There are less than 24 hours left in 2020, and the future of Jewish learning is in your

hands. Make your tax-deductible donation TODAY to fuel Sefaria in 2021. ‫נותרו פחות מ־‬
‫ כדאי לתרום עוד היום כדי להטעין‬.‫ ועתידו של לימוד התורה המקוון נמצא בידיך‬,2020 ‫ שעות לשנת‬24
2021 ‫את ספריא בכוחות מחודשים לקראת‬.
Give Today ‫לתרומה עוד היום‬
×

Log in‫התחבר‬Sign up‫הרשם‬

Site Language‫שפת האתר‬

‫עברית‬English
×

Derush Chidushei HaLevana 6:1‫א׳‬:‫דרוש חדושי הלבנה ו׳‬

Derush Chidushei HaLevana

Sources ‫המקורות‬

)‫בראשית א' (יד‬

BEREISHIS 1:14-19

:‫ ַויְהִי כֵן‬.‫ָָארץ‬
ֶ ‫ ְל ָהאִיר עַל ה‬,‫ּׁש ַמי ִם‬ָ ‫ (טו) ְוהָיּו ִלמְאֹור ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה‬:‫ׁשנִים‬ ָ ‫ ּו ְליָמִים ְו‬,‫ ְוהָיּו לְא ֹת ֹת ּולְמֹועֲדִ ים‬.‫ ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הַּיֹום ּובֵין ַה ָּליְלָה‬,‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ יְהִי מְא ֹר ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה‬,‫וַּי ֹאמֶר אֱֹלהִים‬
‫ ְל ָהאִיר‬.‫ּׁש ָמי ִם‬
ָ ‫ (יז) ַוּי ִּתֵן א ֹתָ ם אֱֹלהִים ּב ְִרקִי ַע ַה‬:‫ ְואֵת הַּכֹו ָכבִים‬,‫ׁשלֶת ַה ַּליְלָה‬
ֶ ‫ ְואֶת ַהּמָאֹור ַהּקָט ֹן ְל ֶמ ְמ‬,‫ׁשלֶת הַּיֹום‬ ֶ ‫ אֶת ַהּמָאֹור ַהּגָד ֹל ְל ֶמ ְמ‬.‫ׁשנֵי ַהּמְא ֹר ֹת ַהּגְדֹלִים‬ ְ ‫(טז) ַוּיַעַׂש אֱֹלהִים אֶת‬
‫ יֹום ְרבִיעִי‬,‫ (יט) ַויְהִי ע ֶֶרב ַויְהִי בֹקֶר‬:‫ ַוּי ְַרא אֱֹלהִים ּכִי טֹוב‬.‫ ּו ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הָאֹור ּובֵין הַחֹׁשְֶך‬,‫ (יח) ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬:‫ָָארץ‬ ֶ ‫ עַל ה‬:

God said, “Let there be luminaries in the expanse of the heaven to make a distinction between the day and the night; and they shall serve as
signs, for appointed times, for days, and years. Let them serve as luminaries in the expanse of the heaven to radiate light upon the earth;” and
it was so. God made the two great luminaries; the great luminary to rule the day, and the small luminary to rule the night, and the stars. God
placed them in the expanse of the heaven to radiate light upon the earth, to rule during the day and during the night, and to make a distinction
between the light and the darkness. And God saw that it was good. There was evening and there was morning, the fourth day.

)‫א) (בראשית רבה פרשה ו אות ג‬

BEREISHIS RABBAH 6:3

‫ הּוא חֹוזֵר ּופֹוגֵם אֹותָ ם אבמה שכתוב"את המאור הקטן" כדמפרש‬,"‫קֹורא אֹותָ ם "ּגְדֹולִים‬ ֵ ‫ מֵַאחַר ׁשֶהּוא‬:‫ַרּבִי יּודָ ן ְּבׁשֵם ַרּבִי ּתַ נְחּום ּבֶן ַרּבִי ִחּי ָא ו ְַרּבִי ִּפנְחָס ְּבׁשֵם ַרּבִי סִימֹון ָאמַר‬
‫ אֶתְ ְמהָא! ֶאּלָא עַל י ְדֵ י ׁשֶ ּנִ ְכנַס ּבִתְ חּומֹו ׁשֶל ֲחבֵרֹו בשהלבנה נראית קודם שקיעת החמה וכל‬-"‫ׁשלֶת ַה ַּליְלָה‬ ֶ ‫ׁשלֶת הַּיֹום ְואֶת ַהּמָאֹור ַהּקָט ֹן ְל ֶמ ְמ‬ ֶ ‫ "אֶת ַהּמָאֹור ַהּגָדֹול ְל ֶמ ְמ‬, )‫ואזיל (מ"כ‬
‫ ּובְר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש ּכְתִ יב "ׂשְ עִיר ִעּזִים‬."‫ׂשעִיר ִעּזִים ֶאחָד ַחּטָאת‬ ְ " ‫ ְּבכָל ַהּק ְָרּבָנֹות ּכְתִ יב‬:‫ ָאמַר ַרּבִי ִּפנְחָס‬. .‫ וכדאמרינן לקמן ששולטות ביום ובלילה‬:‫ ורש"י כתב וז"ל‬.)‫המוסיף גורע (מ"כ‬
,‫ ּכְָך ְּפגָמֹו ַהּכָתּוב‬,‫ׁשּנִ ְכנַס ּב ְִרׁשּות‬
ֶ ‫ ּומָה אִם זֶה‬.‫ׁש ֲאנִי הּוא ׁשֶ ּג ַָרמְּתִ י לֹו ְל ִה ָּכנֵס ּבִתְ חּומֹו ׁשֶל ֲחבֵרֹו‬
ֶ ,ַ‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ י אֶת ַהּי ֵָרח‬
ֶ ‫ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי‬:‫ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬."'‫ֶאחָד ַחּטָאת לַה‬
‫ עַל ַאחַת ַּכּמָה ְו ַכּמָה‬,‫ ַהּנִ ְכנָס ׁשֶֹּלא ב ְִרׁשּות‬:

R Yudan in the name of R. Tanchum ben R. Chiya, and R. Pinchas in the name of R. Simon said: After God called both luminaries great,
would He then demean one, stating, “The large luminary to rule the day, and the small luminary to rule the night?!” This is a source of
wonderment. The reason is because the moon entered into its neighbor’s domain. 1Although the moon is primarily seen at night, since at times
it can also be seen in the day, it can be seen as encroaching, as it were, upon the domain of the sun. The words for which a different typeface
are used are translator’s interpolations to facilitate the comprehension of the text. R. Pinchas said: With regard to all other additional
offerings, it is written,2Bamidbar 28:22, et al. “And one goat for a sin-offering,” whereas with regard to Rosh Chodesh, it is written,3Ibid.
28:15. “And one goat for a sin-offering for God.” The Holy One, blessed be He, said: “Bring an atonement offering for Me because I
diminished the moon, for it was I who caused it to enter its neighbor’s domain.” Now, if the moon, which entered the sun’s domain with
license from God, was nevertheless demeaned by Scripture, how much more so does this apply to one who enters another person’s domain
without permission!
 ‫ לא שהיתה הלבנה‬.‫ כמו שביארוה‬,"‫ והיו שקולים בשוה לקראותם שניהם"גדולים‬,‫ מדובקים כאחד‬,‫) בתחילה שני אורות היו‬:‫) ג (תרגום‬.‫ב) (זוהר חדש שיר השירים ע ע"ד‬
:‫ אמרה הלבנה לפני הקב"ה‬.‫ זנב לאריה הוא אריה ונקרא אריה‬,"‫ ולכן היא נקראת עם השמש"גדולים‬,‫ אלא שבכל זמן היתה הלבנה עומדת עם השמש בסוד אחד‬,‫גדולה ועליונה‬
‫ שהרי אף‬,‫ לכי ומעטי את עצמך‬.‫ רואה אני בך שרצונך להיות ראש לשועלים‬:‫ אמר לה‬.‫אפשר למלך אחד להשתמש בשני כתרים כאחד? אלא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו‬
‫ איך אפשר לך להנהיג העולמות בשני כתרים כאחד וכו‬,"‫"הַ ּגִידָ ה ּלִ י ׁשֶ ָאהֲ בָ ה נַפְ ׁשִ י אֵ יכָ ה תִ רְ עֶ ה‬,‫ וזה הוא מה שאמרה הלבנה‬,‫ קטנה יהיה לך ממה שהיית‬,‫'שתהיי ראש להם‬:

ZOHAR CHADASH, SHIR HASHIRIM, P. 70B-71A

‫ לָאו ּדַ ֲהוַת‬,‫ ְּכמָה דְ אּוקִי ְמנָא‬,"‫ ַוהֲוֹו ְּבׁשִיקּולָא חֲדָ א ְלאִתְ ק ְִרי ּתַ ְר ַוי ְהּו "ּגְדֹולִים‬,‫ ּדְ בּוקִים ַּכחֲדָ א‬,‫ְהֹורין הָוּו‬
ִ ‫ ְּבקַדְ ָמי ְתָ א ּתְ ֵרין נ‬."'‫ּכְתִ יב " ַוּיִב ְָרא אֱֹלהִים אֶת ׁשְ נֵי ַהּמְאֹורֹות ַהּגְדֹולִים וְכּו‬
‫ ָאמ ְָרה‬.‫ְַארי ֵה אִתְ ק ְִרי‬
ְ ‫ַארי ֵה אִיהּו ו‬ ְ ‫ַארי ֵה‬
ְ ְ‫ זְנָבָא ד‬,"‫ ְּבגִינֵי כְָך אִיהִי אִתְ ק ְַרי ָא ַּבהֲדֵ יּה "ּגְדֹולִים‬,‫ׁש ְמׁשָא ּב ְָרזָא חָדָ א‬ִ ‫ ֶאּלָא ּדִ ְבכָל זִ ְמנָא ּדְ סִיה ֲָרא ַקיְמַת ְּב‬,‫סִיה ֲָרא ְּבקַדְ ָמי ְתָ א ַרב ְו ִעּלָָאה‬
‫ זִיל‬.‫ ֲחמִינָא בְָך ּדִ ְרעּותָ א ּדִ ילְָך ְל ֶמ ֱהוֵי ֵריׁשָא לְׁשּו ָעלִים‬,‫ ָאמַר לָּה‬.‫ ֶא ְפׁשָר ְל ַמ ְלּכָא חָד ְל ִאׁשְּתַ ְמׁשָא ּבִתְ ֵרין ּכִתְ ִרין ַּכחֲדָ א? ֶאּלָא דָ א ִּבלְחֹודֹוי וְדָ א ִּבלְחֹודֹוי‬:‫סִיה ֲָרא קָ מֵי קֻדְ ׁשָא ּב ְִריְך הּוא‬
‫ אֵיכְדֵ ין ֶא ְפׁשָר לְָך לְַאנְ ָהגָא‬,"‫ וְדָ א אִיהּו ּדְ ָאמ ְַרת סִיה ֲָרא " ַהּגִידָ ה ּלִי ׁשֶָא ֲהבָה נַ ְפׁשִי אֵיכָה תִ ְרעֶה‬.‫ ַאזְעִירּו אִית לְָך ִמ ַּכּמָה ּדַ ֲהוֵית‬,‫ ּדְ הָא ַאף עַל ּגַב ּדְ תֶ ֱהוֵי ֵריׁשָא לְהֹון‬,‫וְַאזְעֵיר ּג ְַרמְָך‬
‫' ָע ְלמִין ּבִתְ ֵרין ּכִתְ ִרין ַּכחֲדָ א וכו‬:

It is written:4Bereishis 1:14. “God created5This is the wording cited by the Zohar Chadash even though the actual wording of the verse is
different. The pagination of the Zohar Chadash also differs in certain printings. the two great luminaries.” Originally, both luminaries were
coupled as one6The text cited by Tosfos Yom Tov differs slightly from the standard published version of the Zohar Chadash. and they were of
equal importance.7We have translated the word ‫שיקולא‬, which literally means, “weight,” as, “importance.” Hence, they were both called
“great.” As explained previously, the intent is not that the moon was originally greater and superior to its present state. Instead, as long as the
moon would stand together with the sun in one mystical bond, as a result of this, it was called “great” along with it, for even the tail of a lion
is part of the lion and is called a lion. Nevertheless, the moon said before the Holy One, blessed be He: “Is it possible for one king to use two
crowns at once? This one should be distinct and this one should be distinct.” He told it: “I see that you desire to be the head of foxes. 8The
Zohar Chadash is continuing the metaphor of the sun as a lion. In comparison to the sun, the stars, which are lesser luminaries, are merely
foxes. Go and diminish yourself. Even though you will become their head, you will be less than what you are now.” This is what is meant by
the moon’s statement,9Shir HaShirim 1:7. Shir HaShirim serves as an analogy for the ongoing love relationship between God and His bride,
the Jewish people. The Jewish people are also identified with the moon. “Tell me, You whom my soul loves, where will You pasture Your
flocks?” i.e., how is it possible to conduct the world wearing two crowns at once?

‫ שתי ראשים‬,‫ לבנה‬- ‫)"ובראשי חדשיכם"; וכי כמה ראשים יש לה ללבנה? אלא שהם שנים באופן כזה; נקודה תחתונה‬:‫) ד (תרגום‬:‫ג) (זוהר פרשת פנחס ברעיא מהימנא רמ"ז‬
‫ (שהיתה נקודת‬.‫ והוא סגולתא‬,‫ (נקודת הלבנה למטה ושתי נקודות הראשים מעליה לימינה ולשמאלה) בראשונה היתה כתר על שני מלכים באופן כזה‬.‫שלה שני נקודות כמו סגול‬
‫ ירדה לרגלי שתי המלכים‬.‫ לכי ומעטי את עצמך‬:‫ ולאחרי שאמרה"אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?" אמר הקב"ה‬.)‫הלבנה למעלה ושתי נקודות תחתיה לימינה ולשמאלה‬
‫ ולכן"הביאו עלי כפרה וכו‬.'‫ מה שהיה סגולתא הפך להיות סגול וכו‬.‫ והיינו סגול‬,‫"'באופן כזה‬:

ZOHAR, VOL. III, PARSHAS PINCHAS, RAYA MEHEMNA, P. 247B

‫ ְּבקַדְ ָמי ְתָ א ֲהוָת ּכֶתֶ ר עַל ּתְ ֵרין‬.ֶ ‫ ּתְ ֵרין ָראׁשִין ּדִ ילָּה ּתְ ֵרין נְקּודִ ין – סֶּגֹול‬,‫ סִיה ֲָרא‬- ‫ּוב ְָראׁשֵי חָדְ ׁשֵיכֶם; ְוכִי ַּכּמָה ָראׁשִין אִית ְלסִיה ֲָרא? ֶאּלָא אִינּון ּתְ ֵרין ְּכגַ ְונָא דָ א; נְקּודָ ה ּתַ ּתָ ָאה‬
‫ נָחִית ל ְַרגְלֵי ּדִ תְ ֵרין ְמ ָלכִין ְּכגַ ְונָא‬,‫ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי אֶת ַע ְצמְֵך‬,"?‫ׁשּיִׁשְּתַ ּמְׁשּו ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד‬ ֶ ‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‬ ְ ‫ ּו ְלבָתַ ר ּדְ ָאמ ְַרת " ֶא ְפׁשָר ִל‬.‫ וְהּוא סְגֹולְּתָ א‬, - ‫ְמ ָלכִין ְּכגַ ְונָא דָ א‬
‫ ּו ְבגִין ּדָ א " ָהבִיאּו ָעלַי ַּכּפ ָָרה וכו‬.'‫ מַה ּדַ ֲהוָה סְגֹולְּתָ א אִתְ ַחּזָר סֶּגֹול וכו‬.‫ ְו ַהי ְנּו סֶּגֹול‬,ֶ - ‫"'דָ א‬:

“On your Rashei10Rashei is the plural term of rosh, meaning “head.” Chodashim…” Does the moon have several heads? Instead, they refer
to two points arranged in the following manner: There is a point below; that is the moon. Its two heads 11A possible interpretation is that the
moon has two “heads” when it is crescent-shaped. The two “heads” of the moon are the two points of its crescent. are the two upper points
of the vocalization mark, segol ֶ  . Originally, there was a crown on two kings in this manner, , in the shape of the cantillation note segolta.
After the moon inquired: Is it possible for two kings to use one crown, the Holy One, blessed be He, told it, “Go and diminish yourself,” it
then descended below the feet of the two kings in this manner, ֶ , i.e., a segol. What was originally a segolta became a segol. For this reason,
God said, “Bring an atonement offering for Me.”

)):‫ד) (במסכת חולין פרק אלו טרפות (חולין ס‬

CHULIN 60B

,"‫ׁשנֵי ַהּמְא ֹר ֹת ַהּגְדֹלִים"הדמשמע שניהם גדולים (רש"י) ּוכְתִ יב "אֶת ַהּמָאֹור ַהּגָדֹול ְואֶת ַהּמָאֹור ַהּקָט ֹן‬ ְ ‫ׁשמְעֹון ּבֶן ָּפזִי ( ְואִית ּדְ ג ְָרסִי ּבֶן ַעּזַאי) ָרמִי; ּכְתִ יב " ַוּיַעַׂש אֱֹלהִים אֶת‬ ִ ‫ַרּבִי‬
‫ הֹואִיל וי"ג מפני שאמרתי (שיטה‬,‫ ִרּבֹונֹו ׁשֶל עֹולָם‬:‫ ָאמ ְָרה ְל ָפנָיו‬.‫ ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי אֶת ַע ְצמְֵך‬:‫ׁשּיִׁשְּתַ ּמְׁשּו ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד? ָאמַר‬ ֶ ‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‬ְ ‫ ֶא ְפׁשָר ִל‬,‫ָאמ ְָרה י ֵָר ַח ִל ְפנֵי ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬
‫ ּדִ ׁש ְַרּגָא ְּבטִיה ֲָרא מַאי ַא ֲהנֵי חנר בצהרים אינו‬,‫ מַאי ְרבּותֵ יּה‬,‫ ָאמ ְָרה לֵיּה‬. )‫ (רש"י‬.‫ ְלכִי ּומְׁשֹול ּבַּיֹום ּו ַב ַּלי ְ ָלה זנחמה היא‬:‫מקובצת) וְָאמ ְַרּתִ י ְל ָפנֶיָך ּדָ בָר הָגּון ֲא ַמעֵט אֶת ַע ְצמִי? ָאמַר לָּה‬
 "‫ׁשנִים‬ ָ ‫ ּדִ כְתִ יב " ְוהָיּו לְא ֹת ֹת ּולְמֹועֲדִ ים ּו ְליָמִים ְו‬,‫ יֹו ָמא טחמה (רש"י) נָמֵי אִי ֶא ְפׁשָר ּדְ לָא מָנּו בֵיּה ּתְ קּופָתָ א‬,‫ ָאמ ְָרה לֵיּה‬.‫ׁשנִים‬
ָ ‫ לִימְנּו בְָך יִׂש ְָראֵל יָמִים ְו‬,‫ זִיל‬,‫ ? ָאמַר לָּה‬.)‫מאיר (רש"י‬
;‫ זִיל‬,‫ ָאמַר לָּה‬..‫ ועפ"ז אין שום פיצוי ללבנה בכך שמונים בה ימים ושנים שהרי גם לחמה מונים כן‬,)‫) (רש"י‬:‫י תקופות נמנין לחמה ועל התקופה מעברין את השנה בסנהדרין (דף יא‬
‫ (רש"י) "ׁשְמּואֵל ַה ָּקטָן" יב רש"י לא הביא שום פסוק על זה ובאמת לא מצינו ששמואל הנביא‬.)‫ב׳‬:‫ "יַעֲק ֹב ַה ָּקטָן" יאדכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז׳‬,‫ׁשמְֵך‬ ְ ‫לִיקְרּו צַּדִ יקִים ִּב‬
‫ ולפי זה‬,:‫ ועיין בח"א מהרש"א שהכוונה לשמואל הקטן שהוא תנא ונזכר בסנהדרין יא‬,‫ וכ"ה בדקדוקי סופרים מכת"י רומי‬.‫ ואולי לא היה בגירסת רש"י שמואל הקטן‬,‫נקרא קטן בתנ"ך‬
‫יג‬
‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ י אֶת‬
ֶ ‫ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא׃ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי עַל‬,‫ ַחזְי ָּה ּדְ לָא קָא ִמּי ַתְ בָא דַ עְּתָ ּה‬. .)‫(רש"י‬.)‫ "ּדָ וִד ַה ָּקטָן"  מקרא הוא בשמואל (א יז‬.‫צ"ע אמאי נזכר כאן לפני דוד המלך‬
.'‫כ״ב) ושעיר חטאת אחד ולא כתיב בהו לה‬:‫ׁשּנֶ ֱאמַר ּבֹו "לַה'"?ידבכולהו רגלים כתיב (במדבר כ״ח‬ ֶ ‫ׂשעִיר ׁשֶל ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש‬ָ ‫ מַה ּנִׁשְּתַ ּנָה‬,‫ׁשמְעֹון ּבֶן ָלקִיׁש‬ִ ‫ ְו ַהי ְנּו ּדְ ָאמַר ַרּבִי‬.ַ‫ַהּי ֵָרח‬
‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ י אֶת ַהּי ֵָר ַח‬
ֶ ‫ׂשעִיר זֶה יְהֵא ַּכּפ ָָרה ָעלַי עַל‬ ָ ,‫ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.)‫(רש"י‬:

R. Shimon ben Pazi (others attribute this teaching to ben Azzai) pointed out a contradiction between the verses. One verse says: “And God
made the two great luminaries,” but it is also written, “the great luminary” and “the small luminary”. The moon said before the Holy One,
blessed be He, “Master of the world, is it possible for two kings to wear one crown?” God answered: “Go and diminish yourself.” The moon
replied, “Master of the world, because I have suggested something that is proper must I diminish myself?” God answered, “Go and ‘rule
during the day and during the night.’” The moon responded, “Of what value will that be? Of what use is a candle in broad daylight?” 12I.e.,
when the sun is shining, of what value will the moon’s light be? God answered, “Go. Israel will reckon by the days and the years according to
you.” The moon countered, “That is impossible without the sun for the reckoning of the seasons, 13Our translation of the Gemara follows
Rashi’s commentary. The moon is responding that the seasons are entirely dependent on the sun. Since the Jewish calendar is to some extent
bound by the seasons (e.g., Pesach must always be celebrated in the spring), the Jewish calendar is not totally dependent on the lunar cycle.
as it is written: ‘And let them be for signs, and for appointed times, and for days and years.’” 14Bereishis 1:14. God replied, “‘Go. The
righteous will be called by your name. Thus Yaakov is referred to as “the smaller one;” 15Amos 7:2. Shmuel is referred to as “the smaller
one;”16This reference to Shmuel is problematic, for as will be mentioned later in the text (p. 64), there is no Biblical reference to Shmuel the
prophet as small, and it is difficult to say that this statement is referring to the Sage, Shmuel HaKatan. and David is referred to as “the
smaller one.”17I Shmuel 17:14. God saw that the moon would not be consoled. Hence, the Holy One, blessed be He, said: “Bring an
atonement offering for Me because I diminished the moon.” This is reflected in the teaching of R. Shimon ben Lakish who said, “Why is the
wording describing the goat offered on the new moon different, for it is written concerning it, “a sin-offering for God”? Because the Holy
One, blessed be He, said: “Let this goat be offered as atonement for Me for diminishing the moon.”

,‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה‬

ְ ַ ‫ ּכְלֹומַר ּכֵיוָן ׁשֶָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה" וְֹלא נִתְ י‬:‫ְו ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה ֱהבִיאֹו ה ִָרי"ף ְּב ִהלְכֹותָ יו ּבְסֹוף ּפ ֶֶרק קַ ּמָא ּדִ ׁשְבּועֹות ְוכָתַ ב ֲעלָּה ְוזֶה לְׁשֹונֹו‬
‫ׁשּי ְהּו יִׂש ְָראֵל ְּבכָל ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש ַמק ְִריבִין ק ְָרּבָן ְל ָפנַי טווכמ"ש רבינו בסמוך שהפירוש‬ ֶ ?‫ ּומַאי נִיהּו‬.‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ יְך‬
ֶ ‫ׁש ְּמיַּׁשֵב ּדַ עְּתֵ ְך ּתַ חַת‬
ֶ ‫ ִהנְנִי עֹוׂשֶה לְָך ּכָבֹוד‬,‫ָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬
‫ זֶה הּוא‬.‫ׁשלִימּו ָעלַי ק ְָרּבַן ַּכּפ ָָרה‬ ְ ַ‫ ּכְדֵ י ׁשֶּת‬,‫ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ְל ָפנַי ּבְר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש ְל ַכּפֵר ֲעלֵיכֶם‬,‫ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ ְל ַכּפֵר עֲֹונֹותֵ יהֶם‬.‫הביאו"עלי" כפרה הוא כמו"אלי" דהיינו לפני‬
‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬,"'‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ י וכו‬ ֶ ‫ ְוזֶהּו ּפֵרּוׁש " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי‬.‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ יו‬
ֶ ‫ׁשבִיל‬ְ ‫ ַהּכָבֹוד ׁשֶָאמ ְַרּתִ י ַלעֲׂשֹות ַלּי ֵָר ַח ִּב‬.

Rabbeinu Yitzchak Alfasi quotes this passage in his Halachos at the end of the first chapter of Tractate Shevuos and writes: The intent is that
since the Holy One, blessed be He, told the moon that it would “rule during the day and during the night,” and yet the moon remained
agitated, the Holy One, blessed be He, told it: “I will honor you in a manner that will calm you because I diminished you. What will that be?
Every month, on Rosh Chodesh, the Jews will offer a sacrifice to atone for their sins.” The Holy One, blessed be He, thus said: Bring an
atonement offering before Me every Rosh Chodesh to atone for yourselves so that you will bring a complete atonement offering before Me.
This is the honor I promised to grant the moon because I diminished it. This is the meaning of the phrase, “Bring an atonement offering for
Me because I diminished the moon.”

‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו (ּו ִבמְקֹומֹו‬,‫ וְ' ָעלַי' ּפ ֵֵרׁש ַרב ַא ְלפָס ׁשֶהּוא ּכְמֹו ' ֵאלַי' וְאל"ף מִתְ ַחּלֵף ּבְעי"ן‬,‫ׁשּבָ"א (שו"ת החדשות מכ"י שסט) ּכָתַ ב‬ ְ ‫ ) ְּבׁשֵם ה ַָר‬.‫ּו ַבעַל עֵין יַעֲק ֹב (מסכת שבועות דף ט‬
‫ ַּבה ֲִרימִי‬,‫ עַל ּכֵן ִהקְּדַ מְּתִ י ְלפֵרּוׁש ה ִָרי"ף וְֹלא ֵאח ְַרּתִ יו עַד ִלבְסֹוף‬,"‫קֹורא ִמׁשְּתֹומֵם עַל לָׁשֹון " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי‬
ֵ ‫ ּכִי ּכָל‬,‫ אְַך עַּתָ ה ֻהכ ְַרחְּתִ י ִלכְּת ֹב ָלזֶה‬.)‫ׁש ַמּי ָא‬
ְ ִ‫אֲדַ ּבֵר ָּבזֶה ְּב ַסיְעַּתָ א ד‬
‫ ְּב ֶעז ְַרת ה‬,‫'י ָדִ י עַל ּכָל ַה ַּמ ֲאמָר ּבְדִ קְּדּוקִים ַרּבִים זּולַת זֶה‬:

The compiler of Ein Yaakov18Shevuos 9a. quotes Rashba,19This quote appears in responsa 369 of a new volume of Rashba’s responsa
published recently from manuscript editions. who writes: R. Alfas interpreted the words “for Me” as meaning “to Me,” as in the word ‫ילא‬, for
the alef is substituted for the ayin. Later, in the appropriate place, I will elaborate on this concept. Nevertheless, I found it necessary to cite it
here, because every reader will be bewildered by the phrase, “Bring an atonement offering for Me.” Therefore, I cited the interpretation of
Rabbeinu Yitzchak Alfasi here rather than delay it until later when I will interpret the passage in detail, with God’s help.

Introduction ‫הקדמה‬

‫קֹורדִ יווַארֹו זללה״ה ְּב ִספְרֹו 'ּפ ְַרּדֵ ס ִרּמֹונִים' ַה ְּמיֻּסָד ּכֻּלֹו עַל ּדֶ ֶרְך ַה ַּק ָּבלָה‬ ְ ‫ ּו ִמ ְּפנֵי כֵן ה ַָרב ר׳ מֹׁשֶה‬,‫ּׁשנֵי ַמ ֲאמ ֵָרי הַּזֹהַר ְמ ַסּיְמִין ְּבפֵרּוׁש ָה ִענְיָנִים עַל ּפִי ּדֶ ֶרְך ַה ַּק ָּבלָה‬
ְ ‫ׁש‬ֶ ‫ְו ִהּנֵה עִם הֱיֹות‬
‫ׁש ִּמ ְּפנֵי הֱיֹות‬
ֶ ,‫ ַו ֲאנִי ֶא ֱעׂשֶה ְּב ֵהפְֶך‬. ‫ ְונִ ְמׁשְַך ְלפ ֵָרׁש ּגַם ַמ ֲאמָר ּדְ ֻחּלִין ּפ ֶֶרק ַהּנִזְּכָר ְל ַמ ְעלָה עַל ּדֶ ֶרְך ַה ַּק ָּבלָה‬,‫ ּופ ְֵרׁשָם‬,‫ׁשנֵי ַה ַּמ ֲאמ ִָרים ָההֵם ַּבא ֲִריכּות‬
ְ ‫ ֱהבִיָאם ִל‬,‫ׁשעַר מִעּוט ַהּי ֵָר ַח ׁשָם‬ ַ ‫ְּב‬
,‫ׁשּבִתְ ִחּלָה ּגַם ּכֵן עַל ּדֶ ֶרְך ַה ְּפׁשָט‬ ֶ ‫ עִם ּכָל זֶה י ָכֹו ְלנִי ְל ַה ְמׁשִיְך ּדִ ב ְֵריהֶם‬,‫ ַאף עַל ּפִי ׁשֶּתַ ְכלִיתָ ן ְוסִּיּומָן ׁשֶל ַמ ֲאמ ֵָרי הַּזֹהַר הּוא עַל ּדֶ ֶרְך ַה ַּק ָּבלָה‬,‫ׁשמַע (יֹותֵ ר) ְּכפִי ַה ְּפׁשָט‬ ְ ‫ַמ ֲאמָר ּדְ ֻחּלִין ַמ‬
‫א‬
‫ (בראשית א א) תדע כי על דרך האמת הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז‬:‫ וז"ל הרמב"ן‬.‫ׁשּי ְִרמ ֹז ַהּכָתּוב ָּב ֶעלְיֹונִים  לשון זה מופיע בכמה ספרי מקובלים קדמונים‬ ֶ ‫ ׁשֶַאף עַל ּפִי‬.‫ְוכֵן י ָאּות‬
‫ ּוכְדִ ב ְֵרי הָאֹומֵר אֵין ִמק ְָרא יֹוצֵא מִידֵ י‬,‫ׁשּטַת ֻרּבֵי ַה ְּמפ ְָרׁשִים‬ ִ ‫ ִמּכָל מָקֹום מְדַ ּבֵר ּבַּתַ חְּתֹונִים ּו ְב‬, .‫ ועוד‬,‫ ובעבודת הקדש ח"א פ"ז וח"ד פ"ז‬,) ‫ וכ"ה ברבינו בחיי (במדבר לב ג‬.‫בעליונים‬
‫ ְואִם‬.).‫ חָתַ ם ֲעלַּה ְּבפ ֶֶרק ַּבּמֶה ִאּׁשָה (שבת סג‬.‫ והלשון הוא ע"פ יבמות כב‬.‫ ּומַר ּב ְֵריּה ּדְ ָרבִינָא ב בגמרות שלנו הגירסא מר בריה דרב הונא אולם בגליון שם י"ג דרבינא‬.‫פְׁשּוטֹו לְעֹולָם‬
‫ ּכָל מַאי ּדְ אִּתְ מַר ְּבפֵרּוׁש ַהּפָסּוק י ֵׁש ְלפ ְָרׁשֹו ּבְכּולֵי ַהּנֵי גַ ְונֵי עַל ּדֶ ֶרְך ַה ְּפׁשָט‬,‫ ּכֵן‬.

The two passages cited from the Zohar conclude with the interpretation of the concepts according to the Kabbalah. Therefore R. Moshe
Cordevero1R. Moshe Cordevero [5282 (1522 CE) – 5330 (1570 CE)], was one of the leading Kabbalists in the city of Safed. in his text
Pardes Rimonim, which is based entirely on the teachings of Kabbalah, in the portion entitled Shaar Miut HaYarei’ach (“The Portal of the
Diminishment of the Moon”), cited these two passages at length. He interpreted them – and continuing that approach, also the passage from
Tractate Chulin cited above – according to the teachings of Kabbalah. I, however, will do the opposite, for the passage in Chulin lends itself
(more) to an interpretation according to its simple, literal meaning (pshat). True, the concluding portions of the passages from the Zohar
follow the approach of the Kabbalah. Nevertheless, I found it possible to understand the initial portions of these passages according to their
simple, literal meaning, and it is proper to do so. Although Scripture alludes to sublime realms, it speaks about matters on this lowly, earthly
plane.2The wording used by Tosfos Yom Tov is found in the commentary of Ramban (Bereishis 1:1) and Rabbeinu Bachaya (Bamidbar 32:3).
In contrast to this, Rama of Fano [R. Menachem Azaria of Fano, [5308 (1548 CE) - 5380 (1620 CE)], a leading Italian sage and Kabbalist
in his text Asarah Maamaros (the maamar entitled Chikur Din, sec. 3, ch. 22) and Shalah [R. Yeshayahu HaLevi Horowitz 5325 (1565 CE) –
5390 (1630 CE), a sage who lived in Prague at the same time as Tosfos Yom Tov, but later moved to Eretz Yisrael] in his text Shalah, (p. 13b
ff., 161a ff.), switched the order of those words. These sages phrase the quote: “The Torah speaks in the sublime realms and alludes to this
lowly earthly plane.” Thus, Rama and Shalah imply that the primary dimension of the Torah is its mystical truth that reveals a higher
spiritual reality. That spiritual reality is reflected in the events and laws recorded in the Torah.
By emphasizing the original wording used by Ramban, Tosfos Yom Tov is highlighting that the wording Rama and Shalah used could lead to
a wrong approach. One could understand that their intent is that the ultimate truth of the Torah is the teachings of Kabbalah, and the
Written Law and the mitzvos are mere reflections of those sublime truths.
Furthermore, by basing his text on pshat, Tosfos Yom Tov underscored that it is the Torah as it exists on this physical plane – the simple,
literal meaning of the narrative and the laws – that deserves precedence. Certainly, the simple meaning of the Torah’s narrative and laws
reflects higher truths, but those higher truths are expressed through study and observance on this physical plane. This is reflected in the
approach of most commentaries, and is summarized in the above-quoted principle that “The interpretation of a Scriptural phrase never
departs from its simple, literal meaning,” as Mar bar Ravina3 The standard printed text of the Talmud attributes this teaching to Mar bar Rav
Huna. However, there are texts which attribute it to Mar bar Ravina. Apparently, Tosfos Yom Tov was referring to these texts. recorded in
Tractate Shabbos.4Shabbos 63a. If so, everything said concerning any verse should be interpreted according to its simple, literal meaning.

‫ וְֹלא ְּב ַמ ֲעׂשֵה מ ְֶר ָּכבָה ְּביָחִיד כו‬,‫ׁשנַי ִם‬

ְ ‫ּדֹורׁשִין וכו׳ ְּב ַמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית ִּב‬
ְ ‫ ּכְדִ תְ נַן ( ֲחגִיגָה ֵריׁש ּפ ֶֶרק ב) אֵין‬,‫ ּכִי אֵין לָנּו ֵעסֶק ְּבנִסְּתָ רֹות ְלמִדְ ְרׁשִינְהּו ּב ַָרּבִים‬,‫' ּגַם‬.

Moreover, our lot is not to teach mystical secrets in public, as the mishnah5Mishnah Chagigah 2:1. states: “Maaseh Bereishis (‘the mysteries
of Creation’) should not be expounded upon to two people and Maaseh Mercavah (‘the mysteries of the Divine chariot’) should not be
expounded upon even to one person.”

‫ אתפרכן (ענין קשירה‬,'‫י״ט ) תאלמנה שפתי שקר וגו‬:‫ ר' הונא בשם בר קפרא פתח (תהילים ל״א‬:‫ׁשקֶר" אִתְ ּפ ְַר ָכן גז"ל המדרש‬ ָ ‫ׂשפְתֵ י‬
ִ ‫ּוב ְֵריׁש מִדְ ַרׁש ַרּבָה (בראשית פ"א) "ּתֵ ָא ַל ְמנָה‬
,'‫י״א ) או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה‬:‫ היך מה דאת אמר (שמות ד׳‬,‫ אתחרשן‬,‫ אתפרכן‬.)‫ אשתתקן (כחרש שאינו מדבר ושותק‬,‫ אתחרשן‬,))‫(מתנות כהונה‬
‫ "הַּדֹובְרֹות עַל צַּדִ יק" חֵי‬,'‫ כו‬.‫ חי העולמים וכו׳‬,‫ הדוברות על צדיק‬,‫ אשתתקן כמשמעו‬,‫ז׳ ) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי‬:‫ואומר (בראשית ל״ז‬
.‫ "וָבּוז" ְמ ַבּזֶה עַל ּכְבֹודִ י‬,'‫ּדֹורׁש ְּב ַמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית כו׳‬ ְ ‫ ִּב‬,‫ " ְּבגַ ֲאוָה" אֶתְ ְמהָא‬,‫ׁש ֶהעְּתִ יק ד הסיר והסתיר מהם (מתנות כהונה) ִמּב ְִרּיֹותָ יו‬
ֵ ‫ׁשבִיל ְלהִתְ ּגָאֹות וְלֹומַר ' ֲאנִי‬ ֶ "‫ "עָתָ ק‬,‫עֹו ָלמִים‬
 ,"‫ִיראֶיָך‬
ֵ ‫ "מָה ַרב טּובְָך ֲאׁשֶר ָצ ַפנְּתָ ּל‬,‫מַה ּכְתִ יב ַאח ֲָריו‬.‫ עַל ַאחַת ַּכּמָה ְו ַכּמָה‬,‫ ִּבכְבֹודֹו ׁשֶל מָקֹום‬.‫ אֵין לֹו ֵחלֶק לָעֹולָם ַהּבָא‬,‫ּדְ ָאמַר ַרּבִי יֹוסֵי ּבֶן ַרּבִי ֲחנִינָא ּכָל ַהּמִתְ ַּכּבֵד ִּבקְלֹון ֲחבֵרֹו‬
‫ אֹותָ ם ֹלא יִהְיּו ּבְ"מָה ַרב טּובְָך‬,‫מֹוראֲָך ה ָָרב‬
ָ ‫"וְֹלא לַּבֹוזִים אֶת‬.

And at its very outset, Midrash Rabbah6Bereishis Rabbah 1:5. states: “Let the lying lips be dumb;”7Tehillim 31:19. this means, “Let them be
bound”8The verse in Tehillim cited by Bereishis Rabbah uses the word te’alamna ( ‫)תאלמנה‬. The root of te’alamna, ‫אלם‬, is also the root for
the Hebrew words ileim, i.e. “dumb” or “unable to speak”, and me’aleim, “bind.” The Midrash is explaining that the verse should not be
understood as meaning that the liars will literally be dumb. Rather, the lips of the liars will be bound closed.…. “which speak against the
righteous” – this refers to the Ultimate Righteous One, He Who is the Life of all worlds, “insolent words” – this refers to teachings that He
has withheld from His creation.9The verse in Tehillim cited by Bereishis Rabbah uses the word assak ( ‫)עתק‬, which means “insolence”. This
word is also the root of the word he’etik ( ‫)העתיק‬, which means “withheld.” Thus, the Midrash is explaining the phrase “insolent words” as
referring to the words people use when expounding Torah teachings that God desired to be withheld. “with pride” – It is as if God says: “I
am amazed that in order to boast and say, ‘I can discourse on the mysteries of creation….’ “and with contempt” – “a person will treat My
Glory with contempt.” For R. Yossi ben R. Hanina said: “Whoever aggrandizes himself through his fellow man’s degradation has no share in
the World to Come. How much more so does this apply when it is done at the expense of the Glory of the Omnipresent.” 10 Speaking about
these mystical secrets publicly demeans God, for the common people who hear these teachings will misunderstand them and speak about
God in manner that in truth deprecates Him.What is written after this verse? “How abundant is Your goodness which You have stored away
for those who fear You.”11Tehillim 31:20. The Midrash is praising those who refrain from teaching mystical secrets because of their awe of
God and their fear to create misconceptions in the minds of their listeners. “For those who fear You,” and not for those who degrade Your
manifold awe. Let them not have a portion in that “abundant goodness.”

‫ ואמנם טעם היבום וסודו כפי מה‬:‫ׁשּכָתַ ב הר״י ַאּב ְַר ַּבנֵאל הוז"ל‬ ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ׁשפִילֹוסֹופִים ַהּקַדְ מֹונִים ֶה ֱאמִינּו ָּבזֶה‬ ֶ ‫ירין ְל ַע ְצמָן לִדְ רֹוׁש ּב ַָרּבִים ֵמ ִענְי ַן ַה ִּגלְּגּול ְלפִי‬
ִ ִ‫ׁשּמַּת‬
ֶ ,‫ׁשנִים‬
ָ ‫ְוי ֵׁש מִן הַּדַ ְר‬
‫שמצאנו לראשונים קדמונינו המקובלים מפי משה רבינו עליו השלום ועמהם הסכים פיטאגורס הוא הדעת הקודם המקובל אצלם שנפשות בני ישראל יועתקו או תאצלנה מגוף אל‬
‫ו‬
‫ שהאמין‬,‫ׁש ַהפִילֹוסֹופִים ָה ֵהם  הכוונה לפילוסוף היווני פיטגורס שהוזכר באברבנאל‬ ֶ .‫ אְַך לִי אֵין נ ְִראֶה הֶּתֵ ר זֶה‬.‫ (דברים כה ה ) ְּבפ ָָרׁשַת ַהּי ִּבּום‬.‫ עיי"ש שהאריך בזה‬.'‫ וכו‬.‫גוף‬
‫ ְוכָל‬.‫ ְו ַכּמָה ִענְיָנִים נִסְּתָ ִרים‬,‫ ְועַל מָה ְו ָלּמָה‬,‫ ִמּכָל מָקֹום ּבַל י ָדְ עּו מָה ּומִי‬,ָ‫ אִם ׁשֶ ֶה ֱאמִינּוה‬, .‫ אבל לטענת רבינו כיון שמקורם טמא אין להם שום הבנה במהות אמונת הגלגול‬,‫בגלגול‬
‫ ּו ָמצָאתִ י‬.‫ ְואֵינֹו כֵן‬,‫ ְוהַּׁשֹו ְמעִים י ְ ַקּבְלּו לְאֹותָ ם ה ְָר ָמזִים ְּכאִּלּו ָהי ְתָ ה ַק ָּבלָה ִמּסִינַי‬,‫ׁשּמ ְַר ְּמזִים הֵם מִּתֹוְך ַהּכְתּובִים‬
ֶ ‫ׁשנִים עֹוׂשִים ִמ ְּסב ַָרת נַ ְפׁשָם ִּגלְּגּולִים עַל י ְדֵ י ְר ָמזִים‬
ָ ‫ ׁשֶ ַּכּמָהדַ ְר‬,‫ׁשּכֵן‬
ֶ
‫ ומהרלב"ח השלים‬.‫ָראִיתִ י ּבִתְ ׁשּובַת ַרּבִי ֵלוִי ן' ָחבִיב ז יש לציין שרבי לוי אבן חביב (מהרלב"ח) הוא בנו של מחבר עין יעקב שלא הספיק לחבר את ספרו אלא על סדרי זרעים ומועד‬
‫ׁשאֵין ָספֵק ֶא ְצלִי ׁשֶ ּזֶהּו ַּכ ָּונָתֹו ׁשֶל‬
ֶ ‫ וְעֹוד ֲאנִי אֹומֵר‬.‫ וְדַ י ָּבזֶה‬,‫ׁש ְּלהֶדְ י ָא ָאסַר לִדְ רֹוׁש ְּבגִלְּגּולִים‬ ֶ ‫ ְּבסִימָן ח׳ ּו ְבסִימָן ע״ה‬.‫ עיין בשם הגדולים‬.‫את חיבור ספר עין יעקב על כל הש"ס‬
‫ ואולי י"ל בדרך‬,‫ ועיין בהערה הקודמת‬.‫ ונראה ממרוצת לשון רבינו שכוונתו לאחד מגדולי המחברים המבארים מדרשי האגדה‬,‫ַּב ַעל ח לצערנו נשמט תיבה זאת גם מדפוסים הקודמים‬
‫ ְו ָלכֵן ֵא ְלכָה ּלִי‬.‫ ׁשֶֹּלא יּובְנּו ּכִי אִם ְלפִי ּפְׁשּוטֵיהֶם‬,‫] לְהֹורֹות לָנּו הַּדֶ ֶרְך ַּב ֲה ָבנַת ַהּמִדְ ָרׁשִים ְלפ ְָרׁשָם ּב ַָרּבִים‬.....[ .‫אפשר שכוונת רבינו לבעל עין יעקב ובנו הנזכרים לעיל בסמוך‬
‫ַָאר ָּבעָה‬
ְ ‫ּבְדֶ ֶרְך ַה ְּפׁשָט ְּבכָל אֵּלּו ַה ַּמ ֲאמ ִָרים ה‬.

There are public speakers who permit themselves to speak openly about reincarnation because the philosophers of the early eras 12Tosfos Yom
Tov is referring to Greek philosophers like Pythagoras who introduced the concept of reincarnation (metempsychosis) into Western thought.
believed in that concept, as reflected in the writings of Rav Yitzchak Abarbanel 13Rav Yitzchak Abarbanel was a scholar who lived from 5197
to 5268 (1437 CE – 1508 CE). Rav Yitzchak Abarbanel lived in Portugal, Spain, and Italy. He left Spain with his brethren in 5252 (1492),
and settled in Italy. in the passage concerning yibbum.14See Devarim 25:5, the commentary of Rav Yitzchak Abarbanel there. Tosfos Yom
Tov’s intent appears to be that since even non-Jewish philosophers had made the concept of reincarnation popular, these scholars saw no
need for restraint in publicizing the Kabbalistic understanding of this idea. I do not accept this license, for even though those philosophers
believed in the concept of reincarnation, they nevertheless did not understand it in all of its ramifications, nor did they grasp several mystical
points associated with it. How much more so do these words of censure apply to those public speakers who, based on their own intuition
describe this-and-this person as a reincarnation of so-and-so through allusions that they perceive from Scripture. Their listeners will accept
these allusions as if they were received from Sinai, and this is not so. Indeed, the responsa of Rav Levi ibn Chaviv 15Rav Levi ibn
Chaviv lived between 5240 (1480 CE) – 5305 (1545 CE) and is known by the acronym RaLBaCh. Ralbach served as the Chief Rabbi of
Jerusalem from 5285 (1525 CE) until his death in 5305 (1545 CE). Ralbach’s father was the redactor of the Ein Yaakov. (responsa 8 and 75)
explicitly forbade speaking publicly about reincarnation. This should be sufficient. Moreover, I say that undoubtedly this is the intent of the
author of ….16The name of the work is missing in the original printed text. Some scholars have intimated that Tosfos Yom Tov is referring to
Akeidas Yitzchak, a fundamental work of derush written by R. Yitzchak ben Moshe Arama [5180 (1420 CE) – 5254 (1494 CE)], a Spanish
sage who promulgated that mode of Biblical interpretation. to show us a path to understand the passages of the Midrashim and to explain
them in public in a manner that they can be understood solely according to their simple meaning. Therefore, I will follow this path in
interpreting these four Midrashic passages according to the simple, straightforward explanation.

‫ׁש ַה ַּמ ֲאמָר הַהּוא אֵינֹו סֹובֵר ִענְי ַן‬ֶ ,‫ אְַך נ ְִראֶה ְבעֵינַי‬.‫ׁש ַמעְנּו‬
ָ ‫ׁשמַע אֹזֶן‬ ֵ ‫ ּכִי ָּבקִי גָדֹול ָהי ָה ַּכ ֲאׁשֶר ְל‬,‫ ְואֵין לֹומַר ּדְ ִאׁשְּתַ ּמִיטְתֵ יּה‬,‫ּו ִמ ְּפנֵי ׁשֶ ַּבעַל 'ּפ ְַרּדֵ ס ִרּמֹונִים' ֹלא ֵהבִיא ְלמִדְ ַרׁש ה ַָרּבֹות‬
‫ וכאן מבאר רבינו שמזה הטעם אין הרמ"ק‬,‫מִעּוט ַהּי ֵָרחַ ט כפי מה שמפרש רבינו לקמן המדרש אינו מדבר כלל על ענין זה שהירח היה גדול יותר פיזית ונתמעט בכמות או באיכות‬
‫ּדֹורׁש הּוא ַה ִּמק ְָרא ְּב ָפנִים ֲאח ִֵרים יכלומר שבעל המדרש אינו חולק‬ ֵ ‫ ִמּכָל מָקֹום‬,‫ִירא לֵיּה‬ ָ ‫ ְואִי נַּמִי ְסב‬, .‫מבאר מדרש זה ביחד עם מאמרי חז"ל האחרים המדברים בענין מיעוט הירח‬
‫ ְוה ַָרב ַּבעַל 'ּפ ְַרּדֵ ס ִרּמֹונִים' אֵין‬.‫ַּתֹורה‬
ָ ‫ׁש ְבעִים ָּפנִים ל‬ ִ ‫ עַל ּדֶ ֶרְך‬, .‫ אלא שמוסיף עוד דרש ועוד לימוד בענין זה‬,‫על עצם הענין שהירח נתמעט מגדלו שהיה מתחלתו בעת הבריאה‬
‫ ּכִי ֹלא הּוא ֵמ ִענְי ָנֹו‬,‫ׁשּמִן מִדְ ַרׁש ה ַָרּבֹות‬
ֶ ‫ ּו ְלפִיכְָך ֹלא ֵהבִיא ִמּזֶה ַה ַּמ ֲאמָר‬,ַ‫ּׁשעַר הַהּוא מִעּוט ַהּי ֵָרח‬ ַ ‫ׁשּק ְָראֹו ַל‬
ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ ִענְי ָנֹו ְו ִעסְקֹו ַּבּמָקֹום הַהּוא ֶאּלָא ְּב ִענְי ַן ַהּמִעּוט‬:

Now, the author of Pardes Rimonim did not cite the passage from Midrash Rabbah. It cannot be said that he was unaware of it, for he was
thoroughly knowledgeable as is well known. It appears to me that this passage does not accept the concept of the diminishment of the
moon.17I.e., according to this Midrashic passage, the size of the moon was not diminished. Or if this Midrashic passage does accept that the
moon was diminished in size, it nevertheless interprets the Scriptural passage in a different manner, 18I.e., even if the Midrash does accept the
concept that the size of the moon was actually diminished, it does not focus on that point. Instead, the Midrash focuses on the ethical lesson –
that one should not encroach on the domain of another person – that can be derived from the passage. as it is said,19Zohar, Vol. I, p. 47b, et
al. “There are seventy approaches to interpreting the Torah.” In contrast, in that source, the author of Pardes Rimonim highlights the
subject of the diminishment of the moon exclusively. Indeed, he named that section of his book, The Portal of the Diminishment of the Moon.
For this reason, he did not cite the passage from Midrash Rabbah, because that is not his focus.

,‫ ּו ְבי ִחּוד א ֲִריכּות ַמ ֲאמָר ׁשֶל ּפ ֶֶרק אֵּלּו ט ְֵרפֹות‬,‫ׁש ַחּנַנִי אֱֹלהִים י ִתְ ּב ֵָרְך ְלפ ֵָרׁש ַה ַּמ ֲאמ ִָרים ַהּלָלּו ְּב ִענְי ָן נָאֹות‬
ֶ ‫ַו ֲאנִי יֹום טֹוב ַהּנִק ְָרא לִי ְּפמַן בלא״א ה ַָרב ַרּבִי נָתָ ן זללה"ה ַה ֵּלוִי ּב ְִראֹותִ י‬
‫ ַויְהִי הַּדְ רּוׁש ַהּזֶה ָחבִיב ָעלַי עַד‬.‫ּׁשׁשֶת יְמֵי ב ְֵראׁשִית‬
ֵ ‫ ְוגַם ּכָל ּפ ָָרׁשָה זֹו ׁשֶל יֹום ְרבִיעִי ׁשֶ ִּמ‬,‫ ְוגַם ִמזְמֹור ׁשָ לֵם ִמ ֵּספֶר ּתְ ִהּלִים‬,‫ְוגַם עַל י ְדֵ י כֵן ּפ ֵַרׁשְּתִ י ַּכּמָה ּפְסּוקִים ֶאחָד ֵהּנָה ְו ֶאחָד ֵהּנָה‬
‫ חִּדּוׁשֵי ַה ְּל ָבנָה‬,‫ַּמֹורה עַל ִענְי ָנֹו‬
ֶ ‫ׁשּק ְָראתִ יו ְּבׁשֵם ְמיֻחָד ה‬
ֶ :

I, Yom Tov, who is referred to as Lippman, the son of my revered father, R. Nassan HaLevi of blessed memory, saw that God granted me the
potential to interpret these passages fittingly, in particular, the passage from Tractate Chulin. In the process, I also offered an interpretation
for scattered verses, an entire psalm from the book of Tehillim, and the entire passage describing the fourth of the Six Days of Creation. I
cherished this discourse dearly and gave it a distinctive name that reflects its content, Chiddushei HaLevanah, “The Cycles2020. We have
translated the title as The Cycles of the Renewal of the Moon, instead of simply The Renewal of the Moon because the Hebrew title,
Chiddushei HaLevanah, employs the plural term Chiddushei. With this choice of words, Tosfos Yom Tov is highlighting the fact that the
moon continuously renews itself, and will experience a drastic renewal in the Ultimate Future. of the Renewal of the Moon.”

‫ ְונִׁשְּתַ ּנּו ְסבָרֹות ַה ַּמ ֲאמ ִָרים‬."‫ וְַאחַר ּכְָך ק ָָרא ׁשֵם ְל ֶאחָד " ָקטָן‬,"‫ׁשנֵיהֶם "ּגְדֹולִים‬
ְ ‫ ׁשֶ ּמִּתְ ִחּלָה ק ְָרָאם‬,‫ּׁשּנ ְִראֶה מִּתֹוְך ַהּכָתּוב ׁשִּנּוי ַהּׁשֵם‬
ֶ ‫ׁשאֵּלּו ַה ַּמ ֲאמ ִָרים חֲלּוקִים ְּב ִענְי ַן מַה‬
ֶ ,‫וָאֹמַר‬
‫ׁשּנֶה ּכָָאמּור‬ ַ ‫ׁש ַהּכָתּוב ְמ‬
ֶּ ‫ׁשּכָל ֶאחָד ָלקַח לֹו אֵיזֶה לִּמּוד מִּתֹוְך מַה‬ ֶ ,‫ ִּבׁשְּתַ י ִם‬.

I maintain that these passages differ with regard to the titles with which Scripture refers to the luminaries. Initially, it refers to both
luminaries as “great,” but then refers to one of them as “small.” On this basis, our Sages’ analyses of that passage differed in two respects.
Firstly, each of the Sages derived a particular insight from the variation of terms found in the passage.

‫ׁשּי ֵׁש ִרחּוק ּגָדֹול מְא ֹד ּבֵין מַה ּׁשֶ ָהי ָה ּבִתְ ִחּלַת ַהּב ְִריָאה ּובֵין מַה‬
ֶ ‫ עַד‬,‫ ַהאִם ָהי ָה ׁשִּנּוי הַהּוא ְּבע ֵֶרְך ַרב‬,‫ רֹוצֶה לֹומַר‬,‫ ל ְַרחֵק אֹו ְלק ֵָרב אֶל סֵדֶ ר ַהּב ְִריָאה‬,‫ְוגַם נֶ ְחלְקּו ָּב ִענְי ָן ַעצְמֹו‬
‫ אֹו ׁשֶֹּלא ָהי ָה ׁשּום ׁשִּנּוי ְּכלָל‬,‫ אֹו ׁשֶֹּלא ָהי ָה ָרחֹוק ּכָל ּכְָך‬,‫ּׁשּנִׁשְּתַ ּנָה ַאחַר ּכְָך‬
ֶ .

They also differed with regard to the extent of the deviation from the initial pattern of creation – was it great or small, i.e., was there a major
difference between the present size of the sun and the moon and the manner in which they were originally created, or perhaps the change was
minimal, or maybe there was no change at all.

‫ וְָאבִיא ּכָל ַה ְמפ ְָרׁשִים‬,‫ לְדַ קְּדֵ ק ּבֹו ּדִ קְּדּוקִים ַרּבִים‬,‫ ָאׂשִים עֹוד עֵינַי עַל ּפ ְָרטִים ׁשֶ ַּב ַּמ ֲאמָר ּדְ אֵּלּו ט ְֵרפֹות‬,‫ וְַאחַר ּכְָך‬.‫ ֲאפ ֵָרׁש ּכָל ַמ ֲאמָר ּו ַמ ֲאמָר ּדֶ ֶרְך ְּכלָל‬,‫ְועַל ּפִי הַּדְ ב ִָרים ָה ֵאּלֶה‬
‫ ְּב ֶעז ְַרת ה' י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ ַו ֲאפ ְָרׁשֵהּו עַל ּפִי ּדַ עְּתִ י ְועִּיּונִי‬,‫ ְו ָאׁשִיב ֲעלֵיהֶם‬,‫ ׁש ֶָראִיתִ י ְּבכָל אֹותֹו ַה ַּמ ֲאמָר‬.

Based on these concepts, I will give a general overview of each passage. Afterwards, I will focus on an analysis of the details of the passage
from Tractate Chulin. I will cite all the commentaries I have seen regarding that passage and review them, explaining them according to my
understanding and my study, with God’s help.

‫ ְּכפִי דֶ ֶרְך ּכָל‬,‫ וְַאחַר ּכְָך אֲדַ קְּדֵ ק ַּבּפ ָָרׁשָה ּדִ קְּדּוקִים ה ְָראּוי ִים לְדַ קְּדֵ ק‬,‫ ַאחַר ׁשֶ ּמִּתְ ִחּלָה ֲאפ ֵָרׁש עַל ּדֶ ֶרְך ַהּזֶה ִמזְמֹור ח׳ ּדִתְ ִהּלִים‬,‫ּומִּתֹוְך ֻּכּלָם ָאבֹוא אֶל ּבֵאּור ַהּפ ָָרׁשָה ׁשֶל יֹום ְרבִיעִי‬
‫ׁשנִים‬
ָ ‫ ַה ְּמפ ְָרׁשִים וְדַ ְר‬:

On the basis of the above, I will explain the passage concerning the fourth day of Creation after first elucidating Psalm 8 of Tehillim.
Afterwards, I will derive particular points and insights following the path established by all commentaries and lecturers.

Section 1:1 ‫א׳‬:‫א׳‬

‫ ועיקר השינוי הוא בזה שלדברי המדרש אין צריך ללמוד‬,‫א) מִדְ ַרׁש ַרּבֹות א יבאר רבינו אשר דברי המדרש אין פירושו כדברי הש"ס בחולין וגם שונה בפירושו משני מאמרי הזוהר‬
‫ והשינוי הוא רק בענין כינוי הירח שקראו גדול‬,‫ אלא שמיד בבריאת המאורות היתה השמש גדולה מהירח‬,‫שהיה איזה שינוי במצב הלבנה בין שעת בריאתו ולאחריו כלל‬
‫ לסיבת היותה קופצת בראש ברצונה להאיר באותה שעה נגד השמש‬,‫בהשוואה לשמש ושוב קראו קטן‬..

An Analysis of the Passage from Midrash Rabbah

‫ׁשאִם הֵם סֹותְ ִרים נִ ְצט ֵָרְך עַל ּכָל ָּפנִים לָבֹוא‬ ֶ ‫ עַד‬,‫ׁשּיִהְיּו ַהּכְתּובִים סֹותְ ִרים זֶה אֶת זֶה ְּכלָל‬ ֶ ‫ ּכִי אֵין נ ְִראֶה ְּבעֵינֵי ַּבעַל ַהּמִדְ ָרׁש ַהּזֶה‬,‫קְראֵי ַאהֲדָ דֵ י ּכִדְ ָרמֵי ַרּבִי ׁשִ מְעֹון ּבֶן ָּפזִי‬
ָ ‫ֹלא ָרמֵי‬
‫ׁשאֵינָם מ ְַרחִיבִים ּו ַמגְּדִ ילִים ַה ֶהבְּדֵ ל ׁשֶ ּבֵין‬
ֶ ‫ עִם‬,‫ ּומַה ּגַם ִלׁשְּתַ י ִם ׁשֶ ֵּמהַּזֹהַר‬.‫ ּכְמֹו ׁשֶהּוא ְל ַמ ֲאמַר ַרּבִי ׁשִ מְעֹון ּבֶן ָּפזִי עַל ּכָל ָּפנִים‬,‫ׁשּנָה מִּזֹו‬
ֻ ‫ׁשהָיּו ּכָאן ׁשְּתֵ י יְצִירֹות זֹו ְמ‬ ֶ ‫ְלמִּדָ ה זֹו לֹומַר‬
‫ אְַך ַּכ ֲאׁשֶר הֵם עַּתָ ה אֵּלּו ׁשְ נֵי‬.‫ וְֹלא בָא ׁשּום ׁשִּנּוי ּב ְִריָאה ּבְג ֹדֶ ל וְקֹטֶן‬,‫ִירה ַאחַת‬ ָ ‫ ּכִי הַּכ ֹל יְצ‬,‫קְראֵי ַאהֲדָ דֵ י ְּכלָל‬
ָ ‫ ָאכֵן לִדְ ה ַָרּבֹות ֹלא קָׁשּו‬.‫ׁשמְעֹון ּבֶן ָּפזִי‬ ִ ‫ׁשְּתֵ י יְצִירֹות אֵּלּו ּכְמֹו ַרּבִי‬
‫ ּכֵן הָיּו ִמ ְּל ָפנִים מֵָאז ׁשֶּנֹוצְרּו ְונִב ְָראּו‬,‫ ַהּמְאֹורֹות‬.

This passage does not focus on the apparent contradiction between the phrases, “the two great luminaries” and “the small luminary” as does
R. Shimon ben Pazi,11. Tosfos Yom Tov is referring back to the passage from Chulin 60b, which he cited previously. because the author of
the Midrash did not see these phrases as contradictory, and definitely not to the extent that the phrases are to be considered as referring to
two separate, distinct stages of creation, as R. Shimon ben Pazi understands the text. Indeed, this interpretation also differs from that found in
both the passages from the Zohar cited above, which also highlight a difference between the moon’s original creation and its present state –
although, according to the Zohar, the difference is not as great as R. Shimon ben Pazi maintains. Midrash Rabbah, by contrast, does not see
the verses as in any way contradictory, but rather as one integral description of the moon’s creation without implying that it underwent a
change – that the moon was created as great and then diminished. Instead, the present state of both the sun and the moon is the same as their
original state at the time they were created.

‫ הֲֹלא ָאמְרּו ַח ְכמֵי ַה ְּספִירֹות ׁשֶּכֹוכַב צֶדֶ ק ְוכָל‬,‫ ְואִם יִׁשְַאל ׁשֹואֵל‬:‫ יּוכַל ִלהְיֹות ּכִדְ בַר ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא (בראשית א טז ) ׁשֶ ּכָתַ ב‬,"‫ׁשנֵיהֶם " ַהּגְדֹולִים‬ ְ ‫ּׁשּק ְָרָאם ּתְ ִחּלָה‬
ֶ ‫ּומַה‬
‫ וְאֹור ַה ְּל ָבנָה ִּכ ְפלֵי ִּכ ְפ ַלי ִם ַּבעֲבּור הֱיֹותָ ּה‬,‫אֹורם‬
ָ ‫ ַרק עַל‬,‫ ְואֵיְך ּכָתַ ב " ַהּגְדֹולִים"? הַּתְ ׁשּובָה; אֵין ּפֵרּוׁש "ּגְדֹולִים" עַל מִּדָ תָ ם ּבְגּופָם‬,‫הַּכֹו ָכבִים חּוץ מִּכֹוכָב וְנֹגַּה ּגְדֹולִים ֵמ ַה ְּל ָבנָה‬
‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬."‫ ְוכֵן ּכָתּוב "מָאֹור‬.‫ָָארץ‬ ֶ ‫קְרֹובָה ֵמה‬.

Scripture’s description of both the sun and the moon as “great” can be explained according to the words of R. Avraham ibn Ezra: 2See Ibn
Ezra’s commentary to Bereishis 1:16. If one will ask: The astronomers have stated that the planet Tzedek3Tzedek is the name with which the
Sages refer to the planet Jupiter. Tzedek means “righteousness.” The Sages referred to Jupiter as Tzedek, because in many pagan systems of
mythology, this planet was identified with their primary false deity whom the pagans believed was the source for righteousness and justice.
and indeed, all the planets and stars aside from Kochav and Nogah4Kochav, “planet” (or “star”) and Nogah (“brilliance”) are the names
with which the Sages refer to the planets Mercury and Venus respectively. are larger than the moon, why then are they both described as
“great”? In resolution: The term “great” does not refer to the size of the planets, but to their light. The light reflected by the moon is much
greater than the light of the other planets and stars because it is much closer to the earth. This is also indicated by the term Scripture uses to
refer to them: “luminaries.”5I.e., by referring to both the sun and the moon as “great luminaries”, the Torah is emphasizing their light, not
their size.

‫ ּומַה‬.‫ׁש ְּבכָל ֶאחָד ֵמהֶם‬ֶ ‫ ְוזֶהּו ִמ ְּפנֵי ַהּמָאֹור‬."‫ׁשנֵיהֶם "ּגְדֹולִים‬ ְ ‫ּׁשּנִק ְְראּו‬
ֶ ‫ רֹוצֶה לֹומַר; מַה‬,‫ׁשנֵיהֶם ֲאמִּתִ ּי ִים‬ ְ ‫ ׁשֶ ה ֲֵרי ּגַם ַע ְכׁשָו‬,‫ ְו ָלכֵן ֹלא הּוקְׁשּו לֹו ק ְָראֵי ַאהֲדָ דֵ י‬.‫ָּככָה ּגַם ְלפִי זֶה ַהּמִדְ ָרׁש‬
‫ָאֹורה‬
ָ ‫ ּו ְב ִענְי ַן ה‬,"‫ ּגַם ּכֵן ְּבמָאֹור נִק ְָרא "קָ טָן‬,‫ ְואִי נַּמִי‬.‫ ִמּכָל ָה ֲאח ִֵרים חּוץ מִּנֹגַּה וְכֹוכָב‬,‫ ְואִי נַּמִי‬.‫ ְוזֶהּו ְלפִי ׁשֶהּוא ָקטָן ְּבע ֵֶרְך ַה ַחּמָה ְּבמִּדַ ת ּגּופֹו‬,"‫ּׁשּנִק ְָרא ַאחַר ּכְָך ָה ֶאחָד " ָקטָן‬ ֶ .
Similarly, with regard to the wording of the Midrash cited: There is no contradiction between the verses, and even at the present time both
verses are true. Both the sun and the moon are described as “great luminaries” because of the light each one shines forth. Afterwards, the
moon is referred to as “small,” because it is smaller in size than the sun. Indeed, the moon is even smaller than all the stars and planets aside
from Kochav and Nogah. Alternatively, the moon was called small because its light is less than that of the sun.

‫ׁש ַהּי ֵָר ַח ָקטָן ִמּמֶּנּו אִם ְּבמִּדַ ת ּגּופֹו אִם‬

ֶ ‫ וְֹלא חָׁש עַל‬,ַ‫ּׁשמֶׁש ְוי ֵָרח‬ֶ ‫ׁש ְּכבָר ּגִּדְ לֹו ְונִּׂשְאֹו ִלקְר ֹא ְּבׁשֵם ״ ַהּגְדֹולִים״ ַל‬
ֶ ‫ ָלּמָה י ִ ְפגְמֵהּו ְויִק ְָראֵהּו ְּבׁשֵם ״ ָקטָן״ ַאח ֲֵרי‬,‫ׁשי ָא לֵיּה‬
ְ ‫ֶאּלָא הָא ַק‬
‫ ַּכ ֲאׁשֶר עֵינֵינּו הָרֹואֹות‬,‫ׁש ָהי ָה כֵן עַל י ְדֵ י ׁשֶ ּנִ ְכנַס ּבִתְ חּומֹו ׁשֶל ֲחבֵרֹו‬
ֶ ,‫ ְונִיחָא לֵיּה‬.‫ אֵין מִן הַּדֶ ֶרְך ַלחֲז ֹר ִמּׁשֵם ֲחׁשִיבּות הַהּוא ּו ְל ַה ְקטִינֹו‬,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה‬ ֶ ‫ֶָארתֹו? ְואִם נִּתַ ן ׁשֵם ֲחׁשִיבּות ְלמִי‬ ָ ‫ְּבה‬
‫ ּכִי ָא ֲחזָה‬,"‫ ִמעֵט ִּבכְבֹודָ ּה וְֹלא ק ְָראָּה עֹוד "ּגָדֹול" ּכִי אִם " ָקטָן‬,‫ׁש ָעׂשְתָ ה כֵן‬ ֶ ‫ ּו ְב ִענְי ָן‬.‫ּׁשח ֲִרית ּו ִמ ְקצָת ֵמ ָהע ְַרבִית ְּב ַכּמָה יָמִים מִימֵי הַח ֹדֶ ׁש‬
ַ ‫ׁש ַה ְּל ָבנָה עֹומֶדֶ ת נ ְִראֵית ָלעֵינַי ִם ְּב ִמ ְקצָת ֵמ ַה‬
ֶ
‫'מִּדַ ת ַה ְּק ַטּנִים הַּקֹו ְפצִים ִּב ְפנֵי ַהּגְדֹולִים לֹומַר 'ּכָמֹונִי ּכָמֹוכֶם‬.

Nevertheless, the Midrash saw a difficulty in the verses: Why would Scripture demean the moon by calling it small after it was already
extolled and exalted by being described as “great” together with the sun, even though both its size and light are lesser? Once prominence is
ascribed to an entity, it is improper to retract and minimize its importance. Therefore, the Midrash explains that it was appropriate for
Scripture to do so because the moon “entered into its neighbor’s domain.” What does that mean? As we see, during certain days of the
month, the moon can be seen in the sky in the morning and the evening, entering the domain of the sun, as it were. Since the moon does so,
Scripture minimized its honor and does not refer to it as great, but rather as small, for it conducts itself in the manner of petty people who
flaunt themselves before those who are truly great saying, “I am like you.”

.‫ ְּבכָל ַהּק ְָרּבָנֹות ּכְתִ יב כו׳ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי עַל ׁשֶ ִּמ ַעטְּתִ י ב והרי לשון זה מופיע בדברי ר"ש בן פזי שלומד שהירח נתמעט מגדלו הראשון‬,‫וְָאמַר ַרּבִי ִּפנְחָס‬
‫ ֹלא מִעּוט ְּבמִּדַ ת הַּגּוף וְֹלא מִעּוט ּב ְִרּבּוי‬,‫ כו׳‬."‫וע"ז משני רבינו שבעל המדרש רבה אינו סובר כן והכוונה כאן במיעוט הירח (לא במובן פיזי אלא) הוא בכינוי שכינה אותו"קטן‬
‫ ַרק מִעּוט ּכְבֹודָ ּה ִּבק ְִריַאת ַהּׁשֵם‬,‫ ּכִי ְּבכָל זֶה ֹלא נַ ֲעׂשָה ׁשּום ִהׁשְּתַּנּות‬,‫ָאֹורה‬
ָ ‫ה‬.

Thus, when R. Pinchas said: “With regard to all other additional offerings… The Holy One, blessed be He, said: “Bring an atonement
offering for Me because I diminished the moon,” he was not speaking about diminishing the size or the light of the moon, because there was
no change regarding these aspects. God diminished only the moon’s honor by referring to it as “the small luminary.”

‫ לֹומַר ׁשֶ ְּלכְָך‬.‫ דהיינו הפירוש המחודש שמפרש רבינו שמיעוט זה הוא מפני שהלבנה התנשאה ליכנס בתחום השמש‬,‫וְַאל ּתִ תְ מַּה עַל ַה ֵחפֶץ ׁשֶ ָח ַפצְּתִ י ג כלומר הרצון שרציתי לומר‬
‫ ּכִי הֲֹלא ּכ ֹה ּדִ ּבֶר ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ְּבפֵרּוׁש ָה ַאּגָדָ ה ּדְ פ ֶֶרק אֵּלּו ט ְֵרפֹות דשהרי האבן עזרא מפרש גם מאמר ר"ש בן‬.‫ עַל ׁשֶָא ֲחזָה מִּדַ ת ַה ְּק ַטּנִים הַּקֹו ְפצִים ּבְר ֹאׁש ּכ ֹל‬,"‫קְראָּה " ָקטָן‬ ָ
‫ׁשעַר‬ ַ ‫ ֱהבִיאֹו ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה ְּב‬,‫ֲמּורה ְל ַמ ְעלָה‬ ָ ‫) ָהא‬.‫ ורק במאמר המדרש שלפנינו מפרש כן‬,'‫ (רק שרבינו לא ס"ל כפירוש זה שם בגמ‬.‫פזי במס' חולין שהקיטרוג והמיעוט אינם כפשוטו‬
‫ה‬
‫עֹורכִים קְ ָטטָה זֶה ְל ֻעּמַת זֶה‬ ְ ‫ׁש ַהּמְאֹורֹות ְּכאִּלּו הֵם‬ֶ , ))‫ (שמות כו ה‬."‫ׁשעַת ַה ַה ְק ָּב ָלה  בשעה שחמה ולבנה הן זו כנגד זו (כמו"מקביֹלת הלֻ לאֹת‬ ְ ‫ׁש ַה ִּקטְרּוג הַהּוא נֶ ֱאמַר עַל‬
ֶ ‫ׁשּכָתַ ב‬
ֶ ,‫ל״ז‬
‫ כמו‬.‫ ובמהלך חצי החודש הראשון היא נגלית יותר ויותר עד שבאמצע החודש היא נגלית לגמרי בשלימותה‬,‫ּבְרֹחַק ֲחצִי גַ ְלּגַל ּבֵינֵי ֶהם ו בתחילת כל חודש אין הלבנה נראית ברקיע‬
‫ דהיינו שמתחילת החודש עד אמצע החודש גם גודל גופה נגלית וגם אורך מהלך הלבנה בגלגל הרקיע מתארך עד‬.‫כן משך סיבובה ברקיע גדול יותר באמצע החודש מבתחילתה‬
‫ מיד אחרי מצב זה הלבנה מתחילה להתכסות מיום‬.)"‫שבאמצע החודש ישנו מצב שנראית הלבנה נגד כדור השמש ברקיע זו נגד זו כעורכים מלחמה (שעה זו נקראת"שעת הניגוד‬
‫אֹורה ְוזִיו ְּכאִּלּו ָאז ַהּי ֵָר ַח מִתְ נַּׂשֵא לֵאמ ֹר ֲאנִי‬
ָ ‫ וְָאז ׁשְ נֵיהֶם ְמ ֵלאִים‬, .)‫ליום עד סוף החדש שמתכסית לגמרי וכן מתקצר משך סיבובה עד שנעלמת לגמרי (שאז מתחיל"המולד" החדש‬
‫ ַוה ֲֵרי הּוא ַה ְק ָטנָתָ ּה ח ומפרש האבן עזרא שכוונת הגמ' שבזה שהלבנה עומדת נגד‬,‫אֹורּה‬ ָ ‫ הִתְ חִיל ְל ַחּסֵר‬,‫ ִמּי ָד ִּבנְטֹותָ ּה ֵמהַּנֹו ְכחִּיּות ַההִיא‬,‫ׁשעָה‬ ָ ‫ ּומֵאֹותָ ּה‬, .‫ ה‬,‫ֶאמְלֹוְך זעל פי מלכים א א‬
‫ ועל כן מיד אחריה היא מתחילה להתמעט כעונש על זה (ולקמן (שער ה פ"ג) יפרש רבינו סוגיית הגמ' במס' חולין ושם‬,‫השמש כנ"ל כאילו בהתרסה זה עצמו פירוש הקטרוג הנזכר‬
‫ׁש ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך הּוא ַה ִּסּבָה‬
ֶ ‫ ַּבעֲבּור‬,"‫ ו ְָרמְזּו ַטעַם " ְל ַחּטָאת לַה׳‬.‫אֹורּה‬ ָ ‫ ְו ִצּוָה ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ׁשֶ ּיָבִיאּו ק ְָרּבָן ּבְיֹום ֶחסְרֹון ּכָל‬, .)‫יביא מה שהקשו כמה מפרשים על פירוש ראב"ע‬
‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬.‫ּׁשמֶׁש ְואֵין לָּה אֹור ֵמ ַע ְצ ָמּה‬ ֶ ‫ ּכִי ב ְָראָּה ְמ ַק ֶּבלֶת אֹור ַה‬,‫אֹורּה‬
ָ ‫ ה ִָראׁשֹונָה ְל ַה ְמעִיט‬.

Do not question the interpretation I offered for the moon being called “small” – that the moon was described in this manner because it
conducted itself in the manner of petty people who flaunt themselves before all others. These explanations are in accord with the
interpretation given by R. Avraham ibn Ezra in explanation of the Aggadic teachings in Tractate Chulin mentioned above,6Ibn Ezra explains
that the passage in Chulin 60b does not interpret the diminishment of the moon in a simple sense, but rather that it refers to the moon’s
waxing and waning in its phases. Tosfos Yom Tov offers a different interpretation of that passage (see page 86ff.), but cites Ibn Ezra’s
interpretation here because Ibn Ezra also refers to the moon as boasting and contending with the sun, as it were. as cited in the Akeidah, ch.
37,7Tosfos Yom Tov is referring to Akeidas Yitzchak, by R. Yitzchak ben Moshe Aramah. This text is often referred to as “the Akeidah” who
states: The moon’s protests refer to the time of the alignment. 8The time of the full moon when the sun, the moon, and the earth are all aligned
in a straight line. Hence, the disc of the moon is full. Such an alignment occurs every month. When the three bodies are on more or less the
same latitudinal plane, a lunar eclipse takes place. Generally, however, they are on different latitudinal planes and hence, such eclipses are
rare. It is as if the luminaries are contesting with each other when they are at opposite ends of their orbits. When they are both filled with
light it is as if the moon raises itself up to say “I will rule.” 9Cf. I Melachim 1:5. Ibn Ezra borrows the wording of the verse that refers to
Adoniyahu, who, like the moon, attempted to achieve greatness he was not destined for. From that time onward, as soon as the moon departs
from that point, its light begins to diminish. This is the diminishment referred to by our Sages. God commanded that a sacrifice be brought on
the day that all of the moon’s light is eliminated. The verse speaks of “a sin-offering for God,” since God was the first cause for the light of
the moon to be diminished, for He created the moon in a manner that it receives light from the sun and does not possess its own light.

‫ׁש ָעׂשְתָ ה‬
ֶ ‫ ִמּכָל מָקֹום נִ ְמצֵינּו ְלמֵדִ ין ׁשֶ ְּסב ָָרתֵ נּו ז ֹאת לֹומַר‬,‫ׁש ֶאכְּת ֹב (שער ה פ"ג) ְּב ַהּגִיעִי ׁשָם ְּב ֶעז ְַרת ה' י ִתְ ּב ֵָרְך‬
ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ְועִם הֱיֹות ּכִי ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה ּדָ חָה דְ ב ָָריו ִמּפֵרּוׁש ַמ ֲאמָר ַהּנִזְּכָר‬
ֶ ..‫ ללמד חומר שלילת הנכנס לתחום חבירו‬,‫ מכל מקום את דברי המדרש מפרש רבינו כן‬,‫מִּדַ ת ַה ְּק ַטּנִים כו׳ ְסב ָָרא הּוא ט שאף שרבינו אינו מפרש לקמן דברי הגמ' כן‬
‫ׁשה ֲֵרי ֶה ָחכָם‬
‫ׁשּמִתְ נַּׂשֵאת לֹומַר ֲאנִי ֶאמְלֹוְך‬
ֶ ‫ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ּכ ֹה סֹובֵר ְּב ִענְי ַן ַה ִּקטְרּוג‬.

True, the author of the Akeidah rejected Ibn Ezra’s interpretation of that passage, as I will explain in the appropriate place. 10See page 70
below. Nevertheless, we learn from this that our conception – that the moon conducted itself in the manner of petty people – is a valid
approach, for the sage R. Avraham ibn Ezra follows a similar approach, explaining that the moon’s protest was issued because it sought to
exalt itself, saying, “I will rule.”

‫ ולכן‬,‫ׁשאֵין ְלפ ֵָרׁש ּכֵן אֹותֹו ַה ַּמ ֲאמָר ּכְדִ ְל ַק ָּמן י לקמן מביא רבינו מה שהקשה בעל העקדה על ראב"ע שלכאורה אין מאמר הגמ' מלמדת אותנו שום דבר‬ ֶ ,‫ׁש ֻה ְקׁשָה ְל ַבעַל ָה ֲעקֵדָ ה‬
ֶ ‫ּומָה‬
‫ ּכִי ִלּמֵד אֹותָ נּו‬,‫ׁשּלָנּו ְּבפֵרּוׁש זֶה ַה ַּמ ֲאמָר‬
ֶ ‫ ֹלא י ִ ְקׁשֶה ְל ִענְי ַן ַהּפֵרּוׁש‬, .‫כותב רבינו כאן שלעומת זאת במאמר המדרש אפשר לפרש כנ"ל שהרי מלמדנו שני ענינים גדולים כבסמוך‬
‫ ְועִם ּכָל זֶה ֻה ְק ְטנָה‬,‫ׁש ְּמ ָבאֵר וְהֹולְֵך‬
ֶ ‫ ִהּנֵה ְּבכָאן נַחְׁש ֹב ׁשֶ ְּכבָר ה ְֻרׁשֵית ְּבכְָך ּוכְמֹו‬,‫ וְַאף ׁשֶ ּזֶה ּפָׁשּוט וְֹלא ָהי ָה צ ִָריְך לִּמּוד‬,‫ׁש ֲאנַחְנּו ֹלא נַ ֲעׂשֶה ְּכ ַמ ֲעׂשֶה זֶה‬
ֶ ,‫ ָה ֶאחָד‬.‫ׂשּכֵל ִּבׁשְּתַ י ִם‬
ְ ‫מּוסַר ַה‬
‫ַּגֹורם ָלזֶה צ ִָריְך ְל ָהבִיא ַּכּפ ָָרה  יאכמאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה‬ ֵ ‫ׁשה‬ ֶ ‫ ָלמַדְ נּו‬,‫ּׁשנִי‬
ֵ ‫ ְו ַה‬.‫ ִּבכְבֹוד ׁשְ מָּה ֲאׁשֶר נִק ְָרא לָּה מֵָאז‬..

The questions raised by the author of the Akeidah which led him to say that this passage should not be interpreted in this manner (as which
will be explained below) do not apply with regard to our interpretation of this passage, for the passage teaches us two insights:
a) that one should not conduct himself in this manner – encroaching upon another’s domain. True, that is a simple concept and seemingly
need not be taught. Nevertheless, here, it is important to emphasize because one might think that license was given for the moon to do so, as
the passage continues. The passage teaches us that this behavior is unacceptable by showing that as a result of entering into the sun’s domain
the honor of the moon’s name was minimized.
b) that the one who causes such conduct requires atonement. 11That God, as it were, required atonement, since He structured the pattern of
the moon’s appearance in the sky as such that from time to time it appears in the day, entering the domain of the sun as it were. Tosfos Yom
Tov elaborates on this point further in the main text.

‫ ֹלא ָהי ִינּו י ְכֹולִים ְל ַהגְּדִ יל‬,‫ׁש ַמעְנּו עֹנֶׁש ַלּנִ ְכנָס וכו׳ ּב ְִרׁשּות‬
ָ ‫ ְואִּלּו ֹלא‬,‫ מִי ׁשֶ אֵין לֹו ְרׁשּות ְונִ ְכנָס לְתֹוְך ּתְ חּום ֲחבֵרֹו ַּכּמָה גָדֹול ָענְׁשֹו ִמּנְׂשֹוא‬,‫וְעֹוד מִּתֹוְך ּכְָך ָאנּו ְלמֵדִ ין ְּבקַל וָחֹמֶר‬
‫הָעֹנֶׁש ּכּולֵי הַאי עַל ַהּנִ ְכנָס ׁשֶֹּלא ב ְִרׁשּות‬.

Furthermore, from this narrative, we learn through a kal vechomer (a fortiori reasoning) that one who enters another person’s domain
without permission is deserving of punishment that is too great to bear. Had we not heard about the punishment visited on one who enters
another’s domain with permission, we would not know how serious it is to enter another’s domain without permission.

Section 1:2 ‫ב׳‬:‫א׳‬

‫ שהרי אין שייך ח"ו איזה טעות וכדומה למעלה‬,‫ ְואֵינֹו ֵכן יבסָ תּור ּבְ עַ צְ מֹו‬,‫ְאֹורה ׁשֶהּוא ַמ ֲאמָר סָתּור ְּב ַעצְמֹו‬ ָ ‫ ְונ ְִראֶה ִלכ‬,‫ ִענְי ַן ַהּג ְַרם ְל ִענְי ָן ַה ְּכנִיסָה ב ְִרׁשּות ׁשֶ ִהזְּכִיר ַּבעַל ַהּמִדְ ָרׁש‬,‫וְָא ְמנָם‬
‫ ומ"מ הכפרה היא על זה"הגרם" ונתינת המקום כביכול לטעות‬,‫ כי הטעות היתה מצד שהלבנה טעתה בצווי השי"ת‬.‫ וְאֵ ינֹו כֵ ן‬.‫עד שנאמר שניתן רשות ללבנה ליכנס בתחום חבירו‬
‫ נ ֹא ַמר  יגתוכן דברי רבינו‬.‫ ּכִי נְדַ קְּדֵ ק ּתְ ִחּלָה הֵיכָא ְרמִיזָא ַהּג ְַרם אֹו ה ְָרׁשּות‬..)‫בדברי הקב"ה (וכל זה עשה הקב"ה כדי ללמד ענין זה כמה חמור ענשו של הנכנס לתחומו של חבירו‬
‫ לעומתו הפסוק שמתאר את"תליית" המאורות ברקיע‬,‫ נאמר שהמאור הגדול הוא לממשלת היום והמאור הקטן לממשלת הלילה‬,‫ שבפסוק המתאר את"עשיית" המאורות‬:‫להלן‬
‫ָָארץ‬
ֶ ‫ּׁש ָמי ִם ְל ָהאִיר עַל ה‬ ָ ‫ּׁשּכָתּוב (שם פסוק יז–יח) " ַוּי ִּתֵן אֹותָ ם אֱֹלהִים ּב ְִרקִי ַע ַה‬ ֶ ‫ׁשּמַה‬ ֶ .‫ שם כולל את ממשלת שניהם ביחד כלומר שיש זמן ששני המאורות ישמשו כאחד‬,‫השמים‬
‫ׁשט ָָרם ׁשֶל אֵּלּו‬ְ ‫ׁשלָה ּו ִמ‬
ָ ‫ ֶאּלָא י ֹאמַר עַל ַה ֶּמ ְמ‬,‫ׁשה ֲֵרי ַה ֶהבְּדֵ ל מֹונֶה ִּב ְפנֵי ַעצְמֹו‬
ֶ ,‫ׁשּכָתּוב " ְו ִלמְׁש ֹל" אֵינֹו ִמּסֵדֶ ר ַה ַהבְּדָ לָה‬
ֶ ‫ׁשּזֶה‬ ֶ ‫ׁשמָע וַּדַ אי‬ ְ ‫ׁש ַּמ‬
ֶ ,"‫ְו ִלמְׁש ֹל ּבַיֹום ּו ַב ַּליְלָה ּו ְל ַהבְּדִ יל וגו׳‬
,‫ ְו ָהי ָה אִם ּכֵן ֵמה ָָראּוי ְל ַקּצֵר ְו ִלכְֹלל וְלֹומַר‬.ָ‫ָָארץ ְולַּדָ ִרים ָעלֶיה‬
ֶ ‫ ֶאּלָא עַל ה‬,‫ׁשלָה ֹלא עַל הַּיֹום נֶ ֱאמַר וְֹלא עַל ַה ַּליְלָה‬ ָ ‫ׁש ַה ֶּמ ְמ‬
ֶ ,‫ הֵיאְַך י ֹאמַר ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ ְוי ִ ְקׁשֶה ְלפִי זֶה‬.‫ַהּמְאֹורֹות‬
‫ מַה ּׁשֶ אֵין ּכֵן ּכָאן‬,‫ׁש ָהי ָה י ָכֹול ְל ָכ ְללָם‬
ֶ ‫ָָארץ עַד‬ֶ ‫ׁשעַל ה‬ ֶ ‫ֶָארה‬
ָ ‫ ִהּנֵה ׁשָם ֹלא נֶ ֱאמַר ַהה‬,"‫ׁשלֶת הַּיֹום וגו׳‬ ֶ ‫ ׁשֶַאף עַל ּפִי ׁשֶ ּמִתְ ִחּלָה ָאמַר (פסוק טז) " ְל ֶמ ְמ‬."‫ָָארץ‬ ֶ ‫" ְל ָהאִיר ְו ִלמְׁש ֹל עַל ה‬.

Nevertheless, the concept that the one who causes someone to enter another’s domain with permission requires atonement mentioned by the
Midrash seems to be self-contradictory.12If God created the sun and the moon in a manner that the moon would enter the sun’s domain, why
would He require atonement for the moon’s action? In truth, however, this is not so. To explain: When we search for the first place the
concept of causation and license are mentioned, it appears to be the verses, 13Bereishis 1:17-18. “God placed them in the expanse of the
heaven to radiate light upon the earth, to rule during the day and during the night, and to make a distinction between light and darkness.”
From the verses, it is clearly evident that although the phrase “to rule” is used, “ruling,” i.e. exercising authority, is not an element of the
distinction that is made, because making a distinction is mentioned separately in the verse. Instead, the term “to rule” refers to the
sovereignty and dominion of these luminaries. A question thus arises: Why does the verse mention ruling “over the day and over the night”?
14
Although we originally translated the Hebrew words, limshol bayom u’valaylah as, “to rule during the day and during the night,” this
phrase can also be translated as, “to rule over the day and over the night.” Tosfos Yom Tov is basing his question on this second
interpretation. The sun and the moon are not ruling over the day or over the night; they rule over the earth and its inhabitants. Therefore, it
would have been appropriate to use less words, and say, “to radiate light and rule over the earth.” True, the verse preceding these verses also
mentions15Ibid. 1:16. “to rule the day.” Nevertheless, that verse did not mention radiating light upon the earth. Hence, the two concepts could
not be coupled in that verse. In contrast, in this verse, it would have been possible to do so.

‫ ָא ְמנָם‬,‫ׂשּי ָה‬ִ ‫ׁשעִם ׁשֶ ּכְָך ָהי ְתָ ה ָה ֲע‬

ֶ "‫ׁשלֶת ַה ַּליְלָה‬ ֶ ‫ׁשלֶת הַּיֹום וגו׳ ְל ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ׁשּמַה ּׁשֶָאמַר (שם) " ַוּיַעַׂש וגו׳ ְל ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ הּוא ְל ָבאֵר‬,"‫ ׁשֶָאמְרֹו " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ּדֹורׁש ַּבעַל ַמ ֲאמָר ַהּלָז‬ ֵ ‫ּו ְלפִיכְָך‬
,‫ׁשלָה הַּז ֹאת הָָאמּור ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬ ָ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ּלֹו ַה ֶּמ ְמ‬
ֶ ‫ ֶאּלָא ׁשֶֹּלא בָא מְפ ָֹרׁש אִם ַה ְּמ ֻכּוָן עַל ֶאחָד ֵמהֶם‬.‫ׁשנֵיהֶם יַחַד ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬
ְ ‫ׁשלָה ִל‬
ָ ‫ׁשּי ֵׁש ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ַהּנְתִ ינָה ׁשֶַאחַר ּכְָך ּב ָָרקִי ַע ָהי ָה ְּב ִענְי ָן‬
‫ ּכִי ִמ ְקצָת מִן הַּיֹום אֹו ִמ ְקצָת מִן ַה ַּליְלָה יִׁשְוּו יַחַד‬,‫ ֹלא ּכָל ַה ַּליְלָה וְֹלא ּכָל הַּיֹום‬,‫ עִם ּכָל זֶה‬,ַ‫ּׁשמֶׁש ְו ַה ַּליְלָה ַלּי ֵָרח‬ ֶ ‫ׁשּיֻחַד הַּיֹום ַל‬
ֶ ‫ׁשעִם‬ֶ ,‫ׁש ַה ְּמ ֻכּוָן ּגַם עַל ׁשְ נֵיהֶם‬ ֶ ‫ אֹו‬,‫ׁש ִּכּוֵן ֵאלָיו‬ֶ ‫ ְואֵיזֶהּו‬.

For this reason, the author of this Midrashic passage postulates that the statement, “to rule during the day and the night,” explains the
previous verse, “God made the two great luminaries; the great luminary to rule the day, and the small luminary to rule the night.” True, God
originally made the luminaries, each one with a separate dominion. When, however, God “placed them in the expanse of the heaven,” He
allowed for the possibility that both luminaries would rule together, during the day and during the night. Nevertheless, the verse does not
explicitly state whether the intent was that one of them would be ruling during the day and during the night, nor does it specify which one
would be given this sovereignty. Perhaps the intent was that both luminaries were given sovereignty to rule during the day and during the
night. True, the day was allotted to the sun and the night to the moon. Even so, it could be said that neither the entire night nor the entire day
was allotted to either one, and so the luminaries would share dominion during part of the day and part of the night.

‫ ושוב כוונה מיוחדת אחרת באופן וסדרי שמושן‬,‫ שיש כוונת מכוון אחת בעצם בריאתם‬,‫ּו ְכבָר נִ ְמ ָצאִים מִּדְ ָרׁשִים ַרּבִים יד רבינו מביא להלן כמה דוגמאות מדברי חז"ל לענין זה‬
‫ ֲאנִי הּוא‬,"‫ " ֲאנִי אֵל ׁשַּדַ י‬:)‫ ּכְמֹו ׁשֶָאמְרּו (ּב ְֵראׁשִית ַרּבָה ּפ ֶֶרק ה‬.‫ׁש ַהּנִב ְָראִים ּבְו׳ יְמֵי ב ְֵראׁשִית ָהי ָה ָלהֶם ְּב ַע ְצמָם ִענְי ָן ְמ ֻכּוָן‬
ֶ ‫ׁשה ְִרחִיבּו לֹומַר‬
ֶ ‫ ַל ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬.‫בעולם‬
‫ָָארץ נִמְּתָ חִים וְהֹו ְלכִים‬
ֶ ‫ׁש ַמי ִם ו‬
ָ ‫ הָיּו‬,‫ ׁשֶ אִּלּולֵי כֵן‬,‫ׁשֶָאמ ְַרּתִ י לְעֹו ָלמִי ּדַ י‬.

There are many Midrashim from our Sages that emphasize that the creation during the Six Days of Creation had a unique purpose, but the
present form of certain entities is different.16Tosfos Yom Tov is explaining that just as the sun and the moon were created with a particular
potential but afterwards, as they were placed in the heaven to function, that potential was adapted somewhat, so too we find other examples
where the fundamental potential of a created being was modified so that it could function in a structured world. For example, on the
verse,17Bereishis 17:1. “I am the Almighty Shaddai,” our Sages commented,18Bereishis Rabbah 5:8. “I am He who told My world
‘enough.’”19God’s name Shaddai can be read as she-dai, “that is enough”. Thus, the Midrash is explaining that the verse in Bereishis, “I am
the Almighty Shaddai,” should be understood as meaning, “I am the Almighty She-dai, He Who told the world ‘enough’.” Had He not done
so, the heavens and the earth would be endlessly expanding. 20I.e., when they were created, heaven and earth had the potential to endlessly
expand. However, God limited that potential.

‫ ְונַ ֲעׂשֵית ֲע ָמקִים ֲע ָמקִים עַל‬,‫ָָארץ‬ֶ ‫ ה ִָרים ּוגְבָעֹות נִתְ ּפ ְָרדּו עַל ְּפנֵי כָל ה‬,"‫ׁשּיָצָא הַּדָ בָר ִמּפִי ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא "יִּקָוּו ַה ַּמי ִם‬ ֶ ‫ ְּכ‬,)‫וְָאמְרּו עַל ַה ַּמי ִם (ּפ ְִרקֵי ַרּבִי ֱאלִי ֶעזֶר ּפ ֶֶרק ה ַעּי ֵן ׁשָם‬
‫ עַד ׁשֶ ָּגעַר ָּבהֶן ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ּו ְכ ָבׁשָן וכו׳‬,‫ָָארץ ְּכבַּתְ ִחּלָה‬
ֶ ‫ ִמּי ַד נִתְ ּגָאּו ַה ַּמי ִם ְועָלּו ְלכַּסֹות אֶת ה‬."‫ "ּו ְל ִמ ְקוֵה ַה ַּמי ִם ק ָָרא יַּמִים‬,‫ ְונִתְ ַּג ְלּגְלּו ְונִקְּוּו ַה ַּמי ִם ׁשָם‬,‫ּתֹוכָּה ׁשֶל א ֶֶרץ‬.

And with regard to the water, the Sages stated:21Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 5; consult that source. When the utterance,22Bereishis 1:9. “Let
the waters be collected,” was pronounced by the Holy One, blessed be He, the mountains and the hills separated 23The wording in the
standard published text of Pirkei d’Rabbi Eliezer differs slightly. over the surface of the earth and a series of valleys were made reaching the
depths of the earth. The waters naturally flowed into them and were collected there, as indicated by the verse, 24Bereishis 1:10. I.e., at first
there was one watery mass. After God commanded the water to be collected, these valleys were made, and the watery mass was separated
and collected into separate seas. “He called the gathering of the water, seas.” Immediately thereafter, the waters rose up in pride and sought
to cover the earth as was their original state until the Holy One, blessed be He, rebuked them and subdued them.

,‫ ְוהִיא ֹלא ָעׂשְתָ ה כֵן‬.‫ מַה ַהּפ ְִרי נֶ ֱאכָל ַאף ָהעֵץ נֶ ֱאכָל‬,"‫ ׁשֶָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא "עֵץ ּפ ְִרי עֹׂשֶה ּפ ְִרי‬.‫ ָעב ְָרה עַל ַהּצִּוּוי‬,"‫ָָארץ ּדֶ ׁשֶא‬
ֶ ‫וְעֹוד ָאמְרּו (ּב ְֵראׁשִית ַרּבָה שם) "וַּתֹוצֵא ה‬
‫ ּפ ְִרי נֶ ֱאכָל ְואֵין ָהעֵץ נֶ ֱאכָל וכו׳‬,"‫ָָארץ ּדֶ ׁשֶא עֵץ עֹׂשֶה ּפ ְִרי‬
ֶ ‫ ֶאּלָא "וַּתֹוצֵא ה‬.

Similarly, our Sages25Bereishis Rabbah 5:9. commented on the verse,26Bereishis 1:11. “Let the earth produce vegetation,” that the earth
violated God’s command. The Holy One, blessed be He, commanded the earth to sprout forth “fruit trees that yield fruit,” implying that the
actual tree would be able to be eaten. The earth did not do this. Instead, “the earth produced vegetation… trees yielding fruit,” 27Ibid. 1:12. the
fruit was edible, but the tree was not edible.

‫ׁשּכָתַ ב‬
ֶ ‫ ּוכְמֹו ׁשֶ ִהזְּכִירּו ַּבאֲדָ מָה ׁשֶ ּנִתְ ַק ְּללָה כו׳ עַל ָעב ְָרּה ַהּצִּוּוי ּכְמֹו‬,‫ׁשּנֶ ֶענְׁשָה עַל ָעב ְָרּה אֵיזֶה ִענְי ָן‬
ֶ ‫ ָלמַדְ נּו‬,‫קְראָּה ״ּגָדֹול״‬
ָ ‫ּׁש ָּפגַם ַּבּי ֵָר ַח ְלק ְָראָּה ״ ָקטָן״ ַאחַר ׁשֶ ְּכבָר‬
ֶ ‫ַאף ּכָאן מִּתֹוְך מַה‬
‫רׁשִ״י ז״ל‬.ַ

In this instance as well, from the fact that Scripture demeaned the moon by calling it “small” after first calling it “great,” the Midrash
understands that the moon violated God’s intent, just as the earth was cursed because it violated a Divine command, as Rashi states.28See
Rashi’s commentary to Bereishis 1:11.

‫ׁשלְּתֹו ּגַם ַּבּגְבּול ׁשֶל‬

ַ ‫ׁש ֶאחָד י ִ ְהי ֶה ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ ַהי ְנּו אֹו ִמ ְקצָתֹו אֹו‬,‫ׁשּיִהְיּו יַחַד ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬
ֶ ‫הֹורָאה‬
ָ ‫ ׁשֶהּוא‬,"‫ ׁשֶָאמְרֹו " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ ַהּמִדְ ָרׁש ַהּנִזְּכָר ִחּפֵׂש ּו ָמצָא זֶה ׁשֶָאמ ְַרנּו‬,‫עַל ּכֵן‬
,‫ָָארץ‬
ֶ ‫ׁשהִיא ַּב ַּליְלָה מִּתַ חַת ל‬ ֶ ‫ ַאף‬,‫ ּו ְלפִיכְָך‬.‫ָָארץ‬ֶ ‫ וְהּוא ְּבמַה ּׁשֶ הִיא ּגְדֹולַת הַּגּוף ְּב ַכּמָה מִן ה‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ׁש ַה ְּמ ֻכּוָן ָהי ָה עַל ַה‬
ֶ ‫ ְו ִהּנֵה סֹובֵר ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬.‫ּׁשנִי ּכָל הַּיֹום אֹו ּכָל ַה ַּליְלָה הַהּוא‬
ֵ ‫ַה‬
‫ׁשכֶת ּומֹונַעַת הָאֹור‬ ֶ ‫ָָארץ ַמ ְח‬
ֶ ‫ ֶאּלָא ׁשֶ ּצֵל ה‬,‫ָָארץ ּגַם ּכֵן‬ֶ ‫ִירה ִמ ַּמעַל ל‬ ָ ‫ָָארץ ְמא‬ ֶ ‫ּׁשטַח ה‬ ֶ ‫ׁשהִיא ּגְדֹולָה ּומִתְ ַר ֶחבֶת ִמ‬
ֶ ‫ מִּתֹוְך‬.

Therefore, the Midrash sought to find a matter in which the moon deviated from God’s intent and it focused on the point we mentioned, that
“to rule during the day and during the night” is a directive that the sun and the moon should function together during the day and the night.
As we mentioned before, there are two possible explanations for this: a) that they should function together for part of the time, or b) that one
should have sovereignty even in the domain of the other, also ruling the entire day or the entire night. The author of the Midrash maintains
that the intent that one of the luminaries was given sovereignty in the time allotted to the other refers to the sun because it is many times
larger than the earth. Thus, even at night when the sun is found below the earth’s horizon, its light shines around the earth, since it is larger
than the sphere of the earth. Nevertheless, the sun is not visible because the shadow of the earth blocks its light and causes darkness.

.‫ׁשח ֲִרית וְיֹוצֵא ע ְַרבִית‬ ַ ‫ׁשּמֵׁש ּכְלּום ֶאּלָא נִ ְכנָס‬ ַ ‫ וִילֹון אֵינֹו ְמ‬,‫ׁש ְבעָה ְרקִיעִים הֵם ְואֵּלּו הֵן׃ וִילֹון וכו׳‬ ִ ‫) ׁשֶָאמַר‬:‫ (חגיגה יב‬,‫ּדֹורׁשִין‬ ְ ‫ ְּבפ ֶֶרק אֵין‬,‫ׁשּזֶהּו ַּכ ָּונַת ֵריׁש ָלקִיׁש‬
ֶ ‫ְו ֶאחְׁש ֹב ֲאנִי‬
‫ׁשח ֲִרית לְתֹוְך‬ ַ ‫ ׃ נִ ְכנָס‬.‫ ועיין עוד בהערה הבאה‬.‫ ועיין ביאורי הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק ג סוף אות מו‬.'‫ּופ ֵֵרׁש ַרׁשִ"י טו עיין מהרש"א (ח"א שם ד"ה וילון) שהאריך בפירש"י ותוס‬
‫ ּו ַמ ְּסקִי׃ נִ ְכנָס‬,‫ הֵיאְַך נ ְִראֶה הַּכֹו ָכבִים כו׳‬,)‫ ְו ִהקְׁשּו הַּתֹוסָפֹות (שם ד"ה נכנס‬.‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬.‫ ַוה ֲֵרי הָעֹולָם חָׁשּוְך‬,‫ יֹוצֵא ע ְַרבִית מִּתִ יקֹו ּומִתְ ַּפּׁשֵט ְל ַמּטָה מִן הָאֹור‬.‫ ְוהָאֹור נ ְִראֶה‬,‫ּתִ יקֹו‬
‫ פי' רש"י לתוך תיקו וממילא‬:‫ וז"ל השפת אמת‬,'‫ ּו ְלכְָך הַּכֹו ָכבִים נ ְִראִים טז המפרשים הרבו לתמוה בפירוש דברי התוס‬,‫ וְיֹוצֵא ע ְַרבִית מִן הָעֹולָם‬.‫אֹורה יֹוצֵא‬ ָ ‫ ּו ִמּמֶּנּו‬,‫ׁשח ֲִרית ּבָעֹולָם‬ ַ
‫ לכן‬.‫ וכן הקשה בטורי אבן‬,‫ דהא האור מן השמש‬,‫ ונראה דבלא"ה תמוה‬.‫ ומאי קאמר דאינו משמש כלום‬,‫ וקשה דא"כ משמש טובא‬,‫האור יוצא ותוס' פי' דנכנס בעולם לכן יש אורה‬
‫ ואף על גב‬,‫ ועי"ז יכולין לקבל אור השמש‬,‫ לכן גם לשיטת התוס' אינו משמש רק להסתיר רוב האורה‬,‫נראה לפרש דאין העולם יכול לקבל אור השמש רק ע"י פריסת הוילון‬
‫ לולא דבריהם נ"ל לפרש באופן‬,‫ וגם המהרש"א שבהערה הקודמת כתב‬.‫ ומאיר גם באמצעית הוילון עכ"ל‬,‫דעננים מכסין הכוכבים אבל השמש שאורו רב אינו מתכסה ע"י העננים‬
‫ נ ְִראֶה ׁשֶהּוא ַהּצֵל ַה ַּמ ְחׁשִיְך יזכלומר צל כדור הארץ‬..‫ ועפי"ז נתיישב מה שהקשו הנ"ל‬,‫ שהכוונה בוילון הוא על צל כדור הארץ‬,'‫ והנה רבינו דרך מיוחדת לו לפרש דברי התוס‬.‫אחר‬
.‫ כך צל הכדור מסתיר קרני השמש שלא יאירו בלילה מעל הארץ אלא בחצי הכדור למטה‬,‫ וַהֲ רֵ י הּוא ּכְ מֹו הַ ּוִילֹון שתפקידו להיות מסך מסתיר‬.‫שהוא מתפשט יותר מגוף הכדור‬
‫ וכנ”ל שהכונה לצל‬,‫ וְיֹוצֵ א עַ רְ בִ ית מֵ עַ ל לָ ָארֶ ץ‬,‫ ּומַ חְ ׁשִ יְך ׁשָ ם‬- ‫ הוילון הוא בשחרית נכנס למטה כדי שיאיר השמש למעלה אבל לא למטה מן הארץ‬,‫ְונִכְ נַס ׁשַ חֲ רִ ית לְ מַ ּטָ ה מִ ן הָ ָארֶ ץ‬
‫ׁשאֵינֹו ֶאּלָא‬ ֶ ,‫ָָארץ ּו ַמ ְחׁשִיְך ׁשָם‬
ֶ ‫ וְיֹוצֵא ע ְַרבִית ֵמעַל ל‬,‫ָָארץ ּו ַמ ְחׁשִיְך ׁשָם‬ ֶ ‫ׁשח ֲִרית ְל ַמּטָה מִן ה‬ ַ ‫ ַוה ֲֵרי הּוא ּכְמֹו ַהּוִילֹון ְונִ ְכנָס‬, .‫הכדור ובערבית הוא מעל הכדור כדי להחשיך על הארץ‬
‫ׁש ַּמ ֲאפִילִים‬ֶ ‫ עִם‬,‫ּׁשמֶׁש ּו ְפ ֻעּלָתֹו‬
ֶ ‫ ּכְמֹו ׁשֶֹּלא י ִ ְמנְעּו ֶה ָעבִים ּכ ֹ ַח ַה‬,‫ׁשטָרֹו‬
ְ ‫ׁשלְּתֹו ּו ִמ‬
ַ ‫ ֲאבָל ֹלא ִמ ְּפנֵי כֵן י ִ ְמנַע ֶמ ְמ‬,‫ׁש ַהּצֵל מֹונֵ ַע אֶת הָאֹור‬ ֶ ‫ ׁשֶַאף עַל ּפִי‬,‫ ְונִ ְמצָא‬.‫ ְונ ְִראִין הַּכֹו ָכבִים‬,‫צֵל ְּב ָע ְלמָא‬
‫ָאֹורה ְּב ִמ ְקצָת‬ָ ‫ּו ַמ ְחׁשִיכִים ּגַם ּכֵן ה‬.

I maintain that Reish Lakish alluded to this concept with his statement in Tractate Chagigah:29Chagigah 12b. “There are seven heavens: The
first is Vilon30In modern Hebrew, vilon means “curtain.”… Vilon serves no function. It enters in the morning and departs in the evening.” In
his commentary, Rashi explains: “It enters in the morning – In the morning, Vilon enters its sheath, allowing light to be seen.31According to
Rashi, the vilon is like a curtain which when it emerges, prevents light from reaching the world. And departs in the evening – In the
evening, Vilon departs from its shield and spreads below the light, causing the world to become dark.” Tosafos questions Rashi’s statements,
asking: If Vilon prevents light from reaching the earth, how are the stars visible? Tosafos, therefore, offers a different interpretation: In the
morning, Vilon emerges into the world, and light becomes visible from it. At night, Vilon departs from the world. Therefore, the stars become
visible. Thus, it appears that Tosafos interprets vilon as a shadow which causes darkness,32With this explanation of Tosafos’ explanation,
Tosfos Yom Tov is equating the vilon with the shadow of the earth. like a curtain. In the morning, it enters below the earth and causes
darkness there and in the evening, emerges above the earth and causes darkness there. Nevertheless, since vilon is only a shadow, the stars
are visible. Thus, although the shadow prevents the sun’s light from being seen, it does not stand in the way of the sun’s sovereignty and rule.
This is comparable to the clouds, which do not hold back the power of the sun and its effect on the earth even though they obscure and dim
the light of the sun somewhat.

Section 1:3 ‫ג׳‬:‫א׳‬

,‫ׁש ַּמ ֲעמָדָ ּה ֹלא ָהי ָה ּבְאֹפֶן ׁשֶּתִ ְהי ֶה נ ְִראֵית ִמ ְקצָת יֹום ׁשַ ח ֲִרית ְוע ְַרבִית‬
ֶ ‫ ְועִם‬.ָ‫ ּכֵן ְּבגַ ֲאוָתָ ּה ׁשֶל ַהּי ֵָר ַח ִּכ ְּונָה ַה ְּמ ֻכּוָן ֵאלֶיה‬,‫ׁשּנִתְ ּגָאּו ו ְָרצּו ַלחֲז ֹר ּו ְלכַּסֹות הָעֹולָם‬
ֶ ,‫ָא ְמנָם ּכֵן ַהּי ֵָר ַח ּכְמֹו ַה ַּמי ִם‬
‫ וְֹלא ִב ְּטלָּה‬,‫ ָא ְמנָם ֹלא גָעַר ּבָּה‬.‫ׁשמָּה‬ ְ ‫ ָאז ָּפגַם ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא אֶת‬,"‫ ְו ִקּיְמָה ְּב ַע ְצמָּה ַמ ֲאמָר " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ וְאּולַי נִתְ ק ְָרבָה לְאֹור ַה‬,‫עִם ּכָל זֶה ׁש ְִר ְּבבָה קֹומָתָ ּה‬
‫ ָלכֵן ִהּנִיחָּה ְּב ַמ ָּצבָּה‬,‫ׁשנֵיהֶם אֹו ֶאחָד ִּב ְלבָד‬
ְ ‫ אִם ּגַם‬,‫ַּגֹורם ְּבמַה ּׁשֶֹּלא פ ֵֵרׁש ְלהֶדְ י ָא מִי י ִ ְהי ֶה הַּמֹוׁשֵל‬ ֵ ‫ וְהּוא י ִתְ ּב ֵָרְך ָהי ָה ה‬,‫ׁש ָהי ָה לָּה ּפִתְ חֹון ּפֶה‬ ֶ ‫ׁש ִּמּכֵיוָן‬
ֶ .‫ׁש ָּגעַר ַּב ָּמי ִם‬
ֶ ‫ׁשבְּתָ ּה ּכְמֹו‬ ַ ‫ִמ ַּמ ְח‬
‫הַהּוא‬.

Despite the sun having been given sovereignty, the moon conducted itself like the water mentioned above. 33I.e., as mentioned in the passage
from Pirkei d’Rabbi Eliezer cited above. Just as the water rose up in pride and sought to return and cover the entire earth as it had before, so
too, the moon in its pride interpreted the Divine charge to give sovereignty to one of the luminaries in both the day and the night as directed
toward itself. Although the moon was not made in a manner that would permit it to be visible during part of the day and during the evening,
nevertheless the moon still thrust itself forward and perhaps approached the light of the sun so that it would “rule during the day and the
night.” Therefore, the Holy One, blessed be He, demeaned its name. Nevertheless, God did not rebuke the moon as He did the water, nor did
He nullify its thought, because the moon had room for justification: it could have claimed that God was the cause of its actions in that He did
not explicitly clarify which of the luminaries would be the one that would rule both during the day and the night, or whether both of them
would. Therefore, God left the situation as it was, without undoing the moon’s initiative.
 .‫ עַד ׁשֶּתִ ְהי ֶה נ ְִראֵית ּכָל הַּיֹום‬,‫ ָהי ְתָ ה הֹו ֶלכֶת ּומִתְ ק ֶָרבֶת‬,"‫קֹוראָּה " ָקטָן‬ ְ ‫ׁש ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ָהי ָה‬
ֶ ‫ לּולֵא‬,‫ׁשּכֵן ּגַם ּכָאן‬
ֶ ,‫ י ֵׁש לֹומַר ׁשֶהּוא ְּכ ִענְי ָן ׁשֶָאמ ְַרּתִ י לְעֹו ָלמִי ּדַ י כו׳ ּכְדִ ְלעֵיל‬,‫ְואִי נַּמִי‬
‫ וְהּוא י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ׁש ְמעָה ָאמְרֹו י ִתְ ּב ֵָרְך " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה" ִּבסְתָ ם‬
ָ ‫ הֹואִיל ְו‬,‫ָזֹורה‬
ָ ‫ ּו ִמּכָל מָקֹום לְָאחֹור ֹלא נ‬.‫ ְו ָעמְדָ ה ַּב ֲאׁשֶר הִיא ׁשָם‬,‫ ּתֵ חַת ּבָּה ּכְמֹו גְע ָָרה‬,"‫ׁשּק ְָראָּה ְּבׁשֵם "קָ טָן‬ ֶ ‫ּומֵָאז‬
‫ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי‬,‫ לֵאמ ֹר‬,‫ ִּבּקֵׁש ִלמְצֹוא ּדְ בַר ֵחפֶץ ְל ַפּי ֵס ַה ְּל ָבנָה‬,‫ַּגֹורם‬ ֵ ‫ וְהּוא ָהי ָה ה‬,"‫ׁשּק ְָראָּה "קָ טָן‬ ֶ ‫ ּכִי אִם ַאף ּגַם ז ֹאת עַל‬,‫ ֹלא ִמ ְּלבַד ׁשֶֹּלא ֱהׁשִיבָּה ָאחֹור‬,‫ ׁשְמֹו‬.

Alternatively, it is possible to say that, as explained above, in the interpretation of the Midrash that states,34Bereishis Rabbah 5:8. “I am He
who told My world ‘enough,’” had God not called the moon “small,” it would have continued to proceed and approach the status of the sun
to the extent that it would be visible throughout the day. Calling the moon “small” affected it as a rebuke would, and caused it to halt and
remain in its immediate position. Nevertheless, the moon did not return to its initial state, since it had specifically heard God say that the
luminaries should rule “during the day and the night.” Even though He called the moon “small,” God also did not force the moon to return to
its initial state, for He had been the cause for its act. Indeed, as reflected in the words, “Bring an atonement offering for Me,” God sought to
find a way to appease the moon.

‫ׁש ֲהבִיאֹותִ יו‬ ֶ ‫ ּכִי ׁשָם ּפ ֵֵרׁש ּבֹו ּגַם ה ִָרי״ף עַל זֶה ַהּלָׁשֹון ּכְמֹו‬.‫ זֶה י ִ ְהי ֶה מְקֹום ּבֵאּורֹו ּבְסֹוף ַה ַּמ ֲאמָר ּדְ פ ֶֶרק אֵּלּו ט ְֵרפֹות‬,"‫ ְוגַם " ָעלַי‬,"‫ ׁשֶָאמַר " ַּכּפ ָָרה‬,‫ ְו ַהּלָׁשֹון הַּדָ חּוק‬,‫ְו ִענְי ַן ַהּפִּיּוס ַהּזֶה‬
‫ ְּב ֶעז ְַרת ה' י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ וְאֹודִ י ַע ּדַ עְּתִ י‬,‫ ַואֲדַ קְּדֵ ק עַל ּפֵרּוׁשֹו‬,‫ ְל ַמ ְעלָה‬.

The appeasement granted the moon – and the difficult wording used by our Sages who speak of “atonement” and it being “for Me” – will be
explained at the end of the passage from Chulin cited above. There, I will focus on the interpretation advanced by Rabbeinu Yitzchak Alfasi
mentioned above, and make known my understanding of it.

‫ ׁשֶ ָּסב ְָרה ׁשֶ ּנִּתַן לָּה ְרׁשּות‬,‫ׁשבָה ׁשֶל ַה ְּל ָבנָה‬
ָ ‫ ַהי ְנּו ְּכפִי ַה ַּמ ֲח‬,‫ׁשּנִ ְכנַס ּב ְִרׁשּות כו׳‬
ֶ ‫ מָה אִם זֶה‬,‫ וְָאמַר‬:

The passage in Bereishis Rabbah then concludes with an ethical lesson: “Now, if the moon entered the sun’s domain with license from
God…,” alluding to the idea that the moon thought it was acting with license. 35The ethical lesson is, the Midrash proceeds to state, that one
should be careful not to enter the domain of another person.

Section 1:4 ‫ד׳‬:‫א׳‬

‫ ּבְדִ ב ְֵרי‬,‫ ַה ַּמ ֲאמָר ׁשֶ ַה ְּל ָבנָה נִ ְכנֶסֶת ָהי ְתָ ה ּבִתְ חּומָּה ׁשֶל ַה ַחּמָה‬,‫ׁש ִּכּוְנּו לֹו ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬
ֶ ‫ ֶאחְׁש ֹב ְל ַה ְמלִיץ עַל ָה ִענְי ָן זֶה‬,‫ַו ֲאנִי ט ֶֶרם וְק ֹדֶ ם ׁשֶ ֶא ָּכנֵס ְּבבֵאּור ַמ ֲאמָר ׁשֶַאח ֲֵרי זֶה‬
‫ְדֹורי ֶהן יח לדעת מפרשי התנ”ך מתפרש מקרא זה על הנס שאירע בימי‬ ֵ ‫ ִּבמ‬,‫ ְוגַם ַרׁשִ״י ּפ ֵֵרׁש‬,‫ׁשאֵין בה״א ַמּפִיק‬ ֶ ‫ ְועִם הֱיֹות‬."‫ׁשמֶׁש י ֵָר ַח ָעמַד זְ ֻבלָה‬ ֶ " ‫ ׁשֶָאמַר‬,)‫ַהּנָבִיא ַּב ֲחבַּקּוק ג׳ (יא‬
‫ אולם רבינו מבאר כמה דיוקים וייתורים‬,‫ ופירוש “זבולה” הוא מדור השמש והירח שעמדו במקומן על פי דברי הנביא‬,‫יהושע שאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון‬
‫ ּופ ְֵרׁשּו ָה עַל‬,‫ ּכָל ּתֵ בָה ׁשֶ ּצ ְִריכָה למ״ד ּבִתְ ִחּלָתָ ּה ֵהטִיל לָּה ה״א ּבְסֹופָּה‬, .’‫ ודורש באופן אחר בעניינו שהירח עמד בזבול (מקום וגבול) השמש וכו‬,‫שבהמקרא שאומרים דרשני‬
‫ זְ ֻבלָה הַה״א‬,"‫ּׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ּׁשמֶׁש ַּב ֲחצִי ַה‬ ֶ ‫ ּכְמֹו ׁשֶָאמַר " ַוּיַעֲמ ֹד ַה‬,‫ׁשהֵם זְבּול ּומָעֹון ָלהֶם‬ ֶ ,‫ּׁש ַמי ִם‬ָ ‫ׁש ַע כו׳ זְ ֻבלָה ַּב‬ֻ ‫ׁשמֶׁש י ֵָר ַח ְּב ִמ ְל ֶחמֶת י ְהֹו‬
ֶ ,‫ וְַאף ה ַָרדַ ״ק ּכָתַ ב‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ִמ ְל ֶחמֶת גִבְעֹון ּכְתַ ְרּגּומֹו‬
‫ ִמּכָל‬,‫ ְואִם ּכֵן הַה״א נֹו ֶספֶת‬."‫ׁשּכָתּוב " ַוּנַ ַח ְלמָה כו׳ ְּב ַליְלָה ֶאחָד‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ׁשּכֵן ַליְלָה ּגַם ּכֵן לָׁשֹון זָכָר‬ ֶ ,‫ׁשאֵין הה״א סִימָן ַהּנְ ֵקבָה‬ ֶ ,‫ ּוכְלֹומַר‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ ּכִי ַה ִּמּלָה ִמ ְּלעֵיל‬,‫נֹו ֶספֶת ּכְה״א ַליְלָה‬
‫ ׁשֶרֹוצֶה‬,"‫ׁש ָעמַד י ְכֹולִין ִלּפָתֵ ר ּכְמֹו "ּבָנֹות ָצעֲדָ ה‬ ֶ ‫ וְַאף‬.‫ ְוגַם ָהי ָה לֹו לֹומַר ׳ ָעמְדּו׳‬,‫ׁש ָהי ָה לֹו לֹומַר ׳ ְוי ֵָרחַ׳ ּבְוא״ו‬ ֶ ,‫ ְוכֵן י ֵׁש לְדַ קְּדֵ ק‬.‫מָקֹום ְלפִי ּדֶ ֶרְך ַהּמִדְ ָרׁשִים נִדְ ָרׁשִים הַּנֹוסָפֹות ּגַם ּכֵן‬
‫ לֹומַר מַה‬,‫קְריָאה‬ ִ ‫ הּוא ּכְמֹו‬,‫ּׁשמֶׁש׳ הָָאמּור ּכָאן‬ ֶ ‫ ְו ָלזֶה ֲאנִי אֹומֵר ׁשֶ׳‬.‫ ָלּמָה ֹלא ּכָתַ ב ָעמְדּו‬,‫ַּדֹורׁש לִדְ רֹוׁש‬ ֵ ‫ ִמּכָל מָקֹום י ָכֹול ה‬.‫ּׁשנַי ִם אֵּלּו‬ ְ ‫ ָעמַד ּכָל ֶאחָד ִמ‬,‫ ּכְָך ּכָאן‬.‫ ּכָל ַאחַת וְַאחַת‬,‫לֹומַר‬
‫ׁשּק ְָראָּה‬ֶ ‫ עַד‬."‫ּׁשמֶׁש ּבָָאה‬ ֶ ‫ " ַויְהִי ַה‬,"‫ּׁשמֶׁש ָעלָיו‬ ֶ ‫ ִהּנֵה ּכְמֹו כֵן נֶ ֱאמַר "אִם ז ְָרחָה ַה‬,"‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ּׁשמֶׁש יָצָא" "ּובָא ַה‬ ֶ ‫ ּכְמֹו " ַה‬,‫ׁשמֶׁש ִּבלְׁשֹון זָכָר‬ ֶ ‫ ְועִם הֱיֹות ׁשֶ ּנִ ְמצָא ַּבּכְתּובִים‬.‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ּׁשא ֵַרע ַּב‬
ֶ
‫ׁשּלָּה‬
ֶ ‫ ַהי ְנּו נִ ְכנַס ּבִתְחּומָּה ּוגְבּול‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ וְהּוא זֶה ׁשֶ ַהּי ֵָר ַח ָעמַד זְ ֻבלָּה ׁשֶל ַה‬,‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ׁשא ֵַרע ִענְי ָן ַּב‬
ֶ ‫ וְי ֹאמַר ַהּכָתּוב‬.‫ ַהּכָתּוב ּגַם ּכֵן ִּבלְׁשֹון נְ ֵקבָה‬.

Before I will begin explaining the next passage,36I.e., before beginning the interpretation of the passage from the Zohar that follows. I would
like to draw a possible connection between the statement of our Sages that the moon entered the domain of the sun and the words of the
prophet Chabakuk,37Chabakuk 3:11. “The sun and the moon stood in their domains.” In that verse, the hei of the word zevulah, translated as
“in their domains,” is written without a mapik (i.e., a “diacritic,” a mark indicating that the letter should be read as a consonant).38As will
shortly be stated, Tosfos Yom Tov advances the interpretation of zevulah as “its (the sun’s) domain.” He prefaces his statements by saying
that were that to be the interpretation, the hei should be written with a mapik. Hence, he agrees that this is not the simple meaning of the
verse. Nevertheless, according to the approach of derush, there is room for the interpretation that he will advance. Thus, Rashi comments on
that word:In their domains – Whenever a word requires a lamed at its beginning, a hei may be used at its end. The verse refers to the actions
of the sun and the moon during the war against Givon, as reflected by the Targum.”39See Yehoshua 10:12. Similarly, Radak comments on
that verse: The sun and the moon – In the war of Yehoshua…. In their domains – In the heavens, which serve them as a domain and as a
home, as it is written:40Ibid. 10:13. “And the sun stood in the center of the sky.” The word zevulah contains an extra hei, like the hei of the
word lailah, for the word is accented on the penultimate syllable. Radak is saying that the hei at the end of the word zevulah is extra and does
not connote the feminine, just as the word lailah is masculine, as reflected in the verse, 41Bereishis 41:11. Hebrew words ending with the
letter hei are often feminine. However, this does not apply when the word is accented on the penultimate syllable. In such words the hei is
called “extra,” i.e. it serves no grammatical function. Thus, although the noun lailah, “night,” ends in a hei, since the word is accented on
the penultimate syllable, it is quantified by echad, the masculine form of the number one. Thus, we see that lailah is masculine, not feminine.
“And we dreamt… on one night.” However, the way of the Midrashim is to give explanations even to extra letters.42As Tosfos Yom Tov will
proceed to explain, in the mode of derush, the hei may be understood as feminine possessive. Also, the phrase, “The sun and the moon”
requires explanation because the words are written without the connecting letter vav, i.e., without the word “and”. Also, the term amad,
“stood,” requires explanation because seemingly, it should have been written with a plural form. True, the singular form could be interpreted
as meaning, “each stood individually,” as in the verse, 43Ibid. 49:22. See the commentaries of Rashi and Ibn Ezra, who explain that the
singular form of the verb “strode” is used with “maidens”, which is plural, for the reason Tosfos Yom Tov offers here in the main text.
“Maidens strode,” where a singular verb is used for a plural noun to imply that each one strode individually. Here, too, the intent is that both
the sun and the moon stood individually. Nevertheless, there is room to explain, following the mode of derush, why the plural form is not
used. Therefore, I maintain that the word “sun” in this verse can be understood as an introductory phrase, as if to say, “Let me tell you what
happened concerning the sun.” Now, there are places in Scripture where the word “sun” takes a masculine form, as in the verses, “the sun
emerged,”44Bereishis 19:23. and “and when the sun sets.”45Vayikra 22:7. However, there are other verses, e.g., “If the sun shines upon
him,”46Shmos 22:2. and “And as the sun was setting,”47Bereishis 16:17. where the word “sun” takes a feminine form. Thus, the word zevulah
could be understood as meaning “the sun’s domain.” Thus, the verse could be interpreted as meaning, “The sun – the moon stood in its
domain,” i.e., to borrow the wording of our Sages mentioned above, the moon entered the domain and sphere of the sun.

‫ׁש ָהי ָה לֹו לֹומַר‬ֶ ,"‫ּׁשמֶׁש ַוּיִז ְַרח אֹור‬

ֶ ‫ וְיּובַן ּכָל ָה ִענְי ָן ַהּזֶה ׁשֶָאמְרּו ׁשֶ"ּק ָָרא ַל‬."'‫ּׁשמֶׁש וכו‬ ֶ ‫ּׁשּבָת "ק ָָרא ַל‬
ַ ‫ ׁשֶַאנְׁשֵי ְּכנֶסֶת ַהּגְדֹולָה ּתִ ּקְנּו ְּבסֵדֶ ר ּב ְִרּכַת ַהּמְאֹורֹות ּבְיֹום ַה‬,‫וְאֹומֵר ֲאנִי עֹוד‬
‫ּׁשמֶש" ְו ִהּנֵה "יִז ְַרח‬
ֶ ‫ ׁשֶ"ּק ָָרא ַל‬,‫ ֶאּלָא ּפ ְֵרׁשּו בֹו זֶה ָה ִענְי ָן‬.‫ּׁשמֶׁש אֹור׳‬ ֶ ‫ׁשּׁשָם ֹלא ָאמַר ׳ ְוז ַָרח ַה‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ ׁשֶֹּלא ָהי ָה לֹו לֹומַר ׳אֹור׳ ְּכלָל‬,‫ ְוגַם עֹוד‬."‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ׁשּכָתּוב " ְוז ַָרח ַה‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫׳ ְוז ַָרח אֹור׳‬
‫ּׁשמֶׁש ָּכעַס וכו׳ ְוהִתְ קִין יט כאן המקום להעיר מהנוסח (נזכר בטור או"ח סימן רפ"א ועוד) ראה"והקטין" צורת‬ ֶ ‫ׁש ַה‬ֶ ‫ ו ְָרָאה זֶה‬,‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ וְהּוא ַה ְּל ָבנָה ׁשֶ ּנִ ְכנְסָה ּבִתְ חּומָּה ׁשֶל ַה‬,‫אֹור" ַאחֵר‬
‫צּורה ַאח ֶֶרת‬
ָ ‫ ׁשֶ אִּלּו נִתְ ק ְָרבָה יֹותֵ ר ָהי ְתָ ה ְּבלִי ָספֵק עַל‬,‫ׁשהִיא‬ ֶ ‫ַּצּורה‬ ָ ‫ ְו ָעמְדָ ה ּבְזֹו ה‬,‫"צּורת ַה ְּל ָבנָה" ׁשֶָאמַר לָּה ּדַ י‬
ַ .‫הלבנה‬:
Moreover, I maintain that the Men of the Great Assembly alluded to this concept in the wording they used for the blessing for the luminaries
in the Shabbos Morning Prayers, kara lashemesh vayizrach or, which is usually translated as, “He called to the sun and it shined forth light.”
However, if that were to be its meaning, the phrase should have read vizarach or, as in the verse,48Koheles 1:5. “and the sun shines.”
Moreover, it is unnecessary to mention the word “light.” It is self-understood; thus, the verse cited previously does not mention the word
“light”. Instead, I maintain that the subject of the phrase “and it shined forth light” is not the sun mentioned in the preceding phrase, “He
called to the sun.” Instead, it refers to the moon, which entered the domain of the sun and shined forth light. The sun responded in anger, and
as a result, God “looked and ordained the form of the moon,”49See also Tur, Orach Chayim 281, which cites a variant version of that hymn.
Instead of ‫והתקין צורת הלבנה‬, “ordained the form of the moon,” it reads ‫והקטין צורת הלבנה‬, “reduced the form of the moon.” i.e., He told the
moon, “Enough.” Accordingly, it retained the form the moon had at that time. Were the moon to have continued to draw closer to the sun, it
undoubtedly would have had a different form.

Section 2:1 ‫א׳‬:‫ב׳‬

‫ שאף שמפרש שבשטחה ואיכות אורה לא היה שום שינוי בלבנה‬,‫ירים א בו יבואר אשר דברי הזוהר חדש שה”ש שונים מדברי המדרש לעיל בזה‬
ִ ִ‫ב) זֹהַר ׁשִ יר הַּׁש‬
‫ הורידה הקב”ה ממקומה‬,)‫ ולא זנב לאריות (חמה‬,)‫ מ”מ לומד שבגלל רצונה של הלבנה להיות ראש לשועלים (לתחתונים‬,)‫לאחר בריאתה (וכמ”ש במדרש דלעיל‬
‫ לגלגל התחתון‬,‫(גלגל הרביעי) בשעת הבריאה‬..

An Analysis of the Passage from the Zohar Chadash, Shir HaShirim

‫ וְֹלא ְּכ ַמ ֲאמַר ה ַָרּבֹות‬,‫ׁש ָהי ָה ִהׁשְּתַ ּנּות ִמ ְּפנֵי קִ טְרּוגָּה ׁשֶל ְל ָבנָה‬ ֶ ,‫ וְדַ עְּתֹו ׁשֶל ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬."‫ וְַאחַר ּכְָך ׁשָב ִלקְר ֹא ְל ֶאחָד ֵמהֶם " ָקטָן‬,"‫ַּכ ָּונָתֹו ְליַּׁשֵב ּגַם ּכֵן ָאמְרֹו ּתְ ִחּלָה " ַהּגְדֹולִים‬
‫ ִמּכָל מָקֹום ּבְאֹותֹו ַּג ְלּגַל ׁשֶהּוא‬,‫ׁשּנִ ְכנַס ּבַּתְ חּום‬ ֶ ‫ׁשעִם הֱיֹות‬ ֶ ,‫ וְַאף ֹלא ְּבמָקֹום‬,‫ָאֹורה‬ ָ ‫ ּבֵין ְּבמִּדַ ת הַּגּוף ּבֵין ְּב ִענְי ַן ה‬,‫ ְרצֹונִי לֹומַר‬,‫ ׁשֶֹּלא ָהי ָה ׁשִּנּוי ֹלא ְּבכַּמּות וְֹלא ְּבאֵיכּות‬,‫ַהּקָדּום‬
‫ וגלגל רביעי שבו‬,’‫ גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח וכו‬,‫ והם תשעה גלגלים‬,‫ הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות‬:‫ׁשו ב זה לשון הרמב”ם יסודי התורה פ”ג ה”א‬ ָ ‫ַע ְכ‬
‫ׁש ְּל ַמ ְעלָה ִמּזֶה ַה ַּג ְלּגַל‬
ֶ ‫ וְֹלא ַּב ַּג ְלּגַל‬,‫ ּכֵן ָהי ְתָ ה ִמּקַדְ מַת ּדְ נָא‬, .’‫חמה וכו‬.

The intent of this passage is also to resolve the apparent contradiction between the earlier verse that describes both the sun and the moon as
“great” and the later verse which describes the moon as “small.” The author of this passage maintains that the moon was subjected to change
because of its protest. This interpretation contrasts to the statements in the passage from Midrash Rabbah, which maintains that the moon did
not undergo any change – neither a quantitative nor a qualitative one. According to that passage, the size of the moon did not change, nor did
its light. Indeed, even the position of the moon did not change. Even though the moon entered the domain of the sun, the moon was originally
located in the same heavenly sphere as it is presently located, and not in a higher one.

‫ ִּכ ְסב ַָרת ַמ ֲאמָר הַּקֹודֵ ם‬,‫ אְַך ְּבכַּמּות ְואֵיכּות ֹלא ָהי ָה ׁשִּנּוי‬.‫ ּוכְמֹו ׁשֶ ּי ִתְ ָּבאֵר‬,‫ׁש ָהי ָה ׁשִּנּוי ְּבמָקֹום‬
ֶ ‫ ׁשֶּסֹובֵר‬,‫ רֹוצֶה לֹומַר‬,‫ִירים‬
ִ ‫ּו ָבזֶה חֹולֵק זֶה ַה ַּמ ֲאמָר ּדְ ׁשִיר ַהּׁש‬.

The passage from the Zohar Chadash on Shir HaShirim differs concerning this last point, maintaining that there was a change in the moon’s
position, as will be explained.1In Hilchos Yesodei HaTorah 3:1, Rambam writes:
There are nine spheres. The closest sphere is the sphere of the moon. The second sphere, which is above it, is the sphere which contains the
planet Kochav (Mercury). The third sphere, which is above the second sphere, contains the planet Nogah (Venus). The fourth sphere
contains the sun.
The Zohar maintains that the moon was originally located in the fourth sphere, alongside the sun, and only as a result of its protests was the
moon lowered to its present location in the first sphere. The passage from the Zohar Chadash maintains that there was no change, however,
in the quantity or the quality of the moon’s light, as the passage from Midrash Rabbah cited previously maintained.

.‫ְַארי ֵה אִתְ ק ְִרי‬

ְ ‫ַארי ֵה אִיהּו ו‬ְ ‫ַארי ֵה‬
ְ ְ‫ זְנָבָא ד‬,‫ ְּבגִינֵיּה אִתְ ק ְִרי אִיהִי ַּבהֲדֵ יּה ״ּגְדֹולִים״‬,‫ׁש ְמׁשָא ּב ְָרזָא חֲדָ א‬
ִ ‫ ֶאּלָא ּדְ כָל זִי ְמנָא ּדְ סִיה ֲָרא ְּב‬,‫ לָאו ּדַ ֲהוַת סִיה ֲָרא ְּבקַדְ ָמי ְתָ א ַרב ְו ִעּלָָאה‬,‫ְוזֶהּו ׁשֶָאמַר‬
‫ׁשאֵין ׁשִּנּוי ֹלא ּב ְַרב וְֹלא ְּב ִעּלָָאה‬
ֶ ,‫ׁש ְּבפֵרּוׁש הּוא אֹומֵר‬
ֶ ,‫ ִהּנֵה‬.

This is what the Zohar Chadash meant with its statement: The intent is not that the moon was originally greater and superior to its present
state. Instead, as long as the moon would stand together with the sun in one mystical bond, as a result of this, it was called “great” along with
it, for even the tail of a lion is part of the lion and is called a lion. Thus, the Zohar Chadash explicitly states that there was no change in the
quality and the quantity of the moon’s light.

‫ ֶאּלָא ׳ ִעּלָָאה׳ ָרצָה לֹומַר‬.‫ׁשלֶת ּבַּתַ חְּתֹונִים‬ ֶ ‫ׁשּי ְָרדָ ה ִלהְיֹות מֹו‬
ֶ ‫ נִ ְמצָא‬,‫ ְוזֶה ְּב ַהנְ ָהגַת הַּתַ חְּתֹונִים‬,‫ ׁשֶ ה ֲֵרי נַ ֲעׂשֵית ר ֹאׁש לַּׁשּו ָעלִים‬,‫ׁשּזֶה אֵינֹו‬ ֶ ,‫ְואֵין ְלפ ֵָרׁש ׳ ִעּלָָאה׳ עַל ֶעלְיֹונ[ּו]ת ַהּמָקֹום‬
,‫ אֹו י ֵׁש לֹומַר‬,‫ֶָארה ּבָאֹור‬ ָ ‫ ְויִכְֹלל ַהּמִּדָ ה ּבַּגּוף ְו ַהה‬,‫ׁשנֵיהֶם ׁשֶֹּלא ָהי ָה לָּה עִּלּוי ְּבקַדְ ָמי ְתָ א יֹותֵ ר ִמּמַה ּׁשֶ ּי ֵׁש לָּה ַאחַר ַה ִּקטְרּוג‬
ְ ‫ ְו ִענְי ַן‬,‫ ְוי ִ ְהי ֶה ַ'רב ְו ִעּלָָאה' אֹו ּתֵ בֹות נ ְִרּדָ פֹות‬.‫ֲחׁשִיבּות‬
‫ּׁשּי ֵׁש לָּה ַאחַר ַה ִּקטְרּוג‬
ֶ ‫ּׁשנֵיהֶם ֹלא הָיּו לָּה ְּבקַדְ ָמי ְתָ א ׁשּום י ִתְ רֹון עַל מַה‬ ְ ‫ׁש‬ ֶ ,‫ וְָאמַר‬.‫יֹורה עַל עִּלּוי הָאֹור‬ ֶ '‫ וְ' ִעּלָָאה‬,‫יֹורה עַל ּגֹודֶ ל הַּגּוף‬ֶ '‫ ׁשֶּתֵ בַת ַ'רב‬.

The term ‫ ִעּלָָאה‬, which has been translated as “superior,” should not be understood in a spatial sense. This, to intimate that the moon was not
previously superior, would not be appropriate, because the moon indeed became “a head of foxes,” one that controls entities on a lower
plane. Thus, the moon did undergo a descent, to become sovereign on a lower plane. Instead, the term ‫ ִעּלָָאה‬refers to importance. The two
terms ‫ ַרב‬and ‫ ִעּלָָאה‬, “greater” and “superior” that the Zohar uses are merely synonyms. Both terms imply that originally the moon did not
possess any superiority over its state after its protest, neither with regard to its size nor with regard to the radiance of its light. Alternatively,
we can say that the Zohar Chadash used the term ‫ ַרב‬to refer to the physical size of the moon, while the term ‫ ִעּלָָאה‬was used to refer to the
quality of its light. The Zohar Chadash is emphasizing that the original state of the moon was in no way superior with regard to either of
these aspects over its state after its protest.

‫ׁש ָהי ְתָ ה ּדְ בּוקָה עִּמֹו ּבְדִ ּבּוק ֶא ָחד גממה שכתב רבינו לעיל (עיין בהערה הקודמת) משמע שהפירוש‬ ֶ ‫ ֶאּלָא‬,"‫ּׁשמֶׁש ְּבׁשֵם " ַהּגְדֹולִים‬ ֶ ‫ וְֹלא נִׁשְּתַ ּוֵית ַה ְּל ָבנָה ְל ִהּק ֵָרא עִם ַה‬,‫ׁשּכֵן הּוא‬ ֶ ‫ּו ְלפִי‬
‫ ְּכ ִענְי ָן ְמׁשַל‬.‫דבוקים היינו ששני המאורות היו קבועים באותו גלגל שהוא בגלגל הרביעי שבו קבוע החמה (ולזאת היתה הירח כזנב לחמה) ואחר טענת הלבנה ירדה לגלגל הראשון‬
‫ד‬
?‫ ָלכֵן אֵין לְׁשֹון ַהּמִדְ ָרׁש ַהּזֶה ׳ ֶא ְפׁשָר לְב' ְמ ָלכִים׳  שהרי לשון טענת הלבנה לפי ז”ח שה”ש הוא אֶ פְ ׁשָ ר לְ מַ לְ ּכָ א חָ ד לְ אִ ׁשְ ּתַ מְ ׁשָ א ּבִ תְ רֵ ין ּכִ תְ רִ ין ּכַ חֲ דָ א‬,‫ַָארי ֵה עִם א ֲִרי ַעצְמֹו‬ ְ ‫זְנַב ה‬
‫ׁש ַּט ֲענָתָ ּה ָהי ְתָ ה‬
ֶ ‫ ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה ָחׁשַב‬,‫ ּו ְלכְָך‬.‫ ֹלא ׁשֶהּוא א ֲִרי ְלבַּדֹו‬,‫ ַהי ְנּו ׁשֶהּוא ֵחלֶק א ֲִרי‬,‫ַארי ֵה י ִתְ ק ְֵרי‬ ְ ‫ַארי ֵה‬ ְ ‫ׁשּזְנַב‬
ֶ ‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים ַלא ֲִרי ְו ִלזְנָבֹו? ְועִם‬
ְ ‫ ּכִי הֵיאְַך יִק ְָרא‬, :’‫וכו‬
‫ ּכִי אִם ָּבזֶה ְלבַּדֹו‬,‫שנֵי כְתָ ִרים ְּכ ֶאחָד‬ ְׁ ‫ׁשאֵין נָאֶה ְל ֶמלְֶך ַהּכָבֹוד ּבָרּוְך הּוא ה וכמ”ש הזהר בסוף דבריו אֵ יכְ דֵ ין אֶ פְ ׁשָ ר לָ ְך לְ ַאנְהָ גָא עָ לְ מִ ין ּבִ תְ רֵ ין ּכִ תְ רִ ין ּכַ חֲ דָ א וכו’ ְל ִהׁשְּתַ ּמֵׁש ִּב‬ ֶ ,‫ְּב ִקטְרּוגָּה‬
‫ ְוׁשָם ּתִ ְהי ֶה ר ֹאׁש‬,‫ לְֵך אֶל מְקֹום הַּתַ חְּתִ ית‬,‫ וְָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.‫ ִלהְיֹותָ ּה יֹותֵ ר מִתְ ַּכּבֶדֶ ת ְּכׁשֶּתִ ְהי ֶה ר ֹאׁש לַּׁשּו ָעלִים ִמּׁשֶּתִ ְהי ֶה זָנָב ָלא ֲָריֹות‬,‫ׁשּלָּה‬ ֶ ‫ ְו ָהי ָה ַה ְּמ ֻכּוָן‬.‫ּו ָבזֶה ְלבַּדֹו‬
‫ ּדְ ַאזְעִירּו אִית לְָך ָּבזֶה‬,‫ אְַך ָא ְמנָם ּתִ ְהי ֶה נִק ְֵראת קְ ַטּנָה‬,‫ְַארּתְ ָך" ָּב זֶה‬ ְ ‫ ֲאבָל " ֶאפֶס ּכִי ֹלא תִ ְהי ֶה תִ פ‬,‫לַּׁשּו ָעלִים‬.

As such, the moon deserved to be called “great” and to be thus equated with the sun only because it stood “together with the sun in one
mystical bond,” like the tail of a lion with the lion itself. Therefore, this teaching does not use the wording “two kings.” For how can a lion
and its tail be called “two kings”? True, the tail of a lion is also called a lion. That is because it is part of the lion. However, it is not the lion
itself. For this reason, the author of this teaching maintains that the moon’s complaint was expressed in its protest that it is not befitting for
the King of Glory to use two crowns at the same time. Instead, He should wear one at one time and the other at a different time. The moon’s
intent was that its honor would be increased by becoming a “head of foxes” rather than remaining a “tail of lions.” The Holy One, blessed be
He, answered the moon by instructing it to go to the lower plane, where it would become a “head of foxes.” God cautioned the moon
however, saying that “you will not achieve glory”2Cf. Shoftim 4:9. in this manner, for you will be called “small,” because smallness is
inherent to you.

‫ׁש ִּמ ְּפנֵי ּכָבֹוד‬

ֶ ,‫ ּובְיֹותֵ ר צ ְִריכִין זֵרּוז‬."‫ׁשנָה טו) " ֱהוֵי זָנָב ָלא ֲָריֹות וְַאל ּתְ הִי ר ֹאׁש לַּׁשּו ָעלִים‬ ְ ‫ׁשנָה ְּכׁשֶָאמְרּו (ָאבֹות ּפ ֶֶרק ד ִמ‬
ְ ‫ׁש ִהׁש ְִריׁשּונּו בֹו ּגַם ּכֵן ַח ְכמֵי ַה ִּמ‬
ֶ ,‫ְויָצָא לָנּו לִּמּוד נָאֶה ַהּזֶה‬
‫ׁשבִים ִל ְפנֵי ה ַָרב ַהּזָקֵן‬ ְ ‫ ִמּמַה ּׁשֶ ּיִהְיּו יֹו‬,‫ׁשבִים ּבְר ֹאׁש‬
ְ ‫ׁשהֵם יֹו‬ֶ ‫ׁשמָם‬ ְ ‫ׁשּיִּק ֵָרא‬
ֶ ‫ ַרק‬,‫ְחֹורה‬ ָ ‫תֹורה וְֹלא ְּבנֵי ס‬ ָ ‫ׁשאֵינָן ְּבנֵי‬
ֶ ‫ ַאף ְּבמָקֹום‬,‫ ַרּבִים מִן הַּתַ ְלמִידִ ים מִתְ ַח ְּכמִים לֵיׁשֵב ּבְר ֹאׁש‬,‫ַהּמְדֻ ֶּמה‬
‫ְהֹוראֹותָ יו ּו ִב ְפסַק ּדִ ינָיו ּו ְב ַה ְסּב ַָרת ַה ֲהלָכֹות‬
ָ ‫ ְול ְִראֹות ּב‬,‫ׁשּמְׁשֹו‬
ַ ‫ ְל ַמעַן יּוכְלּו ִלׁשְּתֹות ַּב ָּצמָא אֶת ּדְ ב ָָריו ּו ְל‬,‫ַהֹורָאה‬
ָ ‫ וְיֹוׁשֵב ּבִיׁשִיבָה ּו ְב ִכּסֵא ה‬.

We derive an appealing lesson from this narrative that was instilled in our spiritual heritage by the Sages of the Mishnah, who taught,3Avos
4:15 “Be a tail of lions and not the head of foxes,” emphasizing how necessary it is to guide a person against seeking imagined honor. Thus,
we find many students contriving to receive positions of prominence even though they are not masters of Torah, nor masters of commerce.
Nevertheless, these students seek to be recognized as men of prominence rather than sit before an elderly master who sits in the yeshivah and
occupies a Rabbinic position, drinking in his words thirstily and serving him so that they can see the rulings and judgments he delivers and
listen to his explanation of the laws.

‫ׁשה ֲֵרי ּכֵן הּוא‬

ֶ ,‫ ְוכָל ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה ִּבלְׁשֹון נְ ֵקבָה אִּתְ מַר ְּבק ְָראֹו ַל ְּל ָבנָה‬,‫קֹורא ַלּי ֵָר ַח ִּבלְׁשֹון זָכָר‬
ֵ ,"‫ "ׁשֶ מֶׁש י ֵָר ַח ָעמַד‬,‫ׁש ֵאלָה ׁשֶ ַּבּפָסּוק (חבקוק ג יא ) ׁשֶ ֵהבֵאתִ י ְל ַמ ְעלָה‬
ְ ‫ְואֵין מְקֹום‬
‫ עַד ּכָאן‬,"‫ ּדִ כְתִ יב " ְוי ֵָר ַח ָעמָד‬,‫ּתֹורה לָׁשֹון זָכָר הּוא‬ָ ‫ ָאמ ְָרה י ֵָר ַח כו׳ ִּבלְׁשֹון‬:‫ ד"ה אמרה) ְוזֶה לְׁשֹונָם‬:‫ ְוׁשָם ּכָתְ בּו הַּתֹוסָפֹות (ס‬.‫ ַּב ַּמ ֲאמָר ּדְ פ ֶֶרק אֵּלּו ט ְֵרפֹות‬.

There is no basis for questioning this interpretation based on the verse cited above, 4Chabakuk 3:11, which was cited towards the end of the
preceding section. “The sun and the moon stood in their domains,” where a masculine form is used for the word “moon.” True, the passage
from the Zohar Chadash discussed here uses a feminine form when referring to the moon, but the passage in Chulin also uses a feminine
form when referring to the moon. Tosafos explains the apparent difficulty as follows: “The moon said. Although here, our Sages use a
feminine form, in Scripture, a masculine term is used for the moon, as it is written ‫וירח עמד‬, ‘and the moon stood.’”

‫ ְוי ִ ְלמְדּו קַל וָחֹמֶר‬,‫ ְו ַה ְלוַאי י ְ ֻקּבְלּו ּבְָאזְנֵי הַּׁשֹו ְמעִים‬.‫ ּכִי ַרב ְועָצּום הּוא‬,‫ וְַאל יֵקַל ְּבעֵינֶיָך‬,‫ׁשּגַם ַּב ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה יָצָא לָנּו ּתַ ְכלִית ּגָדֹול ַּבּלִּמּוד ַהּזֶה ׁשֶָאמ ְַרּתִ י‬
ֶ ,‫ִמּכָל מָקֹום נִ ְמצֵינּו ְלמֵדִ ין‬
‫ ְּב ַע ְצמָם ׁשֶֹּלא ַלעֲׂשֹות ּכֵן מִן ַהּי ֵָר ַח ּכָָאמּור‬.

Thus, as mentioned above, from this teaching, we have learned an important ethical lesson, as I related. This lesson should not be taken
lightly, because it is a significant and substantial point. Would it be that listeners accept the lesson and draw a conclusion regarding their own
conduct, not to emulate the moon.

Section 2:2 ‫ב׳‬:‫ב׳‬

‫ וְָאמְרּו ְּב ַמ ֶּסכֶת ר ֹאׁש‬,"‫ׁשמֶׁש י ָדַ ע מְבֹואֹו‬ ֶ ‫ ָראִיתִ י ְל ַה ְמלִיץ עַל זֶה ָה ִענְי ָן ּפָסּוק ּבִתְ ִהּלִים ק"ד (פסוק יט) " ָעׂשָה י ֵָר ַח לְמֹועֲדִ ים‬,‫ ט ֶֶרם ׁשֶ ֵאלְֵך לִי ְלפ ֵָרׁש ַה ַּמ ֲאמָר ׁשֶַאח ֲֵרי זֶה‬,‫ְוגַם ּפ ֹה‬
‫ ַּפעַם ּבָא ִּב ְקצ ָָרה וז”ל רבינו בתוספות יום טוב (ראש השנה פ”ב‬,‫ ַּפעַם ּבָא ַּבא ֲֻרּכָה‬,‫ ּכְלֹומַר‬.‫ׁשמֶׁש י ָדַ ע מְבֹואֹו" ְואֵין י ֵָר ַח י ָדַ ע מְבֹואֹו‬ ֶ " ,)‫ִירין' (כה ע"א‬
ִ ‫ּׁשנָה ּפ ֶֶרק 'אִם אֵין ַמּכ‬
ָ ‫ַה‬
‫ ובתוכו גלגל אחר קבוע בעובי זה‬.‫ והולך ממערב למזרח‬.‫ הגלגל האחד והוא המקיף הארץ‬.‫ והסיבה לזה שהלבנה יש לה ב’ גלגלים‬.‫ פעמים בא בקצרה‬.‫ פעמים בא בארוכה‬:)‫מ”ח‬
.‫ ולפיכך היא באה בארוכה‬.‫ ונמצאו שכשהלבנה ברום זה הגלגל הקטן שנמצא שיש לה ב’ תנועות הפכיות‬.‫ וזה הגלגל תנועתו ממזרח למערב‬.‫ ובו הוא קבוע הלבנה‬.‫הגלגל‬
‫ שתנועות גלגל הגדול מן הה’ אל הו’ ומן הו’ אל‬.‫ ולפיכך באה בקצרה‬.‫ אז הלבנה מתנועעת בגלגלה הקטן ג”כ ממערב למזרח כמו הגלגל הגדול‬.‫ ואם בשפל זה הגלגל‬.‫ובמתון‬
.’‫ הא’ מן הא’ אל הב‬.‫ הנה יש לכדור הלבנה ב’ תנועות הפכים‬.’‫ וכל עוד שהקטן מתנועע מן א’ אל הב‬.’‫ ומן הב’ אל הד‬.’‫ ותנועת הקטן מן הא’ אל הב‬.’‫הז’ ומן הז’ אל הה‬
‫ וכשהקטן מתנועע מן הב’ אל הד’ הנך רואה שהלבנה הקבועה שם נמשכת ג”כ בתנועת‬.‫ שהגלגל הגדול מכריח ומסבב עמו הגלגל הקטן בדרך תנועתו‬.’‫והשני מן הה’ אל הו‬
‫ ׁשֶ ָהי ְתָ ה הֹו ֶלכֶת‬,‫ ּכִי טֹוב לָּה ָאז‬,‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ ִמ ְּפנֵי ׁשַּנֹותָ ּה אֶת מְקֹומָּה ְל ִבלְּתִ י הִּדָ בֵק ַּב‬,‫ ּובָא ַלּי ֵָר ַח מִּדָ ה זֹו לָבֹוא ַּפעַם ַּבא ֲֻרּכָה ּו ַפעַם ִּב ְקצ ָָרה‬. .‫הגדול שמן הה’ אל הו’ ומפני זה בא בקצרה‬
‫ וכבהערה הקודמת‬,‫ְזֹורים ז מהלכים סוטים מהקו הישר (כמו נזורו אחור) מפני ב׳ הגלגלים שלה‬ ִ ‫ּׁשּי ֵׁש לָּה עַּתָ ה ַמ ֲה ָלכִים נ‬
ֶ ‫ ִמּמַה‬,‫ׁשאֵין לֹו ֶאּלָא מָבֹוא ֶאחָד‬ֶ ,‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ ַמ ֲהלְַך ַה‬..

In this instance as well, before I proceed to the explanation of the next passage, I would like to comment on a related matter. In
Tehillim,5Tehillim 104:19; we have translated the verse as it is explained in the passage from Tractate Rosh HaShanah, cited below. it is
written: “The sun, the time of its appearance is known.” In Tractate Rosh HaShanah,6Rosh HaShanah 25a. our Sages state: The sun, the
time of its appearance is known i.e., it is predictable when the sun will rise, the moon, the time of its appearance is not known,” i.e., it is
difficult to predict when the new moon will appear. “There are times when the moon appears in less time after its conjunction than expected
and times, when it appears after more time than expected.”7See the commentary of Tosfos Yom Tov to the Mishnah, Rosh HaShanah 2:8. To
explain: Once a month, the sun, the moon, and the earth become aligned on one longitudinal position in that order. This time is referred to
as the conjunction. At this time, the moon does not reflect the sun’s light at all and the light of the moon is not at visible. (Were it not for the
latitudinal distance between the sun and the moon, there would be a solar eclipse.) Subsequently, as the sun and the moon proceed in their
orbits, the angular distance increases and a small crescent of the moon (the new moon) becomes visible. However, the interval when the new
moon appears each month is not uniform. Each month, there are small variations. The reason why the moon came to undergo such
fluctuations is because it changed its position and ceased to cleave to the sun. Then, the moon’s situation was preferable to its present one.
Originally, the moon followed in the orbit of the sun, which has only one pattern of setting. Now, by contrast, the moon has its own unique
patterns.

‫ ֲאבָל ְלפִי ׁשֶ ַהּי ֵָר ַח י ָדַ ע חבפשטות לשון חז"ל"שמש ידע‬.‫ׁשוָָאה ּו ְבמִּדָ ה ְו ֶקצֶב ֶאחָד‬ ְ ‫ ּכִי הַּכ ֹל ְּב ַה‬,‫ אֵין ֶחׁשְּבֹון לַּמֹועֲדִ ים‬,‫ׁשאִּלּו ָהי ְתָ ה ּדְ בּוקָה ַּב ַחּמָה‬
ֶ ,"‫ְוזֶה ׁשֶָאמַר ׁשֶ" ָעׂשָה י ֵָר ַח לְמֹועֲדִ ים‬
‫ אולם רבינו מפרש כאן תיבת"ידע" שקאי על הירח עצמו שמכיון שידע מבוא השמש לכן לא‬,‫וירח לא ידע" קאי על הידיעה הכללית שמהלך השמש ידוע לכל ומהלך הירח אינו ידוע‬
‫ ּכְדֵ י ׁשֶּתִ ְהי ֶה עִם זֶה ר ֹאׁש‬,‫ ו ְָרצְתָ ה ּו ָבח ֲָרה מָבֹוא ַאחֵר‬,‫ וְֹלא נִיחָא לָּה ְּב ָהכִי‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ מְבֹואֹו ׁשֶל ַה‬.‫רצתה בזה ורצתה לרדת לגלגל הראשון ושם נשתנה ונסתרה כל מהלכה כנ"ל‬
‫ ׁשֶ ּבָּה י ִ ָּקבְעּו הַּמֹועֲדִ ים ַּכ ֲאׁשֶר ָּבח ֲָרה‬,‫ ָלכֵן ָעׂשָה ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך י ֵָר ַח לְמֹועֲדִ ים‬,‫ לַּׁשּו ָעלִים‬.

This is alluded to by the phrase, 8Tehillim, loc. cit. “He made the moon for the festivals,” which implies that were the moon to have remained
cleaving to the sun, there would be no way to calculate the festivals, because there would be one identical, measured pattern. Nevertheless,
the moon knew9Tosfos Yom Tov is offering a different interpretation of Tehillim 104:19, positing that the verse should not be understood as
meaning that the time of the sun’s appearance is known, but that the moon knew the time of the appearance of the sun, and therefore chose a
different course. “the time of the appearance” of the sun and was uncomfortable with it. The moon therefore desired and chose another
course so that it could be “the head of foxes.” Therefore, God “made the moon for the festivals,” establishing a pattern for the festivals
according to the moon’s choice.
 ‫ׁשּי ְָך ְל ַהזְּכִיר ּכָאן ִענְי ַן ״ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי וכו׳״‪ּ .‬כֵיוָן ׁשֶ ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ֹלא ָעׂשָה ִעּמָּה זּולַת ַּב ָּקׁשָתָ ּה‪ ,‬מַה ּׁשֶ אֵין ּכֵן ִּבׁשְָאר‬
‫ׁשהִיא ַע ְצמָּה ָּבח ֲָרה ּבְדֶ ֶרְך ַהּמִעּוט‪ֹ ,‬לא ַ‬
‫ּו ְבזֶה ַה ַּמ ֲאמָר ֶ‬
‫הֹורידָ ּה‪ָ ,‬אמַר ״ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי כו׳״‬ ‫ׁשבְּתָ ּה ְלהִתְ עַּלֹות‪ֹ ,‬לא ל ֶָרדֶ ת‪ ,‬וְהּוא ּבָרּוְך הּוא ִ‬ ‫ׁש ַּכ ָּונָתָ ּה ּו ַמ ְח ַ‬
‫‪ַ :‬ה ַּמ ֲאמ ִָרים‪ֶ ,‬‬

‫‪Since according to this passage, the moon itself choose to diminish itself, it is not appropriate to speak of God asking, “Bring an atonement‬‬
‫‪offering for Me,” for God did no more than carry out the moon’s request. In contrast, the other passages speak of God asking for an‬‬
‫‪atonement offering, because He ordained the moon’s diminishment; the moon’s own intent and aspiration was to ascend, not to descend.‬‬

‫ג׳‪:‬א׳ ‪Section 3:1‬‬

‫ג) זֹהַר ּפ ָָרׁשַ ת ִּפנְחָס ּב ְַר ֲעיָא ְמהֵי ְמנָא אבו יבואר אשר דברי הרעיא מהימנא הוא בדבר אחד כדברי הזוהר חדש דלעיל בזה שהשינוי היה במקום הלבנה‪ .‬וחולק עליו‬
‫"ח שבתחילה היתה הלבנה קבועה כזנב לחמה בגלגל אחד עמה וירדה למטה לגלגל ראשון‪ ,‬סבירא ליה לרעיא מהימנא כחכמי‬ ‫במהות השינוי מקום‪ ,‬דבשונה מדעת הזו‬
‫"‪ ,‬וירדה תחתיהם כמו ציור"סגול‬
‫"ישראל שלא נתחלקה הרקיע לגלגלים‪ ,‬והשינוי היה שמתחילה השפיעה הירח ומיקומה היתה מעל נוגה וכוכב כמו ציור"סגולתא‬ ‫‪..‬‬

‫‪An Analysis of the Passage from Zohar, Vol. III, Parshas Pinchas, Raya Mehemna‬‬

‫ׁש ָּפעָה‪ּ ,‬כִי ַמּזָל ִמּלְׁשֹון "יִּזַל ַמי ִם" (במדבר‬ ‫ּגַם [ּכֵן] ַּכ ָּונָתֹו ׁשֶֹּלא ָהי ָה ׁשִּנּוי ְּב ֶעצֶם ַה ְּל ָבנָה ִמ ְּפנֵי ִקטְרּוגָּה ִמּמַה ּׁשֶ ָהי ְתָ ה ִמ ְּל ָפנִים‪ַ ,‬רק ְּבׁשִּנּוי מְקֹומָּה עִם ׁשִּנּוי ַמּזָל‪ .‬רֹוצֶה לֹומַר‪ׁ ,‬שִּנּוי ַה ַה ְ‬
‫ׁש ָהי ָה זֶה ִמ ְּפנֵי ׁשִּנּוי ַהּמָקֹום ְו ַה ַּמּזָל‬
‫ּׁשּמִתְ ִחּלָה נִק ְֵראת ּגַם ּכֵן "ּגָדֹול" וְַאחַר ּכְָך "קָ טָן"‪ֶ ,‬‬
‫‪.‬כד ז )‪ .‬ו ְָרצָה זֶה ַה ַּמ ֲאמָר‪ְּ ,‬במַה ֶ‬

‫‪This passage also intends to emphasize that the moon’s protests did not lead to any essential change from its original state, only to a change‬‬
‫‪) derives‬מזל( ‪in its position and a change in its mazal, i.e., the moon’s influence on the other celestial bodies changed. For the term mazal‬‬
‫‪, as in the phrase,1Bamidbar 24:7. yizal mayim, “water will flow.” These changes – i.e. the change in the moon’s position‬יזל ‪from the word‬‬
‫‪and the change in its influence on the other celestial bodies – are the reason why the earlier verse describes the moon as “great” and the later‬‬
‫”‪verse that describes it as “small.‬‬

‫ִירים‬
‫‪ְ :‬ונֶ ְחלָק ִּבׁשְּתַ י ִם עִם ַמ ֲאמַר ׁשִיר ַהּׁש ִ‬

‫‪There are two differences between this passage and the passage from the Zohar Chadash, Shir HaShirim:‬‬

‫ֶָארה‪ָ ,‬הי ָה ּכָל ֶאחָד מֵָאז‪,‬‬ ‫ַָארי ֵה עִם זְנָבֹו‪ֲ ,‬אבָל ָהי ָה ּכָל ֶאחָד ִּב ְפנֵי ַעצְמֹו‪ ,‬וְַאף ׁשֶ ְּבמִּדַ ת הַּגּוף ְו ַהה ָ‬
‫ׁשבִים ּכְמֹו ה ְ‬
‫ׁשהָיּו נֶ ְח ָ‬
‫ּׁשמֶׁש ְו ַהּי ֵָר ַח עַד ֶ‬
‫ּכִי ְלפִי ּדִ ב ְֵרי זֶה ַה ַּמ ֲאמָר‪ֹ ,‬לא הָיּו ּדְ בּוקִים ַה ֶ‬
‫‪.‬ק ֹדֶ ם ַה ִּקטְרּוג‪ּ ,‬כְמֹו ַאחַר ּכְָך‬

‫‪a) According to this passage, the sun and the moon were never so strongly associated with each other to the extent that they were considered‬‬
‫‪like a lion and its tail. Instead, the sun and the moon were separate entities. Nevertheless, the size and the intensity of the radiance of both‬‬
‫‪these luminaries did not change. They remained the same after the moon’s protests as they were before.‬‬

‫ּׁשמֶׁש ּומְקֹומָּה ְל ַמ ְעלָה מִן ַהּי ֵָרחַ‪ַ ,‬אף מִּתְ ִחּלָה ק ֹדֶ ם [הַ] ִּקטְרּוג‪ֶ .‬אּלָא ׁשֶ ַהּי ֵָר ַח מֵָאז‪ ,‬ק ֹדֶ ם ַה ִּקטְרּוג‪ָ ,‬הי ְתָ ה ְּבמָקֹום ֶעלְיֹונִית בוכמו שמסביר רבינו לקמן שלא ס"ל למאמר‬‫ׁש ַּמ ֲעלַת ַה ֶ‬
‫ׁשנִית; ֶ‬
‫ֵ‬
‫ׁשבָה ִלהְיֹות ּתַ חְּתֵ יהֶן‬
‫ּׁשמֶׁש‪ ,‬י ְִרצֶה ּתַ חְּתָ יו‪ּ ,‬ו ְל ַמ ְעלָה מִּכֹו ְכבֵי נֹגַּה וְכֹוכָב‪ְ ,‬ועַל י ְדֵ י קִ טְרּוגָּה ָ‬
‫ּׁשהִיא ַע ְכׁשָו‪ּ .‬כִי מְקֹומָּה ָהי ָה ֵאצֶל ַה ֶ‬
‫‪.‬זוהר זה חלוקת צבא השמים באופן של גלגלים‪ִ .‬מּמַה ֶ‬

‫‪b) The position of the moon did undergo a change. The position of the sun was always above that of the moon. Nevertheless, originally,‬‬
‫‪before its protest, the position of the moon in the heavens was higher than it is now. For previously, the moon was located directly below the‬‬
‫‪sun, above the planets of Nogah (Venus) and Kochav (Mercury). As a result of its protest, the moon was lowered and positioned below these‬‬
‫‪planets.‬‬

‫ׁשוָה‬
‫ׁשּיִׁשְּתַ ּמְׁשּו ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד"‪ ,‬ו ְָרצְתָ ה ּכֶתֶ ר א׳ ְל ַע ְצמָּה‪ְ .‬ואִּלּו ָ‬ ‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים ֶ‬‫ׁשהִיא ָט ֲענָה לֹומַר " ֶא ְפׁשָר ִל ְ‬ ‫ִירים‪ִ ,‬מּכֵיוָן ֶ‬
‫ּׁשמֶׁש ּכְדִ ב ְֵרי זֹהַר ׁשִיר ַהּׁש ִ‬ ‫ּו ֻמכ ְָר ַחנִי לֹומַר‪ׁ ,‬שֶֹּלא ָהי ְתָ ה ּדְ בּוקָה ַּב ֶ‬
‫ּׁשמֶׁש ְואֶת ַהּי ֵָר ַח ּבִתְ ֵרין‬
‫ִירים ִּכּנָה אֶת ַה ֶ‬
‫ׁשּבַּזֹהַר ׁשִיר ַהּׁש ִ‬ ‫ׁשנֵי כְתָ ִרים‪ּ ,‬כְמֹו ֶ‬ ‫ׁשה ֲֵרי יִׁשְּתַ ּמְׁשּו ּגַם ּכֵן ִּב ְ‬
‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‪ֶ ,‬‬
‫ּׁשמֶׁש‪ ,‬אֵינֶּנָה ְראּוי ָה ְלכֶתֶ ר ֶאחָד ֲאׁשֶר ּבָּה יִׁשְּתַ ּמְׁשּו ְ‬ ‫ָהי ְתָ ה ּומְדֻ ֶּבקֶת ַּב ֶ‬
‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים נ ֹ״גַּה וְכֹו״כָב‬‫ּׁשמֶׁש ּכִי אִם ּתַ חְּתֶ י ָה ִמּי ָד‪ְ ,‬ו ָהי ְתָ ה ׁשֹו ַפעַת עַל ְ‬
‫‪ּ .‬כִתְ ִרין‪ֶ .‬אּלָא וַּדַ אי לֵיּה ְל ַה ַּמ ֲא ָמר ַהּלָז ַ'ר ֲעי ָא ְמהֵי ְמנָא' הִיא ְלבַּדָ ּה ָהי ְתָ ה וְֹלא ּדְ בּוקָה ַּב ֶ‬

‫‪We are forced to say that, according to the Raya Mehemna, originally the moon did not cling to the sun as the Zohar Chadash maintains.‬‬
‫‪This is reflected by the moon’s protest, “Is it possible for two kings to use one crown?” For clearly, the moon wanted a crown for itself. Had‬‬
‫‪the moon been on the same plane and clinging to the sun, the question of how two kings could use one crown would not have been fitting.‬‬
‫‪On the contrary, according to that conception, two crowns would be used, as reflected by the passage from the Zohar Chadash, Shir‬‬
‫‪HaShirim, which describes the sun and the moon as “two crowns.” Instead, according to this passage from the Raya Mehemna, originally, the‬‬
‫‪moon was alone and not clinging to the sun. Rather, the moon was positioned directly below the sun, and it showered its influence on two‬‬
‫‪kings, Nogah and Kochav.‬‬

‫ׁש ַה ְּל ָבנָה ָהי ְתָ ה‬

‫ׁש ָּפעָתֹו עַל מַה ּׁשֶּתַ חַת ַה ְּל ָבנָה‪ ,‬אִם ּכֵן‪ַ ,‬אף ָאנּו‪ ,‬הֵיאְַך י ְכֹולִין לֹומַר ֶ‬ ‫ּׁשמֶׁש‪ְ ,‬לפִי ׁשֶהּוא עַל ַה ְּל ָבנָה ְואֵין ַה ְ‬ ‫ְואִם ּת ֹאמַר‪ ,‬הֹואִיל ְוהִיא ָהי ְתָ ה ׁשֹו ַפעַת עַל ּתַ חְּתֶ יהָ‪ ,‬וְֹלא כֵן ַה ֶ‬
‫ׁשאֵינָם‬ ‫ׁשי ָא הִיא ְלפִי ּדַ ְרּכֵי ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‪ֶ ,‬‬ ‫ּׁשנֵי ְמ ָלכִים ִמׁשְּתַ ְּמׁשִים ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד? ְולָאו קֻ ְ‬ ‫ׁשֹו ַפעַת עַל ּכֹוכָב‪ַ ,‬וה ֲֵרי נֹגַּה ּתַ חַת ַה ְּל ָבנָה ּו ְל ַמ ְעלָה מִן ּכֹוכָב‪ְ ,‬ואֵיְך ָאמ ְָרה ׁשֶ ְ‬
‫סֹוב ְִרים ג מדברי רבינו כאן משמע שדברי חז"ל חולקים על סדר הגלגלים המובא בחכמי התכונה‪ ,‬וצ"ע מדברי הרמב"ם (יסודי התורה פ"ג ה"א) שפסק שיש תשעה גלגלים‪ ,‬ועיין שם‬
‫במפרש שפירש שאינו סותר לדברי חז"ל‪ ,‬שכיוונו לענינים רוחניים‪ .‬ובאמת הרמב"ם עצמו התייחס לזה וז"ל (מורה נבוכים ח"ב פ"ט)׃ כבר בארנו לך (פרק ד' מזה החלק) שמספר‬
‫הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסט"ו‪ ,‬ושהמונים הגלגלים בזמננו תשעה‪ ,‬אמנם מנו הכדור האחד הכולל גלגלים רבים וחשבוהו לאחד‪ ,‬כמו שהתבאר למי שעיין בחכמת התכונה‪ ,‬ולזה‬
‫לא תרחיק עוד מאמר קצת החכמים שני רקיעים הם‪ ,‬שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים‪ ,‬כי אומר זה המאמר מנה כדור הכוכבים כולם אחד‪ ,‬ר"ל הגלגלים אשר בהם‬
‫כוכבים‪ ,‬ומנה כדור הגלגל המקיף אשר אין כוכבים בו כדור שני ואמר שני רקיעים הם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והנה גם בדברי רבינו מצינו שמביא הגלגלים ומשמע שאינו בסתירה לדברי חז"ל במנין‬
‫הרקיעים וכנ"ל‪ ,‬וז"ל (תוספות יום טוב מסכת פסחים פ"י מ"ה)׃ להודות להלל כו' ‪ -‬כתבו התוספות י"א ז' הודאות ולא יותר כנגד שבעה רקיעים עכ"ל ואי משום הא יש לי לקיים גירסת‬
‫הספר דתשעה הוו רקיעים דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבבם בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא נקרא‬
‫רקיע היומי‪ .‬כמ"ש הרמב"ם על זה בפרק ג' מהלכות יסודי התורה והוא הנקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה וכו' שהוא רוכב ערבות ית' זכרו לנצח נצחים‪[ .‬ובסדר המשנה‬
‫ְדּורים זֶה עַל זֶה ּו ְלכָל ֶאחָד ַּג ְלּגַל ְמיֻחָד‪ֲ .‬אבָל ָאמְרּו ְּבפ ֶֶרק‬ ‫דירושלמי לא נשנו אלא שבעה הני חמשה דהכא עד לרומם ועוד שנים לנצח ולגדל]‪ :‬וצ"ע‪ׁ .‬שֶ ּסִדְ ָרן ׁשֶל הַּכֹו ְכבֵי ֶלכֶת ס ִ‬
‫ׁש ָחקִים‪ ,‬זְבּול‪ ,‬מָעֹון‪ ,‬מָכֹון‪,‬‬ ‫ׁש ְבעָה‪ :‬וִילֹון‪ָ ,‬רקִיעַ‪ְ ,‬‬ ‫ּׁש ָמי ִם"‪ֵ .‬ריׁש ָלקִיׁש אֹומֵר‪ִ ,‬‬ ‫ׁשמֵי ַה ָ‬‫ּׁש ַמי ִם ּו ְ‬
‫ׁשּנֶ ֱאמַר "הֵן לַה׳ אֱֹלהֶיָך ַה ָ‬ ‫ּדֹורׁשִין' (חגיגה יב‪ָ ,) :‬אמַר ַרב י ְהּודָ ה ׁשְ נֵי ְרקִיעִים הֵם‪ֶ ,‬‬ ‫'אֵין ְ‬
‫ׁשאֵינָם ַרק ב׳‬ ‫ּׁש ַמי ִם"‪ .‬וְֹלא ִמ ַּב ֲעי ָא ל ְַרב י ְהּודָ ה ֶ‬
‫ׁשּנֶ ֱאמַר " ַוּי ִּתֵ ן א ֹתָ ם אֱֹלהִים ּב ְִרקִי ַע ַה ָ‬
‫ׁשּמֵׁש ּכְלּום כו׳ ּכְדִ ְלעֵיל‪ָ .‬רקִי ַע ׁשֶּבֹו ַחּמָה ּו ְל ָבנָה וְכֹו ָכבִים ּו ַמּזָלֹות קְבּועִין ֶ‬ ‫ע ֲָרבֹות‪ .‬וִילֹון אֵינֹו ְמ ַ‬
‫ּׁשנִי‪ׁ ,‬שָם‬‫ׁשּב ָָרקִיעַ‪ׁ ,‬שֶהּוא ַה ֵ‬ ‫ׁשּמָעֹון ּבֹו הֵם ַה ַּמלְָאכִים‪ִ ,‬מּכָל מָקֹום ה ֲֵרי ָאמַר ֶ‬ ‫ּׁש ַמי ִם כו׳‪ֶ ,‬אּלָא ַאף ל ְֵריׁש ָלקִיׁש‪ׁ ,‬שֶָאמַר ֶ‬ ‫ׁש ַמי ִם‪ּ ,‬ו ִמּמֵילָא ׁשֶהּוא ֶאחָד ְל ַמ ְל ֲאכֵי ַמ ְעלָה‪ְ ,‬וׁשֶּתַ חְּתָ יו ִל ְצבָא ַה ָ‬
‫ָ‬
‫ּׁש ַמי ִם‬
‫‪ּ.‬כָל ְצבָא ַה ָ‬
One might ask: According to this explanation, the moon would influence the planets under it, and these planets would not be influenced by
the sun. For since the sun was above the moon, the sun would not influence the planets under the moon. Seemingly, using this logic we can
ask, since Nogah was below the moon and above Kochav,2Although according to secular astronomers, Mercury and Venus are located in
different positions, Tosfos Yom Tov is following the order of the planets stated in Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah 3:1. how could the
moon influence Kochav? Why then does the moon speak of two kings using one crown? This is not a valid question, for our Sages of blessed
memory did not understand the planets as being positioned in separate spheres one below the other. Instead, in the chapter entitled Ein
Dorshin, they taught:3Chagigah 12b. Rav Yehudah states: “There are two heavens, as it is written: “The heaven and the heaven of heavens
belong to God, your Lord.” Reish Lakish states: “There are seven: Vilon, Rakia, Shechakim, Zevul, Maon, Machon, and Aravos.4These
names can be roughly translated as “the Curtain, the Expanse, the Clouds, the Abode, the Dwelling, and the Darkness.” Vilon serves no
function….5As cited above, p. 22. Rakia, in it the sun, the moon, the stars and the constellations are positioned, as it is written: 6Bereishis
1:17. “God placed them in the expanse of the heaven.” Thus, Rav Yehudah maintains that there are only two heavens – one for the sublime
angels and one below it for the entire host of heaven. Although Reish Lakish maintains that there are more heavens, he agrees that the angels
are located in the heaven called Maon, and the entire host of heaven found in the second heaven called Rakia.

‫ ְּכפִי קַ ָּבלַת ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם‬,ַ‫ עִם הֱיֹות ׁשֶ ּכָל ָרקִי ַע ו ְָרקִיע‬,‫ׁשּיִהְיּו ֻּכּלָם זֶה עַל זֶה‬ ֶ ‫ִּדּורן ֶהכ ְַרח‬
ָ ‫ אֵין ְּבס‬,‫ ְו ַהׁשְּתָ א‬.‫ ּכָל הַּכֹו ָכבִים ֻּכּלָם ּב ְָרקִי ַע ֶאחָד נְתּונִים‬,‫נִ ְמצָא ּדְ בֵין ְלמַר ּובֵין ְלמַר‬
‫ׁש ַּבּסִּבּוב‬
ֶ ‫ אֹותָ ם‬,‫ׁשעַל ּכָל ָּפנִים‬ ֶ ‫ ְו‬.‫ אֹו ְקצָתָ ם זֶה ְל ַמ ְעלָה ִמּזֶה ּו ְקצָתָ ם ְּבסִּבּוב‬,‫ אְַך ּכְמֹו כֵן ֶא ְפׁשָר ׁשֶ ּיִהְיּו ֻּכּלָם ְּבסִּבּוב‬.‫ וִיכֹולִים ִלהְיֹות זֶה ְל ַמ ְעלָה ִמּזֶה‬.‫ׁשנָה‬
ָ ‫ ַמ ֲהלָכֹו ְּב ָעבְיֹו ת״ק‬,‫ִלב ְָרכָה‬
‫ׁשמֶׁש ְוי ֵָר ַח זֶה ְל ַמ ְעלָה ִמּזֶה ַמ ְעלָה‬ֶ ,‫ ְוי ִ ְהי ֶה ְלפִי ִענְיָנֵנּו עַל ּכָל ָּפנִים‬.‫ ּכִי ְּבסִּבּוב ָה ֲעגֻּלָה אֵין ר ֹאׁש וְֹלא סֹוף‬,‫ אֵין ָּבהֶם ׁשּום ַמ ֲעלָה מְקֹומִית זֶה עַל זֶה‬,‫ אִם ֻּכּלָם הֵן אִם ִמ ְקצָתָ ם‬,‫הֵן‬
‫ אְַך הֵם ְּבסִּבּוב‬,‫ ֲאבָל נֹגַּה וְכֹוכָב אֵין ָּבהֶם ַמ ֲעלָה מְקֹומִית זֶה עַל זֶה‬,‫ ָלכֵן ַהּי ֵָר ַח ַמ ְעלָה מְקֹומִית עַל נֹגַּה וְכֹוכָב‬.‫ מְקֹומִית‬.

Thus, according to both Sages, all of the stars are located in the same heaven. Thus, the order of the planets does not require that they be
positioned one on top of the other. True, our Sages maintain that the heavens are measured entities, with each one having an area of 500
years journey. Thus, while it is possible that the stars are located one above the other, it is also possible that they are all of different
longitudes on the same latitudinal plane, or that some stars are of different longitudes on one latitudinal plane and other stars are on different
latitudinal planes. Accordingly, it is possible that those stars which are of different longitudes – either all of them or some of them – are not
on different latitudinal planes at all. One star is not higher than the other. Instead, the stars are on different places on a sphere that has no
beginning or end. According to this conception, it can be said that the sun is positioned higher than the moon and originally, the moon was
positioned higher than Nogah and Kochav. However, neither Nogah nor Kochav were higher than each other. Instead, they were merely
positioned on different longitudes.

‫ וְָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְלכִי‬.ָ‫ׁשנֵי ַה ְּמ ָלכִים ׁשֶּתַ חְּתֶ יה‬
ְ ‫ אֵּלּו‬,‫ׁשאִי ֶא ְפׁשָר ׁשֶ ּיִׁשְּתַ ּמְׁשּו ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד‬
ֶ ‫ ְו ָלזֶה ָט ֲענָה‬.‫ ְוהִיא ְּככֶתֶ ר ֲעלֵיהֶם‬,ַ‫נִ ְמצֵינּו ְלמֵדִ ין ׁשֶּנֹגַּה וְכֹוכָב ְּבׁשִּוּוי הָיּו ּתַ חַת ַהּי ֵָרח‬
‫ׁשאֲרּו עַל ָעמְּדָ ם ְּבׁשִּוּוי‬
ְ ִ‫ נ‬,‫ נֹגַּה וְכֹוכָב‬,‫ׁשנֵי אֵּלּו‬
ְ ‫ ּכִי‬.‫ ְו ָחז ְָרה ְּכסֶּגֹו״ל נְקּודָ ה ּתְ חֹות ּתְ ֵרין‬,‫ּו ַמ ֲעטִי כו׳‬.

Thus, Nogah and Kochav were on the same plane below the moon, and the moon served as a crown for them. Therefore, the moon argued
that it was impossible for two kings – i.e. Nogah and Kochav – to use one crown – i.e. the moon. God answered the moon, “Go and diminish
yourself.” As a result, the shape of a segol – one point below two others – was formed. For the other two heavenly bodies, Nogah and
Kochav, remained in their original position.

Section 3:2 ‫ב׳‬:‫ג׳‬

‫ אִם יִׁשְּתַ ּמְׁשּו‬,‫שנֵי ַה ְּמ ָלכִים‬

ְׁ ‫ ּדְ מַה ִא ְכּפַת לָּה ִּב‬,‫ מָה ָרָאה עַל קִ טְרּוג ַהּזֶה‬,‫ִירה ְלפִי זֶה ַה ַּמ ֲאמָר‬ ָ ‫ׁשּי ֵׁש ְּבלָאו ָהכִי מָקֹום ַלעֲמֹוד עַל ַה ֲחק‬ ֶ ‫ ְלפִי‬,‫ נ ְִראֶה לִי‬,‫ׁשּיָצָא לָנּו ִמּזֶה‬ ֶ ‫וְָא ְמנָם ַהּלִּמּוד‬
‫ ְּכאִּלּו ָחסָה עַל‬,‫ ְו ֶה ֱעלִימָה ָה ִענְי ָן ִּבלְׁשֹון ּכָבֹוד‬,ָ‫ׁשנַי ִם אֵּלּו ׁשֶּתַ חְּתֶ יה‬
ְ ‫ׁשּפִי ַע עַל‬ ְ ‫ׁשּמֵׁש ְל ַה‬
ַ ְ‫ ׁשֶּת‬,‫ ְו ֶאחְׁש ֹב ּכִי ִקטְרּוגָּה ָהי ְתָ ה צָר[ּו]ת ָה ַעי ִן‬.‫ ּכֵיוָן ּדִ לְדִ ידְ הּו ַע ְצמָם ֹלא ִא ְכּפַת ְּכלָל‬,‫ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד‬
,‫ ׁשֶהּוא מִן ַה ְּט ָעמִים‬,‫ ִּבמְקֹום ׁשֶ ָהי ְתָ ה ִּכסְגֹולְּתָ א‬,‫ ְו ָלכֵן‬.‫ׁש ַמּי ָא‬
ְ ִ‫ ְּב ַסיְעַּתָ א ד‬,‫ ּו ְל ַהּלָן אֲדַ ּבֵר עֹוד ִמּזֶה‬.‫ ַאף ֹלא ְל ֶאחָד‬,‫ׁשּפִי ַע ַל ְּמ ָלכִים ְּכלָל‬
ְ ַ‫ ְלׁשֶֹּלא ת‬,‫ ְו ָלכֵן ְּבמִּדָ ה ְּכנֶגֶד מִּדָ ה נֶ ֶענְׁשָה‬.‫ַה ְּמ ָלכִים‬
,)‫ וטעמי אינון נשמתין) מוזכר שיש ארבע בחינות באותיות התורה והוא טנת"א (טעמים נקודות תגין אותיות‬:‫ׁש ָמה ד בספרי הקבלה (עיין תיקוני זוהר הקדמה ח ע"א וז"ל‬ ָ ְ‫ׁשהֵם ִּכנ‬
ֶ
‫ ולכן הנקודות מתחת לאותיות‬.‫ והטעמים שעל ידם יש הטעמה לתוכן האותיות הם כנשמה‬,‫ ונקודות הרי הן הדרך להבין תוכן האותיות הם נפש האותיות‬,‫ואותיות הם משולין כגוף‬
‫ ּגַם ַהּנְקֻּדָ ה הַּז ֹאת ּתַ חַת הָאֹותִ ּיֹות‬,‫ׁשהֵם ְּכנֶפֶׁש‬ֶ ‫ [ ָחז ְָרה] ִלהְיֹות ְּכסֶּגֹול ׁשֶהּוא מִן ַהּנְקֻּדֹות‬,‫ׁשהֵם ּכְגּוף‬ ֶ ‫ ְוגַם ַה ַּטעַם ַהּזֶה עַל הָאֹותִ ּיֹות‬, .‫והטעמים מעליהם‬.

The conception advanced here by the Zohar leads to the question: What was the motivation for the moon’s complaint? After all, what
difference does it make to the crown if it is being used by two kings? Even the “kings” themselves were not bothered by this. It appears to me
that this entire incident is related to teach us an ethical lesson related to the trait of tzarus ayin, a lack of generosity. The moon’s complaint
was motivated by a lack of generosity; it did not desire to provide a flow of influence to the two crowns under it. The moon couched its
protest in a dignified manner, as if it was concerned with the “kings” below it. God responded by punishing the moon “measure for
measure”, in a manner that reflected the moon’s complaint; i.e., the moon was prevented from influencing either of the “kings.” Below, I will
elaborate further concerning this concept with God’s help. Therefore, instead of the configuration of these three bodies representing a
segolta, one of the taamim, cantillation notes of the letters, their configuration became that of a segol, one of the nekudos, vocalization signs
that are written below the letters. The Rabbis teach us that the letters of the Torah have four dimensions, which are known as‫ טנת"א‬. ‫ טנת"א‬is
an acronym for the Hebrew words taamim (‫)טעמים‬, “the cantillation notes”; nekudos (‫)נקודות‬, “the vocalization signs”; taggin (‫)תגין‬, “the
crowns”;7According to the scribal tradition, certain letters in the Torah have crowns attached to their heads. As a general rule, crowns are
place on the letters ‫שעטנ"ז ג"ץ‬. In addition, some scribes follow local or family traditions, and add crowns to other letters. and osios (‫)אותיות‬,
“the letters.” According to the Kabbalah, the osios, the letters, represent the body and the other three dimensions, represent the three levels of
the soul – nefesh, ruach, and neshamah. The nekudos, vocalization signs, are associated with nefesh, the lowest level of the soul, while the
taamim are associated with neshamah, the highest level of the soul. Thus, the moon’s position changed. Originally, the moon was positioned
as the point of a segolta, which as one of the taamim, relates to the level of neshamah, and afterwards, it was demoted to the point of a segol,
which as one of the nekudos, relates to the level of nefesh.

‫ ַו ֲאנַן לֵית‬,‫ ְועִם ׁשֶהּוא מִּדֶ ֶרְך ָח ְכמַת ַה ַּק ָּבלָה‬.ִ‫ ו‬:‫ ְּכגַ ְונָא ּדָ א‬,‫ ּו ְלבָתַ ר ְמעִיטִית ְונַחֲתִ ית ל ְַרגְלִין ּדִ ילֵיּה‬.ׂ‫ ו‬:‫ ְּכגַ ְונָא ּדָ א‬,‫ ָעלַי ֲהוַת סִיה ֲָרא ּכֶתֶ ר‬.‫ ּו ְבגִין ּדָ א ָהבִיאּו ָעלַי ַּכּפ ָָרה‬,‫ּו ְמ ַסּי ֵם ַה ַּמ ֲאמָר‬
‫ׁשּפַט‬ ְ ‫ ְו ָהי ָה לָּה ִמ‬,‫ׁשּי ְָרדָ ה ִמּמַדְ ֵרגָתָ ּה ָה ֶעלְיֹונָה ְּב ַמ ְעלָה ּכְמֹו סְגֹולְּתָ א ׁשֶהּוא ַטעַם‬
ֶ ,‫ׁשּגַם מִּתֹוְך ּדִ ב ְֵרי הַּזֹהַר מּובָן‬
ֶ ,]‫ ִמּכָל מָקֹום ֲהבֵאתִ יו ּכְדֵ י [ ְלה ְַראֹות‬,‫לָן ֵעסֶק ּבָּה ּבִדְ רּוׁש ּב ְַרּבִים‬
‫ ְּכבָר יִחַדְ ּתִ י לֹו מָקֹום ּבְַאח ֲִרית ַמ ֲאמָר ּדְ פ ֶֶרק אֵּלּו‬,‫ ּו ְב ִענְי ַן " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי" ְּכפִי ַה ְּפׁשָט‬.‫ׁשמָה‬
ָ ְ‫ׁשּפַט ַהּנֶפֶׁש ְּבע ֶֶרְך ַהּנ‬
ְ ‫ וַּתְ הִי לָּה ִמ‬,‫ ְוי ְָרדָ ה לְתַ חְּתִ ית ַה ַּמ ֲעלָה ּכְמֹו ַהּנְקֻּדֹות‬,‫ׁשמָה‬
ָ ְ‫ַהּנ‬
‫ט ְֵרפֹות‬.

The passage from the Zohar continues, stating that God said: “‘Bring an atonement offering for Me,’ for the moon was a crown for Me, like
this (ׂ‫)ו‬, and after it was diminished, it descended below the feet, like this (‫)ּו‬.” True, the above represents the approach of the sages of
Kabbalah, and our approach is not to elaborate on such matters publicly. Nevertheless, I have quoted this passage in order to demonstrate that
even from the words of the Zohar it can be understood that, as a result of its protest, the moon descended from the lofty level on which it had
operated. Originally, the moon served as a segolta, which as one of the cantillation notes, corresponds to the neshamah, the highest level of
the soul. The moon was then demoted to the lowest level, that of the nekudos, the vocalization signs a segol, which corresponds to the
nefesh. I have already designated a place – the conclusion of the explanation of the passage from Chulin – for an explanation of the meaning
of the phrase, “Bring an atonement offering for Me,” on the level of pshat, i.e., the simple meaning of the passage.

Section 3:3 ‫ג׳‬:‫ג׳‬

‫ י ֵֵרד ְּכ ָמטָר עַל ּגֵז ּכ ְִרבִיבִים ז ְַרזִיף‬.‫ּדֹורים‬

ִ ‫ׁשמֶׁש ְו ִל ְפנֵי י ֵָר ַח ּדֹור‬
ָ ‫ז) "י ִָיראּוָך עִם‬-‫ ּכִי אִם ׁשֶַא ְמלִיץ עַל ַּכ ָּונַת ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה ּפְסּוקִים ּבִתְ ִהּלִים ע״ב (פסוק ה‬,‫וְָא ְמנָם ּגַם ִמּזֶה ֹלא ֶאעֱבֹור‬
‫ הֲדָ א הּוא ּדִ כְתִ יב‬,"‫ "הַח ֹדֶ ׁש ַהּזֶה‬:‫ ְראִיתִ יו ְּב ֵספֶר ָה ֲעקֵדָ ה ׁשַ עַר ל״ז‬,)‫ ּו ַבּמִדְ ָרׁש (שמות רבה פט "ו כ"ו‬.‫ וְהּוא ְּב ִמזְמֹור ִלׁשְֹלמ ֹה‬."ַ‫ יִפ ְַרח ְּביָמָיו צַּדִ יק וְר ֹב ׁשָלֹום עַד ְּבלִי י ֵָרח‬.‫ָארץ‬ ֶ
.‫ׁשאֵין ַה ַּמלְכּות ּבָָאה ָלהֶם ֶאּלָא עַד ׁשְֹלׁשִים ּדֹור‬ ֶ ,‫ ּב ְֶרמֶז הֹודִ י ַע ָלהֶם ַהּמָקֹום‬,‫ עַד ׁשֶֹּלא הֹוצִיא ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא אֶת יִׂש ְָראֵל ִמ ִּמצ ְַרי ִם‬."ַ‫"יִפ ְַרח ְּביָמָיו צַּדִ יק וְר ֹב ׁשָלֹום עַד ְּבלִי י ֵָרח‬
.‫ׁשּלָּה מִתְ ַמּלֵא וכו׳‬ֶ ‫ וְדִ סְקּוס‬,‫שר יֹום‬ ָׂ ‫ִירה עַד ֲח ִמּׁשָה ָע‬ ָ ‫ ְמא‬,‫ׁשהִיא הֹו ֶלכֶת‬ ֶ ‫ וְכ ֹל‬,‫ ַה ְּל ָבנָה יֹום ִראׁשֹון ׁשֶל ח ֹדֶ ׁש מַתְ ֶחלֶת הָאֹור‬.‫ׁש ָּלכֶם ׁשְֹלׁשִים ּדֹור‬
ֶ ‫ ַמלְכּות‬,‫ׁש ָּלכֶם ׁשְֹלׁשִים יֹום‬ ֶ ‫ַה ְּל ָבנָה‬
‫ׁשּבָא ׁשְֹלמ ֹה נִתְ ַמּלֵא דִּ סְקּוס ׁשֶל ְל ָבנָה וכו׳‬ ֶ ‫ ּכֵיוָן‬.‫ׂשלְמֹון ּבֹעַז עֹובֵד יִׁשַי ּדָ וִד‬
ַ ‫ י ְהּודָ ה ּפ ֶֶרץ ֶחצְרֹון ָרם ַעּמִינָדָ ב נַחְׁשֹון‬,‫ וְַאחַר ּכְָך‬,‫ַאב ְָרהָם הִתְ חִיל ְל ָהאִיר וכו׳ י ִ ְצחָק כו׳ יַעֲק ֹב כו׳‬.

Nevertheless, I will not refrain from explaining the association of this passage to several verses in Tehillim, Psalm 72, which was authored by
King Shlomoh:8Tehillim 72:5-7. “They will fear You as long as the sun and the moon endure, for all generations. May his words 9I.e., the
words of the king mentioned at the beginning of the psalm. descend like rain on cut grass, like raindrops that saturate the earth. The righteous
will flourish in his days, blessed with abundant peace, until the moon ceases to exist.” The Midrash,10Shmos Rabbah 15:26 as quoted also in
Sefer HaAkeidah,11Akeidas Yitzchak, Shaar 37. This text, by R. Yitzchak ben Moshe Aramah, is often referred to simply as “the Akeidah”.
comments: “This month shall be12Shmos 12:2. – This relates to the verse, “The righteous will flourish in his days, blessed with abundant
peace, until the moon ceases to exist.” Even before the Holy One, blessed be He, took the Jews out of Egypt, He intimated to them that their
monarchy would be granted to them only until the thirtieth generation, saying: “Just as the moon has 30 days, your monarchy will encompass
30 generations.” On the first day of the month, the moon begins to shine and proceeds, growing in light until the fifteenth day of the month.
Then, the moon’s disk becomes full. So too, Avraham began to shine… then Yitzchak… then Yaakov. Afterwards followed Yehudah,
Peretz, Chetzron, Ram, Aminadav, Nachshon, Salmon, Boaz, Oved, Yishai, and David. In Shlomoh’s time, 13I.e., in the fifteenth generation.
the disc of the moon became full.

.‫ּדֹורים‬ ִ ‫ ּגַם ּבְעֹוד הֱיֹות ַהּי ֵָר ַח ּדֹור‬,‫ וְָא ְמנָם ּכֵן‬.‫ ּכֵן הִיא ּגַם עַּתָ ה‬,‫ׁשמֶׁש" ַּכ ֲאׁשֶר הִיא מֵָאז‬ָ ‫ י ְִרצֶה "עִם‬,"‫ּדֹורים‬
ִ ‫ׁשמֶׁש ְו ִל ְפנֵי י ֵָר ַח ּדֹור‬
ָ ‫ׁשּבִימֵי ׁשְֹלמ ֹה ׁשֶ הָיּו י ְֵראִים אֶת ה׳ "עִם‬ ֶ ‫ִהּנֵה י ֹאמַר‬
‫ כמין אופן ברקיע‬- ‫ (גלגל‬,‫ גלגל קבוע ומזלות חוזרין‬:‫ חכמי ישראל אומרים‬,‫ ְועַל ּדֶ ֶרְך ַהּנִּצּו ַח ׁשֶל ַח ְכמֵי אֻּמֹות הָעֹולָם ַל ֲח ָכמֵינּו ז״ל ח תנו רבנן‬,‫ירה‬ ָ ִ‫ְ׳דֹורים׳ ֵמ ִענְי ַן ּד‬
ִ ‫ְוי ִ ְהי ֶה ׳ּדֹור׳ ו‬
‫ ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה‬,‫ אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט‬,‫ אלא כעין אופן עגלה המונח בקרקע‬,‫ גלגל קבוע ואינו מגלגל‬,‫שהמזלות נתונים בו‬
‫ רש"י) וחכמי אומות העולם‬.‫ שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הילוך מועט וחוזרין‬,‫ לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון‬,‫ וחוזר למקומו‬,‫נד ממקומו ומוליכו עד חבירו‬
- ‫ אי נמי‬,‫ ודילמא כבוצינא דריחיא‬:‫ מתקיף לה רב אחא בר יעקב‬.‫ מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון‬- ‫ תשובה לדבריהם‬:‫ אמר רבי‬.‫ גלגל חוזר ומזלות קבועין‬:‫אומרים‬
‫ ובלילה‬,‫ ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע‬:‫ וחכמי אומות העולם אומרים‬.‫ ובלילה למעלה מן הרקיע‬,‫ ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע‬:‫ חכמי ישראל אומרים‬.‫כצינורא דדשא‬
‫ עַד ׁשֶהֹודּו ׁשֶ ַּמּזָל קָבּו ַע ְוגַ ְלּגַל חֹוזֵר ועיין מש"כ רבינו בזה לקמן בשער ז‬,) :‫ (פסחים צד‬.‫ שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין‬,‫ ונראין דבריהן מדברינו‬:‫ אמר רבי‬.‫למטה מן הקרקע‬
‫ׁשּׂשָם‬ ֶ ‫ ּו ִמּׁשֶָאמַר‬."‫ּׁשמֶׁש ׂשָם אֹהֶל ָּבהֶם‬ ֶ ‫ (תהלים יט ה ) " ַל‬,‫ ּו ְכ ִענְי ַן ָאמְרֹו ְּבמָקֹום ַאחֵר‬.‫ׁשהֵם קְבּועִים וְדָ ִרים‬
ֶ ‫ לֹומַר‬,‫ירה עַל ַהּי ֵָר ַח ּוׁשְָאר ּכֹו ָכבִים‬ָ ִ‫ ְוזֶה ֶרמֶז ׁשֶָאמְרּו לְׁשֹון ּד‬. .‫פ"ב ד"ה ויתן‬
‫ אְַך‬.‫ ִמּמֶּנּו‬:’‫ וְהּוא ּבְָאהֳלֹו ּבַל י ִ ְצעָן ּובַל י ִ ַּסע זעל משקל הכתוב (ישעיהו לג כ) א ֹהֶ ל ּבַ ל־יִצְ עָ ן ּבַ ל־יִּסַ ע יְתֵ ד ֹתָ יו לָ נֶצַ ח וגו‬,‫ּׁש ַמי ִם סֹו ְבבִים הֹו ְלכִים‬
ָ ‫ ִהּנֵה אִם ּכֵן ַה‬,‫ּׁש ַמי ִם‬ָ ‫ּׁשמֶׁש אֹהֶל ַּב‬
ֶ ‫ַל‬
‫ ְו ַה ְּספִינָה הֹו ֶלכֶת וְׁשֹו ֶמטֶת עַל ְּפנֵי ַה ָּמי ִם‬,‫ ְּכ ִענְי ַן יֹוׁשֵב ִּב ְספִינָה‬.

In Shlomoh’s time, the people feared God “as long as the sun and the moon endure, for all generations.” Beyond the simple translation, that
verse can be interpreted as an allusion to the desired state of the world: The words ‫ עם שמש‬can be understood as meaning “in an ongoing
manner”, for the sun’s light is unchanging, as it was in the past, so it is now. A similar interpretation can be given for the expression, ‫דור‬
‫דורים‬, translated as “for all generations”. ‫דור‬, generation, shares a root with the word ‫דירה‬, which means “dwelling”. Thus, this phrase means
that the Jews’ fear of God will be established and permanent like a person’s dwelling is established and permanent. The notion of
permanence relates to the moon, as reflected in our Sages’ discussion of the Greek conception of the movement of the heavenly spheres as
compared with our Sages’ own conception:14Pesachim 94b. The Greeks maintained that the stars and constellations are fixed in their
positions, and the heavenly sphere moves. Our Sages maintained that the heavenly sphere is fixed in its position, and the stars and
constellations move. Ultimately, the Sages conceded to the Greek position. Hence, the Sages teach that the term ‫ דירה‬relates to the moon and
the other stars, for they are fixed in the sky. This concept is also reflected by another verse: 15Tehillim 19:5. “In the heavens He made a tent
for the sun.” The implication is that all the heavens as a whole continually revolve, while the sun remains fixed in its tent, “which will not be
moved… or uprooted”16Cf. Yeshayahu 33:20. Tosfos Yom Tov borrowed the wording of this verse, which describes Jerusalem as a “tent
which will not be moved…or uprooted.” from it. To illustrate by analogy: The sun in its “tent” is like a person sitting in a ship; the ship
proceeds and cruises on the water. Just as the ship moves while the person is stationary, so too, the heavenly sphere moves while the sun
remains stationary.

‫ׁשנֵי כֹו ָכבִים ַהּקְבּועִים ִּבמְדֹורֹות ּתַ חְּתָ יו‬

ְ ‫ עַל‬,‫ ּכְלֹומַר‬,‫ירה עַל ׁשְּתֵ י דִ ירֹות‬
ָ ִ‫ׁש ַהּי ֵָר ַח ָהי ָה ּבְד‬
ֶ ‫ּדֹורים׳ ַהּנִזְּכָר ּכָאן ה ָָרצֹון ּבֹו‬
ִ ‫ ּכֵן ּגַם ׳ּדֹור‬.

A further concept can be derived from the moon being associated with the phrase, ‫דור דורים‬. As mentioned, ‫ דור‬shares a root with the word
‫דירה‬, which means “dwelling”. The moon’s dwelling (‫ )דור‬is above two dwellings (‫)דורים‬, i.e., the “dwellings” of the two planets – Mercury
and Venus – that were located below it.

‫ אף‬,’‫ כמו כן אפשר לכתוב ‘דור’ במקום ‘כדור‬,‫ח תוכן דברי רבינו נראה שמחדש על פי דברי הרד”ק שיתכן לכתוב ‘כדור’ במקום ‘ככדור’ בהשמטת כ’ אחת‬,‫אֹו נּוכַל לֹומַר‬
’‫ ועפ”ז יוצא שאפשר לפרש ‘דור‬,)‫ מ”מ יש סברא לומר שהכ’ החסרה היא השניה (השרשית‬,)‫שלדברי הרד”ק הכ’ החסרה מתיבת ‘כדור’ הוא הכ’ הראשונה (כ’ הדמיון‬
‫ וחסר‬,‫ ונקרא כן לפי שהוא עגול‬,‫ וכן במשנה הכדור והאמום‬,‫ סבוב‬- ‫ ופי' כדור‬:‫ ָּכ ִענְי ָן ׁשֶ ּכָתַ ב ה ַָרדַ ״ק (ישעיהו כט ג) ט וז"ל‬.‫שהכונה היא ‘כדור’ אלא שחיסר הכתוב כ’ השרשית‬
‫ עַל "ּכַּדּור אֶל א ֶֶרץ ַר ֲחבַת י ָדָ י ִם" (שם כב יח) ְועַל " ְו ָחנִיתִ י‬:‫ ובמשקל אחר במלך עתיד לכדור‬,‫ וכן כדור אל ארץ רחבת ידים‬,‫ כמו הכדור‬,‫ וחניתי עליך סבוביך‬,‫כ"ף או בי"ת השמוש‬
‫ ְולִי ְסב ָָרא‬.‫ׁשּכָ"ף ַהּׁש ָָרׁשִית ֲחס ֵָרה‬ ֶ ‫ ִמּמַה ּׁשֶּנ ֹאמַר‬,‫ׁשּכָ"ף הַּדִ מְיֹון ֲחס ֵָרה‬ ֶ ‫ ׁשֶּיֹותֵ ר נָכֹון לֹומַר‬,‫ׁש ַּטעֲמֹו‬ ֶ ‫ וְַאף‬.‫ עַד ּכָאן‬.'‫ ' ְּככַּדּור‬-‫ׁשנֵיהֶם ּכָ"ף הַּדִ מְיֹון‬ ְ ‫ ׁשֶּתֶ ְחסַר ִּב‬,)‫כַּדּור ָע ָלי ְִך" (שם כט ג‬
‫ וְהּוא ַהּנְקֻּדָ ה‬,‫ִירה סִימָן ִּבמְקֹומָּה‬ ָ ‫ׁשא‬
ְ ‫ י ִּתָ כֵן ׁשֶ ִה‬,‫ׁשּכָ"ף ַהּׁש ָָרׁשִית ֲחס ֵָרה‬ ֶ ‫ׁשאִם נ ֹאמַר‬ ֶ ‫ ְלפִי‬.‫ ִמּמַה ׁשֶּנ ֹאמַר ׁשֶ ּכָ"ף הַּדִ מְיֹון ֲחס ֵָרה‬,‫ ׁשֶּיֹותֵ ר נ ְִראֶה לֹומַר ְּבכָאן ׁשֶ ֲחס ֵָרה ּכָ"ף ַהּׁש ָָרׁשִית‬,‫ְּב ֵהפְֶך‬
"‫ׁשּבְ"כַּדּור אֶל א ֶֶרץ" ְוכֵן ּבִ" ְו ָחנִיתִ י כַּדּור‬ ֶ ‫ ּו ֵמעַּתָ ה ׁשֶ ּזָכִינּו לְדֵ ין‬.‫ׁשאִיר ַהּנְקֻּדָ ה ׁשֶל אֹות ַה ֲחס ֵָרה ּתַ חַת אֹות ַה ֻּמקְּדָ ם לָּה‬ ְ ‫ ְל ַה‬,‫ ְוזֶה ּדֶ ֶרְך מִּדַ ְרכֵי הַּדִ קְּדּוק‬.‫ַהּפַּתָ חִית ׁשֶּתַ חַת ּכָ"ף ׳ּכַּדּור׳‬
‫ׁש ָהי ָה‬
ֶ ‫ ִל ְפנֵי‬,‫ַּדּורים׳? וְהּוא ִכפְׁשּוטֹו‬ִ ‫ ְוי ִ ְהי ֶה ּכְמֹו ׳ּכַּדּור ּכ‬,‫ ּכְמֹו ׁשֶ ָּמצִינּו ָל ֵאּלֶה ּׁשֶ ּזָכ ְַרנּו‬,‫ּדֹורים" י ֶ ְחסַר ָּבהֶם ּכָ"ף ַהּׁש ָָרׁשִית‬
ִ ‫ ׁשֶ"ּדֹור‬,‫ ָלּמָה ֹלא נּוכַל ּגַם ּכֵן לֹומַר‬,‫י ַ ְחסְרּו ּכָ"ף ַהּׁש ָָרׁשִית‬
‫ ֶאּלָא‬.‫ אֵין סִימָן ְלכָ"ף הַּדִ מְיֹון ַה ֲחס ֵָרה‬,‫ ְל ַט ֲעמֵיּה נַּמִי‬,‫ הֵיאְַך ִסּמֵן ַהּנְקֻּדָ ה ְּבאֵּלּו? נְׁשִיבְָך; ְול ַָרדַ ״ק‬,‫ ְואִם ּת ֹאמַר‬.‫ַּדּורים הֵם‬ ִ ‫ׁשּכָל הַּכֹו ָכבִים ּכְמֹו ּכ‬ ֶ ‫ ּכִי י ָדּו ַע‬,‫ַּדּורים‬
ִ ‫ַהּי ֵָר ַח ּכַּדּור עַל ׁשְ נֵי ּכ‬
‫ּׁש ָּמצִינּו ל ַָרדַ ״ק ׁשֶ אֵינֹו ַמצ ְִריְך‬
ֶ ‫ ֹלא יִּג ַָרע ִמּמַה‬,‫ ֲאבָל ְּכׁשֶֹּלא נּוכַל ִלמְצֹוא סִימָן‬.‫ ּכִי יֹותֵ ר נָכֹון הּוא‬,‫ ׁשֶּנ ֹאמַר ּכֵן‬-‫ הּוא ַהּפַּתָ ח ַלּכָ"ף ַהּׁש ָָרׁשִית‬-‫ׁשּבְאֹותָ ם ׁשֶ ּי ֵׁש לֹומַר סִימָן‬ ֶ ,‫ׁש ֲאנִי ָאמ ְַרּתִ י‬ ֶ
‫סִימָן‬.

Alternatively, that concept can be derived building on the explanation Radak gives to the phrase:17Ibid. 22:18. “like a sphere in a wide-
opened land,” and to the verse,18Ibid. 29:3. “I encamped like a sphere around you.” In his gloss to those verses, Radak explains that both
verses should be understood as if the word “like” precedes the words “a sphere”; i.e., it is as if the verses read ‫ככדור‬, with a second kaf.
Hence, Radak states, the initial kaf, referred to as kaf hadimyon, “a kaf of comparison,” is missing. The basis of Radak’s rationale is that it is
more logical to say that the kaf that is missing is the kaf hadimyon, than to say that the kaf which serves as one of the root letters of the word
is missing. Nevertheless, I maintain that it is the kaf which serves as one of the root letters of the word that is missing, and not the kaf
hadimyon. My rationale is that it is possible to explain that the absence of the kaf of the word’s root is alluded to by its vocalization sign,
which appears under the kaf hadimyon in the word ‫כדור‬, “sphere”. This is an accepted pattern in Hebrew grammar. Taking this concept a step
further, since we see that a kaf which serves as one of the root letters in a word can be missing as in these two verses, why not say that the
same concept applies to the phrase, ‫ ?דור דורים‬Why not understand the phrase ‫ דור דורים‬as ‫כדור כדורים‬, i.e., that the moon, the subject of that
verse, is ‫כדור‬, “a sphere,” above ‫כדורים‬, “two spheres,” i.e. Mercury and Venus, for as is well known, all the stars and planets are spherical? If
one will ask, where is the vocalization sign that indicates that the kaf was omitted? It is possible to reply that in the two verses cited
previously, Radak understood that the kaf hadimyon was omitted, even though there is no vocalization sign alluding to the omission.
Similarly, I maintain that in those places where it is possible to say that a vocalization sign – i.e., the pasach of the root letter kaf – was
included as an allusion, it is preferable to say that is the intent, for this is more appropriate according to the rules of grammar. When,
however, no sign can be found, Radak’s approach, that no allusion to the missing letter is necessary, may be followed.

‫ׁש ָהי ָה הָעֹולָם יֹותֵ ר‬ ֶ ‫ ּכִי ְּבלִי ָספֵק אִּלּו ֹלא נִׁשְּתַ ּנּו סִדְ ֵרי ב ְֵראׁשִית‬.‫ַּדּורים‬ ִ ‫ׁשי ֵָר ַח ָהי ָה ּכַּדּור עַל ּכ‬ֶ ‫ ְּכ‬,‫ ּוכְמֹו ׁשֶ ָהי ָה ְל ָפנִים‬,"‫ׁשמֶׁש‬ ָ ‫ׁשּיִהְיּו י ְִראֵי ַהּׁשֵם "עִם‬ ֶ ‫ ִהּנֵה ַּכ ָּונַת ַהּכָתּוב‬,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה‬
ֶ ‫ְואֵיְך‬
‫ׁשּׁשְֹלמ ֹה ָהי ָה ּבְדִ סְקּוס‬ ֶ ‫ ּו ְלפִי‬.‫ ְּכ ִענְי ַן ַהּמִדְ ָרׁש ׁשֶ ִהזְּכ ְַרּתִ י‬,‫ ְוהָיּו ּגַם ּכֵן ְמ ֵלאִים ַו ֲחס ִֵרים‬.‫ נַ ֲעׂשָה ּכָל זֶה ָה ִענְי ָן ֵמ ֶחסְרֹון הַח ֹדֶ ׁש ּומִּלּואֹו‬,ַ‫ׁשּי ְָרדָ ה ַהּי ֵָרח‬
ֶ ‫ׁשה ֲֵרי ַע ְכׁשָו‬ֶ ;‫ וְתֵ דַ ע‬.‫ְּבמִּלּואֹו וְטּובֹו‬
,‫ ֹלא ְּבמִּדַ ת ּגּופָּה וְֹלא ּבָאֹור ׁשֶ ּלָּה‬,‫ ּגַם מֵָאז ֹלא ָהי ְתָ ה ּגְדֹולָה ֵמ ַע ְכׁשָו‬,‫ׁשעֲדַ י ִן ָאנּו בֹו‬ ֶ ‫ׁשה ֲֵרי ְלפִי ַמ ֲאמַר ַר ְעי ָא ְמהֵי ְמנָא‬ ֶ ,‫ַּדּורים‬
ִ ‫ׁש ָהי ְתָ ה עַל ׁשְ נֵי ּכ‬ ֶ ‫ ְּכ‬,‫ ׁשֶהּוא ְּכאִּלּו ָהי ְתָ ה מֵָאז‬,‫ׁשֶל ַה ְּל ָבנָה‬
‫ וְֹלא ָהי ָה ַה ִחּסָרֹון ׁשֶ ַּב ֲחצִי‬,‫ ְּבלִי ָספֵק ׁשֶ ָהי ְתָ ה ְמ ַק ֶּבלֶת יֹותֵ ר אֹור‬,‫ּׁשנַי ִם‬ ְ ‫ַּדּורים ַה‬
ִ ‫ ְל ַמ ְעלָה ֵמ ַהּכ‬,‫ ֶאּלָא ְלפִי ׁשֶ ָהי ְתָ ה ׁשְרּוי ָה ֶאצְלֹו ִּבמְקֹומָּה‬.‫ּׁשמֶׁש ּכְמֹו ַע ְכׁשָו‬ ֶ ‫אִם ּכֵן ָהי ְתָ ה ְמ ַק ֶּבלֶת הָאֹור ֵמ ַה‬
‫ׁשּיִהְיּו י ְִראֵי ַהּׁשֵם ְּכאִּלּו ֹלא נֶ ְחס ְָרה ַה ְּל ָבנָה וְֹלא נִתְ ַק ְלקְלּו הַּדֹורֹות‬ ֶ ‫ ְו ָלכֵן ָאמַר‬.‫ׁשּלָּה ּכְמֹו ׁשֶהּוא ַע ְכׁשָו‬ ֶ ‫ ַהּכַּדּור‬.

Accordingly, the intent of the verse ‫ּדֹורים‬ ִ ‫ׁשמֶׁש ְו ִל ְפנֵי י ֵָר ַח ּדֹור‬
ָ ‫ י ִָיראּוָך עִם‬is that the people will fear God, “as the sun,” i.e. as the sun was
originally, ‫ ְו ִל ְפנֵי‬, “and before”, when the moon was “a sphere (‫ )כדור‬above two spheres (‫)כדורים‬.” Undoubtedly, were the order of Creation not
to have undergone a change as a result of the moon’s complaint, the world would be in a more complete state of fullness and goodness.
Know that this is true, for it is due to the descent of the moon that the entire concept of the waning and waxing of the moon came about. And
as a result, the state of the Jewish people went through similar phases of ascent and descent, as indicated by the Midrash19Shmos Rabbah,
loc. cit. that I cited. At the time of King Shlomoh, when the disc of the moon was full, the moon resembled its original state when it was “a
sphere above two spheres.” For according to the passage from the Raya Mehemna that we are explaining, originally, the moon was no
greater, neither in size nor in the intensity of its light, than it is at present. If so, even then the moon received its light from the sun. The
difference is that in its original state, since the moon was located near the sun, above the two spheres of Mercury and Venus, it undoubtedly
received more light and there was no lack in light on the other half of the moon, as there is now. Therefore, King Shlomoh expressed the
wish that the Jewish people fear God as if the moon had not been diminished, and thus mankind would not experience a descent in the
coming generations.

‫ׁש ְּלפִי זֶה ַה ַּמ ֲאמָר‬

ֶ ,‫ הּוא הַּדָ בָר ׁשֶָאמ ְַרנּו ְל ַמ ְעלָה‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ ְו ַטעְמֹו ְר ָוי ָה אֹו ׂשֹבַע‬,ַ‫ׁשאֵין ְלז ְַרזִיף ֵרע‬ ֶ ‫ ּופ ֵֵרׁש ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא‬."‫ָארץ‬ ֶ ‫וְָאמַר "י ֵֵרד ְּכ ָמטָר עַל ּגֵז ּכ ְִרבִיבִים ז ְַרזִיף‬
‫ ָלכֵן י ִ ְהי ֶה ּגַם‬,‫ַּדּורים‬
ִ ‫ׁשּיִהְיּו י ְִראֵי ַהּׁשֵם ְּכאִּלּו ָהי ְתָ ה ַהּי ֵָר ַח ּכַּדּור עַל ּכ‬
ֶ ‫ׁש ְּלפִי‬
ֶ ,‫ׁשּמָה‬
ָ ‫ ֲאבָל‬,‫ ּכִי ֹלא כֵן י ִ ְהי ֶה‬,‫ ָאמַר ְּכ ַלּפֵי זֶה‬.‫ּׁשנַי ִם‬
ְ ‫ׁשּפִי ַע ַל‬
ְ ‫ ָהי ָה ִקטְרּוגָּה צָר[ּו]ת ַעי ִן ִמ ְּל ַה‬,‫ּדְ ַר ְעי ָא ְמהֵי ְמנָא‬
‫ ְּכאִּלּו אֵין ַהּי ֵָר ַח ַּכ ֲאׁשֶר הִיא‬,"‫ "עַד‬."ַ‫ ּכָל צַּדִ יק ְוצַּדִ יק יִפ ְַרח "עַד ְּבלִי י ֵָרח‬,‫ ּכְלֹומַר‬,'‫ וְָאמַר ' ְּביָמָיו יִפ ְַרח צַּדִ יק‬.‫ ִמ ְּבלִי צָר[ּו]ת ָה ַעי ִן‬,‫ּׁשפַע ְוה ִָרּוּוי ְוהַּׂשֹבַע ׁשֶ"ּי ֵֵרד ְּכ ָמטָר וגו׳״‬ֶ ‫ּכֵן ַה‬
‫ ִמ ְּפנֵי ׁשָ ְכנָּה עִם ׁשָ מֶׁש‬,‫ּׁשנִי‬
ֵ ‫ ׁשֶֹּלא ָהי ָה ִחּסָרֹון ַאף ְּב ֶחצְיֹו ַה‬,‫ ֶאּלָא ְּכ ִמּקַדְ מַת ּדְ נָא‬,‫ נִ ְמצֵאת ַע ְכׁשָו ְּב ִחּסָרֹון‬:

The passage from Psalm 72 cited above continues: ‫ירד כמטר על גז כרביבים זרזיף ארץ‬, “May his words descend like rain on cut grass, like
raindrops that saturate the earth.” Rav Avraham Ibn Ezra explains that the word ‫ זרזיף‬does not appear elsewhere in the Tanach. He interprets
it as meaning “to saturate” or “to inundate.” This relates to the explanation given previously, that the Raya Mehemna understands that the
moon’s protest was the result of its begrudging attitude, that it did not want to impart influence to the two planets. In this psalm, King
Shlomoh is saying that this will not be the ultimate state. In the future, because the people will be God-fearing, the moon’s existence will be
comparable to the original state of Creation, when the moon was a sphere above two spheres, and influence will be granted in abundance.
That influence will “descend like rain,” without any meanness. The psalm continues, “The righteous will flourish in his days… until the
moon ceases to exist.” The words, “until the moon ceases to exist,” should not be understood literally. Rather, the intent is that the moon as it
exists in its present state of lacking will cease to exist. Instead, the moon will return to its original state when there was no lack in its light
even from its other side i.e. the side that is not facing the sun, because the moon will once again be close to the sun.

Section 4:1 ‫א׳‬:‫ד׳‬

‫ד) ְּב ַמ ֶּסכֶת ֻחּלִין ּפ ֶֶרק אֵ ּלּו טְ ֵרפֹות‬.

An Analysis of the Passage in Chulin 60b

‫ ַאף עַל ּפִי ׁשֶ ְּבע ֵֶרְך זֶה עִם זֶה ָה ֶאחָד ּגָדֹול‬,‫ ַוה ֲֵרי עֹודָ ם הַּיֹום ׁשְ נֵיהֶם ּגְדֹולִים‬,‫ ִראׁשֹונָה; מַאי רּו ְמי ָא קָא מ ְַרמִי‬.‫ ִהנְנִי מְדַ קְּדֵ ק ּבֹו ַּכּמָה דִ קְּדּוקִים‬,‫ׁש ֶא ָּכנֵס ְּבבֵאּור ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬
ֶ ‫ק ֹדֶ ם‬
‫ ּוכְדִ ב ְֵרי ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא‬,‫ׁש ְּבמָאֹור הֵם ּגְדֹולִים‬
ֶ ‫ י ְִרצֶה‬,"‫ ְוכֵן נֶ ֱאמַר " ַהּמְא ֹר ֹת ַהּגְדֹלִים‬.‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ׁשנֵיהֶם ְּבע ֵֶרְך ּכָל ְצבָא ַה‬
ְ ‫ְאֹורם נ ְִראֶה אֹור ַמ ְבהִיק ְוגָדֹול ִּב‬
ָ ‫ ִמּכָל מָקֹום ּב‬,‫ְו ָה ֶאחָד ָקטָן‬
‫ׁש ֵהבֵאתִ יו ְּבסִימָן א׳‬
ֶ .

Before entering into an explanation of this passage, I would like to raise certain questions: i) The passage focuses on an apparent
contradiction between the phrase, “And God made the two great luminaries,” and the later phrases, “the great luminary” and “the small
luminary.” Why is it necessary to say there is a contradiction between these phrases? In the present era as well, when compared to the other
celestial bodies, the light of the sun and the moon is great. Hence, they can both described as “great luminaries” (as cited in sec. 1 in the
name of Rav Avraham ibn Ezra), even though when they are compared to each other, one is greater and the other smaller.

‫ִירתֹו‬ָ ‫ ְו ָהי ִיתִ י יֹודֵ ַע ׁש ֶַרּבֵנּו ַהּגָאֹון מ׳ לִיוָוא ּפ ְָראג זללה׳׳ה ָהי ְתָ ה ֲחק‬,‫ אִם ִּב ְכלָלֹו אֹו ִּבפ ְָרטִים ִמּמֶּנּו‬,‫ׁשּי ְדַ ּבְרּו ּגַם ֵהּמָה ֵמ ִענְי ַן קֹׁשִי זֶה ַה ַּמ ֲאמָר‬
ֶ ‫ָא ְמנָם ְּב ַח ְּפׂשִי ַאחַר ְספ ִָרים ֲאׁשֶר י ָדַ עְּתִ י‬
‫ ְוגַם ׁשֶ אֵין‬.‫ ַּכ ֲאׁשֶר ֶאזְּכֹור ּדְ ב ָָריו ְו ָאׁשִיב ָעלָיו‬,‫ׁשקִי‬
ְ ‫ ֶאפֶס ֹלא ִמּלֵא אֶת ִח‬.‫ ּכִי ּדַ ּבֵר י ְדַ ּבֵר ְּבזֶה ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ ּו ָמצָאתִ י אֶת ׁשֶ ִּב ְקׁשָה נַ ְפׁשִי‬,‫ַארי ֵה‬
ְ ‫ ּפָתַ חְּתִ י ּגַם ִספְרֹו ַהּנִק ְָרא ּגּור‬,‫ְּבכָל מַּדָ ע‬
‫ ְואִם י ֵׁש ְּבי ָדֹו‬.‫ׁשּכָל ְמ ֻאחָר ּפֹונֶה אֶל ַה ֻּמקְּדָ ם‬
ֶ ,‫ וְָא ַחזְּתִ י ַמ ֲעׂשֵה אֲבֹותֵ ינּו ו ְַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ְּבי ָדִ י‬.‫ ְו ִללְמ ֹד ֲאנִי צ ִָריְך‬,‫ּתֹורה הִיא‬
ָ ,):‫ְמׁשִיבִין אֶת הָ'א ֲִרי' לְַאחַר מֹותֹו (גטין פג‬
‫ ָהי ָה לֹו ּפֶה ְל ָהׁשִיב עַל הַּתְׁשּובֹות‬,‫ אִּלּו ָהי ָה ּפ ֹה אִּתָנּו‬,‫ ּכְלֹומַר‬.‫ יּוכַל ִלהְיֹות ּדֶ ֶרְך ּכָבֹוד‬,‫ ּופֵרּוׁש ״אֵין ְמׁשִיבִין כו׳״‬.‫ ְוהָרֹואִים י ְִראּו ְוי ִ ְבחֲרּו ַהּנָאֹות‬,‫ּתְ ׁשּובָה ֹלא יִסְּת ֹם ּפִיו ִמ ְּל ָהׁשִיב‬
‫ּׁשאִין ְל ָהׁשִיב אֶת ָהא ֲִרי‬ ָ ‫ ְו ָלכֵן ֹלא ָאמְרּו ׳אֵין ַר‬.‫ּׁשעֵינָיו רֹואֹות‬ֶ ‫ׁשאֵין לַּדַ ּי ָן ֶאּלָא מַה‬ ֶ ,‫ ָאנּו אֵין לָנּו‬,‫ׁש ָהי ָה לֹו ּכ ֹ ַח לְתָ ֵרץ‬ ֶ ‫ׁש ֶא ְפׁשָר‬
ֶ ‫ וְַאף‬.‫ אֵין מֹונְעִין ּו ְמׁשִיבִין‬,‫ ּו ִמּכָל מָקֹום‬.‫ׁש ְּמׁשִיבִין ָעלָיו‬ ֶ
‫ וְדַ י ִמּזֶה‬.‫כו׳׳‬.

I researched texts that would discuss the difficulty in this passage – some which discuss it as a whole or and others that discussing particular
details of this passage. Knowing that the Maharal of Prague11. Rav Yehudah Loewe of Prague, known as Maharal of Prague, was a
renowned Torah sage who authored many works, including commentaries on the Talmud and treatises of Jewish philosophy and mysticism.
There is some dispute as to the exact year Maharal was born, but all historians agree that he was born between 5272 (1512 CE) and 5286
(1526 CE). Maharal died in 5369 (1609 CE). Rabbi Loewe served as chief rabbi of Prague, and was one of Tosfos Yom Tov’s mentors. Here,
Tosafos Yom Tov is citing Maharal’s text, Gur Aryeh, which is a commentary on the Torah, focusing primarily on Rashi’s commentary. was
well-versed in all fields of knowledge, I opened his text Gur Aryeh, and I found the object of my search because he did discuss this passage.
Nevertheless, Maharal’s treatment of the subject did not satisfy my desire, as will be evident from my citation of his words and my critique
of them. True, to borrow the wording of our Sages, 2Gittin 83b. The metaphor of our Sages has added significance in the present context,
because the title of Maharal’s text, Gur Aryeh, means “The Lion Cub.” “One should not seek to refute the lion after his passing,” i.e., it is
not proper to question the words of a Torah sage when he cannot respond. Nevertheless, our Sages also taught, 3Cf. Berachos 62a, et al. “It is
Torah and I am obligated to learn.” In this spirit I followed the example of our ancestors and teachers, whereby, that every later scholar who
perceives a statement as being problematic turns to the sages of previous generations and raises questions if he has critique of his teachers
instead of remaining silent. Others will see both the original work and the question, and choose that which they find more desirable. By
saying, “One should not seek to refute the lion…,” our Sages were implying that critique of “the lion’s” teachings should be expressed with
deference and respect. It should be realized that were “the lion” still with us, he might well have been able to resolve the questions asked
concerning his words. The intent is not, however, to refrain from asking questions. True, the departed sage may well have had a resolution,
but a judge can only rule on the evidence before him. 4Cf. Sanhedrin 6b. Therefore, our Sages did not say, “One is not permitted to refute a
lion….” This should suffice regarding this matter.

‫ ְלפִי‬,"‫ׁשנֵי ַהּמְאֹורֹות ַהּגְדֹולִים‬ ְ " ,‫ׁשה ֲֵרי ַהּכָתּוב ְּכפִי פְׁשּוטֹו‬ ֶ ,‫ ְוי ֵׁש ַמ ְקׁשִים עַל ּדִ ב ְֵרי ֲח ָכמִים‬:‫ ְוזֶה לְׁשֹונֹו‬,)‫ׁשי ָא זֹו ְּב ֵספֶר ּב ְֵראׁשִית (א טז‬ ְ ֻ‫ַארי ֵה עַל ק‬
ְ ‫ְו ִהּנֵה ֶאכְּת ֹב מַה ּׁשֶ ּכָתַ ב הַּגּור‬
‫ ּומֵַאחַר‬,"‫ ּכְדִ כְתִ יב " ַוּיַעַׂש אֶת ַהּמְא ֹר ֹת ַהּגְדֹלִים‬,‫ׁשּנִב ְְראּו ְּכ ֶאחָד‬ֶ ‫ׁשמַע‬
ְ ‫ׁש ַהּכָתּוב ַמ‬
ֶ ‫ׁש ִּמ ְּפנֵי‬
ֶ ,‫ ְואֵּלּו ֹלא י ָדְ עּו ּדִ ב ְֵרי ֲח ָכמִים‬.ַ‫ ׁשֶהּוא ּגָדֹול נֶגֶד ַהּי ֵָרח‬,‫ ״ ַהּמָאֹור ַהּגָדֹול״‬.‫ּׁשנֵיהֶם ּגְדֹולִים‬
ְ ‫ׁש‬ ֶ
‫ ְואֵיְך י ִ ְהי ֶה מָאֹור ּגָדֹול ּומָאֹור‬.‫ׁשּנִים זֶה ִמּזֶה נִב ְָראִים ִּבזְ ַמּנִים ְמ ֻח ָּלפִים‬
ֻ ‫ אֵיְך יִהְיּו נִב ְָראִים ְּכ ֶאחָד? ּכִי לְעֹולָם הָיּו ַהּנִב ְָראִים ׁשֶ הֵם ְמ‬,‫ ְוזֶה מָאֹור ַהּגָדֹול ְוזֶה מָאֹור ַה ָּקטָן‬,‫ׁשאֵין זֶה ְּכזֶה‬ ֶ
‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬.‫קָ טָן נִב ְָרא ְּכ ֶאחָד? ְוזֶה ַהּפֵרּוׁש ֲאמִּתִ י‬.

Gur Aryeh writes concerning this issue:5Gur Aryeh, Bereishis 1:16. There are those6Gur Aryeh is referring to the comments of Ibn Ezra cited
previously. who raise questions regarding our Sages’ words, for the verse can be understood according to its simple meaning. The sun and
the moon are described as “the two great luminaries,” because they are both great in comparison to the other celestial beings. Even so, the
sun is referred to as “the great luminary,” because it is great in comparison to the moon. These scholars did not know the words of the Sages,
for the wording of the verse indicates that the sun and moon were created at the same time, as it is written, “And He made… the great
luminaries.” Now, since they are not identical – one is “the great luminary” and one, “the small luminary” – how could they have been
created at the same time? For created beings that are different from each other were brought into being at different times. How then was it
possible for “the great luminary” and “the small luminary” to be created at the same time? This is the true interpretation of the matter.

‫ׁשנֵי ַהּמְאֹורֹות‬ ְ " ‫ ׁשֶ ּכְָך רֹוצֶה לֹומַר‬,)‫ׁש ַּמ ְקׁשֶה ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬ֶּ ‫ ְוה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ָרצָה ְלהִתְ ַחּכֵם ּופ ֵֵרׁש ּדְ לֹו ֹלא ָקׁשֶה (ּכְלֹומַר מַה‬:‫עֹוד לֹו ְּבפ ָָרׁשַת ִּפנְחָס (כח טו) ְוזֶה לְׁשֹונֹו‬
,‫ ּכִי ּגַם ַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה יֹודְ עִים ְלפ ֵָרׁש ּכְָך‬,‫ וְדִ ב ְֵרי ֲהבַאי הֵם אֵּלּו הַּדְ ב ִָרים‬.‫ׁשה ֲֵרי ַהּי ֵָר ַח ָקטָן ְּכ ַלּפֵי ַה ַחּמָה‬
ֶ "‫ " ַהּמָאֹור ַה ָּקטָן‬,‫ׁשהֵם ּגְדֹולִים ְּבע ֵֶרְך ׁשְָאר הַּכֹו ָכבִים‬
ֶ "‫ַהּגְדֹולִים‬
‫ּׁשנִי‬
ֵ ‫ׁש ָה ֶאחָד נִק ְָרא "ּגָדֹול" ְו ַה‬
ֶ ,‫ׁשנֵי ּדְ ב ִָרים ַהּמִתְ ַח ְּלפִים‬
ְ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה נִב ְָרא ִּבב ְִריָאה ַאחַת‬
ֶ ‫ אֵין ָראּוי‬,‫ׁשּכֵיוָן ׁשֶ ִּבב ְִריָאה ַאחַת נִב ְְראּו‬ ֶ ,‫ׁשאֵין ְלפ ֵָרׁש ּכְָך‬ֶ ‫ֵַארנּו זֶה ּבִתְ ִחּלַת ּב ְֵראׁשִית‬
ְ ‫ּו ְכבָר ּב‬
‫ ּכֵיוָן‬,‫ׁשוִים נִב ְְראּו‬
ָ ,"‫ׁשנֵי ַהּמְא ֹר ֹת ַהּגְדֹלִים‬ְ ‫ּׁשּכָתּוב " ַוּיַעַׂש אֱֹלהִים אֶת‬ ֶ ‫ מַה‬,‫ ְועַל ּכ ְָרחְָך‬.‫ׁשוִים נִב ְְראּו יַחַד‬ ָ ‫ׁשהֵם‬ ֶ ‫ׁשהַּדְ ב ִָרים‬
ֶ ‫ ּולְעֹולָם ּתִ ְמצָא ַּבּב ְִריָאה‬.‫ׁשּי ֵׁש ָּבהֶם צַד ֵהפְֶך‬
ֶ ,"‫נִק ְָרא " ָקטָן‬
‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬.‫ׁשּנִב ְְראּו ְּכ ֶאחָד‬
ֶ .

And in Parshas Pinchas, Gur Aryeh writes:7Gur Aryeh, Bamidbar 28:15. Rav Abraham ibn Ezra sought to interpret the matter cleverly and
explain that he did not see any difficulty in these verses (i.e., the apparent contradiction raised by the author of the passage mentioned does
not present any difficulty for Rav Avraham ibn Ezra), for the intent of the phrase “the two great luminaries” is that they appear greater than
the other stars. Nevertheless, the moon can aptly be called “the small luminary” when compared to the sun. These words are mere prattle.
Our Sages8I.e., the Sages who debated the subject in Chulin 60b. could also have offered such an interpretation. As we already explained in
the beginning of Bereishis, such an interpretation should not be offered, since the sun and the moon were created at one time, and it is not
befitting that two utterly different entities – one being described as “great” and one as “small” – be created at the same time, for they are
opposites. Throughout the Creation, when entities were created together, they were equal. We are compelled to say that the verse, “And God
made… the two great luminaries” implies that the sun and the moon] were created as equals, because they were created at the same time.

‫ ְוק ָָרא לְדִ ב ְֵרי ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן‬,‫ ׁשֶֹּלא י ָדְ עּו ּדִ ב ְֵרי ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה וכו׳‬,‫ׁש ִה ְפלִיג עַל ַה ַּמ ְקׁשִים וְָאמַר‬
ֶ ‫ׁש ַה ַה ְפ ָלגָה‬
ֶ ,‫ּתֹורתֹו‬ָ ‫ ַאחַר ַּב ָּקׁשַת ַה ְּמחִילָה ִמּכְבֹודֹו ּו ִמּכְבֹוד‬,‫ַו ֲאנִי אֹומֵר‬
‫ וְזֹו ְסב ָָרא ְואֵין לָּה מֹוכִי ַח‬- ‫ׁשוִים ְּבכָל צַד‬ ָ ‫ׁשּיִהְיּו‬
ֶ ‫ׁש ּנִב ְְראּו ְּכ ֶאחָד צ ִָריְך‬
ֶּ ‫ׁשּמִּדֶ ֶרְך מַה‬
ֶ ‫ׁשי ָתָ ם עַל‬ ְ ‫ש ַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ֻק‬
ֶׁ ‫ ְו‬,‫ֶעז ְָרא ָּבזֶה ּדִ ב ְֵרי ֲהבַאי ַּבעֲבּור מַה ּׁשֶָאמַר ּפֵרּוׁש ַהּפָׁשּוט‬
‫ ַוהֲֹלא י ֵׁש לָנּו ׁשְֹלׁשָה עֵדִ ים ֵמ ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬.‫ׁשּכֵן מַה ּׁשֶָאמַר ׁשֶֹּלא י ָדְ עּו ּדִ ב ְֵרי ַה ֲח ָכמִים‬ ֶ ‫ ְו ָלּמָה י ַ ְפלִיג ּבָּה וְי ֹאמַר ׁשֶ ַהּפֵרּוׁש ׁשֶל ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא הּוא ֲהבַאי? ְוכָל‬-
‫ ׁשֶל ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ְו ַהּי ֵׁש ַמ ְקׁשִים‬,‫ׁשּגַם ֵהּמָה ְמפ ְָרׁשִים ּפֵרּוׁש ַהּפָׁשּוט ַהּזֶה‬ ֶ ‫ ּו ְבלִי ָספֵק הּוא ִמ ְּפנֵי‬.‫ׁשי ָתֹו ׁשֶל ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ַהּלָז‬
ְ ‫ ׁשֶֹּלא ָחׁשְׁשּו ְל ֻק‬,‫ ַע ְצמָם‬.

After begging forgiveness from Maharal’s honor and the honor of his Torah, I object to Maharal’s absolute renunciation of the position of
those who question the interpretation he favors – saying that, “These scholars did not know the words of the Sages,” and his condemnation of
the words of Rav Avraham ibn Ezra as “mere prattle” – for offering a simple explanation of the words of the verse. Maharal’s understanding
of the source for the question our Sages raised in the passage from Chulin – that since the sun and the moon were created at the same time,
they had to have been identical – is a reasonable thesis, but there is no absolute proof of its validity. Why then should Maharal reject the
interpretation of Rav Avraham ibn Ezra so absolutely, calling it “mere prattle”? How much harsher is Maharal’s statement that “these
scholars did not know the words of the Sages”! Behold, there are three testimonies from the words of our Sages themselves, which were not
concerned with the questions raised in the passage from Chulin. Without a doubt, the reason is that these Sages also understand the narrative
in Bereishis according to the simple interpretation advanced by Rav Avraham ibn Ezra and the other scholars whom Maharal maligns.

[ְ‫ "לָאו ּדַ ֲהוַת סִיה ֲָרא ְּבקַדְ ָמי ְתָ א ַרב ]ו‬,‫ ְּבפֵרּוׁש אִּתְ מַר ּבֵיּה ַּכּלָׁשֹון ַהּזֶה‬,‫ִירים‬ ִ ‫ׁשה ֲֵרי ַמ ֲאמַר זֹהַר ׁשִיר ַהּׁש‬
ֶ .‫ הֲֹלא ֵהּמָה ׁשְֹלׁשֶת ַה ַּמ ֲאמ ִָרים ׁשֶ ֵהבֵאתִ י ק ֹדֶ ם ַל ַּמ ֲאמָר ַה ָּלזֶה‬,‫ָהעֵדִ ים ַהּלָלּו‬
‫ׁש ְמׁשָא ּב ְָרזָא חֲדָ א ְּבגִינֵיּה אִתְ ק ְִרי אִיהִי ַּבהֲדֵ יּה ּגְדֹולִים וכו׳‬
ִ ‫" ְו ִעּלָָאה ֶאּלָא ּדְ כָל זִי ְמנָא ּדְ סִיה ֲָרא ְּב‬.

These three “testimonies” are the three passages that I cited before this passage from Chulin. The passage from the Zohar Chadash, Shir
HaShirim, explicitly states: “The intent is not that the moon was originally greater and superior to its present state. Instead, as long as the
moon would stand together with the sun in one mystical bond, as a result of this, it was called ‘great’ along with it.”

‫ׁש ַע ְכׁשָו עַל‬

ֶ ‫ אֹו‬,ַ‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים הֵם ה ָָראׁשִים ׁשֶּתַ חַת ַהּי ֵָרח‬ ְ ִ‫ ּד‬,‫ ּדְ הָא אִיהּו ַא ְסּב ְָר[ּה] לֵיּה‬,'‫ ׁשֶ ּגַם ּדַ עְּתֹו ּדְ ֹלא קָ ׁשֶה וְֹלא מִידִ י ִמּׁשֵם 'ּגְדֹולִים‬,‫ ַמ ֲאמַר זֹהַר ַר ֲעי ָא ְמהֵי ְמנָא‬,‫ְויַּגִיד ָעלָיו ֵרעֹו‬
‫ׁשהֵם ּגְדֹולִים ַּבּמָאֹור‬ֶ ,‫ׁשמָעֹו‬ ְ ‫ּׁשמֶׁש ְו ַהּי ֵָר ַח ְּבוַּדַ אי ִּכפְׁשּוטֹו ּו ַמ‬
ֶ ‫ׁשהֵם ַה‬ֶ ‫ ַמּנִי ַח ׳ ַהּגְדֹולִים׳‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ּׁשמֶׁש ְו ַהּי ֵָר ַח ְּכפִי ַהּנ ְִראֶה ִמ ְּפׁשַט ַה ַּמ ֲאמָר ּדְ אֵּלּו ט ְֵרפֹות ׁשֶָאנּו ְּבבֵאּורֹו‬
ֶ ‫ וְֹלא עַל ַה‬,ַ‫ַהּי ֵָרח‬
‫ ִמּזֶה יָצָא לֹו ׁש ֶָרמַז‬,"‫ׁשלֶת ַה ַּליְלָה‬ ֶ ‫ׁשלֶת הַּיֹום ְואֶת ַהּמָאֹור ָה ֶאחָד ְל ֶמ ְמ‬ ֶ ‫ וְֹלא ַסּגִי לֵיּה ְּבמַה ּׁשֶּי ֹאמַר "אֶת ַהּמָאֹור ָה ֶאחָד ְל ֶמ ְמ‬,‫ ַרק מִּדִ ק ְָראֹו ַאחַר ּכְָך ָקטָן‬.‫ׁש ָּלהֶם ְּבע ֵֶרְך ׁשְָאר הַּכֹו ָכבִים‬ ֶ
‫ׁשנַי ִם ְמעִידִ ין עַל ּפֵרּוׁש ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא‬ ְ ‫ ה ֲֵרי‬.‫ֵַארּתִ יו ְּבסִימָן ב׳‬ ְ ‫ׁשּב‬ ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ׁש ְּמ ָבאֵר וְהֹולְֵך‬
ֶ ‫ ְועַל ּדֶ ֶרְך‬,‫ לָנּו ַהּכָתּוב ִענְי ַן ַה ַה ְק ָטנָה‬.

The passage from its companion, the Raya Mehemna, also supports this view. The description of both the sun and the moon as “great” does
not create a difficulty for the Raya Mehemna, as it refers to “the two kings” as being the planets Nogah and Kochav which were originally
below the moon and which are now above the moon. According to the understanding of the Raya Mehemna, “the two kings” are not the sun
and the moon, as the passage from Chulin infers. If so, according to the Raya Mehemna, the term “great luminaries” can refer to the sun and
the moon, as is the simple interpretation, for their light is great when compared to the light of the other stars. Nevertheless, since the Torah
later refers to the moon as “small” and does not suffice its reference to the moon by saying, “one luminary to rule the day and another to rule
the night,” the Raya Mehemna understood that the verse alluded to the diminishment of the moon in the manner which was explained in
section 3. Thus, there are two passages that support the approach of Rav Avraham ibn Ezra.

‫ ֹלא‬,‫ ׁשֵם ' ַהּגְדֹולִים' ֲאׁשֶר ּבַּתְ ִחּלָה‬,‫ׁשּגַם לִדְ ב ָָריו‬

ֶ ‫ נִ ְמצָא‬.'‫ׁשּגַם הּוא ֹלא ָקׁשֶה לֵיּה ֶאּלָא עַל ׁשֶּפֹוגֵם ּבְָאמְרֹו 'קָ טָן' ַאחַר ׁשֶ ּבַּתְ ִחּלָה ֶה ְחׁשִיבֹו ּוק ְָראֹו 'ּגָדֹול‬
ֶ ,‫ּׁשלִיׁשִי הּוא ַמ ֲאמַר ה ַָרּבֹות‬ ְ ‫ְו ַה‬
‫ ֹלא ָהי ָה לֹו ְל ַהּכָתּוב ְלק ְָראֹו ַאחַר ּכְָך ְּכלָל‬,‫ּׁשנִי לֹו‬
ֵ ‫ ַאף אֹותֹו ׁשֶהּוא ' ָקטָן' ְּבע ֵֶרְך ַה‬,'‫ ַרק הֹואִיל ּו ְכבָר נִק ְָרא ְּבׁשֵם 'ּגָדֹול‬,'‫ׁשּק ְָרָאם 'ּגְדֹולִים‬ ֶ ‫ ֶאּלָא ְּבע ֵֶרְך ָה ֲאח ִֵרים הּוא‬,‫ׁשוִים ַמּמָׁש‬
ָ ‫ׁשהָיּו‬ ֶ
‫ ּכִי הּוא לֹו ִל ְפגָם‬,'‫ ְּבׁשֵם ' ָקטָן‬.

The third passage that] supports the approach of Rav Avraham ibn Ezra is the passage in Midrash Rabbah which points out the difficulty in
the Scriptural passage in that God demeaned the moon by calling it “small” after He originally gave the moon prominence and called it
“great.” However, according to Midrash Rabbah, the description of the sun and the moon as “great” does not mean that they were formerly
equal in size, but rather that both the sun and the moon were of greater prominence than the other celestial bodies. Nevertheless, Midrash
Rabbah felt that an explanation was necessary, since once the moon had been described as “great” – even though it is smaller than the sun –
Scripture should not have referred to it as “small,” for that is demeaning.

‫ אֵין ְלהִתְ מ ְַרמֵר ְּכלָל נֶגֶד ַמ ֲחזִיק זֶה‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ ְוכְָך ַמּנִיחִים אֹותֹו‬,‫ׁשמָעֹו‬ ְ ‫ ַה ְּמעִידִ ים עַל ַּכ ָּונָתָ ם ְּבפֵרּוׁש ַהּפָּסּוק ִּכפְׁשּוטֹו ּו ַמ‬,‫ה ֲֵרי לָנּו ׁשְֹלׁשָה עֵדִ ים נֶ ֱא ָמנִים ֵמ ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ַע ְצמָם‬
‫ ׁשֶּזֹו‬,‫ ּו ִמּנָּה נַּמִי‬.'‫ּׁשּק ְָראֹו ַאחַר ּכְָך ' ָקטָן‬
ֶ ‫ ְו ַהי ְנּו ִמּמַה‬,‫ׁשי ָא ַאח ֶֶרת‬ְ ‫ׁשּׁשְֹלׁשֶת ַה ַּמ ֲאמ ִָרים ָהאֵּלּו עָׂשּו ֻק‬ֶ ‫ ֶאּלָא‬.‫ּׁשּק ְָראֹו ּתְ ִחּלָה 'ּגְדֹולִים' וְַאחַר ּכְָך כו׳‬ֶ ‫ׁשי ָא מַה‬ ְ ֻ‫ש ט וְאֹומֵר ּדְזֹו אֵינָּה ק‬
ָׁ ‫ַה ְּפ‬
‫ וְלֹומַר ׁשֶ ּמִי ׁשֶ אֵינֹו‬,‫ ְו ָלּמָה זֶה י ַ ֲחזִיק ּבָּה ְויַגְּדִ ילָּה ִל ְסב ָָרא זֹו‬.‫ לֵיתָ א ְלכָל אֵּלּו ַהּׁשְֹלׁשָה‬,‫ ּדְ יָצָא ְל ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר מִּדְ נִב ְְראּו ְּכ ֶאחָד אִם ּכֵן ׁשָ וִים הָיּו ִמּכָל צַד‬,‫ַארי ֵה‬ ְ ‫ׁשּכָתַ ב ּבְגּור‬ֶ ‫ַה ְּסב ָָרא‬
‫קְראֵי ַאהֲדָ דֵ י ּכִדְ ָרמֵי לֵיּה ַמ ֲאמָר ּדְ פ ֶֶרק אֵלּו ט ְֵריפֹות‬ ָ ‫ מִּדְ לָא ָרמּו‬,‫ׁשאֵינָם סֹוב ְִרים לְזֹו ַה ְּסב ָָרא‬ ֶ ‫ ְמפ ֵָרׁש ּכֵן ֹלא י ָדַ ע ּדֶ ֶרְך ַה ֲח ָכמִים? ַוה ֲֵרי ַה ֲח ָכמִים י ֵׁש ֵמהֶם‬.

Thus, there are three faithful testimonies from the works of our Sages that indicate they understand that the verse should be understood
according to its simple meaning and left at that. Therefore, there are no grounds for reproach against one who accepts this interpretation and
does not see any contradiction between the fact that Scripture first referred to both the sun and the moon as “great” and afterwards called the
moon “small”. Instead, these three passages present a different question: Why was it necessary for Scripture to call the moon “small” after
first calling it “great”? From the interpretation of the narrative in these sources, it is obvious that they do not accept the rationale cited by
Gur Aryeh – that the fact that the sun and the moon were created at the same time shows that they were created as equals in all matters. Why
must Gur Aryeh hold to this rationale so forcibly and say that someone who does not accept it does not know the way of the Sages? We see
that there were Sages who did not accept this rationale, as is evident from the fact that they did not see the contradiction between the two
verses as presented in the passage in Chulin.

,‫ ) הרגיש בקושיא זאת ויישב שם שבכל מקום ששני הנבראים משלימים זה את זה‬:‫ׁש ְּסב ָָרא זֹו ה ֲֵרי ָמצִינּו ּפְסּוקִים ַהּמִתְ נַּגְדִ ים ָלּה אובחידושי אגדות הש"ס למהר"ל (שבועות ט‬ ֶ ,‫וְתּו‬
,‫ׁש ַּבּי ָם‬
ֶ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ְּכפִי פְׁשּוטֹו ׁשֶרֹוצֶה ּבֹו ּדָ גִים ּגְדֹולִים‬
ֶ ‫ ּובֵין‬."‫ׁשּכֵן נֶ ֱאמַר (בראשית א כא ) " ַוּיִב ְָרא אֱֹלהִים אֶת הַּתַ ּנִינִם ַהּגְדֹלִים‬ ֶ ,.‫ גם כן נבראו בעשייה אחת‬,‫אף שאינם ממש שוים‬
‫ ׁשֶרֹוצֶה‬,‫ׁש ֵהבִיא ַרׁשִ״י זִכְרֹונֹו ִלב ְָרכָה‬ ֶ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ְּכפֵרּוׁש ָה ַאּגָדָ ה‬
ֶ ‫ אֹו‬.‫ָארחֹות יַּמִים יָעִידּו ְויַּגִידּו עַל ִענְיְנֵי הַּדָ גִים ׁשֶ ַּבּי ָם‬ְ ‫ ְו ַכ ֲאׁשֶר עֹוב ְֵרי‬,‫ׁשוִים‬
ָ ‫ׁשאֵין ֻּכּלָם‬ֶ ‫ אִם ּכֵן וַּדַ אי‬,‫ּכִדְ פ ֵֵרׁש ַרׁשִ״י‬
,"‫) מִּדִ כְתִ יב (ישעי' כז א ) "יִפְקֹוד ה׳ ְּבח ְַרּבֹו ַה ָּקׁשָה ְו ַה ֲחזָקָה עַל ִל ְוי ָתָ ן נָחָׁש ּב ִָר ַח ְועַל ִל ְוי ָתָ ן נָחָׁש ֲע ַקּלָתֹון‬:‫ ְו ָלמְדּו ְּבפ ֶֶרק הַּמֹוכֵר אֶת ַה ַּבי ִת )ב"ב עד‬,‫לֹומַר ִענְי ַן ַה ִּל ְוי ָתָ ן ּובֶן זּוגֹו‬
‫ ַוה ֲֵרי ּבְתַ ְרּתֵ י אֵינָם‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ׁש ַּמּקִיף אֶת הָעֹולָם‬ ֶ ‫ ְו ִל ְוי ָתָן נָחָׁש ֲע ַקּלָתֹון הּוא ַהּנְ ֵקבָה‬,ַ‫ׁשּזָקּוף ְּכב ִָריח‬ֶ ‫ נָחָׁש ּב ִָרי ַח הּוא ַהּזָכָר‬,‫ש ּבַ״ם זִכְרֹונֹו ִלב ְָרכָה‬ְׁ ‫ ּופ ֵֵרׁש ַר‬.‫ חַד זָכָר ְוחַד נְ ֵקבָה‬- ‫ּתַ ְרּתֵ י‬
‫ ּפ ְַרצּוף‬- ‫ ה ֲֵרי הָיּו ׁשְּתֵ י יְצִירֹות‬,‫ׁשּנִב ְְראּו ְּכ ֶאחָד ּומְדֻ ָּבקִים יַחַד‬ ֶ ‫ׁשנַי ִם‬
ְ ,‫ ְלמַאן ּדְ ָאמַר ּדּו ּפ ְַרצּופִים נִב ְְראּו‬,‫ ְוכֵן אַּתָ ה מֹוצֵא ּבְָאדָ ם ְו ַחּוָה‬.‫ ְוזֶה זָקּוף ְוזֶה ְמ ֻעּקָל‬,‫ׁשּזֶה זָכָר וְזֹו נְ ֵקבָה‬ ֶ ,‫ׁשוִים‬ָ
‫ ְּכפִי חִּלּוקֵי‬,"ַ‫ּׁשּנֶ ֱאמַר " ַוּיַעַׂש אֱֹלהִים אֶת ה ָָרקִיע‬ ֶ ‫ אֹו הּוא מַה‬,"‫ּׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ּׁש ּנֶ ֱאמַר "ּב ְֵראׁשִית ּב ָָרא אֱֹלהִים אֵת ַה‬ ֶ ‫ עִם ׁשֶהּוא מַה‬,‫ּׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ ּב ְִריַאת ַה‬,‫ וְעֹוד‬.‫ ּופ ְַרצּוף נְ ֵקבָה ְו ֻכּלָּה‬,‫זָכָר ְוכֻּלֹו‬
‫ ושוב ביום השני‬,‫ּדֵ עֹות ַה ְּמפ ְָרׁשִים זללה״ה ב כוונת רבינו נראה שמתייחס למה שהתחבטו מפרשי התורה לבאר מה שבתחילה כתוב בראשית ברא את השמים וזה היה ביום הראשון‬
‫ּׁש ַמי ִם נִתְ ַּכּוֵן‬
ָ ‫ ה ֲֵרי ִמּכָל מָקֹום ְלכָל ַה‬,.‫ א‬,‫ עיין רמב"ן ורד"ק בראשית א‬.‫ ותירצו כל אחד באופן אחר‬,‫ משמע שהשמיים (רקיע) נברא רק ביום השני‬,‫נאמר ויאמר אלקים יהי רקיע‬
‫ ּו ְב ֶהכ ְֵר ַח הּוא ּגָדֹול ִמּמֶּנּו‬,‫ׁשה ֲֵרי ָה ֶעלְיֹון ַמּקִיף אֶת הַּתַ חְּתֹון‬ ֶ ,‫ ְּבלִי ָספֵק‬,‫ ְואֵינָם ׁשָ וִים‬.‫ׁש ֵהבֵאתִ י ְלעֵיל סִימָן הַּקֹודֵ ם‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ׁשנֵי ׁשָ ַמי ִם‬
ְ ‫ ּו ְלפָחֹות י ֵׁש‬.‫ׂשּי ָה ַאחַת‬ ִ ‫ ִּבב ְִריָאה אֹו ַּב ֲע‬,‫ ַהּפָסּוק‬.

Furthermore, we find several verses that appear to contradict this principle. 9Maharal was aware of this question, and offers the following
explanation (Chiddushei Aggados, Shevuos 9b): when the created beings are complementary, like heaven and earth, it is possible that they
were created at the same time even though they are not identical. For example, “God created the great sea-creatures.”10Bereishis 1:21. There
are some who, like Rashi, interpret the verse simply, as referring to the various large fish in the sea. Now, certainly, not all the large fish are
of the same size, as any sea-farer will relate. Even if one would say that – as is the Aggadic interpretation11Bava Basra 74b. that Rashi also
cites – the verse refers to the Leviathan and its mate, the male and female Leviathan were not identical, as is evident from that Talmudic
passage which cites the verse,12Yeshayahu 27:1. “On that day, God will focus the attention of His hard and strong sword upon Leviathan, the
extended serpent, and upon Leviathan, the crooked serpent.” The Talmud notes that the word Leviathan is mentioned twice, once referring to
the male and once to the female. Rashbam explains that the words “the extended serpent” refer to the male, which is straight, like a door-
bolt.13The Hebrew describes the first Leviathan as nachash bariach, which we translated as, “an extended serpent.” Rashbam interprets the
word bariach as meaning “a door-bolt”, for the reason Tosfos Yom Tov gives in the main text. The words “the crooked serpent” refer to the
female Leviathan that surrounds the entire world. Thus, even according to this interpretation, the two were not identical: one was male, the
other female; one straight, the other crooked. The same principle applies with regard to Adam and Chavah, according to the
interpretation14Berachos 61a. that they were created together as a two-faced entity. According to this interpretation, although Adam and
Chavah were created together and fused as one being, they were nevertheless formed differently – one was entirely male, and one was
entirely female. The same is true regarding the creation of the heavens. First, it is written: 15Bereishis 1:1. “In the beginning, God created the
heavens,” and then it is written:16Ibid 1:7. “God made the firmament,” as explained by the commentaries. 17The commentaries see an
apparent contradiction between these two verses, and many of the commentaries have proposed resolutions. See, for example, the
commentaries of Ramban and Radak to Bereishis 1:1. As cited in the previous section, there are at least two heavens, and they are not
identical. Since the higher heaven encompasses the lower one, it must be greater than the lower one. In any event, the verses refer to all the
heavens, which were created or made with one act.

.)‫ָָארץ עַל ַה ָּמי ִם" (שם ו‬

ֶ ‫ "לְרֹקַע ה‬,"‫ּׁש ַמי ִם ּבִתְ בּונָה‬
ָ ‫ ּוכְמֹו ׁשֶָאמַר (שם ה) "לְעֹׂשֵה ַה‬,‫אֹורים ּגְדֹלִים" ִּבלְׁשֹון הֹווֶה‬
ִ ‫ ה ֲֵרי ּדָ וִד ַה ֶּמלְֶך ָעלָיו ַהּׁשָלֹום ָאמַר (תהלים קלו ז ) "לְעֹׂשֵה‬,‫וְעֹוד‬
‫' קאי על חידוש זריחת השמש בכל יום‬...‫ ְלפִי ׁשֶהּוא " ְמחַּדֵ ׁש ְּבכָל יֹום ּתָ מִיד ַמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית" (נוסח ברכת יוצר)  גהנה ראשונים פירשו 'המחדש בטובו בכל‬,‫ְו ָה ִענְי ָן ְּבלִי ָספֵק‬
‫ רוצה לומר על זריחת האור בכל‬.‫ ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‬:‫מחדש (וכמו שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך) וכמ"ש באבודרהם בברכות קריאת שמע וז"ל‬
‫ כך‬,‫ ד ) ויבדל אלהים בין האור ובין החשך‬,‫ כמו שנאמר (בראשית א‬,‫ כי כמו שהבדיל בין האור ובין החשך בששת ימי בראשית‬,'‫ ואמר 'מעשה בראשית‬.‫יום שנאמר בו כי טוב‬
‫ אמנם מילת"תמיד" יש בו קושי‬,"‫ ולפי פירוש זה מובן שפיר הכוונה במילים"בכל יום‬.‫ עכ"ל‬.‫ כב) ויום ולילה לא ישבותו‬,‫ על שם (שם ח‬,'‫ אמר 'תמיד‬.‫הוא מתמיד אותה הויה בכל יום‬
‫ מצד שאילו היה השי"ת‬,‫ בזה מפרש רבינו כאן שהחידוש הזה מוכרח‬.‫ שהרי משמעותו הוא שבנוסף על החידוש של המחזור היומי ישנו חידוש מעשה בראשית בכל רגע‬,‫בהבנתו‬
'‫ ועיין לקוטי אמרים תניא שער היחוד והאמונה פ"א שהאריך ברעיון זה בשם הבעש"ט לפרש הפסוק לעולם ה‬.‫מסיר שפעו לרגע אחד מהנבראים הרי היה הכל חוזר לאין ואפס‬
‫ הרי שדברי רבינו הם‬,‫ אף שנמצא בספרי חסידות וכנ"ל בהערה הקודמת‬,‫ׁשּיָסִיר ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ׁשִ פְעֹו ֵמ ַהּבְרּואִים ד הנה פירוש זה שפירש רבינו‬ ֶ ‫ ּכִי אִּלּו י ְ ֻצּי ַר‬. .‫דברך נצב בשמים‬
‫ והכל‬,'‫ וכן פירוש 'ואתה מחיה את כולם‬:‫ ומצינו חבר לו (בן דורו ומוקדם בשנים) בשל"ה הקדוש (עשרה מאמרות מאמר שלישי ורביעי) וז"ל‬,‫מהמקורות הראשונים לפירוש זה‬
‫ נמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל עת‬,‫ ואחר שהוא מחיה אותם‬.]‫ ושואבים כולם ממנו חיות[ם‬,‫ יוכרח שיושפעו ממנו‬,‫ כי מאחר שהוא היוה אותם והמציאם מן האין‬.‫ענין אחד‬
‫ שהוא שפע השופע להחיותם ולהעמידם ולהציבם‬,'‫ ובענין זה יובן 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‬.‫ והנה 'מהווה' ו'מחיה' הכל ענין אחד להם‬.‫ובכל רגע ובכל שעה‬
‫ יַחְּדָ ו יִכְלּו ַאף י ָסּופּו ּכ ְֶרגַע הומה שתיקנו חז"ל דווקא לומר‬,.‫ עכ"ל‬,‫ ואינם אלא מחודשים בסוד חידוש אורו‬,‫ ואם חס ושלום יעלה על הדעת הסתלקות שפעו מהם כרגע יספו‬.‫בצביונם‬
 ‫ הוא מפני שאז נראה בחוש לעיני כל איך שמעביר יום ומביא לילה וחדשים‬,‫ולהזכיר החידוש של מעשה בראשית המתחדשת בכל יום מחדש אף שהם מתחדשים בכל רגע‬
‫ׁשּפִיר קָָאמַר "לְעֹׂשֵה‬ ַ ‫ אִם ּכֵן‬,‫ׁשוִים ֲאבָל ְּבע ֵֶרְך ֲאח ִֵרים‬ ָ ‫ׁשּנִק ְְראּו 'ּגְדֹולִים' ַאף ׁשֶ אֵינָם‬
ֶ ‫ׁש ָלמָא‬ ְ ‫ אִי ָאמ ְַרּתְ ִּב‬,‫ ְו ַהׁשְּתָ א‬. .)‫לבקרים (ליקוטי תורה לבעל התניא פרשת אחרי דף כו ע"א‬
‫ אֵיְך י ֹאמַר ּדָ וִד ַה ֶּמלְֶך ָעלָיו‬,‫ ּו ִמ ְּפנֵי ַה ִּקטְרּוג נִתְ ַמ ֲעטָה‬,‫ׁשוִים ִמּכָל צַד‬
ָ ‫ׁש ְּב ַמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית הָיּו‬ ֶ ְ‫ ֲאבָל אִי ָאמ ְַרּת‬.‫ׁש ְּמחַּדְ ׁשָם ְּבכָל יֹום‬
ֶ ,‫ ַהי ְנּו אֹותָ ם ׁשֶ ְּב ַמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית‬,"‫אֹורים ּגְדֹלִים‬
ִ
‫ַארי ֵה‬
ְ ‫ׁשּגַם ַהּפָסּוק ַהּזֶה עֹומֵד ְּכנֶגֶד ַה ְּסב ָָרא הַּז ֹאת ׁשֶל הַּגּור‬ ֶ ‫אֹורים ּגְדֹלִים"? ַוה ֲֵרי אֵינָם עַּתָ ה ּכֵן ַּכ ֲאׁשֶר הָיּו ּבַּתְ ִחּלָה! ה ֲֵרי‬ ִ ‫ ַהּׁשָלֹום "לְעֹׂשֵה‬.

Furthermore, King David praises God “Who makes the great luminaries,”18Tehillim 136:7. using the present tense. King David similarly uses
the present tense in the phrases,19Ibid. 136:5. “Who makes the heavens with understanding,” and, “Who spreads out the land over the
waters.”20Ibid. 136:6. Without a doubt, God “renews every day, continually, the work of Creation.” 21Tosfos Yom Tov is citing the daily
Shacharis liturgy. Unquestionably, were God to withdraw His Creative energy from the created beings, they would all cease to exist
immediately.22Tosfos Yom Tov is emphasizing that Creation is not a historical event that happened at the beginning of time, but an ongoing
process. This concept is explained in Shalah (Asarah Maamaros, Discourse 3 and 4) and at length in Tanya (Shaar HaYichud
VehaEmunah). The underlying concept is that since the world was created yesh me’ayin, i.e., existence came into being from an absolute
void, its fundamental state is nothingness. Therefore, were God not to continually renew His creative energy, all of existence would return to
that initial state of absolute nothingness. Accordingly, it can be said that if the sun and the moon could both be considered as great
luminaries even though they are not identical, because they are “great” in comparison to other celestial bodies, then the words of praise “Who
makes the great luminaries” are appropriate, the intent being that the “great luminaries” brought into being at the time of Creation are
renewed each day. If, however, one postulates that the sun and the moon were identical at the time of Creation, and the moon was diminished
because of its complaint, how could King David praise God as the One “Who makes the great luminaries”? At present, they are not the same
as they were originally. Thus, this verse also appears to contradict the logic advanced by Gur Aryeh.

‫ אְַך ְלפִי זֶה ַּפעַם י ִ ְהי ֶה ׁשֵם ׳ ַהּגְדֹולִים׳‬.‫ׁשוִים‬

ָ ‫ אֵינָם צ ְִריכִים ִלהְיֹות‬,‫ׁשאֵינָם ִּבב ְִריָאה ַאחַת‬ ֶ ‫ ּכֵיוָן‬,‫ׁשעַל זֶה י ֵׁש לֹומַר‬
ֶ ‫ ֶאּלָא‬.‫ׁשוִים‬ָ ‫ ְואֵינָם‬,'‫ְוכֵן ּתִ ְמצָא ַּכּמָה ּפְסּוקִים ׁשֶ ּנֶ ֱאמַר ָּבהֶם 'ּגְדֹולִים‬
‫ בקושיית‬:‫ וסיכום שאלה א‬:‫ׁשי ָא וְֹלא מִידִ י‬ ְ ‫ ַוה ֲֵרי ֹלא ַק‬,‫קְראֵי ַאהֲדָ דֵ י‬
ָ ‫ מָה רּו ְמי ָא הִיא ּדְ מ ְַרמֵי‬,‫ׁשי ָא לְדּוכְּתָ א‬
ְ ‫ ְוהַדְ ָרא ֻק‬.‫ּׁש ַּמ ְח ֶלׁשֶת ּכ ֹ ַח ַה ְּסב ָָרא ַההִיא‬
ֶ ‫ ְוכָל זֶה מַה‬.‫ ּו ַפעַם י ִ ְהי ֶה ּכְָך‬,‫ּכְָך‬
‫ ומ"ש המאור הקטן והגדול הוא ביחס הלבנה לחמה‬,)‫ שהרי יש לפרש"גדולים" ביחס לשאר המאורות (כוכבים‬,‫הגמ' צריך ביאור מה היא הסתירה בין הפסוקים‬.

Similarly, there are many verses which describe diverse entities as “great” even though they are not identical. True, it can be said that these
verses do not represent a contradiction to the above thesis, the rationale being that since the entities mentioned in these verses were not
created at the same time, they need not be identical. Nevertheless, according to this logic, at times the term “great” will have one meaning,
and at times another. Thus, it weakens the strength of that thesis. Thus, the original question returns: Why are the verses considered as
contradictory? In truth, there is no difficulty in understanding them.

‫ ִהּנֵה ֵמ ַעצְמֹו י ִתְ ּב ֵָרְך [ׁשָב] ו ְָרפָא‬,‫ׁשּזֶה ֻמכ ְָרח מִּכ ֹ ַח הָרּו ְמי ָא‬
ֶ ,ַ‫ ִמּי ָד ׁשֶ ִה ְקטִין ַהּי ֵָרח‬,ַ‫ׁשּמָא ִמ ְּבלִי וִּכּוח‬ֶ ְ‫ׁשּי ְכֹולִין ָאנּו לֹומַר ּד‬
ֶ ‫ ִמ ְּפנֵי‬.‫ ְוכָל ַהּוִּכּוחִים וַּדַ אי צ ְִריכִים ַסעַד‬.'‫ ָאמ ְָרה י ֵָר ַח וכו‬.)‫הַב׳‬
‫ ִה ְקטִין ָה ֶאחָד ּו ִפּיְסָּה עַל ׁשֶֹּלא‬,‫ׁשּיִׁשְּתַ ּמְׁשּו ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד‬
ֶ ‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‬ ְ ‫ׁשאֵין הָעֹולָם מִתְ ַקּי ֵם ִּב‬ ֶ ‫ ֶאּלָא ֵמ ַעצְמֹו ָרָאה י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ ׁשֶ ָּמ א ֹלא הִיא‬,‫ וְַאף ַט ֲענַת ַהּי ֵָר ַח ה ִָראׁשֹונָה‬.‫לָּה ַּבּפִּיּוס הַָאחֲרֹון‬
 :‫ ְוׁשִּתֵ ף מִּדַ ת ה ַָר ֲחמִים וכו׳‬,‫ׁשאֵינֹו י ָכֹול ְלהִתְ ַקּי ֵם‬ ֶ ‫ ו ְָרָאה‬,‫ ּבַּתְ ִחּלָה ּב ָָרא ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא הָעֹולָם ְּבמִּדַ ת הַּדִ ין‬,‫ ּוכְדֶ ֶרְך ׁשֶָאמְרּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬.‫ׁשי ָא הַד׳‬ ְ ‫ׁש ֶאזְּכ ֹר ַּב ֻּק‬
ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ּׁשנִי‬
ֵ ‫ִה ְקטִין ַל‬
‫ מה המקור שהיה טענה וויכוח בכלל מצד הלבנה? הרי יתכן שכל הענין נעשה מצד הקב"ה ללא ויכוח‬:‫ז סיכום שאלה ב‬.

ii) The passage in Chulin states that the moon complained. Whenever it is postulated that there was a complaint, proof of such is necessary.
This is because if – as a result of the contradiction between the verses – one is forced to say that the moon was diminished, it is possible to
say that perhaps God immediately diminished the moon without it complaining at all. Instead, God recognized that the world could not be
maintained when two kings use a single crown. Afterwards, because He diminished the size of the moon and did not diminish the size of the
sun God might have offered the moon consolation on His own initiative. This idea will be mentioned in the fourth question. A parallel to this
idea can be found in our Sages’ words,23Bereishis Rabbah 12:15, cited by Rashi in his commentary to Bereishis 1:1. “Initially, the Holy One,
blessed be He, created the world with the attribute of Judgment. He saw that the world would not be able to continue, therefore, He blended
the attribute of Mercy with the attribute of Judgment.” Without a complaint having been issued, God realized that an adjustment had to be
made to the initial state of Creation, and did so on His own initiative.

‫ׁש ֵאלָה גְדֹולָה ְּב ִענְי ַן‬

ְ ‫ ּתִ ּפֹול אִם ּכֵן‬.‫ׁש ַּט ֲענָתָ ּה ַט ֲענָה ֲאמִּתִ ית‬
ֶ ,‫ׁשמַע מִינָּה‬ְ ,‫ ְוגַם עַל זֶה ה ְִרּבָה לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ַּכּמָה ּפִּיּוסִים‬,‫ ׁשֶָאמ ְָרה ּדָ בָר הָגּון‬,ַ‫ׁש ָּט ֲענָה ַהּי ֵָרח‬ֶּ ‫ ְלפִי מַה‬.)'‫הַג‬
‫ משמע‬:‫ חסיכום שאלה ג‬:?‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים וכו׳‬ ְ ‫ וְֹלא ה ְִרּגִיׁש ְּב ִענְי ַן ַט ֲענָה הַּז ֹאת ׁשֶ אִי ֶא ְפׁשָר ִל‬,'‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ֲעׂשָָאן 'ּגְדֹולִים‬
ֶ ‫ׁשאֵי ָככָה נִ ְהי ָה הַּדָ בָר ַהּגָדֹול ַהּזֶה‬
ֶ ,‫ ְוהִיא ז ֹאת‬,‫הַּדְ רּוׁש‬
‫ וא"כ נשאלת השאלה מדוע לכתחילה באמת עשה כן הקב"ה‬,‫שהלבנה צדקה בטענתה ולכן פייסה הקב"ה‬.

iii) The moon’s words imply that its complaint was reasonable and justified. This is also reflected by the fact that God made several
conciliatory gestures to the moon after diminishing it. If so, a great question arises: How is it possible that God made both luminaries “great”
without realizing that it is impossible for two kings to wear one crown?

,‫ ּו ִמ ְּפנֵי כֵן ִמעֵט ָה ֶאחָד‬,‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ֵמ ַעצְמֹו נִ ְמלְַך ְו ָטעַן ֶא ְפׁשָר לְב׳ ְמ ָלכִים‬
ֶ ‫ ַאּכַּתִ י יֹותֵ ר ִמסְּתַ ּבֵר‬,‫ ְוׁשֶַאחַר ּכְָך נִתְ ַמעֵט ָה ֶאחָד‬,‫ וְלּו הּונַח ׁשֶ ּכְָך הָיּו מִּתְ ִחּלָה ׁשָ וִים ִמּכָל צַד‬.)‫הַד׳‬
‫ ּתִ ְקׁשֵי ָלּמָה ֹלא ִמעֵט‬,‫ּׁשמֶׁש‬ֶ ‫ׁשאִם ִמעֵט ַה‬ ֶ ,‫ ׁשֶּזֹו וַּדַ אי לָאו ּכְלּום‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ ָלּמָה ֹלא ִמעֵט ַה‬,‫ ּדְ אִם ֹלא כֵן‬,‫ׁש ַהּי ֵָר ַח קִ ט ְְרגָה‬ֶ ‫ׁש ַהּי ֵָר ַח קִ ט ְְרגָה? ְואֵין ַמכ ְִרי ַח לֹומַר‬
ֶ ‫ּו ְמנָא לֵיּה ְל ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬
‫ אין להוכיח שהירח קטרגה ולכן נתמעטה (ולא נבראה בתחילה קטנה) מזה שמיעט הירח ולא השמש שהלא אם היה ממעט השמש היו שואלים למה למעט‬:‫ ט סיכום שאלה ד‬:‫ַהּי ֵָר ַח‬
‫השמש ולא הירח‬.

iv) If one assumes that originally the sun and the moon were identical, and that afterwards the size of one was diminished, it is more logical
to say that God had the change of mind on His own initiative, realizing that it is impossible for two kings to wear one crown, and therefore,
diminished one of the luminaries. What prompted the author of this passage to say that the moon issued a complaint? It cannot be said that
the fact that the size of the moon was diminished is proof that the moon complained, because otherwise the sun would have been the one
diminished. This is certainly not a viable argument: If the sun had been diminished, one would ask why the moon was not diminished?

‫ מַאי ' ְלכִי' ׁשֶהֹוסִיף? הָא ַסּגִי ָהי ָה ְּבׁשֶּי ֹאמַר ' ַמ ֲעטִי' כו׳‬.‫הַה׳) ָאמַר ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו׳‬:

v) The passage quotes God as saying, “Go and diminish yourself.” Why does God say “Go”? Seemingly, it would have been sufficient to
say, “Diminish yourself.”

‫ ְוכִי הֵיאְַך ֶא ְפׁשָרּות ַהּצִּיּור ְל ַצּי ֵר‬,‫ ּותְ הִי קְ ַטּנָה? וְעֹוד‬,‫ ּכ ֹה י ֹאמַר ּגַם ּכֵן ׁשֶּתַ ְקטִין‬,‫ ּכִי הּוא ָאמַר ַויְהִי גָדֹול‬,‫ ְו ָלּמָה ֹלא ִמעֵט הּוא י ִתְ ּב ֵָרְך אֹותָ ּה ַּב ַּמ ֲאמָר ּפִיו‬.‫ ּו ַמ ֲעטִי אֶת ַע ְצמְֵך‬.)‫ ְוהַז׳‬.)‫הַו׳‬
‫ ׁשֶֹּלא‬,"‫ י ִ ְקׁשֶה ַהּלָׁשֹון ׁשֶל "אֶת ַע ְצמְֵך‬- ‫ וַּתֶ הִי‬,‫ ׁשֶ ּמִן הַּדִ ּבּור ׁשֶל ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ׁשֶָאמַר ּכֵן‬,"‫ זֶה ַּכ ָּונַת " ַמ ֲעטִי אֶת ַע ְצמְֵך‬,‫ ּדְ אֵין ָהכִי נַּמִי‬,‫ְלׁשֶּיּוכַל ָה ֶעצֶם ְל ַמעֵט אֶת ַעצְמֹו? ְוכִי ּתֵ ימָא‬
‫ ואיך יתכן שעצם ימעט את עצמו‬,‫ ולא מיעטה הקב"ה בדיבורו‬,‫ למה אמר הקב"ה ללבנה שתמעט עצמה‬:'‫ י סיכום שאלה ו' ז‬:‫ ּתִ תְ ַמעֵט׳‬,‫ ֲהוָה לֵיּה ְלמֵימַר ֶאּלָא ׳ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.
vi-vii) God commanded the moon to diminish itself. Why didn’t God diminish the moon through a Divine decree? Just as God spoke and the
moon was created as “great,” so too God could speak and the moon would be diminished. Moreover, how is it possible for an entity to
diminish itself? And if one would answer that the intent is that God would diminish it with His word, the wording used by our Sages is
difficult, for the passage states that God instructed the moon to “Diminish yourself.” Instead, the passage should have said, “The Holy One,
blessed be He, decreed: you shall be diminished.”

,‫ׁש ָּמ ֲחלָה עַל ּכְבֹודָ ּה וְתִ תְ ַמעֵט הִיא‬ ֶ ‫ׁשמַע ּדְ ב ֶָרי ָה‬ ְ ‫ ׁשֶֹּלא ָאמ ְָרה מִּתְ ִחּלָה ֶאּלָא ֶא ְפׁשָר כו׳ ְו ָהי ָה ְּב ַמ‬,‫ׁש ְּכבָר ָהי ָה סָתּום‬ ֶ ‫ׁש ִּגּלְתָ ה דַ עְּתָ ּה‬
ֶ ‫ נ ְִראֶה‬.‫ זֶה ׁשֶָאמ ְָרה הֹואִיל וְָאמ ְַרּתִ י וכו׳‬.)‫ ְוהַט׳‬.)'‫הַח‬
‫ וְזֹו וַּדַ אי ִקטְרּוג‬.‫ ֹלא הִיא‬,‫ּׁשמֶׁש י ִתְ ַמעֵט‬ ֶ ‫ׁש ַה‬ֶ ‫ נִתְ ַּגּלָה ַמצְּפּונָּה ׁשֶּדַ עְּתָ ּה ְו ַכ ָּונָתָ ּה ֵמ ִעּק ָָרא ָהי ְתָ ה‬,‫ ׁשֶָאמ ְָרה הֹואִיל כו׳ ֲא ַמעֵט אֶת ַע ְצמִי‬,‫ ְואִּלּו ַע ְכׁשָו‬.‫ּכִי הֵיכִי ׁשֶּתְ ֻסּלַק הַּתֵ ימָא ׁשֶל ֶא ְפׁשָר כו׳‬
‫ׁש ִּמּכֵיוָן ׁשֶ ּבְהֹודָ ַאת ּפִי ָה ָהי ְתָ ה ַּכ ָּונָתָ ּה מִּתְ ִחּלָה עַל‬
ֶ ,‫ׁשאֵין ְּב ַט ֲענָתָ ּה זֹו ּכְלּום‬ ֶ ,ַ‫ חֲדָ א עַל ַהּי ֵָרח‬.‫ׁשי ָא ּתַ ְרּתֵ י‬
ְ ‫ ְו ַק‬.‫ ִמּכָל מָקֹום ְראּוי ָה ְל ֵה ָענֵׁש‬,‫ׁש ָה ִענְי ָן ְּב ַעצְמֹו הָגּון‬
ֶ ‫ וְַאף עַל ּפִי‬.‫ּגָדֹול ְו ַעי ִן ָרעָה‬
‫ׁשּלָּה ָהי ְתָ ה‬ֶ ‫ׁשבָה‬ ָ ‫ ׁשֶַאח ֲֵרי ׁשֶהֹודֵ ית ׁשֶּתְ ִחּלַת ַה ַּמ ֲח‬,‫ ּומַה ּתֹועִיל לָּה ַה ַּט ֲענָה ׁשֶָאמ ְָרה ּדָ בָר הָגּון? אִידָ ְך עַל ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ אִם ּכֵן ְּבמִּדָ ה ְּכנֶגֶד מִּדָ ה נִתְ ַמ ֲעטָה הִיא‬,‫ׁשּי ִתְ ַמעֵט‬ ֶ ‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ַה‬
‫ ָּגזַר‬,‫ ְו ֶא ְפׁשָר ׁשֶ עַל ַע ְצמָּה נִתְ ַּכ ְּונָה ׁשֶּתִ תְ ַמעֵט ּו ָמ ֲחלָה עַל ּכְבֹודָ ּה‬,‫ ָלּמָה זֶה אִם ּכֵן ֵמעַּתָ ה ָהי ָה חֹוזֵר עַל ּפִּיּוסִים ְל ַפּיְסָּה? ַוה ֲֵרי מִּתְ ִחּלָה ׁשֶ עֲדַ י ִן ֹלא נִתְ ַּגּלָה ַּכ ָּונָתָ ּה‬,‫ׁשּי ִתְ ַמעֵט‬ ֶ ‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫עַל ַה‬
‫ׁשבְּתָ ּה‬
ַ ‫ ְואִם ָהי ְתָ ה ַמ ֲח‬,‫ ה ֲֵרי ּכְבֹודָ ּה מָחּול וְתִתְ ַמעֵט‬- ‫ׁשאִם ַּכ ָּונָתָ ּה עַל ַע ְצמָּה ּו ָמ ֲחלָה עַל ּכְבֹודָ ּה‬ ֶ ,‫ׁשּמִתְ ִחּלָה ָּגזַר ָעלֶי ָה ַהּמִעּוט מִּׁשּום ִמּמָה נַ ְפׁשְָך‬ ֶ ‫ וְַאף ׁשֶּנ ֹאמַר‬.'‫אֹמֶר לָּה ' ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי' כו‬
‫ְקֹורּה הַּנֹו ַבעַת מִּתְ ִחּלָה עַל‬ ָ ‫ הִיא ִּגּלְתָ ה מ‬,‫ ָלּמָה ָחזַר ַאחַר ּפִּיּוסִים ְל ַפּיְסָּה? ְואַּדְ ַרּבָה‬,‫ׁשי ָא‬ ְ ‫ ַאּכַּתִ י אֵין ָאנּו נִּצֹולִים מִן ַה ֻּק‬,‫ׁשֶראּוי ָה הִיא ְלׁשֶּתִ תְ ַמעֵט‬ ְ ‫ׁשּכֵן‬ ֶ ‫ ּכָל‬- ‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ֵמ ִעּק ָָרא עַל ַה‬
‫ וכל‬,'‫ מטענתה של לבנה 'הואיל ואמרתי דבר הגון וכו'' משמע שבתחלה לא היתה כוונתה למעט עצמה בגלל טענתה שאי אפשר לשני מלכים וכו‬:'‫ּׁש ֶמׁש יא סיכום שאלה ח' ט‬ ֶ ‫ַה‬
‫ ואמאי צריך הקב"ה לפייסה‬,‫ וא"כ מה טענתה כעת שאמרה דבר הגון‬,‫כוונתה היתה שצריך למעט השמש‬.:

viii-ix) The passage states that after God told the moon to diminish itself, the moon protested: “Because I have suggested something that is
proper must I diminish myself?” It appears that with this statement, the moon revealed the intent hidden in its original statement. The moon’s
original question, “Is it possible for two kings…,” could have been understood as implying that it was willing to forgo its honor and be
diminished. In that way, the difficulty of having two kings using the same crown would have been avoided. However, the moon’s protest:
“Must I diminish myself?” indicates that its initial intent was that the sun be diminished and not the moon. This certainly reflects a severe
negative trait and a sign of meanness. Even though the issue raised is legitimate, the moon is deserving of punishment. Thus, the moon’s
protest, “because I have suggested something that is proper must I diminish myself?” raises two questions:
a) The moon’s claim is a hollow one. Since the moon admitted that its intent was that the sun be diminished, following the pattern that God
rewards and punishes His created beings “measure for measure,”24Sanhedrin 90a. it was justified that the moon be diminished. Of what
importance then is the fact that the issue raised by the moon was legitimate?
b) God’s response also raises a question: Since the moon admitted that its intent was that the sun be diminished, why did God repeatedly seek
to console it? Initially, when the moon’s intent was not apparent, and it was possible to interpret the moon’s statement as implying that it was
willing to waive its honor and diminish itself, and hence God decreed that it should be diminished, the need for conciliatory gestures is
understood. But once the moon revealed that its intent was that the sun be diminished, why were these gestures necessary? True, one might
say that, at the outset, God decreed that the moon should be diminished because either way, it was the appropriate thing to do. For if the
moon intended that it be diminished, waiving its honor, the moon’s diminishment would be done according to its own will. And if the
moon’s intent was that the sun be diminished, then it was appropriate that the moon be diminished for its meanness. Even so, the question
still remains: Why did God repeatedly offer the moon conciliatory gestures? On the contrary, the moon proved it was deserving of being
diminished when it revealed its intent that the sun be diminished.

‫ אִם ּכֵן‬,‫ ְואִם ַּכ ָּונָתָ ּה ׁשֶ ָהי ָה ַלעֲׂשֹות ּכֵן ַל ַחּמָה‬.‫ ּתַ חְז ֹר הַּתֵ ימָא לְדּוכְּתָ א ֶא ְפׁשָר לְב׳ ְמ ָלכִים כו׳‬,‫ׁשה ֲֵרי אִם ֹלא כֵן‬
ֶ ?‫ ְוכִי ִמ ְּפנֵי כֵן ֹלא תִ תְ ַמעֵט‬,‫ ִהּנֵה ַאף עַל ּפִי ׁשֶָאמ ְָרה ּדָ בָר הָגּון‬.)‫הַי׳‬
‫ ִּגּלְתָ ה כו׳ ּכְדִ ְלעֵיל‬:

x) The passage quotes the moon as saying: “because I have suggested something that is proper must I diminish myself?” Is the fact that the
moon made a proper suggestion sufficient justification for it not to be diminished? For if the moon would not be diminished, there would still
be two kings with one crown. And if the moon’s intent was that the sun should be diminished, then the moon] revealed its flaw in character,
and proved that it is fitting that it be diminished anyway, as stated above.

‫ׁש ִּקּבֵל‬
ֶ ‫ נ ְִראֶה‬,‫ּׁש ָחזַר ַאחַר ּפִּיּוסִים‬ ֶ ‫ ּו ִמּמַה‬.‫ ׁשֶֹּלא ָעׂשְתָ ה עַד עַּתָ ה ַמ ֲאמָרֹו ׁשֶל ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ׁשמַע ִמּנָּה‬ ְ ,‫ ְו ַהי ְנּו ְּבלָׁשֹון עָתִ יד‬,"‫ מִּתֹוְך ַהּלָׁשֹון ׁשֶָאמ ְָרה " ֲא ַמעֵט אֶת ַע ְצמִי‬.)‫הַי״א‬
‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים כו׳? ְואֵין ַטעַם לֹומַר ׁשֶֹּלא ָרצָה‬ ְ ‫ׁשלִים זֶה ַה ִחּסָרֹון ׁשֶל ֶא ְפׁשָר ִל‬ ְ ‫ ּכִי הֲֹלא ֹלא י ִ ָּפלֵא מֵה׳ ּדָ בָר ַאחֵר ְל ַה‬,‫ יַחְז ֹר ּגַם הּוא י ִתְ ּב ֵָרְך ׁשְמֹו וִי ַמּלֵא ִמׁשְַאלְּתָ ּה לְטֹובָה‬,‫ אִם ּכֵן‬.ָ‫ּדְ ב ֶָריה‬
‫ ּפ ֵֵרׁש ַרׁשִ״י (שם ז) עַל ּפִי מִדְ ַרׁש ּתַ נְחּומָא (פרשת מסעי אות‬,"‫ׁשלָחֹו ה׳ ֶּב ֱאמֶת‬ ְ ‫ ׁשֶ ה ֲֵרי ָאמַר י ְִר ְמי ָה (כ״ח ט) " ַהּנָבִיא ֲאׁשֶר יִּנָבֵא ְלׁשָלֹום ּבְבֹוא ּדְ בַר ַהּנָבִיא יִּוָדַ ע ַהּנָבִיא ֲאׁשֶר‬,‫ַלחֲז ֹר‬
‫ ֲאבָל‬.‫ ְו ֵהבִיא ְרָאי ָה ִמּנִינְוֵה‬,)‫ ְוכֵן ּפ ֵֵרׁש ַרדַ ״ק (ירמי' שם‬.‫ ּכִי א ֶֶרְך ַא ַּפי ִם הּוא ְונִחָם עַל ה ָָרעָה‬,‫ׁשקֶר‬ ֶ ‫ ְואִּלּו ַה ְמנַּבֵא עַל ָרעָה ַאף ׁשֶֹּלא תָ ב ֹא ה ָָרעָה אֵין ִמּזֶה הֹו ָכחָה ׁשֶהּוא נְבִיא‬,)‫ז‬
‫ׁשּנֶ ֱאמַר (שם א י) "ו ְֶרגַע אֲדַ ּבֵר וגו׳ ִלבְנֹות ְו ִלנְטֹו ַע וגו׳ ְו ָעׂשָה ה ַָרע ְּבעֵינַי ְל ִבלְּתִ י ׁשְמ ֹ ַע ּבְקֹולִי ְונִ ַחמְּתִ י עַל‬ ֶ ‫ ָּכ ִענְי ָן‬,‫ ַאף עַל ּפִי ׁשֶּתּוסַר עַל י ְדֵ י ֵחטְא‬,‫הַּטֹובָה ּתָ חּול עַל ּכָל ָּפנִים‬
‫ ְואֵינִי י ָכֹול לִּתֵ ן‬,‫ ֲאנִי מִתְ נַּבֵא ל ְָרעָה‬,‫ ָאמַר לֹו‬.‫ ּתֵ ן סִימָן לִדְ ב ֶָריָך‬,‫ ׁשֶָאמַר לֹו ַהּנָבִיא ְלי ְִר ְמי ָה‬,)‫ׁש ְלמִי ּפ ֶֶרק (חלק) [אֵּלּו הֵן ַהּנֶ ֱחנָקִין] (סנהדרין פי"א ה"ה‬ ַ ‫ ְוכֵן ּבִירּו‬.‫ עַד ּכָאן‬."‫הַּטֹובָה‬
‫ ְו ָלּמָה‬,‫ ִמּכָל ָהלֵין ּדְ מִּדָ ה ָרעָה חֹוז ֶֶרת‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ׁשּצ ִָריְך לִּתֵ ן סִימָן לִדְ ב ֶָריָך וכו׳‬ ֶ ‫ אַּתָ ה הּוא‬,‫ אַּתָ ה הּוא מִתְ נַּבֵא לְטֹובָה‬.‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא א[ֹו]מֵר ְל ָהבִיא ָרעָה ּומִתְ נַחֵם‬ ֶ .‫סִימָן לַּדָ בָר‬
‫ במקום לפייסה על‬,‫ למה לא חזר בו הקב"ה מהעונש שנתן ללבנה שתתמעט‬:‫ׁשּיָפֶה ָט ֲענָה יב סיכום שאלה יא‬ ֶ ‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא הֹודָ ה ְל ַט ֲענָתָ ּה‬
ֶ ‫ׁשּנ ְִראֶה‬ ֶ ‫ ִמּכֵיוָן‬,‫ֹלא ָחז ְָרה ּגַם ַע ְכׁשָו‬
‫מיעוט זה? הרי כפי הידוע הקב"ה מתנחם על הרעה ואינו מביאה אף שניבא ע"י הנביא‬.:

xi) Since the wording, “must I diminish myself,” which the moon used, employs the future tense, it is apparent that the moon had yet to carry
out God’s decree and diminish itself. From the fact that God offered the moon several conciliatory gestures, it appears that the moon’s
arguments were accepted. If so, why did God not rescind His decree and fulfill the moon’s request? Nothing is beyond God’s capacity, and
there is certainly another way that He could have resolved the difficulty of two kings using the same crown. There is no reason to say God
did not rescind His decree was because once a Divine decree is issued, God does not desire to retract it, as reflected in the interpretation of
Yirmeyahu’s statement:25Yirmeyahu 28:9. “Regarding the prophet who will prophesy promising peace, when the words of the prophet will
come to fruition, it will be made known that God truly sent him.” Rashi,26See Rashi’s commentary to Yirmeyahu 28:7. based on the Midrash
Tanchuma,27Midrash Tanchuma, Parshas Masei, sec. 7. explains that if a prophet prophesies that negative events will occur, the fact that his
prophecy does not materialize is not a proof that he is a false prophet, for God is patient and relents, and may withold harmful consequences.
Radak28See Radak’s commentary to Yirmeyahu, loc. cit. offers a similar explanation, supporting his words through the example of God’s
retraction of the prophecy of doom for Nineveh. A prophecy for good, by contrast, will certainly materialize. True, it is possible that a
prophecy for good will later be annulled as a result of sin, as reflected in Yirmeyahu’s words: 29Yirmeyahu 18:9-10. “If at any time, I speak
concerning a nation… to build it and to plant it… if they do what is evil in My eyes, I will retract the good.” Nevertheless, at least initially,
the positive prophecy will be fulfilled. In a similar vein, the Talmud Yerushalmi states30Talmud Yerushalmi, Sanhedrin 11:5. that when the
false prophet Chananyah ben Azur challenged Yirmeyahu to prove his words, Yirmeyahu answered him: I am prophesying concerning
harmful events. Therefore, I cannot supply proof for my words, because although God said that the evil would come, He may relent. You are
prophesying concerning positive events, so it is you who must give a sign of the truth of your words.” From all this, it is apparent that a
negative Divine decree may be abrogated. Why then – if God acknowledged that the moon’s claim was valid – did He not retract?

‫ וְנֹוסָף עַל ֹלא ּדָ בָר ְּכלָל‬,‫ ּדִ ' ְלכִי' נ ְִראֶה ִענְי ָן ְמי ֻּתָ ר‬,‫ׁש ִה ְקׁשֵיתִ י ְלעֵיל‬
ֶ ‫ ּכְמֹו‬.‫ ָאמַר לָּה ְלכִי ּומְׁש ֹל כו׳‬.)‫ הַי״ב‬:

xii) Our Sages relate that God told the moon: “Go and rule.” As mentioned above, 31See question v. The command “go” appears unnecessary.
‫? הַי״ג)‪ּ .‬ומְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‪ .‬מַאי קָ ָסבַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‪ְ ,‬וכִי חַס ְוׁשָלֹום אֵין ּדֵ עָה ָּב ֶעלְיֹון‪ ,‬וְֹלא י ָדַ ע אֵל דִּ ׁש ְַרּגָא ְּבטִיה ֲָרא מַאי ְמ ַהנֵּי‬

‫‪xiii) According to our Sages, God instructed the moon to rule during the day and the night. What was the intent in such an instruction? Did‬‬
‫‪God not comprehend that during the day the moon’s light would be of no avail? It would be like the light of a candle in broad daylight, as the‬‬
‫!‪moon objected‬‬

‫‪ :‬הַי״ד)‪ָ .‬אמַר לָּה זִיל לִימְנּו בְָך כו׳‪ּ .‬גַם ְּבכָאן ָקׁשֶה עַל לְׁשֹון 'זִיל'‪ׁ ,‬שֶהּוא נ ְִראֶה ְמי ֻּתָ ר ְו ִענְי ָן נֹוסָף‪ּ .‬גַם עַל ָאמְרֹו ִּבלְׁשֹון א ֲָרמִית‬

‫‪xiv) After the moon protested, God offered another conciliatory gesture, saying, “Go. Israel will reckon the days and the years according to‬‬
‫‪you.” Here, too, as above, the question arises: What is the intent of the command, “Go”? Also, here, our Sages begin reporting the dialogue‬‬
‫‪in Aramaic while previously they used Hebrew.‬‬

‫הַט"ו)‪ְ .‬והַט״ז)‪ .‬יג סיכום נקודת שאלה טו טז‪ :‬מהו תשובת הקב"ה שימנו ימים ושנים ע"י הלבנה‪ ,‬הלא עיקר מנין ימים ושנים הוא ע"י החמה? וגם אמאי השמיט"למועדים"‪ ,‬שהרי מועדי‬
‫ׁשי ָא י״ג‪ּ ,‬דְ מִי ֹלא י ָדַ ע קֻדְ ׁשָא ּב ְִריְך‬
‫ׁשי ָן ּתַ ְרּתֵ י‪ .‬חֲדָ א הָא דַ ֲאמ ָָרן ְלעֵיל ְּב ֻק ְ‬
‫ׁשנִים‪ַ .‬ק ְ‬
‫ישראל נקבעים‪ ,‬מלבד באסיף ובקציר שהם התקופות‪ ,‬גם בחדשי הירח?‪ .‬לִימְנּו בְָך יִׂש ְָראֵל יָמִים ְו ָ‬
‫ׁשנִים ְויָמִים‬
‫ּׁשמֶׁש מֹונִים ָ‬ ‫?הּוא ּדְ ַאף ַּב ֶ‬

‫‪xv-xvi) The first conciliatory gesture offered the moon was that the Jews would “reckon the days and the years according to you,” to which‬‬
‫‪the moon countered, “That is impossible without the sun.” Here, also, the same issue raised in question xiii could be asked. Seemingly, the‬‬
‫?‪objection is obvious. Did God not know that the sun would also be included in the calculation of the days and the years‬‬

‫ׁשקִיעָה ׁשֶַאח ֲֶריהָ‪ּ ,‬כִדְ בַר ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ידעיי"ש שהאריך‬ ‫ּׁשמֶׁש עַד ְ‬ ‫ּׁשקִיעָה זֹו ׁשֶל ַה ֶ‬ ‫ׁשנִים עַל ּפִי ַה ַחּמָה מְנּוי ִים‪ּ ,‬כִי הַּיֹום נִ ְמנֶה ִמ ְ‬
‫ׁשי ָא ְטפֵי‪ּ ,‬דְ אַּדְ ַרּבָה‪ִ ,‬עּקַר יָמִים ְו ָ‬
‫ְו ָהכָא ַק ְ‬
‫ּׁשנִים הֲֹלא‬ ‫ׁשּלַח ְּבפָסּוק (שמות טז כה ) "וַּי ֹאמֶר מֹׁשֶה ִא ְכלֻהּו הַּיֹום וגו׳"‪ְ .‬ו ַה ָ‬ ‫להוכיח שהיום על פי התורה הוא משקיעת החמה עד שקיעת החמה דהיום הולך אחר הלילה‪ְּ .‬בפ ָָרׁשַת ְּב ַ‬
‫ׁשנָה לָּה ּכִי אִם ּבְדֶ ֶרְך ַהׁשְָא ָלה טווז"ל אבן עזרא (שמות יב ב )‪ :‬והנה אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חדש כלל‪ ,‬כי לא יתחדש‬ ‫ׁשאֵין ָ‬ ‫אֵינָם ֶאּלָא ַל ַחּמָה‪ ,‬מַה ּׁשֶ אֵין ּכֵן ַל ְּל ָבנָה ֶ‬
‫בשמש דבר‪ ,‬רק דבר החדוש הוא לאור הלבנה‪ ,‬ובעבור זה נקרא חדש גם ירח‪ ,‬בעבור חדוש אור הלבנה‪ ,‬כי אין לה אור בראיות גמורות כי אם מהשמש וכו' (עיי"ש באריכות)‪..‬‬
‫ׁשנַת ַה ַחּמָה הִיא ּתַ ׁשְלּום ַה ָּקפָה ַאחַת ׁשֶּתַ ֲעׂשֶה ִּבמְרּוצַת‬ ‫ׁשה ֲֵרי לְׁשֹון ׁשָ נָה ִמּלְׁשֹון (מל"א יח לד) "ׁשְנּו ַוּיִׁשְנּו" טזשנו ‪ -‬שפכו פעם שנית ושפכו פעם שנית‪( .‬מצ"ד) ‪ּ ,‬כְלֹומַר‪ֶ ,‬‬
‫ׁש ִענְי ַן ְ‬ ‫ֶ‬
‫ּׁשנָה ֻמׁשְָאל לָּה‪,‬‬ ‫ׁש ְּבכָל ח ֹדֶ ׁש סֹו ֶבבֶת הֹו ֶלכֶת ֶהּקֵף ֶאחָד ִמ ַּמע ֲָרב ְל ִמז ְָרח‪ְ ,‬ו ַה ָ‬ ‫ּׁשאֵין ּכֵן ַּב ְּל ָבנָה‪ֶ ,‬‬
‫ׁש ִּמ ֶּמּנָה הִתְ חִילָה ְל ַסּבֵב‪ .‬מַה ֶ‬‫ׁשנֶה וְתָׁשּוב ִלמְקֹומָּה ה ִָראׁשֹון ֶ‬ ‫ַּג ְל ַּגּלָּה ִמ ַּמע ֲָרב ְל ִמז ְָרח‪ ,‬וְתִ ְ‬
‫ׁש ְּמיֻחָדִ ים ַל ְּל ָבנָה‪.‬‬
‫ּׁשנִים יֹותֵ ר ְמיֻחָדִ ים ַל ַחּמָה ִמּמַה ֶּ‬ ‫ׁש ִּמנְי ַן ַהּיָמִים ְו ַה ָ‬
‫ׁשמָע‪ֶ ,‬‬ ‫ׁשנָה ַאחַת‪ .‬סֹוף ּדָ בָר הַּכ ֹל נִ ְ‬ ‫ׁשּלָּה ָס ְבבָה ָה ְלכָה ּכָל הַי״ב ַמּזָלֹות ׁשֶל סִּבּוב ַה ַחּמָה ְּב ָ‬ ‫ׁשּבְי״ב ַהּקָפֹות ֶ‬ ‫ִמּצַד ֶ‬
‫ׁש ִּמּצַד ַה ַחּמָה‪ִ ,‬מּכָל מָקֹום‬ ‫אִידָ ְך‪ ,‬אִם ּכֵן‪ַ ,‬אּמַאי מְדַ ּלֵג 'מֹועֲדִ ים'‪ּ ,‬כִי " ֵאּלֶה מֹועֲדֵ י ה׳" ּתְ לּוי ִים ְּב ִמנְי ַן יָמִים לְח ֹדֶ ׁש ַה ְּל ָבנָה‪ּ ,‬כְמֹו ׁשֶּתְ לּוי ִים ּבָָאבִיב ּו ַב ָּקצִיר ּובָָאסִיף‪ַ ,‬אף ׁשֶ הֵם ְּכפִי ַהּזְמַן ֶ‬
‫ׁשנִים‬
‫ׁשמִיט מֹועֲדִ ים‪ ,‬וְֹלא ָאמַר ַרק יָמִים ְו ָ‬ ‫? ַּב ְּל ָבנָה נַּמִי ּתְ לּוי ִים‪ְ ,‬ו ָלּמָה ִה ְ‬

‫‪Moreover, in this instance, the complaint is thoroughly justified, for the days and the years are determined primarily by the movement of the‬‬
‫‪sun. The days are determined by the setting of the sun, i.e., the duration of a day is from one setting of the sun to the next, as Rav Avraham‬‬
‫‪ibn Ezra comments on the verse,32Shmos 16:25. In that source, Ibn Ezra elaborates in the explanation of the fact that the determination of a‬‬
‫‪day is dependent on the setting of the sun. “And Moshe said, ‘Eat it today.’” Similarly, the years are solar years. The concept of a lunar year‬‬
‫‪, has the connotation of repetition, as in the‬שנה ‪is only a borrowed term,33See Ibn Ezra’s commentary to Shmos 12:2. for the word year,‬‬
‫‪, “He instructed them to repeat, and they repeated.” In other words, a solar year is the sun’s completion of‬שנו וישנו ‪verse,34I Melachim 18:34.‬‬
‫‪its circuit of its orbit from the west to the east, as the sun returns to the place where its orbit began. In contrast, the moon finishes its orbit‬‬
‫‪from west to east every month. The term “lunar year” is adopted because the moon concludes twelve cycles in the time it takes the sun to‬‬
‫‪proceed through the twelve Zodiac constellations. Thus, the reckoning of the days and the years is more closely associated with the sun than‬‬
‫‪with the moon. Conversely, it would have been appropriate to mention that the festivals too are dependent on the moon, because the dates on‬‬
‫‪which the festivals fall are dependent on the days of the lunar months, just as they are dependent on the times of spring, the grain harvest, and‬‬
‫‪the fruit harvest. Although the festivals are dependent on the seasons that are determined by the sun, their celebration is also dependent on‬‬
‫?‪the moon. Why then did the passage in Chulin mention only the days and the years and overlook the festivals‬‬

‫ַארי ֵה (במדבר כח טו) ּכָתַ ב יז וז"ל‪ :‬דע‪ ,‬כי הירח יותר ראוי למנות אליה מן החמה‪ ,‬וזה כי ראוי לזה יותר דבר שיש לו שעור קטן‪ ,‬שהירח שהוא מתחדש בחודש אחד ולכך‬ ‫ּובְגּור ְ‬
‫הוא יותר ראוי לשער בו הזמן‪ .‬וכמו שיותר ראוי למדידה הכלי שהוא יותר קטן יותר מן כלי שהוא גדול‪ ,‬לפי שאין הכל נמדד בכלי גדול אבל הכל נמדד בקטן‪ .‬ולפיכך יותר ראוי‬
‫למנות לירח‪ ,‬שהשעור שלו יותר קצר‪ .‬ומפני זה יש למנות הכל אל הירח‪ ,‬המדה הקטנה‪ .‬ומפני זה האריכו חכמי המחקר‪ ,‬ואמרו כי הזמן תולה בגלגל היומי‪ ,‬לפי שהוא סובב יום‬
‫אחד ומפני שהוא יותר קצר בו משוער הזמן‪ .‬אבל דעת התורה אינו כך‪ ,‬רק הזמן נמנה אל המאורות‪ .‬ותחלה נמנה אל הירח‪ ,‬המאור הקטן‪ ,‬שמפני שהוא קטן יש לו זמן קטן‪ ,‬והוא‬
‫ראוי לשיעור הזמן‪ .‬ולפיכך אמר 'ימנה בך ימים ושנים'‪ ,‬וכל זה נמשך אל הירח מצד הקטנות‪ .‬ואז השיבה 'בדידה נמי לא סגיא'‪ ,‬דהא מנין הירח נמשך אל החמה‪ ,‬שהרי צריך‬
‫לעבר חודש אחד בשביל תקופות החמה‪ .‬ואם כן לא סגיא בלא דידה‪ ,‬ואין כאן מעלה מיוחדת לירח בשביל הקטנות‪ .‬שראוי שיהיה מכריע‪ ,‬כי אם היה הקטנות מצד עצמו עלוי‬
‫ׁשּכֵן מִּדָ ה ְק ַטּנָה ְראּוי ָה‬‫ׁשּנִתְ ַמ ֲעטָה ְלפִיכְָך י ָאּות ַה ִּמנְי ָן ִלּמָנֹות ּבָּה‪ֶ ,‬‬ ‫מציאות ‪ -‬ראוי שיהיה מכריע‪ ,‬אבל אין זה כן‪ ,‬ונשאר התרעומת‪ .‬ודברים אלו ברורים למי שמבין אותם‪ִ , .‬מּצַד ֶ‬
‫ׁש ַמעְּתִ י ּדְ ב ָָריו‪,‬‬
‫ּׁשאֵין ּכֵן מִּדָ ה גְדֹולָה‪ׁ ,‬שֶ אֵינָּה ְראּוי ָה ְלכָל ַהּמִּדֹות ּומְדִ ידֹות‪ְ .‬ו ָהי ָה זֶה ּפִּיּוס עַל ַקטְנּותָ ּה‪ׁ ,‬שֶ ה ֲֵרי עִּלּוי זֶה י ֵׁש לָּה מִּכ ֹ ַח ׁשֶ ּנִתְ ַמ ֲעטָה ְונַ ֲעׂשֵית קְ ַטּנָה‪ַ .‬ו ֲאנִי ָ‬ ‫ְלכָל ַהּמִּדֹות‪ ,‬מַה ֶ‬
‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ְמיֻחָס לֹו ָהעִּלּוי ַהּזֶה ׁשֶל‬
‫ׁשהִיא קְ ַטּנָה נִ ְמנֶה‪ֶ ,‬אּלָא עַל ּפִי מְרּוצַת ַמ ֲה ָלכָּה‪ּ .‬ומָה ִענְי ָן י ֵׁש‪ ,‬אִם ּכֵן‪ְ ,‬ל ַהּמִעּוט ַהּזֶה אֶל ֶ‬ ‫וְֹלא ָאבִין אֹותָ ם‪ּ .‬כִי ָה ִענְי ָן ַהּזֶה‪ֹ ,‬לא עַל ּדֶ ֶרְך ַה ַה ְק ָטנָה ֶ‬
‫? ַהּמְדִ ידָ ה‬

‫‪Gur Aryeh writes35See Gur Aryeh’s commentary to Bamidbar 28:15. that because the moon was diminished, it is appropriate to measure‬‬
‫‪according to it, for a small measure is fit to be used in all measurements, while a large measure is not. This consolation was granted to the‬‬
‫‪moon because it was diminished. As a result of the moon’s being diminished, this positive dimension came about. I heard the words of that‬‬
‫‪text, but I do not comprehend them. The establishment of the calendar according to the moon has nothing to do with its size, but with the‬‬
‫‪time the moon takes to complete its orbit. If so, what does the diminishment of the moon have to do with the positive quality of having the‬‬
‫?‪days and years measured according to it‬‬

‫ׁשי יחהוזכר‬ ‫ׁש ִּקּי ְמּו ׁשֶ אֵין ַּב ֶּגׁשֶם ַה ֲחמִי ִ‬‫ּׁשנֵי ָפנִים‪ :‬הָא׳; ְּכפִי ַח ְכמֵי ַה ֶּטבַע‪ֶ ,‬‬
‫ׁשּזֶה אֵינֹו ִמ ְ‬‫ׁש ֵּמ ֲחמַת קַ טְנּותָ ּה ּבָא לָּה ַה ְּמהִירּות‪ׁ ,‬שֶ הַּג ֹדֶ ל עֹוׂשֶה ְּכבֵדּות ְו ַה ַּקטְנּות עֹוׂשָה קַּלּות‪ֶ .‬‬
‫ְואֵין לֹומַר ְּכלָל ֶ‬
‫במורה נבוכים (ח"א פע"ב) ובעוד חוקרי ישראל‪ ,‬וכן בשם חכמי יוון‪ ,‬שבנוסף לארבע יסודות ארמ"ע שממנו חומר הארץ‪ ,‬ישנו חומר חמישי נעלה‪ ,‬שאינו חומרי כמותם‪ ,‬וממנו גרמי‬
‫ּׁשמֵי ִמּי ִים‪ׁ ,‬שּום‬‫השמים‪ .‬ויש חולקים וסוברים שגרמי השמים ג"כ חומרי‪ ,‬והיסוד החמישי הוא"היולי" הידוע והוא אינו נראה‪ ,‬עיין רמב"ן עה"ת בתחילת חיבורו‪ַ , .‬הי ְנּו ַהּג ְָר ִמּי ִים ַה ְ‬
‫ׁש ַה ְּכבֵדּות ְו ַהּקַּלּות ׁשֶ ָּבהֶם‬ ‫ׁשאֵין ָּבהֶם ֹלא ְּכבֵדּות וְֹלא קַּלּות‪ .‬אִידָ ְך‪ׁ ,‬שֶַאף ׁשֶ ּיִהְיּו ַּב ֲעלֵי אֵיכֻּיֹות‪ְ ,‬וי ִ ְהי ֶה נִ ְמצָא ָבהֶם ְּכבֵדּות ְוקַּלּות‪ִ ,‬מּכָל מָקֹום אִי ֶא ְפׁשָר לֹומַר ֶ‬ ‫אֵיכֻּיֹות‪ּ .‬ו ַב ְּכלָל ַהּזֶה‪ֶ ,‬‬
‫ּׁש ַמי ִם ּו ְכסִילֵיהֶם‪ּ ,‬כְמֹו‬
‫ּורבִי ַע ְּבקֵרּוב‪ .‬וְהּוא ַהּגָדֹול ּבְגּופֹו יֹותֵ ר ִמּכָל א׳ מִּכֹו ְכבֵי ַה ָ‬ ‫ׁש ַּמ ֲהלְַך ַה ַחּמָה ְּב ֶהּקֵף ֶאחָד ּבְשס״ה יֹום ְ‬‫ַּגֹורמִים ְמהִירּות ְואִחּור ִּבמְרּוצַת ַמ ֲה ָלכָם‪ִ ,‬מּמַה ֶּ‬ ‫יִהְיּו ה ְ‬
‫ׁשֶּתִ ְמצָא ֶחׁשְּבֹון ּכָל א׳ ְּבׁשִעּור ּגּופֹו ְּב ֵספֶר 'י ְסֹוד עֹולָם' יט חיברו אחד הראשונים‪ ,‬ר' יצחק מטוליטולא תלמיד הרא"ש‪ ,‬והוא ספר נכבד בחכמת התכונה וסוד העיבור על פי התורה‪.‬‬
‫ׁשנִים‪ְ .‬וגַם ּגּוף נֹגַ״ּה ּגָדֹול מִּגּוף ַה ְּל ָבנָה‪ֲ ,‬אבָל ֹלא ׁשִעּור‬ ‫ׁשנֵים ָעׂשָר ׁשָ נִים‪ּ ,‬ו ַמאֲדִ י״ם קָרֹוב ִלׁשְּתֵ י ָ‬
‫ׁשנָה ֶהּקֵף ֶאחָד‪ְ ,‬וצֶדֶ ״ק ִּב ְ‬ ‫ׁשּבְתַ א״י סֹובֵב ִּבׁשְֹלׁשִים ָ‬ ‫ּׁשלִיׁשִי סֹוף ּפ ֶֶרק י״ז‪ְ .‬ו ַ‬ ‫ַּב ַּמ ֲאמָר ַה ְ‬
‫ׁשּכֵן ֶהּקֵף א׳ עֹוׂשֶה‬ ‫ָָארץ‪ּ .‬ו ַמ ֲהלְַך הַּנֹגַּה מִתְ ַאחֵר ה ְַרּבֵה יֹותֵ ר ֵמ ַהּי ֵָר ַח ְלפִי ע ֵֶרְך ַהּזֶה‪ֶ ,‬‬
‫ָָארץ‪ְ ,‬והַּנֹגַ״ּה ּגּופֹו ֵחלֶק א׳ מִל"ז מִּגּוף ה ֶ‬ ‫ּורבִי ַע מִּגּוף ה ֶ‬
‫ָָארץ ּכְמֹו ל״ט ַּפעַם ְ‬ ‫ַרב‪ּ ,‬כִי ַהּי ֵָר ַח ּגּופֹו ּב ֶ‬
‫ׁש ֶהּקֵף א׳ ִמּמֶּנּו‬
‫ׁשנַת ַה ַחּמָה‪ֶ ,‬‬ ‫ָָארץ‪ּ ,‬ומִתְ ַאחֵר קָרֹוב ִל ְ‬ ‫ִּבׁשְֹלׁש מֵאֹות יֹום‪ׁ ,‬שֶהּוא ִּבכְמֹו ַמ ֲהלְַך ֲעׂש ָָרה חָדְ ׁשֵי ַה ְּל ָבנָה‪ְ .‬וכֵן ּכֹוכָב ַהּנִק ְָרא ּכֹוכָ״ב קָ טָן מְא ֹד‪ׁ ,‬שֶהּוא ֵחלֶק א׳ מִי״ט ֶאלֶף מִּגּוף ה ֶ‬
‫הּוא של״ו יֹום‪ .‬זֹו הִיא מִּדִ ב ְֵרי הַּתֹו ְכנִים‪ּ .‬ו ְבמִדְ ָרׁש ה ַָרּבֹות ּפ ָָרׁשַת ּב ְֵראׁשִית (פרשה י סימן ד) ְּבפָסּוק " ַויְכֻּלּו"‪ֶ ,‬חׁשְּבֹון ַא ֵחר כוז"ל‪ :‬יש מזל שגומר הלוכו לי"ב חדש כגון כוכב חמה‪,‬‬
‫ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים יום והיא לבנה‪ ,‬ויש מזל שהוא גומר הלוכו שנה והוא צדק‪ ,‬ויש מזל שהוא גומר הלוכו לשלשים שנה והוא שבתי‪ ,‬חוץ מן כוכב נוגה ומאדים‪,‬‬
‫שאין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ושמונים שנה‪( ,‬ובעי שאלה שנוגה מהלכת י"ב מזלות לעשרה חדשים‪ ,‬כל מזל כ"ה יום‪ ,‬ומאדים חדש וחצי‪ ,‬כל מזל מהלך י"ב שנה ומחצה‪ ,‬והיאך‬
 ,‫ ּו ִב ְקצָת ְספ ִָרים י ֵׁש ַה ָּג ָהה כאכנראה כוונת רבינו על המוקף בסוגריים שם‬. .‫ עכ"ל‬,)‫ חזינא תמיה לפיכך בעי שאלה‬,‫אומר כן נוגה ומאדים אין גומרין הלוכן אלא לד' מאות ופ' שנה‬
‫ ּדְ ַמ ְקׁשֶה ָעלָיו מִּדִ ב ְֵרי הַּתֹו ְכנִים‬,.‫הובא בהערה הקודמת‬.

Furthermore, one cannot say that because of its small size, the moon proceeds faster in its orbit, i.e., that a large entity is heavier and a small
entity is lighter. This is not true for two reasons:
a) The scholars of natural science have determined that in the fifth type of being, from which the heavenly beings are comprised, does not
possess natural characteristics as we know them.36Rambam (Moreh Nevuchim, Vol. 1, ch. 72), cites Greek thinkers who explain that in
contrast to earthly existence that is made up of a combination of the four elements: fire, wind, water and earth, the heavenly beings are
comprised of a fifth type of matter, hyli, that does not share the characteristics of these four elements. Thus, the concept of being heavier or
lighter does not apply with regard to the heavenly beings.
b) Even if the heavenly beings would have natural characteristics and would be characterized by lightness or heaviness, those characteristics
would not have an effect on the speed or slowness of their progress in their orbits. This is evident from the fact that the sun concludes its
orbit in approximately 365 and ¼ days, yet its mass is larger than that of any one of the other heavenly bodies and their constellations, 37Cf.
Yeshayahu 13:10. as recorded in the list of the heavenly bodies in the text Yesod Olam,38Yesod Olam is a text on astronomy written by R.
Yitzchak of Tulitula, one of the students of Rabbeinu Asher. Discourse 3, ch. 17. Shabbetai (Saturn) completes one cycle of its orbit in 30
years, while Tzedek (Jupiter) takes twelve years to complete one cycle of its orbit, and Ma’adim (Mars) takes slightly less than two years to
complete one cycle of its orbit. Similarly, the size of Nogah (Venus) is greater than that of the moon, but not substantially greater. (For the
moon is 1/39 and a quarter the size of the earth, and Nogah is 1/37th the size of the earth.) Nevertheless, the time it takes for Nogah to circle
the earth is far longer than the time necessary for the moon to make its circuit. For Nogah makes one circuit in 300 days, which is
approximately ten times longer than one of the moon’s circuits. Moreover, the planet called Kochav (Mercury) is very small, only 1/19,000
of the size of the earth, and yet it requires 336 days to complete the one circuit of its orbit. The above figures are taken from the works of the
astronomers. In its commentary to the verse beginning Vay’chulu,39Bereishis 2:1. Midrash Rabbah to Parshas Bereishis40Bereishis Rabbah
10:4. offers different calculations, and in some texts of Midrash Rabbah those figures are questioned based on the words of the astronomers.
Regardless of these details, from all the above, however, it is obvious that the size of a heavenly body is not the conclusive determinant in the
speed of its orbit.

‫ׁש ְּלפִי ַה ִּמנְי ָן‬

ֶ ‫ ׁשֶַאף עַל ּפִי‬,‫ׁשּזֶה ַעצְמֹו הּוא ִמ ְּכלַל ַהּפִּיּוס ַל ְּל ָבנָה‬
ֶ ‫ וְאּולַי‬.‫ׁש ָהי ָה ָראּוי ִלהְיֹות ַה ִּמנְי ָן עַל ּפִי ּכֹוכָ״ב זֶה ַה ָּקטָן מְא ֹד‬
ֶ ,‫ַארי ֵה‬
ְ ‫ׁש ֵאלָה עַל ּדִ ב ְֵרי הַּגּור‬
ְ ‫ י ֵׁש עֹוד‬,‫ ּגַם ּכֵן‬,‫ּו ְלפִי זֶה‬
‫ׁשּי ִ ְהי ֶה נִ ְמנֶה ּבָּה‬
ֶ ,‫ׁש ְּל ַפּיְסָּה ָעׂשָה לָּה ַהּכָבֹוד ַהּזֶה‬
ֶ ‫ ֶאּלָא‬,‫ׁשעֲרֹו ְו ִלמְנֹות אֹותֹו ּבְכֹוכָב ַהּנִק ְָרא ּכֹוכָב‬
ַ ‫ ָהי ָה ֵמה ָָראּוי אִם ּכֵן ְל‬,‫ ׁשֶהּוא מְׁשֹעָר יֹותֵ ר ְּבמִּדָ ה קְ ַטּנָה‬:

Moreover, based on the above, another question arises regarding the words of Gur Aryeh: If the fact that a heavenly body is small makes it
fitting that the reckoning of the festivals be made according to it, seemingly, the reckoning should be dependent on the movement of Kochav,
for it is very small. Perhaps this itself was part of the conciliatory gesture made to the moon – that even though it is befitting that the
reckoning of the festivals be dependent on the movement of Kochav, since reckoning should be made based on the smallest measure, the
honor of having the dates of the festivals be based on its movement was given to the moon to appease it.

‫ ְואֵיְך ֹלא י ְָרָאה ׁשֶּתֵ ָענֵׁש ׁשֵ נִית‬,‫ׁשּצ ְִריכִין יִׂש ְָראֵל ִלמְנֹות‬
ֶ ‫ ְּב ִקנְָאתָ ּה ׁשֶּתִ ְהי ֶה ַה ַחּמָה ּכָמֹו ָה ְּב ִענְי ַן ַה ִּמנְי ָן‬,‫ְסּורּה‬
ָ ‫ ָאמ ְָרה לֹו ּדִ ידֵ יּה נַּמִי אִי ֶא ְפׁשָר כו׳ אִם ּכֵן ָחז ְָרה ל‬.)‫ הַי״ז‬:

xvii) The moon responded to God’s statement that it would feature in the reckoning of the days and the years by saying, “That is impossible
without the sun.” This response shows that the moon returned to its undesirable trait of showing jealousy that the sun would also be included
in the reckoning that the Jews would make. How could the moon make such statements without fear that it would be punished again?

‫ יומא‬:‫ ּדִ כְתִ יב " ְוהָיּו לְא ֹתֹות וגו׳" כגאמרה ליה‬.‫ הלא דבר פשוט וידוע לכל הוא‬,‫ כב נקודת השאלה מדוע ומה מוסיף הראיה מן המקרא על זה שמונין תקופות ע"י החמה‬.)‫ ְוהַי׳׳ט‬.)‫הַי״ח‬
‫ ַוה ֲֵרי זֶה ִּב ְכלַל מַה‬,‫ ֹלא י ָדַ עְּתִ י מַה ּצ ִָריְך ְרָאי ָה ָלזֶה ׁשֶּמֹונִין ּתְקּופֹות ַל ַחּמָה‬. .)‫ שם‬:‫ (חולין ס‬,‫ דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים‬,‫ אי אפשר דלא מנו ביה תקופתא‬,‫נמי‬
‫ ָלּמָה ֹלא ֵהבִיא‬,‫ ּתִ ְקׁשֶה אִי ְּפכָא‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ וְַאף אִם נ ֹאמַר ּדִ ל ְַר ְוחָא ּדְ מִילְתָ א ֵהבִיא ְרָאי ָה‬.‫ ְו ַל ְּמפ ְֻרסָמֹות אֵין צ ִָריְך ְרָאי ָה‬,‫ּדְ מ ְַר ְּג לָא ּבְפּו ַמי ְהּו ּדְ ַר ָּבנָן וְתַ ְלמִידֵ יהֹון וְתַ ְלמִידֵ י תַ ְלמִידֵ יהֹון‬
‫ׁשנִים‬
ָ ‫ ּדִ כְתִ יב " ְוהָיּו וגו׳ ּו ְליָמִים ְו‬,‫ ָהי ָה לֹו לֹומַר‬,"‫ש נִים‬ ָׁ ‫ "לִימְנּו בְָך יִׂש ְָראֵל יָמִים ְו‬,‫?"ה ְָרָאי ָה ּבְדִ ב ְֵרי ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ׁשֶָאמַר‬

xviii-xix) A prooftext, “And let them be for signs,” is brought by the passage in Chulin in support of the moon’s statements. I don’t
understand why it is necessary to bring proof that the seasons are calculated according to the sun. This is a fact well known to the sages, their
students, and their students’ students. A point of public knowledge does not require support. 41Tosfos Yom Tov is employing an expression
frequently used by our Sages. And if one would say that the prooftext was cited merely for supplementary purpose, the question could then
be raised from the opposite perspective: Why didn’t the passage bring a prooftext for God’s conciliatory statement that the Jews would
calculate the days and the years according to the moon, citing the verse, 42Bereishis 1:14. “they shall serve as signs… for days and years”?

‫ ּדִ ְבלָאו ָהכִי נַּמִי הָא‬,‫ׁשי ָא‬ ְ ֻ‫ זֹו אֵינָּה ק‬- "‫ ּדִ כְתִ יב ּבֵיּה " ְוהָיּו‬,‫ ּכִי אִם ְּב ַע ְצמָּה‬,‫ ֹלא ְּבצִּדָ ּה‬,‫ׁשה ְָרָאי ָה ָהי ְתָ ה מִתְ נַּגֶדֶ ת ְּב ַע ְצמָּה ּבִתְׁשּובָתָ ּה‬
ֶ ‫ ְלפִי‬,‫ְואֵין לֹומַר ּדְ הָתָ ם ֹלא ָהי ָה רֹוצֶה ְל ָהבִיא ְרָאי ָה‬
‫ׁשּכְָך ּדִ ּבֶר אֶל‬
ֶ ‫ׁשה ֲֵרי ה ְָרָאי ָה אֵינָּה עַל ּדִ ב ְֵרי ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬ ֶ ,‫ׁשּיָבִיא ה ְָרָאי ָה‬ֶ ‫ ֹלא יַּזִיק ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ְּכ‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ ַו ֲאפִּלּו ָהכִי ָאמַר ּכֵן ְל ַפּיְסָּה‬.‫י ָדַ ע ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ּדְ מָנּו ּגַם ּכֵן ַל ַחּמָה‬
‫ׁש ְמעִינָן לְהּו מִן ַה ִּמק ְָרא‬ ָ ‫ ֹלא‬,‫ ּותְ ׁשּובַת ַהּי ֵָר ַח אֶל ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,ַ‫ ּדְ אִּלּו ּדִ ּבּורֹו ׁשֶל ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא אֶל ַהּי ֵָרח‬.‫ׁשּכְָך מֹונִין יִׂש ְָראֵל‬ ֶ ‫ ּכְלֹומַר‬,‫ ֶאּלָא ה ְָרָאי ָה הִיא עַל ָה ִענְי ָן‬,ַ‫ַהּי ֵָרח‬
‫ ּו ְבכָאן ָהי ָה‬.‫ׁשמַע ִמּנָּה ׁשֶ ּכְָך מֹונִים‬ ְ ִ‫ ּד‬,"‫ׁשנִים‬
ָ ‫ מִּדִ כְתִ יב " ְוהָיּו וגו׳ ּו ְליָמִים ְו‬,‫ ָהי ָה לֹו ּגַם ּכֵן ְל ָהבִיא ה ְָרָאי ָה ֵמ ִעּק ָָרא עַל ּדִ ב ְֵרי ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ׁשה ְָרָאי ָה עַל ָה ִענְי ָן‬ ֶ ‫ ּו ִמּכֵיוָן‬.‫ַהּזֶה‬
‫ׁשנִים‬ ָ ‫"לֹו לֹומַר ּדִ כְתִ יב " ְוהָיּו וגו׳ ּו ְליָמִים ְו‬.

It is not appropriate to say that a prooftext was not cited because the verse that could serve as the prooftext, not only does not support, but
runs contrary to the desired intent, for it states, “they shall serve” which also highlights the importance of the sun. How would this pacify the
moon? This does not present a question, because regardless, God knew that the calculations would also include the sun. Even so, God made
this statement to the moon to appease it. As such, it would not have harmed the author of this passage to have quoted this proof. For the verse
would not be cited as proof that God made these statements to the moon. Rather, the verse would serve as proof with regard to the issue
itself: that the Jews would calculate their calendar according to the moon. The dialogue between God and the moon is not derived from this
verse: rather, the verse only serves as a proof of the concept itself. If so, the passage in Chulin should also have cited the verse, “they shall
serve as signs… for days and years,” when relating God’s words to the moon, because this verse indicates that the reckoning depends on the
moon.

‫ ְוכִי ּתֵ ימָא ּדְ אֵין מִן‬."‫ מִּדִ כְתִ יב " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ ׁשֶ ָהי ָה לֹו ּכְמֹו כֵן ְל ָהבִיא ְרָאי ָה‬,"‫ ְּכׁשֶָאמַר " ְלכִי ּומְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ׁשי ָא ְל ַהקְׁשֹות ּגַם ּכֵן עַל ּדִ ְלעֵיל‬
ְ ‫ְוגַם נִ ְמׁשְָך מִּתֹוְך זֹו ַה ֻּק‬
‫ׁשטֵיּה ּדִ ק ְָרא עַל‬
ָ ‫ ּדְ הָא ְּפ‬,‫ ׁשֶָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ַלּי ֵָר ַח ׁשֶּתִ מְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ ְמנָא לֵיּה ְל ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ׁשי ָא‬ ְ ‫ הִיא גּופָא ַק‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ׁשּנֶ ֱאמַר עַל ַהּי ֵָר ַח ִּב ְלבָד‬ֶ ‫ַה ִּמק ְָרא ַהּזֶה ְרָאי ָה‬
‫ׁשנֵיהֶם הּוא אֹומֵר‬ ְ :
This also leads to another question: The passage in Chulin should have cited a prooftext for God’s instruction to the moon to rule during the
day and the night, quoting the verse,43Bereishis 1:18. “to rule during the day and during the night.” If you would say that this verse was not
cited since it does not prove that the moon was given authority to rule alone, that will lead to another question: What is the source which led
the author of this passage to maintain that God told the moon to rule alone during the day and the night? The simple meaning of the verse is
that the charge was delivered to both the sun and the moon.

‫ׁש ִה ְקׁשֵיתִ י ְּב ֻכּלָם ְּכבָר‬

ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,"‫ ָאמַר לָּה "זִיל לִיקְרּו צַּדִ יקִים כו׳" ְלמַאי נָ ְפקָא ִמּנָּה ָאמַר "זִיל‬.)‫ הַכ׳‬:

xx) The passage continues, saying that God told the moon, “Go. The righteous will be called by your name.” As above, 44Tosfos Yom Tov is
referring back to questions v and xiv. the reason why God told the moon to “go” requires explanation.

‫ ֹלא נִ ְמצָא‬,‫ ְוגַם ָה ֶאחָד ֵמהֶם ׁשֶהּוא ׁשְמּואֵל ַה ָּקטָן‬,‫ ׁשֶֹּלא נִ ְמצְאּו ֶאּלָא אֵּלּו ׁשְֹלׁשָה‬,‫ׁשּכֵן‬ ֶ ‫ ְלׁשֶּתִ תְ ַּפּי ֵס ּבָּה? ְוכָל‬,‫ צ ִָריְך ּבֵיאּור; מַה ִענְי ָן זֶה‬."‫ׁשמְֵך‬ ְ ‫ "לִיקְרּו צַּדִ יקִים ִּב‬.)‫הַכ״א‬
‫ ְוגַם ְלפִי זֶה ָהי ָה לֹו ׁשֶֹּלא‬.‫ׁשנַת ּפ ְִרקֵי ָאבֹות‬ ְ ‫ׁשנָה ְּב ִמ‬ ֶ ‫ ו ְָרחֹוק הּוא ִל ְכ‬. .‫ַּבּכְתּובִים כד עיין בהערה שכתבנו בזה בתחילת הספר על מאמר חז"ל זה‬
ְ ִ‫ הַּתַ ּנָא ׁשֶ ּנ‬,‫ׁשּי ְִרמֹוז עַל ׁשְמּואֵל ַה ָּקטָן‬
‫ ַאף‬,‫ ִהזְּכִירֹו לַָאחֲרֹונָה‬,‫ׁש ֶאזְּכ ֹר ּפֵרּוׁשֹו ְל ַקּמָן‬
ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ ְּבפ ֶֶרק ח ִמ ַּמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית‬,‫ׁשּפ ֵֵרׁש ַה ַּמ ֲאמָר ַהּלָז ְלפִי דַ ְרּכֹו‬ ֶ ‫ ּו ְב ֵספֶר ַמ ֲעׂשֵי ה׳ ְּכ‬.‫ׁש ָהי ָה ְמ ֻאחָר לְדָ וִד‬
ֶ ‫ ַאח ֲֵרי‬,‫ְל ַה ְכנִיסֹו ּבֵין יַעֲק ֹב לְדָ וִד‬
‫ׁשמָּה‬
ְ ‫ׁשּנִק ְְראּו עַל‬ ֶ ‫ ֹלא הָיּו ֶאּלָא ׁשְ נַי ִם ְּבנִ ְמצָא‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ׁשמִיט ְלגַמ ְֵרי ׁשְמּואֵל ַה ָּקטָן‬ ְ ‫ׁשעַר הַל״ז ִה‬ ַ ‫ וְָא ְמנָם ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה ְּב‬.‫ׁש ְּב ַהעְּתָ קָתֹו ְל ַה ַּמ ֲאמָר ַעצְמֹו ֱהבִיאֹו ְּב ֶא ְמצַע‬
ֶ ‫ עַל ּפִי‬.

xxi) Explanation is also required as to why God’s statement, “The righteous will be called by your name,” is considered a conciliatory
gesture. That question is strengthened by the fact that only three righteous men are mentioned. Moreover, one of the references, Shmuel
HaKatan, is not found in Scripture. It is far-fetched to say that the reference is to Shmuel HaKatan, the Tanna mentioned in Pirkei
Avos.45Avos 4:19. Especially, since if that was the intent, Shmuel HaKatan should not be mentioned between Yaakov and David, but after
David, according to chronological order. Indeed, when the text Maaseh HaShem relates this passage in his own words, in ch. 8 of Maaseh
Bereishis, as I will mention later on, it mentions Shmuel HaKatan last. Nevertheless, when quoting the Talmudic passage itself, Maaseh
HaShem mentions Shmuel second. When the author of the Akeidah46Tosfos Yom Tov is referring to Akeidas Yitzchak, by R. Yitzchak be
Moshe Aramah. This work is often referred to as “the Akeidah”. cited the passage (in Shaar 37), he removed the reference to Shmuel
HaKatan altogether. If so, there were only two righteous men associated with the moon.

,‫ ְו ַאּגַב ְרהִיטָא ֹלא דָק‬,.‫ ואולי תוקן עפ"י הערת רבינו‬,‫ ובדפוסים החדשים כתוב שמואל‬,‫ׁשּפ ֵֵרׁש עַל ּדָ וִד ַה ָּקטָן ׁשֶהּוא ִמק ְָרא ּבְדִ ב ְֵרי ַהּיָמִים כהכן הוא בדפוסים הישנים‬
ֶ ‫וְדַ ע ּדְ ַרׁשִ״י‬
‫ׁשֶהּוא ִּבׁשְמּואֵל א׳ י״ז‬:

(Parenthetically, it can be noted that in his commentary to the Talmud, Rashi states that the description of David as “small” is found in
Divrei HaYamim. In his haste, Rashi was not careful. The intended reference is in I Shmuel, ch. 17.)47This error is found in many early
printings of the Talmud. It has been corrected in most contemporary printings.

‫ ְואִם ּת ֹאמַר "ּבֹוחֵן לִּבֹות ה׳ י ִתְ ּב ֵָרְך" כוע"פ משלי (יז ג) מַ צְ רֵ ף לַ ּכֶ סֶ ף וְכּור לַ ּזָהָ ב ּוב ֹחֵ ן‬.‫ ׁשְ מַע ִמּנָּה ּדְ ִמּי ַתְ בָא דַ עְּתָ ּה‬,‫ ַּבּמֶה ָרָאה? ּדְ אַּדְ ַרּבָה; מִּדְ ׁשָתְ קָה‬.‫ ַחזְי ָּה ּדְ לָא ָק ִמּי ַתְ בָא דַ עְּתָ ּה‬.)‫הַכ״ב‬
‫ ּכִי אִם ּדְ כְָך ּדַ עְּתָ ּה ְוכְָך ּדַ עְּתָ ּה‬,‫ ֹלא ָהי ָה לֹו ְל ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר לִתְ לֹות ּבְדִ ּבּור ְל ָבנָה‬,‫ ּכָל ַה ַּמּׂשָא ּומַּתָן ׁשֶל ַה ְּל ָבנָה ִל ְפנֵי ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ אִם ּכֵן‬, :'‫לִ ּבֹות ה‬:

xxii) The passage continues, stating that God “saw that the moon would not be consoled.” What lead God to that conclusion? On the
contrary, the fact that the moon remained silent could be understood as indicating that it was consoled. And if one would say that “God sees
into the hearts”48Cf. Mishlei 17:3. of all beings and thus knew the moon’s feelings, the passage should not have recounted the interchange
cited before as a dialogue between God and the moon, but as God’s awareness of the moon’s feelings.

‫ ָהבִיאּו‬,‫ׁש ְּמפ ֵָרׁש ׁשֶ ּכְָך הּוא אֹומֵר‬ ֶ ,‫ׁשּי ְָך לֹומַר ּכֵן? ּו ְכבָר ה ְֶראֵיתִ י לְדַ עְּתֹו ׁשֶל ה ִָרי"ף ז"ל‬ ַ ‫ הֵיאְַך‬.‫ זֶה ַהּלָׁשֹון ּכֻּלֹו ֻמ ְקׁשֶה ֵמ ַעצְמֹו‬."‫ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי‬.)‫הַכ״ג‬
.‫ לֹומַר ְּבלָׁשֹון ּדְ לָא ִמׁשְּתַ ּמַע ְּכפִי ַה ְמ ֻכּוָן‬,‫ מָה ָרָאה עַל ָּככָה ּומָה ִהּגִי ַע ֵאלָיו‬,‫ׁשּי ֵׁש ְל ַהקְׁשֹות ָעלָיו‬ ֶ ‫ׁשי ָא‬ ְ ֻ‫ ָא ְמנָם ֹלא ִהּצִיל ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר מִידֵ י ק‬.'‫ַּכּפ ָָרה ְל ָפנַי ּבְר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש ְל ַכּפֵר ֲעלֵיכֶם כו‬
‫ ְו ִצּוָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.'‫ׁשבִילִי‬ ְ ‫ ּכִי ' ָעלַי' רֹוצֶה לֹומַר ' ִּב‬,‫ זִכְרֹונֹו ִלב ְָרכָה‬,‫ ְמפ ֵָרׁש הּוא‬:‫ ְוזֶה לְׁשֹונֹו‬,‫ַארי ֵה ׁשֶ ּכָתַ ב ָעלָיו‬ ְ ‫ ְוכֵן ִהּׂשִיגֹו ּבְגּור‬.‫ׁשמַע ּדְ ֹלא ְּכפִי ה ָָראּוי ְּכלָל‬ ְ ‫ְוגַם ִמ ְּפנֵי כֵן ַמ‬
‫קָרּבָן זֶה‬ ְ ‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ִצּוָה ְליִׂש ְָראֵל ְל ָהבִיא‬ ֶ :‫ י ִ ְהי ֶה ּפֵרּוׁש " ְל ַחּטָאת" ּכְָך‬,‫ ּו ְלפִי דַ עְּתֹו‬.‫ּׁשבָה דַ עְּתָ ּה‬
ְ ַ ‫ ּו ָבזֶה נִתְ י‬,‫ וְהּוא ּכָבֹוד ַל ְּל ָבנָה‬,‫ְליִׂש ְָראֵל ְל ָהבִיא ק ְָרּבַן ַּכּפ ָָרה עַל יִׂש ְָראֵל‬
‫ ְונָכֹון הּוא ּפֵרּוׁש זֶה ְל ָהׁשִיב לַּׁשֹו ֲאלִים‬.‫ ְו ִצּוָה ְל ָהבִיא ק ְָרּבָן ַחּטָאת ְליִׂש ְָראֵל ַלעֲׂשֹות לָּה ּכָבֹוד זֶה‬,ַ‫ׁשבִיל ה' ֲאׁשֶר הּוא ִמעֵט אֶת ַהּי ֵָרח‬ ְ ‫ ִּב‬,'‫ ַה ַחּטָאת לַה‬.

xxiii) The passage continues that God concluded, “Bring an atonement offering for Me because I diminished the moon.” This wording is
fundamentally problematic. How can such a statement be made? Is it appropriate to say that God could possibly need atonement?! I have
already cited49See page 6. the understanding of Rabbeinu Yitzchak Alfasi, who interprets this statement as meaning, “Bring an atonement
offering before Me every Rosh Chodesh to atone for yourselves.” Nevertheless, even in interpreting the statement in this manner, Rav
Yitzchak Alfasi did not save the author of the passage from the following question: Why did the author of this passage phrase his statements
in a manner that does not reveal his intent? Furthermore, besides obscuring the correct meaning, the text as it is written appears irreverent.
Similar statements are found in Gur Aryeh,50See Gur Aryeh’s commentary to Bamidbar 28:15. to quote:
‫ הביאו עלי כפרה‬The word‫ עלי‬, “for Me”, should be understood here as meaning “for My sake.” The Holy One, blessed be He, commanded
Israel to bring an atonement offering for themselves. This is an honor for the moon, 51Rosh Chodesh is the first day of the lunar month.
Hence, having the Jewish people bring a special sacrifice on that day is a form of honor for the moon. and as a result it was appeased.
According to the understanding of the author of the passage the meaning of the term “for a sin-offering” is that the Holy One, blessed be He,
commanded Israel to bring this sacrifice as a sin-offering to God, for God’s sake because He diminished the moon. And God commanded
Israel to bring this sin-offering on Rosh Chodesh as a token of honor to the moon. This interpretation is sufficient to answer those who
question the wording of the passage, i.e., that the passage implies that God requires atonement.

‫ ּומִי ִהכ ְִריחָם לֹומַר " ָהבִיאּו ָעלַי ַּכּפ ָָרה"? ְו ָלּמָה‬,‫קָרּבָן ָעלַי"? ּדְ ָבזֶה ַהּלָׁשֹון ָהי ָה ַהּלָׁשֹון מ ְֻרּוָח ְטפֵי‬ ְ ‫ ְו ָלּמָה ֹלא ָאמְרּו " ָהבִיאּו‬,"‫ ָלמָה ֻהצ ְְרכּו לֹומַר " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי‬,‫ַועֲדַ י ִן י ֵׁש לְדַ קְּדֵ ק‬
‫ אְַך י ֵׁש‬.‫ ּדִ ְלה ִָרי"ף ָהוֵי ּכְמֹו ' ֵאלַי' ּבְאל"ף‬,‫ׁשּבָ"א‬ ְ ‫ ְּכבָר ּכָתַ בְּתִ י ְל ַמ ְעלָה ְּבׁשֵם ה ַָר‬,'‫ׁשבִילִי‬
ְ ‫ׁשּכָתַ ב ּדִ ְלה ִָרי"ף ָהוֵי ּפֵרּוׁש ' ָעלַי' ' ִּב‬
ֶ ‫ זֶה‬,‫ ָא ְמנָם‬.‫נָתְנּו ּפִתְחֹון ּפֶה לַּׁשֹו ֲאלִים? עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬
‫ ּדְ י ֵׁש לֹומַר הֹואִיל‬,‫ ַהי ְנּו מִ׳ּק ְָרּבָן׳ לְ׳ ַכּפ ָָרה׳‬,‫ מַה ּׁשֶ אֵין ּכֵן ְּבׁשִּנּוי לָׁשֹון‬.‫ ּו ָבזֶה ִּכ ְמעַט אֵין לֹו י ִּׁשּוב‬,‫ׁשּכְָך ָהי ָה לֹו ְל ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר לֹומַר ּבְאל״ף ּכְמֹו ּבְעי״ן‬ ֶ ,‫ׁשי ָא‬ ְ ‫ׁשּכֵן ּדְ ַק‬
ֶ ‫ ּדְ כָל‬,‫לֹומַר‬
‫ ּוכְדֶ ֶרְך ׁשֶָאמְרּו ַּגּבֵי "נַ ֲעׂשֶה‬.‫ וְֹלא חָׁש עַל הַּׁשֹו ֲאלִים‬,‫ׁש ָּבחַר ְּבלָׁשֹון קְ צ ָָרה‬ ֶ ‫ י ֵׁש לֹומַר‬,'‫ וְֹלא פ ֵֵרׁש ' ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה עַל עֲֹונֹותֵ יכֶם‬,‫ ְוגַם קִּצּור ַהּלָׁשֹון‬.‫ נָקַט לְׁשֹון ַּכּפ ָָרה‬,‫וְ' ַחּטָאת' ּכְתִ יב‬
‫ עַד‬.‫ ְוהָרֹוצֶה ִלטְעֹות י ִ ְטעֶה‬,‫ ּכְתֹוב‬:‫ אֶתְ ְמהָא? ָאמַר לֹו‬,‫ מָה אַּתָ ה נֹותֵ ן ּפִתְ חֹון ּפֶה כו׳‬:‫ש ה ח) ׁשֶָאמַר לֹו מֹׁשֶה ַרּבֵנּו ָעלָיו ַהּׁשָלֹום ְל ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬ ָׁ ‫ָאדָ ם" ַּבּמִדְ ָרׁש (ּב ְֵראׁשִית ַרּבָה ּפ ָָר‬
‫ׁשמִי ַע ִמּמֶּנּו ּדְ בַר מָה‬
ְ ‫ ּכְדֵ י ְל ַה‬,‫ וְלּולֵא ׁשֶ ַהּלָׁשֹון ַעצְמֹו ׁשֶל ' ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי' ֻהכ ְַרח לֹומַר ּכֵן‬.‫ וְדִ ב ְֵרי ֲח ָכמִים לְחּוד‬,‫תֹורה לְחּוד‬ ָ ‫ ּדְ דִ ב ְֵרי‬,‫ ֹלא נִיחָא לִי נַּמִי ְּב ָהכִי‬,‫ ֲאבָל ִמּכָל מָקֹום‬.‫ּכָאן‬
‫ ּכִי הֵיכִי ּדְ לָא ְלמֵיהַב ּפִתְ חֹון ּפֶה לַּׁשֹו ֲאלִים‬,‫ ּדְ ֹלא ִלׁשְּתְ מַע ִמּנֵיּה ׁשּום ִּפקְּפּוק‬,‫ ֹלא ָהי ָה חָׁש ִמ ְּלׁשַּנֹותֹו ְו ֶלאֱח ֹז ְּבלָׁשֹון ַאחֵר‬,‫ ֵמ ַעצְמּותֹו ׁשֶל זֶה ַהּלָׁשֹון‬.

Nevertheless, one may still ask: Why did the passage say, “Bring an atonement offering for Me”? Why didn’t it say, “Bring a sacrifice for
Me”? This would have been more appropriate wording. Who forced the author of the passage to say, “Bring an atonement offering for Me”?
Why use wording that would provoke questions? Although Gur Aryeh states that Rabbeinu Yitzchak Alfasi interprets ‫ עלי‬as meaning “for
Me,” I already wrote52See page 7 above. otherwise, in the name of Rashba, that Rabbeinu Yitzchak Alfasi interprets ‫ עלי‬as similar to ‫אלי‬, “to
Me.” This nevertheless provokes the same question, for seemingly the author of the passage should have used the word ‫ אלי‬rather than ‫עלי‬.
Indeed, it is a question that is almost impossible to resolve. On the other hand, the question raised by Gur Aryeh – Why did the passage say
“Bring an atonement offering for Me” and not “Bring a sacrifice for Me”? – can be resolved as follows: Since the verse mentions a sin-
offering, the author of the passage mentioned atonement, and he also used concise wording. Therefore, the author of the passage did not say,
“Bring atonement for your sins.” It is possible to say that the author of the passage chose to use concise wording without worrying about the
possibility of questions arising, as we see the Torah did when quoting God as saying, 53Bereishis 1:26. “Let us make man.” Concerning that
verse, the Midrash54Bereishis Rabbah 8:8. relates that Moshe asked God: “Master of the World, why do You provide heretics with an
excuse?”55Moshe was asking why the Torah relates that God said, “Let us make man,” when God alone created man. Using the plural term
“us” would allow heretics to claim there is more than one God. God responded: “Write it and whoever wishes to err may err.” Nevertheless,
I am not comfortable with that resolution, for the words of Torah are composed in one manner, while the words of the Sages require a
different approach. Were the wording “Bring an atonement offering for Me” not necessary to teach a concept that could only be derived from
these words, it would certainly have been changed, and it would have been appropriate to use other wording which would not evoke
questions.

‫ ּו ְכ ִענְי ַן ׁשֶָאמַר ּדָ וִד ַה ֶּמלְֶך ָעלָיו ַהּׁשָלֹום "ּכִי ִמּמְָך הַּכ ֹל ּו ִמּי ָדְ ָך נָתַ ּנּו‬,‫ ּבָרּוְך הּוא‬,‫ׁשהַּכ ֹל ׁשֶּלֹו‬
ֶ ‫קָרּבָן ַּכּפ ָָרה ַּבעֲדֹו? וְַאף‬
ְ ‫ ׁשֶּזּולָתֹו יָבִיא‬,‫ׁשּצ ִָריְך ְל ַכּפ ָָרה‬ֶ ‫ׁשּמִי‬
ֶ ,‫ ְוכִי זֹו הִיא ַהּמִּדָ ה‬,‫ש ה‬ֶׁ ‫וְעֹוד ָק‬
‫ ְו ִלכְבֹודָ ּה ׁשֶל ַהּי ֵָר ַח יָבִיאּו ַה ַּכּפ ָָרה ַההִיא‬,‫ׁשּיִׂש ְָראֵל צ ְִריכִין ַּכּפ ָָרה‬ ֶ ‫ ֶאּלָא‬,‫ ׁשֶֹּלא ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ׁשֶהּוא צ ִָריְך ְל ַכּפ ָָרה‬,‫ׁשי ָא‬ ְ ‫ּׁשבֶת זֹו ַה ֻּק‬ֶ ַ ‫ׁשּמִּתֹוְך לְׁשֹון ה ִָרי״ף מִתְ י‬
ֶ ‫ ְועִם הֱיֹות‬."‫לְָך‬
,‫ לְָאמְרֹו ְּכפִי ַה ַּכ ָּונָה ׁשֶל ַמ ֲאמָרֹו‬,‫ׁש ֻהכ ְַרח ְלזֶה ַהּלָׁשֹון‬ ֶ ‫ אִם ֹלא‬,‫קֹוראֹו‬ ְ ‫ׁשי ָא הַּז ֹאת ְלכָל‬ ְ ‫ׁשּמִּתֹוכֹו י ֻ ְקׁשֶה ַה ֻּק‬
ֶ ,‫ הֵיאְַך ָאמַר לָׁשֹון ַהּזֶה‬,‫ׁשי ָא‬ ְ ‫ ְו ַק‬.‫ ֶאפֶס ּכִי לְׁשֹון ַה ַּמ ֲאמָר אֵינֹו כֵן‬,‫ּבְיֹום חִּדּוׁשָּה‬
‫ ְו ִה ְלּכְָך ֹלא חָׁש‬:

Furthermore, the concept of bringing an atonement offering for God is problematic. If one requires atonement, is it appropriate that another
bring an atonement offering for him? True, the offering would actually be God’s, for everything belongs to Him, as King David said: 56I
Divrei HaYamim 29:14. See also the citation of the verse in Pirkei Avos 3:7. “For everything is from You, and it is Your gift that we have
given to You.” Nevertheless, having man bring the offering is inappropriate. True, Rabbeinu Yitzchak Alfasi’s interpretation resolves the
latter question. For according to this interpretation, the Holy One, blessed be He, did not say that He required atonement, but that the Jews
require atonement and, as a means of honoring the moon, they should bring the atonement offering on the day of the moon’s renewal.
Nevertheless, this is not the simple meaning of the wording of the passage. It is problematic that the passage employs this wording which
evokes a question, unless these specific words help convey the intent of the passage and without these words, the intent of the passage would
not be understood. Only for such a reason would the author of the passage use such wording.

,‫ ַאּכַּתִ י צ ְִריכִין לְמֹודָ עִי ּומֹודָ עִי דְ מֹודָ עִי‬,‫ּדֹורׁש‬

ֵ ‫ ּכִדְ ָעבִיד ֵריׁש ָלקִיׁש? ַוהֲֹלא ֲאפִּלּו ַע ְכׁשָו ּדְ ֵריׁש ָלקִיׁש ִמק ְָרא הּוא‬,‫ׁש ִּמּמֶּנּו ָלמַד לֹומַר ּכֵן‬ ֶ ,‫ הֵיאְַך ֹלא ֵהבִיא ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ה ְָרָאי ָה‬.)‫הַכ״ד‬
‫ׁשּכֵן‬
ֶ ‫ ְוכָל‬,‫ ׁשֶ ֵאלָיו ָהי ְתָ ה ַה ַּכ ָּונָה ׁשֶל ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ ּובָרּוְך הַּיֹודֵ ַע מִי ִּכּוֵן אֶל ֲאמִּתַ ת ָה ִענְי ָן‬.‫ ּכְמֹו ׁשֶ ֶאזְּכ ֹר ְל ַהּלָן ִּב ְקצ ָָרה‬,‫ זֶה ּבְכ ֹה ְוזֶה ּבְכ ֹה‬,‫ ו ְַרּבּו הַּדֵ עֹות‬,‫לָדַ עַת ְל ָהבִין ּולְהֹורֹות ַה ַּכ ָּונָה‬
‫ ׁשֶּתִ ְהי ֶה הַּתֵ ימָא יֹותֵ ר ּגְדֹולָה‬,‫ ְּכׁשֶאֹומֵר ּבְֹלא ְרָאי ָה‬.

xxiv) Why did the author of the passage not cite support for his concluding statement, showing the source from which he derived this
concept, as Reish Lakish did? Even the verse Reish Lakish cited as a source needs explanation, and is interpreted in various ways, as I will
explain below. Indeed, blessed is he who knows the one who can appreciate the true intent of the author of this passage! If so, when the
author presents his claim without proof, the difficulty in understanding the passage is even more pronounced.

‫ ָלּמָה ֹלא‬,‫ וְעֹוד‬.‫קָרּבָנֹות מּו ָספִין‬ְ ‫ וְֹלא ִּבׁשְָאר‬,‫ ָלּמָה ָרמּוז ַהּכָבֹוד ְּב ַחּטָאת‬:‫ַארי ֵה‬ ְ ‫ ְוזֶה לְׁשֹון הַּגּור‬.‫ ְו ִהנְנִי יֹוסִיף ׁשְ לִיׁשִית‬,‫ַארי ֵה‬
ְ ‫ ׁשְּתֵ י ֻקׁשְיֹות ִה ְקׁשָה ּבְגּור‬.)‫הַכ״ה) ְוהַכ״ו) ְוהַכ׳׳ז‬
‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬.‫ וְֹלא נָחָה ּדַ עְּתָ ּה‬,‫ ְו ַכּמָה דְ ב ִָרים נָתַן לָּה‬.‫ ַרק ְּבק ְָרּבָן‬,‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה ּבְׁשּום ּדָ בָר‬
ְ ַ ‫ נִתְ י‬.

xxv), xxvi), xxvii) Gur Aryeh57See Gur Aryeh’s commentary to Bamidbar, loc. cit. raises two questions, and I will add a third. Gur Aryeh
asks: a) why is the honor granted to the moon conveyed through a sin-offering and not through any other of the additional offerings?
b) Why was the moon appeased only through the designation of a sacrifice to be offered in its honor, but not because of anything else? Other
gestures were made to the moon, and yet it did not become appeased.

‫ּׁשבָה‬
ְ ַ ‫ׁשעֲדַ י ִן ֹלא נִתְ י‬
ֶ ,‫ ׁשֶ ה ֲֵרי י ֵׁש לֹומַר‬.‫ ִהּנִי ַח אֹותָ נּו ִּבמְבּוכָה הַּז ֹאת‬,‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה‬
ְ ַ ‫ׁשּנִתְ י‬
ֶ ,‫ּׁש ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ֹלא ָאמַר ְלהֶדְ י ָא‬ֶ ‫ ּכִי מִּתֹוְך מַה‬.‫ אִם ֹלא‬,‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה ָּבזֶה‬ ְ ַ ‫ אִם נִתְ י‬,‫ַו ֲאנִי ׁשֹואֵל‬
‫ׁשּמִן‬
ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ ּדְ הֹואִיל ְוהִיא ַע ְצמָּה ּג ְָרמָה לָּה ְּב ִקטְרּוגָּה‬.‫ִּׁשּורת הַּדִ ין‬ ַ ‫ הַּכ ֹל ְּכפִי ַהּנ ְִראֶה ִל ְפנִים מ‬,‫ ּכִי הֲֹלא ּכָל ֵאּלֶה ֲאׁשֶר ָעׂשָה לָּה ְל ַפּיְסָּה‬.‫ ְו ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ֹלא ָרצָה ְל ַפּיְסָּה יֹותֵ ר‬,‫ּדַ עְּתָ ּה‬
,"‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‬ ְ ‫ ּבְָאמ ְָרּה " ֶא ְפׁשָר ִל‬,ָ‫ׁשּבִתְ ִחּלַת ּדְ ב ֶָריה‬
ֶ ‫ נִ ְלמַד ְל ַהּסָתּום‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ׁשּנִתְ ַקּנְָאה ּו ִב ְקׁשָה ׁשֶּתִ ְהי ֶה לָּה ִענְי ָן ְמיֻחָד ׁשֶֹּלא י ִ ְהי ֶה כֵן ַל‬
ֶ ,"'‫ׁש ָּט ֲענָה "ּבְדִ ידֵ יּה נַּמִי כו‬
ֶ ‫ַהּמְפ ָֹרׁש ּבִדְ ב ֶָרי ָה ְּכ‬
,‫ ּו ְלפִיכְָך‬.‫ִּׁשּורת הַּדִ ין‬
ַ ‫ ָהי ָה ִל ְפנִים מ‬,‫ ְוכָל ַהּפִּיּוסִים‬,‫ׁשּורת הַּדִ ין ָעׂשָה לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬ ַ ,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ּׁשאֵר ְּבגַדְ לּותָ ּה ְלבַּדָ ּה‬ ָ ִ‫ּׁשמֶׁש ּתִ תְ ַמעֵט ְוהִיא ּת‬
ֶ ‫ׁש ַה‬ֶ ‫ ׁש ֶָרצְתָ ה‬,‫ׁשּגַם זֶה ִמ ְּפנֵי ַה ִּקנְָאה‬ ֶ
‫ ּדְ ִמּמֵילָא‬,‫ ֶא ְפׁשָר ּדְ ֹלא חָׁש לֹומַר ּכֵן‬,‫ּׁשבָה‬ ְ ַ ‫ׁשּנִתְ י‬
ֶ ‫ ּומַה ּׁשֶֹּלא ָאמַר ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ׁשּנִתְ ַּפּיְסָה‬
ֶ ‫ אֵין ָהכִי נַּמִי‬,‫ אֹו דִ ְלמָא‬.‫ ֹלא ָרצָה ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ְל ַפיְסָּה עֹוד‬,‫ַאף ׁשֶֹּלא נִתְ ַּפיְסָה עִם ַהּק ְָרּבָן‬
‫ ַו ֲאנַחְנּו‬.‫ׁשּנִתְ ַּפּיְסָה ֹלא ָעׂשָה עֹוד יֹותֵ ר ּפִּיּוס‬ ֶ ‫ ֶאּלָא וַּדַ אי ּדְ מִּׁשּום‬,‫ וְֹלא ָעׂשָה‬,‫ ּדְ ִמסְּתָ מָא ֹלא קָ צ ְָרה י ַד ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ִמ ַּלעֲׂשֹות עֹוד ּפִּיּוסִים‬,‫ הֹואִיל וְֹלא נַ ֲעׂשָה לָּה יֹותֵ ר ׁשּום ּפִּיּוס‬,‫ׁשמַע‬ ְ ‫ַמ‬
‫ּׁשנֵי ָפנִים אֵּלּו נֶאֱחֹוז‬ ְ ‫ ְּבאֵיזֶה ִמ‬,‫ֹלא נֵדַ ע‬:

I add: Was the moon in fact appeased by this final gesture? The author of the passage does not explicitly say the moon was appeased. By not
doing so, he left us in a quandary. Perhaps the moon was not appeased, and God merely did not desire to make any further gestures to
appease it. After all, the moon refused to be appeased despite the previous gestures made to it. Moreover, all of these gestures were beyond
the measure of the law, for the moon itself brought about its diminishment through its complaint. That the moon caused its own
diminishment is evident from the moon’s words, which reflect how it was jealous and requested to possess a unique quality that the sun
would lack. This can be seen from the hidden intent in the beginning of the moon’s words when it asked: “Is it possible for two kings to wear
one crown?” It is clear that, because of its jealousy, the moon desired that the sun be diminished and it alone remain great. Therefore, God
acted according to the letter of the law by diminishing the moon, and all of the conciliatory gestures made to it were beyond the measure of
the law. Thus, it could be said that although the moon was not appeased after the offering of a sacrifice was instituted in its honor,
nevertheless God did not seek to appease the moon any further. On the other hand, it could be said that the moon was appeased by this final
gesture. The reason that the author of the passage did not mention this is because he did not think that it was necessary, since it is self-evident
from the fact that further conciliatory gestures were not made to the moon. Now God is not constrained at all, and could have made further
gestures. From the fact that He did not, we can conclude that the moon was appeased. Since the passage does not clarify this point, it is
unclear which of these two approaches is correct.

‫ ַרק ְּבמַה‬,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה‬

ֶ ‫ אִם הּוא ֵמאֵיזֶה מִין‬,‫ ֹלא עַל מַהּותֹו‬,‫ וְֹלא ָאמַר ׳מַה ּנִׁשְּתַ ּנָה ַחּטָאת׳? ּדְ ִעּק ָָרא ּדְ מִילְתָ א עַל אֵיכּות ַהּק ְָרבָן סֹובֵב הֹולְֵך‬,‫ ָלּמָה נָקַט ׂשָ עִיר‬.‫ׂשעִיר כו׳‬
ָ ‫ מַה ּנִׁשְּתַ ּנָה‬.)‫הַכ"ח‬
‫ּׁשּנַ ֲעׂשָה ְלק ְָרּבַן ַחּטָאת הּוא ַה ְּמ ֻבּקָׁש‬
ֶ :
xxviii) Reish Lakish emphasizes that a goat is offered as an atonement offering. Why is the word “goat” used? Why didn’t Reish Lakish
emphasize the type of offering – namely a sin-offering? Seemingly, the emphasis should be on the type of sacrifice being brought, not on the
type of animal being offered. The significance of the animal is that it is being designated as a sin-offering.

‫ ְוגַם ִמ ְּפנֵי זֶה‬.‫עֹוררּות ַה ְּספֵקֹות‬

ְ ְ‫ וִיהֵא זֶה נ ְִראֶה יֹותֵ ר ֵמאִּלּו ָהי ִיתִ י ְמ ָבאֲרֹו ִּבלְּתִ י הִת‬,‫ׁשּמִּתֹוכָם יָאִיר ַהּבֵאּור ְּב ֶעז ְַרת ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך‬
ֶ ,‫ְעֹורר ַּב ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬
ֵ ‫אֵּלּו הֵן ַה ְּספֵקֹות ֲאׁשֶר ָראִיתִ י ל‬
‫ ְו ָאׁשִיב ֲעלֵיהֶם‬,‫ׁשּמְדַ ּב ְִרים ְּבפֵרּוׁש ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬
ֶ ‫ׁש ָּמצָאתִ י‬ֶ ‫ ָראִיתִ י ְל ַקּצֵר ק ֹדֶ ם ָלכֵן ּגַם ּכֵן ּדֵ עֹות ַה ְמפ ְָרׁשִים‬,‫ ָה ִענְי ָן ֵמ ַעצְמֹו‬.

These are the questions and difficulties that I felt necessary to raise regarding this passage. From them, an explanation will emerge, with the
help of God. Its truth will become more apparent after having raised these issues than it would have had I presented my commentary without
having done so. For this same reason, I also briefly mentioned the opinions of the other scholars who interpreted this passage and my
difficulties in comprehending their explanations. Henceforth I will respond to their claims.

Section 4:2 ‫ב׳‬:‫ד׳‬

‫ ְו ַע ְכׁשָו ֶאכְּת ֹב‬.‫ ַעּי ֵן ׁשָם‬,.)‫ּׁשּכָתַ ב ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא כזדברי האבן עזרא הובאו בעקידת יצחק שם באמצע ד"ה דרש (בדפוס ווארשא בדף מט ע"א‬ ֶ ‫ְו ִהּנֵה ְּכבָר ִהזְּכ ְַרּתִ י ְּבסִימָן א׳ מַה‬
‫ ְועַל זֶה‬.‫ַארצָה ִמּקַדְ מֹונֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬ ְ ‫ ְו ִהּנֵה ֹלא נָפַל ּדָ בָר‬:‫ ְוזֶהּו ׁשֶּסֹוף ּדִ ב ְֵרי ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ׁשֶ ּסָתַ ם ּדְ ב ָָריו ְּבזֶה ַהּלָׁשֹון‬,)‫ּׁש ֵהׁשִיב ָעלָיו ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה (שער לז‬ ֶ ‫מַה‬
‫ ּכִי ֻכּלָם הֵם‬,‫ּׁשאֵלֹות ְוהַּתְ ׁשּובֹות ַהּבָאֹות ַּב ַּמ ֲאמָר‬ ְ ‫ אִם ִמּצַד ַה‬,‫ ּכִי אִם הַּכ ֹל ִּב ְכלָלֹו‬,‫ ּכִי ֹלא נָפַל ּדָ בָר ֶאחָד מִּדִ ב ְֵריהֶם‬,‫ׁשּכֵן הּוא ּכִדְ ב ָָריו‬ ֶ ‫ ַו ֲאנִי ָראִיתִ י‬:‫הִתְ מ ְַרמֵר ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה ְּבזֶה ַהּלָׁשֹון‬
‫ ּכִי מִי ֹלא י ֵדַ ע ָּבזֶה? ִהּנֵה ֹלא נִתְ חַּדֵ ׁש ּבֹו זּולָתִ י‬,‫ ׁשֶ ַה ִחּסָרֹון ַהּי ֵָר ַח הּוא ּתֵ כֶף ְלמִּלּואֹו‬,‫ ְוזֶה ּכָל ּפ ְִריֹו‬,‫ ְואִם ִמּצַד (ׁשֶֹּלא) נִתְ חַּדֵ ׁש לֹו ַּב ַּמ ֲאמָר הַהּוא ִענְי ָן‬.‫ׁשאֵין ָלהֶם ׁשַ חַר‬ ֶ ‫ ּודְ ב ִָרים‬,‫ְּב ֵטלִים‬
‫ ּוכְמֹו‬.‫ ּכָל ֶח ְצי ָּה הַּנֹו ְכחִי הָרֹואֶה ְּפנֵי ַה ַחּמָה‬,‫ ּכִי ִהּנֵה הִיא ּתָ מִיד ְּבמִּלּואָּה‬.‫ ַרק ָלעֵינַי ִם‬,‫ אֵינָּה ַה ְק ָטנָה ְלפִי ָה ֱאמֶת‬,‫ׁש ַה ַה ְק ָטנָה ַההִיא ֲאׁשֶר ָאמַר‬ ֶ ‫ ְוגַם‬.‫ ְוזֶה ֹלא י ִּתָ כֵן‬.‫ָאמְרֹו ִּבלְׁשֹון חִידָ ה‬
‫ עַד ּכָאן ּדְ ב ָָריו‬.‫ מֵעֹולָם ֹלא ָראֲתָ ה ַחּמָה ְּפגִימָתָ ּה ׁשֶל ְל ָבנָה כו׳‬,‫ ׁשֶָאמְרּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬.

I already mentioned the statements of Rav Avraham ibn Ezra in sec. 1, see those words. 58In explanation of the Aggadic teachings in Tractate
Chulin mentioned above, R. Avraham ibn Ezra writes: “The moon’s protests refer to the time of the alignment of the luminaries. It is as if the
luminaries are contesting with each other when they are at opposite ends of their orbits. When both luminaries are filled with light, it is as if
the moon raises itself up to say, ‘I will rule.’ From that time onward, as soon as the moon departs from that point in its orbit, its light begins
to diminish.” Now, I will cite what the author of the Akeidah (Shaar 37) responded to him. Rav Avraham ibn Ezra concluded his explanation
of the passage in Chulin with this statement: “None of the words of the Sages that preceded us have proved futile.” The author of the
Akeidah took issue with Rav Avraham ibn Ezra regarding this matter, stating:
I see that his words are true, for none of our Sages’ words have proved futile. On the contrary, they are all-inclusive. It is the questions and
the resolutions ibn Ezra proposes regarding the passage that are all futile; they are unfounded. For ibn Ezra did not bring out any new concept
in his explanation of the passage, the only insight his explanations produced was that directly after the moon shines in its fullness, its light
begins to diminish. Who does not know that? There is no novelty in ibn Ezra’s explanation, except that he offered it worded as a riddle. It is
not possible that this is the intent of the Sages. Moreover, the diminishment of the moon of which ibn Ezra speaks is not diminishment in a
true sense; it only appears so according to our perception. For in truth, the moon is always full, for the side facing the sun is never
diminished, as our Sages said:59Rosh HaShanah 23b, et al. The intent is that we, from the earth’s viewpoint, see the moon’s light as waxing
and waning. Were one standing on the sun, however, he would always be able to see the entire orb of the moon. “The sun never saw the
moon’s diminishment.60By quoting these statements, Tosfos Yom Tov appears to agree with the rejection of ibn Ezra’s interpretation of the
passage presented in the Akeidah.

‫ והוא כי הנה זה החכם שם במאמר הזה פקפוק מציאות ההזדמן‬:‫ׁשמִיעֵנּו ָּכ ֵעת כחוז"ל עקידת יצחק שם‬ ְ ‫ הָא' ׁשֶ ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר י ְ ַכּוֵן ְל ַה‬.‫ׁשנֵי ּפֵרּוׁשִים‬ ְ ‫וְאּולָם ה ַָרב ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה ְּב ַעצְמֹו ּכָתַ ב‬
‫ אם היה זה בכוונת מכוין אשר כיון לתכלית או תכליות‬.‫ רצוני היותה משונה מכל שאר הכוכבים לבלתי היות לה אור מעצמה‬,‫וחקירתו ולקח לנושא החקירה הזאת הקטנת הלבנה‬
‫ או אם היה זה מההזדמן כמו שחשב אפיקורוס‬.‫מה כמו שיאות למעשה הגדול ההוא כמו שנתבאר מדברי החוקר (כך נקרא אריסטו ע"י בעל העקדה) והושלם על פי התורה כנזכר‬
‫ הַּכ ֹל עַל צַד‬,‫ לִדְ חֹות ּדַ עַת ָה ֶאּפִיקֹורֹוס הָאֹומֵר ׁשֶ ַהּנִ ְמצָא ִּב ְכלָלֹו ּו ִבפ ְָרטֹו‬,.‫ ויהיה מה שיחקר בזה החלק נאמר על הכל‬.)‫וסיעתו (פילוסוף יווני בשם"אפיקורוס" שסבר שהכל מקרה ח"ו‬
‫ וע"כ הלביש זאת במשל שכביכול הלבנה שואלת את‬,‫ בעל המאמר בגמרא ברצונו להוכיח איך שכל הבריאה הוא בכוונת מכוון‬,‫ׁשל כט כלומר‬ ָ ‫ ְו ָלזֶה ִהּנִי ַח ָמ‬.‫ַהּק ִֶרי ְו ַה ִהזְּדַ ּמֵן ָהי ָה‬
,.‫ והשאלות והתשובות בכל המשך המאמר הם בעצם הדרכים להבין את כוונת בריאת הירח לכל פרטיה‬,‫ מה הכוונה והתועלת בפרטי השינויים בבריאת הקב"ה אותה עצמה‬,‫הקב"ה‬
‫ׁשהַּכ ֹל‬
ֶ ,‫ׁשּיִׁשְּתַ ּמְׁשּו ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד? ּכְלֹומַר‬ ֶ ‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‬ ְ ‫ ֶא ְפׁשָר ִל‬,‫ וְָאמ ְָרה‬.‫ ָּבזֶה ׁש ֶָראֲתָ ה ְּב ַע ְצמָּה ׁשֶ אֵין לָּה אֹור ּכִי אִם מִּזּולָתָ ּה‬,‫ַּבֹורא י ִתְ ּב ֵָרְך‬ ֵ ‫ְּכאִּלּו ָהי ְתָ ה נֹוׂשֵאת וְנֹותֶ נֶת ּבַּדָ בָר ַהּזֶה עִם ה‬
‫ׁשוֶה‬ ֶ ‫ ְו ָהי ָה ֶא ְפׁשָר‬,.‫ְּב ֶא ְפׁשָרּות ְּבלִי ַּכ ָּונָה ל שהרי אם יש שני דברים שמשמשים לאותו תפקיד זאת אומרת שאחד מהם מיותר ונוצר ח"ו במקרה ובלא כוונת מכוון‬
ָ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה הַּכ ֹל‬
.‫ ּתִ ׁשְַאל ָלּמָה א ֵַרע לָּה ָּככָה‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ אֹו אִם ָהי ָה ְּב ַכ ָּונָה ִמּמֶּנּו י ִתְ ּב ֵָרְך‬.‫ ְואֵין לָּה ְלהִתְ ַרעֵם‬,‫ ָהי ְתָ ה ְּב ִמק ְֶרה‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ׁשוֶה עִם ַה‬ ָ ‫ מַה ׁשֶֹּלא א ֵַרע לָּה ׁשֶּתִ ְהי ֶה ְּב‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ׁשלָה ְוכָל ּדָ בָר‬ ָ ‫ְּב ֶמ ְמ‬
‫ אִם‬.‫ׁשּכֵן הּוא הָגּון וְֹלא ׁשֶ ּי ִ ְהי ֶה ְּב ִמק ְֶרה‬ ֶ ,‫ׁש ִה ְס ַּכמְּתִ י ׁשֶהּוא ְּב ַכ ָּונָה‬
ֶ ,‫ ּכְלֹומַר‬,‫ הֹואִיל וְָאמ ְַרּתִ י ְל ָפנֶיָך ּדָ בָר הָגּון‬,‫ ָענְתָ ה וְָאמ ְָרה‬.‫ ְּב ַכ ָּונָה ִמ ֶּמּנִי הּוא‬,‫ ּכְלֹומַר‬.‫ ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו׳‬,‫ְו ֵהׁשִיב י ִתְ ּב ֵָרְך‬
‫ׁשאֵין נֶ ְחׁשָב לָּה‬ ֶ ?‫ ׁש ְַרגָּא ְּבטִיה ֲָרא מַאי וכו׳‬,‫ ָענְתָ ה וְָאמ ְָרה‬.‫ ְל ַכ ָּונָה זֹו ָעׂשִיתִ י‬,‫ לְֵך ּומְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ ֵהׁשִיב‬.‫ ׁשֶֹּלא י ִ ְהי ֶה לִי אֹור ֵמ ַע ְצמִי‬,‫ׁש ִּמ ַעטְּתָ אֹותִ י ּדַ ְוקָא‬ ֶ ‫ ּתְ ָבאֵר לִי ַּכ ָּונָתְ ָך‬,‫ּכֵן‬
‫ ְו ָלּמָה ּתִ ׁשְּתַ ּנֶה הִיא ְּב ַה ַה ְק ָטנָה‬,‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ ְו ִה ְלּכְָך ָהי ָה לְָך ַלעֲׂשֹות ּכָל ַהּמִּנּוי ִים ַּב‬.‫ ּבְדִ ידֵ יּה כו׳‬,‫ ְו ָענְתָ ה וְָאמ ְָרה‬.‫ זֶהּו ּתֹו ֶעלֶת ּגְדֹולָה ְו ַכ ָּונָה עֲצּומָה‬.‫ לִימְנּו בְָך כו׳‬,‫ ְו ֵהׁשִיב‬.‫ׁשלֶת הַּיֹום כו׳‬ ֶ ‫ֶמ ְמ‬
‫ׁשּפִי ַע ְל ַמ ְעלָה‬
ְ ‫ ְו ַה ַּמ‬,‫ׁשּפָע ְל ַמּטָה‬
ְ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ַה ֻּמ‬
ֶ ,‫ ָלכֵן ָראּוי ְל ֵהעָׂשֹות ּכְָך‬,‫ ַהּכַּדּור ַה ָּקטָן‬,‫ ְוכֵן אַּתָ ה‬.‫ מִּדֶ ֶרְך הַּמּוסָר ְל ַה ְקטִין נֶגֶד ּגְדֹולִים‬,‫ צַּדִ יקִים יִּק ְָראּו כו׳‬,‫ ְו ָהי ְתָ ה הַּתְׁשּובָה‬.‫ֲמּורה‬ ָ ‫ ָהא‬.

Continuing his exposition, the author of the Akeidah offered two interpretations of the passage in Chulin: a) the author of that passage
intended to use this teaching to reject the thought system of Epicurus, 61Epicurus was a Greek philosopher who rejected the concept of Divine
providence, and believed that there is no order to existence. Instead, Epicurus believed that everything happens by chance. Heretics are
therefore often referred to as epikorsim. who believed that existence – as a whole and in its particulars – is governed entirely by chance. To
rebut this line of thought, the author of the passage in Chulin offered an analogy of the moon engaging in a dialogue with the Creator. 62The
Akeidah explains that the entire interchange between the moon and God is merely an analogy employed by the author of the passage in
Chulin to illustrate how God’s intent governs every aspect of Creation. Since the moon saw it had no light of its own, but merely reflects the
light of the sun, it asked: “Is it possible for two kings to wear one crown?” The implication is that it appears that everything happens by
chance without any Divine intent.63According to this explanation, it is as if the moon is saying that if there was a specific Divine intent in all
things, two entities would never serve the same purpose. Instead, each purpose would be fulfilled by only one entity. Thus, it is possible that
all entities can be equal in sovereignty64I.e., no entity would rule over another. and in all matters. If so, the fact that the moon is not equal to
the sun was simply by chance. Accordingly, there would be no basis for the moon to complain. But if the diminishment occurred as a result
of a Divine intent, there is room to ask why this was done to it.
God answered: “Go and diminish yourself,” i.e., the diminishment was a result of My intent.
The moon replied, “Because I have suggested something that is proper must I diminish myself?” I.e., since I agreed that the diminishment
came as a result of a Divine intent and not by chance, which is a proper statement, explain to me Your intent: Why is it that You diminished
me, causing me not to have any light of my own?
God answered: “Go and ‘rule during the day and during the night’.” I.e., that was My intent, for this is the way your influence will be
effective both during the day and at night.
The moon then responded: “Of what use is a candle in broad daylight?” I.e., the moon’s sovereignty during the day is not significant.
God answered: “Israel will reckon the days and the years according to you.” I.e., this is a matter of great benefit, and reflects a prodigious
intent.
The moon replied: “That is impossible without the sun,” and hence the entire reckoning of the calendar should be made according to the sun.
Why was it necessary for the moon to undergo the change and the diminishment?
God’s response was: “The righteous will be called by your name.” I.e., it is ethically correct for those who are small to “diminish”
themselves i.e., to make themselves humble in the presence of those who are great. So too, you, the small sphere, should conduct yourself in
this manner, accepting the fact that the recipient of influence should be below and the one who conveys influence should be above.

‫ּׁש ִּמ ַעטְּתִ י‬

ֶ ‫ ִמּצַד מַה‬,‫הּוריכֶם‬ ֵ ‫ׁש ֲחטָאתֶ ם ָעלַי עַל י ְדֵ י ה ְִר‬
ֶ ‫ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה עַל מַה‬,‫ ָלכֵן ָאמַר‬,‫"ּפֹורה ר ֹאׁש ְו ַל ֲענָה" ִמּק ֶֶרב לִּבֹו‬
ֶ ‫ ֹלא י ַ ְסּפִיקּו ְלמִי ׁשֶ ּי ֵׁש לֹו‬,‫ׁשּכָל אֵּלּו ַה ְּטעָנֹות ְוהַּתְ ׁשּובֹות‬ ֶ ‫ּו ְלפִי‬
‫ׂשעִיר ִעּזִים ֶאחָד ַחּטָאת‬ ְ ‫ ְוזֶהּו ַמ ֲאמַר ַהּכָתּוב "ּו‬."‫ ְּכמָה דְ אַּתְ ָאמַר " ֵמ ֲאׁשֶר ָחטָא עַל ַהּנֶפֶׁש‬,‫ ּדַ ְוקָא‬,'‫ׁשנָא ' ָעלַי‬
ְ ‫ ְולִי‬.‫ׁשבְּתֶ ם ָעלַי ְּכזָבִים‬ ַ ‫ ְואַּתֶ ם ֲח‬,‫ ּכִי ָאנֹכִי ִּכ ַּונְּתִ י לְטֹוב הָעֹולָם‬,ַ‫אֶת ַהּי ֵָרח‬
‫ עַד ּכָאן ּדְ ב ָָריו ְּבקִּצּור ֻמ ְפלָג‬.‫ּׁש ָחטְאּו לַה׳‬
ֶ ‫ עַל מַה‬,"‫לַה׳‬.

Nevertheless, since all these responses will not satisfy one whose heart is characterized by “a root that bears gall and wormwood,” 65Cf.
Devarim 29:17. God therefore said, “Bring an atonement offering for sinning against Me through such thoughts that came as a result of My
diminishing the moon. My intent was for the benefit of the world, but you developed misconceptions about Me.” The wording ‫ עלי‬in the
Talmudic passage is used in the same manner as the word ‫ על‬in the phrase,66Bamidbar 6:11. “who sinned against the soul.” This is also the
intent of the verse,67Ibid. 28:15. “a goat as a sin-offering to God,” i.e., the goat is brought as a sin-offering for having sinned against God.
This is a short synopsis of the words of the Akeidah.

.‫ ֶאּלָא ְּב ַכ ָּונָה‬,‫ׁש ִהּנִיחָה ַהּי ֵָר ַח אִם ְּב ִמק ְֶרה ְואִם ֹלא‬
ֶ ,'‫ׁשה ֲֵרי ּתְ ִחּלָתֹו ' ִעּקָר ָחסֵר מִן ַה ֵּספֶר‬
ֶ .‫ׁשמָעּות ַה ַּמ ֲאמָר‬ ְ ‫ׁשּכָל זֶה ָרחֹוק ִמ ַּמ‬ ֶ ‫ אֵיְך‬,‫ׂשּכִיל ַאף יָבִין‬ ְ ַ ‫ַּקֹורא ֵמ ַעצְמֹו י‬
ֵ ‫ ׁשֶ ה‬,‫ְו ִלּבִי אֹומֵר לִי‬
‫ לפי זה קודם כל צריך‬.‫ שהכל בכוונת מכוון‬.‫ ב‬,‫ ח"ו הכל דרך מקרה ולכן הירח קטן והשמש גדול‬.‫ א‬,‫ּׁשנִי ֹלא ֵבא ֲָרּה לא הרי לפי פירוש העקדה יש כאן ויכוח של שני צדדים‬ ֵ ‫ְו ַהּצַד ַה‬
‫ וזה לא מצינו כלל בכל מהלך הסוגיא"וְהַ ּצַ ד‬,‫ מהלך הויכוח צריך להציע שני הצדדים ולהוכיח את הנכון‬,‫ שנית‬.''‫ 'ׁשֶ הֲ רֵ י ּתְ חִ ּלָ תֹו 'עִ ּקַר חָ סֵ ר מִ ן הַ ּסֵ פֶ ר‬,‫לתת הקדמה של שני הצדדים‬
‫ וְַאף ׁשֶ ַהּצַד הַהּוא‬,.‫"וְַאף ׁשֶ הַ ּצַ ד הַ הּוא נִׁשְ ָאר ַקּיָם״‬,‫ הצד הלא נכון‬- ‫ רק הצד שכנגד‬,‫ הצד המופיע בכל מהלך הסוגיא אינו הצד שרוצים להוכיח אמיתותו‬,‫ יותר מזה‬."‫הַ ּׁשֵ נִי ֹלא בֵ אֲ רָ ּה‬
‫ ָלּמָה ֹלא ָאמַר לָּה ַהּׁשֵם‬,‫ ְוכֵן נַּמִי אִם ְרצֹונָּה לָדַ עַת מֶה ָהי ְתָ ה ַה ַּכ ָּונָה‬.‫ ְוזֶה ְּכבָר ָהי ָה‬,"‫ ׁשֶּי ֹאמַר " ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו׳‬,‫ֶָארה ֵמ ַע ְצ ָמּה‬ ָ ‫ׁש ְּכבָר נַ ֲעׂשֵית ִמ ְּבלִי ה‬
ֶ ‫ אֵיְך י ִּתָ כֵן ׁשֶַאח ֲֵרי‬,‫נִׁשְָאר ַקּי ָם‬
‫ אֵיְך נִתְ ַהּוָה אִם‬,‫ ּו ְמׁשַל ַהּצַּדִ יקִים ָרחֹוק ָרחֹוק ֵמ ָה ִענְי ָן ַהּזֶה ׁשֶל חִּקּור ּדִ ין הָעֹולָם‬.‫ ּדְ ֹלא ּכְלּום הִיא‬,‫ׁשלֶת הַּיֹום‬ ֶ ‫ּׁשאֵין ּכֵן ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ מַה‬,‫ ׁשֶהּוא ִעּקַר ַה ַּכ ָּונָה‬,"‫י ִתְ ּב ֵָרְך ִמּי ָד "לִימְנּו בְָך כו׳‬
‫ מְבָֹאר‬,"'‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ י כו‬
ֶ ‫ ׁשֶ"עַל‬,‫ׁש ְּמ ַהּפְֵך ַהּלָׁשֹון ַמּמָׁש ֵמ ַה ַּכ ָּונָה ַהּנ ְִראֵית‬
ֶ ,‫ ְוגַם‬.‫ּׁשּנִ ְמצָא ּכֵן ַּבּצַּדִ יקִים ׁשֶ ַּמ ְקטִינִים ַע ְצמָם‬
ֶ ‫ ִמּמַה‬,‫ׁש ַה ַּכ ָּונָה הִיא נָכֹונָה‬
ֶ ‫ ׁשֶ ּיָבִיא ְרָאי ָה אֶל‬,‫ְּב ִמק ְֶרה אֹו ְּב ַכ ָּונָה‬
‫הּוריהֶם עַל ׁשֶ ַהּמִעּוט אֵינֹו לְטֹוב וְהּוא ַרק ְּב ִמק ְֶרה‬ ֵ ‫ׁשהֵם חֹו ְטאִים ְּבה ְִר‬ ֶ ‫ וְהּוא ְמפ ְָרׁשֹו‬,‫ׁשמָעּות ׁשֶּתָ לָה ִּכ ְבי ָכֹול ִחּסָרֹון ְּב ַעצְמֹו‬ ְ ‫ ַה ַּמ‬:

My heart tells me that any reader will himself understand that the words of the Akeidah are far from the simple meaning of the Talmudic
passage, for the fundamental point of his thesis – that the moon questioned whether everything occurs accidentally or by Divine intent – is
not stated in the narrative itself. Moreover, the other position – that everything happens by chance – is not explained at all, even though that
option seemingly remains tenable. Also, how is it possible that after the moon was brought into being without having light of its own, God
ordered it, “Go and diminish yourself”? That was already the situation; i.e., the moon was already less important than the sun. Furthermore,
since the moon’s desire was to know the reason for its diminishment, why did God not answer at the outset that the moon’s diminishment
was for the purpose of establishing the calendar, which was His fundamental intent? Why did God first reply, “So that you will rule…,”
which is not a feasible answer? Also, the explanation that the righteous will follow the pattern of the moon is very far from the original
question: Is the world governed by chance or by Divine providence? The comparison to the righteous who diminish themselves does not
seem related to the concept that the world is governed by Divine providence. In addition, the explanation of the conclusion of the passage
according to the Akeidah’s interpretation reverses the obvious meaning of God’s statement, “Let this goat be offered as atonement for Me for
diminishing the moon.” The phrase “for diminishing” implies that God attributed the fault to His act, as it were, while the Akeidah explains
that the intent is that there are people who sin and think that the diminishment of the moon was not a positive act and that the diminishment
happened only by chance.

,‫ׁשּיִׂש ְָראֵל ַהּמְׁשּולִים ַלּי ֵָר ַח טֹו ֲענִין‬

ֶ ,‫ׁשעַל זֶה ִּכּוֵן ּגַם ּכֵן ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ַהּלָז‬
ֶ ,‫ּׁשמֶׁש' ְל ֵעׂשָו‬ ֶ ‫ׁש ְמ ַמּׁשֵל ' ְמׁשַל ַהּי ֵָרחַ' ְליִׂש ְָראֵל ּו' ְמׁשַל ַה‬
ֶ ,‫ עַל ּפִי מִדְ ָרׁש ַאחֵר‬,‫ּׁשנִי ׁשֶל ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה‬
ֵ ‫ְו ַהּפֵרּוׁש ַה‬
‫ וְָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְלכִי‬.‫ׁשּגַם ְּב ַה ְצ ָלחָתָ ם י ְ ֻחּלְפּו‬ֶ ,‫ יִמְׁשֹוְך ִמּזֶה‬,‫ׁש ַעצְמּותָ ם ְמ ֻח ָּלפִים‬ ֶ ,‫ׁשנֵי עֹולָמֹות‬ ְ ‫ׁשּיִהְיּו ׁשָ וִים ִלנְח ֹל‬
ֶ ‫ יַעֲק ֹב ְו ֵעׂשָו‬,‫ רֹוצֶה לֹומַר‬,"‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‬
ְ ‫"אִי ֶא ְפׁשָר ִל‬
,‫ ׁש ְַרּגָא וכו׳‬,‫ ְוהִיא ָט ֲענָה‬.‫ׁשנֵי עֹולָמֹות‬ ְ ‫ ּכִי ַרּבִים יִזְּכּו ִל‬,‫ ְלכִי ּומְׁש ֹל כו׳‬,‫ ְו ָענָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.‫ ָלּמָה ֹלא תִ ְצלַח ָּבזֶה ּו ַבּבָא‬,‫ ְוהִיא ֵהׁשִיבָה‬.‫ אַּתָ ה ֹלא תִ מְׁש ֹל ּבָעֹולָם ַהּזֶה‬,‫ּו ַמ ֲעטִי כו׳‬
‫ ּכְמֹו ׁשֶּדָ ְרׁשּו לבאמר‬,‫ אַּתֶ ם קֹו ְבעִים חֳדָ ׁשִים ּומֹועֲדִ ים ּו ָפ ַמ ְלי ָא ׁשֶל ַמ ְעלָה ְמ ַקּיְמִים‬,‫ ּכְלֹומַר‬,‫ לִימְנּו בְָך יִׂש ְָראֵל כו׳‬,‫ וְָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.‫ׁשלְּתָ ּה ְּכנֶגֶד ׁשְָאר ַה ַּמ ְמלָכֹות‬ ַ ‫ׁשאֵין נִּכָר ֶמ ְמ‬ֶ
‫ (ירושלמי כתובות פ"א ה"ב ועוד) עַל‬:‫ ואם לאו אין הבתולין חוזרין‬,‫ הבתולין חוזרין‬,‫ ונמלכין ב"ד לעברו‬,‫ בת שלש שנים ויום אחד‬,"‫"אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי‬,‫רבי אבין‬
‫ צַּדִ יקִים‬,‫ וְָאמַר לָּה‬.‫ ֻמ ְס ָּכמִים ִמ ָּפ ַמ ְלי ָא ׁשֶל ַמ ְעלָה ְל ִענְי ַן הָָאבִיב‬,‫ׁשּגַם הַּמֹונִים ַל ַחּמָה‬ ֶ ,‫ ְו ֵהׁשִיבָה‬.‫ ְוזֶה ּגְדֻ ּלָה ְוכָבֹוד ָלכֶם‬."‫ּפָסּוק (תהלים נז ג ) " ֶאק ְָרא לֵאֹלהִים ֶעלְיֹון ָלאֵל ּגֹמֵר ָעלָי‬
‫ ָאמַר ׁשֶ ּיָבִיאּו ַּכּפ ָָרה עַל ַקׁשְיּות ע ְָרּפָם נֹוסָף‬,‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה ִמ ְּפנֵי ְקׁשִי ע ְָרּפָּה‬
ְ ַ ‫ ו ְָרָאה ׁשֶֹּלא נִתְ י‬.‫ּורָאי ָה ִמּיַעֲק ֹב וְדָ וִד‬
ְ ,‫ׁשּי ֻ ְקטַן ּבָעֹולָם ַהּזֶה‬
ֶ ‫ ְּכ‬,‫ִירּׁשַת עֹולָם ַהּבָא‬
ֻ ‫ ּכְָך הִיא ַהּמִּדָ ה לָבֹוא ל‬,‫כו׳‬
‫ ּכִי הֲֹלא‬,‫ ָהבִיאּו ָעלַי ַּכּפ ָָרה אִם ִמ ַעטְּתִ י אֶתְ כֶם ׁשֶֹּלא כַּדִ ין‬,‫ אֹו י ֹאמַר ּדֶ ֶרְך ֲה ָלצָה‬.‫ ַוה ֲֵרי ַע ְכׁשָו ַמ ְקׁשִים ע ְָרּפָם ּוצ ְִריכִים ַּכּפ ָָרה‬,‫ ּכִי לּולֵא ׁשֶ ִּמ ֲעטָם הָיּו עֹוד יֹותֵ ר ָרעִים‬.‫ׁש ִּמ ֲעטָם‬ ֶ ‫עַל‬
‫ ְוגַם הּוא ָרחֹוק ִמ ַּכ ָּונַת ַהּלָׁשֹון ְלגַמ ְֵרי‬.‫ּׁשנִי‬ֵ ‫ אֵּלּו ּדְ ב ָָריו ז״ל ַּבפֵּרּוׁש ַה‬.‫ירׁשּו עֹולָם ַהּבָא‬ ְ ִ‫ ּכְדֵ י ׁשֶּת‬,‫לְתֹו ֶעלֶת ָלכֶם ָעׂשִיתִ י ז ֹאת‬:

The second interpretation offered by the author of the Akeidah is based on another Midrash, which understands the moon as an analogy for
the Jewish people, and the sun as an analogy for Esav.68In a broader sense, the analogy refers to all non-Jewish nations, and specifically
Rome and Christianity. Using these analogies, the author of the passage in Chulin is explaining that the Jewish people (who are compared to
the moon) protest, “Is it possible for two kings to share one crown?” i.e., is it possible for Yaakov and Esav to be equal and for both to inherit
two worlds, i.e., this world and the World to Come, for their essences are different. As a result of this essential difference, success should
also alternate between them.
The Holy One, blessed be He, told the moon (i.e., the Jewish people), “Go and diminish yourself,” i.e., you will not rule in this world. 69I.e.,
Yaakov’s success (and that of the Jewish people) will be apparent only in the World to Come.
The moon responded, “Why will I not be successful in this world and in the next?”
God responded, “Go and rule during the day and during the night,” i.e., there will be many Jews who will merit success in both worlds.
The moon replied, “Of what use is a candle in broad daylight?” I.e., the dominion of those select few is of no consequence in relation to that
of the ruling kingdoms at large.
God answered, “Israel will reckon the days and the years according to you,” i.e., the Jewish people will establish the calculation of the
months and the festivals, and the Heavenly Company will carry out their decision, as our Sages stated 70See Shmos Rabbah 15:2, which cites
this verse as a prooftext for the concept that God told the Jewish people, “There are no festivals before Me except those which you declare.”
in their interpretation of the verse,71Tehillim 57:3. We have translated the verse according to its interpretation in the above Midrash. The
simple explanation of the verse is different. “I will call upon the supreme Judge, to the God Who carries out the rulings according to me.”
This is an expression of greatness and honor for the Jewish people.
The moon responded: The Heavenly Company also carries out the decisions of those who calculate their calendar according to the sun, as is
evident from the spring and the other seasons.
God answered: “The righteous will be called by your name,” i.e., the willingness to be diminished in this world is the attribute that enables
one to inherit the World to Come, as reflected in the conduct of Yaakov and David. Even so, God saw that because of its stubbornness, the
Jewish people (referring back to the analogue) were not appeased. Therefore, God ordained that the Jewish people bring an atonement
offering on account of their stubbornness, in addition to their being diminished. Had the Jewish people not been diminished, their conduct
would have been even more perverse. Even in their present diminished state, the Jewish people behave stubbornly. 72I.e., the Jews should
have understood that their diminishment came as a result of a Divine decree and accepted it graciously instead of protesting. Therefore, they
are in need of atonement. Alternatively, God’s words can be understood as a jest, as if He said: “Bring an atonement offering for Me if I
acted improperly by diminishing you. In truth, however, I acted for your benefit, so that you would inherit the World to Come.”
This summarizes the second interpretation offered by the author of the Akeidah. It too is very distant from the obvious intent of the words of
the Talmudic passage.

Section 4:3 ‫ג׳‬:‫ד׳‬

‫ ׁשֶֹּלא‬,‫ ְו ֵהׁשִיב ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.‫ ׁשֶָאמַר ׁשֶ ַּב ָּק ׁשַת ַהּי ֵָר ַח ָהי ְתָ ה ׁשֶּתִ מְׁש ֹל ְלבַּדָ ּה‬,‫ ּו ִב ְמעַט ׁשִּנּוי‬,‫ּׁשנִי‬
ֵ ‫ו ְָראִיתִ י ְל ַבעַל ַמ ֲעׂשֵי ה׳ (מעשי בראשית פ"ח) ׁשֶ ּפ ֵֵרׁש ּגַם ּכֵן קָרֹוב ְלזֶה ַהּפֵרּוׁש ַה‬
,‫ׁשְרּגָא כו׳‬
ַ ,‫ ְו ֵהׁשִיבָה הִיא‬.‫ׁשלָה‬ ָ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה לָּה ּגַם ּכֵן ְקצָת ֶמ ְמ‬
ֶ ,‫ׁשלֶת ַה ַּמ ְלכֻּיֹות? ְו ֵהׁשִיב‬
ֶ ‫ ּתִתְ ַמעֵט וְתִ ְהי ֶה ּתַ חַת ֶמ ְמ‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ ְו ָלּמָה‬,‫ ׁשֶ הָגּון הּוא מַה ּׁשֶּדִ ּב ְָרה‬,‫ ְו ֵהׁשִיבָה הִיא‬.‫תִ מְׁשֹול ְּכלָל‬
‫ ְוכֵן הָיּו‬,‫ ּכְמֹו ׁשֶּמֹונֶה ּדָ נִּי ֵאל ְּב ִספְרֹו‬,‫ ׁשֶ ּגַם ְל ַמ ְלכֵי אֻּמֹות הָעֹולָם מֹונִים‬,‫ ְו ֵהׁשִיבָה‬.‫ ׁשֶּמֹונִין ְל ַמ ְלכֵי יִׂש ְָראֵל‬,‫ ּכְלֹומַר‬.‫ לִימְנּו בְָך יִׂש ְָראֵל כו׳‬,‫ וְָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.‫ׁש ָּבטֵל ְּבמִעּוטָן‬ ֶ ‫ְו‬
‫ׁש ִּמעֵט‬
ֶ ‫ׁשּזֶה‬ֶ ,‫ וְָאמַר עֹוד‬.‫ ְויִהְיּו ְק ַטּנִים ּבָעֹולָם ַהּזֶה‬,‫ ַהּצַּדִ יקִים יִהְיּו מ ְֻרּצִים ּבָעֹולָם ַהּבָא‬,‫ ּכְלֹומַר‬.'‫ׁשמְֵך‬ ְ ‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ָאמַר 'צַּדִ יקִים יִּק ְָראּו ִב‬ ֶ ,‫ׁשלִימּו ַהחִידָ ה‬ ְ ‫ ְו ִה‬,‫מֹונִין ְל ַמ ְלכֵי יָוָן‬
‫ רֹוצֶה לֹומַר נֹוסָף‬,‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ י כו׳‬ ֶ ‫ עַל‬.‫ עַל עֲֹונֹותֵ יהֶם ז ֹאת ׁשֶל ֶחמְּדַ ת ּותְׁשּוקַת הַּגּו ָפנִּיּות‬,‫ׁשּיָבִיאּו עֹוד ַּכּפ ָָרה ּגַם ּכֵן‬ ֶ ‫ ְו ִצּוָה‬.‫ הּוא ְל ַכּפ ָָרה ָלהֶם עַל ּתַ ֲאוָתָ ם ּותְ ׁשּוקָתָ ם עַל הַּגּו ָפנִּיּות‬,‫אֹותָ ם‬
‫ ׁשֶ ְּכבָר ֲאמ ְַרנּוהּו עַל‬,‫ ְוגַם ָּבזֶה אֵין צ ִָריְך ְל ַהא ֲִריְך ּו ְל ַהזְּכִיר הַּדֹחַק‬.‫ אֵּלּו ּדְ ב ָָריו‬.‫ עֹוד י ִ ְצט ְָרכּו ּגַם ּכֵן ְלק ְָרּבַן ַּכּפ ָָרה‬,‫ׁשּפִילָם ּבָעֹולָם ַהּזֶה‬ ְ ‫ ְּב ַה ְמעִיטִי אֹותָ ם ְל ַה‬,‫ּׁש ְּכבָר ָענַׁשְּתִ י אֹותָ ם‬
ֶ ‫עַל מַה‬
‫ּׁשּנִתְ ַּכּוֵן ֵאלָיו ּגַם זּולָתֹו ַו ֲאמָרֹו‬
ֶ ‫ׁש ִּכּוֵן לֹומַר מַה‬ ֶ ,‫ ְּכ ָחכָם עָדִ יף ִמּנָבִיא‬,‫ׁשה ַָרב‬ ֶ ‫ אֹו‬,‫ ׁשֶ ּזֶה ַהּפֵרּוׁש נ ְִראֶה ְּכלָקּו ַח ִמּמֶּנּו ְּבׁשִּנּוי ְמעַט קָט‬.‫ׁשנִי ׁשֶל ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה‬ ֵ ‫ ּפֵרּוׁש‬:

I saw that the author of the text Maaseh HaShem73Maaseh HaShem is a text authored by Rabbi Eliezer Ashkenazi 5273 (1513 CE) – 5346
(1586 CE). also offers an explanation similar to the second interpretation offered by the author of the Akeidah, containing only slight
changes. Maaseh HaShem74Maaseh HaShem, Maaseh Bereishis, ch. 8. explains that the moon’s request was that it be the sole ruler. God
responded, telling the moon that it would not reign at all. The moon replied that its complaint was justified. If so, the moon asked, why must
it diminish itself and be subjugated to the rule of the non-Jewish kingdoms? In response, God offered to grant the moon a certain dimension
of sovereignty. The moon, however, countered, “Of what use is a candle in broad daylight?” I.e., because the power granted to the moon is
minimal, it will be of no consequence. God then answered, “Israel will reckon the days… according to you,” i.e., the years will be reckoned
according to the rule of the kings of Israel. The moon responded that the Tanach also reckons the years according to non-Jewish kings, as
recorded in the Book of Daniel, and the Sages reckoned according to the years of Greek kings. 75The Sages often date events by referring to
the number of years after the start of Alexander the Great’s rule that the event occurred. At the conclusion of the parable, God declares,
“The righteous will be called by your name,” i.e., the righteous will be satisfied in the World to Come, although they will be of small stature
in this world. God further states that this reduction in stature serves as atonement for the desire and yearning of the righteous for physical
matters. And as an additional measure, God commanded that the righteous bring an atonement offering for this sin of material desire. This is
implied by the words, “Bring an atonement offering for Me because I diminished the moon,” i.e., it is as if God said “In addition to the
punishment already meted out to you, i.e., My lowering of your stature in this world, you also must bring an atonement offering.”
These are the words of Maaseh HaShem. In this instance as well, it is not necessary to elaborate on the difficulty in correlating this
interpretation with the simple meaning of the passage in Chulin, for we have already mentioned this point with regard to the second
interpretation in the Akeidah. The interpretation in Maaseh HaShem appears to be taken from the Akeidah with only slight variations.
Alternatively, the author of Maaseh HaShem – as “a wise man who is superior to a prophet”76Bava Basra 12a. – independently arrived at the
same understanding as did the author of the Akeidah.

‫ הּוא ּפִּיּוס עַל ִענְי ַן‬,"‫ׁשמְֵך‬ ְ ‫ ּבְָאמְרֹו "צַּדִ יקִים יִּק ְָראּו עַל‬,‫ ְו ַהּפִּיּוס‬.‫אֹורּה‬ ָ ‫ ָהי ָה עַל ַה ְק ָטנַת‬,"‫ ְוׁשֶּתְ ִחּלַת ַהּפֵרּוׁש ׁשֶָאמַר "ּומְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ְוזֶה ה ַָרב ִהּנִי ַח עֹוד ַה ַּמ ֲאמָר ִּב ְפׁשָטֹו ְלגַמ ְֵרי‬
‫ ּו ְכׁשֶֹּלא‬.‫ ׁשֶ ּגַם צַּדִ יקִים יִּק ְָראּו ּכֵן‬,‫ ְועַל זֶה ִּפּיְסָּה‬.‫אֹורּה נֶ ְחׁשָב ִלכְלּום‬ָ ‫ הֹואִיל ְואֵין‬,‫ׁשה ֲֵרי יִק ְְראּו אֹותָ ּה ָקטָן‬ ֶ ."‫"ׁשְרּגָא ְּבטִיה ֲָרא מַאי ַא ֲהנֵי‬
ַ ‫ ּבְָאמ ְָרּה‬,‫ ְוזֶה ָר ְמזָה‬.‫ׁשּק ְָראָּה ָקטָן‬
ֶ ,‫ׁשנִי‬ ֵ
‫קָרּבַן‬ ְ ‫ׁשקִיעָה ׁשֶל ַה ַחּמָה ַמק ְִריבִין יִׂש ְָראֵל‬ ְ ‫ׁש ִּבז ְִריחָה ּו ִב‬
ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ּׁשחַר וְׁשֹו ַקעַת ָּבע ֶֶרב ּכְמֹו ַה‬ ַ ‫זֹורחַת ַּב‬
ַ ‫ ְו ָהי ְתָ ה‬,‫ׁשאִּלּולֵי נִתְ ַמ ֲעטָה‬
ֶ .‫ ָאמַר ׁשֶ ּיָבִיאּו ק ְָרּבַן ַּכּפ ָָרה ְּבחִּדּוׁשָּה‬,‫נִתְ ַּפּיְסָה‬
‫ׁש ְּלכְָך ֹלא נִ ְמצָא ּתֵ בַת " ִמ ְּלבַד" ַּגּבֵי עֹולַת הַּתָ מִיד ּבְמּוסַף‬ ֶ ,‫ וְָאמַר‬.‫ ִהּנֵה יַק ְִריבּו ק ְָרּבָן ְּבחִּדּוׁשָּה‬,‫ׁשקִיעָה ְּבכָל יֹום‬ְ ‫ ְואֵין לָּה ז ְִריחָה ּו‬,‫ׁשּנִתְ ַמ ֲעטָה‬
ֶ ‫ ְוזֶה ֹלא יּוכַל ִלהְיֹות ַלּי ֵָר ַח ַאחַר‬,‫ּתָ מִיד‬
‫ ְוכָָאמּור‬,‫ ְו ָהוֵי ְּכאִּלּו ָאמַר ְל ִסּבַת עֹולַת הַּתָ מִיד‬,"‫ ֶאּלָא ּכְתִ יב "עַל עֹולַת הַּתָ מִיד‬.‫ׁשּנֶ ֱאמַר ִּבׁשְָאר הַּמּו ָספִים‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש‬.

The author of Maaseh HaShem begins by focusing on the simple meaning of the passage as opposed to the Akeidah who views the text as an
analogy. Thus, at the beginning of his interpretation, Maaseh HaShem stated that when the verse mentions the moon’s ruling during the day
and the night, it is referring to the diminishment of the moon’s light. The appeasement granted the moon, that “the righteous will be called by
your name,” focuses on another factor – that the moon was called “small.” This is hinted at in the moon’s statement, “Of what use is a candle
in broad daylight?” With this statement, the moon is stating that it will be called “small” because its light is not considered significant. For
this, God attempted to appease the moon through the explanation that this pattern is also reflected in the righteous, who are called “small”.
When this explanation failed to appease the moon, God declared that an atonement offering should be brought every time the moon is
renewed. Were it not to have been diminished, the moon would have rose in the morning and set in the evening like the sun. The Jewish
people offer a daily burnt-offering at the rising and setting of the sun. Such a pattern is not appropriate for the moon after it was diminished,
since a full moon does not rise and set every day. Hence, it was determined that a sacrifice be offered when the moon was renewed. The
author of Maaseh HaShem states that it is for this reason the phrase ‫מלבד עולת התמיד‬, “aside from the daily offering,” is not stated in the
passage concerning the additional offering of Rosh Chodesh, as it is stated concerning the other additional offerings. Instead, concerning
Rosh Chodesh, the passage states, ‫על עולת התמיד‬, “in addition to the daily offering,” as if to say, “because of the daily offering.”

‫ מַה ּי ִ ְהי ֶה ּפִּיּוס ָּבזֶה עַל‬,‫ ְוגַם‬. .‫ ּגַם ּכֵן עֹולָה ּכְמֹותָ ם לגוהרי הוא שעיר לחטאת‬,‫ׁש ִּבמְקֹום הַּתְ מִידִ ין‬ ֶ ‫ י ִ ְהי ֶה ַהּק ְָרּבָן‬,‫ׁשאִם ּכֵן‬
ֶ .‫ ְוגַם הּוא ָרחֹוק ְּבעֵינַי‬,‫ש ט‬ ַׁ ‫ ְּכפִי ַה ְּפ‬,‫אֵּלּו ּדְ ב ָָריו ׁשֶל זֶה ֶה ָחכָם‬
‫ֲבּורּה ַאחַת ִלׁשְֹלׁשִים יֹום? וְאּולַי‬ ָ ‫ ּו ַבע‬,‫ׁשקִיעַת ַה ַחּמָה ַמק ְִריבִין יִׂש ְָראֵל ְל ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ׁשְּתֵ י ְפ ָעמִים ּבְיֹום ֶאחָד‬ ְ ‫ ׁשֶ ַּבעֲבּור ז ְִריחַת ּו‬,‫ ּכִי עֲדַ י ִן ַקטְנּותָ ּה נִּכָר‬,‫ׁשּנִק ְֵראת ׳ ָקטָן׳‬
ֶ ‫ּתַ ְר ֻעמְּתָ ּה‬
‫ ְו ִה ְסּכִים הּוא יֹותֵ ר ְלפ ֵָרׁש‬.‫ ׁשֶהּוא ּדֶ ֶרְך חִידָ ה‬,‫ׁשאֵינָם מִתְ ַּפּיְסִים ְּבמַה ּׁשֶעֹוׂשִים ַה ַּמ ֲאמָר‬
ֶ ‫ ּו ְלכְָך ָאמַר ׁשֶ אֵין זֶה ַהּפֵרּוׁש ֶאּלָא ְל ָהׁשִיב לַּׁשֹו ֲאלִים‬,‫ׁשה ַָרב ה ְִרּגִיׁש ַעצְמֹו ְּב ֻח ְלׁשַת זֶה ַהּפֵרּוׁש‬ ֶ
‫ ְו ַכ ֲאׁשֶר ּכָתַ בְּתִ י ִּבׁשְמֹו‬,‫ּבְדֶ ֶרְך חִידָ ה‬:

As mentioned above, the words of this scholar are, in my eyes, distant from a simple interpretation of the texts. Were this interpretation to be
true, the additional offering of Rosh Chodesh would be – like the daily offering – a burnt-offering. 77In fact, the additional offering is a sin-
offering. Also, how does this offering serve as an appeasement for the moon’s complaint that it was called “small”? Even though this
additional sacrifice is offered, the diminishment of the moon is evident, for the Jewish people offer sacrifices to God twice a day in
connection with the rising and setting of the sun, while a sacrifice is brought only once in thirty days in connection with the renewal of the
moon. Perhaps the author of Maaseh HaShem recognized the weakness of his interpretation, and that is why he said that this interpretation
was offered only in response to those who raise questions and do not agree with the passage’s intent. Maaseh HaShem then sets out to
explain the passage as a parable, as I explained in his name.

Section 4:4 ‫ד׳‬:‫ד׳‬

‫ ֲאבָל‬,‫ׁשנַי ִם‬
ְ ‫ וְֹלא יַנְהִיגּוהּו‬,‫ׁש ִּמּצַד הָעֹולָם י ִ ְהי ֶה ַמנְהִיג ֶאחָד‬
ֶ ‫ ּו ְכלַל ּדְ ב ָָריו‬,‫ּׁשנֵי ֲעב ָָריו‬
ְ ‫ ּכְמֹו ּדַ ף ִּב ְפנִים ּובַחּוץ ִמ‬,‫ ֶהא ֱִריְך ְּבפֵרּוׁש ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ ְּבפ ָָרׁשַת ִּפנְחָס‬,‫ַארי ֵה ַהּנִזְּכָר‬
ְ ‫ ְּב ֵספֶר ּגּור‬,‫וְָא ְמנָם‬
‫ּׁשהִיא ְראּוי ָה לֹו ִמּצַד ֶעצֶם ַהּב ְִריָאה‬
ֶ ‫ ָלּמָה ּתִתְ ַמעֵט ִמּמַה‬,‫ׁשוִים‬ ָ ‫ׁשלֶת הָעֹולָם אִי ֶא ְפׁשָר ׁשֶ ּיִהְיּו‬ ֶ ‫ׁש ִּמּצַד ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ ְו ָלזֶה ָט ֲענָה ׁשֶַאף‬,‫ׁשוִים‬ ָ ‫? ִמּצַד ֶעצֶם ַהּב ְִריָאה נִב ְְראּו‬

The text entitled Gur Aryeh cited above, on Parshas Pinchas, elaborates in the interpretation of this passage, expounding upon it for more
than a folio page. To summarize his words: From the perspective of the world, it is appropriate that there be only one ruler and not two.
Nevertheless, the sun and the moon were created as equal. Therefore, the moon complained: True, with regard to sovereignty over the world,
it is impossible for the two celestial bodies to be the same. Nevertheless, there is justification to ask: Why should the moon be diminished
and reduced to a lesser state than it was when originally created?

,‫ אִי נַּמִי‬.‫ׁשּזֶה ֹלא יּוכַל ִלהְיֹות‬ֶ ,‫ּׁשאֵין ּכֵן ְּב ֶמלְֶך עִם ֶמלְֶך‬
ֶ ‫ מַה‬,‫ׁשּי ֵׁש עִם ֶמלְֶך‬ ֶ ‫ ּכִי ַע ְכׁשָו ּתּוכַל ִלהְיֹות ּגַם ּבַּיֹום ּכְמֹו ׂשָר‬,‫ ׁשֶ ַהּמִעּוט ַהּזֶה אֵין ּבֹו ְּפחִיתּות‬,‫ְו ֵהׁשִיב לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬
‫ ּכִי‬,‫ ֲאבָל ּדָ בָר ׁשֶהּוא ָקטָן ֶא ְפׁשָר ּבְֹלא ֶהעְּדֵ ר ּגָמּור‬,‫ׁשּזֶהּו ֶחסְרֹונָּה‬
ֶ ,‫ּׁשמֶׁש ּתֵ עָדֵ ר ַּב ַּליְלָה‬
ֶ ‫ ְו ָלכֵן ַה‬,)‫ אִי ֶא ְפׁשָר לֹו ּבְֹלא ִחּסָרֹון (זּולַת ִעּלַת ּכָל ַה ַּמעֲלֹות ּבָרּוְך הּוא‬,‫ׁשּכָל מַה ּׁשֶהּוא ְּב ַמ ֲעלָה‬
ֶ
‫ ַקטְנּותֹו הּוא ֶחסְרֹונֹו‬.

God responded to the moon, explaining that its diminishment did not imply inferiority. On the contrary, in its present, reduced state, during
the day the moon could be like an officer in the presence of a king. In its original state, by contrast, there would be two kings – and that
cannot be. Alternatively, God was explaining that no superior entity can exist without a deficiency. (The exception, of course, is the Ultimate
Cause of causes, blessed be He.) Therefore, the sun does not shine at night, for this is its deficiency. Nevertheless, a small entity need not
suffer a similar limitation, for its smallness is its deficiency. 78Thus, after being diminished in size, the moon would not need to suffer a
further deficiency.

.‫ׁשּמִתְ ּדַ ּמִין ֵאלֶי ָה ְּב ִכּלָיֹון ְו ֶה ְפסֵד ְוהִתְ חַּדְ ׁשּות‬
ֶ ,‫ּׁשפֵל‬
ָ ‫ הִיא ר ֹאׁש לָעֹולָם ַה‬,‫ׁשהִיא נַ ֲעׂשֵית ְק ַטּנָה‬
ֶ ‫ וְָאמַר לָּה ׁשֶ ִּמּצַד‬,‫ ּדְ ָב ְטלָה ְלגַּבֵי ַחּמָה דִּ ׁש ְַרּגָא כו׳‬,‫ׁשאֵין זֶה עִּלּוי ְמצִיאּות‬
ֶ ,‫ְו ֵהׁשִיבָה הִיא‬
‫ׁשּי ֵׁש ָּבזֶה עִּלּוי ְמצִיאּות‬ֶ ‫ ְונִ ְמצָא‬,‫ ּכְדֶ ֶרְך ׁשֶּמֹונִים ַל ְּמ ָלכִים‬,‫ ְו ָלכֵן מֹונִין לָּה‬.

The moon replied that such a state does not represent a positive quality, for it will be secondary to the sun, like a candle in daylight.God
sought to comfort the moon by explaining that by becoming small, the moon receives prominence in this lower world, which – like it – is
characterized by dissolution, degeneration, and renewal. Therefore, the calendar will be reckoned according to the moon, as one reckons
according to kings.79In the era when Jews had a king, events would be recorded according to the year of the king’s reign, e.g., the famine of
the fifth year of King Such-and-Such’s reign. God was saying that in a similar fashion, the calendar would be set according to the moon,
because it would be the king, as it were, of the lower realm. Thus, the moon will possess a superior quality.

,)‫ׁש ְּכבָר ּכְתַ בְּתִ יו ְלעֵיל‬

ֶ ‫ׁשע ֲִרים ּבֹו יֹותֵ ר מִן ַהּגְדֻ ּלָה (ּוכְמֹו‬
ַ ‫ׁשּיִהְיּו ְמ‬
ֶ ‫ׁש ַה ַּקטְנּות עֹוׂשֶה‬
ֶ ‫ ְואִי נַּמִי‬.‫ ְונִ ְמצָא ׁשֶהּוא ֶמלְֶך יֹותֵ ר ּגָדֹול ִמ ֶּמּנָה‬,‫ׁשה ֲֵרי ֻמכ ְָרחִים ִלמְנֹות ּגַם ּכֵן ַל ַחּמָה‬
ֶ ,‫ְו ֵהׁשִיבָה הִיא‬
‫ׁשאֵין עִּלּוי ְמצִיאּות לָּה ְלבָד‬ ֶ ‫ נִ ְמצָא‬,‫ ֵהׁשִיבָה ּכֵיוָן ׁשֶּסֹוף ּדָ בָר מֹונִין ּגַם ּכֵן ַל ַחּמָה‬.

The moon did not accept that response, replying that since ultimately the calendar will also be reckoned according to the sun, it is a greater
king. Or, according to the alternate explanation given above, the moon’s smallness is a reason people will reckon by it i.e., as a result of its
small size, the moon completes its orbit in less time than the other celestial bodies, and is thus more easily used as a measurement. According
to this explanation, the moon responded that since the reckoning of the calendar also involves the sun, the moon’s prominence is not
exclusive.

‫ ׁשֶ הִיא ַה ְּק ַטּנָה‬,‫ָָארץ‬

ֶ ‫ ְו ָלכֵן נִק ְָראִים קְ ַטּנִים ּכְמֹו ה‬,‫ּׁשטִים ִמּנְקֻּדָ תָ ם ָלצֵאת חּוץ ִמּגִדְ ָרם ׁשֶהּוא ַהּצֶדֶ ק‬ ְ ‫ ְואֵינָם מִתְ ַּפ‬,‫ ּכִי ַהּצַּדִ יקִים הֵם הָעֹומְדִ ים עַל נְקֻּדָ ה‬.‫ׁשמְֵך‬
ְ ‫ צַּדִ יקִים יִּק ְָראּו ִב‬,‫וְָאמַר לָּה‬
‫ׁש ַה ַּקטְנּות ָראּוי ַלּנִ ְמצָאֹות‬
ֶ ,‫ ְונִ ְמצָא‬.‫ ְוכֵן מִּדַ ת ַהּצַּדִ יקִים‬,‫ ָלכֵן עֹומֶדֶ ת ְּב ֶא ְמצַע ְואֵין לָּה הִתְ ַּפּׁשְטּות‬,‫ׁשּבִיסֹודֹות‬ֶ .

God persisted in trying to appease the moon, saying, “The righteous will be called by your name.” The righteous are those who never lose
focus of the fundamental point, and never expand and inflate themselves beyond that fundamental point. Thus, the righteous never deviate
from their fundamental character trait, which is justice. Therefore, the righteous are called “small”, and are comparable to the earth, which as
the least of the four elements remains in the center, without expanding and inflating itself. Not expanding or inflating oneself to reach beyond
one’s rightful place is the attribute of the righteous. Thus, smallness is befitting to the existence of all beings in their present state. Hence,
having its size diminished establishes the moon as the ruler of the lower plane.

‫שּיִמְח ֹל לֹו‬ ֶׁ ‫קָרּבָן ְו‬

ְ ‫ׁש ָחטָא ְוי ִתְ ח ֵָרט ּו ֵמבִיא‬
ֶ ‫ ׁשֶ ְּכׁשֶּנֹודַ ע לֹו‬,‫ ְואֵין לְׁשֹון ַּכּפ ָָרה ְּבכָאן ּכְמֹו ַּכּפ ַָרת ֵחטְא‬.‫ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה כו׳‬,‫ ָלזֶה ָאמַר‬.‫ מֵַאחַר ׁשֶ ָהי ָה לָּה ַמ ֲעלָה ְונֶ ְחס ְָרה‬,‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה‬
ְ ַ ‫וְֹלא נִתְ י‬
.)‫ׁשלַח עַל "אּולַי ֲא ַכּפ ְָרה ָפנָיו" (בראשית לב כא‬ ְ ִ ‫ׁשּפ ֵֵרׁש רש״י ְּבפ ָָרׁשַת ַוּי‬ ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ ֲאבָל ְּבכָאן הּוא לְׁשֹון קִּנּו ַח ְוסִּלּוק‬,‫ ׁשֶ ּכָל זֶה וַּדַ אי אִי ֶא ְפׁשָר לְָאמְרֹו ְּכ ַלּפֵי ַמ ְעלָה‬.‫ׁש ָחטָא ְּכנֶגְּדֹו‬ֶ ‫מִי‬
‫ עַל ׁשֵם ַה ִחּסָרֹון‬,‫ ְוכֵן נִק ְָרא ַהּק ְָרּבָן ׳ ַחּטָאת׳‬.‫ׁשהֵם לְׁשֹון ִחּסָרֹון‬ ֶ ,) ‫ְוגַם ׁשֵם ' ַחּטָאת' ִעּקָרֹו ִמּלְׁשֹון " ֲאנִי ּו ְבנִי ׁשְֹלמ ֹה ַח ָּטאִים" (מלכים א א כא) וְ"ָאנֹכִי ֲא ַח ֶּטּנָה" (בראשית לא לט‬
‫ׁש ִחּסֵר ְו ִה ְמעִיט ַמ ֲעלַת ַהּי ֵָר ַח‬
ֶ ‫ ַהי ְנּו קִּנּו ַח ְוסִּלּוק הַּתַ ְרעֹומֹות עַל ַה ִחּסָרֹון‬,‫ ׁשֶָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ׁשֶ ּיָבִיאּו ַּכּפ ָָרה‬,‫ ּו ְבכָאן ָאמְרּו‬.‫ ּכִי ּכָל ֲעב ֵָרה ִחּסָרֹון‬,‫ׁשּנַ ֲעׂשָה‬
ֶ .

This did not satisfy the moon, since it originally possessed a superior quality and had lost it. Therefore, God said that kaparah, translated as
“an atonement offering,” should be brought for Him. Here, however, the intent of the term kaparah is not “atonement for sin,” i.e., that a
person becomes aware that he has sinned, feels regret, and brings an offering so that the one against whom he has sinned will forgive him.
All of this is not appropriate when speaking about God. In this context, the term kaparah means to wash away and remove, as Rashi explains
in his commentary to the verse,80Bereishis 32:21. ‫“ אולי אכפרה פניו‬Perhaps I will cause his mien to change.” Moreover, even the fundamental
meaning of the term chatas, “sin,” is “lack,” as in the verses,81 I Melachim 1:21. ‫אני ובני שלמה חטאים‬, “I and Shlomoh my son will be lacking,”
and ‫אנכי אחטנה‬, “I would compensate for the lack.”82Bereishis 31:39. Similarly, a sin-offering is called a chatas because of the deficiency
created, for every sin is due to a lack. On this basis, the passage can be understood as stating that God asked that a kaparah – i.e., a cleansing
and a removal of the complaints – be brought to appease the moon because of the lack brought about by its diminishment.

‫ׁשּיִהְיּו נִב ְָראִים ֶאּלָא ְלפִי‬ ֶ ‫ ְואֵין ָלהֶם מִן הַּדִ ין‬,‫ׁשה ֲֵרי ּכָל ַהּבְרּואִים עַל צַד ַה ֶחסֶד נִב ְְראּו‬ ֶ .‫ׁשי ָא‬ ְ ַ‫ׁשי ָא הֵיאְַך ָעבִיד קֻדְ ׁשָא ּב ְִריְך הּוא ְּבלָא דִ ינָא? הָא ֹלא ק‬ ְ ‫ ִמּכָל מָקֹום ַק‬,‫ְואִם ּת ֹאמַר‬
‫ ְואֵין ִלבְרּוָאיו ּדִ ין ָעלָיו‬,‫ ּכִי הּוא ְּב ֶחסֶד ּב ָָרא עֹולָמֹו‬,‫ ֲאבָל ֹלא ְלפִי ָה ֱאמֶת‬,‫ ִהּנֵה ְלפִי דְ ב ֶָרי ָה ָהוֵי ּתַ ְרעֹומֹות‬,‫ׁשּנִב ְֵראת ּגְדֹולָה‬ ֶ ‫ ַאח ֲֵרי‬,‫ ְו ָט ֲענָה ַהּי ֵָר ַח ׁשֶֹּלא ָהי ָה לֹו ְל ַמעֵט אֹותָ ּה‬.‫ׁשּנִב ְְראּו‬
ֶ
‫ ׁשֶ ְּכ ַלּפֵי‬,‫ ֹלא ִמׁשְּתַ ֶּבׁשֶת‬,‫ ֲאפִּלּו ׁשֶּת ֹאמַר ַּכּפ ָָרה ְו ַחּטָאת ַמּמָׁש‬,‫ ְו ַהׁשְּתָ א‬.‫ ַרק ְּכנֶגֶד ַט ֲענַת ַהּי ֵָר ַח ָאמַר ָהבִיאּו כו׳‬.‫ׁשהָעֹולָם י ִ ְהי ֶה ֻמנְהָג ִמ ֶּמלְֶך ֶאחָד‬
ֶ ‫ ְו ָהי ָה י ָכֹול ְל ַה ְקטִין ּכְדֵ י‬.‫ְל ִהּב ְָראֹות‬
‫ וְהּוא לָּה ְלכָבֹוד ּכְדִ ב ְֵרי ה ִָרי״ף זִכְרֹונֹו ִלב ְָרכָה‬,‫ ַט ֲענַת ַהּי ֵָר ַח נֶ ֱאמַר ּכְָך‬.

If one will ask: How could God act unjustly toward the moon? This is not a valid question. All of the created beings were brought into
existence as an expression of kindness. Fair judgment would not dictate that they be created any other way than the way they were created.
The complaint of the moon that it should not have been diminished after being created as great is, from its perspective, a justified claim.
However, in truth, the moon’s claim is not justified. For God created His world with kindness, and the created beings have no inherent right
to be brought into existence. Therefore, God was justified in diminishing the moon so that the world would be ruled by one sovereign body.
Merely to satisfy the complaints of the moon did God instruct that a kaparah be brought. Carrying that line of reasoning further, the terms
kaparah and chatas can even be understood literally as “atonement offering” and “sin”, as they are usually used. For if these terms are
understood literally, the incident is being understood from the moon’s perspective, that God made this request to appease the moon, as a
gesture of honor to it, as Rabbeinu Yitzchak Alfasi explains. 83See page ???
.‫ ׁשֶהּוא ֻמנְהָג ִמּמֶּנּו‬,‫ ַּכ ֻּמזְּכָר‬,‫ ּתִ תְ חַּדֵ ׁש ּגַם ּכֵן טֹובָה ּבָעֹולָם‬,ַ‫ ְו ַכ ֲאׁשֶר ּתִתְ חַּדֵ ׁש ַהּי ֵָרח‬.‫ ַה ֻּמנְהָג ִמּמֶּנּו‬,‫ׁש ְּל ַמּטָה ִמּמֶּנּו‬
ֶ ‫וְעֹוד יּובַן ָה ִענְי ָן ְּבמַה ּׁשֶ ְּבלִי ָספֵק ֵמ ֶחסְרֹון ַהּי ֵָר ַח נִ ְמׁשְָך ִחּסָרֹון ּבָעֹולָם‬
‫ וְַאחַר‬.‫ וְַאחַר ּכְָך ָרָאה ְל ַמעֵט ַהּי ֵָר ַח ְל ַהנְ ָהגַת הָעֹולָם ּבְיֹׁשֶר‬,‫ הּוא י ִתְ ּב ֵָרְך ָרָאה ּתְ ִחּלָה ְלב ְָרָאם ְּבׁשִּוּוי‬,‫ ְואִי נַּמִי‬.‫ ְּבהִתְ חַּדֵ ׁש עֹולָמֹו‬,‫ ׁשֶהּוא ַההִתְ ק ְָרבּות ֵאלָיו י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ְו ָלכֵן ְמבִיאִין ק ְָרּבָן‬
‫ׁשכֶת ִמּמֶּנּו ּבָעֹולָם‬
ֶ ‫ ְוהַּטֹובָה ַהּנִ ְמ‬,‫ָאֹורה ַּב ְּל ָבנָה‬
ָ ‫ ַה ְמחַּדֵ ׁש ּבֹו ה‬,‫קָרּבָן ְלהִתְ ק ֵָרב ְלמִּדַ ת טּובֹו‬ ְ ‫ ּכְָך ָרָאה ׁשֶ ּיַק ְִריבּו‬.

Another concept can be understood from this incident: that without a doubt, the state of lack brought about within the moon caused a state of
lack to be created in the world below, i.e., our physical existence, which is influenced by the moon. Conversely, when the moon is renewed,
goodness is renewed throughout the world which is influenced by it. Therefore, a sacrifice – which is a means of drawing close to God – is
brought at the time of the renewal of the world. Alternatively, initially, God thought to create the sun and the moon] as equals. Afterwards,
God decided to diminish the moon in order for the world to be conducted justly. God then saw fit for the Jewish people to bring a sacrifice to
facilitate their ability to draw close to and elicit His attribute of goodness, which brings about a renewal of light for the moon and, as a result,
of the goodness drawn down from it to the world.

‫ ְויָבִינּו ַה ְּק ַטּנִים עִם‬,‫ ְוהָיּו י ְכֹולִים לְָאמ ְָרם ְּבפֵרּוׁש‬,‫ ֵמ ֶחסְרֹון ַהי ְדִ יעָה ְו ַה ֲה ָבנָה מַה הֹועִילּו ֲח ָכמִים ְּב ַמ ֲאמ ִָרים אֵּלּו ּבְדֶ ֶרְך חִידָ ה ו ְֶרמֶז‬,‫ ְו ִהנְנִי ּתֹולֶה ַה ִחּסָרֹון ּבִי‬.‫ַארי ֵה‬
ְ ‫הֵן ֵהּנָה ּדִ ב ְֵרי הַּגּור‬
‫ אם לא שיש כאן סוד על פי‬,‫ וא"כ אינו מובן למה היו חז"ל צריכים לדבר באופן כזה‬,‫ַהּגְדֹולִים לד לפי פירוש הגור אריה הרי ׳הביאו עלי כפרה׳ אינו כפשוטו ומרמז לדברים אחרים‬
‫ׁשּכֵן ׁשֶ ּמְדַ ּב ְִרים ְּב ִענְי ָן ׁשֶּיּוכְלּו הַּׁשֹו ְמעִים ִלטְעֹות‬
ֶ ‫ ְוכָל‬. .‫ וכל מגמת רבינו בחיבור זה הוא לפרש האגדה על פי פשוטו וכדלהלן‬,‫ אלא שעפ״י נגלה קשה הפירוש של הגו"א‬,‫נסתר‬
‫ ּומַה ָּלהֶם ּו ְלצ ָָרה זֹו‬,‫ׁשּמְדַ ּב ְִרים עָתָ ק נֶגֶד ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא חַס ְוׁשָלֹום‬ ֶ ‫ ּו ְלפָחֹות ְל ַה ֲאׁשִימָם עַל‬,"‫ ׁשֶָאמְרּו " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה כו׳‬,‫ ִּבלְׁשֹונָם‬.

These are the words of the text Gur Aryeh. I assume that the fault is with me, but I do not understand the benefit gained by the Sages
speaking in riddles and allusions, when they could have stated their points directly, and thus have these points understood by those of lesser
potential as well by those of great potential.84I.e., if this was the intent of the passage in Chulin, its author should have stated it
straightforwardly rather than clothing it in the parable of a dialogue between God and the moon. This is certainly true when speaking about
a matter that could cause others to err regarding the wording they used when saying, “Bring an atonement offering.” At the very least, these
Sages might cause some to think they are speaking insolently about God, Heaven forbid. Why should these Sages engage in such a matter?

‫ עַל ּכֵן י ְִרמ ֹז ְּבלִי‬.‫ׁשאֵין ּכָאן מְקֹומָּה‬

ֶ ‫ ּדְ דָ בָר זֶה אִי ֶא ְפׁשָר ַרק ְּב ַה ֲעמִיק ְּב ָח ְכמָה נִ ְפלָָאה‬,‫ׁשאֵין זֶה ִעּקַר עֹמֶק ֲה ָבנַת מִעּוט ַהּי ֵָר ַח ְוסִּלּוק ּתְ לּונָתָ ּה ְּבק ְָרּבָן‬
ֶ ,‫ׁשּכָתַ ב ּבְסֹוף ּדְ ב ָָריו‬
ֶ ,‫וְָא ְמנָם ּכֵן‬
‫ ָספֵק ְל ָח ְכמַת ַה ַּק ָּבלָה‬.

The failure to relate to the simple meaning of our Sages’ words is evident from the conclusion of Gur Aryeh’s statements, where he writes
that this interpretation does not communicate the fundamental depth of the understanding of the diminishment of the moon and the removal
of its complaint via a sacrifice, for this matter cannot be understood except by deeply delving into wondrous wisdom, the study of which is
not relevant here. Without question, with these words Gur Aryeh is alluding to the wisdom of the Kabbalah.

‫ׁש ֵהבֵאתִ י ַמ ֲאמַר ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ ַו ֲאפִּלּו ָהכִי אֵין ִמק ְָרא יֹוצֵא מִידֵ י פְׁשּוטֹו לְעֹולָם‬,‫ׁשּי ֵׁש ּבָּה ְר ָמזִים וְסֹודֹות ַה ַּק ָּבלָה‬ ֶ ‫ ּדִ ְפׁשִיטָא ִמּלְתָ א‬,‫ׁש ִּבכְתָ ב‬
ֶ ‫ׁשֶּתֹורה‬
ָ ‫ׁשּכְמֹו‬
ֶ ,‫ַו ֲאנִי אֹומֵר‬
‫ וְֹלא‬,‫ יִהְיּו עַל נָכֹון‬,‫ ׁשֶּדִ ב ְֵריהֶם ִּכפְׁשּוטָם‬,‫ ִמּכָל מָקֹום ַּכ ָּונָתָ ם ה ִָראׁשֹונָה‬,‫ּור ָמזִים‬ ְ ‫ ׁשֶ ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ְּכׁשֶָאמְרּו מַה ּׁשֶָאמְרּו ְו ִכּוְנּו אֶל סֹודֹות‬,‫ ּכָל ׁשֶ ּכֵן ְועַל ַאחַת ַּכּמָה ְו ַכּמָה‬.‫ְלעֵיל‬
‫ וִי ֻסּלְקּו ֵמ ָעלָיו ּכָל הַּתַ ְרעֹומֹות ְוהַּתְ לּונֹות ְו ַה ְּספֵקֹות‬,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ּפָׁשּוט ּומְבָֹאר‬
ֶ ‫ ְלפ ְָרׁשֹו ּבְאֹפֶן‬,‫ׁשטְחּות לְׁשֹונֹו‬
ִ ‫ ְּכפִי‬,‫ ְו ָלכֵן ַא ֲחזִיק ֲאנִי ִּב ְפׁשַט ַה ַּמ ֲאמָר‬.‫ חַס ְוׁשָלֹום‬,‫י ִ ְהי ֶה ָּבהֶם נִפְּתָ ל ְו ִעּקֵׁש‬
‫ׁש ִהזְּכ ְַרּתִ י‬
ֶ :

I, by contrast, maintain that our Sages emulate the pattern of the Written Torah. Certainly, it is obvious that its text contains allusions to the
Kabbalah and its mystical secrets. Nevertheless, as stated in the above-quoted statement of our Sages, 85Shabbos 63a. See page 9. “The
interpretation of a Scriptural phrase never departs from its simple, literal meaning.” How much more so does this guidance apply to the
statements of the Sages themselves. Certainly, when our Sages made their statements they undoubtedly had in mind mystical secrets and
allusions. Nevertheless, their original intent was that their words would be understood simply so that they be perceived correctly, without the
possibility of error, Heaven forbid. Therefore, I will hold true to the simple meaning of the passage in Chulin, following the straightforward
connotation of its words, explaining it in a manner that it will be simple and understandable, removing all the difficulties, questions, and
doubts that I mentioned.

Section 4:5 ‫ה׳‬:‫ד׳‬

‫ אֹו ׁשֶ אֵינֹו ּכִי אִם עַל צַד‬,‫ׁשאֵלֹות ּותְ ׁשּובֹות ּבֵין ַהּי ֵָר ַח ְלבֵין ַהּמָקֹום ּבָרּוְך הּוא‬
ְ ‫ׁשּכְָך הָיּו‬
ֶ ,‫ֲמּורים ְּכפִי ָה ֱאמֶת‬
ִ ‫ׁש ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה ּכָל ִענְיָנָיו הֵם א‬
ֶ ‫ׁשּמַה ּׁשֶ ֶא ְפׁשָר ְל ָהבִין‬
ֶ ‫וְדֶ ֶרְך ְּכלָל ֲאנִי אֹומֵר‬
‫ׁשּי ִ ְהי ֶה נִ ְמׁשְָך ִמּמֶּנּו ִענְיְנֵי ּתֹועָלֹות‬
ֶ ‫;הַּדִ מְיֹון וְדֶ ֶרְך ַא ְס ַמכְּתָ א ְל‬

As a foundation, I maintain that there are two paths to the comprehension of this passage: either there was in fact such a dialogue between the
moon and the Omnipresent, or that the conversation presented in Chulin 60b is an allusion and a metaphor with which to convey a useful
message.

‫ כל‬:‫ׂשּכִילִים לה כדעת הרמב"ם (יסודי התורה פ"ג ה"ט) וז"ל‬ ְ ‫ּׁשמֵי ִמּי ִים ְו ִצבְאֹותָ ם אִם הֵם ַחּי ִים ַמ‬
ְ ‫ׁשּי ֵׁש עַל ַהּג ְָרמִים ַה‬
ֶ ‫ נִתְ לֶה ְּבחִּלּוקֵי הַּדֵ עֹות‬,‫ ַאחַת ֵמאֵּלּו ׁשְּתֵ י דְ ָרכִים‬,‫ רֹוצֶה לֹומַר‬,‫ּכָל זֶה‬
‫ כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו‬,‫ והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם‬,‫הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם‬
.‫ ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם‬,‫ וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן‬,‫המלאכים‬
‫שט ַהּכָתּוב ׁשֶל‬ ֶ ..‫ ועוד‬,)‫ אִם ֹלא לו כדעת רב סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר א הדעת השמינית‬,.‫וכן כתב במורה נבוכים (ח"ב פ"ה) וכפי שכתב רבינו בשמו בסמוך‬
ַׁ ‫ׁש ְּכבָר ִמ ְּפ‬
‫ׂשּכִילִים לז הסוברים כדעת הרס"ג וסייעתו מוכיחים מפסוק"אין אומר ואין דברים" שאין צבא השמים‬ ְ ‫ׁשהֵם ַחּי ִים ַמ‬ ֶ ‫ּׁש ַמי ִם ְמ ַסּפ ְִרים וגו׳" (תהלים יט ) מְבָֹאר ּבִּטּול ּדַ עַת הָאֹומֵר‬ ָ ‫ִמזְמֹור " ַה‬
‫ ּו ִמּזֶה‬,"‫ָָארץ יָצָא ַקּוָם‬ ֶ ‫ׁשה ֲֵרי ָאמַר "אֵין אֹומֶר ְואֵין ּדְ ב ִָרים וגו׳" ַרק " ְּבכָל ה‬ֶ , ."‫ ומה שכתוב"השמים מספרים" אין הכוונה סיפור בפועל אלא רק שעצם מהלכם"מספרים‬,‫בעלי דעה‬
‫נֹודַ ע ּכְבֹודֹו י ִתְ ּב ֵָרְך‬.

These two positions revolve around a difference of opinion among our Rabbis regarding whether the heavenly bodies are living and
conscious beings or not.86I.e., if the heavenly bodies are living, conscious beings, it is appropriate to speak of a dialogue between God and
the moon. Otherwise, the passage must be understood as an analogy. The negation of the contention that the heavenly bodies are living,
conscious beings is reflected in the simple meaning of the verses in the psalm beginning, 87Tehillim 19:2. “The heavens relate the glory of the
Almighty.” For that psalm states explicitly,88Ibid. 4. The verse implies that the celestial bodies communicate God’s glory by passing through
the heavens and not by speaking. “Without speech or words, without their voice being heard,” merely because “their course spans the entire
earth,”89Ibid:5. man is able to realize God’s glory.

‫ וברד"ק (תהלים יט) הביאו תמצית‬,‫ ְּבפ ֶֶרק ה׳ ֵמ ֵחלֶק ב' ֵּבא ֲָרם לח הרמב"ם שם מתייחס לשאלה זו (השמים מספרים) ומבאר איך שאדרבא מתאים לשיטתו‬,‫ַּמֹורה‬ ֶ ‫ ְּכבָר ה ַָרב ה‬,‫ָא ְמנָם‬
‫ כי‬,‫ וכן השמים מספרים‬,)‫ וכן שאל נא בהמות וְת ֹרֶ ָּך (שם פסוק ז‬,) ‫ ח‬,‫ יש מפרשים (התרגום וזולתו) כדרך אֹו ׂשִ יחַ לָ ָארֶ ץ וְת ֹרֶ ָך (איוב יב‬.‫ השמים מספרים כבוד אל‬:‫דבריו וז"ל‬
 ‫ אלא ממה‬,‫ לא שהם מספרים בדברים‬,‫ כלומר‬,‫ וזהו שאמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם‬.‫מהנפלאות והמעשים הגדולים שאדם רואה בשמים יספר האדם כבוד האל‬
‫ ואותו הוא הסיפור‬,‫ כי במהלכם ובסיבובם על סדר נכון יֵרָ אֶ ה כבוד האל יתברך‬,‫ ונוכל לפרש ׳מספרים׳ על השמים ועל הרקיע עצמם‬.‫שרואה אדם בהם מספרים בני אדם כבוד אל‬
‫ אלא המעשה שיעשו הם הדברים‬,‫ אין דברים כדברי בני אדם‬,‫ אין אומר ואין דברים‬:‫ ומה שאמר‬.) ‫ טו‬,‫ על דרך השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו (תהלים קמז‬,‫וההגדה‬
‫ כי הגלגלים‬,‫ כי דעתו ודעת הפילוסופים‬,‫ ה) פירש ׳מספרים׳ על השמים‬,‫ והרב מורה צדק החכם הגדול רבינו משה (מו"נ ב‬.‫ ובקצה תבל מליהם‬:‫ וכן אמר‬,‫והם הסיפור וההגדה‬
‫ ואם כי הסיפור‬,‫ השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע‬:‫ ועל כן אמר‬.‫חיים משכילים עובדים לאל ומשבחים אותו שבח גדול ומהללים אותו מַ הֲ לָ לִ ים עצומים וגדולים‬
‫ אלא הסיפור וההגדה להם כמו ציור ׁשֶ ּיְצַ ּיֵר האדם בלבבו מדברי שבח והודאה מבלי שיוציאם‬,‫ אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם‬:‫ וזהו שאמר‬,‫וההגדה אינם בפה ובלשון‬
‫ִירה‬ ָ ‫ ּכִי אֵינֶּנִי ַע ְכׁשָו מִתְ ַעּסֵק ַּב ֲחק‬,‫ ְו ָהי ָה ָה ֱאמֶת עִם מִי ׁשֶהּוא‬.‫ ִהּׂשִיג ָעלָיו ה ְַרּבֵה ָּבזֶה‬,‫ׁשעַר ה ִָראׁשֹון‬ ַ ‫ ִּבנְעִילַת‬,‫ אְַך ַּבעַל ָה ֲעקֵדָ ה‬.‫ ּו ַמ ְסּכִימִים לְאֹותָ ּה הַּדַ עַת ְו ַה ֲחלִיטָה‬, .‫בשפה‬
‫ּׁש ַמי ִם ְוכָל ְצבָָאם ַחּי ִים‬ ָ ‫ׁש ַה‬
ֶ ‫ הָאֹומֵר‬,‫ ְלפִי דַ עְּתֹו ׁשֶל ה ַָר ְמּבַ״ם‬,‫ׁש ֶא ְפׁשָר ְוי ָכֹול ִלהְיֹות‬ֶ ‫ לֹומַר‬,‫ ֲאבָל ִהקְדַ מְּתִ יו‬, .‫ַההִיא לטלהרחבה בנושא ויכוח זה עיין בספר האדם על הירח פרק ד‬
‫ׁש ַמּי ָא‬
ְ ִ‫ְבֹוררּו ִּב ִסיַּעְּתָ א ד‬
ְ ‫ׁשּי‬ ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ׁשהֵם ּבְפֹעַל וְֹלא ּבְדִ מְיֹון מִן ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ּכְדֵ י לְהֹועִילֵנּו ְלאֵיזֶה ּתֹו ֶעלֶת אֹו ּתֹועָלֹות‬ֶ ‫ּׁשאֵלֹות ְוהַּתְ ׁשּובֹות ּכְמֹות‬ְ ‫ ּכָל אֵּלּו ַה‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ׁשהָיּו‬ ֶ ,‫ׂשּכִילִים‬
ְ ‫ ַמ‬.

Nevertheless Rambam, in his Moreh Nevuchim,90Moreh Nevuchim, Vol. 2, ch. 5. subscribes to and expounds upon the view that the heavenly
bodies are conscious entities, and explains the aforementioned psalm according to this viewpoint. The author of the Akeidah91Akeidas
Yitzchak, Shaar 1. differs at great length with Rambam on this matter. Let the truth reside with the one who is correct. I do not desire to enter
a discussion of that issue. I mentioned it only as a preface to point out that according to Rambam, who maintains that the heavenly bodies are
conscious entities, it is possible that the entire dialogue between God and the moon actually took place as the passage relates, and that the
conversation is not merely an allusion and a metaphor with which to convey useful messages, as will be clarified with God’s help.

‫ ִמּכָל מָקֹום הַּכ ֹל ַּכ ֲאׁשֶר לַּכ ֹל י ִ ְהי ֶה ִּכפְׁשּוטֹו ִמ ְּבלִי ַמכ ְִרי ַח אֶל ְר ָמזִים ֲאׁשֶר‬,‫ ְו ִלהְיֹות עִם זֶה נִ ְמׁשְָך ּתֹועָלֹות‬,‫ ֶאּלָא ׁשֶּדִ ּבֶר ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ּבְדִ מְיֹון‬,‫ׂשּכִילִים‬
ְ ‫ ּגַם ּכֵן אִם אֵינָם ַחּי ִים ַמ‬,‫ְוכֵן‬
‫ ׁשֶ ּכָל ַה ֻּקׁשְיֹות ָהעֲצּומֹות ְוה ַָרּבֹות ׁשֶ ַהעִירֹותִ י עַל ַה ַּמ ֲאמ ִָרים‬,‫ מְצ ָֹרף ָלזֶה‬.‫ ָלּמָה ְועַל מָה ֹלא יָׁשְרּו ְּבעֵינַי הַּדְ ָרכִים ָההֵם‬,‫ ֲאׁשֶר ְּכבָר ה ְָראֵיתָ לָדַ עַת‬,‫ָרמְזּו ַה ְמפ ְָרׁשִים ַהּנִזְּכ ִָרים ְל ַמ ְעלָה‬
‫ ְוזֶה ַה ִחּלִי‬.‫צּורי וְגֹו ֲאלִי‬
ִ ‫ ְּב ֶעז ְַרת ה' י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ּׁשאֵין ּכֵן ְלפִי דַ ְרּכִי‬
ֶ ‫ מַה‬,‫ּׁשבִים ְלפִי דַ ְרכֵיהֶם‬
ָ ֻ ‫ׁשּנִ ְמצְאּו ִּבלְּתִ י ְמי‬
ֶ :

Furthermore, even if the heavenly bodies are not living, conscious entities, and the author of the passage used an allusion and a metaphor in
order to convey useful messages, the entire narrative can be understood according to its simple meaning without resorting to such allusions as
those suggested by the commentaries mentioned above. For as already demonstrated, there are ample reasons why the explanations offered
by those commentaries are not sufficient. Furthermore, all of the many severe objections I raised previously to the approaches of these
commentaries will be resolved – with the help of God, my Rock and Redeemer – according to my approach. With that, I will begin:

Section 5:1 ‫א׳‬:‫ה׳‬

‫ ּוכְתִ יב "אֶת ַהּמָאֹור ַהּגָד ֹל" " ְואֶת ַהּמָאֹור ַהּקָט ֹן‬,"‫ׁשנֵי ַהּמְא ֹר ֹת ַהּגְדֹלִים וגו׳‬
ְ ‫ ּכְתִ יב " ַוּיַעַׂש אֱֹלהִים אֶת‬:‫ׁשמְעֹון ּבֶן ַעּזַאי אֹו ּבֶן ָּפזִי ָרמִי‬
ִ ‫"רּבִי‬.
ַ

The Elucidation of the Passage from Chulin 64a

The passage begins: “R. Shimon ben Azzai – or ben Pazi – pointed out a contradiction between the verses: One verse says: “And God made
the two great luminaries,” but it is also written, “the great luminary” and “the small luminary.”

‫ׁשפָל ִמ ַּב ֲעלֵי‬ָ ‫ׁש ְּכבָר ֹלא ָהי ָה ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬ ֶ .‫ּׁשנִי ׁשֶהּוא ׳ ָקטָן׳‬
ֵ ‫ ְועַל ַה‬,‫ וְַאחַר ּכְָך ָאמַר עַל ָה ֶאחָד ׁשֶהּוא ׳ּגָדֹול׳‬,‫ׁשוָה אֹותָ ם ׁשֶָאמַר עַל ׁשְ נֵיהֶם ׳ּגְדֹולִים׳‬ ְ ‫ּׁש ִה‬ ֶ ‫לָאו רּו ְמי ָא דִ ידֵ יּה ִמּמַה‬
,‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ רֹוצֶה לֹומַר ּכֹו ְכבֵי ַה‬,‫ ׁשֶ ה ֲֵרי ְּבע ֵֶרְך ָה ֲאח ִֵרים‬,‫ׁשי ָא‬ ְ ֻ‫ׁשי ָא זֹו לָאו ק‬
ְ ‫ׁש ֵּמעִיקָרֹו ֻק‬
ֶ ‫ ְלפִי‬.‫קְראֵי ַאהֲדָ דֵ י ְּב ָהכִי‬
ָ ‫עֹורר ְלמ ְִרמֵי‬
ֵ ְ‫ׁשאֵין ְּבכָל ֶאחָד ֵמהֶם ׁשֶ ּנִת‬ ֶ ,‫ׁש ִהזְּכ ְַרּתִ י‬
ֶ ‫ַהּׁשְֹלׁשָה ַמ ֲאמ ִָרים‬
‫ ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ ְואֵיְך אִם ּכֵן‬.‫ ְוזֶה נ ְִראֶה ּגַם ּכֵן ָל ַעי ִן‬,‫ּׁשנִי‬ ֵ ‫ ָה ֶאחָד ּגָדֹול ּבְאֹור ּובְגּוף מִן ַה‬,‫ּׁשנִי‬
ֵ ‫ ְּבע ֵֶרְך ָה ֶאחָד ַל‬,‫ׁשנֵיהֶם ַהּלָלּו‬
ְ ‫ רֹוצֶה לֹומַר‬,‫ׁשהֵם‬ ֶ ‫ ְו‬.‫ ַּכּנ ְִראֶה ָל ַעי ִן‬,‫ְאֹורם‬
ָ ‫ׁשנֵיהֶם ּגְדֹולִים ּב‬ ְ
‫ׁשי ָא הִיא‬ ְ ‫ ּדְ ֹלא ֻק‬,‫? ַהּלָז ֹלא י ִ ְהי ֶה יֹודֵ ַע ּו ֵמבִין מִּדַ עְּתֹו‬

The contradiction on which the passage focuses is not that initially Scripture equates the luminaries and calls both the sun and the moon
“great”, and afterwards refers to the sun as “great” and the moon as “small.” For the author of this passage is no less of a Sage than the
authors of the other three passages mentioned at the outset. Just as they did not see this point as significant enough to highlight as an apparent
contradiction between the verses, neither did the author of this passage. For in truth this apparent contradiction is not a contradiction at all, as
both of the luminaries are indeed greater sources of light than all the other heavenly bodies, as is apparent to any observer. Nevertheless, in
relation to each other, the sun is greater than the moon in both size and light. This is also an obvious fact. Accordingly, the author of this
passage certainly would realize that there this is no contradiction between the verses.

‫ ה ֲֵרי ָהי ָה‬,‫ ִמּכָל מָקֹום‬.‫ׁש ַהּפֵרּוׁש מְבָֹאר ֵמ ַעצְמֹו ִמ ְּפנֵי מ ְַראִית ָה ַעי ִן‬ ֶ ‫ עִם‬,‫ׁש ְּב ֶהכ ְֵר ַח נִ ְצט ֵָרְך ַלּפֵרּוׁש‬
ֶ ‫ עַד‬,‫ ּדִ ְלמַאי נָ ְפקָא ִמּנֵיּה ָאמַר ַהּכָתּוב ּכְָך‬,‫ֲאבָל רּו ְמי ָא דִ ידֵ יּה הּוא ְלפִי ֲענִּיּות ּדַ עְּתִ י‬
‫תֹורה‬ָ ‫ׁשנֶה‬ ְ ‫ ְוכִדְ בַר מֹׁשֶה ַרּבֵנּו ָעלָיו ַהּׁשָלֹום ַּב ִּמ‬,"ַ‫ּׁשמֶׁש ְו ַהּי ֵָרח‬
ֶ ‫ ּו ְלק ְָרָאם ִּבׁשְמֹותָ ם ּכִדְ בַר יֹוסֵף (בראשית לז ט) " ְו ִהּנֵה ַה‬,‫י ָכֹול ַהּכָתּוב ִלכְּת ֹב ְּבלָׁשֹון ׁשֶֹּלא ָהי ָה צ ִָריְך לְׁשּום ּפֵרּוׁש‬
‫ּׁשמֶׁש ְואֶת‬ ֶ ‫ " ַוּיַעַׂש אֱֹלהִים אֶת ַה‬,‫ ְוכְָך ָהי ָה לֹו לֹומַר ּגַם ּכָאן‬."ַ‫ּׁשמֶׁש אֹו ַלּי ֵָרח‬ ֶ ‫ וְעֹוד ְּבפ ָָרׁשַת (ׁשֹו ְפטִים) (שם יז ג) " ְו ַל‬,"ַ‫ּׁשמֶׁש ְואֶת ַהּי ֵָרח‬ ֶ ‫ּפ ָָרׁשַת ( ָואֶתְ ַחּנַן) (דברים ד יט ) "ו ְָראִיתָ אֶת ַה‬
‫ׁש ְּבע ֵֶרְך ָה ֶאחָד‬ ֶ ‫ ְו‬,‫ְאֹורם‬
ָ ‫ּׁשנֵיהֶם ְּבע ֵֶרְך ָה ֲאח ִֵרים ּגְדֹולִים ּב‬ ְ ‫ׁש‬
ֶ ,‫ׁש ַהּכָתּוב ּבָא לְהֹודִ יעֵנּו זֶה ָה ִענְי ָן ְּב ַעצְמֹו‬
ֶ ‫ ׁשֶ אִם ּת ֹאמַר‬."‫ׁשלֶת ַה ַּליְלָה‬
ֶ ‫ׁשלֶת הַּיֹום ְואֶת ַהּי ֵָר ַח ְל ֶמ ְמ‬ ֶ ‫ּׁשמֶׁש ְל ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ אֶת ַה‬,ַ‫ַהּי ֵָרח‬
‫ מַה ּצ ִָריְך ַהּכָתּוב לְהֹודִ י ַע‬,‫ּׁש ּיִהְיּו ָהעֵינַי ִם עֵינֵי ָּבׂשָר וָדָ ם רֹואִין‬ ֶ ‫ ּכִי מַה‬,‫ זֶה וַּדַ אי מְבָֹאר ַהּבִּטּול‬- ‫ּׁשנִי ֶאחָד ּגָדֹול וְַאחַד קָ טָן‬ ֵ ‫? ַל‬

Instead, according to my humble understanding, the apparent contradiction stems from a fundamental question: Why did the verse use the
terms “the great luminaries,” “the great luminary,” and “the small luminary,” which require explanation? It is true, the explanation is
obvious, but still the verse could have been worded in a manner which did not require any explanation. Scripture could have simply referred
to the luminaries by name, i.e., Scripture could have referred to the luminaries as “the sun” and “the moon,” as Yosef did, in the
verse:1Bereishis 37:9. “Behold, the sun and the moon bowed to me,” and as Moshe Rabbeinu did in Parshas Va’Eschanan, in the
verse:2Devarim 4:19. “and you see the sun and the moon,” and in Parshas Shoftim, which speaks of serving other gods including3Ibid. 17:3.
“the sun or the moon.” Similarly, here, the narrative should have stated, “God made the sun and the moon, the sun to rule during the day and
the moon to rule during the night.” It cannot be said that Scripture intends to teach the concept that the light of the sun and the moon is
greater than that of the other luminaries, and that the light of one is greater than the other. That would certainly be of no purpose. Why would
Scripture need to tell us something that is obvious?

‫ ְונִיחָא לֵיּה ְּבמַאי‬.‫ִירנּו ִענְי ַן מָה‬ֵ ‫ׁש ַּכ ָּונַת ַהּכָתּוב ְל ַהע‬
ֶ ‫ ֶאּלָא וַּדַ אי ּדְ אֵין ָהכִי נַּמִי‬.‫ וְֹלא ּכָתַ ב ְּבלָׁשֹון ׁשֶֹּלא יְהֵא צ ִָריְך ְלפֵרּוׁש‬,‫ׁשּצ ִָריְך ְלפֵרּוׁש‬
ֶ ‫ רּו ְמי ָא דִ ידֵ יּה הּוא ִמּמַה ּׁשֶ ּכָתַ ב ְּבלָׁשֹון‬,‫אִם ּכֵן‬
‫ לְהֹודִ י ַע מַהּות‬,‫שטֵיּה‬ָׁ ‫ ּדְ אִּלּו ִל ְפ‬,.'‫ ּבְ מַ אי ּדְ מַ ּסִ יק בהמשך הסוגיא = אמרה ירח לפני הקב"ה וכו‬,‫ּדְ ַמּסִיק א ְונִיחָ א לֵ יּה = קושיא זו למה נקט ׳מאורות הגדולים׳ במקום ׳השמש והירח׳‬
‫ ְוזֶה נ ְִראֶה ְּבעֵינַי נָכֹון ּומְבָֹאר‬.‫ ּכָל זֶה ְלמ ְַראִית עֵינֵינּו נִׁשְּפ ֹט וְֹלא ָהי ָה צ ִָריְך ַהּכָתּוב ְלׁשַּנֹות ַהּלָׁשֹון ִמ ְּפנֵי כֵן‬,‫ׁשנֵיהֶם זֶה ָלזֶה‬ ְ ‫ ּומַהּותָ ם ְּבע ֵֶרְך‬,‫אֹורם ְּבע ֵֶרְך ָה ֲאח ִֵרים‬.
ָ

If so, the difficulty the author of the passage is highlighting is that the verse uses wording that requires explanation, instead of using wording
that does not require explanation. Clearly, then, the intent of the verse in mentioning “the great luminaries,” “the great luminary,” and “the
small luminary,” is to teach us a concept. This conclusion is desirable, for if one would maintain that the verses should be understood simply,
as teaching that the light of the sun and the moon is greater than that of the other luminaries, and that the light of one is greater than the other,
the unusual wording in the verse would be unnecessary because we can observe the amount of light ourselves. All this is correct and
understandable to me. Hence, there is a basis for our Sages to comment on this Scriptural passage, and explain the lesson to be derived from
it.

‫ ּובֹו י ִ ְהי ֶה נ ְִראֶה ַה ַּט ֲענָה‬.‫ נ ְִראֶה ְבעֵינַי ְל ָהבִיא ַסעַד ְל ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר מִּתֹוְך ִמק ְָרא ָמלֵא‬.‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים כו׳‬
ְ ‫ ָאמ ְָרה ַהּי ֵָר ַח ֶא ְפׁשָר ִל‬,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה רֹומֵז ֵאלָיו ַהּכָתּוב וְָאמַר‬
ֶ ‫ הִתְ חִיל ְּב ִענְי ָן‬,‫ְו ִהּנֵה‬
‫ ּו ַמ ֲאמַר ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ֵאלֶי ָה ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו‬,‫'הַּז ֹאת‬.

The passage begins to explain the allusions in this verse, saying that the moon asked: “Is it possible for two kings to wear one crown?” It
appears to me that a support for the interpretation advanced by the author of the passage can be taken from an explicit verse that alludes to
this complaint, and to God’s response, “Go and diminish yourself.”

‫ ׁשֶָאמַר ַהּׁשֵם‬,‫ׁשי ָא ָעלָיו נַּמִי ִעּקַר לִּמּודֹו‬ְ ‫ ּדְ ַק‬,‫ׁשי ָא כ״ד‬

ְ ‫ ּו ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ַעצְמֹו ׁשָתַק וְֹלא הֹודִ י ַע לָנּו ְרָאי ָתֹו ְו ַסעַד לִדְ ב ָָריו? ּכִי הֲֹלא ִהזְּכ ְַרּתִ י ּבְקּו‬,‫ הֵיאְַך ֲאנִי י ָכֹול לֹומַר ּכֵן‬,‫וְַאל ּתְ ׁשִי ֵבנִי‬
,‫ ָלּמָה סָתַ ם ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ ְו ַהי ְנּו ּדְ ָאמַר ֵריׁש ָלקִיׁש‬,‫ ְוכִדְ ָאמ ְִרינַן‬,‫ׁש ֵּבאֵר מִּתֹוכֹו ֵריׁש ָלקִיׁש‬ ֶ ‫ ִמ ִּמק ְָרא‬,‫ ְּבלִי ָספֵק‬,‫ וְַאף עַל ּפִי ׁשֶהּוא‬.‫ ִחּסְרֹו וְֹלא ִהזְּכִירֹו‬,‫י ִתְ ּב ֵָרְך ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה כו׳‬
,‫ ּו ֻמכ ְָרח הּוא לֹומַר ּכֵן‬,‫ ְואִם ּכְָך ּבְסֹוף ּדְ ב ָָריו‬.‫ ְוהֵם י ִ ְמצְאּו ֵחפֶץ ַה ְּמ ֻבּקָׁש מִּתֹוְך אֵיזֶה ִמק ְָרא‬,‫ ׁשֶ ָהי ָה אֹומֵר ּדְ ב ִָרים ּונְתָ נָם ִל ְפנֵי הַּתַ ְלמִידִ ים ְלחִּדּודֵ י לְהּו‬,‫וְֹלא פ ֵֵרׁש? ֶאּלָא ׁשֶּדַ ְרּכֹו ּכְָך ָהי ָה‬
‫ ּכִי ְל ֻכּלָם י ֵׁש ַסעַד מִן ַה ִּמק ְָראֹות וְַאף עַל ּפִי ׁשֶהּוא ֹלא ֵבא ֲָרם‬,‫ אִם ּכֵן סֹופֹו מֹוכִי ַח עַל ּתְ ִחּלָתֹו ְועַל ּכָל הַּדְ ב ִָרים ֲאׁשֶר ּדִ ּבֶר‬.

One should not object, asking how I can make such a statement, suggesting a prooftext that the author of the passage himself did not cite in
support of his words. After all, I have mentioned 4See question xxiv, p. 67-68. that the final point in this teaching, “Bring an atonement
offering for Me because I diminished the moon,” is problematic. The author of this passage makes that statement without citing a prooftext,
even though the prooftext is obviously the one cited by Reish Lakish. If so, why did the author of the passage not mention this teaching?
Because this was the manner in which the author of this passage offered instruction – to make a statement, and present it to the students,
sharpening their intellectual acumen, so they could find the desired verse that can serve as a source for the teaching. If this is true with regard
to the concluding words of the author of this passage – and we are forced to say that this is his intent there – then it can be said that the
conclusion indicates the pattern followed at the outset, and, indeed, throughout the entire passage: that the concepts presented have support in
Scripture even though the author of the passage did not explicitly mention them.

‫ ְוכֵן ּגַם ּכָל‬.‫ ְוקָָאמַר מַאי ק ְָרא וכו׳‬,‫ ּובָא ר׳ ּפְלֹונִי ְו ִלּמְדֹו מִן ַהּכָתּוב‬,‫ׁש ְּב ַכּמָה מְקֹומֹות ּתִ ְמצָא ׁשֶָאמַר ר׳ ּפְלֹונִי ּדְ בַר מָה‬ ֶ .‫ אֵינֹו ָרחֹוק לֹומַר ּכֵן‬,‫ׁשּמִן ַהּסֵיפָא‬ ֶ ‫ּו ְבלָאו ָהכִי ׁשֶל ַה ֶהכ ְֵר ַח‬
‫ ַהּפְסּוקִים ׁשֶ ְּמבִיאִים ְמ ֻפּז ִָרים ְּב ַכּמָה‬,‫ ׁשֶַאף ׁשֶ ָה ִענְי ָן ּכֻּלֹו ְמ ֻאחָד ּו ְמ ֻקּׁשָר זֶה ָלזֶה‬,‫ ְוכֵן ּגַם ּדָ בָר י ָדּו ַע מִּדַ ְרכֵי מִדְ ְרׁשֵיהֶם‬,‫ׁש ְּמבִיאִים ּפְסּוקִים ל ְִרָאי ָה לְדִ ב ְֵריהֶם‬
ֶ ,‫ַהּמִדְ ָרׁשִים ְו ַאּגָדֹות ְמ ֵלאִים‬
‫ׁשּיִהְיּו ְרָאיֹות‬ ֶ ‫ ְוכֵן ַאל ּתִתְ מַּה ְּכׁשֶָאבִיא ּפְסּוקִים ְמ ֻפּז ִָרים ִמ ַּכ ָּמה ְספ ִָרים‬.‫ ׁשֶּתְ ִחּלָתֹו ִמ ֵּספֶר ּב ְֵראׁשִית וְסֹופֹו ִמ ֵּספֶר ַּבּמִדְ ּבָר‬,‫ וְַאף ְלזֶה ַה ַּמ ֲאמָר ַעצְמֹו ק ָָרה ּכֵן‬.‫מְקֹומֹות ּו ְב ַכּמָה ְספ ִָרים‬
‫ ְו ַסעַד ְלכָל ּדִ ב ְֵרי ַה ַּמ ֲאמָר‬:

Even without the proof from the conclusion of the passage, it is not implausible to make such a statement. In several instances in the Talmud,
we find that a given Sage makes a statement, and a second Sage cites a verse that serves as a source for the first Sage’s statement. This
pattern is seen throughout the Midrashim and the Aggadic passages of our Sages: support for a concept stated by one Sage is brought by
other Sages who cite different verses. This is the familiar pattern in Midrashic works. Even though the conceptual building blocks of an idea
are interrelated in a unified picture, the verses cited as support are scattered in several contexts and in different books of the Tanach. Indeed,
this very passage follows that pattern, beginning with verses from the book of Bereishis and concluding with verses from the book of
Bamidbar. And so too do not be surprised that I bring verses from various books of the Tanach as prooftexts and supports for the words of
the passage.

‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ֵהׁשִיב לָּה ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו' ָרמּוז ּבְדִ ב ְֵרי אִּיֹוב ב מפרשי המקרא פירשו דברי איוב (אשר נשא משלו שם בטענתו למה באו עליו‬ ֶ ‫ׁש ַּט ֲענַת ַהּי ֵָר ַח ְו‬
ֶ ,‫ְו ִהּנֵה אֹומֵר לִי ִלּבִי‬
‫ האם כאשר ראיתי אור‬- ‫ (כו) אם אראה‬:‫ וז"ל מצודת דוד‬,‫ והלא היה ישר בדרכי השם ולא חטא נגדו) בענין שלא עבד את השמש והירח ואף לא במחשבה ח"ו‬,‫יסורים בעולם‬
‫ וכי בעבור אורם הרב היה נפתה לבי בסתר המחשבה לומר שיש בהם אלהות ואך שמתי את ידי לפי‬- ‫ (כז) ויפת‬:‫השמש אשר יזהיר ביותר והירח המאיר והולך ומוסיף אורה‬
- ‫ (כח) גם הוא עון פלילי‬:‫לסותמה לבלי הוציא את הדבר הרע הזה מן השפה ולחוץ ור"ל וכי כן היה בתמיה הלא כמו שלא דברתי בפי מאומה רע כן לא היה לבי נפתה במחשבה‬
,‫ ָאמַר "אִם א ְֶראֶה אֹור ּכִי יָהֵל‬,)‫כח‬-‫ (ל״א כו‬:‫כי אמרתי גם המחשבה לבדה הוא עון הראוי להשפט עליו כי בזה הייתי מכחיש בהאל היושב ממעל לתלות האלהות במעשה ידיו‬
‫ּׁש ֶה ֱענִיׁשֹו ּבָעֹנָׁשִים ָההֵם‬
ֶ ‫ ְּבמַה‬,‫ ּבְתַ ְרעֹומֹות עַל ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ ִהּנֵה ּכָל ּדְ ב ָָריו ׁשֶל אִּיֹוב‬."‫ ּכִי ִכ ַחׁשְּתִ י ָלאֵל ִמ ָּמעַל‬,‫ ּגַם הּוא עָֹון ְּפלִילִי‬.‫ וַּתִ ּׁשַק י ָדִ י ְלפִי‬,‫ ַוּיִפְּתְ ַּבּסֵתֶ ר ִלּבִי‬.‫ְוי ֵָר ַח יָקָר הֹלְֵך‬
‫ׁשמָה‬
ְ ‫ ּכִי אֵין ָעלָיו ׁשּום ֵחטְא עָֹון ְו ַא‬,‫ ַהּמ ִָרים ְו ַה ָּק ׁשִים עַל ִחּנָם‬.

My heart tells me that the complaint of the moon and God’s response to it, “Go and diminish yourself,” are alluded to in Iyov’s words: 5Iyov
31:26-28. ‫ל ִמ ָּמעַל‬-ֵ‫ ּכִי ִכ ַחׁשְּתִ י ָלא‬,‫ ּגַם הּוא עָֹון ְּפלִילִי‬.‫ וַּתִ ּׁשַק י ָדִ י ְלפִי‬,‫ ַוּיִפְּתְ ַּבּסֵתֶ ר ִלּבִי‬.‫ ְוי ֵָר ַח יָקָר הֹלְֵך‬,‫ אִם א ְֶראֶה אֹור ּכִי יָהֵל‬, which literally mean: “If I ever saw
the light shining, the moon proceeding on its course with glory, and I was lured in the secret reaches of my heart to regard them as Divine
and therefore covered my mouth with my hand so as not to utter such words, this too would have been a punishable sin, for I would have
denied God above.” According to their simple meaning, all of Iyov’s words are expressions of grievance against God for punishing him
severely and rigorously without any apparent cause, for his conduct was not marred by sin, transgression, or guilt.

,.‫וְָאמַר ּכָאן ְלפִי דַ ְרּכֵנּו ג רבינו מפרש לפי דרכו שהמדובר כאן אינו ענין לעבודה זרה (כמו שפירשו המפרשים) אלא למחשבת פסול בדבר טענת הירח המסופר במאמר חז"ל דידן‬
:‫ הוא השמש‬- ‫ (כו) אם אראה אור‬:‫ עַד ּכָאן דז"ל אבן עזרא‬.‫ ּופ ֵֵרׁש ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא " ְוי ֵָר ַח יָקָר הֹלְֵך" ַּב ֲחצִי הַח ֹדֶ ׁש‬."‫ " ְוי ֵָר ַח יָקָר הֹלְֵך‬,‫ׁשמֶׁש ּכִי יָהֵל" לְעֹולָם‬ ֶ ‫"אִם א ְֶראֶה אֹור‬
‫ וְתֵ בַת 'הֹלְֵך' ֹלא יִצְּדַ ק ּכּולֵי הַאי השהרי לפירושו שבחצי החדש אור הירח"יקר" (גדול וחזק) מה‬. .‫ ובפשטות ר"ל שבחצי החודש אור הירח גדול וחזק‬.‫ עכ"ל‬:‫ בחצי החדש‬- ‫וירח יקר‬
‫ וכן‬,‫כ׳) ומשמע שמפרש שהוא מוסיף והולך באורו‬:‫ו׳) כיקר כרים (תהילים ל״ז‬:‫ מגיה והולך כמו אור יקרות (זכריה י״ד‬- ‫ וירח יקר הולך‬:‫מוסיף תיבת"הולך"? ועייין פרש"י וז"ל‬
‫ ְוי ֶ ְחסַר ַהּמְתָֹאר ׁשֶהּוא‬,‫ׁשעִם ַהּי ֵָר ַח ּדִ ּב ְָרה ּדָ בָר יָקָר‬
ֶ ,‫ וְי ֹאמַר‬,'‫ׁשעַל הַּדִ ּבּור י ִּפֹול ָעלָיו ׁשֵם 'יָקָר‬ ֶ ‫ ה ֲֵרי‬."‫ׁשּנֶ ֱאמַר "ּודְ בַר ה' יָקָר‬ ֶ ‫ י ָכֹו ְלנִי לֹומַר ּכִי ָמצִינּו‬,‫ ְלכְָך‬. .‫פירש המצו"ד הובא לעיל‬
‫ ְוזֶה‬,‫ ָהי ָה לִי מָקֹום ִלטְעֹון‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ ּו ַבעֲבּור זֶה הּוא הֹולְֵך ּומִתְ ַמעֵט‬.‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים כו׳‬ ְ ‫ ֶא ְפׁשָר ִל‬,‫ עַל ַמ ֲאמ ָָרּה ׁשֶ ָּט ֲענָה ּכַהֹגֶן‬,ַ‫ ְוי ְִרמ ֹז ּבְ׳דָ בָר יָקָר׳ ׁשֶל ַהּי ֵָרח‬.‫ ְונִ ְמצָא ּכֵן ַּבּכְתּובִים‬,‫ּדִ ּבּור‬
‫ׁש ָּפטֶיָך נְכֹוחִים וִיׁש ִָרים‬
ְ ‫ ׁשֶ אֵין ִמ‬,‫ ּכִי ַּבּלֵב נִתְ ּפַּתֵ יתִ י ְלה ְַרהֵר עַל זֶה‬,"‫ׁשּכָתּוב " ַוּיִפְּתְ ַּבּסֵתֶ ר ִלּבִי‬
ֶ .

However according to our understanding, Iyov’s words can be understood here as follows: If I ever saw the light of the sun shining on the
world, and the moon proceeding on its course with glory. Rav Avraham ibn Ezra explains that the latter phrase describes the moon’s
progress “in the half of the month” (i.e. when the moon becomes full). Now, the word ‫הֹלְֵך‬, “proceeds,” is not entirely appropriate here.6The
verse seems to say that in the first half of the month, the moon’s glory grows. That concept, however, could have been understood from the
word ‫ ָיקָר‬without the word ‫ה ֹלֵ ְך‬. Hence, the term ‫ ה ֹלֵ ְך‬implies that there is a further concept to be learned from this verse. Accordingly, I think
that the verse can be interpreted as referring to an additional concept. Although we have translated the word ‫ יקר‬as “glory”, it can also be
translated as “rare” or as “valuable”. Indeed, we find the term ‫יָקָר‬, “rare”, used in association with speech, in the verse,7 I Shmuel 3:1. '‫ודבר ה‬
‫היה יקר‬, “The word of God was rare.” It could thus be said that Scripture alludes to the fact that the moon spoke of a matter that is ‫יָקָר‬,
“valuable.” This can be understood as a reference to the moon’s statement cited in the passage – i.e. “Is it possible for two kings to wear one
crown?” that the moon described as “proper,” and as a result of which it was ‫ – הֹלְֵך‬progressively diminished. Seemingly, the moon has a
valid complaint. This relates to the continuation of Iyov’s words: ‫“ – ַוּיִפְּתְ ַּבּסֵתֶ ר ִלּבִי‬I was lured in the secret reaches of my heart.” This phrase
could be understood as meaning, “I was lured to think within my heart that Your judgments are not correct and just.”
 ‫ׁשעִם ּכָל זֶה ָהי ָה ְמנַּׁשֵק‬ֶ ,‫ ּו ְלפִי דַ ְרּכֵנּו י ֹאמַר‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ׁש ָעבְדּו ַהּקַדְ מֹונִים וכו׳‬ ֶ ‫ּׁשמֶׁש ְו ַלּי ֵָר ַח‬
ֶ ‫ מִין ִמּמִינֵי עֲבֹודָ ה ַל‬,‫ ּפ ֵֵרׁש ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא‬."‫ "וַּתִ ּׁשַק י ָדִ י ְלפִי‬,‫ָא ְמנָם עִם ּכָל זֶה‬
,‫ שחי כמאה שנה אחריו‬,‫ ובמצודות‬.‫ שהיו לפני רבינו‬,‫ ֹלא פ ְֵרׁשּו ַה ְּמפ ְָרׁשִים ו כגון פירוש רש"י ואבן עזרא‬."‫ ּכִי הּוא "עָֹון ְּפלִילִי‬,‫ּׂשפָה ְולַחּוץ‬ ָ ‫ ׁשֶֹּלא י ֹאמַר מִן ַה‬,‫ּו ֵמׂשִים י ָדֹו עַל ּפִיו‬
‫ׁשּפָט ָעלָיו זעיין באלשיך שם שהביא ראיה‬ ְ ִ‫ׁשֶראּוי ִלהְיֹות נ‬
ָ ‫ ׁשֶהּוא עָֹון‬,‫ ּכְלֹומַר‬.) ‫ ׁשֶ ִענְי ָנֹו לָׁשֹון " ְונָתַן ִּב ְפלִילִים" (שמות כא כב‬,‫ ְו ַהּנ ְִראֶה‬.'‫ ּכְלּום עַל ' ְּפלִילִי‬.‫פירש כמו שכתב רבינו‬
‫ ּו ְלפִי דַ ְרּכֵנּו חשכוונת איוב היה שלא‬..‫) שבעבודה זרה הקב"ה מצרף המחשבה למעשה‬.‫מהפסוק (יחזקאל יד ה) למען תפוס את בית ישראל בלבם וגו' שממנו למדו חז"ל (קידושין מ‬
‫ׁש ָּפטָיו‬
ְ ‫ " ִּכ ַחׁשְּתִ י ָלאֵל ִמ ַּמעַל" אִם ָאׂשִים ְּפגָם ְּב ִמ‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ׁש ְּפטֵי ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך‬
ְ ‫ ׁשֶהּוא עָֹון ְּב ִמ‬,‫ י ֹאמַר עֹוד‬.‫ ומשפטיו ישרים ונכוחים‬,‫חשב מחשבת פסול על"משפטי" הקב"ה‬.

The passage from Iyov continues: Despite these thoughts ‫“ – וַּתִ ּׁשַק י ָדִ י ְלפִי‬I covered my mouth with my hand.” Rav Avraham ibn Ezra explains
that covering one’s mouth with one’s hand was “a type of worship to the sun and the moon carried out by the people of early generations.”
However, according to our interpretation of the passage, Iyov was saying, “I covered my mouth with my hand,” so as not to make a statement
that would express a lack of faith, for this would be an ‫“ – עָֹון ְּפלִילִי‬a punishable sin.” The commentaries8Tosfos Yom Tov is referring to Rashi
and Rav Avraham ibn Ezra, who lived before Tosfos Yom Tov. Metzudas David and Malbim, who both lived after Tosfos Yom Tov, interpret
the term ‫ פלילי‬in a similar manner as Tosfos Yom Tov. do not offer an interpretation of the term ‫פלילי‬. Apparently, the term means “liable for
judgment,” as in the phrase,9Shmos 21:22. ‫“ – ְונָתַ ן ִּב ְפלִילִים‬He must give as dictated by the judges.” According to our interpretation, the phrase
‫ עון פלילי‬can be understood as also meaning that the sin would be entertaining thoughts regarding the justice of God’s judgments. 10In a
similar vein, in his commentary to the verse, Rav Moshe Alshich cites Kiddushin 40a, which states that one is liable for merely entertaining
thoughts of worshiping other deities. Thus, the continuation of the verse, ‫ ּכִי ִכ ַחׁשְּתִ י ָלאֵל ִמ ָּמעַל‬should be interpreted as, “I would have
questioned the validity of God’s judgments.”

,)‫ׂשפָתָ יו" (איוב ב י‬ ְ ‫) עַל " ְּבכָל ז ֹאת ֹלא ָחטָא אִּיֹוב ִּב‬.‫ ְוי ִ ְהי ֶה ִענְי ָן ַהּזֶה ּדֹומֶה ְלמַה ּׁשֶָאמְרּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (בבא בתרא טז‬.‫ ֹלא יּוכַל ְלהִתְ ַאּפֵק‬,‫ׁשּנָגְעָה בֹו י ַד ה׳ ּכָל ּכְָך‬ ֶ ,‫ֲאבָל ַע ְכׁשָו‬
,‫ ְו ַהּפָסּוק סֹובֵל זֶה ַהּפֵרּוׁש‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ׂשפָתָ יו וְיֹוצִיא ִמּפִיו ִמּלִין ּבְר ֹב ַצעֲרֹו‬
ְ ‫ ְוה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ּפ ֵֵרׁש ׁשָם לְהֹורֹות ּכִי עֹוד י ֶ ֱחטָא ִּב‬.‫ ׁשֶ ָהי ָה ְמה ְַרהֵר עַל ּכָל ָּפנִים‬,‫לֹומַר ּדִ ְבלִּבֹו ָחטָא‬
‫עַד ּכָאן‬.

Nevertheless, after enduring such suffering, Iyov could not restrain himself any further. This reflects our Sages’ teaching 11Bava Basra 16a.
on the verse,12Iyov 2:10. “Despite all this, Iyov did not sin with his lips.” Our Sages explain that although Iyov did not question God’s
judgments verbally, he did question God’s judgments within his heart. Rav Avraham ibn Ezra comments on that verse, “Ultimately, Iyov
would sin with his lips and would speak words that reflect a lack of faith because of the great anguish he experienced.” The verse leaves
room for such an interpretation.

,‫ וְעֹוד אֲדַ ּבֵר ְל ַהּלָן‬.‫ּׁש ָהי ָה ְונִתְ ַמעֵט‬

ֶ ‫ ִמּמַה‬,‫ׁש ֻהצ ְַרְך ִמ ְּפנֵי כֵן ִלהְיֹות הֹולְֵך‬
ֶ ‫ ְו‬.‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים כו׳‬
ְ ‫ׁש ִהזְּכִיר ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר עַל ַהּי ֵָר ַח ׁשֶָאמ ְָרה ֶא ְפׁשָר ִל‬
ֶ ‫ ַסעַד ִלׁשְּתֵ י ֵאּלֶה‬,‫ְו ִהּנֵה ְּכבָר ָמצָאתִ י ּפָסּוק‬
‫ ׁשֶ ּפ ֵַרׁשְּתִ י ַּבּפָסּוק ַהּזֶה "אִם א ְֶראֶה אֹור וגו׳‬,‫"הֵיאְַך צֹודֵ ק זֶה ַהּפֵרּוׁש‬:

To relate the above verse to the passage from Chulin 60b: The verse from Iyov serves as a support for the statement in the passage, that as a
result of the moon’s complaint, “Is it possible for two kings to wear one crown?”, the moon was compelled to “proceed on its course,” i.e., to
diminish itself. Later on, I will comment further on the relevance of this interpretation of the verse, “If I ever saw the light shining….”

Section 5:2 ‫ב׳‬:‫ה׳‬

‫ ּכִי " ִמּפִי ֶעלְיֹון ֹלא‬,‫ ּכִי ֹלא ָרצָה ְלה ֵָר ַע לָּה ְּב ַעצְמֹו ּוכְבֹודֹו‬,‫ׁשי ָא ּכּולֵי הַאי‬ ְ ‫ׁשאֵין ָּבזֶה ֻק‬
ֶ ‫ עִם‬,‫ וְֹלא ִמ ֲעטָּה ְּב ַעצְמֹו ּוכְבֹודֹו י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ זֶה ׁשֶָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו׳‬,‫וְָא ְמנָם‬
‫ מפי אלקא לא תיפוק בישתא אלהין על ברת קלא רמיזא בגין חטופין דאתמליאת ארעא ובעידן דבעי למגזר טובא בעלמא מן פום‬:‫תֵ צֵא ה ָָרעֹות" (איכה ג לח) ט ועיין שם בתרגום וז"ל‬
‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים וכו׳‬ ְ ‫ ַה ֶהכ ְֵר ַח ָהי ָה ִמ ְּפנֵי ַט ֲענָתָ ּה ְּב ַע ְצמָּה ֶא ְפׁשָר ִל‬,‫ׁשּיָצָא ִמּפִיו‬
ֶ ,‫ ְוכָאן‬.‫ׁשּכֵן ּבְפֹעַל‬
ֶ ‫ ּכָל‬, :‫קודשא נפקא‬.

The question was raised: Instead of God telling the moon: “Go diminish yourself,” why did He not diminish the moon Himself? In truth, this
is not such a challenging question, because God did not desire to harm the moon Himself, for “Bad will not emerge from the mouth of the
Most High,”13Eichah 3:38. and certainly God will not perform a negative act. In this instance, God’s negative statement resulted from the
moon’s own complaint, “Is it possible for two kings to wear one crown?”

‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים‬ְ ‫ׁשאִי ֶא ְפׁשָר ִל‬ ֶ ,‫ ְוכִי ֹלא ָהי ְתָ ה ּדֵ עָה ָּב ֶעלְיֹון לָדַ עַת‬,‫ ָלּמָה ֹלא ָהי ָה זֶה ִמ ְפעַל ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ַעצְמֹו‬,‫ׁשּׁשַָאלְּתִ י ּגַם ּכֵן‬ ֶ ‫ּׁש ֵאלָה‬ ְ ‫ׁשעִם זֶה ּתִתְ יַּׁשֵב ַה‬ֶ ,‫ ּכִי נ ְִראֵ ֶה ְּבעֵינַי‬,‫ָא ְמנָם עֹוד ִמּלִין‬
,‫ּׁשמֶׁש ַאח ֲֵרי הִתְ ַמ ֲעטָּה‬ ֶ ‫ ׁשֶּתְ ַקּבֵל אֹור ַה‬,‫ וְאּולַי מֵח ֹק ַהּב ְִריָאה ָהי ָה כֵן‬,‫ ְועַל ְמנָת ׁשֶַאחַר ּכְָך י ִתְ ַמעֵט ָה ֶאחָד‬,‫ׁש ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ֲעׂשָָאם ּגְדֹולִים מִּתְ ִחּלָה‬ ֶ ,‫כו׳? ֶאּלָא ׁשֶ ֶּב ֱאמֶת ּכְָך ָהי ָה ָה ִענְי ָן‬
‫ ֲאבָל ְּכבָר‬,‫ ֹלא ָהי ָה נֶ ְעלָם ֵמאִּתֹו י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים כו׳‬ ְ ‫ׁשהַּדְ ב ִָרים ׁשֶּדִ ּב ְָרה ַהּי ֵָר ַח ֶא ְפׁשָר ִל‬
ֶ ‫ ְונִ ְמצָא‬.‫ ּומִי יַעֲמֹוד ּבְסֹוד ה' ְויַחְק ֹר ּתַ עֲלּומֹות ָח ְכמָתֹו י ִתְ ּב ֵָרְך‬,‫ׁש ְּכבָר ָהי ְתָ ה ּדְ בּוקָה ּבֹו‬ ֶ ‫ִמ ְּפנֵי‬
:).‫ ָא ְכלָה ַהּי ֵָר ַח ַּפ ָּגּה יעל פי תלמוד בבלי מסכת סנהדרין (קז‬,‫ ק ֹדֶ ם ׁשֶ ּיָצָא לַּפֹעַל מִעּוטֹו ׁשֶל ָה ֶאחָד‬,‫ ּו ִמּי ָד‬.‫ׁשּיִהְיּו ׁשְ נֵיהֶם ּגְדֹולִים וְַאחַר ּכְָך י ִתְ ַמעֵט ֶאחָד ֵמהֶם‬ ֶ ‫ִה ְמצִיא ָח ְכמָתֹו י ִתְ ּב ֵָרְך ְל‬
‫ לכך אמר שאכלה פגה‬:‫ ובתורת חיים (שם) כתב וז"ל‬.‫ שקפץ את השעה ליזקק על ידי עבירה‬- ‫ ופרש"י שאכלה פגה‬.‫ אלא שאכלה פגה‬,‫ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם‬
‫ ונראה כוונת רבינו שהירח אכלה מה שהיתה כוונת‬.‫דתאנה שאינה מבושלת קרויה פגה כמו שנאמר התאנה חנטה פגיה ובלשון משנה שלשה סימנים באשה בחלה פגה וצמלה‬
‫ ְו ָט ֲענָה ֶא ְפׁשָר כו׳‬,.‫הקב"ה אלא שהקדימה זמנה‬.

However, I will attempt to answer this question, because it appears to me that my answer will also resolve the question raised before, i.e.,
why did God not diminish the moon Himself at the outset? Did God not know that it is impossible for two kings to wear one crown? In truth,
however, God’s original intent was as follows. He initially made both the sun and the moon great, with the intent that one of them would be
diminished afterwards. Perhaps it was implicit in the law of Creation that the moon would be able to receive the light of the sun after it was
diminished because at the outset the moon had cleaved to the sun. Who can know the mysteries of God’s wisdom and understand its hidden
intricacies! Thus, the truth of the moon’s words was not hidden from God. Instead, God’s wisdom had ordained that initially both the sun and
the moon would be great luminaries, and then one luminary would be diminished. However, before one luminary was actually diminished,
the moon acted prematurely,14We have translated the words ‫ אכלה הירח פגה‬as “the moon acted prematurely.” ‫ אכלה פגה‬literally means “ate an
unripe fig.” Our Sages use this expression in Sanhedrin 107a to describe King David’s taking of Batsheva. Although Batsheva was intended
to be King David’s wife from the outset, King David nevertheless took Batsheva prematurely, in an undesirable manner, rather than wait for
Divine providence to unroll. and complained, “Is it possible….”

‫ ו ְַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (מסכת סופרים פי"ז‬.‫ׁשּנֶ ֱאמַר "מְא ֹר ֹת" (בראשית א יד ) ָחסֵר‬ ֶ ‫ ִמּמַה‬,‫ׁשּי ֻ ְקטַן ֶאחָד ֵמהֶם‬
ֶ ‫ׁשּמִתְ ִחּלָה הָיּו ּגְדֹולִים עַל ְמנָת‬ ֶ ,‫ְוי ֵׁש לִי ּכִדְ מּות ְרָאי ָה ְלמַה ּׁשֶָאמ ְַרּתִ י‬
‫ׁשּי ִּפֹול‬
ֶ ‫ׁשּמִּתְ ִחּלַת ַמ ֲאמַר ּפִיו י ִתְ ּב ֵָרְך ָהי ָה עַל ּדְ בַר‬
ֶ ,‫ ּולְדִ ידִ י ָחסֵר ּכְתִ יב‬.‫ׁשּכָתַ ב ַרׁשִ"י זִכְרֹונֹו ִלב ְָרכָה‬
ֶ ‫ ּוכְמֹו‬,‫ וְָאמְרּו עַל ׁשֶהּוא יֹום ְמא ֵָרה לִּפֹול ַא ְסּכ ָָרה ּבְתִ ינֹוקֹות וכו׳‬,‫ה"ה) ה ְִרּגִיׁשּו‬
‫ׁש ַמּי ָא‬
ְ ִ‫ ְּבבֵאּור ַהּפ ָָרׁשָה ְּב ַסיְעַּתָ א ד‬,‫ וְעֹוד אֲדַ ּבֵר ָּבזֶה‬.‫ ְמא ֵָרה ְו ַה ְק ָטנָה ְּב ֶאחָד ֵמהֶם‬.

A hint of support for the statement that at the outset both the sun and the moon were made great with the intent that one of them would later
be diminished can be drawn from the verse, 15 Bereishis 1:14. “Let there be luminaries.” In that verse, the word ‫מארת‬, “luminaries,” is written
chasair, without vavim.16The word ‫ מארת‬would ordinarily be written as ‫מאורות‬. Our Sages17See Rashi’s commentary to Bereishis 1:14, which
is based on Taanis 27b. took notice of that fact and commented, “It is a cursed (‫ )מארה‬day when children become ill with croup.” According
to my understanding, the fact that the word ‫מארת‬, “luminaries,” was written chasair, lacking the two vavim, as it were, when relating the
Divine utterance leading to the creation of the luminaries, alludes to the concept that God created the luminaries with the intent that one
would be diminished. Initially, God’s decree was that a curse, i.e., a ‫מארה‬, and a diminishment would affect one of the luminaries. I will
expound more on this point later, in further explanation of the passage, with God’s help.

‫ ּכִי כֵן הּוא ּכָל ַהּק ֵָרב ק ֵָרב‬,‫ ּו ְבהִּלּוכֹו י ִתְ ַמעֵט‬,‫ ְויֵלְֵך ָה ֶאחָד ִמּמְקֹומֹו‬,‫ י ִתְ ּפ ְָרׁשּו זֶה ִמּזֶה‬,‫ ׁשֶַאחַר ּדִ ּבּוקָם ְוׁשִּוּוי ָם‬,‫ ָהי ָה אֹותֹו ָה ִענְי ָן ּגַם ּכֵן ְּב ִענְי ַן זֶה‬,‫ׁשּי ִתְ ַמעֵט‬
ֶ ‫ׁש ָהי ָה ְּבלָאו ָהכִי ָה ִענְי ָן‬
ֶ ‫ּו ְלפִי‬
‫ דהינא לשון שמן ומשיחה‬... ‫ אם נגעת במשוח בשמן תהא גם משוח בנגיעתו‬- ‫ ופרש"י קרב לגבי דהינא ואידהן‬.):‫ְלגַּבֵי ּדָ הִינָא ְואִידְ ָהן יא על פי דברי הגמרא מסכת שבועות (מז‬
‫ׁשוִים ְוי ֶ ְחסַר‬
ָ ‫ׁשּיִהְיּו‬
ֶ ,‫ ּדְ ַהי ְנּו‬.‫ׁשמַע‬
ְ ‫ ָהי ְתָ ה ַהׁשְּתֵ י יְצִירֹות אֵּלּו ְּב ַמ‬,"‫ ְּכבָר ּבְָאמְרֹו "יְהִי מְא ֹר ֹת‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ ְו ַהּמִתְ ַרחֵק הּוא ְּב ֵהפְֶך‬, .‫ו׳); הודשנה מחלב מתרגמינן אתדהינא‬:‫(ישעיהו ל״ד‬
‫ּׁשמֶׁש ְלבֵין ּכַּדּור‬
ֶ ‫ ַהי ְנּו מ ְֶרחָק ִמּבֵין ּכַּדּור ַה‬,ַ‫ׁשּמִן ָרקִי ַע ל ְָרקִיע‬ֶ ‫ׁשנֵי ְרקִיעִים ּוׁשְֹלׁשָה מ ְֶר ָחקִים‬ ְ ‫ ׁשֶ ה ֲֵרי נִתְ ַר ֲחקָה‬.‫ ְוזֶה עַל י ְדֵ י ַהפ ְָרׁשָה ְו ַההִּלּוְך מ ֵָרחֹוק ה ְַרּבֵה מְא ֹד‬.‫ָה ֶאחָד ּבְאֹורֹו ּובְגּופֹו‬
‫ הּוא ֲח ִמּׁשָה ְפ ָעמִים ַמ ֲהלְָך ת״ק‬,‫ נִ ְמצָא ה ִָרחּוק ׁשֶ ּנִתְ ַר ֲחקָה‬.‫ וְעֹוד ַהּמ ְֶרחָק ׁשֶ ּבֵין ּכַּדּור ּכֹוכָב ְלכַּדּור ַה ְּל ָבנָה‬,‫ׁשּבֵינֹו ְלבֵין ּכַּדּור ּכֹוכָב ְוכַּדּור ּכֹוכָב ַעצְמֹו‬ ֶ ‫ ְו ַהּמ ְֶרחָק‬,‫נֹגַּה ְוכַּדּור נֹגַּה ַעצְמֹו‬
‫ וכן בין‬,‫ ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה‬,‫ מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה‬:‫) וז"ל‬.‫) יב וכן הוא בחגיגה (יג‬:‫ ְּכפִי ֶחׁשְּבֹון ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (פסחים צד‬,‫ׁשנָה‬ ָ
‫ׁשעַל י ְדֵ י הִּלּוְך ְלמ ֵָרחֹוק ּבָא ַהּמִעּוט ִמּמֵילָא‬ ֶ ,‫ׁשּנִ ְמצֵאתָ אֹומֵר‬ֶ ‫ עַד‬.ַ‫ ְוגַם הּוא קָרֹוב ְל ֶחׁשְּבֹון ַּב ֲעלֵי הַּתְכּונָה ְּבמִּדַ ת ּכָל ָרקִי ַע ו ְָרקִיע‬. .‫כל רקיע ורקיע‬.

Even though initially the moon was formed in a manner that enabled it to cleave to the sun and be equal to it, God’s initial intent was that the
moon would be diminished. From the outset, God envisioned that the luminaries would be separated from each other, that the moon would
go forth from its place, and be diminished in the process of doing so. This pattern reflects the opposite of the motif alluded to by our Sages in
their statement,18Shevuos 47b. Our Sages use this concept to explain why the Euphrates is described in Bereishis 15:18 as “the great river,”
even though it is not that large a river. Since the Euphrates serves as the border of Eretz Yisrael, it is given prominence and is referred to as
“great.” Tosfos Yom Tov is emphasizing that the converse is also true. Once the moon diverged from the sun, which is truly great, the
moon’s prominence diminished because it no longer benefitted from the sun’s greatness. “Come near an oily substance, and oil will be
smeared on you.” The converse is also true; one who distances himself from greatness will be diminished. Thus, from the outset, when God
said, “Let there be luminaries,” writing the word ‫ מארת‬chasair, without the vavim, it was implied that there would be two stages in the
formation of the moon. Initially, the sun and the moon would be equal, and then the moon would be diminished in both size and light through
being separated from the sun and being distanced from it, i.e., the moon was forced to descend two heavens and three spaces between one
heaven and the next. To explain: Based on the passage from the Raya Mehemna cited above,19See p. 34ff. the moon was originally positioned
directly below the sun, and then distanced to its present position beneath the planet Kochav. Thus, the moon descended the distance between
the sun and the orbit of the planet Nogah, the orbit of the planet Nogah itself, the distance between the orbit of the planet Nogah and that of
the planet Kochav, the orbit of the planet Kochav, and the distance between the orbit of the planet Kochav and the present position of the
moon. Our Sages reckoned each of these orbits and spaces as being the distance of a journey of 500 years. This is close to the calculation
given by the astronomers. Thus, in its process of separation, the moon was distanced five times the distance of a journey of 500 years from
its original position. As a result of being distanced to such a degree, the moon was diminished.

‫ וְֹלא ָרָאה‬,‫ ַוּיִגְּדַ ל‬.‫ ְוגִּדְ לָהּו הָָאב‬,‫ ָא ְמנָם מֵתָ ה אִּמֹו ְּבט ֶֶרם יַּכִיר אֹותָ ּה‬.‫ׁשּיְלָדַ ּתּו וְָאבִיו‬
ֶ ‫ ְּביֶלֶד הַּנֹולָד ְּבמָקֹום אֵין ּבֹו זּולַת אִּמֹו‬,‫ַּמֹורה ְּב ֵחלֶק ב' ּפ ֶֶרק יז‬
ֶ ‫וְעֹוד ִה ְמׁשִיל ָמׁשָל יָפֶה ה ַָרב ה‬
‫ׁשאֵין ְל ָהבִיא ְרָאי ָה ֵמ ַהּנִ ְמצָא עַּתָ ה עַל עֵת‬ ֶ ‫ עַל‬,‫ ְו ָח ְכמַת ַה ָּמׁשָל ַהּזֶה‬.‫ ּו ְבלִי ָספֵק י ַ ְכחִיׁשֵ(ו)הּו ּכִי יָבִיא ְרָאי ָה ִמ ְּמצִיא[ּו]תֹו עַּתָ ה‬.‫ וְהּוׁשַב ַּכ ֲאׁשֶר הּוא ָה ִענְי ָן‬,‫ ְוׁשַָאל עַל מַהּותֹו‬.‫ִאּׁשָה‬
‫ ּכִי עֵת ַהּב ְִריָאה אֵינֹו ּכְמֹו מַה ּׁשֶהּוא ַאחַר‬,‫ אֵין ְל ַה ְכחִיׁש וְלֹומַר ׁשֶֹּלא ִמ ְּפנֵי ַההִּלּוְך ְלמ ֵָרחֹוק יִׁשְּתַ ּנֶה הַּגּוף ִמּמִּדָ תֹו וִי ֻבּטַל הָאֹור ׁשֶל ַעצְמֹו ִמּמֶּנּו‬,‫ ְּבנִּדֹון ּדִ ידַ ן‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ַהּב ְִריָאה‬
‫ ַהּב ְִריָאה‬.

Although we have difficulty understanding this concept, that difficulty can be resolved through an analogy given by Rambam in his Moreh
Nevuchim.20Moreh Nevuchim, Vol. 2, ch. 17. A child was born in a place where there were no people other than his parents. The child’s
mother died before he was able to recognize her, and his father raised him. Thus, the child never saw a woman. When the child asked his
father how he came into being, his father explained the process of pregnancy. However, the child didn’t believe his father. Indeed, the child
brought proofs from his present state of existence that such a process was impossible. 21Since a fetus is unable to breathe or eat naturally
inside the womb, the son, familiar only with existence as he sees it, will not believe that the process of pregnancy is physically possible. The
analogy teaches us that it is impossible to bring a proof from the present state of being regarding the state of existence at the time of Creation.
Similarly, in our context, the fact that at present traveling a long distance will not cause a body to be diminished in size or to lose its capacity
to generate light, does not refute the possibility that because the moon was forced to separate itself from the sun, its size became diminished
and it lost its power to generate light. This is because the state of existence at the time of Creation is not the same as the state of existence
after Creation.

‫ ָלּמָה ֹלא‬.‫ ׁשֶ ּיָפֶה ָט ֲענָה‬,‫ׁשמַע‬ ְ ‫ ּו ִמ ְּכלָל ַהּפִּיּוסִים נַּמִי ַמ‬,"'‫ ִמּכֵיוָן ׁשֶֹּלא נִתְ ַמ ֲעטָה עֲדַ י ִן ְּכׁשֶָאמ ְָרה "הֹואִיל וְָאמ ְַרּתִ י ּדָ בָר הָגּון וכו‬,‫ ְוכֵן נַּמִי‬."‫ עַל ׁשֶָאמַר " ְלכִי‬,‫ֵאּורי ַהּזֶה‬ ִ ‫ּו ְמיֻּׁשָב ּגַם ּכֵן ְּבב‬
‫ עַל מָה ּבָאּו‬,‫ּׁש ֵאלָה יֹותֵ ר ֲחזָקָה‬ ְ ‫ ֶאּלָא אִם ּכֵן ּתִ ּפֹול ַה‬.‫ׁשה ֲֵרי ָאמ ְַרנּו ׁשֶּתְ ִחּלַת ַהּב ְִריָאה ִל ְמ ֻכּוָן ַה ַה ְק ָטנָה ָהי ְתָ ה ֵמ ִעּק ָָרא‬ ֶ ?"‫ׁש ָעלֶי ָה " ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו׳‬ ֶ ‫ָחזַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ִמ ְּגז ֵָרתֹו‬
‫ׁש ֶּב ֱאמֶת‬ ֶ ‫ ֶאּלָא‬."‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים כו׳‬ ְ ‫ׁשאִם ֹלא תִ תְ ַמעֵט ּתֶ הְּדַ ר הַּתֵ ימָא לְדּוכְּתָ א " ֶא ְפׁשָר ִל‬ ֶ ,‫ׁשה ֲֵרי ּגַם ִה ְקׁשֵיתִ י ִלׁשְאֹול‬
ֶ ,‫ ְו ָלזֶה אֹומֵר ֲאנִי‬.‫ׁש ַּכ ָּונַת ַהּב ְִריָאה מִּתְ ִחּלָה ּכְָך ָהי ְתָ ה‬
ֶ ‫ ּכֵיוָן‬,‫ַהּפִּיּוסִים‬
‫שְך ּדְ ב ֶָרי ָה‬
ֶׁ ‫ ׁשֶ הִיא ּגַם הִיא ְּב ֶמ‬,‫ׁשי ָא ַאח ֶֶרת‬ ְ ֻ‫ נֹולְדָ ה ק‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ׁשעַל י ְדֵ י ַה ַּמ ֲהלְָך ּתִ תְ ַמעֵט‬ ֶ ‫ׁשה ֲֵרי ְלפִי מַה ּׁשֶָאמ ְַרנּו ׁשֶּתֵ בַת " ְלכִי" ֶהכ ְֵרחִי לֹומַר ּכֵן‬ ֶ ,‫ֹלא ָט ֲענָה ַע ְכׁשָו ׁשֶֹּלא ָחז ְָרה לֹו ּכְלּום‬
‫ ְו ָלזֶה ָאמ ְָרה " ְוכִי ֹלא‬.‫ׁש ֵאלְֵך ִמּמְקֹומִי ְוגַם אֶתְ ַמעֵט‬ ֶ ‫ וְהּוא‬,‫ׁש ַמעְּתִ י‬ ָ ‫ ַאחַת ּדִ ּב ְַרּתִ י ּוׁשְּתַ י ִם‬,‫ ּכְלֹומַר‬,"'‫ "הֹואִיל וְָאמ ְַרּתִ י כו' ֲא ַמעֵט כו‬,‫ ֶאּלָא ּכְָך ָט ֲענָה‬."‫ָהי ָה לָּה לֹומַר " ֵאלְֵך ַו ֲא ַמעֵט כו׳‬
:‫) קֵיסָר ּו ְפלַג קֵי ָסר יגופי' רש"י‬:‫ ֶאּלָא י ִ ְהי ֶה ְּכעֵין ׁשֶָאמְרּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (סנהדרין צח‬,‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים ִמׁשְּתַ ְּמׁשִים ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד‬ ְ ‫ׁשה ֲֵרי ֹלא י ִ ְהי ֶה עֹוד‬ ֶ ,"‫ׁש ֵאלְֵך ֲאבָל ֹלא אֶתְ ַמעֵט‬ ֶ ,‫ַסּגִי ַּבחֲדָ א‬
‫ׁשנֵי‬ ְ ‫ ְואֵינָם עֹוד‬,‫ּגֹורם ַהּׁשִּנּוי‬ֵ ‫ׁש ַהּמָקֹום‬ ֶ ‫ ְמ ַלּמֵד‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ ַּכּמָה ַמעֲלֹות ּגְבֹוהֹות ֵמ ַהּי ֵָר ַח ַּכּנִזְּכָר ְל ַמ ְעלָה‬,‫ רֹוצֶה לֹומַר ַה ַחּמָה‬,‫ ׁשֶּזֹו‬,‫ ִמ ְּפנֵי ׁשִּנּוי ַהּמְקֹומֹות‬, .‫ מלך ושני לו‬-‫קיסר ופלגי קיסר‬
‫ׁשּגַם ּתִתְ ַמעֵט עַל י ְדֵ י‬ ֶ ‫ ׁשֶּתֵ לְֵך ִמּמָקֹום ּגָבֹו ַּה ְלמָקֹום נָמּוְך ְו‬,‫ ׁשֶ ִּמ ְּפנֵי ּכֵן ֹלא י ָאּות ׁשֶּתִ ְהי ֶה נִ ְלקֵית ִּבׁשְּתַ י ִם‬,‫ ּוכְלֹומַר‬.‫ וְתָ לְתָ ה הַּדָ בָר ְּבמַה ּׁשֶָאמ ְָרה ּדָ בָר הָגּון‬.‫ְמ ָלכִים ִמׁשְּתַ ְּמׁשִים ְּבכֶתֶ ר ֶאחָד‬
,‫ אִם ּכֵן‬,‫ ְראּוי ָה הִיא‬,‫ הֹואִיל ְועַל ּכָל ָּפנִים הַּדִ ּבּור ִמּצַד ַעצְמֹו ָהי ָה הָגּון‬,‫ ִמּכָל מָקֹום‬.‫ׁשבְּתָ ּה ל ְָרעַת ַה ַחּמָה ָהי ְתָ ה‬ ַ ‫ ּכִי ְל ַמ ֲח‬,‫ׁש ִּמּצַד ַה ִּקטְרּוג ְראּוי ָה ׁשֶּתִ ְהי ֶה נִ ְלקֵית‬
ֶ ‫ ׁשֶַאף עַל ּפִי‬.‫כֵן‬
‫ ְלׁשֶּתְ ֻרחַם וְֹלא תִ ְלקֶה ִּבׁשְּתַ י ִם‬.

This explanation also clarifies why God instructed the moon, “Go and diminish yourself.” As explained above, the moon’s diminishment was
dependent on its being distanced from its original position. Rambam’s analogy also clarifies why God did not retract His instructions to the
moon after the moon presented its complaints. On the surface, it seems that the moon had yet to be diminished. After the moon complained,
“Because I have suggested something that is proper must I diminish myself?” God apparently offered several gestures of consolation. This
implies that God accepted the moon’s arguments. Why then did God not retract His decree that the moon be diminished? In resolution,
initially, from the very beginning of Creation, God’s intent was that the moon be diminished. Hence, the decree was not retracted. This
resolution, however, raises a stronger question: If God’s initial intent was that the moon be diminished, why did He offer the moon several
gestures of consolation? That question can be answered through the resolution of another question I raised: Why did the moon protest against
being diminished? If the moon was not to be diminished, the question it raised, “Is it possible for two kings to wear one crown?” would still
apply! Therefore, the moon had to be diminished, by the force of its own argument.Instead, the moon’s response reflected a different intent.
As explained above, the moon’s distancing itself from the sun brought about its diminishment. On that basis, the moon’s response, “Because
I have suggested something that is proper must I diminish myself?” can be understood as follows: God’s decree, “Go and diminish yourself,”
was twofold: “Go” – distance yourself from your present place, “and diminish yourself.” Hence, the moon protested: “Would not one of
these acts be sufficient? Let me go, but why must I diminish myself? Once I have descended from the sun’s plane, even though I am not
diminished, there will no longer be ‘two kings wearing one crown.’“ Instead, because of the change in the moon’s position, the situation
would resemble, to borrow our Sages’ words,22Sanhedrin 98b. “an emperor and a deputy emperor.” Since the sun would be several levels
above the moon as stated above, the change in position would bring about a change in their prominence, and they would no longer be “two
kings wearing one crown.” The moon hinged this request on the argument that it “suggested something that is proper.” Thus, the moon was
arguing that it is not appropriate that it should suffer a twofold punishment: that it should descend from a high place to a lower place, and
also be diminished as a result. The moon admitted that it deserved punishment because of its original complaint – for the moon’s intent was
that the sun be diminished. Nevertheless, since the moon’s statement was ultimately justified, it was proper for the moon to be pitied and not
to be forced to suffer a twofold punishment.

‫ׁש ֲאנִי‬
ֶ ‫ ִּבמְקֹומִי‬,‫ ֲאבָל ַא ְמעִיט אֶת ַע ְצמִי ְּבכָאן‬,‫ אֵינֶּנִי ְראּוי ָה ִללְקֹות ִּבׁשְּתַ י ִם‬,‫ הֹואִיל וְָאמ ְַרּתִ י ּדָ בָר הָגּון‬,‫ ּוכְלֹומַר‬.‫ ְּבנִיחּותָ א‬,"‫ ְוי ִ ְהי ֶה ּפֵרּוׁש "הֹואִיל כו׳ ֲא ַמעֵט כו׳‬,‫ ָט ֲענָה ְּב ֵהפְֶך‬,‫ְואִי נַּמִי‬
‫ ֶאּלָא‬.‫ ּומָה " ְלכִי" ּדְ קָָאמַר‬,"‫ ׁשֶָאמַר עֹוד " ְלכִי ּומְׁש ֹל כו׳‬,‫ּׁשנִי‬ ֵ ‫ ְויִצְּדַ ק ּבְיֹותֵ ר ְלפִי ּפֵרּוׁש ַה‬.‫ּׁשאֶתְ ַמעֵט‬
ֶ ‫ וְדַ ּי ִי ַּבּמֶה‬,‫ אְַך ֹלא ֵאלְֵך לִי אֶל מָקֹום ַאחֵר‬,‫ׁשנֵי ְמ ָלכִים ְּכלָל‬
ְ ‫ וְֹלא י ִ ְהי ֶה ׁשּוב‬,‫בֹו‬
‫ ַהי ְנּו ׁשִּנּוי ַמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית ׁשֶּתִ תְ ַמעֵט ְוׁשִּנּוי מָקֹום‬,‫ׁשּגַם ָּבזֶה ּתִ ְצט ֵָרְך ַלעֲׂשֹות‬
ֶ ,"‫ׁשנִית " ְלכִי‬ ֵ ‫ ָלזֶה ָחזַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא וְָאמַר‬,‫ׁש ַהּי ֵָר ַח ֹלא ָרצְתָ ה ֶאּלָא ְּבמִעּוט ֲאבָל ֹלא לֵילְֵך‬ֶ ‫ְּכ ַלּפֵי‬
‫ּגַם ּכֵן‬.

Alternatively, the moon’s response can be interpreted in a different way. The words ‫ ֲא ַמעֵט כו׳‬...‫ הֹואִיל‬can be understood as having been said in
partial acquiescence to God’s instruction. It is as if the moon said: “Since I suggested something that is proper, it is not befitting that I suffer
a twofold punishment. I consent to ‘diminish myself’ in my present position, but why must I go to a lower place? It is sufficient that I be
diminished.” This second interpretation enables a resolution of another question raised above: Why did God respond, “Go and ‘rule during
the day and during the night’”? The question was raised: Why was it necessary for God to say “Go” a second time? The above interpretation
explains that point. Since the moon desired only to diminish itself, but not to descend, God instructed it to also descend, implying that it was
necessary to do both: to change from the manner in which the moon was created and to diminish itself, and also for the moon to change its
position.

,"‫ ִה ְלּכְָך ֻהכ ְַרח ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ַלחֲז ֹר לִדְ ב ָָריו ה ִָראׁשֹונִים וְָאמַר " ְלכִי‬,‫ׁשה ֲֵרי ִמּמַה ּׁשֶָאמ ְָרה "ַא ְמעִיט" עֲדַ י ִן ֹלא נַ ֲעׂשָה ּדָ בָר‬
ֶ ,"‫ׁשּפִיר ָאמְרֹו " ְלכִי‬
ַ ‫ ּגַם ַלּפֵרּוׁש ה ִָראׁשֹון ְמיֻּׁשָב‬,‫ּומִיהּו‬
‫ׁשמַע סֹוף ּדְ ב ָָריו ַהי ְנּו "ּו ַמ ֲעטִי כו‬
ְ ִ‫"'ּו ָבזֶה ְּכבָר נ‬.

Nevertheless, even according to the first interpretation given above, the instruction “Go” is appropriate. For the moon had yet to heed God’s
instructions, and was still questioning whether it should be diminished. Therefore, God had to repeat the instruction “Go,” from which it
could be understood that the moon was also to diminish itself.

Section 5:3 ‫ג׳‬:‫ה׳‬

‫ׂשכָר עַל‬ ָ ‫ִירה ׁשֶ ִּבבְנֹות לֹוט ִק ְּבלָה‬ ָ ‫ ּוכְמֹו ׁשֶ ַה ְּצע‬.).‫ׂשכַר ּכָל ּב ְִרי ָה (פסחים קיח‬ ְ ‫ ּכִי אֵין מִּדָ תֹו י ִתְ ּב ֵָרְך ְל ַק ֵּפ ַח‬,‫ לָתֵת לָּה ּתַ ׁשְלּומִין עַל ּדָ בָר הָגּון‬,"‫ ָאמַר " ִלמְׁשֹול ּבַיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫ְו ִהּנֵה‬
‫ אבל‬,‫ זו שלא היתה צנועה פירשה שמאביה הוא‬- ‫ מואב‬:‫ ובפרש"י‬.‫ ּכִדְ פ ֵֵרׁש ַרׁשִ"י ִּבמְקֹומֹו יד וַּתֵ לֶ ד הַ ּבְ כִ ירָ ה ּבֵ ן וַּתִ קְרָ א ׁשְ מֹו מֹוָאב הּוא אֲ בִ י מֹוָאב עַ ד הַ ּיֹום‬,‫ׁשּק ְָרָאה ְּבנָּה ְּבלָׁשֹון נְ ִקּי ָה‬ ֶ
‫ (בראשית‬.‫ אבל לצערן התיר לו‬,‫ ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם‬,‫ שנאמר בבני עמון (דברים ב יט) אל תתגר בם כלל‬,‫ וקבלה שכר בימי משה‬,‫צעירה קראתו בלשון נקיה‬
,"‫ ׁשֶ ְּכבָר נֶ ֱאמַר "ּו ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הָאֹור ּובֵין הַחֹׁשְֶך‬,‫ׁשּמְבָֹאר מִן ַהּכָתּוב ַעצְמֹו ׁשֶהּוא ְמי ֻּתָ ר‬ ֶ ,‫ׁשלָה ׁשֶ ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה ׁשֶָאמַר ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר אֵינֹו צ ִָריְך ִלמְצֹוא ּפֶתַ ח ְו ַסעַד‬ ָ ‫ וְזֹו ַה ֶּמ ְמ‬.) ‫יט לז‬
‫ׁשּבֵין הָאֹור ְוהַחֹׁשְֶך הּוא ִענְי ָן ֶאחָד‬ ֶ ‫ אִם ַה ַהבְּדָ לָה‬,‫ ְוגַם ָהי ָה לֹו לֹומַר ׳ ְו ִלמְׁש ֹל ֶאחָד ּבַּיֹום ְו ֶאחָד ַּב ַּליְלָה׳‬."‫ּומַה ּלֹו עֹוד לֹומַר " ְו ִלמְׁש ֹל וגו׳‬.

God then made a consolatory gesture to the moon, giving it a measure of sovereignty during the day and at night as recompense for it having
made a proper statement. For God’s attributes are such that He does not withhold reward from any created being. 23Cf. Pesachim 118a. For
example, Lot’s younger daughter received a reward for naming her son in a manner that reflected modesty, as Rashi states.24See Rashi’s
commentary to Bereishis 19:37. The comparison to Lot’s daughter adds a further insight: Her act was far from a modest one. Nevertheless,
because Lot’s younger daughter named her son in a modest manner, she was granted a certain measure of reward. Similarly, as a whole, the
moon’s conduct reflected jealously. Nevertheless, “since it made a proper statement,” the moon was granted a measure of appeasement. The
fact that sovereignty was granted the moon during the day and the night, as the author of the passage in Chulin states, does not require
support from additional verses, for it is obvious from the narrative itself. If the intent of the verse “to rule during the day and during the
night” was that the sun would rule during the day and the moon would rule during the night, the phrase, “to rule during the day and during
the night,” would be superfluous, for the verse already stated that the sun and the moon were created “to separate between the light and the
darkness.” Why then is it necessary to further state that the sun and the moon were placed in the heavens “to rule during the day and during
the night”? Also, were the passage’s intent that the sovereignty referred to in the verse reflects the same concept as the separation between
light and darkness, the verse should have stated that one luminary would rule during the day and one luminary would rule during the night.

‫ׁש ִענְי ַן " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה" ֹלא עַל ׁשֶּתִ ְהי ֶה נ ְִראֵית ּגַם ּבַּיֹום הּוא‬
ֶ ‫ ְלפִי‬.‫ׁשי ָא ְּכלָל‬ ְ ‫ אֵינָּה ֻק‬,‫וְָא ְמנָם מַה ּׁשֶֹּלא ה ְִרּגִיׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְּבמַה ּדְ ָאמ ְָרה ַהּי ֵָר ַח דִּ ׁש ְַרּגָא ְּבטִיה ֲָרא כו׳‬
‫ ְוזֶה לְׁשֹון‬.‫ׁשלֶת ּגַם ּבַּיֹום ּבָעֹולָם ְּכפִי ּכ ֹחֹותֶ י ָה ַהּנְתּונִים לָּה‬ ֶ ‫ מֹו‬,‫ׁשהִיא נ ְִראֵית ּגַם ּבַּיֹום‬ ֶ ‫ׁשּמִּתֹוְך‬ֶ ‫ׁש ָה ִעּקָר הּוא‬ ֶ ‫ ּדְ אִם ּכֵן מָה " ְו ִלמְׁש ֹל"? " ְול ֵָראֹות" ָהי ָה לֹו לֹומַר! ֶאּלָא‬,‫ׁשּנֶ ֱאמַר‬ ֶ
,‫ׁשלָה עֹוד ּכ ֹ ַח ֲאצִילּות‬ ָ ‫׃ ְוי ִּתָ כֵן ׁשֶ ַה ֶּמ ְמ‬.)‫ שלשון זה מועתק מילה במילה מפירושו על התורה על הפסוק (בראשית א יח‬,‫ה ַָר ְמּבַ״ם טו לכאורה נראה שנפלה כאן טעות וצ"ל לשון הרמב"ן‬
.‫ עַד ּכָאן‬.‫ׁשּכָתּוב (דברים ד יט ) " ֲאׁשֶר ָחלַק וגו׳" וכו׳‬ ֶ ‫ ָּכ ִענְי ָן‬,‫ ְו ַה ַּמּזָל הַּצֹו ֵמ ַח ּבַּיֹום יִמְׁשֹול ּבֹו ְו ַה ַּמּזָל הַּצֹו ֵמ ַח ַּב ַּליְלָה יִמְׁשֹול ּבָּה‬,‫ ּובְכֹחָם יִמְׁשֹול ּכָל מֹוׁשֵל‬,‫ׁשהֵם ַמנְהִיגֵי הַּתַ חְּתֹונִים‬
ֶ
‫ ּבְָאמְרֹו " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬,‫" ְוזֶהּו ׁש ֶָרצָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬.

The question why the moon’s complaint, “Of what use is a candle in broad daylight?” was not obvious to God, is not a valid question at all.
For the sovereignty granted the moon during the day and the night does not refer to its being visible during the day. Were that to be the
intent, why would the verse use the phrase “to rule”? If that were the meaning, the verse should have stated, “to be seen”. However, the intent
is that since the moon is also seen during the day, it has a measure of sovereignty during the day as well, according to the powers granted it,
as Ramban writes:25See Ramban’s commentary to Bereishis 1:18. We have corrected a printing error. The standard version of the text cites
Rambam, rather than Ramban. It is possible that the “sovereignty” granted the moon also includes the power of emanation, that sovereignty
radiates from them. The sun and the moon are the governors of the lower realms, and through their power every reigning power and
constellation rules; the mazal i.e., the “spiritual source” that causes growth during the day governs the day, and the mazal that causes growth
during the night governs the night, as reflected in the interpretation of the phrase, 26Devarim 4:19. “which God, your Lord, apportioned to all
the nations.” This was God’s intent in instructing the moon to “rule during the day and during the night,” that the sovereignty granted the
moon also be an active force during the day.

‫ ׁשֶ ָּט ֲענָה ׁשֶהֹואִיל וְָאמ ְָרה ּדָ בָר‬,‫ ׁשֶ ּכְמֹו ׁשֶָאמ ְַרנּו ְל ַמ ְעלָה‬,‫ ֶאּלָא ַט ֲענָתָ ּה ּכְָך ָהי ְתָ ה‬.‫ׁשאֵינֹו ִענְי ַן ִלׁש ְַרּגָא כו׳‬ ֶ ,"‫ אֵינֹו ַט ֲענָה עַל " ְו ִלמְׁש ֹל‬,"‫ּומַה ׁשֶּ ָּט ֲענָה ַאחַר ּכְָך "ׁש ְַרּגָא ְּבטִיה ֲָרא מַאי ַא ֲהנֵי‬
‫ ָחז ְָרה‬.‫ וְֹלא נַ ֲענֵית ּכִדְ ֲאמ ָָרן‬,‫ ּו ְבׁשִּנּוי מָקֹום ל ֶָרדֶ ת ַמּטָה‬,‫ ְּבׁשִּנּוי ַמ ֲעׂשֶה ְלׁשֶּתִ תְ ַמעֵט‬,‫ׂשּכ ְֻרּתָ ּה ֵמאֵת ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ׁשֶֹּלא תִ ְהי ֶה נִ ְלקֵית ִּבׁשְּתַ י ִם‬ְ ‫ ְראּוי ָה לִּטֹול ׂשָ כָר עַל זֶה ּותְ הִי ַמ‬,‫הָגּון‬
‫ׁש ְּלפָחֹות‬ֶ ,‫ ּו ִב ְקׁשָה עַּתָ ה‬.‫ ַהי ְנּו מִעּוט הַּגּוף ִמּמִּדָ תֹו ּומִעּוט הָאֹור‬,‫ׁש ִענְי ַן ַהּמִעּוט ַעצְמֹו י ֵׁש ּבֹו ׁשְּתֵ י ְלקִּיֹות‬ ֶ ‫ ְוזֶה ׁשֶָאנּו מֹו ְצאִים‬.‫ וְָא ְמנָם ּבְאֹפֶן ַאחֵר‬,‫ַע ְכׁשָו ּו ִב ְקׁשָה עֹוד עַל הַּדֶ ֶרְך ה ִָראׁשֹון‬
‫ׁש ֶאמְׁשֹול‬ ֶ ‫ ׁשֶַאף‬,‫ ּכְלֹומַר‬."‫ עַל ּכֵן ָט ֲענָה וְָאמ ְָרה "ׁש ְַרּגָא ְּבטִיה ֲָרא מַאי ַא ֲהנֵי‬.‫ׁשלֶת הַּיֹום‬ ֶ ‫ הֹואִיל ְו ֻה ְב ְטחָה ְּב ֶמ ְמ‬,‫ ּכִי ָמצְָאה מָקֹום ְל ַבּקֵׁש ּו ְל ַחּנֵן עַל זֶה‬,‫ְאֹורּה ּכּולֵי הַאי‬ ָ ‫ֹלא תִתְ ַמעֵט מ‬
‫ ּכִי אִם ֵמהַּגּוף‬,‫ׂשּכ ְֻרּתָ ּה עַל ּדָ בָר ֶההָגּון ְּבמַה ּׁשֶֹּלא תִתְ ַמעֵט ֵמהָאֹור‬ ְ ‫ׁשּלֵם לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ַמ‬ ַ ְ ‫ׁש ָּלכֵן י‬
ֶ ‫ ְו‬.‫ׁש ֶא ְהי ֶה ִּכׁש ְַרּגָא כו׳‬
ֶ ‫ ִהּנֵה זֶה י ִ ְהי ֶה לִי ְל ַמּפַח נֶפֶׁש‬,‫ ּבַּיֹום‬.
The moon’s reply, “Of what use is a candle in broad daylight?” is not a complaint regarding the sovereignty granted it, because that
sovereignty does not involve shining light. Instead, the moon’s argument was, as explained above, that it is proper that the moon receive
compensation for having made a correct statement, i.e. that God should repay the moon by not causing it to suffer a twofold punishment: that
it be diminished, undergoing a change in deed, and that it be forced to descend, undergoing a change in position. God had not answered that
argument directly; therefore, the moon sought to advance the same argument in a different manner. The actual diminishment of the moon
was also twofold: The moon was diminished in size, and its light was diminished. The moon was now asking that at least its light not be
diminished. The moon felt that this argument could be advanced since it was promised sovereignty during the day. Accordingly, the moon
argued, “Of what use is a candle in broad daylight?” i.e., the moon was arguing, “Even though I will have a measure of sovereignty during
the day, I will nevertheless face the ongoing displeasure of being merely ‘a candle in broad daylight’.” Therefore, the moon argued, God
should compensate it for making a proper suggestion by not reducing its light, even though He reduced its size.

‫ה)) "ּומַה ּיִצְּדַ ק אֱנֹוׁש עִם אֵל ּומַה ּיִזְּכֶה י ְלּוד ִאּׁשָה הֵן עַד י ֵָר ַח וְֹלא י ַ ֲאהִיל" טזוז"ל‬-‫ּׁשחִי (אִּיֹוב כ׳׳ה (ד‬ ֻ ‫ נ ְִראֶה ְבעֵינַי ִמּמַה ּׁשֶָאמַר ִּבלְּדַ ד ַה‬,‫ ּדִ ׁש ְַרּגָא כו׳‬,‫ְו ַה ַּסעַד מִן ַהּכָתּוב ְל ַט ֲענָה זֹו‬
‫ כי הנה ירח משולל יצה"ר‬,‫ והענין איך יצדק אנוש עם אל‬,‫ אך יאמר כמה דאת אמר עד דיבון שהוא לשון ביזה ושידוד‬,‫ והנה מלת הן עד משוללת הבנה‬,'‫ הן עד ירח כו‬:‫האלשיך‬
‫ וזהו הן עד ושודד ירח והפסיד‬,‫ ואמר לה לכי ומעטי את עצמך והפסיד אורה‬,‫ והוא כי אמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד‬,‫ כי מיעטה את עצמה‬,‫ושודד ולא יאהיל‬
‫ הנה העביר והסיר אור הירח לבל תאיר כשעור האורה אשר שם בה‬- ‫ הן עד ירח‬:‫ וכיו"ב פירש במצודת דוד שם וז"ל‬:‫ הנה כי עם שאין לה יצה"ר לקתה כי חטאה‬,‫שלא יאהיל‬
‫ׁשהַוא״ו ׁשֶל‬ ֶ ..‫כשבראה והוא על שקנאה בשמש ואמרה א"א לשני מלכים וכו' ואם כי היה מעט מן המרי ומעלתם הלא גדלה מ"מ כמוה כאין מול המקום ואף המעט תחשב לרב‬
,‫ לשון ביזה ושלל‬- ‫ בבקר יאכל עד‬:‫ ּכְמֹו "ּבַּבֹקֶר י ֹאכַל עַד" (בראשית מט כז) יזוברש"י שם‬,‫ׁשלָל‬ ָ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ׳עַד׳ ִמּלְׁשֹון‬
ֶ ,‫ ָה ֶאחָד‬.‫ׁשנֵי ָפנִים‬
ְ ‫ ְו ָלכֵן ֲאפ ְָרׁשֵהּו ִּב‬.‫"וְֹלא" אֵינָּה ְמ ֻקּׁש ֶֶרת יָפֶה‬
,.‫ ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת פריחתן וזריחתן של ישראל‬,‫ ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיה לג כג ) אז חולק עד שלל מרבה‬.‫המתורגם (במדבר לא יב) עדאה‬
‫ וכן משמע מזה שתיבת"מלקוח" (במדבר לא יב) היא מלה נרדפת‬,‫ הֵן ׁשֻ ּלַל ַהּי ֵָר ַח ִמּגָדְ לֹו  יח מדברי רבינו נראה שלומד פירוש תיבת"שלל" משורש שלילה דהיינו לקיחה בכח‬,‫י ֹאמַר‬
‫ ְואֵין לְָך טֹועֵן יֹותֵ ר ִמ ַּבעַל הַּדָ בָר‬.‫ׁשּי ֻ ְקטַן ּבְגּופֹו‬
ֶ ‫ ׁשֶ ָהי ָה לַּטֹועֵן ִלטְעֹון ׁשֶ ּיַהֵל אֹורֹו ַאף‬,‫ ׁשְ מַע ִמּנָּה‬.‫ ְוגַם ֹלא י ַ ֲאהִיל‬, .)‫ל"שלל" (ועיין שם במפרשי התורה למה כתוב גם מלקוח וגם שלל‬
‫ אִם ּכֵן ַהּי ֵָר ַח ָטעַן ּכֵן‬,‫ ַעצְמֹו‬.

It appears to me that support for this interpretation of the complaint, “Of what use is a candle in broad daylight?” can be taken from the
words of Bildad the Shuhite,27Iyov 25:4-5. See the commentaries of Alshich and Metzudas David there, which also point to the diminishment
of the moon. “How can man justify himself before God and with what may one born of woman gain purity? Even the moon does not shine
brightly.” The verse uses the phrase ‫עד ירח ולא יאהיל‬, which we have translated as, “even the moon does not shine brightly.” The vav in the
phrase ‫ ולא יאהיל‬appears superfluous, and seemingly does not fit the context of the verse. Therefore, it is possible to offer two interpretations
of the verse. The first is that the word ‫ עד‬refers to something taken by force, like the spoils of war, as in the verse, 28Bereishis 49:27. See
Rashi’s commentary there. “In the morning he will eat his spoils.” Thus, Bildad is saying, “Even some of the moon’s size was taken from it,
and it also does not shine brightly.” It can be derived from this that the moon should have argued that its light should continue to shine
brightly even though its size was diminished. Since this is a logical argument and the plaintiff will plead his own case better than others, it
can be assumed that the moon indeed raised this argument.

,‫ וכן (מזמור לב‬,‫ כמו פיך‬,‫ עֶ דְ יְֵך‬.‫ (ה) המׂשביע בטוב עדיך‬:‫ׂשּבִי ַע ּבַּטֹוב עֶדְ י ְֵך" (שם קג ה) יטוז"ל‬ ְ ‫ ְוכֵן ּפ ֵֵרׁש ה ַָרדַ ״ק " ַה ַּמ‬.‫ ַהי ְנּו ּפִיו‬,)‫אֹו י ִ ְהי ֶה ׳עַד׳ ִמּלְׁשֹון "עֶדְ יֹו ִלבְלֹום" (תהלים לב ט‬
‫ והנה האל יתברך עושה חסד גדול עם האדם‬,‫ ְוזִהֲ מַ ּתּו חַ ּיָתֹו לָ חֶ ם ְונַפְ ׁשֹו מַ אֲ כַ ל ּתַ אֲ וָה‬:) ‫ כ‬,‫ כמו שכתוב (איוב לג‬,‫ כי החולה ימאס כל מאכל‬,‫ ואמר זה כנגד החולה‬.‫ עֶ דְ יֹו לִ בְ לֹום‬:)‫ט‬
‫ ְו ַהּפֶה ֻהׁשְַאל‬..‫ הפה שהוא מואס המאכל הוא מׂשביע אותו בטוב עם הבריאות‬,‫ המׂשביע בטוב עדיך‬:‫ וזהו שנאמר‬,‫ ורופא אותו מן החולי‬,‫שנותן לו התחלואים לכפרת עונותיו‬
‫ ּתִ תְ ַמעֵט‬,‫ ּכְלֹומַר‬,‫ ּבִתְ ִמּי ָה‬,‫ וְֹלא י ַ ֲאהִיל‬,‫ ּכְלֹומַר ּדִ ּבּורֹו הּוא‬,ַ‫ הֵן ּפִי י ֵָרח‬,‫ וְי ֹאמַר‬.‫ ו ְַרּבִים ָּכ ֵאּלֶה‬,) ‫ " ְועַל ּפִיָך יִּׁשַק" (בראשית מא מ‬,)‫ ּכְמֹו "עַל ּפִי ה׳" (ויקרא כד יב‬,‫ְלכַּנֹות ּבֹו הַּדִ ּבּור‬
‫ּבַּגּוף ֲאבָל ָלּמָה ֹלא יַהֵל אֹורֹו ּגַם ּכֵן‬.

Alternatively, the word ‫ עד‬can be interpreted as in the verse,29Tehillim 32:9. The word ‫ עדיו‬in this verse is rooted in the word ‫ עדיו לבלום‬.‫עד‬,
“shut their mouths;” i.e., ‫ עד‬means “mouth.” In that vein, Radak interprets the word ‫ עדיך‬as “mouth” in the verse,30Ibid. 103:5. ‫המשביע בטוב‬
‫עדיך‬, “Who sates your mouth with generosity.” Now, the term “mouth” may also refer to speech. Thus, we find the expression, 31Vayikra
24:12, et al. ‫'על פי ה‬, “according to the word of God,” and it is written, 32Bereishis 41:40. ‫“ ‒ ועל פיך ישק כל עמי‬according to your word, will all
my people be directed.” There are many similar examples. According to this understanding, Bildad was saying,] “The moon spoke, ‘Why
shall I not shine?’“ i.e., the moon was willing for its body to be diminished, but it asked ‘Why should my light not shine brightly?’

‫ ְלכְָך ֹלא ָהי ְתָ ה צ ְִריכָה‬,‫ ּכְדֵ י ׁשֶֹּלא תִ תְ ַמעֵט ֵמהָאֹור‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ׁשאִם ָהי ָה ְמ ַמּלֵא ַּב ָּקׁשָתָ ּה‬ ֶ ‫ ְלפִי‬,"‫ ָאמַר "זִיל‬."‫ וְָאמַר לָּה "זִיל ְולִימְנּו בְָך כו׳‬,‫ ּגַם ָּבזֶה ֹלא י ֵאֹות לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ָאכֵן‬
‫ וְַאף‬.‫ ֹלא ְל ַמּטָה מִן ַהּכַּדּור הַּתַ חְּתֹון ְלגַמ ְֵרי‬,‫ הֹואִיל וְעֹודָ ּה ְּב ַמ ֲעלָה מִן ַה ַּמעֲלֹות‬,‫ אֹו ׁשֶאֹור ַע ְצמָּה ֹלא תַ ְחׁשִיְך‬.‫ ּכְדֵ י ׁשֶאֹור ַה ַחּמָה ּתִ ְהי ֶה ׁשֹו ֶלטֶת ָעלֶי ָה ּבְיֹותֵ ר‬,‫ל ֶָרדֶ ת ַמּטָה ּכּולֵי הַאי‬
,‫ ְלכְָך ְּכׁשֶֹּלא ָרצָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְלמַֹּלאות ַּב ָּקׁשָתָ ּה‬.‫ ּכִדְ ֲאמ ָָרן‬,‫ ׁשֶֹּלא תֵ לְֵך ְל ַמּטָה ְלגַמ ְֵרי‬,‫ ׁשֶ ּכְָך י ִ ְהי ֶה‬,‫ׁשמַע‬
ְ ‫ ָא ְמנָם ִמּמֵילָא ַמ‬,"‫ ַרק ָט ֲענָה "ׁש ְַרּגָא כו׳‬,‫ׁשהִיא ֹלא ָאמ ְָרה ׁשֶֹּלא לֵילְֵך‬ ֶ
‫ִירין ּבֹו כ ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת‬ ִ ‫ ׁשֶ אֵין ַה ַּמלְָאכִים ַמּכ‬,‫ וְָאמַר ִּבלְׁשֹון א ֲַרּמִית‬.‫ ְל ַמּטָה ְלגַמ ְֵרי‬,‫ לְֵך אֶל ַהּמָקֹום ׁשֶָאמ ְַרּתִ י לְָך‬,‫ ּכְלֹומַר‬."‫ָאמַר "זִיל‬
‫ׁשעֲדַ י ִן ָאמַר לָּה ׁשֶּתֵ לְֵך וְתִ תְ ַמעֵט‬
ֶ ‫ׁש ַה ַּמלְָאכִים ֹלא יָבִינּו‬
ֶ ,‫ ְוזֶה ּגַם ּכֵן ְלפִּיּוס‬. .).‫ סוטה לג‬:‫ שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי (שבת יב‬,‫נזקקין לו‬.

Nevertheless, God also did not consent to the moon’s request that its light not be diminished, and instructed the moon, “Go, Israel will
reckon by the days and the years according to you.” God told the moon, “Go,” i.e., descend as you were instructed. This was necessary, for
the moon had yet to fulfill that instruction. Were God to have accepted the moon’s request, the moon would not have had to descend that
much in order that its light would not be diminished, so that the light of the sun would rule over it to a greater degree, for the moon would
still be on one of the higher levels instead of being entirely below the lower sphere. Even the moon did not say that it refused to go and
descend; it merely complained, “Of what use is a candle...” and from that it is understood as a matter of course that the moon would not have
to descend as much as implied by God’s previous instruction. Therefore, when God did not desire to fulfill the moon’s request, He told it
“Go,” i.e., “Descend entirely to the lower plane where I instructed you to go.” God expressed the instruction in Aramaic as a further gesture
of consolation to the moon, for the angels do not understand Aramaic. 33See our Sages’ statements: Shabbos 12b, Sotah 33a. Thus, they
would not understand that God was persisting in His command that the moon go and diminish itself.

Section 5:4 ‫ד׳‬:‫ה׳‬

‫ וְֹלא ָאמַר‬."‫ׁשנִים‬ ָ ‫ ִהּנֵה ְל ֻעּמַת זֶה "לִימְנּו בְָך יִׂש ְָראֵל יָמִים ְו‬,‫ׁש ָּט ַענְּתְ דִּ ׁש ְַרּגָא כו׳ ְוי ִ ְהי ֶה ּלְָך ְל ַמּפַח נֶפֶׁש‬
ֶ ‫ ֵמ ֲחמַת‬,‫ׁשלֶת הַּיֹום עִם ַה ַּליְלָה‬
ֶ ‫ּו ְל ִענְי ַן ּדִ ּבּור ֶההָגּון ׁשֶֹּלא נִתְ ַּפּיַסְּתְ ְּב ֶמ ְמ‬
‫ ׁשֶּתְ לּוי ִים ְּב ֶחׁשְּבֹון ּתְ קּופַת ַה ַחּמָה ַּכּי ָדּו ַע ְל ַב ֲעלֵי ָה ֶעבְרֹונֹות‬,.‫ׁש ְּכבָר ּגַם ַה ַחּמָה ִמׁשְּתַּתֶ פֶת ִּב ְקבִיעַת הַּמֹועֲדִ ים כאעיין בדברי רבינו לעיל פ"ב בשאלה הט"ז‬ ֶ ‫ ְלפִי‬,‫׳לְמֹועֲדִ ים׳‬.

In response to the moon’s lack of satisfaction with the dimension of] sovereignty granted it during the day and during the night, as reflected
by the moon’s complaint, “Of what use is a candle?...” and the moon’s grievance that due to its lesser role, it would feel ongoing displeasure,
God answered, “Israel will reckon the days and the years according to you.” God did not mention the festivals, because the sun also plays a
role in setting the dates of the festivals, for the festivals are also dependent on the sun’s seasons, as is well known to the experts in the
establishment of the calendar.
 ‫ וְהּוא זֶה‬.‫ׁשנִים ְל ִענְי ָן ַאחֵר‬ ָ ‫ׁש ְּבכָאן ַה ַּכ ָּונָה ְּביָמִים ְו‬
ֶ ‫ ֶאּלָא‬.]‫ׁשי ָא (הי״ד) [הט"ז‬ ְ ‫ׁש ִהזְּכ ְַרּתִ י ַּב ֻּק‬
ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ּׁשנִים הּוא ַל ַחּמָה וְֹלא ַל ְּל ָבנָה‬
ָ ‫ ַאף ׁשֶ ִעּקַר ַהּיָמִים ְו ִעּקַר ַה‬,‫ׁשנִים׳‬
ָ ‫ֲאבָל ָאמַר ׳יָמִים ְו‬
‫ ּכְדֵ י ְל ַחּבֵר‬,‫ׁשנִים ּגַם ַל ְּל ָבנָה‬
ָ ‫ׁש ַּבעֲבּור ְקבִיעּות הַּמֹועֲדִ ים י ִתְ ַחּי ְבּו ִלמְנֹות‬
ֶ ,‫ׁשנִים‬
ָ ‫ ְוכֵן ְל‬.‫ ֹלא ְל ִמ ְסּפַר ַהּיָמִים ׁשֶל חָדְ ׁשֵי ַה ַחּמָה‬,‫ׁשהַּמֹועֲדִ ים יִהְיּו נִ ְק ָּבעִים ְליָמִים ׁשֶל חָדְ ׁשֵי ַה ְּל ָבנָה‬
ֶ
,‫ ולמה סמכנו על מנין זה‬,'‫ַהּמְאֹורֹות ְּב ַמחֲזֹורֹות כבז"ל הרמב"ם (קידוש החודש פ"ו ה"י)׃ כל תשע עשרה שנה שיהיו מהן שבע שנים מעוברות ושתים עשרה פשוטות נקרא 'מחזור‬
‫ ותוסיף למנין‬,‫ וכל ארבע ועשרים שעות יום‬,‫שבזמן שאתה מקבץ מנין ימי שתים עשרה שנה פשוטות ושבע מעוברות ושעותיהן וחלקיהן ותשלים כל אלף ושמונים חלקים שעה‬
‫ ולא ישאר ממנין ימי החמה בכל תשע עשרה שנה חוץ משעה‬,‫הימים תמצא הכל תשע עשרה שנה משני החמה שכל שנה מהן שלש מאות וחמשה וששים יום ושש שעות בשוה‬
‫ ַּכּי ָדּו ַע ּגַם ּכֵן ְל ַב ֲעלֵי ָה ֶעבְרֹונֹות‬,.‫ סימן להם אתפ"ה‬,‫אחת וארבע מאות ושמונים וחמשה חלקים‬.

However, God mentioned “the days and the years,” even though, as mentioned in the sixteenth question, fundamentally the days and the
years are dependent on the sun. Here, however, the phrase “the days and the years” does not refer to the passage of a day or a year, but rather
to the concept that the festivals will be determined according to their dates in lunar months, not solar months. Similarly, with regard to years,
although the concept of a year is dependent on the sun, since the festivals must be celebrated in the proper seasons, the determination of the
years must be integrated with the lunar months. On this basis, the Rabbis determined a multi-year cycle of leap years, as is well known to the
experts in the establishment of the calendar.

‫ ְוכֵן נִ ְצטַּוּו ִלמְנֹות‬.‫ּׁשנִים ַל ְּל ָבנָה ַלעֲׂשֹות חִּבּור ַלּמְאֹורֹות לְסֹוף ַה ַּמחֲזֹורֹות‬ ָ ‫ ְו ֻהצ ְַרְך ְלחִּׁשּוב ַה‬,‫ְאֹורּה נִתְ ַמעֵט‬
ָ ‫ׁשּנִתְ ַמ ֲעטָה ְוי ְָרדָ ה ְלגַמ ְֵרי עַד ׁשֶּגּופָּה ו‬ ֶ ‫וְדָ בָר זֶה הִתְ חַּדֵ ׁש ַל ְּל ָבנָה עַל י ְדֵ י‬
‫ ָה ִעּקָר הּוא‬,‫ׁש ָּבזֶה אַּדְ ַרּבָה‬
ֶ ,‫ ֹלא ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ַל ְּל ָבנָה ׁשֶּתִ ְהי ֶה ְמעֻּתֶ דֶ ת ְליִׂש ְָראֵל‬,‫ ֲאבָל ְל ִענְי ַן ְקבִיעּות הַּמֹועֲדִ ים ַע ְצמָם‬.‫ְתֹורת מֹׁשֶה‬ ַ ‫ ַּכּכָתּוב ּב‬,‫לַּמֹועֲדִ ים לִימֹות חָדְ ׁשֵי ַה ְּל ָבנָה‬
‫כג‬
‫ וחג הפסח‬,‫ דחג הסוכות חייב להיות בתקופת תשרי‬,‫ ּכַּנֹודָ ע מִּדִ ב ְֵרי ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָר ָכה  דברי הגמרא בסנהדרין דף יב ודף יג‬,‫ַּב ַחּמָה ְּב ִענְי ַן ּתְקּופֹות הָָאבִיב ּותְ קּופֹות הָָאסִיף‬
‫ ְלפִי ִענְי ַן ַה ְּל ָבנָה אֵין‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫ ְוכֵן‬.‫ ְּבאֵיזֶה יֹום מִימֹות חָדְ ׁשֵי ַה ְּל ָבנָה יִהְיּו‬,‫ ׁשֶ ַהּיָמִים הֵם עַל ַה ְּל ָבנָה ְלבַּדָ ּה מְנּוי ִים‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫ּׁשאֵין ּכֵן ְּב ִענְי ַן ִמנְי ַן יָמִים ְו‬
ֶ ‫ מַה‬. .‫ עיי"ש באריכות‬,‫בתקופת ניסן‬
,‫ּׁשנִים ַל ְּל ָבנָה‬
ָ ‫ ְונִ ְמצָא ׁשֶ ּיִׂש ְָראֵל ְמחַּדְ ׁשִים ִמנְי ַן ַהּיָמִים ְו ַה‬.‫ׁשנָה ַל ְּל ָבנָה ּגַם ּכֵן‬
ָ ‫ׁשאִילּו מִּדַ ת‬ְ ‫ׁשּי ְ ַכּוְנּו ַה ֶחׁשְּבֹונֹות ְל ִענְי ַן ְקבִיעּות הַּמֹועֲדִ ים ִה‬
ֶ ‫ ֲאבָל ִמ ְּפנֵי‬.)‫ ַּכ ֻּמזְּכָר ְל ַמ ְעלָה (שם‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫לָּה‬
‫ְָארת‬
ֶ ‫ ְוזֶה לָּה ְלכָבֹוד ּולְתִ פ‬.

This new development was brought about because the moon was diminished and forced to descend to a much lower plane, to the extent that
both its size and its light were diminished. As a result, it was necessary to calculate lunar years and create a cycle that would juxtapose the
lunar years with the solar years, for we are commanded to reckon the festivals according to the dates of the lunar months, as written in the
Torah given to us by Moshe. Nevertheless, with regard to establishing the festivals themselves, God did not tell the moon that the Jews
would date their festivals according to it. The opposite is true. The timing of the festivals is dependent on the solar seasons, for the festivals
must be celebrated in the spring and the fall, as reflected in the words of our Sages. 34See Sanhedrin 12a-13a, which emphasize the necessity
for celebrating Sukkos in the fall and Pesach in the spring. In contrast to this, days are calculated exclusively according to the moon, i.e., the
festivals are celebrated on a specific date in a specific lunar month. Similarly, with regard to years, although as mentioned above, in and of
itself, there is no concept of a lunar year, since the festivals must be calculated according to the dates of the lunar months, it was necessary to
develop a concept of a lunar year. Thus, the Jewish people fix their days and years according to the moon. This is an expression of honor and
glory for the moon.

‫ׁש ַמּי ָא‬

ְ ִ‫ זֶה י ִתְ ָּבאֵר ְּבסָמּוְך ְּב ִסּיַעְּתָ א ד‬,"'‫קְרא קָא ָצוַח "לְא ֹת ֹת ּולְמֹועֲדִ ים וגו‬
ָ ‫ ְוהָא‬,"‫ׁשנִים‬
ָ ‫ ׁשֶֹּלא ָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ֶאּלָא "יָמִים ְו‬,‫ָא ְמנָם ַלעֲׂשֹות סִּמּוכִים ְל ַבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬
)‫(פי"א‬.

An explanation is necessary regarding why the passage in Chulin mentions God only telling the moon that the Jews would reckon “days and
years” according to it, while the verse explicitly refers also to “signs” and “appointed times.” This point will be clarified shortly with God’s
help.

Section 5:5 ‫ה׳‬:‫ה׳‬

‫ מֵַאחַר ׁשֶ ּנָדְ בָה רּוחֲָך‬,‫ ּוכְלֹומַר‬,‫ ָהי ָה לָּה מָקֹום ִלטְעֹון‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫ׁש ְּכ ַלּפֵי ׁשֶ ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ָאמַר לָּה ׁשֶ ּיִמְנּו בָּה יִׂש ְָראֵל ַרק יָמִים ְו‬
ֶ ."‫ָאמ ְָרה לֹו "ּדִ ידֵ יּה נַּמִי אִי ֶא ְפׁשָר ּדְ לָא לִימְנּו ּבֵיּה ּתְ קּופָתָ א‬
‫ׁשּגַם אִי ֶא ְפׁשָר ּדְ לָא לִימְנּו‬
ֶ ‫ ִמּכֵיוָן‬,‫ּׁשנִים אֵין לָּה ֵחפֶץ‬ ָ ‫ׁשעַל ַה‬ ֶ ‫ ִהּנֵה ּתִ טְע ֹן‬,‫ׁשנָה‬
ָ ‫ ַאף ׁשֶ אֵין לָּה‬,‫ּׁשנִים י ִתְ חַּדְ ׁשּו ִלמְנֹות ּבָּה‬ ָ ‫ ְוגַם ַה‬,‫לָתֶ ת לָּה ּכָבֹוד זֶה ְל ִהּמָנֹות ּבָּה יָמִים ׁשֶל הַּמֹועֲדִ ים‬
‫ ּומָה ּכָבֹוד י ֵׁש לָּה ָּבזֶה? ָלכֵן ִּב ְקׁשָה ׁשֶֹּלא יַחְז ֹר ּדְ בָרֹו הַּטֹוב‬,‫ּׁשנִים חֹוזֵר ַל ַחּמָה‬ָ ‫ נִ ְמצָא ׁשֶ ִעּקַר ֶחׁשְּבֹון ַה‬.‫ הּוא לְדַ ּמֹותָ ּה ַל ַחּמָה‬,‫ּׁשבִים ַל ְּל ָבנָה‬ ְ ‫ׁשנָה ׁשֶ ְּמ ַח‬
ָ ‫ׁשה ֲֵרי ַע ְצמָּה ׁשֶל‬
ֶ .‫ּבְדִ ידֵ יּה נַּמִי‬
‫ׁשה ְִרחִיב לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא לָתֵ ת לָּה‬ ֶּ ‫ ּכִי אִם ִמּמַה‬,‫ ְונִ ְמצָא ַע ְכׁשָו ׁשֶֹּלא ָט ֲענָה ַה ַּט ֲענָה הַּז ֹאת ּבְדֶ ֶרְך ִקנְָאה עַל ַה ַחּמָה‬.‫ּׁשנִּי ָה‬ְ ‫ֵריקָם ְולָתֵת לָּה מַּתָ נָה טֹובָה ּגְנּוזָה ַאח ֶֶרת ִּבמְקֹום ַה‬
‫ׁשהַּכ ֹל חֹוזֵר אֶל ַה ַחּמָה‬ ֶ ,‫ ּכִי נַהֲפֹוְך הּוא‬,‫ׂשאֵת‬ ְ ‫ּׁשנִים אֵין לָּה י ֶתֶ ר‬ָ ‫ הֹואִיל ּו ַב‬,‫ׁש ִּבמְקֹום ׁשָ נִים י ַ ֲחלִיף לָּה טֹובָה ַאח ֶֶרת‬ ֶ ‫ ָט ֲענָה‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫ יָמִים ְו‬,‫ ׁשְּתַ י ִם ֵאּלֶה‬.

The moon responded to God, “That is impossible without the sun, for the reckoning of the seasons is dependent on it.” The meaning of this
statement is that in response to God’s willingness that the Jews should reckon the days and the years by the moon, there were grounds for the
moon to counter according to the following reasoning: God generously agreed to grant the moon the honor of having the festivals reckoned
according to dates of the lunar months, and to also have the years calculated in coordination with the moon’s cycles even though in truth
there is no concept of a lunar year. The moon wished to forego being considered with regard to calculating the years, since regardless it is
impossible to reckon the years without the sun. Even when a lunar year is calculated, it is only calculated in relation to the sun. Therefore,
since fundamentally, the reckoning of the years is dependent on the sun, what honor is there for the moon by also being considered in this
reckoning? Accordingly, the moon requested that God’s generous gesture not be a futile one, and that instead, God grant the moon another
generous gift, one that is hidden and not stated openly in the passage instead of the gesture of having the years coordinated with the lunar
cycles that is mentioned here. Thus, the moon’s response was not an expression of its jealousy of the sun, but rather a request for an
exchange. Since God generously offered the moon two gestures – that the days and the years be reckoned according to it – the moon
responded that it wished that God grant it another gift in place of the years. The rationale for this is that with regard to years, the benefit to
the moon is not that great, because ultimately, the years are dependent on the sun.

‫ ַהי ְנּו‬,‫ׁש ֵּמבִיא‬

ֶ ‫ׁשּזֶה ַהּכָתּוב‬ ֶ ‫ ּבְאֹפֶן‬,‫ ּומִּתֹוְך זֶה ַה ַּסעַד נַ ֲעׂשָה ּלֹו ַסעַד ּגַם לְדִ ְלעֵיל ִמּנֵיּה‬,‫ּדֹורׁש‬ ֵ ‫ הֹואִיל וְהּוא ֵמ ַה ָּפ ָרׁשָה ַע ְצמָּה ֲאׁשֶר ּבָּה הּוא‬,‫ ַה ַּסעַד ֵהבִיא ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ְלהֶדְ י ָא‬,‫וְָא ְמנָם‬
‫ ּדְ י ֵׁש לְדַ קְּדֵ ק ַּב ִּמק ְָרא ַהּזֶה ּתַ ְרּתֵ י‬,‫ ְוזֶה‬.‫ּׁש ִּל ְפנֵי ָפנָיו‬
ֶ ‫ּׁש ְּל ָפנָיו ְו ַא‬
ֶ ‫ קָ אֵי ַא‬,"‫ׁשנִים‬
ָ ‫ּדִ כְתִ יב " ְוהָיּו לְא ֹת ֹת ּולְמֹועֲדִ ים ּו ְליָמִים ְו‬:

Nevertheless, the support that the author of the passage mentions – since it is from the very passage that he is explaining – also serves as
support for the concepts mentioned previously, i.e., that the verse, “And let them be for signs, and for appointed times, and for days and
years,” relates to the concepts stated directly before it and those stated earlier in the passage. To explain: This verse contains two anomalies
that require analysis:

‫ שנאמר (ירמיה י ב)"מאותות השמים אל‬,‫ כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם‬- ‫ והיו לאותות‬:‫ ּכְדִ ב ְֵרי ַרׁשִ״י כד וז"ל‬,"‫ׁשּי ִ ְהי ֶה "לְאֹותֹות‬ֶ ‫ׁשּבֵין‬
ֶ ,‫ ׁשֶֹּלא בָאּו ָה ִענְיָנִים ְּכסִדְ ָרן‬:‫חֲדָ א‬
‫ וזמן‬,‫ עַל לְקּות ַהּמְאֹורֹות ַּב ֲחצִי ח ֹדֶ ׁש ַל ְּל ָבנָה כה שהרי ליקוי לבנה הוא כשהחמה מסתירה על הלבנה‬,.‫ בעשותכם רצון הקדוש ברוך הוא אין אתם צריכין לדאג מן הפורענות‬,"‫תחתו‬
‫ ִהּנֵה‬,.‫ בעת מולד הלבנה‬,‫ וזמן מקרה זה הוא בתחילת החודש‬,‫ ּובַּמֹולָד ַל ַח ָּמה כו ליקוי חמה הוא כשהלבנה מסתירה על השמש‬.‫ בזמן מילוי הלבנה‬,‫מקרה זה הוא באמצע החודש‬
,‫ ִמּכָל מָקֹום‬,‫ "ּו ְליָמִים" אֵּלּו ָראׁשֵי חֳדָ ׁשִים‬,‫ "ּולְמֹועֲדִ ים" אֵּלּו ׁשָֹלׁש ה ְָרגָלִים‬,‫ּׁשּבָתֹות‬
ַ ‫ "לְא ֹתֹות" אֵּלּו ַה‬,) ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ּכְדִ ב ְֵרי מִדְ ַרׁש ה ַָרּבֹות (בראשית פ"ו א‬
ֶ ‫ ּובֵין‬.‫הַ"ּיָמִים" ֻמקְּדָ מִים‬
‫"הַ"ּיָמִים" ֻמקְּדָ מִים לַ"ּמֹועֲדִ ים‬.

a) The verse states that “the luminaries will serve four purposes: for signs, for appointed times, for days and years.” However, the purposes
are not mentioned in order, i.e., of the four purposes mentioned, “for days” is mentioned third, even though seemingly, it should be first. This
applies according to Rashi’s interpretation that “for signs” refers to an eclipse. If a lunar eclipse occurs, it takes place on the fifteenth of the
lunar month. If a solar eclipse occurs, it takes place on the first day of the lunar month. Similarly, the four purposes are mentioned out of
order according to the interpretation in Midrash Rabbah.35Bereishis Rabbah 6:1. According to Midrash Rabbah, “for signs” refers to the
Shabbasos, “for appointed times” refers to the three pilgrimage festivals, and “for days” refers to the Rashei Chodashim. Thus, according to
either interpretation, “for days” should precede “for festivals”, i.e., according to Rashi’s interpretation, “for days” should be the first point
mentioned, and according to Midrash Rabbah, “for days” should be second, preceding the festivals.

‫ּׁשנִים‬
ָ "ַ‫ ְו ָלּמָה ֲחס ֵָרה ּב‬,‫ ּבָָאה ַה ַּלמֶ״ד ּבְר ֹאׁשָם‬,"‫ּׁשנִים‬
ָ "ִ‫ׁש ְּב ֻכּלָן חּוץ מ‬
ֶ :‫?"אִידָ ְך‬

b) In the verse, three of the four terms are prefaced by the letter lamed, which we have translated as “for.” Only with regard to years is that
prefix omitted. Why is this prefix omitted from the term “years”?

‫ּׁש ִאחֵר‬
ֶ ‫ ְוזֶה ִמ ְּפנֵי מַה‬,"‫ׁשנִים‬ָ ‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ָאמַר לָּה "לִימְנּו בְָך יִׂש ְָראֵל יָמִים ְו‬ ֶ ‫ מַה ּׁשֶָאמַר ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ חֲדָ א‬,‫ רֹוצֶה לֹומַר‬,‫ׁשנֵי אֵּלּו‬
ְ ‫ י ֵׁש ַסעַד ִל‬,‫ׁשנֵי הַּדִ קְּדּוקִים‬
ְ ‫ּומִּתֹוְך אֵּלּו‬
‫ׁשנִים‬
ָ ‫ ּדְ לִימְנּו בָּה יִׂש ְָראֵל יָמִים ְו‬,‫ׁשּנִ ְלמַד ִמּזֶה ׁשֶ ּכְָך ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ַל ְּל ָבנָה‬
ֶ ,‫ ּולְהֹורֹות נָתַ ן‬."‫ּׁשנִים‬
ָ "ַ‫ ֶאּלָא ִלסְמְֹך "יָמִים" אֶל ה‬,‫ הַ"ּיָמִים" ִמּמְקֹומָם ה ָָראּוי‬.

These two anomalies serve as allusions to the two concepts mentioned above:
a) that, as the author of the passage relates, God promised the moon that “Israel will reckon the days and the years according to you.” This
concept is alluded to by the fact that the verse 36I.e., Bereishis 1:14, the second verse mentioned. mentions “days” later than it should,
juxtaposing “days” with “years,” thus linking the two. This juxtaposition teaches us that God promised the moon that “Israel will reckon the
days and the years according to you.”37I.e., even though according to the way the world was created, there is no such concept as a lunar
year, nonetheless God was promising the moon that the Jewish people would “create” a lunar year, which the Jewish calendar would
follow.

.‫ ֹלא נִ ְמׁשְָך ַל ֲאח ִֵרים‬,‫ּׁשנִים" הֵם ִענְי ָן ִּב ְפנֵי ַעצְמֹו‬ָ "ֶ‫ לְהֹורֹות ׁש‬,"‫ּׁשנִים‬
ָ "ַ‫ ִמּמַה ּׁשֶֹּלא נֶ ֶאמ ְָרה ַה ַּלמֶ״ד ּב‬,‫ׁש ַהּי ֵָר ַח ָט ֲענָה "ּבְדִ ידֵ יּה נַּמִי אִי ֶא ְפׁשָר כו׳" יָצָא לֹו‬
ֶ ,‫ְוזֶה ׁשֶָאמַר ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר‬
‫ ּכָָאמּור‬,‫ ִעּק ָָרם ַל ַחּמָה‬,‫ ּכִי אַּדְ ַרּבָה‬,‫ׂשאֵת‬ ְ ‫ׁשה ֲֵרי אֵין לִי ָּבהֶם י ֶתֶ ר‬
ֶ ,"?‫ׁשנִים מַה ּתְ הֵא ֲעלֵיהֶם‬ ָ ‫ " ְו‬,‫ ּכְָאמְרֹו‬,"‫ׁשנִים‬
ָ ‫ וְהּוא ּכְדֵ י ׁשֶּיּובַן ׁשֶ ַהּי ֵָר ַח ָאמ ְָרה " ְו‬.

b) The second point raised by the author of the passage – that the moon declined the offer that the years would be reckoned according to it –
is alluded to by the fact the word ‫שנים‬, “years,” is not preceded by a lamed which we have translated as “for”. This indicates that “years”
stands alone, separate from the other purposes mentioned. This alludes to the fact that the moon said, “and years,” as in, “and the years, what
will be with them?” Thus, the word ‫“ שנים‬years” without the preceding lamed, “for”, refers to the moon’s unwillingness to accept that
promise, because years are primarily dependent on the sun.

:‫ ׁשֶ ּמִי ׁשֶָאמַר זֶה ֹלא ָאמַר זֶה (י ְ ֻעּי ַן ַּבּיַלְקּוט פ׳ ׁשֹו ְפטִים ֶרמֶז נ״ח) כזוז"ל‬,‫ ּכִי ַרּבִים ּכֵן‬,‫ׁשנַי ִם הָאֹומ ְִרים‬
ְ ‫ ְוגַם יְיֻחַס ִל‬,‫ עַל ׁשֶ ּבְתֹוְך ּדִ ב ְֵרי ּכָתּוב ֶאחָד יּובְנּו ׁשְּתֵ י ַמ ֲאמָרֹות‬,‫ְואֵין לִתְ מ ֹ ַּה ְּכלָל‬
,‫ 'הלא ימצאו יחלקו שלל' אמרה אשתו וכלותיו‬,‫ 'מדוע בושש רכבו לבוא' אמרה אמו של סיסרא‬,‫ מי שאמר זה לא אמר זה‬,‫ שלשה דברים זה בצד זה‬,'‫'מדוע בושש רכבו לבוא‬
.'‫ ורוח הקדש אומרת 'ונכפר להם הדם‬,'‫ הכהנים אומרים 'כפר לעמך ישראל‬,'‫ כיוצא בו הזקנים אומרים 'ידינו לא שפכו את הדם הזה‬,'‫ 'כן יאבדו כל אויביך‬:‫ורוח הקודש אומרת‬
'‫ 'עלה נעלה‬,‫ כיוצא בו 'באנו אל הארץ אשר שלחתנו' אמר יהושע‬,‫ 'ולא יסף עוד לדעתה' אמרה רוח הקדש‬,‫ 'צדקה ממני' אמר יהודה‬,‫כיוצא בו 'הכר נא למי החותמת' אמרה תמר‬
‫ עשר מכות היו‬,'‫ 'אלה הם המכים את מצרים‬:‫ רשעים שבהם אמרו‬,‫להים האדירים' אמרו כשרים שבהם‬-‫ כיוצא בו 'מי יצילנו מיד הא‬,‫ 'אפס כי עז העם' אמרו מרגלים‬,‫אמר כלב‬
‫) גבורים שבהם היו אומרים‬.‫ אלו עכברים שהיו שומטים את מעיהם‬,‫ אין לי מכה?! מעתה אני מביא עליכם מכה שלא נהיתה מעולם‬:‫ (אמר להם הקדוש ברוך הוא‬.‫לו ושלמו‬
‫ אמרו כשם שנהרג‬- '...'‫ רשעים שבהם אמרו 'גם איש מתנבא בשם ה‬,‫ וינחם ה' על הרעה' עד כאן אמרו כשרים שבהם‬...'‫ כיוצא בו ׳מיכה המורשתי וגו‬.'‫'התחזקו והיו לאנשים‬
‫ וישראל אומרים‬,‫ כיוצא בו 'תחת התפוח עוררתיך' עד כאן אמרה רוח הקדש‬.'‫ 'אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיה לבלתי תת אותו ביד העם‬,‫אוריה כך ירמיה חייב ליהרג‬
'‫ כיוצא בו 'ואתה עיף ויגע‬.'‫ והמקום מפייס 'והמן כזרע גד הוא‬,‫ כיוצא בו 'בלתי אל המן עינינו' אמרו ישראל‬.'‫ ואומות העולם אומרים 'כי עזה כמות אהבה‬,'‫'שימני כחותם על לבך‬
‫ ולאשה אמר 'שכבי עד הבקר‬,‫ 'חי ה'' ליצרו נשבע‬:'‫ וכה"א 'חי ה' שכבי עד הבקר‬.‫להים' זה עמלק‬-‫ 'ולא ירא א‬,‫'אלו ישראל‬..

The fact that this interpretation causes the verse to be divided into two, as if it were related by two people, should not be seen as problematic.
There are many examples of such verses. In several instances, our Sages would analyze a verse and divide it, saying “The one who related
these words, did not relate these.” (See Yalkut Shimoni, Shoftim, sec. 58.)38That source quotes the Sages’ interpretation of Shoftim 5:28-31:
“ ‘Why is his chariot so long in coming?’… ‘Surely, they have found and are dividing the plunder…’ So may all Your enemies perish, O
God.” Our Sages state:
Three statements are found, one next to another. The one who made one did not make the other. “Why is his chariot so long in coming?”
was said by Sisera’s mother. “Surely, they have found and are dividing the plunder,” was said by Sisera’s wife and daughters-in-law, and
the spirit of prophecy concluded, “So may all Your enemies perish, O God.”
Similarly, regarding Devarim 21:7-8: “Our hands have not shed this blood… Atone for Your people Israel… and the blood will be atoned
for them.” The elders say, “Our hands have not shed this blood.” The kohanim say, “Atone for Your people Israel.” And the spirit of
prophecy says, “The blood will be atoned for them.”
In the same vein, regarding Bereishis 38:25-26: “‘Please, recognize whose seal…’ ‘She is correct. It is because of me…’ He did not cease
knowing her.” Tamar said, “Please recognize whose seal.” Yehudah said, “She is correct. It is because of me,” and the spirit of prophecy
said, “He did not cease knowing her.”
The Midrash continues to provide several other examples of Scriptural verses that involve different speakers.

Section 5:6 ‫ו׳‬:‫ה׳‬

‫ ּכִדְ מּוכָח ִמּמַה‬,‫ׁש ָּמצְָאה ַט ֲענָה ֹלא ָעׂשְתָ ה ִמּי ָד אְַך ָט ֲענָה ּתְ ִחּלָה‬ ֶ ‫ׁש ִּמ ְּפנֵי‬
ֶ ,"'‫ ְּכבָר נִ ְמׁשְכּו הַּדְ ב ִָרים ׁשֶַאף ׁשֶָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא " ְלכִי ּו ַמ ֲעטִי כו‬."‫ׁשמְֵך‬ ְ ‫ָאמַר לָּה "זִיל לִיקְרּו צַּדִ יקִים ִּב‬
‫ ְו ָחז ְָרה ּו ִב ְקׁשָה עַל ַאחַת‬.‫ׁשנֵי ָפנִים ּכְדִ ְלעֵיל‬ ְ ‫ֵַארּתִ י זֶה ִּב‬
ְ ‫ ּוב‬.‫ ֲעׂשֵה ַּכ ֲאׁשֶר ּדִ ּב ְַרּתִ י לְָך‬,‫ לֵאמ ֹר‬,"‫ ְוכֵן ָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ַאחַר ּכְָך " ְלכִי כו׳‬.‫ּׁשֶָאמ ְָרה "ַא ְמעִיט כו׳" ִּבלְׁשֹון עָתִ יד‬
,‫ נִ ְמצָא‬.‫ לָתֵת לָּה ִענְי ָן ַאחֵר ִּבמְקֹומֹו‬,‫ּׁשנִים‬ ָ ‫ׁש ֲאלָה עַל ַה‬ ָ ‫ ְוהִיא‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫ ּו ִפּיְסָּה ְּב ִענְי ַן יָמִים ְו‬.‫ׁש ְּגז ֵָרתֹו ֹלא תִ תְ ַּבּטֵל‬
ֶ ,"‫ וְָאמַר לָּה עֹוד " ְלכִי כו׳‬.‫ָאֹורה‬ ָ ‫ ּדְ ַהי ְנּו עַל ה‬,‫ֵמ ַהּמִעּוטִים ׁשֶֹּלא תִ ְהי ֶה‬
,‫ ּכְלֹומַר‬."‫ׁש ַע ְכׁשָו נַּמִי ֻהצ ְַרְך ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא לֹומַר "זִיל‬ ֶ ,‫ נִ ְמצָא‬.‫ׁשעֲדַ י ִן ֹלא בָא ִל ְכלַל ַמ ֲעׂשֵה ִענְי ַן ַהּמִעּוט‬ ֶ ,ַ‫ּדְ ִמסְּתָ מָא ּכָל עֹוד ׁשֶ ָהי ָה ַה ַּמּׂשָא ּומַּתָ ן ּבֵין ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְו ַהּי ֵָרח‬
‫ ּכֵיוָן ׁשֶֹּלא‬,"‫ׁשנִים‬ָ " ‫ ְונָתַ ן לָּה ִּבמְקֹום‬,ָ‫ ָא ְמנָם קִ ּבֵל ּדְ ב ֶָריה‬.‫ָאֹורה‬ָ ‫ ְּבמִּדַ ת הַּגּוף ּוב‬,‫ ּו ְבמַה ּׁשֶּתֵ ֵרד ְּפ ָלאִים ּתִתְ ַמעֵט ִּבׁשְּתַ י ִם ֵאּלֶה‬.‫ ׁשֶּתֵ לְֵך ִמּמְקֹומְֵך ַמּטָה ַּמּטָה‬,‫ַּכּלֵה ְמלַאכְּתֵ ְך ׁשֶ ָעלָיו נִ ְצ ַטּוֵית‬
‫ׁשמְֵך‬ְ ‫ ָאמַר "צַּדִ יקִים יִּק ְָראּו ִב‬,‫ ּו ִב ְקׁשָה ִענְי ָן ַאחֵר‬,‫"נִתְ ַּפּיְסָה ּבֹו‬.
The passage in Chulin continues, relating that God told the moon, “‘Go. The righteous will be called by your name.” Although God had
previously told the moon, “Go and diminish yourself,” the moon had yet to do so, because it had advanced an argument on which basis it
hoped God’s decree would be averted. The fact that the moon had yet to diminish itself is indicated by its statement, “Must I diminish
myself,” which uses the future tense.
God responded to the moon by telling it to “go and rule,” i.e., go and do as I instructed you and carry out a twofold diminishment, as I
explained previously. The moon then requested that one of the two aspects of the Divine decree be rescinded, i.e., the moon was hoping that
it would not be forced to diminish its light.
God replied again, “Go…” indicating that His decree would not be nullified. However, God offered the moon consolation – that the days and
the years would be calculated according to it. The moon did not accept the gesture of the years and requested that God give it something else
instead. It is reasonable to assume that while the dialogue between God and the moon was going on, the moon had yet to diminish itself.
Therefore, at this stage, God again told the moon, “Go,” i.e., God instructed the moon to carry out the instructions it was given and descend
drastically. As a result of the wondrous descent, it would suffer a twofold diminishment, both in size and in light. God nevertheless accepted
the moon’s complaint that the years are really dependent on the sun. Hence, God granted the moon another conciliatory gesture, saying, “The
righteous will be called by your name.”

‫ ועיין מ"ש לעיל‬,‫ אולם בדפוסים שלנו בילקוט שמעוני (בראשית רמז ח) איתא גם שמואל הקטן‬,‫ְו ִהנְנִי ּתֹופֵס ְל ִעּקָר ּג ְִרסַת ַהּיַלְקּוט כח רבינו כותב שבילקוט לא גרס שמואל הקטן‬
.‫ ּכִי ֹלא נִ ְמצָא ַּבּכְתּובִים‬,"‫ִירסָא ּדְ ג ַָרס "ׁשְמּואֵל ַה ָּקטָן‬ ְ ‫ ּכִי ָרחֹוק ְוזָר מְא ֹד ַהּג‬.‫ֲמּורים ַּב ִּמק ְָראֹות‬
ִ ‫ ׁשֶ הֵם ָהא‬,‫ ּדְ ֹלא ג ַָרס ֶאּלָא יַעֲק ֹב וְדָ וִד‬, .‫שער א סוף פרק א בהערה על מאמר חז"ל זה‬
‫ לפי שהיה‬:‫ בשם ירושלמי‬,‫ במדרש שמואל‬- ‫ שמואל הקטן‬:‫ׁשנַת "ׁשְמּואֵל ַה ָּקטָן אֹומֵר ִּבנְפ ֹל וגו׳" (אבות ד יט) כט וז"ל רבינו בתוספות יום טוב שם‬ ְ ‫ְונִ ְצט ֵָרְך לֹומַר ׁשֶ ּי ְִרמ ֹז אֶל ִמ‬
‫ אי נמי שהיה (מעט) קטן משמואל הנביא שאף הוא ניבא בשעת מיתתו והיה ראוי שתשרה עליו שכינה [סוטה מ"ח ע"ב] אלא שאין דורו ראוי לכך ונמצא שזה השם‬.‫מקטין עצמו‬
‫ׁש ִהּגִיּה ּכֵן ַּב ְּספ ִָרים ֵמאֵיזֶה ׁשִּבּוׁש ּדַ עַת ׁשֶ ָהי ָה בֹו‬
ֶ ‫ ֶאּלָא טָעּותָ א הּוא ֵמאֵיזֶה ּתַ ְלמִיד טֹועֶה‬.‫ ְוגַם ָהי ָה לֹו ִלגְר ֹס אֹותֹו ַאחַר ּדָ וִד‬. :‫הוא לו לתהלה ולתפארת‬.

I maintain that the proper version of the passage is the one found in Yalkut Shimoni,39Yalkut Shimoni (Bereishis, sec. 8) quotes the passage
from Chulin under discussion. The text of Yalkut Shimoni possessed by Tosfos Yom Tov did not mention Shmuel among those who are small.
The standard published text of Yalkut Shimoni does, however, mention Shmuel. which mentions only Yaakov and David, for verses referring
to them as “small” are found in Scripture. The version of the text that mentions Shmuel HaKatan i.e.”Shmuel the small” is far-fetched and
strange, for such a phrase is not found in Scripture, and one is forced to say that it refers to Shmuel HaKatan mentioned in Pirkei Avos as
quoting the verse, “Do not rejoice at the downfall of your enemies.” 40Avos 4:19, citing Mishlei 24:17. Also, were that the case, Shmuel
HaKatan should be mentioned after David, not before. Thus, the inclusion of Shmuel is obviously an error, which must have been made by a
student who erroneously edited the text of the Talmud in his confusion.

‫ לְהֹודִ יעָם ָח ְכמָתֹו ׁשֶל ָאדָ ם ה ִָראׁשֹון עַל י ְדֵ י מַה ּׁשֶ ּק ָָרא ׁשֵמֹות ְלכָל‬,‫ ּכִי עַל ּכֵן נִׁשְּתַ ּבַח ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ּבְָאדָ ם ה ִָראׁשֹון ְל ַמ ְל ֲאכֵי ַמ ְעלָה‬,‫ׁש ִענְי ַן ַהּׁשֵם ְוגִדְ רֹו הּוא ַהּמַהּות‬
ֶ ‫ְוי ָדּו ַע‬
‫ אמרו‬.‫ נעשה אדם‬:‫ אמר להן‬.‫ בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת‬:‫ א"ר אחא‬:‫ ּכִדְ אִיתָ א ְּבמִדְ ַרׁש ַרּבָה (בראשית רבה יז ד) ל וז"ל‬,‫ַה ְּבהֵמֹות ְו ַהחַּיֹות‬
‫ זה‬:‫ אמר לו‬,‫ העבירן לפני אדם‬.‫ זה מה שמו? ולא היו יודעין‬:‫ אמר להם‬,‫ הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף‬.‫ חכמתו מרובה משלכם‬:‫ אדם זה מה טיבו? אמר להן‬:‫לו‬
‫ לך נאה להקראות אדני שאתה אדון‬:‫ ואני מה שמי? א"ל‬.‫ אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה‬:‫ ואתה מה שמך? אמר לו‬.‫ זה סוס וזה גמל‬,‫ זה חמור‬,‫מה שמו? אמר זה שור‬
‫ לָדַ עַת מַהּות ּכָל ּב ְִרּי ָה ּוב ְִרּי ָה‬,‫ ִמ ְּפנֵי ׁשֶ ָהי ָה ָחכָם ְּב ָח ְכמַת ַהּב ְִריָאה‬,‫ ְוכָל זֶה‬. .‫לכל בריותיך‬.

Naming the righteous after the moon is significant, for a name reflects the fundamental nature of an entity. Accordingly, God praised Adam
to the angels, highlighting his wisdom as expressed in his ability to name all the animals and beasts, as stated in Midrash Rabbah.41Bereishis
Rabbah 17:4. See Tanya, Shaar HaYichud VehaEmunah, ch. 1, which explains that every entity’s name is a channel through which its life-
force is drawn down to it. Naming the animals and beasts reflected Adam’s knowledge of the wisdom of Creation, illustrating that he knew
the nature of every created being.

)‫ ְוכֵן (ישעיה מ כו‬,"‫ׁשּמַה ּׁשֶָאמַר ַהּכָתּוב (תהלים קמז ד ) "מֹונֶה ִמ ְסּפָר לַּכֹו ָכבִים ְל ֻכּלָם ׁשֵמֹות יִק ְָרא‬ ֶ ,"‫ׁשלֶת וגו׳‬ ֶ ‫ ּכָתַ ב ַּבּפָסּוק " ְל ֶמ ְמ‬,)‫ְוכֵן ה ַָר ְמּבַ״ן ְּבפ ָָרׁשָה זֹו ׁשֶָאנּו בָּה (פסוק יח‬
‫ ְונִק ְְראּו‬,‫ יַעֲק ֹב וְדָ וִד‬,‫ ּו ָמצָא ׁשְ נַי ִם אֵּלּו‬.‫ הּוא עַל מַהּותָ ם‬,‫ׁשמָם‬ ְ ‫ׁשּיִהְיּו נִק ְָראִים עַל‬ ֶ ‫ ִענְי ַן ַהּצַּדִ יקִים‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ ּכִי ק ְִריַאת ַהּׁשֵמֹות הִיא ַה ַהבְּדָ לָה ּבְכ ֹחֹותָ ם‬,"‫" ְל ֻכּלָם ְּבׁשֵם יִק ְָרא‬
,‫ ְוכָמֹוהּו ּדָ וִד‬.‫ַּתֹורה ָעלָיו‬
ָ ‫ִּפּורים ׁשֶ ּב‬ ִ ‫ ְוכֵן ְמעִידִ ים ַהּס‬,) ‫ְגּורי וגו' ְמעַט ו ְָרעִים" (בראשית מז ט‬ ַ ‫ׁשנֵי מ‬ ְ ‫ׁשּכֵן יַעֲק ֹב ָאמַר "יְמֵי‬ ֶ .‫'קָ טָן' ּכָל ֶאחָד ַּבעֲבּור קַ טְנּותָ ם ְוצָרֹות ׁשֶ ִהּגִיעּו ֲעלֵיהֶם‬
‫זֹורחַת ַּפעַם‬ַ ‫ ַּפעַם‬,ַ‫ְיֹורדִ ים ּומְסֹו ָבבֵי הַּתְ לָאֹות ּדֻ גְמַ(ו)ת ַהּי ֵָרח‬ְ ‫ׁשּיִהְיּו ְּבמַהּותָ ם ּגַם ּכֵן עֹולִים ו‬ ֶ ‫ ִהּנֵה‬.‫ְמֹוריו ּכְמֹו כֵן‬
ָ ‫ ּו ְב ִמז‬,‫ׁש ָעלָיו ַּכּמָה ִהּׂשִיגּוהּו צָרֹות ַרּבֹות ו ְָרעֹות‬ ֶ ‫ִּפּורים‬
ִ ‫ּתִ ְראֶה ַּבּס‬
‫ ואולי הכוונה‬,‫ ּכִי ְּכפִי ַק ָּבלָתֵנּו לא ממטבע לשון זה נראה שהיה זה קבלה לרבינו שמעלת האדם (הצדיק) גדלה על המלאכים‬,‫ ּדָ בָר ּגָדֹול ָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ ְו ִהּנֵה‬.‫נִסְּתֶ ֶרת‬
‫ (ועיין‬."‫ ויתכן שכן הוא על פי חכמת האמת הנקרא"קבלה‬,‫ ואכן רבו הגדול המהר"ל מאריך מאוד בכמה מקומות להוכיח כן נגד דעת הרבה מגדולי ישראל‬,‫שכן קיבל מרבותיו‬
‫ רב סעדיה גאון (אמונות ודעות תחילת מאמר ד) כותב‬:‫ א‬,‫ ַמ ֲעלַת ַהּצַּדִ יק ָּגב ְָרה ִמ ַּמ ֲעלַת ַמלְָאכִים לב בענין זה ישנו ויכוח גדול בין חכמי הדורות הראשונים‬.)‫בהערות הבאות להלן‬
‫ באבן עזרא (בראשית פסוק ראשון) האריך בראיות לחלוק עליו שצבא השמים נעלים והמלאכים נעלים יותר מהאדם‬:‫ ב‬.‫שתכלית הבריאה הוא האדם ומעלתו גדלה על הכל‬
‫ דעת העקידת יצחק (שער ה) האריך‬:‫ ד‬.‫ דעת הרמב"ם ( יסודי התורה פ"ג ה"ט) ברור מללו כהראב"ע דמעלת הגלגלים נעלה מהאדם והמלאכים מהגלגלים‬:‫ ג‬.‫אפילו מהנביאים עיי"ש‬
‫ּׁשמֵימִים ּו ְצ ָבאֵי ֶהם לגוז"ל‬ ְ ‫ׁשּכֵן ִמ ַּמ ֲעלַת ּג ְָרמִים ַה‬
ֶ ‫ ּכָל‬, .‫בראיות לחלוק על הרמב"ם והרלב"ג שנמשכו לפי דעתו אחר דע הפילוסופים ואולם הוא נגד אמונתינו עם ה' מאמיני החידוש‬
‫ כמו‬,‫ ומכל שכן מן המלאכים‬,‫ שפל הבריאה מן הגלגלים‬,‫ מה שהם אומרים כי האדם פחות היצירה‬,‫ ודבר זה נמשך לדעת חיצוני שיש להם‬... ‫המהר"ל (תפארת ישראל פי"ב) דע‬
‫ ושאר ראיות פשטי‬."‫ ה)"מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‬,‫ והמשיכו לזה פשטי הכתוב (תהלים ח‬.‫ ובגנות הבריאה של אדם‬,‫שהאריכו הם בספור שבח המלאכים ובגלגלים‬
‫ וכאשר‬.‫ המה המלאכים והגלגלים‬,‫ ומפני זה חושבים כי ראוי לאדם השפל לקנות מעלה והצלחה בידיעת החשוב‬,‫ והמושכל הראשון כי האדם בעל חומר ובעל הויה והפסד‬.‫הכתוב‬
‫ כמו שהתבאר בחבור‬,‫ רק ההפך‬,‫ ולא תמצא דבר זה בדברי חכמים‬.‫ והוא הפך האמונה לגמרי‬,‫ וכבר התבאר בחבור גבורות ה' כי אין רוח חכמים נוחה בזה‬.‫ יש לו מעלה‬,‫ידע אלו‬
‫ וזהו‬.‫ השומר או הנשמר‬- ‫ מי הוא גדול‬,"‫ יא )"כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך‬,‫ א) מן הכתוב (תהלים צא‬,‫ ודרשו זה (ב"ר עח‬,‫ וגלו דבר זה במקומות הרבה מאד‬.'‫גבורות ה‬
‫ הרי כי‬,"‫ יז )"ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ‬,‫ וכדכתיב בקרא (בראשית א‬,‫ וקראו המלאכים והגלגלים שהם עבדים משמשים אל הנבראים‬.‫באמת דעת חכמים‬
‫ ועם שהאדם הוא בעל‬.‫ לא זולת זה‬,‫ והוא בלבד כל המציאות‬,‫ שהכל נברא בשבילו‬,‫ והאדם הוא עיקר הבריאה‬.‫ ולא נבראו לעצמם כלל‬,‫תחלת בריאתם היה כדי לשמש את העולם‬
‫ׁשּיִהְיּו ַהּצַּדִ יקִים נִק ְָראִים‬ ֶ ‫ ְּכ‬,‫ ְואִם ּכֵן‬..‫ עיי"ש שהאריך בזה‬.‫ וכמו שמבואר במקום אחר‬,‫ מושגח מן העליונים‬,‫ כז ) יש לו מעלה‬,‫ הנה מצד צלם אלהים שנברא בו (בראשית א‬,‫חומר‬
‫ׁשבַח וְרֹומְמּות נִּתַן לָּה‬ ֶ ‫ ִענְי ָן ּגָדֹול ְו‬,‫ ְויִהְיּו ְּבמַהּותָ ּה וְתִתְ ּדַ ּמֶה הִיא ָלהֶם ְוהֵם לָּה‬,‫ׁשמָּה‬
ְ ‫ ִּב‬.

Similarly, Ramban in his commentary on the passage under discussion, comments on the verse mentioning the sovereignty of the sun and the
moon,42See Ramban’s commentary to Bereishis 1:18. and explains that naming the celestial beings distinguishes and defines the nature of
their power. Thus, it is written:43Tehillim 147:4. “He counts the sum of the stars, naming them all,” and “He calls them all by
name.”44Yeshayahu 40:26. Similarly, in the present context, calling the righteous by the moon’s name reflects their nature. In particular, these
two – Yaakov and David – are described as small because of their humility and the difficulties that they underwent. Thus, Yaakov
declared,45Bereishis 47:9. “The days of the years of my sojourning… were few and aggravating.” Indeed, the narratives concerning Yaakov
related in the Torah confirm this statement. In the same vein, David was continually beset by many wearisome troubles, as reflected in the
stories concerning him. This theme is also expressed in his psalms. Similarly, both Yaakov and David experienced continuous ascents and
descents, and were beset by hardships. This reflects the pattern of the moon, which sometimes shines and sometimes is hidden. By
identifying the moon with the righteous, God granted it a significant honor, for according to the tradition we have received, the level of the
righteous exceeds that of the angels,46See Sanhedrin 93a. and certainly that of the celestial beings and their hosts. 47For the level of the
celestial beings is lower than that of the angels. See Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah 3:9. Therefore, by identifying the righteous with the
moon – causing them to share the moon’s nature, with the moon resembling them and them it – God granted the moon a significant honor,
praiseworthy quality, and exaltation.
 ‫ׁש ֵהבִיא ַּבעַל‬ ֶ )‫ּׁש ְּכבָר ִהזְּכ ְַרּתִ י מִדְ ַרׁש ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (שמות רבה פט"ו ס"ס כז‬ ֶ ‫ נ ְִראֶה לִי מְבָֹאר ִמּמַה‬,‫ׁשּכְָך ָאמַר לָּה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬ ֶ ‫ ַה ַּסעַד ְל ָהבִיא עַל זֶה ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ָא ְמנָם‬
‫ ׁשֶּדְ חָאֹו‬,)‫ּׁשמֶׁש ְו ַהּי ֵָר ַח וְַאחַד ָעׂשָר ּכֹו ָכבִים ִמׁשְּתַ ֲחוִים לִי" (בראשית לז ט‬ ֶ ‫ׁש ָחלַם " ְו ִהּנֵה ַה‬ ֶ ‫ ּו ֵמעַּתָ ה חֲלֹומֹו ׁשֶל יֹוסֵף‬.‫ּׁשמֶׁש ְו ַהּי ֵָר ַח אֶל ֵעׂשָו ְויַעֲק ֹב‬ ֶ ‫ ַה ְמ ַמּׁשֵל ְמׁשַל ַה‬,)‫ָה ֲעקֵדָ ה (שער ל"ז‬
‫ ְו ִהׁשְּתַ חֲוּו לֹו ּכָל‬,‫ּׁשמֶׁש אֶל ֵעׂשָו ְוכָל הַּדֹומִים לֹו‬ ֶ ‫ י ְִרמ ֹז ַה‬,‫ ּו ְלפִי הַּדֶ ֶרְך ׁשֶל ַּבעַל ַה ַּמ ֲאמָר ׁשֶָאנּו בֹו‬.ַ‫ּׁשמֶׁש ְואִּמֹו ַהּי ֵָרח‬ ֶ ‫ ְּב ָחׁשְבֹו ּכִי הּוא ַה‬,"‫ָאבִיו ּבְָאמְרֹו (שם י) "הֲבֹוא נָבֹוא ֲאנִי ְו ִאּמְָך‬
‫ׁשה ֲֵרי אֵין ּפֵרּוד ּבֵין ּכָל‬ ֶ .‫ָָארץ‬ֶ ‫ ּכִי ְּבוַּדַ אי ׁשֶ הַּתְ אֹומִים ָהאֵּלּו י ִ ְכלְלּו ּכָל ָאדָ ם ֲאׁשֶר עַל ְּפנֵי ה‬,‫ׁש ֵעׂשָו ִּב ְכלָלֹו ּכָל הַּדֹומִים לֹו‬ ֶ ‫ וְַאל ּתַ ְרחִיק ֲאמ ַָרי‬.‫ַאנְׁשֵי ָהא ֲָרצֹות ֲאׁשֶר ּבָאּו ֵאלָיו ִלׁשְּב ֹר ּבָר‬
‫ׁשּכֵן ִּבזְמַן הָָאבֹות ִמּיַעֲק ֹב‬ ֶ ‫ ּכָל‬,‫ ִהּנֵה ִּבזְמַן הַּקֹודֵ ם‬,‫ׁש ִּבזְ ַמּנִים ַהּלָלּו נִ ְמצְאּו ַהפ ְָרׁשֹות ּגַם ּבֵינֵיהֶם‬ ֶ ‫ ְועִם הֱיֹות‬.‫ ֲאבָל זּולָתָ ם מִתְ ַאחֲדִ ים ְוהָיּו ַל ֲאחָדִ ים‬.‫ ּכִי אִם יַעֲק ֹב ְלבַּדֹו‬,‫ׁשּבָעֹולָם‬ ֶ ‫הָָאדָ ם‬
‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ָה ֱאמֶת‬
ֶ ‫ ַאף‬,‫ ּו ְלפִי זֶה‬.‫ׁש ַּבחֲלֹומֹו ׁשֶל יֹוסֵף רֹומֵז עַל יַעֲק ֹב‬ ֶ ‫ ְוי ִ ְהי ֶה ַהּי ֵָר ַח‬.‫ׁש ִּב ְכלַל ַהּזֶה יּובְנּו ּכָל הַּדֹומִים לֹו‬ ֶ ,"‫ׁש ַה ַּמ ֲאמָר אֹומֵר " ֵעׂשָו‬ ֶ ‫ נּוכַל לֹומַר ְּכ‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ ֹלא כֵן ָהי ָה‬,‫ְואֵילְָך‬
‫ ִהּנֵה יַּגִי ַע‬,‫ וְֹלא יַּגִי ַע מ ְַראֹות ַהּי ֵָר ַח אֶל ִּב ְלהָה‬,‫ׁש ְּכבָר מֵתּו ִּב ְלהָה ְוזִ ְלּפָה‬ ֶ ‫ׁשמַע מִינָּה‬ ְ ִ‫ ּד‬,'‫ ׁשֶּדִ קְּדֵ ק מִּדְ לָא נֶ ֱאמַר ּבְבֹוא יַעֲק ֹב ְל ִמצ ְַרי ִם ' ִמ ְּלבַד נָׁשָיו‬,)‫עִם ּדַ עְּתֹו ׁשֶל ה ַָר ְמּבַ״ן (בראשית שם‬
‫ׁשּמִּתֹוְך ּכְָך י ִ ָּמצֵא‬
ֶ ‫ ּכְדֵ י‬,‫ ֶאּלָא ׁשֶ ּלְהֹוצִיא ִמ ִּלּבָן ׁשֶל הַָאחִים ָאמַר ּכֵן‬,‫ׁשּי ְִרמ ֹז עַל ֵעׂשָו ְו ָעלָיו‬ ֶ ‫ ְּכבָר י ָדַ ע‬,"‫ׁשּיַעֲק ֹב ָאמַר "הֲבֹוא נָבֹוא ֲאנִי ְו ִאּמְָך‬ ֶ ‫ וְַאף‬.‫ ְונִתְ ַקּי ֵם ּכָל ַהחֲלֹום‬,‫אֶל יַעֲק ֹב ַעצְמֹו‬
‫ ַּבּמ ְַראֶה ׁשֶל ַהחֲלֹום ַהּזֶה‬,‫ׁשמָּה‬ ְ ‫ׁשּיַעֲק ֹב נִק ְָרא עַל‬ֶ ‫ ְּכבָר הִתְ ָּבאֵר‬,‫ ִהּנֵה‬.‫ׁשה ֲֵרי אֵין אִּמֹו קַ ּיֶמֶת‬ ֶ ,‫ׁשאֵין ַּבחֲלֹום ַמּמָׁש‬ ֶ .

Scriptural support for the proposition that God made this statement to the moon appears clear to me from the Midrashic passage48Shmos
Rabbah 15:27. cited previously49P. 74 above. when quoting the author of the Akeidah, who uses the sun and the moon as metaphors for Esav
and Yaakov. Extending this analogy, a unique interpretation can be given to Yosef’s dream. Yosef told his father and brothers that he dreamt
that50Bereishis 37:9. “the sun, the moon, and eleven stars are bowing down to me.” Yaakov appeared to reject the dream, questioning, 51Ibid.
37:10. “Will I and your mother come…,” ostensibly because he thought that the sun referred to him and the moon to Yosef’s mother.
However, according to the understanding of the passage in Chulin, the sun refers to Esav and to all the nations like him. Esav’s descendants
and all these nations bowed down to Yosef when they came to him to purchase grain. Do not negate this interpretation because it includes all
the nations that resemble Esav together with him, for these twins, Yaakov and Esav, represent all humanity, since there is no one distinct
from all other men except Yaakov. All mankind aside from Yaakov are fundamentally the same – a single entity. True, at present,
distinctions have arisen between nations. However, in earlier eras – and certainly, in the time of the Patriarchs – Esav can be understood as
representing all the nations like him. Thus, in Yosef’s dream, the moon refers to Yaakov. According to this understanding, the prophecy in
Yosef’s dream was fulfilled. Rashi52See Rashi’s commentary to Bereishis 37:10. explains that the moon in Yosef’s dream refers to Bilhah.
That is incorrect, for as Ramban states,53See Ramban’s commentary to the above verse. Bilhah and Zilpah had already died. (Ramban derives
this from the verse54Bereishis 46:26. that describes the 70 individuals who descended to Egypt with Yaakov. That verse mentions the
individuals who descended “in addition to the wives of Yaakov’s sons.” Since the verse explicitly mentions “the wives of Yaakov’s sons”
but makes no mention of Yaakov’s wives, it implies that although the wives of Yaakov’s sons descended to Egypt, Yaakov’s wives did
not.)55Ramban is positing that Yaakov’s wives did not descend to Egypt with him because they were no longer alive. Nevertheless, the
prophecy of Yosef’s dream was fulfilled because the moon in the dream refers to Yaakov and not Bilhah. True, Yaakov protested to Yosef,
“Will I and your mother come….” However, that was only to calm Yosef’s brothers, to reduce their jealousy by intimating that the dream
was untrue because Yosef’s mother had already died. In truth, however, Yaakov knew that the dream referred to Esav and himself. We thus
have support from Yosef’s dream for the concept that Yaakov is identified with the moon.

."‫ּׁשחַק נֶ ֱאמָן ֶסלָה‬ ַ ‫ ְּכי ֵָר ַח י ִּכֹון עֹולָם ְועֵד ַּב‬,‫ּׁשמֶׁש נֶגְּדִ י‬
ֶ ‫ ז ְַרעֹו לְעֹולָם י ִ ְהי ֶה ְו ִכסְאֹו ַכ‬,‫ׁש ַּבעְּתִ י ְבקָדְ ׁשִי אִם לְדָ וִד ֲא ַכּזֵב‬
ְ ִ‫לח) ׁשֶָאמַר "ַאחַת נ‬-‫ ּדָ וִד מְבָֹאר מִּתְ ִהּלִים ִמזְמֹור פ״ט (לו‬,‫וְָא ְמנָם‬
‫ּׁשמֶׁש" וְַאחַר ּכְָך י ֹאמַר " ְּכי ֵָר ַח י ִּכֹון‬
ֶ ‫ ׁשֶָאמַר ּתְ ִחּלָה " ִּכסְאֹו ַּכ‬,‫ ַהאֵיְך מִתְ ַמעֵט וְהֹולְֵך‬,‫?" ַוהֲֹלא י ִ ָּפלֵא‬

The connection of King David with the moon requires more explanation. It is written: 56Tehillim 89:36-38. “One thing have I sworn by My
holiness, that I will not fail David. His seed will endure forever and his throne is like the sun before Me. Like the moon, his line will be
established forever; and they are a faithful witness in the sky, eternally true.” These verses are problematic, because they use both the sun and
the moon as analogies for David’s line. First, it is written, “His throne is like the sun before Me,” and then it says, “Like the moon, his line
will be established.” The sequence seems to imply a decline in the rule of David’s dynasty, for the sun is mentioned before the moon.

)‫כא‬-‫ ּכְמֹו ׁשֶָאמַר י ְִר ְמי ָה (ירמי' לג כ‬.‫ י ִתְ ַקּי ֵם ַמלְכּותֹו‬,‫ׁשהֵם קַ ּיָמִים‬ ֶ ‫ ׁשֶ ּכָל זְמַן‬,‫ּׁשמֶׁש עֵדִ ים לֹו‬
ֶ ‫ ַהּי ֵָר ַח ְו ַה‬,)‫ּׁשחַק" עַל מִי חֹוזֵר? ו ְַרׁשִ״י ּפ ֵֵרׁש (שם לח‬ַ ‫ ָאמְרֹו " ְועֵד ַּב‬,‫וְעֹוד י ֵׁש לְדַ קְּדֵ ק‬
,)‫ ועוד‬.‫ סנהדרין ל‬:‫ ְונָכֹון הַּדָ בָר עַל ּפִי ּדִ ב ְֵרי ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (סוטה לא‬.‫ עַד ּכָאן לְׁשֹונֹו‬."‫ ּגַם ּב ְִריתִ י תֻ פַר אֶת ּדָ וִד ַעבְּדִ י‬...‫"אִם ּתָ פֵרּו אֶת ּב ְִריתִ י הַּיֹום ְואֶת ּב ְִריתִ י ַה ָּליְלָה‬
‫ ּו ְכי ֵָר ַח י ִּכֹון עֹולָם‬...‫ּׁשמֶׁש‬
ֶ ‫ׁש ְּכבָר ָהי ְתָ ה ַה ַה ְב ָטחָה " ַּכ‬
ֶ ,‫ׁש ְּלפִי זֶה ָה ִענְי ָן ּכָפּול‬
ֶ ‫ ֶאּלָא‬.‫ׁשּפ ֵֵרט לְָך ַהּכָתּוב ׳עֵד ֶאחָד׳‬ ֶ ‫ׁשנַי ִם ֶאּלָא אִם ּכֵן‬
ְ ‫ׁשּנֶ ֱאמַר "עֵד" ה ֲֵרי‬
ֶ ‫ ּכָל מָקֹום‬,‫" ׁשֶָאמְרּו‬.

Also requiring explanation is the subject of the phrase, “and they are a faithful witness in the sky.” Rashi interprets this phrase as meaning,
“The sun and the moon are witnesses for David; as long as they exist, David’s sovereignty will exist, as it is written, 57Yirmeyahu 33:20-21.
‘If you will be able to break My covenant with the day and My covenant with the night… so will My covenant with David My servant be
broken.’” Rashi’s interpretation concurs with our Sages’ statement,58Sotah 31b; Sanhedrin 30a. “Whenever Scripture uses the term ‘witness,’
the intent is that there are two, unless the verse explicitly mentions that there is only one witness.” However, according to this interpretation,
the verses are repetitious, for it was already promised, “His throne is like the sun… like the moon, his line will be established.”

‫ ֹלא ִמּצַד‬,‫ אְַך הּוא ְּב ַעצְמֹו‬.‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ י ִ ְהי ֶה ַּכ‬,‫ׁשלְּתֹו‬

ַ ‫ ׁשֶהּוא רֹומֵז עַל ֶמ ְמ‬,"‫ ְועַל ּפִי זֶה [י ֵׁש לִי] ְלפ ֵָרׁש ׁשֶָאמַר " ִּכסְאֹו‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ְוה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ּכָתַ ב (שם לח) ְו ַהּי ֵָר ַח עֵד נֶ ֱאמָן‬
"‫ ה ֲֵרי ׁשֶֹּלא ָרצָה ׁשֶּתָ ׁשּוב אֶל " ִּכסְאֹו‬.‫ עַד ּכָאן‬."‫ׁשבָה אֶל "ז ְַרעֹו‬ ָ "‫ׁש ִּמּלַת "י ִּכֹון‬ֶ ‫ ּו ְכבָר ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ּכָתַ ב‬."‫ וְתָ ׁשּוב ּתֵ בַת "י ִּכֹון" אֶל "אִם לְדָ וִד‬.‫ ִהּנֵה ְּכי ֵָר ַח י ִּכֹון‬,‫ׁשלְּתֹו‬ ַ ‫ֶמ ְמ‬
,‫ׁשלְּתֹו‬
ַ ‫ ֶמ ְמ‬,‫ הַב׳‬,‫ ז ְַרעֹו לְעֹולָם י ִ ְהי ֶה‬,‫ הָא׳‬,‫ ְו ַהּׁשְבּועָה ּכֹו ֶללֶת ׁשְֹלׁשָה דְ ב ִָרים‬,"‫ׁש ַּבעְּתִ י לְדָ וִד‬ ְ ִ‫ "ַאחַת נ‬,‫ וִיפ ַֹרׁש ַהּכָתּוב ּכְָך‬.‫ׁש ִּל ְפנֵי ָפנָיו‬ ֶ "‫ ׁשֶּתָ ׁשּוב אֶל "ּדָ וִד‬,‫ ַאף ֲאנִי אֹומֵר‬.‫ַהּסָמּוְך לֹו‬
‫ ה ֲֵרי‬.‫ ּכָל יְמֵי ַחּי ָיו‬,‫ ּכְלֹומַר‬,‫ ְוׁשֵם "עֹולָם" י ֹאמַר עַל עֹולָמֹו ׁשֶל הָָאדָ ם‬.‫ הּוא ַעצְמֹו ְּכי ֵָר ַח י ִּכֹון לְעֹולָם‬,‫ הַג׳‬.‫ּׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ׁשלֶת ְצבָא ַה‬ ֶ ‫ׁש ְּב ֶמ ְמ‬
ֶ ‫ ׁשֶהּוא הַּמֹוׁשֵל ַהּגָדֹול‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ ּתִ מְׁשֹול ַּכ‬,‫ּדְ ַהי ְנּו ִּכסְאֹו‬
‫ ְויִצְּדַ ק ּפֵרּוׁש ה ַָרב‬.‫ ּכָל יְמֵי ַחּי ָיו‬,‫יֹורד וְעֹולֶה‬ ֵ ,‫ְיֹורד‬ֵ ‫ ּכִי ָהי ָה עֹולֶה ו‬,‫ ְו ַכ ֲאׁשֶר ָאמ ְַרּתִ י ְל ַמ ְעלָה‬.‫ ּכְמֹו ֲה ָכנָתֹו ׁשֶל ַהּי ֵָר ַח י ִּכֹון הּוא‬,‫ ּדִ ָּמ הּו ַלּי ֵָרחַ! ֶאּלָא‬,‫ׁשלְּתֹו‬
ַ ‫ ֹלא ְּבע ֵֶרְך ֶמ ְמ‬,‫ׁשֶּדָ וִד ַעצְמֹו‬
‫הֹוראֹותָ יו ׁשֶל ּדָ וִד ַעצְמֹו‬ָ ‫ ׁשֶהּוא עֵד נֶ ֱאמָן עַל‬,‫ּׁשחַק" נֶ ֱאמַר עַל ַהּי ֵָר ַח ְלבַד‬ ַ ‫ " ְועֵד ַּב‬,‫ַאב ְָרהָם ּבֶן ֶעז ְָרא ׁשֶָאמַר‬.

Rav Avraham ibn Ezra offers a different interpretation, stating that “the moon will be a faithful witness.” According to that understanding, it
is possible to interpret the verses as follows:59The interpretation that follows represents Tosfos Yom Tov’s original understanding, not that of
Ibn Ezra. The words “His throne” refer to David’s dynasty, which will be like the sun. However, David himself – i.e. not his dynasty – will
“be established like the moon.” Thus, the phrase “be established” is referring back to the phrase, “I will not fail David.” Rav Avraham ibn
Ezra interprets David’s seed – and not his throne, the subject of the preceding phrase – as the subject of the phrase “be established.” I
similarly maintain that the phrase “be established” can refer back to David himself, the subject of the still earlier phrase. Thus, the verses can
be explained as follows: One thing I have sworn, and this oath that God made to David is threefold: a) his seed will endure forever, b)
David’s dynasty, i.e. his throne will rule like the sun, the great luminary which rules the hosts of heaven, and c) David himself will be
established forever. The word “forever” as it is used here should be understood in a personal sense, i.e., David will rule throughout his life.
In other words, David himself, and not his dynasty, will undergo phases of waxing and waning like the moon. This corresponds with the
interpretation of Rav Avraham ibn Ezra, that the words, “it is a faithful witness in the sky,” refer to the moon, which serves as a faithful
witness to David’s personal history.

‫ ׁשֶ ּמְתַ ְּקנֵי ַהּב ְָרכֹות‬,‫ ְו ָלזֶה תִ ְראֶה‬.‫ׁשהֵם ּדֹומִים ְלמַהּותָ ּה ְוכָָאמּור‬
ֶ ‫ ְוכָל זֶה‬,‫ּׁשנֵיהֶם נִק ְָראִים ָקטָן ּכְמֹותָ ּה‬ְ ‫ׁש‬
ֶ ,‫ׁשּיַעֲק ֹב נִדְ מֶה ַלּי ֵָר ַח ְוכֵן ּדָ וִד‬
ֶ ‫ׁשּמְבָֹאר הּוא‬
ֶ ,‫ִהּנֵה ְּכבָר ָמצָאנּו מַה ּׁשֶ ִּב ַּקׁשְנּו‬
‫ ואומר ג"פ סימן‬:‫ ׁש ֶָראׁשֵי ּתֵ בֹות יַעֲק ֹ״ב לדז"ל הטור או"ח סימן תכו‬,"‫ּב״ֹוראְֵך‬ ְ ‫ "ּבָרּוְך י״ֹוצ ְֵרְך ּבָרּוְך ע״ֹוׂשְֵך ּבָרּוְך ק״ֹונְֵך ּבָרּוְך‬,‫(מס' סופרים פ"כ ה"ב) ּתִ ּקְנּו ַאחַר ּב ְִרּכַת ַה ְּל ָבנָה לֵאמ ֹר‬
.‫ ע"כ‬.‫ וי"א בזה הסדר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך וסימן יעקב והיא רמז לו‬,'‫ ורוקד ג"פ כנגדה וכו‬,‫טוב תהיה לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך‬
‫ וכ"כ אבודרהם‬.‫ ע"כ‬.‫ ולאחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך זהו ר"ת יעק"ב מפני שצורתו של יעקב חקוקה בלבנה‬:‫ובתשב"ץ קטן סימן רכ כתב וז"ל‬
 ‫ַּבֹורא י ִתְ ּב ֵָרְך‬
ֵ ‫ׁשה‬ ֶ ‫ ְּכאִּלּו י ֹאמַר‬..‫ ע"כ‬.‫ ואחר הברכה אומר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך בר"ת יעקב מפני שנמשל ללבנה‬:‫ וז"ל‬.‫ השבח וההודאה‬,‫ברכת הראייה‬
‫ ְו ָככָה מַהּותָ ּה ׁשֶל‬,‫ ֹלא ּדֶ ֶרְך א ֲָרעִי ִּכ ׁשְמֹותָ ן ׁשֶל הֶדְ יֹוטֹות‬,‫ָָארץ‬ ֶ ‫ ְּככָל ַהּׁשֵמֹות ֲאׁשֶר ׂשָם ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ּב‬,‫מֹורה עַל מַהּותֹו‬ ֶ ‫ׁשּׁשֵם יַעֲק ֹב‬ ֶ ‫ׁש ְּכׁשֵם‬
ֶ ,‫ׁשהֵם יַעֲק ֹב‬ ֶ ,‫ְַארּבַע אֹותִ ּיֹות אֵּלּו‬
ְ ‫ׂשאָּה ּב‬ ָ ‫ֲע‬
‫ ומ"ש וי"א בזה הסדר‬:‫ ּכִי מַהּות ַה ְּל ָבנָה ּומַהּות יַעֲק ֹב ֲאחָדִ ים ֵהם לה כאן המקום להעיר ממה שכתב הב"ח אורח חיים סימן תכו וז"ל‬.‫ נִ ְבנֶה ֵמהֶם‬,‫ יַעֲק ֹב‬,‫ ׁשֶ ּׁשֵם זֶה‬,‫ַה ְּל ָבנָה ְּבאֵּלּו הָאֹותִ ּיֹות‬
'‫ י"ב) על פסוק (בראשית כ"ח י"א) 'כי בא השמש' וכתיב (שם ל"ז ט') 'והנה השמש והירח‬,‫ נראה דלפי שיעקב נקרא שמש כמ"ש רז"ל (ב"ר פרשה ס"ח‬.‫וכו' וסימן יעקב והיא רמז לו‬
‫ לפירוש הראשון קשה דה"ל לומר ראה והתקין הלבנה‬.'‫ קרא לשמש וכו‬:‫ וז"ל שם‬.)‫והלבנה מאירה מאור השמש על כן צורת הלבנה מתוקנת בצורת יעקב ועיין לעיל בסי' רפ"א (ס"ד‬
‫ אבל יש עוד לפרש על פי דברי רבותינו ז"ל (תקו"ז תקון י"ח לו ע"ב) שצורתו של יעקב נראית בלבנה שעל כן תקנו בברכת‬,‫וליש אומרים גם כן קשה דה"ל לומר ראה והקטין הלבנה‬
‫הלבנה ברוך יוצרך וכו' ראשי תיבות יעקב כפי הנוסחא שבידינו (עי' טור סוס"י תכו) ובבראשית רבה (פרשה סח ס"י) אמרו על פסוק (בראשית לז ט) והנה השמש והירח אמר‬
'‫ והנה על פי זה אמר קרא לשמש ויזרח אור פי‬,‫יעקב מי גילה לו ששמי שמש שנאמר (שם כח יא) כי בא השמש ואמרו רבותינו ז"ל לשם שהמלאכים אמרו זה לזה אתא שמשא‬
‫אור של שכינה השרויה על זיו איקונין של יעקב ששמו שמש ראה והתקין צורת הלבנה כדי שיהא אור של השמש מכה ומאיר על הלבנה שע"י כן הגיע צורתו של יעקב מצויירת‬
‫ ְו ָלכֵן‬.‫ ּגַם ְל ַכ ָּונָה זֹו‬,"‫ ְוכֵן אֹומ ְִרים ַאחַר ּכְָך "ּדָ וִד ֶמלְֶך יִׂש ְָראֵל חַי ְו ַקּי ָם‬.‫ּׁשּנ ְִראֶה ֵמ ִענְיְנֵיהֶם‬ ֶ ‫ ְּכפִי מַה‬, .‫בלבנה לפי שהלבנה מקבלת אורה מן השמש שהיא צורתו של יעקב ממש‬
,‫ׁשּנִ ְמצָא ּב ְִראֹותֵנּו הִתְ חַּדְ ׁשּותֵ ְך‬ֶ ‫ מַהּותֹו ְּכמַהּות ַה ְּל ָבנָה עַד‬,‫ ַה ֶּמלְֶך ּדָ וִד‬,‫ ּכִי הּוא‬,"‫ וְאֹומ ְִרים "חַי ְו ַקּי ָם‬.‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ׁשהֵם ְמי ֻ ָחסִים ַל‬ֶ ,‫ש ו וְדֹומָיו‬ ָׂ ‫ וְֹלא ֶמלְֶך ֵע‬,‫ ּכְלֹומַר‬,"‫אֹומ ְִרים " ֶמלְֶך יִׂש ְָראֵל‬
‫ׁשנָה‬ ָ ‫ׁשּנֶ ֱאמַר ִּבנְבּוַאת י ְ ֶחזְקֵאל (לז כד) עַל ֶהעָתִ יד " ְו ַעבְּדִ י דָ וִד ֶמלְֶך ֲעלֵיהֶם" ְו ָחזַר ְו‬ ֶ ‫ ּו ְכ ִענְי ָן‬.‫ ְלהִתְ חַּדֵ ׁש ּכְמֹותֵ ְך‬,‫ ֵמהִתְ חַּדְ ׁשּותֵ ְך ָלמַדְ נּו ׁשֶהּוא חַי ְו ַקּי ָם‬,‫ ְוגַם ּכֵן‬.‫ה ֲֵרי ְּכאִּלּו הּוא חַי ְו ַקּי ָם‬
‫ וְדָ בָר זֶה ׁשֶאֹומ ְִרים "ּדָ וִד ֶמלְֶך‬.‫ ּכִי ֶסלָה ׁשֵם עַל ַהּזְמַן ֶהעָתִ יד‬,"‫ּׁשחַק נֶ ֱאמָן ֶסלָה‬ ַ ‫ ְויִצְּדַ ק ַע ְכׁשָו מַה ּׁשֶָאמַר ַהּכָתּוב " ְועֵד ַּב‬."‫ְל ַה ֲחזִיק ָה ִענְי ָן (שם כה) "וְדָ וִד ַעבְּדִ י נָׂשִיא ָלהֶם לְעֹולָם‬
‫ ּדָ וִד ֶמלְֶך‬,‫ ּופ ֵֵרׁש ַרׁשִ"י‬."‫ׁשלַח לִי סִי ָמנָא ּדָ וִד ֶמלְֶך יִׂש ְָראֵל חַי ְו ַקּי ָם‬ ְ ‫ש יּה ְלי ְַרחָא ּו‬ ֵׁ ְ‫) "זִיל ְלעֵין טָב ְוקַּד‬.‫ ְלמַדְ נּוהּו מ ֵַרּבֵנּו ַהּקָדֹוׁש ׁשֶָאמַר לְר׳ ִחּי ָא (ראש השנה כה‬,"‫יִׂש ְָראֵל וכו׳‬
‫ּׁשנָה‬
ָ ‫ ְּבפ ֶֶרק ב' ּדְ ַמ ֶּסכֶת ר ֹאׁש ַה‬.‫ עַד ּכָאן‬."‫ּׁשמֶׁש נֶגְּדִ י ְּכי ֵָר ַח י ִּכֹון עֹולָם‬ ֶ ‫ׁשּנֶ ֱאמַר ּבֹו " ִּכסְאֹו ַכ‬ ֶ ,‫ יִׂש ְָראֵל נִ ְמׁשָל ַּכ ְּל ָבנָה‬:

We have thus supported the thesis we sought to substantiate – that Yaakov and David resemble the moon. They are called small like the
moon and personify its qualities. On this basis, an insight into the work of the liturgists who ordained 60See Sofrim 20:2. that after reciting the
blessing for the sanctification of the moon, we recite ‫ּבֹוראְֵך‬
ְ ‫“( ּבָרּוְך יֹוצ ְֵרְך ּבָרּוְך עֹוׂשְֵך ּבָרּוְך קֹונְֵך ּבָרּוְך‬Blessed be He Who formed you; blessed be
He Who made you; blessed be He Who brought you into being; blessed be He Who created you”).61The order in which these phrases are
recited varies according to custom. The order cited by Tosfos Yom Tov is cited in Tashbetz Katan (responsum 220) and by Rav David
Avudraham. Both Tashbetz Katan and Avudraham highlight the association with Yaakov. The first letters of the descriptive terms for God
mentioned here spell out ‫ – יעקב‬Yaakov. It is as if the verse is saying that God created the moon with these four letters that spell out the name
Yaakov. The name Yaakov reflects our patriarch Yaakov’s fundamental nature, like all the names that God brought about within the
world,62See p. 108 above which are not arbitrary like the names given by common people. Similarly, the nature of the moon is reflected by
these letters which form the name Yaakov, for the nature of the two are the same. 63See Bach (Orach Chayim 426), who makes similar
statements. See also Tikkunei Zohar, Tikkun 18. For similar reasons, the phrase, “David, King of Israel, is alive and enduring,” is recited after
the blessing for the sanctification of the moon. In this phrase, David is described as “King of Israel,” to emphasize that he is ”King of Israel”
and not “King of Esav” and the like, who are identified with the sun. David is also described as “alive and enduring,” for King David’s
nature resembles that of the moon. Seeing the moon’s renewal teaches us that David is still “alive and enduring” like the moon that can be
seen at present, and he also will be renewed as the moon is renewed. The process of renewal is reflected in Yechezkel’s prophecy of the
future, in which he states,64Yechezkel 37:24. “My servant David will be king over them.” Yechezkel then emphasizes the matter by
repeating,65Ibid. 37:25. “My servant David will be prince over them forever.” This concept substantiates Ibn Ezra’s interpretation of the
phrase, “They are a faithful witness in the sky, eternally true.” The term selah, translated as “eternally true,” refers to the Ultimate Future,
when the moon will be renewed in a complete sense. The expression, “David, King of Israel, is alive and enduring,” was derived from the
words of our Holy Teacher Rabbi Yehudah HaNasi, who told Rabbi Chiya: 66Rosh HaShanah 25a. “Go to Ein Tav.67Ein Tav is the name of a
place. Sanctify the moon there and send me the message, ‘David, King of Israel, is alive and enduring’ as a sign that you did so.” Rashi
explains that Rabbi Yehudah HaNasi chose this message because “David King of Israel is described with the analogy of the moon as it is
written, ‘His throne is like the sun before Me. Like the moon, his line will be established forever.’”

Section 5:7 ‫ז׳‬:‫ה׳‬

‫ׁש ָהי ְתָ ה אִם ּכֵן‬ ֶ ."‫ ועוד) "ׁשְתִ יקָה ּכְהֹודָ ָאה ּדָ ְמי ָא‬:‫ ּכִדְ ָאמ ְִרינַן ְּב ָע ְלמָא (יבמות פז‬,‫ׁש ָהי ְתָ ה ׁשֹותֶ קֶת ּכְמֹודָ ה‬ ֶ ‫ אֵין נ ְִראֶה‬,‫ּׁשּׁשָתְ קָה וְֹלא ָענְתָ ה עֹוד‬ ֶ ‫ ִהּנֵה ִמּמַה‬.‫ַחזְי ָּה ּדְ לָא קָ ִמּי ַתְ בָא דַ עְּתָ ּה‬
‫ׁשּכֵן‬
ֶ ‫ ּכָל‬,‫ ּכִי כֵן י ָאּות ִל ְפנֵי ֶמלְֶך‬,‫ּׁשמַע לְקֹולָּה‬ ָ ֶ‫ עַל ׁש‬,‫ׁשבַח וְהֹודָ י ָה לֹו י ִתְ ּב ֵָרְך‬ ֶ ‫ לִּתֵן‬,ַ‫ׁש ֵּבח‬ַ ‫ ָהי ָה לָּה לְהֹודֹות ּו ְל‬,‫ּׁשבֶת ְּבכְָך‬ ֶ ַ ‫ׁשה ֲֵרי אִּלּו ָהי ְתָ ה מִתְ י‬
ֶ ,‫ׁשמַע‬ ְ ‫ ֶאּלָא אִי ְּפכָא ַמ‬.‫ׁש ֵקטָה‬ ְ ‫ּדַ עְּתָ ּה נָחָה ּו‬
‫ּׁשבֶת‬ֶ ַ ‫ׁשאִם ֹלא ָהי ְתָ ה מִתְ י‬ ֶ ,‫ הָא אִיּכָא ְלמֵידַ ק אִי ְּפכָא‬,‫ ְואִם ּת ֹאמַר‬.‫ּׁשבֶת ּבְדַ עְּתָ ּה‬ ֶ ַ ‫ ׁשֶֹּלא ָהי ְתָ ה מִתְ י‬,‫ נ ְִראֶה מְבָֹאר‬.‫ ְוהִיא ֹלא כֵן ָעׂשְתָ ה‬,‫ִל ְפנֵי ֶמלְֶך ַמ ְלכֵי ַה ְּמ ָלכִים ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬
,‫ׁשבַח וְהֹודָ י ָה? אֵימָא אִי ְּפכָא‬ ֶ ‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה מִּדְ ֹלא נָתְ נָה‬
ְ ַ ‫ מַה ָחזִית ּדְ ָאמ ְַרּתְ ׁשֶֹּלא נִתְ י‬,‫ ָלּמָה ׁשָתְ קָה וְֹלא ִב ְקׁשָה עֹוד? וְהֹואִיל ְואִיּכָא ְלמֵידַ ק ָהכִי ְואִיּכָא ְלמֵידַ ק ָהכִי‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ּבְדַ עְּתָ ּה‬
,‫ּׁשבֶת ּבְדַ עְּתָ ּה‬
ֶ ַ ‫ׁש ָהי ְתָ ה מִתְ י‬
ֶ ְ‫ ֲאבָל אִי ָאמ ְַרּת‬.‫ׁשבַח וְהֹודָ י ָה‬ ֶ ‫ מִתְ יַּׁשֵב ָלּמָה ֹלא נָתְ נָה‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ּׁשבֶת ּבְדַ עְּתָ ּה‬ ֶ ַ ‫ ּדְ אִי ָאמ ְַרּתְ ּדְ ֹלא ָהי ְתָ ה מִתְ י‬,‫ׁשי ָא‬
ְ ‫ּׁשבֶת ּבְדַ עְּתָ ּה? ֹלא ַק‬
ֶ ַ ‫מִּדְ ׁשָתְ קָה ָהי ְתָ ה מִתְ י‬
‫ׁשבַח‬
ֶ ‫?ּתִ ְקׁשֶה ָלּמָה ֹלא נָתְ נָה‬

The passage in Chulin continues: “He saw that the moon would not be appeased.” God reached that conclusion from the fact that the moon
remained silent and did not respond further. It does not appear that the moon remained silent because it accepted God’s words, as our Sages
frequently commented:68Yevamos 87b, Bava Metzia 37b, et al. “Remaining silent is like acceptance,” in which instance, the moon would
have been at peace and comfortable because of the conciliatory gestures God granted it. Instead, the opposite appears true, for were the moon
to have been appeased by God’s conciliatory gestures, it would have been appropriate for the moon to have given thanks and praise to God
for responding to its complaints. This is the appropriate course of action to take in response to a king, and how much more so in response to
the King of kings, the Holy One, blessed be He. Since the moon did not do this, it is obvious that the moon was not appeased. Perhaps one
could say that the opposite conclusion could be reached, for if the moon was not appeased, why did it remain silent and not make further
requests? Since both conclusions could be reached, why say that the fact that the moon did not express thanks and praise indicate that it was
not appeased? Why not say that the fact that the moon remained silent indicates that it was appeased?

‫ׁשנָתֵ נּו ְּבפ ֶֶרק סֵדֶ ר ּתַ ֲענִּיֹות‬

ְ ‫ּוראֵה ִמ‬ְ ‫ ּב ֹא‬.‫ ּדְ ֹלא ָרצְתָ ה ְל ַהט ְִרי ַח עַל קֹונָּה‬,‫ חֲדָ א‬.‫ ׁשֶ ה ֲֵרי י ֵׁש לֹומַר ׁשְ נֵי ּתֵ רּוצִים‬,‫ׁש ֲאלָה‬
ָ ‫ ָלּמָה ֹלא ָחז ְָרה ְו‬,‫ּׁשבָה ּבְדַ עְּתָ ּה‬
ְ ַ ‫ אִם ֹלא נִתְ י‬,‫ׁשי ָא הָא‬
ְ ַ‫ֲאבָל ֹלא ק‬
‫ וְיֹודַ עַת ָהי ְתָ ה‬,‫ ּכִי ּגָדֹול ּכֹחָם‬,‫ ֹלא ָראֲתָ ה ְלזַ ְלזֵל ִּבכְבֹוד ַהּצַּדִ יקִים‬,‫ּׁשבָה ּדַ עְּתָ ּה‬
ְ ַ ‫ ׁשֶַאף עַל ּפִי ׁשֶֹּלא נִתְ י‬,‫ אִידָ ְך‬.‫ש טַח‬ֶׁ ‫ׁשמְעֹון ּבֶן‬ ִ ‫ּׁשלַח לֹו‬
ָ ‫ׁש‬
ֶ ‫ ֵמ ִענְי ַן חֹונִי ַה ְמ ַעּגֵל ּומַה‬,)‫ּכֵיצַד (פ"ג מ"ח‬
‫ּׁש ַמי ִם ּו ְצבָָאיו ֻּכּלָם‬
ָ ‫ׁשלְטּו ַּב‬
ְ ִ ‫ׁש ַהּצַּדִ יקִים יִגְזְרּו אֹמֶר ְוי‬
ֶ .

This is not a question. For if one would say that the moon was not appeased, it is understandable why the moon did not offer praise and
thanks to God. If, however, the moon was appeased, it would be difficult to understand why the moon did not offer praise. The question
which would lead to the opposite conclusion – If the moon was not appeased, why did it not make further requests of God? – can be resolved
in two ways:
a) The moon did not wish to trouble its Maker excessively. That is undesirable, as reflected by the statements of the Mishnah regarding the
message Shimon ben Shetach sent Choni HaMe’agel.69The Mishnah, Taanis 3:8, relates that Shimon ben Shetach told Choni HaMe’agel that
he deserved to be rebuked for making continued requests of God.
b) Even though it was not appeased, the moon did not make further requests because it did not desire to make light of the honor of the
righteous God had mentioned, for their power is great. The moon knew that the righteous could issue a decree and exert their rule over the
heavens and all their hosts.
 ‫ׁשּנֶ ֱאמַר (בראשית מח יט) "וְאּולָם ָאחִיו ַהּקָט ֹן‬ ֶ ‫ וְהּוא מַה‬,‫ ְועַל ּפִי מַה ּׁשֶָאמ ְַרּתִ י ּדִ ְלכְָך ׁשָתְ קָה ּכִי י ְָרָאה ִמ ְּלזַ ְלזֵל ִּבכְבֹודָ ן ׁשֶל ַהּצַּדִ יקִים‬,‫ְוי ָכֹלְּתִ י ַלעֲׂשֹות ַסעַד מִן ַהּכָתּוב ַאף ְלזֶה ָה ִענְי ָן‬
‫ הַּכ ֹל ִּב ְמנַּׁשֶה‬,"‫ ּכִי ּתְ ִחּלַת ּדְ ב ָָריו "י ָדַ עְּתִ י וגו׳ ּגַם הּוא וגו׳‬,"‫ׁש ָהי ָה דַ י ְּבׁשֶּי ֹאמַר "וְאּולָם ָאחִיו‬ֶ ,‫ לְֹלא צ ֶֹרְך הּוא‬,"‫ ּדְ זֶה ׁשֶ ּק ְָראֹו " ַהּקָט ֹן‬,‫ְאֹורה‬ ָ ‫ ִלכ‬,‫ ַוה ֲֵרי נ ְִראֶה‬."‫יִגְּדַ ל ִמּמֶּנּו ְוז ְַרעֹו וגו׳‬
‫ ְו ָלּמָה י ְ ַכּנֵהּו ְּב ִחּנָם ְּבׁשֵם " ַהּקָט ֹן‬,‫ׁשה ָָרצֹון ּבֹו ֶאפ ְַרי ִם‬
ֶ "‫ ְּכׁשֶּי ֹאמַר "וְאּולָם ָאחִיו‬,‫ ּו ִמּמֵילָא‬,‫"ָאמַר‬.

I can find support from Scripture also for this concept, that the moon remained silent so as not to make light of the honor of the righteous.
This concept is reflected in the verse describing Menashe and Efraim, 70Bereishis 48:19. “Nevertheless, his younger brother will be greater
than him and the renown of his seed will fill…” On the surface, it was not necessary to refer to Efraim as ‫קטן‬, “younger.” It would have been
sufficient to say, “his brother,” since the beginning of Yaakov’s words, “I know… also he will be…” are obviously referring to Menashe.
Thus, by saying “his brother,” it would have been clear that Yaakov’s intent is to refer to Efraim. Why then should Efraim have to be
described superfluously as ‫קטן‬, younger?

‫ אלא זה יהושע שעומד‬,?‫ אפשר כן‬,‫ ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים‬:‫ֲאבָל ִּבב ְֵראׁשִית ַרּבָה (פ"ו ט פצ"ז ד) ָאמְרּו לו ובילקוט שמעוני יהושע רמז כב הגירסא‬
‫ ׁשֶ הֵם‬,‫ ׁשֶהּוא ַמ ֲעמִיד ַּג ְלּגַל ַחּמָה ּו ְל ָבנָה‬,‫ׁש ַע ׁשֶעֹומֵד ִמּמֶּנּו‬ ֻ ‫ ֶא ְפׁשָר ּכֵן? ֶאּלָא זֶה י ְהֹו‬,"‫ עַל " ְוז ְַרעֹו וגו׳‬.‫ ע"כ‬.‫ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהם שליטים מסוף העולם ועד סופו‬
‫ׁשּיִגְז ֹר‬
ֶ ‫ עַד‬,‫ יִׁשְלֹוט ָּב ֶעלְיֹונִים‬,‫ׁשּיַעֲמ ֹד ִמּמֶּנּו‬ ֶ ‫ ּכִי ַאף זֶה‬.'‫ׁשּנִק ְָראִים 'קָ טָן‬ ֶ ‫ הֲֹלא ׁשְמֹו נִק ְָרא עַל ׁשֵם ַהּצַּדִ יקִים‬,"‫ ָלכֵן ָאמַר "וְאּולָם ָאחִיו ַהּקָט ֹן‬.‫ עַד ּכָאן‬.‫ׁשּלִיטִים מִּסֹוף הָעֹולָם ְועַד סֹופֹו‬ ַ
‫ ְו ָלכֵן ׁשָתְ קָה‬.‫ׁשּלִיט עַל ָה ֶעלְיֹונִים‬ ַ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה‬
ֶ ‫ׁשּׁשֵם ׳קָט ֹן׳ ַה ְּמ ֻכּנֶה ִּב ְבנֵי ָאדָ ם י ֵׁש ִּב ְכלָלֹו ֶרמֶז עַל‬
ֶ ‫ ה ֲֵרי‬,"‫קְראֹו " ַהּקָט ֹן‬
ָ ‫ּׁש ַּבעֲבּור ּכֵן‬
ֶ ‫ ּובְתֹוְך מַה‬.‫אֹמֶר עַל ַּג ְלּגַל ַחּמָה ְועַל ַּג ְלּגַל ְל ָבנָה כו׳‬
‫ ֹלא ִמ ְּפנֵי ַהּכָבֹוד ִּב ְלבָד‬,‫ ִמ ְּפנֵי ַהּי ְִרָאה ּגַם ּכֵן‬,‫ ַהּי ֵָר ַח ִמ ְּלזַ ְלזֵל ִּבכְבֹוד ַהּצַּדִ יקִים‬.

This questioned can be resolved on the basis of the Midrash,71Bereishis Rabbah 6:9, 97:4. which comments on the words “and the renown of
his seed” in this verse: Is this possible that Efraim’s seed will fill all the nations? Rather, this refers to Yehoshua, who will descend from
Efraim and who will bring to a halt the orbits of the sun and the moon, which rule over the world from one end until its other end. For this
reason, the verse refers to Efraim as ‫קטן‬, to emphasize that he is one of the righteous who are identified with that attribute. Hence, Efraim’s
descendant will rule over the celestial beings and have the potential to halt the sun and the moon in their orbits. Thus, when referring to
people, the term ‫ קטן‬implies that one has the power to rule over the celestial beings. Accordingly, the moon remained silent so as not to make
light of the honor of the righteous, not only as an expression of respect for the righteous, but also out of fear.

Section 5:8 ‫ח׳‬:‫ה׳‬

‫ וְהּוא ַּכּפ ָָרה‬,‫ ּפֵרּוׁש ק ְָרּבַן ַחּטָאת‬,‫ׁשּיָבִיאּו ַּכּפ ָָרה‬

ֶ ‫ׁש ִּצּוָה ְליִׂש ְָראֵל‬
ֶ .‫ׁשמָעֹו ַמּמָׁש‬ ְ ‫ נ ְִראֶה ְבעֵינַי ׁשֶהּוא ִּכפְׁשּוטֹו ּו ַמ‬."ַ‫ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה ָעלַי עַל ׁשֶ ִּמ ַעטְּתִ י אֶת ַהּי ֵָרח‬
‫ׁשֶרצֹונֹו י ִתְ ּב ֵָרְך‬
ְ ‫מֹורה עַל‬ֶ ,‫ׁש ָהי ָה ַמ ֲחזִיר ְל ַפּיְסָּה‬ֶ ,‫ׁשה ֲֵרי ּדַ ְרכֵי אֱֹלהֵינּו י ִתְ ּב ֵָרְך ְּבכָל ַה ְּמ ֻסּפָר ַּב ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬
ֶ ,‫ ּובְאֹפֶן זֶה‬,"‫ׁשעִם זֶה י ִ ְהי ֶה " ָעלַי‬
ֶ ,‫ ָא ְמנָם‬.‫ ְועַל יִׂש ְָראֵל‬,‫ְּככָל ׁשְָאר ַחּטָאת‬
‫ הָדָ א‬.‫ וְהּוא ְמ ַקּיְמָם ּתְ ִחּלָה‬,‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ּגֹוזֵר ְּגזֵרֹות‬ֶ ,) ‫ וְָאמְרּו ְּבמִדְ ַרׁש ַרּבָה ּפ ָָרׁשַת ְּבחֻּקֹותַ י (ויקרא רבה לה ג‬.‫ׁשּי ִתְ נַהֲגּו זֶה עִם זֶה‬ ֶ ‫ְלהִתְ נַהֵג עִם ּב ְִרּיֹותָ יו ַּכ ֲאׁשֶר ִצּוָה ִלב ְִרּיֹותָ יו‬
)‫ּׁשנָה סֹוף ּפ ֶֶרק קַ ּמָא (הלכה ג‬ ָ ‫ׁש ְלמִי ְּב ַמ ֶּסכֶת ר ֹאׁש ַה‬
ַ ‫ ְוכֵן הּוא ּבִירּו‬.‫ׁש ִּקּיַמְּתִ י ִמ ְצוַת ֲעמִידַ ת זָקֵן ּתְ ִחּלָה‬ ֶ ‫ ֲאנִי הּוא‬.) ‫הּוא דִ כְתִ יב " ִמ ְּפנֵי ׂשֵיבָה ּתָקּום וגו׳ ֲאנִי ה׳" (ויקרא יט לב‬.

The passage in Chulin 60b continues: “The Holy One, blessed be He, said: ‘Bring an atonement offering for Me because I diminished the
moon.’” It appears to me that this statement should be understood according to its simple meaning: God commanded the Jews to bring an
atonement offering, i.e., a sin offering, which will atone for them like all other sin-offerings. Nevertheless, it could be considered “for Me,”
i.e., that the atonement offering was brought on behalf of God. As explained, throughout this passage, God is described as seeking to appease
the moon, for God conducts Himself when relating to His created beings as He commands them to conduct themselves with each other. For
that reason, the Midrash relates72Vayikra Rabbah 35:3. that God does not issue decrees for man to observe unless God fulfills them first
Himself. This is reflected in the verse,73Vayikra 19:32. “Rise before the elderly… I am God,” which is interpreted in the Jerusalem Talmud,
at the end of the first chapter of Rosh HaShanah,74Talmud Yerushalmi, Rosh HaShanah 1:3 (p. 7b). as meaning, “I am He Who was the first
to carry out the mitzvah of rising before the elderly.”

‫ג ) " ְּבנִי אִם ע ַָרבְּתָ ל ְֵרעֶָך וגו׳ [נֹו ַקׁשְּתָ ְב ִאמ ְֵרי פִיָך‬-‫ ׁשֶ ּנֶ ֱאמַר (משלי ו א‬.‫ ּכָל ַה ַּמ ְקנִיט אֶת ֲחבֵרֹו ֲאפִּלּו ּבִדְ ב ִָרים צ ִָריְך ְל ַפּי ְסֹו‬:‫ ָאמַר ר׳ י ִ ְצחָק‬,‫) אִיתָ א‬.‫ְו ִהּנֵה ּבְסֹוף ַמ ֶּסכֶת יֹומָא (פז‬
,‫ הרבה רעים לבקש הימנו מחילה‬,‫ רהב רעיך‬- ‫ אם הקנטתו‬,‫ּורהַב ֵרעֶיָך" לזועל מוקש אמרי פיך‬ ְ ]‫ ֲעׂשֵה ז ֹאת אֵפֹוא ְּבנִי וְ ֽ ִהּנָצֵל ּכִי בָאתָ ְבכַף ֵרעֶָך לְֵך הִתְ ַרּפֵס‬,‫נִ ְלּכַדְ ּתָ ְּב ִאמ ְֵרי פִ ֽיָך‬
‫ שלש פעמים‬- ‫ ְוצ ִָריְך ְל ַפּי ְסֹו ְּבׁשָֹלׁש ׁשּורֹות ׁשֶל ׁשָֹלׁש ְּבנֵי ָאדָ ם לחבשלש שורות‬,‫ וְָאמַר ַרב ִחסְּדָ א‬.‫ ה ְַרּבֵה ָעלָיו ֵרעִים‬- )‫ (רש"י‬.‫ לפי שהוא לשון רבים‬,‫רעיך בתרא דקרא מלא כתיב‬
)‫ׁשּנֶ ֱאמַר "י ָׁש ֹר עַל ֲאנָׁשִים וַּי ֹאמֶר ָחטָאתִ י וגו׳" (איוב לג כז‬ ֶ , )‫ (רש"י‬.‫ לשון שורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם‬- ‫ שנאמר ישור‬,‫ יפייסוהו בשלשה אנשים בכל פעם‬.

On this basis, it can be understood why God asked the Jews to bring an atonement offering for Him. At the end of Tractate Yoma, it is
stated:75Yoma 87a. Rabbi Yitzchak said: “Anyone who offends his fellowman, even merely verbally, must appease him, as reflected by the
verses:76Mishlei 6:1-3. ‘My son, if you have committed yourself as a guarantor for your fellow… you have been trapped by the sayings of
your mouth… Do this then, my son, and be saved… humble yourself and give your fellow superiority.’ Bring many friends to appease him.”
Rav Chisda said: “It is necessary to appease the offended person with three rows of three people each, as reflected by the verse, 77Iyov 33:27.
‘He makes a row of men and says, I sinned.’”

‫ׁשּכֵן נִק ְְראּו‬

ֶ .‫ ְועִם זֶה י ְ ַפּי ְסּו ָה ֵרעִים ַואֲהּובִים ַלּמָקֹום‬,‫ ה ְִרּבָה ָעלֶי ָה ֵרעִים ְל ָהבִיא ק ְָרּבַן ַּכּפ ָָרה ּבְיֹום חִּדּוׁשָּה‬,‫ ְּכׁשֶֹּלא נִתְ ַּפּיְסָה ִמּכָל מַה ּׁשֶָאמַר ַוּיַעַׂש‬,‫ָּככָה ּגַם ָרָאה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬
,‫ ְלכְָך ָהבִיאּו ַּכּפ ַָרתְ כֶם ּבְיֹום הַח ֹדֶ ׁש‬,‫ וְֹלא נִתְ ַּפּיְסָה‬,‫ ּוכְלֹומַר‬,"ַ‫ׁש ִּמ ַעטְּתִ י אֶת ַהּי ֵָרח‬
ֶ ‫ וְָאמַר "עַל‬.) ‫ ּכְדִ כְתִ יב "זֶה דֹודִ י ְוזֶה ֵרעִי" (שיר השירים ה טז‬,‫יִׂש ְָראֵל ֵרעִים ַלּמָקֹום ּבָרּוְך הּוא‬
‫ׁשי ָא וְדֹחַק ַּבּלָׁשֹון ַהּזֶה‬
ְ ‫ׁשאֵין ׁשּום ֻק‬ ֶ ,‫ ְונִ ְמצָא ְלפִי זֶה‬.‫ׁש ִּפּיַסְּתִ י אֹותָ ּה עַל י ְדֵ יכֶם ְוה ְִרּבֵיתִ [י] ְל ָפנֶי ָה ֵרעַי ַואֲהּובַי‬
ֶ ‫ ְּכ‬,‫ׁשּורת הַּדִ ין וִידֵ י חֹובָתִ י‬
ַ ‫ ּו ָבזֶה יָצָאתִ י‬.‫ֲבּורי‬
ִ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה זֶה ּפִּיּוס לָּה ַּבע‬
ֶ
‫ׁש ִהנְ ַחנִי ּבְדֶ ֶרְך ֱאמֶת‬
ֶ ‫ ּבָרּוְך ה׳‬.‫ ְּכלָל ּו ְכלָל‬:

Similarly, the Holy One, blessed be He, saw that the moon was not appeased by all He had said. Therefore, God fulfilled the injunction to
“bring many friends” by commanding the Jewish people to bring an atonement offering on the day of the moon’s renewal. Thus, the moon
was appeased by the Jewish people who are called God’s friends, as reflected by the verse, 78Shir HaShirim 5:16. “This is my beloved and
this is my friend.” God states that the atonement offering is to be brought “because I diminished the moon,” i.e., and it has yet to be
appeased. Therefore, God said: “Bring your atonement offering on the day of the moon’s renewal so that the atonement offering will serve as
an appeasement for the moon on My behalf. In this way, I will have fulfilled My obligation by appeasing the moon through you, sending
many of My friends and loved ones to it.” In this manner, the concluding statement of the passage can be understood without any difficulty at
all. Blessed is God Who has led me on the true path. 79Cf. Bereishis 24:48.

Section 5:9 ‫ט׳‬:‫ה׳‬

‫ִּפּורים ְוׁשֶל ְרגָלִים ְוׁשֶל ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש‬

ִ ‫ִירים ׁשֶל יֹום ַהּכ‬ ִ ‫ּׂשע‬
ְ ‫ עַל מָה ַה‬,).‫ּׁשנִינּו ְּבפ ֶֶרק ַקּמָא ּדִ ׁשְבּועֹות (ב‬
ָ ‫ּׁש‬
ֶ ‫ וְהּוא ִמּמַה‬.‫ ְּב ַכ ָּונָה נִ ְפלֵאת‬,‫ מַה ּנִׁשְּתַ ּנָה ׂשָ עִיר זֶה כו׳‬,‫וְָא ְמנָם ֵריׁש ָלקִיׁש ָאמַר‬
‫ ְוי ָ ְלפִי‬.‫ׁשאֵין ּבֹו י ְדִ יעָה ֹלא בִתְ ִחּלָה וְֹלא בְסֹוף‬
ֶ ‫ִירי ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש ְמ ַכּפ ְִרים עַל‬
ֵ ‫ׂשע‬
ְ ‫ִירי ְרגָלִים ּו‬
ֵ ‫ּׂשע‬
ְ ‫ׁש‬
ֶ ‫ׁשוִים‬ָ ‫ ַרּבִי י ְהּודָ ה ו ְַרּבִי ֵמאִיר‬.‫ׁשמְעֹון‬
ִ ‫ְמ ַכּפ ְִרים? ּו ְפלִיגֵי ַרּבִי י ְהּודָ ה ו ְַרּבִי ֵמאִיר ו ְַרּבִי‬
.‫ִּפּורים‬ִ ‫ִירי יֹום ַהּכ‬
ֵ ‫ ֶאּלָא ּדְ ַרּבִי ֵמאִיר מֹוסִיף ַאף ׂשְ ע‬.‫ מִוא״ו נֹו ֶספֶת‬,‫ִירי ְרגָלִים נַּמִי‬
ֵ ‫ׂשע‬
ְ ‫ ּו‬.‫ׁשאֵין ַמּכִיר ּבֹו ֶאּלָא ה׳‬
ֶ ‫ ֵחטְא‬,) ‫(במדבר כח טו‬,"‫ׂשעִיר ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש "[לְ] ַחּטָאת לַה׳‬
ְ ‫מִּדִ כְתִ יב ִּב‬
‫ִירי ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש אֵינָן ְמ ַכּפ ְִרין ֶאּלָא עַל טָהֹור ׁשֶָאכַל אֶת ַה ָּטמֵא‬
ֵ ‫ׂשע‬
ְ ִ‫ ּד‬,‫ִירא לֵיּה‬
ָ ‫ׁשמְעֹון ְסב‬
ִ ‫ ו ְַרּבִי‬.

The passage in Chulin continues: “Rabbi Shimon ben Lakish said, ‘Why is the wording describing the goat offered on the new moon
distinguished?’” This statement reflects a wondrous intent, as is evident from a passage from the Mishnah in Tractate Shevuos.80Shevuos 1:4.
In that source, our Sages discuss the sins for which the goats offered on Yom Kippur, the festivals, and Rosh Chodesh atone. The Mishnah
mentions three Sages – Rabbi Yehudah, Rabbi Meir, and Rabbi Shimon, who offer varying opinions on this issue. Rabbi Yehudah and Rabbi
Meir agree that the goats offered on the festivals and on Rosh Chodesh atone for entering the Beis HaMikdash or partaking of sacrificial
offerings when one did not know that he was impure, neither before he did so, nor afterwards. 81These offerings also atone for an impure
person who entered the Beis HaMikdash without knowing that it was the Beis HaMikdash, or an impure person who partook of a sacrifice
without being aware of its consecrated nature. This concept is derived from the fact that with regard to the goat brought as a sin-offering on
Rosh Chodesh, the Torah states: 82;‫ ַחּטָאת לַה‬Bamidbar 28:15. “a sin-offering for God.” This phrase implies that this sin-offering atones for a
sin of which only God is aware.83I.e., even the person himself did not know that he had sinned. Moreover, these Sages agree that the Torah
implies that the same concept also applies with regard to the goat offered as a sin-offering on the festivals. This is derived from the Torah’s
use of the word ‫ושעיר‬, “and the goat” when discussing the goat offered on the festivals. The vav at the beginning of the word ‫שעיר‬, meaning
“and”, hints at a connection between this sin-offering and the other two sin-offerings. Rabbi Meir maintains that this concept also applies to
the goats offered on Yom Kippur. Rabbi Shimon differs and maintains that the goats offered on Rosh Chodesh atone only for the sin of a
pure person who ate impure sacrificial food.

‫ ּדְ ִמסְּתַ ּב ְָרא ּדְ דָ ִריׁש‬,)‫ ְוכָתַ בְּתִ י ּבְתֹוסְפֹות יֹום טֹוב (שם‬.‫ מַאי ָעבִיד ּבֵיּה‬,‫ׁשי ָא‬ ְ ‫ ְואִם ּכֵן ַק‬.‫ׁשאֵין ַמּכִיר ּבֹו ֶאּלָא ה׳‬ ֶ ‫ׁשמְעֹון ֹלא יָלִיף "לַה׳" ּדְ גַּבֵי ַחּטַאת ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש ְל ֵחטְא‬ ִ ‫ ַרּבִי‬,‫ְו ַהׁשְּתָ א‬
‫ׁשמַע לֵיּה‬ ְ ‫שמְעֹון ֹלא ַמ‬ ִׁ ‫ ּדִ ל ְַרּבִי‬,‫ ּו ִמּמֵילָא‬.‫ ּכְָך ּכָתַ בְּתִ י ׁשָם ְּב ִספ ְִרי ּתֹוסְפֹות יֹום טֹוב‬.‫ׁשמַע ִמּנָּה ּתַ ְרּתֵ י‬
ְ ?"‫ מַאי "לַה׳‬,'‫ ִלכְּתֹוב ' ַחּטַאת ה׳‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ ו ְַרּבִי י ְהּודָ ה ו ְַרּבִי ֵמאִיר‬.‫ּכִדְ ֵריׁש ָלקִיׁש‬
,‫ ֶאּלָא ְל ַהכ ְִרי ַח ַמ ֲאמָרֹו‬."‫ וְֹלא "מַה ּנִׁשְּתַ ּנָה ַחּטָאת כו׳‬,"‫ׂשעִיר‬ ָ ‫ ּדְ נָקִיט לֵיּה "מַה ּנִׁשְּתַ ּנָה‬,‫ ּדְ זֶהּו ַעצְמֹו ַּכ ָּונָתֹו ׁשֶל ֵריׁש ָלקִיׁש‬,‫ ְוזָכִיתִ י לְדֵ ין‬.‫ ֶאּלָא ָּבעִי לֵיּה לִדְ ֵריׁש ָלקִיׁש ִּבלְחּוד‬,‫ּתַ ְרּתֵ י‬
.‫ׁשמְעֹון‬ִ ‫ ּו ְלמִי נִׁשְּתַ ּנָה דִ ינֹו? ֱהוֵי אֹומֵר ל ְַרּבִי‬.‫ֲמּורים עִּמֹו ַּבּפ ָָרׁשָה‬
ִ ‫ִירים ׁשֶל ה ְָרגָלִים ָהא‬ ִ ‫ּׂשע‬ְ ‫ּׂשעִיר זֶה נִׁשְּתַ ּנָה ּבְדִ ינֹו ִמּׁשְָאר ַה‬
ָ ‫ׁש‬
ֶ ‫ ְלפִי‬,‫ ֶאּלָא‬.‫ִירים‬ ִ ‫ּׂשע‬
ְ ‫ׂשעִיר זֶה נִׁשְּתַ ּנָה ִמּבֵין ׁשְָאר ַה‬ ָ ְ‫מִּד‬
,‫ׁשמְעֹון‬ ִ ‫ ֲאבָל ל ְַרּבִי‬.‫ׁשאֵין ַמּכִיר ּבֹו ֶאּלָא ה׳‬ ֶ ‫ ֵחטְא‬,‫ ְוהֵם ָלמְדּו " ַחּטָאת לַה׳" ְל ִענְי ָן זֶה‬.‫ׁשאֵין לֹו י ְדִ יעָה ֹלא בִתְ ִחּלָה וְֹלא בְסֹוף‬ ֶ ‫ ְּב ַכּפָרֹות מִי‬,‫ׁשוִים‬
ָ ‫ׁשּל ְַרּבִי י ְהּודָ ה ו ְַרּבִי ֵמאִיר ה ֲֵרי ֻּכּלָם‬
ֶ
‫ׁשי ָא‬
ְ ַ‫ ְואִם ּכֵן ק‬,‫ ְואֵינֹו לֹומֵד " ַחּטָאת לַה׳" ְל ִענְי ָן זֶה‬,‫ ֶאּלָא ְמ ַכּפֵר עַל ַהּטָהֹור ׁשֶָאכַל אֶת ַה ָּטמֵא‬,‫ֲמּורים ַּבּפ ָָרׁשָה‬ ִ ‫ִירים ָהא‬ ִ ‫ּׂשע‬
ְ ‫ ְואֵינֹו ְמ ַכּפֵר ַּכּפ ָָרתָ ם ז ֹאת ׁשֶל ׁשְָאר ַה‬,‫ּׂשעִיר‬ָ ‫ּדְ נִׁשְּתַ ּנָה זֶה ַה‬
‫ׁשּנֶ ֱאמַר ּבֹו " ַחּטָאת לַה׳"? ֶאּלָא וַּדַ אי ָאתֵ י לִדְ ָרׁשָא זֹו ּדְ ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה כו׳‬ ֶ ,‫ ְלמַאי קָָאתֵ י ַהּׁשִּנּוי ַהּזֶה‬.

Thus, Rabbi Shimon does not interpret the phrase, “a sin-offering to God,” which is used in connection with the Rosh Chodesh sin-offering,
as referring to atonement for a sin of which only God is aware. If so, what inference does he derive from that phrase? In Tosfos Yom Tov, I
wrote that Rabbi Shimon derives the same inference as Reish Lakish i.e., that the phrase “a sin-offering for God” alludes to God’s request
that an atonement offering be brought for Him for diminishing the moon. Rabbi Yehudah and Rabbi Meir can also accept that concept,
because if the Torah wanted to teach only that the offering atoned for God’s diminishing the moon, it would have stated ‫ ַחּטַאת ה׳‬, “a sin-
offering of God.”84The wording in the standard texts of Tosfos Yom Tov is slightly different. Since the Torah states ‫ ַחּטָאת לַה׳‬, both concepts
can be derived from the phrase. From this, we can appreciate that Rabbi Shimon maintains that both concepts cannot be derived from the
phrase, and only the concept taught by Reish Lakish can be derived from it. I merited to understand that this was Reish Lakish’s intent. This
is reflected by the wording Reish Lakish used: “Why is the goat offered on the new moon distinguished?” and not: “Why is the sin-offering
offered on the new moon distinguished?” This wording is appropriate because this goat serves a different purpose than all the other goats
mentioned in the passage. According to whose opinion is this goat different? Only according to Rabbi Shimon, for according to Rabbi
Yehudah and Rabbi Meir, all the goats mentioned in the passage share the same purpose, i.e., that of atoning for one who did not know that
he was impure, neither before entering the Beis HaMikdash or before partaking of sacrificial foods, nor afterwards. Rabbi Yehudah and
Rabbi Meir interpreted the phrase ‫ ַחּטָאת לַה׳‬, “a sin-offering for God”, as teaching that the offering atones for a sin of which only God is
aware. Rabbi Shimon, by contrast, maintains that this goat is unique and does not bring about atonement for a sin of which only God is
aware, like the other goats mentioned in this passage. Instead, this goat atones for the sin of a pure person who eats impure sacrificial foods.
The phrase ‫ ַחּטָאת לַה׳‬, “a sin-offering for God,” is not necessary to teach this concept. Why then is the wording referring to this goat different
than that used with regard to the other goats brought as offerings? To teach that God was asking for an offering to be brought because He
diminished the size of the moon.

‫ִירא לְהּו‬ ָ ‫ ּדַ ה ֲֵרי ֶא ְפׁשָר ׁשֶֹּלא ְסב‬,‫ ִמּכָל מָקֹום אֵינֹו ֻמכ ְָרח ּכָל ּכְָך‬,‫ׁשמַע לְהּו‬ ְ ‫ ּדְ תַ ְרּתֵ י ַמ‬,‫ ְוכִדְ כָתַ בְּתִ י ּבְתֹוסְפֹות יֹום טֹוב‬,‫ִירא לְהּו‬
ָ ‫וְַאף עַל ּגַב ּדְ נּוכַל לֹומַר ּדְ ַרּבִי י ְהּודָ ה ו ְַרּבִי ֵמאִיר נַּמִי ְסב‬
‫ׁשאֵין זֶה‬ ֶ ?‫ִירא לְהּו‬ ָ ‫ ּו ְמנָא לְהּו ּדְ תַ ְרּתֵ י ְסב‬.'‫ׁשאֵין ּבֹו י ְדִ יעָה כו‬ ֶ ‫ִירי ר ֹאׁש ח ֹדֶ ׁש ְמ ַכּפ ְִרים עַל‬ ֵ ‫ּׂשע‬
ְ ‫ׁש‬ֶ ‫ ׁשֶ ּזֶה מְפ ָֹרׁש מִּדִ ב ְֵריהֶם ִמּמַה ּׁשֶָאמְרּו‬,'‫ׁשאֵין ַמּכִיר כו‬ֶ ‫ ַהי ְנּו הָא ּדְ ֵחטְא‬,‫ֶאּלָא חֲדָ א‬
,‫ִירא לְהּו לִדְ ָרׁשָא ּדְ ֵריׁש ָלקִיׁש‬ ָ ‫ וְֹלא ְסב‬,‫ ּדְ דִ ְלמָא אֵין ָהכִי נַּמִי ּדְ חֹו ְלקִין‬,‫ׁש ָה ֱאמֶת ּכֵן‬ ֶ ‫ מַאן י ֵימַר‬,‫ ֲאבָל‬.‫ִירא לְהּו ֶאּלָא ּכְדֵ י ׁשֶֹּלא נ ֹאמַר ׁשֶחֹו ְלקִין עַל ֵריׁש ָלקִיׁש‬ ָ ‫ׁשֶּנּוכַל לֹומַר ּדְ תַ ְרּתֵ י ְסב‬
‫ש ַע‬ֻ ‫ׁשמְעֹון ּבֶן ָּפזִי ָאמַר ַרּבִי י ְהֹו‬ ִ ‫ ָאמַר ַרּבִי‬,‫ ּדִ ב ְֵריׁש ּפ ֶֶרק ְּכלָל ּגָדֹול‬,‫ֲמֹורא‬ָ ‫ ּדְ ָהוֵי נַּמִי א‬,‫ׁשמְעֹון ּבֶן ָּפזִי‬
ִ ‫ׁשּלָנּו ַרּבִי‬
ֶ ‫ִירסָא ַּב ַּמ ֲאמָר‬
ְ ‫ ְואִי ַהּג‬.‫ֲמֹוראִים‬
ָ ‫ׁשנֵי הַּתַ ּנָאִים וְֹלא ַאחַר ָהא‬ ְ ‫ְונֵיזֵל ּבָתַ ר‬
‫מ‬ ‫לט‬
:‫ הֹו ַכחְּתִ י ׁשָ ם  וז"ל‬,)‫ׁשנָה ּבְסֹוף עּו ְקצִין (פ"ג מי"ב‬ ְ ‫ׁשּנִזְּכַר ַּב ִּמ‬
ֶ ‫ ַאף עַל ּפִי‬. .‫ֲמֹורא הּוא  עיין בשו"ת יוסף אומץ להרב חיד"א סימן מ"ו שהאריך בזה‬ ָ ‫ׁש ַע ּבֶן ֵלוִי ַעצְמֹו א‬ ֻ ‫ ו ְַרּבִי י ְהֹו‬.‫ּבֶן ֵלוִי‬
‫ והנה אף על פי שר"ש בן חלפתא היה זקן בימי רבי‬:‫ ובסוף המשנה כתב וז"ל‬.‫ ולקמן אכתוב על זה‬.‫ חשבו הרמב"ם עם התנאים בפ"ב מי' פרקיו שהקדים לפי' המשניות‬- ‫אמר ריב"ל‬
‫ דבפ"ג דמסכת נדה דף י"ח מתניתא קאמרי שמעתתא לא‬.‫ ואילו ריב"ל לא חשבוהו בגמרא אלא כאמורא‬.‫ בפכ"ג דשבת דף קנ"ב‬.‫ סלעים נעשו גבוהים‬.‫כנראה מתוך דבריו שהשיב לרבי‬
‫ שהיה גדול‬.‫) (ומ"מ בימי רבי היה‬.‫ וכן הוא עוד בפרק מרובה ריש (בבא קמא דף פ"ב‬.‫ וכן פירש"י שמעתתא ריב"ל אמורא היה ע"כ‬.‫ וקאמר שמעתתא על מימרא דאמר ריב"ל‬.‫קאמרי‬
‫ שכשמלך המשיח‬.‫ ובמדרש רבנן אומרין גדול השלום‬.‫מרבן יוחנן) ואף על פי כן ראה רבינו הקדוש להקדים מאמרו של ריב"ל למאמרו של רשב"ח כדי שתהא החתימה בשלום‬
‫ִירא‬ָ ‫ נָפַל הָא ּדְ ֵריׁש ָלקִיׁש ְּבב‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ֲמֹורא‬ ָ ‫ׁשאֵינֹו ֶאּלָא א‬ ֶ ,‫ ּבְתֹוסְפֹות יֹום טֹוב‬:‫ז׳ ) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום‬:‫ שנאמר (ישעיהו נ״ב‬.‫ אינו פותח אלא בשלום‬.‫יבא‬.

It could be said that Rabbi Yehudah and Rabbi Meir also accept this concept. As I wrote in Tosfos Yom Tov, it is possible to say that Rabbi
Yehudah and Rabbi Meir understand this phrase as teaching two concepts. Nevertheless, there is no imperative to say that; it is possible that
these Sages understand the phrase ‫ ַחּטָאת לַה׳‬, “a sin-offering for God,” as teaching only one concept – that the offering atones for a sin of
which only God is aware. For these sages explicitly say: “The goats brought on Rosh Chodesh atone for impurity of which one is unaware.”
What compels us to say that they understand this phrase as teaching two concepts? The only motive to say that these Sages understand the
verse in that manner, is so that they will not be disagreeing with Reish Lakish. But who will say that this is the true interpretation? Perhaps in
fact Rabbi Yehudah and Rabbi Meir do not accept the interpretation of Reish Lakish. If that were the case, why should we accept the
interpretation of Reish Lakish? Let us follow the understanding of two Tannaim – Rabbi Yehudah and Rabbi Meir – rather than that of one
Amora – Reish Lakish. Also, according to the version of the passage in Chulin that attributes this teaching to Rabbi Shimon ben Pazi, the
passage was authored by an Amora. For Rabbi Shimon ben Pazi was an Amora, as reflected by the fact that in Tractate Shabbos,85Shabbos
75a. It is curious why Tosfos Yom Tov cites this particular teaching. There are several other teachings in Tractate Shabbos (Shabbos 40a,
105b, and 118a), and many others throughout the Talmud (Pesachim 26a, 38b, et al.), where Rabbi Shimon ben Pazi quotes Rabbi Yehoshua
ben Levi. Rabbi Shimon ben Pazi quotes Rabbi Yehoshua ben Levi, who was himself an Amora. True, Rabbi Yehoshua ben Levi is
mentioned in the Mishnah at the end of Tractate Uktzin.86Uktzin 3:12. Nevertheless, as I explained there in Tosfos Yom Tov, Rabbi Yehoshua
ben Levi was an Amora and not a Tanna. If so, the teaching of Reish Lakish has no basis.87An Amora’s words are not accepted in place of a
Tanna’s words.
?‫ ּומַאי ּדָ ַרׁש ּבֵיּה‬.‫ּדֹורׁש ״ ַחּטָאת לַה׳״ ּכְמֹותָ ם‬
ֵ ‫ ְואֵינֹו‬,‫ ּדְ ֹלא ּכ ְַרּבִי י ְהּודָ ה ו ְַרּבִי ֵמאִיר‬,‫ׁשמְעֹון ׁשֶּסֹובֵר ּדְ נִׁשְּתַ ּנָה ּבְדִ ינֹו‬
ִ ‫ לִתְ ּפ ֹס עִם זֶה ּדִ ב ְֵרי ַרּבִי‬,"'‫ׂשעִיר כו‬ ָ ‫ִה ְלּכְָך נָקַט לֹומַר "מַה ּנִׁשְּתַ ּנָה‬
‫ּׁש ֶה ֱעלֵיתִ י ְּב ֶחסֶד ֶעלְיֹון ּבָרּוְך הּוא‬
ֶ ‫ זֶהּו מַה‬.‫ ּדְ אִיהּו נַּמִי ּתַ ּנָא‬,‫ְמּורה הִיא ַא ִּלּבָא ּדְ ַרּבִי ׁשִ מְעֹון‬
ָ ‫ׁשּלִי ּדְ ָרׁשָא ּג‬ ֶ ‫ ּודְ ָרׁשָא‬,‫ִירא לִי ֲאנָא ְּכוָתֵ יּה‬
ָ ‫ ּו ְסב‬,"‫ּדֹורׁש " ָהבִיאּו ַּכּפ ָָרה כו׳‬ ֵ ‫עַל ּכ ְָרחְָך‬
‫ ַּב ַּמ ֲאמָר ַהּזֶה‬:

Therefore, the passage in Chulin asks “Why is the goat offered on the new moon distinguished?” In this way, the passage is referring to the
words of Rabbi Shimon, who maintains that this goat is offered for a different purpose than the other goats mentioned in the passage, in
contrast to the understanding of Rabbi Yehudah and Rabbi Meir. Rabbi Shimon does not interpret the phrase ‫ ַחּטָאת לַה׳‬, “a sin-offering for
God,” as do Rabbi Yehudah and Rabbi Meir. How does Rabbi Shimon interpret this phrase? We are forced to say that Rabbi Shimon
interprets this phrase as Reish Lakish does, that God was asking that an atonement offering be brought for Him. Rabbi Shimon ben Pazi was
thus emphasizing that his understanding has the support of a Tanna, Rabbi Shimon.
This is the understanding of the passage that I was able to achieve by the grace of the Most High God, blessed be He.

Section 6:1 ‫א׳‬:‫ו׳‬

‫ ֲאׁשֶר‬,‫ּׁשמִינִי‬ ְ ‫ וְהּוא ַה ִּמזְמֹור ַה‬.‫ׁשעַל ּפִי ִמ ְקצָת הַּדְ ב ִָרים ַהּנֶ ֱאמ ִָרים י ְפ ַֹרׁש ִמזְמֹור ֶאחָד ִמ ֵּספֶר ּתְ ִהּלִים‬ ֶ ‫ נִ ְמׁשְָך לִי עֹוד מִּתֹוְך ּכְָך‬,‫ְו ַכ ֲאׁשֶר ָהי ִיתִ י מִתְ ּבֹונֵן ּבֹו עַד ׁשֶ ֲהבֵאתִ יו אֶל חַדְ ֵרי ָהעִּיּון‬
‫ אֹו ְּכפֵרּוׁש ה ַָרב ַאב ְָרהָם ּבֶן‬,"‫ ּכִי ַאף ׁשֶּנ ֹאמַר ׁשֶהּוא ִּב ְכלָל "וְכֹו ָכבִים‬,‫ּׁשמֶׁש‬ ֶ ‫ וְֹלא ֻהזְּכַר ּבֹו ַה‬,"‫ׁשמֶיָך ַמ ֲעׂשֵה ֶא ְצּבְע ֹתֶ יָך י ֵָר ַח וְכֹו ָכבִים ֲאׁשֶר ּכֹונָנְּתָ ה‬
ָ ‫ּבֹו נֶ ֱאמַר (פסוק ד) "ּכִי א ְֶראֶה‬
‫ׁשּבָא ַהּי ֵָר ַח מְפ ָֹרׁש ִּבׁשְמֹו‬
ֶ ‫ ֹלא בָא ִּבׁשְמֹו ַהּמְפ ָֹרׁש ְו ַה ְּמיֻחָד לֹו ּכְמֹו‬,‫ ִמּכָל מָקֹום‬,‫ׁשהִיא ַהּב ְִריָאה ַהּגְדֹולָה‬ ֶ ,‫ּׁשמֶׁש ֲאמָרֹו‬
ֶ ‫ ׁשֶ" ֲאׁשֶר ּתְ נָה הֹודְ ָך" (פסוק א) עַל ַה‬,‫ֶעז ְָרא ְּבׁשֵם י ֵׁש אֹומ ְִרים‬
‫ׁש ַמּי ָא‬
ְ ִ‫ ְּב ִסּיַעְּתָ א ד‬,‫ֵַארנּוהּו‬
ְ ‫ׁשּב‬
ֶ ‫ּׁשּבָא ִענְי ָנֹו מְבָֹאר ֵמ ַהּמִדְ ָרׁש‬
ֶ ‫ ּו ְכפִי מַה‬,ַ‫ׁש ֶה ְמׁשְֵך זֶה ַה ִּמזְמֹור הּוא עַל ָה ִענְי ָן ׁשֶל מִעּוט ַהּי ֵָרח‬ ֶ ,‫ ְו ָלזֶה ִלּבִי אֹומֵר לִי‬.‫ ַה ְּמיֻחָד לֹו‬:

An Elucidation of Psalm 8
While contemplating the above passage and presenting it with thorough analysis, I was led to the awareness that based on some of the above
concepts, explanation can be provided for one of the psalms, Psalm 8. That psalm contains the verse,11. Tehillim 8:4. “When I behold Your
heavens, the work of Your fingers, the moon and stars that You established.” Significantly, although the psalm mentions the moon and the
stars, it does not mention the sun. True, it could be said that the sun is included among “the stars.” Alternatively, as Rav Avraham ibn Ezra
explains, citing other commentaries, the sun is alluded to by the phrase, 2Ibid. 8:2. “You have placed Your glory.” It could be said that this
phrase refers to the sun, for it is the largest created being and hence, it is appropriate to describe the sun as “Your glory.” Nevertheless, in
contrast to the moon, the sun is not mentioned explicitly by name. As such, my heart tells me that this psalm refers to the diminishment of the
moon as described in the Midrashim explained above, as will be elucidated with God’s help.

(‫צֹור ֶריָך ְלהַׁשְ ּבִית )תהלים ח‬ ְ ‫ ִמּפִי עֹו ְללִים וְיֹנְקִים יִּסַדְ ּתָ ע ֹז ְל ַמעַן‬:‫ָָארץ אֲ ׁשֶ ר ּתְ נָה הֹודְ ָך עַל הַּׁשָ ָמיִם‬ ֶ ‫ יְהֹוָה אֲ דֹנֵינּו מָה אַ ּדִ יר ׁשִ מְָך ְּבכָל ה‬:‫ַל ְמנַ ֵּצ ַח עַל ַהּגִּתִ ית ִמזְמֹור לְדָ וִד‬
:‫ וַּתְ ַחּס ְֵרהּו ְּמעַט מֵאֱ ֹלהִים ְוכָבֹוד ְוהָדָ ר ּתְ עַּטְ ֵרהּו‬:‫ מָה אֱ נֹוׁש ּכִי תִ זְּכ ְֶרּנּו ּובֶן ָאדָ ם ּכִי תִ ְפקְדֶ ּנּו‬:‫ ּכִי אֶ ְראֶה ׁשָ מֶיָך ַמעֲׂשֵ ה אֶ ְצּבְע ֹתֶ יָך י ֵָר ַח וְכֹו ָכבִים אֲ ׁשֶ ר ּכֹונָנְּתָ ה‬:‫אֹויֵב ּומִתְ נַּקֵם‬
‫ָָארץ‬
ֶ ‫ יְהֹוָה אֲ דֹנֵינּו מָה אַ ּדִ יר ׁשִ מְָך ְּבכָל ה‬:‫ָארחֹות יַּמִים‬ ְ ‫ צִּפֹור ׁשָ ַמיִם ּודְ גֵי ַהּיָם עֹבֵר‬:‫ צֹנֶה וַאֲ ָלפִים ֻּכּלָם ְוגַם ַּבהֲמֹות ׂשָ דָ י‬:‫ּתַ מְׁשִ ילֵהּו ְּב ַמעֲׂשֵ י יָדֶ יָך ּכ ֹל ׁשַ ּתָ ה תַ חַת ַר ְגלָיו‬:

To quote the entire psalm: To the conductor, on the gittis, a psalm of David: God, our Lord: How glorious is Your name throughout
the earth, for You have placed Your glory above the heavens! Out of the mouths of babes and sucklings, You established strength
because of Your foes, to silence an enemy and one who seeks revenge. When I see Your heavens, the work of Your fingers, the moon
and the stars that You established, I cannot but wonder, what is man that You have been mindful of him, a mortal that You have
designated him for attention! You made him but slightly less than the angels, and You crowned him with honor and splendor. You
have made him ruler over Your handiwork, placing everything beneath his feet, flocks and cattle, all of them, and also the beasts of
the field, the fowl of the heavens, the fish of the sea; he who travels the paths of the seas. God, our Lord: How glorious is Your name
throughout the earth!

‫ּפּורה ּדָ ַרכְּתִ י ְלבַּדִ י וגו׳‬

ָ ,‫ד) "מַּדּו ַע ָאד ֹם ִללְבּוׁשֶָך ּו ְבגָדֶ יָך ּכְד ֵֹרְך ְּבגַת‬-‫ׁש ְעי ָה (סג ב‬
ַ ְ ‫ּׁשּגַם הִתְ נַּבֵא י‬
ֶ ‫ַרּבֹותֵ ינּו ּדָ ְרׁשּו (מדרש תהלים [שוחר טוב] פ"ח ח) ׁשֶ"עַל ַהּגִּתִ ית" ַה ַּכ ָּונָה עַל מַה‬
‫ֶּיֹורה עַל‬
ֶ ‫ אֵין נ ְִראֶה ִענְי ַן ַה ִּמזְמֹור ׁש‬,‫ׁשטֵי ַהּכְתּובִים‬ ָ ‫ ּו ְכפִי ְּפ‬.) ‫ׁשּמִן "נַחֲמּו נַחֲמּו וגו׳" (ישעיה מ א‬ ֶ ‫ׁשהִיא עַל ֶהעָתִ יד ְּככָל ַהּנְבּואֹות ָה ֵהּמָה‬ ֶ ,"‫ׁשנַת ּגְאּולַי ּבָָאה‬ ְ ‫ּכִי יֹום נָקָם ְּב ִלּבִי ּו‬
‫ׁשאֵין צ ְִריכִין ֹלא‬ ֶ ‫ וְָאז ּדִ ב ְֵרי ַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ַאף עַל ּפִי‬.‫ ּגַם ּכֵן יֹורּו עַל ֶהעָתִ יד‬,‫ אְַך נ ְִראֶה ְל ַה ְמׁשִיְך ּפֵרּוׁש ַהּכְתּובִים‬.‫ׁשּבִית אֹוי ֵב ּומִתְ נַּקֵם" ּוכְמֹו ׁשֶ ֲאפ ֵָרׁש‬ ְ ‫ אִם ֹלא " ְל ַה‬,‫ֶהעָתִ יד‬
‫ [ ִמּכָל מָקֹום] ּדְ רּוׁשָם יֹותֵ ר י ִ ְהי ֶה מְבָֹאר ְונִגְלֶה‬,‫חִּזּוק וְֹלא ְרָאי ָה‬:

Our Sages3Midrash Tehillim 8:8 (Buber ed.). explained that the word gittis is an allusion to the prophecy of Yeshayahu:4Yeshayahu 63:2-4.
“Why is Your clothing red, and Your garments like [those of] one who trod in a wine press? A wine press I trod alone… For a day of
vengeance was in My heart, and the year of My redemption has arrived.” Like all [of Yeshayahu’s] prophecies beginning from the
prophecy,5Ibid. 40:1. “Comfort you, comfort you, My people” and onwards, this prophecy focuses on the Ultimate Future. [According to] the
simple understanding [of the verses] of the psalm under discussion – with the exception of the phrase, “to silence an enemy and one who
seeks revenge,” as I will explain – it does not appear to refer to the Ultimate Future. Nevertheless, it is fitting to proceed to explain how the
entire psalm refers to the Ultimate Future. In that way, the words of our Sages 6I.e., the interpretation of Midrash Tehillim cited above. –
though they do not require support or proof – will be further understood and apparent. [To explain the psalm verse by verse:]

‫עֹוררּו ַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ָּבזֶה ְּב ַמ ֶּסכֶת ׁשַ ּבָת ּפ ֶֶרק ַרּבִי ֲעקִיבָא‬ ְ ְ‫ּׁש ַמי ִם? ּו ְכבָר נִת‬
ָ ‫ָָארץ ִמּמַה ׁשֶּנֹותֵ ן הֹודֹו ַּב‬
ֶ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה אַּדִ יר ּב‬
ֶ ‫ ּכִי מַה ּנִ ְמׁשְָך‬,‫ׁש ְּבזֶה ַהּפָסּוק‬
ֶ ‫ מְבָֹאר ַה ָּספֵק‬.‫ה' אֲ דֹונֵינּו‬
‫ּׁש ַמי ִם ֻּכּלָם‬
ָ ‫ ְּכׁשֶּתִ ּתֵן הֹודְ ָך עַל ַה‬,‫ָָארץ‬
ֶ ‫ׁשמְָך ְּבכָל ה‬ ִ ‫ מָה אַּדִ יר ְו ָחזָק י ִ ְהי ֶה‬:‫ׁשּכְָך הּוא אֹומֵר‬ ֶ ‫ נ ְִראֶה לִי‬,‫ ְּכפִי פְׁשּוטֹו ׁשֶל ַה ִּמק ְָרא‬,‫ ַו ֲאנִי‬.‫ּתֹורה‬ָ ‫ׁשעַת מַּתַן‬ ְ ‫ ּודְ ָרׁשּוהּו עַל ַה ַּמלְָאכִים ִּב‬,):‫(פח‬
,"‫ וְהּוא ְּבאִּיֹוב (לט כ) "הֹוד נַחְרֹו אֵימָה‬,ַ‫ ְוגַם הֹוד ָמצִינּו ׁשֶהּוא לְׁשֹון ּכֹח‬.‫ וַּדַ אי ּדְזֹו הּוא הַהֹוד‬,ָ‫ׁש ְּמׁשַּדֵ ד ַה ַּמע ֲָרכָה ִמּמַה ּׁשֶ ּנִגְזַר עַל ּפִיה‬ ֶ ‫ּׁש ַמי ִם? ְּכ‬
ָ ‫ ּו ַבּמֶה נ ְִראֶה הֹודֹו עַל ַה‬.‫עִם ְצ ָבאֵיהֶם‬
‫ ׁשֶ ּכֵן ּפֵרּוׁשֹו ְּבה ַָר ְלּבַ״ג‬,‫ ּו ֵמ ִענְי ַן ַהּכָתּוב אַּתָ ה לֹומֵד‬. .‫ עוצם עיטושו היוצא מנחיריו הוא אימה לשומעיו‬- ‫ הוד נחרו אימה‬:‫ עֹצֶם נְטִיׁשָתֹו א לפנינו ברלב"ג כתוב וז"ל‬,‫ּופ ֵֵרׁש ה ַָר ְלּבַ״ג‬.

God, our Lord…. – The difficulty with this verse is apparent. How does “placing Your glory above the heavens” lead to “Your name
[being] glorious throughout the earth”? Our Sages already focused on this [matter], explaining that [this verse] alludes to [the request] the
angels [made] at [the time of] the Giving of the Torah.7Shabbos 88b relates that at the time of the Giving of the Torah, the angels requested
of God, “Place Your glory above the heavens,” i.e., “Grant ‘Your glory’ – the Torah – to heavenly beings – the angels.” I maintain that –
consonant with the simple meaning of the verse – the intent is: “How glorious and powerful will Your name be throughout the earth when
You place Your glory above all the heavens and their hosts!” How will God’s glory become apparent over the heavens? By disrupting the
celestial order from the pattern that was decreed. This certainly [reflects] glory. This verse uses the word hodcha, which we have translated
as “Your glory.” [However, hod] can also mean “strength”, as Ralbag interprets the verse,8Iyov 39:20. “The power (hod) of His sneezing is
awesome.”

.‫ ֶאּלָא ִמּלְׁשֹון הַאי י ְנּוקָא‬,‫ ִהּנֵה הַּיֹונְקִים אֵינָם יֹונֵק ׁשְדֵ י אִּמֹו‬,‫ ּו ְלפִי דַ ְרּכִי‬.‫ִירת ַהּי ָם‬ ַ ‫ׁש ָהי ָה זֶה ְּבׁש‬
ֶ ‫ ) ְלפ ֵָרׁש ִענְי ַן עֹו ְללִים וְיֹונְקִים‬:‫ ְּכבָר ה ְִרּגִיׁשּו ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (סוטה ל‬.‫ִמּפִי‬
‫ עַד‬.‫ עַל ׁשֵם ַה ִּלכְלּוְך נִק ְְראּו ּכָל ּתִ ינֹוקֹות עֹו ְללִים‬,) ‫קַרנִי״ (איוב טז טו‬ ְ ‫ עֹו ְללֵי לְׁשֹון ״עֹו ַללְּתִ י ֶּב ָעפָר‬,‫ ְּבנֵי ָאדָ ם ּגְדֵ לִים ְּב ִלכְלּוְך וְיֹונְקֵי ׁשָדַ י ִם‬,"‫ַוה ֲֵרי ַרׁשִ״י ּפ ֵֵרׁש "עֹו ְללִים וְיֹונְקִים‬
‫ְׁשֹור ִרים ְל ָפנָיו‬
ְ ‫ׁשהַּכ ֹ ֲהנִים ּו ְל ִוּי ִם מ‬
ֶ ‫ׁשכִינָתֹו ַּב ִּמקְּדָ ׁש ְו‬
ְ ‫ אְַך ַרׁשִ״י ְלפִי דַ ְרּכֹו ׁשֶ ְּמפ ֵָרׁש ְל ִענְי ַן‬.‫ׁשמָעֹו‬ְ ‫ׁשּזֶה קָרֹוב יֹותֵ ר ְל ַמ‬ ֶ ,‫ לְׁשֹון הַאי י ְנּוקָא‬,‫ׁשּכֵן י ְכֹולִין ְלפ ֵָרׁש יֹונְקִים‬ ֶ ‫ ְונ ְִראֶה ְבעֵינַי‬.‫ּכָאן‬
:))‫ׁשּכֵן ְּפלִיגִי ְּבמִדְ ָרׁש (ׁשֹוחֵר טֹוב ׁשָם (אות ה‬
ֶ ,‫ׁשהֵם ְקצָת ּגְדֹולִים‬ ֶ ‫ י ְפ ַֹרׁש עֹו ְללִים ּכְמֹו כֵן ְּכ‬,‫ עַל יֹונְקִים‬,‫ ּו ְלפִי ּפֵרּוׁשִי‬.‫ׁשנִים מְדַ ּבֵר‬
ָ ‫ׁשה ֲֵרי ִּבגְדֹולִים ְּב‬
ֶ ,‫ ִה ְלּכְָך ֻהצ ְַרְך ְלפ ֵָרׁש ּכֵן‬,‫י ִתְ ּב ֵָרְך‬
‫ ׁשֶ ּנֶ ֱאמַר (איכה ד ד) "עֹו ָללִים ׁשָ אֲלּו ֶלחֶם‬,‫ׁשּבַחּוץ‬
ֶ ‫ ְוחַד ָאמַר אֵּלּו‬."‫ׁשּנֶ ֱאמַר (איוב ג טז ) "ּכְע ֹ ְללִים ֹלא ָראּו אֹור‬ ֶ ,‫ׁש ִּב ְפנִים‬
ֶ ‫ אֵּלּו‬,‫"חַד ָאמַר עֹו ְללִים‬.

Out of the mouths of babes and sucklings…. – Our Sages9Sotah 30b. understood this verse as referring to [the infants who joined in the
recitation of] the song [sung in appreciation of the crossing of] the Sea of Reeds. However, according to my understanding, the [words olelim
v’yonkim, which are commonly translated as “babes and sucklings,” should be understood differently. I posit that] the word yonkim should
not be understood as “sucklings,” i.e., [as referring to] infants who nurse from their mothers, but [instead] as referring to young children of
more advanced ages. Indeed, our Sages10For instance, in Shabbos 134a. See also Yoma 75b, Sukkah 46b. use the term ‫ינוקא‬, yanuka, to refer
to a young child. Similarly, Rashi11In his commentary to Tehillim 8:2. interprets ‫עוללים‬, olelim, [which is commonly translated as “babes,”] as
referring to mankind as a whole, [interpreting the verse as follows:
In Your great humility, You established strength from the mouths of olelim and yonkim, i.e., You caused Your presence to rest in the Beis
HaMikdash and You ordained that Your strength would be acknowledged by the kohanim and the Levites, who are mortals who grow in
filth, like babes and sucklings, as reflected by the verse, 12Iyov 16:15. ‘I soiled (olalti) my radiance with dust.’ [Similarly,] all young children
are called olelim because they are [live in] filth.” In the same vein, yonkim can be interpreted as referring to young children, as our Sages
employ the term. This is closer to the simple meaning of the term. Rashi understands the verse as referring to [God’s] presence in the Beis
HaMikdash, where the kohanim and Levites sing before Him. [Therefore, Rashi] cannot understand olelim [as referring to children, since
children do not serve in the Beis HaMikdash. Rashi must therefore use the word as a metaphor for mankind as a whole]. However, I
understand olelim and yonkim as referring to children of a slightly advanced age. [This understanding is reflected by one opinion] in the
Midrashic understanding of this verse. As Midrash Tehillim [comments on the above verse]:
One [Sage] understood olelim as referring to infants in their mother’s womb, as reflected by the verse, 13Ibid. 3:16. “Like fetuses (olelim) that
never saw light.” Another [Sage] understands olelim as referring to infants that have emerged from the womb, as reflected by the
verse,14Eichah 4:4. “Infants (olalim) asked for bread.”

:‫ׁשאֵין ּדַ עַת ּבַּתִ ינֹוק עַד ׁשֶּי ֹאכַל ֶל ֶחם בבברכות שם איתא וז"ל‬ ֶ .‫ ) ׁשֶ ַהּפ ְִרי ׁשֶָאכַל ָאדָ ם ה ִָראׁשֹון ִחּטָה ָהי ָה‬:‫ סנהדרין ע‬.‫ ׁשֶ ּכֵן ָאמְרּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (ברכות מ‬,‫ּו ְלפִי דַ ְרּכִי י ִּתָ כֵן מְא ֹד‬
‫ שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום‬,‫ רבי יהודה אומר חטה היתה‬,'‫ רבי נחמיה אומר תאנה היתה וכו‬,'‫ רבי מאיר אומר גפן וכו‬,‫דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון‬
‫"ּתֹורה‬
ָ ‫ וְָאז ַחּי ָב הָָאב ִללְמֹוד ּבְנֹו‬,‫ׁשּנִ ְכנַס ָּבהֶם ּדַ עַת וִיכֹולִים לְדַ ּבֵר‬
ֶ ,‫ ְויִהְיּו הָעֹו ָללִים הַּׁשֹו ֲאלִים ֶלחֶם‬, .‫ וזה נקרא עץ הדעת‬- ‫ שאין התינוק יודע לקרא אבא ואמא‬:‫ ופרש"י‬.‫טעם דגן‬
‫ הַּׁשֹו ֲאלִים ֶלחֶם ְונִ ְכנַס ָּבהֶם ּדַ עַת וִיכֹולִים‬,"‫ וְָאמַר " ִמּפִי עֹו ְללִים‬.) .‫ ּכִדְ אִיתָ א ּבְסֹוף ּפ ֶֶרק לּולָב ַהּגָזּול (סוכה מב‬,‫ׁשמַע‬ ְ ‫ִצּוָה לָנּו מֹׁשֶה וגו׳" (דברים לג ד ) ּופָסּוק ִראׁשֹון ִמּפ ָָרׁשַת‬
‫ הּוא ִמּצַד קִּיּום‬,‫ּׁש ַהּׁשֵם י ִתְ ּב ֵָרְך ְמׁשַּדֵ ד ַה ַּמע ֲָרכָה‬
ֶ ‫ׁשּכֵן מַה‬
ֶ ,‫ ִמּפִיהֶם ע ֹז וְכ ֹ ַח ַהּזֶה‬.)‫ ְוכֵן "ָאמַר לֵיּה לִינּוקָא ּפְס ֹק לִי ּפְסּוקְָך" (חגיגה טו‬."‫ ְּכ ִענְי ַן "הַאי י ְנּוקָא‬,‫ ְוכֵן הַּיֹונְקִים‬.‫לְדַ ּבֵר‬
‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ׁשּיִהְיּו נְתּונִים ּתַ חַת ִמק ְֵרי ַה‬
ֶ ,‫ ּכְלֹומַר‬,"‫ׁש ְּבבִּטּולָּה ָאמַר (דברים לא יז ) " ְו ִהסְּתַ ְרּתִ י ָפנַי ֵמהֶם ְו ָהי ָה ֶלאֱכ ֹל‬
ֶ ,‫ַּתֹורה‬
ָ ‫ה‬.

According to my understanding, [there is a correlation between these verses]. Our Sages state15Berachos 40a. that “the fruit of the Tree of
Knowledge” that Adam ate was wheat, because knowledge is dependent on grain. [The Sages derive this from the fact that] an infant does
not acquire knowledge until he partakes of bread. Thus, when “infants ask for bread” and thereby gain knowledge and begin to speak, that is
the age at which16Sukkah 42a. “a father is obligated to teach his son the verse, ‘The Torah Moshe commanded us…’ 17Devarim 33:4. and the
first verse of the Shema.” Hence, eating grain generates the possibility that, “Out of the mouths of babes and sucklings, You established
strength.” This verse uses the word oz for strength. Oz refers to the Torah, as our Sages state, 18Midrash Tehillim 8:4. “The [sole] meaning of
oz, ‘strength,’ is Torah.”Olelim are young children who have enough intelligence to be able to ask for bread. Similarly, the term yonkim is
used to refer to children who study Torah, as stated in the several places in the Talmud, e.g. 19Chagigah 15a, b. See also Gittin 56a, 68a, and
Chulin 98b for other examples where yanuka refers to an older child. “He said to the child (yanuka), ‘Tell me the verse you are studying.’”
“Out of the mouths” [of such children] – i.e., because of their Torah observance – “strength is established” for God to disrupt the celestial
order [in favor of the Jewish people. Conversely, when the Jews] neglect [Torah observance], God vows,20Devarim 31:17. “I will hide My
face from them, and they will be consumed,” i.e., the fate [of the Jews] will be given over to the natural order.

‫ ַו ֲאנִי‬."‫ "ה' ע ֹז ְלעַּמֹו י ִּתֵ ן‬,)‫ּׁשּכָתּוב (תהלים כט יא‬ ֶ ‫ ּו ִמּמַה‬,‫ ַּכ ֲאׁשֶר ּגַם ל ְַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (מדרש תהלים שם אות ד) ּכֵן הּוא ַהּפֵרּוׁש‬,‫ַּתֹורה‬ ָ ‫ׁשהִיא ה‬ֶ ,"‫ּו ְלפִיכְָך ָאמַר ִּבלְׁשֹון "ע ֹז‬
‫ׁשּנֶ ֱאמַר‬
ֶ ,‫ְבּורה ׁשֶל ַמ ְעלָה‬ ָ ‫ מֹוסִיפִין ּכ ֹ ַח ִּבג‬,‫ׁשּיִׂש ְָראֵל עֹוׂשִים ְרצֹונֹו ׁשֶל מָקֹום‬
ֶ ‫ ּכִי ִּבזְמַן‬.‫ׁש ְּמׁשַּדֵ ד ַה ַּמע ֲָרכָה‬
ֶ ,‫ׁשהִיא הַּנֹותֶ נֶת הַּכ ֹ ַח ַהּזֶה‬
ֶ ,‫ַּתֹורה נִק ְָרא ע ֹז‬
ָ ‫ׁשה‬ ֶ ‫אֹומֵר ׁשֶ ּזֶהּו ַעצְמֹו ַה ַּטעַם‬
‫) "אֵינֹו דֹומֶה ֶהבֶל ׁשֶ אֵין ּבֹו‬:‫ ׁשֶָאמַר ַא ַּבּי ֵי (שבת קיט‬,"‫ הּוא " ִמּפִי עֹו ְללִים וְיֹונְקִים‬,‫ וְָא ְמנָם ָאמַר ׁשֶ ַהי ְסֹוד ֲאׁשֶר ָעלָיו נִ ְבנֶה זֶה ַה ִּבנְי ָן‬."‫ קח יד) "ּבֵאֹלהִים נַ ֲעׂשֶה ָחי ִל‬, ‫(תהלים ס יד‬
‫ׁשּי ֵׁש ּבֹו ֵחטְא‬ ֶ ‫" ֵחטְא ְל ֶהבֶל‬.

Therefore, Psalm 8 uses the term oz, which is used to describe the strength of the Torah, as our Sages commented 21Midrash Tehillim, loc.
cit.; Zevachim 116a. on the verse,22Tehillim 29:11. “God endowed His people with oz, strength.” I maintain that the Torah is called oz [and
identified with strength] because it generates the power to disrupt the natural order. For when the Jews carry out God’s will they amplify
God’s power, as alluded to by the verse,23Tehillim 60:14. We have translated the verse according to the understanding of the Midrash,
Eichah Rabbah quoted by Tosfos Yom Tov. In a literal context, the verse would be translated differently. “Within God, we will generate
power.”24Eichah Rabbah 1:33. The foundation for this structure [of power is the Torah study of young children, i.e., the words of Torah that
come forth] “from the mouths of babes and sucklings.” For the Torah study [of young children has a quality that surpasses that of the Torah
study of adults], as Abbaye commented,25Shabbos 119b. “[The effects generated by the Torah study of] a voice untainted by sin are
incomparably [greater] than those generated by a voice tainted by sin.”

‫ י ְבַֹאר ַאחַר ּכְָך ָלּמָה ְמ ַבּקֵׁש ּכָז ֹאת? וְָאמַר‬,‫ ְוכָָאמּור‬,"‫ׁשּזֶה נִ ְמׁשְָך ּו ְמיֻּסָד " ִמּפִי עֹו ְללִים וְיֹונְקִים‬ ֶ ‫ ְו‬,‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ לֹומַר ׁשֶהּוא ָחזָק וְהֹודֹו וְכ ֹחֹו עַל ַה‬,‫ָָארץ‬
ֶ ‫ׁשּי ִ ְהי ֶה אַּדִ יר ׁשְמֹו ּב‬
ֶ ‫ׁש ֻהּנַח‬
ֶ ‫וְַאחַר‬
‫צֹור ֶריָך‬
ְ ‫ּׁש ַמי ִם ְל ַמעַן‬
ָ ‫ׁשּצ ִָריְך ְל ַבּקֵׁש עַל זֶה ׁשֶ ּי ִּתֵן הֹודֹו וְכ ֹחֹו עַל ַה‬
ֶ ,‫ ּוכְלֹומַר‬,‫ ְונִ ְמׁשְָך ִל ְפנֵי ָפנָיו‬,"‫צֹור ֶריָך‬
ְ ‫" ְל ַמעַן‬.

Thus, it was established through “the mouths of sucklings and babes” that God’s name would be “glorious.” [Psalm 8:2 uses the word adir,
which we have translated as “glorious.” However, adir can also] mean “mighty” – [i.e., God is mighty] with His glory and His power
manifest over the heavens. Why [was it necessary to] request this? “Because of Your foes,” i.e., it is necessary to request that God manifest
His glory and His power over the heavens because of His foes.

‫ָָארץ ּכְתִ יב‬ ֶ ‫ ּדְ אִּלּו ְּב ַמ ֲעׂשֵה ׁשָ ַמי ִם ו‬.‫ָָארץ‬
ֶ ‫ׁש ַמי ִם ו‬
ָ ‫ ּגְדֹולִים ַמ ֲעׂשֵי צַּדִ יקִים יֹותֵ ר ִמ ַּמ ֲעׂשֵה‬,‫ ּדָ ַרׁש ּבַר קַ ּפ ָָרא‬,).‫ ּכִי ְּבפ ֶֶרק ַקּמָא ּדִ כְתֻ ּבֹות (ה‬.‫ ּתִ ְמצָא עֹוד ּפֵרּוׁש ַאחֵר ָּבזֶה‬,‫ּו ַבּפָסּוק ַהּסָמּוְך‬
,‫ ֵהׁשִיב ַּב ְבלִי ֶאחָד‬."‫ׁשבְּתְ ָך ָּפ ַעלְּתָ ה׳ ִמּקְדָ ׁש ה׳ ּכֹונְנּו י ָדֶ יָך‬
ִ ‫ׁש ָמי ִם" ְואִּלּו ְּב ַמ ֲעׂשֵה י ְדֵ יהֶם ׁשֶל צַּדִ יקִים ּכְתִ יב (שמות טו יז ) "מָכֹון ְל‬ ָ ‫(ישעי' מח יג ) "ַאף י ָדִ י יָסְדָ ה א ֶֶרץ וִימִינִי ִט ְּפחָה‬
‫ׁשמֶיָך ַמ ֲעׂשֵה ֶא ְצּבְע ֹתֶ יָך‬ָ ‫ ּכְדִ כְתִ יב "ּכִי א ְֶראֶה‬,‫ יָצְרּו ֶא ְצּבְעֹותָ יו‬,‫ ְו ָהּכְתִ יב 'יָצָרּו'? ָאמַר ַרב נַ ְחמָן ּבַר י ִ ְצחָק‬.‫ 'י ָדֹו' ּכְתִ יב‬,) ‫ " ְוי ַ ֶּבׁשֶת י ָדָ יו יָצָרּו"? (תהלים צה ה‬,‫"ו ְַרב ִחּי ָא ׁשְמֹו‬.

From the following verse,26Tehillim 8:4. “When I see Your heavens, the work of Your fingers,” another interpretation can be reached. Thus,
Tractate Kesubos relates:27Kesubos 5a. Bar Kappara expounded: The work of the righteous is greater than the work of heaven and earth, for
regarding the creation of heaven and earth it is written, 28Yeshayahu 48:13. “Behold, My hand laid the foundation of the earth and My right
hand spread out the heavens,” while regarding the work of the hands of the righteous it is written, 29Shmos 15:17. This verse states that the
building of the Beis HaMikdash, which is the handiwork of the righteous, motivates God to join in its construction and invest Himself in it
with both hands, as it were. In contrast, the verse cited previously states that God made heaven and earth with only with one hand, a lesser
degree of involvement, as it were. “The place that You, O God, founded for Your dwelling, the Sanctuary that Your hands, O God,
established.” One Babylonian, Rabbi Chiyya was his name, challenged [that statement, noting: It is written:30Tehillim 95:5.] “And His hands
formed the dry land.” [In support of bar Kappara, it was said: “Although the term “His hand” is pronounced in the plural,] it is written in the
singular.”31The difference between the word yado, “his hand” and yadav, “his hands” is the letter yud. Those supporting bar Kappara were
explaining that the verse in Psalm 95 is written yado, as the singular “His hand”, but it is read yadav, “His hands”.
As Minchas Shai notes in his commentary to the verse, the Mesorah (“tradition”) does not reflect a difference between the ksiv, the written
text of the Tanach, and the kri, the manner in which the verse is read, concerning this matter. Indeed, in our version of Tehillim, the word in
question is written ‫ידיו‬, “His hands”, with the yud denoting the plural.
The Shita Mekubetzes suggests that the Gemara informs us that R. Chiyya is a Babylonian to explain the context of the Talmud’s discussion,
for the Babylonians did not have accurate knowledge of the exact mesorah regarding when words are spelled one way, but read a slightly
different way. [In response, it was said, “The verb,] ‘formed’32Although the English verb “formed” is both singular and plural, in Hebrew
verbs are conjugated differently to denote whether they are singular or plural. Psalm 95:5 uses the plural form of the verb “formed”. is
plural!” Rav Nachman bar Yitzchak said: “His fingers ‘formed,’ as it is written, 33Tehillim 8:4. “When I see Your heavens, the work of Your
fingers.” [Since His fingers “formed” a plural form of the verb is used].

‫ ֲא ָבאֵר זֶה ַה ִּמק ְָרא ְוכָל ַהּנִ ְמׁשְָך ִמּמֶּנּו עַד סֹוף ַה ִּמזְמֹור‬,‫ ּדְ ַמ ֲעׂשֵי ַהּצַּדִ יקִים ּגְדֹולִים ִמ ַּמ ֲעׂשֵה ׁשָ ַמי ִם‬,‫ׁשּיָסַד ּבַר קַ ּפ ָָרא‬
ֶ ‫ ְועַל ּפִי ַהי ְסֹוד‬.

Based on the principle stated by bar Kappara – that the deeds of the righteous are greater than the creation of heaven and earth – I will
explain this verse and the following ones until the end of the psalm.

‫ׁשט ָָרם‬
ְ ‫ׁשלְּתָ ם ּו ִמ‬
ַ ‫אֹורם וְֹלא י ִ ְמׁשְלּו ֶמ ְמ‬
ָ ‫ּׁש ַמי ִם ׁשֶֹּלא יָהֵל‬
ָ ‫ ׁשֶהֹודֹו וְכ ֹחֹו י ְ ַכּסֶה ַה‬,‫ ּכִי הֲֹלא עַל ּפִי הָעֹו ְללִים ְוהַּיֹונְקִים יִּסַדְ ּתָ ַהיְסֹוד ׁשֶ ָעלָיו י ִ ְהי ֶה נִ ְבנֶה ַה ִּבנְי ָן ַהּזֶה‬,‫ְׁשֹורר‬
ֵ ‫ ׁשֶָאמַר ַהּמ‬,‫וְאֹמַר‬
‫ ְוהֵם ְמי ֻ ָחסִים‬,‫ ְואִּלּו ַמ ֲעׂשֵי צַּדִ יקִים ּגְדֹולִים‬.‫ ַהי ְנּו ֶא ְצּבְעֹות י ָד ֶאחָד‬, ָ‫ וְתָ ַפסְּתָ מּועָט ּתָ ַפסְּת‬."‫ ְוהֵם אֵינָם ֶאּלָא " ַמ ֲעׂשֵה ֶא ְצּבְעֹותֶ יָך‬,"‫ׁשה ֲֵרי "ּכִי א ְֶראֶה ׁשָ מֶיָך‬ ֶ ‫ וְאּולָם זֶהּו ִמ ְּפנֵי‬.‫ָָארץ‬ ֶ ‫ּב‬
‫ ׁשֶַאף עַל ּפִי ׁשֶ"אֵינֹו דֹומֶה ֶהבֶל‬,‫ ּו ִמ ַּמ ֲעׂשֵי צַּדִ יקִים‬,"‫ּׁש ַמי ִם " ִמּפִי עֹו ְללִים וְיֹונְקִים‬ ָ ‫ ְוהָא ּכֵיצַד? ֶאּלָא עַל י ְדֵ י ׁשֶהֹודֹו וְכ ֹחֹו י ִתְ ּב ֵָרְך עַל ַה‬.‫ׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ׁשלִים עַל ַמ ֲעׂשֵה‬ ְ ‫ צַּדִ יקִים מֹו‬,‫ִלׁשְּתֵ י י ָדַ י ִם‬
‫ ְואִינְָך עָדִ יף‬,‫ׁשאֵינֹו דֹומֶה‬ ֶ ‫ ֶאּלָא‬,‫ ִמּכָל מָקֹום מֹועִיל ּגַם ַה ֶהבֶל הַהּוא‬,"‫ׁשאֵינֹו ׁשֶל ֵחטְא‬ ֶ ‫ ׁשֶל ֵחטְא ְל‬.

The psalmist is saying: Based on the utterances of the babes and sucklings, You established the foundation on which the structure [of all
existence] was built. [God did this in a manner that His] glory and strength will cover the heavens and the light [of the celestial order] will
not shine forth. [Hence,] the dominion and rule [of the celestial order] will not be manifest upon the earth. The reason for this is that Your
heavens are but the work of Your fingers. [Since we don’t know how many of God’s fingers created the heavens,] we can only assume the
minimum. Therefore, [we can] infer that the heavens are the work of only one [of God’s hands. In contrast,] the deeds of the righteous are
greater, since they – as it were – reflect the work of both of [God’s] hands. Thus, the righteous rule over the work of the heavens. How is this
possible? The glory and power of God that is manifest over the heavens is [generated by] the mouths of the babes and sucklings and the
deeds of the righteous. True, [as Abbaye taught, “The effects generated by the Torah study of] a voice untainted by sin are incomparably
[greater] than those generated by a voice tainted by sin.” Nevertheless, [the effects generated by the Torah study of the righteous – even
though] it is not comparable [to that of the children –] is still powerful.

‫ נ ְִראֶה ִמּזֶה ׁשֶהֹוצִיא ַהּי ֵָר ַח ְוהַּכֹו ָכבִים מִ" ַּמ ֲעׂשֵה‬,"‫ וְֹלא ִה ְסּפִיק ְּבמַה ּׁשֶָאמַר " ַמ ֲעׂשֵה ֶא ְצּבְעֹותֶ יָך‬,"‫ׁשּנָה וְָאמַר " ֲאׁשֶר ּכֹונָנְּתָ ה‬ ִ ְ‫ ּומִּד‬."‫וְָאמַר עֹוד "י ֵָר ַח וְכֹו ָכבִים אֲ ׁשֶ ר ּכֹונָנְּתָ ה‬
"‫ׁשּכָתּוב (דברים לב ו) "הּוא ָעׂשְָך ַוי ְכֹנְנֶָך‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ׁש ְּכבָר נַ ֲעׂשָה וְכֹונְנָּה ַאחַר ּכְָך‬
ֶ ,‫ׂשּי ָה‬
ִ ‫ּׁשעַל ָה ֲע‬
ֶ ‫ ְו ִענְי ַן הַּכֹונֵן הּוא מַה‬."‫ וְהּוא " ֲאׁשֶר ּכֹונָנְּתָ ה‬,‫ ֲאבָל ָאמַר ֲעלֵיהֶם לָׁשֹון ַאחֵר‬,"‫ֶא ְצּבְעֹותֶ יָך‬
,‫ּׁשמֶׁש ְונִתְ ַמ ֲעטָה‬
ֶ ‫ׁש ָהי ְתָ ה ּגְדֹולָה ַּכ‬ ֶ ,‫ׁשא ֲָרה ַּבּב ְִריָאה ַההִיא ֲאׁשֶר נַ ֲעׂשֵית מִּתְ ִחּלָה‬ ְ ִ‫ש ה ֲֵרי ַהּי ֵָר ַח ֹלא נ‬
ֶׁ .‫ ְוכְָך ָהי ָה ִענְי ַן ַהּי ֵָר ַח ְוהַּכֹו ָכבִים‬."‫ְונֶ ֱאמַר (תהלים קיט עג ) "י ָדֶ יָך עָׂשּונִי ַוי ְכֹונְנּונִי‬
‫ ּכִדְ אִיתָ א‬,‫ ֶאּלָא ׁשֶ ָּגזַר ֲעלֵיהֶם ׁשֶ ּיֵצְאּו ְוי ִ ָּכנְסּו ִעּמָּה‬,‫ׁש ְּכבָר נִב ְְראּו הַּכֹו ָכבִים‬
ֶ ,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה‬
ֶ ‫ וְָאמַר‬,‫ׁשה ְִרּבָה ְצבָאֵ ֶי ָה ְל ַפּיְסָּה‬
ֶ ‫ ְוכֵן הַּכֹו ָכבִים‬,]‫ּׁש ָהי ְתָ ה‬ ֶ ‫ה ֲֵרי ׁשֶּכֹונְנָּה ַאחַר ּכְָך ְּב ִענְי ָן ַאחֵר [ ִמּמַה‬
‫ ואחד‬,‫ ואת הכוכבים א"ר אחא משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד שולט בעיר‬:‫(בב"ב) ג כן הוא בדפוסים הקודמים ונראה כטעות סופר ומקומו בבראשית רבה כבפנים וז"ל‬
‫ ובשעה שיהא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסה‬,‫ גוזר אני עליו בשעה שהוא יוצא תהא כל אוכלסא יוצאה עמו‬,‫ אמר המלך הואיל ומיעט עצמו זה להיות שולט בעיר‬,‫שולט במדינה‬
‫ בשעה שהיא נכנסת יהו‬,‫ בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה‬,‫ גוזר אני עליה‬,‫ כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה‬,‫עמו‬
‫ ִּבהְיֹותִ י רֹואֶה י ֵָר ַח וְכֹו ָכבִים‬,‫ וְָאמַר‬.ַ‫ ֲה ָכנָה וְכֹונְנּות ַלּי ֵָרח‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ׁשהָיּו‬ ֶ ,‫ אִם נִב ְְראּו ַע ְכׁשָו ַאחַר ַהּמִעּוט וְֹלא ק ֹדֶ ם ָלכֵן‬,‫ׁשּכֵן‬ ֶ ‫ ְוכָל‬. )‫ש ית ַרּבָה] (ו ד‬ ִׁ ‫ [ ִּבב ְֵרא‬.'‫ וכו‬,‫הכוכבים נכנסים עמה‬
‫ ִהנְנִי גֹוזֵר אֹמֶר ״מָה אֱנֹוׁש וגו׳״‬,‫ ְּב ִענְי ָן זֶה הָָאמּור‬.

The psalm continues: the moon and the stars that You established. [When mentioning the moon and the stars, the psalmist] changes the
word used, stating that You established. [Thus,] the work of Your fingers, stated beforehand, is not sufficient [when discussing the moon
and the stars. Hence,] this phrasing implies that the moon and stars are not merely described as the work of Your fingers, but as having
been “established”. [The word] “establishing” represents a stage of development beyond “work” (‫)מעשה‬. After “work” is completed, [the
object produced by the work is then] “established.” This is reflected by the phrases, 34Devarim 32:6. “He has made you (‫ )עשך‬and established
you,” and “Your hands made me (‫ )עשוני‬and established me.”35Tehillim 119:73. [A similar motif applies with regard to] the moon and the
stars. [After being made, they were established, for the moon] did not remain in the same state as [it was] originally created [i.e., “made”].
Thus, the moon was [originally] the same size as the sun, [but then] it had its size diminished. After [being made, the moon] was
“established” in a different form than it was originally. Similarly, the stars were made and then established. [For as part of the] conciliatory
[gestures granted the moon], its hosts were increased. [According to the conception that] the stars had already been created, [as part of the
gestures to the moon,] God decreed that they would appear and disappear with [the moon], as our Sages stated.36It appears that the citation
in the Hebrew text, Bava Basra, is in error and the intent is Bereishis Rabbah 6:4. How much more so [does this apply] if [the stars] were
created [only] after [the moon was] diminished and not earlier, thus their very existence serves as an “establishment” of the moon. [Thus,
since the moon was established] in this manner, the psalmist said, “Since I see the moon and the stars as they have been established, I
declare: What (‫ )מה‬is man…!”

‫ׁשבַח ּוגְדֻ ּלָה‬ֶ ‫ ִהּנֵה מַה ּמְא ֹד‬,‫ ּכִי הֲֹלא ּכְמֹו ׁשֶּכֹונַנְּתָ הַּכֹו ָכבִים ַל ְּל ָבנָה ׁשֶּתִתְ ַּפּי ֵס עַל מִעּוטָּה‬.‫ׁשבַח‬
ֶ ‫ ָּככָה ּגַם ּכָאן ״מָה אֱנֹוׁש״ ְל ַה ְפלִיג ְל‬,‫ׁשבַח‬ ֶ ‫ ְל ַה ְפלִיג ְל‬," ‫ ַהּפֵרּוׁש הּוא ּכְמֹו "מָה אַ ּדִ יר‬.‫מָה‬
‫קָראתָ יַעֲק ֹב וְדָ וִד‬
ָ ‫ׁשמָּה‬ְ ‫ׁשמְֵך" ּו ִב‬
ְ ‫ "צַּדִ יקִים יִּק ְָראּו עַל‬,‫ ְוכֵן "ּבֶן ָאדָ ם ּכִי תִ ְפקְדֶ ּנּו " ַּב ַּפעַם ַההִיא וְָאמ ְַרּתָ ְל ַפּיְסָּה‬,‫ׁשֶל ָהאֱנֹוׁש ּכִי תִ זְּכ ְֶרּנּו ַּב ַּפעַם ַההִיא‬.

[In this verse, the word] ‫מה‬, what, is used as in the exclamation ‫מה אדיר שמך‬, How glorious is Your name! Similarly, in the phrase ‫מה אנוש‬,
what is man, the word ‫מה‬, what, [is used] to exclaim a wondrous expression of praise. [The psalmist is saying:] “Just as You established the
stars in an effort to placate the moon after it was diminished, so too how great is man, who was also mentioned as part of those gestures,
since You declared that the righteous will be identified with the moon.” This verse, What is man that You have been mindful of him, a
mortal that You have designated him for attention? refers to Yaakov and David, the two righteous men who are identified with the moon.

‫ְגּורי וגו' ְמעַט ו ְָרעִים וְֹלא ִהּׂשִיגּו לִימֵי אֲבֹותַ י‬

ַ ‫ "יְמֵי ׁשְ נֵי מ‬,) ‫ וְָאמַר (בראשית מז ט‬,‫ׁש ֵהעִיד עַל ַעצְמֹו‬
ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ ּכִי הּוא ָהי ָה ָהאֱנֹוׁש ְו ַהּי ָרּוד ׁשֶ ּבָָאבֹות‬,"‫" ּו ְכ ַלּפֵי יַעֲק ֹב ָאמַר ּכָאן "אֱנֹוׁש‬.
In particular, Yaakov is identified with the term ‫(אנוש‬enosh), [which is the least complementary of the terms used to refer to man. This term
is used to allude to] Yaakov, [for Yaakov] was the least prominent of the patriarchs, as he testified regarding himself, 37Bereishis 47:9. “The
days of my sojourning… have been few and undesirable, and they did not reach the days of my fathers.”

,‫ תאנא בכמה דרגין אתקרי בר נש‬:‫ ּכִדְ ָאמ ְִרינַן ּבַּזֹהַר ּפ ָָרׁשַת ּתַ ז ְִרי ַע (ח"ג מב ע"א) ד וז"ל‬,‫ׁש ְּמ ֻכּנֶה ּבֹו ַהחַי מְדַ ּבֵר‬ ֶ ‫ׁש ְּבכָל ׁשֵמֹות‬ ֶ ‫ׁשּׁשֵם ָאדָ ם הּוא ֶהחָׁשּוב‬ ֶ ," ‫ּו ְכ ַלּפֵי דָ וִד ָאמַר "ּובֶן ָאדָ ם‬
‫ ולא כתיב גבר‬,‫ וכתיב (שם ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם‬,‫כ״א ) ויברא אלהים את האדם בצלמו‬:‫ גדול שבכלם אדם (משום) דכתיב (בראשית א׳‬,‫ איש‬,‫ אנוש‬,‫ גבר‬,‫אדם‬
‫ וְהּוא ּבֶן ָאדָ ם‬,‫ ׁשֶ ה ֲֵרי ּבְדָ וִד ָק ַמי ְִרי‬,'‫ ְוי ִתְ יַּׁשֵב ָאמְרֹו ְּבכָאן "ּובֶן ָאדָ ם" וְֹלא ִה ְסּפִיק ְּכׁשֶּי ֹאמַר 'וְָאדָ ם‬.‫ ְונָתַ ן לֹו ַהּמְלּוכָה לְעֹולָם‬,‫ ׁשֶ ה ֲֵרי ָמלְַך עַל יִׂש ְָראֵל‬,‫ וְדָ וִד חָׁשּוב ָהי ָה‬. .‫אנוש איש‬
‫ א] העביר לפניו כל הדורות הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות אמר לפניו‬,‫ ד"א זה ספר תולדות אדם [ה‬:‫ ּכְמֹו ׁשֶָאמְרּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (ילק"ש בראשית רמז מא) הוז"ל‬,‫ה ִָראׁשֹון‬
‫רבש"ע לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא את‬
‫ אמר אדם רבש"ע יפיות זו מלכות וזמירות הללו נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך וזש"ה‬,‫השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקדוש ברוך הוא ומטטרון ואדם‬
,‫ ׁשֶ ּגְדֹולָה מִּזֹו נֶ ֱאמַר ִּבׁשְמּואֵל‬,‫ׁשּזֶה ַה ִּמזְמֹור ּדָ וִד ַעצְמֹו ֲאמָרֹו‬ ֶ ‫ וְַאל ּתִתְ מַּה‬.‫ וְָאדָ ם ה ִָראׁשֹון נָתַן לֹו ע׳ ׁשָ נָה ִמּׁשְנֹותָ יו‬,‫ ׁשֶּדָ וִד ָהי ָה לֹו ִלהְיֹות נֵפֶל‬.‫הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי‬
‫ הֹואִיל ְו ִכּנָה ְּבׁשֵם ַאחֵר‬,‫ׁשּכֵן] ׁשֶ ּי ְפ ַֹרׁש ּכָאן ׁשֶּדָ וִד עַל ַעצְמֹו ָאמַר‬ ֶ ‫ [ ְוכָל‬.‫ ְוק ָָרא ְל ַעצְמֹו ַּבּׁשֵם ַה ֻּמ ְבהָק‬,"‫ׁשלַח וגו׳ ְואֶת ׁשְמּואֵל‬ ְ ִ ‫ ׁשֶָאמַר ּגַם עַל ַעצְמֹו (שמו"א יב יא) " ַוּי‬:

David is described with the term ‫( בן אדם‬ben adam), [which we have translated as “mortal”. A more literal translation of ben adam is “son of
man.”] Adam is the most superlative term for man, as the Zohar, Parshas Tazria,38Zohar, Vol. III, Parshas Tazria, p. 48a. states. Therefore, it
is appropriate to use [this term] with regard to David, for he reigned over Israel and the monarchy was given to him for eternity. [However,]
David is referred to as ben Adam, “son of man,” and not Adam, “man,” because [in a way,] David was “the son of Adam,” as it were. As our
Sages taught,39Yalkut Shimoni, Bereishis, sec. 41. David was destined to be stillborn and Adam, the first man, granted him 70 years of his
life. Do not be surprised that David himself authored this psalm [even though it explicitly alludes to him. We see an even more surprising
expression of this quality with regard to] Shmuel, who declared,40I Shmuel 12:11. “And He sent Yerubaal, Yiftach… and Shmuel,” referring
to himself by name. Here, although David spoke about himself, he did not refer to himself by name, [but instead,] used a different term.
[Thus, this verse is less surprising.]

‫ׁש ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬ֶ ,).‫ וְדָ ְרׁשּו ַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (מגילה יח‬."‫ׁשה ֲֵרי נֶ ֱאמַר ָעלָיו (בראשית לג כ ) " ַוּיִק ְָרא לֹו אֵל אֱֹלהֵי יִׂש ְָראֵל‬ ֶ ,‫ מּוסָב עַל יַעֲק ֹב‬.‫וַּתְ ַחּס ְֵרהּו ְמעַט מֵאֱֹלהִים‬
]‫ ְוכֵן [אַּתָ ה‬.‫ׁשּלְעֹולָם הַּנֹוסָף הּוא ְמעַט נֶגֶד ָה ִעּקָר ַּבּׁשֵמֹות‬
ֶ ,‫ וְהּוא הַּנֹוסָף‬,‫ נִ ְמצָא ׁשֶֹּלא ִחּסְרֹו [ ֶאּלָא] ְמעַט‬.‫ ּכִי ִעּקַר ׁשֵם אֱֹלהִים נִגְזָר ֵמאֵל‬,‫ ה ֲֵרי ׁשֶ ִחּסְרֹו ְמעַט ֵמאֱֹלהִים‬,‫ק ְָראֹו ְליַעֲק ֹב אֵל‬
))‫ " ַו ֲעט ֶֶרת ַמ ְלּכָם עַל ר ֹאׁשֹו" (ׁשְמּואֵל ב׳ (יב ל‬,‫ׁשּזָכָה ִלכְבֹוד ַה ַּמלְכּות‬ ֶ ‫ ְּכ ַלּפֵי דָ וִד‬, "‫ וְָאמַר " ְוכָבֹוד ְוהָדָ ר ּתְ עַּטְ ֵרהּו‬.‫ׁשבִיעִית‬
ְ ‫ ּכְמֹו ּתֹוסְפֹות ׁשַ ּבָת וְתֹוסְפֹות‬,‫מֹוצֵא [ ְּבכָל] הַּתֹוסָפֹות‬:

You made him but slightly less than the angels. This [phrase] refers to Yaakov, with whom is associated the verse,41Bereishis 33:20. “And
he called it, ‘God, the God of Israel.’” Our Sages 42Megillah 18a. interpreted this verse as, “The God of Israel called him [i.e., Yaakov] God.”
[This verse uses the names ‫ל‬-‫א‬, E-l, and ‫להים‬-‫א‬, E-lohim to refer to God.] God’s name ‫ל‬-‫ א‬derives from His name ‫להים‬-‫ ;א‬it is only that ‫ל‬-‫ א‬is
lacking [the last three letters of] ‫להים‬-‫א‬. That lack is merely marginal (“slightly less”) because the additional dimension added to E-lohim is
not of primary importance, since the main part of [the name E-lohim] is E-l… This pattern is reflected whenever there is a tosefes, an
“additional element,” as in tosefes Shabbos, the additional time added to Shabbos, or tosefes sheviis, the additional time added to the
Sabbatical year – [the laws governing] these additional times are not as strict [as those governing the Shabbos or the Sabbatical year
themselves. Similarly, the additional dimension added to ‫להים‬-‫ א‬is not fundamental.] [This verse continues,] and You crowned him with
honor and splendor, referring to David who was granted the honor of kingship and was crowned with 43This is reflected by the fact that ‫ל‬-‫א‬
and ‫להים‬-‫ א‬share the same root letters. “the diadem of their king on his head.”44II Shmuel 12:30.

."‫ׁשּנֶ ֱאמַר (איוב כב כח ) "וְתִ גְזַר אֹמֶר ְויָקָם לְָך‬ ֶ ‫ ָּכ ִענְי ָן‬,‫ׁשלִים ְּבכָל הָעֹולָם‬
ְ ‫ ּכִי הֵם מֹו‬,‫ׁשּכַּיֹוצֵא ָבהֶם‬ ֶ ‫ ְוכֵן ְלכָל ַהּצַּדִ יקִים‬,‫ּׁשנַי ִם‬
ְ ‫ מּוסָב עַל ּכָל ֶאחָד ֵמאֵּלּו ַה‬.‫ּתַ מְׁשִ ילֵהּו ְּב ַמעֲׂשֵ י יָדֶ יָך‬
‫ׁש ָמי ִם‬
ָ ‫ׁשּנֶ ֱאמַר (ישעי' מח יג ) "ַאף י ָדִ י יָסְדָ ה א ֶֶרץ וִימִינִי ִט ְּפחָה‬ ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ָָארץ‬
ֶ ‫ׁש ַמי ִם ו‬
ָ ‫" ְוי ִ ְהי ֶה ״ ַמעֲׂשֵ י יָדֶ יָך״ ְּכ ַלּפֵי‬.

You have made him ruler over Your handiwork. [This phrase] refers to both [Yaakov and David], and indeed to all the righteous who
resemble them, for [the righteous] rule over all existence, as reflected by the verse,45Iyov 22:28. “You will issue a decree, and it will be
upheld for you,” [which our Sages understand46See Taanis 23a, Sotah 12a. as implying that God will uphold a decree issued by a righteous
man]. Your handiwork refers to heaven and earth, as reflected by the verse,47Yeshayahu 48:13. “Behold, My hand laid the foundation of the
earth and My right hand spread out the heavens.”

‫ שם‬,‫ רגל‬:‫ ּכְמֹו ׁשֶ ּכָתּוב ְּבפ ֶֶרק יג ּופ ֶֶרק כח ֵמ ֵחלֶק א׳ ווז"ל‬,‫ ְמ ֻס ָּבבָיו‬,‫ ְו ֵאצֶל ַהּׁשֵם‬.‫ סִּבֹותָ יו‬,‫ׁש ַהּפֵרּוׁש‬ ֶ ,‫ַּמֹורה ְּבׁשִּתּוף ַ׳רגְלָיו׳‬
ֶ ‫ נֹודָ עִים ּדִ ב ְֵרי ה ַָרב ה‬."‫וְָאמַר "ּכ ֹל ׁשַ ּתָ ה תַ חַת ַר ְגלָיו‬
‫ לרגל‬,‫ וזה נעשה הרבה‬,‫ הדבר ההוא סבה לענין ההוא‬,‫ כי הענין אשר הוא בגלל דבר אחר‬.‫ כלומר בגללי‬,‫ בסבתי‬,‫ ויברך ה' אותך לרגלי‬,‫ ויפול גם כן בענין הסבה‬.'‫ וכו‬,‫משתתף‬
.‫ כלומר עושם‬,‫ כלומר הנפלאות אשר יראו אז במקום ההוא אשר הוא יתברך סבתם‬,‫ ר"ל קיום סבותיו‬,‫ אם כן אמרו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים‬.‫המלאכה ולרגל הילדים‬
‫ מפני שהרצון בכולם הפעולות הבאות‬,‫ וכן יתרגם כל מעשה מגע והעתק גבורתיה‬.‫ אמר ואיתגלי בגבורתיה ביומא ההוא על טורא דזיתיא‬,‫ואל זה הפירוש נטה יונתן בן עוזיאל ע"ה‬
‫ ְואִם‬..‫ ועיי"ש שהאריך‬.‫ ואמר ותחות כורסי יקריה והבן‬,‫ פירש אונקלוס בו כמו שידעת שהוא שם כנוי רגליו שב אל הכסא‬,‫ אמנם אמרו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר‬.‫ברצונו‬
‫ אמר‬:‫ מאי כי זה כל האדם? אמר רבי אלעזר‬:‫) זוז"ל‬:‫ שבת ל‬:‫ ּוכְמֹו ׁשֶָאמְרּו (ברכות ו‬,‫ ּכִי הַּכ ֹל ְּב ִסּבָתֹו‬.‫ ּכ ֹל ׁשַּתָ ה תַ חַת סִּבֹות הָָאדָ ם ַהּנִזְּכָר ֶואֱנֹוׁש ַהּנִזְּכָר‬,‫ ּכָאן י ִ ְהי ֶה ַהּפֵרּוׁש‬,‫ּכֵן‬
‫ ואמרי לה רבי שמעון בן זומא‬,‫ רבי שמעון בן עזאי אומר‬.‫ שקול זה כנגד כל העולם כולו‬:‫ רבי אבא בר כהנא אמר‬.‫ כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה‬:‫הקדוש ברוך הוא‬
,"‫ ְואִם י ִ ְהי ֶה נִ ְמׁשְָך "ּתַ ְמׁשִילֵהּו וגו'" הַּכ ֹל אֶל " ְוכָבֹוד ְוהָדָ ר ּתְ ַעּט ְֵרהּו‬."‫ עַל (קהלת יב יג ) "ּכִי זֶה ּכָל הָָאדָ ם‬,‫ זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬.‫ כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה‬:‫אומר‬
‫ ׁשֶ ּנָפְלּו ְל ָפנָיו ּכָל‬,‫ זֶה דָ וִד‬,"‫ "ּכ ֹל ׁשַ ּתָ ה תַ חַת ַר ְגלָיו‬."‫ ׁשֶָאמַר (יהושע י יב) "ׁשֶ מֶׁש ְּבגִבְעֹון ּדֹום‬,ַ‫ׁשע‬ ֻ ‫ זֶה י ְהֹו‬,"‫ "ּתַ ְמׁשִילֵהּו וגו׳‬,‫ ּו ַבּמִדְ ָרׁש‬.‫ יִצְּדַ ק יֹותֵ ר‬,‫ׁשּנֶ ֱאמַר עַל ַהּבֶן ָאדָ ם ׁשֶהּוא דָ וִד‬
ֶ
‫ּדֹורׁש וְהֹולְֵך הַּכ ֹל עַל ְּבנֵי ָאדָ ם צַּדִ יקִים ְרׁשּומִים‬ ֵ ‫ ְוכֵן‬."‫ָארץ‬ ֶ ‫ׁש ָחקֵם ַּכ ֲעפַר‬ ְ ‫ׁשּנֶ ֱאמַר (שמו"ב כב מג) " ְו ֶא‬ ֶ ,‫ׂשֹונְָאיו‬:

With regard to placing everything beneath his feet, the interpretation of [the term] “feet” given by [Rambam in] Moreh
Nevuchim48Rambam, Moreh Nevuchim, Vol. 1, chs. 13 and 28. is well known. [Rambam interprets the word] “feet” [as referring to] causes,
[i.e.] the factors that lead to a given result. Thus, [the phrase,] placing everything beneath his feet should be understood as meaning that
everything in existence comes as a result of the man and the mortal mentioned above [i.e., Yaakov and David]. This interpretation parallels
[the understanding of] our Sages49Berachos 6b. See Rambam’s Introduction to his Commentary on the Mishnah, which elaborates in
explanation of this statement. who interpreted the Scriptural phrase,50Koheles 12:13. “for this is man’s entire [purpose],” [to mean that man is
the purpose of all existence]. If [the phrase] You have made him ruler over Your handiwork is understood as referring back to [the
phrase] You crowned him with honor and splendor, and thus to the son of man, i.e., David, the sequence of the verse will be understood
better. A similar explanation is found in the Midrash, which states:51Midrash Tehillim to psalm 8. You have made him ruler over Your
handiwork – this refers to Yehoshua, who said,52Yehoshua 10:12. “Sun, be still over Givon.” Placing everything beneath his feet – this
refers to David, of whom it is said,53II Shmuel 22:43. “I crushed them like the dust of the earth.”
The Midrash continues to interpret the other phrases of this psalm as referring to righteous men of renown.

‫ ְוהֵם " ְּבהֵמֹות [ ְּבה ְַר ֵרי] ָאלֶף" ַהּנִזְּכָר ּבִתְ ִהּלִים נ׳‬,‫ ּדְ מִן " ְוגַם" ּו ְל ַהּלָן י ְדַ ּבֵר ֶּבעָתִ יד‬,]‫ מַאי " ְוגַם"? ְו ָלכֵן [נ ְִראֶה‬,‫ " ְוגַם ַּבהֲמֹות ׂשָ דָ י " ּתּו ָלּמָה ּלִי? ְוכֵן ָקׁשֶה‬,‫ י ִ ְקׁשֶה‬.‫צֹנֶה וַאֲ ָלפִים ֻּכּלָם‬
):‫ וְַאף ׁשֶֹּלא ָאמְרּו ֶאּלָא הָרֹועֶה ֶאלֶף ה ִָרים ְּבכָל יֹום חוז"ל הרשב"ם (שם דף עד‬.‫ׁשּמְתֻ ּקָן ַלּצַּדִ יקִים ֶלעָתִ יד לָבֹוא‬ ֶ ) :‫ ְּבפ ֶֶרק ַה ְּספִינָה (ב"ב עד‬,‫ זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‬,‫ ּופ ְֵרׁשּו ַרּבֹותֵ ינּו‬.)‫(פסוק י‬
‫ והוא עפ"י מדרש חז"ל‬.‫ וכן פרש"י בתהלים שם‬.‫ פסוק הוא בתהלים במזמור לאסף כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ע"ש שרועה אלף הרים בכל יום‬- ‫ד"ה בהמות בהררי אלף‬
‫ תחת איסור בהמות בהמות בהררי אלף רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן ר' יוחנן אומר בהמה אחת היא ורבוצה על אלף‬:‫ וז"ל ויקרא רבה פרשת אחרי מות פרשה כב‬,‫בכמה מקומות‬
 ‫כ׳ ) כי בול הרים ישאו לו וריש לקיש אמר בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה‬:‫הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני עשבים והיא אוכלת שנא' (איוב מ׳‬
‫י׳ ) והיה השרון לנוה צאן ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מיני בהמות‬:‫מאכל לאכילתן של צדיקים והיא אוכלת מאי טעמא (ישעיהו ס״ה‬
‫ ּולְדִ ב ְֵריהֶם זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ְל ַה ְפ ָלגָה‬.‫קְרא " ְּבהֵמֹות ְּבה ְַר ֵרי" קָָאמַר‬ ָ ,‫ ִמּכָל מָקֹום‬, .‫כ׳) וכל חית השדה ישחקו שם וכו' עייש באריכות וש"נ‬:‫והיא אוכלת מאי טעמא שנאמר (איוב מ׳‬
‫ ׁשֶּתִ ְרּגֵם יֹונָתָ ן "וְתַ ְרנְגֹול ּב ְָרא ּדְ ק ְַרצּולֵיּה‬,"‫ " ְוזִיז ׂשָדַ י ִעּמָדִ י‬,‫ ׁשֶ"ּזִיז ׂשָדַ י" ַה ֻּמזְּכָר ׁשָם (תהלים נ יא ) ַאחַר ּכְָך‬,‫ ְוכֵן נ ְִראֶה‬.‫ׁש ְּבהֵמֹות ּכָל ֶאחָד רֹועֶה ְּבכָל יֹום ֶאלֶף ה ִָרים‬ ֶ ,‫ְמפ ְָרׁשִים ּכְָך‬
‫ וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד‬,‫ זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא‬:‫ ואמר רבה בר בר חנה‬:‫) ט וז"ל‬:‫ ּכְמֹו כֵן ָּב ֲאגָדָ ה ּדְ פ ֶֶרק ַה ְּספִינָה (שם עג‬,"‫ׁש ַמּי ָא‬ ְ ‫ְַארעָא ו ְֵריׁשֵיּה ְמטֵי עַד צֵית‬ ְ ‫ׁש ְָרי ָן ּב‬
‫ דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא‬,‫ לא תיחותו הכא‬:‫ ונפק בת קלא ואמר לן‬,‫ ובעינן לחות לאקורי נפשין‬,‫ ליכא מיא‬:‫ ואמרינן‬,‫קרצוליה במיא ורישיה ברקיע‬
‫ׁשּיִהְיּו‬
ֶ ‫ ְו ָלּמָה ֹלא י ֹאמַר‬.‫ ְוי ְִרמ ֹז ּכָאן "צִּפֹור ׁשָ ַמיִם " ּגַם עַל זֶה‬,.‫ וזיז שדי עמדי‬:‫ דכתיב‬,‫ ההוא זיז שדי הוא‬:‫ אמר רב אשי‬.‫ ולאו משום דנפישי מיא אלא משום דרדפי מיא‬,‫אארעא‬
‫ ּדְ וַּדַ אי ּדִ ְרבּותָ א‬," ‫ׁשּפִיר ּדְ ָאמַר " ְוגַם‬
ַ ‫ ְו ַהׁשְּתָ א ָאתֵ י‬.‫ׁש ַמּי ָא‬
ְ ִ‫ ְּב ִסּיַעְּתָ א ד‬,‫ׁש ֲא ָבאֵר ְּבסָמּוְך‬
ֶ ‫ ּוכְמֹו‬," ‫ׁש ְּבׂשַר ּדָ גִים ַהי ְנּו ִל ְוי ָתָן ּובַת זּוגֹו הֵן ֵהּנָה "ּודְ גֵי ַהּיָם‬
ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫מּו ָכנִים ַלּסְעּודָ ה ְּבׂשַר עֹוף‬
‫ ׁשֶ ּיִזְּכֶה ַלּסְעּודָ ה הַּז ֹאת‬.‫גְדֹולָה הּוא י הרבותא הוא שהסעודה תהיה גדולה ותכלול גם בשר גם עופות וגם דגים וכפי שמפרט רבינו לקמן בסמוך‬:

Flocks and cattle, all of them, and also the beasts of the field – It is difficult to understand what is added by the phrase, and also the
beasts of the field. Moreover, why is [that phrase introduced by the words] “and also”? [In resolution,] it appears that from [the word] “also”
onward, the psalm is relating prophecies of the Ultimate Future. [Hence, the phrase] the beasts of the field refers to “the beast [that pastures]
on a thousand mountains,”54Tehillim 50:10. The verse is translated according to the understanding of our Sages cited in the following
footnote. mentioned in Psalm 50. Our Sages55Vayikra Rabbah 22:10. interpret [that phrase as referring to “the wild ox”] which will be
prepared for [the feast of] the righteous in the Ultimate Future, as stated in Tractate Bava Basra.56Bava Basra 74b. Although [our Sages]
speak only of one beast pasturing on one thousand mountains, the verse [uses the plural form, “beasts”]. The Sages’ statement can be
understood as an exaggeration, indicating that each of these beasts will pasture on a thousand mountains each day, [since the text itself is
describing many beasts pasturing on those one thousand mountains]. A similar [interpretation can be given for the phrase in the following
verse in psalm 50],57Tehillim 50:11. Here as well, we are translating the verse according to the interpretation found in Vayikra Rabbah, loc.
cit. ‫ ְוזִיז ׂשָדַ י ִעּמָדִ י‬, “the giant fowl of the field are with Me.” Yonasan ben Uziel translates [that phrase as referring to] “the wild rooster whose
feet rest on the ground and whose head reaches the heaven.” Similarly, [this fowl is mentioned] in Tractate Bava Basra,58Bava Basra 73b.
[and] it is also alluded to [in this psalm with the phrase] the fowl of the heavens. Why should we not say that the meat of [this] fowl will be
included in the feast [for the righteous in the Ultimate Future]? Just like the meat of fish – the Leviathan and its mate, the fish of the sea
[mentioned in this psalm – the meat of fowl will also be served at this feast,] as I will explain shortly. On this basis, we can also understand
why this phrase is introduced by the words and also [as mentioned above]. For [the phrase and also indicates] something significant, and to
be included as part of this feast is certainly a significant matter.

‫ ּכִי ָלּמָה יִּג ַָרע זֶה ַהּמִין? ַוה ֲֵרי הּוא ַה ְּמ ֻעּלֶה ׁשֶ ְּבכָל‬.‫ׁשּמִן ה ָָראּוי הּוא ׁשֶ ּי ִ ְהי ֶה ּגַם ּכֵן ְּבׂשַר עֹוף‬
ֶ ,‫ׁשּכְמֹו ׁשֶ ּי ִ ְהי ֶה ַּבּסְעּודָ ה ְּבׂשַר ְּב ֵהמָה ּו ְבׂשַר ּדָ גִים‬
ֶ ,‫ ְּכבָר ִהזְּכ ְַרּתִ י מִּדֶ ֶרְך ַה ְּסב ָָרא‬.‫צִּפֹור‬
‫ שמי שיש לו‬,‫ ובמדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ‬:‫ וז"ל רש"י שם‬,'‫ יא אולי צ"ל וכמו שכתב רש"י בסוף פרשת פנחס (במדבר כט לו ) בשם מדרש ר' תנחומא וכו‬.‫ַהּמִינִין ָהאֵּלּו‬
‫ מִדְ ַרׁש ר׳ ּתַ נְחּום‬. . . . :‫ פוחת והולך כפרי החג‬,‫ למחר מאכילו ירק‬,‫ למחר מאכילו קטניות‬,‫ למחר מאכילו בשר בהמה‬,‫ למחר מאכילו דגים‬,‫אכסנאי יום ראשון יאכילו פטומות‬
‫ ּופֹוחֵת‬,‫ כו׳‬.‫ ומכאן שעוף (פטומות) הוא משובח מדג ובהמה‬,‫ יֹום ִראׁשֹון ַמ ֲאכִילֹו ּפְטּומֹות יב והכוונה שביום ראשון נותן המשובח ומכאן ואילך פוחת והולך‬,‫ּבְסֹוף ּפ ָָרׁשַת ִּפנְחָס‬
‫ ּו ְבפֵרּוׁש ַרׁשִ"י ַמקְּדִ ים ּדָ גִים‬.‫ּׁשלִיׁשִי ּדָ גִים כו׳ ּפֹוחֵת וְהֹולְֵך כו׳‬ ְ ‫ ַּב‬,‫ּׁשנִי ַמ ֲאכִילֹו ָּבׂשָר‬ ֵ ‫ ַּב‬,‫ יֹום ִראׁשֹון ַמ ֲאכִילֹו עֹופֹות‬,‫ ְואִיתָ א נַּמִי ְּבמִדְ ַרׁש ַרּבֹות (פנחס פכ"א כה) ְּבזֶה ַהּלָׁשֹון‬.‫וְהֹולְֵך‬
‫ ְו ָלּמָה] י ִ ְהי ֶה ׁשֻ ְלחָן ׁשֶל ּגָבֹו ַּה ִמ ֶּמלְֶך ַמ ְלכֵי ַה ְּמ ָלכִים ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ָחסֵר? יגומזה מוכיח רבינו שבודאי זיז שדי הוא העוף‬.‫ ּובֵין ּכְָך ְוכְָך הָעֹופֹות קֹודְ מִים ַּב ֲחׁשִיבּות [ ְל ֻכּלָן‬,‫ְל ָבׂשָר‬
‫ ובשר בהמות בהררי אלף‬,‫ כמו שמוכן דג הלויתן‬,‫המוכן לעתיד‬..

The fowl of the heavens. As I mentioned above, just as the feast [for the righteous in the Ultimate Future] will include the meat of animals
and fish, it is also appropriate that the meat of fowl [be served]. Why should this type [of food] be lacking [from that feast]? [Fowl] is the
most prestigious of all types [of meat], as reflected by the comments of Midrash Tanchuma [with regard to the offerings brought on the
holiday of Sukkos]:59Midrash Tanchuma, Parshas Pinchas, sec. 17. The wording used by Tosfos Yom Tov fits the manner in which Rashi
cites that text, but varies slightly from the standard version of that text. “On the first day, he [the host] should… feed him [the guest] fowl.
On the second day, he [the host] should feed him fish….” Each day, the host reduces the quality of the food offered. Similar comments are
made in Bamidbar Rabbah:60Bamidbar Rabbah 21:25. “On the first day, [the host] should… feed [the guest] fowl. On the second day, [the
host] should feed him meat. On the third day, he should feed him fish….” Similarly, Rashi61See Rashi’s commentary to Bamidbar 29:36.
speaks of giving fowl first (but gives precedence to fish over animal meat). [Thus, fowl is considered the most prominent of all meats.] Why
then should [fowl] be lacking at the feast served by the King of kings in the Ultimate Future?

‫ ְלמִי הּוא ּכָל‬,‫ ְו ָלזֶה ָאמַר‬.‫ ּבְאּולַי י ְ ַאּבֵד עֹולָמֹו ָה ֲאמִּתִ י ְו ַהּנִ ְצחִי‬,‫ ְוכֵן ּכָל עֹוב ְֵרי הָעֹולָם ַהּזֶה ְמ ֻס ָּכנִים‬.‫ׁשהָעֹובֵר ּבֹו ְמ ֻסּכָן‬
ֶ ,‫ ּכִי הָעֹולָם ַהּזֶה נִ ְמׁשָל ְלי ָם‬,ַ‫ י ָדּוע‬. "‫ָארחֹות יַּמִים‬
ְ ‫וְָאמַר "עֹבֵר‬
‫ וְֹלא י ָחּוׁש‬,‫ ְוכֵן עֹובֵר ּבָעֹולָם ַהּזֶה‬.‫ ּכִי י ָדַ ע ְּבנַפְׁשֹו ּדְ צַּדִ יק הּוא‬,‫ וְֹלא י ָחּוׁש לְׁשּום ַס ָּכנָה‬,‫ָארחֹות יַּמִים‬ ְ ‫ ְלמִי ׁשֶ ְּכבָר ָעבַר‬,‫ י ְִרצֶה‬.‫ ּבֵינֹונִי ִּבמְקֹום ָעבָר‬," ‫ָארחֹות יַּמִים‬ ְ ‫זֶה? לְ"עֹובֵר‬
‫ חַס ְוׁשָלֹום‬,‫ׁשּי ִ ְמעֲדּו ַרגְלָיו מִּדֶ ֶרְך ַהּיָׁשָר‬
ֶ :

He who travels the paths of the seas – The seas are a metaphor for this [material] world. All those who journey on [a sea voyage place
themselves in] danger. So too, all those who pass through this world are in danger, for they risk losing their portion in the true and eternal
world. Who will have all these [benefits described in this Psalm]? Someone who travels the paths of the sea. The present participle is used
here in place of the past tense, and the verse intends to say: someone who already “traveled these paths,” [i.e., who has already overcome
these challenges,] need not be concerned about [the spiritual] danger, for he will be aware of his soul [and know that] he is righteous.
Accordingly, even as [this person] passes through this world, he need not worry that his feet might, Heaven forbid, swerve from the just path.

‫ ׁשֶהֹודּו ַה ַּמלְָאכִים‬,‫ּתֹורה‬
ָ ‫ עַל מַּתַן‬,‫ ּופ ְֵרׁשּו ְלפִי דַ ְרּכָם‬,).‫עֹוררּו ָּבזֶה (שבת פט‬ ְ ְ‫ ְוגַם ַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה הִת‬.‫ ְואִּלּו "אֲׁשֶ ר ּתְ נָה הֹודְ ָך עַל הַּׁשָ ָמיִם " ֹלא ָאמַר‬.‫ה' אֲ דֹונֵינּו וגו׳‬
‫ וְנ ֹאמַר "ה׳ אֲדֹונֵינּו מָה אַּדִ יר ׁשִ מְָך‬,‫ י ִ ָּמלֵא ּפִינּו ּולְׁשֹונֵנּו ִרּנָה‬,) .‫ש ָחטֵהּו ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא (סוכה נב‬ ְׁ ִ ‫ ּכִי י‬,‫ ׁשֶָאז ֹלא י ִ ְהי ֶה יֵצֶר ה ָָרע‬,‫ׁשּמְדַ ּבֵר ֶּבעָתִ יד‬
ֶ ,‫ ּו ְלפִי דַ ְרּכֵנּו ַע ְכׁשָו‬.‫ָָארץ‬
ֶ ‫ׁשֶּתִ ּנָתֵן ּב‬
‫ ְוי ִ ְהי ֶה ָאז ָּב ִענְי ָן ׁשֶֹּלא י ִ ְצט ֵָרְך לִיר ֹא ִמ ְּפנֵי ַמע ֲֶרכֶת‬.)‫ׁש ְעי ָה (ס״ה וס״ו‬
ַ ְ ‫ ִּכנְבּוַאת י‬,‫ָָארץ חֲדָ ׁשָה‬
ֶ ‫ ּכִי כֵן יִב ְָרא ה׳ ׁשָ ַמי ִם חֲדָ ׁשִים ו‬,‫ּׁש ָמי ִם‬ָ ‫ וְַאף ׁשֶֹּלא תִּתֵ ן הֹודְ ָך וְכֹחֲָך עַל ַה‬,"‫ָָארץ‬ ֶ ‫ְּבכָל ה‬
‫ ֵמהֶם‬,‫ַּתֹורה ׁשֶ ְּמחַּדְ ׁשִים ּתַ ְלמִידֵ י ֲח ָכמִים‬ ָ ‫ׁש ֵּמחִּדּוׁשֵי ה‬ ֶ ‫ ׁשֶָאמַר‬,).‫ ה‬:‫ ּפ ָָרׁשַת ּב ְֵראׁשִית (הקדמה ד‬,‫ ָלּמָה י ִ ְהי ֶה ָאז צַּדִ יק ו ְַרע לֹו?! ּומַה ּגַם לְדִ ב ְֵרי הַּזֹהַר‬,‫ וְהֹואִיל ְו ֻכּלָם צַּדִ יקִים‬,‫ּׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ַה‬
‫ אֵין ּכָאן מָקֹום ְלׁשֶּי ֹאמַר "ּתְ נָה הֹודְ ָך עַל‬,‫ ּו ְלפֵרּוׁשֹו‬,‫ַּתֹורה‬ ָ ‫ ּכִי הֲֹלא הֵם ַע ְצמָם ּבְרּואֵי ה‬,‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ׁשאֵין הִתְ נַּגְדּות ִמ ְּצבָא ַה‬
ֶ ‫ ְּפׁשִיטָא‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ָָארץ ַהחֲדָ ׁשָה‬ ֶ ‫ּׁש ַמי ִם ַהחֲדָ ׁשִים ְוה‬ ָ ‫נִב ְְראּו ַה‬
‫ּׁש ָמי ִם‬
ָ ‫" ַה‬:

God, our Lord: How glorious is Your name throughout the earth! [This phrase was already stated in the second verse of this psalm, and
is repeated here. Nevertheless,] the second half of the phrase, for You have placed Your glory above the heavens, is not repeated. Our
Sages62Shabbos 89a. noted this fact and explained that [the omission indicates that] the angels [acknowledged the validity of Moshe’s
arguments, and] agreed that the Torah should be given on this material plane. According to our understanding – that [this portion of the
psalm is a prophecy regarding the] Ultimate Future, when the evil inclination will cease to exist, for God will slay it 63Sukkah 52a. – at that
time, our mouths and our tongues will be filled with joyous song, and we will proclaim God, our Lord: How glorious is Your name
throughout the earth! even though God will not place His glory and might above the heavens. For then God will create a new heaven and a
new earth, as prophesied by Yeshayahu.64See Yeshayahu 65:17, 66:22. Then, there will be no need to fear from the heavenly forces, for
mankind will all be righteous. Why then would there be [the phenomenon of] a righteous man who suffers? [In particular, the above is true]
according to the Zohar,65Zohar, Vol. I, p. 4b-5a. which explains that “the new heavens and the new earth” will be created through the new
Torah insights that the Torah scholars will develop. Accordingly, the heavenly hosts will not oppose [the righteous], for the very existence of
these heavenly hosts is the result of the Torah [study of the righteous]. Therefore, there is no need to state place Your glory above the
heavens.

Section 7:1 ‫א׳‬:‫ז׳‬

‫ּבֵאּור ּפ ָָרׁשַ ת יֹום ה ְָרבִיעִי מִּׁשֵ ׁשֶ ת יְמֵי ב ְֵראׁשִ ית‬

‫ נְדַ קְּדֵ ק ּבָּה ּתְ ִחּלָה אֵיזֶה דִ קְּדּוקִים‬,‫ֵאּורּה‬
ָ ‫ׁשּנָבֹוא ְלב‬
ֶ ‫ ק ֹדֶ ם‬,‫וְָא ְמנָם‬.

An Elucidation of the Narrative of the Fourth Day of Creation

Before1As reflected by the ellipses in the Hebrew text, in several places, the words in the original manuscript could not be read clearly.
explaining the passage,2Bereishis 1:14-19. let us highlight several points:

‫ּׁשנֵי ַה ָּווִי״ן‬
ְ ֶ‫ ׁש‬. . .‫ עֲדַ י ִן אֵין ַטעַם ָלּמָה הּוא ָחסֵר‬,‫ וְָא ְמנָם‬.)‫ עַל ׁשֶהּוא יֹום ְמא ֵָרה לִּפֹול ַא ְסּכ ָָרה ּבְתִ ינֹוקֹות וכו׳ ּכְדִ פ ְִריׁשִית (שער ה' פ"ח‬,‫הָא׳) "יְהִי מְא ֹר ֹת" ָחסֵר וא״ו ּכְתִ יב‬
‫ ורש"י דקדק‬.‫ חסר וי"ו‬:‫ וז"ל‬,‫ אולם מדברי הגור אריה משמע שהחידוש בשני הווי"ן‬.‫ פירוש חסר וי"ו שרשית שהיא אחר האל"ף‬:‫ֲחס ִֵרים א עיין נחלת יעקב שכתב על דברי רש"י שם וז"ל‬
‫ אלא הוא‬,‫ ותירץ שהרי גם כן חסר וי"ו‬,'‫ שלפי הלשון הוי למכתב 'יהיו מאורות‬,"‫ אלא שהוקשה לו הלשון"יהי מאורות‬,‫בכאן יותר על חסרון וי"ו מן שאר ווי"ן מלאים וחסירים הרבה‬
‫ " ְוהָיּו‬. . . ."‫ׁשנֵי ַהּמְא ֹר ֹת‬
ְ "ִ‫ ְוכֵן ָלּמָה ּכֵן ּגַם ּבִ"וְ(י)הָיּו ִלמְא ֹר ֹת" ּוב‬, .‫ ועיין בדברי רבינו לקמן בסמוך‬.‫ והשתא אתי שפיר"יהי מארת" כאילו כתיב 'יהי מארה' עכ"ל‬,‫לשון מאירה‬
‫ׁשנִּי ָה ֲחס ֵָרה‬
ְ ‫ ַרק וא״ו‬,"‫ ִלמְאֹור ֹת‬.

a) As mentioned,3Page 93 above. in this passage, the word ‫מארת‬, “luminaries,” is written in a short form, lacking the two vavim.4The word
‫ מארת‬would ordinarily be written ‫מאורות‬. Our Sages5See Rashi’s commentary to Bereishis 1:14, which is based on Taanis 27b. took notice of
that fact and commented, “It is a cursed (‫ )מארה‬day when children become ill with croup.” Explanation is, however, necessary because the
word ‫ מארת‬appears two other times in the passage: ‫ ְוהָיּו ִלמְאֹור ֹת‬and ‫ׁשנֵי ַהּמְא ֹר ֹת‬
ְ . In the last instance, the word ‫ מארת‬is lacking both vavim, while
in the first instance, it is lacking only the second vav.

‫ׁש ְּכפִי ַהּנ ְִראֶה ָהי ָה ּדַ י ְּכׁשֶּי ֹאמַר ׳ּבַּׁשָ ַמיִם׳‬
ֶ .‫ צ ִָריְך ּפֵרּוׁש‬,"‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫הַב׳) "ּב ְִרקִי ַע ַה‬.

b) The phrase, ‫ּׁש ַמי ִם‬

ָ ‫ּב ְִרקִי ַע ַה‬, “in the expanse of the heaven,” requires explanation. Seemingly, it would have been sufficient to say ‫ּבַּׁשָ ַמיִם‬, “in
the heaven.”

‫ּׁש ַמי ִם ְל ָהאִיר‬

ָ ‫ " ְוהָיּו ִלמְאֹור ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה‬,‫ וְֹלא ָהי ָה ָאז מִן הַּצ ֶֹרְך ִלכְּת ֹב ַאחַר ּכְָך ַּבא ֲִריכּות‬."‫ָָארץ‬ֶ ‫ ָהי ָה לֹו ִלכְּת ֹב ִמּי ָד " ְל ָהאִיר עַל ה‬,"‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫הַג') מֵַאחַר ׁשֶָאמַר "יְהִי מְא ֹר ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה‬
‫ ְוכֵן ָהי ָה לֹו ִלכְּת ֹב ּגַם ּכָאן‬.‫ וְֹלא ִה ְכּפִיל הַּדְ ב ִָרים‬,"‫ָָארץ‬ ֶ ‫ּׁש ָמי ִם ְל ָהאִיר עַל ה‬ ָ ‫ׁשעַת ַמ ֲעׂשֶה נֶ ֱאמַר " ַוּי ִּתֵן א ֹתָ ם אֱֹלהִים ּב ְִרקִי ַע ַה‬
ְ ‫ ּו ִב‬."‫וגו׳‬.

c) Seemingly, directly after stating, “Let there be luminaries in the expanse of the heaven” the narrative should have continued, “to radiate
light upon the earth.” Were that wording to be used, it would not have been necessary to state, “Let them serve as luminaries in the expanse
of the heaven to radiate light upon the earth.” In the description of the fashioning of the luminaries, it is written: “God placed them in the
expanse of the heaven to radiate light upon the earth,” without repeating the wording. Similarly, it would appear appropriate to use such
wording here as well.

‫ ִּבמְקֹום ׁשֶֹּלא נֶ ֱאמַר‬,‫ׁשנֵי ִענְיָנִים‬ ְ ‫ ּבָאּו‬."‫ " ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה ּו ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הָאֹור ּובֵין הַחֹׁשְֶך‬,‫ׂשּי ָה נֶ ֱאמַר‬
ִ ‫ׁשעַת ֲע‬ ְ ‫ ְואִּלּו ִּב‬.‫ וְתּו ֹלא‬,"‫הַד׳) ּכָאן ָאמַר " ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הַּיֹום ּובֵין ַה ָּליְלָה‬
‫ׁש ָהי ָה לֹו לֹומַר ִּב ְקצ ָָרה ׳ּו ְל ַהבְּדִ יל‬
ֶ ,‫ וְעֹוד‬.‫ׁשלָה‬ָ ‫ִירה ֹלא נֶ ֶאמ ְָרה ַה ֶּמ ְמ‬ָ ‫ ָלּמָה ָּב ֲאמ‬,‫ י ִ ְקׁשֶה‬,‫ׁשּבֵין אֹור וְחֹׁשְֶך‬ ֶ ‫ הּוא ַעצְמֹו ַה ֶהבְּדֵ ל‬,‫ׁשּבֵין יֹום ּובֵין ַליְלָה‬ ֶ ‫ ְואִם ַה ֶהבְּדֵ ל‬.‫ַע ְכׁשָו ַרק ִענְי ָן ֶאחָד‬
‫ִירה‬
ָ ‫ ְונִׁשְּתַ ּנָה ְלגַמ ְֵרי ַה ַּמ ֲעׂשֶה מִן ָה ֲאמ‬,‫ׁשוֶה ְּכלָל‬
ָ ‫ִירה ּו ַב ַּמ ֲעׂשֶה ִענְי ָן‬
ָ ‫ ֹלא נִזְּכַר ָּב ֲאמ‬,‫ אִם ּכֵן‬,‫ׁשּבֵין יֹום ּובֵין ַליְלָה‬ ֶ ‫ׁשּבֵין אֹור וְחֹׁשְֶך אֵינֹו ַה ֶהבְּדֵ ל‬ ֶ ‫ ְואִם ַה ֶהבְּדֵ ל‬.‫ ּבֵינֵיהֶם׳‬.

d) In relating God’s utterance,6Bereishis 1:14. the narrative states that the luminaries were created “to make a distinction between the day and
the night.” However, in the description of the fashioning of the luminaries it is written that they were created for two purposes: 7Ibid. 1:18.
“to rule during the day and during the night, and to make a distinction between the light and the darkness.” If the distinction between day
and night is the same as the distinction between light and darkness, it is necessary to understand why God’s statement does not mention
ruling during the day and night. Furthermore, if day and night, and light and darkness are identical, the narrative should have stated simply,
“to make a distinction between them.” Conversely, if the distinction between light and darkness is not the same as the distinction between
day and night, God’s statement and the description of the actual fashioning of the luminaries are not the same at all. The description of the
actual fashioning of the luminaries is totally different from God’s description of their being brought into being.

‫ׁשנֵי‬
ְ ,"‫ ְּכבָר ּדִ קְּדֵ ק ַרׁשִ׳׳י ְּבפ ָָרׁשַת ׁשְמֹות (ד ט) ַּבּפָסּוק " ְו ָהי ָה אִם ֹלא י ַ ֲאמִינּו וגו׳ ְוהָיּו ַה ַּמי ִם ֲאׁשֶר ּתִ ּקַח מִן ַהי ְא ֹר ְוהָיּו לְדָ ם ַּבּי ַ ָּבׁשֶת‬,"‫הַה׳) " ְוהָיּו לְא ֹת ֹת וגו׳ ְוהָיּו ִלמְאֹור ֹת וגו׳‬
‫ שומע אני שבידו הם נהפכים‬,‫ אלו נאמר והיו המים אשר תקח מן היאור לדם ביבשת‬,‫ נראה בעיני‬.‫ והיו והיו שתי פעמים‬- '‫ והיו המים וגו‬:‫ נ ְִראֶה ְבעֵינַי וכו׳ ב וז"ל‬,"‫ְפ ָעמִים " ְוהָיּו‬
‫ׁש ָהי ָה י ָכֹול‬
ֶ ,‫ׁשנֵיהֶם אֵינָם צ ְִריכִים‬ ְ ‫ ְואִּלּו ָהכָא ּכָל‬.‫ חַד ֻהצ ְַרְך ְל ִהּכָתֵ ב‬,‫ ִמּכָל מָקֹום‬,‫ ְוהָתָ ם‬. :‫ אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת‬,‫לדם ואף כשירדו לארץ יהיו בהוייתן‬
‫ ִלכְּת ֹב ׳ּולְא ֹת ֹת וגו׳ ְו ִלמְאֹור ֹת וגו׳׳‬.

e) The passage states:8Ibid. 1:14-15. ‫ והיו למאורת‬.‫“ והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים‬And they shall serve as signs, for appointed times, for days,
and years. Let them serve as luminaries…” These verses repeat the verb ‫והיו‬, which we have translated as “they shall serve” and “Let them
serve.” In Parshas Shmos, it is stated,9Shmos 4:9. ‫“ ְוהָיּו ַה ַּמי ִם ֲאׁשֶר ּתִ ּקַח מִן ַהי ְא ֹר ְוהָיּו לְדָ ם ַּבּי ַ ָּבׁשֶת‬And it shall be that the water that you will take
from the river shall be blood on the dry land.” In this verse, as well, the word ‫והיו‬, which we have translated as “shall be”, is repeated. Rashi
notes10See Rashi’s commentary to Shmos 4:9. this repetition, and derives an insight from it. In that instance, however, the verb‫ והיו‬needed to
be stated at least once. In the passage from Bereishis under discussion, however, the verb ‫ והיו‬could have been omitted entirely. The passage
could have stated: “Let there be luminaries in the expanse of the heaven to make a distinction between the day and the night, and as signs…
and to radiate light,” without mentioning the verb ‫ והיו‬at all.

,‫ הָא׳‬.‫ ִלׁשְּתֵ י סִּבֹות‬,‫ ָהי ָה לֹו ְל ַהקְּדִ ים ְו ִלכְּת ֹב ׳ ְוהָיּו ְליָמִים׳ ק ֹדֶ ם ׳לְא ֹת ֹת׳‬,‫ וְַאף אִם ֹלא נָחּוׁש ַל ֵּכפֶל‬.‫ׁש ְּכבָר ֻהזְּכַר‬ֶ ,‫ׁשּבֵין יֹום ָו ַליְלָה‬ ֶ ‫ׁשה ֲֵרי זֶה ַעצְמֹו ַה ֶהבְּדֵ ל‬ ֶ ,‫ מִן הַּתֵ ימָא‬."‫הַו׳) "ּו ְליָמִים‬
.‫ׁשּיִהְיּו נִ ְמנִים יֹום א׳ יֹום ב׳ וכו׳‬ ֶ ‫ ׁשֶ ַה ֶהבְּדֵ ל ַהּזֶה ָהי ָה לְצ ֶֹרְך ַהּיָמִים‬,‫ ּכְלֹומַר‬.‫ ׁשֶּי ֹאמַר ׳ּו ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הַּיֹום ּובֵין ַה ַּליְלָה ְוהָיּו ְליָמִים׳‬,‫ ֲאבָל ָהי ָה ּכְמֹו ּבֵאּור‬,‫ׁשֶָאז ֹלא ָהי ָה ַה ֵּכפֶל ּכָל ּכְָך‬
‫ׁשּכֵן‬
ֶ ‫ ְוכָל‬.‫ִּפּורים ּגַם ּכֵן‬
ִ ‫ּׁשנָה וְיֹום ּכ‬ ָ ‫ׁשּנַחְׁש ֹב] ר ֹאׁש ַה‬ ֶ ‫ אֹו ה׳ ְּפ ָעמִים [ ְּכ‬,‫ׁשנָה‬ ָ ‫ׁש ָּבאִים ַרק ׁשָֹלׁש ְּפ ָעמִים ְּב‬ ֶ ,‫ׁש ַהּיָמִים ֻמקְּדָ מִים לַּמֹועֲדִ ים‬ ֶ ‫ ּכִי וַּדַ אי‬,‫ׁשֶראּוי ָהי ָה ְל ַהקְּדִ ים‬
ָ ‫ּׁשנִּי ָה‬
ְ ‫ַה ִּסּבָה ַה‬
‫ אֵין לְקּות ַה ַחּמָה נ ְִראֵית ְּבכָל הָעֹולָם‬,‫ וְַאף ּגַם ז ֹאת‬.‫ ּובְמֹולַד הַח ֹדֶ ׁש ַל ַחּמָה‬,‫ ְוזֶה ּדַ ְוקָא ַּב ֲחצִי הַח ֹדֶ ׁש ַל ְּל ָבנָה‬.‫ׁש ַהּמְאֹורֹות לֹוקִין] כו׳‬ ֶ ‫ ׁשֶ הֵם ְּכפִי ּפֵרּוׁש ַרׁשִ"י [ ְּכ‬,‫ׁש ֻּמקְּדָ מִים ַהּיָמִים לָא ֹת ֹת‬
ֶ
‫ וְַאף ֹלא ּבְַא ְקלִים ֶאחָד‬,]‫ׁשוֶה‬ ָ ‫[ ְּב‬.
f) The passage states, “And they shall serve as signs, for appointed times, for days, and years.” It seems unnecessary to mention days,
because the verse already stated, “Let there be luminaries… to make a distinction between the day and the night.” In addition to this
redundancy, this verse is problematic because seemingly “for days” should have been stated before “for signs.” Firstly, in this way, the
redundancy would not be so apparent, for it would have appeared as an explanation of the preceding phrase. Thus, the verse would read, “to
make a distinction between the day and the night; and they shall be for days, and years,” i.e., the distinction between day and night will make
it possible to count the days. Secondly, it is logical that the phrase “for days” precede the phrase “for appointed times.” “For appointed
times” refers to the festivals, which occur just three times a year – or five times a year, if Rosh HaShanah and Yom Kippur are included.
How much more so should the phrase “for days” precede “for signs,” which as Rashi explains refers to the lunar and solar eclipses. It is only
possible for eclipses to occur once a month – a lunar eclipse can only occur at the time of a full moon and a solar eclipse can only occur at
the time of a new moon. Moreover, eclipses do not occur every month, and even when they do occur, they are not visible in the entire world
or even in an entire region.

‫ּׁשנִים" ֹלא נִכְּתַ ב למ״ד‬

ָ "ַ‫ ּוב‬,"‫ "לְא ֹת ֹת וגו׳‬,‫הַז׳) ָלּמָה ְּב ֻכּלָם ּבָא למ״ד ּבַּתְ ִחּלָה‬.

g) Why does that verse state, ‫“ לאתת‬as signs,” ‫“ למועדים‬for appointed times,” and ‫“ לימים‬for days,” with each of these preceded by the letter
lamed, “for” or “as”, while the verse merely states ‫“ ושנים‬and years” without a lamed?

‫ ּגַם‬,"‫ָָארץ נֶפֶׁש ַחּי ָה‬

ֶ ‫ּׁשּׁשִי עַל ַמ ֲאמָר "ּתֹוצֵא ה‬
ִ ‫ ְוכֵן ּבַּיֹום ַה‬,"‫ּׁשלִיׁשִי עַל ַמ ֲאמָר "ּתַ דְ ׁשֵא‬
ְ ‫ ְועִם הֱיֹות ׁשֶ ּכֵן ּבַּיֹום ַה‬."‫ׁשּי ְ ָבאֵר ַאחַר ּכְָך ְלהֶדְ י ָא " ַוּיַעַׂש וגו׳‬
ֶ ‫ ַאח ֲֵרי‬,"‫הַח') ָלּמָה ָאמַר " ַויְהִי כֵן‬
‫ ֶאּלָא ַּבּמֶה ׁשֶָאנּו בֹו‬,‫ ַע ְכׁשָו אֵין חֹובָה ָעלֵינּו ְל ָבאֵר‬,‫ נ ֹאמַר‬,‫ ׁשָם ּכְָך‬.

h) Why does the passage say “and it was so” after the introductory statement, “Let there be luminaries”? Seemingly, this statement is
unnecessary, for the passage continues, “and God made the two great luminaries.” True, the same expression is used in the middle of the
narrative of the third day, after God said, “Let the earth sprout forth vegetation” and in the middle of the narrative of the sixth day, after God
said, “Let the earth bring forth living beings.” Nevertheless, here explanation of this passage is necessary and this is our present focus.

‫ י ִ ְהי ֶה נִ ְמׁשְָך ִענְי ָן ַהּמִדְ ָרׁש ּבְתֹוְך ַהּבֵאּור‬."‫ הַט') " ַהּמְאֹורֹות ַהּגְדֹולִים וגו׳ ְואֶת ַהּמָאֹור ַהּקָט ֹן‬.

i) The phrases “the great luminaries” and “the small luminary” require explanation, as reflected by the Midrash.

‫ וְֹלא‬,ַ‫ׁשּי ִתְ הַּוּו ּב ָָרקִיע‬

ֶ ‫ ּדְ ַהי ְנּו‬,ַ‫ׂשּי ָה ּב ָָרקִיע‬
ִ ‫ ׁשֶּתִ ְהי ֶה ָה ֲע‬,‫ ּב ָָרקִי ַע ַעצְמֹו? רֹוצֶה לֹומַר‬,‫ ְּב ַפעַם ַאחַת‬,‫ׂשּי ָה ּונְתִ ינָה? ֲהקָצ ֹר קָ צ ְָרה י ַד ה׳ ִמ ְּל ֵהעָׂשֹות ּכַּדָ ת‬
ִ ‫ ָלּמָה ָהי ָה ֲע‬."‫הַי׳) " ַוּי ִּתֵן א ֹתָ ם וגו׳‬
‫ׁש ְּכבָר עֲׂשּוי ִים ִּבמְקֹומָם‬ ֶ ,‫ׁשהֵם‬ ֶ ‫ׂשּי ָה לְתִּתָ ם ַּבּמָקֹום‬ ִ ‫י ִ ְצט ֵָרְך ַאחַר ָה ֲע‬.

j) The passage states: “God made the two great luminaries…. God placed them in the expanse of the heaven.” Why was it necessary for there
to be two activities, “making” and “placing”? Was God unable to make the luminaries in the heavens themselves, i.e., with one act to make
them in the heaven without having to place them there afterwards?

‫ ָהי ָה לֹו לֹומַר ּגַם ּכֵן ׳ ַוּי ְַרא אֱֹלהִים אֶת‬,‫ ּכֵן ּגַם ַּבּמְאֹורֹות ַהּלָלּו‬,"‫ וְָאמַר " ַוּי ְַרא אֱֹלהִים אֶת הָאֹור ּכִי טֹוב‬,‫ נֶ ֱאמַר ּפ ְָרטִי‬,‫ְאֹורה הֹואִיל ּובָאֹור ה ִָראׁשֹון‬
ָ ‫ ּדְ ִלכ‬."‫הַי״א) " ַוּי ְַרא אֱֹלהִים ּכִי טֹוב‬
‫ ַהּמְאֹורֹות ּכִי טֹוב׳‬.

k) The passage concludes, “And God saw that it was good.” After God created light on the first day, it is written, 11Bereishis 1:4. “God saw
the light, that it was good.” Seemingly, the same pattern should have been repeated here, i.e., the verse should have said, “God saw that the
luminaries were good.”

‫ " ְו ִהּנֵה טֹוב‬,‫ ּבַּסֹוף אֹומֵר‬,‫ ְועַל ַה ְּכלָל‬,"‫ׁש ְּבכָל ַהּפ ְָרטִים הּוא אֹומֵר " ַוּי ְַרא וגו׳ ּכִי טֹוב‬
ֶ .‫" הַי״ב) ְוהִיא ּכֹו ֶללֶת ְלכָל ַמ ֲעׂשֵה ב ְֵראׁשִית‬:

l) There is a general question that applies with regard to the Creation as a whole. Throughout the narrative of creation, it is written ‫ כי‬...‫וירא‬
‫טוב‬, “God saw… that it was good.” Yet in summation of the entire narrative, it is written, 12Ibid. 1:31. ‫להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‬-‫וירא א‬,
“God saw everything that He had made and behold, it was very good.” Why is a different term used?

‫ במשך הדורות נרשמו על גליונות‬,‫ ַּבּמְס ָֹרה  ג"מסורה" = רשימה הכוללת דקדוקי האותיות והתיבות בתנ"ך מלאים וחסרים ודרך הקריאה בנקודות וטעמים‬.‫וַּי ֹאמֶר אֱ ֹלהִים יְהִי מְא ֹר ֹת‬
,‫ ואחריו בספר מנחת שי‬,‫ בספרו מסורת סיג לתורה‬,)‫ ביניהם רבי מאיר הלוי אבולעפיה (הרמ"ה‬,‫ ושוב נתחברו חיבורים שקבצו וביררו ענינים אלו ע"י גדולי הדורות‬,‫ספרי תנ"ך‬
‫ במסורת כ"י נמסר עליו מלא‬.‫ והיו לִ מְ אֹור ֹת‬:‫ (פסוק יד) " ַוּיַעַׂש ׁשְ נֵי ַהּמְא ֹר ֹת" דועיין במנחת שי (בראשית א טו ) וז"ל‬."‫ "וַּי ֹאמֶר אֱֹלהִים יְהִי מְא ֹר ֹת‬,‫ ְוסִימָן‬.‫ מְא ֹר ֹת ב׳ ָחסֵר ּדְ ָחסֵר‬, .‫ועוד‬
,‫ מְ א ֹר ֹת ב' חסר דחסר בלישנא‬.'‫ כל הדין לישנא דאור באורייתא מל' וי"ו כתי‬,‫ מדיהי אֹור ויהי אֹור‬,‫ גם הרמ"ה ז"ל כתב כלשון הזה‬.‫וא"ו קדמאה וכן הוא בספרים כ"י ובדפוס קדמון‬
‫ וכן הוא במלאים וחסרים שמצאתי בראש מקרא‬.‫ עכ"ל‬,‫ מלא וי"ו קדמאה וחסר וי"ו תניין‬,‫ והיו לִ מְ אֹור ֹת ברקיע השמים‬.‫ ויעש אלקים את שני הַ מְ א ֹר ֹת‬,‫וסימנך ויאמר אלקים יהי מְ א ֹר ֹת‬
‫שנֵי‬ְׁ ‫ ּדִ ְל ַהּמְס ָֹרה " ְוהָיּו ִלמְאֹורֹות" (פסוק טו) ָמלֵא ִּב‬,‫ ְוגַם י ֵׁש לֹומַר‬.‫ (פסוק טז) ַמ ְסּכִים ַל ְּס פ ִָרים ׁשֶ" ְּוהָיּו ִלמְאֹור ֹת" אֵינֹו ָחסֵר ּדְ ָחסֵר‬....‫ספרדית כ"י שהועתקו מספר הללי הסופר‬
‫ׁשּבִתְ ִחּלַת‬
ֶ ,"‫ׁשנֵי] ַהּמְא ֹר ֹת‬
ְ [ ‫ ְוכֵן " ַוּיַעַׂש‬,‫ מְבָֹאר ִמּמַה ּׁשֶ"ּיְהִי מְא ֹר ֹת" ָחסֵר ּדְ ָחסֵר‬,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה‬ ֶ ‫ ְו ִהּנֵה אֵיְך‬..‫ מִּדְ ֹלא נִ ְמסַר ָעלָיו ָח ֵסר העיין בהערות הקודמים מ"ש במנחת שי ודו"ק‬,‫ָווִי״ן‬
‫ׁשהָיּו‬ֶ ,‫ׁשּנְדַ קְּדֵק נּוכַל לֹומַר‬ֶ ‫ ּו ְכ‬.‫ָאֹורה‬
ָ ‫ ׁשֶ ּכֵן ָהי ָה מִעּוט מִּדַ ת הַּגּוף ְוׁשִעּור ה‬,]‫ וְאּולָם [ ַה ִחּסָרֹון ּבָא ּבַּכ ֹל‬.‫ׁשעַת ַמ ֲעׂשֶה נַ ֲעׂשָה כֵן‬ ְ ‫ ְוכֵן ִּב‬.‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ִחּסָרֹון ּומִעּוט‬
ֶ ‫ׁשבָה ָהי ָה ְל ָפנָיו י ִתְ ּב ֵָרְך‬
ָ ‫ַה ַּמ ֲח‬
,‫ ְואִם נ ְִרצֶה ְל ַקּי ֵם ַה ְּספ ִָרים ׁשֶ" ְּוהָיּו ִלמְאֹור ֹת" י ֵׁש ּבֹו ָחסֵר ֶאחָד‬.‫ ה ֲֵרי ד׳ ֶחסְרֹונֹות‬,‫ ְוגַם ַהּלִּקּוי ַהּמִתְ ַהּוֶה עַל י ְדֵ י ַהּמִעּוטִים‬,‫ ַהי ְנּו ׁשִּנּוי מָקֹום עַד ּכַּדּור הַּתַ חְּתֹון‬,‫ׁשנֵי ֶחסְרֹונֹות‬ ְ ‫עֹוד‬
,‫ׁשהָיּו ׁשָ וִים ּו ְבמָקֹום ֶאחָד‬ ֶ ‫ ּכִי ְּכ‬,‫ׁשּמִתְ ַהּוֶה ּגַם ּכֵן עַל י ְדֵ י ַהּמִעּוט‬ ֶ ,‫ עַל ּכָל ָּפנִים‬, .‫מֹורה ועיין לעיל בהערות כנ"ל‬
ֶ ‫ ׁשֶ ּי ְִרמ ֹז עַל לִּקּוי ַה ַחּמָה‬,‫ נ ֹאמַר‬,‫ׁשאֵינֹו ָחסֵר ּדְ ָחסֵר‬ ָ ‫ְו ַכ ֲאׁשֶר ּגַם ַהּמְס ָֹרה‬
‫ׁשּזֶה הּוא לִּקּוי ַה ַחּמָה‬ֶ ,‫ ַּכ ֲאׁשֶר הִיא ְלעֵת עַּתָ ה‬,‫ּׁש ַּמ ְפ ֶסקֶת ּבֵין ַה ַה ָּבטָה ֵמעֵין הָרֹואֶה‬ ֶ ‫ ׁשֶּתְ ֻכּסֶה עַל י ָדֶ י ָה ַה ַחּמָה ְּבמַה‬,ָ‫ ׁשֶ ה ֲֵרי אֵין ַהּי ֵָר ַח ּתַ חְּתֶ יה‬,‫ֹלא תִ ְלקֶה ַה ַחּמָה‬.

In resolution, regarding the verse, ‫להים יהי מְא ֹר ֹת‬-‫ויאמר א‬, “God said, ‘Let there be luminaries,’” the Masoretic tradition 13The Masoretic
tradition is the cumulative writings of scholars who received the tradition from Ezra the Scribe and his court, regarding the correct text of
the Tanach. This tradition details which words are written in a long form (malei) and which are written in a short form (chaseir), when there
is a difference between the manner in which a word is written (ksav) and how it is read (kri), which letters are written in an oversized or
miniature manner, and other matters of this nature. Among the texts that focus on this branch of study are Masores Siyag LeTorah, written
by Rabbi Meir Abulafia, and the commentary to the Tanach, Minchas Shai, written by Rabbi Yedidyah Shlomoh Nortzi. relates that the word
‫ מְא ֹר ֹת‬appears twice in the Tanach lacking both vavim, in the verse, “And God said, ‘Let there be luminaries,’” and in the verse, “God made
the two great luminaries.” By contrast, in the verse, ‫והיו ִלמְאֹור ֹת‬, “They shall be luminaries,” the word “luminaries” is written as ‫ ִלמְאֹור ֹת‬,
lacking the second vav but not the first. It is, however, possible to say that in this verse the word ‫ ִלמְאֹור ֹת‬should be written ‫ ִלמְאֹורֹות‬with both
vavim, since there is no tradition that it is lacking one vav.14See Minchas Shai to Bereishis 1:15, which states that there is a tradition that the
word ‫ לִ מְ אֹור ֹת‬in this verse should be written including the first vav, but without the second. Whatever the spelling of ‫ מאורת‬in that verse, the
word ‫ מְא ֹר ֹת‬in the verse, ‫יהי מְא ֹר ֹת‬, “Let there be luminaries,” and in the verse, ‫להים את שני המארת הגדלים‬-‫ויעש א‬, “and God made the two great
luminaries,” is written lacking vavim entirely. This indicates that originally, when God conceived of the luminaries, He had in mind the
possibility of diminishment, and indeed, when God made the luminaries He diminished one of them. That diminishment affected both the
size of the moon and the measure of its light. When considering all the particulars, it is possible to say that there are two other dimensions to
the moon’s diminishment: that the place of its orbit was lowered to the lowest sphere, and that as a result of this diminishment, there is a
possibility for a lunar eclipse. Hence, there are four aspects to the moon’s diminishment, which are alluded to by the lack of four vavim in the
verses discussing the creation of the luminaries. According to the version that the word ‫מְאֹור ֹת‬, “luminaries” in the verse, “They shall be
luminaries” is also written lacking one vav, that missing vav can be understood as alluding to a solar eclipse, because the possibility for a
solar eclipse also resulted from the diminishment of the moon. For when both the sun and the moon were equal in size and on the same
plane, there could not be a solar eclipse, since the moon was not located on a lower plane and thus would not intervene – as it can at present –
between someone looking from the earth and the sun.

‫ׁשּנָתְ נָה סִימָן "אֱֹלהִים יְהִי‬

ֶ ‫ ְוזֶהּו ַטעַם ַהּמְס ָֹרה‬.‫ׁש ַהּמִעּוט ָהי ָה ֻמכ ְָרח ַאף ׁשֶֹּלא ָהי ְתָ ה ְמ ַקט ְֶרגֶת‬ ֶ ,‫ֵַארּתִ י ְּבבֵאּור ַמ ֲאמָר ּדְ פ ֶֶרק אֵּלּו ט ְֵרפֹות‬
ְ ‫ מַה ּׁשֶ ּב‬,‫מֹורה ְּב ֶא ְצּבַע‬
ָ ‫ְסֹורה‬
ָ ‫ ַהּמ‬,‫סֹוף ּדָ בָר‬
‫ ודורש רבינו שיש בזה כוונה מיוחדת שחסרון המאורות (שמרומז בחסר וא"ו) הוא מעשה‬.‫מְא ֹר ֹת" ז עיין מ"ש לעיל בהערה לשון המסורה"וסימנך ויאמר אלקים יהי מְ א ֹר ֹת וכו'״‬
‫ ״מְא ֹר ֹת״ ָחסֵר‬,‫ ָהי ְתָ ה ְּב ַע ְצמָּה ּבְֹלא קִ טְרּוג‬,‫ ַהי ְנּו ַהּב ְִריָאה‬,"‫ ּגַם " ַוּיַעַׂש‬.‫ׁשבָה‬
ָ ‫ ּכִי ּכְָך ָעלְתָ ה ְּב ַמ ֲח‬.‫ ַאף ּבְֹלא ִקטְרּוג‬,‫ ִמ ֲעטָּה‬,‫ ּכְלֹומַר‬,‫ׁשאֱֹלהִים ִחּס ְָרּה‬
ֶ , .'‫אלקים וכו‬.

In summary, the Masoretic text clearly indicates – as I explained in the elucidation of the passage from Chulin – that the diminishment of the
moon was necessary, and would have happened even if the moon had not complained. This is alluded to by the mesorah with the words,
‫להים יהי מְא ֹר ֹת‬-‫ויאמר א‬, “And God said, ‘Let there be luminaries’”. The missing vavim in the word ‫ מְא ֹר ֹת‬serves as a mnemonic device to teach
us that God caused the lack – i.e., the diminishment – of the moon and that diminishment would have happened even if the moon had not
complained. Similarly, the fact that the word “luminaries” in the verse, ‫להים את שני המארת הגדלים‬-‫ויעש א‬, “God made the two great luminaries”
is lacking two vavim, indicates that God created the moon intending for it to be diminished, even were it not to have complained.

‫ ׁש ֶָרמַז עַל ַהּכַּדּור חכפי הנראה כוונת רבינו"גלגל" וכפי שכתב‬,‫ י ְִרצֶה‬,"‫ּׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ּׁש ַמי ִם׳ ֶאּלָא "ּב ְִרקִי ַע ַה‬
ָ ‫ׁש ִּמּמַה ּׁשֶֹּלא ָאמַר ׳ ַּב‬
ֶ ‫ ּגַם יֹוכִי ַח עַל זֶה‬.‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ ָאמַר ׁשֶ ּיִהְיּו ַהּמְא ֹר ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה‬,‫ְו ִהּנֵה‬
‫ ושם בהערה בשם הרמב"ם דשבעת הרקיעים‬,‫ ְויִק ְָראֵהּו ָרקִיעַ ט עיין לעיל בתחלת שער השלישי‬,‫ ׁשֶּבֹו ּגַם עַּתָ ה ַה ַחּמָה‬.‫ ועיין הערה הבאה‬.‫רבינו בשער השלישי תחלת פרק ראשון‬
‫ ְוי ִ ְהי ֶה ֻמׁשְָאל לֹו ׁשֵם‬.‫ׁש ְבעָה ּכֹו ְכבֵי ֶלכֶת‬ ִ ‫ ַה ְּמיֻחָדִ ים ְל‬,‫ּׁש ְבעָה ְרקִיעִים‬
ִ ‫ [ּכֵיוָן] ׁשֶהּוא ְּב ֶא ְמצַע ַה‬, .‫ וברקיע (גלגל) הרביעי תלוי חמה‬,‫המוזכרים בדברי חז"ל הן הנה השבעה גלגלים‬
‫ שהיא בריאה המבדלת בין מים למים (וכמ"ש רבינו לקמן בסמוך בד"ה והיו‬,‫ הכוונה הוא לבריאה שברא השי"ת ביום השני‬,‫ָרקִיעַ י רבינו מפרש בזה שאף שכשכתוב בתורה רקיע‬
‫ׁשה יא הכוונה בזה ליישב מה שלא פירש איזה רקיע משבעת הרקיעים? וע"ז‬ ָ ‫ עַל ׁשֵם ׁשֶ ַּמבְּדִ יל ּבֵין ׁשְֹלׁשָה ִלׁשְֹל‬,."‫ מ"מ כאן קורא הכתוב לגלגל הרביעי רקיע"בשם המושאל‬,)‫למאורת‬
‫ ּכְמֹו ה ָָרקִי ַע‬,‫פי' רבינו שכמו שתפקיד הרקיע בכלל הוא להבדיל בין עליון לתחתון כך הרקיע (גלגל) האמצעי (הרביעי) הוא ממצע ומבדיל בין הגלגלים העליונים לתחתונים‬
‫ ַאף‬,.‫ ְו ָהי ָה זֶה ק ֹדֶ ם ַהּמִעּוט  יב וכפי שביאר רבינו שם בתחילת שער השלישי שבשעה שמיעט הלבנה ירדה לרקיע (גלגל) הראשון‬.‫ׁש ַּמבְּדִ יל ּבֵין ַמי ִם ָה ֶעלְיֹונִים ְל ַמי ִם הַּתַ חְּתֹונִים‬ ֶ
‫ אְַך‬.‫ וְֹלא זּולַת‬,‫ּׁשנַי ִם‬ ְ ‫ ֹלא הָיּו ְל ָפנָיו ְל ִהּב ְָראֹות ַרק ַהּמְאֹורֹות ַה‬,‫ׁשבָה‬ ָ ‫ ְוגַם ּבִתְ ִחּלַת ַה ַּמ ֲח‬.‫ׁשנֵיהֶם ּב ָָרקִי ַע ַהּזֶה‬ ְ ‫ קָ בַע ִל‬,‫ אְַך ּבַּתְ ִחּלָה‬.‫ ּכָָאמּור‬,‫ׁשבָה ְּכבָר ָעלְתָ ה ְל ָפנָיו ַהּמִעּוט‬ ָ ‫ׁש ַּב ַּמ ֲח‬
ֶ
‫ ֲאׁשֶר ּכֹו ְללִים ֲח ִמּׁשָה ַהּנְבּוכִים ידחמשת הכוכבים הנבוכים המשרתים שבעה‬,‫ ַהי ְנּו הַּכֹו ָכבִים‬,.‫ י ְַרּבֶה ַאחַר ּכְָך ַה ְּצבָאֹות יגכמ"ש לעיל שער ה' בשם בראשית רבה‬,‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ַהּמִעּוט‬ ֶ ‫ִל ְכ‬
‫ידועים כולם נקראים נבוכים למבוכה הנראית בתנועתם והשנים מהם השמש והירח והחמשה הנשארים נקראים 'חמשת הכוכבים הנבוכים' כשייאמר 'חמשה' סתם ידוע שאינו‬
‫ ומלבד‬,‫ (פירוש המלות הזרות במורה נבוכים לר"ש ן' תבון) והכוונה היא ששבעת כוכבי הלכת נקראים בשם זה כי מבוכתם (תנועתם) נראית לעיני כל‬.‫מדבר על השמש והירח‬
.‫ּׁשמֶׁש ְו ַהּי ֵָר ַח ִּב ְלבָד‬
ֶ ‫ ֶאּלָא עַל י ְדֵ י ַה‬,‫ ְואֵין זֶה ְּב ֶעצֶם‬."'‫ ׁשֶ ה ֲֵרי ָאמַר " ְל ַהבְּדִ יל וגו‬.‫ ְוכָל ֲאׁשֶר ְּבגַ ְלּגַל ַה ַּמּזָלֹות‬, .‫ וכוכב‬,‫ נוגה‬,‫ מאדים‬,‫ צדק‬,‫ שבתאי‬:‫השמש והירח יש חמשה נותרים‬
‫ׁשבָה ַע ְצמָּה ָהי ָה ִלהְיֹות ּכֵן‬ ָ ‫ ַּב ַּמ ֲח‬,‫ ָא ְמנָם‬.‫ׁשנַי ִם ִּב ְלבָד‬
ְ ‫ ֹלא עָלּו ַרק אֵּלּו‬,‫ׁשבָה‬ ָ ‫ ֶאּלָא ׁשֶ ּבִתְ ִחּלַת ַה ַּמ ֲח‬.‫ָָארץ‬
ֶ ‫ִירים עַל ה‬ ִ ‫ ּכִי ּגַם ּכָל הַּכֹו ָכבִים ְמא‬,"‫ָָארץ‬ ֶ ‫ּו ְלפִיכְָך ֹלא ָאמַר ּכָאן " ְל ָהאִיר עַל ה‬
‫ ְו ַכ ֲאׁשֶר י ָבֹוא ְּב ֶה ְמׁשְֵך ַהּפְסּוקִים‬,‫ ְוכָָאמּור‬,‫ׁשּיִהְיּו ֶחסְרֹונֹו‬ ֶ ‫סֹוף ַה ַּמ ֲעׂשֶה‬:

The concept that the moon underwent a diminishment is also reflected by the phrase, ‫יהי מארת ברקיע השמים‬, “Let there be luminaries in the
expanse of the heaven.” It seems unnecessary for the verse to say ‫ברקיע השמים‬, “in the expanse of the heaven.” However, this apparent
redundancy alludes to the moon’s diminishment. The term rakia refers to the sphere in which the sun is located. This sphere is called rakia
because it is in the middle of the seven heavens that are designated for the seven planets. 15I.e., the sun is in the fourth orbit. Below the sun
are the moon, Kochav (Mercury), and Nogah (Venus), and above the sun are Ma’adim (Mars), Tzedek (Jupiter), and Shabbetai (Saturn).
Therefore, rakia is an appropriate term, for just as the rakia divided between the higher waters and the lower waters,16Bereishis 1:7. so too,
the orbit of the sun divides between the three orbits of the planets closest to the earth and the three orbits furthest from it. The moon was
created in this orbit before its diminishment. True, as explained above, God already planned to diminish the moon. Nevertheless, initially,
God established both the sun and the moon in this middle orbit. Moreover, initially, it was God’s intent to only create these two luminaries
and no others. Nevertheless, after God diminished the moon, He “increased its hosts,” 17See Rashi’s commentary to Bereishis 1:16, based on
Bereishis Rabbah 6:4. i.e., God also brought into being the stars, including the five nevuchim,18This term refers to the five planets, Kochav
(Mercury), Nogah (Venus), Ma’adim (Mars), Tzedek (Jupiter), and Shabbetai (Saturn). They are called nevuchim, “perplexed,” because the
mazelike nature of their orbits causes them to appear “perplexed” in their movements through the heavenly sphere (Shmuel ibn Tibbon). and
all the stars in the orbit of the constellations. On this basis, it can be understood why initially, the purpose of the creation of the sun and the
moon is described as being: “to make a distinction between the day and the night.” This was achieved through the creation of the sun and the
moon alone. Hence, only the two major luminaries were mentioned in the Torah’s description of God’s initial intent. In contrast, the phrase
“to radiate light” refers to all the other stars, for they also radiate light to the earth. For this reason, “to radiate light” was not mentioned in
connection with the creation of the sun and moon, but only when the other stars came into being after the diminishment of the moon.
Nevertheless, that diminishment was implicit in God’s initial intent, as explained above and as will be clarified further in the elucidation of
the subsequent verses.

.‫ ְוכָל זֶה עַל י ְדֵ י ַהּמִעּוט‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫ אֹותֹות ּומֹועֲדִ ים ְויָמִים ְו‬,‫ ַהי ְנּו‬,‫ הַּכֹו ֶללֶת ּכָל אֵּלּו‬,‫ ׁשֶ עַל י ָדֹו י ִ ָּמׁשְֵך ֲה ָוי ָה ַאח ֶֶרת‬,‫ ַהי ְנּו ׁשֶ ָה ֶאחָד ֵמהֶם י ִתְ ַמעֵט‬,‫ אֹומֵר ֲה ָוי ָה ַאח ֶֶרת ׁשֶּתִ ְהי ֶה‬.‫ְוהָיּו לְא ֹת ֹת וגו׳‬
‫ ׁשֶַאחַר ׁשֶ ּנִגְזַר‬,‫ׁשּנֶה ַהּסֵדֶ ר ֵמ ַהּכָתּוב נ ְִרמָז‬ַ ‫ׁש ְּמ‬
ֶ ‫ׁשעַל י ְדֵ י זֶה‬
ֶ .‫ ָלכֵן ֹלא ֻהקְּדַ ם יָמִים לְא ֹת ֹת‬,‫ׁשנִים‬ ָ ‫ יִׂש ְָראֵל לִימְנּו בְָך יָמִים ְו‬,‫ׁשעַל י ְדֵ י ַהּמִעּוט ָרצָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְל ַפּי ֵס וְלֹומַר‬ ֶ ‫ּו ְלפִי‬
‫ ְוכֵן י ְִרמ ֹז ְּבמַה ּׁשֶֹּלא ּבָא ַה ָלמֶ״ד ּבְתֵ בַת‬.‫ׁשנִים ׁשֶּמֹונִים ּבָּה יִׂש ְָראֵל‬ ָ ‫ ׁשֶּתִ תְ ַּפּי ֵס ְּביָמִים ְו‬,‫ ָאמַר ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא‬,‫ַהּמִעּוט ׁשֶּתִ ְהי ֶה [הֹווֶה] ֲה ָוי ָה ַאח ֶֶרת הַּכֹו ֶללֶת אֹותֹות ּומֹועֲדִ ים‬
‫ ַּכ ֲאׁשֶר ּכָתַ בְּתִ י ְּבבֵאּור ַה ַּמ ֲאמָר‬,‫ ֶאּלָא ׁשֶרֹומֵז ּתְׁשּובַת [ ַהּי ֵָרחַ] ׁשֶ אִי ֶא ְפׁשָר ּדְ לָא ִלמְנּו ּבִתְקּופַת ַה ַחּמָה ּכְמֹו כֵן‬,‫ ּכְמֹו ׁשֶ ּכָל ָה ֲאח ִֵרים הֵם ְּב ָלמֶדִ ״ין‬,‫ׁשנִים׳‬ ָ ‫ ׁשֶ ָהי ָה לֹו לֹומַר ׳ּו ְל‬,‫ׁשנִים״‬
ָ ‫״ ְו‬:

‫ והיו לאתת‬...‫ יהי מארת‬Let there be luminaries… They shall serve as signs –The repetition of the root ‫ והיו‬in this verse alludes to a second
“being,” i.e., that the sun and moon’s “being” i.e., form would go through a change, for one of them would be diminished. As a result of the
moon’s diminishment, there would be signs, appointed times, days, and years. Since God desired to appease the moon because of the
diminishment, He told the moon that the Jews would reckon the days and years according to it. The verse did not mention days before signs,
because by deviating from the order that frequency dictates, the verse alludes to the fact that after the diminishment of the moon, through
which the luminaries would enter a different state of being that would lead to the existence of “signs and appointed times,” God stated, in
order to appease the moon, that the Jews would reckon their days and years according to it. The verse states ‫והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים‬,
they shall be as signs, for appointed times, for days and years. The words “signs”, “appointed times,” and “days”, are all preceded by a
lamed. The fact that a lamed was not added before the word v’shanim (making it ul’shanim), as in the other three words, also serves as an
allusion. It points to the moon’s response that the reckoning of years is fundamentally dependent on the sun and its annual cycle, as explained
above in the explanation of the passage from Chulin.
 ‫ׁשּמִּתֹוְך ַהּמִעּוט י ִתְ ַהּוֶה עֹוד ֲה ָוי ָה ַאח ֶֶרת טו בשונה ממה שביאר רבינו לעיל בפסוק (יד)"יהי מארת ברקיע השמים" שהכוונה שם 'רקיע‬ ֶ ‫ ָאמַר‬.‫ּׁש ַמי ִם ְל ָהאִיר וגו׳‬
ָ ‫ְוהָיּו ִלמְאֹור ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה‬
‫ הרי שכאן בפסוק (טו)"והיו למאורת ברקיע השמים" הכוונה הוא לרקיע שנברא ביום השני שתפקידו הוא‬,‫השמים' הוא רק בשם המושאל ובאמת מדובר שם בגלגל הרביעי‬
‫ וְהּוא ָּב ֲאוִיר‬.)‫ ַהּנִב ְָרא ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין ַמי ִם ָל ָמי ִם (בראשית א ו‬,‫ וְהּוא הַּתַ חְּתֹון‬,‫ּׁש ַמי ִם‬ ָ ‫ ּב ְִרקִי ַע ַה‬. .‫ ׁשֶ ּי ִתְ ַהּוֶה‬.‫ וכפי שהולך רבינו ומבאר שהוא מתחת לגלגלים‬,‫להבדיל בין מים למים‬
‫ יהי טבע בתוך המים היסודיים כמו גלגל בתוכם סביב מבדיל בצורה קצתם‬.‫ יהי רקיע בתוך המים‬:‫ וז"ל הספורנו‬,‫ַּדּורים טז כן משמע מהרמב"ן על הפסוק ועוד מפרשים שם‬ ִ ‫ׁשֶּתַ חַת ַהּכ‬
‫ וקבל האויר איזה עשוי בהכרח להיות מקום לחלק‬,‫ והנה בזה עלו בהכרח אל איזה גבול באויר היסודיי‬.‫ באופן שאיזה חלק עליון מן המים לצד האויר ישוב לטבע אידיי‬,‫מקצתם‬
‫ שחיבור דנן הוא‬,‫ֵַארּתִ י ּבִדְ רּוׁש ַא ֵחר יזעיין בהצעה מהמדפיסים בהוצאה הראשונה (תרכ"ו) בתחילת הספר‬ ְ ‫ ַּכ ֲאׁשֶר ּב‬, :‫ והתפשט אל מקום רב הכמות ממקומו הראשון‬,‫שנהפך לאיד‬
,‫ּׁשׁשֶת יְמֵי ב ְֵראׁשִית‬ ֵ ‫ הַּכֹולֵל ּב ְִריַאת [ּכָל ַהּיָמִים] ה ִָראׁשֹונִים ׁשֶ ִּמ‬, .‫ וחבל על דאבדין‬,‫ ויתכן שהיה הדרוש שמזכיר רבינו כאן גם במחברת זאת‬,‫חלק ממחברת דרשותיו של רבינו‬
‫ הּוא‬,‫ּׁשפֵל‬ ָ ‫ ּכָל ַהּמִתְ ַהּוֶה ֵמהֶם ּבָעֹולָם ַה‬,‫ אִם ּכֵן‬.‫ּׁש ַמי ִם ְוכָל ְצבָָאם אֵינָם ַּב ֲעלֵי אֵיכּות‬ ָ ‫ׁש ַה‬
ֶ ,ַ‫ּׁשמֶׁש ְוי ֵָרח‬ֶ ‫ אֵין אֹור ַּב‬,‫ ּכִי ְּב ֶעצֶם‬,‫ ְוכֵן הּוא‬.‫ׁשּק ְָראתִ יו ְּבׁשֵם ֲהוָיֹות ַהי ְסֹודֹות‬
ֶ
‫ ע"י הרקיע‬,‫ להבדיל ולעשות מהות חדשה כנבראים התחתונים שהתוצאה משתנה מנברא לנברא‬,‫ שתפקידו של הרקיע המבדיל בין מים למים הוא‬,‫ֵמ ַה ְמ ַק ְּבלִים יח כוונת רבינו נראה‬
‫ׁשהַּכ ֹל ְלפִי‬
ֶ ,‫ׁשחִיר ְּפנֵי הָָאדָ ם ּו ַמ ְלּבִין ַה ְּבגָדִ ים‬
ְ ‫ּׁשמֶׁש ַמ‬ֶ ‫ׁש ַה‬
ֶ ‫ ּכְמֹו‬,‫ ּו ְלפִיכְָך [י ָבֹואּו] ֲה ָפכִים‬. .)‫ וכן האריך הרמב"ם לבאר במורה נבוכים (ח"ב פ"ל‬,‫ וכדברי הספורנו שהובא לעיל‬,‫הזה‬
‫ ועוד) לצורך הסבר איך שממשפיע‬,‫ מובא בכמה ראשונים (כגון באבן עזרא בהקדמתו לספר קהלת‬,‫ַה ְמ ַק ְּבלִים יט דוגמא זאת מהשמש שתוצאות השפעתה משתנות לפי המקבלים‬
‫ שלפי שהשפעתם של המאורות הוא דרכו (שזאת כוונת‬,‫ רבינו כאן מסביר על פי זה את תפקידו של הרקיע‬,‫אחד יתכן כמה תוצאות וגם הפוכות זו מזו לסיבת שינוי טבע המקבלים‬
‫ הָיּו‬,‫ ְוהָאֹור ׁשֶל יֹום ִראׁשֹון ְוהַחֹׁשְֶך ַהּנִזְּכָר ׁשָם‬.‫ׁשּבֵין הַּיֹום ְו ַה ַּליְלָה ְּב ִענְי ָן ַאחֵר‬ ֶ ‫ ָהי ָה ַה ֶהבְּדֵ ל‬,‫ אִּלּו ֹלא ָהי ָה ַהּמִעּוט‬,‫ וְאּולָם‬. .‫ ברקיע השמים") לזאת משתנים הפעולות‬...‫הפסוק"והיו‬
‫ ּובַּיֹום ה ְָרבִיעִי ָרצָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך‬,‫ ׁשֶ ָּבהֶם ָהי ָה ַה ֶהבְּדֵ ל ּבְאֹור וְחֹׁשְֶך ִמ ִּבלְּתִ י [ׁשִּמּוׁש] מְאֹורֹות‬,‫ ּו ָבזֶה ָהי ָה ׁשִּנּוי ִמּׁשְֹלׁשָה יָמִים ה ִָראׁשֹונִים‬.‫ הָיּו עֹוׂשִים ַהּמְאֹורֹות‬,‫ ְו ַה ֶהבְּדֵ ל‬.‫ְָארים‬ ִ ‫נִׁש‬
‫ ְוי ִ ְהי ֶה נִגְנָז אֹור‬,‫ׁשּי ִתְ ַמעֵט ָה ֶאחָד‬
ֶ ‫ ָרצָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא ְל‬. . . . .‫ ָא ְמנָם‬.‫ י ִ ְהי ֶה נִגְנָז הָאֹור ׁשֶל ַהּׁשְֹלׁשָה יָמִים ה ִָראׁשֹונִים‬. . .‫ׁשּבַּתְ ִחּלָה‬ ֶ ‫ ֶאּלָא‬.‫ׁשּי ִ ְהי ֶה ֶהבְּדֵ ל עַל י ְדֵ י אֵּלּו ַהּמְאֹורֹות‬
ֶ ‫הּוא‬
‫ׁש ְפעָם ְוכָָאמּור‬ ִ ‫ ּכִי ׁשָם יָאִירּו עַל י ְדֵ י קַ ָּבלַת‬.‫ הּוא ַה ַּמבְּדִ יל ּבֵין ַמי ִם ָל ָמי ִם‬,‫ּׁש ַמי ִם‬
ָ ‫ ְוי ִתְ ַהּוֶה ׁשֶ הֵם יָאִירּו ּב ְִרקִי ַע ַה‬,‫ ׁשֶל הַג׳ יָמִים ה ִָראׁשֹונִים‬.

‫ והיו למאורת ברקיע השמים‬Let them serve as luminaries in the expanse of the heaven to radiate light – The repetition of the word ‫ והיו‬refers
to another change that would come to pass as a result of the diminishing of the moon, creating a new entity, {the light,} 19This and other
additions in squiggle brackets were made on the basis of the text of Chiddushei HaLevanah printed as an addendum to Machon Chochmas
Shlomoh edition of Rambam’s Hilchos Kiddush HaChodesh. that would exist “in the rakia, the expanse of the heaven.” The rakia constitutes
the lower heaven which was created to separate between the higher waters and the lower waters. This refers to the open space that is between
the spheres, as I explained in another exposition, which explains the entire process of creation as it transpired in all the first Six Days of
Creation, which I called The Formation of the Elements.20Tosfos Yom Tov wrote several expositions, derushim, which are transcripts of
sermons that he delivered. Of these, Chiddushei HaLevanah is one of the few for which the text is extant. In essence, the sun and the moon do
not possess the potential to radiate light, for the heavens and all their hosts do not possess any defined potential. All the changes that result
from them in this lowly world stem from the recipients. Therefore, the sun darkens a person’s complexion, but whitens clothes, for
everything depends on the recipients. Hence, were the moon not to have been diminished, the difference between the day and the night would
have been of an entirely different nature. The light that radiated forth on the first day of Creation, before the creation of the luminaries, and
the darkness mentioned in those verses, would have continued, and the distinction between this primeval light and primeval darkness would
have come as a result of the luminaries. This constituted the difference between the first three days of Creation and all subsequent time.
During the first three days of Creation, the distinction between light and darkness was made without the luminaries. From the fourth day
onward, God desired that the difference between light and darkness come as a result of these luminaries. Initially, {however, God did not
desire} to conceal the original light that radiated forth throughout the first three days. Nevertheless, {after the complaint of the moon,} God
desired that one of the luminaries be diminished, and that the light of the first three days of Creation be concealed. The luminaries would
come into existence and they would generate light in “the expanse of the heaven,” i.e., in the area that separates between the higher waters
and the lower waters. The light that the luminaries would generate would be dependent on the manner in which its influence is accepted by
the recipients, as stated above.

‫ ְו ָחזַר‬,‫ׁשּב ָָרא ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא אֹור‬ֶ ,‫ ׁשֶ ָהי ָה זֶה ּדֹומֶה ַמּמָׁש לִתְ ִחּלַת ַהּב ְִריָאה‬,‫ׁשּלְַאחַר ּכְָך י ִתְ ַמעֵט ָה ֶאחָד‬ ֶ ‫ׁשּגַם‬
ֶ ‫ ְו‬,‫ׁשוִים‬ ָ ‫ׁשנֵי מְאֹורֹות‬ְ ‫ׁשבָה ִל‬ָ ‫ּו ִמּזֶה יֵצֵא לָנּו טּוב ַטעַם עַל ׁשֶּתְ ִחּלַת ַה ַּמ ֲח‬
‫ כדרבי‬- !‫ ואור ביום ראשון איברי? והכתיב ויתן אתם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי‬:‫ כ וז"ל‬.).‫ׁש ִהזְּכִירּו ַרּבֹותֵ ינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה (חגיגה יב‬ ֶ ‫ּוגְנָזֹו ְל ִסּבַת‬
‫ כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה‬,‫ אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו‬:‫ דאמר רבי אלעזר‬.‫אלעזר‬
‫ שנאמר אמרו צדיק‬,‫ ואין טוב אלא צדיק‬,‫ ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב‬.‫ שנאמר וימנע מרשעים אורם‬,‫שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן‬
‫ דברי רבי‬,‫ אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו‬:‫ כתנאי‬.‫ שנאמר אור צדיקים ישמח‬,‫ כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח‬.‫כי טוב‬
‫ שכמו‬,‫ׁשּיִהְיּו נִב ְָראִים ׁשָ וִים כאלכאורה נראה כוונת רבינו בזה‬ ֶ ‫ ּכָאן ָחזַר ל ִָראׁשֹונִים‬,‫ ְואִם ּכֵן‬.‫ הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי‬:‫ וחכמים אומרים‬.‫יעקב‬
‫ שבתחילה היו שוים ושוב נתנם ברקיע המבדיל בין מים‬,‫ כ"כ ב"מאורות" עשה כן‬,‫שלגבי"אור" בתחלה ברא אור שרואין מסוף העולם ועד סופו ושוב גנזו כדי שלא ישמש לרשעים‬
,)‫ׁש ִהבְּדִ ילֹו ַלּצַּדִ יקִים כו׳ ּכִדְ פ ֵֵרׁש ַרׁשִ"י (בראשית א ד‬ ֶ "‫ ֲאבָל ִמּצַד ַה ְּגנִיזָה ַהּנ ְִר ֶמזֶת ּבַּיֹום ה ִָראׁשֹון ּבְ" ַוּיַבְּדֵ ל‬.‫ׁשהָאֹור ה ִָראׁשֹון יָאִיר‬ ֶ ‫ ְו‬, .‫למים כדי שעי"ז לא יאירו כבתחילה מטעם הנ"ל‬
‫ וְֹלא יָאִיר עֹוד אֹור ה ִָראׁשֹון ּכִי י ִ ָּגנֵז‬.‫ּׁש ַמי ִם הָָאמּור‬
ָ ‫ׁשעַל י ְדֵ י כֵן יָאִירּו הֵם ּב ְִרקִי ַע ַה‬ ֶ ‫ ַהּמִעּוט‬,‫ׁשבָה ַההִיא ַע ְצמָּה‬ ָ ‫ ָעלָה ְל ָפנָיו ְּב ַמ ֲח‬.

On this basis, we can understand the rationale for the creation of the two luminaries as equal in size, although the original intent was that
ultimately one luminary would be diminished. This pattern resembles God’s creation of the light at the beginning of Creation, and His
subsequent concealment of it for the reason explained by our Sages. 21Chagigah 12a. That source states that God’s original light was
concealed so that the wicked would not benefit from it. Accordingly, in this verse, the focus is on the original intent, when the sun and the
moon were created as equals, and the original light radiated forth. This passage relates that after creating this original light, vayavdel E-
lohim, “and God made a distinction.”22Bereishis 1:4. The words vayavdel E-lohim allude to the concealment of the light on the first day of
Creation, i.e., God made a distinction concerning this light, and set it aside for the righteous in the Ultimate Future, as Rashi explains.23See
Rashi’s commentary to Bereishis 1:4. It is in this very thought that the impulse that the moon would be diminished arose. The moon would
shine in “the expanse of the heaven” as explained, and the primeval light would no longer shine forth because it would be concealed.

‫ ב) והיו לאתת וגו' – הויה שניה‬.‫ׁשּנָה מִּזֹו כב א) יהי מארת ברקיע השמים וגו' – ההויה בזה שנתנם בגלגל הרביעי‬ ֻ ‫ׁשכִים מִּפֹעַל ֶאחָד זֹו ְמ‬ ָ ‫ׁש ִהזְּכִיר ּכָאן ׁשְֹלׁשָה ֲהוָיֹות נִ ְמ‬ ֶ ‫ּו ְלפִי‬
."‫ ָלכֵן ָאמַר ִמּי ָד " ַויְהִי כֵן‬, .‫ ג) והיו למארת ברקיע השמים וגו' – הויה חדשה שיאירו דרך רקיע השמים שתחת הגלגלים‬.‫שתתמעט הלבנה ועי"ז יהיו לאתת למועדים לימים ושנים‬
‫ׁשּכַח ַּב ֲהוָיֹות‬
ְ ִ‫ ּדּוק וְת‬,‫ ּכָָאמּור‬,"‫ ָלכֵן ָאמַר " ַויְהִי כֵן‬,‫ ְוכָָאמּור‬,‫ ְונִתְ הַּוּו ֲהוָיֹות ְמׁשֻּנֹות‬,‫ וְֹלא כֵן ַאחַר ּכְָך‬,‫ׁשוִים‬
ָ ‫ ַהי ְנּו ּתְ ִחּלָה ַהּמְאֹורֹות‬,‫ׁשּנִׁשְּתַ ּנּו סִדְ ֵרי ב ְֵראׁשִית ָּב ִענְי ָן ַהּזֶה‬
ֶ ‫ׁשֶַאף עַל ּפִי‬
‫ׁשּנ ְִראֶה ִענְיָנִים סֹותְ ִרים ְּב ַע ְצמָם‬
ֶ ‫ ַאף עַל ּפִי‬,‫ ׁשֶ ּכֵן ָהי ָה‬,‫אֵּלּו‬.

Since there are three totally different changes in being resulting from one activity, 24I.e., the moon’s existence underwent three stages: a)
initially it was of one size and was located in the orbit of the fourth sphere, b) its size and light were diminished, and c) it was compelled to
descend to a lower orbit. therefore the verse immediately states “And it was so.” Even though the order of creation underwent a change –
originally, the luminaries were of equal size, and afterwards, their being became different – by saying, “and it was so,” the narrative indicates
that one should note that the state of being of the luminaries underwent a change. It is as if the narrative says, note the progression of the
different states of being as described, although these states of being appear contradictory to each other.

‫ׁשּבַּתְ ִחּלָה‬
ֶ ‫ ּו ְלפִי‬.‫ אְַך ִמּי ָד ָהי ָה ַהּמִעּוט ָל ֶאחָד ֵמהֶם‬,‫ׁשנֵי מְאֹורֹות ּגְדֹולִים ׁשָ וִים ַּבּמ ְַראֶה ּובְקֹומָה ּו ְבמָקֹום ֶאחָד‬ ְ ‫ׁש ָעׂשָה‬
ֶ ,‫ׁשבָה‬ ָ ‫ׁש ְלמָה ַּכ ֲאׁשֶר ָהי ָה ְּב ַמ ֲח‬
ְ ִ‫ ַע ְכׁשָו ְמ ָבאֵר ַה ְּפ ֻעּלָה ׁשֶ ּכֵן נ‬.‫ַוּיַעַׂש‬
‫ִירים‬ ִ ‫ ִהּנֵה ֵהּמָה ַה ְּמא‬,‫ׁשהָאֹור ה ִָראׁשֹון י ִ ָּגנֵז‬
ֶ ‫ׁש ָּגז ְָרה ָח ְכמָתֹו י ִתְ ּב ֵָרְך‬
ֶ ]‫ ָא ְמנָם [ַאחַר‬,‫ ַרק סִּבֹות ַה ַהבְּדָ לָה יִהְיּו‬,‫ׁשוֶה ׁשֶ ּי ִ ְהי ֶה הָאֹור ְוהַחֹׁשְֶך נִ ְמׁשְָך ֵמהֶם‬
ָ ‫ׁשנֵיהֶם ְּב‬ ְ ‫ֹלא ָהי ָה ָה ִענְי ָן אִּלּו הָיּו‬
‫ׁשּכָל אֵּלּו‬ֶ ,‫שנִים‬ ָׁ ‫ וְהּוא ְּב ַעצְמֹו ֲהוָיֹות הָאֹותֹות ְוהַּמֹועֲדִ ים ְויָמִים ְו‬."‫ׁשלֶת וגו׳‬ ֶ ‫ " ְל ֶמ ְמ‬,‫ ְלפִיכְָך ָאמַר ּכָאן‬.‫ ְוזֶה ַל ַּליְלָה‬,‫ זֶה לַּיֹום‬,‫ׁשלִים‬ ְ ‫ׁש ְּל ִסּבָה זֹו ֵהּמָה הַּמֹו‬
ֶ ‫ עַד‬,ָ‫ָָארץ ְולַּדָ ִרים ָעלֶיה‬ ֶ ‫ל‬
‫ וְאֹור ה ִָראׁשֹון ָהי ָה הַּמֹוׁשֵל‬,‫ ֹלא הָיּו ְמעֻּתָ דִ ים ּכִי אִם ְל ַהבְּדִ יל ִּב ְלבָד‬,‫ אְַך ק ֹדֶ ם ָלזֶה‬.‫ ׁשֶהּוא עַל י ְדֵ י ַהּמִעּוט‬,‫ ׁשֶ ּזֶה נִתְ ָּבאֵר ְּכבָר‬.‫ אֹו חַס ְוׁשָלֹום ְל ֶהפְֶך‬,‫ׁשּנִים ָהעִּתִ ים לְטֹובָה‬ ַ ‫ ַהּזְ ַמּנִים ְמ‬.
‫‪God made the two great luminaries – The narrative proceeds to describe how this action fulfilled God’s original intent, for He made two‬‬
‫‪great luminaries, equal in appearance and size, and having the same location. Nevertheless, immediately afterwards, God diminished one of‬‬
‫‪the luminaries, because even initially, the intent was that they be diminished. Initially, were the luminaries to have remained equal in size,‬‬
‫‪light and darkness would not be dependent on them. The luminaries would merely “make a distinction between the day and the night,” as‬‬
‫‪stated initially in the narrative. Nevertheless, after God’s wisdom dictated that the original light be concealed, the sun and the moon would‬‬
‫‪serve as the sources of light “radiating light upon the earth and its inhabitants.” And for this reason, the sun and the moon would “rule,” one‬‬
‫‪“during the day,” and the other “during the night,” as the narrative proceeds to state. As a natural consequence, this brought about “the signs,‬‬
‫‪appointed times, days, and years,” mentioned earlier. All of these times alter the intervals for good or for the opposite, Heaven forbid. As‬‬
‫‪explained previously,25Page 104ff. all of this came about as a result of the diminishment of the moon. Originally, before the diminishment,‬‬
‫‪the sun and the moon were not designated for these functions; they were merely designated “to make a distinction.” The light that shined‬‬
‫‪originally would be the ruling factor.‬‬

‫ׁש ָהי ָה (צד‪ ):‬כגוז"ל‪ :‬תנו רבנן‪,‬‬ ‫ַוּיִּתֵ ן‪ַ .‬ה ַּמחֲֹלקֶת אִם ַה ַּמּזָלֹות חֹוז ְִרים ְו ַה ַּג ְלּגַל קָבּו ַע אֹו ׁשֶ ַה ַּג ְלּגַל חֹוזֵר ְו ַה ַּמּזָלֹות קְבּועִים‪ ,‬י ָדּו ַע מִימֹות הַּתַ ּנָאִים זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‪ּ ,‬כִדְ תַ נְי ָא ְּפ ָסחִים ּפ ֶֶרק מִי ֶ‬
‫חכמי ישראל אומרים‪ :‬גלגל קבוע ומזלות חוזרין‪ ,‬וחכמי אומות העולם אומרים‪ :‬גלגל חוזר ומזלות קבועין‪ .‬אמר רבי‪ :‬תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב‬
‫בצפון‪ .‬מתקיף לה רב אחא בר יעקב‪ :‬ודילמא כבוצינא דריחיא‪ ,‬אי נמי כצינורא דדשא‪ .‬חכמי ישראל אומרים‪ :‬ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע‪ ,‬ובלילה למעלה מן הרקיע‪.‬‬
‫וחכמי אומות העולם אומרים‪ :‬ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע‪ ,‬ובלילה למטה מן הקרקע‪ .‬אמר רבי‪ :‬ונראין דבריהן מדברינו‪ ,‬שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין‪ ..‬וְדַ עַת‬
‫ּׁש ְּכבָר ָאמַר " ַוּיַעַׂש‪ ...‬אֶת ׁשְ נֵי ַהּמְא ֹר ֹת"‪ ,‬וְַאחַר ּכְָך ָחזַר ּופ ֵֵרׁש " ַוּי ִּתֵ ן א ֹתָ ם‪ּ ...‬ב ְִרקִי ַע‬‫ׁש ַה ַּמּזָל חֹוזֵר ְו ַה ַּג ְלּגַל קָבּועַ‪ַ . . . . .‬ה ִּמק ְָרא ְמ ַסּיְעָם וְהּוא ִמּמַה ֶ‬ ‫ֲח ָכמֵינּו זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה ָהי ְתָ ה ֶ‬
‫ׁשהָיּו ַהּמְאֹורֹות ִענְי ָן ִּב ְפנֵי ַעצְמֹו‪ֹ ,‬לא מִן ה ָָרקִי ַע ַעצְמֹו כדז"ל האברבנאל (בראשית א טז)‪ :‬ואמנם אמרו אחר זה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים‪ .‬כתב הרמב"ן שזה‬ ‫וגו׳"‪ .‬נ ְִראֶה ִמּזֶה ֶ‬
‫ׁש ַהּמָאֹור הּוא הַחֹוזֵר ְו ַה ַּג ְלּגַל‬ ‫ׁש ָלמָא ֶ‬
‫מורה שלא היו המאורות והכוכבים מגוף הרקיע אלא מונחים ונקבעים בו נמשך בזה לדעת חז"ל שאמרו גלגל קבוע ומזל חוזר‪ְ . .‬ואִי ֲאמ ְַרּתְ ִּב ְ‬
‫ׁש ַהּמָאֹור ה ֲֵרי הּוא ּדָ בָר נִבְּדָ ל מִן ה ָָרקִי ַע וְסֹובֵב סֹובֵב הֹולְֵך עַל ְּפנֵי ה ָָרקִיעַ‪ ,‬וְדֹומֶה ַמּמָׁש ִלב ְִריַאת הָָאדָ ם‪ׁ ,‬שֶָאמַר (בראשית ב ז) " ַוּי ִיצֶר ה׳ אֱֹלהִים אֶת הָָאדָ ם וגו׳"‬ ‫ׁשּפִיר ֶ‬
‫קָבּועַ‪ָ ,‬אתֵ י ַ‬
‫ׁש ַהּמָאֹור קָבּו ַע ּבְתֹוְך ַה ַּג ְלּגַל‪ ,‬אִם ּכֵן הּוא ֶעצֶם ֵמ ַעצְמֹו‪ּ .‬כִי אִם נ ֹאמַר ׁשֶ ָהי ָה ִענְי ָן ִּב ְפנֵי ַעצְמֹו ְונִתְ חַב ּבְתֹוְך‬ ‫וְַאחַר ּכְָך (שם ח) " ַוּיִּטַע וגו׳ ַוּיָׂשֶם ׁשָם אֶת הָָאדָ ם וגו׳"‪ֲ .‬אבָל אִי ֲאמ ְַרּתְ ֶ‬
‫ׁש ַהּׁשֵם‬ ‫ׁשוְא ּו ָבטֵל לֹומַר ּכֵן ְּכפִי ַה ְּסב ָָרה ַהיְׁש ָָרה‪ֶ .‬אּלָא הּוא ֶעצֶם ֵמ ַעצְמֹו‪ַ ,‬רק ֶ‬ ‫ַה ַּג ְלּגַל‪ִ ,‬הּנֵה ְּב ֶהכ ְֵרחַ‪ ,‬מְקֹום הַּתְ חִיבָה נִדְ חֵית ּכָל מַהּות ַהּמָקֹום הַהּוא‪ְ ,‬ו ָהי ָה ָּבטֵל ְונֶעְּדָ ר ַאח ֲֵרי ׁשֶ ָהי ָה‪ְ ,‬ו ָ‬
‫ׁש ְּכבָר ָהי ָה הַּכ ֹל‬ ‫י ִתְ ּב ֵָרְך ּבְכ ֹ ַח ָח ְכמָתֹו ָעׂשָה לְאֹותָ ּה חֲתִ יכָה ׁשֶ ּמִן ַה ַּג ְלּגַל עַד ׁשֶ ָהי ָה ַלּמָאֹור‪ְ .‬לפִי זֶה אֵין ִענְי ַן " ַוּיַעַׂש וגו׳" וְַאחַר ּכְָך " ַוּי ִּתֵ ן וגו׳" יִסְּב ֹל‪ . . . .‬זֶה אֵין‪ַ . . . .‬מּמָׁשֹו‪ֶ .‬‬
‫‪ֶ .‬אחָד‪ . . . . . .‬הַהּוא נַ ֲעׂשָה ְלמָאֹור‬

‫‪God placed them in the expanse of the heaven – The difference of opinion between the Sages of Israel and the Greek scholars, regarding‬‬
‫‪whether the heavenly sphere is fixed in its place and the stars and constellations move in their orbits, or the stars and constellations are fixed‬‬
‫‪in their positions and the heavenly sphere moves, has existed from the era of the Tannaim, as recorded in Tractate Pesachim.26Pesachim 94b.‬‬
‫‪See page 40 above. The view of our Sages is that the heavenly sphere is fixed and the stars and constellations move…. This conception is‬‬
‫‪supported by the narrative that states first, “and God made the two great luminaries,” and only afterwards, “God placed them in the expanse‬‬
‫‪of the heaven.” It appears from this passage that the luminaries are a unique creation and not merely part of the heavens. To explain: Were‬‬
‫‪one to say that the luminary moves in its orbit and the heavenly sphere is fixed, it is understandable that the luminary is a separate entity from‬‬
‫‪the heavens, and revolves on the surface of the heavens. A parallel to this exists with regard to the creation of man, concerning which it is‬‬
‫‪stated,27Bereishis 2:7. “God the Lord formed man,” and only afterwards, “God the Lord planted a garden… and placed man there.” 28Ibid.‬‬
‫‪2:8. I.e., just as man was first created and then placed in a different location, the moon was first created and then placed into its orbit. If, by‬‬
‫‪contrast, one would postulate that the luminary was fixed in the heavens and the heavenly sphere revolved, the luminaries would be part of‬‬
‫‪the essence of the heavens. Otherwise, were one to postulate that the luminaries were separate entities implanted into the heavenly sphere, as‬‬
‫‪it were, the substance that previously existed there would be nullified. That theory runs contrary to logic. 29According to this theory, the‬‬
‫‪luminaries would be displacing other matter. Instead, one would be forced to say that the luminary is part of the sphere, it is just that God in‬‬
‫‪the power of His wisdom made that portion of the heavenly sphere luminous. If that is the intent, the sequence “He made the two great‬‬
‫‪luminaries” and only afterwards “God placed them in the expanse of the heaven,” is problematic…. “Placing” could be interpreted as‬‬
‫‪distinguishing them and granting them honor, as in the verse, 30Shmos 6:1. “I placed you as a judge for Pharaoh” and “I will place him as‬‬
‫…‪prominent.”31Tehillim 89:28.‬‬

‫ְונִ ְצט ֵָרְך לֹו ַמר כה ופירוש זה על פי הדעה של חכמי אומות העולם כתב שם גם האברבנאל וז"ל‪ :‬אבל אני בפי' הפרשה נשענתי על דעת אר"סטו שהכוכבים היו חלקים מהגלגלים כי‬
‫אותו הדע' ראיתי צדיק לפני משאר הדעות ויותר מרוחק מהספקו' וכפי הדעת ההוא אשר ישר בעיני יהיה פירוש ויתן אותם אלהים ברקי' השמי' שנתן המשפי' הראשון את‬
‫המאורות שרים ומושלי' בעליונים ובתחתונים והוא מלשון ונתון אותו על כל ארץ מצרים‪ .‬ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים‪ .‬ראה נתתיך אלהים לפרעה‪ .‬שענין הנתינה היא‬
‫ׁש ַהּנְתִ ינָה (ּכְמֹו נְתַ ּתִ יָך אֱֹלהִים) ְלפ ְַרע ֹה (שמות ז‬ ‫הממשלה וההשפע' באותם החלקיים הרקיעיים לשיאירו על הארץ שהוא התכלית המיוחד במאורות מפני האור האלהי שנתן בהם‪ֶ .‬‬
‫א)‪ַ" .‬אף ָאנִי ּבְכֹור [אֶּתְ נֵהּו]" (תהלים פט כח )‪ּ ,‬כְלֹומַר‪( ,‬מִּנּוי ׁשֶל ּכָבֹוד‪ֲ ),‬אבָל ְלפִי ׁשֶ אֵינֹו ֻמכ ְָרח ַהּפֵרּוׁש ה ִָראׁשֹון כואולי צ"ל [נוכל] להגיעם‪ ,‬והכוונה שכיוון שהפירוש הראשון‬
‫בפסוק‪ ,‬שמוכיח כשיטת חכמי ישראל אינו מוכרח‪ ,‬לכן אפשר לפרש כפירוש השני המתאים לדעת חכמי הגויים‪ְ . . . . .‬ל ַהּגִיעָם אֶל מָקֹום ֲאׁשֶר ְּכבָר [ֹלא הָיּו‪ִ . . . . . . .‬ל ְסב ָָרא‬
‫הָאֹומ ְִרים ׁשֶ ַּג ְלּגַל חֹוזֵר ּו ַמּזָל [קָבּועַ]‪. . . . .‬כזאוצ"ל [אבל לפי חכמי הגויים] הַָאחֲרֹונִים כח בשנת חמשת אלפים ש"ג נתפרסם ספרו של 'קופרניקוס' ובו הרבה חידושים בתנועת גרמי‬
‫השמים ומוכיח דלא כפי שהיה מקובל בין חכמי האומות לפני תקופה זאת ובין הדברים מוכיח גם ענין זה שהכוכבים נעים מעצמם וכדעת חז"ל שמזל חוזר‪ .‬ועיין בהערה הבאה‪.‬‬
‫קָרֹוב ִלזְ ַמּנֵנּו כט בספר נחמד ונעים (להגאון ר' דוד גנז ז"ל שהיה תלמיד מהר"ל מפראג וחי שם בסמוך לזמן רבינו) כתב בסימן כ"ה בענין מחלוקת זו וז"ל‪ :‬אך תדע שהחוקר הגדול‬
‫אמר לי ‪"-‬לא יפה עשו חכמיכם שהודו )‪' (Tycho Brahe‬המופלא בחכמת הכוכבים ויחיד בדורו ראש החכמים היושבים לפני אדונינו הקיסר 'רודלפוס' יר"ה השר 'טיחא בראהי‬
‫לחכמי האומות על דבר שקר כי הדין היה עם חכמי ישראל"‪ -‬באמרו שהכוכבים חוזרים מהלכם העצמיים בלתי הכרח תנועות הגלגלים רק בעצמם שטים ורצים כעוף הפורח באויר‪,‬‬
‫והרבה בראיות‪ ,‬וכתב מזה ספר והוכיח באותותיו ומופתיו העיוניים וכו' עיי"ש שהאריך‪ .‬הָאֹומ ְִרים‪. . .‬לאוצ"ל [שעל פי האמת] מזל חוזר‪ַ .‬מּזָל חֹוזֵר ְוגַ ְלּגַל קָבּועַ‪ְ .‬ואִם ּכֵן‪ּ ,‬פֵרּוׁש‬
‫[ ַהּפָׁשּוט] לאאוצ"ל [הוא הנכון] שהפירוש הפשוט (הראשון) הוא הנכון‪. . .‬לבאוצ"ל [ולפי] סברתי וכו'‪ .‬ועיין בהערה הבאה‪ְ .‬סב ָָרתִ י ז ֹאת לג הנה זאת הברייתא הובא באברבנאל (שם)‬
‫לראיה כשיטת אריסט"ו וחכמי אומות העולם הראשונים שסוברים שהגלגל חוזר ומזל קבוע‪ ,‬ומן הראוי להעתיק דבריו כאו וז"ל‪ :‬אבל הרב המורה כתב שהוא דעת בטל ושבזה נצחו‬
‫חכמי האומות את חכמי ישראל‪ .‬שלא תחשוב שלחסרון חכמת חכמינו נפלו באותו דעת‪ .‬ראיתי להודיעך פה מה שראיתי בדרוש זה כפי קדומי פלוסופיהם‪ .‬והוא שפליניא"ו פלוסוף‬
‫קדום בספר טבעי הנמצאים שהוא ספר יקר מאד אצל חכמי האומות כתב דברים זה סגנונם‪ .‬בין השמים והארץ ילכו שבעה כוכבי הנבוכה באמצע האויר וביניהם רחק מה‬
‫ובאמצעותם ילך השמש הגדול והיכול המושל לא בלבד בזמנים ובארץ‪ .‬אבל גם בכוכבי הנבוכה בשמים כי הוא המכסה אותם והנותן להם אור‪ .‬ומי שיציירהו ראוי שישפוט שהוא‬
‫נפש כל העולם ונשמתו והמנהיג האלהי אשר לטבע הוא השליט הגדול מיד האל רואה ושומע כל הדברים כפי מה שיראה שר האותיות אומריר"ו עד כאן‪ .‬ושנה ושלש הדעת הזה‬
‫בספרו פעמים‪ .‬ומסכי' לזה כתב פילוט"ינו תלמידו מתלמידי ארסטו וגדול מגדוליהם שחבר ספרי' בכל הפלוסופיא‪ .‬כי הוא כתב בביאור שלא היו המאורות חלקי הגלגלים ולא‬
‫קבועים בהם אבל היו הכוכבי' הנבוכי' מהלכים באויר בין השמי' והארץ והגלגלים הם נחים לא מהלכים עד כאן‪ .‬ומזה תדע שהיה הדעת הזה מקובל בימים ההם ולפחות היה הדבר‬
‫בספק אצל קצתם‪ .‬ומצאתי בב"ר עדות לזה גדולה שכתוב שם פרשה ששית בדברם במאורות אמר ר' שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחים הם באויר‪ .‬ואם שפין הם ברקיע‪.‬‬
‫ואם מהלכים כדרכן הדבר קשה מאד וא"א לבריו' לעמוד עליו הנך רואה שהיה הדרוש הזה מסופק מאד אצלם ולכן אין ראוי להחליט המאמר שהיה דעת חז"ל בטל ושנצחו חכמי‬
‫ׁש ִּבב ְֵראׁשִית ַרּבָה (פרשה ו סימן ח) לד וז"ל‪ :‬אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר‪ ,‬ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן‬ ‫האומות חכמי ישראל‪ַ .‬הּב ַָרי ְיּתָ א [ ֶ‬
‫ׁשפִין ּב ָָרקִי ַע ְואִם ְמ ַה ְּלכִין ּכְדַ ְרּכָן הַּדָ בָר] ָקׁשֶה‬ ‫ּפֹורחִים הֵן ָּב ֲאוִיר [ ְואִם ָ‬
‫ׁשמְעֹון ּבַר יֹוחַאי אֵין ָאנּו יֹודְ עִים אִם] ְ‬ ‫כדרכן‪ ,‬הדבר קשה מאד‪ ,‬ואי אפשר לבריות לעמוד עליו‪ָ .‬אמַר ַרּבִי ִ‬
‫מְא ֹד ְואִי ֶא ְפׁשָר [ ַלּב ְִרּיֹות ַלעֲמֹוד ָעלָיו] ְסב ָָרתֹו ַקּיֶמֶת‪. . . . . . .‬להאוצ"ל סברתו קיימת [במהלך המזל] עצמו‪ ,‬והכוונה בזה כפי שמסיים רבינו שהספק אינו האם המזל חוזר או‬
‫ׁשפִי ָפה לומפרט שלש אופנים א‪ .‬פריחה‪ .‬ב‪ .‬שפיפה‪ .‬ג‪ .‬הילוך‪.‬‬ ‫הגלגל‪ ,‬אלא באופן סיבוב המזל עצמו הוא הספק וכמו שממשיך לבאר‪ַ .‬עצְמֹו ַהאֵיְך הִיא סִּבּובָם אִם ִּבפ ְִריחָה אֹו ִּב ְ‬
‫ּׁשפִיפָה הִיא ּגַם ּכֵן מְרּוצָה מָה‪ ,‬אְַך ֹלא ּכְמֹו‬ ‫ׁש ַהּפ ְִריחָה הִיא ְמהִירּות ַרב ְועָצּום מְא ֹד‪ְ ,‬ו ַה ְ‬ ‫ועפ"ז מסביר הנפק"מ ביניהם‪ּ , .‬כְהֹולְֵך ִּבזְקִיפָה‪ּ ,‬כְהֹולְֵך עַל ּגָחֹון‪ ,‬אֹו עַל ַרגְ ַלי ִם‪ְ .‬וי ֵׁש ְלפ ֵָרׁש‪ֶ ,‬‬
‫ּׁשּי ֵׁש ּבֹו קְ צָת עִּכּוב ְלה ָָרץ ָעלָיו‪ְ .‬ו ַה ְמ ַהּלְֵך ּכְדַ ְרּכֹו אֵין ּבֹו ְמהִירּות וְֹלא כְלּום‪ֲ .‬אבָל ּבֵין ׁשְ ָלׁשְּתָ ם ׁשֶל אֵּלּו‬
‫ּׁשּי ֵׁש ּבֹו ַמּמָׁשּות‪ ,‬מַה ֶ‬
‫ׁש ָה ֲאוִיר אֵינֹו ְמ ַעּכֵב ַהּמְרּוצָה ּכְמֹו מַה ֶ‬
‫ַהּפ ְִריחָה‪ְ ,‬לפִי ֶ‬
‫ׁש ַה ַּמּזָל חֹוזֵר‬
‫‪ַ :‬ה ַּמחֲלֹוקֹות‪ ,‬הַּכ ֹל עַל ּפִי ַה ְּסב ָָרא ֶ‬

‫‪On this verse, there is a relevant passage from the Midrash:32Bereishis Rabbah 6:8. “How do the spheres of the sun and the moon set?...‬‬
‫‪Rabbi Shimon bar Yochai said: ‘We do not know whether they fly through the air, glide in the heaven, or proceed in their usual manner. It is‬‬
‫‪an exceedingly difficult matter, and no created being can fathom it.’”… It is possible to explain that “flying” refers to proceeding at an‬‬
‫‪exceedingly fast pace. “Gliding” also reflects swift progress, but not as fast as “flying.” An object glides rapidly because the air does not‬‬
‫‪impede its progress to the same degree as an entity of substance which holds back one who runs on it. One who “proceeds in his usual‬‬
‫‪manner” does not move quickly. All of these three approaches, however, follow the approach of our Sages, that the stars revolve and the‬‬
‫‪heavenly sphere remains fixed in place.‬‬

‫ּׁש ִּפּי ֵס וְָאמַר‬

‫ׁשלֶת וגו׳"‪ָ [ ,‬חזַר] ּופ ֵֵרׁש ּכִי הֵיכִי ּדְ ִלׁשְּתְ מַע ִמּנֵיּה מַה ֶ‬
‫ׁשּגַם זֶה ְּכבָר נֶ ֱאמַר " ְל ֶמ ְמ ֶ‬
‫ׁשּפ ֵַרׁשְּתִ י (שער ב פ"א)‪ ,‬וְַאף עַל ּפִי ֶ‬
‫ְו ִלמְׁש ֹל ּבַּיֹום ּו ַב ַּליְלָה‪ .‬אֵינֹו ִענְי ַן ַה ֶהבְּדֵ ל‪ּ ,‬כְמֹו ֶ‬
‫‪ְ "".‬לכִי ּומְׁש ֹל ּבְיֹום ּו ַב ַּליְלָה‬

‫‪To rule during the day and during the night, and to make a distinction between the light and the darkness – The wording of the verse‬‬
‫‪indicates that ruling during the day and during the night, and making a distinction between light and darkness are two separate purposes. To‬‬
‫‪rule was part of the appeasement that God granted the moon, instructing it to “go and rule during the day and during the night”.‬‬

‫ׁש ְּכבָר נֶ ֱאמַר] " ְו ִלמְׁש ֹל‬

‫ׁשלָה‪ֶ ,‬‬
‫ׁשה ֲֵרי "ק ָָרא אֱֹלהִים לָאֹור יֹום וגו׳"‪ְ [ .‬ואֵינֹו ַה ֶּמ ְמ ָ‬
‫ׁשבָה "ּו ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הַּיֹום וגו׳"‪ֶ .‬‬
‫ׁשּזֶהּו מַה ּׁשֶָאמַר ֵאצֶל ַה ַּמ ֲח ָ‬
‫וְָאמַר " ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין הָאֹור ּובֵין הַח ֹׁשֶ ְך "‪ֶ ,‬‬
‫‪ּ". . .‬בַּיֹום וגו׳‬

‫‪Afterwards, the verse mentions making a distinction between the light and the darkness, which is the same as stated in God’s original‬‬
‫‪intent, to make a distinction between the day and the night, as “God called the light, day.”33Bereishis 1:5....‬‬

‫ׁשּבְיֹום ׁשֵ נִי ֹלא ֻהזְּכַר ְּכלָל "ּכִי טֹוב"‪,‬‬ ‫ׁשּכָתּוב ּבָאֹור] ּבְ"כִי טֹוב" ׁשֶל יֹום ה ִָראׁשֹון‪ַ ,‬ה ַּטעַם מְבָֹאר [ׁשֶהּוא ִמ ְּפנֵי ִענְי ַן הַ] ִּקטְרּוג‪ּ ,‬כְמֹו ֶ‬ ‫וְָא ְמנָם זֶה ׁשֶֹּלא ִהזְּכִיר ַהּמְאֹורֹות [ּבְ"כִי טֹוב" ּכְמֹו ֶ‬
‫לזמדברי רבינו לקמן נראה שחסר כאן ציון לדברי המדרש (בראשית רבה ד ו )‪ ,‬וכן נראה שכל דברי רבינו בקטע זה בנויים על דברי המדרש הנ"ל ולכן מן הראוי להעתיקו כאן וז"ל‪:‬‬
‫למה אין כתיב בשני כי טוב‪ ,‬רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא שבו נבראת גיהנם‪ ,‬שנא' (ישעיהו ל׳‪:‬ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה‪ ,‬יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום‪,‬‬
‫רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת‪ ,‬שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים‪ ,‬א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב‪ ,‬מחלוקת שהיא לערבובו על אחת‬
‫כמה וכמה‪ ,‬א"ר שמואל לפי שלא נגמרה מלאכת המים‪ ,‬לפיכך כתוב בשלישי כי טוב שני פעמים אחד למלאכת המים‪ ,‬וא' למלאכתו של יום‪ ,‬שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי‬
‫ׁשּנֶ ֱאמַר ["וִיהִי‬ ‫אמרה לו למה אין כתיב בשני כי טוב‪ ,‬אמר לה אעפ"כ חזר וכללו כולו בסוף‪ ,‬שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‪ִ [ .‬מ ְּפנֵי] ׁשֶּבֹו נִב ְֵראת ַמחְֹלקֶת ֶ‬
‫ִירם ֵאצֶל "ּכִי טֹוב" [ַאף ׁשֶ ּבָאֹור ּבַּיֹום ה ִָראׁשֹון] ִהזְּכִירֹו‪ְ .‬ו ִסּי ֵם זֶה ַהּמִדְ ָרׁש‬ ‫ׁשמִיט] ַהּמְאֹורֹות וְֹלא ִהזְּכ ָ‬‫ׁש ִּמ ְּפנֵי ַה ִּקטְרּוג ׁשֶהּוא [ ְּכ ִענְי ַן ַמחְֹלקֶת‪ִ ,‬ה ְ‬
‫ַמבְּדִ יל וגו׳"]‪ַ ,‬אף ֲאנִי אֹומֵר ֶ‬
‫ׁש ִהזְּכ ְַרּתִ יו (בראשית רבה ד ו )‪ּ[ :‬ומַה ַּמחְֹלקֶת] ׁשֶהּוא לְתִ ּקּונֹו ׁשֶל עֹולָם ּו ְלי ִּׁשּובֹו [אֵין ּבָּה ּכִי טֹוב‪ַ ,‬מחְֹלקֶת ׁשֶהּוא ְלע ְִרּבּובֹו] ׁשֶל עֹולָם עַל ַאחַת ַּכּמָה ְו ַכּמָה‪ .‬לחאוצ"ל [ויש לנו לדון]‬ ‫ֶ‬
‫ׁש ַּכ ָּמה מאוצ"ל שכמה [שטענה טענות לזכות עצמה עדיין] ראויה‪ְ . . . . . . .  .‬ראּוי ָה ָהי ְתָ ה‬ ‫ק"ו‪ . . . ..‬קַל וָחֹמֶר ֵמ ִענְי ַן ַה ִּקטְרּוג לטאוצ"ל [וכדחזינן בפרק] אלו טרפות‪ . . . ..‬אֵּלּו ט ְֵרפֹות ֶ‬
‫ְל ֵה ָענֵׁש ִמּצַד ַה ִּקטְרּוג‪ַ .‬ו ֲאפִּלּו ָהכִי ִמ ְּפנֵי מאאוצ"ל מפני [התועלת] לישובו‪ְ . . . . .‬לי ִּׁשּובֹו וְתִּקּונֹו ׁשֶל עֹולָם ּו ְכ ָבר מבאוצ"ל וכבר [ביארנוה למעלה] לפיכך‪ְ . . . . . . . . .‬לפִיכְָך ִּפּיְסָּה‬
‫ְּב ַכּמָה ּפִּיּוסִים‪ְ .‬וגַם מגאוצ"ל וגם [צוה להקריב שעיר לחטאת מדי] חדש‪ . . . . . . . .‬ח ֹדֶ ש ְּבחָדְ ׁשֹו‪ְ .‬ואִם ּכְָך ה ְִרּבָה [ּפִּיּוסִים] מדאוצ"ל [בקטרוג ומחלוקת שהיא] לישובו‪. . . . . ..‬‬
‫ׁשּצ ִָריְך]‬‫‪ְ . . .‬לי ִּׁשּובֹו וְתִּקּונֹו ׁשֶל עֹולָם‪ .‬מהאוצ"ל [בקטרוג ומחלוקת שהיא] לערבובו‪ְ . . . . . .  .‬לע ְִרּבּובֹו ׁשֶל עֹולָם‪ ,‬עַל ַאחַת ַּכּמָה ְו ַכּמָה [ ֶ‬

‫‪The fact that God did not explicitly mention the luminaries in the phrase, “And God saw that it was good,” as He explicitly mentioned the‬‬
‫‪light with regard to the first day, is readily explained as related to the moon’s complaint. To cite a parallel: The Midrash relates34Bereishis‬‬
‫‪Rabbah 4:6; Yalkut Shimoni, Bereishis 1:5. that the phrase, “And God saw that it was good,” was not mentioned with regard to the second‬‬
‫‪day because division was created on that day. That Midrashic passage continues: “Now, if God saw that it was good is not mentioned with‬‬
‫‪regard to a division that is for the benefit of the world and its stability, how much more so does this apply to a division that leads to the‬‬
‫”‪disruption of the order of the world.‬‬

‫מואוצ"ל [והנה אמר הכתוב באור"כי טוב"] וכן בכולן‪ְ  . . . . .‬וכֵן ְּב ֻכּלָן‪ְ ,‬ואִּלּו ּבַּסֹוף ָאמַר‪ְ " :‬ו ִהּנֵה‪. . . . .‬מזאוצ"ל"והנה [טוב מאד"‪ .‬וי"ל הטעם כי מצינו תיבת"כי" משמש] בהרבה‪ְּ .‬בה ְַרּבֵה‬
‫ׁש ְלמָה ּכָל ַה ְּמלָא ָכה נאוצ"ל [אמר הכתוב] בלשון‪. . . . . . .‬‬ ‫מְקֹומֹות ִּבמְקֹום ׳אִם׳‪ּ ,‬כְמֹו מחאוצ"ל [כי בשרירות לבי (דברים כט יח)]‪. . . . . . . . ..‬מטאוצ"ל [ועל כן] בעוד‪ּ .‬בְעֹוד ׁשֶֹּלא נִ ְ‬
‫ּׁשּנִב ְָרא הָָאדָ ם אֶת ּכָל [ ַמ ֲעׂשֵה]‪ּ . . . . .‬וכְאֹומֵר‪,‬‬ ‫ׁשה ֲֵרי אִם ֹלא י ִ ְהי ֶה נִב ְָרא נאאוצ"ל [האדם]‪ּ .. . . . . . .  .‬כָל טֹובַת הָעֹולָם ֹלא‪ְּ . . . .‬במַה ֶ‬ ‫ׁשּבְדִ ין]‪ֶ . . . . .‬‬
‫ׁשמַע ִמּמֶּנּו ּגַם ּכֵן [ ֶ‬
‫ְּבלָׁשֹון ַה ַּמ ְ‬
‫ׁשאֵין ַלעֲמֹוד עַל מַה‪ְ . . . . .‬ולִתְ ִחּי ָה ְולָעֹולָם‬ ‫ׁשבֶת‪ַ . . . . . . . . .‬הּגְדֹולִים ְו ַהּנִ ְפ ָלאִים‪ֲ . . . . . . . .‬אפִילּו ִּכנְקֻּדָ ה ְויִהְיּו‪ֶ . . . . . .‬‬ ‫מֹורה עַל‪ְּ . . . . . .‬כ ַמ ֲח ֶ‬
‫ׁש ְלמָה‪ָ . . . . . . .‬ה ִענְי ָן ֶ‬ ‫ַע ְכׁשָו נִ ְ‬
‫ַהּבָא‪ . . . . . .‬הַּתַ ְכלִית אֵיְך‪ּ . . . . . . .‬דְ דִ ְלמָא ֹלא נב חבל על דאבדין‪ ,‬וקשה להשלים בדיוק המילים המדוייקות‪ ,‬אבל מלשון רבינו נראה תוכן כוונת הדברים כדלהלן‪ :‬הטעם שבכל‬
‫הברואים נאמר"כי" טוב‪ ,‬מטעם שאפשר לפרשו כמו"אם" טוב‪ ,‬שהרי עד לבריאת האדם טוב בריאת העולם נמצא בספק‪ ,‬שהרי טוב האמיתי הוא רק לעתיד לבא ובפרט בעולם‬
‫התחיה‪ ,‬וכמו שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‪ ,‬ובחסרון האדם הרי כל הטוב נמצא בספק גדול‪ַ . .‬וה ֲֵרי‪ . . . . . . . .‬עַל ּפָסּוק (במדבר כג כג) נגז"ל רש"י על הפסוק‪ :‬כעת‬
‫יאמר ליעקב וגו' ‪ -‬עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת‪ ,‬והם ישאלו להם מה פעל אל‪,‬‬
‫ׁשאֲלּו ָלהֶם‪. . . . . . .‬נדאוצ"ל [וכפי] מדרשם‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל כ)‪ָּ " .‬כעֵת י ֵָאמֵר ְליַעֲק ֹב ּו ְליִׂש ְָראֵל מַה ָּפעַל אֵל"‪ִ . . .‬ל ְפנִים ִמ ַּמ ְל ֲאכֵי ַהּׁש ֵָרת‪ְ ,‬והֵם י ִ ְ‬
‫ׁשּכָתְ בּו ַהּמִתְ ַח ְּכמִים עַל ּפִי‬
‫ׁשעַ‪ֶ . . . . . .‬‬ ‫ׁש ְּמס ָָרּה מֹׁשֶה ַרּבֵנּו ָעלָיו ַהּׁשָלֹום לִיהֹו ֻ‬ ‫מִדְ ָרׁשָם זִכְרֹונָם ִלב ְָרכָה‪ .‬וְַאח ֲֵריהֶם נֵ ְלכָה ּבְאֹור‪. . . . . . .‬נהאוצ"ל [תורה] שבע"פ‪ֶ .‬‬
‫ׁש ְּבעַל ּפֶה‪ֶ ,‬‬
‫ׁשּמֵׁש ְּבמָקֹום ׳אִם׳‬ ‫‪.‬אּומְדְ נָא‪ּ . . . . . .‬בָאת ִמּלַת "ּכִי" ְּבכָל ַהּפ ְָרטִים וְֹלא ׳ ִהּנֵה׳‪ּ . . . .‬תְ ַ‬

‫‪The text continues for a little bit more than a page. Nevertheless, portions of the manuscript were illegible and thus not copied in the printed‬‬
‫‪text. As a result, it was not possible to translate the conclusion of the text word for word. The paragraphs that follow reflect a summary of the‬‬
‫‪translator’s partial understanding of Tosfos Yom Tov’s intent.35Of great assistance in this process of interpolation was the text of Chiddushei‬‬
‫‪HaLevanah printed as an addendum to Machon Chochmas Shlomoh edition of Rambam’s Hilchos Kiddush HaChodesh.‬‬

‫ׁשהַּכֹל נו אף שחסרו הרבה מילים נראים תוכן הדברים‪ :‬שכיון שאין"טוב" אלא תורה על כן עד שלא נשלמה בריאה על פי התורה לא כתוב אלא"כי" טוב‪ ,‬שהכוונה הוא שהטוב‬ ‫ְו ַהי ְנּו ֶ‬
‫ּתֹורה נִב ְֵראת‪ . . . . .‬נִׁשְַאר הַּכ ֹל ּבְטּובֹו ּומְלֹואֹו‪ּ ,‬ו ְב ֶהפְֶך ְל ֶהפְֶך‪ . . . . . . .‬הַּטֹוב ׁשֶ ְּכבָר נִב ְָרא‬
‫הוא בספק‪ ,‬ורק אחר ההשלמה כתוב"והנה" טוב‪ . . . . . . . . .‬ה ֲֵרי הָעֹולָם ְּב ֶחסֶד ׁשֶל ָ‬
‫ׁשּזֶהּו ּדִ ב ְֵרי הַּתַ ּנָאִים (אבות ג טו) נז וז"ל‪ :‬הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם‬ ‫ִירה נְתּונָה לֹו‪ֶ . . . .‬‬
‫הָָאדָ ם הַּמּוכָן‪ּ . . . . . . .‬דֶ ֶרְך ַהּזֶה ַה ְּספֵקֹות ִּבמְקֹומָן עֹומְדִ ים‪ . . . . .‬לְטֹוב ה ֲֵרי ְּבח ָ‬
‫נדון והכל לפי רוב המעשה‪ּ . . . . . . . :‬בְטֹוב הָעֹולָם נָדֹון ְוהַּכ ֹל ְלפִי רֹוב‪ . . . . .‬נ ְִרָאה ְמי ֻּתָ ר נחי"ל כוונת רבינו‪ :‬שלכאורה"הכל לפי רוב המעשה" אין בו שום משמעות נוספת על מ"ש‬
‫קודם לזה ‪"-‬ובטוב (תורה) העולם נדון"? ומפרש רבינו שהכוונה להוסיף ולרמז שדוקא על פי רוב"מעשה" האדם – שדוקא לאחר בריאתו כתוב"והנה" טוב‪ ,‬בוודאות‪ׁ .‬שֶ ה ֲֵרי‬
‫ׁשמַע ׁשֶל‪ְ . . . .‬לפִי וכו׳ ֶאּלָא ָהכִי קָָאמַר‪ . . . .‬נֶ ֱאמַר ּבֹו ְּבכָל ּפ ְָרטָיו‪ . . . . . . .‬עַל ּפִי ַמ ֲעׂשֵה ְבנֵי ָאדָ ם‪ . . . . . . .‬נִתְ ַקּי ֵם "ּכִי טֹוב"‪ . . . . . . .‬לְעֹולָם ׁשֶ ּכֻּלֹו‬ ‫הּוא‪ . . . . .‬נַּנִי ַח הַּדִ ין ְּב ַמ ְ‬
‫‪":‬טֹוב‪" . . . .‬הֹודּו לַה׳ ּכִי טֹוב‬

‫‪In this, we can see a parallel to the passage in Tractate Chulin discussed previously. The moon’s complaint was undesirable and therefore‬‬
‫‪resulted in punishment. Nevertheless, because it ultimately led to the benefit of the world, God offered several measures to appease the‬‬
‫‪moon. When, however, complaints and division arise that are not intended for the benefit of the world and its stability, punishment is fit to be‬‬
‫‪meted out without any appeasement.‬‬

‫ׁש ָלמָתָ ם) )*‬

‫ׂשּכִיל ַלעֲמֹוד ֵמ ַעצְמֹו עַל ַה ְ‬
‫ׁשּנִתְ ַק ְלקְלּו ּבְר ֹב ַהּזְמַן ּבַּדַ ף הַָאחֲרֹון ּבְגּוף כי׳׳ק ׁשֶל ַהּגָאֹון ַה ְמ ַחּבֵר זללה״ה (ּוב ְֻרּבָם יּוכַל ַה ַּמ ְ‬
‫‪ .‬צִּיּונֵי ַהּנְקֻּדֹות הּוא ְלפִי ע ֵֶרְך הַּתֵ בֹות ֶ‬

‫‪As mentioned, after the conclusion of every phase of creation, it is written, “And God saw ki tov,” commonly translated as “that it was‬‬
‫‪good,” while at the end of the entire narrative of Creation, it is written, 36Bereishis 1:31. “And God saw everything that He had made and‬‬
‫‪behold (v’hinai), it was very good.” Our Sages explain that ki can also be understood as im, i.e., it is a conditional term. After every day’s‬‬
‫‪creation, God saw the possibility for good. Nevertheless, the ultimate good can only be achieved when man uses the world for Torah.‬‬
Therefore, after the creation of man, the Torah states, “And God saw everything that He had made and behold, it was very good.” At that
stage, the goodness will not be conditional, because through man’s action, the world will be brought to its complete perfection, as will be
realized in the Ultimate Future.

‫ׁשלַם ּבְטֹוב ְּב ֶעז ְַרת ה' י ִתְ ּב ֵָרְך‬

ְ ִ‫נ‬