המקרה המתואר להלן ע״י מר יצחק ריבקינד ז״ל)״מילקוטי הוולוזיני״ ״רשומות״
תדפ״ז( ,מוביח עד במה היה דגי אליעזר מתרשם מדברי יצירה דמיוניים, הקשורים בעולם התורה והמסורת ,במובן .מקרה זה מעיד ,בי נפש פיוטית רכה היתה מקננת בקרב הגאון בעל השבל השנון ,ודברי אגדה ודמיון פעלו על נימיה הדקות ביותר .רושם גדול ועמוק ביותר עשתה סגירת הישיבה הוולודנית על שאר תלמידי הישיבות בליטא ,חרבן ישיבת וולוזין ,אם הישיבות ,היה חורבנם. הבשורה הרעה נתקבלה בבבי ודמעות ,ועד כמה היה רושם הסגירה גדול, יש ללמוד מתוך עובדא זו ,שכל המחזה הזה של סגירת הישיבה הוולוזינית עובד בתוד הצגה תיאטרלית ישיבתיח ,שתפסה מקום נכבד וחשוב במשך שנים מספר בפרשת החגיגות וההלולות של בגי הישיבה כמעט בכל ישיבות ליטא וקבוציה .הראשונה לחדוש זה היתר ,ישיבת טלז׳ שנבנתה אחרי בן מחורבנה של וולוזין. בזמן ההוא למד בישיבת טלז צעיר אחר בן שמונר ,עשרה שגה ,שסגירת הישיבה הוולוזיגית פעלה על נפשו מאד וחבר ״חזיון סגירת ישיבת וולודין בחמשה מחזות״ .המחבר הצעיר של אז הוא עתה הרב הנבבד רבי יצחק אייזיק פרידמן ,שהיה מקודם רב בגדוזד וכיום בקורשן ,פלך קובנה .הרב המצוין הזה, שהוא עתה בן חמשים ,נולד בשנת תרל״ד וחבר אחרי בן את הספרים החשובים : ״ישראל ותורתו״ ,״טל תחיה״ ו״אמרי בינה״ .בספרו האחרון התבגר בשרונו החרוזי ,שמתגלה בראשית פרי עטו הבסר ,בחזיונו על סגירת הישיבה ,ונתן לנו ספר חשוב ובעל ערך ועגין .והנני ממלא בזה את החובה ומביע להרב המחבר הנכבד את תודתי הנאמנה על אשר לא בז ל״מעשד ,נערות״ שלי והמציא לי העתקה שלמה ומדויקת מהאבזמפלר היחידי ,שנשאר בידו מחזיינו — מה שנתן לי את האפשרות להצילו מתחום הנשיה ולהדפיסו .מובן ,שלהצגה זו יש רק ערך פולקלורי ,כתעודר ,מן החיים הפנימיים של בגי הישיבות בליטא״.