכן הראה לו כי‪ .‬מצדו‪.‬‬
‫ולכן‪ .‬מצינו בבנין בית המקדש שהכל סייעו בבנינו‬ ‫ישמש חושך בעולם כי אור מורה על הנהגה ‪,‬בדעת‬
‫(‬ ‫וכמ״ש אבן שלימה ‪ .‬מ ס ע נבנה )מלכים א‪.‬‬ ‫וחשבון‪ ,‬כי אף כי החושך הוא מקיף לאור כדאיתא‬
‫ואמרינן במדרש )שיר א( והבית בהבנותו מאליו‬ ‫בזה׳ק בראשית )כב ; ( אכן כל עבודות האדם הוא‬
‫הי׳ נבנה וכו׳ מלמד שהי׳ האבן נושאת את עצמה‬ ‫למי שאמר והי' העולם וראשית הבריאה הוא אור‬
‫ונשנה על גבי הדימוס וכן איתא בזה״ק )נח עד‪.‬‬ ‫ולמי שחפץ בבריאת העולם למקום הזה ולרצון הזה‬
‫ובמדרש רבה פקודי נב(‪.‬‬ ‫הם כל העבודות וכדאיתא במס׳ זבחים )מו ‪( :‬‬
‫לשם השם לשם מי שאמר ז הי׳ העולם‪ ,‬ולא לרצון שהי׳‬
‫וידבר ה׳ אל משה לאמר קדש לי כל בכור פטר‬ ‫קודם זה בלי שום תפיסת שכל האדם שממקום הזה‪.‬‬
‫כל רחם‪.‬בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא‪.‬‬ ‫לא יושפע טובת הברואים ‪ ,‬באופן שיוכלו לקבל כי‬
‫ענין קדושת בכור שהש״י צוה את ישראל להקדיש‬ ‫באמת מצד הש׳׳י גם חושך לא ימשיך וכל החושך‬
‫כל בכור לה׳‪.‬שמצינו שבכל מקום נתן הש״י לישראל‬ ‫הי׳ מצד הברואים שהי׳ אור גדול כל כך שלא הי<‪.‬‬
‫מצוה בכל שער‪ .‬שמתחלף ממקום למקום ומגבול‬ ‫בכח הברואים לקבלו זכדאיתא בספר מעייני החכמה‬
‫לגבול‪ ,‬ומצורה ‪ .‬לצורה וכמו תרומה ובכורים וחלה‬ ‫המיוחס למרע״ה‪ ,‬וזה שהראה לו במכת חושך‬
‫( באיבא דנוקבא‬ ‫שנקראים ראשית‪ .‬ובזה״ק )‬ ‫שהוא כולל כל המכות כי כל המכות ה ם שהראה‬
‫אית ‪ .‬איבא ‪ ,‬דנוקבא ובאיבח דדכורא אית איבא‬ ‫לו‪ ,‬שכל ההשפעה אם לא תרד על פי עבודת האדם‬
‫דנוקבא‪ ,‬ובפ׳ לך ) פ ״ ה‪ ( :‬תיאובתא ‪.‬דנוקבא לגבי‬ ‫שיצומצם על ידי עבודת האדם כי כן הציב הש״י‬
‫דכורא עביד נפש ושיאובשא דדטרא לגבי ניוקבא‬ ‫גבולים בעולם שמשפיע כפי הכלי שהאדם מכין‬
‫עבוד נפש‪)■ .‬חסר הסיום(‪.‬‬ ‫מצדו בדרך זה ישופע לו‪ .‬וזה שהראה לו במכת‬
‫חושך כדאיתא במדרש )שם( משל למה הדבר דומה‬
‫למלך שסרח עליו עבדו אמר לאחד לך והכהו חמשים‪.‬‬
‫בשלח‬ ‫מגלבין והלך והכהו מאה והוסיף לו משלו והנה‬
‫באמת אין שום כח ביד מלאך וצבא מעלה להוסיף‬
‫ויהי בשלח פרעה את העם‪ .‬בזה״ק בשלח )מ״ד‪(.‬‬ ‫על דברי הש״י וכי מאין להם כח להוסיף אלא אחר‬
‫רבי שמעון פתח תפלה לחבקוק הנביא על‬ ‫‪.‬‬ ‫שהמצרים הכירו כח הש״י שהסתיר פניו מהעולם‬
‫שגיונות האי קרא קשיא ואית לאסתכלא ביה מ׳׳ש‬ ‫ומסר העולם תחת הטבע ולכן בעת שנתן להם‬
‫תפלה לחבקוק הנביא יתיר מכל שאר נביאי עלמא‪.‬‬ ‫פורעניות מדה במדה כל כחות הבריאה הסכימו‬
‫וכל הענין מאי טעמא מית אלא בגין דאתייהיב‬ ‫וממילא נסתר מכל צבא מעלה והטבע הסכי מה לזה‬
‫לה ולא לבעלה וכו׳ ומאן דאתקשר בנוקבא מיתה‬ ‫וממילא הי׳ להם כפלים מחשכה אכן בישראל שיסד‬
‫אזדמנת קמיה וכו׳‪ .‬ולכן התפלל תמיד דלא ימות‬ ‫הש״י שעל ידי עבודה גם כחות הבריאה יקבע בהם‬
‫כד‪.,‬ב קד מי ת א והי׳ צריך תמיד לתפלה וחיזוק‬ ‫צמצום מצד עבודת ישראל עד שאף על פי שירצה‬
‫וכדאיתא לעיל גבי‪ .‬בנימין‪.‬‬ ‫הש״י לענוש אותם עוד נשאר צעקה בכל צבא מעלה‬
‫מכל עבודת ישראל שלעולם לא תכבה נרם וכן מצינו‬
‫ע נ י ן ‪ .‬פתיחת זה״ק‪ ,‬להיות מה שנאמר ויהי בשלח‬ ‫במס׳ יומא )ע׳׳ז‪ (.‬אלמלא לא נצטננו גחלים מידו‬
‫פרעה את העם ולא נאמר ויהי כי הוציא‬ ‫‪. .‬‬ ‫של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של‬
‫ה׳‪ .‬את העם ממצרים‪ ,‬כיגאולת■ מצרים איתא בזה״ק‬ ‫ישראל ח״ו וכו׳ ובמדרש איתא שאמר גבריאל לכרוב‬
‫>ןםג‬ ‫שר ים‬ ‫■בשלח‬
‫התעוררות בא מצד• אמו לתולדתו והוא ממקום קפן‬
‫מאיד ולכן כל כח חייו הי׳ מצומצם מאד והי׳ צריך‬
‫תמיד לתפלה ולחיזוק שיאיר לו הש״י מאור העליון‬
‫שגס בזה נמצא חיי עולם כי באמת נוקבא לית‬
‫לה מגרמה כלום כי י תשוקה מצד הנוקבא יחסר לה‬
‫אור חכמה העליונה היינו■ שאין לה תקיפות ליכנס‬
‫בספיקות ובירורים כדאיתא בקדושין )לה‪ (.‬איש‬
‫דרכו לכבוש וכל אריכות ימים הוא רק ממה שנכנס‬
‫לברר הספיקות וכמו שביאר בענין זה כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳־ה שהנוקבא יראה מליכנס‬
‫לספיקות ובירורים ולכן פפורה ממצות עשה שהזמן‬
‫גרמא שכל עיקר ענינה רק להיות בכל מקום בשב‬
‫ואל תעשה וכ״ש בדבר ■שעובר דרך הזמן שהוא הסתרה‬
‫האדם בעולם הזה רקלברר הספיקות‬ ‫וכל ענין‬
‫וכדאיתא במדרש )תהלים סב( הנשמה הזאת כל‬
‫שעה שהוא עולה ויורדת מבקשת לצאת מן האדם‬
‫האיך היא עומדת בתוכו אלא הקב׳׳ה מלא כל הארץ‬
‫כבודו מניחה בגופו והיא באה לצאת ורואה את‬
‫יוצרה וחוזרת לאחורי׳‪ .‬לכן תיכנס לספיקות להוציא‬
‫יקר מזולל‪ ,‬והנה בכל ישועה יש קיפרוג גדול כמו‬
‫שהי׳ קיפרוג בבריאת העולם מה אנוש כי תזכרנו‬
‫)בראשית רבה ח( שהי' הקיפרוג למה יתן הש״י‬
‫לבריאה שאין לה תפיסה כל כך באור‬ ‫אור גדול‬
‫גדול וכמו שנאמר שם )תהליס ח׳( אשר תנה הודך‬
‫על השמים וגו׳ ותחסרהו מעע מאלקים‪ ,‬כי האדם‬
‫נברא בכח כלי קפנה מאד ורק שעל ידי עבודתו‬
‫יקנה גם הכלי שתתגדל ואחר כך יוסיף לו הש״י‬
‫בכל פעם אור כפי הכלי שמגדיל אותה בכל פעם‬
‫ועת וזה הי׳ קיפרוג המלאכים כי לכל צבא מעלה‬
‫נותן הש״י אור רק כפי כח הכלי שברא אותם לקבל‬
‫ולכן נקראו עומדים שעומדים תמיד במדרגה אחת‬
‫וכמ׳׳ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה )זכרי'‬
‫ג( והיינו שהאדם נברא בכח אור ממדרגה גבוה‬
‫מאד אכן בזה יגדל עוד כחו יותר ממלאכי השרת‬
‫שקונה בכל עת הוספת אורה וזה מהלכים בין‬
‫העומדיה׳^וכן הי' הקיפרוג בחבקוק אחר שנברא‬
‫בכח כלי קפנה מאד כי כל תפיסת תשוקת הנוקבא'‬
‫הוא רק לדבר שהוא לפי שעה והש״י בנה מזה חיי‬
‫עולם‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק בשלח )מ׳׳ה‪ (.‬מתלא אמרי‬
‫מאן דנשיך■ מכלבא מקניה אזדעזע‪ .‬כי■ ענין כלב‬
‫סוד‬
‫פרשת גח )ס״א ‪ ( :‬ואי תימא איהו עד לא מפו‬
‫זמנייהו וכו' אמאי עביד בהו דיכא וכו׳ אלא בגין‬
‫דמשתתפו בהדייהו דישראל לאבאשא לון וכר ובגין‬
‫כך אעבע מצראי בימא‪ .‬ולכן גס זאת הישועה היא‬
‫מספרא מוקבא ולכן איתא בזה״ק בשלח )מ״ה‪(.‬‬
‫כך ישראל כד נפקין ממצרים כדין פעימו פעמא‬
‫דמותא וקב״ה אסי לון כדכתיב וה׳ הולך לפניהם‬
‫יומם כי עכין מה דאיתא בזה״ק שהיתה בלא ‪-‬זימכא‬
‫וכדאיתא הפ ע ם שלא נכנסו תיכף ל א ח ישראל ט‬
‫לא שלם עוד עון האמורי )תנחומא בשלח א( קי‬
‫הבירור הגמור בעולם הזה בעת שתהי' מלכ׳ות שמיס‬
‫בשלימות ולא יהי' שום קיפרוג על ישראל ויתראה‬
‫מפורש שלב ישראל מלא אהבה להש״י והוא מקושר‬
‫בכל פרפיו בהש״י ואז תהי׳ הגאולה מספרא דדכורא‬
‫היינו שיתגלה הרצון והארת פנים איך ישראל‬
‫מקושרים בהש״י‪ ,‬אכן בגאולת מצרים הי׳ עוד‬
‫קייפרוג על ישראל כדאיתא ברבה שמות )פרשה‬
‫כ״א( עד עכשיו היו עובדי גילולים ואתה קורע להם‬
‫את הים מה עשה הקב׳׳ה מסר לו איוב שהי' מיועצי‬
‫פרעה כו׳ ורק מה שהעיקו לישראל מאד נאבדו קודם‬
‫זמנם וכדאיתא בזה״ק פ׳ נח )דף ס ״ א‪ ( :‬אלא בגין‬
‫דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון ובגין כך‬
‫עביד בהו דינא‪ ,‬והוא‪ ,‬בי הש״י התעורר לצעקת‬
‫בני ישראל אף מה שצעקו בקפנות דעתם כי לא‬
‫הי׳ להם עוד שום כח לצעוק כמו אחר מתן תורה‬
‫שכמה שסבלו ישראל על קדושת שמו והבפיח להם‬
‫הש״י שלא תשרה שכינה רק על ישראל ועתה יש‬
‫צעקה בלב ישראל מהתעוררות העליונה כי בגלות‬
‫ישראל אחר קבלת התורה הוא מפורש שגם שכינת‬
‫כבודו הוא בגלות וכמו שנתבאר בפרשת שמות כי‬
‫המרכבה שראה יחזקאל היתה במדרגה מורגשת‬
‫יותר בעולם הזה שאז הי׳ ניכר מפורש גלות השכינה‪.‬‬
‫ולכן הגאולה העתידה תהי׳ בבחינת זכר שיהי׳‬
‫התעוררות מצד הש׳‪ v‬לגאול שכינת כבודו וכבוד‬
‫שמו אכן במצרים העיר הש״י לקול צעקת ישראל‬
‫במדרגה שפלה מאד וכמו תינוק קפן שצועק לאביו‬
‫אף על דבר קפן שיחסר לו‪.‬‬
‫כמו דאיתא בחבקוק לפי שבא מספרא‬ ‫והנה‬
‫לרגלוי‪ ,‬כי■‬ ‫דנוקבא לכן מוחא אקדים‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫בשלח‬ ‫סוד‬ ‫קמד‬

‫דמיין אשתכחו ביה‪ ,‬וכן 'הי׳ גאולת‬ ‫פילאה אתר‬ ‫נתבאר בפרשת תצא בענין עמלק שאין לו כס ליגע‬
‫קיטרוג גדול שבשעה שנגאלו נאמר‬ ‫מצרים שהי'‬ ‫בשורש ורק שהוא מעורר קיערוג וכמו שביאר כבוד‬
‫פרעה את העם שרק נגד פרעה זכו‬ ‫בהם בשלח‬ ‫אאמו׳׳ר הרב הגאון הקלוש זללכ״ה הכ״מ שם‬
‫בשעה הזאת‪.‬‬ ‫בדין להגאל‬ ‫וביאר בזה דברי אאזמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫כי שורש' הכלב הוא מקערג על דבר שאינו סעא‬
‫ובמכילתא ובתנחומא בשלח‪ .‬א‪ .‬וברבה בשלח‪.‬‬ ‫מפורש ורק על זה שאמרו ■חכמים אין לו עליו אלא‬
‫כ‪ (.‬איתא בשלח לשון לויה שלווה אותם‬ ‫תרעומות בזה מקטרג הכלב וביאור דבריו ז׳׳ל ממס׳‬
‫ולוי׳ היינו חיבור‪ .‬שעוד‪.‬הי׳ להם חיבור עם מצרים‬ ‫חולין )נ״ג‪ (.‬נקטינן אין דריסה לכלב וכדאיתא‬
‫כי הגאולה הי׳ גם כן בהתעוררות נוקבא כי לא‬ ‫בזה״ק בשלח ) ס״ ה‪ (.‬דמקליפת שור וחמור נפיק‬
‫קנו עוד כלי קיבול לקבלת התורה כי בקריעת ים‬ ‫מנהון כלב‪ .‬אכן בזה שאין לו בשורש חיים קבועים‬
‫סוף התחילו לקנות כלי הדכר כדאיתא בזה״ק בשלח‬ ‫לזה יש כח בקליפה זו לקטרג עליו וכהאי דאמרינן‪,‬‬
‫)נ׳‪ (.‬ויסע מלאך האלקים עד לא אשתכח אוירא‬ ‫במס׳ בבא מציעא )ע״ז ‪ ( :‬ואמר רבא האי מאן‬
‫דכיא וכו׳ עד שבררו עצמם כל כך להגיע אחר כך‬ ‫דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון‬
‫למתן תורה אף שגם תחלה נאמר )שמות ג( למשה‬ ‫הוי אלא דאית לי׳ תרעומת כי כשהוא ביחד יש‬
‫בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על‬ ‫לו הכאה מזה‪ ,‬שיוכל להתקיים על יהי שירויח בזה‬
‫ההר הזה אכן לעיני המקטרגים כשראו שהש״י‬ ‫יותר ויותר וכשאינו משלם לו בפעם אחת כל זוזא‬
‫בוחר את ישראל לחלקו ולכן הוצרך הש״י להלוך‬ ‫וזוזא קמא קמא אזיל לי׳‪.‬‬
‫לפניהם בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה להאיר‬
‫להם תמיד מאור חכמתו לחזק כח כלי קיבולם עד‬ ‫ודרך הש״י בהפך כי מכל מעשי האדם פרטיים‬
‫שהובאו למקום שקנו דברי תורה בקנין שהוא קדושת‬ ‫יצרפם לחשבון גדול ויקנה על ידיהם חיי‬
‫ארץ ישראל‪ ,‬וזה שאמר■ הכתוב )בא יא( ולכל בני‬ ‫עולם כי אם ישלים לאדם פרי מעשה כל אחד ואחד‬
‫ישראל לא יחרץ כלב לשונו כי הסתיר הש״י אותם‬ ‫מפוזר לא יהי׳ לו קנין בחיי עולם‪ .‬והנה לזה יש‬
‫מפני כל המקטריגים שהם מקטרגים בענין זה‪.‬‬ ‫קיטרוג מקליפה זאת כי התעוררות מצד הנוקבא‬
‫הי׳ קטן מאד שאין לו משורש חכמה עליונה אכן‬
‫ליסר את אופן ‪,‬מרכבותיו‪ .‬בזה״ק )מ״ח ‪ ( :‬רבי‬ ‫על ידי הוספות עבודה מעט מעט הש״י עוזר לטובה‬
‫שמעון פתח וארא החיות והנה אפן אחד‬ ‫עד שמצטרף לחשבון גדול שמחזיק כח כליו כאלו‬
‫בארץ אצל החיות ה אי קרא אוקמוה ואתמר אבל‬ ‫הי׳ מתחלתו משורש החכמה הקדומה והנה באמת‬
‫ת״ח קב׳׳ה בכלא אתחזי שלטנותא דיליה ושלטניה‬ ‫זה מנהג הש״י רק עם ישראל כי באמת כל שרשי‬
‫די לא תעדי לעלם ולעלמי עלמין ועביד שלטנותא‬ ‫ישראל הם ממקור החיים אכן כל עוד שלא נגמר‬
‫באבהן נטיל לאברהם וקיים בי׳ עלמא דכתיב אלה‬ ‫הבירור זה הוא בהסתר גדול ואין הש״י מראה לעין‬
‫תולדות השמים והארץ בהבראה‪ .‬נטל יצחק ושתיל‬ ‫רק מה שסיגל נפש מישראל על ידי עבודה‪ ,‬ולזה‬
‫בי' עלמא דאיהו קיים לעלמין הה״ד ואת בריתי‬ ‫הקיטרוג למה לא ת הי׳‪ .‬ה הנ הג ה גם בזה מדה במדה‬
‫אקים את יצחק נטיל יעקב ואותביה קמיה ואשתעשע‬ ‫שלא יצטרף עבודת האדם משפל המדרגות עד שיגיע‬
‫בהדיה ואתפאר ביה הה״ד ישראל אשר בך אתפאר‬ ‫למקור החיים על ידיי שקושר חבל בחבל ונימא‬
‫וכו‪/‬‬ ‫בנימא עד שמברר ומחזיק יסוד תולדתו ‪.‬כי הוא‬
‫חלק ה׳‪ .‬וכן הי׳ הקיטרוג על חבקוק שלא יגיע לשורש‬
‫להילת המרכבה שברא הש״י לכבודו וענין מרכבה‬ ‫החיים ורק מדה במדה מיסוד התעוררות תולדתו‬
‫הוא העשוי להנשא בו ממקום למקום עד‬ ‫שלא יגיע רק לחיי שעה ולזה גרם לו הקיטרוג הזה‬
‫שאין רצון הרוכב במרכבה ניכר ורק ניכר כי הוא‬ ‫מיתה עד שהחייהו אלישע וכדאיתא שם ) מ ״ ד‪( :‬‬
‫הגדול הנישא עליו ברצונו הכללי אבל הנהגה הפרטיית‬ ‫וישם פיו על פיו וגו׳ לקשרא לי' באתרא אחרא‬
‫קמה‬ ‫ישרים‬
‫וזה שאמר )שם בשלח מ ח; ( ותא חזי יעקב אחיד‬
‫באילנא דחיי דלית בי׳ מותא לעלמין דכל חיין בהאי‬
‫אילנא אשתכללו ויהיב חיין ■לכל אינון דאחידן בי‪/‬‬
‫כי אמר שרואה שהשי״ת אינו מתפעל משום מדה‬
‫ולכן אף הדומם אינו דבר קבוע ומועבע מאחר‬
‫שהש״י בראו ממילא ברצונו י ו ^ הדומם להזדכך כי‬
‫מה שנראה שהדומם הוא נעתק מחיים הוא רק‬
‫ממה שהש״י ברא עץ הדעת עוב ורע בעולם ומצד‬
‫זה אין נראה איך הוא תמיד משבח את השי״ת אבל‬
‫באמת גם הארץ מלאה חסדו ולכן יעקב אבינו לא‬
‫מת כמו שמסיים שם כי המיתה הוא הסתר מצד‬
‫האדם אכן הדבוק באלנא דחיי רואה שנפש מישראל‬
‫חי ודבוק בשורש החיים וזה שמסיים שם ואימתי‬
‫מת בשעתא דכתיב ויאסוף רגליו אל ה מ ע ה וכו׳‬
‫כדין ויגוע ויאסף אל עמיו כי מעה רומז למדרגה‬
‫תחתונה שזה מסתיר תחתית מדרגות העליונים שלא‬
‫יתראו איך הש״י חי ומנהיג בעולם הזה וכדאיתא‬
‫בזה״ק משפעים )ק״ה‪ (.‬ומספר את רבע ישראל‬
‫דאיהו מונה תניינא מנה לרבע כל אינון נוקבין‬
‫מרגלין עלאין דמעה דשכיב עלי׳ ישראל וכדמסיים שם‬
‫ומספר וגו׳ בשעתא דיתער קב׳׳ה לאחייא מתיא הני‬
‫דאפהדרו בגלגולא‪ ,‬וזהו שהש׳^י מונה מעשי ישראל‬
‫אף מה שעושים מתוך ההסתר‪ ,‬וזה ענינו ואימתי‬
‫מית וכו׳ דרק בזה הלבוש התחתון נראה שיעקב‬
‫אבינו מת אבל באמת כיון שהגיע למדת אמת היינו‬
‫שראה שהש״י הוא למעלה מכל המדות מצד זאת‬
‫המדה אין שום מיתה בעולם מצד ישראל לנפשות‬
‫ישראל‪.‬‬
‫)ושם(‪ ,‬ת ״ ת כל משריין דלעילא וכל אינון רתיכין‬
‫כלהו אחידן אילין באילין דרגין בדרגין אלין‬
‫עלאין ואלין תתאין וחיוותא קדישא עלייהו וכלהו‬
‫אוכלסין ומשריין כלהו נעלין תחות ידהא על מימרהא‬
‫נעלין ועל מימרהא שראן‪ .‬הנה חיה נקרא כל מקום‬
‫שהיא מקבל החיים מיסוד חכמה העליונה כי חי‬
‫הוא לשון זכר וחיה הוא המקבל חיים וכמ״ש‬
‫)בראשית ב( ויהי האדם לנפש חיה ובזה״ק סוף‬
‫פ׳ משפעים )קכ״ו‪ (.‬מאן חיה‪ .‬דא אמר רבי יוסי‬
‫אמר רבי חייא חיה זוערתי‪ .‬וכי אית חי׳ זוערתי‪,‬‬
‫אין חי׳ זוערתי וחיה עלאה וחיה זוערא דזוערתי‪.‬‬
‫בשלח‬ ‫םוד‬
‫הוא בנושאי המרכבה‪ .‬וכן הוא כביכול במרכבה‬
‫פליונה שהיא לתכלית הבריאה וכמה דאתמר )רבה‬
‫וישלח פב ובזה״ק פנסס‪ .‬ריז‪ .‬רנב‪ (,‬האבות הן הן‬
‫המרכבה שהש״י משר הנהגתו בעולם על ידי מדות‬
‫האבות שברא אותם בעולם שהם ישלימו רצונו וכפי‬
‫הכלים שיכינו הם בעולם כן יתנהג העולם וכן הוא‬
‫רצון הש״י‪ .‬והנה יסוד מדותיו של הקב״ה הם מדות‬
‫האבות חסד‪ .‬גבורה‪ .‬תפארת‪ .‬שהשלימות שבהם‪,‬‬
‫ביעקב אבינו עליו השלום‪ ,‬וזה דאיתא נעל אברהם‬
‫׳וקיים בי' עלמא כי יסוד העולם נבנה בחסד שהי׳‬
‫החסד כל כך עד שנקרא הש׳‪ v‬גדול שזה ענותנותו‬
‫שרצה להראות גדולתו בעולם שנקרא גדול בעולם‬
‫ולכן ברא את העולם‪ .‬נעיל יצחק ושתיל בי׳ עלמא‬
‫דאיהו קיים לעלמין כי שתיל היינו נעיעה כמו‬
‫אילן שאחר שנתנעע שוב השרך עולה מאליו ובתוכו‬
‫יש זריעה שזורע מעצמו בכל שנה ■ושנה ומוציא פירות‬
‫וכן הוא מדת יצחק אבינו שעל ידי מדת הגבורה‬
‫והצמצום שמצמצם ההשפעה סביב שלא תתפשש רק‬
‫במקום אחד ועל ידי זה עושה פירות במקום הזה‬
‫כי זה כח האילן שהוא כלי להמשיך אלי׳ משוד הארץ‬
‫ומשמניה יען כי יצמצם כח הארץ‪ .‬נעיל יעקב ואותבי׳‬
‫קמיה ואשתעשע בהדיה ואתפאר ביה‪ ,‬כי משני‬
‫מדות אלה כשאין להם התכללות אין ניכר פעולתם‬
‫בעולם אכן ביעקב אבינו ע״ה נתכללו שני המדות‬
‫למדה אחת בדעה והשכל מתי להשתמש במדה זו‬
‫ומתי בזו וכל מקום שיש התכללות ושלימות זה הוא‬
‫כולל כל הבריאה מראש המדרגות עד סוף כל תשלום‬
‫תכלית הבריאה כי מהתכללות המדות יתראה שיש‬
‫בורא שהוא למעלה מהמדות וזה דאמר ואותביה‬
‫קמיה ואשתעשע בהדיה כי זה הוא מה שנזכר‬
‫בזה״ק )וישלח ק ע ג‪ ( :‬דיעקב הוא מרכבה בפני‬
‫עצמו חוץ מה שנכלל במרכבה עם האבות כדאי׳ שם‬
‫ויעל מעליו א לקים וכו׳ מכאן דאתעביד רתיכה‬
‫קדישא בהדי אבהן וכו׳ ואיהו רתיכא בלחודוי וכו׳‬
‫וזה שנאמר ביעקב אבינו )זה״ק תולדות קלח‪(.‬‬
‫קב״ה קרא ליעקב אל א״ל אנא אלקא בעלאי ואנת‬
‫אלקא בתתאי‪ ,‬כי מי שהוא מרכבה למקום שהוא‬
‫גבוה מכל המדות זה יכול לירד ולראות איך הש״י‬
‫מושל בכל פרע ופרע ואפילו במקום שנראה בעוה״ז‬
‫שהוא רחוק מרצון הש״י גם שם נמצא כבוד שמים‪.‬‬
 ‫יש ר י ם‬ ‫בשלח‬
‫כל עוד שלא נגמר הבירור עוד נסתר האור מהבריאה‬
‫והש׳^ הסתיר מכל הבריאה שלא תראה חסד הראשון‬
‫איך הוא אדוקה וקשורה בשורשה וכל ההסתר היינו‬
‫עירדות עולם הזה ותשוקותיו שמעריד דעת האדם‪.‬‬
‫וזה דאיתא במס׳ בבא בתרא )ריש פרק המוכר את‬
‫הספינה ע״ג‪ (.‬אמר רבה אשתעי לי נחותי ימא‬
‫ה אי גלא דמעבע לספינתא מתחזי כי ציציתא דנורא‬
‫חוורתא ברישא ומחינן לי׳ באלו ותא דחקיק עליה‬
‫אקי״ק אשר אקי״ק י״ק ה׳ צבאו״ת אמן וכו׳ ונייח‪.‬‬
‫כי כל הגל שמתרומס היינו שמתגבר תשוקת עוה״ז‬
‫מפני שמרגיש שיש בעניני עוה״ז מחסד הראשון שהש״י‬
‫הניח בהבריאה וזהו ציציתא דנורא חוורתא‪ .‬וזה‬
‫דמחינן לי׳ באלוותא דחקיק בי׳ שמות הללו כי השמות‬
‫הללו הם הסדר הגמור בהשתלשלות כי אקי״ק רומז‬
‫כדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה ‪ ( :‬אהי׳ זמין לאמשכא‬
‫ולאולדא כלא וכדאיתא בכתבי האריז״ל )לקועי תורה‬
‫שמות( שרומז לכתר וי׳׳ק הוא התחלת הולדה כי‬
‫הוא ראשית השם ואין השם שלם עוד וזה רומז‬
‫לחכמה ובינה )תקונים תקון כב‪ .‬ס ג ‪ ( :‬ואחר כך‬
‫השם שלם‪ .‬ושוב אחר כך צבאות שרומז לפעולות‬
‫בעוה״ז כדאיתא שכל הניסים מנצח והוד )תקונים‬
‫תקון יג(‪.‬‬
‫וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין סלקין‪ .‬גלי הים‬
‫הה שמראים לו שיש סדר השתלשלות עד שהבריאה‬
‫תזדכך לראות באור ה׳ וזה פירוש הזהר‬
‫אתה תשבחם )נח ס״ ע ‪ ( :‬תתבר לון לאתבא‬
‫לאתרייהו‪ .‬כי כל מה שרוצה לעלות הוא ממה‬
‫שהש״י מצמצם אור בעולם ושואף־ למקורו וזהו מדת‬
‫הדין וגבורה לעולם ונקרא אור חוזר אכן שהש״י‬
‫מראה בחינת אור ישר אז גם הבריאה תראה כי חור‬
‫הש״י מלא כל הארץ כבודו וכדאיתא במדרש שוח״ע‬
‫)פס״ב( שהנשמה כשרוצה לפלות רואה שמלא כל‬
‫הארץ כבודו וחוזרת וענין זה מה דאמר בזה״ק‬
‫)בשלח מח ‪ ( :‬וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין‬
‫סלקין‪ ,‬כי ארבא רומז לתשלום הכלי בעולם הזה‬
‫כי אניה בגימעריא אדנ׳׳י ע״ה וכדאיתא בזה״ק‬
‫)לקמן נ׳ ‪ ( :‬היתה כאניות סוחר דא כנסת ישראל‬
‫ומה שאמר כלהו ארבין סלקין נחתין אין כוונתו‬
‫שנוסעים כרצונם ורק סלקין נחתין היינו יעלו שמים‬
‫ירדו תהומות שאין ההנהגה בסדר כי רק לבסוף‬
‫םוד‬ ‫קמו‬
‫והול( בכל מקום מלטת המקבלת מגזכמה עליונה‬
‫כמ״ש )משלי ג( ה" בחכמה יסד ארץ ומלכות דאצילוה‬
‫נקרא סי׳ עלאה לפי שהיא מקבלת ומשפעת סכמה‬
‫למה שתחתונה‪ ,‬והסתעפותי׳ מתחלק לכמה מיני‬
‫פרעי פעולות‪ ,‬הן בקום ועשה והן בשב ואל תעשה‪.‬‬
‫וכל זה הוא כשמאיר אור החכמה אז על פיו יחנו‬
‫ועל פיו יסעו‪ ,‬ואף במקום ההסתר הגדול שנקרא‬
‫ים וכמו דאיתא שם בז ס ק וכלהו עלאין ותתאין‬
‫אזלין ושאעין בימא כי ים רומז למקום המגביל הן‬
‫במקום העליון מקום הבינה הוא הנותנת גבולים‬
‫וגדרים לחכמה שלא תתפשע רק בגבולים נודעים‬
‫אכן גם בהגדרים מצד מדת נוקבא שם זורה אור‬
‫החכמה איך לכלכל כל דבר הן בקום ועשה הן בשב‬
‫ואל תעשה‪ ,‬וכל זה יורד בהשתלשלות מדרגות שמקבל‬
‫כל מדרגה ומדרגה ממה שגבוה ממנה עד שגם‬
‫המדרגה היותר שפלה באדם גם כן לא יתפשע‬
‫במדה עצמה בלי שכל ורק כל הבריאה תכלכל כל‬
‫דברי׳ במשפע וכלהו עלאין ותתאין אזלין ושאעין‬
‫בימא‪ ,‬ים נקרא בכל מקום כלי קיבול במקום ראשית‬
‫הקבלה שם משפיעים כחות האלו ושם ניכר איך‬
‫כל רבר מתנהג‪.‬‬
‫רומזין לגודל עירדא המשכיחים ומסתירים‬
‫לאור כי הגלים היינו שמי הים מתרוממין שירצו‬
‫לעלות כי מים התחתונים היינו התשוקות הניתנין‬
‫בעולם הזה וביסודם ירצו תמיד לשוב למקורם‪ ,‬כי‬
‫לכל התשוקות יש יסוד למעלה שמפני זה יש תשוקה‬
‫לדבר בעולם הזה אכן בעולם הזה הוא מלובש בלבוש‬
‫גשמי כי לולא שיש בעניני עוה״ז אור עמון לא הי׳‬
‫חושך לשום דבר עוה״ז‪ .‬אכן מפני שמרגישין שיש‬
‫דבר עוב בזה אך מפני שהאור נ ע ^ בזה עוד יתגבר‬
‫החשך ויעריד להבריאה‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק נח‬
‫) ס״ ע ‪ ( :‬בשוא גליו אתה תשבחם וכו׳ ד״א תשבחם‬
‫ממש שבחא הוא להון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי‬
‫מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב‬
‫דלא יכיל )ולא יהבי ליה רשותא( שבחא איהו דילו׳‬
‫וכלא משבחין לי׳‪ .‬וזה דאיתא בזה׳ק )נשא קכג‪(.‬‬
‫מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא וכו׳‬
‫מבלבלין מחשבתי׳ דלא ייעול לאתר דלאו • דיליה ט‬
‫קמז‬ ‫ישר ים‬ ‫בשלח‬ ‫םוד‬
‫על ידי היסוד שהיא פסיעה לבר וזה דמסיים כאן‬ ‫מסיק וכל ארבין לא נעלין מאתרייהו ולג‪ 1‬סלקין‬
‫ומהכא אשתכח חלזון לתכלתא‪ .‬היינו מדת מלכות‪.‬‬ ‫וכסהין בר מההוא שעתא ‪.‬דאתי סד דברא וכו׳ וכדין‬
‫ונצח והוד תרין פלגי דגופא והתגלות הנצח ביסוד‪,‬‬ ‫כלהו ארבין אזלין באורח ‪.‬מישר‪ .‬ונוגי ימא מתבדרין‬
‫ונראה דהיינו דמפרש אופן אחד בארץ שהאופנים‬ ‫לכל סער‪ .‬נוגי ימא רומז להשפעת הש״י מה שמשפיע‬
‫היינו נצח •והוד שהם מניעים הגוף ונקרא אופן לשון‬ ‫בעולם כס להתרבות העולם וכן איתא בליקועי תורה‬
‫יחיד מפני שנחשבים כאחד‪ .‬וזה מה דמתחיל והנה‬ ‫)סוף פ' שמיני בשעמי מצות( דגים יוצאים מיסוד‬
‫אופן אחד בארץ שהש״י נתקשר במעשי האבות עד‬ ‫ב״א כי כשהשירדא גוברת מצד תשוקת עוה״ז‬
‫שהם מרכבה להש״י וגמר ההנ הגה על ידי זבולון‬ ‫והתגברות ההסתר אז לא תלך ההשפעה בדרך יושר‬
‫שהוא נכנס בפניני עולם הזה להוציא משם אור‬ ‫יורהכחץ למקום אחד שמשם תתפשש ורק‬ ‫להיות‬
‫הש״י עד שהש״י נתקשר בבנין שלם ובקומה שלימה‬ ‫תתפרד ולכן אין מצד השפעה כזאת כח להתרבות‬
‫מן האבות עד אחרון שבנפש ישראל ובכל מעשיהם‬ ‫כי אחר שאין הבריאה בכח לקבל עוד כי תחלה הש״י‬
‫והם בסדר מדרגות מאברהם שמתחיל בו להראות‬ ‫שולח אורו להבריאה שלא תתפשש ביותר ומראה לה‬
‫מדותיו ולנהג על ידו העולם עד שמוריד השפעתו‬ ‫כי גם בעולם הזה יש כבוד שמים ועל ידי זה מתחזק‬
‫להשפיע אף בפניני עולם הזה וזה דאיתא בחגיגה‬ ‫הכלי קיבול ואחר ■כך שולח הש״י אורו כפי כח‬
‫)י״ג‪ (:‬וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל‬ ‫הכלי‪ ,‬וזה דאיתא מתבדרין לכל סשר אלין למזרח‬
‫החיות אמר רבי אלעזר מלאך אחד שהוא עומד בארץ‬ ‫ואלין למערב ואלין ■לצפון ואלין לדרום היינו שאין‬
‫וראשו מגיע אצל החיות‪ .‬במתניתא תנא סנדל שמו‬ ‫חיבור וזווג בין המדות הכוללים שהש״י מנהג בהם‬
‫הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחורי‬ ‫את עולמו שרומזין בארבע רוחות בר מההוא‬
‫המרכבה וקושר כתרים לקונו וכו׳ דאמר שם אתגא‬ ‫דאתי חד דברא בימא וידע לאשלמא רוחא‬ ‫שעתא‬
‫ואזל ויתיב ברישיה‪.‬‬ ‫וכו׳‪ .‬כי אחר שהש״י שולח כח השפעות‬ ‫דזעפא‬
‫חכמתו העליונה אז הבריאה משיג הכלי והאור ביחד‬
‫זה השם סנדל היא התחתית שבכלי קיבול האדם‬ ‫ואז תוכל לקבל האור‪.‬‬
‫שזה הוא מחזיק רגלי האדם וזה שאמר‬
‫אית לתתא כגוונא דלתתח‬ ‫ושם‪ .‬ת״ח כגוונא דלעילא‬
‫שגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה כי זה השיעור‬
‫דלעילא אית לעילא בימא‬ ‫•אית בימא כגוונא‬
‫חשיב הש״ס לקומת המרחק שבין ארץ לרקיע וכן‬
‫לתתא כגוונא דלתתא אית‬ ‫עלאה כגוונא דלעילא אית‬
‫בין רקיע לרקיע‪ .‬והוא‪ ,‬שמעשי ישראל שמוציאים‬
‫ימא הא א ת ע מ א לחברנא‬ ‫בימא תתאה גופא דההוא‬
‫אורה מכל עניני עולם הזה היותר שפלים מגיעים‬
‫וזרועין דימא וגופא דימא‬ ‫וכו׳ הכי נמי רישא דימא‬
‫עד למעלה למעלה גבוהים מאד מאחר שיש להם‬
‫ישכון וכו׳ זבולון שוקא‬ ‫כתיב זבולון לחוף ימים‬
‫קומה שלימה שגם בפניני עוה״ז ממליכים את הש״י‬
‫דימינא‪.‬‬
‫ולכן אף מה שעושים שלא מדעת כיון שיש בכללם‬
‫כאן מבאר איך העריך הש׳׳י סדר בכל פניני השפעה‬
‫קבלת עול מלכות שמים אף שאין רואים בכל פרט‬
‫וקבלה וחשיב זבולון לגמר ההנהגה מיעקב‬
‫מעשה איך אור הש״י נמצא אכן לפי שהם ממליכים‬
‫אבינו ע׳׳ה וכדאיתא )שם( וירכתו על צידון כד״א‬
‫עליהם את שם ה׳ ושם )בצירי( היינו הרצון שיש‬
‫להש״י להגדיל כבודו בין בריותיו ושם )בצירי(‬ ‫יוצאי ירך יעקב‪ ,‬וחשיב זבולון למדת נצח שוקא ימינא‬
‫הכבוד ואות התנשאות בעולם‪ .‬וזה‬ ‫היינו דגל‬ ‫וכן בפרשת ויחי )רמ״א ‪ ( :‬ובגין כך קרי לי' ירך‬
‫דדרכי' דירך לנפקא ולמיעל ובליקושי תורה להאריז״ל‬
‫דמקשה ש׳׳ס חגיגה )שם( והא כתיב ברוך כבוד‬
‫)פ' ויצא( חשיב לי׳ ליסוד‪.‬‬
‫דידע‬ ‫ליכא מאן‬ ‫מכלל דמקומו‬ ‫ה׳ ממקומו‬
‫לי׳ ומתרץ דאמר שם אתגא ואזל ויתיב ברישא‬ ‫והנראה דהכא בזה״ק חשיב לי׳ שהוא גורם‬
‫שמקיף את הראש‬ ‫כתר היינו‬ ‫דמלכא‪ ,‬כי‬ ‫ההליכה וכדאיתא במנחות )לד‪ (.‬דכי עקר‬
‫מקבל עליו עול מלכות שמים היינו‬ ‫ואם האדם‬ ‫אינש כרעי' דימינא עקר ברישא והיציאה לבר הוא‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫בשלח‬
‫ה ם בגודל ׳זרם התפשעות ושם אין רואים את כבוד‬
‫שמים וזה רומז למה שנזכר ) ב׳ ד כ( שקיצץ רגלי‬
‫הנחש כי היו אומרים שהש״י ברא את העבע שתתנהג‬
‫מעצמו וכדאיתא בשלהי מנחות דקראן לי׳ אלקא‬
‫דאלהא‪ .‬ולכן אין הש״י מנהג על ידם את העולם‬
‫שאק כבוד שמים נתראה ע״י בעולם ולכן אינם‬
‫יכולים להתפלל לה׳ שישפיע להם כי אין ממליכים‬
‫את הש׳׳י וכדאיתא שם בזה״ק )מ״ע‪ (.‬מה עביד‬
‫אעבר וסליק ה אי אתר קדישא עילאה‪ ,‬כי גם‬
‫למעלה אינם מסודרים כוחות האומות באופן שיגיע‬
‫עד לתחתית המדרגות כדאיתא בכתבי האריז׳׳ל דראשי‬
‫תיבות יוצר משרתים ואשר משרתיו ר׳׳ת מום שהוא‬
‫שם האחרון משם ע״ב לרמוז על שרי אוה״ע שמום‬
‫בם כי אחר שאין יכולים להופיע למה שתחתיהם‬
‫שיקבלו אור הש״י לכן אין להם שלימות ואין האופן‬
‫מגיע עד לארץ מצד מה שהם מרכבה לרצון הש״י‬
‫אינם בשלימות כי בישראל שמקבלים כחם משם‬
‫הוי׳ בלי אמצעית וזה השם כולל כל השמות והכחות‬
‫וממילא יגיע אופנו עד לארץ אבל אופני מרכבות‬
‫שאר השמות אינם כוללים כל כך שיגיע עד לתחתית‬
‫המדרגות‪ ,,‬וממילא כשהראה הקב״ה שמתנהג בשם‬
‫הוי׳ הכולל עד לשפל המדרגות בעולם הזה גם כן‬
‫נתבשלו אופני מרכבות פרעה‪.‬‬
‫כלהו נעילין בגין דכלהו אחידין בה‪ .‬כי אחר‬
‫אז ישיר משה בזה״ק )נ״ד‪ (.‬רבי אבא פתח ואמר‬
‫אסתכלנא בכל תושבחן דשבחו לקב״ה וכולם‬
‫וכו' מאי שעמא אלא הכי תנא כל ניסין וכל גבורין‬
‫דאתעבידו להו לישראל כד אתנהיר נהירו ד ע ת ק א‬
‫קדישא בעשרוי גליפין רשימין בא״ז באל״ף וא׳ בז׳‬
‫אנקיב בחשוכא ונהיר לכל עיבר וכד אתחבר נהירו‬
‫דאלף ומשי לזי״ן מאן זיי״ן דא חרב לה׳ מלאה דם‬
‫וכו׳‪ .‬ישיר שר מבעי לי׳ אלא מלה דא תליא ואשלים‬
‫להאי ץמנא ‪,‬ואשלים לזימנא דאתי דזמינין ישראל‬
‫לשבחא שירתא דא‪.‬‬
‫והיינו שעל ידי יראת שמים מתקשרין כל העולמות‬
‫ה נ ה אות זי״ן רומז על השבע מדות שהש״י מנהג‬
‫בהם את עולמו והנה כל מדה כשאינה מושכלת‬
‫מחכמה עליונה אינה מבוררת כי התפששות המדה‬
‫אף שבשורש היא שובה אכן בלא חכמה המדה בעצמה‬
‫כשתתפשש כפי כח מדתה ממדת החסד יסתעף לרחם‬
‫גס על אכזרי וכן ממדת הגבורה להתאכזר על‬
‫סוד‬ ‫ק מח‬
‫שמכניע עצמו שהש״י מקיפו בכל צד שאינו י טל‬
‫לפעול בלתי רצון כש״י וכתפלם כיינו שכאדם מתפלל‬
‫שיודע שהש״י כו ס כפועל בעולם ומכין לבו שיתפלל‬
‫רק למען יתגדל שם שמים על ידו וכוא יכי׳ לבוש‬
‫לרצון כש״י ובזכ כאדם מלביש רת רצון השי״ת‬
‫•ומקיפו בעולם הזה וזה שפירשו כ תוספות )שם(‬
‫שקושר כתרים מתפלת הצדיקים וכן הוא בז ה׳ ק‬
‫בשלח )נ״ח‪ (.‬וקשר לי׳ כתרין מבעותא דישראל ו ט׳‬
‫עי״ש‪ .‬וזה דמקשה ליכא מאן דידע לי׳ וכי בכל פרע‬
‫שאדם חושב ורוצה בעוה״ז איך ידע רצון הש״ו‬
‫הלא החדם הוא בהסתר‪ .‬ו מ ת ק מאחר שאומר שם‬
‫אתגא שממליך תחלה את הש״י על ידי שמבעל כל‬
‫רצוגותיו מפני כבוד שמים על ידי זה יגמור הש״י‬
‫בעדו לברר שמכל תפלותיו ופרעי רצונותיו נעשה‬
‫כתר להש״י היינו שהוא לבוש לרצון כש׳׳י שמקיף‬
‫רצונו ומחשבותיו בעוה״ז‪.‬‬
‫למה דמסיים שם בזה׳׳ק )מ״ע‪ (.‬ת״ח כל משריין‬
‫דלעילא וכל אינון רתיכין כלהו אחידן אלין‬
‫באלין ררגין בדרגין אלין עלאין ואלין תתאין והא‬
‫אוקמוה דכתיב זה הים גדול וחיותא קדישא עליה‬
‫וכלהו אוכלסין ומשריין כלהו געלין תחות ידה על‬
‫מימרה נעלין ועל מימרה שראן בעדנא דהיא נעלא‬
‫שישראל ה ם לבוש להש״י בעולם הז‪/‬ה וכמו שעולם‬
‫אצילות מתלבשת בבריאה ויצירה ועשיה כן הוא כל‬
‫המדרגות עד שישראל מכניסים כל עניניהם שילבישו‬
‫כבוד שמים מפני שממליכים עליהם את הש״י בכל‬
‫עניניהם וכמו דמסיק בזבולון ומהכא אשתכח חלזון‬
‫לתכלתא‪ ,‬כי תכלת הוא מלכות שמים ויראת ה׳‬
‫שעל זה רומזין הציצית שהם בכנף היינו מקום‬
‫היותר רחוק מנקודת האמצעי ויוצא מהיקף העיגול‬
‫שם צריך תכלת היינו יראת שמים וכדאיתא )מנחות‬
‫מ ג ‪ ( :‬שדומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד‬
‫להתאחד עד כל תחתית המדרגה מהבריאה וכדאיתא‬
‫בזה״ק בשלח )נ״ח(‪ .‬שסנדלפון קושר כתרים לקונו‬
‫והכתרים הם מתפלתן של ישראל וכו' עי״ש‪ .‬וזה‬
‫שמסיים שם תא חזי רתיכא די ממנא על מצראי‬
‫אוקמוה רתיכא שלימתא ‪.‬לא אשתכח דהא כתיב‬
‫ויסר את אופן מרכבותיו‪ .‬והיינו שסוף המדות מאוה״ע‬
 ‫ק מט‬ ‫ישר ים‬
‫היו נענים כי לא הי' ביניהם רואי הנ ס שיהי'‬
‫בעיניהם כאטרוחי למרא‪ ,‬ולכן עיקר הנ ס בים סוף‬
‫הי' מה שהכניס מרע״ה בכח קדושתו שהוא הי׳‬
‫הצינור להכניס אמונה בלב ישראל וכמו שנאמר‬
‫ויאמינו בה' ואז נעשה להם ניסים לעיני כל וכל שלא‬
‫האמינו נאבדו‪ ,‬והאמונה הזאת נקבעה בהם רק‬
‫מצד הארת הש״י שפתח להם אור חכמתו כי לא‬
‫הי' תפלה אז מצד ישראל וזה שאמר לו הש״י ואתם‬
‫תחרישץ‪ ,‬ואמונה הזאת נקרא נהירו דעתיקא שהוא‬
‫יסוד אבא היינו כח השפעה מחכמה העליונה במקום‬
‫הנקרא עתיק כי עתיק היינו שנעתק מכל עניני‬
‫פעולה ועבודה ושם אין נוגע ואינו מתפעל על ידי‬
‫פעולת התחתונים כלל וזהו אלף רוכב על זי״ן‪.‬‬
‫לחומץ וידלוק )תענית כ ה‪ ( :‬וכן אנטינונוס דאמר‬
‫והנה זה הוא גם כן במשפט שמי שיעבוד מצדו‬
‫וכשהש״י מעיד עליו שבעומק לבו הוא דבוק‬
‫באמונה ואהבה שלימה להע‪ ^/‬לזה מגלה אור הזה‬
‫וממילא הוא מוגבה ומנושא על כל העולם וכל הניסים‬
‫מהשתנות הטבע יוכלו להתעורר בשבילו כפי כח‬
‫הכרתו כי כל הטובות הנשפעים לעולם הוא רק‬
‫כל כמה שיש להבריאה הכרה בבורא כן ישופע לה‬
‫שאחר שמצד הבורא אינו גצרך כלל לבריותיו ורק‬
‫אחר שיורד כמה וכמה מדרגות עד שנשתלשל לבריאה‬
‫גשמיית ונתהפך מלא גשם לגשם וממילא כל צרכי‬
‫הבריאה גם כן ממקום הזה ובדרך הזה ילכו ורק‬
‫שהאדם מרכז הבריאה ותוכן כוונתה וניתן לו כח‬
‫שהוא יעורר על ידי הכרתו את הבורא להוריד כל‬
‫מיני השפעות וכל מי שמכיר יותר הוא יותר נכנע‬
‫מפני כבוד שמים וממילא כשמגיע למקום ששם‬
‫מתחיל הרצון שהש״י חפץ בכבוד מהבריאה ושם‬
‫יתראה זה המכיר שלזה כוון בכוונת הבריאה מאמר‬
‫שמזה יגדל יותר כבוד שמים וממילא הוא העיקר‬
‫וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויכול להמשיך‬
‫כל מיני השפעות‪.‬‬
‫הזה‪ ,‬אכן לפי שיש הסת ר בכל העולם יש חילוק בין‬
‫ו ז ה שאמר שר מיבעי ליה אלא מלה דא תליא‬
‫ואשלים להאי זימנא ואשלים לזימנא דאתי‪.‬‬
‫כי כל המדות כשנפתח בהם האור מתהפכים ממדות‬
‫לחכמה כי כל דבר המתחייב מצד המדה הוא משוקע‬
‫בכח המדה שלא תוכל להתהפך אבל המתחייב מצד‬
‫החכמה הוא רק מפני שהחכמה תראה שכן נצרך‬
‫בשלח‬ ‫סוד‬
‫רממני חה שאמר מאן ז׳ חרכ לה׳ מלאה דם כי‬
‫כל המדות כשיתעלם מהם אור החכמה ישארו המדוה‬
‫בלי כח דעת להשתנות ברצון הש׳‪ v‬וכדאיתא בחיקו>י‬
‫הזהר בהקדמת פתח אליהו )יז‪ ( :‬וכד אנת תסתלק‬
‫מנהון אשתארו כלהו שמהן מו פ א בלא נשמתא‬
‫והניסים הם ממה שהש״י מאיר שיש מחיה המדות‬
‫ואין מתנהגים מעצמם וזה לשון נס היינו הגבהה‬
‫שהש״י מרום ומנשא את ישראל שיראו שיש מנהיג‬
‫המנהג כל המדות וממילא כשאדם מסלק הסתר‬
‫הזה יגיע למקום שאין חילוק מצד הש‪/‬ע בין ים‬
‫ליבשה וגם בים כבודו וזה שמצינו כמה גיסים שנעשו‬
‫לתנאים ואמוראים כגון רבי פנחס בן יאיר שנקרע‬
‫לו נהר גינאי )חולין ז‪ (.‬ורבי חנינא בן דוסא שאמר‬
‫לרבי ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים )עבודה‬
‫זרה י‪ ( :‬והרי כמה מצינו שהגדולות אשר עשה‬
‫אלישע והוא אמר דאפילו זעירא שבתנאים יכול‬
‫להחיות מתים‪.‬‬
‫אכן הנס הוא כאשר האדם מצדו מסיר ממנו כל‬
‫הסתרות והשכחות ויראה אור בהיר שמצד‬
‫הש׳׳י אין שום דבר שיהי' מוטבע והוא תמיד נותן‬
‫חיות אף בטבע אז לא יהי' בעיניו שום חילוק בין‬
‫הטבע להשתנות הטבע ולכן לא נקרא שינוי הטבע‬
‫כאטרוחי למרא כי כל מה שהטביע הקב׳׳ה שנראה‬
‫לעיני בשר כי זה הוא מוטבע ולשנות הטב ע נקרא‬
‫אטרוחי כדאיתא ב מ ס' תענית ) כ ד‪ ,( :‬אבל למי‬
‫שמכניס גופו ונשמתו ‪.‬למרכבה להש״י למקום שאין‬
‫הטבע מוטבע ■זה יכול להתפלל על השתנות הטבע‬
‫גם כן וממילא כשיש בו כח תפלה על זה יענהו‬
‫הש״י וכמו רבי חנינא בן דוסא שלא הי׳ אצלו‬
‫שום הפרש בץ ש ק לחו ‪ p‬התפלל מאחר שגם הטבע‬
‫ששמן מדליק הוא רק מה שהש״י שופע בו כח‬
‫הזה בכל רגע וממילא יכול להשפיע גם לחומץ כח‬
‫הנסים הנעשים בהסתר לנסים הנעשים בגלוי ולכן‬
‫מי שיש בו כח קדושה להכניס מאורו אמונה זאת‬
‫לכל העולם זה יכול להתפלל גם על ניסים נגלים‬
‫לכל העולם ולכן כל מעשי התנאים והאמוראים שהיו‬
‫בין מאמינים שהיו כל הרואים מאמינים באמונה‬
‫שלימה כזו הי' מהנקל להם להתפלל על גיסים וממילא‬
 ‫ישרים‬ ‫בשלח‬
‫זללה׳׳ה שבשורש המצות מצל• הש״י עיקר העבודה‬
‫רק בלא תעשה והיינו שכל הכרת האלם הוא רק‬
‫שכל מה שיוסיף להתבונן יראה על מקום שכח‬
‫שכלו מגיע שהש״י הוא יותר משולל מכל גו ק ולית‬
‫מחשבה תפיסא בי׳ כלל ולזה עיקר ההכרה הוא‬
‫בשלילה ולכן העבודה היותר גלולה שמצדו הוא רק‬
‫במצות שביתה אכן בחול לפי שנסתר העומק יש‬
‫מקום למצות‪-‬עשה מכח ההסתר שנתן הש״י מקום‬
‫לאלם‪ .‬וענין המן לאיתא במס׳ יומא ) ע ה‪ ( :‬לחם‬
‫אבירים שמלאכי השרת אוכלין אותו‪ ,‬וכמו שפירש‬
‫כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש זללה׳׳ה שלא הי׳‬
‫בו תפיסה בעולם הזה רק לבוש לק מאל וכלאיתא‬
‫)שם עה ‪ ( :‬שנימוח על פיסת היל וכמו שנאמר בו‬
‫כזרע גל וגל מורה שלא הי׳ בו אלא אהבת הנותן‬
‫ותשוקת המקבל •וכלאיתא בזה״ק )ויחי ר מל‪(:‬‬
‫גימ״ל יהיב לל״ת■ לקיש‪ ,‬וכלאיתא בזה״ק )פקודי‪,‬‬
‫רכע ‪ ( :‬כגוונא לא מלאכין■ קלישין דלעילא וכו׳ כל‬
‫עבלין שליחותא בהאי עלמא לא נחתין לתתא על‬
‫למתלבשין בלבושא להאי עלמא‪ .‬ולכן לא הי׳ יורד‬
‫בשבת כי שבת מבטל כל הלבושים וזה הי׳ לו לבוש‬
‫רוחני כל כך על שלא הי׳ לו שום מקום בשבת ולכן‬
‫מצל הבריאה ושורש המן ‪ .‬לא הי׳ יכול להתקיים‬
‫בשבת ולא הי׳ בו כח הזנה כלל וכמו שלא הי׳ ממנו‬
‫שום פסולת כלל וכלאיתא בזה׳ק פ׳ בשלח )ס״א ‪( :‬‬
‫כל יומא ויומא נטיף עלא ‪ ,‬מעתיקא קדישא לזעיר‬
‫אפין וכו׳ ומלאכין קלישין אתזנו מני׳ כל חל וחד‬
‫לפום מיכלי׳ הה״ל לחם אבירים אכל איש והיינו‬
‫שכל אחל הי׳ בו כח הזנה במן שלקט כפי תפיסתו‬
‫וכלאיתא‪ .‬בזה׳׳ק )בשלח ס ב‪ ( :‬שטו העם ולקטו‬
‫מאי שטו שטותא הוו נסבי לגרמייהו‪ .‬שבאמת מי‬
‫שהי׳ מעמיק להשיג השורש הי׳ אוכל בלא שום‬
‫יגיעה שהי׳ משיג מוצא פי ה׳ הנמצא בו ועיקר‬
‫השורש הו א להחיות שורש נשמתו שהי׳ חי ממוצא‬
‫פי ה׳ ולא מהגוון‪ ,‬ולכן אם לא הי׳ נאמר מפורש‬
‫שיאכלוהו בשבת לא הי׳ המן בשבת שום מאכל‬
‫כלל ולא הי׳ בו כח הזנה אחר שהלבוש הי׳ מתעלה‪,‬‬
‫אכן הש״י ברוב רחמיו אחר שישראל מכינים עצמם‬
‫מבערב שבת כי כל העולם לומה לערב שבת ולעתיד‬
‫יהי׳ יום שכולו שבת כמ׳׳ש )ישעי׳ ■ז( ונשגב ה׳‬
‫לבלו ביום ההוא ולכן הש״י נותן להם מקום אפילו‬
‫םוד‬ ‫קג‬
‫לכן תקבע המדה וממי‪-‬לא תבין כי אין זה בקביעות‬
‫ורק נצרך במקום זה ובשעה זו מפני שיש רוכב על‬
‫המלות שמחייב להמדות שיתנהגו כפי הצורך‪ ,‬וכל‬
‫השירות באז היינו שהם רק הארה מלעתיד כי גס‬
‫עתה כשמאיר הש״י להמלות המלה משגת כפי מדתה‬
‫אכן שמאיר בה אור השכל והוא על לרך משל מה‬
‫שאלם בעבעו חפץ בענין ממניני עולם הזה אכן‬
‫חכמתו מחייבו שלא יקבלה כי ׳לא תיעב לו באחרית‬
‫אבל הגוף משתוקק לזה‪ .‬אכן לעתיד שגם המלות‬
‫בעצמם ישכלו וכמו שכתיב )תהלים צו( אז ירננו‪-‬‬
‫כל עצי היער )שם צח( גהרות ימחאו כף יחל הרים‬
‫ירננו כי כל הכוחות כשיקבע בהם חכמה בקביעות‬
‫וכל המלות יתהפכו לחכמה וממילא גם הגוף יזדכך‬
‫שלא יהי' שום נעיה מרצון הש״י‪.‬‬
‫ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום‬
‫לא תמצאוהו בשלה‪ .‬ענין שנצרך משה לצוות‬
‫להם שיאכלו את המן בשבת שענין שבת שרומז על‬
‫מלכות שמים ומקור מלת מלכות שמים הוא בחכמה‬
‫העליונה כלאיתא בזה׳׳ר! )פנחס רנו ‪ ( :‬ה' בחכמה‬
‫יסל ארץ אבא יסל ברתא‪ .‬והנה כל קיום מצות‬
‫שבת הוא רק בשמור היינו מצות לא תעשה וכלאיתא‬
‫בזה״ק יתרו )פח‪ (.‬ותאנא אמאי לא אשתכח מנא‬
‫ביומא שביעאה משום לההוא יומא מתברכאן מני׳‬
‫כל שתא יומין עלאין‪ .‬ולכן אין בעולם הזה שום‬
‫תפיסה במצות שבת רק בשביתה והיינו להכיר רוממות‬
‫הש״י רק בדרך שלילה ולא במהות שמה שצוה הש״י‬
‫לדבקה בו ולרשינן בגמרא ) סו ע ה יל‪ (.‬להלך אחר‬
‫מלותיו היינו במלות שהאיר בהם לבריאת עולם‬
‫שתתנהג במלות אלו אבל שבת שרומז למלת מלכות‬
‫במקורה אין שום לבוש ותפיסה כלל כי שורש הרצון‬
‫הוא נעלם ורק למארי צבי‪.‬‬
‫אכן בימי החול נתן הש״י כח בהבריאה להכיר‬
‫מלותיו לפי שאור השורשי נעלם ואינו נראה‬
‫רק הלבושים מהמלות ולכן יש מקום למצות עשה‬
‫בכח פעולה שהש״י הציב לו לבוש בעולם הזה שכבול‬
‫שמים הוא כביכול חסר בעולם הזה ונתגלל על ילי‬
‫עבודת האלם שהשי׳׳ת •נתן מקום לפעולת האלם‬
‫וכמו שביאר בזה כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש‬
‫קנא‬ ‫ישר ים‬
‫לתתא ברזא דאתוון רשימין כגוונא דלעילא‪.‬‬ ‫אמירן‬
‫וכמו שאמר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה כי כל הרמת ידים הוא להכניס מעולם‬
‫התהו לעולם התיקון כי הש״י ברא עולמות והחריבן‬
‫כדאיתא במדרש )ב״ר ע( כי נתבעלו מחמת שכח‬
‫כליהם לא הי' יכול לקבל האור והוא מחמת שהיו‬
‫קרובים לבוראם ולא נתנטע בהם יראה‪ .‬ויראה היא‬
‫כלי קיבול כמבואר בענינו בארוכה וכל מה שאדם‬
‫מוסיף יראה משיג יותר כח השגה והיראה משיג‬
‫האדם מחמת שרואה שהאור נסתר ממנו וזהו‬
‫פעולת הידים כי הידים הם כלי פעולה ובכלי פעולה‬
‫נסתר האור וכח תפלה ועבודה נמשל גם כן לידים‬
‫וכן נקרא גם עבודה שבלב זו תפלה גם כן כמו‬
‫כח פעולה שתפלה היא גם כן במקום שהאדם‬
‫חסר והידים הם ענפי הלב וכל מה שהאדם מכניע‬
‫את עצמו ומתבטל מפני כבוד שמיס זה נקרא עבודה‬
‫ועל ידי עבודה ויראה מרבה להשיג חכמה וכל‬
‫מה שמוסר יותר כל כח חכמתו והשגתו להש״י כי‬
‫יכיר שגם כח זה רק מתת אלקים הוא משיג יותר‬
‫אכן תכלית כוונת העבודה הוא רק כדי‬ ‫ויותר‬
‫שיכיר האדם יותר כח הש״י וידע גם מה שמשיג‬
‫יותר שגם יזה הוא מהשי״ת ולא למגנא היינו לא‬
‫שישיג השגה שיהי' אחר כך נפרד מהש״י ח״ו ויוכל‬
‫לפעול בכחו כמו שאמר כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ בענין זה‪ .‬אכן בתפלה צריך‬
‫לארמא ידוי‪ ,‬כי תפלה מורה שהבריאה מכרת ^ י א‬
‫בעלת חסרון והש״י יכול למלאות חסרונה והנה ‪,‬כל‬
‫התפלות והעבודות ה ס לרצון הבורא שחפץ בבריאת‬
‫העולם וכדאיתא במס' זבחים ) מו‪ ( :‬לשם ה' שצריך‬
‫לחשוב בקרבנות לשם מי שאמר והי׳ העולם‪ ,‬והיינו‬
‫אחר שחפץ הש״י וברא בריאה בהסתר כזה שהבריאה‬
‫תסתר מאור הש״י עד שתתראה לה כאלו היא‬
‫נפרדת מהבורא ויחסר לה‪ ,‬כי באם תראה הבריאה‬
‫אור הש״י לא יחסר לה שום דבר אכן היא מוסתרת‬
‫מאור ה' וידמה לה שחסר לה ואחר כי חפץ הש״י‬
‫בהסתר הזה וצוה שהבריאה תתפלל להש״י בעת‬
‫שיחסר לה השפעת הש״י אז יתברר האדם כי כל‬
‫ההסתר הוא כדי שיעורר אור ה' להאיר בתוך‬
‫החושך ולהוציא יקר מזולל‪ ,‬ובזה יקר הוא פעולת‬
‫האדם‪ ,‬ועבודתו יותר מכח חכמתו כי אז יעורר‬
‫יתרו‬ ‫ס ור‬
‫בעת שהלבושים מתבמלין ולכן נתן לישראל בשבת‬
‫מקום על ידי מצות עונג שבת שיהי' מקום למצות‬
‫עשה גם בשבת‪.‬‬
‫יתרו‬
‫וישמע יתרו כהן מדין‪ ,‬בזה״ק יתרו )ס׳^ז(‪ .‬רבי‬
‫חזקי' )נ״א רבי אלעזר( פתח ואמר וישא‬
‫אהרן את ידו כתיב ידו חד בגין דבעי לארמא ימינא‬
‫על שמאלא והא אוקימנא רזא אשכחגא בספרא‬
‫דשלמה מלכא דכל מאן דארים ידוי לעילא ולאו‬
‫אינון בצלותין ובעותין האי איהו בר נש דאתלמיא‬
‫מעשרה שולענק ממנן ואינון עשרה שליעין אשר‬
‫היו בעיר אילין אינון עשרהדי ממנן על פרישו‬
‫דידין לעילא לנעלא ההוא צלותא או ההוא ברכתא‬
‫ויהבי בי׳ חילא לאתיקרא שמא קדישא ואתברך‬
‫מתתא וכו'‪.‬‬
‫הידים הם כלי פעולה‪ .‬והנה האדם בכל פעולותיו‬
‫הוא רק לשנות צורת הדבר להוציא כלי למעשהו‬
‫כי אין ביד אדם לפעול חדשות בעולם לברא אפילי‬
‫יתוש‪ ,‬ורק פעולת■ האדם להרכיב יסודות זה בזה‬
‫וכן לעשות תבנית כלי למעשהו אכן החכמה הנתנית‬
‫באדם בזה יבא בכל רגע כח התרבות שהש״י שופע‬
‫לו בשורשו בכל רגע חכמה חדשה מה שלא הי׳ בו‬
‫עד עתה ועל ידי מה שמקבל חכמה ובינה יבין‬
‫שגם מה שנמצא בעולם גם בזה הש׳‪ v‬הוא הממציא‬
‫אותו בכל רגע ורגע ולולא שפע התמידי שהש״י‬
‫שופע תמיד יתבעל כל העולם ממציאות‪.‬‬
‫והמגביה ידיו למעלה מראשו מורה שיש כח במה‬
‫שהש״י העביע בעבע שהוא תחת השכחה‬
‫וההסתר ׳שנראה שברא הש״י דבר קיים וסילק‬
‫השגחתו ממנו שיתנהג בעצמו וזה יש לו כח פעולה‬
‫ותנועה בפני עצמו בלא השגחה תמידית ח״ו ועל‬
‫ידי זה יוציא הש״י את השגחתו נגד זה המשיג את‬
‫כח המבע ליש נמצא בפני עצמו ויתרחקו ממנו כחות‬
‫העבע וזה דאמר דאתלטיא מעשרה שולענין ממנן‬
‫וכדמסיק לקמן עשרה שליטין דקאמק אינק עשר‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים הה״ד ונהר יוצא‬
‫מעדן וכו׳ שתו ושכרו דודים אלין אינון לתתא‬
‫דאקרון דודים לזמנין ידיען והא אוקימנא וכקריעת‬
‫ים סוף כשראו אור כהיר כשחקים מעתיקא וראו‬
‫שלא יהיו עוד כהסתר הזה כמו שהיו כמצרים וכמו‬
‫שאמר כזה ככוד אדוני אכי מו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה הכ״מ שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו‬
‫שראו שמלכות שמים לא תהי׳ עוד כהסתר כזה‬
‫לעולם אכן מה שראו אור גדול כמאמר המדרש‬
‫)מכילתא כשלח זה״ק כשלח‪ .‬ס ד‪ ( :‬ראתה שפחה‬
‫כים מה שלא ראו כל הגכיאים‪ ,‬וכעת שמלכות שמים‬
‫כשלימות כמו שיהי' לעתיד אז מצות יהיו כפלין‬
‫כדאיתא )נדה סא ‪ ( :‬מצות כפלות לעתיד לכא‬
‫כי רק לימות המשיח הוא פלוגתא ולזה אין מקכליס‬
‫גרים כי אחר שאין עוד נצרך להתפשפות אור מלכות‬
‫שמים אין מקום לעכודה והוספת אורה לתוך‬
‫ההסתר כי אז יהי׳ דכר קיים מי שפרח כערב שכת‬
‫יאכל כשכת כי הש״י כרא את העולם רק למען‬
‫יוציא האדם על ידי תפלתו ועבודתו יקר מזולל‬
‫אכן אחר שיוגמר הבירור ויצא כל היקר ואז ישאר‬
‫רק הפסולת שלא יהי' עוד שום פוכה כהפסולת‪.‬‬
‫ולכן נאמר ויסעו מרפידים שרפו ידיהם מן המצות‬
‫)תנחומא יתרו ג( כי רצו להכיפ רק לאור‬
‫הכהיר ולא לשוס לכוש וכמו שכיאר ככוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ על מה דאיתא‬
‫כזה״ק נשא )קכ״פ‪ (.‬דכעי למעכד כנסיונא שרצו‬
‫לדעת אם נקכע כהם אור הזה‪ ,‬ולזה שיסע כהם‬
‫הש״י את עמלק כי ככל ענין שמשיג האדם שלא‬
‫כיגיעתו ועכודתו צריך לבירורים גדולים ולפי שאור‬
‫הזה הי' כלי עכודה ובירורים וכדאיתא )ז ה׳ ק תרומה‬
‫ק ע‪ :‬כשלח רכה‪ .‬כ״א( שהי' קיפרוג עליהם הללו‬
‫עוכדי ע״ז והללו עוכדי ע״ז מפני מה יאכדו אלו‬
‫מפני אלו ולכן הוצרכו להתכרר אחר כך כמדכר‬
‫וקכלת התורה וכניסת אר׳ן ישראל כי עמלק מואס‬
‫כעכודה מחמת שאומר שכל מה שעושה הוא מהש״י‬
‫כמכואר כמקומו וכיון שלא הי' על ידי עבודה הי׳‬
‫לזה גם כן פ ענ ה כמו שכתוב כו שוכני כחגוי הסלע‬
‫)עוכידי׳( ואז הלכו שלשה ימים ולא מצאו מים ואין‬
‫מיס אלא תורה כי האור הגדול נסתר מהם והיו‬
‫יתרו‬ ‫םו ד‬ ‫קנ ב‬
‫שהש״י פועל חדשות גם בעניניס הנראים שמרוחרןים‬
‫מאור ה' כי כל הכוחות המרוחקים היינו שאין‬
‫כהם יראה להתייצב פנים כפנים נגד ^הש״י אכן הם‬
‫נסתרים מפניו ונקראים מעלמין דאתחרבו כי הש״י‬
‫כרא כמה כחות כעולם אך שלא הי׳ כח הכלי לקכל‬
‫כנ״ל וכל מה שיתרחב ויתחזק הכלי ימשוך אור‬
‫מה שעלה וחזר וכפי מה שיתקן כח הכלי החרוב‬
‫כן ישיג על ידי כן האור שחזר ועלה‪ .‬וזה דאמר‬
‫דכעי לארמא ימינא על שמאלא כי בשורש התפלה‬
‫צריך לדעת כי מה שברא הש״י שמאל כעולם היינו‬
‫ההסתר והספק כעולם הזה הוא רק הסתרה מצד‬
‫האדם אכן כשיגיע האדם להסיר מעליו מסוה ההסתר‬
‫והשכחה מצדו אז יראה שמצד הש״י שופע תמיד‬
‫רב פוכה וכרכה ורק מה ' שהאדם מוסתר ואינו‬
‫יכול לקכל‪ .‬ולזה ברא הש״י כל הכריאה כחסרון ומסר‬
‫אותה לאדם שעל ידי עכודה ותפלה ישלים החסרון‬
‫מה שכרא הש‪ v/‬כהכריאה וכדאיתא כזה״ק )קרח‬
‫ק ע ח‪ (:‬ועכד הלוי הוא הוא‪ .‬אשלים לסער שמאלא‪.‬‬
‫וזה שאמרו חז״ל )אכות פ״ד מע״ז( יפה שעה‬
‫אחת כתשובה ומעשים פוכיס כעולם הזה מכל‬
‫חיי עולם הכא וזהו שאומר )שם( אלין אינון עשרה‬
‫די ממנן על פרישו דידין לעילא לנפלא ההוא צלותא‬
‫או ההוא כרכתא זכו׳ ואלין עשרה ממנן זמינון‬
‫לנפלא מאינון כרכאן דלעילא ולארקא לתתא ולכרכא‬
‫לההוא דמכרך ליה וכו׳ כשעתא דאתפרשו וכו' אחזי‬
‫ליחדא רזא דעשר אמירן כי כל הכריאה תסכים לזה‬
‫אחר שמודה כלב כי הש‪ ^/‬יכול להשלים לו חסרוגו‬
‫והש״י כרא ההסתר הזה אם כן הוא הוא זה‬
‫שהעולם נכרא כשכילו שהוא ישלים את כוונת הש״י‬
‫כהכריאה ויכול להוסיף ולהגדיל אור השי״ת שיתפשע‬
‫כתוך החושך וההסתר ויתגדל ויתקדש שמו הגדול‪,‬‬
‫ולזה רומז הענין כאן כקריעת ים סוף ומלחמות‬
‫עמלק כי כקריעת ים סוף נתגלה רצון דעתיקא‬
‫כדאיתא כזה״ק כשלח )מח‪ (.‬מה תצעק אלי וכו'‬
‫כעתיקא תליא מלתא‪ .‬ושם ראו השפעת הש״י‬
‫התמידית שאין לה הפסק כדאיתא כזה״ק ויקרא‬
‫) ל‪ ( .‬אכלו •רעים לעילא‪ .‬שתו ושכרו דודים לתתא‬
‫וכו׳ דא אתר עלאה דאינון כאחדותא כחדוותא דלא‬
‫קנג‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫יתדו‬ ‫סוד‬
‫הות היינו מי שמדמה בנפשו שיש לו רב אונים‬ ‫צריכים ’ שוב להתברר ואז הבינו ישראל שצריכים‬
‫ורכוש זה אינו ביכולת לשאת עליו כבוד שמים‬ ‫לעבודה כי ראו שעוד אין השם שלם ואין הכסא‬
‫ולהיות כסא לכבודו כי אין הש״י שוכן רק על שפל‬ ‫שלם והי' צריך משה להרים ידיו להראות כח עבודתו‬
‫רוח כמ״ש )ישעי' נז( מרום וקדוש אשכון ואת‬ ‫כנ״ל שאין הבריאה נשלמת בבירורה עוד‪,‬‬
‫דכא ושפל רוח‪ ,‬ובקליפה נגד כח עבודה יש זה‬
‫לעומת זה כהן און היינו גיאות מדומה שיש לו‬ ‫וכמו שאמר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫רכוש והון ורב און׳ וכת פעולה וזה נגד יסוד ז״א‪.‬‬ ‫זללה׳׳ה שעל ידי הרמת ידי מרע׳׳ה הכניס את‬
‫ונגד יסוד אבא ששם היא השפעה התמידית בלא‬ ‫יתרו לקדושה‪. ,‬כי המליך את הש״י על כל העולם '‬
‫הפסק כדאיתא בזה״ק ויקרא )ד'‪ (.‬אכלו רעים‬ ‫והכיר שהש״י ברא את ההסתר הז ה וספ׳ן בעבודת‬
‫וכו' נגד זה בקליפה כהן מדין שחפץ בפירוד והוא‬ ‫האדם שיאיר בתוך התושך‪ .‬וזה דאיתא בליקועי‬
‫מעלמא דפרודא אחר שנסתעף ממנו זה הכהן און‬ ‫תורה להאריז״ל )פרשה זו( כי יש בס״א כהן מדין‬
‫והוא שורש ריב ומדנים‪.‬‬ ‫והוא נגד יסוד אבא בקדושה כי שם בקדושה הוא‬
‫‪ nt1‬דאיתא תא חזי בקדושה אית מלך וכהן ומשמש‬ ‫אהבה ובקליפה הוא איבה ומריבה ויש כהן און‬
‫תחותי׳‪ ,‬מלכא עלאה נקרא החכמה ומלך סתם‬ ‫נגד יסוד ז״א )כלומר שיסוד ז״א מלביש ליסוד‬
‫הוא תפארת ברזא דז״א כדמוכח בזה׳ק א ח רי) ס ״ א ‪( :‬‬ ‫אבא( ששם און כחי וראשית אוני ובס״א הם פועלי‬
‫דאיתא בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכץ יתיב‬ ‫און וזה סוד כי אחר שנעשה בהם הנסירה כמו‬
‫בעפרוי כדין כתיב עד שהמלך במסבו נרדי נתן‬ ‫בקדושה להיותן פנים בפנים דס״א ה ס כקוף בפני‬
‫ריחו דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא‬ ‫אדם אחור באחור וגס ה ם ננסרו להיות פנים בפנים‬
‫בממרוניתא וכו׳‪ .‬כי הז״א כשמקבל מאבא גם ‪.‬כן‬ ‫ואינם יכולים להזדווג שלא נסמך להם אור לזווגס‬
‫נקרא קדוש כדמוכח בזה״ק אמור )צ״ג‪ (.‬וזה דאיתא‬ ‫)כלומר כי אל אחר אסתרס כדאיתא בזה׳ ק )משפעים‬
‫כי אחר שנפשו הנסירה כמו בקדושה להיותן פנים‬ ‫קג‪ (.‬ונשארו בפרודא וענינו איתא בזה׳ ק יתרו‬
‫בפנים כי כל מה שברא הקב׳׳ה גמר הבריאה הוא‬ ‫) ס ״ז‪ ( :‬תא חזי ברזא דקדושה איהו מלך וכהן‬
‫מה שהבריאה משגת כח להשפיע וכדאיתא בזה״ק‬ ‫ומשמש תחותי׳ בין לעילא בין לתתא אית מלך לעילא‬
‫)בראשית כ ב‪ (:‬ויאמר אלקים יהי אור מסערא‬ ‫דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עלאה ותחותיה‬
‫דאבא ויהי אור מספרא דאימא כי הבריאה הופכת‬ ‫אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה •ודא‬
‫פני' להשפיע למה שנמוך ממנה וכדאיתא בספר‬ ‫איהו כהן דאיקרו גדול ספרא דימינא אית מלך‬
‫רזיאל כשברא הקב״ה את העולם הפך פניו ממנה‬ ‫לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה ואיהו מלך‬
‫וכמו שנתבאר במקומו‪.‬‬ ‫על כלא דלתתא ותחותי׳ אית כהן דמשמש לי' רזא‬
‫דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא ודא איהו רזא‬
‫אכן אין שלימות כי אחר שנברא להוליד להשפיע‬
‫דמהימנותא שלימתא סערא דקדושה‪ .‬כי יסוד אבא‬
‫בשלימות צריך בכל פעם קבלה מחדש וזהו‬
‫היינו' ה ה ש פ ע ה שהיא בתמידית מהש״י בלי הפ ס ק‬
‫הזווג ומה שנברא אחור באחור הוא רק שלימות‬
‫כי הוא מאהבה הקדומה וחסד הראשון יוצא ממנו‬
‫הבריאה מצדה כמו שהי׳ בריאת האדם זכר ונקבה‬
‫שהי' בלי שוס התעוררות אכן הוא מתלבשי ׳ביסוד‬
‫אכן לא היו ראויים לזווג עוד ולזה צריך להיות‬
‫זעיר היינו כשיש התעוררות על ידי עבודה ומעשים‬
‫נסירה שהבריאה על ידי עבודה תהפך עוד פני'‬
‫פובים שהאדם מרגיש בנפשו שמתדבק במדותיו של■‬
‫לקבל מרחוק מקום לשוב ליוצרה לקבל שפע אור‬ ‫הקב״ה אז יראה זה האור ששופע תמיד‪ .‬ובקליפה‬
‫וכמו‪ .‬שנתבאר ענין זה בביאור לעץ החיים )שער‬
‫כהן און פירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫י‬ ‫עקודים נקודים וברודים(‪.‬‬
‫זללה״ה הכ״מ כי הש״י חפץ בעבודת האדם שיתבפל‬
‫והנה בריאת הקליפה נתבאר כי הש״י ברא כמה‬ ‫בכל כח פעולותיו מפני כבוד שמים ואז הוא כסא‬
‫לבושים לקדושה זה למעלה מזה עד שהחושך‬ ‫להש״י וכמ״ש )תהלים צב( היחברך כסא הוות כי‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫הענק כאן כי אחר שמשה הרים ידו בתפלה פנים‬
‫בפנים ונתעורר הזווג למעלה אז גם הרע ננסר‬
‫הזכר מהנקיבה כנ״ל אכן הזווג לא נמצא בהם ולכן‬
‫נפרד יתרו מהם כי שם כשננסר ונתברר כל כח‬
‫לבדו ממילא גם כל ניצוץ קדושה שיש בהם מה שיוכל‬
‫להתדבק בקדושה ירוץ להתחבר בקדושה‪.‬‬
‫בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים‬
‫ביום הז ה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים‬
‫ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד‬
‫ההר‪ ,‬ענין שנזכר כאן ויסעו מרפידים‪ ,‬כי ענין חמא‬
‫רפידים שרפו ידיהם ‪ p‬המצות כדאיתא )תנחומא‬
‫יתרו ג( ובזה׳׳ק בשלח ) ס ד‪ :‬ובאדרת נשא קכ״ט‪(.‬‬
‫שהי' חטאם שרצו לדעת היש ה׳ בקרבנו אם אין‬
‫ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב‬
‫היש ה׳ בקרבנו אס אין בין זעיר אפין דאקרי ה׳‬
‫ובק אריך אפק דאקרי אין‪ .‬ובזה׳׳ק בשלח )שם(‬
‫בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי‬
‫אין ובץ זעיר אפץ דאקרי ה' וכו׳ אי הכי אמאי‬
‫אתענשו אלא על דעבידו פרודא ועבדו בנסיונא‪,‬‬
‫ובאמת ידעו שיש הנהגת זעיר אפין ועתיקא שהרי‬
‫ראו בים סוף אור עתיקא שהראה להם הקב׳‪/‬ה ה׳‬
‫ילחם לכס ואתם תחרישון וכדאיתא בזה״ק )בשלח‬
‫מז‪ (:‬ואתם תחרישון דלא תתערון מידי‪ ,‬שכינתא‬
‫באבהתא נטלא‪) ,‬שם מו‪ (:‬ובעתיקא תליא מלתא‬
‫)שם כ ב‪ ,( :‬והיינו שהם מקושרים בהש״י למעלה‬
‫מכל תפיסת והשגת כל ברי' ואף בלא שוס התעוררות‬
‫מצדם ה ם מקושרים‪ ,‬ושוב־ אחר כך ראו שהלכו‬
‫שלשת ימים בלא מים היינו שנעלם ונסתר מהם‬
‫האור והתבוננו שהש״י בחר בעבודה‪ .‬ובזה רצו‬
‫להגיע ולהשיג אחר שראו שני הנהגות וידעו שזה‬
‫וזה בשורש אחד הם מה הוא המבדיל ביניהם‬
‫שלפעמים^ נעלם אור עתיקא וזהו לדעת היש ה׳‬
‫בקרבנו אם אין וזה שרצו לדעת אם הש״י מנהג‬
‫עמהם במדת עתיקא שהוא קבוע בנפש כל אחד‬
‫מישראל אלא שנסתר מהם בלבוש החיצון מצד הסתרת‬
‫הנהגת הבריאה אבל באמת שוכן בהם אור עתיקא‬
‫בני שום התלבשות והשתלשלות‪ .‬או שהם מתנהגים‬
‫על ידי הנהגת זעיר אפין היינו שעתיק אינו מנהג‬
‫בתוך הבריאה רק דרך התלבשות והשתלשלות זעיר‬
‫יתרו‬ ‫םוד‬ ‫קנד‬
‫מלביש לאור כדאיתא בזה״ק בראשית )כב ; ( ונתבאר‬
‫שהוא על ידי שהבריאה תראה שיש חושך בפולס‬
‫ששם אור הש״י מוסתר מאד וזה הוא גם כן לבוש‬
‫שעל ידי זה יתגדל שם ה׳ אחר שברא הסתר ויש‬
‫ברואים שבוקעים ההסתר הזה ועובדים אותו רותר‬
‫ניכר כבוד שמים על ידי זה וכמו כן הוא בכוללות‬
‫הבריאה‪ .‬וכן בקליפה יש דכר ונוקבא שיש כח הזכר‬
‫היינו ראשית ההסתר וכח המחשיך ומסתיר בעולם‬
‫וזה מעורר לאדם להסתר מאור והנוקבא היינו הכח‬
‫המקיך את הבריאה שידמה לה כי יערב וינעם להלוך‬
‫בחושך‪ ,‬והנה אחר שבשורש ברא הש‪ v/‬כחות האלו‬
‫וגס הם לעובה כדאיתא בזה״ק )תרומה קסג‪(.‬‬
‫רעותיה דקב׳׳ה דיהון בני נשא תדיר בפולחניה וכו'‬
‫הואיל ורעותיה דקב״ה בהאי היך אתיא עבדא‬
‫בישא ואשתכח מקמרגא וכו' ואסמי לבני נשא לארח‬
‫ביש‪ .‬אלא ודאי רעותא דמאריה עביד‪ .‬למלכא דהוה‬
‫ליה בר יחידאי והוה רחים ליה יתיר ופקיד עליה‬
‫ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא וכו׳‪ .‬לבר‬
‫הות חדא זונה וכו' ליומין אמר מלכא בעינא למחמו‬
‫רעותא דברי לגבאי‪ .‬קרא לה לההוא זונה ואמר לה‬
‫זילי ותפתי לברי למחמי רעותא דברי לגבאי‪ .‬ההוא‬
‫זונה מה עבדת אזלת אבתריה וכו׳ ולפתי ליה בכמה‬
‫פתויין‪ .‬אי ההוא ברא יאית ואצית לפקודא דאבוי‬
‫גער בה ולא אצית לה ודחי לה מניה‪ .‬כדק אבוי חדי‬
‫בבריה וכו' ויהיב ליה מתנן וכו׳‪ .‬מאן גרים כל‬
‫האי יקר להאי ברא הוי אימא ההיא זונה‪ .‬וגם‬
‫אלו הכוחות נבראו אחור באחור ובעת שכחות‬
‫הקדושה ננסרו לזווג כדי להגדיל כח האור בעולם‬
‫גם אלו הכוחות ננסרו שכל אחד יהי' נפרד שהם‬
‫כקוף בפני אדם‪ .‬אכן בקדושה בכל עת יזדווגו כח‬
‫המשפיע וכח המקבל פנים בפנים כדי שיתרבה‬
‫האור בעולם שבשעת הזווג הנקבה נתעלה היינו‬
‫שמגדיל כח כלי הקיבול בהבריאה אכן אל אחר‬
‫אסתרס ולא עביד איבין כי בהרע אין התרבות כי‬
‫אין בזה הרצון כי נבראו רק כמבתר כתפוי כמו‬
‫שהאב לוקח רצועה מרדות להכניס יראה בבנו וכל‬
‫לקיחתו הוא שלא ברצון שלם‪ .‬וזה דאיתא שהקב׳׳ה‬
‫מתחרע שברא את היצר )סוכה נ ב‪ (:‬אף שלא‬
‫שייך בזה ח״ו חרטה‪ ,‬אכן בכוונה בראו בכוונה זו‬
‫שיתחרט אחר כך ולא יתוסף בהן אור לזווג‪ ,‬וזה‬
‫קנה‬ ‫ישרים‬
‫השתלשלות או‪ ,‬שבחינת אין הוא בקרב הבריאה היינו‬
‫פנימית נקודת ההנהגה וההשגחה הוא עתיקא רק‬
‫שמתגלה על ידי זעיר שמלבישו וזה פירוש אם ה׳‬
‫בקרבנו אם אין כלומר אם ה׳ בקרבנו או אין‬
‫בקרבנו‪ ,‬כי מאד הי׳ קשה להם ההנהגה אחר שראו‬
‫שבים סוף הי׳ ההתגלות מעתיקא ושוב אחר כך‬
‫נעלם מהם וראו שהש״י חפץ בעבודה ולכן רצו‬
‫לדעת אם ה הנ הג ה בדרך השתלשלות והתלבשות אם‬
‫כן אין מהצורך לאמונה גדולה כל כך כמו בקריעת‬
‫ים סוף להתבונן בעומק רק במצות מעשיות ופעולות‬
‫ואם ה הנ הג ה רק בעתיקא ורק שזעיר מלבישו אם כן‬
‫די באמונה לבד חה בעצמו יבקיע כל הלבושים‬
‫להגלות אור עתיק ובאמת הי׳ מותר להם לחקור‬
‫בזה ורק לא בנסיונא היינו שיאחזו בעבודה וגם‬
‫מהש״י שיאיר‬ ‫באמונה ׳בשורש נשמתם ולבקש‬
‫^‪::‬ם שורש התקשרותם באיזה מקום הוא כי כבר‬
‫נאמר להם שיקיימו שניהם ׳כמו שנאמר )בשלח טו(‬
‫אם שמוע תשמע לקול ה׳ וכדאיתא סה״ק בראשית נ‪(:‬‬
‫קול פנימאה‪ ,‬וכדמסיים והאזנת למצותיו וגו'‪ ,‬והנה‬
‫מצד חטא ■זה גרם להם לשסע בהם את עמלקי שהוא‬
‫יש לו חסרון בשני הצדדים כמו שנתבאר בענינו‬
‫ואחר שבאו להבץ חסרונם באו מדבר סיני הר‬
‫שירדה שגאה לאוה״ע עליו‪ ,‬ובמקום זה נתנה להם‬
‫התורה שהיא הלולה משני ההנהגות ונתגלה להם‬
‫כדאיתא בזה״ק יתרו )פ״ב‪ (.‬הכא בסיני רישא‬
‫וגופא דמלכא דכתיב ויט שמיס וירד ובאתר דאית‬
‫רישא אית גופא‪.‬‬
‫מנהיג המדינה ואף מי שאינו מבקש ‪,‬ממנו גס כן‬
‫בחדש השלישי‪ .‬בזה״ק יתרו )ע״ח‪ (.‬דשליט בי׳‬
‫אוריאל רב ממנא ותלת מאה ושתין וחמש‬
‫ריבוא משריין עמיה כחושבן יומי שתא‪.‬‬
‫מצדם‪ ,‬ורבותינו אמרו‪ ,‬אם מהרהרים אנו בלבבינו‪.‬‬
‫להיות השלישי יש לו תמיד הכרה כוללת לפי‬
‫שנכלל בו הכלל כי כל מה שברא הקב״ה‬
‫התפשטות בעולם ה ם בשני קוין והשלישי כולל‬
‫שתיהן כי כל הבריאה שהוא מצד האדם יש מאין‬
‫מצד הש״י הוא צמצום והסתר ועיקר ההסתר הוא‬
‫חילוק מדותיו שמצד הש״י אף אחר שנעשה הסתר‬
‫הכולל בכל ה ב מ א ה השפע שניתן לקיום העולם‬
‫שהוא תמיד שופע בלי הפ ס ק רגע שזה הוא מקיים‬
‫יתרו‬ ‫סוד‬
‫אפין ומה שיראה להם התגלות עתיקא ביס סוף‬
‫הוא בדרך נס מופלג יוצא מגלר הסבנג‬
‫וזה מנין היש ה׳ בקרבנו היינו שבקרב האדם אינו‬
‫מאיר רק מבחינת זעיר אפין‪ ,‬או אין‪ ,‬כלומר‬
‫או אין בקרבנו היינו שגס בקרב האדם נסתר הנהגת‬
‫עתיק שלא בדרך השתלשלות והתלבשות וכמו שנתבאר‬
‫הענין‪ .‬ובזה״ק )שם( מבאר מעאם לפי שבאו בנסיון‬
‫והוא כדאיתא במדרש ■רבה )סוף פ׳ בשלח פרשה‬
‫כ״ט( רבי יהודה ורבי נחמי׳ ורבנן רבי יהודה אומר‬
‫אמרו אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא‬
‫רבון עלינו נעבדנו ‪-‬וכו'‪ .‬וענינו שרצו לדעת־ אחרי‬
‫שראו שנפתח להם אור עתיקא בקריעת ים סוף‬
‫תלו זאת בגדולת עצמם וכמו ?!נאמר שם )בשלח‬
‫יד( ויאמינו בה׳ היינו שהגיעו לכלל אמונה בהפלגה‬
‫גדולה עד שהסירו מצדם כל הסתרת ההנ הגה והגיעו‬
‫למעלה מהנהגת זעיר אפין ולכן הגבירו חיל על כל‬
‫העולם והמצרים שהתנגדו להם נמבעו אבל שאר‬
‫בל העולם היינו מי שאינו מסיר ממנו ההסתרה‬
‫אינו יכול להגיע לאור עתיקא והוא נמסר תחת‬
‫הנהגת הטבע על ידי זעיר אפין‪.‬‬
‫ולבן גם בישראל לפי שאי אפשר שיעמוד תמיד‬
‫בבהירות כל כך ורק אז שהגיעו לסכנה גדולה‬
‫אז הגבירו ח > ורבי נחמיה אומר אם מספיק לנו‬
‫מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין בני המדינה‬
‫צריכין לו כלום נעבדנו וכו‪ /‬פירוש שכמו שהמלך‬
‫הוא מפרנסו והיינו גם כן כנ״ל רק שזה מורה על‬
‫ענין תפלה שהש״י יתן להם כל בקשתם בלא תפלה‬
‫שרצו שיהי׳ תמיד אצלם בהתגלות בלי שום התעוררות‬
‫והיא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ופירוש וכי‬
‫לא ידע שהש‪/‬ע יוצר לבות ויודע אלא לשון יודע הוא‬
‫חיבור ‪.‬כמ״ש והאדם ידע והיינו אם הש״י הוא‬
‫מחובר בפנימיות הלב בלי שום פעולה אם רק על‬
‫ידי פעולה מתחבר הש״י עם ישראל על ידי מצות‬
‫ועבודה‪ ,‬ועיקר נסיונם הי׳ אם ה׳ בקרבם כלומר‬
‫שבקרב הבריאה הוא הש״י מנהג בבחינת זעיר ורק‬
‫שזעיר אפין יש לו הארה מאריך אפין ועתיקא בדרך‬
 ‫ש‬ ‫‪m‬‬ ‫םוד‬ ‫קנו‬

‫הימנה‪ ,‬וכן בנפש אדם הראש בו נכלל מכמה בינה‬ ‫כעולם וכן כשפע צהוספות סובה הוס גס כן מצדו‬
‫ודעת ויש מסך המוס לכלי הפעולה אשר מגמר‬ ‫רק רצון פשוט להטיב שבמקום גדולתו המציא עמתנושו‬
‫תשלום הסכמת המוס להוציא לאור הפעולה יקבלו‬ ‫בעולם שרצה להסתיר אורו הגדול ולברא בריאה‬
‫כמות הפעולה שבגוף‪ .‬וכן הוא נצס הוד יסוד דבינה‬ ‫בצמצום גדול שהיא מרוסק מאור ושוב ישפיע שפע‬
‫נכנסים בז״א‪ .‬כי סשמל הוא הלבוש במקום שיש‬ ‫בהתעבות והתגשמות בתוך כמה לבושים שלא יתראה‬
‫הפ ס ק בין עולם לעולם בכל העולמות יש לבוש סשמל‬ ‫אור הש״י בתוך השפע אכן הכיס מקום שהאדם‬
‫ושורש ענין סשמל הוא המתהפך מגוון לגוון לפעמים‬ ‫הפונה לבבו ודעתו לסתור ולהעמיק בהתבוננות‬
‫יתראה הפנימי גם לצד סיצונו ולפעמים יסתר‬ ‫ולדלות ■ממעמקי הבריאה כאור כעמון והצפון בה‬
‫וכדאיתא בגמרא )מגיגה י ג‪ ( :‬עתים משות עתים‬ ‫יראה איך כל השפע הוא רק אור הנסתר בה‬
‫ממללות והוא לבוש המבהיק אור פנימיותו כמו‬ ‫מהש״י‪ .‬ופתס הזה הוא ממה שנתסלק שפע הטוב‬
‫שיתבאר אי״ה במקומו באריכות )שם( ואיהו רזא‬ ‫של הקב״ה במדות שונים וישוב האדם‪.‬לסתור ולהעמיק‬
‫דאיש תם מארי' דביתא איש האלקים וכדאיתא‬ ‫בהם להבין אסר שיש מדות שהם הפכים זו מזו‬
‫בזוה״ק )שלס ק ס ״ ג‪) ( :‬מסר ה סיו ם(‬ ‫■יש נמצא כולל שהוא מנושא מכל מדה ולבוש‪ ,‬והפתס‬
‫הוא אסר שנתפשטו ונסתעפו שני מדות הפכים‬
‫א נ כ י ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪.‬‬
‫ויסזרו לשוב להביט באור הש״י להתכלל כאסד לעשות‬
‫בזה׳׳ק יתרו ) פ ״ ה‪ (:‬אנכי כמה דתנינן בת‬
‫רצון קונם כמו מדת ססד וגבורה שהם הראשונים‬
‫היתה לו לאברהם אבינו היא שכינתא ודא בת‪ .‬ה׳‬
‫מהסתעפות מדות ההנהגה וישיבו להתכלל במדת‬
‫אלקיך דכתיב בני בכורי ישראל וכתיב עץ סיים הוא‬
‫יעקב אבינו אז יתראה כי המדות יסכימו גם‬
‫׳'לממזיקיה בה הא בן‪ .‬אשר הוצאתיך מארץ מצרים‬
‫לעשות הפך ולא יעמדו על מדותם אם יהי׳ רצון‬
‫דכתיב יובל היא קדש תהי׳ לכם וכתיב אם הבנים‬
‫הש״י לעשות ההפך‪ ,‬וכן הוא אות בכל כבריאה כי‬
‫שממה‪ .‬וקדשתם את שנת הממשים שנה וקראתם‬
‫אם יתראה שבנפש אסד יתכללו שני מדות הפכים‬
‫דרור הא אימא ובנין‪.‬‬
‫אם כן בורא הנפש הזה הוא רם על רמים‪..‬אשר כל‬
‫ה ע נ ץ מה שכתיב אנכי ולא אני כדאיתא במי‬ ‫המדות הם כסות נבראים מצדו ולא יש בבורא‬
‫השלוה כי אני הי׳ משמע שגילה הקב״ה את‬ ‫ס״ו שום מדה‪ .‬וזה הוא במדה השלישית שבזה המדה‬
‫כל אורו בשלימות ולא יוכלו עוד להעמיק בדבריו כי‬ ‫נכללו כל מה שתסתי׳ וגם מה שלמעלה הימנה ולכן‬
‫גילה כל מה שהי׳ ראוי לכס ישראל לקבל אכן הכ״ף‬ ‫גם הזמן וכל התסלפותיו כלולים בה ולכן ישלוט ‪,‬בו‪.‬‬
‫מורה על דבר שאינו בשליימות וכדאיתא בזה״ק‬ ‫אוריאל כי מזה השער יוכל להגיע לאור המסד‪ :‬כי‬
‫משפטים )קכ״ב‪ (.‬ועל דמות הכסא כמראה אדם‬ ‫שם אל הוא הססד הגמור ואור היינו שיוכל להגיע‬
‫ולא מראה אדם‪ ,‬וזה רומז שהוא רק דמות ודמיון‬ ‫האור הצפון והטמון בהססד אכן יען האדם הוא‬
‫למה שיראה הקב״ה לעתיד וכל מה שהאדם ישיג‬ ‫בהסתר צריך להגיע אליו התפשטות המדות דרך‬
‫יותר עמקות בדברי תורה יראה שעד עתה הי׳ במושך‬ ‫עולם ושנה‪ .‬ובזמן יש שס׳׳ה ימים שאין אמד דומה‬
‫כ^ אות כ״ף מורה על כמר עליון כדאיתא בתיקוני‬ ‫למברו כי עד מספר הזה יסתעפו המדות בהזמן‬
‫הזהר )תקון ע׳( כ״ף אתמזי על כתר עלאה‪ .‬וברעיא‬ ‫ולכן הכלל הם בשלישי וזה דאיתא )שם(■ וכלהו אית‬
‫מהימנא פנמס )רמ״ג‪ (.‬אין קדוש כ״ה אלקנו אנת‬ ‫לון תלת מאה ושתין וממש מפתסן‪ .‬נהורין מההוא‬
‫כתר על כל מד ומד מישראל וכדאיתא בזה״ק יתרו‬ ‫נהורא דנפקא מגו סשמל עלאה פני מ א ה גניז וסתים‬
‫)צ״א‪ (.‬אנכי רזא דתרין כרסוו| אני יו״ד דכורסייא‬ ‫די רזין דאתוון קדישין ^ אין דשמא קדישא תליין‬
‫אסרא אני כורסייא מדא כ׳ כרסיא אמרא עלאה‪.‬‬ ‫בי׳ כי ענין סשמל איתא בכתבי האריז״ל כי סוף‬
‫מדרגת מדת הבינה שהוא ימא רברבא שתיקן הש״ו‬
‫ו ע נ י נ ו כי הש״י נתן שורה לישראל ונקרא נתן‬ ‫בעלמא עלאה שכונס ‪.‬כס התפשטות המדות מעולם‬
‫‪.‬לנו את תורתו ונקרא ■נותן■ התורה והיינו שהלבוש‬ ‫העליון ומשפיע דרך הסתר ומסך לעולם שלמטה‬
‫קנז‬ ‫ישרים‬ ‫‪m‬‬
‫ה ' אלקיך דכתיב בני בכורי ישראל וכתיב עץ חיים‬
‫הוא למחזיקים בה הא בן‪ ,‬כי‪ :‬שם קוי״ק רומז‬
‫למי שרצה בהויית ‪ ,‬העולם ואלקיך היינו כח כנסת‬
‫ישראל כדאיתא בזה׳ ק ואתחנן )רס׳׳ה‪ (.‬ה׳ אלקיך‬
‫איהו‪ .‬דרגא דאיקרי שכינתא דשריא בגווייהו וכדאיתא‬
‫שם ובגק דאיהו אתאחיד על כלהו בההוא קול דרגא‬
‫פלאה הוה אמר להו לישראל ה׳ אלקיך‪ ,‬כי זה הוא‬
‫גמר הזווג כי שם קוי״ק הוא ברזא דבן בכור כדאיתא‬
‫בזה״ק )רנ״ג‪ (.‬וזה הוא רזא דעץ החיים שאין לו‬
‫שום העדר ובישול אחר שהוא כולל כל המדות ומברר‬
‫כל אחד והוא כוללם ומשפיע בכל מדה כפי מדתה‬
‫עד גמר ותשלום כח התפששות ההשפעה כפי העת‬
‫והזמן והמקום זה הוא חי וקיים לעד וזה הוא‬
‫מדת יעקב אבינו שמקבלת ומעברת ההשפעה לכנסת‬
‫ישרא ‪3‬‬
‫בת שבע אם שלמה אתקרי אם תזכה לכפרה ובפרשת‬
‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים דכתיב יובל הוא‬
‫קדש תהי׳ לכם וכתיב אם הבנים שממה וקושתם‬
‫את שנת החמשים שנה וקראתם דרור הוא אימא‬
‫ובנין‪ .‬וזה רומז כי בכל מהשפעות שישראל מקבלים‬
‫רואים ראשית מקור שמשם כל החירות‪.‬יוצאים לעשות‬
‫האדם כלי קיבול כי כל זמן שהאדם משועבד ‪ ,‬תחת‬
‫עול כשהוא משוקע בפניני עולם הזה אינו יכול‬
‫להביש לנוכח ה׳ וזה דאיתא שם בזה״ק יתבא אימא‬
‫יתבין בנין ועלמין כלהו בחדוה בשלימותא ועל דא‬
‫כתיב אם הבנים שמחה מתעברא אימא כלהו מתעברן‬
‫מדוכתייהו‪ ,‬כי מקום בינה שם ראשית קבלת שפע‬
‫החכמה ומחלקת לכל המדות כפי מדתם ומאחר‬
‫שעובר דרך כל המדות מתכנסים‪.‬כלם בכנסת ישראל‬
‫בת נדיב בתו של אברהם אבינו עד שמתפשש בכל‬
‫העולמות‪.‬‬
‫הפסק כי כשיחסר להמשפיע מקום שישפיע לתוכו‬
‫ו ז ה הענין בקבלת התורה שהיתה אחרי‪ .‬שנסדרו‬
‫בישראל מדרגות משה רבינו ע׳׳ה ואהרן והזקנים‬ ‫'‬
‫והשרים׳ אלפים■ ומאות וחמשים ועשרות עד שנעשו‬
‫ישראל קומה שלימה והשפעת הש״י הושפעה ■אחר‬
‫שנתאחדו כולם כאיש אחד ובלב אחד ובסדר השתלשלות‬
‫הזה התקשר" הש״י עם ישראל עד שיש קו וחוש‬
‫עד הקשן שבישראל• שפנימיות־ אור התורה הוא‬
‫מראשית עדי‪-‬אחרית וזה רומז הכ״ף של אנכי שלא‬
‫סוד‬
‫>תן הש״י ברמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה‬
‫וכל לבושי התורה כולה אכן נתן לנו התורה לא‬
‫כמי שנותן דבר ומוציאה מרשותו ורק שנזדווג עם‬
‫ישראל שיראו על ידי התורה בכל עת וזמן שהם‬
‫צריכים להש״י שיאיר להם‪ ,‬כי אני מורה שאני‬
‫מובדל ומצוה אותך כפי דברי ופקידתי שלא תעמיק‬
‫בו ולא תוסיף עליו ואנכי היינו כי אנכי הוא שאתה‬
‫תבין מה שאנכי מאיר לך וממילא כיון שלא נפסק‬
‫האור בין ישראל לאביהם שבשמים ויש תקות חוע‬
‫(‬ ‫החיבור המחבר אותם וכדאיתא בזה״ק )‬
‫קב״ה אור אורייתא משחא ישראל פתולה‪ .‬ובתקונים‬
‫)תקון כ״א‪ .‬ס ‪ ( :‬ישראל אינון פתולה אורייתא משחא‬
‫שכינתא שר‪ .‬וזה דאמר כמה דתנינן בת היתה לו‬
‫לאברהם אבינו היא שכינתא ודא בת‪ .‬כי בת רומז‬
‫כשמקבלת מאימא עלאה כדאיתא בזה׳ק א ח רי) ע ״ו‪(.‬‬
‫בחקותי )קע״ו‪ (.‬בת שבע אקרי דאתחבר באחרא‬
‫כחדא לאנהרא וכו׳‪ .‬כי ^ה דייק מדאמר בכל כי‬
‫כל היינו גמר ההשפעה מדת היסוד והיינו שהש״י‬
‫מסר לאברהם אבינו מדת החסד בשלימות שיוכל‬
‫להשפיע ולהכניס מדתו עד סוף כל המדרגות ומזה‬
‫דייק שהיתה לו בת כי בן הוא כלי להשפיע למקבל‬
‫ואין בזה תשלום השפעה אכן דרשינן בת היתה לו‬
‫היינו שהי' לו מקום הקבלה בתחתית המדרגות שחסדו‬
‫האיר מראש המעלות והתפשש זהתגדל דרך כל‬
‫העולמות עד שהכניסו גם לעולם הזה לכל הנפשות‬
‫הקשנים שבישראל‪.‬‬
‫ו ז ה רומז בת דא שכינתא כי בת רומז לבת פין‬
‫היינו הנקודה הפנימית ובכל דבר שאינו לבוש‬
‫רק שיש בו פנימית זה הוא כולל מראש ועד סוף בלי‬
‫אזי אינו בשלימות ויש חסרון להמשפיע אכן כשכח‬
‫ההשפעה בשלימות ממילא נבנה מכחו כח מקבל‬
‫שלא יפסק כח השפעתו לעולם‪ ,‬וזהו אות הכ״ף‬
‫שהאיר הקב״ה כדאיתא בביאורי זה״ק להאריז״ל כי‬
‫המלכות נקרא אני בסוד שם ב״ן וכל אותיות המילוי‬
‫אך בהאיר לה סוד הנקודה הפנימית בסוד כנסת‬
‫ישראל נקראת אנכי וזהו כנסת ישראל היינו הכח‬
‫■ ■‬ ‫המכנס כל השפעות להשפיע לישראל‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫משפטים‬
‫דגלגולא בהתרחבות המדות שבהספירות והנפשות‬
‫והתכללותם והשתנותם ממדה למדה וממילא יקבצו‬
‫כל הנדחים‪ ,‬וכן נפש החועאת ולא גמרה תשובה‬
‫שלימה אם רק מחשבת תשובה היתה לה ושכח ביד‬
‫עובד הש״י להוציאו ממסגר על ידי שיעבוד באותו‬
‫מנין את הש״י במה שזה התחיל‪ ,‬וממילא גם מכח‬
‫הרע שבו אחר שנתברר על ידי מחשבה העובה נמצא‬
‫כשהיו ביחד גם כח הרע סייע להעוב וכשנתברר‬
‫נשמה לגרים כי גר הוא גם כן רק כלי‬ ‫נעשה‬
‫קיבול וכשיבא לישראל יתהפך לעוב וכן נתן הש״י‬
‫תורת ' הגר לקבלו לתוך ישראל וממילא יש מקום‬
‫למי שהוא רק רע אכן כח כליו מוכן שיוכל להתהפך‬
‫לעוב זה גם כן יש לו מקום בישראל וכמ״ש )ויקרא‬
‫רבה א( ישובו יושבי בצילו )הושע יד( אלו הגרים‬
‫וכו׳ יחיו דגן נעשו עיקר כישראל‪ .‬וגם מה שנראה‬
‫שאין התיקון באורח מישור רק דרך גלגול ויבום‬
‫ונשמתין דגיורין ואף כל הנעשה בבחירה הכל יתקן‬
‫הש״י בהגיע עת לכל חפץ ויתוקן הכל בשורשם מאחר‬
‫שישוב הכל למקומו העיקרי והשורשי בשורש ביאת‬
‫נשמהלתוך הגוף אחר שהוא ממקור הרצון והש״י‬
‫צופה רק לעובה‪.‬‬
‫רפא‪ (.‬אכן המקום האמתי מרזא דגלגזלא ויבזם‬
‫כי תקנה עבד עברי וגו׳‪ .‬בזה״ק )שם( כד נשמתא‬
‫אתחייבת בגלגולא אם היא מסערא דההוא‬
‫עבד מע׳׳ע דאיהו כליל שית סערין כתיב ביה שש‬
‫שנים יעבוד גלגולין דילה לא מתחייבא אלא שית‬
‫שנין עד דאשלימת שש דרגין מההוא אתר דאתנעילת‬
‫אבל אם נשמהא הוא מסערא דשכינתא דאיהו‬
‫שביעית ודאי מאי כתיב ובשביעית יצא לחפשי חנם‬
‫דצדיק ודאי לית בי׳ מלאכה כיון דלית בי׳ מלאכה‬
‫לית בי׳ שעבוד כי כאשר נתנו עשרת הדברות לישראל‬
‫נתנו לשורש נשמת ישראל שהם ברורים בשורשם‬
‫ששים ריבוא נגד שש המדות מגדולה עד יסוד ונשלם‬
‫הזווג להאיר בנקודת כנסת ישראל להאיר למדת‬
‫מלכות שמים הנקראת בת עין וכדמתחיל הענין‬
‫בעשרת הדברות )זה״ק יתרו פ ה‪ ( :‬בת הי׳ לאברהם‬
‫אבינו וכל אחד הכיר שורשו איפה שלו היכן הי תה‬
‫באדם הראשון ואף הקטן שבישראל ראה נקודת בת‬
‫עין כי שורשו מחכמה עליונה ומקומו קבוע במקום‬
‫בינה‪ .‬והנה בעת שהאור גלוי ונתראה הזווג איך‬
‫סוד‬ ‫קנח‬
‫נתנה התורה כענין עוה״ז שמאסר שניתנה שוב יש‬
‫הפסק בין המקבל להנותן אלא שעל ידי זה יהי'‬
‫יסוד גמור תמיד והקול הוא קלא דלא פסיק וכל‬
‫מי שעוסק בתורה יכול להעיר הרלון העליון פד‬
‫שישפיע אור דרך כל מיני הסתרות וזה דאיתא בזה׳׳ק‬
‫)שם( אמר ר״א כתיב בראשית ברא אלקים את‬
‫השמים ואת הארץ וכתיב ביום עשות ד׳ אלקים‬
‫איץ ושמים הא תנינן דתרווייהו כסדא אתבראו‬
‫וכו' תנן כתיב ביום ההוא אענה נאום ה׳ אפנה‬
‫‪(5‬ת השמים והם יענו את הארץ‪.‬‬
‫משפטים‬
‫ואלה המשפעים אשר תשים לפניהם‪ .‬כי תקנה‬
‫עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא‬
‫לססשי סנם‪ .‬בזה׳ק פרשת משפעים )צ״ד‪ (.‬סברייא‬
‫עבדן הכא לגלאה כמה חין עמירין דגלגולא כי תקנה‬
‫עבד עברי וכו׳‪ .‬ענין מה שבפרשה הזאת נקבע רזא‬
‫דגלגולא אף דבכמה עניני התורה שהם מענין זה‬
‫עיין זה״ק קרס )קעז‪ (.‬וישב )קפז‪ (.‬תצא )רפ ‪:‬‬
‫ונשמת הגרים היא בפרשה זאת כי אסר שניתן אור‬
‫הש׳‪ v‬לישראל ושוב אחר כך נסתם אמר עשרת‬
‫הדברות כדי להוסיף להרמיב ולהתפשע אור הש״י‬
‫שיכלול כל העולם כי בשעת שנתנו להם הדברות‬
‫וכל דיבור ודיבור בשעה שהוא יצא מפורש מפי‬
‫הגבורה נקבע בלבות ישראל עד שלא הי' מקום‬
‫לשום הסתר ומעא‪ .‬וממילא לא הי׳ מקום להשפעות‬
‫הש״י שתתרבה ורק לקיום החיים בדרך ישר וממילא‬
‫לא הי' מקום לחעא ולכן לא הי' מקום להשפעה‬
‫בדרך יבום כי אורס יבום היינו מה שאחד לא הי׳‬
‫בו אור כל כך להוציא ישועת הש״י מפורש בהשארה‬
‫קיימת בכל העולמות עד שיתראה גס בפולס הזה‬
‫השפל איך יתגדל שם ה׳ על ידו ומכל מקום אפילו‬
‫מחשבה עובה של אדם אין הקב״ה מקפח ויעמיד לו‬
‫גואל וכמו שענין היבום הוא מפורש באשת האח‬
‫שלא הי' לו בניס כן הוא בנפשות שעבדו את הש׳‪v‬‬
‫ולא יכלו לבא שיפרסם על ידם ישועת ה׳ מפורש‬
‫בעולם ורק על ידי עזרת נפש אמר יפזר וזה■‪,‬רזא‬
‫קנט‬ ‫ישרים‬ ‫משפ׳טים‬
‫רזעיר ויש לו ששים ריבוא שמהן שהוא כולל המדות‬
‫ומלבושם‪ .‬וכשנקרא מלאך הברית אז נאמר עליו‬
‫מלאכי היינו שבכל מקום נראה או ד הש״י המנהג‬
‫דרך כל הלבושים ולכן בפרשה הזאת הסכים מרע׳׳ה‬
‫על מ ה שנאמר לו הנה אנכי שולח מלאך ובפרשת‬
‫תשא לא הסכים מרע׳׳ה על המלאך כי אחר החפא‬
‫נסתר האור ואינו נראה רק לבושים וכדאיתא במדרש‬
‫רבה )משפפים לב( ולא עו ד אלא שאתם גורמים‬
‫לו שישמפ שמי מקרבו‪ .‬ובתיקוני הזהר )תיקון ס״ח(‬
‫מ פ ה אלקים ודאי דא מפ׳^פ והא אוקימנא ליה‬
‫דאתהפך מדינא לרחמי ובי׳ אשתניו כל דיוקנין דלא‬
‫דמי דא לדא וכו׳ דמייתי שם דמתהפך לד׳ חיות‬
‫המרכבה ושם לית דיוקנא בעלמא ■דלא אשתמודע‬
‫בי׳ וכר עי״ש כי כח הזה הוא לבוש להש׳^ כח‬
‫ה׳ שיכול להתלבש בכל מיני כחות וגם לזה הכה‬
‫יש לבוש ונקרא מפ״פ כנ״ל וכדאיתא במדרש רבה‬
‫)בראשית ה( נעשה קולו של הקב׳׳ה מעפרון למשה‬
‫וכמו שנתבאר בענינו ולזה איתא שם )תיקון ס״ש‬
‫דף קד‪ (.‬כי יד על כס י״ק ]יו״ד[ שריא במפ״ט‬
‫ודא איהו רוח השכלי דאיהו אצילות ה׳ שריא באופן‬
‫ודא נפש השכלי׳ בארח אצילותא כי מקומו העיקרי‬
‫ביצירה כי שם מתחיל להתצייר מיש ליש היינו מדיווח‬
‫לדמות וממדה למדה כפי הרצון העליון ולכן ראשו‬
‫בבריאה‪ ,‬וזה דאיתא בספרי המקובלים על מפ״ט‬
‫כי ראשו בבריאה וגופו ביצירה וכדאיתא בליקוטי‬
‫תורה להאריז׳׳ל )בראשית בענין מעלת אדם הראשון‬
‫קודם שחטא ומקומו בזה״ק פ׳ תצא )רפ״ג‪ (.‬מט״ט‬
‫מלאך מלכא דמלאכים וכו׳ דאיהו עמודא דאמצעותא‬
‫וצדיק כגוונא דתפלין דראש וכו׳ מספרא דאילנא‬
‫( שראשו‬ ‫דחיי דאצילות ונתבאר בעץ החיים )‬
‫בזעיר דאצילות‪.‬‬
‫וזה שנקרא שכלי כי שכל נקרא בזה׳ק בראשית‬
‫)ח׳׳י( שכל פוב דא אילנא דחיי דאיהו שכל‬
‫פוב בלא רע‪ .‬ובהקדמת תקוני הזהר )דף י ד‪(:‬‬
‫נקרא משנה למלך ומרדכי היהודי‪ .‬וישראל זוטא‬
‫)שם עמוד א( והיינו כי כל דבר שנכנס למדות במקום‬
‫שהם בקטנותם שם יכולים להתהפך ממדה למדה‬
‫ולזה רומז יצירה‪ ,‬כי בריאה יש מאין ויצירה יש מיש‪.‬‬
‫( דמרכבה‬ ‫ולזה איתא בהקדמת תיקוני הזהר )‬
‫סוד‬
‫הש״י במלכותו שהאציל ונרא כל יצר וגמאמרו מנשו‬
‫וכבודו נתלבש בכל התפשמות העולמות עד למדה‬
‫קענה גם שם כבודו וכדאיתא בתיקוני הזהר‬
‫בהקדמה ראשונה )דף עו‪ (.‬ודא איהו רזא דאיהו‬
‫קב״ה לעילא חד בשכינתיה וכד איהו לתתא במע׳׳ע‬
‫בלא שכינתיה אשתני ביה ובגין דא אמר אלישע‬
‫אחר שמא ח״ו שתי רשויות יש ובגין דא אמר אל‬
‫תמירני בו כי שמי בקרבו בגק דמפ״ע איהו שני‬
‫למלך‪ .‬ושם לעיל מינה )דף יד ‪ ( :‬איתא מפ׳׳ט איהו‬
‫מעשה מרכבה )ובתיקון נ״ז( אשכחנא בספר רזיאל‬
‫דאתייהב לאדם קדמאה דמפ׳׳פ קרא לי׳ קב״ה‬
‫שמהן סגיאין לזימנין אתקרי מימפר בזימנא דממנא‬
‫על מפרא וכו' והכי כל שמהן כפום שליחותיה וכו׳‬
‫האי מלאך אתקרי בששים ריבוא שמהן דמלאכיא‪,‬‬
‫ובזה״ק משפפים ) ק ח‪ (:‬משמע דשם קזי״ק לא ניתן‬
‫לשום מלאך וכדכתיב זובח לאלהים יחרם דהא כמה‬
‫אלהים יסלקון אודנין ובלתי לה׳ לבדו‪.‬‬
‫ובסנהדרין )ל״ח‪ (:‬משמע ששמו של מפ״פ יקו״ר!‬
‫וכן פירש רש״י ז״ל וכן הוא להדיא בפרקי‬
‫היכלות וקרא לי' יקו״ק הקפן‪ ,‬אכן שהוא לבוש‬
‫שאינו עושה מצד עצמו כלום וכמו שכתוב )משפפים‬
‫כ‪ (:‬כי שמי בקרבו וכמו שכל השמות שאיתא בזה״ק‬
‫פנחס )רנז ‪ :‬רנח‪ (.‬אל סהיד על מארי דכלא‪ .‬דלית‬
‫יכולת לכל שם וקוי״ק ודרגא כל שכן לשאר בריץ‬
‫וכו׳ אלקי״ם סהיד על אלקות דילי' דאיהו אלקים‬
‫ואלקי הא לקים ואיהו אלקי על כלהו ולית אלקי‬
‫ושם כפי מה שמכיר‬ ‫עליה והנה לזה שמות כל שם‬
‫שיש כח בבורא כן יש לו מזה הכח ובאיזה כה‬
‫שמכיר יותר שאין כח לשום שם רק להבורא לבדו‬
‫בזה הכח הוא המנהג בעולם‪.‬‬
‫והנה שם מפ׳׳ט הוא לשון שליח ולפי שהוא המעיד‬
‫והמכיר מאד שכל השמות וכינויים הם רק‬
‫שלוחים שהרצון מלובש בהם וכץ כל הספירות ה ס‬
‫רק מדות ולכן בזה הוא כחו שהוא יודע שכל השמות‬
‫והספירות הם לבושים ואין בכחם להיות לבושים רק‬
‫ממה שניתן להם בכל רגע וכשהש״י יוציא את שם‬
‫קוי׳׳ק מלבושיו ישתארון בגופא בלא נשמתא‪ .‬ולכן‬
‫תמיד הוא שמו בקרבו‪ .‬ולכן הוא כולל ששה ספירין‬
 ‫י שריס‬ ‫משפטים‬
‫כל הנהגת העולם ואין לך אדם שאינו בשורש ממדה‬
‫אחת מהמדות האלו וכשעובד הש״י בהכרה זאת‬
‫שהוא בורא כל המדות ואם כן יתפשש עקמימות לבו‬
‫שלא יהי׳ עומד במדתו ובדעתו ואף אם מדתו מחסד‬
‫ודרכו להשיב אם יצשרך להתאכזר על אכזרי מהנקל‬
‫לו להתהפך ממדתו אכן צוה להתברר בעבודה דרך‬
‫כל ששת המדות להשוות קו המשקל שלא יתעשק‬
‫השקלא צד אחד‪ ,‬ומדת המלכות היא המקבלת מכל‬
‫המדות ולית לה מגרמה כלום וכן היא מקבלת‬
‫מכוללת המדות וברא הש״י מדה זאת ונתן בה בהסתר‬
‫אור כי היא דוגמת שדה שמקבלת זריעה מכל‬
‫המעשים ועבודות ותפלות וכאשר יהי׳ בעולם בקביעות‬
‫קדושה כגון קדושת ארן ישראל ובית הבחירה שכל‬
‫התפלות שישראל מתפללים הם דרך ארצם וזה‬
‫נקרא מלכות וכן באדם אחר שנקבע בו קדושה‬
‫בקביעות וכדאיתא בירושלמי ברכות )פ״ב‪ .‬ה״ד(‬
‫נחזיק שיבותא לרישא דכי משי למודים מנפשיה כרע‬
‫וכל מה שמרגיל אדם את עצמו שתהי׳ בו הקדושה‬
‫מושבעת אז נקרא שהכניס עבודתו שעבד במדות‬
‫והכניסם וזרען במדת המלכות ושם יקבעו ויעשו‬
‫פרי למעלה‪ .‬וזה שאנו מתפללים לתקן עולם במלכות‬
‫שדי היינו שיאירו כל המדות דרך שם הזה להשפיע‬
‫במדת המלכות כי שם הזה הוא המשכיר במדתו‬
‫של יוסף הצדיק ומשפיע וכל ההשפעות אורה לתחתית‬
‫המדרגות הוא דרך שם הזה וכשיאירו המדות להתאחד‬
‫ולהתקשר ויקבעו דרך מדה זאת להזרע במדת‬
‫המלבות שיהי׳ קבוע כל העבודות יתד בל תמוש אז‬
‫יהי׳ התיקון הגמור לכל הבריאה‪ .‬וכל זמן שלא‬
‫ניגמר הבירור אף אם המדות מאירים לכללות העולם‬
‫והנפשות‪ ,‬אכן אינו אור בהיר וזה גם כן כמו דרך‬
‫לבוש כי מש״ש הוא לבוש השהור לשם זה כי עולה‬
‫בגימשריא זה השם‪ ,‬ולכן אין מלכות שמים בבהירות‬
‫■כי אין הבריאה מקבלת אור דברי תורה רק דרך‬
‫לבושים גשמיים המתלבשים בשכל הטבע ומשכל‬
‫השבעי יגיע; למעלה■ דרך כמה לבושים עד שיגיע‬
‫לרעת בינה‪ ,‬וכשיגמר התיקון יהי' זאת בשלימות‬
‫שכל הכלים שהם אמצעיים בין הש״י והאדם יזדככו‬
‫ואז אף שיהי׳ דרך כמה מדות אכן כאשר יהיו זכים‬
‫וברורים ויתראה• מפורש ‪.‬איך הש״י שוכן בהם ותמיד‬
‫משפיע בהם שפע חיות לא יהיו מבדילים כלל‪ .‬וכדאיתא‬
‫סוד‬ ‫קם‬
‫דיני׳ כוז״ו במכס״ז כוז״ו שהם תמורת סותיזת‬
‫קוי״ק אלקנ״ו קוי״ק והיינו כשמאילים השמוק‬
‫‪,‬צהתפשש ונהאיר באותיות הנמוכים והרסוקים ‪ ,‬מה‬
‫שתחתיהם להאיר וליכנס בלבושים‪ .‬וזה דאיתא שם‬
‫)י ד‪ (:‬ובגלותא משנה דאיהו מע״ש שלשה ואיהי‬
‫משנה למנך באתר למטרוניתא יתבא משנה וכו׳‬
‫מש״ט מיהו מעשה מרכבה וכו׳ ושכינתא וכו׳ רכב‬
‫דילה מש״ש וכו׳ והאי עבד איהו כנויא לכל שמהן‬
‫שנוי לכל שמהן וביה מרכיבין כל אילנק עלאין מסשרא‬
‫ושוב‪ ,‬והיינוכי השכינה בהאיר אלי׳ נקודת אור‬
‫הנקרא כנסת ישראל אז נקראת בת והיינו שתוכל‬
‫ליכנס אליו כל השפעת ישראל ולהבנות בנין שלם‬
‫וברורה מנפשות ישראל כמו‬ ‫קומה שלימה‬ ‫היינו‬
‫שהי׳ במתן תורה אכן להבנות בנין הזה ממלכות‬
‫שמים בעוצם הוא רק על ידי עבודה אכן בהיותה‬
‫רק נקודה אחת הנקראת בת עין כדאיתא בפרי עץ‬
‫תיים בכוונת המפיל ומאיר לאשון בת עין אם הנקודה‬
‫הזאת ברורה והיינו כשלב ישראל מבורר אף קודם‬
‫שיתחזק להבנות בנין שלם וכן בכלל ישראל אז יראה‬
‫שהנקודה הזאת לא יכבה אורה והוא תמיד פנים‬
‫בפנים היינו נקודת האמת מאור ה׳ שנקבע בלב‬
‫ישראל כי מקורו נחצב מהש״י ויש בו תקיפות לעמוד‬
‫פנים בפנים לומר מפורש נגד הש״י ברוך אתה כבן‬
‫אצל אביו‪ .‬אכן בהסתר האור ואינו מורגש אז הנקודה‬
‫הזאת שמונה מאד ואינה מורגשת בלב הבריאה אז■‬
‫נקרא שכינתא בגלותא ואז נקרא שמש״ש‪ .‬באתר‬
‫דמשרניתא והיינו שמאיר רק כמו דרך לבוש וזה‬
‫מה דאיתא בזה״ק אם הוא מהאי עבד היינו כשנעלם‬
‫אור הפנימי שהש״י מנהיג בכל המדות ואז ‪.‬אין‬
‫שלימות בשום דבר ובשום מדה שמצד הש״י יוכלו‬
‫להעשות שני הפכים בנושא ■אחד ■וכדמצינו במקדש‬
‫שמקום הארון אינו מן ה מדה )מגילה י ‪ ( :‬וכל הנסים‬
‫שהיו שם אבל כשנעלם האור אז כשאדם נאחז במדה‬
‫אחת נעתק מהשני׳ וזה דאיתא בזה׳׳ק לקמן )צה‪(:‬‬
‫האי שוקלא אתעשקת כי הש״י האציל הששה מדות‬
‫שמנהג בהם את עולמו בגלוי בכל העולמות; והמדןת‬
‫האלו הם נכללים בעבדות הש״י כי כל העבודות הוא‬
‫להדבק במדותיו ולהכיר שיש בורא להמדות ולכן‬
‫אינם אלקית מאחר שהש‪ v/‬יכול לעלות ‪ ,‬מהם ‪• .‬וישארו‪,‬‬
‫כגופא בלא נשמתא‪ ,‬וממילא אחר שמדות הללו כוללים■‬
‫קסא‬ ‫ישר ים‬
‫יהבין לי' נפשא מסטרא דבעירא מסטרא דדכיא‬
‫מסטרא דאלין‪ .‬דאתקרון אופני הקודש זכה יתיר‬
‫יהבין ליה רוחא מסטרא דחיות הקודש וכו׳ עד‬
‫זכה יתיר יהבין לי׳ הוי׳ בשלימות דאתוון יו״ד ק״א‬
‫וא״ו ק״א דאיהו אדם באורח אצילות ואתקרי בדיוקנא‬
‫דמארי׳ ועלי׳ אתמר ורדו בדגת הים וכו‪ /‬כי דגת‬
‫הים מורה שיש לו נשמה מעינא פקיחא כי דגים‬
‫רומזין לעינא פקיחא דעתיק יומין כדאיתא באדרת‬
‫נשא ) ק כ ט‪ (:‬וכן רומזים לכל מיני התפשטות כמו‬
‫שנתבאר ענינו בריש פ׳ בא בענין תנין הגדול והיינו‬
‫שמושל על כל חמדותיו ויצריו ואינו משוקע בשום‬
‫דבר ולא יוכל שום ענין עולם הזה להטרידו ולהסתירו‬
‫מלהביט באור ה׳‪ .‬וזה דמסיים שם כד ב״נ זכי‬
‫בנפש מסטרא דבת יחידה אתמר בי׳ לא תצא כצאת‬
‫העבדים ובת יחידה היינו שיקבע נשמתו במדת‬
‫המלכות אז יזכה שירד לו מלעילא נשמה בבחינת‬
‫יחידה כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון ס׳׳ט( הנ״ל‬
‫עי״ש‪.‬‬
‫שם‪ .‬בזה״ק‪ .‬אדהכי הא סבא נחית לגביה אמר‬
‫לי׳ אי הכי רבי מה תוספת לנשמתא דאיהו‬
‫מנה דאתמר בה לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך‬
‫ובתך‪.‬‬
‫כאן הקשה לו הסבא •ממה נפשך אם נשמה הזאת‬
‫היא שלימה ואינה צריכה לעבודה למה נשלחה‬
‫לעולם הזה הרי בהירות הי׳ לה וותר במקומה ואם‬
‫אינה נכנסת להסתר אין לה‪ .‬ריוח ותוספות ועל כרחך‬
‫כשירדה לעולם הזה ודאי יש לה קצת הסתר האור‬
‫וצריכה לעבודה והרי אמרת דעל נשמה כזו נאמר‬
‫לא תעשה כל מלאכה והרי ירדה לעולם הזה שהוא‬
‫אלנא דספיקא ואי אפשר לבא לבהירות אור בעוה״ז‬
‫בלא עבודה‪ .‬אמר לי׳ סבא סבא ואת שאיל דא דודאי‬
‫האי על נשמתא אתמר דאף על גב דאתחייב לאחתא‬
‫בגלגולא בכל אלין אפילו בעבד ואמה ובעירין דאינון‬
‫אופנים או בכל חיון דמנהון נשמתין דבני נשא כתיב‬
‫בה לא תעשה כל מלאכה והאי איהו לא תעבוד בו‬
‫עבודת עבד בצדיק דאיהו יום השבת לא תעבוד בו‬
‫עבודת עבד דאיהו יום דחול וכו׳ מאי אם אחרת‬
‫יקח לו אמר לי׳ ה א ודאי הבדלה חולו של שבת‬
‫דאית אחרא דלא אתקריאת חולו של שבת אלא‬
‫משפטים‬ ‫סוד‬
‫)בתיקון כ׳״א( בתחלתו‪ .‬קם רבי שמעון‪ .‬פתח ואמר‬
‫שמעו הרים את ריב ה' וכו׳ דא שכינתא ופו׳ ריב‬
‫ודאי‪ .‬וכו׳ דאיהו מריבת בהון בשית סדרי משנה‬
‫זכו׳ בענין מי מריבה דאם לא דמחא בה לא הוו‬
‫ערחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבעל פה‬
‫דאיהי סלע וכו׳ והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת‬
‫ופסק בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי‬
‫כאש נאום ה׳ הוה שרי בפומיהון דישראל וכו׳‬
‫ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע דאיהז יו״ד מן‬
‫מיעערון ואשתאר מטמרון ו כו‪ /‬כי בהזדככות כל‬
‫כלי המדות אך< שהאור יאיר דרך כל המדות ולא‬
‫יהיו המסכים מבדילים‪.‬‬
‫שם‪ .‬אבל אם נשמתא היא מסטרא דשכינתא דאיהו‬
‫שביעית ודאי מה כתיב ובשביעית יצא לחפשי‬
‫חנם דצדיק ודאי לית ביה מלאכה כיון דלית בי׳‬
‫מלאכה לית בי׳ שעבוד‪ .‬היינו מי שנשמתו מאיר בה‬
‫ממדת המלכות היינו שנקודת לבו מאיר מנקודת אור‬
‫העליון ויראה תמיד וירגיש ויכיר בשורשו מלכות‬
‫שמיס שמאיר בו מהתכללות המדות במדת יוסף‬
‫הצדיק כנ״ל זה הוא בא לאור בלא טורח והוא‬
‫חפשי משעבוד מאחר שנשמתו מאירה לו עד לכל‬
‫פרט מעשיו ואפילו כשהוא בהסתר מענינים גשמיים‬
‫מצרכי הגוף כנ״ל‪ ,‬וכדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון‬
‫ס״ט( לאילנא דהוה קשיש וכו׳ ומיד דאצלח אלנא‬
‫בארעא נחית אילנא מלעילא שרשוי בארעא דאיהו‬
‫שכינתא ואתרביאו תמן ענפוי עד אין סוף וכו׳‬
‫קרקע דנטע לי' תמן ואצלח ומתפשט ענפוי ושרשוי‬
‫טד אלף דור דא שכינתא‪.‬‬
‫כי מי שנשמתו מאיר בו מאור המלכות היינו שמוציא‬
‫כח הטוב לפעולה בבנין מפורש בעולם הזה‬
‫הוא מחמת שמאיר בו מאור החכמה העליונה‬
‫כדאיתא בזה׳׳ק )פנחס רנו‪ (:‬בחכמה יסד ארץ‬
‫אבא יסד ברתא וכדאיתא בזה״ק משפטים )קד‪(.‬‬
‫על יהודה יהודה אבא קדמאה ואבא תניינא שבו‬
‫נתראה מפורש שמצד הש״י אין שום דבר באורח יבום‪.‬‬
‫אף שכל בנין מלכות בית דוד נראה שהוא בארח‬
‫יבום מכל מקום כשמאיר אור העליון יתגלה שורש‬
‫הרצון‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק )צ״ד‪ (:‬כד בר נש אתיליד‬
 ‫ישר ים‬ ‫משפטים‬
‫ולהיות בענין זה רבו התמיהות והפליאות איך‬
‫תבא נשמה קדושה לידי חטא‪ ,‬ובפירוש האריז״ל‬
‫נז ה׳ ק בספר זהר הרקיע ) ס״ ט( האריך בזה ותירץ‬
‫כי היצר רע ניתן באדם כדי שיהי׳ בעל בחירה‬
‫ויתגבר עליו ולכן אין צדיק בארץ שלא יחטא ובפעם‬
‫ראשונה בהכרח לחטא ואותו חטא נקרא חטא‬
‫ולא עון ופשע וזה דאיתא יוצרו קראו רע )סוכה‬
‫נב‪ (.‬ואשר הרעותי וזה שאמור שם )ע״ב( אלמלא‬
‫שלשה מקראות נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל‬
‫וזה אחד מהם שהקב׳׳ה מתחרט עליו שבראו ועל‬
‫ידי חטא הראשון הי׳ ליצר הרע אחיזה בנפש אדם‬
‫ולכן הש׳^י מעביר ראשון ראשון והוא קרוב לתשובה‬
‫ולסליחה אלא שאחר החטא יש אחיזה ליצר ועבירה‬
‫גוררת עבירה‪ .‬והנה גם הדברים האלו כל מקום‬
‫שפרשו חכמים צריך פירוש לפירושם‪ .‬ואלו דברי‬
‫אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫בפרשה זאת בספר הקדוש מי השלוח בפסוק והא לקים‬
‫אנה לידו במאמר חז״ל ולמה תצא זאת מלפניו אלא‬
‫אחד הרג שוגג ואחד מזיד וקושיא המפורסמת בזה‬
‫שוגג הראשון האיך הי׳ ותירץ כי יש מי שהוא‬
‫נפל לגמרי ויש כפוף ונוטה לנפול וזה שאמר הכתוב‬
‫סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים‪ ,‬והיינו‬
‫מי שנשרש בלבו מדת הכעס או חמדה רעה ואס‬
‫ואם עדיין‬ ‫מוציא מדתו לפועל זה נקרא נופל‬
‫לא יצא לפעולת אדם זה נקרא כפוף והיינו שלבו‬
‫כפוף ומשועבד תחת יצרו והש״י החושב מחשבות‬
‫לבלתי ידח לזה והאלקים אנה לידו וזה שהרג בשוגג‬
‫אין הפירוש שכבר הרג בשוגג רק שיש לו זה החסרון‬
‫ממדת הכעס וזה שהרג במזיד היינו שכבר‬ ‫בלב‬
‫הוציא זדון יצרו לפועל וזהו והאלקיס אנה לידו‬
‫היינו כי דבר זה עשה הקב׳׳ה לזכותו כי כל זמן‬
‫שמחשבתו הרעה לא יצתה לפועל אינו נותן אל‬
‫לבו לשוב אל‪ ,‬הש״י ולתקן שורש נפשו ומרעיש בלבו‬
‫יאונה זאת לידו ודאי יש חסרון בלבי ומזה‬ ‫למה‬
‫יתעורר לשוב בתשובה‪ .‬אלו תוכן דבריו הקדושים‪.‬‬
‫והנה מהיכן נמצא שיהי׳ מדה זאת באדם ובשגם‬
‫שתהי׳ בהסתר כל כך שלא יוכל להודע רק‬
‫על ידי חטא שאנה לידו‪ ,‬אכן על זה איתא בש״ס‬
‫ראש השנה )י״א‪ (.‬שכל מעשה בראשית לדעתן נבראו‬
‫םוד‬ ‫קסב‬
‫סולו של ע מ א ה שפחה‪ .‬וזה הענין שהשיב לו שזה‬
‫שנשמתו מנקודת בת הוא במוח בשורשו שלא יסקלקל‬
‫ולא יאבד כח קדושתו שאף שיורד לכמה בירורים‬
‫אינו יורד אלא שהלבוש צריך לבירורים אבל תוכו‬
‫רצוף אהבה ויראת ד' וזה ענק הבדלה כמו שנתבאר‬
‫במי השלוח ליקומי מ ס' חולין ) מ‪ ( .‬בענין כל מקום‬
‫שיש תקיעה אין הבדלה והבדלה פירש כבוד אדוני‬
‫אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה שמורה‬
‫מה שהש׳׳י חותם שמו על כל מעשה השבוע שעברה‬
‫שנכללו בקדושת שבת והעלו ונקבעו בקדושה קבועה‬
‫וקיימת שהם מבוררים בקדושה ולא יכלו לבא שוב‬
‫לידי הפסד וזהו הבדלה חולו של שבת שהחול שבא‬
‫אחר שבת יהי׳ לו כח וסייעתא מהמעשים שחתם‬
‫הקב׳׳ה את שמו עליהם‪.‬‬
‫וזה שמסיים חולו של שבת מאי הוא אמר לי׳ דא‬
‫אמתא דאיהו גופא דבת יחידה היינו שהנפש‬
‫הוא ברור בקדושה אכן יען שירד לגוף וכל גוף הוא‬
‫בהסתר והוא ירד רק להעלות את כח הגוף ובא‬
‫לעולם רק לתקן בהבריאה וכדאיתא )ברכות ו; (‬
‫כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה שזה מעלה כל‬
‫העולם שמתלבש בו וכל העולם נחשבים כגוף לזה‬
‫וממילא כשמעלה גופו מתקן את כל העולם וחלקו‬
‫ח״ו‬ ‫אינו יכול לאבד רק בא להוציא יקר מזולל להוציא‬
‫דברי תורה אף מעניני עולם הזה שנכנסו בה‪.‬‬
‫והנה שורש הענין איך תבא נשמה קדושה לידי חעא‬
‫אחר ששורשה ומקורה ממקום קדוש וזה ענק‬
‫דאמר לקמן )צ׳׳ה‪ (:‬אתא קרא ואמר ובת איש‬
‫כהן כי תהי׳ לאיש זר הכי הוא הכא אית רזא‬
‫האיך מתעשקין נשמתין אלא האי עלמא אתנהג כלא‬
‫באלנא דדעת עוב ורע וכו׳ וכד אתנהגין בסערא‬
‫דרע אכרע לההוא סערא וכל נשמתין דהו ו בההוא‬
‫שעתא בטיקלא הוה עשיק להון ונטיל לון אבל‬
‫לרע לו דאינון נשמתין כפיין לכל מה דאשכחן מסטרא‬
‫בישא ושיצאן לי׳ וסימנא לדא ארונא קדישא דאתעשק‬
‫גו פלשתים ושליטו בי׳ לרע לון אוף הכי כו׳ מה‬
‫אתעבידו מאינון נשמתין חמינן בספרי קדמאי דמנייהו‬
‫הוו אינק חסידי אומות העולם ואינון ממזרי תלמידי‬
‫חכמים דקדמין לכהנא רבא‪.‬‬
‫קסג‬ ‫ישרים‬ ‫משפטים‬
‫המסכים כי מדת המלכות היא למעה מכל המדות‬
‫אכן נקודתה המאירה לה הוא מנקודת הכתר‬
‫וכדאיתא בהקדמה שני׳ מתיקוני הזהר )דף יז‪(.‬‬
‫כתר עליון איהו כתר מלכות ועליה אתמר מגיד‬
‫מראשית אחרית‪ .‬וכל מה שבוחר בכלי שתהי׳ יותר‬
‫ממדת מלכות אין לו כל כך עבודה כנ״ל כי הוא‬
‫רזא דבן והוא בסוד אור חוזר כי הספירות כולם‬
‫נעוץ סופן בתחלתן ובמדת המלכות יש נקודת הכתר‬
‫בסוד אור חוזר ולכן בכל ענין תרצה רק להחזיר‬
‫הטובות למקורם והיא מצמצמת עצמה בכל עניני׳‬
‫ואף שהיא נקודה קטנה מאד כשלא קיבל כלי קיבול‬
‫גדול אכן היא מבוררת הרבה ואין צריך רק לבירורים‬
‫קטנים ■וזה הוא רזא דבן בי הבן אינו רוצה כלל‬
‫בהתפארות ומסתפק יותר במוכרחות ואינו רוצה‬
‫בהתנשאות וזה מי שירצה להיות מבורר בחלקו אף‬
‫כי קטן הוא אינו רוצה ליכנס בהרבה בירורים ואף‬
‫כי עיקר רזא דבן קונה אדם על ידי בירורים שמברר‬
‫כל פרט ופרט וכשישיב ידע את השי׳׳ת בפרט וזהו‬
‫רזא דבן כדאיתא בזה״ק בהר )קיא ‪ ( :‬אכן אם הוא‬
‫צביונו לקבל כלי קיבול גדול אז מקבלו ברזא דעבד‬
‫בסוד אור ישר היינו להשפיע ולהאיר הרבה למה‬
‫שלמטה הימנו ואחר הבירור יתברר ויגיע לרזא דבן‬
‫בשלימות‪ .‬וגם במי שלוקח כלי גדולה ברזא דעבד גם‬
‫כן ■יש נקודה קטנה מבוררת מסטרא דבן כמו שהלוקח‬
‫מסערא דבן גם כן צריך לבירורים קטנים‪ .‬ואחר‬
‫שלוקח דרך הסתרה ויטיב דרכו להתגבר על יצרו‬
‫ויבקע כל ההסתרות אז יגיע לאור הגדול ■ויראה כי‬
‫כולו מסטרא דבן כי יקבע כל מעשים טובים וכל‬
‫עבודות בקביעות בתוך לבו אז יתברר בכל התפשטותיו‪,‬‬
‫וכדאיתא בזה״ק בפרשה הזאת )ק״כ ‪ ( :‬כי יד על כס‬
‫י״ק היינו קודם שנגמר הבירור שאין השם שלם‬
‫ואין הכסא שלם זכדאיתא שם ובגין דא מוץ ותבן‬
‫אינו מחוייב במעשר עד דיתבריר לבתר דיתבריר‬
‫מתכנשין להאי אתר דאיקרי ירושלים וכו׳ הכי יתכנשון‬
‫ישראל דאינון בר לירושלים דאיהי בנויה על הר‬
‫ה׳ וכו' בההוא זמנא נשקו בר כבקדמיתא דאתמר‬
‫בי׳ ישקני מנשיקות פיהו בר תרגום בן וכו׳ וקרא‬
‫לון בני בכורי ישראל‪ .‬ובאמת בשורש הדבר מי‬
‫שהוא בשורשו מרזא דבן זה מסכים יותר ליכנס‬
‫ברזא דעבד ■כי יודע שיברר חלקו השייך לו בשורשו‬
‫םוד‬
‫לצביונם נבראו ויש נשמה שאין לה יצר גדול ויש‬
‫מי שיש לו יצר גדול וכדאיהא במס׳ סוכה )נ״ב‪(.‬‬
‫כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו וכמו שמצינו במס׳‬
‫ע״ז )י״ז‪ (.‬רבי חנינא ורבי יונסן הוו קאזלי באורחא‬
‫מפו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דע״ז וחד‬
‫פצי אפתחא דבי זונות אמר לי׳ חד לחברי׳ ניזיל‬
‫אפתחא דע״ז דנכיס יצריה אמר לי׳ אידך ניזיל‬
‫אפתחא דבי זונות וניכפיי׳ ליצרין ונקבל אגרא‪.‬‬
‫והנה זה לצביונן נבראו כל הנשמות בעת שירדו‬
‫לעולם וכדאיתא בזה״ק )ריש פ׳ וישלח( דיצר הרע‬
‫הניתן לאדם בשעת הולדתו יכול האדם להפכו שיהי׳‬
‫מלאך מוב כדאיתא )שם( כי מלאכיו יצוה לך וגו׳‬
‫והנה כפי היצר הניתן באדם כן כח השגתו כי יש‬
‫שמרגיש שאין בכחו להתגבר ובורר לו יצר בכח קען‬
‫ויש שיודע בנפשו שבכחו להתגבר זה יולד במדות‬
‫שהם גם כן בכח גדול והש״י נותן בכל אדם בד‬
‫בבד כח יצר הטוב שיוכל להתגבר אכן מה שהאדם‬
‫בבחירתו אינו מתגבר בזה נוגע החסרון בשורשו כי‬
‫מאחר שלא התגבר לא הי׳ לו להברא בצביונו ביצר‬
‫גדול כזה וממילא לא הי׳ מגיע לחטא הזה ועיין‬
‫בפירוש האריז״ל דפירש דשורש היצר בא מחטא אדם‬
‫הראשון‪ .‬והדברים עתיקים‪ .‬ובחטא אדה״ר מבואר‬
‫שבקש להגדיל כח כלי קיבולו קודם שהגיע לאור‬
‫ואך כי מכאן נראה בזה״ק דנשמתא שהיא מצד‬
‫המלכות אין לה עבודה כל כך ונראה דכמו שהיא‬
‫יורדת ממדת המלכות כנ׳׳ל כן הוא בשורשה‪ .‬אכן‬
‫לקמן ) ‪ ( :‬איתא דכד בר נש אתיליד יהבין לי׳ נפשא‬
‫מסטרא דבעירא וכו׳ וכד זכי יתיר מגיע עד יחודה‬
‫אכן הוא כנ״ל דכאשר קונה קדושה נקבעת נשמתו‬
‫במדת המלכות וממילא ישיג נשמה עליונה‪ .‬אכן כל‬
‫הקנין לקדושה הוא מאיזה כלי שבוחר לנפשו במדת‬
‫כחו להתגבר על יצרו‪ .‬וזה דאיתא אם היא מסטרא‬
‫דעבד וכו׳ דהאי עבד כולל כל ■העולמות מבריאה יצירה‬
‫עשיה‪ .‬אבל הוא מסך קלוש ומזה המסך ולחוץ הוא‬
‫מסך קליפת נגה מהטוב שבה וחוצה לה קליפת נגה‬
‫מחלק ההפך ואחרי׳ השלשה קליפות שסופי תיבותיהן‬
‫נחש ענ״ן רו״ח א״ש והמסכים המה שורש עץ הדעת‬
‫טוב ורע‪ .‬ועיקר הוא הכלי קיבול שהנפש בוחר לו‬
‫וכל מה שבוחר לו כלי קיבול יותר גדול בהכרח‬
‫לקחת דרך מסכים כדי שעל ידי עבודתו יבקע‬
 ‫ישרים‬ ‫משפטים‬
‫■לין אינו חייב רק הקרן פי הכפל הוא אשר ירשיעון‬
‫אלקים‪) .‬ב( ואם יחזיר על פי בית דין בעדים אז‬
‫ישלם כפל‪) .‬ג( ואם שבח או מכר שה משלם ארבעה‪.‬‬
‫)ל( ואם שבח או מכר שור משלם חמשה‪ ) .‬ה(‬
‫ואם אין לו לשלם ונמכר בגנבתו‪ ,‬ויצא בשש‪) .‬ו(‬
‫ואם אמר יאמר אהבתי את אדוני אז נרצע ויוצא‬
‫ביובל‪ .‬הרי כאן ששה בירורים זה למעלה מזה‪.‬‬
‫החטא יש בירורים דקים מן הדקים‪ ,‬כיי ענק‬
‫והנה הגנב שהחזיר שלא על פי עדים ובית דין רומז‬
‫לאדם שבא לו מכשול בינו לבין עצמו ולא נסתעף‬
‫יותר רק בנפשו ושב תיכף וזה דאיתא בגמרא )חגיגה‬
‫ה‪ (.‬עבר אדם עברה ונתבייש בה מוחלין לו מיד‬
‫כי באותו ענין שחשא מתקן תיכף וחוזר לשוב להביש‬
‫באור הש״י שאחר שבא מכשול לידו מתאמך בעבורה‬
‫אכן אם הוא על פי עדים ובית דין על זה אמר‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ‬
‫כי זה רומז שנתפרסם הדבר והי׳ החשא יותר עמוק‬
‫עד שנסתעף החשא בין כלל ישראל וכדאיתא בגמרא‬
‫)סנהדרץ מד‪ (.‬גבי עכן מאי שעמא איענוש משום‬
‫דהו ו ידעי ביה אשתו ובניו כי כשנתפרסם יותר‬
‫הרי נתחלל השם כי גם אחר יראה שידמה לו שיש‬
‫מקום לעבור על דברי הש׳^‪- ,‬וזה תיקונו יותר קשה‬
‫■וצריך לשלם כפל והיינו כי כל המדות ברא הש״י‬
‫גבולי אלכסון שאחד נראה הפך מחברו ושורש כל‬
‫המדות בחסד וגבורה ולכן אם פגם באחד ממדותיו‬
‫של הקב״ה בחשא שנסתר ממנו האור שהש״י מהוה‬
‫אותה תמיד ולכן בנשותו לאחד ממדות ביותר מכפי‬
‫מה שמדד ‪ di‬זה הוא הסתר כגון ממדת החסד שריחם‬
‫על אכזרי וממילא יוכל להסתעף מזה התפששות עד‬
‫שמשפיע למקום זר מה שהוא הפך מהש״י וכן‬
‫להפך במדת הגבורה ולכן שצריך לברר בשני המדות‬
‫אחרי שיתבוק שגם מדת הגבורה ברא הש״י וממילא‬
‫כשישה עצמו מן הקצה אל הקצה יראה שהם רק‬
‫מדות ואין להם כח פעולה ולכן‪.‬ירגיל עצמו בעבודה‬
‫פד שיבא למדה המאחדת את שניהם‪.‬‬
‫לו דרך המדה ידמה שאין בה אור אין סוף ולכן‬
‫וכאשר יתקן שורשו אז גם הוא יגיע שלא הגיע‬
‫אליו עד עתה כי באם לא הי' חושא אז‬
‫לא הי׳ משיג אור רק מהמדה ששורשו ממנה ועתה‬
‫כשהוכרח להתבונן ממדה למדה אז ישעום אור גם‬
‫סוד‬ ‫קסד‬
‫זאף שיסבול מבירורים מילתח אצבישייכו יקירא‪.‬‬
‫ומי שאינו כל כך מרזא דבן הוא יסתפק בנקודתו‬
‫הקפנה ויותר לא ירצה לקנות הרבה על ידי ספיקות‬
‫ובירורים‪ .‬ובזו הפרשה נתבארו כל תמאי ישראל‬
‫ובירוריהם איך יתבררו ויתצרפו ויתלבנו על יד'‬
‫עבודה לחזור לשורשם‪.‬‬
‫ושורש כל חשאי ישראל נמשלו רק לגנבה כי בזה‬
‫שורש חפא הגנב שאינו יכול ליקח השפעה בדרך‬
‫ישר משורשה כי אחרי שנכנס בהסתר ואינו רואה‬
‫אור הבהיר איך הש״י משפיע לכל נפש בפרש וממנו‬
‫נסתרה דרכו דרך הארתו ולכן יתגנב לקחת שפע‬
‫השפעתו כנופל שלא מדעת דרך •אמצעי ולכן מדה‬
‫אם אין לולשלם ונמכר בגנבתו כי אחרי‬ ‫במדה‬
‫שאין בו תוקף לעמוד לנגד הש״י פנים בפנים כאב‬
‫נגד בנו לבקש ממנו על מחייתו וחיי נפשו ושפעת‬
‫אורו ולכן נמכר על פי בית דין וזה הוא שורש‬
‫שיקבל אור דרך בעליו הלוקחו ועל ידו‬ ‫תיקונו‬
‫ישופע שפעת אורו עד שיתברר ויתלבן עד עת בא‬
‫דברו אמרת ה׳ תצרפהו ויצא לחירות בשש או ביובל‪,‬‬
‫כי שורש ענין הגנב שאינו משוה כבוד קונו לכבוד‬
‫הבריות וכדאיתא בגמרא )ב״ק ע ש‪ (:‬מפני מה‬
‫החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן שהגנב משלם‬
‫כפל ולא הגזלן‪ ,‬וכן איתא בגמרא )ברכות כ ח‪(:‬‬
‫שברך רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו יהי רצון‬
‫מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכו׳‬ ‫שתהא‬
‫תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם‪,‬‬
‫והרי שכל מי שאין מורא שמים עליו כמו מורא בשר‬
‫ודם כמו שרואה מפורש שאדם עומד נגדו כן יראה‬
‫מפורש נגדו כבוד שמים זה נקרא גנב וכל מה שאדם‬
‫אינו יכול להביש לנוכח הש׳‪ v‬ורק דרך אמצעי זה‬
‫הוא ענין גנבה בשורש והיינו שאוחז במדה ממדותיו‬
‫של הש״י וישיג אותה לכח הפועל ולא יוכל להעמיק‬
‫יותר שיש ממציא ומחיה המדות והוא הנותן כח‬
‫וחיות ושפע תמידי במדות וספירות וכל מה שישופע‬
‫אינו מקבל שום שפע בהארת פנים רק כמקבל שלא‬
‫מדעת בעלים‪.‬‬
‫והנה בענין חשא הזה יש כמה מדרגות בזה אחר‬
‫זה )א( כי באם יחזור הגנב שלא על פי בית‬
 ‫קסה‬ ‫שרים‬ ‫משפטים‬
‫קדישא ומתקשח בישראל בנין קדישין לקב״ה ואלין‬
‫אקרון צאן המקושרות אכן אם חטא במדת גבורה‬
‫שבא להסתרה ופגם במדת כעס וזה נרמז לשור כי‬
‫שור רומז לגבורה כמ״ש )יחזקאל א( ופני שור‬
‫מהשמאל לארבעתן ומזה מסתעף לאו דלא תרצח‬
‫ובזה׳ק משפטים )קי״ח‪ (.‬שור מועד בעלה עאל‬
‫לביה מלכא רבוניה‪ .‬בארבעה אבות נזיקין‪ .‬ובזה‬
‫כשירצה לשוב לתקן שורשו למעלה אז צריך לעלות‬
‫גם דרך מדת החסד כי בשורש החסד נכלל גם מדת‬
‫הגבורה כי מצד הש״י הכל בחסד הוא אכן מגודל‬
‫החסד יתראה בעולם שהוא מדת גבורה וכמו שכתוב‬
‫)ברכה לג( מימינו אש דת למו וכמו שאמר בזה‬
‫כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫בפרשה וזאת הברכה )ספר מי השלוח( מימינו מחמת‬
‫גודל אהבת הש״י לישראל לכן הגדיר את כל התורה‬
‫בעונשא חמורין ולכן צריך לעבודה ממדת הגבורה‬
‫ולמעלה חמש מדות עד שיגיע למקור שורשם‪ .‬וכאשר‬
‫יתקן שורשו אז יגיע לשורש התכללות כל המדות‬
‫וזה שקראו הכתוב בקר‪ .‬חמשה בקר תחת השור‬
‫כי בקר רומז להתקשרות המדות במדת ההתקשרות‬
‫שהוא היסוד מדתו של יוסף הצדיק כי כל דאחיד‪.‬‬
‫בשמיא ובארעא )זה״ק בראשית לא‪ (.‬וכדאיתא‬
‫בזה׳׳ק ויקרא■ )ו‪ (.‬בפסוק מן הבקר ועל דא פתח‬
‫קרא ברישא בעולה יתיר מכל שאר קרבנין דהא‬
‫מחשבה רישא דכולא וכו׳ וסיומא דההוא מחשבה‬
‫אתר דאקרי בקר ומאי איהו ההוא סי׳ומא דגופא‪,‬‬
‫כי כשנשתרש במדת הכעס הוא יצרא דע״ז קליפת‬
‫עשו ולכן צריך לתקן בשורשו בתיקון בליטה מפירשת‬
‫ואז יצא לפועל בהכרת מדת יוסף הצדיק שהיא‬
‫המבטל יצר הזה כמ״ש )עובדי'( ובית יוסף להבה‬
‫וכדאיתא במדרש רבה )פרשה למ״ד( לפי ששיר‬
‫גנבנו ועשינו עגל לפיכך ה' בקר שלמנו‪ .‬ויוסף נקרא‬
‫בכור שור ומתקן בשורש כנ״ל‪ ,‬וזה דאיתא שם‬
‫שנרמז גם על מכירת יוסף הנקרא שור‪.‬‬
‫ו ה נ ה כל אלה כאשר לא נסתם ממנו האור לגמרי‬
‫ונשאר לו עוד מעט אורה והוא נקי באיזה‬
‫פרטיס מהסתעפות המדות ובמדות כי אף שחטא‬
‫במדות העליונים אכן אס נמצא בו אור מתנוצץ‬
‫לפעמים שעודי לא נכבה שביב ניצוצי המדות לגמרי‬
‫בפנימית לבו ויתעורר מתוכו להעיר לשוב לשורשו‪,‬‬
‫סוד‬
‫ממדה השגיה ה ה הוא כשיקבע קדושה בלבו ויגיע‬
‫נשמתו עד למדת המלכות היינו שאחר ההסתר אז‬
‫יקבע בו קדושה בקביעות וזה רומז כפל כדאיתא‬
‫בזה״ק חיי )קכ״מ‪ (.‬מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא‬
‫דאיהי מכפלה וכמו שאמר על זה כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ בענין זה בפרשת‬
‫חיי כי אחר ההסתר יורש האדם כפל וכן הי׳ הענין‬
‫ביוסך הצדיק שנעלם מיעקב אבינו שהוצרך לבירורים‬
‫ולכן זכה אחר כך לשני שבעים והיינו כפל‪ .‬וזה‬
‫דאיתא במדרש )חיי רבה נח( שכל מי שהוא קבור‬
‫בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‬
‫)ישעי׳ ס״ א( תחת בשתכם משנה וכלימה ירני חלקם‬
‫לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהי' להם‪.‬‬
‫וכאשר עבח או מכר מורה ששינה המדה בלבוש‬
‫שלא יכיר עוד שחטא ונשתרש בחעא ולא יכיר עוד‬
‫הדרך איך לשוב ושונה המדה הן בלבוש שינוי מעשה‬
‫או שינוי רשות‪ .‬וזה רומז בחטא שנדמה לו מעות‬
‫לא יוכל לתקן וכדאיתא בחגיגה ) ט׳ ‪ ( :‬בזה צריך‬
‫לחזור לשורש ומקור מוצא כל המדות לשורשם ולעבוד‬
‫בהכרת הבורא מתתא לעילא עד שיגיע למקור מוצא‬
‫כל המדות הלא רק אז יתקן נפשו בשורשו כי יראה‬
‫איך כל המדות מקבלים בשורשם ממאצילס ואחר‬
‫כי ישוב לדעת בינה וחכמה הלא אז יתקן הכל ולזה‬
‫רומז הגונב שה וטבחו שמשלם ארבעה כי שה הוא‬
‫רומז למדת החסד כדאיתא בזה׳׳ק צו )כ״ח‪ (.‬שה‬
‫איהו לימינא‪ .‬וכשחטא בהתפשטות מדה זאת צריך‬
‫לעבוד בשורשו מתתא לעילא וחסד שפגם בו לראות‬
‫כי מקור מוצאו דרך מדות העליונים דעת ובינה ואז‬
‫יגיע לחכמה עליונה ויראה איך החסד הוא רק מדה‬
‫שנמדד לה ולכן צריך להביט לממציא המוות תמיד‬
‫וממילא לא יתפשט בשום מדה יותר מכפי שיגיע‬
‫ממנו כבוד שמים‪ ,‬וכאשר יתקן שורשו אז נקרא‬
‫צאן וכמו שאמר הכתוב ארבע צאן ישלם תחת השה‬
‫ויגיע בשורשו שיתכלל מדת החסד בכל המדות גם‬
‫בהמדות שלמטה מחסד וכמו שנתבאר שכל המתקן‬
‫למעלה נקבע שורשו למטה יתד בל תמוט וצאן מורה‬
‫על התקשרות המדות והתכללות כל הששה מדות‬
‫שאז יאירו להיות קבועים במדת מלכות שמיס‪.‬‬
‫וכדאיתא בזה״ק בא ) מ' ‪ ( :‬צאן אתקשר כלא ובסתרי‬
‫תורה ויצא )קס״ב‪ (.‬אינון פנימאין מתקשרק במלכא‬
 ‫ישרים‬ ‫משפטים‬
‫הלב שיש■ בורא ומנהיג והמיר כל נפשו וכדאיתא‬
‫בחגיגה )פו‪ (.‬על אחר שאמר שמא ח״ו שני רשיות‬
‫יש ולכן נקרא אחר ועבר על כל השורש וכמו שכתיב‬
‫אל תמר ברוכדאיתא בסנהדרין )ל״ח‪ (:‬אל תמירני‬
‫בו וזה שקראוהו אחר‪ .‬כי אחז רק הלבוש לאלקות‬
‫ולאלקות אסור לעבוד לשום נברא וכדאיתא במס׳‬
‫חולין )מ‪ (.‬שאין■ שום חילוק לענין ע״ז בין שוחפ‬
‫לשם מכאל השר הגדול בין לשם שלשול קפן שבים‬
‫ע ד שמזה יסתעף ■להתרחק בלבושים רחוקים שנדמה‬
‫לו שאבדה תקותו וכמו שרבו מוסר לו שפחה כנערת‬
‫שאובד כל יחוסו וכדאיתא בזה׳ק משפפים ‪) .‬ק׳׳ה ‪( :‬‬
‫לא בעא לקיימא בה ובפירוקא דילה נחית לתתא‬
‫ואתדבק לתתא ואתאחיד בס״א כו׳‪.‬ו היינו שנדמה‬
‫לו שישאר לעולם בלבוש זה‪ .‬וזה הוא תיקונו ועבדו‬
‫לעולם לעולמו של יובל כי שם יגיע למקום בינה ושם‬
‫יקבע מקומו כי משם החירות יוצא• ושם הוא למעלה‬
‫מרזא דעבד שאין מקום ההס ת ר מרזא דעבד אלא‬
‫בשית ספרין היינו מחסד ולמפה‪.‬‬
‫דאששמודעא לעילא לקבלי האי חפאה לדיינא לי׳‬
‫וביובל נפתח שער החירות כי שם נראה מפורש‬
‫שגם פעולת האדם ה ם רק מהש׳׳י בלי שוס‬
‫אמצעית י מסך מבדיל כמו שנתבאר בענין שמיני‬
‫עצרת ואז יתוקן שורש נפשו ויגיע למעלה אחר עבודה‬
‫הזאת שלא יקבל שום שפע באור בהיר‪ .‬וכמו שאמר‬
‫בענין זה כבוד אדוני אבי מורי ורבי הרב הגאון‬
‫הקדוש זכר צדיק לברכה לחיי עולם הבא הכ״מ‬
‫במה שאמר מרע״ה בפ' תצא אם אין פניך הולכים‬
‫אל תעלנו מזה כשאמר לו הש״י ושלחתי לפניך מלאך‬
‫ובפרשה הזאת כשנאמר הנ ה אנכי שולח מלאך‬
‫הסכים מרע״ה ולא השיב כלום‪ .‬אכן כאן הי׳‬
‫קודם ה חפא ■שלא הי׳ הסתרה גדולה בין ישראל‬
‫לאור הש״י ועוד נקרא בפרשה זו כי ילך מלאכי‬
‫שניכר שהוא רק שליח ועוד האור ניכר אף דרך‬
‫המסך אכן שם הי׳ אחר החפא שכבר המירו כבודם‪.‬‬
‫ואחר החפא צריך לשוב רק להמקור כי אין בכחו‬
‫לישא לפשעים אלו המרדים ולזה כתיב אל תמר‬
‫בו אל תמירני בו כי לא ישא לפשעכם כי אחר‬
‫שהגיע לכלל פשעים אלו המרדים אז אין בכח לתקן‬
‫דרך מסך וזה דאיתא שם י בסנהדרין )ל׳׳ח ; (‬
‫המנותא בידן דאפילו בפרוונקא לא קבילניה דכתיב‬
‫סוד‬ ‫קסו‬
‫כי באס האדם נקי במרה אחת ואפילו אינו נקו‬
‫לגמרי יכול עי״ז לבוא ■לכל האמונה בשלימות וזה‬
‫נקרא ^ שמשלם אכן אם הוא בהסתר גדול שנסתר‬
‫ממנו כל האור אז נקרא מספרא דעבד שכל השפעותיו‬
‫דרך אמצעי ואינו רואה משוס מקום את האור‪ .‬וזה‬
‫דאיתא בזה״ק אם היא מסערא דהאי עבד וכדאיתא‬
‫ב ת קוני הזהר הנ״ל ) ( כד שכינתא בגלותא וכו׳‪.‬‬
‫וזה נקרא אם אין לו לשלם‪ .‬וזה נקרא שנכנס‬
‫בסערא דעבד לגמרי בכל יסוד חייו והגיע‬
‫עד מדת היסוד שנכבה יסוד אורו וזה רומז שהשפיע‬
‫למקום זר מאד וחלל קודש ה׳ אשר אהב וגו׳ וכ״ש‬
‫מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגויס )מכות כ ד‪(:‬‬
‫וכדאיתא במי השלוח )פרשת בחוקותי( וזה הוא‬
‫תיקונו שלא מצד עצמו אלא על ידי אחר ולכן נמכר‬
‫על פי בית דין שיקבל שפע דרך ישראל שנמכר אליי‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזה׳ק ויקרא )כ״ד‪ (.‬אבל ת״ח כל‬
‫זמנא דב״נ חפי קמיה דקב״ה אית דרגא חדא‬
‫לב״נ כו׳ אי תב בתיובתא שלימתא קמי מארי׳ אתעבר‬
‫חוביה ודינא לא שלפא עלוי וכו׳ אוסיף למחפי‬
‫הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה ואסתכס בדרגא‬
‫קדמאה כדין בעי תשובה יתיר ואי אוסיף למחפי‬
‫אוסיף דרגא על דרגא עד דאשלים לחמשה דרגין‬
‫כיון דאיתתקן ימינא לקבלי׳ ואסתכים עלי׳ הא‬
‫שמאלא זמינא לאסכמא בימינא ולאתכללא בי׳ כיון‬
‫דשמאלא אסתכם בימינא כדין לא תליא בתשובה‬
‫והא אוקמוה וכדין כלא אסתכמו עלי׳ בדינא ודינא‬
‫שריא עלי׳ וכד דינא אשתליס ושריא עלי׳ דבר נש‬
‫כדין אסתיים ואתתקנו אצבעין חמש בגו חמש ימינא‬
‫בשמאלא וצריך להיות שש שניים תחת רשות א ח ד ם‬
‫שיקבל שפע אור על ידי אימצעית עובד ה׳ שהוא‬
‫יכניס בו אמונה ויתברר על ידו שיבין בכל המדות‬
‫שהש״י מנהג בהם את עולמו ויראה שיש מנהג‬
‫שרק הש׳‪ v‬הוא מנהג להון והוא מלגו ומלבר וכל‬
‫המדות הם רק כלים ושלוחי הפעולה‪ .‬ואס הוס״ף‬
‫להשתרש עד שיאמר אהבתי את אדוני שזה רומז‬
‫שלא יספיק לו גס אור ■זולתו להאיר לו כי חפא‬
‫הנמכר היינו שהגיע עד מדת היסוד אכן עוד שביב‬
‫ניצוץ מאיר בו ממלכות שמים שמרגיש מעפ בעומק‬
‫קסז‬ ‫ישרים‬ ‫משפטים‬
‫וזה שהשיב לו כתיב אל תמר בו אל פמירני בו‬
‫כי באותו רצון שאנו עובדים אין שום מסך והוא‬
‫ורצונו אחד ואין זולתו אכן ההסתר שהוא מצד‬
‫האדם כי שר העולם היינו ההסתר שהוא מצד‬
‫בריאת■ העולם שהציב הש״י הסתר מצד האדם כי‬
‫מצד הבורא הוא ורצונו אחד ה ס וכל ההסתרות הם‬
‫רק מצד האדם ואנו עובדים רק לרצון שמצד הבורא‬
‫כי הרצון שמצד הבורא אין בו שום הסתר ורק מה‬
‫שמצד אדם יש הסתר וזה כל העבודות לבקוע הסתר‬
‫הזה להגיע להתבונן שרק הש״י לבדו נמצא כי‬
‫מצדו אין שום כח נמצא זולתו‪ ,‬ואמר לו אם כן‬
‫לא ישא לפשעכם למה לי ועי״ש בפירוש רש״י ז״ל‬
‫שפירש מ ה יתרון בו‪ .‬ובאמת הפירוש מאחר שמצד‬
‫הש״י אין שוס כח רק הש״י לבדו למה נקיע רק לא‬
‫ישא לפשעכם כי נשיאת פשע הוא החשא הנעמן‬
‫בעומק הבריאה וכמ״ש )ישעי' מח( ופושע מבען‬
‫קורא לך‪ .‬והיינו להגביה לב ישראל למעלה מכל‬
‫לבושים ובזה תלוי כל הבריאה כי באם לא יעיד‬
‫הש״י שהבריאה מרצונו הפשוע למעלה מכל הלבושים‬
‫אז הן שמים לא זכו בעיניו ונמצא שאין שום כח‬
‫במלאך וכדאיתא בתנחומא )פרשה זו( הוא אינו‬
‫יכול לישא לפשעכם למה שהוא מן הכת שאיק‬
‫חועאין והיינו שהמלאך לא נברא רק לבוש לעבודה‬
‫אבל לא למעלה מכל הלבושים וכדמסיק שם וכל מה‬
‫שהשליח משתלח לעשות הוא עושה אבל אני נושא‬
‫לכס פנים שנאמר ישא ה׳ פניו אליך‪ .‬והשיב לו‬
‫המנותא בידן דאפילו בפרוונקא לא קבילניה כדכתיב‬
‫אס אין פניך הולכים‪ ,‬וזה פירושו המנותא היינו‬
‫שורש אמונה שלנו שהש״י ברא את ‪.‬ההסתר כדי‬
‫שנעבדנו מתוך החושך וההסתר ונבקיע כל ההסתרות‬
‫להגיע אליו אכן כל עוד שלא יתמנע האור מאתנו‬
‫ששמו בקרבו שכל הלבושים הס בכלל הש״י עבודתנו‬
‫להדבק במדותיו וכ״ש ) סו ט ה יד‪ (.‬וכי אפשר לו‬
‫לאדם להלך אחר שכינה והלא נאמר כי ה' אלקיך‬
‫אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב״ה‪.‬‬
‫אכן שורש עבודתנו בכל עת כפי הארת ‪,‬הש״י אס‬
‫יש לנו אור הש׳^י בהימדות מתדבקים אנו בהמדות‬
‫אכן כאשר יסתר ממנו אור המדות אזי נבקיע‬
‫בעבודתנו כל ■המסכים דאפילו בפרוונקא לא קבילניה‬
‫ואז מתדבקים אנו ברצון בלי שוס לבוש ברזא דבן‬
‫םו ד‬
‫אם אין פניך הולכים‪ .‬וזה פירוש הגימרא )סנהדרין‬
‫שם( אמר לי' ההוא צדוקי לרב אידית כתיב ואל משה‬
‫אמר עלה אל ה׳ עלה אלי מיבעי צי' אמר לי׳ זה‬
‫מע״ע ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו אי הכי‬
‫נפלחו לי' כתיב אל תמר בו אל תמירני בו אם כן‬
‫לא ישא לפשעכם למה לי אמר לי׳ המנותא בידן‬
‫דאפילו בפרוונקא לא קבילניה דכתיב ויאמר אליו‬
‫אם אין פניך הולכים וגו'‪.‬‬
‫ל ה י ו ת כל העליות שאדם משיג התפלות הוא רק‬
‫על ידי הסתרה כנ״ל שאפילו הנברא מסערא‬
‫דשכינתא גם כן כיון שנכנס בעוה״ז בהכרח להסתר‬
‫בספרא דעבד דכל הבריאה הוא רק הסתר וזה‬
‫שאמר אל משה עלה אל ה' היינו כי התעלות הוא‬
‫שיבקיע האדם ההסתר ויעלה למפלה מכל ההסתרים‬
‫אכן כל העבודות הם למי שברא את העולם והוא‬
‫ברזא דעבד וכדאיתא בזה״ק בהר ) קי א‪ (:‬דאית‬
‫למנדע לקב״ה באורח כלל ובאורח פרע‪ .‬ובאורח‬
‫כלל הוא ברזא דעבד והאי עבד אדון כל הארץ‬
‫אקרי‪ ,‬ולזה נקרא האי עבד שר העולם ועיין תוספות‬
‫יבמות ) ע ״ז‪ (:‬ד״ה פסוק זה וכל העבודות הוא‬
‫דרך ההסתר אכן שורש התפלה והעבודה הוא רק‬
‫לאין סוף המלובש בכל המדות והספירות כי שם‬
‫הש״י בקרבו היינו כי דרך השביל הזה יתראה מפורש‬
‫שיש בורא‪ ,‬וזה שאמר לו אם כן נפלחו לי‪ /‬כי‬
‫באמת אין סוף נעלם מכל רעיון ואין סוף נקרא‬
‫רצון הקדום שמקומו נעלם מכל וכל העבודות הוא‬
‫לרצון הקדום היינו למקום הזה שמתחיל שם הרצון‬
‫שחפץ הש״י בהויית העולם ודרך חלון זה הס כל‬
‫העבודות כי עצמותו נעלם וזה עבודת כל ישראל‬
‫כי מאחר שיש רצון ונתגלה בבריאה וממילא הוא‬
‫ורצונו אחד ה ם ואין זולתו וכל אומות העולם אומרים‬
‫מאחר שעצמותו נעלם הלא עזב את הארץ תחת‬
‫העבע ומתנהג מאליו וזה דאיתא בשלהי מנחות‬
‫דקראן לי' אלקא דאלהא וכיון שעצמותו נעלם אין‬
‫חיבור בין העבע לעצמותו‪ .‬ומאחר שישראל אומרים‬
‫שיש רצון והם חושבים את הרצון לאמצעי לדעת ישראל‬
‫יאס כן אתם עובדים לרצון מאחר שהש״י מלובש‬
‫ברצונו ואם כן נפלחו לי׳ ■מאחר ששם ה׳ בקרבי‬
‫כי מה ' לי ■אמצעי ומסך אחד ומה לי שני מסכים‪.‬‬
 ‫שרים‬ ‫משפטים‬
‫מצות עבד הנרצע ועבדו לעולם‪ .‬והיינו שאף הנרצע‬
‫• גם בו לא נכבה אור הש״י מאנכי ה׳ אלקיך‪.‬‬
‫ובזה הענין יש מקום לנשמת הגרים כדאיתא בזה״ק‬
‫פרשה זו )צ״ה‪ (:‬ובת כהן כי תהי׳ לאיש זר‬
‫דא נשמתא קדישא דאתמשכת מאתר עילאה ועאלת‬
‫לגו סתימו דאילנא דחיי וכד רוחא דכהנא עלאה‬
‫נשבא ויהיב נשמתין באילנא דא פרחין מתמן אינון‬
‫נשמתין ועאלין באוצר חד ווי לעלמא דלא ידעין בני‬
‫נשא לאסתמרא דקא משכין משיכו בהדי יצר הרע‬
‫דאיהו איש זר והאי בת כהן פרחת לתתא ואשכחת‬
‫בניינא באיש זר ובגין דאיהו רעותא דמארה עאלת‬
‫תמן ואתכפיאת ולא יכילת לשלטאה ולא אשתלימת‬
‫בהאי עלמא להיות כי במעשה התחתונים יתעורר‬
‫שפע קודש להשפיע לעולם הן בריבוי חכמה הן בריבוי‬
‫נפשות ישראג ואם אין מעשה התחתונים עבודה‬
‫שלימה אף שהוא בכח גדול ועבודה גדולה יושפע‬
‫לעולם השפעה בלתי שלימה וזה הוא אשר בגלות‬
‫יתוספו גרים על ישראל מ ה שאין כן לעתיד לבא‬
‫ובימי שלמה שאין מקום לגרים אחר שהעבודה תהי׳‬
‫שלימה‪ .‬וזה הוא וכד רוחא דכהנא עלאה נשבא‬
‫ויהיב נשמתין באילנא דא כהנא עלאה רומז לחכמה‬
‫העליונה שמדת הש״י בזה הוא ראשית ההשפעה‬
‫להולדת שפע בעולם והחכמה תתלבש בהמדות ותצא‬
‫לפועל וזה הוא ויהיב נשמתין באילנא דחיי כי אילנא‬
‫דחיי רומז לזעיר שהוא ששה המדות שהש״י מנהג‬
‫בהם את העולמות כי אין מקום לחכמה עליונה לצאת‬
‫לפועל רק כשתתלבש במדות כי כן סדר התלבשות‬
‫מה ׳שהוא בעולם העליון מדות נעשה חכמה לעולם‬
‫שתחתיו וכמו שנתבאר בארוכה בביאור לעץ החיים‬
‫וממקום זה יצא לעולם שלמטה עד שתרד ממדרגה‬
‫למדרגה לבא לעולם השפל‪ .‬ומכל עבודה שאינה‬
‫בשלימות לא •יולד ישועה ושפע מפורש בעולם הזה‬
‫ורק יולד מזה כלי קיבול שיצרך אחר כך לבירורים‬
‫עד שיצא לפועל מפורש‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק שלח )קס״ח‪(.‬‬
‫ותהי שרי עקרה אין לה ולד ולד לא הות מולדא‬
‫אבל י נשמתץ הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא‬
‫דאינון תרץ זכאין הוו מולידו נשמתין לגיורי כל‬
‫ההוא זימנא דהוו בחרן כמה דעבדץ צדיקייא בגן‬
‫עדן‪ ,‬וכן אמר כבוד אדוני אבי מו״ר הרב הגאון‬
‫סוד‬ ‫קפח‬
‫והיינו דאיתא בזה״ק באורח פרש הוא רזא זבן‬
‫שמגיעים אנו לאור שכל פרש הוא רק הש״י לבדו‬
‫ואין זולתו‪.‬‬
‫וזה שכתיב כי לא ישא לפשעכם כי כשהגיע לכלל‬
‫הסתר גדול אז אם אין פניך הולכים וגו׳‬
‫אין אנו מקבלים ■דרך שום שליח ואין אנו מתדבקים‬
‫לשום מדה רק עומדים פנים בפנים נגד הש״י‬
‫מוכנים לכל אשר יאר לנו כי אמתת עבודה והתדבקות‬
‫אינה אלא דרך מדות אכן רצון יש למעלה מכל המדות‬
‫וכמו שהשיבו ישראל נעשה קודם לנשמע‪ ,‬והנה כל‬
‫החשאים האלה מצאו להם מקום אחר הסתר האור‬
‫של מתן תורה כמו בתחלת הבריאה דאיתא בזה״ק‬
‫׳בראשית )כב ; ( ויאמר אלקים יהי אור מסשרא דאבא‬
‫ויהי אור מסשרא דאימא וכן אמר כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ כי כשברא הקב׳׳ה‬
‫את כל הבריאה בשעה שאמר מאמרו ■יהי אז עמדו‬
‫כל הברואים פניהם למאצילם אכן כאשר נעשו ברואים‬
‫ועומדים להשפיע למה שתחתיהם אזי הפכו פניהם‬
‫למטה כי תחלה עמדו כשר כשעומד לפני המלך‬
‫אין ניכר שררותו אך כאשר ילך ויפנה פניו אז ניכר‬
‫שררותו וממילא נסתר ממנו אור המלך וכן הוא‬
‫בקבלת התורה כשאמר הקב׳^ה לישראל לנוכח אז‬
‫הי׳ האור מפורש כשדיבר הש״י עמהם פנים בפנים‬
‫ולא הי׳ מקום אז לקבוע בלבם עבודה כי לא היו‬
‫אז בעלי בחירה כלל כשעמדו לפני הש״י ואמר להם‬
‫לא יהי׳ לך וראו איך שרק ה׳ המושל ואין זולתו‬
‫ולא היו חפשים בבחירתם כלל שלא לשמוע אכן‬
‫כשנאמר להם שובו לכם לאהליכם כעשו בעלי בחירה‬
‫חפשיית ואז לא עמדו הדברות נגד עיניהם מפורש‬
‫רק ״‪.‬מי ששמור בלבו דבר ששמע ואז כשנכנסו להסתר‬
‫התחילו הדברות להסתעף לכמה פרטים והנה מדיבור‬
‫אנכי נסתעף אז להם שאף אחר כמה הסתרות גם‬
‫כן רק הש״י לבדו הוא ואץ בלתו כמו בן המלך‬
‫כשהוא אצל המלך אז אינו מרגיש מאהבתו לאביו‬
‫וכן מאהבת אביו אליו אכן כאשר יחטא חטא גדול‬
‫ונסתר מעיני אביו אז כשישים לבו יזכור מה ששמור‬
‫בלבו וכשיראה אז מרחוק אהבת אביו אליו אז‬
‫ישים לבו לדעת עד כמה מגיע אהבת אביו שאף‬
‫אחר חטאו עוד תפור בו‪ .‬ולכן מאמר אנכי נסתעף‬
‫קסט‬ ‫ישרים‬
‫משה אל המדבר וכו' אמאי כתיב אל המדבר אלא‬
‫עיקרא דכלא למה דהוה אתי אל המדבר ומאן איהו‬
‫הר האלקיס דדא איהו אתר לגיורי לאתגיירא וכו'‬
‫ובגין כך קיימא ההוא אתר ברזא דהר דכל מאן דאתי‬
‫זכי בי' ואיקרי גר צדק והא אוקימנא גר אף על גב‬
‫דאתדבק באתר דא עלאה קדישא כיון דשבק עמיה‬
‫ואבהתוי גר צדק איקרי כמאן דשוי מדוריה באתר‬
‫דלא ידע מקדמת דנא ועי״ש כל הענין בענץ זה‪.‬‬
‫דהר ומדבר‬ ‫בזה כדאיתא בזה״ק )שם(‬ ‫והענין‬
‫חדא דרגא והיינו ששם עצמו כמדבר כדאיתא בגמרא‬
‫)נדרים נה‪ (.‬אס אדם משים עצמו כמדבר והיינו‬
‫עבודה גדולה ואז יש לו מקום אבל אין לו מקום‬
‫שיהי׳ לו בקביעות קדושה וכמו שאמר בזה כבוד‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה על פסוק וגם מהם‬
‫אקח לכהנים ללוים )ישעי' סו( ופירש כי הגר אינו‬
‫יכול לבא למדרגת ישראל שיהא בו קדושה בקביעות‬
‫רק למדרגת כהן ולוי כי כהן ולוי מורה רק על‬
‫עבודה ובזה יש אחיזה לגר גם כן כי על ידי‬
‫לישראל גם כן על ידיזה יש מקום‬ ‫שהאור נסתם‬
‫לגרים כל מקום שנצרך עבודה גדולה שהרי לעתיד‬
‫לבא אין מקבלין גרים כי מדרגת כהן ולוי הם‬
‫מדרגות קפנות מישראל אכן בישראל הכהן הוא כהן‬
‫ולוי וישראל אבל מדרגתו מצד כהונה היא קפנה‬
‫מישראל‪.‬‬
‫והנה כל זה רק כשלא נשלם הבירור ולזה הספר‬
‫יחוס נגנז וכדאיתא בפרק עשרה יוחסין )דף‬
‫עא‪ (.‬שאין אליהו בא לרחק ומשפחה שנפמעה נפמעה‬
‫כי הש״י חושב מחשבות לקבוע הכל כין ישראל‬
‫להשיב כל מה שנראה שהי' חפא וכדאיתא בזה״ק‬
‫)צ״ח‪ (:‬בענין נשמתין דגיורין תנינן מאן דנפיל‬
‫ואחיד בנכסי גיורין בקדמיתא זכי בהו אוף הכי כל‬
‫אינון נשמתין קדישין עלאין דקא זמין לון קב״ה‬
‫לתתא כדקאמרן כלהו נפקין לזמני ידיען וכו' דכל‬
‫הזוכה בנשמת הגר מתלבש בהם וזוכה בהן אכן‬
‫יש מקום למעלה מגן עדן ששם מתפשפין מניה והיינו‬
‫שגם לזה יש זמן שנתקן הכל בשורשו וחוזר כל אחד‬
‫למקומו ואז גם הגר יעשה ישראל גמור וכן יש‬
‫בישראל חטא שצריך בתשובתו להיות תמיד בעבודה‬
‫וחטאתו נגדו תמיד וזה נקרא נשמתא דגיורא ובעת‬
‫משפטים‬ ‫םוד‬
‫הקדוש זללה״ה הכ״מ שאף שלא פעלו אז אכרהס‬
‫ושרה ישועה מפורשת אפן פעלו שירד שפע כלים‬
‫בעולם שאחר כך משנתעוררה הישועה השלימה אז גס‬
‫אלו הכלים נתמלאו אורה ואם אדם פועל בעבודתו‬
‫להגדיל כלי הקיבול שלא נגמר לגמרי יש בכח עבודה‬
‫אחר כך לעוררו שישלם בשלימות ומזה נצמח שיתעוררו‬
‫נפשות גרים שהם רק כלי לכשיבאו בין ישראל על‬
‫ידי עבודה יתנפעו לתוך ישראל‪ .‬וענין מה דאיתא‬
‫בזה״ק שנשמות קדושות יהי' •מהם נשמות הגרים‬
‫ונשמת ממזרי תלמידי חכמים וחסידי אומות העולם‬
‫עי״ש )צ״ז‪) (:‬צ״ז‪ (:‬מאי והפדה פריק לה קב״ה‬
‫השתא דסלקא רוחא עד לא תחמיץ וסליק לה לרומי‬
‫מרומים במתיבתא דיליה ואי תימא כיון דאתעשקת‬
‫נ ההו א ספרא אחרא יהיב לה כמה דאמרו לחסידי‬
‫שאר עמין ולאינון ממזרי תלמידי חכמים אתא קרא‬
‫ואוכח לעס נכרי לא ימשל למכרה וכו׳ אלא לישראל‬
‫ודאי ועיין בפירוש הזהר להאריז״ל ) ס ״ ח‪ (:‬שכתב‬
‫שיש כאן מקום עיון דלעיל אמר דאית נשמתין‬
‫דאתעשקת דאתייהבי לחסידי או׳׳ה ומסיק דהדבר‬
‫צריך עיון היפב‪ .‬ושם )ע״א‪ (.‬מתרץ קשיא זאת כי‬
‫נשמת העבדים מצד מפ״פ הם נתונים לחסידי או׳׳ה‬
‫ולגיורי ולממזרי ת״ח והנשמות שהם מספרא דבתא‬
‫דשכנתא ע״ז נאמר לא תצא כצאת העבדים ולפי דרכנו‬
‫אשר למדנו בזה״ק יבוארו דבריו הקדושים דכל‬
‫העבודות שאדם משיג על ידם בשלימות ומה שחתם‬
‫הקב״ה עליהם בבחינת הבדלה חולו של שבת כנ״ל‬
‫מזה נבנה בנין שלם‪ .‬ומה שצריך בירורים על ידי‬
‫עבודה לתקן שורשו כמו שנתבאר לעיל בענין הששה‬
‫בירורים כל עוד שלא נגמר בירורו מעורר להכניס‬
‫לפנים כוחות מחוץ לגבול ויסתעף מהם בירורים‬
‫חוץ לגבול ממזרי ת״ח וחסידי או׳׳ה וגירי הצדק‬
‫אכן כל זה הוא רק קודם שיתקן לגמרי אכן אחר‬
‫התיקון יכנס הכל לתוך ישראל כדאיתא בזה״ק‬
‫)צ״ו ‪ ( :‬וכד נפקית מן פיקלא לא תצא כצאת העבדים‬
‫כי אחר התיקון יכנס הכל לתוך ישראל כי הרבה‬
‫עמו פדות להפוך מרע לפוב גמור ולכל זמן כדאיתא‬
‫כמדרש רבה מקץ קץ שם לחושך זמן נתן הקב׳׳ה‬
‫לעולם כמה יעסוק באפלה‪ ,‬ואפילו הגר שנכנס‬
‫לישראל אף שאינו כישראל גמור כדאיתא בזה״ק‬
‫יתרו ) ע'‪ (.‬ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל‬
 ‫ר ים‬ ‫תרומה‬
‫ולזה הש״י מנהג עם ישראל שמסתיר מסם כחם‬
‫בעת רצונו שלא ■יתראה להם גודל תקיפתם כדי‬
‫להגדיל כח עבודתם שיסגלו הרבה עבודה ובעת‬
‫שיעלה רצונו להראות מפורש כח ישראל אז יגלה‬
‫הכח והתקיפות שיש לישראל בשורשם‪ .‬כי לכל אומה‬
‫מסר הש״י כל כחם בגודל התפשטות וכל אומה רואה‬
‫במה יגדל כחה וזה דאיתא שם דמסר להון תחות‬
‫שולטנין כי כל מה שנמסר תחת ממונה זה רואה‬
‫יותר כתו וכמו שנתבאר כי הממונה על כחם הוא‬
‫רואה שאין בכחו לפעול שום דבר בלתי ברצון הש״י‬
‫ולפיכך נמסר לו כח זה כדאיתא בזה״ק פנחס )רנ״ח‪(.‬‬
‫דכל שם הוא כחו מ מה שרואה שאין שום כח פעולה‬
‫בנברא רק לה׳ לבדו ולכן במקום שהשם מכיר זה‬
‫באותו מקום הוא פעולתו וכדאיתא )שם רנ״ז‪(.‬‬
‫שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם‬
‫והוי׳ זדרגא כ׳׳ש לשאר בריין פחות מניה ולפיכך‬
‫הוא כלי להשפיע חסד וכן כולם ולכן האומות הם‬
‫לבושים ללבוש הזה ונדמה להם שיש להם כח פעולה‬
‫כי הם רואים השם בבחינת פועל ורק השם הממונה‬
‫הוא רואה שאין שום כח פעולה רק להבורא לבדו‬
‫אכן ישראל ה ם לבושים לאתר דלא אתידע והם בעצמם‬
‫רואים שאין שום כח פעולה לבריה בעולם זולת‬
‫לבורא לבדו ורק מה• שרצון הש״י שיהי׳ הסתר בעולם‬
‫הזה ולעבוד אותו מתוך ההסתר מאחר שזה רצונו‬
‫שישראל ישלימו מה שהקב״ה ברא שנראה כחסר‬
‫בעוה״ז עובדים לרצון המלובש בלבוש הזה וזה יעקב‬
‫בחר לו י־ה היינו מה שאין השם שלם בעוה״ז בחר‬
‫לו יעקב לעבוד לאשלמא סטר שמאלא כדאיתא בזה״ק‬
‫)ויצא ק ס א‪ ( :‬ובשביל זה הש״י מוריד אורו מכתרא‬
‫לכתרא עד שישראל יוכלו לקבל אורו וכמ״ש עד די‬
‫התגזרת אבן די לא בידין וגו׳ ואבנא די מחת‬
‫לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא )דניאל ב׳(‬
‫כי יקבלו אור הש״י ומזה שהייתה סגולה טמונה‬
‫יתגדל בכל מיני התפשטות‪.‬‬
‫ישראל על ידי עבודתם ועל ידי זה בחר הש״י בישראל‬
‫רבי שמעון פתח מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה‬
‫כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות‪ ,‬מי זאת‬
‫רזא דתרין עלמין מתחברין כחדא ודא הוא עולם‬
‫׳ועולם מי ה א אוקימנא דרגא עלאה לעילא שירותא‬
‫דקיימא בשאילתא ואקרי מי כמה דאת אמר שאו‬
‫םוד‬ ‫קע‬
‫עבודה כל אדם בבחינת כהן או לוי כפי עניינו וכאשר‬
‫יתקן אז יכנוס בבחינת ישראל וזה דאיתא במכילתא‬
‫)פרשת בא פ׳ י״ב( וגם מהם אקח לכסנים וללוים‬
‫אמר ה׳ והיכן אמר הנסתרות לה' א לקנו כי למתי‬
‫יהי׳ התיקון בבחינת גר ולמתי יכניס בבחינת ישראל‬
‫זה נקרא הנסתרות לה׳ אלקנו כי כ שקבע בלבו‬
‫אמונה שלימה אז יקבל אור עליון ממקום הנקרא‬
‫הנסתרות לה׳ אלקינו כי בעוד שלא נגמר התיקון‬
‫הציב הש״י משפטים ושורש המשפפים הוא שאחד‬
‫יתכלל בחברו היינו משפט עמודא דאמצעותא ויש‬
‫כח בנפש מישראל לצאת חו׳ן מגבולו וכנגד זה אחד‬
‫יתכלל בחברו ויוכל להתערב עד שיתאחדו כל נפשות‬
‫ישראל בכל מיני התפשטות להוציא יקר מזולל ולבא‬
‫בגבול חברו לגאול אותו ולקנותו שיהי׳ הוא הצינור‬
‫שהשפעת חברו תלך דרך צנורו‪ ,‬כי קנה אותו מתחלת‬
‫ביאתו לעולם על ידי עבודתו ברזא דגילגולא ויבום‬
‫ונשמתא דגיורין‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק משפטים )ק׳׳ח ; (‬
‫ואם אמר יאמר העבד וגף לא אצא חפשי כמה‬
‫דאתמר כדין פגים לי׳ פגימו‪.‬‬
‫תרומה‬
‫וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו‬
‫לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו‬
‫את תרומתי‪ .‬בזה״ר! )קכ״ו‪ (.‬רבי חייא פתח כי‬
‫יעקב בחר לו י־ ה ישראל לסגולתו כמה חביבק‬
‫ישראל קמי׳ קב״ה דאיתרעי בהו ובעא לאתדבקא‬
‫בהו ולאתקשרא עמהון ועביד להון עמא יחידאי‬
‫בעלמא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‬
‫ואינון אתרעו ביה ואתקשרן ביה הדא הוא דכתיב‬
‫כי יעקב בחר לו י־ ה וכתיב כי חלק ה׳ עמו‪ .‬להיות‬
‫כי ישראל בחרו להם את מדות הש״י מה שלא נשלם‬
‫בעולם הזה להשלים במקום שכבוד שמים חסר ישלימו‬
‫שהם סגולתו כי סגולה היא נמשל בכל מקום לדבר‬
‫קטן המחזיק בתוכו הון רב וזה רומז סגולה שהאדם‬
‫יכול להטמינו עד שאינו ניכר ואם ירצה להחליפו‬
‫בכמה נכסים יוכל להגיע טל ידי זה וכמ״ש וסגולת‬
‫מלכים )קהלת ב(‪.‬‬
‫קעא‬ ‫ישר ים‬ ‫תרומה‬
‫עניני עוה״ז אך השפלים והקטנים יגיע מהם כבוד‬
‫שמים‪ ,‬כי המקום שהרחיק הש״י במרחק רב יותר‬
‫שם נתן הש״י נקודת אור היותר רב אכן הוא מוסתר‬
‫מאד והאדם נברא להוציא יקר מזולל וכל מה שהאדם‬
‫יצמצם עצמו בעלמא תתאה ביותר יראה לו הש״י‬
‫איך שבעלמא תתאה יש אור יוסר משורש העולם‬
‫העליון המופיע בה‪ ,‬וזה דאיתא בזה״ק )שם קכו ‪( :‬‬
‫הנשקפה כד מתחברין תרוייהו כחדא‪ ,‬כי הנשקפה‬
‫היא הבטה בכוונה מצומצמת כמו שנתבאר בפרשת‬
‫תבא מכבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫הכמ‪ .‬וזהו כי כשאדם מצמצם ראייתו בעיני השכל‬
‫להשקיף לעולם העליון מי ברא אלה אז ישקיף‬
‫השי״ת ממעון קדשו מן השמים להאר לכל פרטי‬
‫העובד אותו וזה שמסיים שם כמו שחר כד בעייא‬
‫שחרותא לאנהרא כי כשהאדם יתבונן כי הוא חסר‬
‫באם לא יאר לו הש״י אז יאיר לו הקב׳׳ה משמשא‬
‫עלאה דאנהיר לסיהרא וזה הוא יפה כלבנה היינו‬
‫עולם התחתון בו נגנזו כל מיני כחות אלא שחסר‬
‫בהירות ועולם העליון הוא בר וזך בגודל בהירות‬
‫אור הש׳׳י ששם נגלה כי הש״י הוא המנהיג ואלו‬
‫השנים מצטרפים על ידי עבודת האדם‪ .‬איומה‬
‫כנדגלות‪ ,‬איומה תקיפא לאגנא על כלא דהא כדין‬
‫אית לה שלימו ותקיפו למעבד חילא ונטלא חילא‬
‫מעלמא עלאה על ידא דיעקב שלימא דחבר לון כחדא‬
‫חבר להון כחדא לעילא וחבר לון כחדא לתתא‪ ,‬כי‬
‫יעקב אבינו הוא הי׳ בחיר האבות בזה שאיחד שני‬
‫מדות הפכים בגודל עבודתו עד שהוריד‪ ,.‬אור הש״י‬
‫מפורש כי כמו שכבוד ה' ניכר בעליונים כן הוריד‬
‫האור למטה וכדאיתא בזה״ק )קדושים פו( לפני‬
‫לא נוצר אל דתנינן קרא קב׳׳ה ליעקב אל וכו׳ הה״ד‬
‫לפני לא נוצר אל‪ ,‬מפני שלא עשה שום מעשה שיצרך‬
‫אחר כך לבירורים ורק בכל פרט ופרט ראה את‬
‫אור הכללי איך מאיר להפרט ולכן נתן לו הש״י‬
‫תקיפות בכל מעשיו שאף במקום שנכנס להסתר‬
‫גם אז הי׳ נכון לבו בטוח בה׳ וכמו שמצינו בשעה‬
‫שהתפלל קטנתי מכל החסדים ומכל האמת )וישלח‬
‫לב( ומכל מקום הי׳ לבו בטוח כמו שסיים ואתה‬
‫אמרת היטב אטיב עמך וכדאיתא בזה״ק )וישלח‬
‫קסט‪ (.‬שזה הי׳ לו בהגיונא דלבא‪ ,‬כי ענין התפלה‬
‫במקום שהבריאה חסרה אכן במקום שנמצא‬ ‫הוא‬
‫םוד‬
‫מרום עיניכם וראו מי ברא אלה זאת דרגא תתאה‬
‫לתתא עלמא תתאה ותרוייהו תרין עלמין כחיבורא‬
‫חדא בקישורא חדא כתדא זכו׳‪) .‬תרומה ק כו‪.(:‬‬
‫מי נקרא מקום בינה ששם הוא■ מקור כל המלות‬
‫ושם מאיר הש״י ממקור חכמה העליונה אשר‬
‫בהגיע אדם להתבונן במדה זאת ושמה יראה איך‬
‫כל מדות ההנ הגה שנראים כהפכים בעולם הזה‬
‫ממקור אחד יצאו אז יתבונן וישתומם לשאול מי ברא‬
‫אלה כי בהכרח יש בורא שהוא למעלה מכל מדה‬
‫וספירה וממילא יבין כי גם ההשגה הקענה ותפיסת‬
‫האדם בשכלו גם כן‪-‬הוא רק כח נברא מהש׳^י שברא‬
‫דרך כמה הסתרות גבול תפיסת שכל האדם והשגתו‬
‫ומי נתן לו בינה לשאול הלא רק הש״י וממילא כיון‬
‫שגס הוא נברא מהש״י וחפץ בו וכיון שברא הסתר‬
‫ושכחה בעולם החושך ודאי רצה בעבודת האדם‬
‫שיצמצם את כחו ויפה ■לבו לתבונה להגדיל כבוד שמיס‬
‫בעולם וממילא יתחבר עלמא עלאה בעלמא תתאה‬
‫שכל כמה שהאדם יצמצם עצמו יותר יראה אור בהיר‬
‫ביותר שיש בורא עד שיראה כי עיקר שכינה בתחתונים‬
‫וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ׳ץ( רזא דרזין ליבעי‬
‫חכמתא כד אסתלק ברעותא דסתרא דכל סתרין‬
‫למעבד יקרא ליקריה אנשיב רוחא מנקודה עלאה‬
‫דנגיד מלעילא לתתא ושוי תיקוניה לאתיישבא בהאי‬
‫עלמא אמאי בגין דאי לא יהא עקרא ושרשא בהאי‬
‫עלמא לא יהא מאנא לארקא בהאי עלמא כל) כי‬
‫אחר שהש׳‪ v‬מצדו לא יצרך לשום עבודה מבריותיו‬
‫ורק במה שרצה להטיב לבריותיו וברא הסתר‬
‫בעולומותיו כל עולם שלמטה מחברו יש לו יותר‬
‫הסתר וא״כ ודאי רצונו שממקום שההסתר יותר‬
‫גדול משם יחסר יותר כבוד שמים ומשם כשיגיע‬
‫עבודת הברואים לגלות מה ז הו ה סתים משם יתגדל‬
‫כבודו ביותר כי שם נראה שניתן כח בחירה חפשיית‬
‫ואם האדם מצמצם עצמו ומכניע כל כחות נפשו‬
‫להכניע מפני רצון הש״י ויעבוד אותו להתדבק‬
‫במדותיו שיככוס דרך שער המלך מלכות שמים עד‬
‫שיראה שכל מדות שהש״י מנהג בהם את עולמותיו‬
‫כלולים בכל ■הנבראים והם דרך לעבור בתוכם להגיע‬
‫להתבונן מהם רוממותו אז יופיע עליו הש׳^ מאור‬
‫חכמתו העליונה ויראה כי בו בחר הש״י וכל פרעי‬
 ‫תחמה‬
‫■דרך עבודה ולא תרד בלא לבוש עבודה וצמצום‬
‫והוא ירצה ליקח השפעה ממקורה בלי לבוש‪ ,‬וכן‬
‫מי שאומר שהש״י העריך את העולם שכל מי שמצמצם‬
‫עצמו בזה מוכרח הש״י להשפיע ואינו ברצון זה‬
‫נקרא מגלה עריין לתתא וכמו שיתבאר אי׳׳ה בענין‬
‫זה במקומו‪.‬‬
‫הי' לו במוחות גדול ומעלמא תתאה נצמח לו כח‬
‫( אחיות ה׳׳א‬ ‫כ י אלו השנים נקראים בזה׳׳ר! )‬
‫עלאה וה״א תתאה רחל ולאה‪ .‬לאה נקרא‬
‫זווגו בא אצלו שהסייעתא למעלה מדעת האדם והוא‬
‫עלמא עלאה‪ .‬ורחל נקראת הולך אצל זווגו היינו‬
‫עלמא תתאה‬ ‫סייעתא כפי עבודת האדם והוא‬
‫כדאיתא בזה״ק ויצא )קנ^ח‪ (.‬דרחל עלמא תתאה‬
‫ולאה עלמא עלאה‪ .‬ובתיקוני הזהר )בהקדמה דף‬
‫ו‪ (.‬כל קוי״ק דתרין ההי״ן כחדא באמצע אימן‬
‫אחיות כגוונא דא יקק״ו‪ .‬ואיתא בזה׳׳ר! פנחס )רנ״ח‪(.‬‬
‫שהצרוף לעתיד משם קוי״ק יהי׳ בזה הצירוף וכדאיתא‬
‫)שם( כי בזה הצירוף ה׳׳ה אחרונה קודמת לה'‬
‫ראשונה יו״ד עפרה על ה׳ דאיהו ברתא והיינו‬
‫ה׳ בחכמה יסד ארך אבא יסד ברתא ה׳ אימא עלאה‬
‫עפרה על וא״ו דאיהו ברא והיינו כונן שמים בתבונה‬
‫באימא כונן ברא והאי איהו דעולם הבא אין בו‬
‫■לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבין ועפרותיהם‬
‫בראשיהן וכו'‪ .‬תפלין דיליה כסדר יקו״ק דאיהו‬
‫קדש לי והי׳ כי יביאך שמע והי׳ אם שמוע‪ ,‬אבל‬
‫בעלמא דאתי הויות באמצע דאינון ה׳׳ה ובגין דא‬
‫אמר הנביא בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע‪ ,‬כי‬
‫בעולם הזה על ידי שצריך האדם‪ .‬להיות בעבודה‬
‫גדולה צריך ליכנס דרך השער היינו מדת מלכות שמים‬
‫כדאיתא בזה״ק )שם רנ׳ץ‪ (:‬כי אם בזאת יתהלל‬
‫המתהלל איהי שלמים וכו׳ ולעיל מניה דא שכינתא‬
‫‪.‬׳דסליקת לעילא בההוא דרגא וכו' ואיהו סליקת‬
‫בעמודא דאמצעותא וכו׳ כל קרבגין ועלוון אינון‬
‫ליקו״ק ואתקריאת קרבן וכו׳ עי״ש שעיקר ליכנס‬
‫דדך מדת מלכות שמים‪ .‬היינו להכין לבו שכל מה‬
‫שבריא הקב׳׳ה אינו מתנהג בלתי רצונו וגם מה‬
‫שברא הסתר ושכחה בעולם הוא גם כן רק כדי‬
‫לעבוד אותו מתוך החושך להגדיל כח עבודה וזה‬
‫‪:‬דמסיים )שם( זה השער לה׳ צדיקים יבאו בו איהו‬
‫שם מ״ב אתוא דבהון אתבריאו עלאין ותתאין וכו׳‬
‫סוד‬ ‫קעב‬
‫בפיחות בלב איך יהי׳ באדם כח תפלה‪ .‬אכן ביעקב‬
‫נתאחדו שניהם יחד כי אחר■ שהש״י הסתיר ממנו‬
‫אז את האור ‪.‬ונתיירא הי׳ לבו שלם שנצרך לתפלה‬
‫אף שיש לו תקיפות בלב והתפלל תפלה שלימה אחר‬
‫שהאמין כי גס היראה שהי׳ לו הוא גם כן מהש״י‬
‫■ונתאחדו אצלו עלמא עלאה ותתאה כי מעלמא פלאה‬
‫תפלה זזה דאיתא בזה״ק )שם( שאד בני נשא‬
‫דעבדין כדין מגלין פריין לעילא ותתא‪ .‬כי באדם‬
‫שאינו שלם באמונת הש״י כי הכל בידו ואין ביכולתו‬
‫למסור כל נפשו ושכלו ודעתו להש״י שאף מה שנדמה‬
‫בשכלו יכול הש״י לשנות שכלו ולהוציא מהרגילו‬
‫ממה שהוא משוקע בדעתו ולהראות לו ששכלו יוכל‬
‫להשתנות לפי שגם שכל האדם הוא רק כח ■נברא‬
‫דאינו מתנהג רק ממה שהש״י שופע בו שפע חיות‬
‫תמידיי ומי שאין לבו מזוכך כך אין בכחו להתפלל‬
‫במקום שהוא משוקע בשכלו וכמו שניאמר וייפן השליש‬
‫את איש האלקים ויאמר והנה ה' עשה ארובות‬
‫בשמים היהיה כדבר הזה )מלכים יב‪ .‬ז׳( והי׳ נעלם‬
‫ממנו כי הש״י יכול להושיע גם בדרך המבע‪ .‬ותפלה‬
‫היא רק במקום שהאדם מאמין שהש׳‪ v‬יטל להושיע‬
‫וכל כמה שמאמין כל כך יש לו כח תפלה וכמו‬
‫שמצינו ברבי חנינא בן דוסא שהתפלל על חומץ‬
‫שידלוק )תענית כה‪ (.‬לפי שכל כך הי׳ לו אמונה‪,‬‬
‫אכן להתפלל על שינוי הפבע זה נקרא אפרוחי‬
‫כלפי שמיא )שם כ ד‪ (:‬וכן במקום שהאדם בפוח‬
‫מאוד גם כן צריך תמיד להתפלל ולידע כי הכל הוא‬
‫ביד הש״י כי הש״י יכול להסתיר האור ויראה כי‬
‫אינו בפוח כלל ואין לו שום תקיפות ובאם■ אין■‬
‫באדם אמונה זאת אינו יכול להתפלל וכן גס •במקום‬
‫שנדמה לו שאין לו תקוה ח״ו בזה גם כן לא יצמח‬
‫לו כח תפלה אכן המאמין בהש״י בכל לב בזה יש‬
‫על כל דבר כח עבודה ותפלה וזהו שאר בני נשא‬
‫■דעובדין כדין מגלין עריין לעילא ■ותתא‪ ,‬כי מי‬
‫שנדמה לו שהש״י השלים הבריאה ונסתלק ממנה‬
‫ויש לו בפיחות שישופע לו מכח הפ ב ע ממה שהפביע‬
‫הש״י ונתן כח בהבריאה ולכן אינו צריך לעבודה‪-‬‬
‫ומה שאין בגזרה קדומה לא יועיל‪.‬תפלה‪ ,‬זה נקרא‬
‫מגלה עריין לעילא‪ .‬כי אומר ח״ו שהש׳^ מוכרח׳‬
‫להשפיע כי הש׳׳י ירצה שכל ההשפעה תהי׳ מלובשת‪.‬‬
‫קעג‬ ‫ם‬ ‫ש‬
‫יתהלל המתהלל השכל וידוע כי אחר שהי׳ שלם‬
‫כבירורי ששת המדות הי׳ הסדר אצלו יו״ד ואח״כ‬
‫ה״א אחרונה ואח״כ ה״א ראשונה ואח״כ הוא״ו‪ ,‬וכן‬
‫ההשפעה הי תה אליו מהיו״ד לה״א אחרונה כי ראה‬
‫שהש״י בחכמה יסד ארץ ששורש הה ס ת ר ראה תיכף‬
‫שהוא בגודל אהבת הש״י ומזה נצמח שצריך להיות‬
‫המקור במקום בינה שלפעמים יסתר מהאדם שלא‬
‫יראה האדם את האור נגד עיניו וכדאיתא במס׳‬
‫מגלה )יב‪ (.‬מדקאמר בינותי מכלל דעעה כי יש‬
‫דברי שורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן‬
‫נכשל בהם וכל זה כדי להגדיל כח עבודה בעולם‬
‫על ידי המדות• ולזה הי׳ מותר לו לישא שתי אחיות‬
‫רחל ולאה שרומזים כנ״ל ותחלה לקח את לאה ואסר‬
‫כך את רחל‪ ,‬שרומז סדר הזה של שם הוי׳ הנקרא‬
‫אחיות כנ״ל‪ ,‬ואח״כ הוליד י״ב שבעים שהם רומזים‬
‫לששת המדות מעילא לתתא ומתתא לעילא‪ ,‬וזה‬
‫ענין כי יעקב‪ .‬בחר לו י״ ה ישראל לסגולתו )תהלים‬
‫קלה( יעקב הוא כשהי׳ לו האור מצומצם נקרא‬
‫יעקב וכמו שנאמר )עמוס‪ .‬ו( מי יקום יעקב כי‬
‫קען הוא‪ .‬ובמקום שנסתר ממנו האור בעוד שלא‬
‫הי׳ נשלם בכלל או באיזה פרע בחר לו מדה זאת‬
‫לראות שצריך עבודה להשלים את השם כנ״צ ונכן‬
‫ישראל לסגולתו היינו מאחר שנשלם אז חסם הש״י‬
‫שמו עליו והי׳ מותר להרחיב גבולו בכל מיני‬
‫התפשעות וזה דמסיים שם בזה״ק וכדין כתיב כי‬
‫יעקב בחר לו י־ ה כד נפיק וא״ו ואשתכלל מגו י״ק‬
‫כי יעקב בעבודתו עבד כסדר קוי״ק כנ״ל ולזה האיר‬
‫‪.‬‬ ‫לו הש׳׳י ישראל לסגולתו‪.‬‬
‫עש״ק תרומה ברית מילה‬
‫ו ע ש ו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ .‬בזה״ק משפעים‬
‫)קכ׳׳ה ‪ ( :‬ואל משה אמר עלה אל ה׳ מאן אמר‬
‫דא שכינתא עלה אל ה׳ כמה דפתיב ומשה פלה אל‬
‫האלקים אמאי כל דא לקיימא עמהון קיים בגין דהא‬
‫אתפרעו מה דלא נפקי הכי ממצרים דאתגזרו ולא‬
‫אתפרעו והכא הא אתפרעו ועאלו בברית קיימא‬
‫דכתיב שם שם לו חק ומשפע וכו׳ מ״ע אמרה לי׳‬
‫שכינתא אסתליק לעילא דהא אנא וישראל נשתתף‬
‫כחדא בשלימותא על ידך מה דלא הו ה עד הכא מה‬
‫כתיב ויקח משה חצי הדם וכו׳ וישם באגנת באגנת‬
‫תרומה‬ ‫פוד‬
‫כי שורש שם מ״ב הוא המחזיק כח ההסתר בהבריאה‬
‫שלא תשיב למקורה וממילא כל העלאות העולמות‬
‫הוא דרך זה השם כמו שיתבאר‪ .‬והיינו שדרך הצמצום‬
‫שהאדם מצמצם אז יראה שמדת המלכות היי^ו ההסתר‬
‫הוא כח נברא והאדם יכול להעלות כח הזה אחר‬
‫שיצמצם עצמו בכל פרעיו ואסר כך יבא להתבונן בששה‬
‫המדות שהש״י מנהג בהן את עולמו איך מסתעפים‬
‫עד שנראו כהפכיס זה מזה וזה הוא אות וא״ו שבשם‬
‫קוי׳׳ק‪ ,‬ומזה שנראה לו הפכים אז יראה שיש מקור‬
‫ושורש שממנו יצאו כל המדות ונכללים כאחד ושם‬
‫מתאחדים כל המדות לצאת לפועל משורש רצון אחד‬
‫הנקבע במקום הז ה‪ .‬וזה הוא מקום בינה שהיא ה״א‬
‫הראשונה שבשם קוי״ק וכל עבודות האדם הוא‬
‫בהמדות ועל ידי המדות יגיע להשכיל בינה כשיברר‬
‫עצמו בכל פרש מזה‪ .‬ואחר התבוננות זה יראה שיש‬
‫מקום שהוא גבוה מכל המדות ששם אין שום מקום‬
‫למדה וזה הוא מעין חכמה העליונה שהיא יז״ד שבשם‬
‫קוי׳׳ק וכן בקבלת השפעה שאדם מקבל צריך לקבל‬
‫בסדר הזה כי יו״ד וה״א ראשונה מהשם איתא‬
‫בזה׳ ק )נשא ק כג‪ (:‬על אילין תרין כתיב הנסתרות‬
‫לה׳ אלקינו וה״א אחרונה אלו הם נגלות והוא^׳ו‬
‫שבין שני ההי״ן מרמז לעבודה ובחירת האדם כדאיתא‬
‫בזה״ק )ויקרא ב‪ (.‬אות אמת דא אות וא״ו וה״א‬
‫אחרונה היינו גמר פעולת האדם שצריך לקבל דרך‬
‫עבודה‪ ,‬אכן יעקב אבינו ע׳ ה אחר שהשלים עבודתו‬
‫וזיכך לבו עד שראה בכל פרש מעשה את אור הש״י‬
‫איך שוכן בכל פעולותיו ותמיד הי׳ לבו זך ונקי‬
‫להמשך אחר רצון הש״י ולכן אף שאינה לפניו שנכנס‬
‫להסתר גם כן הי' נכון לבו בשוח בה׳ אחר ששורש‬
‫לבו הי׳ מבורר בכל מדות ולכן צורתו חקוקה בכסא‬
‫הכבוד והיינו שהוא נעשה כלי פעולה להש״י שעל ידי‬
‫עבודתו תתנהג העולם לעולם וכל מה שלא נכלל‬
‫בעבודת יעקב אבינו הוא חוץ מרצון הש׳׳י והוא שורש‬
‫ששת המדות בעולם הזה הנקרא זעיר אפץ שכולל‬
‫שני שמות של יעקב אבינו יעקב וישראל ולכן סדר‬
‫עבודתו הי׳ למעלה מעבודת שאר עובדי ה׳ כי אחר‬
‫ששורש המדות הי׳ הוא בעצמו וקיבל כל השפעותיו‬
‫^ממקור מקום בינה ומשם הגי ע למקום החכמה‬
‫העליונה‪,‬על ידי שראה כי גם הה ס ת ר הנברא היינו‬
‫ה׳ אחרונה היא ממקור חכמה העליונה והוא בסדר‬
 ‫ישרים‬ ‫תרומה‬
‫באהבה ולכן צוהו אכן בעוה״ז אין בירור על זה‬
‫ולכן במצוה מילה ניפן החכללוח משניהם כי מצופ‬
‫פריעה רומז שדרשו ישראל מעצמם כוונפ הפורה‬
‫ובזה נקבע בפוך ישראל אהבה אשר מים רבים‬
‫לא יוכלו לכבופה כאשר קבלו עליהם מצוס פריעה‬
‫שרומז על זה וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה בענין פריעה וכדאיפא במס׳ יבמוח‬
‫)כ״א‪ (.‬שניופ לעריוח מנלן שנאמר פרעהו והיינו‬
‫שעור הזה לפי שהי׳ מחובר לראשון שהוא רע לגמרי‬
‫ולכן צריך להעביר אופו ממקומו‪ ,‬שזה רומז שישראל‬
‫רוצים לדחוח מהם כל שורש הרע כדי שיקבע בהם‬
‫אהבה קבועה כי שורש המצוה הזאח אף שהיא‬
‫בקום ועשה הוא לדחוח הרע מהגוף והיא מכנסח‬
‫כל מצוח לא פעשה שעל ידי מצוה המילה שעושים‬
‫פעולה להסיר הרע נחשבו כל מצופ לא פעשה כאלו‬
‫קיימו אופם בקום ועשה ועל ידי מצוח פריעה‬
‫יקבע קדושה קבועה בלבם ששורש דביקפ חשקם‬
‫בעומק הוא רק להמשך אחר הש״י בלי ה ספ ר ה ובלי‬
‫מסך מבדיל‪ ,‬ומשורש קביעח קדושה הזאח בא להם‬
‫הבטחה ועשו לי מקדש והיינו אחר שושראל הם‬
‫בלבוש עולם הזה שהוא מספיר ומשכח ומסיבה‬
‫שכחה זאח גרם שרצו לעורר הפקיפוח וגודל אהבה‬
‫שנראה להם בהר סיני וראו איך עלו במחשבה ולכן‬
‫אחר שנספר האור ורצו שיקבע בהם קציעוה הזאפ‬
‫גם בכלי הגוף וזה הי׳ חטאם ולפי שבשורש האהבה‬
‫הוא באמת ממקום שעלו במחשבה ונתבררו שרצו‬
‫לקבל עליהם מצות פריעה כדי שיוכר אהבה הזאת‬
‫מפורש בכל כלי פעולתם ורצו להסכים לסבול על‬
‫קדושת שם הש׳^ שיקבע בהם כדי שישאר בהם אהבה‬
‫קבועה אף אחר שיוסתר האור מהם ויכנסו בלבושים‬
‫המסתירים ולכן אף שמצד הגוף נכנסו בהסתר מכל‬
‫‪ ,‬מקום כשנתעוררו לשוב התעורר בהם אהבה השרשיית‬
‫הקדומה ששורש רצונם בפנימית לקבוע בלבם אהבת‬
‫הש״י שיופיע גם על כל כלי גופם כי במה שבחרו‬
‫ורצו לקיים מצות פריעה נקבע בלבם לקבל המצות‬
‫לא רק בקיום המעשה אך גם שיקבלו עם המעשה‬
‫אהבת הנותן שמאחר שלא פירש הפרט ומסר לישראל‬
‫למצוא תוספות בצויו ממילא מקבלים אהבת הנותן‬
‫וזה גדול יותר מקיום המצוה ולכן אין החטא מגיע‬
‫לפגום אהבה הזאת וכששבים שבים למקור ולכן‬
‫סוד‬ ‫קעד‬
‫כפיב חסר וא״\ כמה דכפיג שרדך אגן הסה ר אל‬
‫יחסר המזג‪ ,‬וכדאיפא שם זהשפחויפס מרחוק מאי‬
‫מרחוק וכו' דקיימא סיהרא בפגימופא‪ ,‬וצי׳ שמפא‬
‫זכו ישראל יפיר בחולקא קדישא ומסיים שם )קכו‪(.‬‬
‫ובההוא שעפא אפכשרו למיהוי ביגייהו מקדשא‬
‫כמד׳׳א ועשו לי מקדש‪.‬‬
‫בענין מה שקנו ישראל אפ קדושפ הביפ להיופ‬
‫קדושה קבועה אחר מפן פורה והוצרך להיופ‬
‫על ידי סבלנופ מחטא דבשעח מחן פורה הי׳ מזדכך‬
‫כל הלבבוח עד שלא הי׳ נשאר מקום להספד וחטא‬
‫בעולם אך אחר מפן פורה שנספר אור הזה כאשר‬
‫נאמר להם שובו לכם לאהליכם ו הי׳ האור כפגימח‬
‫הירח שמקבל דרך מסך ורק ממה שנשאר בלבם‬
‫גודל פקיפוח מה שראו בשעח מפן פורה שבחרם‬
‫הש״י לחלקו ומזה היו מגיעים לפקיפוח ביופר מה‬
‫שחפצו לראוח הנהגה מפורשח וכמו שנפבאר בפ'‬
‫פשא‪ ,‬אכן מצד החטא נעלם החשובה כי זה הוא‬
‫שורש החטא והחשובה היא לשוב למקור צמיחח הכח‬
‫שנצמח ממנו פקיפוח לצאח מגדר והוא למעלה מכח‬
‫החטא ומאין יוכל האדם אחר שחטא לשוב להפגלופ‬
‫אור העליון הזה‪ ,‬אכן בזה האיר הש׳‪ v‬להאיר להם‬
‫ממקור העליון ממקום שישראל עלו במחשבה שרצונם‬
‫גם בהחטא הי׳ כוונפם רק לשורש מקור הרצון אך‬
‫יען שהם בלבוש הגוך נאחזו בלבוש שהוא מספיר‬
‫וזה שקבלו עליהם קודם מפן פורה מילה ופריעה‬
‫שמצוח פריעה אינה מפורשה בחורה והוא רק‬
‫מאהבה ישראל שרוצים פמיד שישאר בהם קביעה‬
‫קדושה ורשימה מכל מעשי המצוה אף אחר המעשה‬
‫מגודל אהבה זאח ניפן בהם מצוה פריעה שזה‬
‫רומז מה שהאדם פועל בעצמו לזכור הפעולה ממה‬
‫שמצא מקום ושעה לקיים רצון הש״י רוצה שהאהבה‬
‫פשאר בו וזה שלא נאמר מפורש בהורה מצוה פריעה‬
‫ורק מדיוקא דהמול ימול )רבה לך מ׳ץ( דכמו שיש‬
‫מצוה ועושה ששכרו גדול ויש שאינו מצוה ועושה‬
‫שאין שכרו גדול אכן מצדו נדמה לו שהוא מקיים‬
‫באהבה יפירה וכמו שאמר רב יוסף במס׳ צבא‬
‫קמא )פז‪ (.‬דקודם ששמע שגדול המצוה ועושה הי׳‬
‫שמח שהוא אינו מצוה ועושה אכן באמח המצוה‬
‫ועושה גדול יופר שהש‪ v/‬בחן לבבו וידע שיקבל צויו‬
‫קעה‬ ‫ישרים‬
‫נכרתו על המילה י״ג בריתות אבל מצות פריעה‬
‫רומז לימי קדם‪ .‬וימי קדם הוא מה שהש״י מקושר‬
‫עם ישראל במקום שאין שכל ותפיסת אדם מגיע‬
‫'זשם מים רבים לא יוכלו לכבות את ה אהבה כי מים‬
‫רבים איתא בזה״ק שרומז על הי״ג מדות והיינו‬
‫שיש התקשרות שהוא במקום שאין דעת אדם מגיע‬
‫וזה ביאור ז ה׳ ק תרומה הנ״ל וההוא נגידו איקרי‬
‫מים רבים כיון דפגע לגבי ההוא רב משריין קמים‬
‫לגבי׳ ולא יכול לאעכבא לי׳ והיינו מי שמגיע לשורש‬
‫ה אהבה מימי קדם הוא מגיע למעלה מכל תפיסת‬
‫אדם ואף שעומדים לנגדו י״ג מדות שהם כלל‬
‫התורה שגם כן נכללת בי״ג מדות שהתורה נדרשת‬
‫בהן ובוקע כל הלבושים ומגיע לשורש הנקבע בו‬
‫בשורשו וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ״ו‪ (.‬כד אסתלק‬
‫ברעותא דסתרא דכל סתרין למעבד יקרא ליקרי׳‬
‫אנשיב רוחא מנקודה עלאה דנגיד מלעילא לתתא‬
‫זשוי תיקוניה לאתיישבא בהאי עלמא אמאי בגין‬
‫דאי לא יהי׳ עקרא ושרשא בהאי עלמא לא יהא‬
‫מאגא לארקא בהאי עלמא כלל וכו׳ אבל בגץ דתיקוני׳‬
‫איהו מהאי עלמא אתמלי מסטרא חדא לארקא‬
‫להאי עלמא וכו׳ וזהו כוונת המשכן שיהי׳ עיקר‬
‫שכינה בתמתוגיס וכמו דמסיים שם כיון דאתא שלמה‬
‫אשתדיל לאשלמא לי׳ לעילא וכו׳‪.‬‬
‫ו ז ה שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה על מה דאיתא )בבא בתרא‬
‫י ‪ ( :‬שאלו את שלמה אתו בן עולם הבא אמר להם‬
‫כל שכנגד זקניו כבוד‪ ,‬והיינו שאינו משגיח לשוס‬
‫לבוש ורק _דבוק בשורש העליון וכדאיתא בסנהדרין‬
‫) ק ד; ( בקשו למנות עוד אחד וכו׳ יצאה בת קול‬
‫המעמך ישלמנה והיינו שהראה הקב״ה איך נבו דבוק‬
‫בהש״י שנקרא שמו ידידיה בעבור ה׳ כי אהבו )שמואנ‬
‫ב‪ .‬יב( וזה רומז שנצטוו במרה והי׳ מענין זה‬
‫תיקק למי מרה עשה את המר מתוק היינו שגם‬
‫בתוך כל הלבושים הרחוקים יתראה שיש בהם‬
‫מהאור היותר גבוה כי מצד השלשה עשרה מדוש‬
‫היינו העבודה הגלויה הי׳ יכול לעכב שצריך להתקרב‬
‫דרך לבושים אבל אהבה הקבועה עובר ובוקעת כל‬
‫המסכים ומגיע לאהבה השורשית‪ ,‬וזה דאיתא‬
‫בגמרא )ביצה טו‪ ( :‬הריצה שיתקיימו נכסיו יטע‬
‫תחמה‬ ‫סוד‬
‫הי׳ תיקונם בבנין המשכן שנתבררו שזה הוא רצונם‬
‫וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ׳ץ‪ (.‬אמר לון הקב״ה‬
‫ההוא נהורא דיחמיתו במורא דסיני כל אמון גווני‬
‫נהורין ותיאובתא דלכון עליה תקבלון לה ותסבון לה‬
‫לגבייכו ואינון גוונין דאיהי מקבלא אלין אימן זהב‬
‫וכסף ונחשת‪ ,‬וזה דאיתא בזה׳׳ק תרומה ) ק מ׳ ץ‪(:‬‬
‫•אהבה רתיכא עלאה זכו' וכיון דאזיל וסליק ההוא‬
‫אהבה שלימא כלילא בארבע רותין פגע בתד ממנא‬
‫עלאה רברבא די ממנא על אלף ותשע מאה ותשעין‬
‫רקיעין ואיהו ממנא על נגידו דתליסר נהרי אפרסמונא‬
‫דכיא דנגדא מרזא דמלא דלעילא וההוא עידו‬
‫אתקרי מים רבים כיון דפגע לגבי ההוא רב משריין‬
‫קאים לגביה ולא יכיל לאעכבא לי׳ ואעבר בהו עד‬
‫דאעיל לגבי היכל אהבה על דא אמר שלמה בסיום‬
‫שבחיה מים רבים לא יופלו לכבות את האהבה מים‬
‫רבים אלין מים עלאין דנגדין גו מלא עלאה ונהרות‬
‫לא ישטפוה אלין אינון נהרי אפרסמונא דכיא דאינון‬
‫תליסר‪ ,‬שהשלשה עשרה מדות הם כוללים כל ההנ הגה‬
‫ובזה יש התחברות להש״י וכדאיתא )סוטה יד‪(.‬‬
‫להלך אחר מדותיו של הקב׳׳ה וכף והנה במצות מילה‬
‫נכרתו עלי׳ שלש עשרה בריתות כדאיתא )שבת קלב‪(.‬‬
‫וזה הוא כלל ההתקשרות וכדאיתא בזה״ק )לך פח ‪( :‬‬
‫שמצות מילה הוא התקשרות האמתי של ישראל עם‬
‫הקב׳׳ה וכדאיתא )ר׳׳ה יז‪ ( :‬ויעבור ה׳ על פניו‬
‫ויקרא מלמד שנתעטף הקב׳׳ה כשליח צבור והראה‬
‫לו למשה סדר תפלה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין‬
‫יעשו לפגי כסדר הזה ואני מוחל להם אכן אחר‬
‫השלש עשרה מדות מסיים הכתוב הגה אנכי כורת‬
‫ברית‪ ,‬תשא ל״ד‪ ,‬כי בתיקון השלש עשרה מדות לעורר‬
‫חסד הראשון על ידי עבודת האדם‪ ,‬אחר שפגם‬
‫במדה ממדותיו של הקב׳׳ה ו תקוגו להשיב כל מדה‬
‫למקומה כי כל החטאים מישראל אינם רק מה‬
‫שנטה למדה אחת ביותר מהראוי ולכן לא נתן‬
‫•מקום בנפשו למדה שכנגדה וכמו שנתבאר בענינו‪,‬‬
‫ולכן בי״ג מדות יש תיקון לכל החטאים אכן באלו‬
‫המדות יש ימי קדם וימי עולם כדאיתא באדרא רבא‬
‫קדישא )נשא קלד ‪ ( :‬וכמו שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בעגינו‪ ,‬כי ימי עולם‬
‫הוא מ ה שניתן לתפיסת האדם וזה רומז למצות‬
‫מילה שניתן לאברהם בלא מצות פריעה ועם אברהם‬
 ‫ש ר י ם‬ ‫תצוה‬
‫המצוה אכן בקדושה שהוא רק קדושת כתב כי כל‬
‫תשמישי מצוה שאינם של קדושת כתב הם תשמישי‬
‫מצוה וגם בבית המקדש שהיו כל הכלים תשמישי‬
‫קדושה לפי שכולם תשמיש לארון והלוחות‪.‬‬
‫נפקין נהריןלכל עיבר וכו׳ כמד׳׳א מקולות מים‬
‫אכן המקדש והמשכן אף שהיו קדושות אבל עשיית‬
‫המשכן והמקדש הוא מצוה והנה אחר שצוה‬
‫לעשות המשכן שהוא מסך להסתיר קדושת הכתב‬
‫כמו שנתבאר בפרשת תרומה מפי כבוד אאמו׳׳ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ הוצרך לעורר אור‬
‫שיכנוס אור הש״י לתוך הפעולות כי בפרשת תרומה‬
‫הי׳ להכניס התורה לפעולות ומצות מעשיות‪ ,‬ובפרשה‬
‫זו היא איך להכניס אור תורה לתוך הפעולות‪ ,‬וזה‬
‫■דאמר לאכללא שכינתא בהדי' כי אתה רומז לראשית‬
‫מקור ה הויה שהש״י חפן להקרא מפי הבריאה בשם‬
‫שידמה להבריאה שהיא נפרדת ובוראה הוא גבוה‬
‫למעלה מכח הבריאה אכן גם זה רומז אתה שחפץ‬
‫ורצה שיוכר רצונו להבריאה כי לענין שהוא מובדל‬
‫לגמרי בלי שום תפיסה אין שייכות לומר אתה והיינו‬
‫שיש חיבור ותפיסה מהנברא אל הבורא‪.‬‬
‫בו ה׳ אחד ישן לו ובמגלה ) שו‪■ (:‬נדדה שנת מלכו‬
‫ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית‬
‫‘ זך כתית למאור להעלות נר תמיד‪ .‬בזה״ק‬
‫תצוה ) ק ע״ ע‪ (:‬ואתה כד״א ואתה מחי׳ את כולם‬
‫שכמו‪ ,‬שהי׳ בבריאת כל העולם בכלל ובבריאת האדם‬
‫בפרע שהעולם נברא כל כלי העולם הכלי קבלה‬
‫והצמיחה ועמדו דשאים על פתח קרקע עד שאדם‬
‫בקש רחמים והוריד גשמים וצמחו וכדאיתא בזה״ק‬
‫לך )צ״ז‪) (.‬חולין ס ‪ ( :‬וכן הי׳ בריאת האדם בפרט‬
‫שהוא כלל הבריאה שהש״י יצר אותו עפר מן האדמה‬
‫ואחר כך נפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬וכמו שבאורייתא‬
‫ברא קב׳׳ה עלמא •ולבושי התורה נכללו ביסודי‬
‫הבריאה והאדם נברא בנשמת רוח חיים שיחבר שורש‬
‫הבריאה למקורה‪ .‬וכן במתן תורה שהוא התגלות‬
‫התורה פנימיותה שהוא גם כן בלבושי פעולות‬
‫ומצות מעשיות והאור נעלם וכן יש במשכן שהוא‬
‫בצורת אדם ויש כלי ה ה קפ ה והוא בנין המשכן‬
‫שהוא הנשמה לכל‬ ‫שהוא כלו כלילמשכן הארון‬
‫הכלים וכמו שנשמת אדם אינה תופסת מקום וכן‬
‫מקום ארון אינו מן המדה וכנגד זה צוה הש׳^‬
‫סוד‬ ‫קעו‬
‫בהן אדר שנאמר ‪ .‬סדיר במרום ה׳ וכתיב )תסציס‬
‫צג( מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר‬
‫במרום ה׳ ובזה״ק מצורע )נ״ ד‪ (:‬מים רבים לא‬
‫מאי מיםרבים דא נהר עלאה דמיני׳‬ ‫יוכלו לכבות‬
‫רבים אדירים וכו׳ אם יתן איש את כל הון ביתו‬
‫יבוזו לו‪ ,‬וזה דמסיים מקולות מים‬ ‫באהבה בוז‬
‫רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה׳ היינו‬
‫שאהבה התקועה בלב ישראל מה שהיא בלא לבוש‬
‫שממנו נצמס שלב ישראל נמשך אסר הקב׳׳ה אף‬
‫במקום שאינו רואה מפורש הדרך איך הוא מקושר‬
‫בהש״י זה הוא אדיר במרום היינו מה דאנשיב‬
‫מנקודה עלאה‪ .‬וממילא הרוצה שיתקיימו נכסיו ימע‬
‫בהן אדר היינו שיקבע בלבו לעורר האהבה השמונה‬
‫שמקורה אדיר במרום ה׳‪ .‬וזה שמודש אדר הוא סושמא‬
‫דזעיר‪ ,‬ובחושם אין שינה כדאיתא )ברכות ס א‪( :‬‬
‫אף ניעור ולכן אף שבכל הגוף נראה שיש שינה‬
‫גם אז באף אין שינה וזה שהמן רצה במודש‪ .‬הזה‬
‫להתגבר על ישראל שאמר ישנו מן המצות וכדאיתא‬
‫)מדרש אסתר ז( ויאמר המן וכו׳ אותו שנאמר‬
‫של עולם‪ ,‬והראה לו הש״י הנה לא ינום ולא יישן‬
‫שומר ישראל כי מהסתעפות המדות ופסולת שלהם‬
‫גם המעיקים לישראל נקראו מים רבים כדאיתא‬
‫במדרש )רבה ויקהל מש )שיר ח( והראה הש״י‬
‫שבחודש הזה אף שנראה שהוא בהסתר גדול שזה‬
‫הוא סוף החורף ובזה״ק )וישלח קע‪ (.‬איתא‬
‫דקדרותא דצפרא היינו חושך שקודם האור הוא חושך‬
‫אפל מאד ובזה מראה הש״י שמשגיח בעינא פקיחא‬
‫כי מזל החודש הזה דגים שרומזין לעינא פקיחא‬
‫כדאיתא )באדרת נשא קכ ש‪.(:‬‬
‫תצוה‬
‫ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית‬
‫זך‪ ,‬בזה״ק )קע״ש ‪ ( :‬מאי שנא הכא מיכל אתר‬
‫דכתיב ואתה כו׳ אלא כלא ברזא עילאה איהו‬
‫לאכללא שכינתא בהדי׳‪ ,‬להיות כל המצות מעשיות‬
‫אין לאדם תפיסה בהם איך יתפעל בכל גופו מעשיות‬
‫קעז‬ ‫ישרים‬
‫המקיים ‪ .‬ומהוה את העולם וכמו שנאמר ‪),‬תהלים‬
‫כה( זכר רחמך ה׳ וחסדיך כי מעולם ה מ ה כי פעולת‬
‫האדם‪ .‬ותפלתו כפי כח תפיסתו הלא מצער היא נגד‬
‫הרצון הזה וזה הוא יסוד העולם אכן הש״י הסתיר‬
‫רצון‪ .‬הז ה‪ .‬כי ‪ .‬כשיתעורר אור ‪.‬רצון הקדום תקבל‬
‫הבריאה תקיפות גדול וכמו שהזהיר הש״י פן יהרסו‬
‫במתן ‪,‬תורה‪ .‬ולזה צוה השי׳׳ת ‪ ,‬אחר מתן תורה‬
‫להסתיר אור התורה בלבושי המשכן וכליו‪ ,‬וכל‬
‫המסכים שהיו במשכן שאין שלימות ‪.‬כבוד ‪ .‬שמים‬
‫שיתראה רצון הקדום וכדאיתא בחגיגה )עז( אין‬
‫^ ו ד ו של‪ .‬מלך שיזכר שמו ‪.‬על אשפה‪ ,‬וכן לעומת‬
‫זה נצעוו הכהנים ללבוש בגדים שזה מורה שם בגד‪.‬‬
‫אתחלה קודם החעא ‪.‬היו האדם ואשתו ערומים‬
‫ולא יתבוששו )בראשית ב( כי הבושה הוא רק‬
‫אחר החעא שנעלם מהם שורש התקשרותם וממילא‬
‫נתביישו במהות‪ .‬גופם שהוא נפרד משורשו ונעשה‬
‫בעבעו בורח י מן האור ואחר שירד ממעלתו והגבירו‬
‫עליו כחות נפש הבהמה השואפת להסתר וחושך‬
‫ההעלם ככל עניני חמדות עוה״ז שהם רק לענין‬
‫הסתר ושכחה ולזה רומז שם בגד ]מב״א המחבר‬
‫הגרי״ל ז״ל[ עיין נ ס ה ״ ק ארחות חיים סי' י״ד מוס‬
‫ג' שמביא מזוה״ק פ׳ תצא רעו כמ״ש אחי בגד;‬
‫כמו נחל )איוב ו( והיינו ה פ ס ק והעתקה ופרידה‬
‫מן השורש והוא לשון בגידה‪ ,‬שקודם החעא לא הי׳‬
‫האדם מ תביי ש‪-‬אף לעסוק במוח שי ם‪.‬כי כל מה‬
‫שהוא ■לתכלית קיום הבריאה הוא כבוד שמים אכן‬
‫כאשר נעלם אור השורש אז אין האדם רואה איך‬
‫הוא מלביש את כבוד שמים במקום שהוא מכוון‬
‫להנאתו אף שהוא דבר מצות הש״י‪.‬‬
‫ולכן כמו שצוה הש״י להסתיר רצונו הקדום במסכים‬
‫ולבושים כן צוה ללבוש הכהנים בבגדים אלו״‬
‫והיינו שהאדם מצדו אחר שנקבע בו בושה וזה רומז‬
‫שהוא מלביש לרצון הש״י היינו הרצון הזה שחפץ הש״י‬
‫להסתיר אורו ואף שבאדם נקבע אור הש׳^ מרצון‬
‫הקדום אכן כמו שאדם הראשון אחר החעא נאמר‪.‬‬
‫בו ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקלו בה נתכסו‪:‬‬
‫)סנהדרין ע ‪ ( :‬היינו שאחר שקלקלו הבינו שאין‬
‫הרצון של הש״י שיתראה הרצון הקדום ולכן גם מצד‬
‫האדם נתעורר בו בושה האמתית מפני כבוד שמים‬
‫תצוה‬ ‫סוד‬
‫להדליק באהל‪ ,‬מועל ‪ ,‬מתון לפרוכת העדות כי אור‬
‫הוא החיבור האמתי ועל ידי האור נתחבר קדושת‬
‫הלוחות לכל כלי העבודה‪ ,‬והנה כל הכלים במשכן‬
‫הם כלי השפעה שיתעוררו על ידי עבודת הכהן ולכן‬
‫נפסק בין המשכן ובין לבושי כהן גדול בהדלקת‬
‫המנורה והיינו לרמז שכל הכלים האלו צריכין ‪ ,‬להאר‪.‬‬
‫על ידי התעוררות עבודה ואיתא בזה״ק תרומה‬
‫)קכח‪ (.‬אשתדלותא דאורייתא כל מאן לבעי זכי בה‬
‫אשתדלותא דקב״ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי‬
‫ביה חנם בלא אגרא כלל‪ ,‬אבל אשתדלותא דקב׳׳ה‬
‫■דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא וכו' אלא‬
‫נ אג ר‪ ,‬שלים‪ ,‬כי על ידי מעשה המצות מתעורר כח‬
‫הדומם להאר‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק וירא )צ״ז‪,(.‬‬
‫הנצנים נראו בארץ‪ ,‬בענין אדם הראשון שבקש רחמים‬
‫שיצאו דשאים מפתח קרקע וכו׳ עם ענין נח‬
‫עד עת הזמיר הגי ע בשעתא דאמר לי׳ קב״ה דיתגזר‬
‫דעד ההיא שעתא לא מליל עמי׳ אלא מגו דרגא‬
‫תתאה וכו׳ וזה שנסמך להמנורה יריעות המשכן‬
‫עם עשתי עשרה יריעות החיצונים כי עשתי עשרה‬
‫רומז להאר לכל הלבושים בחוץ‪ ,‬וזה הענין שהיו שני‬
‫הכלים האלו מקשה המנורה והכרובים‪.‬‬
‫ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן‪ .‬זית‬
‫זך כתית למאור בזה״ק )תצוה ק ע ע‪ (:‬מחי‬
‫שנא הכא מבכל אתר דכתיב ואתה הקרב אליך‪.‬‬
‫כי נפרשת תרומה נאמר איך להסתיר ‪ .‬כח אור‬
‫הש״י שיכנוס בגבול פעולות ולבושים‪ .‬נמשכן‬
‫וכליו ובפרשה זאת נאמרו בגדי כהונה היינו• אם‬
‫האדם העובד יתלבש באלו הלבושים יכניס בלבו‬
‫אור הגנוז בתוך הבריאה שנסתר מדעת אדם כי‬
‫הבגדים נקראו כבוד וכדאיתא בסנהדרין )צד‪ (.‬ותחת‬
‫כבודו וכו׳ כי הא דרבי יוחנן‪,‬קרי למאניה מכבדותי‬
‫וכן כתיב בבגדים של כהנים לכבוד ולתפארת כי‬
‫בהבגדים מסתתר האדם שלא יתראה צורת גופו‪,‬‬
‫והנה בפרשת תרומה נזכר הסתרת אור הש״י בכל‬
‫בנין המשכן והכלים שזהו כבוד שמים כי הרצון‬
‫הקדום שהי׳ בלי שום התעוררות תפלה מצד הבריאה‬
‫רק ברצון הפשוע וכן הוא בהעלם מנהיג הש״י‬
‫נכל התגלות האור מתעורר מרצון הקדום שזה שורש‬
 ‫ישרים‬ ‫כי תשא‬
‫עגין ■ברכה שאינו שולט על דבר המנוי כי ברכה‬
‫הוא מה •שהבריה רומה את אור בוראה ומקבלת‬
‫אור בנקודה אמת כמו זריעה שמנקודת כמור כזה‬
‫תתפשטי לצאת לאור בכמה לבושים וכדאיתא בזוה׳׳ק‬
‫עקב )רע׳׳א‪ (.‬ברוך דא רזא דמקורא עלמה מכלא‬
‫לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ומיהו ברוך‬
‫תדיר דלא פסקין מימוי ומתמן שירותא דאיקרי‬
‫עלמא דאתי ואיהו קצה השמים וכו׳ וברוך דא‬
‫איקרי הכא ברזא דחכמתא עלאה דאמלי לההוא אתר‬
‫בחד שביל דקיק דאעיל ביה‪ .‬ובזה״ק ואתחנן )רס״ד ‪( :‬‬
‫ברוך דא רזא דנקודה עלאה דאיהו ברוך דכל ברכמן‬
‫נבעין מתמן ואי תימא עלמא דאתי אקרי ברוך לאו‬
‫הכי דהא נקודה עלאה איהו דכר עלמא דאתי‬
‫מקבא איהו ברוך ואיהו ברכה וכו׳ עי׳׳ש‪ ,‬כי ברכה‬
‫היינו‪ .‬כשהש‪ v/‬שולח השפעתו דרך צינור היינו‬
‫כשהאדם מצמצם עצמו וקובע בעצמו יראת ה׳ הוא‬
‫אוצרו שיהי׳ כלי קיבו׳ל ומכיר את בוראו איך מתלבש‬
‫בלבושים רבים זה בתוך ז ה‪ .‬ע ד שמגיע ללבוש עוה״ז‬
‫והצינור הוא מה שמכיר איך נמצא פנימית בדרך‬
‫ההשפעה שמתעבה ומתגשם עד שמתלבש בלבוש‬
‫שהבריאה תוכל לקבל וכן הוא בכלל הבריאה וכן‬
‫הוא בפרט אדם וכן הוא בכוללות נפשות ישראל‬
‫הכרת התלבשות ההשפעה הוא הצינור וכלי הקיבול‬
‫הוא היראה שהאדם קובע בעצמו שלא ירים לבבו‬
‫מריבוי הטובה וידע תמיד כי הש״י הוא המשפיע‬
‫ויבין מאיזה כח קדושה ישופע לו ההשפעה ומה‬
‫הוא פנימיותה ואז ירחיב ויגדיל כח הקדושה להרחיבה‬
‫בעולם ולכן הוא נעשה הכלא שאליו ישלח הש״י‬
‫השפעתו וקובע מקומה בו ונעשה כבריכת מים‬
‫שמשקק ממנה כל סביבותי׳ ואף על גב שהוא מקבל‬
‫השפעה והוא בבחי׳נת נוקבא אכן כיון שקיבל הוא‬
‫‪.‬משפיע למטה ממנו ולענין זה נקרא כח דכורא‬
‫וכדאיתא בזה״ק שמות )ד׳‪ (.‬ואע״ג דאיהי נוקבא‬
‫איהי דכורא לגבי מלך דלתתא ופו׳ כי כן הוא בכל‬
‫השתלשלות העולמות שזה מקבל מלמעלה הימנו‬
‫ומשפיע למטה‪ .‬ויש השפעה שהש״י משפיע דרך‬
‫צינור ואינו בבחינת בריכה שההשפעה תאסיף ותכניס‬
‫אצלו בשפע רב ורק הוא צינור ההשפעה וכדאיתא‬
‫במס׳ תענית ) כ ד‪ (:‬גבי רבי חנינא בן דוסא כל‬
‫העולם נחון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב‬
‫םוד‬ ‫קעח‬
‫כי באמת לא הי׳ להם אז מפני מי ציבוש רק מפני‬
‫כבוד שמים הנממן בתוכם והיינו שלא רצו לבא‬
‫הלא אתה בראת אותנו ולמם נתת‬ ‫במענה נגד‬
‫לנו מקום להסתר מפני אורך וזה■ שנתכסו אדם ויחוה‬
‫מצדם זכדאיתא במדרש שוח״ס )מזמור צב( אמרו‬
‫לו לאדם הראשון מי גרם לך מיתה אמר להם אני‬
‫שגרמתי לעצמי‪ ,‬וזהו שזכה לכתנות עור‪ ,‬וכדאיתא‬
‫בזה״ק בראשית )ל׳ץ‪ (:‬ותפקחנה עיני שניהם ‪y ' t‬‬
‫חייא דהא אתפקחו למנדע בישק דעלמא וכר ויתפרו‬
‫עלה תאנה אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין ו כו‪/‬‬
‫׳דהיינו שכוונתם עוד לא נשלם בהחגורות שרצו לבקש‬
‫גם תקיפות מהעלים וקליפות והיינו שבתוך הקליפה‬
‫שורה רצון הש״י משם אקי״ר! והיינו התעוררות רצון‬
‫הקדום אכן גם תיקון ׳קצת הי׳ להם בכוונתם ׳כי‬
‫רצו שיהי׳ הרצון בהעלם וכמו שמבואר בענינו והש״י‬
‫נתן להם כתנות עור וכדאיתא בזה״ק )שם( שתשלום‬
‫לבוש כתנות עור הי׳ במתן תורה והיינו כדאיתא‬
‫)שם( בקדמיתא הוה כתנות אור ולבתר כתנות עור‬
‫וכדאיתא בזה״ק תצא )רע״ו‪ (.‬ותנח בגדו אצלה ולא‬
‫לבושו בגדו לישנא דבוגדים בגדו וזה שנאמר בענין‬
‫זה לשון בגדים‪ ,‬אכן במשכן הי׳ חיבור להעיר מאור‬
‫הראשון שעל ידי שסבלו ישראל ונקבע בלבם יראה‬
‫קבועה שיראו לקבל בלי מסך שום תקופות וזה‬
‫שנצעוו בפרשה זאת על הדלקת הנרות קודם המלבושים‬
‫׳והיינו ששורש האור יוכלו להתעורר מאור הראשון‬
‫אכן האדם מצדו ידע שיצרך לעבודה ובירורים מצדו‬
‫ועל ידי הלבושים יזכה להבין האור ■הנעמן בהם‪.‬‬
‫תשא‬
‫וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש בני‬
‫ישראל לפקודיהם ונתנו איש יכופר נפשו‪.‬‬
‫בז ה ״ ל ( תשא )דף ק פז‪ (:‬תא חזי הא אוקמוה‬
‫■לית ברכתא דלעילא שרייא על מלה דאתמני‬
‫ואי תימא ישראל האיך אתמנין אלא כופרא נטיל‬
‫מינייהו והא אוקמוה וחושבנא לא הוה עד דאתכניש‬
‫כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא ובקדמיתא מברכין‬
‫להו לישראל ולבתר מנין ההוא כופרא ולבתר ■אהדרין‬
‫ומברכין לון לישראל‪.‬‬
‫קעט‬ ‫י ש ר י ם‬
‫פל‪-‬יעקב אבינו• שנתיירא באתר‪ .‬דהוי שלימותא שכיח‬
‫אקרי נורא‪ /‬וזאת היראה היא■ כפר נפ שו‪,‬וכדחיפא‬
‫בזה׳׳ר! פרשה זו ) ק פ״ז‪. (:‬בגין כך נסלין כופלא‬
‫ופדיונא ילסלקא עליה מניינא‪ ,‬וענינו• שיעלה‪ .‬מניינס•‬
‫למעלה'‪,‬שהקב״ה יחתום■ על‪ .‬מעשיהם עד ‪.‬ז‪.‬מן זה‬
‫שהם ■בשלימות וממילא‪ .‬על‪ ■.‬ידי ■הפדיון יכניס ‪..‬יראה‬
‫קבועה בלבם שלא יקבלו רק סובה שהיא ברורה‬
‫בלי שום סוג ופסולת‪ ,‬זענין הפדיון הוא כי המנין‬
‫הוא■ ■כמו שאדם מונה להכני‪,‬ס לאוצר וכן‪ .‬הוא ‪.‬המנין‬
‫בכלל ישראל וכמו שביאר כבוד‪ .‬אאמו׳ ‪ 7‬הרב הגאון‬
‫הקדוש ■‪:‬ז‪.‬ללה״ה‪ .‬הכ״מ בפרשה זו כי כל נפשות‬
‫מישראל■ כל אחד הוא ‪.‬לבוש לרצון הש״י באופן מיוחד‬
‫לנפש זה בפרט והעובר על הפקודים■ ברגע שנמנה•‬
‫הוא הע‪:‬ליון והגדול שבכל ישראל‪.‬כי אז הש״י עוסק‬
‫בזה הלבוש שנפש זה הוא לבוש אליו ולכן צריך■‬
‫פדיון כי כל זמן שהוא בתוך הכלל אין קיסרוג ענ‪.‬‬
‫ישראל וכדאיתא בזה׳׳ק )בא לג‪ (:‬בתוך עמי אנכי‬
‫יושבת לא בעינא לאפקא גרמי מכללא דסגיאין •כי‬
‫כשהוא בתוך הכלל כל הכלל כנפש אחד ומה‪ .‬שחסר‬
‫זה גילה זה ואין■ קיטרוג יכול■ לחול עליהם כי כל‬
‫אחד מבורר במדה אחת ואף אם יקטרג עליו בדבר‬
‫שאינו מבורר בו ינצל ממה שחבירו מבורר באותו‬
‫■דבר וכשהוא בתוך הכלל כולם מתערבים לכלל‪ .‬אחד‪.‬‬
‫מה שאין •כן כשנבדל מן הכלל אף שהוא עו‪.‬לה במעלה‬
‫בכח מדתו הנאחז בה אכן מכיון שאין אדם שיהי׳‬
‫מבורר בכל עניניו יכול לחול עליו קיטרוג■ ולכן■‬
‫צריך פדיק‪.‬‬
‫וביאור דבריו הקדושים כי באמת על מי שחתם‬
‫הש׳׳י שמו לגמרי זה הוא שסליק עלי׳ מנינא‬
‫וזה אינו מתיירא' מהפסד וקיטרוג כלל אכן■ זה‬
‫אינו יכול עוד לצאת ולבא כי אינו יכול להפסיד אבל‬
‫אינו יכול עוד'להתעלות כי ניטל ממנו כח הבחירה‬
‫וכדאיתא במי השלוח על פסוק לא אוכל עוד לצאת‬
‫ולבא‪ ,‬אכן האדם כל זמן שאינו נשלם בשלימות ולכלי‬
‫אדם יש מדה מיוחדת מדברי תורה שהוא מדוגל בה‬
‫וזה הפרט יצא ללמד על הכלל כלו כי לכל ■אדם יש■‬
‫מקום מיוחד בדברי תורה שזה הוא העיקרי אצלו‬
‫אכן יכל דברי ׳תורה'צריכים אצלו כדי שיוכל לקיים‬
‫מהי•ששייך'אצלו'בפרט ׳וזה אינו שויה 'בכל כי אצל‬
‫כי תשא‬ ‫םוד‬
‫חדזבין מערב ■שבת‪-‬׳לשר^ ‪-‬שבת ׳כי >־בי‪-,‬ח>ינא הי''‬
‫גשלס בכל ע;יניו בעוילס■ הזה‪ .‬כמו שמצינו אצלו שס‪.‬לה■‬
‫קדושתו אף על בהמושיו שעיזיו הביאו דובו ברןדכיהם‬
‫)שם כה‪ (.‬ואצלו ‪-‬הי׳ שוה עולם הזה לעולם הבא‬
‫וכדאיתא )שם( שאמר מי שאמר לש‪,‬מן •וידלוק‪ :‬הוא‬
‫שיפעכב‬ ‫רצה‬ ‫■יאמר לחומץ וידלוק ‪ .‬ולכן ‪ ,‬לא‬
‫אצלו ההשפעה אף רגע אחת רק כדי חייו כי לא■‬
‫רצה ליכנס באחריות ובירורים וזה נקרא דבר המנוי‬
‫שאין שולע בו ■ברכה כי בדבר שנשלם ואינו •יכול עוד‬
‫>הפסיד אינו יכול‪ .‬להתרבות כי דבר שאינו‪ .‬נמנה‬
‫יש בו ברכה וגם יכול‪ ,‬להפסיד גם כן‪.‬וכד אי ת א‬
‫במס׳ פולין ) קה ‪ ( :‬שהמזיקין אין ‪ .‬להם רשות‬
‫•להפסיד דבר שהוא מנוי‪ ,‬כי דבר שהוא מנוי‪ :‬בזה‪ .‬יש‬
‫יראה קבועה וכן בנפש אדם בדבר שהוא ‪-‬נשנם •■בו‬
‫עוד לא יסכים ליכנס בספק בענין זה ‪ .‬וזה דאיתא‪.‬‬
‫בזה״ק )יתרו עע‪ (.‬לית דחילו• אלא■ באתר דהוי‬
‫שלימותא שכיח‪ ,‬וכל ■זמן שהש״י עוסק • להשלמת‬
‫הבריאה‪ .‬אז יש לו כח 'לאסוף כל מיני‪ :‬מובות‪.‬‬
‫ולהשפיע ויכול‪.‬להעשות בריכה ‪.‬לאסוף‪.‬מובה ומשפיע‬
‫למעה ■כנ״ל וזה עיקר השמירה כי כל זמן■ שלא‬
‫‪.‬גמר הש״י מלעסוק עמו עוד שורה עליו אור מקיף‬
‫כי לזה רומז שם אקי״ק כדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה ‪( :‬‬
‫כי■ אקי״ק רומז א הי' זמין לאמשכא ולאולדא■ כלא‬
‫ושם אקי׳׳ר! הוא אור מקיף‪.‬‬
‫והנה אף שנראה בזה מדברי הזה״ק לכאורה שהוא‬
‫הפך ׳מדעת הש״ס חולין דבזה״ק איתא■ בריש‬
‫פרשה זו מותנא אמאי סליק במניינא ' אלא• בגין‬
‫דברכתא לא שריא במניינא כיון דאספלק • ברכתא■‬
‫סערא אחרא שריאי עלי׳ ויכול ‪:‬לאנזקא‪',‬ובמסכת‬
‫חולין משמע דדבר המנוי הוא משומר יותר‪ ,‬אכן‬
‫באמת דבר המנוי מה שהוא דבר■ שלם ו ה ש״י' חופם‬
‫שמו עליו זה הוא משומר מאד יותר ■מכיל אכן בזה'‬
‫מצינו שאף גם על הצדיקים אין הקב׳׳ה מיחד שמו■‬
‫עליהם בחייהם )תנחומא תו ל דו ת'ז ( שכל ‪.‬זמן■‬
‫שהאדם בגוף‪.‬אין לו שלימות אכן■ יש שהקב׳׳ה מייחד‬
‫שמו על פרמי מעשים' עובים שעשה בשלימות'• א ק‬
‫לזה שהקב״ה מייחד שמו אפילו'על פרס מעשיו גם‬
‫זה נותן'לו הש״י כח יראה גדולה'שזה הוא שמירתו‬
‫וזה הוא כפר נפשו וכדאיתא בזה׳ק׳ ')ייתרו ע ס‪'(.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כי תשא‬
‫עליו כגנ ה קיימת כי זה ממשיך מעלמא עלאה לעלמא‬
‫תתאה‪ .‬וזה דאיתא' בפסיקתא רבתי כיון שראה דוד‬
‫שבזה יש לכם כפרה התחיל לומר באו וראו נפלאותיו‬
‫של הקב׳׳ה שבדבר שהכעיסוהו בו בדבר נתן להם‬
‫כפרה כי א לקים שופע זה ישפיל וזה ירים זה‬
‫שהשפיל ישראל ׳יה אלקיך ישראל וזה ירים שרמם‬
‫קרנם בזה זה יתנו כי )נחמי׳ ע( איתא שאמרו‬
‫ישראל זה אלקך ובתנחומא ) ( איתא שאמרו זה‬
‫משה כאיש כי ענין מלת זה שרומז לדבר בולש‬
‫ומפורש ורומז למדת יוסף הצדיק השפעה מפורשת‬
‫בעולם הזה כדאיתא בזה״ק )בשלח נ ; ( זה וזאת‬
‫ידיפן אינון ועיין בזה׳׳ק נח ) ס׳‪ (.‬זה דא צדיק‪,‬‬
‫והערב רב פגמו במדה הנקרא זה‪ ,‬כי מדת יוסף‬
‫הצדיק הוא מצמצם ההשפעה עד שתעבור בבירורי‬
‫המדות חסד ‪.‬וגבורה יוכללו להתבאר בקו המשקל‬
‫במדת התפארת ושוב מדת התפארת בצאתו לפועל‬
‫יתפשש בנצח והוד היינו ‪,‬לברר כח מדת החסד‬
‫והגבורה שיהי׳ תפארת לעושיה ותפארת לו מן‪ ,‬האדם‬
‫היינו שיהי׳ לתפארת מכח צורת אדם שלם שהוא‬
‫בהשתלשלות המדות להשתמש בכל מדה לפי המקום‬
‫והזמן ושיהי׳ בהוד והדר בעת צאתה לפועל היינו‬
‫שיהי' בו מדת הנצח שרומז שכל מדה תשוב להביש‬
‫למקורה פנים בפנים שזה שורש מדת הנצח וכן הוד‬
‫שיהי׳ בה פנימית •לתכלית רצון הש״י ורק אחר כך‬
‫תצא לפעולת ההשפעה במדת יוסף הצדיק שהוא‬
‫המשביל לכל עם הארץ‪ .‬ולכן בעולם הזה כל ההשפעות‬
‫דרך מדת היסוד‪ ,‬כי כשהתנוק במעי אמו אז יונק‬
‫■דרך השבור שרומז לבינה שהוא ראשית כלי הקיבול‬
‫כי קודם שיצא לאויר העולם ועוד לא ישלוש אילנא‬
‫■דשוב ורע אז הוא למעלה מהמדות‪ ,‬אבל אחר שיצא‬
‫לאויר העולם אכן לשום כח קבלה שיהי׳ מבורר רק‬
‫אם יעבור דרך בירורי המדות כנ״ל‪ ,‬והערב רב פגמו‬
‫שלא רצו בבירורים דרך מדות רק לקבל מראשית‬
‫מקום ההשפעה וכדאיתא בליקושי תורה פרשה זי‬
‫וז׳׳ל‪ ,‬כי באדם יש שתי נקודות אות ברית קודש‬
‫ולמעלה הימנו נקודת השבור והתחתון הוא למשה‬
‫ביסוד והעליון הוא למעלה בבינה לכן הוא סתום‬
‫עלמא דסתימא ואין התינוק יונק משם רק במעי‬
‫אמו בהיותו במעי בינה אימא עלאה בעלמא דאתי‬
‫אמנם באחור האדם אין נקודה כלל נגד השבור אך‬
‫סוד‬ ‫קפ‬
‫אחד יש מצוה זאת ואצל השני אמרש וכדאיתא‬
‫בשבת ) קי״ ח‪ (:‬א״ל רב יוסף לד״י ברי׳ דרבה אביך‬
‫במה זהיר שפי אמר לי׳ בציצית הרי שמצות ציצית‬
‫היתה המצוה השייכת לו בשורשו וכל התורה הי׳‬
‫אצלו כפירוש למצות ציצית ולכן כשהוא בתוך הכלל‬
‫ממילא גם בעצמו הי׳ כל התורה אצלו בכלל ומצזה‬
‫השייכת לפרש נפשו היתה כלולה בו עם כל התורה‬
‫בהצשרפות וממילא הי׳ אור הנקודה הדבוק בה‬
‫■מאירה על כל פרשי׳‪ .‬אכן כשעובר על הפקודים היינו‬
‫כשהש״י מביש אז אצלו בפרש אז גם הוא כל מעיינו‬
‫בנקודת החיים שהוא מדוגל בו בפרש וזה אצלו‬
‫בבחינת פנים ועומד בזה פנים בפנים נגד הש״י‬
‫ואז כל שאר עניניו נקראים אחורים לפנים הזה כי‬
‫אין‪.‬ניכר בו כח פעולה וחיים כלל כמו האדם העומד‬
‫•לפני המלך פנים בפנים מפני שמצמצם כל■ מעייניו‬
‫ומבשיו להביש באור פני מלך חיים אז אק ניכר‬
‫בו מאחוריו שום כח חיים כלל והוא כמו שנפרד‬
‫פניו מפל כחות גופו וזה דאיתא בכתבי האריז״ל‬
‫)עץ חיים שער הזווגים פ״ו( כי כשירד למשה‬
‫זהמדה תתחלק חציה למעלה וצדה השני למשה יש‬
‫שם למשה אחוזה לחיצונים‪ ,‬ופירוש לפי ששורש החכמה‬
‫נפרד אז מכללות האדם וממילא אין הדעת שולש‬
‫על כל פרשיו ואז אין כל הפרשים בצורת אדם שלם‪,‬‬
‫וממילא כיון שיש באדם כחות הנפש המתאוה והגוף‬
‫וליא נכללו אז שיהיו כולם שפלים בכל פרשי מעשיהם‬
‫וחשקיו לנקודת החיים ולכן יש על זה קישרוג‬
‫וכדאיתא בזה״ק בגין דברכתא לא אשתכח במניינא‬
‫כי בשעובר על הפקודים אז מדתו אצלו בבחינת אור‬
‫חוזר שמחזיר כחו ■להש״י פנים בפנים ואין אז מקום‬
‫■להיות בריכה לאסוף ולכנוס‪ ,‬ולכן העצה לזה לתת‬
‫כפר נפשו‪ ,‬כי כל פעולה ממעשה המצות ומעשים‬
‫שובים שאדם עושה בפועל זה מזכך גם כחות הגוף‬
‫כי המצות ניתנו לזכך בהם כחות הגוף שעושה מה‬
‫שאין הגוף מרגיש בזה שום הבנה‪ ,‬וכן כל מה‬
‫שיסבול האדם בשביל קדושת ה׳ הן בעבודת גופו‬
‫ובעבודת רכושו זה יקבע הגנה קבועה כי המעשה‬
‫קודרת והולכת מראשית המחשבה עד גמר וסוף‬
‫כל הבריאה ומזה ימשך כח חיים והשארה אף בעת‬
‫שאין הגוף עובד ואפילו בשעה שהאדם ישן שנשמתו‬
‫עולה למעלה כיון שגם הגוף פעל ‪,‬בעבודה ישאר‬
‫קפא‬ ‫י ש ר י ם‬
‫)פרשה א׳ ברייתא ג׳( וכי מה ראו ישראל להביא‬
‫יותר מאהרן אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחלה‬
‫ויש בידכם בסוף‪ ,‬יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר‬
‫עזים ויש ■בידכם■ בסוף עשו להם עגל מסכה וגם‬
‫בגמרא שבת ) פ׳׳ ח‪ (:‬על עין גדי שכרמתי לי ורש׳‪v‬‬
‫ז״ל פירש עגל וכנ״ל שפיר שנקרא גדי‪ .‬אכן הערב‬
‫רב רצו שיוכלו לקבל השפעה בהתפשטות בלא יראה‬
‫כלל וזה שאמר האריז״ל שרצו לעשות נקודה באחור‬
‫נגד הטבור שממקום הזה ישופע גם לאחוריים ויוכל‬
‫לעשות בכח זה הפך מרצון הש׳‪ v‬וזה דאיתא בתיקוני‬
‫הזהר )סוף תקון י״ט( בתר דאתו ערב רב ועבדו‬
‫ית עגלא גרמו דאסתלק ה׳ לגבי וי ואתעביד הוי‬
‫כי רצו שתכלית הכלעשה תקבל ותעלה למעלה לילך‬
‫קודם לחכמה‪ ,‬כי רצונם הי' לקבל מאחורי בינה‬
‫כדאיתא בליקוטי תורה‪ ,‬אכן פגם הזה הגיע עוד‬
‫למפלה שמאחר שהשיגו שיש למעשה מקום שלא על‬
‫ידי בירורים אם כן הוא גבוה יותר מחכמה מאחר‬
‫שחכמה אינה יוצאה לפועל רק על ידי המדות‪.‬‬
‫וזה שניתן להם תיקון בזה כי בעת שעובר על‬
‫הפקידים כנ״ל שם מקבל בסוד עלמא דאתכסיא‬
‫אכן על■ ידי שנותן כופר־ כנ׳׳ל לא יהי' לו■ ביטול‬
‫מעבודה אף בעולם הזה‪.‬‬
‫וזה הוא מחצית השקל כדאיתא בזה״ק תשא‬
‫) ק פ ״ז‪ (:‬ברעיא מהימנא ודא וא״ו ממוצע‬
‫בין שני ההי״ן‪ ,‬כי וא״ו רומז למדת תפארת הכולל‬
‫ששה מדות מחסד עד יסוד וזה ממשיך השפע דרך‬
‫ששה הספירות ויוצא לפועל ביסוד‪ .‬ובאמת תקנו‬
‫בזה שעל ידי בנין המשכן שנתלבשו דברי תורה‬
‫בלבושים מדומם צומח וחי עד שבוקע האור הטמון‬
‫ומאיר לכל ׳המקומות הרחוקים וכדאיתא באדרא‬
‫רבא קדישא )קל״ד‪ (.‬תקונא תמינאה נפיק חד‬
‫חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד‬
‫טבורא‪ ,‬ועל זה פתח רבי אלעזר הכל תלוי במזל‬
‫אפילו ספר תורה שבהיכל וכו' והכא אית לאסתכלא‬
‫וכי הכל תלוי במזל ותנינן ספר תורה קדש ונרתיקו‬
‫קדש וההיכל קדש וכתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש‬
‫קדוש קדוש וכו׳ היינו שכל הקדושות ברזא דתלת‬
‫ש הו א' ב ס ד ר על ידי עבודה■ מגיעין לפורש‪ .‬שפע‬
‫הקדושה והכא את אמר במזלא תלוי הייני שהוא‬
‫כי תשא‬ ‫םוד‬
‫יש נקודה נגד היסוד באחור האדם כי אין אחחה‬
‫לחיצונים באמור הבינה אמנם כל הדור ההוא היו‬
‫סוד הבינה לכן לא נכנסו לארץ ישראל רק מחו‬
‫במדבר והנה הערב רב רצו לעשות אחיזה לשומאה‬
‫גם נגד העבור‪.‬‬
‫והענין בזה כי בגמר ההשפעה בעולם ש ה אין‬
‫שום בירור כי בעוד שאין מלכוח שמים שלימה‬
‫ההשפעה יורדת ומקבלים ממנו כל הכחות אף הכחות‬
‫שנראים מתנגדים לכבוד שמים ורק לעתיד כשיהי׳‬
‫הבירור הגמור אז לא תרד ההשפעה רק להרבות‬
‫כבוד שמים וכדאיתא‪ .‬בתענית )ז‪ (.‬גדול יום הגשמים‬
‫מתחיית המתים דאלו תחיית המתים לצדיקים ואלו‬
‫גשמים בק לצדיקים בין לרשעים‪ .‬וזה רומז נקודה‬
‫שבאחורי יסוד שיש בה אחיזה לחיצונים שגם לכחות‬
‫האלה חוצפא כלפי שמיא מהני ומקבלים כמלבתר‬
‫כתפוי‪ ,‬אכן מה שיש השפעה בבינה למעלה מהמדות‬
‫שזה משפיע באורח סתימו לשורש ישראל בזה אין‬
‫שום מותרות שזה הוא מעין עולם הבא‪ .‬והערב רב‬
‫רצו שתהי׳ ההשפעה משם גם כן לכל בגלוי כדי‬
‫שיהי׳ להם גם שם אחיזה וכמו שנתבאר במי השלוח‬
‫)פרשה זו( כי שורש■ חמא העגל בא להם בעת‬
‫שעסק הקב׳׳ה עם מרע׳׳ה ליתן להם מצות שבת‬
‫שהוא קדושה קבועה בסדר שרומז ליום שכלו שבת‬
‫שלא יצרכו לשום תפלה ורק יהי׳ מפורש רצון הש׳‪v‬‬
‫לנגד עין אכן קודם הבירור אין אדם במוח בשום‬
‫דבר ורק בכל רגע צריך להביע על ידי עבודה מה‬
‫הוא רצון הש׳‪ v‬ברגע זו וזה רומז מדת היסוד‬
‫כנ״ל‪ ,‬וזה שפגמו בזה שרצו לקבל למעלה ממדת‬
‫היסוד שלא על ידי השתלשלות המדות בלא עבודה‪,‬‬
‫והנה חעא העגל לא הי׳ שוה בכל ישראל כדאיתא‬
‫במס׳ ■יומא ) ס ו ‪ ( :‬זובח וקוער בסייף גיפף ונישק‬
‫במיתה שמח בלבו בהדרוקן וכן דעת השני׳ בעדים‬
‫והתראה בסייף עדים ולא התראה במיתה לא עדים‬
‫ולא התראה בהדרוקן וזה גם כן מורה כי עדים‬
‫והתראה היינו שהי׳ החטא מפורש יותר בגלוי‬
‫בחיצונית פעולה ולא עדים והתראה היינו שהי׳‬
‫החטא רק בפנימית‪ .‬וזה הוא כי בגדולי ישראל הי׳‬
‫החטא רק בפנימיות כנ״ל וראיתי מקום בתו׳׳כ‬
‫שנרמזו שם דברי האר״י הקדוש ז״ל בפרשת שמיני‬
 ‫שרים‬ ‫כי תשא‬
‫ובדרך הסת ר תמיד■ שופע מאור החכמה עד לשפל‬
‫המדרגות ‪-‬‬
‫היינו שצריך עבודה עד שיגיעו למקור הרצון אב־צ‬
‫ויאמר משה אל ה׳ ראה אתה אומר אלי העל‬
‫את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר‬
‫תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת‬
‫חן בעיני‪ ,‬אחר ‪:‬שגרם החטא ונסתר אור הש״י‬
‫פנים בפנים כדאיתא בזה״ק משפטים ) קכ״ד‪ (:‬כג‬
‫זמנא־‪ .‬דקב׳׳ה אזיל בישראל כביכול אתדבק רוחס‬
‫ברוחא ועל דא כתיב ואתם הדבקים בה׳ בכל‬
‫אינון גווני דביקותא‪ .‬ולא מתפרשא דא מן דא בשעתא‬
‫דאתמר הנה‪•■ .‬אנכי שולח ■מלאך לפניך ידע משה‬
‫דפרישותא הוא■ •אמר אם‪ .‬אין‪ .‬פניך הולכים וכו‪/‬‬
‫כי אחר שנעשה • מסך‪ .‬מבדיל מצד האדם שאינו‪ .‬יכוג‬
‫להביט באור בהיר‪ : ■.‬וכל עניני התשובה‪ .‬הוא שישוב‬
‫מזה‪:. .‬ההסתר עצמו שעשה לו ישוב ויראה כי גס‬
‫בהסתר‪ .‬הזה ‪.‬נמצא אור הש״י ועל ידי זה מקום‬
‫ש‪.‬בעלי ■תשובה עומדין וכו׳ כמבואר • במקומו ולזה‬
‫אחר שנכנסו בענין ■זה בהסתר היותר גדול כי שורש‬
‫כל‪ .‬ה ח ט אי ם‪ .‬הוא‪ .‬יצרא ד ע״ז‪.‬כד אי ת א במס׳ ע״ז‬
‫)י‪,‬״ז‪ (.‬כיון דאביקא בי׳ עובא כמינות דמיא‪ .‬וענין‬
‫עבודה זרה היינו שידמה לו שיש כח מכריח בבריאה‬
‫שיוכרח הבורא‪■ .‬כביכול להשפיע להבריאה בלא רצון‬
‫והתעוררות תפלה‪ ,‬טמאחר שהחסד הראשון שהי׳‬
‫לברא את העולם הי׳ בלי‪ .‬שום אתערותא ומאחר‬
‫שברא את העולם ח״ו יחסר לו כבוד מהויית הבריאה‬
‫אכן ■כשירצו ■להמשיך כח זה לפרט ‪.‬אומה או נפש‬
‫כי ידמו אחר שהש״י חפץ בהבריאה בכלל אכן אין‬
‫כבודו מפרט‪ .‬נפש או אומה ולזה יעשר להם יראה‬
‫ודחלא בקבעם בנפשם שייקבע בלבם בקביעות איזה‬
‫ענין ממדות הש״י ‪.‬שיהי׳ בס שלא מדע ת ם‪.‬וזה הוא‬
‫לדעתם הממשיך שפע חיות והשפעה תמידית להם‬
‫ביותר ולזה■ עשו •תבנית שור ‪ :‬הרומז למדת הגבורה‬
‫אחר שמדה הראשונה היא■ מדת החסד‪ .‬והכרת מדת‬
‫החסד הוא רק על ידי מדת גבורה כמו שנתבאר‬
‫בענין שבת הגדול וכדאיתא בזה״ק ויקרא ) ה׳‪(.‬‬
‫גדול ה׳ ומהולל מאד אומרים‪ •.‬בשני‪ ;.‬בשבת מפני‬
‫שא‪-‬יך מדת החסד ניכרת רק כשתיכנס להשפיע‬
‫למדה שהיא■‪.,‬הפך‪ .‬ממדתה• כי■ בלא כח •מקבל אין‬
‫כח ‪.‬המשפיע ‪ ,.‬ניכר כי■ להיכן‪-‬ישפיע‪ ■.■•,‬ולכן העמידו‬
‫סו ד‬ ‫קפב‬
‫מסודר בסדר המערכת מרצון‪ :‬הקדום וזה ‪ :‬שאמר‬
‫שם האי תועא יקירא קדישא כו׳ ואתקרי‪ .‬מזצא‬
‫כשמגיע למקור הרצון •יראה שישראל עלו במחשבה‬
‫תחלה ■ולכן התיקון הזה הוא יכבוש עונותירו וכדאיתא‬
‫במס׳ מגלה בענין אין בין פהור מתוך הסגר‪ .‬וזה■‬
‫דאיתא בזה״ק העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעותא‬
‫צא ■ירבה ‪.‬על עשר והכי אתמר בספר יצירה עשר‬
‫ספירות בלימה עשר ולא אחד עשר‪ .‬כי עשיר מורה‬
‫על התפשעות החכמה דרך מדות שנועל כל השפעה‬
‫•דרך בירורי המדות עד שיצא לפועל מהעלם אג‬
‫הגילוי שהגילוי הוא מדת מלכות ■שמים‪..‬ובזה ביאר‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ‪..‬‬
‫כי כח הכולל כל המדות וכן כל מי‪ ,‬שנאחז ‪ .‬בזה‬
‫>קרא■ עשיר וכאשר‪.‬יש הנהגה‪-‬שיש‪.‬בה■ הסתרה‬
‫בדרך‪ .‬דילוג שאינו מושפע דרך המדות בגלוי■ וכמו‬
‫חעאו ‪ .‬ישראל אחר שיתוקנו אז יברר הש״י שהיו‬
‫גבוהים מכל מדות שממנו יצאו הדברים כבושים‪,.‬‬
‫אכן כל זמן שהוא בהסתר אז לא‪ .‬יאמר העשיר כי‬
‫במקום הנסתר שאינו מובן ואיגו נראה איך אור‬
‫הש״י מאיר וכולל גם זה כי כשיאמר • כן‪,‬י פגו ם‬
‫בלא תעשה לך פסל כי אס כן יש כח בפעולה חוץ‬
‫מחכמת הש״י וזהו עשר ולא אחד עשר כי‪ .‬באמת‬
‫חכמה העליונה כוללת כל מיני הנהגות ומאורעות‬
‫אף שאינו נראה בגלוי‪.‬‬
‫והדל לא ימעיע דא צדיק לא ימעיט‪, .‬מעשר נ מ ה‬
‫דאת אמר עשר ולא תשע‪ ,‬דל נקרא מדת יוסף‬
‫הצדיק כי הוא מצמצם ההשפעה שלא יצא להתגלות‬
‫מה שאינו מבורר ובמקום שאינו יכול להשפיע נקרא‬
‫דל ואם ישיג כח הזה ■למחסר בשפע החכמה שאין‬
‫ביכולת להשפיע דרך כל המדות עד להתגלות במדת‬
‫מלכות שמים הרי זה י מחסר בכח חכמה עליונה‬
‫בהשיגו שהעילה צריכה ■לעלול ובאם לא יכול להתגלות‬
‫הרי אינה כוללת גס מדת המלכות■ וזהו ‪ .‬עשר ולא‪.‬‬
‫תשע והמשיג השגה זאת פוגם באלהי‪ .‬מסכה לא‬
‫תעשה לך כי מסכה היינו דבר מוצק בלי כח התפשטות‬
‫והתרבות‪ ,‬כי באמת אין ■שוס מקום שחכמה‪:‬העליונה‬
‫לא תכליל אותו כי המניעה‪ ,‬היא‪ ..‬רק מלד המקבל‬
‫קפג‬ ‫ישרים‬
‫שיש כי באמת אין הכרח מצד הש״י לכל הבריאה‬
‫להשפיע לה וזה נקרא אבני שיש‪ ,‬אכן ממה שהש״י‬
‫מנהג ברצון מדה במדה על ידי עבודת האדם ימשיך‬
‫שפע‪ .‬מצדו ואבנים שחקו מים ויעורר רצון העליון‬
‫להשפיע שפע ממים העליונים וכמו שנתבאר בפרשת‬
‫ויקרא על ענק וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ועיין‬
‫בשערי בינה )שער ח׳( מכן חשא העגל מפני שרצו‬
‫להכין כלי קיבול באופן זה שנדמה להם שבהכרח‬
‫ישופע להם כל השפעות ויהי׳ ההנ הג ה בידם ופגמו‬
‫בשלש עשרה כמדות בדמותם שאין המדות תחת‬
‫ממשלת הקב׳׳ה ורק מחייבי המציאות ולכן הי׳ תפיסתם‬
‫שגם מים העליונים הם בחינת מים הניגרים מאליהם‬
‫במקום והמשפיע חסר ‪.‬בקיבול אם לא ישפיע‬
‫ולכן אמרו על האבני שיש שהם מים במקומם ומים‬
‫רומזים לסשרא דגבורה והתחלקות וכדאיתא בזה׳׳ק‬
‫בראשית )ל״ב‪ (:‬ויאמר אלקים יהי רקיע וכו׳ דא‬
‫רקיע קיימא על גבי חיוותא אחרנין ואיהו אפריש‬
‫בין מיין עילאין למיין תתאין וכו' והאי דאמרן יהי‬
‫רקיע בתוך המים במציעות לאו הכי אלא יהי כתיב‬
‫דהוי מניה במציעות מיא הוי ואיהו לעיל‬ ‫ההוא‬
‫דקיימא על רישא דחיוותא וכו׳ ורזא דא שנים‬
‫כרובים זהב ‪.‬כתיב וירכב על כרוב ויעף‪ ,‬וידא על‬
‫כנפי רוח וירכב על ■כרוב חד לבתר אגלי על כנפי‬
‫רוח‪ .‬והענק שבמקור‪ ,‬הכל הוא אחד ורק כשיורד‬
‫האור מתחלק מצד הכלי וכדאיתא בזה״ק פקודי‬
‫) ( וכדמסיים בזה״ק בראשית )שם( ומים תכן‬
‫במדה ממש אתקין להו כד משין לגווה‬ ‫במדה‬
‫תיקוגא דעלמא כד משו מסשרא דגבורה‬ ‫ואינון‬
‫והיינו שהתחלקות הוא רק לתיקון העולם שיהיו‬
‫מדות מחולקים וזה דאמר רבי אבא כך הוו קדמאי‬
‫אמרי כד הוון משאן להאי אתר מרחשן שפוון דחכימק‬
‫ולא אמרק מידי בגין דלא יתענשין ולכן בתיקון‬
‫החשא נזכרו שלש עשרה המדות והכירו כי המדות‬
‫בממשלת הבורא ה ס כחומר ביד היוצר ואחר הכרת‬
‫המדות שזה הוא יסוד העבודה והתשובה כדאיתא‬
‫)ראש השנה יז‪ (:‬מלמד שנתעשף הקב׳׳ה כשליח‬
‫ציבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן‬
‫שישראל חושאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל‬
‫להם ה׳ ה׳ אני הוא קודם שיחשא האדם ואני הוא‬
‫לאחר שיחשא האדם ויעשה תשובה‪ .‬וכנגד זה‪ .‬תקנו‬
‫כי תשא‬ ‫ור‬
‫דסלא דלהון תבנית שור שהוא ■משמאל‪ ,‬וקבלת‬
‫השפעה בלא רצון הוא ‪ .‬עבודה זרה‪ .‬וזה דאיתא‬
‫בפרקי היכלות )דפוס ו וין פרק כ׳׳ה( אבל אם‬
‫אינו ראוי לירד למרכבה כיון שאומרים לו אל תיכנס‬
‫והוא •נכנס מיד מעילין עליז מגזרי ברזל מפגי‪.‬‬
‫ששומרי היכל הששי מעילין ומשליכין עליו אלף אלפים‬
‫גלי מים ואין שם אפילו עיפה אחת ואם אמר‬
‫מיס הללו מה עיבן מיד רצין אחריו בסקילה אומר צו‬
‫ריקה שמא מזרעו של מרשקי עגל אתה ואין אתה‬
‫ראוי לראות במלך וכסאו אם כן הוא בת קול יוצא‬
‫מערבות רקיע לומר יפה אמרתם מזרעו של מנשקי‬
‫עגל הוא ואינו ראוי לראות במלך וכסאו לא זז‬
‫משם עד שמעילין עליו אלף אלפים מגזרי ברזל‬
‫ועיין בתיקונים )תיקון מ״א( בשני נוסחאות‪ .‬ונתפרש‬
‫( כי בעתיקא‬ ‫במקומו ועיין שערי בינה )שער־‬
‫אינו נקרא מים כלל רק אבני שיש עהור‪.‬‬
‫כי ענין‪ ,‬פגם העגל‪ ,‬לפי שרצו בהשפעה וסדר הכרחי‬
‫ובכתבי האריז״ל איתא )ליקועי תורה פ׳ וישלח(‬
‫בעגין ש״י עולמות שהם תחות עלמא דאתי כדאיתא‬
‫בזוה״ק תרומה ) ק ס ״ו‪ (:‬תחות כורסיא עלאה‬
‫עמירא שריין א ינון עוילמות מסערא דההוא ‪ .‬ימינא‬
‫תגת מאה ועשר אינון■ מאתן; ושבע‪:‬־אינון‪ .‬בסשרא‬
‫דימינא מאה ותלת אינון בסערא דשמאלא שנחלקו‬
‫ר״ז לימין וק״ג לשמאל וש״י הוא החסד כי עשר‬
‫והס בחרו‬ ‫פעמים שם א״ל הוא בגמעריא‬
‫בצד שמאל היינו שהציבו להם גוון שהם נאחזים‬
‫בגבורת הש״י ‪,‬היינו במדה המגבלת ושור הוא פני‬
‫השמאל שהוא ראש ה מז ה מגבורה שרומז למגביל‬
‫חסד הש״י ומגדירו־ שישופע בתגבורת וכלי המצמצם‬
‫כמו ‪ .‬צינור שמצמצם המים ולכן יורד בכח אכן לפי‬
‫שרצו בעקשות בחרו צד השמאל שעולה ק״ג‪ .‬ולפי‬
‫שדימו שבזה הכח נאחזים כל •מדות הש״י שמנהג‬
‫בהם• את עולמו שהם השלשה עשרה מדות ששורשס‬
‫בששה מדות ממשה למעלה ובירורם ממעלה למעה‬
‫ואז ישפיע הש״י ממקור■ בינה על ידי שהאדם יברר‬
‫מדות הש״י בנפשו לקבעם שיצא ממדות הש׳^י‬
‫הקבועים בכל נפש וכשיכניס בהם חשבון ודעת יתגדל‬
‫כבוד שמים‪ ,‬ועל ידי בירורי המדות בתפלה ועבודה‬
‫יתעוררו מים העליונים שהם במקומם בבחינת אבני‬
 ‫»י ♦ ש ר י ם‬ ‫כי תשא‬
‫מה שאין בכח המקבל לקבל האור הגדול מזה השיג‬
‫מרע׳׳ה קרני ההוד וכמו שנתבאר בפרשה זו בכתובים‪.‬‬
‫אכן בפרעי מחלוקותם מה דאיתא מן המערה הוא‬
‫כפי מה שביאר בזה כבוד אדוני אבי זקני מו״ר‬
‫הרב ^ א ו ן הקדוש זללה׳׳ה מה שמרע׳׳ה בקש לדעת‬
‫■דרכיו של הקב׳׳ה והוא כי מצד הש״י מתאחד ידיעת‬
‫הש״י עם בחירת האדם באחדות גמור ואין שום‬
‫פירוד ביניהם שזה כולל כל מיני עמקות הנמצא‬
‫בהנהגת הבורא ית׳ וזה שהראה לו הקב׳׳ה למשה‬
‫קשר של פפלין שזה רומז על דביקות וחיבור כי תפלין‬
‫הוא מלשון נפתולי אלקים ובתפלין של ישראל כתיב‬
‫שמע ישראל ולמען תהי' תורת ד׳ בפיך וזה רומז‬
‫שהנהגת הש״י בהשגחתו הפרמיית קודר כל המסכים‬
‫פד שמגיע לגמר תכלית הפעולה שנקרא פה וכדאיתא‬
‫במס׳ שבת ) לג;( פה גומר‪ ,‬ובתפלין דמחרי פלמא‬
‫כתיב כי מי גוי גדול ומי גוי גדול וגו׳ )ברכות ו‪(.‬‬
‫אכן בזה נאמר למשה וראית את אחורי וכדמתרגם‬
‫אוגקלוס ותחזי מה דבתרי היינו שכל ההתבוננות‬
‫הנמסר למשה הוא רק בהעבר אבל הפנים על‬
‫!זה נאמר ופני לא יראו היינו איך בההוה מתאחדים‬
‫כל ההפכים לא הראה לו הקב״ה למשה וכדאיתא‬
‫במי השלוח פ׳ תשא‪ ,‬אכן על זה נאמר ושכותי כפי‬
‫עליך וזה מורה כמ״ש )ישעי׳ גא( ובצל ידי כסיתיך‬
‫היינו שהש׳׳י חופף ומגין על האדם בההווה שלא‬
‫יראה העומק כדי שיס־' מקום לעבודת האדם כי‬
‫באם יתגלה לאדם אור בההווה אז יאפס כל פעולת‬
‫האדם‪ ■,‬אכן גם בההווה רוחש בלב אדם הרגשה‬
‫מאהבת השי׳׳ת שאף שאז נסתר־ ממנו אור העומק‬
‫אך גם אז נשאר וחופף על האדם אהבה מעומק‬
‫בלי שום לבוש כי במה שיש לאדם השגה אינו יכול‬
‫להשיג רק כפי כח כלי קיבולו איל ה אהבה שהיא‬
‫בלי לבוש בזה אינו רק כפי כח האדם כי זה מגיע‬
‫רק לכח תשוקת האדם ותשוקת האדם הוא ממקור‬
‫שנחצב ממקום שהוא בלי גבול ותכלית ולזה מורה‬
‫קרני הוד שנקראים קרנים כי קרן מורה על מלכות‬
‫שמים כדאיתא בזה״ק )במדבר קיח ; ( ומלכות‬
‫שמים איתא בזה״ק )ויחי רלג‪ :‬רלח‪ (.‬דלית לה‬
‫מגרמה כלום כי באמת מדה זאת הוא רק המקבלת‬
‫והוא התשלום י וגמר מכל המדות וזה מורה קרן כי‬
‫קרן הוא מקום שמגיע מהקצוות להתאחד למקום‬
‫סוד‬ ‫קפד‬
‫מכמים י״ג אמצעות שבתפלת שמונה■ עשרה‪ ,‬ושו‪3‬‬
‫י‬
‫אחר הכרה ותשובה ותפלה בלבוש הזה אז אננים‬
‫שתקו מים ועל ידי אתערותא דלתתא יתהפכו מאבני‬
‫שיש למים וגם יתהפך משמאל לימין כי בעגל‬
‫פגימתם הי׳ שנעלו י מצד שמאל כדאיתא שאחוריים‬
‫דע״ב ס״ג מ׳׳ה ב״ן עולה ק״ג אותיות‪ ,‬כי רצו לקחת‬
‫שפע בהכרח כמבתר כתפוי‪ ,‬ועל ידי הכרת הי״ג‬
‫מדות אז המים הם חסדים גמורים כי מים עולה‬
‫תשעים ובהצערפות הי״ג מדות עולה ק״ג ונתהפך‬
‫לשפע חסד בהארת פנים‪.‬‬
‫ויהי ברדת משה מהר סיגי ושני לחות העדות ביד‬
‫משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן‬
‫עור פניו בדברו אתו‪ .‬במדרש תנחומא )סו״פי תשא‬
‫וברבה תשא‪ .‬מז( מנין זכה משה לקרני ההוד אמרו‬
‫רבותינו ז״ל מן המערה שנאמר והי׳ בעבור כבודי‬
‫ושמתיך בנקרת הצור גתן הקב׳׳ה כף ידו עליו ומשם‬
‫זכה לקרני ההוד‪ ,‬וכן הוא אומר קרנים מידו ■לו‬
‫ושם חביון עוזו ויש אומרים שבשעה שהי׳ הקב׳׳ה‬
‫מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נעל קרני‬
‫ההוד ורבי שמואל בר נחמן אמר הלוחות ארכן ששה‬
‫מפחים ורחבן שלשה עפחים והי׳ משה מחזיק בשני‬
‫מפחים והקב׳׳ה בשני מפחים ועפחיים ריוח באמצע‬
‫משם נעל משה ק מי ההוד רב שמואל אמר עד שמשה‬
‫כותב את הפורה ]ובמדרש רבה פ' עקב משמע‬
‫שהי׳ הקב״ה כותב את התורה באש וכו׳[ נשתייר‬
‫בקולמוס קמעא והעבירו על ראשו וממנו נעשה לו‬
‫קרני ההוד שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו‬
‫ובמדרש״ר )הנ״ל( רבי שמואל בר נחמן אמר מן‬
‫הלוחות נעל משה זיו הפנים עם שנתנו לו הלוחות‬
‫מכפים לכפים משם נעל זיו הפנים‪.‬‬
‫בכלל ענין הזה ביאר כבוד אאמו״ר כי קרגי‬
‫הוד השיג משה מאהבת הקב׳‪/‬ה שהקב׳׳ה רצה‬
‫להאיר לו באור וכל מה שהשיג השגה שלימה‬
‫בהתבוננות זה הו א דברי תורה אכן מה שנשאר‬
‫אהבת הנותן מה שאין להמקבל תפיסה בו בפרמיית‬
‫זה הוא הארת פנים של מעלה מזה נמל משה קרני‬
‫ההוד והנה בכלל ביאר כבוד יאאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה שכל אלו רומזין על אהבת הנותן‬
‫קפה‬ ‫ישרים‬
‫ומקיפו ‪.‬באורו שלא יצא מגדר היקף רצון הש׳ע‬
‫וזה הוא גם ענין הס מיכה שנהגה עד סוף האמוראים‬
‫שהרב סמך ידו על תלמידו לסומכו להוראה והיתה‬
‫בהשתלשלות מראשית יסמיכה הזאת שהש״י שכה‬
‫כפיו עליו על מרע״ה ומרע׳׳ה סמך ידו על יהושע‬
‫וכן■ הי׳ ממקום הזה סדר השתלשלות הס מיכה וממילא‬
‫על הנסמכים נאמר אתם אפילו שוגגין אפילו מויעעין‬
‫אפילו מזידין )ר׳׳ה כה‪ (.‬והיינו כי אור הסמיכה‬
‫הראשונה חופף עד אין סוף וכל הסמיכות קבלו‬
‫מאור הסמיכה‪ .‬הראשונה והיינו כמו שביאר בזה‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שלא יוכל‬
‫לצמוח טעות מהנסמך שבאם יהי׳ טעות נצמח ממנו‬
‫אם כן הי׳ הטעות נוגע לרבו של הסומך שסמך‬
‫תלמיד שיוכל לסמוך תלמיד שיצמח ממנו טעות‬
‫וממילא■ בענין זה אס היינו תולין טעות בנסמך הי׳‬
‫עולה הטעות ■עד מרע׳׳ה ועל מרע׳׳ה אי אפשר‬
‫לתלות בו טעות אחר שהש״י בעצמו סמכו ושכך‬
‫כפיו עליו‪ .‬וזה ענין הקרני הוד שקרן עור פניו‬
‫שמאהבת הש״י ששכך כפיו עליו להקיפו למעלה‬
‫מדעתו בעת ה הו ה אפילו במקום שאין דעתו‬
‫משגת מזה האור וקרן עור פניו באהבה מוסתרת‬
‫היינו אף שבכל עניניו כלכל במשפט כפי חכמתו‬
‫אך מגמת פניו ופניותיו הי' רק לאהבת הנותן לאתר‬
‫סלא אתידע וזה שמסיים המדרש בזה וכן הוא אומר‬
‫קרנים מידו לו ושם חביון עוזו‪ ,‬היינו שמאור‬
‫הז ה בא לו התקיפות מאהבה מסותרת‬ ‫המקיף‬
‫חביון עוזו היינו שהעוז ותקיפות שלו הוא‬ ‫שנקרא‬
‫בהחבא ובסתר במקום שאין דעתו מגיע‪.‬‬
‫וזה דאיתא איזה פעמים בש״ס )ב״מ צז‪ .‬גיטין‬
‫כ ט‪ :‬ע ז ; ובש״ס ע״ז כב‪ (.‬ממה שפסקו‬
‫הנסמכים ואף שבשעת מעשה הי׳ נראה שנטו‬
‫מהדת ולבסוף איגלאי מלתא שהש״י שמרם למעלה‬
‫מהשגתם וכדאיתא )שם( איכסף רבא לסוף איגלאי‬
‫מלתא דההוא שעתא הו ה שתי שכרא‪.‬‬
‫והטעם השני שנזכר במדרש ויש אומרים שבשעה‬
‫שהי׳ הקב׳^ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי‬
‫השכינה נטל קרני הוד וענין הזה רומז על השורש‬
‫תמיד מצה להיטב לאדם והש״י בכל עת‬ ‫שהש׳׳י‬
‫כי תשא‬ ‫םוד‬
‫אחד ואין בו מהוה טצמו שכל ש>ר קצוות כשיסחברו‬
‫משני צדדים נעשה קרן וכדאיתא בזה״ק ‪ .‬במדבר‬
‫)שס( ובא לו לקרן תנן והקרן מכל ש>י‪ ■.‬מדות■‬
‫רומז למלכות שמים כי אם יתפרדו הדפנות• לא יהי׳‬
‫קרן ואם יתחברו יעשה משניהם קרן■ אחד וזה מורה‬
‫הקרן שהוא התכלית והגמר שלמקום זה פונין‬
‫הקצוות ובמקום זה הוא הפנים וכדאיתא במס׳‬
‫מנחות )צ״ו‪ (.‬דדייק בן זומא שלחם הפנים צריך‬
‫להיות בהם קרנות מדכתיב לחם פנים שיהא לו‬
‫פנים והיינו ה ק מו ת‪.‬‬
‫וזה רומז קרני הוד שמרע״ה הגי ע להשגה‪.‬השליכה‪,‬‬
‫שראה הנהגת־ הש״י בבחינת קשר של תפלין‬
‫היינו ההתקשרות איך נשמת ישראל מקושרים בהש״י‬
‫וזהו וראית את אחורי אכן יען שהשגת אף כיותר‬
‫גדול שבנבראים אין ביכולתו להשיג הבהירות ‪.‬בשעת‪,‬‬
‫ההנ הגה רק ‪,‬אחר ה הנ הג ה רואה את העבר אבל‪.‬‬
‫על רגע ה הו ה איך יתאחד ידיעת הש״י ובחירת האדם‬
‫שבזה נכלל כל העומק מההנהגה שזה הוא‪ .‬התאחדות‬
‫עתיקא וזעיר אפין וכמו שאמר רבי שמעון באדרא‬
‫!זומא קדישא )רצב‪ (.‬וכד יסתכלון‪.‬מלי כלא הוא‬
‫עתיקא בלחזדוי הוא הוי והוא יהא וכו׳ זעיר‬
‫אפין בעתיקא קדישא תלייא וכו׳‪ .‬וכל ההשגה ‪.‬הזו‬
‫היא רק אחר הפעולה על העבר אבל ברגע ההוה‪,‬‬
‫נעלם מן האדם איך יתאחדו פעולות האדם עם‬
‫אור הש״י ועל זה נאמר כי‪ .‬לא יראני אדם‪ ,‬וחי‪ ,‬כי‬
‫אור הזה יתאחד רק לעתיד 'ביום ‪,‬שנאמר עליו‬
‫)מלאכי ג( ליום אשר אני עושה‪ .‬סגולה‪.‬‬
‫אכן על השגה הזאת אף שלהשיג האור' בהיר‬
‫בבהירות מפורש אין בשח שום נברא להשיג‬
‫אכן על זה יש בינה בלב מהרגשת אהבת הנותן שזה‬
‫נקרא שם אקי״ק וכדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה‪ ( :‬על‬
‫שם אקי״ק אהי׳ זמין לאמשכא ולאולדא כלא‪ .‬וזה‬
‫השיג מרע׳׳ה שמהאהבה הזאת הרגיש מאד עד‬
‫שקרן אור פניו מרגשת אהבה הזאת והמעמיס‬
‫שנזכרו במדרש היינו באיזה אופן הרגיש אהבת ■הנותן‪.‬‬
‫ו ה ט ע ם הראשון שנזכר במדרש מן המערה נתן‬
‫הקב״ה כף ידו עליו ‪,‬ומשם זכה לקרני הוד‪.‬‬
‫ענין ושכותי כפי היינו שהש״י ■סוכך עליו • ■בכפו‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כי תשא‬
‫הוא בשני טפחים וטפחיים ריוח באמצע משם‬
‫נטל משה קרני ההוד‪ .‬וענינו שידוע שבכל דבר יש‬
‫ראש תוך סוף‪ ,‬כדאיתא בז ה׳ ק בלק ) ר״ג‪ (:‬כנ‬
‫יחודא שליס הפא איהו ה' אלקינו ה׳‪ .‬וכו׳ ואתייסד‬
‫ברישא בגזעא ושבילא וכו׳‪ .‬וכן איתא בזה״ק ע;‬
‫יו״ד שבשם )זה״ק ויקרא יו״ד‪ (:‬יו״ד קוצא חד‬
‫לעילא וקוצא חד לתתא וחד באמצעותא וכו׳ כמו‬
‫שמסיים שם‪.‬‬
‫לקבל אף קודם שנגמר כח כלי קיבולו כי בטובה‬
‫שכל המדרגות מתחלקים בראש פוך סוף‪ ,‬וכן‬
‫בכל מקום שאחד משפיע להנמוך ממנו יש‬
‫להמשפיע מעלה גבוה שאין המקבל יכול להגיע‬
‫אלי׳‪.‬־'והמקבל מקבל דרך השתלשלות שאין המשפיע‬
‫משפיל עצמו כל כך לירד להמקבל כדי שיראה המקבל‬
‫שהמשפיע גבוה ורק יש מדרגה אחת שדרך שביל■‬
‫הזה יורד ההשפעה‪ ,‬וכדאיתא במס' סוכה ) ה‪(.‬‬
‫לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרוס‬
‫שיש הפרש גבולים 'לכל בריה שעד פה יכול להשיג‬
‫ויש גבול ומסך שדרך מסך הזה מקבל מהגבוה ממנו‬
‫וכדאיתא בזה׳׳ק )נשא‪ .‬קכח‪ (.‬שיש פרסא היינו‬
‫פרכת ומסך מבדיל בין עולם לעולם‪ ,‬אכן בקבלת‬
‫אור מהש׳׳י בהארת פנים גס המסך המבדיל מאיר‬
‫ומסכים להמסר להמקבל והמסך הז ה לפי שהוא‬
‫ממוצע בין המשפיע והמקבל ולכן 'מסייע בהארת‬
‫פנים וכשהנותן משפיע ברצון לפי שבמסך הזה יש‬
‫התחברות בין המשפיע להמקבל ואף שבשורש הקבלה‬
‫אק המקבל יכול להשיג כל העומק מהמשפיע אכן‬
‫לפי שבהרצון הזה שניהם משותפים שזה רוצה להשפיע‬
‫וזה רוצה לקבל וברצון יכול המקבל להשיג יותר‬
‫מכפי כח קבלתו‪ .‬והוא מפני שברצון הש״י להשפיע‬
‫יותר מכפי כח הקבלה ותמיד הש׳׳י עוסק להגדיל‬
‫כח הכלי קיבול של המקבל וכל הקבלות לפי שיורדים‬
‫דרך ה מסך הזה נותן הש״י אור במסך הזה להשפיע‬
‫הרצון תמיד להמקבל וכדאיתא בזה״ק ויגש )ר״ז‪(.‬‬
‫כונן שמים בתבונה כונן כל יומא ויומא ולא פסיק‬
‫וכו׳ והיינו רזא דכתיב ושמים לא זכו בעיניו וכי‬
‫סלקא דעתך דגריעותא איהו משמים אלא חשיבו‬
‫משמים איהו בגין חביבו ורעו סגיא דקב״ה רעי בהו‬
‫זחביבותיה לגביהון דהא אף על גב דחיהו מתקין‬
‫לון כל יומא ויומא לא דמי בעינוי דאינון מתקנן‬
‫סו‬ ‫‪.‬קפו‬
‫האדם שיוכצ‪ ,‬צקבצ האור אף‬ ‫מתקן הכצי קיבול‬
‫בההוה אכן כל זמן שסין בנח האדם לקבצ מקבל‬
‫רק אהבה הפשוטה בצי שום צבוש וזה שהשי׳׳ת‬
‫רוצה צהגסיל תמיד אף קודם ■זמן גמר תיקון הכלי‬
‫קיבול זה מרומז בנצוצות שיצאו מפי השכינה היינו‬
‫בעת הצימוד היינו קודם שנגמר כת הכלי קיבול‬
‫מה שנמצא אהבה בהנותן לקבוע בו בזה הניצוצות‬
‫קודמים לדיבור והאהבה בלא לבוש יכול האדם‬
‫•יש כח גדול שגם מחשבה טובה מצטרפת למעשה‬
‫וכן האהבה הפשוטה יש לה אחיזה‪.‬בקדושה וכדאיתא‬
‫בקידושין )מ׳‪ (.‬הזכות יש לה ק ק ויש לה פירות‬
‫היינו שיש לה התפשטות בכל הצדדים ובכל הקצוות‬
‫ואהבה הקדומה וכן שיריה ניכרין‪ ,‬וזה שמרמז‬
‫הש״ם שם עבירה אין לה פירות היינו שאק ‪ ,‬צה‬
‫התפשטות וכדאיתא בזה״ק משפעים■ )קג‪ (.‬אל ■אחר‬
‫אסתריס וכו' ולא עביד פירין לעלמין‪ .‬וז׳ה דאיתא‬
‫במס׳ ע״ז )י ״ א‪ (:‬לא הלכת לצור מימיך וראית‬
‫ישראל ונכרי ששפתו שתי קדרות על גבי כירה‬
‫אחד ולא חשו להם חכמים כו׳ ומסקנא דסוגיא‬
‫שם רבה בר עולא אמר לא סשו‪,‬צהם חכמים משום‬
‫צינורא ד טו ת ה הכא נמי לא חשו להם חכמים‬
‫משום לפני אידיהן‪ ,‬והוא ‪,‬שהצינורא■‪,‬היינו ■המצוצות•‬
‫שניתזין מאחד •לחברו וכן מה שגזרו• חכמים על‬
‫צינורא של עכו״ם ‪.‬ועם הארץ‪:‬היינו •ניצוצות הניתזין‬
‫מן הפה קודם הדיבור כשפותח פיו ורוצה לדבר'בכח‪.‬‬
‫וזה מרמז הש״ס )קידושין מ‪ (.‬על ענין‪ .‬ה ר ע׳ ■שאין‬
‫לו פירות לפי ‪ .‬שלצד הטובה‪ ,‬כל ה כו חו ת' רו צי ס‬
‫ומסכימים לסייע אבל לצד הרע אין כל כחות הבריאה‬
‫מסכימים להתחבר ולהשתתף ולכן בהתחברות הז ה‬
‫אף ששפתו שתי קדרות על כירה אחת לא חשו להם‬
‫משום צינורא וכן לא חשו להם משוס לפני אידיהן‬
‫שאין הרע‪ .‬פועל אלא בשעת הפעולה לפי שאינו‬
‫באהבה אלא בהכרח כמאן דיהיב מבתר כתפוי‪ ,‬אבל‬
‫לצד ענין הטובה גם לפני ■הקבלה בשלימות גם כן‬
‫פועל אהבת הנותן לכנוס בהמקבל‪.‬‬
‫ו ה ט ע ם השלישי שנזכר במדרש רבי שמואל בר‬
‫נחמן אמר הלוחות ארכן ששה טפחים ורחבן‬
‫שלשה והי׳ משה מחזיק בשני טפחים והקדוש ברוך‬
‫קפז‬ ‫י ♦ש ר ים‬ ‫כי תשא‬
‫ההוד דרך ■המחיצה שגם בהמחיצה יש אור שרוצה‬
‫לצרף את המקבל למקור השפע‪.‬‬
‫בגין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו וכו׳ וכל נהורין‬
‫והטעם הרביעי איתא במדרש רב שמואל אמר‬
‫עד שמשה כותב את התורה ]וברבה עקב איתא‬
‫שהקס׳ה ‪.‬כותב את התורה באש[ נשתייר בקולמס‬
‫קמעא והעבירו על ראשו ומשם נעשה לו קרני הוד‬
‫שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו‪ ,‬בענין טעם‬
‫הזה ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫שזה רומז על אהבת הנותן מה שרוצה להשפיע‬
‫ומצמצם השפעתו כדי שיהי׳ כח במקבל לקבל והדיו‬
‫הוא ‪ .‬רומז לצמצום וכמה דאיתא בזה״ק תרומה‬
‫•)קנ׳׳ט‪ (.‬שדיו הוא לשון דיו לעבד להיות כרבו‪.‬‬
‫והוא שכמו‪ .‬שהש״י מצמצם השפעתו שיוכל ה אד ם‬
‫לקבלה כן צריך ‪ :‬האדם לצמצם עצמו ולהשפיל עצמו‬
‫כדי‪ .‬שיוכל לקבל אור ‪ .‬ה׳ שלא ימנעו אותו עניני‬
‫עוה׳׳ז המסתירים ‪.‬את האור‪ .‬והכלי לצמצם עצמו‬
‫גם כן האדם מקבל מהש״י לפי שהש״י מראה לו שיש‬
‫בכחות •הבריאה מה שאין בכח האדם לקבלו בתוכו‬
‫וכמו שברא הש״י כל הבריאה בשביל האדם ויש‬
‫דברים שהאדם מקבלו בתוכו כגון כל המאכלים‬
‫ריש מה שהוא ■לטובת האדם שיהנה מהם מחוצה לו‬
‫כגץ מלבושים ודירה ואור המאיר לו וממה שיש‬
‫דברים ‪ .‬שאין האדם יכול לקבלם לתוכו מזה יתבונן‬
‫שהוא‪.‬חסר שהרי‪.‬הש״י ברא הכל לטובת• האדם ורק‬
‫האדם אינו יכול לקבלם ולכן מראה השי׳׳ת בזה‬
‫שהדיו‪ .‬נעשה מעשן מ ה שנשאר מן האור שאינו‬
‫יכול להתפלל באור כדאיתא במס' שבת )כג‪ (.‬כל‬
‫העשנים יפין לדיו‪ .‬ומזה נעשה דיו היינו שמתצמצמין‬
‫דברי תורה באותיות הכתובים בהדיו שעל ידי זה‬
‫יוכלו להגיע דברי תורה לגבול תפיסת האדם על‬
‫ידי שמתלבשיס בהאותיות והיינו שהאדם מצמצם‬
‫סביבותיו כדי‪ .‬שיוכל להביט באור הש״י וכדאיתא‪,‬‬
‫בזה׳׳ק אמור >שכ ‪ ( :‬ואת דכא ושפל רוח ה אי אתר‬
‫שלים יתיר הוא מכלא בגין דמאיך גרמי׳ למשרי‬
‫עליה גאותא דכלא גאותא עלאה ודא הוא שלים‪.‬‬
‫וזה דיו לעבד להיות כרבו שמאחר שהש״י מצמצם‬
‫רצונו כדאיתא■ בזה׳׳ק )בא לז‪ (.‬המשפילי לראות‬
‫דנחית בכתרוי מכתרא לכתרא‪ .‬מנזרא לנזרא מנהירו‬
‫לנהירו וכו' כדי שיהי׳ בכח האדם לקבל אורו וזה‬
‫סוד‬
‫כדקא יאות וכו׳‪ .‬ומסיים שם ששמים ‪.‬בדזא‪ .‬דאבהן‬
‫ורזא דאבהן דא הוא יעקב דאיהו כללא דלהון‬
‫מיניה נפקין וכל שבעה ומשח רבו ■לאגהרא‪ ,‬לארעא‬
‫ומאן איהו דא יוסף הצדיק וכו׳ ‪.‬שמשפיע על ידי‬
‫מדתו של יוסף הצדיק והענין שכן הוא רומז שמים‬
‫שהוא רקיע ומבדיל בין המים אשר מעל‪.‬לרקיע ובין‬
‫המים אשר מתחת לרקיע‪ .‬והוא רומז למדת הממוצע‬
‫בין המשפיע להמקבל‪ .‬וכן התחלקות המדות‪ .‬שלש‬
‫ראשונות ‪ .‬שמשפיעים דרך מדת יעקב אבינו וגוף‬
‫וברית כחדא חשבינן להו ומשפיעים למדה המלכות‬
‫וזה מדת שמים שהם מבדילים ומשפיעים וזה דקב׳׳ה‬
‫אתקין להו תדיר שתמיד מתקן כח‪ ,‬המשפיע כדי‬
‫שיתוקן על ידו כח הקבלה ולכן גם ■הכח הזה עיזר‬
‫להשפיע בהארת פנים‪ ,‬וכן השני מפחים שהיו ריוח‬
‫בינתיים שהם הגבול בין המשפיע להמקבל מאחר‬
‫שהש״י נתן בהארת פנים גם מהגבול הזה קיבל‬
‫הארת פנים והרצון הנכלל בו כמה דאיתא ‪.‬דקב׳׳ה‬
‫אתקין להו תדיר‪ .‬וכנזכר לעיל שבזה המסך גכללו‬
‫שני הרצונות רצון המשפיע להשפיע ורצון המקבל‬
‫לקבל והרצון אף רצון המקבל מגיע‪ .‬עד •אין‪ .‬סוף‬
‫‪...‬‬ ‫לפי שהרצון מגיע עד למקור ‪ .‬הרצון‪.‬‬
‫וזה דאיתא במס׳ ע״ז )י״ב‪ (.‬שישראל ונכרי‬
‫ששפתו שתי קדרות על גבי כירה אחת■ לא חשו‬
‫להם חכמים משוס בישולי עכו״ם הכא נמי לא‬
‫חשו להם חכמים משום יום אידם וקאי שם אמתניתין‬
‫דרק באותה עיר חשו אבל חוצה לה לא חשו משום‬
‫אידם דעיר ודייק לה משני קדרות ששפתו ישראל‬
‫ונכרי על כירה אחת אף על גב ששניהם עוסקים‬
‫בענין אחד לבשל מה שעל הכירה שכיון שיש אויר‬
‫הפסק ביניהם לא אמריק • שעוסקים ‪ ,‬בעניך אחד‬
‫ומקבלים זה מזה וכן רק באותה עיר אסור‪ ■,‬וחוצה‬
‫לא אין שייך לה שההפסק שיש ‪ ,‬אויר ; ביניהם הוא‬
‫מחיצה מפסקת ואין לה שייכות לצרף שניהם והוא‬
‫מפני שברע אין פירות‪ ,‬ולענין הטובה גם המחיצה‪.‬‬
‫המפסקת מצרפת שניהם להצטרף לענין אחד לקבל‪.‬‬
‫אחד מחברו וכן מצינו לענין תפלה )פסחים פה‬
‫אפילו‪ .‬מחיצה של ברזל אינה מפסקת ■מלהצטרף‬
‫לתפלה וברכת כהנים‪ ,‬וכר׳ל שמשה ‪ .‬קיבל‪ .‬קרני‪.‬‬
 ‫ר ים‬ ‫ויקהל‬
‫אחר תפלתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר‪.‬‬
‫ובזה דפוסק דלאחר אידיהן אין שום איסור מורה‬
‫שעבירה אין לה פירות שאין ביכולתה להתפשט‬
‫שישאר גם אחרי׳ כח הרע וכדאיתא בזה״ק משפטים‬
‫) קג;( אל אחר אסתריס וכו׳ ולא עביד פירין‬
‫לעלמין ומייתי על זה ענין תפלה שלאחר תפלתו‬
‫מותר י להוסיף תפלה שבקדושה הוא להפך כנ״ל‬
‫והענק שבתפלה צריך הכנה קודם התפלה להמשיך‬
‫קדושה לרצון האדם שיהי׳ כל תפלתו רק לכבוד‬
‫שמיס ^שכל ענינים בסדר שקודם התפלה רומזין‬
‫לזה כדאיתא בברכות )יד‪ (.‬הרוצה שיקבל עליו עול‬
‫מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין‬
‫ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזהו מלכות שמים שלימה‬
‫וכמו שנתבאר במקומו שכל ההכנות האלו הם כדי‬
‫להמשיך קדושה לרצון האדם שלא ירצה להתפלל רק‬
‫מה שהוא כבוד שמיס ושומע תפלה היא הברכה‬
‫האחרונה משלש עשרה אמצעות שאדם שואל בה‬
‫צרכיו והיא כוללת לכל הברכות שישמע ה' תפלתו‬
‫ומכל מקום מותר לשאול בה צורך פרטי גם כן לפי‬
‫שכבר קיבל ' עליו׳ עול^ מלכות שמים■ בכלל קודם‬
‫התפלה ובשלש ראשונות שסידר שבחו של הקב׳׳ה‬
‫עדיין נשאר באדם כח קדושה זו שלא יתפלל רק מה‬
‫שהוא כרצון הש״י וכן אף אחר שסיים תפלתו מותר‬
‫להוסיף לפי שהזכות יש לה קרן ופירות ועדיין‬
‫נשאר בו ממה שקיבל עליו מלכות שמיס מקודם‬
‫נשאר בו הצמצום שצמצם רצונו לבלתי יבקש רק‬
‫מה שהוא רצון השי״ת‪.‬‬
‫ישאר באדם מכל סדר תפלתו מה שסידר שבחו‬
‫של הקב״ה וממה שהתפלל וממה׳ שמודה ונותן שבח‬
‫ויקהל‬
‫ויקהל משה את כל עדת בני ישראל‪ .‬בזה״ק‬
‫)ר״ג‪ (.‬אמאי כניש לון בגין לממסר לון שבת‬
‫כמלקדמין דהא בקדמיתא עד לא עבדו בני ישראל‬
‫ית עגלא מסר לון את השבת ודא •איהו דלא נערו‬
‫אינון ערב רב כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל‬
‫אמרו ואנן מלה דא אתמנן מנן מיד ויקהל העם‬
‫על אהרן ואתמשכו סגיאין אבתרייהו לבתר דמיתו‬
‫אינק דמיתו' כנש משה לבני ישראל בלחודייהו ויהיב׳‬
‫לון שכת כמלקדמין וכו׳‪ ,‬לא תבערו אש וכו׳ הכא‬
‫סוד‬ ‫קפח‬
‫מ מז יעשן כדאישא■ ברעיא מהימנא צו )כ״ח ‪ :‬כ״מ‪(.‬‬
‫עשן דא דעת עמודא דאמצעותא‪ ,‬והוא כי כמו‬
‫שהעשן הוא דק ויכול ליכנס כמקום צר •וכן צימצם‬
‫הש״י או מ ככחינת זעיר אפין שהוא■ עמודא‬
‫דאמצעותא שהוא מקטין ומזעיר השפעתו שהאדם‬
‫יוכל לקכלו ומזה רעשה הדיו מ״ל‪ .‬וזה דאיתא‬
‫במדרש מהדיו שנשאר כקולמס היינו ממה• שהש״י‬
‫חפ׳ן להשפיע עוד על ידי הצמצום הזה‪.‬‬
‫וענין הזה ביאר כבוד א א מו׳ד הרב הגאון• הקדוש‬
‫■זללה׳׳ה שזה מורה מה שנשאר אהבה אצל‬
‫הש״י מה שלא הי׳ ביכולתו לקבל מז;ה העביר על‬
‫ראשו היינו להיות לו אור מקיף שינהג אותו במקום‬
‫שאין ■ידו מגיע ונשאר אחר כך בהמקבל פעם‬
‫ומתיקות מאהבת הנותן וכל פעם נמתק אצלו יותר‬
‫ומוסיף הבנה ופעם בכל רגע בלי הפוגות כי הפע ם‬
‫מה שהוא אצל הנותן אי ‪,‬אפשר להגיעו להמקבל‬
‫כמו שהוא בעצם מפרי שהמקבל הוא בלבוש ומוכרח‬
‫לקבל דרך לבושים אכן על ידי אהבת הנותן כשאר‬
‫אצלו אהבה מופשטת מלבושים ועל ידיה הדיבורים‬
‫והשפע חיים אצלו כי אהבה היא גם כן ממקור‬
‫בלי לבוש ומזה נשאר מדברי פורה בכל נפש מישראל‬
‫שאחר שעסק בדברי תורה נ שאר'בו י א הי ה קבועה‬
‫יותר ממה שיכול להשיג עומקה וכן משיג בכל רגע‬
‫התחדשות מה שמוסיף מעצמו להמתיק מכח האהבה‬
‫וכן מכל דבר שבקדושה אף אח״כ ישאר באדם אהבה‬
‫משורש הקדושה‪ .‬וכן בתפלה אף אחר התפלה‬
‫להקב״ה בסוף התפלה וכדאיתא במס׳' מגלה )כז ‪( :‬‬
‫שגם אחר התפלה רחושי מרחשין שפוותיה‪.‬‬
‫ו ז ה דאיתא במס׳ ע״ז )ז׳ ‪ ( :‬על מתכיתין דרבי‬
‫ישמעאל סובר דלפני אידיהן ולאחר אידיהן‬
‫אסור וחכמים אומרים לאחר אידיהן מותר מייתי‬
‫מימרא דנחום ■המדי דאינו אסור אלא יום אחד לפרי‬
‫אידיהן ולאחר אידיהן מותר ומסמיך לה מימרא‬
‫דשואל אדם צרכיו בשומע תפלה ומייתי עלה )שם‬
‫ח׳‪ (.‬אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה •מעין‬
‫כל ברכה וברכה אומר ומסיים א ב ל' א ם בא■ לומר‬
‫קפט‬ ‫ר ים‬ ‫י‬ ‫סוד‬
‫תדמה■ הבריאה‪ .‬שיש לה שו ם‪,‬כח מצד עצמה ורק‬ ‫איש רזא דרזין וכף בשעתא דיומא שסיתאה מסי‬
‫שכך נבראת‪■ .‬ברצון הפשוט אפן ■כל עוד‪,‬שהש״י מפץ‬ ‫זמנא דערכ כדין כוכבא חד מססרא ‪ .‬דצפון נהיר‬
‫שלא •יתגלה עוד■ או ס הבהיר כדי שיוגדל כח ‪,.‬עבודה‬ ‫ועמיה שבעין כוכבץ א ח מין וכו‪/‬‬
‫בעולם ולכן עולם כמנהגו נוהג ■ומטר הוא לעת עתה‬
‫לרשעים ולצדיקים וכדאיתא בתענית )ז‪ (.‬גדול וים‬ ‫כי ענין זה בזה״ק רומז שהקליפה משפרות‬
‫הגשמים יותר מתחיית המתים דאלו החיית המתים‬ ‫מהקדושה וחוץ הקליפה שסביב הקדושה משכללת‬
‫לצדיקים ומטר ‪.‬בץ לרשעים יבין לצדיקים‪.‬‬ ‫בקדושה וכדמוכח לקמן רוח סערה‪ .‬איהו■ ההוא‬
‫כוכבא‪ .‬ולקמן בזה״ק ) ‪ ( :‬ונגה לו סביב אע״ג‬
‫ו ז ה שיש ערלה חפיא על ברית ואף שכל מה שמתרחק‬ ‫דכל האי קיימא בי׳ נגה לו סביב מהכא אוליפנא‬
‫‪ .‬יותר עד גמר כח הקבלה שייך כו יותר קליפה‬ ‫דאף על גב דליש ■ססרא דא אלא ססרא דמסאבא‬
‫אבל קליפה הניכרת היא בגמר כח המשפיע וכדאותא‬ ‫נגה לו סביב ולא אצטריך לי׳ לבר נש לדחייא לר׳‬
‫בגמרא ■)ע״ז כז‪ .(.‬אתתא כמאן דמהילא דמיא‬ ‫לבר וכו' ועל דא איצסריך למיהב לי׳ חולקא בסטרא‬
‫דאם האדם • מצמצם• כח השפעתו שזה רומז שמצמצם‬ ‫וקדושה דמהימנושא וכו׳ רב המנונא ‪ .‬סבא ס ט‬
‫צינור ההשפעה הכללי ‪,‬וכדאיתא במס׳ )כתובות‬ ‫אמר וכי נגה לו סביב ואצסריך לאנהגא בי׳ קלנא‬
‫פג‪ ■(,‬נחלה ‪ .‬הבאה לו לאדה ממקום ‪ ,‬אחר אדה‬ ‫האי נגה לו לגו איהו וכו׳ ובגק דקיימא ■ההיא נגה‬
‫מתנה עליה שלא ‪ ,‬יירשנה והיינו שמצדו אינו רוצה‬ ‫לו מגו כתיב ומשוכה כעין החשמל משוך האש מתוכה‬
‫לקבל כח שמסתיר‪.‬את אור הניתן שהוא בתור‪.‬ו או‬ ‫דמאן משוכה דההיא נגה כעין החשמל חש מל הא‬
‫ממילא כל כח קבלותיו הם מצומצמין‪.‬‬ ‫אוקמוה חיוון דאשא ממללא אבל מבוצינא‪ .‬קדישא‬
‫שמענא עלה רזין דרזין כד ערלה שריא על קיימא‬
‫ו ז ה ‪ ,‬נרמז ‪,.‬בבנין המשכן שכאשר היו כסות הפורה‬ ‫קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב‬
‫בגודל עוז ותעצומות עד שנטלו ישראל כח‬ ‫מלגלאה רזא דאש קיימא מגו ערלה וכד האי נגה‬
‫־התורה והכניסוהו בתקיפות שהוא מרוחק מרצון‬ ‫עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין איקרי‬
‫הש״י וזה מחמת הערב רב שלא שמרו את השבת‬ ‫חשמל חש ואשגליא מל מהו מל כמד״א מל יהושע‪.‬‬
‫כדאיתא בזה״ק והיינו ששבת רומז למדת מלכות‬ ‫ענין ערלה דחפיא על ברית‪ ,‬דבאמש עיקר הקליפה‬
‫שמים שאז צריך ‪,‬להחזיר פנים בפנים נגד הש״י‪.‬‬ ‫הוא בכח המקבל שהוא מדת המלכות וכדאישא‬
‫אכן מי שמרוחק ^מן האור יגיע לו משבת התפשטות‬ ‫בזה״ק‪.‬‬
‫יתירה וכדאיתא ‪ .‬במס׳ מגלה■ )יב ‪ ,(:‬יום ‪■ ,‬השביעי‬
‫שבת ‪ .‬הי׳‪ .,‬שישראל אוכלין ‪ .‬ושותין מתחילין בד״ת‬ ‫אכן ענין הקליפה הוא מה שנסתר האור מצד‬
‫ובדברי תשבחות אבל אומה״ע שאוכלים ושותים‬ ‫המקבל ונדמה לו שיש הכרח ח׳ץ מצד הש״י‬
‫אין מתחילין אלא בדברי תיפלות וממילא גרמ^‬ ‫להשפיע לעולם ואינה נבראת ברצון רק שבאם רצה‬
‫שערלה חפיא ‪ ,‬על ברי^ת היינו שההשפעה לא ירדה‬ ‫הש״י להראות כח מלכותו הי' כביכול מוכרח לברא‬
‫מבוררת‪ .‬ולכן לא הי׳ המשכן ■נבנה מערב רב כדאיחא‬ ‫את העולם אכן באמת השגה זאת מצד האדם היא‬
‫בזה״ק )ויקהל קצז‪ (.‬ועובדא דמשכנא לא אתעביד‬ ‫כח נברא שמצד הבורא הוא נקרא מלך אך‪ .‬בלא עם‪.‬‬
‫אלא מישראל בלחודייהו ולא מערב רב כי זה רומז‬ ‫אכן מתוך שכח המקבל נסתר בכח זה וידוע שכל‬
‫בנין המשכן■ שכל כמה שצמצמו ישראל עצמם והכניסי‬ ‫פעל ה׳ למענהו ואפילו כח ההסתר ‪,‬הזה וממילא‬
‫את דברי תורה בגדרים ומסט‪.‬ם שזה רומז המשכן‬ ‫כיון שבחר הש״י בכח זה שישלוס לפי השגת המקבל‬
‫שהי' בית להארון הברית שבו הלוחות וניתן חור‬ ‫כל זמן שלא יוגמר הבירור וממילא מגיע ההסתר‬
‫לפנים מחדר ובנין המשכן שרומז למלכות שמים זה‬ ‫הזה אף לכח המשפיע שברא הקב׳׳ה סדר השתלשלות‬
‫רומז שנעשה ממה שקיימו ישראל את הברית והיינו‬ ‫ההשפעה שבאם הי׳ הכל מבורר הי׳ כח ההשפעה‬
‫אחר‪,.‬שצמצמו עצמם בכל השפעותיהם יקבליטהם‬ ‫יורד רק למקום שהוכן כלי כפי רצון הש״י שלא‪,‬‬
 ‫ישרים‬
‫מי ■•‪.‬הקים■‪:‬כל אפסי ארן מה שמו ומה שם‪ .‬בנו כי‪.‬‬
‫תדע ט׳‪ .■.‬וכלהו‪ .‬בקב״ה אתמר וכו' מה שמו קוי״י(‬
‫רמה שם בגו ישראל לפי‪.‬שישראל ה ם מפנימית הרצון‬
‫ולכן הם רוצים רק בפנימית ואצל ישראל כל הלבושים‬
‫הם לבושים לפנימית הרצון ואצל ה ס״ א ניתן נקודה‬
‫הפנימית כדי‪ .‬להחזיק הלבושים שלא יתבשלו כל עת‬
‫הצורך להם קודם הבירור וזה דאי׳ בזה״ק )קצה‪(.‬‬
‫דבעי‪ -‬קב׳׳ה למעבד ■עובדא ‪.‬דמשכנא‪ ,‬מכל סשרין‬
‫במוחא •וקליפה וכו׳ וכולהו אתפקדו‪ ,‬לבתר סשא‬
‫זיגא■ לזיני׳ ואתי אינון ערב רב ועבדו ית עגלא וכו׳‬
‫אמר קב׳׳ה מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא‬
‫אלא‪.‬מסשרא ‪.‬דישראל בלחודייהו שתחלה רצה הקב׳׳ה‬
‫לבנות המשכן מכל הלבושים מוחא וקליפה ואסר‬
‫שעשו הערב רב את‪ ,‬העגל צוה שישראל לבדם יעשו‬
‫את• המשכן ־כי ■אחר‪.‬י• שמרצון הזה נאחזו הערב רב‬
‫לק •בהלבוש כנ > וזהו מי עלה שמים וירד כי לירד‬
‫במקום הסתר מציגו שצריך הש״י לבדו לירד למצרים‬
‫וכדאיתא• במדרש )הנעלם וירא קיז‪ (.‬שלא הי׳ מלאך‬
‫יכול ‪ .‬לירד למצרים •מגודל העומאה‪ ,‬שהי׳ שם ולכן‬
‫נאמר ועברתי בארן מצרים וזה מי עלה שמים וירד‬
‫שאינו • יכול י לירד למקום הסתר רק ממקום גבוה‬
‫מאד• ולכן אין ביכולת לקבל אור תורה דרך לבושים‬
‫גשמיים ירק ישראל שהם נקראים בנים להקב׳׳ה‪.‬‬
‫אבא במצות שבת שאז ישראל שובתים מכל עבודות‬
‫ויקהל■ משה • את כל עדת בני ישראל‪ .‬בזה״ק‬
‫)קצד‪ (:‬ויאמר שאול אל הקני וגו׳ תא חזי‬
‫מה כתיב בעמלק וכו׳ כל הענין להיות כי מענין‬
‫מלחמת עמלק התעורר לפת ' מ קו ם לגרים בתוך‬
‫ישראל כמו ■שנתבאר בריש פרשת יתרו שהתחילו‬
‫אז ישראל‪.‬ליכניס בהסתר כדי שיתוספו עליהם גרים‪.‬‬
‫וגם הערב■־רב •תחלה^ לא הי׳ להם מקום בתוך ישראל‬
‫ורק אחר י מלחמתי• עמלק אז התחילו ישראל להסתר‬
‫וממילא יש •‪.‬מקום‪.‬לעבודה ובעבודה יש אחיזה גם לגר‬
‫כמו שנתבאר שם‪ .‬אכן בשעת קבלת הגר קשין גרים‬
‫לישראל־ כספחת כי‪.‬ב שעת החיבור אז נתאמן כח‬
‫הגר כי הג ר מזדווג עם ישראל בדרך דילוג ולא בסדר‬
‫כי צריך להתגבר ‪.‬עצמו בפעם אחת להתהפך מהפך‬
‫להפך ובישראל רוצה הקב׳׳ה בעבודה בהדרגה‪ ,‬כי‬
‫אברהם י אבינו הו א נקרא איתן האזרחי )מלכים‬
‫א‪ .‬י ה ( ‪:‬היינו שעבד להש״י בגודל אומן וכח שלא‬
‫‪D‬ו ד‬ ‫קצן‪.‬‬
‫ממילא נפשה המשכן שהוא בית‪ .‬צשכיגה ‪ :‬כי■ גמז‪..‬‬
‫שבברית ‪.‬צריך‪ .‬להסיר הערלה והקליפה‪ ,‬ובשכינתא‬
‫כתיקון הוא כדפיתא בזה״ק תרומה ■)קל״ד‪.(.‬‬
‫שמתנבשת בתיקוני כלה‪: .‬ובשעתא דאיהי‪ .‬אתית‬
‫בעולימתהא והיינו שתכנוס בהיכלות ולבושים כזי■‬
‫שהאדם יוכל לקבל דרך המסכים כי ‪■:‬שורש ■מדת‬
‫ההשפעה צריך האדם לקבל בבהירות לראות איך‬
‫הש׳‪ v‬הוא משפיע אכן בההשפעה עצמה רומז למדת‬
‫המלכות שהוא נותנת ערף ‪.‬לביתה ‪.‬וחוק לגערותיה‪,‬‬
‫כדאיתא בזה״ק ובזה אין בפח האדם‪■ :‬לקבל שפע‬
‫הש׳׳י בלא לבוש ולזה צריך כמה ‪.‬לבושים‪ .‬וכמו‬
‫שהגשם שהוא חסד פשוע אכן מצד הבריאה ■אי אפשר‬
‫להתקבל רק בלבוש גשמי וכן כל הדברי תורה כשיקבל‬
‫אדם יתלבשו בגבושים‪ .‬אכן ההשפעה עצמה בשורש‪.‬‬
‫הוא רק רצון וחסד וזה שבכל העובות שהאדם מקבל‬
‫צריך לצמצם בשורש היינו שלא יקבל בגודל תקיפות■‬
‫■וידי‪ :‬שהקב״ה מנהג הכל במשפע וממילא תבא אליו‬
‫השפעה בלבושים שיוכל לקבלם‪.‬‬
‫ויקהל משה‪ .‬בזה׳׳ק )קצ״ז‪ (.‬אהדר לון‪,‬כמלקדמיך‬
‫עובדא דמשכנא אמר רבי חייא כלא■ כמה‬
‫•דאתמר ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל‬
‫בלחודייהו‪ ,‬כי אחר שמשה העיר להט מבחינת יסוד‬
‫ועיקר מה שיש בשבת מצות עשה היא השביתה‪.‬‬
‫■וגם מצות עונג שהיא הנאת הגוף ובזה ■אין לגר‬
‫שום אחיזה כי אז יתפרד קליפת נגה הרע ‪.‬ויפל‬
‫למשה והעוב יתדבק בקדושה וכמו שתיקן האריז״ל‬
‫והא אזמין עתיק יומין למצחא עדי יהון ■חלפין‪.‬‬
‫כי מצח רומז למצחא דרעותא שנתגלה בתשלום קדושת‬
‫שבת בשעתא דמנחה כדאיתא בזה״ק אדרת נשא‬
‫)קכש‪ (.‬מצחא דגולגלתא רעוא דרעוון וכף אימתי‪.‬‬
‫אתגלייא וכו׳ בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא‪ ,‬כי‬
‫שבת הוא הכרוז שיוצא כדאיתא בזה״ק תרומה‪.‬‬
‫)קל״ד‪ (.‬והכי מכרזי דיזדמנין למחמי דיקרא דמלכא‬
‫ולראות היינו רק בפנימיות ולא בשום כלי ומזה‬
‫כלהו ערקין‪ ,‬ובזה כל הקליפות חולפין׳ ועוברין‪.‬‬
‫דמתחיל )שם( רבי •שמעון פתח מי עלה׳ שמים‬ ‫הה‬
‫וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה‬
‫קצא‬ ‫ר ים‬
‫הערב •רב הכניסו החושך לישראל שנסתר■ מהם‬
‫האור כי הש״י מנהג עם האדם מדה במדה כי אחר‬
‫שפגמו בהשגחת הש״י בלבות בני אדם ■נסתר מהם‬
‫■ מביע לצב כל אדם והוצרכו לעורר‬ ‫האור‪ -‬איך הש׳‪v‬‬
‫זאת על ידי פעולה במעשה המצות ולזה ניתן להם‬
‫מצות המקדש כי בזה יזדכך גם הגוף לראות איך‬
‫הש׳׳י שוכן בתוך ‪.‬כל נפש כמ״ש ושכנתי בתוכם‬
‫)תרומה כה( ולזה נתפרדו מן הערב רב כדי שיהי׳‬
‫מעשה המשכן •ביותר בהירות‪ .‬וזה שנאמר ויקהל‬
‫משה כי מרע׳׳ה הוא חכמת כל ישראל ושם אחר‬
‫מעשה העגל איתא במדרש רבה )נשא ז( שנעשו‬
‫זבים ומצורעים ומצורע איתא בזה׳׳ר! )תזריע מע ; (‬
‫צרפת וכו׳ סגירו דנהורא עלאה היינו שנסתם מהם‬
‫אור אבא שהשיגו במתן תורה שעל זה רומזין השד‬
‫כתרים והזיין שחקוק עליו שם המפורש דאיתא שניתן‬
‫להם במתן תורה )רבה פקודי נא(‪.‬‬
‫וכדאיתא במס׳ שבת )פח‪ (.‬וכולן זכה משה‬
‫ונפלן והוא הי׳ יכול להאיר לכולם להחזירם‬
‫להם וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל‬
‫שהקהילה שוב כנפש אחד במצות שבת תחלה‪ .‬ונננות‬
‫שבת הוא צמצום וכמו שמצותי־ו הם עיקר בצמצום‬
‫ושביתה כן בשבת ניתן נשמה יתירה שהיא מהארת‬
‫אור הש״י בלי שוס לבוש כי בשורש נבות ישראג‬
‫הם מאמינים בני מאמינים‪.‬‬
‫מותא וקפולא לבתר אמר קב׳׳ה מכאן‬
‫אכן ההסתרות מכל התפשפות עולם הזה שהשורש‬
‫מתחלק לכמה ענפים שונים זה מזה מצד זה‬
‫נולד ההסתר וכמו דאיתא בזיה״ק ויקהל )ל‪-‬״ד‪(.‬‬
‫שבת שי״ן ב״ת שי״ן הא אוקמוה רזא דתלת אבהן‬
‫דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעפרא בהו‪ ,‬כי עוקר‬
‫מצות שבת‪ ,‬כי ששת ימי המעשה שהש״י שלח אורו‬
‫ונתחלק אורו הכללי לפרפיית מעשה בראשית ונתחלק‬
‫לכמה לבושים‪ .‬וראשית התחלקות נתחלק לשלשה‬
‫מדרגות שהם ממדות הש״י‪ ,‬כתר חכמה‪ ,‬בינה‪.‬‬
‫שהם ■רומזין לכח שלשה אבות‪ .‬ושוב כשירד התחלקית■‬
‫זה למדרגה למפה נקרא חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪ .‬עד‬
‫שבתשלום" התפשפוה הוא פח המקבל והוא מלכות‬
‫שמיס שמדה זאת •מהזרת לאחד ולחבר כל המדות‬
‫על'•"ידי הכרת אור הש׳׳י יזה בנפש מצות שבח‪,‬‬
‫דקה‬ ‫וד‬
‫הביש כלום להשארת גפשו וכד>^יתא במדרש )ספרי‬
‫שופמיס( אף פל פי שהיתה סביבה בימי האבות‬
‫ועכשיו שונא הקב׳׳ה פבודה בגודל פקשות והגר‬
‫כל עבודתו בתחלה בהכרח להיות בגוזל כס ואוגק‬
‫ועקשות להפוך■ עצמו מן כקצה אל הקצה‪ .‬ולזה‬
‫איתא במס׳ )פסחים צא ‪ (:‬אין עושין סבורה שכולה‬
‫גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול‪ ,‬כי‬
‫הגר לפי ששורשו אין בו אור ורק הוא כלי לקבל'‬
‫ולפי שתוכו ריק מאוד אין לו בפחון בעבודה ורוצה‬
‫רק בפעולה מפורשת כי עבודה שבלב לא יספיק‬
‫בעיניו להאמין בה שהש״י מביע ללבב ולכן ירצה‬
‫להכניס כל עבודה בכס פעולה מפורשת‪ .‬והוא‬
‫משורש נפשו כי אין בו פנימית בעצם וישאף לקנות‬
‫מקום רק בכס כלי שלו החיצון וכדאיתא בזה׳׳ק יתרו‬
‫)ע׳‪ (.‬והא אוקימנא גר אע״ג דאתדבק באתר דא‬
‫עלאה קדישא כיון דשביק עמי׳ ואבהתוי גר‪),‬צדק(‬
‫אקרי כמאן דשוי מדורי׳ באתר דלא‪ .‬ידע מקדמת‬
‫דנא‪ .‬ולזה ■גרם שהערב רב פשו את העגל והכניסו‬
‫חסרון זה בישראל‪ ,‬ובאם לא הי׳ בא החסרון כזה‬
‫לכלל מעשה היו מצפרפים עם ישראל באחד כדאיתא‬
‫בזה׳׳ר! )קצ״ה‪ (.‬ותא‪ ,‬חזי בקדמיתא מאת כל איש‬
‫אשר ידבנו לבו לאכללא כלא בגץ דבעי קב׳׳ה למעבד‬
‫עובדא דמשכנא מכל סערין במוחא וקליפה וכי׳‬
‫לבתר סעא זינא לזיניה ואתו אינק ערב רב ועבדו‬
‫ית עגלא וסעו אבתרייהו אינון דמיתו וגרמו לזן‬
‫לישראל‬
‫ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מספרא‬
‫בלחודייהו מיד ויקהל משה וכו׳‪ .‬וכתיב‬ ‫דישראל‬
‫בתרי׳ קחו מאתכם תרומה לה׳ מאתכם ודאי וכו׳‬
‫כי הש״י ברא חושך ואור שהחושך ילביש את האור‬
‫כדאיתא בזה״ק בראשית ) כ ב‪ (:‬וכל מה שיוכל‬
‫להתלקש מן החושך להתכליל באור יכניס על ידי‬
‫אפילו לעניני עולם‬ ‫שישראל יכניסו אור‬ ‫עבודה‬
‫הזה‪ .‬ולזה כשנתוספו גרים על ישראל כי על ידי‬
‫עבודת ישראל אחר שהי׳ להם אור גדול במתן תורה‬
‫לא הי׳ מקום לגרים כי הי׳ אז אור ^ ׳‪ v‬מפורש‬
‫ולא הי׳ צריך ללבושים אכן אחר שנאמר להם שובז‬
‫לכם לאהליכם ונסתר האור התחילו להתפשפ בעבודה'‬
‫לכלול עניני עולם הזה גם כן להכניסם לכלל' עבודה‬
‫כמי שנתבאר בפרשת יתרו‪ .‬אכן במעשה העגל כאשר‬
 ‫ישרים‬ ‫פקודי‬ ‫סוד‬ ‫קצב‬

‫שדי‪ .‬ישברו‪ .‬פראים צמאם אלין אינון רתיכן דלתתא‬ ‫ואף כי הש״י חילק מעשיו כד&יתא במס׳ ‪ ,‬ר׳ ה‬
‫דכד‪ .‬ימא‪.,‬נקיט להון כלהו נקוט להון‪ ,‬ושאיב לון‬ ‫)לא‪ (.‬בשני מה היו אומרים גלול ה׳ ומהולל מאוד‪.‬‬
‫בגוויה ‪ .‬ולבתר אפיק מיין‪ .‬לסטרא אחרא דאינון‬ ‫על שם שחילק מעשיו ומלך עליהם כי בשני נראה‪.‬‬
‫רתיכן קדושין ‪.‬דלתתא ואשקי לון וכלהו ‪,‬אתמנין‬ ‫שני מדות מתנגדות ומזה ניכר מלכות שמים מאחר‬
‫ואתפקדין בשמא כמה דאת אמר לכלם בשם יקרא‪.‬‬ ‫שיש שני מדות מתנגדים זו לזו יוכר שיש ‪ ,‬אחד‬
‫שהוא למעלה מהמלות וזה שמסיים )שם( ‪.‬שחילק‬
‫העניו הוא ‪ .‬כי הש״י ‪ ,‬ברא את העולם בהתלבשות‬ ‫מעשיו ומלך עליהם כי אף שחילק מעשיו מכל מקום‬
‫עולמות זה‪ .‬בתוך זה שהתחתון מלביש את‬ ‫הניח מקום לעובדיו אשר אם יעבדו אותו יכירו‬
‫העליון עד ‪ .‬שגם ■בלבוש היותר רחוק מקבל דרך‬ ‫כי כל המדות ממקור אחד יצאו וזה רומז שי״ן‪ .‬בת‬
‫כל הלבושים‪..‬ומהלבושים יתפשט השפע אף למקומות‬ ‫כי בת הוא בת עין נקודת כנסת ישראל המאירה‬
‫רחוקים מאור וזהו כל הנחלים הולכים אל הים‬ ‫במלכות שמים‪ ,‬כי זה הוא החיבור הגמור שהש״י‪,‬‬
‫כי ‪ .‬ים היא מלכות שמים שהיא מוסתרת מאוד על‬ ‫חילק מעשיו ועל ידי עבודה ישיבו להכיר כי ה׳‬
‫‪,‬‬ ‫הגוון מאור הבהיר‪.‬‬ ‫א לקנו ה׳ אחד‪ .‬אכן נתן כח בחירה לאדם באם יעה‬
‫לצד אחד ולא יביט למאחד ה מ דו תיז ה ישאר■ בפירוד‬
‫אכן ע״י עבודת ‪.‬עובדי השי״ת מאיר בשעה זאת‬ ‫וזה הוא כח עבודה זרה כי בכל עבירות אם •יחזיק‬
‫נקודת כנסת ישראל והיא מכנסת כל העבודות‬ ‫אדם בו בגודל זרם הוא יצרא דע״ז וכדאיתא במס׳‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫להעלותם למקורם‪. .‬‬ ‫עבודה זרה )י״ז‪ (.‬כיון דאביקא בה טובא כמינות‬
‫דמיא‪ .‬וזה הוא הפירוד הגמור‪ .‬וזה רומז בעילם‬
‫כי הים‪ .‬איננו מלא כי •מדה זאת שהוא לא תתמלא‬ ‫הזה לכח האש כי למעלה כח האש ‪ ,‬הוא המחבר‬
‫מעבוד ה‪ .‬כי אין שיעור לאור הטמון בה בדרך‬ ‫•‬ ‫כל עניני עולם הזה להש״י כמו בקרבנות שמחברין‪.‬‬
‫הסתר ולעוררה להשיבה פנים בפנים למלאות פגימת‬ ‫כל כחות עולם הזה באש של מעלה עד שכל הבהמות‬
‫הירח ■אין שיעור לכמה עבודה ויגיעה שיוצרך לזה‬ ‫הנקרבין נכללים בשור שבמרכבה ובעולם הזה מש‬
‫כי כל ■מה שיוגדל כח עבודה תשים ביותר הארת‬ ‫הוא המכלה הכל ומפרד כל דבר לחלקים ולכן רומז‬
‫פנים וזה שנאמר כאן אלה פקודי ובכל מקום שנאמר‬ ‫ע״ז באש לפי שהוא גם כן מעלמא דפרודא וע״ז‬
‫אלה פסל את הראשונים ומה פוסל כאן כי מהמקדש‬ ‫שאין לה ביטול לשריפה עומדת כי הוא כתותי‬
‫יצא אור לכל העולם ואפילו למקומות היותר רחוקים‬ ‫מיכתת שיעורא כדאיתא במס׳ ע״ז ) מ״ה( ולכן‬
‫וכמו ‪ ,‬שהתפלל שלמה המלך‪ ..‬ע׳ ה וגם אל הנכרי‪.‬‬ ‫אחר מעשה העגל נצטוו על שבת ובזה ■נתאחדו כל;‬
‫לבות ישראל וזה שנאמר להם בענין זה מצות הבערה‪.‬‬
‫וכן מה שמסיים בפרשת ויקהל וכל יתדות החצר‬
‫‪ ■.‬נחושת ■כי החצר‪. .‬הי׳ בו נחושת היא לבוש‬
‫מלכות שמים כשהיא מזינה את קליפת נגה כדאיתא‬ ‫פקודי‬
‫‪.‬בזוה״ק )תרומה קלט‪ (.‬נחושת כד שלטין טורין‬
‫אחרנין ואיהו צריכא למיזן לון אצטבא בהאי גוון‬ ‫אלה פקודי המשכן משכן העדות‪ .‬בזה״ק ‪.‬פקודי‪.‬‬
‫למיזן לון ואינון אקרין הרי נחושת כי נחושת היא‬ ‫)ר״כ‪ (.‬רבי חייא פתח כל הנחלים הולכים אל‪.‬‬
‫תחתית‪ :‬הכלי וכדאיתא )כלים פ״ח( נחושתו של‬ ‫הים זהים איננו מלא !וכו' אבל כל הנחלים איליך‪.‬‬
‫תנור היינו תחתיתו והוא רומז ללבוש האחרון‬ ‫דנחלין ■ומביעין קדושין דאתמליין ונפקין •לאנהרא‪:‬‬
‫שהוא אור מכוסה בכמה לבושים שיוכל להאר אף‬ ‫זלמליא להאי ימא רבא וכיון דהאי ימא רבא אתמליא‬
‫למקומות הרחוקים מאד‪ ,‬אכן בפרשה הזאת היא‬ ‫מסטרא דאנון נחלין כדין הוא אפיק מיא ואשקי‬
‫העולה מזה מה נשאר קדושה בישראל מהמשכן‬ ‫לבל מיוון ברא כד״א ישקו כל חיתו שדי וכו׳ מאי‬
‫כי ■פקודי הוא כמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬ ‫כתיב לעילא המשלח מעינים וגו' ישקו כל חיתו‪:‬‬
 ‫קצג‬ ‫ישרים‬
‫הש״י בבנין המשכן להכניס האור בלבושים זהב‬
‫וכסך ונחושת‪ .‬ובסדר שלמעלה מסיים וכל יתדות‬
‫החצר נחושת ונחושת מורה שהש״י מתלבש בלבושים‬
‫שהם רחוקים מאור כדי להשפיע לכל המקומות‬
‫שנראים רחוקים מאור וכדאיתא בזה״קותרומי‪ :‬קלט‪.‬‬
‫כד שכינתא בעי לפרנסא להנך טורק אחרנין אצטבע‬
‫בהנך לבושין ואקרון הרי נחושת‪ ,‬והנה בכלל מלאכת‬
‫המשכן כשניתן הי׳ אהבת הש״י טמון בה עד שבפרט‬
‫עשייתו נכנס להתלבש בכל הלבושים ונטמן בהם‪.‬‬
‫ובגמר המלאכה חשב הש״י כוללות ההוצאה היינו‬
‫הסבלנות שסבלו ישראל על קדושת הש׳‪ v‬וזהו פקודי‬
‫המשכן מלשון ויפקד מקום דוד )שמואל א כ(‬
‫היינו זה הוא הכלל מה שסבלו ישראל אז נקרא‬
‫משכן העדות משכן לעילא ולתתא היינו שיצא‬
‫מפורש דבר ברור שאחר הסבלנות וההוצאה אז‬
‫נתראה החיבור מעילא ותתא‪ ,‬וזה כמד״א עדות‬
‫ביהוסף שיוסך הוא מדת הצמצום ועל ידי מדת‬
‫הצמצום נתוסף לו שם י״ק והוא שהש״י מראה‬
‫■אהבתו שהשם אינו שלם כשאין לו חיבור בעוה״ז‬
‫עם מעשה עבודת ישראל‪ .‬וזהו ובצלאל בן אורי בן‬
‫חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה׳ את משה‬
‫ובזה״ק פקודי )רכ״ד‪ (.‬ובצלאל בן אורי בן חור‬
‫למטה יהודה ‪,‬מסטרא דמלכותא וכו' דהא כל‬
‫אומנתא דמשכנא אתתקנת בהו ועל ידייהו בצלאל‬
‫איהו עביד אומנתא ומשה איהו אתקין כלא לבתר‬
‫משה ובצלאל כחדא הוו משה לעילא בצלאל תחותי׳‬
‫סיומא דגופא כגופא וכו׳ לבתר משה ובצלאל כחדא‬
‫וזה כי איתא בגמרא )ברכות נה( בצלאל על שם‬
‫חכמתו נקרא כי נקרא בצל אל וכדאייתא בזה״ק שלח‬
‫) ק ס ב‪ (:‬בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין כי‬
‫כל ההשתלשלות הוא בארבעה מדרגות אז ראה‬
‫ויספרה הכינה וגם חקרה‪ ,‬ולכן קודם הזווג הוא‬
‫נראה כצל מאור העליון‪ ,‬אכן בגמר החיבור אז‬
‫גוף וברית כחדא׳ חשבינן להו‪.‬‬
‫גדולה כמו שנתבאר‪ .‬ושוב אחר שנעלם האור צוה‬
‫פיהודי‬ ‫סוד‬
‫הקדוש זללה׳ה ה ‪ 0‬מ שהוא מלשון לא נפקד ממנו‬
‫איש כי הוא מה שהאדם מחסר נפשו מטובה בשביל‬
‫כבוד שמים הקבוע ולקרבנות הווי נוטלין כדאייתא‬
‫בריש פרשת ויקהל שאפילו מערב רב לא >טלו‬
‫לבנין המשכן וכן איתא■ בעזרא )ד( לא לכם ולנו‬
‫לבנות בית ה׳‪ ,‬זכן איתא במס׳ )עירוכין כז‪(.‬‬
‫משום רפיון ידים נגעו בה‪ ,‬כי בזה נשאר קדושה‬
‫קבועה מה שאין בשום ■איומה רק בישראל כי כל‬
‫מה שישראל מחסרים עצמם מטובה בשביל כבוד‬
‫שמים הקבועה היינו לקבוע בלבו בגופו של בנין‬
‫בזה אין נדבות לב לשום אומה ואדרבה גם רפיון‬
‫ידים נגעו בה לפי‪-‬שהם אינם מהשורש ולכן נאמר‬
‫כאן ■אלה כי פקודי היינו כנ״ל מה שישראל התנדבו‬
‫וחסרו •נפשם מטובה בשביל כבוד שמים וזה נשאר‬
‫פקדון קבוע וזה הגדול שבכל קדושת הבית‪ .‬ומזה‬
‫הטעם הבית עצמו אינו דוחה שבת והקרבנות‬
‫דוחין שבת כי שבת היא קדושה קבועה וקיים אכן‬
‫בכל מה שהוא קבוע וקיים אינו צריך לעבודה ואין‬
‫בו חלק רק לישראל לבד אכן הקרבנות שהוא עבודה‬
‫שכל מיני התפשטות כלולים בהם •וזה קדושת הקרבנות‬
‫גדולה לדחות שבת‪.‬‬
‫אלה פקודי המשכן משכן העדות‪ .‬בזה׳ק פקודי‬
‫רכ״א ‪ (:‬מאן עדות אלא תרי זימני כתיב הכא‬
‫משכן חד לעיליא וחד לתתא ומשכן אקרי משכן העדות‬
‫מאן עדות כמד״א שבטי י״ק עדות לישראל שמא דא‬
‫איהו עדות לישראל כגוונא דא עדות ביהוסך שמו‬
‫עדות שם י״ק ביהוסך‪ .‬וכו' והיינו דכתיב ועדותי‬
‫זו אלמדם‪ .‬ענין עדות ביאר כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה שהוא דבר ברור בדעת האדם‬
‫בכוונה להתבונן ולא כמו שרואה שלא בכוונה‪.‬‬
‫וכדאיתא במס׳ ראש השנה )כד‪ (.‬ראינוהו מאילינו‬
‫ושבנו לראותו מדעתינו ולא ראינוהו אין מעידין‬
‫עליו‪ .‬וזה הענין שתחלה נתנו דברי תורה בבהירות‬
 ‫יש ר י ם‬
‫הארת אור הש״י עד שיציא לפועל ■בתכלית גמר‬
‫הלבושים‪, .‬‬
‫וזה דאיתא בתיקוני הזהר )תיקון י׳^ח ל״ו‪ (.‬הא‬
‫אלין נפקין הא אחרנין קא דפקין לפתחא‬
‫ואמרין א״ד שפתי תפתח ואינון מארי דאות דאיהו‬
‫חי עלמין דמצלין בחי ברכאן דצלותין ומקרבין בהון‬
‫קרבנא לקב׳׳ה דמשיבא לקבייל שבעה פרים ושבעה‬
‫אלים וילקביל שתי תורים או שני בני יונה דמסערא‬
‫דהאי איות אמר למשה וזה לך הא׳ות ואיהו כליל‬
‫תרי עשר מזלות ושבעה •כוכבי לכת מסערא דקדושה‬
‫דאיהו בת שבע ומסערא 'דו״ו דאיהו ו׳ עליאה‪ .‬ו׳‬
‫תתאה ■ועלייה^ו אתמר ■ומאותות השמים אל תחתו‬
‫כי יחתו‪ .‬הגוים ‪.‬מהמה )ירמי׳ י׳( ה״א אינון שית‬
‫ככבי לכת ה׳‪ .‬כ כ ב א שביעאה ו״ו תרין עשר מזלות‬
‫דכל מזל אתקרי אות ואיהו ממנא על כל שעתא‬
‫מתרין עישר שעתין כל ■נביא' אית לי׳ מזליה ושעתיה‬
‫וכפום ההו^א מזל וכפום פעולה דיליה הכי אתגליא‬
‫לי׳ אות מן וא״ו דתרין עשר מזלות‪ .‬והענין שהש״י‬
‫יסד שכל הפעולות ילכו■ דרך ■מדותיו ודרך המדות‬
‫יתגלו לפועל וכל הפעולות הם■ על ידי עבודה‬
‫ואתערותא דלתתא וכן הציב הש״י אילן בשנים עשר‬
‫גבולי אלכסון שהוא כוללות ששה ספירות מחסד ועד‬
‫יסוד •ומלכות הוא תשלום וגמר פעולתם בצאת‬
‫לפועל וכן הוא מתתא לעילאי זה השער לה׳ צדיקים‬
‫יבאו בו לעלות בסדר עבודתם עד מקור החסד‬
‫וכפי עבודתם כן ■ישופע להם אור ■מעילא לתתא עד‬
‫שיצא לפועיל ‪.‬בגמר 'ההשפעה במדת יוסף‪ .‬הצדיק‬
‫'ששם מאיר מה‪,‬שמתלבש בו יסוד החכמה ומשם‬
‫יקבע בכלי הקיבול הוא מלכות שמים‪.‬‬
‫ו ז ה מאמר התיקונים הנ״ל שמארי דאותות פתחין‬
‫אדנ״י שפתי תפתח ואינון מארי דאות דאיהו‬
‫חי עלמין שאות מורה על מדת היסוד אות הברית‬
‫שנקרא כי כל‪ .‬ובזה״ק )משפעים קעז‪ (.‬כי כל‬
‫בשמים ובארץ ותרגם יונתן דאחיד ־בש^מיא ובארעא‬
‫םוד‬ ‫קצד‬
‫ד ? ר א אל משה‪ .‬בזה״ק ויקרא ‪) .‬ב׳‪ (.‬רבי אלעזר‬
‫פתס^ שאל לך אוח מעם ה׳ אלקיך העמק‬
‫שאלה או‪ .‬ה ג ב כ ■למעלה ‪).‬ישעי׳ ז׳( אסחכלנא בדרק‬
‫קדמאין ‪.‬זכו' ‪,‬דרין קדמאין הוו ידעין ומסחכלין‬
‫‪.‬‬ ‫בחכמתא‪ .‬עלאה‪ .,‬ויועין לצדפא אחוון ד׳אחיהיבו לי׳‬
‫למשה בסיסי‪.‬‬
‫הענין •שהאוחיזח הם‪ ,‬לבושים לכל וכדאיתא בזה״ק‬
‫( וכמו הקול• והדיבור שבצאתו ; לפעול‬ ‫■)‬
‫מוכרח■ ■להתלבש באותיות ■ובכל‪-‬הניסים שהקב׳׳ה‬
‫עושה גם כן ■כשתתגלה ■מתלבש באות וזה שנקרא‬
‫דבר מופת אות וכמ״ש כאאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה בפרשת שופעים‪ ,‬ולמי שהש״י חפץ לעשות‬
‫לו■ מופת מאיר לו הכח שהוא פועל ובאיזה לבוש‬
‫מתלבש עד שיצא לפועל ואות הוא השורש מהמופת‪.‬‬
‫וזה שאמר הש״י לאחז שאל לך אות מעם ה׳ אלקיך‬
‫היינו אם‪ .‬תרצה לדעת מקום■ •שורשך ומאיזה מקום‬
‫אאי רילך ■כי ה׳' אלקיך מורה על שורשו במקום‬
‫שהוא'■קשור בו כדאיתא בזה״ק בשלח )מ^׳ח‪ ^(.‬ויתפלל‬
‫יונה י אל ה׳ ■אלקיו וכו׳ לאתר דהוה קשיר ביה‬
‫משמע שבכל נס אם אין בעל הניס •נקשר בשורשו‬
‫שהש״י יאיר• לו משורש מקום ■שהוא קשור בו הוא‬
‫עיררזא כלפי י שמיא כדאיתא בתענית )כד ‪ ( :‬אערוחי‬
‫כלפי שמיא י שבאמת‪-‬י לפני '־ הקב״ה אין שום עורה‬
‫ורק לעיני; האדם אחר‪.‬שהופבע ■בעיני האדם שהשמש‬
‫היולכת ממזרח 'למערבי אם ייראה‪ ’,‬שתלך ממערב‬
‫ל מז ר ח'יהי׳' אצלו' שינוי השבע‪ ,‬לפי שכך מועבע בו‬
‫מכבר ‪ ,‬אבל ' בשורש א^ין ' זה ‪ ,‬שום חידוש שהש״י מנהג‬
‫תמיד"ברצון שאין בו‪..‬שום הכרח‪ ,‬ולכן רבי חנינא‬
‫בן דוסא דאיתא בגמרא חן‪,‬לין ‪ ,(^ 0 ..‬דנפיש זכותי׳‬
‫היינו שהי׳ זך ומבורר'''מאויד והביע תמיד לשורשו‬
‫ולכן לא הי׳ השתנות העבע שום חידוש לפניו ולא‬
‫הי׳ אצלו התפלה על השתנות העבע אערוחי כלפי‬
‫‪,‬שמיא ולכן אמר מי שאמר לשמן וידלוק הוא ייאמר‬
‫לחומץ וידלוק )תענית כה‪ (.‬וזה מורה אות שמאיר‬
‫לו ממקורו שהוא דבוק בו וממקורו ממשיך אליו‬
‫קצך!‬ ‫י ש ר י ם‬
‫לדודי ‪:‬ועלי ;תשוקתו הא אוקמוה אבל באתערותא‬
‫דלתתא אשתכח אתערותא לעילא דהא לא אתער‬
‫לעילא עד דאתער לתתא‪ ,.‬ובאדרא רבא קדישא‬
‫)קל״ב‪ (:‬קם רבי חזקיה שארי ואמר אני לדודי‬
‫ועלי תשוקתו מי גרם שאני לדודי משום דעלי‬
‫תשוקתו‪ .‬דשם‪ .‬בפרשת לך איירי בהנהגת זעיר אפין‬
‫אבינו להש״ו שהי׳ על‬ ‫מראשית התקרבות אברהם‬
‫ידי מעשיו וכנזכר שם )‪ (:‬בסתרי‪ .‬תורה על פסוק‬
‫זה אחר הדברים האלה הי׳ דבר ה׳ אל אברהם‬
‫במחזה שהוא ׳בלשון תרגום וכדמסיים שם שעדיין‬
‫לא נימול אברהם אז‪ ■.,‬וכדאיתא במדרש רבה במדבר‬
‫)פרשה ג׳( אברהם בחרו הקב׳׳ה אבל לא קרבו‬
‫ולכן נאמר‪ .‬עליו אני‬ ‫אבל הוא קירב את עצמו‬
‫לדודי ומתפרש בזה״ק שהי׳ תחלה מצדו על ידי‬
‫עבודתו‪ .‬ובאדרא רבא קדישא )שם( מיירי מהתגלות‬
‫עתיקא‪,‬ו שם מתגלה שורש התקשרות ישראל'ממקום‬
‫שעלו במחשבה ולכן שם נתגלה מי ‪ .‬גרם לי שאני‬
‫וזה מורה אלו שתי‬ ‫לדודי משום דעלי תשוקתו‬
‫אותות העמק שאלה דא אות ה׳ בתראה דבשמא‬
‫קדישא היינו בהתגלות מדת זעיר ‪ .‬אפין במלכות‬
‫שמים‪ .‬והגבה 'למעלה דא אותי" יוד רישא דבשמא‬
‫קדישא 'שמורה על התגלות ואור עתיקא קדישא‬
‫כמו שנתבאר הענין בענין קריעת ים סוף כדאיתא‬
‫שם בזה״ק בשלח ) ר׳ ב‪ (:‬מה תצעק אלי וכו׳ אלי‬
‫דייקא בעתיקא תליא כלא‪.‬‬
‫וכפי האכנה 'שהאדם מ כין' מ צ דו כן יתגלה' לו‬
‫האות וזא שאמר ואפילו'חייבין דבהון'בישראל‬
‫הוו ידעין ‪ .‬וכו׳ לאנהגא עובדין בהאי‪ .‬עלמא היינו‬
‫שהציבו ' להם גוון צמצום כמ״יש )תהלים‪ . .‬ע״ח(‬
‫ויפתוהו בפיהם וגו׳ ‪ .‬והוא רחום יכפר עון וכמש״ג‬
‫הענין מפי אאמו״ר הרב ‪ .‬הגאון‪ ' .‬הקדוש זללה׳׳ה‬
‫בפרשת ‪ .‬בלק והנה בהקמת‪ .‬המשכן נתקיים• העולם‬
‫ונתבסס על מכונו ונתקן יסוד הבריאה 'כדאיתא‬
‫■בזה״ר! ■במדבר )קי״ז■‪ (.‬עד •דקבילו ישראל אורייתא‬
‫בעורא דסיני• ואתקם ‪.‬משכנא ‪ .‬כדין‪,‬א ת קיימו עלמין‬
‫ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין‪.‬‬
‫ו׳כדאיתא' במדרש•רבה'נישא' ■)ריש׳פ׳ י״ג(‪':‬באתי‬
‫' לגני י אמר רבי ישמעאל ברבי ' יוסי באתי לגן‬
‫וי לג א‬ ‫סוד‬
‫ששם הוא‪ .‬ראשית העבודה ‪.‬להעלות מדת מלפוח‬
‫שמים שהוא כלל הנהגית הש״י ■בעולם ־וש‪.‬ורשה והתחלת‬
‫העלי׳ היא במדת היסוד שכשהוא פועל באורו נקרא‬
‫חי כדאיתא ‪.‬בזה״ק ■ויצא )קס״ד‪ (.‬חי •וברוך דלא‬
‫מתפרשי‪.‬מהדדי דכד מתחברין כחדא אקרי באר מים‬
‫חיים ובזה״ק וינש‪ ) ,‬רי״ א‪ (:‬ויאסור יוסף מרכבתו‬
‫דא צדיק מבואר שם שבזמן הארת פנים של מעלה‬
‫נקרא מדה ‪,‬זו חי ונקרא מי עלמין שמשורש ראשית‬
‫המדות מחכמה עד יסוד תשעה מעילא לתתא ותשעה‬
‫מתתח לעילא‪ ,‬והוא בספירות הנגלות בהנהגה מחסד‬
‫עד יסוד מעילא לתתא ומתתא■ לעילא •‪.‬ברזא דתרין‬
‫וו״ין‪ .‬שממקום הזה ■יוצא השפעה כפום האי מזל‬
‫וכפום ההוא שיתא וכפום פעולה דילה הכי אתגליא‬
‫לי׳■ אות מן וא״ז דתרין עשר מזלות שכפי עבודתו‬
‫מהתא לעילא דרך אות ז׳ כן יאיר לו דרך אות‬
‫זה‪ .‬שבאותה‪ .‬המדה שהוא אחוז בה בשורשו ובזמנו‬
‫יעבוד את הש״י ודרך מדתו יתכלל בכל המדות‬
‫אכן יסודו הוא במדה פרמיית וכן מאיר אל ■כל‬
‫פרמ ממדה פרמיית ‪ .‬בהתכללות כל המדות אכן‬
‫יוצא לפועל‪,‬נמדה■ פרמיית דרך מדת היסוד שהוא‬
‫אות ‪-‬ו׳ שבו נכילל מ(ו ת ‪,‬הפרמיי השייך ‪.‬לפעולה‬
‫כפי‪.‬הנפ ש והזמן ‪ ,‬ו ה מ קו ם‪ .‬וזה רומז אות ו׳ שהוא‬
‫אות אמת כדאיתא בזה׳׳ק )ויקרא ‪,‬ב‪ (.‬והוא‬
‫המחברת שמים וארץ‪.‬‬
‫ה ה שנאמר לו ■לאחז שישאל לו‪,.‬אות‪,,‬שישיב ״ לה׳‬
‫‪.‬בעבודה‪ ,‬ויר אה‪,‬לו‪,‬ה ש״י משורש ‪>.‬פש‪.‬ו‪-,.‬ממקורו‬
‫‪.‬שהוא‪ ,‬דבוק ‪..‬בו‪ .‬מאתר דהוא ‪.‬קשיר‪ ,‬ב‪,‬יה ויקרא‬
‫הישועה‪ ,‬על שמו שהשיג‪ .‬על ידי ‪-‬תפלתו וזה שנאמר‬
‫לי איזה אות שירצה העמק שאלה דא אות ה׳‬
‫בתראה‪ .‬דבשמא קדישא‪ .‬או הגבה למעלה‪ .‬דא את‬
‫יו״ד‪ .‬רישא דבשמא קדישא שהכרת התקשרות משורש‬
‫נפשות ישראל עם הש״י ‪.‬יוכל ‪ ,‬להראות בני פנים‬
‫שלפעמים נתגלה ‪ .‬התקשרות ■ישראל שעל ידי שהם‬
‫עובדים את הש״י על ידי ‪,‬זה ■הש׳‪ v‬מקושר עמם‬
‫והוא הנהגת זעיר אפין הנתגלה במלכות‪ ■.‬שמים‪,‬‬
‫ולפעמים‪ .‬נתגלה‪ -,‬הנהגת ■עתיקא קדישא שמפני שהם‬
‫דבוקים■ בשורשם■ ‪,‬ועלו במחשבה תחלה■ מפני■ זה‬
‫מתעורריס לעבודת הש״י■ באהבה ויראה‪ .,‬וכמו‬
‫שמצנו בזיה״ק לך )פ״ח‪ (.‬רבי יהודה‪ ,‬פתח אני‬
 ‫ישרים‬ ‫וירךא‬
‫אדם קדמאה כדאיתא כמה פעמים בעץ החיים‬
‫)עיין שער המלכים פ׳׳ה מ״ד( פי נקודות העי ר ם‬
‫יצאו נפרדים כי בשורשם אחד ה ם אך בצאתם‬
‫(‬ ‫נפרדו כמו שנתבאר בביאור ■לעץ החיים )‬
‫כי כן הוא כל בניני הזווגים וכדאיתא בזה״ק ;ך‬
‫)פ״ה ‪ ( :‬וכד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא‬
‫נפקין לבתר כיון דכחתי מתפרשין דא לספרא דא‬
‫ודא לספרא דא וקב״ה מזווג לון לבתר‪ ,‬וכמו שהוא‬
‫בכל ■לידה וזווג כן הי׳ בלידה וזווג הכללי ששם‬
‫במקורם היו אחד וכשיצאו נתפרדו לעשר נקידות‬
‫ולכן הפירוד הי' שם השבירה אכן אחר כך נבנו‬
‫מחדש‪.‬‬
‫תיקוניה לאיתישבא בהאי עלמא וכל הענין כדאיתא‬
‫והנה יסוד התיקון שלא עמדו המדות אפילו אבא‬
‫ואי׳מא בזווגייה תדיר גם כן לא עמדו פכים‬
‫בפנים קודם התיקון והתיקון הי׳ שהחזירם הקב׳׳ה‬
‫פנים בפנים כי כשהמדות עומדים פכים בפנים אז‬
‫גם מצד אחוריהם גם כן משפיעים כי האחורים‬
‫הם אחורים להפנים ויש בהם גם כן השפעה‬
‫מבחינת פנים כי באמת למעלה אין שם עורף‬
‫כדאיתא במס׳■ חגיגה )פ״ו‪ (.‬כי מה שנראה מצד‬
‫האדם שיש עו^רף הוא כשהש׳׳י איכיו משפיע אהבה‬
‫בהמדות שיעמדו זה כנגד זה פנים בפנים ומחמת‬
‫שחסר להם שפע והימדות העליונות הם קרובים‬
‫למאצילם ויפנו פניהם והאור שלהם ■למעלה כלפי‬
‫מאצילם ואז נתחלקו הפנים מהאחוריים כמו שביאר‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ‬
‫כמשל העומד ■לפני המלך שכל מבעו ומעיינו רק‬
‫להמלך ולכן מצד אחוריו >ראה שאין בו חיים כלל‬
‫■לפי ■שהוא מתבפל ממציאות לגמרי וכל מעיינו הוא‬
‫רק להתבוננות שאינו כלום נגד הש״י‪ ,‬אכן אם‬
‫הש״י ישפיע אור אהבה ■להמדות אז יראו ויתבוננו‬
‫כי גם זה רצון הבורא כלומר הוייתם ומהותם‬
‫ובריאתם להשפיע למה שלמפה מהם‪ .‬ויבינו כי במה‬
‫שישפיעו ויאירו אורם למפה יעשו רצון הבורא‬
‫ביתר •שאת כי יאירו אורם עד למפה בעולם השפל‬
‫להוציא יקר מזולל וזה הוא רק על ידי זווג היינו‬
‫התכללות המדות אף שבזו וגם ניכר יותר מציאתם‬
‫ואין להם ביפול כל כך מ״מ כשיאר להם שזה‬
‫רצון הבורא עושים באהבה רצון קונם ולכן בשעת‬
‫סוד‬ ‫קצו‬
‫אין כחיג כאן אלא ב׳אפי לגני לגנינו למקום שהיא‬
‫עיקרו מתחילה ‪.‬וכי עיקר שכיכה איכה כשחתונים‬
‫היתה הה״ד וישמע את קול ה׳ אלקי׳ מתהלך כגן‬
‫לרוח היום וכו׳ כיון שחשא אדם נסתלקה לרקיע‬
‫הראשון וכו׳ עד רקיע השביעי וכנגדן עמדו ז'‬
‫צדיקים והורידו את השכינה מן העליונים להחתונים‬
‫ואלו הן אברהם הורידה מן השביעי לששי וע״י‬
‫משה הורידה לתחתונים‪.‬‬
‫תרומה )דך קמ״ו( כד אסתלק ברעותא‬
‫דסתרא דכל סתרין למעבד יקרא ליקריה אנשיב‬
‫רוחא מנקודה עלאה דנגיד מלעילא לתתא ושוי‬
‫במדרש ה נ >‬
‫ו ה ע נ י ן שבבנין המשכן ■כשלם כוונת הבריאה שעיקר‬
‫שכינה תהי׳ בתחתונים וכדאיתא בזה״ק פקודי‬
‫)דף רמב‪ (.‬שירותא דשארי משה לאתקנא בהאי‬
‫אתר דאיהיו ספרא דקדושה אוקים קימה דנקודה‬
‫דקיימא באמצעותא דהוה •חשיך ושקוע באתריה‬
‫ולא אתחזי ולא נהיר כלל ושירותא דכולא אוקים‬
‫לה להאי נקודה דאשתקעת באתרהא ולבתר לכל‬
‫אחרא דאיהו בכינא דהאי ■נקודה‪.‬‬
‫ו י ק ר א אל משה‪ .‬בזה״ק ויקרא )ג׳‪ (.‬וכד מתחברין‬
‫כיצוצין דאתוון קלא בפיש ביכייהו אתחזון‬
‫בגל^ופייהו לכל איכון רתיכין אוקיר וקלא אהדר‬
‫מבינייהו וקרי בין אינון רתיכין אוקיר אנוש מפז‬
‫ואדם מכתם אופיר‪ .‬וכמו שביאר כבוד א א מו׳ד הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ שכל הבריאה היא‬
‫במה שהש״י צמצם אורו שלא יתראה אור הגדול‬
‫בהבריאה שתדמה הבריאה שיש ■לה כח פעולה‪.‬‬
‫אכן מצד הש״י בחר בישראל אף בלי שום פעולתם‪,‬‬
‫ולזה הצירוף מאותיות שפניהם כלפי מאצילם הוא‬
‫אוקיר אנוש מפז כי ■שם •יקרים הם ישראל לפי‬
‫שעלו ■במחשבה‪ .‬אכן הצירוף מצד האדם הוא ויקרא‬
‫היינו כח עבודה שעל ידי שיעבוד את הש״י בזה‬
‫יתקרב לה׳‪.‬‬
‫להיות כל עוילם האצילות הוא נבנה אחר התיקון‬
‫מעשרה הנקודות שיצאו מנקבי עינים של‬
‫קן?ז‬ ‫ישר ים‬
‫מעשר ושלימות שלו הוא כשמתלבשת במה שלמעה‬
‫הימנה להשפיע לה וזה שאמר הכתוב )ישעי׳ מ״א(‬
‫ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם‬
‫אהבי אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך‬
‫ויאומדלך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך‪ ,‬כי כאשר‬
‫נתגלה אור אהבת הש״י שבחר בישראל למעלה‬
‫מכל פעולת אדם וקדושת האבות אז גם מי שנראה‬
‫שהוא בקצות הארץ יראה שהוא אצל הש״י‪ ,‬וזהו‬
‫ומאציליה קראתיך ואו׳מר לך עבדי אתה כי מאציליה‬
‫נקראו הגדולים לפי שהם סמוכים למאציל ובזה‬
‫שהוא בשורש נבחר והוא אצל הש״י מבחינת אצילות‬
‫כנ״ל זה מרגיש תמיד איך הוא נקרא לעבודת הש״י‬
‫כי גס מה שבחר בו ובעבודתו הוא מפני שבשורש‬
‫הוא בן להקב׳׳ה ומזה נתעורר בו תמיד קריאה‪.‬‬
‫וכדאיתא בזה״ק תרומה ) ק כ״ ח‪ (:‬ומנא ידעינן‬
‫דקב׳׳ה אתרעי בי׳ ושוי מדוריה בי׳ כד חמינן‬
‫דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלא אבתרי׳‬
‫דקב׳׳ה בלביה ובנפשיה וברעותי' ודאי פמן ידעינן‬
‫דשריא בי׳ שכינפא‪ .‬כי מרע׳׳ה כל מה שעשה ראה‬
‫כי הוא מה שנתעורר מלמעלה אחר ששורשו הי׳‬
‫מאצילות כדאיפא‪.‬‬
‫אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא‬
‫וזה דאיתא בזה״ק ויחי )רל״ע‪ (.‬ויקרא אל משה‬
‫הכא אל״ף זעירא אמאי בגין דהאי קריאה‬
‫לא הו ה בשלימו מאי עעמא דהא לא הו ה אלא‬
‫במשכנא ובארעא אחרא בגין דשלימו לא אשתכח‬
‫אלא בארעא קדישא תו הכא שכינתא שלימו דדכר‬
‫ונוקבא אדם שת אנוש‪ .‬וכן הוא בזה״ק מצורע‬
‫)נ ״ג‪ (:‬עי״ש דאדם שת אנוש שלימו‪.‬‬
‫עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשק‬
‫כ י אל״ף זעירא היא בויקרא ואל״ף רבתי הוא‬
‫מאדם )בדה״י א א( כי אחר שהקב״ה בעולם‬
‫הזה בעבודת האדם אף כי קענה הוא לעומת האור‬
‫הגדול שבעולמות העליונים אכן אחר שכל דברי‬
‫הש״י ברצון ולא בהכרח ודאי עבודת האדם יש‬
‫לו מקום באדם דאצילות למעלה מכל צבא מעלה‬
‫ולכן למעלה במקום שהזווג בשלימות תמיד אז‬
‫אל״ף מאדם הוא אל״ף רבתי וזה דאיתא בזה׳׳ק‬
‫דלא הוה אלא במשכנא ובארעא אחרא כי כל‬
‫עוה״ז הוא רק לבוש ולכן אינו ניכר מה שיש‬
‫דקרא‬ ‫סוד‬
‫הזווג גם אחורייהם מאירים ■מאור העליון כי אז‬
‫מאיר להם הש״י כי רצונו שיאירו למרחוק וממילא‬
‫גם במה שאורם משפיע למקום ה ספ ר ונסחר במה‬
‫שנרחק ממקורו בזה עצמו יש אהבת עולם ואור‬
‫גדול וכדאיפא בעץ החיים )היכל ד׳ שער הזווגים‬
‫פרק ף( כי בעת שהתחתון עולה להיות בחינת‬
‫אחוריים לעליון אז גם התחתון הוא רחמים וכאשר‬
‫ירד להיות בפני עצמו אז הוא דין ועי״ש בפנין‬
‫בינה ותבונה ומ׳ ו ס׳ ועיין בזה״ק תרומה )קכ״ז‪(.‬‬
‫^‬ ‫וסמ״ך‪.‬‬ ‫מ״ם‬ ‫בענין‬
‫וזה כשנתגלה הדעת מיסוד אבא היינו שהש״י‬
‫שופע לעולם מאור חכמה העליונה ובזה געשה‬
‫זווג עליון ותחתון‪ ,‬ואז יש חיבור בין כל העולמות‬
‫כי מאיר מעולם האצילות ששם אינו ניכר שום‬
‫פעולה ורק מה שזה מאציל וזה נאצל‪ ,‬ומשה הוא‬
‫הדעת מיסוד אבא והוא מזווג כל העולמות וכמו‬
‫שניאמר בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת‬
‫חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים )משלי כ( כי‬
‫אין זווג שלם רק כשמתגלה יסוד אבא וכדאיתא‬
‫בזה״ק אמור ) ק׳‪ ( :‬רבי אבא שלח לי׳ לרבי שמעון‬
‫שלח לי' וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא‬
‫בת אמי ותהי לי לאשה‪ ,‬כי כאשר נתגלה יסוד אבא‬
‫אז נראה דעיקר המשפיע הוא אבא עלאה ואז גם‬
‫אחוריהם יתעלו בבחינת אחוריים לפנים כנ״ל כי‬
‫בשעת החרבן גם אחורי אבא ואמא נחלקו מפניהם‬
‫כנ״ל‪ .‬ובשעה שנתגלה זווג זה שבמקומם תמיד‬
‫כחדא הם כדאיתא בזה״ק ויקרא )ד‪ (.‬דא אתר‬
‫לעלמין אלין‪ .‬אקרון רעים הה״ד ונהר יוצא מעדן‬
‫ועדן וההוא נהר לא מתפרשן לעלמין וכר‪ .‬ולכן‬
‫כשנתגלה זה נקרא יקר שהוא הפך מריק כי נפימלאו‬
‫כל החדרים וכל העולמות מלבישים זה לזה ואף‬
‫שאינו מלביש רק לאחוריים שלו כדאיתא בעך החיים‬
‫)היכל ד' שער או״א מה״ד פרק ■ף( כי אין‬
‫העליון מתלבש בתחתון רק המלכות שלו ועי״ש‬
‫כי אחוריים של מלכות דאימא עלאה ה ס מתלבשים‬
‫בתבונה כי כל המדות מדת מלכות שלהם הוא‬
‫התכללות ושלימות ה מד ה שכל מדה הוא כלולה‬
 ‫ישרים‬ ‫ויר!רא‬
‫זה רצונו וממילא■ גם יקודם שנברא ה‪,‬עולם ישראל‬
‫עלו במחשבה והייגו‪ .‬שהש״י מרומם מכל תפיסה‬
‫בלא שום לבוש כמו שהוא בינו לבין עצמו ומכיון‬
‫שזה רצונו הרי עלה במחשבה שיוכל להתלבש בלבוש‬
‫הזה וזה הרצון הוא גם כן אחד מכח בחירתו‬
‫החפשיית שיוכל להיות בלא שום לבוש וגם יוכל‬
‫להעלות הרצון להתלבש‪.‬בלבוש שירצה בעבודה ואחר‬
‫שהוא בבחירת הש״י וברצונו למעלה מעולם הזה‬
‫אף במקום שהוא מנושא מלבוש ונקרא מלך במלוכה‬
‫כדאיתא‪ .‬וממילא כיון שהוא בבחירתו קודם ולמעלה‬
‫מהבריאה גם שם יש מקום לעבודת האדם מצד‬
‫הבחירה וזהו אל״ף רבתי דאדם ולכן הצירוף מויקרא‬
‫אל״ף לבסוף כי אחר כל ההסתר בחר הש״י בעבודת‬
‫האדם אכן הצרוף מאדם הוא אל״ף בראש‪.‬‬
‫בטובתו ואינו מביע לטובת הכלל אכן כשלא יביט‬
‫ו כ ל קרבן מנחתך במלח תמלח‪ .‬ובמנחות‪) .‬כ״א(‬
‫ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת‬
‫ואיזה זה מלח סדומית‪ ,‬ענין הקרבן שנקרב מדומם‬
‫צומח חי‪' .‬והדומם הוא מלח והוא •מן הארץ ומצותו‬
‫במלח סדומית שהוא במים‪ .‬כי הדומם■ הוא החיים‬
‫והאור נעלם מאד ונתרחק מאוד מאור‪ ,‬וזה דאיתא‬
‫במדרש רבה בראשית )פרשה ג׳ ( על ענין והארץ‬
‫היתה• תהו ובהו משל למלך שקנה שני עבדים באוני‬
‫אחת ובטימי אחת על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון‬
‫ועל אחד גזר• שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תוהא‬
‫ובוהא אמר שנינו באוני אחת ובטומי אחת זה‬
‫ניזון מטמיון ואני אם איגי _יגע איני אוכל כך‬
‫ישבה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים‬
‫נבראו בבת אחת העליונים ניזונים מזיו השכינה‬
‫והתחתונים אם אינם יגעים;‪,‬אינם אוכלין‪ ,‬והיותר‬
‫מרוחק ‪:‬שבדומם■ •הוא‪-‬מלח•■• כי העפר ייש בו צמיחה‬
‫' הכיל׳ הי׳ ־ מן ־■העפר אבל *מלח■ אין ■בו צמיחה ועוד‬
‫מקלקל כח הצמיחה שבעפר וס׳ש ויזרעה מלח‬
‫)שופטים ■ט( ולכן ■ישי בו הצעקה היותר גדולה שבכל‬
‫הבריאה‪ .‬וכן במים העליוגים ומים התחתונים דאיתא‬
‫במדרשי רבה )שם ה ( שלא• פירשו זה מזה■ אלא‬
‫בבכיה‪ ,‬שמים התחתונים‪ -‬בוכים■ מפני מה■ לא יזכו‬
‫לעלות'•וכמו •שפירש'האריז״ל )פע״ח שער תקון• •חצות‬
‫פירק ד(■׳־ שבכיה• הו א ממה שנ^סתר• אור אימא■ •הימי‬
‫שהבריאה‪-‬־יאינה• •רואה ׳רצון■ ־הטוב־•■והמטיב■־ ונראה‬
‫‪D‬וד‬ ‫קעה‬
‫לאדם שורש‪ .‬רק אצ״ף זעירא היינז מ מה‪ .‬שיש‪..‬גו‬
‫כיח‪ .‬עבודה ופל העבודה היא רק לפי מפיסת האדם‬
‫אכן בשורש הוא באתוון רברבן היינו שיש לו הויה‬
‫‪p‬יותר‪ ..‬גדולה ‪.‬מכל; הנבראים‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק‬
‫וימי ‪)-.‬שם( ‪.‬תו אל״ף זעירא מפל למלכא דהוה‬
‫יפיב '‪.‬בכיסיה ‪•.‬וכפרא■ דמלכופא ‪,‬עלי׳ אקרי מלך‬
‫עלאה• כד‪>.:‬פיפ ^ואזיל לגי ע בדי ה מלך זוטא אקרי‬
‫כך ק ס׳ ה ‪-.‬כל ‪, .‬זמנא דאיהו לעילא על כלא מלך‬
‫על א ה איקרי כיון דנחית מדוריה לפפא מלך איהו‬
‫אבל לאו עלאה כקדמיפא בגין כך אל״ף זעירא‪.‬‬
‫כ י ענין‪, .‬מלך ■‪..‬בעולם הז ה הוא מה שהברואים■‬
‫מקבלים• עליהם־ מלך שיבינו שזה הוא הגדול‬
‫שבהם‪ ,‬׳ והוא‪-‬כוללם ‪.‬יחד לפי שכל בריה רוצה רק‬
‫לטובת הכלל• ובהרע ■להכלל יגיע ■רעה גם לנפשו‬
‫בסוך< ולזה מקבלים עליהם מלך שהוא יכריע בקו‬
‫המשקולת לצמצם רצון הברואים להטבה כוללת וכמו‬
‫דאיתא במי השלוח בפרשת■ וזאת הברכה‪ .‬וממילא‬
‫יגיע לו■ הכבוד‪.‬הכולל מכל הברואים ונמצא כל כבודו‬
‫ממה שאין הבריאה גשלימות והוא אחד בבחירה‬
‫החפשיית ואין עליו שום עול מחמת שהוא שלם‬
‫בעולם ’ וזה"עיקר כח‪.‬מלכותו‪ .‬אכן בהשתלם הבריאה‬
‫אין • לו יתרוך וכבוד ולזה אין■ מלך בלא עם‪ ,‬אבל‬
‫מלוכת הש״י הוא שמלך גם בטרם כל יציר נברא‬
‫כי כל"• מה שנתין‪ ,‬הש״י ־ כח תפי ס ה בטולם הזה‬
‫מבחינת מלוכה הוא■ רק לפי תפיסת האדם שאין‬
‫מלך‪,‬בלא ע ם וגם תפיסה זאת הואי כח נברא אגל‬
‫מצד הש״י יש ׳בחמת■‪.‬מלוכה י גם ■בלא עם‪ -‬כי אחר‬
‫שהוא הכל וכמו שנתבאר בפירוש עץ החיים אכן‬
‫כאשר יברא את' העולם; היינו כמלך שנכנס ‪ .‬לעבדיו‬
‫דאיתא ■בזה״ק‪ -‬מלך'‪.‬זוט‪.‬א איקרי והיינו• שבראי■ לבוש‬
‫הזה שאין־‪-‬מלך בלא' עם; •אף; שמצדו גם אחר הבריאה‬
‫אין■י חילוקי מלפני הבריאה אבל כיון שברא ' לבוש‬
‫ה'זה ובעולם; הזה חסר כבוד שמים בלא עבודה‬
‫וכשצתלבש י'בלבוש העולמות אז בזה• ־הלבוש •ירצה‬
‫בעבודה׳ וזהו ׳לאו״■■ עלאה כקדמיתא ׳ול קיי אל״ ף‬
‫זעירא'שנכנס בלבוש הזהי אכן בהגיע האדם לשלימות‬
‫בעולם'■ הזה ׳אז ■מצדו יראס^שיש־ לאדם מקום ־'ג'ם‬
‫בעצמיית״ רצונו׳ כי‪■.‬־ יאחד;שבראי 'לבוש הזה וכבודו‬
‫קצט‬ ‫‪,n‬ש ר י ם‬ ‫י‬
‫איתא דהאי שאמר ר׳׳ע■ אל‪:‬תאמרו מים מים שאין‬
‫שם ■פירוד אלא מים אחד )בראשית כו‪ ,( :‬ובפרקי‬
‫היכלות בענין היכל הששי )הובא בתשו' הגאונים(‬
‫לפרש ה א דמס׳ חגיגה אל תאמרו מיס מים שנדמה‬
‫שיש מאה אלפים גלים מים ואין שם אפילו‪-‬פפה•‬
‫אחת וכן נראה מלשון רש״י ז״ל שראה■ בפרקים הנ״ל‬
‫אכן באמת מים העליונים הם השפע שיורד לעורר‬
‫את כח התחתונים לשוב פנים בפנים להביע ■באור‬
‫ה׳ ולכל התעוררות למעלה צריך אתערותא דלתתא‬
‫כי השפע יורד רק במקום שהבריאה מכרת חסרונה‬
‫ומאתערותא דלתתא יתער לעילא‪ .‬אכןי כל זמן שלא‬
‫יתעורר מלמפה גם כח האור של מעלה נקרא■ אבני‬
‫שיש ולא מים כי הכלי קיבול הוא רק;בעולה■ הזה׳‬
‫וכל זמן שלא נעשה כלי בעולם הזה לקבל אין השפעה‬
‫מתעוררת למעלה והם רק בחינת אבנים וזה דאיתא‬
‫בפרקי היכלות שאין שם אפילו פפה אחת כי מצד‬
‫המשפיע אין שום דבר מכריח להשפיע ובמקומם‬
‫הוא קדושה קבועה בהירה וזכה אור בהיר ורק על‬
‫ידי התעוררות הצעקה ממים התחתונים בסוד מלח‬
‫שבקרבנות אבנים שחקו מים שעל ידי המים גם‬
‫האבנים יתעוררו‪.‬‬
‫אבי זקני הרב הגאון הקדוש מאיזבצא זללה׳׳ה מה‬
‫ולכן נצפוינו להקריב מלח‪. .‬על כל קרבן היינו‬
‫לזכור בכל קרבן היינו‪ .‬במקום שהאדם ירצה‬
‫להתקרב לאור יעורר בנפשו הצעקה 'הלא מקורי‬
‫ממקור האור ולמה נסתרתי וזה מלח שאינו■ שובת‬
‫כנ״ל וזה הברית שניתן למלח בשעת שנתחלקו׳ מים‬
‫העליונים ניתן הבפחה למים התחתונים שלא ישבית‬
‫מלח מהקרבנות היינו שזאת הצעקה תעורר את מים‬
‫התחתונים להעיר את מים העליונים'שהם' בבחינל‬
‫אבני שיש שישפיעו בבחינת מים לעורר צמימות‬
‫התעלות הבריאה" ובזה המלח מעורר צמיחה‪ ,‬ומה‬
‫דאיתא •בגמרא זבחים י' )שם( יכול תבינהו ופירוש‬
‫■שיתן עליו מלח הרבה תלמוד לומר תמלח כי תבונה‬
‫היינו מקום שנתפרד האחוריים מהפנים כדאיתא‬
‫באדרת האזינו )רצי;( תבונה אקרי בשעתא דינקא‬
‫לתרין בנין וכו׳‪ .‬כי כשנפרד ׳ האחורייס' מהפנים‬
‫נסתר האור לגמרי כמו שנתבאר לעיל■ )בענין‪'".‬ב‪(.‬‬
‫וענינו לא שיתדשל לגמרן" שנתרחק'מאור ויתייאש‬
‫מעבודה מלהתקרב לשוב פנים בפנים' ואף שצעקה■‬
‫ויחרא‬ ‫סוד‬
‫כמצמצס מאד כי גם צמים יש כח המשקה איז‬
‫הארץ להוציא פידות אבל במלח שבמים אין בו כח‬
‫מוליד וזה מלח שלא שבת הוא מלח שבחוך המים‬
‫כי מיס רומז לחסד הכשפע למפה מחסד הש׳^‬
‫לעורר כח הנרדם שבדומם לצמיחה להתדבק באדם‬
‫והוא רומז לחשק שבאדם שיתעורר בו לשוב לראות‬
‫באור פני מלך חיים ולכן המלח שבתוך מים‬
‫התחתונים רומז מה שנסתר מאדם אור הש״י שהי׳‬
‫קודם הבריאה שהי׳ כל הבריאה נכללת בעצמותו‬
‫וצעקה זאת לא תשבות בלב הבריאה‪.‬‬
‫כי מלח הזה הוא־ ממאמר יהי רקיע ויהי מבדיל‬
‫בין מים למים וההסתר וההבדל שנעשה ולכן‬
‫יש כח המרדים ומסתיר ומהומם כח הבריאה‬
‫ומפריד אותה שזה עיקר ההסתר שנעשה עד שמצד‬
‫הבריאה תראה את עצמם כנפרדת מהבורא‪ ,‬כי גס‬
‫מיס התחתונים אף שמולידים צמיחה בארץ מכל‬
‫מקום כיון שבעולם הזה אין שום דבר מבורר‬
‫וצמיחת הארץ אף שיכול לעלות על ידי שיתחבר‬
‫באדם ויעבוד בכח זה את הש״י אכן אין שום‬
‫דבר מבורר שיתברר לפוב‪ .‬וזה שאמר כבוד אדוני‬
‫שנחשב בפרשת הללו את ה' מן השמים נחשבו צבא‬
‫מעלה וגם המיס אשר מעל השמים וכשחושב צבא‬
‫הארץ אינו חושב את המים שמתחת •לארץ )שמה‬
‫שנזכרו וכל תהומות ‪.‬התהום אינו אלא הכלי קיבול‬
‫למים ולא מים עצמו( ופירש בזה כי מיס נמשלו‬
‫למושך וכל חושך כאשר יתברר שיצמח ממנו כבוד‬
‫שמים זה הוא מעל השמים כי באמת אין פירוד‬
‫בין מים התחתונים למים העליונים אלא לפי ראות‬
‫עיני האדם אבל ב א מ ת' מ צ ד הש״י אין שום הבדל‬
‫בין מיס 'העליונים למים' התחתונים כי גם מיס‬
‫התחתונים יעלו ופדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון‬
‫ארבעין( כשתגיעו לאבני שיש פהור אל תאמרו מיס‬
‫מים ׳וכו׳ ולית הפרשה בין מים למים דכלא יחודא‬
‫חדא וכדאיתא במס׳ חגיגה )פו‪ (.‬שאין בין זה‬
‫לזה אלא כמלא נימא כיי כאשר' ישוב אדם פניו‬
‫להש״י להביפ■’ באור יתדבק במים העליונים לראות‬
‫בא ‪ 7‬ר'הש׳^י''להשפיע למפה 'להשקות ' א ת האדמה‬
‫להוציא' פחה להתדבק ולהתעלות למעלה‪ '.‬והנה בזה״ק'‬
 ‫ישר ים‬
‫■נפשא מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו וכו׳ ולכן גס‬
‫קניניו נכללים בנפשו וכמה שמצמצם כחוש נפשו‬
‫בשביל כבוד שמים כן יוכלל מקניניו בארי של מעלה‪,‬‬
‫ולכן צריך ■שיהא מבורר ביסוד נפשו שישפשטו בירוריו‬
‫אף על קניניו וכמו שאמר אאזמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה בפרשת )משפטים( שאחר ששמעו‬
‫ישראל שהקב״ה חייבם על ■נזקי קניניהס והשתוממו‬
‫איך יוכל האדם להגביר כל כך כח קדושתו שבאמת‬
‫באם האדם מבורר בשלימוש מתפשטים בירוריו אף‬
‫על קניני!ו וכדאישא בשעניש )כה‪ (.‬בעיזו דרבי‬
‫חנינא בן דוסא ובחולין )ז‪ (.‬בחמרי׳ של רבי פנחס‬
‫בן יאיר אכן לא ■ידעו איך יגיע האדם להתברר כל‬
‫כך ולזה נשן להם הקב״ה מצות קרבנוש שעל ידי‬
‫מצות קרבנוש יוכלו להגיע לזכך נפשם עד שיתפשט‬
‫קדושתם ובירורם על קניניהם‪ .‬שענין קרבנוש הוא‬
‫להוציא לפועל מה שעובדים את הש״י במחשבה יצא‬
‫לפועל אף על כחוש הגוף וממילא יתפשט על כל‬
‫הקנינים‪ ,‬שבמחשבה והדיעה נקל לאדם לברר עצמו‬
‫כשיחשוב דרכיו ויתבטל מפני כבוד שמים יבטל כח‬
‫דעתו ושכלו ומחשבתו‪ .‬אכן דבר שהוא רק במחשבה‬
‫על זה נאמר )משלי כג( התעיף עינך בו ואיננו‬
‫שהוא רק דברי תורה בלא השילבשות לכן אין להם‬
‫קביעות בגוף האדם‪ ,‬אכן אם העבודה שהיא בלב‬
‫נקבעת במעשה בפועל וביותר במקום שיש לאדם‬
‫סבלנות בגופו או בממונו שם תקבע העבודה ביסוד‬
‫גופו ונפשו וזה דאיתא ■בזה״ק לאפקא אדם הראשון‬
‫דאקריב קרבנא כד ברא קב׳ה עלמא שאין זה בכלל‬
‫עבודת ישראל שהוא הי׳ קרוב מאד לשורשו והכיר‬
‫שהכל מהש״י וכדאישא בזה״ק )ויחי רכא ‪ ( :‬בשעשא‬
‫דאדם קאיס על רגלוי חמי לי' •בריין כלהו ודחילו‬
‫מקמי' והוו נטלין אבשרי׳ כעבדין בשר מלכא והוא‬
‫אמר לון אנא ואתון בואו נששחוה ונכרעה נברכה‬
‫לפני ה׳ עושנו‪ ,‬וזה אינה עבודה לפי שלא הי׳ לו‬
‫עוד קנין בעולם הזה שהי׳ קרוב לשורש בריאתו‬
‫וכדאישא בזה״ק שמיני )ל״ח‪ (.‬חמישון דנסיב‬
‫מבי מלכא ויהיב למלכא אלא דורונא לשדרא למלכא‬
‫מבי אחרא אצטריך ולא מבי מלכא‪ ,‬אף שבאמת אין‬
‫זה שייכות נגד הש״י שצריך האדם לדעת שהכל‬
‫מהשי׳׳ש וממנו הכל ומידו נשנו לו‪ .‬אכן הש״י חפץ‬
‫שהאדם יעבוד אותו בדבר שהי׳ לו בו סבלנות ובזה‬
‫ויסרא‬ ‫ם וד‬
‫הזאש טוג לאדם אכן לא ישרשל מזה מעגודה‬
‫ורק יששמש בהשטורמש זה רק כפי מה שיספיק‬
‫לעורר אושו לעבודה‪.‬‬
‫ובזה״ל! ריחי ) רמ״א‪ (:‬רבי אחא אמר כשיב‬
‫לא ששביש מלח בריש אלקך על כל קרבנך שקריב‬
‫מלח וכי אמאי מלח אלא בגין דאיהו ממרק ומבשם‬
‫מרירא לאטעמא ואי ■לאו הרה מלחא לא יכיל‬
‫עלמא למסבל מרירא הה״ד כי כאשר משפמיך לארץ‬
‫צדק למדו יושבי שבל וכשיב צדק ומשפט מכון כסאך‬
‫ומלח איהו בריש דעלמא קיימא ביה דכחיב אם‬
‫צא ברישי ■יומם ולילה חוקוש שמים וארץ לא שמתי‬
‫בגין כך אקלי בריש אלקיך ואקרי ים המלח וכו׳‪.‬‬
‫ברית והתחלת כתיבת ספר תורה‬
‫ב״ה יום ד׳ ויקרא ג' אדר שני שרמ״ט קאצק‬
‫ו י ק ר א אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד‬
‫לאמר וגף אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳‪.‬‬
‫בזה״ק ויקרא ) ה׳( אמר רבי אלעזר האי קרא‬
‫הכי הוה לי׳ למכשב אדם כי יקריב קרבן לה׳ מהו‬
‫מכס אלא לאפוקי אדם הראשון דהוא אקריב קרבנא‬
‫כד ברא קב׳׳ה עלמא והא אוקמוה והכא מכם‬
‫כשיב האי אדם לאפוקי אדם אחרא דלא הוי מכס‪.‬‬
‫ביאור הענין נשבאר מפי אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה שקרבן הוא העבודה בעובדא‬
‫והוא משלים עבודש האדם ברעושא ומילולא וגמר‬
‫העבודה במעשה בפועל הוא מצוש קרבנוח‪ .‬וענין‬
‫קרבנוש הוא עבודה שהאדם מברר עצמו מראשית‬
‫המחשבה עד גמר הפעולה במעשה לפועל כי ביסוד‬
‫נפשו הו א משפלל ושב בתשובה ומבטל עצמו‬
‫בהתבטלות עצום מפני הדר גאון ה׳ ומשפלל להש״י‬
‫שיקבל קרבן נפשו וקרבן ‪.‬קרבנו‪ ,‬וממילא יוכלל‬
‫מקניניו באש של מעלה וכדאישא בזה״ק )צו לב(‬
‫הא אשמר דבמדבחא סלקא ואשחזי אוריא״ל כחיזו‬
‫דחד ■ארי׳ שקיפא רביע טל טרפי׳ וכו׳ כך ■אמר‬
‫קב״ה לאוריא״ל זיל וקביל דורונא דיני מקריבין‬
‫קמאי וכו׳‪ .‬שגפש האדם בראשיתו הוא גם כן מחיות‬
‫הקודש כדאישא בזה״ק )משפטים צד‪ (:‬יהבין לי׳‬
‫רא‬ ‫י ש ר י ם‬
‫כשיש חסרון כשורש צריך ראשית לעבוד בדעת ומחשבה‬
‫אכן אין העבודה נגמרת שתקבע בקביעות שיתוקן‬
‫שורש האדם עד שיעבוד גם בפעולה ומעשה‪ .‬ולכן‬
‫עולה היא כולה לה' במקום שהאדם מבעל עצמו‬
‫על כבוד שמים שם מתקן שורשו‪ ,‬אכן הש״י תיקן‬
‫עבודות לישראל שיפעלו בנפשות ישראל שאף במקום‬
‫שיהנו ויקבלו עובות גם כן לא יעתקו מרצון הש׳׳י‬
‫ויש כמה מדלגות בקרבנות עד שבקרבן שלמים שיש‬
‫בהם לה׳ ולכהנים ולבעלים שזה הוא שלימות העבודה‬
‫הנקבעת בשורש האדם שיוכל האדם לקבל כל‬
‫העובות ולא ינתק מרצון הש״י‪ .‬וזה שנזכר בזה״ק‬
‫ויקרא )י ״ א‪ (:‬ואם זבח שלמים קרבנו ר״ש אמר‬
‫כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש עשרה עשרה‬
‫למאי קא אתיא אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה‬
‫למתן תורה עשרה מאמרות כמעשה בראשית ועשלה‬
‫מאמרות במתן תורה במאי קא מיירי בגין דעלמא‬
‫לא אתברי אלא בגין אורייתא וכל זמנא דישראל‬
‫מתעסקי באורייתא עלמא מהקיימא וכל זמנא‬
‫דישראל מתבעלי מאורייתא מה כתיב אם לא‬
‫בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא■ שמתי וכו׳‬
‫עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדברות‪ .‬כתיב‬
‫אנכי ה׳ אלקיך וכתיב במעשה בראשית יהי אול‬
‫ויהי אור דא מהימנותא דקב׳׳ה אור איקרי דכתיב‬
‫ה׳ אורי וישעי ממי אירא והנה התורה נקראת‬
‫ברית וברית הוא התקשרות שעל ידי התורה ישראל‬
‫מקושרים עם הקב״ה‪ .‬שבאורייתא ברא קב׳׳ה עלמא‬
‫והקב״ה ברא בל דבר בדברי תורה ובכל דבר נמצא‬
‫בשורשו כח התורה אלא שהוא מוסתר ואינו נראה‬
‫ולכן איתא בגמ׳ )פסחים קיח‪ (.‬הני• עשרים וששה‬
‫■הודו כנגד מי כנגד כ״ו דורות שברא הקב״ה‬
‫בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו שאחר‬
‫מתן תורה נקרא האדם שאוכל מיגיע כפיו שעל ידי‬
‫שהאדם מברך ומכיר את בולאו קולא הש״י עליו‬
‫שאוכל יגיע כפיו‪ ,‬והוא שאחר שקבע בנפשו •בשורש‬
‫מחשבתו עבודת הש״י ויוצא ■לפועל על כל התפשעות‬
‫גופו ולכן יוכל לקבל גם עובות עוה״ז ויכיר מהם‬
‫כבוד שמים והתורה נקראת ברית שעל ידי התורה‬
‫מתגלה ההתקשרות שיש בכל הבריאה להש״י וכדאיתא‬
‫בזה״ק מצורע )נ ״ג‪ (:‬תורה אמאי איקרי תורה‬
‫בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתיידע‪.‬‬
‫וי?רא‬ ‫סוד‬
‫יקנה האדם שיהא נקרא על שמו שאין ה קג ״ ה מקפח‬
‫שכר כל בריה ואם האדם סבל בקניניו בשניל מ ו ד‬
‫שמים וכדאיתא בקרבן שאינו ראוי לקרבן עד שיעבור‬
‫עליו שבת אמת )פנחומא אמור ובזה״ק אמור‪ .‬צא ‪( :‬‬
‫שכבר הי׳ לו לאדם סבלנות מקנינו שבשבת הכיר‬
‫שקנה אותו מהש״י ושבת מליהנות ממנו בשבת‬
‫ממנו במול ובזה קנה אותו ויכול‬ ‫מכפי שנהנה‬
‫להקריבו אחר כך להש״י ואז היא עבודה ■שלימה‪.‬‬
‫וכן לאפוקי אדם אחרא שאצלו גם כן אינו נקרא‬
‫עבודה לפי שבמקום שאין עבודהבלב שם מנהיג‬
‫הקב׳׳ה למעלה משכלם ודעתם זכדאיתא בשלהי‬
‫מנחות )קי‪ (.‬דקראן לי׳ אלקא דאלהא היינו שהם‬
‫לדעת איך הש״י מנהג‬ ‫ואינםרוצים‬ ‫אינם יודעים‬
‫עמם למעלה מדעתם כמו שנתבאר במקומו וכדאיתא‬
‫במס׳ ע״ז )מ ‪ ( :‬שאמר רבינו הקדוש ברוך המקום‬
‫שמסר עולמו לשומרים שהוא שמר כמה שנים את‬
‫היין ז כי' שלא מדעתו שבעצמו• לא ידע בשביל מי‬
‫שמרו והי׳ נשמר תחת ידו בשביל לבינו הקדוש‪.‬‬
‫א׳כן ישראל המכיר כבוד שמים וסובל על כבוד‬
‫שמים וכן סובל מקניניו בשביל כבוד שמים‬
‫זה אם מקריב קרבן זה קרבנו מתקבל ונקבע בו‬
‫קדושה קבועה‪ ,‬ונחשבה עולה ראשונה לכל הקרבנות‬
‫שהיא כולה לה' והאדם המקריב עולה היינו המסלק‬
‫ממנו כל מיני נגיעות לעצמו ורק מבעל עצמו בישול‬
‫גמור מפני כבוד שמים וזה שמהחיל בזה״ק ויקרא‬
‫) ה׳‪ (:‬אם עולה קרבנו רבי חייא פתח כי לא‬
‫‪.‬מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי וכו׳ ת״ח‬
‫מחשבה דקב״ה היא עלאה ורישא דכלא ומההיא‬
‫מחשבה אתפשעו ארחין ושבילין לאשתכחא שמא‬
‫קדישא זלאתקנא לי׳ בתיקונוי כדקא יאות וכו׳‪.‬‬
‫מחשבה דבר נש היא רישא דכלא ומההיא מחשבה‬
‫אתפשפו אלחין ושבילין לאסעאה ארחוי בהאי עלמא‬
‫ובעלמא דאתי ומההיא מחשבה אתנגיד ונפיק זוהמא‬
‫דיצר הרע לאבאשא לי׳ וכו‪ /‬ושם )ו׳‪ (.‬ובגין כך‬
‫רישא דכלא כתיב אם עולה קרבנו וכו׳ וע״ד פתח‬
‫קרא ברישא בעולה יתיר מכל שאל קרבנין דהא‬
‫מחשבה רישא דכלא‪.‬‬
‫וכדמסיים שם סיומא דההוא מחשבה כד אתעביד‬
‫עובדא היינו ששולש ה הנ הג ה הוא בדעת אכן‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫ירבה‪.‬האי קרא‪ .‬אוקימנא לה‪ ..‬ובזה״ק אמור )צ״א‪(.‬‬
‫אבל תא חזי צדק בתרח קדישא עלאה כהררי אל‬
‫כאינון■ מורין עלאין קדישין דאקרון מורי דאפרסמונא‬
‫דכיא ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעי‪.‬לא כל‬
‫דינהא בשיקולא חדא לכלא‪ .‬דלית בההוא דינא רחמי‬
‫משפעיך תהום■ רבה משפע דאיהו רחמי נחית לתתא‬
‫לההיא דרגא לתקנא עלמין וחייס על כלא ועבוד‬
‫דינאי‪-‬ברחמי לבסמא עלמא ובגין דאיהו רחמי‬
‫‪.‬‬ ‫אדם ובהמה תושיע ה׳‪.‬‬
‫ו ב ג מ ר א )חולין ס״ג‪ (.‬איתא רבי יוחנן כי הו ה‬
‫■חזי שלך אמר משפעיך תהום רבה כי הוה‬
‫חזי■‪-‬נמלא אמר ■צדקתך כהררי אל ובערכין ) ח'‪( :‬‬
‫פשעיה דקרא‪ ,‬במאי כתיב אמר ר״י אלמלא צדקתך‬
‫כהררי ■אל מי יכול לעמוד‪.‬לפני משפמיך תהום רבה‪.‬‬
‫אכן באמת צדק היינו בלא וותרנותא כלל כדאיתא‬
‫בזה״‪.‬ק ‪)■ .‬קדושים‪ . .‬פה ‪ ( :‬וזה צדק כתרא קדישא‬
‫עלאה‪ ,‬כי• כל הנהגות שהש״י מנהיג עולמו קבעם‬
‫במקור אחד במקום בינה וגם גמר ההנהגה הנכללת‬
‫במדת מלכות י שמים 'גם כן במקור הזה הוא נכללת‬
‫ומצד שהוא ממקור הזה אין בה מדת משפט להתכלל‬
‫דינא ברחמי כי אף שבמדת בינה לית בה דינין‬
‫במקורה כדאיתא בזה״ק )אחרי סה‪ (.‬אכן כאשר‬
‫תוריד אורה ‪ .‬למטה יתערון מינה דינא כי בגמר‬
‫מדת בינה הוא‪ .‬תבונה כמו שנתבאר בפרשת ויקרא‬
‫)בענין המתחיל וכל( אכן לזה העריך הש״י בעוה״ז‬
‫כל זמן‪• ,,‬שלא ‪ ,‬נתברר הטוב מהרע שמדת המלכות‬
‫תהי' למטה‪ ,‬מכל הששה מדות להאיר לה דרך קוי‬
‫המשקולת כי ‪■ .‬מדת המלכות אם לא שירד לה‬
‫השפעת כחה דרך המדות הייתה מדת הדין דינא‬
‫דמלכותא וכיון‪ ,‬שהו‪.‬א יסוד קיום גמר ההנ הג ה‬
‫וכל מה ״שנעה מרצון הש״י אף‪ ,‬כחוט השערה הי׳ כל‬
‫ההנהגה מקטרגת עליו ומתנגדת לקיומו ולא הי׳ לו‬
‫קיום אף כרגע וכמו שמצינו בימי ישובה של ארץ‬
‫ישראל כשישראל ביררו את מדותיהם תשע וארבעים‬
‫יום מיציא‪,‬ת מצרים עד מתן תורה ובזה נשלמה מדת‬
‫מלכות שמיס והיו ראויים ליכנס לארץ והארץ קאה‬
‫את הגוים אשר היו שם ואף שגס אז הי' מדות‬
‫הש״י שולטים אכן היו מאירים באור 'בהיר לנקודה‬
‫האמצעית‪ ■,‬אכן■ כאשר 'עתה שאין■ מלכות ■שמים‬
‫צו‬ ‫‪D‬וד‬ ‫‪.‬רב‬
‫שעל ‪ .‬ידי ‪ ,‬התורה יכירו ישראל ‪ .‬כל שורש הבריאה‬
‫ויכולים להעלות כל דבר לשורשו שאפילו בהנאת‬
‫הגוף נמלא כבוד שמים אם ממליך האדם את הש״י‬
‫ומכיר את הבורא ולכן איתא במס׳ ברכות■ )מת ‪( :‬‬
‫שבברכת‪ .‬המזון צריך להזכיר ברית ותורה וצריך‬
‫להקדים ברית לתורה‪ .‬שברית הוא שורש העבודה‬
‫שמושרשת בנפשות ישראל מאבינו אברהם■ שקבע‬
‫הברית‪ .‬בגופוי בקביעות וזה הוא תמיד עם האדם‬
‫אפילו כשאינו‪ .‬עוסק בשום מצוה בפועל כדאיתא‬
‫במסכת )מנחות‪ .‬מג‪ (:‬בשעה שנמס• דוד לבית‬
‫המרחץ וראה עצמו ערום יאמר אוי לי שאעמוד‬
‫ערום בלא מצוה וכיון‪.‬שנזכר במלה שבבשדו נתיישבה‬
‫דעתו‪ .‬וכו׳‪ .‬שזאת המצוה היא‪ .‬בקביעות תמיד עם‬
‫האדם‪.‬ומצוה זאת נתנה לאברהם אבינו ובמצוה זאת‬
‫נכלל‪,‬אצל אברהם אבינו כל התורה כולה כדאיתא‬
‫)יומא כ ס‪ (:‬שקיים אברהם אבינו כל התורה‪,‬‬
‫שהבין ‪ .‬שמצות מילה מחייבת כל ‪ ,‬התורה לפי שהיא‬
‫העבודה ‪.,‬הנקבעת בגוף ולכן כוללת כל העבודות‬
‫ולכן צריך שיקדים ברית לתורה וזה שסכר עשרה‬
‫מאמרות למעשה בראשית וכן למתן ׳תורה וגם‬
‫בקרבנות יש עשרה מאמרות וכמו ’ שמאמר הראשון‬
‫נחשב בזה״ק הנ״ל יהי אור‪ .‬שאף שבראשית נמי‬
‫מאמר הוא אכן לא ■נזכר בו לשון‪ ,‬מאמר‪ .‬וכן •נגד‬
‫זה רומז קרב‪,‬ן עולה שהיא כולה נכללת באור של‬
‫מ ‪ b‬ה‪ .‬ונגד זה רומז מצות מילה שמאירה חת כל‬
‫הגוף כדאיתא במדרש )רבה וירא מח( ומבשרי‬
‫אחזה ■אלקי ‪ .‬אלולא שעשיתי כן‪ -‬מהיכן הי' הקב״ה‬
‫נגלה אלי שתחלה הי' חסר אור שלא הי׳ יכול‬
‫לראות פני השכינה כמ׳׳ש ויפול על •פניו וכדאיתא‬
‫במדרש )שם( ובזה״ק )תזריע‪,.‬מד‪ (.‬לאעברא ה אי‬
‫ערלה מקמי ‪ -‬ברית ■וכיון שמל עצמו ■והסיר הערלה‬
‫האיר לכל הגוף‪ -.‬וזה הוא‪ ,‬נגיד מאמר■ אנכי שאינו‬
‫צווי לשום פעולה כלל רק לקבוע אלקותו בלב כל‬
‫ישראל‪.‬‬
‫פרשת צו‬
‫תורת העולה‪ .‬בזה״ק■ )כ״ו‪- (.‬רבי שמעון‬ ‫זאת‬
‫פ ת ח‪.‬ו א מ ר צדקתך כהררי אל ‪,‬משפפיך תהום‬
‫רג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫האדם•‪.‬יתגבר על מדיות יו ־להכניעם תחת עול מלכות‬
‫שמים על ידי‪ .‬שיאיר להם■ מאור חכמתו כי טוב‬
‫לגבר לישא עליו עול מלכות שמים וטיל ידי זה יכנעו‬
‫כחות נפשו השואפים לקביל כח דרך אמצעית אלנא‬
‫דספיקא ויקבלו אור דרך החכמה וע״י יתהפך האדם‬
‫לבחינת זכר נגד תשוקותיו ושוב יהי׳ ‪ .‬נוקבא נגד‬
‫חכמה ■שלמעלה הימנו כי קודם שהתחיל להגביר‪, .‬כח‬
‫עבודתו הי׳ ^רק בחינת נוקבא לבד והי׳ כלי‬
‫קיבול האחרון לבלתי השפיע אור למה שלמטה‬
‫הימנו ואדרבה שקיבל עוד כח הסתר מזה אכן■‬
‫בהתחילו ■להגביר כח שכלו על כחיות נפשו אז נעשה‬
‫גבר על מדותיו בצח זכר וממילא כפי הלבוש שמלביש‬
‫האדם את רצון■ הש״י בעולם כן ‪.‬יתנהגו ויתלבשו‬
‫כל המדות ומדרגות גבוה מעל גבוה ־ ולכן בישראל‬
‫המקריב עולה לא יחול עליו שום ■קיטרוג■ אף‪,‬שעולה‬
‫הוא צדק בלא וותרנותא אכן ביען כי ‪ ,‬שורש ‪ .‬ישראל‬
‫הוא דבוק בהש׳^‪ ■.‬למעלה ‪.‬מכיל פעולה‪ ,‬וזהו זאת‬
‫תורת כי זאת‪ ,‬היא נוקבא וכדאיתא במס׳ זבחים‬
‫)פ״ד‪ .(.‬זאת מיעועא הוא ‪,‬פי ‪,‬זאת •נקרא כלי‪,‬‬
‫שמצמצם את הדבר שלא יתפשט ותורת היא‪ .‬ריבה‪.‬‬
‫לפסולין שאם עלו ליא ירדו )שם פ״ט‪ (.‬וכדאיתא‬
‫בזה״ק מ צו ר עי)נ״ג‪ (:‬תורה אמאי איקרו‪.‬יתורה‬
‫בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים ולא אתיידע■‬
‫והיינו שהאור מתפישט להאיר לתוך ההסתר‪.‬‬
‫פרשת שמיני‬
‫ויהי ביום השמיני‪ .‬בתורת ‪ .‬כהנים )שמיני פרשה‬
‫■ אהרן ■רואה את ■•׳המזבת■‬
‫א פסקא ח( ־ שהי׳ •‬
‫בתבנית שור והי' מתיירא ממנו • ואמר ■לו■ משה‬
‫אחי לא ממה שאתה ^מתייריא ממנו ועיין פירוש■‬
‫רמב״ן שפירש דקאי על מעשה •העגל וגרס לא‬
‫תירא ממה שאתה ■מתיירא ממנו‪.‬‬
‫כי ענין הקרבנות ששורש כל ■הבהמות הם■ מפני‪.‬‬
‫שור שבמרכבה‪ .‬ובקרבנות איתא‪,.‬בזה״ק■ )צו­­‬
‫לב‪ (:‬כד כהנא ולואי וההוא■ דמקריב קרבנא מכווניי‬
‫לקרבא קרבנא כדקא יאות ביחודא ■שלים ת״ח־‪-‬כתיב•־‪.‬‬
‫ותצא אש ויכו׳ דא אוריא״ל■ דנחית וכו׳־לקבלא דורונא‪:‬‬
‫שמיגי‬ ‫סוד‬
‫כשלימות וכל האור ישופע להנהגת הש‪ v/‬בעוה״ן‬
‫בפועל דרך מסכים מהמלות שכל מדה התפשפה‬
‫והתרחבה ומזה יצא כמה מיני ממשלות בעולם‬
‫שנאחזים בקצה המלות וממילא כיון שהמדות נפרדים‬
‫וצריך בירור רב עד שיבא האור לגמר ההנהגה‬
‫בפועל ולכן יש מקום גם למה שנראה שנטה קצת‬
‫מן המרכז כיון שגם המדה מסתעפת בריחוק מקום‪,‬‬
‫וממילא יכול להתברר כל מעשה לטוב כיון שגם‬
‫מדה שכנגדה בקו המשקולת נסתעפה כנגדה ולכן‬
‫יכול להטות על פי משפט שיתהפך כל דבר במרחק‬
‫מן הקצה אל הקצה לשוב אל ה׳‪ .‬וזה הוא מחמת‬
‫מיעוט הירח שלעת עתה לא נתברר הטוב מהרע‬
‫לכן גם בהרע נמצא עוד טובה ובמקום שהאדם‬
‫עובד להש״י בשלימות ותפלה בלי שום נטיה לעצמו‬
‫כלל והוא ברזא דעולה שכולה כליל ■ומאחר שאין‬
‫האדם שלם בכל עניניו מזה יוכל להתעורר קיטרוג‬
‫וכדאיתא בזה״ק )תצוה ק פ א;( בענין איוב‪ ,‬כי‬
‫אחר שמטילה פרט לבושי מעשיו למעלה ולא ירבה‬
‫בבירורי המדות בהסתעפותיהם יהי' קטרוג על מה‬
‫שאינו מבורר בו‪ ,‬וזה שאמר בזה״ק )שם( זאת‬
‫תורת וכו׳ ת״ח האי עולה סליקו וקשירו דכנסת‬
‫ישראל לעילא ודבוקא דילה בגו עלמא דאתי למהוי‬
‫כלא חד בקשוריא חדא כי באמת שורש נקודת לב‬
‫ישראל הנכלל בנקודת כנסת ישראל במקורה הוא‬
‫נקשר ביסוד חכמה העליונה ורק מה שנסתר‬
‫בחשכת הטירדא ובמקום שהאדם פונה לבבו להסיר‬
‫ממנו השכחה והטירדא מענינים המסתירים עומד‬
‫פנים בפנים נגד הש״י‪ ,‬וזהו ובגין דסלקא לעילא‬
‫לעילא כתיב זאת תורת רזא דכר ונוקבא כחדא‬
‫כי במקום שהאדם מברר עצמו בעבודה עולה‪.‬‬
‫ברזא דקרבנא דסליק עד אין סוך כדאיתא בזה״ק‬
‫לקמן )כו‪ (:‬וידוע כי סוד הזווג כשעולה למעילה‬
‫למעלה יתאחד המשפיע והמקבל כגוף איחד כי כל‬
‫עולם הגבוה מחברו נעשה בחינת זכר למה שלמטה‬
‫הימנו‪.‬ובחינת נוקבא ■למה שלמעלה הימנו כדאיתא‬
‫בזה״ק שמות )ב״י( המלך סתם מלך דא אף על‬
‫גב דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה‬
‫עלאה סתימא דכלא‪ ,‬והנה האדם הוא בחינת נוקבא‬
‫דלית לי׳ מגרמי׳ כלום רק מה שישופע עליו כח‬
‫מלמעלה אפן לזה■ ברא הש״י אלנא דטוב ורע כאשר‬
 ‫ישרים‬ ‫שמיני‬
‫שהוא משולל מכל גוון שפל המקדש הי׳ מלבוש‬
‫להאלון ומקום הארון אינו מן המדה והוא שהש׳^‬
‫חפץ בעבודש ישראל ממקום שהוא גבוה מכל לבוש‬
‫ומדה וכדאישא בזהר חדש בראשיש על הכשוב‬
‫ויאמר אלקים יהי רקיע שהש״י נקרא אחד ונקרא‬
‫ראשון ובשיקוני הזהר )שיקון כ״ב( שהש״י נקרא‬
‫חד בחושבן כד שליא בדרגא דאינון אחדין משאר‬
‫דלגין ואיהו ליש לי׳ חושבן כד שליא על כל עלמין‬
‫עלאין כי אחד מורה שאינו מכניס רצונו בלבושים‬
‫כלל וראשון מולה ממקום שמכניס רצונו ליכנס‬
‫בגדר הששלשלוש עלה ועלול‪ ,‬ובחנופש המזבח אישא‬
‫ברבה נשא )פרשה י״ג( ששם נאמר ביום הראשון‬
‫שמן היום הראשון שברא הקב׳׳ה אש עולמו נשאוה‬
‫לדור עם בריושיו בשחשונים ראה האיך כשיב בברייש‬
‫יום הראשון ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ראשון‬
‫אינו אומר אלא אחד וכשאמר יום אחד יאמר יום‬
‫שנים ■יום שלשה אלא יום אחד שעד שהי׳ הקב״ה‬
‫יחיד בעולמו נשאוה לדול עם בליושיו בשחשונים‬
‫ולא עשה כן אלא כיון שהקים המשכן והשרה בו‬
‫הקב׳‪/‬ה שכינישו ובאו הנשיאים להקריב אמר הקב״ה‬
‫יכשב שביום זה נברא העולם ופירש שבבריאח העולם‬
‫רצה הקב״ה לגלוש לאשיש מקור הרצון שאין שום‬
‫מסך המבדיל בין מקום שהש״י נקרא חד ולא‬
‫בחושבן למקום השלבשוש רצונו בלבושים וכדאישא‬
‫באדריא זוטא )לפ״ט ‪ ( :‬ואשקשל דא בדא עד‬
‫דיששמודע דכלא חד וכלא הוא עשיקא זכו׳ והיינו‬
‫שבשעש זווג נראה מקור הרצו‪-‬ן וכמו שהי׳ נראה‬
‫במשכן דאייתא בזה״ק )נח ס״ה‪ .‬צו‪ .‬ל״ו‪ (:‬דרעוא‬
‫דקרבנא סליק עד אין סוף‪ ,‬אכן במשכן נתגלה מקול‬
‫הרצון שהכל הוא ברצון ומצד הש״י ■אין שום הפרח‬
‫בהברייאה ואין שום דבר חיוב המציאות והשי״ת‬
‫מצדו אינו חסל ואינו צריך להבריאה שהוא הי׳‬
‫כקרא מלך אף קודם שנברא העולם שמה שמצדינו‬
‫נראה שאין מלך בלא עם זה הוא לק שכל נברא‬
‫מחודש שבראו הש״י שידמה לנז שאין מלך בלא עם‬
‫אבל מצד הש״י הוא מלך בטרם כל יציר נברא‪,‬‬
‫וחטא ישראל שחטאו הוא שרצו לדעת היש ה׳‬
‫בקרבם אם אין איתא בזה״ק בשלח ) ס ד‪ (:‬ובאדרא‬
‫רבא )קכט‪ (.‬בעו למנדע בין עתיקא סתימיאה דכל‬
‫סתימין דאקרי אין ובין זעיר אפין דאקרי ה׳ ועל‬
‫סוד‬ ‫רד‬
‫ואשחזי כאלי׳ רבלבא לביע על קרבנא‪ .‬כי פני‬
‫אלי' הוא מימין במלכבה ואף השול נכלל באלי׳‬
‫מצד החסד כי שול לומז למדש הגבולה ומזבח כולל‬
‫יסוד העבודה כדאישא במדלש שנחומא )שצוה יג(‬
‫מזב״ח מ מחילש עונושיהס ז זכלון טוב לישלאל‬
‫ב בלכה שמבלכש אש כל המינין ח חיים שהיא‬
‫נושנש חיים כי מצד האדם העובד אש הש״י שמצמצם‬
‫עצמו כדי ללאוש גיאוש ה׳ וכבודו איך מלכושו בכל‬
‫משלה ממילא הש״י מצמצם אול שכינשו נגדו ומלאה‬
‫לו שהמציא מקום לעבודש ישלאל למעלה גבוה מכל‬
‫לבושים וזהו שהמזבח בשבניש שול וכדאישא בשלגום‬
‫יונשן פ' שמיני על הכשוב קלב אל המזבח שהמזבח‬
‫עם הקלנוש הם שבניש שול זכמו שביאל כבוד‬
‫אאמד״ל הלב הגאון הקדוש זללה׳׳ה )ביש יעקב‬
‫בראשיש ענין ב( על מאמל זה״ק במדבר )ק״כ‪(.‬‬
‫ששאל לבי אלעזל אש לבי שמעון ברזא דיחודא רבי‬
‫אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי א״ל סימנא לזווגא‬
‫דיחודא מנין וכו׳ א״ל וכז׳ סימנא דא נקיט בידך‬
‫והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דשנן ובא לו לקרן‬
‫דרומיש מזלחיש וכו׳ אמל לי׳ והא לא יכיל עד‬
‫דמקבל עליה בר נש עויל מלכושא קדישא בקדמישא‬
‫ויהיב עלי׳ עול דא ואש אמלש דיישי לדרום בקדמישא‬
‫אמל לי׳ כלא הא אמינא לך דהא ובא לו לקרן‪.‬‬
‫אמינא בקדמישא והא ידעשא לזא דקלן ודא הוא‬
‫‪-‬עול מלכושא קדישא‪ .‬וביאור הדברים נשבאלו במקומם‬
‫אכן במה ששאל אושו והא בעי לקבל עול מלכושא‬
‫קדישא ודרום רומז למדש אהבה וחסד והשיב לו‬
‫ובא לו לקרן אמינא כי הקרן רומז למדש מלכושא‬
‫קדישא דליש לה מגלמה כלום כי הקרן בעצם אין‬
‫לו כמוש ומהוש ורק מהצטלפוש שני קצווש נעשה‬
‫הקרן וזהו מלכוש שמיס שהאדם רואה שיש שני‬
‫הפכים ומבין שניהם נולד שמונה משחדשש מה שאין‬
‫לה מהוש ושפיסה וממילא יבין שיש רוכב שמים‬
‫שהוא גבוה ומסולק מכל מדה ומשולל מכל גוון‬
‫וכל מה שנדמה לאדם מדה וגוון ישבונן שהוא רק‬
‫מצד הבריאה שרצה הש״י להציב גוון לההנהגה‬
‫אבל מצדו ישברך הוא משולל מכל גוון וזהו קבלש‬
‫עול מלכוש שמים‪ .‬אכן בעבודה במקום המקדש ששם‬
‫הי׳ מפורש הלצון שהש״י חפץ בעבודה וישראל עלו‬
‫במחשבה ששם רמז הקרן שהש״י חפץ בעבודה ממקום‬
‫רה‬ ‫ישרים‬ ‫שמיני‬
‫ממה שנשאר בקליפת נגה שהוא אלנא דטוב ורע‬
‫זה הוא מקיף לנפש בסוד קליפה ואין זה המקיף‬
‫שומר לפרי כי כל זמן שהאדם בחיים כל מה שישאף‬
‫להכניס בקדושה ועוד אין ביכולתו זה הוא שומר‬
‫לפרי כי על זה שיורה שם אקי״ק כי כל זמן שהאדם‬
‫בחיים אף ממה שאינו יכול לקבל עוד לברר ולעשות‪,‬‬
‫פרי מהקליפה אבל ממה שהוא עוד בעסק הבירור‬
‫ולכן לא נפרד הקליפה מהפרי וגם להקליפה היותר‬
‫רחוקה גם כן יש שייכות להפרי וזה פירוש שם‬
‫אקי״ק כדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה‪ (:‬אקי״ק זמין‬
‫לאמשכא ולאולדא כלא מה שהש״י עתיד להנחיל‬
‫לישראל כי באמת לכשיגמר הבירור יתכלל כיל קליפת‬
‫נגה בהעוב‪ ,‬וממילא גם הקליפות היותר רחוקים‬
‫מקליפת נגה גם כן כל כמה שנוכל לברר להתכלל‬
‫בטוב יתברר כמו שמבואר ענין זה במקומו‪ ,‬ולכן‬
‫שם הזה הוא מקיף כי הרצון הוא יותר גדול מהמעשה‬
‫ולכן הקליפה שומר לפרי כל זמן שלא נתבשלה הפרי‪,‬‬
‫אכן לאחר מיתת האדם שנפסק ונפרד הרע מהטוב‬
‫וכל כמה שהי׳ יכול להשלים בחייו להכניס מבירורי‬
‫הקליפה להפרי כבר השלים ומה שנשאר בחשקו‬
‫ש;■א נגמר כי אין אדם מת וחצי תאותו בידיו כי‬
‫כל שיש לו מנה רוצה מאתים )קהלת רבה‪ ,‬א־ג‪(.‬‬
‫וכל כמה שבירר לטוב יכין כח כלי קיבולו ביותר‬
‫לברר עוד‪ ,‬אכן כן גזר הש״י לכל נפש עד פה תביא‪.‬‬
‫ונפרד הרע מהטוב ואין הרע מקיף להטוב בבחינת‬
‫שומר לפרי ונשאר מקיף הקליפה שאין בה עוד שום‬
‫(שהחיצונים‬ ‫שייכות להפרי ולכן איתא בזה״ק )‬
‫אוחזים במקיף זה‪ .‬ועניינו כי יש קיטרוג על זה‬
‫מה שרצה לקבל מכחות אלו שאין עתה בהם שום‬
‫טובה וזה ענין שבעת ימי אבל להפריד הקליפה‬
‫שלא יהי' לו עוד שום חיבור להפרי וזה ענין שבעת‬
‫ימים להפריד שבעת המקיפים כנודע והנה שבעת‬
‫ימי המלואים הי' הפך מזה כי כן נקראו ימי‬
‫מלואים היינו למלאות‪ .‬כחות הנפש וכדאיתא בליקוטי‬
‫תורה )פ׳ שמיני( ששבעת ימים הקים משיה את‬
‫המשכן ניד שבעה מלכין קדמאין דמיתו‪ ,‬כי כל‬
‫מה שמברר אדם להכניס כחות עניני עולם הזה‬
‫שהוא מעץ הדעת טוב ורע לתוך הקדושה היינו‬
‫שמברר מבירורי הכחות שנחרבו כי כל הכחות‬
‫הגדולים נתן הש״י בעולמות שנחרבו אכן נחרבו‬
‫סוד‬
‫דא לא כ ה ע ונו׳ אלא היש ה׳ גקרכנו אם אין‬
‫וכו׳‪ .‬והוא שרצו לדעת אם יש מקום לישראל במקום‬
‫שנקרא אין היינו שהוא חד ולא בחושבן ושם נקשרו‬
‫ישראל בלי שום השתלשלות‪.‬‬
‫ו כ מ ו שהזיווג הוא ברזא דקרבנא שאף שכל מקום‬
‫מגיע כל עד אין סוף אבל הוא דרך מסכים‬
‫מבדילים וסדר השתלישלות וברזא דקרבנא נראה‬
‫מפורש שהש״י השכין גם בעולם הזה במקום המקדש‬
‫את הארון שהוא אינו מן המדה ברזא דעתיקא והנה‬
‫בזה נכלל כל החטאים חטא אדם הראשון ■וחטא נח‬
‫וחטא העגל כמו שנתבאר בפרישת תצא שהי׳ נדמה‬
‫■להם שהם מחיובי המציאות כמו שנתבאר )שם(‪.‬‬
‫וזה שהי׳ אהרן מתיירא ואמר לו מרע״ה קרב אל‬
‫המזבח שכאן הוא המקום שנריאה מפורש שאף‬
‫שהש״י המציא מקום לישראל במקום גבוה כזה אבל‬
‫הכל הוא ברצון ולא בשום ענין רק מרצון הפשוט‬
‫שכן עלה במחשבה‪.‬‬
‫במדרש תנחוימא שומר מצויה לא ידע דבר רע‬
‫מיי הי' זה אהרן שנאמר ומפתח אהל מועד לא‬
‫תצאו שבעת ימים ופתח אהל מועדתשבו שבעת‬
‫ימים יומם ולילה‪ .‬אמר להם משה לאהרן ולבניו‬
‫יגיע בכם‪.‬‬ ‫שמרו אבלות שבעתימים עד שלא‬
‫ע נ י ן אבלות שבעת ימים כדאיתא בלקוטי תורה‬
‫להאריז״ל )פרשת ויחי( שהשבע מקיפים לנפש‬
‫דצלם נשארין בבית האבל כי מקיפי רוח נשמה‬
‫הולכים עם הנשמה למקום הראוי להם ורק מקיפי‬
‫האבל‪ ,‬כי הנפש הוא הנפש‬ ‫הנפש ישארו בבית‬
‫המתאוה היינו מה שהי׳ מוקף מעניני עולם הזה‬
‫כי האדם נברא בעוה״ז לכלול כל הבריאה לתוכו‬
‫להעלותה וייכנסו בו כחיות הבריאה שהאדם יקיף‬
‫אותם ויעלה אותם‪ .‬אכן ביען כי אין כח באדם‬
‫להכניס כל כחות הבריאה לתוכו והנפש תשאף‬
‫להם כי הנפש נבריאת ממקור בהמות בהררי אלף‬
‫ויסודה מבהמות שבמרכבה כדאיתא )פיי עץ חיים‬
‫שער קיצור אבי״ע פרק ח( ולכן תשאף להכניס לתוכה‬
‫כל הבריאה וזה שיאמר שלמה המלך ע׳׳ה וגם הנפש‬
‫לא תמלא )קהלת ז(‪ .‬אכן ממה שאינו יכול לברר‬
 ‫ישר ים‬ ‫שמיני‬
‫מגרמה כלום‪ .‬והוא שאחר ששת ימים שמרמזים‬
‫להיקיף ריבוע שלם מעלה מעה וארבע רוחות שכל‬
‫זה ‪ .‬הוא גבול תפיסת האדם אכן נקודה האמצעית‬
‫המרכזית שבכל זה הוא נקודת השבת שזה רומז‬
‫כמו שנקודה האמצעית הוא שבת כן היא גם‬
‫מקפת כל הריבוע וכדאיתא בזה״ק בהקדמה ) ה'‪( :‬‬
‫שבתותי דא עיגולא וריבועא דלגו ובזה״ק ויקהל‬
‫)ר״ד‪ (.‬ואיתשית יומין אחרנין דקיימין לגו מעיגוליא‬
‫קדישא‪ ,‬והיינו שהם מוקפים במדת מלכות שמים‬
‫לקבוע בהם מלכות שמים לראות שאחר כל‪,‬התפשעות‬
‫המדות אין בכח שום מדה 'לפעול וישבת ‪ .‬הוא מלכות‬
‫שמים שרומז על מה שנאמר )ישעי׳ ב( • ונשגב יה׳‬
‫לבדו• ביום ההוא‪■ ,‬יזהו שנקודה האמצעית ‪ .‬מהיקף‬
‫■‬ ‫השבעה הוא‪.‬‬
‫וזה הי׳ ענין שבעת ימי המלואים להכניס מבירורי‬
‫דבח אל בני ישראל לאמר זאת החי׳ אשר תאכלו‪.‬‬
‫ענין סימני בהמה ובכלל הבהמה חי׳ ועופות‬
‫וסימני דגים !וסימני חגבים‪ ,‬אמר כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ שהם כנגד מעשה‬
‫מרכבה ומעשה בראשית וסתרי עריות‪• .‬והנה הבהמה‬
‫ובכללה חי׳ ועופות‪ .‬שורשם במרכבה פני שור כולל‬
‫כל בהמה ■וארי׳ כל חי׳ ונשר כל עופות כמ״ש‬
‫בעעמי‪.‬המצות להאר״י הק׳ פ' ויקרא וכולם נכללים‬
‫בצורת אדם ‪ :‬אלא שבצורה הזאת אין בהם‪ .‬כח‬
‫פעולה בשלימות כי עיקר צורת האדם הוא כח‬
‫הדיבור כדאיתא בתרגום )בראשית ב( ויהי האדם‬
‫לנפש חי' ‪ .‬והות באדם לרוח ממללא‪ .‬ובהמה מורה‬
‫על כחות היסודות שבאדם וחי׳‘ בכלל בהמה‪ .‬והיסודות‬
‫שבאדם‪ .‬צריכים תמיד לשפע ‪ .‬חיות התמידי לקיום‬
‫מצבם שלא יתפרדו וכן צריכים לשפע חיות שיחזק‬
‫כלי קיבולם שיוכלו לקבל מזון הנצרך להם לקיים‬
‫בתוכם נשמת רוח חיים מצורת אדם שלא ■יתגברו‬
‫בכחותם להכניע ■את ■נשמת רוח החיים תחת נפש‬
‫הבהימיית ונגד זה נתנו סימנים בבהמה‪ .‬מעלה גרה‪.‬‬
‫ומפריס פרסה‪ ,‬כדאיתא במי השלוח‪ .‬מעלה גרה‬
‫הויא שאינו חועף העובה מהש״י ותמיד הוא מוכן‬
‫להחזירו על פי רצון הש״י ומקבלו בנייחא ויישוב‬
‫הדעת‪ .‬ומפריס פרסה הוא שאינו קופץ ידיו לאחוז‬
‫במה שנחלק לו ■מהש״י וזה רומז על גודל בעחונו‬
‫בהש״י כמו שנאמר תרחיב צעדי ■שעומד במרחב‬
‫סוד‬ ‫■דו‬
‫לצורך מיין שכל מה ‪-‬שייגניס׳ אדם ״לקדושה שגם בכח‬
‫גדול■ כזה י‪:‬וכל לעכוד את הש״י ומכניס כח קדושה‬
‫ליותר התרחבות זהתפשמות זה הוא מה שמלקע‬
‫בתות מדברי תורה שלא הי' בכחם‪ .‬עד עתה‬
‫להתגלות‪ .‬בלבושיםאלו • ועל ידי עבודתו• מכניסם‪,‬‬
‫וכן הי׳ בבנין •המשכן עד■ שגמר קדושת המשכן הי׳‬
‫כשנגמר הבית שנכנס כל כך קדושה במקום קבוע‬
‫בדומם בקביעת ■מקום עד שהכניס קדושה בלב‬
‫ישראל שבמשכן כתיב■■ ולא יבאו לראות כבלע את‬
‫הקודש ומתו )במדבר ד( ובמשכן היו מגלין להם‬
‫את הפרוכת ‪:‬ומראין אותם את הכרובים איך היו‬
‫מעורין• זה■ בזה )יומא כד‪ (.‬היינו שראו איך ישראל‬
‫מקושרים ■עם הש״י‪.‬‬
‫הכחות ■לתוך הקדושה‪ ,‬והנה ענין‪ .‬נדב ואביהו‬
‫נתבאר מפי כבוד ‪ .‬אאימו״ר הרב הגאון‪-‬הקדו ש‬
‫זללה״ה■■ הכ״מ ‪ .‬כי ‪ ,‬הם היו ‪.‬נקודת מרכז החיים‬
‫שבישראלי ■ובעת שנגמרו ימי ‪,‬המלו־אים אז הי׳ זווג‬
‫הגמור שנתכלל אור הש״י‪ .‬עם נקודת החיים שביישראל‬
‫וכמו ■שבזווג הגשמיי יתערב■ נקודת חיים דכר‬
‫ונוקבא וכן הוא ענין מים שנעהרים בהישקה■בדבקותם‬
‫למקורם שהוא כמו זריעה שנזרעו במקורם ויתכללו‬
‫יחד מים ‪ .‬השאובים במקורם ויתערבו קצתם עם‬
‫■קצתם להתאחד‪ .‬וכן הי׳ אז זווג ישראל ולפי שהם‬
‫היו אז נקודת‪ .‬החיים שהיו‪ ,‬קרובים יותר למקור‬
‫לכן נתכללו בשעת הזווג באור העליון‪ ,‬וענין זה‬
‫מאמר המדרש■ שאמר משה לאהרן ונניו‪.‬שמרו אבלות‬
‫שבעת• ימים עד שלא יגיע בכם‪. ,‬היינו שישמרו‬
‫למלאות בשבעת ימי המלואים ‪,‬למלאות‪ .‬הנפש‬
‫מהבריאה ללקע ולהפריד כל מה שיש בכחם לברר‬
‫מבירורי הכחות להכניסם בקדושה להפריד העוב‬
‫מהרע כדי שבשעת הזווג יהי׳ כשלימות מכל מה‬
‫שהיא ביכולת להתברר וממילא יפרידו מה שאין‬
‫ראוי להעלות ויעלה רק הנקי והברור‪.‬‬
‫ויהי ביום השמיני‪ .‬ענין יום השמיני שרומז למקום‬
‫י בינה שהוא;למעלה■ מהיקף גבול תפיסת האדם‪,‬‬
‫כי כל היקף • שהוא שבעת ימים מורה שנקודה‬
‫האמצעית היא שבת ׳מדת מלכות שמים דלית לה‬
‫רז‬ ‫י שר י ם‬ ‫־שפעי‬
‫‪.‬הוא ‪.‬בשורש ממדת יעקב ‪ .‬אבינו כי ‪:‬באמתי■■• בכל‬
‫המדות■בשורשם הו א‪ .‬מ כ ח העליון שבשורשם ׳הוא‬
‫רק אור אכן גם אור הבהיר כשיתלבש דרך כמה‬
‫לבושים אז ‪ :‬יסתלק ממנו הדעת עד ‪,‬שיסתעף ממנו‬
‫מדה בלי‪ .‬דעתי כלל‪ .‬אכן ממדתו של יעקב אבינו‬
‫שהוא ■אחר ‪ .‬הסתעפות שתי ■מדות• הפכים וחזיר•‬
‫להתכלל במדה אחת‪ .‬והתכללות ה ז ה' ה ו א מעולם‬
‫התיקון כמבואר■ במקומו ■ענין השבירה והתיקון■ כי‬
‫השבירה היתה צורך התיקון ועיקר התיקון הוא‬
‫במדת■ ■יעקב אבינו משם הרומז לצורת אדם ‪.‬הוא‬
‫שם מה • החדש■ כדאיתא בעץ• החיים )י ■ ( וזה‬
‫רומז• שם מה כדאישא בזה׳ק בראשית )א ‪ ( :‬שאיו■‬
‫מרום עיניכם ■ואחר ששואל האדם ■מי ■ברא אלה‬
‫וכן נכלל בכל הבריאה שאלה זאת והתחילה ■להתבונן‬
‫בפרסי מדות איך נתאחדו במקורם שוב ישאיר‬
‫בשאלת מה מה ■ידעת כלומר כל תתביונן שמכל מדה‬
‫ומדה בפני עצמה אינו נראה אלר הש״י‪ .‬עד שיתכללו‬
‫כל ■מדות ההפכיים במדה אחת להשכיל כל ■מהות‬
‫הויית הבריאה•■ עד■ למדרגה היותר שפלה לקבוע‬
‫בה■ התאחדות מדות ההפכים כי אחר שנקבע בלב‬
‫אבריאה■ יראה •קבועה ■מעלמין דאתחרבו‪ -‬ממה שכל‬
‫מדה לא התכללה‪-‬במדת היפכה לכן תשכיל ■להתבונן‬
‫לקבוע■ המדות ‪ -‬שנראים הפכים בכל‪ .‬הבריאה ■ואף■‬
‫שהמדות ;אף הכוללים■■ כשהם׳ בבריאה הם רק■‬
‫במדה אכן יקבע בהם כח חיים כאשר יגיעו להתכלל‬
‫בצורת אדם יתבו‪-‬ננו■ שהם נבראו רק לתכלית כבוד‬
‫שמים הנצמח ■על‪ -‬ידי עבודת ■האדם‪,‬־ כי הדברים‬
‫הנאסרים ׳■בהם יש עוד ‪ .‬כסות גדולי‪.‬ם מעלמין‬
‫דאתחרבו' ואף כשיתכללו בצורת אדם לא •יתמשכו‬
‫ולא‪.‬יכנעו תחת דעתי האדם■ ושכלו ואדרבה■ ימשיכו‬
‫כחי האדם ■ודעתו להכנס תחת מדות ולא• ■יגביר‬
‫עליהם בשכלו והדברים המותרים ■יה ‪ 5‬שנכללו• במדת^‬
‫יעקב• אבינו שכבר נתבררו אחר ההפסד־■ ולכן ■ייש■‬
‫להם מהתכללות המדות‪ ,‬והם אם יבאו להתכלל באדם‬
‫יוכל האדם להתגבר עליהם ויכנעו תחת הדעת‬
‫ויוכללו ‪$‬שורש 'צורת האדם ‪:‬וכדאיתא בזה״ק בראשית■‬
‫) כ'‪ (:‬וזה לכם הסמא וכיף אילין אתכללו■ ברזא■‬
‫דאדם ואילין אתכללו בריזא דסמיא‪.‬‬
‫וענין איה אף על פי■ שהיא בכלל ■בהמה ■אכן׳ מכל‬
‫מקום יש בה• היתר יותר מבה‪.‬מה שגם חלבה■‬
‫םז ד‬
‫ובמחון‪ .‬וזה נגד שני‪■ :‬הכסוח‪,‬הנ״ל‪..‬נח>ו‪ .‬א‪.‬לו‪ .‬הסימנים‬
‫‪.‬נגד גס המפמיד‪• .‬היסודוח הו‪. 6‬׳מפריס ‪.‬פלסה גי‬
‫נגד זה הכס הוא מצות מעשיות ובפרס מציות ‪ .‬לא‬
‫תעשה‪ .‬כי עיקר התוקף שלאדם בכס היסוד שבו‬
‫בנפש הבהמיית הוא יעל ■ידי זווג תורה ומצות‬
‫שעושה בכס גופו ומצמצם‪ :‬את עצמו;•כדי להכיר‬
‫שמלכות הש״י■ בכל משלה ונגד ‪:‬כח המקבל כסות‬
‫נפש ׳חייתו‪■ .‬לעשותו כלי הוא מעלה גירה שבכל'‬
‫קבלותיו יהי׳ במיתון ויישוב הדעת ובזה עיקר‬
‫במצות‪ •.‬קום ועשה ‪ .‬שמעלה ‪ .‬כל כמות■• עץ ‪ .‬הדעת‬
‫סוב ורע להכניסו לקדושה וזה סימן מעלה גרה‪.‬‬
‫ו ה נ ה הבהמה‪ .‬אף שאין בה ‪.‬דעת אכן‪ .‬יען‪ -‬הוא‬
‫הכנה לצורת אדם■•‪ .‬שעומדת להתכלל בכס האדם‬
‫שהאדם האוכל ממנה ומכניס‪ .‬כסה לתוכו‪ ,.‬ויוכל‬
‫לעבוד בכס זה את הש״י לכן ניתן הש״‪.‬י• אקים‬
‫סובים בבהמות וכל מיני בריאים‪ .‬איכן‪.‬כל זמן שהוא■‬
‫בבהמה הוא רק ‪ ,‬בחק קבוע וכל דבר שהוא בחק‬
‫היונו ‪ .‬מדה ‪.‬קבועה בעבע אינו מבורר כי ‪,‬אף‬
‫הימדה היקרה ■כשאינה ‪ .‬בדעת ‪ .‬אינה‪ ,‬מבוררת כמו‬
‫דאיתא בא‪,‬סכת■‪..‬חולין •)ס״ג•‪ (:‬על חסידה שעושה■‬
‫חסידות‪ .‬עם ‪.‬חברותי׳ והיינו שיש ‪.‬בשורשה מדת•‬
‫רחמנית‪ :‬ממדת; החסד אכן■ כשהוא במדה‪ .‬ולא■‬
‫בשכל תרחם גם על אכזרי‪ .‬וכל המדות■ מבהמות‬
‫וחיות ועופות ודגים וחגבים המותרים היינו שהם‬
‫נוסים ביותר למידת הממוצע שיש ‪.‬בו יותר ממדה‬
‫הכוללת שני הפכים שאינו ■נועה• לצד אחר‪ ■.‬אכן גם‬
‫זה■ כשהוא בקביעות‪.‬ואין לו גבו‪.‬ל כמה ■להיות במדת‬
‫הממוצע כי כשהוא בדעת להשיב לסובים צריך‬
‫להשתימיש במדת החסד בשלימות וכן להתאכזר על‬
‫אכזרי צריך להשתמש במדת הגבורה בשלימות כי‬
‫האדם צריך ■להיות כלול מכל •■המדות ‪.‬אכן'‪.‬כח•‬
‫ההתהפכות ■ ממדה למדה זה אינו נקבע■ באדם‪:‬‬
‫בתורת מדה רק בשכל צורת האדם והשכל גובר‬
‫לפי העת‪ :‬והזמן להכניע להפוך כח גופו ממדה‬
‫למדה‪ ,‬ומדות הנקבעים בברואים אף ‪ ,‬מה■ שהוא‬
‫ממדות■ הממוצע׳׳הויא גם כן בתורת מדה ולא‪,‬בתורת'■‬
‫שכל • אכן אף שהוא ‪:‬במדיה■ כישהוא "במדת הממוצע•‬
‫נוסה יותר להתכלל בצורת האדם וכשתבא ■מדה ז א ת‬
‫לצורת היאדם ■תתעלה' ממדה לשכל‪ ,‬כי• מדת ■׳הממוצע‬
 ‫יישר ים‬ ‫שמיגי־‬
‫חיה טהורה היא כי קרן רומז למלכות שמים כדאיתא‬
‫בזה״ק במדבר )קך‪ (.‬והא ידעת רזא דקרן ודא‬
‫הוא עול מלכותא קדישא‪ ,‬כי כל העבודות הם דרך‬
‫שער השמים והוא מדת המלכות וכמו שביאר בענין‬
‫זה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ‪.‬‬
‫וזה רומז קרני׳ מפוצלות היינו שבמדת מלכות שמים‬
‫יש הסתר שלא יראה האדם איך מוסתר ומתלבש‬
‫בו כבוד מלכות שמים‪ ,‬ומפוצלות רומז שאף בהסתר‬
‫יש הכרה שמופצל להתראה קצת מה שבתוכו )ושם(‬
‫חדורות כריכות וחריקות היינו גם כן רמז לזה‪.‬‬
‫זוערתי וכי אית חי' זוערתי אין חיה ‪,‬זוערתי‬
‫אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורז‪ .‬ענין‬
‫שרצים הוא שהש״י צוה שלא לאכלם שהם‬
‫מקטינים ומצמצמין מאד את דעת האדם שהם‬
‫ברואים היותר קטנים וכדאיתא בירושלמי ברכות‬
‫)פרק ט׳ הלכה ב׳( אליהו ז״ל שאל לרבי נהוראי‬
‫מפני מה ברא הקב׳׳ה שרצים ורמשים בעולם‪ ,‬בשעה‬
‫שהבריות חועאין הוא מביט בהן ואמר ומה אלו‬
‫שאין בהן צורך הרי אני מקיימן אלו שיש בהן‬
‫צורך לא כל שכן‪ ,‬ולכן כל האוכל מהם דעתו מתקטנת‬
‫שמכניסים באדם דיעה קצרה שישתוקק לענינים‬
‫שפלים וקטנים‪ ,‬ולא יבקש ענינים גדולים וגבוהים‪,‬‬
‫וזה דאיתא בתורת כהנים ובש״ס )יומא לט‪(.‬‬
‫ונטמטם בם‪.‬‬
‫והמהוה ■הכל‪ .‬וזה שאמר הכתוב )תהלים קיט(‬
‫והנה כל המצות נתנו לצרף בהם את ישראל כדאיתא‬
‫במדרש רבה לך )פרשה_ מ״ד ובפ' שמיני יג‬
‫ובתנמומא שמיני( רב אמר לא •נתנו המצות אלא‬
‫לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת לי׳ להקב׳׳ה‬
‫למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף‬
‫הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות‬
‫ולשון צרוף הוא לזקק היטב כמו שצורפין את הכסף‬
‫בכור להוציא הזך •והנקי והברור‪ .‬וזה מורים כל‬
‫המצות שיוציא האדם מכל דבר הברור שבו ולא‬
‫יקבל הפסולת‪ ,‬כי הפסולת מקטין הדעת ואם הדיעה‬
‫מצומצמת וקצרה יכנע אדם תחת תשוקתו אף שהוא‬
‫לדבר קטן יכנע תחתיו מאד מחמת שהוא משוקע‬
‫בה‪ ,‬וזה דאיתא במס׳ שבת )פ״ו‪ (:‬בעי רב פפא‬
‫שכבת זרע של ישראל במעי נכרית מהו •ישראל דדאיגי‬
‫במצות חביל גופייהו נכרים דלא דאיגי במצות •לא‬
‫סוד‬ ‫רח‬
‫מותר‪. ,‬כי חיה אף‪.‬על פי שהיא גכלל גהמה שרומזת‬
‫לנפש הבהמיית אכן בחיה יש יותר סכמה מבבהמה‬
‫כי מקור החיות בפני ארי׳ שהוא משימין וזה‬
‫דאיתא בזה״ק שמיני )מ׳‪ (.‬החיה לא היא חיה‬
‫עלאה על כלא ושם לעיל מינה )ל״ט‪ (:‬במאמר‬
‫הינוקא חיה הרומשת דא דוד מלכא‪ .‬והיינו בכל‬
‫מקום שנתראה בענין שיש רצון העליון מלובש בו‬
‫נקרא בשם חיה כדאיתא בכתבי האריז״ל‪.‬‬
‫ויבזה״רן משפעים )קכ״ו‪ (.‬אמר ר' חייא חיה‬
‫וחי׳ עלאה וחי׳ זוטרי דזוטרתי‪ ,‬כי ענין מלכות‬
‫דאצילות שמתלבש בבי׳׳ע כדאיתא בכתבי האריז׳׳ל‬
‫והיינו כי אצילות הוא החכמה העליונה וכל מקום‬
‫שנתלבש אור החכמה ונתראה דרך הלבוש ‪.‬נקרא‬
‫חיה כ״ש )קהלת ז( החכמה תחי׳ בעלי‪) /‬כמ׳׳ש‬
‫בספר הגלגולים פרק א(‪ ,‬והנה החיות נקראו בשם‬
‫חיה כי ניכר בהם חקים מחכמה‪ ,‬וענין החלב שנאסר‬
‫אף מבהמות המותרות כי חלב הוא נרמז לכח‬
‫ישמעאל‪ ,‬והוא כי אברהם הי׳ מדתו חסד להרחיב‬
‫גדולת הש״י בעולם בגודל התפשטות אכן לפי שלא‬
‫נכלל עוד במדת יעקב אבינו הי׳ נצמח מהסתעפותו‬
‫קליפת ישמעאל שמכניס■ חיים בלבושים המסתירים‬
‫ומטרידים לבלתי יתראה כי הש״י הוא המחיה‬
‫טפש כחלב לבם וכמה מקומות שנזכר במקרא כי‬
‫חלב הוא המסתיר את הדעת ;וכדאיתא )שבת לא ‪( :‬‬
‫שיש להם חלב על כסלם‪ ,‬וחלב אינו אסור רק תותב‬
‫קרום ונקלף כדאיתא במס׳ חולין ) מ ט‪ (:‬והיינו‬
‫שיהי׳ לבדו ואינו מעורב בבשר ושיהי' לו קרום‬
‫עליו וכל זה רומז לכח המסתיר כי זה הוא יסוד‬
‫הבהמיית כמו שנאמר ואכלו את חלב הארץ )ויגש(‬
‫היינו המובחר שביסוד הארץ וכן חלב חטים )תהלים‬
‫אכן בכל מקום שיתראה יסוד החכמה‬ ‫קמז(‬
‫העליונה זה בוקע כל מיני ההסתרות וכמו שנתבאר‬
‫( ולכן בחיה‬ ‫בפנין משה מיסוד אבא )‬
‫חל•‪ :‬מותר‪.‬‬
‫דאיתא במם׳ חולין )נ״ ט‪ (:‬בסימני חיה היכי‬ ‫וזה‬
‫זקרניה מפוצלות לא דינא ולא דיינא‪ .‬דודאי‬
‫רט‬ ‫ישרים‬
‫כי בשוריש השפע מצד הש״י במקום בינה שם כל‬
‫הנפשות אחד כי שם נתכללו יכל הכחות והש״י‬
‫ברא עולם שלם שבכל שפע יש כח מקבל וכח משפיע‬
‫כי הוי׳ שלימה הוא לקבל אור הש״י ולהפיץ ■אורו‬
‫בעולם וזהו בכל כלל ופרש‪ .‬אכן מצד ירידת השפע‬
‫כשתתחיל לירד לתוך המדות גבולי אלכסון שהם‬
‫שונייס זו מזו משם יפרד לכח מקבל וכח משפיע‪.‬‬
‫כי אחר התעבותו והתגשמותו אין כח הולדה בעולם‬
‫אלא אחר הסתר ופירוד וזווג אחר כך בהתקרבות‬
‫שני רחוקים הפכים אז יצא לפועל אור כמו שנתבאר‬
‫בענין עקודים נקודים וברודים כי אחר שהבריאה‬
‫מוסתרת מאור הש״י !וידמה לה שיש לה יכח פעולה‬
‫אז המקבל יריאה כי יחסר לו שפע וכן המשפיע‬
‫יראה כי יחסר לו ■מקום להפץ ■מעיינותיו ואז כשיביינו‬
‫שניהם שהם בעלי חסרון אז יבינו כי לא בכח יגבר‬
‫איש ויכירו כח העליון כי שם ייתכללו שניהם ■וישיבו‬
‫להתאחד ואז יצא לפועל מה שנדמה להם תחלה‬
‫שיש להם כח הוי׳ ואחר הכרה שמצד הבריאה אין‬
‫לה שום כח ו^שוב יתבוננו כי גם ההסתר הזה כה‬
‫נבריא מצד הש״י ‪.‬לתת לאדם כח המסתיר וע״כ בי‬
‫רצון הש״י שימליכו עליהם כבוד שמים במה שנדמה‬
‫להם שיש להם הוי׳ ׳יקריבו הכרתם הזה קרבן לה׳‬
‫כי כח ההכרה הוא ניתן לאדם במה שיכיר מתוך‬
‫ההסתר את כח הש״י זה הוא עבודת האדם להש״י‬
‫וזה הו^א ההולדה בכל העולמות עד גם בעולם‬
‫השפל הגשמי וזה סוד ענין חופה כמו שביאר‬
‫כאאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ בענין‬
‫חופה ובזה״ק תזריע )מ׳׳ה‪ (.‬ת״ח בשעתא דקב״ה‬
‫אשתכח בה בכנ״י באינון זימנין ■דיאשתכח עמה והיא‬
‫מתערת רעותא לגביה ■בקדמיתא ומשכאת לי׳ לגבה‬
‫בסגיאות חבתא ותיאובתא כדיין אתמליא מסטרא‬
‫דימינא וכמה אוכלסין משתכחי בסטרא דימינס‬
‫בכלהיו עלמין וכד קב׳׳ה אתער חביבותא ורעותא‬
‫בקדמיתא והיא אתערת לבתר ולאו בזמנא דאיהו‬
‫אתער כדין כלא בספרא דנוקבא אשתכח ושמאלא‬
‫אתער וכמה אוכלסין קיימי ומתשרי בספרא דשמאלח‬
‫בכלהו עלמין כי האי גו ונא כתיב אישה כי תזריע‬
‫וילדה זכר‪ ,‬ובזה״ק פקודי )רמ״ו‪ (.‬דכד תיאובתא‬
‫דהיכלא שביעאה לאתדבקא בההוא נהר דנגיד‬
‫ונפיק ההויא רעותא דסלקא מתתא לעילא עבדא‬
‫תזריע‬ ‫םוד‬
‫או דילמא טון דאוכלין שקצים ורמשים חכיל גופייהו‪.‬‬
‫ונראה בפי כללא לפסוק באם הימצי לומר דהכי‬
‫קאי דמשום דאכלי שקצים ורמשים נמי חביל גופייהו‬
‫שענין דאיגי במצות הוא כדאיתא במס׳ קידושין‬
‫)■ע׳^א‪ (.‬׳ולבו ■דואג בקרבו שאין מגלין שם בן מ״ב‬
‫אותיות אלא למי שצנוע ופנו‪.‬‬
‫פרשת תזריע‬
‫וידבר ה׳ אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה‬
‫זכר בזה״ק )מ״ב‪ (.‬רבי ■אלעזר פתח על‬
‫משכבי בלילות בקשתי וגו׳‪ .‬על משכבי במשכבי מבעו‬
‫לי׳ מהו על משכבי אלא כנסת ■ישראל אמרה קמי‬
‫קב׳׳ה ובעאת מני׳ על גלותא בגין דהיא יתבא בין‬
‫שאר עמין ׳עם בנהיא‪.‬‬
‫ב ז ה ״ ת רצה לבאר איך אשה יולדת זכר וכדאיתא‬
‫)שם מב‪ (:‬ובתנחומא )תזריע‪ .‬ג( אשה מזרעת‬
‫תחלה יולדת זכר כי ענין לידת זכר מורה להתגלות‬
‫רצון הש״י מחכמה העליונה בישועה מפורשת לעין‪.‬‬
‫ומפרש איך יבא זאת הישועה על ידי אתערותא‬
‫דלתתא‪! .‬וזה דוגמת ■אשה מזרעת תחלה יולדת זכר‪.‬‬
‫ונקבה היינו ■רק הכנה לישועה וזהו אם ׳אתערותא‬
‫דלעילא תקדים להתעורר ■וזה לכאורה לפלא‪ .‬וזה‬
‫הענין הוא כי בשורש הזכר והנקבה הם נשמה אחת‬
‫כדאיתא בזה״ק לך )פ׳^ה ‪ ( :‬ת״ח כל נשמתין דעלמא‬
‫דאינון איבא דעובדוי דקב׳׳ה כלהו חד ברזא מד‬
‫וכד נחתו לעלמא כלהון מתפרשין בגו ונין דכר‬
‫ונוקבא מחוברין כחדא ות״ח תיאובתא דנוקבא‬
‫לגבי דכורא עבוד נפש ותיאובתא דדכוריא לגבי נוקבא‬
‫עביד נפש ורעותא דתייאובתא דדכורא לגבי נוקבא‬
‫ואתדבקותא דיליה בה אפיק נפש וכו‪ /‬וכד נשמתין‬
‫נפקין דכר ונוקבא כחדא ■נפקין לבתר כיון דנחתי‬
‫מתפרשין דא לסטרא דא ודא לסטרא דא וקב״ה‬
‫מזווג להון לבתר ובזה״ק תזרייע ) מ״ג‪ (:‬מה רבו‬
‫מעשיך ה׳ וגו׳ תא חזי כל רוחין דעלמא כלילן דכר‬
‫ונוקבא וכד נפקין דכר ונוקבא נפקין וכו' ועיין‬
‫זה׳׳ק ויגש )ר״ח‪(.‬‬
 ‫ישרים‬
‫מה התעורר בנפשו ויחפור להגיע לדעת מה התעורר‬
‫בנפשו וירצה להפדבק בכח המשפיע כדי להצמיח‬
‫בפועל ׳ישועה מפורשת‪.‬‬
‫הה דאיפא בזה״ק תזריע )מ׳׳ה‪ (.‬בשעפא דסליק‬
‫נהורא אפכפיין כל מארי דדינין ולא משפכחי‬
‫וכנסת ישראל משפעי ביה בקב״ה והאי שעפא‬
‫עידן דרעוא הוא לכלא וכו׳ ואח״כ נזכר שם ענין‬
‫אפערופא דלפפיא מעורר להוליד זכר‪ ,‬וענין סליק‬
‫נהורא היינו בהאיר הש׳׳י מאור חכמתו העליוינה‬
‫לעורר כל היאור הנספר בפוך המדות ואז אין‬
‫ההסתר גובר בהמדות וילכן גם מדת הימלכות שהיא‬
‫גמר כל המדות והשלמתם כמו שנתבאר במקומו‬
‫וכיון שהמדות השכילו ‪-‬גם תשלומם ^ ו א ההסתר‬
‫שבכל מדה בצאתו לפועל‪ .‬כי בכל מדה פרטיית‬
‫כשפגיע לפעולה גם כח מדתה כמו שהוא במדה‬
‫גם כן יספר חוץ ממה שנספר אור השכל בפוך‬
‫המדה וזה הוא יכל מדת נוקבא שבכל המדות וכמו‬
‫האם כשפשמש במדת החסד להשפיע לבניי׳ שורש‬
‫המדה הוא להרחיב ולהגדיל כח בני׳ ולכן תמציא‬
‫להם מזון וטרף איכן בשעה שפפרנס בני׳ תשכח‬
‫גם תכלית כוונתה ועוסקת רק בלבוש המזון ולכן‬
‫תוכל להוסיף ייופר מיכדי כח קבלת הפינוק‪ ,‬וכן‬
‫מבשרי אחזה אלקי בכל המדות‪.‬‬
‫איכן בהשכיל המדות גם מדת המלכות לא תשכח‬
‫שורש התכלית כמו שהוא מקבלת מכל מדה‬
‫כן תזכור תכלית המדה בשורשה וזה דאיפא בזה״ק‬
‫אפכפיין כל מארי דדינין ולא משפכחי וכנ״י משפעי‬
‫בי׳ בקב״ה כי דינין היינו כשפספעף המדה עד‬
‫שתשכח שורשה וזה שנקרא בזה מדת המלכות‬
‫י כנסת ■ישראל וכנס״י הוא החכמה שבבינה כדאיפא‬
‫בפירוש פ״א מספרא דצניעופא מהאריז״ל )קכג(‪.‬‬
‫ולכן בהאר הש״י מאור חכמתו להשכיל המדות‬
‫אז יתעורר נקודת כנסת ישראל שהיא אור‬
‫החכמה המאיר למלכות שמים ותתרצה להתדבק‬
‫באור המדות שיתפשט על ידי מדת מלכות שמים‬
‫להגדיל כבוד שמים על ידי גמר פעולת מדותיו של‬
‫הקב״ה‪ .‬ולכן מזה ההתעוררות יולד ■ישועה מבוררת‬
‫תזריע‬ ‫סוד‬
‫נשמפין ברעופא דיליה ׳ואינון נוקבי וכד רעוסא‬
‫דההיוא נהר נחפא ואפדבקא מעילא ■לפתא ‪,‬עכדין‬
‫נשמפין דפורין ׳ויעי״ש בהג׳׳ה שזרע הזכר גוכר‬
‫אבל אינו מפיישב דה־כא איירי בהזריעה כמו הפס‬
‫ולכאורה גראין דברי זה״ק כסופרים אלו אפ אלו‪,‬‬
‫אכן החילוק בין לשון זה״ק דבפרשפ פזריע נזכר‬
‫לשון קב״ה בככספ ■ישראלובפרשפ פקודי נזכר‬
‫פיאובפא דהיכלא שביעאה לאפדבקא בההוא נהר‬
‫דנגיד ונפיק‪ .‬כי כל מקום שנזכר שם קב״ה רומז‬
‫לזעיר היינו ששפ המדופ שנכללים בפפארפ מדח‬
‫יעקב אבינו ע״ה‪ .‬׳וענין נהר הוא בינה ששם ככ‬
‫המדופ במקור אחד כדאיפא בזה״ק בא ) מ״ ב‪(:‬‬
‫לבפר עביד מאנא רברבא וכו׳ ההוא מאנא אפקרי‬
‫ים והוא מאנא פליפאה וההוא מאנא רברבא‬
‫ואפפליג לשבע נחלין וכו׳ עי״ש וכדאיפא בליקוטי‬
‫פורה )פזריע(‪■ .‬והנה נקבה היא בסוד אור חיזר‬
‫וזכר הוא בסוד אור ישר ואור ישר הוא כשההשפעה‬
‫הוא בדרך ישר והולך על ידי פפיחופ אור החכמה‬
‫להאיר‪ ,‬להמדופ עד שהמדופ ייפכללו בחכמה יוליכן‬
‫גם פחפיפ המדרגופ שהיא מדפ המלכופ פפעורר‬
‫להפדבק באור דרך המדופ כי בעפ שהמדופ יזדככו‬
‫באור חכמה אז גם בהספר היופר רחוק יפעירר‬
‫פשוקה לעלוח ליהפדבק כאור‪ .‬ובעת שהש״י פותח‬
‫איר חכמפו העליונה להאיר להשפיל מדופיו אז‬
‫יפרגש פחלה כח המקבל שהוא מלכופ שמים דליפ‬
‫לה מגרמה כלום וכמו כן בנפש האדם כמו ונשכים‬
‫ונמלא יחול לבבנו ליראה את שמך )ברכופ טז‪(:‬‬
‫והיינו מיד בהשכמה כשקם משנתו שאז לא נמצא‬
‫עוד שום עבודה באדם ירגיש שלבו מלא אהיה‬
‫לה׳ אף בלי שום הבנה‪ ,‬וזהו משורש החכמה כי כח‬
‫היופר רחוק נפייסד מחכמה עליונה וכמו שכפוב‬
‫ה' בחכמה יסד ארץ )משלי ג( כי ארץ הוא רומז‬
‫לפחפית מדרגת כח המקבל וזה נספר מאד מאור‬
‫אכן תוכו הוא מייסוד חכמה העליונה וכהאיר הש״י‬
‫שפע חכמה להשכיל המדיח גם לכח המקבל יושפע‬
‫התרגשות כהספר שמאיר הש״י אור אכן אינו מותפס‬
‫ומורגש בפועל ונצמח מזה רק פשוקה כי בכח‬
‫המקכל אין בו כח להלביש את האור רק על ידי‬
‫זווג כח המשפיע‪ ,‬ומזה ההפעוררופ יתרגש כח‬
‫המקבל וישאף ■להלביש פשוקפו להגיע להשכיל‬
‫ריא‬ ‫שר ים‬ ‫יי‬
‫אין שום לבר יוציא מגבול ח״ו כי הכל בתוך חלל‬
‫העיגולים שמקיף בהם סל הבריאה אכן מצל היושר‬
‫שאין היושר קולר את כל חלל העיגולים ונשאר מקוס‬
‫חלול שאין היושר מגיע שם‪ .‬וקולם חטא אלם‬
‫הראשון ■שלא ■נתעריב טוב ברע גם הרע לא הי׳‬
‫ביכולתו לפעול שוס כח בהברייאה כי מצל הש״י‬
‫אין ■שום רע בשורש אלא שמה שנישאר שלא נכלל‬
‫בכח היושר זה הי׳ ריחוק מאול מהבריאה וזה הי׳‬
‫נסתר שבכח הסתר הזה לא ניתן רשיות לאלם ליכנס‬
‫בו עול כי לא נשלם עול ליכנס תחת עבולת הברואים‬
‫ועל זה נאימר )בראשית ג( והנחש הי׳ ערום כי‬
‫לא הי׳ לבוש כי לבוש הוא רק מכיח עבולה כלאיתא‬
‫בזה״ק ויחי )רכל‪ (.‬אי הוא זכאה האי בר נש‬
‫דנפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין זאינון לבושי‬
‫יקר ועי״ש מענין אלם הראשון‪ .‬אכן כשחטא אלם‬
‫ונכנס בגלר הזה השיג גם הכח הזה לבוש בעולם‬
‫התחתון כי תיכף ■אחר החטא נתעוררו רחמי הש״י‬
‫לתקן גס הסתר הזה כי ■נתן הש״י כח עבולה בעולם‬
‫להכניס גם הסתרה זאת תחת עבולה כי אחר‬
‫שניתן כח הבחירה לאלם ■ושורש כח הבחירה להכניס‬
‫כל הסתרות תחת עבולת האלם להחזירו פנים בפנים‬
‫וזה נתעורר בשורש תיכף איחר החטא וכלאיתא‬
‫במלרש קהלת )פ״ז( מת אלם מונין לו לחיים וכו׳‬
‫לפי ■שהמיתה תכלית ‪.‬החיים שאין אחירייו מיתה כי‬
‫כח התשובה מעורר תיכף ■מאור העתיל וילוע כי‬
‫בכל החטאים שעתילים להתקן תיכף יש בהם כח‬
‫תישובה אלא ■שהוא עול בהסתר‪ ,‬וכל זמן שלא תיקן‬
‫לגמרי שהאלם ילביש כל ■הנבראים על למאצילם יש‬
‫לבוש גם להרע כפי כוונת האלם בחטא כי האלם‬
‫שנברא לתקן הכל ולהחזיר כל הבריאה שהפך הש״י‬
‫פניו ממנה כלאיתא בספר רזיאל כשברא הקב״ה‬
‫את העולם הפך פניו ■ממנה‪ ,‬וכיון שהאלם שורש‬
‫הבריאה ■וכשנכנס בהסתר הזה ממילא כשיוגמר‬
‫תיקונו יעלה גס מה שיותר רחוק ולכן נתן נכח‬
‫הזה לבוש בעולם מה שלא הי׳ לו מקולס לכן‪ ,‬כי‬
‫להאדם ■נמסרו כל כחות הבריאה שעל ידו יעלו‬
‫פנים בפנים‪ .‬וכיון שירד להסתר גס לזה ההסתר‬
‫נתן כח ולבוש בעולם הזה שיכיול לפעול עד שנראה‬
‫בעוה״ז שיש כח ברע ■לפעול בעוה״ז להכחיש פמליא‬
‫■של מעלה וזהו התערבות טוב ברע‪.‬‬
‫תזריע‬ ‫םוד‬
‫וזיהו ויללה זכר‪■ ,‬אכן כאשר לא מעורר מ>קזידח‬
‫כנסת ישראל רק על ידי שיממדת הכינה יאיר לששה‬
‫קצוות כי אור כיינה לשישה קצוות הוא מה שהמדות‬
‫יכיר‪,‬ן ‪p‬׳‪ v‬מה שמשכילים ימצו ההכרה שייש להם‬
‫התכנלות כמלת בינה כי בהאיר להימדות מאור‬
‫כחכמה אז ברגיע יתעוררו בלי שום עבולה וכן ■בנפש‬
‫האלם כשיאיר לו מעומק אור החכמה אז תיכף‪.‬‬
‫יתיישר לביו להמשך אחר רצון הש״י‪ .‬אכן אור הביכה‬
‫הוא רק אחר שיבין האלם ויעמיק בעבולה בראותו‬
‫שיש כמה מדות הפכים ומזה יתבונן שיש מקור‬
‫אחד נכל המלות וזה דאייתא במס' מגלה )יב‪(.‬‬
‫מלקח מל בינותי מכלל לסיעה והוא שעל ידי שהאלם‬
‫עובל דרך המלות ומחמת זה מביא בינה בלבו זזה‬
‫הוא הן בפרס אלם ■והן בשורש התיכללות המלות‪.‬‬
‫וזה לאיתא בזה״ק פקולי )רמ״ו‪ (.‬כל ההוא רעותא‬
‫דסלקא מתתא לעילא עבדא נשמתיין ברעותא לילי׳‬
‫ואינון נוקבי ■וכל רעותא לההיוא ■נהר נחתא •ואתלבקא‬
‫מעילא לתתא עבלין נשמתין לכורין‪ ,‬כי מהכרה זאת‬
‫נא יגיע האלם להתכלל בחכמה כי מכמה הוא‬
‫למעלה מהמלות שאין ניכר שם חילוק מלות כלל‬
‫וזה הוא הולדת זכר כי שם המדות מתאחדים ביחיול‬
‫באיחוד גמור כמו שנתבאר בענין תפלין של ראש‬
‫■אבל בבינה ייש חילוק מדות ■רק שהם מתכללים שם‬
‫כמבואר בענין תפלין של יל ■ולכן מהתעוררות זה‬
‫יולד רק הכנה לישיועה כי באם מהכנה זאת יזלכך‬
‫לב האדם ויתעורר מחדש לקבוע בלבו התיעיוררות‬
‫מעומק למעלה מכיח חילוק המלות אז יגיע לישועה‬
‫מפורשת וזה ענינו כי בכל הוללה יש אתערזתא‬
‫דלתתא אף בהולדת נקבה אלא שיש אתערותא‬
‫ללעילא בסוד שהוא מעורר לאתערותא ללתתא ואם‬
‫אתערותא ללעילא מחכמה אז אינה נכרת וניכר‬
‫תחלה האתערותא ללתתא ויללה זכר ואס האתערותא‬
‫מבינה ניכרת יותר ואחר כך נתעורר לתתא זתלל‬
‫נקבה‪.‬‬
‫אדם כי יהי׳ בעור בשרו וגו'‪ .‬להיות שורש עומאת‬
‫נגעים מחטא לשון הרע שהוא ■מפריל אלופו‬
‫של עולם כמ״ש ונרגן מפריל אלוף )משלי ט״ז(‬
‫והוא בשורש חטא אלם הראשון על ילי הסתת‬
‫הנחש‪ ,‬כי מצל אור הש״י המקיף בבחינת עיגולים‬
 ‫ישרים‬ ‫תזריע‬
‫וכשהתחיל אדם לתקן ■חטאו הסיר לבוש הנחש‬
‫שהוא מקללת ■שמפשיט ׳עורו אחת לשבע שנים‬
‫כדאיתא בפרקי דר״א )פרק י״ד( כי אחת לשבע‬
‫שנים היינו כשהאדם מגיע למקור התשובה שהוא‬
‫מדת בינה שהיא ממטה למעלה אחר שבע מדות ■אז‬
‫נפשט ‪.‬עור הנחש היינו שנפרד הרע מהטוב והטוב‬
‫יעלה ונעשה כזכיות והאדם כשיהתחיל לתקן על ידי‬
‫תשובה ■אז ׳נעשה לו לבוש ממה שהסיר מעט לבוש‬
‫הנחש וכדאיתא בהקדמת תיקוני הזהר )דף י‪(:‬‬
‫ויעש ה׳ לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והיינו‬
‫בורא מאורי האש ודא עור ■של נחש ליאתדכאה במה‬
‫דחאב‪ .‬וזה הלבוש הנ״ל לא נגמר בשלימות כדאיתא‬
‫בזה״ק פקודי )רכ״ט‪ (:‬ויעש ה׳ אלקים לאדם‬
‫ולאשתו כתנות עור בקדמיתא הוו כתנות אור וכו׳‬
‫כיון דאתתלך מתמן אצטריך למלבוישא אחרא וכו׳‬
‫כי מזה נעשה קליפת נגיה שנמשל בעוה״ז לדברי‬
‫הרשות כי מצד האמת אין בעולם ■רק מצוה ואיסור‬
‫אבל הרשות היינו כל הדברים הצריכים בירורים‬
‫ואם יעשה‪ .‬אדם מצוה בכח ■שמקבל מדברי הרשות‬
‫ייתיברר קליפה זאת לטוב ׳ובהפך יתברר לרע ורק‬
‫לעתיד כשיתברר הכל לטוב אז יחזיר לאדם לבוש‬
‫אור שבעת הימים‪ ,‬ולכן כשהאדם פועל מצות ומעשים‬
‫טובים מסיר עור הנחש ■ומבררו לטוב ונתלבש האדם‬
‫בלבוש ׳אורה ואם ח׳‪/‬ו להפך מלביש ■את הנחיש כי‬
‫מסיר ממנו לבושו וממילא יתלבש הנחש ולכן כל‬
‫שורש טומאת נגעי אדם שנאמר בהם עור שהוא‬
‫בקליפה הזאת הנקראת עור ועל ידי לשון הרע‬
‫שמפריד ■בין בריות הש״י כי כשיש שלום ביניהם‬
‫אחד מברר את חברו כי כל ■הבריאה הוא בנין אחד‬
‫כליל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל ובכוללות גם‬
‫החלבנה מועיל בסימני הקטורת אבל טל ידי‬
‫לשון הרע מפריד כחיות הבריאה וממילא נפסד מהם‬
‫אלופו של עולם ונכנס בחליל שנקרא נחש כנ״ל ולכן‬
‫יתנגע בעור בשרו‪ ,‬ולא תקישה מה דאיתא בזה״ק‬
‫שבחלל הזה שום לבוש טוב ולכן הי' הנחש ערום‬
‫פקודי )רס״ה‪ (.‬ת״ח כד האי אתערו דליישנא בישא‬
‫ורק אחר שעירב אדם בחטאו הטוב והרע ‪.‬כמו‬
‫וכיו׳ ומתערי לגבי האי נחש בריח וכו' והאי גלדא‬
‫שיתבאר אי׳ה במקומו ■נתלבש גם הנחש‪ ,‬וכמו כן‬
‫אתפשיט מנייה ונחית לתתא וגופא סליק דאדרבה‬
‫דבלשון הרע מלביש לנחש ואיך נאמר דגלדא אתפשט‬
‫מני׳ ושאלתי זאת מכבוד אדוני אבי מורי ורבי הרב‬
‫הגאון ■הקדוש שילאיט״א והשיב לי כי האי אתפשטותא‬
‫סוד‬ ‫ריב‬
‫וזה דאיתא בתיקוני הזהר )ריש תיקון כ״ד( כמה‬
‫לצריך נעירו דברית דלא ייעול לי' ברשו ■נכראה‬
‫כגוונא ■לא צריך בר >ש נטירו ושבת ולא לאפקא‬
‫מרשות היסיד וייעול ברשות הריבים‪ ,‬רשיות הימיד‬
‫איהיו שכינתא רחבו ד ■ואינון יקו״ק וגבהו עשרה‬
‫יו‪/‬׳ד ק״א וא׳ץ ק׳^א‪ ,‬זהייינו עשר אותיות דשם מ״ה‬
‫במילוי שהם כוללים עשר ספירות‪ .‬רשות הרבים נחש‬
‫אשת זנונים שם דאל אחר דאיהו סמאל ■ויאיהיו כללא‬
‫ושבעין אומין ואיהו חללה זונה ■ובעלה ‪ .‬חלל שבת‬
‫וכו׳ ועיין בזה״ק בריאשית ) ה׳‪ ( :‬ובגין דעגולא‬
‫וריבועא דא אינון שבתותי וכו׳ עד סוף הענין והיינו‬
‫דכתיב מחלליה מאי מחלליה מאן דעאל לגו חלל‬
‫דעיגולא וריבועא וכו׳‪. .‬והוא כי מצד העיגולים הש״י‬
‫מקיף כל העולמות עד סוף כל המדרגות ובכל מקום‬
‫מוקער מוגש לשמו‪ ,‬כי ■תכלית המכוון ■יבא כרצונו‬
‫הקדום אף מהעניינים שנראים הפך רצונו אכן כוונת‬
‫העושה דבר שנראה שהוא הפך רצונו זאת הכוונה‬
‫תרד לשאול ומי שנמשך אחר הכוונה הזאת‪ ,‬אבל‬
‫מכל מה שנעשה יבא תכלית רצונו יש' אכן עבודת‬
‫עובדי הש״י שלחלק ה׳ הם הוא לבלתי ידח נדח‬
‫אף מגבול גדר שכלם ותפיסתם וכל העבודות נצמחו‬
‫מבחינת היושר ומצד הייושר יש חלל ■שמצד הזה‬
‫יש כמה דברים שנאסרו בעולם שעוד לא נתן הש׳‪-‬י‬
‫כח באדם שיוכל לקבל מדברים האלו להעלותם וכן‬
‫יש כמה מייני כחיות בעולם שלא ניישן לאדם כח‬
‫ורישות לירד להם וזה החלל שאין רגלי בחינת היושר‬
‫מגיע להם כדאיתא בעץ החייים בדרוש עיגולים‬
‫ויושר עי״ש‪ .‬וזה דאייתא בתיקוני הזהר הנ״ל רשות‬
‫הרבים נמש אשת זנונים ויכו' ■וזה ■נקרא חללה וכל‬
‫מי שיורד לכחות אלו נקרא מחלל ' ווהיייניו כשיורד‬
‫ואין כח השפעת הש״י יורדת עמו ונפסק ונעשה‬
‫חלל בין הספירות ומדות הקדושות ובין העוזב אותם‬
‫על ידי חטיאו‪ ,‬והנה קודם החמא לא נמצא לכיל מה‬
‫האדם לא הי׳ לו לבוש מטוה״ז כלל כי לבושו הי׳‬
‫מאור העליון ועיין בליקוטי תורה להארייז״ל )פ׳‬
‫בראשית( ולכן לא התבושש כלל‪.‬‬
‫ריג‬ ‫ישרים‬
‫דיליה אשתכח טב ושפיר מסטרא דיסודא ביש ועקום‬
‫ובגין כך לא איקרי עובדא שלים לא איקרי בנינא‬
‫שלים בגין כך צדיק שאינו גמור איקרי‪.‬‬
‫יש לו כח להתפשט מלמטה עד למעלה ולמע‪-‬לה‬
‫שענין איוב הוא שמשה רבינו כתב ספר איוב‬
‫כדאיתא במסכת ב״ב )יד‪ (:‬והוא שהציג כל‬
‫מיני התחכמות האדם אשר יכיול לשית עצות בנפשו‬
‫להטיב דרכיו ומדותיו מצד עצמו בלא דברי תורה‬
‫וזה הוא הבירור הכולל בכל הבריאה שאף שכמה‬
‫יצמצם עצמו וייראה להטיב דרכיו לא יועיל לו לקביוע‬
‫יתד במקום נאמן שיהי' בנין שלם רק על ידי דברי‬
‫תורה וזהו אחר שנתאר בכל מיני מעלות מדושייית‬
‫ושכונת נפשו במזג ישר מכל מקום לא הועילו להציל‬
‫נפשו מדיעות זרות וכפירה כדאיתא )שם עז‪(.‬‬
‫שכפר בתחיית המתים ובהשגחה והוא מפני שלא‬
‫נתכלל בישיראל שהם בשורשם בדברי תורה ■וזה הוא‬
‫שוריש בריאתם משורש האבות ולכן הם רואים‬
‫תמיד שורשם איך הוא ׳מקושר בהש״י ואף במקום‬
‫שאין רואים בהתגלות אבל תוכם רצוף אהבה מוסתרת‬
‫ואמונה קבועה‪.‬‬
‫הברואים הוא מפני שהוא מעלה כל הבריאה בכח‬
‫וזה שאמר איוב מי יתנני כירחי קדם‪ ,‬וכדאיתא‬
‫)נדה ל ‪ ( :‬ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין‬
‫בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה וזה מורה‬
‫ירחי לידה שאין בהם שנים כי שנה מורה שעבר‬
‫היקף שלם ומתחיל היקף חדש וממילא גורם שכחה‬
‫ויהשיישנות כדבר שנעשה בהרגל וזה מורה לשון שנה‬
‫שנשנה ההיקף ונתיישן וזה הוא מהיקף השימש‬
‫כדאיתא )תהילים קד( שמש ידע מבואו ונדרש מזה‬
‫בריאש השנה )יכה‪ (.‬שמש הוא דידע מבואו וירח‬
‫לא ידע מבואו שבהיקף השימש אף שהוא ביותר‬
‫אור אבל לפי שהוא בבחינת משפיע יש לו סדר‬
‫וכדאיתא בספר רזיאל בענין סתרי אותיות כשברא‬
‫הקב״יה את עולמו הפך את פניו ■ממנה‪ .‬והענין כי‬
‫כל דבר שהוא משפיע אלמלא הי׳ מיסב פניו נגד‬
‫המאציל הי׳ מתבטל מאימת הכבוד ולא הי׳ ביכולתו‬
‫להשפיע ׳ולכן אף בצבאי מעלה כשהם משפיעים הס‬
‫בהסבת פנים• ואין' מביטים פנים בפנים נגד המאציל‬
‫וכדאיתא בזה״ק בראשית ) טז‪ (:‬שכל האור הוא‬
‫בחינת מטי ולא מטי אבל הירח לפי שהוא תמיד‬
‫תזריע‬ ‫םוד‬
‫אינז שפוישש לבושו ■אלא שמשיג כח דוגמת כח קדושה‬
‫שיכול לעלות לקשרג ■וכמו שכל דבר שבקדושה כשעיולה‬
‫מגיח למעה רשימה כן ■כשעולה מכח לשה״ר לקערג‬
‫מקטרג ולמטה ממית וכדאיתא בזוהר הקדוש וישלח‬
‫)קס״יט ‪ ( :‬לא ת^אויכה א^ליך רעה מאן רעה דא‬
‫חויא בישא ונגע דא הוא מאן דרכיב על חויא‪.‬‬
‫ובזה״ק במדבר ) קי״ ט‪ (:‬חויא כד איהו כפיף‬
‫רישא לעפרא סליק זנבא שליט וכו׳ מאן מדבר לי'‬
‫לזגבא וכו׳ האי רישיא אע״ג דאיהו כפיף לעפרא‬
‫עי^ש בל היענין‪ .‬וכגוונא דאיתא במס׳ גיטין )ס״ח ‪( :‬‬
‫אותבי׳ לחד גפיה ‪-‬ברקיעא ולחד גפיה בארעא וזה‬
‫שהראה •לו שגבר עליו כי יש לו כח אף ע״פ שהוא‬
‫בכתרין תתאין היינו נוקבא דתהומא רבא שהוא‬
‫ההסתר הגדול ‪.‬רתוק מעולם התיקיון כי עוד לא‬
‫נתקן שיכנס פחת כח עבודת הש״י שיתראה על‬
‫ידי כיח זה איך יתגדל כח ה׳ ופשקיבל כח מחטאי‬
‫האדם ירגיש כי יקבל תקופות מכח עליון שעתיד‬
‫הש״י לתקן כל הבריאה ולכן ■יכול להתגבר על האדם‬
‫בטענותיו כי מה שלהאדם ניתן כח למשול על כל‬
‫עבודה שנישן לו ע״י כח בחירתו אבל מצד כח‬
‫הנטבע באדם האדם הוא הקטן שבכל הברואים‬
‫ואם האדם יורד ובחר ברע הלא כח בחירתו עוד‬
‫מגרע אותו וממילא יתוש קדמו במעשה בראשית‬
‫וכן כשאובד כח בחירתו יש בכל כחות הבריאה‬
‫להתגבר עליו כי נצחו אותו בטענותיהם כי כשיתקן‬
‫הש״י רק מצדו אז לא ידח נדח מכל הבריאה ורק‬
‫יתרון האדם שגס כח תפיסתו יכול להעלות ובאם‬
‫בכח תפיסתו ובחירתו לא יגבר חיל אז הוא הקטן‬
‫מכל‪.‬‬
‫אשה כי תזריע וילדה זכר‪ .‬במדרש תנתומא )ריש‬
‫פרשה זו( זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי‬
‫קדם וגו' הפסוק הזה איוב אמרו אימתי בשעה‬
‫שנאו עליו הייסורין אמר מי ישנני כירתי קדם ולואי‬
‫שהייתי כאיותן הימים שהייתי במעי אמי‪ .‬ענין איוב‪,‬‬
‫דאיתא בזה״ק פנחס )רט״ז ‪ ( :‬איוב בן יבמה הוה‬
‫וכמו שנזכר שם )יי״ג‪ (.‬צדיק שאינו גמור וכו' לבר‬
‫נש דבני בניין שפירין וכו׳ מסטרא דההוא בנינא‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫תזריע‬
‫תחת השגחת הש׳ע והי׳ משתוקק לדעת להגיע לירחי‬
‫קדם‪ .‬וזה מאמר המדרש )תנחומא תזריע ג( שהי׳‬
‫מתפלא איוב ותמה ואמר אשא דעי למרחוק ולפועלי‬
‫אתן צדק )איוב לו( הי׳ איוב רואה את בני האדם‬
‫ואשה יולדת זכר והספינה שעה בתוך הים אצבע‬
‫על אצבע וכל אלו מורים על מם שלא הי׳ יכול‬
‫להשיג איך ינהג הש״י בתוך ההסתר משורש אור‬
‫העליון שנקרא ימי קדם וזה ענין שהי׳ רואה את‬
‫בני אדם‪ .‬שענין בני אדם נקראו בשעה שנתונים‬
‫תחת ההסתר וכמו שנאמר )בראשית י״א( וירד ה׳‬
‫לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם‬
‫וכדאיתא בזה״ק נח )ע״ה‪ (.‬מאי בני האדם בנוי‬
‫דאדם קדמאה דמרד במאריה וגרים מותא לעלמא‬
‫ושם נאמר ויהי בנסעם מקדם וכדאיתא בזה״ק נח‬
‫)ע״ד‪ (:‬ויהי בנסעם מקדם מקדמאה עקרא דעלמא‬
‫היינו שנתרחקו משורש הקדם ובזה״ק תזריע )מ״ח‪(.‬‬
‫אדם כי יהי׳ בעור בשרו שאדם הוא ׳שם היות׳ר‬
‫נכבד מכל שמות שיש לאדם‪ ,‬איש‪ ,‬גבר‪ ,‬וכו׳‪ .‬והי׳‬
‫מתמה איך נתרחקו בני האדם שהיו יציר כפיו של‬
‫הקב״ה ונתרחקו מהשורש להנתן תחת ההסתר וכמו‬
‫שמבואר במקומו‪ ,‬וספינה שעה בתוך המים אצבע‬
‫על אצבע כמו שביאר אא״ז מו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה במי השלוח )משלי ■ל׳( כי ים רומז לעירדא‬
‫כדאיתא במס׳ תמיד )לב‪ (.‬כל נחותי ימא לא‬
‫מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשת׳א ו׳אנייה מורה‬
‫על יישוב הדעת כדאיתא )בבא מציעא ע ‪ ( :‬ספינה‬
‫מינח נייחא ומיא הוא דקא ממעי לה וזה רומז‬
‫להמון עירדת הברואים שכל אחד יפנה לעירדתו‬
‫ויערד ברבת תשוקותיו ומכל מקום התכלית שהש״י‬
‫מנהג במערכי הבריאה הוא בהשגחה עצומה וחכמה‬
‫מסודרת מאד‪ ,‬ואשה יולדת זכר‪ .‬שזה גם כן מן‬
‫הפלאים וכמבואר במי השלוח שאין לשער פחיתות‬
‫של כינוי שם אשה מה הוא בעולם האצילות כדאיתא‬
‫במס' שבת )פח ‪ ( :‬ששאלו המלאכים מה ■לילוד •אשה‬
‫בינינו ולידת זכר מורה על השגת ישועה ברורה‬
‫אמיתיית‪ .‬וזה הוא ענין פלא איך שעל ידי תשוקת‬
‫האדם יגיע לאור בהיר הלא במה נחשב כל תשוקת‬
‫והשגת האדם נגד אור השי״ת הבהיר‪ ,‬שהרי הציב‬
‫הש״י שכל הישועות הם דרך תפלת ועבודות האדם‬
‫ואיך ■יוכל להשיג אור שהוא למעלה מהשגתו שכל‬
‫סוד‬ ‫ריד‬
‫מקילת דלית לה מגרמה כלום לכן פני׳ חמיד נגד‬
‫המאציל ואף שהיא מקבלת דרך מסך מכל מקום‬
‫יש בה רשימז מאור העליון תמיד וכדאיתא בתיקוני‬
‫הזהר )תיקון כב‪ ( : X .‬שמני כחותם על לבך וכו׳‬
‫כההוא רשימו דחותמא דילך דאע״ג דחותמא אשתאר‬
‫יידך רשימו דילי' בפתקא איהו ומההוא ישימו‬
‫מזדעזעין עלאין ותתאין וזהו שנמשלה כנסת ישראל‬
‫לירח ואור הזה הקדום נקרא ימי קדם כדאיתא‬
‫בזה״ק נשא )קל״ד‪ (:‬תאנא אלין תקונץ אקרון ימי‬
‫קדם יומין קדמאין דקדמאי ואינון דאשתכחו בזעיר‬
‫אפין אקרון ימי עולם‪ ,‬שימ' קדם נקרא אור עתיקא‬
‫קדישא שהוא למעלה מכל גוון כמו שנתבאר במקומו‬
‫וימי עולם הוא הנהגת זעיר אפין שמתלבש במדות‬
‫ולבושים‪ .‬והתחברות ימי קדם בימי עולם הוא רק‬
‫על ידי ישראל ותורה ועבודה וכדאיתא בזה״ק )אחרי‬
‫עג‪ (.‬אורייתא וקב׳׳ה וישראל חד‪ .‬וכדאיתא בזה״ק‬
‫בלק )ר״ט‪ (.‬לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא‬
‫על רישא דמלכא ומרישיה נחית ההוא משחא שבא‬
‫עלאה על דיקניה יקירא ומתמן נגיד על אמון לבושי‬
‫מלכא ופו׳ כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאנה‬
‫וראנה וגו׳ כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא‬
‫ומאן אינון כל אינון דאתו מסערייהו דישראל דהא‬
‫לא מזדווגו בהו ולא קיימין עמהון בר אינון ישראל‬
‫דאינון בני ביתא וכו‪ /‬כמבואר שם שישראל מקבלים‬
‫מראשית המקור‪.‬‬
‫וזה שמביא ענין איוב שבשעה שבאו עליו יסורין‬
‫וראה שהוא בהסתר פנים ׳ואמר מי יתנני כירחי‬
‫קדם‪ ,‬לפי שנסתר ממנו האור איך יגיע מגבול‬
‫תפיסתו להגיע לאיר הקדום שלפי תפיסתו נדמה‬
‫לו שעזב ה׳ את הארץ ולא יוכל למצא איזה הדרך‬
‫ישכון אור המחבר ומאיר שאין שום הפסק מראשית‬
‫המחשבה עד גמר המעשה אשר י ע ^ בכל מערכי‬
‫הבריאה בצאתה לפועל‪ ,‬שזה הי׳ ברור אצלו שהתינוק‬
‫כשהוא במעי אמו ואין לו שום בחירה אז ושם‬
‫ידאי הוא רק תחת השגחת הש׳׳י לבדו שזה הוא‬
‫דרך פלא איך ישמר ואינו מובן לשום בריה סודות‬
‫מעשה בראשית איך יתנהגו במערכי הבריאה ירק‬
‫אחר שיצא לאויר העולם וניתן לו כח בחירה מני אז‬
‫לא הי׳ בכח השגתו להשיג איך הוא תמיד נתון‬
 ‫רטו‬ ‫ר ים‬
‫כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם‬
‫כלום לה למה שהיא מן העליונים וזה שאמר איום‬
‫ונורא הוא שהש׳׳י ברא את האדם אחר כל מעשה‬
‫בראשית שפל מעשה בראשית אין בהם כח בחירה‬
‫והאדם נברא בכח בחירה וזה הוא ממשלתו על‬
‫כל הברואים שבכחו ינהג הש״י על ידי כל הבריאה‪,‬‬
‫כי איום איתא בזה״ק )תרומה קכ׳ץ‪ :‬וישלח ק״ע‪(.‬‬
‫איומה תקיפא לאגנא על כלא איומה פנדגלות תקיפא‬
‫בנהורא תקיף כדקא יאות‪ ,‬ונורא מורה על שלימות‬
‫כדאיתא בזה״ק יתרו )ע״ט‪ (.‬שיעקב אמר מה נורא‬
‫כי הי׳ השלם שבאבות‪.‬‬
‫בענין רבה בר נחמני אם ספק אם בהרת קדמה‬
‫לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת דאיתא‬
‫במס׳ ב״מ )פ״ו( דאפלגו בי׳ קב׳׳ה אומר מהור‬
‫וכלהו מתיבתא דרקיעא אמרו ממא ואמרו מאן‬
‫נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני‬
‫אני יחיד בנגעיס אני יחיד באהלות וכו'‪.‬‬
‫כלו שנאמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים וכן הוא‬
‫והנה כל ספק נגעים פסקינן דעהור וכדהקשו‬
‫אומר ומוראכם וחתכם יהי׳ וגו' לכך נאמר איום‬
‫התוספות בכתובות ) ע ה‪ (:‬ועי״ש‪ .‬ובאמת אין‬
‫ונורא הוא זה אדם הראשון ממנו משפעו ושאתו‬
‫צריך לתירוצם דאתחזק מנגע אחר כי גם בזה יש‬
‫פלוגתת רש״י ותוספות ז״ל בביצה• כ׳׳ה אי מחזקינן‬
‫מאיסור לאיסור ונתבאר ענין זה •בחידושי‪ .‬כתובות‬
‫והחזקה היא רק מטעם ההסגר כי גם המוסגר‬
‫הוא בחזקת טמא‪ ,‬והנה מתיבתא דרקיעא רומז‬
‫לפוללות ששת המדות הנקראים זעיר אפין ששם‬
‫מתפשט רצון הש׳׳י ויסודר במדות להנהגות העולם‬
‫כדאיתא בזה״ק ' בלק )ר״ג ‪ ( :‬במתיבתא■ דרקיע‬
‫ומגבעות שלים באות וא״ו■ על תרין סטרין אלין‬
‫אבל במתיבתא עלאה חסר בלא וא״ו לאחזאה מלה‬
‫דלית בה קושיא וספק‪ ,‬והנה הקדוש ברוך הוא אף‬
‫שמתלבש בלבוש ■מתיבתא דרקיעא ובלבוש הזה יש‬
‫ענין ספק כנ״ל אכן בהסתר נותן מקום לכל קדושת‬
‫ישראל והתקשרותם בעלמא דלעילא וכדאיתא בזה״ק‬
‫אמור )צ״ג‪ (.‬קדוש איהו סער עלאה ‪ ,‬דאשתכח‬
‫ראשיתא לכל דרגין ואף על גב דאיהו סטר טמירא‬
‫ואיקרי קדש מתמן אתפשט פשיטו דנהיר בחד שבילא‬
‫דקיקא ■טמירא גו אמצעותא כיון דאת נהיר גו‬
‫אמצעותא כדין אתרשים חד ו׳ דנהיר גו האי קדש‬
‫ואיקרייקדוש‪ ,‬כי קדש היינו׳מובדל מכל מדה וקדוש‬
‫תזריע‬ ‫סו ר‬
‫עבודת האדם הוא רק כפי תפיסתו זזה סוא נפואר‬
‫כח מקבל בחינת מקבא ■ואיך יצמיח ישועה גדולה‬
‫על ידי תפיסת האדם ועבודתו שכל עבודת האדם‬
‫הוא מתוך ההסתר והעלם וזה שהתפלא שלמי‪:.‬‬
‫המלך ע׳׳ה דרך גבר בעלמה‪ ,‬עלמה היינו ההעלם‬
‫וגבר הוא בירור ובהירות כדאיתא במי השלוח‬
‫)משלי ל(‪- .‬והנה שלמה המלך אמר גם כן על אלו‬
‫הדברים שלשה המה נפלאו ממגו‪ ,‬והנראה שענין‬
‫זה נרמז בזה״ק שלח ) ק ס ח‪ (:‬במה שגילה רב‬
‫מתיבתא בענין תלת קלין כדאיתא )שם(‬
‫אדם כי יהי׳ בעור בשרו‪ .‬במדרש תנחומא )תזריע(‬
‫זה שאמר הכתוב איום ונורא הוא ממנו משפעו‬
‫ושאתו יצא )חבקוק א׳( הכתוב מדבר באדם הראשון‬
‫ובפרעה ובאדום ובסינחרב ובנבוכדנצר וכו‪ /‬בשעה‬
‫שברא הקב׳׳ה את אדה׳^ר ברא!ו כדמותו שנאמר ויקרא‬
‫אלקים וגו׳ ובראו מסוף העולם ועד סופו שנאמר‬
‫כי שאל נא לימים ראשוכים והי׳ שולע בכל העולם‬
‫יצא זו חוה שיצאה ממנו שגרמה לו מיתה‪.‬‬
‫הענין כמו שנזכר תחלה אשה כי תזריע וילדה‬
‫זכר שהוא ענין פלא ■לעיני האדם איך מתפילת‬
‫ועבודת האדם ותשוקתו יגיע לאור בהיר למעלה‬
‫מכל השגתו‪ ,‬והרי שהש״י מנהג שהעלים מהאדם‬
‫עצמו עומק הנמצא בו כשורשו ורק ■לישראל מראה‬
‫השי״ת אחר שיעבוד את הש״י יגיע להבין העומק‬
‫הצפון בשורשו וכן בהפך גם כן ברא הש״י שמכח‬
‫הבריאה עצמה ברא בה צד הפסד והשחתה גם‬
‫כן‪ ,‬וזה שחושב שם אדם הראשון שממנו נבראת חוה‬
‫שגרמה לו מיתה שאחר שחפץ הש״י שיהי׳ כח‬
‫בחירה בעולם ברא הכל בבחינת זכר ונקבה וכח‬
‫הנקבה אחר שנעתק משורש הזכר שואף תמיד‬
‫להשיג יותר מכפי כח הכלי קיבול שלה וזה גורם‬
‫שימשך אחר מה שאינו שייך לו וכמו שנתבאר במקומו‬
‫שעל זה נאמר )קהלת ו( וגם הנפש ■לא תמלא‬
‫וכדאיתא במדרש רבה קהלת )על זה הכתוב( משל‬
‫לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה‬
‫שבעולם אינם חשובין לה צ^לום למה 'שהיא בת ■מלך‬
 ‫ישר ים‬ ‫תזריע‬
‫בהרת עזה כשלג הוא שניטל ממנו כח החיים עד‬
‫שיוכל לדמות לאדם שהוא משורש המשולל מכל רע‬
‫כי כל החבוריות ה ם נראים במראות דם או שאר‬
‫מין לקוי ■וזה נראה שאיין בה רע וכן הוא כל הסימני‬ ‫למעלה מסל עבודה כמו שנתבאר ענין זה בפרשת‬
‫טומאה כמו ■שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה הכ״ מ בפרשה זו וגם בשער לבן‬
‫ביא‪,‬ר כי שערות הם מותרות המוחין והם מקיפים‬
‫בכל מקום השפעה בברית המעור ובפה‪ .‬כי בכל‬
‫מקום שהשפע יורד ■יורד בטובת עין ומה שאין‬
‫בכח המקבל לקבלו זה נראה לפני המקבל כצמצום‬
‫כי חכמת המשפיע גדולה יותר ולכן איתא בזה״ק‬
‫אדרת נשא )קלב‪ (.‬כי בשערות דזעיר נאמר קוצותיו‬
‫תלתלים שמורות כי במדות ה הנ הג ה שהש״י מנהיג‬
‫בהם ■את העולם שהם כוללות ששה ספירות ההנהגה‬
‫בזה כשאין האדם יכול לקבל כפי כח השפע נריאה‬
‫בעיניו מה שהוא למעלה מהשגתו נראה לפניו‬
‫כצמצום‪ .‬אכן שערות דעתיקא נאימר בהם ■ושער רישי׳‬
‫כעמר נקי כי שם נגלה גודל אהבת הש״י לישראל‬
‫שעלו במחשבה למעלה מכל המדות ושם אין שום‬
‫גוון צמצום ואף מה שאין בכח האדם לקבל בענין‬
‫מפורש אכן שם רואה האהבה בלי שום לבוש ואהבה‬
‫בלי לבוש הוא אף בלי שיום הכנת כלי ולכן נאמר‬
‫על זה )דניאל ז( !ושער רישי׳ כעמר נקא‪ .‬אכן‬
‫בנגעים שער לבן הוא סימן טומאה כי ■מורה שניטל‬
‫ממנו כל לבושי החיים ואין בו לחלוחית כלל מטובה‪.‬‬
‫והנה בספק אם שעיר לבן קדמה ■לבהרת שהוא■ טהור‬
‫■ואם בהרת קדמה לשער ■לבן ■טמא‪ ,‬כי באם שער‬
‫לבן קדמה לבהרת רומז שנתגלה ■אור עתיקא כי‬
‫שלא במקום שיש באדם חסרון ה מ ט ע ה אותו כי‬
‫בהתגלה אור עתיקא אין■ שום מקום לשום ■רע‬
‫לשלוט ולכן גם בנגע איין זה סימן טומאה אכן‬
‫•■במקום ספק שאין האדם יודע ברור ■ממה נצמח‬
‫בו ההסתר הזה וכדאיתא בזה״ק תזריע )מ״ז‪(.‬‬
‫וכהנא היוה ידע בהו לדכיא ולמסאבא הו ה ידע‬
‫איכון דהוון ׳יסורין דרחימותא או אינון דאשתכחו‬
‫במאן דמאס בי׳ מריה כי יש מקום שהאדם ■מברר‬
‫עצמו כפי יכלתו ומ״מ לא יאיר לו הש״י את אורו‬
‫וכדאיתא בגמ׳ ברכות )ה‪ (.‬פשפש ולא מצא וכף‬
‫בידוע שיסורין של אהבה ה ם שנאמר כי את אשר‬
‫יאהב ה׳ יוכיח אכן באם הי׳ מפורש‪.‬לאדם כי רק‬
‫םו ד‬ ‫רטז‬
‫בוא׳ץ ימולה על התלבשות בכמדופ ■כי וא׳ץ ש ר ה‬
‫למדת יעקב ■אבינו זעיר אפין שכולל ששה מדות‬
‫הבנין וההנהגה על ידי עבודת ישראל וקדש הוא‬
‫בא‪ .‬אכן הש״י נותן מקום לעבודת ישראל בשביל‬
‫דקיק שיש להם מקום לעילא כמו דאיתא ישראל עלן‬
‫במחשבה קודם שנברא העולם ) ‪ 7 0‬א הקדמת‬
‫תקונם ו‪■ (.‬וענין הנגעים דאיתא בזה״ק תזריע )מ׳ץ‪(.‬‬
‫צרעת סגירו סגירו בכלא ושם ) מ ״ ט‪(:‬‬ ‫מאי נגע‬
‫סגירו דנהורא עלאה‪ .‬כי ענין הנג ע שעיקרה על‬
‫שנגמר החטא בפה‬ ‫חטא ׳לשון הרע היינו מה‬
‫כדאיתא במס׳ שבת )לג‪ (:‬פה גומר כי כל זמן‬
‫שלא הוציא אדם בפיו יוכל להתפרש כוונתו לטובה‬
‫אבל ^ פ ר ט ■בשפתיו שוב אינו מושל עליו לפרש‬
‫דבריו ■לטובה ולכן נדמה בעיניו כי אפס תקוה‬
‫ממנו‪ ,‬וזהו סגירו דנהורא■ עלאה פי באור חכמה‬
‫העליונה שם הוא למעלה מכל תפיסת האדם ומשם‬
‫יוכל להגיע לתקן את הקודם אכן עיקר החטא הוא‬
‫החטא והוא עצמו העונש שנסתר ממנו אור העליון‬
‫וכדאייתא בכתבי האריז״ל שנסגר ממנו אור אבא‬
‫לאדם שלא יתייאש‬ ‫נקרא אב שמאיר‬ ‫כי חכמה‬
‫מלשוב לה׳ ותאיר לו הלא אצל אביך אתה חוזר‬
‫אכן בחטאו נעלם ממינו איור הזה‪ ,‬וחטא לשון הרע‬
‫הוא משורש הס ת ת הנחש שבתחלת הסת תו הסתיר‬
‫מן האשה את שם קוי״ק כדאיתא במי השלוח ופתח‬
‫אך< פי אמר אלקיס‪.‬‬
‫וזה שהסתיר את האור מן האדם ונתערב טוב‬
‫ברע ונעשה העוילם הזה אילנא דספיקא שגרם‬
‫ספק לכל העולם במציאת הש״י כי בעלמא עלאה‬
‫לית פמן ספיקא כי שם נגלה אור הש״י שיש‬
‫נמצא חי וקים ולכן אין שם שום ספק בשום דבר‬
‫אכן בהנהגת המדות שם מתלביש באילנא דספיקא‪.‬‬
‫והינה שורש הנגעים הוא בהירת עזה כשלג כי כל‬
‫מקום הלבן הוא משולל מכל גוון וכן נקרא בהרת‬
‫מלשון בהיר הוא בשחקים ומקום שאין בו שום‬
‫גוון אז נתגלה חסד הקדום של הש׳ע כי בראשית‬
‫בריאת העולם הי׳ חסל הש״י בלי פוס התעוררות‬
‫מצד תפלת הבריאה וזה שאנו מפפללין זכר רחמיך‬
‫ה׳ וחסדיך כי מעולם ה מ ה )תהליס כה(‪ ,‬אכן‬
‫ריז‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫תזריע‬
‫בהתגלות האור יתוקנו כל החשאים‪■ ,‬וביל עצק של‬
‫כל מיני■ סבלנות שאין האדם רואה את אהבת הש״י‬
‫איך תמיד צופה לשובה כי באם הי׳ רואה איך‬
‫מצד הש״י אין שום רע לא הי׳ שום סבלנות בעולם‪.‬‬
‫ולכן כל הסבלנות הוא ■נכלל בספק הזה אם שער‬
‫לבן קדמה לבהרת או בהירת קדמה לשער לבן שזה‬
‫שורש אילנא דספיקא כי בעומק עתיד הש״י ■להראות‬
‫רב חסדו לישראל כמו שנאמר וזרקתי עליכם מים‬
‫שהורים •ושהרתם מכל עומאותיכם •ומכל גיילוליכם‬
‫אשהר אתכם )יחזקאל לו( וזה מה ■שהאדם סוביל‬
‫היוא מפני שנופו נושה למקום ■שוימאה וכדאיתא‬
‫בתוספות כתובות ) ע׳׳ ה‪ :‬ד׳׳ה ספק( דפיירשו דמה‬
‫דמשמא הבא בספק אף שכל ספק נגעים שהור‬
‫■והכא לא אוקמיק אחזקה ומתרץ כגון שהי' בו נגע‬
‫אחר שנזקק לשומאה על ידו אכן אין' ז ה מספיק‬
‫דלשישה דאין מחזקינן מאיסור לאיסור אין זה‬
‫חזקת שומאה‪ ,‬אכן בחידושינו תירצנו דכיון דהכא‬
‫נסגר על נגע זה ונגע שנסגר משעם ספק גס כן‬
‫יש לו חזקת שומאה דגם הימויסגר ■שמא‪] ,‬עיין בפירוש‬
‫המשנה להרמב״ם נגעים פ״א מ״ג לפי שהמוסגר‬
‫הוא שמא במו המוחלש כימו'שהתבאר בתחלת 'כלים‬
‫עיי״ש וברע״ב‪( ,‬־•כוונתו למ״ש בהקדמתו לס׳דר‬
‫שהרות וז״ל‪ :‬ובבר התבאר בראשון ממגילה דף‬
‫ח׳‪ :‬שאין הפרש בין מצורע מוסגר למצורע מוחלש‬
‫לענין השומאה‪ .‬מב״א הגרי״ל זצ״ל[‪ .‬ובאמת כל‬
‫הויית הבריאה הוא כבר נקראת סגירו דנהורא‬
‫דנופו נושה למקום שומאה‪ ,‬ולכן כל •מתיבתא דרקיעא‬
‫אמרו שמא‪ ,‬אכן קב׳׳ה אמר שהור כי עתיד הש״י‬
‫לשהר אותנו מרזא דעתיקא‪ ,‬ושם אין שורש לשומאה‬
‫כלל כי שורש ישראיל במקיוס שהרה‪.‬‬
‫הזה וזה רומז ספק הזה וכדאיתא במי השלוח פרשת‬
‫ולזה אמר מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר‬
‫רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד‬
‫באהלות‪ ,‬כי הש‪ v/‬רצה להוכיח לכל ■מדות ה הנ הגה‬
‫שבנפש ישראל נמצא אהבה בקביעות מעומק הרצון‬
‫כי להוכיח שתסכים כל ההנהגה הש״י אוהב משפש‬
‫שלא יהי' משום צד ממדת הדין שום קישרוג על‬
‫ישראל ולכן מברר לעין כל שנפש ישראל אף שיעבור‬
‫עליו מה הוא י עובד ■את הש״י שלא על מנת לקבל‬
‫פרס ואף שיעבורו עליו כמה ימיני הסתרות שורש‬
‫סור‬
‫מאהבת הש׳‪ v‬מראה לו בירויים כאילה אז אינם‬
‫יסורים‪ ,‬אכן יען כי אין צדיק בארץ לומר זכיתי לבי‬
‫ויתרשיל מזה בנפלו תחת חשכת הספיקות וזה הזא‬
‫׳משורש החעא שנשרש בשורש האדם כמאה׳׳כ )תהלים‬
‫>א( הן בעון חוללתי ובמשא ׳יחמתגי אמי‪ .‬וזה גורם‬
‫זה אמר‬ ‫הסתרת האור בסוד מיעוש הירח שעל‬
‫הקב׳‪/‬ה הביאו כפרה עלי שמיעשתי את הירח שזה‬
‫רומז לחשא המושרש ■לאדם בתולדה כמו שמבואר‬
‫שנין זה במקומו‪.‬‬
‫ולכן קב׳׳ה אמר שהור‪ ,‬כי אף דשם קב״ה רומז‬
‫■להתלבשות במדות זעיר אפין אכן הוא צופה‬
‫לשובה למעלה מהמדות כמו דאיתא בזה״ק שהובא‬
‫לעיל מפ׳ )אמור צג‪ (.‬דאתפשש שבילי דנהורא מהאי‬
‫שביל דקיק ו כו‪ /‬אכן מתיבתא דרקיע מפני שכולל‬
‫עון ולכן‬ ‫המדות ומצד המדות אין ייסורים בלא‬
‫אמרו שמא כי באמת זה הוא ממה שאמר הקב׳׳ה‬
‫לירח לכי ומעשי את עצמך )חולין ס ; ( והיינו שהאדם‬
‫יקבל עליו גם חשא הזה שהוא בשורש נשמתו ויתקן‬
‫אותו ועל ידי זה יקרא כל העבודה על שם יגיע‬
‫כפיו של האדם אכן זה נסתר מאד בסוד העיבור‬
‫כדאיתא בזה״ק תזריע )מ״ו‪ (.‬בגין סיהרא דלא‬
‫אשתכחת לאזדווגא עמי׳ הוא אביד ו כו ‪ /‬וכדכתיב‬
‫בישעי׳ )נ״ג( ו ה' חפץ דכאו החלי וגו׳ ואת פושעים‬
‫נמנה וגו' והיינו שגם בפני עצמו נראה לו שאולי‬
‫הוא הפושע ועינין הנגע הוא כאשר יתראה בחוץ‬
‫זה הוא סימן שהש׳׳י יראה לו חסרונו וידע איך‬
‫לתקן שורשיו‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק תזריע )מ״ח‪ (.‬והי׳‬
‫בעור בשרו אמר לי׳ להאי בעי הקב׳׳ה לדכאיה יתיר‬
‫מכלא‪ ,‬אכן כשאין האדם יודע מהיכן בא עליו הסתר‬
‫תבא ארמי ■אובד אבי כי השעות וההעלם הנמצא‬
‫בעולם שולל דעת האדם‪ ,‬ואף שאינו ברור אצלי‬
‫אם הוא הפושע בזה אכן כשרואה הסתרת האור‬
‫נישל ממנו כל כח תקיפתו כי גם בהספק יש חושך‬
‫כי באמת שורש בל ההסתרות הם רק משעם אילנא‬
‫דספיקא‪.‬‬
‫שנסתפק בדק זה כי דין זה הוא שורש כל‬ ‫וזה‬
‫הנגעים שנסתר האור הצפון לישראל כי‬
 ‫ישרים‬ ‫אחרי‬ ‫סוד‬ ‫ריח‬

‫בעובדא דיהושע בן יהוצדק וכך ארחוי דההוא‬ ‫אמונתו ‪ .‬קבוע בבעחון חזק ואמין בהש״י לבלתי‪ .‬ידח‬
‫מתיבתא דרקיעא וכו׳ ואית אחרנין דסלקין לון תמן‬ ‫ס״י תהו מאן נוכח ממי‪ .‬הראי׳ מנפשות ישראל‬
‫כד קב״ה בפלוגתא בבני מתיבתא ואמרי מאן מוכח‬ ‫בעוה״ז פי כאשר יתברר נפש אחל מישראל לא ללמד‬
‫ה א פלוני דאוכח מלה ומוכח מפורש מלשון זה׳׳ק‬ ‫ענ עצמו יצא אצא ללמד על הכלל כלו יצא כי החלק‬
‫הא פלוני דאוכח מלה היינו שהוא עצמו מוכיח ולא‬ ‫יעיד על הכלל‪ ,‬נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה‬
‫שמכריע בדעתו‪.‬‬ ‫יר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות כי‬
‫נגעים ואהלות נקראים יקרים בעוה״ז כדאיתא‬
‫בפסחים )נ‪ (.‬כי עיקר היקרות בעולם הזה הוא‬
‫פ ר ש ת אחרי ‪,‬‬ ‫אור הש״י המכוסה כדאיתא )שם( זה אור שיקר‬
‫בעולם הזה‪ ,‬ונגעים ואהלות כוללים כל הבירורים‬
‫וידבר ה׳ אל משה ‪.‬אחרי מות שני בני אהרן‪.‬‬ ‫שבעולם כי נגעים מורים על מה שהאדם מברר את‬
‫בזה״ק אחרי )נ״ז‪ (:‬אמר רבי אלעזר ודאי‬ ‫עצמו בהסתר האור אף שנסתם ממנו אור הש׳׳י‬
‫משמע אלה‪ .‬ומשמע ■ראשי )דמקשי שם שלא כתיב‬ ‫ומכל מקום ירגיש כי לבו דבוק בהש״י לפי שתוכו‬
‫אלא‪.‬פנחס ולמה נאמר אלה ראשי( ובגין כך כתיב‬ ‫רצוף אהבה‪ ,‬ואהלות מורה על מיחוש ראש היינו‬
‫פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכתיב פנחס בן‬ ‫שיבא מיחוש להאדם פן ח׳ץ הוא נדחה משורשו‬
‫אלעזר בן אהרן הכהן הי׳ כהן בימים ה ה ם פנחס‬ ‫שאין לו שורש חיים כלל כי אין עומאת אהל אלא‬
‫בן א לעזר ‪.‬הכהן מבעי ליה וכו׳‪ .‬ועל דא מיתת‬ ‫במת י ומת הוא שנראה לו שאפס כל שורשו‪ ,‬ורבה‬
‫גרמיהון מיתו מיתת נפשיהון לא מיתו ותנינן ברזא‬ ‫בר נחמני הי' מבורר בכל מעשיו כדאיתא ב מ׳ ק‬
‫דמתניתין שרי זוג פן חס והא אתמר יוד זעירא‬ ‫)כ״ח‪ (.‬רבה ור״ח תרוייהו רבנן צדיקי הוי מר‬
‫ביני אתוון‪ ,‬דפנחס דהאי יוד כליל תרי כחדא ודא‬ ‫מצלי ואתי מסרא ומר מצלי ואתי ממרא ר״ח חי׳‬
‫הוא רזיא דמלה )ושם( דהוו תרין פלגי דגופא‬ ‫תשעין ותרתין שנין רבה חי׳ ארבעין בי רב חסדא‬
‫ועיין ברעיא מהימנא פנחס )רל״ח‪ (.‬ועי״ש בזה״ק‬ ‫שיתין הלולי בי רבה שיתין תיכלי בי רב חסדא‬
‫אותםונתכללו שניהם נדב ואביהו‬ ‫שפנחס תיקן‬ ‫סמידא לכלבא ולא מתבעי בי רבה נהמא דשערא‬
‫בפנחס בשעה שקנא‪.‬‬ ‫לאינשי' ולא משתכח וכבר סבל בירורים בבני ומזוני‬
‫וזה הי׳ הרגע האחרון מחייו ויצאה נשמתו במהרה‬
‫דאיתא בליקוטי תורה נהאריז״ל פרשת ויקרא‬
‫אף שראה ■שלא זכה לחיים ארוכים פי לא חי רק‬
‫בדרוש נדב ואביהו פי כל בנינה של המלכות‬
‫ארבעין שנין ואף שהי׳ לו להצטדק כי חטא לא נמצא‬
‫אינה אלא מנצח הוד יסוד דאימא‪ ,‬נמצא כל תיקון‬
‫בו רק מדבית עלי קאתי )ר״ה יח‪ (.‬ועל זה נא‪.‬מר‬
‫המלכות אינו אלא מנה״י דאימא ששם בחינת נדב‬
‫דמעת העשוקים )קהלת ד( כי הש״י צוה לא תקום‬
‫ואביהו ■והס בנתנס הקטרת 'במחתה שרצו להמשיך‬
‫ולא תטור ואיך זה הפרעניות האריכה למעניתה‬
‫מיחין לאימאכי קטורת הוא מוחין דאימא ומחתה‬
‫על זרע עלי ותלה החטא בעצמו‪ ,‬אלא ודאי שלבו‬
‫הוא נה״י דאימא כדאיתא ג פיי עץ חיים שער‬
‫מלא אמונה ותוכו רצוף אהבה ולכן יצאה נשמתו‬
‫הקרבנות פרק ה ורצו להקריב למזבח שהוא מלכות‬
‫בטהרה להוכיח שהש״י מנהג במשפט לברר כל‬
‫)היינו מזבח' החיצון( ובכל מקום שיכנסו מוחין‬
‫ההסתר שנמצא בישראל מאלנא דספיקא כי הרי גם‬
‫דאימא בנוקבא שלא על ידי מוחין דאבא יש כח‬
‫בלב ישראל לא נמצא ספק באמונת הש״י ולכן יטהר‬
‫בחיצונים לאחוז בהם ]ובליקוטי תורה משמע שהקריבו‬
‫הש׳׳י אותנו ברוב רחמיו‪.‬‬
‫על מזבח החיצון דמזבח הפנימי נקרא בזה״ק אימא‬
‫החיצון נקרא אימא תתאה[‪.‬‬ ‫עלאה ומזבח‬
‫ברוך ה׳ אשר האיר עיני בזה׳׳ק פרשת בלק‬
‫ובזה״ל( תרומה )יקל׳׳ח‪ (:‬עי״ש בפירוש ובתנחומא‬ ‫) ק פ ״ ה‪ (:‬שזה ענין יש בהסתלקות צדיקים‬
‫איתא שנכנסו לפני ולפנים ■אכן יש לומר‬ ‫לברר ולהוכיח פלוגתא דקב׳׳ה ומתיבתא ■דרקיעא‬
‫רי־מ‬ ‫ישרים‬
‫יתן לו מקום מפורש בעבודה יתחזק כחו ויוכל‬
‫להמשיך גם כח הטוב להטותו מדרך הטוב‪ .‬ולזה‬
‫נצטוה להקטיר קטורת בעת שמדליק את המנורה‬
‫כמ״יש בזה״ק )ויקרא יא‪■ (.‬וע״ד קטרת לא מתקריב‬
‫אלא בזמנא דשמן מתקרב וכו׳‪ .‬כי בעת שיאיר אור‬
‫הש״י מפורש כי שמן רומז למוחין דאבא כמ״ש‬
‫בילקוטי תורה להאר״י ז״ל פ׳ ויקרא ובאור חכמה‬
‫העליונה בזה יתברר שהאדם רואה להפריד עד‬
‫כאן טוב ומכאן ואילך רע וכדאיתא בזה״ק )פקודי‬
‫רנד‪ (:‬רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש‬
‫בוצינא דקרידינותא וסליק גו מחשבה וכו׳ ואתבריר‬
‫ועיין בעץ החיים )שער מ״ד ומ״נ דרוש א׳( ולזה‬
‫הכהניס פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקערה‬
‫כי מי שאינו בהיכל באור הבהיר יוכל להתמשך‬
‫אחר כחות הרחוקים מעבודה זאת‪ ,‬והקטרת הקטורת‬
‫הי׳ צרייך להיות מאש שעל המזבח כי אש של מעילה‬
‫רומז לבינה שבחכמה כידמוכח מזה״ק וארא )כ״ד‪(.‬‬
‫והוא כי אש בעולם הזה רוימז לכיליון והפסד אכן‬
‫כל דבר שנכלל באש של מעלה היינו שעולה לשורשו‬
‫ושם אין שום רע כי הרע הוא רק ב׳לבוש הת־חתיון‪.‬‬
‫והס הקריבו אש זרה שרומז שרצו להגדיל כח עבודתם‬
‫עד שיכללו כח המכלה מעולם הזה שהוא גם כן‬
‫משורש הטוב וכן הקטורת שלא בעת הדלקת הנרות‬
‫היינו שמאחר שיש לכל דבר מקום בשורש ובהתגברות‬
‫האדם בכח יראה עצומה נדמה להם שיכבשו כל‬
‫כחות עולם הזה 'להכניעם‪ ,‬אכן יען לא ■נמלכו במשה‬
‫ואהרן וכן לא הקריבו■ בעידנא דמשחא ולא הי׳‬
‫להם נשים‪ ,‬שכל אלו מורים שלא הביטו להבירור‬
‫שעוד אין הש״י חפץ בתיקון הזה כי כל זמן שאין‬
‫האדם מביורר כשיתפרד כל הטוב מהרע יתבטלו גם‬
‫כחות הגוף ‪:‬וריק לעתיד כאשר יתחזק כלי קיבול של‬
‫האדם כשיעלה הרצון אז יזדככו גם כחות הגוף‬
‫ולא יתבטל אף כשיתברר כל הטוב מהרע‪ .‬אכן‬
‫בעולם הזה עוד לא האיר הש״י איך יש תיקון לכח‬
‫האש זרה ואיך ■יתפרד מזה היט^וב מהרע וכדאיתיא‬
‫)ב״ר כ( הכל יתרפאו חוץ מן הנחש כמ״יש ונחש‬
‫עפר לחמו )ישעי׳ ס ה( והם הקריבו מסטרא דאיימא‬
‫וכמו שביאר בזה כבוד איאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה הכ״מ כי מסטרא דאבא ידאה האדם שצריך‬
‫ולעבודה בקביעות שישאר־ אצלו תמיד ’ כח עבודה‬
‫אחרי‬ ‫ס‪) 1‬‬
‫׳שהכניסה הי׳ לפני לפנים וההקרבה הי׳ עיצ מזגם‬
‫החיצון‪ ,‬כי אבא ואימא מורים כי האב יביט לתכלית‬
‫טובת הבן בעומק ובטובה לפי שעה אינו העיקר‬
‫מעיינו ומבטו והאם תביט לטובת הבן צפי שעה‪.‬‬
‫וכן במלותיו של הקב״ה אף כי הם גבוהים מעל‬
‫גבוהים מדעת האדם אכן מבשרי אחזה אלקי וכן‬
‫יסד ‪ co‬׳‪ v‬בעולם הזה מעין דוגמא ממלותיו וזה‬
‫שנדב ואביהו הי׳ מנ׳׳ה לאימא כי נצח והוד‬
‫רומזים בכל מקום לגמר הסתעפות המדות כי שורש‬
‫המלות מההנהגה הם חסד וגבורה אכן אחר‬
‫התכללותם במדת התפארת שוב מסתעפים לצאת‬
‫לפועל במדות נצח‪ .‬והוד כמו שנתבאר‪.‬‬
‫ולכן בעבודתם היו במסירת כל נפשם כי בחנוכת‬
‫המשכן אחר שראו שרצון הש״י להתלבש בלבוש‬
‫שיכלול עניינים מוחשים שנכנס כבוד שמים במשכן‬
‫ארון וכלים רצו להרחיב כבוד שמיס להכניס כל‬
‫סויית הבריאה שיהי׳ לבוש לכבוד שמים יואף מה‬
‫שנראה רחוק מאד‪ ,‬כי קטרת נקרא בזה״ק )אחרי‬
‫כח ‪ :‬שמיני לז ‪ :‬בהעלותך קנא ‪ ( :‬קשורא דכלא כי‬
‫ענין הקטורת שיש בה כחות הטבע המלוקט מקליפות‬
‫ופרחים וגם יש בה חלבנה שריחה רע וכדאיתא‬
‫בכתבי האר״י ז״ל )פע״ח שער הקרבנות( שהם‬
‫ניצוצות מעלמין דאתחרבו שהם אחד עשר כחות‬
‫דקליפה וכמו שמבואר בפרי עץ החיים )שם( בענין‬
‫הקטרת ואף כי הקרבת הקטרת היא אהבה שמקשר‬
‫הכל לשורשו אכן הקטורת בעצמו רומז ליראה והש״י‬
‫צוה להקטיר קערת בפנים היינו שהכהן העובד‬
‫יכניס אור הש״י להוציא גם ממקומות הרחוקים‬
‫כבוד שמים וזה דאיתא בגמרא ערכין )טז‪ (.‬שהקערת‬
‫נקרא דבר שבחשאי וכדפירש רש״י ז״ל שם לפי‬
‫שהכהנים פורשין מן האולם ולמזבח בשעת הקטרה‪,‬‬
‫כי בעבודה זאת צריך בסוד ■ובחשאי שבעת שמקריבין‬
‫מכל דבר נתעורר כל שורשו וכדאיתא )תנחומא‬
‫תצוה יג( שכל מ ה שהי׳ מתקרב מן מינו הי׳ מברך‬
‫את מינו ובענין זה לדקריב ממין שהוא ■נראה רחוק‬
‫מרצון הש״י אף כי כשיגמד הבירור יתברר גס מן‬
‫הרע חלק הטוב שבו אכן כל זמן שלא נגמר מוכרח‬
‫האדם לעבוד בזה ולהתפלל להש״י שיעביר זדון מן‬
‫הארץ שלא ליתן מקום אף להטוב שבו כי באשר‬
 ‫ר ים‬ ‫אחרי‬ ‫םוד‬ ‫רכ‬

‫וזה דאיתא בזה״ק אחרי )נז‪ (:‬תרי פלגי גופא‬ ‫נ מי ‪ :‬בעבודסו כל הבריאה שלא •יסבטל כי האב‬
‫הוו וכו׳ כי נצח והוד כאשר יתחברו הם‬ ‫יוכל כהחעלם שלא יהי׳ כיכר להבן אכן האם ידמה‬
‫מצמיחים כל הישועות בעולם כמו שנתבאר בפרשת‬ ‫;הבן שיש ליי תקיפות תמיד וכמו שכתבאר בפרשה זז‪.‬‬
‫בא )בפסוק‬
‫וזה דאיתא בתורת כהנים )ריש פרשה זיו( בקרבתם‬
‫לפני ה׳ על הקריבה מתו ולא על ההקרבה כי‬
‫החיבור לכל המדות אינו רק כאשר יאיר הש׳‪v‬‬
‫הקריבה היינו שעל ידי התעצמות הזה התקרב כת‬
‫מיסוד חכמה העליונה כדאיתא בזה״ק אמור‬
‫נשמתם נהתעלה באש של מעלה‪ ,‬וזה דאיתא שם‬
‫)ק׳ ‪ ( :‬לאו זו וגא דמלכא במטרונישא אלא בזימנא‬
‫רבי עקיבה אומר כתוב אחד אומר בקרבתם לפני‬
‫דנהירו מאבא עלאה‪ ,‬וזה דאיתא במדרש תנחומא‬
‫ה׳ וימותו וכתוב אחד אומר ■ויקריבו לפני ה׳ אש‬
‫שלא נטלו עצה זה מזה כי גם ביניהם לא הי׳ חיבור‬
‫זרה הכריע בהקריבם אש זרה הוי על הקריבה מתו‬
‫כי חיבור נצח והוד הוא בעת שמאיר מחכמה אז‬
‫ולא על ההקרבה‪ .‬והראב״ד גרס שדעת ר׳^ע שעל‬
‫המדות ישכילו ולא יהיו כמדות המוטבעים ורק‬
‫ההקרבה מתו‪ ,‬כי בקרבתם לפני ה' היינו שהם‬
‫יביטו לשורשם וממילא יתפללו זו בזו ויתאחדו במדת‬
‫נתקרבו להש״י ובהקריבם משמע שהקריבו אש להש״י‬
‫היסוד להשפיע למלכות שמים היינו לצאת לפועל כל‬
‫אכן בשיורש שניהם אחד כי יען שנשמתם הי׳ משורש‬
‫התאחדות ■המדות להכניס קדושה אף לכל עניני‬
‫אימא ולכן נתקרבו ביותר מכפי כחם וממילא הקריבו‬
‫עולם הנריאים רחוקים‪ ,‬ובזה נכלל מאמר זה״ק‬
‫פחות רחוקים והנה ענין בקרבתם ובהקריבם נראה‬
‫)שמיני לז‪ (:‬דלא אנסיבו כי אחר שנתכלילו המדות‬
‫שהוא ענין חלוק כי בענין קריבתם נחשב במדרש‬
‫אז שלימותם להאיר למה שלמטה מהם שהוא ' כח‬
‫תנחומא שנכנסו לפני ולפנים‪ .‬ושלא נעלו עצה זה‬
‫המקבל שניבנה בשלימות ע״י התכללות המדות כמבואר‬
‫מזה ובלא רחיצת ידים ורגלים ‪.‬ומחוסרי בגדים שהיו‬
‫חסרים מעיל ועל ■ידי שלא הי׳ להם בניס ועל שנכנסו‬
‫שתויי יין ועל שלא הי׳ להם נשים‪.‬‬
‫וגם דלא הוה להון בנין כי בנים מורים להתגלות‬
‫תעלימות חכמת הא׳ב מה שאצל האב בכח יצא‬ ‫ו ב ה ק ר ב ה הי׳ חטאם שהקריבו קרבן קערת מה‬
‫‪.‬‬ ‫לפויעל‪.‬‬ ‫בבניו‬ ‫זרה‪ .‬וענין הקריבה נראה‬ ‫שלא נצטוו ואש‬
‫שחזו בגודל אהבה מאד יותר מדאי ומההקרבה‬
‫נדב הוא מנצח כי אחר התכללות מדת חסד בתפארת‬ ‫נראה שהקריבו קרבן בגודל •יראה כי קטורת רומז‬
‫יצא מדת הנצח כמו שנתבאר בפרישת בא‪ ,‬וזה‬ ‫ליראה כי הוא רוימז למלכות שמים פשהייא קשורה‬
‫נדיבות כי נצח מורה לדבר המשקיים וכולל‬ ‫מורה‬ ‫במדת ■יסוד ובליקוטי תו׳רה )ויקרא( שהוא מוחין‬
‫מראש ועד סוף כי מאברהם שהי׳ מדתו חסד אכן‬ ‫דבינה‪■ ,‬וכן אש זרה שרומז ליראה חיצונה היינו‪-‬יותר‬
‫לבושיו נתלבש בלבוש שנראה שאיניו נצחי ויצא ממנו‬ ‫מדאי‪ ,‬אכן יען כי בחינתם הי׳ בשורש ממקום בינה‬
‫ישמעאל שמכניס החסד בלבוש שמאבד כל כחו‪,‬‬ ‫שרומז ליראה לכן התאימצו בעבודתם להתקרב בגודל‬
‫אכן אחר התכללוש החסד בתפארת מדתו של יעקב‬ ‫אהבה וזה הי׳ קריבתם באהבה זכדאיתא בזה״ק‬
‫יצא לפועל מדת נצח שמביט שלא יפסיד כחו וישאר‬ ‫ויקרא )ד׳‪ (.‬מאן דאית לי׳ גירבא דחמירא אכילה‬
‫נצח‪ ,‬ועל זה מורה שם נדב שהוא משורש אברהם‬ ‫בעי כי שואף למה שחסר לו‪ ,‬אבל קרבנם היינו‬
‫שנקרא נדיב כדאיתא בגמרא חגיגה )ג׳‪(,‬‬ ‫אבינו‬ ‫שהקריבו שורש ■נשמתם שהי׳ משורש הי׳ראה כי זה‬
‫דרש רבא מאי דכתיב )שיר‪ ,‬ז( מה יפו פעמיך בנעלים‬ ‫ענין קרבן שהאדם מקריב משורשו שמכיר שכל כחו‬
‫בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראיל בשעה שעולין‬ ‫הוא רק מהש״י‪ ,‬וזה שהקטירו קטרת ואש זרה‬
‫לרגל בית נדיב בתו של אברהם אבינו שניקרא נדיב‬ ‫ושורש נשמתם כשהגיע למקורו נאחז שם ונשאר‬
‫כי באהבת ישראל בעליית הרגל הי' אהבה גדולה‬ ‫קבוע במקום הקודש אך גופם נשאר קיים כי הראה‬
‫יעזה מאד וי^ופיל ע״י להתקבל לאדם מיה שהוא‬ ‫להם המ״י הי לא זגמר עוד בירורם להעלות'גם הגוף‪.‬‬
‫רכא‬ ‫שרים‬
‫בליקיוטי תורה )פ׳ נשא( כי קנאה ■מסטרא דיוסך‬
‫העליון היינו שנתילבש ■בו ■יסוד אב׳א וכמו שמדת יסוד‬
‫הוא ה^משפיע כן ■מיסויד החכמה הם כל הבירורים‬
‫( בחכמה אתברירו ואז‬ ‫וכדאיתא בזה״ק )‬
‫נתכללו יחד ולכן שמו ■פנחס וכדאיתא בזה״ק פן חס‬
‫תרין זוגי כי פן הוא יראה שלא יתפשט יותר מדאי‬
‫והוא נגד נדב ממדת נדיבות של נצח וכשהאיר בו‬
‫אז צימצם מדתו‪ ,‬וכן חס הו^א נגד אביהוא הוא‬
‫■שיחוס על עצמו כי ■חסד הוא ■חס דלי׳׳ת כדאיתא‬
‫בזה״ק )פנחס רנו‪ (.‬וזה מורה ■להכניס אור לתוך‬
‫החושך‪ ,‬ובפנחס הוא ■ח״ס בלא דלי״ת היינו שיחוס‬
‫על עצמו ■תחלה‪■ ,‬ו^מזה הי׳ יכ׳ו^ל ■להפריד ׳ולברר הרע‬
‫מהטוב במדת הקנאה ולזה נתן ■לו הש״י בריתו שלום‬
‫שאחר בירור זה ■הי׳ יכול להתפשט‪ ,‬ותכלית הבירור‬
‫הי׳ באליהו כדאיתא בכתבי האריז״ל )ספר הגלגולים‬
‫פי ק ל״ה( ■שהוא גמר התיקון עד שיכול לזכך גם‬
‫גיפו שיתעלה‪ ,.‬וזה דאיתא בפרי עץ חיים בעבודת‬
‫יוה״כ כי אנ״א ראשי תיבות אליהו נדב אביהוא‬
‫ה ■אלו יעוררו מיין נוקבין‪.‬‬
‫כתונת בד קודש ילב^ש‪ .‬בתורת כהנים אחרי )פרק‬
‫א׳ ברייתא ה( ומה תלמוד לומר בד בד ארבעה‬
‫פע^מים למעט ארב׳עה כלים ■שנאמר בהם ■לפני ה׳‪.‬‬
‫ענין בד■ דאיתא בגמרא ■)יומא ע א‪ ( :‬בד דבר‬
‫העולה ■מן הקרקע בד בד וכו׳ עמרא איפצילא‬
‫מפצלא שצמר מתפצל כי בד מורה שמוציא כח הא׳רץ‬
‫כדאיתא במסכת בבא מציעא ■)קט‪■ (.‬שהמקבל ■שדה‬
‫מח^ברו לפחות משבע שנים ■לא ■יזרענה זרע פשתן‬
‫כי הפשתן מכחיש את הארץ על שבע שנים וכמו‬
‫שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫בענין קרבן קין דאיתא ■)תנחו^מא בראשית ט( שהקריב‬
‫זרע פשתן‪ ,‬והוא‪ ,‬כי החזיר כל כח הארץ להש״י‬
‫שלא הש׳איר אצלו שום כח ובזה ■לא יחפוץ הש״י‬
‫בעבודה כי עבודה שלימה הוא שלמים כדאיתא במדרש‬
‫)תנחומא צו ד( למה נקרא שמם ■שלמים שיש ־בהם‬
‫לה׳ לכהנים ולבעלים‪ ,‬ואך בקרבן עולה גם כן יש‬
‫בה השארה העור ■לכהנים ואך בפרים הנשרפין יש‬
‫השארה ■ל^מביאם כי אחר כן יביא האדם שלמים‬
‫ומשאיר אצלו כח הצמיחה וההולדה להוליד חשק‬
‫אחרי‬ ‫םוד‬
‫גדול מכליו וגדאיתא‪ ,‬במס׳ )קידופין ‪.‬פא‪ (.‬סקבא‬
‫דשפא רגלא וזה שאמר מה יפו פעמייך בנעלים‬
‫כי נעל מורה לקיום וחיזוק בעולם הזה כמו שנסבאר‬
‫מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ‬
‫( ובפסוק של נעליך שהם קנו‬ ‫בענין חליצה )‬
‫להם יראה בקנין שלא להתפשע כח האהבה ביותר‪.‬‬
‫ולכן ' הי׳ חעאם בקעורת שהוא רומז על אהבה‬
‫שאחר שהיראה בהם בקביעות לא השגיחו לשמש‬
‫בה בכל פרע מעשה ועיין בביאורי זה״יק פנחס‬
‫)רי״ג‪ .‬ד׳‪/‬ה הה״ד פנחס(‪ .‬יזה שאמר כבוד אדוני‬
‫אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללה״ה על פסוק‬
‫)ישעי׳ !ל׳׳ב( ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות‬
‫יקים שזה הוא תפלה מהנביא כי אך מה שנמצא‬
‫בנדיבות קצת פיזור ביותר אכן ■יען כי שורש‬
‫כוונתו ■מצד העובה‪ ,‬ולכן התפלל בעדו שיתקיים לנצח‬
‫ולא יאבד על ידי נדיבתו‪.‬‬
‫ואביהוא ה־ו^א מהוד ■כי אחר התכללות גבורה‬
‫במדת התפארת ■יצא ממנו מדת הוד כמו‬
‫שנתבא^ר שם בפרשת ביא כי ■מדת הגבורה בשורשו‬
‫הוא ■ממדת החסד וכמו האב שמגודל מדת חסדו‬
‫לבנו‪.‬וירצה ‪.‬להדריכו בדרך עיוב מתלבש בלבוש ■אכזריות‬
‫וכל זמן שלא נתכלל במדת יעקב היינו ■לחזור למקור‬
‫התאחדות נאחז בלביוש זה עשו שהוא שוריש הרע‬
‫׳והכעס‪ ,‬אכן ■אחר שנתכללו יצא ■מדת הוד ■והוד היוא‬
‫פנימית כי ■הדר הוא על הגוון והוד הוא פנימיית‬
‫וזה רומז שם אביהוא■ שמכיר כל ׳מדת הצמצום‬
‫שמשירש האהבה הוא ■וזה רומז שמו אבי הוא‬
‫שמכיר יסודו שהוא מיסוד ■ע^וב האב הרחמים‪ ,‬אכן‬
‫כל זמן שאינו מאיר בו מיסוד אבא יוכל לסמוך‬
‫ביותר על יסודו ■כנ״ל ■וזה רומז ■אבי הוא כי הוא‬
‫נקרא בזה״ק )ויצא קנ ח‪ (:‬עלמ׳א דאתכסיא וזה‬
‫שסומך אפילו במקום שאינו מרגיש בעצמו האור‬
‫סומך את עצמו מה ■שהש״י ה׳וא מנהיג למעלה‬
‫מדעתו ולכן יוכל לכנוס במקום שאינו במוח‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזה״ק שנכללו שניהם בפנחס כי‬
‫בפנחס ■אז האיר מיסוד חכמה העליונה כי‬
‫קנאה הוא מרוח מהרה כדאיתא במס׳ סועה )ג‪(.‬‬
‫אין אדם מקנא אלא א״כ נכנס בו רוח טהרה וכדאיתא‬
 ‫ישרים‬
‫אך ביום הכפורים שמצות היום •בגורל■ היינו שאין‬
‫ניכר אור מפורש •איך החכמה מאירה לכל המדות‬
‫ור^ק בסוד ■מאיר מאור הבינה למלכות אבל לא בסדר‬
‫השתלשלות המדות‪ ,‬וכדאיתא בזה״ק אמור ) ק׳‪( :‬‬
‫מאן יום הכפורים אלא בגין דתרין •נהורין •נהרין‬
‫בחד ■בוצינא טלאיה נהיר לביוצינא תת^אה •ובהאי •יומא‬
‫•מנהורא עלאה נהיר ולא מנהורא דשמשיא‪ ,‬ועיקר‬
‫הוא ביום הזה לעבוד בגודל דביק!ות עד שיתברר‬
‫הפנימית שהאדם מכוון שלא מדעת לרצון הש״י‬
‫ולא לסמוך טל שום התגלות אור ורצון של תקיפות‬
‫מה שהאדם יכול לומר שה‪.‬וא נבחר ■מהש״י‪■ .‬ולכן כל‬
‫עבודת היום בכהן גדול וליא בבגדי צמר וזהב‪.‬‬
‫וזה דאיתא בתורת כהנים )שם ו( מתוך שנאמר‬
‫בחישן ■ונשא אהרן את שמות ■בני ישראל בחשן‬
‫המשפט ■על לבו בבואו איל הקודש לזכרון לפני •ה׳‬
‫תמיד יכול יכנוס בו לפני ולפנים תלמוד לומר בד •ולא‬
‫בחושן‪ ,‬כי באלו הארבעה כלים כתיב בהם לפני ה׳‬
‫והיינו שהש״י מביט לפנימית •ובחושן כתיב לפני ה׳‬
‫וזה מורה על רמז היחשן שרוימז שה^אדם צריך להביט‬
‫•ולהתבונן לדעת הש״י שלא נמצא אצלו שום כעס על‬
‫נפשות ישראל כדאיתא במי השלוח )פרשת תצוה(‪.‬‬
‫ונגד האפוד איתא )בת״כ שם ז( מתוך שנאמר‬
‫באפוד ונשא ■אהרן את שמותם לפני ה׳ על •שתי‬
‫כתפיו לזכרון יכול יכנוס בו לפני ולפנים תלמוד‬
‫לומר בד ולא באפוד‪ ,‬כי אפיוד מורה טל בטיחות‬
‫ממצות מעשיות כי במצוה ‪.‬בפועל יש תקיפות גדול‬
‫וכדאיתא במדרש )תנחומיא תשא יד( איין לנו שעה‬
‫שאנו באים בזרוע אלא •בשעת ביעור מעשרותיו וזה‬
‫ענין לפני ה׳ שכתיב באפוד ■כי במעשה הנוצות יש‬
‫תקיפות גדול למי שמקיים מצוה אך מי שאינו‬
‫יודע לכוון העומק הצפון במעשה המצוה ■מכל ■מקום‬
‫במעשה עצמה מכוון לעומק •הרצון כי במיטשיה יש‬
‫תקיפות שיכול לע^מוד לנוכח הש״י ולומר ברוך אתה‬
‫אשר קדשנו במצותיו ‪.‬וצונו שבהפעוולה עצמה יש‬
‫מוסתר כל העומק והפנימית‪.‬‬
‫ונגד המעיל איתא בת״כ )שם ח( מתוך שנאמר‬
‫במעיל והי׳ על אהרן לשרת ונשימע קולו בבואו‬
‫אחרי‬ ‫םוד‬ ‫רכב‬
‫לעבודה ‪-‬ומיים כוללים• בכל העוצמות •זי‪1‬ין ‪.‬רצה‬
‫להחזיר כל כח חייו ובזה לא בחיר הש״י בעבודה‪,‬‬
‫אכן לבושי הכהנים היו ■כולם מבד כי בשורש עבודה‬
‫ירצה ‪,‬הש״י בהשארה ■קייימת‪ ,‬אכן מצד האדם צריך‬
‫להיות תמיד במסירת הנפש וכמו שביאר כבוד‬
‫אדוני אבי זקני מו״ר הרב הג‪.‬און הקדוש זללה״ה‬
‫על פסוק ■)תהלים קיע( ■נפשי בכפי תמיד ותורתך‬
‫לא שכחתי‪ .‬נפשי בכפי תמיד היינו שאני •מוכן תמיד‬
‫למסור כל נפשי על קדושת שמך יתברך‪ .‬ותורתך לא‬
‫שכחתי היינו כיון שבראת את כל העולם כולו‬
‫בדברי תורה ובכל דבר יש •מוצא פי ה׳ המחיה‬
‫שיוכל לצמוח מכל הבריאה כבוד שמים וכיון שבראת‬
‫את העולם ואתה •חפץ ■בהוייתה ממילא ■חפצו לקבל‬
‫כל הטובות מהעולם בכח קדושה ולהכניסם תחת‬
‫כבוד שמים וזה מורים לבו׳שי הכהן שהם בד שרומז‬
‫טל גודל ■יראה מצד הכהן כמ״ש )מלאכי ב( ואתנם‬
‫לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא שזה שורש‬
‫הכהן‪.‬‬
‫אכן טבידת הכהן הוא •להגדיל כבוד שמים שיתפשט‬
‫כבוד שמים טל כל הסת^עפות הבריאה טד‬
‫שתכלית כל •העבודות אחר חטאת ועולה יבאו שלמים‬
‫שרומזין לגדל כבוד שמים ולהרחיב ‪.‬כבוד הש״י עצ‬
‫כל ■הבריאה‪ .‬אכן כהן הגדול שה^וא רומז ■לחכמה‬
‫העליונה שהיא כוללת כל הבריאה כדאיתא בסבא‬
‫משפטים )צ׳׳ה‪ (.‬ועל ארחא דא הוה איש כהן‬
‫והוה ■סגן •והוה כהן גדול וה׳וה כהן דלאו איהו‬
‫גדול■ וכו׳ וכדפירש האריז״ל שם )ובטע׳מי המצות‬
‫להאר׳‪ v‬ז״ל פ׳ צו( כהן גדול בחכמה‪ ,‬ולכן מוסיך‬
‫הכהן ■גדול גם מלבושי ■צמר וזהב ■שצמר רומז לשער‬
‫ריש‪.‬א דאריך •וכ״ש )דניאל ז( ■ושער רישיה כעמר‬
‫נקא והיינו שמצד החכמה אין שום מושרות אך‬
‫בכל ■לבושי עולם הזה שאין כבוד שמים מפורש בהם‪,‬‬
‫וכן הזהב שרומז לבינה דמינה דינין מתערין אבל‬
‫לגבי כהן גדול שרוימז לאור החכמה שמצד החכמה‬
‫אין שום צמצום‪ ,‬וילכן כהן הגדול עובד בבגדי זהב‬
‫וצמר באלו הארבעה בגדים שנא^מר בהם )תצוה‬
‫כח( לפני ה׳ כי לפני ה׳ ■מורה שהש״י ■מביט‬
‫לפנימית כי כל כחות הבריאה מביטים •רק ללבושים‬
‫אבל הש״י מביע לפנימית הלב ■ומאיר •מאור הנעלם‪.‬‬
‫רכג‬ ‫ישרים‬
‫שהעבודה ■מצד בגדי לבן למסור כל פחות יו ■להש״י‬
‫כן יאיר ■לו הש״י בבגדי הזהב ■שרומזים על אור‬
‫ותקיפות מהשוריש‪ ,‬וזה ■שאמר הכתוב כתונת בד‬
‫קודש ילבש ומזה ‪-‬מוציא את החושן כי כתונת איתא‬
‫במס׳ ערכין )שם( שמכפר על ■שפיכת דמים וזה‬
‫רומז ■במה שצריך הכהן לעבוד מצדו שיתקן בישראל‬
‫בלבם ■שלא יגיע שום רעה והיזק מנפש ■מישראל‬
‫אחד על רעהו וכדאיתא במי השלוח פ׳ תצוה‪ ,‬וזה‬
‫שנאמר כאן בד היינו שיהי׳ העבודה מצד הכהן‬
‫בעבודה תמה בהתבטלות במציאות ממש‪ ,‬וזהו להוציא‬
‫את החושן שלא לסמוך עצמו מה שמצד הש״י לא'‬
‫נימצא בעומק שום כעס על ישראל ורק שיבררו מצדם‬
‫בכל מה דאפשר‪.‬‬
‫ונגד האפוד נאמר ומכנסי בד יהיו על בשרו‪,‬‬
‫שמכנסים הם לכפר על גילוי עריות‪ ,‬ו הו א'‬
‫שנאמר בהם בד להוציא את האפוד שאין לסמוך בזה'‬
‫■על שום תקיפות וכל כמה שיש להגדיר עצמו אף‬
‫במותר לו אף ע ל' פי שהוא ■דרך מצוה מכל מקום‬
‫צריך להגדיר עצמו שכל מקום שאתה מיצא גדר‬
‫'‬ ‫ערוה אתה מוצא קדושה‪.‬‬
‫ונגד המעיל נאמר ובאבנט בד ■יחגור‪ ,‬שהאבנט‬
‫■ ■מכפר ■על הרהור הלב כדאיתא בערכין )שם(‬
‫שהמעיל רומז שהאדם יבין •ליסודו ושוירשו שהוא רומז‬
‫שצריך להסיר כל ההסתרות כמו שהובא לעיל ואף‬
‫שמצד עבודה בהמעייל ■מתעיורר ■ייראה גדולה כמו‬
‫( אכן כאשר הגי ע האדם לשורשו‬ ‫שנתבאר ■)‬
‫נצמח לו תקיפות ■גדול‪ .‬והנה ראשית כל דבר הוא‬
‫כמוס בהרהור שההרהור הוא ■למעלה ממיחשבה‬
‫וכאשר מגיע האדם לשורש יופל ■לומר שבהירהור‬
‫אין שייכות לשום פגם ■אחר שהוא משורש‪ .‬ולכן נאמר‬
‫בד באבנט ולא במעיל‪.‬‬
‫ונגד הציץ נאמר ובמצנפת בד יצנוף שמצנפת מכפרת‬
‫על גסי הרוח שהציץ מורה על השפעת חכמה‬
‫לכיל ישראל ובאימת משורש החכמה יבא תקיפות‬
‫גדול ■לכל ישראל וכמו שכתוב )קהלת ז( ■והחכמה‬
‫תעוז לחכם היינו שנותן תקיפות שהכל רק מה■ש׳‪,v‬‬
‫ולזה נא‪-‬מר ובמצנפת בד יצנוף בד ולא בציץ היינו‬
‫אחרי‬ ‫סוד‬
‫אל הקודש יכול יכנוס בו לפני ולפנים תלמוד לומר‬
‫בד ■ולא במעיל‪ ,‬מנין המעיל ■איתא במי השלוח שה׳וא‬
‫■שהאדם •ישימע ■וימה אוזן ■ליסודו ושורשו כדאיתא‬
‫במדרש )תנחומא תשא יב וברבה תשא מ( איפה‬
‫היית ביסדי ארץ וכו׳ היכן היתה איפה שלך באדם‬
‫הראשון וכו׳ ■ועל ידי ■שהאדם ■יבא ליסודו ושורשו‬
‫יבין ■מה תיקן כבר בעולם ומה צריך עוד לתקן‬
‫( שהמעיל הוא ברזא'‬ ‫וזה דאיתא בזה״ק )‬
‫דגלגולא ■וזהו דאיתא בערכין )ע״ז‪ (.‬שמכפר על‬
‫לשון הרע כי לשין הרע הוא מסתיר שלא יגיע האדם‬
‫לש׳וריש^ו כי הוא שורש ׳הסתת הנחש ■שהסתיר השורש‬
‫מן האדם כמבואר‪ -‬במקומו בבראשית‪.‬‬
‫שכתוב בו לפני ה׳ כי שם הוי׳ רומז לשלימות‬ ‫וזה‬
‫בתכלית וכמ״יש )שופטים ו( ■ויקר^א לו ה׳ שלום‪.‬‬
‫ונגד הצי! איתא בת״כ )שם ט( מתוך שנאמר‬
‫בציץ זהי׳ ■על מצחו תמיד לרצון לפני ה׳ יכול‬
‫יכנס בו לפני ולפנים תלמוד לומר בד וילא■ בציץ‪.‬‬
‫ענין הציץ איתא במי השילוח שהוא רומז להשפעת‬
‫חכמה ודברי תורה לכלל ישראל זזה ■שמכפר על‬
‫עזות פנים כדאיתא במם׳ ערכין )ט‪/‬׳ז‪ (.‬ובקדושין‬
‫)מט ‪ ( :‬שגסות הרוח הוא בעילם ואיתא בקדושין‬
‫)שם( שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ועזות פנים‬
‫הוא עצמו של גסות הר^וח אלא שהוא כשהוא ■משוקע‬
‫מאד בגסות ה^רוח נקרא עזיות פנים‪ ,‬וזה שכתוב‬
‫בו לפני ה׳‪ ,‬היינו שכל הכילות ■והקמצנות מלהישפיע‬
‫לחברו הוא רק מפני שהוא מרוחק מהמקור וכשעומד‬
‫אצל המקיור אין בו כילות והוא בנדיבות להשפיע‬
‫ובכל אלו הבגדים ■שנאמר בהם לפני ה׳ מורים‬
‫שאף שהם לבושים ולבוש הוא הסתרה מכל מקום‬
‫ניכר ■בהם השורש ממקור אור הש״י וזה רומז‬
‫שבעבודה על ידי בגדים אלו מעלה בשורש נפשות‬
‫ישראל למקורם במקום שהוא למעלה מפל תפיסה‬
‫שכל האדם‪ ,‬ולפי שבעבודת יום הכפורים כתיב‬
‫)אחרי טז( לפני ה׳ תטהרו •לפן אם ■לא מיעט הכתוב‬
‫הוה אמינא שזה הויא ■עיקר ■עבורתו לפני ולפנים‬
‫בבגדים אלו ■ולזה הוציאם הכתיב ממיעוטא דבד בד‬
‫ארבעה פעמים‪-,‬והוצרך ארביעה מיעוטים שהארבעה‬
‫בגדי זהב מכוונים נגד הארבעה בגדי לבן שכל כמה‬
 ‫י* ש ר י ם‬ ‫אחור‬ ‫סוד‬ ‫רכד‬

‫ואיהו תלוי ■באמצעותא כגון הכל תלוי עד שיב‪-‬א‬ ‫שמצדו צריך האדם ‪.‬להוהר שלא ישתמש בשזם תקיפות‬
‫אליהו ויפריש ליה מת‪-‬מן הכי אשם תלוי איהו אחיד‬ ‫‪-‬ושלא יעמיד שום כלי קיבול ^מצדו בשעה שנכנס‬
‫בתרוייהו עד דיהבין לי׳ מזונ‪-‬א דייליה שוחד‪.‬דיליה‬ ‫לפני ■ו‪-‬לפני־ם רק שיעמוד‪ ,‬בזהירות גדו‪-‬לה שידע שאין‬
‫ויתפרש מתימן וכיו׳ ואית שעיר ואיש שעיר שעיר‬ ‫בו מצדו רק ‪-‬מה שהש״י יתקן אותו ‪-‬להיות ‪ .‬כלי כן‬
‫אחד לה׳ וגו׳‪ ,‬ועי״ש דמוכח דהאי שעיר עזאזל הוא‬ ‫הז‪-‬א מוכן ‪.‬ולזה ר‪-‬ומז בד ‪ .‬דאיתא •בכתבי האריז״ל‬
‫כיאישם תלוי‪ ,‬כי ענין ה‪-‬חטא דאיתא ■חימא הוא זכר‬ ‫( שרומז למוחי] •מוקבא‪ .‬היינ‪-‬ו שהוא‬ ‫)‬
‫כי כל הכח המחעיא בהתחלה מתעורר כיח הזכר‬ ‫בפנימי‪-‬ותו רק הכנה ■להעשזת כלי כפי רצון הש״י‪,‬‬
‫של הרע כמו שנתבאר )בבית יעקב פ׳ בריאישית‬ ‫■ובאופן זה הי׳ עיקר עבודת יום הכפורים שהיתה‬
‫ענין ס״ג( אכן תיקון ה חפא כאשר האדם מתגבר‬ ‫רק בכהן גדול שרומז שבפני‪-‬מית לבו ■צפון גודל אהבה‬
‫על כחו‪-‬ת ‪-‬נפשו יתברר כי החמא ‪-‬לא הי׳ מש‪-‬ו‪-‬רש‬ ‫■אכן■ על הלבוש הי׳ ■בבגדי בוץ היינו שלא ■להר‪-‬אות‬
‫נפשו ■ורק ■בא לו ממה שקיבל ‪:‬ונתעורר ממקום ז‪-‬ר‬ ‫על הלב‪-‬ו‪-‬ש ■שום תקיפות ■מפנימית ‪-‬ולכן הי׳ עבודות‬
‫ורק בחינת הכלי קיבול שלו בבחי׳ ■נוקבא‪ ,‬וזה‬ ‫פנים ‪-‬בבגדי בוץ‪ .‬והגורל רומז לזה ■עם העבודה‬
‫שהיחיד מביא על ‪-‬חפאשו ■נקבה הייינו ‪-‬שמשפי׳ל כח‬ ‫היינו שכל כך יגביר עבודתו עד שכל המקעריגים‬
‫ה חפא שהוא למפה מכח האור הנמצא בו מבחינת‬ ‫יסתתמו טיענותיהם ויעידו ויסכימו שזה יזכה בדין‬
‫זכר ולכן הוא תשובתו בחפאת נקבה‪ .‬אכן הציבור‬ ‫להצליח ‪-‬בגורל‪■ ,‬וכדאיתא בירושל‪-‬מי יומא )פרק ז׳‬
‫בע״ז מבי‪-‬אין פר ■ושעיר )של‪-‬ח פו( היינ‪-‬ו שחפא‬ ‫ה״ב( וכן הוא במדרש רבה ויקרא )פכ״א( ו‪-‬ל‪-‬מה‬
‫הציבור מגביה הש״י ■שיתוקן ■כזכיות תיכף לעיני‬ ‫בבגדי ‪-‬לבן אמר רבי חייא בר בא ‪-‬כשירות של מעלן‬
‫האדם והש״י מיראה על ידי תשיובתם איך יגדלו כיח‬ ‫כך שירות של ■מען מה למעלן ■ואי‪-‬ש אחד בתוכם‬
‫תשובתם ■מפני •שהוא בעומק כח הכלל שית‪-‬וקן ה חפא‬ ‫■לבוש בדים אף למען כת‪-‬ונת בד קדש ילבש וגו׳‪.‬‬
‫על ידי התשובה ויעשה פרי ■למעילה בכח איור הזכר‪.‬‬
‫וכדאיתא ■בספרי פרשת ■שלח שאין ציבור מזידין‬ ‫ו נ ש א ■השעיר עליו‪ ,‬ענין שעיר עזאזל שהוא כו‪-‬לל‬
‫שעל הציבור ■מעיד הש״י שהחפא ■אינ‪-‬ו ■מעומק לבם‬ ‫חעאת כללי על כל ■ישרא‪-‬ל וגם הוא כולל קרבן‬
‫והתשיובה הוא בכ‪-‬ח פנימית האור ‪-‬הנמצא בי‪-‬שראל‬ ‫אשם תלוי אכן עיקרו הוא אשם תלוי על ימה שלא‬
‫ו‪-‬לכן כפרתן אף במזיד‪.‬‬ ‫נודע כי ■כשיודע ‪-‬לו ■יוצרך להביא אשם תלוי כדאיתא‬
‫בת״כ‪).‬פר שתא י ג׳( והביא■ את ■אשמו ‪-‬אף לאחר‬
‫ו ע נ י ן אשם תלוי ביאר כבוד א א מו׳ ד הרב הגאון‬ ‫יום ה‪-‬כפו‪-‬רים‪ ,‬אלא שעל ■לא הודע עוד ■מכפר בשם■‬
‫הקדוש זללה׳׳ה שאשם הוא מלשון זקן אשמאי‬ ‫אשם תלוי ועל הנודעות אותן ‪-‬שאין קרבן עליהם‬
‫היינו כדאיתא ) ( ■מפני שנשתרש בחפא ולכן‬ ‫כגון מיתיות בית דין וכדאיתא במשנה בריש מ ס׳‬
‫קרבינו בשתי סלעים שאחר שהי׳ ביכולת ה חפא‬ ‫שבועות ) ב'‪ ( :‬יעל שאר עביר‪-‬ות שבתורה הקלות‬
‫לי‪-‬כנס לספק ולה‪-‬כניס לספק גם דב‪-‬ר המותר ו‪-‬לכן‬ ‫‪-‬והחמור‪-‬ות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה‬
‫גם תיקון ה חפא צריך כפל ■מודאי וזה דאיתא בזה״ק‬ ‫ולא‪ .‬תעשה כריתות ומיתות ■בית דין שעיר המשתלח‬
‫■הנ״ל דאשם אחיד ■בתרין ספרין כי התיקון מחפא‬ ‫■מכפר ועיין ישם )י״ג‪ (.‬וכן בענין לא הודע שלדעת‬
‫הנצרך אשם כ‪-‬ולל חפאת ועולה כי במפאת הכהנים‬ ‫■בבא בן בועא שהי׳ ■מתנדב אשם תלוי בכל יום‬
‫■אוכלין ובעלים ‪-‬מתכפרים הי‪-‬ינו ‪-‬להכניס ה חפא‬ ‫וב^מוצאי יוה״כ לא היו מניחין אותו להביא כדאיתא‬
‫שיתכלל בעבודה כמו שמבו‪-‬אר במקו‪-‬מו‪ ,‬ועולה הוא‬ ‫)כריתות־ כה‪ (.‬כי ענין אשם הוא כולל כל התיקונים‬
‫להעלות ה חפא למקום שאין תפיסת האדם מגעת‬ ‫וכדאיתא ברעי‪-‬א מהיימנא פרשת צו )כ״ח‪ (.‬חעא‬
‫שהש״י יסכים שממנו ■יצאו הדברים כבושים כן יגדיל‬ ‫איהו דכר חעאת ■נוקבא ולזימנין דהא אתבסים חעאת‬
‫תיקון העולה ולכן הוא כולה כליל והאשם הוא‬ ‫ואתפרש מעולה בההוא שעיר דיאתמר ■ושעיר עזים‬
‫שהאדם מצדו משפיל כח החפא‪ ,‬והש״י מאיר לו‬ ‫■אחד לחעאת )במדבר ע״ו בענין פ‪-‬ר ושעיר ע״ז(‬
‫בגודל אורו שמגביה ‪-‬החפא כמ׳׳ש נושא עון‪ ,‬ומראה‬ ‫אשם תלוי אחיד בתרוייהו כמ‪-‬אן דאחיד ‪-‬לכאן ולכאן‬
‫רכד!‬ ‫ישרים‬ ‫אחרי‬ ‫סו ד‬
‫של הקש׳׳ה וכו׳ כי תהז לצד צפון ]שישמאל[ והיינו‬ ‫לו תיקונו‪ ,‬ולכן שיום הכפוריס משיאין השעיר שהוא‬
‫דכתיב כי יצר לש האדם רע מנעוריו וכו׳ •ומה‬ ‫אשם כולל שאז נפשות ישראל מתרוממין שמקום‬
‫מרויח יצר הרע משל למלך שהפקיד פקודים ענ‬ ‫שהוא למעלה מכל דעת עולם הזה עד שרואה שכיל‬
‫ועג סחורתו ועל כל א חז ואחד ממונה‬ ‫מלכותו‬ ‫מה שעשה אף שהי׳ לפי דעתו שזדון מראה לו הש״י‬
‫זכו׳ והחסד ממונה על אוצר מאבנים זכו׳ וכשרואין‬ ‫■שכמו שהוא כיום הזה בדיעה שלימה היו כל מעשיו‬
‫שאין קונין ממנו שלח שלוחים להרוס השתים החלשים‬ ‫שעשה שחעא הי׳ כלא דעת וכשהאדם מצדו רואה‬
‫כי בחזקים אין בו יכולת אמר בין כך וכך שישתדילו‬ ‫שהוא מרומם מכל מעשיו אז מראה לו הש״י כי‬
‫בית אחד ‪ p‬החזקים יהרסו עשרים מן‬ ‫;הרוס‬ ‫מצד הש״י כל מעשיו הם מתוקנים למעלה מדעת‬
‫החנ׳שים ויבואו יכוילם לקנות אבנים ממנו ולא אהי׳‬ ‫האדם והנה קרכן הזה הי׳ נקרש שחוץ כמו שנתשאר‬
‫אני פחות מחברי‪ ,‬והיינו שהכחות האלו הם מרוחקים‬ ‫שענין זה שפרשתינו והי' נשלח למדשר והוא רומז‬
‫מאד מכבוד שמים ואם לא הי׳ שום חטא בעוצם‬ ‫שכפי הדיעה שהאדם עומד מה שמאיר לו הש״י‬
‫לס הי׳ נתגלה כבוד שמים על הכחות הללו אכן‬ ‫שזה היום כל החטאים נכללים ככחינת מדכי ששם‬
‫כמו שהש״י ■ שראאש העולם ושולח אורו תמיד‬ ‫הוא עלמא דחרושא שאין דעת האדם שולט ומכיר‬
‫בבחינת מטי ולא מטי כדאיתא שזה״ק שראשית‬ ‫שהחטאים הוא שורשם שעלמין דאתחרשו‪.‬‬
‫)טז ‪ ( :‬ובעת שנסתר האור יכולים להתגבר ע; האדם‬
‫אכן על ידי קרכן הזה יתוקן גם כח המדשר כי‬
‫כחות המדבר השובבים וכל הכחות בשורשם הם‬
‫הש״י שרא ישוש ששם נקרא אתה שיש שרואים‬
‫לכבוד שמים ■נבראו אכן מאד הם בריחוק מקום‬
‫בישוש הדעת שמכירים גדולתו ומברכים אותו ומשם‬
‫ובהסתר פנים ולכן ישתוקקו ליכנס לתוך האדם‬
‫יתגדל כשודו‪ ,‬ושרא גם מדשר שנקרא עלמא דחרוכא‬
‫כדי שהאדם ישיבם פב״פ נגד הש׳׳י וזה הענין שהשעיר‬
‫הזה הי׳ נקרב שחיוץ כנ״ל שזה יכניס כחות הרחוקים‬ ‫שמשם נראה שאינו ניכר כשוד שמים ושם הם כחות‬
‫גדולים אכן הם שוכשים ולא נתקרשו עוד לצורת‬
‫תחת כשוד שמים‪ ,‬אך מה שהמתעסקים בו מטמא‬
‫אדם וכמו שנתכאר כענין זה שהוא מענין קליפה‬
‫בגדים וכן מצינו גם שפרה אדומה דחטאת קרייה‬
‫׳לפרי וכן שנפש יש כחות שובשים ומבוהלים שהאדם‬
‫רחמנא שבכ״מ שמוציאין הפנימית לתוך הקדושה‬
‫אינו משין איך יצא מהם כבוד שמים והם מעלמין‬
‫ממקומות הלבוש מ ה שהי׳ בגוון חטא זה הלבוש‬
‫האדם מה‬ ‫דאתחרבו שהם כחותגדולים שנפש‬
‫יתבטל ויצא מזה רק הפנימית אכן הכוונה לחטא‬
‫שאינו מבין איך ■יכניס כח הזה תחת כשוד שמים‪,‬‬
‫מתבטל‪ ,‬ולכן צריך׳ שפרה ופרים שהם כפרת חוץ‬
‫ומשם יבאו כל יצרים רעים לאדם וחטאים יצר‬
‫כיבוס שגדיס ולכוונה זאת כשמוסיפים על העיר‬
‫התאוה והכעס ‪ .‬שהם מסתירים אור הש״י‪ .‬אך‬
‫והעזרות כדאיתא בשיבועות )י ד‪ ( :‬ג״כ חלה אחת‬
‫כאשר ישוב האדם והיינו שהתבונן בנפשו רוממות‬
‫נשרפת מחמת שמכניסים משחוץ לתוך הקדושה‬
‫הש״י וישוב להכניע כוחותיו השוששים אז יכניס‬
‫שבכל מקומות הללו הקדושה נפרדת מן הקליפה‬
‫גם מכחות האלו עוז ותעצומות לעבודת הש״י ■ויראה‬
‫וכ״ז שלא נפרד יש קצת מן הפרי שתוך הקליפה וגם‬
‫איך הש״י שולט גם על כחות האלו וממילא מתקן‬
‫שהפרי יש קליפה אכן כשנפרד בעת שנגמר הפרי‬
‫גם אלו הכחות שהם מבחינת מדבר וממילא כמו‬
‫אז הקליפה בטלה והפרי מתקיימת כדאיתא שזה״ק‬
‫•שבחטא שאדם חטא בתוך ה ספ ק החטא יוגדל כפליים‬
‫משפטים ) ק ״ ח‪ (:‬זרקין לר!ליפה ומברכין לצדיקא‬
‫שיוכל להכניס ספק גם לתוך הדבר המותר ולכן‬
‫דעלמא‪.‬‬
‫בתיקון כשיתקן אחר שהי׳ שו כח ליכנס שספק אחד‬
‫עם דבר המותר ממילא גם החטא מהאיסור יתוקן‬
‫פרשת אמור‬
‫ויתהפך לטוב‪.‬‬
‫וידבר ה׳ אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן‬ ‫דאיתא בספר הבהיר )ט״ז‪ .‬סי׳ כ״ד( מלמד‬ ‫וזה‬
‫ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו בזה״ק‬ ‫שיש להקב״ה מדה ששימה רעה והיא לצפינו‬
 ‫ישר ים‬
‫וכדאיתא במדרש■ רבה ויקרא )פ׳ ד׳( •וגם הנפש‬
‫לא תמלא אמר רבי לוי משל לעירוני שהי׳ נשוי בת‬
‫מלכים אף על פי שמאכיילה כל מעדני עולם אינו‬
‫‪.‬יוצא ידי חובתו למה לפי שהיא בת מלכים כך כל‬
‫מה שיפעול אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו‬
‫למה לפי שהיא מלמעלה והוא פי אין הנשמה ביכולת‬
‫לתקן בעוה״ז על ידי הגוף כל מה שהנפש מתא^וה‬
‫כי הנפש מרגשת שאין שום דבר שלא יוכל לב^א‬
‫לידי תיקון כמו שיברר הש״י לעתיד שכל הבריאה‬
‫תתעלה פמ׳^ש )תהלים צו( אז ירננו כל עצי יער‬
‫)שם צש(‪ .‬נהרות ימחאו כף וכו׳‪ .‬והנה זה החשק‬
‫והתשוקה שנשאר על הגוף שלא הי׳ ביכולת^ו לקב נ‬
‫לתוכו ■ולהעלות^ו לישיורשו זה השאיר הש‪ v/‬בידו וכמו‬
‫שכתוב וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם‬
‫)יחזקאל לז( כי בתחיית הימתים יזדכך גם הדומם‬
‫וכל זמן שחומריית הדומם לא נזדכך לא נשלם‬
‫תשוקת הנפש כי באמת מה שהגוף משתוקק הוא‬
‫לפי שניתן בהגוף אור ממקום גבוה מאד אכן אין‬
‫האור בהיר כל כך וזה דאיתא )ויקרא רבה ד(‬
‫במישל החיגר והסומא פיר^ש כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ כי הגוף הוא החיגר‬
‫כי באמת הגיף ■מרגיש יותר באור הנישלך למרחוק‬
‫בתוך יסוד הבריאה ובכל עניני עולם הזה מרגיש‬
‫יותיר מהנשמה כי באמת כאשר יתקן הש״י כל‬
‫הבריאה אז יתגלה האור הצפון ביסוד הבריאה‬
‫והנשמה אינה רואה ומרגשת כל כך כי כל‪ .‬הרגשת‬
‫האדם לקבל ותשוקותיו מצד גופו אבל נשמתו אינה‬
‫מרגשת כלל כמו שצבא מעלה אין להם ■שייכות‬
‫לענייני עולם הזה אליא שהגוף הוא חיגר ואין בו‬
‫כח תנועה לקבל רק על ידי הנשמה והנשמה נקריאת‬
‫סומא בענין זה אלא שעל ידה יתנועע הגוף ובכל‬
‫פעם מאייר הש״י לאדם מהיאור הצפון בהתפשמיותיו‬
‫ולזה יתגדל הגוף בכל פעם להעשית כלי קיבול בייתר‬
‫לקבל ■בשפע אורה‪.‬‬
‫וענין בע׳ל אוב שמעלה את המת בזכירו כדאיתא‬
‫בסנהדרין )ס״ה ‪ ( :‬כי אוב מלשון אב שהוא‬
‫כלל וזה דאיתא בכתבי האר״י ז״ל אוב וידעוני הם‬
‫חכמה ובינה דקליפה‪ ,‬כי הוא כולל בתוכו החמדות‬
‫מלבושים שנאחז בי המת בחייו ועוד יש לו בהה‬
‫אמור‬ ‫םוד‬ ‫רכו‬
‫אמד )פ״ח‪ (.‬אמד דבר יוסי מאי עפמא דא לקבל‬
‫ד׳א דכתיב לעילא ■ואיש ■או אשה כי יהי׳ בהם איוב‬
‫או ידעוני מות יומתו וסמיך לי׳ אמד אל הנהנים‬
‫אלא כיון דאזהר להו לישראל לקדשא להו בכלא‬
‫אזהר להו לכהני לקדשא לון וכן ללוים ו כו‪ /‬דאהדן‬
‫דהוא פירותא דכל כהני דעלמא דביה אתרעי קב׳׳ה‬
‫מכלא בגין למעבד שלמא בעלמא‪.‬‬
‫ענין אוב וידעוני דאיתא בזה׳׳ק שלח )קס״ש‪(.‬‬
‫קלא איהי כלילא מוחא ונפשא‬ ‫דהא ההוא‬
‫והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשששא■ באוירא וכל‬
‫חד מתפרש דא מן דא וכד משי לההוא אתר דעאל‬
‫בי׳ יתבא כמיתא וכל אינון חדישין וקוסמין ידעין‬
‫אתרין אלין בחדשייהו וגחנין ■לארעא ושמעין קלא‬
‫דא דמתחברין אינון רוחא וגפשא והבל דגדמי ואודעין‬
‫מלה ודא איהו אוב מארץ‪ ,‬וכדאיתא בעץ החיים‬
‫)שעד מוחין דקשנות פ״ב מה״ק( שאין האוב‬
‫שולש אלא על הבלי דגדמי שהוא סוד מוחין דקשנות‬
‫מצד שם א לקים דע׳שי׳ שה^וא הנפש מצד א לקים‬
‫וזה נקרא הבל ■דגר^מי נשאר תמיד עד עת התחיה‬
‫בקבר ובזה יש כח הקליפות להתאחז בו לכן ראתה‬
‫את שמואל שהי' עו^שה מעיל בימי קשנותו‪ ,‬כי כנ‬
‫אדם נבראבלביוש הגוף בעולם הזה שכמו ששורש‬
‫נפשו ■ונשימתו ממקורו שנחצב נברא לתקן דבר‬
‫מיוחד לנשמתו בעולם הזה וכן הגוף יש לו חמדה‬
‫להייפך משורש נפשו ונשמתו וכדי שיוציא יקר מזוילל‬
‫ויתגבר על ■חמדתו כי בכל מקום השליך הש׳ע מרחוק‬
‫יקרות גדול כדי שהאדם יברר בזה ובכל גוון חמדה‬
‫יש שוריש שוב שהוא כפך מגוון זה‪ ,‬וכמו שכל ■נשמה‬
‫במקור מחצבתה תראה אור בהיר אכן כשתרד עד‬
‫לעשיה לבוש התחתון נקרא נפש שיישאף להפך מזה‬
‫ואף מי שהיוא נשלם בעוה״ז ורואה תיקיון ■נפישו מככ‬
‫מקום כל זמן שהוא בגוף ידאה שהגוף יתאוה למה‬
‫ששייך לתייקון ■נשמתו אכן תאות הגוף הם בהיפוכא‬
‫מש^איפת הנשמה‪ ,‬וכאשר יושלם בע^וה״ז מכל מקום‬
‫ישאר בנפשו עוד חמדה משורש נשמתו להכניס עוד‬
‫מפניני עולם הזה למקור קדושה כמו ■שנאמר וגם‬
‫הנפש לא תמלא )קהלת ו( )ובקהלת רבה‪ ,‬א‪,‬‬
‫על הכתוב הוא שנין( אין אדם יוצא מן העולם‬
‫וחצי תאותו בידו וכמו שנתבאר בפרשת שמיני ) (‬
‫רכז‬ ‫ישרים‬
‫בחרו הקב׳׳ה שיכלול שורשם להעלותם לדבק שורשם‬
‫למעלה ולא יאחד רק הלבוש בחוצפא כלפי שמיא‬
‫זבעקשות שזה שורש אוב וידעוני‪ ,‬ואוב בקליפה‬
‫הוא נגד כהן גדול כי הוא הכולל שכולל נפשות ישראל‬
‫בתיוכו •מעלה לשורשם וכדפירש האר׳^ ז״ל לקועי‬
‫תורה צו בעעמי המצות כהן גדול בחכמה וכן מוכח‬
‫מרעיא מהיימנא פנחס ) ר כ ״ז;( כהינא מוחא וזה‬
‫נראה בכהן גדול ועיין בליקועי תורה לך בפסוק‬
‫והוא כהן‪ ,‬וידעוני הוא בקליפה נגד כהן הדיוע‬
‫שהוא מתחבר לכל עבודות ישראל שהוא כח הבינה‬
‫הניגלה בחסד ואף דבזה״ק אמור איתא )פ׳׳ע ‪ ( :‬כהן‬
‫גדול ה' עלאה וכהן הדיוע ה׳ תתאה אכן בעבודתם‬
‫כה״ג מעלה עד אבא כל נפשיות ישראל וכהן הדיויע‬
‫עד שנכללו באימא‪.‬‬
‫ו ז ה שנזהרו הכהנים שלא לעמאות למת‪ ,‬כי ענין‬
‫עומאת ׳המית נתבאר מפי כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה היכ״מ בפרשה זאת‪ ,‬כי על‬
‫החי נאמר אשר בידו נפש כל חי ונשמת המתים‬
‫נתונים באוצר כדאיתא בספרי‪ ,‬שאף שמצד הש״י אין‬
‫שום חילוק ‪-‬בעניין זה כי בבש״ו מה שהוא בידו‬
‫זוכר יותיר ׳וימה שנתון באוצר אינו זוכר כל כך‬
‫אבל מצד הש״י אין שייך חילוק בזה אכן כל זה‬
‫מצד אדם שעל מת נראה לאדם שאין לו תקוה‬
‫להשתנות מכפי שהוא אבל חי אדם רואה שיוכל‬
‫להשתנות‪ ,‬ולכן הנוגע במת הוא פועל שנכנס בו‬
‫עצביות ואין ליו בעחון בהש״י ואפס ממנו כח תפלה‬
‫מלהתפלל להש״י לשנות מכפי שנראה לאדם וידננה‬
‫לי כי מתפעל במערכת וסדר שאינו מועיל שום‬
‫תפלה וכמו שביאר בזה הענין בכתבים מכבוד אאימו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ בדבריו הקדושים‬
‫והנעימים והמתוקים‪.‬‬
‫)פ״ח‪ (.‬אלא בני אהרן ולא בני לוי דאיהרן דהוא‬
‫ובפרשה הזאת נאמר איסור עומאה לכהנים‬
‫ולקמן בפרשה כ״ב נאמר שלא יקריבו הכהנים‬
‫ולא יעשו עבודה ולא יאכלו קדשים בעומאת הגוף‬
‫וגם נאמר שילמת מצוה יעמא אפילו כהן גדול ועומאת‬
‫הכהן למת מצוה אינו בתורת דחייה רק שעל מת‬
‫מצוה לא נצעוה כלל שבפירוש נצעוה שיעמא כדאיתא‬
‫בתנחומא )אמר( שאמירה הראשונה הי׳ לו למת‬
‫אמוו‬ ‫סוד‬
‫שייכות כנ״ל ■וזה דאיפא מעצה בזפורו היינו במקום‬
‫שהוא נאחז בכח חמדה בו אוחז את המת במה‬
‫שהי׳ דבוק באיזה ענין מעניני עוה״ז וכוללו בתוכו‬
‫וכסו וזה דאיתא )שם( הנשאל בגלגולת שהוא גם‬
‫פן שאוחז כלי המוח כי גלגולת הוא רק העצם שהוא‬
‫הלבוש להמזח‪ .‬וזה דאיתא בגמרא )ישם( דסליק‬
‫ויתיב בין הפרקים ומשתעי היינו במקום כח פעולה‪.‬‬
‫וכן ביאר כבוד א א מו׳ ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫הכ״‪.‬מ שעיקר אחיזתו הוא רק בזה וכמו דאיתא‬
‫במדרש רבה קדושים )פרישה כ׳ץ( שלהדיוע עולה‬
‫פניו למעה‪ ,‬ובתינחומא אמור מפוריש שעולה רגליו‬
‫למעלה ופניו למעה כי הבעל אויב יאחזנו רק ברגליו‬
‫כלימר בסיוף המדרגות מכהו מה שיצא לפועל בעניינים‬
‫גופניים‪.‬‬
‫וזה שבעל אוב נקרא בסנהדרין פיתום )שם ס׳׳ה‪(.‬‬
‫ופיתיום נדרש במדרש רבה שמות ) א( פי פהיום‬
‫תהום‬ ‫בולעו והיינו שהוא כוללו בתוכו בבחינת‬
‫היינו תחתית וסוף ^‪:‬איגחו‪ ,‬׳וזה דאיתא ■שם‬
‫בתנחימא זקן עולה והוא עועה מעייל על שם‬
‫ומעיל קען תעשה ליו אמו היינו מה שמשך לבו‬
‫בימי קענותו בינקותו‪.‬‬
‫רדעוני היא ענין זווג וחיבור כימיו והאדם ידע‬
‫ודעת הוא יסוד דבינה כדאיתא בכתבי ה א ד׳י‬
‫ז״ל‪ .‬היינו שמחבר עצמו לישיורש המת וזהו שמכניס‬
‫עצם ידוע בתוך פיו )גמרא שם( והנה כל זה‬
‫הוא רק בלבושים וכדאיתא במס׳ שבת )קנ׳׳ב ‪ ( :‬דהאי‬
‫דאסקי׳ לשמואל תוך שנים עשר חודש הו ה שאז‬
‫יש ליו קצת שייכות עוד שיוכל להזכיר גם הלבוש‬
‫אבל אינו משורש‪ ,‬אכן הכהן הוא המחבר את ישראל‬
‫נאביהם שבשמים בשורשם וזה דאיתא בזה״ק אמיר‬
‫שירותא דכל כהני דעלמא דביה אתרעי קב״ה מכלא‬
‫בגין למעבד שלמא בעלמא וכו׳ כי שלום היינו חיבור‬
‫שמחבר כל ישראל יחד וממילא הם מחוברים לאביהם‬
‫שבשמים וכמי דמסיק שם על אהרן ובגין דארחיוי‬
‫כך סליק לי׳ קב״ה להאי למיעל שלמא בפמליא‬
‫דלעילא‪, ,‬כי אחר שנמצא בזרע אהרן מדה זאת‬
‫בעצם משורש העיב לחבר נפשות יש^אל ולאחדם לכן‬
 ‫ישרים‬
‫בכל מקום שהם כי אחר שתיקן בלבות' ישראל אז‬
‫מראה גודל האהבה שיש לו לישראל‪ ,‬אכן מדת‬
‫הקנאה אף דנקמה במלתה גדונה היא אכן מדה‬
‫זאת היא ממקום שאין רצון הש״י באהבתו מפורש‬
‫וזה שאליהו הנביא זכרונו נברכה ברח למדבר כי‬
‫מדבר מורה שהיא למעלה מתפיסת האדם כי שם‬
‫נקרא הש״י בשם הוא שאינו צריך לכל פעולת בני‬
‫אדם‪ ,‬ונגד זה רומז שלא יטמא הכהן במת היינו‬
‫שלא יתייאש מישועת הש״י לישראל אף במקום‬
‫שנדמה לעיני בשר כי רחוקים הם מישועה וזה‬
‫דאיתא במס׳ ב״מ )קי״ד‪ (.‬אשכחיה רבה בר‬
‫אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים אמר‬
‫כי׳ מהו שיסדרו בבעל חוב אמר לי׳ גמר מיכה מיכה‬
‫מערכין גבי ערכין כתיב )ויקרא כז( ואם מך הוא‬
‫מערכך גבי בעל חוב כתיב )ויקרא כה( וכי ימוך‬
‫אחיך מנין לערום שנא יתרום דכתיב )דברים כג(‬
‫ולא יראה בך ערות דבר אמר לי׳ לאו כהן הוא‬
‫מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות אמר ני'‬
‫לא מתני מר טהרית דתניא רבי שמעון בן יוחי‬
‫אזמר קבריהן של נכרים אינו מטמא באהל דכתיב‬
‫)יחזקאל לד( ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם‬
‫אתם קרויים אדם ואין הנכרים קרויים אדם‪ ,‬כי‬
‫ענין שמצאו בבית הקברות של נכרים מה שנזכר‬
‫בש״ס הוא ‪..‬ענין שמצאו מלמד זכות על כלל ישראל‬
‫כי ספורי הש״ס ילאו כסיפורי מילי דעלמא וכדאיתא‬
‫בזה״ק פנחס )רט״ז‪ (.‬וחס ושלום דמארי אורייתא‬
‫אמרין מילין דשחוק ודברים בטילין באורייתא‪ ,‬כי‬
‫ענין מת ישראל שמטמא כדאיתא בזה״ק א מ ר) פ ״ ח ‪( :‬‬
‫דהא תיאובתא דרוחי מסאבי לגבי גופיהון דישראל‬
‫איהו בגין דאיתרק מינייהו רוחא קדישא ובמנא‬
‫דקודשא אתיין לאתחברא כי הגוף מנפש ישראל‬
‫הוא נברא כלי לקדושה ואף שאחר המיתה הורק‬
‫הכח מהכלי אכן גם בהכלי נשאר רשימה שלעתיד‬
‫יתבדר גם הגוף כנ״ל ולכן יתאחדו כחות בכלי הזה‬
‫ני ירגישו שגם הגוף יתעלה עם כל תשוקותיו ולכן‬
‫ידמו שגם הם יתכללו בתיקונו ולכן קברי ישראל‬
‫מטמאין אכן קברי או״ה אין בהם שום השארת‬
‫רשימה כלל ולכן אין מטמאין וזה שאמר לו ואתנה‬
‫יגו׳ אתם קרויין אדם‪ ,‬כי אז לימד זכות על כל‬
‫תשוקות ישראל מאחי‪ ,‬ששורש נפשם מצורת אדם‬
‫אמור‬ ‫סוד‬ ‫רבח‬
‫מניה יטמא והשניה לאחרים לא יעמא וכמ״ש‬
‫)עיין בס׳ עין התכלת ק ה‪■] ( :‬מב״א הגרי״ל זצ״ל[‬
‫בחידושינו למס' ברכות ) כ‪ ( /‬דזה שפירש רש״י ז״ל‬
‫שלא נכתב כלל על טומאת קרובים טלא יטמא וכן‬
‫ממילא למת מצוה ואלו השנים מורים כדאיתא‬
‫במכילתא פרשת בא )פ״א( נמצאת אתה אומר‬
‫שלשה נביאים הם אחד תבע כבוד הבן וכבוד האב‬
‫ואחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן ■ואחד‬
‫תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב‪.‬‬
‫ירמי׳ תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר ‪ ,‬נחני‬
‫פשענו ומרינו אתה לא סלחת‪ ,‬לכך נכפלה‬
‫נבואתו שנאמר ועוד נוסף עליהם דברים‪.‬‬
‫אליהו תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן שנאמר‬
‫קנא קנאתי לה׳ אלקי צבאות וכו׳ ומה נאמר‬
‫ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך שאין תלמוד‬
‫לומר לנביא תחתיך אלא שאי אפשי בנבואתך וכדאיתא‬
‫בזה״ק ויגש )ר״ט ‪ ( :‬עלמא לא יכיל למסבלך עם בני‪.‬‬
‫יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כ בו ד האב וכו׳ ולכן‬
‫שנית נדבר עמו שלישית לא נדבר עמו‪ ,‬ואליהו‬
‫שתבע כבוד האב‪ ,‬כי נברא לתקן שורשו במדת‬
‫הקנאה כמו שנתבאר בפרשת אחרי שהוא שורש‬
‫נשמת נדב ואביהוא ונברא במדת הקנאה היינו‬
‫להפריד הטוב מן הרע ולכן כל זמן שהי׳ בעולם‬
‫הזה לא‪ ,‬הראה לו הקב״ה איך יתוקנו כל מעשה‬
‫ישראל והקב׳ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח‬
‫ושמו מורה על זה‪ ,‬כי אליהו הוא אל יהו‪ -,‬שם‬
‫החסד והג' אותיות משם הוי׳ וה׳ אחרונה חסרה‬
‫כי ‪ .‬ה׳ אחרונה מורה שיצא לפועל להתגלות מלכות‬
‫שמים שיראו כל עם הארץ שם ה׳ איך נקרא ע;‬
‫ישראל והוא לא המשיך האור עד לפעולה בהתגלות‬
‫ולכן אחר שתיקן שורשו והשאיר השארתו בלב בני‬
‫ישראל שענו אחריו ה׳ הוא האלקים אמר לו ה ק ב׳ ה‬
‫לית עלמא יכול למסבלך עם בני והעלהו והראה לי‬
‫עומק היקרות של ישראל כדאיתא בזה״ק ויגיש )שם(‬
‫אמר לי׳ חייך דבכל אתר דבני יקיימו קיים קדישא‬
‫אנת תהא זמין תמן‪ ,‬וזה דאיתא כמה פעמים אמר‬
‫אליהו הנביא זכרוני לברכה בני ישראל הריני כפרתם‬
‫ר כט‬ ‫י ש ר י ם‬
‫מנין שלא יתרום כי ערום מורה מי שאין לו לבוש‬
‫מעונם הזה והנה בענין ערום יש שני פירושים‬
‫כי ערום יוכל להתפשט שמביט רק לכבוד האב כנ״ל‬
‫שאינו רוצה לתקן גם לבושי עוה״ז וגם מתפרש‬
‫שמביט לעומק שיתוקנו כל הלבושים שהם מעומק‬
‫הרצון וזהו התובע כבוד הבן‪ ,‬וזה שהשיב לו ולא‬
‫יראה בך ערות דבר כי ענין עריות שנאסרו מבואר‬
‫בזה״ק )אחרי עד‪ ,‬יע״ב( שהוא נגד התקשרות‬
‫האדם בהקב״ה‪ ,‬ויש עריות שהם למעלה מן האדם‬
‫אמו ואשת אביו וכו׳ וכן עריות שהם למטה מן‬
‫האדם‪ ,‬בתו ובת בתו וכו׳ ויש שהם במדרגה אחת‬
‫כגון אחותו ואיתא בזה״ק )שם עז‪ (:‬שהם נגד‬
‫אותיות השם‪ ,‬ומבואר י שאם יאמר האדם שמקושר‬
‫בהש״י בלא שום פעולה זה אינו מחייב עבודה וזה‬
‫נקרא גילוי עריות כמו שנתבאר במקומו‪.‬‬
‫וכן כי יקח את אחותו שאומר• שחסד הש״י הוא‬
‫בבחינת אחותו שאהבת אח ואחות הם אהבת‬
‫התולדה‪ ,‬וכן שאומר שהוא בבחינת בן לאמו שמשדלתו‬
‫בדברים ואינה רואה חובה עליו וכן בבחינת אב‬
‫היינו שחכמת הש״י כוללת כל פרטי מעשיו בכל‬
‫מה שיתאוה וכן העריות שהם למטה מדעת האדם‬
‫היינו לתבוע כבוד הבן היינו להמשיך רצון הש״י‬
‫לרצונות וחמדות גופניים וכמו שנתבאר‪ ,‬וזהו ולא‬
‫יראה בך ערות דבר‪.‬‬
‫כי באם אין האדם רואה בנפשו או בקני‪-‬ניו רצון‬
‫ויונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב כדאיתא‬
‫במכילתא שם אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום‬
‫שאין השכינה שורה ונגלית שהגוים קרובי תשובה‬
‫הן שלא לחייב את ישראל‪ ,‬כי יונה רצה שלא תחול‬
‫נבואה על אומות העולם שמא ישיבו ויהי׳ קיטרוג‬
‫על ישראל ולכן יצא לחוצה לארץ כי הדר בחוצה‬
‫לארץ כאלו אין לו אלוה והיינו שרצה שהש״י יבחר‬
‫בישראל גם בלבושים גופניים אף שנרמה שנמשכים‬
‫ללבושים רחוקים מרצון הש‪ v/‬וזה הוא טומאת ארץ‬
‫העמים ונגד זה נאמר פרשת כהנים מעבודה ואכילת‬
‫קדשים שהוא גס כן עבודה שנאסרה בטומאת הגוף‬
‫יזה שאמר או׳׳ה קרובי תשובה הם כי באמת כל‬
‫חמדתן הוא רק לעניני ' עוה״ז וכיון שיראו יראת‬
‫עונש ישיבו אכן ישראל יתאוו לדבר שיש לו שורש‬
‫אמור‬ ‫םוד‬
‫דלעיצא ממילא לא ידח ממנו‪ ,‬נדם כי מצד שם שהז ‪5‬‬
‫ברזא דמדם שם מ׳׳ה נשקן כל הנשרב והנשכר וממילא‬
‫מה שחמד נפש מישראל הוא מחמת שהרגיש כח‬
‫הצפון בו שעסיד הקב׳׳ה נסקנו‪ .‬וזה ששאל לו מהו‬
‫שיסדרו לבעל חוב ואמר לו יליף מיכה מיכה כי‬
‫בעל חוב היינו מי שהוא מך ועני שאין ביכולסו לסקן‬
‫אשר עות וזה הוא שמניחין לו כלי תשמישו היינו‬
‫שהש״י מראה חסדו וכמו שמצינו בערכין והעמיד‬
‫אותו לפני הכהן על פי אשר תשיג יד הנודר יערכנו‬
‫הכהן היינו שאין הקב׳׳ה חושב נגד האדם כפי גדג‬
‫חעאו רק כפי תפיסת יד האדם וכמו כן בחוב‬
‫אין חושבין כמה חייב למלוה רק כמה נמצא תחת‬
‫יד הלוה וכן בחטאי האדם וכמו שניאמר )שלח יב(‬
‫ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים כי‬
‫אין באדם הבנה ביותר רק כמו שחטא נגד תפיסת‬
‫שכלו אבל ישראל נאחזים בשורשם למעלה‪.‬‬
‫וזהו ממדת ארך אפים שמניחין לו כלי תשמישו‬
‫היינו שלא הפסיד האדם ח׳ץ כל שורשו ויכול‬
‫אחר כך לעבוד את הש״י לתקן וכמו שהבע׳^ח אם‬
‫לא יניחי לו כלי פעולתו לא יוכל שוב להגיע לרכוש‬
‫ונכן מניחין לו ואומדין שאינו חייב רק כפי מה‬
‫שנמצא תמת ידו וזה יליף מערכין כי ערכין הוא‬
‫כמו שאמר כבוד אא״ז הרב הגאון הקדוש מו״ר‬
‫זנלה׳׳ה שמה שנצטוינו במצות ערכין והקדש ופדיון‬
‫הש״י העצה לזה שיקדישם ויחזור ויקנה אותם משלחן‬
‫גבוה אז יראה בהם הרצון וזהו יליף מיכה שהקב״ה‬
‫ירחם על האדם שאם הוא מתנדב ברצון כפי יכולתו‬
‫מראה לו הקב׳׳ה רצונו וכן בעל חוב שרומז אפילו‬
‫עבר האדם במעשה שיש קיטרוג מפורש לנגדו‪ ,‬ושאלת‬
‫ערום מהו שיתרום‪ ,‬כי ענין תרומה ■היינו ליחד‬
‫קב״ה ושכינתי׳ כדאיתא בזה״ק ויקהל )ר׳‪ (.‬וכד‬
‫אצטרך לן להאי נקודה תתאה לארמא לה אסור‬
‫לן לנטלא לה בלחודהא אלא לה ולבעלה ואינון תרי‬
‫מאינון מאה דקאמרן בגין דלא אצטריך לאפרשא לון‬
‫כלל אלא ליחדא לה ולבעלה ועל דא אתקרי תרומה‬
‫ככללא חדא‪ ,‬כי המפריש תרומה היינו מיחד כנסת‬
‫ישראל בקב״ה ולכן שייכת לכהן שהוא המאחד לבות‬
‫ישראל לאביהם שבשמים וזה ששאל אותו ערום‬
 ‫יש ר י ם‬
‫בענין תפלה שאחר הכנת האדם שיכין לבו אז‬
‫נזדכך בעובדא ובמילולא עד שאין כוונתו רק לכבוד‬
‫שמים ואז אינו מתפלל רק בשביל כבוד שמים‪.‬‬
‫ישראל לאביהם בבשמים צריך להיוש במדת שלם‬
‫אכן יש מקום שגם תפלה אסורה כדאיתא בתענית‬
‫) כ ב‪ (:‬שבארץ ישראל אסור להתפלל על רוב‬
‫עובה ובגולה מותר‪ ,‬וכן בשבת אסור להתפלל על‬
‫צרכי הגוף וכדאיתא בשבת )יב ‪ ( :‬שגם ביקור חולים‬
‫בקושי התירו שהוא גם כן כענין תפלה‪ ,‬והענין‬
‫^)חסר הסיום(‬
‫ואם כמו שמבואר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫ולא תחללו‪ .‬את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל‪.‬‬
‫בזה״ק אמר )צ״ג‪ (.‬פקודא דא לקדשא לי׳‬
‫•בכל יומא לסלקא קדושתי׳ משתא לעילא כמה דאיהו‬
‫קדישא לעילא עד דסליק קדוששיה לאבהן ובנין ורזא‬
‫דא ונקדשתי בתוך בני ישראל עילא ושתא עילא‬
‫בתלת דרגין לתתא בתלת דרגין‪.‬‬
‫בכל יום עשיריש האיפה היינו שבכל יום נשחנך‬
‫כל הקדושות נתן לנו הש״י ברזא דתלת כהנים‬
‫לוים וישראלים‪ ,‬ושלש רגלים‪ ,‬תורה נביאים‬
‫וכתובים‪ ,‬כי מצד הש״י הוא נקרא קדש היינו מובדל‬
‫מכל מדה וספירה אכן אחר כי עלה ברצונו הפשוט‬
‫לברא עולמות עד י אין סוף מדרגה תחת מדרגה עד‬
‫העולם השפל הגשמי‪ ,‬וכיון שמצד הש״י אין שום‬
‫הפרש בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וכל הבריאה‬
‫היא רק מצד תפיסת האדם וכדי שלא תתבטל‬
‫הבריאה ממציאותה כשתשוב להביע באור יקר ולכן‬
‫חילק מעשיו ומלך עליהם ועיקר חילוק מעשיו הוא‬
‫מה שברא מדות נפרדים אשר בשורש הם מדה‬
‫אחת •אכן אחר התעבות והתגשמות עד שיבואו‬
‫לגביל תפיסת האדם נראין כמחולקין ולכן גם במה‬
‫שלמעלה מהשגת האדם נמצא גס כן התחלקות‬
‫המדות בעולמות העליונים והיינו כי הרצון בעצמו‬
‫הוא כבוד ואור מכח משפיע שיתחיל להשפיע אפר‬
‫אחר כמה מסכים תתראה ההשפעה באופן שהאדם‬
‫ייכל להשיגה‪ ,‬והמסך הוא אחר התחלקות שתי מדות‬
‫ישוב כשנחזור ההתחלקות להתאחד זה הוא גורם‬
‫המסך וזה כמו דאיתא בזה״ק בא )מ׳^ב‪ (:‬נפיק‬
‫■מני׳ מעיין כפום אתפשטותא דיליה בהאי מאנא‬
‫בעיגולא דאיהו יו״ד ה״א מקור חד ומעין דנפיק‬
‫אמרר‬ ‫םוד‬ ‫רל‬
‫למעלה בעומק וכל ממאי ישראל הוא רק שאכלוהו‬
‫פגה ולכן כיון שיתאוו משורש קשה להם לעזוב כי‬
‫נפשם ירגיש קדושה בזה‪ ,‬אכן הכהן המקשר לבוש‬
‫שנקשר לעילא וששא שיכניס יראה בלבוש ישראל‬
‫ויקשר לבם בשורשם למעלה וירבה אהבה אצל הקב׳׳ה‬
‫בלימוד זכוש על כל לבושי ישראל‪.‬‬
‫ונגד אוב וידעוני נצעוו הכהנים שלא יעמאו‬
‫למשים‪ ,‬וכהן גדול אסור לו לעמאוש אף‪ ,‬לאב‬
‫הקדוש זללה״ה הכ״מ בפרשה זו‪ ,‬כי הכהן גדול אין‬
‫לו בשורש שום כלל רק שואב ממקור נאמן שמיד‪,‬‬
‫והביא סמוכין לדבריו הקדושים כי כהן הדיוט‬
‫מקריב בשעה חנוכשו עשיריש האיפה כדאישא‬
‫במנחוש )נ ״ א‪ (:‬והוא אמש לו לכל ימי חייו ששואב‬
‫מכלל הזה קדושה אכן כהן הגדול צריך להביא‬
‫בקדושה חדשה ואין לו לסמוך על שום כלל ולכן‬
‫אין לו לבוש בעוה״ז מאב ואם שהם לבושים בעוה״ז‬
‫לכלל ועיקר שורש עי׳׳ש בדבריו הקדושים אכן הכהן‬
‫הדיוט יש לו ששה קרובים שמושר לו לטמאוש להם‬
‫שהם משורש נפשו‪.‬‬
‫אכן ירמיה הוא הי׳ כהן שנשאר בכהונשו בעולם‬
‫הזה ששבע כבוד האב וכבוד הבן כמו ששייך‬
‫לשורש הכהנים‪ ,‬וזה שאמר נחנו פשענו ומרינו אשה‬
‫לא סלחת היינו כי אמת לפי תפיסתנו פשענו לפי‬
‫שהאור הצפון בנו אינו נגלה נגד עינינו אכן מצד‬
‫הש״י שהוא יודע העומק הצפון בתוך לבבות ישראל‬
‫איך ה ס דבוקים בשורשם וזה שהתפלל אתה גא‬
‫סלחת כי סליחה פירש כבוד אאזמו׳ד הרב הגאון‬
‫הקדוש מאיזבצא זללה״ה שלשון סליחה הוא לדלות‬
‫העומק הצפון שיתראה על הלבוש לכן נכפל נביאתו‬
‫היינו שהקב׳ה הראה לו השורש הצפון שלא ידח‬
‫שום נדח מנפשות ישראל‪ .‬שענין איסור הטומאה‬
‫לכהן שכהן הוא העובד הכללי בשביל כלל ישראל‬
‫•וצריך לעבוד ולהתפלל בשביל כלל ישראל אכן התפלה‬
‫בשורשה צריכה לבירורים שבאמת איך יתכן׳ שאדם‬
‫יתפלל אל הש״י לשנות דעתו אכן כמו שביארנו‬
‫רלא‬ ‫ישרים‬
‫שהוא מצד הש״י לצמצם שכינהו להשפיע 'לישראצ ■נקרא‬
‫מצד האדם הפפשטוה וכמו שמדה החסד נקרא‬
‫גדונה כמ״ש לך ה׳ הגדולה שבמקום גדולפו הראה‬
‫ענפנופו שרצה להראוה גדונפו לבריופיו שאמר אני‬
‫אמלוך ורצה להראוח גדולפו זה ענופנופו שיפראה‬
‫מלכופו במדרגה היופר שפלה בעולם השפל עד‬
‫שיבינו ראשיה המחשבה כמו שהמלך מחלק מזון‬
‫לכל חייצופיו וכיון שראו שיצא מביה המלך מזון‬
‫נכל אחד כפי צרכו יבינו שהמלך סידר בביפו וקצב‬
‫צכל אחד ואחד וכן הוא הפפיסה בראש הפחילקוה‬
‫המדוה וזה •נקרא בזה״ק אבהן כי זה רומז לפלח‬
‫רישין דאיפא בכפבי האריז״ל ובאדרא רבא קדישא‬
‫וספרא דצניעפא‪ .‬וזה דאיפא בפרי עץ חיים בפ״ד‬
‫מחזרה העמידה מכ״י האריז׳׳ל וז״ל הלא ידעה כי‬
‫האצילוה הקדוש לפקן בג׳ פיקונים ה א‪ /‬הוא‬
‫עפיקא קדישא דאשפכח בג׳ רישין‪ ,‬הב‪ /‬אבא ואמא‬
‫ה ג ‪ /‬זעיר■ ונוקבא‪ ,‬והנה ג׳ קדושוה לג׳ רישין‬
‫דעפיקא‪ ,‬א‪ /‬לההוא ■דלא אפידע כלל‪ ,‬ה ב‪ /‬לכפר‬
‫עלאה‪ ,‬הג‪■ /‬למוחא ספימאה חכמה קדמאה‪.‬‬
‫והבנין הוא שגפכללו המדוח זו בזו וכיון שיצאו אח״ב‬
‫בז ה ״ רן וישב )קפ׳׳א‪ (.‬רבי שמעון פפח אך אל‬
‫הפרוכה לא יבא וגו‪ /‬פ״ח בההויא שעפא‬
‫דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק כל נשמפין ואפעברה‬
‫נוקבא כלהו קיימין לגו בקורטא דלגו בסועו קורטא‪,‬‬
‫וכד סיהרא אפפגים בההוא סטירא דחויא בישא‬
‫כדין כל אינון נשמפין דנפקין אף על גב דכלהו‬
‫דכיין וכלהו קדישין הואיל ונפקו בפגימו בכל אינון‬
‫אפרי דמטו אינון נשמפין כלהו אחברו ואפפגימו‬
‫וכו‪/‬‬
‫צבאוה ועיין מ״ש בפרשה בא )בענין צבאוה(‪.‬‬
‫בכאן מבאר רבי שמעון דלא הקשה האיך משמע‬
‫בעולם שיברא עולם בחסרון בגוף דמספמא‬
‫יש לו חסרון בשורשו ומהיכן נצמח חסרון בשורש‬
‫בריאפו הלא הבורא שלם הוא בפכליה השליימוה‬
‫וכן מאין המצא הספ ר ה הגלוח שידמה שמלכוח שמים‬
‫אינה נראיה בעולם הזה ועבו״ם מרקדים בהיכלו‬
‫ושופק לכל ההספרוה שבעולם‪ ,‬וזה שמביא הכפוב‬
‫מבעלי מומין שכפיב בהם לחם אלקיו מקדשי הקדשים‬
‫ומן הקדשים יאכל היינו בשורש חיים שלו יבול להגיע‬
‫לשורש קדש הקדשים לשאוב משם כח השפעפו‪ ,‬ט‬
‫אמ‪1‬ר‬ ‫םוד‬
‫רבדנא כמאן דעניד‬ ‫מניה הא תדין לבמר עביד‬
‫חפירא רברבא ואפמלי מן מיא דנפיק מן מעין ההוא‬
‫מאנא אפקרי ים ונו׳ כי אחר שהפחיל רצזן הש״י‬
‫להפפשט ולכנוס להפפשעופ ולהפשופ הרצון געג‬
‫גבול משורש בלי בעל גבול כי באמפ הפפשפופ הזה‬
‫היינו צמצום כלפי המאציל כי למעלה במקום שנקרא‬
‫עפיקא קדישא ספימא שם אינו נקרא בשם מדה‬
‫וספירה ורק הוא ורצונו ושכלו וחכמפו )מה שאינו‬
‫שייך למוח רק לשבר אפ האוזן( כולו חד ורק ממקום‬
‫שהפחיל להצמצם להפראופ בלבושי מדופיו שיהי׳‬
‫לבריופיו השגה בקצה מדופיו שם כלפי דידן נקרא‬
‫הפפשטופ‪ ,‬וכן אחר המסך הזה יפחיל ‪.‬ההפפשטוח‬
‫במדוח הגלויוח שהם ראשיח מדוח ההנ הגה חסד‬
‫וגבורה ושוב יפכללו בפפארח כמו שנפבאר בפרשח‬
‫בא )פסוק כי ביום הזה הוצאפי אפ צבאופיכם(‬
‫כי המדוח נצח והוד שיצאו אחר הפכללופ חסד‬
‫וגבורה בפפארפ הם יופר מוחשים ומובנים בדעח‬
‫האדם ומשם יוכל האדם להבין גדולפ הש״י בהפכללופו‬
‫בהם כי אחר שפיקן הש׳ע העולם ונבנה אחר החרבן‬
‫מדח נצח והוד אז גם במדרגה השפלה בעולם הזה‬
‫יוכל האדם להכיר קדושה הש״י איך נמצא מדוח‬
‫הפכים בעולם וממילא יבין כי יש מקור נעלם שהוא‬
‫למעלה מכל מדה וספירה ואינו צריך לשום מדה‬
‫וזה דאיפא בזה״ק אמר )שם( באן אפר יקדש בר‬
‫נש גרמיה גו קדושפא דא לאכללא גרמיה בה כד‬
‫מעי בר נש לשמא קדישא ה׳ צבאוח ורזא דא אני‬
‫ה׳ מקדשכם‪ ,‬בי צבאוה רומזין למדוה אלו־ נצח והוד‬
‫כדאיפא באדרא זוטא קדישא )רצ״ו‪ (.‬נצח והוד‬
‫וזה ענין הקדושה מפפא לעילא כדאיפא בזה״ק‬
‫שם ני באמה אין דעה האדם להשיג למעלה‬
‫מהמדוח אבן על ידי שהאדם רואה שיש למעלה‬
‫ממנו מקור המדוה מבין מקום הפחלקוה אכן גם‬
‫זה הוא רק ממקום שהש״י הפחיל לגלוה הרצון‬
‫וגם זה שמופפס בשכל האדם אף שאינו מוחש גס‬
‫מקום זה הוא ■ראש המדוח‪ ,‬וזה דאיפא בזה״ק שם‬
‫כמה דאיהו קדישא לעילא עד דסליק קדושפיה לאבהן‬
‫ומה שנקרא בלשון עד דסליק הוא במו שהצמצום‬
 ‫י ש ר ים‬ ‫אמרר‬
‫ממדות הטבע הטבועים בנפשו ובכל העולם אז‬
‫מבשרו יחזה אלקי ויבין כי מאחר שנמצא כמה‬
‫הפכים במדות ודיעות ולכולם אין שלימות אזי יבין‬
‫כי יש שלם הפשוט ששם שליימות הגמור‪ ,‬ולכן ראשית‬
‫ההכרה היא מכח גבולים מה שרואה הגבוליס‬
‫המוגדרים בהבריאה שעל ידי זה אין להם שלימות‬
‫יבין כי יש כח נעלם ושכל נעלם מכל רעיון שהוא‬
‫בלי גבול ובלי תכלית‪ ,‬ולזה הכרת מציאת הבלי יעל‬
‫תכלית והבלתי בעל גבול הוא על ידי הכרת הגבולים‪,‬‬
‫מאחר שרואה גבולים לכל מדות ממדותיו של הקב״ה‬
‫מבין שיש בורא שברא גבולים אלו ונמצא שבורא‬
‫הגבולים הוא בלי גבול‪ ,‬ועל ידי הכרת הגבולים‬
‫קונה הכני‪ ,‬ואחר שקנה הכלי אז מאיר לו הש״י‬
‫ויתעורר בו האור שהוא בשורש נחצב ממקור בלי‬
‫גבול בערך כל הגבולים ו מ הוא בשורש בריאת‬
‫הכלים לכל המדות ממדותיו של ה ק ב׳ ה שנבראו על‬
‫ידי הגדרת הגבולים שזה ענין מעשה בראשית‪ ,‬ה'‬
‫יאר עינינו בתורתו‪.‬‬
‫היינו הפנימית שהוא האור כי באור יראה האדם‬
‫והנה הכלי נמשל לירח שמקבלת אור מהשמש‬
‫ובענין זה אחד אינו דומה לחברו וכפי אופן‬
‫הכלי שהבריאה מכינה באופן זה מאיר בתוכה האור‬
‫כי כח להכין הכלי נתן הש״י לכל בריה בפני עצמה‬
‫ובזה יש כח בחירה בכל הנבראים וזה דאיתא )ר׳׳ה‬
‫יא‪ (.‬לדעתן נבראו לצביונם נבראו‪ ,‬וזה דמסיק בזה״ק‬
‫לחדתותי‬ ‫דבעיין‬ ‫)שם‪ (,‬ובגין כך אלין אינון‬
‫בחדתותא דסיהרא ועל אילין כתיב והי׳ מדי חדש‬
‫בחדשו‪ ,‬כי שורש כל הכלים שנתנו לעולם הזה הוא‬
‫שיתקן החסרון הנקבע בו בשורש הכלי כי בהיות‬
‫הכלי למעלה לא תוכל להגיע לדעת חסרונה ועיקר‬
‫הבירור הוא על ידי שתרד לעולם הזה ותראה איך‬
‫תסבול מהחסרון אז יגדיל כח עבודת הבריאה ויוכל‬
‫לתקן שורש כלי שלו ולהגדיל פלי הקטן וכאשר‬
‫יאיר אור השמש יוכל לקבל יותר מכפי כח הכלים‬
‫שירדו בהם‪ ,‬והנה כל מה שיתברר אחר שיש לו‬
‫חסרון גדול יתברר שיש לו מעלה גדולה כל כך וכל‬
‫החסרון הוא כמ׳׳ש )האזינו לב( בניו מומם שעיקר‬
‫המום הוא מחמת שהוא בן להקב״ה ולכן יש לו‬
‫יצר גדול וכדאיתא )סוכה נב‪ (.‬כל הגדול מחברו‬
‫יצרו גדול ממנו אכן קודם שיתברר נקרא בעל מום‬
‫םו ד‬ ‫רלב‬
‫במקום שהוא דבוק שם בשורש נשימתו שם אין שום‬
‫ועיקר מבאר רבי שמעון מה שהאדם‬ ‫רע מגיע‬
‫נברא בחסרון משורש נפשו ולמה לא נברא האדם‬
‫שנס‪ ,‬וזה ראיה כמז שלהוכו יכול להכניס כל שפע‬
‫קודש אך שהוא אינו יכול ליכנס לפנים מן המחיצה‬
‫החוצצת בין הקודש ובין החול שאינו י טל להתלבש‬
‫חיצונותו בקדושה‪ ,‬וזה אות שרק הגוף נתפגם ולא‬
‫נפשו‪ ,‬וכן הוא גם בנשמתו כי גם בנשמה יש כלים‬
‫ופנימיית היינו אורות ‪,‬כי עיקר חיות כל הנבראים‬
‫וצבא מעלה ונשמות הקדושים הוא כל מה שיש‬
‫בהנברא הכרה שיש ‪ .‬בורא כל כך חיים נמצא בו‬
‫ויש הכרה באורח כלל ובאורח פרע כדאיתא בזה״ק‬
‫בהר ) קי״ א‪ (:‬בזמנא דידע לי׳ ב״נ לקב״ה בארת‬
‫פקודא דמארי׳ וכו׳‬ ‫כלל כדין אקרי עבד דעביד‬
‫בזמנא דידע לי׳ ב״נ בארח פרע כדין אקרי בן‬
‫רחימא דילי׳ כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתי׳ וכו׳‬
‫ובכל נפש מישראל נמצא שני אלו המדרגות וצריך‬
‫לעבוד בשניהם ורזא דבן הוא הידיעה באורח פרש‬
‫בסקירה אחת כל הפרטים‪ ,‬ובכלים האור נקטן‬
‫אינו יכול להשיג רק כמשיג ‪ ,‬מחיצונות‪.‬‬
‫כי ענין השגה בבחינת כלים שכפי שמשיג האדם‬
‫בבחינת כלים כן תאיר באור אור הפנימי כי‬
‫הכלי אינה השגת האור ורק השגת הגבוליס ומדות‬
‫מה שאחד מחולק מחבירו וכמו שמשיג האדם השגת‬
‫■הבורא במדת רחום וחנון כשמשיג האורות משיג‬
‫מעצם המדה מה שהש״י משפיע לו וכשמשיג האור‬
‫ים המשיג נעשה שורשו ונדבק בשורש מדת הרחמנות‪,‬‬
‫אכן אין הקב״ה נותן אלא במי שיש בו מדה זו‬
‫והייני כי בהנשמה נכלל כל הטוב אחר שהוא מעצמיית‬
‫הרצון וכדאיתא במדרש מאן דנפח מתוכו נפח‬
‫)ספר ה קנה( אכן אין האדם קונה לדעת מה נמצא‬
‫בעומקו עד שעובד ומתברר עצמו אז פותח לו‬
‫הש״י לדלות מים עמוקים עצה בלב איש כלומר מה‬
‫שנמצא בעומק ליו‪ ,‬וכמו שנראה בחוש כי יש שהוא‬
‫כלי מוכן ללמוד תורה הרבה ובאם אינו לומד אינו‬
‫יודע כלום ונמצא שאין לו מכל‪ ,‬וכן הוא בנשמה‬
‫גם כן שצריך להעיר האור הנטמן בעומק‪ ,‬וראשית‬
‫עבודה היא מתתא לעילא היינו שעל ידי שרואה‬
 ‫רלג‬ ‫ים‬ ‫י ‪m‬‬
‫בהסתר הזה כדי שיוכל להשפיע וידוע כי כל מדה‬
‫שחלק נה השי׳׳ת כמה שנתן לה לבוש הסתר כל‬
‫כך אור נתן לה שלא תסתר צגמרי _ותוכל נשוב‪ ,‬אכן‬
‫למדת המלכות שהוא כח ההסתר מכל המדות‬
‫וספירות בזה נמצא הסתר היותר גדול עד שנראה‬
‫שמקבל דרך אמצעי ומשפעת לעולם שלמטה הימנו‪,‬‬
‫וביען שרצה הש״י לשלוח אמרתו ארץ נתן בו הסתרה‬
‫עד שרצה לקבל הארת אור הגבוה מכל המדות‬
‫המנהיגים העולם‪ ,‬וזה אין שני מלכים משמשין‬
‫בכתר אחד כי כתר הוא המקיף את הראש חה‬
‫שהי׳ טענה למדה זאת שהש׳‪ v‬מקיפה באור היותר‬
‫גדול שתקבל שפע תמידי שלא תסתר‪ ,‬וזה שהשיב‬
‫לה הקב׳׳ה לכי ומעטי את עצמך היינו אם תסתר‬
‫ליכנס לכל מדרגות השפלים להוציא משם אור הש״י‬
‫אז יושפע לך אור בהסתר יותר מלכל המדות וזה‬
‫הי׳ גמר הבריאה כדאיתא )ר׳׳ה יא‪ (.‬לצביונם‬
‫נבראו שכל אחד בחר לו בהסתר כפי האור שניתן‬
‫לו וכל מי שיש לו הסתר גדול מחברו יש לו אור‬
‫יותר גדול מחברו אלא שזה כמוס יותר וצריך יותר‬
‫בירורים עד שיתוקן להחזיר פגים בפנים‪ ,‬וזה דאיתא‬
‫במדרש תנחומא )פרשה זו( ויוסף הורד מצרימה‬
‫זה שאמר הכתוב נורא עלילה על בני אדם אמר‬
‫רבי יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא‬
‫עלינו בעלילה את מביאן עי״ש‪ .‬שזה סוד מיעוט‬
‫לקבל עליו שבלבוש הזה יהי׳ נסתר ממנה ותדמה‬
‫הירח שנבראת לצביונה עד שנכנסה בלבוש הסתר‬
‫שחטאה וזה ענין ויוסף הורד מצרימה וכל הגליות‬
‫וזה ענין הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח אף‬
‫דבמדרש איתא )השמעות זה׳׳ק בראשית סימן ג(‬
‫לכי ומעטי את עצמך‪ ,‬שמתחלה בצביון הבריאה נבראת‬
‫שתרד במקום שיהי׳ לה כח בחירה וכל מעשיה יהי׳‬
‫בבחירה והחטא יקרא על שמה מאחר שהוא‬
‫בבחירה חפשיית ומדעתה אכן בגמר התיקון יראה‬
‫הש״י עומק הענין ויתגלה הרצון הקדום העליון‪.‬‬
‫מלכים משמשין בכתר אחד )חולין שם( היינו שאמר‬
‫ו י ה ח ו אליך שמן זית זך כתית למאור‪ .‬בזה׳׳ק אמר‬
‫) ק״ ד‪ (:‬אמר רבי אלעזר הא אוקמוה אבל‬
‫אמאי אסמיך קב׳׳ה פרשה דא‪.‬לפרשת מועדים אלא‬
‫כלהו בוצינין עלאין כלהו בוצינין לאדלקא משח רבות‬
‫עלאה והא אתמר ועל ידייהו דישראל מתברכין‬
‫אמור‬ ‫םוד‬
‫)מגילה כע‪ (.‬האי מאן דיהיר בעל מוס‬
‫הוא אבל כשיתברר שהוא בן באמש להקב״ה אז‬
‫לא מיקרי יהיר שאינו מתגאה במה שאינו שלו כי‬
‫באמת שלו הוא‪ ,‬וזה מה דמסיק שס פתת ואמר‬
‫הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד‪ ,‬כי עבד‬
‫נקרא מלכות שמיס שאף שנראה שהוא בריחוק‬
‫מקום מאד מכל מקום ניתן בו יקרות גדול מה‬
‫שאין בכל המידות וכמו שנתבאר ענין זה בפירוש‬
‫הגנז חיים )‬
‫וזה דאיתא בזה״ק )שם( דאתפגיס נהורא דאהבה‬
‫זומא דאתדחיא מאהבה רבה כי אהבה רבה‬
‫היא באצילות ואהבת עולם בהיכלות כדאיתא בפרי‬
‫עץ סיים )שער הק׳׳ש פ״ג( ולכן במלכות נמצא‬
‫יקרות גדול מאד כי בסוד אור חוזר המלכות הוא‬
‫(‬ ‫נממן בתוכו כתר כמבואר בעץ החיים )‬
‫■ורק שנסתר מאד שירד למקום הסתר כדי להעלות‬
‫מכל ההסתר שגם שם נמצא כבוד שמים אכן קודם‬
‫מילוי הירח נראה שנדחה מאהבה רבה שאין לה‬
‫חיבור‪ .‬וזה סוד הירח שאמר לה הקב׳׳ה לכי ומעמי‬
‫את עצמך )חולין ס ‪ ( :‬מאחר שתחלת הבריאה הי׳‬
‫מדה זו שלימות כל המדות ושלימות המדות הייני‬
‫הכח שניתן להם להשפיע לזולתם ואף בעולמות‬
‫העליונים השלימות הוא ההסתר שהפך הקב׳׳ה פניו‬
‫מהם כדאיתא בספר רזיאל והיינו שהפכו פניהם‬
‫להשפיע לזולתם ועל סוד זה כל האותיות הם מהופכים‬
‫פניהם הב׳ פני׳ הפוכה מא׳ כי האותיות ה ס לבוש‬
‫לאור הנממן בהם כמו שהאותיות מלבשיס הדבר‬
‫שרוצה להבין וכל הענין נבנה ‪ .‬מאותיות‪ ,‬וכיון שנשלמו‬
‫המדות להשפיע ההסתר והפכת פניהם זה בעצמו‬
‫גרם פגם הלבנה שמאחר שהשיגו כח להשפיע גם‬
‫כן וכל כח ‪:‬ההשפעה היא רק על ידי הס‪/‬תרה כי‬
‫השר כשעומד בפני המלך אינו ניכר גדולתו כי תחלה‬
‫הי׳ בסיהרא רק כח מקבל וזה שאמרה אין שני‬
‫שנבראו שניהם מהש״י המשפיע והמקבל אם כן‬
‫המקבנ גדול מהמשפיע כמו שנתבאר ענין זה )בפ׳‬
‫נח‪ (.‬ולכן אמר לה הקב׳׳ה לכי ומעטי את עצמך‬
‫כמו שנתבאר )שם( כי על ■ידי ההסתר גם המקבל‬
‫משפיע למטה ומוליד חדשות‪ .‬וממילא נקבע התנשאות‬
 ‫ישרים‬
‫המלות יהי׳ הכרה והוא במקור המלות במלת‬
‫בינה כלאיתא בזה״ק בראשית )ט״ו( כל מלל משיחו‪,‬‬
‫ובתיקוני הזהר )תיקון ע'( במלה בחמש תיקונין‬
‫דה׳ עלאה‪.‬‬
‫וספירה היינו הפרת הגבול בין מלה למלה כי‬
‫בשורש האמתי אין שום מלה מחולקת מצל‬
‫הש״י כי אין בכל הבריאה רק רצון פשוט ורק מצל‬
‫כלי שעל‬ ‫האלם ניתן להכיר התחלקות המלות‬
‫ילי שיראה האדם כל מיני הסתעפות המלות ישוב‬
‫להתבונן כי אל אחל בראם ומצלו אין שום חילוק‬
‫כלל‪ ,‬כי■ כמו שאין היכר בשום לבר ה תופס גבול‬
‫רק‪ .‬בגבוליו ■ניכר מדת ארכו ורחבו וכן אין שום‬
‫לבר נראה רק בגבולים כמש״נ בפירוש לעה״ח‬
‫( כי אין הראי' מחלקת שום דבר רק‬ ‫)‬
‫בגבולים שזה עיקר הכרה במקום שנתחלק ונגבל‬
‫בזה ההפרש בין אחד לחברו וכן בין יום ללילה‬
‫כל זמן שהוא עול יום נקרא י‪.‬וס וכן הלילה ורק‬
‫עיקר ההפרש בין יום ללילה הוא הרגע בין‬
‫השמשות שאינו מופפס בתפיסת האדם ברגע שזה‬
‫הרגע היא‬ ‫נכנס וזה יוצא ורק שמכיר שבזו‬
‫ההתחלקות וזה עיקר תפיסת האלם וכן הוא‬
‫בהכרת המלות מחמת שבשירשם אחל הם כי הכל‬
‫מחסד הש״י ורק מחמת גולל חסלו הוציא מלת‬
‫■הגבורה כמו אב שאוהב את בנו אהבה גדולה ויתירה‬
‫מאיים לו באיום וגיזום כדי שישמע רצונו אכן‬
‫הגבול שעל כאן ניכרת האהבה ומגבול זהואילך‬
‫הוא מדת הגבורה זה עצמו ניתן להאדם להכיר כי‬
‫בשורש המלה עצמה אס יעמוק בהכרתה אין לו‬
‫הכרה רק כשיחזור להתבונן במקורה ושורשה ושם‬
‫אחל הם וכן כל המלות כשיעמיק להתבונן בהם‬
‫על זה נאמר בהקלמת פקוני הזהר )ז‪ (.‬ואם ירוץ‬
‫לאחל‪.‬‬ ‫לבך שוב‬
‫ו ה רןנין שיש לאדם בכל לבר הוא על ילי הגבולים‬
‫וכדאיתא במס׳ )ב״מ י ד‪ (:‬מכי לייש אמיצרא‪.‬‬
‫והוא מפני שהאדם רואה שהגבול אינו שייך לו‬
‫מלה למלה שאין לאלם‬ ‫וזה רומז לגבול שבין‬
‫תפיסה ונדמה לו שהוא ריקן ומזה יתבונן שהקב׳׳ה‬
‫הוא ואין עול אפילו בחללא לעלמא 'ובזאת ההכרה‬
‫בהר‬ ‫סוד‬ ‫רלי‬
‫ענאין וכשאין ואדליקו ב^ציגין כמה לאוקמ^ה דכתיב‬
‫שמן וקטרש ישמא לב חלווסא למלאין ושפאין‪.‬‬
‫ענין המועלים שנקראים מקראי קולש וכלאיפא‬ ‫בי‬
‫נזה״ק )בשלם מז‪ (.‬לתמין לי׳‪ ,‬והוא‪ ,‬שאין‬
‫׳הקלושה ניכרפ במועליס כמו קלושפ שבפ שקבוע‬
‫וקיימא שכל מי שפונה לבו מרגיש שיום הזה יש‬
‫בו קדושה וכלאיפא )סנהלרין סה ‪ ( :‬קברו של‬
‫אביו ‪ .‬יוכיח סמבטיון יוכיח‪ ,‬אבל ביזם טוב אין‬
‫הכרה בטבע רק ממה שישראל ממשיכין קלושה אז‬
‫מלה במזה ישפיע הש״י שפע אור לפוך הכלי שיכינו‬
‫כגספ ישראל‪) .‬חסר ה סיו ם(‬
‫פרשת בהר‬
‫לספרתם לכם ‪ ,‬שבע שבפופ שמם שבע פעמים‪,‬‬
‫ענין ספירה שהש‪ v/‬צוה לספור בכל מקום‬
‫הספירה היא הגבול הניפן לאלם ‪ .‬שעל ילו יכיר‬
‫ויגיע למקום שהוא למעלה מתפיספ האלם כי‪ .‬זה‬
‫הוא כל עבולח האלם שעל ירי הגבולים‪ .‬יכיר כח‬
‫הש״י במקום שהוא בלי בעל גבול כי‪ .‬כן הציב הש׳^י‬
‫כל גבולופ עולם אשר מלבר שהוא בגבולים יוכל‬
‫בעל גבול‬ ‫האדם להשיג גרולח הש״י שהוא בלי‬
‫ועגין הספירה היא ממררגה הניכרפ לארם שהיא‬
‫מלח מלכופ שמיס שהיא המקבלח מכל המלוח‬
‫ומגבלח גרר גבול לכל מרה ומלה כי היא גמר מכל‬
‫מלה וזה הוא ענין הספירה שאחר כך נפגלה אור‬
‫מחן פורה וכן ספירח שמטה שאחר כך יפגלה אור‬
‫יובל הגלול‪ ,‬וכן איפא בתיקוני הזהר )פיקון י״ט‬
‫לף לח‪ (:‬וימלו בעומר לא שכינפא עלאה לאיהי‬
‫עומר לגלגולת לאיהי גלגלפא לרישא ושכינחא תתאה‬
‫איהי ספירת העומר לבה מני שבע יומין לאינון‬
‫שבע שבתות ראית בהון מ׳׳ב יומין לשיתא לכל‬
‫שבוע ושבע שבפות ה א מ״ט )למט״ט( לאיגון מ״ט‬
‫אנפין טהור שמע ישראל ה' אלקינו ה׳ אחל‬
‫ברוך שם כבול מלכותו לעולם ועל לבהון אפלכיאת‬
‫שכינתא תתאה לגבי בעלה במקוה לילה לאיהו‬
‫מקוה ישראל ה ‪ /‬כי מלה הוא מה שהש״י מלל‬
‫במקור המלות שנתן הש״י כח הכרה כשיתחלקי‬
‫דל ה‬ ‫שרים‬
‫דאינון מספרים כבוד אל אתקריאו עשר ספירות‬
‫בלימה ונחית בהו יו״ד ק״א וא״ו ק״א לחנכרא‬
‫בהון דעל שמיה אתקריאו כי כל הבריאה שורשה‬
‫מחכמה והתגלותה בבינה וזהו נקודה בהיכליה‬
‫והת שע מדות כלולים בשורשה‪ ,‬וזהו ואיהו ספיר‬
‫גזרתם כי בחכמה שם •הם כלולים יחד בהתכללות‬
‫גמר שאין שייך לומר התחלקות המדות כי בחכמה‪.‬‬
‫שם נקרא אור עתיקא שנעתק מכל מדה‪ ,‬אבל בבינה‬
‫שם הוא התכללות המדות אכן יתראה שיש מדות‬
‫מחולקים אלא שסמוכים לשורשם ■ואין שום מדה‬
‫מתנגדת לחבירתה וזה ספיר גזרתם כי ספיר הוא‬
‫מדת הבינה )ולא תקשה לך מעץ החיים שער כסא‬
‫הכבוד פ״ג דחשב יסוד ומלכות ויתבאר אי׳ ה במקומו(‪.‬‬
‫וזה ספיר גזרתם היינו שבמקום הזה שנראה הבהירות‬
‫וזה שרומז ספיר שיש דבר מורגש אכן הוא זך‬
‫וספירו שיוכל להסתכל דרך מסך זה למקור וזה‬
‫גזרתם ששם נגזרו ונתחלקו‪ ,‬וספירים אתקריאו על‬
‫שם השמים מספרים כבוד אל‪ ,‬כי ספירים היינו‬
‫המשכת הבהירות ושמים היינו כוללות ששת המדות‬
‫הממשיכים מבהירות למדת מלכות שמים‪ ,‬כי שמיס‬
‫נקראו עמודא דאמצעותא )תיקון ‪ ( 0‬וכבוד אל‬
‫היינו כבוד מלכות שמים כי כבוד ה׳ הוא רק‬
‫כשיצא ■לפועל במלכות שמים כמ״ש מלא כל הארץ‬
‫כבודו וכדאיתא בזה״ק בראשית )כ׳׳ה‪ (.‬כבוד ה׳‬
‫שכינתא תתאה וכן הוא בזה״ק תרומה )קל׳ץ‪(:‬‬
‫השמים מספרים מאן שמים אלין שמים דשמא עלאה‬
‫יקו״ק אתחזי בהו ושמא קדישא אתקרי בהו מספרים‬
‫מאי מספרים אי תימא כמאן דמשתעי ספור דברים‬
‫לאו הכי אלא דנהרין ונצוצין בנצוצי דנקודה עלאה‬
‫וסלקין בשמא דכליל בנהירו דשלימו עלאה ומאן‬
‫איהו סיפור דנצצו בנהירו דשלימו דספר עלאה‬
‫ועיין בפירוש ספר יצירה להאריז״ל )משנה א׳(‪.‬‬
‫וזה ענין הש‪.‬מיס מספרים שעל ידי שהשמים ממשיכים‬
‫בהירות כי מספרים היינו ממשיכים ומחברים‬
‫וגס מספרים היינו מזככים ואחר שמשפיעים אור‬
‫למדת המלכות היינו כשמאירים למדת המלכות היינו‬
‫הגמר ותשלום מכל מדה שאף■ שתצא לפועל לפעול‬
‫מדתה גם כן תקבל־ אור מהחכמה לדעת כי הש״י‬
‫הו א המנהיג דרך המדה ואין לשום מדה כח פעולה‬
‫נדר‬ ‫סור‬
‫קונה כל דבר‪ ,‬וכדג‪ 1‬י ת‪ 6‬ברע״מ פנחס )רנ״ז‪ (:‬שכל‬
‫שם וספירה עיקר כחם במקום שמכירין שאין להם‬
‫שום כח מצדם‪ ,‬ואחר שמבלד האדם את עצמז על‬
‫ידי השגת גבולי המדות על ידי הכרת האדם‬
‫ותפיסתו על ידי עבודתו זאת מכיר רוממותו ית׳‬
‫כי הוא מנושא מכל מדה‪ ,‬וזה דאיתא בתיקוני‬
‫הזהר שם שבע שבתות דאית בהון מ״ב יומין כי‬
‫אחר שיש לו אחיזה ותפיסה בתשלום המדות היינו‬
‫מדת המלכות שבכל מדה על ידי זה יגיע להכיר‬
‫המדות למעלה מהגבול עד שיבא לשורשם ושם הוא‬
‫מדת הגבול היינו שיראה שבמקורם כל המדות‬
‫מתאחדים ורק ברצון הש׳׳י ירדו לגבול התחלקות וכל‬
‫זה מפני שרצה בטובת הנבראים וממילא יש לישראל‬
‫מקום ושורש עליון וזה כמו דאיתא בספר מי השלוח‬
‫בפרשה הזאת שביובל יוכר לכל המברר את עצמו‪.‬‬
‫מה ששייך לו בשורש שאחר שיתברר בשבע השמטות‬
‫יבא על מקומו ושורשו האמתי‪ ,‬וממילא יגיע למקור‬
‫שבו במקום ישראל עלו במחשבה שגם למעלה מבריאת‬
‫העולם נתן הש״י מקום לכל התחלקות הכלדות‬
‫בהבריאה בשביל ישראל‪ ,‬וזה דאיתא בתיקוני הזהר‬
‫)שם( דאינון מ״ט אנפין טהור שמע ישראל וברוך‬
‫שם כבוד מלכותו כי שמע ישראל היינו שהאדם‬
‫יכיר שרק ה׳ לבדו נמצא ואין זולתו כי מצדו אין‬
‫שום הפרש בין קודם שנברא העולם לאחר שנברא‬
‫העולם‪ ,‬אכן אחר שהאדם מכיר אחדותו שזה הוא‬
‫שהאדם מתבטל בכל כחו מפני כבוד שמים אז זה‬
‫הוא ■כבוד שמיס שיתגלה רצונו בהבריאה על ידי‬
‫זה שנתבטל מפני כבוד שמים וזהו ברוך שם כבוד‬
‫מלכותו לעולם ועד וכבוד מלכותו הוא כנסת ישראל‬
‫וזה הוא זווג הגמור יחודא עלאה ויחודא שתאה‬
‫כמו שמסיים שם דבהיון אתדכיאת שכינתא לגבי בעלה‬
‫במקוה דילה דאיהיו מקוה ישראל ה׳‪.‬‬
‫וזה דאיתא בהקדמת תיקוני הזהר )דף י ב‪(:‬‬
‫ראשית נקודה בהיכליה כגוונא דא ס עלה‬
‫אתמר כל כבודה ‪.‬בת מלך פנימה תשע נקודין תליין‬
‫מינה )ואלין אינון דאתגליין ואינון ספירין דתליין‬
‫מניה ואיהו ספיר גזרתם עשירית לון( ואלין אינון‬
‫דנהרין באות ב׳ דאיהו בי מקדשא דלעילא וספורים‬
‫אתקריאו על שם השמים מספרים כבוד אל ולבתר‬
 ‫ש‬
‫שהוא מו ס המנכוח שמקבנח מפל המדוח ואחר‬
‫שיפבררו פנ המדופ אז ישיגו בצירוף המלכופ צורח‬
‫אדם וכדאיפא בפיקוני הזהר )הקדמה א׳( ולבפר‬
‫דאינון מספרים כבוד אל אפקיריאו עשר ספירופ‬
‫בנימה ונחיפ בהון יו״ד רףא וא״ו ק׳׳א לאנהרא‬
‫בהון‪ ,‬וכן הוא בנפש האדם שצריך לצמצם עצמו‬
‫במדפ השמעה ואחר כך יאיר ליו הקב׳׳ה ממדפ‬
‫הייובל להראופ לו שכל פרטי מעשיו הם מעומק‬
‫רצון הש״י וכמו שמבואר מפי כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ שנסמכה פרשפ שמטה‬
‫לפרשפ מקלל שהוא פגם ב׳׳ה פ פ א ה פדאיפא בזה״ק‬
‫אמר )קו‪ (.‬נעל ה׳ דבשמא קדישא ולייט בה פי‬
‫רצה להגיע למדפ יובל בלא שמטה‪ ,‬אפן המצב בעולם‬
‫הזה אינו יכול להפקיים בלא צמצום מצד האדם‬
‫וזה דאיפא במדרש פנחומא )פרישה זו( אמר רבי‬
‫אליעזר הקפר פפיב שוקיו עמודי שש מיוסדים על‬
‫אדני פז העמוד הזה יש לו פופרפ מלמעלן ובסיס‬
‫מלמטן אמר רב ' שמואל בר גוריא אין לך פרשה‬
‫בפורה שאין לה פופרפ מלמעלן ובסיס מלמטן למעלה‬
‫פפיב וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר דבר אל‬
‫בני ישראל פי פבאו אל הארץ ושבפה הארץ ואחרי‬
‫■‬ ‫כן י פרשפ יובל‪.‬‬
‫היפלןד עניו רשע ושטן יעמוד על ׳ימינו )פהלים‬
‫ק״ט( בזו הפרשה הפפלל דהמע׳׳ה על הרשעים‬
‫פלא יחזרו׳ בפשובה והוא רק עיל המעיקים ליכנספ‬
‫ישראל אחר שאין מספיקין בידם לשוב‪ ,‬וביקש שכל‬
‫■כך יאפפו עליהם טרדוח רבוח מרשעם בכל רגע‬
‫עד שיעברו על ראשו מים הזדונים שאחר שידע‬
‫פלא יספיק בידו לעשוח פשובה ואם ייבא לו הרהור‬
‫חשובה אז ייוכל בהרהור זה להעיק לישריאיל וזה‬
‫•הפחלח קללפו הפקד עליו רשע היינו שרשעפו פמשול‬
‫עליו ולא יהי׳ לו שום בחירה לעיזוב רשעו אף רגיע‬
‫אחד‪ ,‬ושטן יעמוד על ימינו שיצר הלב הוא בשמאל‬
‫וכמו שכפוב לב כסיל לפמאלו )קהלח י( והאדם‬
‫המבין יראה כי זה היצר מסיפו ■לרע ואף במקום‬
‫שאינו מפגבר עליו'׳אכן נשאר בו דעח שהלך בדרך‬
‫לא טוב אפן כשהשטן עומד ליימיניו היינו שגם‬
‫חכמחו נסרחה ואין ■לו שום דעח ובכפבי האריז״ל‬
‫)שיכיר היחודים פ׳■ י״ב( שמפסוק זה יש להמציא‬
‫בהד‬ ‫םוד‬ ‫רלו‬
‫מעצמה וכדאיפא ‪.‬בפיקז׳ני■ הזהר‪) -‬הקדמה שגיה(‬
‫וא;פ הוא דאנהיג לון וכו׳ אז ■ישייבו כולם להאיר‬
‫מאור הסכמה וכדאייפא שם בהקדמה ראשוגה ולבפר‬
‫דאינון מספרים כבוד אל •אפקריאו עשר ספירופ‬
‫ב;ימה ודסי׳פ בהו יו״ד ק׳׳א וא״ו ק׳׳א לאגהרא‬
‫בהון שהוא שם ממצח דעפ^קא היינו איור חכמה‬
‫העניונה כדאיפא שם )הקדמה שני׳( כפר עליון‬
‫איהו כפר מלכ׳ופ ועלי׳ אפמר מגיד מראשיפ אחריפ‬
‫ואיהו קרקפפי דפפנין מלגו איהו יו״ד ק״א וא״ו‬
‫ק״א דאיהו אורח אצילופ‪.‬‬
‫וזה ענין ספירה כדאיפא )פיקון י״ע( שכינפא‬
‫פפ אה איהו ספירפ העומר כי ספירה הוא‬
‫מצד האדם שמפחיל לברר עצמו מפפ א לעילא על‬
‫ידי זה מגיע למקור המדופ שיראה שאין שום‬
‫מדה מפנגדפ לחבירפה עד שמגיע למקום ספיר‬
‫גזרפם כנ׳׳ל ועל ידי זה ממשיך אזר למלטפ שמים‬
‫מעילא לפפא עד שגם בפ חפיפ המדרגופ יוכר כבוד‬
‫מלכופ שמים אז גפגלה אור החכמה שהוא למעלה‬
‫מכל המדופ וזהיו עשר ספירופ בלימה וכמו שפירש‬
‫יספר הקנה )מ״ג עמוד ג׳( י פי בלי■ רומז לשם‬
‫מ״ב שהוא המחזיק כל הבריאה שנבראה מאין ורק‬
‫ההסחר הזה שחפץ הש״י שבזה הלבוש'והיקף ה ה ספ ר‬
‫שגבול פ פי ס פ בני אדם שוילע בו בזה הלבוש יהי'‬
‫מה ומה רומז על צורח אדם שם יו״ד ■ק״א וא״ו‬
‫ק״א שעוילה בגימפרייא אדם פי גם הרצון הזה הוא‬
‫צורח אדם פי רצון הש״י הוא אף שהוא רק הלבוש‬
‫מההספר הוא גם פן צורפ אדם בקומה שלימה‬
‫שרצונו זה פבודו ולפי שהוא ברא רק ברצון ולפן‬
‫אין שום חילוק בין לבוש היופר קטן לעולמוח‬
‫העליונים כי הפל רק מרצונו‪.‬‬
‫כי ענין הפגלופ החפמה העליונה הוא כדאיפא‬
‫בספר יצירה )פרק א׳ משנה א׳( ובריא אפ‬
‫עולמו בספר וסופר■ וסיפור‪ ,‬ספר היינו חכמה‬
‫שממנה הפחיל המקום שיוכל להפפרש על ידי‬
‫שיצא למדח הביינה ובחכמה כמוסים פל המדוח‪,‬‬
‫יסופר נקרא בינה שהוא המגביל גבולים בין המדוח‪,‬‬
‫וספור היינו מדח הדעח המפלבשפ בפל המדוח‬
‫שיוצאיה לפעולופ והפרה הזאח הי'■ ■על ידי ■ספירה‬
‫ר?יז‬ ‫ישרים‬
‫וכרמך לא תבצור‪ .‬בתורת כהנים )בהר‪ .‬פרשה‬
‫א־ו( יכול לא יקשקש ובסוכה )מ״ד ‪ (:‬תרי‬
‫קשקושי הוי סתימי פילי שרי אברויי אילנא אסור‪,‬‬
‫והוא שלחזק האילן שלא יתקלקל שורשו מותר כי‬
‫בשנה השביעית נאסרה פעולת אדם בשבח השדה‬
‫אבל להחזיק מותר‪ ,‬והעניין בזה כי שביעית רומז‬
‫למלכות שמים שהוא כלל המדות ולית לה מגרמה‬
‫כלום כי תשלום כל המדות בצאתם לפועל נקראים‬
‫מלכות שמים וזה הוא הכרת השמפה שהש׳^ היא‬
‫המשפיע ולכן לחזק מה שהשי״ת נתן כבר זה שרי‬
‫אכן גם בזה רק לחזק השורש כגון השדה עצמה‬
‫אי האילן עצמו‪.‬‬
‫וכי תמכרו ממכר לעמיתך )תנחומא בהר א(‬
‫זשה״כ נבהיל להון איש רע עין ולא ‪•,‬ידע כי‬
‫חסר יבואנו נבהל להון איש רע עין זה קין‪ ,‬שרצה‬
‫להשיג מה שחוץ לגבולו כמש״ג בפרשת קדושים‬
‫(‪.‬‬ ‫יפדשת )‬
‫ולכן נא מצא מקום ותקומה וכמש״כ ולא נשא‬
‫אותם הארץ לשבת יחדיו לפי שהי׳ בו כחות‬
‫סותרים ומתנגדים‪ ,‬ד״א נבהל להון איש רע עין‬
‫זה עפרון כי כל הקנינים שעוברים דרך האדם אף‬
‫שמוכרם מכל מקום נשאר לו ממנו השארה מכחם‬
‫וכדאיתא בנדה ) ע‪ ( :‬מה יעשה אדם ויעשיר ירבה‬
‫בסחורה וכו' ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שעל‬
‫ידי התרבות משא ומתן ויכיר שהעושר לה' ישאר‬
‫אצלו קנין עצום וכן מצינו במס׳ פסחים )קי׳׳ב‪(.‬‬
‫והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו ופו׳ דא״ר‬
‫שמואל בר יצחק מה דכתיב מעשה ידיו ברכת כל‬
‫הנופל פרופה מאיוב מתברך אפילו למזבן מיני׳‬
‫ולזבוני לי׳ שפיר דמי ואף שמכר מכל מקום אם‬
‫השעה משחקת לו נשאר כחו אף במה שמכר ונתן‬
‫וזהו כמו דאיתא )ב״ב פו‪ ( :‬איוב וותרן בממוניה‬
‫הי׳ מנהגו של עולם נותן חצי פרופה לחנוני אייב‬
‫ויתרה משלו‪ ,‬ובמס׳ מגלה )כח‪ (.‬איוב וותרן בממוני■•‬
‫היה שהי׳ מניח פרופה לחנוני ולכן נשאר כחו ועין‬
‫עיבה שלו על כל מה שנתן וממילא נשאר לו כח‬
‫הפובה אף ממה שעבר דרך ידו ■ונתברך אכן עפרון‬
‫מה• שמכר בצרת עין ובעין רעה לא נשאר לו מאימה‬
‫‪.‬‬ ‫מהפובה של מערת המכפלה‪.‬‬
‫בדד‬ ‫םוד‬
‫פרופה לנפש נדחה כי • הקיב׳׳ה במה שהוא מוחץ‬
‫הוא רופא‪ ,‬כי נפש ישראל הש״י חושב מחשבות‬
‫לבלתי ידח ממנו נדח וכל ישראל יש להם חלק לעולם‬
‫הבא ועל זה נאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך‬
‫ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר‬
‫משפחת גר שזה הוא המדרגה היותר שפלה שנמכר‬
‫לעקר שזה לשון עקר שנעקר ממקורו ואינו עושה‬
‫פירות אכן על זה נאמר אחרי נמכר גאולה תהי׳ לו‬
‫אחד מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו הייני כי‬
‫כל החפאים נכללו בינרא דעריות וכדאיתא בגמרא‬
‫)סנהדרין ס ג‪ ( :‬לא עבדו ישראל את העגל אלא‬
‫■להתיר להם עריות‪ -‬בפרהסיא וענין עריות הוא‬
‫כמו שנתבאר בענינו בפרשת אחרי ובפרשת אמר‪.‬‬
‫שהאדם בשורשו מה שעזב יראתו וסמך ביותר‬
‫על שורש נפשו כי אף מה שנראה על ‪ .‬נפש‬
‫מישראל שאין לו אמונה גם זה הוא רק על הלבוש‬
‫כי רק מה שאין לו יראת שמים ויראת חפא מחמת‬
‫שבעומק דעתו יש לו בפחון ואינו מביפ ליראת‬
‫עונש כי יקפן בעיניו כל העונשין כמו עשיר גדול‬
‫שאינו משגיח על דברים קפנים‪ ,‬ולכן אינו מביע‬
‫ומפסיד יסודות נפשו הבהמייה אשר הש׳ע חפן‬
‫שלא יאבד אף נקודה אחת אפילו מגוף של אדם‬
‫מישראל‪ ,‬אכן כל החפאים הם רק נגד דעת עצמו‬
‫כי באמת בשורש ילקע הש״י כל פיזורי יסודותיו‬
‫להשיבם למקומם‪ ,‬אכן בלבוש הזה ‪ .‬שנדמה גם‬
‫בנפשו שמאבד בזה הלבוש יסבול עונש וגם זה‬
‫הוא כפי הבנתו וכמו שנאמר ואבי׳ יריק ירק‬
‫בפני׳ כי אין הש״י מעניש רק כפי הבנת הבריאה‪,‬‬
‫וזה שנאמר אחד מאחיו יגאלנו על ידי לימוד זכות‬
‫ותפלה כי מה שיעיורל רצון תפלה בלב ישראל זה הוא‬
‫תיקון נפשו וכמו שנאמר גבי מצורע ופמיא פמיא‬
‫יקרא וכמו שנתבאר שם כי זה גדול מאד יותר‪,‬‬
‫מתשובה שמתחרפ על החפא ואפילו במקום שאין‬
‫כח תשובה מגעת היינו לפתח חפאת רובץ מכל‬
‫מקום על ידי שמכניס בלב נפשות■ מישראל צעקה‬
‫וזו הצעקה לא תכבה נרה לעוילס ועד כי יפה צעקה‬
‫לאדם אפילו לאחר גזר דין כי צעקה היא מעימק‬
‫כדאיתיא ■בזה״ק )שמות יכ‪ (.‬ובעומק לא יכבה‬
‫נר ישראל אפילו במקים שאינו נראה לעיני בשר‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫בחוקתי‬ ‫ם וד‬ ‫רלח‬

‫ב׳׳ה א׳ בחקותי ל״ג בעומר והתחלת ספר תורה‬ ‫עין זה המלוה‬ ‫■להוןאיש רע‬ ‫אחר נגהל‬ ‫בר‬
‫בחקותי תלכו ■ואת מציותי תשמרו ועשיתם אותם‬‫אם‬ ‫׳מעותיו ברביה שזה גם כן בצרח עין שהמלוה‬
‫ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הא‪-‬רץ יבולה ועץ‬ ‫בריבית אינו נותן המלוה להוצאה שהרי נועל אגר‬
‫השדה יתן פריו‪ ,‬ה׳ אדונינו מה אדיר■ שמך בכיל‬ ‫■נשר שאם הי׳ נותן המלוה להוצאה בשובת עין לא‬
‫הארץ אשר תנה הודך על השמים )תהלים ח׳(‬ ‫הי׳ רוצה באגר נשר וזה דממלק במס׳ ב׳׳מ ) ס ש‪( :‬‬
‫בגמרא שבת )פח ‪ ( :‬ובמדרש שוחר עיוב )ח(‬ ‫דאסור למיגר זוזי בפשישא דלא דמי למרא מרא‬
‫נדרש פרשה זו על התורה שפענו המלאכים ליתן‬ ‫הדרא בעינא אבל מלוה מעותיו צריך להלות בשובת‬
‫להם התורה והש״י השיב להם ]בגמ׳ שבת שם‬ ‫אגר נשר ממילא לא ישאר‬ ‫עין להוצאה ואיך יקח‬
‫איתא שמשה רבינו השיבם‪ ,‬מב׳׳א הגרי״ל זצ״ל[‬ ‫לו ברכה מהמעות שעבר דרך ידו‪.‬‬
‫למצרים ירדתם לפרעה‬ ‫כתיב בה‬ ‫תורה מה‬
‫השתעבדתם‪ ,‬שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף‬
‫עין אלו סוחרי‬ ‫להוןאיש רע‬ ‫אחר נבהל‬ ‫בר‬
‫כי שביעית מורה שמחזיר להש״י‬ ‫שביעית‬
‫יצר הרע יש בכם וכו׳‪.‬‬
‫שמודה שלה׳ הארץ ומלואה ובשביל זה נותן לו‬
‫הש״י קנין בארץ וכדאיתא בגמרא ברכות )לה‪(.‬‬
‫והענין בזה מה שלא ידעו בזה תחלה עד שלא‬
‫כאן לאחר ברכה כתיב והארץ נתן לבני אדם וכדאיתא‬
‫השיב להם והוצרך הקב׳׳ה להשיבם וגם במדריש‬
‫)תנחומא בהר א( שהש״י הקנה את העולם לאברהם‬
‫שוח״ש )שם( שלאחר מעשה העגל שוב שענו המליאכים‬
‫‪-‬וחזר והקנה אותם להש״י‪ ,‬והסוחר בשביעית מראה‬
‫שכבר עברו ישיראל על לא י הי‪ /‬כי מה שנקראה‬
‫התורה כאן בשם הודך ובזה׳׳ק נמצא אורייתא‬ ‫לו הש״י שלה׳ הארץ וכדמסיים במדרש שנסמך לו‬
‫■וכי תמכרו ‪,‬ממכר שסוך שמוכר כל אשר •לו‪.‬‬
‫מחכמה נפקיא )יתרו פה‪ (.‬וגם נמצא מגבורה‬
‫נפקא )יתרו פא‪ (.‬והוא ברז׳א דתפארת שהוא כלל‬
‫החכמה שנתלבשה בחסד וגבורה וכמה פעמים נמצא‬
‫דאורייתא ברזא דתפארת )בהעלותך קנב‪(.‬‬
‫פרשת בחהותי‬

‫וענין היוד הוא הפנימית כי הוד הוא הגבורה‬
‫אחר שנזדככה בתפארת כמו שנתבאר בפרשת‬
‫בא )בפסוק הוצאתי את צבאיותיכם( וכן אמר כבוד‬
‫אאזמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי הוד הוא‬
‫הפנימית מכל דבר והדר הוא הלבוש‪ ,‬וענין הוד‬
‫הוא אחר שנתכלל מדת הגבורה בתפארת יצא לפועל‬
‫מדת ההוד שהוא מברר כי גם תוכו רצוף אהבה‬
‫רק הלבוש שהציב השי״ת שיתראה לצמצם כדי שיקבע‬
‫יראה בישראל שיוכלו לקבל כל העובות כי יראה‬
‫היא כלי קיבול כמ״ש יראת ה׳ היא אוצרו )ישעי׳‬
‫וכו‪ /‬כיון דאשגח ההוא רשע בהאי אמר כי לא‬
‫לג( ולכן הסתיר מהם שעמי המצות בשורשם ונתן‬
‫להם חקים שנראים כמצות בלי שעם אכן בנפש מישראל‬
‫נקבע אהבה בשורש ששימחים בעשיית המצות מפני‬
‫שלבם ■יודע ממקור האהבה ובזה יש ליישראיל יתרון‬
‫על המלאכים כי המלאכים נקראים עומדים וישראל‬
‫נקראים מהלכים כמ״ש )זכרי׳ ג׳( כה אמר ה׳‬
‫צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור‬
‫בחקותי תלכו ואת משפשי תשמרו‪ .‬בזה״ק‬ ‫‪,‬אם‬
‫)קי״ב‪ (.‬עמי זכר נא מה יעץ בלק ‪.‬וכו׳ עד‬
‫קסם ונחש תרין דרגין אינון קסם תליא בעובדא‬
‫נחש לא תליא בעובדא אלא באסתכלותא ובמילי‬
‫דפומא וכיו' ועל דא בעי בלק לאשלמא מלה קסם‬
‫ונחש אמר לי׳ ק ב׳ ה רשע ה א קדמך בני עובדא‬
‫אית בגוייהו דכיל סשרין בישין ודינין בישין וחרשין‬
‫דעלמא לא יכלין •לקרבא בהדייהו דכלהו ערקין מקמיה‬
‫ומאי איהו אהל מועד ומאני קודשא וכו׳ וכמה‬
‫שימושין לעובדא למלה דפומא הארון ותרי לוחייא‬
‫נחש ביעקב ולא קסם בישראל‪.‬‬
‫לאדם‬ ‫ענין חקים ומשפשים‪ ,‬חקים ה ם שאין‬
‫האדם‬ ‫תפיסה בהם ומשפשים הם ששכל‬
‫בזוה״ק‬ ‫משיגם‪ ,‬והש״י נתן שניהם לישראל עמו ]כ׳׳ה‬
‫הגרי״ל‬ ‫קיג‪ .‬ועיין בסה״ק בית יעקב פ׳ זו‪ ,‬מב״א‬
‫זצ״ל‪ .‬וחסר הסיום[‪.‬‬
‫רלט‬ ‫שרים‬
‫ו ז ה שרצו המלאכים לקבל התורה כי רצו הרצון‬
‫שיהי׳ עמהם בכל פעולתם והוא כי ישראל‬
‫יש להם אהבה מסופרת בעז^מק אף במקום‪ .‬שאין‬
‫שכנם מגיע שזה נקרא הוד שהוא הפנימית וזהו‬
‫על ידי הפורה שנפלבשה במצות מעשיות שה׳מעשה‬
‫היא גבוהה יופר מהכוונה שיש בה עומק שבאם‬
‫לא הי׳ כח בהמעשה רק כפי הכוונה לא הי׳ נצרך‬
‫אלא להכוונה לבד ולכן בישראל יש אהבה עמוקה‬
‫יותר מהשגתם‪ ,‬והמלאכים אין להם התרגשות יופר‬
‫מהשגתם וזה נקרא זווג חיצון וישראל ‪,‬הם מזווג‬
‫פנימי כנ״ל‪ ,‬וזה שהשיב להם הקב״ה מאחר שמקורם‬
‫הוא רק לקיום העולמות ונקראו עומדים והרצון‬
‫אינו רק מכח הסתר ‪.‬וכדאיפא שם במדרש שוח״ט‬
‫משל לאדם שהי׳ לו בן והי׳ אופו הבן ח ‪ x‬אצבע‬
‫אחת והלך ללמדו אומנות והיפה שם אומנות אחת‬
‫שצריך כל האצבעות אחר ימים בא אביו אצלו‬
‫ימצאו שלא למד א׳ופה האומנות ■אמר צרבו לא‬
‫למדתו אומנות זו אמר לו אומנות זו צריכה כל‬
‫האצבעות בנך חסר אצבע ואינו יכול ללמדה‪ ,‬כי‬
‫פנימית הרצון והתשוקה היא מלובש בצמצום מעשה‬
‫המצות וזה נקרא הוד וזה הוא מגיע עד עומק‬
‫הרצון העליון כמו שנתבאר על פסוק וגם הנפש לא‬
‫תמנא‪ ,‬כי האצבע׳ות הם נבראו לצמצם האיומנות כי‬
‫פס היד היא רק כלי קיבול ועל ידי שנחלק היד‬
‫לאצבעות יש בה כח הצמצום לקבל וזה שהשיב‬
‫להם אחר שאין בכם כח הצמצום לפי שאין אתם‬
‫בהסתר ■ואיך יהי׳ לכם יציין‪ ,‬ואף שלעתייד בי!ום '‬
‫שישגב שם ה׳ לבדו 'גם כן ישאר מקום לעבודות‬
‫ישראיצ כמ׳׳ש ונפתי לך מהלכים בין העומדים היינו‬
‫שאף למעלה במקום שאין הפעולה תופסת כלל‬
‫מכל מקום יתן הש״י לישראל מהלכים כי לא יתבטל‬
‫פעולתם וכמו שאמר כבוד אאזמו׳ד הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה דצדיקים דומין בפני השכינה ‪ .‬כנר‬
‫בפני אבוקה ולא אמר כשרגא בטיהרא כי •שרגא‬
‫בטהרא מאי אהני אכן נר בפני אבוקה אינו מתבטל‬
‫לגמרי כי■ מהרבה נרות יצטרף לאבוקה והוא כי‬
‫יראה הש׳׳י כי חלק ה׳ עמו והם חלק מהכלל וכמו‬
‫דאיתא במס׳ ברכות )נח‪ (.‬שמברכין על חכמי‬
‫ישריא׳ל ברוך שחלק מחכמתו ליראיו אכן כל זה‬
‫והם‬ ‫בשביל שבחרו בעולם הזהלכנוס בהסתר‬
‫בחולןתי‬ ‫סוד‬
‫וגם אפה פדין ספ ציפי וגם פשמול אית ■חצרי זנפפי‬
‫לך מהלכים בין העומדים האלה‪ ,‬כי הולך נארא‬
‫בעל בחירה שמסיע עצמו בבחיורפו ממקום למקום‪,‬‬
‫כי אף שבמלאכים גמי כפיב הליכה בשליחופ אכן‬
‫אין זה נקרא הליכה וכדאיפא במס׳ שבפ )ל א‪(:‬‬
‫כיון דעל פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו כסופר על‬
‫מנח לבמפ במקומו דמי‪ ,‬ובעירובין )נ׳׳ ה‪ (:‬שאף‬
‫לענין פחומין הוי כקביע לסו דוכפא‪ ,‬משום שנאמר‬
‫על פי ה' יחנו ועל פי ה׳ יסעו‪ ,‬כי ניפן להם‬
‫פנימיופ והלבוש נספר• ולכן בהפגברופ אור הפנימי‬
‫יסיע א פ כחופ הגוף בעל כרחז ועל ידי זה נקרא‬
‫הוצך‪ ,‬ואיפא בכפבי היאריז״ל עץ החיים )היכל או״א‬
‫שער הזווגים פרק א׳ מהדורא קמא( כי מזווג חיצון‬
‫נבראו מלאכיה ומזווג פנימי יצאו נשמופ ישראל‪,‬‬
‫וידוע כי זווג חיצון הוא לקיום העולמופ‪ ,‬וזווג‬
‫פנימי הוא להולדופ חדשוח והוא כמו דאיפא בזה״ק‬
‫)ז‪ ( /‬ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים‬ ‫ויקרא‬
‫שהש״י מצדו אינו צריך לשום פעולוח בני אדם‬
‫כדאיפא במדרש )פנחיומא שמיני( ■וכי מה איכפת‬
‫■לי׳ לקב׳‪/‬ה שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף‬
‫אלא לצרף בהן אח ישראל‪.‬‬
‫ומאהבתו נכנס בלבוש הספר שהספיר כבוד‬
‫מלכופו בעולם הזה עד שהציב לו לבוש בעולם‬
‫הזה שחסר כביכול כבוד שמים וישראל משלימים‬
‫בעולם הזה‪,‬ועיקר הכבוד הוא על ידי‬ ‫כבודו‬
‫שישראל שומרים את החקים במקום שאין שכלם‬
‫מגיע כי במקום שהאדם מבין שצריך לקיים אז הוא‬
‫מוכרח ואין זה כבוד שמים גמור רק על ידי החקים‬
‫שהגוף שנספר ממנו אור הש׳׳י אינו מסכים להמשך‬
‫אחר רצון הש״י בזה והאדם אינו יכול להתגבר עליו‬
‫בכח שכלו כי אין הטעם מפורש רק שנקבע בינה‬
‫בלבו ורצונו לילך בחקים גם כן‪ .‬והוא מחימת שנבראו‬
‫מזווג פנימי לכן מרגיש בלבו וכמו הבן‬ ‫מעומק‬
‫שמרגיש רצון אביו‪ ,‬והמלאכים אף שיש בהם בהירות‬
‫גדול שהם מפבעלים במציאות מפני כבוד שמים אכן‬
‫הרצון לא שייך בהם שהם רק בבחי׳ עבד וגם חיות‬
‫מצדה‬ ‫להם‬ ‫שאין‬ ‫היינו‬ ‫לחיות‬ ‫נמשילו‬ ‫המרכבה‬
‫■‬ ‫שום כח בחירה‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫בחוקתי‬
‫מלה דלא ייתון למיכל בשר בחלב עי״ש ששאל‬
‫בשלמא שור וחמור שזה מין שהור וזה מין שמא‬
‫אבל בשר בחלב ששניהם שהורים מפני מה נאסר‬
‫תערובותם‪ ,‬ואמר ליה ודאי הכי הוא אבל האי‬
‫רזא אשתמודע בקרא דא תוצא הארץ נפש חיה‬
‫למינה אף על גב דאינון מסשרא דדכיו כלהיון אינון‬
‫דכר ונוקבא ואינון זוגין ומאן דנשיל ממה דלאיו‬
‫איהו מיניה ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו עלי׳‬
‫אתמר צא תבשל גדי בחלב אמו‪ ,‬וזה ענינו‪ ,‬ופדאיתא‬
‫בפרשת קדושים בזה״ק )פ״ו‪ (.‬לית מאן דנפיק‬
‫מן קיומיה לבר וכלהו ממנן מן יומא דאתברי עלמא‬
‫מתפקדין שלשונין על כל מלה ומלה וכו׳ ועל דא‬
‫כתיב את חקותי תשמרו בגין דכל חד וחד ממונה‬
‫על מלה ידיעא בעלמא בההוא חק בגין כך אסור‬
‫למחלף זינין ולאעלא דינא בדינא אחרא בגין דאעקר‬
‫לכל חילא וחילא מאתרייהו ואכחיש פומבי דמלכא‪.‬‬
‫להם יתן הש״י הרצון הזה אחר שגם לישראל הוא‬
‫דאסור לערב מין במין שהוא הפך כי כל הבירורים‬
‫הוא להחזיר הכל לשורשו להכיר שמשורש אחד‬
‫יצא הכל ובמקומם אין שוס מדה מתנגד לחבירתה‬
‫כי רואים שורש העליון שמשולל מכל לבוש וכמו‬
‫שנתבאר מפי כבוד א אמו׳ד הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה הכ״מ בענק כלאים בפרשת קדושים במאמר‬
‫זה״ק הנ״ל דאמר מאי כלאים כמאן דיהיב אחרא‬
‫בבי משרא כמד׳׳א אל בית הכלא‪ ,‬והתאחדות המדות‬
‫הם במקום בינה כדאיתא בזה״ק )בא‪ .‬מב ‪( :‬‬
‫עביד מנא רברבא‪.‬‬
‫נבראו המלאכים‪ ,‬וזה שהראה להם אברהם אבינו‬
‫והנה כל מעשה האידס הוא להגיע עד היובל‬
‫הגדול שהוא מקום בינה ושם יראה התאחדות‬
‫המדות כדאיתא בזה״ק )בהר ק ח‪ :‬ואתחנן ר סו‪(:‬‬
‫כ' זה הוא ‪ .‬מקום הבינה וכדאיתא בגמרא מגלה‬
‫)יב‪ (.‬מדקאימר בינותי מכלל דשעה ושם הוא מקום‬
‫■תשובה כי אחר שישיוב האדם להבין אחר ההסתר‬
‫ששעה שחשב מדות הש׳‪ v‬להפכים שמזו יצמח כל‬
‫מיני יצרים וחשאי האדם וזהו דברי תורה שאין■‬
‫אדם עומד עליהם אלא א״כ נכשל בהם ועל זה‬
‫נאמר בינותי ומזה המקום מאיר לאדם בהסתעפות‬
‫בירוריי בכל ענין שמברר עצמו עד מקום שיד‬
‫שכלו מגיע‪ ,‬אכן כל הבירורים הם רק קודם שיגיע‬
‫סוד‬ ‫רמ‬
‫‪d im‬‬ ‫במצמם בחר> בהנהגת הש״י שיהי׳ בהסתר‬
‫הזה וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגל‪1‬ון הקדוש‬
‫זנצה״׳ה הכ״מ על פסוק כי פובים דודיך מיין שישראל‬
‫רוצים באהבה בלא שעם כדאיתא שם‪ ,‬וכמו שאברהם‬
‫אבינו הי' לו מדת החסד ויצחק אבינו הי׳ לו מדת‬
‫הגבורה שרצה לברר גם מדה שנראית הפך ממדת‬
‫סביו מה שלא מצינו בשום אומה כי מישמעאל לא‬
‫נסתעף שורשו ורק כל מיו נשארו במדתו שהם‬
‫פסונת מדותיו מלביש מדת אברהם וכן בעשו‪ .‬וזה‬
‫דאיתא במדרש שותר שוב שאתר מעשה העגל קודם‬
‫לוחות השניות אמרו מלאכי השרת עכשיו תתזור‬
‫התיורה אלינו אמר להם הקב׳׳ה והלא אתם כשירדתם‬
‫אצל אברהם אכלתם בשר בחלב שנאמר ו ק ח חמאה‬
‫וחלב וכי׳ לא מצאו לו מענה ובאמת הרי לא נצשוו‬
‫כנל‪ ,‬אפן אחר שראו חשא ישראל ואם כן מה שהש״י‬
‫סולת להם הוא רק מתנת חנם ולכן בקשו שגם‬
‫במתנה ולא על ידי עבודה‪ .‬וזה שהשיב להם כי‬
‫גס זה הוא על ידי בחירת ישראל שבחרו בסבלנות‬
‫שידמה נהם שמרוחקים מאור ‪-‬הש״י ועל ידי הצעקה‬
‫יוחזר לכם האור כי כל הבריאה הוא בשביל ישראל‪,‬‬
‫ופנין האכילה אצל מלאכי השרת כי ראו אז שהם‬
‫חסרים ואברהם הוא משלים חסרונם כי כל הבריאה‬
‫הוא רק שיתעבה ויתגשם רצון הש׳׳י עד שיבא‬
‫בלבוש הזה וזה הוא כל כוונת הבריאה ממלאכים‬
‫וצבא מעלה כי קודם שנברא העולם הי' רק הוא‬
‫ושמו בלבד ואין מקום להתחלקות מדת הש״י שמזה‬
‫כי כל הבריאה הוא כדי שיצא לבוש כזה שיתראו‬
‫בעולם השפל מדות הש״י כהפכים והאדם יחזירם‬
‫פנים בפנים נגד הש״י וכן ענין אברהם עם‬
‫המלאכים וכדאיתא במדרש רבה וירא )פרשה נ׳(‬
‫שהשלשה מלאכים היו מיכאל וגבריאל ורפאל‪ ,‬והם‬
‫שלשה המדות‪ ,‬מיכאל חסד‪ ,‬גבריאל גבורה‪ ,‬ורפאל‬
‫תפארת‪ ,‬וזה ענין שהאכילם בשר בחלב שכלם נתאחדו‬
‫אצל אברהם וקבלו השפעתם על ידו שראו שתכלית‬
‫הבריאה הוא אברהם‪ ,‬כדאיתא בתיקוני הזה״ק‬
‫)תיקון ^׳ד( ששאל רשי״י קם רבי שמעון על רילוי‬
‫פתת בקלא סגיא ואמר אליהו אליהו נחית הכא‬
‫ברשותא דמארך ויאנהיר עינייהו דאלין סבין בהאי‬
‫רסא‬ ‫ישר ים‬
‫תואר ויפה מראה ראשי תיבות יתו״ם‪ ,‬והנה זה‬
‫ענין הוד שבהוד כי עד הו‪-‬ד שבהוד אף שנסתר‬
‫ממנו כי גם בהוד יש קצת הסתיר אכן עוד נשאר‬
‫הארה וצעקה בלב וכימו דאית׳א בכתבי איאמו״ר‬
‫הרב הגאיון הקדוש זללה״ה הכ״מ בענין ל״ג בעומר‪,‬‬
‫אכן אס האדם מבר־ר את עצמו עד הוד שבהוד‬
‫אז הש״י הוא ג‪-‬ומר בעדיו‪.‬‬
‫ב מ ד ב ר‬
‫הכבוד אחר שריואה שאין לו רק ממה שהוא מקבל‬
‫מזה יש לו כח להשפיע ותימיד הוא רואה איך‬
‫הוא מקבל כח להשפיע בלי הפסק‪ ,‬אכן כל צבאי‬
‫הארץ הם נפרדים דכר מינוקבא והיינו שכל פח‬
‫המשפיע הוא נפרד מכח המקבל שבימקום שפועל‬
‫כח המישפיע בכחו אינו רואה איך הויא מקבל ממה‬
‫שלמעלה הימנו ובעת שהוא מקביל מתבטל כח הוייתו‬
‫שאינו רואיה מקור ההשפעה רק נדמה לו שמקבל‬
‫מתחתית לבוש ההשפעה כי כל כחיות העליונים‬
‫אף שהם מקבלים בסדר השתלשלות זה למעלה מזה‬
‫אכן אינם מתבטלים נגד שום כח אמצעי שמאחר‬
‫שגם כח המשפיע אינו נסתר מהמקור בעת השפעתיו‬
‫וממילא אין פעולת ההשפעה מסתרת המקור‪.‬‬
‫אכן בצבא האיץ לפי שכח המשפייע כשמתלבש‬
‫בלבושים הוא מוסתיר ואין מאיר בו אור‬
‫המקור ולכן פועל הסתר בכיח המקבל עד שנדמה לו‬
‫שהמשפיע הוא כח פועל וכדאיתא במס׳ תענית‬
‫)ו‪ ( :‬מטרא בטלה דארעא‪ ,‬והאדם נברא שיחזיר‬
‫את כל הבריאה פנים בפנים נגד הש״י שעל ידו‬
‫ינהג הש״י את כל סדר הנהגת הבריאה והוא נברא‬
‫דכר ונוקבא ביחד והיינו שיראה תמיד איך הוא‬
‫מקבל מהש״י ועל ידו ינהג הש״י בל הבריאה וממילא‬
‫תזדכך כל הבריאה כאשר תקבל דרך צינור שהצינור‬
‫בעצמו יודע שאינו רק מעבר ■ואינו פועל בעצמיו כי‬
‫האדם מדוגל בזה כשעומד על מכונו בסדר נכון‬
‫במדבר‬ ‫סוד‬
‫לפעולה מפודשת כי בעת שאדם עוהק במעשה‬
‫בהתפשעות אז נסתר ממנו האור ■וזה דאיתא‬
‫בתיקוני הזהר )הקדמה ז‪ ,‬ט‪ ( :‬אתפשעותא דה׳‬
‫עלאה עד הוד כי ■מדת היסוד מורה כשאדם מרחיב‬
‫ומוציא לפועל כחו אז נסתר ממנו כוונתו וכדאיתא‬
‫בכתבי האריז״יל )ילקוטי תורה וישב( שעל ידי זה‬
‫נקרא מדת יסוד יתום וזה ■שנאמר ביוסף יפה‬
‫וידבר ה׳ אל משיה במדבר סיני באהל מועד‪ .‬רבי‬
‫האדם‬ ‫את‬ ‫אליקים‬ ‫ויברא‬ ‫אבא פתח‬
‫בצלמו ה׳אי קרא אתימר ת״ח בשעתא דברא קב׳׳ה‬
‫לאדם עביד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי והוה כליל‬
‫מכלא וכי'‪ ,‬בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכו' אלא‬
‫ודאי תרין דרגין דכלילן דכר וניוקבא חד לדכר וחד‬
‫לנוקבא ובגין כך דו פירצופין הוו ודאי וסיפא‬
‫דקרח אוכח דכתיב זכר ונקבה ברא אותם וכלול‬
‫הוה מכל סטרוי ואף עיל גב דניוקבא אחידת בסטיריוי‬
‫הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא‬
‫והוה מסתכל בחיפמתא לעילא ^ותתא )זה״ק במדבר‬
‫קיז‪.(.‬‬
‫כי פנין בריאת האדם לפי הראיות נראה שלא הי׳‬
‫כסדר השתלשילות הברייאה ממעלה למטה שכל‬
‫הצבא מעלה נבראו מה שהוא יותיר גבוה במעלה‬
‫נברא תחלה ובריאת האדם הי׳ אחר כל מעשה‬
‫בראשית והוא המעולה שבכולם‪ ,‬אכן לזה נברא‬
‫אחוד למעשה בראשית לפי שהויא השילימות מכל‬
‫הברייאה שבצבא מעילה כל ההשתלישלות כל אחד‬
‫כלול מדכר ונוקבא וכדאיתיא בזה״ק שמות )ד׳‪(.‬‬
‫המלך סתם מלך דא אף על גב דאיהו ■מלך עלאה‬
‫איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימא דכלא ואף‬
‫על גב דאיהו נוקבא אייהו דכוריא ■לגבי מלך דלתתא‬
‫כי כצי מדרגה היא בבחינת מקבל ממה שלמעלה‬
‫הימנו ומשפיע ולכן הם תמיד ביראה גדולה מאימת‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫במדבר‬ ‫םוד‬ ‫רמב‬

‫שבטים •ועל כל דא צא אשתלים עד דקבילו ישראל‬ ‫גגד היש״י כמו שיסאימר )יישיעי׳ נ״ד( ‪ .‬כי בועציך עופיך‬
‫אורייתא בטורא דסיני ואתוקם משכנא אתקיימו‬ ‫ה׳ צבאות שמו‪ ,‬והייסו אף שנפש מישראל מקביצ‬
‫עלמין ואתבסמו עלאין ותתאין כיון דאורייתא ומשכנא‬ ‫עונות ‪.‬והשפעות כצ העולם שהם עוברים דרך‬
‫אתוקמו בעי קב׳׳ה למפקד מילוי דאורייתא כמה‬ ‫לבושים המסתירים מכצ מקום יכירו כי הש״י הוא‬
‫מיילין אימן דאורייתא כמה מיילין אינון דמשכנא‬ ‫המשפיע ■וכמו שמסיים וגואצך קדוש ישראצ אצקי‬
‫כי ■ענין תיקיון אדם הראשון במה שנפרד הזווג‬ ‫■כל הארץ יקרא‪ ,‬היינו‪ .‬על ידי שישראל ינאלו ■ויסירו‬
‫דדכר ונוקבא בכל העולמות כדאיתא בזה״ק ובתיקונים‬ ‫ההסתר יוכר אלקותו על כל הארץ וכמ״יש )שם ס׳(‬
‫בכמה מקומות‪.‬‬ ‫לא יהי' לך עוד השמש לאיור יומם ופו׳ •והי׳ לך‬
‫ה׳ לאור עולם והיינו שכל הכמות המשפיעים יוכר‬
‫ואחר שהתימיל אדם הראשון לתקן שורשו והוליד‬
‫עליהם מקורם וזה רומז בריאת האדם דו פרצופיס‬
‫בדמותו כצלמו את שת כי קין וה׳בל הי׳ מעלמין‬
‫וזה דאיתא אף על גב דנוקבא אמידת בסערוי‬
‫אדם‬ ‫דאתמרבו שלא נתבסס העולם ואמר ששב‬
‫כלומר אף על גב שעיקר כמ הנוקבא הוא כלי‬
‫כמו שנתבאר במקומו שהקריב שור שקרניו קודמות‬
‫קיבול ולית לה מגרמה כלום מכל מקום הי׳ לה‬
‫לפרסותיו )ע״ז מ‪ (.‬שזה רומז על מיבור על ידי‬
‫הכרה מהשורש פנ׳׳ל •וזהו והוה מסתכל במכמתא‬
‫עבודה וכדאיתא בזה״ק לקמן )ק״כ‪ (.‬שקרן הוא‬
‫לעילא ותמא הייניו שהי׳ כלול שאף שקיבל מאור‬
‫עול מלפותא קדישא שזה רומז שהגיע להתבוננות‬
‫העליון לא נתבעל לבושו התמתון וכמו שנתבאר‬
‫עבודה שפל כמו הוא ממה שמקבל ■מהש״י שזה גורם‬
‫בזה״‪.‬ק תזריע )ו׳ ‪ ( :‬ויהי האדם לנפש מי׳ וכו׳‬
‫לו הוייתו להשפיע ומאז וא^ילך השפיע דבר הקיים‬
‫דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא וכו׳ ■וע״ד‬
‫וכן י האבות אברהם נאמז במדת המסד ונעישה לבוש‬
‫אתקרי רומא ממללא‪.‬‬
‫למסד הש״י ודרך לבוש הזה השיג כל השגתו כי‬
‫■כל האבות היו כלולים זה מזה אכן המסד הוא•‬
‫)שס( כי ו ן דסרמ אתימעעו פרצופין זמפמתא‬
‫רק פרט אמד ממדותיו של הקב׳‪/‬ה וכן מדת הגבורה‬
‫אסתלקת מניה ולא הוה מסתכל אלא במלי‬
‫ויעקב אבינו הוא כלול משניהם שהוא מדת התפארת‬
‫דגופא‪ ,‬כדאיתא בתיקוני הזהר )תקזן סט( דאפסיק‬
‫שכלולים בו שנים עשר גבולי אלכסון אך לא נגמר‬
‫מושך בין עילת העלות לממשבא סתימא‪ ,‬וכדאיתא‬
‫שלימות הבנין עד שקבלו ישראל התורה אז נכללו‬
‫שם )תקון נ״ו( נעשה אדם בצלמנו כדמותינו למהיוי‬
‫כל המדות מהנהגת הש״י בסדר מסודר שהוציא הש״י‬
‫כל ספירין כלילן ביה וכו׳ איתמר הכא מות תמות‬
‫כל תענומה כדאיתא בזה״ק )■מצורע כג ‪ ( :‬מאי תורה‬
‫ואתמר בשבת ממלליה מות יומת ואדם ודאי אתעביד‬
‫דאורי ‪.‬וגלי מה דהוה סתים‪ -,‬שלזה רומז התורה‬
‫בדיוקנא דלעילא ועביד תמן פרודא ואתפרש מתמן‬
‫בהתגלות הר שיני וכדאיתא בזה״ק )יתרו פב‪(.‬‬
‫וכו׳ ושם )צא‪ (.‬ואי עביד פרודא לעילא בין״קב׳׳ה‬
‫וגופא דמלפא את מזי שכל המדות אף‬ ‫בסיני ריש^א‬
‫׳ושכינתיה דגרים לסלקא שכינתא מקב׳׳ה הכי קב׳׳ה‬
‫מכל המדות הוא אנכי ה׳ אלקיך‬ ‫שהיו נכללים‬
‫סליק מניה בת זוגיה וכו׳‪ ,‬והיינו שכמו שהאדם‬
‫שכל המדות אף שיזדכך אדם להתנהג במדותיו של‬
‫מכיל שהוא מקבל והוא רק צינור השפע אז הש״י‬
‫הש״י אכן אם אינו מגיע בכל מדה למקורה אז היא‬
‫שולה על ידו כל מיני השפעות אכן אם אין האדם‬
‫מדה גולמיית אכן כא^שר יגייע לשורש כל מדה אז‬
‫מכיר‪ .‬ונדמה לו שיש לו בעצמו כמ פעולה אז הש״י‬
‫יראה שה^שורש הוא ממקום שהוא רצון פשוט שהוא‬
‫מונע ממנו ההשפעה ולא נשאר בו רק דמיון שיראה‬
‫אנכי ומאור הזה מתמייב כאשר יגיע‬ ‫נכלל במאמר‬
‫וישיב להתבונן לשוב לקונו אז ישוב הש״י להאיר‬
‫אדם שלא יכיר את כבוד שמים בלתי‬ ‫בעולם לצורת‬
‫לו וכמו שאדם הוליד תמצה שלא הי׳ מהם קיום‪,‬‬
‫אם יקיים לא יהי׳ לך־ וכן כל המדות‪.‬‬
‫והתבונן לשוב וכדמסיים בזה״ק עד דאוליד בר‬
‫ואחר שהגיעו ישר^אל לשלימות זה אז התמייב מזה‬ ‫ומניה אשתלים )ס״א אשתיל( עלמא וכו׳ ואברהם‬
‫בנין המשכן כי שלימות כל מדה הוא כאשר‬ ‫התמיל לגמור התיקון וכן יצמק ויעקב שהוליד י״ב‬
‫רמג‬ ‫ישרים‬
‫לעד וכדאיתא במס׳ סוטה )כא‪ (.‬מה אור לעולם‬
‫אף דברי תורה לעולם זה הוא בדברי תורה שקבעו‬
‫מקום באדם להאיר על ידו לכיל הבריאה וזה הוא‬
‫בנין המשכן שנכנסו דברי תורה והעירו את כה‬
‫הדומם להכניס קדושה לכל קנייני העולם‪ ,‬והנה אחר‬
‫בנין המשכן התעורר גם כח הדומם והמקבל להאיר‬
‫באור השורש הניתן בו משורש הבריאה‪ ,‬שכמו שברא‬
‫הש״י את האדם בשני בחינות דכר ונוקביא היו‬
‫בשורש כח אחד וכדאיתא בזה״ק לך )פה ‪ ( :‬וכד‬
‫נפקין נשמת ין דבר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון‬
‫דנחתי מתפרשן וכו׳ וקב׳׳ה מזווג לון לבתר‪.‬‬
‫וזה הזווג שאחר שנפרדו ובעל אבידה מחזר אחר‬
‫אבידתו ואחר שהוחזרה אליו אינם נדבקין‬
‫להיות אחד ממש רק הם תמיד פנים בפנים בזווג‬
‫היינו שניכרים שהם נפרדים אך על ידי עבודה‬
‫והתבוננות יתאחדו וזה שנקרא כאן חיילין דאורייתא‬
‫הוא כח המשפיע לקבוע דברי תורה בכלי קיבול‬
‫של כל יסודי הבריאה וכןבנפש האידם הוא כח‬
‫להישאר בו בקביעות‬ ‫המקבל אור דברי תורה‬
‫וכדאייתא בירושלמי ברכות )פרק ב׳ ה״ד( נחזיק‬
‫טיבותא לרישא דכי מטי 'למודים מנפשי׳ כרע וזה‬
‫שנתקן בתפלתינו שתרגילנו בתורתך ותדביקני במצותיך‬
‫וכח המשפיע אורה נקרא חיילין דאורייתא וכח כלי‬
‫הקבלה הוא חיילין דמשכנא וזה הוא ענין המנין‬
‫כדאיתא בזה׳ק אוף הכי בעי קב׳׳ה למפקד חיילין‬
‫דאורייתא וחיילין דמשכנא וכלהו הוו כחד ולא‬
‫מתפרשי דא מן דא כלא כגוונא דלעילא דהא‬
‫אורייתא ומשכנא לא מתפרשו דא מן דא ואזלין‬
‫יכחדא ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא‬
‫גבייהו‪.‬‬
‫כי כן יסד הש״י בד בבד כמה שיוכל האדם‬
‫להאיר לנפשו בכח דברי תורה שבו כן נברא‬
‫גכח כלי קיבול ביסודות נפשו והם שקולים בד בבד‬
‫כי אם יהי׳ נברא בכח כלי קטן בכפי אשר ביכולתו‬
‫להאיר לו אז לא יחזיק הכלי את האור כי הכלי‬
‫קיבול להאור הוא יראת ה׳ כמ״ש יראת ה׳ היא‬
‫אוצרו )ישעי׳ לג( ואור דברי תורה הוא נותן‬
‫תקיפות לאדם ■לידע כי הוא בן להקב׳‪/‬ה ואם אין‬
‫במדבר‬ ‫םוד‬
‫הקבע בכל יסודי הגריאה ואז כגנה קומת מלכוה‬
‫שמים בשלימות שהוא התעוררות ראשית הרצון‬
‫כדאיתא בזה״ק )פנחס רנ‪,‬ו‪ (:‬ה׳ בחכמה יסד ארץ‬
‫אבא יסד ברתא‪ ,‬כי ראשית בריאת האדם קודם‬
‫החטא הי׳ מזוכך מאד ונכלל בו בעצמו רזא דדכר‬
‫ונוקבא כנ״ל אכן לאחר החטא דנוקבא אתפרשת‬
‫מני׳ כי התיקון הוא תחלה בזכר וכדאיתא בעז החיים‬
‫( ■שראשית התיקון התחיל בחסד וכדאיתא‬ ‫)‬
‫בזה״ק )משפטים קכב ‪ ( :‬רישא דמלכא אתתקן בחסד‬
‫ובגבורה שעיקר החסרון התחיל במדות אלו שנעלם‬
‫מהם הראש היינו שלא השיגו המדות הזדככות להביט‬
‫לשורשם מאין התחייב שזאת המדה תנהג בעולם‬
‫הרי יש בורא שברא מדה זאת וזהו רישא דמלכא‬
‫בחסד וגבורה אתתקן שמדת חסד וגבורה גורמים‬
‫לעורר שיאיר להם משלשה עליונים שעל ידי שחסד‬
‫וגבורה מזדככים ורואים שהם הפכיים ושניהם הם‬
‫מדות ההנ הג ה מעוררים להופיע להם משורשם‬
‫וממילא נתקן השורש מהם כמו שמבואר במקומו‪,‬‬
‫וכן יתכללו שיוציאו מדת תפארת עד התכללות ששת‬
‫המדות כמו שנתבאר במקומו‪.‬‬
‫איכן אחר שנשלם בנין התכללות המדות זה נקרא‬
‫זעיר אפין אחר שהשיג מוחין שזה הוא כלל‬
‫דברי תורה שנקרא התגלות סיני שנתגלה רישא‬
‫דהוה סתים היינו‬ ‫דמלכא וזהו דאוריוגלי מה‬
‫שיהמדות החלה הנהיגו כפי מדותיהם מדות גלי‬
‫אור השורש ‪,‬ואחר שנתגלה השורש אז נקרא מתן‬
‫תורה‪ ,‬ואיחר מתן תורה התחייב שיקבעו דברי תורה‬
‫אף בדומם שאיחר שנשלם כל הבנין שניקרא זכר כי‬
‫כיל זה ברזא דדכורא אז נתעורר שוב ראשית הבריאה‬
‫שהי׳ אדם הראשון כלול דכר וניוקבא היינו שהי׳ נקבע‬
‫אורי בכח המקבל שכל המדות שנכללו בצורת אדם‬
‫אף לכח הדומםשיקבעו כיל‬ ‫הי׳ ביכולתם להאיר‬
‫שיקבלו דרך ישראל‬ ‫יסודי הבריאה‬ ‫המדות בכל‬
‫וזה התעורר אחר מתן תורה כי אחר שנשלם צורת‬
‫האדם חז בעל אבידה מחזר אחר אבידתו כדאיתא‬
‫במסכת קידושין ) ב‪ (:‬כי זה הכח עוד לא נחזר‬
‫במתן תורה כי תורה היא ריק בדעת האדם אבל‬
‫כתיב )משלי כג( התעיף עינך גו‬ ‫בדברי תורה‬
‫ואיננו אבל עיקר אור דברי תורה שיהיו נקבעים‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫במדבר‬
‫מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בימי השילוח‬
‫פ' וילך שמרפאים חסרון שהוא בתולדה שאורייתא‬
‫כלולה מחסד וגיבוריה ומכל המדות‪ .‬אכן התיכללות‬
‫דברי תורה מכל המדות הויא שיעל ידי דבירי תורה‬
‫ניתן סדר קבוע לכל הימדות 'שלא יתפשטו יותר מדאי‬
‫ועל ידי זה יתחזקו כל המדות בסידר נכון איש על‬
‫מקומו‪ ,‬ולכן צוה הש״י מנין הזה שיהי׳ מנוי אצל‬
‫כיל נפש מישראל ממה שנימצא בו מקדושת חייליו‬
‫דאורייתא ומקידושת חיייילין דמישכנא ולהציבם בסדר‬
‫נכון איש על דגלו באותות לבית אבותם יחינו‪.‬‬
‫להכניסו לאחריות סכנה וכן מציינו בהמכשולים שהיו‬
‫ויאמר ה׳ אל משה פקוד כל בכור זכר לבני‬
‫ישריאל‪ ,‬במדרש רבה )במדבר פ' ד׳( קח את‬
‫הלוים וגו׳ אמרו רבותינו למה הדבר דוימה לטרפסטים‬
‫של מדינה שנמצא אחריו דבר של זועימא ידע המלך‬
‫ואמר לאפרכוס שלו היוצא אותו והכניס אחר תחתיו‬
‫אף על פי כן נמצא אותו השולחני חייב קטבלטין‬
‫אמר המלך מי שיוריש מקומו יפרע עליו מה שהוא‬
‫חייב כך הבכורות היו גדולים בעולם ועמדו והקריבו‬
‫לפני העגל אמר האלקים יצאו הבכורות ויכנסו בני‬
‫■לוי אף על פי כן היו הבכורות חייבין כליה אמר‬
‫האלקיים יבאו בני לוי *יפדו אותן לפיכך אתה‬
‫מוצא הלוים פודין א ת הבכורות‪.‬‬
‫ואביהוא שהם משורש שביט לוי שיש בהם יראה‬
‫וענינו כי מראשית בריאת העולם נבחר להקריב‬
‫להש״י מי שהוא בגודל כח ועוז משורש הבריאה‬
‫כי עיקר מה שנמצא כח בעולם לפי שהוא לבוש לכה‬
‫הש״י שנעביע בשיורשו הרגשה שאין ■שום כח פעולה‬
‫רק להש״י וזה הוא בעולם הזה לבוש לכח ועוז‬
‫וכדאיתא בזה״ק פנחס )רנ״ז ‪ ( :‬שכל שם מפני שהוא‬
‫רואה שאין שום כח בעולם רק הש״י לבדו בא‬
‫המדה עצמה היא כח פעולה כדאיתא ‪) ,‬שם( שס‬
‫אל סהיד על מאיי דכלא דלית יכולת לשם והויה‬
‫ודרגא כ״ש לשאר בריין פחות מני׳ וכיו׳‪ .‬ולכן‬
‫בבכור שהוא טפה הראשונה היותר קרובה למקורה‬
‫בזה נתלבש הבהירות מאור הזה אכן ביען כי‬
‫הוא רק בימדה הקבועה יצא לכח פעולה בעולם הזה‬
‫לכח פעולות הגשמיות גם כן אכן בעומק מוטבע‬
‫בו כח הזה‪ ,‬ולכן נבחרו לעבודת הש״י כי כאשר‬
‫יגישו לעבודה ויתבטלו בדעתם נגד אור הש״י‬
‫םוד‬ ‫רמד‬
‫לו יראה בקביעות‪.‬לכלכל כח קבלפו אז לפי שי!סודופ‬
‫הנפש והנוף נמשכים להסתר אז יוכל בכח הזה‬
‫להגביר עליו כח ההסתר ולמעע בעבודה‪ ,‬וכן אם‬
‫כס יראתו תהי׳ מופלגת בו בהפלגה יתירה יתרשל‬
‫בו כס הקבלה שלא ירצה להשתמש באהבה ותקיפות‬
‫מדברי ■תורה במקום ‪.‬שנצרך להשתמש בתקיפות‬
‫והאדם צריך להיות ‪ .‬ממוזג באהבה ויראה בד בבד‬
‫שאז הוא כלי קיבול וכן יתמלא לו באור‪ ,‬וענין המניו‬
‫ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי‬
‫כל דבר שנמנה הוא אצל האדם חביב שלא ירצה‬
‫בקבלת התורה ובהקמת המשכן שבקבלת התורה‬
‫יותר מדאי וראו איך שהם בניס‬ ‫קבלו תקיפות‬
‫להקב׳ה ומזה נצמח שרצו בהנהגה מפורשת שרצו‬
‫לראות מפורש בעולם הזה איך ה ס בנים להקב״ה‬
‫וכמו שמבואר בפרשת תשא ובמדרש )תנחומא תשא‬
‫כ( שבאים לסיני ומקבלים ‪ ,‬תורתי ואני יורד בסיני‬
‫בעשראמילין שלי שהם מתכוונים בו ושומעיו אחד‬
‫מהם ומכעיסין אותי בו שנאמר ופני שור מהשמאל‬
‫)יחזקאל א( ולכן הציבו להם לבוש מפסולת מדת‬
‫הגבורה שריצו שישאר בהם תקיפות זה בקביעות‬
‫ודימו שהש״י ישכון בתוכם כביכול שלא ברצון וכמו‬
‫שנתבאר שם‪ ,‬וכן מזה עצמו נסתעף חעא נדב‬
‫מופלגת ואצלם כשישיגו אור ותקיפות מדברי תורה‬
‫יתגברו להכניסו בכל כלי קיבויל שלהם והיינו להגביר‬
‫עליהם כח היראה אכן נדב ואביהוא לפי שקבלו‬
‫(‬ ‫במתן תורה'תקיפו ת גדול וכדאיתא במדריש )‬
‫ויחזו את האלקים שלזה נאמר ויחזו בלשון תרגום‬
‫שהשיגו השגה בלתי שלימה והיינו שהשיגו שכח דברי‬
‫תורה בוקע דרך כל הלבושים וממילא כל יסודות‬
‫האדם מזדככים בכח דברי תורה וזה רומז לשון‬
‫תרגום שהוא לבוש ללשון הקודש ולכן בשעת הקמת‬
‫המשכן שזה רומז להגדיר קדושת דברי תורה בגדרים‬
‫וגבולים סביב ביראה והם רצו לבקוע הלבושים‬
‫והכניסו אש זרה וקרבו במקום שהוא יותר קרוב‬
‫באהבה מופלגת‪ ,‬וזה שכל אחד לפי מדרגתו השיג‬
‫כי כח דברי תורה ממלאים חסרונו‪ ,‬ובאמת כן הוא‬
‫שדברי תורה נקראו )תהלים יט( תורת ה׳ תמיימה‬
‫משיבת נפש היינו כמו שביאר כבוד אדוני' אבי זקני‬
‫רמה‬ ‫שרים‬
‫ומפני שמי ניחת ■הוא וממילא שייך לכהן גם מתקיפות‬
‫‪.‬‬ ‫הבכור‪.‬‬
‫וענין הלוים והבכורים שבלוים הי׳ כ״ב אלף‬
‫כמנין האותיות שברא הש״י כ״ב כלים לקבל‬
‫בהם אח אורו עשר אורות ממדותיו ‪,‬שמצטרפים‬
‫לשלשים ושתים נתיבות מכמה כדאיתא בעץ החיים‬
‫)שער טנת׳׳א פ׳ ה ( ובאם הי׳ מנין הלוים מסכים‬
‫למנין הבכורים לא היו נפסלים הבכורים מעבודה‬
‫כי הי' נתברר כמו שיש בבכורים תקיפות כן יאיר‬
‫מכח יראת כלוים לעומתם כי כן הוא בכלל ישראל‬
‫שהציב הקב׳׳ה שאחד מברר את חברו ואם הי׳‬
‫בד בבד הלוים מכוונים כנגד הבכורים הי' הבירור‬
‫בשלימות שגס בבכורים יש יראה מבוררת כל כך‬
‫עד שיכולים לקרב להש״י בעבודה מפורשת‪ ,‬והנה כמו‬
‫שיש אותיות שהם כלים לאוד הש״י שינהיגו ויפוצו‬
‫אורו להאר לצל המדות שכוללים כל ההנהגה‪ ,‬אכן‬
‫■יש חמש אותיות מנצפ״ך שהם בסוף התיבות שמורים‬
‫טל מדת צמצום וגבורה והסתר שסוגרים האור שלא‬
‫יתפשט כי כל תיבה יוכל להוסיף עליה ולהטות‬
‫פירושה כפי האותיות שיתוספו עליה אכן אס יכתב‬
‫בסוף התיבה אות מאלו האותיות שהם בסוף תיבה‬
‫אז יסגר ויעמוד כפי הפירוש שאין עוד להוסיף‬
‫עליו והנה האותיות האלו ה ס כ״ח מילוי דמילוי‬
‫של ■כל השמות שמילוי דמילוי שלהם הם כ״ח אותיות‬
‫■]עיין בסה״ק תפארת החנוכי בהקדמת הזה״ק ד‬
‫ג‪ .‬ובפ׳ נח ד‪ .‬מב״א הגרי״ל זצ״ל[ וכדאיפא‬
‫ועתה ■יגדל נא‬ ‫בהקדמת תיקוני הזהר ) (‬
‫כח ה' ועיין בתיקון נ׳׳ה ובכוונת הקדיש בפרי‬
‫עץ חיים שהכ״ח אותיות נקראים כח ה׳ כי כל‬
‫אותיות המילוי נקראים בכתבי האר״י ז״ל‬
‫מגבורה כי בהמילוי נעלם השוריש‪ ,‬וזה‪.‬ו כח ה׳ כי‬
‫כל כך יוכל להתפשט עד שלא יתראה השורש ויפעול‬
‫בלבושים שהם נראים כרחוקיס מאור‪ .‬וזה דאיתא‬
‫בפירוש להאריז״יל על סבא )משפטים ק״ה‪ ■(:‬כי‬
‫עשרה פעמים כח גימטריא פר כי כשיתפשט כל‬
‫אות בעשרה ספירות שבו יעלה פר ועי״ש‪ .‬והכלים‬
‫האלו נראים שהם כלים להסתרת האור ולכן נראים‬
‫כדינים‪ ,‬אכן באמת כאשר יתבררו כלים האלו יתברר‬
‫כי גם ההסתר הוא ברצון הש׳‪ v‬כדי שיתגדל כבוד‬
‫בשדבר‬ ‫םו ד‬
‫יתעורר י ם פנימיות ■נקודת ל‪ 3‬ם ויכסלה ע‪3‬ודת ‪3‬‬
‫ביקרות גדול לפני הש״י כי לזה רומז ביכור שהוא‬
‫אותיות השניים מא״ב מיתידית ועשירית ומאות‬
‫שרומז שקרוב לשורשו ורואה מקורו שהאדם מקבל‬
‫אור ומת בעל בכה פעולתו כשרואה מקורו‪.‬‬
‫אכן כאשר חעאו בעגל היינו שהי' תפיסתם׳ שהש״י‪,‬‬
‫ברא בריאיותיו מוקשר בהם כל כך אחר שהציב‬
‫•לו גוון בעוה״ז שהוא חסר כבוד שמים וישראל‬
‫ישלימו אותו בעולם הזה ועשו מגוון זה עצמו דמלא‬
‫והוא שיציגו בלבם כח הזה שלא מדעת וממילא יהי׳‬
‫כביכול בהכרח להשפיע להם וכמו שנתבאר בפרשת‬
‫(‪.‬‬ ‫תשא‪ ,‬ובפ׳ )‬
‫ולכן בחר הש״י בלוים שהם שלישי לבען והשלישי‪.‬‬
‫שוב אינו רואה עוד את מקורו בבהירות גדול‬
‫ואין לו תקיפות כיל כך אלא נעבע בו יראה וכמו‬
‫שכתוב בלוים ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי‬
‫ניחת הוא )מלאכי ב( ולזה איתא שהלוים היו‬
‫פודים את הבכורים שהיו הבכורים חייבים כליה‬
‫כי עבודת הבכורים הי׳ בביטול וגודל מסירת הנפש‬
‫אחר שהיו רואים מקורם מפורש נכחם‪ .‬אבל עבודת‬
‫הלוים והכהנים אינה כל כך בביטול ולכן אחר‬
‫מעשה העגל לא הי' בכח הבכורים לעבוד עוד כי‬
‫לתקן בעבודתם אחר שנטבע הסתר הזה המסך העב‬
‫בגופם ולכן בעבודתם היו מתבטלים ממציאות‪ ,‬וזה‬
‫דאיתא במדרש ‪.‬שהיו הבכורים חייבים כליה ולכן‬
‫פדו הלוים את הבכורים שעבודת הלוים ילך דרך‬
‫הבכורים וזה ענין פדיון הבכור שנותן לכהן חמש‬
‫סלעים שהכהן יתקן עבודתו וכל עבודת הכהן יגיע‬
‫גם דרך מעלת הבכור ובכו׳רים לא יקריבו הם‬
‫בעצמם רק הכהן יהי׳ שלוחם וכיח הבכור נטבע‬
‫בכלל ישראל הנקראים בכורים כמ״ש בני בכורי‬
‫ישראל‪ ,‬וזהו שהלוים פודים איותם כי עבודה בהתבטלות‬
‫■ובמסירת נפש זה מקבלים הלוים מבכורים והם‬
‫ממלאים מקומם בעבודתם‪ ,‬וזה ענין מצות פדיון‬
‫בכור שניתן לכהנים פדיון הבכור שהכהן פודה‬
‫■שורש הבכור שיש לו גודל תיקיפות ולפי הגוף אינו‬
‫מרגיש מקורו לכן משילים לו הכהן משורש היראה‬
‫שנטבע בכהנים כמ׳^ש ואת׳נם לו מורא וייראני‬
 ‫ישרים‬ ‫במדבר‬
‫)כריש תענית ב‪ .‬מאי גבורות גשמים א׳׳ר יוחנן‬
‫כי ההשפעה כשנצמצס‬ ‫מפני שיורדין כגבורה(‬
‫סכיכותיו יורה כחן בכח ואז פועלת כהמקכנ‬
‫להתעורר כנגדו לקלוע אבל הצמצום מעצמו אינו‬
‫בתפיסת האדם‪ ,‬והכהן הוא משורש חכמה שאף‬
‫שוס דבר מורגש בגוון מדה אכל‬ ‫שבחכמה אין‬
‫הוא האור המורגש כאשר ירד שפע החכמה דרך‬
‫הגכוליס אם יתצמצמו הגבוליס יוכר מהארת אור‬
‫החכמה וזה שאמר הנ ה עין ה׳ אל יראיו על הלוים‬
‫שאף שלכהנים גס כן'לא הי׳ חלק כארן אכן הכהנים‬
‫היו להם מתנות שזכו כהם משלחן גבוה ולא קיכלו‬
‫דרך אמצעי אכן להם הי׳ נראה שנסתר מהם האור‬
‫דרך אמצעי וזה הי׳ ממשיך להם‬ ‫שצריכין לקבל‬
‫יראה גדולה שראו דלית להון מגרמיהון כלום שהם‬
‫רק כלי צמצום ולכן כזה היו ■הלויס צריכים לקבל‬
‫אור מן הכהנים לחיותם‪ ,‬כי אכילת קדשים ניתן‬
‫לכהנים היינו אור הפנימי וזה מלא אהבה כמקום‬
‫הזה שמרגיש הפוכה שמעעימין אותו מפרי מעשיו‪,‬‬
‫אכן שורש הלוי הוא יראה מה שאינו יכול לקבל‬
‫לתוכו ולהם ניתן לישא את כלי‪ .‬המשכן והמשכן‬
‫שנושאים עליהם‪.‬‬
‫וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם אה‬
‫ובזה גדלה מעלת הלוים כנישיאתס כי ממה שהאדם‬
‫^מקכל לתוכו פוכה מזה נדחה מותרות כי‬
‫ונתערב עם כח הגוף‬ ‫לתוך גופו‬ ‫האדם מקבל‬
‫■וממילא יש כמה פרעי עבודות כענין זה שאין האדם‬
‫כח ‪.‬שמקבל לתוכו וכמו‬ ‫מגיע להגכיר בכחו על‬
‫שנדחה מותרות כן יש גם מה שאינו מרגיש מקדושה‬
‫הבאה לתוכו כי בזה אף שאין מצות צריכות כוונה‬
‫היינו רק לצאת ידי חובת מצוה אבל לשם פעולה‬
‫צריך כוונה אבל בענין מה שהאדם עובד בגופו בזה‬
‫פוקד הש״י שלא ידחה שוס מותרות וקל ותומר‬
‫מפומאה שהרי אף בפומאה לענין פומאת משא אין‬
‫ביעול לשוס דבר כדאיתא במס׳ בכורות )יכ״ג‪(.‬‬
‫׳וכ״ש במדה עובה שהיא מרובה כי ענין עבודת‬
‫המשא הוא לבוש למה שהש״י סובל את כל העולם‬
‫ונושא אותה וכדאיתא במדרש רבה )בראשית פ׳‬
‫כ״ב( בתשובת קין גדול עוני מנשא לעליונים ■ולתחתונים‬
‫אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל‪ ,‬כי מה שהש״י‬
‫זן את העולם אינו נקרא סובל כי סבלנות הוא מה‬
‫סו ד‬ ‫רמו‬
‫הש׳״י‪ .‬והכלים האלו הם רק כככיורים שכמם כשורש‬
‫העיד השי״ת כי לי כל ככור כהוציאי אותם מארץ‬
‫מצרים כי שורשם מה שגדמה שיש להם הסתרה‬
‫היא מגודל אהכה שהש״י כסר כהם לכן יש להם‬
‫תקיפות זה שגם אחר גודל ההסתר לכם דכוק‬
‫כהש״י אכן כעולם הזה כלכוש היותר רחוק יחסר‬
‫להם הכירור איך יש להם כלי להגדיל גם מה שנראה‬
‫כמסתיר האור הוא גס כן כדי להגדיל ככו‪.‬ד שמים‬
‫וזה שנחסר ממנינים שכע לר״פ ולא הי׳ רק רע״ג‬
‫ולכן הוצרכו פדיון‪ .‬כדי שיתכררו כזה וכשיוגמר‬
‫הכירור כמו שאמרו חז״ל עתידה העכודה שתחזיר‬
‫לככורות )הוכא כ ס' אור החיים הקדוש כראשית‬
‫מ ע כ״ח עה״פ כל אלה שכפי ישראל וכפ׳ כמדכר‬
‫■ג' מ״ה עה״פ והיו לי הלויס(‪] .‬ועיין כסה״ק בית‬
‫יעקכ פ׳ כא כנין ס״כ דף ס ד;‪ ,‬מכ״א הגרי׳׳ל זצ״׳ל[‬
‫תחזיר העכודה להם‪ ,‬פי חסרון השכע מורה שנחסר‬
‫להם הלכוש האחרון החיצון ממדת המלכות שכשכע‬
‫ספירות היינו הלכוש הנראה בעולם התחתון בזה‬
‫לא נשלמו עוד‪.‬‬
‫א ל תכריחו את שכע משפחות הקהתי מתוך הלוים‬
‫קדש הקדשים אהרן וכניו יבאו ושמו אותם איש‬
‫איש על עכודתו ואל משאו‪ .‬כמדרש רכה )פרשה ה׳(‬
‫הנה עין ה׳ אל יראיו‪ ,‬זה שכפו של לוי שהם יושכים‬
‫ומקוים לחסדו של הקכ׳׳ה וכי כל הבריות אינם‬
‫׳מיחלים לחסדו של הקכ״ה אלא ביותר שכפו של לוי‬
‫שלא נפלו חלק בארץ אלא יושבים ומתפללים שתעשה‬
‫ארץ ישראל פירותי׳ כדי שיפלו מעשרותיהם‪ ,‬שורש‬
‫הלוי הוא עם הכהן יחד וכדאיתא‪ .‬כזה׳׳ק )אדרת‬
‫האזינו ר״צ‪ (:‬אבא ואמא כחדא נפלין כי לוי‬
‫הוא לפון חיבור שהוא מתחבר לכל הקדושות ועל‬
‫ידו יוגבלו כל הגבולים כי אין חיבור אלא על‬
‫ידי גבול לפי שמגביל סביב יתחבר האמצעי‪ ,‬ושורש‬
‫הגבול אינו בתפיסת אדם כמו הקו שבין שני‬
‫צכעים שנראה הגבול ואינו מותפס בגדר היש‪,‬‬
‫ולכן אין להם חלק בארץ ופרנסתם רק מהשפע‬
‫כי השפע הוא גם כן רק על ידי גכולים וכמו שכל‬
‫השפעות נכללו בברכת אתה גבור כי על ידי‬
‫הצמצום סכיב ההשפעה יורד ההשפעה בפח וכדאיתא‬
 ‫רמז‬ ‫י ש ר י ם‬
‫הכ״מ כי הי׳ נשלם בכל פרטיו עד שלא הי׳ לו מקום‬
‫להשאר בחיי עולם הז ה אכן הש״י חפץ בחיי האדם‬
‫אפילו בעולם הזה ובמצוה ששייך לשורשו מאיר הש״י‬
‫בהדרגה שיוכל לקבל ולא יתבטל‪ .‬והעמדת הסדר בזה‬
‫הוא רק ‪.‬על ידי אור החכמה וזה שהכהנים העמידו‬
‫אותם איש על עבודתו כי בזה המצוה והעבודה ששייך‬
‫לו ירגיש האדם גם הפנימיית מבחינת הכהנים וזה‬
‫שהכהנים יעמידו אותם כי יאיר להם בחכמה שירגישו‬
‫פנימית מהעבודה ויבינו טעמי עבודת המשא ועל‬
‫ידי שיבין הטעם ידע מה שייך לשורש נפשו‪.‬‬
‫פרשת נשא‬
‫לשובה אף על פי‬
‫ד ד פ ר ה׳ אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון‪.‬‬
‫בזה׳׳ק נשא )קכ״א‪ (.‬רבי אבא פתח אשרי‬
‫אדם לא יחשוב ה׳ לו עון ואין ברוחו רמיה האי‬
‫קרא לאו רישי׳ סיפ״ה ופו׳‪ ,‬תא מזי בשעתא דצלותא‬
‫דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה‬
‫וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ■ועאל ליליא‬
‫בגין לקבלא לי׳‪.‬‬
‫ניתן להם העצה אהרן■ ובניו יבואו ושמו אותם איש‬
‫רוח הוא מקום שורש הבחירה של האדם כי כל‬
‫היסודות הם עומדים בגבולם שלא יניח אחד‬
‫את חברו לבא בגבולו‪ ,‬אבל יסוד הרוח הוא מניח‬
‫לכל היסודות וכן הוא נכנס לתוך כולם ואין מונע‬
‫אותו‪ ,‬וזה הוא אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון ולמי‬
‫לא יחשוב ה׳ ‪ .‬עון למי שאין ברוחו רמי׳ כי טון‬
‫מזיד הוא וכל מי שעושה בלא שום כח בחירה זה‬
‫אינו‪ .‬נקרא מזיד‪ .‬ורק מי שכח בחירתו מר׳מה אותו‬
‫אף שיש לו בחירה ‪.‬ונעלמת ממנו זה נקרא עון אכן‬
‫לזה אמר הכתוב ואין ברוחו רמיה שאין בשורש‬
‫החיים שלו שום רמיה ונטיה מרצון הש״י ולזה לא‬
‫יחשוב ה׳ לו עון כי מה שהאדם עושה שלא בבחירתו‬
‫■וכמו שעושה בעת שיינה שלא מדעת שאיין הקב׳׳ה‬
‫חושב זאת לעון כי מה שנעשה שלא מדעת שם‬
‫הויא רק מהש״י והוא אינו חייב בזה‪ ,‬ואף דאיתא‬
‫בזה״ק )תזריע מט ‪ ( :‬גם בלא דעת נפש לא טוב‬
‫היינו מי שעושה דביר רע שלא ■מדעת זה הוא סימן‬
‫ששורש נפשו לא טוב אכן כל זה כשאינו מברר עצמו‬
‫נשא‬ ‫םוד‬
‫שלפי עמי אדם הוא למופר ומה שהש״י זן לןיז‬
‫העולם הוא על הגוון ממה שהשרואים שואגים‬
‫למצא שרף וזה כענין תפלה אצל האדם אכן סבלנות‬
‫הוא לשורש הבריאה אחר שמצד הש״י אינו צריך‬
‫לכל הבריאה אלא שהציב לו לבוש וגוון בעולם שיחסר‬
‫לו כבוד שמים ועובדי הש״י משלימים כבודו הנחסר‬
‫‪.‬בעולם הזה ובשורש אינו צריך לכל זה ורק מאהבתו‬
‫לבריותיו‪ ,‬וכן הי׳ עבודת המשא אצל הלוים שרק‬
‫נראה להם כמשא כי באמת הארון נשא את נושאיו‬
‫כדאיתא בעברת הירדן )בספר יהושע ד‪ .‬וכדאיתא‬
‫ע״ז במדבר רבה ד( סושה לה‪.‬‬
‫והם בחרו לסבול מזה ומזה יצמח שלא ידח אפילו‬
‫מחשבה מה שהאדם חושב‬
‫שאינו גומרה שקשה לפניו וממילא כל החשאים ישא‬
‫הש״י אחר שמזה נתגלה כי האדם בחר בזה מחמת‬
‫שהוא רצון הש״י וממילא מרצון הש״י לא ידח שום‬
‫מותרות‪ ,‬אכן לעת עתה קודם שנתגלה הרצון הצפון‬
‫בעבודה זו שאין האדם מרגיש ולעורר מה שצפון‬
‫בזה הרצון צריך להתבשל במציא!ות ממש ולכן הי׳‬
‫הארון מכלה בהם וכדאיתא במדרש )שם( שלזה‬
‫איש על עבודתו ואיל משאו שלא יוכלו להתחלף‬
‫כי בענין עבודה‬ ‫מעבודה לעבודה וממשא ■למשא‪,‬‬
‫הזאת אם מכוון האדם למקום השייך לו שם יוכל‬
‫האדם לעבוד בגודל מסירת הנפש וכדאיתא במי‬
‫ואתחנן( במה שבפרשת שמע נאמר‬ ‫השלוח )פ׳‬
‫ובפרשת והי׳ אם שמוע לא נאמר‬ ‫ובכל מאודך‬
‫ובכל מאדכם כי המצוה שאינהשייכת לאדם אין‬
‫לו למסור נפשו רק בשלשה דברים הידועים ובמצוה‬
‫ששייך לשורש האדם וכדאיתא במס׳ שבת ) קי ח‪(:‬‬
‫אביך במה זהיר טפי א״ל במצות ציצית כי יש לכל‬
‫אדם מצוה מיוחדת השייכת לו בשורשו ובזה צריך‬
‫למסור נפשו אפיילו בדבר קטן כדמצינו בדניאל שמסר‬
‫נפשו על תפלה ובזו המצוה אף כשנכנס במסירת‬
‫הנפש אם לא יהי׳ רצון הש״י מפורש נגדו שרוצה‬
‫׳וימסור נפשו במציא׳ות יהי׳ נשמר‬ ‫שיקדש שמו‬
‫■מכל פגע רע ורק אם יהי' הרצון נגדו מפורש אז‬
‫יסכים נפשו על זה ‪:‬וענין זה שהי׳ הארון מפלה בהם‬
‫נתפרש מכבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זיללה׳׳ה‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫גשא‬ ‫םור‬ ‫רמח‬

‫נראים שם שלא נבראו לכבוד שמים מאחר שאין‬ ‫בדעפו כפי יכולפו אבל כשהאדם מצדו מגרר עצמו‬
‫שם בני אדם להללו ולספר הודו‪ ,‬ולזה הכניס ה ק ב׳ ה‬ ‫אז מה שיעשה שלא בגסי רפו‪,‬זה לא יסשב לעון‪ ,‬כי‬
‫את ישראל למדבר להראופ לכל הכחופ שגם הס‬ ‫שורש דעפ האידם ורומו מגשמפ חיים שגפח גו הש״י‬
‫נבראו רק לכבוד שמים‪ ,‬וכן הוא בנפש אדם כח‬ ‫והוא פמיד חופף למעלה ממגו וכמו שגיאר כגוד‬
‫המדבר שבאדם הם הכחופ שהם בימי נעוריו קודם‬ ‫אאמו״ר ה רג הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ על מדרש‬
‫שיפיישג גו סדר מעבודפ הש״י שאז צריך להשפדל‬ ‫)גראשיפ רגה יד ובמדרש שו״ע פהלים ג ( ככלי‬
‫לשעבד כפות גופו השובבים וזה אינו בעבודה בסדר‬ ‫יוצר פגפצם כי‪ .‬כלי זכוכיפ כשגשגרה יש לו פקנה‬
‫כי עוד אינו יודע מה שייך לשורשיו‪ ,‬ורק כל מה‬ ‫לפי שנעשה בנפיחה ונפיחה היינו שעודנו אחוז‬
‫שיאונה לנגדו בין במחשבה בין במעשה במקום זה‬ ‫ואדוק בשורשו‪ ,‬כי כלל המדופ היא גמדפ הבחירה‬
‫צריך לעבוד יאפ הש״י בזה הענין עצמו לפיקנו‪ .‬וממילא‬ ‫שהוא במדפ פפארפ ונשמפ הפפארפ היא הדעה‬
‫כיון שפכלית כוונפו הוא להגיע לשורשו נעשה מזה‬ ‫ששורשו בכפר עליון וזה חופף למעלה על האדם‬
‫סדר ומערכה מזה עצמו וכדאיפא במס׳ שבפ‬ ‫שהוא נקשר בזה בשורשו ומקורו‪.‬‬
‫)‪■.‬לא‪ (:‬כיון ‪.‬דעל פי ה׳ יחנו ועל פי ה' יסעו‬
‫■כסופר על מנפ לבנופ ‪ .‬במקומו דמי ומזה העיעם‬ ‫והנה עבודפ משא הלוים נחלק לשלשה מלקים שבכל‬
‫ענין יש ראש פוך סוף וכדאיפא בז ה׳ ק בלק‬
‫אשכחן משכן דאקרי מקדש כי גם בזה קובע הש״י‬
‫) ר״ג‪ (:‬כל •יחודא שלים הכא איהו ה׳ אלקינו ה׳‬
‫קדושה קבועה‪ ,‬וכמו שבנפש האדם יש המוח משכן‬
‫דהא רזא דיליה מראש צורים איהו ואפייחד ברישא‬
‫החכמה וגינה ודעפ והלב שהוא משכן הרצון‬
‫בגזעא ובשבילא‪ ,‬ובנין המשכן והאדון והשלים הי׳‬
‫והפשוקה ובנין הגוף וירכיה שהם יסודופ לכח‬
‫הפעולה‪ ,‬וכן הי' משא הילוים‪ ,‬משיא בני גרשון היו‬ ‫להכניס אור ■הש״י מה שנפן אפ הפורה דאורי‬
‫וגלי מה דהוה ספי ם ואח״כ כשאמר להם שובו לכס‬
‫היריעופ והקלעים שהם מורים לכלי המוח שהיריעופ‬
‫לאהליכם ^והאור נספר מהם וההפגלופ כמו שהי'‬
‫רומזים לשמים שהוא בחינפ זעיר אפין כדאיפא‬
‫במפן פורה ונשאר מזה לבעבור פהי׳ יראפו על‬
‫בזה׳׳ק פרומה ) ק ס״ ד‪ (:‬עביד מרהון אופ ואו ודא‬
‫פניכם זו הבושה היינו מה שנקבע בלבי נפשופ מישראל‬
‫איקרי יריעה והיריעופ היו למעלה ומשא בני קהפ‬
‫שאף במקום שאין אור שכלם זורח להם מפורש גס‬
‫הי׳ הארון והשלחן והמנורה והמזבחופ שזה רומז‬
‫כן יש להם ב ו ^ קבועה מפני מי שאמר והי׳ העולם‬
‫למשכן הלב היינו הרצון עיין בליקוטי פורה להאר״י‬
‫שידע נפש מישראל מאין מקור ממצבו ומוכן לשוב‬
‫הק׳ ז״ל )פ׳ פרומה( ארון נגד יסוד אבא שהוא‬
‫למקורו ואיך יעשה דבר שהוא נגד רצון הש״י‬
‫גניז בז״א שהם היו באמצע ‪,‬יופ׳וך המשכן‪ ,‬ומשא‬
‫לומר ברוך א פ ה פנים‬ ‫באיזה פנים ישוב לנגדו‬
‫בני מיררי הי׳ קרשי המשכן ובריחיו ועימודיו ואדניו‬
‫בפנים וזה שניפן להם מצופ המשכן להכניס ‪ .‬דברי‬
‫שהם היסודופ וכלי הפעולה כדאיפא בליקוטי תורה‬
‫להאר״י ז״ל )פ׳ ויקהל( שהקרשים והאדנים הם‬ ‫פורה בפעולופ ומ‪ 5‬ופ מעשיופ ^ויעשה קדושה קבועה‬
‫בחינח נצח והוד והאדנים הם ‪ 3‬חינפ מלכופ שהם‬ ‫שפכניס בדברים גשמיים עד שיאירו מאור הקדושה‬
‫החיצונייפ והביפ‪.‬‬ ‫גם בענייני עולם הזה‪.‬‬
‫ומה שהי' המשכן מפהלך עמם במדבר הוא■ לכבוש‬
‫והנה לפי ראות עיני האדם הוא שהראש מלך על‬ ‫כחופ העולם אף במקום שאינו נראה כבוד‬
‫כל האברים ובאם יש בכח השכל להגביר על‬ ‫שמיס ולכן נסעו מ״ב‬ ‫שמים להכניס שם כבוד‬
‫פאופ לבו זה הוא יסוד קיום כח הבחירה שבאדם‬ ‫שנקרא כח השם כ״ח‬ ‫מסעיח לרמוז לכח השם‬
‫אכן בזה ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש‬ ‫אופיופ המילוי של מילוי שם קוי״ק‪ ,‬והוא כי מעשה‬
‫זללה׳׳ה הכ״מ בפרשה זו ‪-‬שבימנין הקדים הכפוב‬ ‫בראשיח רומז שהכניס הש‪/‬ע כח דברי פורה בכל‬
‫מנין בני קהפ לבני גרשון ובשעח חשבון הימשפחיח‬ ‫העולם כדי שיפראה כבודו בעולם אכן במדבר אינו‬
‫(‪.‬‬ ‫הקדים בני גרשון לבני קהפ‪) .‬‬ ‫נראה כבודו מפני שאין שם שוס סדר וכל הכחופ‬
‫רמט‬ ‫ר י ם‬ ‫י‬
‫וכדאיתא באותיות דרבי עקיבא הנדפסים בספר‬
‫רזיאיל‪ ,‬שאלו נכללו במאמר הראשון בראשית בדבר‬
‫ורוח‬ ‫ה׳ שמים נעשו וכמ׳ס והארץ היתה וגו׳‬
‫אלקים מרחפת והוא עפר פתחת כסא הכבוד שרומז‬
‫רומז‬ ‫לראשית‪ .‬הבריאה שהוא עולם הכסא פזה‬
‫ענין כסא שהוא כלי לישיבת המנוחה וזהו הוא רק‬
‫מראשית הבריאה שמסתעף ממנה שאין כל חדש‬
‫תחת השמש ולכן נאמר בגמר הבריאה שבת וינפש‪.‬‬
‫אבל למעלה יש תמיד חדשות מצד המשפיע‪ ,‬ולכן‬
‫בירור הקבלה אס היא מתוקנת צריך לחזור לקבל‬
‫מהשורש היינו מים ועפר שאלו השנים מבעלים כל‬
‫כח זר ועיקשות וכדאיתא בזה״ק תשא )קצ׳׳ב‪ (.‬אי•‬
‫הוה אמר לון שוו ליה בארעא בקדמיתא ואנא אפול‬
‫לא היו יכלין בחרשיהון כלום ובמסכת סנהדרין‬
‫)ס״ז‪ ( :‬מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיר! לו׳‬
‫אמיא‪.‬‬
‫והנה עפר ומים לפי שלא נזכר בהם לשון בריאה■‬
‫הם משורש הרצון במיעוע התלבשות צורה‬
‫■ולכן יש בהם בדיקה ‪,‬לפי שהם מראשית הצמצום‬
‫שהוא הבריאה וכל דבר שמתלבש בצורה מכח אדם‬
‫כשבא לעפר הוא מבלהו וכן במים אין בחירה‬
‫וכדאיתא במדרש שוחר פוב )מזמור צג( ובבראשית‬
‫רבה ) ה( שהמים מקלסין להש״י אדיר במרום ה'‬
‫שהם מכירים ^ ש׳׳י אינו צריך להבריאה ובכוללות‬
‫אלו השתים מכריע הרוח כמ״ש והארץ היתה וגו׳‬
‫ורוח אלקיס מרחפת על פני‪.‬המים‪ ,‬שכשהרוח משתתף‬
‫עמס אז מתערב המים והעפר והעפר מוציאה פירות‬
‫על ידי המים וכדאיתא במס' תענית ) ג׳‪ ( :‬שאי‬
‫אפשר לעולם בלא רוחות ורוחות לא מיעצרי ולכן‬
‫כל דבר כשבא למים ועפר נבדק אם הי׳ בו יסוד‬
‫הדעת שקיבל הלבוש• בבחירה ורצון שזה מורה‬
‫יסוד הרוח שנמשל לכח הבחירה שהרוח נכנס בכל‬
‫היסודות אז נשאר בקיומו ומוסיף שפ^ע ברכה ואם‬
‫הוא בכ^ח עקשות בלא בחירה אז הוא ככשפיס‬
‫שאיתא בחולין )ז‪ ( :‬שמכחישין פמליא של מעלה‪,‬‬
‫אז כשבא למים ועפר ואינו משתתף בזה יסוד רוח‬
‫שבשורשו הוא מרוח אלקיס אז מתבפל‪ ,‬וכן הוא‬
‫בכל פרפ נפש שכל העובות שהאדם מקבל הם רק‬
‫על ידי שנעשה כלי קיבול לקבל על ידי מה שמצמצם‬
‫עצמו באיזה פרט או בכלל שאין הש״י נותן בחנם‬
‫נשא‬ ‫‪D‬ו ד‬
‫‪ : vo‬יום ה׳ נפא ב׳ י״ב סיון תרמ׳׳ד‬
‫איש איפ כי פ פ פ ה אפפו‪ ,‬אפה נקראת בחיקוגים‬
‫)תקון ז( מ ף פל אדם‪ .‬ובמס' סופה ) ס‪(.‬‬
‫אמר ר׳ פמואל בר יצחק כי פתח ריפ לקיפ בסופה‬
‫אמר הכי אין מזווגין לאדם אפה אלא כפי מעפיו‪,‬‬
‫כי בנים הם כפי כח האב הכמוס במותו נדאיתא‬
‫בתיקונים )תקון יח דף ל ה‪ (:‬מוח הבן דאתמפיך‬
‫ממוח האב ולכן נמצא רפע מוליד צדיק כדאיתא‬
‫הפירים א׳( אבל אפה היא לפי‬ ‫במדרפ )פיר‬
‫הלבופ‪ .‬ולכן זווג ראפון מורה על‬ ‫מעפים היינו‬
‫ראפית הכח הכמוס באדם פזה הוא זווגו הפרפי‬
‫כדאיתא בזה״ק לך ) פ ה‪ ( :‬כד נפמתין נפקין דכר‬
‫ונוקבא כחדא נפקין‪ ,‬והפני היינו מה פיוצא לפועל‬
‫וזהו כפי מעפיו וכדאיתא )תקון ע קלד‪ (.‬דאיהו‬
‫גופא דאית לי׳ דיוקנא ביפא ומאן דרכיב עליה‬
‫והכי איהו מאן דאיהו צדיק ובת‬ ‫איהו עב זכו׳‬
‫זוגיה ביפא‪.‬‬
‫וענין קינוי וסתירה פהקינוי איתא בזה׳׳ר! )ויחי‬
‫רמה‪ (.‬מכאן אוליפנא דבעי ב״נ לקנאה לאנתתי׳‬
‫בגין דיתקפר עמה רחימותא פלים וכו׳ וזה הוא‬
‫■מקנא לה אל תסתרי עם איפ פלוני היינו פלא יכין‬
‫הגוף כלי לקבל מה פאינו מפורפו כי הסתירה‬
‫היא כדאיתא בזה״ק בלק )קצא‪ (.‬פתח ההוא ינוקא‬
‫פחורה אני וינאוה היינו כמו הירח בזמן החיסור‬
‫דאיהו גו רחיימו סגי לגב‪-‬י רחימהא מגו דחיקו‬
‫רחימו דלא ■יכלה למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי‬
‫עד דלא אתחזיאת מינה אלא נקודה חדא היינו‬
‫יפמסתרת עצמה אצל דודה האמתי ואז מקבלת‬
‫הפפע קודפ וזה פאמר הכתוב )תהלים( תקעו‬
‫בחודש פופר בכסא ליום חגנו וכדאיתא ברע׳׳מ‬
‫פופפים )ער״ה( דסיהרא מתכסת‪.‬‬
‫וזה הקינוי שמקנא לה אל תסתרי עם איש פלוני‬
‫היינו שלא יעמיד נפש מישראל כלי קיבול‬
‫לקבל ממקום זר‪ .‬ואלו הם הבירורים עפר ומים‬
‫כדאיתא ברע׳׳מ נשא ) ( ומן העפר אשר יהי'‬
‫בקרקע המשכן שזה רומז לעפר שתחת כסא הכבוד‬
‫שהכל הי׳ מן העפר הזה שבאלו השלשה לא נזכר‬
‫לשון בריאה במעשה בראשית עפר ומים ורוח‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫בהעלותך‬
‫שמים וכן נקרא כמה פעמים בש״ס שמקביל עליו‬
‫עול מלכות שמים היינו שנכנס באור המקיף היינו‬
‫;בטנ רצונו מפני כבוד שמים ומזה ישאוב ממקור‬
‫החיים להחל לצאת נחו לפעולה שעל ידו יפגד;‬
‫כבוד היש״י שזה ענין עטרה שעטרה לו אמיו ביום‬
‫חפונפו וביום שמחת לבו וכדאייפא במדרש רבה השא‬
‫)פרשה י׳׳ב( עטרה זה אהל מועד וכו׳ ביום חתונתו‬
‫זה סיני מפונים הי׳ שנאמר וקדשפם היום ומחר‬
‫וביום שמחת לבו זה מתן תורה כי אהל מועד רומז‬
‫אחר שנכנסו דברי פורה בלבות ישראל וכמו שנאמר‬
‫וידבר ה׳ אפ כל הדברים האלה לאמר ולאמר הוא‬
‫בכל מקום לך אמור היינו שניתן להם לישראל כח‬
‫בדברי פורה שיכנסו ללבות ישראל והם ירחיביו את‬
‫כח דברי פורה שיכניסו אותם בכל הבריאה‪ ,‬ובאמפ‬
‫בשורש כל הבריאה יש דברי תורה טמונים בכל דבר‬
‫כי באורייתא ברא קב״ה עלמא ופורה הוא דאורי‬
‫וגלי מה דהיוה ספים היינו לעורר כח הטמון‬
‫בהבריאה וזה הוא ■רק על ידי ישראל כי קוב׳׳ה‬
‫אורה ואורייתא משחא וישראל פתילה )תקונים תקון‬
‫כא דף ס‪ ( :‬וכיון שהתחיל כח התורה להתפשט‬
‫בהפעורר׳ות צוה הקב׳׳ה לעשות אהל מועד היינו‬
‫לקבל עליהם עול פורה מהתפשט׳ות הזה היינו כיון‬
‫שנכנסו דברי תורה במצות מעשיות משכן ארון וכלים‪,‬‬
‫וזה הוא ‪.‬האהל הוא עטרה שזה מקיף כל הרצונות‬
‫של ■ישראל'וכח פעולתם כי במתן תורה קבלו עליהם‬
‫נטשה קודם לנשימע היינו שהגוף נתבטל במציאות‬
‫ממש נגד האור כמ״ש נפשי יצאה בדברו )שייר‪ .‬ה‬
‫וכמ״ש י״ז במדרש שם( וממילא לא הי' שייכות‬
‫לשמוע תחלה כי שמיעה היינו הבנה וכיון שעושה‬
‫האדם על פי הבנתו אין זה ביטול ומסירת נפש‬
‫אחר שמבין'שכן הוא באמת והוא הטוב ממילא גס‬
‫לפניו יוטב בעשייתו אכן כשעושה במסירת נפש‬
‫גמור הוא רק בשטה שאינו מבין מה טובה יש‪ .‬בזה‬
‫ומה היא הכוונה‪ ,‬אכן מה שאמרו גם נשמ;נ היינו‬
‫שאחר העשיה יוסיפו גם להתכלל בדעתם ושכלם‬
‫גם כן להכניס אופו תחת עול מלכות שמים על ידי‬
‫התבוננות ובזה גדלה מעלת נעשה מנשמע כי לבטל‬
‫בשכלו ודעתו אין ביכולת האדם להבין מה שהוא‬
‫הפך משכלו‪ ,‬אבל במעשה יכול לעשות באמונה‬
‫אף מה שאין הגוף והשכיל מסכימים אכן שורש‬
‫ס וד‬ ‫רנ‬
‫כו א'פ א )בב‪ 5‬קמא נ‪ (.‬כל ה>^^'מר קב׳׳ה וופין‬
‫' הו א וכו‪ /‬אכן צריך בימג־ אם הצמצום הוגו לכבוד‬
‫שמים והצמצום מה שהאדם מצמצם עצמו הוא נקרא‬
‫הספרה מה שמקטין עצמו בהוד הירס שהיא מקענת‬
‫עצמה כלאיפא בזה׳׳ק בלק הנ׳׳ל ואם מספיר עצמו‬
‫■ומקטין עצמו נגד הש״י באמפ וכזאיפא בזה״ק‬
‫אמור )צ ‪ ( :‬בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה ‪.‬גאופא‬
‫דבלא גאופא עלאה ודא הוא שלים אז מקבל טובה‬
‫קיימפ שיוצא ממנה כבוד שמים וכשמברר עצמו בה‬
‫ומחזירה לשורשה אז מקבל מרוח אלקים המרחף‬
‫על פני המים ונכנס חיים בהטובה וכמ״ש )יחזקאל‬
‫לז(‪.‬‬
‫פרשת בהעלותך‬
‫וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרפ‬
‫אליו בהעלופך אפ הנרוח אל מול פני המנורה‬
‫יאירו שבעפ מ רו פ בזה׳ק בהעלופך ) ק מ״ ח‪(:‬‬
‫רבי יהודה פפח והוא כחפן יוצא מחופפו וגו׳‬
‫זכאה חולקיהון דישראל דקב״ה אפרעי' בהון ויהיב‬
‫להון אורייפא דקשוט אילנא דחיי דביה אמיד בר‬
‫נש וכו‪ /‬פ״ח אילנא דחיי אחיד מעילא לפפא והאי‬
‫שמשא דנהיר לכלא נהורא דיליה שארי מרישא‬
‫ואפפשיט בגופא דאילנא באורח מישר פרין סטרץ‬
‫אחידן בי׳ חד לצפון וחד לדרום■ חד ימינא וחד‬
‫שמא לא בשעפא דשמשא נהיר כמה דאפמר מההיא‬
‫גופא דאילנא אפקיף לדרועא ימינא ואנהיר בפוקפיה‬
‫ומפוקפיה נהיר שמאלא ואפכליל בנהוריה והוא‬
‫כחפן יוצא מחופפו מאן איהו חופפו דא איהו‬
‫עטרה שעטרה לו אמו ביום חפונפו‪ ,‬יוצא ממופפו‬
‫דא איהו רישא דפל נהורא‪.‬‬
‫כי חופה הוא מה שהאדם שב להפכלל במקורו‬
‫ומקבל עליו אור הש״י המקיף אח כל הבריאה‬
‫מזיו כבודו היינו בהפכללוח גמור כי אור פנימי‬
‫הוא מה שהאדם מרגיש ומבין איך הש״י מנהג על‬
‫ידו וזה הוא ■מה שהאדם מלביש לרצון■ הש״י ומזה‬
‫יצמחו‪ .‬כל‪..‬הולדופ אכן שורש קבלח הכח להרחיב‬
‫הוא מה שהאדם מקבל עליו עול מלכות‬ ‫רצון‬
‫ת«‬ ‫ישרים‬ ‫בהעלותו‬
‫יצירה עשיה וידוע שבאלילות מתגלה אור עצמות‬
‫כדאיתא בען החיים )היכל א״ק( סדר אצילות‬
‫וז״ל הקדוש כי כן אדם קדמון שהוא בחינת כג‬
‫העצמות שלו יש לו גוף זך שבו מתלבש־ עצמותו‬
‫כדי להתלבש אח״כ בגוף אמתי שהוא אצילות׳ נכן‪,‬‬
‫אפילו הכלים נקראים עצימות וכו׳ ואותו אור‬
‫נקרא אין סוף בערך האצילות ונקרא עלת העלות‬
‫של האצילות אך במלבושים אין אור עצמות מתגלה‬
‫לכן בריאה יצירה עשיה אינם מבחינת אלקות אלא‬
‫נקראים נוצרים נעשים‪ ,‬כי כן האציילות הוא אינו‬
‫בבחינת מלבוש נברא כמו בריאה ורק נקרא ■אצילות‬
‫שנאצל כי נברא היינו יש מאין ונאצל הוא בחינת‬
‫אין‪ ,‬כי מצד ‪.‬האדם מה •שרואה בעיניו נראה יש‬
‫ומה שאינו מוחש ומושכל נקרא אצלו אין ולכן‬
‫נקרא הבריאה יש מאין אכן מצד הש׳^ הנברא‬
‫הוא צמצום האור ומקום שאינו מוחש 'ומושכל‬
‫ששם הוא מצד האדם אין ומצד הש״י הוא עלמא‬
‫דאתכסיא ששם הש״י לבדו שולע וכדאיתא בהקדמת‬
‫תיקוני הזהר )דף ד‪ (.‬דבספירין דאצילות דיוקנא‬
‫דמלכא ממש ובבריאה חותמא וכו׳ וכן הוא האצילות‬
‫שמצד האדם אינו מושכל אכן מצד הש״י שם מציאת‬
‫עצמותו ביותר‪.‬‬
‫ועגין הניסיעה רומז לכל פעולות האדם שקונה‬
‫‪ .‬על ידי פעולותיו וזהו דברי הזה״ק כי אופנים‬
‫הוא רומז לפשיה היינו שגימר הפעולה הוא כשניכר‬
‫הפעולה וכדאיתא בש״ס ברכות ) ד‪ ( :‬מיכאל באחת‬
‫גבריאל בשתים כי הקב״ה מלא כל כיארץ כבודו‬
‫והוא ממילא כל עלמין וסובב כל עלמין ולא שייך‬
‫אצלו ית׳ שיום לשון נסיעה ותנועה וכמו שנתבאר‬
‫בפנינים אלו שאף שנזכר לשון זה הוא רק על‬
‫המדות אכן בכל הנבראים כל מה שהוא ביותר‬
‫הסתרה ניכר יותר כח התנועה ולכן על האופנים‬
‫נאימי )יחזקאל א( לא יסבו בלכתן כי באדם‬
‫הרוצה להלוך צריך להסב פניו ומיעשה האופנים‬
‫כאשר יהי׳ האופן בתוך האופן היינו שמכל צד‬
‫שיהי׳ הרצון של הש״י לפעול שם הוא פני האופנים‬
‫אבל יש בהם מסע ממקום למקום‪ ,‬אכן כל פעולותיהם‬
‫היויא משורש רוח ה חיה אישר באופנים ששם איהו‬
‫■וגרמי׳ חד בהון‪ ,‬ורק מה שהוא תחת הה ס ת ר יש‬
‫סור‬
‫העשיה סוא שסאדם מבעל כל לעתו בכגל מבצסי‬
‫לחקור ולהרהיר אחר רצון הש״י והתפללוה זה הוא‬
‫חופה‪ ,‬וחופה הראשונה היינו חתונתו הי׳ בסיני ששם‬
‫נתבעלו בהתכללות גמור וזה לשון חיתון שנתכלל‬
‫׳בשורש המקור‪ ,‬ואחר שהתחילו להרחיג אור התורה‬
‫בהתפשפות לכל כחות העולם אז נכנסו שנית‬
‫בעערה הייינו באור מקיף שקבלו עליהם שימליכו‬
‫את הקב״ה בכל פרעי פעולות מעשיות ולכן נכנסו‬
‫בקדושת המש׳כן לקבל עליהם שכיל הפעולות הנעשים‬
‫ופל הדברים הגשמיים יש בהם אור ועל ידי עבודת‬
‫ישראל יעוררו נקודת האור להמליך מלכות שמיס‬
‫בכל פרעים כי נמצא בכל העניניס מעולם הזה‬
‫כמה מיני מדות שונות וכמות שונות כל אתד כפי‬
‫המדה ממדותיו של הקב״ה שהוא לבוש לאותה מדה‬
‫שמשם ישאב כמו ולכן האדם בעבודתו יכלול כל‬
‫הכמות לתוכו ויעבוד בהם את השי״ת שהאדם הוא‬
‫הכלל מהבריאה‪ ,‬אכן גם בזו העבודה צריך האדם‬
‫להכניס כיל כמות העולם תחת מלכות שמים וזה‬
‫הי׳ במשכן שנעשה משלשה עשר דברים זהב וכסף‬
‫ונחשת כדאיתא בזה״ק תרומה )קלה‪ (.‬שהם כוללים‬
‫כל הבריאה שהם לבושים לי״ג מדות שהם כוללות‬
‫ההנהגה‪.‬‬
‫לידבר ה׳ אל משה לאימר עשה לך שתי חצוצרות‬
‫כסף‪ .‬בזה״ק בהעלותך )קנ״ד‪ (.‬רבי שמעון‬
‫פתח ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא‬
‫■החיות מעל הארץ ינשאו האופנים ובלכת החיות‬
‫■בקוזפירא דלעילא הוו אזלי דאי תימא דהאי‬
‫לעילא לעילא לאו לתתיא אלא כגוונא האי מקמי‬
‫אנפין והאי לבת׳ר אנפין זיקא מארבע זיקין בארבע‬
‫מדורין ובארבע סערין בזיוון דאתברון בקולמישין‬
‫דאנפין נהירין‪.‬‬
‫ידוע מכתבי האריז״ל )הקדמת פרי עץ החיים(‬
‫דעשר ספירות דאצילות נתפשטו מהם עשרה‬
‫ענפים אל היבריאה ואותן עשר ענפים הם נקראים‬
‫עשר ספירות דבריאה עם היות שהם עשרה ענפים‬
‫דעשר ספירות דאצילות ובזה תבין כי עתה אינם‬
‫ארבעים• ספירות באבי״ע רק עשרה בלביד‪ ,‬כדאיתא‬
‫בכתבי האריז׳׳ל שמלכות ואצילות מתלבש בבריאה‬
 ‫י ש ר י‘ ם‬ ‫בהעלותך‬
‫( ובזה״ק פנחס )ר״ם‪ (.‬צו את בני‬ ‫)יתקון‬
‫ישראלי ■ואמרת •אליהם את קרבני לחמי ששאל על‬
‫קרבנות זבחי אלקים רוח נשברה וכו׳ ושם ) ‪( :‬‬
‫באתי לגני •בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין כלהו‬
‫עיילין י לגו גנתא ‪.‬דיעדן בקדמיתא רזא דכנסת ישראל‬
‫עי״ש׳ כל הענק מבהמה דרביעא על אלף עורין‬
‫ואלף טורין רומז לאלף יומין דחול וכו׳‪ ,‬ואם מן‬
‫העוף אמר לי׳ • לא חמינא אבל אסתכלנא מהאי‬
‫מלה דבהמה מלה דעופי וכו׳ ונשר בתרין סערין‬
‫איהו ורזא דאועוף יעופף תרין רוחין ובגין כך‬
‫אתפשט׳ •ונחתא מימינא ומשמאלא קרבנא דעוף‬
‫מכל סטר דכיא לא אתקריב אלא יונה ותורים דאינון‬
‫בקשוט׳ לזווגייהו‪ .‬ושם )רמ׳^א‪ (.‬האיך אתפשיט‬
‫זעיר מהאי יונה או שפנינא‪ ,‬ובשר מענין הזה היינו‬
‫לתקן ^סוף המע ‪ x‬במחשבה תחלה שאם לא יותקן‬
‫עד סוף ■המעשה עדיין לא נתקן המחשבה תחלה‪,‬‬
‫וזה• שנזכר■ בכתובים מענין שור הבר ולויתן )איוב‬
‫מ׳( שאחר שנאמרו שם נ׳ שערי בינה נזכר שם‬
‫ענין שור• הבר ולויתן' וכמו שנדרש במס׳ בבא בתרא‬
‫) ע ד‪ :‬עה‪ ■(.‬אכן מבשר עוף לא נזכר בכתובים רק‬
‫מה שנזכר ברמז במס' שם ) ע ג‪ ( :‬מהנך אווזי‬
‫דשימטי‪ ,‬גדפייהו‪ ,‬ועוף מורה כדאיתא בזה״יק )הקדמה‬
‫יב ‪) ( :‬סנהדרין צב ‪ ( :‬מה שעתיד הקב״ה לעשות‬
‫לצדיקים כנפים כנשרים שישאר אף אחר שיתבטל כל‬
‫מעשה בראשית‪ ,‬וזה ׳שאמר משה מאין לי בשר שנידמה‬
‫לו אחר שדור הזה הציב ה׳ שלא יגמור צאתו לפועל‬
‫מאין לו בשד בהמה או דגים ‪.‬וזה שאמר הצאן ובקר‬
‫ישחט להם אם את כיל דגי הים יאסף להם אכן‬
‫לזה ׳הראה לו הש״י שלזה יש גם כן בשר עופות‬
‫וזה •שנקרא קברות התאוה ברזא דתאות גבעות‬
‫עולם וזה זכו שלא עמדו ■אלא על ידי כשלון שהזכירו‬
‫הדגה שיאכילו במצרים והמן הי׳ קטן בעיניהם וזה‬
‫שניתן להם חדש ימים ובאמת זה הרבותא שאמר‬
‫הקב״ה לא ׳יום אחד וגו׳ עד חדש ימים אלא חדש‬
‫נאמר במצרים החדש הזה לכם וכמו שנתבאר שם‪.‬‬
‫ויין המשומר נרמז בנסכים בפרשת שלח‪.‬‬
‫פעוילה וכל חטאם ■הי׳■ רק■ במחשבה ומקורם‬
‫ועם שונים אל‬ ‫תנחומא‪ .‬ירא את ה׳ בני ומלך‬
‫תתערב שלכל יריאיו נחשבים ישריאל חלק שליישיית‬
‫ועם אותן שאיומרים שהן שני אלהות בעולם אל‬
‫סו ד‬ ‫רנב‬
‫בי‪ .‬מסע ותנועה^ ומכל‪ .‬מקום כל שורש הבריאה‬
‫והמסע והתנועה הוא מרוח ‪,‬הסיה אשר באופנים‬
‫אשך מרצון הפשוע שיהי׳ ברייאה ^והשלבשות העולמות‬
‫והשתלשלות מתחייב אשר בעולמות שנבראו יהי׳‬
‫תנועה‪ .‬וסיבוב וזה מאמר הספרי )בהעלותך■ ■פיסקא‬
‫ע״ב( שומע אני הואיל ונוסעים על ‪,‬פי הדיבור‬
‫וחוני‪.‬ם על פי‪,‬הדיבור‪ ,‬לא יהיו‪,‬צריכים‪.‬חצוצרות ■ת״ל‬
‫עפה‪ .‬לך מגיד הכתוב ‪.‬שאף על פי שנוסעים על פי‬
‫ה׳ וחונים על פי ה׳ צריכים חצוצרות‪■ .‬‬
‫והאספסוה אשר בקרבו התאוו תאוה וישיבו‬
‫וי ב כו'ג ם בני ישראל ויאמרו מי‪ ,‬יאכילנו בשר‪.‬‬
‫ענק בשר נתבאר בביאורי זה״ק )בתפארת החנוכי‬
‫פ׳ בהעלותך( שהוא בסוד החשמל שהוא המבדיל‬
‫בין נגה לקדושה ויכול להתעלות לקדושה‪ ,‬וזה מרומז‬
‫בסעודת שור‪ ,‬הבר ולויתן‪ ,‬שלויתן מורה‪ .‬על רצון‬
‫■שהם מחוברים בשורש הרצון ואף הרצון שנראה‬
‫שהוא מקליפה יתעלה כי דגים רומז ין לעלמא‬
‫דאתכסיא שאין‪ .‬בהם אלא ‪:‬אהבת הנותן ותשוקת‬
‫המקבל וזה רומז ג׳ יהיב ד׳ לקיש )זה״ק ויחי רמד ‪( :‬‬
‫וזה דאיתא בגמרא )ב״ב עד ‪ ( :‬דגים פריצי‪ ,‬ולא‬
‫מהני בו צינן ולפי שגם זה יתעלה בשורש וזה נקרא‬
‫סעודת לויתן שהוא רק מקליפת נגה שזה אין רק‬
‫ע ל‪.‬י די עולם הזה ולכן הוא ‪:‬השמחה היותר גדולה‬
‫ודג רומז למדת החסד כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון‬
‫כא דף נד‪ (.‬ושור הבר הוא המתקת‪ .‬כח הפעולה‬
‫מסטרא ■דגבורה שיתוקנו כל תשוקות הפעולה מנגה‬
‫שתתעלה וכ״ש‪ .‬בעניינו ובזה׳ק פ׳ לך בענין הקרבנות‬
‫וזה‪ .‬ענק‪ .‬אין שמחה אלא בבשר שיהי׳ 'שור הבר‬
‫מה שנדמה שיצאו לפועל באדם והוא מכוסה בלבושים‬
‫ולויתן ששניהם הם כנ׳^ל‪ ,‬וזה שיתוקן הרצון והפעולה‬
‫■שנדמה שהי׳ בהם תאוה וכעס וכשייתוקן בשורש‬
‫שתאות אדם חסדו• וגם הכעס הי׳ רוגזא דרבנן‬
‫אז תגדל השמחה‪.‬‬
‫אכן• ‪ .‬דו ר המדבר שמקורם לא■ הי׳ משום גמר‬
‫הי׳ בעלמא עלאה עלמא דאתכסיא דור דיעה‪ ,‬הם‬
‫היו צריכים בשר שיתוקן שורשם בשורש הדעת והוא‬
‫למעלה ‪ ,‬משיור הבר ולויתן וכדאיתיא בתיקוני הזהר‬
‫רנג‬ ‫ישרים‬ ‫בהעלותך‬
‫לו פי גם לו איזה נ ח פעולה ועל זה איתא במס׳‬
‫סו טה ) ה׳( פל אדם שיש■ בו גסות הרוח אין■ עפרו‬
‫ננער‪ .‬ופו׳ פל אדם שיש בו גסות הרוח אמר‬
‫הקב׳׳ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם והקדוש‬
‫המקובנ רבינו■ חיים וויטאל ז״ל בשער הקדושה‬
‫כתב פי שורש הקנאה באה ■מהתאוה )שם שער ב׳(‬
‫אבל מביאה• למדת הפיעס וגם התאוה שורש הגיאות‬
‫וכמו‪ .‬שיתבאר בס״ד‪.‬‬
‫שם לקמן דמדת תפארת נקרא מלך ומלך כשיוצא‬
‫וענין קנאה השני׳ הוא בשורש צרת עין אף‬
‫שיש לאדם פמה מיני טובות יש לו צרת עין‬
‫בזולתו לבל יהי׳ לו אף החצי ממנו‪ ,‬ופן בדבר שאין‬
‫חברו■ עולה במעלה יותר ממנו שאינו מזיק לו פי‬
‫גס לו י יש הרבה וזה יבא • מחמת מיעוט הבנתו‬
‫ברוממות ה׳ בדמותו פי ח״ו יד ה׳ תקצר ובאם‬
‫יר‪.‬לך השפעת ה׳ לחברו ח׳ץ תתמעט אליו ואף שלא‬
‫יהי׳ לחברו הרבה פמו שיש לו אפן ידמה פי מחמת‬
‫חברו הוא יתחסר ופן גם הדבר בהתעלות חכמה‬
‫ודעת■ ולענין זה יתייחס קנאת רחל באחותה וזה‬
‫לא יבא משורש האדם■ רק פפי הבנתו ועל זה‬
‫לא נאמר ורקב ‪ -‬עצמות פי באמת זה מאמין שהכל‬
‫מה' הוא אפן יתפיסו בבעל גבול ותכלית וזה הוא‬
‫מקוטן אמונה פי' אמונה היא במה שהוא למעלה‬
‫משפל האדם כי מה שהיוא בשכל אין צריך לאמונה‬
‫■ולפי שהאדם■ הוא בעל תכלית לפן מצד טבעו ׳לא‬
‫יופל להתפיס גדר בלי■ בעל תכלית אפן פל זה‬
‫בבינת הלב פי בינה היא בלב ופמ״ש ולבבו יבין‬
‫)ישעי׳ ו( ודעת הוא בשפתיים פמ״ש ודעת שפתי‬
‫)איוב ל״ג( אבל חכמה היא למעלה על שניהם‬
‫פי זה הוא חלק אלקי הניתן באדם וזה הפח אף‬
‫באדם אין לו גבול וקץ אף שיש לו תכלית פי לא‬
‫יעמוד במקום אחד 'לאמר לו עד פה תשיב רק‬
‫מתגדל ומתרחב כשלהבת קשירה בגחלת אפן זה‬
‫הוא תפ׳ליתו'שחוזר לאחוריו וזהו מפני הכלי הניתן‬
‫בו פי באמת השכל לפני עצמו אינ׳ו בעל תכלית‬
‫רק הגוף המקבלו אינו מניחו לצאת מגדרו ולפן‬
‫נקראת התורה בפי חז״ל מלחמה משיבי מלחמה‬
‫שערה ‪).‬ישעי׳ פח( ודרשו שנושאין ונותנין במלחמתה‬
‫של תודה )מגילה טו ‪ ( :‬פי השפל והחכמה תרצה‬
‫לצאת לזיץ מגדר הנג די להם ויתאמז למשוך גס‬
‫םו ד‬
‫תתערב להם שסופן לאבד מן כעולם שנאמר זהי׳‬
‫בכל הארץ פי שנים בה יפרפו יגיועו והשלישית יוותר‬
‫בה ואין השלישית אלא ישראל ופו‪ /‬ישראל נקראים‬
‫חלק ■שלישית ברזא דפפארת שרואים שיש שני מדות‬
‫הפפים ומתאחדים ולפן הם יפללו בעבודתם שני‬
‫ה׳מדות ליחד את הש״י שהוא גבוה ומשולל מפל מדה‬
‫לאפוקי מי שאינ׳ו מיחד את הש״י הרי משיג שיש‬
‫פחות מחולקים בעולם‪ ,‬וזה ענין החציוצרות דמייתי׳‬
‫תוקעין לפניו‪.‬‬
‫ויאמר לו משה ׳המקנא אתה לי ומי ■יתן פל עם‬
‫ה׳ נביאים פי יתן ה׳ את רוחו עליהם‪ .‬ענין‬
‫הקנאה תתפרד והיתה לשני ראשים‪ .‬אחד במה‬
‫שהאדם מקנא לחברו שלא ירצה להיות חברו עולה‬
‫במעלה יותר ממנו וזהו עבע• כבושה בבני האדם‬
‫שירצה להיות הגדול בעולם וזהו שאמר הכתוב לפתח‬
‫חטאת ■רוק )בראשית ד( פי זה הוא שורש פל‬
‫ההסתרות שהאידם ירצה לעלות במעלות גביוהות‬
‫שלא ימנע ממנו שום דבר וזהו בש־ורש גיאות שפל‬
‫הה׳ולך ד׳ אמות בקומה זק^ופה כאלו דוחק רגלי‬
‫השכינה )ברפות מג ‪ ( :‬פי קומה זקופה הוא היתרון‬
‫האדם על הבהמה שרומז על יתרון הבחירה■ לאדם‬
‫מבהמה שאינו כפוף לשום דבר ובאם יהלוך האדם‬
‫ד' חמות היינו שיעור הפחות בהתיישבות דעת‬
‫האדם אם יעמוד בדיעה הזאת אז מצדו ותפיסתו‬
‫אין פח השי״ת שולט עליו להטותו לפל רצונו ובאמת‬
‫הלא לבות בני ■אדם ביד ה׳ ולו נתכנו עלילות ולפן‬
‫האדם המקנא משורש הגיאות עליו נאמר ורקב‬
‫עצמות קנאה )משלי יד( כי גם עצמותיו שהם‬
‫יסודות האדם גם בהם יגיע ה הפ סד והכליון משורש‬
‫דיעה הזאת מאחר שהחסרון הלזה יבא משורש‬
‫האדם שבא לחומר היעיפור אחרי חטאו ונסתר‬
‫ממנו לבל ירגיש פי הוא נברא ועליו יש פח הבורא‬
‫ומזה יתחייב גם מדות הכ עס דאיתא פל הכועס‬
‫כאלו עובד ע״ז )זה״ק בראשית פז‪ (:‬פי מאחר‬
‫שכועס על המנעו מאיזה דבר ידמה כי אין שופט‬
‫על פל הארז המשגיח על פל דבר בהשגחה פרטיית‬
‫ימתפיס ■פח המונעו לאיזה פח נפרד בפני עצמו‬
‫וזה נקרא עובד ע״ז יכל זה מפני שבשורשו ידמה‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫בהעלותך‬
‫הרבה חכמה ודעת אכן מדותיו לא נזדככו ביראה‬
‫תמידיית ועוד קדושתו אינו בקביעות בו ולזה‬
‫עוד לא ישופע לו שום טובה בהתפשטות ולפי‬
‫שההשפעה תהלך נגדו בצמצום לכן ישיג השפעת‬
‫ה׳ בגבול ותכלית ולכן גם■ רחל כאשר הי׳ נגיעה‬
‫במדת ■הקנאה שגם בניה נקראים מקנאים אפרים‬
‫לא יקנא )ישעי׳ יא( וכל עוד שעמדה בזה לא‬
‫השיגה מבוקשה כי גם כח תפלתה סתם ממנה כי‬
‫התפלה צריך להיות למקום שאין לו גבול ותכלית‬
‫( ■ואח״כ כשנשלמה בתת שפחתה‬ ‫כמבואר )‬
‫■ליעקב ונשלמה במדה זאת אז תיכף נשמע תפלתה‬
‫כי תיכף השיגה שכח ה׳ בלי גבול ותכלית‪.‬‬
‫דמיון ממה שהשיג ולכן איתא הרבה צפו לדרוש‬
‫והאמנם כי מודעת כי מדה הראשונה הנזכרת‬
‫במדת הקנאה שתבא ממדת הגיאות גרוע‬
‫מאוד על כל זה ייש בה יתרון המעלה כי לא יקנא‬
‫אלא למי שיידמה לו שיעלה במעלה יותר ממנו אבל‬
‫מי שהוא קטן ממנו לא יקניא אבל ממדה השני׳‬
‫היינו הצרת עין בזה ■יוכל לקנא אף למי שקטן ממנו‬
‫כמבואר‪ ,‬אבל יתרון למדה השניה טל הראשונה היינו‬
‫כי מאחר שצרות עין אינו שרשיי בטבע האדם ולכן‬
‫כשיזדכך טבעו ילך זאת ממנו אבל הגיאות מאחר‬
‫שהוא שורשיית לכן כל עוד שהיאדם בגוף אף שנשלם‬
‫בכל מדותיו כמו שיוכל האדם להתברר ביותר בעוד‬
‫היותו בגוף עוד זאת המדה תחוף עליו וכמו‬
‫שמצינו במרע׳׳ה שביום האחרון לחייו בעולם הזה‬
‫אמרי שדימה כי יהושע גדול ממנו אמר מאה מיתות‬
‫ולא קנאה אחת )מדרש רבה וילך ט( וזהו כי בעוד‬
‫האדם במאסר חמר ■העכור לא יפוייס בשום ריצוי‬
‫וטובה רק שיהי׳ המעולה במעלה ומדוגל אף שזה‬
‫כח המתנגד לעצמיית גופו ועל זה נאמר וכרקב‬
‫בעצמותיו מבושה )משלי י״ב ד׳( וכדאיתיא במורה‬
‫( כי החומר נמשל לאשה זונה שלא תתפיס‬ ‫)‬
‫בצורה הניתן לה עד שתכלהו וזה יבא גם להחומר‬
‫הפ סד גדויל כי הרוח תשיב אל האלקים והחומר אף‬
‫שבאמת גם בדומם נמצא חיים והכל לכבוד ה׳ אכן‬
‫בכל עוד יש חיבור לצורה יבין כי על ידו יעשה‬
‫כבוד ה ‪ /‬אבל בהפרדו עם כי לא יאבד אף טפה‬
‫חומר מיום ניתן בעולם הזה רק שפושט צורה‬
‫ולובש אחרת מ״מ הצירה בהפסדה הוא דבר שיש‬
‫סוד‬ ‫רנד‬
‫כח הגוף למעלה ממדרגפו אכן הגוף בנחז יימשיך‬
‫את החכמה למעה ממדרגתה כמו שנראה כשהגוף‬
‫יתאוה לאיזה דבר אף שהאדם בחכמתו יבין כי‬
‫■לא יוכשר לפניו מכל מקום גם בחכמתו יחשוב‬
‫תחבולות איך להשיגו אבל באמת החכמה בעלמותה‬
‫הוא למעלה מבינה ’לכן בה יוכל האדם להבין‬
‫ולהאמין אף בכח בלי בעל תכלית ואף שאין ביכולתו‬
‫להכניס זאת ללבו כי שיידע האדם בבירור אינו עד‬
‫שיבין בלבו ■ואף שהחכמה משגת הרבה עוד אין‬
‫לאדם ידיעה אמתיית כי גם החכמה שבאדם נבדלת‪.‬‬
‫ממנו עד שמדמה בלבו גם כן אכן בלב אינו משיג‬
‫כמובשכל רק על ידי החכמה נשאר בלבו איזה‬
‫במרכבה וילא ראו אותה מימיהם ואמר ר״י התם‬
‫באבנתא דלבא תליא )מגלם כד ‪ ( :‬כי הבנת הלב‬
‫הוא על ידי הצטיירות וכדכתיב )מישלי א( להבין‬
‫ומליצה כי בבינה צריך משלים ומליצות אבל‬ ‫משל‬
‫החכמה משגת הענין כמו שהוא ומזה יוכל האדם‬
‫לבא לאמונה יתירה ובאם יחסר זאת האמונה‬
‫יתפוס כח ה׳ לבעל תכלית ולכן אמרה רחל ואם‬
‫אין מתה אנכי )בראשית ל( כי עיקר חייתה הי׳‬
‫הצפוי והקיווי לבנים ובקנאיותה לאחותה בדמותה‬
‫שלא השאירה אליה השפעה ולכן אמרה מתה אנכי‬
‫שיפסוק כח השפעת חייתה ולכן גם במשה רבינו‬
‫כשאצל מן הרוח אשר עליו וכדפירשו חז״ל‬ ‫ע׳׳ה‬
‫)רבה בהעלותך טו( כמדליק נר מנר מפל מקום‬
‫איתא בשבת )כב‪ (.‬כי גם בזה שואב מישחא‬
‫ובאמת כך הי׳ כי התחלת הפס קת הנבואה ממרע׳׳ה‬
‫כי זה הי׳ התחלת כניסת הארץ כי גם הבשר‬
‫הניתן להם מכחו של יהושע הי׳ כידוע‪.‬‬
‫ולפי שיהושע הבין זאת ולכן על אלדד ומידד‬
‫שלא עלו בגורל כעס יהושע באמרו למשה‬
‫כלאם והשיב לו משה המקנא אתה לי מי יתן כל‬
‫עם ה׳ נביאים כי מה שאין אני נכנס לארץ זה‬
‫הוא ברצון ה׳ והרוח ה׳ אשר עליהם גם כן מה׳‬
‫הוא ומצדו יכול ליתן לאיש מבלי יחסר חברו מאומה‪.‬‬
‫והמביא לידי זאת הקנאה בצרת עין הוא‪ ,‬בכל‬
‫עוד שלא יזדכך האדם במדותיו ואף שהשיג‬
‫רנה‬ ‫ישרים‬
‫יותר מכפי הבנתו אם כן תמיתהו הקנאה ולא‬
‫יסור ממנה ‪.‬אף רגע כי כל מה שיבא■ לפניו יקנא‬
‫עד שתמית אותו וזה ההפרש שבין מיתה להריגה‬
‫כי באויל נאמר יהרג כי הריגה עושה רשימה‬
‫וחסרון גם בהגוף אבל מיתה אינה בלתי פירוד‬
‫ההרכבה ועוד ביכולתה לחזור כמו שהי׳‪. .‬‬
‫וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה‬
‫כי הוא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות‬
‫רוח )קה׳לת ד׳( המלך החכם הלזה אשר החכם‬
‫מכל אדם אחרי כי התחכם להביט במעשה בני אדם‬
‫זביאר לניו כי כל כשרון מעשה אם תבא מחמת קנאת‬
‫איש מרעהו הלא הבל הוא‪ ,‬ובאמת דבריו עמוקים‪.‬‬
‫הם וברורים למוצאי דעת כי בגמרא )פסחים נ‪.(:‬‬
‫איתא י לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא‬
‫■לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וגם אנו מכוונים‬
‫בשם יוחס תוארנו ביישנים ‪.‬זכימיו שאמרו ז״ל בגמרא‬
‫)נדרים כ( למען תהי׳ יראתו על פניכם זו הבושה‪.‬‬
‫כי הבושה תעשה פעו׳לה גדולה בלב בני האדם‬
‫ואיך דחה שלמה המלך ‪ .‬ע׳ ה את כל הנעשה מחמת‬
‫קנאת איש מרעהו והכי גם האדם שעושה דבר טוב‬
‫מחמת הבושה אינו מקבל שכר טוב וכן מצינו בדברי‬
‫חז״ל )בבא בתרא‪ .‬כא‪ (.‬קנאת‪ .‬סופרים תרבה‬
‫חכמה וידוע ומפורסם לנו מאימינים בני מאמינים‬
‫כי חכמה לא תבא בלתי בסייעתא מאת הש״י וכמ״ש‬
‫)דניאל ב( יהב חכמתא לחכימין‪ ,‬ובאמת קנאת‬
‫סופרים בשורשה הוא כי לא ישב אדם בדד והתחכם‬
‫לחדש איזה דבר חכמה הלא אז ידמה בנפשו כי‬
‫אין עוד לחדש ולהוסיף בזה וכפי הנחתו שהניח‬
‫דעתיו בהשכלה הראשונה כן יקום אצלו יתד בל‬
‫תמוט אכן כשיראה כי יש חכמה יתירה בזה אז‬
‫כל עויד עצמו ירבה כדי שגם היוא יוסיף בזה כן‬
‫יצרף לזה שקידה ותפלה וזה יפעל רגש בלבבו מאחר‬
‫שיש נבריא שיכול להשייג יותר הלא אל אחד בראנו‪,‬‬
‫ומדוע אגרע בחלק חכמתו הלא אוכל לעלות במעלה‬
‫יותר ממנו‪ ,‬אכן יש הפרש בין קנאת איש מרעהו‬
‫לקנאת סופרים‪ ,‬כי קנאת איש מרעהו הוא שהאדם‬
‫רואה שחברו עולה במעלה ומצליח מתקנא בנפשו‬
‫מדוע לא ■אעשה גם אנכי כמהו הלא אראה מעשיו‬
‫ואדמה לו או אגדל ממנו וכל זה■ אף שלפעמים‬
‫בהעלותך‬ ‫םוד‬
‫לו מקנה שממנו עצמו יבנה בנין שיראה איך נ־עשה‬
‫ממנו‪ .‬ענין גבוה ■מעל גבוה אבל החמר אף שילבש‬
‫צורה אחרת מכל מקום הוא בלמי כמו עץ שהי׳‬
‫תחלה כלי ואחר כך נשרף ומהאפר נעשה איזה דבר‬
‫שילא‪ .‬ניכר ממה נצמח ולכן בזה שישאף לצורה גבוהה‬
‫יגרום לעצמו כליון ורקב במצמותע ומצד מדה השני׳‬
‫שזה הצורה גורמת ע״י תפיסתה לא יגרום ההפסד‬
‫בלתי המצב שעומד בו אבל לא הכליון לגמרי‪.‬‬
‫ובצרת עין גם מי שעדיין לא השיג מאומה עוד‬
‫איך ■יוכל להצר עינו כי עדיין לא ה תפיס‬
‫העובה כלל אבל בגיאות אף •שהוא ריק מכל גם‬
‫כן יש לו זאת המדה כי גם זה מביואר שיתחלק‬
‫לשנים אחת גיאות מצד התולדה שיוכל האדם להתפאר‬
‫כי נולד נקי במדות מועלת ועובות ואחת בחכמה‬
‫ובהשגה והגיאות בתולדה אף יונק שדים יוכל‬
‫להתגאה בו‪.‬‬
‫ויתבאר זה הענין במענה אליפז שענה לאיוב‬
‫)איוב ה׳( כי לאויל יהרג כעס ופותה תמית‬
‫קנאה‪ .‬אחר כי איוב כפר בהשגחה פרמיית ואינו‬
‫חשוב אצל ה׳ מין האדם להביט אף בצדקתו ועיין‬
‫במורה )פרק כ״ג משלישי( ביאור הנחת אלו החמשה‬
‫דיעות ואיוב כפר בכל ההשגחה כמאמר חז״ל )ב״ב‬
‫טז‪ (.‬ביקש איוב להפוך קערה על פיה וכן דבריו‬
‫אחת הוא על כן ■אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם‬
‫שוט ימית פתאום למסת נקיים •ילעג כו׳ )איוב ט(‬
‫והנה אליפז מבואר שם כי דעתו הי׳ כי לא יבא‬
‫על האדם שום רעה בלתי על חטאו ואף שאינו יודע‬
‫מכל מקום על איש תם לא יבא רעה וזה אמרו‬
‫כי לא השוט ימית פתאום רק איש בחטאו ימותו‬
‫כי לאויל יהרוג הכעס יפותה תמית קנאה ולהפתי‬
‫קנאתו תמות תאחז בו עד שתמיתהו כי אויל היא‬
‫עקש בחטאו וכמ״ש אוילים מדרך פשעם )תהלים‬
‫ק״ז( וזהו על העקשית הנטבע בלב האדם בדמותי‬
‫כי הוא העיקר בעולם לזה כעסו תהרוג כי אחרי‬
‫רואו כי לא יצליח דרכיו יבא התרשלות בכל יסודותיו‬
‫ועמודיו ירגזון בשורש חייהו‪ ,‬אבל הפתי הוא‬
‫שנתפתה 'לכל אשר יבא לפניו וידמה לכל טובה‬
‫הבאה נגדו כי הוא העיקריית והשרשיית ואין בהי‬
 ‫ישר ים‬ ‫בהעלותך‬ ‫סוד‬ ‫רנו‬

‫‪1‬גי כחותם על לבך כחותם על זרועיך כי עזה‬ ‫שיב‬ ‫שישמור ה אז ם בזה לבלי יעבוד על ד‪3‬רי פוסה אף‬
‫כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי‬ ‫מאופן כזה כי זהו לבויש ‪.‬בעולם הזה ליראה ולמעלה‬
‫אש שלהבתיה )שיר ■ח׳( הנה ענין אהבה העזה‬ ‫זהו היראה האמתייש כי עיקר הביושה הוא נגד‬
‫ממות אם היא אהבה אמתיית ושרשיית כי ענין‬ ‫הש׳‪ v‬ובושה אף בעולם הזה‪ .‬שבוש מפני בני אדם‬
‫המות שהוא חזק יותר מהחיים כי חיים הוא‬ ‫גם כן משורש הזה תצמח אף בלא דעת האדם מה‬
‫ההרכבה השלימה •והרוח אשר נושב השי״ת כמ״ש‬ ‫שנפש מישראל נעבע בו בושה אף שלא הגי ע לכלל‬
‫)בראשית ב( ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם‬ ‫יראה לפי שליא השיג רוממות ה׳ איך לירא מפניו‬
‫לנפש חי׳ וזה המאמר הוא מתפשט בכל יצירת‬ ‫אכן בראותו מעשה אצבעותיו כי ברא בני אדם‬
‫הא׳דם וענין המות המפריד ההרכבה הלזו כי מאחר‬ ‫שהם נקיים במה שהוא נתאב ונאלח באיזה מדה‬
‫שכל הבריאה הי׳ כדי שיוכר כבוד ה' וליותר בריאת‬ ‫רעה לכן יפעול בלבו ב ו ^ בעוה״ז אבל מצות עשה‬
‫האדם בין כל הנבראים כי איך יוכר כבוד ה׳ על‬ ‫שצריך האדם לקיים צריך להיות באהבת הלב ואף‬
‫הדומם לכן מראה הקב׳׳ה כי בהרכיבו דומם עם‬ ‫על פי שיש עובד מאהבה ועובד מיראה וגם שכר‬
‫נפש חיה יצטרפו שניהם לעבודתו והחיים תמשיך‬ ‫העובד מיראה לא יבצר עם כי קען הוא ובזה יש‬
‫למעלה גם את הדומם לעבודת‪.‬ו ית' וזה האות כי‬ ‫הרבה חילוקים כי גם מיראת ה׳ אשר שורשה‬
‫גם בדומם כבודו שוכן כי באם לא הי׳ כבודו על‬ ‫מאשר תוכה רצוף אהבה אם לא הגי ע האדם‬
‫הדומם ג״כ לא הי׳ בכח יכולת הנפש להמשיך אליו‬ ‫לעומקה להביע בלתי להאהבה בשעת עבודה גם‬
‫את הגוף כי מאחר שעומד במקום טומאה והנפש‬ ‫בזה יקטן מעלתו מהמשיג אהבה השלימה אבל‬
‫צריך להעליותו להמשך אחריו וזה ראיה כי גם‬ ‫במצות לא תעשה להשמר מפני זה עי״ז נקרא עבודה‬
‫בדומם יש חייים כי למה לו להיגוף לשמוע לנפש‬ ‫שלימה ואף הבורח מן העבירה מפני יראת בני אדם‬
‫אף בדבר שהוא נגד טובת הגוף וזה נראה בחוש‬ ‫הרי על כל פנים נשמר והמעשה הוא טובה רצונו‬
‫באדם שהוא שלם בשכלו גם גופו לא ישאף בלתי‬ ‫מעשה השמירה וזה יגדל יותר ממחשבתו ויעלה‬
‫לטובה ולמה לו זאת הלא לפני הגוף אין טוב רק‬ ‫למעלה מתפיסתו וגדר שכלו ושם ‪.‬יעשה פרי כי‬
‫שיאכל וישתה ומה איכפת לי׳ אם הנפש גם אח״כ‬ ‫זה יעיד עליו שלא הלך בדרך הרע אף בכל מחשבתו‬
‫תענש אחר פירוד ההרכבה‪ .‬אכן גם בדומם נמצא‬ ‫כי לולא הלך בכל מזימותיו לא הי׳ בכת הבושה‬
‫חיים כמוס בו וכאשר יעור מכח הנפש המעירו‬ ‫להסיעו מזה כמו שנראה לפעמים כי התאוה תגבור‬
‫אז גם הוא ישאף לעבוד בוראו וזהו תוכן בריאת‬ ‫על השכל ולכן אם עוד הי׳ ביכלתו להסיע אף‬
‫האדם ואמנם באמת כשהידומם‪.‬הוא על מקומו בלא‬ ‫מאיזה טעם זה יעיד כי לא לבו הלך וזה מפני שקבוע‬
‫השתתפות החיים יעשה ג׳׳כ כבוד בוראו עוד ביתר‬ ‫בו קדושה כי מצד מזימות הגוף וחמדתו הי׳ ביכלתו‬
‫שאת מכאשר הוא בצרוף חיים כן גם הנפש כשהיא‬ ‫לשלול כל שבלו ובינתו אבל במצות עשה אף כי‬
‫בלא גוף כי אין להם כח בחירה רק כשיצטרפו יחד‬ ‫עשה המצוה לכוונת טובו גם כן מצאנו בגמרא‬
‫כי הדומם אינו בעל בחירה וכן הנפש כי גם‬ ‫)ר׳‪/‬ה ד‪ (.‬הנותן סלע לצדקה על מנת שיחי׳ בנו או‬
‫' מלאכי מעלה נקרא ין עומדים כמ״ש ונתתי לך‬ ‫ע״ז שאהי' בן עוה׳׳ב בישראל הרי זה צדיק גמור‬
‫מהלכים בין העומדים האלה )זכרי׳ ג( מפני שאין‬ ‫אבל לא טל מנת שיהי׳ בן עולם הזה ועל זה‬
‫להם בחירה ואינם עולין במעלה וכדאיתא בזה״ק‬
‫הנותן צדקה בלתי להתיהר אינה נחשב למאומה‬
‫)תרומה קע‪ (.‬דהא כלהו משריין עלאין לית להון‬
‫באם אין לו שום כוונה רצוי׳ גם כן כי אין זה‬
‫‪.‬‬ ‫קפיצין‪.‬‬
‫קנאת סופרים כי קנאת סופרים הוא מחמת שמכיר‬
‫אבל כמו שנבראו כן עומדים בתפקידן מבלי שינוי‬ ‫כח ה' וירצה גם הוא להגיע לזה אבל זהו קנאת‬
‫אבל האדם יכול לעבור גם כן על ידי כח‬ ‫ע^‬ ‫איש מרעהו ■וזה הבל ורעות רוח כי במצות‬
‫בחירתו יכול ליכנס להסתר והם נקראים עירין‬ ‫צריך רחימתא דלבא‪.‬‬
‫רנז‬ ‫ישרים‬ ‫בהעלותך‬
‫לשורשו והנה האהבה הא׳מתיית גם כן הוא מפני‬
‫שבשורש הנבראים אחד הם וכאשר יגיעו שניהם‬
‫להכרה אחת כי שניהםממחצב אחד אז ישאפו‬
‫שניהס זה לזה כי זה שורשם וזהו ה אהבה השלימה‬
‫וכן אהבת הש״י לישריאל ואהבתם אליו כי הם‬
‫בניו והוא אביהם‪.‬‬
‫בחירה הוא גם כן מפני הכרת כבוד ה׳ שמכירים‬
‫וענין הקנאה שהיא הסתרה גדולה כמו שנתבאר‬
‫הן קנאת הגיאות הן קנאת הצרת עק שניהם‬
‫הסתר הם וזהו קשה משאול כי שאול הוא ההפסד‬
‫והפליון והעדר הגמור ומעשה שייעשה האדם לא‬
‫כח האדם‬ ‫עובה זאת המעשה עם מקורה רצונו‬
‫שהלך בזה ותם לריק ולאבדון וזה נקרא פאול‬
‫שהיחועא מא׳בד הון וחלק מכח׳ו כי זה הכח לא‬
‫ישיב אליו וזה הפך משאיפת הינחצב להמקור כי זה‬
‫מונע מלשוב למקור כי ילך לאבדון על ידי הסתירו‬
‫וככה ענין הקנאה שתסתיר שורש האדם וזהו‬
‫רשפיה רשפי אש שלהבתיה ואיתא במדרש רבה‬
‫)שיר ח על‪ .‬הכתוב שימני כחותם( ר׳ ברכי׳ אומר‬
‫מכבהלמים ולא המים‬ ‫באש שלמעלה לא האש‬
‫מכבין‪ ,‬לאש כי זה הכח המסתיר לא יכבה לעולם‬
‫כי זה הכח לא יעלה אף כי האדם יעלה ויזכה‬
‫לעוה״ב כח ההסתר לא ‪.‬יתכבה כי זה יפול מן‬
‫האדם ולא ישיב אליו אחריי שזה יתחייב כח הכעס‬
‫אם לא שיברר כי הי׳ רותחא דרבנן כאשר מבואר‬
‫אצלנו במקום אחר אז ישיב יחי׳ גם זה הכח‪.‬‬
‫גובר ושניהם רדופים להתפרד לשוב למקורם ששם‬
‫כחותם על‬ ‫ישראל שימני‬ ‫והנה זה מענת כנסת‬
‫לבך כח׳ותס על זרועיך ואיתא במס׳ תענית‬
‫)ד‪ (.‬כי שאלו שלא כהוגן והקב׳׳ה השיב להם כהוגן‬
‫כי ברצותם לבקש כי רשפי אש הקנאה לא תוכל‬
‫לכבות את האהבה יוכן מים רבים לא יופלו לכבותה‬
‫כי מים רבים מבואר במדרש )ישם ובמדבר רבה ב(‬
‫כי מורה על האומות כי בשעף זרם מחשבותם‬
‫הרעים יבאו מחשבות רעות גם בלבות ישראל‬
‫המסתירים מהם כח הש״י על ידי חמדות ותאות‬
‫מעוביות עולם הזה וזהו מחמת שעל כל עובה יש לבוש‬
‫המסתיר כי זה עיקר העובה בעולם הז ה ההסתר‬
‫כי היא עובה נפרדת ולא יצרך‪ .‬להש׳׳י ע׳׳י וישכחו‬
‫וזה עיקר העובה ולכן היין בעולם הזה משמח כי‬
‫םוד‬
‫)דניאל ד( שאק שינה לפניהם ולכן ענין הבריאה‬
‫הוא כדי לברר אלו הכסות שהם בלי בחירה רצונו‬
‫הן פח הדומם והן כס המיים כי מאחר שכמות‬
‫שהן אין ראי׳ על עבודתם ט הם עושים רצון קונם‬
‫ולכן יצרפם יחד ומהצערפותם יבא כח בחירה וכמו‬
‫שיתבאר בע״א בס״ד וזה ראי׳ על מה שעושים בלי‬
‫וזה ענין הבריאה ולכן המות‪ ,‬עז מהחיים כי כאשר‬
‫נתברר זאת בעולם הזה כי אין אדם מת עד שיתברר‬
‫וכדאיתא )פר״א לד( ואין הנשמה יוצא מן הגוף‬
‫עד שתראה השכינה ‪,‬שנאמר כי לא יראני האדם‬
‫וחי ובזה״ק )נשא ־קמז‪ (.‬כי לא יראני האדם וחי‬
‫בחייהון לא ממאן אבל במיתתהון ממאן‪ ,‬כי זה‬
‫הענין השלימות שמשיג בעולם הזה שמברר שכח‬
‫ה׳ וכבודו על הדומם והחיים שזה כולל הכל זה‬
‫נקרא רואה פני השכינה כי שלימות אינו נמצא רק‬
‫בהש״י וזה מורה ויקרא לו ה׳ שלום )ספר‬
‫שופעים ו( כי לזה מורה שם קוי״ק הנורא כי הוא‬
‫שלם בלי הפסק ואין שלימות רק עצמותו ית׳ ולכן‬
‫בעת הזדככות האדם ואז תתפרד הרכבתו כי מאחר‬
‫שהיו בעוה״ז ונתבררו שכל עצמם אינו אלא כב׳וד‬
‫ה׳ לכן ירצו לשוב למקורם כי שם יעבדו את ה׳‬
‫ביותר תוקף מבלי פח מונע כי העפר ישוב כמו‬
‫שהי׳ וגם זהו כבוד ה׳ בשלימות כן הרוח אשר תשוב‬
‫אל האלקים ■אשר נתנה וזאת הרגע האחרונה שהגוף‬
‫שומע בשלימות לנפש כי כח הגוף נחלש והנפש‬
‫יעשו רצון הש״י בשלימזת וזהו השלימות הגמור‬
‫זאת הרגיע שאז שולעים שניהם כח העבודה בלי‬
‫בחירה ועוד כח הבחירה מתברר בזה וחופף עוד‬
‫עליהם וזה נקרא על שם הוי׳ וזה באדם שנשלם‬
‫בכל עניניו נקרא מיתת נשיקה‪ ,‬וכדאיתא בירושלמי‬
‫יבדית פ׳ האשה שהלכה )הלכה ב׳( ספותה לראשי‬
‫ביום נשק )תהלים ז( ביום ששני עולמות נושקין‬
‫זה את זה העולם הזה יוצא והעוה״ב נכנס‪ ,‬וכן‬
‫בגמרא על ענין שלימות כאשר יושלם הבירור וירצה‬
‫לשוב למקורו להתענג זה קרא שלם וכדאיתא על‬
‫פסוק אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ככלה שנמצאת‬
‫שלימה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית‬
‫אביה )פסחים פז‪ (.‬וזהו ענין המיתה שישאף‬
 ‫י‘ ש ר י ם‬
‫זה מדה במדה טל זה נאמר קנאת ה׳ צבאות שהש״י‬
‫מקנא היינו שמסיר השגחתו מזה האיש או המין‬
‫ומראה רוממותו ואינו מראה ענותנותו וממילא‬
‫כשיגביה׳ממדותיז וממילא ילך זה לאבדון מבלי ישאר‬
‫לו שורש מאחיר שאומר שאין לזה שורש‪.‬‬
‫וזה ששאלו כנסת ישראל שימני כחותם על לבך‬
‫כחותם על זרועיך כי עזה כמות אהבה ונגד‬
‫אהבה יעידו אילה השנים רצונו הקנאה הקשה כשאיול‬
‫המסתרת מאוד וכן מים רבים היינו שטף זרם‬
‫התאוה ולכן נגד הקנאה הקשה משאול שזה מביא‬
‫קוצר דעת מלקבל האמת נגד זה שא׳לו שימני כחותם‬
‫על לבך כי אם יהיו נחתמים על הלב היינו בעומק‬
‫רצון הש״י שם יהיו נקשרים ממילא לא יבא להם‬
‫דיעה הזאת למעט בתפיסת ההשגחה ונגד מים‬
‫הרבים היינו התאוות והחמדות בקשו שמני כחותם‬
‫על זרועיך כי הזרועות הם ענפי הלב כי לא יצא‬
‫לפועל על ידם בלתי רציון הש׳ע והם יהיו כלי‬
‫פעולתו ית' וממילא לא יבא להם שום תאוה ששוטף‬
‫למעלה מראשם ושכלם והקב׳׳ה השיב להם הן על‬
‫כפים חקותיך )ישעי׳ מ׳׳ט( אתה שאלת דבר‬
‫שלפעמים נראה פעמים אינו נראה אבל אני אעשה‬
‫לך דבר שנראה לעולם כי ישראל מצדם בקשו שיהיו‬
‫קשורים בלבם ובמעשיהם וברצונותיהם בו ית׳ וזה‬
‫שהשיב הקב׳׳ה כי אחר שיחוקם על כפים זה יעיד‬
‫כי כחותם על לבו וודאי קשורים אכן כפי בקשת‬
‫ישראל אינו רק בעומק אבל האדם אינו מרגיש‬
‫בו כך רק כשיעמיק הרבה וזהו פעמים נראה פעמים‬
‫אינו נראה אבל הש״י השיב הן על כפים חקותיך‬
‫דבר הנראה לעולם לבלי יבא התרשלות לנפש מישריאל‬
‫בשום פעם רק בהתעוררות מעט ירגיש כי הוא‬
‫■דבוק בחיים נצחיים בהשי״ת‪.‬‬
‫פרשת שלח‬
‫ב׳ מ ד ר ש רבה שליח‪ .‬הלכה מהו לפרוש ליס‬
‫הגדול קודם לשבת שלשה ימים‪ ,‬שנו רבותינו‬
‫אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קודם‬
‫לשבת וכו' אס הי׳ שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל‬
‫שלח‬ ‫םו ד‬ ‫רנח‬
‫משכר ומשכח דעת‪.‬אנו ש כי הדעה הברורה והיראה‬
‫היא הפך מעולם הזה וזהו הסתר אחד‪ .‬והסתר‬
‫השני הוא רשפי אש הר!נאה כי לא נאמר כעס אנג‬
‫הש״י וקנאה בלתי על העובד עבודה זרה וכדאיתא‬
‫במורה )פרק ל׳ץ מראשון( ]עיין במ״ר ואתחנן‬
‫)ב׳ י״ח( שלא נאמר קנאה רק בע״ז‪ ,‬מב׳׳א הגרי״ל‬
‫זנ״ל[‪■ .‬ומבואר שם כי כל עובדי עבודה זרה‬
‫לא יחשבו כי זאת ע״ז הוא האלהי רק יעבדוהו‬
‫לאמצעי בינם ובין אלקים אלקנו ואיתא בשלהי‬
‫מנחות דקריאן ■לי' אלקא דאלהא והוא ט חלק‬
‫איזה כח לטבע ולא יביט לכל דבר בפרש שאין‬
‫השגחתו■ כל כך וזה הוא מפני שלהם אין הקב״ה‬
‫משגיח לפרטי נפשותיהם אף שאין דבר גדול וקטן‬
‫נעשה בלתי רציונו ולא יפול צרור בלתי השגחת‬
‫הבורא ית׳ אכן כל זה לתועלת ידוע אצלו ית׳‬
‫ולא לטובת הפרט מהאומיות ולפי שאין השגחה‬
‫פרטיית לקיום ׳נפשותיהם לכך לא יוכלו להשיג בלתי‬
‫כח הטבע וכן איתא בגמרא על בלעם■ ומספר את‬
‫רובע ישראל שהקב׳׳ה סופר רביעותוהן של ישראל‬
‫וכו׳ ■ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר‬
‫אפשר מי שהוא קדוש ‪.‬וטהור ומשרתיו קדושים‬
‫וטהורים יסתכל בדבר כזה )נדה לא‪ (.‬ולפי שהצר‬
‫עיניו בהשגחה שאמר שאי אפשר שתהי׳ השגחה‬
‫כזאת למעלה וזאת לא הי׳ יכול להאמין כי בעומק‬
‫■נפשות ישראל ה ם מקושרים בהש״י וקדושת הזווג‬
‫בנפשות ישראל יעורר חסד עליון ואף תאות ישראל‬
‫הם בהשגחה כי כל תאוה היא להתרבות בין תאות‬
‫אכילה ושתיה ובין תאיות משגל בנפשות ישראל יעשו‬
‫שורש למעלה מן יצירת האדם וייצר ה׳ אלקים‬
‫את האדם כי בזווג נולד הולדה חדשה שנעשה מדומם‬
‫חיים וכן באכילה ושתיה יתעלה הדומם ולמעלה‬
‫הכח הזה מופשט כל גשמיית הגופני רק כח תפלה‬
‫יעשה מכל זה בהכרת הבורא שגם הדומם יכיר‬
‫מה שעד עתה לא הכיר כי זה עיקר כח התפלה‬
‫שהאדם מבטל דעתו מפני הכרת הש׳׳י מה שהי׳ עד‬
‫עתה בהסתר‪ .‬וכבר יצאנו מכוונתנו ונחזור לעניינינו‬
‫כי מאחר שממעט בהשגחה נסמת עין השגחתו מדה‬
‫במדה וכן כל ענין עבודה זרה הוא ממעט בהשגחה‬
‫שזה הדבר לא יוכל להיות בשורשיו מוקשר למטלה‬
‫נמצא '■ש לזה כח נפרד בפני עצמו לפעול מה ונגד‬
‫רנט‬ ‫ישרים‬
‫וככל ענינים יש לבושים כי מה שהוא למעלה ביותר‬
‫בהירות הוא מתלבש בעולם הזה בלבוש יותר עב‬
‫וחמריי ולפי שבעלמא דאתכסיא שם הוא החירות‬
‫הגמור מסערא דיובלא והוא ששם אין שום עירדא‬
‫והתנגדות להמדות שאין שם■ פירוד כלל כי שם‬
‫מתאחדין כל המדות‪ ,‬ולכן להיפך לבוש הים בעוה״ז‬
‫ששם ממשיך עירדא וביותר נמצא עירדא במקום‬
‫שהדעת נסתר ואין האדם מושל בשכלו על מדותיו‬
‫■ולכן שם נראים הברואים פנפרדים אחר שכל אחד‬
‫יעמוד במדתו ואק הדעת גובר לאחדם ומזה יצמח‬
‫פירוד‪ ,‬ובזה השליחות הלכו לקנות קנין הארץ וארץ‬
‫רומז למדת מלכות שבזה המקום כל המדות הם ביחד‬
‫אכן כשאין הש״י מאור מהשורש אז כל מדה מתנגדת‬
‫לחבירתה ושבת אך< שהוא גם כן מדת מלכות שמים‬
‫אלא שבשבת מלכות שמים עולה להתקשר במקורה‬
‫וממילא כשכל המדות רואים את מקורם אין שום‬
‫עירדא מהתנגדות המדות כמו שמצינו במחלוקת‬
‫)פסחים נ ג‪ ( :‬שבין שאמרו להדליק בין שאמרו‬
‫שלא להדליק שניהם לדבר אחד נתכוונו‪ ,‬אכן מצד‬
‫האדם צריך הזמנה קודם לשכת שאף שבשבת יתבשלו‬
‫כל פעולות אדם אכן ההזמנה שאדם עושה מקודם‬
‫שבת מזה נועל חלק בקדושת שבת שהש״י מנהג‬
‫מדה במדה שמאחר שבימי המול שיש מקום לפעולות‬
‫אדם צמצם האדם עצמו להכין מקום שישרה עליו‬
‫כבוד שמים ומזה קונה מקום אף במקום שאין יד‬
‫האדם מגיע וזה דאיתא בזה׳ק בשלח )מ״ז‪ (.‬וקראת‬
‫לשבת ענג וכו׳ מאי וקראת דיזמין ליה ופו׳ כמה‬
‫דמזמין אושפיזא וכו׳ וקראת לשבת מבעוד יום‪,‬‬
‫והזמנה איתא כגמרא )פסחים קו‪ (.‬ששלשה ימים‬
‫קודם שבת נקרא קמי שבתא‪ ,‬לפי ששלשה הוא‬
‫תמיד החיבור מתלת קוין ולכן לא יכניס אדם עצמו‬
‫לשירדא בזמן שצריך להכין עצמו לקדושה הזאת‬
‫שהיא מבשלת כל השרדות כי כיום הזה מצד השבע‬
‫מושך להיפך וכדאיתא במגלה )י ב‪ (:‬יום השביעי‬
‫שבת הי׳ וכו' שאוה״ע מתחילין בדברי תפלות‪ ,‬כי‬
‫מצד השבע כשיתבשל כל פעולות אדם יגביר כח‬
‫ההעדר וההפסד ורק ממה שהאדם מכין מקודם‬
‫■ישאר השארה • גם ביום ההוא■ שרומז ליום שכולו‬
‫שבת ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא כי אחר שהכין‬
‫עצמו לרצון הש״י ונעשה הוא שפל לכבוד שמים‬
‫שלח‬ ‫םוד‬
‫יום שיחנה למה׳ מפני שהוא שליח מצ‪-‬וה ושליח‬
‫מצוה דוחה את השכח‪.‬‬
‫ענין פתיחת המדרש בענין זה כי כל הדרכים‬
‫נקראים שרדה כדאיתא כמס׳ כרכות )יא‪(.‬‬
‫כי דרך מה דרך שריד‪ ,‬והשרדה היותר גדולה נקרא‬
‫ים כדאיתא )תמיד לכ‪ (.‬כל נחותי ימא לא מיתכא‬
‫דעתיהון עד דסלקין ליכשתא‪ ,‬ולכן אסור להפליג‬
‫כים הגדול שלשה ימים קודם לשכת כי שכת הוא‬
‫עונג שהוא מצות עשה וקראת לשכת עונג ועיקר‬
‫עונג הוא להתיישכ כדעתו שיראה מקורו וכעת יראה‬
‫האדם את מקורו אז הוא כישוכ הדעת כי כל‬
‫השרדות שכעולם הוא מצד ההסתרות והתמורות‬
‫שאין אדם יודע איזה תכלית יכקש אכן כהגיע‬
‫אדם למקורו אז כל השפעותיו יורדים שלא כצער‬
‫ונדאיתא כשלהי קדושין פ״כ שהרעותי את מעשי‬
‫וקפחתי את פרנסתי אכל אם הי׳ נגלה לאדם מה‬
‫הוא חלקו לא הי׳ לו שום מחסור כי מה ששייך‬
‫האדם אך מה‬ ‫כאמת לאדם זה ירדוך להשיג את‬
‫שהאדם משריד עצמו והופך פניו ואינו רואה את‬
‫מקורו והוא ככחינת נגע הפך מענג וגגע הוא‬
‫הסתרת האור וכדאיתא כזה״ק )תזריע מ ש‪ (:‬מאי‬
‫■נגע סגידו דנהורא ‪ b‬אה‪ ,‬והנה כל הענינים נחלקים‬
‫לשלשה כדאיתא כזה״ק כלק )כג ‪ :‬כד‪ (.‬רישא‬
‫שכילא גזעא‪ ,‬ולכן אסור לו לאדם ליכנס לשרדה‬
‫שלשה ימים קודם לשכת שמתחיל קדושת השכת‬
‫להאר לאדם וכדאיתא כגמרא )פסחים קו‪ (.‬ארכע‬
‫וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא כי כימי החול‬
‫האדם עוכד ככל דכר ומעלה את הדומם והצומח‬
‫והחי לתוכו‪ ,‬אכן כימי השכת נסתר כל פעולת‬
‫אדם ושם יראה הש״י מעין העתיד ונשגב שמו לבדו‬
‫ביום ההוא‪ ,‬ולאדם אין שום חלק כמעשה שכת רק‬
‫מה שהאדם מכין את עצמו בערב שבת כזה קונה‬
‫לשעום מקדושת שבת והוא מדה במדה וכן הוא‬
‫עולם הזה נגד עולם הבא ולעתיד לבא שנקרא‬
‫ערכ שכת ושבת וכל המלאכות מותרים לעשות בכל‬
‫השבוע עד שבת אך ליס הגדול אסור לפרוש שלשה‬
‫ימים קודם לשבת‪ ,‬כי ים הגדול נקרא עלמא‬
‫דאתכסיא בינה כדאיתא בזה״ק בא ) מ״ ב‪ (:‬לבתר‬
‫עביד מאנא רכרבא וקרא ליה ים וקרא ליה בינה‪,‬‬
 ‫ישרים‬
‫קודם שבת צריך להכין בפעולה ‪.‬כדי שיקרא השביתה‬
‫■גם כן על שם האדם שיכול לעביוד ושובת וב׳קדושת‬
‫ארץ שהיא רומז שיהי׳ מקום לאדם גם בכח פעולתו‬
‫שגם זה רצה הש״י ולכן עבודת הארץ במעשה תרומה‬
‫ומעשר ועו^מר וכל מצות הנוהגות בארץ שרובם‬
‫מצות עשה ‪,‬ולכן ההכנה צריך להיות בשביתה לרימז‬
‫שאדם בוחר מרצונו בפעולה שיכול לשביות ועובד כי‬
‫מי שהוא מופביע בעבודה אינו יכול לשבות ולפי‬
‫שהם הכניסו עצמם לפנות כחות הפעולה בפלו‬
‫הכנת קדושת ארץ ישר^אל כי הכנת ארץ ישרא^ל‬
‫צריך להי‪,‬ות בשביתה שיראו שיש להם כח שביתה‬
‫ומכל מקום עובדים לקיים מצות הש״י כי מי שאין‬
‫ביכולתו לשבות אין עבודתו עבודה כמו שנאמר‬
‫ויום ולילה לא ישבותו ומזה אמרו חז״ל )סנהדרין‬
‫נ ח‪ (:‬נכרי ששבת חייב מיתה לפי ששורישו רק הגוון‬
‫מפעולה ואם ישבות יבופל כח חייתו ולכן ההזמנה‬
‫מקדושת הארץ הי׳ היפך ממצות הארץ ולא הי׳‬
‫שייך לדור המדבר שום פעולה וממילא כאשר הגיעו‬
‫■לארץ ראו בה ההיפך‪ ,‬מכפי שורשה‪ ,‬כי ענין הארץ‬
‫הוא להעלות כל הפעולות שיהי׳ קיום גם מעניני‬
‫עולם הזה שיקבעו לעד והם ראיו שהיא אוכלת יושביה‬
‫אכן כל זה הי׳ מעומק מחשבת הש״י שלזה ניתן‬
‫•להם פרשת נסכים וחלה שרצה הש׳׳י שהם יקנו את‬
‫הארץ כדאיתא במי השילוח וכמו שביאר בזה כאאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ בפרשה זי‪.‬‬
‫קדושת שבת בזמן עיקר שמירת שבת‬
‫הוא בלא תעשה כי אין לאדם תפיסה בעוימק‬
‫פרשת קרח‬
‫ההזמנה היא בפעולה כדי להכניס גם כח הפעולה‬
‫ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם‬
‫בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן ויקוימו לפני‬
‫משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי‬
‫עדה קרואי מועד אנישי שם וייקהלו על משה ועל‬
‫אהרן ויאמרו אליהם רב לכס כי כל העדה כלס‬
‫קדושים ובתוכם ה׳‪.‬‬
‫הי׳ רק בשב ואל תעשה‪ ,‬כי לכל דבר שבקדושה‬
‫הן בקדושיו לא יאימין ושמים לא זכו בעיניו )איוב‬
‫פ״ו‪ (.‬בזה״ק ויגש )ר״ז‪ (.‬ה׳ בחכמה יסד ארץ‬
‫עלמא עלאה לא אתברי אלא מגו חכמיה ועלמא‬
‫תתאה לא אתברי אלא מגו חכמה תתאה וכלהו‬
‫שלח‬ ‫סוד‬ ‫רם‬
‫ממילא ‪.‬כשיהגדל‪ -‬כבוד שמים‪ .‬ממגדל עם כל מיגי‬
‫הספשעות ■ואף‪ ,‬מה שהי׳ בעולם הזה שפל לכבוד‬
‫שמים גם כן ימעלה‪ ,‬ולכן קודם שלשה ימים לפני‬
‫שבת מותר להפליג בספינה אף שיאריך בהפלגה ימים‬
‫רבים • לפי שבעת שהפליג עוד לא הי׳ עליו חובת‬
‫שבת ואף ‪.‬שאמר כך יהי׳ שבת בים אבל אז הוא‬
‫אנוס שכבר הוא מופרד ולא יכול לקיים הזמנה‬
‫•לשבת ואונס רחמנא פטריה‪ ,‬אבל בז ק שמרגיש‬
‫האדם שצריך לצמצם עצמו מפני כבוד שמים להכין‬
‫נפשו שישרה עליו גיא׳ות ה׳ אסור לכנוס לפירדא‪.‬‬
‫והנה כל דור המדבר היו הכנה בגודל בהירות‬
‫כדי שיתבררו בכל מיני בירורים עד שהדור‬
‫עליהם עול‬ ‫ליכנס לארץויוכלו לקבל‬ ‫השני יוכל‬
‫מלכות שמים אפילו בלבושים כי דור המדבר היו דור‬
‫דעה שלהם ניתנו דברי תורה בלי התלבשות כל כך‬
‫בענייני עוה״ז אבל לבאי הארץ נתנו מצות האיה‬
‫‪ p x‬כלם בהתלבשות בלבושי עוה״ז ולכן לא הי׳‬
‫להם להכניס עצמם לפרדות קודם הזמן‪ ,‬כי בהליכתם‬
‫הלכו לקנות את כל כחות הארץ וכמו שאמר בזה‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ׳‪/‬מ‬
‫כי הם היו עיקר הקנין כי הם ידעו ביותר עומק‬
‫יקרותה‪ ,‬וגם קנו אותה ודיישו אמצרא דהוי קנין‬
‫חזקה כדיאיתא במס׳ בבא מציעא )י ד‪ (:‬וכדאיתא‬
‫בבא בתר׳א )קיז‪ (.‬דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ‪.‬‬
‫‪,‬והנה בשנה‬
‫היקר׳ות ולכן אין לו רק שביתה אכן קודם שבת‬
‫•לקדושת שבת‪.‬‬
‫והארץ היא הארץ אשר הש״י דורש אותה תמיד‬
‫והיא מעלה את הפעולות ממלכות לכללם במלכות‬
‫שמים והוא מעין העתיד בעולם הזה‪ ,‬ולכן הי׳‬
‫תחלה הכנה לקדושת הארץ דור המדבר ^ כ נ ת ם‬
‫צריך בירור בהיפך מכחה כי ההכנה היא להקנות‬
‫פעולות אדם שיש בזה וההכרה היא‬ ‫להש״י כח‬
‫מההיפך כי בשבת שעתיד הש״י ליתן לישראל כל‬
‫מיני פובות בלי יגיעה צריך האדם לשבות אכן‬
 ‫ישרים‬
‫מתפרשין דא לספרא דא ודא לסטרא דא וקב״ה‬
‫מזווג ■להון לבתר‪ ,‬כי הזווג בעולם הזה על ידי‬
‫עבודת האדם להכיר שורשו כי בשורש אין שום‬
‫פירוד ורק שמצד הבריאה נתהווה הלבוש הזה וזה‬
‫דאיתא שם ‪)-‬בראשית( בזה״ק ובההוא מחלוקת‬
‫דאתער ביה שמאלא נפיק בי׳ גיהנם ואתדבק בי׳‬
‫עמודא דאמצעותא דאיהו יום תליתאה עאל בינייהו‬
‫ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין' וגיהנם נחית‬
‫לתתא ושמאלא אתכליל בימינא כי כשהאיר הש״י‬
‫ממדת שמים שהוא בשורש תפארת ישראל שזה הוא‬
‫השורש לששה קצות ובזה נקבעו כל גבולי אלכסון‬
‫ממילא גם ההסתרה■ נבדל משורש הזה ולא נפל‬
‫שום פסולת ורק מי שאינו אוחז בעמודא דאמצעותא‬
‫ורק מצד עצמו בוחר בהפרשה והבדלה מעלמא דפרודא‬
‫זהו גיהנם‪.‬‬
‫והנה טענת קרח הי׳ שהוא העיקר שעל ידו‬
‫יתגלה כבוד שמים כי הלוים הם מסטרא‬
‫דשמאלא והחסד ניכר רק בשמאלא כדאיתא בזה״ק‬
‫ויקרא )וא״ו‪ (.‬דגדול ה' ומהולל מאד אף שגדול‬
‫הוא מסטרא דחסד מכל מקום נתקן שיר זה‬
‫לזמר בשני בשבת כי עיקר ההכרה מכבוד שמים‬
‫הוא על ידי שנברא מדת הצמצום‪ ,‬וזה שטען שהוא‬
‫בכור כי בכור הוא אותיות השניים מהא״ב מיחידות‬
‫ועשיריות ומאות‪.‬‬
‫ו י ת ח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו׳‪ .‬במדרש‬
‫תנחומא )קרח( מה כתיב למעלה מן הענין‬
‫דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית‬
‫קפץ קרח ואמר למשה אתה אומר ונתנו על ציצית‬
‫טלית שכולה תכלת מהו שיהא פטורה מן ציצית‬
‫אמר לו משה חייבת בציצית אמר לו קרח טלית‬
‫שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין‬
‫פוטר אותה בית מלא ספרים וכו׳‪.‬‬
‫הבריאה גורם זה להפסד כי מי שיאחוז במדה זאת‬
‫ענין ציצית נתבאר בפרשת שלח שצוה הקב׳׳ה‬
‫במקום שיוצא מכלל העיגול ששם אינו נראה‬
‫איך הש״י משגיח להציב מערכת הבריאה בקו‬
‫ומשקל זה נגד זה כי בעיגול כל המדות הם במשקל‬
‫■ואף שמתרחק מאד מהמרכז מפל מקום אין שום‬
‫הרח‬ ‫סוד‬
‫נפקין מגו חכמה ננלאה ומגו מגמה תס ‪ 5‬ה כונן‬
‫שמים בהבונה כוק מאי כוגן אלא כונן כל יומא‬
‫ויומא ולא פסיק ולא אתסקין גזמנא חדא אלא‬
‫גכל יומא ויומא אתרץן ליה והיינו רזא דכפיב‬
‫ושמים לא זכו בעיניו וכי ס״ד דגריפותא איהו‬
‫משמים אלא חשיבו משמים איהו בגין חביבו ורעו‬
‫סגיא ו כו‪ /‬מאן שמים דא הוא רזא דאבהן וכו׳ כי‬
‫שמים מורים על ראשיה מאמר הש״י יהי רקיע‬
‫שיהי׳ מבדיל בין מים למים‪ ,‬כי אחדוה הגמור בעולם‬
‫אין כל דבר שיהי׳ באח דוח שלם בלי פירוד רק‬
‫הש׳ע לבדו שהוא באלילות איהו וגרמי' חד‪ ,‬אבל‬
‫אחר התלבשות הרצון במדות אזי נאמר שחילק‬
‫מעשיו ומלך עליהם שברא התחלקות בלבושי רצונו‬
‫כדי שיצא לפועל מדת מלכות שהש״י ימלוך בתחתונים‬
‫וענין מלוכה הוא שהבריאה תכיר שיש לה כח‬
‫בחירה ובבחירתה תמליך עליה את הקב״ה כי‬
‫כשאין להבריאה כח בחירה אז אין הקב״ה נקרא‬
‫מלך שניכר שאין הבריאה מצדה יכולה לפעול מאומה‪.‬‬
‫אכן כל זמן שהבריאה מבשת לשורשה היינו לשורש‬
‫תלת אבהן הנקראים שמים היינו שכל ההסתר‬
‫מהתחלקות מדות הש״י הוא רק כדי שיתחייב כח‬
‫עבודה בעולם‪ .‬ואף שרואה שאינו מתאחד במדתה‬
‫עם שאר המדות זה נקרא מחלוקת לשם שמים‬
‫שהש״י ברא התחלקות כדי שיגיע מזה כבוד שמים‬
‫וכדאיתא בזה״ק בראשית )י״ז‪ (.‬ויאמר אלקיס יהי‬
‫רקיע הפא יפרט רזא לאפרשא בין מים עלאין‬
‫לתתאין ברזא דשמאלא )נ״א ואתברי( הכא מחלוקת‬
‫ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא הוא והכא‬
‫איהו רזא דשמאלא‪ ,‬ובגין כך אסגיאו מחלוקת נ״א‬
‫בגין )נ״א בין( דא לימינא‪ ,‬כי כל התחלקות המדות‬
‫המגביל‪ ,‬והמחלק הוא בבחינת דין וצמצום אכן‬
‫כשיגיע להתלבשות בהרבה לבושים מכח הצמצום‬
‫יסתעף כח ה הפ סד וההעדר בעולם ואף ששורש־‬
‫כח הצמצום ‪ .‬הוא ממקום עליון כמבואר‪ ,‬אכן מצד‬
‫להפריד ולחלוק אז זאת המדה היינו התלבשות הלבוש‬
‫הזה יפול לגמרי תחת ההפ סד וההעדר הגמור וזהו‬
‫גיהנם כי שורש התחלקות הוא כדי שמצד הבריאה‬
‫יתאחד וכדאיתא בזה״ק לך ) פ׳׳ ה‪ (:‬וכד נפקין‬
‫■נשמתין דכר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון ינחתו‬
 ‫ישרים‬
‫שנפנו מצופ צישראל בכל השערים בעפ שנשפנה‬
‫כל דבר מצורה לצורה ובעצייפה ובירידפה ממדרגה‬
‫למדרגה ניפן בכל מקום מצוה מיוחדפ וכמו שניפן‬
‫מצופ ‪ ,‬פיאה בשעפ קצירה ומצוח ביכורים בשעה‬
‫בישול הפירופ ‪,‬ומצופ פרומה במירוח הכרי ומעשר‬
‫בשעח הכנסה לביס וחלה בשעפ גילגול עיסה שבכל‬
‫■מקום שמפקרב יופר ‪.‬להפכלל באדם ויכול האדם‬
‫לומר שמעשה ידיו יכולים לפעול לו שם ניפץ מצוה‬
‫שיכיר‪ ,‬כי הש״י הוא הנופן‪ .‬וכן ניפן מצות ציצית‬
‫שבלילה ‪ .‬שאז אין כח פעולה ‪ .‬לאדם לכן אין לילה‬
‫זמן ציצית ולכוונה זו טלית עגולה ושאינה בת ד׳‬
‫כנפות שהוא גס כן נוטה לעיגול פטורה ‪,‬מן הציצית‬
‫ורק‪,‬בת ארבע כנפות שהוא בתכלית הריבוע וכנפותיו‬
‫הם בתכלית הריחוק מן‪.‬המרכז‪ ,‬ולכן מצות ציצית‬
‫הוא תיקון על חילול שבת שבמצוה זו נתגלה בכל‬
‫הפרטים שהם דבוקים לשורשם וניתן אחר מעשה‬
‫המקושש שזה מורה שאף היוצא ומתרחק בפכלית‬
‫הריחוק יוכל לשוב ולראיות שלא נעתק משורשו‪.‬‬
‫וזה הי׳ טענת קרח שאחר שראה שסידר הש״י סדר‬
‫השפעתו הוא ראשית על ידי מדת הכהן שהוא‬
‫איש חסד ומדת הלוים הוא לצימצם ההשפעה שלא‬
‫פרד רק במקום הראוי ועל ידי מדת הלוי יתגלה‬
‫מדת החסד וכדאיתא בזה״ק ויקרא )ה‪ (.‬שלזה‬
‫אומרים בשיר של יום שני גדול ה׳ ומהולל מאד‬
‫דאימתי אקרי קב׳׳ה גדול בזמנא דכנסת ישראל בהדיה‪.‬‬
‫והענין כי מדת המלכות נבנה ממדת הגבורה שעל‬
‫ידי שחסד הש״י מתצמצם בתוך כלי קיבול‬
‫שלא ירד רק למקום שיצא ממנו כבוד שמים מזה‬
‫ניכר כבוד מלכותו‪ ,‬וזה שאומרים גדול ה׳ שהוא‬
‫מדת החסד הנקרא גדול אומרים אותו ביום שני‬
‫שרומז לגבורה‪ .‬והנה קרח דמה שאחר שעבר אדם‬
‫ולא קיבל חסד אל בצמצום מצדו אי אפשר לו להגיע‬
‫לתיקון שהרי כבר קיבל בלא צמצום יבמעשה המקושש‬
‫שניתן מצות ציצית היינו כנ״ל שהוא תיקון אף‬
‫למי שעבר ולא קיבל את השפע בצמצום יוכל להגיע‬
‫על ידי עבודה שגם שם בקצה האחרון גם שם‬
‫נמצא אור ה׳ ולא נעתק‪ ,‬ממנו וגס שם נמצא חסד‬
‫שהרי מי הי' עמו בשעת החטא ולא נפסק חיותו‬
‫‪m p‬‬ ‫סוד‬ ‫רסב‬
‫מדה ביכזצפה צהפפשפ שהרי ס׳בירפה עומדפ צעוימתה‬
‫■נהכריע קו המשקוצפ שיהי׳ בשוה‪ ,‬אכן כפשר מדה‬
‫אספ יוצאפ צהפרפק יופר מפבירפה שם יוכצ‬
‫■ההספר נהפגבר וכמו שנפבאר שם שזה הי׳ חמא‬
‫המקושש וכדאיפא כזה׳ק )שצס קנז‪ (.‬ובפרשפ‬
‫קרח ) ק עז‪ (:‬שאר עצים בהדי שבפ הו ה מקושש‬
‫היינו שאמר שאין שום פעוצה שצא פפכצצ בהמקור‪.‬‬
‫וכדאיפא בפנא לבי אציהו רבה )פרק פו‪ (.‬שאמר‬
‫צו הקב״ה צמשה מפני מה סצצ זה אפ השבפ וכו׳‬
‫כי בכצ ששפ ימי חו׳צ יש צו צישראצ פפילין בראשו‬
‫ובזרועו ורואה ‪.‬אופם וחוזר ממעשיו אבצ עכשיו‬
‫ביום השבפ שאין צו פפיצין בראשו ובזרועו צכן‬
‫חצל זה אפ השבפ באופה שעה אמר ציה הקב״ה‬
‫צמשה משה צא וברור צהם מצוה אספ שיהיו נוהגים‬
‫בו בשבפופ ובימים כגובים זה מצופ ציציפ וכדאיפא‬
‫במס׳ מנחופ ) מ א‪ (:‬אין ציציפ אצא יוצא אין‬
‫ציציפ אלא ענף שמצד הש״י כל הבריאה בבחינפ עיגוצ‬
‫כדאיפא בירושלמי מעשרופ )פ׳׳ה ה״ג( ליס ריבוע‬
‫מששפ ימי בראשיפ והריבוע הוא רק מצד הבריאה‬
‫ולכן צוה הקב״ה מצופ ציציפ שבשעה שיוצא מהעיגול ‪.‬‬
‫יזכור ששם גם כן הש׳^ משגיח וממיצא פשמור מצוה‬
‫הזאפ אפ האדם לבלפי יפפשע ביופר במקום שאינו‬
‫יכול לשוב למקורו‪ ,‬וזה שמצופ ציציפ הם הגנה‬
‫לשבח וכמו שמבואר בפרשח שלח שלכוונה זו רבה‬
‫ורב יוסף היו מבקעים עצים לכבוד שבח והיו נזהרים‬
‫בציציח‪.‬‬
‫והנה מצוה זו נפנה אחר מעשה המקושש שהיא‬
‫תיקון על חילול שבת וכדאיפא בהקדמת בזוהר‬
‫הקדוש בראשית ) ה‪ ( :‬ששבת הוא בסוד עיגולא‬
‫וריבועא‪ .‬ובתיקוני הזהר )תיקון חי ופקון ל דף‬
‫ע ב‪ :‬ובפקון לו( שלזה נקרא עובר עבירה בשבת‬
‫מחלל שבת וכן כל עבירות נקראו מחלל דעייל בהאי‬
‫חלל דעיגולא וריבועא וכמ״ש בפרשת שלח וזה ענין‬
‫התיקון ממצות ציצית שכל המצות הם כלולים בעשרת‬
‫הדברות וכל העשרת הדברות הם כלולים במאמר‬
‫אנכי ה׳ אלקיך ומאמר אנכי לא נאמר בלשון ציווי‬
‫רק בלשון הווה שזה הוא תמיד מאיר בשורש לב‬
‫ישראל שהש״י הוא אלקינו וכל המצות הם נתיבות‬
‫האיך יכול לבא במקום מצוה זו לשוריש אנכי וכמו‬
‫רסג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫מג‪ ( :‬כל הזריז במצוה זו זוכה ומקביל פני שכינה‬
‫ושקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן‪.‬‬
‫ו ה ע נ י ן מקבלי פני שכינה היינו שהוא עומד‬
‫מקורב למקורו ומגיע להתנשאות אף ממקום‬
‫רחוק למעלה מכח נפשו מה שנולד בשורשו שעל‬
‫ידי שזוכרבמקום מרחק על ידי זה רואה גם משם‬
‫אור הש״י שמשיג אור הש׳׳י גם כן במקום רחוק‬
‫ונראה שמשיג אור שלא בהדרגה ושלא בסדר‬
‫השתלשלות וזה דאיתא בזה״ק בראשית )י״ז‪ (.‬שקרח‬
‫׳חלק על מעשה בראשית שעיקר מעשה בראשית‬
‫רומזין על בחינת יושר כי בבחינת עיגולים אינו‬
‫ניכר הבריאה כל כך וכדאיתא בעץ החיים )שער‬
‫עיגולים ויושר( וכמו שנתבאר שם‪ ,‬כי העיגולים‬
‫רומזים מצד הש״י שאצלו כל הבריאה בשוה מצדו‬
‫ואין שום התנשאות כי העיגול הוא מקיף מכל‬
‫צד בשוה וגם אינו מקבל ממה שגבוה ממנו רק‬
‫במקום אחד בשורשו כמו שביאר אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה׳׳ה‪ ,‬אבל בבחינת יושר •מכל הקצוות‬
‫יוכל לקבל ממקורו‪ ,‬ולכן התיקון הי׳ בבחינת יושר‬
‫כדאיתא בספרא דצניעותא בזה״ק )תרומה ק עו‪(:‬‬
‫עד לא הוה מתקילא ׳היינו שלא הי׳ עוד בחינת יושר‬
‫כמו שביאר ‪.‬האריז״ל‪ ,‬והנה קרח אמר כי כל‬
‫העדה כלם קדושים ובתוכם ה׳ היינו שאין רק‬
‫בחינת עיגולים‪ ,‬ולכן חלק על הכהונה כי הכהן‬
‫הוא רומז לבחינת יושר‪ .‬והוא‪ ,‬כי הלוי הוא מדת‬
‫הגבורה ומדת הגבורה גם כן הוא התחלקות המידות‬
‫במידת יושר כי בשני נאמר יהי רקיע וכדאיתא‬
‫בזה״ק שלח )קס‪ (.‬ושם אחימן וכו׳ תמן חמי פליגן‬
‫סגיאן וכו׳ ילידי הענק דאתייליידו מסערא דגבורה‬
‫אכן החילוק שבין• לוי לכהן שהכהן הוא עבודתו‬
‫בחשאי כדאיתא בזה׳ק )שמיני לע‪ (.‬שהעבודה‬
‫היקרה היא קערת וקערת היא בחשאי כדאיתא‬
‫בזה״ק )אחרי נ ח‪ :‬קרח ק מז‪ (:‬ובערכין )עז‪(.‬‬
‫■והלוי הוא לארמא קלא כדאי׳ בזה׳׳ק שמייני‪ .‬לע‪.‬‬
‫קרח קעז ‪ . :‬והענין שהלוי הוא לברר הרע מהעוב‬
‫בגודל צמצום אכן עבודת הכהן הוא להוציא מכל‬
‫דבר מה שיש להכניס מהרע ‪.‬לעוב ועל זה מורה‬
‫קערת קעירו דכלא וזה מורה בחשאי קול דממה‬
‫דקה היינו כשנכנס הדק היעב בתוך כל הלבושים‬
‫לןרח‬ ‫םוד‬
‫ועל ידי תשוכה יוכל להגיע שהשגחת הש״י הי׳‬
‫עמו אף בשעת‪.‬ההסתר שזה רומז ציצית ולכן כשדאה‬
‫שכל שורש מדתו הוא רק עפלה ■למדת החסד חלק‬
‫על הכהן ואמר אם כן גם דרך הכהן איגו צריך‬
‫לעבור וחסד אל יכול להגיע לכל פרע נפש מישראל‬
‫וזהו שאמר כי כל העדה סלם קדושים ובתוכם ה ‪/‬‬
‫ב מ ד ר ש )תנחומא קרח ב( נעל עלית שכולו‬
‫תכלת‪ .‬הענין במצות ציצית כמי שנתבאר בפרשת‬
‫שלח אין ציצית אלא יוצא אק ציצית אלא ענף‬
‫שאינו נתחייב אלא עלית בת ארבע כנפות שהעיגול‬
‫אף שהוא בתכלית המרחק מהמרכז מכל מקום‬
‫כיון שהוא בקו המשקל היינו שהמדות ממוזגים‬
‫אחד עם חבירו אינו צריך לציצית שלא יצא האדם‬
‫חוץ לגבול אם יעמוד במשפע קו המשקל וזה ■דאיתא‬
‫ביר׳ושלמי )מעשרות פ״ה‪ .‬ה״ג( לית ריבוע מששת‬
‫ימי■ בראשית אכן כשמסתעף לארבע קצוות שהם‬
‫תכלית ההיפך מהעיגול כי בשלשה הוא יותר קרוב‬
‫לעיגול ובריבוע איתא בהקדמת זה״ק בראשית ) ה׳‪( :‬‬
‫תחום שבת שבתותי דא עיגולא וריבועא והוא‬
‫בסוד עיגולים ויושר שנזכר בעץ החיים )שער‬
‫עיגולים ויושר( ובזוה׳ק ויקהל )רז‪ (.‬ואיש יומין‬
‫אחרנין דקיימין לבר בסערא אחרא ואית יומין‬
‫ריבוע‬ ‫אחרנין דקיימין לגו מעיגולא קדישא ויש‬
‫שהוא לבר מעיגולא והיינו כמו שבלילה שמתבעל‬
‫כח האדם ורק מה שמוקף בהשגחת השם יתברך‬
‫אז פעור מציצית שהוא לגו מעיגולא קדישא שבכל‬
‫מקום שאין כח פעולות אדם מתגבר אז הוא‬
‫אך ביום שאדם יוצא‬ ‫מוקף באור השם יתברך‪.‬‬
‫בכל מקום שירצה‬ ‫לפעלו צריך לציצית היינו הכרה‬
‫להתפשע ומסתעף ולכן על ידי מצות ציצית יוכל‬
‫להכיר בכל פרעי הסתעפותיו שגם שם יש כבוד‬
‫שמים‪ .‬וזה דאיתא בגמרא )שבת כג ‪ ( :‬הזהיר בציצית‬
‫זוכה לעלית נאה היינו שיהי׳ לו אור מקיף בכל‬
‫פעולותיו אף במקום שנדמה שעושה שלא מדעת‬
‫בגודל התפשעות‪ ,‬ועל ידי מצות ציצית נתעורר באדם‬
‫תמיד כדאיתא במנחות‬ ‫כח זכירה לזכור שורשו‬
‫)מ״ד( מעשה באדם אחד שהי׳ זהיר במצות ציצית‬
‫שמע שיש זונה וכו' שהעירו אותו בעת שהי׳ בתוקף‬
‫יצריו וכמ״ש במצוה זו וזכרתם וזה דאיתא )שם‬
 ‫ישר ים‬
‫■‬ ‫פרשת חסת‬
‫ביום כפור מצותו דקה מן הדקה וכן מורה‬
‫וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת‬
‫הפורה אישר צוה ה׳ לאמר וגו׳‪ .‬בזה״ק חקת‬
‫) ק ע״ ע‪ (:‬רבי יוסי פפ׳ח וזאפ הפיורה אשר שם‬
‫משה לפני בני ‪ ,‬ישראל ת׳^ח מלין דאיורייפא קדישין‬
‫אינ׳ון וכיו׳‪ .‬כפיב הכא זיאפ חקת הפורה וכתיב‬
‫וזאת הפורה מה בין ה אי להיאי אלא רזא עלאה‬
‫הוא והכי אוליפסא וזאת התיורה לאחזאה כילא‬
‫ביחודא מד וכו׳ בגיני כך וזאת הפורה אמאי תוספת‬
‫׳וא״ו אלא הא אתימר לאחזאה דכ׳לא חד בלא פרודא‬
‫וזאת כלל ופרע כחדא דכי וניוקבא ■ובג״כ וזאת‬
‫הפורה ודאי אבל זאת ביליא תוספת וא״ו חקת‬
‫התורה ודאי ולא התיורה דיניא דאורייתא גזרה‬
‫■‬ ‫דאורייתא‪.‬‬
‫ענין חקה שרומז על חקיקה וחריוץ שתחסר בכיח‬
‫המקבל שצריך למילאות‪ ,‬כי לשון חק איתא‬
‫במס׳ ביצה )עז‪ (.‬מאי משימע ■דהאי חק לישנא‬
‫דמזוני הוא דכתיב ואפילו את חקם‪ .‬וזה שאמר‬
‫הכתוב )משלי לא( ותקם בעוד לילה ותיתן ערף‬
‫■לביתה וחק לנעריותיה וכדאיפא בזה״ק וירא )ק״ז‪(.‬‬
‫ולבתר איהי ייהבת מזונא וערפאן לכל אינון חיוון‬
‫ברא דכתיב ותקם בעוד לילה ותפן ערף לביתה‬
‫וחק לנערותיה‪ .‬והייניו שממדת מלכות שמים שה׳וא‬
‫ממסתרת בת׳וכה כח הש״י ומקבצת מפל המדות‬
‫ומחלקת לכל מה שתחת מדרגתה בכל העולמות כי‬
‫מדת מלכיות הי׳ התשלום בכל העיולמות שממנה‬
‫מתחיל הדרגה חדשה תחתי׳ ומה שהוא הגמר‬
‫והתשלום בעולם העליון משם מתחיל הראש בעולם‬
‫שתיחתי׳ו ומצד זה מתחייב שכל הכחות יקבלו שפע‬
‫‪.‬חייתם ואף הנריאים שהם רחוקים מאד מאור‬
‫הש״י לפי שבכל הכמות הריחוקים יש■ בהם בהסתר‬
‫גדול מאור הש״י לפי שבש׳ורש הכיל נברא לתכלית‬
‫העוב‪ ,‬ולכן כל התשוקות אף שהם רחוקים מאד‬
‫מעור׳רים רצון להשפיע וכל זמן שמלכות שמים‬
‫אינה בזווג פנים בפנים וליא נתברר הרע מהעוב‬
‫יש קיום גם לחלק הרע להמשיך לה שפע מפני‬
‫שמוסתר בו מהעויב‪ ,‬ומצד העוב יתעוריר התשוקה‬
‫׳למלאות חסרונו להאיר לו בתוך החיושיך וכדאיתא‬
‫חסת‬ ‫סוד‬ ‫רסד‬
‫רחוקים מוציא בהם עובה ולכן הקערה שהכניס‬
‫קערת שהוא לריח כדאיתא בעירובין ) כ״ א‪ (:‬אילו‬
‫ואלו עתידק שיתנו ריח וזהו שברכת כהכים היא‬
‫בהרמת ידים בבחינת יושר שמגביה ידיו למעלה‬
‫להגיע למקום גבוה שאף שהכהן הוא לוי גם כן‬
‫מכל מקום מוציא הכהן שגם במדת גבורה שורשה‬
‫הוא רק חסד כדאיתא בזה״ק צו )ל״א‪ (.‬על פסוק‬
‫ואל זועם‪ .‬וזה דאיתא במדרש )תנחומא קרח א(‬
‫שחלק על אליצפן בן עוזיאל שאמר אם ניתן התנשאות‬
‫לשבע לוי שהוא בתולדה ביראה כמ״ש )מלאכי‬
‫ב( ואתנם לו מורא ויראני הרי צריך לילך בסדר‬
‫השתלשלות והרי הוא קרויב לעמרם יותר ממנו‪.‬‬
‫וזה שהיו עמו בני ראובן■ דתן ואבירם ואון בן‬
‫פלת לפי שאמר שהם הבכורים מצד התולדה שהם‬
‫בני ראובן‪.‬‬
‫ואם יוכל כל אדם בפרע להביע להתנשאות על ידי‬
‫שמצמצם עצמו הרי הוא הגדול שמצמצם עצמו‬
‫ביותר כדאיתא בתרגום יונתן )ריש פרשה זו(■‬
‫שהוא התנשא עצמו והתגאה בעשרו של יוסף היינו‬
‫שהי׳ מבורר בתאוה והיי׳ מנושאי הארון וזה שהשיב‬
‫לו מרע״ה בוקר ויודע ה׳ וכדאייתא בזה״ק קריח‬
‫) ק ע׳ ץ‪ (:‬ולית מאן דאבחין מלה אלא בקר אי‬
‫תתחזון לאשתארא בסערא דדינא הא בקר לא‬
‫סביל לכו דהא לאו זמנא הוא ׳ואי תתחזון לאשתארא‬
‫בחסד הא זמני׳ הוא ותשתאריון גבי׳ ויקבל לכו‬
‫במה בקערת דהא קערת בעי לישושבינא לאתקערא‬
‫על ידי׳ בכלא ולאתקישרא מאן שושבינא דא כהנא‬
‫וכו׳ כי אחר כל העבודות והצמצומים הואי‪ .‬רק‬
‫להגיע ולהכיר כי חסד אל כל היום וכל עבודת‬
‫הלוים הוא רק כאשר תלך ותעבור דרך הכהן אז‬
‫היא עבודה שלימה ובאם לאו הי>א גורמת פירויד‬
‫ח״ו וכדאיתא בזה״ק קרח ) ק ע״ז‪ (:‬בתר דאתכסיא‬
‫כלא מקרבין בני קהת דנעלין ולא מקרבין א׳לא‬
‫באינון בדים דנפקין לביר היינו שהם רק נושאים‬
‫לחיצונות העבודה ■ושורש העבודה בפנימית להכיר‬
‫שתוכו רצוף אהבה הוא הכהן וכדאייתא בזה׳׳ק‬
‫ויקרא )יה‪ (.‬שלזה אומרים גדול ה׳ ומהולל מאד‬
‫בשני שאז ניכר החסד על ידי מידת הגבורה אבל‬
‫עיקר מדת הגבורה להכיר כי ■חסד אל כל היום‪.‬‬
 ‫^ ג*‬
‫רפה‬ ‫ש ר‬
‫להם שאיין להם שום חסרון וחקיקה וסבורים שהם‬
‫מלאים בכל צורכם ובזה הם נכרתים משורשם‬
‫העליון ובאמת בזה הוא תשלום כח בריאתם שיוצא‬
‫מהם כל מה שהי׳ נצרך לבירור לתכילית הטוב‬
‫והיותר יפול לאבדן וכן הוא בכ׳ל פרט ופרט ואפילו‬
‫בנפשות ישראל של׳א ידח מהם שום נדח וכידאיתא‬
‫בסבא משפטים ) ק׳‪ (:‬ולא אתאביד כלום אפילו‬
‫הבל דפומא אתר ודוכתא אית לי' וקב׳׳ה עבי׳ד‬
‫מינה מה דעביד ואפילו מלה דבר נש ואפילו קילא‬
‫לא הוי בריקניא ואתר ודוכתא אית להו לכלא‪ .‬אכן‬
‫גם בנפשות ישראיל יש חילוקים שיש כמה עניינים‬
‫שמתבררין בבירור מפורש בחיי הא׳דם יש שמתבררין‬
‫בבירור גמור בזמן מפורש לנגד עיניו ויש שמתארך‬
‫ואינו מתברר רק על ידי עבודה גדוילה‪ ,‬ויש שאף‬
‫שאינם מתבררין בבירור מפורש אבל הוא רואה‬
‫הדרך איך ישתלם ויתברר איחר כך וכדאיתא בזה״ק‬
‫ויצא )ק״נ‪ (.‬אלא ■חמא דישתלם לבתר זמנא ויש‬
‫עניינים באדם שנדמה לו שרחוק מישועתו דברי' שאגתו‬
‫כי הגוף בעולם הזה נדמה שמת והולך לאיביוד‬
‫והיינו כי ׳המת נראה שאינו מרגיש בעצמו שום דבר‬
‫שיחסר לו ולכן אין לו חיים ■ונראה שאבדה תקותו‬
‫ולכן הניוגע במת ■נפסק ממנ‪.‬ו הקיווי לישיועה מפורשת‬
‫כי באמת שכל זמן שא^דם בחיים יוכל לעורר קיווי‬
‫לישועה מפורשת לריאות שגם מהגוף לא יאבד‪,‬‬
‫שיום נדח‪ ,‬כי כל זמן שהאדם בחיים יש לו עסק‬
‫בדבריי תורה ועל ידי דברי תורה יש קו וחוט מישועה‬
‫שלעתיד שלא ידח ממנו נדח‪.‬‬
‫והנוגע במת שבשורש שאינו מטמא אלא מת‬
‫■ישראל שכל ישראל הם בשורש אחד ולכן‬
‫מעורר ע״י נגיעתו אבל מתי או״ה אין מטמאין‬
‫באהל ומה שמטמאיין במגע ומשיא הוא מפני שלא‬
‫נשלם עוד הביריור וכן מוכיח מזה״ק חיי )קל״א‪(.‬‬
‫אינון מסאביין דהא‬ ‫יושאר עמין כד איינון ביחייהון‬
‫■מסטריא דמסאבא אית לון נשמתיין וכד אתרק מניה‬
‫בלא מסאבו כלל‪.‬‬ ‫ההוא■ מסאביא אשתאר גופא‬
‫וזה ענין פרה אדוימה כדאיתא בזה״ק חקת ) ק ״ פ‪(:‬‬
‫פירוש כי הוא משורש מדת הגביורה וכמ׳׳ש )יחזקאל‬
‫א' ( ופני שור ‪ .‬מהשמאל אדומה סומקא כוורדא‬
‫■דכתיב כשושנה בין החוחים אדומה גזירת דינא‪,‬‬
‫ח?ת‬ ‫סוד‬
‫•בספר הגלגולים )פרק שני( ש׳לזה מפלווים נחו ת‬
‫החיצונים להחשיא את האדם פדי להכניס נשמתו‬
‫בתוכם ועל ידם יהי׳ להם חיים זשפפ ■ומזיון‪ ,‬כי‬
‫הש״י צופה ■ומביט שלא ידח ממנו נדח אפילו ניצוץ‬
‫קטן של קדושה ועי׳׳ש‪ ,‬וזה דאיתא בזה״ק תצ>ה‬
‫)ק״פ ‪ ( :‬שמאותיזת ח׳ ק׳ יש יניקה גם לסטרא‬
‫אחרא בגין דאיהר סטרא אחרא לאו איהו אלא‬
‫בפובדין דהאי עילמא לאסתאב׳א בהון כגוונא דבלעם‬
‫ואינון בניי קדם וכל אינון דמתעסקי בההוא סטרא‬
‫איחרא ואלין לא קיימין באתוון רשימין מן כ״ב‬
‫דאורייתא בר תרין ואלין ח׳ ז ק' וסמכין לון‬
‫בסמיכו אתוון דשקר ‪ .‬אבל אלין אינון אשתמו׳דען‬
‫לגבייהו יתיר ועל דא בתהלה לדוד בכילהו כתיב‬
‫ו׳ בכל את ואת בר מאלין תרין דלא כתיב ו׳ דהא‬
‫ו' שמא• דקב׳׳ה איהו‪ .‬כי עיקר החיות שבכל‬
‫הנבראים הוא כח החסרון והתשוקה הנמצא בהם‬
‫שכימו שבאדם אף שנברא בשלימות מכל מקום אינו‬
‫יכיול לחיות אם לא יק׳בל בכל פעם מאכל ומשקה‬
‫כי זה תכלית כל הנבראים הוא לקבל לתוכם ממה‬
‫שהוא במדרגה פחותה מהם ■ולכללו בתוכו וכן‬
‫מתעלה מדומם לצומח ומצומת לחי עד שנכלל בצורת‬
‫אדם‪ ,‬וכן יש התעלות אף בכחות הריחוקים מפני‬
‫שנמצא■ בהם עובה מעט ממה שנבראו לתכלית הטוב‬
‫׳ולכן כל זמן שלא נגמר הביריור ועוד מעורב הטוב‬
‫בהרע מתברר בהם מעט מעט דרך כמה בירורים‬
‫עד שיתפלל הטוב בהטוב ויפרד מהרע‪ .‬ולכן מצד‬
‫זה נמצא בהם כח תשוקה ממה שמוצאים עצמם‬
‫חסרים השפעה וזה מורה חק היינו החקיקה‬
‫והחסרון שנמצא עוד בהם זה מורה שיש בהם‬
‫•עוד מצד הטוב ולכן גם הכתות הרחוקים מקבילים‬
‫■מצד זאת התשוקה וחסרון הנמצא בהם שרואים‬
‫עצמם חסרים‪.‬‬
‫אבל בהישתלם הבירור מכיל דבר שוב הרע לא‬
‫יראה עצמו כבעל חסריון ונדמה לו שהויא‬
‫שלם בכל שלימותיו •וכימ׳׳ש במליאת ספקו יצר לו‬
‫)איוב כ׳( ועל זה נדרש בגמרא סוטה )ע׳‪ (.‬שאין‬
‫הקיב׳׳ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתיו וכדפירש‬
‫רש״י ז״ל במליאת ספקו כל רצונו‪ .‬וכשנגמר הבירור‬
‫אז נדמה להם שלא יחסר להם שום דבר ונדמה‬
 ‫ש ר ים‬
‫לא הי׳ לקריאותם מורים ולהזכיר להם חטאיי הראשונים‬
‫וכדאיתיא במדרש )רבה ואתחנן ב סנהדריין מד‪(.‬‬
‫תחנונים ידבר רש זה משה כי יהושע אמר ולו‬
‫הואלנו ולא נחשב לו לחטא כלל ובזה איתפגם סיהרא‬
‫כדאיתא בזה״ק נח )ס״ו‪ (.‬דבעת שהכה משה‬
‫במטהו אז היעלה נפשותם למעלה להתכלל בשמשא‬
‫עלאה ורק על ידי זה גרם שיקריא עליהם החטא‬
‫ולכן איתא בזה׳ק בראשית ) ס ח ‪ ( :‬אינון חובין‬
‫דמשה דידוע דיחטיא אדה׳׳ר הי׳ קודם שנברא כידוע‬
‫לייו׳ת‪ ,‬אכן כל מה שנחשב על אדם חטאים כדאיתא‬
‫בש״ס )סנהדרין לח;( מושך בערלתו הי׳ מין הי׳‬
‫בא על חוה קיודם שבת וכו׳ כל החטאים האלה אם‬
‫לא הי׳ אוכל מעץ היינו שלא הי׳ עולה להתעלות‬
‫הראישון לא הי׳ נחשב עליו לחטא‪ .‬כלל בעוה״ז וזה‬
‫הי׳ חטא משה שהעלם להתעלות הדעת ושם כיון‬
‫שנא הניחו אז כחשב לחטא וזה שכתב דפגם סיהרא‬
‫כי הירח בעמדה תחת השימש בכוון אז לא תהל‬
‫אורה כיי עיקר האור בזמן הניגוד וכדאיתא בתיקונים‬
‫אדם דאצילות חטא‪ ,‬כי חטא אדם אף שנסתר ממנו‬
‫האיור אבל מה שאדם עושה בהסתר גמור אין‬
‫עליו חטא אבל האילן הזה נקרא עץ הדעת טוב‬
‫ורע היינו שיש ביו בחירה שיוכל האדם לבא על ידי‬
‫ידעתו זה לתכלית הטיוב להוציא רק כח הטוב שביו‬
‫וכן להיפך‪ .‬וזה דאיתא בזה״ק )תצא ר ע ט;( אבל‬
‫סלע דילי איהו ברתא דמליבא בגינה אתימר ודברתם‬
‫אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו בדבור ובפיוס כיברתיא‬
‫דמלכא‪.‬‬
‫פרשת בלל(‬
‫וישלח מלאכים איל בלעם בן בעור‪ .‬להיות שבלק‬
‫ובלעם רצו לקטרג על ישראל שאחר שנמצא בהם‬
‫גם■ כן הסתרה ואך מה שיצריכו שהש״יי יברר אותם‬
‫שעל ידם יתקיים רצונו ויתגדל כבודו ואם כן כיון‬
‫ששורשם הוא מחכמה דקליפה והוא פסולת ראשית‬
‫החכמה שבקדושה וכיון שמצד הבריאה ■נדמה שבאו׳׳ה‬
‫יש בשפע מפחות הבריאה ואם כל הבריאה תצרך‬
‫לבירורים מהש״י ולכן יוכלו הם להתברר ויהיו גדולים‬
‫להתגבר על כח ישראל ח״ז וזה דאיתא בזה״ק בילק‬
‫בללו‬ ‫םוד‬ ‫רסו‬
‫שמדת הגבורה הו ‪ 5‬הגגלה למדפ הפ סל נדי שייזראה‬
‫מפורש מדת החסד ונדאיתא׳ בזה׳ק ויקרא ) ה‪(.‬‬
‫שלזה אומרים בשיר של יוס שגי גדול ה' ומהולל‬
‫מאד אף שיום שני הוא ממדת הגבורה אבל שהגבורה‬
‫הוא כלי לקבל החסד ולהגבילו‪ ,‬אכן תשלום מדת‬
‫הגבורה הוא במדת מלכות וכדאיתא בזה״ק )שם(‬
‫גדול ה׳ ומהולל מאד ונו׳ אימתי איקרי קב״ה גדול‬
‫בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמי׳ וכו' בגין‬
‫דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא ולאו גדול‬
‫הוא ולא מהולל‪ .‬אכן מהסתעפות מדת הגבורה‬
‫שתצא לאור במדת היסוד כדאיתא בזה״ק )שם‬
‫ו׳( ששם כל המדות מתאחדים רישא דכלא מחשבה‬
‫הוא וסיומא דההוא מחשבה אתר דאיקרי בקר‬
‫ומדת היסוד יצא להקבע במדת המלכות שמשם‬
‫יפרד לירד למטה הימנה מכל עולם ‪ .‬ועולם עד‬
‫שמסתעף למלכות דעשיה שמשם יפרד לקליפת‬
‫נגה ששם הוא הפירוד והסתר האור בעלמא דספיקא‬
‫אלנא דטוב ורע‪ .‬והנה גם בקליפת נגה הצד המחובר‬
‫לקדושה הוא כח הדכר שבו והציד החיצון הוא‬
‫נוקבא מ ג ה וזה נקרא פרה סוררה כדאיתא בליקוטי‬
‫תורה )פרשה זו( וכל הסתעפות הזה הוא לתכלית‬
‫הטוב בשורש כדי שיהי׳ כח עבודה על ידי הסתר‬
‫כדאיתא בזה׳׳ק תצוה )קפ״ד‪ (.‬ולית פולחנא דקב׳׳ה‬
‫אלא מגו חשוכא‪.‬‬
‫הימה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו' בענין‬
‫מי מריבה כי בזה׳׳ק בראשית ) כ ח‪ (:‬מיחסו‬
‫לחטא אדה״ר ושם ) ו ; ( לפי ששמש במטה שנברא‬
‫בין השמשות‪ ,‬והענין בזה כי דיורו של משה הי׳‬
‫דור הדעת ודורו של יהושע נקריא סיהרא‪.‬‬
‫והנה כל הדברים הנבראים בין השמשות מורים‬
‫שעוד לא נפרידיו כלל משורשם )זה״ק ויירא‬
‫ק״כ ‪• ( :‬והם נאחדים עילמא עילאה ועלימא תתיאה‬
‫ביחד אתה והוא ומצד זה יתעוררו כל הניסים שהם‬
‫חוץ לטבע כמו שנתבאר במק״יא‪ .‬ולכן משה הי׳‬
‫לדור המדבר )יעיין גבורת ה׳ בסופו( למה שנברא‬
‫משה ערל שפתים‪ .‬והנה ענין המעה יידוע ביען‬
‫שנברא בין השמשות לכל האיותיות מוץ לדרך הטביע‬
‫וענין שאמר ‪,‬שמעו נא המורים כי בדורו של יהושע‬
 ‫י• י‬
‫רסז‬ ‫ש ר י ם‬
‫ע״ז שהוא■ עובד ללבוש הרחוק ומפנים עצמו לעבוד‬
‫■לשורש פח הזה שאחר שהש״י ברא כח הזה לכן‬
‫הם אומרים■ שחפז •שזה הכח ימשול בעולם וינהג■‬
‫עולם‪ .‬המעשה ובאמת הש״י ברא כל הפחות אשר‬
‫חלק אותם לכל העמים כי זה ענין חלק'שכל אומה‬
‫ואומה יש לה אחיזה בחלק ופרע אפן לישראל ניתן‬
‫השורש שהוא כולל •הפל פי כל פרע ופרט כאשר‬
‫יכנוס להסתר ואם האדם יאחוז בהסתר הזה לעבדו‬
‫אז הוא עבודה זרה וכלאיתא בזה׳׳ק משפטים■)קח‪(:‬‬
‫זובח לאלהים יחרם להא פמה אלהים יסלקון אולנין‪.‬‬
‫ובלק ובלעם רצו להסתיר על ילי כח הזה להמשיך‬
‫כח משם מ׳׳ב שהוא ברישא למלפא פלאיתא בזה״יק'‬
‫)אחרי עח‪ (.‬ועגין שם מ״ב ■נתבאר כלאיתא בזה״ק‬
‫)תרומה קלב‪ (:‬שם מ׳׳ב סליק ולא■ כחית‪ .‬ופמו‬
‫שנתבאר בענין הקדיש כי שם מ״ב הוא כולל כל‬
‫שבעת המלות שהם ספירות ההנ הג ה מחסל ועד‬
‫מלפות ואין■ המלכות בכלל כי בפל • תקיפה הוא‬
‫רק שש אותיות ומלת מלכות חסר בפל תקיפה משם‬
‫מ״ב ולזה איתא ששם שחתם ■בו הקב׳׳ה את התהום‬
‫בצרור שחקוק עליו שם מ״ב‪ ,‬והשם מ׳׳ב הוא מעלה‬
‫כל התפלות פלאישא בזה׳׳ק ויקהל ) ריא‪ ( .‬ברזא‬
‫לההוא עמולא לקאים במציעת גנתא ופמביואר בענין‬
‫הקדיש‪ ,‬כי בזה מראה הקב׳׳ה שבזה השם אין‬
‫בו שלימות רק כשיצטרך עם שם שנותן בתוך התהום‬
‫שהוא שםיע״ב שהוא• בגופא והיינו שעל ילי מעשה‬
‫עבודת ישראל מצטרך לשם הזה מלת מלכות שמים‬
‫וכמו שמבואר בענין הקדיש‪ .‬אפן בלק ובלעם לפי‬
‫שהיו מסטרא אחרא רצו להמשיך כח מזה השם‬
‫וכלאיתא בזה׳ק ויקרא ) ב׳‪ ( :‬לכל אינון משיריין■‬
‫עלאין כל נחתין לתתא משנין שמא ללהון בשמהן‬
‫אחרנין עד שמסתעך אחיזה ללבוש שהוא בגודל‬
‫הסתר ופן בשמות הקלושים איתא בזה״ק אחרי‬
‫)ע׳^ח‪ (:‬שמא קדישא גליפנא לי׳ באתוון אחרנין'‬
‫בגין לאתכסיין לא בלא‪■ .‬‬
‫על שפל המדרגות ולזה צריך עבולה בכל פרע ופרט‬
‫קרבנות דאיתא‬ ‫וזה הי׳ עבודתם שהקריבו מ״ב‬
‫ר״ל פעל בישראל‬ ‫בגמרא ) סו ט ה מז‪ (.‬שפמה רעה‬
‫בישראל במנין‬ ‫בקרבנות אילו ופ^מה ענינים שהי׳‬
‫‪ 3‬׳ ( ומ׳^ב איש‬ ‫הזה ענין מ״ב יללים )■מלפים ב׳‬
‫)שם ב׳ י׳(‪.‬‬
‫בלס‬ ‫סוד‬
‫)קצ״ב‪ (.‬ויפלח מלאכים אל בלעם בן בעור הכא‬
‫אית עשרים ופמניא תיבין לקבל כח דרגין לחרשי‬
‫קוסמין לצפור כי ענין צפור נתבאר )בע׳ן החיים‬
‫שער הקליפות פרק ב( שהוא רומז למוח חכמה‬
‫לקליפה כמ׳^ש בכתבי האריז״ל )שם( בענין תרין‬
‫צפרין כי עכין כ^ח לרגין כי בכל שמות הקלושים‬
‫ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן יש מילוי ומילוי למילוי והפשוט‬
‫ס׳^ה עולה מ״ב הפשוט הוא ארבע והמילוי עשר‬
‫והמילוי למילוי כ״ח כלאיתא בז ס ק צו )ל״ל‪ (.‬וכ״ח‬
‫אותיות מילוי למילוי נקראים כיח ליליה וזה שהתפלל‬
‫מרע׳׳ה ועתה יגלל נא כח ה' וכלאיתא בזה״ק פנחס‬
‫)ר״כ ‪ ( :‬להא כל בר נש ללא אשתדל בהאי כ״ח‬
‫בהאי עלמא לאעלאה ליה במעשה וחשבון ולעת‬
‫וחכמה סופיה לאעלאה בשאול וכו׳ מאן לאתרפי‬
‫מהאי כח קלישא אתקף בי׳ סטרא אחרא ושם לעיל‬
‫מניה בגין לבההוא פח אית מעשה אשתללותא‬
‫■לאשתדלא בהאי עלמא לאקרי מעשה עלמא לעובלא‬
‫למשלם סופא למחשבה כי אותיות מילוי השם עול‬
‫סמוכים אותיות הפשוט שהם השורש ועול רואים‬
‫יסול השורש אבל במילוי למילוי שהם במסך מבליל‬
‫הסתר וזהו‬ ‫לכן יש בהם‬ ‫בין אותיות השרשיית‬
‫בבחינת סיהרא כלאיתא בזה״ק פנחס )הנ״ל( ולכן‬
‫צריך להאיר בעבולה גלולה לעורר עליהם אור‬
‫השרשי‪ .‬אכן לעורר אור השרשיי שיבקיע ויקלור‬
‫כל המסכים על שיתראה לרך הלבושים היושר רחוקים‬
‫צריך לעורר מאור היותר גבוה שיתעורר יסול אבא‬
‫שהוא כולל כל ההויה על שפל המלרגוש ופלאיתא‬
‫בזה״ק שלח )קס״א ‪ ( :‬ת״ח כל אנהיר עתיקא סתימא‬
‫במוחא ומוחא אנהיר ללבא בלרך נועם ה׳ והא‬
‫אוקימנא ולא הוא פח ה׳ ההוא חילא לאתי‬
‫מעשיקא קדישא סתימא דפל סתימין יגדל נא‬
‫לישרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגל ויתמשך לתתא‬
‫וכו׳ דמייתי שם שע״י המשכת עתיקא לרך י״ג‬
‫מפילין לרחמי יבקעו כל ההסתרוש והמסכים להאיר‬
‫כמבואר בענין שלש עשרה מלות ופלאיתא בזה״ק‬
‫הנ״ל מאן למתרפי מהאי כ״ח קדישא אשקך בי׳‬
‫סטרא אחרא‪ .‬ובזה הוא אחיזת הנחש שאחר שברא‬
‫הקב״ה כח שיוכל ליכנס בהסתר כזה על שלא‬
‫יתראה השורש‪ .‬וידוע שכל עניני הכישוך הוא ענין‬
 ‫ישרים‬
‫שהכיר ואמר איל מוציאם ממצרים כתועפת ראם‬
‫לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר‬
‫ליעקב ולישראל מה פעל ‪ .‬אל‪■ ,‬והיינו כי ענין‬
‫ההסתר הזה הוא רק מצד הנחש והקסם שהם‬
‫מצדם ‪.‬ידמה להם שיש הסתרה אבל ליעקב ולישראל‬
‫יאמר מה פעל אל כי שם אל איתא בזה״ק צו‬
‫)ל׳׳א‪ (.‬שהוא ■בכל אתר נהירו דחכמתא וכמו שנתבאר‬
‫שם בביאור הזה״ק‪ ,‬והיינו שמצד זה יתחייב מה‬
‫שנראה אל זועם בכל יום אבל בשורש הוא השגחה‬
‫פרטיית לתכלית הטוב‪ .‬וזה דאיתא בפסחים )קי״א‪(.‬‬
‫ואלו הן הכלב‬ ‫אין■ ממצעין ואיןמת׳מצעץ‬ ‫שלשה‬
‫והדקל והאשה ויש אומרים אף החזיר ויש אומרים‬
‫אף הנחש ואי ממצעין מאי תקנתי׳ אמר רב פפא‬
‫נפתח■ באל ונפסיק באל וכן באשה נדה עי״ש‪.‬‬
‫כי כל אלו הנזכרים הם בגודל הסתר מהשורש כי‬
‫הכלב הוא עז נפש לא ידע שבטה )ישעי׳‬
‫נו( וזה ■רומז שאין לו חיבור לשורש שנעלם ממנו‬
‫שורשו וכדאיפא בגמרא יומא ) ע ד‪ ( :‬סומא■ אינו‬
‫ונקרא דל במס׳ )שבת קנ ה‪ (:‬יודע צדיק‬ ‫שבע‬
‫)שם( לית דעניא‬ ‫דיןדלים זה כלב ' וכדאיתא‬
‫מכלבא‪ .‬והדקל הוא גם כן נראה שהוא מרוחק מא׳ד‬
‫מהשורש שהוא האחרון בשבעת המינים וגם אין‬
‫גזעו מחליף כדאיתא )תענית פ ה‪ ( :‬ונתבאר בפרשה‬
‫עשר באב‬ ‫בפסוק כארזים עלי מיםובענין חמשה‬
‫ליפתח באל ולסיים באל‪ .‬שמה שאלו אין‬ ‫וענין‬
‫ממצעין ואין מתמצעין כמו שנתבאר בענין הזוגות‬
‫במס׳ פסחים ) קי( שכל ענין שנים מורה על פירוד‬
‫שאין לו חיבור פי הש״י לא ברא שני ברואים שוים‬
‫בעולם ולכן כל שנים מורים שזה בהיפך מזה אכן‬
‫שלשה מורים שיש אחד המאחד אותם שהיוא למעלה‬
‫■מכח שניהם ומאיר להם מאור הדעת שכולל שני‬
‫הפכים ודעת מכריע בינתיים ולכן יש היזק בזוגות‬
‫וכמו שנתבאר שם ופדאייתא בגמרא שם )קי‪(.‬‬
‫וישמרך מצטרף רק 'לטובה כי כשיש מבחינת הדעת‬
‫אז מתעלה כל ההסתר אכן כשממצעין או מתמצטין‬
‫מאלו המינים שהם מורים פירוד ונתיקה משורש‬
‫וכשזה נכנס למציעיות או למצעות גורם פירוד‬
‫׳וכריתה משורש‪ .‬ולזה העצה ליפתח באל ■ולפסק באל‬
‫או ליפתח בלא וניפסוק בלא כי אל בכל אתר‬
‫בלס‬ ‫םוד‬ ‫רסח‬
‫ורמז לזה כבוד אאמו׳ד הר‪-‬ב הגאיוין הקדוש זללה׳׳ה‬
‫מה דכפיב )עזרא ב'( בני עזמות ארבעים ושגים‬
‫■ולזה ניתכו מ״ב ערי מקלע שהיו ערי עבודה לעורר‬
‫אור לכת הזה כי ענין עבודת בלעם אחר שחפץ‬
‫■הש״י בהסתר הזה אם כן כל ■שורש השם הוא‬
‫כדי שיצא הסתר הזה ולכן עבד להסתר כדי למשוך‬
‫לו כח לשורשו ולכן דומה שהשורש הוא משועבד‬
‫להלבוש‪ .‬וזה שאחר שהקריב ס׳ח קרבנות וראה‬
‫שעבודתו לא ‪ ,‬הועיל לו למשוך כת למדתו וכי טוב‬
‫בעיני‪ .‬ה׳ לברך אז אמר לא איש אל ויכזב ובן אדם‬
‫ויתנתם כי כח רומז למילוי המילוי של שם כדאיתא■‬
‫בפרי עץ חיים )ש^־ הקדושה( ומילוי המילוי רומז‬
‫למקום שנסתר הכת בהסתר ■וכיון שראה שהש״י‬
‫מאיר לישראל אף במקום ה ספ ר אמר לא איש אל‬
‫ויכזב כי כזב הוא דבר שנפסק מן המקור כמ״ש‬
‫)ישעי׳ נח( אשר לא יכזבו מימיו שכל כתו• הוא‬
‫רק במקוס שהאור נסתר וזה רומז כת כדאיתא‬
‫בזה׳׳ר! בלק )קצ׳׳ב‪ (.‬כ׳׳ח ‪.‬דרגין דחרשי קוסמין‬
‫דצפור וזה רומז לאחורים של ‪.‬מילוי השם שאצל‬
‫ישראל תקרא המילוי כח ה׳ כדאיתא בזה״ק פנחס‬
‫)ר״כ‪ (.‬שהם נוטלים הכה עם הפנימית אבל בלעם‬
‫לוקח רק ההסתר כי הש״י ברא כמה ‪.‬לבושים אכן‬
‫רצונו שרצונו מעתיקא קדישא יעבור דרך כל המסכים‬
‫והוא רק על ידי עבודת ישראל שממשיכים כח לההוא‬
‫כח מעפיקא‪ ,‬וכל עבודות ישראל להמשיך •אור‬
‫להסתר שהוא מדת מלכות שמים ודרך‪ .‬ז>ה השער‬
‫לה׳ יבאו להעלות על ידו כל הלבושים ולהמשיך האור‪.‬‬
‫עד לשפל המדרגות וכמ״ש ‪ .‬ועתה יגדל נא כח ה׳‬
‫במס׳ שבת )פ׳^ט( שאמר‬ ‫)שלח יד( וכדאיתא‬
‫לו הקב״ה למשה הי׳ לך לעזרני מיד אמר לו ועתה‬
‫יגדל נא פח ה׳ היינו שאור ה׳ יאיר ‪.‬בכל הלבושים‬
‫שלזה רומז כח ה' כנזכר בזה״ק פנחס )ר״כ‪ (.‬שזה‬
‫היינו במקום שנסתר האור‬ ‫רומז למילוי המילוי‬
‫ששם נראה שמסר הש״י ההנ הגה לטבע גם שם‬
‫יתראה פי אין עוד מלבדו ‪.‬ולא כאוה״ע שאוחזים‬
‫האור וזה רומז ס ס דרגין‬ ‫רק בלבושים שנסתר‬
‫דחרשין דצפור שצפור מורה על קליפת נגה כמו‬
‫שנתבאר בזה״ק ויצא )קס״ב ‪ ( :‬אשר שם צפרים יקננו‬
‫וכמו שנתבאר בעץ החיים )שער קליפת נגה פ״ט(‬
‫ועיין בביאור זה״ק אחרי )ס׳׳א ‪ :‬ד׳ ס תרין( וזה‬
‫רפט‬ ‫ישרים‬
‫פרשת מטות‬
‫■שנהבאר שם שכיאור זה״ק שמזה ממיר מראשיה‬
‫וידבר משה אל ראשי המפיות לבני ישראל לאמר‬
‫זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה'‪.‬‬
‫הענין שלא נזכיר בתורה שציוה •למשה שידבר ליישראיל‬
‫בי ענין נדרים הוא הוספה על דברי תיורה כמ״ש‬
‫לעיל שהיא דם יוכיל מצדו להכניס גידר שעושה מצד‬
‫עצמו או בקום ועשה שגם מוצא שפתיו והיגיון לביו‬
‫יהיו נכנסים בחיוך דברי ת־ורה‪ .‬והש״י חפץ שיקרא‬
‫כלו על שם האדם וכדיאיתא בירושילימי )שביעיית‬
‫פ״ו ה״א והובא בילקופ שימעווני נחמי'‪ (.‬על‬
‫המעשרות שקבלו עליהם בימיי עזרא וכיון שקבלו‬
‫עליהם דבר שלא נתיחייביו אפי׳ דברים שהיו חיייבין‬
‫בהם העלה עליהם כאליו מאיליהם קבלו עלייהם‬
‫וכו׳ מביון שקבלו עליהם בסבר פנים יפות העילה‬
‫עליהם כאילו מאליהם קבלו‪ .‬והנה משה רבינו עליו‬
‫השלום איתא •בזה׳׳ק )תשא קצא ‪ ( :‬שהוא הכיליל של‬
‫כל ישראל ולכן לא נזכר רק מאמר משה לישראל‪.‬‬
‫^)חסר הסייום(‬
‫הצריור מהתהום שלא ייעלה והנה הארז נתבאר בפרשת‬
‫איש כי ידור נדר לה׳‪ .‬הנה איחר פרישת מועדים‬
‫וקרבנות חובת היום שנסדרו בפרשת פנחס‬
‫שנחשבו תחילה חובת היום ואחר כך חיובת שבת‬
‫•ויאחר כך ריאיש חדש ואחר כך פסח ושביועות זיראש‬
‫השינה ויום כפור וסוכות ושמיני ■עצרת שהיויא בסדר‬
‫בריאת העולם שתחלה היו ששת ימי המעשה ואחר‬
‫בך נתכלילו‪ ,‬כל ששת ימי המעשה בשבת‪ ,‬שזה רומז‬
‫שבששת יימי המעישה נתבררו כל המידות שהש׳^ מנהיג‬
‫בהם את עולמו ובכל מדה יש לבוש חיצון שנדמה‬
‫שהש״י מסר עולמו להנהגה פבעייית איכן בשורש‬
‫כל המידיות הויא ניקודה האימציעייית שהיא למעלה‬
‫מכל לביוש ׳ובדיאיתיא בתיקיוני הזהר )הקדימה ג‪( :‬‬
‫באצילות איהיו וגרמי׳ חד בהון איהו וחייו חיד בהיון‬
‫ששם אינם בבחינת מידות כלל וכדאייתא בפתיח‬
‫אליהו שאף שבזה״ק נזכר שגם שם הם בבחינת‬
‫מדות אבל שם הוא ההכרה רק מה שהש״י הוא‬
‫למעלה מכל מדה ולזה נקרא בזה״ק אציליות היינו‬
‫ששם הוא ההברה רק שהבורא הוא הבורא והאציל‬
‫׳מדותיייו ומדותיו הם נבראים ולכן יש להם שורש‬
‫שהוא עדיין למעלה מכל גבול‪ .‬ולכן על ידי מה‬
‫מטות‬ ‫םוד‬
‫>הירו דחכמפח כדמיפס צזה״ק פ׳ ‪5‬ז )ל״יח ‪ ( :‬וכמו‬
‫יעד סוף‪ ,‬זבח שם אל נתבאר בזה׳ק פנחס ) מ ״ז‪( :‬‬
‫אל סהיד על מארי דכלא דלית יבולת לבל שם והויה‬
‫זדרגא כ״ש לשאר בריין פחות מני' הדא הוא דבתיב‬
‫וכל דיירי ארעא פלא חשייבן וכמצבייה עביד בחיל‬
‫שמיא )דניאל ד׳( והוא כמו שנתבאר הענין שמחמת‬
‫ששם זה מכיר שאין שום פח רק להקב״ה לבדו לכן‬
‫שם זה הוא נהירו דחכמתא ולכן איתא שם אי נמי‬
‫ניפתח בלא ונפסוק בלא‪.‬‬
‫כאהלים נעע ה׳ כארזים עלי מים‪ .‬איתא בגמ'‬
‫)תענית כה ע״א וע״ב( אי מה תמר אין‬
‫גזעו מחליף ת״יל כארזים עלי מים מה ארז גזעו‬
‫׳מחליף אף ישראל גזעו מחליף היינו שהש״י מראה‬
‫איך שישריאל בכל היסתרותיהם הם דבוקים תמיד‬
‫בהש״י ומראה שבעת חפאם היו עושים רצון הש״י‬
‫׳ולכן ביקש מרע״ה אחר החמא ועתה יגדל נא כח‬
‫בח הוא המילוי דמילוי דשם הוי׳ שהוא משם מ״ב‬
‫שבו חתם הש״י הבריאה כי שם מ״ב חקק על‬
‫חקת כי בשורש הארז שיש לו יניקה גדוילה בשורש‬
‫ולכן יובל לגדל בקומה גדולה ובעולם הזה נראה הארז‬
‫שהוא מתרחק משורשו אבן שורש הארז שהוא חלק‬
‫׳יעקב אבינו כידאייתא בזה״ק ) קצו‪ (:‬ויעקב אבינו‬
‫הי׳ תמיד דביוק בשורשו כמ״ש לפני לא נוצר אל‬
‫ונתפרש בזה״ק )קדושים פו‪ (.‬דא יעקב והיינו‬
‫שאינו עושה שום פעולה שפצפרך לבירורים וזה‬
‫שמתברר חלק יעקב אבינו ע׳׳ה בארזים שאיינו מתרחק‬
‫ימן השורש שהרי אף גזעו מחיליף היינו אף שנדמה‬
‫שאין לו שום מקיום לגדל להוציא ענף מכל מקום‬
‫מוציא השורש גזע חדש ונראה מפורש שכל כך‬
‫השורש חזק שמוציא גזע אף שנריאה שהגזע נקצץ‬
‫והרי מפורש שמה שנקצץ הגזע אינו רק הלבוש‬
‫אבל שורש הגזע קיים בעקריו ושורשו שביאם לא‬
‫נשאיר חיות הגזע בשורש לא הי׳ ביכולת להחליף‬
‫גזעו הרי שאר אילנות שאינם מחליפים גזעם שאף‬
‫אם הי׳ הגזע הי' גדל עוד אבל כיון שנקצץ אינו‬
‫מחליף כי הגזע לא קיבל יניקתו רק בפעם אחת‬
‫וכיון שקיבל פעם אחת שיב אין לו יניקה שירשיית‬
‫אכן הארז עלי מים תמיד יש לו יניקה חדשה‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫מ שת‬
‫יסודא דעלמא דעליה קיימין עלמץ ומההוא אור‬
‫שלים עמודא דאמצעושא אשיפשע יסודא חי עלמין‬
‫דאיהו יום מסטר׳א דימינא‪ .‬ולחושך קרא לילה‬
‫קרא וזמין ואפיק מסטרא דחושך חד נוקבא סיהרא‬
‫דשלטא בלילה ואקרי לילה רזא דאדנ׳׳יי אדון כל‬
‫הארץ וכר‪ ,‬ושם )י״ז‪ (.‬ושרין סערין אלין אפיקו‬
‫שרין דרגין אלין חד דכר וחד כוקבא יסודא אחיד‬
‫בעמודא דאמצעושא מההויא שוספוש נהוריא דהוה‬
‫ביה דכיון דההוא עמודא דאמצעושא אששלים ועביד‬
‫שלם לכל סטרין כדין אחוסך ביה נהירו מעילא מכל‬
‫סטרין בחדוה דכלא ביה ומההוא שוספוש דחדוה‬
‫נפיק יסודא דעלמין ואיקרי מוסך‪ .‬והעניין כי יסוד‬
‫אישא בזה״ק בלק ) ר״ג‪ (:‬על מדש יסוד אושיט‬
‫פסייעה לבר שיוצא ומשפשט לקנוש מבחוץ שיכניס‬
‫שגם מה שהי׳ חוץ משכלל בקדושה‪ ,‬וכפי אשר‬
‫ישפשט מדש היסוד לצאש לחוץ כן יקבע הקנין‬
‫במדש מלכוש שמים שיחכללו כל המדוש בכבוד מלכוש‬
‫שמים וכדמסיים בזה״ק בראשיח הנ״ל )י״ז‪.(.‬‬
‫זמנין ולא ישיר בשבשא לקבל צדיק יסוד עולם דאקרי‬
‫וידבר משה אל ראשי המטוש לבני ישראל לא מר‬
‫זה הדבר אשר צוה ה׳ איש כי ידור נדר‪ ,‬לה׳‬
‫או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל‬
‫דברו ככל היוצא מפיו יעשה‪ .‬טובה חכמה עם נחלה‬
‫ויושר לרואי השמש כי בצל החכמה בצל הכסך‬
‫וישריון דעש החכמה שחיה בעליה )קהלש ז׳(‬
‫חכמה הוא אור הש״י בלי לבוש ונחלה הוא כאשר‬
‫שרד למטה אז נצרך ללבושים עד שמסשעך מזה‬
‫הגדרוש וגבולים ויושר לרואי השמש היינו שיוכל‬
‫לראוש האור דרך כל הלבושים כי בצל החכמה בצל‬
‫הכסך היינו שכל מיני השרבוש מה שהנפש לא‬
‫שמלא וששאך שמיד לקבל הוא מפני ששורשה מחכמה‪.‬‬
‫ובגין כך אינון עבדין סוכה וכל אוריישא כמה רזין‬
‫בז ה ״ ל ( פנחס )רנ׳׳ה‪ (.‬הנשבע כאלו נשבע במלך‬
‫עצמו וכל הנודר כאלו נודר בחיי המלך המלך‬
‫עצמו אדנ׳ע חיי המלך יקו״ק ובג״ד כי ידר נדר לה׳‪.‬‬
‫יאוך הכי איש רזיא אחרא חיי המלך חכמה הה״ד‬
‫)יקהלש ז׳( החכמה שחיה בעליה‪ .‬ענין הדיבור‬
‫בפרשה זאש לריאשי המטוש וגם לא נזכר שחלה‬
‫מאמר הש״י למשה שיאמר להם לישראל‪ .‬כי ענין‬
‫הנדר שניחן מציה זאח לאדם לשקן שורשו במקור‬
‫ם וד‬ ‫ער‬
‫שמקרבין קרבנוש היום מפלים מכל המדוש לשורשם‬
‫וכל עבודש הרשוש וצרכי האדם יכולים להשעלוש‬
‫לשורשם בקדושה שמשברר ׳מהם‪ ,‬ובשבש נאסרז כל‬
‫המלאכוש וכמו שנשבאר בכשבי האריז״ל שבשבש‬
‫אין שום■ בירורים וכמו שנשבאר על מאמר זה״ק‬
‫אמור ) ( שלפי זה נראה שימי הישול גדולים מיום‬
‫השבש‪• ,‬אכן באמש שבש הוא ששלום השעלוש כל‬
‫הימים והשכללוישם בשורשם‪ ,‬ומקדושש שבש נסשעפו‬
‫כל הימים טובים שקדושש■ שבש הוא קבוע וקיים‬
‫ויום■ טוב ישראל מקדשי ליה כדאישא )ביעה יז‪(.‬‬
‫והענין שאחר שעברו ימי החול דרך יום השבש‬
‫ונשכללו בו אז יצאו אחר כך ימים טובים‬
‫ממה שנשבררו ביום השבש וכדאישא בזהר חדש‬
‫( שא חזי לקבל שבעה זכאק פקיד‬ ‫)שולדוש‬
‫קב׳׳ה■ באוריישא לקרבא קרבן מוסך בשבע זמנין‬
‫בששא בגין לאספא להו עדונין ושפנוקין מבני מלכא‬
‫דישבעון אבהן בקדמישא ובשר כן בנין ואינון שבע‬
‫כל ואקרי שבש לאוספא לי׳ עדונין ממוחיא סשימא‬
‫ובריש ירחיא לקבל כנסח ישראל דאשקריאש סיהרא‬
‫ובחמשה■ עשר לירחא קדמאה לקבל אברהם אבוהן‬
‫■דאחיד במדש חסד ואקרי ראשון‪ .‬ובעצרש דבחדש‬
‫השלישי דאשיהיבש ‪ 5‬י׳ אוריישא בשבעה קולוש לקבל‬
‫יעקב דאיהו שלישאה לאבהן ואחיד בקול קול‬
‫יעקב‪ .‬ובראש השנה לקבל יצחק ׳דאשיליד בי' ואנן‬
‫מדכרינן בי׳ עקדש יצחק ואיהו יומא דדינא לקבל‬
‫מדש הדין דאחיד ביה‪ .‬ביום הכפורים לקבל משה‬
‫דקביל קב״ה ביה צלושיה וחס על ישראל והדר‬
‫לי׳ אוריישא‪ ,‬בחג הסוכוש לקבל אהרן דבזכושיה‬
‫הוו אזלין שבעה עננין דחפן טל ישראל כסוכוש‬
‫עלאיין סשימין בה וכיל אינון שבעה משוספין בברכאן‬
‫כל עלמא בשלימו סגיאה והנה אלו שבעה מוספים‬
‫רומזים שהקדושה נשוספש ויוצאש לקנוח מחוץ‬
‫ולהכניס לקדושה שמוסך אישא בשיקוני הזהר‬
‫)שיקון כא ס״ב‪ (.‬ושם )נ״ז‪ (.‬שהיא בבחינש יסוד‬
‫ומלכוש ובזה׳^ק בראשיש ) ט ״ז‪ ( :‬ויקרא •אלקים‬
‫לאור יום מהו ויקרא קרא וזמין לאפקא מהאי‬
‫אור שלים דקיימא באמצעושא חד נהירו דאיהו‬
‫רעא‬ ‫ישרים‬
‫ענין מכחות הבריאה או שלא■ יופל לעישיות איזה‬
‫פעולה מפני שיודע שבפעולה זו יסתר ממנו אור‬
‫הש״י באיזה ענין‪ ,‬והוא מפני חסרון בנפשו שאיננו‬
‫עוד בשלימות להגביר על כח הזה להכניסיו לתוכו‪,‬‬
‫■ולהתזירו פנים בפנים‪ ,‬והאידס אשר תכונת נפשו‬
‫איננו בשלימות במקום שאינו שלם שם■ אין ביכולתו‬
‫לראות איך אור הש״י והשגחתו כולל גם את זה‬
‫ואינו יוצא מגבול היקף אור הש״י ולכן נדמה לו‬
‫שהשגחת אור הש״י במקום הזה אינו כולל כל‬
‫הבריאה שמצדו נדמה לו שדבר הזה לא נברא לכבוד‬
‫שמים ח״ו כי איך יוצא מצדו כבוד שמים מדבר‬
‫הזה שהרי אינו יכול לקבלו‪ ,‬כי כל בריה אין לה‬
‫השגה בדבר שאיננה שלימה בו ואף שהאדם מאמין‬
‫שהוא גבוה משכלו אבל השגה שלימה לא יוכל‬
‫האדם להשיג במה שאיננו שלם ומבורר בו‪ ,‬כי‪ ,‬מ ה‬
‫שנאסר בתורה יש בתורה אור גדול וש^לימות שהאדם‬
‫יכול להבין שבמקום האיסור יש עומק שהוא גבוה‬
‫מדעת האדם שעל ידי שיתרחק ממנו ישיג כל הסוב‬
‫הנמצא בו ולזה מציינו במס' חולין )ק ש‪ (:‬כל מה‬
‫אסר לן דםשרי לן‬ ‫שאסרה התיורה התירה כנגדו‬ ‫למאכלו‬
‫כבד וכבד הוא שורש כל הדם כדאיתא במס׳‬
‫בכורות )נה‪ (.‬זכרותא דדמא כבדא וכימו שביאר‬
‫בענין זה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫במקומו שכל האיסורים השורש שיש לו בקדושה‬
‫התירה התורה כי שורש איפור אשת אח הוא‬
‫ביבמה כי כל עניני הזווגים הם מיותדים לאדס‬
‫כפי שורשו ולכן איתא בזה״ק משפעים )קב‪ (.‬מאן‬
‫לנסיב ארמילתא כמאן דעאיל בימא ברוחין תקיפין‬
‫בלא חבלין וכר‪ .‬שהכונס את האילמנה כמו ששש‬
‫בים בלא רב החובל כי אין שורש בני אדם דומין‬
‫אחד לחברו ולכן יוכל להגביר עליו ההוא רוחא‬
‫דשביק בה בעלה‪ .‬וכל שכן באחים כי כיל אח‬
‫מסתעף כענף מהגזע בהפך ' מאחיו‪ .‬וביותר אשת‬
‫אח שאין לו בנים כמו שנתבאר בזה״ק קרח )קעז‪(.‬‬
‫ועל כל זה התירה התורה ויוכל להמציא עזר על‬
‫ידי יבום כדאיתא )שם( וכן ענין כלאים בציצית‬
‫כמו שנתיאר ענין כלאים באריכות מפי כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי כשאין מעורבב אז‬
‫מכיר האדם שורשו איך מקבל באורח מישר מהקב״ה‬
‫ובציצית התירה התורה כלאים שאף שבהכנף יש‬
‫מ שת‬ ‫םוד‬
‫ממצבו שהאדם נקרא תכלית מעשה‪ .‬בראשית שאחר‬
‫שנבראו כל הברואים בהסתרה גדולה וכדאיתא‬
‫בספר רזיאל כשברא הקב׳׳ה את הפולם הפך את‬
‫פניו ממנה והיינו שכל סדר השתלשלות הבריאה‬
‫מוקף ברצון הש״י בסדר השתלשלות בסוד אור מקיף‬
‫תוכל‬ ‫היינו שרצון הש״י מקיף את כל הבריאה ולא‬
‫לימות מרצון הש״י וכדאיתא במדרש )איכה רבתי‬
‫גלגל■‬ ‫בפסוק אזכרה נגינתי בלילה( השמעת מימיך‬
‫חמה חולה ואינו יכול לעלות ולשמש אכן להאדם‬
‫לבד ניתן כח הבחירה בין כל הברואים שהוא מקבל‬
‫אור הש״י בבחינת אור פנימי והוא מלביש את הרצון‬
‫שמכניסו לעומק דעתו להתבוננות ולהמליך את‬
‫שהוא‬ ‫הקב״ה בבחירה וזה הוא שהאדם חוץ מה‬
‫מוקף ברצון הש״י האדם גם מקיף לרצון הש״י ובבחינת‬
‫שהאדםמלביש לרצון הש״י והופך פניו לעמוד‬ ‫■מה‬
‫האור‬ ‫שגם‬ ‫ממשיך‬ ‫וממילא‬ ‫הש״י‬ ‫נגד‬ ‫בפנים‬ ‫פנים‬
‫מקיף יעמוד נגדו פנים בפנים‪.‬‬
‫ועל ידי האדם יוכלו להתעלות כל כחות הבריאה‬
‫כי כל הבריאה נבראה לתשמיש האדם‬
‫ולמשקיו ולכל תשימישו וכן אפילו דברים האסורים‬
‫מותר ליהנות מהם ואפילו איסורי הנאה גורמין‬
‫)רבה‬ ‫לאדם הנאה על ידי גרם וכדאיתא במדרש‬
‫לך לע( אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול‬
‫היו ניצולות בזכותו של אברהם ולא של יין נסך‬
‫אתמהא אלא חלא מוזיל חמרא בכל מקום‬ ‫היו‬
‫היינו‬ ‫בזול‬ ‫נמכר‬ ‫ישראל‬ ‫של‬ ‫יין‬ ‫מצוי‬ ‫העכו״ם‬ ‫שיין‬
‫שמכל אלה יש הנאה לאדם העובד את הש׳‪ v‬ועל‬
‫מחזיר‬ ‫ידי שמכניס הכח בתוכו ועובד בו את הש״י‬
‫הבריאה פנים בפנים נגד הש״י‪ .‬אכן דברים‬ ‫כח‬
‫האיסורים שבתורה האדם עובד בהם את הש״י‬
‫במה שמתרחק מהם‪ .‬אבל כל הדברים המותרים‬
‫יש לאדם לכבדם ולהנות מהם ולברך לבוראו וכדאיתא‬
‫בירושלמי )שילהי קידושין( עתיד האדם ליתן דין‬
‫וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל ממנו כי‬
‫האדם נברא ממקור העליון ששם יש מקום לכל‬
‫להכניס‬ ‫הבריאה להתעלות ולכן נפש האדם מתאוה‬
‫לתוכו כחות כל הבריאה כמו שנתבאר בפרשת אחרי‬
‫( מענין וגם הנפש לא תמלא‪ .‬והה ה אז ם‬ ‫)‬
‫לקבל איזה‬ ‫הרואה לפי תכונת נפשושאינו יכול‬
 ‫ישרים‬ ‫מטות‬
‫שיוכל לקלקל ולהרוס ושם כל הבריאה לתכלית הבנין‬
‫כמ״ש בחכמה יבנה בית‪ .‬אכן כמו שהש״י הוא‬
‫רצונו בגבולים והיסתרות עד‬ ‫בלי גבול והכניס‬
‫שנסתעף שיצא אלנא דספיקא עץ הדעת פ׳ויב ורע‬
‫כן גם האדם אחר שירד למקום הזה מצד הה׳סתר‬
‫הזה יש לפניו דבר שייוכל להסתיר ולהע׳ריד דעתו‬
‫אכן זה אינו רק כפי המקום והזמן ואינו קיים‬
‫בתמידות‪ .‬וזה שנאמר זה הדבר בפרשה זאת כי‬
‫זה הדבר מצינו בגמרא בבא בתרא )קכיא‪ (.‬לענין‬
‫בנות צלפחד באיסור בת יורשת נחלה דבר זה לא‬
‫יהא נוהג אלא בדור זה‪ ,‬וכן גם ׳פרשת נדרים‬
‫היינו שיתבונן האידם שאין זה נאמר לפניו רק‬
‫בלבוש הזה‪ .‬וזה שנאמר אל ראשי •המטות היינו‬
‫ראשית ההסתעפות הענפים מהיגזע הייניו ראשית‬
‫הסתעפות מהתחלקית המדות ומשם ימשוך קדושה‬
‫לתכלית דיבורו שיכליל גם דיבורו שהוא משורש‬
‫הבנין ולתכלית הבנין למעלה שאין שם שום גביול‬
‫משם יאיר לו שבמקום הזה צריך לגבול וגדר וזהו‬
‫ויתירון דעת החכמה תחי׳ בע׳ליה במה שממשיך‬
‫החכמה על ידי דעת ‪.‬וכח בחיירה להגדיר עצמו‬
‫בלבושיים היותיר רחוקים על ידי זה מכניס חיים‬
‫לראות איך הש׳׳י חי בכיל פרט הנהגה‪.‬‬
‫דא חכמה כי מצד שורש החכמה באצילות שם‬
‫סו‪( :‬‬ ‫ענין האב והבעל שמפירים הנדר )נדרים‬
‫כי כל הנדרים הם מצד נוקבא מצד האדם‬
‫כאשר יסתבך באיזה מז ה בפרט אבל בהאר אור‬
‫החכמה יותיר לגמרי‪ ,‬ובעל מפיר רק מכאן ולהבא‬
‫)שם סז‪ (.‬כי איש היוא בירזא דיזעיר‪.‬‬
‫מכל מקום אינם מתנגדים זה לזה כמו שנתבאר‪.‬‬
‫היתר נדרים פורחין באויר‪ ,‬הוא אינו מייחל )חגיגה‬
‫י‪ (.‬היינו שבמה שגידר בעצמו אין ביכולתו‬
‫להאיר 'לו בעצמו כי בזה עצמו נראה לו הגדר גדול‬
‫מאד כעיקר דברי תורה עד שאין ביכיולתיו לדחותיו‪,‬‬
‫■אכן לזה נאמרה פרשה זו לראשי המטות כי בענין‬
‫זה צריך להיות בקניה ויאילין שפל אחד יבקש לו‬
‫מי שגבוה ממינו בענין זה שמימינו יאיר לו וזה‬
‫דאיתא עשה לך רב שבראותו מי שאין הגדר הזה‬
‫אצנו עיקר‪ ,‬וכן שלשה שמתירין כי כל תלתא הם‬
‫ברזא דתלת קוין‪ .‬וזה לשון פורח באויר שאין לו‬
‫חיבור שהאדם יוכל לריאות מקום היתירו עד שיפתחו‬
‫סוד‬ ‫ערב‬
‫ההסתר היזתיר גרול שהוא יוצא במרחק מן המרכז‬
‫להקצוות וכן כלם‪.‬‬
‫אכן במה שמגדיר האלם אש עצמו בזה צריך‬
‫להתרחק בכל מיני התרחקות לבלתי ישאיר‬
‫לו שום מקום אחיזה וכדמצינו גבי נזיר )ע״ז יז‪(.‬‬
‫לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב‬
‫•מה שלא מצינו בכל מקום אי־סורים שהנאתן מותר‬
‫■חוץ מעבודה זרה ומינות שנאמר בהם )משלי ה(‬
‫הר׳חק מעליה דרכך ויאל תקרב אל פתח ביתה‬
‫זכדדרשינן במס׳ עבודה זרה )יז‪ (.‬ולכן כשהאדם‬
‫הי׳ מתרחק בלי מצות נדרים לא הי׳ רואה שום‬
‫מקום איך יש בזה שורש ואיך השגחת הש״י כוללת‬
‫את זה‪ ,‬ולכן ניתנה תורה מציות נדרים ושבועות‬
‫•שהאדם יכניס חיי המלך ובחינת מלך עצמו לתוך‬
‫גמר הפעולה ‪ ,‬במה שאוסר עצמו על ידי הדיבור‬
‫שהוא הגמר וכדאיתא במס׳ שבת ) לג‪ (:‬פה גומר‬
‫ובתיקוני הזהר בהקדמה )יז‪ (.‬מלכות פה תורה‬
‫שבעיל פה קרינן לה ולכן בנדרים צריך להוציא בשפתיו‬
‫ויהי׳ פיו ולבו שוין כדאיתא ב מ ס' )חגיגה ה(‬
‫גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו והיו׳א שיתכלל בקדושת‬
‫חיי המלך ומלך עצמו כדאיתא בזה״ק חיי המלך‬
‫איהו וגרמוהי חיד בהון שאין שם שום הסתעפות‬
‫מדה מוגבלת כמו שנתבאר במקומו ולכן מצד החכמה‬
‫אין שום איסיור כלל‪.‬‬
‫במקום בינה אף ששם נראה התיחילקות המדות‬ ‫וגם‬
‫וכן בהתכלליות המדות בזעיר אפין אף ששם‬
‫נראים מחולקים אכן רואים הגזע שיצאו ממנו‪,‬‬
‫■וכל האיסורים הם רק אחר שנסתרו במדת המלכות‬
‫^ונתילבשו במלכות הארץ באלנא דספיקא ששם יש‬
‫הסתר כזה שיוכיל להסתיר מדעת האדם איך‬
‫השגחת הש״י בוקעת ‪.‬וכוללת כל הברייאה ואף‬
‫באילן הספ ק כו׳לל השגחה פרעיית ותמידיית ולכן‬
‫צריך האדם להתכלל בחיי המלך ובשורש שיתבונן‬
‫שמקור מחצבו ממקום שאין האיסור מגיע שם ושם‬
‫אין שום דבר שולע שמצד החכמה אין בשום דבר‬
‫רעג‬ ‫ישרים‬
‫יוסף שהוא מדוג^ל בשמירת הברית ויסוד היסוד‬
‫דזעיר הוא צמצום שלא יתפשט וזה מתפשט בהיותו‬
‫ונגד מריע׳׳ה שהויא מיסוד אבא שביזה רואה שכיל‬
‫מה שברא הקב׳^ה יש לו מקום והוא מקומו של‬
‫עוילם יתיצב מדין לשטן כי קלייפה זו משוקעת עד‬
‫עד‬ ‫שנדמה לה שהיא מקושרת במקור הטובה‬
‫שכשימנעו ממנה יאפס חייו‪ .‬והנה זמרי אחר שראה‬
‫שורשו ונתידבק בקליפת מדין שהוא הי׳ נגד יוסף‬
‫במכירה וממילא כאשר לא ראה הגדר ממילא נתדבק‬
‫במדין שה‪.‬וא עמוקה מאון‪ ,‬ולכן לא עשה משה‬
‫מעשה הקנא׳ות כי הי׳ מדחה אותו משורשו אבל‬
‫פנחס דחה אותו רק מה־גדר ולכן נקרא אחר החטא‬
‫שאויל שהשאיל עצמו ובשעת החטא זמרי בן סלוא ולכץ‬
‫לא הורה משה בזה רק פנחס מעצמו‪.‬‬
‫והנה כל עוד שהי׳ בהם לחלוחית לא נלחם עמהם‬
‫ובמעשה הזאת נתמלא סאתם כי הפקירו את‬
‫עצמם והושיבו זקנות ורק להחטיא‪ ,‬ויאחר זה הי׳‬
‫משה המשילח ופנחס השליח כדי למחות שורשם‬
‫וענפם‪.‬‬
‫)והנה פנחס תיקן שורשו מנדב ואביהוא בקנאתו‬
‫כי ענין היקינוי הוא תיקון לחטא המליואים‬
‫ששם לא שמר ימי אביילות היינו להפריד מה שיוכל‬
‫להפריד והם שאפו רק להכניס ובקשו להכניס קטרת‬
‫זרה וימי אבליות רומז לפירוד מהאי עצבונא וקנא‬
‫היינו שהפריד בכח גדויל‪(.‬‬
‫ולכן נאמר כאן פרשת נחלות היינו קדושה קבועה‬
‫אחר הקנאה והפריד כיח מדיין כי עתה מבורר‬
‫שמה שזכה אדם הוא חלקיו משורש‪ ,‬וזה איחר‬
‫מדין נתברר החלק וכ״ש )משלי יח( מדינים ישבית‬
‫הגורל כמו שבאידם שרואה שזה חלקו בגורל לא‬
‫יתאמץ לשאוף חלק אחר כן אחר מלחמת מדין יצא‬
‫הגורל לאור וממילא נתקן כאן צלפיחד כי היוא פגם‬
‫בשיבת היינו דלקיט שאר איעין היינו שרצה להכניס‬
‫יותר וזה נגד קדושת מריע׳׳ה וכן למ״ד מן המעפילים‬
‫הי׳ שבת צז‪ .‬וכדאיתא בזה״ק בלק הי' ג״כ שרצה‬
‫להכניס מה שלא הי׳ ראוי בשעתו‪.‬‬
‫מ טו ת‬ ‫םוד‬
‫לו ממקום אחר ויראו לו שהי׳ לו קו ז>זוט זהמישכה‬
‫להיתרו וזה דאימא בנבואה זו לשון זה הד‪ 5‬ר כי‬
‫בסוף מס׳ תענית בעניין בת‬ ‫ענין זה הדבר נדרש‬
‫יורשת נתלה דבר זה לא יהי׳ נוהג אלא בדור זה‬
‫לעולם אילא שענין הנדר הוא‬ ‫ופרשת נדרים הוא‬
‫שדבר זה אסור •לפניו או‬ ‫שמוצא בדברי תורה‬
‫שצריך לעשיות איזה עניין כפי ששייך לשורשו וכאשר‬
‫יתברר בזה יראה שעיד עתה הי׳ משמעות דברי‬
‫תורה כן ומכאן ואילך מאירים‪ ,‬דברי תורה בביאור‬
‫ופירוש אחר‪.‬‬
‫נלןו ם נקמת בני ‪-‬ישראל‪ .‬במדרש )תנחומיא ממות‬
‫ב( ילמדנו רבינו כמה תקיעות ו כו‪ /‬עניין‬
‫( וכיל מקום‬ ‫תקיעה הוא חיבור פדאיתא )‬
‫שיש תקיעה אין הבדלה )חולין כו ‪ ( :‬ושבת מתקדשת‬
‫בתקיעות‪ .‬׳וענין שבמלחמה היו חצוצריות כי בתקיעות‬
‫הי' תרועה ותקיעה ובהקהיל את הקהל תתקעו‬
‫ולא תריעו הא כל מקום שנאמר תרועה יהי׳ תקיעה‬
‫■קודם לה וכאן אחר פרשת נדירים שממשיך קדושה‬
‫וחיבור וממילא יפרד הרע ולכן נצחו למדין וכן‬
‫בסדרה הזאת פרשת גיעולי מדין עד שינתפשטה‬
‫קדושת ארץ ישראל גם מעבר לירדן ולכן נאמר בזו‬
‫הסדר ומינה דייקיגן )ברכות ח‪ ( :‬לתרגם אפילו‬
‫עטירות ודיבון אף שיש הרבה מקראיות שאץ עליהם‬
‫תרגום ומייתיי זה המקרא מה שנמשך קדושה ■לחוץ‬
‫על ידי נדרים כי תרגום ביגימ' תרדמה שנתילבש‬
‫באחוריים ועל ידי גדר יכול להתעורר אף בשיינה‪,‬‬
‫׳והנה סדרה הזאת מ״ב מלכות שביסוד הייינו גמר‬
‫השפעה‪ ,‬וכן דיני תנאי נלמד מזה בגמרא )קידושין‬
‫סא( כי תנאי ה תנה הקב״ה בבריאת העולם שכל‬
‫דבריו על תנאי הייניו שלא הוציא אותם ממיניו ועודנם‬
‫אחוזים במקור‪ ,‬וכן נלמד בפ׳‪/‬ק דיקדוישין קנין חזקה‬
‫׳מכיאן במה תפשתם בישיבה‪.‬‬
‫עינין מלחמת מדין על ידי פנחס שזה הוא תשלום‬
‫מלחמות מרע״ה והוצרך להיות על ידי פנחס‬
‫כי מדין רומז על מדון ומצה ואיתא בזה״ק )יתרו‬
‫סח‪ (.‬חמיוהי דמשה כהן מדין חמיוהי דיוסף כהן‬
‫און כי און הוא כסא הות ומדין הוא כשנשתקע‬
‫בחמדה עד כשימנעוהו ממנה תקנות נפשו ונגד‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫מסעי‬ ‫םוד‬ ‫עדר‬

‫קולטין אפיילו■ שלא מדעת אכן כל זמן שלא נגמר‬
‫‪.‬‬ ‫הבירור צריך שמירה שלא תסוב נחלה‪.‬‬
‫מסעי אחר■ פרישת נדרים כי על ידי הגדרים קונה‬
‫גבולים ‪:‬וכילים וכדאיתיא בזה״ק )ויחי רלו‪(:‬‬
‫קומה ה׳ איפה יקימנה■ שובה ה׳ אישה יפירגה‪.‬‬
‫קרבן ■מוסף‘ דשבת זריאיש ■חודש )חסר(‬
‫‪$r‬‬
‫‪99‬‬
‫‪-‬‬
‫פרשת מסעי■‬
‫מ״ב מסעות ‪ ,‬כי סדרה זו היא סדרה מ״ג חה‬
‫■מחזק בהביטו למעלה לשורש שם מ״ב ברישא‬
‫וזהי להמשיך קדושת מ״ב לתוך מלכות וזה מוצאיהם‬
‫למסעיהס‪ ,.‬ויזהו הגבולים שגכתבריכאן‪.‬‬
‫מקלט היינו קודם הבירור יתחזק בעבודה‬ ‫וערי‬
‫ענין‬ ‫מ״ב קולטין רק מדעת זה״כ ה ס קדושת אבות‬
‫»«‬
‫^‬

‫‪f t S‬‬ ‫‪f f‬‬

‫^׳ »‪e/‬‬

‫‪$0‬‬
‫‪%‬‬ ‫‪f‬‬
‫ח‬

‫‪j j t 9‬‬ ‫‪r ^ p‬‬ ‫‪^ f‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪r‬‬

‫‪j f o‬‬

‫''‪ M‬י‬
‫')‪/‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪.‬‬

‫^)‪0 /‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪m‬‬

‫‪M‬‬ ‫‪Xu‬‬

‫כ‪4‬‬ ‫!‬ ‫‪6‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪( f /‬‬

‫>‪/v7y‬‬ ‫׳‪^rv»7/7‬‬
‫* ‪T‬‬ ‫■‬

‫*‪9‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪If‬‬ ‫‪#/‬‬ ‫*‪f‬‬

‫‪f: D‬‬

‫‪n f f i‬‬
‫[‬ ‫‪2‬‬ ‫' ‪f‬‬ ‫^‬

‫‪; /‬‬ ‫‪y /‬‬

‫‪f‬‬
‫‪f n‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪S‬‬ ‫^ ‪t f i‬‬ ‫} '‬ ‫‪p‬‬ ‫‪/ / f j j r‬‬
‫^‬ ‫‪r‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪n‬‬ ‫^‬

‫‪/‬׳ ״‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6/‬‬ ‫‪/.r‬‬ ‫‪U‬‬

‫^ ‪W‬׳‪f‬‬ ‫‪n‬‬ ‫( ‪t‬‬

‫ערה‬ ‫ישר ים‬ ‫מסעי־‬ ‫םוד‬
‫ה׳ יסעו ממחרת הפ ס ח התחיל לייסע לסופות מארר‬ ‫אלה מסעי אלה פוסל המסעו ת שלא נבללו ‪3‬מ״ב‪,‬‬
‫פנימי למקיף ‪:‬וזהו התקיפות עיין מי השלוח תי׳‬ ‫שם מ״ב‪ .‬ברזא דגדפין כנכים סוככים ברזא‬
‫שבע עננא וקרי משם לאותם תקיפות עיק מי• השלוח‬ ‫דאור מקיןס תיקון י׳ ותיקון מ״ב ובכמה מקומות‪.‬‬
‫בשלח‪.‬‬
‫מ ס ע ראשונה מריעמסס סוכותה רעמסס במצרים‬
‫משם ׳לפי החירות עיין מי השילוח בשלח לפני בעל‬
‫הי׳ ■אור פנימי וסוכות אור מקיף שש מאות‬
‫צפון ובפסוק נכחה מפי החירות למרה שבת‬
‫‪.‬‬ ‫חלף‪.‬‬
‫פרה דינים ■ובתוך מסע זו עברו את הים ■והלכו ג'‬
‫ימים בלא מיס ■וינימתיקו הימים מי השלוח בשלח ד׳׳ה‬
‫ואחר שנסעו קנו בארץ כמו שם מ״ב שלא יעלה‬
‫וילכו‪.‬‬
‫התהום וממילא לא תרגיז הארץ אף על המכה‬
‫משם לאילים שתים עשרה עיינות מים ׳ושבעים תמרים‪.‬‬ ‫נפש בשגגה ממחרת הפ ס ח איחר השגת אור פנימי‪.‬‬

‫סוף סופא ■דדרגין‪.‬‬ ‫משם לים‬

‫׳ומצרים מקברים הבכורים שאז קנו אור פנימי‬
‫משם למדבר סין‪.‬‬ ‫ומשהתחייל הבירור מאור מקיף נידמה ונפרד‬
‫הפסולת‪.‬‬
‫משם לדפקה‪.‬‬

‫משם לאלוש נתנה להם שבת ׳וישבתו ■ולא ■לקטו מן‪.‬‬ ‫סדר המסעות‬
‫משם לרפידים ולא הי׳ מים ■לעם לשתות‪.‬‬
‫בריעמסס הי׳ ‪.‬הקיכוץ שש מאות אלף ‪:‬ושם קברו‬
‫משם למדבר ■סיני מתן תורה‪.‬‬ ‫מצרים בכוריהם ‪:‬ובאלהיהם שפטים‪ .‬ממחרת‬
‫משם ■לקברות התאוה שאלו בשר‪.‬‬ ‫הפסח‪.‬‬

‫משם לחצרות בתי החצרים תפלה וחצרות דברים‪.‬‬ ‫משם לסוכות חזרו להתכלל בעבודת יעקב אבינו‬
‫משם לרתמה‪.‬‬ ‫סוכות באוירא דעלמא על כי ה׳ יחנו'•ועל פי‬
 ‫י ש ר י־ ם‬ ‫מסעי‬ ‫םוד‬ ‫רעי‬

‫ו‬ ‫ג‬ ‫ב‬

‫^ח«‪/1‬‬ ‫‪xfiO‬׳ י‪‘7/‬‬ ‫^*?זי׳ס״^^תס‪*.‬׳״‬
‫‪^ fo t‬‬ ‫‪n ^ o fi^ r‬‬ ‫‪'^ o n e P‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^'‬ ‫‪t.o m f^ n f‬‬ ‫‪^ o n ^ fF ' L ^ f l‬‬
‫י׳ל■‪<7‬‬ ‫סמיד!^‬
‫► י‬
‫ס‬ ‫‪9o0yo‬‬

‫‪X‬‬ ‫ת‬
‫ג ‪//‬וו^ ‪h‬‬
‫‪r‬‬
‫‪*•#^ If fifa l‬׳יו^‪IV j n » fC^f‬‬
‫‪i ^ l f l l l H i • 4V‬‬‫‪|f«->t3A ( i f l ^ - f if ^ f ^ n - it^ a‬‬
‫^‬ ‫‪001^0‬‬

‫‪y‬‬ ‫•א‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫ס‬ ‫‪r‬‬

‫יי*‪'*-‬‬ ‫ה ס‪ .‬ד‬
‫‪ijio‬‬ ‫«‪>gn.‬׳ ‪|lO‬‬ ‫»‪^fo p‬‬
‫ן‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫‪P‬‬ ‫ר‬ ‫‪P‬‬

‫יס‬ ‫יז‬ ‫טז‬ ‫טו‬ ‫‪T‬‬ ‫יג‬

‫'״ז׳*׳ י?מ?^ן‪rt‬י ‪J‬‬ ‫‪^ n if ^ e P‬‬ ‫‪/T0/»5>/^jvj‬ד^ע_‬ ‫‪j^ t^ e r‬‬ ‫^ ‪■ n o fe‬‬

‫^‬ ‫י ׳ ס‬ ‫לי‪/‬ין‬ ‫^א״ה<‬ ‫^‬ ‫\ !‪fn tj‬‬ ‫^ ‪ •f > h‬ייי^‪(3‬י‪0‬‬

‫כ‬ ‫י ״‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫נ‬
‫כר~‬ ‫בג‬ ‫כב‬ ‫כא‬ ‫ב‬ ‫יט‬
‫יז^־נ׳'‬ ‫‪r ^ f c * ^ 'i.o fi‬‬

‫מבא‬ ‫תעס‬
‫ג‬ ‫ת‬ ‫צ‬ ‫ר‬ ‫ט‬ ‫ב‬

‫ל‬ ‫כט‬ ‫‪ -‬בח‬ ‫בז‬ ‫כר‬ ‫בה‬

‫‪n li^ e P‬‬ ‫ו«‪./‬ב׳‬ ‫‪~ A ^ f^ 2 P‬‬ ‫^רוג ^‪xfjoe‬׳‬ ‫)‪aoy- 7‬י‪£‬יגר‪^/‬׳‬
‫ח‪/‬ר ה!^‪/4^0‬‬ ‫‪ ye-‬״ ‪/y‬‬ ‫״‪^ h o /‬‬
‫ע‬ ‫ג‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫‪P‬‬ ‫ח‬

‫לו‬ ‫לה‬ ‫לד‬ ‫לג‬ ‫ל‪3‬‬ ‫‪.‬לא‬

‫^ ‪^ f e t‬‬ ‫^‪l //‬׳‪a.f®»r'/^_n‬‬ ‫)‪^ 07‬‬
‫) ‪L i'S‬‬
‫‪ 0‬״ז^;ד‬ ‫יז«ז?ד‬ ‫‪ eft‬ר׳‬ ‫‪[h jy‬‬

‫ק‬ ‫ז‬ ‫‪3‬‬ ‫?׳‬ ‫ג‬ ‫י‬

‫מב‬ ‫מא‬ ‫ט‬ ‫לט‬ ‫לח‬ ‫לז‬

‫י**■*'‬ ‫י‪©/‬ארא‪/^-‬ל‪1‬א‪-‬‬ ‫ה‪ ^ ■%0‬׳ ‪•J ^ b f i ’p‬‬
‫^י׳י^מ‪ -‬י‪(1‬ן^‬ ‫ה׳לו‬ ‫^^יעיה?‬ ‫‘׳‪ rp/A‬א ­‬
‫יי‬ ‫ל‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫ש‬
‫ק‬
‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫לו‬ ‫ט‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫ב‬
‫רעז‬ ‫י ש ר י ם‬
‫ם‬ ‫י‬
‫לתכלית הטוב אך בהסתעף הגזע ומתפשט למרחוק‬
‫ואיינו רואה שורשו אז יוכל להרע בעולם אכן כאשר‬
‫ישוב להתדבק בשורשו מתעורר הטוב שבו בשורשו‬
‫ומצטרף לקומה השלימה והנה מה שכל דבר יש‬
‫לו שורש בדברי פורה ואף הלבושים הרחוקים לפי‬
‫שרצה הקב׳׳ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם‬
‫פורה ומצות כמ״יש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה‬
‫ויאדיר כמ״ש )מכות כג‪ (:‬ולכן ה ס תי ר' כחות‬
‫דברי פורה יקרים מאד בענינים מוסתרים בלבושים‬
‫רחיוקיס מאיד אכן לכולם יש מקום בשורש התורה‬
‫והמצות שנקראו ביזה״ק )יפרו פ ב‪ (:‬תרי״ג עטין‬
‫דאורייתא ובאמת כל המציות הם עציות ואף שכל‬
‫עניני עבודה נכללים בהמצות ולעניין מה נקראו‬
‫עצות הלא עבוידה ויחוד השם ותלמוד תורה הם‬
‫גם כן מציות‪ ,‬וכן תפילה וקדוישת ה׳ וימה שנקראו‬
‫בזה״ק עטין משמע שהם רק עצות לדיבר שהוא‬
‫זולת זה אכן באמת כל הבריאה היא רק דברי‬
‫פורה ודברי פורה כוללים כל הבריאה אכן כל‬
‫המצות בפרט ובכליל שנקבעו דברי פורה באמונה‬
‫שלימה בלב ואז יתבונן האדם שבכל הבריאה נמצא‬
‫דברי התורה ואין שום דבר בעיולם שאין דברי תורה‬
‫כוללים אופיו וזהו שנאמר )ישעי׳ מב( ה׳ חפץ‬
‫למען צדקו שבאם הי׳ נגלה שוריש דברי הפורה בלא‬
‫לבושים ליא הי׳ מיקום לעבודת האדם שיקרא על‬
‫שם יגיע כפייו כי יאיפל אכן יען שיהיסתייר הקב׳׳ה‬
‫דברי תורה בלבושים מוסתרים והאדם ע״י עבודתו‬
‫יבקיע המסכים אז כשיגיע לד״ת יקריאו על שמו‬
‫שהוא ערר את כח ד״ת שהיו כישנים בלבוש הזה‬
‫וכדאיפא במסכת בירכ‪-‬ופ )ילב‪ (.‬מלמד שאמר לו‬
‫הקב״ה למשה משה החייתני בדבריך היינו שאור‬
‫הש״י הי' מוסתר מאד בלבוש הזה וע״י נתגלה‬
‫‪c‬הש‪ v/‬חי אף בהסתר הזה‪, ,‬והנה כמו ‪,‬שבראשית‬
‫הבריאה הכניס הש״י אור בתוך לבושי הבריאה‬
‫שנבראו ' בששת ימי בריאשית והיו מוסתרים מאד‬
‫עד מתן תורה‪ ,‬ובמתן פורה נתגלה האור הטמון‬
‫בכיל הבריאה אז נתבטלו ישראל ונתכללו בשורשם‬
‫כמ״ש )שייר ה( נפשי יצאה בדברו וכדיאייתא במס'‬
‫סו ד‬
‫ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬
‫א ל ה הדברים אשד דבר משה אל כל ישראל‪ .‬בגגגר‬
‫הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן‬
‫ובין תפל ולבן וסצרופ ו׳די זהב עץ חיים היא‬
‫למחזיקים בה ופומכי׳ מאושר )משלי ‪ ( 0‬במדרש‬
‫רבה )דברים פ׳ א׳( הלכה אדם מישראל מהו‬
‫שיהא מותר לו ׳לכפוב ספר פורה בכל לשון‪ ,‬כך‬
‫ש>ו חכמים אין בין ■ספרים לתפלין ומזוזות אלא‬
‫שהספרים נכתבין בכל לשון רבן גמליאל אומר אף‬
‫הספרים לא הפירו שיכתבו אלא יוגית ומה עעמו‬
‫של רבן גמליאל ובו‪ /‬אמר בר קפרא דכפיב יפת‬
‫׳אלקים ליפת וישכון באהלי שם ו כו‪ /‬אמר הקב׳^ה‬
‫ראה לשוגה של תורה מה חביבה שמרפאה את‬
‫הלשון שכן כתיב מרפא לשון עץ פייס )משלי ט׳ץ(‬
‫ופו‪ /‬עד הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו‬
‫לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה גתרפא לשוגו‪.‬‬
‫הפורה נקרא עץ חיים לפי שהיא כוללת קומה שלימה‬
‫מכל הבריאה ■וכמו שהעץ מכיון שיש לו יניקה בשורש‬
‫יוכל לגדל כל פארותיו ופירופיו ועליו אף שהם‬
‫בתכלית הריחוק ובשלימות האילן נצרכים כל הענפים‬
‫ואף להעלים יש מקום שהכל לתכלית גידול הפירות‬
‫וכן בדברי תורה שאף שנמצא עניניס שהם נראים‬
‫׳בעולם בתכלית הריחוק אבל כל כמה שיש למצוא‬
‫בענין איזה מדה וגוון ‪,‬טוב ונאות יוכל לכנוס‬
‫בקדושה ע״י שלימות דברי תורה וזה דמייתי יפת‬
‫אלקים ליפת מאחר שנמצא בו גוון יופי ודרך ארץ‬
‫בעולם הזה יוכל לשונו להפכלל בדברי פורה ויהי׳‬
‫עזר וסייעתא לד׳׳ת ועל _זה נאמר ותומכי׳ מאושר‬
‫■ופדאיפא בזה״ק )מקץ קצג‪ (.‬על פסוק עץ חיים‬
‫ת״ח אילנא דחיי איהו בכמה דרגין מתפרשן דא מן‬
‫דא וכו׳ ענפין ועלין קליפין גופא דאילנא שמשין‬
‫וכלא הוא אילנא כגוונא דא כל מאן דאשפדל‬
‫באורייתא וכו׳ כלהו אחידן באילנא ממש מנהון‬
‫בההוא גופא דביה מנהון אחידן בענפין מנהון‬
‫דברי פורה‬ ‫בעלין מנהיון בשרישין וכו‪ /‬ולכן‬
‫יכוילים להעלות כל מקום שנמצא בו גוון טוב אף‬
‫שאם יהי’ ' הגוון הזה בפני עצמו הוא רע אכן אחר‬
‫שנפכלל בדברי תורה מגיע לשורשו שכל דבר נברא‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫דברים‬
‫א( כי כל מה שברא ה ק ב׳ ה קודם שיתגלה האור‬
‫הבהיר הוא הכנה שפל ידו יהי׳ אח״כ תולדה‬
‫קבועה' שלימה וקיימת‪ .‬וענין תולדות תהו ובהו‬
‫שהם הכחות הראשונים מהבריאה מה שנלקע מפלמין‬
‫דאתחרבר וכדאיתא בספר הבהיר׳ )סימן ל( ומובא‬
‫)בראשית רסג‪ (.‬מאי תהו״ דבר ה מ תהה את בני‬
‫אדם ומאי בהו דבר שיש בו ממש דכתיב בהו בו‬
‫( כי תחלת‬ ‫הואי וכמו שנתבאר בפנינו )‬
‫הרצון שרצה הקב׳׳ה בבריאות פולם רצה ‪.‬הקב׳׳ה‬
‫מעומק רצונו במקום שהוא בלי גבול וכדאיתא במדרש‬
‫(‪.‬‬ ‫רבה נשא ״)פרשה‬
‫מאד ולכן' בכל מקום י שנתרחקו קצת מהשורש היו‬
‫וכן פלה ברצונו הפשוע שיהי' תחלה בריאה ותתבעל‬
‫■לגמרי' ויבנה פולם ויחרב כדי שכשיבנה מחדש‬
‫ישאר־ בו צעקה ויראה קבועה בעומק הבריאה שכבר‬
‫היתה 'בנויה ונחרבה ונבנתה מחדש ובמר שביאר‬
‫בזה■ כבוד א א מו׳ ד הרב ׳הגאון הקדוש זללה׳׳ה‪ ,‬וכן‬
‫גם בעולם' הבנין מציינו במס׳ חגיגה )יב‪ (.‬י שהי׳‬
‫העולם מתרחב כשתי■ פקפיות של י שתי פד שגער‬
‫בהם הקב׳׳ה וכו׳ ואמר די ובאמת כן הי׳ הרצון‬
‫שהעולם• ירצה' להתרחב ׳ויהי׳ שוב מאמר מחדש‬
‫לאמר די שיתצמצם כח הבריאה והיינו שהרצון‬
‫בהבריאה לא יהי' מוגבל ורק הפעולה תהי׳ מוגבלת‬
‫כי הש׳׳י הי׳ יכול• לברא בריאה במאמר ראשון בגבול‬
‫כי מה שהטביע הקב׳׳ה בדעת הבריאה שמבלי גבול‬
‫לא •יוכל • להתהוות בריאה בעלת גבול זה הוא רק‬
‫שכל נברא אכן מצד הש״י לא יבצר ולא ימנע שום‬
‫דבר ורק מה שחפץ להנחיל■ לעובדיו כל כחות הבריאה‬
‫שיהיו הם תשלום רצונו‪. .‬ולכן ברא שכל אנושי שעל‬
‫ידו יוכל האדם להשיג רצונו ית׳ וכן ברא את העולם‬
‫בגבול הזה עצמו כפי השכל והדעת שנתן להא דם‬
‫ולא ברא בבריאה שיהי' גבוה מאד שלא יוכל האדם‬
‫ליגע• אף בקצהו ולכן ברא כל הבריאה שתוכל הבריאה‬
‫ע״י לבושים מדברי תורה ועבודה להשיג אף מה‬
‫שהוא גבוה מדעת האדם וגבול תפיסתו וכדאיתא‬
‫במגילה ) כ ד‪ (:‬הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא‬
‫ראו אותה מימיהם וכו׳ ומשני התם באבנתא דלבא‬
‫תלי־א ופירוש שהרצון י שבלב שהוא גורם ה בינ ה'ז ה‬
‫הוא נברא■ ממקום 'שהוא בלי גבול כי הרצון הוא‬
‫(‬ ‫גבוה יותר מכח המחשבה כדאי' בזה״ק )‬
‫םוד‬ ‫רעח‬
‫שבת )פ״ח ‪ ( :‬שבכל דיבור יצאה נשימפן‪ ,‬ושוב נסתר‬
‫האור הזה כשנאמר לכם שובו לכס לאהליכס אבל‬
‫אף כי אור הבהיר הזה נסתר אכן כל זמן שהיו‬
‫ישראל‪.‬במדבר וההנהגה היתה בנסים נגלים תמידים‬
‫מאכלם הי׳ המן לחם מן השמים‪ ,‬והיו מוקפים‬
‫בפנני כבוד ופוד היו אחוזים בשורשם והלבוש שהי'‬
‫מתלבש להם כל הפנינים כדי ׳שיוכלו לקבלם הי׳‬
‫הלבוש גם כן זך מאוד וכדאיתא בזה׳׳ק )בלק רח‪(.‬‬
‫שהמן הי׳ מתלבש כמו שהמלאך מתלבש כשיורד לפולם‬
‫הזה וכדאיתא בגמרא יומא ) פ ה‪ ( :‬דבר שנימוח‬
‫פל פיסת הי ד'ו היינו שהי׳ בו תפיסה קפנה וקלושה‬
‫גפנשים כי כל פנינס הי׳ רק דור דיפה לדפת תמיד‬
‫נכחם אור הש׳‪ v‬ובן המנהיג שלהם הי׳ מרפ׳׳ה שהי׳‬
‫תמיד אחוז בשורשו כדאיתא ׳במס׳ פ״ז )לד‪ (.‬במה‬
‫שימש משה שבפת ימי המלואים בחלוק לבן שאין לו‬
‫אימרא היינו‪.‬שלא הי׳ לו גמר ההסתר מפוה׳^ז וכמו‬
‫שנתבאר שם‪.‬‬
‫אכן אחר שנשלמו דור המדבר וכבר נתבררו בענינם‬
‫ופתה התחיל דור באי הארך ואז הי' פיקר‬
‫שלימות התורה שנקרא פץ חיים היינו ששלימות‬
‫‪.‬התורה הוא שתוכל להתלבש בלבושים היותר רחוקים‬
‫ומסתירים ומ״מ יגהה אורה לבקופ כל המסכים‬
‫ויתראה פל כל פניני פוה״ז שמתנהג בדברי תורה‬
‫וזה הי׳ הקנין שקנו דור המדבר שהם נלחמו פם‬
‫כחות המבפ ולכן הלכו במדבר ונלחמו פס נחשים‬
‫שרפים ופקרב וצמאון׳ להראות שגם בכחות השובבים‬
‫האלו גם כן נמצא אור הש״י להגיפ מהם לכבוד‬
‫שמיס ולפי שהלכו בבהירות פצומה כל כך קבפו‬
‫בנפשם שישאר בבניהם כח לירש את הארץ ולהכיר‬
‫אח״כ אור הש״י המוסתר ביסודי הארץ ופ״י‬
‫בלבושי השפפה הגשמיית ג״כ יתבוננו להכיר הנהגת‬
‫הש״י והשגחתו‪ .‬וזה שנאמר כאן לשון אלה ובל‬
‫■מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ובאמת כל‬
‫מקום שנאמר אלה ופוסל את הראשונים מורה‬
‫שהראשונים היו ׳נצרכים שיהיו קודם שיתגלה אור‬
‫האחרונים וכדאיתא במדרש בראשית )רבה ‪ -‬יב(‬
‫אלה תולדות השמים פוסל תולדות תהו ובהו‪ ,‬אלה‬
‫תולדות יפקב יוסף פוסל אלופי פשו תנחומא )וישב‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫דברים‬ ‫םוד‬
‫■■ כל■‪ .‬לברי התורה ‪ .‬הזאת‪ ■.‬באר־ היטב‬‫האבנים ■אתי‬ ‫אכן הנ חו ת‪ .‬ה א לו הם בגודל כח והגריאה אין לה‬
‫וכדאיתא ’■)סוטה ■לו‪ (.‬שבארם בשבעיס• לשון‪ ,‬והיינו‬ ‫כלי קבול להחזיק כחות הללו לכן גקרא כח המחשבה‬
‫שכל •כך נקבעו דברי‪ .‬תורה עד שיכולים׳ להרם ולהעלות‬ ‫שהוא מגביל כחות האלו וכדאיתא במדרש )תכחומא‬
‫כל העניינים ■רחוקים ויקבעו כ״ש עץ חיים הוא היינו‬ ‫תוקת ו‪. .‬ורבה מז(' מה חיו׳ל גדר■ לים כך היתה‬
‫שנעשה קומה שלימה' ‪ .‬שכוליל עד שפל■ המדרגות שכל‬ ‫חכמה גדודה לשלמה כי מחכמה עלאה נפיק‬
‫הבריאה הוא לבושים לדברי תו ר ה‬ ‫חכמה תת אה כדאיפא בזה׳ק ‪).‬פנחס מ ו ‪• ( :‬בחכמה‬
‫‪.‬‬ ‫יסד ארץ באבא■ יסד ברתא‪.‬‬
‫במדבר בערבה מול סו‪.‬ן‪ .■0‬בין'‪-.‬פארן ובין תופל‬
‫■ ולבן וחצרות ודי זהב‪ .‬אמר‪.‬אא״ז מו״ר זללה׳׳ה‬ ‫ו ב ת י ס ו נ י הזהר )יתקון יג ד׳ כח‪ (.‬דרגין דשלמה‬
‫שכאן ■■מונה את ' חטאי ישראל■ על שמות המקומות‬ ‫אינון בית קיבול לדרגין דמשה‪ ■,‬כי' מהחכמה‬
‫ולא ■על שם הזמן■ רמז בזה שלא ■יחשוב האדם כי‬ ‫נבראו הגבולים לכל דבר‪ •,‬וזה דאיתא בזה״ק )פקודי‬
‫חטאם הי' נגד בחירתם רק •■׳שלא הי' לה‪.‬ם בחירה‬ ‫רנד ‪ ( :‬בענין התיקון 'בימחשבה אתברירו‪.‬‬
‫לפרוק ■מן החטא‪ .‬וזה הענין״שנזכר־ במגילה ‪) ,‬לא ‪( :‬‬
‫שבמשנה תורה משה ■מפי עצמו אמרן ובזה׳ק ואתחק‬ ‫וזהו פוסל תולדות תהו ובהו היינו שפוסל י ונותן‬
‫) ר ס׳ ה‪ (.‬שבמשנה תורה■ משה מפי עצמו אמרן‬ ‫צורה וגבול לתהו ובהו שלא יתפשטו והוא‬
‫מאי מפי עצמו וכי ס׳׳ד דאפילו את זעירא'באורייתא‬ ‫מלשון פסל לך‪ ,‬שמעביר הפסולת וקולט הסולת ■היינו‬
‫משה אמרי■ לי׳'• מגרמיה אלא שפיר ■הויא והא אתערנא‬ ‫כמו שמסירין הקליפה‪ ,‬וכן אלה ‪ ■,‬תולדות יעקב‬
‫מעצמו• לאי''תנינן■ אלא מפי עצמו ■ומאי איהו ההוא‬ ‫כדאיתא ■ביזה״ק■ נשא )קלה‪ (.‬ואלה• המלכים אשר‬
‫קול דאיהו' אחיז ביה ועל דא הללו מפי הגבורה‬ ‫מלכו בארץ אדום וכמו שנתבאר בענינו‪■.‬‬
‫והללו מפי עצמו מפי ההוא דרגא דאתקשר בי' על‬
‫שאר נביאי מהיימנא ועל דא בכל אתר אלהיך והכא‬ ‫וכאן נמי לעיל מינה נזכר הארבעים ושתים מסעות‬
‫'אלהינו‪ .‬ואמר אאמו״ר זללה׳׳ה ■שבמשנה תורה נתן‬ ‫שהיו ברזא דשם‪ ,‬מ^ב וכמו• שנתבאר בפרשת‬
‫הקב׳׳ה על ידי משה רבינו ע׳׳ה שהשקיע כל יסוד‬ ‫מסעי וענין שם מ״ב נתבאר כדאיתא בזה״ק •דסליק‬
‫בחינת■ משה רבינו לתוך ■כלל■ ישראל וכמו שנראה‬ ‫ולא נחית )תרומה קלב‪ (:‬והוא ברישא •דמלכא כמ״ש‬
‫■מההיפך דאיתא בחולין ■)נ״ג‪ (.‬לענין ■דריסה בהדי‬ ‫בזה״ק )אחרי עח‪ (.‬והיינו כי שם הזה נזרע במעשה‬
‫דשליף שדי זיהריה •שבשעה שמוציא ׳הצפורן‪ .‬אז מטיל‬ ‫בראשית כדאיתא בזה׳ק )בראשית טו‪ (:‬שהבריאה‬
‫הארס וכןיבמדה טובה■ שהיא מר׳ובה בשיעה שנפטר‬ ‫תביט למקורה ששורשה למ‪.‬עילה ועומדת תמיד מוכנת‬
‫משה רבינו מישראל אז נתן כל■ כח יסודו להשקיע‬ ‫לשוב להחזיר הכל ■לבוראה ■ועל ידי זה יש לה‬
‫אותו בתוך■ ישראל‪ ,‬ומעלת ’ משה רבינו על כל‬ ‫קיום גם בעוה״ז אחר שתוכל להוצא ■יקר מזולל‪.‬‬
‫הנביאים איתא במדרש תהלים )מזמור צ׳( שכיל‬ ‫אכן אחר שנגמר ענין המסעות •אז 'הראה הש״י‬
‫הנביאים לא היו יודעים בשעת נביאתם מה הם‬ ‫שרצונו גם בלבושי עולם הזה ■והיינו 'שעבודת דור‬
‫מתנבאים חוץ ממשה רבינו וישעי׳ והענין כי כל‬ ‫המדבר שהי׳ עבודה בלי גבול‪,‬במסירת הנפש תמיד‬
‫הנביאים נתבטלו לנביאתם שהיו משוקעים בכל‬ ‫עד שלא הביטו גם ■להשארתם ■ועבודתם הי׳ בבחינת‬
‫יסודו ת םיעד שלא 'הרגישו שום דבר בשעת ■נביאתם‬ ‫לכתך אחרי היינו ■כדאיתא ‪-‬בכתבי האריז״ל )לקוטי‬
‫רק המאמר מהנבואה הי׳ אז שורש לכל חיותם‬ ‫■תורה ירמי' ב( ■שהזווג הי׳ פנים באחור וכמו שנתבאר‬
‫וכדאיתא ■במדרש הנ״ל שמואל רבן של נביאים הי׳‬ ‫מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‪.‬‬
‫מתנבא ■ולא■ הי'■ יודע ■שנאמר וישלח ה' את ירובעל‬
‫■ שמואל ואותי לא נאמר‬ ‫ואת בדן ואת‪ ,‬יפתח ‪ ,‬ואת•‬ ‫ובדור באי הארץ התחילו דברי תורה להתלבש‬
‫אלא ואת שמואל •שלא הי' יודע מה הי׳ מתנבא‪,‬‬ ‫ולהתפשט בלבושים וזה שנאמר הואיל משה‬
‫‪,‬והייני שנתבטל■ להנבואה ובל דעתו ויסודו היו‬ ‫באר את התורה ובפרשת )תבא כז( וכתבת על‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫דברים‬ ‫םוד‬ ‫רפ‬

‫משה ועשיר יענה עזות זה יהושע‪ ,‬שמשה רגינו‬ ‫נ מ סי ם בהמאמר זכמו שנתבאר כפ׳ משזת ש?ת>גא‬
‫ע׳׳ה לא הי׳ ■מתפלל‪,‬׳בתקיפות כל כך כמו יהושע‬ ‫גזה הדגר שראה שדגר זה איגו מ הג אלא ג מ ר‬
‫לפי שדור ■המדבר הי׳ מוקף ומוגדר כעובר גבען‬ ‫זה שראה גכל רגע ההנהגה של זו הרגע שהש׳׳י‬
‫אמו ■והיו אסוריים ׳מלסמוך על שום תקיפות‪ ,‬ורק‬ ‫מנהג ג ה אה העולם וידע שהוא רק לרגע זו‬
‫יהושע שדורו היו בחינת סיהרא שכבר נכנסו הדגרי‬ ‫ובלאיתא גתנחומא •)היי( שאמר רגי שמעון גן‬
‫תורה שבהם להתלבש בלבושים ולכן הי׳ לו עענה‬ ‫יוחאי על פסוק ׳ותמונת ה׳ יגיע שהי׳ רואה את‬
‫חזקה כ״ש )שם( ■ומה תעשה לשמך הגדול וכן קנו‬ ‫הדמות מיד‪ .‬וגזה״ק גשלח )מ׳׳ה‪ (.‬זיני תושבתן‬
‫מבחינת משה רבינו ע׳׳ה ואף על פי שגם אור הזה‬ ‫הוו קמייהו •דנגיאי ■למישרי עלייהו רוח נגו אה כד׳׳א‬
‫■מבחינת משה !רבינו ע׳׳ה ג״כ נכנס ללבושים ונסתר‬ ‫ופגעת חגל נגיאים יורדים מ הגמה ולפניהם נגל‬
‫וכ״יש )וילך לא( הנני שוכב עם אבותיך וקם וגו'‬ ‫ותוף וחליל וגו' )שמואל א׳ יו״ד( וכתיג )מלכים‬
‫ובזוה״ק ■)וילך רפד‪ (.‬וקם לאנהרא לסיהרא‪ .‬אכן‬ ‫ג׳ ג׳( ■ועפה קחו לי מנגן וכו׳ וכן כלהו נגיאי‬
‫מכיל ■מקום כשינפש מישראל יצרך לו לאור הזה‬ ‫כהאי גוונא גר מ מ ^ דסליק על כל שאר נגיאי‬
‫מתעורר בו ■מאורו של ■מרע״ה שאף שכשהוא ■מוערד‬ ‫דעלמא‪ ,‬שכל הנגיאים היו ■צריכים הכנה מצדם‬
‫בגודל ערדות ■מכל ■מקום כשרוצה לצאת חוץ לגבול‬ ‫היינו שיסורו מהם כל הלגושים מעניני עולם הזה‬
‫מתעורר בו אור השורש ■וחוזיר ומתקרב לדברי תיורה‪.‬‬ ‫׳ומשה רגינו ע״ה הי' תמיד ׳דגיוק להש״י וראה שגכל‬
‫וכן בדברי תורה אף על פי ^ ם ■מלובישים בלבושים‬ ‫מקום הוא י רק כגודו כ״ש )ואתחנן יד( כי ה׳ הוא‬
‫גשימיים מכל מקום העוס ק בדברי תורה ופונה לבו‬ ‫האלקים גשמים ■ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד‬
‫לדעת ■את ה׳ יגיע לאור הצפון בה‪ ,‬וכדאיתא בתיקוני‬ ‫וכדאיתא )רגה ואתחנן ג ( אפילו גחללא׳ ׳דעילמא‪.‬‬
‫הזהר )תקון ס ע קי״ב‪■ (.‬ואתפשמותיה הוא בכל‬ ‫והנה דור המדגר שהיו ׳מוקפים ג ענני הכגוד ואכלו‬
‫דרא ודרא בכל צדיק ■וחכם דמתעסק באיורייתא וכו'‪.‬‬ ‫מן ושתו מי גאר הי׳ תמיד ■לנכח הש״י וראו תמיד‬
‫ולכן כשנשלם דור המדבר ■והתחיל דור באי הארץ‬ ‫שהשי׳׳ת מנהיג ומשגיח גכל פרע‪ ,‬אכן כשהתחיל‬
‫והתחיל להתברר שגם דור המדבר לא חעאו המערה‬ ‫דור ג אי האיח הי׳ נצרך להם לקדושה יותר גבוהה‬
‫ורק שכל זמן שהי' ■בחיים הקיפם הקב׳׳ה ביראה‬ ‫והיו צריכים שיקבל מבחינת משה רגינו ע׳׳ה שיוכלו‬
‫עצומה שכן הי' חלק עבודתם ■להלוך ■לפני ה' ביראה‬ ‫לקבל אור הש״י ולהכניסו אפילו ללבושי עוה״ז ולמצא‬
‫עצומה ובמסירת נפש ובהתייאשות מכל גמול ועובה‪.‬‬ ‫האור הגנוז בכל יסודי הבריאה אפילו בפעולות‬
‫גשמיות ולא יצערכו לבשל עצמם במציאות‪ .‬ולכן‬
‫וליכן קנו ■לבניהם קדושיה קבוע ועוגה מפורשת‬
‫בדור המדבר נחשב ■להם לחעאים אם שכחו כרגע‬
‫אף בעולם הזה ולכן ‪ .‬כשנשלם דור המדבר אז‬
‫מלהביע באור ה׳ באמונה יתירה וכמי שנחשב ■להם‬
‫נתבררו שכל חעאם הי׳ בלא בחירה וכ״ש )משלי כ(‬
‫לחעא שהתרעימו אחרי הלכם שלשת ימים במדבר‬
‫רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל‪ .‬ונתבררו‬
‫בלא מים שמוכח שעד שלשת ימים לא התרעמו ורק‬
‫שכל חעאס נרשם על שם ■מקומות היינו שיסוד הבריאה‬
‫אחר שלשה ימים שהגיעו ‪-‬לסכנת נפשות כל המחנה‬
‫אלץ עליהם וכן מצד המקום כדאיתא במדרש )תנחומא‬
‫אנשים ונשים ועף‪ ,‬ומכל מקום נחשב להם לחעא‬
‫בלק יז( מעין של שיעים מעין של זנות הי׳ וזה‬
‫מפני שכל כך הי׳ לנכח ה׳ תמיד ולא הי' להם‬
‫שהזכיר משה רבינו כאן החעיאים ■על שם המקומות‬
‫להגיע לשום צער עולם הזה ולהאמין באמונה שלימה‬
‫כי אחר שנתברריו והתחילו לקנות ■מבחינת משה‬
‫שהכל בהשגחה ■לעובה כי ■כן עלה רצון העליון וכמו‬
‫רבינו ע״ה אז נתגלה שגם חעאם נעשו כזכיות היינו‬
‫שנזכר בתנחומא וישב ) ס'‪ (.‬על פסוק נורא עלילה‬
‫שנתבררו כדאי׳ )מכות כג‪ ( :‬ממני יצאו הדברים‬
‫על בני אדם‪ .‬ובדורו של יהושע ■מצינו שאמר יהושע‬
‫‪.‬‬ ‫כבושים‪.‬‬
‫)יהושע ז'( למה העברת העבר את ׳העם וגו' ולו‬
‫בעובר הירדן ובראשית הזכיר כאן בעבר הירדן‬ ‫הואלנו ׳ונשב בעבר הירדן ■ולא נחשב ■לו לחעא כלל‬
‫כי ירדן מורה עיל כעס כי ירדן בעולם הוא‬ ‫וכדאיתא בסנהדרין )מד‪ (.‬תחנונים ידבר רש זה‬
‫רפא‬ ‫י ש ר י ם‬
‫התם נמי כיון ■דאביק בה עובא כמינות דמיא‪,‬‬
‫והיינו ששורש כל העבירות והיצרים באים מהסתר‬
‫וגיאות שנדמה לו ■לאדם שיש לו הוי׳ בפני עצמו‬
‫כמו שמציסו שאין אדם חומד ומתאוה לדבר שברור‬
‫לו שלא יוכל ■להגיע אלי׳ ולכן אם הי׳ האיסור מפורש‬
‫נגד האדם שמה שצוה הש׳׳י שלא לעשות אין לו‬
‫■חיים לא הי׳ חומד כלל‪ ,‬ולכן ■כשהאדם משוקע יותר‬
‫בחטא עד שיכעוס כשימנע ממנו וזה הוא שיש לו‬
‫גיאות רב ונדמה ■לו שהוא הבעל הבית בעולם לכן‬
‫גורם לו כעס וכמו שלא יכעוס האדם כשהוא בבית‬
‫חבירו שלא יספיק לו כל צרכיו שיודע שאינו שלו‬
‫ובביתו נדמה לו שהוא הבעל לכן יכעיס ואם הי׳‬
‫יו^דע י הי׳ מפורש כנגדו שמלא כל הארץ כבודו ולה׳‬
‫האיץ ומלואה לא הי׳ מגיע ולעולם לכלל כעס‪,‬‬
‫וזה שנזכר יוצרו ■קראו רע שמצד הש״י אין שום‬
‫יצר רק יצר הכעס וכשיתבטל יצר זה בעולם לא‬
‫■‬ ‫יהי׳ שום יצר רע כלל‪.‬‬
‫ולכן סכר בראשונה בעבר הירדן לפי שלא הי׳‬
‫להם מקום הראוי לשורש נפשות ישראל שהוא‬
‫ארץ ישראל לכן גרס להם שורש היצר לפי שלא היו‬
‫במקומם •ולא באו למנוחה וכ״ש ׳)ישעי׳ י״ד( כי‬
‫ירחם ה׳ את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על‬
‫אדמתם וגו׳ והי׳ ביום הניח ה׳ לך מעצבך ומרגזך‬
‫ומן העבודה הקשה אשר עביד בך ‪.‬‬
‫במדבר‪ .‬בתרגום אונקלוס בעיברא דירדנא אוכח‬
‫יתהון על ■דחבו במדברא‪ .‬ופירש רש^״י ז״ל‬
‫שאמרו ■)בשלח ט״ז( מי יתן מותנו ביד ה׳ בארץ‬
‫מצרים בשבתנו ■על סיר הבשר באכלנו ילחם לשובע‪.‬‬
‫והנה מה שמכנה חטא ■זה במדבר אף שהרבה חטאים‬
‫שנחשבו כאן היו במדבר‪ ,‬אכן מדבר רומז לכחות‬
‫השובבים הנמצאים באדם בשיורשו מתולדתו קודם‬
‫שהגיע לכלל דעת היינו ימי הנעורים שאז מתגבר‬
‫עליו כח המתאוה ונקרא ■מדבר שרומז לכח עלמין‬
‫דאתחרבו שקודם שנברא אדם בעולם הי׳ כל העולם‬
‫מדבר וזה שאמרו בפרשת בשלח )טז( במדבר סין‬
‫מי יתן מותנו ביד ה׳ בארץ מצרים בשבתנו על סיר‬
‫הבשר באכלנו לחם לשובע‪ ,‬שארץ ■מצרים הי׳ משופע‬
‫בכל תענוגים כמו שנאמר )לך י״ג( כגן ה׳ כארץ‬
‫דנרים‬ ‫סו ד‬
‫( וכן מ כ ו מ ת‬ ‫ע ד כבד באדם כדאישא )‬
‫)>ה‪ (.‬מדמה כבד לירדן זכרופא דדמא כבדא‬
‫זכרותא דירדן מערת פמייס‪ ,‬ובפבר הירדן שם‬
‫שולט מדת הכעס כדאיתא בהדרים )כ׳׳ב‪ (.‬עולא‬
‫במיסקי לארעא דישראל אתלוו לי׳ תרין בני חוזאי‬
‫בהדיה קם תד שסטיה לסבריה ו ט׳ קא תמה‬
‫רבי יוחק מכדי כתיב יונתן ה׳ ■לך שם לב רגז בבבל‬
‫כתיב אמר ליה ההוא שעתא לא עברינן ירדנא‪ ,‬כי‬
‫הכעס הוא שורש כל היצרים כדאיתא )סוכה נב‪(.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא קראו !רע‪ .‬ואמר אא״ז מו״ר‬
‫זללה״ה שמצד הש״י אין שום רע בעולם רק מדת‬
‫הכעס כי כל הילרים כשאינם מגיעים עוד למדת‬
‫הכעס יכולים עוד לשוב ולהתהפך לטוב ופדאיתא‬
‫במס׳ מגלה ■)וא׳ץ‪ (.‬בתי תיטראות וקרקוסאות‬
‫שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים‪.‬‬
‫ובנדה )ס״א ‪ ( :‬אמר רב יוסך זאת אומרת מצות‬
‫בעילות לעתיד לבא שמצד הש״י איתא בתנתומא שמיני‬
‫ז‪ .‬וברבה שמיני ע ( וכי מה איכפת לי' לקב׳׳ה‬
‫׳לשוחט מן הצואר או שותע מן העורך אלא כדי‬
‫לצרף >את ישראל במצות‪ .‬ובתיקוני הזהר )תקון י״ח‬
‫ל׳ץ‪ (:‬ע״כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד‬
‫דאתעברת האי קליפה מתמן‪ ,‬שמצד הש״י יש עובה‬
‫בכל הברואים אלא מצד האדם כל זמן שלא נגמר‬
‫הבירור הכללי מכל הבריאה אינו ■יכול לקבל מהכחות‬
‫האלו שיסתירו ממנו אור ה' וכמו שנתביאר בענינו‬
‫בפרישת שמיני בענין מאכלות אסורות‪,‬‬
‫אבל כשיגמר בירור הכללי אז יהיו כל הברואים‬
‫מבוררים וכשייגמר בירור האדם אז ממילא יגמר‬
‫בירור כל הבריאים וכ׳׳ש )ישעי׳ י״א( ושפע בצדק‬
‫דלים ■והוכיח במישור לענוי ארץ וגו׳ וגר זאב עם‬
‫כבש ונמר עם גדי ירבץ ■וגו׳ לא ירעו ולא ישחיתו‬
‫בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'‪.‬‬
‫ושורש כל היצרים כשאינם מגיעים ליצרא דעבודה‬
‫זרה שהוא יצרא דכעס עדיין יש בהם להגיע‬
‫לטוב אבל יצר הזה איתא במס׳ ע״ז )י״ז‪ (.‬שעל‬
‫זה נאמר כל באי׳ לא ישובון )משלי ב'( ואס ישיבו‬
‫לא ישיגו ארחות חיים וכדמסיק )שם( ההוא דאתאי‬
‫לקמי' דרב חסדא ■וכו' והא הכא בעבירה הוה ומית‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫דברים‬ ‫סו ד‬ ‫רפב‬

‫אור‪ .,‬הש״י■‪ .,‬צריך להכניסם לכבוד שמים‪ ■.,‬אכן מצד‬
‫האדם יען כי‪ ,‬איננו שלם יש דברים אסורים שאס‬
‫‪■,‬יקבל‪.‬מהם לא די• שלא יוכל להכניע כוחותיה‪.‬ם אלא‬
‫■עוד ימשיכו הם גם ■את האדם לחשך והסתר שהם‬
‫יגברו על‪ .‬האדם ולכן‪,‬הם אסורים‪■ ,‬וכן אף■ דברים‬
‫■המותרים‪ ,‬אם יקבל‪ ,‬מהם ביותר ■מכפי‪ ,‬כח ‪,‬כלי‬
‫קובול ■שלו גם כן■ יגבר• כה ‪ .‬ה ה ס ת ר‪ ,‬ע ל האדם‪,‬‬
‫וזה^ דאיתא בסנהדרין ) סג‪ (.‬אזהרה לבן סורר‬
‫ומורה‪,‬מנין ת״ל לא תאכלו על הדם וזה שחשבו מוני‬
‫המצות■ לאיסור לא תעשה■ שלא לאכול אכילה■ גסה‪.‬‬
‫בתוך‪ .‬מעיה של בהמה ■וכשם ■שהרועה נותן יד‪.‬בתוך‬
‫ומזה הצד; שהאדם‪ .‬נברא‪ .‬מצד הש״י ישר בארץ‬
‫‪,,.■,‬שיוכל למישול על■ כל הבריאה ‪.‬להכניסה לתוכו‬
‫ולהעלותה‪,‬מזה הצד יוגבר; על האדם כח המתאוה‬
‫שיתאףה ‪,‬לכל מותרות■ ■אף‪ .‬לדבר שאין בכחו להעלותו‬
‫עוד‪ ..‬וכדאיתא■ במדרש‪ ,‬קהלת ■)פ׳׳ו( וגם הנפש ■לא‬
‫תמלא וכו׳ ■משל‪ .‬למה״ד‪ .‬לעירוני שנשא בת מלכים‬
‫;אם‪;;,‬יביא;לה כל‪ .‬מהי שבעולם אינם חשובין לה ■כלום‬
‫ל‪,‬מה ■שהיא בת■‪:‬מלך‪ .‬כך‪.‬הנפ ש אלו הבאת לה ג ל‬
‫מעדני עולם אינם כלו‪.‬ק לה למה‪■ .‬שהיא מן העליונים‪.‬‬
‫ענין ‪ .‬החרבן ■ והמדבר‪ . :‬שבעלמין ■ד‪.‬אתחרבו נאמר‬
‫שכל זמן שאינה יכולה להתגבר ■על כל הבריאה‬
‫להכניסה לתוכה ולמשול עלי׳ אינה מפוייסת‬
‫לפי‪■,.‬שמצד הש״י נבראת ישרה לקבל‪.‬הכל וזה שנחשב‬
‫■חטא‪:‬תאותם ■לח^מדת■ מצרים על ■שם מדבר שהוא כח‬
‫המתאוה השובב ■שרוצה‪ ,‬לקבל יותר מכח כלי הקבלה‪.‬‬
‫להראות שגם בכחות השובבים נמצא‪ .‬גם כן השגחת‬
‫־בערבה‪■ ■'.‬הוא ערבות מואב'‪ ,‬שחטאו לזנות עם‬
‫‪ ,.‬בנות ‪ .‬מואב ועון‪ .‬פעור הנה■ שורש■ ענין ערבה‬
‫בקדושה הוא דרגא דדוד )וכ״^ש בענין הושענא רבא(‬
‫ג‪■ ■:‬ערבה■‪.‬מורה שאין‪.‬בה לא טעם ולא ריח ואמר‬
‫אא‪,‬מ^ר ‪.‬הרב■‪ .‬הגה״ק זללה׳ה■ שזה מורה על ■מה‬
‫דאיתא‪-‬״בבביא קמא )ס״א( כל ■המוסר עצמו למות‬
‫על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו וכדאיתא‬
‫)שם(‪ ■.‬ויסך אותם■ לה׳ דאמרינהו משמיה דגמרא‬
‫וכן ‪.‬היו דברי‪■.‬דוד ■האחרונים )■שמואל ■ב׳ כ״ג( כי‬
‫לא כן ביתי ■עם אל; גי ■ברית עולם ש ם'לי ערוכה‬
‫בכל ושמורה‪-‬כי• כל ישעי וכל חפ ץ‪ ,‬כי לא יצמיח‪,‬‬
‫ובזה״ק ■‪.;-‬קדושים■ ■■)■פ׳׳ה‪■ (:‬ומאן ‪ .‬דתייאובתי' למלעי‬
‫באורייתא‪ .‬ולא אשכח מאן דיוליף לי' והוא ברחימותא‬
‫מצרים‪ ,‬וכל ‪ .‬שהי׳ ‪ .‬במצרים הי׳ ‪.‬משוקע בתאוות‬
‫גופניית עד שלא ‪.‬הי׳ אפשר לו להפר‪,‬ד■ מהם‪ ,‬וזה‬
‫דאיתא )מכילתא ‪ ,‬יתוו( לא הי‪ ■/‬יעבד ‪.‬יכול ‪:‬לברוח‬
‫ממצרים‪ .‬שכל כך נשקע בחמדות‪ ,‬ותפנוקין‪,‬יעד שנדמה‬
‫לו שמועב לו להיות עבד במצרים‪,-‬מלהיות; ‪:‬ישר‪ .‬וגדול‬
‫בארץ אתרת וזה הי'‪ .‬עיקר גלות מצרים■ וכלאיתא‬
‫במדרש תהלים )מזמור ק״ז( כשם ‪.‬שהצפור■ נתונה‬
‫ביד הצייד וכו׳ כך היו ישראל‪,‬משוקעים ביד מצרים‬
‫ו כו‪ /‬אמר ‪:‬רבי אבהי ברבי אחא בשק רבינו‪.,‬כך‬
‫היו ישראל נתונין בתוך מצרים ;כעובר‪..‬שהוא ‪,‬נתו‪,‬ן‬
‫מעיה ושומעו‪ ,‬כך •עשה‪ .‬הקג׳‪/‬ה שנאמר לקחת ‪ .‬לו‬
‫גוי‪ .‬מק רב‪ .‬גוי‪ ,‬ובאמת‪.‬ייען‪ .‬שמצרי‪,‬ם נקרא‪,.‬קרות‬
‫הארץ לכן■ יש ■שם כל השפעות טובה‪■ ..‬אכן הטובות‬
‫שנמצאו‪.,.‬שם הם מסתירים את‪.‬הא‪.‬דם שלא‪ :‬יראה‬
‫•ולא ‪■ ,‬ידע מי הוא‪ ,‬בעל הבירה ■שנד‪.‬מה ־;להם ‪ ,‬שאין‬
‫צריכים להש׳^ כלל שגם לגשם; ■אינם צריכים שהנילוס‬
‫עולה ומשק‪:‬ה ולכן נדמה להם שהכל כחם ועוצם‬
‫ידם וכ״ש )עקב יא( ‪ .,‬כארץ מצרום וגו׳;‪ ,‬והשקית‬
‫ברגלך שנדמה להם‪ .‬שהגל ‪ .‬בפועל כפיהם וזה שורש‬
‫וימלוך וימת וכדאיתא בזה״ק‪),.‬נשא קלה‪ (.‬שמפני‬
‫שכל‪ .‬אחד אומר אני אמלוך לכן■ נתבטל‪.‬‬
‫והנה כל הבנין מעולם התיקון הוא שבונים■ הכחות‬
‫מעלמין דאתחרבו להחזיר את החרבן ליישוב‬
‫הש‪.. ^/‬וכל מה שהאדם ‪.‬מכניס ;לתוכו מפח‪ .‬עולם‬
‫הזה יכוללו בעצמו‪ .‬ועובד‪ .‬בכח ‪.‬הזה ■את ■הש״י‬
‫הוא‪.‬׳בונה ‪,‬ועושה•■ מהחרבן‪ .‬ישוב ולכן נקראו תלמידו‬
‫חכמים בונים כדאיתא )ברכות סד‪■...(.‬אל• ‪ .‬תיקרי‬
‫בניך; אלא‪ .‬בוניך ‪ ,‬לפי■ ש ה ם בונים■ מחרבן ‪,‬ועושים‬
‫ישוב‪ ,‬והנה האדם‪. .‬נברא מצד הש״י שיוכל■ להכניס‬
‫מכל גחות השובבים‪ .‬העצומים לתוך קדושה 'ולהשרות‬
‫עליהם כבוד שמים ע״י שיכניע אותם ‪ .‬ויגביר בכח‬
‫עבודה ■ביתרון הכשר‪ ,‬חכמה ודעת יכניע כל‪ .‬הכחות‬
‫לברר ולהוציא■ מהם כבוד שמים‪ ..‬וזה‪.‬דאיתא בירושלמי‬
‫)קידושין פ״ד‪ .‬הי״ב( עתיד‪:‬׳האדם ■ליתן‪ -‬דין ■וחשבון‬
‫על‪ ,‬כל מה שראו עיניו ולא■ ■אכל ‪-‬ממנו‪ ■.‬והיינו ‪,‬כל‬
‫הדברים‪ -‬שהם מותרים ‪..‬ולא יסתירו‪-.‬מן האדם ■את‬
‫רפג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫ישראל טועים ^‪.‬ומתאוים להם אכן שורש תאותם הי׳•‬
‫רק‪:',‬להנקודה;הנמצאה ■בהם‪ ,‬אכן כל זמן שהיתה‬
‫הנקודה הזאת‪ .‬בין העמים■ היתה מסובבת‪ .‬בקליפה‬
‫טמאה ‪. .‬שהי‪-‬א ‪ .‬בהפך מנקודה הקדושה ולכן הם‬
‫הפקירו עצמם לזנות ‪,‬וכדאיתא' במדרש רבה )‪.‬פנחס‬
‫כ״א( עד‪.:‬היכן נתנו המדינים עצמם שבת מלך‬
‫הפקירו ‪ ,‬להחטיא את ישראל‪ ,‬ואפילו שלא להנאתם‬
‫כדאיתא בסנהדרין )פ״בי‪ ■,(:‬שנעשית כערוגה מלאה‬
‫מים וכדאיתא בספרי )פ׳ בלק וברבה בלק כ( שהיו‬
‫מוכריים ■להם ■חפצים‪ ,‬בפחות ‪ .‬משויים וכן הי׳ דחלא‬
‫דלהון פעור וכמו שנזכר ‪).‬סנהדרין■ סד‪ (.‬שעבודת‬
‫פעור אוכלין ■תרדין ושותק שכר ומתריזין ■בפני׳ היינו‬
‫‪.‬‬ ‫שאין הגוף מקבל •אלא פולט ומאבד‪...‬‬
‫ו ז ה שתלה החטא על ‪ .‬שם ‪ .‬המקום בערבה לפי‪.‬‬
‫‪.■.‬ששורש הערבה■ בקדושה שלא יביט לטובת עצמו‬
‫רק ‪ ,‬למסור ■הכל להש׳^ ‪ ,‬ולכן‪ .‬הוא■ מוקף ■‪.‬בקליפה‬
‫שהוא הפך מזה‪ .‬וזה דאיתא במדרש רבה■ בלק‬
‫)פ׳ ■כ׳( וישב ■ישראל בשטים ויחל ה ע ם לזנות■ שטים‬
‫שעשו שטות‪ ,‬נואף אשה חסר• לב )משלי •ו׳( והוא‬
‫כנ״ל שטעותס הי׳ שחשקו׳ לשורש‪ ,‬נקודת‪.‬דוד המלך‬
‫ע׳׳ה אבל בקליפה נקרא‪ .‬שטים לשון שטות וכדאיתא‬
‫איזה שוטה ' המאבד‪ .‬מה שנותנין לו )חגיגה ד‪(.‬‬
‫וזה דאיתא במדרש )שם( יש מעיינות שמגדלין‬
‫גבורים כו׳ ויש שטופים בזמה ומעיין של שטים‬
‫של זנות הי׳ והוא משקה לסדום אתה‪ .‬מוצא שאמרו‬
‫)בר^אשית י״ט( איה האנשים אשר באו אליך ׳הוציאם‬
‫אלינו וגו׳ ולפי שנתקלקל אותו מעיין עתיד הקב׳׳ה‬
‫לייבשו )בז׳׳ח רות הגירסא לרפאותו שנאמר ■)יואל‬
‫ד׳( ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים‬
‫מימות אברהם לא נפרץ אחד בזנות כיון שבאי‬
‫לשטים ושתו מימיו נפרצו בזנות‪.‬‬
‫מול סוף‪ .‬בספרי דברים ■מול סוף מלמד שהוכיחן‬
‫על מה שעשו בים סוף‪ ,‬שהמרו בתוך הים והפכו‬
‫עורף כלפי משה שלשה מסעות‪ .‬ובמס׳ ערכין ■)ט״ו(‬
‫שני פעמים ניסו ‪ -‬ישראל את הש׳ע בים אחת בירידה‬
‫ואחת בעלייה‪ ,‬בירידה דכתיב ‪..‬המבלי אין קברים‬
‫במצרים בעלי׳ 'פדרב הונא דאמר רב הונא ישראל‬
‫שבאותו■ הדור מקטני אמנה ■היו י כדרבה בר מרי‬
‫דברים‬ ‫םור‬
‫דאורייתא לעי >ה ומגמגם ■בה בגמגומא דלא ידע‬
‫כל מלה ומלה סלקיא וקב״ה ■חדי בההוא‪,‬מלה וקביל‬
‫לה ■מעע לה סחדניה דההוא נמלא ואתעבידו מאלין‬
‫מילין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל;הה״ד )■משלי‬
‫ה׳( באהגתה תשגה תמיד ודוד מלכא אמר )תהלים‬
‫פ״ו( הורינו ה׳ דרכך אהלך בא^מתך וכתיב )שם כ״ז(‬
‫■ונחנו באזרח מישור למען שוררי‪! .‬והנה‪■ .‬על מואב‬
‫נזהרו ישראל )דברים ב׳( אל תצר את מואב ובזה״ק‬
‫)בלק קץ‪ (.‬ויאמר ה׳ אלי וכי עד השתא לא ידענא‬
‫דעם משה הוה ממלל קב׳׳ה ולא עם אחרא דכתיב‬
‫ויאמר ה׳ אלי אלי למה אלא למשה פקיד קב״ה‬
‫דלא לאבאשא למואב אבל לאחרא ‪.‬לא לדוד לא פקיד‬
‫דא ובג״ד אלי אל תצר את מואב אפילו לתחום זעירא‬
‫דלהון דהא מנייהו יפוק מאן דיתן נוקמין לישראל‬
‫וינקום נקמייהו ואיהו דוד דאתא מרות המואבי׳‬
‫וכו׳ ועוד דלא נפקו עדיין אינון מרגלאן מבאן דהא‬
‫בימיהון דשופעים נפקא רות וברתי׳ דעגלון מלך‬
‫מואב הות וכן איתא ב מ ס' בבא קמא )ל״ח;( שתי‬
‫פרידות טובות יש לי להוצא מהם רות המואבי׳ ונעמי‬
‫העמונית‪ .‬והנה קודם‪ ,‬שהוציא הקב׳׳ה הפרידות‬
‫טובות הי׳ כח אלו משוקעים עוד בתוך האומות שהי׳‬
‫בהם עוד טובה שהיתה מוכנת לצאת מהם‪ .‬והנה‬
‫על דוד המלך ע׳׳ה נאמר )תהלים פ״ט( מצאתי את‬
‫דוד עבדי ואיתא )וירא רבה נ( היכן מצאתיו בסדום‬
‫וכדאיתא ביבמות )ע״ז‪ (.‬במגלת ספר כתוב עילי‬
‫התם כתיב )וירא י״ט( ואת שתי בנותיך הנמצאות‬
‫הכא כתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו‪,‬‬
‫כי שורש נקודת מואב מצד הכוונה הטובה שהי׳‬
‫לבת לוט זה ■נכנס ברות המואבי׳ שממנה יצא דוד‪,‬‬
‫ונקודה הטובה שבכוונתה שלא כוונה להנאת עצמה‬
‫כלל כדאיתא במדרש רבה וירא )פ׳ נ״א( לוט‬
‫נתאווה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו וכדאיתא‬
‫■בסנהדרין )ק״ג ‪ ( :‬כלום יש ‪ .‬לך הנאה ממקום‬
‫■שיצאת ממנו‪ ,‬ומזו הכוונה שהי׳ לבנותיו שלא הביטו‬
‫להנאת ולטובת ■עצמם נכנס ■בבניהם נקודה מקדושה‪,‬‬
‫אשר לזה טעו בהם ישראל שכל מה שאין בו נקודה‬
‫קדושה ואין לנפש מישראל שום ■שייכות בה אינו‬
‫■מתאוה לזה כלל ורק לפי שהקב״ה ■חפץ לנטוע‬
‫נקודה זו‪ .‬בישראל שזה הוא חלק דוד המלך ע׳׳ה‬
‫כנ״ל ולפי שהי׳ משוקע בהם ‪.‬נקודה זאת‪ .‬לכן הי׳‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫אלא כלא כחלא או ניסא או לינא אמר לי׳ רבי‬
‫יוסי ולא ■והא בזמנא לביקע קב׳׳ה ימא לישראל‬
‫הוה קרע ימא לאלין ואזלין ביבששא ומייא הוו שבין‬
‫מסשרא אחרא ושבעין לאלין ומשין ואששכח ניסא‬
‫הכא ולינא הכא כלא כחדא אמר לי' ולא הוא‬
‫לקשיא קמי לכל קב׳׳ה וכו׳ שזה שנזכר כמה פעמים‬
‫שקשה כקריעש ים סוף הוא כשנעשה גיסים ודינים‬
‫במקום אחל‪ .‬וזה שנזכר כאן על שם מול סוף כי‬
‫ים סוף אישא בזוה״ק בשלח )נ׳‪ (.‬בים סוף סופא‬
‫ללרגין שרומז למלם מלכוח שמים לליש לה עיינין‬
‫הייינו שאין במלש ה הנ הג ה אור בהיר ■לראוש שהש״י‬
‫גבוה מעל ■גבוה ויכול לפשוח מאור עשיקא שישאחל‬
‫עם ההנהגה הגלויה ג״כ‪.‬‬
‫בין פארן ובין שופל •ולבן‪ .‬בשרגום אונקלוס בפארן‬
‫אשפלו • על מנא‪ .‬ובשרגום יונשן בפארן על‬
‫מימרא אללייא ושפלשון עלוי מילי שקרא ואשרעמשון‬
‫על מנא לאחיש לכון חיוור מן שמיא במס׳ שבש‬
‫׳)פ״ש ‪ ( :‬מלבר פארן שפרו ורבו עליה ורש״י ז׳׳ל‬
‫פירש שכל אחל נשעברה אששו זכר במצוש שובו לכם‬
‫לאהליכם ומסיק דללא ילע היכא ‪ .‬רמיזא‪ .‬ובזה״ק‬
‫בלק )קצ״ב‪ (:‬הופיע מהר פארן וכו׳ אוף הכי‬
‫הופיע ואנהר לישראל מהר פארן ממה לאמרו בני‬
‫פארן ללא בעו לקבלא ■]אוריישא[ מהאי אוסיפו‬
‫לישראל חביבו ונהירו ישיר כלקא יאוש‪ ,‬וש‪.‬ם‪ ,‬קרא‬
‫לרה״ב אמר לי' שבעי אש אוריישא לילי אמר לי'‬
‫מה כשיב בה לליג לי' ‪:‬ואמר לא שנאף אמר ווי אי‬
‫ירושא לא יחסין לי קב׳׳ה ירושא בישא ליחעבר בה‬
‫כל שולטני להא ברכשא למיא נטילנא ברכשא לנוני‬
‫ימא ■דכשיב פרו ורבו ׳וכשיב והפרישי אושו והרבישי‬
‫אושו וגו׳ וכשיב והוא יהי' פרא אלם שארי לאשחננא‬
‫■ קמי מארי׳ ואמר לי׳ מארי לעלמא שרין בנין נפקנא‬
‫מאברהם הא בנוי ליצחק הב לון ולון אשחזי אמר‬
‫לי׳ לא יכילניא לאנש בוכרא ולך אישחזי שארי לאשחננא‬
‫קמי' ואמר מאריה לעלמא בכיירושא לילי והא ליליה‬
‫והאי נהורא לאנא ירושנא על לא טול והב לון וכך‬
‫עביל הלא הוא לכשיב הופיע מהר פארן‪.‬‬
‫לזה מאמר הש״ס שפרו ורבו עלי׳ כלאישא בזה״ק‬
‫׳)שם( י ונטל בההוא ברכשא דיאפשיט מניה‬
‫דברים‬ ‫םו ד‬ ‫רפד‬
‫לאמר רבה בר מרי מאי דכסיג ■)תהלים ק״ו(‬
‫וימרו על ים בים סוף ■ויושיעם למען ‪ top‬מלמד‬
‫שהיו ישראל ממרים באושה שעה ואומרים כשם‬
‫שאנו עולין מצל זה כך מצרים עולין מצד אשר אמר‬
‫לו הקב״ה לשר של ים פלוע אושם ליבשה וכף‪.‬‬
‫והענין כי ביס סוף הי׳ הנס מרזא לעשיקא כדאישא‬
‫במדרש )רבה נשא ע סימן יב ובזה״ק )אמור ק א‪(:‬‬
‫שהי' אז קערוג על ישראל ממלש הלק בההיא שעשא‬
‫להוו זמינין ישראל למעבר ימא ולאשפרעא ממצראי‬
‫אמר וכו' אי אנש לאין לינייהו הכא ממצראי מה‬
‫שניין אלין מאלין וכף‪ .‬ובזכ׳ק )שמומה ק ע‪ (:‬בזמנא‬
‫לישראל אעברו לגבי ימא ובעא קב׳׳ה למקרע לון‬
‫ימא לסוף אשא רהב וכו׳ אמר וכו' אלין פלחי‬
‫כו״ם ואלין פלחי כו׳׳ם וכו׳‪ .‬שעל הבוון לא הי׳‬
‫לישראל שום זכוש שינצחו אש מצרים ולכן לא‬
‫'‬ ‫האמינו ישראל שיעשה להם ניסים בגלוי וזה שאמרו‬
‫המבלי‪ .‬אין‪ .‬קברים במצרים וכמו שביאר אאמו״ר הרב‬
‫הגה״ק זללה״ה שאחר שלא הבינו איך יוושעו באיזה‬
‫זכוש ורק שהאמינו בה׳ שבודאי יעש להם הכל לעובה‬
‫שיגיע לכלל שיקון ולכן אמרו המבלי אין קברים‬
‫במצרים כי אחרי שבגלוי לא הבינו איך יגיעו‬
‫לישועה ושיקון בשורש בלא לבוש זה נקרא קבר כמו‬
‫שנשבאר בפרשש ויחי ולזה אמרו שהיו יכולים להגיע‬
‫אף במצרים‪.‬‬
‫ו כ ן בעליישן מן הים אחר שראו שאחר כל הקערוגים‬
‫• שלא הי' להם שום זכוש בגלוי ומכל מקום‬
‫עלו ולכן אמרו שמאחר שגילה הקב׳׳ה מרזא לעשיקא‬
‫מראשיח רצון הפשוש כלאישא בזה״ק בשלח )נ״ב ‪( :‬‬
‫לקריעש ים סוף בעשיקא שליא מה שצעק אלי‬
‫אלי לייקא בעחייקא שליא כלא בי' שעשא אשגלי‬
‫עשיקא קדישא ואששכח רעווא בכלהו עלמין עלאין‬
‫כדין נהירו לכלא אשנהיר‪ ,‬ומאחר שמריצון הקדום‬
‫הפשוש הכל נברא לשכליש השוב ואם כן גס המצרים‬
‫נבראו לשכיליש שוב ומצל עשיקא גם המצרים יכולים‬
‫בגלוי ובאמש בשורש הי׳להם‬ ‫להגיע לכלל שיקון‬
‫וזה‬ ‫שיקון שזכו לקבורה וכמו שנשבאר במקומו‬
‫לאיחא בזה׳׳ק )בשלח שם( ובגין כך קשיא קמי‬
‫קב׳׳ה כלא כקריעש ים סוף ואישא בזה״ק וירא‬
‫) קי״ג‪ (:‬ניסא לא אשעביל פלגא ניסא ופלגא דינא‬
‫ר‪3‬ח‬ ‫י ש ר י ם‬
‫בלבושים גשמיים ג״כ נימצא אור ה׳ ועל ידי זה‬
‫יגיעו להתרבות ישכל התרבות הוא על ידי שניכנס‬
‫האור ללבושים‪.‬‬
‫וכמו שביאר אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫בענין צמצום הבריאה כדאיתא במס׳ ראש‬
‫השנה )לא‪ (.‬שחילק מעשיו ומלך עליהם שעיקר‬
‫התחלקות המדות הוא על ידי המסכים וכדאיתא‬
‫בזה״ק נשא )קלד‪ (:‬אתפריס פריסא שמצד האור‬
‫עצמו אין שום התחלקות שהוא רק אחד אכן‬
‫ההתחלקות הוא רק מצד הכלים וכמשל בית מלא‬
‫אור אין בו שום התחלקות ואם ישים מסך בפני‬
‫האור וכפי החלונות שיש בהמסך כן יאירו ניצוצי‬
‫האור באותו הציור והתמונה שהחלונות הם כן‬
‫באותו דמות וציור יאיר בצד החשך‪ ,‬כי ההשתנות‬
‫הוא רק מצד הכלים וכדאיתא בזה״ק בראשית )נ״ב‪(.‬‬
‫ההוא ימא חד איהו ימא עלאה דכלהו שבע ימים‬
‫כלולין ביה שבעה נהורין אלין עאלין לגו ההוא‬
‫ימא וימחאן לי׳ לימא לשבעה סערין וכל סערא‬
‫וסערא אתפליג לשבעה נחלין כדכתיב )ישעו׳ ו״א(‬
‫והכהו לשבעה נחלים היינו שמצד הים הכל אחד‬
‫ורק כפי התחלקותי׳ו לנחלים היינו דרך המסכים‬
‫וכפי הכלי שנכנס בו כן יתרבה ׳ויצעייר וזה ענין‬
‫גם התרביות יש׳ראל בארץ ישראל כ״ש )מלכים א'‬
‫ד'( יהודה וישראיל רבים כחול אשר על הים לרוב‬
‫וגו'‪ ,‬וזה גם כן לא הועב בעיני ישראל ליכנס בהסתר‬
‫כזה כי לפני דור המדבר שהיו תמיד באור גדול הי'‬
‫לפניהם הכניסה לארץ ישראיל ירידה גדולה ויראו‬
‫‪.‬ליכנס בהסתרים וספיקות וכדאיתא• בזה״ק שלח‬
‫)ק״ס‪ (.‬ושם אחיימן ששי ותלמי תמן חמי פליגן‬
‫סגיאין טימא ועהור אסור ומותר עונישין ואגרין‬
‫אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא ילידי‬
‫הענק דאתילידו מסערא דגבורה וכו׳ כי כל התחלקות‬
‫בא ע״י צמצום האור כדאיתא בזה״ק בראשית )יז‪(.‬‬
‫שלזה נאמר בשני יהי רקיע שההתחלקות הוא מסטרא‬
‫דגבורה וכמו שנתבאר הענין בפרשת שלח וזה‬
‫ההתרבות על ידי הסתר לא הסכימו עליו שבמקום‬
‫הזה היינו מדבר פארן שם קבלו את התורה ועמדו‬
‫בגודל בהירות י לפני הש״י ושורש ההתרבות ג״כ‬
‫ממקום הזה הוא־ אכן מוכרח להתלבש בלבושים‪.‬‬
‫דברים‬ ‫םוד‬
‫רהב זעיר נמאן דאופע זעיר מברכיזא דלהון למעבד‬
‫פריה ורביה‪^ ,‬ומצד שנעל הקב׳׳ה משרו של ישמעאל‬
‫שורש ברכתו שהוא פרי' ׳ורבי׳ היייכו התרבות‬
‫והתפששות ונתנה לישראל שיהי׳ בקדושה שכל זמן‬
‫שהוא בישמעאל נקרא הכס הזה פרא כי בהתרבות‬
‫אי אפשר שיהא בלא שכחה והסתר כדאישא במדרש‬
‫רבה תזריע )פ׳ י״ד( ד״א אשה כי תזריע הה״ד‬
‫)תהלים נ״א( הן בעון חוללתי רבי אחא אמר אפילו '‬
‫אם יהי׳ חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהי׳ נו‬
‫צד אחד מעון אמר דוד לפני הקב׳׳ה רבון העולמים‬
‫כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון‬
‫אלא להנאתו‪ ,‬אכן‪.‬בנפ שות ישראל מברר הקב׳׳ה‬
‫ששורש כוונתו הוא לשם שמים לפי שכל מה שידו‬
‫מגעת מברר א׳ת ■עצמו מצדו ולכן במקום שאין יד‬
‫אדם מגיע חותם הש״י עליו שמעשיו לשם שמים‪,‬‬
‫אכן מצד שחפץ הקב״ה להרביות את ישראל וזה‬
‫הוא שם פארן זמזה יצא להם שתפלו על המן כי‬
‫מצד המן נראה להם שאי אפשר להם להגיע להתרבות‬
‫אחר שכל הולדה הוא רק מהיסתר ובאה על ■ידי‬
‫שכחה והמן •רומז לאהבה פשושה בלא שיום לבוש‬
‫( ובזה״ק ויחי‬ ‫וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון‬
‫)רמד( ששם ג״ד מורה גימל יהיב דלית ׳לקיע והייינו‬
‫שלא הי' בו רק רצון ואהבת הנותן ותשוקת המקבל‬
‫וזה מורה מה דאיתא )יומא ע ה ‪ ( :‬שנימוח על פיסת‬
‫היד שרק לבוש דק הי' לו וכדאיתא בזה״ק )בלק‬
‫רח‪ (.‬שלבוש המן בעולם הזה הוא כלבוש המלאך‬
‫כשיורד לעולם הזה שמוכרח להתלבש בלבוש אבל גם‬
‫הלבוש הויא מזוכך ׳ודק‪ ,‬וכן מציניו שלא הי' להם‬
‫שום התרבות בכל הזמן שהיו במדבר ‪.‬ועוד מצינו‬
‫שנחסר ממניינם ■מהמנין שבפרשת במדבר להמנון‬
‫שבפרשת פינחס נחסר ׳מהם אלף שמונה ימאות ועשרים‪,‬‬
‫שכיון שאכלו את הימן לחם אבירים כדאיתא לחם‬
‫שמלאכי השרת אוכלים אותו ולא הי' בו פסולת לכן‬
‫לא הגיעו לכלל הסתר שעמדו תמיד לפני הש״י ולכן‬
‫לא הי׳ בהם התרבות וכן מה דאיתא •בתרגום יונתן‬
‫שפארן קאי על חעא המרגלים‪ ,‬והענין שאחר‬
‫שראו שבמדבר אי אפשר שיתרבו כמו שנתבאר ורק‬
‫בארץ ישראל ששם יתלבשו דברי תורה ויכנסו בלבושים‬
‫שיקנו להשיג אור הש״י מלובש בעניני עולם הזה‬
‫על ידי מצות התלויות בארץ יקנו להשיג 'שגם‬
 ‫ישרים‬
‫איהי גאולת בתי ערי חומה אשמר בה ו׳בתי ערי‬
‫החצרים דתרי בתי אית בלבא אם אינון ממארי‬
‫תוירה אתקריאו בתי ערי חומה כגוונא דיאתמר‬
‫במפקנו ממצרים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם‬
‫■לאחרים דלאר אינון מארי תורה אתקריאו בתי‬
‫החצרים וכו' ומוכח שם שבתי טרי חומה הוא מקום‬
‫בינה‪ ,‬ובתי החצרים הוא מלכותא קדישא שמחייבת‬
‫עבודה והנה כל העבודות הם דרך זה השער‬
‫צדיקים יבאו בו הוא מלכות שמים וכדאיתא בזה״ק‬
‫במדבר )קכ‪ (.‬סימנא דזווגא דיחודא וכו' סימנא‬
‫דא ינקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא‬
‫דישנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית אמר לי׳ והא‬
‫לא יכיל עדידמקבל עלי׳ בר נש עול מלפותא קדישא‬
‫בקדמיתיא וכו׳ אימר לי׳ כלא הא אמינא לך דהא‬
‫ובא לו לקרן אמינא והא ידעת רזא דקרן ודא‬
‫הוא עול מלכותא קדישא‪ .‬והענין שחטאו באלו‬
‫החטאים שרצו בבשר שרוימז להרחבה זכ״ש )ראה‬
‫יב( כי ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך וגו׳ ואמרת אוכלה‬
‫יבשר כי בשר הוא הלבוש הראשון המסתיר את האור‬
‫בלבוש וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ט מ א‪(:‬‬
‫ורזא דהאי בשר מאי ניהו אלא כד״יא בשגם הוא‬
‫‪.‬בשר )בראשית ל׳( אם זכו בשר קודש דאתמר בי׳‬
‫)איוב י״ט( ומבשרי אחזה אלקי וכמו שנתבאר‬
‫הענין בביאורי זה״ק )בהעלותך קנ״ה‪ :‬ד״ה אספה‬
‫לי( שהוא כולל האור והכלי ויכול להתרחב ולהרחיב‬
‫הגבול ומ״מ לא יסתר מהאור ואינו לבוש זך וקלוש‬
‫כהמן והיינו שהם רצו שייקנו אך מחוץ לגבול ומכל‬
‫מקום לא יסתרו מהאור וכמו שנתבאר שם בעניינו‬
‫שרצו שיזריחו שמשא וסיהרא ביחד ולא יתבטלו אחד‬
‫מפני חבירו כמו שיהי׳ לעתיד‪ .‬וכן מחלוקת קרח‬
‫שהיתה על מצות ציצית כמו שנתבאר )שם( שהוא‬
‫אמר שטליתו כולו תכלת היינו שאינו צריך לצמצום‬
‫גדול והסתר שיוצרך כל כך עבודה להעיר את השורש‪,‬‬
‫וזה ענין חצרות שמורה שהש״י רצה להנחיל לישראל‬
‫קדושה ועבודה קבועה בלב שלא יצטרכו לגודל‬
‫עבודה ׳בצמצומים וכמו שיהי׳ לעתיד כמ״ש )זכרי'‬
‫■‬ ‫ב( פרזות תשב ירושלים‪.‬‬
‫זהב‪' .‬בתרגום‪ ,‬ומדרש )■ספרי דברים( ועל‬
‫דעבדו עגל דדהב אמר אדוני אבי זקני מו׳׳ר‬
‫‪ 1‬ברים‬ ‫םו ד‬ ‫רפו‬
‫אכן ־בראותם ■הלבושים שיש 'בהם' אחריות הפ סד‬
‫כדאי׳ כזה״ק ׳שלח )שם( פחדו מאד ולכן לא רצו‬
‫כאיז ישראל‪ .‬וה‪:‬ה חטאם שלא רצו בהמן■ וכן באיח‬
‫הס בשני הקצוות ההפכים שבמן לא רצו מחמת‬
‫שלא הי׳ לו לבוש ירק לבוש דק מאוד‪ ' .‬וג איז ישראל‬
‫לא רצו לפי שלדעתם הוא לבוש היותר מסתיר ובאמת‬
‫בשורש שני אלו ' מתייחדים כדאיתא באדרא רבא‬
‫)קכ״ח ‪ ( :‬קדישא שהמן ■הויא־ מתיקון ■גולגלתאי והוא‬
‫מטלא דבדולהא שבשורש הוא לבן בלא גוון כלל‬
‫אכן נזכר שם וחתו דההוא טלא חוור כהאי גוונא‬
‫דאבא דבדולחא י דאתחזייא כל ■גו ונין בגווה והיינו‬
‫י‬
‫שבשורש אין בו ׳שום• גוון רק כשמאיר לתוך הלבושים‬
‫אז משתנה כפי גוון הלבושים וממילא מתחזיין כיל‬
‫גוונין בגוויה‬
‫ו ז ה ■שנאמר ובין תופל 'ולבן כי תופל מורה מל‬
‫י ' דבר גוש ומחוסר תיקון כמו שנאמר )איוב ז(‬
‫תפל ■מבלי מלח‪ ,‬ולבן מורה על תכלית השלימות‬
‫ובהירות‪ ,‬ובין שני אלו הי׳ חטאם וזה מורה המקום‬
‫שנקרא פארן שנתנה בו תורה וגם פרו ורבו עלי׳‬
‫שהוא מאחד שני הפכים ולזה חטאו בשני אלה‬
‫שלא השיגו איך יתאחדו ■שני אלו ובאמת מצד האדם‬
‫אין ביכולת להתאחד שני אלו שהם שני הפכים‬
‫רק הסגוי ■והשגב לחי עולמים‪.‬‬
‫וחצרות‪ .‬בתרגום אונקלוס ויונתן בחצרות ארגיזז‬
‫על בשרא‪ ' .‬ובספרי דברים‪ ,‬אמר להם לא הי׳‬
‫לכם ללמוד ממה שעשיתי ■למרים בחצרות ופירוש‬
‫כפי הבנת רש׳׳י ז״ל שקאי על מחלוקת קרח‪.‬‬
‫ואמר אאזמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי‬
‫חצרות מורה כ״ש )משלי( עיר פרוצה אין‬
‫חומה איש אשר אין ׳מעצר לרוחו והוא מלשון ערי‬
‫החצרים יוק איתא במדרש )רבה מצורע‪ .‬טז( על‬
‫המדבר לשון הרע רמ״ח 'אברים יש באדם מהן‬
‫רבוצין מה ם' זקופין ולשון זה ■נתון בין שני לחיים‬
‫ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות וכו׳‬
‫ובזה׳׳ק ־בהר )ק״ח ‪ ( :‬כגוונא דמפקנו ממצרים‬
‫ודי‬ ‫דאינון מארי תורה אתמר בהון וממשים עלו בני‬
‫ישראל ואוקמוה אחד מחמשים ושכינתא תתאה‬
‫רעז‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫ואתחנן!‬ ‫םוד‬
‫פרשת ואתחנן‬ ‫זללה״ה שהשפיע להם הש״י' יר‪ 6‬ה ;עצומה ■ולכן■ רצו‬
‫לילך על פי כללים‪.‬‬
‫בז־ה״ר(■׳')ר״ס‪ (.‬רבי יוסי פתח ויסב חזקיהו פניו‬
‫שלדור המדבר לא כתן הש״י שום כלל שידעו‬
‫אל היקיר ויתפלל אל ה׳ ת״ח כמה היא חילא‬
‫על פיו איך להתנהג ■ורק בכל רגע היו'צריכים‬
‫תקיפא דאורייתא ■וכמה הוא■ עלאה על כלא דכל‬
‫להביט להש״י בכל פרע‪ ,‬וכמו שנתבאר בפרשת סשא‪.‬‬
‫מאן דאשתדל■ באורייתא׳ לא דחיל מעלאי ותתאי ופו׳‪.‬‬
‫בגין דאיהו ׳אחיד באילנא ■דחיי ■יופו׳ ואפילו יתגזר‬ ‫אחרי הכתו את סימן מלך האמורי ' אשר יושב‬
‫עלי׳ מותא' כלא ■יתבטל ויסתלק מני׳ ולא ^■שריא■ עלי'‬ ‫בחשבון ואת■ עוג מלך הבשן •אשר יושב בעשתרות‬
‫זכו׳‪ ,‬ת״ח״ עיטא דבר ׳נש כד ■איהו סליק בליליא‬ ‫באדרעי‪ ,‬בשני דברים י יש תקיפות לאדם‪,‬־■■ יש תקיפות‬
‫טל■ ערסיה בעי לקבל׳א על׳י׳ עול‪ ,‬מלכותא דלעי‪-‬לא‬ ‫מצד התולדה וזכות אבות שענין■'^ זכות ■אבות ‪ .‬הוא‬
‫'בלביא■ שלים^ולאקדמא '■לממסר ■גבי׳'■פקדונא דינפשי׳‬ ‫שנ ט ב ע‪ -‬בו בתולדה מדות י טובות • ונטבע באדם‬
‫והא אוקימוה בגין■ דכל ■עלמא ■'טעמין טעמא דמותא‬ ‫בשורשו■ ■ומדות הטובות ועבודות האב‪---‬ג״ג■ האדם‬
‫דהא אולנא'• דמותא שיריא בעלמא■!■■ וכל רוחין דבני‬ ‫■יורש ואם ילך בדרך‪ .‬אביו יקנה •כל קד־ושתו‪-‬בשלימות;‬
‫נשא •נ'פ‪{3‬ין וסלקין' ואתטמרון גבי׳ ובגין ■דאינון‬
‫ויש תקיפות מצד שקנה לעצמו בגודל עבודה והרבה‬
‫בפקדונא כלהו תייבין' לאתרייהו' ת״ח כד ■אתער‬
‫יגיעה ‪ ,‬להיטב דרכו לכלכל כל ‪ .‬דבריו בדיעה‬
‫רוח‪ ,‬צפון‪ .‬בפלגות■ לילא וכרוזא ‪,‬נפיק‪ .‬וקב׳׳ה אתי‬
‫וחשבון עד שיקבע בי בשור׳ש‪ ,‬וישראל יש 'להם ‪,‬שני‬
‫לגנתא דעדן ‪.‬לאשתע‪,‬שא‪ .‬ברוחיהון דצדיקייא כדין‬
‫תקיפות אלו וכ״ש )האזינו 'לב(‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬אביך‬
‫מתכווני‪ ,‬כל בני מטרוניתא ‪:‬וכל בני היכלא לשבחא‬
‫קנך שהם נקיים מצד התולדה וגם מצד‪.,‬הקנין‪.‬‬
‫‪.‬לי׳ ’ למלכא קדישא וכדין כל אינון ‪.‬פקדונין ‪,‬דרוחין‬
‫‪,‬‬ ‫דאתמסרן ‪.‬בידה כלהו אתיב‪ ,‬למאריהון וכו׳‪.‬‬ ‫ונגד שני אלו היו סיחון ועוג סיחון איתא במס׳‬
‫בבא בתרא■ ) ע ח‪(:‬י ■שהולך אחר סימה נאה‬
‫אינון זדבני היכלא ‪..‬עלאה ׳קיימי בקומייהו מתערי‬
‫היינו שקונה לעצמו מדות שנראים נאים על הגוון‪,‬‬
‫וימשתדלי ■בתשבחתאי דאורייתא ומשתתפי בכנסת‬
‫ולכן ■נזכר כאן אשר יושב בחשבון שנראה שמהלך‬
‫ישריאל עד דנהיר ׳יממא כד אתי‪ .‬צפרא■ היא וכל‬
‫עצמו בדיעה וחשבון‪ ,‬ועוג הי׳ גראה שהי׳ בו‪ ,‬בטבעו‬
‫•בנייהיכלא )ד‪:‬מלפא( כלהו אתיין לגבי מלכא קדישא‬
‫מדות קבועות שנראים על הגיוון כטובים וכדאיתא‬
‫■ואינון■ ׳איקרון בנין דמ׳לכא ומטרוניתא י וכו׳ כד אתי‬
‫בזה״ק חקת )קפ״ד‪ (.‬אל תירא■‪.‬אותו‪',‬תרין אותו‬
‫'צפראיבעי לננןאה גרמי׳ בכלא■ ולמיזן זייני׳ ולאשתדלא‬
‫אינון שלימין באורייתא‪ .‬בתרין ווי״ן ח די ד א וחד‬
‫■ •דהא■ בלילא אשתדל במטרוניתא‬ ‫עם ' מלכיא■ קדישא■‬
‫עד דרוש אחיך אותו דבעי״״לפרישא ההוא אות דההוא‬
‫השתא אתיא עם מטרוניתא לזו וגא ‪.‬לה עם מלכא‪.‬‬
‫אבידה אוך הכא דין אותו דא• עוג דאתדבק‪ .‬באברהם‬
‫’‪,‬להיות ענין התפילה שיתפלל האדם במקוס שיחסר‬ ‫ומאנשי ביתיה הו ה ■ופו׳ י דא■■ עוג דאתגזר עמיה‬
‫לו כי תפלה' הוא מלשון תפל כדאיתא בתיקוני‬ ‫וקביל ה אי אות וכו׳ בי׳ שעתא דחיל משה היך■ יכיל‬
‫הזהר )תקין מז‪ (.‬וכל החסרון שיחסר לאדם הוא‬ ‫לאעקרא רש‪.‬ימא דר׳שים ■אברהם וזה שנאמר עליו‬
‫מצד הה^סתר שנסתר' ממנו האור כי' ה רו א ה אור‬ ‫עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי׳‪.‬עוג‬
‫'הש״י נכחו''■אין ■לו ׳ חסרון כלל‪ . ,‬וזה דאיתא בזה״ק‬ ‫איתא במדרש )רבה לך ‪-‬מב( שהוא לשון עוגה‬
‫שההפנה' לתפלה ׳׳הוא ■בלילה למסור נפשו ■בפקדונא‬ ‫והיינו עגול הייינו שהי׳‪ ,‬לו תקיפות■ משורישו שנדמה‬
‫היינו להכיר ׳ באמונה שלימה שמצד הש״י אין שוס‬ ‫לו שנכלל באברי‪±‬ו אבינו שהקב׳׳ה ■בחרו בשוריש וכל‬
‫חסרון בכלי הבריאה אכן שהש״י רצה שהבריאה‬ ‫דבר שבא משורש הוא בבחינת עיגולים וכדאיתא‬
‫'תכיר גדולת הש׳׳י וחסדיו לכן ברא ■יום ולילה' יום‬ ‫בירושלמי מעישרות■ )שלהי■ פרק יה׳ הלכה ג׳(‪.,‬לית‬
‫׳הייני מקום שהאדם מכיר שהש״י משפיע חסדיו‬ ‫ריבוע‪ ,‬מששת ימי בראשית וכמו 'שנתבאר׳ בענין‬
‫ולילה הוא מקום שהאדם רואה איך מצדו היא יחסר‬ ‫'עיגולים׳ ויושר‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫ואתחנן‬ ‫סו ד‬ ‫רפח‬

‫והענין שתיקון הבנין שהש״י בונה הוא להגדיל‬ ‫מכל וזהו מה דאיתא אלגא דמויזא שדיא כי אילן‬
‫הירח עד שיוגמר הבירור לעתיד ויהי׳ אשת‬ ‫מורה על קומה שלימה שרשים ומף וענפים זהיימ‬
‫חיל עטרת בעלה וזה הו א‪ ,‬בנין הבית שבנה שלכמה‬ ‫שיכיר האדם אף כי שורש מחצכשו ממקור החסל‬
‫אכן עדיין ■לא נגמר ‪:‬וכדאיתא )ל_״ה כא‪(:‬׳בקש חהלח‬ ‫■ששם אין שום ח ס מן ומאין יצמח לו שיראה עצמו‬
‫להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת‬ ‫חסר מכל אכן אחר שבחר הש״י לברא הסחר וחושך‬
‫( ■ורע״מ תצא‬ ‫ולעתיד איתא בזוה״ק פ׳ צו )דף‬ ‫ולכן ימסור נפשו למקום הזה וממילא אחר שבחר‬
‫( שמשה רבינו יעמוד בסוד משיח ואז י הי׳‬ ‫)דף‬ ‫הש״י בזה ויש בזה החושך וההסתר קומה שלימה‬
‫התכללות של משה ושלמה המלך וזה שנאמר לו רב‬ ‫שיצמח מזה כבוד שמים שהבריאה תראה עצמה‬
‫לך דאתדווגת בסיהרא שמשה רבינו הי׳ עיקרו‬ ‫חסירה כדי שכשיאיר הש״י תכיר הבריאה שמצדה‬
‫ויסודו בשמשא שענין משה רביגו ע׳׳ה הוא התורה‬ ‫הוא חסירה ורק הש״י הוא הממלא את חסרוגה‬
‫והחכמה והביינה‪ .‬ורוב מצות מעשיית שעיקרן תלה‬ ‫וזה דאיתא כד אתי צפרא בעי לנקאה גרמיה‬
‫בארץ לא היו בימי ■משה ורק מצוה אחת שהפריש‬ ‫ולמיזן זייניה לאשתדלא עם מלכא קדישא דהא‬
‫ערי מקלע שהם תליוים בארץ ■ששורשו הוא מבחינת‬ ‫בלילה אשתדל עם מטרוניתא‪ ,‬כי כשמש׳^ מראה‬
‫עגולים ושילמה הי׳ מבחינת ■יושר וזה שעשה כסא שן‬ ‫השפעתו אז הוא התפלה האמתיית לראות איך‬
‫בשש מעלות הרומזי׳ לששה קצות וכן שנים אריות‬ ‫^ א ד ם חסר מצדו והש׳׳י ממלא חסרונו‪.‬‬
‫ושנים עשר אריות והים עוימד על שנים עשר בקר‬
‫בעת ההוא‪ ,‬בספריי בשעת מלחמות סיחון ועוג‬
‫כדאיתא ‪.‬בזה״ק שהם רומזים לי״ב גבולי אלכסון‬
‫סבר שהותר הניר‪ ,‬שענין סיחון ועוג נתבאר‬
‫אכן ראש הכסא הי׳ עגול כ״ש )מלכים א׳ ■ז( וראש‬
‫בפרשת דברים שהם הי׳ בקליפה הראשים וכ׳דאיתא‬
‫עגול לכסא■ מאחרי׳‪.‬‬
‫בכתבי האריז״ל שהם הי׳ חו״ב דקליפה אכן סיחון‬
‫הי׳ בבחיינות יושר ועוג בבחינות עוגולים‪ ,‬ועיגולים‬
‫ב׳׳ה חמשה עשר באב‬
‫רומזים לבחינות שמשא עלאה ויושר הוא בחינת‬
‫סיהרא ■והנה ביומין דשלמה הו ה סיהרא באשלמיותא‬
‫במם׳ תענית ) כו‪ (:‬לא היו ימים טובים לישריאל‪.‬‬
‫ויונק מהשמש פנים בפנים אכן עיקר בחינתו הי׳‬
‫בזוה׳׳ק תרומה ‪):‬קל׳ה‪ (.‬תולעת שוני דא‬
‫בסיהרא ומשה הי׳ בחינת שמשא‪ ,‬וזאת ידע משה‬
‫איהו חמשה עשר באב דבנות ישראל הוו נפקי במאני‬
‫רבינו ע׳׳ה שיאיז ישראיל היא בחינת סיהרא ואם‬
‫מילת כד׳׳א האמונים עלי תולע‪ .‬ושם )קל״ט( תולעת‬
‫הי׳ ה הנ הגה בשליימות בבחינת שמש בהתכללות‬
‫שני דנפיק מכרסייא עלאה‪ .‬שענין תולעת שרומז‬
‫הירח הי׳ ג״כ התכללות ארץ ישראל בבחינת שמשא‬
‫למדת יעקב אבינו שהיוא זעיר אפין היינו שהש״י‬
‫וסהרא ולכן ■סבר שאחר שכבש■ שני המלכים האלו‬
‫מנהג עם בריותיו דרך לבושים כדישווכלו לקבל‬
‫והסיר המסכים המבדילים בין שמשא וסיהרא‬
‫גזידל אזלו ‪r‬׳‪ v‬שמתלבש בלביושים המסתירים את‬
‫■לישראל‪ ,‬וסבר שכבר יכול הוא בעצמו לכנוס לארץ‬
‫האור הגדול וכדאיתא באדרא רבא קדישא )קל׳׳ה ‪( :‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא‬
‫ליקריה וכדמסיק שם שנתלביש בלבושים וכדאיתא‬ ‫ויאמר‬ ‫וזה דאיתא בזוה׳׳ק ואתחנן )דף ר ס‪(:‬‬
‫בזה״ק בלק ) כ״ ד‪ (:‬קב׳׳ה עביד נהורא לנהורי׳‬ ‫ה׳ אל משה רב לך אל תוסף אמר רב חייא‬
‫לאתלבשא דא בדא וכן כל שאר נהורין עד דעלמין‬ ‫אמר לי׳ קב׳׳ה ■למשה רב דאזדווגת בשכיינתא מכאן‬
‫כלהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין ■למסבל ולכן נקרא‬ ‫ולהלאה אל תוסף רב יצחק אמר‪ .‬רב לך בנהירו‬
‫יעקב אבינו ע׳׳ה )ישעי׳ מ״א( אל תיראי תולעת‬ ‫דשמשא דהוה גבך אל תוסף דהא זמנא דסהרי‬
‫יעקב וכן דוד )תהלים כ״ב( ואנכי תולעת‪. .‬וזה ענין‬ ‫מטא וסהרי לא יכיל לאנהרא עד דיתכנש שמשא‬
‫תוילעת שרומז למלבוש כדאיתא •בזה״ק !וישב ‪).‬קע״ח‪(.‬‬ ‫אבל ■וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו אנת דהוא‬
‫כתולעתא דא דלית לה תוקפא וחילא אלא בפומא‬ ‫שמשם בעי לאנהרא לסהרא והא אתמר‬
‫רפט‬ ‫ישרים‬
‫לפירורין דקים וטל ידי התמדתו בתמידות גובר‬
‫על כל דבר קשה‪ ,‬וכן הוא עבודת ישראל שעל ידי‬
‫שנקבע בלבם עבודה ותפלה בתמידות הם גוברים‬
‫על כל המקטריגים‪ ,‬וזה שמביא האר״י ז״ל על‬
‫פסוק עולת תמיד שהוא העבודה התמידית הנמצאת‬
‫בלב כילל ישראל וכמו שנתבאר מפי אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה עיל העישוי׳ בהר סיני שכמו‬
‫שבהר סיני הי׳ מפורש שהש״י הוא אחד יחיד ומיוחד‬
‫ואין עוד רק שאח״כ נסתר האור ובעבודה מעוררין‬
‫זה האור על ידי העולת תמיד שנכללת בארי שיל אש‬
‫היורד מלמעלה מארי שבמרכבה ששם כל הברייאה‬
‫נכללת בביטול במציאות מאימת כבוד הבורא והנה‬
‫מה שהתולע יכול להשחית הוא שמפרד ההרכבה‬
‫ובאמת הרכבה שלימה מצד הש״י אין בה שום‬
‫ביטול והפסד ופירוד וכדאייתא במדרש הנעלם תולדות‬
‫)קל״ו‪ (:‬אמר רבי אבא במלה דא יסגי פלוגתא‬
‫אם המלאכים הם מורכבים או פשוטים ומסיק‬
‫שם דכל מה שברא הקב׳׳ה חו׳ן ממנו הכל בשיתוף‪,‬‬
‫ורק שההרכבה הוא שלימה בלא פסולת ולכן אין‬
‫בהם פירוד וכן איתא בזה״ק )מדרש הנעלם חיי‬
‫קלד‪ (.‬שבתחיית המשים יהי׳ הרכבה שלימה ולכן‬
‫לא תתבטל והנה ביום הזה נשילם הרכבה מהארי‬
‫שבקדושה וכדאיתא במדרש רבה )סוף פתיחה דאיכא(‬
‫במימרא דרבי זעירא חמשה עישר באב מאי הוא‬
‫רבי יעקב בר אחא בשם ■ר׳ אסי אמר שבו זמן‬
‫קציצה יפה לעצים שכל עצים שנקצצין בו אין עושין‬
‫מאכולת ותני כל עץ שנמצא בו תולעת או מאכולת‬
‫פסול מעל גבי המזבח‪.‬‬
‫והע׳נין כי חודש זה הוא נגד עין שמאל דימטרוניתא‬
‫כדאיתא בליקוטי תורה והוא הוד שנהפך לדוה‬
‫כל היום דוי ולכן נחרב בית המקדש בזה החודש‬
‫בסוד עיני עיני ירדה מים ויאיתא בזה״ק )יתרו‬
‫ע ח‪ (:‬שעד חצי החודש נמצא עוד שלטנותו שיל עשו‬
‫ומחצי החודש ואילך שייך ליעקב וכדאיתא בזה״ק‬
‫אמור ) ק״ ב‪ (:‬ובחמשה עשר וגו׳ בכל אתר בעשור‬
‫דמטרוניתא היא חמשא עלייהו דמלכא הוא שעד‬
‫יום הזה עולה תקיפות החודש ומיום הזה ואילך‬
‫הו‪-‬א הצטרפות 'חצי חדש הראשון עם חצי חדש השני‬
‫ששייך לחדש שליאחרייוו‪.‬‬
‫ואתחנן‬ ‫םו ד‬
‫‪:‬ונו׳ ■ועוד'שם מה תיולפש לית לברי' נעלמא כהאו‬
‫תולעת דמשי דסוסטרא דממה נפקי כל לבושי יקר‬
‫טיסטרי דמלכין לבתר זרע זרעין ומית ולכתר‬
‫מההיא זרעא דאשתאר מניה אתקיים כמלקדמין‬
‫יהא איהו בקיומא כך ישראל איכון כההוא תולעת‬
‫דאע״ג דמיתין יתהדרון זיתקיימין בעלמא כמלקדמין‬
‫וכו׳ כי כחומר ביד היוצר וכו' מאי חומר דא חומר‬
‫דהאי זכוכית וכו׳ מתי ישראל דא אלכ׳א דחיי והנה‬
‫ארז ג״כ מדתו של יעקב אבינו כי גוף וברית כחדא‬
‫חשבינן להו כדאיתא בזוה״ק פנחס ) רכג‪ (:‬וכתיב‬
‫צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה‪ .‬וכדאיתא‬
‫)תענית כה ‪ ( :‬מה ‪-‬ארז גזעו מחליף אף צדיקים גזען‬
‫מחליף‪ ,‬היינו שארז רומז לקומה שלימה היינו שקנה‬
‫בעולה שכל הבריאה נכללת בעבודת ישרא ‪ 3‬ולזה‬
‫אין שום הפ ס ק לעילם ואין בו העדר ולכן נאמר‬
‫ביעקב אבינו שלא מת )שם ה ‪ ( :‬ובמשה רבינו ג״כ‬
‫מצינו שלא מת )זה״ק תרומה שם קעד‪ (.‬ספרי‬
‫ברכה( וכדאיתא בזה״ק שיעקב אבינו ברזא דאלנא‬
‫דתיי )וישלח קסח‪(.‬‬
‫ובסיטרא אחרא יש ג״כ תולע וארז‪ ,‬תולע הוא‬
‫האוכל יהמוליד ריקבון והעדר בכל דבר‪ ,‬וארז‬
‫הוא קליפת הגיאות שמתגאה שיש 'לו הוי׳ וכח‬
‫פעולה מצד עצמו‪ ,‬ואיתא במדרש תנחומא בשלח‬
‫)סי׳ ט׳( למה נמשלו ישראל לתולעת לומר לך מה‬
‫ת^ולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והיא‬
‫רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה‬
‫שהאו״ה נמשלו כארזים שנאמר )יחזקאל ל״א( הנה‬
‫אשור ארז בלבנון ואומר ■וישבר ה׳ את ארזי הלבנון‬
‫וכשהם מתגברין עליהם חוזרין בתשובה וצועקים‬
‫ומתפללים וכן הוא אומר ואני נתתי לך שכם אחד‬
‫טל אחיך וגו׳ וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר‬
‫נאמר לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא‬
‫חרבי זו תפלה וקשתי זו בקשה וענין התולעת איתא‬
‫עץ החיים שער‬ ‫■(‬ ‫בילקוטי תורה )‬
‫הקרבנות פ״ד )ועיין בסה׳׳ק תפארת החנוכי פ׳‬
‫חקת‪ ,‬דף עו‪ :‬ד״ה כיון‪ .‬מב״א המ״ח הגרי״ל( על‬
‫עולת יתמיד שעולת הוא אותיות תולע‪ ,‬והעניין‬
‫■שהיתולעת‪ .‬נראה כחה קטן מאיוד שהיא איוכל מעט‬
‫מעט אכן מכל מקום ■על ידי שמדקדק ומפרר‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫לפי שלא ראו הטעם שהרגישו בו‪ ,‬שכל ' ההשפעות‬
‫מה שהאדם מקבל מהם בעוה״ז הם על ידי לבוש‬
‫גשמי ועיקר הלבוש הגשמי שנדמה בעוה״ז שהוא‬
‫מוסתר מאור ונדמה להברי׳ שיש לה תקיפות ובטחון‬
‫וכדאיתא במדרש )אסתר א( והיו חייך תלוים לך‬
‫חטים לשלש שנים שאם אין לאדם פת‬ ‫זה הלוקח‬
‫בסלו אק לבו בטוח על חייו‪ ,‬וכן הוא בטיחות בלחם‬
‫מן הא‪-‬רץ שנדמה לאדם שהוא יגיע כפיו וכחו ועוצם‬
‫ידו עשה לו חיל אכן בשורש המזון שהוא להחזיק‬
‫הנפש שבלא מזון יצא הנפש וישוב למקורו שכל‬
‫התחזקות הנפש בתוך הגוף כדאיתא במדרש תהלים‬
‫)ס׳^ב( הנשמה הזאת כל שעה היא עולה ויורדת‬
‫מבקשת לצאת מן האדם האיך עומדת בתוכו אלא‬
‫הקב״ה מלא כל הארץ כביודו מניחה בגופו והיא‬
‫באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאיחורי׳‪.‬‬
‫ו ה ו א שמראה הש״י להנשמה שמלא כל הארז‬
‫כבודו וברצון הש״י נשתלחה לעולם הזה להוציא‬
‫לברר מכל דברי עוה״ז יש בהם אור‬ ‫יקר מזולל‬
‫הש״י שכל דברי עולם הזה הם אלנא דספיקא‬
‫שלא נתיברר עדיין מעלמין דאתחרבו‬ ‫היינו מה‬
‫בקדמיתא וכל מה שהאדם מכניס בתוכו מכחות‬
‫עוה״ז ובכח הזה עובד השי׳׳ת הוא מחזיר את‬
‫הכחות הנסתרים שהם‪ .‬בהסתר פנים ופדאיתא‬
‫‪,‬בספר רזיאל כשברא הקב׳‪/‬ה את העולם הפך את‬
‫פניו ממנה והיינו שהסתיר בכחות הבריאה שידמו‬
‫שיש להם כח פעולה מעצמם ולא יראו איך הם‬
‫תמיד מקבלים ובהמנע רגע אחת ההשפעה יתבטלו‬
‫ממציאות‪ ,‬אכן אם האדם יקבל כחות הבריאה‬
‫לתוכו ובכחם יעבוד את הש״י אז יחזיר כחות‬
‫הבריאה נגד הש׳׳י פנים בפנים היינו שיבינו איך‬
‫הם מקבלים שפע תמידי‪ .‬ובזה הנשמה מתקיימת‬
‫בתוך הגוף כי בהיותה במקור החיים בשורשה אף‬
‫ששם האור הוא בהיר מאד ואין שם שכחה להסתר‬
‫אבל הוא תמיד במצב אחד ואין בה הוספ ה וע״י‬
‫שיורדת לתוך ההסתר תוכל תמיד להוסיף על כל‬
‫תהלית ה׳ וכמו שאמר דהע״ה ואני תמיד איחל‬
‫והוספתי על כל תהלותיך )תהלים עא( וכמו שביאר‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זלילה׳׳ה בביאור‬
‫שם תהלה שהוא לשון הארה והוספת אור בפתיחה‬
‫עהב‬ ‫םו ד‬ ‫רצ‬
‫שחדש אב בקיץ הוא נגד חדיש שבע בחורף‪,‬‬
‫וחדש שבט הוא פמו 'לילה ;‪.‬גד יום‪ ,‬שחדש‬
‫שבט הוא בהקבלה נדאיפא בספר יצירה המיליך‬
‫אות צדיק בלעיטה וקשר לו כתר ‪.‬וצרפן זה בזה וצר‬
‫בהם דלי בעולם ושבט בשנה וקורקבן בנפש זכר‬
‫ונקבה וכמו שנתבאר בענין חדש שבט שאז צריך‬
‫האדם לברר עצמו בתאות אכילה היינו שכל קבלותיייו‬
‫יהיו מבוררים וזהו ■לעיטה ודלי וקורקבן שהוא‬
‫שוחק‪ ,‬והצירוף השו׳לט בחדש שבט הוא ה׳ימר י׳מירנו‬
‫ו׳הי׳ ה׳וא ותמורתו י הי‪ /‬שאז צריך לברר בתאוות‬
‫אכילה ואיך יכניס מחול אל הקודש וכמו תמורה‬
‫שאף שאסור להמיר ואם המיר צריך לסבול מזה‬
‫מ״מ יש עצה על ידי תשובה שגם התמורה ■יהי׳ קודש‬
‫שכל מה שהכניס לקדושה יוכל להתברר לטוב‪.‬‬
‫ובחדש אב הוא בהשפעה שבזה צריך שמירה‬
‫גדולה שכל זמן שלא התחיל לצאת לפועל מה‬
‫שקיבל האדם עדיין האדם מושל עליו וכשיצא לפיעל‬
‫שוב אינו ברשות האדם וזה רומז מה שנברא חדש‬
‫אב כ״ש בספר יצירה המליך אות ט׳ בשמיעה וקשר‬
‫לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם ארי׳ בעולם ואב‬
‫בשנה וכוליא שמאלית בנפש זכר ונקבה ושם ■השולט‬
‫בו הוא ה׳סכת ו׳שמע י׳שראל ה׳יום‪ .‬אות ט׳ רומז‬
‫להשפעה שהוא רומז 'למדת יסוד צדיק יסוד עולם‬
‫וכדאיתא בזוה״ק בראשית )ג‪ (.‬שלא נברא העולם‬
‫באות ט׳ בגין דטובך גנוז בגווך שמדת יסוד אין‬
‫בו בהתגלות הטובה והחסד שהחסד הוא בהסתר‬
‫שעל הלבוש מדה זו הייא מצמצמת השפע אף שבאמת‬
‫כל השפעות הם דרך מדה זו וכ״ש )וישלח__ לה(‬
‫אני אל שדי פרה ורבה‪.‬‬
‫פרשת עסב‬
‫ויעינך וירעיבך ‪-‬ויאכילך את המן אשיר לא ידעת‬
‫ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על‬
‫הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחי׳‬
‫האדם‪ .‬ענין אכילת המן שהי׳ נקרא עינוי ובמס׳‬
‫יומא ) ע ד‪ (:‬מכאן לסומין שאוכלין ואין שבעין‬
‫רצא‬ ‫ישרים‬
‫ודור המדבר היינו באי הארץ הם טעמו מחסד‬
‫הראשון קודם מתן‪ .‬תורה שרוב עניני התורה‬
‫נגמרו רק בביאת הארץ וגם עיקר וגמר הברית‬
‫■לקיום התורה הי׳ בסוף הארבעים שנה ובעבירת‬
‫הירדן ■ואחר שבאו לארץ התחילו לטעום מיגיע‬
‫כפיהם ולכן הוצרכו לאפו‪:‬ל מן כי הם קבלו תכלית‬
‫העשרים וששה דורות והכנייסו לתוכו אור התיורה‬
‫ולכן הראם הקב׳׳ה שכל מה שנדמה בעולם מה‬
‫שהארץ מוציאה לחם שנדמה שיש בו הסתרה ואין‬
‫נראה בו מוציא פי ה׳ המחיה כל זה הוא רק‬
‫לעיני בשר‪ ,‬אכן בפנימיות במקום שאין שום אור‬
‫הש״י נראה שם הוא כולו בהשגחתו ית׳ ואין לאדם‬
‫חלק בו שבמקום שיש לאדם עבודה ותפלה שם מנהיג‬
‫הש״י מדה במדה ומניח מקום לאדם שיקרא על שם‬
‫יגיע כפיו‪ ,‬אכן במקום שנדמה לאדם שכחו ועוצם‬
‫ידו עשה לו חיל שם מנהג הש״י בהנהגה עליונה‬
‫שהיא למעלה מדעת האידס וגבול תפיסתו‪ ,‬וכמו‬
‫שנתבאר בפירוש חמשים שערי בינה שתשלום שער‬
‫החמשים הוא ובאשר חללים שם הוא היינו מקום‬
‫שנידמה שיש חלל המפסיק בין אור ‪ nD‬׳‪ v‬לגיביול‬
‫תפיסת הבריאה שם מנהג הש״י במדה הנקרא הוא‬
‫שרומז לעלמא עלאה כדאיתא בזוה״ק )ויצא קנח ‪( :‬‬
‫זה הוא למעלה מזיעת האדם וכדאיתיא בשלהי‬
‫וז ה טעמו דור המדבר‪ .‬באכילת המן שהראה להם‬
‫הקב׳׳ה שנותן להם לחם מן השמים שלא הי׳‬
‫בשום פעולת אדם ואף תפלה לא הי׳ מתעיורר להם‬
‫להתפלל על המן כי תפלה היא ג״כ במקום שנדמה‬
‫לאדם שיושע בסדר הטבע אבל במה שהוא למעלה‬
‫מתפיסת שכל האדם לא יתעורר בו שום פח תפלה‬
‫ולכן לא הי׳ להם בו שום תפיסה ואחיזה וכדאיתא‬
‫)יומא ע ה‪ ( :‬דבר שנימוח טל פיסת היד וכדאיתא‬
‫בזה׳ק )בלק רח‪ (.‬וזה שנאמר והמן כזרע גד וביאר‬
‫בזה כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שגד‬
‫מורה שלא הי׳ בו שום תוספות לבוש גשמי רק‬
‫אהבת הנותן ותשוקת המקבל וכדאיתיא במס׳ שבת‬
‫)קד‪ (.‬על אלו שתי אותיות גימ״ל דל׳׳ת גמול דלים‬
‫ובזוה׳׳ק )ויחי רמיד‪ (:‬גימ״ל יהיב דל׳׳ת לקיט‬
‫ובשבת )שם( מ״ט מיהדר אפי׳ דדל׳׳ת מגימ״ל‬
‫דליתן לי׳ בצנעא כי היכי דלא ליכסוף‪ ,‬וזהו כי‬
‫הנוטל דבר בחנם לא בשכר עבודתו יש לו בושה‬
‫עלוב‬ ‫םו ד‬
‫חדשה באור בפעם אחת וכ״פ עהישותיו תהל אור‬
‫)איוב מא( ולכן אם לא יקביל האדם לתוכו תדיר‬
‫מפניני עוה״ז אכילה ושתי׳ תצא ■נשמתו שמאחר‬
‫שאינו מוסיף תמיד להאיר במקומות המוםתרים‬
‫אז הנשמה תרוץ לשוב למקורה ששם האור בהיר‬
‫מאד ביותר מבעוה״ז אך ע״י שמקבל האדם ממקומות‬
‫המוסתרים בתוך החושך ויאיר להם לקבל עול‬
‫מלכות שמים ע״י זה תתקיים נשמתו ותסכים לשבת‬
‫בגופו‪ .‬והנה העשירים וששה דורות קודם שנתנה‬
‫העולם‬ ‫תורה לישראל נקריא שהש״י הי' זן את‬
‫בחסדו )פסחים קיח‪ (.‬נפי שבראשית הבריאה‬
‫הממין הקב׳׳ה איור יקר בכל מעשה בראשית אכן‬
‫הוא ינעלם מאד ורק ע״י עבודת האדם יתעלה‬
‫לשוב לראיות באור בהיר וכל זה הוא רק ע״י מעשה‬
‫המצות והתורה וידיעת אחדות היש׳׳י שהאדם מגדיל‬
‫כבוד שמים בעוה״יז בפחות הבריאה ובזה האדם‬
‫קונה שיקרא על שם יגיעתו ויאכל יגיע כפיו אכן‬
‫קודם שנתנה תורה לישראל לא הי׳ התעלות לכחיות‬
‫הבריאה ע״י האדם ואף שבישורש מכל דבר יש‬
‫קיום רצון הש׳׳י אף שלא מדעת האדם וכ״ש‬
‫ממזרח שמש ועד מביאו גידול שמי בגוים ובכל מקום‬
‫מוקער מוגש לשמי ומנחה טהורה )מלאכי א( אכן‬
‫מנחות דקראן לי׳ אלקא דאלהא היינו שברצונם‬
‫וגבול תפיסתם מתפשטים בזרם תאיוה וזדון לב‬
‫בלא שום צמצום אך הש״י מנהיג אותם למעלה‬
‫משפלם שבאמת אין ביכולת שום ברי׳ לעבור על‬
‫רצון הבורא‪.‬‬
‫וכן נקראו העשרים וששה דורות שה״י הי׳ זן‬
‫אותם בחסדו היינו כמו שהחסד הראשון‬
‫בראשית הבריאה הי׳ חסד פשוט בליי שום התעוררות‬
‫מצד הבריאה שלא הי׳ אז מי שיעורר רק השי״ת‬
‫בחסדו ורצונו הפשוט וכן מחסד הזה הי׳ זן את‬
‫הדורות האלו ולכן כתיב )תהלים קלו( כי לעולם‬
‫חסדו היינו החסד ‪.‬שהי׳ היש״י משתמש בו להויית‬
‫העולם בו זן אותם אבל מכאן ואילך חפץ הש״י‬
‫שיקרא על שם יגיעת האדם ועיקר היגיעה הוא‬
‫העבודה שבלב זו תפלה שעל מה שהאדם מתפלל‬
‫והש״י משפיע לו נקרא שהאדם יגע ומצא‪.‬‬
 ‫שרים‬
‫וזה נקרא רוגזא דאיהו מברכא כי מדת הגבורה‬
‫בהשפעה הוא משורש החסד כמו שפל מוני צמיחות‬
‫הם ע״י צמצום שתהא ההשפעה מצומצמת בצנור‬
‫שתהי׳ יורה כחץ עי״ז גורם צמיחה כי עיקר צמיחות‬
‫ישועה וקליטת כח הצמיחה הוא ע״י שהבריאה‬
‫מכרת כח הבורא שאין שפע משום מקום רק ממקור‬
‫החיים וזה נקרא מדת הגבורה כי הש׳‪ v‬לית בי׳‬
‫שום גוון בעצמותו וגם לשורש הרצון אין לו סוף‬
‫ותכלית ורק ממה שהציב גוונים בהבריאה שהלביש‬
‫רצונו בלבושים ממדות שברא אותם לכבודו וראשית‬
‫הרצון ממקום שניתן לנו רשות להתבונן במה שהרשונו‬
‫הוא שאמר והי׳ העולם היינו שחפץ חסד ורצה‬
‫להקרא מפי בריותיו בשם גדול היינו שבמקום‬
‫גדולתו המציא ענותנותו שרצה להלביש רצונו בלבושי‬
‫מדות עד שנתלבש בלבושים מוסתרים מאד שאין‬
‫■נראה בהם שורש רצונו ית׳ וכל זה על פי רצון הקדום‪.‬‬
‫וכל זה כדי יקראו כל ההשפעות על שם יגיע‬
‫כפיו של האדם שכמו שיצמצם אדם את עצמו‬
‫ויבטל כל כחותיו להכיר כי כל הלבושים הם טפלים‬
‫להתגלות ‪ .‬הרצון לדורשי הש״י שכל כמה שהאדם‬
‫מצמצם עצמו מסיר ההסתרות מלבושים ויתגלה לו‬
‫השורש מתוך צמצומו וכמו דאיתא במדרש )רבה‬
‫וירא מח( ‪.‬ומבשרי אחזה אלקי אלולי שעשיתי כן‬
‫מהיכן הי׳ הקב׳׳ה נגלה עלי שכשהסיר אברהם‬
‫אע׳׳ה את ערלתו על פי ציווי הש״י נתגלה לו הרצון‬
‫מפורש כי אחר שצימצם עצמו בשורש נפשו מפני‬
‫כבוד הש״י כן מדה במדה ־צמצם הש״י שכינתו‬
‫■להבקיע כל ההסתרות לגלות לו בצמצומו שורש‬
‫■הרצון שעבר דרך כל מסכי ההסתר שנראה לו מפורש‬
‫שכל הלבושים האלו שהם שורש הבריאה נבראו‬
‫למען יתגדל כבוד שמו ית׳ להודיע בעולם שגם‬
‫במסכים אלו יש כבוד שמים וממילא על מי יתגלה‬
‫הכבוד הזה מי שמעמיד כלי מצד התבטלות כחות‬
‫■נפשו וזהו מה דאיתא בזוה״ק הנ״ל אית רוגזא‬
‫דאיהו מברכא מעילא ומתתא ואקרי ברוך כמה‬
‫■דאתמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ‬
‫כי ברכה הזאת אמר‪,‬לו שם אחר שכבש מלכי סדום‬
‫‪■).‬לך יד( והכיר בזה אף שמעשה הזאת שעשה‬
‫אברהם הי׳ למעלה מהשגתו של שם כדאיתא‬
‫ראה‬ ‫סו ד‬ ‫רצב‬
‫וכדאיתא בירושלמי ■)ערלה פ״א ה״ג( מאן דאכיל‬
‫מחברי׳ בהית מסתכל בי‪ /‬וזה שאמרו )בהעלותך‬
‫יא( זכרגו את הדגה אשר נאכל במצרים שעעם‬
‫דג לא הי׳ במן כי דג מורה היפך מגד שבדג הדל׳׳ת‬
‫קודם ופ;יו כלפי הגימ״ל‪ ,‬ובדאיתא )בבא בתרא‬
‫ע ד‪ (:‬דגים פריצי‪ ,‬ולא מהני בהו צנון שבהם יש‬
‫תקיפות גדול בשורש הבריאה לפי שהוא ראשית‬
‫נפש החי׳ ברוח חיים שנברא ‪.‬בעולם‪ ,‬וזה שנאמר‬
‫ויענך וירעיבך היינו שהראה להם הש״י שאין להם‬
‫מצד עצמם שום תקיפות וזה הוא העניות כדאיתא‬
‫)נדרים מא‪ (.‬אין עני אלא בדעת היינו שניטל‬
‫מהם כל כח תקיפותם לדעת כי רק מוצא פי ה׳‬
‫הוא המחי׳ כדי שיוכלו לרשת את ארץ כנען ששם‬
‫•נתלבשו כל מוצאי פי ה׳ המחים בלבוש תפיסת‬
‫האדם וכ״ש בפסוק כי ה׳ אלקיך מביאך ושם כתיב‬
‫ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ולכן בכניסתם‬
‫לארץ הי׳ מותר להם כל מה שמצאו שם אפילו‬
‫קדלי דחזירי )חולין יז‪ (.‬שכן הי׳ נקבע בלבם עד‬
‫שראו גם בכל הדברים היותר ‪.‬רחוקים שיש בהם‬
‫כבוד שמים‪.‬‬
‫פרשת ראה‬
‫ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו‪ /‬ונתת‬
‫את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר‬
‫•עיבל‪ .‬בזה״ק וישב )קפ׳^ד‪. (,‬תא חזי רזא דמלה‬
‫אית רוגזא ואית רוגזא אית רוגזא דאיהו מברכא‬
‫מעילא ■ומתתא ואיקרי ברוך כמה דאתמר ברוך‬
‫קונה שמים וארץ והא אוקמוה‬ ‫•אברם לאל עליון‬
‫ואית רוגזא דאיהו אתלטיא לעילא ותתא כמה‬
‫דאתמר דאקרי ארור דכתיב ארור אתה מכל הבהמה‬
‫ומפל חית השדה ארור אפם כי עז ועל רזא דא‬
‫אית תרין טורין דכתיב ונתת את הברכה על הר‬
‫גריזים ואת הקללה על הר עיביל לקביל אלין תרין‬
‫דרגין להיות כל מיני השפעות יורדים רק דרך‬
‫מדות הגבורה וכמו שתקנו חז״ל בברכת אתה גבור‬
‫כל מיני השפעות וכן נקראו בריש מ ס' תענית גבורת‬
‫גשמים וכן איתא במס׳ )ב״ב כ ה‪ (:‬הרוצה להעשיר‬
‫יצפין‪ ,‬היינו שיתפלל להש״י בהכרת מדות גבורותיו‪,‬‬
‫רצג‬ ‫ישר ים‬
‫ולדעתם הם נבראים להרע וכדאיתא במס׳ מגלה‬
‫)ו‪ (.‬זממו אל תפיק ירומו סלה זו גרממיא של אדום‬
‫וכו׳ היינו שלא יראה איך הוא מוקף מרצון הש׳‪v‬‬
‫ורק יהי׳ יאור המקיף מרומם ממנו מבחוץ והוא‬
‫בעצמו לא ירגיש בו וכמו שנתבאר בענין אורות‬
‫מקיפים שבאמת אין שום דבר יוצא שאינו מוקף‬
‫באור הש׳׳י מרצון הקדום אך שיש אור המקיף בבחינת‬
‫צל על ראשו מה שמרגיש בו שהוא מציל עליו ויש‬
‫אור המקיף מבחוץ שזה כולל כל הבריאה אכן‬
‫בחינת הרע אינו מרגיש מהיקף הזה כי■ כל מה‬
‫שהיוא מוקף באור המרגיש בו זה הוא נכלל בכלל‬
‫עבודת הש״י שהוא מקיף גם כן ומלביש להרצון כנ״ל‬
‫וימי שאינו מלובש •אינו מלביש וזה מאמר זוה״ק‬
‫ואית רוגזא "דאתלטיא לעילא ותתא כמה דאתמר‬
‫דאקרי ארור כדכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל■‬
‫חית השדה כי בהצימצום הזה שאינו רואה אור על‬
‫זה אינו נקרא שם שימים עליו וזה הוא יוצא מכלל■‬
‫היקף אור הש״י אכן כל זה שהוא בעצמו אינו רואה‬
‫ולכן מצדו הוא רע לגמרי וכדאיתיא בזוה״ק )בא‬
‫לג‪ (.‬ותסיתני בו לבלעו חנם ותסיתני לבלעו לא‬
‫כתיב אלא ותסיתני בו בי׳ בדעתו קיימא כי‬
‫רק לדעתו הוא שהש״י ניסת עליו מן המקטרוגיס‬
‫כדאיתא בזוה׳׳ק על איוב שבן יבמה הוה והיינו‬
‫ששורשו לא הי׳ מצד הטוב )זה״ק פנחס רט״ז ‪( :‬‬
‫( על צדיק שאינו גמור‬ ‫■וכדאיתא בזה׳ק )שם‬
‫לבר נש דבני בניין שפירין יאיין לימיחזי אסתכל‬
‫ביסודא וחמי לי׳ שקיע■ עקימא מכל סטרין וכו׳‬
‫מסטרא דההוא בניינא דילי׳ אשתכח עב ושפיר‬
‫מסטרא דיסודא ביש' ועקום וכו׳‪.‬‬
‫אבל מי שהוא טוב מסטרא דיסודא רואה שגם‬
‫■מה שנדמה בעולם שהוא רע הוא ג״כ משורש‬
‫הטיוב וממילא אין לפניו שוס רע כי אחר שמדביק‬
‫הכל בשורש ואף שמצד הבריאה נראה שהוא רע‬
‫וזה מה דאיתא במדריש רבה דפרשתנו )פ׳ ד׳( הסייף‬
‫והספר ירדו כרוכים מן השמים וכו׳ דבר איחר‬
‫ראה אנכי אמר רבי אליעזר משאימר היקב׳׳ה דביר זה‬
‫בסיני באותו שעה מפי עליון לא_ תצא הרעות והטוב‬
‫אלא הרעה מאלי׳ באה על עושה הרעה והטובה‬
‫באה על עושה הטובה ועיין שם אמר ' רבי חגי‬
‫ראה‬ ‫ס ו ד‬
‫במי השלוח כי הליכפו להציל את לומ שיצאו ממנו‬
‫עמון ומואב שיביבי בישי דירושלים וגם מעשה‬
‫המלחמה שהרג את המלכים וכדאיפא במי השלוח‬
‫ומ׳^מ לפי שהביש בשובת פין אל אברהם ראה כי‬
‫השגת אברהם הוא למעלה מהשגתו ואברהם כיוון‬
‫רק למה שנצמח מהם נעמי העימוגית ורות המואבי׳‬
‫והרי שהברכה היא ע״י צמצום כי מדת אברהם‬
‫הוא חסד וחסד מתלבש בתוך הגבורה‪ ,‬ועיקר‬
‫התגלות החסד ויציאתו לפועל הוא רק על ידי‬
‫מדת הגבורה וזהו ריוגזא דמתברך כי החסד יוצא‬
‫וממשיך עמו כל מיני התפשעות דרך כל הלבושים‪,‬‬
‫ואית רוגזא דאתלטיא כמה דאתמר ארור אתה מכל‬
‫הבהמה כי הש׳‪ v‬הלביש את חסדו בתוך כמה לבושים‬
‫עד שיוכל להוציא יקר מזולל להפוך כל מדות הצמצום‬
‫יוכל הבריאה שנכללה באלנא דעוב ורע להפוך הכל‬
‫לטוב‪.‬‬
‫אכן כל התלבשות המדות זו בזו הם עד מלכות‬
‫דעשיה שבהם נתלבש מלכות דאצילות בבריאה‬
‫יצירה ועשיה‪ ,‬וכמו שבבתיונת עגולים הם מלובשים‬
‫עד שתחתית המדרגות הם מלובשים במה שלמעלה‬
‫מהם והעליון בגבוה ממנו עד ■למעלה כן בדרך‬
‫יושר התחתון מלביש את העליון שהאדם הוא לבוש‬
‫לרצון הש״י המלובש בהמידות כנודע אבל כל‬
‫ההתלבשות הוא כל מה שהוא מלובש מהעליון‬
‫ממנו בסוד עיגולים כן הוא מלביש למה שלמעלה‬
‫הימנו בסוד היושר כמו שמבואר במקומו‪.‬‬
‫אכן שורש הרע שהוא מתנגד לקדושה זה נקריא‬
‫נחש שהוא למטה מקליפת נגה כי נגה הוא‬
‫אלנא דעוב ורע ומה שהוא ‪ .‬כלו רע אינו מתלבש‬
‫מאור הש״י וכדאיתא בזוה״ק )תזריע מז‪ (.‬והנחש‬
‫הי׳ ערום דאתגלייא חוייא תקיפא בלי לבוש‪ ,‬וכידאיתא‬
‫בסדר אליהו רבה )פרק ז׳( שאין מדה רעה יוצאה‬
‫מלפני הקב״ה אלא מדות טובות‪ ,‬כי מצד השי״ת‬
‫באמת הכל רק טוב וכדאיתא במדרש )תזריע ט(‬
‫לא יגורך רע אין הרע גוררת אותך‪ ,‬ורק מה שברא‬
‫שגס הבריאה תכיר הטוב זהיו טוב ומה שאין הבריאה‬
‫מכרת היטובה זה נקרא רע ■וזה הוא כח הס״א‬
‫ונחש שאין הם מכירים איך בראו לתכלית הטוב‬
 ‫ישרים‬
‫הזה מפני אור השי׳׳ת עד שיעבור בעצמו קללה‬
‫היינו שיבין בעת שהוא בדיעה שלימה איך יגדל‬
‫כח הש״י עד שהציב לבוש בעוה״ז שיוכל להסתיר‬
‫ה או ד שידמה להבריאה כי העולם מעצמו מתנהג‬
‫שנעשה גם מההסתר הזה קומה שלימה וזה דאיתא‬
‫בזה״ק■ ובגין דא אית תרין שורין כי הר רומז‬
‫■לבלישה מפורשת בכל ענין כי הנהגה הזאת נראה‬
‫מפורשת שהיא תדירה ופועלת בברכה וקללה כמו‬
‫המצרים וסדום‬ ‫שנראה לעיני האדם וכמו שלקו‬
‫דור המבול וכן האומות המתנהגים בדרך ארץ וכמו‬
‫שמצינו בנבוכדנצר )סנהדרין‪,‬צו‪ (.‬שבשכר שלש פסיעות‬
‫זכה לגדולה כל כך שמלך בכיפה וזה שנצשוו שתיכף‬
‫בבואן לכבוש את ארץ ישראל בהתחילם לקנות שללה‬
‫כי מעמד ישראל על הברכה בהר גריזים ובהר‬
‫עיבל הי' אחר מלחמת ה עי )יהושע ש׳( כי במלחמת‬
‫יריחו לא נהנו מיריחו ומהשלל ומלחמת עי היתה‬
‫הראשונה שנהנו מן השלל והארץ אז כתבו התורה‬
‫על אבנים והעמיד את ישראל על הברכה כי אז‬
‫התחילו לקנות לבושי דברי תורה שנכנסו להתפשש‬
‫בקדושת ארץ ישראל ׳ולהתלבש במצות מעשיות‬
‫התלויים בארץ‪ .‬ומזה התלבשו ד׳׳ת להיותם כתובים‬
‫על דומם שזה מורה האבנים כמו שנתבאר מפי‬
‫כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין זה‬
‫בפרשת תבא‪ ,‬ואז הוא ההשתנות האמתי והתחלפות‬
‫מקדושת דור המדבר לקדושת באי הארץ כי דור‬
‫המדבר הי׳ עיקר אחיזתם בדעת ולא במצות מעשיות‬
‫כי עוד נגמר התלבשות ד״ת במעשים עד שנכנסו‬
‫לארץ ובעוד שהיו במדרגת הדעת נצשוו שהם יקבעו‬
‫בלבם שהש״י הוא הנותן ברכה וההפך כי כאשר‬
‫יתלבש רצון הש׳‪ v‬בלבושים רבים אז לא יתראה‬
‫השורש והמקור מהשגחה הפרשיית בזמן במקום‬
‫וזה שנצשוו בלשון הזה ונתת את הברכה על הר‬
‫גריזים שהם יהיו הנותנים והיינו שהם יהיו למעלה‬
‫מלבוש הזה ולכוונה זאת היא בסדר קריאת שמע‬
‫תחלה ‪ .‬שמע ואח״כ והי׳ אם שמוע ואח״כ ציצית‬
‫שמע רומז למקור שהאדם יקבל עליו עול מלכות‬
‫שמיס בבישול לאחדות הגמור שמצד הש״י אין שוס‬
‫לבוש כלל וממילא כשמקבל עליו עול מלכות שמים‬
‫בהתבשלות הזה ‪ .‬ממילא כל הכחות ה ס שפלים למי‬
‫שמקבל עליו עול מלכות שמיס וכדאיתא במדרש‬
‫ראה‬ ‫ס ו ד‬ ‫רצד‬
‫ולא עוד שנתפי לכם שני דרכים אלא ענכנסשי‬
‫לפנים משורת הדין ואמרתי לכם ובחרח בחיים‪.‬‬
‫ולכאורה מדברי המדרש הזה נראה שחס ושלום‬
‫אין הקב״ה משגיח בהשגחה פרעיית ומסר ה הנ הגה‬
‫תחת המערכת אכן בזה מפרש רבי חגי ולא עוד‬
‫אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם‬
‫מתן תורה הוא כלל‬ ‫ובחרת בחיים כי באמת‬
‫ההנהגה מה שקבע הש׳ע דברי תורה בכל הבריאה‬
‫לעורר כחם מראשית הבריאה דבאורייתא ברא‬
‫קב׳׳ה עלמא ולכן כל מערכת העולם מסכימים להשפיע‬
‫תורה ועונש לעובר על‬ ‫שכר עוב למקיים דברי‬
‫דברי תורה ועיקר העונש הוא שכשיעה האדם מדרך‬
‫התורה יסתר ממנו המקור וידמה לו שהרע יש‬
‫לו כח נפרד בפני עצמו וכמו שנתבאר מפי כבוד‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין חעא אדם‬
‫שם הוי׳‬ ‫הראשון שמהחפא ואילך נסתר ממנו‬
‫ונסתלק ממנו התקופות שהי׳ לו שהוא יציר כפיו‬
‫שג הקב׳׳ה כי העומד בדרך העוב הוא רואה שגס‬
‫הרע משורש השוב‪ ,‬אבל העומד בדרך לא שוב לא‬
‫יראה המקור והשורש‪.‬‬
‫וזה מה שנותן בפרשה זאת עצה מדברי תוסה‬
‫בשובת עין שהאדם יביש למקורו ובעת שיראה‬
‫איר הש״י כשפונה לבו בתורה ועבודה אז יקבל‬
‫עליו עול מלכות שמים בשלימות וכל כמה שיבשל‬
‫כל כחות נפשו לראות שאין שום כח בידו לפעול‬
‫ורק הכל על פי הנהגת הש״י בהשגחה פרשיית בכל‬
‫עת ורגע אז יראה שגס שורש הרע הוא מתכלית‬
‫השובה וממילא יבין כי כמו שהשוב אף ‪..‬שנכלל‬
‫בהנהגת התורה מ״מ גבוה מעל גבוה שומר ובידו‬
‫תמיד כל ה הנ הגה ורק שמרצונו העריך כל מערכת‬
‫שכך עלה ברצונו הפשוש שינהג במדה תמידית בעולם‬
‫הזה בהנהגת התורה והשורש הסתיר מאוד שלא‬
‫יתגלה רק לכל אחד כמה שיבשל רצונו מפני רצונו‬
‫ית׳ כן יאיר לו וכמו שביאר כבוד אאמו׳׳ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה על פרשה שנייה שבקריאת‬
‫שמע שהוא עצה לאדם כדאיתא במדרש )תנחומא‬
‫נצבים ג( העבר בך קללה היינו שהאדם מעצמו‬
‫יראה השורש איך שאם יפנה לבבו מלשמוע דברי‬
‫תורה יסתר ממנו האור ויקבע בלבו התבשלות‬
‫רצה‬ ‫ישרים‬
‫מה שהוא למטה‬ ‫הרע שבנגה לטוב‪ ,‬אכן‬ ‫בחינת‬
‫מנגה ■שהוא כולו רע בבחינת נחש שהוא סופי׳‬
‫תיבות ענן גדול ואש ורוח סערה‪ ,‬אלו הם הלבושים‬
‫שאם ימשך האדם אחריהם יסתר מהאור לגמרי‬
‫שלא יוכל להגיע למקורו ושורשו ובזה צריך לשרש‬
‫אחרי׳ שלא ישאיר מלבוש הזה מאומה‪ ,‬כי שורש‬
‫עבודה זרה הוא משני אופנים כדאיתא בתיקוני‬
‫מלכות בלא תשעה‬ ‫הזהר )תקון י ס׳׳ט( מאן דנטל‬
‫בנטיען וכלמאן דנטיל תשעה‬ ‫מקצץ‬ ‫ספירין איהו‬
‫ספירין בלא מלכות ' איהו כופר בעיקר‪ ,‬כי עיקר‬
‫ושורש לכל ׳הספירות ושם הוי׳ הוא ה׳ אחרונה‬
‫כדאיתא )שם( וכדאיתא )בראשית יט( עיקר שכינה‬
‫בתחתונים כי העומק מרצון הבריאה נתן הש״י במדה‬
‫היושר רחוקה ומוסתרת י מן האור העליון וזהו‬
‫שורש המכוון של כל הבריאה כי מצד ■הש״י אק‬
‫שום הפרש בין קודם הבריאה לאחר שנברא העולם‬
‫ורק ממה שרצה להגדיל טובו וחסדו והאציל רצון‬
‫פשוט להתלבש בלבושים כדי שיצאו ברואים ויקבלו‬
‫מזיו כבודו וע״י שיגדילו הכבוד על ידי עבודתם‬
‫בבחירה בתוך ההסתר הזה ויקרא על שם יגיע‬
‫כפיהם של הנבראים שהם מלאו כבוד שמים הנחסר‬
‫בלבוש הזה וזהו תכלית הרצון ונמצא שעיקר תשלום‬
‫הרצון הוא במקום שההסתר שולט ביותר ובמקום‬
‫שיש כח בחירה ביותר בנבראים ושם הוא העבודה‬
‫היותר חביבה אצל הבורא שהנבראים ע״י עבודתם‬
‫יבקיעו המסך המבדיל הזה וישיבו לראות באור‬
‫על ידי עבודה‪.‬‬
‫והנה כל מה שהבריאה נכנסת בלבושים היותר‬
‫רחוקים 'להוציא משם כבוד שמים יוגדל בזה‬
‫כבוד שמים י ביותר אכן אם יכנס אדם בלבושים‬
‫הזה און רצונו‬ ‫ויאמר אחרשהקב׳‪/‬ה רצה בהסתר‬
‫שהבריאה תעבוד אותו■ לראות אור איך הש׳ע הוא‬
‫משגיח זה■ נקרא נוטל מלכות בלא עשר ספירות והוא‬
‫מקצץ בנטיעות היינו שאינו עובד להש״י בהכרת‬
‫‪.‬‬ ‫מדותיו להדבוק בהם‪.‬‬
‫וכן גם אם יאמר' אחר שברא ה ק ב׳ ה מדת ההסתר‬
‫שהוא מדה המקבלת מכל המדות בהסתר‬
‫אם בהכרח נכלל בזה רצון הש״י ומדה זאת היא‬
‫ראה‬ ‫סו ד‬
‫רבה בלר! )פ׳ כ׳( כשהוא אומר ה׳ אחד נאכלין‬
‫המחבלים מפ;יו ומלחשין אחריו ברוך שם כמל׳ץ‬
‫היי>ו שכל הבריאה מסכמת שכבוד שמים צריך‬
‫גהתגלות רק על המקבל עליו פומ׳^ש באחדות הגמור‬
‫וממילא כיון שעיקר כבוד שמים הוא כאשר יסתר‬
‫אור הבהיר כי כבוד אינו ירק כשהוא בבחירה‬
‫כי באם יראה האדם נכחו אור הבהיר׳ תמיד‬
‫יאפס כח בחירתו ואז אין ה הנ הגה בבחיכת מלכות‬
‫אלא בבחינת ממשלה כי ממשלה היינו בכח מכריח‬
‫ומלכות היינו בבחירה חפשיית שהבריאה תתאמץ‬
‫להבין כי עוב לפני׳ להמליך עלי׳ את הש‪ v/‬וכדאיתא•‬
‫בברכות )י׳׳ג‪ (.‬כי פרשת שמע הוא ללמוד והי׳‬
‫אם שמוע הוא ללמד ועול מצות ופרשת ציצית הוא‬
‫כלל כל המצות כדאיתא גבי מצות ציצית‪ ,‬כי אחר‬
‫שהבריאה מסכמת שיתגלה כבוד שמים ע׳׳י ישראל‬
‫אז הם המעריכים מערכת הבריאה והם האמצעית‬
‫בין המקור ומערכת ההנ הג ה ע״י שמקבלים עליהם‬
‫בעת קבלת מלכות שמים ליכנס להסתר ובלבוש‬
‫הזה שוב יקבלו עליהם עבודה להאיר בעבודתם‬
‫לפרטי מעשיות בכל מעשה המצות וממילא נכלל'בזה‬
‫כל לבוש העשיה וזהו ראה אנכי נותן לפניכם כי‬
‫כשתביטו בשורש אין שום הסתר רק אנכי נותן‬
‫תמיד‪ .‬אכן מצדכם ונתתם את הברכה היינו אחר‬
‫שתקבלו עליכם האור מראי׳ הזאת אז הוא כבוד‬
‫שמים שתקבלו עליכם עול מצות גם בהסתר ולבושים‬
‫וע׳׳י שאתם תקבלו עליכם אז תוכלו ע״י עבודה‬
‫להגיע למקור החיים לראות כי תמיד הש‪ v/‬הוא‬
‫הנותן‪.‬‬
‫וזה שנאמר פרשה ז א ת אחר פרשת והי׳ אם‬
‫שמוע כי פ׳ והי׳ רומז לקבוע בלב אחר קבלת‬
‫עול מלכות שמים שישאר בזה שאך אם יסתר מן‬
‫האור על ידי שמעביר בו קללה היינו שסובל מזה‬
‫יראה בלב לכן ישאר בו השארה קבועה‪ .‬ולזה נסמך‬
‫■לענין זה מצות איבוד ע״ז כי הש״י העמיד והעריך‬
‫כל הבריאה בד בבד וגם אלנא דטוב ורע הוא‬
‫ממוזג שכל כמה שהאדם יוכל להגיע לאור כן‬
‫יהפוך ' גם חלק הרע לטוב‪.‬‬
‫ו כ מ ו שבשבת יש עלייה לאלנא דטוב ורע שהוא‬
‫קליפת נגה‪ ,‬כן על ידי כל עבודה יכול להפוך‬
 ‫ישרים‬ ‫ראה‬
‫אח״כ לא תעשון כן ילה׳ אלקיכס‪ ,‬וזה אזהרה לנותץ‬
‫אבן מבית המקדש ולשורף עצי הקדש ומוחק משמות‬
‫הקדושים וכן מכל דברי תורה אסור למחוק וכמו‬
‫שנצפוינו ‪ ,‬לאבד כל הלבושים המתנגדים להתגלות‬
‫כבוד שמים כן כל הלבושים שמסייעים לכבוד שמים‬
‫צריך להחזיק בהם וכל מקום שיוכל להתגדל מזה‬
‫כבוד שמים לא יקל אדם ראשו לחסר ח׳׳ו מהם כי‬
‫בדברי תורה כל מיני הסתעפות והתפשפות בכל‬
‫מיני לבושים ממצות עשה ולא תעשה יש בכולם‬
‫מעצמיית רצונו ית׳ ובכל הלבושים יש מן המקור‬
‫ומה שנאמר כאן לה׳ אלקיכם כי שם הוי' הוא‬
‫המקור ואלקיכם היינו כל מיני התפשפות והסתעפות‬
‫וכדאיתא בזוה״ק משפפיס ) ק ״ ח‪ (:‬בקרבן •לא‬
‫נזכר רק שם הוי׳ דהשתא אלקים לא אתחבר‬
‫לקרבנא דאלמלא אתחבר בי׳ כמה אלקים יסלקון‬
‫אודנין לאתחברא תמן וקאי על לבושים שבקדושה‬
‫כדפירש האריז״ל כי בעבודה זרה איל אחר אסתרס‬
‫ולא עביד איבין כדאיתא בזוה״ק )משפעים קג‪(.‬‬
‫וזה שנסמך לזה כי אם אל המקום אשר יבחר היינו‬
‫שמצד הקדושה יוכל להתפשע עד שיתפוס בדומם‬
‫כח קדושה במקום אשר יבחר מה שאין כן באיסורים‬
‫שאין המחובר נאסר כדדרשינן )סנהדרין מז‪(:‬‬
‫אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם‪.‬‬
‫וכן הוא סדר השתלשלות כמו שנתבאר בפרי ‪P‬‬
‫וענין נדרים ונדבות שנסמך לזה היינו שמראה‬
‫לנו בזה שבדברי תורה יש מקום לכל מה‬
‫שירחיב האדם להוסיף על כל תהלות הש״י כ״יש‬
‫והוספתי על כל תהלותיך‪ ,‬עד שהקרבנות נכללים‬
‫באש של מעלה כמו שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳ה בענין קרבנות‪.‬‬
‫סיפור יזיכוך לראות המקור ע״י לבוש הזה וביצירה‬
‫וכן בענין נדרי האדם שממוצא שפתיו של האדם‬
‫יעשה מצוה ממצות התורה כמו שנתבאר בפרשת‬ ‫'‬
‫ויצירה היא יש מיש היינו שקיבל צורה מהוי׳ ועל‬
‫מעות‪.‬‬
‫ש מ ו ר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי‬
‫מצוך למען יפב לך ולבניך אחריך עד עולם‬
‫■כי תעשה העוב והישר בעיני ה׳ אלקיך בספרי‬
‫ראה )פסקא ע״פ( אם שמעת מעע סופך לשמוע‬
‫הרבה אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה‬
‫שלא שמעת‪.‬‬
‫םו ד‬ ‫רצו‬
‫כלולה מהכל ולכן אי>ה בהסתר פכים כלל כי זה‬
‫בעצמו הוא הרצון והוא מתייב המציאות וכן הוא‬
‫האור והרצון שאתר שברא הקב״ה בהשתלשלות‬
‫העולמות ולכן בהכרח שהעולם התחתון יהי׳ בלבוש‬
‫הזה וכל מה שעושה הוא מקייס רצון הש״י‪ .‬זה‬
‫נקרא נופל תשעה ספירין בלא מלכות‪ ,‬מאחר שאומר‬
‫שאינו בחינת מלכות כלל רק שכן הש״י מנהיג וגם‬
‫בזה הש״י מושל אכן הוא מחוייב המציאות כחיוב‬
‫הצל מדבר הגשמי אף שהמצל הוא סבה להצל והצל‬
‫מציל כפי תנועות דבר המ׳ציל אבל הוא מחוייב וזה‬
‫נקרא נופל תשעה ספירין‪ ,‬בלא מלפ ת ומשני‬
‫הדיעות האלו לא יתחייב עבודה ושניהם הם משיגים‬
‫והם ע״ז‬ ‫הוי׳ בכח לבושים רח‪:‬וקים מרצון‬
‫ומלבושים■ האלו אין ביכולתם מצד הבריאה ליכנס‬
‫בקדושה והס משורש כחש כנ״ ‪ 3‬ולכן נסמך לענין‬
‫הנ״ל מצות איבוד עבודה זרה שאף שרצון הש׳^‬
‫להכניס רצונו בלבושים אכן הלבושים שאינם יכולים‬
‫לשוב לראות באור הש״י ועויד מסתירים כבוד שמים‬
‫ומחשיכים מלראות באור זה נצפוינו לאבדם וזה‬
‫שנסמכו בפרשה זו כי פרשה ז׳ו הי־א כנ״‪.‬ל שיביע‬
‫האדם למקור כי ראיה היא באצילות כדאיתא בתיקוני‬
‫( ובאצילות אין שליפה לשום קליפה‬ ‫הזהר )‬
‫דלית תמן פרודא כדאיתא בזה׳׳ק פנחס )רכ״ה‪(.‬‬
‫( אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה‬ ‫חיים )‬
‫ראה באצילות שמצד ראי' זו אין שום רע בעולם‬
‫וכן המביע למקור לא יראה רק פוב כי באצילות אין‬
‫המדות מחולקים מעצמותו ית׳ כדאיתא )בהקדמת‬
‫תיקוני הזהר ג‪ ( :‬באצילות איהו וגרמיו חד בהון‪,‬‬
‫ויספרה הוא נגד שמיעה שהוא בבריאה שצריך‬
‫צריך הכנה ביותר בלב כי בריאה היא יש מאין‬
‫זה נאמר )תהלים י( תכין לבם תקשיב אזניך‬
‫וחקירה הוא במלכות שמים מצד הבריאה צריך‬
‫חקירה כמ״ש החקר אלקי תמצא וכדאיתא )בהקדמת‬
‫תיקונים ד‪ (.‬דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא‬
‫ממש ׳ובבריאה חותמא דמלכא וביצירה ציורא דחותמא‬
‫וכן עד נגה שיכול להתכלל בקדושה אבל למפה ממה‬
‫שיוכל להתכלל בקדושה צריך לאבד‪ ,‬וזהו שנסמך‬
‫רצ ז‬ ‫י ש ר י ם‬
‫כח שולט ואין שום נמצא רק מציאותו יתברך‪ .‬וכן‬
‫בלא תרצח לא נשאר בלב שום אחל מישראל נטיה‬
‫לשום כעס ובלא תנאף לא נשאר בלב שום אחל‬
‫מישראל שום נטיה לתאוה אכן כאשר נאמר להם‬
‫שובו לכם לאהליכם ‪.‬נסתר האור הזה ולכן בלוחות‪.‬‬
‫אכן■ לא בגודל‬ ‫האחרונות "נתעורר האור הזה‬
‫נשאר מזה שמור‬ ‫בהירות כלוחות■ הראשונות אך‬
‫וזה לאי׳ בזה׳ק זכור לדכורא שמור לנוקבא שיזכור‬
‫מורה שהאור מאיר נגיד עיני האלם בבהירות עצום‬
‫וכלאיתא במס׳ שבת ) פ׳ ץ‪ (:‬ולכו׳לי עלמא בשבת‬
‫נתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת‬
‫לקדשו וכתיב התם וי‪,‬אמר משה אל העם זכור את‬
‫היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו‬
‫של יום וביאר בזה כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש‬
‫זללה׳׳ה כי זכור מורה שיזכור הדבר שהוא נגד‬
‫עיניו שיעמול כן לפניו בזברון תמידי שאחר מבור■‬
‫זמן מה אין שייך שוב לשון זכור כי כבר נשכח ונסתר‬
‫מעט ואין שייך בו אלא לשון שמור ומלכתיב זכור‬
‫שמע מינה שבזה היום עצמו נאמר שייזכור את יום‬
‫השבת שהוא כעת מרגיש גודל קדו ש תו'וזהו מה‬
‫להלן בעצומו של יום וכלאיתיא בסנהדרין )ל״ה‪■(.‬‬
‫שאף שהטענות כתובין והליינין רואין אותן ביום‬
‫מחר ליבא ׳לאינשי אינשי אכן •כל ענין זכירה זאת‬
‫הי׳ בלוחות הראשונות שאז נקבע בהם בבחינת‬
‫זכור‪ ,‬אבל בלוחיות האחרונות■ הי׳ בחינת י שמור‬
‫וכלאיתא בזוה״ק שמור לנוקבא וכמו שביאר כבול‬
‫אאמו׳׳ר הריב הגאון הקלוש זיללה׳׳ה שבהסתר האור‬
‫וריק שנשאר תו זכרון ממה שעבר זה נקרא נוקבא‬
‫שבאימת בשורש גם הנוקבא הוא מהלכר וכ״ש לזאת‬
‫יקרא אשה כי מאיש לקיחה זאת )בראשית ‪( 3‬‬
‫אכן מ ה שנתחלק מכח הזכר ■ונפרש ממנו נוקבא‬
‫הוא אחר שהפיל ה׳ אילקים תרדמה על האלם‬
‫שבתחלה הי' עומד ניטור נכח הש״י פנים בפנים‬
‫אך כאשר נפיל עליו תרדמה ונסתר מאיור הבהיר‬
‫אז ממילא נחלק לזכר ונקבה וממילא שגס בחלק‬
‫הלכר נתראה כח הנקבה שבו שאינו כלו ניעור‬
‫( שכל אחל כלול מלכר‬ ‫וכלאיתא בזה״ק )‬
‫ונוקבא וגם הזכר כלול מנוקבא והנקבה מזכר‪.‬‬
‫אכן לזה נצטוו כאן שמיור ושמעת שתראה שבכל‬
‫מק׳ום שתגיע יל האלם לקבוע בו יראה בקביעות‬
‫ראה‬ ‫םו ד‬
‫ענין שמירה הוא במדת מלכות כדאימא ביזוה״ק‬
‫)בראשית מ ח‪ (:‬שמור לגוקבא‪ ,‬שבכל מלה‬
‫כשתצא לפוגנל בבחינת מלכות שבה אז הוא שלימותה‬
‫ואז צריכה לשמירה וכדאיתא בזה״ק יתרו )ע״ש‪(.‬‬
‫לית לחילו אלא באתר דהוי של״מותא שכיח שבל זמן‬
‫שלא ע מ ר הפרי עול נאחז בשורשו וכלאיתא במס׳‬
‫חגיגה )ה׳‪ (.‬לשקל הנך ללא משו וכו׳ ואמר לי׳‬
‫הני לאורחא בעינן להו הני נשרן וזה שאחר מצות'‬
‫הבאת קרבנות למקדש נצשוו שמור היינו שעבודת‬
‫הקרבנות הוא להעלות כל הלבושים הרחוקים שהם‬
‫עניני עולם הזה שהם לבוש לרצון הש״י וכמו מצות‪.‬‬
‫הקרבנות שמעלה הבהמה הגשמית להתפלל בשור‬
‫שבמרכבה ובמו■ שביאר ענין זה כבול א׳׳א מו׳ ד‬
‫הרב הגאון הקלוש זללה׳^ה בענין הקרבנות בפרשת‬
‫ויקרא שכל במה שהאדם מכניע ומבשל כל כחות‬
‫נפשו להכנע מפני כבול שמים כן יתבלל מקרבנו‬
‫באש של מעלה‪.‬‬
‫אכן לזה נצשוו שמור ושמעת היינו שבעת שהאדם‬
‫עומד בתפלה ומכניע כחיות נפשו אז לבו‬
‫שלום שאז הדעת והשכל מושלים על גופו וכחות‬
‫נפשו‪ ,‬אך יען האלם הוא בגוף החומרי ונצשרך‬
‫לעסוק בצרכי הגוף ואי אפשר לעמול תמיד בבהירות‬
‫גלולה ועצומה כל כך לזה נצשויניו שמבהירות הזאת‬
‫שיש לאלם בעת שדעתו ושכלו מושלים עליו יתבונן‬
‫לקבוע בו בכל יסודי גופו ונפשו שמירה היינו‬
‫שישאר בו יראה בקביעות שאף כל השרידות לא‬
‫יוכלו לבשל מה שנשאר בו יראה קבועה ממה שעמל‬
‫בבהירות והכניעה לפני הש״י וזה לשון ישמור שתקבע‬
‫בנפשו שמירה ויראה בקביעות בכל יסודות גופו‪.‬‬
‫ונפשו וכמו שביאר כבול אאמו״ר הרב הגאון‬
‫הקלוש זללה״ה בענין החילוק שבק לוחות הראשונות‬
‫ללוחות האחרונות שבלוחות הראשונות כתיב זכור‬
‫את יום השבת ובלוחות האחרונות כתיב שמור‬
‫וכלאיתא בזה״ק )בראשית מח ‪ ( :‬זכור לדכיוריא שמור‬
‫לנוקבא‪ ,‬שבלוחות הראשונות ששמעו מפי הקב״ה‬
‫שבעת שיצא הדיבור מפי הקב׳׳הכן נקבע כל‬
‫דיבור ודיבור בלבות ישראל וכשנאמר אנכי נקבע‬
‫בלב כ ל‪ .‬א ח ל ואחל מישראל ידיעת הש״י ובלא‬
‫יהי׳ לך נקבע בלבות ישראל אחדותו שאין שוס‬
 ‫ישרים‬
‫ולכן■ צריך בתודה לחם שלחם רומז להשפעה‪.‬שנשפע‬
‫מלמעלה עד לגימר פעולה במדת מלכות וכדאיתא‬
‫בזוה״ק תרומה ) קנ״ד‪ (:‬ומזונא דקא נפיק מניה‬
‫איהו האי לחם וכו׳ ומ״ש בגין דמתמן שירותא דחדוה‬
‫שמאלא נשיל מימינא תדיר בקדמיתא ולבתר איהו‬
‫אתער לגבי נוקבא וכו׳‪.‬‬
‫ולכן בכל הקרבנות הבשר עו‪.‬לה על המזבח ובשלמים‬
‫מה שהכהנים והבעלים אוכלין משלחן גבוה‬
‫קא זכו להו ‪.‬והימנחה הנקרבת עם הקרבן שהוא‬
‫מנחת נסכים הוא‪ .‬כולה למזבח ואין בה אפילו‬
‫לכהנים וכמו שנתבאר הענין מפי כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה ענין הנסכים בפרשת‬
‫להא דם שמגלה עומק אורו שמזה יצמחו כל הגיסים׳‬
‫אכן בתודה ניתן הלחם לבעלים והוא שכמו שראה‬
‫את האור שנפתח לו בעת שנעשה לו הנ ס‬
‫וזה הקרבן שהביא עליו שנקרא תודה והוא הודאה‬
‫והכרה שבעת הזה ראה מפורש שאין ההנהגה מסורה‬
‫תחת כ חו ת‪ .‬ה טבע ורק הש״י הוא משגיח בפרט לכל‬
‫דבר כן ימשיך האור לכל דבר שאף שאין לסימוך על‬
‫הנס בשום דבר אבל ישאיר מזה לקבוע אמונה‬
‫בלבו שאף בכל דבר נסתר ואף במה שנראה שהוא‬
‫פעולת אדם ג״כ הש״י הוא המנהיג והמשגיח בהשגחה‬
‫פרטיית תימיד ולזה רומז החמץ שבתודה שע״י הכרה‬
‫הזאת בעת הנ ס שהוא למעלה מגדר הטבע יכיר‬
‫שגס מה שהוא מוסתר בכחות הטבע ג״כ הוא‬
‫בהנהגת הש״י וזה מאמר הש״ס שמור הביא תודה‬
‫היינו שההכרה מהתודה יישאר בלביו‪ ,‬ושמעת הביא‬
‫לחמה היינו שימשוך הכרה הזאת באמונה שלימה‬
‫עד שיוכל לשימוע ולהבין העו־מק שגם בלחם שנראה‬
‫שנמסר ביד האדם ג״כ נימצא עומק ההנהגה ומוצא‬
‫פי ה׳ וגם דיברי רביא מסכימים לזה שמור להביא‬
‫תודה ולחמה הייינו להמשיך אור הש״י מיעתיקא עד‬
‫לגמר צאת הפעולה ושמיעת שלא תהא רגיל לעשיות‬
‫כן היינו שבכל ענינים תמשיך אור הזה שלא תשיג‬
‫ההנהגה שיש הפרש בין הלבוש הנסתר לאור‬
‫שמצד הש׳‪ v‬הכיל נסקר בסקירה‪.‬אחת‪ .‬והנה אזהרה‬
‫הז‪.‬את נכתבה אחר פרשת כי ירחיב ה' אלקיך את‬
‫גבולך ואמרת אוכלה בשר היינו שהש״י ירחיב‬
‫גבול קדושתך עד שתוכל להתפשט שיהי׳ כבוד‬
‫ראה‬ ‫סו ד‬ ‫רצח‬
‫מכל מקום שיראה גיאות ה׳ ועי״ז ישמע■ בעומק‬
‫שאתר עבודה יגיע שגם בהסתר הזה יש מאור‬
‫דכורא‪.‬‬
‫וזה דאיתא במס' מגסות )פ׳׳א ‪ ( :‬האומר הרי‬
‫עלי■ תודה בלא לחם וזבח בלא ;סכים ואמרו‬
‫לו הבא תודה ולחמה וזבח ונסכים ■ואומר אילו‬
‫הייתי יודע שכן לא הייתי נודר■ כופין אותו ואומר‬
‫לו שמור ושמעת מאי שמור ושמעה אביי אמר שמור‬
‫הבא תודה ושמעת הבא לחמה רבא אמר שמור הבא‬
‫תודה ולחמה ושמעת שלא תהא רגייל לעשות כן‪ ,‬כי‬
‫ענין תודה כמו שביאר א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה בפרשת צו‪ ,‬שתודה במקום שמראה הש״י‬
‫וכדאיתא במס' מגלה )יג‪ (.‬הם לא עשו אלא לפגים‬
‫והייגו שבשעת הגס■ האיר להם הש״י שהמשא לא‬
‫הי׳ אלא לפגים ולא מעומק הלב ולפיכך גם הקב״ה‬
‫לא עשה עמהם אלא‪ .‬לפנים אבל עד העת■ הזה‬
‫גם לפגיהם לא נתגלה שלא הי׳ אלא לפנים וכן‬
‫הם כל הגיסים שהאדם הי׳ בסכנה ונדמה לו‬
‫שנתחייב בחשאו ושוב כשמראה לו הש״י • נס ‪ .‬אז‬
‫מאיר לו שבעומק לא נתחייב כלל ולזה כתיב ■בקרבן‬
‫תודה ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו ■עד בקר‬
‫)ויקרא כ״ג( והוא שלא יסמוך האדם על הנ ס‬
‫מכאן ולהבא לא יסמוך על זה ורק יברר עצמו תמיד‬
‫בכל מעשיו ויזה שבפסח לא היו מביאין תודה כי‬
‫בתודה יש חמץ ומצה ומצה ■רומז שבשורש אין שום‬
‫מקום לפעולות אידם ורק הש״י •הוא מנהג אפילו‬
‫במקום שנראה לאדם שיש לו כח פעולה‪.‬‬
‫והחמץ מורה שהש״י הניח מקום הכרה לאדם‬
‫שהש״י נימצא גם בגבויל תפיסת אדם ונותן‬
‫לו מקום הכרה שפותח לו אורו‪ .‬לראות שהש׳^ בחר‬
‫בפעיולותיו שהם בהסתר‪ ,‬אכן בפסח שרומז למה‬
‫דאיתא בזה׳ק )בשלח מח‪ (.‬בעתיקא תליא מלתא‬
‫יבזימן הזה צריך לבשל כל השגתו ויתבונן שאין‬
‫לפעולת האדם שום מקום‪ ,‬ולכן אין מביאין תודה‬
‫בפסח מפני חמץ שבו שהקרבן תודה שצריך חמץ‬
‫ומצה רומז לשיני הנהגות היינו הנהגת עתיקא קדישא‬
‫(‬ ‫וזעיר אפין וכדאיתא באדרא רבא קדיישא )‬
‫רצפז‬ ‫י ש ר י ם‬
‫בה אם מחזקת היא לך הרי הוא ■שלך ואם לאו‬
‫אינה שלך כך אמר ה ק ב׳ ה לאיוב הלא את השמים‬
‫ואת הארץ אני מלא ואת אומר אם עלי אדמתי תזעק‬
‫הוא עבודא דידך ורבי שמעון בר חלפתא אומר‬
‫משל לאחד שהי׳ מוכר שפחה באטליס• עבר אחד‬
‫ראה אותה אמר לו שלי היא אמר לי׳ נאף בה אם‬
‫נשמעת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך‬
‫כך אמר הקב״ה אני הוא שכתוב בי המביט לארץ‬
‫ותרעד ואת אמרת אם עלי אדמתי תזעק‪ ,‬להיות‬
‫הארך היא תחתית המדרגות מכל מה שברא הקב״ה‬
‫כל העולמות וצבא מעלה שכל הנמוך והשפל מקבל‬
‫מן הגבוה ממנו עד שהארץ היא בתחתית מכל מדות‬
‫המקבלים והוא מדת מלכות מכל העולמות והימידרגות‬
‫עד שאין שפיל מן הארץ והשפעת הארץ אינה בסוד‬
‫אור ישר להשפיע ■לנימוך ממנה ורק בסוד איור‬
‫חוזר אחר שמקבלת מטר מן השמים והזרע הניתן‬
‫בה על ידי אדם אז חוזרת וצומחת להשביע מה‬
‫שעלי׳ ולא לנימוך ממנה כי אין שפל ממנה בעולם‬
‫וכן בכל עולם אף שעולם התחתון מקבל ממלכות‬
‫שבעולם העיליון אכן העבודה שהעולימות נזונין על‬
‫דרך ישראל מפרנסין לאביהן שבשימים והיינו איחר‬
‫שמתעוררים לקראת אור העיליון להצמיח מזה שנזרע‬
‫בהם אור העליון‪ ,‬והארץ בעוה״ז הוא מלכות הארץ‬
‫ויתרונה בכל כ״ש )קהלת ה( ויתרון ארץ בכל הוא‬
‫והכל הי׳ מן העפר והכל שב אל העפר )שם ג(‬
‫והיינו שהארץ היא כלולה מהכל כי אחר שמדת‬
‫הארץ לדעת שפלותה דלית לה מגרמה כלום ומדה‬
‫הזאת אין לה ביטול וכדאיתא על פסוק והארץ‬
‫(‬ ‫לעולם עומדת וכדאיתא במדרש תנחומא )‬
‫כל צדיקי ישראל נקריאו ארץ שנאמר כי תהיו אתם‬
‫ארץ חפץ וכדפירש״י ז״יל )קהלת א( ומי הם‬
‫המתקיימים הענוים הנמוכים המגיעין עצמם עד‬
‫לארץ כענין שנאימר וענוים ירשו ארץ ע״ש על‬
‫פסוק והארץ לעולם עוימדת‪.‬‬
‫עלי אדמתי תזעק וגו׳ אמר הקב׳׳ה לאיוב‬
‫ולכן הכל שב אל העפר שזה הוא תיקון הגוף‬
‫ששיורש הנטבע בו מזיוהימת הנחש הוא גיאיות‬
‫ורהב שנקבע בו שנדמה לו שיש לו איזה כח פעולה‬
‫ולכן צריך להתבטל בעפר שזה הוא גמר התיקון‬
‫שאחר שגמר שלימות נפשו ונשמתו מה שתיקן בעולם‬
‫ראה‬ ‫סו ד‬
‫שמים אפילו מכל ‪.‬הלבושים של ישראל ו מ א ת גופס‬
‫שיתברר אלגא לספיקא ויהי' כל ההתפששוש כמו‬
‫קדושת ■שבת שקליפת נגה מתגסלה וממילא גם הנאת‬
‫הגוף הוא בכלל עונג שבת והוא כבוד שמים ובזה‬
‫מזהיר על הדם בענין זה היינו שקליפת הכעס‬
‫אינה מתעלה שהוא משורש הנתש‪ ,‬וכן מזהיר רק‬
‫קדשיך אשר י הי׳ לך ונדריך תשא ובאת אל המקום‬
‫אשר יבחר היינו שיהי׳ לאדם נקודה האמציעית שבו‬
‫יהי׳ מכוון למקום קבועת קדושה שכל מעשיד‬
‫ופעולותיו לצרכי גופו יהיו שפלים לנקודת הקדושה‬
‫שבו‪ ,‬וזהו ודם זבחיך ישפך על מזבח ה׳ אלקיך‬
‫היינו שורש נפשו שהידם הוא הנפש והי׳ כוונתו‬
‫להגדיל כבוד שמים ולהתפלל בשורשו ואז ׳והבשר‬
‫תאכל היינו כל מה שיזכה משלחן גבוה קא זבו‬
‫ואח״כ נאמר שמור ושמעת כנ׳׳ל שיוכל להרחיב‬
‫הקדושה על כל הסתעפותיו ויתבונן שגם נמצא‬
‫כבוד שמים‪ .‬וזה דאיתא ברבה ראה )פ׳ ד'( אחר‬
‫שחשב כל מה שאסר הקב׳׳ה התיר להם כנגדן‪,‬‬
‫כלאים סדין בציצית ובבשר תאוה חשב שאסר להם‬
‫בשר תאוה במדבר וכאן חזר והתירו להן ובכל‬
‫הדברים שנאסרו הותר מהם במקום ובאופן מיוחד‬
‫אבל כאן התיר להם זה עצמו שהרי כשנכנסו לארץ‬
‫הותר להם בשר תאוה אפילו כשיהיו קרובים למזבח‬
‫כי ענין כל הדבריס שנאסרו בעולם הזה הוא מפני‬
‫ששולע אלנא דספיקא היינו שנתערב עוב ורע‬
‫שבאם הי׳ דבר האסור כולו רע לא הי׳ נמצא‬
‫בעיולם אך שהוא רע ברובו והרע גובר על הטוב‬
‫שבו לכן אין בפח האדם להגביר על הרע שבו ולזה‬
‫התיר הש״י השורש שבו וכמו שביאר בזה כבוד‬
‫א א מו׳ ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה שכנגד דם‬
‫הותר הכבד וכבד הוא שורש הדם כדאיתא בבכורות‬
‫)נו‪ (.‬זכרותא דדמא כבדא‪.‬‬
‫ע ש ר תעשר‪ .‬במדרש תנחומא )פרשה זיו( אם‬
‫כלום יש לך עלי' אלא ארבע אמות בשעת מיתתך‬
‫׳ואת אמר אם עלי אדמתי תזעק היא עבודא דידך‪.‬‬
‫רבי חייא רבה ורבי שמעון בר חלפתא רביי חייא‬
‫רבה אמר משל לאחד המוכר טלית באטליס עבר‬
‫איחד ראה אותו אומר לו שלי הוא אמר לו התעטף‬
 ‫ישרים‬ ‫ראה‬ ‫םוד‬ ‫ש‬

‫ישרה תוכל לשוב לראות באור ה׳ על ידי עבודה‪,‬‬ ‫אז צריך להפכעל שכם כל פעולותיו בעכוזה אין‬
‫וכדאיתא על כלאים בזוהר הקדוש )קדושים פו‪( :‬‬ ‫להם מקום רק מכח הש״י ויזה אין ביכולת האדם‬
‫בבי מערא‬ ‫מאי כלאים כמאן דיהיב א חרא‬ ‫להבין בשל׳ומות בכוף ולכן ממה שנקבע מזוהמת‬
‫כד׳^א ויתן אותו אל בית הכלא וכו׳ כלאים מניעותא‬ ‫הנמש צריך’*'להתבלע בעפר לתקן חומדו וכן לאדמה‬
‫דמנע כל חילין מעבידתא דלהון‪ ,‬וזה שנזכר במדרש‬ ‫יש תיקון בזה שכל העבודות נבלעים בה כמו שנתבאר‬
‫)שם( ויחד תלמי׳ יבכיון אם זרעתי אותה כלאים‪,‬‬ ‫( וזה שהשיב הקב״ה לאיוב איך‬ ‫בפרשת )‬
‫כי עבודת ע״ז הוא ע״י כלאים כמבואר שכל עבודתם‬ ‫תקרא העפר קניונך הלא ■כם אתה לעפר תעבוד‬
‫הוא לחזק כחות הבריאה שלא תוכל לשוב לראות‬ ‫ואין לך שלימות ולכן האדמה מושלת עליך‪.‬‬
‫באור הש״י‪ .‬וענין ויחד תלמי׳ יבכיון כענין דאיתא‬
‫( שמים התחתונים‬ ‫במדרש בראשית רבה ) ה׳‬ ‫והמשלים שנמשל להם רבי חייא רבה משלו לאחד‬
‫בוכים‪.‬‬ ‫המוכר מלית כי מילית הוא המקיף את האדם‬
‫והאדם הוא צורתו הפנימית ורני שמעון בן חלפתא‬
‫אם אכלתי כחה בלא כסף שלא הפרשתי מעשר‬ ‫משלו לשפחה כי שפחה הוא שהאדם מקיפה בכדר‬
‫שני )בתנחומא שם( כי מצות מעשר שני אחר‬ ‫וכבול ונשמעת לדברי בעליה וזה שהבעל מקיפה כי‬
‫שהוציא מעשר ראשון שהוא ללוי אז נשאר גם באדם‬ ‫כל מושל נקרא מקיף להנכנע תחתיו‪ ,‬וזה שנשאל‬
‫ידאה בקביעות ע״ז ההכרה שמכיר שהשורש אינו‬ ‫איך תוכל להתפאר נכד הארץ שאתה משפיע לה אור‬
‫שלו ולכן מחזיר לו הקב׳׳ה שע׳׳י שיקנה המעשר ללוי‬ ‫א' שאתה מקיפה באור להאר לה מה שאתה יותר‬
‫יקנה לו הש״י התשעה שנשארו שיקנה אותן משלחן‬ ‫שלם מן האדמה‪.‬‬
‫‪.‬גבוה ולק צריך להפריש גם מזה מעשר היינו שנמצא‬
‫וזה ענין תשובת איוב אם עלי אדמתי תזעק אם לא‬
‫אז שמה שקונה אינו נועל בשרירות לב כמו שנתבאר‬
‫הוצאתי מעשרותי׳ כראוי‪ ,‬כי מעשר נקרא מעשר‬
‫במקומו וזה שנותן פדיון למעשר שני בכסף כי בזה‬
‫הארץ כ״ש )ויקרא כ״ז( וכל מעשר הארץ כי מעשר‬
‫שנשאר אצלו חשק להכרת אור הש״י זה עיקר קנין‬
‫הוא רומז למלכות שמים כי הוא מדה העשירית סוף‬
‫האדם כמו שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫המדרכות וזה הקנין מה שיש לאדם כי מדת ההסתר‬
‫הקדוש זללה״ה בפרשת •משפעים בפסוק לא חעשון‬
‫כורם יראה וזה אין בכל הנבראים הכבוהים כל כך‬
‫אתי אלהי כסף כי מצד האדם אין לו קנין רק‬
‫יראה כמו שנמצא במדת ההסתר שהוא המלכות כמו‬
‫ממה שיש לו תשוקה לראות באור וזהו אס אכלתי‬
‫שנתבאר במקומו‪ ,‬ובזה יש לאדם תקיפות כמו שנתבאר‬
‫בחה כי כח הארץ המחי׳ את האדם הוא ממוצא‬
‫בפרשת תבא מפי כבוד אאמו״ר הרב הכאון הקדוש‬
‫פי הש׳‪ v‬הנותן בה ואם האדם יש לו תשוקה‬
‫זללה״ה בפסוק השקיפה ממעון קדשך כי בזה‬
‫לאור הש״י הניתן בה אז שואב מקור חיותו מעומק‬
‫נראה איך הקב״ה נותן מקום ליעובדיו למעלה כי‬
‫מוצא פי ה׳ ובאם יביע רק להלביוש אז הוא ניזון‬
‫בידו מעשר נאמן השקיפה ממעון קדשך ומעון‬
‫רה מהקליפה ואינו רואה אור מוצא פי ה׳ המחיה‬
‫איתא )בחכיכה יב ‪ ( :‬שבו כתות של מלאכי השרת‬
‫כל דבר ונפש בעלי׳ הפחתי אם לא הפרשתי מעשר‬
‫שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של‬
‫עני בתנחומא שם כי העני נקרא בעליו כי הוא‬
‫ישראל‪ .‬ואם האדם מוצי‪-‬א ממדה זאת להשיבה פנים‬
‫היותר מכיר הכרה שלימה שלה' הארץ ומלואה‬
‫בפנים נכח הש״י שזה נרמז במצות מעשר בזה מאיר‬
‫כי מכל מה שיש רכוש ביד האדם נסתעף מזה‬
‫האדם להארץ בבחינת אור פנימי להוציא מהסתר‬
‫גיאות לומר שכחו ועוצם ידו עשה לו חיל אבל‬
‫הזה יראה שאין כמותה בכל העולמות העליונים‪.‬‬
‫העני רואה מפורש שאין לו שום כח פעולה ברכוש‬
‫והון‪ .‬וזה שאחר שיקיים מצות עשה שבארץ כי ע״י‬ ‫ויחד תלמיה יבכיון )שם איוב ל׳׳א( כמו ■שנתבאר‬
‫המעשר מאיר לארץ באור שיוציא ממנה כח עבודה‬ ‫מפי כבוד אדוני אבי מורי ורבי הרב הכאון‬
‫שבכח המקבל מזון מן הארץ יעבוד הלוי בזה את‬ ‫הקדוש זללה׳׳ה כי כל הבריאה כשתתנהכ בהנהכה‬
‫שא‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫שופםים‬
‫ויראה שכל תפיסתו הקענה הוא רק לביוש‪ ,‬והעצלות‬
‫הוא הסתרה וכ״ש עצלות תפיל תרדמה היינו שמרדים‬
‫וימשכח את האדם כמו שהישן אינו מתרגש להתבונן‬
‫שום עומק ושורש כל דבר ולזה נקרא בגמרא העצל‬
‫שפל לפי שדעתו נשפלת מאד וזה שבבריה זו נקבע‬
‫אמונה ומשפיע בשורש שבכל הברואים יש בכל‬
‫בריה דברי תורה בקביעות דבאורייתא ברא קב׳׳ה‬
‫עלמא וכל ברייה היא לבוש למדה מיוחדת מד״ת אכן‬
‫בבריאה הוא רק בתורת מדה ולא בשכל ודעת ■אכן‬
‫כשאדם יקבע בו מדה העובה בקביעות וילמד‬
‫דעת להיבין מקורה אז תתעלה המדה בתוכו להגיע‬
‫לשורשה ומראה שלמה הע״ה בזה שבבריאה זו‬
‫נקבע אמונה בשוריש שאף שמצד העבע אין לה חיים‬
‫רק ששה חדשים אכן תאימין שהש׳^ יכול לגזור בחיים‬
‫עלי׳ ותכין לה מאכל הרבה ושורש דרך להגיע לאמונה‬
‫הוא ע״י הנהגה במשפע שהוא מדה הממוצעת‬
‫( ובתיקונים משפע עמודא‬ ‫כדאיתא בזוה״ק )‬
‫דאמצעיותא והוא שלא יתפשע במדה אחת ביותר‬
‫לאחוז בקצה אחת כי בכל אדם יש בו מדות קבועים‬
‫מחולדה וכן ממה שמקבל מכוללות הבריאה ששיורשם‬
‫ממדותיו של הקב׳׳ה חסד וגבורה וכו׳ אכן האדם‬
‫צריך להתנהג ולכלכל דבריו במשפע שבאם יתפשע‬
‫אף במדת החסד ביותר אז ג״כ יוכל לסלף דרכו‬
‫שאף שהימדה‪..‬בעצמה היא חסד אבל כשהוא שלא‬
‫בדעת יוכל 'לרחם גם■ על אכזרי ואין לך השחתה‬
‫גדולה מזו שמקיים משחית בעולם שיזיק רבים‬
‫וכן בכל המדות צריך להכניס בהם משפע ופלס‬
‫להתנהג בהם כפי המקום והזימן‪ ,‬ולזה צריך צמצום‬
‫בדעת שלא ינוח את דעתו ורצונו להתפשע ביותר‪,‬‬
‫ובאם ייתינהג במשפע אז יתמעע חשקו ונגיעתו שלא‬
‫יהי׳ יכל כך נוגע 'לעצמו וממייליא יסיר ממנו ההסתר‬
‫המכחיש והמרדים את דעתו וישכיל ויבין כי יש‬
‫גבוה מעל גבוה וכמו שמצד האדם המכלכל דבריו‬
‫במשפע אינו משוקע בשום מדה רק כח שכלו יהי׳‬
‫לו לשופע את זה יעשה וזה לא יעשה ויעזוב אפילו‬
‫דבר שהוא נעים וערב לשעתו בשביל המועיל והתכלית‬
‫התמידי כן יתבונן לשורש המדות שהש‪/‬ע הבורא‬
‫את המידות והוא קבע אותם בשורש הבריאה שהוא‬
‫גבוה מעל גבוה כי מי קבע א ת' כל המדות והעביע‬
‫אותם בשורש הבריאה שזה יהי׳ מדה מקובלת על‬
‫םוד‬
‫הש״י כי בשבע הזה ■נקבע עביודה כ״ש ׳ועבד הלוי‬
‫הויא‪: .‬וייש ■בהם ׳יריאה קבועה כ״ש ואתנם לו מורא‬
‫ויראני ■ובזה מאיר ■לארץ באור ■פנימי‪ .‬ובמה שמקיים‬
‫מניות כלאים היינו שמאיר לאר־ן באור מקיף להוביל‬
‫אותה שתאיר הגבו׳לים שלא תשתעף מלראות מקום‬
‫דזה מקיפה באור מקיף‪.‬‬
‫פר שת שופטים‬
‫שופטים ושוערים ‪,‬תיתן לך בכל שעריך אשר ה׳‬
‫אלקיך נותן לך לשבעיך במדרש רבה )פרשה‬
‫זאת( זש׳׳ה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם‬
‫אשר אין לה קצין שוער ומושל תכין בקיץ לחמה‬
‫אגרה בקציר מאכלה )משלי ז׳( מה ראה שלמה‬
‫ללמד לעיצל מן הנמלה רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה‬
‫בתים יש לה ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא‬
‫בתחתון מפני העינה אלא באימצעי ואינה חיה אלא‬
‫ששה חדשים למה שמי שאין לו נידין ועצמות אינו‬
‫חי אלא ששה חדשים וכל מאכלה אינה אלא חעה‬
‫ומחצה והיא הולכת ומכנסת כקיץ כל מה שמוצאה‬
‫חיעים ושעורין ועדשים אמד רבי תנחומא וכל‬
‫חייה אינה אלא חעה ומחצה והיא כונסת את אנו‬
‫ולמה היא עושה כן שאמרה שמא יגזור עלי הקב״ה‬
‫חיים ויהי׳ לי מוכן לאכויל וכו׳ מעשה הי' ומצאו‬
‫בבור שלה שלש מאות כור וכו׳ שבורחת מן הגזל‬
‫■א״ר שמעון בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה‬
‫חעה אחת והיו כולן באות ומריחות בה ולא היתה‬
‫אחת מהן נועלת אותה‪.‬‬
‫ענין עצלות שכתיב בה עצלה תפיל תרדמה )משלי‬
‫יע( והוא היפך מזריזות כדאיתא בפסחים‬
‫) נ‪ ( :‬ששפל נקרא עצל וכנגדו זריז כי הזריז נקרא‬
‫שמתרגש ומתעורר תיכף לעומת רצון הש״י ירגישו‬
‫בהרגש גדול ומתעורר‪,‬נגדו להוציאו לאור וזהו איתא‬
‫בגמרא יבמות )ק״ב ‪ ( :‬שזה הוא מעולה שבברכות‬
‫ועצמותיך יחלוץ ופירש רבא זרוזי גרמי וכדמייתי‬
‫שם החלצו מאתכם אנשים לצבא‪ ,‬והוא שמי שאינו‬
‫משיוקע בקענות שכלו והשגתו שזה הוא ■מסתיר‬
‫ממנו שהוא דבוק בשורשו ויוכל להגיע לאור שורשו‬
 ‫ישרים‬ ‫שופטים‬
‫נפקש מן ו׳ כמה דכשיב עצם מעצמי ובשר מבשרי‬
‫וגשיב ויקח אחח מצלעושיו‪ ,‬ודא הוא מולדש חוץ‬
‫מאשר דזעיר אפין אששכח והוא כי זעיר אפין‬
‫שורשו בבינה ובינה הוא ראשיש המקום ששם‬
‫השחיל ההויה שנשלבש רצון הראשון שהוא בלשי‬
‫בעל גבול והשחיל להשלבש בלבוש הגבול ולכן נקרא‬
‫מולדש חזץ •שהוא הלידה שיצא מחוץ למסך המבדיל‬
‫המגביל גבולים‪ ,‬ולכן העצם גורם חיוש וקיום כי‬
‫כל בריה שאין בה עצם אינו יכול לחיוח שנים עשר‬
‫חודש כדאישא במס׳ חולין )נח‪ (.‬והטעם לפי שאין‬
‫לו כח הויה מכח הזה שנברא בו העולם היינו כח‬
‫ההסשר בשלימוש ולכן לפי שאין ־בו שלימוש בעולם‬
‫הזה גם •כח ההסשר אין בו בשלימוח ולכן יש בו‬
‫גוון שנמצא בו מדש משפט‪.‬‬
‫שלימה שכל מה שנדמה לו שהוא טבע והק קבוע‬
‫ו ה נ ה מצינו במס׳ עירובין )ק ‪ ( :‬אלמלא לא‬
‫נשנה שורה היינו למדין צניעוש מחשול וגזל‬
‫מנמלה ועריוש מיונה דרך ארץ משרנגול וכל זה‬
‫הוא מדוח פרטייש אבל משפט שהוא רומז לעמודא‬
‫דאמצעושא זה אינו בבריאה אחרש אפילו בגוון‬
‫בשום בעל חי שהוא בריה שלימה ' כי משפט הוא‬
‫לבוש לאמונה ונמלה מה שיש לה גוון מזה הוא‬
‫רק לפי שאין לה חיים שלימים בעולם ולזה משבח‬
‫חכמה שלה שאין לה קצין שוטר ומושל והיינו שאינה‬
‫צריכה להם ורק שיש בה בקביעוש מדוש אלו שהם‬
‫גוון למשפט שחיים השלימים מחיי עולם הזה הם‬
‫מספירים מדש המשפט כי עיקר החיים בעולם‬
‫הזה הוא ההסשר וכמו שמצינו ביין שמשמח והוא‬
‫מפני שיש בו הספרה ושכחה ולכן כשיב )שהלים‬
‫קב( ויין ישמח לבב אנוש וכן מצינו )בבא בפרא‬
‫נ ח‪ (:‬שחכמי אומוש כשבו בריש כל חיין אנא‬
‫חמר‪ ,‬כי כל בריה שיש לה יושר כח הוא בהסשר‬
‫יושר גדול‪ ^,‬וכ״ש באדם שהיויה שלו הוא ביושר‬
‫שלימוש ולכן מצד הבריאה יש בו ה ספ ר גדול‬
‫וכדאישא בספר רזיאל כשברא הקב׳׳ה אש העולם‬
‫הפך אש פניו ממנה שהש״י חפץ בהשרבוש העולם‬
‫ובאם הי' עומד פנים בפנים לפני הקב״ה הי'‬
‫משבטל מגודל בהירוח‪ ,‬אכן לזה נשן השי״ש לישראל‬
‫מדש המשפט כמ״ש )שהלים קמז( מגיד דבריו ליעקב‬
‫חקיו ומשפטיו לישראל‪ ,‬שאחר כל הסשעפוש הבריאה‬
‫םוד‬ ‫שב‬
‫דפש הבריוש וזו אינה מקובלש הלא אחר שבשורש‬
‫אין שום מדה שלא יהי׳ בה טוב ורע שבאם יששמש‬
‫בכל מדה במקום ובזמן הראוי אזי היא טובה‬
‫ובהיפך היא רעה אם כן אין שום מדה טבעייש‬
‫כלל ורק חכמה שהיא גבוהה מכל המדוש שבמקום‬
‫ששגזור •החכמה להששמש במדה זאש היא טובה‬
‫ומי ברא אש כל אלו וכן ישעלה להשבוק עד שיבין‬
‫שכל שכל ושפיסש האדם הוא רק כח נברא והש׳‪v‬‬
‫יכול לקבוע בו דיעה אשרש היפך מדעשו שכמו‬
‫שהוא בעצימו אם יכנע לדעשו וישפוט אושו כח‬
‫•שכלו להשהפך ממדה למדה שאף שאם לא ישנהג‬
‫במשפט ו׳משטר ישדמה לו שזה הוא טוב ובאם‬
‫יפלס מאזני שכלו ישבונן בהיפך כן יכול להגיע‬
‫עד לשורש מקור החכמה ואז יקבע בלבו אמונה‬
‫הלא רק נברא הוא והש״י יכול לשנושו‪ ,‬ולכן מראה‬
‫שלמה המע״ה כי המשפט והאמונה הם צמודים‬
‫יחד שהרי בבריה שאין בה דעח ורק הוא לבוש‬
‫גשמי כל מה שישנהג במשפט יש בו אמונה קבועה‬
‫וזה שנסמך לזה לא שקח שוחד מאי שחד שהוא חד‬
‫־)כשובוש ק ה‪ ( :‬שכשהאדם מסולק נגיעה אז יכול‬
‫לסוב ממדה למדה כפי שכלו אבל שחד היינו כשהיא‬
‫משוקע שחש נגיעחו אז הוא מוטבע בדבר שהוא‬
‫׳נאחז בו וזה שרומז במדרש שהנימלה אין לה עצם‬
‫שעצם רומז על הספ רה ועקשוש במדה אחש וכדאישא‬
‫בנדה )ל״א‪ (:‬ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין‬
‫האשה מקבלש פיוס זה ממקום שנברא וזו ממקום‬
‫שנבראש ואשה נבראה מן העצם ולכן אינה •יכולה‬
‫להשפייס ולהשהפך ממדה למדה‪ ,‬ובאמש העצם‬
‫הוא יסוד האדם אכן ביסוד האדם במקום שהוא‬
‫יסודו הקיים שמעצם היושר קשה יחיה האדם בשחיה‬
‫כדאישא בזוה״ק )■ניח סט‪ (.‬דהא גרימא חד דאשחאר‬
‫בב״נ שחוש ארע‪1‬א ההוא גרמא ישעביד כחמירא‬
‫בעיסה ועילי׳ יבני קב׳׳ה כל גופא‪ .‬ובמדרש הנעלם‬
‫)שולדוש קל״ז‪ (.‬ההוא גרמא דשדרה נקרא בשואל‬
‫רמאה וכו‪ /‬ומשם יוצא לו שקיפוש שנדמה לו שהוא‬
‫בריה נפרדש כי שורש העצמוש הוא מנוקבא וכדאיחא‬
‫בזוה׳ק אחרי )ע״ח‪ (.‬בחכמה יבנה ביש מאן הוא‬
‫ביש דאשבני בחכמה הוי אימא דא נהר דנפיק‬
‫מעדן בגיני כך מולדש ביש או מולדש חוץ כד‬
‫שג‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫שופםים‬
‫וזה ענין שופטים ושוטרים שנצטוינו ליתן בכל‬
‫השערים היינו התחלפות המדרגות ממדרגה‬
‫למדרגה וכמו שנצטוינו למנות סנהדרי גדולה ולכל‬
‫שבט ושבע ולכל עיר ועיר‪ ,‬וכן יש בכל פרט נפש‬
‫במחשבה ורצון ומעשה‪ ,‬צריך תחלה חשבון ומגמר‬
‫חכמת המחשבה כפי שיעלה באדם אחר החשבון‬
‫כן יטה רצונו ובהרצון אין לו לשוב לחזור בחקירות‬
‫שורש חכמת המחשבה ורק יתבונן בזה שגמר בחכמת‬
‫מחשבתו ורק יתבונן איך יטה רצונו וכן מהרצון‬
‫למעשה‪ ,‬וזה ענין מינוי השופטים כמו שניתן סדר‬
‫במינוי השופטים מלך וסנהדרין וסנהדרי קטנה‬
‫כמו שנחשב בפרשה זו וזה שנאמר מצוה זאת בלשון‬
‫יחיד תתן לך כי לכל אדם ניתנו שערים מיוחדים‬
‫בענין עבודתו והתנהגותו וזהו ושפטו אש העם‬
‫משפט צדק דמשפט איתא בזה׳׳ק )קדושים ר פ ה‪(:‬‬
‫שהוא דינא ברחמי וצדק הוא בלא וותרנותא כלל‬
‫ואיך יתכללו שניהם‪ ,‬היינו שיכניסו סבת משפט‬
‫בצדק וכדאיתא במסכת בבא מציעא ) כ״ז‪ (:‬דניחא‬
‫לי׳ למוצא אבידה וכו׳ שאך שמצד צדק אין לדון דין‬
‫זה אכן משפט הוא הכולל כל כלל ישראל ומאחר שניחא‬
‫כן לכל הכלל ממילא גם הצדק הוא כן וכן כמה תקנות‬
‫שתקנו חז״ל כמו שהלל תקן פרוזבול וכדומה שאחר‬
‫שהוא הי׳ השופט בימים ה ה ם והי׳ נכלל בו כל הכלל‬
‫הי' יודע לתקן ■מה שהוא טובת הכלל כולו וממילא‬
‫מכריע סבת הצדק להכניס בו משפע ואחר שנתקן‬
‫דין הזה ממילא הוא צדק אלא שבשורשו יש בו מדת‬
‫משפט‪ ,‬וכן הוא בכל פרט נפש‪ .‬בכל דבר שהוא‬
‫מסופק צריך להושיב לשורש דעתו שלא ימצא בו‬
‫צד נגיעה כי כשמישיב הדבר לחכמתו ודעתו קודם‬
‫הרצון שם אין בו נגיעה וכן יברר בכל שערי‬
‫■נפשו עד לגמר הפעולה ובזה יוכל לברר לעצמו‬
‫כל מיני ספיקות ולהכניס חכמה ודעת להרצון‬
‫והמעשה כי כל זמן שהוא ^ שוקל בדעתו אז הוא‬
‫שופע על עצמו בלי נגיעה‪.‬‬
‫במס' ע״ז )לה‪ (.‬שכל גזירה שגזרו חכמים לא גילו‬
‫וזה שנסמך לזה לא תטה משפט כמו שהדיין שהוא‬
‫בנגיעה אז גם חכמתו ודעתו נוטים לנגיעתו‬
‫ימטה את שכלו שלא יאיר לו באור הבהיר‪ ,‬וכן‬
‫בכל• פרט ■נפש' אם בעת שישקול דבר במאזני שכלו‬
‫ימצא בו נגיעה יוכל להטות גם מאזני שכלו שיטעו‬
‫םוד‬
‫והתפשטותיו ניתן לה מדת המשפט וכמו שבבריאת‬
‫עולם אחר שנבראו כל הברואים נברא האדם שהוא‬
‫כלל כל הבריאה שהוא יחזיר כל הבריאה פנים‬
‫בפנים‪ ,‬כן אחר התחלקות כל האומות נבחר יעקב‬
‫אבינו‪ ,‬שהוא כולל המשפט וקו המשקל לשקול כל‬
‫יסודי הבריאה בפלס ומשפט להשיבה פנים בפנים‬
‫נגד הש״י שכל כמה שהוא מברר עצמו כן יתעלה‬
‫כל הבריאה לשוב להתכלל בישראל לעמוד פנים‬
‫בפנים נגד הש״י‪.‬‬
‫ענין מצות מינוי שופטים ושוטרים‬
‫מ ש פ ט היינו עמודא דאמצעותא‪ ,‬שאחר שעורך‬
‫כל מיני משקולת מכל הצדדים מה שיש לצדד‬
‫משני צדדים לזכות ולחייב זה נקרא משפט מה‬
‫שיצא אחר הכרעת קוי המשקולת וכל זמן שרואה‬
‫מקור ההכרעה מכל צדדים נקרא משפט‪ .‬ושוטר הוא‬
‫דבר שהוא נגמר סדר הדין והוא מלשון משטר כ״ש‬
‫)איוב לח( אם תשים משטרו בארץ‪ ,‬כי אחר‬
‫שנגמר המשפט אז נעלמו הטעמים ונשאר מזה מוצא‬
‫הדין שאין הטעם נגלה בו ורק אז יתראה שכן הוא‬
‫ההלכה‪ ,‬וכן הוא המצוה בכל פרט נפש שאחר‬
‫שישפוט בנפשו שזה הדרך ייטב לפניו בגדר וסייג‬
‫לדברי תורה תחלה ישפוט באור חכמתו ובינתו בעת‬
‫שיהי׳ מסולק מכל נגיעה וכדאיתא במס׳ ברכות‬
‫)כט ‪ ( :‬וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא כי‬
‫דרך רומז על טירדא כדאיתא )■שם( דרך מטריד‬
‫כי בעידניא דיצר רע לית מאן דמדכיר ליצר טוב‬
‫)נדרים לב‪ (:‬כי באם ירצה לשפוט בדעתו בעת‬
‫שהוא בנגיעה מצד הגוך אז המשפט לא יתברר לו‬
‫מצד נגיעתו וכדאיתא במס׳ קידושין ) ע‪ ( :‬תלמיד‬
‫חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה‬
‫שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו וכמו דאיתא‬
‫את הטעם עד שנים עשר חודש כדי שיתקיים שבאם‬
‫היו מגלים הטעם לא הי' בתקיפות כל כך וכדאיתא‬
‫במס׳ )סנהדרין כא ‪ ( :‬מפני מה לא נתגלו טעמי‬
‫תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן‬
‫גדול העולם כתיב לא ירבה לו נשים וכו׳‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫שופמים‬
‫אבל לישראל ממשיך הש״י הנהגתו ועושה חיבור‬
‫אחד מהבהירות שנמצא בשמים עם עבודתם של‬
‫ישראל‪ .‬וזה מאמר המדרש )תנחומא משפשים ה (‬
‫מגיד דבריו ליעקב מי שהוא מל ביעקב והוא כי‬
‫במקום שהציב הש״י שהאדם יבנה ממנו בנין עדי‬
‫עד שם הניח לעומת זה כח ההסתר ושכחה גדולה‬
‫•וכמו שבעוה״ז מי שהוא חורש ■וזורע ■ומה שהארץ‬
‫מצמחת אח״כ ידמה לו שכחו ועוצם ידו עשה לו‬
‫את החיל ׳הזה שנראה לו שהוא המשפיע אל הארץ‬
‫•‬ ‫והארץ מצמחת כנגדו‪.‬‬
‫שהאדם הוא הכולל ורואה שכל הבריאה נבראת‬
‫וכן הוא בצורת האדם שבמקום שהאדם משפיע‬
‫■נדמה לו שהוא משפיע ואינו רואה שהוא רק‬
‫צינור שהש״י מנהג על ידו‪ ,‬וההסתרה הזאת נקראת‬
‫ערלה דחפיא על ברית‪ ,‬והאדם צריך להסיר ממנו‬
‫ההסתרה אז יראה בכל מקום מפורש שנמשך לכל‬
‫כחותיו רק מה שנשפע לו מהש״י וכדאיתא בתיקוני‬
‫הזהר )תקון ע׳ בעניין אודינין דף קל‪ (:‬שינזיין‬
‫אינון במאני דגופא אבל ביה לית שנויא פלל הה״ד‬
‫אני ה׳ לא שניתי ובכיל אבר ואבר ׳)דאיהו נר דכל‬
‫פקודא( בעי בר נש לאמלכא לקב״ה ולתיקנא לי׳‬
‫אתר דכיא ונקייא לשריא לי' תמן ובג״ד צריך בר‬
‫נש לבערא מניה מכל אבר ואבר כל מחשבין וכל‬
‫הרהורין בישין ושינופין דאינון קליפין וכו׳ וצריך‬
‫לאוקדא לון בכל'פקודין כשרים דשריין על כל אבר‬
‫ואבר דאינון נרות דכל פקודא נר אתקריאת ו כו‪/‬‬
‫ושם‪ ,‬פקודא דברית מילה בגזיריו דערילה ופריעה‬
‫כמה דאייהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דע״ז‬
‫ותקין בי' אתר לשריא בי׳ שכינתא דאיהו אות‬
‫ברית מילה הכי קודשא בריך הוא‪ .‬כד נשמתי׳‬
‫סליקת לעילא הדא הוא דכתיב מי יעלה לנו השמימה‬
‫קב׳׳ה אעבר מני׳ כל מלאכי חבלה ומקערגין דלא‬
‫יקרבו לגביה בגין דשמא ד״ה שרייא עליה דתשכח‬
‫לי׳ באלין תיבין מי יעלה לנו השמימה ראשי תיבות‬
‫מילה וסופי תיבות יקו״ק‪.‬‬
‫לישראל שישיגו את אורו ויהי׳ להם בהנהגתו תפיסה‬
‫והנה בזה נחלק מצות מילה מכל המצות שכל‬
‫נתנו לצרף בהן את ישראל שנקר׳או‬ ‫המצות‬
‫בזוה״ק )יתרו פ ב‪ (:‬תרי״ג עעין שכולם בכלל הם‬
‫עצות איך לקבוע בלב קדושת הש״י שיהי׳ האדם‬
‫םוד‬ ‫דש‬
‫אותו מדרך האמח‪ ,‬וזה שנאמר לא הקח שחד שכמו‬
‫שבמשפס צריך לחבר משפס לצדק כנ״ל אחר הבירור‬
‫כן בשורש המשפס צריך להפריד המחשבה מהרצון‬
‫והתשוקה ושוחד הוא מעה את הדעת להרצון ע״י‬
‫הנגיעה ובדאיתא במס׳ )כתובות קה ‪ ( :‬מאי שחד‬
‫שהוא חד היינו שמא׳חד הפשוקה להדעת ואינו‬
‫'‬ ‫מהרע‪.‬‬ ‫■מניח לברר העוב‬
‫וזה ענין השחד שמעור פקחים כי בכל דבר שהאדם‬
‫הוא מושל ברוחו אז הוא ׳העליון על סל הבריאה‬
‫לשמשו והוא נברא לש׳מש את קונו ולזה רומז עיניס‬
‫כי העינים ממשיכים דעת חכמה ובינה לכל דבר‬
‫ובמשפש כשאין האדם משה דעתו לנגיעתו אז נקרא‬
‫שיש לו עינים היינו שמאיר לו מחכמה ובינה ולכן‬
‫נזכר בפרשת יתרו לשון ואתה תחזה וכדאיתא בתיקוני‬
‫הזהר )תקון ע'( ואתה תחזה 'בראייה‪ .‬וכשהאדם‬
‫מביש רקלנגיעתו אז יסתר אור שורשו למעלה‬
‫וזה דאיתא בכתבי האריז״ל )לקושים שבסוף ספר‬
‫הגלגולים( כי סדום קלקלו בדינים ונתקנו על ידי‬
‫הדינים בפרשת ואתה תחזה )ועיין בליקושי תורה‬
‫פ׳ יתרו( וזה שמסדום נעשה ים המלח שמלח‬
‫סדומית מסמא את העיניס כי נסתם אורם לראות‬
‫איך בכל דבר יש צמיחה שיתעורר נגד רצון העליון‬
‫כי מלח אין בו צמיחה ס ש )שופעים ש( ויזרעה‬
‫מלח וכמו שנתבאר בפרשת ויקרא בפסוק וכל קרבן‬
‫מנחתך במלח תמלח‪.‬‬
‫ב׳׳ה יום ה׳ פרשת שופעים מצות מילה‬
‫שופטיים ושוערים תתן לך בכל שעריך לשבשיך‪.‬‬
‫מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפשיו לישראל‬
‫)תהלים קמז( ביאר בזה אאמו׳׳ר הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה כי מגיד הוא לשון המשכה כדאיתא‬
‫( והיינו שהש״י ממשיך הנהגתו‬ ‫בזוה״ק )‬
‫והשגה שהש״י הציב בעולם הזה שידמה לעיני בשר‬
‫■שהשמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם ואין ניכר‬
‫בעוה״ז איך הש״י הוא מנהג כל פרש ובשמים‬
‫בין צבא מעלה אין ניכר ואין נחשב כלל עניני עוה״ז‬
‫שה‬ ‫ישרים‬ ‫שופטים‬
‫בו יראה שאף בשעה שהוא משפיע במקום הזה ג׳׳כ‬
‫לא יוכל להתגאות כל כך וכמו שהאדם מקביל מחשבה‬
‫שבמוח וכן משפיע אותה דרך מוצאות הפה איכן‬
‫למזון הגשמי יצרך האדם לקבל דרך הפיה וידע‬
‫שבהפסק מזונו לא יוכל להתקיים ולכן המצות‬
‫שבמקומות אלו להניח תפלין בראש ושלא להשחית‬
‫זקן ולא תקיפו ומצות ברכת הפירות והמצות בפה‪,‬‬
‫שבמקום שהאדם מקבל ורואה עצמו חסר בזה המקום‬
‫אם יתקן כח הקבלה שלא יקבל את הלבוש לבדו ורק‬
‫יקבל מוצא פי ה׳ המחיה בכל דבר ובאלו המקומות‬
‫יש מצות שנויספים על האדם וכגון תפילין וציצית‬
‫שמורים את האדם שיש גבוה מעל גבוה וההוספה‬
‫היא לקבל מוצא פי ה׳ כי הלבוש מצד עצמו הוא‬
‫מסתיר וכשיוסיף עליו מעשה המצוה שניתן בו‬
‫כגון מצות ציצית לעלית בעילת ארבע כנפות וכמו‬
‫שביאר בענין זה כבוד אאמו׳׳ר הריב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה במצות ציצית )וכן בתפלין( שכשימוסיף על‬
‫לביוש אז מקבל תוספות שפע אך ביותר אורה וכמו‬
‫עלית בעל ארבע כנפות שמורה שהקצוות יוצאים‬
‫ומסתעפים ביותר מן המרכז כי בעלית עגול כל‬
‫קצה היא בהשוואה גמורה בריחוק מקום מן המרכז‬
‫אכן במלית בעלת ארבע כנפות שזה מורה שהלבוש‬
‫מסתעף לארבע רוחות והיינו שיש בו הסתרת אור‬
‫מפני שהוא מתריחק ולזה נותן מצות ציצית שיוסיף‬
‫עוד הציצית על הכנף כי בהכנף מתמיעיע כח השפע‬
‫כי מצד הש״י השפע יורד בשיווי והיקף כולל‬
‫וכדאיתא בירושלמי )סוף מס׳ מעשרות( תני רבן‬
‫שמעון בן גמליאל אין מרובע מששת ימי בראשית‬
‫ולכן מה שהאדם ממשיך ומגדיל לבושו לקצוות‬
‫היינו שירצה להתפשע במדות כי הקצוות רומזים‬
‫למדות שששת המדות נכללים בארבע קצוות ורום‬
‫ותחת ובאם האדם בהשתוות אז נקרא שלבושי‬
‫עגול ולכן בליילה פעור מציצית שרק ביום הוא‬
‫שיצא אדם לפעלו‪ ,‬ולכן כשיוצא להסתעף לקצוות‬
‫אז השפע מתמעט וכדאיתא בזה׳׳ר! וישב )קפ״ט‪(.‬‬
‫שכל שורש השפע הוא בשעה שהאדם מתכלל בשורשו‬
‫בסוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה ובכמה‬
‫מקומות בזוה׳׳ק נזכר זאת שעיקר קבלת השפע‬
‫הוא בעת שהכלי אינו פועיל דאיידי דטרוד למפלט‬
‫לא בלע ובעת שהאדם מקבל אז נדבק בשורשו מה‬
‫םוד‬
‫כלי פעולה לפעולה הש״י ‪.‬שייפעלו על ידו ולא רק‬
‫במעשה שבמעשה לא שייך לקרות אוהם עיעין כי‬
‫כל מה שיכנוס תחת סוג המעשה וגם המחשבה‬
‫הוא נכנס בפרעי המצות שגם ידיעת הש״י ואחדותו‬
‫הוא גם כן נכלל בגדר המצות ורק לזה נקראו עצות‬
‫שיקבע זאת בלב ויהי׳ שלימות גוך< ונשמה להיות‬
‫כלי פעולה לרצון הש״ק וכדאיתא בתיקוני הזהר‬
‫)שם( למלכא דשוי ממנן על מלכותי' ופליג לון על‬
‫כל אתר ואתר ואמר לון אנת תהא ממנא על אתר‬
‫כך וכך ואנת כך וכך ולכל חד שוי לי׳ באתר ידיע‬
‫ובמלה ידיע וכו׳ ת״ח כד בר נש מתעעף בעעיפא‬
‫דמצוה ומנח תפלין־ וקרי קריאת שמע הא תקין לי׳‬
‫כרסייא בעעופא דמצוה וכו'‪• ,‬ובכל המצות האדם‬
‫ממליך עליו את הש״י שנושא עליו עול מלכות‬
‫שמים והנה רוב המצות עשה צוה הש״י שהאדם‬
‫יוסיף על גופו כגון תפלין וציצית וכן לו׳לש שצריך‬
‫לקחת בידו שעל ידי שישא עליו המצות יקבע בלבו‬
‫אור הש״י וכמו עלית שמורה על אור מקיף ותפלין‬
‫מורה על שפע המחשבה וכן תפלה של יד להאיר‬
‫ליד כהה שהש״י הוא הפועל בכל דבר וכמו שנתבאר‬
‫בענינם וכן במצות עשה של אכילת מצה וכדומה‬
‫שהאדם יכניס לתוכו אור מוצא פי ה׳ שלא בהסתר‬
‫פנים ומצות לא תעשה שצוה הש״י שימנע מלעשות‬
‫איזה דבר המונע אור הש״י היינו שמסתיר דעת‬
‫האדם וכן מאכלות אסוריות ומציינו מצות ל״ת שלא‬
‫יחסר מגופו כגון 'לא תקיפו לא תשימו קרחה ושרע‬
‫■לנפש וכדומה כי כל מה שמחסר מהגוף יחסר‬
‫(‬ ‫שלימות הכרת איור הש״י וכדאיתא בזוה׳ק )‬
‫שאם הגוף בשילימותו שורה עליו הנשמה היינו אור‬
‫השי״ת אכן מצות מילה שהוא מצות עשה שיחסר‬
‫מגופו ועל ידי חסרון הזה יקבע בו שלימות וכל‬
‫זמן שאינו מחסר אינו ביכולת לראות אור הש״י‬
‫וכדמצינו ‪ .‬במדרש )תניחומא לך כ( שקודם שנמול‬
‫אברהם לא הי׳ יכול לעמוד בפני השכינה ואחר‬
‫שנימול הי' עומד ורואה את השכינה‪ ,‬והוא שבכל‬
‫המצות שהאדם נצעוה באברים מיוחדים שהאדם‬
‫הוא במקומות האלו מקבל וגם משפיע ובמקום‬
‫שהאדם הוא מקבל ג״כ לא יוכל להתגאות כל כך‬
‫ולומר שכחו ועוצם ידו עשה לו חיל אפילו בשעה‬
‫שהוא משפיע שבעת שהאדם מקבל ונצרך אז יקבע‬
 ‫ש ר י ם‬ ‫שופטים‬
‫פרלה ופריעה‪ .‬צריך תמן דחילו ופלייהו אתמר לא‬
‫יהיי׳ לך אלהים אחרים פל פני והאי אות לא‬
‫ירתין לי' אלא ישראל דלית אות ברית פד דפברין‬
‫מנייהו אלין קליפין וכו׳ תלת קליפין אינון בפרלה‬
‫לקבל תלת‪ .‬קליפין דאנוזא ופלייהו אתמר והארץ‬
‫היתה תהו ובהו וחושך וכו׳ דבאלין קליפין איהו‬
‫מתחללת ‪:‬ובנין ‪,‬דא מחלליה מות יומת‪ ,‬שבמיקום‬
‫הזה ההוספה הוא נרעון כדאיתא בנמרא סנהדרין‬
‫)כ״פ‪ (.‬מנין שכל המוסיף נורפ שנאמר אמר‬
‫א לקים לא ‪ .‬תאכלו ממנו ולא תגפו בו ו ב משרשיא‬
‫אמר מהכא ‪.‬אמתים וחצי ארכו רב אשי אמר פשתי‬
‫פשרה ■ופיין בפירוש רש״י ז״ל שם שמה שנוסף‬
‫הפין מנרפ אחד‪ .‬ובזה״ק תרומה ) ק סי׳ד‪ (:‬ואת‬
‫המשכן וכו׳ •לספרא אחרא יהבי חושבנא יתיר‬
‫ואיהו במנינא בנריפו ובזה״ק ויקהל )רי״נ‪ (.‬מהאי‬
‫רקיפ נפלין כל אלין רקיפין דלתת׳א דלסער קדושה‬
‫פד דמפו לאינון רקיפין אחרנין דלסער אחרא‬
‫ואלין אקרון יריעות פזים ובזה״ק פקודי )רל״נ(‪.‬‬
‫המורנש לאדם שאור הש״י מאיר בו זה הוא פד‬
‫וכדאיתא ‪ .‬בפרי פץ חייים )שפר התפלה( בענין‬
‫קפרת שיש בה י״א סמנין שבכל מקום בס״א‬
‫יש יתור שצריך לנקודה אחת מקדושה שיחיה אותה‪,‬‬
‫כי כן יסד הש״י מדרנות זו למפה מזו פד שהקדושה‬
‫נתלבשה בקליפה שהוא מפורב פוב ורפ כ״ש‬
‫)יחזקאל א( וננה לו סביב והקליפה הזאת יש בה‬
‫צד‪ .‬פוב שהוא לצד הקדושה וצד רע שהוא לצד‬
‫הקליפות מצד הנחש וכל כמה שיתדבק הצד שבקדושה‬
‫למקורו כן יתפרד הרע ממנו ולכן‪ .‬יש מילה ופריעה‬
‫וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הנאון הקדוש‬
‫זללה׳‪/‬ה והלבוש הזה הוא נקודה המחי׳ והמחזיק‬
‫כל כח הרע שבאם הי׳ רע לבדו בלא דבר ממוצע‬
‫בין הפוב והרע לא הי׳ יד האדם מניע להכיר איך‬
‫הוא רע ורק ממה שמכיר האדם שנם בפוב צריך‬
‫לפרד ממילא יראה שיש כח הרע המסתיר אור הש״י‬
‫וכדאיתא בזה״ק )בא לד‪ (.‬דהכי אתחזי לבר נש‬
‫נרמי׳ לפוב‪,‬‬ ‫למנדע פוב ולמנדע רע ולאהדרא‬
‫והלבוש הזה הוא שורשו בקדושה והוא שהאדם‬
‫יקח מזה סייפתא לעבודה ע״י שיסיר הלבוש הזה‬
‫ויתרחק ממנו וכמו כן נבראו כל האיסורים שפ״י‬
‫קדושה ויקבל‬ ‫שהאדם ימנפ מלקבלם פי״ז יקבפ בו‬
‫םוד‬ ‫שו‬
‫שאין כן כשיולא _לפעלו אינו מקבל כל כך וממילא‬
‫נראה לו שנפסק משורשו ולכן ‪ .‬מורים הציצית שנם‬
‫בהיותו במרחק הוא ‪ .‬מקבל ■שפע חדש תמיד וממילא‬
‫כשהוא נ ם שם בבחינת מקבל הוא נדבק לשורשו‬
‫וכמו שמקבל הלכושים כן הוא מקבל אור שכשנדבק‬
‫לשורש אינו מקבל לבוש ‪ .‬בלא אור ' פנימי‪ . ,‬וכמו‬
‫שנתבאר פנין זה במצות סוכה‪ .‬וארבפ מינים‪■ .‬‬
‫אכן במצות מילה שבמקום הזה ‪ .‬אין באדם שום‬
‫!כלי קבול רק כלי ההשפפה ושם נסתר לנמרי‬
‫האור שבשפת שהאדם משפיפ במקום הזה אין בו‬
‫שום התפוררות לזכור שהוא רק מקבל מהש״י‬
‫וכדאיתא במדרש )רבה תזריפ יד( שאפילו חסיד‬
‫שבחסידים אי אפשר שלא יהי׳ לו צד אחד ■מפון זכו׳‬
‫ולא יוכל לומר זכיתי לבי במקום הזה שיהי׳ כוונתו‬
‫רק לשם שמים‪ ,‬וזה דאיתא בזוה״ק תצא )ר״פ‪(.‬‬
‫ובהקדמת תיקוני■ הזהר )דף■ ז ‪ (: :‬אתפשפותא‬
‫דאימא פלאה פד הוד‪ ,‬והוא כי מה שאור המקיף‬
‫מדת ההוד שהוא נמר התפשפות המדות שראשית‬
‫הסתפפות המדות בחסד ונבורה ושוב מתאחדים‬
‫בתפארת ושוב קודם נמר הפפולה מסתפפים נצח‬
‫והוד ונמר צאת ההשפפה בי סו ד‪ .‬וכמו■ שנתבאר‬
‫במקומו‪ ,‬ופד הוד פוד יש להאידם חשבון וצמצום‬
‫אכן מדת היסוד נקרא יתום כדאיתא בליקופי תורה‬
‫)וישב( ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ר״ת‬
‫יתום שבזו המדה אין מאיר אתפשפותא דאימא‬
‫והיינו שבנמר צאת הפפולה לקבופ במקום קבופ‬
‫היינו במדת הימלכות אז מסתלק הבינה ואינה‬
‫נראית בהשפפ‪ .‬וכמו שהוא בנפש אדם כן הוא‬
‫בכוללות הבריאה‪ ,‬ולכן ניתן במקום הזה צמצום‬
‫לחסר בנופו שאף שבכל מקום שהנוף אינו בשלימות‬
‫כחו נם השורש אינו יכול להאיר בו אכן במקום‬
‫הזה החסרון הזה הוא שלימות הנמור ‪ .‬כי פרלה‬
‫הוא הקליפה שסביב הפרי וכדיאיתא בזוה״ק פקודי‬
‫) ר מ״ד‪ (:‬דרנא שתיתאה האי איקרי פרלה וכל‬
‫אינון דרנין תתאין לתתא כלהו אקרון פרלה בנין‬
‫דינקי מספרא דא והאי איהו נו ■רזא דנחש בריח‬
‫וכו' ובתיקוני הזהר )תיקון ל״ז( בראשית איהו‬
‫ברית ודאי כד איהו בלבושין דאלין קליפין דאינון‬
‫שז‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫שופטים‬
‫נקרא עץ■ כי המשפט הוא עמוד התוך ובריח התיכון‬
‫שמבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר עלמא עלאה‬
‫לעלמא תתאה פי ע״י שהאדם מתנהג במשפט מכניס‬
‫אור למדת ההנהגה להאיר לה מעלמא ‪.‬עלאה‪ .‬וזה‬
‫שנצטוינו להעמיד סנהדרין אצל המזבח כי מזבח‬
‫חיצון רומז לעלמא תתאה ומזבח פנימי רומז לעלמא‬
‫עלאה כדאיתא )השמעות הזהר לנלס והעבודה היא‬
‫מחברת שניהם ומקום המקדש הוא יסוד ושורש‬
‫העולם כ״יש )תהלים נ( מציון מכלל יופי ומשם‬
‫יצא משפט ותורה על ידי עבודת ישראל וזה שנקרא‬
‫בית תפלה )ישעי׳ נו( כי שם הוא נקבע תפלה‬
‫קבועה מכל כלל לבות ישראל שהבית בעצמו הוא‬
‫מתפלל שזהו שם בית‪ ,‬אכן שורש קדושת בית המקדש‬
‫כי שם הוא המקום שממנו הושתת העולם ושם‬
‫מתאחד יחוד הגמור מעלמא עלאה ועלמא■ תתאה‬
‫עד שגם בעולם הזה ניכר שורש עולם העליון עד‬
‫שאינו ׳תופס^ מדה וגבול כלל וכדאיתא במס׳ מגלה‬
‫)י( מקום הארון אינו מן המדה‪ ,‬וזה רומז שכל‬
‫נפש מישראל הבא להתפלל בבית הזה עוזב ומסלק‬
‫כל נגיעותיו לעניני עולם הזה ואינו רוצה בשום‬
‫גוון ולבוש רק מה שיאיר לו הש״י דרך המקום‬
‫הזה שהוא כבוד שמים‪ ,‬וכמו שהתפלל שלמה המלך‬
‫ע׳׳ה )מלכים א‪ ,‬ח( אשר תדע את לבבו וגו׳‪ ,‬היינו‬
‫שאף שלפי תפיסתו יתראה לו שיצרך •לאיזה דבר‬
‫אבל אם בשורש נפשו לא יצלח לפניו אז יתבטל‬
‫ממנו כל חשקו ורצונו ולא ירצה להתפלל כלל רק‬
‫למה שיצמח ממנו כבוד שמים כי שם מאיר מאור‬
‫חכמה העליונה שהוא משולל מכל גבול ומדה‪.‬‬
‫והנה בזה הפך ענין בית המקדש מעץ כי עץ‬
‫רומז לתפיסת האדם שאף שעץ הוא לבוש‬
‫לתפלה אכן הוא רומז כפי תפיסת האדם כי ראשית‬
‫זריעת העץ היינו נטיעתו הוא ע״י האדם אכן‬
‫שנוטע אותו ברצון קבוע שזה ידרוש תמיד וממילא‬
‫לא יחליף משטרו פי כפי העץ אשר יטע כן יגדלו‬
‫פירותיו ולאיתחלף מפרי לפרי וזה רק שמגדיל‬
‫כל כך רצונו וכל מה שגדל אח״כ נכלל בשעת‬
‫הנטיעה אכן בבית המקדש שם הוא למעלה מכל‬
‫תפיסת האדם כי שם אף הדומם עשה פירות‬
‫כדאיתא )יומא כא ‪ ( :‬בשעה שבנה שלמה בית‬
‫םוד‬
‫מהטוב רק צד השוב שבו שיכעוה״ז גם המו‪ 5:‬אינו‬
‫מבורר בשלימות רק צריך בירורים ויש בו טוב יוסד‬
‫מרע וזה שוב יוכל האדם לברר וזאת המצוה היא‬
‫השורש מכל הצמצומים מה שנצרך לסור מרע וזה‬
‫שקבע הש״י מצוה הזיאת שהיוא סור מרע בפעולה‬
‫ולא בשביתה כשאר■ מצות לא תעשה ולכן במצוה‬
‫זאת יש חיוב ■כרת בשב ואל תעשה שאם אינו מל‬
‫ענוש כרת ואין בזה רק פסח ומילה שהם ענין אחד‬
‫שהם בכרת על ביטול מצות עשה‪ ,‬כי בזה המעשה‬
‫יש התקשרות ע׳׳י מצוה זאת שהוא היפך מכרת‬
‫שרומז על כריתה משורש‪ ,‬ומילה היא שאחר שהסיר‬
‫הערלה יתדבק בשורש לפי שניתן מצוה הזאת להסיר‬
‫ההסתר שהוא תשלום כל הצמצומים בלא תעשה עד‬
‫שבא לכלל עשה וכמו שביאר ■כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה בענין בל תאחר שאחר שעבר‬
‫שלש רגלים על עשה דוהבאת שמה ממילא נקבע‬
‫בו אור שגם הגוף מסכים שיביא קרבנות והעובר‬
‫נגד הסכמת• הגוף ■נקרא עובר במעשה אף שאינו‬
‫עובר רק■ בשב ואל תעשה וכדאיתא בבכורות )כ‪(.‬‬
‫בענין רובא דתליא במעשה ופירשו בתוספות ז״ל‬
‫שמה שבאדם לא נקרא מעשה לפי שעושה מעצמו‪,‬‬
‫וכן במצוה הזאת שמכניס קדושה קבועה בגוף‬
‫והוי הסור מרע ג״ב במעשה ולכן במצוה הזאת‬
‫מתאחדים העשה והלא תעשה וכמו שנתבאר שהעשה‬
‫הוא מה שהש״י הניח מקום לאדם ומצד הש‪ ^/‬הוא‬
‫רק לא תעשה וכאן מסר הש״י גם ‪.‬את הל״ת ליד‬
‫האדם ■שהוא יתקן מה שהניח הש״י חסרון ממותרות‬
‫באדם‪ ,‬וזה דאיתא בתיקוני הזהר ‪) .‬תקון ל דף עג‪(.‬‬
‫מאן ראשית דא חכמה דא נקודה דלגו‪.‬‬
‫ל א תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח‪ .‬ענין עץ שהוא‬
‫דבר המתקיים זמן רב ואינו צריך לזריעה בכל‬
‫שנה כשאר מיני צמחים אלא שהוא זורע זרעו‬
‫מעצמו בכל שנה שהשרף עולה ומשקה וכמו שנתבאר‬
‫מפי כבוד אדוני אבי‪.‬מורי ורבי הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה׳׳ה שכל זריעה היא ענין תפלה והתעוררות‬
‫מיין נוקבין‪ ,‬ועץ הוא לבוש לתפלה בקביעות שהוא‬
‫זורע מעצמו וצומח תמיד‪ ,‬ומצות מינוי שופטים הוא‬
‫שיהי' מקומם אצל המזבח כדאיתא במכילתא ריש‬
‫פרשת משפטים‪ ,‬כי גם משפט עמודא דאמצעותא‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫שופטים‬
‫ממילא ירד לו שפע כפי אשר הכין לבו וכן יצמיח‬
‫במדת ההסתר היינו מלכות ^ ‪ pfy‬שלזה רומז‬
‫אות ה׳ וזה נקרא אשרה שרומז שמדת מלכות‬
‫מקבלת מהמדות שלא ע״י מדת יסוד שרומז צמצום‬
‫פרעי בכל קבלה כי אשר רומז להוד כנ״ל וה׳ רומז‬
‫למדת מלכות‪ ,‬כי בכל ■מקום שהקדושה מאירה צריך‬
‫למסור כל רצונותיו להש‪ v/‬וכמו שביאר בזה כבוד‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כדאיתא בתענית‬
‫)כ״ב‪ (.‬שאין ■מתפללין על רוב עובה בארץ ישראל‬
‫כי אף שמצד האדם אין זה עובה אבל כשנראה‬
‫מפורש אור העובת עין של ■הש׳׳י אז אף שאין‬
‫האדם מבין צריך לבעל דעתו ורק בגולה כשאין‬
‫האור מפורש שם מותר להתפלל על זה כי הש״י‬
‫מנהג שם בצמצום אור ולכן כפי הצמצום אינו יכול‬
‫להתקבל ומותר להתפלל ולכן אסור להעמיד כל עץ‬
‫במקום המקדש‪.‬‬
‫כאמן אבל מה שיולד ממעשה זאת עד לסוף אין בידו‬
‫ו ל א תקיים לך מצבה אשר שנא ה׳ אלקיך‪ .‬ואיתא‬
‫במי השלוח שלא יהי׳ האדם בעקשות בשום‬
‫דבר וזה דאיתא בספרי )שופעים קמי( ‪ .‬מה מצבה‬
‫שאהובה לאבות שנואה לבנים אשירה וע״ז ששנואה‬
‫לאבות אינו דין שתהא שנואה לבנים‪ ,‬כי בהאבות‬
‫הי׳ גודל תקיפות למסור נפשם על כל דבר קטן‬
‫כי אז לא הי׳ כבוד שמים נתגלה והי׳ צורך שעה‬
‫אבל עתה אין למסור נפשו רק על שלשה דברים‬
‫הידועים ובמקום שנצמח מזה כבוד שמים בפרהסוא‪,‬‬
‫כי ענק מצבה הוא שמחבריו לארץ ובענין זה נאסר‬
‫אף מח‪.‬ובר לקרקע בתלוש ולבסוף חברו‪ ,‬כי כל‬
‫זבר שהוא מחובר מעיקרו אינו נאסר שלא הי׳‬
‫בו תפיסת יד אדם כי הארץ רומז למדת מלכות‬
‫בקביעות דלית לה ■מגרמה כלום ואף כי מצד‬
‫הבריות נריאה שהארץ מתינהגת בעבע בלא השגחה‬
‫כלל וכדאיתא )ע׳׳ז נד ‪ ( :‬הרי שגזל סאה של חיעין‬
‫והלך לזרעה בקרקע בדין הוא שלא תצמח אלא‬
‫עולם כמנהגו נוהג אכן בשורש בכל דבר ■שלא הי׳‬
‫בו תפיסת יד אדם אינו מקבל הפ סד שמאחר שנברא‬
‫באיכות כזה שיקבע ■בה ההסתר הזה וממילא אין‬
‫‪.‬לקערג על זה שכל דבר שהוא בלי בחירה תוכל‬
‫להשיב לך לאומן שעשאני למה עשאני במצב הזה‪.‬‬
‫אכן ‪5‬ל דבר שהוא נעשה בבחירה חפשיית ושלט‬
‫םו ד‬ ‫ש\ז‬
‫המקדש נעע בו כל מיני‪ ,‬מגדים‪ ,‬של‪ ,‬זהב והיו‬
‫מוציאין פירופיהן בזמנן‪.‬‬
‫והנה כננין אשרה איתא בזוה״ק בראשית )מ״ש‪(.‬‬
‫אשר דא בעלה דאתתא אתקריאת על שום‬
‫בעלה אשרה ועל דא כתיב לבעל ולאשרה ■בגין כך‬
‫כתיב לא ת ע ע לך אשרה כל‪ .‬עץ אצל מזבח ה׳‬
‫אלקיך לקבל אתר דההזא מזבח ס דהא מזבח ה׳‬
‫איהו קיימא על דא ועל דא לקבלה לא תע ע לך‬
‫אשרה אחרא‪ ,‬כי אשר הוא לש׳ון תקיפות ■והוא רומז‬
‫על מדת הוד כדאיתא בליקועי תורה )פ׳ ויצא(‬
‫וכדאיתא בזה׳ק )תצא רפ‪■ .‬הקדמת תקוני הזהר‬
‫ז‪ .‬ע ‪ ( :‬דא^מא עלאה עד הוד אתפשעת‪ ,‬וביאר בזה‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי הוד‬
‫רומז לפנימית כמו האדם שנותן צדקה יש לו בזה‬
‫בינה ליתנה לקופה של צדקה שממונה עליה גבאי‬
‫ורק כח תפלה של הגבאי יזמין לו הש״י עני הגון‬
‫שיתן לו וזה אינו בגבול פעוילת אדם ורק כח תפלה‬
‫שאף בצדקה אין בירור ■שבאם ילך העני ויעשה בכח‬
‫צדקה זו ■מעשה המצוה אז יהי׳ הנותן מסייע‬
‫ידי עושה מצוה וכן להפך וזה נקרא הוד מה שאין‬
‫כח האדם משיג בו וכמו שנתבאר הענין בפרשת‬
‫בחקותי וענין ל״ג בעומר‪ .‬אכן אם האדם בירר‬
‫את עצמו כפי יכולתו עד מקום בינה מתתא לעילא‬
‫אז ממקורי בינה יהי׳ לו סייעתא עד הוד היינו‬
‫מקום שמגיע כח תפלה אבל למעה מהוד היינו‬
‫דוגמת משל הכ׳׳ל מה שיעשה העני בצדקה זו בזה‬
‫גם כח תפלה אינו בגבול גדר האדם‪ ,‬כי כן מצינו‬
‫שעד כאן רחמי האב על בנו עד דור שלישי וכן‬
‫■בכל פעולה עד התחלפות של^שה הולדות וצמיחות‬
‫ממעשיו‪ ,‬אכן אם האדם בירר עצמו כנ׳׳ל אז כיון‬
‫דמ^עי התם הא כולהו לעולם ועד משם ואילך ה'‬
‫יגמור בעדו לעוב להצליח אחרית ותקוה וזה שנקרא‬
‫אשר הוד כי משם ואילך הוא התקיפות שודאי‬
‫הש״י יגמור לטוב בעדו‪.‬‬
‫ואשרה הוא כאשר יסמוך אדם על תקיפות הזה‬
‫כי כבר הכין לבו ולכן יאמר כי מצדו הכין‬
‫לבו ואין צריך למסור ■כל רצונותיו עוד ■להש״י כי‬
‫שט‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫שופפים‬
‫לקבל עובה ע״י שיתוקן דרך דברי תורה כי בכל‬
‫מקום שנמצא חסרון שם הוא צפון עומק יקרות‬
‫גדול‪ ,‬והש״י שולח אמרתו בכל דברי תורה בכל‬
‫דור ודור לכלל ישראל וכ״ש בזמן הנביאים שכל‬
‫דברי תורה הם כוללים כל נפשות ישראל דבאורייתא‬
‫ברא קוב׳׳ה עלמא שהתורה כוללת כל הבריאה ורק‬
‫הלבושים■ כפי אשר יבלע בלב כל אחד ואחד הם‬
‫כפי שורש נפשז וכדאיתא במס׳ שבת ) קי ח‪ (:‬אביך‬
‫אף שנזהר בכל‬ ‫במה זהיר טפי אמר לי׳ בציצית‬
‫התורה כולה אכן בזה הוסיף זהירות יתירה כי‬
‫זה הי׳ משורש נפשו כמו שנתבאר בפרשת שלח‬
‫בענין ציצית‪ ,‬וזה הסימן בכל דברי תורה המבוררים‬
‫ואף בדברי נביא אם הם כוללים כולם כלל ישראל‬
‫שכל אחד יימצא לפרש בהם מה שמגוון לשורש נפשו‬
‫וכדאיתא במי השלוח)משלי כאזעל מס׳ ברכות )כד ‪( :‬‬
‫הא מלתא׳אבילעא לי כי הי' חסר וצמא בענין זה‬
‫נפש עיפה‪ ,‬ולכן‬ ‫ולכן נבלעו בו כמים קרים על‬
‫אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד אף שסגנון‬
‫אחד עולה לכמה נביאים‪ ,‬שגם הנביא הי' מתנבא‬
‫משורש נפשו ואצל כל נביא ונביא אף שהתנבאו‬
‫ענין אחד לא היו מתנבאים בסגנון אחד וכדמייתי‬
‫שם שעובדי׳ אמר זדון לבך השיאך וירמי׳ אמר‬
‫תפלצתך השיא אותך זדון לבך דאיתא בזוה״ק תצוה‬
‫) ק ע״ ט‪ (:‬על הנביאים ששמם הי׳ משורשם וכן‬
‫הי׳ נביאתם ישעי׳ שמא גרם וירמי׳ שמא גרם‬
‫וישעי׳ רומז על ישועות שהש׳׳י שועה להתחבר עם‬
‫הברואים‪ ,‬וירמי׳ רומז שהש״י מרומם הוא מן‬
‫הבריאה כי שמו מורה ירם י־־ק היינו ששני אותיות‬
‫הראשונים של שם הוי' הם בהתרוממות ואינם‬
‫מחוברים לעלמא תתאה וכדאיתא )שם( ועל דא‬
‫ירמי׳ אסתלקיותא דנהורא עלאה דאסתלק לעילא‪,‬‬
‫וכן עובדיה רומז שמצא מקום שכל הבריאה תתכלל‬
‫בעבודה שעל ידי עבודה יתחבר הש״י לעולם וכל‬
‫עבודות הם לחבר עלמא עלאה בעלמא תתאה‬
‫( ובתקונים תקון כ״ב‬ ‫כדאיתא בזוה״ק )‬
‫סג ‪ ( :‬עלמא עלאה הם שני אותיות י״ק ‪ .‬ועלמא‬
‫תתאה ו״ק ועל עובדי׳ איתא )סנהדרין לט ‪( :‬‬
‫מאי שנא עובדי׳ לאדום וכו׳ עובדי׳ גר אדומי הי׳‬
‫והיינו דאמרי אינשי מני׳ ובי' אבא ניזיל בי׳ נרגא‪.‬‬
‫כי עשו הוא מתנגד לעבודה כדאיתא )תולדות רבה‬
‫םוד‬
‫בה יד אדם אז >שאר י ה מכה האדם ובחירפו‬
‫ולכן שייך בזה אי סוי מכה הפעולה‪ ,‬והנה בארץ‬
‫יש שני מיני פעולות הכל הי׳ מן העפר שהעפר‬
‫היא מצמחת כל הצמחים הגפנים ונזרעים בה‪ ,‬וגם‬
‫היא מרקבת ומכלה כל מה שלא יקלע בה לצמיחה‬
‫הארץ מכלה ומפרייע כל כח האדם מאחר שהארץ‬
‫מכרת דלית לה מגרמה כלום לפיכך מכנסת הכל‬
‫לשורש הבריאה כאשר יבא אל העפר ישוב להייות‬
‫עפר היינו להכיר כי כל ההסתר הוא משורש הרצון‬
‫של הקב׳׳ה‪ ,‬ולכן כל פעולות אדם שהם בגודל תקיפות‬
‫ועקשות מצד האדם מתבפלים בארץ וכדאיתא בזוה״ק‬
‫פ׳ תשא )קצ׳׳ב‪ (.‬ויצר אותו בחרע דאהרן לא ידע‬
‫לאסתמרא אילו כד נשיל מידיהון הוי שדי לארעא‬
‫ואע״ג דיעול לי׳ לבתר לא הו ה אצלח עובדא בישא‬
‫דא‪.‬‬
‫וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר‬
‫לא דברו ה׳ אשר ידבר הנביא בשם ה׳ ולא‬
‫יהי׳ הדבר וגומר ובסנהדרין )פ״ע‪ (.‬מקשה ממעשה‬
‫דצדקי׳ בן כנענה ■מה הוה לי׳ למעבד רוח נבות‬
‫אעעותי' דכתיב וכו׳ ויצא הרוח ויעמוד לפני ה'‬
‫ויאמר אני אפתנו וגו' )מלכים א׳ כ״ב( ומתרץ הוה‬
‫לי׳ למידק כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק סגנון אחד‬
‫עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים‬
‫בסגנון אחד עובדי׳ אמר )עובדי׳ א׳( זדון לבך‬
‫השיאך‪ ,‬ירמי׳ אמר )ירימיהו מ״ע( תפלצתך השיא‬
‫אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהו כהדדי שמע‬
‫מינה לא בלום קאמרי‪.‬‬
‫הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפעיש יפוצץ סלע‬
‫ירמי׳ כ״ג( ובגמרא מה פטיש זה כו׳ )שם‬
‫לד‪ (.‬וביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זלילה׳׳ה‬
‫שכמו שהפטיש המכה על הסלע בבל מקום שתהא‬
‫בלוטה בסלע הפטיש מגיע ומכוון עלי׳ כן הם‬
‫דברי הש״י השולח אמרתו ודברי תורתו ומכוונים‬
‫לכל אדם כפי מה שיהי׳ בו בליטה מפורשת כי‬
‫תורת ה׳ תמימה משיבת נפש‪ ,‬וביאר כבוד אאמו״ר‬
‫זקני הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי מכוונת לתקן‬
‫חסרון האדם בשורשיו וכן הוא כפטיש יפוצץ סלע‬
‫שבכל מקום שיש חסרון באדם שם הוא כלי מוכן‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫שופטים‬ ‫סוד‬
‫אותם‪ ,‬ובאמת גם עילם לא‪.‬נחרבה עד'לאחר זמן‬ ‫סג תכחומא תלא י( ועובדי׳ לפי ‪ -‬שהוא הי׳ כה‬
‫ולא הי׳ לו לדרוש שדיו לבא מן הדין והוא דן‬ ‫שנתפרו העוב ממנו ונתחבר לישראל ולכן ראה‬
‫שבבל תחרב קודם עילם ובאמת שורש מדת חנופה‬ ‫איך נשאר כולו רע והרע הוא משורש לבו ולא‬
‫וגסות הרוח איתא בגמרא קידושין ) מ ט‪ ( :‬שעשרה‬ ‫רק על הגוון ואמר זדון לבך השיאך‪ ,‬ובשורשו מעיד‬
‫קבין ‪.‬גסות הרוח ירדה לעולם תשעה נטלה עילם‬ ‫הש״י כי זה רע וזה טוב כמו שנאמר )מלאכי א(‬
‫ומקשה וגסות לבבל לא נחית עי״ש ברש״י שני‬ ‫הלא אח עשו ליעקב וגו׳ ואוהב את יעקב וכדאיתא‬
‫פירושים‪ ,‬ונראה שלפועל יצא מדת גסות בעולם‬ ‫במי השלוח )פ׳ תולדות( כי אח מורה על טיפת‬
‫יותר מבבל‪.‬‬ ‫הזריעה שהיו נראים כדבוקים יחד ואז הפריד‬
‫הש״י שזהו לחלקו‪ ,‬ולכן עובדיה ראה בשורש שזדון‬
‫וזה שלא ירד ליסוד ולא רצה לדעת העומק וממילא‬ ‫לבו השיא אותו ששורשו הוא מסטרא דרע ולכן‬
‫נקי מנגיעה הי׳ רואה שבוסל וסל הוהל סמוס‬ ‫ממילא מואס בעבודה‪ ,‬וינביאת ירמי׳ הי׳ בעת אשר‬
‫לא קיבל נבואת ירמי׳ לאמיתה אכן באם הי׳‬ ‫השורש מכל דבר הי׳ בהעלם ולכן היתה נבואתו‬
‫נקי מנגיעה הי׳ רואה שבנבואת ירמי׳ יש הוי׳‬ ‫בסגנון תפלצתך השיא אותך זדון לבך שגיאותו‬
‫וחיים ובדרש קל וחומר שלו אין שוס הוי׳ בעומק‪.‬‬ ‫גרם לבו לזדון לב להשחית שורשו ובאמת הכל‬
‫אחד הוא שכל דבר שהוא בשורש הש״י מבררו‬
‫במשפט בעולם הזה כי כל דרכיו משפט שיעקב‬
‫פר שת כי ת צ א‬ ‫בחר‪.‬בעבודה בעולם הזה מתוך ההסתר ועשו בחר‬
‫לילך בשרירות לב‪ ,‬אכן הנביאים התנבאו כפי שורשם‪.‬‬
‫כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה׳ אלקיך בידיך‬
‫ושבית שביו וראית בשביה ■ אשת יפת תאר‬ ‫ו ז ה שאמר הכתוב אשר ידבר הנביא בשם ה׳ ולא‬
‫וחשקת בה ולקחת לך לאשה בזה״ק יתרו )ס״ט‪(.‬‬ ‫יהי׳ הדבר היינו שלא יהי׳ לו הוי׳ לכל אחד‬
‫תהלים )ח״י( על כן אודך בגוים ה׳ ולשמך אזמרה‪.‬‬ ‫שיכוון לכל ה מ ט ה לבו לשמוע לעומק יסודו ורק‬
‫דוד מלכא אמר דא ברוח קדשא בשעתא דחמא דהא‬ ‫יהי׳ אצלו כדבר זר כשומע דבר שאינו שייך לו‪,‬‬
‫יקרא דקב״ה לא אסתלק ‪ ,‬בסליקו ולא אתייקרא‬ ‫וזה דאיתא בסנהדרין )שם( שחנניא בן עזור דרש‬
‫בעלמא אלא מסטרא דשאר עמין ואי תימא הא‬ ‫קל וחומר מנבואת ירמי׳ ומה עילם שלא בא אלא‬
‫קב׳׳ה לא אתייקר בעלמא אלא בגינהון דישראל‬ ‫לעזור את בבל אמר הקב׳׳ה הנני שובר את קשת‬
‫הכי הוא ודאי דהא ישראל אינון הוי יסודא דשרגא‬ ‫עלם כשדים עצמן על אחת כמה וכמה ומקשה רב‬
‫לאנהרא אבל כד שאר עמין אתאן ואודין לי׳ בשעבודא‬ ‫פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר אמר לי׳‬
‫דיקרא דקב׳׳ה כדין אתוסף יסודא דשרגא ואתתקף‬ ‫כיון דאתייהב ק״ו למדרש כמאן דאתמר לי׳ דמי‬
‫על‪ ,‬כל עובדוי בחיבורא חדא ושליט קב״ה בלחודוי‬ ‫הוא ניהו דלא נאמר לו כי הנביא שנאמרה לו‬
‫עילא ותתא‪.‬‬ ‫הנבואה הי׳ מוצא שורש הנבואה בדברי תורה כדאיתא‬
‫במס׳ תענית )ט׳‪ (.‬ליכא מידי בנביאי דלא רמיזא‬
‫להיות הקב״ה ברא את האדם ישר בארז‪ .‬וישר‬ ‫באורייתא וכן האיר לו הש״י לדרוש נבואתו ביסודי‬
‫הוא שהאדם יקבל אור מהש״י להשפיע לכל‬ ‫הי״ג מדות וכל מה שהאיר לו הש״י לדרוש נבואתו‬
‫העולם שכמו שהש״י ברא כל הברואים שכל בריה‬ ‫היתה נבואת אמת ואף שדברי נבואתו הי׳ נותנים‬
‫היא מהסתעפות מדות הש״י זה מחסד וזה מגבורה‬ ‫להדרש לכל אדם ולפרשה אכן כל זה מי שהי׳‬
‫וכן הסתעף כל הבריאה אכן באחרית מעשה בראשית‬ ‫הנביאה אצלו בדבר שהוא מקבלו ממקורו והי'‬
‫נברא האדם שהוא הכלל מכל מעשה בראשית שבכל‬ ‫אצלו חיים וקיימים הי׳ מבין בהם לאמתם לזה‬
‫מעשה בראשית לא נזכר שם הוי׳ עד בריאת האדם‬ ‫האיר הש״י לדעת דבריו ובאמת לירמי׳ עצמו נאמר‬
‫רק שם אלקים ושם אלקים מורה להסתעפות המדות‬ ‫)ירמי׳ כ״ז( בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי‬
‫שיא‬ ‫ישר ים‬
‫חלק ה׳ אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים‪,‬‬
‫ופירוש ׳ כי כל האומות נאחזים בפרטים מהסתעפות‬
‫המדות ■שנמצא בהם גוון י ממדה טובה כל אומה‬
‫בערכה וכמו דאיתא בברכות )מ ‪ (:‬בשילשה דפרים‬
‫אוהב אני את ■הפרסיים וכן בשארי אומות שנזכר‬
‫בהם מדות בגוון טוב‪ ,‬אכן לפי שהם רק■ מכח פרטי‬
‫אין המדות מחוברים לדעת וחכמה לפי שהם רחוקים‬
‫מן השמש‪ ,‬וזה דא‪-‬יתא בשלהי מנחות )ק״י‪ (.‬איתבי׳‬
‫רב שימי בר חייא לרב ■ממזרח שמש ועד מבואו גדול‬
‫שמי בגויס ובכל מקום מוקער מוגש לשמי ומנחה‬
‫ט הו ר ה' א מ ר לי׳ שימי את דקרו לי׳ אלהא דאלהא‬
‫היינו שהשגתם בהשגחת הש״י הוא שמסר ההנהגה‬
‫לכחות הטבע והטבע ■מתנהגת •מעצמה והיא שאין‬
‫להם אמונה שהש״י משגיח עד לתכלית גמר צאת‬
‫כל פעולה לפועל אפילו בעוה״ז ורק שמאמינים שיש‬
‫בורא וברא העולם שיתנהג בטבע‪.‬‬
‫וכמו שהם משיגים פן מנהג הש״י עמהם' שהם‬
‫מקבלים חיים רק מהסתעפות מדות■ פרטיים‬
‫כדאיתא בזוה׳׳ק וירא ) ק ״ג‪ ( :‬נודע בשערים בעלה‬
‫דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער‬
‫בלבי׳ כל חד■ כמה דיכיל לאדבקא■ ברוחא דחכמתא‬
‫ולכן לא נקרא הש״י עליהם בבחינת מלך כי מלך‬
‫הוא רק שממליכין אותו ברצון ודעת וזה רק בישראל‬
‫וכדאיתא בזה״ק משפטים )צ״ו‪ (.‬מי לא ייראך‬
‫מלך ■הגוים וכו׳ ע״ש ולפי שהם נאחזים רק כהסתעפות‬
‫פרעי ולכן עבודתם הוא עבודה זרה אחר שמאמינים‬
‫שיש כח לפרט שאינו מקבל תמיד מן הכלל וכמו‬
‫שנתבאר הענין בפרשת תשא )פרשה מ׳׳ב( ואני‬
‫רואה אותם שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה‬
‫ואני חוזר בסטראמילין שלי שהם מתבוננים בי‬
‫ומכעיסין אותי בו שנאמר‬ ‫ושומטין אחת מהן‬
‫ופני שור מהשמאל לארבעתן וכו׳ הרי שהשיגו שמדה‬
‫זאת היא מנהגת וכמו שנתבאר שם‪ ,‬וישראל הם‬
‫הכלל שעליהם שורה ■שם הוי׳ וכמו שנאמר )ירמי׳‬
‫י׳( אחיד שמדבר מ או׳ ה הבל ה מה מעשה תעתועים‬
‫בעת פקודתם יאבדו לא כאלה חלק יעקב כי יוצר‬
‫הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה׳ צבאות שמו‪,‬‬
‫וכדאיתא בזה״ק וישלח )קעז ‪ ( :‬ישראל וישורון כלא‬
‫חד וכו׳ ישורון כד״א ישור על אנשים בגין ■דנטיל‬
‫כי ת צ א‬ ‫םוד‬
‫ששם הזה הוא במקום בינה ששם מפ׳חלקיס שבילי‬
‫החכמה בהתלגשות המשים שערי בינה אכן כל‬
‫הברואים רומזים להסתעפות ■המדות והחחלקותם‬
‫שהם שבע פעמים שבע והם מ״ע שערים‪ ,‬אכן‬
‫מכוללות ה מ״ ע שערים נבנה שער החימשים שהוא‬
‫נעוץ סופו בתחלתו וזהו התפללות סוף כל המדות‬
‫מלכות שבמלכות בראשית מקור החסד ■שמקבל‬
‫מחכמה‪ ,‬וזה דאיתא בזוה״ק )פנחס רנו‪ (:‬ה׳‬
‫בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא‪ ,‬לכן בבריאת‬
‫האדם נזכר שם מלא‪ ,‬שהאדם נברא שאף שרצון‬
‫הש״י נתחלק בכל מעשה בראשית וזה גורם הסויה‬
‫שהוא הסתר וצמצום האור וכדאיתא במס׳ ראש‬
‫השנה )לא‪ (.‬שחילק מעשיו ומלך עליהם אכן כאשר‬
‫נתאחדו שוב בבריאת האדם שהוא הכלל מכל כחות‬
‫הבריאה וכיון שנתאחדו בכלל אחד ובכלל נמצא‬
‫שלימות הרצון ולכן שוב מעורר להכניס האור‬
‫בהדרגה לכוללות הבריאה להאר להם לראות שהם‬
‫נבראים משורש האור מרצון הש״י‪ ,‬שכל •ההסתרה‬
‫הוא מפני שנתחלק הרצון לפרטים ובפרע אין‬
‫שלימות שבאמת יש בברואים בטבע מוטבע בהם‬
‫מדות בחקים טובים וכראיתא בעירובין )ק ‪( :‬‬
‫אלמלא לא נתנה תורה לישראל היינו למדים וכו׳‬
‫דרך אדץ מתרנגול וכו׳ אכן לפי שהם בפרטים אין‬
‫הדעת שורה בהם אכן על הכלל שורה השלימות‬
‫ורק שקודם בריאת האדם הי׳ הרצון מחולק בפרטים‬
‫ובהתאחדם יחד בכלל אחד נתעורר לשוב לראות‬
‫האור ובאדם מתבררים המריות בדעת אזי הם‬
‫באור ה ‪ /‬וכן הוא בריאת האדם שהוא מקבל ^מכל‬
‫הברואים ומכל כלל הבריאה על ידי אכילה והנאה‪,‬‬
‫יזה דאיתא בזס׳ ק ויחי )רכ׳^א‪ (:‬שכשנברא האדם‬
‫אמר לכל הברואים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה‬
‫לפני ה׳ עושינו כדאיתא )שם( בענין אשר עשה‬
‫אלקים את האדם ישר בארץ וכו׳ בשעתא דאדם‬
‫קאים על רגלוי חמו לי׳ בריין כלהו ודחילו מקמיה‬
‫והוו נטלין אבתריה כעבדין בתר מלכא והוא אמר‬
‫לון אנא ואתון באו נשתחוה ונכרעה וכו׳‪.‬‬
‫אכן בחטא האדם גרם פירוד עד שהתחיל התיקון‬
‫בהאבות ונגמר במתן תורה שישראל נתבררו‬ ‫■‬
‫לחלקי של ה ק ב׳ ה‪ ,‬וזה שניאמר )דברים ד׳( אשר‬
 ‫ישרים‬ ‫כיי תצא‬
‫מאומה אם לא ירחיב ■כח הקבלה שליו‪ '.‬וכן הוא‬
‫בישראל שנאמר עליהם כי אתם הימעע מכל העמים‬
‫והיינו בכחות הפב ע ישראל הם הקפנים ורק האור‬
‫נמצא בישראל והם צריכים תמיד לקבל מכל האומות‬
‫להגדיל כחם וכדאיתא )ברכות ג ‪ :‬סנהדרין פז‪(.‬‬
‫שאמר להם דוד המלך ע׳׳ה על מה ששאלו אותו‬
‫עמך ישראל צריכין פרנסה והשייבם לכו והתפרנסו‬
‫זה מזה והשיבו אותו אין הקומץ משביע את הארי‬
‫ואין הבור מתמלא מחולייתו‪ ,‬כי בשורש נפיש‬
‫ישראל יש כח אורה עד שיוכלו להכניס כל מערכי‬
‫הבריאה תחת כבוד שמים ולכן אין מסתפקים במה‬
‫שהוא כבר בקנינם וכדאיתא במדרש רבה )קהלת‬
‫ו( על פסוק וגם הנפש לא תמלא משל לעירוני שנשא‬
‫בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין‬
‫לה כלום למה שהוא בת מלך כך הנפש אילו הבאת‬
‫לה כל מעדני עולם אינם כלום לה למה שהיא מן‬
‫העליונים ולכן נפשות ישראל חפצים תמיד ומשתוקקים‬
‫להוסיף על כל תהלות ה׳ ולהכניס אור ה׳ בכל‬
‫ההסתריות ולכן על זה השיב להם לכו ופשפו‬
‫ידיכם בגדוד‪ ,‬שכמו שהאדם נגד כל הברואים שהם‬
‫נבראו לצורך האדם ומ״מ הכלים שלהם גדולים‬
‫מכלי האדם ורק מה שהאדם מקבל מהם ומזה‬
‫נתגדל כי כן הרחיק הש״י האור מהכלי והאדם‬
‫צריך להתברר בבירורים עד שישיגם לקבוע אותם‬
‫בנפשו ויקבץ אותם ממקומות רחוקים ומפוזרים‬
‫וכן בישראל דאיתא בזה״ק משפפים )צ׳׳ה‪ (.‬על‬
‫■נשמות ישראל היותר יקרים שנפנו תחלה לנשימתין‬
‫דגיורא השתא אית למימר■ ובת כהן דא נשמתא‬
‫פלאה ברתי׳ דאברהם אבינו קדמאה לגיורין ואיהו‬
‫משיך לה להאי נשמתא מאתר עלאה וכו׳ ושם‬
‫) ‪ ( :‬כי תהי' לאיש זר דקא אתימשכת על גיורא‬
‫דאתגייר ופרחת עלי׳ מגן עדן בארח סתים על‬
‫בניינא דאתבני מערלה מסאבא וכו' אלא האי עלמא‬
‫אתנהג כלא באלנא דדעת דפוב ורע וכד אתנהגן‬
‫בני עלמא בספרא דפוב פיקלא קיימא ואכרע לספרא‬
‫דפוב וכו' ולכן הנפש ^ ו א שייך להתניפע בישראל‬
‫זה הוא המעורר את ישראל לצאת למלחמה על אומה‬
‫הזאת שנתונה בו שכל זמן שלא נשלם הינפש שיוכל‬
‫להתחיבר לישראל אז עיקר כחם רק מהנפש הזה‬
‫( שלפי שהש״י‬ ‫וכדאיתא בספר הגלגולים )‬
‫םוד‬ ‫שי־ב‬
‫שידה להאי ספרא ולהאי ספרא וינין אינון תרין‬
‫שורין ארןרי ישורון ודא הוא ישראל על מפל רבו‬
‫ותוקפא מכלא‪■ ,‬כי בראשים החדלקות והסתעפוה‬
‫המדות הוא חסד וגבורה ומאחר שהוא כלול משתיהם‬
‫הוא כלול מכל המדות וזה דמסיים )שם( דקב׳׳ה‬
‫אתרעי בהו מכל עמין דבכלהו כתיב הבל ה מ ה‬
‫מעשה תעתועים וכו׳ וכוונתו לסיום המקרא שבישראל‬
‫כתיב כי יוצר הכל הוא‪ ,‬וכדמסיים שם כל עממין‬
‫דעלמין יהיב קב״ה לממנין שולפנין ידועין וכף אבל‬
‫ישראל כחם בפיהם וזה העגין שכוחם בפיהם היינו‬
‫שהם מחוברים לשורש אתדבקותא דכשיקין רוחא‬
‫ברוחא מראשית המקור ויפח באפיו נשמת חיים‬
‫וזה שישראל נקראו שבפ נחלתו כי נחלה מורה‬
‫לדבר שתמיד דבוק במקורו ואק לה הפסק וכדאיתא‬
‫בראש השנה )י ״ ב‪ (:‬מה נחלה אין לה הפסק‬
‫ובבבא בתרא )ל״ג‪ (.‬רחמנא אמר אין לה הפסק‪.‬‬
‫והנה כל הכלים המפוזרים בכוללות ■הבריאה‬
‫נתנו לישראל שהם יכניסו אותם לאור שע׳ע‬
‫■׳שיתפללו בישראל ישיבו לראות אור הש״י פנים‬
‫בפנים כי בהיותם בהסתר הבריאה הם מוסתרים‬
‫מאד ואינם יכולים להביע באור ויפנו עורף לבלתי‬
‫השב פניהם למקורם‪ ,‬וכמו שבכלל הבריאה האדם‬
‫בכחו היוא הקפן שבכל הברואים וכדאיתא בסנהדרין‬
‫)ל״ח‪ (.‬יתוש קדמך שהוא אחור למעשה בראשית‪,‬‬
‫והוא שהרי בכל הברואים מה שיש בהם חקים‬
‫ממדות פובות הוא בתולדה וביום הולדו נשלם‬
‫בשלימותו אכן האדם הוא בתולדתו עיר פרא‬
‫אדם יולד‪ ,‬ורק מה שמקבל ‪-‬שלימות ולומד חכמה‬
‫מפני שבחקים היינו מדות קבועים ופבועים האדם‬
‫בערכו הקפן מכל ■הברואים‪ ,‬אך יען שהוא הכלל‬
‫מכולם הוא כלי לקנית שלימות ולקבל מכל מערכי‬
‫הבריאה עד שאין שלם כהאדם בכל הבריאה ונמצא‬
‫שהאדם בהולדו הוא קפן מאד בכל ורק מ ה שנמצא‬
‫בו אור השכל בהסתר אבל אין לו עוד כלי לקבלו‬
‫ולהרחיב דעתו ורק ממה שמשיג אח״כ על ידי‬
‫שמקבל כח וכלי קיבול כן יתוסף בו התגלות אורו‬
‫וכמו שנתבאר הענין בריש פרשת בשלח שעל זה‬
‫הי׳ קפרוג המלאכים מה אנוש‪ ,‬כי באמת באור‬
‫השורשי הנברא באדם אין ביכולתו לפעול ולהשיג‬
‫שיג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫בהסתר שיסתר כח הש״י ממנו ויתראה רק הלבוש‬
‫והאוחז בלבוש הוא עובד ע״ז וכדאיתא בזוה׳ק‬
‫בחקותי )קי״ג‪ (.‬שמא דא אשתתף בכלא ואשילו‬
‫ע״ז גמי אלהים אקרי אלהים אחרים ובבללא דאלהים‬
‫אחרים אלין ממגן ובכללא דא הוו ובג״כ אקרי‬
‫הכי‪ ,‬שירוש שכל הממוגים הם משם אלקים שזה‬
‫רומז ‪,‬כדאיתא ‪.‬במס׳ ראש השגה )ל״א‪ (.‬שחילק‬
‫מעשיו ומלך עליהם‪ ,‬אכן כל זה כשלא נגמר הבירור‬
‫ויש בלבוש הסתרה שאיגו נראה בו אור השורש‬
‫אבל לעתיד כשיוגמר הבירור אז יתראה דרך כל‬
‫הלבושים אור המקורי וכ׳׳ש אז יבקע כשחר אורך‬
‫)ישעי' נח( והיינו שיבקיע דרך כל המסכים וכדאיתא‬
‫בזה׳ק )אמור קד‪ (.‬שיעקב ה ס אותיות יבקע‬
‫שזה רומז להתגלות יסוד אבא שהוא בוקע כל‬
‫המסכים עד שיתגלה כבוד ה׳ זראו כל בשר יחדיו‪,‬‬
‫וכדאיתא בזוה״ק מששפים )קח‪ ( : .‬אבל הכא בבגייגא‬
‫דבי מקדשא ‪.‬דספרא בישא יתעבר מעלמא לא‬
‫אצפריך ׳]להקדים הקלישה[ דהא מוחא וקלישה‬
‫דיליה הוי אקדים מוחא דכתיב הפיבה ברצונך‬
‫את ציון בקדמיתא ולבתר תבנה חומות ירושלים‬
‫וכו׳ בההוא זמגא אז תחפוץ ■זבחי צדק בגין דהא‬
‫כדין יתחבר כלא בחיבורא חדא ויהא שמא שלים‬
‫בכל תקוניה וכדין קרבגא להוי שלים לה׳ אלהים‬
‫■דהשתא אלהים לא אתחבר לקרבגא דאלמלא אתחבר‬
‫בי׳ כמה אלהים יסלקון אודגין לאתחברא תמן אבל‬
‫בההוא זמינא כי גדול אתה ועושה נשלאות אתה‬
‫אלקים לבדך ואין אלהים אחרא זבההוא זמגא כתיב‬
‫ראו עתה כי אני אגי הוא ואין אלהים עמדי והוא‬
‫שיתראה בכל הלבושים אור השורש ואז אפילו‬
‫יקרבו לא׳לקים יהי' נתראה ג״כ משורש שאין שום‬
‫כח פועל רק שם הוי׳ שהוא עד אין סוף‪.‬‬
‫ולכן כאשר יושלם ■זמן הגשש הזה ■ליכגס לישראל‬
‫אף שהוא בלבוש שהוא רחוק מן השורש ■אכן‬
‫כשיתברר יזדכך הלבוש הזה ■ויוכל להתחבר עם‬
‫ישראל ׳וכ״ש ונבנו בתוך עמי ׳וכדא^יתא יחיו דגן‬
‫נעשו עיקר בישראל )ויקרא רבה א( וכדאיתא‬
‫בזוה״ק יתרו הג״ל ■יתתקף ■יסודא זנהורא היינו‬
‫שהכלי יקבע בישריאל ■וית^חזקו פלי קיבזיל של ׳ישראיל‪.‬‬
‫וזה דאיתא‪■ ,‬בזה״ק יתרו ׳)ש״ז ‪ ( :‬לא תשתחוה להם‬
‫כי תצא‬ ‫םוד‬
‫ממציא פרף לגשש הזה וכל זמן שהוא ברשות הספרא‬
‫אחרא והש״י רוצה בקיום הגשש הזה לכן כל האומה‬
‫ניזונית בשביל הנפש הזה‪ ,‬אכן כאשר נשלם זמן‬
‫הנשש הזה להתתבר בישראל אז מכח הנשש הזה‬
‫יצא הריסה ושידוד בכל האומה וכדאיתא בזה״ק‬
‫משפפים ‪) .‬צ׳׳ה ‪ ( :‬וכל נשמתין דהוו בההיוא שעתא‬
‫בפיקלא הזה ע שק לון ונפיל לון אבל לרע לו‬
‫דאינון נשמתין כשיין לכל מה דאשכסן מספרא בישא‬
‫ושיצאן לון וסימנא לדא ארונא קדישא דאתעשר! גו‬
‫שלשתים ושליפו בי׳ לרע לון אוף הכי הני כשמתין‬
‫אתעשקון מספרא אחרא לרע לון מה אתעבידו‬
‫מאינון נשמתין מימינן בסשרי קדמאי דמנייהו הוו‬
‫אינון חסידי אומות העולם ואינזן ממזרי תלמידי‬
‫חכמים דקדמן לכהנא רבא וכו' וכמו שנתבאר לקמן‬
‫בענין רחב בכיבוש איז ישראל וזה שרחב עזרה‬
‫לכבישת הארץ שהגשש הזה בהרגישו אור מישראל‬
‫תיכף תתרגש לכנוס בתוכם וכמו שביאר האריז׳^ל‬
‫( שהרעבון שבאדם משני שהמאכל ירצה‬ ‫)‬
‫להתדכק בצורת אדם לכן מעורר בו חשק לקבלו‬
‫וכן הגשש הזה‪ ,‬ובעת תשלום זמן הזה אז הגשש‬
‫הזה תחת האומה בשביה גדולה שלא תוכל להתקיים‬
‫ביניהם שזה הגשש הוא משורש המתנגד לאומה‬
‫הזאת וכמו שנתבאר בש׳ ויצא בעגין גלות מצרים‬
‫ושאר גלות‪ ,‬וכדאיתא במי השלוח על ושבית שביו‬
‫המדה שהיא אצלם בשבי׳ שזה הוא הכלי‬ ‫היינו‬
‫והחשך לזה שחסר להם‪ ,‬והינשש הזה כאשר תראה‬
‫אור השורש תשוב להתדבק בו וכדאיתא בזוה״ק‬
‫יתרו )ש״ז ‪ ( :‬לא תעשה לך שסל וכו׳ מאן דמשקר‬
‫בהאי ברית משקר בקב׳׳ה מאי שקרא הוא דלא‬
‫האי ברית ברשותא אחרא כמה דאת אמר‬ ‫ייעול‬
‫ובעל בת אל נכר וכו׳ משום דהאי ברית בקב׳׳ה‬
‫אחידא וכתיב לא תעשה לך שסל וכל תמונה אשר‬
‫בשמים ממעל כי עגין כח או״ה לשי שאחיזתם רק‬
‫בלבוש מהסתעשות איזה מדה ובאשר יבא בלבוש‬
‫המרוחק מאד מהכלל אז הוא עבודה זרה וכדאיתא‬
‫בזוה״ק מששפים )ק״ח‪ (.‬אדם כי יקריב מכם‬
‫קרבן לה' ולא לשמא דאלהים ושם ) ‪ ( :‬דהשתא‬
‫אלהים לא אתחבר לקרבנא דאלמלא אתחבר בי׳‬
‫כנגה אלהים יסלקון אודגין וכדביאר שם האריז״ל‬
‫דשם א לקים מסתעף לכמה צירושים עד שיבא כחו‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כי תצא‬
‫•על כן אודך בגוים ה׳ ולשמך אזמרה דוד מלכא‬
‫אמר דא ברוח קדשא בשעתא דחמי דהא יקרא‬
‫דקב׳^ה לא אסתלק בסליקו ולא אתייקרא בעלמא‬
‫אלא בגינהון דישראל הכי הוא ודאי דהא ישראל‬
‫אינון היי יסודא דשרגא לאנהרא אבל כד שאר‬
‫עמין אתאן ואודן לי׳ בשעבודא דיקרא דקב׳׳ה כדין‬
‫אתוסף יסודיא דשרגא ואתתקף על כל עובדוי‬
‫בחיבורא חדא ישליט קב״ה בלחודוי לעילא ותתא‪.‬‬
‫לא גמסרו תחת שוס שר והוא כמה פעמים בזה״ק‬
‫כל ענין מלחמה הוא התגברות להראות בירור‬
‫מפורש מי הוא העיקר והשורש ומי הוא‬
‫הטפל ופל המנצח מכניס את המנוצח לתוכו שהוא‬
‫כולל גס אופו‪ ,‬ולענין •זה י נקרא כל סעודה לחם‬
‫שהוא משורש מלחמה שמגביר על הלחם שהלחם‬
‫•נכנס בתוכו והוא מקבל כח הלחם שיתכלל בתוכו‬
‫ושוב כל כח הלחם בכלל האדם ואינו נפרד ממנו‬
‫וכדאיתא בזה״ק ■)עקב ער״ב‪ (.‬שעת אכילה שעת‬
‫מלחמה ולכן נאמר על האומות כאשל יהי׳ נוח‬
‫לכבוש נאימר עליהם )במדבר יד( כי לחמנו הס‬
‫סר צלם מעליהם‪ ,‬פי על כל דבר יש צל בבחינת‬
‫אור מקיף שמקיף אותו וזה עיקר חיזוק הוייתו‬
‫והיקף הוא •מרצון הש׳׳י שרצה בבריאת העולם‬
‫והוייתו וממילא׳ יש לו קיום לכל דבר אכן כאשר‬
‫ירצה הקב׳׳ה שזה יתגבר על זה אז נותן לזה כח‬
‫לזה‬ ‫הוי' גדולה כל כך עד שהוא המקיף גם‬
‫העיקר וכח המנוצח הוא רק ממה‬ ‫להיותו הוא‬
‫המנצח ויקיפו 'ולזה נברא אכן לזה‬ ‫שיכנס לתוך‬
‫נאמר בלשון כי תצא כי גם היוצא למילממה בשעת‬
‫מלחמה האדם יוצא •מעיגול היקיפו כי אחר שהגביר‬
‫הקבלות שהאדם מקבל‬ ‫על המנוצח וכן בכל‬
‫לתוכו אם כבר הגביר עליהם והם נכללים בתוכו‬
‫בשורש אחד בלי פירוד אז הוא גבר עליהם והם‬
‫נכנעים לו כי הוא בכח מנהיג על פחו שקיבל‪,‬‬
‫כח מקבל בבחינת‬ ‫אכן בשעת קבלתו אז יש בו‬
‫נוקבא אף כי שורש קבלתו כדי להגביר עלי׳ אבל‬
‫כל עוד שאינו מבורר הוא בבחינת מקבל והאדם‬
‫הוא מוקף תמיד באור הש״י בגבול וגדר וגם הוא‬
‫מלביש •לרצון הש״י כמו שמבואר כמה פעמים שכל‬
‫מרגיש שנעשהלבוש לרצון הש״י כן‬ ‫כמה שהאדם‬
‫ירגיש עד כמה הוא מוקף מאור הש״י שלא יוכל‬
‫םוד‬ ‫שיד‬
‫דיי אלעזר הזה אזיל בארחא ‪ ,‬זהוה רגי סייא‬
‫עמיה אמר דשי מייא כתיש זראית ‪ 3‬שכיה אשת‬
‫יפת תואר וגו׳ מאי ■מעמא והא ■כתי‪ 3‬לא תתחתן‬
‫בס אמר ליה בעוד דברשותייהו קיימא ופירוש‬
‫דברשות או׳׳ה הלבושים ה ס מוסתרים מאור השורשי‬
‫אבל בישראל כל הלבושים ■הס מזוככים שיתראה אפילו‬
‫לרן הלבושים אור השורש זזה דאיתא בזףה״ק וירא‬
‫) ק״ ח‪ (:‬שפל האזמות ■נמסר־ו תחת שרים וישראל‬
‫ובמדרש‪ ,‬ובאמת מצירו שמיכאל גקרא שר של ישראל‬
‫) מי אל י׳( כי אם מיכאל שרכס‪ ,‬אכן ז ה ענין שר‬
‫של ישראל ששמו מורה עליו כי כל שר ושם וספירה‬
‫כח ממשלתם הוא במקום הכרתם את בוראם‬
‫שאין שום כח לשם וספירה ומדרגה רק להבורא‬
‫יתברך לבדו ובמקום שהוא מכיר ביותר שם הוא‬
‫ממשלתו באותה מדה כדאיתא בזוה״ק פנחס‬
‫) מ ״ז ‪ ( :‬וכל הויין דיליה סהדין על מארי עלמא‬
‫דאיהו הוה קודם כ ל' הויין ואיהו בתוך כל הוי׳‬
‫ואיהו לאחר כל הוי׳ ודא רזא דסהדק הוויין עליה‬
‫הי׳ הוה ויהי׳ דיגא בהפוך אתוון א מ ״י ובג׳׳כ‬
‫אמרו רז׳׳ל דיינא דמלכותא דיכא‪ ,‬שם אל סהיד‬
‫על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי׳ ודרגא‬
‫כ״ש לשאר בריין פחות מניה וכו' דמחשב שם שם‬
‫אלקי״ם ושם ש ד׳‪ /‬שכל שם במקום שמכיר שהוא‬
‫מתבשל ונכנע לפני הבורא שם הוא שלישתו ולכן‬
‫שם אל לפי שהוא מכיר שאין שוס יכולת רק לאין‬
‫סוף •ברוך הוא ולכן הוא כלי להשפעת ה ח סד‬
‫וכדמסיק שם שם אל רומז למה שנאמר וכל דיירי‬
‫ארעא ‪.‬כלא חשיבן וכו׳ וכן שם אדנ״י על דין‬
‫האדם‬ ‫לפי שמכיר שהוא רק צינור‪ ,‬ולכן מיכאל הוא‬
‫שר ישראל לפי ^ ו א מכיר ומלמד את ישראל להביט‬
‫שאין שום שר שולש רק יממה שנשפע עליו והוא‬
‫תמיד מקבל וזהו שר של ישראל כמו ששמו ^ רומז‬
‫עליו מי כאל וכ״ש )בראשית רבה עז( אין כאל‬
‫ומי כיאל ישורון וכנ״ל שישורון רומז על הכלל ובהכלל‬
‫ניכר ■אוי השורשי‪.‬‬
‫כי תצא למלחמה טל אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך‬
‫ושבית שביו‪ ' ,‬וראית בשביה אשת יפת תואר‬
‫וחשקת בה ולקחת לך לאשה‪ ,‬בזה׳׳ק יתרו )ס׳׳ט(‬
‫שטו‬ ‫י ש ר י ם‬
‫זה‪■.‬הם■‪.‬מוגדרים בעוה״ז שלא יפיקו זממם‪ ,‬כי כל‬
‫עוד שיראה שיחסר ■להם לשלימושם וירצו■ להשיג מה‬
‫שחסר להם ‪.‬לדעשם ‪ .‬מוכרשים ‪.‬להיוש ‪ :‬מוגידרים‬
‫וכדאישא ■בגמרא‪ .‬פסחים ) פ ״ז‪ .( :‬בהא ‪.‬נששינן בהא‬
‫סלקינן‪,‬וכל עוד שייחסר להם למלאוש זרם שמדשם‬
‫לא יבצעו זממם והם ידמו שזה מרצונם וזאש הששוקה‬
‫היא הטוב הנמצא בהם כי הששוקה הוא •לדבר‬
‫שאין בידם וששוקשם ‪ .‬הוא להגדר המקיף אושם‬
‫שלא מדעשם וזה שנקרא‪ .‬שמיד■ בזוה׳׳ק דחלא■ ■ד להון‬
‫שכל ■מה שהם חסרים ויראים ■מחמש חסרונם מציבים‬
‫להם יראה ‪.‬שיזכרו שהם ■חסרים בזה ‪ .‬העגין והם‬
‫דומים שיראשם • הנקבעש בלבם שמשיך להם שמירה‬
‫לחסרונם והוא היפך מישראל כי בישראל כשיב‬
‫באברהם אבינו ‪).‬לך יז( השהלך• לפני והיה חמים‬
‫שהש״י הוא שלימוש האמשי וכל המחבר עצמו‬
‫לעמוד שימיז בגוזל■ ישוב הדעש‪. ,‬לפני הש״י בדעש‬
‫וחשבון זה אינו חסר שום דבר כי כל‪ ,‬מה שיחסר‬
‫לו לשלימוש דביקושו ימלא לו ה ש״י‪,‬ו ב א ם‪ .‬אין דבר‬
‫זה שייך לו יאיר לו הש״י שלא יחמדנו כלל אכן‬
‫הם בוחרים ביראה שלא ■מדעשם שיהי' ‪.‬להם בהסשר‬
‫יראה קב^ועה והם לא ירגישו ■מזה בדעש רק‪ .‬שיהייו‬
‫מוטרדים■ בזר‪.‬ם חמדשם והחסרון יאיר להם יראה‬
‫שלא ‪ .‬מדעשם‪ ,‬ולפי ששורש היראה הזה גם באו״ה‬
‫הוא כלי‪.‬לקבל אור שכאשר יבא■ בשוך ישראל אז‬
‫יהי׳ היראה בהם מפורשש פנים בפנים והוא בישראל‬
‫יראש הש״י וממילא ישלים הש׳^ חסרונם ע״י הכלי‬
‫קבול הזה‪ .,‬וזה פירוש ושביש ■שביו כי שבי' מורה‬
‫מה ‪,‬שהוא בק האומוש בשוך השבו' כי כל מז ה‬
‫שיש בה קצש טובה כשהיא בין האומוש חפץ‬
‫להשדבק בישראל והיא בשביה ביניהם ואישא בזה״ק‬
‫אחרי )ע״ב ‪ ( :‬אמר רבי יצחק עובזא זמצרים פלחין‬
‫לשפחה כמה דא^וקימנא עובדא דכנען פלחין לההוא‬
‫דאקרי שבי אשר בביש הבור ועל ז א כשיב ארור‬
‫כנען עבד עבדים יהי׳ לאחיו ובזה״ק בא )ל״ז‪(:‬‬
‫עד בכור השבי אשר בביש הבור אינון דנפקין משפחה‬
‫די בהון עבדין לאסירי דיששעבדון בהון ■לעלמין ולא‬
‫יפקון לחירו וברחצנושא זאלין דרגין סריבו )אולי‬
‫צ״ל סבירו( מצראי די בהון עבדו קשרא לישראל‬
‫דלא יפקון מן ‪,‬עבזושהון לעלמין‪ ,‬ופירש בזה כבוד‬
‫אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי בכור השפחה‬
‫כי תצא‬ ‫םוד‬
‫לפעול ^וי מ ה בלשי רצונו י ש‪ /‬ובעש י מי ס הלודם‬
‫לקבל חדשוש בדבר הצריך בירורים לפי שכל השעוררוש‬
‫לקבל חדשוש הוא מצד עוה״ז שלכוונה זו נבראש‬
‫העולם שהאדם יקנה כלי קיבול מה שאין כן בכל‬
‫העולמוש וצבא מעלה שהם נקראים עומדים כ״ש‬
‫)זכרי׳ ג( ונששי לך ‪.‬מהלכים בין העומדים האלה‬
‫בי הם עומדים במדרגשם שמיד בבבול אס ד אבל‬
‫בעולם הזה נשן הש״י מקום שכל אדם יובל לקנזש‬
‫כלי קיבול על ידי עבודה בעש שנסשר ממנו האור‬
‫ונדמה ■לו שיש ■לו כש בשירה שפשייש ולכן מצד‬
‫האדם ■ישראה אז שיצא מגבול וגדר האור■ שישעורר‬
‫מצד ההסשר שנמצא בו מה שהסשיר הש״י בכשוש‬
‫הבריאה בכל אומה ואומה‪.‬‬
‫ושבית שביו‪ .‬ביאר בזה כבוד אא״ז מו׳ ‪ 7‬הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה במי השלוש כי שביו‬
‫היינו הנקודה השובה הנמצאש בהם והוא שכל‬
‫הטיוב הנמצא בהם הוא במקום שמכירים אש עצמם‬
‫שהם בעלי שסרון והששוקה הזאש היא נקודה הטובה‬
‫שבהם ■וזאש הששוקה ישבו ■מהם ישראל להכניסה‬
‫לקדושה כי הטובה שנמצא בהם לא נישן 'להם אלא‬
‫לפי שעה ורק הששוקה היא המקיימש אושם במה‬
‫שמכירים חסרונם ויששוקקו לזה‪ ,‬שכמו שבישראל‬
‫הש״י מקיפם באורו ועיקר ההיקף הוא מה שהם‬
‫רואים שאין ביכולשם לקבל וכדאישא בכשבי האר״י‬
‫ז״ל כי אור המקיף הוא מ מה שנששייר מאור פנימי‬
‫שאין הכלי יכול לקבלו מזה נעשה אור מקיף‪ ,‬אכן‬
‫באו׳׳ה אף שמהיקף אור הש״י אין שום ■דבר יוצא‬
‫חוץ לגבול כי הוא מקומו של עולם ואין העולם‬
‫מקומו אכן אור המקיף הז ה שמקיף לכל או׳׳ה‬
‫הוא ברייחיוק מקום ■מאד ■והיוא ■מרסוק ומביחוץ לגבול‬
‫שכלם ושפיסשם וכדאישא במס׳ מגלה )ו‪ (.‬אמר‬
‫יעקב לפני הקב׳׳ה רבש׳׳ע אל ששן לעשו הרשע‬
‫שאוש לבו זממו אל שפק זו גרממיא של אדום וכו׳‬
‫היינו שהש״י יקיפם באיור שה־וא מרומם משכלם‬
‫ושפיסשם שהם לדעשם ידמו שהש״י עזב אש הארץ‬
‫שחש בחירה ■חפשייש והנהגש הטבע ומ״מ בעומק‬
‫לא יוכלו לפעול שום דבר בלשי רצון הש״ו‪.‬‬
‫וענין הקפשם הזאש שהם מוקפים הוא מ ה שנישן‬
‫להם כח ששוקה ‪ ,‬לדבר שאין בגבולם■ ומכח‬
 ‫ישרים‬ ‫כי ת צ א‬
‫דנחש ולכן ■היא היתה בגודל יראה כמו שנאמר‬
‫ביהושע שאמרה רחב ונשמע ויימס לבבינו ■)יהושע‬
‫ב׳( וכל מי שבא בגבולה הרגיש היראה מאד וכמו‬
‫דאיתא בזבחים )קש״ז‪ (.‬ולכן הוא היתה יושבת‬
‫בחומת העיר 'ויריחו סוגרת ומסוגרת כי אצלה‬
‫הי׳ בהיפך מכל■ האומות ויסוד כבישת שבעת‬
‫העמים ■הי׳ בכבישת רחב כי בכולם נאמר לא תחי׳‬
‫כל נשמה ועיין תוספות מגלה )י ד‪ :‬ד״ה דאיגיירה(‬
‫שרצו לומר דרחב לא היתה משבעת האומות ובתוספות‬
‫סושה )ל׳׳ה‪ :‬ד׳׳ה לרבות( מוכח להדיא דהיתה‬
‫משבעה אומות וכן איתא מפורש במכילתא כי עיקר‬
‫מלחמה הוא להכניס כלי קיבול וכאשר •יבא לתוך‬
‫ישראל ישיגו גם ישראל אור מה שלא הי' בהתגלות‬
‫עד עתה‪.‬‬
‫מראש אמנה דא איהו גרון וכדאיתא בכתבי האר״י‬
‫וזה דאיתא ‪ .‬במגלה )י״ד ‪ ( :‬שמונה נביאים והם‬
‫כהנים יצאו מרחב הזונה והיינו תכלית החיבור‬
‫מתורה ועבודה שזה רומז נביאים והם ־כהנים‪,‬‬
‫שקודם שנכבשה יריחו כתיב )יהושע ה׳( ויהי‬
‫בהיות■ יהושע ביריחו וגו׳ ויאמר לא כי אני שר‬
‫צבא ה׳ עתה באפי ודרשינן במגלה )ג׳‪ (.‬אמר לו‬
‫אמש בישלתס תמיד של בין הערבים ועכשיו בישלתם‬
‫תלמוד תורה שלא נשלם עוד הזווג ■מתורה ועבודה‬
‫ובמלחמה השני׳ )יהושע ח׳( מלחמת העי כתיב‬
‫וילן יהושע בתוך העם )שם פסוק ש'( וילך יהושע‬
‫בלילה ההוא בתוך העמק )שם פסוק י״ג( ובמגלה‬
‫מצרף אותם למאמר אחד ודריש מני׳ רבי יוחנן‬
‫בעומקה של הלכה 'כי דורו של יהושע הי׳‬ ‫שלן‬
‫עיקרם בעבודה ומצות מעשיות שזה רומז ארץ‬
‫ישראל שהם כיבשו אותה ודורו של משה הי׳ עיקר‬
‫דברי תורה ולא הי׳ להם לבושי‬ ‫דורדייעה שהוא‬
‫מצות כל כך ולכן כיבש משה מארץ עמון ומואב‬
‫ששיהרו בסיחון שאלו האומות רומזים לפסולת‬
‫שלשה מדות הראשונות תלת מוחין‪ .‬ויריחו הי׳‬
‫הגבול שבין ארץ עמון ומואב יכין א י ז ישראל היינו‬
‫החיבור בין שניהם והיא היתה יושבת בתוך החומה‬
‫)יהושע ב( כי ביתה בקיר החומה ובחומה‬ ‫כ״ש‬
‫היא יושבת אכן כל זמן שנקודה הזיאת בתוך או״ה‬
‫אין לו ■חיבור כי אל ■אחר אסתרס ■כדאיתא בזה״ק‬
‫משפשים )ק״ג‪ (.‬וביאר האריז״ל כי אין לו מוח‬
‫םו ד‬ ‫שטז‬
‫הוא מה שהאדם ■משועבד להעובה עד שהוא ג מ ע‬
‫תחתי׳ •וכן הי׳ במצרים שהיו משופעים עובה והורגלו‬
‫בה עד שהיי נכנעים פחתי׳ כי כל העובות נבראים‬
‫להאדם שיהיו משמשים את האדם וכדאיתא בקידושין‬
‫)פב‪ (.‬והם לא ■נבר׳או אלא לשמשני אכן אס האדם‬
‫נמשך אחריהם האדם משועבד להעובות ואז הוא‬
‫משמש למה שנמשך אחרי׳ ובכור השבי דנפקא‬
‫משפחה היינו אם כבר הוא כך משועבד שאי אפשר‬
‫לו להבדל מן איזה חמדה משובת עוה״ז עד שחייו‬
‫תלויים בה אזי הוא בשבי׳ תחתי׳ והנה מצריים אף‬
‫שהם מסשרא דסוספיתא דכספא שרומז לפסולת‬
‫( אכן‬ ‫מדת החסד וכמבואר עניינם ושורשם )‬
‫קליפת מצרים הוא למעלה מקליפת כנען כי מצרים‬
‫הוא במצר הגרון כדאיתא בזה״ק שמות ■)ג‪ (.‬תשירו‬
‫ז״ל וכדאיתא בליקושי תורה דפרשתנו שגלות מצרים‬
‫הוא נגד קוצה של יו״ד‪ ,‬וכנען הוא הראשון שבשבעה‬
‫האומות והוא פסולת החסד בגלוי‪.‬‬
‫וכן הוא כל זמן שהמדה היא בין האומות בעומק‬
‫ואינה בהתגלות עוד היא רחוקה מליכנס‬
‫לתוך ישראל כי כל חסרון שהוא במחשבה ועוד‬
‫מהניקל להתגבר עלי׳ וממילא עוד ■יש להם קיום‬
‫וחיי שעה אבל כאשר יצא לפועל אז יתברר הרע‬
‫לבד ונקודה השובה יתחבר לישראל וכן כשורש‬
‫חסרונם מה שמציבים להם יראה דמיונות כל זמן‬
‫שהוא רק בשורשם ויראתם בבחינת שפחה אז יש‬
‫בכולם קצת יראה מושבעת בשורש תמיד‪ ,‬אכן כאשר‬
‫יצא לפועל ויתפרד הרע מהשוב אז יהי׳ בבחינת‬
‫שביה ולכן ישרידו דעתם מאוד לבלתי ■יחשבו במחשבת‬
‫יראה כלל ולהם ידמה שכל חייהם תלוי רק בשרדת‬
‫זרם חמדתם המיוחד להם כפיי שורשם‪ .‬ובנפש הזה‬
‫שהוא משורש האומה יתעורר יראה גדולה וכדאיתא‬
‫גבי רחב בעת שנתמלא סאתם של השבעה אומות‬
‫והיא היתה נקודה השובה שבהם כמו שביאר כבוד‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בפרשת בשלח‬
‫כי היא היתה דומה ליהושע שהי׳ אז מנהיגם של‬
‫ישראל ומושבה הי׳ ביריחו שהיתה עוברה ומנעולה‬
‫של ■אין ישראל כדאיתא בתרגום יונתן )יהושע ו(‬
‫ויריחו אחידא הות בדשין דפרזלא ומתקפא בעברין‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כי תצא‬
‫וממילא• גם בישראל לא הי׳ עוד הזווג לתורה‬
‫ועבודה ■כנ״ל‪ ,‬כי בין האומות שמציבים להם דחלא‬
‫שלא מדעת זה רומז לכ׳ח המחשבה אכן לא ירצו‬
‫שיגיע להם היראה בפועל כי בפועל מפרידים את‬
‫עצמם בזרם כחם כל אומה באופיא שלה כי שורש‬
‫החיבור ■הוא רק ביד הש״י שבחר בזרע יעקב שנקרא‬
‫אמת שהוא המחבר כל השורש להגוף והענפים וגס‬
‫רחב •לא השיגה אור החיבור עד שבאו עלי׳ השנים‬
‫אנשים מרגלים‪ ,‬אז ביקשה מהם אות אמת כדאיתא‬
‫בזוה״ק ויחי )רמ׳׳א‪ (:‬והחייתם את אבי ואת‬
‫אמי וגו' וכתיב ונתתם לי אות אמת מאי קא בעאת‬
‫מנייהו אמר רבי אבא יאות שאלת וכו׳ אמר תו‬
‫שא לתא דהא אינון יהבו לה מה דלא בעאת מנייהו‬
‫דכתיב את תקות חוש השני הזה תקשרי בחלון אלא‬
‫הכי אוליפנא היא בעאת סימנא דחיי דכתיב והחייתם‬
‫את אבי ואמרה סימנא דחיי לא שריא אלא באות‬
‫אמת ומאי איהו אות אמת דא ■אות וא״ו בגין‬
‫דביה שריין חיין הכי אוליפנא סימנא דמשה קא‬
‫בעאת ואינון אמאי יהבו ■לה תקות חוט השני‬
‫אלא אינון אמרו משה הא אסתלק מעלמיא דהא‬
‫אתכניש שמשא והא מפא זמנא דסיהרא למישלט‬
‫סימנא דסיהרא אית לן למיהב לך ומאי איהו‬
‫תקות חוט השני הזה כי ענין שליחת יהושע את‬
‫השנים אנשים מרגלים חרש כי בקליפה ■השורש‬
‫שבה שהוא בחינת חכמה ובינה דקליפה נקראים‬
‫שנים אנשים מרגלים שהם בחינת מוחין דדכורא‬
‫דקליפה שגס בו נחסר מוח הדעת שהוא מוח הזכר‬
‫בקדושה ובקליפה אין דעת כדאיתא בזה׳׳ק אחרי‬
‫> ס׳‪ ( :‬תרין בנין• ינקין כל יומא דאקרון מאללי‬
‫ארעא ודא הוא רזא דספרא דצניעתא דכתיב וישלח‬
‫יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש‬
‫ובספרא דצניעתא תרומה )קע״ח ‪ ( :‬ויראו בני‬
‫חלקים את בנות האדם היינו דכתיב שנים אנשים‬
‫מרגלים חרש‪ ,‬ובפירוש האריז״ל )שער ב׳ פ׳ ויחי(‬
‫דמקום יניקת תרין מוחין דזעיר אפין דקליפה דאצילות‬
‫יונקים מתפארת דאצילות‪ ,‬ועניינו כי שורש הקלי^פה‬
‫יש לה שורש בקדושה כי כן עלה הרצון הפשוט‬
‫שיהי׳ טוב ורע ■בעולם כדי שיהי' כח בחירה ועבודת‬
‫הש״י על ידי בחירת האדם ולכן ברא שורש האצילות■‬
‫שאין שם שום רע כדאיתא בזה״ק )תצא רעז ‪( :‬‬
‫םו ד‬
‫הדעת כי היוא מעלמא דפרודא ואין לו חיבור ובעת‬
‫שנתמלא סאתס ליכנס לתוך יפראל יתפרד מהם‬
‫השורש ■ויתראה לבא ■לכלל דעת ויתגלה כי עיקר‬
‫יסודם היא לעובת ישראל וזה יכניס לתוך ישראל‪,‬‬
‫וכמו שבקדושה בחינת הדעת שהוא יסוד דבינה‬
‫שכולל מ״ע שערים שלה וממנו יתפשע לכל המדות‬
‫ושוב נתלבש ביסוד ז״א להישפיע למלכות וזה שאמר‬
‫הכתוב )משלי כד( ובדעת חדרים ימלאו כל הון‬
‫יקר ונעים כי הוא המחבר שלש ראשונות עם המדלת‬
‫היינו שמשכיל המדות שלא יהיו בבחינת מדות‬
‫מושבעים רק יכנוס בהם דעת כי במדה מנד עצמה‬
‫כשהוא במדה אין ‪-‬בה שלימות כמו שנתבתר בכמה‬
‫מקומות וכן ■מצד שלש ראשונות שבכיל הבריאה אינו‬
‫מתחייב כח בהירה ועבודה עד שיתלבשו בשבע‬
‫המדות שמנהיגים כלל העולם‪ ,‬והנה גס את זה‬
‫לעומת זה ברא אלקים בכח אומות העולם שמצד‬
‫שלשה האומות קני וקניזי וקדמוני שהם עמון ומואב‬
‫ואדום עוד לא נשלם הבירור בישראל שיכבשו אותם‬
‫בשלימות כי תחלה צריך לברר על ידי עבודה‬
‫בשבע המדות‪.‬‬
‫א כ ן בכל מקום שהש״י ריצה להושיע את ישראל‬
‫מאיר להם תחלה מאור העליון וכמו שמבואר‬
‫בגאולת מצרים שתחלה האיר להם הש״י בזמן הגאולה‬
‫ושוב אח״כ נתבררו עד מתן תורה וכן כל דור‬
‫■ המדבר‪ ,‬וכן הי' ■גם בבאי הארץ האיר להם הש״י‬
‫תחלה שהם דבוקים בו שנתן להם מארץ עמון‬
‫ומואב שזה הוא משורש האומות וזה הי׳ עוד על‬
‫ידי מרע״ה שהוא מיסוד חכמה העליונה ואח״כ‬
‫כבשו שבע העמים על ידי יהושע •כיי יהושע סיהרא‬
‫ומשה שמשא וכל הקדושה שהאדם קונה צריך‬
‫להוציא אותה לפועל עד שתצא לאור מפורש‪ ,‬וכן‬
‫הי׳ בדור באי הארץ אף שכבר קנו כלים מדור‬
‫המדבר ונכנסו לארץ לקנות כח קדושת הארץ אבל‬
‫כל זמן שלא נתעברו על העמים להגביר עליהם‬
‫בפועל עוד לא נקבע בהם הקדושה בקביעות בפויעל‬
‫גם בעולם הזה והיו צריכים לקנות שורש חיבור‬
‫שיש להאומות לכח הפעולה שלהם עם כח המחשבה‬
‫שכל זמן שלא הגי ע העת להכנס ■לת׳וך ישראל באמת‬
‫אין ביניהם חיבור כלל בין כח המחשבה להפעולה‬
 ‫ישרים‬ ‫כי תצא‬
‫( וזה רומז לנוקבא דנגה‬ ‫כדא^יתא בזוה״ק‪) .‬‬
‫ולכן שלח משורש יסודם שמקורם בקדושה להאר‬
‫לארץ להסיר ה מסוה כי כל דבר כשיראה שורשו‬
‫ישאף להתדבק בשורשו ומקורו כי כל זמן שלא‬
‫נכבשה הארץ גם בכח הקדושה לא נתגלה הדעת‬
‫בשלימות מפורש ובשליחתם את האנשים והאירו‬
‫לשורש נקודתם וכחם והוא מסרה להם כל כחה‬
‫ובעלה כל דעתה כמו שנאמר שם ביהושע ממילא‬
‫התחיל כח הקדושה להתגלות וכן בקליפת נגה‬
‫נתפרד הרע מהעוב והעוב נתכלל בישראל בהאיר‬
‫לו מסוד הדעת‪ ,‬וזה דאיתא בזה״ק ויחי ) ר מ א‪(:‬‬
‫סימנא דחיי לא שריא אלא באות אמת כי בקשה‬
‫שיאירו לה מסוד הדעת המלובש בתפארת שהוא‬
‫חלק מרע׳׳ה כנ״ל והם השיבו לה כי מרע״ה הא‬
‫מסתלק מעלמא‪ ,‬היינו כי רצתה שיאירו לה באור‬
‫ברור לבלתי תצערך לפעולה כמו שהי׳ בדורו של‬
‫משה רבינו ע׳׳ה והם השיבו לה כי בדורו של יהושע‬
‫אי אפשר להתגלות האור רק ע״י עבודות ופעולות‬
‫ומצות מעשיות במדת מלכות שמים וכדאיתא בליקוטי‬
‫( ולהשיג שורש נפשה שהוא שורש‬ ‫חורה )יהושע‬
‫כלל האומות שהיו בארץ הוצרכו להתלבש בלבוש‬
‫שנים אנשים מרגלים חרש שרומז למוחין דדפורא‬
‫דנוגה להתדבק רומא ברומא בשורש הטוב שבנוגה‬
‫להפרידו מהרע כי הוכרחו לבא לשורש מקור‬
‫יניקתה ואיך נפרדו מחסרון מוח הדעת ולהבין‬
‫בהתבוננות איך זה נברא לתכלית הטוב וכל ענין‬
‫שהאדם מחשב בו שם הוא כולו וממילא התלבשו‬
‫בלבוש הזה ויצאו' מהיקף וגדר לבושם‪ ,‬וזהו כי‬
‫תצא למלחימה על אויביך היינו שבהכרח לצאת‬
‫מהיקף וגדר הלבוש ואז יכנוס כח האומות בשבי׳‬
‫ויתפרד הטוב מהרע וממילא יהי׳ כח הטוב בשבי׳‬
‫כנ״ל היינו כח החיבור בין המחשבה והפעולה שזה‬
‫הוא כח הטוב המוסתר תחלה שאין האומות עצמם‬
‫משיגים כי הדעת נחסר והוא ביד הש׳‪ v‬בהעלם ועי״ז‬
‫תכיר בשבי׳ מה הוא שייך לישראל ונתגלה פח מוח‬
‫הדעת ליכנס לישראל ואז ישראל קונים כל חלקם‬
‫כי דעה קנית מה חסרת וממילא כולם נמסרים‬
‫לישראל‪ .‬והנה התורה לא דברה אלא כנגד ■יצר‬
‫הרע שכל זמן שלא נגמר הבירור'ולא נפרד הטוב‬
‫מהרע צריך לכל דבר בירורים כי בכבישת שבעת‬
‫סוד‬ ‫שיח‬
‫דבשורש ■אצילוש■ אין שה קליפה ‪,‬דעל אצילומ ■נאמר‬
‫אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאתר לא אתן‪ ,‬וכן ברא‬
‫כל אילנא‪ ■.‬דשוב ורע שהוא מעורב עוב ורע עד‬
‫שברא גם הרע שאין ■בו שוב והוא נח״ש דקליפה‬
‫וכמו שנתבאר במקומו כי המקור הזא הכל לשובה‬
‫אכן מה שאינו ביכולת להתכלל בשוב שהבריאה‬
‫עצמה תבין תכליתה השוב זה נקרא רע מצד‬
‫הבריאה ולכן■ בשורש התפארת ששם נכלל חסד‬
‫וגבורה שבהיתכללותם במדת התפארת כמו שנתבאר‬
‫במקומו■ אז ■ישוב־ •לאור■ באור דעת מהש״י היינו‬
‫התחברות הגמור מראש ועד סוף שהוא נתלבש‬
‫ביסוד ■אכן' כל שורש •הקליפה מה שאינה רואה‬
‫המקור ואז כל מדה בהסתעפותה ואין בה התכללות‬
‫ממילא יש בה ■רע כמו שנתבאר בכמה מקומות‪,‬‬
‫ולכן נקראו מוחין דז״א דקליפה שנים אנשים מרגלים‬
‫חרש בסוד ויראו בני אלקים את בנות האדם‪ ,‬כי‬
‫בני אלקים מורה על הסתעפות חו״ב דקדושה א ח ד‬
‫ששורש כל המדות מבינה עד שמתלבשים באילנא‬
‫דספיקא כי ■שורש הבריאה כאשר 'התרגשה‪ .‬שהש״י‬
‫חפץ בבריאת ■ההסתר וממילא גם משוריש השוב‬
‫נפל בהסתר כי כל ההסתר הוא שורשו מהרצון להשיב‬
‫אכן מהישנתכלל בדעת היינו במדת■ יעקב אביני‬
‫ומרע״ה שהיו בבחינת ' הדעת שמלובש בהם יסוד‬
‫אבא‪ ,‬אכן משני המדות האילו בעצמם כאשר התחילו‬
‫להסתעף להתלבש בלבושים שזה הוא מדת 'התפארת‬
‫בהתחלתה שרם התכלל להזדווג יחד בסוד הדעת‬
‫מהסתעפות' זה יונקים הלבושים שאין להם חיבור‬
‫ולכן משם ■יונקים מוחין דזו״נ דקליפה וכדאיתא‬
‫בעץ החיים )שער הקליפות פ״ב( ועי״ש כי מוחין‬
‫דדכורא דקליפה■ הם שנים אנשים שהוא באצילות‬
‫ובעולמות שלמשה הם בבחינת נקבות תרין צפרין‬
‫כי צפור לשק נקיבה שתים נשים זונות עי״ש‪ ,‬וזה‬
‫שנקראו ■שנים אנשים מרגלים חרש כי מרש אין‬
‫לו דעת ומרגלים היינו שמתלבשים בלבוש שהוא‬
‫■‬ ‫חוץ מגדרם‪.‬‬
‫ויהושע שהוא הי׳ סיהרא דקדושה היינו מלכות‬
‫דאצילות דקדושה ולכן שלח לארץ ישראל שנים‬
‫אנשים מרגלים כי ארץ ישראל הוא נוקבא וכשאין‬
‫ישראל שרויין עלי׳ אז חופף עלי׳ פרוכתא קלישא‬
‫שיט‬ ‫ישרים‬ ‫כי תצא‬
‫לאדם פנים בפנים כן הוא עד סוף כל הבירורים‬
‫שכל זמן שלא ננסרו •ויבאו לגבול התיקון פנים בפנים‬
‫אז גם בהעוב המבורר אין בו שלימות כי עוד‬
‫יחסר זווג נוקבא היינו כי עיקר שלימות העוב‬
‫להשפיע מאורו להוצי^א יקר מזולל‪ ,‬ולכן בביאה שנייה‬
‫כולי עלמא מודו דאסור במלחמה דכל ענין היציאה‬
‫למלחמה הוא מה שחסר וצריך לקבל שפע ממקום‬
‫אחר וכדאיתא בברכות ) ג׳‪ ( :‬בדוד המלך ע׳׳ה‬
‫נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו לו אדוננו המלך‬
‫עמך ישראל צריכין פרנסה וכו' אמרו לו אין הקומץ‬
‫משביע‪.‬את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו ואמיר‬
‫להם לכו ופשעו ידיכם בגדוד‪ ,‬שכמו שהפרנסה‬
‫הפרעיית לכל נפש הוא מה שמכניס לתוכו מה‬
‫שהוא שפל ממנו במדרגה החי אוכל צומח ודומם‬
‫והצומח יונק מהדומם לבד וכן הוא פרנסה הכלליית‬
‫מכלל ישראל שישראל מפרנסין לאביהן שבשמים כי‬
‫הש״י הציב כלל הבריאה שברא עלמא דישובא וחרובא‬
‫היינו שברא עולמות והחריבן ומה שנתברר מכחות‬
‫הראשונים נעשה מהם כל התורה והמצות ודברים‬
‫שבקדושה שאור הש״י ניכר בהם ויש דברים שאין‬
‫אור הש״י ניכר בהם מפורש כגון דברים האסורים‬
‫שהם רחוקים מאור הש״י ויש נקודה דכליל ישיבא‬
‫וחרובא היינו דברים המותרים שהם צריכים בירורים‬
‫ועל ידי בירורים יוכלו להתכלל בקדוישה והוא אילנא‬
‫דעוב ורע שהוא קליפת נגה וכן הוא כל דבר כאשר‬
‫יתברר‪ ,‬מהרע יתכלל בקליפת נוגה כמו כל דברים‬
‫האסורים שהנאתם מותרת ונכללו בקדושה על ידי‬
‫שיגיע מהם הנאה ומכח ההנ אה הזאת יהיו סייעתא‬
‫לכח הקדושה וכן כשיתהפכו מצורה לצורה כמו כל‬
‫הנשרפין שאפרן מותר ובזה יכוילין גם איסורי הנאה‬
‫להתעלות ברזא דגלגולא ובאורח יבום וכן האומות‬
‫על ידי נשמתין דגיורא‪ ,‬שכל נשמות הגרים הם‬
‫מבירורי עלמין דאתחרבו וכדאיתא בסבא משפעים‬
‫)צה‪ , .‬צה ‪ ( :‬וכמו שנתבאר בפרשת משפעים )בענין‬
‫( כי זה כל בנין הבריאה ופרנסת ההנהגה‬
‫התמידיית כי מצד כל העולמות אין שום התעלות‬
‫כי כל צבא מעלה נקראו עומדים כ׳׳ש ונתתי לך‬
‫מהלכים בין העומדים האלה )זכרי׳ ג( ורק מצד‬
‫עבודת ישראל יתפרנסו כל יסודות הבריאה בכל‬
‫השתלשלות מדרגותיהם הן בקיום הבריאה צריך‬
‫םוד‬
‫העמים ששם נפרד לגמרי העוב מהרע וכל העוב‬
‫נכנס ברחב ולכן באתה בקדושה ומהרה להוך ישראל‬
‫שלא על ידי בירורים ויצאו ממנה שמונה נביאים‬
‫והם כהנים אכן בשורש תשלום הבירור עד שיתברר‬
‫כשלימות כל כח ‪ .‬האומות זה יהי׳ לימות המשיח‬
‫ולכן גם רחב הוצרכה לבירורים ברזא דגלגולא‬
‫כדאיתא בכתבי האריז״ל אבל בעולם הזה נתבררה‬
‫‪,‬‬ ‫משבעה האומות ונכנסה לישראל בקדושה‪.‬‬
‫אכן במלחמת הרשות היינו שיש בה הרבה ממה‬
‫שלא נתברר מאילנא דעוב ורע צריך ■לבירורים‬ ‫‪,‬‬
‫גדולים ולכן התירה ■תורה ביאה ראשונה במלחמה‬
‫כדאיתא בליקונגי תורה )פ׳ תצא( כי אחר שחושק‬
‫בה יש בה נקודה עובה אכן יען שלא נתברר ולכן‬
‫צריך לצאת מלבושו בלבוש היותר רחוק ■ולעורר כח‬
‫דברי תורה שבה מתלבש במדה עובה כמו שנתבאר‬
‫מפי כבוד א אמו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה אכן‬
‫צריך לצאת בזה מכל הגדרים ולבושים כי כל‬
‫היוצא למלחמת הרשות הי׳ צדיק גמור ומאחר‬
‫שחושק ודאי יש במקום זה מוסתר מדה עובה‬
‫שהיא כלי קיבול לדברי תורה כשיבא לתוך ישראל‪.‬‬
‫והבאתה אל תוך ביתך‪ .‬בירושלמי מכות )פ״ב‬
‫ה״ו( רב סבר דביאה ראשונה מותר במלחמה‬
‫וביאה שניה אחר כיל המעשים האלו ורבי יוחק‬
‫סבר דאף בעילה ראשונה אינה אלא לאחר כל המעשים‪.‬‬
‫דהנה כל ענין יפת תאר כמו שנתבאר לעיל‬
‫שבמצוה זאת נכלל מה שישראל מכניסים לתוך‬
‫קדושה כל מה שנאבד ונתפזר בלבושים רחוקים‬
‫ובהכרח שנפשות מישראל יצאו חוץ מלבוש הגדרים‬
‫וכמו דאיתא בפסחים )פ״ז ‪ ( :‬לא הגלה הקב״ה‬
‫את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן‬
‫גרים כי הש״י פזר דברי תורה בלבושים רחוקים‬
‫מאד וכל זמן שהם בלבושים ■הרחוקים הם רק‬
‫בבחינת מדות בלא דעת וכמו שנתבאר לעיל שכל‬
‫זמן שהמדה לא החזירה פנים בפנים הוא חסרה‬
‫דעת ■ובחירה מכח השכל ובינה וזה נקרא שאינה‬
‫פנים בפנים וכמו שבראשית תיקון הנוקבא שהיתה‬
‫דבוקה באדם אחור באחור עד שננסרה והובאה‬
 ‫ישר ים‬ ‫כי תצא‬
‫אור הש״י להראיות שמלא כל היארץ כבודו ■ויהשימים‬
‫יספרו כבודו והארץ ■תמלא חסדו ואז תשוב כל‬
‫המערכת להתכונן וזהו והביאתה איל תוך ביתך ולא‬
‫כתיב ׳והבאתה אל ביתך כי תוך רומז על פנימית‬
‫היינו שתתכלל העובה בהתכללות גמור ואז יאיר‬
‫לה אור‪.‬‬
‫מכל אלו לתוך הקדושה אז כח הקדושה בהתחלת‬
‫וזה דאיתיא בזוה׳׳ק פנחס )רמ״ע‪ (.‬ובחודש הראשון‬
‫רבי אבא פתח כאיל תערוג על אפיקי מים‬
‫כן נפשי תערג אליך אלקים וכף מאי אילת השחר‬
‫אלא דא איהי חייה חדא רחמנית דלית בכל חיון‬
‫דעלמא רחמנית כוותיה בגין דבישעתא דדיחיקת לה‬
‫שעתיא ואצעיריכת למזונא לה ולכל חיון איהי אזלת‬
‫למרחוק לאורח ריחיקא ואייתייאת ואובילת מזונא‬
‫ולא בעאת למיכל עד דתיתו ותתהדר לאתרהיא אמאי‬
‫בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחליק לון מההוא‬
‫מזונא וכד אתת מתכנשין לגבה כל שאר חיון והיא‬
‫קיימא באימצעותיא ופלגת לכל יחד וחד וסימן ׳ותקם‬
‫בעוד ■לילה •ותתן ערף ׳לביתה וממה ■דפליגת ■להון‬
‫איהו שבעה כאלו אסלה יתיר מיכלא מכולא‪ ,‬והענין‬
‫כנ״ל כי להכניס ■ממקומות רחוקיס צריך להתגלות‬
‫מראשית כח המקבל מעולם האצילות ■שיצא מהתלבשותו‬
‫עד ■למעה לקבל מבירורו אלנ׳א דעוב ורע ■מסוד‬
‫שנים אנשים מרגלים■ חרש כמו שנתבאר כי היא‬
‫שורש ראשית ההסתר ■מהתחלקות מדות ■וזה ■לאורח‬
‫רחיקא‪ ,‬וזה דאיתא ׳)שם( ■לאן אתר אזלת שתין‬
‫פרסא ׳מההוא אתר דנפקא היינו למעה מכל המדות‬
‫כי מלכות לא ■נחשב ■וששה ^■מדות הם שתין פרסי‬
‫היינו ■שמלכות העליונה תרד במלכות תיחתונה עד‬
‫שתכנוס מחוץ ■למעלה מזעיר ■דקליפה שהוא■ קומה‬
‫שתין פרסא ולא בעאת למיכל עד דתיתי ותתהדר‬
‫הוא להעלות ■כל דבר‬ ‫לאתרה כי עיקר המזון‬
‫היותר ריחוק מאור להכניסו למדות ■וספירות הבנין‬
‫וקו המשקל ■וכמו שנתבאר בכימה ■מקומות ימה החילוק‬
‫בין מדה ■אחת שכל מדה שהיא במדה אחת אין בה‬
‫בירור כי יש בה עוב ורע ולכן הוא בקליפה ולא‬
‫במוחא וכאשר מתקבלת ׳בכח הקדושה עוד אין‬
‫בו כח הדעת להתחבר עד שבא להתכלל בהתכללות‬
‫עוב ורע‬ ‫המדות זה מזה כי כל זמן שהוא ■מעורב‬
‫אין בו רק כלי לקבל ■אור אבל עוד לא ראה אור‬
‫םוד‬ ‫שב‬
‫תמי׳ד להעלות צפיניסת הא׳דם ‪ ,‬לקיוס גופו והן‬
‫להולדות חדשות וכדיאיתא ב ק החיים )שער הזו וגיס‬
‫פריק ■א׳ מה״ק( שזווג ■חיצונית העולמות היינו לקיום‬
‫העולם והוא לימלאכים ופנימיות היות להולדת נשימות‬
‫חדשות אכן גם כל יסוד קיום העוילם הוא רק‬
‫למען מעשיה התחתונים שהיויא כוונת הבריאה ולהכניס‬
‫הקבלה כדי להכניס בכח מקבל שהוא כח נוקבא‬
‫כמו שנתבאר לעיל )ד׳׳ה כי תצא( ורק אח״כ‬
‫כשבא לכח הקדושה ונתחלל בו אז מתגבר עליו כח‬
‫הקדושה בתוקפא דדכיודא לכללו בתוכו זבל זה‬
‫בסוד מיעוע הירח שכח המקבל ירד להתלבש בלבושים‬
‫היותר חיצונים עד שמתלבש בכח קבלה ויצא מגבול‬
‫התלבשותה למדרגות היותר שפלים ורחוקים וכמו‬
‫שמלכות דאצילות נתלבש בבריאה יצירה ועשיה וכן‬
‫כל המלכיות מהעולמות ׳יורדים להתלבש ומה שהוא‬
‫בעליון כיח מקביל נעשה למעה כח משפיע בסוד‬
‫ראש לשועלים אף כי בכל המלכיות■ יש אור ממלכות‬
‫העליונה וכדאיתא בזוה״ק שימות )יד‪ (/‬אע״ג דאיהו‬
‫מלך עלאה נוקבא איהו לגביי נקודה עלאה סתימא‬
‫דכליא ואע״ג דאיהו נוקבא איהו דכורא לגבי מלך‬
‫דלתתא כי בכל מקום שהולך בירידה להשפיע יש‬
‫בו כח מקבל גם כן כי עיקר ההשפעה היא אור‬
‫כדי שיהי׳ במדרגה השפלה יותר כח לצאת לכבוש‬
‫מכחות היותר שפליים ולהעלות למעלה להשיבו פנים‬
‫בפנים ובתחלת קבלתו להכינייס מביחוז הוא ‪ :.‬ח‬
‫מקבל כנ״ל עד שלהביא ערף ומזון צריך לצאת‬
‫׳לשורש קליפת נגה לברר העיוב מהרע בשורשו בסוד‬
‫שנים אנשים מרגליים חרש כנ״ל בריש הפרשה ולבן‬
‫הוא בכח נוקבא עד שיכניס הכל להתכלל בשיורש‬
‫המדות שבקדושה אז מפח מקבל זה ישוב להתעלה‬
‫בשורשו למעלה ויהי׳ כח משפיע למה שלימעיה הימנו‬
‫כי תחלה בעת צאתו להכניס יצא כח העליון משורש‬
‫מלכות העליונה מה שמתלבש בלבושים התחתונים‬
‫יתעורר כיח המקבל הראשון מה שהוא בשורשו זנב‬
‫לאריות עד שיצא לחוץ מגבול המתלבש בו שהוא‬
‫בכח דאיהו דכורא לגבי מלך דלתתא ושוב יוצא‬
‫בכח נוקבא עד שמקבל מאתר רחיקא ומחלקת‬
‫להימדות שכל מה שיכול ליכנס ממקומות רחוקיים‬
‫שיוכל להתכלל בכח מדות שבקדושה שיתכליל בכח‬
‫שכא‬ ‫ישר ים‬
‫אתתקפת כגיבור ואזלת ואקרי איל והוא כנ״ל כי‬
‫שוב עולה בבחינת משפיע להמדיות מעילא ■לתתא‬
‫כי תחלה ירד כח המקבל לקבל בלבוש היותר רחוק‬
‫בבחינת לילה ושוב בצפרא פלגת היינו מכנסת‬
‫להתכיללות המדות‪ ,‬ושוב עולה בבחינת זכר כי דכורא‬
‫איהו לגבי מלך דלתתא להשפיע אור ׳להאיר למה‬
‫שתחלה יצאה וירדה למטה להכניס כלים ועתה‬
‫עולה למעלה להשפיע אור וזה ■דאיתא )שם( ובג״ד‬
‫אתקריאת אילת השחר על שם קדרותא דצפרא כי‬
‫אז ההסתר היותר גדול שוילט טרם שמתחיל להאיר‬
‫מלמע^לה להגביר על כל מה שנלקט ונתברר •מאור‬
‫העליון ואז שולט החושך היותר גדול שבכל הלילה‬
‫וזה נקרא בזוה״ק בכל מקום החושך היותר גדול‬
‫קדרותא דצפרא‪ ,‬ולכן כתיב והביאתה ■אל תוך‬
‫ביתך כי גם ■לרב המתיר ביאה ראשונה במלחמה כי‬
‫ביאה ראשונה היא דוגימת ביאה ראשונה של אשה‬
‫שאינה מתעברת ממנה אלא שנעשית כלי אבל ביאה‬
‫שניה היינו להתכלל בקדושה ממש זהו רק אחר‬
‫שמכניס לביתו כי תחלה המקבל עצמו נקרא בית‬
‫וכדאיתא בזוה׳ק שמות )ד׳ ‪ ( :‬הכי תנינן כל דמקבל‬
‫מאחרא איהו ביתא מההוא דיהיב אכן כאשר‬
‫נתכלל אז נקרא שהובאה לתוך ביפו שכל כח כלי‬
‫קיבול שלו גבר על מה שקיבל‪.‬‬
‫וענין פלוגתת רב ורבי יוחנן כל אחד לפי שורשו‬
‫כי רב נגןרא אבא אריכא והוא מכח אבא‬
‫עלאה חכמה העליונה ובזה׳ק בראשית ) ב‪ ( :‬שרבי‬
‫שמעון קרא איותו ואת רבי אלעזר פניאל כי כשהש״י‬
‫מאיר ■משורש החכמה העליונה אז נתראה כי בכל‬
‫לבוש הרחוק יש השגחה פרטיית וממילא גם במלחימה‬
‫יש בקדושה כח משפיע כי באמת איש דרכו לכבוש‬
‫ורק שמתלבש בלבוש כח קבלה ולכן מה שנעשה כלי‬
‫ליכנס לקדושה ■בזה עצמו נמצא כח דכורא ורק‬
‫הבירור לאח׳׳כ צריך להתברר בפרט אבל בכלל גם‬
‫בזה יש כח דכורא להתגבר כי כל התגברות מכח‬
‫דכורא היינו ממה שהש״י משפיע בהסתר אור‬
‫יכול להתגבר להכניס הכלי ורבי יוחנן שורשו ממדת‬
‫מלכות כי שמו‪.‬רומז עליו שהוא בחנינה דלית לי׳‬
‫מגרמיה כלום ואיתא בב״מ )פד‪ (.‬דהדרת פנים לא‬
‫הוה לי' שזה רומז למדת מלכות ולכן אוסר גם‬
‫כי תצא‬ ‫םוד‬
‫ואף שיכולו גכינס לכרו קדושה גכלל כמו שנפש‬
‫מישראל שמקכל טוכה ככלל ועוד •לא העריכה 'להפכלל‬
‫בכל מערכת סדר על פי ■דכרי תורה איך ■להתנהג‬
‫בה והוא דוגמת אכילת האדם שמקבל המאכל‬
‫אכן לא נתכלל עוד בכחו בצורת אדם שיסייע לו‬
‫לכבוד שמים וכל ומן שהוא בכח הקבלה עוד הוא‬
‫בכח מקבל כי עוד ביכולת כח המשפיע לו להתגבר‬
‫עליו להטותו ■מרצונו‪.‬‬
‫אכן כאשד כבר קיבל ונתבילל באיבריו והעריך כחו‬
‫ועובד בכח זה את הש״י אז הוא גובר על מה‬
‫שקיבל לתוכו ^ומעריכו בסדר צורת אדם להתחסד‬
‫עם חסידים ולהתאכזר על אכזרי וכן בכל המדות‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזוה״ק הנ״ל ולא בעאת למיכל עד‬
‫דתיתי ותתהדר ■לאתרהא כי ענין אכילה הוא‬
‫להתגבר על מה שמקבל כדאיתא בריש פרשתנו י)ד׳׳ה‬
‫כי תצא( כי אז אין הזווג כשלימות כי עוד לא‬
‫נכנס דעת בהטובה שנתקבל וכן המקבל הוא עוד‬
‫בבחינת נוקבא עד שתשוב •לביתה היינו כנ׳^ל לכלל‬
‫הטובה שיתכלל בצורת אדם‪ ,‬ואז כח המקבל יתעלס‬
‫מכל וכל ולא יתראה כי אז המקבל יגביר חיל על‬
‫מה שקיבל כי כן הסדר בכל העולמות עד לעולם‬
‫השפל באדם התחתון וזה דאיתא שם וכד אתת‬
‫מתכנשין לגבה כל שאר תיון והיא קיימת באמצעותא‬
‫ופלגת לכל חד וחד היינו שיבא להתכללות המדות‬
‫וסימן ותקם בעוד ליילה ותתן טרף לביתה כי כל‬
‫הטרף והמזון הוא ׳מכח לילה היינו ממה שנברא‬
‫ההסתר כדי שיהי׳ כח כלי קיבול בעולם ואחר‬
‫שמקבל נקרא לילה כדאיתא בזוה׳׳ק בא )ל״ ח‪(:‬‬
‫לי׳ל עד לא קבילת דכר וכו׳ ובשעתא דאתחבר עמה‬
‫דכר כתיב הוא הלילה וכו' ׳ובאתר דאשתכחו דכר‬
‫וניקבא לית שבחא אלא לדכורא‪ ,‬אכן כל זה היינו‬
‫בעוד ■לילה שניכר כח החושך כי כאשר ישוב להתכלל‬
‫אז נקרא יום ולכן כל כח המקבל נקרא לילה‪ .‬וזה‬
‫דאיתח בזה״ק פנחס )רמ״ט‪ (.‬על חמה הזאת‬
‫אימתי פלגת להון כד צפרא בעי ■למיתי בעוד דאיהו‬
‫לילה וקדרותא סליקת לאנהרא כד׳׳א ותקם בעוד‬
‫לילה וגו׳ כיון דאנהיר צפרא כלהו שבעין במזונא‬
‫דילה וכו׳• ואיהי אזילת ביממא ואתג^לייא■ בלילא‬
‫ופלגא בצפרא יבג״כ איימרי אי^לת השחר לבתר‬
 ‫שרים‬
‫׳)■שם( אמרתי' אם בשעה• שכוונתי‪,‬לזכות נתחייבתי‬
‫וכו■׳‪ ,‬כי מת מצוה רו^מז ■ללבויש שהי׳ בו קדושה ונתרוקן‬
‫ממנה וכדאיתא צזוה״ק■ אמור )פ״ח ‪ ( :‬בענין לא‬
‫'תלין‪■ :.‬נבלתו‪,‬על העץ בגין'‪,‬דרוח מסאבא אשתכח‬
‫בליליא ואשתטה בכל ארעיא ■לאשכחא גופא בלא נפשא‬
‫שאותן הכחות• שלא ■נגמר לכושם יבקשו למצא ■לבוש‬
‫כי בכל מקום •שיש בו■ חיים ■וקדושה אין צו כח‬
‫ליכנס אכן כשנתרוקן החיים וישאר על הגוף דמות‬
‫כלי לאור והוא ריקן יחפוץ ליכנס בו ולכן גם רבי‬
‫עקיבא כשהרגיש שהסיר לב^ושו שנדבק בו ונא^חז‬
‫בהרגל ■רצה‪■! .‬מצא■ לוי לבוש מתורה ומצות בעולם ולכן‬
‫דימה כי ‪.‬במצוה■ זאת שיעסוק■ בלבוש שהי׳ לביוש‬
‫לאור • יאיר לו‪ .‬הש״י ■להשיג אור מקיף להתלבש בו‬
‫זבאמת ■ממצוה הזאת ■זכה להגיע למקום האיור ■אכן‬
‫הי׳ היפך מכוונת! כי כשאימרו לו שלא קייס מצוה‬
‫אז התעורר כי צריך להגיע לפנימית דברי תורה‬
‫!ממילא־ יצא לו אור מקיף מהם כי עיקר אור המיקיף‬
‫■■שהוא מקיים‪ .‬את ישראל הוא ממותרי אור הפנימי‬
‫כדאיתא בכתבי• האריז״ל כאשר יערו לכלי יותר‬
‫מכפי• כח‪ .‬קבלתה ועדיף על ■■סביביותיו זזה! האור‬
‫המקיף של ס ק ב״ ה המקיף את ישראל ברצון ובהארת‬
‫פנים שירגישו‪ ,‬ויראו באור השי״ת וזה שכתוב כאן‬
‫לשון שמלה כי ‪.‬שמלה הוא הבגד שמחובר להגוף‬
‫כ׳׳ש■ כי הוא כסותה לבדו הוא שמלתו לעורו‪ ,‬היינו‬
‫הלבוש שנעשה ‪.‬מההרגל שהוא לפי הרגשתו !תפיסתו‬
‫יתראה ■לו כי הוא כבר ׳מוריגל בהנהיגתו‪ ,‬וזה יוסר‬
‫גשתראה ■אור בהיר בתוך בית ישריאל ■ותראה כי‬
‫הלבוש האמתי הוא ■אור שהש״יימקיף בו את ישראל‪.‬‬
‫כי יקרא קן צפור לפניך וגו׳ שלח תשלח וגו׳ למען‬
‫יטב לך והארכת ימים‪ .‬במדרש תנחומא‪ ,‬אחרי!‬
‫מה‪ ,‬כתיב כי תבנה בית חדש‪.‬‬
‫ע‪,‬נין קן צפור‪.‬מבואר‪.‬מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון‬
‫■ הקדוש ‪-‬זללה״ה שבמצוה השייכת לאדם ■מפורש‬
‫אין לו ■להביט'• לשום כלל ומבואר‪ .‬שם דלזה ■נסמך‬
‫מצות מעקה שצריך לחום ■על דל שלא לשים אדם‬
‫שום רעה מ מה שישייג פעולה ‪,‬זאת שלא יבין עומקה‬
‫ולכן צריך לעבוד שלא ■יחשדנו אדם וכדאיתא בגמרא‬
‫שבת )כג‪■ (.‬מפני מה אמרה תורה להניח פיאה‬
‫בסוף שדה מפניי החשד‪ ,‬וזה שנסמך כי תבנה בית‬
‫כי תצא‬ ‫ס ו ד‬ ‫שכב‬
‫ביאה ראשונה וסבר שגם ראשית •ההכנסה■ צריך‬
‫להיות מכת התגברות בתיוקפא דרכורא מפורש‪.‬‬
‫והסירה את שמלת שביה מעליה‪ .‬איתא בליקוטי‬
‫תורה שזה רומז להלבוש שנעשה מהעבירות‪,‬‬
‫כי כל הנפשות שנעשקו במרחק רב ׳מהקדושה הוא‬
‫בסוד פגימת ‪,‬הירח שניטל אורם ונתלבשו כמלבוש‬
‫המסתיר האור ובאמת אין מקום שאין אור הש׳׳י‬
‫מקיפו‪ .‬רק שמלבישו כלבוש■ רחוק מאוד • ואור‬
‫המקיף הוא בריחוק מקום ‪ .‬ומנהיגו שלא מדעתו‬
‫וכמו שנתבאר‪: ,‬לעיל שאור המקיף במקום‪ ,‬שאין‬
‫הבריאה ׳מרגשת ‪ .‬אותו הוא ■מרומם אכן■ ברשעים‬
‫גמורים אז הוא ‪.‬כ״ש )תהלים ק״מ( ■זממו אל תפק‬
‫ירומו סלה שהוא בהנהגה ■מוסתרת עד שהוא׳ בהיפך‬
‫גמור מדעתו אכן כמקום שיש דברי‪ .‬תורה‪ .‬מוסתריים‬
‫אז• גם הנפש ■הזה כעצמו מרגיש קצת בהנהגה שהיא‬
‫שלא מדעתו אך הוא• תמיד נבוך בזה וכ״ש בתפלת‬
‫שלמה המלך ע״ה )׳מלכיט ■א‪ .‬ט( שבאם ■ח״ו יחטאו‬
‫ישראל אז הבית הז ה‪.‬י הי׳ עליון והיינו שינהג הש״י‬
‫בהנהגה שהיא שלא ‪.‬מדעת האדם וישראל ירגישו‬
‫שההנהגה היא מוסתרת‪ .‬מהם׳ •והוא יודע ‪.‬שהאור‬
‫נסתר ממנו ואינו ■יודע איזה הדרך ‪:‬ישכון אוריהש׳^י‬
‫אכן נפי שהיוא מורגל ׳ומוטבע כלכוש■ המרוחק ■'מא^וד‬
‫מאור וירצה •למצוא בלבוש הזה מה שיחסר לז ולכן‬
‫הוא תמיד •נבוך'ואינו •בנייחא‪• ,‬ולכן כל עוד••‪.‬שלא‬
‫הגיע הזמן ■לשוב למקורו ‪,‬להתדבק ‪.‬באור אז עוד‬
‫יברח כשיראה אור כי ידמה■‪,‬לו שזה■ גורם •לו עכירות‬
‫בדעתו וכמו שמצינו ברצי עקיבא שאמר‪ .‬כשהייתי עם‬
‫הארץ אמרתי מי יתן לי ת^למוד חכם 'ואנשכנו כ׳חמיור‬
‫)פסחים מט ‪ •(:‬כי באמת הרגיש שכל מה שאינו‬
‫בנייחא הוא ■מחמת‪ .‬שאינו במקומו ואור התורה‬
‫■שהי׳ עתיד להגיע אליו הרגי־ש בו אכן ■לפי שהי׳‬
‫בלבוש הרחוק מורגל צו וראה שאור הזה ■הוא מתנגד‬
‫ללבוש המורגל ‪3‬ו‪ ,‬אכן בעת שהגיע עת ■להפשיט‬
‫לבושו ■הזה ולראות באור דברי'תורה■ איתא בירושלמי‬
‫נזיר )פרק ז׳ ה״ א( ■אמר רבי עקיבא תחלת ■שימושי‬
‫לפני ■חכמים מצאתי מת מצוה וטפלתי בו שלש‬
‫פרסאות כשבאתי לפני חכמים אמרו לו־ על 'כל‬
‫פסיעה ׳ופסיעה כאלו שפכת דמים שמת מצוה קונה‬
‫מקומו ומזה ׳ התעורר■ לשמיש ת״ח תמיד כדאיתא‬
‫שכג‬ ‫ישר ים‬
‫לשער אחמשים‪ .‬שבשערי בינה שלא נמסר לשום ברי׳‬
‫כי שער החמשים היא חוזר ■להתחלה שנעוץ סופן‬
‫בתחילתן והענין כי מידת ■מלכות שמים היא שורש‬
‫הבריאה כדאיתא בזוה״ק‪ .‬שסוף מעשה עלה במחשבה‬
‫תחלה‪ ,‬והענין כי תחלה כשעלה במחשבה ■הי׳ בכתר‬
‫כדאיתא בתיקויני הזהר שמחשבה היא ■חכמה ועלה‬
‫במחשבה היינו כתר‪ ,‬והענין שתחלה העלה הקב׳׳ה‬
‫להתעלות■ גמר' הבריאה שהוא מדת מלכות שתקבל‬
‫משורש הכתר היינו שתיקון שורש נקודת הכתר‬
‫שבמלכות עד שמקומה שם שנתן השי״ת למידה זו‬
‫התעלות שיהי׳ לה מקום במקור‪ ,‬ומשם התחיל‬
‫שורש הבריאה שכמו שרצונו התחיל להתלבש בלבוש‬
‫על גבי לבוש עד תחתית הלבושים כן ■נכלל בהרצון‬
‫הזה גמר המעשה שהיא מדת כנסת ישראל מלכות‬
‫שמים וכדאיתא בתיקוני הזהר תיקון הקדמה )דף‬
‫יא( בראשית דא אורייתא דאיתמר בה ה׳ קננו‬
‫ראשית דרכו • ודא שכינתא תתאה דאיהו ראשית‬
‫לנבראים ואיהו אחרית לחכמה עלאה ובגינה אתמר‬
‫מגיד מראשית אחרית כד איתנטילת מכתר אתקריאת‬
‫עטרת תפארת עטרה בראש כל צדיק וכו׳ כי כן‬
‫(‬ ‫יסד הש׳׳י מדת המלכות וכדאיתיא‬
‫ה׳ בחכמה יסד ארץ •אבא יסד ברתא שאחר שמדת‬
‫כנסת ישראל עלה במחשבה ראשית התלבשות בירודתה‬
‫להתגלות • בבריאה הוא בחכמה‪ ,‬שזה עיקר יסוד‬
‫הבריאה שאחר שמצד השי׳׳ת נתן מקום שתצא מדה‬
‫זו אכן בעוד דבקותה במקור הוא מצד המאציל גם‬
‫חשך לא יחשיך ולפני׳ לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה‪.‬‬
‫ועיקר הבריאה ה׳וא שגם במקום ההסתר והחשך‬
‫גם שם לא תתבטל נקודה הזו ותוכל להתעורר משם‬
‫שתעלה עד לשרשה‪ ,‬ו׳להראות ולברר לעין שגם‬
‫בחושך נמצא אור‪ ,‬וזה עיקר הבריאה שתרד להתלבש‬
‫בהדרגה מודרגת מאד לא שתתלבש בלבוש עב‬
‫מאוד בבת אחת שתתבטל בתוך הלבוש רק בכמה‬
‫לבושים‪.‬זה ע״ג זה שהראשון הוא קרוב במהותו לאור‬
‫( נתעטף הקב׳׳ה בטלית‬ ‫השרשי וכדאיתא )‬
‫שכולו ^אורה שגם הלבוש הוא אור‪ ,‬והלבוש השני‬
‫עב קצת יותר עד שבהדרגה נתלבש בלבושים ■עד‬
‫שהלבוש האחרון הוא■ הסתר גמור‪ ,‬ולפי שלא נתבטל‬
‫מיד בלבוש עב יש לזה כח להתעורר ולבקוע כל‬
‫הלבושים לפי שהלבוש הראשון הקרוב מתעורר תיכף‬
‫כי תבוא‬ ‫םוד‬
‫הדש שמי שמקיים בשלימות מצוח שלוח הקן כנ״ל‬
‫לזה בו;ה הש״י בית והביה שהשי׳׳ה בונה אין בו‬
‫שום פחד לשמא יפויל הנופל כי עיקר גמר הבית‬
‫שבנה הקב״ה הוא לדוד המלך ע״ה כמו שנאמר‬
‫והגיד •לך ה' כי בית יעשה לך ה׳ )שמואל ב‪ .‬ז׳(‬
‫וכדאיתא במס׳ )פסחים קי ט‪■ ( :‬נתנו לאברהם לברך‬
‫אומר שאינו יכול ■לברך שיצא ממנו ישמעאל וכן כל‪.‬‬
‫האבות והמנהיגים עד שנתנו •לו לדוד ואמר לי נאה‬
‫לברך אף כי שונאי דוד קערגז עליו אכן באמת לא‬
‫חיישינן ■לחשד ממי ■שאינו דן את חבירו •לכף זכות‬
‫בפני זה •אין צריך לנקות עצמו כלל אלא כל היכא‬
‫שיש מקום לחשדו וכי ה אי גוונא תירץ כבוד אאמו׳ץ־‬
‫הרב הגאון הקדוש זלילה׳׳ה במס׳ שבת■ )שם( חצר‬
‫שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות היינו שלזה‬
‫שיעבור יהי׳ מקום לומר שפתח הזה הוא יותר‬
‫פרסום וכן בפיאה אם יניח במקום אחד יהי׳ מקום‬
‫לומר שבמקום האחר הוא יותר נכון להניח פיאה‬
‫ואין הדבר מבורר שאף מי שאינו חשוד לדון את‬
‫חבירו •לכף חוב ג׳׳כ יוכל לחשידו‪.‬‬
‫ולכן בדוד המע׳׳ה מי שהי׳ מביט להסתכל בו‬
‫בעין יפה ■לא ראה עליו שום שמץ דבר לחשדו‬
‫כי הש״י בנה לו בית נאמן וכ״ש בדוד עם יפה‬
‫עינים וכדאיתא במדרש )רבה תיולדות סג( ששמואל‬
‫הי׳ סבור שהוא שופך דמים ‪:‬והראה‪ .‬לו הקב״ה‬
‫שהוא עם יפה עינים ■והוא שניתן לו בעת משיחתו‬
‫שיאיר ביו מהטוב הנמצא בפנימיות מעמקי לבו‬
‫שהוא מלא רצון ולא הי׳ צריך לנקות ולייפות עצמו‬
‫מדעתו כלל וכדאיתא בזוה׳׳ק פנחס )רכ״ז‪ (.‬לפי‬
‫שדוד המלך ע׳׳ה הי׳ לבו חלול בקרבו כמ״ש ולבי‬
‫חלל בקרבי לכן הי׳ כנור של דוד מנגן מאליו כי‬
‫לבו חלל בקרבו מורה על •מצות שלוח הקן שמצדו‬
‫אין בו שום דבר שימלא את לבו לבלתי יוכל להטותו‬
‫ולכן הי׳ תמיד מלא רצון אף בעת שהי׳ ישן וזה‬
‫דאיתא בזה״ק שמות ) ח׳ ‪ ( :‬שמשיח בן דוד הוא‬
‫בהיכל קן צפור‪.‬‬
‫פרשת תבא‬
‫ו ל ס ח ת ■מראשית כל פרי האדמה‪ .‬ענין של מצות‬
‫בכורים בפרשה הזאת שהיא החמשים שרומז‬
 ‫ישרים‬ ‫כי תבוא‬
‫זורע זרע וגו׳ וכפיב לכם יהי׳ לאכלה ' ולא יפיר‬
‫כיון דחטא וייצר הרע אשפאיב בגופא דייליה ובכל‬
‫א ינון פולדופ עביד דינא ולבפר אפא נח וחמא‬
‫דהא ■גופא איפ׳בני מאפרא דיצר הרע ■אקריב קרבן‬
‫כמה דאקריב אדם מה כפיב וירח ה׳ אפ ריח‬
‫הניחוח וגו‪ /‬וכפיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו‬
‫אמר קב׳׳ה מכאן והלאה הואיל וגופא אשפאיב‬
‫מההיא יצר הרע יפענג גופא כמה דאפחזו לי׳ יכול‬
‫בשרא כירק עשב נפפי לכם אפ כל כד אכיל בשרא‬
‫מההוא בשרא אפענג בשרא דילי׳ ואפעריב דא בדא‬
‫ואפרבי גופא מניה ומההוא עונג גופא חטא בכמה‬
‫חטאין אמר קב׳׳ה כפרה על גופא בשרא אכיל‬
‫ובשרא איפרבי מני׳ וביה חטא בגין כך לכפרא‬
‫על בשרא■ בשרא ובשרא דאכיל בשרא עביד דמא‬
‫לגופא בגין כך דמא דאשפרי מההוא בשרא ■לבר‬
‫איפעביד לכפרא על דמא וכו׳‪.‬‬
‫ולהראופ שאף במקום הזיה יש אור הראשון ממה‬
‫והענין כמו שביאר אאימו׳ד שקודם החטא לא‬
‫הסכימו כל הבריאים לכנוס ולהפכלל באדם‬
‫שמאחר שהם פמיד מקיימים רצון בוראם מפני‬
‫שאינם בעלי בחירה‪ ,‬אכן כיון שחטא האדם נכנס‬
‫החטא בכיל הבריאים כי כולם נשפפפו בבריאפ‬
‫האדם כמו שביאר אאמו׳׳ר זצ^ללה׳׳ה בפרשפ בראשיפ‬
‫דרכו במבול ולכן‬ ‫וממילא ■השחיפ כל בשר אפ‬
‫שבזה‬ ‫הסכימו אח״כ להפכלל בצורפ אדם אף‬
‫נכנסו לאחריופ ולסכנה שמא יעשה אדם בכחם‬
‫נגד הש״י ויהי׳ מסייעים ידי עוסקי עבירה אכן‬
‫עם כל זה הסכימו כיון שכברינפקלקלו הם מרוצים‬
‫ליפנוס לאחריופ לפי שהאדם יכול להעלופם כשקיים‬
‫בכחם שיכניס בו אם יקיים רצון הש״י יפעלו גם‬
‫הם‪ ,‬והנה לזה ניפן מאכל מהבריאים לאדם כדי‬
‫שיפעלו על ידו ועיקר הוא אחר החטא כנ״ל שאחר‬
‫שנברא האדם משיפוף והצטרפופ כל הבריאה ואף‬
‫שחטא קודם שאפל בשר ■א^בל קודם החטא ג״כ הי׳‬
‫באדם משורש כל הבריאה אכן לא הי׳ נכנסים בפוכו‬
‫רק השפפפו בו בבחיינפ מקיפים כמו שיש לאדם‬
‫קיום ממה שמכניס לפוכו כמאכל ומשקה וכן יש‬
‫לו הגנה ממה שמקיף ׳סביבו׳ כגון מלבושים וביח‬
‫דירה‪ ,‬ולכן קודם החט׳א לא השפפפו בו רק‬
‫בבחינח מקיפים שיוכל להשפמש בהם לצרכו‪ ,‬אכן‬
‫סוד‬ ‫שכד‬
‫להזדכך וממילא ׳מסיוע לבקוע ולזכך לבוש הקרוג‬
‫לו וכן כולם עד שמבקיע כל המסכים‪ ,‬זכן הפלבש‬
‫כל פעם שפוכל ■לקבל ולהעלופ ממדה שלמעה הימנה‬
‫ונפלבש בבינה שפוכל לעורר מדה זו וכן ‪ 5‬מדפ‬
‫החסד וכן בכל המדופ פוכל ■להפעורר ■ולעורר גם‬
‫הלבוש שגם לבוש הזה הוא לבוש למה שעלה במחשבה‬
‫פחלה עד שבגמר צאפ מדה זו בלבוש עצמה היינו‬
‫לבוש מלכופ‪ ,‬שהיא פכליפ ‪.‬ההספר כי מלכופ מורה‬
‫שנדמה שנמסר כפ בחירה להבריאה שפוכל להמליך‬
‫אפ בוראה בבחירפה וגם פוכל לפעול בכפ בפירפה‬
‫כרצונה‪ .‬ובאמפ בזה נשלם הרצון כדאיפא בהקדמפ‬
‫( מלכופ פמן ה׳ ובה אפקרו‬ ‫פיקוני הזהר )דף‬
‫יקוק בשלימו שבע זמנין אפקריאפ בה ואיפ בהון‬
‫כ״פ אפוון דאפמר בהון ועפה יגדל נא כח ה׳‬
‫)במדבר י״ד( שבהגיע מדה זו למקום זה יש לה‬
‫כח מכל המדופ שמסייעין אופה לבקוע כל ההספ רופ‬
‫שישראל עלו במפשבה להראופ שגם במקום ה ספ ר‬
‫יש כבוד שמים אף שהיא בלבוש ההספר‪.‬‬
‫והנה ידוע ששורש הפחלקופ המדופ הוא במקום‬
‫בינה ששם המדופ מפפיילים להפפלק ופל‬
‫מדה כלולה מכלם עד שמספעפים ־ לחמשים שערי‬
‫בינה שכל מדה כלולה מכלם עד בגמר צאפ המדופ‬
‫לפועל במלכופ שבמלכופ אז מפגלה האור מהיהסד‬
‫הראשי ששרשו בכפר עליון כדאיפא בכפבי האריז״ל‬
‫)בריש ביאור האדרא( שפסד גמור הוא רק בכפר‬
‫יזה הוא שער הפמשים שלא נמסר לשום ברי׳ והוא‬
‫חוזר להפחלה‪ ,‬ולכן בפרשה זו שהיא החמשים נאמר‬
‫מצופ בכורים שהיא ג״כ ■חזרה להפפלה שמקריב אפ‬
‫ראשיפ מהאור הניפן לו וכמו שנפבאר‪.‬‬
‫ובנית שם מזבח לה' אלקיך וגו‪ /‬וזבפפ שלמים‬
‫ואכלפ שם ושמחפ לפני ה׳ אלקיך‪ .‬בפסחים‬
‫)דף ק״ע‪ (.‬ילפינן מזה לשמחפ יו״ע דבזמן ש‪ 3‬יפ‬
‫המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר‪.‬‬
‫ענין שמחה בבשר כדאיפא בספרי פורה פ׳ לך‬
‫)דף פ ט‪ ( :‬בענין קרבנופ שעד לא חטא אדם‬
‫כפיב ייאמר אלקים הנה נפפי לכם אפ כל עשב‬
‫שכה‬ ‫ישר ים‬
‫זה אינו מעצם כתי״ה‬
‫הגדתי היום לה׳‪ .‬שבזה היום שהאדם בא על‬
‫קביעת מקום שבא למקום המקדש אז הי׳‬
‫רואה שהמחשבה הראשונה הי' גם כן מהש״י לכך‬
‫יש ■לו קביעות מק‪.‬ום אשר נתת לי ולא בעבר הירדן‬
‫שנטלת מעצמך וחד אמר לפי שאינה זבת חלב ודבש‬
‫ואלו השני טעמים הם אחד כי שנטילת מעצמך מורה‬
‫שנטל בלי רצון הש״י ולכך היא אינה זבת חלב ודבש‬
‫כי זבת חלב ודבש מורה שזב מהש׳‪ v‬בלי שום יגיעה‪,‬‬
‫מאי בינייהו חיצי שבט מנשה איכא בינייהו היינו‬
‫שכל הטובות מזה העולם אין מוסרים א״ע להאדם‬
‫אלא ■אם האדם יכול למסור הכל להש״י כמו שמצינו‬
‫באברהם אבינו ■)תנחומא בהר א( אמר הקב׳׳ה‬
‫שאף אניי מכרתי העולם כולו לאברהם ופו׳ שהי׳‬
‫כל העוילם ברצונה להמסר ■לו מחמת שאברהם אבינו‬
‫הי' ביכולתו להקנות כל העולם כולו ■להש‪/‬ע ולכך‬
‫היא זבת חלב ודבש שזב מעצמו בלי שום יגיעה‪,‬‬
‫וכשהולך ביגיעה זה הוא מחמת שאינו יכול למסור‬
‫א׳׳ע להש׳‪ ,v‬וחצי שבט מנשה הגם שלא נטלו מעצמם‬
‫אעפ״כ היו יראים למסור להש״י כי אולי לא יחזיר‬
‫להם לכך לא הי' זבת חלב ודבש ואין 'מביאים‬
‫ביכורים משם כי בכורים הוא שהאדם מוסר הכל‬
‫להש״י וכן בד״ת היא גם כן כך כמו שאיתא בזוה״ק‬
‫>בהר קי א‪ (:‬בתרין זינין אקרון ישראל לקב׳׳ה‬
‫עבדים דכתיב עבדי הם ואקרון בנים דכתיב בנים‬
‫אתם וכו׳ בזמנא דידע לי׳ ב׳׳נ לקב״ה בארח כלל‬
‫כדין אקרי עבד וכו׳ ולית ■לי׳ רשו לחפשא בגני־זוי‬
‫וברזין דביתיה‪ ,‬בזמנא דידע ליה ב״נ בארח פרט‬
‫כדין אקרי בן רחימא דיליה וכו׳ ואע״ג דאקרי בן‬
‫ברא בוכרא לקב׳׳ה ופו' לא יפוק גרמי׳ מכללא דעבד‬
‫ופו'‪ .‬והיינו שאף מי שידע בארח פרט ידע מאורח‬
‫כלל גם כן היינו גם כן כנ״ל מחמת שמבורר מאוד‬
‫שיכול למסור הכל להש׳‪.v‬‬
‫הגותי היום וגו' ארמי אובד אבי היינו שזה‬
‫•שהי' מביא ‪,‬ביכורים הי׳ בכאן במעלה ‪ ,‬יותר‬
‫גבוה מהכהן שהכהן היא עבודה ■ועבודה היא ■רק‬
‫להסתילק מן הספק שנקרא ירא ה׳ שירא ליקח שום‬
‫דבר ובאמת מצינו בגמרא חולין )מד ‪ ( :‬שזה נקרא‬
‫כי תבוא‬ ‫םוד‬
‫אחר החמא שהוצרך לתקן אותם ג״כ ננ״ל בהכרח‬
‫שימים אותם לתוכו בבחיגת פ>ימיות שהוא יקיך‬
‫אותם היינו לאכול מהם‪ ,‬הי מו שיגביר עליהם‬
‫ייכנסו בתוכו ויתכללו בו ממש עד שלא יופר מהותם‬
‫אז נעשה מהם צורת אדם בשלימות ואז יוכלו‬
‫להתעלות‪.‬‬
‫אכן לזה צריך האדם תחלה להתעלות בעצמו כדי ■‬
‫שיוכל לקבל מהם אל תוכו וכדאיתא במס׳‬
‫חולין )דף פד( לימדך תורה דרך ארץ שלא יאכל‬
‫אדם בשר אלא בהזמנה מקרא דאשר יצוד‪ ,‬היינו‬
‫שיהי׳ כלי קיבול שיוכל להכניס כוחם לתוכו ולא‬
‫שכחם יגביר עליו‪ ,‬וכן לא יאכל אדם בשר אלא‬
‫לתאבין מקרא דכי ירחיב ה׳ את גבולך וגו' כי‬
‫תאוה נפשך לאכול בשר‪ ,‬והעכין כמו שנזכר בכתבי‬
‫האריז״ל שתאות אכילה היא מפני שהמאכל מתאוה‬
‫לכנוס באדם להתעלות על ידו‪. ,‬ולכן בבשר לא יאכל‬
‫האדם עד שירגיש תאוה היינו שיסכים כח בעל‬
‫החי שירצה להתכלל בו כנ״ל וכמו שנתבאר ענין‬
‫בפרשת בהעלותך‪.‬‬ ‫בשר בענין‬
‫והגה ממקום הזה שורש השמחה שהבעל חי נראה‬
‫שאבד ■והפסיד על ידי חטא האדם ובזה שיתכלל‬
‫בהאדם ישוב לחזות באור‪ ,‬וזה שנזכר במקום הזה‬
‫שמחה אחר שנכתבו דברי תורה על אבנים הייינו‬
‫שבכח האדם להכניס אור אף לדומם וזה הוא ע״י‬
‫הכנה לקבל דברי תורה לקבוע א!ותם גם בג‪.‬וף והוא‬
‫רק על ידי שיכניס אדם יראה עצומה בנפשו וכ‪-‬מו‬
‫שנצטוי לקביל בהר עבל דברי תורה באוים וגיזום‬
‫להזכיר ברכות וקללות וכדאיתא במדרש תנחומא נצביס ג׳(‬
‫כאדם שאומר לחביירו העבר בך קללה■ אם תעבור‪,‬‬
‫ומזה נקבעו דברי תורה גם בהגוף שיהי׳ נבלל‬
‫בדברי תורה ועל ידי זה יתוקן כל הבריאה אף‬
‫במקום שנדמה שנאבד התקוה‪.‬‬
‫וזה עיקר הגורם שמחה כדאיתא בירוש׳למי שקלים‬
‫פרק שלישי )משנה ז( רבי אבהו אתי לטברי׳‬
‫חמינא רבי יוחנן אפוי נהורין אמרו תלמידוי לרבי‬
‫יוחנן אשכח רבי אבהו סימא אתיא לגבי׳ אמר לי׳‬
‫מאי אורייתא חדתא שמעית אמר לי׳ תוספתא עתיקא‬
‫קרי עלי׳ חכמת אדם תאיר פניו‪.‬‬
 ‫ישרים‬ ‫כי תבוא‬ ‫םוד‬ ‫שכו‬

‫להש״י והיינו כי מכיר שמצד עצמו הוא חסר מכל‬
‫וכאשר יראה אור הש׳׳י בזה עצמו ישלים ‪.‬מה‬
‫שתסר לו‪,‬וכ״ ש לאברהם התהלך ■לפני ו הי׳ תמים‬
‫כי‪,‬כל עיקר האסרון הוא שתסר אור הש״י ושלימות‬
‫■‪,‬‬ ‫נפש מישראל■ הוא הכרת אור הש׳^‪.‬‬
‫לו תקיפות כל כך שאין צריך לעשות שום דבר‬
‫ראה תאנה שביכרה רימון שבכרה וכו׳ ואומר‬
‫הרי זה ביכורים ובעת ההבאה הי׳ אומר עוד‬
‫הפעם הרי זה ביכורים ) מ ס׳ ביכורים פ״ג מ׳׳א(‪.‬‬
‫■והענין ’ הוא ' כי האומות הם רוצים להכחיש את‬
‫מישראל שבכל מקום שרוצים ישראל להכיר‬ ‫הדעה‬
‫את הש״י שם הם מקשרגים שבעת שהאדם מתחיל‬
‫■להכיר את השי׳׳ת אז באיים בני ישמעאל לקערג שהם‬
‫אומרים שאיין מועיל עבודה כלל שהדעה שלהם היא‬
‫בהתחילת בריאתעולם‬ ‫עלוב ושאינו עלוב מי נדתה מפני מי מזה נראה שגזירה קדומה שהש״י העביע‬
‫האדם וזה הוא נואף‬ ‫שאצל הש״י הל׳׳ת היא יותר גדול‪ .‬אמנם ממה שיהי׳ כך ומה מועיל עבודת‬
‫שאומר שיש הש״י בכאן ׳אך הוא אינו מכירו‪ ,‬ולבסוף‬
‫כשאדם מקבל העובה באים בני עשו לקערג שאומרים‬
‫שאין אידם יצריך לעבודה כליל שבילי דעת האדם‬
‫מכוון לרצון הש״י שזה הם מודים שיש השגחה‬
‫פרמיית אך שהוא נקי מאביו ואמו וזהו רוצח‬
‫שאומר שהוא מכיר הש״י אך הש״י אינו מכייר אותו‪.‬‬
‫הוא משנייהם שהוא אומר שבאמת האדם‬ ‫ועמלק‬
‫צריך לע^בודה ומועיל עבודה אך אין האידם יכול‬
‫לברר א׳׳ע שבמחשבה אי אפשר לברר כלל ולכך‬
‫לנגדו צריך להיות בשמירה גדולה להבייא למקום‬
‫המקדש וימסור הכל להש״י כמו שאיתא בגמרא‬
‫בבא מציעא )מב‪ (.‬כספים אין ■להם שמירה אלא‬
‫בקרקע וכו׳ והאידנא דשכיחי גשושאי אין להם‬
‫שמירה אין לו שמירה עד שיבא אל המקיום אשר‬
‫יבתר ה׳ כדכתיב )ישעיי׳ ס( תחת בשתכם משנה‬
‫וגו׳ בארצם משנה ירשו ואלו השני תנועות מוריים‬
‫נגד ישמעאלי ועשו היינו שימשיך אור לשני המקומות‬
‫האילו‪.‬‬
‫שמכיר עצמו 'לבעל חסרון וכאשר נדמה לו שהשיג‬
‫ו הי נ ח תו לפני ה׳ אלקיך ושמחת בכל המוב‪ .‬השמחה‬
‫היא ממה שנשאר לאדם השארה מהבאת‬
‫ביכורים ‪ ,‬שבכל מיצוה הוא רק בעדנא דעסיק בה‬
‫ומהבאת בכורים נשאר בקניין אח״כ לאחיר הבאה‬
‫גם כן ומזה הוא עיקר השמחה ולזה כתיב אח״כ כי‬
‫יגיע כפיך שרואה עריפה 'לעצמו הייינו שאינו‬
‫מסתלק מן הספק‪ ,‬אלא העינין הוא זה שמגורר‬
‫מאוד‪ ,‬שאק לו שום נגיעה אצל זה הוא כחא דהתירא‬
‫עדיף שיכניס זאת בין ישראל ואצלו הוא העשה גדול‬
‫ולפעמים יש' שהלא תעשה היא יותר גדולה שיש‬
‫משל לאחד שיודע בוודאי שיש לו זה ‪,‬הדבר אין‬
‫צריך להתפאר שיש לו כמו שבת דכתיב )ישעי׳ נח(‬
‫וקראת לשבת עונג היינו הלא תעשה שאין צריך‬
‫לעשות זהו עונג ועוד מצינו שהעשה היא ‪-‬יותר‬
‫גדול כמו אנכי ה׳ אלקיך שזה הוא העיקר שתקבל‬
‫מלכותו אמנם כל העשה נועל רק מהלא תעשה שהש״י‬
‫צימצם עצמו שאם יפתח השי׳׳ת את אורו לא הי׳‬
‫יכול האדם לעשות כלום כמו‪ ,‬שאיתא במגלה )כע‪(.‬‬
‫שמצינו אצל הקרבת קרבן לשם ששה דברים וכו׳‬
‫לשם מי שאמר ו הי' העולם )זבחים מר‪ (.‬נראה‬
‫מזה שחפץ בהוויית עולם שהברואים יתהוו בעולם‬
‫נראה שהעשה היא י‪,‬ותר גדול רק שבאמת איון‬
‫שום נ״מ רק כשהמלך נכנס אציל זה זה הוא הגדול‬
‫וכו׳ לכך כאן בהבאת בכורים שעבר דרך‪ .‬כל השערים‬
‫כדכתיב ארמי אובד אבי וגו' וירד מצרימה וגו׳‬
‫שהי׳ לו כמה מימושים ואח׳^כ נתברר שאפילו הכלי‬
‫חול הוא גם כן מלא קדושה אז הי׳ גבוה מהכהן‬
‫שהוא רק ל״ת אבל קודם הבכורים שעומד עדיין‬
‫בהשער אז הכהן יותר גבוה היינו שב ואל תעשה‬
‫עדיף‪ ,‬ולזה רומז הקריאה והשתמוי׳‪ ,‬קריאה היא‬
‫על ההתחלה שהאדם מתחיל להתפלל ומסתמא‬
‫כשהש״י שלח אליו בלבו להתפלל מסתמא יש לו‬
‫מסרון לכך צריך להתפלל להש״י שימלא לו חסרונו‬
‫מסרון‬ ‫כי האומות אינם מתפללים רק כשיש להם‬
‫ומכירים מזה שצריכים להש״י וזה נקרא )ישעי׳‬
‫מד( לפסלו ■יסגד ■לו שאינו מכיר רוממות הש״י ורק‬
‫מביוקשו אז נדמה לו שהוא שלם והוא ברי׳ נפרדת‬
‫להש״י‬ ‫בפני עצמה היינו שמכיר מתוך חסרונו שצריך‬
‫אבל בישראל מתפלל להש״י קודם כי הש׳ע שולח לו‬
‫תפלה מקודם שיראה לו חסרונו ולזה רומז קריאה‪,‬‬
‫והשתתוי׳ רומז לאחר שקיבל העובה שימסור אותה‬
‫שכז‬ ‫ישרים‬
‫היינו צי כל הרע שיבא ‪:‬לאדם׳ ה ו א רק מזה■ שאינו‬
‫עומד על מקומו והאומות כל אחיזתם הוא מחמת‬
‫שאינם עומ‪-‬דים ‪:‬יעל מקום ׳שמרביעים כלאים ■כדי‬
‫שכל דבר לאי יחזור ■למקומו כמו שנברא מהש״י‬
‫ושיהי׳ '■בהסתרה כדאיתא בגמרא׳ מו׳לין )זיי״ן‪(:‬‬
‫שיכל■ ז ה' הו אי מחמת שיראים פן ■ישול השי׳׳ת ■מהם‬
‫הש\בה■ לכך מערבין הם הכחות שלאי יוכל לחזור‬
‫כל דבר למקומו אבל־'בישראל העיקר ■הוא שכל‬
‫דבר עומד על מקומו ■להסתכל נכח הש״י וכשיש‬
‫■להם דברי ־תורה׳ בקביעות ■דאיהו בית דילה ■קן‬
‫דילה היכל די^לה זהו י ושמתי מקום ומזה ■יצמח‬
‫ונשעתיו מה ׳נשיעה יפרה ורבה אף אלו־ פרו •ורבו‪,‬‬
‫ושכין יתחתיו היינו׳ שילך עמהם'־כל הסייעתות‪ ,‬ול^א‬
‫ירגז עוד״של‪-‬א ■יהי׳ עליהם שום־ מקשריגים וברך■‬
‫את עמך׳ ישראל י בבנים י ובנות ואת האדמה אשר‬
‫נתת לנו בשל ומשר ובולדות בהמה‪ ,‬כאשר נשבעת‬
‫לאבותינו י ארז ■ זבת חלב ודבש כדי שתתן שעם‬
‫בפירות )מעשר שנייפ״ה( י היינו שיהי׳ לך נייחא‪,‬‬
‫אלו■ השני י מעשרות מרמזים על ’ יראה רק החיילוק‬
‫הוא מעשר שני הוא י הן יראת ה׳ היא חכמה‬
‫היינו שיש לו החכמה בקביעות ויש לו דברי תורה‬
‫י‬
‫דאורייתא ־מחכמתא נפקת ומעשר ראשון הוא וסור‬
‫מרע בינה היינו שאין לו עדיין בקביעות‪ ,‬שבינה‬
‫הוא שמבין דבר י מתוך דבר וצריך תמיד לנגדו דבר‬
‫שיבין ■ממנה ומאילו השני מעשרות נושל אח״כ מעשר‬
‫עני שאחר שהגוף נעשה מלומד ביראה רואה שהעיקר‬
‫הויא׳ העני שזה העני הוא לא כעבד שהוא תחת‬
‫רשות אדונו ונושל השפעתו ע״י אמצעי רק העני‬
‫הוא העיקר ואתה רק הצנור שעל ידך תרד ההשפעה‬
‫שכל הברואים לצביונן נבראו שבשעת הבריאה הי׳‬
‫זה רוצה שיהי׳ זכות לאחר על ידו‪.‬‬
‫ל א' אכלתי באוני ממנו‪ ,‬היינו אף שהי׳ ■לו דברי‬
‫תורה בקביעות על ידי השני מעשרות האלו‬
‫עכ״ז לא הי' לו ' דברי שיתנגד לעבודה‪ ,‬וילא אכלתי‬
‫ממנו בשמא היינו שלא הי׳ ■לו מהיראה שום עצבות‬
‫שאין השכינה שורה מתוך■עצבות‪ .‬ולא נתתי ממנו‬
‫למת ומקשה הירושלמי ‪).‬פ״הה״ה( וכי השתא לחיי‬
‫לא למת מיבעי‪ ,‬אלא י הענין הוא דסד״א מחמת‬
‫שמעשר שני הוא מרמז שיש לו דברי תורה בקביעות‬
‫כי תב א‬ ‫‪D‬ו ד‬
‫תכלה ■לעשר שהש״י מלמד אותנו האיך שיהי' השמחה‬
‫לעולמי עד‪ ,‬מעשר‪ :‬ראשון הוא ׳שהאדם מוסר הפל‬
‫להש״י ומעשר ישני הוא ״ג״כ כך■ ׳שמוסר א״ע־ ■להשיי״ת‬
‫כמו שאיתא על יעיןי אבינו ע׳ ה שמדתו הוא שלא‬
‫ישמוך עצמו על גירוריס ורק רוצה• לראות ת מיז‬
‫באור ואיתא עלי מאמר הכתוב )ויצא ־■כח( וכיל אשרי‬
‫תתן לי עשר אעשרנו לך אעשרנו לבתרא כי •קמא‬
‫)כתובות נ‪ (.‬רק בזה המעשר שני מתחיל הציוף‬
‫ג״כ לקנות שהגוך נעשה מלומד ביראה כדכתיב‬
‫)ראה יד( למען תלמד ליראה‪ ,‬ומעשר עני הוא‬
‫זריעה שיהי׳ הולדה כמו חשה שמתחלה הי׳ מן‬
‫העפר ואח״כ נותן■ האדם חזרה ■להעפר ונעשה‬
‫מזה הולדה חדשה כך מעשר עני מזה׳ שאתה נותן‬
‫■לעני נעשה הולדה חדשה כי העני הוא■ עיקר־ הבעל‬
‫הבית כדאיתא במדרש תנחומא )ראה מו( י ונפש‬
‫בעליו הופחתי זה מעשר עני שמי יכול בניקל •כל‬
‫כך לומר לה׳ הארץ ומלואה כמו העני שהוא רואה‬
‫שאין לו כלום ומזה יהי׳' לך השמחה •לעולמי ■עד‪.‬‬
‫ונתינה לעני הוא כמו שמוסרו ׳ומיחזירו למקורו‬
‫וכמ״ש )משלי יש( מלוה ה׳ מונן דל‪.‬‬
‫ה ש ל ן י פ ה ממעון קדשך מן השמים ‪.‬היינו■ שאתר‬
‫כל הבירורים הנ״ל יתהפך ממדת פרעניות‬
‫למדת הרחמים‪ .‬איתא במדרש )פרשה זו( שבכל‬
‫מקום השקיפה הוא‪ .‬ל ר ע ה‪ .‬מוז מזה שהוא לשובה‬
‫והאיך שייך בהשי׳׳ת השקפה לרעה והלא כתיב‬
‫)עיין בסה״ק מי השלוח ח״ב ע״פ זה‪ .‬מב״א הגרי״ל‬
‫שבאמת‬ ‫זצ״יל(‪ .‬וראה הכהן והנה נרפא אלא‬
‫•שבהשם ית^ברך לא נמצא שום השקפה •לרעה רק‬
‫כשהשם יתברך מתחיל לראות בהפרש אז מתחילים‬
‫כל המקשריגים לקשרג‪ ,‬השקיפה הוא אל הפרש‬
‫כדכתיב חלונות שקופים ‪.‬אשומים היינו שהשם‪.‬‬
‫•יתברך מביש דרך משקוף אל הפרש ורואה שאם‬
‫לא יזיק להפלל •אז יתן לו השובה ויאם יזיק אזי לא‬
‫•יתן לו ואזלינן בתר רובא וכאן לאחר כל הבירורים‬
‫אז אין שום מקשרג •לכך הוא השקיפה ■לשובה‬
‫היינו שנותן לו הש״י דרך כל הכלל ישראל וגם יש‬
‫לו סייעתא מהלוי היינו עבודה‪.‬‬
‫ו ש מ תי ■ מקום לעמי לישראל ונשעתיו ושכן תחתיו‬
‫■ ולא ירגז עוד )שמואל ב‪ .‬ז( ושמתי מקום‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כי תבוא‬
‫מאוד‬ ‫תקיפים‬ ‫בהם עדיין מלכי יהודא והיו‬
‫שבהפנימית לא חסרו כלום רק בהלבושיס חסרו‬
‫והראה להם הש״י שגם בהפנימית מסרו וזה הוא‬
‫בל׳׳ב שבילין דחכמתא לכך נתגלה עוונם ותגלה‬
‫קיצם‪ ,‬ובמקדש שני חאבו באתגליא היינו בנ״ג‬
‫פרשיין דאורייתא שהם בררו א׳׳ע מאוד על הלבושים‬
‫כמו שאיתא )יומא שם( שהיו בהם כל המדות טובות‬
‫והם היו יודעים שבהפנימיות חסרו רק סברו‬
‫שבלבושים לא חסרו והראה להם הש״י שגם בהלבושים‬
‫חסרו וזהיו בנ״ג פרשיין דאורייתא לכך לא נתגלה‬
‫עוונם ולא נתגלה קילם‪ ,‬ואיתא בזוהרחדש )שם‬
‫( באן אתר אתגלייא פירוקא דישראל בהני‬
‫קללות אמר אשגח ודייק דוכתא בישא מכלהו תמן‬
‫הוי אשוח ודייק ואשכח דכתיב והיו חייך תלוים‬
‫לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך‪,‬‬
‫והיו חייך תלויס לך מנגד היינו שתדע שאתה תלוי‬
‫בהש‪ v/‬כדכתיב )תהלים טז( שויתי ה' לנגדי תמיד‬
‫היינו שכל חייו תלויים במקור הרצון וזהו הבטוחות‬
‫היותר גדול מאוד כי מי שהוא תולה בדעתו בהש״י‬
‫השערה איןלך חיזוק גדול מזהשאחר‬ ‫אפילו כחוט‬
‫שכן רצון הש״י זה הוא החיזוק היותר גדול כי מי‬
‫נותן כח בכל דבר ולזה יש בטוחות מאוד‪ ,‬ופחדת‬
‫יומם ולילה זה הוא מחמת שאק אדם יודע■ עד‬
‫כמה יגיע לו מהטובה וכדכתיב )הושע ג( ופחדו‬
‫אל ה' ואל טובו ויכול הש״י להראות לאדם צמיחת‬
‫ישועה למעלה מדעתו ולשון פחד כולל יראה וגם‬
‫בטוחות בדבר נסתר כ״ש ופחדו איל ה׳ אך כל זמן‬
‫שאין האדם יודע מה הוא נקרא פ חז שהפחד שלך‬
‫הי׳ שצפית לישועה ולא תאמין בחייך היינו שעיקר‬
‫הוא אמונה המשכה כ׳^ש )בהעלותך יא( כאשר‬
‫ישא האומן את היונק והיינו שאין בו קביעות רק‬
‫כל עת מזמין לו כפי הצריך בשעתו כדכתיב )חבקוק‬
‫ב( וצדיק באמונתו יחי׳ וזהו אמונה היינו שתמשיך‬
‫כדכתיב כאשר ישא האומן וממילא‬ ‫אחר רצון‬
‫כשאתה תהי׳ נמשך אחר רצון השי״ת יהי׳ לך‬
‫תקיפות גדול שהיכן שרצון הש״י מושך לשם תהי'‬
‫נמשך וזהו ולא תאמין בחייך היינו שלא תמשך‬
‫אחר כח תפיסתך כי חייך מורה לגבול תפיסת‬
‫האדם והיינו שלא תאחוז בלבושים ולא תמשך אחר‬
‫תפיסתך רק אחר הש״י שיוכל להאר לך חדשות‬
‫םוד‬ ‫שכח‬
‫ומת הוא גם כן כזה שלוין לומר מ״ו שהמת נסלה‬
‫הוא לגמרי רק מתמת שהקדושה נקבע‪ .‬כתוך ישראל‬
‫והוא נשלם לגמרי הו״א שיוכל ליתן למת ג״כ לזה‬
‫אומר ולא נתתי ממנו למת כי הקביעות של מעשר‬
‫שגי האדם מרגיש בכל פעם שניתוסף לו חיים‬
‫ובהמת אין האדם מרגיש כלל‪ .‬עשיתי ככל אשר‬
‫צויתגי שמחתי ושימחתי כו )מעשר שני פ״ה‪ .‬מי׳׳ב‪(.‬‬
‫היינו שנתתי לאחר גם כן להבין‪.‬‬
‫ו ל א נתן ה׳ לכם לב לדעת‪ .‬לדעת היינו בחירה‬
‫וזהו כשהאדם מברר א״ע בכל הבירורים עד‬
‫המדרגה הת׳חתונה אז יש לו לב לדעת וזה הפסוק‬
‫כתיב אחר התוכחה היינו כמו שאיתא בגמרא‬
‫)מגילה ל א‪ (:‬תכלה השנה וקללותי׳ ותחל השנה‬
‫בברכותה היינו מזה שהיינו סובלים בשנה העברה‬
‫מכל המיחושים יפלו ולשנה הבאה יחול שיהי׳ לדעת‬
‫כי בכל שנה קובע הש‪/‬ע כל העבודות משנה שעברה‬
‫ומתחיל ליתן חדשות בלבות ישראל ולזה כתיב אח״כ‬
‫שיכתבו דברי תורה על האבנים היינו שיהיו דברי‬
‫תורה גם בהדומם כדכתיב )תהלים צב( בלותי בשמן‬
‫רענן‪ .‬קללות‪ -‬שבתורת כהנים משה מפי הגבורה‬
‫אמרן ושבמשנה תורה משה מפי עצמו א מ ק )מגילה‬
‫לא ‪ ( :‬והאיך שייך שמשה ח״ו אמר דבר אחד מפי‬
‫עצמו אלא הענין הויא שהקללות שבתורת כהנים לא‬
‫הי׳ למרע׳׳ה שוס תפיסה מהעובה שיש בהם‬
‫ובקללות שבמשנה תורה הי׳ למרע׳׳ה תפיסה מהמובה‬
‫שיש בהם‪ .‬איתא )בזהר חדש פ' תבא( כך אמר‬
‫קב׳׳ה בקללות קדמא ין אית ל״ב קראי וכלהו לקבל‬
‫שבילי דאורייתא בקללות בתראי אית בהו ^נ״ג‬
‫קראי לקבל פרשיין דאורחין דאורייתא בגלות קדמאה‬
‫סתימין‬ ‫דבית ראשון עברו ישראל אינון שבילין‬
‫דסתרי ואתגלי הובייהו ואתגלי קיצה דילהון ונחמתא‬
‫ואבעחותא דילהון בגלות בתראה דבית שני עברו‬
‫ישראל ג״ן פרשיות אורחין דאתגליין ואסתיס מובייהו‬
‫ואסתים קצייהו ולא כתיב בהו הבעחות ונחמות‪.‬‬
‫ואיתא בגמרא )יומא ט‪ ( :‬ראשונים שנתגלו עוונם‬
‫נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלו עוונם לא נתגלה‬
‫קיצס )יושם( ובמקדש שני שהיו עוסקים בתורה‬
‫ומצות וגמילת חסדים וכו׳‪ .‬והענין שמקדש ראשון‬
‫חאבו באתכסיא היינו בל״ב שבילין דחכמתא שהי'‬
‫שכ&‬ ‫ישר ים‬
‫לפנימית אצלם הי׳ מזון המן בבפחון גדול ולכן‬
‫כתיב עליהם לא חסרת כי בהמן קבלו ביותר אור‬
‫הזה כמו שכתוב )שם ח( ויאכילך את המן וגח‬
‫למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם‪.‬‬
‫י‬
‫ן >בל בהנהגה שהיא דרך לבושים בדרך הנהגת‬
‫הפבע אף שמצד הש״י אין שום הפרש אבל‬
‫מצד הבריאה אין ילך עירוי גדויל מזה ואף שכשיאיר‬
‫הש׳׳י את אורו יראה האדם שאין שום הפרש כי‬
‫כל העולם תלויה בזרועו של הקב׳׳ה וזה דאיתא‬
‫בזהר חדש )תבא( ואף על גב דיידעי חברייא זמן‬
‫אינון חיים תליין ק ק וספיר!ן ועיקרא איהו ויציבן‬
‫מלין‪ ,‬כי כשמראה הש״י אורו גם מ ה שביד האדם‬
‫הוא תלוי ליו מנגד כי יראה שאק לו מצדו שום‬
‫כח המחזיק אף רגע ורק להש״י הכל והיינו אף‬
‫שידעו זמן הגאולה וכן כל ההסתר וראו מפורש‬
‫שרק מצד הבריאה הוא אכן כאשר ידעו כי אין‬
‫מצד הבריאה שום כח פעולה הרי זה חיים תילויין‬
‫קמן אכן למי שמאיר הש״י להפעימו מפרי מעשיו‬
‫בעולם הזה מעין עולם הבא אצלו אין לך בפחון‬
‫ותקיפות גדויל מזה כי כל זמן שהש״י מראה האור‬
‫רק בבחינת ראיה בלא קנין גם מזה אין נפש האדם‬
‫בנייחא אחר שהאדם ירצה שידאה את עצמו בבחירת‬
‫יש ונברא מאחר שכן הוא תשוקת הגוף אבל מי‬
‫שנותן לו הש״י אור בקנין זה הוא בנייחא מאור‬
‫השי׳׳ת‪ ,‬וזה דאיתא במם׳ ברכות )כ״ד‪ (.‬אמר רבי‬
‫חנינא אני ראיתי את רבי שפלה תפיליו מיתבי התולה‬
‫תפלייו יתלו לו חייו דורשי חמורות אמרו והיו‬
‫חייך תלויים לך מנגד זה התוילה תפליו ומסיק שם‬
‫כי תלה רבי בכיסתא תילה‪ ,‬כי תפלין מורה על‬
‫התחברות השי׳׳ת עם ישראל כמו שנתבאר במקומו‪,‬‬
‫והנה כיל התחברות בעולם הזה הוא דרך לבושי‬
‫תורה ועבודה ומצות ובתפלין נתגלה שכל מה שעבר‬
‫דרך הסתרות והסתעפות המדות הוא רק לפובת‬
‫ישראל שעל ידי ישראל יתגלה כבוד שמים‪ .‬ולכן בזה‬
‫צריך קביעת מקום לקדושה הזאת לכל נפש בפרע‬
‫וכדאיתא במס׳ שבת ) קי״ ח‪ (:‬אביך במה זהיר‬
‫פפי א״ל במצות ציצית‪ ,‬כי כל מצוה שהיא מיוחדת‬
‫לאדם הוא הימצוה שהיא תמיד באדם הזה כמיצוה‬
‫בשעתה וכמו מצוה בשעתה בזמן שמאירה בזמנה‬
‫כי תבוא‬ ‫םו ד‬
‫בכל פעם כ״ש )ישעי׳ סד( בעשותך נוראות לא‬
‫נקוה‪ ,‬וזה דאיתא במנחות ) ק ״ג‪ (:‬והיו חייך‬
‫תלויים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה‪.‬‬
‫ובמדרש מגלת אסתר )פרשה א'( איתא והיו חייך‬
‫תלויים לך זה הלוקח חפים לשנה‪ .‬ובסופה )מ׳ץז ‪( :‬‬
‫איתא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת‬
‫בסלו ואומר מה אוכיל למחר אינו אלא מקפני אמנה‪.‬‬
‫עד כאן אינו מעצם כי״ל(‬
‫ובמסכת מנחות ) ק ״ג‪ (:‬איתא והיו חייך תלויים‬
‫לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ופחדת‬
‫יומם ולילה זה הלוקח תבואה מערב שבת לסרב‬
‫שבת ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלפר‪.‬‬
‫ובסוטה )מ״ח ‪ ( :‬אמר רבי אליעזר הגדול כל‬
‫מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר‬
‫הרי זה מקפגי אמנה‪ ,‬אכן באמת מי שמינהג עמו‬
‫הש׳‪ v‬באור חכמה ודעת ונותן לו בפחון חזק‬
‫בהראיותו שכיל דבר אינו המחי׳ הלבוש העליון רק‬
‫מוצא פי ה׳ הוא המחיה ואינו בופח בהלבוש מכל‬
‫דבר וזה אף שיש לו כל מיני אוצרות אינו בופח‬
‫על הלבוש שבהם ורק על מוצא פי ה׳ וממילא‬
‫אין אצלו שום חיילוק בין שיש לו כל מיני אוצרות‬
‫תחת ידו גם כן אינו בפוח בהם ויודע שכאשר‬
‫יסור הש״י השגחתו אף רגע אחת יוצא כל כח‬
‫המ חי' שבלבושים ואם מביע רק לרצון הש״י הלא‬
‫על כיל מוצא פי ה׳ יחי׳ האדם אכן בעת שהש״י‬
‫מנהג עולמו דרך לבושים וכדאיתא בתיקוני הזהר‬
‫)כהקדמה( בגלותא משנה דאיהו מפ״פ שלפא‬
‫ואיהו משנה למלך וכי׳ ובעת ■הזה הוא ברכת‬
‫הש״י כשנותן הלבושים בידו של אדם אכן על ידי‬
‫הלבושים צרייך להגיע שימצא שגם בהלביוש יש מוצא‬
‫פי ה' והיוא המחיה אבל עיקר השגת האידם הוא‬
‫ע״י הלבושים בעת שהאור הגדול נסתר‪ ,‬וכמו‬
‫שנאמר במן )דברים ח׳( וייענך וירעיבך ויאכלך את‬
‫המן‪ ,‬המאכילך מן במדבר וגו׳ למען ענתך לנסותך‬
‫)שם(‪ ,‬ואיתא ביומא ) ע״ ד‪ (:‬אינו דומה מי שייש‬
‫■לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו שזה נקרא עינוי‬
‫ויבפרשת דברים )דברים ב׳( כתיב לא חסרת דבר‬
‫ובאימת דור המדבר שהייו דור דיעה ומביפים רק‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כי־ תבא‬
‫מצוה■ זאת יצא לפועל במצוה מיוחדת■ שיאיר לאדם‪,‬‬
‫וכשאין מצות■ תפלין■ מאירין לאדם כל כך שימצא‬
‫מצוה׳ מיוחדת■ בנפשו •■נקרא התולה תפליו 'והיינו‬
‫שאינו ■קובעיי מצזת ׳תפלין אצלו בקביעות בעומק עד‬
‫שיאירי ■בחוץ לפרע מצוה וזה שאמר רבי חנינא■ אנא‬
‫ר!זיתי<‪ ■.‬לרבי שתלה תפיליו כי לא מצא אצל רבינו‬
‫הקדוש שיהי׳ מדקדק במצות עשה אחת יותר‬
‫מבאחרת ישכיל התורה י הי׳‪.‬אצל■ רב‪-‬י כמצוה בשעתה‬
‫וכדאיתא בברכות )י״ג ‪ ( :‬שמע ישראל ה׳ אלקינו‬
‫ה׳ אחד‪:‬זו קריאת שמע של רביי יהודה הנשיא אמר‬
‫לי׳ רב לרב־י חייא לא • חזינא לי׳ לרבי דמקיבל עלי׳‬
‫מלכות ■שמים ■אמר לי׳ בר■פחתי‪ .‬בשעה שמעביר‬
‫ידיו על‪ .‬עייניו‪ ,‬כיי‪ :‬רבי הי׳ משורש חכמה העיליונה‬
‫( משורש מרע׳׳ה‬ ‫כדאיתא בתיקוני הזהר )‬
‫ורבי הוא בחכמה ולכן הי׳ עיקר אצלו דברי תורה‬
‫והלבוש י י לא הי׳ נראה ■אצלו כל כך י ולכן מצינו‬
‫העיקר■ אצל רבי דברים שבקדושה בשמירה גדולה‬
‫שלא ה‪.‬י׳ מכניס ידו למעה מאבנשו• שהוא שמירה‬
‫במדק־יוסף הצדיק שרומז ליסוד כי כל דאחיד בשמיא‬
‫ובארעא אבל במצוה בפועיל לא מציינו מפורש שיהי׳‬
‫נזהר באחד יותר‪-‬מבשאר מצות‪.‬‬
‫אין לנו‪.‬פנאי‪ ,‬אמר להם הקב׳׳ה קיימו מצות תפלין‬
‫וז הי ד אי ת א כי‪ :‬תלה רבי בכיסתא תלה וכיס רומז‬
‫על לב ופה כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון ■ע׳‬
‫ק כ ח‪ (:‬מאי כיס הכא דא פומא בי׳׳ת בתוספות‬
‫תרין כיסות פומיא ולבא עי״ש כי רומז לתוכו כברו■‬
‫היינו שהי׳ דבוק בפנימיות ובכל אברים בשוה‬
‫־‬ ‫להשי״ת‪.‬‬
‫אור פרעי מיוחד ויזה שמצינו ברבא שהי׳ זהיר עפי‬
‫ובאת אל הכהן אישר יהי׳ בימים ה ה ם ואמרת‬
‫אליו הגדתי היום לה׳ אלקיך כי באתי אל הארץ‬
‫אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו‪ .‬ענין הגדה זאת‬
‫'וכי לספר הוא •צריך דרק איח״כ כתיב וענית ואמרת‬
‫לפני ה׳ אלקיך ארמי אבד ■אבי שהוא הודיה‪ .‬אכן‬
‫זה הוא הודיה תיכף כשבא למקדש לקיים מצוה‬
‫זאת אחר שזכה להגיע לעובה כזאת מהש״י בעובת‬
‫עין כל‪ .‬כך עד שיוכל להחזירה למקור חוצבה בזה‬
‫עצמו הוא מכיר שלא נימנע ממנו השגחת הש״י אף‬
‫רגע אחת כי עובה שלימה■ כזאת הוא דבוקה במקור‬
‫תמיד שאלמלא לא הי תה דבוקה במקור תמיד לא‬
‫םוד‬ ‫של‬
‫שאוא ■אז גדולה מדברי תורה י כדאיתזא ‪.‬במסכת‬
‫קידושין‪).‬לג״(‪;.‬גדולה‪ .‬מצוה בשעתה‪ .‬שהרי מפנוהם‬
‫עומדים מפני תלמידי תכמים אין עומדים כי‪ .‬ג ל‬
‫מצוה‪ .‬בשעתה מאירה ■מאור פנימי■ של‪•.‬דברי‪ .‬תורה‬
‫שבה באור בהיר וכן הוא מצוה השייכת לנפש מיוחד‬
‫הוא‪ .‬מאירה‪ .‬בנפש זה מאוד ‪ .‬ונראית מפורש 'בנפש‬
‫זה איך על ידי‪.‬מיצוה זאת בנפש■ זה יתגדל ויתקדש‬
‫שם‪.‬שמים‪^:‬ויתראה מפורש איך פנימית המצוה היא‬
‫רק ‪.‬אור תורה שנתלבש ־ ■בפעו^לה זאת■‪ ,‬וזה הוא‬
‫במצות תפלין שהוא בכל נפש היא המעוררת בכל‬
‫נפ‪.‬ש ‪,‬לדעת איזה מצוה שייכת לוי‪,.‬כי תפלין היא‬
‫המצוה שהש׳^י _ צוה ־ לעשות מציוה■ י מדברי תורה‬
‫שארבע פרשיות אלו הם‪ .‬כלל התורה והשי״ת צוה‬
‫להניחם ‪,.‬בבחיוס; שיהיו מוסתרים •במצוה ‪-‬מעשיית‬
‫ולישא‪.,.‬אותם על כלי י השכל ועל כלי הרצון וכלי‬
‫הפעו^לה שהוא •על המוח ועל היד׳ נגד ׳הלב ולכן‬
‫נאמר ) ב פ׳‪,‬ז א ת( ■וראו כל •עמי הארץ כי שם ה׳‬
‫נקרא עליך‪ :‬אילו תפלין שבראש )ברכות‪ .‬ו‪ (.‬וזה דאיתא‬
‫במדרש שוח׳׳ע )פ׳׳א( כי אם בתורת ה׳ חפצו‬
‫רבי אליעזר אומר אמרו ; ישראל לפני הקב״ה •רבונו‬
‫של •עולםי‪-‬רוצין אנו ליגע בתורה■‪-‬יומם‪ .‬ולילה אבל‬
‫ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה■ יומם‬
‫ולילה‪■ •,‬רבי יוחנן אמר מהדא■ מלה והי׳ לך לאות‬
‫על י‪-‬דך! יולזכרון בין עיניך‪ ,‬כי לכל נפש יש מצוה‬
‫מיוחדת ׳שמאירה לו וזאת המצוה היא אצלו עיקר‬
‫ושורש ליסוד נפשו וכל התורה היא ‪ .‬אצלו רק■ כדי‬
‫הזאת בשלימות כי'לכל נפש ■יש‬ ‫שתאיר לו מצוה‬
‫בציצית אף ‪,‬שהי׳ זהיר בכל התורה אבל בזה הי׳‬
‫זהיר שפי כי הי׳ מציוה השייכת לשור^שו כמו שנתבאר‬
‫)בפרשת ■אמור ושלח( ולהאיר לאדם מצוה זאת‬
‫לזה‪ ,‬מ סייע מצות תפליין‪ ,‬ולכן צריך שיצא לאור בכיל‬
‫נפש במצוה מיוחדת ובמצוה ‪,‬המיוחדת יש ‪.‬לאדם‬
‫תקיפות‪. ,‬גדול שהיוא עומד בעינין זה נוכח הש״י‬
‫מפורש ■וכדאיתא בתנחומא )פרשה זו( אמר רבי‬
‫יוסי בר חנינא בא וראה כמה‪.‬‬ ‫אבהו בשם רבי‬
‫מתחעאין וכמה יש פתחון פה לעושה ■מצות וכו׳‬
‫וקאי שם על מצוה בשעתה דמייתי רק מבכורים‪,‬‬
‫וזה מצות‪; .‬הנחת תפלין על הגוף שמורה שמקדושת‬
‫שלא‬ ‫ישרים‬
‫ההשפעות ועברו דרך הזמן והמקום עד שבאו נגד‬
‫האדם• שיקבל אותם ■וכל המעבר בזמן • ומקום ׳הוא‬
‫נסתר אכן'•כיון■ שנתבשלה ההשפעה בשלימות‪-‬עד‬
‫שהאדם יכול להחזירה פנים בפנים י נגד הש״י אז‬
‫יתראא שוב אור החכמה הראשונה שהאירה בחסד‬
‫הראשון ולכן אומר המביא בכורים הגדתי היום‬
‫וזה דאיתא בספרי כי תטא( •ובאת ■אל הכהן אשר‬
‫יהי׳ בימים' הה ם יזו היא■ שאמר■ רבי יוסי■ הגלילי■‬
‫וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא הי׳•‬
‫בימיך אלא כהן שהוא כשר וכן הוא אומר אל תאמר‬
‫מה היה שהיימים הראשונים 'היו טובים מאלה פי‬
‫לא מחכמה שאלת על זאת )קהלת ז( והיינו שמאחר‬
‫שבמצוה זאת יאיר הש״י כי הוא■ בעצימו הוא המנהיג‬
‫ומשגיח מראש '‪ .‬ועד סוך וכל הלבושים הס רק‬
‫למראה עיני האדם אבל באמת כל דבר הוא בסנהגת‬
‫הש״י בהשגחתו בפרט לכ^ל וממילא אין לנו■ להביט‬
‫להלבוש באיזה גוון השי״ת■ מאיר לנו אך בכל‬
‫■גוון ההשפעה מאיר מעומק •הרצון שהוא מחכמה‬
‫שבמקום זה הוא מאור אצילות ששםיאיהו וגרמיה‬
‫חד בהון וזהו אין לך אלא כהן שבימיך היינו בכל‬
‫מקום שהש״י מראה חסדוי הוא מעו^מק'הרצון והלבוש'‬
‫אינו אלא לפי עיני האדם ' וזהו שאמר הכתוב אל■‬
‫תאמר מה הי׳ שהימים הראשונים היו טובים מאלה‬
‫כי לא מחכמה שאילת על זאת )קהלת ז( ■היינו 'כי■‬
‫■לא הגעת לדעת כי הכל משור־ש החכמה יבא ששם‬
‫היא למעלה מכל הלבושים ולכן ידמה לך שבימים‬
‫הראשוניה היתה השפעה בי׳ותר התגלות‪ ,‬וזה דאיתא‬
‫במסכת בבא בתרא )י״ב‪ (.‬אף על פי שניטלה‬
‫נבואה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה וחכם‬
‫עדיף מנביא כי נביא הוא שממשיך רצון הש״י‬
‫להתגלות במדות הנגלים בנצח והוד כדאיתא בזה״ק‬
‫פקודי )רנ״ז‪ (:‬כדין אלין תרין סמכין דלתתא כד‬
‫מתחברין באלין עלאין 'אתרשים ׳בהו סטרא דנבואה‬
‫וכו׳ ובעת הגלות אין התגלות במדות אלו כדאיתא■‬
‫שם כד אתמשכא לבר אקרי ברייתא אבל חכם היינו‬
‫שמעלה כל דבר לשורשו ושם תמיד ■הרצון נגלה‪.‬‬
‫וענית ואמרת לפני ה׳ אלקיך ארמי אובד אבי‪,‬‬
‫בזה׳׳ק )וישלח קסז‪ (.‬וענית כמה דאת אמר‬
‫■לא תענה ברעך‪ ,‬ושם מבואר וכד בעא לאובדא ליעקב‬
‫כי תבוא‬ ‫םוד‬
‫הי׳ ייכוילפו להשייה כדאיתא בזה״ק )ויקהיל‪,.‬דטז‪(:‬‬
‫רזא לאדכרא יציאת מצרים וכו' ובגין לאסמכא גאולה‬
‫לתפלה וכו' ולא לאחזאה תרוכין וסימגך ואשה‬
‫גרושה מאשה לא יקחז וגו׳ בשעתא דנפקא‪.‬שכיגתא‬
‫בגלותא ומצרים תבפת מקב׳׳ה דיפרוק לה השתא‬
‫ד׳‪ .‬זמנין דאינון ד׳ גאולות לאבל‪,.‬ארבע גליות‪ ,‬בגין‬
‫ותהא בת חורין‪ ,‬והיינו שגאולת מצדים היא גאולה‪.‬‬
‫שלימה כמו שנתקן לומד לחידות עולם‪ ,‬כי כל‬
‫דבר‪,‬שנתגרש ונעתק משורשו על זה נאמד לא יוכל‬
‫בעלה הראשון לשוב לקחתה ולכן בכל מקום שנאמר‬
‫ויבדל שם הוא הבדלה קיימת ואי אפשר לשוב‬
‫עוד כי אברהם הובדל מכל העולם ולכן כל מי‬
‫שירצה להתדבק בהש״י אי אפשר לו רק כשיכנוס‬
‫תחת זרע אברהם ויצחק ויעקב ולכן לשון הגדתי‬
‫רומז על חיבור שלם שלא נפסק וכדאיתא בזה׳׳ק‬
‫ויחי )רל״ד‪ (:‬שלשון הגדה הוא משורש החכמה‪:‬‬
‫העליונה רבי יוסי שאל לרבי שמעון' אמר ליה‬
‫ואגידה או ויגד או ויגידו וכן כלהו דתניק דרזא‬
‫דחכמתא א יהי וכו׳ בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ״ל‬
‫דל׳׳ת בלא פרודא והאי איהו רזא דחכמתא מלה‬
‫דאתיא בשלימו ברזא דאתוון הכי הוא כד אינון‬
‫בחכמתא וכו׳ ד״ג בלא דל״ת ודל״ת בלא ג׳ אי(‬
‫בה שלימות כי אות גימ״ל מורה ‪.‬על השפעת הש״י‬
‫ואות דל׳׳ת מורה על הקבלה שהאדם מקבל וכדאיתא‬
‫בזה״ק ויחי )רמ״ד‪ .(:‬גימ׳׳ל יהיב דל״ת לקיע ובמס׳‬
‫שבת )קד‪ (.‬גימ״ל דל״ת גמול דלים והוא שכל‬
‫מקום שניכר אהבת הנותן יכח קבלת המקבל בשלימות‬
‫שם ניכר שהש‪ ^/‬מאיר מיסוד החכמה ששם הוא‬
‫מדות‬ ‫מבחינת‬ ‫השכלת כל המדות שמתהפכים‬
‫לחכמה ואינם מדות מוטבעים כלל רק בחכמה יסד‬
‫ארץ היינו מיסוד החכמה משפיע על לגמר כח‬
‫הקבלה וממילא יוכר שאין שום הסתר ולא שלט‬
‫בכל מעבר ההשפעה דרך הזמן והמקום שום הסתר‬
‫כלל כי כל ההסתרות הם רק כאשר תרד ההשפעה‬
‫תתלבש בלבושים מעולם שנה ונפש שעל ידיהם‬
‫תעבור ההשפעה ובכל עוד שלא תצא לפועל היא‬
‫בהסתר שאינה ניכרת כלל כמו הזריעה שמתבטלת‬
‫בארץ ובן הגשם בראשית ירידתו ניכר שהוא השפעת‬
‫הש״י ושוב אח״כ מתעלם בעפר ומתבטל אכן אח״כ‬
‫הארץ כשתוציא פירות אז ניכר שהיא קבלה כל‬
 ‫ישרים‬ ‫כי תבא‬
‫של יעקב אבינו שמתלבש בלבוש כקוך בפני אדם‬
‫ושמו ■מורה עליו כי לבן רומז ללובן העליון היינו‬
‫מקום שמשולל מכל גוון וכדאיתא שלבן יונק מאחורי‬
‫( וכן עבודתו הי׳ לתרפים‬ ‫דעת העליון )‬
‫כדאיתא בזוה״ק ויצא ) ק ס ״ ד‪ (:‬כי תרפים הוא‬
‫מלשון דתניק במקום התורף היינו הגלוי וכדאיתא‬
‫)שם( שהי׳ יודע מהם השעה המוצלחת לפעולה‬
‫והשעה להיות שב ואל תעשה פדאיתא בגין דבששי‬
‫האי שעתא והאי שעתא ארפי כי לבן הי' קוסם‬
‫ומנחש שהם שניהם נגד יעקב אבינו ובזוה״ק )שם(‬
‫יש פלוגתא על התרפים רבי חייא אומר בקסם‬
‫אתעביד רבי יוסי אמר בנחש ופמו שנתבאר ענין‬
‫קסם ונחש במי השלוח )פ׳ בלק פסוק כי לא נחש‬
‫ביעקב( וכאשר הרחיב ביאור זה כבוד אאמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בפסוק זה‪ ,‬ויעקב הי׳‬
‫מכוון לבשל כח זה כ״ש כי לא נחש ביעקב ולא קסם‬
‫בישראל )בלק כג( וענין נחש הוא במקום שהתחיל‬
‫הקב׳׳ה להאיר באור קדושה אכן אחר שנתרוקן‬
‫הקדושה אז משה כח כלי הזה בעקשות כפי רצונו‬
‫וכדאיתא בחולין ) ד‪ ( :‬מאי■ כשפים שמכחישים‬
‫פמליא של מעלה‪ ,‬וקסם הוא התחלת הרצון מה‬
‫שהש״י מתחיל להאיר להבריאה ורוצה שהבריאה‬
‫תעבוד אותו ית׳ בהכרה להגדיל כח האור כדי‬
‫שיקרא על שם הבריאה ויגיע כפיה אז משה כח‬
‫הזה להסתיר אור הש״י‪ ,‬ושניהם הם עקשות נגד‬
‫רצון הש״י היפך ממדת יעקב אבינו כי מדת יעקב‬
‫הוא כאשר יגיע לרצון הש״י הנסתר בלבושים עובד‬
‫את הש״י באהבה ויראה ומצמצם את עצמו עד‬
‫שיבקיע למקורו במקום שאין לו לבוש פלל ומדת‬
‫לבן הי׳ להשיג לבוש מרצון הש״י ולהכניסו בהסתר‬
‫וזה שמו לבן היינו שמציב לו גוון שאינו חפץ מצדו‬
‫‪.‬בשום לבוש וממילא כאשר יתגלה לו הרצון חוצפא‬
‫כלפי שמיא מהני ■ושניהם נכללו בעבודה זרה שלו‪.‬‬
‫ושורשו ופדאיתא בזה״ק )קדושים פ״ו‪ (.‬לפני לא‬
‫וזה ענין עבודת התרפים כדאיתא במדרש תנחומא‬
‫)ויצא( למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה‬
‫תורך מ ע ^ שומאה וכיצד היו עושין מביאון אדם‬
‫בכור ושוחשים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים‬
‫וכותבין על ציץ זהב שם רוח שומאה ומניחין הציץ‬
‫במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין‬
‫םוד‬ ‫שלב‬
‫מששא וגחישא דיליה בעא לאובדי׳ ולא פבקו׳‬
‫קב׳׳ה כי מצוה הזאת היא מצוה הראשונה שבפירוש‬
‫שאחר החרישה והזריעה והרשיעה מה שהש״י מראה‬
‫הארת פנים לבריותיו צריך האדם לענות מפורש‬
‫נגד הש״י בהודיה וכדאיתא בספרי )כי תבוא ( ואמרת‬
‫שאינך כפוי שובה כי זה מורה ‪,‬אחר שהאדם ‪.‬רואה‬
‫הארת פני הש׳׳י אחרי שהי' נסתר ממנו האור‬
‫שזה מורה שנין זריעה שהי׳ נראה ׳לו שנאבד ממנו‬
‫ועתה חזר לו אכן העני׳ הוא שעתה האדם מכיר‬
‫‪,‬בשורשו שגם בשעת שהי׳ האור נעלם ממנו גם אז‬
‫השגיח עליו הש״י בהשגחה פרשיית בכל רגע ולק‬
‫מזכיר ארמי אובד אבי ולא מתחיל מאברהם ■כי‬
‫אברהם הי׳ ההתחלה שהאיר לו הש״י באורו שהראה‬
‫לו‪ .‬איך הש״י הוא רב חסד‪ ,‬וביצחק הראה הקב׳׳ה‬
‫איך הוא מצמצם פל ההשפעות מנהג במשפש ואחר‬
‫אשר ראיו האבות גדולת הש׳^ וגבורתו והש״י רצה‬
‫להאיר התכללות המדות במדתו של יעקב אבינו כי‬
‫יעקב כולל שניהם לפן שוב הוצרפו להתעלם כמו‬
‫בזריעה שאדם זורע והזרע נראה שגתבשל בקרקע‬
‫הארץ ושוב יוצא בהתרבות שפע ופן הי׳ ענין יעקב‬
‫ולפן פי יעקב אבינו ע׳׳ה הוא מיסוד אבא היינו‬
‫שבו מתלבש הדעת דז״א ופמו שנתבאר בעץ החיים‬
‫)שער יעקב ולאה( דדעת דז״יא פלול מארבעה בחינות‬
‫מו״ב וחסד וגבורה וענין הדעת הוא החיבור כי■‬
‫מצד עצמו אין הדעת שום עצמות‪ ,‬רק החיבור מחו׳׳ב‬
‫ומחו״ג ומתלבש חיבור הזה בתפארת‪ .‬וענין תפארת‬
‫הוא קו המשקל לשקול כל דבר שיהי' ממוזג אכן‬
‫בלבוש התפארת הוא רק מזיגת המדות חסד וגבורה‬
‫אפן הדעת הוא מלמעלה מהם שהוא כלי חיצונית‬
‫הפתר ומחבר חפמה ובינה ומתלבש בתפארת והוא‬
‫פי בשורש החיבור שם מאיר מחיבור חכמה ובינה‬
‫ששם המדות הם בלא לבוש מדות מתנגדים זה לזה‬
‫כלל‪ ,‬וזה הוא מדת יעקב אבינו שרואה תמיד מקורו‬
‫נוצר אל דא יעקב שהי׳ תמיד עובד את הש״י ולא‬
‫רצה ליפנס לספיקות רק תמיד לראות באור הדעת‬
‫ועבודתו הוא שמצדו מאחד שני המדות הפכים עד‬
‫שמגיע לשורש דעת העליון לראות שבשורש מצד הש״י‬
‫אינם הפכיים פלל פי הש״י משולל מפל לבוש ומדה‪.‬‬
‫אכן לבן שהיוא בשורש הקליפה שהוא מתנגד למדתו‬
‫של‪:‬‬ ‫ישרים‬ ‫כי תבא‬
‫שום שינוי ותמורה והוא ורצונו אחד האיך נברא‬
‫העולם בגבול ובהרצון כל התמורות חיים ומות ושכר‬
‫יעוניש וכיו׳‪ .‬אכן זה עצמו שהאציל רצון שבהרצון הזה‬
‫יהי׳ בו גבולים ותמורות ולא יגיעו לעלת העלות‬
‫זה עצמו הוא הנ הגה תמידית ברצון הפשוט ומאחר‬
‫שכן רצונו הוא כבודו והרצון הזה הוא המנהיג כל‬
‫הנבראים וכל הבריאה הוא רצון הזה וכל זה הוא‬
‫רק מצד הבריאה אבל מצד הבורא אין שום שינוי‬
‫כלל אכן אחר שחפץ הבורא בלבוש הזה אף שהלבוש‬
‫הזה הוא רק בגדר תפיסת הבריאה גם זה עולם‬
‫שלם והאדם צריך לעבוד את הש״י בגבול תפיסתו‬
‫כי גם זה עולם שלם ובגבול הזה שולט רצון השי׳׳ת‬
‫בלבוש מדות וגמול ועוניש‪ .‬אכן האדם צריך לחבר‬
‫לבוש הזה לשורשו ולעבוד את הש״י במסירת נפש‬
‫היינו שיאמין באמונה שלימה שבשורש הבריאה‬
‫הוא רק מרצון הש״י ואין בזה שום הכרחיית כלל‬
‫מצד הבורא ‪.‬וזה רומז מצות בכורים היינו שמביא‬
‫ראשית ההשפעה היינו מקור מוצא רצון הש״י‬
‫שחפץ בהויית העולם ומחזיר זה הרצון להש״י היינו‬
‫כי הכל מהש׳^ ומצדו אין שוס■ שינוי ותמורה ורק‬
‫ימה שנראה מצד הבריאה שיש גבולים ובמקור מוצא‬
‫שורש הרצון שם נכלל כל ההשפעה ועיקר הוא‬
‫ראשית הרצון ובשורש הזה צריך להודות להש״י כ״ש‬
‫■)דהי׳‪/‬א כ׳״ט( כי ממך הכיל ומידך נתנו לך‪ ,‬וזה‬
‫ענין השתחואה שהיא במצוה זאת היינו כדאיתא‬
‫במס׳ מגלה )כיב‪ (:‬השתחוואה זו פישוט ידים‬
‫ורגילים היינו התבטלות במציאות ממש שכופף כל‬
‫קומתו ומשתחוה ארצה ומוסר הכל להש״י ולכן‬
‫בפסח מתחיל בגנות ומסיים בשבח ומתחיל מתחלה‬
‫עובדי ע״ז היו אבותינו כי בפסח רומז על זמן‬
‫שלא נגמר עוד ההשפעה בהארת פנים כמו שמבואר‬
‫בענין פסח אבל בשבועות שהוא יום הבכורים מורה‬
‫■שנגמרה ההשפעה בהארת פנים כי שבועות הוא גמר‬
‫מאכל אדם שזה מירה עומר בפסח ושתי הלחם‬
‫בעצרת ובזמן הזה מורה שלא הי׳ שם מעוילם שום‬
‫גנות וכדאיתא )נדרים ל״ב‪ (.‬בן שלש שנים הכיר‬
‫אברהם את בוראו וכדאיתא במדרש )בראשית רבה‬
‫פ׳ ס״ד( שתחלה השתחוה לשמש וכיון שראה שאין‬
‫השמש נצחי התחיל לבקש נצחיית ומ׳מילא נתברר‬
‫שגס ■מה שהשתחוה לשמש השתחוה רק לבורא‬
‫םוד‬
‫לפניז נרזת ומשתחווים לו ומדבר עמס בלחש‪ ,‬כי‬
‫‪ tDit‬בכור רומז לראשית הרצ׳ון מקום שהש״י מתחיל‬
‫להשפיע כי בכור רומז לחכמה כדאיתא בכתבי‬
‫( ושוחשין אותו היינו שישאר‬ ‫האר״י ז״ל )‬
‫רק כילי שהורק ממנו הרצון היפך ממדית יעקב‬
‫אבינו ■ע׳׳ה שתמיד חתר למצוא רצון היש״י בכל דבר‬
‫וגם מורה לפירוד בין משכן הדעת למשכן כלי הפעולה‬
‫שיזה רומז השחיתה ובתרגום יונתן )ויצא( איתא‬
‫מפורש שחותכין ראשו‪.‬‬
‫כי מדתו של יעקב אבינו ע״ה הוא העיקר לחבר‬
‫כל הפעולות לשורש הדעת‪ ,‬ולכן רצה להרחיק‬
‫הפעולה מן הדעת וזה שיונק רק מאחורי הדעת‬
‫הייניו שכל עבוידתו ע״ז היתה שמהדעת יעשה רק‬
‫דיחלא שישפיע לו שבשורש מנהיג הרצון ■אבל אין‬
‫האדם צריך לחבר בעבודתו השורש העליון והם‬
‫מתנגדים ׳לעבודה בדעת מצד האדם שהשגתם בהשגחת‬
‫היש״י והנהגתו שימאיחר כי כל דבר בשורש אינו‬
‫מתפעל כלל בעצם הביורא שמשולל כל גוון ומה שאחר‬
‫השתלשלות והתלבשות הרצון יצא לפועל בעולם הזה‬
‫■לבוש גשמי זה הוא נפרד ממש מעצמיויזו‪ ,‬וממילא‬
‫אין הש״י מנהג את העולם ברצון והשגחה פרמיית‬
‫בכל רגע‪ .‬וכן האדם שצריך להכיר את הבורא הזיא‬
‫רק בדעתו ושכלו ואם מכיר בדעתיו ושכלו ממילא‬
‫בפועל כפים יכול לפעול כל מה שלביו חפץ ומהיכרת‬
‫הבורא הי׳ נראה לו שמזה ישיג ידיעה איך ההנהגה‬
‫היא מחוייבת וידע הזימנים ■לכוון השעה לכל פעולה‬
‫כדאיתא בזוה״ק ויצא )הנ״ל( וכשיכוון השעה אז‬
‫יוכל לפעול כ'ל מה שירצה ויצליח אחר שההנהגה‬
‫היא הנ הגה מחוייבת ולא ברצון‪ ,‬והנה הטעות הזה‬
‫הוא הסתת הנחש ה מ ט עה אף הגדולים שבגדולים‪.‬‬
‫וזה שנאמר ארמי אובד אבי‪ ,‬כי זה קרוב להטעות‬
‫מאד אחר שבאמת מצד עצמותו ית׳ ואף באצילות‬
‫בעתיקא נאמר אם תצדק מה תתן לו ואס תרשע‬
‫■מה תפעל בו כדאיתא ביזה״ק בראשית )כ״ ב‪(:‬‬
‫דאית יעלת העלות ואית עלת על כל העלות ועלת‬
‫על כל העלות מעצמותו אינו מתחייב שיום שינוי‬
‫ותמורה ‪.‬ורק מעלת העלות‪ ,‬וזה הטעות היותר גדול‬
‫ה מט עה את האדם הלא אם נאמר שיבבורא אין‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כי תבוא‬
‫מדרגות ועולמות הם נגמרים במדת מלכות שבהם‬
‫זזה דאיתא בעץ החיים שם שהזווג מדור המדבר‬
‫היו פנים באחור וכ״ש לכתך אחרי במדבר ואף‬
‫שמזה נר‪.‬אה כי ישראל היו פניהם כלפי השכינה‬
‫זרק השכינה היתה מסיבה■ והופכת פנים מהם‬
‫אכן ידוע שמצד הש״י אין שום הסתר וכל ההסתרות‬
‫מצד הברואים שלא נזדיככו לראות הפנים‪ .‬ולולא‬
‫חטא דיור המדבר הי׳ נגמר הזווג פנים בפנים בדור‬
‫המדבר דאיתא )שם בעץ החיים( וכדאיתא שם‬
‫שהתחיל לגמור השלימות ממטה למעלה ולכן קרויים‬
‫לוחות ה׳אבן שהתחיל בנין הזה‪ .‬מצד הבריאה בכל‬
‫דיבור ודיבור מעשרת הדברות שיצא מפי הגבורה‬
‫נקבע בכל מערכי ‪.‬הבריאה כשיצא דיבור אנכי‬
‫התעורר להתגלות במערכי הבריאה הכרת האחדות‬
‫הגמור שרק‪'.‬הש״י הוא הנמצא בעולם ואק עוד‪ ,‬וכן‬
‫בכל הדברות עד שנזדככה הבריאה שכל ההסתרזת‬
‫נתבט׳לר ולא נמצא בלב ישראל שום נטיה מרצון‬
‫הבורא ורק שלא נגמר הזווג מקבלת‪ .‬הלוחות שלא‬
‫הגיעו ליד ישראל שאס הי׳ מגיע לישראל‪.‬הי׳ נקבע‬
‫אצלם הדעת הזאת בכל מערכי‪ .‬גופם בדיעה והשכל‬
‫כי בשעת מתן תורה הי׳ התגלות אור בהיר אכן‬
‫היו צריכים לקבוע דיעה זאת בכיל לב ובכל נפש‬
‫להתבונן •בחכמה ולהחכים בבינה אז‪ .‬הי׳ נקבע אצלם‬
‫בקביעות■'‪.‬יתד בל תמוט והיו יכולים לקבל האור‬
‫בלי שום ‪ ,‬אמציעות לבושים‪. ,‬אכן אחר שנעלם מהם‬
‫האור כשנאמר להם שובו לכם לאהליכם והיו צריכין‬
‫לעבודה■ לקבוע בלבם זכרון התגלות האור וע״י‬
‫החטא נסתר מהם לגמרי כמו שנתבאר בעץ החיים‬
‫)שם( אכן לזה ניתנו להם לוחות האחרונות שהם‬
‫בהדרגה ומעט צמצום הא׳ור כי לוחות האחרונות‬
‫הם בסוד שם מ״ה החדש שיצא לאחר התיקון כדאיתא‬
‫בלקוטי תורה ) פ׳ תשא ד״ה והלוחות( וכדאיתא‬
‫בלקזטי תורה‪) .‬שם( בענין ה מ סו ה שקבלו אור‬
‫דרך מסך ומסוה ולזה הוצרכו לקבל לוחות האחרונות‬
‫בחשאי כדאיתא במדרש )תנחומא תשא לא( כדי‬
‫שלא ישלוט בהם העין והיינו שבאמת בלוחות‬
‫האוחרונות יש האור שהי׳ בלוחות הראשונות כדאיתא‬
‫בזה׳׳ק תצא )ע ר׳׳ה‪ (:‬וכמו שנתבאר הענין מכבוד‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת תצא‬
‫בענין מוציא שם רע‪ ,‬אכן הוצרכו לקבל על ידי מסך‬
‫םוד‬ ‫שלד‬
‫‪.‬השמש‪ ■,‬וזהו ארמי אובל אבי וירד מצרימה ■כי אחד‬
‫שהוצרך להתברר ■מקליפת לבן שהחילוק בין עבודת‬
‫לבן לעבודת יעקב אבינו ע״ ה‪ ,‬הו א רק כקליפת השוס‬
‫שהוא מתברר רק בבירורים עמוקים ודקים כחוש‬
‫השערה והי׳• הבירור במצרים‪ .‬וכמו שביאר בזה‬
‫כבוד‪ ■,‬איאמו׳ר‪,‬הרב‪ .‬הגאון‪ ,‬הקדוש זללה״ה‪.‬‬
‫ויצז משה וזקני ישראל את העם לאמר שמור‬
‫את כל המצוה אשר אנכי‪.‬מצוה ■אתכם היום‬
‫והי׳ ביום ■אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר‬
‫ה׳‪ ,‬אלקיך נושן לך והקמות‪ ,‬לך• אבנים גדולות ושדת‬
‫אותם ‪ .‬בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה‬
‫ה‪1‬את בעברך‪.‬למען אשר תבא אל‪.‬הארץ אשר ה׳‬
‫אלקיך ■סותן ■לך ארץ זבת חלבי ודבש‪ •.‬כאשר דבר ה׳‬
‫אלקי■‪ :.‬אבותיך• לך‪ ,‬בסוסה‪) .‬ל״ה‪(:‬־כיצד כתבו ישראל‬
‫את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה‬
‫שנאמר וכתבת; על האבנים וגו׳ ואח׳׳כ סדו אותם‬
‫בסיד אמר לו ר״ש■ לדבריך האיך למדו אומות של‬
‫אותו• הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם‬
‫הקב׳׳ה ‪ :‬ושיגרו נוטורין שלהן וקלפו את הסיד‬
‫זהשיאוה■ וכו׳‪ .‬רבי שמעיון אומר על גבי סיד כתבוה‬
‫וכתביו■ להן למטה ‪ .‬למען אשר• לא ילמדו אתכן;■‬
‫לעשות ‪.‬הא למדת שאם היו חוזרין ‪.‬בתשובה ה^ז‬
‫מקבלין אותן אמר‪.,.‬רבא‪.‬י‪,‬בר ■שילא מ״ט דרבי שמעון‬
‫דכתיב והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד ורבי‬
‫יהודה כי סי ד‪ .‬מה סיד‪ .‬אן לו תקנה ■אלא שריפה‬
‫אף אותן האומות אין להן תקנה אלא שריפה‪.‬‬
‫עינין • שנצטוו בכניסת ארץ לכתוב דברי תורה‪ .‬על‬
‫■ אבנים שענין אבנים רומזים‪,‬בכל מקום לבחינת‬ ‫•‬
‫נוקבא כדאיתא בעץ חיים )שעיר לאה ורחל פרק ו׳(‪.‬‬
‫בענין לוחות הראשונות והיאחרז׳כות ובזה״ק פנחס‬
‫)רל״ט‪ (:‬ודא אבן הוא מתחות כורסיא ואף במקום‬
‫שאבן רומז לחכמה היינו ג״כ מלכות דאצילות וכדאי׳‬
‫בזוה״ק תצא )קפ״ז ‪ ( :‬אבנא למשקל בה דא יו״ד‪.‬‬
‫ובכמה מקומיות‪ ,‬ולכן בקבלת התורה כתיב )תשא‬
‫לא( וי תך אל משה‪ .‬ככילותו לדבר אתו בהר סיני‪.‬שני‬
‫לוח‪.‬ןת העדו ת לחת אבן והיינו שדברי תורה בקעו‬
‫כיל ‪.‬המסכים מראשית הבריאה עד שנכנסו לעורר‬
‫נקודת החיים שבכיל ההסתירות וכל ההסתרות בכל‬
‫שלה‬ ‫י שר י ם‬ ‫כי תבוא‬ ‫סוד‬
‫לג׳• שערים‪,‬׳■כי‪ .‬במקום בינה ■הוא 'מקום התחלקות‬ ‫בלבושים ממצות עשה ‪ .‬ולא תיעשה■ וקודם שהגיפו‬
‫‪..‬המדות שבחכמה אין המדות בתואר ‪.‬מדות׳■•; כלל‬ ‫לגמר קבלת התורה• שהוא רק ‪,‬בקיוס ‪.‬הברית■‪ ..‬שנכרת‬
‫רק כפי שירדו כן יתלבש בלבושי המדות וכדאיתא‬ ‫עמהם בקבלת הברית 'והאלה‪ ,‬שעל■ ידי עבודה‬
‫באדרת נשא■) ( כהאי■ אבנא ‪.‬דגדולחא דרשימין‬ ‫ובירורים יוכלו להגיע להכרה שגם בלוחות האחרונות‬
‫בי׳ כל גו ונין ובי׳ לית ־גוון כלל והיינו שיש בה‬ ‫יש ‪.‬אור ■הבהיר ‪.‬הזה‪ .‬ורק שנע‪-‬מן בלבושים ולזה‬
‫רשימות כשירד שפע החכמה ׳׳יתלבש במדות כפי‬ ‫הוצרכו להתברר במדבר בכל מיני צמצומים ויראות‬
‫המקום‪.‬‬ ‫וסבלנות הרבה עד שיגיעו לדעת שכל הדברי תורה‬
‫שהיו בסיני אף שהאור נעלם מהם ונתלבשו בלבושים‬
‫על ‪ .‬דרך משל מבשרי ‪ .‬אחזה אלקי ‪ .‬חכם כשאינו‬ ‫גשמיים יכולין להגי‪-‬ע אליהם על ידי עבודה‪ ,‬וכדאיתא‬
‫עסוק‪ -‬בפעולה 'אז הוא■ חכם וכשמתחיל ■לעסוק‬ ‫במס׳ ע^׳ז )ה׳‪ ( : :‬אף משה רבינו לא‪ .‬רמזה להן‬
‫בדבר פרטי כשמגי^ע ‪■ .‬להשיב ’ נכנסה חכמתו■ להתלבש‬ ‫לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר ואולך אתכם‬
‫בלבוש חסד וכאשר יצרך להתאכזר על אכזרי כפי‬
‫■י‬ ‫ארבעים שנה במדבר‪ .‬וכתיב ולא נתן ה' לכם לב‬
‫מה שהחכמה מחויבת או תו' אז תתלבש רצון חכמתו‬ ‫לדעת ועינים לראות ואזנים ‪ .‬לשמוע עד‪ :‬היום הזה‬
‫'במד תיגבו רה אבלי הוא■ מצדו אינו משוקע בישום‬ ‫)דברים כ״יע( והיינו שאחר שאמרו קרב אתה ושמע‬
‫מדה ־מאלו וכלי המדות הם רק■ כלי פעולותיו וכן‬ ‫את כל אשר יאמר ה׳ אלקינויואת תדבר אלינו וגו׳‬
‫בחכמה י העליונה במקורה באצילות ■נרןרא איהו‬ ‫■אז נאמר מי יתן‪ .‬והי׳ לבבם זה להם ליראה אותי‬
‫וגרמיה חד בהון )הקדמת תי קוני״ הז ה ד ג‪ (:.‬ורק‬ ‫)ואתחנן ה( וכמו שנתבאר במסכת עבודה זרה‬
‫במקום בינה שם מתחילקים המדות כפי סדר השתלשלות‬ ‫בסיום המסכת שאז הי׳ ס מ ן ‪.‬לקנות האור שיראו‬
‫המדות כן ירדו על ׳■פי מדותם עד ‪.‬שבתשלום גמר‬ ‫שאף מה שהוא באמצעות מסכים גם כן יש בו‬
‫צאת‪:‬המדות לפועל במדת' מלכות שהיא^ גמר ההסתרה‬ ‫אור השורשי ממוצא פי ה׳ המחיה וכ״ש קרב‬
‫אז כל מדה ׳ כפי אשר י יצאה לפועל‪ .‬במדת מלכות‬ ‫אתה והיינו אחר שריאו שדברי הש׳ע• הם בוקעים‬
‫נגמר הסתר אורה כדאיתא בכתבי■ האר״י ז״ל‬ ‫כל המסכים ואף שישמעו על ידי אמצעי גם כן‬
‫(■ מלכות ■שמים לית לה עיינין‪ .‬וזה הוא‬ ‫)‬ ‫‪.‬יתבוננו להגיע למקור לפי שראו נקודת האור הראשון‬
‫כל עבודת י האדם ועל זה נישן התורה לישראל והמצות‬ ‫איך יתחבר מן המקור לצינור הראשי‪.‬‬
‫לצרף• בהן את ישראל להמשיך עינים ואורה י במדת‬
‫המלכות'‪.‬׳שבעוד לא נגמר‪ .‬הבירור אז חופף טל‪.‬מדה‬ ‫והלוחות האחרונות נתנו להם לישראל לברר מתתא‬
‫זאת ‪.‬חשכת ההסתר מקליפה שקדמה■ לפרי ונראה‬ ‫לעי׳לא כי הלוחות נקראו לוחות • אבנים היינו‬ ‫■‬
‫שעולם■ כמנהגו נוהג וכמו שביאר כבוד אא׳מו״ר‬ ‫שיתחילו הבירורים במדת ‪.‬הימלכות להכיר ולברר‬
‫הרב■ ■הגאון הקדוש זללה״ה׳ בענין זה וכדאיתא‬ ‫בכל דבר שנמצא בו מוצא פי ס והם בעצמם לוחות‬
‫בגמרא‪) .‬ע״ז נ״ד‪ (■:‬הרי שגזל■ סאה של חשים והלך‬ ‫הראשונות כדאיתא בזה״ק ריש פרשת תצא )רע״ו ‪( :‬‬
‫וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח אלא עולם כמנהגו‬ ‫ובתשלום הארבעים שנה השיגו האור הזה וכדאיתא‬
‫ניהג‪..‬וזה נקרא מלכות שמיס׳ דלית לה עיינין וגלות‬ ‫במס׳ ע״ז ) ה׳ ‪ ( :‬אף משה רבינו‪ .‬לא רמזה להן‬
‫השכינה‪ ■,‬בסיד פגי׳מת הירח וכמו שנתבאר בעניינו‪,‬‬ ‫לישריאל אלא אחר ארבעים שנה ואימר רבה שמעו‬
‫ועל ידי ■עבודה' ותורה ומצות יזדכך האדם וכל‬ ‫מינה לא קאי אינש אדעתי׳ דרבי' עדיארבעין שנין‪.‬‬
‫הבריאה לראות באור ועבודת האדם הואי להתחיל‬ ‫כי משה רבינו רומז ליסוד אבא היינו חכמה סתומה‬
‫במדת ההסתר שהו‪-‬א מלכות שמים לבקוע ההסתר‬ ‫בלא‪ .‬לבוש‪ . ,‬ודעת רבו היינו הדעת המשתלשל ויורד‬
‫הזה ור־אשית ■■העבודה 'הוא במדה הזאת י ראשית‬ ‫מחכמה‪ .‬הוא מתלבש בלבושי המדות ולעמוד על‬
‫חכמה יראת יה׳■ והיינו יראה ואמונה שלימה י אף‬ ‫דעתו היינו לראות איך נמצא אור החכמה בכל‬
‫במה שאין׳ השגת האדם‪ -‬מגיע צריך לקיים כל‬ ‫הלבושים הוצרכו לסבול מזה ארבעים שנה שארבעים‬
‫הלבושיה מדברי תורה ופשוטי מצות• ועל ידי זה‬ ‫רומזים לבינה ובבינה מתחלקים ל״ב נתיבות החכמה‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫כיי תבוא‬
‫ועובדיו יראה הש״י שמתאחדים אלו המדות ובמקום‬
‫הזה ההתאחדות הוא בדרך גסיי שהוא גבוה מדעת‬
‫האדם ולזה יגיע האדם על ידי אמונה כ״ש בקריעת‬
‫ים סוף ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו אז ראו הנ ס‪,‬‬
‫ומקור הסתעפות המדות האלו הוא במדת התפארת‬
‫שנכללו בו חסד וגבורה וכמו שנתבאר במקומו‪ ,‬אכן‬
‫בהתבונן בראשית הסתעפות המדות ממקורם ממקום‬
‫בינה ששם אין שום התנגדות בין המדות שמאחר‬
‫שרואים מקורם שבמקורם אינם מדות כלל רק‬
‫■חכמה ובבינה אע״פ ששם התחלקות המדות אבל‬
‫אינם מתנגדים זה לזה וזה דאיתא בזה׳׳ק )אחרי‬
‫סה‪ (.‬וע״ד רחמי מנה משתכחין ורחמי פתיחן בה‬
‫ובגין דקריין אם נוקבא ‘ גבורה ודינא מנה נפיק‬
‫אקרי רחמי בלחודאה הא מסטראה דינין מתערין‬
‫וזה שהגיעו ישראל לדעת זאת בסוף הארבעים שנה‬
‫שארבעים רומז לבינה כדאיתא באבות )פ׳׳ה מכ״ב(‬
‫בן ארבעים לבינה‪ ,‬ואחר הסבלנות מדור המדבר‬
‫בכמה הרפתקאי דעדו עלייהו אז הגיעו להתבונן‬
‫שאותם הדברי תורה עצמן שנתנו להם בבהירות גדול‬
‫ועצום בסיני ימצאו בכל הלבושים אף שנעלם מהם‬
‫האור אחר גודל עבודה יוכלו להגיע אליו‪.‬‬
‫שהם הפכים כי הוד מורה על פנימית שנמצא‬
‫וזה שנצטוו בפרשה זו לכתוב דברי תורה טל‬
‫אבנים שזו היא סדרה החמשים שרומז לשער‬
‫החמשים מחמשים שערי בינה‪ ,‬שבזמן הזה נקבע‬
‫בלבם האור הזה לראות שכל הדברי תורה שהיו‬
‫בהתגלות הר סיני אף שנדמה להם אח״כ שנעלמו‬
‫■מהם ראו אז שיוכלו להגיע אליהם על ידי עבודה‬
‫למצא אותם אף בתחתית המדרגות שהוא הדומס‬
‫( שהספירות‬ ‫וכדאיתא בעץ החיים )שער‬
‫נעוץ סופן בתחלתן כדאיתא בספר יצירה והיינו‬
‫שבמלכות יש בהסתר מאור הכתר כי כל מה‬
‫שנתרחק יותר אלמלא לא הי׳ בו אור היותר גדול‬
‫לא הסכים להתרחק כל כך כי כל הבריאים לדעתן‬
‫■נבראו לצביונן נבראו וכמו שנתבאר בפירוש ממשים‬
‫שערי בינה ששער החמשים הוא שאחר מלכות‬
‫שבמלכות חוזר לראש לקבל מאור החכמה ולכן‬
‫בפרשה זאת הראה הש״י שגם האבן יכול לקבל‬
‫אור דברי‪ ,‬תורה לעורר שגם בדומם נמצא טמון‬
‫אור הגדול ‪.‬והוא מאור היותר גבוה וכן מראה‬
‫סוד‬ ‫שלו‬
‫יזליכך לבו לעלות בכל פעם להשיג ממקום גבוה‬
‫לצרף המדות שהם נראים בלבוש התחתון כמדות‬
‫הפכיים ועל ידי עבודה יגיע האדם לראות שאין‬
‫מדה מתנגדת לחבירתה‪ .‬והנה גמר הסתעפות המדות‬
‫בהסתעפות קוי המשקל הוא בנצח והוד‪ ,‬וכן הוא‬
‫סדר ההשגה מתתא לעילא על ידי עבודה באמונה‬
‫בפשועי מצות אז יגיע האדם להשיג שמדת המלכות‬
‫■לית לה מגרמה כלום ודק ממה שישופע לה דדך‬
‫הצינור המאחד ומצמצם ההשפעה אחר הכרעת קוי‬
‫כמשקולת על פי מדותם והוא מדת היסוד‪ ,‬ואם‬
‫יכיר זאת בהסרה שלימה אז ישיג שמה שנדמה‬
‫לאדם שיש הפכים בעולם יוכל הש״י לאחד אותם‬
‫כי מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק‪,‬‬
‫והכל ביד הש״י שמי שיאמין באמונה שלימה יראה‬
‫לו הש״י שמצד הש״י לא יכצר מאומה לשנות מערכת‬
‫הטבע וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ג כ ח‪(:‬‬
‫תמינאה בהודאה וביה הו ה משבח דוד הודו לה׳‬
‫ודא הוד ודאי למנצח הודו בהון דמיזין נצח והוד‬
‫ואינון ניסין ובי׳ שבח משה אז וכר כי נצח והוד‬
‫נקראו בזה׳׳ק )פנחס רלו‪ (.‬תרין פלגי דגופא‪,‬‬
‫ובאמת בשורשם הם אחד ורק שמצד הבריאה נדמה‬
‫בהבריאה והפנימית אינו נראה רק כשאדם מבטל‬
‫עצמו והיינו שיסיר ממנו כל גוון ולבוש וכן בכל‬
‫הבריאה זה מורה ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך‬
‫נורא והיינו כשיתבטלו הלבושים שזה מורה הודאה‬
‫שכופף כל קומתו אז יתראה הפנימית שיש בזה‬
‫רצון הש׳ע וזה הוא צמצום גדול מהסתעפות מדת‬
‫הגבורה ונצח מורה על התעלות כל המדות לשורשם‬
‫שכל הבריאה תוכל 'להתעלות למקורה ויתראה שיש‬
‫בכל המדות נצחיות שאחר שהש״י בראם אז הם‬
‫נצחיים וכדאיתא באדרא רבא קדישא )קל״ו‪ (:‬וכד‬
‫אתגליא מצחא דזעיר אפין אית רשותא לכלהו‬
‫‪-‬לחרבא וכד אתגליא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר‬
‫להאי מצחא כדין כלהו משתככק וכו׳ וכלהו אקרון‬
‫נצח ובאתוון רצופין הוא מצח וכו׳‪ ,‬כי ענין מדת‬
‫הנצח שמעלת כל המדות למצחא דעתיקא וכל דבר‬
‫שהוא נצחיי לא יתבטל ממנו שום דבר ואפילו‬
‫הלבושים גם כן הם נצחיים ולכן המדות האלו‬
‫בעולם הזה בהסתר נראים כהפכים אך למאמיני ה׳‬
 ‫ישרים‬ ‫כי תבוא‬
‫דבר עד כמה נותן לגבול תפיסת האדם וממילא יבין‬
‫שגם מה שניתן ■לו לא יוכל למשול ולשלוע רק בגדר‬
‫תפיסתו ולא יותר‪ ,‬ולהא דם אין לו חלק רק כמה‬
‫שיוכיל להשיג בכל דבר כל כך יוכל לקנות ממנו‬
‫ובכל מקום שיוכל להכניס כבוד שמים זה יכול‬
‫לקבל ולהתעלות ביו עד שיבין שתכלית התורה‬
‫והמצות הם להגיע לברית■ שיחקקו דברי תורה‬
‫בלב ■ישראל וכ״ש נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם‬
‫' ■‬ ‫אכתבנה )׳ירמי' לא(‪.‬‬
‫ו ז ה רומז שירת האזינו שרומז על עתיד שיקבע בלב‬
‫ישראל וכמו שנאמר שם ראו עתה כי אני אני‬
‫הוא ואין אלהים עמדי וכדיאיתא בזה״ק משפטים‬
‫)רףח ‪ ( :‬שפסוק זה נאמר כשתתבטל הקליפה וישאר‬
‫מוחא בלא ■קליפה ולכן הקדים פרישת נצבים וכדאיתא‬
‫במס׳ ברכות ) מ ח‪ (:‬וצריך שיקדים ברית לתורה‬
‫והיינו שמקום שהאדם מקבל ומכניס ' מבחוץ לתוך‬
‫הקדושה שם צריך להקדים התקשרות הש״י עם‬
‫ישראל הוא גבוה מכל הפעולות‪ .‬ופרשת וזאת‬
‫הברכה הוא ברכת התורה לאחריה כדאיתא במדרש‬
‫רבה ) פ׳■ נצבים( והוא רומז אחר שהאדם מקבל‬
‫וקובע בתוכו דברי תורה אז חוזר לברך את הש״י‬
‫שעל ידי הברכה יזכה שהקביעות תהי׳ בכל מיני‬
‫התפשטות להבין בכל הפרטים‪.‬‬
‫מה שאין האדם יכול לקבל לתוכו יוכל להכיר בו‬
‫ובענין הפלוגתא דמס׳ סוטה )ל״ה ‪ ( :‬שרביי יהודא‬
‫אומר על האבנים כתבו ועליהם סדו בסיד‬
‫ורבי שמעון אומר על גבי סיד כתבו‪ ,‬וענין הזה‬
‫נתביאר ■מפי אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש‬
‫זללה״ה במי השלוח שעל זה אמר דהמע׳׳ה ישלח‬
‫דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים‪ ,‬כי יש דברי תורה‬
‫שאין אדם ‪,‬עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם‬
‫ולכן נכתבו דברי תורה בין האומות כדי שישראל‬
‫ילמדו מכשלון האומות וליא יצטרכו ליכשל עוד ורק‬
‫שלומת רשעים יראו וזהו ישלח דברו וימסם כשישלח‬
‫הש״י דברו היינו דברי תורה שלו בין האזימות הוא‬
‫ממסמס אותם וישב רוחו לישראל יזלו מים וזה‬
‫ענין הסיד שנצטוו לסויד האבנים‪ .‬כי סיד הוא שאחר‬
‫שריפת העצ^מות יתהוה מהם סיד ועצמות הם‬
‫יסודי בנין ■האדם וזה רומז סיד שהוא לבן בלי‬
‫םוד‬
‫הש״י מפרשה זאת והלאה שאיחר שהראה להם‬
‫הקב׳׳ה שדברי תורה כוללים אפילו בדומם ובכל‬
‫מקום נמצאו דברי תורה מוסתרים‪ ,‬הראה הקב׳׳ה‬
‫■להם איך לקנותם שהאדם יחבר הדברי תורה‬
‫הנמצאים בכל מקום שיוכלו להתעלות על ידי האדם‬
‫וזה הוא על ידי הברית שכרת עמם בקבלת האלות‬
‫ופרשת התוכחה שהבנת דברי תורה הוא בשכל‬
‫ודעת אכן להעלות דברי תורה על ידי שיקבעו כל‬
‫הלבושים מכל •מערכי הבריאה שהאדם יוכל לקבל‬
‫אותם לתוכו ויתעלו בו להשיבם פנים בפנים נגד‬
‫הש״י לזה צריך האדם לזכך גם את הגוף שיכנע‬
‫מפני כבוד שמים ולזה צריך האדם לקבל עליו יראה‬
‫עצומה שהגוף לא יכנע רק כשישמע יראת עונש‬
‫כאדם האומר‬ ‫וכדאיתא במדרש )תנחומא נצביס ג׳(‬
‫לחבירו העבר בך קללה וזהו קבנת הברית שנאמר‬
‫בפרשה זאת ובפרשת נצבים שם נאמר הקומה‬
‫השלימה איך להעלות משפל המדרגות עד רום‬
‫המעלות‪ ,‬ואח״כ בפרשת וילך נאמר כתיבת ספר‬
‫תורה במצוה פרעיית לכל נפש מישראל שהוא התחלת‬
‫התעלות מדומם להתעלות כי שם נאמר לכתוב דברי‬
‫תורה על עורות בעלי חיים שהורים שזה מורה‬
‫שמה שהאדם יוכל לקבל לתוכו מכל הבריאה שיכניס‬
‫בתוכו והאדם יברך עליו וימליך את הקב׳׳ה ובכח‬
‫האכילה יעבוד את הש״י על ידי זה יתעלה שגם‬
‫גודל אור הש״י שמצד הש״י אין שום דבר בעולם‬
‫שלא יצמח ממינו כבוד שמים וממה שאין האדם יכול‬
‫לקבל לתוכו יתבונן סדר הבריאה כמיו שיש דברים‬
‫שיוכל לקבלם לתוכו ויש דברים שהאדם יופל לקבלם‬
‫עליו בלבושים והיוא כי מה שאדם יוכל לקבל לתוכו‬
‫הוא שהאדם יוכל להתגבר עליהם להעותם כחפצו‬
‫שבכת מה שאדם יוכל לקבל לתוכו יוכל אח״כ בפח‬
‫הזה לעשות בבחירתו שיוכל בכח הזה לעבוד את‬
‫הש״י וכן להיפך ובדברים שאין האדם מכניסם‬
‫לתוכו אינם כל כך תחת ממשלת האדם לפי שימה‬
‫שהאדם מושל עליהם לשנותם מצורה לצורה אינו‬
‫מושל רק בחומרייתם ולא בפנימית שלהם שימה‬
‫שהאדם מכניס לתוכו נכנס בו גם שורש המאכל‬
‫שמתחבר‪ .‬בגופו ונפשו‪ ,‬עד שיראה האדם שיש‬
‫דברים רחוקים מאד ממינו ומכל זה יתבונן בכל‬
 ‫ישרים‬ ‫כי תבוא‬ ‫םוד‬ ‫של\ז‬

‫רצונו ולא יתבפלו שאף שצוה הש״ילא תחיה‬
‫נשמה ומכל מקום שלח יהושע שלוחים כל‬ ‫כל‬
‫הרוצה להשלים יבא ויישלים שלפני הש״י הי׳ גלוי‬
‫ישאף שיראה להם שלא יצפרכו להתבפל מכל גם כן‬
‫( כי לא‬ ‫לא יסכימו וכמו שנאמר ביהושע )‬
‫השילימו את ישראל וזהו דעת רבי שמעון על גבי‬
‫הסיד כתבו‪.‬‬
‫כל המתגאה נידון באש כי המתגאה היינו שאוימר‬
‫ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר אלה יעמדו‬
‫את‬ ‫לברך את העם על הר גריזים בעברכם‬ ‫‪.‬‬
‫הירדן וגיו׳ הענין שבצואה כתיב תחלה אלם יעמדו‬
‫לברך‪ ,‬וכדאיתא במס׳ סופה )לב‪ (.‬שתחלה פתחו‬
‫בברכה ובסדר לשון הברכות לא נזכר לשון ברכה‬
‫ורק ממה שנישמע מכלל צאו אתה שומע הן ובאמת‬
‫בכל מקום פוב בעיני ה׳ לברך את ישראל ברכה‬
‫מפורשת‪ ,‬אכן באמת כל אלו הקללות הם ברכות‬
‫( כל דברי הש״י על תנאי‬ ‫וכדאייתא במדרש )‬
‫הם אם ישמרו בניך בריתי )תהלים קלב( והי׳‬
‫אם שימוע וכהנה‪.‬‬
‫לשמי ומנחה פהורה וזה מורה שמהעצמות נשאר‬
‫כי ענין תנאי נתבאר בדיני תנאי שכל דיני תנאי‬
‫הם שהתנאי יפעול המעשה ולא שהמעשה תתפעל‬
‫מעצמה ורק שבכח התנאי לבפל המעשה אלא התנאי‬
‫הוא פועל גמר המעשה ולכן כל הפובות שנתן‬
‫הש׳^ לישראל ה ם על תנאי לרמוז שלא מסר הש״י‬
‫את הנהגת ישראל תחת ההנהגה ולא לשום שר‬
‫ורק הש׳ע הוא תמיד עוסק בפובתן של ישראל‬
‫שישרא^ל הם לחלקו כ״ש )האזינו ‪,‬לב( כי חלק ה׳‬
‫עמו‪.‬‬
‫פז(‬
‫אכן דברי הברית האלה הם מה שהאדם יקבע‬
‫■בלביו ונפשו יראת ה׳ שעל ידי זה יהי׳ כלי‬
‫לקבל כל הפובות וכ״ש )ישעי׳ לג( יראת ה׳ היא‬
‫אוצרו וכל כך חפץ השי״ת בעובת ישראל שרוצה‬
‫שגם הגוף יהי׳ כלי לקבל כל מיני פובות וברכות‬
‫וכדאיתא בזוה״ק )יתרו פב ‪ ( :‬שהקב״ה חפץ לאופבא‬
‫לבר נש בעלמא דין ובע׳למא דאתי ויתיר בעלמא‬
‫דאתי והיינו שהש״י חפץ שיישראל יוכלו לקבל כל‬
‫הפובות אפילו פובות עולם הזה ולא יגרע להם‬
‫מפוב העתיד להם אכן במיקיום שעל ידי פובת עולם‬
‫שום גוון שכל מה‪ .‬שאדם פופל בבחירתו זכו ■מיסוד‬
‫הבשר וכדאיתא בגמרא סופה ) ה׳( בשר בושה‬
‫סרוחה רימה אכן ‪ ,‬בשריפה שהוא המבעלת כל‬
‫ההוי׳ ומכלה הכל וכמו שכת‪.‬ןב )■משלי ‪,‬ל( ואש‬
‫כבוד אאמו״ר הרב‬ ‫לא א׳מרה הזן‪ ,‬וביאר בזה‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה כי אש הוא מכלה הכל‬
‫•וסותר כל הון ולכן איתא במדרש רבה )צו פ׳ ז׳(‬
‫שיש לו כח פעולה מצד עצמו ולכן ברא הקב׳‪/‬ה‬
‫‪,‬יסוד האש בעולם לראות שיש כח המכלה ומפרד‬
‫ומפסיד כל הכח׳ות‪.‬‬
‫אכן לזה אחר שרייפת הגוף נשאר סיד מהעצמות‬
‫‪ .‬וכמו שכתוב )עמוס ב( על שרפם עצמות מלך‬
‫אדום לשיד וזה מורה שמיצד הש״י יצמח מכל דבר‬
‫כבוד שמים ורק מצד הבריאה יש גוון ■שנדמה שיש‬
‫מקום בחירה לעבור רצונו אבל באמת ■מכל מקום‬
‫יתקיים רצונו וסיש )מילאכי א( ממזרח שמש ועד‬
‫מקום מוקעיר מוגש‬ ‫מבואו גדול שמי בגוים ובכל‬
‫שיסודי האדם הם נשארים בלי שום‬ ‫סיד היינו‬
‫גוון ונעיה רק לובן גמור שיוכל לקבל כל צורה‬
‫כפי רצון הש״י ומצד הבריאה אין שום כח פעולה‪,‬‬
‫בסופה )•שם( מה סיד אין לו תקנה‬ ‫וזה דאיתא‬
‫אלא שריפה אף או״ה אין להם תקנה אלא שריפה‬
‫עמים משרפות סיד על עסקי סיד‪,‬‬ ‫שנאמר והיו‬
‫והוא כמו שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב‬
‫הגאון הקדויש זללה׳׳ה שתקנתם היינו שהתועלת‬
‫שנצמח מהם רק כשיתבפל מהם כל גוון רצונם אז‬
‫לכבוד שמים וכ״ש )משלי‬ ‫יתראה שנבראו‬
‫כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה היינו‬
‫שגם הרשע ליום רעה גם כן נברא למענהו וזה‬
‫מנין פלוגתת רבי י יהודא ורכי שמעון שרבי יהודה‬
‫אומר שנכתב תחת הסידורק בינה יתירה נתנה‬
‫לאו׳׳ה שבאותו הדור ישלחו נפורין שלהן וקלפו‬
‫והשיאו להן והיינו שהש״י נתן להם‬ ‫את הסיד‬
‫•בינה יתירה לה^בין שגם הם נברא^ו לכבוד שמים‬
‫אכן ראו שכל כבוד שמים שיצמח מהם הוא כשיתבפלו‬
‫לגמרי והיו צריכים למסור נפשם ולהתבפל מכל וכל‬
‫■ורבי שמעון אמר שהראה להם השי״ת שיוכל לקיים‬
‫שלם‬ ‫ישרים‬ ‫נצבים‬ ‫‪D‬וד‬
‫מנת לקבל פרס והבן עובד שמגודל אהבה רוצה‬ ‫הזה יגי ע מטובת העהידים לשא שם חפץ הש״ו‬
‫■לקבל עליו כל מיני יראות כדי שיהי׳ עובד בשלימזת‬ ‫לאוטבא יתיר בעלמא דאתי ולקבל כל הטובות‬
‫זזה שנזכרו פאן הארורים וכדאיתא בתנחומא ניצבים‬ ‫^‪:‬ישלימות צריך לזכך גם יסודי הגוף שיהיו מזוככים‬
‫לעברך בברית כאדם האומר 'לחברו העבר בך קללה‬ ‫ובלולים באור ה׳ וזה שמראה הש״י בענין זה‬
‫אם אתה חוזר בי‪ ,‬ולקבל עליו בשילימות כל כך הוא‬ ‫כדאיתא בזה״ק תרומה )קכ״ח‪ (.‬אשר ידבנו לבז‬
‫רק מי שהוא מגזעא ושורשא דישראל שכל דברי‬ ‫מאי אשר ידבגו לבו אלא דיתרעי ביה קב״ה כד״‪.‬א‬
‫הש״י הם עמו על תנאי והיינו שהם מקושרים עמו‬ ‫לך אמר לבי )תהלים כ״ז( צור לבבי )שם ע״ג(‬
‫משורש ולכן הוא מקביל עליו ברית בלי שום תנאי‬ ‫וטוב לב )משלי ט״ו( וייטב לבו )רות ג׳( כלהו‬
‫מצד הש״י הוא שהואמקושר עם הבריאה‬ ‫שתינאי‬ ‫בקב״ה קאמר אוף הנ א אשר ידבנז לבו מניה תקחו‬
‫אכן תנאי מצד הבריאה כשיעבוד רק על מנת לקבל‬ ‫את תרומתי דהא תמן אשתסח ולאו באתר אחרא‬
‫פרס אזי הוא נעתק משורשו שאינו עובד אלא על‬ ‫ומנא ידעינן דהא קב״ה אתרעי ביה ושוי מדורי׳‬
‫תנאי הזה אבל כשעובד בשלימות עד שמעביר בז‬ ‫בי׳ כד חמינן דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלא‬
‫בעצמו קללה ואינו זוכר הברכה ותשלום גמול על‬ ‫אבתרי׳ דקב״ה בלביה ובנפשיה וברעותיה ודאי‬
‫עבודתו אז הוא מקושר לשורשו במקום שהש״י עוסק‬ ‫תמן ידעינן דשריא בי׳ שכינתא‪ ,‬והענין שכמו שכל‬
‫תמיד וטוב בעיניו לברך את ישראל ולכן במקום‬ ‫דברי הקב״ה הם על תנאי והיינו שהש״י מקושר‬
‫הזה שהוא גמר המדות שער החמשים שם צריך‬ ‫עם ישראל במקום שהוא למטלה מכל גבול וגוון‬
‫להתקשר בראש ובשורש וכשמקבל עליו במקום הזה‬ ‫דאיתא במדרש רבה ראה )פרשה ד׳( אמר רבי‬
‫ההנהגה הוא מלא‬ ‫הזה אז ממילא כל‬ ‫באופן‬ ‫אלעזר משאמר הקב״ה הדבר הזה בסיגי באותה‬
‫ברכת ה׳ לישראל‪.‬‬ ‫שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליה‬
‫הרעה באה על עושה הרעה והטובה באה על‬
‫עושה הטובה והיינו שמצד מערכת הטבע העריך‬
‫פרשת נצבים‬ ‫הש״י כל צבא מטלה ומערכי הבריאה שהרעה תבא‬
‫על עושה הרעה והטובה על עושה הטובה אכן כל‬
‫אתם ניצבים היום כלכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם‬ ‫זה כמו שנאמר מפי עליון לא תצא הרעה ופי‬
‫שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל‪.‬‬ ‫עליון רומז לתחתית המדרגות כי פה רומז למדת‬
‫מלכות כדאיתא בהקדמה שני׳ בתקוני הזהר מלכות‬
‫ל ע י ל מיני׳ כתיב אלה דברי הברית אשר ^צזה ה׳‬
‫פה ובמסכת שבת )ל׳^ג‪ (:‬פה גומר אכן הכריתת‬
‫את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב‬
‫ברית שכרת הקב׳׳ה עם ישראל הוא למעלה מכל‬
‫מלבד הברית אשר כרת עמהם בחיורב‪ .‬ושוב חזר‬
‫■גבול כי ברית הוא התקשרות שנקרא כי כל ומתרגמינן‬
‫להם יציאת מצרים ומסעות המדבר עם מלחמות‬
‫דאחיד בשמיא ובארעא‪ ,‬וזה רומז שהש״י כרת‬
‫סיחון ועוג ואמר שם ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת‬
‫ברית עם ישראל במקום שאין שום מדה שולט רק‬
‫ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היזם הזה‪.‬‬
‫רצון חכמתו ית׳ וכדאיתא בהקדמת תקוני הזהר‬
‫היינו אחר שעברו כל הבירורים ועברו במצרים‬ ‫) ג‪ ( :‬באצילות איהו וגרמיה חד בהון וזה רומז‬
‫ובמדבר וכל הבירורים האלו היו רק כדי‬ ‫שכל דברי הקב׳׳ה על תנאי כמו שנתבאר שהוא‬
‫שיראו ישראל שאין שום מקום פנוי שלא ימצא‪ .‬בו‬ ‫מקושר תמיד עם ישראל מראש מקדם קודם שנכנס‬
‫כבוד שמים והכל בריא לכבודו ואפילו מדבר וים‬ ‫לגבולים כל ההנ הגה משם רועה אבן ישראיל‪ .‬ולפי‬
‫■ואמונה זאת ניטעת בעומק ושורש ליבות ישראל‬ ‫שנפש מישראל מרגשת שהיא חלק ה' ולכן אינה‬
‫וזה שמחשב כאן תחלה בכלל ואח״ב בפרט כי‬ ‫מבקשת רק התכללות בשורש ואינה מסתכלת כלל‬
‫תחלה כתיב כלכס ושוב אח״כ מחשב כסדר מדרוגותם‬ ‫לשום תשלום שכר כיון שהם משורש הרצון וזה‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬ובפרשת ואתחנן כתיב לא את‬ ‫סימן שהם בנים להקב״ה שהעבד עובד רק על‬
 ‫ישרים‬
‫על השני ובעת שאוסף הכל לגורן אחד אז רואה‬
‫הכל בבת אחת ויכול להשגיח על הכל כאחד‪ ,‬וכן‬
‫פאן אחר שכבר קבלו האור מאורו של מרע״ה כנ‬
‫יאחד כפי מדרגתו התאגדו יחד להיות שורה עליהם‬
‫האור בכלל בקומה אחת משפל המדרגות עד הגדונ‬
‫שבגדולים‪.‬‬
‫כוללים כנ‬ ‫וזהשנחשב כאן עשר מדרגות שהם‬
‫השרשים והענפים מיסוד כל הבריאה וממילא‬
‫הי׳ ‪.‬יכולים לכלול כל הדורות הנולדים עד תכלית‬
‫כל הבירורים‪ ,‬וזה שמחשב כאן הכלל והפרט כי‬
‫מכלל הזה כשהוא שלם בכלל כזה ישנם כל הפרטים‬
‫מפורשים‪ ,‬וזה לעברך בברית ה׳ אלקיך ובאלתו‬
‫וכדפירש רש״י ז״ל להיותך עובר‪ ,‬כי ברית היינו‬
‫התקשרות האדם בהש״י במקום שהיא למעלה מכל‬
‫פעולה ומשולל מכל מדה וזה ברית ה׳ כדאית א‬
‫(‬ ‫בזה״ק כי כל דאחיד בשמיא ובארעא )‬
‫ובאלתו היינו ממקום שמתחיל התלבשות בלבושים‬
‫ממקום שהיא מתחיל עבודת האדם בהסתר והעלם‬
‫האור ובזה ‪ .‬נראה בעולם הזה שהם שני ענינים‬
‫נפרדים ואין חיבור בין עלמא עלאה לעלמא תתאה‬
‫וכל זה מחמת פגימת הירח היינו שנסתר האור‬
‫המחבר כל העולמות מהעליון עד התחתון כי‬
‫במושכל הראשון אם‪ .‬הש״י בחר בישראל למעלה‬
‫מכל התלבשות המדות אם כן אין נצרך לעבודה כלל‬
‫ואם הציב הש״י מדות שיתנהג העולם מדה כנגד‬
‫מדה לפום צערא אגרא איך שייך‪ .‬לומר שישראל עלו‬
‫במחשבה תחלה והנה כל זה מחמת שהסתיר הש״י‬
‫את אורו מהעולם שלא יתראה לבריאותיו ומשום‬
‫זה נקרא העולם עולם שהיא לשון העלם וכדאיתא‬
‫גם את העולם נתן בלבם‪ ,‬שנעלם‬ ‫)סכחומא קדושים‬
‫מהבריאה שורש אור הש״י‪ ,‬ורק ע׳ע תורה ועבודה‬
‫יוכל האדם להגיע אל אור הזה איך יתאחדו שני‬
‫ההנהגות שכל נפש מישראל יוכל להגיע על ידי‬
‫עבודה שהיא עלה במחשבה תחלה אף למעלה במקום‬
‫שאין כח עבודה מגיע ובלא עבודה לא יגיע למקום‬
‫המעלה הזאת ועיקר העבודה להגיע לאיר הזה‬
‫היא להתאחד כל הפרט להכניסו לכלל וכל אחד‬
‫מישראל יכניס עצמו לתוך הכלל וכדאיתא בזוה״ק‬
‫שמות )דף ט‪ (.‬ברן יחד ככבי בוקר ויריעו כל בני‬
‫נצבים‬ ‫סוד‬ ‫שט‬
‫אבותינו כרת ה׳ את הברית כי אתנו‪.‬ומשמע שעוקר‬
‫כריתת הברית הוא עם מי שהש״י כורת עמו ברית‬
‫׳מפורש )יעו״ש במפרשי רש״י ז׳׳ל( וכאן כתיב ולא‬
‫אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת‬
‫האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד‬
‫היום וגו‪/‬‬
‫אכן במעמד הזה שנתכללו כל ישראל בשורשם‬
‫•וממילא יוכלו לקבל שורש קדושת כריתת הברית‬
‫אפילו על כל מיני התרבות והסתעפות נפשות‬
‫מישראל‪ ,‬כי בכל התחלה ושורש מושרש כל מיני‬
‫הסתעפות ענפים שיסתעפו אח״כ‪ .‬אכן כל זה‬
‫כשמצמצם כחו לבלתי יתפשט באיזה ענף יותר‬
‫מחבירו אבל כאשר ירצה השורש להתרחב ולהתפשט‬
‫במקום אחר אז מתגלה בו רק כח הזה והשאר הוא‬
‫נעלם‪ ,‬וכענין שמצינו ביעקב אבינו כמו שנתבאר‬
‫עשר גבולי‬ ‫בענינו שם כל זמן שלא נשלמו שנים‬
‫אלכסון הי׳ שמו יעקב כי בכל עת וזמן עסק בענין‬
‫קדושת שבט אחד לברר שורשו בקדושה ואף כי כח‬
‫כל השבטים הי' כמוסים בו מ״מ כשעסק בענין‬
‫פרטי הי׳ השאר רק בכח כמוס וכל זמן הזה הי׳‬
‫והי׳‬ ‫שמו יעקב וכשנשלם כח י״ב גבולי אלכסון‬
‫משפיע לכל אחד כפי מדרגתו והוא כלל אותם יחד‬
‫איש כברכתו ברך אותם אז נקרא שמו ישראל וכמו‬
‫שנתבאר הענין בפרשת ויחי מכבוד א אמו׳ד הרב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הגאון הקדוש זצללה״ה‪.‬‬
‫וכן הענין בדור המדבר כל הארבעים שנה ■שהי׳‬
‫עוסקים לקנות כלי קיבול לאור והי׳ עוסקים‬
‫בהשגת כח הדעת להשיג איך יגדל כבוד הש״י שאף‬
‫בים כבודו ובמדבר וכן ראו שם כל כחות הטבע‬
‫בגודל זרם התפשטות נחש שרף ועקרב וכו׳ ובכל‬
‫אלו ראו איך כולם נבראו לראות מהם כבוד שמים‬
‫אם עבדו את הש״י הכניעו בכחם כל כחות הטבע‬
‫והתגברו עליהם‪ ,‬ובעת הזאת התאגדו יחד לאגודה‬
‫אחת וכדאיתא במדרש בפרשה זו מפני מה עשאן‬
‫מצבה מפני שמשתמשין מדעת לדעת מדעת משה‬
‫לדעת יהושע‪ ,‬וענין הזה הוא כמו זמן אסיפה ט‬
‫בזמן שהאדם זורע וקוצר אז מביט על כל דבר‬
‫בפרט וכשעה שמביט על זה אין כל כך השגחתו‬
‫שמא‬ ‫ישרים‬
‫נצב עליו וכתיב ומלך אין באדום נצב מלך חמא‬
‫ההוא סולם‬ ‫דכל דרגין קיימין כלהו כחד על‬
‫כלא בחד קשרא‪ .‬והוא שיעקב אבינו‬ ‫לאתקשרא‬
‫ע״ה ראה שעל ידו יושלם רצון הש״י בכל הבריאה‬
‫והוא ישלים הסולם והסדר מכל השתלשלות הבריאה‬
‫לכוונת רצון הש״י וזה שנאמר והנה ה' נצב עליו‬
‫היינו שהוא •תשלום הכוונה ועליו יהי׳ הקומה‬
‫במדרגות עד למעלה והוא ישלים תכלית הרצון עד‬
‫שיצא לפועל בתשלום ותכלית השלימות‪.‬‬
‫ובמדרש תנחומא )נצבים( מפני מה עשאן משה‬
‫מפני י שמשתמשין מדעת לדעת מדעת‬ ‫מצבה‬
‫משה לדעת יהושע וכו׳ והוא כשישראל מתבררים‬
‫בענין שהש״י ריפץ שיושלם בירורו אז זה האור‬
‫נעלם ושוב מתחיל מחדש אור שישראל יבררו אותו‬
‫ויושילמו בו ואז מראה הש״י סדר איך ישראל הם‬
‫•מסודרים וזה ענין מצבה וכדאיתא בזוה״ק )ויצא‬
‫שם( שבעת שראה יעקב אבינו והנה ה' ניצב עליו‬
‫הראה לו שישלם בשלימות‪ ,‬ובכל^ מקיום כשנשלם בעת‬
‫השלמתו יתעלם האור ולכן צריך ליראה גדולה‬
‫בעת הזה וכדאיתא בירושלמי יבמית )פרק ע״ו‬
‫הלכה ב׳( סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיז‬
‫נושך את החורף ביום ששני עולמות נושקין זה‬
‫את זה העולם הזה יוצא ועולם הבא נכנס ועל‬
‫זה ביקש דוד המלך ע׳׳ה שאז ישמור אותו הש״י‬
‫ויסוכך על ראשו וכדאיתא בזוה״ק■ יתרו )ע״ט‪(.‬‬
‫בכל אתר דהוי שלימותא שכיח אתקרי נורא‪ ,‬שבכל‬
‫עוד שיש בכח האדם לצאת ולבא אז אין שום דבר‬
‫שאין לו תקוה שיוכל לבוא לידי תיקון שכל זמן שיש‬
‫עיד לפני האדם דרך להתעלות יותר ולקנות חדשוי;‬
‫ועוד יכול להפסיד גם כן וממילא אין שום דבר‬
‫שלא יוכל למצוא לו תיקון כדאיתא בזוה״ק בא‬
‫נש למנדע עוב ולמנדע‬ ‫לבר‬ ‫אין בו שוס דין בשורש‪ .‬אכן ויריעו מורה שכחות)ל״ד‪ (.‬דהכי אתחזיה‬
‫רע ולאהדרא גרמי׳ לטוב וכדאיתא בגמרא גיעין‬
‫)מ״ג‪ (.‬שיש דברי פורה שאין אדם עומד עליהם‬
‫אלא א״כ נכשל בהן‪ ,‬ולכן אף בכשלון היותר גדול‬
‫יש לו תיקון כאשר ישיג אחר כך השגה גדולה‬
‫בתורה ועבודה שבלא הכשלון הזה■ לא הי׳ ביכולתו‬
‫תורה אילו ויוכל כל כך להגביר‬ ‫להשיג דברי‬
‫עבודתו באור התורה עד שכל הכשלון יהי׳ רק‬
‫נצבים‬ ‫סוד‬
‫אלקים יגין דכלהו שיחודא חדא קא משביוין ל'‪/‬‬
‫כי ענין שבח ביאר כבוד אדוני איי מו״ר הרי‬
‫הגיאון הקדוש זללה׳׳ה כי היא לשון עמקות היינו‬
‫שמעמיק בידיעת המקור וכמו שכתיב בשוא נלין‬
‫אתה תשבחם)תהליס פע(ועיקר התאחדות היא רק‬
‫ע״י התחתונים כי על ידי עבודת ישראל תתאחד‬
‫כל הבריאה לשוב להגיע לשורשה לראות ממקור‬
‫האור מה שעלה הרצון לברוא הסת׳ר כדי שע״י‬
‫עבודה תשוב הבריאה לחזות בנועם ה׳ ויהי׳ על‬
‫ידי פעולת הנבראים כדי שיקרא על שם יגיע‬
‫כפיו של האדם‪.‬‬
‫ו ב ז ו ה ״ ס ויקרא )דף פ״ב ‪ ( :‬ברן יחד ככבי‬
‫בקר ויריעו כל בני אלקים מה בעינן הכא בני‬
‫אלקים דאינון מזמנין תרועה בהאי בקר והא כל‬
‫דינין אתעברו בזימנא דחסד אתער בעלמא אלא‬
‫ויריעו כל בני אלקים הא אתבר תוקפא דדינין קשיין‬
‫אתבר חילא דלהון‪ ,‬כי בני אלקים היינו מה שנסתר‬
‫משורש שם א לקים כי שם אלקים מורה על בינה‬
‫אכן במקום בינה אין שם שום צימצום ורק ממה‬
‫שמסתעף משם זה וכדאיתא בליקועי תורה פרשת‬
‫וישב שבני אלקים הוא מילוי ומילוי המילוי אותיות‬
‫דשם א לקים ה ס נ״ב אותיות והיא הסתעפות ההסתר‬
‫בשורש שם אלקים דמינה דינין מתערין‪ ,‬אכן ברן‬
‫יחד כוכבי בוקר היינו כאשר יסלקו ישראל נגיעתה‬
‫שזה מורה רינה כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה״ה על מילת רנה ואז מתאחדים‬
‫כל כחות נפשות ישראל וממילא יעלה כל כחות שם‬
‫היינו‬ ‫אלקים המסתעפים לשורשם וזה ויריעו‬
‫שמשברין כל הקליפות המסתירים וכמו שפירש‬
‫רבינו חיים וישאל ז״ל בהגהותי׳ לזוה״ק כי ויריעו‬
‫הוא פועל יוצא ובאמת כל הסתעפות שם אלקים‬
‫שם אלקים משברים לקליפות שתחתיהם אבל כל‬
‫מה שנסתעף משם אלקיס לפנים מן הקליפה זהין‬
‫קודש וכשמתעלה בשורש אין שם דין כלל‪.‬‬
‫אתם נצבים היום כלכם‪ .‬ענין נצבים הוא קומה‬
‫שלימה כדאיתא בזה״ק ויצא )ק״נ‪ (.‬והנה ה׳‬
‫נצב עליו הבא חמא יעקב השורא דמהימנותא כחד‬
 ‫י ש ר י ם‬ ‫נצבים‬
‫הי׳ אז בהתבוננות כמו שהוא עתה לא הי׳ מגיע‬
‫לזה איכן להתביוננות הזה אינו יכול להגיע אלא על‬
‫ידי כישלון כשרואה מה שנצמח ממעשיו‪ ,‬וכל מה‬
‫שיכול להגיע ליותר עמקות כן יראה שבאם לא הי׳‬
‫הכשלון גדול לא הי׳ בייכיולתיו להגיע לזה‪.‬‬
‫כזה ומתוך ההסתר הזה כשיסיר אותיו יתראה‬
‫ולכן בשובו אל היש״י לעמוד פנים בפנים אז יהיו‬
‫זדיונותיו כזכיות כי הזדון הזה ’זיכך את לבו‬
‫לביא לשוב לראות באור הש״י‪ ,‬ולכן בכל עוד שהאדם‬
‫יכול להפסיד כן יוכל להרוייח ואין שום דבר שלא‬
‫יוכל להגיע על ידיו לאיור גדול איבל בעת שהיאדם‬
‫נשלם באותו הזמן צריך שמירה גדולה כי זהו תכלית‬
‫ואחרית זמן קנינו בעולם וכל מה שיוכל להעלות‬
‫עתה לכללו במקור שורשו יתעלה ומה שאין ביכולתו‬
‫לעלות יוכל ח״ו לפול ולהפרד בפסולת ועל זה‬
‫בקש דוד המלך ע׳׳ה סכותה לראשי ביום נשק‪ ,‬ולזה‬
‫׳העצה היעוצה הן בכלל ישראל לעשיות אגודה וקומה‬
‫שלימה והן בפרט נפש לסדר כל פירטי מעשיו בקומה‬
‫וסדיר שלם ומדרגות‪ ,‬כי בהתכללות הכלל אין שיום‬
‫פעולה ושום נפש שאין לו מקום וכמו שביאר כבוד‬
‫אאימו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳^ה בפרישת דברים‬
‫•מה שנזכר שם מיניוי השופטים קודם המסעות וכן‬
‫מצינו בעיזריא שקודם עלייתו לירושלים מנה ראשים‬
‫כמ״ש )עזרא• ז'( ואני התחזקתי כיד ה׳ אלקי עלי‬
‫ואקיבצה מישראל ראשים לעלות עמי שבכל מקיום‬
‫שהי׳ מקום סיכנה ייעצו למנות ראשים שהם ישפטו‬
‫את העם ובכלל ראשים הוא סדר כל המדרגות‬
‫וכדאיתא במס׳ הוריות כל הסדר )י ג‪ ( :‬מלך קודם‬
‫•לכהן וכו‪ /‬שבסדר ומדרגיות יש לכל פרט ופרט‬
‫מקום וממילא אף לקטן שבקטנים יש מקום בתוך‬
‫הכלל מאחר שהיכל בנין אחד ולכן במצות מינוי‬
‫שופטים )•בפרישת שופטים( נאמר כקטן כגדיול‬
‫תשימעון שמאחר שלישופיט יש התנשאות ממילא מחייב‬
‫שיתן מקום אף לקטן שבקטנים כדי להשלים מקומו‬
‫!ונפשו שיראה שמקומו הוא במדרגה זאת ואחרי׳‬
‫הקטן ממנו עד הקטן שבקטנים וממילא גם לכל‬
‫מעשה פרטיית אף אם אין בה אויר ריק מעט מן‬
‫ה מעט מצומצם מאד גם כן יוכל להתעלות על ידי‬
‫התכללותו בכליל‪ ,‬ושורש ההתכללות כמו שנאמר וקרא‬
‫זה אל זה ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין עד שכל‬
‫םוד‬ ‫שפב‬
‫כקליפה ולביוש לדכרי תורה אלו • ויהי׳ רק כימו‬
‫שנמס לענין הזה למנדע רע כשיגיע לאיור הגדול‬
‫מיקרות דכרי תורה שישיג כי יגיע להשגה אורה‬
‫עד שיזדכך שכילו ויראה ויתביונן מת׳וך הכשלון הזה‬
‫יראה שכל כך מגיע רוממות הש״י עד שיברא הסתר‬
‫שכל כך גידול כבוד שמים שיכויל להסתתר שיתראה‬
‫שאין במקום הזה כבוד שמים ורק על ידי הכשלון‬
‫יתראה וכמ״ש )ישעי׳ מ״ה( אכן אתה אל מסתתר‬
‫א לקי ישיריאל מושיע וכדאיתא במדרש )רבה תביא‬
‫פ׳ ז׳( מי גדיויל הגנב או הנגנב הוי אמור הנגנב‬
‫גדול שהוא יודע שהוא נגנב ושיותק‪ ,‬כי ענין התשובה‬
‫הוא שהאדם יתבונן שטעה והוא מגיע עד למקום‬
‫בינה ושם יראה שמציד הש״י אין שום דבר מוגבל‬
‫ומשוקע במדתו רק חכמה פשוטה ואז יראה‬
‫(‬ ‫שאין שום הסתרה וכמו שנתבאר במקומו )‬
‫וכל החטאים הם שהאדם נימשך לאיזה מדה ביותר‬
‫מהראיוי ובהגיעיו לשורש יראה טיעותיו וכדאייתא במס׳‬
‫מ־גלה )י״ב‪ (.‬מדקאימר בינותי מכלל דיטיעה ומשמע‬
‫מינה שאין אדם יכול להגיע לכיליל ביינה אלא על‬
‫ידי טעות שמאחר שנטה לקצה האחרון מאיזה מדה‬
‫ומעה את עצמיו ליישר דרכו על ידי שייראה שמצד‬
‫הש״י נברא מדה בהפך מזאת המדה וממילא יתבונן‬
‫שמצד הש״י אין שום מדה שולטת במדתה רק כפי‬
‫מה שמקבלת מהש״י בכל רגע וכל ההסתר הזה‬
‫הוא רק מצד האדם‪ ,‬ובהגיע לימיקור הזה אז יזדכך‬
‫■להתעלות עד שיכל מה שנגיע בקצה האחרון מהמדה‬
‫הי' רק למנידע ביש שעד כימה יכול הרצון להתלבש‬
‫עד שיתראה הפך מרצון היש׳׳י ושורש התשובה הוא‬
‫כשיגיע 'למקור וייראה שכל מה שנטה מקו היושר‬
‫הוא כמו דאיתא בגמרא בבא מציעא )פ״ד‪ (.‬הוה‬
‫■מקשי לי עשרין וארבעה קושייתא ומפריקינא לי׳‬
‫עשרין וארבעה פירוקי וממלא מו ח א שימעתא וכמו‬
‫שעל ידי הסילקא דעתך מתברר מיה דקא משימע‬
‫׳לן בבירור ההלכה וכל זה הי' כמו מה דסליק‬
‫אדעתי' קודם שבא לבירור מה דקא משמע לן‪ ,‬וכדאיתא‬
‫במס׳ נדרים ) כ״ א‪ (:‬ההיוא דאתא לקמי׳ דרב‬
‫הונא אימר 'לי׳ לבך עלך אמר לי׳ לא ושרייה והיינו‬
‫שבא עתה להתבוננות הזיה שמה שנדיר תחלה הי׳‬
‫בלא לב ודעת‪ ,‬וכן הוא התשובה שרואה עתה שאם‬
‫שמג‬ ‫י ש ר י ם‬
‫מסעות׳ וכל הסבלנות שהי׳ להם במדבר עד שקנו‬
‫כל הימדות להאיר להם׳ משורשם אכן עתה שנשלם‬
‫דור המדבר ובא זמן דור באי ה איז היינו להכניס‬
‫כל האור שיתעלם בלבושי הפעולה במצות מעשיות‬
‫ובעניני עולם הזה שיוכלו להשיג גם בלבושים האלו‬
‫אור היקר ואז הוצרך שיושלם כשלימות בירורי דור‬
‫המדבר שיאיר אח״כ לכאי ה איז בכל מעשיהם‬
‫וכדאיתא בזה״ק וקם לאנהרא לסיהרא )זה״ק חוקת‬
‫ק פ א‪ (:‬ולכן הי׳ ביראה עצומה שלא יתבטל מכל‬
‫מה‪ .‬שסיגלו דור המדבר שום סבלנות ואפילו רעותא‬
‫עבא לא יתאבד‪ ,‬וזה שנאמר כאן לשון אתם נצבים‬
‫ולא נאמר לשון צווי שיתייצבו וכן לא נזכר שהתייצבו‬
‫מאליהם רק שמשה רבינו אמר להם שהש‪ v/‬מעיד‬
‫עליהם שהם נצבים בקומה שלימה ובסדר הזה‪,‬‬
‫שעל ענין הזה אמר דויד המלך ע׳׳ה )תהילים ל׳^(‬
‫על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף‬
‫■מים רבים אליו לא יגיעו וכדאיתא במסכת ברכות‬
‫)ח׳‪ (.‬שנתפרש זו אשה זו תורה זו מיתה וכו׳ וכמו‬
‫שנתבאר במי השלוח )ריש פ׳ חיי שרה( שכולם‬
‫רומזים על מקום שהאדם מוסרי דעתו למקום‬
‫שאין השיגתו מגיע לברר ולהתנהג ■בידיעה וחשבון‬
‫להסתר‪ ,‬ובמקום הזה אין שום עצה‬ ‫ורק‬
‫מצד האדם רק מה שנשאר כח צעקה בלב שהש״י‬
‫יגמור ׳בעידו לבררו לטוב ולכן הראם מרע׳׳ה שהש״י‬
‫מעיד עליהם שהם נצבים בסדר הנכון וממילא לא‬
‫ידח מהם שום נדח ׳וכדאיתא במדרש שוחר טוב‬
‫)מזמור ג׳( 'מזמור לדוד בבריחו מפני אבשלום בנו‬
‫ב׳‬ ‫)שמואל‬ ‫דכתיב‬ ‫דוד כן‬ ‫ואימתי אמר‬
‫ט״ו( וכל עבדיו עוברים טל ידו וכל הכרתי וכל‬
‫הפלתי רבי איבו אומר כרתי כורתי כריתות ומופלאי‬
‫ב״ד וכו׳ ויאמרו עבדי המלך אל המלך ככל אשר‬
‫יבחר אדוני המלך הנה עבדיך )שם( הדיין הזה‬
‫■בשעה שארכי שלו מקולקלת אין עומדין לפניו‬
‫בטכסיס שלהן אלא משונין ומעולטלין הצריכין לעמוד‬
‫דרך ימין עומדין דרך שמאל וכו׳ וכיון שרואין‬
‫שטכסיס שלו מתוקנת עוימדין בטכסיס שלהן התחיל‬
‫אומר אלו היתה ארכי שלי מקולק׳לת לא הי' כל אחד‬
‫ואחד עומד בטכסיסיו התחיל מזמר ואימתי ה״תה‬
‫כן )שמואל שם( ויהי דוד בא עד הראש אשר‬
‫ישתחוה שם לאלקים וגו׳‪.‬‬
‫נצבים‬ ‫םוד‬
‫אחד מישר ‪6‬ל הוא מקבל ממי שגדול ממנו וימשפיע‬
‫■למי שקטן ממנו עד שגם הקען שבישראל משפיפ‬
‫להגר והגר גם כן משפיע כי חוטב עצים ושואב‬
‫מים הם קטנים מן הגר‪ ,‬וממילא במערכח הזה‬
‫הגדול שבישראל הוא מקבל מהש״י ובעת שיש סדר‬
‫ומערכת אז גם הקטן שבקטנים רואה סדר השתלשלות‬
‫ההשפעה ולא נקרא שהוא מקבל דרך אמצעי‬
‫שבהתגלות אור השורש היינו יסוד אבא אז בוקע‬
‫דרך כל המסכים עד תחתית המדרגות וכמו שהמלך‬
‫מחלק לכל צבאיו לחם ח‪-‬וק ואף שמחלק על ידי‬
‫׳שלוחיו אם המלך בעצמו עומד בשעת הנתינה אז‬
‫אינו נקרא דרך אמצעי וזה שמסיים בפרשת תבא‬
‫ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם‬
‫למען תשכילו את כל אשר תעשון ושכל הוא המשכת‬
‫אור החכמה לכל המדות וכמו שאמר הכתוב )תהילים‬
‫קי״א( ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם‪,‬‬
‫וזהו על ידי התכללות והסדר ימשיך החכמה לכל‬
‫■‬ ‫פרט ופרט‪.‬‬
‫והנה מיצינו ששלשה פעמים נזכר לשון נציבה‬
‫מיציאת מצרים ועד כאן‪ ,‬בים סוף נאמר להם‬
‫התייצבו וראו את ישועת ה׳ )בשלח יד( ובמעמד‬
‫הר סיני נאמר בהם ויתייצבו בתחתית ההר )יתרו‬
‫יט( וכאן אתם נצבים היום‪ ,‬שבשלשה פעמיה הללו‬
‫■נשתנו מדעת לדעת‪ ,‬שביציאת מצרים שהי' נקודת‬
‫כנסת ישראיל מוסתרת מאוד עד שהי׳ קיטרוג‬
‫עליהם הללו עובדי עבודה זרה והיללו עבדו עבודה‬
‫זרה מפני מה יאבדו אלו מפני אלו אז האיר הש״י‬
‫מאור עתיקא ממקום שישראל עלו במחשבה וכדאיתא‬
‫בזה״ק )בשלח מז ‪ :‬נב ‪ ( :‬אתון לא תתערון מדי‬
‫בעתיקא תליא מילתא ושם ) מו‪ ( :‬שכינתא באבהתא‬
‫נטלא ושם העיר הש״י שורש נפשם בלי שום ׳הכנה‬
‫מצדם להראות להם שורשם איך הם קשורים בעומק‬
‫הרצון‪ ,‬אכן זה לא נחשב על שמם שהם סיגלו זאת‬
‫במעשיהם ולכן הוצרכו לברר מדותיהם שבעתיים‬
‫עד מתן תורה ששם נאמר ויתייצבו בתחתית ההר‬
‫■היינו שכל אחד הכין את עצמו והכין כלי לקבל‬
‫וכפי הכנת כליו כן האיר לו הש״י ולכן נזכר שם‬
‫מדרגות ■)יתרו יט( אתה ואהרן אתה מחיצה לבד‬
‫ואהרן מחיצה לבד וכו׳ ושוב התחילו לברר במ״ב‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫הבריאה היא חסירה עד שהש״י ישלים לה בהאיר‬
‫לה אורו‪.‬‬
‫פר שת וילד‬
‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את‬
‫בני ישראל שימה בפיהם למען תהי׳ לי השירה‬
‫הזאת לעד• בבני ישראל‪ .‬כי אביאנו אל האדמה‬
‫אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע‬
‫ודשן וגו׳‪ .‬וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא‬
‫תשכח מפי זרעו‪ ,‬במס׳ סוטה )כ״א( דרש רבי‬
‫מנחם ברבי יוסי )משלי ז'( כי נר מצוה ותורה אור‬
‫תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור את‬
‫המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי‬
‫שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת‬
‫התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף‬
‫תורה מגינהלעולם ואומר בהתהלכך תנחה אותך‬
‫וגו׳ בהתהלכך תנחה אותך זה עולם הזה בשכבך‬
‫תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד‬
‫לבא ועיין שם שלשה פלוגתות עבירה מכבה מצוה‬
‫ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים‪ .‬רבים לא‬
‫יוכלו לכבות את האהבה‪ ,‬ושם‪ ,‬רבי יוסף סבר‬
‫מצוה בעדנא דעסיק בה מגנא ומצלא ופירש״י ז״ל‬
‫מגנא מיסורים ומצילא מיצר הרע בעדנא דלא עסיק‬
‫בה אגוני מגנא אצולא לא מצלא תורה בין בעדנא‬
‫דעסיק בה בין בעדנא דלא עסיק בה מגנא ומצלי‬
‫ורבה ורבא סברו תורה בעדנא דעסיק בה מגנא‬
‫ומצלי בעדנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא‬
‫מצלי מצוה בין בעדנא דעסיק בה בין בעדנא דלא‬
‫עסיק בה אגונא מגנא אצוילי לא מצלי‪ ,‬ענין התורה‬
‫והמצות‪ ,‬כי התורה הוא אור המצות כי מעשה‬
‫המצות הוא מה שהש׳^ שלח אורו בכל מעשי בראשית‬
‫שעיקר הבריאה ויסודה היא צמצום אור אין‬
‫סוף ומאחר שהוציא הש״י אורו הגדול וחלק מעשיו‬
‫כדאיתא במס׳ ראש השנה )ל״א‪ (.‬כי תחלה הי׳‬
‫רק עצמו וכיון שצמצם אור עצמותו נישאר אויר‬
‫קדמון היינו מקום שנסתר אור ונעשה מסך מבדיל‬
‫בתוך עצמותו והניח מקום לאזיר קדמון וזה נקרא‬
‫וילך‬ ‫םוד‬ ‫שדט‬
‫כי שורש ענין סדר הקומה ומערכותיה הוא כדי‬
‫שיהי׳ שלימות לכל הקומה ועיקר שלימות הוא‬
‫■כשהבריאה משלמת רלון הש״י והש״י מתאחד עם‬
‫הבריאה ועיקר התאחדות הוא שהכריאה תעמוד‬
‫נכח הש״י פנים בפלים ותראה שהיא מקבלת מהש״י‬
‫והש״י הוא המשפיע והמחיה חיים בכל רגע וזה‬
‫רק כשהבריאה תעמוד פנים בפנים אז תראה אור‬
‫הש״י בלא הסתר ותוכל להשתחוות לפני הש׳^י‬
‫וכדאיתא בזה׳׳ק בראשית )י״א‪ , (.‬אשתחוה אל היכל‬
‫קדשך דא יצחק והיינו כי יצחק הוא מדת הגבורה‬
‫שהוא ראשית ההכרה מכח המקבל כדאיתא בזה״ק‬
‫ויקרא ) ה׳‪ (.‬אימתי אקרי קב״ה גדול בזמנא‬
‫דכנסת ישראל אשתכחת‪.‬עמי׳ וכו׳ ובגין כך תשבחתא‬
‫דא בשני ופירש שם מפרי מה אומרים השיר גדול‬
‫ס ומהולל מאד ביום שני אך שגדול הוא חסד‬
‫אבל עיקר הכרת החסד הוא כשיש כח מקבל וגבורה‬
‫היא ראשית כח המקבל ולכן השתחויה הוא במדת‬
‫יצחק אבינו וזה הוא תכלית הקומה שהראש יראה‬
‫שהש״י הוא המשפיע ולכן יכנע וישתחוה וימאך‬
‫גרמיה למישרי עליה גאותא דקב״ה וממילא כשיראה‬
‫את עצמו שבלתי אור הש״י הוא חסר וזה הוא‬
‫השתחואה שמצדו אין לו שום קומה וכדאיתא במס׳‬
‫מגלה ) כ ב‪ (:‬השתחואה זו פישוע ידים ורגלים‬
‫והיינו שכופף כל קומתו ורואה את עצמו חסר מכל‬
‫כי יתרון האדם מן הבהמה הוא הקומה זקופה‪,‬‬
‫והשתחואה היא פישוט ידים ורגלים היינו שרואה‬
‫את עצמו שוה לארץ שהיא רק מקבלת שאי‪-‬נה משפע‪;:‬‬
‫אלא ממה ■שיזרעו בה ומצדה לית^לה מגרמה כלום‪.‬‬
‫וזה דאיתא במדרש תנחומא )נצבים ג( לעברך‬
‫בברית ה׳ אלקיך ובאלתו וכו׳ כאדם שאומר‬
‫לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בי והיינו‬
‫שיראה את עצמו חסר אם יגרע ממה שמקבל עליו‬
‫וזה כאשר בא דיוד עד הראש אשר ' ישתחוה שם‬
‫לאלקים אז ראה את יעצמו שלם בזה שיכול‬
‫להשתמות ולראות שכל שלימותו הוא רק מהש״י‬
‫אז ראה ארכי שלו מתוקנת וכמו שביאר כבוד‬
‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בענין ברית‬
‫שהיו כורתין בעל חי ועוברין בין בתרי׳ לרמוז שמצד‬
‫שמה‬ ‫י ש ר י ם‬
‫ואחר שבירא הש״י בהסתר הזה התעורר בו נקודת‬
‫החיים הממון אשר בכל עשרה דורות התעורר‬
‫מריאשית ■המחשבה וכן הי' מאדם עד נח שנח‬
‫הי׳ צדיק תמים בדורותיו והש״י כרת עמו ברית‬
‫בדרך ארץ שקדמה ׳ לתורה כי בהדורות עד נח‬
‫לא הי׳ גם זה האור ומן בני נח התחיל להתנוצץ‬
‫אור מדרך ארץ שקדמה לתורה והי׳ שם ועבר קיימים‬
‫ואברהם אבינו ע״ה הוא התחיל לעורר נקודת חייו‬
‫שממנו התחיל הש״י להאיר באור תורה עד שלתשלום‬
‫כ״ו דורות שעבר על העולם נבנה שם הוי׳ בשלימות‬
‫כי גם נח ואברהם קיבליו שכר כל העשרים דורות‬
‫אף שהדורות ההם לא הי׳ נקבע בהם מפורש אכן‬
‫הם עוררו מה שהי׳ שמון בעומק לבם‪ ,‬וכשנשלס‬
‫עבודת• הכ״ו דורות התחיל הקב״ה לעורר כח‬
‫הבריאה כי באורייתא ברא קב׳׳ה את העולם אכן‬
‫הי׳ מלובש ומכוסה בהסתר גדול עד שמעת שהתחילו‬
‫ישראל לסבול גודל סבלניות בשביל כבוד שמיס בבלות‬
‫מצרים והתחיל להתעורר כח ה׳ הממון בהבריאה‬
‫שיתגלה ולשוב לראות באור ה׳ איך בכל דבר שורה‬
‫כח ה' וזה הוא יסוד קבלת התורה כדאיתא בזה״ק‬
‫)מצורע נ״ג‪ (:‬אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגילי‬
‫במה דהיוה סתים כי במעשה המצות והתורה‬
‫התעוררה הבריאה על ידי מצות לשוב לגלות‬
‫ההסתר מהאור שנסתר בשעת הבריאה לראות על‬
‫ידי תורה ועבודה איך כח הש׳^ הוא עמון בכל‬
‫דבר ממעשה בראשית‪ ,‬וקבלת התורה נדמה‪ ,‬בזה״ק‬
‫לבריאת העולם כמו דאיתא )זה״ק ויקרא י״א ‪( :‬‬
‫עשרה עשרה הכף בשקל הקודש וכו׳ עשרה מאמרות‬
‫במעשה בראשית ועשרה ‪ ,‬מאמרות במתן תורה‪,‬‬
‫וכמו שבבריאת העולם לא נזכר שם הוי׳ עד בריאת‬
‫האדם כן יצא לפועל שם הוי׳ במתן תורה כי שם‬
‫הוי׳ מורה שאין שום דבר■ פועל זולת ה׳■ לבדו‬
‫כי בשם א לקים נקראים הרבה כחות כדאיתא בזוה״ק‬
‫משפמים )ק״ח ‪ ( :‬וכמו שמאמר העשירי נעשה אדם‬
‫שאז שבה הבריאה להתגלות מההסתר שתחלה נסתר‬
‫האור ונבראו כל מעשה בראשית דומם וצומח וחי‬
‫שאינו בצורת אדם שאין זה נקרא חיים אמתיים‬
‫רק דמיון וגוון חיים ואחר כך התחיל הש״י להשיב‬
‫הבריאה פנים בפנים ויפת באף האדם נשמת חיים‬
‫וכדאיתא במדרש מאן דנפח מתוכו נפח ובזה השיב‬
‫וילד‬ ‫םוד‬
‫תושך אף שבאמת גם בזה הוא אור גדול אך ביען‬
‫כי הבריאה אין ביכולתה להשיג אור זה נקרא‬
‫חושך מצד הבריאה כלאיתא במעייני החכמה המיותם‬
‫למרע״ה ושוב אחר כך ברא כל מעשה בראשית‬
‫שצמצם אורו הכללי כדי להבנות כל דבר פרמי שיהי'‬
‫כל דבר לבוש לסעוף מדה מיוחדת ממדותיו של‬
‫הקב״ה עד שנתגשם ונתעבה ויצא לפועל ענינים‬
‫גשמיים אשר בעומר! כח הווייתם הוא מפנימית י‬
‫אור הקב׳׳ה המחי׳ אותם בכל רגע ועיאר כח‬
‫החיות בעוה״ז הוא הצמצום שלפי שכל דבר תשאף‬
‫לחזור למקורה כי כל מה שהוא בלבוש היותר פרמי‬
‫הוא מרוחק יותר כר צורתו הוא צורה ממקור החיים‬
‫וישאף יותר להתעלל במקורו ולעומת זה מצד‬
‫החומר ברא הש״י הסתר כזה שירצה תמיד להסתר‬
‫מאור החיים כי כל דבר שהוא מורכב בעולם הזה‬
‫ברא הש״י באופן זה שההרכבה תשאף כל שורש‬
‫לשורשה וזה שאמר הכתוב )ישעי׳ כו( כי בי׳׳ק ה׳‬
‫צור עולמים היינו שלא השלים הש״י כח הזה‬
‫שיהי׳ בנין קיום ורק על ידי מעשה ישראל ועבודתס‬
‫ישוב ההרכבה להשתלם ויהי׳ לעתיד בנין שלם‬
‫וכדאיתא בזוה״ק )קרח ק ע״ ח‪ (:‬ועבד הלוי הוא‬
‫הוא אשלים לסער שמאלא‪ ,‬וזה שברא הקב׳׳ה כח‬
‫המחזיק העולם כל דבר לשעתו הקצוב שלא ישוב‬
‫למקורו כדאיתא במדרש תהלים ) פ' ‪ ,‬ס״ב( הנשמה‬
‫הזאת כל שעה שהוא עולה ויורדת מבקשת לצאת‬
‫מן האדם האיך היא עומדת בתוכו אלא הקב״ה‬
‫מלא כל הארץ כבודו וכו׳ והיא באה לצאת ורואה‬
‫את יוצרה וחוזרת לאחורי‪ /‬וזה דאיתא בזה׳׳ק‬
‫)הקדמה בראשית א‪ ( /‬כך אזדרע שמא גליפא מפרש‬
‫במ״ב אתוון דעובדא דבראשית כי שם של מ׳׳ב‬
‫איתא )בספר רזיאל( שהצרור שחתם הש״י בו את‬
‫התהום מקק עליו שם של מ״ב אותיות )ועיין בסוד‬
‫ישרים סוכות ענין נע דף לא‪ .‬ובסה״ק תפארת‬
‫החנוכי הקדמה ד‪ .‬מב״א הגרי״ל זצ״ל(‪ .‬כי ■התהום‬
‫רוצה לעלו׳ת ושם של מ׳׳ב מורה שהעולם אינו שלם‬
‫אלא דרך מעשה התחתונים כי רומז לשבעה ספירות‬
‫שהש׳‪■ v‬מנהג בהם את עולמיו אכן תשלום ס;וף מעשה‬
‫במחשבה תחלה שהוא מדת המלכות לא נשלם עוד‬
‫ולזה הוא משבעה הספירות עד מדת המלכות לא‬
‫נשלם מכל ספירה וכמו ■שמבואר ענין זה במקומו‪.‬‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫ברכות )פ״ב ה״ד( נחזיק טיבותא לרישא ' דכי מטי‬
‫למודים מנפשי׳ כרע‪.‬‬
‫כי כמו שאין שום אדם יכול להשיג איך יתערב‬
‫חיים עם דומם להעשות הרכבה אמת עד‬
‫שהדומם יכפף ויכנע לשמוע אל השכל כן אין כח‬
‫ושכל האדם יכול להשיג איך על ידי פעולה יתפעל‬
‫הדומם להכניס בו כבוד שמים שיתעורר לכח הפעולה‬
‫ממעשה המצוה שהאדם עושה לכבוד שמים וכמו‬
‫בנין המקדש שנתקדש הדומם להיות בו קדושה‬
‫קבועה'שיצא לפועל כמה נסיים קבועות שהיו במקדש‬
‫שהרי גם הדומם נתראה שם מפיורש שהוא חי‬
‫כדאיתא )יומא כא ‪ ( :‬בשעה שבנה שלמה בית‬
‫המקדיש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו‬
‫מוצייאין פירותייהן בזמנן וכיו׳‪ .‬ועוד כמה‪ .‬ניסים‬
‫כי אחר גודל עיבודה ויגיעת ישראל הכניסו ק ד ו ^‬
‫במקום הזה ששם נתראה מפורש שאין שום מציאות‬
‫בעולם רק 'הבורא לבד כמו קודם הבריאה שהרי‬
‫מיקום הארון שהי׳ מרכז המקדש וזה לא הי׳ תופס‬
‫מקום כלל‪ .‬שאין מן המדה וזה רומז שהקב׳׳ה מקומו‬
‫שיל עולם ואין העולם מיקומו‪ ,‬וזה רק על ידי פעולות‬
‫מצות מעשיות שלא הגיע אדם לתכליתן מוז ממרע״ה‬
‫וכמו דאיתא )במדבר רבה יט( ותרב חכמת שלמה‬
‫מחכמת כל בני קדם וכו׳ אמר שלמיה על כל אלה‬
‫עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי‬
‫ופלפלתי אמרתי אחכמה והיא רח‪.‬וקה ממני וכו׳‬
‫אימר ליה הקב׳׳ה למשה לך איני מגלה טעם פירה‬
‫אבל לאחרים חוקה‪ .‬אכן כל זה הוא מה שאדם‬
‫עובד במצות מעשיות הוא נקרא נר מציוה שאינה‬
‫אלא לפי שיעה אכן להכניס הקדושה בגוף שיהי׳‬
‫קדושה קיבועה שיישאר מהמצוה שהגוף יזדכך צריך‬
‫‪.‬לצרף דברי תוריה לכל מצוה על ידי זה יזדכך הגוף‬
‫כינ״ל כי מטי■ למודים מנפשי׳ כרע‪ ,‬כי העושה מצוה‬
‫גולמית הוא רק קדושה לפי שעה‪ ,‬וכדאיתא במס׳‬
‫מגילה ) כ״ו‪ (:‬תשמישי מיצוה נזרקין תשמישי קדושה‬
‫נגנזין‪ ,‬כי בימצוה אין לה אילא שעתה כי כל מה‬
‫שהאדם מבין בשכלו ודעתו זה נשיאר קבוע אכן‬
‫צריך להלביש שכלו גם במצוה בפועל שאז יהי׳‬
‫המצוה לבוש לדברי תורה הנמצא בה ואז תהי׳‬
‫תשמיש קדושה כי קדושה הוא רק קדושת כתב‬
‫וילך‬ ‫םוד‬ ‫‪ 5‬מו‬
‫רוח חיים אל האדם שהתחיל להתערב ולהתגדל חי‬
‫עולם עם הדומם עפר מן האדמה שיהי׳ בכח האדם‬
‫להעלות שגם הדומם יתעלה ויהי׳ נכגע וכפוף לשורש‬
‫החיים הגמצא בו וכן הי׳ בקבלת התורה שאז נפח‬
‫הש״י נשמת חיים בכל הבריאה שכלם חזרו פנים‬
‫בפנים על ידי קבלת התורה כי אז נשלם מאמר‬
‫נעשה אדם במאמרי הדברות‪ ,‬כי כל מעשה בראשית‬
‫נכנסו להלביש רצון הש״י על ידי התורה כי במצות‬
‫עשה ■ולא תעשה ׳נכלל כל מה שנברא כי יש מצות‬
‫מעשיות התלויות בעניני עולם הזה שעושין מצות‬
‫בהם לקיים דברי הש״י כגון שופר סוכה לולב‬
‫ציצית יוקרבנות ומצות התלויים בארץ‪ ,‬ואף המצות‬
‫לא תעשה הם גם כן לבוש לרצון הש״י' כי במה‬
‫שהאדם מונע מלקבלם מפני רצון הש׳׳י גם בזה‬
‫מקיים רצון הש‪ v/‬כי מרכז הבריאה הוא האדם‬
‫ועל ידי שהאדם מקיים על ידיהם רצון הש״י מתעלה‬
‫כל הבריאה כי ממה שיש איסורי מאכל יתעלה‬
‫האדם בפרישותו מהם וממילא כשניתן לאדם עבודה‬
‫שיעבוד את הש״י כל מה שמקבל לצורך חיותו מעניני‬
‫עולם הזה אם יעבוד בכח הזה את הש׳‪ v‬מעלה‬
‫את מה שקיבל לתוכו גם כן לעבודת הש״י להרבות‬
‫כבוד שמים ויש מצות הכוללים בכל ידיעת התורה‬
‫שצריך לעשות כוונת המצוה לשם שם וזה הוא‬
‫מאמר אנכי שהוא ידיעת הבורא‪ ,‬שצריך לכוון בכל‬
‫מצוה לשם שם לשם מי שאמר והי׳ העולם‪ ,‬וזה‬
‫הוא אור התורה המזריח לכל המצות כי גם תלמוד‬
‫תורה הוא מצוה ממצות מעשיות שאין מברכין על‬
‫המחשבה רק על הדיבור כי באמת שורש ■כל המצות‬
‫הוא רק לצרף לבות ישראל כי מצד הש״י אינו צריך‬
‫לכל המצות כמו שנאמר כי לא דברתי את אבותיכם‬
‫וגו׳ על דברי עולה וזבח )ירמי' ז( וכמ״ש )בראשית‬
‫רבה‪ .‬מד( רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן‬
‫את הבריות‪ ,‬וכי מה איכפת ליה להקב׳׳ה למי‬
‫ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף הוי‬
‫לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות‪.‬‬
‫■והוצרך לזה מצות מעשיות אף כי העיקר הוא‬
‫לצרף לבות ישראל אכן בכוונה לבדה לא יספיק לצרף‬
‫הלב כי אין דעת האדם מספיק להתבונן איך יצרף‬
‫לבבו שגם גופו יומשך אחר רצון הש׳׳י וזה רק‬
‫על ידי מצות מעשיות יזדכך תגוף וכדאיתא בירושלמי‬
‫שמז‬ ‫ש ר י ם‬ ‫י‬
‫וילד‬ ‫םוד‬
‫מן התורה כי המצות הם תקיפות גדול כדאיתא‬ ‫כדחשיב שם תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין‬
‫במדרש רבה )תשא מ״א( אין לנו שעה שאנו באין‬ ‫ומזוזות ותיק של ס״ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן‪.‬‬
‫בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאין את מעשרותינו וכו׳‬ ‫כי מצוה עצמה נקראת גם כן תשמיש כגון ציצית‬
‫כי המצוה כשאדם מקיימה אפילו בלי■ כוונה גם‬ ‫שהוא מצוה עצמה ונקראת תשמיש מצוה כי הוא‬
‫כן הוא בטוח מאד שקיים רצון הש״י על פי מאמרו‪,‬‬ ‫רק לבוש לאור המצוה בשעתה ומה שהמקדש וכלי‬
‫אכן בתורה נאמר התעיף עינך בו ואיננו כי מצד‬ ‫שרת היו תשמישי קדושה לפי שכל אלו היו תשמיש‬
‫האדם אין שום בטוחות בתורה וכדאיתא בגמרא‬ ‫לארון שהלוחות וספר תורה מונחים בו‪.‬‬
‫)ברכות ס‪ (.‬אשרי אדם מפחד תמיד וכו׳ ההוא‬
‫אכן בכל מקום תשמיש דתשמיש דינו כתשמישי‬
‫בדברי תורה כתיב כי ■אין רגע דומה לרגע השני׳‬
‫מצוה כי תשמיש דתשמיש בשעת שמשמש אפילו‬
‫כי הש״י יכול■ להאיר לאדם בכל רגע אור חדש• מה‬
‫דרך כמה לבושים הוא כתשמיש מצוה בשעתה אכן‬
‫שלא הי׳ לו עד פאן אכן בתורה הוא שאדם קונה‬
‫אחר שנפסק מלשמש דינו כתשמישי מצוה כי גם‬
‫לקבוע בנפשו כל יסוד המצות שיזדכך גופו וזה‬
‫כל תשמישי מצוה הם תשמיש דתשמיש דקדושה כי‬
‫שהתורה לוה מן המצות והמצות מן התורה ששניהם‬
‫המצות הם מה שנתלבשה התורה בלבושים גשמיים‬
‫צריכים זה 'לזה‪.‬‬
‫ותשמיש די דהו שוב הוי תשמיש דתשמיש אכן במקום‬
‫ויסוד התכיללות התורה והמצות הוא במקום שניתן‬ ‫המקדש הי׳ האור גדול כל כך שבקע דרך כל‬
‫׳מצות מקדושת כתב כי אז נעשה מהתורה‬ ‫הלבושים עד שגם תשמיש דתשמיש וכל מיני לבושים‬
‫מצוה שבזה נתכלל שניהם שפמו שיבמצוה השייך‬ ‫ללבושים הי׳ בהם קדושה עצמיית כי שם נקבעו‬
‫בתורה אמר רבא לעולם ליגרוס אינש ואף על גב‬ ‫המצות באור הנעמן בהם שם הי׳ האור בגלוי‬
‫דמשכח ואע״ג דליא ידע מאי קאמר )ברכות ס ג‪:‬‬ ‫כי שם נקבע כל עבודת ישראל וקדושה לשעתה‬
‫ע״ז יע‪ (.‬וכן ‪.‬מצי למיברך ברכת התורה אף על פי‬ ‫ולעתיד לבא ;וכל מצוה שהיא מצוה קיימת לעולם‬
‫שאינו מבין מאי קאמר כי כשנתלבשודברי תורה‬ ‫הוא מפני שהאור שבה הוא גלוי והיא נקראת‬
‫עצמם במצות מעשיות שיעשה פעולה בדברי עצמם‬ ‫קדושה כי זה הוא הקדושה שנראה האור תורה‬
‫אפילו‬ ‫אז מופיע אור התורהבקדושה קבועה‬ ‫שבה‪ ,‬וכן מציגו בבית שני שאף על פי שלא הי׳‬
‫■ במעשה המצוה וזה שמצוה האחרונה שבתורה הוא‬ ‫הארון מ״מ כיון ששם נקבע גודל עבודה עד‬
‫מצות כתיבת י ספר תורה שאחר שנתנו דברי תורה‬ ‫שקדושה לשעתה ולעתיד לבא וכל מצוה שהוא לעולם‬
‫לצרף בהן לבות ישראל בהתבוננות בכל פרט ופרט‬ ‫זה הוא מפני שהאור תורה קבוע בה בבהירות גדול‬
‫נצטוו לעשות מהכלל הזה מצוה מעשיות כדי לקבעה‬ ‫עד שבהמצוה עצמה תעשה קדושה כמו קדושת כתב‪.‬‬
‫גס בהגוף שאינו מרגיש בתכלית רק ע״י פעו׳לה‬ ‫והנה כאשר נתן הש״י את התורה להכניס אור‬
‫ומעשה‪ ,‬וכמו שמצינו גבי מלך )דברים יז( והי׳‬ ‫הש״י לכל מעשה בראשית לעורר האור שנסתר‬
‫כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה‬ ‫בהם והנה אחר שנתנו כל המצות שהם תרי״ג עעין‬
‫ואיתא על זה במס׳ סנהדרין ) כ א‪ (:‬וכותב וכו׳‬ ‫איך שיאיר לו האדם בתוך חשכת ההסתר בעולם‬
‫אחת שמונחת בבית גנזיו שגס דבריו המונחים‬ ‫הזה‪ ,‬אשר מכלל המצות נעשה התורה דאיתא‬
‫בהיכל פועלים שלא מדעת באדם‪ ,‬וזה בעדנא דעסיק‬
‫בזוה״ק )יתרו פב ‪ ( :‬שתרי״ג מצות נקראו עעין‬
‫בה מגינא ומצלי ואף בשעה שמונחת למ״ד מגינא‬ ‫והנה אף שכל התורה הוא רק כלל המצות אכן‬
‫ומצלא היא גס כן מגינה ומצלא בהעלם שלא מדעת‬ ‫כולם עצות לאדם להגיע לאור הכללי לקבוע בלבו‬
‫אדם כי זה הוא כח דברי תורה כשנכנסו בלבוש‬
‫אמונת אור הע׳‪ v‬הנרמז באנכי ה׳ אלקיך וממילא‬
‫מצוה בקדושת כתב‪.‬‬
‫יכלול בו כל אור התורה והוא כלול התורה עם‬
‫והנה בשורש פלוגתיתם דרבי מנחם ברבי יוסי‬ ‫המצות והמצות עם התורה וכדאיתא במדרש )תנחומא‬
‫סבר גם כן דתורה היא לעולם משמע נמי‬ ‫משפעים יב( התורה לוה מן המצות והמצות לוים‬
 ‫י ש ר י ם‬
‫הגוף להכנע מפני כבוד שמים ממילא לא יתפרד‬
‫הרכבתו כנ״ל שגם כחות הגוף יסכימו להכנע‬
‫כשמאיר עליהם מיסודו וכן אפילו בעדנא דלא‬
‫עסיק בה ישאר השארה קבועה להגנה וממילא גם‬
‫המצוה בעדנא דעסיק בה בזה שיש קדושה קבועה‬
‫מרגיש בשעת המצוה אור התורה‪ ,‬אכן להציל מיצר‬
‫הרע הוא רק בעדנא דעסיק בה כי הנשמה לא‬
‫תאיר על הגוף רק בעת עשיית המצוה שאז תסכים‬
‫צרדת כדאיתא במדרש תהלים )פרשה סב( שאחר‬
‫שרואה שמלא כל הארץ כבודו אז חוזרת להגוף‬
‫ובעת שהנשמה מאירה לגוף אז אין יצר הרע שולט‬
‫( אבל תורה לפי שהי׳‬ ‫כדאיתא בזה״ק )‬
‫אצלו בקביעות כמו שנאמר עליו סיני וכן אקריוהו‬
‫ולא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ולכן‬
‫נשאר אצלו אור התורה בקביעות להגן ולהציל שהי׳‬
‫נשמתו מאירה עליו תמיד מאור התורה וגם הי׳‬
‫סגי נהור ומצינו שחשוב כמת והקב״ה מיחד שמו‬
‫עליו אפילו בחייו כדאיתא גבי יצחק אבינו‪ , ,‬ורבה‬
‫ורבא עיקר יסודם הי׳ בחריפות כדאיתא שם בהוריות‬
‫רבה עוקר הרים וגס על רבא איתא בחולין )ע״ז ‪( :‬‬
‫דחריף סכיניה ופירש רש״י ז״ל לב פתוח לו בסברא‬
‫)ואף דנמצא לשון זה על רבה גם כן )יבמות קכ״ב(‬
‫אכן שם הי׳ העיקר פשיטתו ממתניתא( ולכן גס‬
‫מגני‬ ‫על תורה אמרו שרק בעידנא דעסיק בה‬
‫דלא עסיק בה רק מגני ולא‬ ‫ומצלי אבל בעדנא‬
‫שמצילים מיצר הרע אפילו‬ ‫מצלי וממצות לא אמרו‬
‫בעדנא דעסיק בה כי כל זמן שלא נקבע מהמצוה‬
‫אור התורה הנמצא בה אינה פועלת רק שהגוף‬
‫יוכנע להנשמה אבל הנשמה אינה מרגשת אור‬
‫המעשה רק אור התורה ואף שגם בהם הי' קדושה‬
‫גדולה מאד בקביעות אכן לארצו לסמוך על זה‬
‫פי כל זמן שלא יחד הקב״ה שמו עליהם אין לבטוח‬
‫אפילו בדברי תורה רק בעדנא דעסיק בה‪.‬‬
‫והנה מצות תלמוד תורה הוא כולל כל המצות‬
‫כמו שמצינו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי‬
‫מעשה‪ ,‬כי בזה נתייחד קב״ה וכנסת ישראל שהש״י‬
‫כותב ס״ת כמו‬ ‫ובזה הש״י‬ ‫קובע בלב ישראל‬
‫דאיתא שהש״י מקיים כל המצות וזו היא מצות‬
‫כתיבת ספר תורה אצל הש״י וכמו שכתוב )מלאכי‬
‫וילד‬ ‫סוד‬ ‫שמח‬
‫לתורה מגינא ומצלי לעולם ומדבריו משמע דמצוה‬
‫בעדנא דלא עסיק בה אפילו אגמי לא מגי) דכל‬
‫אתד כפי שורש נשמתו ועבודתו כן דעתו בענין זה‬
‫דרבי מנתם ברבי יוסי הוא הנקרא סתימתאי דלא‬
‫אסתכל בצורתא דזוזא כדאיתא במועד קטן )כ״ה‬
‫סע״ב וע״ש בגירסות דאית דגרסי בר סימאי והנכון‬
‫דגרסינן ר״מ ברבי יוסי ואולי נקרא סתימאה וגם‬
‫סימאה כמו שפירש אדוני א״ז מו׳ ‪ 7‬הרב הגאון‬
‫הקדוש זללה״ה דהנך סתימאה נקראו רבי עקיבא‬
‫סתימתא היינו תפלה שלא יראה הקב״ה אור בהיר‬
‫כזה שלא תתבטל הבריאה ומה שקראוהו בר סימאי‬
‫גם כן לפי שנקרא אור בלשון סומא כמו נאה‬
‫שקורין אותו כושי‪ ,‬ומה שנקרא בר סימאי כמו‬
‫שנקרא בנן של קדושים על שם עצמו בפסחים ק״ד‪:‬‬
‫ובע״ז נ‪ ( /‬ולפי שהוא לא הסתכל בצורתא דזוזא‬
‫ופירש כבוד אא״ז מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה‬
‫במי השלוח )לקוטי פסחים פרק ערבי פסחים(‬
‫שלא הי׳ מביט לשום לבוש והי׳ נקרא על שם‬
‫זה בנן של קדושים שהי׳ בו קדושה מוטבעת בשורש‬
‫כמו בן המורגל אצל אביו והביט תמיד רק לפנימית‬
‫והוא הבין מכל מצוה כוונה עמוקה מאוד ולכן‬
‫אמר כי מצוה אינה מגינה רק לפי שעה כי אצלו‬
‫הי׳ קטן מאוד פעולות אדם והבין שכל מה שנשאר‬
‫שמירה מהמצוה מאיזה כח דברי תורה נשאר כח‬
‫הגנה הזאת שנכנס באדם ואף מה שהוא נראה‬
‫שהוא שלא מדעת הוא הבין איזה דעת נקבע‬
‫מיסוד המצוה ונמצא שזה רק מאור תורה שבה‬
‫והמצוה אינה אלא לפי שעה‪.‬‬
‫ורב יוסף שהוא סיני כדאיתא בסוף הוריות רב‬
‫יוסף סיני רבה עוקר הרים והוא הגיע‬
‫לידיעת התורה על ידי גודל יגיעה וכדאיתא במס׳‬
‫בבא מציעא )פ״ה‪ (.‬שהתענה ארבעים תעניתי עד‬
‫שהקרואוהו ולא ימושו מפיך ויתיב ארבעין אחריתא‬
‫עד דאקריון לא ימישו מפיך ומפי זרעך והדר יתיב‬
‫מאה ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי‬
‫זרע זרעך‪ ,‬והוא הגי ע לאור תורה שנקבע בו ע״י‬
‫יגיעה גדולה ומעשים עד שנקבעו בו המצות באור‬
‫תורה‪ ,‬ולכן דעתו כי מצוה בעדנא דעסיק בה מגינא‬
‫ומצלא כי הגנה מיסורים היינו משום שמרגיל את‬
‫שמט‬ ‫ישרים‬ ‫וילד‬
‫יותר מלמודה‪ ,‬ואמר בזה כבוד אא״ז מו״ר הרב‬
‫הגאון הקדוש זללה׳׳ה שמושה של תורה הוא החשק‬
‫שנשאר בלב האדם אף במה שאינו יכול להשיג בשכלו‬
‫זה הוא גדול יותר ממה שמשיג כי כל מה שאדם‬
‫שהוא בישוב‬ ‫בשכל זה אין בידו רק בעת‬ ‫משיג‬
‫הדעת אף שמגין עליו אבל הוא בלא דעתו‪ ,‬אבל‬
‫האדם והוא‬ ‫הוא דברשנשאר קבוע בלב‬ ‫הרצון‬
‫תמיד עמו וזה דאיתא במס׳ שבת )קי״ו‪ (.‬דגליונות‬
‫ספר ‪ .‬תורה כשנמחק הכתב הגיליונות שבמקום הכתב‬
‫אינו קדוש דכי קדוש אגב כתב הוא דקדיש אז די‬
‫לי׳ כתב אזדי לי׳ ‪ .‬קדושה אבל שסביב הכתב אף‬
‫על פי שנמחק ג״כ נשארו בקדושתם‪ ,‬וזה מורה‬
‫להרצון והתשוקה לדברי תורה שאף שפונה לעסקיו‬
‫זוכר בזמן זה הפנימית אבל בהרצון נשאר‬ ‫ואינו‬
‫קדושה לעד‪.‬‬
‫חותם על כל בנין הצורת אדם שלו וזהו ספר לעילא‬
‫שבת דר קח ע״א‪.‬‬
‫תנו רבנן כותבין תפלין על גבי עור בהמה טהורה‬
‫ענין מצית כתיבת כל דבר שבקדושה שהיא על‬
‫גבי עורות בהמה טהורה ונתפרות בגידין ונכרכות‬
‫בשערן ומצות הדיו הוא מעפר שנעשה מעשן כדאיתא‬
‫בשבת )כ״ג‪ (.‬ומ׳שרף אילן כדאיתא שם‪ ,‬כי כאשר‬
‫נתנה תורה לישראל להעלות כל עניני עולם הזה‬
‫שיאיר להם אור ממקור ראשית בריאתם כנ״ל‪,‬‬
‫והנה הבהמות הטהורות שהותרו לאכילה יש בהם‬
‫מוטבע אור שהאדם שמקבל כח מהם לא יתנגד‬
‫הכח הזה לעבודת הש״י ואדרבה עוד יסייע כמו‪.‬‬
‫שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש ■‬
‫זללה״ה הכ״מ וכמו שבכל דבר קליפה קדמה לפרי‪,‬‬
‫אכן יש שהקליפה יש בה רע וכמו שיש כמה עניני‬
‫קליפה כמו שנתבאר במקומו‪ ,‬אכן יש קליפה שהוא‬
‫שומר לפרי וכן נקרא העור שומר כדאיתא בחולין '‬
‫)ריש פרק העור והרוטב(‪.‬‬
‫והנה על כל דבר שהוא דבר שנגמר ליכנס ' לצורת‬
‫אדם על זה שורה שם הוי׳ אכן על השומר‬
‫שורה שם אקי״ק כדאיתא בזוה״ק )אחרי ס ה‪( :‬‬
‫אקי״ק אקי׳ זימין לאמשכא ולאולדא‪ ,‬ומשם אקי״ק_‬
‫נמשך אור מקיף • כי אור המקיף הוא מה ששומר‬
‫םוד‬
‫ג׳( אז נוכרו יראי ה׳ וגו׳ ויקש‪ 3‬ה׳ וישמע ויכתב‬
‫ספר זכרון לפניו וכמו שאמר בזה כבוד אאזמו״ר‬
‫הרב הגאון הקדוש מאיזבצא זללה׳^ה כי הספר זכרון‬
‫של הש״י הוא שחוקק הדברים בלבות ישראל כאשר‬
‫שנים מתכנסין בכוונה אחת לשם שמים‪ ,‬וכדאיחא‬
‫בזה״ק זיקהל )ר״י( ויכתב ספר זכרון מאי איהו‬
‫אלא אית ספר לעילא ואית ספר לתתא זכרון אתר‬
‫קיימא קדישא דנעיל וכניש לגבי׳ כל חיין דלעילא‬
‫ספר זכרון תרין דרגין דאינון חד ורזא דא שם‬
‫יקו״ק שם חד יקו״ק חד‪ ,‬כי ממצות מעשיות הם‬
‫פעולות שעל ידם יגיע האדם להבין דברי הש״י‬
‫ויזדכך גופו וזהג ספר לתתא‪ :‬כי מצות כתיבת‬
‫ספר תורה הוא מה שהאדם מכניס קדושת דברי‬
‫תורה להאר על כל פרעי מעשיו וכל גופו יתבלל‬
‫בשמן רענן אכן להשלים קדושה זאת הש״י בעצמו‬
‫שיתגלה לו אור עתיקא קדישא שהוא למעלה מכל‬
‫השגת אדם‪.‬‬
‫וזה דאיתא בזה״ק )שם( ספר עלאה איהו תורה‬
‫שבכתב בגין דאיהי סתימא ולא קיימא אלא‬ ‫‪.‬‬
‫בכתב דתמן איהו אתר לאתגלאה לתתא ומאן איהו‬
‫עלמא דאתי ספר תתאה דא תורה דאיקרי תורה‬
‫שבעל פה ומאן איהו על פה אלין רתיכן דלתתא‬
‫דאיהו קיימא עלייהו‪ ,‬כי התורה שבכתב היא‬
‫האור של הקב״ה שנכנס ‪.‬ונתלבש בלבושי מצות‬
‫מעשיות ולכן אין לאדם השגה עד תכליתה ורק‬
‫מה שנתפס באותיות הכתב דרך זה יוכל האדם‬
‫להבין קצהו איש כפי הכנתו וספר תתאה הוא‬
‫תורה שבעל פה וכדאיתא בזוה״ק אלין רתיכין‬
‫דלתתא דאיהי קיימא עלייהו כי להעשות מרכבה‬
‫לאור השי״ת כי ענין מרכבה הוא שהאדם יהי׳‬
‫כלי פעולה שיצא על■ ידו לפועל רצון הש״י זה הוא‬
‫רק על ידי הבנת התורה שבכתב על ידי תורה‬
‫•‬ ‫שבעל■ פה‪.‬‬
‫ב ר כ ו ת )ז׳‪ ( :‬ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון‬
‫בן יוחי גדולה שמישה של תירה יותר ■מלמודה‬
‫שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי‬
‫אליהו למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה‬
 ‫שרים‬ ‫האזינו‬
‫לתכלית■ האדם יש לאכיילתו ■ויש ■לדירה ולמלבוש ■וגם‬
‫עפר ראוי לזריעה להוציא ■ממנו מאכל האדם‪■ ,‬והאש‬
‫בעוה״ז הוא מכלה הכל והאיפר הנשאר מן האש‬
‫זה אינו ראוי ■לשום ■שובת האדם כדאיתיא בזה״ק‬
‫וישלח ■)ק״ע‪■ (.‬ויאבק איש •עמו וכו׳ רבי שמעון‬
‫אמר מן אבק אבק ■שפל לעפר ■מה בין עפר ■לאבק‬
‫דא אבק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין‬
‫עפר דכל א יבין ■נפקין מיניה ובזה מראה הש״י כי‬
‫בדברי תורה יכול לרפאות ■את הקודם אף מה‬
‫שנראה לאדם שאפס •לו כל ■תקוה ח״ו ■ונראה לו‬
‫שנשה מרצזן הש״י ומאין יבא עזרו בזה ■עצמו מוציא‬
‫לו הש״י הישועה ■שהצעקה שבלבו •תפעול שישאר רשום‬
‫בלבו ■יראה קבועה וזהו דיו שכותב בו שישאר קבוע‬
‫לעד על לוח •לבו‪ .‬וכן השרף ■הניתן לדיו כי האילן‬
‫מעלה שרף מן הארץ לגדל פירות‪ ,‬ומותרות השרף‬
‫שאין מגדל ממנו פירות ונראה שהוא מותרות‪ ,‬אכן‬
‫כשאור תורה מאייר אין שוס מותרות כי כל ■שקיבל‬
‫האדם שנר^אה לו ■שקיבל ■מותרות מעניני ‪-‬עוה״ז‬
‫כאשד יאיר לו אור תורה יראה שיכול להכניס הכל‬
‫בקדושה שיסייע לו לקדזשה כדי להגדיל כבוד הש״י‪.‬‬
‫פרשת האזינו‬
‫הגליונין הנמחקין ■במקום כתב ■לא קא ■מבעי‬
‫כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם‪ .‬ביאר בזה‬
‫כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה‬
‫היינו שהש״י יתדיין ויתווכח במשפע להראיות שעל‬
‫פי מדת המשפט יישראל הם ‪-‬עמו ■ונחלתו שהם‬
‫סיגלו ■בחינה זאת ■וימגיע ■להם ■שכר זה חלף ■עבודתם‬
‫את הש״י באמונה ■קיימת‪ .‬ועינין סמיכת הכתובים‬
‫ועל עבדיו יתנחם ■וכמו שמצינו בזה שני הפכים‬
‫בנביאים כתיב ■נחמתי ^)שמואיל א ט״ו( וסמך לו‬
‫'וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם‬
‫הוא להנחם ■)שם( אכן בזה הוא ההפרש כי‬
‫בהסתעפות המדות יש התנחמות‪ ,‬אכן כשמעיר הש״י‬
‫האור מהשורש שם אין ■בו הפנחמות וכדאיתא בזוה״ק‬
‫בריאשית )כב‪ :‬כג‪ (.‬אני אמית •ואחיה ■בספירן אבל‬
‫כד דן עלת על כל העלת אתימר ביה ■ואין מידי מציל‪.‬‬
‫וכן הענין בזה אחר שידין הש״י להבקיע כל המדות‬
‫להגיע ■לשורש כי ישראל הם עמו ■אז יתגלה הנצחיית‬
‫םו ד‬ ‫•שב‬
‫•את האדם חוץ מגופו‪ ,‬אכן מאור מקוף על ידי‬
‫■עיודה יכול להמשיך את האור מקיף לתוכו כדאיתא‬
‫׳בפרי עץ חיים )בכוונת סוכה וארבע מינים( ולכן‬
‫הבהמה העהורה שבשרה מותר לאכול כי האכילה‬
‫היא מסייעת לעבודת השי״ת ומן השומר שהי׳‬
‫שומר לפרי שכל הברואים ברא הקב״ה בשביל האדם‬
‫וזה שהכין שיכניס לתוכו זהו נותן לו כח כפי‬
‫כלי קיבול והכנתו‪ ,‬אכן השומר ■לפרי זה נותן לו‬
‫הגנה ממה שהקב׳׳ה הכין בינו לבין עצמו בשביל‬
‫האדם אחר שברא הקב״ה שומר שישמור זה בשביל‬
‫האדם וזה הוא• למעלה •מדעת האדם כי מה שהקב״ה‬
‫מכין בינו לבין עצמו אנא זמין לאולדא זה הוא‬
‫נקשר בכח המאציל‪ ,‬ובכתיבת דבר שבקדושה לתכלית‬
‫הנרצה כמו שכתוב )בזז הפרשה( ולמדה את‬
‫בני ישראל אחר שמכניס לגבול תפיסתו שיבין עומק‬
‫דברי תורה כל איש כפי השגתו בזה ממשיך האור‬
‫המקיף לתוכו אכן בזה יש כח גדול שמה שיש‬
‫בגדר תפיסת האדם זה אינו רק כשהוא לפני‬
‫האדם אכן אם יפרש ממנו התעיף עיניך בו ואיננו‬
‫אכן מהש׳מירה שהיא למעלה מדעת האדם זה‬
‫נשאר ■קיים לעד‪.‬‬
‫וזה דאיתא במס' שבת )פרק כל כתבי קי׳ץ‪ (.‬על‬
‫לי דכי קדיש אגב כתב הוא דקדיש קאזל לי׳ כתב‬
‫אזלא ■לה קדושתיה אבל למעלה ולמשה ובין דף‬
‫לדף ובין פרשה לפרשה אף על פי שהכתב נמחק‬
‫בזה נשאר הקדושה לעולם כי •זה הוא ■מה שהש״י‬
‫מקיף את ישראל אף בלי ■ידיעתם ובמקום שפעיל‬
‫נפש מישראל דבר שבקדושה ■מקיפו הש״י בשמירה‬
‫שלא מדעתו ודבר זה הוא קיים לעד‪ ,‬וזה שאמר‬
‫הכתוב כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי ■לאבותיו‬
‫וגו׳ ואכל ושבע ודשן וגו׳ ■וענתה ■השירה הזאת‬
‫לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ■וזהו שמצות‬
‫כתיבת ספר תורה הוא בסוף כל המצות כי אחר‬
‫שהשכיל אדם בכל המצות ■ויזכה לקבוע בלבו עד‬
‫שגם הגוף נזדכך אז נקרא שעושה שוב ■מכלל התורה‬
‫מצוה ■שכוללת הכל וקובע ■בג^ופו ונפשו קדושת התורה‬
‫שאף בפעוילותיו יש דברי תורה ויענין הדיו שנעשה‬
‫מאפר העשן‪ ,‬כי כל דבר שברא הקב״ה הוא ראוי‬
‫שנא‬ ‫י ש רי ם‬ ‫האזינו‬ ‫םוד‬
‫אכלה בם ונתבאר במדרש ■)תנחומא נצבים א( חצי‬ ‫של ישראל שהם עלו במחשבה וזה שאמר ועל עבדיוו‬
‫כלין והם אינם ■כלין‪ ,‬טד‪.‬שבשורש נפש מישראל יגדיל‬ ‫יתנחם היינו במקום שישראל הם מסערא דעבד‬
‫ויאריך חיים לבלות כל הרפתקאות עד ■שיראה גיאות‬ ‫אז יתנחם לשוב למקור במקום שהם נקראים בנים‪,‬‬
‫הש״י ■בעודו בחיים וכ״ש ראו עתה כי אני אני הוא‬ ‫וזה שאמר הכתוב כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור‬
‫כי כל שורש חייהם הוא רק מפנימית וכאשר יסתלקו‬ ‫ועזוב ואמר אי אלקי׳מו צור חסיו •בו וגו‪ /‬ראו‬
‫ממנו כל הלבושים אז יראה שהגיע למקורו ושורשו‬ ‫עתה כי אני אני הוא‪ ,‬והיינו כי בזה עצמו ידין‬
‫שמשם ישיג אמתית חייו בהסתלק ההסתר וכדאיתא‬ ‫הש״י לעיני כל יסודי הבריאה כי ישראל הם עמו‬
‫במדרש על מנשה ובירושלמי סנהדרין )פ״י ה״ב(‬ ‫כי כל או״ה כשנאחזים באיזה כח מכחות הבריאה‬
‫ובבלי ) ק״ א‪ (:‬שאחר שהצר לו וקרא ■לכל ע״ז אמר‬ ‫הם נאחזים עד שורש חייהם אשר בעזבם מדתם‬
‫זכור אני ■שהי׳ אבא מקרא אותי את הפסוק הזה‬ ‫יאפס כל כח חייתם •וכמו שנתבאר הענין מפי כבוד‬
‫בצר '■לך ומצאוך וכ״ש בדברי הימים ב׳ )ל״ג(‬ ‫אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת וארא‬
‫ובהצר לו חלה את פני ה׳ אלקיו ויכנע מאד מלפני‬ ‫בא בעני; פרעה ומצרים שכל כמה שנלקו במכות‬
‫אלקי אבותיו ‪:‬ויתפלל אלי!ו ויעתר לו וישמע תחנתו‬ ‫שניטל מהם כיח חייתם מעט מענ‪• 1‬בכל מכה ומכה‬
‫■■וישבהו ירושלים למלכותי וידע מנשה כי ה׳ הוא‬ ‫ואחר כל מכה כשאבד כח חייו הכיר צדקות הש״י‬
‫הא לקים וכמו שמבואר שם שהרעיש בתשובה בתקיפות‬ ‫בזה הפרט שכבר אבד כח חייו כי כל שורש חייו הם‬
‫גדול לפי שהרגיש בעצמו ששב בכל כחו וכל כחו‬ ‫רק מהסתר ושכחה וכאשר יראה אור כל כמה‬
‫וחייתו עוד ■לא כלה מאומה ולכן הי׳ לו תרךפות‬ ‫שיראה כל כך יתבטל אבל כל מה שנשאר •בו בכחו‬
‫לומר שבודאי יקבל הש״י תשובתו כי ■בקע כל‬ ‫עוד התאמץ •וחזק לבבו והתעקש לבלתי שמוע‪ ,‬אבל‬
‫ההסתרות ■והגיע למקום שנקרא בן למקום‪.‬‬ ‫כח ■חיות ישראל הוא למעלה מכל כחות הטבע של‬
‫כל יסודי הבריאה וכמו שנאמר בפרשתינו חצי‬
 ‫ישרים‬
‫וההפרדה והבחינה אשר להד׳ד אלכסנדר מ׳ וויינבערג‪,‬‬
‫שהוא בוחן כפי חקי המדינה ויש לו חזקת אומן‬
‫■גדול‪ ,‬בשגם כי הבחינה היא גלויה ודבר קטן בענין‬
‫זה אשר אוכל להראותה בפני כל‪ ,‬וזה לשון תעודותו‬
‫ביום ז״ך שבט תר״ן מעיד אני אשר בחנתי את‬
‫עסענץ צרפתי אותו במצרף בחום ‪80 — 74‬‬
‫צעלזיום ומצאתי בו חלק אחד מן אלף אעטהער‬
‫החומצי חוץ מן אעטהער השמני והחוימץ הלז‬
‫שנתתי לבחון‪ ,‬לקחתי מהחומץ שהיה עליו הכשר‬
‫ונמכר בשנת תרמ״ט על חג הפסח‪ ,‬לכן הנני מודיע‬
‫בזה להפריש את ישראל מאיסור חמץ כי העיטהער‬
‫הוא חמץ גמור והיוא מלתיא דעבידא לטעמא ואין‬
‫■לו ביטול ודינו כחמץ גמור‪ .‬והרבנים נותני ההכשריים‬
‫במחילת כבודם נתנו מכשול והכשילו את ישראל‬
‫באיסור חמץ ה׳ יסלח להם — גם זאת לדעת‬
‫כי כלי מכונת החוימץ אין להם תקנה להכשירם כי‬
‫כלים הבולעים אם יכנס בהם העטהער אינם‬
‫יוצאים מידי דופים לעולם וגרעי מבית שאור ולא‬
‫דק שמוציאים טעם אך גם ממשו יוצא תמיד כי‬
‫העטהער הוא רוחני ומתכנס מעט מעט מתוך‬
‫האויר לתוך החומץ‪ .‬וגם דרך נתינת טעמו הוא רק‬
‫במשהו מן המשהו ואם ירבו יותר מאחוז אחד‬
‫מחמש מאות עוד ירע טעמו וריחו‪ ,‬ופאן מצאתי‬
‫משני המינים עלו אחוז מחמש מאות‪.‬‬
‫שניהם יחד בקלחת אשר עליה מכונת הצורף‬
‫הנ״ל‬ ‫ולכן יזהרו ישראל מלהשתמיש בחומץ‬
‫ובתערובתו‪ ,‬וכן סוחרי ומוכרי יין לכוסות המערבים‬
‫חומץ ביין לתקן טעמו יזהרו מלערב חומץ הזה‪,‬‬
‫וד׳ יברך את עמו בשלום ויזכו לחוג החג בדיצה‬
‫וכשרות ויקבלוהו עם כל ברכותיה כברכת נאמן‬
‫באהבתכם‪.‬‬
‫בו ונידמה לי שיש בו תער׳וב‪-‬ות האעיטהער הנ״ל‪,‬‬
‫גרשון חנוך העניך‬
‫בהרב הגאון הקדוש מ א י ז ב י צ א זללה״ה‪.‬‬
‫בשנה הזו וראיתי כי לא אטעה‪ ,‬וליותר בטוחת‬
‫*‬ ‫*‬ ‫*‬
‫ם ו ד‬ ‫שנב‬
‫סול הורא‬
‫בשם ה׳ ■ובעזרתו‬
‫יום ג׳ כ״ז שבט תר״נ‪ ,‬ווארשא‪.‬‬
‫כאשר זה איזה שנים יצאה תחבולה חדשה בעשיית‬
‫החומץ אשר יוכלו לצרף ולנקות חומץ העץ‬
‫הנשאר אחר עבודת הזפת והעערן אכן יען ריחו‬
‫הוא מגועל מאד‪ ,‬והתחילו בתחבולות ההרכבה‬
‫והה־פרדה שירכיבו את החומץ הנ׳׳ל עם סיד שהוא‬
‫מתנגד החומץ ולכן יקבלו בההרכבה ואחר שנרכב‬
‫בהסיד ישיבו להפרידו על ידי שיערבו את הסיד‬
‫הנ״ל אחרי ספגו את חומץ העצי יערבו אותו עם‬
‫חומץ הגפרתי או חומץ המלחי‪ ,‬ויען טבע חומץ‬
‫הגפרתי או המלחי מתנגד יותר להסיד מחומץ‬
‫העצי ולכן יעזוב הסיד המורכב את חומץ העצי‬
‫ויורכב עם חימוץ הגפרתי או המלחי כדרך כל‬
‫ההרכבות שכל שמתנגדו ביותר מתקשר עמו ביותר‪,‬‬
‫ובתחבולה זאת יעזוב חומץ העצי ריחו המגועל‬
‫עם הסיד וחומץ הגפרתי והמלחי‪ ,‬אכן אחר כל‬
‫■התחבולות מכונות הניקיון אין באפשרות לנקות‬
‫■אותו היטיב מזוהמת הכופר והעטרן‪ ,‬ולכן מערבין‬
‫בו רוח החוימצי )אעטהער אצעטיקום( שנעשה‬
‫מתערובות יין שרף עם חומץ הסאלפעטרי ויבשלו‬
‫)אילעמביק( ומשניהם יתקשר רוח החומצי‪ ,‬וזיה יערבו‬
‫■בתוך החומץ לתקן טעמו וריחו המגועל‪ .‬וכן יש‬
‫רוח השמני )אעטהער אצנאנטיצאס( שנעשה גם‬
‫כן באופן הנ״ל והוא חמץ גמור‪.‬‬
‫ויען כי ראיתי מוכרים אותו על חג הפסח והירחתי‬
‫אכן יען כי ראיתי הכשרים מרבנים על חומץ הנ״ל‬
‫אמרתי אולי אטעה בזה‪ ,‬אכן כאשר הרביתי לבדוק‬
‫הבדיקה נתתי אותו לבחון לבית מלאכת ההרכבה‬
‫שננ‬ ‫ישרים‬
‫הממנה לומר שלא זזה ידו מהפאבריק ושומר שלא‬
‫יתנו לתוכו העשהער‪ ,‬מחמת שבזו הפאבריק הרשות‬
‫נתונה להממונה ליכנס בכל חדרי הפאבריק ולשמור‪,‬‬
‫אכן הרי זה הממנה והממונה איבדו חזקת נאמנותייהו‬
‫על ידי המכשלה שיצאה ■מתחת ידיהם בשנים שעברו‪,‬‬
‫וגס כיון שנתברר שבשנים שעברו השתמשו בזה‬
‫העשהער וברור הדבר שעכ״פ בכל ימות השנה‬
‫משתמשים בזה העשהער וא״כ צריכים כל כלי‬
‫הפאבריק הכשר וזה ‪.‬דבר שאי אפשר‪ ,‬וגם לח‬
‫מועיל בהו הכשר דהוי כמו בית שאור כו׳ כמי‬
‫שנתבאר במודעתנו מכבר‪.‬‬
‫בנוים על יסודות ‪-‬רעועים‪ ,‬כל איש אשר ריח תורה‬
‫ובאמת כאשר באו אלי בעלי הפאבריק ראיתי‬
‫כי לא אמון בם ואין לסמוך עליהם כלצ כי‬
‫המפורסם לנאמן היה מ׳ יעקב ישראל‪ ,‬אמר לי‬
‫כי בכל הפאבריק לא ישתמשו בתערובות עשהער‬
‫כלל‪ ,‬אכן ה׳ לובלינער אמר לי בפניו כי לא יאנה‬
‫אותי‪ ,‬כי ישתימ׳ש בעשהער אך לא למיני חומץ החזקים‬
‫רק למיני חומץ החלשים‪ ,‬ואלו לא ימכרו על פסח‪,‬‬
‫לכן אין לסמוך עליהם‪ ,‬כי באמת היום נודעתי‬
‫על ברור שאין שום פאבריק שאינה משתמשת עם‬
‫העפהער‪ ,‬ואך שאומרים שאין מערבין אותו על‬
‫חג הפסח אכן בהבלים אינם נזהרים ואין לסמוך‬
‫על דבריהם כלל‪.‬‬
‫משר מסכים אחד על פאבריק תמצית חומץ אחת‬
‫וכאשר ראיתי וכן שמעתי כי נתקבצו המורים‬
‫והכעמייס למקום אחד ומפניהם יוצאים דינים‬
‫חדשים שאין בהרכבה כעמיית דין תערובות שיוצא‬
‫מההרכבה צורה חדשה‪ ,‬ובזה מרמזין לעקור כמעט‬
‫כל איסורי חמץ המבוארין בפרק אלו עוברין‪ ,‬שמה‬
‫שנקרא בדין חמץ נקרא בפי הכעמיים הרכבה כעמיית‬
‫שיוצא מזה צורה חדשה‪ ,‬אכן אשאל נא את המורים‬
‫והכעמיים גם יחד אם יקבצו כל יסודי הכעמי אס‬
‫יוכלו לעשות בלהטיהם ככר לחם חמץ אחד או‬
‫חלת מצה אחת‪ ,‬הלא ישיבו כי צורה הזאת לא לפי‬
‫חקי הכעמי הוא‪ ,‬רק החומר המכונן )ארגאנישער‬
‫קערפער( הוא יכול לערוך צורת המאכל הצומח‬
‫והחי‪ ,‬ולכן הנני מודיע בזה שאין להכניס השערת‬
‫דבריהם בענין זה וכבר בשב בזה הרא״ש ז״ל‬
‫בתשובותיו )כלל נה סימן ט( ע״ש ולכן אנו אומרים‬
‫םו ד‬
‫כאשר זיכני ה׳ להציל את ישראל ממכשולים ר‪ 5‬ים‬
‫באיזה מודמות אשר הוצאנו במקום שראינו שאין איש‬
‫וקיימנו מאמר חז״ל השתדל להיוח איש‪ ,‬וראינו‬
‫בעזהש״י שנתקבלו הדברים‪ ,‬כאשר גלוי לכל המודעה‬
‫שהוצאנו בענין פמינת הקמח על חג המצות על‬
‫מכונות המשוכה )עלוואמארין(‪ ,‬ובעזהש״י כל איש‬
‫ישראל אשר יש בו ריח תורה או ריח יראה לא‬
‫ישתמש מאותו הקמח‪ ,‬כי אחר כל פצדקי דעבדו‬
‫וחפשו היתרים בנוים על יסודות רעועים‪ ,‬כל איש‬
‫אשר ריח תורה או ריח יראה לא ישתמש מאותו‬
‫הקמח‪ ,‬כי אחר כל טצדקי דעכדו וחפשו היתרים‬
‫בו יראה כי אין לסמוך עליהם‪ ,‬וכן ת״ל עוד ענינים‬
‫אשר גלינו במודעות ובעזהש״י נתקבלו בישראל וראו‬
‫שאמתים הם‪.‬‬
‫והנה ביום ז״ך שבע תר״נ העבר בעזהש״יי הוצאנו‬
‫מודעה בדבר תמצית החומץ שאסור להשתמש‬
‫ממנו בפסח כמו שנתבאר שם‪ ,‬וגם זה כבר נתפשע‬
‫בכל ישראל וכפי הנשמע נתאמתו הדברים האמתים‬
‫בין כל ישראל בעזהש״י‪.‬‬
‫ולאשר שמענו כי אחרי שיצאה מודעתנו על דבר‬
‫תמצית החומץ‪ ,‬יצא על מכתב עתי אחד הכשר‬
‫להכשיר התמצית חומץ מזו הפאבריק ע״י הנאמן‬
‫הממונה שמה מכבר‪ ,‬באמרו שנתן מתמצית חומץ‬
‫שלו לבחון אצל האדון וויינבערג ולא מצא בו שום‬
‫עעהער‪ ,‬ראינו מחויב להודיע שלא לסמוך על זה‬
‫ההכשר כי הוא פורח באויר מכמה שעמים‪ ,‬כי‬
‫אחרי שהוחזק אצלנו שהתמצית חומץ נותנים לתוכו‬
‫העשהער לתקן שעמו וריחו כמו שנתבאר במודעתנו‬
‫מכבר שמז׳ה התמצית חומץ מפאברייק שהיה חתום‬
‫מהנאמן הנ״ל שהוא כשר על חג הפסח נתננו לבחון‬
‫ונמצא בו העשהער‪ ,‬אין זו הבחינה משר המסכים‬
‫הנ״ל שנתן לבחון מוציא את התמצית חומץ מחזקת‬
‫איסורו‪ ,‬כי אולי ובשח זה התמצית חומץ שנתנו‬
‫לבחון הי ה שרם שנתנו לתוכו העשהער לתקן שעמו‬
‫וריחו‪ ,‬ובאמת אחר כך נותנים לתוכו העשהער‪,‬‬
‫ואם נבא לסמוך על זה הנאמן הממונה משר המסכים‬
 ‫ישרים‬
‫תמצית החומץ הנ״ל ומצאנו בו עוד חשש איסור‬
‫חמור גם על שאר ימות השנה כי העעהער השמני‬
‫הנקריא אענאנעיצי )ובמודעה הנ׳׳ל נדפס עעות‬
‫צ במקום ע( הוא אסור‪ ,‬כי עד כה היה נעלם‬
‫עשייתו ועתה נגלה כי נעשה משמרי יי״נ במדינת‬
‫צרפת וספרד ואשכנז ואין בו שום דבר איחר רק‬
‫שמרי יין שמערבין אותם במים כמו משקל השמרים‬
‫ומעע חומץ הגפריתי ומצרפין אותו דרך המצרף‬
‫)אלעמביק( ויוצא העעהער השמני וריחו נודף מאד‬
‫והוא נותן ריח יין המובחר והוא עביד לעעמא ואין‬
‫לו ביטול‪.‬‬
‫וגם זאת לדעת כאשר בימי הבינים נתרבה הזיוף‬
‫בכל דבר‪ ,‬וכעת היין הבא מחוץ למדינה הוא‬
‫יקר מאד אשר כפי המכס העולה מכל חביות וכפי‬
‫מעות מדינתנו בשער המקח אי אפשר למכור יין‬
‫מתוק בריח טוב פחות משני רו״כ או עוד יותר כל‬
‫צנצנת‪ ,‬והוא נמכר בחצי המקח הנ״ל‪ ,‬והוא מחמת‬
‫שמזייפין אותו שמערבין ונותנים ביין מדינתנו‬
‫מיני מתיקה המצויים בזול‪ ,‬ועל הריח הנעים יש‬
‫בהרבה מרכולת למכור תערובות הנקראים תמצית‬
‫יין )וויינעססענץ( ונודעים בשם על שם ריחם‪,‬‬
‫טאקאיער‪ ,‬ריסלנגר‪ ,‬רועוויינגעשמאק‪ ,‬ועוד כמה‬
‫מינים כאילה‪ ,‬וכמעט בכולם יש מן העטהער הנ״ל‪,‬‬
‫שהוא הנותן טעם וריח יין הטוב‪ ,‬וגם ביין שרף‬
‫קאניאק‪ ,‬יש העטהער הנ״ל כי נקרא קאניאק‬
‫עטהעיר‪ ,‬ולכן ידעו כל סוהרי יין הזהירים שלא‬
‫ישתמשו בשום דבר שאינו נודע"להם מהותו ואיכותו‬
‫איך נעשה‪ ,‬גם ביין הנמכר בכל השנה‪ ,‬וכן יידעו כל‬
‫ישראל שליא יקנו יין רק מיהמוחזק לזהיר‪ ,‬וכאשר‬
‫נדע כי כמעט כולם השתמשו במינים הנזכרים במשגה‬
‫בלא דעת‪ ,‬לכן ידעו שלא ימכרו מהיין הנעשה מאלו‬
‫•המינין לישראל וגם הכלים צריכים הכשר‪.‬‬
‫וגם בשרש עשיות התמצית חומץ שעשוי מהסיד‬
‫המובא מחו״ל וכינו את הסיד בשם סיד כעמי‬
‫כמו שביארנו מהות הסיד ועשיות התמצית חומץ‬
‫במודעתנו מכבר וסמכו להתיר את הסיד על פי‬
‫תעודת הגאון דאקטער לעהמאן‪ ,‬ג״כ יש לדון בזה‬
‫שהרי הויא לא העיד אלא על הכלל שמלאכת הסיד‬
‫םו ד‬ ‫שנד‬
‫ליגעיל ולהוי הפקר כעפרא‬ ‫וחמיעא‬ ‫כל ממירא‬
‫דאדעא‪.‬‬
‫ואחרי אשר ראינו כי יש הרבה דברים נתפשעו‬
‫בישראל בהיתרים‪ ,‬ועד עפה לא רצינו לבוא‬
‫לסקור אחריהם‪ ,‬כמאמרם ז״ל בי דינא בפר בי‬
‫דינא לא דייקו‪.‬‬
‫אכן אחרי אשר ראינו כי איפרע חזקפייהו דבי‬
‫דינא שריא‪ ,‬ואינם שמים לב צהפבונן מזקנים‬
‫להיות מפונים בכל ידבר‪! ,‬והפנאים !והאמוראים במקום‬
‫שלא ידעו לא בושו מלשאול אף אם הקענים מהם‬
‫כמו שמצינו ששאלו לרופאים )נדה כב‪ :‬ועיין נזיר‬
‫נב‪,‬׳ בכורות כח ‪ ( :‬ומנחם בן' סגנאי הצבע )פויספפא‬
‫■‬ ‫עדיות פ״ב( ‪.‬ושני גרדיים משער האשפות שבירושלים‬
‫הכריעו בעדותם את כל חכמי ישראל )עדיות פ׳״א‬
‫מ״ג ועי׳ תוספתא שם( ואף במקום שמעו לא בושו‬
‫מלאוקים עלייהו אמורא ולמהר ולדרוש דברים‬
‫שאמרתי לפניכם מעות הן בידי‪.‬‬
‫ועתה בעוה״ר לא כן הגדולים שרי המסכימים‪,‬‬
‫נותנים הכשרים והסכמות וסמיכות חכמים‬
‫כבלתי חקור דבר‪ ,‬ומשום כבודם המדומה לא יחושו‬
‫על _ביעול התורה והמצוה‪ ,‬הן במל״ת והן בקיום‬
‫מ״ע במקום שנדמה להם שיגרע כבודם בקיומם‬
‫יבעלו אותו ועוד יתעשפו במעעפה צדקה ויוציאו‬
‫יראתם מתוך חיקם לומר כי יראים הם‪ ,‬כאשר הוא‬
‫גילוי כבר בכמה ענינים‪ .‬וכמו שנברר אי׳׳ה במאמרנו‬
‫עין התכלת‪ ,‬ובפרע בענין התמצית חומץ שהודיעו‬
‫בעצמם שתיכף אחר נתינת ההכשר נודע להה‪ .‬שיש‬
‫חשש בזה ושמו ידם לפיהם זה חמש שנים מפני‬
‫היראה פן יגרע כבודם‪ ,‬עדי שמעו כי נוציא מודעה‪,‬‬
‫אז עוררו להודיע חשש הצנצנת שהיתה גנוזה זה‬
‫חמש שנים‪ ,‬ועל זה ידוו כל הדווים כי אזילת יד‬
‫ואפס עצור ועזוב בישראל‪ ,‬ועתה יאמר נא ישראל‬
‫הנוכיל' לסמוך מעתה על אלה אשר הכשילו אותנו‬
‫זה חמיש שנים באיסור חמץ‪ ,‬יש מהם במעשיהם‬
‫ויש מהם בשתיקתם מפני כבודם או נגיעתם‪.‬‬
‫עצמינו מחויב בדבר לחקור‬ ‫לזאת מצאנו את‬
‫דבעי דרישה ודרשנו בענין‬ ‫זילדרוש במידי‬
‫ענח‬ ‫ש ר י ם‬ ‫םוד‬
‫בעפהער השמני )אענאנפיצי( קרוב הדבר יותר‬ ‫הוא מחומז העצי שאין בו סמז ושום איסור‪ ,‬א‪5‬ל‬
‫שמתקנין בזה העפהער וכמו״ שמצאתי באמת זה‬ ‫מה שיכול להיות לפראים גם שכיחים שכפי דרך•‬
‫העפהער בתמצית החומץ שנתתי לבחון כמו שכתבנו‬ ‫הסיד לשאוב לתוכו כל ריח נאלח ואם יש לאחד‬
‫במודעתנו מכבר ויש בזה איסור מלבד איסור חמץ‬ ‫איזה מאות חגיתין יין שהחמיץ או שנתהוה בז‬
‫ולזאת כל בעל נפש יחוש לעצמו וימשוך ידו מזה‬ ‫ריח רע עד שלא יצלח לשוס מלאכה ג׳׳כ יוכל לתקנו‬
‫התמצית‪ ,‬חומץ גם בשאר ימות השנה‪ ,‬עדי יתעוררו‬ ‫אם ייתנו לתוך הסיד הזה שיבא לתוך התמצית חומץ‬
‫חכמי דורנו המובהקים להעמיד איש נאמן בבית‬ ‫וזה יכול להיות דבר מצוי‪ ,‬והרי בבית מלאכת הסיד‬
‫חומץ ירא ה' היודע היפב את‬ ‫מלאכת התמצית‬ ‫אין שם נאמן ממונה‪ ,‬ובענין פגימת העעם בסיד‬
‫הבית ההוא‪ ,‬ושיהיה הממנה את הנאמנים‪ ,‬והנאמנים‬ ‫אם יוכל לסחטו מהסיד שישוב לפעמו יש בזה כמה‬
‫בפיב המלאכה מהחל ועד פלה‪,‬‬ ‫הממונים‪ ,‬ידעו‬ ‫חילוקי דינים והנם מבוארים אצלינו בארוכה כי‬
‫אז אז אולי נתבונן למצוא ‪,‬עצה להכשיר •כל הפאבריקין‬ ‫נצרכים הם בזמנים אלו בהתרבות תחבולות שונות‬
‫הישנים‪ ,‬ולהשומעים ינעם ותבא עליהם ברכת פוב‬ ‫לשנות כמה עניינים מצורה לצורה על ידי תחבולות‬
‫זתקוה פובה לדורשי ה׳ ושומרי מצותיו כברכת‬ ‫הכעמי‪ ,‬ועכ״פ אין בזה הכשר כראוי ליראי ה׳‬
‫הכותב וחותם פה ווארשא פ״י‬ ‫נאמן באהבתם‪,‬‬ ‫וחושבי שמו‪ ,‬והאיך סמכו בזה להתיר‪ ,‬אולם אנחנו‬
‫לחודש מרחשוון תרנ״א‪.‬‬ ‫פרחנו בזה והעמסנו הפורח על איש נאמן שרגיל‬
‫להיות לרגל מסחרו במקומות הפאבריקין מסיד הנ״ל‬
‫גרשון חנוך העגיך‬ ‫שבנסעו שמה יתחקה על שרשי הדבר אם מצוי‬
‫בהרב הגאון הקדוש מאיזביצא זללה״ה‪.‬‬ ‫לערב בהסיד דבר איסור ונודעתי על ידו בבירור‬
‫שאין כדאי לתקן יין הנחמץ בסיד הנ״ל כי יעלה‬
‫ההוצאה יתירה על השבח וממילא אין חשש תערובות‬
‫איסור בהסיד כהאי דמס' ע״ז )לד‪ (:‬למאי ניחוש‬
‫לה אי משום דמערבי ביה חמרא קוספא דמורייס‬
‫בלומה קוספא דחמרא בארבעה לומה יעו״ש וכהאי‬
‫מודעה‬ ‫דאמרי׳ במס׳ פסחים ) מ ב‪ (:‬בראשונה הלוקח יין‬
‫מע׳׳ה אינו צריך לעשר מפני שחזקה אינו בא אלא‬
‫ראדזין‬ ‫לפ״ק‪ ,‬פה‬ ‫יום ג כ״ג אלול תרמ״ז‬ ‫ב׳׳ה‬ ‫מן התמד לפי שהיין הי ה פוב ואינו מחמיץ‪ ,‬ואף‬
‫שהיו יכולין לעשות גם מן היון ע׳‪ v‬שנתנו לתוכו‬
‫שנה פובה‪ ,‬מתוקה ■ומבורכה מאלקי המערכה‪ ,‬ששון‬ ‫שעורין לא חיישיינן ליה משום שעולה ביוקר ולהכי‬
‫ושמחה‪ ,‬לשלומי אמוני אלפי רבבות ישראל עם סגולה‪,‬‬ ‫חזקתו שאינו בא אלא מן התמד ופפור מן המעשר‬
‫ה' עליהם יתיז‪.‬‬ ‫יעו״ש‪ ,‬ועל כן אין לחוש טל התמצית חומץ מחמת‬
‫הסיד‪ ,‬אכן חשש תערובות העפהער ודאי חששא‬
‫הנה זה רבות בשנים מדי שנה בשנה תצא מודעה‬ ‫הוא ולזאת הנני מודיע בזה לכל ישראל שימשכו ידם‬
‫מרב אחד זרות בכנפי׳ כי אתרוגי קזרפיו יש‬ ‫ממנו בלי הבדל בין פאבריק לפאבריק‪ ,‬לא מייבעיא‬
‫עליהם חשש מורכבים‪ ,‬למען ■יפרנס אותנו באתרוגי‬ ‫על חג הפסח שבאיזה מין ממיני העפהער שישתמשו‬
‫א״י‪ ,‬ודרש ■ג״כ מכאמו״ר מאור הגולה הגאון הקדוש‬ ‫נאסר התמצית חומץ איסור גמור אי משום איסור‬
‫שליפ״א מראדזין שיסכים עמו בזה‪ ,‬והשיבו■ אז מפני‬ ‫חמץ אי משום שאר איסור‪ ,‬אלא אפילו על שאר‬
‫הכבוד כי אין דעתו מסכמת לזה לאשר בעצמו הי׳‬ ‫ימות השנה הגס שאפשר שישתמשו לתקן פעם‬
‫באי קורפו ‪:‬וביקר גנותיה ■ולא נמצא שמה באילני‬ ‫וריח התמצית חומץ בשאר מיני עפהער שאין בהם‬
‫האתרוגים אילן מורכב‪ ,‬ולאשר צידד שאתרוג יוצרך‬ ‫שאר איסור חוץ מאיסור חמץ‪ ,‬אבל כיון שפוב‬
‫מסורת‪ ,‬השיבו מלבד שהוא ללא צורך ואין לזה‬ ‫ומועיל יותר לתיקון פעם וריח התמצית חומץ‬
 ‫ש ר י ם‬
‫שמה כמה מכתבים מגאוני וגדולי ספרד שכתבו‬
‫לשלוח להם אתרוגים מקורפו‪ ,‬וכמו שהעידו לפניו‬
‫כמה רבנים גדוילים מא״י שמעולם לא ברכיו אנשי‬
‫ח״י על אתרוגי א״י כ״א על אתרוגי קורפו‪ ,‬ואייך‬
‫לא נבוש להוציא לעז על כל גדולי ישראל ■וקדושים‬
‫אשר בארז המה‪ ,‬הרביי מלובלין והמגיד הקדוש‬
‫מקאזיניץ והיהיודי הקדוש והרבי מפרשיסחא וכיל‬
‫מנהיגי ורבני דוריינו אשר עדיין מי תורתם אינו שותים‪,‬‬
‫זצוקלה׳׳ה זיעוכי׳^א‪. ,‬ואשר בחיים חיותם‪ ,‬יוכן מדינת‬
‫אונגארין עספריייך גאליציע פאדאיליע וואהלין‪ ,‬אשר‬
‫כילם עד היום ברכו על אתרוגי קורפו‪ ,‬לומר שלא‬
‫יצאו ידי חובת הארבע מינים ח׳ץ‪.‬‬
‫אז כאמו״ר שליע״א הנ״ל הזהיר להסרים למשמעתו‬
‫אמנם החתימות מגדולי צדיקי דורנו שימיו שהעמיד‬
‫הרב ההוא תחת מודעה שלו‪ ,‬שימו נא לב‬
‫לעומק דבריהם הקדושים ותראו עיין בעין שדבריהם‬
‫המה ממש נגד דברי הרב ההוא‪ ,‬וגה לים היוא חותה‬
‫על ראשו‪.‬‬
‫הנה ראש המדברים בזה מהחתומים הוא הרה״ג‬
‫צדיק ונשגב קדוש יאמר לו מו׳ ה אריה ליב‬
‫שליט״א מגור יועל דבריו הקדושים מתגלגלים ובאים‬
‫כל חתומי גאוני ■וצדיקי ■דורנו ■שיחיו כמסכיימים‬
‫לדבריו הקדושים‪ ,‬הרב הקדוש שלייט״א הנ״ל מגור‬
‫אימר וזה לשיוכו הקדוש‪.‬‬
‫גם אנכי מסכים שאם אין סימנים באתרוג מקיורפי‬
‫יש לחוש מלברך על חשש■ מורכב ומצוה להדר‬
‫אחר אתירוג מא״י הגם שאינו מה‪,‬ודר ביופי אם הוא‬
‫על פי דין כשר‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬הנה דבריו הקדושים מאירים‬
‫כספירים‪ ,‬שהתנה ישני תנאיים בדבר‪ ,‬אחד שהאתרוג‬
‫מקורפו לא יהיה לו סימנים ויש עליו חשש מורכב‪,‬‬
‫' שנית ■שהאתרוג מא״י ■לא ■יהי׳ עליו חשש מורכב יוכשר‬
‫ע״פ דין‪ ,‬׳אז יש להדר ייותר איחר הכשר הג ס ■שאינו‬
‫מהודר ולא ליקח את שאינו כשיר הגם שהוא מהודר‪,‬‬
‫וכאימו״ר הגאון הקדוש שליט״א הנ״ל‪ ,‬שבח מאד‬
‫את דבריו הכשריים והקדושים‪ ,‬כי ה מ ה ע״פ הדין‬
‫וההלכה לאמיתה של תורה‪ ,‬וכל חתומי גאוני וצדיקי‬
‫דורנו שיחיו על דיברי הרב הקדוש מגור ■שליט״א‬
‫נסמכים וקאים‪ ,‬ובזה תבינו מה שידוע שכמעט כל‬
‫סוד‬ ‫שנו‬
‫שום יסוד‪ ,‬מיהו באמש אשרוגי קורפו יש להם‬
‫מסורת‪ ,‬כי ישראל נתיישבו שמה עוד בימי בית שני‪,‬‬
‫ויש ג״כ כמה משפחות שנתיישבו שמה עוד בימי בית‬
‫ראשון‪ ,‬וכל גאוני ‪:‬וגדולי הדור שמה ■דור אחל דור‬
‫ברכו על אתרוגיהם‪ ,‬ואדרבה אתרוגי א״י אין להם‬
‫מ‪-‬סורת כידוע אשר שנים רבות היתה הארץ שוממה‬
‫מאין יהודי יושב עלי‪/‬ה כמבואר באגרת הרמב״ן ז׳׳ל‪,‬‬
‫ומעולם אגשי א‪/‬ע לא ברכו על אתרוגיהם כיי אם‬
‫על אתרוגי קורפו‪ ,‬לאשר אתרוגי א״י רובם מורכבים‪,‬‬
‫כמו שנודע לגו מפי מגידי אמת רבנים גדולים מא׳^‬
‫שהעידו לפנינו בתו״ע‪ ,‬ואחר שהרב ההוא לא שם‬
‫לבו לכל זה‪ ,‬ולא חדל מלצאת בכרוזים בכל שנה ושנה‪,‬‬
‫שיהיו שמורים מלברך יעל אתרוגי הרב סהיוא‪ ,‬לאישר‬
‫נודע כי נאמניו ה מ ה מאינשי דלא מעלי‪ ,‬ואתרוגי‬
‫א׳׳י בלי נאמן ודאי איגם ראוים לברכה‪ ,‬כי רובם‬
‫מורכבים‪ ,‬כאשר העיד הרב ההיו׳א בעצמו במכתביו‬
‫שיערך לאדמו׳׳ר שליע״א הנ״ל‪ ,‬אכן לא רצה לציאת‬
‫נגדו בכרוזים‪ ,‬ילאשר אמר כי בפח לא יתקבלו דברי‬
‫הריב ההוא לאסור אתרוגי קורפו אשר מעולם כמעיע‬
‫כל רביותינו הקדושים אשר בארץ ה מ ה ברכו עליהם‪,‬‬
‫ובאמת כן היה‪ ,‬כי גם כל החתומים שבאו עם הרב‬
‫ההוא על החתום כמעם כולם יברכו ‪ .‬בעצמן רק על‬
‫אתרוגי קורפו וטעמם ונימוקם עמס כמו שיתבאר‪,‬‬
‫ואין בכל תפוצות ישראל אף חלק אחד אחוז ממאה‬
‫שישמע לקול הקורא במדבר‪.‬‬
‫והנה בשנה זו הרים הרב ההיוא כשופר קולו‬
‫במודעה אחר מודעה ברעש גדול לאסור אתרוגי‬
‫קורפו‪ ,‬ולאשר ידע ■כי אין שומע לו‪ ,‬המציא חתימות‬
‫על כנפי רוח הדמיון מגאוני וגדולי ישראל שיחיו‬
‫והעמידם מתחת מודעה שלו‪ ,‬עד אשר רוב הקוראים‬
‫בלי שוס לב‪ ,‬ידמה להם כי נאסרו מפי גדולי צדיקי‬
‫דורנו שיחיו כל האתרוגים‪ ,‬לזאת בשם כאמו״ר הגאון‬
‫הקדוש שליט״א הנ״ל‪ ,‬הנני לעורר אחינו החסידים‬
‫השרידים אשר כבוד התורה וכביוד ישראל קדושיהם‬
‫וגדוליהם יקר בעיניהם‪ ,‬אשר ידעו שאתרוגי קורפו‬
‫אין עליהם שום חשש ■ופקפיוק כלל‪ ,‬כי אד מו׳ד שליפ״א‬
‫הנ״ל בעצמו הי ה שמה וביקר גנות האתריוגים וראה‬
‫שלא ■נמצא שמה אילן אתרוג שיהיה מורכב‪ ,‬וכן ראיה‬
 ‫‪nw‬‬ ‫ישרים‬
‫ונזכה לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו‪ ,‬כבוד אומר‬
‫כולו‪ ,‬כנפשכם ונפש הכותב בשם אדמו׳׳ר גיסי‬
‫רשכבה״ג הגאון הקדוש מרניא ורבנא גרשון חנוך‬
‫שליע״א החותם באהבה בכל חותמי ברכוש‬
‫נחום פייגענבוים‬
‫ומעתה אחר שנתברר לפניכם שעל אתרוגי קורפו‬
‫אין עליהם שום חשש ופקפוק פלל‪ ,‬ממילא הדר‬
‫עדיף אפילו מאתרוג א״י הכשר אלא שאינו מהודר‪,‬‬
‫כאשר ביום כ״ג אלול שנת תרמ״ז העבר יצאה‬
‫מודעה גלוי׳ מגיסי נ״י בשימי על דבר אתרוגי‬
‫קורפו ואתרוגי א״י‪ ,‬ולאשר המודעה ■יצאה דחופה‬
‫בקוצר זמן להודיע לכל ישראל‪ ,‬לזאת הנני שנית‬
‫במודעה זו לאמש הדברים כי כן דעתי באמש ׳לאמיתה‬
‫של תורה‪ ,‬שהרוצה לצאת ■ידיי חובת המצוה כשלימות‬
‫ולצאת מחשש ברכה לבעלה‪ ,‬החיוב עליו להדר אחר‬
‫אתרוגי קורפו כי אתרוגי קורפו מוחזקים מעולם‬
‫בחזקת כשרות שאינם מורכביס‪ ,‬ואבותינו ואבות‬
‫אבותינו וכל רבותינו שבגולה ושבארץ הקדושה ברכיו‬
‫עליהם בלי שום פקפוק‪ .‬והנני להודיע לכל ישראל‬
‫שאנכי בעצמי הייתי בקורפיו ובדקתי הגנות עם‬
‫האילנות ובקל יוכל להכיר מי שהוא בקי במלאכת‬
‫הנעיעה ולא נמצא שמה אילן המורכב‪ ,‬וכן העיד‬
‫לפני הרב האבד״ק קורפו ■שהכריז כמה‪ .‬פעמים ■שכל‬
‫מי שיביא לו אתרוג המורכב מגנות קורפו יתן לו‬
‫עשירה עאהליר‪ ,‬ולא נמצא ‪.‬מי שיביא לו ‪.‬כי באמת‬
‫אינו במציאות כלל אתרוגי המורכב בקורפו‪ .‬גם‬
‫הגביר ר׳ יעקב מתתי׳ ס״ע הראני כמה מכתבים‬
‫מגדולי גאוני רבני וחכמי ארץ הקדוישה מכמה‬
‫עשירייות שנים שנה אחר שנה שדרשו ■ובקשו מאתו‬
‫וגס מאביו הימנוח ז״ל לשלוח להם אתרוגי קורפו‪,‬‬
‫ובאמת אחינו בני ישריאל תושבי קיורפיו ה מ ה כשרים‬
‫ומתנהגים ביושר ובצדק מחזיקים בדת ישראל ואין‬
‫■שם שום פורץ גדר ח״ו באיסור בפרהסיא‪ .‬ביום‬
‫השבת כל החניות סגורים על מסגר‪ ,‬הייתי שמה‬
‫בתחלת חדש אב והיה שם הסכין של שחיעה צנוע‬
‫כדין‪ ,‬ויש מהן שנתישבו שמה עוד בימי ביש ראשון‬
‫ומעילם היו שמה גאונים מפורסמים הרב הר״י‬
‫אברבנאל ז״יל ■וזה זמן לא כביר הי ה שמה רב גאון‬
‫מפורסם ר׳ משה ביבי ז״ל‪ ,‬ומקובלים איש מפי‬
‫םו ד‬
‫החתומים עד הייום ברכו על אתרוגי קורפו‪■ ,‬והרי‬
‫ידוע שבאו על החתום עוד מכבר רבות בשנים בערך‬
‫זה שתים עשרה שנה‪ ,‬אכן כפי הכ״ל מובן היעב‪,‬‬
‫שודאי היה להם אתרוג קורפו הניכר להם שהוא‬
‫ודאי כשר‪ ,‬וממילא הדר עדיף‪.‬‬
‫מכ״ש שעל אתר‪,‬ויי א׳ע כשאינם באים ע״י נאמנים‬
‫מובהקים יש עליהם חשש מורכב כיון שאתרוגי א״י‬
‫רובם מורכבים כמו‪.‬שהודה הרב ההוא בעל המודעות‬
‫בעצמו‪ ,‬וידוע שהנאמנים שעל אתרויגי ׳הרב ההוא‬
‫‪,‬‬ ‫אינם מובהקים כנ״ל‪.‬‬
‫ו ה ג ם שהרב ההוא כותב שנעע נפיעות בגנות שלו‬
‫שבא״י‪ ,‬הרי אתרוגי גניותיו אין מספיקין‪:‬והעיקר‬
‫הוא מה שקונה אתרוגים מגנות הערביים וילזה ודאי‬
‫צריך נאמנים מובהקים‪.‬‬
‫ואולי כוונת הרב ההוא רצויה לשם עובת החזקת‬
‫יד אחינו עניי אה״ק‪ ,‬פמצוה וכחובה עלינו‪,‬‬
‫ורק לאחיזת עייני ההמון העשה הדברים במסוה חשש‬
‫הרכבה על אתרוגי קורפו‪ ,‬אכן לא זה הדרך ולא‬
‫ז^ו העיר לבעל ■משום זה מצות הדור‪■ ,‬ואין דבר כזה‬
‫מסור ליחייד לתקן תקנות ■ולגזור גזירות וחושיה ברב‬
‫׳יזעץ ■לשית עצות להגדיל החזקת ידי עניי אה״ק מבלי‬
‫שנצערך לבעל מצות הדר‪ ,‬׳וגם אולי ■יכול לשית עצות‬
‫באמת למצויא באה״ק‪ .‬אתרוגים מהודרים כאתרוגי‬
‫חסידים ואנשי‬ ‫קורפו ויהי׳ הדבר מסור תחת יד‬
‫מעשה גאוני וגדולי צדיקי דורנו שיישגיחו לשלוח‬
‫אנשים חסידים נאמנים מובהקים שלא יהי׳ חשיש‬
‫מורכב‪ ,‬גם אני בעזהשי״ת נלך אחוזי יד עם גאוני‬
‫צדיקי דורנו יחיו ׳לסייע בכל מה דאפשיר‪ ,‬אולם‬
‫כעת שהדבר מסור תחת יד יחיד ומי יודע אס מיגיע‬
‫מזה להחזקת יד עניי אה״ק עד כפול‪ ,‬והנאמנים‬
‫■אינם נאמנים מובהקים‪ ,‬שיש חשש הרכבה קריוב‬
‫לודאי‪■ ,‬שומר ■נפשו ירחק מהם‪ ,‬וה׳יאריך ׳ימיהם‬
‫ושנותיהם בעוב‪ ,‬ויעלה זכרונכם לפניו לעובה ולברכה‬
‫בכיל מכל כל‪ ,‬לשמור מצותיו‪ ,‬וללכת בדרכיו כל הימים‬
 ‫ישרים‬
‫להספיק מהם אפי׳ מה שצריך לנוף'אחד ממדינתנו‬
‫ורק שקו׳ניס ג״כ ■מאשר יימצאו משאר גנות הישמעו‪,‬לים‪.‬‬
‫והימובחרים שבהם ידוע שאינם מגנות ארץ ■ישראל‬
‫כלל רק קונים מגנות איים אחרים שאינם מוחזקים‬
‫כלל בחזקת כשרות‪ ,‬ובכל זאת אינם מהודרים אפי׳‬
‫כהגרוע שבאתרוגי קורפו‪.‬‬
‫י״ח( ■שאתרוגי קורפו מוחזקים בחזקת כשרות‬
‫ו מ י ע ת ה כיון שאתרוגי א״י אינם מוחזקים בחזקת‬
‫כשרות ולדברי הכל שכיחי בהו הרכבה ועל‬
‫אתרוגי קורפיו אין שום חשש כלל ^ ר י מוחזקים‬
‫בחזקת כשרות מעולם‪ ,‬והמה מהודרים‪ ,‬פשיפא‬
‫שהרוצה לצאת ידי חובת המצוה כשלימות ולצאת‬
‫מחשש ברכה לבפלה החיוב עליו להדר אחר אתרוגי‬
‫קודפז וכמו שהעלה הלכה ■למעשה הגאון מוהר״ד‬
‫פארדו ז״ל בתשו׳ מכתם לדוד )שם(‪ ,‬וה׳ יפן אמרו‬
‫המבשר צבא רב למהדרין במצות ויתברכו בפרי‬
‫הדר יזכו להוליד ולגדל בנים ובני בניס עוסקים בתורה‬
‫ובמצות כברכת הדורש פובת ישראל בכלל ובפרש‪.‬‬
‫גרשון חנוך העניד‬
‫זלה״ה‪.‬‬ ‫בהרב הגה״ ק מאיזביצא‬
‫)מודעה על דבר קמח של דחיים עלעוואטארין‬
‫על פסח מהגה״ק המחבר זצ״ל נדפסה גם בם׳‬
‫ההקדמה והפתיחה שהו״ל כ״ק אבי מורי הגה״צ‬
‫ר' ירוחם ליינער בהרה״ק מראדזין זצ״ל בשנת‬
‫תש״י‪ .‬וכל אלו התשובות נדפסו בשעתם בתור‬
‫מודעה להדביקם בבתי כנסיות ובבתי מדדשות‬
‫לאפרושי מאיסורא(‪.‬‬
‫םור‬ ‫■שנח‬
‫איש‪-‬שמ־עולס ברנו על אתמגיי &ר‪ 5‬ס‪ ,‬ומי לנו נדול‬
‫מהגאון רבינ‪-‬ו דוד פארדו ז׳׳ל המפורסם לגאון ■וקדוש‬
‫ומקובל‪,‬בחיבוריו הקדושים שושנים לדוד על משניות‬
‫וחסדי דוד על ■התוספתא וספרי דבי רב על הספרי‬
‫והיה בערך מאה וחמשים שנה •לפני זמננו והוא‬
‫ז״ל מעיד בספרו ■הבהיר מכתם לדוד )חאו״ח ׳סי׳‬
‫שאין בהם ■מורכבים‪.‬‬
‫אולם אתרוגי א״י רק ■חדשים מקרוב באו שהתחילו‬
‫■לברך עליהם אבל מעולם לא ברכו עליהם והיו‬
‫מוחזקים בחזקת מורכבים כי רבות בשנים אשר‬
‫הי פ ה האיץ שממה מאין ישראל יושב עליה‪ ,‬ונאמן‬
‫עלינו הרב■ האבד״ק• פיעערקאוו נ״י בעדותו במכתבו‬
‫שכתב■ אלי■ מיום כ ״ ח א ד ר שנת תרמ״ז העבר שכתב‬
‫וז״ל בא ‪ p‬הקדושה בהעלם עין מעע יורכבו האילנות‬
‫וצריך שמירה יתירה עכ״ל‪ ,‬ועל א״י הוא נאמן יען‬
‫היה שמה ובקר■ הרבה גנות כידוע ממכתביו‪ ,‬וא״כ‬
‫אפילו אם יבא אחד ויאמר •כי קנו גנות בא״י ונמעו‬
‫אילני אתרוגים מחדש‪ ,‬אכתי לא פלעינן מידי חשש ■‬
‫שהעיר הרב הגאבד״ק פיעפרקאוו נ״י שמא בהעלם‬
‫עין מעע הורכבו האילנות וכמו שכתב שצריך שמירה‬
‫■יתירה ואמו אק אשומריס שאינם ידועים לנו ניקו‬
‫ונסמוך זבפדע הגנות השכירים מהישמעא^לים שאי‬
‫אפשר לסמוך כלל על שומרים שהרי יש לחוש‬
‫שהרכיבן שרם ירידת השומריס לתוך הגנות‪ ,‬וגם‬
‫האומרים■ שהחזיקו בגנות אתרוגים במקום מדבר‬
‫שאין ■שם •ישוב ושליפת ידי אדם לחוש להרכבה‪ .‬אכן‬
‫הרי ידוע שאיך ישראל נחרבה ונתישבה כמה פעמים‬
‫ומקום שהוא כעת מדבר היה באיזה פעם ישוב‬
‫ויש לחוש להרכבה שהורכב אז‪ ,‬וב‪-‬אמת ידוע שכל‬
‫אתרוגי גנות ה ה ם הקנוים והשכוריס אי אפשר‬