‫זיגמונד פרויד ‪ /‬תרבות בלא נחת‬

‫ומסות אחרות‬
‫הופיע במקור כתבי זיגמונד פרויד ‪ -‬כרך ה׳‬
 ‫זיגמונד פרמד‬

‫תרבות בלא נחת‬

‫ומסות אחרות‬

‫תרגם‪ :‬אמה בר‬

‫עריכה מדעית‪ :‬דיר ח‪ .‬אורמיאן‬

‫דביר‬
 ‫סס‪ ?8£‬סאס‪1\4‬ס‪81‬‬

‫־{‪5‬ק‪. X¥^] " \13550.!1)1111 16§€11010‬־‪\¥2011111 £1165? [005. ^611)3 16‬‬

‫‪1011-^1131x56 [3(1. .\111] * 1)10 201011£1: 61061‬‬
‫*‬ ‫• ]צ‪1111151011 [3(1. 17‬‬
‫]‪1)218 11116611311500 111 <161)3‬‬ ‫•‪. x^¥] • 1^6116 1*0156 <161‬נ‪101‬ס‪ 1£‬ז•‬
‫‪5? 116> 1*1‬‬ ‫]‪x06031131x56 [3(1. X¥‬ז‪ £1‬ת‪1‬מ ‪11‬ש§ת‪_1‬ו^‪!0‬־‪'01‬ץ‪1£61110115‬‬

‫־‪1‬ץק‪001950 ,1948 ,1940 1511£‬‬

‫‪11112150 ?1161156105 £1011)1.011 ,.1)1.1‬‬ ‫ס‪.‬‬
‫‪15618‬־‪© 7X11 11>¥6‬‬ ‫ז‪686‬ז‬
‫־‪ ¥61‬־‪(0 8. ?186661135‬‬
‫־‪?111111)301‬‬
‫ץ‪6\¥ ?15618 6‬ז‪£465‬‬
‫? ‪0¥1£40086 11611811105‬‬ ‫ז‬
‫ז‪1016)1 10 !8‬־‪?11988 ,361‬‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪,‬‬

‫לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט‬
‫בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי או מכני‬
‫או אחר ‪ -‬כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‪.‬‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה‬
‫אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו״ל‪.‬‬

‫‪1968‬‬ ‫הדפסה ראשונה‪:‬‬

‫‪1988‬‬ ‫הדפסה שישית‪:‬‬

‫‪8‬־‪0241‬־‪01‬־‪ 965‬א‪188‬‬ ‫מסת״ב‬

‫© כל הזכויות שמורות לדביר‪ ,‬הוצאה לאור בע״מ‬

‫ת‪.‬ד‪ ,149 .‬תל־אביב‬
‫נדפס בישראל תשמ"ח ‪1988 /‬‬
 ‫התוכן‬

‫[‪]1933‬‬ ‫מלחמה למה?‬ ‫‪7‬‬ ‫עמוד‬

‫[‪]1921‬‬ ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬ ‫‪19‬‬

‫[‪]1927‬‬ ‫עתידה של אשליה‬ ‫‪78‬‬

‫[‪]1930‬‬ ‫תרבות בלא־נחת‬ ‫‪118‬‬

‫[‪]1933‬‬ ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬ ‫‪185‬‬

‫‪187‬‬ ‫פתח־דבר‬
‫‪188‬‬ ‫ההרצאה העשרים ותשע ‪ :‬רוזיזיה של תורת־החלומות‬

‫‪206‬‬ ‫ההרצאה השלושים ‪ :‬החלום והאוקולטיזם‬

‫‪226‬‬ ‫ההרצאה השלושים ואחת ‪ :‬פירוק האישיות הנפשית‬
‫‪245‬‬ ‫ההרצאה השלושים ושתים ‪ :‬חרדה וחיי־יצר‬

‫‪267‬‬ ‫ההרצאה השלושים ושלוש ‪ :‬הנשיות‬

‫‪286‬‬ ‫ההרצאה השלושים וארבע ‪ :‬הבהרות‪ ,‬שימושים‪ ,‬מגמות‬

‫‪303‬‬ ‫ההרצאה השלושים וחמש ‪ :‬לענין של השקפת־עולם‬

‫המספר בסוגריים הוא שנת ההופעה הראשונה במקור הגרמני‬

‫‪0001116‬‬ ‫בשנת ‪ 1931‬הזמינה ‪}: >165 06111-65 61 >165 2\115 >16‬מסמ&מדסק‬
‫‪[ 13 8001616 >165 ?43110115‬הוועדה המתמדת לעניני ספרות ואמנות שליד‬
‫חבר־הלאומים] את הוועדה הבין־לאומית לשיתוף־פעולה אינטלקטואלי‬
‫"לעורר חילופי מכתבים בין נציגים מייצגים של חיי־הרוח‪ ,‬כדוגמת אותם‬
‫הילופי־מחשבה‪ ,‬שנעשו בצורה זו בכל הזמנים‪ ,‬ובעיקר בתקופות הגדולות‬
‫של דברי ימי אירופה; לבור לתכלית זו נושאים העשויים לשרת בדרך‬
‫הנאותה ביותר את האינטרסים המשותפים של חבר־הלאומים ושל חיי־‬
‫הרוח; ולתת מפקידה לפקידה פומבי לחילופי מכתבים אלה"‪.‬‬
‫מתוך ביצוע ההחלטה הזאת הוציא מכון חבר־הלאומים לשיתוף־פעולה‬
‫אינטלקטואלי (‪1115111111 1111611131101131 >16 000^(61311011 1111611601-‬‬
‫‪ )!16116‬בפאריס סדרה של ”‪!1>161106‬סק‪1165‬ס‪” ,“0‬מ‪1 16116‬ז‪6‬ק‪“0‬‬

‫["אגרות"]‪ .‬הכרך השני של סדרה זו‪ ,‬שיצא בראשית ‪ 1933‬בפאריס‪ ,‬בעת‬

‫ובעונה אחת בגרמנית‪ ,‬צרפתית ואנגלית‪ ,‬בשם "מלחמה‪ ,‬למה?" פלל‬
‫מכתב של אלברט איינשטיין ואת המכתב דלהלן של כותב טורים אלה‬
‫‪!1§111‬ץנן‪00‬‬ ‫(‪11 1111611601-‬ס‪61311‬קסס‪1115111111 1111611131101131 >16 0‬‬

‫‪ .)!!6116‬המכתבים תורגמו ממקורם הגרמני לצרפתית בידי בלז בריו‬

‫ולאנגלית בידי סטיוארט ג׳ילברט‪.‬‬
‫במכתבו מ־‪ 30‬ביולי ‪ 1932‬ניסח אלברט איינשטיין את נושא חילופי‬
‫הדברים בצורת שאלה‪" :‬האם יש דרך לשחרר את בני־האדם מפורענות‬
‫המלחמה?" מתעוררות כאן‪ ,‬לדעתו‪ ,‬בעיות אשר רק הפסיכולוג יש לאל‬
‫ידו להאירן‪ .‬להלן מפתח אלברט אייגשטיין את רעיונותיו למען מניעת‬
‫המלחמה‪ ,‬והוא בא לכלל מסקנה‪ ,‬כי בעיניו נראה "הצד החיצוני‪ ,‬או‬
‫הארגוני‪ ,‬של הבעיה" פשוט‪" :‬המדינות יוצרות רשות מחוקקת ושופטת‬
‫ליישובם של כל הסכסוכים המתגלעים ביניהן" ומתחייבות לקבל עליהן‬
‫את סמכותה של הרשות הזאת‪ .‬כאן נתקלים אנו בקושי הראשון‪ :‬ככל‬
‫שקטן יותר כוח־שלטונו של בית־משפט בתורת מוסד של אנשים׳ כן קלה‬
‫יותר גישתם של מוסדות לא־משפטיים אליו‪ .‬אלא שבימינו רחוקה ביותר‬
‫מאתנו אפשרות קיומו של ארגון על־מדיני‪ ,‬שהיה מסוגל להטיל משמעת‬
‫מוחלטת לביצוע פסק־דין שלו‪ .‬ואלו השאלות הנפרדות שאיינשטיין מנסח‪:‬‬
‫"היאך ייתכן הדבר‪ ,‬שהמיעוט שדובר בו עתה זה" (היינו‪ ,‬מיעוט השליטים)‬
‫"יש לאל ידו לשעבד לשאיפותיו את המון העם‪ ,‬שאי־אפשר לו אלא‬
‫שיהא סובל ומפסיד מן המלחמה?" "היאך ייתכן׳ שבאותם האמצעים"‬
‫(היינו‪ ,‬של המיעוט בעל השלטון באותה שעה׳ המקיים בידו קודם כל‬
‫את בתי־הספר והעתונות‪ ,‬ועל־פי רוב גם את הארגונים הדתיים) "יהיה‬
‫ההמון נמשך ומתלקח עד כדי מעשי טירוף והקרבה עצמית ?״ "האם יש‬
‫אפשרות כלשהי לכוון את התפתחותם של בני־האדם כך‪ ,‬שיהיו עמידים‬
‫יותר בפני הפסיכוזות של שנאה והשמדה?"‬

‫וינה‪ ,‬ספטמבר ‪1932‬‬

‫מר איינשטיין היקר‪,‬‬
‫שמעתי‪ ,‬כי אדוני אומר להזמינני לחילופי רעיונות בנושא‪ ,‬שאדוני‬
‫נותן בו מעייניו‪ ,‬ושלדעתו ראוי הנושא שגם אחרים יתעניינו בו‪ ,‬ובחפץ־‬
‫לב קיבלתי את ההזמנה‪ .‬ציפיתי‪ ,‬שתבחר לדיון בעיה שעל גבול הדברים‬
‫שאנו מסוגלים בימינו לדעת‪ ,‬ואשר כל אחד מאתנו‪ ,‬הפיסיקאי כמוהו‬
‫כפסיכולוג‪ ,‬יש לאל ידו לחתור אליו בדרכו שלו עצמו‪ ,‬כך שעם צאתם‬
‫מכיוונים שונים יהיו מזדמנים על קרקע משותפת‪ .‬ואזי הפתעתני‪ ,‬אדוני‪,‬‬
‫בשאלה‪ ,‬מה אפשר לעשות בשביל למנוע מבני־האדם את פורענות‬
‫המלחמה‪ .‬תחילה נחרדתי מחמת מיעוט סמכותי — כמעט שהייתי אומר‪,‬‬
‫מיעוט סמכותנו — שכן היתה השאלה בעיני ממין עניגי־המעשה שבסמ ­‬
‫כותם של מדינאים‪ .‬אבל אחר־כך עמדתי על כך‪ ,‬כי עוררת את השאלה‬
‫לא כחוקר־טבע ופיסיקאי‪ ,‬אלא בידידם של הבריות שהלך בעקבות ההצ ­‬
‫עות של חבר־הלאומים‪ ,‬בדומה לדרך שהלך בה פרידטיוף נאנסן בנטלו‬
‫עליו לשאת סעד לרעבים ולמחוסרי קורת־גג מבין קרבנות מלחמת־‬
‫העולם‪ .‬כן נתחוור לי‪ ,‬שאין אני נדרש להציע הצעות־מעשה‪ ,‬אלא רק‬
‫להביע דעה‪ ,‬מבחינת העיון הפסיכולוגי׳ בבעיית מניעת המלחמה‪.‬‬
‫אבל גם בשאלה הזאת כבר אמרת׳ אדוני‪ ,‬באגרתך את רוב הדברים‬
‫שראוי לאמרם‪ ,‬וכך דומה אני לאדם שהוצאת לו את הרוח מן המפרקוים‪.‬‬
‫אף־על־פי־כן משיט אני בנפש חפצה את סירתי בעקבי ספינתך‪ ,‬ומבקש‬
‫בזה להסתפק ולענות אמן אחרי כל מה שהעלית על־ידי שארחיב קצת‬
‫את הדיבור לפי מיטב ידיעתי‪ ,‬או לפי מיטב השערתי‪.‬‬
‫זכות לכוח‪ .‬ודאי נכונה נקודת־‬
‫*‬ ‫בפתח דבריך עמדת על היחס שבין‬
‫מוצא זו לדיוננו‪ .‬האם רשאי אני לתת במקום התיבה "כוח" את התיבה‬
‫הנוקבת יותר‪ ,‬המובהקת יותר‪" ,‬כוח־הזרוע"? זכות וכוח־זרוע הם לנו‬
‫היום בגדר מושגים סותרים‪ ,‬אך קל להוכיח‪ ,‬כי המושג האחד צמח מן‬
‫האחר‪ ,‬ובהשקיפנו אחורנית על המקורות הקמאיים בשביל לבדוק את‬
‫תולדות הדברים‪ ,‬מתיישבת לנו השאלה בלא יגיעה‪ .‬בכל זאת מבקש אני‬

‫פירושה בגרמנית גם זכות וגם חוק (משפם)‪( .‬הערת המתרגם)‬ ‫*‬

‫ממך רשות לעמוד כאן על דברים ידועים יפה שאין עליהם עוררים‬
‫ולהרצותם כאילו הם חדשים; אנוס אני לעשות זאת על פי הקשו־ הדברים‪.‬‬
‫הגה כי כן כלל הוא‪ ,‬שסכסוכי אינטרסים בין בני־אדם באים לידי‬
‫הכרע בדרך ההסתייעות בכוח־הזרוע‪ .‬כך נוהג כל עולם החי‪ ,‬שאין האדם‬
‫יכול להוציא עצמו מכללו; אלא שאנשים יש להם עוד סכסוכים בעניני‬
‫דעות‪ ,‬חילוקים המגיעים עד לרום ?בהי המופשט׳ ודומה שכאן נדרשת‬
‫טכניקה אחרת של הכרעה‪ .‬אלא שסבך זה גילו צעיר יותר‪ .‬בראשית‬
‫ההתפתחות‪ ,‬בתוך להקת־אנשים קטנה‪ ,‬היה מכריע כוח־השרירים החזק‬
‫יותר‪ ,‬מי יהיה בעליו של נכס פלוני‪ ,‬או רצונו של מי ייעשה‪ .‬עד־מהרה‬
‫נתחזק כוח־השרירים בכלים‪ ,‬והשימוש בהם החליף אותו; ויצא מנצח‬
‫בעל הנשק הטוב יותר‪ ,‬או המיומן יותר להשתמש בו‪ .‬עם הנהגת הנשק‬
‫התחילה העליונות הרוחנית לתפוס את מקומו של כוח־השרירים הגם‪,‬‬
‫אלא שדבר זה לא חולל שינוי בתכליתו הסופית של המאבק — היינו‪,‬‬
‫שצד אחד לסכסוך ייאנם לחזור בו מתביעותיו‪ ,‬או שיפסיק התנגדותו‪,‬‬
‫משום שנפגע מן הצד האחר‪ ,‬או משום שכוחותיו הובאו לידי שיתוק‪.‬‬
‫הדרך היסודית להשיג מטרה זו היא לסלק בכוח־הזרוע את היריב כליל‪,‬‬
‫כלומר להמיתו‪ .‬דרך זו שני יתרונות לה‪ .‬אל״ף‪ ,‬שוב אין הלה מסוגל‬
‫לחדש את יריבותו; בי״ת׳ גורלו מרתיע אחרים מללכת בדרכו‪ .‬נוסף‬
‫על כך מספקת המתתו של האוייב נטיית יצר‪ ,‬שאהיה צריך עוד להעלותה‬
‫בהמשך הדברים‪ .‬כנגד הכוונה להמית את האוייב עשוי להתעורר השיקול‪,‬‬
‫שאם יותן לו לחיות חיי־פחד‪ ,‬אפשר לנצלו לפעולות־שרות מועילות‪.‬‬
‫במקרה זה מסתפק בעל הכוח בכך‪ ,‬שבמקום להמיתו הוא משעבדו‪ .‬כאן‬
‫ראשיתה של חיסת האוייב‪ ,‬אלא שמכאן ואילך חייב המנצח לזכור את‬
‫הסכנה הנשקפת לו מרצונו של המנוצח להתנקם בו‪ ,‬וכך עליו לוותר על‬
‫מקצת בטחונו‪.‬‬
‫זה היה איפוא מצב־הדברים במקורו — שלטונו של הכוח הגדול יותר‪,‬‬
‫של האלימות הגסה או של האלימות שנשענה על האינטלקט‪ .‬אנו יודעים‪,‬‬
‫כי במרוצת הימים נשתנה המשטר הזה׳ ודרכו הוליכה מן הכוח אל הזכות‬
‫— אבל איזו דרך ? סבורני‪ ,‬שהיתה רק דרך אחת‪ ,‬זו שהיתה תולדה של‬
‫העובדה‪ ,‬שאיחודם של הרבים החלשים עשוי לאזן את כוחו הגדול יותר‬
‫של היחיד‪1112 £01-06 ” .‬ג‪ £‬מס‪1‬מ‪"[ “1?11‬אחדות היא כוח"]‪ .‬האיחוד שובר‬
‫את כוח־הזרוע‪ ,‬וכוחם של המאוחדים האלה מייצג מעתה את הזכות‬
‫כמשקל־נגד לכוח־הזרוע של היחיד‪ .‬הראינו לדעת‪ ,‬כי הזכות היא כוחו‬
‫של כלל‪ ,‬של רבים‪ .‬אף היא עודנה בגדר כוח העשוי להיות מכוון נגד‬
‫כל יחיד המתקומם לה‪ ,‬אף היא עושה באותם האמצעים ושואפת לאותן‬
‫התכליות‪ ,‬וההבדל אינו אלא בכך‪ ,‬ששוב לא כוחו של היחיד הוא המתגשם‪,‬‬
‫אלא כוחו של הכלל‪ .‬אבל בשביל שיתבצע מעבר זה מן האלימות‬
‫אל הזכות החדשה׳ צריך להתמלא תנאי פסיכולוגי אחד‪ :‬צריך שאיחודם‬
‫של האנשים יהיה בר־קיימא‪ ,‬מתמיד‪ .‬לא היה האיחוד משיג דבר אילו‬
‫נתייצב רק בשביל להכניע את בעל הכוח הגדול מדי‪ ,‬ולאחר הכנעתו‬
‫היה מתפוגג‪ .‬מי שהיה בא לשלוט בעקבות בעל־הכוח הקודם והיה חש‬
‫עצמו חזק יותר‪ ,‬היה חותר אף הוא‪ ,‬שוב‪ ,‬לשלטון מכריע‪ ,‬וכך היה‬
‫המשחק חוזר וחוזר עד אין־סוף‪ .‬חייב הציבור לקיים עצמו דרך־קבע‪,‬‬
‫להתארגן‪ ,‬לתקן תקנות למניעתן של סכנות מרד‪ ,‬חייב הוא להעמיד‬
‫רשויות שיהיו מפקחות על קיומן של התקנות — של חוקים — ומסדירות‬
‫כדין את ביצוען של פעולות השליטה‪ .‬מתוך הכרתו של שיתוף־אינטרסים‬
‫כזה מתהוות זיקות־רגש בין חברי הציבור המאוחד‪ ,‬אלה רגשי־השיתוף‬
‫שבעצם הם מקור כוחם של האנשים‪.‬‬
‫סבורני‪ ,‬כי כאן מקופלת כל מהותו של הענין — הדברת כוח־הזרוע‬
‫בדרך מסירתו של השלטון בידי יחידה גדולה יותר‪ ,‬הנמצאת מלוכדת‬
‫בתוקף זיקות־הרגש של חבריה! ואידך — מסקנות וחזרות הן‪ .‬היחסים‬
‫פשוטים כל זמן שהציבור מורכב ממספר יחידים בעלי־כוח שווה; או־אז‬
‫קובעים חוקי האיחוד הזה‪ ,‬מה שיעור החירות האישית‪ ,‬שהיחיד חייב‬
‫לוותר על השימוש בה לצרכי אלימות‪ ,‬כדי שחיי־יחד בטוחים יהיו בגדר‬
‫האפשר‪ .‬אבל רק להלכה יכול אתה להעלות על הדעת מצב־הפוגה כזה;‬
‫במציאות נמצא מצב־הדברים מסתבך בתוקף העובדה‪ ,‬שתחילה מקיף‬
‫הציבור יסודות שאין כוחם שווה‪ ,‬גברים ונשים‪ ,‬אבות ובנים‪ ,‬המתגלגלים‬
‫עד־מהרה בעקבות מלחמה ושיעבוד ונעשים למנצחים מזה ומנוצחים‬
‫מזה — אדונים מול עבדים‪ .‬אזי נעשית זכותו של הציבור לביטוי של‬
‫יחסי הכוחות הלא־שווים שבין האנשים! בעלי השלטון הם המחוקקים‬
‫את החוקים לטובת עצמם‪ ,‬והם המקצים זכויות מועטות למשועבדים להם‪.‬‬
‫מכאן ואילך יש בציבור שני מקורות לתסיסה נגד הזכות‪ ,‬אבל גם להתמד‬
‫של הזכות‪ :‬אל״ף‪ ,‬נסיונותיהם של יחידים מבין האדונים להתעלות מעל‬
‫להגבלות החלות על הכלל — הווי אומר‪ ,‬נסיונות לחזור משלטון־הזכויות‬
‫לשלטון־כוח־הזרוע; בי״ת‪ ,‬שאיפות־תמיד של המדוכאים להגיע לידי‬
‫שיעור גדול יותר של כוח ולהביא לעיגונם של שינויים אלה בחוק המוכר‬
‫— הווי אומר‪ ,‬פעולה בכיוון ההפוך‪ ,‬חתירה מן הזכות הלא־שווה אל‬
‫הזכות השווה לכל‪ .‬מגמה אחרונה זו תתחזק ביותר בשעה שבתוך הציבור‬
‫יתחוללו היסטים ממשיים ביחסי־הכוחות‪ ,‬דבר שהוא בגדר האפשר בעק ­‬
‫בות גורמים היסטוריים שונים‪ .‬או־אז עשויה הזכות לסגל עצמה מעט־‬
‫מעט ליחסי־הכוחות החדשים; גם אפשר — ודבר זה שכיח יותר —‬
‫שהמעמד השולט אינו נכון להתחשב בתמורות‪ ,‬והדברים באים לידי‬
‫מרידה‪ ,‬מלחמת־אזרחים — לביטול זמני של הזכות ולנסיונות חדשים‬
‫של אלימות‪ ,‬שעל־פי תוצאותיהם מתייצב סדר־זכויוה חדש‪ .‬ויש עוד‬
‫מקור אחר לשינוי־הזכות המתגלה רק בדרכי־שלום‪ ,‬והוא השתנותם‬
‫התרבותית של חברי הציבור; אבל מקור זה שייך להקשר אחר‪ ,‬ואך‬
‫בהמשך הדיון יתאפשר לי להביאו במנין‪.‬‬
‫כך נוכחנו לדעת‪ ,‬כי אף בתוך ציבור אחד אין למנוע את יישובם של‬
‫סכסוכי אינטרסים בכוח־הזרוע‪ .‬אבל גורמי הכורח והשותפות הצומחים‬
‫מקרקעם של חיי־יחד אלה רצויים ליישובם המהיר של מאבקים כאלה‪,‬‬
‫ובתנאים אלה מוסיפה והולכת סבירותם של פתרונים בדרכי־שלום‪.‬‬
‫הסתכלות בדברי ימי האנושות מגלה סדרה בלתי־פוסקת של סכסוכים‬
‫בין ציבור לציבור‪ ,‬או בין ציבור אחד לציבורים מרובים‪ ,‬בין יחידות‬
‫גדולות יותר לבין קטנות יותר‪ ,‬בין ערים‪ ,‬ארצות‪ ,‬שבטים‪ ,‬עמים‪ ,‬מדינות‪,‬‬
‫סכסוכים שכמעט תמיד באים הם לידי הכרע בדרך מבחן־הכוח של‬
‫המלחמה‪ .‬מלחמות אלו‪ ,‬סופן שדידתו של הצד האחד‪ ,‬או שיעבודו הגמור‪,‬‬
‫כיבושו‪ .‬אין אמת־מידה אחידה להערכתן של מלחמות־כיבוש‪ .‬קצת מלח ­‬
‫מות׳ כדוגמת מלחמות המונגולים והתורכים׳ לא הביאו דבר מלבד פור ­‬
‫ענות‪ ,‬והיפוכן במלחמות אחרות‪ ,‬שהביאו להחלפת שלטון כוח־הזרוע‬
‫בשלטון הזכות על־ידי שהוליכו לכינונן של יחידות גדולות יותר‪ ,‬שבתוך‬
‫גבולותיהן נתחדלה בדרך זו האפשרות של שימוש בכוח־הזרוע‪ ,‬והסדר‬
‫חוקי חדש הביא ליישובם של סכסוכים‪ .‬בדרך זו הביאו כיבושי רומא‬
‫[שלום של רומא]‪.‬‬ ‫בארצות הים התיכון את הברכות של גמ&בתס!‬
‫מתאוות ההתפשטות של מלכי צרפת צמחה צרפת מאוחדת‪ ,‬משגשגת‬
‫ושוחרת שלום‪ .‬עם כל הפאראדועס שבסברה‪ ,‬על־כרחנו נודה׳ כי המלחמה‬
‫עשויה להיות דרך יפה למדי לכינונו של השלום ה״נצחי" הנכסף‪ ,‬כי על‬
‫כן אפשר לה שתיצור אותן יחידות גדולות‪ ,‬שבתוך גבולותיהן יש לאל‬
‫ידו של שלטון מרכזי חזק למנוע מלחמות נוספות‪ .‬ואף־על־פי־כן אין היא‬
‫בחזקת מכשיר טוב למטרה הזאת‪ ,‬לפי שברגיל אין קןמות להצלחות של‬
‫כיבוש; היחידות שנוצרו מקרוב חוזרות ומתפוררות‪ ,‬לרוב מחמת כוח־‬
‫הליכוד הלקוי של החלקים אשר איחודם נתגשם בכוח־הזרוע‪ .‬ומלבד זאת‬
‫לא הצליח עד כה כוח כובש ליצור אלא איחודים חלקיים‪ ,‬אף אם היקפם‬
‫גדול יותר‪ ,‬ואין צריך לומר‪ ,‬שסכסוכים בתוכם אי־אפשר ליישב אלא‬
‫בדרך ההכרע של כוח־הזרוע‪ .‬וכך היתה רק תולדה אחת לכל מאמצי־‬
‫מלחמה אלה‪ :‬מלחמות קטנות מרובות‪ ,‬או אף בלתי־פוסקות‪ ,‬נתחלפו‬
‫לאנושות במלחמות גדולות‪ ,‬אלא שכשיעור היקפן כן שיעור ההרס שבעק ­‬
‫בותיהן‪.‬‬
‫בהחילנו כלל זה על המצב בימינו משתלחת לנו ממנו אותה התוצאה‬
‫עצמה שנשתלחה לך‪ ,‬אדוני‪ ,‬בדרך הדיון הקצר יותר‪ .‬אין אפשרות בטוחה‬
‫למנוע מלחמה אלא בדרך התאחרותם של בני־האדם לשם כינונו של‬
‫שלטון מרכזי אחד‪ ,‬שבידו תהא מופקדת ההכרעה בכל סכסוך של אינטר ­‬
‫סים‪ .‬ברי‪ ,‬משולבות כאן שתי דרישות‪ :‬האחת‪ ,‬שתיווצר ערכאה עליונה‬
‫כזאת‪ ,‬והאחרת‪ ,‬שיותן לה הכוח הנדרש‪ .‬לא די בגישומה של דרישה‬
‫אחת בלבד‪ .‬חבר־הלאומים נועד אמנם לשמש כערכאה כזאת‪ ,‬אלא שלא‬
‫נתמלאה בו הדרישה האחרת; חבר־הלאומים נטול כוח משל עצמו׳ והוא‬
‫לא יקבלנו אלא אם יפרישו לו חברי האיחוד החדש‪ ,‬המדינות הנפרדות‪,‬‬
‫מכוחם שלהם‪ .‬אבל דומה‪ ,‬כי בימינו מועטים הסיכויים לכך‪ .‬עם זאת לא‬
‫יעמוד כלל על ערכו של מוסד חבר־הלאומים מי שלא יתן דעתו על‬
‫העובדה‪ ,‬כי נעשה בו נסיון נועז׳ אשר לא רבים כמוהו געשו בדברי ימי‬
‫האנושות‪ ,‬ואולי לא היה מעולם כנסיון הזה לגודל‪ .‬ועיקרו‪ ,‬שהוא נועד‬
‫להקנות למוסד‪ ,‬בתוקף ההישענות על עמידות אידיאיות מסוימות‪ ,‬את‬
‫הסמכות — משמע‪ ,‬את ההשפעה האונסת — שברגיל אוחז בה בעל הכוח‪.‬‬
‫שמענו‪ ,‬כי בשנים מתלכד ציבור — בכפיית כוח־הזרוע ובזיקות־הרגש‬
‫של יחידיו‪ ,‬זיקות שבמינוח הטכני הן קרויות הזדהויות‪ .‬בהיפסק פעולתו‬
‫של הגורם האחד עשויה לפעמים החברה להתקיים בתוקף הגורם האחר‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬שאותן אידיאות יש להן חשיבות רק בתנאי‪ ,‬שבאות בהן לידי ביטוי‬
‫תכונות־שיתוף חשובות של יחידי הציבור‪ .‬ואזי נשאלת השאלה׳ מה‬
‫גדול כוחן‪ .‬נמצינו למדים מן ההיסטוריה‪ ,‬כי אכן היתה השפעה לאידיאות‪.‬‬
‫הרעיון הפאן־הלני‪ ,‬למשל — תודעתם של בני יוון‪ ,‬כי הם טובים מן‬
‫הבארבארים שמסביבם‪ ,‬תודעה שבאה לידי ביטוי כה עז באמפיקטיוניות‪,‬‬
‫באוראקלים ובחגי־משחקים — רעיון זה היה חזק דיו בשביל למתן את‬
‫מנהגי לחימתם של היוונים בינם לבין עצמם‪ ,‬אך מובן מאליו שלא היה‬
‫עשוי למנוע מריבות־מלחמה בין חלקי העם היווני‪ ,‬אף לא למנוע עיר‪,‬‬
‫או איגוד ערים‪ ,‬מלהתקשר עם האוייב הפרסי לרעת יריב מן היריבים‪.‬‬
‫ממש כך לא מנע בימי הרנסאנס רגש השותפות הנוצרית — והרי היה‬
‫זה רגש אדיר — שמדינות נוצריות‪ ,‬גדולות או קטנות‪ ,‬השתדלו להעזר‬
‫בשולטן במלחמותיהן זו עם זו‪ .‬גם בימינו אין אידיאה‪ ,‬שאפשר לייחס‬
‫לה אוטוריטה מלכדת אשר כזאת‪ .‬כן ברורה למעלה מכל ספק ההשפעה‬
‫ההפוכה שיש לאידיאלים הלאומיים השולטים בעמים בימינו‪ .‬יש חוזים‬
‫עתידות‪ ,‬כי אך עם חדירתה הכללית של דרך־המחשבה הבולשביסטית‬
‫יתאפשר לשים קץ למלחמות‪ ,‬אלא שמכל מקום עדיין רחוקים אנו היום‬
‫מאוד ממטרה זו׳ ואולי אף לא תושג המטרה אלא לאחר מלחמות־אזרחים‬
‫איומות‪ .‬הנה כי כן דומה הדבר‪ ,‬שבימינו עוד נגזר דין כשלון על הנסיון‬
‫להשליט את כוחם של רעיונות במקום הכוח הריאלי‪ .‬חשבון־טעות הוא‬
‫בידי הממאנים לראות‪ ,‬כי במקורה היתה הזכות כוח גם׳ וכי גם היום‬
‫עוד אי־אפשר לה בלי משענתו של הכוח‪.‬‬
‫עתה יכול אני להתקדם ולהעיר בשולי השקפה אחרת שלך‪ .‬תוהה אתה‪,‬‬
‫אדוני‪ ,‬שדבר קל כל כך הוא להלהיט את בני־האדם לקראת מלחמה‪,‬‬
‫ואתה משער‪ ,‬כי פועל באדם יסוד כלשהו‪ ,‬יצר של שנאה והרם הנוטה‬
‫להיענות לשיפוי אשר כזה‪ .‬שוב יכולני לקבל ללא־סייג את דעתך‪ .‬אנו‬
‫מאמינים בקיומו של יצר כזה‪ ,‬ובעצם השנים האחרונות התאמצנו ללמוד‬
‫את גילוייו‪ .‬ברשותך מבקש אני לראות לי כאן שעת־כושר להרצות לפניך‬
‫פרק בתורת־היצרים‪ ,‬כפי שלמדנוה בפסיכואנאליזה לאחר גישושים‬
‫ופקפוקים מרובים‪ .‬אנו מניחים‪ ,‬כי יש רק שני סוגי יצר באדם‪ :‬יצרים‬
‫מכוונים לקיום ולאיחוד‪ ,‬ואנו קוראים להם ארוטיים‪ ,‬כדיוק מובנו של‬
‫ארוס מן הסימפוסיון של אפלטון‪ ,‬או שאנו קוראים שמם יצרי־מין מתוך‬
‫כוונה מודעת להחיל בהם את המושג הפופולרי של המיניות; והסוג‬
‫האחר — אלה היצרים ששאיפתם היא הרם ומוות׳ ושאנו מכלילים אותם‬
‫ביצר־התוקפנות‪ ,‬או יצר־ההריסה‪ .‬בעצם אין כאן‪ ,‬כפי שאתה רואה‪ ,‬אלא‬
‫השגבה עיונית של הניגוד הנודע מאז ומקדם שבין אהבה לשנאה‪ ,‬ניגוד‬
‫שאפשר יש בו כעין זיקה קמאית לקטביות של כוח־המשיכה כנגד כוח־‬
‫ההדיפה‪ ,‬זו הממלאת תפקיד בתחומך שלך‪ .‬אבל אל לנו להחיל כאן בחפזה‬
‫את קני־המידה של ערכי הטוב והרע‪ .‬היצר האחד אין ממנו מנוס ממש‬
‫כשם שאין מפלט מן היצר האחר‪ ,‬ופעולתם־יחד ופעולתם־זה־כנגד־זה‬
‫של השנים הן מקור מוצאן של תופעות החיים‪ .‬אלא שדומה‪ ,‬כי כמעט‬
‫לעולם לא ייתכן שיצר ממין אחד יהיה פועל במבודד‪ ,‬כי תמיד כרוך‬
‫האחד בשיעור מסוים של היצר האחר — אנו נוהגים לומר‪ ,‬שפעולתם‬
‫מעורבבת — וכי שיעורו של היצר האחד משפיע על שינוי מטרתו של‬
‫היצר האחר‪ ,‬ופעמים יש שאך הוא המאפשר ליצר האחר להגיע אל‬
‫מטרתו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬יצר קיום־עצמו טבעו ודאי ארוטי‪ ,‬אבל דווקא הוא‬
‫צריך להסתייע בתוקפנות בשביל שיוכל להגשים כוונה שלו‪ .‬וכך גם‬
‫יצר־האהבה המכוון למושאים‪ ,‬אף הוא נזקק לתוספת של יצר־ההשתררות‪,‬‬
‫שבלעדיו לא ימשוך את מושאו אל עצמו‪ .‬אכן‪ ,‬מחמת הקושי לבודד‬
‫את שני מיני היצר מצד התגלויותיהם כלפי־חוץ נמנע מאתנו זמן רב‬
‫כל כך להכירם‪.‬‬
‫אם תואיל‪ ,‬אדוני‪ ,‬להילוות אלי עוד כברת־דרך׳ תעמוד על סיבוך מסוג‬
‫אחר‪ ,‬שאפשר להבחין בפעולותיו של האדם‪ .‬אך לפעמים רחוקות הפעולה‬
‫היא מעשה רחשו של יצר יחיד‪ ,‬שכבר לעצמו הכרח לו שיהיה מורכב‬
‫מיסודות של ארוס והרס‪ .‬ברגיל דין הוא שיהיו מזדמנים יחד כמה‬
‫מניעים עשויים באותה המתכונת בשביל שהפעולה תהיה בגדר האפשר‪.‬‬
‫דבר זה היה ידוע כבר לאחד מאנשי מקצועך‪ ,‬פרופ׳ גיאורג כריסטוף‬
‫ליכטנברג [‪ ,]1799—1742‬מי שהורה פיסיקה בגטינגן בימי הקלא־‬
‫סיקאים שלנו; אף אפשר שחשיבותו כפסיכולוג היתה גדולה מחשיבותו‬
‫כפיסיקאי‪ .‬הוא גילה את מחוג־המניעים‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬המניעים שמהם‬
‫באים המעשים‪ ,‬אתה יכול לסדרם באותה הצורה שסדורים ‪ 32‬רוחות‬
‫השמים‪ ,‬ובדומה לנהוג ברוחות אפשר לצור גם להם כינויים — למשל‪,‬‬
‫לחם־לחם־תהילה‪ ,‬או תהילה־תהילה־לחם‪ ".‬הווי אומר׳ בשעה שאנשים‬
‫נתבעים למלחמה׳ עשויים מניעים רבים להענות בלבם להיותם מסכימים‬
‫למעשה‪ ,‬מניעים בעוגבים ושפלים‪ ,‬מניעים שמדברים בהם בקול רם‬
‫ומגיעים שעוברים עליהם בשתיקה‪ .‬חסרים אנו את העילה לגלות את‬
‫כולם ברבים‪ .‬אחד המניעים הוא ודאי ההנאה שנהנה אדם ממעשה‬
‫תוקפנות והרם; אכזרויות ללא־ספור מדברי הימים ומחיי היומיום‪ ,‬מהן‬
‫לנו ראיה להוכיח קיומם ועצמתם של מניעים אלה‪ .‬מאוויי־הרם אלה‬
‫בלולים בשאיפות אחרות‪ ,‬ארוטיות ורעיוניות‪ ,‬ועובדה זו מובן שהיא‬
‫מקלה את סיפוקן‪ .‬לשמע מעשי־הזוועה של ההיסטוריה עולה בנו פעמים‬
‫הרושם‪ ,‬כי לא היו המניעים הרעיוניים אלא בחזקת אמתלאות לאיוויים‬
‫ההרסניים; ופעמים — דרך משל‪ ,‬במעשי הרשעות של האינקוויזיציה —‬
‫יש שאנו סבורים‪ ,‬כי המוטיבים האידיאיים באו לידי הדגשה בתודעה‪,‬‬
‫ואילו מניעי־ההרס גרמו לחיזוקם בלא־מודע‪ .‬כזה כן זה בגדר האפשר הוא‪.‬‬
‫חוששני‪ ,‬שאני מנצל את התעניינותך שלא־לשמה — שהרי לא התי ­‬
‫אוריות שלנו הן המעסיקות אותך׳ אלא המחשבה היאך למנוע מלחמה‪.‬‬
‫בכל זאת מבקש אני עוד להשתהות רגע קט על יצר־ההרם דנן‪ ,‬שאין‬
‫ספק כי חשיבותו גדולה מנטןתם של בני־אדם לענות בו‪ .‬כי על כן באנו‪,‬‬
‫על סמך עיוני מחשבה‪ ,‬לכלל השקפה‪ ,‬כי יצר זה פעיל בתוך כל יצור חי‪,‬‬
‫וכי טבועה בו השאיפה להביא את נושאו לידי כליון — להחזיר את החיים‬
‫למצב החומר הדומם‪ .‬אמת נכון הדבר‪ ,‬ראוי היצר הזה להתכנות יצר־‬
‫המוות — כנגד היצרים הארוטיים המייצגים את איוויי החיים‪ .‬יצר־‬
‫המוות מתגלגל ביצר ההרס בהיותו מכוון‪ ,‬באמצעות איברים מיוחדים‪,‬‬
‫כלפי חוץ׳ כנגד המושאים‪ .‬במידה מסוימת רשאי אתה לומר‪ ,‬כי היצור‬
‫החי את חיי עצמו קיים בכוח היותו הורם חיים זרים‪ .‬אבל נתח מיצר־‬
‫המוות מוסיף להתקיים בתוך פנימיותו של היצור החי‪ ,‬ומן ההפנמה‬
‫הזאת של יצר־ההרם ניסינו ללמוד שורה שלמה של תופעות נורמליות‬
‫ופאתולוגיות‪ .‬עשינו אפילו מעשה חילול־קדשים‪ ,‬שביקשנו לגזור את‬
‫מוצא מצפוננו מתוך התכוונות כזאת של התוקפנות כלפי פנים‪ .‬עזים‬
‫לב‪ ,‬שאין תהליך זה מתגשם בשיעור גדול מדי — ודברים בגו —‬
‫שלולא כך היה צומח ממנו היזק ממש‪ ,‬בו־בזמן שהתכוונותם של כוחות ­‬
‫^‬
‫יצר אלה להרס׳ ודאי שהיא מפרקת עול מן היצור החי ומשפיעה עליו‬
‫לטובה‪ .‬יש בכך משום כפרה ביולוגית לכל השאיפות המגונות והמסוכנות‪,‬‬
‫שאנו אוסרים מלחמה עליהן‪ .‬בעל־כרחנו נודה‪ ,‬כי שאיפות אלו קרובות‬
‫יותר לטבע מהתנגדותנו להן‪ ,‬זו שעלינו עוד למצוא לה הסבר‪ .‬שמא‬
‫עולה בך הרושם‪ ,‬כי תיאוריות אלו שלנו מין מיתולוגיה הן‪ ,‬ובמקרה‬
‫דנן מיתולוגיה שאינה משיבה־נפש כלל? אבל כלום אין זו דרכו של‬
‫כל מדע־טבע‪ ,‬שסופו שהוא מוליך למיתולוגיה כזאת? ובפיסיקה של‬
‫ימינו‪ ,‬כלום לא כך נסיונך ?‬
‫היוצא לנו‪ ,‬לתכליתנו עתה‪ ,‬מן הנאמר לעיל הוא‪ ,‬כי הכוונה לבטל את‬
‫נטיותיהם התוקפניות של בני־האדם כוונת־חינם היא‪ .‬אומרים‪ ,‬כי יש‬
‫בעולם מקומות ברוכים‪ ,‬שהטבע נותן בהם לאדם שפעי שפעים מכל‬
‫צרכיו‪ ,‬וגזעי־העמים שבהם חייהם חיי־נועם‪ ,‬וכורח ואלימות מהם והלאה‪.‬‬
‫קשה לי להאמין בכך‪ ,‬ובחפץ־לב הייתי מבקש לדעת יותר על אותם בגי־‬
‫מזל‪ .‬גם הבולשביקים מקווים‪ ,‬כי יהיה לאל ידם להעביר מן העולם את‬
‫תוקפנותו של האדם על־ידי שיבטיחו לו את צרכיו החמריים‪ ,‬גם יכוננו‬
‫משטר של שוויון לבני החברה האנושית‪ .‬בעיני זוהי אשליה‪ .‬לפי שעה‬
‫מקפידים הבולשביקים ביותר להיות מזרנים יפה־יפה‪ ,‬ואחד הגורמים‬
‫החזקים לליכודם של הנוהים אחריהם הוא — איבה לעומדים מחוץ למחנה‬
‫שלהם‪ .‬יתר על כן׳ כפי שאתה בעצמך מעיר‪ ,‬אין הכוונה לסלק לחלוטין‬
‫את נטיתו של האדם לתוקפנות; מדובר באפשרותו של נסיון להרחיק‬
‫בהטטזה עד כדי ביטול ההכרח‪ ,‬שתבוא לידי ביטוי בדרך המלחמה‪.‬‬
‫ממשנת־היצרים המיתולוגית שלגו לא נתקשה למצוא נוסחה של דרכי־‬
‫עקיפין למלחמה נגד המלחמה‪ .‬הדעת נותנת‪ ,‬שאם הנכונות למלחמה תולדה‬
‫היא של יצר־ההרם‪ ,‬כדאי להעזר כנגדה בארוס‪ ,‬יריבו של היצר הזה‪.‬‬
‫כל גורם התורם לכינונן של זיקות־רגש בקרב הבריות‪ ,‬חזקה עליו שיהיה‬
‫פועל נגד המלחמה‪ .‬זיקות אלה‪ ,‬שני סוגים ייתכנו בהן‪ .‬קודם כל אלה‬
‫שבגדר היחסים למושא־של־אהבה‪ ,‬גם אם אין עמם מטרות־מין‪ .‬אין‬
‫הפסיכואנאליזה צריכה להתבייש לדבר כאן על אהבה‪ ,‬שהרי אומרת הדת‬
‫אותו הדבר‪ :‬ואהבת לרעך כמוך‪ .‬אלא שקל לדרוש וקשה לקיים‪ .‬הסוג‬
‫האחר של הזיקה הרגשית הוא על דרך ההזדהות‪ .‬כל גורם המייצב‬
‫יסודות־שיתוף חשובים בקרב בני־האדם מרבה רגשי־שותפות כאלה‪,‬‬
‫צורות של הזדהות‪ .‬על רגשים אלה מבוסס במידה גדולה מבנה החברה‬
‫האנושית‪.‬‬
‫מדברי הצער שאתה מביע על השימוש בסמכות שלא בטובתו של‬
‫האדם מתרמז לי צעד אחר לדרך־עקיפין של מאבק בנטיה למלחמה‪.‬‬
‫חלוקתם של בני־האדם למנהיגים מזה ותלויים מזה היא אחד מגילויי‬
‫אי ־השוויון הטבועים בהם‪ ,‬גילויים שאין להם תקנה‪ .‬התלויים הם רובם‬
‫המכריע של בני־האדם הנצרכים לאוטוריטה‪ ,‬לבעל־סמכות המכריע למענם‬
‫הכרעות‪ ,‬שעל הרוב נכנעים הם להן בלא־תנאי‪ .‬לעובדה זו ראוי אולי‬
‫להסמיך את ההכרח להקדיש דאגה מרובה יותר משהקדישו עד כה להכ ­‬
‫שיר שכבת־צמרת של אנשים בעלי מחשבה עצמאית ושוחרי־אמת ללא־‬
‫חת׳ שתפקידם יהיה לשמש כמכווני דרכם של ההמונים נטולי ־העצמאות‪.‬‬
‫מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה היא‪ ,‬שטיפוחה של שכבת מנהיגים‬
‫כזו אינה נמצאת מתעודדת מהתערבותו של השלטון המדיני לסוגיו ומן‬
‫הלאווין שהכנסיה מטילה על החשיבה‪ .‬המצב האידיאלי עשוי‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫להיות חברת אנשים ששיעבדו את חייהם היצריים לדיקטטורה של הת ­‬
‫בונה‪ .‬שום דבר אחר לא היה מסוגל לחולל ליכוד כה מושלם וכה ן‪3‬מיד‬
‫של בני־אדם‪ ,‬ואפילו היו מוותרים על זיקות־הרגש שבקרבם‪ .‬קרוב ביותר‬
‫לוודאי‪ ,‬כי זו תקווה אוטופית‪ .‬ודאי קל יותר ללכת בדרכים האחרות‬
‫למניעת־עקיפין של המלחמה‪ ,‬אך לעולם אין הצלחה מהירה צפויה בהן‪.‬‬
‫בלא־חמדה מהרהר אתה על טחנות המאיטות כל כך לטחון‪ ,‬שעלול אתה‬
‫למות ברעב לפני שתקבל קמחן‪.‬‬
‫עיניך הרואות‪ ,‬אדוני‪ :‬לא מרובה התועלת שבפניה לאיש־ההלכה‬
‫הרחוק מהוויות העולם כדי לשאול עצה מפיו בענינים לוחצים של חיי־‬
‫המעשה‪.‬‬
‫מוטב להתאמץ בכל מקרה נפרד לעצמו בשביל למנוע את הסכנה‬
‫באמצעים שבעין‪ .‬אבל רצוני לעמוד עוד על שאלה אחת‪ ,‬שאין אתה‬
‫נוגע בה באגרתך‪ ,‬ואני ענין מיוחד יש לי בה‪ .‬מדוע מתקוממים אנו כל‬
‫כך למלחמה׳ אתה ואני ורבים זולתנו? מדוע אין אנו מקבלים אותה‬
‫כאחד ממצבי־המצוק המצערים המרובים של החיים? שהרי דומה‪ ,‬כי‬
‫המלחמה הולמת את טבע־הדברים‪ ,‬היא מבוססת יפה מבחינה ביולוגית‪,‬‬
‫ומן הבחינה המעשית אולי אין מנוס ממנה‪ .‬אל־נא תזדעזע לשמע השאלה‬
‫שאני שואל‪ .‬למען הבירור רשאי אולי אדם להעמיד פני מסתכל אדיש‬
‫ורחוק‪ ,‬אף שלאמיתו של דבר עליונות כזו ממנו והלאה‪ .‬על שאלה זו נשיב‪,‬‬
‫כי כל אדם שמורה לו זכותו לחייו שלו‪ ,‬כי המלחמה משמידה חיי־אדם‬
‫עתירי־תקווה‪ ,‬כי היא מביאה את האדם היחיד לידי מצבים מחפירים‪,‬‬
‫כי היא מכבידה אכפה עליו שיהא רוצח אנשים שאינו רוצה לרצחם‪ ,‬כי‬
‫היא מכחידה ערכי־חומר יקרים פרי עמלם של אנשים‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬ואף‬
‫גם זאת‪ ,‬שהמלחמה בימינו אין עמה סיכוי להגשים את אידיאל־הגיבורים‬
‫העתיק‪ ,‬ושבעקבות שכלול מכשירי־ההשמד עלול אולי משמעה של מל־‬
‫חמת־העתיד להיות כליונו של אחד הצדדים הלוחמים‪ ,‬ואולי אף של שני‬
‫הצדדים גם יחד‪ .‬כל זה אמת ויציב‪ ,‬ודומה שעד כדי כך אין הדבר‬
‫שנוי במחלוקת׳ שאתה תוהה‪ ,‬מדוע לא הושג עדיין הסכם כללי של‬
‫הבריות לפסול אחת ולתמיד את דרך המלחמה‪ .‬ודאי׳ קצת דברים אפשר‬
‫עוד להתווכח עליהם‪ .‬שאלה היא‪ ,‬אם אמנם אין החברה ראויה שתהיה‬
‫לה גם זכות על חייו של היחיד; גם אין אתה יכול לפסול באותה המידה‬
‫את כל מיני המלחמות‪ ,‬וכל זמן שלא עברו מן העולם מעצמות ואומות‬
‫המוכנות ומזומנות להשמיד באכזריות אומות אחרות‪ ,‬הללו חובתן להיות‬
‫חמושות למלחמה‪ .‬אבל כל אלה נפטור חיש־מהר‪ ,‬כי לא זה נושאו של‬
‫הדיון שקראתני להשתתף בו‪ .‬מתכוון אני לדבר אחר; סבורני‪ ,‬כי הטעם‬
‫העיקרי להתקוממותנו למלחמה מקורו בכך׳ שאי־אפשר לנו שלא להת ­‬
‫קומם לה‪ .‬פאציפיסטים אנו על־כרחנו — אנוסים על־פי טעמים אור ­‬
‫גניים‪ .‬ואם כן‪ ,‬קל לנו להעלות נימוקים לצידוק עמידתנו‪.‬‬
‫אבל אין דבר זה בגדר הלמד מענינו‪ .‬מתכוון אני לעובדה‪ ,‬שמימי קדם־‬
‫קדמתה נמשך תהליך התפתחותה של תרבות האנושות (יודעני‪ ,‬כי יש‬
‫מעדיפים לקרוא שמה ציוויליזציה)‪ .‬תהליך זה אנו חבים לו את מיטב‬
‫מהותנו כיום‪ ,‬והוא גם המקור לחלק גדול מסבלותינו‪ .‬עילותיו וקורות־‬
‫בראשית שלו לוטות בערפל‪ ,‬סופו איש לא ישורנו‪ ,‬אך קל להבחין כמה‬
‫מקווי טיבו‪ .‬אולי מוליך התהליך לשקיעת מין האדם‪ ,‬שכן פוגע הוא‬
‫בדרכים אחדות בתיפקוד המיני‪ ,‬וכבר היום מתרבים גזעים נעדרי־תרבות‬
‫ושכבות מפגרות של האוכלוסין בשיעור גדול יותר מבעלי תרבות גבוהה‪.‬‬
‫אולי רשאים אנו להמשיל תהליך זה לביותם של סוגי בעלי־חיים מסוימים‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬שבעקבותיו באים שינויי גוף; ועדיין לא הסכין האדם למחשבה‪,‬‬
‫כי התפתחות התרבות היא בגדר תהליך אורגני כזה‪ .‬התמורות הנפשיות‬
‫המתלוות לתהליך־התרבות מובהקות וחד־משמעיות‪ .‬באות הן לידי גילוי‬
‫בהתקה מוסיפה והולכת של מטרות היצרים ובצמצום רחשיהם‪ .‬חישות‬
‫שהסבו עונג לאבותינו‪ ,‬אנו אדישים להן‪ ,‬או שאף נעשו לנו משוקצות!‬
‫יש טעמים אורגניים לתמורות שהתחוללו בתביעותינו בתחומי האידיאלים‬
‫של מוסר ואסתיטיקה‪ .‬דומה‪ ,‬כי שתים מתכונותיה הפסיכולוגיות של‬
‫התרבות הן החשובות ביותר‪ :‬התבצרותו של כוח־השכל המתחיל להש ­‬
‫תרר על חיי־היצר והפנמתה של הנטיה לתוקפנות על כל התוצאות המו ­‬
‫עילות והמסוכנות הכרוכות בכך‪ .‬אבל המלחמה סותרת בצורה הנוקבת‬
‫ביותר את העמידות הנפשיות הכפויות עלינו בתוקף תהליך התרבות‪,‬‬
‫וזה הטעם שאנו אנוסים להתקומם לה בכל מאודנו; אין אנו מסוגלים‬
‫עוד׳ בפשטות‪ ,‬לשאתה‪ ,‬כי אנו הפאציפיסטים דוחים אותה לא רק דחיה‬
‫אינטלקטואלית ורגשית — עצם המערוכת שלנו פוסלת אותה פסילה‬
‫מוחלטת‪ ,‬והיא לנו כעין אידיוסינקרסיה שנתענקה במופלג‪ .‬ואמנם דומה‪,‬‬
‫כי אנו מתקוממים למלחמה לא רק מחמת היותה אכזרית כל כך‪ ,‬אלא‬
 ‫במידה לא־פחותה מכך משום יסודות הביזוי האסתיטי שבה‪.‬‬
‫ואם כן‪ ,‬עד מתי עוד יוטל עלינו לחכות‪ ,‬שהפאציפיזם יהיה לנחלת‬
‫הכלל ? נבצר מאתנו לדעת׳ אך שמא אין זה בגדר האוטופיה לקוות‪ ,‬כי‬
‫לא ירחק היום והשפעתם של שני גורמים אלה — העמידה התרבותית‬
‫והחרדה המבוססת מפני תולדותיה של מלחמת־העתיד — תשים קץ‬
‫למלחמות‪ ,‬אף אם אין לאל ידנו לחזות מה דרכים או עקלקלות יוליכו‬
‫למטרה הזאת‪ .‬ולפי שעה רשאים אנו לומר לעצמנו‪ ,‬כי כל שיש בו מן‬
‫המקדם את התפתחותה של תרבות יש בו גם מן הפועל נגד המלחמה‪.‬‬
‫מקרב לב דורש אני בשלומך‪ ,‬אדוני‪ ,‬ואנא סלח לי‪ ,‬אם הכזיבוך דברים‬
‫אלה שלי‪.‬‬
‫שלך‬
‫זיגמ׳ פרויד‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬

‫א‪ .‬מבוא‬
‫בעיון ראשון נודעת אולי חשיבות מרובה לניגוד שבין הפסיכולוגיה‬
‫האינדיבידואלית לבין הפסיכולוגיה של החברה או של ההמון׳ אך לאחר‬
‫שיקול־דעת מדוקדק יותר מתקהה הרבה מחריפותו של הניגוד‪ .‬אמת‬
‫נכון הדבר‪ ,‬הפסיכולוגיה האינדיבידואלית ענעה הוא האדם היחיד‪ ,‬והיא‬
‫עוקבת אחרי דרכיו לספק את רחשי יצריו; אבל אך לפעמים רחוקות‬
‫בלבד‪ ,‬בנסיבות חריגות מסוימות‪ ,‬מסוגלת היא להעלים עין מן היחסים‬
‫שבין יחיד זה לבין יחידים אחרים‪ .‬בחיי נפשו של היחיד בא תדיר‬
‫במנין זולתו‪ ,‬אם כמופת ואם כמושא‪ ,‬כעוזר או כיריב‪ ,‬והפסיכולוגיה‬
‫האינדיבידואלית היא בעת ובעונה אחת גם פסיכולוגיה סוציאלית במובן‬
‫מורחב זה‪ ,‬מובן מוצדק לגמרי‪.‬‬
‫יחסו של היחיד להוריו ולאחיו •אחיותיו‪ ,‬למושא־אהבתו‪ ,‬למורהו ולרופאו‬
‫— בקיצור‪ ,‬כל היחסים שהמחקר הפסיכואנאליטי נהג עד כה להעדיף‬
‫את העיון בהם — אפשר לגרום‪ ,‬כי יחסים אלה הם תופעות סוציאליות‪,‬‬
‫ויש יסוד לראותם כנוגדים תהליכים מסוימים אחרים‪ ,‬אלה שקראנו‬
‫תהליכים נארקיסטיים‪ ,0‬היינו שמתגשם בהם סיפוק היצר‪ ,‬חלקו‬
‫או כולו‪ ,‬בלא השפעתם של אנשים אחרים‪ .‬מכאן‪ ,‬שהניגוד בין פעולות‬
‫נפשיות סוציאליות לבין פעולות נארקיסטיות — אלה ש ב ל ו י ל ר היה‬
‫אולי קורא להן אוטיסטיות — חל כולו בתוך תחומה של הפסיכולוגיה‬
‫האינדיבידואלית‪ ,‬ואין כלל לנתקה מפסיכולוגיה של החברה או זו של‬
‫ההמון‪.‬‬
‫ביחסים שהזכרנו אל הורים ואחאים‪ ,‬לאהובה ולידיד‪ ,‬למורה ולרופא‪,‬‬
‫מקבל היחיד רק את השפעתו של אדם אחד או של מספר מועט של‬
‫אנשים‪ ,‬אשר כל אחד מהם נודעת הימנו ליחיד חשיבות גדולה ביותר‪.‬‬
‫בדיון בפסיכולוגיה של החברה‪ ,‬או של ההמון׳ צמחה מכאן רגילות‬
‫להתעלם מיחסים אלה ולבודד כמושא־חקירה את בדיקת ההשפעות שמש ­‬
‫פיעים בעת ובעונה אחת הרבים על היחיד‪ ,‬אותם הרבים שבדרך כלשהי‬
‫היחיד קשור בהם‪ ,‬בה־בשעה שמכל שאר בחינות יכולים הם להיות‬

‫נרקיזם (‪8‬טמ!‪2158‬ז‪3‬א) ונרקיססי (‪ )0312155115011‬הם לשונו של סרויד;‬ ‫‪0‬‬

‫האקדמיה ללשון העברית הניחה את המונחים "נרקיסיזם" ו״נרקיסיססי"‪( .‬הערת‬
‫המתרגם)‬
‫זרים לו‪ .‬ענמה של הפסיכולוגיה של ההמון הוא איפוא לדון באדם היחיד‬
‫כבן שבט‪ ,‬עם‪ ,‬קאסטה׳ מעמד׳ מוסד‪ ,‬או כחלק של קומץ אנשים שנתארגן‬
‫בזמן מסוים‪ ,‬לצרכי תכלית מסוימת׳ ונעשה להמון‪ .‬לאחר שהקשר הטבעי‬
‫נתנתק בדרך זו נתקבלה ביותר ראייתן של התופעות שנתגלו בתנאים‬
‫מיוחדים אלה כגילויים של יצר מיוחד‪ ,‬ששוב אינו ניתן לפירוק ליסודות‬
‫פשוטים יותר‪ ,‬הוא היצר הסוציאלי — ‪61‬ת‪ 1161x1111811‬־‪>1‬ח‪1‬מ‪1‬‬

‫[נפש־הקבוצה‪ ,‬יצר־העדר] — שאינו בא לידי ביטוי במצבים אחרים‪ .‬אך‬

‫ודאי'רשאים אנו להשיג על כך ולומר‪ ,‬כי נראה לנו מוקשה מאוד הדבר‬
‫לתלות חשיבות גדולה כל כך במומנט הכמות׳ עד שהוא לבדו אפשר לו‬
‫לעורר בחייו הנפשיים של האדם יצר חדש‪ ,‬שאינו בא לכלל פעולה‬
‫בתנאים אחרים‪ .‬וכך עולה בנו הנטיה לעיין בשתי אפשרויות אחרות‪:‬‬
‫אל״ף‪ ,‬שמא אין היצר הסוציאלי ראשוני ובלתי־פריק; בי״ת‪ ,‬שמא אפשר‬
‫לגלות את ראשית היווצרותו בחוג מצומצם יותר‪ ,‬דרך־משל בחוג המשפחה‪.‬‬
‫הפסיכולוגיה של ההמון עודנה צעירה מאוד׳ ואף־על־פי־כן מקיפה‬
‫היא כבר שפעי־שפעים של בעיות נפרדות ומטילה על חוקרן משימות‬
‫לאין־ספור‪ ,‬שעד כה עוד לא תחמו כראוי את תחומיהן‪ .‬עצם מיונן של‬
‫הצורות השונות להיווצרותם של המונים ותיאור התופעות הנפשיות המת ­‬
‫גלות בהם מצריכים עבודה כבירה של התבוננות ותיאור‪ ,‬וכבר הבשילו‬
‫ספרות עשירה‪ .‬בקונטרס קטן זה אומרים אנו‪ ,‬כמובן־ממילא‪ ,‬לברר רק‬
‫סעיפים מועטים ממכלול הבעיות המרובות של הפסיכולוגיה של ההמון‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬חקר־הנבכים של הפסיכואנאליזה אין לו ענין מיוחד אלא בשאלות‬
‫מעטות של ענף זה בפסיכולוגיה‪.‬‬

‫ב‪ .‬נפש ההמון לפי תיאורו של לה בון‬

‫במקום להקדים ולהגדיר את הנושא יהיה‪ ,‬כמדומה‪ ,‬מן המועיל יותר‬

‫לפתוח את הדיון בסימון תחומן של התופעות ובבחירתן של כמה עובדות‬
‫מזדקרות־לעין ואפייניות ביותר‪ ,‬שמתוכן עשויה להתקשר לנו הבדיקה‪.‬‬
‫שתי מטרות אלו נשיג על־ידי שנביא מובאות מספרו של לה בון‬
‫"פסיכולוגיה של ההמונים" ‪1‬׳ ספר שבדין זכה במוניטין שיצאו לו בעולם‪.‬‬
‫בואו ונבהיר לעצמנו עוד הפעם את הענין‪ .‬הפסיכולוגיה‪ ,‬שענעה הוא‬
‫לעקוב אחרי נטיותיו של האדם היחיד‪ ,‬אחרי רחשי יצריו‪ ,‬מניעיו וכוונו ­‬
‫תיו׳ עד למעשיו בזולת ויחסיו אליו׳ לאחר שהפסיכולוגיה הזאת פתרה‬
‫‪! .1‬המובאות של פרויד הן לפי התרגום הגרמני של ד״ר רודולף אייזלר‪ ,‬מהדורה‬
‫ב׳ ‪ ,1912‬מספרו של אוגוסם לה בון (‪816 >163 £00163 )1931—1847‬ס‪1‬ס‪011‬ץ‪3‬ק ‪; £3‬‬
‫המקור הופיע בשנת ‪].1895‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫ללא־שיור את משימתה והנהירה את כל הזיקות האלה‪ ,‬נמצאת היא‬
‫בפתאום עומדת מול משימה חדשה שלא פתרה‪ .‬עכשו מוטל עליה להסביר‬
‫את העובדה המפתיעה‪ ,‬שאותו היחיד שכבר עמדה על כבשונו‪ ,‬יש תנאי‬
‫מסוים שבו נמצא הוא חש‪ ,‬חושב ופועל בצורה שונה מן הצפוי ממנו‬
‫— ואותו התנאי הוא עובדת הימצאו בתוך ציבור־אדם‪ ,‬שקנה את התכונה‬
‫של "המון פסיכולוגי"‪ .‬ואם כן‪" ,‬המון" מהו? מה הדבר המקנה לו את‬
‫הסגולה להשפיע השפעה כה מכרעת על חיי־הנפש של היחיד ? ומה טיבה‬
‫של התמורה הנפשית‪ ,‬שה״המון" אוכף על היחיד?‬
‫המשימה שלפני פסיכולוגיה עיונית של ההמון ס היא להשיב על שלוש‬
‫שאלות אלו‪ .‬גלוי לעין‪ ,‬כי הדרך הטובה ביותר לבירורן היא לפתוח‬
‫בבדיקת השאלה השלישית‪ .‬החומר לפסיכולוגיה של ההמון בא לה מן‬
‫ההסתכלות בתגובתו המשתנית של היחיד; שהרי דין הוא‪ ,‬שכל נסיון‬
‫של הסבר יקדם לו תיאורו של הדבר הטעון הסבר‪.‬‬
‫נשמע איפוא‪ ,‬מה בפי לה בון‪ .‬הוא כותב‪" :00‬הדבר המופלא ביותר‬
‫בהמון פסיכולוגי הוא׳ שיהיו אשר יהיו היחידים המרכיבים אותו‪ ,‬בין‬
‫שארחות־חייהם דומים בין שאינם דומים‪ ,‬וכך גם העיסוקים‪ ,‬האופי‬
‫והמישכל של האנשים‪ ,‬כבר מעצם היותם להמון נקנית להם כעין נפש‬
‫קיבוצית‪ ,‬שמכוחה הם חשים‪ ,‬חושבים ופועלים בצורה שונה משהיה כל‬
‫אחד מהם חש‪ ,‬חושב ופועל אילו עמד לבדו‪ .‬יש רעיונות ורגשים המו ­‬
‫פיעים‪ ,‬או מתגלגלים בפעולות‪ ,‬רק בקרב יחידים שנתקשרו והיו להמון‪.‬‬
‫ההמון הפסיכולוגי הוא מצוי עראי המורכב מיסודות ד׳טרוגניים שנתקשרו‬
‫לשעה זה עם זה‪ ,‬ממש כשם שתאי האורגאניזם יוצרים בהתחברותם ישות‬
‫בת תכונות שונות לגמרי מתכונותיהם של התאים הבודדים‪".‬‬
‫נוטלים אנו רשות לעצמנו להפסיק מפעם לפעם את הרצאתו של לה‬
‫בון ולהעיר הערות שלנו‪ ,‬וכאן נעיר זאת‪ :‬אם מתחברים יחידים בהמון‬
‫כדי אחדות‪ ,‬ודאי קיים דבר המחברם אהדדי‪ ,‬ואמנם אפשר‪ ,‬שהדבק‬
‫המחבר הזה הוא הדבר האפייני להמון‪ .‬אלא שלה בון אינו משיב על‬
‫שאלה זו; הוא נכנס בבירור השתנותו של היחיד ומתאר אותה בדרכי־‬
‫תיאור התואמות יפה את הנחות־האב של הפסיכולוגיה שלנו לנבכי־הנפש‪.‬‬
‫"קל לקבוע את שיעור השוני שבין היחיד המשתייך להמון לבין היחיד‬
‫הבודד; אבל קשה יותר לגלות את סיבות השוני הזה‪.‬‬

‫ס המונח ‪ ^13856‬משמש אצל פרויד לציון סוגים שונים של ציבורי־אדם — קבוצה‪,‬‬

‫ארגון‪ ,‬עדה ועוד ; למען האחידות תורגם המונח בכל המסה "המון"‪( .‬הערת‬
‫המתרגם)‬
‫סס בתרגום הושמסו ציוני הדפים למובאות מספריהם של לה בון ומקדוגל‪( .‬הערת‬
‫המתרגם)‬
‫"בשביל לגלות לפחות במידת־מה את הסיבות האלה חובה עלינו לזכור‬
‫קודם כל מה שקבעה הפסיכולוגיה המודרנית‪ ,‬והוא שהתופעות הלא־‬
‫מודעות חשיבותן מכרעת לא רק בחיים האורגניים׳ אלא גם בתפקודים‬
‫האינטלקטואליים‪ .‬חיי־הרוח המודעים אינם אלא חלק זעיר לעומת חיי־‬
‫הנפש הלא־מודעים‪ .‬באנאליזה המדוקדקת ביותר‪ ,‬בהסתכלות השנונה‬
‫ביותר‪ ,‬אינך יכול לחשוף אלא מעט־מזעיר מן המניעים המודעים של חיי־‬
‫הנפש‪ .‬הפעולות המודעות שלנו צומחות מתוך שכבת־תשתית לא־מודעת‪,‬‬
‫שנוצרה בעיקר מהשפעות מורשות‪ .‬בתוך שכבה זו כלולים עקבות הדורות‬
‫לאין־ספור‪ ,‬שמהם נתהוותה נפש־הגזע‪ .‬מאחורי המניעים המוצהרים‬
‫למעשינו מוסתרים בלי ספק מניעים טמירים שאין אנו מודים בהם׳ אבל‬
‫מאחורי אלה יש ודאי מניעים טמירים עוד יותר‪ ,‬ועליהם אף אין אנו‬
‫יודעים דבר‪ .‬רוב מעשינו יום־יום אינם אלא תוצאה של מניעים עלומים‪,‬‬
‫כמוסים מאתנו‪".‬‬
‫בתוך המון‪ ,‬גורס לה בון‪ ,‬מיטשטשות התכונות האינדיבידואליות המיו ­‬
‫חדות ליחידים‪ ,‬וכך נעלם ייחודם‪ .‬צף ביחיד ועולה הלא־מודע המשותף‬
‫לגזע; ההטרוגני משתקע בהומוגני‪ .‬יכול אתה לומר‪ ,‬שמתרופף ומתחדל‬
‫בנין־העל הנפשי‪ ,‬שהתפתח בכל יחיד ויחיד בצורה כה שונה‪ ,‬ומתחשף‬
‫(בא לכלל פעולה) הבסיס הלא־מודע השווה אצל כל היחידים‪.‬‬
‫בדרך זו מתגלה האופי הממוצע של יחידים בהמון‪ .‬אבל לה בון גורם‬
‫שמתגלות גם תכונות חדשות‪ ,‬שלא היו קודם לכן ביחידים‪ ,‬ואת הטעם‬
‫לדבר מחפש הוא בשלושה גורמים שונים‪.‬‬
‫"הסיבה הראשונה מקורה בכך‪ ,‬שבתוך ההמון נקנית ליחיד‪ ,‬מעצם‬
‫עובדת הרבים‪ ,‬תחושה של כוח־איתנים המאפשרת לו להיכנע ליצרים‪,‬‬
‫שבהיותו לבדו היה בעל־כרחו מרסן אותם‪ .‬וביותר אין ליחיד עילה לרסן‬
‫את עצמו משום שההמון הוא גוף אלמוני‪ ,‬משמע חסר־אחריות‪ ,‬כך שנעלם‬
‫כליל גם רגש־האחריות הבולם תמיד יחידים‪".‬‬
‫מנקודת־מבטנו שלנו רשאים אנו לייחס חשיבות קטנה יותר להופעתן‬
‫של תכונות חדשות‪ .‬אנו די לנו בקביעה‪ ,‬כי בתוך ההמון נקלע היחיד‬
‫לתנאים המתירים לו להתנער מן ההדחקות של רחשי יצרו הלא־מודעים‪.‬‬
‫והתכונות החדשות־לכאורה המתחשפות בו הן אמנם גילוייו של לא־מודע‬
‫זה‪ ,‬שמקופל בו‪ ,‬בחזקת נטיה‪ ,‬כל הרע שבנפש האדם; קל לנו בנסיבות‬
‫אלו לתפוס את העלמותו של המצפון‪ ,‬של רגש־האחריות‪ .‬זה מכבר גרסנו‪,‬‬
‫מצפון‬
‫‪*.‬‬ ‫כי "חרדה סוציאלית" היא עיקרו של מה שקרוי‬

‫הבדל מסוים בין השקפתו של לה בון לבין השקפתנו מתעורר מתוך שמושג הלא־‬ ‫•‬
‫מודע שלו אינו חופף חפיפה גמורה את המושג שאימצה הפסיכואנאליזה‪ .‬בלא־‬

‫‪22‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫"סיבה שניה היא ההדבקה‪ ,‬התורמת אף היא להתגלותן של תכונות‬
‫מיוחדות בהמונים‪ ,‬ובו־בזמן קובעת היא את כיוונן‪ .‬קל לקבוע את קיומה‬
‫של ההדבקה‪ ,‬אבל תופעה זו מופלאה ביותר; ואין לנו ברירה אלא‬
‫להעלותה במנין התופעות מן הסוג ההיפנוטי‪ ,‬שמיד נצטרך לדון בהן‪.‬‬
‫כל רגש‪ ,‬כל פעולה‪ ,‬בתוך ההמון יש בהם מן המדביק‪ ,‬ואמנם כה גדול‬
‫כוחו‪ ,‬שקל לו מאוד‪ ,‬ליחיד‪ ,‬לבטל את האינטרס האישי שלו מפני אינטרס‬
‫הרבים‪ .‬תכונה זו נוגדת ניגוד גמור את טבע האדם‪ ,‬ורק בהיותו חלק מן‬
‫ההמון מסוגל היחיד להעלותה מחובו‪".‬‬
‫היגד אחרון זה עוד יביאנו אחר־כך לבסס עליו השערה חשובה‪.‬‬
‫"סיבה שלישית‪ ,‬והיא אמנם החשובה ביותר׳ גורמת שביחידים המחו ­‬
‫ברים כדי המון פועלות תכונות מיוחדות‪ ,‬המנוגדות לגמרי לתכונותיו‬
‫של היחיד הבודד‪ .‬מתכוון אני למושאות‪ ,‬אשר ההדבקה הנזכרת אינה‪,‬‬
‫אגב‪ ,‬אלא תוצאה שלה‪.‬‬
‫"בשביל לעמוד על התופעה הזאת שומה עלינו לתת את הדעת על‬
‫גילויים חדשים מסוימים של הפיסיולוגיה‪ .‬היום ידוע לנו‪ ,‬כי בפרוצדורות‬
‫שונות אפשר להביא את האדם לידי כך‪ ,‬שעם אבדו את כל אישיותו‬
‫המודעת יהיה מציית לכל הזאותיו של האדם שנטל ממנו את תודעת‬
‫אישיותו‪ ,‬ויהיה מבצע פעולות הנוגדות ניגוד חריף ביותר את אפיו‬
‫ואת הרגליו‪ .‬דומה‪ ,‬שתצפיות מדוקדקות ביותר אימתו את העובדה‪,‬‬
‫שיחיד השרוי זמן מסוים בתוך המון פעיל‪ ,‬מזומן עד־מהרה — מחמת‬
‫השפעות שההמון קורן‪ ,‬או מטעם לא־נודע אחר כלשהו — לתוך מצב‬
‫מיוחד‪ ,‬המתקרב ביותר למצב המוקסמות‪ ,‬שבו שרוי האדם המהופנט‬
‫בהשפעתו של המהפנט‪ ...‬האישיות המודעת נעלמת כליל‪ ,‬הרצון וכוח־‬
‫ההבחנה נעדרים‪ ,‬והמהפנט מכוון את כל הרגשות והמחשבות‪.‬‬
‫"כך בערך נוהג גם היחיד בהיותו במצב של השתייכות להמון פסיכו ­‬
‫לוגי‪ .‬שוב אין מעשי עצמו מודעים לו‪ .‬ממש כבמעמד ההיפנוזה‪ ,‬כך‬
‫עשויים גם אצלו להתבטל כערים מסוימים שלו‪ ,‬ובו־בזמן עשויים כשרים‬
‫אחרים שלו להתחזק לדרגה גבוהה ביותר‪ .‬בהשפעת ההשאה יקבל על‬
‫עצמו ביצוען של פעולות מסוימות בלהיטות שאי ־אפשר לו לעמוד בפניה‪.‬‬
‫ובולמוס זה חזק בתוך ההמון עוד יותר מבמהופנט‪ ,‬לפי שכוח־ההשאה‬
‫השווה בכל היחידים עוד עולה מחמת הדדיות פעולתו‪".‬‬

‫מודע של לה בון כלולים קודם כל סימני־ההיכר העמוקים ביותר של נפש־הגזע‪,‬‬

‫החורגים בעצם מתחומי ענינה של הפסיכואנאליזה‪ .‬ודאי‪ ,‬אנו יודעים‪ ,‬כי גרעינו‬
‫של האני (או הסתם‪ ,‬כפי שקראתי שמו לימים)‪ ,‬הכולל את ה״מורשה הקמאית"‬
‫של נפש האדם‪ ,‬לא־מודע הוא ; אבל נוסף על כך מבחינים אנו ב״מודחק לא־מודע"‪,‬‬
‫שצמח מתוך חלק של המורשה הזאת‪ ,‬מושג זה של המודחק חסר אצל לה בון‪.‬‬
‫"אלה איפוא הסימנים העיקריים הנתונים ביחיד השרוי בתוך המון‪:‬‬
‫חדלון האישיות המודעת; שליטת האישיות הלא־מודעת; התכוונות המח ­‬
‫שבות והדגשים באותו הכיוון מכוח ההשאה וההדבקה; נטיה להגשים‬
‫לאלתר את הרעיונות המושאים‪ .‬שוב אין היחיד הוא גופו‪ .‬הוא נהפך‬
‫לאוטומט נטול־רצון‪".‬‬
‫הבאתי את הציטטה המפורטת כל כך בשביל להבהיר‪ ,‬שאמנם מפרש‬
‫לה בון את מצבו של היחיד בתוך ההמון כמצב היפנוטי‪ ,‬ולא שהוא רק‬
‫משווה את המצבים זה לזה‪ .‬אין אנו אומרים להשיג כאן השגות‪ ,‬אנו‬
‫מבקשים רק להדגיש‪ ,‬כי שתי הסיבות האחרונות להשתנותו של היחיד‬
‫בתוך ההמון‪ ,‬ההדבקה והמושאות המוגברת‪ ,‬ברור שאין הן שוות־ערך‪,‬‬
‫שהרי מדברי לה בון יוצא‪ ,‬כי ההדבקה היא גם ביטוי של המושאות‪.‬‬
‫גם פעולותיהם של שני הגורמים‪ ,‬דומה שאין הן מופרדות בברירות‬
‫בניסוחו של לה בון‪ .‬אולי ניטיב לפרש את כוונתו על־ידי שנייחס את‬
‫ההדבקה לפעולתם ההדדית של היחידים בתוך ההמון‪ ,‬ובו־בזמן נראה‬
‫את תופעות המושאות‪ ,‬שלה בון משווה אותן לתופעות ההשפעה ההיפ ­‬
‫נוטית‪ ,‬כצומחות ממקור אחר‪ .‬אבל איזהו המקור הזה ? בעל־כרחנו חשים‬
‫אנו מאוד בהעדרו של יסוד עיקרי מן ההרצאה של לה בון‪ :‬אין הוא‬
‫מזכיר את האדם הממלא בהמון את התפקיד‪ ,‬שהמהפנט ממלא בהיפנוזה‪.‬‬
‫ואף־על־פי־כן מבדיל הוא בין השפעה מעוררת־הקסמה זו‪ ,‬המוסיפה להיות‬
‫שרויה בערפל‪ ,‬לבין הפעולה המדביקה‪ ,‬שהיחידים מפעילים זה על זה‪,‬‬
‫הפעולה המגבירה את ההשאה המקורית‪.‬‬
‫ועוד בחינה חשובה להערכתו של היחיד בתוך ההמון‪ :‬״ולא זו אף זו‪:‬‬
‫האדם שבהמון מאורגן יורד מדרגות רבות בסולם הציביליזציה‪ .‬בהיותו‬
‫בודד יתכן שהיה יחיד משכיל; בתוך ההמון הוא בארבאר‪ ,‬הווי אומר‪,‬‬
‫יצור חי חיי־יצרים‪ .‬יש בו הספונטניות והאלימות של מצוי פרימיטיבי‪,‬‬
‫פראיותו של יצור כזה וגם להיטותו וההרואיזם שלו‪ ".‬לה בון מתעכב‬
‫עוד במיוחד על ירידת הכושר האינטלקטואלי המתחוללת ביחיד בתוקף‬
‫התפוגגותו בהמון"‪.‬‬
‫נניח ליחיד ונפנה לתיאור נפשו של ההמון לפי הרצאתו של לה בון‪.‬‬
‫לא יתגלה כאן אף קו אחד‪ ,‬שהפסיכואנאליטיקאי יתקשה בקביעת מקורו‬

‫השווה את חרוזו של ש י ל ר ‪:‬‬ ‫•‬

‫; ‪81311)115‬־‪? 816111 111311 11111 611126111, 181 161)111611 16111^ 1111)1 ¥61‬־‪{6)161‬‬
‫‪3118.‬־‪£ )131‬ק‪0‬אל‪1‬ז‪)1 611611 6111 1(111111‬־‪11‬ע\ ‪6, £161611‬־‪^01‬־‪8111)1 816 111 601‬‬
‫[לעצמו כל אחד מהם נבון למדי ובר־דעת ;‬
‫אך בהתקהלם‪ ,‬מיד מחנה אוילים לפניך]‪.‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫או מקומו‪ .‬לה בון בעצמו מורה לנו את הדרך על־ידי שהוא מצביע על‬
‫ההקבלה שבין חיי־הנפש של האדם הפרימיטיבי ושל הילד‪.‬‬
‫ההמון אימפולסיבי‪ ,‬הפכפך׳ גרי‪ .‬כמעט תמיד הוא מודרך מן הלא־‬
‫מודע ‪ *.‬יכול ההמון לפעול מתוך דחפים נאצלים או אכזריים‪ ,‬דחפי גבורה‬
‫או מורך־לב‪ ,‬הכל לפי הנסיבות; אך תמיד דחפים אלה שתלטניים כל כך‪,‬‬
‫שאין אינטרס אישי של היחיד׳ אף לא האינטרס של קיום־עצמו‪ ,‬מסוגל‬
‫לעמוד בפניהם‪ .‬שום דבר שההמון עושה אינו עשוי במחשבה־תחילה‪ .‬גם‬
‫בדברים שהוא מתאווה להם בכל תאוות יצריו‪ ,‬לעולם אין קימות לתאוותו;‬
‫אין ההמון מסוגל לגלות התמד־של־רצון‪ .‬ובהתאוו לדבר־מה לא ישא‬
‫ההמון כל דיחוי בהגשמת איוויו‪ .‬חש הוא עצמו כל־יכול; מן היחיד השרוי‬
‫בתוך ההמון נעלם מושג הדבר שמחוץ לגדר־האפשר •‪*.‬‬
‫ההמון נוח למעלה מן הרגיל להשפעה‪ ,‬הוא קל־אמנה וחסר חוש־של־‬
‫ביקורת; אין הוא מכיר בקיומם של דברים שאינם מתקבלים על הדעת‪.‬‬
‫מחשבתו היא מחשבה של תמונות המולידות זו את זו באורח אסוציאטיבי‪,‬‬
‫כשכיחותן אצל היחיד בסיטואציות של הדה חפשית‪ ,‬ואין בהמון שום‬
‫ערכאה בת־תבונה למדידתן של התמונות במידת המציאות‪ .‬רגשות ההמון‬
‫תמיד רגשות פשוטים הם ומופלגים ביותר‪ .‬הווי אומר‪ ,‬אין ההמון יודע‬
‫***‬
‫‪.‬‬
‫והיסוסים‬ ‫ספקות‬
‫מלכתחילה מכוון ההמון את עצמו אל הקיצוני; ביטוי של חשד כלשהו‬
‫לובש בנפשו מיד צביון של ודאות‪ ,‬שאין אחריה ולא כלום‪ ,‬ואבק־צהיבה‬
‫**‬
‫"‪.‬‬
‫פרועה•‬ ‫מתגלגל בלבו באיבה‬

‫• במובן התיאורי משתמש לה בון כיאות במושג ה״לא־מודע"‪ ,‬ואין משמעו כאן‬
‫"המודחק" בלבד‪.‬‬
‫•• השווה "טוטם וסאבו"‪ ,‬פרק ג׳‪" ,‬אנימיזם‪ ,‬מאגיה וכל־יכלתן של המחשבות"‬
‫[כרך ג׳‪ ,‬בהוצאה עברית זו של כתבי פרויד‪ ,‬עמ׳ ‪.]72‬‬
‫••• בפשר החלומות (התחום שאנו חבים לו את מיטב הידוע לנו על חיי־הנפש הלא־‬
‫מודעים) נוהגים אנו לפי כלל טכני זה ‪ :‬אנו מתעלמים בטיפור־החלום מכל דבר‬
‫המוטל בספק ואין בו ודאות‪ ,‬ורואים כוודאי במידה שזזה כל יסוד של החלום‬
‫הגלוי‪ .‬ספקות ואי־ודאויות תולים אנו בהתערבותה של הצנזורה‪ ,‬שעבודת־החלום‬
‫משועבדת לה‪ ,‬ואנו מניחים‪ ,‬כי מחשבות־החלום הראשוניות‪ ,‬ספקות והיסוסים‬
‫זרים להן כמעשה־ביקורת‪ .‬מבחינת התוכן עשויים‪ ,‬כמובן‪ ,‬ספקות כאלה‪ ,‬ככל‬
‫השאר‪ ,‬להיות חלק משיירי־היום‪ ,‬שהחלום צומח מהם (ראה "פשר החלומות"‬
‫[לפרויד])‪.‬‬
‫••••אותה הפלגה עצמה של רחשי־רגש עד כדי קיצוניות ללא־שיעור היא גם חלק‬
‫מהיפעלותו של הילד‪ ,‬והיא מתארעת שוב בחיי־החלום ! בלא־מודע מכריע בידודם‬
‫של רחשי־הרגש הנפרדים‪ ,‬ומכאן שסינה קלה משעות־היום על פלוני עלולה להת­‬
‫בטא בחלום בצורת משאלה שימות‪ ,‬ורמז כלשהו לפיתוי עלול להתגלגל‬
‫בחלום ולהיות למניע למעשה־פשע‪ .‬הערה קולעת העיר בשולי ענין זה ד״ר‬
‫ואף שההמון נוטה לקיצוני ביותר‪ ,‬זקוק הוא תמיד לגירויים מופלגים‪.‬‬
‫מי שמבקש להשפיע עליו אינו צריך לשקול את טעמיו בפלם־ההגיון;‬
‫עליו לצייר תמונות צעקניות ביותר‪ ,‬לדבר בלשון־הגוזמאות ולחזור שוב‬
‫ושוב על אותם הדברים‪.‬‬
‫מאחר שאין ההמון מתייסר בספקות של מה אמת ומה שקר‪ ,‬ועם זאת‬
‫חזקה בו תודעת כוחו הגדול‪ ,‬הרי שהוא חסר־סבלנות באותה המידה שהוא‬
‫הולך אחרי בעל־הסמכות‪ .‬מכבד הוא את היד החזקה‪ ,‬ואך מעט אפשר‬
‫להשפיע עליו בכוחו של טוב־לב; נועם סוג של חולשה הוא בעיני ההמון‪,‬‬
‫וגיבוריו נתבעים לגלות תקיפות ואף קשיחות‪ .‬רצונו של ההמון הוא‪,‬‬
‫שיהיו מושלים בו ומדכאים אותו; רוצה הוא לפחד מפני אדוניו‪ .‬ההמון‬
‫שמרני ביותר הוא במסד נפשו‪ ,‬כל חידוש תועבה הוא בעיניו‪ ,‬והוא‬
‫מואס בקדמה; ירא הוא את המסורת יראת־כבוד לאין־קץ‪.‬‬
‫בשביל לשקול כדין את שיעור מוסריותם של ההמונים חייב אתה‬
‫להביא במנין‪ ,‬כי הצטוותותם של יחידים בהמון משירה מהם את כל‬
‫מעצוריהם האישיים׳ וכנגד זה מתעוררים בנפשם כדי סיפוק־יצר חפשי‬
‫כל האינסטינקטים של אכזריות‪ ,‬רשעות והרם הרדומים ביחיד — שרידי‬
‫קדמת ימי האדם‪ .‬אבל בהשפעת ההשאה מסוגלים ההמונים גם למעשים‬
‫גדולים של הקרבה‪ ,‬התנדבות ומסירות לאידיאל‪ .‬היתרון האישי כמעט‬
‫תמיד דרבן בלבדי הוא ליחיד הבודד‪ ,‬אבל לפעמים רחוקות מאוד מכריע‬
‫כוח זה בקרב ההמונים‪ .‬רשאים אנו לומר‪ ,‬כי ההמון מעלה את היחיד‬
‫לדרגת־מוסר גבוהה יותר‪ .‬פעלו האינטלקטואלי של ההמון נופל תמיד‬
‫בהרבה מפעלו של היחיד‪ .‬לא כן התנהגותו המוסרית של ההמון; זו‪,‬‬
‫ממש כשם שהיא עשויה להתעלות בהרבה מעל להתנהגותו של היחיד‪,‬‬
‫כך עלולה היא גם לרדת מעלות רבות מתחת לה‪.‬‬
‫כמה קווי־אופי אחרים שמתאר לה בון זורעים אור־נגוהות על נפש‬
‫ההמון‪ ,‬ובדין מתדרש לנו מהם זיהוי נפשו של ההמון ונפשו של האדם‬
‫הפרימיטיבי‪ .‬הרעיונות הסותרים ביותר זה את זה עשויים לקנן זה בצד‬
‫זה בלב ההמון‪ ,‬גם להשלים זה עם זה בלא שיצמח סכסוך מן הסתירה‬
‫ההגיונית שביניהם‪ .‬אבל כפי שהפסיכואנאליזה הוכיחה מכבר‪ ,‬חל דין זה‬
‫גם על חיי־הנפש הלא־מודעים של היחיד‪ ,‬של הילד ושל הנאורוטיקן יי‪.‬‬

‫האנס ז א ק ם ‪" :‬מה שנודע לנו בחלום ממעגל היחסים של ההווה (הממשות)‪,‬‬
‫זאת מבקשים אנו אחר־כך למצוא גם בתודעתנו‪ ,‬ואל לנו לתמוה‪ ,‬שהמפלצת‬
‫שראינו בזכוכית המגדלת של האנאליזה נתגלתה כאינפוסוריה"‪( .‬ראה "פשר‬
‫החלומות")‪.‬‬
‫בנפשו של הילד‪ ,‬למשל‪ ,‬שוכנות זמן רב‪ ,‬זו בצד זו‪ ,‬עמדות־רגש דו־ערכיות‬ ‫•‬
‫כלפי האנשים הקרובים לו ביותר‪ ,‬ואין עמדה אחת מפריעה את התבטאותה של‬

‫‪26‬‬
‫ואף גם זאת‪ .‬זו דרכו של ההמון‪ ,‬שהוא משתעבד לכוחן המאגי של‬
‫מלים; עלולות מלים לחולל סערת־אימים בנפש ההמון‪ ,‬ממש כשם שהן‬
‫עשויות להרגיעה‪" .‬שום טעמים של תבונה ושום־שכל לא יצלחו כנגד‬
‫צירופי־מלים וניסוחים מסוימים‪ .‬מעלה אתה אותם בחרדת־קודש‪ ,‬ומיד‬
‫רואה אתה את ההמון מרכין ראש ומקבלם בארשת של יראת־כבוד‪ .‬רבים‬
‫רואים צירופי־מלים כאלה כאיתני־טבע‪ ,‬או ככוח שלמעלה מן הטבע‪".‬‬
‫די לנו להזכיר כאן את טאבו השמות של האדם הפרימיטיבי‪ ,‬או את‬
‫הכוחות המאגיים שהוא תולה בשמות ובמלים "‪.‬‬
‫ואחרון־אחרון‪ ,‬מעולם לא ידעו המונים תשוקת־אמת‪ .‬נזקקים הם לאש ­‬
‫ליות‪ ,‬ואין לאל ידם להסתייע בלעדיהן‪ .‬תמיד עדיף הלא־ממשי בעי ­‬
‫ניהם מן הממשי‪ ,‬והלא־מציאותי משפיע עליהם כמעט באותה המידה‬
‫שמשפיע המציאותי; נטיה מפורשת בהמונים היא שלא להבדיל שום‬
‫הבדלות בין זה לזה‪.‬‬
‫יתרון זה של חיי־הדמיון ושל האשליה‪ ,‬שהורתה ולידתה במשאלה שלא‬
‫נתמלאה‪ ,‬גורם מכריע הוא‪ ,‬כפי שהוכחנו‪ ,‬בפסיכולוגיה של הנאורוזות‪.‬‬
‫מצינו‪ ,‬כי לא הממשות האובייקטיבית השכיחה מנחה את הנאורוטיקן‪,‬‬
‫אלא הממשות הנפשית‪ .‬סימפטום היסטרי מבוסס על ההעה‪ ,‬ולא על‬
‫הישנותה של חוויה ממשית; תודעת־האשמה של נאורוזה טורדנית‪ ,‬מקורה‬
‫בעובדה של כוונת־זדון‪ ,‬שמעולם לא באה לכלל גישום‪ .‬אכן‪ ,‬ממש כבחלום‬

‫העמדה האחרת הנוגדת אותה‪ .‬ואם פורץ לבסוף הסכסוך בין שתי העמדות‪ ,‬הרי‬
‫שהוא מתיישב לעתים קרובות על־ידי שהילד מחליף את המושא ומתיק אחד‬
‫מרחשיו הדו־ערכיים אל מולא־תחליף‪ .‬ניתן לנו ללמוד גם ממהלך התפתחותה‬
‫של נאורוזה אצל המבוגר‪ ,‬כי רחש מדוכא מוסיף להתקיים זמן רב בהזיות לא־‬
‫מודעות‪ ,‬ואף בהזיות מודעות; מובן‪ ,‬שתכנן של הזיות אלו סותר במישרין נסיה‬
‫מכרעת בנפש‪ ,‬אבל אין סתירה זו גורמת לאני שיפעל נגד הדבר שדחה‪ .‬ההזיה‬
‫נסבלת זמן רב למדי‪ ,‬עד שבאחד הימים פורץ פתאום הסכסוך בינה לבין האני‬
‫על כל תוצאותיו של סכסוך כזה; ברגיל עולה הסכסוך בעקבות גידול האחיזה‬
‫ההיפעלותית של ההזיה‪.‬‬
‫כללו של דבר‪ ,‬בתהליך התפתחותו של הילד עד כדי התבגרותו הבשלה מת­‬
‫חוללת אינטגרציה מעמיקה ומוסיפה של האישיות‪ ,‬התלכדותם של רחשי־היצר‬
‫ושל איוויי־המסרה שצמחו באישיותו בנפרד וללא תלות הדדית‪ .‬התהליך הדומה‬
‫לזה בתחום חיי־המין ידוע לנו מכבר כהתלפדות כל יצרי־המין כדי ארגון גניטאלי‬
‫סופי (ר׳ ״שלוש מסות לתיאוריה הסכסואלית״ [של פרויד]‪ .)1905 ,‬אגב‪ ,‬בליכודו‬
‫של האני‪ ,‬ממש כמו בליבידו‪ ,‬עשויות לחול אותן ההפרעות‪ ,‬כפי שנמצינו למדים‬
‫מדוגמאות מרובות ומפורסמות‪ ,‬כגון עמדתם של חוקרי־טבע שנשארו מאמינים‬
‫בתנ״ך וכיו״ב‪ .‬הדרכים האפשריות השונות העשויות להוליך במרוצת הזמן להת­‬
‫פוררותו של האני הן פרק בפני עצמו בפסיכופאתולוגיה‪.‬‬
‫ר׳ "סוסם וסאבו" [כרך ג׳ בהוצאה זו של כתבי פרוידן‪.‬‬ ‫•‬
‫וכבהיפנוזה‪ ,‬כך גם בפעילותו הנפשית של ההמון נסוג התפקיד של בוחן־‬
‫הממשות לקרן־זווית מפני עצימותם של רחשי־המשאלה אחוזי־ההיפעלות‪.‬‬
‫ממצים פחות דבריו של לה בון על מנהיגי ההמונים‪ ,‬וקשה לנו יותר‬
‫לקבוע לפיהם כללים באותה הבהירות‪ .‬הוא גורם‪ ,‬כי אך נתחברו יצורים‬
‫חיים כדי ממן מסוים — בין עדר של בעלי־חיים ובין ציבור־אדם —‬
‫מיד מקבלים הם אינסטינקטיבית את סמכותו של ראש להם‪ .‬ההמון הוא‬
‫עדר צייתני‪ ,‬שלעולם אי־אפשר לו בלי אדון ומצווה‪ .‬תאב־מרות הוא עד‬
‫כדי כך‪ ,‬שאינסטינקטיבית משעבד הוא עצמו לכל מי שממנה עצמו לאדון‬
‫לו‪.‬‬
‫אף־על־פי שבדרך זו מתקרב ההמון לקבלת עולו של מנהיג‪ ,‬חייב גם‬
‫המנהיג להיות בעל סגולות אישיות נאותות להמון‪ .‬מן ההכרח הוא‪ ,‬שיהיה‬
‫הוא גופו לכוד בכבלי אמונה חזקה (אידיאה) בשביל שיוכל להצית אמונה‬
‫בלב ההמון; מן ההכרח שיהיה בעל רצון חזק ומצווה‪ ,‬שההמון חסר־‬
‫הרצון יקבלו ממנו‪ .‬להלן מתאר לה בון את מיני המנהיגים השונים ואת‬
‫דרכיהם להשפיע על ההמון‪ .‬לפי לה בון כללו של דבר הוא‪ ,‬שהמנהיגים‬
‫עולים לגדולה בכוח הרעיונות‪ ,‬שהם בעצמם מאמינים בהם אמונת־קנאים‪.‬‬
‫ואף גם זאת‪ .‬לרעיונות אלה מייחם לה בון‪ ,‬כלמנהיגים‪ ,‬כוח טמיר שאין‬
‫לעמוד בפניו; הוא קורא לו "יוקרה"‪ .‬היוקרה מין שלטון היא שמקיים‬
‫עלינו יחיד‪ ,‬מפעל או רעיון‪ .‬היא משתקת כל כושר־בקורת שבנו‪ ,‬עד‬
‫שאנו מתמלאים תדהמה ויראת־כבוד‪ .‬לפי זה עשויה היא לעורר רגש‬
‫דומה לרגש־המוקסמות שבעקבות ההיפנוזה‪.‬‬
‫לה בון מבדיל בין יוקרה קנויה‪ ,‬או מלאכותית‪ ,‬לבין יוקרה אישית‪.‬‬
‫ניקנית יוקרה לאדם בתוקף המוניטין שיצאו לו‪ ,‬משום עשירותו‪ ,‬או מפאת‬
‫חשיבותו בעיני הבריות; והמסורת משווה יוקרה להשקפות‪ ,‬ליצירות־‬
‫אמנות וכיו״ב‪ .‬מאחר שבכל המקרים האלה הכוונה ליוקרה שמקורה‬
‫בעבר‪ ,‬לא נוכל להסתייע בה הרבה לשם הבנת השפעתה הטמירה‪ .‬יוקרה‬
‫אישית נצמדת לאנשים מעטים‪ ,‬לאלה שהגיעו מכוחה למעמד של מנהיגות‪,‬‬
‫ומכוחה מצייתים להם הכל כבהשפעת כישוף מאגנטי‪ ,‬ואף־על־פי־כן‬
‫תלויה כל יוקרה בהצלחה‪ ,‬וכשלונות מכלים אותה‪.‬‬
‫מהרצאתו של לה בון עולה בנו רושם‪ ,‬כי התפקיד שממלא אצלו המנהיג‬
‫ויוקרתו המוטעמת אינם תואמים נכונה את נפש ההמון‪ ,‬שלה בון הפליא‬
‫כל כך לתאר אותה‪.‬‬
 ‫ג‪ .‬השקפות אחרות על חיי־הנפש של ציבור‬

‫נעזרנו בהרצאתו של לה בון לצרכי מבוא‪ ,‬משום שהוא מטעים את חיי־‬

‫הנפש הלא־מודעים׳ ובנקודה זו תואם כל כך תיאורו את הפסיכולוגיה‬
‫שלנו‪ .‬אבל עכשו עלינו להוסיף‪ ,‬כי בעצם אין מן החידוש בשום אחת‬
‫מקביעות המחבר‪ .‬מימי קדם קדמתה נרשמו בספרות‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬מפי‬
‫הוגי־דעות‪ ,‬מדינאים ומשוררים‪ ,‬ממש כדברים המפורשים האלה של לה‬
‫בון‪ ,‬על כל האיבה‪ ,‬הזלזול והביזוי שבהם‪ ,‬להתגלויותיה של הנפש ההמו ­‬
‫נית ‪ .2‬שני ההיגדים‪ ,‬המכילים את השקפותיו החשובות ביותר של לה בון‬
‫— על עיצורו הקולקטיבי של התפקוד האינטלקטואלי בתוך ההמון ועל‬
‫היפעלותו המוגברת — זמן קצר לפני לה בון ניסח אותם סיגלה‪.3‬‬
‫בעצם אפשר לייחס ללה בון רק שתי נקודות‪ ,‬והן ענין הלא־מודע וההש ­‬
‫וואה לחיי־הנפש של האדם הפרימיטיבי‪ ,‬וגם באלה היו‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהק־‬
‫דימוהו פעמים רבות‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬אף תיאור זה של נפש־ההמון והערכתה׳ כפי שיצאו מעטו‬
‫של לה בון ואחרים‪ ,‬לא נתקבלו בשום פנים ללא־עוררין‪ .‬אין ספק‪ ,‬כי‬
‫כל התופעות שתוארו לעיל לנפש־ההמון הן פרי תצפיות נכונות‪ ,‬ועם‬
‫זאת אפשר להבחין גם בהופעות אחרות של היווצרות ההמון גילויים‬
‫הפועלים בכיוון מנוגד דווקא‪ ,‬ועל פי אלה ניתן לתת לנפש־ההמון הערכה‬
‫גבוהה הרבה יותר‪.‬‬
‫אף לה בון בעצמו נכון היה להודות‪ ,‬כי מוסריותו של ההמון עשויה‬
‫בנסיבות מסוימות להיות גבוהה יותר מזו של היחידים שמהם הוא מורכב‪,‬‬
‫וכי רק ציבורים מסוגלים להתגלות כנושאי המידות התרומיות של הת ­‬
‫נדבות ומסירות־נפש‪.‬‬
‫"היתרון האישי כמעט תמיד דרבן בלבדי הוא ליחיד הבודד‪ ,‬אבל‬
‫לפעמים רחוקות מאוד מכריע כוח כזה בקרב ההמונים‪".‬‬
‫ומחברים אחרים גורסים‪ ,‬כי בדרך־כלל החברה היא קודם כל המכ ­‬
‫תיבה את נורמות המוסר‪ ,‬בשעה שהיחיד נוהג ברגיל לפגר‪ ,‬אם כך ואם‬
‫כך‪ ,‬אחרי דרישותיה הגבוהות של החברה‪ .‬ופעמים שבמצבים יוצאים‬
‫מגדר הרגיל נוצרת בציבור תופעה של התלהבות‪ ,‬שמתוכה מתאפשרים‬
‫המעשים המזהירים ביותר של ההמון‪.‬‬

‫‪ .2‬השרד‪ ,‬טקסט וביבליוגרפיה אצל ב׳ קראסקוביץ‪1- ,‬ס‪011010§16 >161■ £.‬ץ‪16 ?5‬פ‬

‫‪1‬ז‪/11316‬י‪ ,161>11‬תורגם מקרואטיה בידי זיגמונד פון סוסאבץ‪ ,‬ווקובאר ‪.1915‬‬
‫‪1 .3‬׳ (אלסר מאדא‪1113611611 1(661- ,‬־‪<3/06010816 1111 111‬ן‪016 ^1333611- 111111 802131‬‬
‫‪ 611011‬בכתב־העת ‪§6x 11111! 16^611-‬ס‪1‬ס‪6‬סץ‪§13666 £<3‬ס§‪3>13‬ק !‪1£1: £11‬ז‪2611306‬‬
‫‪8111‬ס§‪ !1161116116 ?3>13‬של מוימן ושרייבנר‪ ,‬כרך ‪.1915 ,16‬‬
‫אשר למעשה האינטלקטואלי‪ ,‬אמנם עובדה היא‪ ,‬כי ההכרעות הגדולות‬
‫של עבודת־החשיבה‪ ,‬התגליות הרות־התוצאות ופתרוני הבעיות‪ ,‬כל אלה‬
‫אי־אפשר להם להתגשם אלא בידי היחיד בעבדו בבדידות‪ .‬אבל גם נפש־‬
‫ההמון מוכשרת ליצירות של גאון־הרוח‪ ,‬כמוכח בראש וראשונה מן הלשון‬
‫גופה‪ ,‬וכן גם מן השיר העממי‪ ,‬הפולקלור וכיו״ב‪ .‬ומעבר לזה שאלה‬
‫סתומה היא‪ ,‬כמה סב הוגה־הדעות או המשורר הבודד להשראות שמקורן‬
‫בהמון שבתוכו הוא יושב‪ ,‬ואם אמנם יש במעשהו יותר ממה שיש כהש ­‬
‫למתה של עבודת־נפש‪ ,‬אשר גם האחרים היו בה־בעת שותפים לה‪.‬‬
‫נוכח סתירות גמורות אלה‪ ,‬שמא גזירה היא שהפסיכולוגיה תהיה‬
‫מוציאה את טרחתה לבטלה? אלא שלא קשה לגלות דרך הפותחת פתח‬
‫תקווה‪ .‬מתקבל על הדעת‪ ,‬שבמושג זה של "המונים" יש מכלילים צורות‬
‫שונות ביותר‪ ,‬וצריך להפריד ביניהן‪ .‬סיגלה‪ ,‬לה בון ואחרים מתכוונים‬
‫בתיאוריהם להמונים קצרי־ימים‪ ,‬ליחידים בני מיגים שונים המצטוותים‬
‫חיש־מהר כדי ציבור בכוחו של אינטרס בן־חלוף‪ .‬בתיאורים אלה ניכרת‬
‫ביותר השפעת צביונם של המונים מהפכניים‪ ,‬בייחוד המוני המהפכה‬
‫הצרפתית הגדולה‪ .‬ההשקפות המנוגדות לאלה צומחות מן הדיון באותם‬
‫המונים או התאגדויות יציבים יותר׳ שאנשים נוהגים לחיות בהם את‬
‫חייהם‪ ,‬והמגלמים את מוסדות החברה‪ .‬יכול אתה להמשיל את ההמונים‬
‫מן הסוג הראשון‪ ,‬כנגד ההמונים מן הסוג השני‪ ,‬אל הגלים הקצרים‪,‬‬
‫שאפילו הם גבוהים אין הם אלא כספיחים לנחשולי־הים הארוכים‪.‬‬
‫קט‪0‬ז‪ 0‬סגת׳“ ‪[4‬נפש הקבוצה]‪,‬‬ ‫מ ק ד ו ג ל‪ ,‬מחברו של הספר‬
‫יוצא מאותה הסתירה שעמדנו עליה זה עתה‪ ,‬והוא מוצא את פתרונה‬
‫בגורם הארגון‪ .‬במקרה הפשוט ביותר‪ ,‬אומר מקז־וגל‪ ,‬אין להמון (<ןטס‪)§!-‬‬
‫ארגון כלל‪ ,‬או שיסודו הארגוני אפסי‪ .‬להמון כזה הוא קורא חבורה‬
‫(^סזס) •ס אף־על־פי־כן הוא מודה‪ ,‬כי לא קל לחבורה כזאת להתאגד‬
‫אלא אם כן יש לה לכל המועט התחלותיו הראשונות של ארגון כלשהו;‬
‫ודווקא בהמונים אלה קל במיוחד להכיר את עובדות־היסוד לפסיכולוגיה‬
‫של ציבור‪ .‬בשביל שייווצר כעין המון במובן הפסיכולוגי מן היחידים‬
‫שבחבורה שנתקהלו באקראי‪ ,‬נדרש התנאי‪ ,‬שיחידים אלה יהיה להם‬
‫דבר־מה משותף זה עם זה‪ ,‬אינטרס משותף במושא כלשהו׳ נטיית־רגש‬
‫שווה בסיטואציה מסוימת‪ ,‬וכן (ואני הייתי מוסיף‪ :‬ומשום כך) שיעור‬
‫מסוים של הכושר להיות האנשים‪ ,‬בינם לבין עצמם‪ ,‬משפיעים זה על זה‬
‫‪61X66611)1 11101161166 0031 1116 11161111(6(8 0£‬־‪1‬ק‪66 0£ 16€1‬זז‪)501116 >[6£‬‬

‫‪ .4‬קיימברידג׳ ‪.1920‬‬
‫ס ‪3!1£611‬מ של פרויד — בתרגום ״חבורה״ — הוא קומץ אנשים‪ ,‬ציבור קטן‪.‬‬
‫(הערת המתרגם)‬
‫(‪611^1‬מ‪111131‬‬ ‫ק!‪01‬־ז§ ‪116‬ז)‪ .‬ככל שחזקות יותר זיקות־השיתוף האלה‬
‫ץ‪§6!1611‬ס ‪ , )110171‬כן קלה יותר היווצרותו של המון פסיכולוגי מן היחידים‪,‬‬
‫וכן מזדקרות יותר לעין התגלויותיה של "נפש־ההמון"‪.‬‬
‫התופעה המפליאה ביותר‪ ,‬ועם זאת החשובה ביותר‪ ,‬בהיווצרותו של‬
‫המון היא התעצמות ההיפעלות המתעוררת בלב כל יחיד ויחיד (‪6x3113-‬‬
‫‪1 0£ 6111011017‬זס‪61181110311‬ז‪! 111‬ס מס‪1‬ז)‪ .‬לפי מקדוגל רשאים אנו לומר‪ ,‬כי‬
‫בתוך ההמון עלולות היפעלויותיהם של האנשים להפליג לגבהים כאלה‪,‬‬
‫שכמעט אין להם אח ודוגמה בתנאים אחרים‪ ,‬וכי חוויה רבת־עונג‬
‫היא ליחידים הנוגעים־בדבר להתמכר עד־אין־קץ לתאוותיהם בתוך‬
‫ההמון‪ ,‬להגיע בו להתפרקות עצמיותם׳ לאבדן תחושת הגבולות לאישיותם‪.‬‬
‫היסחפותם זו של היחידים מסביר מקדוגל במה שהוא מכנה ”‪<16‬ן‪1101‬תק‬
‫ץנ‪101110):1011 0£ 6711011011 1‬ז‪£ 6117601: 1‬ס‬ ‫‪3.-‬ק‪171‬ץ‪6 8‬׳\‪1711):1‬ד‪1‬ק ‪£ 1116‬ס‬
‫‪!156‬סק‪1€ 768‬ז‪116‬ז“ ["עקרון האינדוקציה הישירה של הריגוש בדרך היענות‬
‫האהדה הפרימיטיבית״] — הווי אומר‪ ,‬בהדבקת־הרגש שכבר היכרנוה‬
‫לעיל‪ .‬עובדה היא‪ ,‬כי תפיסת הסימנים של מצב־היפעלות עשויה לעורר‬
‫אוטומטית בנפש האדם אותה היפעלות עצמה‪ .‬וככל שגדול יותר מספר‬
‫האנשים שהיפעלות זו מסתמנת בהם בעת ובעונה אחת‪ ,‬כן חזקה יותר‬
‫הכפיה האוטומטית הזאת‪ .‬ואזי מתאלם חוש־הביקורת של היחיד‪ ,‬והוא‬
‫נגרף מעצמו לתוך אותה ההיפעלות‪ .‬אבל בעצם כך מגביר הוא את ריגושם‬
‫של האחרים‪ ,‬אלה שהשפיעו עליו‪ ,‬וכך מתרבה ומוסיף מטען־ההיפעלות‬
‫של היחידים בכוח האינדוקציה ההדדית‪ .‬על היחיד פועל כאן בברירות‬
‫דבר־מה דמוי־כפיה שיהיה עושה כמעשה האחרים‪ ,‬להיותו שרוי בתואם‬
‫עם הרבים‪ .‬רחשי־הרגש הגסים יותר והפשוטים יותר יש להם סיכויים‬
‫גדולים יותר להתרווח בדרך זו בתוך ההמון‪.‬‬
‫מיכאניזם זה של התעצמות ההיפעלות מתעודד עוד מכוחן של השפעות‬
‫אחדות אחרות היוצאות מן ההמון‪ .‬ההמון מעלה בלבו של היחיד רושם של‬
‫כוח־ללא־מצרים ושל סכנה שאין לעמוד בפניה‪ .‬לשעה זו תפס ההמון‬
‫את מקומה של חברת־האדם כולה‪ ,‬זו בעלת הסמכות שהאדם מפחד מפני‬
‫עונשין שלה‪ ,‬ושלמענה הטיל על עצמו מעצורים רבים כל כך‪ .‬ברורה‬
‫הסכנה שבעמידה הנוגדת את רצונו של ההמון‪ ,‬והאדם יודע‪ ,‬כי מוטב‬
‫לו לעשות כמעשה הרבים מסביבו‪ ,‬משמע‪ ,‬אולי אף עד כדי היותו "זאב‬
‫בין זאבים"‪ .‬מתוך ציות לסמכות החדשה אפשר ישתתק בו מה שהיה‬
‫קודם לכן "מצפונו"‪ ,‬ואגב כך יתפתה אולי ללכת אחרי שכר ההנאה‬
‫המובטחת לו מביטול מעצוריו הנפשיים‪ .‬מכאן‪ ,‬שבדרך־כלל אין זה מפליא‬
‫כל כך לראות את היחיד עושה בתוך ההמון מעשים‪ ,‬או עוגה אמן אחרי‬
‫מעשי אחרים‪ ,‬שבנסיבות הרגילות של חייו לא היה עושה כמוהם‪ .‬אף‬
‫רשאים אנו לראות כאן סיכוי‪ ,‬שבזה הדרך ייזרע לנו אור על חלק מן‬
‫העלטה‪ ,‬שנוהגים לחפות עליה במלה הסתומה "השאה"‪.‬‬
‫מקדוגל אינו חולק על התיזה בדבר עכבתו הקולקטיבית של המישכל‬
‫בתנך ההמון‪ .‬הוא אומר׳ כי פחותי־המישכל מושכים כלפי מטה׳ לרמתם‬
‫שלהם‪ ,‬את בעלי המישכל הגבוה יותר‪ .‬אלה האחרונים נמצאים מעוכבים‬
‫בפעילותם‪ ,‬משום שהתעצמותה של ההיפעלות יוצרת תנאים כלליים לא־‬
‫רצויים לפעולה אינטלקטואלית נכונה; נוסף על כך‪ ,‬משום שפחד ההמון‬
‫נופל על היחידים עד שאין הם בני־חורין בעבודת־חשיבתם; ולסוף‪,‬‬
‫משום שבנפשו של כל יחיד פוחתת תודעת אחריותו למעשהו‪.‬‬
‫בסכמו את הדיון פוסק מקדוגל את דין עשייתו הנפשית של המון פשוט‪,‬‬
‫"לא־מאורגן"‪ ,‬בצורה חמורה לא־פחות משפסק לה בון‪ .‬ואלה הסגולות‬
‫שמקדוגל מונה בהמון‪ :‬הוא נוח מאוד להתרגש‪ ,‬נוח להשתלהב‪ ,‬הולך אחר‬
‫יצריו‪ ,‬הפכפך‪ ,‬חסר־עקיבות‪ ,‬הססן‪ ,‬ועם זאת נוטה הוא במעשיו לקיצונ ­‬
‫יות; ההמון מגלה רק את תאוותיו הגסות יותר ואת הרגשות הפשוטים‬
‫יותר; הוא נוח במופלג להשאה‪ ,‬שיקוליו חתומים בקלות־דעת‪ ,‬והוא פזיז‬
‫בדין; ההמון מסוגל לתפוס רק מסקנות ונימוקים פשוטים ביותר וגלמניים‬
‫ביותר; קל לנהוג בו וקל לזעזעו; הוא חסר תודעת־עצמו׳ כבוד־עצמו‬
‫ורגש־אחריות; אבל הוא מוכן להיסחף אחרי תודעת כוח־עצמו לכל מעשי־‬
‫הרשעות‪ ,‬שאינם סבירים אלא אם כן הם יוצאים מלפני שליט אבסולוטי‬
‫וחסר־אחריות‪ .‬אמור מעתה‪ :‬דומה ההמון יותר לילד שלא זכה לחינוך‪,‬‬
‫או לפרא ההולך אחרי יצריו‪ ,‬ובמצב זר לו אין עליו משגיח; ובמקרים‬
‫הגרועים ביותר דומה התנהגותו של ההמון לזו של עדת חיות רעות‬
‫יותר משהיא דומה להתנהגותם של בני־אדם‪.‬‬
‫לפי מקדוגל נוגדת התנהגותו של המון בעל ארגון משוכלל את ההת ­‬
‫נהגות שתוארה לעיל‪ ,‬ולכן תאבים אנו לשמוע‪ ,‬מה טיבו של ארגון זה‬
‫‪16‬ק‪101‬ת‪1‬זנן‬ ‫ומה הגורמים שמהם הוא צומח‪ .‬המחבר מונה חמישה‬
‫‪"[ 11005‬תנאים ראשיים"] כאלה‪ ,‬שבהתגשמותם עולים חיי־הנפש של‬
‫ההמון לרמה גבוהה יותר‪.‬‬
‫תנאי יסודי ראשון הוא מידה מסוימת של רציפות לקיומו של ההמון‪.‬‬
‫רציפות זו עשויה להיות מטריאלית או פורמלית‪ :‬מטריאלית‪ ,‬אם אותם‬
‫האנשים מוסיפים להיות שרויים זמן רב יותר בתוך ההמון; פורמלית‪,‬‬
‫אם מפותחות בתוך ההמון עמדות קבועות‪ ,‬המופקדות בידי אנשים המת ­‬
‫חלפים בזה אחר זה‪.‬‬
‫תנאי שני הוא‪ ,‬שבלבם של היחידים שבתוך ההמון נוצר מושג מסוים‬
‫על טיבו של ההמון הזה‪ ,‬תיפקודו‪ ,‬מעשיו ותביעותיו‪ ,‬כך שעשויה להיווצר‬
‫מכאן זיקת־רגש לכלל ההמון‪.‬‬
‫לפי התנאי השלישי צריך שההמון בא לכלל יחם אל התלכדויות אחרות‬
‫של המונים דומים לו ועם זאת שונים ממנו מבחינות רבות‪ ,‬והוא כמו‬
‫שרוי במצב של תחרות עם ההם‪.‬‬
‫תנאי רביעי הוא‪ ,‬שההמון יש לו מסורות‪ ,‬מנהגים וסדרי־חיים‪ ,‬בייחוד‬
‫סדרים הנוגעים ביחסיהם ההדדיים של היחידים‪.‬‬
‫התנאי החמישי הוא‪ ,‬שההמון יש לו מבנה המתבטא בחלוקת התפקידים‬
‫בין היחידים‪ ,‬לפי הייחוד שבתפקידים ולפי השוני שביניהם‪.‬‬
‫עם מילוי התנאים האלה‪ ,‬אומר מקדוגל‪ ,‬מתבטלות מגרעותיה הנפשיות‬
‫של התצורה ההמונית‪ .‬בשביל להתגונן מפני ירידתו הקולקטיבית של‬
‫הכושר האינטלקטואלי נמנע מן ההמון פתרונן של משימות אינטלקטו ­‬
‫אליות והוא שמור ליחידים‪.‬‬
‫נדמה לנו׳ שאפשר ביתר הצדקה לתאר תיאור אחר את התנאים‪ ,‬שמק־‬
‫דוגל רואה אותם כ״ארגון" של ההמון‪ .‬השאלה היא‪ ,‬היאך להקנות להמון‬
‫דווקא אותן הסגולות׳ שהיו אפייניות ליחיד ושנתחדלו בו עם היווצרותו‬
‫של ההמון‪ .‬שכן היו לו‪ ,‬ליחיד (שמחוץ להמון הפרימיטיבי) רציפות שלו‪,‬‬
‫תודעת־עצמו שלו‪ ,‬מסורות והרגלים שלו‪ ,‬תפקידי ־עבודה מיוחדים לו‬
‫ומעמד‪ ,‬והוא קיים את נפרדותו מן האנשים זולתו‪ ,‬שעמד ביחסי־תחרות‬
‫אתם‪ .‬ואת ייחודו זה קיפח‪ ,‬לזמן מסוים‪ ,‬בעצם הצטרפו להמון שאינו‬
‫"מאורגן"‪ .‬אם המטרה היא איפוא להקנות להמון את האטריבוטים של‬
‫היחיד‪ ,‬נזכרים אנו בהערה רבת־תוכן של ו‪ .‬טרוטר‪ ,5‬הרואה בנטיה‬
‫להיווצרותו של המון המשך ביולוגי לתכונתם של כל האורגניזמים הגבו ­‬
‫הים יותר‪ ,‬שהם רב־תאיים"‪.‬‬

‫ד‪ .‬השאה ולי בי דו‬

‫פתחנו בעובדת־היסוד‪ ,‬שלפיה חלות ביחיד‪ ,‬בתוך ההמון ובהשפעתו‪,‬‬

‫תמורות בפעילותו הנפשית‪ ,‬שפעמים הן מעמיקות‪ .‬היפעלותו של היחיד‬
‫גוברת בשיעור מופלג וכשרו האינטלקטואלי מצטמצם בצורה ניכרת‪,‬‬
‫ושני התהליכים האלה מכוונים בפירוש לקראת השתוותו לשאר היחידים‬
‫בהמון‪ .‬תוצאה זו אי־אפשר לה שתבוא אלא אם כן נתחדלו עכבות היצרים‬
‫המיוחדים לכל יחיד והוא ויתר על ביטויי הנטיות המיוחדות לו‪ .‬שמענו‪,‬‬
‫כי תוצאות אלו‪ ,‬שלפעמים קרובות אינן רצויות‪ ,‬אפשר למנוע אותן‪,‬‬
‫‪ .5‬־‪£ £161x1 1116 111 ?6200 ^11)1 ^21‬ס ‪1018‬ז‪1811‬ז‪ ,1‬לונדון ‪.1916‬‬
‫* [תוספת ‪ ]: 1923‬בביקורת משנת ‪( 1922‬ס§‪12‬מ‪1‬ג כרך ‪1/2‬ו!ס העלה האנס ק ל ז ן‬
‫דברי־טעם שנונים [על מסה זו של פרויד]‪ ,‬אבל אין אני יכול לקבל את דעתו‪ ,‬כי‬
‫ייחוסו של ארגון כזה ל״נפש ההמון״ כמוהו כהיפוסטאזה שלה — כלומר‪ ,‬ראיית‬
‫תהליכי־הנפש של היחיד כעצמאיים‪.‬‬
 ‫לפחות חלקן‪ ,‬על־ידי "ארגון" גבוה יותר של ההמונים‪ .‬אבל אין אפשרות‬
‫זו יוצאת לסתור את עובדת־היסוד של הפסיכולוגיה של ההמון‪ ,‬העובדה‬
‫המתבטאת בשני ההיגדים על התעצמות ההיפעלות ועל עכבת־החשיבה‬
‫בתוך ההמון הפרימיטיבי‪ .‬עכשו מכוונים אגו את ענענו למצוא את‬
‫ההסבר הפסיכולוגי למפנה זה המתחולל בנפשו של היחיד השרוי בתוך‬
‫המון‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬כי אין התופעות המתגלות לצופה מסתברות מתוך מומנטים‬
‫ראציונליים‪ ,‬כגון הפחד הנופל על היחיד (כנאמר לעיל)‪ ,‬כלומר‪ ,‬משום‬
‫היותו פועל מתוך יצר קיום־עצמו‪ .‬מלבד זאת אין סוציולוגים ופסיכו ­‬
‫לוגים של ההמון מציעים לנו אלא הסבר יחיד‪ ,‬ותמיד הוא אותו ההסבר‬
‫עצמו‪ ,‬אף ששמותיו מתחלפים‪ :‬מלת־הקסם היא ה ש א ה‪ .‬דבר זה‪ ,‬ט א ר ד‬
‫קורא לו חיקוי‪ ,‬אבל בעל־כרחנו מקבלים אנו את גרסתו של אחד‬
‫‪.‬המחברים‪ ,‬הטוען‪ ,‬כי מושג ההשאה כולל את החיקוי‪ ,‬וכי אמנם החיקוי‬
‫תוצאה של ההשאה הוא‪ .8‬לה בון גזר את כל היוצא־דופן שבתופעות‬
‫הסוציאליות משני גורמים — השאתם ההדדית של היחידים ויוקרתם‬
‫של המנהיגים‪ .‬אבל הרי אין היוקרה מתגלית אלא‪ ,‬שוב‪ ,‬בסגולה שבה‬
‫לעורר השאה‪ .‬אצל מקז־וגל יכולנו להתרשם לרגע קט‪ ,‬כי העקרון שלו‬
‫בדבר ״האינדוקציה ההיפעלותית הראשונית״ מייתר את הנחת ההשאה;‬
‫אבל לאחר עיון נוסף אנוסים אנו על אף זאת להכיר‪ ,‬כי אין עקרון זה‬
‫אומר דבר מלבד מה שכלול בסברות הנודעות על "חיקוי" או "הדבקה"‪,‬‬
‫אלא שיש בו הטעמה חותכת של הגורם ההיפעלותי‪ .‬קיומה של נטיה ממין‬
‫זה באדם אינה מוטלת בספק‪ :‬אם תפסת סימן של מצב היפעלותי בזולתך‪,‬‬
‫נוטה אתה לאותה ההיפעלות עצמה‪ .‬אבל הרי לעתים קרובות מאוד‬
‫עומדים אנו בהצלחה בפני הנטיה הזאת‪ ,‬אנו דוחים את ההיפעלות מאתנו‪,‬‬
‫ופעמים אנו אף מגיבים עליה בכיוון הפוך! ואם כן‪ ,‬מדוע נכנעים אנו‬
‫תדיר להדבקה זו בתוך ההמון? בעל־כרחנו נאמר שוב‪ ,‬כי זו השפעתו‬
‫הסוגסטיבית של ההמון האוכפת עלינו ללכת אחרי נטיית־החיקוי שבנפ ­‬
‫שנו‪ ,‬והיא המעוררת את ההיפעלות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬גם בלאו־הכי אין מק־‬
‫דוגל מסתייע בלי ההשאה; גם הוא גורם‪ ,‬כמחברים האחרים‪ ,‬שההמונים‬
‫מצוינים במושאות מיוחדת‪.‬‬
‫בדרך זו הוכשרנו לקבל את ההיגד‪ ,‬כי אכן ההשאה (וליתר דיוק —‬
‫המושאות) היא בחזקת תופעת־אב שאין עוד לפרקה לרביביה‪ ,‬עובדת־‬
‫שראיתיו‬
‫‪6‬‬
‫*‬ ‫יסוד בחיי נפשו של האדם‪ .‬זו היתה גם דעתו של ב ר נ ה י י ם‪,‬‬

‫בכתב־העת‬ ‫‪):131:‬ס‪16 8‬ז‪6‬בתס‪611‬ב‪1‬ק‬ ‫ן‪1‬סב‪!<2. 511££681‬‬ ‫בריגיי‪,‬‬ ‫‪.6‬‬

‫ש‪11‬ן)‪1‬ך‪1‬קס‪8‬ס!‪31‬ק ^‪.‬יך\‪2 .1>2‬״ך ‪.1913 ,25‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫בשנת ‪ 1889‬מפעיל את יכלתו המפליאה בהיפנוזה‪ .‬אבל זכורני היטב׳ כי‬
‫גם אז התקוממתי מתוך תחושה מעומעמת להשאה‪ .‬רודנית זו‪ .‬חולה שנת ­‬
‫גלה כמי שאינו נוח לקבל את ההשאה׳ היו גוערים בו‪¥0118 ¥0118 :‬‬
‫‪[ ! 60011-6808861100062‬אתה מבטל את פעולת ההשאה עליך!] — ואזי‬
‫הייתי אומר בלבי‪ ,‬כי כאן נעשה במפורש עוול‪ ,‬מעשה של אלימות‪ .‬שהרי‬
‫בשעה שמבקשים להדביר אדם להשאות‪ ,‬ודאי זכותו היא להתגונן בכוחן‬
‫של השאות־נגד‪ .‬לימים לבשה התנגדותי צורה של מחאה‪ :‬אומרים לנו‪,‬‬
‫כי ההשאה מסבירה את הכל‪ ,‬אבל היא גופה אינה זקוקה שיסבירוה —‬
‫הייתכן? ובחשבי עליה הייתי חוזר בלבי על חידת־הלצון‪:7‬‬
‫‪8 0111811111[, 86)5 €11118108 8118111111 011(0111 :‬טי‪(1101‬ן‪1810‬ז‪£11‬‬
‫? ‪8‬סז‪(110‬ן‪8 >116 0151 €111-1810‬סג‪<6>111‬ן ‪€0081116111‬‬

‫[נשא כריסטופורום את כריסטוס והעולם על שכם כריסטוס עמד —‬

‫וכריסטופורום‪ ,‬הגד־נא לי‪ ,‬היכן הוא אז רגלו הציב ?]‬

‫עכשו‪ ,‬שאני חוזר לחידת ההשאה מקץ כשלושים שנה שלא עסקתי‬
‫בסוגיה‪ ,‬נוכח אני לדעת‪ ,‬כי הכל נשאר כשהיה (באמרי זאת רשאי אני‬
‫להתעלם מחריג אחד‪ ,‬הנוגע אמנם להשפעה שהיתה לפסיכואנאליזה)‪.‬‬
‫נעשים‪ ,‬כפי שאני רואה‪ ,‬מאמצים מיוחדים לנסח ניסוח מדוקדק את‬
‫מושג ההשאה׳ כלומר לקבוע דרך שימוש מוסכם למונח‪ ;8‬ואכן‪ ,‬אין‬
‫דבר זה מיותר‪ ,‬לפי שמתרווח והולך השימוש במלה ‪ ,8028681100‬ומש ­‬
‫מעותה נעשית רפרפנית יותר ויותר‪ ,‬כך שעוד מעט יהיו מציינים במלה‬
‫זו כל צורת השפעה שבגדר האפשר‪ ,‬כשם שבאנגלית מציינות המלים‬
‫את המושגים ‪,.4016£00£ ,1^311616860‬‬ ‫‪,8088681100 ,10 8088681‬‬

‫בגרמנית‪ .‬אבל לא נתנהרה לנו כלל מהותה של ההשאה׳ הווי אומר‪,‬‬

‫התנאים שבהם פועלות השפעות ללא ביסוס הגיוני מספיק‪ .‬לא צריך‬
‫הייתי לפטור עצמי מלהביא הוכחות לטענתי זו על סמך ניתוח הספרות‬
‫שנכתבה בשלושים השנים האחרונות‪ ,‬אלא שאיני עושה זאת משום שידוע‬
‫לי‪ ,‬כי חוקר קרוב לי עובד עכשו על מחקר מפורט בסוגיה זו ‪*.‬‬
‫תחת זאת אנסה לזרוע אור על הפסיכולוגיה של ההמון מתוך שימוש‬
‫במושג הליבידו‪ ,‬שנעזרנו בו עזרה מועילה כל כך בעיוננו בפסיכו־‬
‫נאורוזות‪.‬‬

‫קונראד ריכםר‪11,‬קס‪181‬ז‪11‬ס ‪ ,06! 0611180116 81.‬ברלין ‪0610130103.1896‬‬ ‫‪.7‬‬

‫כרך ‪.1 ,5‬‬
‫‪1‬ס ‪31‬סע‪11‬ס{‬ ‫‪-‬ס‪31{1‬קס‪011‬ץ‪>1 ?5‬ס‪?46111010^7 3‬‬ ‫עושה זאת מקדוגל בכתב״העת‬ ‫‪.8‬‬
‫‪0016‬‬ ‫סס‬ ‫ס‪311§§68110‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כרך ‪ ,1‬מם׳ ‪ ,1‬מאי ‪1920‬‬ ‫ץ§‪,10‬‬
‫[תוספת ‪ ]: 1924‬לצערי לא יצאה עבודה זו אל הפועל‪.‬‬ ‫יי‬
‫ליבידו הוא ביטוי לקוח מתורת ההיפעלויות‪ .‬קוראים אנו שם זה‬
‫לאנרגיה של היצרים הכרוכים בכל מה שאפשר לכלול במושג האהבה;‬
‫אנרגיה זו רואים אנו כגודל כמותי׳ אף שהיום אין לנו אמת־מידה למדי־‬
‫דתו‪ .‬גרעינו של המתכנה בפינו אהבה הוא׳ כמובן ממילא׳ הדבר הקרוי‬
‫אהבה בפי כל‪ ,‬נושא שירת המשוררים — אהבת־המינים שתכליתה הזדוו ­‬
‫גות מינית‪ .‬אבל אין מפרידים ממנה את כל שאר הגילויים שיש להם חלק‬
‫בשם אהבה‪ ,‬מצד אחד אהבת־עצמו של האדם‪ ,‬מצד אחר אהבת ההורים‬
‫ואהבת הילדים׳ הידידות וכלל אהבת־הבריות‪ ,‬אף לא את המסירות‬
‫לעצמים מוחשיים ולרעיונות מופשטים‪ .‬נסמכים אנו בכך על מה שלמדנו‬
‫מן הבדיקה הפסיכואנאליטית‪ ,‬כי כל האיוויים האלה הם בגדר ביטוי‬
‫לאותם רחשי־היצר עצמם‪ ,‬שביחסים בין המינים מדרבנים הם להזדווגות‬
‫מינית׳ ובשאר נסיבות מוסחים הם אמנם מן המטרה המינית הזאת‪ ,‬או‬
‫שנמנעת מהם השגתה‪ ,‬אבל אגב כך עוד משתמר בהם תמיד שיעור‬
‫מספיק ממהותם המקורית בשביל לאפשר את הבחנת זהותם (בגילויים‬
‫כגון הקרבה עצמית‪ ,‬שאיפת־קרבה)‪.‬‬
‫אנו גורסים איפוא‪ ,‬כי בתיבה זו "אהבה"‪ ,‬על שימושיה המרובים׳ יצרה‬
‫הלשון מטבע־סיפום מוצדק לגמרי‪ ,‬וכי לא נוכל להיטיב לעשות מליטול‬
‫מטבע לשוני זה כבסיס לבירורינו ולתיאורינו המדעיים‪ .‬משום החלטה זו‬
‫חוללה הפסיכואנאליזה סערת־זעם‪ ,‬משל התחייבה במעשה של חדשנות‪,‬‬
‫שיש בה משום חילול־קדשים‪ .‬ואף־על־פי־כן לא עשתה הפסיכואנאליזה‬
‫שום מעשה מקורי ב״הרחיבה" את תפיסת מושג האהבה‪ " .‬א ר ו ס " של‬
‫הפילוסוף אפלטון חופף כולו‪ ,‬מבחינת מוצאו‪ ,‬פעלו וזיקתו לאהבה‬
‫המינית‪ ,‬את כוח־האהבה‪ ,‬את הליבידו של הפסיכואנאליזה (כפי שהוכיחו‬
‫מחקריהם המפורטים של נחמנזון ופפיסטר"); ופאולום השליח‬
‫בבואו באגרתו המפורסמת לבני קורינתום לשבח מעל לכל את האהבה‪,‬‬
‫ודאי תפס אותה אף הוא באותו המובן ה״מורחב״ ‪ *.‬ואין הדבר יוצא אלא‬
‫ללמדנו‪ ,‬כי יש שהבריות מרוממים למראית־עין את גדוליהם בתחום‬
‫ההגות‪ ,‬אבל לא תמיד נחשבים הללו בעיניהם‪.‬‬
‫הגה כי כן קוראת הפסיכואנאליזה יצרי־מין ליצרי־האהבה גם משום‬
‫עיקר תכנם וגם משום מוצאם‪ .‬רוב "משכילים" רואים עלבון בכינוי זה‪,‬‬
‫והם מתנקמים בפסיכואנאליזה על־ידי שהם מטילים בה גנאי של "פאן־‬

‫נחמנזון‪^!^ ?12108 ,‬צסז! ־‪1£ >^61‬בת ‪1‬ן‪£116{16‬־‪61‬ז\ ‪'011>18 1.151)1011160116‬ז?‪,1‬‬ ‫‪.9‬‬

‫‪; 1915‬‬ ‫כרך ג‪,‬‬ ‫בכתב״העת ‪86‬ץ‪21131‬ס‪: £. ?87011‬ן‪1£‬ז!‪216 7611801‬ך‪1‬ס‪21:1‬ב‪1‬ץ‪16‬ח‪.1‬‬
‫פפיסטר‪ ,‬שם‪ ,‬כרך ז׳‪.1921 ,‬‬
‫"אם בלשונות אנשים ומלאכים אדבר ואין בי האהבה הייתי כנחושת הומה או‬
‫כצלצל תרועה״ וכו׳ [אגרת ראשונה‪ ,‬י״ג ‪.]1‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫סכסואליזם"‪ .‬מי שהמין יש בו בעיניו מן המביש לטבע האדם ומן המשפיל‬
‫אותו‪ ,‬הרשות בידו להעזר בביטויים המכובדים יותר ארוס וארוטיקה‪.‬‬
‫יכולתי לעשות כך לכתחילה גם אני‪ ,‬ובדרך זו חושך הייתי מעצמי ריבות־‬
‫שפתיים לרוב‪ .‬אבל איני רוצה — כי בחפץ־לב אני נמנע מלהיכנע למורך־‬
‫לב‪ .‬דרך זו‪ ,‬לעולם אינך יודע להיכן תובילך; תחילה אתה מוחל על‬
‫מלים‪ ,‬ומעט־מעט נמצאת מוחל גם על דברים שבעיקר‪ .‬איני רואה שום‬
‫זכות למי שהמין גורם לו בושת־פנים; התיבה היוונית ארוס‪ ,‬שמבקשים‬
‫שתרפך את הבזיון‪ ,‬בסופו של דבר אינה אלא תרגומה של המלה הגרמנית‬
‫‪[ 1.161(6‬אהבה]‪ .‬ואחרון־אחרון‪ ,‬מי שיודע לחכות אינו חייב לעשות ויתורים‪.‬‬
‫הבה נקבל איפוא לנסיון את ההנחה‪ ,‬כי זיקות־אהבה (ובלשון נייט־‬
‫ראלית יותר — זיקות־רגש) הן גם מהותה של נפש־ההמון‪ .‬ניזכר‪,‬‬
‫שהמחברים שהבאנו מדבריהם אינם מעלים זיקות כאלה‪ .‬ברור‪ ,‬כי מה‬
‫שעשוי לעלות בקנה אחד עם דעותיהם חבוי מאחורי הפרגוד‪ ,‬מחיצת־‬
‫המגן של ההשאה‪ .‬השערתנו נשענת תחילה על שתי מחשבות רפופות‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ברי לגו‪ ,‬שקיים כוח כלשהו המחבר את ההמון יחדיו‪ .‬אבל איזהו‬
‫הכוח היפה יותר מן הארוס לתלות בו את המעשה הזה — ארוס‪ ,‬הווי‬
‫אומר‪ ,‬הכוח המלכד כל דבר שבעולם? שנית‪ ,‬עולה בנו הרושם‪ ,‬כי‬
‫היחיד המוותר בתוך ההמון על ייחודו ונכנע להשאותיהם של אחרים‪,‬‬
‫ודאי עושה הוא זאת משום צורך בנפשו‪ ,‬צורך שבגללו מוטב לו להיות‬
‫שרוי בתואם עם האחרים מבהתנגדות להם — הווי אומר‪ ,‬שמא בכל זאת‬
‫נוהג הוא כך ״‪ 2111161(6‬מ‪6‬מ‪ “111‬ס?‬

‫ה‪ .‬שני מיני המון מלאכותי — כנסיה וצבא‬

‫המורפולוגיה של ההמונים יצאה ללמדנו‪ ,‬שאפשר להבדיל בין סוגים‬

‫שונים של המונים ולהבחין כיוונים שונים להיווצרותם‪ .‬יש המונים בני־‬
‫חלוף ביותר ויש המונים יציבים מאוד־מאוד; המונים הומוגניים מורכבים‬
‫מיחידים בני אותם הסוגים והמונים לא־הומוגניים; המונים טבעיים‬
‫והמונים מלאכותיים‪ ,‬ואלה האחרונים ליכודם מצריך גם שיעור של כפיה‬
‫מבחוץ; ויש המונים פרימיטיביים‪ ,‬וכנגדם המונים מאורגנים ביותר‬
‫ובעלה מבנה סדור‪ .‬אבל מטעמים שלפי שעה לא נפרשם מבקשים אנו‬
‫להטיל דגש מיוחד בהבדלה‪ ,‬שהחוקרים אינם נוטים לתת עליה את הדעת‬
‫כראוי לה; מתכוון אני להבחנה בין המונים לא־מוגהגים לבין המונים‬
‫מונהגים‪ .‬ובהיפוך לדרך המקובלת נבחר כגקודת־מוצא לעיוננו לא פור־‬
‫מצןה פשוטה יחסית של המון‪ ,‬אלא נפתח בהמונים מאורגנים בשיעור‬
‫אהבה‪.‬‬ ‫— מאהבתו אותם‪ ,‬למענם — ניב גזור מן השם ‪,1.16116‬‬ ‫‪11111611 211116116‬‬ ‫ס‬
‫(הערת המתרגם)‬
 ‫מובהק‪ ,‬בגי־קיימא‪ ,‬מלאכותיים‪ .‬הדוגמאות שיש בהן מבנותן־עגין ביותר‬
‫לתצורות כאלה הן הכנסיה׳ היא קהילת המאמינים‪ ,‬והצבא‪ ,‬החןל‪.‬‬
‫כנסיה וצבא הם המונים מלאכותיים‪ ,‬הווי אומר‪ ,‬משתמשים כלפיהם‬
‫בשיעור מסוים של כפיה מבחוץ בשביל לשמור אותם מפני התפרקות •‬
‫ובשביל למנוע שינויים במבניהם‪ .‬בדרך כלל אין שואלים את פי האדם‪,‬‬
‫אם רצונו להצטרף לציבור כזה — לשון אחר‪ ,‬אין הברירה בידו‪ ,‬וברגיל‬
‫רודפים את המנסה לפרוש מציבור כזה‪ ,‬או שהוא נענש בחומרה משום‬
‫נסיון כזה׳ או שהפרישה כרוכה בתנאים מפורשים‪ .‬אין לנו עכשו ענין‬
‫בשאלה‪ ,‬לשם מה זקוקים מיני ציבור אלה לערובות כה מיוחדות‪ .‬הנסיבה‬
‫האחת המטרידה אותנו היא‪ ,‬שההמונים האלה — המאורגנים בצורה מוב ­‬
‫הקת כל כך בשביל לשמור אותם מפני התפרקות — אפשר להכיר בהם‬
‫בברירות מרובה זיקות מסוימות‪ ,‬שבשאר המונים הן עלומות הרבה יותר‬
‫מן העין‪.‬‬
‫על אף השוני שבין הצבא לבין הכנסיה מכל בחינה אחרת — ולטובת‬
‫העיון יכולים אנו לנקוט את הכנסיה הקתולית כדוגמה — חלה על זה‬
‫ועל זו אותה אחיזת־העיניים (אשליה)‪ ,‬שענינה קיומו של ראש האוהב כל‬
‫יחיד ויחיד בהמון; בכנסיה הקאתולית ראש זה הוא ישו‪ ,‬בצבא — המפקד‬
‫העליון‪ .‬באשליה זו תלוי הכל‪ ,‬ובמידה שלא היתה כפיה מבחוץ מונעת‬
‫את הדבר‪ ,‬היה סילוקה של האשליה מביא לפירוקו של ההמון‪ ,‬אם של‬
‫הכנסיה ואם של הצבא‪ .‬אשר לישו‪ ,‬נאמר עליו במפורש‪ ,‬כי אהבתו אחת‪:‬‬
‫מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם [מתי כו‪ .]40 ,‬יחסו‬
‫ליחידים בתוך המון המאמינים הוא כיחסו של אח גדול ומיטיב — תח־‬
‫ליף־אב הוא להם‪ .‬התביעות שהמאמינים נתבעים נגזרות מאהבתו זו של‬
‫ישו‪ .‬קו דמוקרטי טבוע בכנסיה מעצם הטעם הזה‪ ,‬שהכל שווים בעיני‬
‫ישו‪ ,‬הכל יש להם אותו החלק באהבתו‪ .‬לא בכדי נמשלת הקהילה הנוצ ­‬
‫רית למשפחה‪ ,‬ומאמיניה קוראים לעצמם "אחים במשיח"‪ ,‬רוצה לומר‬
‫אחים בכוח האהבה שישו אוהבם‪ .‬אין ספק‪ ,‬כי זיקתו של כל יחיד לישו‬
‫היא גם הסיבה לזיקתם זה אל זה‪ .‬דומה הדבר בצבא; המפקד הראשי‬
‫הוא האב האוהב אהבה שווה את כל חייליו‪ ,‬ולכן חברים הם בינם לבין‬
‫עצמם‪ .‬שונה הצבא מן הכנסיה במבנהו‪ ,‬מכוח הרכבו כמערך־דרגות של‬
‫המונים כאלה‪ .‬אם תמצא לומר‪ ,‬כל סרן מפקד פלוגתו ואביה הוא‪ ,‬וכך‬
‫גם כל סמל ליחידתו שלו‪ .‬אמנם‪ ,‬הירארכיה דומה נתהוותה גם בכנסיה‪,‬‬
‫אלא שאין היא ממלאת בה אותו התפקיד המשקי [־נפשי]‪ ,‬לפי שאפשר‬

‫!תוספת ‪ ]: 1923‬התכונות "יציבות" ו״מלאכותיות"‪ ,‬דומה שבהמונים חופפות הן‬ ‫•‬

‫זו את זו‪ ,‬או שהן לכל המועט תלויות ביותר זו בזו‪.‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫לתלות בישו יותר ידיעה על כל יחיד וגם דאגה לו משאפשר לייחס‬
‫למצביא בשר־ודם‪.‬‬
‫בדין יבואו וישיגו על תפיסת המבנה הליבידוני הזה של הצבא‪ ,‬שלא‬
‫נמצא בה מקום לרעיונות המולדת‪ ,‬התהילה הלאומית וכיו״ב‪ ,‬שנודעת‬
‫מהם חשיבות מרובה כל כך לליכודו של הצבא‪ .‬נשיב על כך‪ ,‬כי דוגמה‬
‫זו להתקשרותו של המון שונה מן הקודמת ומסובכת ממנה‪ ,‬וכפי שלמדנו‬
‫על פי הדוגמאות של מצביאים גדולים‪ ,‬כגון יוליום קיסר‪ ,‬ואלנשטיין‬
‫ונאפוליאון‪ ,‬אין רעיונות כאלה בגדר ההכרח לקיומו של צבא‪ .‬אחר־כך‬
‫נעמוד עוד בקצרה על אפשרות החלפתו של המנהיג ברעיון מנחה ועל‬
‫היחסים שבין זה לזה‪ .‬דומה‪ ,‬כי הזנחת הגורם הליבידוני הזה בצבא‪ ,‬גם‬
‫במקרים שאין הוא הגורם הפועל היחיד‪ ,‬יש עמה לא רק משום פגם‬
‫להלכה‪ ,‬אלא גם משום סכנה למעשה‪ .‬ייתכן׳ כי המיליטאריזם הפרוסי —‬
‫שחטא לפסיכולוגיה ממש כשם שהמדע הגרמני חוטא לה — חזה זאת‬
‫מבשרו במלחמת־העולם הגדולה‪ .‬חוקרים קבעו‪ ,‬כי נאורוזות־המלחמה‬
‫שעשו שמות בצבא גרמניה היו אמנם בשיעור גדול מחאתו של היחיד‬
‫על התפקיד שנתבע למלא בצבא; ולפי מה שהעלה א׳ ז י מ ל ‪ 10‬רשאים‬
‫אנו לשער‪ ,‬כי היחס הקשוח שגילו המפקדים אל פשוטי־העם היה אחד‬
‫ממניעי החולי העיקריים‪ .‬אילו היטיבו להחשיב את ערכה של תביעת־‬
‫הליבידו‪ ,‬לא היו מן הסתם מתקבלות בקלות־אמנה כזאת ההבטחות הדמ ­‬
‫יוניות שהיו כלולות בארבע־עשרה הנקודות של נשיא ארצות־הברית‪,‬‬
‫והמכשיר המופלא לא היה נשבר בידם של אמני־המלחמה הגרמניים‪.‬‬
‫נשים־נא לב‪ ,‬כי בשני המוני־אדם מלאכותיים אלה יש לו לכל יחיד‬
‫זיקה ליבידונית‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬אל המנהיג (ישו‪ ,‬המצביא) ומצד אחר ליחי ­‬
‫דים אחרים בתוך ההמון‪ .‬מה יחסן של שתי הזיקות האלה זו אל זו ? האם‬
‫שוות סוג וערך הן‪ ,‬ואיך עלינו לתארן מבחינה פסיכולוגית ? אגו אנוסים‬
‫להשהות את התשובה על שאלות אלה להמשך דיוננו‪ ,‬אבל כבר עתה‬
‫נעז פנים וננזוף קלות במחברים‪ ,‬שלא החשיבו די הצורך את ערכו של‬
‫המנהיג לפסיכולוגיה של ההמון; כנגדם נכנסנו אנחנו למצב רצוי יותר‬
‫עם בחירת המושא הראשון לחקירה‪ .‬נוטים אנו לסברה‪ ,‬כי עלינו על‬
‫הדרך הנכונה‪ ,‬שממנה יתאפשר לנו להסביר את התופעה הראשית בפסי ­‬
‫כולוגיה של ההמון׳ היא שלילת־החרות מן היחיד השרוי בהמון‪ .‬אם כבול‬
‫כל יחיד בזיקת־רגש כה חזקה בשני כיוונים‪ ,‬לא נתקשה לגזור מן היחס‬
‫הזה את התמורות המתחוללות ביחיד ואת צמצום אישיותו‪ ,‬כפי שנתגלו‬
‫לגו מן ההסתכלות‪.‬‬

‫‪ ,!!016§311611003001 11116 “ ?870111301163 '!'08111013” .10‬מינכן ‪.1918‬‬

 ‫גם מתופעת התבקלה (פאניקה) נרמזים אנו באותו הכיוון‪ ,‬היינו שמהותו‬
‫של ההמון מקורה בזיקות הליבידוניות שבו — ואין כהמוני־צבא חומר‬
‫טוב לבחינת התופעה הזאת‪ .‬תבזזלה קמה בהתפוררותו של המון כזה‪,‬‬
‫וסימנה ששוב אין איש מציית לפקודותיו של הממונה‪ ,‬ושפל יחיד דואג‬
‫לעצמו בלא להתחשב באחרים‪ .‬פסקו הקישורים ההדדיים וקורא דרור‬
‫לחרדה גדולה וחסרת־שחר‪ .‬מובן‪ ,‬שגם כאן יבוא המשיג להשיג‪ ,‬שמא‬
‫מתקבל יותר על הדעת היפוכו של דבר‪ ,‬והוא שהחרדה גדולה כל כך‪,‬‬
‫עד שהיא מסוגלת להתעלם מכל הזיקות לאחרים ומטעמי ההתחשבות‬
‫בהם‪ .‬מקדוגל אף ראה בפאניקה (אמנם לא בפאניקה צבאית) דוגמת־מופת‬
‫ליסוד התעצמותה של ההיפעלות בכוח ההדבקה (מ‪10110‬ן‪>1‬ח‪ 1‬זךנ‪13‬ז‪11‬ז<ן)‪,‬‬
‫יסוד שהוא מדגישו‪ .‬אף־על־פי־כן אינה תופסת כאן דרך זו של הסבר‬
‫ראציונלי‪ .‬שהרי הדבר שצריך להסבירו הוא‪ ,‬מדוע נתענקה כל כך‬
‫החרדה? אי־אפשר לתלות זאת בגודל הסכנה‪ ,‬שהרי אותו הצבא עצמו‬
‫שעתה אחזה בו הבהלה‪ ,‬אפשר היה לו לעמוד עמידה מצויינת בסכנות‬
‫דומות או אף גדולות יותר; ואמנם זה טיבה של הפאניקה שאין שיעורה‬
‫כשיעור הסכנה הנשקפת‪ ,‬ופעמים שהיא עלולה להתעורר מטעמים מבו ­‬
‫טלים ביותר‪ .‬בשעה שהיחיד אחוז־הבהלה יוזם דאגת־מעשה לעצמו‪,‬‬
‫מעיד עצם הדבר הזה‪ ,‬שנפסקו הזיקות ההיפעלותיות‪ ,‬שקודם לכן הפחיתו‬
‫את הסכנה בעיניו‪ .‬אבל עכשו‪ ,‬שהוא עומד לבדו פנים־אל־פנים מול‬
‫הסכנה‪ ,‬ודאי רשאי הוא לראותה גדולה יותר‪ .‬משמע‪ ,‬אין חרדת־תבהלה‬
‫באה אלא אם כן קדמה לה התרופפות מבנהו הליבידוני של ההמון‪ ,‬ויש‬
‫בה מן התגובה המוצדקת להתרופפות הזאת‪ ,‬ולא כהיפוך הסברה‪ ,‬שמחמת‬
‫חרדת הסכנה נתכלו זיקותיו הליבידוניות של ההמון‪.‬‬
‫אין הערות אלו סותרות כלל וכלל את הסברה‪ ,‬שהחרדה גדלה בתוך‬
‫ההמון בשיעור עצום מכוח האינדוקציה (הדבקה)‪ .‬השקפתו של מקז־וגל‬
‫נכונה לגמרי לגבי המקרה‪ ,‬שבו גדולה הסכנה הממשית‪ ,‬ואין ההמון‬
‫מלוכד בתוקף זיקות־רגש חזקות; תנאים כאלה מתמלאים‪ ,‬למשל‪ ,‬בשעת‬
‫דליקה שפרצה בתיאטרון או במקום־שעשועים‪ .‬לתכליתנו שלנו מאלף‬
‫המקרה הנזכר לעיל‪ ,‬שבו נמצאה יחידה צבאית אחוזת־בהלה גם אם לא‬
‫גדלה הסכנה מעל לשיעור שכיחותה בעבר‪ ,‬ובעבר עמדה בה היחידה‬
‫לא־אחת‪ .‬הגדרה ברורה וחד־משמעית לשימושנו בתיבה "פאניקה" אינה‬
‫בגדר האפשר‪ .‬יש קוראים כך לכל חרדה של המון׳ ויש שהכוונה היא‬
‫לחרדתו של יחיד שגדלה מעבר לשיעור הסבירות; ולפעמים קרובות‬
‫שמור הציון הזה למקרה‪ ,‬שהעילה מצדיקה בו את פריצת החרדה‪ .‬בהש ­‬
‫תמשנו במלה "פאניקה" לציונה של חרדת־המון‪ ,‬מסתברת לנו מידה‬
‫מרובה של אנאלוגיה‪ .‬פחדו של היחיד מתעורר אם מחמת גודל הסכנה‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫או משום חדילת זיקות־הרגש (אחיזות־הליבידו); במקרה אחרון זה החרדה‬
‫היא נאורוטית “‪ .‬ממש כך מתארעת הפאניקה מחמת גידול הסכנה לרבים‪,‬‬
‫או משום הפסקת הקשרים הרגשיים המלכדים את ההמון; ומקרה אחרון‬
‫זה כמוהו כמקרה החרדה הנאורוטית (השווה לענין זה את מאמרו של בלה‬
‫פון פ ל ס ג י ׳ ״פאניקה ותסביך־פאן״‪3§0 ,‬מז‪ ,1‬כרך ו׳‪ ; 1920 ,‬יש שם‬
‫רעיונות רבים‪ ,‬אף שמקצתם מופלגים לצד הדמיון)‪.‬‬
‫מקדוגל מתאר את הפאניקה כאחד הגילויים הברורים ביותר של‬
‫‪>1‬מ‪11‬מ <ןטס!§ ואם קיבלת השקפה זו‪ ,‬בא אתה לכלל פאראדופם׳‬
‫שנפש־ההמון הזאת מחדלת את עצמה באחד מביטוייה הבולטים ביותר‪.‬‬
‫אין אתה יכול לפקפק‪ ,‬שפאניקה פירושה התפרקותו של ההמון‪ ,‬לפי‬
‫שבעקבותיה נפסקים כל סימני ההתחשבות‪ ,‬שבשאר כל מצבים מגלים‬
‫היחידים בתוך ההמון זה כלפי זה‪.‬‬
‫העילה הטיפוסית לפריצת פאניקה דומה מאוד למתואר בפארודיה של‬
‫יוהאנם נ ם ט ר ו י [‪ ]1862—1801‬על הדראמה של פרידריך ך‪.‬בל על‬
‫מעשה יהודית והולופרנס‪ .‬חייל אחד צועק שם‪" :‬המפקד נתבלבל לגמרי"‪,‬‬
‫ועל כך מגיבים האשורים במנוסה‪ .‬הבהלה פורצת גם אם לא גדל שיעור‬
‫הסכנה‪ ,‬אבל מבחינה כלשהי מתמוטטת מנהיגותו של הראש׳ עד שאין‬
‫עוד בטחון בו; כללו של דבר‪ ,‬עם אבדן הזיקה למנהיג נעלמים גם כל‬
‫הקישורים ההדדיים של היחידים בתוך ההמון‪ ,‬ואזי נהפך ההמון לאבק־‬
‫אדם‪ ,‬משל בקבוק הוא ההמון עשוי זכוכית־בולוניה ששיברו את‬
‫חודו "‪.‬‬
‫קשה יותר לחזות בהתפרקותו של המון דתי‪ .‬נזדמן לידי לא־מכבר‬
‫[בחשוך היום]‪,‬‬ ‫רומן אנגלי של מחבר קאתולי‪ ,‬ז‪11 ^33 >1311‬‬

‫שיצא בהמלצת הבישוף של לונדון; המחבר נתן בו תיאור מוצלח‪ ,‬ולדעתי‬

‫משכנע‪ ,‬לאפשרות כזאת ותוצאותיה‪ .‬בעל הרומן מספר‪ ,‬כמעשה המתרחש‬
‫בהווה‪ ,‬על קשר שקשרו אויבי ישו והאמונה הנוצרית‪ ,‬שעלה בידם לגלות‬
‫בירושלים מערת־קבר ובה כתובת חרותה‪ ,‬שלפיה מודה יוסף מן הרמי‬
‫תיים‪ ,‬כי משום דבקותו בישו הוציא בסתר את גווייתו מקברו ביום השלישי‬
‫לקבורתו והביאה לקבורה במקום הזה‪ .‬כך נמצא מופרך הסיפור על קום‬
‫ישו מן המתים‪ ,‬אלוהותו מתבטלת׳ ובעקבות הגילוי הארכיאולוגי הזה‬

‫‪ .11‬ר׳ "מבוא לפסיכואנאליזה" ןשל פרויד‪ ,‬כרך א׳ במהדורה עברית זו]‪ ,‬הרצאה כ״ה‪.‬‬
‫הוא שפופרת זערורית עבת־דופן עשויה‬ ‫• בקבוק בולוניה (קסז^‬
‫זכוכית‪ ,‬שבתהליך הייצור מצננים אותה במהירות כזאת‪ ,‬שנוצרות בה מתיחויות‬
‫פנימיות חזקות‪ ,‬עד שבפגיעה הקלה ביותר היא מתפוררת לרסיסים‪( .‬הערת‬
‫העורך המדעי)‬
‫מתמוטטת תרבות אירופה‪ ,‬מתרבים ללא־שיעור כל מיני אלימות ופשיעה‪,‬‬
‫ואך עם גילוי מעשה הקנוניה בא הקץ לצרות‪.‬‬
‫לפי הנחת מחבר הרומן מתפרק כאן ההמון הדתי לא משום חרדה —‬
‫אין כאן עילה לחרדה — אלא משום שפרצו החוצה הדחפים של אכזריות‬
‫ואיבה ביחסים שבין אדם לחברו‪ ,‬דחפים שקודם לכן לא ניתן להם להת־‬
‫חצן הודות לאהבת ישו את הכל במידה שווה־‪ .1‬אבל גם במלכות ישו‬
‫עומדים מחוץ לזיקה זו כל היחידים שאינם בני עדת המאמינים‪ ,‬האנשים‬
‫שאינם אוהבים אותו ושאין הוא אוהב אותם; אף דת המתקראת דת־‬
‫האהבה חייבת איפוא להקשיח לבה לאנשים שאינם שלומי־אמוניה ולמנוע‬
‫אהבה מהם‪ .‬והרי כל דת‪ ,‬ביסודה דת־אהבה כזאת היא לכל מאמיניה‪,‬‬
‫ומטבע הדברים עשויה היא להתאכזר לשאינם בני בריתה ולהיות חסרת־‬
‫סובלנות כלפיהם‪ .‬אפילו קשה לאדם הדבר מבחינה אישית‪ ,‬אסור לו‬
‫להתרעם בגלל כך יתר על המידה על המאמינים; לשאינם מאמינים‬
‫ולאדישים בדברים שבאמונה קל הרבה יותר‪ ,‬מבחינה פסיכולוגית‪ ,‬לנהוג‬
‫במידת הסובלנות‪ .‬בימינו אין עוד אי־הסובלנות אכזרית ואלימה כפי‬
‫שהיתה בדורות קודמים; אך ודאי אין לנו רשות ללמוד מכאן‪ ,‬כי מידו ­‬
‫תיהם של בני־האדם נעשו יפות יותר‪ .‬מתקבל הרבה יותר על הדעת‪,‬‬
‫שמקור התופעה הוא התרופפות רגשי־הדת שאינה מוטלת בספק׳ והת־‬
‫רופפות זיקות־הליבידו התלויות באותם רגשים‪ .‬אם תבוא זיקת־המונים‬
‫אחרת תחת הזיקה הדתית — ודומה‪ ,‬כי בכיוון זה מצליחה בימינו הזיקה‬
‫הסוציאליסטית — תצמח ממנה אותה אי־הסובלנות עצמה כלפי המצויים‬
‫מחוצה לה‪ ,‬שהיתה שוררת בימי מלחמות־הדת; ואפילו חילוקי השקפות‬
‫מדעיות‪ ,‬אילו נודעה להם בזמן מן הזמנים חשיבות דומה בקרב ההמונים‪,‬‬
‫היו אף הם מבשילים‪ ,‬מאותם הטעמים עצמם‪ ,‬את התוצאות האמורות‪.‬‬

‫ו‪ .‬משימות וכיווני־עבודה אחרים‬

‫עד כאן בדקנו שני מיני המון מלאכותי ובאנו לכלל מסקנה‪ ,‬שמכריעים‬
‫בהם שני סוגים של זיקות־רגש; האחד הוא סוג הזיקה הקושרת אותם‬
‫למנהיג‪ ,‬ולפחות במקרים אלה דומה‪ ,‬שזיקה זו היא גורם חשוב יותר מן‬
‫הזיקה האחרת‪ ,‬זו שבין יחידי־ההמון לבין עצמם‪.‬‬
‫אבל במורפולוגיה של ההמונים נשארו עוד דברים רבים הטעונים‬
‫בדיקה ותיאור‪ .‬אולי צריכים היינו לפתוח בקביעת העובדה‪ ,‬שלכשעצמו‬

‫‪ .12‬השווה לכאן את ההסבר לתופעות דומות עם התפרקות הסמכות האבהית של‬

‫המולדת‪ ,‬לפי פ׳ פדרן‪118011££1: ,‬ש‪5‬ש‪ ¥^161-1086 0‬ש!(!‪ ,‬וינה ‪.1919‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫ציבור־אנשים עדיין אינו בחזקת המון‪ ,‬כל עוד לא קמו ביחידים שבו‬
‫אותן הזיקות; ועם זאת היינו צריכים להודות‪ ,‬כי בכל ציבור־אדם מתגלית‬
‫חיש־מהר הנטיה להתהוותו של המון פסיכולוגי‪ .‬כן היינו צריכים לתת‬
‫את דעתנו על סוגי ההמון השונים‪ ,‬הציבורים היציבים ברב או במעט‬
‫המתהווים באורח ספונטאני‪ ,‬ולעיין בתנאי התהוותם והתפרקותם‪ .‬אבל‬
‫לכל־לראש היה ודאי מעסיק אותנו ההבדל שבין המונים מונהגים לבין‬
‫המונים שאין בראשם מנהיג‪ .‬מן הדין שנבדוק גם את השאלה‪ ,‬אם לא‬
‫קדמו ההמונים המונהגים לאחרים‪ ,‬ואם לא היו המונהגים גם המושלמים‬
‫יותר‪ ,‬וכן אם אין המנהיג בהמונים מן הסוג האחר עשוי להיות מוחלף‬
‫ברעיון‪ ,‬בהפשטה כלשהי‪ ,‬ושמא אפשר לראות כבר בהמונים הדתיים‬
‫שאין מנהיג גלוי־לעין עומד בראשם את שלב־המעבר מן ההמון המונהג‬
‫אל ההמון‪ ,‬שרעיון מופשט תפס בו את מקומו של המנהיג; ואחרון־אחרון‪,‬‬
‫אם אין אותו תחליף עצמו עשוי להתגשם בגטיה משותפת כלשהי‪,‬‬
‫במשאלה שהרבים יכול להיות להם חלק בה‪ .‬ושוב‪ ,‬אותה הפשטה אפשר‬
‫לה אולי להתגלם‪ ,‬אם מעט ואם הרבה‪ ,‬במה שעשוי להיות כעין דמות‬
‫שניונית של מנהיג‪ ,‬ואזי היו משתלחים גוני־שוני מעניינים מן היחס‬
‫שבין הרעיון לבין המנהיג‪ .‬המנהיג‪ ,‬או הרעיון המנחה‪ ,‬עשוי גם להיות‪,‬‬
‫אם תמצא לומר‪ ,‬שלילי; במקרה אשר כזה עשויה האיבה לאדם מסוים‪,‬‬
‫או למוסד׳ לפעול כגורם מלכד ממש כדבקות החיובית‪ ,‬גם לעורר זיקות־‬
‫רגש דומות למתעוררות ממנה‪ .‬ואזי היתה נשאלת גם השאלה‪ ,‬אם אמנם‬
‫יש במנהיג משום גורם הכרחי לקביעת מהותו של ההמון; והיו עולות‬
‫גם שאלות רבות אחרות‪.‬‬
‫אבל כל השאלות האלה (שבקצתן אולי כבר עסקה ספרות הפסיכולוגיה‬
‫של ההמון) אינן עשויות להגות את עניננו מבעיות־היסוד הפסיכולוגיות‬
‫העולות ממבנהו של ההמון‪ .‬קודם כל נמשכת דעתנו אחרי סברה‪ ,‬שנפתחת‬
‫לנו ממנה‪ ,‬כפי שאנו מקווים‪ ,‬הדרך הקצרה ביותר לגילוי ההוכחה‪ ,‬כי‬
‫זיקות ליבידוגיות הן המאפיינות המון‪.‬‬
‫בואו וניתן את דעתנו על טיבם של יחסי ההיפעלות בין בני־אדם‪ .‬לפי‬
‫המשל המפורסם של ש ו פ נ ה א ו א ר על הדרבנים הקופאים מקור׳ אין‬
‫זולתו‬
‫‪*.‬‬ ‫שום אדם מסוגל לשאת קרבה יתרה של‬

‫"ביום־חורף קר נתקהלה עדת דרבנים‪ ,‬שהצטופפו בשביל לחמם זה את זה כדי‬ ‫•‬

‫לגונן על עצמם מפני קפיאה‪ ,‬אלא שחיש־מהר חשו זה במחטיו של זה‪ ,‬כך שהת­‬
‫רחקו זה מזה‪ .‬עכשו‪ ,‬שהצורך להתחמם קירבם בחזרה זה אל זה‪ ,‬התרגשה עליהם‬
‫שוב הצרה האחרת‪ ,‬וכך היו מיטלטלים בין שני מיני הסבל לכאן ולכאן‪ ,‬עד שנמצא‬
‫‪§3‬ז‪6‬ז‪?3‬‬ ‫להם ריחוק ממותן כמיטב יכלתם לשאת זה את קרבתו של זה"‪.‬‬
‫‪>1 ?3131(6111,‬מ‪161>:11111530 11‬ס)‪.‬‬ ‫‪1116113‬סק‪311‬ע‪ ?3‬חלק ב׳‪,‬‬
‫הפסיכואנאליזה יצאה ללמדנו‪ ,‬כי כמעט כל יחם רגשי אינטימי בין‬
‫שני אנשים הנמשך זמן רב יותר — נישואין‪ ,‬ידידות‪ ,‬יחסי הורים‬
‫וילדים * — בכל יחם כזה מתהווה משקע של רגשי מאיסה ועוינות‪ ,‬אשר‬
‫רק משום ההדחקה נמצאת תפיסתם מתחמקת‪ .‬דבר זה גלוי יותר ביחסים‬
‫בין שותפים לעסק‪ ,‬שדרכם לריב תמיד זה עם זה‪ ,‬וגם כל מקבל־פקודות‬
‫נוהג לרגון על הממונה עליו‪ .‬הוא הדין אנשים המתקהלים בקבוצות‬
‫גדולות יותר‪ .‬שתי משפחות שהשתדכו׳ כל אחת מהן דרכה להתנשא‬
‫על חשבון האחרת‪ ,‬או לראות את עצמה מיוחסת יותר‪ .‬שתי ערים קרובות‬
‫הן גם יריבות צרות־עין זו לזו‪ ,‬ותושבי כל גליל קטן נוהגים לבוז לתושבי‬
‫הגליל שבשכנותם‪ .‬שבטי־עם קרובים ביותר‪ ,‬בניהם מחמיצים פנים אלה‬
‫לאלה; פעמים שגרמני מן הדרום לא ישא את הגרמני מהצפון‪ ,‬האנגלי‬
‫ישליך כל שיקוץ על בן סקוטלאנד‪ ,‬ואיש ספרד יבוז לבן פורטוגל‪ .‬ושוב‬
‫אין אנו תמהים‪ ,‬שהבדלים גדולים יותר מבשילים סלידה קשה־לכבוש‪,‬‬
‫כגון זו של בן גאליה כלפי הגרמני‪ ,‬של הארי אל השמי‪ ,‬של האיש הלבן‬
‫נגד בעל העור הצבעוני‪.‬‬
‫בהתכוון עוינות זו נגד אנשים שבדרך־כלל הם אוהבים זה את זה‪,‬‬
‫קוראים אנו לדבר דו־ערכיות רגשית ומסבירים אותה בדרך‪ ,‬שמן הסתם‬
‫היא ראציונלית; אנו אומרים‪ ,‬כי מקורה בכך׳ שדווקא יחסים אינטימיים‬
‫מזמנים עילות מרובות לסכסוכי־אינטרסים‪ .‬במאיסות וסלידות בלתי־‬
‫מוסוות כלפי אנשים זרים‪ ,‬שיש לנו מגע קרוב אתם‪ ,‬יכולים אנו להכיר‬
‫ביטוי לאהבת־עצמו של האדם‪ ,‬למין נארקיזם; אהבת־עצמו זו מכוונת‬
‫לאישוש קיומו של היחיד‪ ,‬ודרכה לנהוג כאילו כל סטיה מקווי־עיצובה‬
‫שלה גופה יש בה ביטוי לביקורת על קווים אלה‪ ,‬ועמה תביעה לשנותם‪.‬‬
‫אין אנו יודעים‪ ,‬מדוע מכוונת רגישות גדולה כל כך דווקא לפרטים‬
‫אלה של הדיפרנציאציה; אבל אין כל ספק‪ ,‬כי במכלול התנהגותם זו של‬
‫בני־האדם באה לידי התגלות מין נטיה לאיבה‪ ,‬לתוקפנות‪ ,‬שאין אנו‬
‫‪*.‬‬
‫ראשוני‬ ‫יודעים מה מוצאה‪ ,‬ושאנו נוטים לייחס לה אופי‬
‫אבל עם היווצרותו של ההמון‪ ,‬ובתוכו‪ ,‬נעלמת כל אי־הסובלנות הזאת‪,‬‬
‫אם לשעה ואם דרך־קבע‪ .‬כל זמן שתצורת־ההמון עומדת בעינה‪ ,‬או‬
‫כשיעור התרווחותה‪ ,‬נוהגים היחידים כאילו היו בני אותו סוג׳ נושאים‬

‫יש אולי יוצא יחיד מכלל זה‪ ,‬והוא יחסה של האם לבנה; יחם כזד■ מבוסם על‬ ‫•‬
‫נארקיזם‪ ,‬אין תחרות מפריעה אותו לימים‪ ,‬והוא נמצא מאושש כנקודת־מוצא‬
‫לבחירת־מושא מינית‪.‬‬
‫בחיבור שפרסמתי מקרוב (״מעבר לעקרון־העונג"‪ )1920 ,‬ניסיתי לקשור את‬ ‫*‬
‫קסביות האהבה והשנאה בסתירה המשוערת שבין יצרי־חיים ליצרי־מוות ולקבוע‬
‫את מקומם של יצרי־המין כמייצגים את הצורה הצרופה ביותר של יצרי־החיים‪.‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫את תכונות־הייחוד של זולתם‪ ,‬רואים עצמם שווים לו ואינם חשים ברתיעה‬
‫ממנו‪ .‬לפי השקפותינו העיוניות עשוי להיות רק גורם אחד להתהוותו‬
‫של צמצום כזה של הנארקיזם‪ ,‬והוא הזיקה הליבידונית לאנשים אחרים‪.‬‬
‫אין לאהבת־עצמו של אדם אלא מחסום אחד — אהבת הזולת‪ ,‬אהבת‬
‫המושא ‪3‬י‪ .‬מיד מתעוררת השאלה‪ ,‬אם אין שותפות־האינטרסים לעצמה‪,‬‬
‫בלא כל תרומה ליבידונית‪ ,‬מוליכה בהכרח לסובלנות כלפי הזולת ולהת ­‬
‫חשבות בו‪ .‬אפשר להשיב על השגה זו‪ ,‬שבכל זאת אין צמצום בר־קיימא‬
‫של הנארקיזם מתגשם בדרך זו‪ ,‬שהרי אין לסובלנות זו קיום אלא כשיעור‬
‫זמן קיומה של התועלת הבלתי־אמצעית‪ ,‬שמפיק אדם משיתוף זולתו עמו‪.‬‬
‫אלא שחשיבותה המעשית של שאלה מוקשה זו פחותה משאנו נוטים‬
‫לסבור‪ ,‬לפי שנמצינו למדים מן הנסיון‪ ,‬כי שיתוף־פעולה יוצר תדיר‬
‫זיקות ליביז־וניות בין החברים לשותפות‪ ,‬וזיקות אלה מתמשכות ומת ­‬
‫ייצבות מעבר לשיעור התועלת‪ .‬ביחסים החברתיים בין בני־האדם מתרחש‬
‫אותו דבר עצמו‪ ,‬שהמחקר הפסיכואנאליטי למד להבחינו ממהלך התפת ­‬
‫חותו של הליבידו האינדיבידואלי‪ .‬הליבידו כרוך אחרי סיפוקם של צרכי־‬
‫החיים הגדולים ובוחר במושאים ראשונים לו את האנשים שיש להם חלק‬
‫בתהליך זה‪ .‬וכבנפשו של היחיד׳ ממש כך פועלת רק האהבה בהתפתחותה‬
‫של האנושות כולה כגורם־תרבות במובן הפניה מן האנוכיות אל הזולת־‬
‫יות (אלטרואיזם)‪ .‬דין אחד לאהבה המינית אל האשה‪ ,‬על כל החיובים‬
‫המשתלחים מאהבה זו לכבד כל דבר יקר לאשה‪ ,‬ולאהבה שחלה בה‬
‫התפשטותו של יסוד־המין‪ ,‬זו האהבה ההומוסכסואלית המעודנת לגבר‬
‫האחר‪ ,‬הקשורה בעבודה המשותפת‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬בהופיע בתוך ההמון הגבלות של אהבת־עצמו הנארקיס־‬
‫טית‪ ,‬שאין לה תחולה מחוץ להמון‪ ,‬יש בכך משום הוכחה חותכת‪ ,‬שהת־‬
‫לבדות ההמון עיקרה הוא סוגים שונים של זיקות ליבידוניות הדדיות‬
‫של היחידים בתוך ההמון‪.‬‬
‫מתוך עניננו נשאלת עכשו במפגיע השאלה‪ ,‬זיקות אלו בתוך ההמון‬
‫מה טיבן י בתורת־הנאורוזות הפסיכואנאליטית שלנו עסקנו עד כה כמעט‬
‫רק בזיקות של יצרי־אהבה כאלה למושאים‪ ,‬שעוד שאפו הישר למטרות־‬
‫מין‪ .‬ברי‪ ,‬בהמון אין מטרות־מין כאלה עשויות לבוא במנין כלל‪ .‬המדובר‬
‫כאן ביצרי־אהבה שהוסטו ממטרותיהם המקוריות■ אף שאין טעם זה גורם‪,‬‬
‫שפעולתם נמרצת פחות‪ .‬אבל כבר במסגרת אחיזת־המושא המינית הרגילה‬
‫הבחננו בתופעות‪ ,‬שהקבילו להתקת היצר ממטרתו המינית‪ .‬תיארנו אותן‬
‫כדרגות של מאוהבות ובאנו לכלל מסקנה‪ ,‬שהן מביאות מידת־מה של‬

‫‪ .13‬ר׳ ״הערות מבוא לנארקיזס״ !של פרויק‪.1914 ,‬‬

‫קיפוח האני‪ .‬נפנה עתה לעיון מדוקדק יותר בתופעות אלו של המאוהבות‬
‫מתוך שנראה לנו ממנו יסוד לציפיה‪ ,‬כי נגלה בהן יחסים שאפשר להחילם‬
‫על המונים‪ .‬אך מלבד זאת מבקשים היינו לדעת‪ ,‬אם סוג זה של אחיזות־‬
‫מושא‪ ,‬כפי שהיכרנוהו בחיי־המין‪ ,‬צורה יחידה הוא של זיקת־רגש לאדם‬
‫אחר‪ ,‬או שמא עלינו להביא במנין גם מיכאניזמים אחרים כאלה‪ .‬ואמנם‬
‫למדים אנו מן הפסיכואנאליזה‪ ,‬שקיימים עוד מיכאניזמים אחרים של‬
‫זיקת־הרגש‪ ,‬אלה הקרויים הזדהויות‪ ,‬תהליכים שאינם ידועים די‬
‫הצורך‪ ,‬גם קשה לתארם; בדיקתם תסיח עתה לשעה את דעתנו מסוגיות‬
‫הפסיכולוגיה של ההמון‪.‬‬

‫ז‪ .‬ההזדהות‬

‫הפסיכואנאליזה מכירה את ההזדהות כגילוי המוקדם ביותר של זיקת־רגש‬

‫לאדם אחר‪ .‬יש לה תפקיד בקדם־ההיסטוריה של תסביך־אדיפום‪ .‬הנער‬
‫הקטן מגלה ענין מיוחד באביו‪ ,‬הוא רוצה להיות כמוהו‪ ,‬לבוא תחתיו‬
‫ולמלא כל תפקיד שהאב ממלא‪ .‬יכולים אנו לומר בפשיטות‪ ,‬כי האב הוא‬
‫אידיאל לנער‪ .‬יחס זה אין בו ולא כלום מן העמדה הסבילה‪ ,‬או העמדה‬
‫הנשית‪ ,‬כלפי האב (או כלפי הזכר בכלל); זוהי עמדה זכרית מובהקת‪.‬‬
‫תואמת היא יפה מאוד את תסביך־אדיפום‪ ,‬שעמדה זו מסייעת להכשירו‪.‬‬
‫בעת ובעונה אחת עם הזדהות זו עם האב‪ ,‬ואולי אף מעט קודם לה‪,‬‬
‫התחילה להתרקם בנער אחיזת־מושא אמיתית כלפי האם לפי טיפוס־‬
‫ההתרפקות‪ .‬מבחינה פסיכולוגית מתגלות איפוא בנער שתי זיקות שונות‬
‫— אחיזת־מושא מינית הישר לאם והזדהות עם האב המשמש לו כמופת‪.‬‬
‫שתי הזיקות מתקיימות זמן־מה זו בצד זו‪ ,‬בלא להשפיע זו על זו ובלא‬
‫להפריע זו את זו‪ .‬חיי־הנפש של הנער מתקדמים ללא־עצירה לקראת‬
‫אופי אחיד‪ ,‬ובעקבי תהליך זה מזדמנות לבסוף שתי הזיקות‪ ,‬ומזרימתך‬
‫יחד צומח תסביך־אדיפום התקין‪ .‬הנער הקטן מבחין‪ ,‬שהאב חוסם בפניו‬
‫את הדרך אל האם; הזדהותו עם האב לובשת עתה גוון של עוינות ונעשית‬
‫חופפת את המשאלה למלא את מקום האב גם אצל האם‪ .‬כי־כן ההזדהות‬
‫היא מראשיתה דו־ערכית‪ ,‬עשויה היא ליהפך לביטוי של חיבה לפלוני‪,‬‬
‫ממש כשם שאפשר לה להביע את המשאלה לסילוקו‪ .‬היא פועלת כצאצא‬
‫של השלב הראשון‪ ,‬השלב האוראלי‪ ,‬של ארגון־הליבידו; בשלב זה‬
‫אוכל הילד את המושא האהוב והנכסף‪ ,‬הוא קולט אותו‪ ,‬ואגב כך משמיד‬
‫הוא אותו כמושא‪ .‬אנו יודעים‪ ,‬כי זו העמדה שהקאניבל נוקט ומתמיד‬
‫בה; זלילת אויבו היא הנאתו‪ ,‬ואין הוא זולל את פלוני אלא אם הוא‬
‫מחבבו אי־היאך >ב‪.‬‬
‫‪1111161■-‬‬ ‫‪ .14‬ר׳ ״שלוש מסות לתיאוריה הסכסואלית״ [של סרויד] ואצל אברהם‪,‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫קורותיה של הזדהות זו עם האב חומקות אחר כך על־נקלה מתחום‬
‫הראיה‪ .‬פעמים אפשר לו לתסביך־אדיפוס להתגלגל כהיפוכו‪ ,‬האב נלקח‬
‫כמושא בעמדה נשית‪ ,‬ויצרי־המין הישירים מצפים לסיפוקם ממנו! כך‬
‫נעשתה ההזדהות עם האב למבשרת זיקת־המושא אל האב‪ .‬בשינויים מת ­‬
‫אימים חל אותו הדבר גם בבת הקטנה‪.‬‬
‫קל לנסח את ההבדל בין הזדהות כזאת עם האב לבין בחירת האב‬
‫כמושא‪ .‬במקרה הראשון האב הוא האדם שרצונך להיות כמוהו‪ ,‬במקרה‬
‫השני היית מבקש שיהיה שייך לך‪ .‬משמע‪ ,‬ההבדל תלוי בכך‪ ,‬אם‬
‫נצמדת הזיקה לאני כנושא או כמושא‪ .‬משום כך יתכן סוג הזיקה הראשון‬
‫עוד לפגי כל בחירת מושא־מין‪ .‬קשה הרבה יותר לתאר שוני זה תיאור‬
‫מאטאפסיבולוגי מוחשי‪ .‬אנו רואים רק זאת‪ :‬הזדהותו של אדם שואפת‬
‫לעצב את האני של עצמו לפי האני האחר שנלקח כ״מופת"‪.‬‬
‫סבוך יותר זזקשר ההזדהות בתצורת־סימפטומים נאורוטית׳ וכאן מוטל‬
‫עלינו להתיר את הסבך‪ .‬הבה נניח׳ כי בנפשה של הילדה הקטנה — ובה‬
‫ידובר כאן עכשו — דבק סימפטום של מיחוש המטריד את אמה׳ דרך‬
‫משל שיעול מציק כשיעולה של האם‪ .‬דבר כזה עלול להתחולל בדרכים‬
‫שונות‪ .‬עשויה ההזדהות לצמוח מתסביך־אדיפום‪ ,‬ואזי משמעה הוא רצון‬
‫עויין של הילדה לתפוס את מקום האם‪ ,‬והסימפטום מבטא את אהבת־‬
‫המושא לאב‪ ,‬ובהשפעת תודעת־האשמה מתגשמת בסימפטום המשאלה‬
‫לתפוס את מקום האם‪ .‬משל׳ הסימפטום אומר‪ :‬ביקשת להיות אמא —‬
‫והנה את אמא‪ ,‬לכל המועט מבחינת הייסורים‪ .‬זה המיכאניזם השלם‬
‫להיווצרותו של הסימפטום ההיסטרי‪ .‬אבל עשוי הסימפטום להיות גם‬
‫אותו הסימפטום שאצל הנפש האהובה (כבדוגמה של דורה המובאת ב״קטע‬
‫מתוך אנאליזה של היסטריה" [של פרויד]‪ ,‬שבו מחקה דורה את שיעולו‬
‫של האב); ואזי אומרים אנו בעל־כרחנו׳ כי במקרה דנן באה ההזדהות‬
‫תחת בחירת־ ה מושא‪ ,‬וכי בחירת המושא נסוגה כדי‬
‫הזדהות‪ .‬שמענו‪ ,‬כי ההזדהות היא הצורה הקדומה והמקורית ביותר‬
‫של זיקת־הרגש; בתנאים של התהוות הסימפטומים — כלומר‪ ,‬בתנאי‬
‫ההדחקה ושלטון המיכאניזמים של הלא־מודע — מתארע לפעמים קרובות‪,‬‬
‫שבחירת־המושא חוזרת ונהפכת להזדהות׳ הווי אומר׳ האני נוטל עליו את‬
‫תכונות המושא‪ .‬מן הראוי לציין׳ כי בהזדהויות אלה עושה האני פעם‬

‫ז©!) ‪§88111£6‬ב‪1‬בו‪1>1‬ס‪/1‬י\‪1‬ת‪3561111:316 £‬זק ‪1111681:6‬־‪ >116 £1‬ז‪6‬כ‪111‬‬

‫‪81101111115611‬‬
‫‪□! ?161)110‬־[□־העת ‪ ?57611031131786‬־‪ 11116111311011316 2611801111£1: £111‬כרך‬
‫ד׳‪ ,1916 ,‬וכן אברהם‪356 2111• ?87011031131786 ,‬־‪ ,[>1111186116 36111‬כרך ‪ 10‬של‬
‫^‪1131:1011316 ?5701103113171:180116 3161101:116‬־‪.1921, 111161‬‬
 ‫כתבי זיגמונד פרויד‬
‫אחת כמעשה האדם הלא־אהוב‪ ,‬אבל פעם אחרת מחקה הוא את האדם‬
‫האהוב‪ .‬מפתיעה אותנו גם העובדה‪ ,‬כי בשני המקרים ההזדהות היא‬
‫חלקית ומצומצמת ביותר‪ ,‬ואינה שואלת מן המושא אלא תכונה אחת‬
‫ויחידה‪.‬‬
‫ויש מקרה שלישי של היווצרות הסימפטום‪ ,‬מקרה חשוב ושכיח ביותר‪,‬‬
‫והוא שההזדהות מתעלמת לגמרי מיחס־המושא לאדם‪ ,‬שהיא עושה כדוג ­‬
‫מתו‪ .‬למשל‪ :‬נערה בפנימיה מקבלת מכתב ממי שהיא מאוהבת בו בסתר‪,‬‬
‫מן המכתב מתעורר בה רגש־קנאה‪ ,‬והיא מגיבה על כך בהתקף של היס ­‬
‫טריה! במקרה זה עלולות אחדות מידידותיה היודעות זאת לקבל אותו‬
‫ההתקף‪ ,‬כפי שאנו נוהגים לומר‪ ,‬בדרך של הידבקות נפשית‪ .‬מיכאניזם‬
‫ההזדהות לובש כאן צורה המבוססת על היכולת‪ ,‬או על הרצון‪ ,‬להימצא‬
‫באותו המצב‪ .‬הנערות האחרות היו אף הן רוצות שתהיה להן אהבת־‬
‫סתר כזאת׳ ובהשפעת תודעת־האשמה מקבלות הן עליהן את דין הסבל‬
‫הכרוך בכך‪ .‬טעות היא להניח‪ ,‬כי הן מאמצות לעצמן את הסימפטום‬
‫משום השתתפותן הרגשית בצער חברתן‪ .‬אדרבה‪ ,‬ההזדהות היא המצ ­‬
‫מיחה את האהדה‪ ,‬והראיה‪ ,‬ששכיחה הידבקות כזאת‪ ,‬או חיקוי כזה‪ ,‬גם‬
‫בנסיבות׳ שבהן יש להניח אפילו שיעור פחות של אהדה קודמת בין‬
‫הצדדים משיעור שכיחותה בין נערות מתיידדות בפנימיה‪ .‬האני האחד‬
‫תפס באני האחר אנאלוגיה רבת־משמע בנקודה אחת (במשל שלנו זוהי‬
‫הנכונות השווה לרגש)‪ ,‬ובנקודה זו נוצרת אזי הזדהות! ובהשפעתו של‬
‫מצב פאתוגני מתיקה ההזדהות את עצמה לסימפטום שיצר האני האחר‪.‬‬
‫כך נעשית ההזדהות בדרך הסימפטום לסימן זימונם של שני האני׳ סימן‬
‫שנגזר עליו להיות חבוי במודחק‪.‬‬
‫עתה יכולים אנו לסכם מה שלמדנו עד כה משלושת המקורות‪ .‬ההזד ­‬
‫הות היא הצורה המקורית ביותר לזיקת־רגש כלפי מושא! שנית‪ ,‬בדרך‬
‫הנסיגה נעשית ההזדהות לתחליף של זיקת־מושא ליבידונית‪ ,‬כאילו חלה‬
‫הטלת המושא לתוך האני פנימה (אינטראקציה של המושא)! ושלישית‪,‬‬
‫אפשר לה להזדהות שתיווצר עם כל תפיסה חדשה של תכונה משותפת‬
‫למזדהה עם אדם‪ ,‬שאינו מושא של יצרי־המין‪ .‬ככל שתכונה משותפת זו‬
‫חשובה יותר‪ ,‬כן ודאיים יותר סיכוייה של הזדהות חלקית זו להצליח‪,‬‬
‫והיא עשויה לסמן בדרך זו את ראשית צמיחתה של זיקה חדשה‪.‬‬
‫עתה אנו מנחשים‪ ,‬כי זיקתם של אנשים בתוך המון יש בה מטיבה של‬
‫הזדהות כזאת‪ ,‬שמקורה בשותפות היפעלותית חשובה‪ ,‬ואנו יכולים לשער‪,‬‬
‫כי מוצא השותפות הוא הזיקה אל המנהיג‪ .‬חשים אנו‪ ,‬כי עדיין אנו רחו ­‬
‫קים מאוד ממיצוי בעיית ההזדהות‪ ,‬וכי תהליך זה שלפנינו הוא הקרוי‬
‫בפסיכולוגיה "אמפאתיה"! בתהליך זה תלויה במידה מכרעת יכלתנו‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫להבין את הטבוע בזולתנו והזר לאני שלנו‪ .‬אבל בדיוננו כאן נצטמצם‬
‫בהשפעותיה ההיפעלותיות הבלתי־אמצעיות של ההזדהות׳ בלא לנגוע אף‬
‫בחשיבותה של ההזדהות לחיינו האינטלקטואליים‪.‬‬
‫המחקר הפסיכואנאליטי איפשר לנו לא־אחת בעבר לעמוד על כבשונן‬
‫של כמה בעיות קשות של הפסיכוזות‪ ,‬ובקצת מקרים חמורים אחרים‬
‫נתאפשר לנו ממנו לתפוס את מהותה של ההזדהות‪ .‬אעמוד כאן במפורט‬
‫על שנים מן המקרים האלה כחומר לדיוננו הבא‪.‬‬
‫ההומוסכסואליות הגברית צומחת במקרים רבים מאוד מתוך נסיבות‪,‬‬
‫שבהן מוקבע האיש הצעיר הקבעה אינטנסיבית אל אמו‪ ,‬במובן תסביך־‬
‫אדיפוס‪ ,‬והדבר נמשך זמן רב למעלה מן השכיח‪ .‬לאחר גמר הבגירה‬
‫בא לבסוף הזמן לבחירת מושא־המין תחת האם‪ .‬אזי מתחולל מפנה־‬
‫פתאום; אין העלם עוזב את אמו‪ ,‬אלא מזדהה אתה — מתחלף ונעשה‬
‫"היא" — ומחפש מושאים העשויים לתפוס בשבילו את מקום האני שלו‪,‬‬
‫מושאים שהוא מסוגל לטפל בהם ולאהוב אותם׳ כשם שאמו טיפלה בו‬
‫ואהבה אותו‪ .‬תהליך זה מתרחש לפעמים קרובות‪ ,‬הוא מתאמת לנו במק ­‬
‫רים לאין־ספור‪ ,‬ומובן מאליו‪ ,‬שאין הוא תלוי בשום השערה שנהיה‬
‫משערים על כוח־היצר האורגני ועל המניעים לאותו גלגול פתאומי‪ .‬הדבר‬
‫המפתיע בהזדהות זו הוא שפעת הופעותיה; באחד הקווים החשובים של‬
‫האני‪ ,‬באופי המיני‪ ,‬מעצבת אותו ההזדהות מחדש לפי המופת‪ ,‬שהיה עד‬
‫כה מושאו‪ .‬אגב כך מוותר האני על המושא גופו (ואין אנו דנים כאן‬
‫בשאלה‪ ,‬אם הוויתור מושלם‪ ,‬או שהוא בגדר ויתור רק מבחינה זו‪ ,‬שה ­‬
‫מושא משתמר בלא־מודע)‪ .‬אבל שוב אין זה לנו בגדר החידוש‪ ,‬שהאני‬
‫מזדהה עם המושא שוויתר עליו‪ ,‬או שאבד לו בדרך החלפתו‪ ,‬הווי אומר‪,‬‬
‫בדרך הטלת המושא לאני פנימה‪ .‬פעמים שניתן להבחין בתהליך כזה‬
‫בברירות אצל ילדים קטנים‪ .‬לא־מכבר פרסם ‪10161-11311011316 2611-‬‬
‫‪56‬ץ‪31‬ת‪61103‬ץ‪ ?3‬ת"} ‪1£1‬ז‪ 80{1‬תצפית כזאת על ילד‪ ,‬שצערו על אבדן חתולו‬
‫הקטן מביאו לומר בפשיטות‪ ,‬כי עכשו הוא גופו החתלתול הוא‪ ,‬וכך זוחל‬
‫הוא על ארבע‪ ,‬מסרב לאכול ליד השולחן וכדומה ‪.15‬‬
‫דוגמה אחרת להטלת המושא לפנים האני ניתנה לנו מן האנאליזה של‬
‫המלאנכוליה; שהרי אחת העילות המובהקות למרה שחורה היא אבדן‬
‫מושא אהוב׳ בין אבדן ממש ובין בדרך ההיפעלות‪ .‬תכונה עיקרית של‬
‫מקרים אלה היא השפלת־עצמו האכזרית של האני‪ ,‬שמתלוות לה ביקורת־‬
‫עצמו ללא־רחם ונזיפות שהמלאנכוליקן נוזף במרירות בעצמו‪ .‬מן האנא־‬

‫‪ .15‬מארקושביץ‪11 ,‬־‪8611:13§ 711111 3111:18118011611 1(6111:611 561 !£111)161‬ג בכתב־העת‬

‫‪ ?8^011031131^86‬־‪1131:1011216 261180111'1£1: £111‬־‪ ,111161‬כרך ו׳ ‪.1920‬‬
‫ליזה נמצאנו למדים‪ ,‬כי השפלה זו ונזיפות אלו מכוונות ביסודן למושא‪,‬‬
‫ובעצם הן כנקמת האני בו‪ .‬כפי שכתבתי במקום אחר‪ ,‬נפל צל המושא‬
‫על האני ‪ .16‬הטלת־המושא לאני פנימה ברורה כאן למעלה מכל ספק‪.‬‬
‫אבל במלאנכוליות אלו מתגלה לנו עוד דבר אחד‪ ,‬ובעיונינו הבאים‬
‫עשוי הוא ללבוש חשיבות‪ .‬הן מראות לנו אני חצוי‪ ,‬פרוד לשני חלקים‪,‬‬
‫וחלקו האחד חמתו שפוכה על חלקו האחר‪ .‬חלק אחר זה הוא החלק‬
‫שנשתנה מחמת ההטלה־פנימה ושכולל את המושא שאבד‪ .‬אבל גם החלק‬
‫הנוהג באכזריות כזאת אינו בלתי־ידוע לנו‪ .‬כלול בו המצפון‪ ,‬ערכאה‬
‫ביקרתית של האני‪ ,‬אשר גם בימים כתיקנם עומדת היא עמידה ביקר־‬
‫תית כנגד האני‪ ,‬אלא שלעולם אין היא כה חסרת־חמלה ובלתי־צודקת‪.‬‬
‫כבר בהזדמנויות קודמות היינו אנוסים לקבל את ההשערה‪ ,17‬כי באני‬
‫שלנו מתפתחת ערכאה העשויה להיפרד משאר האני ולבוא לידי סכסוך‬
‫עמו‪ .‬קראנו לה שם "אידיאל־האני"‪ ,‬והתפקידים שייחסנו לה היו הסתב־‬
‫לות־עצמו של האדם‪ ,‬המצפון המוסרי‪ ,‬הצנזורה של החלום וההשפעה‬
‫העיקרית על ההדחקה‪ .‬אמרנו׳ כי ערכאה זו היא יורשתו של הנארקיזם‬
‫המקורי‪ ,‬שבו היה האני הילדי מספק את עצמו‪ .‬בהשפעת הסביבה סופגת‬
‫היא מעט־מעט את הדרישות שזו דורשת מן האני; אבל דרישות אלו‪ ,‬לא‬
‫תמיד יכול האני להענות להן׳ כך שהאדם שאי־אפשר לו שהאני שלו‬
‫יניח את דעתו‪ ,‬אפשר לו בכל זאת למצוא את סיפוק עצמו באידיאל־האני‬
‫שלו הבדול מן האני‪ .‬להלן קבענו‪ ,‬כי בטירוף־ההסתכלות מתגלית לעין‬
‫התפוררותה של הערכאה הזאת׳ ואגב כך נחשף גם מוצאה מהשפעות‬
‫שמקורן בבעלי־סמכות‪ ,‬וקודם כל בהורים‪ .18‬אבל לא שכחנו להוסיף‪,‬‬
‫כי שיעור התרחקותו של אידיאל־האני מן האני במציאות יכול להיות‬
‫שונה מאוד מיחיד ליחיד‪ ,‬וכי אצל אנשים רבים אין בידול זה בתחומו‬
‫של האני גדול יותר מבנפשו של ילד‪.‬‬
‫אבל בטרם יהיה לאל ידי להשתמש בחומר זה בשביל לתפוס את ארגונו‬
‫הליבידוני של המון‪ ,‬שומה עלינו לעיין עוד ביחסי־הגומלין שבין המושא‬
‫‪*.‬‬
‫האני‬ ‫לבין‬

‫‪ .16‬ר׳ ״אבל ומלאנכוליה" [של פרויד]‪.1918 ,‬‬

‫‪ .17‬ר׳ "הערות מבוא לנארקיזם"‪ ,‬ו״אבל ומלאנכוליה"‪.‬‬
‫‪ .18‬ר׳ "הערות מבוא לנארקיזס"‪.‬‬
‫• ידוע לנו יפה מאוד‪ ,‬כי בדוגמאות אלו השאולות מן הפאתולוגיה לא מיצינו את‬
‫מהותה של ההזדהות‪ ,‬כך שעקפנו חטיבה מן המסתורין שבהתלכדות ההמון‪ .‬כאן‬
‫דרושה אנאליזה פסיכולוגית יסודית ומקיפה הרבה יותר‪ .‬בדרך החיקוי מוליך‬
‫נתיב מן ההזדהות אל האמפאתיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬להבנת המיכאניזם שבו מתאפשרת לנו‬
‫בכלל נקיטת עמדה כלפי חיי נפשו של זולתנו‪ .‬נשאר עוד הרבה להסביר גם‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬

‫ח‪ .‬מאוהבות והיפנוזה‬

‫גם בשימושיה המשונים מוסיפה הלשון לשמור אמונים למציאות מסוימת‪.‬‬

‫כך משמשת בלשון המלה "אהבה" לציון סוגים שונים ביותר של יחסי־‬
‫רגש‪ ,‬שגם אנו מסווגים אותם להלכה כאהבה! אלא שמיד מתעורר הספק‪,‬‬
‫אם אמנם זו האהבה הנאותה‪ ,‬הנכונה‪ ,‬האמיתית׳ וכך נמצינו נרמזים מן‬
‫הלשון לסולם שלם של אפשרויות בתוך מעגל תופעות־האהבה‪ .‬לא נתקשה‬
‫לגלות אותו הדבר מתוך הסתכלותנו שלנו‪.‬‬
‫טור אחד של מקרים אין המאוהבות בו אלא אחיזת־מושא ליצרי־המין‬
‫לתכליתו של הסיפוק המיני הישיר‪ ,‬והאחיזה אמנם פוסקת עם השגת‬
‫התכלית הזאת; זו האהבה שקורין מצויה‪ ,‬חושנית‪ .‬אבל כנודע׳ אין הסי ­‬
‫טואציה הליבידונית אלא לעתים רחוקות בלבד פשוטה כל כך‪ .‬מתוך‬
‫שניתן לחשב בבטחה‪ ,‬כי הצורך שבא אך זה עתה על סיפוקו ישוב‬
‫ויתעורר‪ ,‬נולד מן הסתם המניע הראשון לכוון אחיזה של־קיימא אל מושא־‬
‫המין ו״לאהוב" אותו גם בזמני־הביניים שבין תשוקה לתשוקה‪.‬‬
‫על כך צריך להוסיף מומנט שני מן ההיסטוריה המוזרה להתפתחותם‬
‫של חיי־האהבה של האדם‪ .‬הילד מוצא בשלב חייו הראשון (לרוב מסתיים‬
‫שלב זה עם שנתו החמישית) באחד מהוריו את מושא אהבתו הראשונה‪,‬‬
‫ועליו מלכד הוא את כל יצרי־מינו התובעים סיפוק‪ .‬אזי באה ההדחקה‬
‫האוכפת על הילד ויתור שלו על רוב מטרות־מין ילדיות אלה‪ ,‬ובעקבותיה‬
‫באה תמורה מעמיקה ביחסו של הילד אל ההורים‪ .‬גם אחרי־כן יוסיף‬
‫הילד להיות כרוך אחרי הוריו‪ ,‬אבל יקשרוהו אליהם יצרים‪ ,‬שאנו אנוסים‬
‫לקרוא יצרים "מעוכבי־מטרה"‪ .‬הרגשות שהוא מרגיש לאנשים אהובים‬
‫אלה מתכנים עתה "חיבה"‪ .‬בלא־מודע נשארו‪ ,‬כנודע‪ ,‬שמורים‪ ,‬בעצמה‬
‫מרובה או פחותה‪ ,‬האיוויים ה״חושניים" הקודמים‪ ,‬כך שמבחינה מסוימת‬
‫מוסיפה להתקיים הזרימה המקורית במלואה‪.19‬‬
‫אנו יודעים‪ ,‬כי עם הבגירה מתחילים לפעול דחפים חדשים עצימים‬

‫בגילוייה של הזדהות קיימת‪ .‬אחת מתוצאות ההזדהות היא‪ ,‬שבגללה מצטמצמת‬

‫התוקפנות כלפי האדם שאנו מזדהים אתו‪ ,‬חסים עליו ועוזרים לו‪ .‬ר ו ב ר ם ם ו ן ־‬
‫ס מ י ת (”‪-121£6‬ד‪ 2111)1 ^]211‬ק‪8111‬מ‪£1‬״ג ‪ )1885‬עיין במיני הזדהות כאלה‪ ,‬כדוגמת‬
‫ההזדהות שביסוד השותפות של קלאן (בית־אב)‪ ,‬וכך בא לכלל מסקנה מפתיעה‪,‬‬
‫כי הן מבוססות על הכרת הסובסטאנציה המשותפת‪ ,‬ולכן עשויה הזדהות כזאת‬
‫להיווצר גם על־ידי שהאנשים אכלו על שולחן אחד‪ .‬מתוך קו זה מתאפשר לנו‬
‫לקשור הזדהות כזאת עם ההיסטוריה הקמאית של משפחת האדם‪ ,‬כפי שתיארתי‬
‫ב״טוטם וטאבו"‪.‬‬
‫‪ .19‬ר׳ "שלוש מסות" וכר‪.‬‬
 ‫ביותר הישר כלפי מטרות־מין‪ .‬במקרים הבלתי־רצויים ביותר נשארים‬
‫דחפים אלה בדולים מכיווני־הרגש של ה״חיבה" המתמדת‪ .‬מכאן מתקבלת‬
‫לנו תמונה‪ ,‬שסופרים מזרמים מסוימים נוטים כל כך לרומם את שני‬
‫האספקטים שלה‪ .‬בחיבוריהם מגלה הגבר נטיות־רגש מופלגות לנשים‬
‫נערצות מאוד‪ ,‬אבל אין הוא נמשך אליהן לשם קיום יחסי־מין‪ ,‬וכוח־‬
‫גברא שלו פעיל רק בנשים אחרות‪ ,‬שאותן אינו "אוהב"‪ ,‬שהוא מזלזל‬
‫בהן או אף בז להן ‪ .20‬אבל לפעמים קרובות יותר עולה בידי הגבר המת ­‬
‫בגר להגיע לשיעור מסוים של מיזוג שתי האהבות׳ בת־השמים הלא־‬
‫חושנית מזה והארצנית החושנית מזה‪ ,‬כך שיחסו למושא־המין מתאפיין‬
‫על דרך פעולתם־יחד של יצרים לא־מעוכבים ויצרים מעוכבי־מטרה‪.‬‬
‫יכול אתה למוד את עמקות אהבתו של אדם — להבדיל מתשוקתו החושנית‬
‫גרידא — לפי שיעור יצרי־החיבה מעוכבי־המטרה שלו‪.‬‬
‫במעגלי המאוהבות הזאת הפליאה אותנו תמיד התופעה של הערכת־‬
‫המין המופלגת‪ ,‬העובדה‪ ,‬שהמושא האהוב פטור במידה מסוימת משבט‬
‫ביקרתו של האוהב‪ ,‬שכל תכונותיו של האהוב זוכות להערכה גבוהה‬
‫יותר מתכונותיהם של אנשים אחרים לא־אהובים‪ ,‬או מן ההערכה שניתנה‬
‫לו בזמן שלא היה אהוב‪ .‬במקרים שהדחפים החושניים נמצאים מודחקים‬
‫בצורה יעילה פחות או יותר‪ ,‬או במקרים שדחפים אלה בלומים׳ נוצרת‬
‫האשליה‪ ,‬שהמושא אהוב גם אהבה חושנית משום מעלותיו הנפשיות;‬
‫במקרה הפוך עשוי האהוב לזכות בהכרת אותן המעלות רק בתוקף קסמי‬
‫משיכתו החושנית‪.‬‬
‫הנטיה לאידיאליזציה היא הגורם המסלף כאן את ההערכה‪.‬‬
‫אבל הודות לכך קל לנו יותר למצוא את דרכנו במבוך; אנו רואים את‬
‫האני נוהג במושא כבעצמו — משמע‪ ,‬המאוהב שופך על מושאו שיעור‬
‫גדול יותר של ליבידו נארקיסטי‪ .‬בקצת צורות של בחירת המושא רואים‬
‫אנו בחוש‪ ,‬כי המושא נועד לתפוס את מקומו של אידיאל־האני‪ ,‬שהאוהב‬
‫עצמו לא הגיע אליו‪ .‬אוהב הוא את מושאו משום היותו כליל־השלמות‬
‫מכל בחינה ובחינה; האני שלו שאף להשיג אותה השלמות‪ ,‬ובאהבתו את‬
‫מושאו מוצא הוא לעצמו דרך־עקיפין לסיפוק הנארקיזם שבו‪.‬‬
‫התמונה מוסיפה ומתבהרת ככל שגדלות יותר הערכת־המין המופלגת‬
‫והמאוהבות‪ .‬האיוויים הלוחצים לסיפוק־מין בלתי־אמצעי‪ ,‬אפשר להם‬
‫שיידחקו לקרן־זווית לגמרי‪ ,‬כמתרחש דרך־משל תדיר באהבתו הוזזיונית‬
‫של הבחור הצעיר; האני נעשה ותרני יותר ויותר ומצטנע‪ ,‬והמושא‬

‫‪ .20‬ר׳ "מסות לפסיכולוגיה של חיי האהבה" [של סרויד]‪ ,‬מסה ב׳ ["על ההשפלה‬
‫הכללית ביותר של חיי־האהבה״‪ ,‬כרך ב׳ במהדורה עברית זו‪ ,‬עמ׳ ‪.]205‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫מוסיף להתעלות ולהתהדר‪ ,‬וסופו שהוא משתלט על מכלול אהבת־עצמו‬
‫של האני‪ ,‬כך שהקרבתו העצמית של האני באה כתוצאה טבעית ממה‬
‫שקדם לה‪ .‬משל למה הדבר דומה? המושא בלע וספג לתוכו את האני‪.‬‬
‫זו דרכו של המאוהב‪ ,‬שתמיד מתגלים בו קווים של הכנעה‪ ,‬הצטמקות‬
‫הנארקיזם‪ ,‬התבטלות; במקרים קיצוניים אין קווים אלה אלא מתעצמים‪,‬‬
‫ועם נסיגת התביעות החושניות מתייחדת להם שליטה בלבדית‪.‬‬
‫בייחוד נוח המצב להתפתחות זו בתנאי האהבה הנכזבת‪ ,‬האהבה שאינה‬
‫באה על גישומה‪ ,‬לפי שכל סיפוק מיני מביא עמו‪ ,‬על אף הכל‪ ,‬צמצום‬
‫גדל והולך של ההפלגה בהערכת־המין‪ .‬בד־בבד עם "התמכרות" זו של‬
‫האני למושא‪ ,‬ששוב אין להבדיל בינה לבין מסירות־הנפש המעודנת‬
‫לאידיאה מופשטת‪ ,‬נכשלים עד־גמירא התיפקודים שהאני תלה באידיאל‬
‫שלו‪ .‬הביקורת שמקורה בערכאה זו מחרישה; כל דבר שהמושא עושה‬
‫יאה־נאה ואין בו דופי‪ .‬אין למצפון תחולה בכל המתרחש בטובתו של‬
‫המושא; אהבת־סנוורים עשויה להפוך את המאוהב לפושע שאינו חוזר‬
‫בתשובה‪ .‬יכול אתה לסכם את המצב הזה בנוסחה ממצה זו‪ :‬המושא‬
‫שם עצמו במקומו של אידיאל־האני‪.‬‬
‫עכשו קל לתאר את ההבדל שבין ההזדהות לבין המאוהבות בתצורותיה‬
‫הקיצוניות ביותר — במצב שקוראים אהבה־עד־כלות־הנפש‪ ,‬כניעת־אוהב‪.‬‬
‫בתנאי ההזדהות נתעשר האני בתכונותיו של המושא‪ ,‬האני "הטיל לתוכו‬
‫פנימה" (לפי ביטויו של פ !־נצי) את המושא; במאוהבות הקיצונית‬
‫נתרושש האני׳ שיעבד עצמו למושא‪ ,‬הושיב את המושא במקום שנועד‬
‫לחלק החשוב שבו־גופו‪ .‬אבל בעיון מדוקדק יותר אתה מבחין‪ ,‬כי תיאור‬
‫כזה יוצר מראית־עין של סתירות שאינן בנמצא‪ .‬מבחינת המשק הנפשי‬
‫אין כאן שאלה של התעשרות או התרוששות; גם המאוהבות הקיצונית‬
‫אפשר לתארה כך‪ ,‬שהאני הטיל את המושא לתוך עצמו פנימה‪ .‬אולי‬
‫ניטיב לעמוד על עיקרו של דבר מתוך הבדלה אחרת‪ .‬במקרה ההזדהות‬
‫אבד המושא‪ ,‬או שהאני ויתר עליו‪ ,‬ואזי משתעתק המושא באני וחלה‬
‫באני תמורה חלקית לפי מופת המושא שאבד‪ .‬במקרה האחר מוסיף‬
‫המושא להתמיד‪ ,‬ובתורת שכזה מגיע הוא לכלל הפלגת־אחיזה על חשבון‬
‫האני‪ .‬אבל גם כנגד תיאור כזה מתעורר ספק‪ .‬האמנם לא תיתכן הזדהות‬
‫אלא אם כן קדם לה ויתור על אחיזת־המושא ‪ 1‬והזדהות אגב קיום המושא‬
‫אינה בגדר האפשר ? ועוד קודם שאנו נכנסים בעובי הדיון בשאלה עדינה‬
‫זו עשויה להתנצנץ לגו ראשיתה של מחשבה‪ ,‬שיש עוד אלטרנאטיבה‬
‫אחרת‪ ,‬ובה כלול מצב־דברים זה — שמא בא המושא במקומו‬
‫של האני או של אידיאל־ ה אני?‬
‫ברי לנו‪ ,‬כי אין מרחק גדול מפריד בין מצבו של המאוהב לבין מצבו‬
‫של המהופנט‪ .‬המקבילות מזדקרות לעין‪ .‬אותה ההשתעבדות הכנועה‪ ,‬אותה‬
‫עניית־אמן‪ ,‬אותו העדר־ביקורת כלפי המהפנט ככלפי האהוב; גם אותה‬
‫ספיגת היזמה של האני גופו‪ .‬אין כל ספק‪ ,‬כי המהפנט בא במקומו של‬
‫אידיאל־האני‪ .‬אלא שבהיפנוזה ברורות עוד יותר כל הנסיבות‪ ,‬והן גם‬
‫עצימות יותר‪ ,‬כך שמוטב להשתמש בהיפנוזה בשביל להסביר את המאו ­‬
‫הבות מללכת בדרך ההפוכה‪ .‬המהפנט הוא המושא היחיד‪ ,‬ואין שום‬
‫מושא זולתו זוכה לשימת־לבו של המהופנט‪ .‬בהשפעת המהפנט חווה האני‬
‫כבחלום מה שהלה מצווה או טוען‪ ,‬ועובדה זו מזכירתנו‪ ,‬כי במנותנו את‬
‫תיפקודי אידיאל־האני החסרנו את תפקידו כבוחן־הממשות ‪ .21‬לא תימה‬
‫הוא‪ ,‬שבעיני האני מופיע הדבר הנתפס לו כממשי‪ ,‬שהרי ערבה לממשותו‬
‫של הדבר הערכאה‪ ,‬שברגיל היא ממלאת את תפקיד בחינתה של ממשות‬
‫הדברים‪ .‬לצריפותן הקיצונית של התופעות תורם אף העדרם הגמור של‬
‫איוויים‪ ,‬שיש עמם מטרות־מין לא־מעוכבות‪ .‬היחס ההיפנוטי הוא בחזקת‬
‫התמסרותו של מאוהב־עד־בלות־הנפש‪ ,‬אלא שמסולק ממנה לגמרי הסיפוק‬
‫הספסואלי‪ ,‬בו־בזמן שבמצב של מאוהבות אין הסיפוק המיני מסולק לקרן־‬
‫זווית אלא ארעית‪ ,‬והוא מוסיף להתמיד שם כמטרה אפשרית שלאחר־כך‪.‬‬
‫אבל מצד אחר יכול אתה גם לומר‪ ,‬כי היחס ההיפנוטי הוא כעין תצורה‬
‫של המון־של־שני ־אנשים (אם מותר לנקוט לשון זה)‪ .‬אין ההיפנוזה משל‬
‫נאה להמשילו להתלפדותו של המון‪ ,‬לפי שנכון יותר לומר׳ כי ההיפנוזה‬
‫והתלפדותו של ההמון זהות‪ .‬מכלל רקמתו הסבוכה של ההמון מבודדת לנו‬
‫ההיפנוזה יסוד אחד — דרך־יחסו של היחיד בתוך ההמון כלפי המנהיג‪.‬‬
‫צמצומה זה של הכמות מבדיל את ההיפנוזה מתצורתו של ההמון‪ ,‬ממש‬
‫כשם שהיא נבדלת מן המאוהבות בהעדרם של איוויי־מין בלתי־אמצעיים‪.‬‬
‫מבחינה זו עומדת ההיפנוזה בין תצורת־ההמון לבין מצב־המאוהבות‪.‬‬
‫יש מבנותן־ענין בכך‪ ,‬שאיוויי־המין מעופבי־המטרה מגיעים לכלל זיקות‬
‫מתמידות כל כך בין אדם לאדם‪ .‬אבל דבר זה מסתבר על־נקלה מתוך‬
‫העובדה‪ ,‬שאין איוויים אלה מסוגלים לבוא על מלוא סיפוקם‪ ,‬בה־בשעה‬
‫שאיוויי־מין לא־מעוכבים מטענם פוחת והולך בשיעור מופלג בכל פעם‬
‫שמושגת מטרת־המין‪ .‬האהבה החושנית דינה נגזר להתאפס עם הסיפוק;‬
‫בשביל שתהיה בת־קיימא הכרח לה שתהיה מראשיתה מעורבת ברכיבים‬
‫של חיבה צרופה׳ הווי אומר‪ ,‬מעוכבי־מטרה‪ ,‬או שןחול בה גלגול כזה‪.‬‬
‫עשויה היתה ההיפנוזה לפתור לנו את חידת המערוכת הליבידונית עד־‬
‫גמירא לולא היו עוד בה־גופה קווים אחדים‪ ,‬שאין ליישבם על דרך‬
‫‪ .21‬ר׳ "השלמה מיטאפסיכולוגית לעבין תורת החלום" [של פרויד‪ ,‬כרך ד׳ במהדורה‬
‫זו]‪ .‬אף־על־פי־כן ספק‪ ,‬אם אפשר לייחס תפקיד זה לאידיאל־האני‪ ,‬והדבר עוד‬
‫צריך עיון יסודי‪.‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫ההסבר הראציונלי‪ ,‬שהלכנו בה עד כה‪ ,‬ומתוכה ראינו את ההיפנוזה‬
‫כמין מאוהבות נטולת איוויי־מין בלתי־אמצעיים‪ .‬יש עוד הרבה בהיפנוזה‬
‫שהוא לגו בגדר הנסתר‪ ,‬שנבצר מאתנו לעמוד על כבשונו‪ .‬מיתוסף עליה‬
‫גם יסוד של שיתוק‪ ,‬ממין יחסו של בעל הכוח המופלג אל חסר־הישע‪,‬‬
‫כעין מצב־של־מעבר אל סוג ההיפנוזה המצויה בבעלי־חיים‪ .‬לא נהיר לנו‬
‫אופן היווצרותה של ההיפנוזה‪ ,‬גם סתום היחס שבינה לבין השינה‪ .‬אף‬
‫חידה היא בעינינו‪ ,‬שכנגד אנשים שההיפגוזה משפיעה עליהם יש עמידים‬
‫בפניה לגמרי; נרמז לנו מכאן קיומו של גורם שעודנו מוסתר המתגשם‬
‫בהיפנוזה‪ ,‬ושאולי אך ממנו מתאפשרת צריפותן של עמדות־הליבידו‬
‫המתגלות בה‪ .‬כן מן הראוי לשים לב לעובדה‪ ,‬שלפעמים קרובות עשוי‬
‫להתגלות מצפונו המוסרי של האדם המהופנט‪ ,‬ואפילו הוא נכנע מכל‬
‫בחינה אחרת כניעה גמורה לכוח־השאתו של המהפנט‪ .‬אבל דבר זה אפשר‬
‫שמקורו בכך‪ ,‬שבהיפנוזה‪ ,‬פשכיחותה ברוב מקרים‪ ,‬מוסיפה לפעול ידיעת‬
‫הנסיבה‪ ,‬כי מדובר במה שאינו אלא מין שעשוע׳ שיחזור לא־אמיתי של‬
‫סיטואציה אחרת‪ ,‬שחשיבותה בחיים גדולה הרבה יותר‪.‬‬
‫אבל מבירורינו עד כה ניתנה לנו מלוא ההכנה לתת נוסחה למערוכת‬
‫הליבידונית של ההמון; ולכל המועט של המון דוגמת זה שדננו בו עד‬
‫כה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שבראשו עומד מנהיג ושאין בו שיעור גדול מדי של "ארגון"‪,‬‬
‫אשר הודות לו עשוי הוא לקנות קנין שגיוני תכונות של יחיד‪ .‬המון‬
‫ראשוני כזה הוא מנין יחידים‪ ,‬שבמקום אידיאל־‬
‫האני שלהם שמו אותו המושא עצמו‪ ,‬ובעקבות כך‬
‫מזדהים הם הזדהות הדדית בתוך האני שלהם‪ .‬אפשר‬
‫לתאר יחם זה בצורה גראפית כך‪:‬‬

‫ט‪ .‬יצר־העדרי ות‬

‫אבל עד מהרה תיגוז האשליה‪ ,‬שהנוסחה הזאת פתרה לנו את תעלומת‬

‫ההמון‪ .‬בעל־כרחנו מוטרדים אנו מיד מתוך שאנו נזכרים‪ ,‬שבעצם לא‬
‫עשינו אלא זאת שהעתקנו את התעלומה ההיא לחידת ההיפנוזה‪ ,‬זו‬
 ‫שדברים רבים כל כך ממנה עדיין אינם נהירים לנו‪ .‬והנה באה השגה‬
‫אחרת‪ ,‬שממנה רואים אגו את המשך דרכנו‪.‬‬
‫רשאים אנו לומר‪ ,‬כי הזיקות ההיפעלותיות החזקות שהכרנו בהמון‬
‫די בהן לגמרי להבהיר לנו אחת מתכונותיו — ך‪,‬עדר עצמאות ויזמה של‬
‫היחיד‪ ,‬דמיות הגבתו שלו להגבתם של כל שאר היחידים‪ ,‬ואם תמצא‬
‫לומר‪ ,‬ירידתו לדרגת יחיד־של־המון‪ .‬אבל בהסתכלנו בהמון כבחטיבה‬
‫אחת‪ ,‬מתגלה לנו בו יותר מזה‪ .‬הקווים של התרופפות הכושר האינטלק ­‬
‫טואלי‪ ,‬העדר המעצורים לכושר־ההיפעלות‪ ,‬חוסר־היכולת למיתון הדג­‬
‫שים ולהשהייתם‪ ,‬הנטיה לחרוג מעבר לכל גבול בהבעת הרגש ובמתן‬
‫פורקן גמור לו במעשה — תכונות אלה וכל כיוצא־בהן‪ ,‬כפי שמצאנון‬
‫מתוארות תיאור מרשים כל כך אצל לה בון‪ ,‬מתוכן מתגלית לעינינו‬
‫תמונה ברורה ביותר של נסיגת הפעילות הנפשית לשלב קודם‪ ,‬מן הסוג‬
‫שאינו מפליאנו בהיתקלנו בו אצל פראים או אצל ילדים‪ .‬נסיגה כזאת‬
‫מאפיינת בייחוד את מהותו של ההמון המצוי‪ ,‬אבל כפי שנאמר לנו‪ ,‬אפשר‬
‫לבלום אותה בשיעור גדול בהמון שארגוגו משוכלל ביותר‪ ,‬בהמון מלאכותי‪.‬‬
‫כך עולה בנו רושם של מצב‪ ,‬שבו דחפיו הריגושיים הנפרדים של‬
‫היחיד ופעלו האינטלקטואלי האישי חלשים מכדי להתבלט בעצמם‪ ,‬ולאי־‬
‫שושם תלויים הם תלות גמורה בכך‪ ,‬אם שאר היחידים בהמון חוזרים‬
‫על אותם רחשים ומעשים באותה הצורה‪ .‬מצב זה מזכירנו‪ ,‬מה רבות‬
‫תופעות התלות הזאת׳ שהן חלק מן המערוכת התקינה של החברה האנו ­‬
‫שית‪ ,‬מה זעומה מידת המקוריות ואומץ־הלב שאתה מוצא בה‪ ,‬עד כמה‬
‫שבוי כל יחיד אצל עמדותיה של נפש־ההמון‪ ,‬עמדות המתגלות בצורת‬
‫תכונות־ייחוד גזעיות‪ ,‬משפטים קדומים של מעמד‪ ,‬דעת־קהל וכיוצא־‬
‫באלה‪ .‬חידת ההשפעה המשיאה מתגדלת לנו עוד יותר מתוך ידיעתנו‪,‬‬
‫שלא המנהיג בלבד הוא המפעיל השפעה כזאת‪ ,‬אלא שכל יחיד משפיע‬
‫גם על כל יחיד אחר; כך באים אנו לכלל תרעומת על עצמנו‪ ,‬שהבלטנו‬
‫הבלטה חד־צדדית את היחס אל המנהיג‪ ,‬וכנגד זה מיעטנו בהערכת‬
‫החשיבות שראוי לייחס לגורם האחר‪ ,‬הוא ההשאה ההדדית‪.‬‬
‫יאה לנו איפוא מידת הצניעות‪ ,‬וכך נהיה נוטים להקשיב לדברים‪ ,‬שיש‬
‫עמם סיכוי להסביר את התופעה מתוך ביסוס פשוט יותר‪ .‬מתכוון אני‬
‫למה שכותב ו׳ ט ר ו ט ר על יצר־העדריות בספר מעמיק־מחשבה‪,‬‬
‫שאיני אלא מיצר‪ ,‬שמחברו נתפס קצת לצהיבות שהצמיחה המלחמה‬
‫הגדולה האחרונה ‪.22‬‬
‫טרוטר גוזר את התופעות הנפשיות שמייחסים להמון מיצר־העדריות‬

‫ו׳ סרוסר‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪.22‬‬

 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫(‪811688‬טס‪€8311‬ז‪ ,)8‬המוטבע באדם ממש כבשאר מיני בעלי־חיים‪ .‬מבחינה‬
‫ביולוגית העדריות היא בגדר אנאלוגיה‪ ,‬ורשאי אתה לראותה כהמשך‬
‫לרב־תאיות (במובן תורת־הליבידו העדריות היא גילוי נוסף של הנשיה‪,‬‬
‫שמקורה בליבידו של כל יצורי־החיים מאותו הסוג להתאחד כדי יחידות‬
‫גדלות ומוסיפות)‪ .23‬היחיד חש עצמו בבדידותו חסר־שלמות (‪1-‬מ‪00‬מ‪1‬‬
‫‪ . )!31616‬פחדו של הילד הקטן׳ כבר בו מתגלה יצר־עדריות זה‪ .‬עמדה‬
‫נוגדת לעדר כמוה כפרישה ממנו׳ והחרדה גורמת את מניעתה‪ .‬אבל‬
‫העדר דוחה כל דבר חדש‪ ,‬בלתי־שכיח‪ .‬יצר־העדריות הוא בגדר יסוד‬
‫ראשוני‪ ,‬שאין עוד לפרקו (<ן‪11111‬ק‪ 136 8‬זסממגס ‪.)^111011‬‬
‫יצרים (או אינסטינקטים) אלה‪ ,‬טרוטר רואה אותם כראשוניים‪ :‬יצר־‬
‫קיום־עצמו‪ ,‬יצר־ההזנה‪ ,‬יצר־המין ויצר־העדריות‪ .‬לפעמים קרובות בא‬
‫יצר־העדריות לכלל ניגוד ליצרים האחרים‪ .‬תודעת־אשמה ורגש־אחריות‬
‫[בעל־חיים‬ ‫הם‪ ,‬לפי טרוטר‪ ,‬תכונות אפייניות ל־‪131‬מ‪1‬ת‪6§8!10118 3‬ז§‬
‫עדרני]‪ .‬הוא רואה ביצר־העדריות גם את מקורם של הכוחות המודחקים‪,‬‬
‫אלה שהפסיכואנאליזה גילתה אותם באני‪ ,‬ולפי זה גם את מקור ההתנג ­‬
‫דויות‪ ,‬שהרופא נתקל בהן בטיפול הפסיכואנאליטי‪ .‬חשיבותה של הלשון‬
‫באה לה מהיותה כלי טוב להבנה הדדית בתוך העדר‪ ,‬ובמידה מרובה‬
‫הלשון היא מקור הזדהותם של היחידים זה עם זה‪.‬‬
‫לה בון נתן את דעתו בעיקר על תצורות־ההמון בנות־החלוף הטיפוס ­‬
‫יות‪ ,‬מקדוגל חקר ציבורים יציבים‪ ,‬וכנגדם ממקד טרוטר את ענינו‬
‫בתאגידים מן הסוגים הכלליים ביותר‪ ,‬שהאדם‪ ,‬אותו ^■‪710X1x1x6‬‬
‫[בעל־חיים פוליטי]‪ ,‬חי בהם את חייו‪ ,‬ונותן את ביסוסם הפסיכולוגי‪ .‬אבל‬
‫טרוטר גורם‪ ,‬שאין כלל צורך לגזור את יצר־העדריות ממקור אחר‪ ,‬שהרי‬
‫הוא לו בחזקת יצר ראשוני‪ ,‬שאין עוד לפרקו‪ .‬טרוטר מזכיר‪ ,‬שלפי‬
‫ב ו ר י ס ס י ד י ס כושר־המושאות הוא מקורו של יצר־העדריות‪ ,‬וטוב‬
‫שהערה זו שלו היא׳ מבחינתו של טרוטר עצמו‪ ,‬מיותרת; הרי זה מסוג‬
‫ההסברים הנודעים שאינם עשויים להניח את הדעת׳ ונראה לי מאיר־‬
‫עיניים הרבה יותר היפוכו של היגד זה‪ ,‬היינו שהמושאות תולדה של יצר־‬
‫העדריות היא‪.‬‬
‫אבל ניתן לחלוק על טרוטר עוד יותר משמשיגים על האחרים‪ ,‬שבתי־‬
‫אוריה שלו מביא הוא פחות מדי בחשבון את תפקידו של המנהיג; כנגדו‬
‫נוטים אנו לסברה ההפוכה‪ ,‬והיא שהתעלמות מתפקיד המנהיג מונעת‬
‫כל אפשרות לעמוד על כבשונו של ההמון‪ .‬יצר־העדריות מייתר את המנ ­‬
‫היג בכלל‪ ,‬והוא נמצא להמון כאילו באקראי‪ .‬ומכאן‪ ,‬שמיצר־העדריות‬

‫‪ .23‬ר׳ מסה שלי ״מעבר לעקרון־העונג״‪[ .1920 ,‬כרך ד‪ ,‬במהדורה עברית זון‪.‬‬
‫אינו מתדרש גם שום צורך באלוהים; הרי זה עדר בלי רועה‪ .‬מלבד זאת‬
‫אפשר לסתור את גרסתו של טרוטר גם מבחינה פסיכולוגית; לשון אחר‪,‬‬
‫יכול אתה לכל המועט לקרב אל השכל‪ ,‬שאין יצר־העדריות בחזקת יסוד‬
‫בלתי־פריק‪ ,‬שאין הוא ראשוני באותו מובן שיצר־קיום־עצמו ויצר־המין‬
‫יצרים ראשוניים הם‪.‬‬
‫מובן־מאליו‪ ,‬שלא דבר קל הוא להתחקות על שרשי האונטוגנזה של‬
‫יצר־העדריות‪ .‬שהרי חרדתו של הילד שהניחוהו בודד‪ ,‬שלדעת טרוטר‬
‫מתגלה כבר בה יצר־העדריות‪ ,‬ניתנת להתבאר בדרך אחרת‪ .‬חרדה זו‬
‫מכוונת אל האם‪ ,‬ואחר־כך לאנשים אחרים שהילד מכיר‪ :‬ביטוי היא‬
‫למשאלה של הילד שלא נתמלאה‪ ,‬ושהתחלפותה בחרדה היא המוצא היחיד‬
‫הפתוח לפניה בנפשו של הילד ‪ .21‬חרדתו של הפעוט הבודד גם לא תפוג‬
‫למראה פלוני או אלמוגי "מן העדר"׳ אלא אדרבה‪ ,‬הופעתו של "זר" כזה‬
‫אך תעורר את החרדה‪ .‬וזמן רב גם אין להבחין בילד אף סימן מיצר־‬
‫העדריות או מתהושת־ההמון‪ .‬רגש מסוג זה צומח בראשונה בחדר שיש‬
‫בו ילדים רבים‪ ,‬מתוך יחסם של הילדים אל ההורים‪ ,‬והוא בא בדרך‬
‫התגובה על הקנאה הראשונה‪ ,‬שמתוכה מקבל הילד הגדול את פני הצעיר‬
‫ממנו‪ .‬מתוך קנאתנות היה ודאי הילד הגדול מבקש לסלק את הבא בעק ­‬
‫בותיו‪ ,‬להרחיקו מעל פני ההורים ולגזול ממנו את כל זכויותיו; אך נוכח‬
‫העובדה‪ ,‬שגם הילד הזה (וכך גם כל הבאים אחריו) אהוב על ההורים‬
‫באותה המידה שהוא‪ ,‬הילד הראשון‪ ,‬אהוב עליהם‪ ,‬וגם משום אי־יכלתו‬
‫להתמיד בעמדתו העוינת בלא היזק לעצמו‪ ,‬אנוס הוא להזדהות עם שאר‬
‫הילדים‪ .‬כך נוצר בחבורת־הילדים רגש־ההמון או רגש־השותפות‪ ,‬שלןמים‬
‫חלה בו התפתחות נוספת בבית־הספר‪ .‬דרישתה הראשונה של תצורת־‬
‫ההגבה הזאת היא הדרישה לצדק‪ ,‬למשפט אחד לכל‪ .‬בבית־הספר זוהי‬
‫תביעה‪ ,‬שהילדים תובעים במפגיע ואינם זזים ממנה‪ ,‬והדברים ידועים‪.‬‬
‫אם אני עצמי אי־אפשר לי להיות מיוחס‪ ,‬שלפחות לא יהיה אף אחד‬
‫מיוחם! גלגולה זה של הקנאתנות והתחלפותה ברגש־המון בחדר־הילדים‬
‫ובכיתה׳ אולי אפשר היה לראותם כבלתי־מתקבלים על הדעת‪ ,‬לולא ניתן‬
‫לנו אחר־כך לחזות מחדש באותו התהליך בנסיבות אחרות‪ .‬די לנו לחשוב‬
‫על עדת הנשים והנערות אחוזות האהבה הרגשנית‪ ,‬הנלחצות למחיצתו של‬
‫הזמר או הפסנתרן לאחר קונצרט שלו‪ .‬כל אחת מהן עומדת ודאי על סף‬
‫הקנאה כלפי האחרות‪ ,‬אלא שהן מרובות מדי‪ ,‬ומשום כך אין זה להן בגדר‬
‫האפשר להשיג את מטרת אהבתן; לכן מוותרות הן עליה‪ ,‬ובמקום שיהיו‬
‫תולשות זו את שערות ראשה של זו‪ ,‬נוהגות הן כהמון מלוכד׳ סוגדות‬

‫‪ .24‬ר‪" ,‬מבוא לפסיכואנאליזה"‪ ,‬הרצאה כ״ה על החרדה‪.‬‬

 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫סגירות משותפות לגיבור לבן‪ ,‬ומן הסתם היתה דעתן נוחה בקווצת־‬
‫שערות שלו להתחלק בה‪ .‬הן פתחו בתחרות זו בזו׳ אלא שמתוך אהבה‬
‫שווה לאותו המושא אפשר היה להן לבוא לכלל הזדהות זו עם זו‪ .‬ברגיל‬
‫יש לכל סיטואציה־של־יצרים אפשרויות־מוצא שונות; הילכך אין מן‬
‫המפליא בהתגשמותו של המוצא‪ ,‬שיש עמו אפשרות של סיפוק מסוים‪,‬‬
‫וכנגד זה אינה מתגשמת אפשרות אחרת‪ ,‬ואפילו קרובה היא יותר ללב‪,‬‬
‫משום שהנסיבות הריאליות מונעות את השגתה‪.‬‬
‫לימים לובשת ההתפתחות בחברה צורה של רוח־שיתוף‪ 86 ,‬ז‪11‬ק‪68‬‬
‫‪<8‬ןז‪ 00‬וכיו״ב׳ אבל מכאן אינה נסתרת העובדה שהקנאה היתה מקורה של‬
‫תולדה זו‪ .‬בל יחפוץ איש להתעלות מכל השאר׳ צריך שכולנו נהיה שווים‪,‬‬
‫גם שווי־נכסים! משמעותו של צדק סוציאלי היא‪ ,‬שאתה בעצמך מוותר‬
‫על דברים רבים בשביל שגם האחרים יהיו אנוסים לוותר עליהם — לשון‬
‫אחר‪ ,‬שלא יוכלו לדרוש יותר משיש לך‪ .‬תביעה זו לשוויון היא השורש‬
‫למצפון הסוציאלי ולרגש־האהר׳־ות‪ .‬באורח בלתי־צפוי נחשפת לעינינו‬
‫תביעה זו‪ ,‬כפי שנמצאנו למדים מן הפסיכואנאליזה‪ ,‬בפחדו של חולה־‬
‫העגבת‪ ,‬גזירה שמא ידביק אנשים אחרים במחלתו‪ .‬חרדתם של אגשים‬
‫מסכנים אלה תואמת את רתיעתם החזקה מפגי המשאלה הלא־מודעת‬
‫בנפשם לרווח את ההדבקה על האחרים‪ ,‬שכן למאי יהיו הם לבדם חולים‬
‫ומנותקים מרבים כל כך‪ ,‬ולמאי לא יהיו האחרים כמוהם י אותו הגרעין‬
‫צפון במעשיה היפה על משפט שלמה‪ .‬אם בני שלי מת‪ ,‬אומרת בעלת־‬
‫הדבר‪ ,‬שלא יהיה בן חי גם לאחרת! מתוך המשאלה הזאת מתגלה‪ ,‬איזו‬
‫משתי הנשים היא האם השכולה‪.‬‬
‫נמצאנו למדים‪ ,‬כי הרגש הסוציאלי מקורו בהתגלגלותו של רגש‪ ,‬שהיה‬
‫תחילה עויין‪ ,‬בזיקה מוטעמת טעם חיובי מטיב זיקות ההזדהות‪ .‬במידה‬
‫שניתן לנו לברר את תולדות הגלגול הזה‪ ,‬דומה שהוא מתגשם בהשפעתה‬
‫של זיקת־חיבה משותפת אל אדם שמחוץ להמון‪ .‬אנו בעצמנו איננו סבו­‬
‫רים‪ ,‬כי ניתוחנו את ההזדהות מיצה את הסוגיה‪ ,‬אבל לדעתנו היום די לנו‬
‫לעמוד על קו יחיד זה‪ ,‬שנדרש ביצוע עקיב של ההשוואה‪ .‬עוד בדיוננו‬
‫בשני ההמונים המלאכותיים׳ הכנסיה והצבא‪ ,‬שמענו‪ ,‬כי תנאי מוקדם להם‬
‫הוא‪ ,‬שיהיה אדם אחד‪ ,‬המנהיג׳ אוהב אהבה שווה את כל היחידים בהמון‪.‬‬
‫אבל בל נשכח‪ ,‬כי תביעת־השוויון של ההמון חלה רק על היחידים בו‪ ,‬לא‬
‫על המנהיג‪ .‬כל היחידים צריכים להיות שווים זה לזה‪ ,‬אבל רצונם‪ ,‬שהאחד‬
‫ימשול בהם‪ .‬הרבים השווים המסוגלים להזדהות זה עם זה‪ ,‬ואחד נישא‬
‫עליהם — זה המצב המתגשם בתוך המון בעל כושר־קיום‪ .‬לכן מעיזים אנו‬
‫לתקן את אמירתו של טרוטר‪ :‬לדבריו‪ ,‬האדם הוא ח י ה ־ ש ל ־ ע ד ר‪,‬‬
‫אנו נקרא לו חיה־של־להקה — יחיד בתוך להקה‪ ,‬שבראשה מנהיג‪.‬‬
 ‫י‪ .‬ההמון והלהקה הקמאית‬

‫בשנת ‪ 1912‬קיבלתי את השערתו של צ׳ דארווין‪ ,‬שלפיו היתה‬

‫להקה‪ 0‬הצורה הקמאית של חברת האדם‪ ,‬וזכר חזק שלט בה שלטון‬
‫בלתי־מוגבל‪ .‬ניסיתי להראות‪ ,‬כי בתולדות המורשה האנושית נשארו‬
‫עקבות בל־יימחו לגורלותיה של הלהקה הזאת; ובייחוד‪ ,‬שהתפתחותו של‬
‫הטוטמיזם‪ ,‬שבו מקופלים נבטי צמיחתם של דת׳ מוסר וריבוד סוציאלי‪,‬‬
‫קשורה כהמתתו של ראש הלהקה בדרך־האלימות ובגלגול של להקת־האב‪,‬‬
‫שנעשתה לשותפות־האחים ‪ .25‬ודאי אין זו אלא השערה‪ ,‬אחת ההשערות‬
‫המרובות שבאמצעותן מבקשים חוקרי ההיסטוריה הקדומה לזרוע אור על‬
‫ערפילי קדמת־הימים —”ץ!ס‪-81‬ס‪81-8‬טן ‪[ “3‬בסך־הכל סיפור־מעשה]‪ ,‬כפי‬
‫שאמר בבדיחות־דעת מבקר אנגלי‪ ,‬שלא מנע ממני מקצת חסדי < אף־על־‬
‫פי־כן סבורני‪ ,‬כי ראויה לשבח השערה המתגלית‪ ,‬חדשים לבקרים‪ ,‬יפה‬
‫להרבות קשירות וסבירות בתחומים שונים‪.‬‬
‫שוב מתגלית לנו מהמוני־האדם התמונה הנודעת של היחיד בעל הכוח‬
‫המופלג בתוך קהל יחידים שווים‪ ,‬כתמונה הגלומה גם בלהקה הקמאית‬
‫שנצטיירה בדמיוננו‪ .‬הפסיכולוגיה של ההמון הזה‪ ,‬כפי שלמדנוה מן התי ­‬
‫אורים המרובים שציטטנו לעיל — היעלמותה של האישיות המודעת האינ ­‬
‫דיבידואלית‪ ,‬הכוונת המחשבות והדגשים באותם הכיוונים‪ ,‬כוחם המכריע‬
‫של יסודות ההיפעלות והלא־מודע בחיי־הנפש‪ ,‬הנטיה להגשים לאלתר‬
‫כוונות מתעוררות — כל אלה תואמים מצב של נסיגה כדי פעילות נפשית‬
‫פרימיטיבית‪ ,‬דוגמת הפעילות שאנו נוטים לייחס ללהקה הקמאית "‪.‬‬

‫‪ .25‬ר׳ "טוטם וטאבו" !של פרויד‪ ,‬כרך ג׳ במהדורה עברית זו]‪.‬‬

‫‪" 0‬להקה" היא ‪>16‬זס‪ 9‬של פרויד‪ ,‬שם המציין אצלו קבוצה קטנה של אנשים בעלי‬
‫זיקה משותפת (או זיקות משותפות)‪ ,‬כגון המשפחה הקמאית המורחבת‪ ,‬שבם‬
‫במובן מצומצם‪ ,‬קלאן (בית־אב)‪( .‬הערת המתרגם)‬
‫• תיאורנו כאן את התכונות הכלליות האפייניות לאדם חל ודאי בייחוד על הלהקה‬
‫הקמאית‪ .‬רצונו של היחיד היה חלש מכדי שיעז לפעול לבדו‪ .‬רק דחפים קולק­‬
‫טיביים באו לכלל גישום ; היה רצון משותף אחד בלבד‪ ,‬ולא רצונות של יחידים‪.‬‬
‫רעיון לא העז להתגלגל ברצון‪ ,‬אלא אם כן אוששה אותו הידיעה‪ ,‬שהוא עשוי‬
‫להיות לנחלת הרבים‪ .‬חולשה זו של הדמיון מסתברת מתוך עצמת זיקת־הרגש‬
‫המשותפת לכל; אבל גורמים נוטפים לקביעת אחידותן של פעולות־הנפש של‬
‫היחידים היו נסיבות החיים השוות לכל והעדרו של רכוש פרסי‪ .‬כפי שאפשר‬
‫להיווכח בהתנהגותם של ילדים וחיילים‪ ,‬אין אף עשיית־צרכים מבטלת את שיתוף‬
‫הרבים‪ .‬מכלל זה יש רק יוצא אדיר אחד‪ ,‬המשגל ; כאן אדם שלישי לכל המועט‬
‫מיותר‪ ,‬ופעמים שנוכחותו עשויה אף להביא להשהיה גורמת־סבל‪ .‬וראה להלן‬
‫בענין תגובת הצורך המיני (הסיפוק הגניטאלי) על היסוד העדרי‪.‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫כך איפוא נראה לנו ההמון כלהקה הקמאית שקמה לתחיה‪ .‬כשם שבכל‬
‫אדם נשתמר האדם הקמאי בכוח׳ ממש כך עשוי כל קהל־אנשים לחזור‬
‫ולהיות ללהקה קמאית; דרכם של הבריות היא‪ ,‬שהם נוטים ליצור המון‪,‬‬
‫ובה־במידה מכירים אנו בהמון את התמד קיומה של הלהקה הקמאית‪.‬‬
‫בעל־כרחנו באים אנו לכלל מסקנה‪ ,‬כי הפסיכולוגיה של ההמון היא‬
‫הפסיכולוגיה העתיקה ביותר של האדם; מה שבודדנו בצורת פסיכולוגיה‬
‫אינדיבידואלית‪ ,‬אגב הסחת־הדעת מכל שרידי ההמוניות שבה‪ ,‬עלה מעט־‬
‫מעט וגתבלט אך במרוצת הימים מתוך הפסיכולוגיה העתיקה של ההמון‪,‬‬
‫ובמידת־מה אף זאת רק בצורה חלקית‪ .‬נעז עוד להלן וננסה לגלות את‬
‫נקודת־המוצא של התפתחות הזאת‪.‬‬
‫אבל הגירסה שלנו‪ ,‬כפי שאנו רואים בעיון נוסף‪ ,‬טעונה תיקון מבחינה‬
‫אחת‪ .‬בניגוד למה שאמרנו‪ ,‬הפסיכולוגיה האינדיבידואלית ימיה ודאי‬
‫כימי הפסיכולוגיה של ההמון‪ ,‬שהרי היו מלכתחילה שני מיני פסיכולוגיה‪,‬‬
‫אחת של היחיד בן־ההמון ואחת של האב‪ ,‬של הראש‪ ,‬של המנהיג‪ .‬היחידים‬
‫בתוך ההמון היו כבולים‪ ,‬ממש כנתינתם לנו היום׳ אבל אבי הלהקה הקמ ­‬
‫אית היה בן־חורין‪ .‬גם בעמידתו בדד היו מעשיו האינטלקטואליים חזקים‬
‫ועצמאיים‪ ,‬ורצונו לא היה זקוק לאישוש מכוחם של האחרים‪ .‬מתוך עקי ­‬
‫בות מניחים אנו‪ ,‬כי האני שלו היה כבול אך מעט מבחינה ליבידונית!‬
‫מלבד עצמו לא אהב איש‪ ,‬ואחרים היו אהובים עליו רק כשיעור השירות‬
‫ששירתו את צרכיו‪ .‬לא נתייתר ולא כלום מן האני שלו למושאים‪.‬‬
‫בראשית דברי ימי האדם היה הוא‪ ,‬האב‪ ,‬המנהיג‪ ,‬אותו אדם עליון‪,‬‬
‫אשר ניצשה לא ציפה לבואו אלא לעתיד־לבוא‪ .‬עוד היום זקוקים‬
‫יחידי ההמון לאשליה‪ ,‬כי המנהיג אוהב את כולם אהבה שווה וצודקת;‬
‫אבל המנהיג גופו אינו צריך כלל לאהוב איש — הוא צריך להיות ממין‬
‫האדונים‪ ,‬נארקיסטי במוחלט‪ ,‬אבל בטוח בעצמו ובלתי־תלוי‪ .‬אנו יודעים‪,‬‬
‫כי האהבה בולמת את הנארקיזם‪ ,‬גם יכולים אנו להוכיח‪ ,‬כי בכוחו של‬
‫הנארקיזם נעשתה האהבה לגורם־של־תרבות‪.‬‬
‫האב הקמאי של הלהקה עדיין לא היה בן־אלמוות‪ ,‬כפי שנעשה לימים‬
‫בדרך האלהה‪ .‬במותו הכרח היה שיבוא מחליף לו; קרוב לוודאי‪ ,‬כי‬
‫תחתיו בא אחד מצעירי בניו‪ ,‬מי שהיה עד אז יחיד בן־המון ככל זולתו‪.‬‬
‫הווי אומר‪ ,‬קיימת ודאי אפשרות להפוך את הפסיכולוגיה של ההמון לפסי ­‬
‫כולוגיה אינדיבידואלית; והכרח הוא למצוא את התנאי לביצועה הקל‬
‫של תמורה כזאת‪ ,‬בדומה ליכלתן של דבורים להפוך בשעת הצורך זחל‬
‫למלכה תחת היותו לדבורה פועלת‪ .‬רק אפשרות אחת יכול אתה להעלות‬
‫כאן על הדעת‪ :‬האב הקמאי מנע את בניו מסיפוק ישר של איוויי־המין‬
‫שלהם; הוא אכף עליהם פרישות׳ ובכוחה — זיקות־רגש אליו וזה אל‬
 ‫זה׳ זיקות שאפשר היה להן לצמוח מתוך האיוויים מעוכבי מטרות־המין‪.‬‬
‫רצונך אמור‪ ,‬שהוא כפה עליהם חדירה לתוך הפסיכולוגיה של ההמון‪.‬‬
‫קנאתנותו המינית ואי־סובלנותו נעשו‪ ,‬בסופו של חשבון‪ ,‬לסיבת הפסי ­‬
‫כולוגיה של ההמון •‪.‬‬
‫מי שנעשה ליורשו‪ ,‬גם לו ניתנה אפשרות הסיפוק המיני‪ ,‬וכך נפתחה‬
‫לפניו הדרך לפרישה מן התנאים של הפסיכולוגיה של ההמון‪ .‬הקבעת‬
‫הליבידו לאשה — אפשרות סיפוקו בלא דחיה ובלא צבירה — שמה קץ‬
‫לחשיבותם של איוויי־המין מעוכבי־המטרה ואיפשרה לנארקיזם לעלות‬
‫תמיד למלוא גבהו‪ .‬באחד הנספחות עוד נחזור לקשר זה שבין האהבה‬
‫לעיצוב האופי‪.‬‬
‫נדגיש עוד כנקודה מאלפת במיוחד את היחס שבין צורת ארגונה של‬
‫הלהקה הקמאית לבין המיכאניזם‪ ,‬שבאמצעותו (לבד מאמצעי ־הכפיה)‬
‫נשמר ליכודו של המון מלאכותי‪ .‬בדיוננו בצבא ובכנסיה ראינו‪ ,‬כי מיכא־‬
‫ניזם זה הוא האשליה‪ ,‬שהמנהיג אוהב אהבה שווה וצודקת את כל היחי ­‬
‫דים‪ .‬אבל כאן לפנינו‪ ,‬בפשיטות‪ ,‬ואריאנט אידיאליסטי של התנאים בתוך‬
‫הלהקה הקמאית‪ ,‬שבה ידעו כל הבנים‪ ,‬כי שווים הם כנרדפים מידי האב‬
‫הקמאי‪ ,‬ובמידה שווה פחדו מפניו‪ .‬גלגול זה׳ שעליו מושתתות כל החובות‬
‫הסוציאליות‪ ,‬היא כבר קדם־ההנחה לקלאן הטוטמיסטי‪ ,‬שהיה צורת‬
‫התחברותם של אנשים בשלב הבא‪ .‬המשפחה כתצורת־המון טבעית‪ ,‬מקור‬
‫כוח־האיתנים שלה הוא‪ ,‬שבה עשויה אמנם להתגשם באמת קדם־ההנחה‬
‫ההכרחית בדבר אהבתו השווה של האב‪.‬‬
‫אבל אנו מצפים עוד יותר מגזירתו של ההמון מן הלהקה הקמאית‪.‬‬
‫צריך שיסתייע לנו מתוך כך להבין גם את היסוד בהתהוותו של המון‪,‬‬
‫שעודנו בלתי־מובן‪ ,‬מסתורי — היינו‪ ,‬מה שטמון מאחורי תיבות־החידה‬
‫היפנוזה והעואה‪ .‬ואני סבור‪ ,‬שיש לאל ידי להצליח גם בכך‪ .‬אנו יודעים‪,‬‬
‫כי יש בהיפנוזה משהו מן המוזר המאעם; אבל מתוך צביונו של המארם‬
‫נרמז לנו יסוד עתיק ומוכר שהוסתר מחמת הדחקה ‪ .26‬הבה ניתן את‬
‫דעתנו על כך‪ ,‬איך נכנסת ההיפנוזה לכלל שימוש‪ .‬המהפנט אומר‪ ,‬שהוא‬
‫בעל כוח טמיר השולל מן הסובייקט את רצונו‪ ,‬או (ושני הדברים הם היינו‬
‫הך) שהסובייקט מאמין‪ ,‬כי המהפנט יש לו כוח כזה‪ .‬כוח־מסתורין זה —‬
‫שעד היום נפוץ עוד בעם כינויו ״מאגנטיזם של חיות״ — ודאי הוא אותו‬
‫הכוח‪ ,‬שבעיני האדם הפרימיטיבי הוא מקורו של הטאבו‪ ,‬אותו הכוח‬

‫• אפשר אולי גם להניח‪ ,‬כי הבנים שגורשו והיו מופרדים מן האב התקדמו מן‬
‫ההזדהות ההדדית אל אהבת־המושא ההומוסכסואלית‪ ,‬ובדרך זה נקנתה להם‬
‫החרות להרוג את האב‪.‬‬
‫‪ .26‬ר׳ "המאוים" [של פרויד‪ ,‬כרך ד׳ במהדורה עברית זו]‪.‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫הקורן ממלכים ומדגולים־מעם‪ ,‬שבגללו צפויה סכנה לקרוב אליהם (מאנה)‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬זהו הכוח שהמהפנט מייחס לעצמו — והיאך מביא הוא אותו לכלל‬
‫פעולה? על־ידי שהוא מצווה את העומד להיפנוזה להביט לתוך עיניו‪:‬‬
‫מבטו שלו הוא שיטתו הטיפוסית ביותר בהיפנוזה‪ .‬אבל מראהו של ראש־‬
‫השבט לאדם הפרימיטיבי דבר מסוכן שאין הוא יכול לשאתו‪ ,‬ממש כשם‬
‫שהיה לימים מראהו של המצוי האלוהי לבן־התמותה‪ .‬עוד משה צריך היה‬
‫לשמש איש־ביניים בין עמו לבין יהווה׳ כי לא ישא העם את מראה‬
‫האלוהים‪ ,‬ובשוב משה מלפני האלוהים קרן עור פניו; חלק מן ה״מאנה"‬
‫דבק בו‪ ,‬כמו באיש־הביניים ‪ 27‬אצל האנשים הפרימיטיביים‪.‬‬
‫נכון הדבר‪ ,‬שההיפנוזה עשויה להתחולל גם בדרכים אחרות‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫על־ידי שהעומד להיפנוזה נועץ מבטו בחפץ נוצץ או מקשיב לרעש חד ­‬
‫גוני ; דבר זה מטעה‪ ,‬והוא שהצמיח תיאוריות פיסיולוגיות דחוקות‪ .‬למעשה‬
‫אין נהגים אלה משמשים אלא להסטת הקשב המודע ולריתוקו‪ .‬משל למה‬
‫הדבר דומה? שהמהפנט אומר לאדם‪ :‬מעתה משקע אתה את כל ענינך‬
‫רק בי לבדי‪ ,‬ושאר כל העולם אינו מעסיק אותך כלל‪ .‬מבחינה טכנית‬
‫אין טעם למהפנט לומר דברים כאלה‪ ,‬לפי שבדרך זו היה הסובייקט ניתק‬
‫מעמדתו הלא־מודעת ומתעורר להתנגדות מודעת לכוונות המהפנט‪ .‬אבל‬
‫בשעה שהמהפנט נמנע מלכוון את חשיבתו המודעת של הסובייקט לכוונות‬
‫שלו עצמו‪ ,‬והאדם שהוא עושה בו את הנסיון שוקע בעשיה‪ ,‬שמתוכה‬
‫נעשה לו העולם בהכרח חסר־ענין‪ ,‬מגיע הוא באמת לידי ריכוז כל קשבו‬
‫ומכנים עצמו לתוך עמידה של התייחסות‪ ,‬של העברה‪ ,‬כלפי המהפנט‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬בדומה לטכניקות מסוימות של [סיפור] הבדיחה‪ ,‬מצליחות‬
‫דרכי־עקיפין של ההיפנוט למנוע חלוקות מסוימות של האנרגיה הנפשית‪,‬‬
‫העלולות להפריע את גישומו התקין של התהליך הנפשי‪ ,‬וסופן שהן מולי ­‬
‫כות לאותה המטרה‪ ,‬שמוליכות אליה שיטות־ההשפעה כגון שהמהופנט‬
‫לוטש מבטו בחפץ או שהמהפנט מלטפו"‪.‬‬

‫ר׳ "טוטם וטאבו" והמקורות המובאים שם‪,.‬‬ ‫‪.21‬‬

‫ראוי כאן להזכיר את ההקבלה שבין המצב‪ ,‬שבו מכוון האדם בלא־מודע למהפנט‬ ‫•‬
‫בשעה שבמודע הוא נתון לרשמים חדגוניים ומשעממים‪ ,‬לבין המתרחש בטיפול‬
‫הפסיכואנאליסי‪ .‬בכל אנאליזה מתארע לכל המועט פעם אחת‪ ,‬שהפאציינם מתעקש‬
‫וטוען‪ ,‬כי הפעם באמת אין שום רעיון מנצנץ בדעתו‪ .‬האסוציאציות החפשיות‬
‫שלו נתבלמו‪ ,‬והאמצעים הרגילים להפעלתן נכשלים‪ .‬אתה לוחץ עד שהפאציינם‬
‫מודה לבסוף‪ ,‬כי הוא חושב על הנוף שבעד חלון חדר־הטיפול‪ ,‬על נייר הקירות‬
‫שלפניו‪ ,‬או על מנורת־הגאז התלויה מהתקרה‪ .‬מכאן אתה למד מיד‪ ,‬כי הוא‬
‫הכנים עצמו לתוך ההעברה‪ ,‬שטורדות אותו מחשבות הנוגעות ברופא‪ ,‬שעדיין‬
‫אינן מודעות לו; אתה מסביר זאת לפאציינט‪ ,‬ובלימת נצנוצי־המחשבה של‬
‫הפאציינם נעלמת‪.‬‬
‫נכונה גילה פ ך נצי׳ כי בעצם הפקודה שהמהפנט נותן לסובייקט‬
‫להרדם (ולעתים קרובות נפתחת בכך ההיפנוזה) שם הוא את עצמו במקום‬
‫הוריו‪ .‬פרנצי רואה להבדיל בין שני סוגי היפנוזה — אחת של פיוסין‬
‫והרגעה ואחת של התראה‪ ,‬זו לפי מופת־האם וזו לפי מופת־האב‪ .‬אבל גם‬
‫הפקודה בהיפנוזה להרדם אינה אלא כאותה התביעה לסלק כל מחשבה‬
‫מן הנעשה בעולם מסביב ולרכז את כל הקשב במהפנט; גם הסובייקט‬
‫תופס כך את הפקודה‪ .‬שכן תכונתה הפסיכולוגית של השינה מקורה‬
‫בסילוקו של כיוון־הדעת מעולם־החוץ‪ ,‬והיא גם הבסיס לקרבה שבין‬
‫השינה לבין המצב ההיפנוטי‪.‬‬
‫במעשים אלה שלו מעורר איפוא המהפנט בסובייקט חלק ממורשתו‬
‫הקמאית‪ ,‬זו שמתוכה היה נכנע גם להורים‪ ,‬ושקמה לתחיה אינדיבידואלית‬
‫ביחס אל האב‪ .‬הרי זה הרעיון על האישיות החזקה־מכל והמסוכנת‪ ,‬שאין‬
‫אתה יכול לנקוט כלפיה אלא עמדה סבילה־מאזוכיסטית‪ ,‬שעל־כרחך מת ­‬
‫בטל רצונך מפני רצונה‪ ,‬ודבר מסוכן הוא לעמוד בודד במחיצתה‪" ,‬לראותה‬
‫פנים אל פנים"‪ .‬רק כך בערך יכולים אנו לשער בנפשנו את יחסו של‬
‫היחיד בלהקה הקמאית אל האב הקמאי‪ .‬מתוך תגובות אחרות ידוע לנו‪,‬‬
‫כי ביחידים נשתמר שיעור משתנה של כושר אישי להחיות מצבים ישנים‬
‫מסוג זה‪ .‬אבל במצב ההיפנוזה עשויה להשתמר בלב המהופנט ידיעת־מה‪,‬‬
‫כי לאחר ככלות הכל אין ההיפנוזה אלא כעין שעשוע‪ ,‬חידוש מאחז־‬
‫עיניים לרישומים קמאיים‪ ,‬ומתוך כך אפשר לו‪ ,‬למהופנט‪ ,‬להתחסן בפני‬
‫תוצאות רציניות מדי של ביטול רצונו בשעת ההיפנוזה‪.‬‬
‫תכונת הכפיה והמאוןם הטבועה בהתהוותו של ההמון‪ ,‬והמתגלית בתו־‬
‫פעות־ההשאה המתלוות לתהליך‪ ,‬בדין ניתן לגזור את מקור התכונה הזאת‬
‫מן הלהקה הקמאית‪ .‬מנהיגו של ההמון מוסיף עוד להיות בבחינת האב‬
‫הקמאי הנותן פחדו על הכל‪ ,‬וההמון מוסיף עוד לרצות בשליטה ללא־‬
‫מצרים עליו; בכל נפשו ובכל מאודו מבקש ההמון לקבל דינה של מרות‪,‬‬
‫וכלשונו של לה בון‪ ,‬נפשו יוצאת להשתעבדות‪ .‬האב הקמאי הוא האידיאל‬
‫של ההמון‪ ,‬הוא המושל באני תחת אידיאל־האני‪ .‬בדין ניתנת ההיפנוזה‬
‫להתפנות המון שמנין אנשיו שניים‪ .‬נשאר עוד להגדיר את ההשאה‬
‫כוודאות־אמונה המבוססת לא על תפיסה ועבודת־חשיבה‪ ,‬אלא על זיקה‬
‫ארוטית ‪*.‬‬

‫בכתב־העת ‪-‬ס‪87011‬ק •!‪!1011 £11‬‬ ‫‪1111)3.‬‬ ‫‪ .28‬פרנצי‪,‬‬

‫‪1)1‬ז‪1‬ו ‪ ,3113171150110‬כרך א׳ ‪.1909‬‬ ‫‪3111010£180110‬ק‪0110‬ץ‪5‬ק‬ ‫‪?01-80111111 §■011‬‬
‫נראה לי להדגיש‪ ,‬כי הדיון בפרק זה הניעני לחזור מתפיסת ההיפנוזה של ברנהיים‬ ‫*‬
‫אל התפיסה התמימה שקדמה לה‪ .‬לפי ברנהיים נגזרות כל תופעות ההיפנוזה‬
‫מגורם־ההשאה‪ ,‬והוא גופו אין עוד להסבירו בגורמים אחרים‪ .‬אנו באים לכלל‬
 ‫י״א‪ .‬אחת הדרגות באני‬

‫מי שמשקיף על חיי האדם היחיד בימינו ומבקש לתאר אותם תמונה שלמה‪,‬‬
‫ידיו מתרפות מחמת הסיבוכים הצפויים לו׳ כשהוא נזכר בתיאוריהם המש ­‬
‫לימים אהדדי של המחברים שכתבו על הפסיכולוגיה של ההמון‪ .‬כל יחיד‬
‫יש לו חלק בהמונים רבים‪ ,‬זיקות ההזדהות קושרות אותו לצדדים רבים‪,‬‬
‫ואידיאל־האני שלו בא לכלל איפנון על פי מופתים שונים ביותר‪ .‬כך‬
‫נמצא היחיד שותף לנפשות־המון הרבה — של גזע‪ ,‬של מעמד‪ ,‬של קהילת‬
‫מאמינים‪ ,‬של מדינה וכו׳; ומעל לאלה יש גם לאל ידו להתעלות כדי‬
‫קורטוב של עצמאות ומקוריות‪ .‬התלכדויות אלה של ההמון‪ ,‬שיש להן‬
‫קבע וקןמות ושפעולותיהן טבועות בסימן האחידות והך‪,‬תמד‪ ,‬בעיני המש ­‬
‫קיף מפתיעות הן פחות מן ההמונים בני־החלוף המצטוותים מהרה‪ ,‬אלה‬
‫ההמונים שעל פיהם תיאר לה בון את התמונה הפסיכולוגית המזהירה‬
‫למכלול תכונות נפשו של ההמון; ואמנם המונים צעקניים וקיקיוניים אלה‪,‬‬
‫שלפי צביונם הם כמו מורכבים על גבי המוני־הקבע ההם‪ ,‬אמנם בהם‬
‫מתחוללת אותה תופעה מפליאה׳ שמתחדל ללא שיור‪ ,‬הגם חדלון זמני‬
‫בלבד‪ ,‬דווקא אותו קורטוב של ישות אינדיבידואלית של היחיד‪.‬‬
‫דרשנו פליאה זו כוויתורו של היחיד על אידיאל־האני שלו והחלפתו‬
‫באידיאל־ההמון המגולם במנהיג‪ .‬עכשו עלינו להוסיף בשביל לתקן את‬
‫האמור לעיל‪ ,‬כי שיעורה של אותה תופעה מפליאה אינו שווה בכל יחיד‬
‫ויחיד‪ .‬מרובים היחידים׳ שהפרדת האני מאידיאל־האני לא התקדמה בהם‬
‫ביותר׳ ושני היסודות עודם נוטים ביחידים אלה להיות חופפים זה את‬
‫זה! לפעמים קרובות משמר כאן האני את זחיחות־דעתו הנארקיסטית‬
‫הקודמת‪ .‬הודות לכך נעשית בחירת המנהיג למשימה קלה יותר‪ .‬לפעמים‬
‫קרובות די בכך‪ ,‬שהמנהיג הוא בעל התכונות הטיפוסיות ליחידים אלה‪,‬‬
‫והתגלותן בו מובהקת וצרופה ביותר‪ ,‬ונדרש ממנו לעשות רושם של בעל‬
‫כוח רב יותר וחפשי מבחינה ליבידונית; בדרך זו מתקרב לגישומו הצורך‬
‫במנהיג חזק‪ ,‬וצורך זה הוא המעניק לאיש את העליונות׳ שלולא כך אפשר‬
‫שלא היה ראוי לה‪ .‬שאר יחידי ההמון‪ ,‬שבתנאים אחרים לא היה אידיאל־‬
‫האני שלהם מתגלם באישיותו של המנהיג בלי תיקון מסוים‪ ,‬הללו‬
‫נמשכים אזי אחריו עם האחרים בכוח ה״השאה"‪ ,‬כלומר בתוקף ההזדהות‪.‬‬
‫הראינו לדעת‪ ,‬כי מה שהיה בידנו לתרום להסברת המבנה הליבידוני‬
‫של ההמון מחזירנו אל ההבדלה בין האני לאידיאל־האני ואל הזיקה הכפולה‬

‫מסקנה‪ ,‬כי ההשאה היא חלק מתופעת המצב ההיפנוטי‪ ,‬ומצב זה יש לו ביסוס‬
‫איתן בנסיה שנשתמרה בלא־מודע מתוך ההיסטוריה הקדומה של משפחת־האדם‪.‬‬
‫המתאפשרת מכאן — הזדהות ושימת המושא תחת אידיאל־האני‪ .‬הנחת‬
‫קיומה של דרגה מבדילה כזאת במבנה האני היא צעד ראשון לאנאליזה‬
‫של האני‪ ,‬והכרח הוא שמעט־מעט יימצאו הוכחות לקיומה בתחומים‬
‫לנארקיזפ״י‬
‫*‬ ‫השונים ביותר של הפסיכולוגיה‪ .‬בחיבורי "הערות מבוא‬
‫כינסתי את כל החומר הפאתולוגי‪ ,‬שאפשר היה באותה שעה להשעין‬
‫עליו הבחנה כזאת‪ .‬אבל רשאים אנו לצפות‪ ,‬שעם העמקתו הנוספת של‬
‫מחקר הפסיכולוגיה של הפסיכוזות תתגלה חשיבותה של ההבחנה כגדולה‬
‫הרבה יותר‪ .‬הבה נשים אל לב‪ ,‬כי עכשו נקנה לאני יחם של מושא אל‬
‫איריאל־האני שהתפתח מתוכו׳ וייתכן שבזירה חדשה זו של האני באות‬
‫לכלל הישנות כל פעולות־הגומלין בין המושא החיצוני לבין האני הכולל‪,‬‬
‫כפי שהכרנו אותן מתורת־הנאורוזות‪.‬‬
‫כאן מבקש אני לעקוב רק אחרי אחת התולדות האפשריות מראיית־‬
‫דברים זו׳ ולהמשיך מכאן בבירורה של בעיה‪ ,‬שבמקום אחר אנוס הייתי‬
‫להניחה לא־פתורה"‪ .3‬כל אחת מן הדיפרנציאציות הנפשיות שהכרנו‬
‫מייצגת הכבדה חדשה של התפקוד הפסיכי‪ ,‬מוסיפה על רפיפותו‪ ,‬והיא‬
‫עלולה ליהפך לנקודת־מוצא לכשלון התפקוד‪ ,‬להחלות‪ .‬עם יציאתו לאוויר‬
‫העולם עושה האדם בדרך זו את הצעד הראשון ממעגלו של נארקיזם‬
‫המספק עצמו סיפוק מוחלט לתוך מעגלי תפיסתו של עולם־חוץ משתנה‬
‫וראשית גילוייהם של מושאים; ובעצם הצעד הזה קשורה העובדה‪ ,‬שאין‬
‫האדם מסוגל לשאת לאורך־ימים את המצב החדש‪ ,‬וכך מביא הוא אותו‬
‫מפקידה לפקידה לידי נסיגה וחוזר בשנתו למצבו הקודם‪ ,‬מצב של העדר־‬
‫גריות ונמגעות־המושאים‪ .‬אמנם‪ ,‬אפילו כך נענה האדם לרמז מעולם־‬
‫החוץ‪ ,‬השולל ממנו דרך־ארעי‪ ,‬משום מחזור החילופים של יום ולילה‪,‬‬
‫את מרבית הגירויים הפועלים עליו‪ .‬מבחינה פאתולוגית חשובה יותר‬
‫הדוגמה השניה לצעד כזה‪ ,‬שבה אין סיג דומה לאותה מחזוריות‪ .‬במרוצת‬
‫התפתחותו התחוללה באדם הפרדת קיומו הנפשי כדי אני מלוכד־בעצמו‬
‫מזה ומודחק לא־מודע מחוצה לו מזה׳ וכנודע‪ ,‬חשופה יציבותה של רכישה‬
‫חדשה זו דרך־קבע לזעזועים‪ .‬בחלום ובנאורוזה חוזר היסוד שהוגלה‪,‬‬
‫מתדפק על שערים שמופקדות עליהם התנגדויות לשמירה ומבקש להיכנס ;‬
‫במצב של ערות נעזר האדם בתחבולות מיוחדות בשביל שהמודחק יוכל‬
‫לעקוף התנגדויות אלו‪ ,‬ושהאני יקלוט אותו זמנית בתוכו; שכרו של‬
‫האדם הוא עונג‪ .‬באור זה אפשר לראות את הבדיחה ואת ההומור‪ ,‬וגם‬
‫חלק מן הקומי בכלל‪ .‬כל בקי בפסיכולוגיה של הגאורוזות יעלה דוגמאות‬

‫‪ .29‬כרך י׳ של "כתבים מקובצים" [גרמנית]‪.‬‬

‫‪ .30‬ר׳ "אבל ומלאנכוליה"‪.‬‬
‫דומות חשובות פחות‪ ,‬אלא שאני נחפז לשימושו של הכלל לכוונות שלי‪.‬‬
‫אפשר בפירוש להעלות על הדעת‪ ,‬כי גם הפרדת אידיאל־האני מן‬
‫האני אינה דבר שאפשר לשאתו דרך קבע‪ ,‬וכי גם היא הכרח הוא שתת ­‬
‫בטל ארעית‪ .‬כלל הוא‪ ,‬שעם כל הוויתורים והסיגים שהוטלו על האני‬
‫חוזרים הלאווין ופורצים מפקידה לפקידה החוצה‪ .‬על פריצה זו מעיד‬
‫מוסד החגים‪ ,‬שהיה בראשיתו מערכת הילולות של הפקרות בתוקף החוק‪,‬‬
‫ושצביון העליזות הטבוע בהם מוצאו מן הפורקן שהחגים היו מביאים‬
‫לחוגגים‪ .31‬הסאטורנאליות של בני רומא והקארנאוואל שלנו בימינו‬
‫חופפים מבחינתם המהותית את החינגות של האדם הפרימיטיבי; מביאות‬
‫הן ברגיל את משתתפיהן לכל מיני הפקרות ועבירות על מצוות‪ ,‬שבכל‬
‫ימות השנה נחשבות הן לקדושות ביותר‪ .‬אבל אידיאל־האני מקפל בתוכו‬
‫את סכום כל ההגבלות שהאני חייב לקבל את דינן על עצמו‪ ,‬ולכן היה‬
‫ודאי ביטולו של האידיאל בגדר עילה לצהלת שמחה של האני‪ ,‬שעכשו‬
‫הותר לו שוב לעשות את רצון עצמו ‪*.‬‬
‫זימונו של גילוי כלשהו באני עם אידיאל־האני מעורר תמיד הרגשה‬
‫של נצחון‪ .‬גם רגש־האשמה ניתן להתדרש כביטוי של מתיחות בין האני‬
‫לבין אידיאל־האני (וכך גם רגש־הנחיתות)‪.‬‬
‫כנודע‪ ,‬יש אנשים שכלל מצב־רוחם מתאפיין בניעות פריודית — למן‬
‫דכאון מופלג דרך מצב־ביניים מסוים ועד לרוממות־רוח‪ .‬תנודות אלה‬
‫יש בהן שיעורים שוגים ביותר של אמפליטודה‪ ,‬למן התמורה שכמעט‬
‫אין להבחין בה עד לאותם מצבים קיצוניים‪ ,‬שבעל־הדבר עלול להת ­‬
‫ייסר בהם בעינויים קשים עד כדי שיבוש חייו‪ ,‬כגון מיני מרה שחורה‬
‫ומאניה‪ .‬דומה‪ ,‬כי במקרים טיפוסיים לדכאון מחזורי כזה אין עילות‬
‫חיצוניות ממלאות כל תפקיד מכריע; ומכלל המניעים הפנימיים אין מת ­‬
‫גלים בחולים אלה סימנים רבים יותר‪ ,‬גם לא סימנים שונים מן המתגלים‬
‫אצל שאר אנשים‪ .‬משום כך נשתגרה ראייתם של מקרים כאלה כלא‪-‬‬
‫פסיכוגניים‪ .‬להלן עוד נעמוד על מקרים אחרים של מצבי־דכאון מחזוריים‬
‫דומים בכל לההם‪ ,‬אלא שמצבים אלה קל לגלות את מוצאם מטראומות‬
‫נפשיות‪.‬‬
‫אין אנו מכירים איפוא את היסוד לתנודות ספונטניות אלה של הלכי‪-‬‬
‫הרוח; נעלם מאתנו‪ ,‬מה המיכאניזם שבו באה מאניה במקומה של מלאג־‬
‫כוליה‪ .‬כך רשאים אנו אולי להניח‪ ,‬כי האני של חולים אלה הוא שיש‬

‫‪ .31‬ר׳ "טוטם וטאבו"‪.‬‬

‫• טרוטר גוזר את ההדחקה מיצר־העדריות‪ .‬ב״פתיחה לנארקיזם" כתבתי‪ ,‬כי "היווצ­‬
‫רותו של האידיאל עשויה לגבי האני להיות התנאי להדחקה"‪ ,‬ופחות משיש בכך‬
‫מן הסתירה לדעתו של סרוטר הרי זו כעין העתקת השקפתו לצורת־ביטוי אחרת‪.‬‬
‫בו תחולה להשערתנו‪ :‬מתפרק בהם ארעית אידיאל־האני לאחר שליטתו‬
‫המחמירה ביותר הקודמת באני‪.‬‬
‫הבה נעמיד דברים על ברירותם‪ .‬מתוך האנאליזה שעשינו באני אין‬
‫עוד ספק‪ ,‬כי בתופעות המאניה מתמזגים האני ואידיאל־האני‪ ,‬כך שמתוך‬
‫הלך־רוח של נצחון וסיפוק־עצמו יש לאל ידו של האדם‪ ,‬ששוב אין‬
‫ביקורת־עצמו טורדת אותו‪ ,‬להתענג על ביטול מעצוריו ועל ביטול חובתו‬
‫להתחשב בזולתו‪ ,‬גם אינו צריך עוד להיות נוזף בעצמו‪ .‬פחות מזה ברור‪,‬‬
‫ואף־על־פי־כן קרוב מאוד לוודאי‪ ,‬כי עגמותו של בעל־מרה־שחורה היא‬
‫ביטוי לסכסוך חריף בין שתי הערכאות של האני; מתוך רגישותו המופ ­‬
‫לגת מפגין האידיאל ללא־רחם את גינויו את האני בצורת טירוף־נחיתות‬
‫והשפלת־עצמו‪ .‬ונשאלת רק השאלה‪ ,‬אם עלינו לחפש את הסיבה להשתנות‬
‫היחסים האלה בין האני לבין אידיאל־האני במרידות הפריודיות (שלעיל‬
‫הנחנו את קיומן) המכוונות נגד המוסד החדש‪ ,‬או שעלינו לתלותה בטעמים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫התחלפות המלאנכוליה במאגיה אינה בחזקת קו מחויב־המציאות במב־‬
‫לול־החולי של הדכאון המלאנכולי‪ .‬יש מיני מלאנכוליה פשוטים‪ ,‬חד־‬
‫פעמיים‪ ,‬ויש גם חוזרים חזירה פריודית‪ ,‬שאין התפתחות זו חלה בהם‪.‬‬
‫מצד אחר יש סוגי מלאנכוליה‪ ,‬שהעילה ממלאת בהם תפקיד אטיולוגי‬
‫ברור‪ .‬אלו הן המלאנכוליות הפוקדות אדם לאחר אבדן מושא אהוב‪ ,‬אם‬
‫מחמת מותו ואם משום נסיבות שאילצו את האוהב לסלק את הליבידו מן‬
‫המושא‪ .‬מרה שחורה פסיכוגנית כזאת אפשר לה שתוליך למאניה‪ ,‬והמח ­‬
‫זוריות הזאת עלולה להישנות פעמים הרבה‪ ,‬ממש כבמרה שחורה ספוג־‬
‫טאנית־לכאורה‪ .‬הנסיבות איפוא מעורפלות למדי‪ ,‬בייחוד שעד כה נחקרו‬
‫בדרך הבדיקה הפסיכואנאליטית רק צורות מעטות ומקרים מעטים של‬
‫המלאנכוליה ‪2‬י׳‪ .‬לפי שעה אין אנו תופסים אלא את המקרים‪ ,‬שבהם‬
‫ויתר האוהב על המושא בעקבות התגלותו כלא־ ראוי לאהבה‪ .‬אזי חזר‬
‫המושא וגשתעתק בדרך ההזדהות באני‪ ,‬ואידיאל־האני מגנה אותו גינוי‬
‫חמור‪ .‬הנזיפות והתקיפות המכוונות נגד המושא מתחשפות בצורת נזיפות‬
‫מלאנכוליות‪ ,‬שבעל־הדבר נוזף בעצמו"‪.‬‬
‫גם מרה שחורה מן הסוג הזה עלולה בסופו של תהליך להתחלף במאניה‪,‬‬

‫‪ .32‬ז שוזה אברהם‪1)1 £6- ,‬ז‪80111111£ 11‬־‪£01‬־‪ £8701102112.171:18611611 £1‬־‪\118£1:26 2111‬נ‬

‫(‪18\\\ )191',‬ו ‪6861118‬־‪1‬־‪1 11‬ז‪6‬־\‪6881‬־‪1‬ק‪1§• )168 11121118011-)16‬ז‪11211)1111‬נ ב־ ‪^11111-‬נ‬
‫(‪1‬׳'‪ ?87011021121786, )19‬־‪2^6 2111‬־‪.86116 36111‬‬
‫ובן־תר דיוק ‪ :‬הן מסתתרות מאחורי הנזיפות שהסובייקט נוזף באני שלו גופו‬ ‫*‬
‫ומקנות לנזיפות־עצמו של המלאנכוליקן את התכונות האפייניות להן — איתנות‪,‬‬
‫יצזבות‪ ,‬הכרחיות‪.‬‬

‫‪;68‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואגאליזה של האני‬
‫כך שאפשרות זו היא בחזקת קו בלתי־תלוי בשאר סימניו של מכלול־‬
‫המחלה‪.‬‬
‫עם זאת איני רואה קושי להביא במנין את גורם התמרדותו הפריודית‬
‫של האני באידיאל־האני בשני מיני המלאנכוליה‪ ,‬הפסיכוגנית והספונ­‬
‫טאנית כאחת‪ .‬אשר למלאנכוליה הספונטאנית‪ ,‬יכולים אנו להניח‪ ,‬כי‬
‫אידיאל־האני נוטה לנהוג בה בחומרה מיוחדת‪ ,‬וזו מוליכה אחר־כך‬
‫אוטומטית לביטולו הארעי של האידיאל‪ .‬במלאנכוליה הפסיכוגנית עשוי‬
‫האני לבוא לכלל התמרדות עקב האכזריות שהאידיאל נוהג בו משום‬
‫שהאני הזדהה עם מושא דחוי‪.‬‬

‫נספחות‬

‫לפי שעה סיימנו את הבדיקה‪ ,‬שבמרוצתה נפתחו לנו כמה שבילים צדדיים‪,‬‬
‫שתחילה עקפנו אותם; אבל מכיוון שנרמזים לנו סיכויים מסוימים להע ­‬
‫מקת הסוגיה‪ ,‬מבקשים אגו כאן לחזור ולדון בנקודות אחדות‪ ,‬שקודם‬
‫עברנו על פניהן‪.‬‬
‫בצבא ובכנסיה הנוצרית‪ ,‬שני ההמונים המלאכותיים הגדולים‪ ,‬שעייננו‬ ‫א)‬
‫בהם בפתח בדיקתנו‪ ,‬ניתנות לנו הדגמות מעגינות להבדלה בין הזדהותו‬
‫של האני עם מושא לבין החלפת אידיאל־האני במושא‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬כי החייל רואה את הממונה עליו — כלומר‪ ,‬בעצם את ראש‬
‫הצבא — כאידיאל לעצמו‪ ,‬ובו־בזמן הוא מזדהה עם השווים לו‪ ,‬ומשות־‬
‫פות־אני זו נגזרות לו חובות החברות במעגלי העזרה ההדדית ושיתוף־‬
‫הנכסים‪ .‬אבל הוא נעשה מגוחך בשעה שהוא מבקש להזדהות עם המצביא‪.‬‬
‫זה אמנם הטעם ללעגו של הרובאי מ״מחנה ואלנשטיין" [חלק ראשון של‬
‫הטרילוגיה הדרמטית של שילר] לרב־הסמל‪:‬‬
‫י‪1101>1‬ק‪• 8‬ן© ‪!6‬ז\\ ‪611 110)1‬ק‪8‬ט‪61 13‬‬
‫‪§6§1161)1 ...‬נ‪ 11110 §11101)111611 31‬ז‪1(88 1181(1 111‬‬
‫[איך הוא מכעכע ואיך הוא יורק —‬
‫אבן‪ ,‬זאת היטבתם ללמוד ממנו‪].‬‬

‫לא כן בכנסיה הקאתולית‪ .‬כל נוצרי אוהב את ישו כאידיאל שלו‪ ,‬ובדרך‬
‫ההזדהות חש הוא עצמו קשור בנוצרים אחרים‪ .‬אבל הכנסיה דורשת‬
‫ממנו יותר מזה‪ .‬מעל לכל עליו להזדהות עם ישו ולאהוב את שאר הנוצ ­‬
‫רים כפי שישו אהבם‪ .‬משמע‪ ,‬בשתי הנקודות דורשת הכנסיה להשלים‬
‫את מעמד־הליבידו המשתלח מהתהוותו של ההמון‪ .‬נדרש מן היחיד להו­‬
‫סיף הזדהות בנקודה שבה נעשתה בחירת־המושא‪ ,‬ולהוסיף את אהבת־‬
 ‫המושא למעגל שיש בו הזדהות‪ .‬ברור׳ כי מותר זה חורג מעיר למערוכת‬
‫של ההמון‪ .‬יכול אדם להיות נוצרי טוב׳ ועל אף זאת לא לקבל את‬
‫הרעיון לעמוד במקום שישו עומד ולחבוק באהבתו זרועות כל האדם‪.‬‬
‫אדם אין־אונים אתה‪ ,‬ואל לך לייחס לעצמך את גודל־לבבו ועצמת־‬
‫אהבתו של הגואל‪ .‬אבל התפתחות נוספת זו של חלוקת הליבידו בתוך‬
‫ההמון היא מן הסתם הגורם‪ ,‬שעליו מבססת הכנסיה את יומרת טענתה‪,‬‬
‫שהיא הגיעה לדרגה גבוהה יותר של מוסריות‪.‬‬
‫ב) אמרנו‪ ,‬כי אפשר אולי למצוא בהתפתחותו הנפשית של מין־האדם‬
‫את המקום‪ ,‬שבו נתגשמה גם בנפשו של היחיד ההתקדמות מן הפסיכולוגיה‬
‫האינדיבידואלית‬
‫‪*.‬‬ ‫של ההמון אל הפסיכולוגיה‬
‫לשם כך עלינו לחזור שוב לרגע קט למיתוס המדעי על אבי הלהקה‬
‫הקמאית‪ .‬לימים נתעלה אב זה למעלה בורא־העולם‪ ,‬ובדין‪ ,‬שהרי הוא‬
‫שהוליד את כל הבנים שמהם נתרכב ההמון הראשון‪ .‬הוא היה האידיאל‬
‫לכל אחד מהם‪ ,‬הכל פחדו ממנו ובו־בזמן העריצוהו הכל‪ ,‬ויסוד זה הוא‬
‫שברבות הימים צמח ממנו מושג הטאבו‪ .‬הרבים האלה נתלכדו באחד‬
‫הימים‪ ,‬הרגו את האב וביתרוהו לבתרים‪ .‬אף איש מהמון מנצחים זה‬
‫לא היה מסוגל לשים את עצמו במקומו של האב‪ ,‬ואם עשה זאת מי מהם‪,‬‬
‫נתחדשו המאבקים עד שנוכחו לדעת‪ ,‬שכולם חייבים לוותר על ירושת‬
‫האב‪ .‬אזי כוננו האנשים את קהילת־האחווה הטוטמיסטית‪ ,‬שכולם היו בה‬
‫בעלי זכויות שוות ומאוחדים בלאווין של הטוטם‪ ,‬שנועדו לשמור את זכר‬
‫הרצח ולכפר עליו‪ .‬אבל מורת־הרוח ממה שהושג עמדה בעינה‪ ,‬והיא‬
‫שהיתה המקור להתפתחויות חדשות‪ .‬מעט־מעט התקדמו האנשים‪ ,‬שהיו‬
‫מלוכדים בברית של המון־אחים‪ ,‬לקראת מעמד־הדברים הישן במישור‬
‫חדש‪ .‬הזכר נעשה שוב לראש משפחה וביטל את זכויות־היתר של שלטון־‬
‫הנשים‪ ,‬שנתייצב בתקופה ללא־אב‪ .‬ייתכן‪ ,‬שההכרה באמהות־אלות היתה‬
‫הפיצוי על מעשה ביטול שלטון־הנשים‪ ,‬וכוהני האלות סורסו בשביל‬
‫לגונן על האם לפי המופת שנתן אבי הלהקה הקמאית‪ .‬ובכל זאת לא היתה‬
‫המשפחה החדשה אלא כמוה כצל המשפחה הישנה; עכשו היו אבות‬
‫הרבה‪ ,‬וזכויות כל אחד היו מוגבלות מכוח זכויות האחרים‪.‬‬
‫יתכן‪ ,‬כי אז נתדרבן אחד היחידים האלה‪ ,‬מכוח הכיסופים שבשכול‪,‬‬
‫להתנתק מן ההמון ולקבל עליו את תפקידו של האב‪ .‬מי שעשה זאת היה‬
‫המשורר האפי הראשון‪ ,‬והצעד קדימה נתגשם בדמיונו‪ .‬המשורר הלביש‪,‬‬
‫ברוח געגועיו‪ ,‬את המציאות בבגדי־שקר‪ .‬הוא המציא את המיתום הוזרואי‪.‬‬
‫גיבור היה מי שהרג את האב׳ אותו האב שבמיתוס עוד הופיע בדמות‬

‫הנאמר להלן נתחבר בהשפעת חילופי־מחשבות שהיו לי עם אוטו ראנק‪.‬‬ ‫*‬

 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫מפלצת טוטמיסטית‪ .‬כשם שהאב הוא האידיאל הראשון לנער‪ ,‬ממש כך‬
‫יצר המשורר את אידיאל־האני הראשון בדמותו של הגיבור הרוצה להח ­‬
‫ליף את האב‪ .‬צעיר הבנים‪ ,‬ילד־השעשועים של האם׳ היה מן הסתם‬
‫החוליה המקשרת עם הגיבור; בימי הלהקה הקמאית גונגה האם על בן־‬
‫הזקונים מפני קנאתנותו של האב‪ ,‬והוא נעשה ליורשו‪ .‬האשה היתה מקור‬
‫הפיתוי למעשה הרצח‪ ,‬היא גם היתה הפרס שזכה בו מי שיצא מנצח‬
‫במאבק‪ ,‬ובשירת־הכזבים של קדם־ההיסטוריה נעשתה האשה‪ ,‬מן הסתם‪,‬‬
‫למפתה המדיחה את הפושע למעשהו‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬כי רק הלהקה כולה יכלה לאזור עוז למעשה‪ ,‬אך בשירה‬
‫טוען הגיבור‪ ,‬כי הוא לבדו עשאו‪ .‬אף־על־פי־כן נשתמרו עוד בבדיאה‪,‬‬
‫לפי הערה של ראנק׳ עקבות ברורים של מצב־הדברים שהגיבור‬
‫ביקש להתכחש לו‪ .‬לפי שלעתים קרובות רואים אנו את הגיבור בבדיאה‬
‫ואין לאל ידו להגשים את משימתו הקשה אלא בסיועה של עדת בעלי־‬
‫חיים קטנים‪ ,‬דבורים או נמלים; לרוב הוא צעיר הבנים‪ ,‬שלפני בואו‬
‫להחליף את האב מציגה אותו הבדיאה לעתים קרובות כשוטה‪ ,‬הווי אומר‪,‬‬
‫כאחד שאין סכנה נשקפת ממנו‪ .‬אותם בעלי־חיים קטנים מן הסתם‬
‫האחים הם מן הלהקה הקמאית‪ ,‬ממש כשם שבסמליות החלום חרקים‬
‫ושרצים פירושם אחים ואחיות (לשון־בוז לפעוטות)‪ .‬מלבד זאת קל להב ­‬
‫חין במיתוסים ובבדיאות‪ ,‬שכל אחת מן המשימות שבהם היא בגדר‬
‫תחליף למעשה זהרואי‪.‬‬
‫המיתום הוא איפוא הצעד‪ ,‬שציין את פרישתו של היחיד מן הפסיכו ­‬
‫לוגיה של ההמון‪ .‬המיתוס הראשון היה ודאי המיתום הפסיכולוגי‪ ,‬מיתוס־‬
‫הגיבור‪ ,‬ואין ספק‪ ,‬כי המיתום שתכליתו היא להסביר את תופעות הטבע‬
‫בא זמן רב מאוד אחריו‪ .‬המשורר שעשה את הצעד ההוא‪ ,‬וכך נתנתק‬
‫בדמיונו מן ההמון‪ ,‬ידע בכל זאת במציאות (לפי הערה אחרת של ראנק)‬
‫את הדרך לחזור אליו‪ .‬ביסודו של דבר אין הגיבור אלא הוא גופו‪,‬‬
‫המשורר‪ .‬כך יורד הוא אל הממשות ומעלה את מאזיניו למרומי הדמיון‪.‬‬
‫אבל המאזינים מבינים ללבו של המשורר‪ ,‬ומכיוון שזיקתם טבועה באותם‬
‫הכיסופים אל האב הקמאי יש לאל ידם להזדהות עם הגיבור ‪.33‬‬
‫הכזב שבמיתוס ההרואי מגיע לשיאו בהאלהת הגיבור‪ .‬ייתכן שהגיבור‬
‫שנתאלה קדם לאב־האלוהים‪ ,‬אולי הוא היה מבשר שיבתו של האב הקמאי‬
‫כמצוי אלוהי‪ .‬ואם כן‪ ,‬היה טור האלים מבחינה כרונולוגית כך‪ :‬אלה־אם‬

‫‪116‬ז‪!611183‬ת‪ ,06‬סיכום הרצאה בקונגרם הפסי־‬ ‫‪ .33‬השווה האנס זאקס‪,‬‬

‫כואנאליטי השישי בהאג‪ ,1920 ,‬בכתב־העת ‪111161-11^1011^16 261156111'1£1: £111-‬‬
‫‪ ,?57011031131756‬כרך ו׳ ‪ ; 1920‬אחר־כך בצורת ספר (כרך ג׳ בספריית ס^‪1‬מ‪.)1‬‬
‫— גיבור — אל־אב‪ .‬אבל דמותו של האב הקמאי לא נשכחה מעולם‪,‬‬
‫ואך עם התעלותו לבש האל את הקווים‪ ,‬שאנו מכירים בו עוד היום ‪*.‬‬
‫במסה זו הרבינו לדון ביצרי־המין הבלתי־אמצעיים ומעוכבי־המטרה‪,‬‬ ‫ג)‬
‫ואולי מותר לנו לקוות‪ ,‬שההבחנה הזאת לא תיתקל בהתנגדות גדולה מדי‪.‬‬
‫אף־על־פי־כן ראויה הסוגיה לדיון מפורט‪ ,‬ואפילו נהיה בדרך זו אך‬
‫חוזרים על הרבה מן הדברים‪ ,‬שכבר נאמרו בפרקים קודמים‪.‬‬
‫בהתפתחות הליבידו של הילד הכרנו את הדוגמה הראשונה‪ ,‬אך גם‬
‫הטובה ביותר‪ ,‬ליצרי־מין מעוכבי־מטרה‪ .‬כל הרגשות שהילד חש ביחס‬
‫להוריו ואומניו נמשכים ללא־סןג בתוך המשאלות המבטאות את משאלות־‬
‫המין של הילד‪ .‬דורש הילד מאנשים אהובים אלה את כל גילויי החיבה‬
‫הידועים לו; הוא רוצה לנשק להם‪ ,‬לנגוע בהם‪ ,‬להסתכל בהם; מסתקרן‬
‫הוא לראות את איברי־המין שלהם ולהיות עמם בשעה שהם נצרכים‬
‫לנקביהם; הילד מבטיח לשאת את אמו או אומנתו לאשה‪ ,‬ואחת היא‬
‫מה פירושו של דבר זה בדמיונו; הוא מבקש ללדת ילד לאביו‪ ,‬ועוד‬
‫כיוצא־באלה‪ .‬מתוך הסתכלות בלתי־אמצעית בילדים‪ ,‬וכן גם מתוך בדיקה‬
‫אנאליטית של שיירי־הילדות במבוגרים‪ ,‬ידועה לגו למעלה מכל ספק‬
‫זרימתם־יחד הבלתי־אמצעית של רגשי חיבה וקנאתנות ושל כוונות־מין‪,‬‬
‫וממקורות אלה מתחוור לנו‪ ,‬כמה יסודית דרכו של הילד להפוך את‬
‫האדם האהוב עליו למושא לכל איוויי־המין שלו‪ ,‬שעדיין לא נתמקדו בו‬
‫כראוי (ראה "תיאוריה סכסואלית" ["שלוש מסות לתיאוריה הסכסואלית"‬
‫של פרויד])‪.‬‬
‫עיצוב ראשון זה של אהבת הילד׳ שבמקרים טיפוסיים לובש הוא את‬
‫הצורה של תסביך־אדיפום‪ ,‬מראשית תקופת־החביון הוא נשטף בגל של‬
‫הדחקה‪ .‬מה שמשתייר מאותה צורת־אהבה מתגלה לעינינו בצורת זיקת־‬
‫חיבה צרופה כלפי אותם האנשים עצמם‪ ,‬אלא ששוב אין התואר "מיני"‬
‫יאה לה‪ .‬עם חשפה את נבכי חיי־הנפש אין הפסיכואנאליזה מתקשה‬
‫להוכיח‪ ,‬שיש וזתמד גם לזיקות־המין של שנות הילדות הראשונות‪ ,‬אבל‬
‫במודחק ובלא־מודע‪ .‬מן האנאליזה שואבים אנו את אומץ־הלב לגרום‪ ,‬כי‬
‫בכל מקום שמזדמן לנו רגש־חיבה הריהו יורשה של זיקת־מושא "חוש ­‬
‫נית" במלואה כלפי בעל־הדבר או כלפי מופתו (אימאגו שלו)‪ .‬אמנם‪ ,‬בלי‬
‫בדיקה מיוחדת אין אנו יודעים מן האנאליזה‪ ,‬אם במקרה נתון מוסיפה‬
‫זרימה מינית מלאה קודמת זו להיות חבויה במודחק‪ ,‬או שכבר נתמצתה‬
‫כולה‪ .‬נדקדק עוד יותר ונאמר כך‪ :‬דבר שאינו מוטל בספק הוא‪ ,‬כי אותה‬

‫משום ההרצאה המקוצרת כאן לא ניסיתי להשתמש לביסוס השקפתי בחומר הרב‬ ‫"‬
‫מתחומי האגדה‪ ,‬המיתוס‪ ,‬הבדיאה‪ ,‬תולדות מנהגים וכו׳‪.‬‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואגאליזה של האני‬
‫הזיקה עודנה קיימת פצורה או כאפשרות‪ ,‬והיא עשויה בכל עת ובכל שעה‬
‫להתאחז בדרך הנסיגה ולחזור לכלל פעילות‪ .‬ואין השאלה אלא זאת‪ ,‬מה‬
‫שיעורי האחיזה וכוח־הפעולה‪ ,‬שיש בה עוד; וזו שאלה‪ ,‬שלא תמיד יש‬
‫לה הכרע‪ .‬כאן עלינו להיזהר במידה שווה מפני שני מקורות־משגה —‬
‫מפני הזלזול בחשיבותו של הלא־מודע המודחק מזה‪ ,‬ומפני הנטיה למוד‬
‫את התקין רק במידת הפאתולוגיה מזה‪.‬‬
‫פסיכולוגיה שאינה רוצה׳ או אינה יכולה‪ ,‬לחדור לנבכי המודחק‪ ,‬רואה‬
‫תמיד את זיקות־הרגש של החיבה כביטוי לאיוויים שאינם מכוונים למט־‬
‫רת־מין‪ ,‬ואפילו נתגזרו מאיורים שהיתה להם מטרה כזאת "‪.‬‬
‫בדין אנו אומרים‪ ,‬כי האיוויים דנן הוסטו ממטרות־מין אלה‪ ,‬אף שמת ­‬
‫עוררים קשיים להעלות בקנה אחד תיאורו של היסט כזה עם דרישות‬
‫המאטאפסיכולוגיה‪ .‬יצרים מעוכבי־מטרה אלה מוסיפים‪ ,‬אגב‪ ,‬עוד לשמר‬
‫בתוכם מקצת ממטרות־המין המקוריות שלהם; גם מי שנמשך לפלוני‬
‫דרך־חיבה‪ ,‬גם הידיד‪ ,‬המעריץ‪ ,‬אף הוא מבקש את קרבתו הגופנית ואת‬
‫מראה האדם‪ ,‬שאינו אהוב עליו אלא במובן ה " פ א ו ל י נ י "‪ .‬אם רצוננו‬
‫בכך‪ ,‬רשאים אנו לראות בהיסט־מטרה זה ראשיתו של עידון מטרות־‬
‫המין‪ ,‬אבל אנו יכולים גם למתוח את גבולו בנקודה רחוקה יותר‪ .‬יצרי־‬
‫המין מעוכבי־המטרה יש להם יתרון תפקודי גדול על פני היצרים הלא־‬
‫מעוכבים‪ .‬מכיוון שבעצם אי־אפשר לתת סיפוק מלא ליצרים המעוכבים‪,‬‬
‫יפים הם בייחוד ליצירתן של זיקות בנות־קיימא; לא כן היצרים המכו ­‬
‫ונים במישרין למין‪ ,‬שעם כל סיפוק מאבדים הם מן האנרגיה שבהם‪,‬‬
‫ועליהם להשתהות עד לצבירה חוזרת של הליבידו המיני׳ וביני־לביני‬
‫עלול המושא להתחלף במושא אחר‪ .‬תמיד יפים היצרים המעוכבים לכל‬
‫שיעור של מיזוג עם יצרים לא־מעופבים‪ ,‬וכשם שמוצאם מהללו כך גם‬
‫עשויים הם לחזור ולהתגלגל בהם‪ .‬כנודע‪ ,‬צומחות חיש־קל משאלות‬
‫ארוטיות מתוך יחסי־רגש בסימן הידידות‪ ,‬שיסודם הכרה והערצה (כאותה‬
‫אמירה אצל מ ו ל י י ר ‪60 :‬ז‪ >111 0‬זט‪0‬מ‪31‬י‪ 1‬ז‪011‬נן ‪01‬מ‪138862-1‬נ‪1‬מ‪£1‬‬
‫[מאהבתנו את לשון יוון אנא נשקיני])׳ בין מורה ותלמידתו‪ ,‬בין אמן‬
‫למאזינה נלהבת‪ ,‬ובייחוד אצל נשים כך‪ .‬שהרי מעשים בכל יום הם‪,‬‬
‫שזיקות־רגש שתחילה אין עמן כל כוונה מוליכות הישר לבחירת המושא‬
‫המיני‪ .‬כמה קל אף לזיקה דתית חזקה להתגלגל בגירוי מיני לוהט‪ ,‬דוגמה‬
‫בולטת ביותר לכך‪ ,‬שמן הסתם אינה יחידה‪ ,‬הביא פפיסטר בספרו‬
‫‪£‬ז‪1>10‬ז‪176‬ז‪ 21‬ת‪1 ¥0‬ז‪3£6‬ז‪: >168 0‬זנס^נמנמנס•!‪"[ !■,‬הרוזן צינצנדורף ירא־‬
‫השמים"]‪ .‬ומצד אחר שכיחים גם מאוד המקרים‪ ,‬שמאוויים מיניים‪ ,‬קצרי ­‬

‫אין ספק‪ ,‬כי המבנה של רגשות עוינים סבוך קצת יותר‪.‬‬ ‫*‬
‫ימים לעצמם׳ מתגלגלים בזיקה של חיבה בלבד; התפתחות כזאת היא‬
‫בשיעור גדול הבסיס לביצורו של קשר־נישואין‪ ,‬שראשיתו היתה תאוות־‬
‫אהבה חזקה‪.‬‬
‫מובן׳ שאנו למדים בלא תמיהה‪ ,‬כי איוויי־המין מעוכבי־המטרה צומחים‬
‫מן האיוויים המכוונים הישר למין‪ ,‬בשעה שמכשולים מבפנים או מבחוץ‬
‫מונעים את השגתם‪ .‬מכשול פנימי מן הסוג הזה — וביתר דיוק‪ ,‬מכשול‬
‫שנעשה פנימי — הוא ההדחקה של תקופת־החביון‪ .‬הנחנו‪ ,‬כי אבי הלהקה‬
‫הקמאית אכף על כל בניו‪ ,‬משום אי־סובלנותו המינית‪ ,‬פרישות‪ ,‬וכך כבל‬
‫אותם כדי זיקות מעוכבות־מין‪ ,‬ובה־בשעה שמר לעצמו חרות של תענוגות־‬
‫מין ונשאר בלתי־כבול בזיקות‪ .‬כל הזיקות שההמון תלוי בהן הן מסוג‬
‫היצרים מעוכבי־המין‪ .‬אבל כאן נפתחת לנו לדיון סוגיה חדשה‪ ,‬שענעה‬
‫היחס שבין יצרי־המין הבלתי־אמצעיים לבין היווצרותו של המון‪.‬‬
‫משתי ההערות האחרונות כבר מתרמז לנו‪ ,‬שאיוויי־המין הבלתי־‬ ‫ד)‬
‫אמצעיים אינם רצויים להיווצרותו של המון‪ .‬אמנם‪ ,‬מדברי ימי התפתחותה‬
‫של המשפחה ידועים יחסי־המון של אהבת־מין במסגרת המשפחה (נישואי־‬
‫קבוצה)‪ ,‬אבל ככל שגדלה חשיבותה של אהבת־המין בשביל האני‪ ,‬ככל‬
‫שהתפתח היסוד של היות־אדם־מאוהב‪ ,‬כן גבר לחץ הדרישה לצמצם את‬
‫האהבה כדי מעגל־יחסים של שנים —סמט מ!‪ 011‬גמס [אחת עם אחד] —‬
‫כמוכתב על פי טיב המטרה הגניטלית‪ .‬הנטיות הפוליגמיות נאלצו לחפש‬
‫סיפוק לעצמן בחילופים של מושאי־אהבה בזה אחר זה‪.‬‬
‫שנים המזדקקים זה לזה למען הסיפוק המיני פורשים מן ההמון‪ ,‬וב־‬
‫בדילת עצמם יש משום הפגנה נגד יצר־העדריות‪ ,‬נגד הרגשת־ההמון‪.‬‬
‫ככל שאהבתם עמוקה יותר׳ כן די להם יותר זה בזה‪ .‬דחייתם את השפעת‬
‫ההמון באה לידי ביטוי ברגש־הבושה‪ .‬האוהב מעלה מחובו את רחשי־‬
‫הקנאתנות החזקים ביותר בשביל להגן על בחירת המושא המיני מפני‬
‫פגיעה בדרך של זיקת־המון‪ .‬משגלו של זוג בפני זרים‪ ,‬או הזדווגויות‬
‫הרבים בעת ובעונה אחת בתוך קבוצה (כמתארע באורגיה) — אין אלה‬
‫בגדר האפשר אלא אם כן נסוג לגמרי גורם החיבה‪ ,‬הוא הגורם האישי‬
‫ביחסי־האהבה‪ ,‬והחושנות נעשתה לגורם המכריע‪ .‬אבל בעצם כך מתארעת‬
‫נסיגה למצב קודם של יחסי־המין‪ ,‬כמצב שהיה בימים שגורם האהבה‬
‫האישית היה בגדר לא־מעלה ולא־מוריד וכל מושא־מין נחשב שווה‬
‫למשנהו‪ ,‬בערך ברוח אמירתו המרושעת של ברנארד קוו‪ :‬מאוהב מיהו ז‬
‫מי שמגזים למעלה מכל שיעור בהערכת ההבדל שבין אשה לאשה‪.‬‬
‫סימנים מרובים באים להוכיח‪ ,‬כי המאוהבות באה באסטדיה מאוחרת‬
‫של יחסי־המין בין זכר ונקבה‪ ,‬כך שגם הסתירה שבין אהבת־מין וזיקת־‬
‫המון התפתחה בשלב מאוחר‪ .‬לכאורה עלולה הנחה זו לסתור את המיתום‬
 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫שלנו על המשפחה הקמאית‪ .‬שהרי היתה הנחתנו‪ ,‬כי משום אהבתם לאמ ­‬
‫הותיהם ואחיותיהם נתדרבנו האחים לרצוח את האב‪ ,‬וקשה לך לתאר‬
‫אהבה כזאת אלא אם כן היתה לכודה׳ פרימיטיבית‪ ,‬הווי אומר — היה‬
‫בה מן המזיגה הפנימית של חיבה ושל חושנות‪ .‬אבל עיון נוסף מתיר‬
‫את הקושיה ויוצא לאשש את גרסתנו‪ .‬שהרי התבטאה אחת התגובות על‬
‫רצח־האב במוסד של נישואי־חוץ — כלומר‪ ,‬איסור כל יחסי־מין עם נשי‬
‫המשפחה‪ ,‬שהיו משחר הילדות אהובות אהבה ענוגה‪ .‬כך נתקע הטריז בין‬
‫רחשי־החיבה ורחשי־החושים של הגבר‪ ,‬זה הטריז התקוע בחיי־אהבתו‬
‫עד היום ‪ •34‬מחמת נישואי־חוץ אלה היו הזכרים אנוסים לומר די בסיפוק‬
‫צרכיהם החושניים בנשים זרות ולא־אהובות‪.‬‬
‫בהמונים המלאכותיים הגדולים‪ ,‬בכנסיה ובצבא‪ ,‬אין מקום לאשה‬
‫כמושא־אהבה‪ .‬יחם־האהבה שבין גבר לאשה מתממש מחוצה לארגונו‬
‫זה של ההמון‪ .‬הבדל־המין אינו מעלה ואינו מוריד גם בהמונים‪ ,‬שגברים‬
‫ונשים מתקהלים בהם במעורב‪ .‬כמעט אין טעם לשאול‪ ,‬מה טיב הליבידו‬
‫המלכד המונים‪ ,‬אם הומוסכסואלי או זזטרוסכסואלי הוא‪ ,‬לפי שאין כאן‬
‫הליבידו מובדל על־פי המינים‪ ,‬ובייחוד באה בהמון לידי גילוי התעלמות‬
‫גמורה ממטרותיו של הארגון הגניטלי של הליבידו‪.‬‬
‫בתוך ההמון מתחדלים איוויי־המין הבלתי־אמצעיים של היחיד‪ ,‬ואף־‬
‫על־פי־כן משתמרת חטיבה מהם לפעילות אינדיבידואלית‪ .‬במקום שאי‪-‬‬
‫וויים אלה מתעצמים במופלג מפוררים הם כל התלכדות המון‪ .‬לכנסיה‬
‫הקתולית היו טעמים חזקים מאוד לייעץ לשלומי־אמוניה שיימנעו מכניסה‬
‫בברית־הנישואין ולהטיל על כוהניה את חובת הפרישות; אבל כן שכיחה‬
‫פרישתם של כוהני־דת מן הכנסיה משום שהתאהבו באשה‪ .‬ממש כך‬
‫גורמת האהבה לאשה‪ ,‬שהיא פורצת זיקות־המון של גזע‪ ,‬בדילות לאומית‪,‬‬
‫סדרי מעמד סוציאלי‪ ,‬ובכך מצמיחה היא תוצאות חשובות מבחינה תר ­‬
‫בותית‪ .‬כמדומה אין ספק‪ ,‬כי האהבה ההומוסכסואלית עולה במידה מרובה‬
‫יותר בקנה אחד עם זיקות־ההמון‪ ,‬גם במקום שהיא לובשת צורה של‬
‫איווי־מין שמטרתו אינה מעוכבת! זו עובדה מפליאה׳ וליבונה עשוי‬
‫להוליכנו למסקנות מופלגות‪.‬‬
‫גמצינו למדים מן הבדיקה הפסיכואנאליטית של הנאורוזות הנפשיות‪,‬‬
‫כי צריך לגזור את הסימפטומים שלהן מאיוויי־מין ישירים שהודחקו‪ ,‬אך‬
‫מוסיפים להיות פעילים‪ .‬תוספת זו עשויה להשלים את הנוסחה‪ :‬או‬
‫מאיוויי־מין מעופבי־מטרה‪ ,‬שהעכבה לא הצליחה בהן במלואה‪ ,‬או שפינתה‬
‫מקום לשיבה אל מטרת־המין המודחקת‪ .‬נסיבה זו תואמת את העובדה‪,‬‬

‫‪ .34‬ר׳ "על ההשפלה הכללית" וכו׳‪.‬‬

 ‫שהנאורוזה הופכת את הנגוע בה לאדם אסוציאלי‪ ,‬מרחיקה אותו מן ההר ­‬
‫כבים הרגילים של ההמון‪ .‬רשאי אתה לומר׳ כי בדומה למאוהבות פועלת‬
‫הנאורוזה בכיוון פירוקו של ההמון‪ .‬לעומת זאת אפשר לראות‪ ,‬כי במקום‬
‫שניתנה תנופה חזקה להיווצרותו של המון‪ ,‬שם פוחתות הגאורוזות׳ ולזמן־‬
‫מה לפחות עשויות הן להעלם‪ .‬ובדין נעשו גם נסיונות לנצל לתכליות‬
‫ריפוייות ניגוד זה בין הנאורוזה לבין היווצרות ההמון‪ .‬גם מי שאינו מיצר‬
‫על היעלמן של האשליות הדתיות מעולם־התרבות של ימינו יודה‪ ,‬כי כל‬
‫עוד היה כוחן עמן הן נתנו לכרובים אחריהן את ההגנה החזקה ביותר‬
‫מפני סכנת הנאורוזה‪ .‬גם לא קשה להכיר את הביטוי לריפוי כוזב של‬
‫כל מיני נאורוזות בכל הזיקות לכיתות או בריתות מיסטיות־דתיות או‬
‫פילוסופיות־מיסטיות‪ .‬כל אלה משתלחים מן האנטאגוניזם שבין איוויי־‬
‫המין הבלתי־אמצעיים לבין האיוויים מעובבי־המטרה‪.‬‬
‫הנאורוטיקן עזוב לנפשו׳ ומשום כך אין לו ברירה אלא להחליף בתצו־‬
‫רות־הסימפטומים שלו את הרכבי־ההמון הגדולים שהורחק מהם‪ .‬הוא‬
‫יוצר לו עולם דמיוני של עצמו‪ ,‬דת של עצמו‪ ,‬מערכת־טירופים משלו‪,‬‬
‫וכך עושה הוא על דרך הקריקטורה כהעתק של מוסדי העולם; תמונת־‬
‫סילופים זו מעידה עדות ברורה על חלקם המכריע של איוויי־המין הבלתי־‬
‫אמצעיים ־‪.3‬‬

‫לסיום דברינו נוסיף השוואה מסכמת מבחינת התיאוריה של הליבידו‬ ‫ה)‬

‫למצבים שהעסיקונו — מאוהבות‪ ,‬היפנוזה‪ ,‬היווצרותו של המון ונאורוזה‪.‬‬
‫המאוהבות מבוססת על קיומם של איוויי־מין בלתי־אמצעיים ואי־‬
‫וויים מעוכבי־מטרה בעת ובעונה אחת‪ ,‬ואגב כך מושך לעצמו המושא חלק‬
‫מן הליבידו הנארקיסטי של האני‪ .‬במצב זה אין מקום אלא לאני ולמושא‪.‬‬
‫גם ב ה י פ נ ו ז ה‪ ,‬כמו במאוהבות‪ ,‬יש מקום רק לאותם שני האנשים‪,‬‬
‫אבל היא מבוססת כולה על איוויי־מין מעוכבי־מטרה‪ ,‬והמושא בא תחת‬
‫אידיאל־האני‪.‬‬
‫תהליך זה נמצא כפול פי־כמה־וכמה ב ה מ ו ן! לו ולהיפנוזה משותפת‬
‫תכונת היצרים המלכדים ושימת המושא תחת אידיאל־האני‪ ,‬אבל בהמון‬
‫מיתוספת על כך ההזדהות עם יחידים אחרים‪ ,‬שייתכן שבמקורה נתאפשרה‬
‫מכוח העובדה‪ ,‬שהיחידים היה להם אותו היחס אל המושא‪.‬‬
‫שני מצבים אלה‪ ,‬ההיפנוזה והתלכדות ההמון‪ ,‬הם משקעי תורשה מתוך‬
‫הפוליגנזה של ליבידו האדם — ההיפנוזה כנטיה‪ ,‬ההמון כנטיה ונוסף על‬
‫כך כשריד ישיר‪ .‬שימת איוויי־המין מעוכבי־המטרה תחת האיוויים הבלתי־‬
‫אמצעיים מקדמת בשני המצבים את ההפרדה בין האני לאידיאל־האני;‬

‫‪ .35‬ר׳ "טוטם וטאבו"‪ ,‬סיום פרק ב׳ ("הטאבו והדו־ערפיות של הרגשות")‪.‬‬

 ‫פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני‬
‫ראשיתה של הפרדה זו נסתמנה עוד במצבם של המאוהבים‪.‬‬
‫ה נ א ו ר ו ז ה חורגת מן הטור הזה‪ .‬אף היא מבוססת על תכונת־ייחוד‬
‫בהתפתחות הליבידו של האדם; תכונה זו היא‪ ,‬שתיפקוד־המין הבלתי־‬
‫אמצעי התחיל לפעול פעמיים‪ ,‬ותקופת־החביון חצתה בין פעילות ראשונה‬
‫לפעילות שניה ‪ .36‬עד כאן יש צד של שיתוף — תכונת נסיגה — לנאו־‬
‫רוזה‪ ,‬להיפנוזה ולהמון; נסיגה זו נעדרת מן הסיטואציה של המאוהבים‪.‬‬
‫הנאורוזה באה לכלל גילוי בכל מקום׳ שלא הצליחה הצלחה שלמה ההת ­‬
‫קדמות מיצרי־המין הבלתי־אמצעיים לעבר היצרים מעוכבי־המטרה;‬
‫הנאורוזה מייצגת סכסוך בין אותם חלקי היצרים‪ ,‬שנספגו באני לאחר‬
‫שעברה עליהם התפתחות זו‪ ,‬ובין החלקים האחרים של היצרים‪ ,‬שמוצאם‬
‫מן הלא־מודע המודחק והשואפים להשיג סיפוק בלתי־אמצעי (כשם ששו ­‬
‫אפים לכך דחפי־יצר אחרים‪ ,‬אלה המודחקים לגמרי)‪ .‬הנאורוזה עתירת‬
‫תוכן מחוץ לגדר הרגיל‪ ,‬לפי שכלולים בה כל היחסים האפשריים שבין‬
‫האני לבין המושא (הן יחסים שהמושא נשתמר בהם והן היחסים האחרים‪,‬‬
‫אלה שהאני ויתר בהם על המושא או שהאני שיעתקו בו־בעצמו)‪ ,‬אבל‬
‫גם יחסי־הסכסוך שבין האני לבין אידיאל־האני‪.‬‬

‫‪ .36‬ר׳ "שלוש מסות" וכו׳‪.‬‬

 ‫עתידה של אשליה‬

‫א‬
‫אם עבדו עליך שנות חיים רבות בתחומה של תרבות מסוימת‪ ,‬ובעבר‬
‫ניסית לא־אחת להתחקות על מוצאיה ועל דרכי התפתחותה‪ ,‬ודאי תתפתה‬
‫לפעמים לשלוח מבט גם בכיוון האחר ולשאול את השאלה‪ ,‬מה גורלות‬
‫נועדו לתרבות הזאת בעתיד ומה גלגולים עוד נגזר עליה להתגלגל‪ .‬אלא‬
‫שמיד תשים לב‪ ,‬כי גורמים מרובים גורעים מראש מערכה של בדיקה‬
‫אשר כזאת‪ .‬קודם כל משום שאך אנשים מועטים מסוגלים לסקור את כל‬
‫תחומי עשייתו של האדם׳ ורובם אנוסים לצמצם עצמם בתחום אחד או‬
‫בתחומים אחדים; אבל ככל שאתה ממעט לדעת על העבר וההווה‪ ,‬כן‬
‫פוחתת בהכרח והולכת יכלתך לחזות את העתיד־לבוא‪ .‬בדיקתך נפגמת גם‬
‫משום העובדה‪ ,‬שדווקא בהערכות מן הסוג הזה ממלאות ציפיותיך הסוב ­‬
‫ייקטיביות תפקיד שקשה לך לאמדו; אבל מסתבר‪ ,‬שציפיות אלו תלויות‬
‫בגורמים אישיים צרופים‪ ,‬כגון מה היה נסיונך שלך‪ ,‬מה מידת התקווה‬
‫המטביעה חותמה בעמידתך בחיים‪ ,‬אם מעטה היא או רבה‪ ,‬לפי מזגך‬
‫והצלחותיו או כשלונותיך בחיים‪ .‬ולסוף משפיעה גם העובדה המפליאה‪,‬‬
‫שבני־אדם חווים בדרך־כלל את ההווה בתום־לב כביכול‪ ,‬עד שאי־אפשר‬
‫להם להעריך כראוי את תכניו; שכן זקוק אדם לשם כך קודם לריחוק־‬
‫זמן — משמע‪ ,‬צריך שההווה ייהפך לעבר בשביל שישתלחו לו ממנו בתי־‬
‫אחיזה להערכתו את העתיד־לבוא‪.‬‬
‫מי שמתפתה להביע דעה על עתידה המשוער של תרבותנו ייטיב איפוא‬
‫לעשות‪ ,‬אם יביא במנין את הקשיים המתרמזים מכאן‪ ,‬בנוסף על הספק‬
‫הצמוד בדרך־כלל לכל ניבוי‪ .‬המסקנה שאני גופי מסיק מן האמור היא‪,‬‬
‫כי עלי להסתלק היש־מהר מן המשימה הגדולה מדי בשבילי ולגדור‬
‫עצמי בתוך אותה חלקה קטנה‪ ,‬שבה השקעתי גם עד כה את מעייני‪,‬‬
‫מאז עמדתי על יחסו של התחום החלקי הזה אל המכלול הגדול של ההוויה‪.‬‬
‫בדברי על תרבות האדם מתכוון אני לכל א‪.‬־תם התחומים‪ ,‬שבהם נתעלו‬
‫חיי האדם מעל לתנאיו האנימליים‪ ,‬ושבהם נבדלים הם מחייהן של חיות;‬
‫ואני דוחה דחיה גמורה את ההבדלה בין תרבות לציביליזציה‪ .‬כנודע‪,‬‬
‫מתגלית תרבות זו לעיני המשקיף משני צדדים‪ .‬מצד אחד מקיפה התרבות‬
‫כל דעת ויכולת‪ ,‬שבגי־אדם קנו בשביל למשול בכוחות הטבע ולהפיק‬
‫מהם נכסים למען סיפוקם של צרכי־אנוש; ומצד אחר כלולים בה כל‬
‫המוסדות הדרושים לוויסותם של היחסים ההדדיים בין בני־האדם׳ ובייחוד‬
‫לצרכי חלוקת הנכסים המצויים להם‪ .‬שני כיוונים אלה של התרבות אינם‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫בלתי־תלויים זה בזה; ראשית‪ ,‬משום ששיעור סיפוק היצרים המתאפשר‬
‫מן הנכסים שבעין משפיע השפעה מעמיקה על יחסי־הגומלין שבין בני־‬
‫האדם; שנית‪ ,‬משום שהאדם היחיד׳ הוא גופו עלול ליהפך לנכס ביחס‬
‫לזולתו‪ ,‬במידה שהלה מנצל את כוח־עבודתו‪ ,‬או שהוא משמש לו כמושא־‬
‫מין; ושלישית — וזה גורם חמור — משום שבעצם שונא היחיד את‬
‫התרבות חרף העובדה‪ ,‬שהיא אמורה להיות ענין הרבים‪ .‬קשה לבני־אדם‬
‫לחיות איש־איש לעצמו‪ ,‬וכדי לאפשר להם חיי־יחד נדרשים מהם קרבנות‬
‫בשם התרבות — והדבר המפליא הוא‪ ,‬שעל אף זאת חשים הם קרבנות‬
‫אלה כמעיקים עליהם ביותר‪ .‬אמור מעתה‪ ,‬קיים הכרח להגן על התרבות‬
‫מפני היחיד‪ ,‬והגנה זו היא תפקידם של סידורי התרבות‪ ,‬מוסדיה וציווייה‪,‬‬
‫שתכליתם לא רק להגשים חלוקה מסוימת של נכסים׳ אלא גם לשמור על‬
‫חלוקה זו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬סדרים אלה נועדים להגן מפני רחשי עוינותם של‬
‫בני־האדם על כל מה שמסייע לשיעבוד הטבע ולייצור הנכסים‪ .‬קל להרוס‬
‫מעשי ידי־אדם‪ ,‬והמדע והטכניקה שסייעו ליצירתם‪ ,‬אפשר להעזר בהם‬
‫גם להשמדתם‪.‬‬
‫כך עולה בנו הרושם‪ ,‬כי תרבות פירושה דבר שנאכף על רוב של‬
‫מתנגדים מידי מיעוט אנשים‪ ,‬שהשכילו להשתלט על אמצעי הכוח והכפיה‪.‬‬
‫הדעת נותנת‪ ,‬כמובן‪ ,‬שקשיים אלה דבוקים לא במהותה של התרבות‪ ,‬אלא‬
‫מקורם בליקויי צורות־התרבות שפותחו עד היום‪ .‬ואמנם‪ ,‬לא קשה למנות‬
‫ליקויים אלה‪ .‬בתחום ההשתלטות על הטבע צעדה האנושות ללא־הפוגות‬
‫קדימה‪ ,‬והיא אף רשאית לצפות להישגים גדולים עוד יותר‪ ,‬אבל אין‬
‫אתה יכול לומר בבטחה‪ ,‬שהיתה התקדמות מקבילה גם בתחום ויסותם‬
‫של עסקי אדם; קרוב לוודאי׳ כי בכל הדורות שאלו רבים את השאלה‬
‫הנשאלת גם בימינו‪ ,‬אם אמנם ראוי להגנה המעט הזה מן התרבות הקנויה‪.‬‬
‫נוטה אתה לשער‪ ,‬שוודאי יתכן סדר חדש כזה של יחסים בין הבריות‪,‬‬
‫שמכוחו יסולקו מקורות מורת־הרוח שמצמיחה התרבות‪ ,‬סדר ללא כפיה‬
‫וללא דיכוי־יצרים‪ ,‬כך שלא יהיו עוד בני־האדם שרויים בפירוד־לבבות‪,‬‬
‫ובאין־מפריע יוכלו להתמסר לרכישת נכסים ולאכילת פירותיהם‪ .‬מצב‬
‫אשר כזה עשוי להביא את תור־הזהב‪ ,‬אלא ששאלה היא‪ ,‬אם אפשר‬
‫להגשימו‪ .‬מתקבל יותר על הדעת‪ ,‬שלא תיתכן כלל תרבות‪ ,‬שאינה נשענת‬
‫על כפייה וויתור על הנאת־יצרים; דומה‪ ,‬שאין אף בטחון‪ ,‬שעם הפסקת‬
‫הכפיה ייאותו רוב יחידי־אדם להתחייב לעשות את העבודה הדרושה‬
‫לייצורם של נכסי־חיים חדשים‪ .‬סבור אני‪ ,‬כי חובה להביא בחשבון את‬
‫העובדה‪ ,‬שבנפשם של בני־האדם טבועות מגמות הרסניות׳ משמע אנטי־‬
‫חברתיות ואנטי־תרבותיות‪ ,‬ובנפש רבים חזקות מגמות אלו עד כדי‬
‫קביעת התנהגותם בחברה האנושית‪.‬‬
‫עובדה פסיכולוגית זו‪ ,‬חשיבות מכרעת נודעת הימנה להערכת תרבות‬
‫האדם‪ .‬תחילה אולי אפשר היה להניח׳ כי עיקרה של תרבות הוא שליטה‬
‫על הטבע לשם רכישת נכסי־חיים‪ ,‬וכי חלוקה תכליתית של נכסים אלה‬
‫בין בני־האדם תאפשר אולי לסלק את הסכנות הנשקפות לתרבות‪ ,‬אבל‬
‫עתה עברה׳ כנראה‪ ,‬נקודת־הכובד מן החמרי אל הנפשי‪ .‬השאלה המכרעת‬
‫היא‪ ,‬אם אפשר‪ ,‬ובאיזו מידה אפשר‪ ,‬להצליח בהפחתת המעמם המוטל‬
‫על האדם משום הקרבנות שעליו להביא בצורת כיבוש יצריו‪ ,‬אם אפשר‬
‫להניעו שיהיה משלים עם שאר הקרבגות שאין מהם מפלט‪ ,‬ולפצותו‬
‫על כך‪ .‬כשם שבלא כפיה אי־אפשר לעשות עבודת־תרבות‪ ,‬ממש כך אין‬
‫מנוס משליטתו של מיעוט על ההמון; כי־כן נרפים ההמונים וחסרי־בינה‪,‬‬
‫סולדים מכיבוש יצריהם‪ ,‬ובטעמים־של־שכל לא תשכנעם בהכרח שבו‪,‬‬
‫ויחידים בהמון מאמצים איש את ידי רעהו להיותם מתמסרים למעשי־‬
‫הפקרות‪ .‬אין לתרבות קיום בלי עבודה ובלי ויתור על סיפוק יצרים‪,‬‬
‫אבל יש רק דרך אחת להניע את ההמון שיקבל את העול הזה׳ והיא‬
‫ההשפעה שמשפיעים עליו אנשי־מופת‪ ,‬אנשים שהוא מכיר במנהיגותם‬
‫עליו‪ .‬הכל שפיר בשעה שמנהיגים אלה אנשי־תבונות הם בתחום הדברים‬
‫שבכורח־החיים‪ ,‬גם נתעלו בעצמם כדי ריסון תאוותיהם שלהם גופם‪.‬‬
‫אבל הסכנה הנשקפת למנהיגים מקורה בכך‪ ,‬שבשביל שלא לקפח את‬
‫השפעתם על ההמונים מוותרים הם לו יותר משהוא מוותר להם׳ ולכן‬
‫הכרח הוא כנראה‪ ,‬שיהיו בידם אמצעי־שליטה שיעשום בלתי־תלויים‬
‫בהמון‪ .‬הקיצור‪ ,‬מחמת שתי תכונות אלה הנפוצות ביותר בקרב בני־‬
‫האדם לא ייכונו מוסדי־תרבות ללא שיעור מסוים של כפיה‪ :‬אל״ף‪,‬‬
‫מטבע ברייתם אין בני־האדם להוטים אחרי העבודה; בי״ת‪ ,‬טעמים־‬
‫שבשכל אין בהם מועיל כנגד תאוותיהם‪.‬‬
‫יודע אני‪ ,‬מה השגות יבואו להשיג על דעתי זו‪ .‬יאמרו‪ ,‬כי האופי של‬
‫המוגי־האדם כפי שתיארתיו כאן בשביל להוכיח‪ ,‬שאין מנוס מכפיה‬
‫בעבודת־תרבות‪ ,‬אופי זה בעצמו תולדה הוא של סדרי־תרבות פגומים‪,‬‬
‫שבגללם נעשו בני־אדם מרי־נפש‪ ,‬נוקמים ונוטרים‪ ,‬אטומי־לב‪ .‬דורות‬
‫חדשים‪ ,‬שיזכו לחינוך של אהבה ושל יראת־כבוד לחשיבה‪ ,‬ושיכירו‬
‫בהקדם את הברכה שבתרבות‪ ,‬בני דורות אלה יהיה להם יחס אחר‬
‫אליה; בתחושתם תהיה התרבות נכס קרוב ביותר ללבם‪ ,‬ויהיו מוכנים‬
‫ומזומנים לשאת למענה בקרבנות של עבודה ושל כיבוש־יצרים‪ ,‬שבלע ­‬
‫דיהם אין לקיים תרבות‪ .‬הללו אפשר יהיה להם ללא כפיה‪ ,‬ואזי לא‬
‫יהיה הבדל רב בין יחידים למנהיגיהם‪ .‬עד היום לא ידעה עוד שום‬
‫תרבות המוני־אדם בעלי תכונה כזאת‪ ,‬אבל סיבת הדבר היא‪ ,‬ששום‬
‫תרבות עוד לא כוננה את המוסדות הדרושים כדי להשפיע בכיוון זה‪.‬‬
‫רשאים אנו לפקפק בכך‪ ,‬אם אפשר בכלל‪ ,‬ומכל מקום בימינו׳ בשלב‬
‫זה של שליטתנו בטבע‪ ,‬לכונן יחסים תרבותיים כאלה‪ .‬בדין תישאל‬
‫השאלה‪ ,‬מהיכן עשויים לבוא אותם מנהיגים‪ ,‬בני־עליה אמיצים ונקיי־‬
‫כפיים‪ ,‬שעליהם יוטל לחנך את הדורות הבאים ? מחרידה עצם המחשבה‪,‬‬
‫מה עצומים שיעורי הכפיה‪ ,‬שלא יהיה מנוס ממנה עד שתתגשם תכנית‬
‫לגידולם של מחנכים כאלה! איש לא יחלוק על כך׳ כי זו תכנית נשגבה‬
‫ואין־ערוך לחשיבותה למען עתידה של תרבות האדם; נשענת היא‬
‫באיתן על הגילוי הפסיכולוגי‪ ,‬שטבועות באדם מגמות־יצר שונות ביותר‪,‬‬
‫ושחוויות משחר ילדותו הן הקובעות את הכיוון הסופי לנטיותיו‪ .‬אבל‬
‫הסייגים לאפשרויות חינוכו של האדם תוחמים‪ ,‬מאותו הטעם עצמו‪ ,‬גם‬
‫את הגבולות ליעילותה של תמורה תרבותית כזאת‪ .‬אנו רשאים לפקפק‪,‬‬
‫אם עשויה סביבה תרבותית אחרת להעביר מן העולם את שתי התכונות‬
‫הטבועות בהמוני־האדם‪ ,‬שבגללן קשה כל כך ניהול עסקיהם‪ ,‬ובאיזו מידה‬
‫דבר זה הוא בגדר האפשר‪ .‬עדיין לא נעשה הניסוי‪ ,‬וקרוב לוודאי‪ ,‬כי‬
‫שיעור מסוים של בני־אדם יוסיף תמיד להיות אסוציאלי‪ ,‬אם מחמת‬
‫נטיות־חולי ואם מחמת עצימות מופלגת של היצרים; אבל אף אם יצליחו‬
‫להביא רק להפחתתו של הרוב עויין־התרבות בימינו ולהפיכתו למיעוט‪,‬‬
‫יהיה בכך משום הישג גדול‪ ,‬ואפשר שאין כלל להשיג יותר מזה‪.‬‬
‫לא הייתי רוצה לעורר את הרושם‪ ,‬שהרחקתי לסטות מן השביל שהת ­‬
‫וויתי לבדיקתי‪ .‬משום כך מבקש אני לפרש ולומר‪ ,‬כי רחוקה ממני כל‬
‫כוונה לחרוץ משפט על הניסוי הגדול המתבצע בימינו בארץ רחבת־‬
‫הידיים שעל גבולות אירופה ואסיה‪ .‬חסר אני את הבקיאות ואת הכושר‬
‫הדרושים לפסוק׳ מה מידת מעשיותו של הניסוי‪ ,‬לבדוק את תכליתיות‬
‫הדרכים שמשתמשים בהן‪ ,‬ולמוד את ההפרש הבלתי־נמנע שבין הכוונה‬
‫לבין ההגשמה‪ .‬הדברים הנעשים שם עודם לא־גמורים‪ ,‬ומשום כך לא‬
‫בשלו לדיון; לא כן תרבותנו שנתגבשה מכבר‪ ,‬והדיון בה אפשר לו‬
‫להשען על חומר מספיק‪.‬‬

‫ב‬
‫שלא־במתכוון גלשנו מן התחום הכלכלי לתחומה של פסיכולוגיה‪ .‬ניסינו‬
‫תחילה לחפש את היש התרבותי בנכסים־שבעין ובסידורי חלוקתם‪ .‬אבל‬
‫הראינו לדעת‪ ,‬כי כל תרבות מבוססת על כפיה לעבודה ועל ויתור על‬
‫סיפוק־יצרים‪ ,‬ומשום כך אין מנוס מהיתקלותה בהתנגדותם של הנוגעים־‬
‫בדבר‪ ,‬האנשים הנתבעים לכפיה ולוויתורים; ברור איפוא‪ ,‬כי הנכסים‬
‫גופם‪ ,‬האמצעים להפקתם והסידורים לחלוקתם‪ ,‬אי־אפשר שאלה יהיו‬
‫עיקרה של תרבות‪ ,‬או שלא יהיה בה מאומה מלבדם — שהרי אלה‬
‫היסודות שנשקפת להם סכנה מחמת מרדנותם של השותפים־לתרבות‬
‫ומחמת תאוות־ההרס שבנפשם‪ .‬בד־בבד עם הנכסים עולים עתה האמצעים‬
‫שתכליתם להגן על התרבות‪ ,‬אמצעי־הכפיה וכלים אחרים‪ ,‬שהצלחתם‬
‫מכוונת להפיס את בני־האדם ולהביאם להשלמה עם התרבות‪ ,‬גם לפצותם‬
‫על הקרבנות שהם מקריבים למענה‪ .‬על אמצעים אלה אפשר לומר‪ ,‬כי‬
‫קנין נפשי של התרבות הם‪.‬‬
‫לצרכי מינוח אחיד מבקשים אנו לקרוא שם מפח לעובדה‪ ,‬שיצר מן‬
‫היצרים אי־אפשר לו שיבוא על סיפוקו; להסדר הקובע את מניעת הסיפוק‬
‫נקרא איסור‪ ,‬ולמצב שהאיסור גורם — מחסור‪ .‬הצעד הבא שעלינו‬
‫לעשות הוא להבדיל בין מחסורים הפוגעים בכל לבין מחסורים‪ ,‬שלא‬
‫הכל נפגעים מהם‪ ,‬אלא קבוצות‪ ,‬מעמדות או רק יחידים‪ .‬מהסורים מן‬
‫הסוג הראשון הם העתיקים ביותר; באיסורים שמהם נקבעו מהסורים‬
‫אלה התחילה התרבות להתנתק מן המצב האנימלי הקמאי לפני דורות‬
‫רבים מספור‪ .‬להפתעתנו אנו מגלים‪ ,‬כי אותם המחסורים מוסיפים לפעול‬
‫עד היום׳ וכי עד עצם ימינו הם הגרעין לאיבת־התרבות‪ .‬עם כל ?לוד‬
‫חדש באות לעולם משאלות־היצרים שאותם מחסורים פוגעים בהן‪ ,‬ויש‬
‫קבוצת אנשים‪ ,‬הם הנאורוטיקנים‪ ,‬המגיבים תגובה אסוציאלית כבר על‬
‫מפחים אלה‪ .‬משאלות־יצרים כאלה הן — גילוי־עריות‪ ,‬קאניבאליזם‬
‫ותאוות־רצח‪ .‬המשאלות האלה‪ ,‬דומה כי כל בני־האדם תמימי־דעים‬
‫בדחייתן; כנגדן יש משאלות שעוד מתנהל מאבק תוסס בחברתנו‪ ,‬אם‬
‫להתירן או לאסרן; למראית־עין יש משום מעשה מוזר בצירופן של אלו‬
‫לאלו‪ ,‬ואף־על־פי־כן יש הצדקה פסיכולוגית לצירוף זה‪ .‬בשום פנים גם‬
‫אין התרבות מתייחסת יחם שווה למשאלות־היצרים העתיקות ביותר‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬כי רק הקאניבאליזם פסול בעיני הכל‪ ,‬ומי שאין לו גישה אנא­‬
‫ליטית לענין סבור‪ ,‬כי האדם כבר התגבר עליו כליל‪ .‬אשר לגילוי־העריות‪,‬‬
‫אפשר עוד לחוש בכוחן של המשאלות שמאחורי הלאו; והרצח‪ ,‬אותו‬
‫מוסיפה עוד תרבותנו לקיים בתנאים מסוימים‪ ,‬ופעמים שהיא מצווה‬
‫ממש לרצוח‪ .‬אפשר‪ ,‬שעוד צפויות השתלשלויות כאלה של תרבות‪,‬‬
‫שסיפוקי־משאלה שבימינו עודם מותרים במפורש‪ ,‬יהיו לנו בעתיד בגדר‬
‫המוקצה ממש כאכילת בשר־אדם‪.‬‬
‫כבר בוויתורים עתיקים אלה על סיפוק היצר מעורב גורם פסיכולוגי‪,‬‬
‫שחשיבותו עומדת גם בכל שאר הוויתורים‪ .‬אין אמת בסברה‪ ,‬כי מנפש‬
‫האדם נמנעה כל התפתחות מאז הזמנים הקדומים ביותר‪ ,‬ובניגוד להת ­‬
‫קדמותם של המדעים והטכניקה מוסיפה היא עוד היום להיות כפי שהיתה‬
‫בשחר ההיסטוריה‪ .‬על התקדמות אחת כזאת אפשר לנו להצביע כבר‬
‫עכשו‪ .‬מתגלית היא בכיוון התפתחותנו‪ ,‬שכפיה חיצונית מופנמת מעט־‬
‫מעט על־ידי שערכאה נפשית מיוחדת‪ ,‬האני העליון של האדם׳ קולטת‬
‫את מצוות הכפיה ועושה אותה לשלה‪ .‬גלגול אשר כזה מתגשם לנגד‬
‫עינינו בתהליך התפתחותו של כל ילד‪ ,‬ואך בכוחו של התהליך הזה‬
‫נעשה הילד ליצור סוציאלי ובר־מוסר‪ .‬אישושו של האני העליון הוא קנין‬
‫תרבותי‪ ,‬שערכו הפסיכולוגי גדול ביותר‪ .‬אנשים שבהם נתגשם אישוש‬
‫זה נהפכים ממתנגדי תרבות לנושאיה; וככל שמנעם גדול יותר בחוגה‬
‫של תרבות כלשהי‪ ,‬כן תתחזק יותר התרבות וכן קל לה יותר להסתייע‬
‫בלי אמצעי־כפיה חיצוניים‪ .‬שיעורה של ההפנמה הזאת שונה ביותר לגבי‬
‫האיסורים הנפרדים המוטלים על היצר‪ .‬אם נתעלם מן החריג הבלתי־‬
‫רצוי של הנאורוטיקנים‪ ,‬דומה שאותה הפנמה נתגשמה בשיעור הגדול‬
‫ביותר לגבי העתיקות שבתביעות־התרבות שהזכרתי לעיל‪ .‬שיעור זה‬
‫משתנה עם עברנו לתביעות־היצר האחרות‪ .‬עובדה מפתיעה ומדאיגה‬
‫היא‪ ,‬שרבים כל כך בני־האדם שאינם נענים לאותם איסורים שמטילה‬
‫התרבות אלא בלחץ כפיה מבחוץ — הווי אומר‪ ,‬רק במקום שהכפיה‬
‫עשויה להתגשם וכל זמן שמפחדים מפניה‪ .‬דבר זה נכון גם בתביעות־‬
‫התרבות הקרויות מוסריות‪ ,‬שאף הן תחולתן שווה לכל‪ .‬לכאן שייכים‬
‫רוב הדברים הנוגעים בכך‪ ,‬שאין אתה יכול לסמוך על בני־אדם מבחינה‬
‫מוסרית‪ .‬בני־תרבות לאין־ספור‪ ,‬שהיו נרתעים מפני מעשה רצח או‬
‫גילוי־עריות‪ ,‬אינם נמנעים מלספק את חמדנותם‪ ,‬תוקפנותם או תאוותיהם‬
‫המיניות‪ ,‬גם אינם מהססים לגרום נזק לזולתם בדברי שקר‪ ,‬הונאה ולזות־‬
‫שפתיים׳ אם ניתן להם לעשות כך בלא להענש; וכך היה ודאי גם בעבד‪,‬‬
‫זה דורי־דורות של חיי־תרבות‪.‬‬
‫אם ניתן את דעתנו על ההגבלות הנוגעות רק במעמדות מסוימים של‬
‫החברה‪ ,‬ניתקל ביחסים גסים‪ ,‬שמהותם ברורה תמיד למעלה מכל ספק‪.‬‬
‫כצפוי‪ ,‬המעמדות המקופחים עינם צרה במעמדות שזכויותיהם עדיפות‪,‬‬
‫ותמיד מוכנים ומזומנים הם לעשות כל אשר לאל ידם בשביל להיפטר‬
‫ממותר המחסור שנפל בחלקם‪ .‬במקום שאין הדבר בגדר האפשר מתמיד‬
‫בתוך התרבות הזאת שיעור־קבע של מורת־רוח‪ ,‬העלולה להוליך להת ­‬
‫מרדויות מסוכנות‪ .‬אבל אם לא הצליחה תרבות כלשהי אלא להיבנות על‬
‫הנחת־אב כזאת‪ ,‬שלמען סיפוק צרכיהם של חלק מן השותפים לתרבות‬
‫דרוש דיכויו של חלק אחר‪ ,‬ואולי אף של רובם — והלא זה אמנם‬
‫המצב בכל תרבויות ימינו — או־אז מובן הדבר‪ ,‬כי במדוכאים אלה מת ­‬
‫פתחת איבה עזה לתרבות הזאת‪ ,‬אשר עבודתם שלהם מאפשרת את קיומה‪,‬‬
‫אבל חלקם בקניניה זעום מדי‪ .‬בתנאים אלה אין לייחל להתפנמותם של‬
‫איסורי התרבות בנפש המדוכאים; אדרבה‪ ,‬הללו אינם מוכנים להכיר‬
‫באיסורים אלה‪ ,‬שאיפתם היא להרוס את התרבות הזאת גופה‪ ,‬ואולי אף‬
 ‫לערער את יסודי קיומה‪ .‬איבת־התרבות של מעמדות אלה גלויה כל כך‬
‫לעין׳ שבגללה אין שמים לב לאיבה החבויה של שכבות החברה׳ שחלקן‬
‫בנכסיה גדול יותר‪ .‬מובן ממילא׳ כי תרבות המניחה מספר כה רב של‬
‫שותפים לה בלא לספקם והדוחפת אותם להתמרדות‪ ,‬תרבות אשר כזאת‬
‫נטולה כל סיכוי של קיום לאורך־ימים‪ ,‬גם אינה ראויה להאריך ימים‪.‬‬
‫מידת הפנמתם של ציוויי־התרבות — או בלשון פופולארית ולא־פסי־‬
‫כולוגית‪ :‬רמתם המוסרית של השותפים לתרבות — אינה הנכס הנפשי‬
‫היחיד שצריך להביא במנין בהערכתה של תרבות‪ .‬נכסים אחרים שלה‬
‫הם האידיאלים ויצירות־האמנות‪ ,‬כלומר הסיפוקים המופקים ממקורות‬
‫אלה‪.‬‬
‫נהיה מן הסתם חפוזים מדי לכלול בקניניה הנפשיים של תרבות את‬
‫האידיאלים שלה‪ ,‬הווי אומר‪ ,‬מה שתרבות זו מעריכה כשיא ההישגים‬
‫שראוי לאדם לשאוף אליהם‪ .‬תחילה נדמה לך‪ ,‬כי אידיאלים אלה הם‬
‫הקובעים את ההישגים במעגלי התרבות הזאת‪ .‬אבל דומה‪ ,‬כי התהליך‬
‫האמיתי שונה מזה‪ :‬האידיאלים לובשים צורה לפי הישגים ראשונים‪,‬‬
‫ההישגים שנתאפשרו משילוב־פעולתם של הכשרים הפנימיים והנסיבות‬
‫החיצוניות של התרבות‪ ,‬ואזי קובע האידיאל את ההישגים האלה כמופת‬
‫להמשך‪ .‬היוצא לנו מכאן‪ ,‬שהסיפוק שהאידיאל מקנה לשותפי־התרבות‬
‫טיבו נארקיסטי; בסיסו של הסיפוק הוא הגאווה על מה שכבר הושג‬
‫בהצלחה‪ .‬להשלמת עצמו זקוק סיפוק זה שישווהו לתרבויות אחרות‪,‬‬
‫שביקשו הישגים אחרים ופיתחו אידיאלים אחרים‪ .‬מתוך ההבדלים האלה‬
‫שואבת כל תרבות את יומרתה לזלזל בתרבויות האחרות‪ .‬בדרך זו נהפכים‬
‫האידיאלים התרבותיים למקור של פירוד־לבבות ואיבה בין מעגלי־‬
‫תרבות שונים‪ ,‬תופעה שבצורתה הברורה ביותר מתגלית היא ביחסים‬
‫שבין האומות‪.‬‬
‫גם הסיפוק הנארקיסטי היונק מאידיאל־התרבות הוא אחד הכוחות‬
‫היפים למאבק נגד איבת־התרבות בתוך מעגלה של אותה התרבות‪ .‬בסיפוק‬
‫זה יש חלק לא רק למעמדות בעלי זכויות־היתר‪ ,‬הנהנים מפירותיה של‬
‫תרבות זו; יכול להיות בו חלק גם למדוכאים‪ ,‬שזכותם לבוז לעומדים‬
‫מחוץ למעגל תרבותם מפצה אותם על קיפוחם בתוכו‪ .‬אמנם‪ ,‬בסך־הכל‬
‫בן עלוב אתה של הפלבס‪ ,‬מעיקים עליך חובות ואתה חייב לשרת בצבא‪,‬‬
‫אבל תחת זאת בן־רומא אתה־ ויש לך חלק בשליטתה על אומות אחרות‬
‫ובהטלת החוקים עליהן‪ .‬אבל הזדהות זו של המדוכאים עם מעמד הרודים‬
‫בהם והמנצלים אותם אינה אלא חלק מתחום־זיקות גדול יותר‪ .‬שכן‬
‫עשויים המדוכאים מצד אחר להיות קשורים קשר היפעלותי במדכאיהם‪,‬‬
‫וחרף איבתם לאדוניהם אפשר להם לגלות בהם את האידיאלים של עצמם‪.‬‬
‫לולא קיומם של יחסים כאלה‪ ,‬שביסודם אין בהם סבנותן־סיפוק‪ ,‬היה‬
‫נמנע מאתנו להסביר את העובדה‪ ,‬שלא תרבות אחת כה האריכה ימים‬
‫חרף איבתם המוצדקת של המוני עם רב בתוכה‪.‬‬
‫שונה מזה טיבו של הסיפוק‪ ,‬ששותפים למעגל מסוים של תרבות מפיקים‬
‫מן האמנות‪ ,‬אף־על־פי שבדרך־כלל האמנות היא מעבר להישג־ידם של‬
‫ההמונים הטרודים בעבודה מפרכת‪ ,‬ובניהם לא זכו לחינוך אישי‪ .‬כפי‬
‫שלמדנו מכבר‪ ,‬באים מן האמנות סיפוקי־החליף לוויתורים העתיקים‬
‫ביותר‪ ,‬שעודם פועלים בנבכי־נבכיה של הנפש‪ ,‬ולכן יש באמנות‪ ,‬יותר‬
‫מבכל תחום זולתה‪ ,‬מן הפיצוי בעד הקרבנות שהקריב האדם לתרבות‪.‬‬
‫מצד אחר מרוממות יצירות של האמנות את רגשי־ההזדהות‪ ,‬שכל מעגל־‬
‫תרבות כל כך זקוק להם‪ ,‬משום שניתנת מהן עילה לחוויות משותפות של‬
‫תחושה נחשבת ביותר; אבל יצירות של אמנות משרתות גם את הסיפוק‬
‫הנארקיסטי על־ידי שהן ממחישות את הייחוד שבהישגי התרבות הנפרדת‬
‫ומזכירות את האידיאלים שלה בצורה רבת־רושם‪.‬‬
‫אבל עוד לא הזכרנו כלל את הנכס‪ ,‬שייתכן שהוא החשוב ביותר במצאי‬
‫הנפשי של תרבות‪ .‬חלק זה של התרבות הוא מוצגיה הדתיים במובנם‬
‫הרחב ביותר‪ ,‬לשון אחר — ולהלן עוד ננמק לשון זה — אשליותיה של‬
‫תרבות‪.‬‬

‫ג‬
‫איזהו ערכם המיוחד של המוצגים הדתיים?‬
‫דיברנו על האיבה שמקורה בלחץ שלוחצת התרבות‪ ,‬בוויתורים על‬
‫היצר שהיא תובעת‪ .‬אילו עברו ובטלו מן העולם הלאווין של התרבות!‬
‫דמה בנפשך‪ ,‬כי מהיום והלאה הרשות בידך לבחור כמושא־מין כל אשה‬
‫הנושאת חן בעיניך‪ ,‬כי רשאי אתה בלא היסום להרוג בגלל האשה כל‬
‫יריב‪ ,‬או כל אדם העומד לשטן בדרכך‪ ,‬מותר לך ליטול מזולתך כל‬
‫קנין שלו בלא נטילת רשות ממנו — כמה נהדר• החיים היו נהפכים‬
‫לשרשרת של הנאות! אמנם‪ ,‬תיכף־ומיד מתעורר קושי אחר‪ .‬כל זולתי‬
‫יש לו אותן המשאלות שיש לי‪ ,‬ולא יהיה נוהג בי מידת־רחמים מרובה‬
‫משאני נוהג בו‪ .‬משמע‪ ,‬ביסודו של דבר אפשר לו רק לאדם אחד שיהיה‬
‫מאושר ללא־גבול בעקבי ביטולם של סייגי־התרבות — הוא השלים‬
‫העריץ‪ ,‬הדיקטאטור‪ ,‬מי שגזל את כל אמצעי־השליטה‪ ,‬ואפילו הוא יש‬
‫לו ק״ן טעמים לשאול את נפשו‪ ,‬שיהיו לפחות כל השאר מקיימים את‬
‫המצווה האחת של התרבות — ״לא תרצח!'‬
‫אבל הרי עצם השאיפה לראות את התרבות בביטולה אומרת כפיון־‬
‫טובה‪ ,‬וביסודו של דבר קוצר־ראות! בלעדיה לא יישאר לנו אלא המצב‬
‫הטבעי‪ ,‬והוא קשה עוד הרבה יותר לנשוא‪ .‬ודאי‪ ,‬הטבע לא דרש מאתנו‬
‫שנהיה מרסנים את יצרינו‪ ,‬הוא התיר לנו ללכת אחריהם׳ אבל הטבע יש‬
‫לו דרך מיוחדת לו להצר את צעדינו! הוא מכלה אותנו‪ ,‬בקור־רוח‪,‬‬
‫באכזריות‪ ,‬מבחינתנו שלנו ללא־רחמים‪ ,‬ואולי ממש בעצם הדברים‬
‫שמהם באה הנאתנו‪ .‬שהרי דווקא משום אותן הספנות שהטבע מאיים‬
‫להביא עלינו עשינו יד־אחת עצרנו את התרבות‪ ,‬ואחד מייעודיה הוא‬
‫לאפשר לנו חיי־יחד‪ .‬אכן‪ ,‬תעודתה הראשית של התרבות‪ ,‬הטעם האמיתי‬
‫לקיומה‪ ,‬הוא לגונן עלינו מפני הטבע‪.‬‬
‫וכנודע‪ ,‬מגוננת עלינו התרבות מפני הטבע בקצת תחומים בצורה‬
‫מניחת־דעת למדי‪ ,‬וברור שלעתיד־לבוא עוד תיטיב בהרבה לעשות כך‪.‬‬
‫אבל אין איש משלה את נפשו להאמין׳ כי כבר עכשו משועבד הטבע לאדם‪,‬‬
‫ואך מעטים מעיזים לקוות‪ ,‬כי ביום מן הימים יהיה משועבד לו כליל‪.‬‬
‫כי־כן דומה‪ ,‬שאיתני־הטבע לועגים לכל כפיה מידי אדם‪ :‬האדמה הרועשת‬
‫והפוערת פיה קוברת תחתיה כל דבר־אנוש וכל עבודת־אנוש‪ ,‬שטפוני‬
‫מים מציפים את הכל‪ ,‬הסערה נושאת עמה כל‪ ,‬וגם המחלות אשר אך‬
‫זה מקרוב למדנו‪ ,‬כי הן פרי תקיפתם של יצירי־חיים אחרים‪ ,‬ולסוף‬
‫הידת־המכאוב שמוות שמה‪ ,‬אשר עד כה לא נמצא נגדה שום סם־מרפא‬
‫ומן הסתם גם לא יימצא לעולם‪ .‬מכוחם של איתנים אלה עומדים אנו‬
‫מול הטבע האדיר‪ ,‬רב־ההוד׳ האכזר וחסר־החמלה‪ ,‬והוא ממחיש שוב‬
‫לעינינו את חולשתנו וחוסר־ישענו‪ ,‬אותו אין־אונים שדימינו למלט נפשנו‬
‫ממנו במפעלנו התרבותי‪ .‬אחד הרישומים המעטים משמחי־הלב ומרוממי־‬
‫הנפש שנותרו למין־האדם הוא‪ ,‬כי אל־מול שואת־איתנים שוכח האדם‬
‫את הפילוגים שמקורם בתרבות‪ ,‬את כל קשייה הפנימיים ואיבותיה‪ ,‬וזוכר‬
‫את המשימה המשותפת לבני־האדם למען קיום־עצמם חרף כוחו המכריד‬
‫של הטבע‪.‬‬
‫וכשם שהחיים קשים מנשוא לאנושות כולה‪ ,‬כך קשים הם גם ליחיד‪.‬‬
‫חלק מן המחסור מטילה עליו התרבות שהוא שותף לה‪ ,‬ומידה של סבל‬
‫גורמים לו שאר האנשים‪ ,‬אם חרף מצוות התרבות ואם מחמת ליקוייה‪.‬‬
‫ועל כך נוספים ההיזקות מידי הטבע שלא שועבד; האדם קורא לדבר‬
‫גורל‪ .‬רשאי אתה להניח‪ ,‬כי כל אלה יוצרים מצב של ציפיית־תמיד‬
‫מתוך חרדה ושל פגיעה קשה בנארקיזם הטבעי‪ .‬כבר אנו יודעים׳ מה‬
‫תגובתו של היחיד על ההיזקות שבאים לו מידי התרבות ומידי האנשים‬
‫זולתו; מתפתחת בו מידה נאותה של התנגדות למוסדי התרבות הזאת‪,‬‬
‫שיעור של איבת־תרבות‪ .‬אבל איך מגן הוא על עצמו מפני הכוחות‬
‫העליונים של הטבע ומפני הגורל‪ ,‬המאיימים עליו כעל כל זולתו?‬
‫התרבות פוטרת אותו מן המשימה הזאת‪ ,‬היא מגשימה אותה במידה‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫שווה בשביל הכל; ומענין הדבר׳ כי מבחינה זו עושות כמעט כל התר ­‬
‫בויות אותו הדבר‪ .‬ואין התרבות אומרת די במילוי תפקידה להגן על‬
‫האדם מפני הטבע; היא אך ממשיכה באמצעים אחרים את מעשה הטבע‪.‬‬
‫פנים רבות לתפקידה כאן‪ .‬רגש־עצמו של האדם שנשקפת לו סכנה זקוק‬
‫לנוחם׳ לביטול האימים הטבועים בעולם ובחיים; ואגב כך מבקשת‬
‫תשובה גם תאוות־הדעת של האדם׳ אף שהכוח הדוחף שבה מקורו באינ ­‬
‫טרס המעשי החזק ביותר‪.‬‬
‫כבר הצעד הראשון יש עמו שכר גדול; צעד זה הוא האנשתו של‬
‫הטבע‪ .‬אין לו לאדם גישה אל הכוחות הלא־אנושיים ולגורלות — הללו‬
‫היו ויהיו תמיד זרים לו‪ .‬אבל אם משתוללים באיתני־הטבע יצרים ממש‬
‫ביצרים שבנפשך שלך‪ ,‬אם אפילו המוות אינו משהו־שממילא‪ ,‬אלא בחזקת‬
‫מעשה־אלמות של רצון זדוני‪ ,‬אם סובבים אותך בתוך הטבע‪ ,‬בכל מקום‬
‫ומקום‪ ,‬מצויים דומים לאלה שאתה מכיר מחברתך שלך עצמך — או־אז‬
‫נושם אתה נשימת־רווחה‪ ,‬אתה חש בתוך המאוים מסביב כבתוך שלך‬
‫ומסוגל ליתן טעם נפשי בחרדה חסרת־הטעם‪ .‬עדיין אתה חסר מגן‪ ,‬אבל‬
‫שוב אינך המום עד כדי חוסר־ישע; לכל המועט יש לאל ידך להגיב‪.‬‬
‫ואולי אף אינך עוד חסר־מגן‪ ,‬כי כנגד האנשים העליונים מחוללי־הרע‬
‫מחוץ יכול אתה לנקוט אותם האמצעים עצמם שנקטת בתוך חברתך שלך‬
‫גופה; יכול אתה לנסות ולהשביעם‪ ,‬להפיסם׳ לשחד אותם‪ ,‬ובדרך השפעה‬
‫כזאת לשלול מהם חלק מכוחם‪ .‬תחליף כזה למדע־הטבע בדרך הפסיכו ­‬
‫לוגיה מביא לא רק פורקן לאלתר‪ ,‬הוא מורה גם את הדרך להתגברות‬
‫נוספת על המצב‪.‬‬
‫כי כן אין חדש במצב זה‪ .‬יש לו תמונת־מופת אינפאנטילית‪ ,‬ובעצם‬
‫אין הוא אלא המשכו של המצב הקודם‪ .‬שכן כבר היה פעם האדם שרוי‬
‫בחוסר־ישע אשר כזה; כך היה בילדותו‪ ,‬ביחסו מול אביו ואמו׳ שלא‬
‫בכדי פחד מפניהם‪ ,‬ובייחוד מפני אביו‪ .‬אבל אותו האב היה גם משענתו‬
‫הבטוהה ביותר של הילד מפני הסכנות שהכיר אז‪ .‬כך נעשו ממילא‬
‫שני המצבים דמויים זה לזה‪ .‬והיה כאן חלק — כמו בחיי־החלום —‬
‫גם למשאלה‪ .‬חרדתו של מוות קרב תוקפת את האדם הישן ועוד מעט‬
‫תורידו לקבר; אך עבודת־החלום משכילה לבור בתנאים‪ ,‬שבהם מתחלפת‬
‫לו גם הסכנה שבהתרחשות כזאת במילוי־משאלה; רואה עצמו החולם‬
‫בקבר אטרוסקים עתיק — הוא ירד לתוכו מרצונו בשלוות־נפש‪ ,‬בשביל‬
‫לספק ענין שיש לו בארכיאולוגיה‪ .‬בדומה לכך אין האדם מאנש בפשטות‬
‫את כוחות־הטבע בשביל שיהיה לאל ידו לנהוג בהם כבשווים לו (לא היתה‬
‫עשיה כזאת עולה בקנה אחד עם הרושם האדיר שהם טובעים בו)‪ ,‬אלא‬
‫הוא מלביש להם אופי־אב‪ ,‬הופכם לאלים‪ ,‬ובדרך זו הולך הוא לא רק‬
 ‫בעקבי תמונת־המופת האינפאנטילית‪ ,‬אלא (כפי שניסיתי להוכיח) גם‬
‫בעקבי תמונת־מופת פילוגנטית‪.‬‬
‫במרוצת הימים ערשה האדם את תצפיותיו הראשונות בסדר שבתופעות־‬
‫הטבע ובחוקיהן‪ ,‬וכך ניטלים מכוחות־הטבע הקווים האנושיים שבהם‪.‬‬
‫אבל חוסר־ישעו של האדם נשאר כשהיה׳ ועמו הגעגועים על האב ועל‬
‫האלים‪ .‬האלים מוסיפים לקיים את משימתם המשולשת‪ :‬עליהם להניס‬
‫את מוראות הטבע‪ ,‬עליהם להביא את האדם שישלים עם אכזריותו של‬
‫הגורל‪ ,‬ובייחוד עם הגורל בהתגלותו במוות‪ ,‬ועליהם לפצות את האדם‬
‫בעד הסבלות והמחסורים הכפויים עליו בתוקף חיי־היחד התרבותיים‪.‬‬
‫אבל מעם־מעם נמצא הדגש מוסט בתוך המשימות האלה‪ .‬האדם שם‬
‫אל לב‪ ,‬כי תופעות הטבע מתפתחות והולכות מתוך עצמן לפי גורמי־‬
‫כורח שבהן‪ .‬ברור‪ ,‬כי האלים הם אדוני הטבע‪ ,‬אבל הם עשאוהו כפי שהוא‪,‬‬
‫ומעתה יכולים הם להניח לו לפעול מעצמו‪ .‬ואך מפקידה לפקידה מתערבים‬
‫האלים במהלך הטבע — אלה ההתערבויות הקרויות נסים — משל ביקשו‬
‫להנהיר‪ ,‬שלא ויתרו על דבר מתחום שלטונם המקורי‪ .‬ואשר לגזירות‬
‫שהגורל גוזר‪ ,‬מוסיפה לעמעם בלב התחושה נעדרת־הנחת‪ ,‬כי אין חכמה‬
‫ואין תבונה לנגד אבדן־עצותיו של מין־האדם ואין־ישעו‪ .‬יותר מבכל‬
‫תחום אחר מאכזבים כאן האלים‪ .‬אם הם בעצמם בעלי הגורל הם‪ ,‬אנוס‬
‫אתה לומר‪ ,‬כי אין חקר לעצתם‪ .‬המוכשר שבעמי־קדם לבו אמר לו במ ­‬
‫עומעם‪ ,‬כי נעלה מעמד ה מ ו י ר ה [הגורל] ממעמד האלים‪ ,‬וכי האלים‬
‫גופם אף הם גורלותיהם גרולים להם‪ .‬וככל שהטבע נעשה בלתי־תלוי‬
‫יותר‪ ,‬וככל שהאלים מושכים יותר ידם ממנו‪ ,‬כן לוחצות יותר ומחמירות‬
‫כל הציפיות מן האלים בתחום המשימה השלישית‪ ,‬שהאדם ייחס להם —‬
‫כן נעשה יותר תחומו של המוסר התחום המיוחד להם‪ .‬מעתה נעשה‬
‫תפקידם של האלים לתקן מה שהתרבות פוגמת ואת ההיזקות שהיא גורמת‪,‬‬
‫לפצות בעד הייסורים שבני־אדם מסיבים זה לזה בחייהם־יחד‪ ,‬להשגיח על‬
‫קיום מצוות התרבות‪ ,‬שבני־האדם נענים להן היענות לקויה כל כך‪.‬‬
‫מצוות אלה עצמן האדם מייחם להן מוצא אלוהי‪ ,‬הוא מנשא אותן מעל‬
‫לחברת האדם‪ ,‬מרווח את תחולתן על הטבע ועל המתחולל ביקום‪.‬‬
‫בזה האופן נוצר אוצר של מוצגים‪ ,‬הצומח מן הצורך להקל ממצוקת‬
‫אין־אוניו של האדם; החומר לאוצר זה בא מזכרונותיו של האדם חסר־‬
‫הישע בימי ילדותו שלו וילדותו של גזע־האדם‪ .‬רואה אתה בברירות‪ ,‬כי‬
‫נכס זה מגונן על האדם בשני כיוונים — מפני הסכנות הנשקפות לו מן‬
‫הטבע ומן הגורל ומפני ההיזקות שמקורם בחברת האדם גופה‪ .‬עיקרו של‬
‫נכס זה הוא‪ ,‬שהחיים בעולם הזה נועדו לשמש מטרה נעלה יותר‪ ,‬שאמנם‬
‫לא קל לנחש איזוהי‪ ,‬אך ודאי יש בה משום העלאת מהותו של האדם‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫כדי כליל־שלמות‪ .‬קרוב לוודאי‪ ,‬כי מושא ההעלאה הזאת‪ ,‬ההשגבה הזאת‪,‬‬
‫רוחו של האדם הוא‪ ,‬נפשו‪ ,‬זו שבמרוצת הימים נפרדת היא מעט־מעט‪,‬‬
‫וכל כך בלא־חמדה‪ ,‬מן הגוף‪ .‬כל מה שמתחולל בעולם הזה הוא בגדר‬
‫הגשמת כוונותיו של כוח־תבונה נשגב מאתנו‪ ,‬ואף שקשה לו לאדם‬
‫לחקור את דרכיו ונתיבותיו‪ ,‬ודאי מוליך הוא הכל לקראת תכלית טובה‬
‫— הווי אומר‪ ,‬תכלית העשויה לשמח לבב־אנוש‪ .‬כל אחד מאתנו‪ ,‬השגחה‬
‫רבת־חסד שומרת אותו; רק למראית־עין מזעימה היא פנים‪ ,‬אבל היא‬
‫לא תיתן להפכנו לכדור־משחק בידי כוחות־הטבע החזקים והאכזריים כל‬
‫כך‪ .‬המוות בעצמו אף הוא לא כליה הוא‪ ,‬חזרה אל הדומם האנאורגני‪ ,‬אלא‬
‫ראשיתו של מין קיום חדש׳ בדרך למדרגה גבוהה יותר של התפתחות‪.‬‬
‫ובכיוון האחר פירושו של הנכם הוא‪ ,‬כי אותם צווי־המוסר שחוקקו תר־‬
‫בויותינו‪ ,‬יש להם שליטה גם בכל המתחולל ביקום‪ ,‬אלא ששם משגיח‬
‫על הגשמתם שופט עליון מכל עליון‪ ,‬אשר אין ערוך לכוחו ולצדקתו‪.‬‬
‫כל מעשה טוב סופו שכר‪ ,‬כל מעשה רע סופו עונש‪ ,‬אם לא כבר בצורת־‬
‫החיים שבעולם הזה‪ ,‬אזי בקיומים אשר המוות הוא ראשיתם‪ .‬כך נגזר‬
‫דין אבדון על כל אימי החיים‪ ,‬סבלותיהם ומצוקותיהם; המרות הוא‬
‫ההמשך לחיינו הארציים‪ ,‬כשם שחלקו הבלתי־נראה של הספקטרום מחובר‬
‫לחלקו הנראה׳ והחיים שלאחר המוות יביאו לנו את כל ברכות הטוב‪,‬‬
‫שאפשר שנמנעו מאתנו בעולם הזה‪ .‬וכוח התבונה העילאית הזאת המנחה‬
‫מהלך־דברים זה‪ ,‬הטוב־מכל־טוב המתגלה בו‪ ,‬הצדק המתגשם עמו —‬
‫אלה הם תכונותיהם של המצויים האלוהיים שבראו גם אותנו גם עולם‬
‫ומלואו; וליתר דקדוק‪ ,‬אלה תכונותיו של המצוי האלוהי האחד‪ ,‬שתר־‬
‫בותנו קיפלה בו את כל אלי־קדם‪ .‬העם שהצליח ראשון לרכז בצורה‬
‫כזאת את התכונות האלוהיות התגאה לא־מעט בצעד זה קדימה‪ .‬כך חשף‬
‫העם הזה את גרעין־האב‪ ,‬שהיה חבוי תמיד מאחורי כל דמות אלוהית;‬
‫ביסודו של דבר היה בכך משום חזרה למעינותיו ההיסטוריים של רעיון־‬
‫האלוהים‪ .‬עכשו‪ ,‬שאלוהים היה אחד‪ ,‬עשויות היו הזיקות אליו לחזור‬
‫וללבוש את האינטימיות ואת העצימות‪ ,‬הטבועות ביחסו של הילד אל האב‪.‬‬
‫אבל מאחר שהרבית כל כך לעשות למען האב‪ ,‬רצית גם לבוא על שכרך‬
‫ולהיות לכל המועט בנו־יקירו — עם־הבחירה‪ .‬עברו עוד ימים רבים‬
‫מאוד עד שאמריקה יראת־השמים תבעה לעצמה את הזכות להיות ‪8‬יג>ס‪6‬‬
‫ובעצמו — ואכן‬
‫]*‬ ‫ץז‪11‬זטס‪ 0‬מ^ס ארצו*[ של הקדוש־ברוך־הוא בכבודו‬
‫יפה הגדרה זו לאחת מצורות הערצתם של בני־האדם את האלוהים‪.‬‬
‫מובן ממילא‪ ,‬שהתפתחות ארוכה עברה על המוצגים הדתיים שסיכמנו‬
‫כאן‪ ,‬ותרבויות שונות דבקו ונעצרו בשלבים שונים שלהם‪ .‬בחרתי שלב־‬
‫התפתחות יחיד‪ ,‬בערך במקביל לתרבותנו היום‪ ,‬תרבותה של הנצרות‬
 ‫כתבי זיגמוגד פרויד‬
‫הלבנה‪ .‬קל להבחין‪ ,‬כי לא כל חלקי המכלול הזה תואמים תאימה שווה‬
‫זה לזה‪ ,‬כי מקצת שאלות לוחצות אין עליהן תשובה‪ ,‬וכי אך בקושי אפשר‬
‫ליישב את הסתירות שבנסיון היומיום‪ .‬מוצגים אלה כנתינתם — המוצגים‬
‫הדתיים במובן הנרחב ביותר — בני־האדם מעריכים אותם כקנין יקר־‬
‫מכל־יקר לתרבות‪ ,‬שכיית־חמדה מכל שיש בידה להעניק לשותפים לה;‬
‫ערכו של קנין זה גדול מערכם של כל האמצעים שבידי האדם להוציא‬
‫מן הארץ את מכמניה‪ ,‬לספק מחח־‪ ,‬לבני־אדם‪ ,‬למנוע חלאים מהם וכל‬
‫‪:‬יוצא־באלה‪ .‬בני־האדם סבורים‪ ,‬שלולא ניתן להם לייחס למוצגים אלה‬
‫את הערך האמור‪ ,‬היו להם חייהם ללא־נשוא‪ .‬עכשו נשאלת השאלה‪:‬‬
‫מוצגים אלה מה הם לאורה של הפסיכולוגיה ? איזהו המקור ליקר שדבק‬
‫בהם ? והבה נעשה עוד פסיעה הססנית‪ :‬ערכם הממשי מהו ‪1‬‬

‫ד‬
‫לעולם יש משום חשש־תקלה לחוקר המשיח כעין שיחת־יחיד באין־מפריע‪.‬‬
‫על־נקלה מסלק אתה לצדדין רעיונות העלולים להפסיק את הלך־מחש־‬
‫בותיך‪ ,‬ותמורת זאת מתגנב ללבך רגש של חוסר־בטחה‪ ,‬שסופך שאתה‬
‫מבקש להטותו בפסקנות מופלגת למעלה מן המידה‪ .‬לפיכך מדמה אני‬
‫לנגדי יריב העוקב בחוסר־אמון אחרי טענותי‪ ,‬ומזמן לזמן נותן אני לו‬
‫לומר את אשר עם לבו‪.‬‬
‫וכך שומע אני אותו אומר‪ :‬״תכופות השתמשת בביטויים כגון‪ :‬התרבות‬
‫יוצרת מוצגים דתיים אלה‪ ,‬התרבות מוסרתם לרשות השותפים לה‪ .‬יש‬
‫מן המוזר בניסוחים אלה שלך‪ ,‬אף שבעצמי איני יכול לומר‪ ,‬מדוע זה כך‪.‬‬
‫מכל מקום אין הדברים נשמעים כמובנים־מאליהם כפי שנשמעת‪ ,‬דרך‬
‫משל‪ ,‬האמירה‪ ,‬כי התרבות יצרה את הסידורים לחלוקת פרי־העבודה או‬
‫לזכויות ביחס לאשה ולילדים"‪.‬‬
‫אף־על־פי־בן סבור אני‪ ,‬כי רשאי אני להתבטא כך‪ .‬ניסיתי להראות‪,‬‬
‫כי המוצגים הדתיים נולדו מאותו הצורך עצמו‪ ,‬שממנו באו כל שאר‬
‫הישגי התרבות — מן הכורח להתגונן מפני כוחו המכריע־כל של הטבע‪.‬‬
‫על כך נוסף מניע שני — ההכרח לתקן את מגרעותיה מוסיפות־המכאוב‬
‫של התרבות‪ .‬קולעת ביותר הגירסה‪ ,‬שלפיה התרבות היא הנותנת ליחיד‬
‫מוצגים אלה‪ ,‬משום שהוא מקבל אותם מן המוכן‪ ,‬עשויים ומוגשים לו‬
‫כנתינתם‪ ,‬ולעצמו לא היה היחיד מסוגל לגלותם‪ .‬נתינתם לו היא מורשת‬
‫של דורות רבים‪ ,‬הנקנית לו ממש כמו לוח־הכפל‪ ,‬הגיאומטריה וכיו״ב‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬יש כאן הבדל‪ ,‬אלא שמקורו בנקודה אחרת‪ ,‬ועדיין איני יכול‬
‫להיכנס בבירורו‪ .‬הרגשת־המוזר שהזכרת‪ ,‬ייתכן שבחלקה נובעת היא מן‬
‫העובדה‪ ,‬שנוהגים לקרב לנו את המוצגים הדתיים כהתגלות אלוהית‪ .‬אלא‬
‫שעצם הדבר הזה‪ ,‬כבר הוא גופו חלק מן המערך הדתי הוא‪ ,‬יש בו משום‬
‫התעלמות גמורה ממה שידוע לנו על התפתחותם ההיסטורית של הרעיונות‬
‫הדתיים ומן ההבדלים שביניהם בזמנים שונים ובתרבויות שונות‪.‬‬
‫"עוד נקודה אחת‪ ,‬והיא חשובה בעיני יותר‪ .‬אמרת‪ ,‬כי האנשת הטבע‬
‫צומחת מן הצורך שבנפשו של האדם לשים קץ לאבדן־עצותיו וחוסר־‬
‫ישעו מול כוחות הטבע שהוא ירא אותם׳ מן הצורך שבו לבוא לכלל‬
‫זיקה כלפיהם‪ ,‬ולסוף להשפיע עליהם‪ .‬אבל מניע כזה נראה לי מיותר‪.‬‬
‫האדם הפרימיטיבי אין לו ברירה‪ ,‬אין לפניו דרך אחרת למחשבה‪ .‬טבעי‬
‫לו הדבר‪ ,‬שהוא מטיל לתוך העולם שמחוצה לו את מהות עצמו‪ ,‬דרך זו‬
‫כמו מוטבעת בו! כל מה שהוא צופה‪ ,‬כל התרחשויות־חוץ בעיניו הן‬
‫כהתגלויותיהם של יצורים‪ ,‬שביסודם דומים הם לו גופו‪ .‬זו הדרך היחידה‬
‫לתפיסתו‪ .‬ובשום פנים אין הדבר בחזקת מובן־ממילא — אלא אדרבה‪,‬‬
‫יש משום זימון מופלא בעובדה‪ ,‬שעל־ידי שהוא הולך אחרי נטייתו הטב ­‬
‫עית יש לאל ידו לספק אחד מצרכיו הגדולים"‪.‬‬
‫בעיני אין הדבר מפליא כל כך‪ .‬האם סבור אתה‪ ,‬כי חשיבתו של האדם‬
‫אין לה מגיעים מעשיים‪ ,‬ואין היא אלא ביטוי לתשוקת־דעת שאין שכרה‬
‫בצדה? השערה כזאת ודאי שאינה סבירה‪ .‬נוטה אני יותר להאמין‪ ,‬כי‬
‫גם בהאנישו את כוחות־הטבע הולך האדם אחר תמונת־מופת אינפאנטילית‪.‬‬
‫מנסיונו עם האנשים שסבבוהו משחר ימיו למד הילד לדעת‪ ,‬כי על־ידי‬
‫שכונן יחם אליהם ניתנה לו דרך להשפיע עליהם! ומשום כך נוהג הוא‬
‫בכל מה שמזדמן לו בדרכו לימים כפי שנהג באנשים ההם‪ ,‬מתוך אותה‬
‫הכוונה להשפיע עליו‪ .‬הווי אומר‪ ,‬גרסתי שלי אינה סותרת את הערתך‬
‫התיאורית; אכן‪ ,‬טבעי לו לאדם שיהיה מאנש כל מה שהוא מבקש לתפוס‬
‫תפיסת־&כל בשביל להשתלט עליו לאחר־כך! ההשתלטות הנפשית כמוה‬
‫כהכנה להשתלטות פיסית היא‪ .‬אבל על התיאור שלך מוסיף אני מניע‬
‫לתכונת־ייחוד זו של החשיבה האנושית והסבר למוצאה‪.‬‬
‫"ועתה עוד דבר שלישי‪ .‬כבר דנת פעם‪ ,‬בספרך ׳טוטם וטאבו׳"‪,‬‬
‫במוצא הדת; אבל שם היו פני הדברים אחרים‪ .‬הכל נדרש שם במעגלי‬
‫היחסים שבין הבן לאב‪ .‬אלוהים תואר כאב שנשתגב! הגעגועים לאב‬
‫נתפרשו כשורש הצורך הדתי‪ .‬דומה‪ ,‬כי מאז גילית את גורם אין־האונים‬
‫וחוסר־הישע של האדם‪ ,‬שבו אמנם נתלה בדרך־כלל התפקיד הראשי‬
‫בהתהוותה של הדת׳ וכל מה שנתייחס קודם לתסביך־האב — אתה מעתיקו‬
‫עכשו לחוסר־הישע‪ .‬התואיל להסביר את התמורה שחלה בהשקפתך ?״‬
‫בחפץ־לב‪ ,‬חיכיתי להזמנה זו — אלא דומני‪ ,‬ששום תמורה לא חלה‬

‫* ןר׳ כרך ג׳ בהוצאה עברית זו]‪.‬‬

‫כאן‪ .‬ב״טוטם וטאבו" לא ביקשתי להסביר את מוצא הדתות׳ אלא רק את‬
‫מוצאו של הטוטמיזם‪ .‬כלום יש לאל ידך לקרב לשכל‪ ,‬מכוחה של אחת‬
‫ההשקפות הידועות לך‪ ,‬את העובדה‪ ,‬שהצורה הראשונה להתגלותו של‬
‫אל־מגן לאדם היתה צורת בעל־החיים‪ ,‬שאסור היה להמיתו ולאכול את‬
‫בשרו‪ ,‬ועל אף זאת נהוג היה פולחן חגיגי להמית במשותף‪ ,‬אחת לשנה‪,‬‬
‫אותו בעל־חיים ולאכלו י והרי ממש זהו הדבר המתארע בטוטמיזם‪ .‬בעצם‬
‫אין כל טעם להתדיין בשאלה‪ ,‬אם צריך הטוטמיזם להיקרא דת‪ .‬מבפנים‬
‫יש לו זיקות לדתות־האלים שלאחריו‪ :‬חיות־הטוטם נתגלגלו בחיות־‬
‫הקודש של האלים‪ ,‬וסייגי־המוסר הראשונים‪ ,‬שהיו עם זאת מעמיקים‬
‫ביותר — לאו הרצח ולאו גילוי־העריות — צומחים על קרקע זה של‬
‫הטוטמיזם‪ .‬אני מקווה‪ ,‬שבין אם תקבל ובין אם לא תקבל את מסקנות‬
‫"טוטם וטאבו"‪ .‬תודה‪ ,‬כי בספר זה צורפו יחד כדי שלמות מסקנית כמה‬
‫עובדות מפליאות מאוד שלכתחילה אין קשר ביניהן‪.‬‬
‫ב״טוטם וסאבו" כמעט שלא נגעתי בשאלה‪ ,‬מדוע לא היה די לאורך־‬
‫ימים באל־בעל־חיים‪ ,‬ומדוע נתחלף באל־אדם; ובעיות אחרות של מוצא‬
‫הדת אינן מוזכרות בספר כלל‪ .‬בחיבור ההוא נתתי דוגמה טובה לבידודו‬
‫המדוקדק של הקטע‪ ,‬שבו יש לאל ידה של החקירה הפסיכואנאליטית‬
‫לתרום חלקה בפתרון בעיית הדת‪ .‬עכשו מנסה אני להוסיף את החלק‬
‫האחר‪ ,‬הוא החלק המוסתר מעינינו‪ ,‬אבל אין מכאן טעם להאשימני‪ ,‬שאני‬
‫סותר את עצמי‪ ,‬כשם שקודם תלית בי את אשמת הדיון החד־צדדי‪ .‬מובן־‬
‫מאליו‪ ,‬שעלי להראות את שבילי־הקישור בין מה שנאמר קודם לבין‬
‫האמור כאן — בין המניעים העמוקים יותר לבין המניעים הגלויים‪ ,‬בין‬
‫תסביך־האב מזה לבין הוסר־ישעו של האדם והצורך שבנפשו למגן מזה‪.‬‬
‫לא קשה לגלות קישורים אלה‪ .‬ענינם הוא היחס שבין חוסר־הישע של‬
‫הילד לבין ההמשך לו‪ ,‬חוסר־ ישעו של האדם המבוגר‪ .‬וכך מתאמתת‬
‫תוחלתנו‪ ,‬כי המניעים שחשפה הפסיכואנאליזה להתהוותה של הדת מס ­‬
‫תברים כתרומה האינפאנטילית למניעים הגלויים להתהוותה‪ .‬בוא ונציץ‬
‫לפנים חיי־הנפש של הילד הקטן‪ .‬אתה זוכר את בחירת־המושא לפי טיפוס־‬
‫ההשענה‪ ,‬שהאנאליזה מדברת בו י הליבידו הולך בנתיבי הצרכים הנאד־‬
‫קיסטיים ודבק במושאים שמובטח לו מהם סיפוקם של צרכים אלה‪ .‬כך‬
‫נהפכת האם השוברת את רעבו של היונק למושא־האהבה הראשון‪ ,‬ובוודאי‬
‫גם למגן ראשון מפני כל הסכנות הסתומות הנשקפות לתינוק מעולם־החוץ‬
‫— רשאי אתה לומר‪ ,‬כי האם נעשית למחסה ראשון מפני החרדה‪.‬‬
‫עד־מהרה בא‪ ,‬תחת האם‪ ,‬האב החזק יותר וממלא את התפקיד הזה של‬
‫נותן־מגן‪ ,‬ומעתה שמור לו התפקיד לכל ימי הילדות‪ .‬אבל זיקה זו לאב‬
‫טבועה בצביון של דו־ערכיות מיוחדת‪ .‬בו־גופו היה מן הסכנה‪ ,‬אולי משום‬
‫יחסו הקודם של הילד אל האם‪ .‬וכך מפחד הילד מפניו לא־פחות משהוא‬
‫נמשך אליו ומעריץ אותו‪ .‬רמזים לדו־ערכיות זו של היחס טבועים עמוקות‬
‫בכל הדתות‪ ,‬כפי שהעליתי גם ב״טוטם וטאבו"‪ .‬מכאן‪ ,‬שהאדם המתבגר‬
‫והולך‪ ,‬הרואה שנגזר דינו להיות תמיד ילד‪ ,‬שלעולם אי־אפשר לו בלי‬
‫מחסה מפני כוחות־על זרים‪ ,‬מלביש הוא לאותם הכוחות את קווי דמות־‬
‫האב — יוצר לעצמו את האלים שהוא מפחד מפניהם‪ ,‬מנסה לכפר את‬
‫פניהם‪ ,‬ועל אף זאת מפקיד הוא בידם את החסות עליו‪ .‬כך נמצא מוטיב‬
‫הגעגועים על האב זהה עם הצורך להגנה מפני תוצאות אין־האונים של‬
‫האדם; ההגנה מפני חוסר־הישע הילדי משווה את הקווים האפייניים‬
‫לתגובתו של המבוגר על חוסר־ישעו שלו (ואין לו מנוס מלהודות‪ ,‬שהוא‬
‫חסר־ישע) — ותגובה זו היא־היא תצורת הדת‪ .‬אבל אין אנו מתכוונים‬
‫להוסיף ולחקור בהתפתחותו של רעיון־האל; ענין לנו כאן באוצר המוצגים‬
‫הדתיים המוגמרים‪ ,‬כפי שהיחיד מקבלם מידי התרבות‪.‬‬

‫ה‬
‫נחזור עתה למקום שהפסקנו בו את בדיקתנו‪ .‬מהי איפוא משמעותם‬
‫הפסיכולוגית של המוצגים הדתיים‪ ,‬ואיזהו הסעיף שבו עלינו לסווגם?‬
‫תחילה לא קל להשיב על השאלה הזאת כלל‪ .‬לאחר שנדחה ניסוחים‬
‫שונים נתעכב על נוסחה זו‪ :‬מוצגים אלה הם עיקרים‪ ,‬היגדים שענינם‬
‫עובדות ויחסים של ממשות חיצונית (או פנימית)‪ ,‬המביאים לידיעתך‬
‫דברים שאין אתה בעצמך מסוגל לגלותם‪ ,‬ואתה אמור לקבלם כדבר־‬
‫שבאמונה‪ .‬האינפורמציה שעיקרים והיגדים אלה כוללת נוגעת בדברי־‬
‫חיים‪ ,‬שאין לנו חשובים מהם ושעניננו בהם גדול ביותר‪ ,‬ומשום כך נלווית‬
‫להם הערכה גדולה מאוד‪ .‬מי שאינו יודע עליהם דבר נחשב לנבער‬
‫שבנבערים‪ ,‬ומי שמוסיף אותם על אוצר ידיעותיו רשאי לומר‪ ,‬כי העשיר‬
‫מאוד‪.‬‬
‫בטבע־הדברים יש עיקרים רבים כאלה בסוגיות שונות ביותר שבעו ­‬
‫למנו‪ .‬מלאה אותם כל שעת־הוראה בבית־הספר‪ .‬ניטול לדוגמה שיעור‬
‫בגיאוגרפיה‪ .‬שומעים אנו בו‪ ,‬כי העיר קונסטאנץ שוכנת לחוף ימת־בודן‪.‬‬
‫ופזמון של סטודנטים מוסיף‪ :‬אם אינך מאמין‪ ,‬סע לשם וראה! נזדמן לי‬
‫באמת להיות שם ואני יכול להעיד‪ ,‬כי העיר היפה שוכנת לחוף אגם־‬
‫מים גדול‪ ,‬שכל תושבי הסביבה קוראים לו ימת־בודן‪ .‬עכשו יש לי ודאות־‬
‫אמונה גמורה‪ ,‬שאותה סברה גיאוגרפית נכונה‪ .‬אגב כך נזכר אני חוויה‬
‫אחרת‪ ,‬מופלאה מאוד‪ .‬כבר הייתי איש מבוגר בעמדי לראשונה על גבעת‬
‫אקרופוליס באתונה‪ ,‬בין חרבות ההיכל‪ ,‬וצפיתי אל הים הכחול‪ ,‬לבי עלז‬
‫מהתפעלות‪ ,‬ורגש של תדהמה שנלווה לה כמו לחש‪ :‬אכן נכון הדבר‪,‬‬
‫ממש כפי שלמדנו בבית־הספר! אבל אם יכולתי להיות אז משתאה כל‬
‫כך‪ ,‬כמה שטחית ורפרפנית היתה קודם־לכן אמונתי באמת הממשית‬
‫שבדברים‪ ,‬שלמדתי לימוד־של־שמיעה בלבד! אבל אין אני אומר לתלות‬
‫חשיבות מופלגת באותה חוויה‪ ,‬משום שפליאתי אפשר שהיתה כולה סוב ­‬
‫ייקטיבית׳ וייחודו של המקום הוא שעורר אותה׳ אלא שהסבר אחר זה‬
‫לא עלה על דעתי כלל‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬זה טיבם של כל ההיגדים האלה שנתבעת ממך אמונה בתכנם‪,‬‬
‫אבל רק על סמך טעמים והוכחות‪ .‬היגד כזה אתה מקבל אותו כתוצאת־‬
‫סיכום של תהליך־חשיבה ממושך יותר המבוסס על תצפיות‪ ,‬ומן הסתם‬
‫גם על הסקת מסקנות; מי שאומר לעבור בעצמו את התהליך הזה‪ ,‬תחת‬
‫לקבל את התוצאה ממנו‪ ,‬הדרך לכך ניתנת לו מתוך ההיגד גופו‪ .‬תמיד‬
‫גם מוסיפים ואומרים לך‪ ,‬מה מקורו של הדבר הכלול בהיגד‪ ,‬אלא אם‬
‫כן ברור הדבר ממילא‪ ,‬כשכיח בהיגדים מתחום הגיאוגרפיה‪ .‬למשל‪:‬‬
‫הארץ יש לה צורה של כדור — ובתורת ראיות מביאים לך את הנסיון‬
‫במטוטלת של פוקו‪ ,‬את התמורות באופק‪ ,‬את האפשרות לשייט סביב‬
‫הארץ בכלי־שיט‪ .‬כל מי שיש לו נגיעה בדבר מבין‪ ,‬שאין אתה יכול‬
‫לשלוח את כל ילדי בית־הספר לשייט את העולם מסביב‪ ,‬לכן אומרים‬
‫אנו די במסירת החומר הנלמד בבית־הספר מתוך הנחה‪ ,‬שאפשר לסמוך‬
‫״על נאמנותו״ של המורה בבית־הספר — אבל גלוי וידוע‪ ,‬שפתוחה‬
‫לפניך הדרך להיווכח במו־עיניך באמת זו שבפיו‪.‬‬
‫הבה ננסה לבחון את העיקרים הדתיים לפי אותה אמת־המידה‪ .‬שואלים‬
‫אנו‪ ,‬על סמך מה נדרשים אנו להאמין באמת שבהם‪ ,‬ועל כך משיבים‬
‫לנו שלוש תשובות‪ ,‬שאינן תואמות זו את זו עד־להתמיה‪ .‬ראשית‪ ,‬אומרים‬
‫לנו׳ ראוי לנו להאמין בעיקרים אלה משום שאבות אבותינו כבר האמינו‬
‫בהם! שנית‪ ,‬יש בידנו הוכחות שקבלה הן בידנו׳ אף הן מאותם ימי־‬
‫קדם; ושלישית‪ ,‬בכלל אסור לעורר את שאלת הראיות להוכיח‪ .‬עצם‬
‫שאילת השאלה יש בה משום עזות־מצח‪ ,‬ובעבר נהגו להעניש עליה בכל‬
‫חומר־הדין‪ ,‬ועוד בימינו אין החברה רואה בעין יפה‪ ,‬שבאים שוב לשאול‬
‫אותה‪.‬‬
‫נקודה שלישית זו‪ ,‬בדין שהיא מעוררת את חששותינו החמורים ביותר‪.‬‬
‫שהרי איסור כזה יתכן לו רק טעם אחד בלבד‪ :‬החברה יודעת יפה מאוד‪,‬‬
‫כמה רעוע היסוד לתביעה האמורה למען תורותיה הדתיות‪ .‬שלולא כך‪,‬‬
‫היתה ודאי החברה אומרת בחפץ־לב לכל מי שהיה מבקש להשתכנע‬
‫באמת שבתורות אלה‪ :‬הנה לפניך החומר‪ ,‬בדוק ותיווכח בעצמך! משום‬
‫כך ניגשים אנו לבחון את שני הטעמים האחרים מתוך חששות כבדים‬
‫בלבנו‪ .‬שומה עלינו להאמין משום שאבות אבותינו האמינו‪ .‬אבל אותם‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫האבות שלנו היו נבערים־מדעת הרבה יותר מאתנו׳ והיו מאמינים בדב ­‬
‫רים‪ ,‬שבשום פנים אי־אפשר לנו לקבלם היום; כך מתעורר בלבנו החשש‪,‬‬
‫שמא שייכות גם התורות הדתיות לאותו סוג דברים‪ .‬הראיות שאבותינו‬
‫הורישו לנו רשומות בספרים׳ שיש לנו טעמים לאין־ספור שלא לסמוך‬
‫עליהם‪ .‬מלאים ספרים אלה סתירות‪ ,‬מעשי־עריכה‪ ,‬סילופים‪ ,‬ומקומות‬
‫בהם שתכליתם אימותן של עובדות‪ ,‬הם גופם חסרים אימות‪ .‬גם לא תיתן‬
‫לנו ולא תוסיף לנו הטענה‪ ,‬כי התגלות אלוהית היא המקור שממנו באו‬
‫ספרים אלה‪ ,‬ככתבם וכלשונם ממש‪ ,‬ולפחות כתכנם בלבד — שהרי‬
‫סברה זו עצמה חלק היא מאותן התורות שעוד צריך לבדוק את מהימ ­‬
‫נותן‪ ,‬ואין שום היגד עשוי להיות ראיה להוכיח את עצמו‪.‬‬
‫צאו וראו‪ ,‬כמה מוזר הדבר‪ :‬דווקא אותם קניני־דעת של תרבותנו‬
‫שאין לגו גדולים מהם לחשיבות‪ ,‬אלה שתכליתם היא למצוא לנו את‬
‫חידות־הקיום ולהביאנו לידי השלמה עם סבלות החיים‪ ,‬דווקא קמנים‬
‫אלה של התרבות שיעור מהימנותם הוא הזעום ביותר! על סמך חומר־‬
‫הוכחות קלוש כל כך לא היינו יכולים לקבל אף עובדה‪ ,‬שהיא לנו בגדר‬
‫של לא־מעלה־ולא־מוריד׳ כגון שהלוויתן מביא לעולם ולדות חיים ולא‬
‫שהוא מטיל ביצים‪.‬‬
‫מצב־דברים זה לעצמו בעיה פסיכולוגית מופלאה ביותר הוא‪ .‬ואל ידמה‬
‫איש בנפשו‪ ,‬שיש משום חידוש כלשהו במה שהעירונו‪ ,‬כי אין דרך להוכיח‬
‫את תורות הדת‪ .‬מאז ומעולם חשו בני־האדם‪ ,‬שאמנם כך הדבר‪ ,‬ואין‬
‫ספק שחשו בכך גם אבות אבותינו‪ ,‬שהורישו לנו מורשה זו‪ .‬מתקבל על‬
‫הדעת‪ ,‬כי בלב רבים קיננו אותם הספקות שיש לנו‪ ,‬אלא שהעיק עליהם‬
‫לחץ כבד מכדי שיעיזו להעלות על שפתיהם את הספקות שבלבם‪ .‬ומאז‬
‫התייסרו אנשים לאין־ספור באותם הספקות‪ ,‬ומרצונם עצרום בקרבם‬
‫משום שראו חובה לעצמם להאמין! סכסוך זה שבנפש מוטט רוחם של‬
‫אנשי־תבונות מזהירים‪ ,‬ורבים גדולי־הרוח שבאו עד־משבר בפשרות‪,‬‬
‫שחיפשו בהן מוצא לעצמם‪.‬‬
‫כל הראיות שמביאים להוכיח את האמת שבתורות הדתיות מוצאן מן‬
‫העבר; ואם כן הדבר‪ ,‬מתעוררת השאלה‪ ,‬שמא יימצאו לנו ראיות כאלה‬
‫גם בהווה‪ ,‬שהרי דברים שבהווה קל לנו יותר לחרוץ עליהם משפט‪.‬‬
‫אילו הצליחו בדרך כזאת להציל מן הספק רק חלק יחיד אחד מן המשנה‬
‫הדתית׳ היתה עולה מעלה־מעלה מידת מהימנותה של המשנה כולה‪.‬‬
‫בנקודה זו מזומנים לנו מעשי הספיריטיסטים המאמינים באמונה שלמה‬
‫בהשארות נפש היחיד‪ ,‬והאמורים להביא את ההוכחה שלמעלה־מכל־‬
‫ספק לעיקר האחד הזה של התורה הדתית‪ .‬אלא שלמרבה הצער אין הם‬
‫מצליחים לסתור את העובדה׳ כי הופעותיהם של רוחות המתים שהם‬
‫מעלים באוב וגילויי־דבריהם אינם אלא יצירי פעילותם הנפשית שלהם‬
‫גופם‪ .‬הם השמיעונו את דברי רוחותיהם של גדולי־האדם‪ ,‬של הוגי־‬
‫הדעות הדגולים ביותר‪ ,‬אבל כל דבר־ידיעה וגילוי־מחשבה שהצילו‬
‫מפיהם היו תפלים כל כך‪ ,‬נבובים מתוכן ואוויליים ממש‪ ,‬שסופך שאתה‬
‫מאמין בדבר אחד בלבד — בכשרונם של רוחות המתים להסתגל לחוג‬
‫האנשים המעלים אותם באוב‪.‬‬
‫עכשו עלי להזכיר שני נסיונות‪ ,‬שנעשו מתוך מאמץ נואש להתחמק‬
‫מעצם הבעיה‪ .‬אחד מהם‪ ,‬נסיון תקיף‪ ,‬הוא ישן־נושן‪ ,‬האחר — מעודן‬
‫ומודרני‪ .‬הנסיון הראשון היה ת‪1‬ט‪>1‬זט‪8‬נ‪"[ 06>10 >51113 81‬אני מאמין משום‬
‫האבסורד שבכך״] של אהד מאבות הכנסיה‪ .‬לשון אחר‪ :‬אין כללי התבונה‬
‫חלים על תורות הדת‪ ,‬נעלות הן מן התבונה‪ .‬חייב אתה לחוש את אמי ­‬
‫תותן בלבך פנימה‪ ,‬ואין אתה צריך לתפוס אותן תפיסה־שבשכל‪ .‬ברם‪,‬‬
‫‪ )<6>10‬זה יש בו ענין כהודאת בעל־דין בלבד‪ ,‬אבל אינו מחייב כאמרת־‬
‫צו‪ .‬כלום אפשר לחייבני להאמין בכל אבסורדי ואם לא‪ ,‬מדוע דווקא‬
‫באבסורד זה י אין ערכאה שלמעלה מן התבונה‪ .‬אם תלויה האמת שבתורות‬
‫הדת בחודה שבלב המעידה על האמת הזאת‪ ,‬מה דינם של כל אותם‬
‫הרבים‪ ,‬שאינם חווים את החוויה הנדירה הזאת י יכול אתה לדרוש‬
‫מכל בני־האדם שיהיו משתמשים במתת־התבונה שיש להם‪ ,‬אבל חובה‬
‫שאתה מטיל על הרבים אי אתה יכול לבססה על מניע‪ ,‬שאינו מצוי אלא‬
‫אצל מעטים שבמעטים‪ .‬אחד שמצב של אכסטאזה מעמיקה הניע אותו‬
‫שיהיה מאמין באמונה שלמה באמיתותן הממשית של תורות הדת‪ ,‬מה‬
‫משמעו של דבר זה לזולתו?‬
‫הנסיון השני נעשה בפילוסופיה של ‪"[ ^.18 06‬כאילו"]‪ .‬לפי זה רבות‬
‫ההנחות בפעילות־החשיבה שלנו‪ ,‬שידוע לנו יפה כי הן נעדרות יסוד‬
‫ואף חסרות כל שחר‪ .‬קוראים להן פיקציות‪ ,‬אלא שמטעמים מעשיים שונים‬
‫חייבים אנו לנהוג בצורה‪ ,‬שאגו "כאילו" מאמינים בפיקציות אלו‪ .‬דין‬
‫זה חל על תורות הדת‪ ,‬הואיל ואין ערוך לחשיבותן למען קיומה של חברת‬
‫האדם דרך הנמקה זו אינה רחוקה מזו של מ‪1‬ט‪811!>1‬אל‪.€16>10 >51113 3‬‬
‫‪*.‬‬

‫מקווה אני שאיני עושה עוול לפילוסופים של "כאילו" ביחסי להם השקפה‪ ,‬שאינה‬ ‫•‬
‫זרה גם להוגי־דעות אחרים‪ .‬השווה האנס פייהינגר‪<1116 >165” ,‬ןס‪5‬ס‪16 ?1111‬ם‬
‫‪( “^18 05‬מהדורה ז׳ וח׳‪ ,1922 ,‬עמ׳ ‪" : )68‬למעגל הפיקציה משייכים אנו לא‬
‫רק פעולות עיוניות שאינן מעלות ואינן מורידות‪ ,‬אלא גם תצורות־מושג —‬
‫יצירות רוחם של האצילים שבבני־אדם‪ ,‬אשר טובי המין האנושי דבקים בהן בכל‬
‫מאודם ולא יתנו לשללן מהם‪ .‬גם אין אנו מתכוונים כלל לעשות זאת ‪ :‬מניחים‬
‫אנו לכולן להתקיים בתורת פיקציה מ ע ש י ת‪ ,‬ואך בתורת אמת עיונית‬
‫קמלות הן ומתחדלות"‪.‬‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫אבל דעתי היא‪ ,‬כי דרישת "כאילו" היא מן הסוג‪ ,‬אשר רק פילוסוף‬
‫מסוגל להעלות שכמותה‪ .‬אדם שתחבולותיה של הפילוסופיה לא השפיעו‬
‫על דרך חשיבתו לא יוכל לקבל אותה לעולם; עם עצם ההודאה באב ­‬
‫סורדיות של סברה‪ ,‬בסתירה שבה לתבונה‪ ,‬תם בשבילו ונשלם הכל‪ .‬אין‬
‫אתה יכול לצפות‪ ,‬כי דווקא בבואו לעסוק בענינים החשובים לו ביותר‬
‫יימנע מלהיזקק לערובות‪ ,‬שהוא נזקק להן בכל מעשה רגיל שהוא עושה‪.‬‬
‫נזכר אני באחד מבני‪ ,‬שעוד בגיל צעיר מאוד גילה גישה מעשית ביותר‬
‫לענינים‪ .‬כשסיפרו לילדים מעשיה שהם הקשיבו לה רב־קשב‪ ,‬היה קרב‬
‫ושואל‪ :‬האם זה מעשה שהיה באמת? ובשמעו את התשובה השלילית‬
‫היה מסתלק בהעוויה של זלזול‪ .‬רשאים אנו לצפות‪ ,‬כי חרף הסניגורית‬
‫שהפילוסופיה של "כאילו" מלמדת על הדת יהיו עד־מהרה בני־האדם‬
‫מתייחסים יחס דומה לבדיאות שלה‪.‬‬
‫אבל היום שונה עוד יחסם מזה לגמרי‪ ,‬ובימים שעברו היו מוצגי‬
‫הדת‪ ,‬חרף הליקויים הברורים שבהוכחות למהימנותם‪ ,‬משפיעים את‬
‫ההשפעה החזקה ביותר על האנושות‪ .‬זוהי בעיה פסיכולוגית חדשה‪ ,‬ובעל־‬
‫כרחך אתה שואל‪ ,‬מה מקור כוחן של תורות אלו? ואיזהו הטעם‪ ,‬שאין‬
‫פעולתן תלויה בבוחן התבונה?‬

‫ו‬
‫סבורני‪ ,‬כי די לנו במה שאמרנו בשביל להשיב על שתי שאלות אחרונות‬
‫אלו‪ :‬התשובה משתלחת לנו מתוך תפיסת מוצאם של המוצגים הדתיים‪.‬‬
‫מוצגים אלה‪ ,‬האמורים להיות עיקרים‪ ,‬אינם תולדות של נסיון או מסקנות‬
‫סופיות של חשיבה‪ ,‬אלא אשליות‪ ,‬מילויי משאלותיו העתיקות ביותר‪,‬‬
‫החזקות ביותר והלוחצות ביותר של מין־האדם; וכוחן של אותן משאלות‬
‫הוא סוד כוחם של המוצגים הדתיים‪ .‬כבר אנו יודעים‪ ,‬כי רישומו מעורר־‬
‫החרדה של חוסר־הישע הילדי הוליד את הצורך בהגנה — הגנה בדרך‬
‫האהבה — והאב הוא שממנו באה ההגנה הזאת; וההכרה‪ ,‬שחוסר־ישע זה‬
‫עומד ומתמיד כל ימי־החיים‪ ,‬היא הגורמת את היאחזותה של אמונה‬
‫בקיומו של אב — אלא שעתה אב זה חזק פי־כמה‪ .‬שליטתה של השגחה‬
‫אלוהית רבת־חסד מפיגה את פחדו של האדם מפני פורענויות החיים‪,‬‬
‫וקביעתו של סדר־עולם מוסרי יש בה משום ערובה למילוי דרישות־‬
‫הצדק‪ ,‬שלפעמים כה קרובות נמנע מילדן בתרבות־האדם‪ :‬ובתוקף הארכתו‬
‫של הקיום הארצי מכוחם של חיים־שלעתיד־לבוא נוצרת מסגרת של חלל‬
‫וזמן‪ ,‬שבתוכה צריך להתגשם מילוי זה של משאלות‪ .‬מתוך תאימה עם‬
‫ההנחות לשיטה זו מתפתחות התשובות על חידות־הקיום‪ ,‬שתשוקת־דעתו‬
‫של האדם מתייסרת בהן‪ ,‬כגון איך נברא העולם וזיקת החומר לרוח מהי;‬
 ‫בדרך זו ניטלים מנפשו של היחיד הסכסוכים מימי ילדותו‪ ,‬שמ‪1‬צאם‬
‫מתסביך־אדיפום (אותם סכסוכים‪ ,‬שלעולם אין נפש האדם מתגברת עליהם‬
‫עד גמירא)‪ ,‬וניתן להם פתרון מקובל על הרבים‪ ,‬והדבר מביא עמו רווחת־‬
‫פורקן לנפש היחיד‪.‬‬
‫אמרתי‪ :‬כל אלה אשליות הן‪ ,‬ודין הוא שאגדיר את משמעה של מלה‬
‫זו‪ .‬אשליה וטעות לא היינו־הך הן‪ ,‬גם אין אשליה בהכרח טעות‪ .‬השקפתו‬
‫של אריסטו‪ ,‬שהרמשים מתפתחים מן הזוהמה‪ ,‬ושעד היום עודנה השקפתם‬
‫של נבערים־מדעת‪ ,‬היתד‪ ,‬טעות; וכך גם השקפתם של רופאים בני דור‬
‫קודם‪ ,‬כי ‪68 >101-83118‬ל‪[ 13‬התנוונות מוח־השדרה] היא תולדה של הוללות‬
‫מינית‪ .‬משתבשים היינו אילו קראנו אשליות לטעויות אלה‪ .‬לעומת זאת‬
‫שגה קולומבוס באשליה׳ שעה שסבור היה כי גילה נתיב־ימים חדש‬
‫להודו‪ .‬בטעות זו שלו ברור מאוד החלק שהיה למשאלתו‪ .‬ניתן לראות‬
‫באשליה את סברתם של לאומנים מסוימים‪ ,‬שהודו־גרמנים הם גזע־האדם‬
‫היחיד שניחן בכשרון ליצור תרבות‪ ,‬או האמונה‪ ,‬אשר אך האנאליזה סתרה‬
‫אותה‪ ,‬שהילד הוא יצור נטול־מיניות‪ .‬הדבר האפייני לאשליה הוא היגז־‬
‫רותה ממשאלות אדם; מבחינה זו קרובה היא לרעיון־השווא הפסיכיאטרי‪,‬‬
‫אבל האשליה נבדלת ממנו בנפרד מן המבנה הסבוך יותר של רעיון־‬
‫השווא‪ .‬הצד המהותי שאנו מבליטים ברעיון־השווא הוא הסתירה שבו‬
‫למציאות; האשליה אינה בהכרח כוזבת — היינו׳ נמנעת־ההגשמה או‬
‫סותרת את הממשות‪ .‬נערה בת מעמד־העם יכולה׳ דרך משל׳ לטפח את‬
‫האשליה‪ ,‬שיבוא נסיך וישאנה לאשה‪ .‬דבר זה הוא בגדר האפשר‪ ,‬והיו‬
‫מקרים אחדים כאלה‪ .‬הרבה פחות קרוב לוודאי‪ ,‬שיבוא המשיח ויביא את‬
‫תור־הזהב‪ .‬אמונה זו יכול אתה למנותה עם האשליות או לדמותה לרעיון־‬
‫שווא — הכל לפי עמדתך האישית‪ .‬לא קל לגלות דוגמאות של אשליות‬
‫שנתאמתו‪ .‬אבל כזאת היא אולי אשליית האלכימאים‪ ,‬שניתן להפוך כל‬
‫מתכת לזהב‪ .‬מושגי ימינו על תנאי העשירות נטלו הרבה מן העוקץ‬
‫שבמשאלה להרבות זהב‪ ,‬להרבותו ככל האפשר; אף־על־פי־כן שוב אין‬
‫הכימיה רואה כנמנעת את הפיכתן של מתכות לזהב‪ .‬אמור מעתה‪ :‬קוראים‬
‫אנו שם אשליה לאמונה‪ ,‬שמילוי של משאלה הוא בה מניע מכריע‪ ,‬ואגב‬
‫כך מתעלמים אנו מיחסה של אמונה זו למציאות‪ ,‬ממש כשם שהאשליה‬
‫גופה אינה נזקקת לאימותה‪.‬‬
‫משקבענו מסמרות בעניננו נשוב לתורות הדתיות‪ .‬רשאים אנו לחזור‬
‫ולומר‪ ,‬שתורות אלו כולן אשליות הן‪ ,‬שאין דרך להוכיחן ואין לחייב אדם‬
‫לראותן כאמיתות‪ ,‬להאמין בהן‪ .‬מקצת תורות רחוקות עד כדי כך מן‬
‫המתקבל על הדעת‪ ,‬סותרות כל כך כל דבר שלמדנו בדי־עמל על ממשותו‬
‫של העולם׳ שאנו יכולים להמשילן לרעיונות־שווא (אגב שימת־לב נאותה‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫להבדלים הפסיכולוגיים)‪ .‬רוב תורות אלו׳ אין אתה יכול לחריץ משפט‬
‫על ערך־הממשות שבהן; כשם שאין להוכיחן׳ כך גם אין להפריכן‪ .‬מה‬
‫שאנו יודעים עודנו מועט מכדי שנוכל להעבירו תחת שבט הביקורת‪.‬‬
‫חידות־העולם מתפעגחות אך מעט־מעט בידי המדע‪ ,‬ושאלות רבות עדיין‬
‫אין היום בפיו תשובה עליהן‪ .‬אבל מלבד העבודה המדעית אין לנו דרך‬
‫העשויה להוליכנו להכרת הממשות שבעולם־החוץ‪ .‬וכן רק אשליה היא‬
‫בידי מי שמבקש תכלית כלשהי באינטואיציה או בהתעמקות האדם בעצמו;‬
‫מאלה אין לגו אלא פתחי־בינה קשים־לפענח אל הנעשה בחיי־הנפש‬
‫שלנו גופנו‪ ,‬אך לעולם אין מכאן אינפורמציה בשאלות‪ ,‬שהדת מוצאת‬
‫בקלות כזאת את התשובות עליהן‪ .‬היית מתחייב במעשה־פחזות אילו‬
‫אמרת בשרירות־לבך לסתום פרצות ולפסוק‪ ,‬כי חלק זה או חלק זה מן‬
‫המשנה הדתית עשוי‪ ,‬ברב או במעט‪ ,‬להתקבל על הדעת‪ .‬שאלות אלו‬
‫גדולות מכדי לנהוג בהן כך — אם תמצא לומר‪ ,‬קדושות הן מדי‪.‬‬
‫כאן יבוא מן הסתם המשיג להשיג‪ :‬צאו וראו‪ ,‬אם מודים אף הספקנים‬
‫המושבעים‪ ,‬שאין התבונה מסוגלת לסתור את דברי הדת‪ ,‬למה לא אאמין‬
‫בהם‪ ,‬שעה שמרובה כל כך המדבר בעדם — המסורת‪ ,‬הסכמתם של בני־‬
‫האדם וכל תכנם מנחם־הלב‪ .‬באמת‪ ,‬למה לאי כשם שאינך יכול לכפות‬
‫אמונה על שום אדם‪ ,‬ממש כך אינך יכול לאנסו לכפירה‪ .‬אבל אל תאמר‬
‫ניחא ואל תשלה את עצמך‪ ,‬כי בטעמים מן הסוג הזה עלית על דרך‬
‫החשיבה הנכונה‪ .‬אלה תירוצים־של־סרק הם‪ .‬מה שאינך יודע אינך יודע‪,‬‬
‫ושום דבר־אמונה אינו נגזר מחוסר־ידיעה‪ .‬בשום תחום אחר אין בר־‬
‫דעת נוהג קלות־ראש כזאת‪ ,‬אינו אומר די בטעמים עלובים כל כך בשביל‬
‫לחרוץ משפט ולנקוט עמדה — ורק בדברים הנשגבים ביותר והקדושים‬
‫ביותר מורים אנשים היתר לעצמם לנהוג כך‪ .‬לאמיתו של דבר אין אלה‬
‫אלא מאמציו של אדם להעמיד פגים לעצמו ולאחז את עיני הבריות‪ ,‬שעוד‬
‫הוא מוסיף להיות דבק בדת‪ ,‬בשעה שבעצם מכבר ניתק עצמו ממנה‪.‬‬
‫בדברים שבדת מתחייבים אנשים בכל לאו של חוסר־כנות ואי־הגינות‬
‫אינטלקטואלית‪ .‬פילוסופים מפליגים במתיחת משמעותן של מלים‪ ,‬עד‬
‫שלא נותר בהן מאומה מהוראתן המקורית‪ ,‬קוראים שם "אלוהים" להפ ­‬
‫שטה מעומעמת כלשהי שיצרו לעצמם‪ ,‬ומעתה מתחזים הם לעיני כל‬
‫העולם באיצטלה של דאיסטים‪ ,‬של מאמינים באלוהים‪ ,‬ויכולים להשתבח‬
‫שעמדו על כבשונו של מושג־אלהים נשגב יותר וצרוף יותר‪ ,‬אף שאלוהים‬
‫זה שלהם אינו בעצם אלא צל נטול־ישות‪ ,‬ולא עוד המצוי אדיר־הכוח‬
‫של התורה הדתית‪ .‬פרשנים מסבירים השכם והערב‪ ,‬כי בעל "אמונה דתית‬
‫מעמיקה" הוא מי שמודה בתחושת קטנותו של האדם ובחוסר־אוניו מול‬
‫כוליות הבריאה׳ אף־על־פי שלא תחושה זו עיקרה של העמדה הדתית‬
‫היא‪ ,‬אלא הצעד שעושה המאמין אחריה׳ תגובתו עליה‪ ,‬היינו חיפושו‬
‫עזר כנגד התחושה הזאת‪ .‬מי שאינו מרחיק־לכת יותר‪ ,‬אלא משלים מתוך‬
‫דעה שפלה עם מנת־חלקו העלובה של האדם מול העולם הגדול‪ ,‬אדם זה‬
‫כופר־בדת הוא במשמעותה האמיתית ביותר של אי־דתיות‪.‬‬
‫אין אנו מתכוונים בחיבור זה לנקוט עמדה כלפי ערך־האמת שבתורות‬
‫הדתיות‪ .‬אומרים אנו די בהכרתנו אותן באשליות מבחינתן הפסיכולוגית‪.‬‬
‫אבל אין אנו צריכים להסתיר‪ ,‬כי גילוי זה משפיע על עמדתנו בשאלה‪,‬‬
‫שבעיני רבים היא החשובה ביותר‪ ,‬ובדין כך‪ .‬יודעים אנו על־פי האומד‪,‬‬
‫אימתי נוצרו התורות הדתיות ומה היו האנשים שיצרון‪ .‬עכשו‪ ,‬שנוסף‬
‫על כך למדנו את המניעים ליצירתן‪ ,‬חל היסט ברור בעמידתנו כלפי‬
‫בעיית הדת‪ .‬אומרים אנו בלבנו! ודאי היה זה דבר יפה מאוד אילו היה‬
‫קיים אלוהים כבורא־עולם ובהשגחה עליונה רבת־חסד‪ ,‬ואילו היה קיים‬
‫סדר־עולם מוסרי וחיים של עולם בא — אבל הרי מפליא מאוד הדבר‪,‬‬
‫כי דווקא כאלה הן בהכרח האשליות שהיינו צריכים לרחוש! ומפליא‬
‫פי־כמה היה הדבר‪ ,‬אילו היה לאל ידם של אבות אבותינו המסכנים‪,‬‬
‫המרודים והנבערים־מדעת‪ ,‬לפתור את כל חידות־העולם הקשות האלה‪.‬‬

‫ז‬
‫עם הכירנו את התורות הדתיות באשליות מתעוררת מיד השאלה הנוספת‪,‬‬
‫שמא זה טיבם גם של נכסי־תרבות אחרים‪ ,‬שאנו מוקירים ומשליטים‬
‫בחיינו‪ ,‬שמא דין הוא שנקרא אשליות גם להנחות־האב המווסתות את‬
‫סדרינו הפוליטיים ? ואולי מתעכרים יחסי המינים בתרבותנו מכוחה של‬
‫אשליה ארוטית׳ או אשליות ארוטיות אחדות ? ומשהקיצה ספקנותנו שוב‬
‫לא נירתע מפני השאלה‪ ,‬שמא לא טוב מזה גם הבסיס לוודאות שבאמו־‬
‫נתנו‪ ,‬כי על־ידי שאנו משתמשים בעבודה המדעית באמצעי ההסתכלות‬
‫והחשיבה אכן מסוגלים אנו ללמוד על הממשות שמחוצה לנו? אסור‬
‫ששיקול כלשהו ימנענו מלכוון את הסתכלותנו אל עצם מהותנו שלנו‪,‬‬
‫או מלהשתמש בחשיבה לצרכי ביקורת כלפי עצמנו‪ .‬נפתח לנו מכאן פתח‬
‫לסדרה של בדיקות‪ ,‬שתוצאותיהן עשויות בהכרח להיות מכריעות בבנעה‬
‫של "השקפת־עולם"‪ .‬כן‪ ,‬לבנו אומר לנו‪ ,‬כי מאמץ כזה לא יהיה לריק‪,‬‬
‫ולכל המועט יהיה עמו צידוק חלקי לספקנותנו‪ .‬אלא שמשימה נרחבת כל‬
‫כך היא מעבר ליכלתו של כותב דברים אלה‪ ,‬ובעל־כרחו עליו לצמצם‬
‫את תפקידו כדי לעקוב אחרי אחת האשליות האלה בלבד‪ ,‬היא האשליה‬
‫הדתית‪.‬‬
‫כאן גובר קול יריבנו המצווה עלינו לעצור; נתבעים אנו ליתן את הדין‬
‫על מעשה אסור שאנו עושים‪ .‬וכך הוא אומר לנו‪:‬‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫"הענין בארכיאולוגיה ראוי ודאי לכל שבח‪ ,‬אבל אין נוהגים לעשות‬
‫חפירות ארכיאולוגיות במקום‪ ,‬שהן עלולות לערער בתי־מגוריהם של‬
‫אנשים חיים‪ ,‬כך שהבתים יתמוטטו והאנשים ייקברו תחת חרבותיהם‪ .‬אין‬
‫תורות הדת יפות לפלפולי חכמנות‪ .‬הן היסוד לתרבותנו‪ ,‬וקיומה של‬
‫חברת־האדם תלוי באמונת רובם המכריע של בני־האדם באמת שבתורות‬
‫אלו‪ .‬ואם ילמדו הבריות מפיך‪ ,‬כי אין אלוהי־צדק כל־יכול קיים כלל‪,‬‬
‫אין סדר־עולם אלוהי ואין עולם־הבא‪ ,‬יראו עצמם האנשים פטורים מכל‬
‫חובה להיענות למצוות התרבות‪ .‬כל אדם יהיה הולך באין־מפריע וללא־‬
‫מורא אחרי יצריו האסוציאליים‪ ,‬האנוכיים‪ ,‬יבקש להשתמש בכוח שבידו‪,‬‬
‫וכך יחזור שוב העולם לאותו תוהו־ובוהו‪ ,‬אשר אלפי שנות עבודת־‬
‫תרבות גרשוהו מלפניו‪ .‬גם אילו ידענו‪ ,‬והיה לאל ידנו להוכיח‪ ,‬שאין‬
‫אמת בפי הדת‪ ,‬היינו מצווים להעלים זאת ולנהוג כפי שדורשת הפילו ­‬
‫סופיה של ׳כאילו׳‪ .‬למען קיום הרבים! וגם אם נתעלם מן הסכנה שבמעשה‬
‫שאתה עושה‪ ,‬הרי יש בו גם משום אכזריות חסרת־תכלית‪ .‬אנשים לאין־‬
‫ספור‪ ,‬תורות הדת הן להם מקור נחמתם האחת בחייהם‪ ,‬ורק בכוחן יכולים‬
‫הם לשאת את החיים‪ .‬ואתה אומר לגזול מהם את המשענת הזאת בלא‬
‫להציע תחתיה דבר טוב ממנה‪ .‬לפי שעה‪ ,‬כך מודים נציגי המדע׳ אין הוא‬
‫מסוגל לעשות הרבה‪ ,‬אבל אפילו היתד‪ .‬התקדמותו גדולה הרבה יותר‪,‬‬
‫לא היה די בו לאדם‪ .‬כי־כן יש לו לאדם צרכים מסוג אחר‪ ,‬שאי־אפשר‬
‫לו בלעדיהם‪ ,‬והמדע הקר לעולם לא יוכל לספקם‪ .‬מוזר מאוד הדבר‪ ,‬ממש‬
‫שיאו של חוסר־הגיון! פסיכולוג שהטעים חזור והטעם ללא־לאות‪ ,‬כמה‬
‫מועט חלקו של השכל בחייו של אדם לעומת חלקם של היצרים‪ ,‬דווקא‬
‫הוא מנסה עתה לגזול מבני־האדם סיפוק־משאלה יקר ולפצותם בעדו‬
‫במזון שכלי"‪.‬‬
‫מלוא־חפגיים האשמות בבת־אחת! אבל מוכן ומזומן אני לסתור את‬
‫כולן‪ ,‬ובנוסף על כך לטעון‪ ,‬כי סכנה גדולה יותר נשקפת לתרבות מהתמדת‬
‫היחס שיש לה כיום לדת משהיה צפוי לה מהפסקתו‪ .‬אלא שכמעט שאיני‬
‫יודע‪ ,‬במה לפתוח את תשובתי‪.‬‬
‫אפתח אולי במסירת־מודעה‪ ,‬שהמעשה שאגי עושה בעיני תמים הוא‬
‫כולו ואין בו משום חשש סכנה‪ .‬לא אני הוא המפליג הפעם הזאת בחשי ­‬
‫בותו של השכל‪ .‬אם נכון תיאורם של בני־האדם שבפי יריבי — ולא‬
‫אבוא לסתרו — הרי שאין כל חשש‪ ,‬שהנימוקים שאני מביא יכריעו אדם‬
‫ירא־שמים עד שיפנה עורף לאמונתו‪ .‬מלבד זאת לא אמרתי דבר‪ ,‬שלא‬
‫אמרו לפני אחרים וטובים ממני בצורה מושלמת הרבה יותר‪ ,‬חזקה ומר ­‬
‫שימה יותר‪ .‬שמות האנשים שעשו זאת ידועים ולא אמנה אותם בשביל‬
‫שלא לעורר את הרושם‪ ,‬שרצוני להתייצב בשורה אחת אתם‪ .‬אני לא‬
‫עשיתי אלא זאת‪ ,‬שהוספתי מעט ביסוס פסיכולוגי על דברי הביקורת‬
‫שהשמיעו קודמי הגדולים‪ ,‬וזה הדבר החדש היחיד שבהרצאתי‪ .‬וכמעט‬
‫שאין זה מתקבל על הדעת‪ ,‬כי דווקא תוספת זו תהיה לה ההשפעה שנמנעה‬
‫מן ההם‪ .‬אמנם‪ ,‬השואל רשאי עכשו לשאול‪ ,‬מה טעם יש לי לכתוב דברים‪,‬‬
‫שמובטחני מראש‪ ,‬שאין בהם מועיל‪ .‬אבל לענין זה עוד נחזור‪.‬‬
‫האדם היחיד׳ שדבר־פרסום זה עלול להזיק לו‪ ,‬הוא אני גופי‪ .‬ישמיעוני‬
‫נאצות וחרפות‪ ,‬יאמרו שמתחייב אני בכתיבת דברים שטחיים‪ ,‬יאשימוני‬
‫בצרות־מוחין‪ ,‬בחוסר־אידיאליזם והעדר־הבנה לאינטרסים הנעלים ביותר‬
‫של מין־האדם‪ .‬אבל מצד אחד אין האשמות אלו בגדר החידוש לי; ומצד‬
‫אחר‪ ,‬מי שלמד עוד בשנות נעוריו להתעלות מעל למורת־רוחם של בני־‬
‫זמנו‪ ,‬מה לו כי ישים לב לכגון זה לעת־זיקנה‪ ,‬כאשר כבר לא ירבו הימים‬
‫ושוב לא תשיגהו לא ידם של דורשי חסדו ולא של חורשי רעתו ‪ 1‬לא כן‬
‫היה בשכבר־הימים‪ .‬מי שהיה מתחייב בגילויי־דעת כשלי‪ ,‬מובטח היה‬
‫לו שימיו יתקצרו בעולם הזה ותתקרב בהרבה שעתו להתנסות בחיי העולם‬
‫הבא‪ .‬אבל הימים ההם חלפו‪ ,‬כאמור‪ ,‬ובימינו אין עוד כתיבה כזאת בגדר‬
‫סכנה‪ ,‬גם לא לכותב‪ .‬לכל המרובה יוטל בארץ מן הארצות איסור על‬
‫תרגום ספרו ועל הפצתו — וכמובן‪ ,‬דווקא בארץ המשתבחת יותר מאחרות‬
‫ברמת תרבותה הגבוהה‪ .‬אבל אם באת ללמד סניגוריה על כללו של הצורך‬
‫שלא לשגות באשליות־שווא ולקבל את גזירת הגורל‪ ,‬חייב אתה לדעת‬
‫להשלים גם עם הפסד כזה‪.‬‬
‫ואזי נתעורר בלבי החשש‪ ,‬שמא עלול בכל זאת פרסומו של חיבור זה‬
‫לגרום נזק כלשהו‪ ,‬אמנם לא לאדם‪ ,‬אלא לענין — לענין הפסיכואנאליזה‪.‬‬
‫כי־כן אין להכחיש‪ ,‬שהפסיכואנאליזה יצירתי היא‪ ,‬ומנת־חלקה היו שפעי־‬
‫שפעים של אי־אמון ואיבה‪ .‬ובבואי עכשו לעשות פומבי לדעות מרגיזות‪,‬‬
‫ישישו ודאי יריבי לתלות בפסיכואנאליזה את הטינה שבלבם עלי‪ .‬עכשו‪,‬‬
‫יאמרו‪ ,‬רואים אנו‪ ,‬להיכן מוליכה הפסיכואנאליזה‪ .‬הנה היא במערומיה!‬
‫לבנו אמר לנו תמיד‪ ,‬כי היא פותחת פתח לכפירה באלוהים ובאידיאל־‬
‫המוסר‪ .‬וכדי להסתיר את האמת הזאת‪ ,‬איחזו את עינינו וטענו‪ ,‬כי הפסי־‬
‫כואנאליזה אין לה השקפת־עולם‪ ,‬גם אי־אפשר לה לעצב השקפת־עולם‪.‬‬
‫ודאי לא ינעם לי רעש זה בגלל חברי הרבים לעבודה‪ ,‬שקצתם אף אינם‬
‫שותפים לעמדתי בבעיות דת כל עיקר‪ .‬אבל הפסיכואנאליזה כבר עמדה‬
‫בסערות הרבה ושומה עליה לעמוד גם בסערה חדשה זו‪ .‬בעצם‪ ,‬הפסיכו־‬
‫אנאליזה היא דרך־מחקר‪ ,‬מכשיר נייטרלי‪ ,‬בערך בחשבון־האינסוף‪ .‬אילו‬
‫בא פיסיקאי והוכיח על סמך חשבון זה‪ ,‬כי מקץ זמן מסוים תבוא כליה‬
‫על כדור־הארץ‪ ,‬היו אנשים בכל זאת מהססים‪ ,‬אם לתלות בחשבון המתי־‬
‫מטי נטיות הרסניות ומשום כך לאסרו‪ .‬לא היה צורך בפסיכואנאליזה לכל‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫מה שאמרתי כאן נגד ערך־האמת שבתורות הדת; אחרים כבר אמרו כל‬
‫זאת זמן רב לפני היות פסיכואנאליזה‪ .‬ואם אפשר מתוך שימוש בשיטה‬
‫הפסיכואנאליטית להעלות נימוק חדש נגד מידת־האמת שבדת‪ ,‬אין בכך‬
‫אלא משום הוכחה נוספת נגדה; אבל אותה הזכות עומדת לסניגורים של‬
‫הדת להסתייע בפסיכואנאליזה בשביל להעלות את רוב חשיבותן ההיפ"‬
‫עלותית של התורות הדתיות‪.‬‬
‫נחזור עכשו לסניגוריה שלנו‪ .‬ברור‪ ,‬שהדת שירתה שירותים גדולים‬
‫את תרבות האדם‪ ,‬תרמה רבות לריסון היצרים האסוציאליים — אבל‬
‫היא לא עשתה די הצורך‪ .‬אלפי שנים שלטה הדת בחברת האדם‪ ,‬והיה‬
‫סיפק בידה להראות את אשר לאל ידה לעשות‪ .‬אילו הצליחה להביא‬
‫אושר ונוחם לרוב בני־אדם‪ ,‬לפייס בינם לבין החיים‪ ,‬לעשותם לנושאי־‬
‫תרבות‪ ,‬לא היה עולה בדעת איש לשאוף לשינוי היחסים הקיימים‪ .‬אבל‬
‫מה רואים אנו תחת זאת? אנשים רבים־להחריד לבם סר מן התרבות‪,‬‬
‫אומללים הם בה‪ ,‬בעול היא לצווארם שהכרח להם לפרקו מעליהם! או‬
‫שאנשים אלה מקדישים את כל כוחותיהם כדי לשנות את פני התרבות‬
‫הזאת׳ ומתוך שנאתם אותה מרחיקים הם לכת עד כדי כך‪ ,‬שהם מסרבים‬
‫לדעת דבר עליה ועל כיבוש־יצרים‪ .‬כאן יתריעו כנגדנו‪ ,‬כי מצב זה מקורו‬
‫אמנם בכך‪ ,‬שהדת קיפחה חלק מהשפעתה על המוני האדם‪ ,‬וכל כך דווקא‬
‫משום ההשפעה המצערת שהשפיעה התקדמותו של המדע‪ .‬נרשום לפנינו‬
‫הודאה זו ואת ההנמקה לה‪ ,‬ונשתמש בה אחר־כך לתכליתנו שלנו; אבל‬
‫ההשגה לעצמה אין לה אחיזה‪.‬‬
‫דבר מוטל בספק הוא‪ ,‬אם היו בדרך־כלל האנשים מאושרים יותר בימי‬
‫שלטונה הבלתי־מוגבל של הדת משהם היום‪ ,‬אך ודאי הוא‪ ,‬שלא היו‬
‫בעלי מידות טובות יותר‪ .‬תמיד השכילו הבריות לנהוג במצוות הדת אחד‬
‫בפה ואחד בלב ולעשותן פלסתר‪ .‬גם נעזרו בני־האדם בפשרנותם של‬
‫הכוהנים׳ שהופקדו להשגיח על קיום מצוות הדת‪ .‬אין זאת כי אלוהי־החסד‬
‫ריפה את ידיו של אלוהי־הצדק‪ :‬איש סטא והקריב קרבן‪ ,‬או חזר בתשובה‪,‬‬
‫והיה בן־חורין לחטוא מחדש‪ .‬מתוך הסתכלות בעצמם הפליגו הרוסים עד‬
‫לכלל מסקנה‪ ,‬שהמבקש לזכות בכל ברכות החסד האלוהי אין לו מפלט‬
‫מן החטא — הווי אומר‪ ,‬בעצם טוב החטא בעיני האלוהים‪ .‬מן המפורסמות‬
‫היא‪ ,‬שהכוהנים ויתרו ויתורים מופלגים ליצרים הטבועים באדם‪ ,‬ורק‬
‫בדרך זו היה לאל ידם לקיים את כפיפותם של ההמונים לדת‪ .‬סוף דבר‪,‬‬
‫רק האלוהים לבדו חזק ומיטיב‪ ,‬אבל האדם אין־אונים הוא ומעווה דרכו‪.‬‬
‫בכל דור ודור נמצא משען לחוסר־המוסר‪ ,‬לא־פחות מלמוסר‪ .‬ואם כן‬
‫הדבר‪ ,‬אם לא היה בכוחה של הדת לעשות יותר משעשתה למען אשרם‬
‫של בני־האדם‪ ,‬לא לעשותם נוחים יותר לתרבות ולא לשפר את מידותיהם‬
‫המוסריות — הרי שנשאלת השאלה‪ ,‬שמא מפריזים אנו בהערכת ההכרח‬
‫שיש בה לאנושות‪ ,‬ושמא לא מן התבונה הוא להשעין עליה את תביעותינו‬
‫לתרבות‪.‬‬
‫צאו וראו את המצב בימינו — הוא ברור מאוד‪ .‬שמענו את דברי ההודאה‪,‬‬
‫ששוב אין לדת אותה ההשפעה על בני־האדם שהיתה לה משכבר־הימים‬
‫(מדובר כאן בתרבות הנוצרית של אירופה)‪ .‬ולא משום שהיא מבטיחה‬
‫היום פחות משהבטיחה בעבר׳ אלא משום שבעיני הבריות שוב אין הבט ­‬
‫חותיה ראויות כל כך שיאמינו בהן‪ .‬ודאי באה תמורה זו בעקבות התחז ­‬
‫קותו של רוח המדע בשכבות העליונות של החברה (ואולי אין זו הסיבה‬
‫היחידה)‪ .‬הביקורת גרעה מערך־ההוכחה שבמסמכים דתיים‪ ,‬מדע־הטבע‬
‫חשף את הטעויות שבהם‪ ,‬והמחקר המשווה עמד על המופלא שבדמיותם‬
‫המביכה של המוצגים הדתיים שאנו מוקירים ליצירי רוחם של בני־קדם‬
‫ושל עמים פרימיטיביים‪.‬‬
‫רוח־המדע מבשיל עמידה מיוחדת לעניני העולם‪ ,‬ומול דברים שבדת‬
‫נעצר הוא רגע קט‪ ,‬מהסס‪ ,‬ולסוף עובר הוא גם כאן את הסף‪ .‬תהליך זה‬
‫אין בו הפוגות; ככל שרבים יותר האנשים שאוצרות דעתנו נפתחים‬
‫לפניהם‪ ,‬כן מתרווחת יותר פגיית־העורף לאמונה הדתית‪ ,‬תחילה רק לסל־‬
‫סולים המיושנים והמרתיעים שבה׳ אבל אחר־כך גם לעיקרי־יסוד‪ .‬האמ ­‬
‫ריקאים שהציגו את משפט־הקופים בעיר דייטון [‪ ,]1925‬רק הם לבדם‬
‫עשו מעשה של עקיבות; אבל בדרך־כלל מתגשם המעבר הבלתי־נמנע‬
‫בנפש חצויה ובדרכי־צביעות‪.‬‬
‫אין התרבות צריכה לחשוש הרבה מפני משכילים ועובדי־רוח‪ .‬חילופם‬
‫של מניעים דתיים להתנהגות תרבותית במניעים אחרים‪ ,‬חילוניים‪ ,‬עשוי‬
‫להתקיים אצלם בשלווה ובהשקט‪ ,‬ומלבד זאת הללו‪ ,‬רבים מהם הם גופם‬
‫נושאי־תרבות הם‪ .‬לא כן ההמון הגדול של חסרי־ההשכלה והנדכאים‪,‬‬
‫שרבים מאוד המניעים שבנפשם להיותם אויבים לתרבות‪ .‬הכל שפיר עד‬
‫שלא ייוודע להם‪ ,‬ששוב אין אנשים מאמינים באלוהים‪ .‬אך הדבר ודאי‬
‫יגיע לידיעתם‪ ,‬גם אם לא יבוא חיבורי זה לידי פרסום‪ .‬והם יהיו מוכנים‬
‫לקבל את תוצאות החשיבה המדעית בלא שתתחולל בנפשם התמורה‬
‫שהחשיבה המדעית מחוללת באדם‪ .‬כלום לא נשקפת סכנה‪ ,‬שאיבת־‬
‫התרבות שבנפש ההמונים האלה תסתער על נקודת־התורפה׳ שתתגלה‬
‫לעיניהם בדת הכפויה עליהם ? אם אסור לך להרוג את ריעך רק משום‬
‫שאלוהים אסר זאת‪ ,‬ואתה צפוי לעונש בעולם הזה או בעולם הבא‪,‬‬
‫אבל עכשו‪ ,‬מששמעת שאין אלוהים קיים כלל‪ ,‬ושוב אין אתה צריך‬
‫לפחד מענשו‪ ,‬או־אז ודאי לא תהסס ותקום להרוג את ריעך‪ ,‬אלא אם כן‬
‫יעכב בעדך כוח ארצי‪ .‬ואם כן‪ ,‬הברירה כך היא‪ :‬או שיהיו ההמונים‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫המסוכנים האלה מוחזקים בבידוד שעבדני ויהיו משגיחים עליהם בשבע‬
‫עיניים שלא ייפתח לפניהם כל פתח ליקיצה רוחנית — או שתיעשה‬
‫רביזיה יסודית במעגל־היחסים שבין התרבות לדת‪.‬‬

‫ח‬
‫נוטה אתה לשער‪ ,‬שלא יעמדו מכשולים מיוחדים בדרך לביצועה של הצעה‬
‫אחרונה זו‪ .‬נכון הדבר‪ ,‬שהיו מתחייבים מכאן ויתורים מסוימים‪ ,‬אבל‬
‫שכרנו יהיה אולי גדול יותר‪ ,‬גם תימנע סכנה גדולה‪ .‬אבל המחשבה‬
‫מעוררת פחד‪ ,‬גזירה שמא תהיה נשקפת לתרבות סכנה גדולה עוד יותר‪.‬‬
‫כאשר הפיל בוניפאציוס הקדוש את העץ שהיה נערץ וקדוש בעיני הסאכ־‬
‫סים‪ ,‬חששו המסתכלים מסביב לתוצאות איומות שיתרגשו על ראש‬
‫האנשים מחמת חילול־הקדשים‪ .‬לא קרה דבר‪ ,‬ובני סאפסוניה קיבלו את‬
‫הטבילה הנוצרית‪.‬‬
‫מובן־מאליו‪ ,‬כי למען חיי־היחד של בני־האדם ציוותה התרבות על האדם‬
‫לא לרצוח את זולתו השנוא עליו‪ ,‬או את העומד לשטן בדרכו‪ ,‬או את‬
‫הלה שהוא חומד נכסים שלו‪ .‬בלא אותו ציווי היו חיי־יחד מחוץ לגדר‬
‫האפשר‪ .‬שכן היה הרוצח מעורר את נקמת שארי־בשרו של הנרצח ואת‬
‫קנאתם העמומה של שאר אנשים׳ שבלבם פנימה נוטים הם ממש כמוהו‬
‫למעשי־אלמות כאלה‪ .‬וכך לא היה הרוצח נהנה לאורך־ימים ממעשה נקמתו‬
‫או גזילתו‪ ,‬אלא היה חושש מאוד‪ ,‬שעד־מהרה יירצח גם הוא בעצמו‪.‬‬
‫אפילו היה בעל כוח גדול‪ ,‬גם זהיר די הצורך להתגונן מפני יריב יחיד‪,‬‬
‫לא היה מסוגל לעמוד בפני ברית הרבים‪ ,‬שכל אחד מהם חלש ממנו‪.‬‬
‫לולא נעשתה ברית כזאת‪ ,‬היו רציחות חוזרות ונשנות עד אין קץ‪ ,‬וסופם‬
‫של בני־האדם שהיו משמידים זה את זה‪ .‬אזי היו יחידי־אדם שרויים‬
‫באותו המצב‪ ,‬שבקורסיקה שרויות בו משפחות‪ ,‬אבל בשאר כל העולם‬
‫עודנו המצב‪ ,‬אשר רק אומות נתונות בו‪ .‬הסכנה השווה לחיי הכל מאחדת‬
‫היום את האנשים ועושאתם לחברה‪ ,‬וזו אוסרת על היחיד להרוג ושומרת‬
‫לעצמה את הזכות להרוג במשותף את העובר על הלאו‪ .‬זה הדבר הקרוי‬
‫משפט ועונש‪.‬‬
‫אבל אין אנו עושים פומבי להנמקה ראציונלית זו של האיסור לרצוח‬
‫אדם‪ ,‬אלא אומרים‪ ,‬כי אלוהים הוא שציווה מצוות־לא־תעשה זו‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫שאנו מנחשים את כוונות האלוהים ובאים לכלל גילוי‪ ,‬כי אף הוא אינו‬
‫רוצה שיהיו בני־האדם משמידים איש את רעהו‪ .‬על־ידי שאנו נוהגים‬
‫כך משווים אנו ללאו־התרבות צביון חגיגי ביותר‪ ,‬אבל אנו גם מסתכנים‬
‫בכך‪ ,‬שאנו תולים את שמירת הלאו בתנאי האמונה באלוהים‪ .‬אם נבטל‬
‫מעשה זה‪ ,‬ושוב לא נהיה מייחסים לאלוהים את רצוננו שלנו‪ ,‬אלא נסתפק‬
‫בהנמקה הסוציאלית‪ ,‬נהיה אמנם מוותרים על אותה השגבה של לאו־‬
‫התרבות‪ ,‬אבל כך גם נמנע את הסכנה הנשקפת לו‪ .‬אולם נצא נשכרים‬
‫גם מבחינה אחרת‪ .‬באיסורים גדולים אחדים דבק צביון של קדושה‪ ,‬של‬
‫חסינות‪ ,‬אם תמצא לומר‪ ,‬של יסוד שלא־מעלמא־הדין — ובמין נפיצות‬
‫או הדבקה נתרווח צביון זה על פני כל שאר מצוות התרבות‪ ,‬חוקיה ותק ­‬
‫נותיה‪ .‬אבל מצוות אלה‪ ,‬אין הילת־הקדושה הולמת אותן כלל‪ .‬לא זו בלבד‪,‬‬
‫שלפי נסיבות הזמן והמקום משתלחות מהן הכרעות סותרות‪ ,‬ובדרך זו‬
‫מבטלות הן זו את זו‪ ,‬אלא שגם מבחינות אחרות ניכרים בהן סימנים‬
‫של מעשה־אנוש לקוי‪ .‬על נקלה מגלה אתה בהן מה שיכול להיות רק‬
‫תולדה של חששנות קצרת־ראות‪ ,‬או ביטוי לאינטרס אנוכיי צר‪ ,‬או הכרעה‬
‫מבוססת על הנחות לקויות‪ .‬בעל־כרחך מעביר אתה מצוות אלה תחת שבט‬
‫הביקורת‪ ,‬וממנה נפגעת במידה לא־רצויה גם ההוקרה הנודעת מבני־‬
‫האדם לדרישות־תרבות מוצדקות יותר‪ .‬משימה חסרת־טעם היא לנסות‬
‫להפריד בין מה שאלוהים בעצמו דורש מאתנו לבין דברים‪ ,‬שאפשר‬
‫לגלות בהם את מוצאם מסמכותו של פארלמנט כל־יכול או ערכאה משפטית‬
‫גבוהה! ולכן מוטב להימנע בכלל מלערבב כאן עניני־שמים‪ ,‬אלא להודות‬
‫בישרת־לב‪ ,‬כי כל מצוות התרבות ותקנותיה מוצאן אנושי צרוף‪ .‬ועם ביטול‬
‫הקדושה המדומה היו ציוויים וחוקים אלה משירים מעליהם גם את נוק ­‬
‫שותם ואת האיסור הדבק בהם לשנותם‪ .‬אזי יכול היה האדם להבין‪ ,‬כי‬
‫הללו נוצרו לא כל כך בשביל לשלוט בו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬כדי לשרת את‬
‫האינטרסים שלו‪ ,‬עמידתו כלפיהם היתה חיובית יותר‪ ,‬ותחת לשאוף‬
‫לביטולם היה מבקש אך לשפרם‪ .‬בזה האופן היה נעשה צעד חשוב קדימה‬
‫בדרך המוליכה להתפייסותם של בני־האדם עם הנטל שהתרבות מעמיסה‬
‫עליהם‪.‬‬
‫אבל פקפוק העולה בנו בפתע מפסיק כאן את הסניגוריה‪ ,‬שאנו מלמדים‬
‫על ההצעה לבסס את תקנות־התרבות על טהרת הראציונליזם — הווי‬
‫אומר‪ ,‬גזירתן מגורמי־הכרח סוציאליים‪ .‬כדוגמה בחרנו את הלאו לרצוח‪.‬‬
‫אבל האמנם תואם התיאור שתיארנו מוצא זה את האמת ההיסטורית?‬
‫חוששים אגו‪ ,‬שלא כן הדבר; דומה‪ ,‬שהסברה שלנו אינה אלא קונסט ­‬
‫רוקציה ראציונליסטית‪ .‬קטע זה של דברי ימי האדם‪ ,‬דווקא אותו למדנו‬
‫בדרך הפסיכואנאליזה‪ ,‬ובהסמכנו על המאמץ שעשינו בתחום זה אנוסים‬
‫אנו לומר‪ ,‬כי במציאות היו פני הדברים שונים מזה‪ .‬מניעים של תבונה‬
‫צרופה‪ ,‬אפילו לאדם בן־ימינו עדיין לא די בהם כנגד דחפים שבתאוות־‬
‫יצר‪ ,‬קל־וחומר אותו אדם־חיה מימי קדם — בנפשו היה ודאי משקל קטן‬
‫פי־כמה לטעמים־של־שכל‪ .‬אפשר שיוצאי־חלציו היו עוד היום רוצחים‬
‫ללא־רתיעה איש את רעהו — לולא היה אחד מאותם מעשי־הרצח‪ ,‬רצח‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫האב הפרימיטיבי‪ ,‬מעשה שהביא לתגובת־רגשים הרת־תולדות‪ ,‬שהאדם‬
‫אי־אפשר היה לו לעמוד בה‪ .‬אותו הרצח הוא שהוליד את הצו "לא תרצח"‪.‬‬
‫בתנאי הטוטמיזם חל הצו הזה רק על תחליף־האב׳ ואך במרוצת הזמן‬
‫נתרווח על אנשים אחרים — ואפילו בימינו עדיין אין הוא בחזקת כלל‬
‫ללא חריגים‪.‬‬
‫אבל אותו אב קדמון (ואת ההוכחות להשקפתי הבאתי במקום אחר)‬
‫היה הדוגמה הקמאית לאלוהים‪ ,‬המופת שלפיו עיצבו דורות מאוחרים את‬
‫הדמות האלוהית‪ .‬נכונה איפוא דיברה הדת‪ :‬אמנם היה לאלוהים חלק‬
‫במוצאו של הלאו ההוא — השפעת אלוהים היא שיצרה אותו‪ ,‬ולא בינת‬
‫הצורך הסוציאלי‪ .‬ובצדק גמור התיקו בני־אדם את רצונם שלהם ותלוהו‬
‫באלוהים‪ ,‬שכן ידעו‪ ,‬כי סילקו את האב בכוח־הזרוע‪ ,‬ומתוך תגובה‬
‫על חטאתם גזרו מאז על עצמם לכבד את רצונו‪ .‬משמע‪ ,‬התורה הדתית‬
‫מגלה לנו את האמת ההיסטורית‪ ,‬אמנם בשינוי־צורה‪ ,‬בהסוואה מסוימת;‬
‫בתיאורנו הראציונלי שלנו התכחשנו לה‪.‬‬
‫עתה שמים אגו לב׳ שבמוצגים הדתיים אצורים לא רק מילויי־משאלה‪,‬‬
‫אלא גם זכרונות היסטוריים רבי־משמעות‪ .‬צירוף זה של השפעות עבר‬
‫והווה‪ ,‬מה כביר הכוח שהוא מקנה לדת! אבל נדמה‪ ,‬כי מתוך אנאלוגיה‬
‫מסוימת מתרמז לנו גילוי אחר‪ .‬ודאי לא יאה להעתיק מושגים ולשתלם‬
‫הרחק מקרקע צמיחתם‪ ,‬אבל אנו אנוסים להצביע על תאימה מסוימת‪.‬‬
‫ידוע לנו‪ ,‬כי במהלך התפתחותו של הילד לקראת חיי־תרבות מתעוררים‬
‫קשיים‪ ,‬שבגללם עובר עליו שלב של נאורוזה‪ ,‬עתים ברורה פחות‪ ,‬עתים‬
‫ברורה יותר‪ .‬טעמו של דבר הוא‪ ,‬שאין הילד מסוגל לדכא בעבודת־רוח‬
‫ראציונלית תביעות־יצר מרובות מאוד שלןמים אין בהן מועיל‪ ,‬אלא הוא‬
‫אנוס לכבול אותן במעשי־הדחקה‪ ,‬שתדיר יש מאחוריהם מוטיב של חרדה‪.‬‬
‫במרוצת גידולו מתגבר הילד בדרך ספונטאנית על רוב נאורוזות אינפאני‬
‫טיליות אלו‪ ,‬ובייחוד כובש הוא את נאורוזות־הטורדנות (לימים עשוי‬
‫הטיפול הפסיכואנאליטי לסלק גם את שאר הנאורוזות)‪ .‬רשאים אנו להניח‪,‬‬
‫כי בצורה דומה למדי נקלעת האנושות כולה בהתפתחותה החילונית לתוך‬
‫מצבים‪ ,‬שיש דמיות ביניהם לבין הנאורוזות׳ והטעמים הם אותם הטעמים‬
‫שקבעו את התפתחותו של הילד‪ :‬לצרכי חיי־יחד היו בני־האדם אנוסים‬
‫לוותר על מעשי־יצרים‪ ,‬אבל בימי בערותם ורפיונם האינטלקטואלי לא‬
‫ניתן הדבר להיעשות אלא בכוחות היפעלותיים צרופים‪ .‬עוד זמן רב לאחר־‬
‫כך נשארו דבוקים בתרבות משקעי התהליכים דמויי־ההדחקה שהתחוללו‬
‫בקדמת־הימים‪ .‬לפי זה אפשר לראות את הדת כנאורוזה־של־טורדנות‬
‫כלל־אנושית‪ ,‬ובדומה לנאורוזה של הילד מוצאה מתסביך־אדיפום‪ ,‬מן‬
‫היחס לאב‪ .‬אם נכונה תפיסה זו‪ ,‬רשאים אנו לחזות מראש‪ ,‬כי אין מנוס‬
 ‫מפניית־העורף לדת‪ ,‬ממש כשם שתד׳ליך־הגידול גזירת־גורל הוא לילד‪,‬‬
‫וכי בימינו שרויים אנו אמנם בעיצומו של שלב זה בהתפתחותה של‬
‫האנושות‪.‬‬
‫לפי זה צריכים היינו לנהוג על פי מופת התנהגותו של מחנך נבון‪,‬‬
‫שאינו פועל נגד התפתחות חדשה הממשמשת ובאה‪ ,‬אלא הוא מבקש להקל‬
‫אותה ולמתן גילויי משבר ותקיפות‪ .‬ודאי אין מהותה של דת מתמצית‬
‫בגזירה־שווה שלמדנו‪ .‬שהרי אם אמנם מביאה עמה הדת‪ ,‬מצד אחד‪,‬‬
‫הגבלות טורדניות‪ ,‬שאין כמוהן אלא בנאורוזה אינדיבידואלית של טור־‬
‫דנות‪ ,‬מקפלת הדת בתוכה‪ ,‬מצד אחר‪ ,‬מערכת של אשליות־משאלה‪ ,‬שיש‬
‫בהן משום שלילת הממשות‪ ,‬כגון זו הנמצאת לנו במבודד במצב של‬
‫בלבול־מוחין‪ ,‬מהומת־חושים מלווה תעתועי־דמיון גורמי־עונג‪ .‬אבל אין‬
‫אלו בעצם אלא השוואות‪ ,‬שבאמצעותן אנו מבקשים לקרב אל השכל את‬
‫הבנת התופעה הסוציאלית; אין הפאתולוגיה האינדיבידואלית מספקת לנו‬
‫דוגמת־הקבלה שוות־ערך לתופעה הדתית‪.‬‬
‫עד אלו פרטים אתה יכול לעקוב אחרי הדמיות שבין הדת לבין נאורוזה־‬
‫של־טורדנות‪ ,‬וכמה מנקודות־הייחוד והגלגולים של תצורת־הדת ניתנים‬
‫להסברה בדרך זו‪ ,‬על כך כבר הצביעו פעמים הרבה (עשיתי זאת אני‬
‫בעצמי‪ ,‬ויותר ממני עשה זאת ת׳ ר י י ק)‪ .‬בקנה אחד עם דבר זה עולה‬
‫גם העובדה‪ ,‬שהאדם ירא־השמים מוגן במידה מרובה מפני הסכנה שב־‬
‫הלאים נאורוטיים מסוימים; מתוך שהרבים קיבלו נאורוזה נעשה כל‬
‫יחיד פטור מן הצורך לעצב נאורוזה אישית‪.‬‬
‫מכירים אנו את ערכן ההיסטורי של תורות דתיות מסוימות‪ ,‬וידיעה‬
‫זו מגבירה את הוקרתנו אותן׳ אבל אין יראת־הכבוד מבטלת את הצעתנו‬
‫לסלק אותן מן הטעמים לביסוסן של מצוות התרבות‪ .‬אדרבה! שרידים‬
‫היסטוריים אלה סייעו בידנו לתפוס את התורות הדתיות משל הן שיורים‬
‫נאורוטיים‪ ,‬ועתה רשאים אנו לומר‪ ,‬שהגיעה מן הסתם השעה — כמת ­‬
‫רחש בטיפול האנאליטי בנאורוטיקן — לשים את תוצאות עבודת־הרוח‬
‫הראציונלית תחת תולדות ההדחקה‪ .‬אפשר לחזות מראש‪ ,‬כי בתוך תהליך‬
‫זה של החלפה לא ייאמר די בוויתור על השגבתם החגיגית של ציוויי‬
‫התרבות‪ ,‬וכי הרביזיה הכללית של ציוויים אלה תביא גם לביטול רבים‬
‫מהם; אבל קשה להצטער על כך‪ .‬בדרך זו תבוא על פתרונה במידה מרובה‬
‫המשימה שלפנינו להביא לידי כך‪ ,‬שיהיו בני־האדם מתרצים לתרבות‪.‬‬
‫בתיתנו הנמקה ראציונלית למצוות התרבות אין אנו צריכים להצטער‪,‬‬
‫שאנו מסתלקים מן האמת ההיסטורית‪ .‬שהרי האמיתות הכלולות בתורות‬
‫הדתיות מסורסות כל כך‪ ,‬וכולן לבשו צורות של הסוואה׳ עד שאין המוני‬
‫העם יכולים להכירן באמת‪ .‬משל למה הדבר דומה ‪ 1‬לסיפור שאנו מספרים‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫לילד‪ ,‬כי החסידה מביאה את הרך הנולד‪ .‬גם במקרה זה אומרים אנו‬
‫בעיטוי סמלי את האמת‪ ,‬שכן ידוע לנו משמעו של העוף הגדול‪ .‬אבל‬
‫הילד אינו יודע זאת! ממה שאמרנו לו קולט הוא רק את החלק המסורס‬
‫שבסיפור‪ ,‬וחש שרימו אותו‪ .‬אנו יודעים‪ ,‬כי רושם זה שהילד מתרשם‬
‫הוא לפעמים קרובות כל כך העילה לראשית חשדנותו וקשיות־ערפו כלפי‬
‫המבוגרים‪ .‬באנו לכלל מסקנה‪ ,‬כי מוטב להימנע מהסוואות סמליות כגון‬
‫אלה בשעה שאנו אומרים דברי־אמת לילד‪ ,‬וכי מוטב לא להעלים ממנו‪,‬‬
‫לפי שיעור יכלתו האינטלקטואלית לתפוס‪ ,‬את ידיעת הדברים כהווייתם‪.‬‬

‫ט‬
‫"נוטל אתה לעצמך רשות לומר דברים סותרים שקשה ליישבם‪ .‬תחילה‬
‫אתת טוען‪ ,‬כי חיבור כשלך אין בו סכנה כלל׳ ובירורים כשלך לא יעבירו‬
‫אף איש על אמונתו הדתית‪ .‬אך מאחר שאתה בכל זאת מתכוון‪ ,‬כפי שמס ­‬
‫תבר מהמשך הדברים‪ ,‬לשבש אמונה זו‪ ,‬למה בעצם מפרסם אתה את‬
‫החיבור ? נוסף על כך אתה גם מודה במקום אחר‪ ,‬כי משתתפשט הידיעה‪,‬‬
‫ששוב אין בני־אדם מאמינים באלוהים‪ ,‬עלולה לצמוח מכאן סכנה‪ ,‬ואפילו‬
‫סכנה גדולה‪ .‬כל זמן שהאדם האמין היה נענה לתקנות התרבות‪ ,‬ועכשו‬
‫משליך הוא אותן אחרי גוו‪ .‬אתה גורם‪ ,‬שיש משום סכנה בהשענת מצוות‬
‫התרבות על ההנמקה הדתית‪ ,‬וסברה זו שלך מבוססת על ההנחה‪ ,‬שאפשר‬
‫להפוך מאמין ולעשותו לכופר — והרי זו סתירה גמורה!‬
‫"סתירה אחרת היא‪ ,‬שמצד אחד אתה מודה‪ ,‬שאי־אפשר להנחות את‬
‫האדם בכוח השכל וששולטות בו תאוותיו ותביעות־יצרו — אבל מצד‬
‫אחר אתה מציע בסים ראציונלי תחת הבסיס ההיפעלותי למשמעת־‬
‫התרבות של האדם‪ .‬אתמהה; לי נדמה‪ ,‬שאינך יכול לגרום גם זאת וגם‬
‫זאת‪.‬‬
‫״ועל היתר‪ ,‬האם לא למדת דבר מן ההיסטוריה ? פעם אחת כבר נעשה‬
‫נסיון כזה לשים את התבונה תחת הדת — הדבר נעשה באורח רשמי‬
‫ובכל פאר הפומביות‪ .‬ודאי נזכר אתה את המהפכה הצרפתית ואת רובם־‬
‫פייר? אך ודאי אתה גם זוכר‪ ,‬כמה עלוב היה סופו של הנסיון קצר־‬
‫הימים‪ .‬עכשו חוזרים עליו ברוסיה‪ ,‬ואין אנו צריכים להסתקרן כלל‪ ,‬מה‬
‫יהיה סופו‪ .‬כלום אין אתה סבור‪ ,‬שאכן רשאים אנו להניח‪ ,‬שהאדם אי־‬
‫אפשר לו בלי דת?‬
‫"בעצמך אמרת‪ ,‬כי הדת היא יותר מנאורוזה של טורדנות‪ .‬אבל לא‬
‫ביררת את הצד האחר הזה שבה‪ .‬אומר אתה די בהיקש‪ ,‬שאתה מקיש‬
‫מן הנאורוזה על הדת‪ ,‬וטוען שצריך לשחרר אנשים מנאורוזה‪ ,‬אבל לא‬
‫איכפת לך מה שיפסידו אגב כך"‪.‬‬
 ‫מראית הסתירה מקורה מן הסתם בכך‪ ,‬שדנתי דיון חפוז מדי בסוגיות‬
‫סבוכות‪ .‬במידת־מה אפשר עוד לתקן זאת‪ .‬עודני דבק בדעתי‪ ,‬כי מבחינה‬
‫אחת אין כל סכנה נשקפת מחיבורי‪ .‬נימוקים אלה או כיוצא בהם לא‬
‫יעבירו שום אדם מאמין על אמונתו‪ .‬בנפשו של המאמין יש זיקות־חיבה‬
‫מסוימות לתכנים של הדת‪ .‬אך ודאי רבים ללא־ספור האנשים‪ ,‬שאינם‬
‫בגדר מאמינים באותו המובן‪ .‬נשמעים הם למצוות התרבות משום שאיומי‬
‫הדת מהלכים עליהם אימים׳ והם מפחדים מפני הדת כל זמן שהם אנוסים‬
‫לקבל אותה כחלק מן הממשות הכובלת אותם‪ .‬אלה האנשים הפורצים‬
‫גדר משניתן להם להתנער מן האמונה בערך־הממשות שבדת; אבל גם‬
‫כאן אין נימוקים עשויים להשפיע‪ .‬יראתם את הדת פוסקת בשעה שהם‬
‫מבחינים‪ ,‬שגם אחרים אינם יראים אותה‪ ,‬ועל אלה אמרתי‪ ,‬כי גם אם‬
‫לא אפרסם את חיבורי יגיעם דבר שקיעתה של ההשפעה הדתית‪.‬‬
‫אך סבורני׳ כי בעיניך חשובה יותר הסתירה האחרת‪ ,‬שאתה מתרים‬
‫כנגדי‪ .‬בני־האדם נענים אך מעט מאוד לטעמים שבתבונה‪ ,‬ומשאלות־יצר‬
‫יש להן שליטה גמורה עליהם — ואם כן‪ ,‬למה לשלול מהם סיפוקו של‬
‫יצר ולהחליפו בטעמים של תבונה? אכן‪ ,‬זה טיבם של בני־אדם‪ ,‬אבל‬
‫כלום שאלת את עצמך‪ ,‬אם אמנם אין מפלט מכך‪ ,‬אם כפוי הדבר עליהם‬
‫מטבע־ברייתם ? כלום מסוגל האנתרופולוג לומר‪ ,‬איזהו אינדכם־הגולגולת‬
‫של עם‪ ,‬שבניו נוהגים לשנות את צורת ראשי תינוקותיהם בתחבושות‬
‫שהם חובשים אותן משחר ילדותם? תן דעתך על הניגוד מעציב־הלב‬
‫שבין מישכלו המזהיר של ילד בריא לבין רפיון כוח־חשיבתו של המבוגר‬
‫הממוצע‪ .‬האם דבר שאינו מתקבל לגמרי על הדעת הוא‪ ,‬כי אכן רשאים‬
‫אנו לתלות בחינוך הדתי חלק גדול מן האשמה לדלדול יחסי זה? סבור‬
‫אני׳ כי היה עובר זמן רב מאוד עד שילד שלא השפיעו עליו היה בא‬
‫לידי מחשבות על אלוהים ועל דברים שמעבר לעולם הזה‪ .‬ייתכן שמחשבות‬
‫כאלה היו עולות בו באותם השבילים שעלו בלב אבות אבותיו‪ ,‬אבל אנו‬
‫אין אנו מחכים עד שהתפתחות זו תחול מעצמה‪ ,‬אלא מכניסים אותו‬
‫לידיעת התורות הדתיות בתקופת־חיים‪ ,‬שאין לו עוד כל ענין בהן‪ ,‬והוא‬
‫גם חסר את הכושר לתפוס את חשיבותן‪ .‬הלא שגי עיקרי התכגית הפדא־‬
‫גוגית בימינו הם — השהיית ההתפתחות המינית וזירוז ההשפעה הדתית ז‬
‫וכך‪ ,‬בהקיץ חשיבתו של הילד כבר נתחסנו בנפשו תורות הדת בפני ערעור‪.‬‬
‫אבל כלום סבור אתה‪ ,‬כי תפקוד־החשיבה מתאשש ביותר מכוח העובדה‪,‬‬
‫שתחום חשוב כל כך נשאר חסום מפניו מפחד ענשו של גיהנום? מי‬
‫שכבר הגיע לידי כך‪ ,‬שהוא סופג בלא־בקורת את כל הדברים האבסורדיים‬
‫שמקורם בתורות הדתיות‪ ,‬ואף מתעלם מן הסתירות שביניהן — מה תימה‬
‫שכוח־חשיבתו של אחד כזה רופס? אבל הרי אין לנו מלבד המישכל‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫מכשיר אחר בשביל להשתלט על יסוד־היצרים שבנפשנו‪ .‬אנשים המשו ­‬
‫עבדים לשליטתם של איסורי־חשיבה‪ ,‬היאך יכול אתה לצפות מהם שישיגו‬
‫את האידיאל הפסיכולוגי — הוא בכורתו של המישכל ? כן ידוע לך‪ ,‬כי‬
‫נשים אמורות להיות נגועות במה שקרוי "רפיון־שכל פיסיולוגי"‪ ,‬ר״ל‬
‫שמישכלן ירוד ממישכלו של הגבר‪ .‬עצם העובדה שנויה במחלוקת‪,‬‬
‫והטעמים להסברתה מפוקפקים‪ ,‬אבל לפי אחד הנימוקים לטיבו השניוני‬
‫של דלדול אינטלקטואלי זה סבלו הנשים מחומרת האיסור הקדום לכוון‬
‫את חשיבתן לדברים שהיו עשויים לעניין אותן ביותר‪ ,‬היינו בעיות חיי־‬
‫המין‪ .‬בעצם אי־אפשר לנו לומר‪ ,‬איזהו האדם באמת‪ ,‬כל זמן שחוץ מעצירת‬
‫החשיבה בעניני־מין מושפעות שנות־חייו הראשונות גם מעצירת החשיבה‬
‫בדברים שבדת‪ ,‬ומן העכבה הנגזרת מכאן והנוגעת בנאמנות למלכות‪.‬‬
‫אבל אני מוכן ומזומן להפחית מלהט טיעוני ולהודות‪ ,‬שאפשר שגם אני‬
‫רודף אחרי אשליה‪ .‬אולי טועה אני ואין השפעת האיסור שהדת מטילה‬
‫על המחשבה רעה כל כך; אולי יסתבר‪ ,‬שטבע האדם לא היה שונה משהוא‬
‫כיום גם לולא השתמשו לרעה בחינוך כדי לשעבד את האנשים לדת‪.‬‬
‫איני יודע‪ ,‬וגם אתה אינך יכול לדעת זאת‪ .‬לא רק הבעיות הגדולות של‬
‫חיינו דומה שאין להן בימינו פתרון‪ ,‬קשה ההכרעה אף בשאלות קלות‬
‫הרבה יותר‪ .‬אבל הלא תודה‪ ,‬כי יש יסוד לתקווה לעתיד‪ ,‬שאולי קיים‬
‫נכס גדול שאפשר להעלותו והוא עשוי להעשיר את התרבות‪ ,‬ושכדאי‬
‫בגללו לעמוד ולעשות את הגסיון של חינוך לא־דתי‪ .‬אם לא יניחו תוצאות‬
‫הנסיון את דעתנו‪ ,‬מוכן אני לוותר על הרפורמה ולחזור להשקפתי הקודמת‪,‬‬
‫התיאורית גרידא‪ :‬האדם הוא יצור בעל מישכל חלש המשועבד למשאלות‬
‫יצרו‪.‬‬
‫בנקודה אחרת מקבל אני ללא סייג את דעתך‪ .‬ודאי כוונה חסרת־טעם‬
‫היא לבקש את ביטולה של הדת במעשה תקיף‪ ,‬בהעלם אחד‪ .‬קודם כל‬
‫משום שהדבר חדל־סיכוי הוא‪ .‬המאמין לא יתנתק מאמונתו‪ ,‬ולא תניעו‬
‫לכך לא בכוח נימוקים ולא בתוקף איסורים‪ .‬ואפילו היה הדבר מצליח‬
‫בקצת מאמינים‪ ,‬היה במעשה משום אכזריות‪ .‬מי שהורגל עשרות שנים‬
‫בסמי־שינה‪ ,‬מובן ששנתו תידוד אם תשלול ממנו את הסם‪ .‬ומעשה הנעשה‬
‫עתה באמריקה מבהיר יפה את הדבר‪ ,‬שאמנם רשאים אנו להמשיל את‬
‫השפעתם של ניחומי הדת לסם מרדים‪ .‬מבקשים שם — כנראה‪ ,‬בהשפעת‬
‫שלטון הנשים — לאסור את השימוש באמצעים מגרים‪ ,‬משכרים ושאר‬
‫חמרים גורמי־הנאה‪ ,‬ותחת זאת לפצות את האנשים במנה כפולה ומכופלת‬
‫של יראת־שמים ‪ *.‬גם זה נסיון‪ ,‬שקל לחזות מראש מה יעלה בסופו‪.‬‬

‫פרויד כתב את ״עתידה של אשליה״ בשנת ‪ ,1927‬בעיצומו של פולמוס ציבורי‬ ‫*‬

‫מכאן שאני חולק עליך שעה שאתה בא אחר־כך לטעון‪ ,‬שהאדם בכלל‬
‫אי־אפשר לו להסתייע בלי הנחמה שמביאה לו האשליה הדתית‪ ,‬שבלעדיה‬
‫יהיו לו ללא־נשוא סבלות החיים‪ ,‬המציאות האכזרית‪ .‬אכן‪ ,‬דבר זה הוא‬
‫למעלה מיכלתו של האדם‪ ,‬שמשחר ימיו השקית אותו את הרעל המתוק‬
‫— או המר־המתוק‪ .‬אבל מה בדבר האדם‪ ,‬שנתחנך חינוך נבון ? אדם זה‪,‬‬
‫שאינו סובל מן הנאורוזה‪ ,‬שמא אין הוא זקוק כלל לסם־שכנגד? ודאי‬
‫יהיה אדם זה שרוי במצב קשה; הוא יהיה אנוס להשלים עם כל חוסר־‬
‫ישעו ועם דלות־ערכו במעשה הגדול של היקום‪ ,‬שוב לא יהיה אדם זה‬
‫טבורו של עולם‪ ,‬והשגחה רבת־חסד לא תהיה עוד שומרת עליו באהבה‬
‫ורחמים‪ .‬דומה יהיה אדם זה לילד שעזב את בית־אבא על חמימותו‬
‫ותפנוקיו‪ .‬אבל הלא גזירה גזורה היא על הילדות לבוא לידי גמר‪ ,‬הרי‬
‫חייב אדם להתגבר עליה! אי־אפשר לו לאדם להיות ילד עד סוף ימיו‪,‬‬
‫בעל־כרחו עליו לצאת חוצה לילדותו‪ ,‬לתוך "ההיים העוינים"‪ .‬יאה לדבר‬
‫זה השם "חינוך לממשות"‪ ,‬ומן הסתם פטור אני מלהדגיש‪ ,‬כי‬
‫בדברים אלה שלי רק כוונה אחת יש לי לנגד עיני — לעורר את דעת‬
‫הקורא על הכורח שבפסיעת הפסיעה הזאת קדימה‪.‬‬
‫אתה חושש מן הסתם‪ ,‬שהאדם לא יעמוד בגסיון הקשה? הבה בכל‬
‫זאת נקווה‪ ,‬כי עמוד יעמוד בו‪ .‬שהרי יש משום חשיבות לעצם ידיעתך‪,‬‬
‫שאין לך לסמוך אלא על כוחך שלך עצמך? ואזי לומד אתה להשתמש‬
‫בכוחך זה כראוי‪ .‬ואין האדם חסר־ישע לגמרי; מאז ימי המבול לימדו‬
‫המדע הרבה‪ ,‬ועתיד מדע זה עוד להוסיף ולהגביר את יכלתו‪ .‬ואשר‬
‫לאיתני־הכורח הגדולים של הגורל‪ ,‬אשר כנגדם אין עצה ואין תבונה‪,‬‬
‫אותם ילמד האדם לשאת בהכנעה‪ .‬מה יתן לו ומה יוסיף לו התעתוע של‬
‫האחוזה הגדולה על פני הירח׳ אשר איש עוד לא ראה מעולם אף סימן‬
‫של יבול ממנה? איכר קטן הוא על האדמת הזאת‪ ,‬ובעמל־ישרים ידע‬
‫לעבוד את נחלתו ולאכול את פתה‪ .‬שוב לא היה האדם מייחל לתשועה‬
‫שיביא לו העולם הבא‪ ,‬את כל מרצו המשוחרר ירכז בחיים עלי־אדמות‪,‬‬
‫ועל־ידי כך יתאפשר לו מן הסתם להגיע לידי כך‪ ,‬שהחיים ייעשו‬
‫נסבלים לכל‪ ,‬והתרבות לא תעיק עוד על איש‪ .‬ואזי יוכל ללא־צער לחזור‬
‫על דבריו של אחד מחברינו־לכפירה [היינה]‪:‬‬
‫‪61‬מזמז‪1(611 111‬‬ ‫ז‪1‬׳\\ ‪1‬ז‪13586‬ז‪111<6‬‬ ‫[הבה נניח את השמים‬
‫‪1>1‬זט ‪1‬ז‪61‬״ת‪©!! £‬ס‬ ‫‪>1611‬‬ ‫‪.‬ת‪3126‬ק‪8‬‬ ‫למלאכים ולאנקורים‪].‬‬

‫חריף בארצות־הברית‪ ,‬על ביטולו של חוק פדראלי‪ ,‬שהטיל מאז ראשית ‪ 1920‬פיקוח‬
‫חמור על ייצורם של משקאות משכרים‪ ,‬מכירתם‪ ,‬הפצתם וכו׳; החוק (שנודע‬
‫בקיצור־שם ‪ )?101116111011‬בוטל בסוף ‪( .1933‬הערת המתרגם)‬
 ‫עתידה של אשליה‬

‫י‬
‫"הפלא ופלא! אנושות זו שלך התנערה מכל האשליות׳ וכך אפשר לה‬
‫להסדיר את עסקי העולם בצורה שתוכל לשאתם‪ .‬אלא שאיני יכול להיות‬
‫שותף לתוחלתך‪ .‬ולא משום שאני ריאקציונר קשה־עורף‪ ,‬כפי שאתה‬
‫אולי סבור‪ .‬לא — אלא מהכרעת־הדעת‪ .‬חוששני‪ ,‬שעכשו נתחלפו תפקי ­‬
‫דינו‪ :‬אתה מתגלה כהוזה־הזיות הנתפס לאשליות‪ ,‬ואני הוא הסניגור‬
‫לתביעות התבונה‪ ,‬לזכות הספקנות‪ .‬הבנין שבנית כאן נראה לי נשען על‬
‫שיבושי־מחשבה‪ ,‬שאני רשאי לקרוא להם‪ ,‬על פי דרכך שלך‪ ,‬אשליות‪,‬‬
‫שבצורה ברורה למדי ניכרת בהן השפעת משאלותיך‪ .‬שם אתה מבטחך‬
‫בהנחה‪ ,‬כי דורות בני־אדם‪ ,‬שמשחר ילדותם לא תהיה עליהם השפעתן‬
‫של תורות דתיות‪ ,‬ישיגו על־נקלה את העליונות הנכספת של המישכל על‬
‫פני חיי־היצר‪ .‬והרי זו אשליה! קשה להניח‪ ,‬שבנקודה מכרעת זו תחול‬
‫תמורה בטבע האדם‪ .‬ידיעותינו על תרבויות אחרות מועטות מדי‪ ,‬אבל‬
‫אם איני טועה‪ ,‬יש עוד גם היום עמים שבניהם גדלים לא בלחצה של‬
‫שיטה דתית‪ ,‬ואף־על־פי־כן אין הם קרובים מעמים אחרים לאידיאל שלך‪.‬‬
‫אם רצונך לסלק את הדת מן התרבות האירופית שלנו‪ ,‬אינך יכול לעשות‬
‫זאת אלא בתוקף מערכת אחרת של תורות׳ וכדי לגונן על עצמה תהיה‬
‫המערכת הזאת אנוסה לאמץ לעצמה את כל התכונות הפסיכולוגיות של‬
‫הדת — אותה הקדושה‪ ,‬אותה הנוקשות‪ ,‬אותו חוסר־הסובלנות‪ ,‬אותו איסור־‬
‫החשיבה‪ .‬אי־אפשר לך בלעדי דבר מן הסוג הזה‪ ,‬משום שאי־אפשר לך‬
‫בלי חינוך‪ .‬רחוקה הדרך מיונק־השדיים עד לבן־התרבות‪ ,‬ואם יופקרו‬
‫צעירי־האדם בלא הדרכה להתפתחותם־ממילא‪ ,‬יתעו רבים מדי מהם ולא‬
‫יגיעו לתפקידי חייהם במועדם‪ .‬התורות שיבואו לידי שימוש בחינוך‬
‫שאתה מציע יעשו תמיד סייגים לחשיבתם בגילם הבוגר יותר — ממש‬
‫בסייגים של הדת‪ ,‬שאתה מתרים עכשו כנגדה‪ .‬כלום אינך רואה‪ ,‬כי בתר ­‬
‫בותנו‪ ,‬בכל תרבות‪ ,‬מוטבע פגם מלידה שאין לו תקנה‪ ,‬והוא שהתרבות‬
‫מטילה על הילד ששכלו רופס ושהולך אחר יצריו את ההכרח להכריע‬
‫הכרעות‪ ,‬אשר רק בעל המישכל הבשל יוכל להן? אבל אין לה לתרבות‬
‫מנוס מכך‪ ,‬כי על כן חייבת היא להדחים בשנות־ילדות מעטות את ההת ­‬
‫פתחות רבת־הדורות שעברה על גזע־האדם‪ ,‬ואין אתה יכול להביא את‬
‫הילד שיגבר על המטלה שלפניו אלא באמצעות כוחות היפעלותיים‪ .‬אלה‬
‫הם איפוא הסיכויים ל׳בכורת האינטלקט׳ שלך!‬
‫"משום כך אל־נא תתמה׳ שאני מלמד סניגוריה על שמירת מערכת־‬
‫התורה הדתית כבסים לחינוך ולחיי־יחד של בני־האדם‪ .‬זו בעיה מעשית‪,‬‬
‫ולא שאלה של ערך־הממשות‪ .‬למען קיום תרבותנו אין אנו יכולים להשהות‬
‫את הפעלת ההשפעה על היחיד עד שיהיה בשל לתרבות — והרי רבים‬
‫לא יבשלו לה לעולם!— ואנו אנוסים להטיל על בני הדור הגדל מערכת־‬
‫תורות כלשהי‪ ,‬שיקבלו אותה כעיקר שאין להרהר אחריו‪ .‬הואיל וכך‪,‬‬
‫נראית לי המערכה הדתית כתואמת ביותר את התכלית הזאת — ומובן־‬
‫מאליו‪ ,‬דווקא משום היסודות שבה‪ ,‬שבכוחם היא ממלאת משאלות ומביאה‬
‫גחמה לאדם‪ ,‬אלה היסודות העושים את הדת ל׳אשליה׳ בעיניך‪ .‬שהרי קשה‬
‫מאוד להכיר דבר־מה מן הממשות — גדולה מזו‪ :‬ספק אם הדבר הוא לנו‬
‫בכלל בגדר־האפשר! ואם כן‪ ,‬אל לנו להתעלם מן העובדה‪ ,‬כי אף צרכי‬
‫האדם חלק מהממשות הם‪ ,‬חלק חשוב ממנה‪ ,‬ויש לנו בו ענין גדול ביותר‪.‬‬
‫"יתרון אחר של התורה הדתית מוצא אני באחת מתכונות־הייחוד שבה‪,‬‬
‫שדומה כי היא מקוממת אותך ביותר‪ .‬זו התכונה המאפשרת את השגבתם‬
‫ועידונם של המושגים — את טיהורם של רוב עקבותיה של החשיבה‬
‫הפרימיטיבית והאינפאנטילית‪ .‬מה שנותר הוא מצבור של רעיונות‪ ,‬ששוב‬
‫אין המדע סותר אותם‪ ,‬גם אי־אפשר לו להפריכם‪ .‬צורות חדשות אלו של‬
‫תורות הדת‪ ,‬שאתה פוסלן כדברים־לחצאין ומעשי־פשרה‪ ,‬מאפשרות למנוע‬
‫את הקרע בין ההמון חסר־ההשכלה לבין הפילוסוף ההוגה ומקיימות ביניהם‬
‫את השותפות החשובה כל כך להגנת התרבות‪ .‬ואזי אין מקום לחשש‪,‬‬
‫שיגיע לידיעתם של פשוטי־העם‪ ,‬כי בשכבות העליונות של החברה ׳שוב‬
‫אין מאמינים באלוהים׳‪ .‬כך‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬הוכחתי‪ ,‬כי מה שאתה מבקש אינו‬
‫אלא נסיון לבטל אשליה בדוקה ורבת־ערך מבחינה היפעלותית ולשים‬
‫במקומה אשליה אחרת‪ ,‬שלא נבדקה ושערכה הריגושי הוא בגדר לא־‬
‫מעלה־ולא־מוריד"‪.‬‬
‫אזני קשובה לדברי הבקורת שהעלית‪ .‬יודעני‪ ,‬כמה קשה הדבר להימנע‬
‫מאשליות‪ ,‬ואפשר שהתקוות שהגיתי אף הן יש בהן מן המתעתע‪ .‬אבל יש‬
‫הבדל אחד׳ וממנו לא ארפד" האשליות הדתיות אופי של סופיות טבוע‬
‫בהן‪ ,‬גם לא ייתכנו בהן תיקונים‪ .‬לא כן האשליות שלי‪ ,‬שאין בהן ולא ­‬
‫כלוס מרעיון־השווא‪ ,‬שלא לדבר על כך‪ ,‬כי מי שאינו שותף להן אינו‬
‫צפוי לשום עונש‪ .‬אם יתגלה מן הנסיון — לא לי‪ ,‬אלא לאלה שיבואו אחרי‬
‫ודעתם תהיה כדעתי — אם יסתבר שטעינו׳ נוותר על תוחלתנו‪ .‬אל לך‬
‫לבקש בהצעה שאני מציע יותר ממה שיש בה‪ .‬פסיכולוג שאינו משלה‬
‫את עצמו בשאלה‪ ,‬כמה קשה לאדם בעולמנו לדעת את אשר לפניו‪ ,‬עושה‬
‫מאמץ להעריך את סיכויי התפתחותו של גזע־האדם‪ ,‬ואגב כך נשען הוא‬
‫על מעט הדעת שקנה מתוך לימוד תהליכי נפשו של היחיד במרוצת גידולו‬
‫משחר ילדותו עד היותו לאדם מבוגר‪ .‬בתוך כך עולה בלבו הרעיון‪,‬‬
‫שאפשר להשוות את הדת לנאורוזה של גיל־הילדות׳ והוא אופטימי למדי‬
‫להניח‪ ,‬כי האנושות תתגבר על אסטדיה נאורוטית זו‪ ,‬ממש כשם שילדים‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫רבים כל כך מתגברים על נאורוזה דומה שלהם‪ .‬אולי לא די כמה שאפשר‬
‫ללמוד מן הפסיכולוגיה של היחיד‪ ,‬אולי אין הצדקה להחיל על גזע־האדם‬
‫את המתדרש ממנה‪ ,‬אולי אין יסוד לאופטימיזם שלי; מקבל אני את כל‬
‫ספקותיך אלה‪ .‬אבל לפעמים קרובות קשה לאדם להימנע מלגלות את אשר‬
‫עם לבו‪ ,‬ואם אין להשקפתו ערך גדול משיש לה‪ ,‬מבקש הוא לסלוח לו זאת‪.‬‬
‫ועלי לעמוד עוד על שתי נקודות‪ .‬אל״ף‪ ,‬רפיון עמדתי שלי אינו מוסיף‬
‫חוסן לעמדתך שלך‪ .‬סבור אני‪ ,‬שאתה סניגור למערכה שדינה נגזר‪ .‬כל‬
‫כמה שנהיה מדגישים וחוזרים ומדגישים את חולשת שכלו של האדם‬
‫לעומת חייו היצריים‪ ,‬וכל כמה שהדין עמנו — על אף הכל׳ חולשה זו‬
‫דבר־מה מיוחד צמוד לה‪ .‬קולו של השכל חרישי‪ ,‬אבל הוא לא ישקוט‬
‫ולא ינוח עד הישמעו — וסופו שהוא נשמע‪ ,‬גם לאחר דחיות לאין־ספור‪.‬‬
‫זה אחד הדברים המעטים‪ ,‬שאתה רשאי לרחוש בהם תקווה לעתידו של‬
‫האדם; אבל דבר זה לעצמו חשיבותו מרובה‪ ,‬ואתה יכול לתלות בו גם‬
‫תקוות אחרות‪ .‬ודאי עוד רחוק׳ רחוק מאוד העתיד‪ ,‬שבו תהיה הבכורה‬
‫לאינטלקט — אך מן הסתם אין עתיד זה רחוק עד לאין־סוף‪ .‬והדעת‬
‫נותנת׳ שהמטרות שיציב לעצמו האינטלקט הן אותן המטרות‪ ,‬שאתה מייחל‬
‫להגשמתן מידי אלוהיך — כמובן‪ ,‬בגבולות האפשר לאדם‪ ,‬כשיעור הניתן‬
‫[כורח] — כלומר‪ ,‬אהבת־הבריות‬ ‫בתוקף הממשות החיצונית׳‬
‫וצמצום־הסבל‪ .‬וכיוון שכך‪ ,‬רשאים אנו לומר‪ ,‬כי יש גבול־של־זמן לירי־‬
‫בותנו ויש לה תקנה‪ .‬נכספים אנו לאותו הדבר‪ ,‬אלא שאתה רוחך קצרה‬
‫מרוחי‪ ,‬תובעני אתה יותר ממני‪ ,‬וגם — למה אכחד תחת לשוני ? — גם‬
‫אנוכיי אתה ממני ומחברי־לדעד‪ -‬רצונך בחיי־עולם שיתחילו מיד לאחר‬
‫המוות‪ ,‬מבקש אתה את הנמנעות וממאן להודות בשווא שבתביעות היחיד‪.‬‬
‫מכלל המשאלות האלה ימלא אלוהינו שלנו׳ ^‪[ 710<0‬תבונה]‪ ,‬מה שיתיר‬
‫למלא הטבע שמחוצה לנו‪ ,‬אבל אך מעט־מעט ולאט־לאט‪ ,‬בעתיד לא־‬
‫נשורנו ולמען דורות אדם חדשים‪ .‬אין הוא מבטיח פיצוי לנו‪ ,‬למתייסרים‬
‫כל כך בחיים‪ .‬בדרך למטרה הרחוקה הזאת אין ברירה אלא להסתלק מתו ­‬
‫רותיו הדתיות גם אם ייכשלו המאמצים הראשונים‪ ,‬גם אם יתגלו כנטולי־‬
‫אחיזה התחליפים הראשונים‪ .‬ואתה יודע‪ ,‬מדוע‪ :‬לטווח ארוך אין דבר‬
‫העשוי לעמוד בפני התבונה והנסיון‪ ,‬ואילו הדת יש בה יותר מדי מן‬
‫הסותר את התבונה ואת הגסיון כאחד‪ .‬אין מפלט מגזירת־כליה גם לרע ­‬
‫יונות הדת המזוככים‪ ,‬במידה שיש עמם נסיון לשמור על יסוד־הנחמה‬
‫שבדת‪ .‬ודאי‪ ,‬רעיונות דתיים שיתערטלו עד כדי סברה על קיומו של מצוי‬
‫רוחני עילאי בעל תכונות שאין להגדירן ובעל כוונות שאין להכירן‪,‬‬
‫רעיונות כאלה יהיו מחוסנים בפגי אתגרו של המדע‪ ,‬אבל או־אז גם לא‬
‫יהיה לבני־האדם ענין בהם‪.‬‬
‫ובי״ת‪ .‬שים לב להבדל שבין יחסך שלך לבין יחסי שלי לאשליות‪ .‬אתה‬
‫אנום להגן על האשליה הדתית ויהי מה‪ .‬כי כן אם יתגלה חוסר־ערפה‬
‫— ואמנם כבר גדולה למדי הסכנה הצפויה לה — יתמוטט עולמך תחתיו‪,‬‬
‫ולא יהיה לך מנוס מלהתייאש מן הכל‪ ,‬מן התרבות ומעתידו של גזע־‬
‫האדם‪ .‬שיעבוד זה לאשליה‪ ,‬אני פטור ממנו‪ ,‬אנחנו פטורים ממנו‪ .‬הואיל‬
‫ואנו מוכנים לוותר על חלק הגון ממשאלותינו האינפאנטיליות‪ ,‬אפשר לנו‬
‫לשאת בצער שמקורו בגילוי׳ כי אחדות מן הציפיות שלנו אינן אלא‬
‫אשליות‪.‬‬
‫החינוך שלא יעיקו עליו תורות הדת‪ ,‬אולי הוא לא יחולל תמורות‬
‫מעמיקות במהותו הפסיכולוגית של האדם; יתכן שאלוהינו •‪*710705‬‬
‫אינו מאוד כל־יכול‪ ,‬ולא יוכל למלא אלא חלק מועט ממה שהבטיחו‬
‫קודמיו‪ .‬אם נהיה אנוסים להכיר בכך‪ ,‬נקבל בהכנעה את הדין‪ .‬אך מכאן‬
‫לא יתחדל הענין שיש לנו בחיים ובעולם‪ ,‬כי על כן יש לנו נקודת־אחיזה‬
‫בטוחה אחת‪ ,‬שאתה חסר אותה‪ .‬אנו מאמינים‪ ,‬כי העבודה המדעית מאפשרת‬
‫ללמוד שמץ־מה על ממשותו של העולם‪ ,‬וכי בזה האופן יש לאל ידנו‬
‫להגדיל את כוחנו ולהסדיר לפיו את חיינו‪ .‬אם אשליה היא אמונה זו שלנו‪,‬‬
‫או־אז שרויים אנו באותו המצב‪ ,‬שאתה שרוי בו; אבל המדע כבר היו‬
‫לו הצלחות מרובות וחשובות‪ ,‬ומהן לנו ראיה‪ ,‬שאין המדע בחזקת אשליה‪.‬‬
‫רבים אויביו הגלויים של המדע‪ ,‬ורבים עוד יותר אויביו הנסתרים בקרב‬
‫האנשים‪ ,‬שאי־אפשר להם למחול לו‪ ,‬שהוא התיש את כוחה של האמונה‬
‫הדתית ומאיים למוטט אותה‪ .‬טוענים כנגד המדע‪ ,‬מה מעטים הדברים‬
‫שלימדנו ומה רבים לאין־ערוך הדברים שלא זרע עליהם אור כלל‪ .‬אבל‬
‫אגב כך שוכחים‪ ,‬מה צעיר המדע‪ ,‬כמה קשה היתה ראשית דרכו‪ ,‬ומה‬
‫מועט — מה אפסי כמעט! — הזמן שעבר מאז נתחסן שכלו של האדם‬
‫למשימות מדעיות‪ .‬שמא שוגים כולנו בכך‪ ,‬שאנו באים לחרוץ משפט על‬
‫סמך נסיון של תקופות־זמן קצרות מדי ? צריכים היינו ללמוד לקח מדרכו‬
‫של הגיאולוג‪ .‬מתריסים כנגד המדע‪ ,‬שאין לסמוך עליו‪ :‬הוא מכריז על‬
‫חוק׳ וכעבור דור־ימים מסתבר שטעה‪ ,‬אלא שגם החוק שבא במקום קודמו‬
‫אינו מאריך ימים יותר‪ .‬בעלי הטענה הזאת עושים עוול למדע‪ ,‬ובחלקה‬
‫טענת־כזב היא זאת‪ .‬התמורות המתחוללות בדעות מדעיות הן בגדר הת ­‬
‫פתחות‪ ,‬התקדמות — ולא מהפכות‪ .‬חוק שתחילה חשבו‪ ,‬כי תחולתו כללית‪,‬‬
‫לימים הוא מתגלה כמקרה מיוחד של כוליות מקיפה יותר׳ או שתחולתו‬
‫מצטמצמת בתוקף חוק אחר‪ ,‬שלא נתגלה אלא לאחר־זמן; במקום ניסוח‬

‫אד‬
‫*‬ ‫[הסופר‬ ‫מולסאסולי‬ ‫של ההולנדי‬ ‫זוג־האלים‬ ‫•‬
‫ד‪1‬בם דקר‪.]1887—1820 ,‬‬
 ‫עתידה של אשליה‬
‫גם של אמת מסוימת בא ניסוח מדויק יותר‪ ,‬תואם יותר את האמת‪ ,‬ולימים‬
‫ישתכלל עוד גם הניסוח הזה‪ .‬בתחומי־מדע שונים עדיין לא יצא המחקר‬
‫מן האסטדיה‪ ,‬שבה נוהגים להניח לצרכי הנסיון הנחות‪ ,‬שעד־מהרה מת ­‬
‫גלות הן כלא מספיקות‪ ,‬ואזי צריך לדחותן; אבל יש תחומים אחרים‪,‬‬
‫שבהם כבר הגיע המדע לגרעין מהימן וכמעט בלתי־משתנה של דעת‪.‬‬
‫ואחרון־אחרון‪ ,‬נעשו נסיונות לבטל ביטול גמור את ערך העשיה המדעית‬
‫על סמך הסברה‪ ,‬שתנאי ארגונו של האדם גופו כובלים עשיה זו‪ ,‬כך שאי־‬
‫אפשר לה שתוליך אלא לתוצאות סובייקטיביות׳ בה־בשעה שטבעם הממשי‬
‫של הדברים שמחוץ לאדם נשאר חסום בפני העשיר‪ ,‬הזאת‪ .‬אבל בעלי‬
‫סברה זו מתעלמים ממומנטים אחדים׳ שחשיבותם מכרעת להבנת העשיה‬
‫המדעית‪ .‬אל״ף‪ ,‬ארגונו של האדם — כלומר‪ ,‬המנגנון הנפשי שלנו —‬
‫עצם התפתחותו התחוללה בתוך המאמץ להכיר את העולם החיצון‪ ,‬ומשום‬
‫כך אי־אפשר שלא הגשים במבנהו מידה כלשהי של תכליתיות‪ .‬בי״ת‪,‬‬
‫מנגנון זה גופו הוא רכיב מרכיבי העולם שאנו צריכים לחקרו׳ והוא גם‬
‫עשוי ביותר לאפשר חקר כזה‪ .‬גימ״ל‪ ,‬ממלאים אנו את מלוא משימתו‬
‫של המדע בצמצמנו אותה כדי הצורך להראות‪ ,‬היאך הכרח לו לעולם‬
‫להראות מפאת תכונת־הייחוד שבארגונו של האדם‪ .‬דל״ת‪ ,‬התוצאות הסופ ­‬
‫יות של המדע מותנות — דווקא משום הדרך שבה אנו מגיעים אליהן —‬
‫לא רק בארגונו של האדם‪ ,‬אלא גם במה שהשפיע על הארגון הזה‪ .‬ומומנט‬
‫אחרון הוא‪ ,‬שהשאלה מה טיבו של העולם בלא קשר למנגנון תפיסתנו‬
‫הנפשית‪ ,‬שאלה זו היא בגדר הפשטה נבובה חסרת כל ענין‪.‬‬
‫לא׳ המדע שלנו אינו אשליה‪ .‬כנגד זה יהיה משום אשליה להניח‪,‬‬
‫שממקום אחר כלשהו יכולים אנו לקבל מה שאין המדע מסוגל לתת לנו‪.‬‬
 ‫א‬
‫אינך יכול להתנער מן הרושם׳ שדרכם של בני־אדם היא למוד ערכים‬
‫בקני־מידה מזויפים; הם בעצמם שואפים לשלטון‪ ,‬הצלחה ועשירות‪,‬‬
‫מתפעלים מהישגים אלה אצל זולתם — אבל דשים בעקביהם ערכי־חיים‬
‫אמיתיים• ואף־על־פי־כן‪ ,‬בבואך לחרוץ משפט מכליל מסוג זה נשקפת‬
‫לך סכנה‪ ,‬שתשכח כמה רבגוני עולמם של בני־אדם ומה מנומרים חייהם‬
‫הנפשיים‪ .‬יש קצת אנשים‪ ,‬שבני־זמנם אינם מונעים מהם הערצתם אף־‬
‫על־פי שגדלותם נשענת על תכונות ומעשים זרים לחלוטין למטרות הרבים‬
‫ולאידיאלים שלהם‪ .‬בלבך תהיה נוטה להניח‪ ,‬כי על אף הכל אין גדולי־‬
‫עולם אלה גדולים אלא בעיני מיעוט של אנשים‪ ,‬שעה שרובם אין להם‬
‫כל יחם אליהם‪ .‬אבל קרוב לוודאי‪ ,‬שאין הדברים פשוטים כל כך‪ ,‬שהרי‬
‫שונות כל כך השקפותיהם של אנשים ממעשיהם‪ ,‬וגם רחשי משאלותיהם‬
‫מגוונים ביותר‪.‬‬
‫אחד האנשים הדגולים האלה‪ ,‬במכתביו אלי קורא הוא לעצמו ידיד לי‪.‬‬
‫שלחתי לו את חיבורי הקטן‪ ,‬שבו טיפלתי בדת כבאשליה‪ ,‬והוא השיב לי‪,‬‬
‫כי היה מקבל את השקפתי כולה על הדת לולא העובדה המצערת‪ ,‬שלא‬
‫הערכתי כראוי את המעין האמיתי שממנו נובע הרגש הדתי‪ .‬הוא גופו‪,‬‬
‫כך הוא כותב‪ ,‬רגש מיוחד זה לא עזבו מעולם‪ ,‬ומפי רבים אחרים יודע‬
‫הוא על קיומו בנפשם והוא מניח‪ ,‬כי מצוי רגש זה בנפשם של מיליונים‪.‬‬
‫הרגשת ה״נצח״ — כך היה רוצה לקרוא לתחושה הזאת‪ :‬מין רגש שאין‬
‫י׳י שיעור ואין לו גבול׳ והשם "רגש אוקיאני" יפה לו‪ .‬זוהי‪ ,‬כפי שהוא‬
‫כותב‪ ,‬הרגשה סובייקטיבית צרופה‪ ,‬ולא עיקר של אמונה; שום הבטחה‬
‫לחיי־עולם אינה צמודה לה‪ ,‬אבל היא המקור לאנרגיה הדתית‪ ,‬וכך אמנם‬
‫תפסוה הכנסיות השונות ושיטות־הדת השונות‪ ,‬ויסתור■ בצינורות מסוימים‪,‬‬
‫ובלא ספק גם מיצוה‪ .‬רק על סמך רגש אוקיאני זה רשאי אדם׳ לדבריו‪,‬‬
‫לקרוא לעצמו איש־דת‪ ,‬גם אם הוא דוחה כל אמונה וכל אשליה‪.‬‬
‫לא מעט קשיים גרמה לי דעתו זו של ידידי הנכבד‪ ,‬שהוא בעצמו גם‬
‫כתב בעבר דברי־פיוט בשבח האשליה ‪ *.‬בי־בעצמי אין אני מסוגל לגלות‬
‫את הרגש ה״אוקיאני" הזה‪ .‬רגשות אינם דבר נוח לטיפול מדעי‪ .‬יכול‬

‫[וזוספר משנת ‪ ,)1919( £111111 ]: 1931‬חיבורו של רומן ר ‪ 1‬ל ן — הוא‬ ‫*‬

‫הידיד שמדובר בו כאן‪ ,‬דבר ששוב איני צריך להעלימו מאז הופיעו שני ספריו‪:‬‬
‫(‪3 '1930‬ו‪ £3 ¥16 >16 £311131>1'18111‬ו'‪.£3 ¥16 >16 \^1¥61>311311>13‬‬
‫אתה לנסות ולתאר את סימני התגלותם הפיסיולוגיים‪ .‬במקום שדבר זה‬
‫אינו בגדר האפשר — וחוששני‪ ,‬שגם הרגש האוקיאני אי־אפשר לתארו‬
‫בצורה זו — לא נותר לך אלא להאחז בתוכן־המוצגים הקרוב ביותר‬
‫לרגש זה מבחינה אסוציאטיבית‪ .‬אם ירדתי לסוף דעתו של ידידי‪ ,‬מתכוון‬
‫הוא לאותו הדבר עצמו‪ ,‬שמשורר מקורי וקצת יוצא־דופן ביטא בדברי־‬
‫הנחמה שבהם ליווה את גיבורו‪ ,‬שעה שהלה גמר בנפשו לאבד עצמו‬
‫לדעת‪" :‬עולמנו זה‪ ,‬אין לנו מפלט ממנו""‪ .‬הווי אומר‪ ,‬הרי זה רגש של‬
‫כבילות בל־תינתק אל עולם־החוץ‪ :‬אתה והיקום חד הם‪ .‬יכולני לומר‪,‬‬
‫שבעיני יש כאן משהו קרוב לסוג הכוננות האינטלקטואלית‪ ,‬שוודאי אינה‬
‫נעדרת גון־לוואי רגשי‪ ,‬אלא שגוון כזה נלווה גם לכל מהלך אחר של‬
‫חשיבה חובקת מרחקים כיוצא־באלה‪ .‬בי־גופי לא היה לאל ידי להבחין‬
‫בשום סימן מטיבו הראשוני של רגש כזה; אך מובן‪ ,‬שאין לי מכאן שום‬
‫רשות לשלול את עובדת התארעותו בנפשם של אנשים אחרים‪ .‬ואין‬
‫השאלה אלא זו‪ ,‬אם מתפרש הדבר כהלכתו‪ ,‬ואם יש לראותו כמקור־‬
‫המקורות לכל היזקקות לדת‪.‬‬
‫אין בידי לומר דבר׳ העשוי להשפיע במכריע על פתרונה של הבעיה‬
‫הזאת• הרעיון‪ ,‬שלפיו נטוע בנפשו של האדם רגש בלתי־אמצעי‪ ,‬שמעיקרא‬
‫תכליתו היא להקנות לו את ידיעת היותו קשור בעולם שמסביבו‪ ,‬עצם‬
‫הרעיון הזה נשמע לי משונה כל כך‪ ,‬ועד כדי כך אינו משתזר ברקמת‬
‫הפסיכולוגיה שלנו‪ ,‬שדין הוא שננסה לגלות את מוצאו הפסיכואנאליטי‬
‫— היינו‪ ,‬הגנטי — של רגש כזה‪ .‬ואני נראה לי הלך־מחשבות כדלהלן‪.‬‬
‫במצב כתיקנו אין לך דבר בטוח יותר מרגש־עצמו של האדם‪ ,‬מן האני‬
‫שלנו עצמנו‪ .‬אני זה נראה לנו עצמאי‪ ,‬שלם־בתוכו‪ ,‬גדור יפה מכל מה‬
‫שמחוצה לו‪ .‬אבל מראית זו היא אחיזת־עיניים‪ .‬אדרבה‪ ,‬האני יש לו הת ­‬
‫משכות ללא חציצה ברורה כלפי פנים‪ ,‬לתוך מהות נפשית לא־מודעת‪,‬‬
‫שאנו קוראים לה "הסתם"׳ ושהאני אינו אלא כחזית חיצונית לו; אלא‬
‫שדבר זה נתגלה לנו רק מתוך המחקר הפסיכואנאליטי‪ ,‬העשוי לגלות לנו‬
‫עוד דברים רבים על זיקת האני אל הסתם‪ .‬אבל לכל המועט כלפי־חוץ‬
‫נראה לנו האני כגדור בצורה ברורה וחדה‪ .‬ויש רק מצב אחד‪ ,‬שבו אין‬
‫הדבר כך; אמנם‪ ,‬מצב זה אינו רגיל‪ ,‬אך ודאי אינך יכול להגדירו לשלילה‬
‫כמצב פאתולוגי‪ .‬בהגיע אדם למרום היותו־מאוהב עלולה להיטשטש בו‬
‫החציצה שבין האני לבין מושא־אהבתו‪ .‬חרף כל מה שאומרים החושים‬
‫טוען האדם המאוהב‪ ,‬כי אני ואתה חד הם׳ והוא מוכן ומזומן לנהוג כאילו‬

‫נריסטיאן דיטריך ג ר א ‪ 3‬ה !‪ ]1836—1801‬במחזהו "חניבעל" ‪" :‬אל דאגה ז‬ ‫•‬

‫אין לנו מפלט מן העולם — אנו בפנים‪ ,‬אחת לתמיד"‪.‬‬
 ‫היה הדבר באמת כך‪ .‬ומובן מאליו‪ ,‬כי דבר העשוי להתבטל בתוקף תיפקוד‬
‫פיסיולוגי חולף עלול להגיע לכלל השתבשות גם מכוחם של תהליכים‬
‫פאתולוגיים‪ .‬מן הפאתולוגיה למדנו על מצבים מרובים‪ ,‬שבהם מתעמעמת‬
‫בדילותו של האני מן העולם החיצון‪ ,‬או שתיחומם של הגבולות האלה‬
‫משובש בהם באמת‪ .‬אלה הם המצבים‪ ,‬שבהם נראים לאדם חלקים מגופו‬
‫כזרים לו וכשייכים לא לאני שלו׳ ולא רק חלקי־גוף כך‪ ,‬אלא גם חטיבות‬
‫מחיי נפשו של עצמו‪ ,‬תפיסות שלו‪ ,‬מחשבות‪ ,‬רגשים; וכך גם מצבים‬
‫אחרים‪ ,‬שבהם משייך אדם לעולם החיצון דברים‪ ,‬שאין ספק במוצאם מן‬
‫האני שלו גופו‪ ,‬ושדין הוא שיבירם כשייכים לו‪ .‬משמע׳ גם רגש־האני‬
‫עלול להשתבש‪ ,‬ותחומי האני אינם בחזקת קבע‪.‬‬
‫דוק ותמצא‪ ,‬שרגש־אני זה של האדם המבוגר‪ ,‬אי־אפשר לו שמראשיתו‬
‫היה כנתינתו לנו עכשו‪ .‬פשיטא שחלה בו התפתחות‪ ,‬שאין אתה יכול‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬להוכיחה בראיות‪ ,‬אך ודאי אפשר לשחזר אותה בשיעור גדול של‬
‫סבירות ‪1‬־ יונק־השדיים עדיין אינו מבדיל בין האני שלו לבין עולם־החוץ‬
‫כמקורם של הרישומים הזורמים אליו‪ .‬אך מתוך הגבתו על גירויים שונים‬
‫לומד הוא מעט־מעט להבחין בכך‪ .‬בלא ספק מתרשם הוא ביותר מן‬
‫העובדה‪ ,‬שיש קצת מקורות־גריה — ולימים יבחין ביניהם את איברי‬
‫גופו שלו עצמו — שבכל עת ובכל שעה יכול הוא לקבל מהם רישומים;‬
‫ובד־בבד עמם יש מקורות החומקים ממנו מזמן לזמן׳ ובכלל אלה גם‬
‫המקור הנכסף ביותר‪ ,‬הוא שד האם‪ ,‬אשר אך צעקה חריפה שלו לעזרה‬
‫מחזירתו לו‪ .‬בדרך זו מתייצב לראשונה כנגד האני "מושא" כדבר הנמצא‬
‫"מבחוץ"‪ ,‬דבר שאתה זקוק לפעולה מיוחדת בשביל לאכוף עליו שיופיע‪.‬‬
‫דחיפה נוספת להיבדלותו של האני מן המאסה הכללית של הגריות —‬
‫היינו׳ להכרתו של ״חוץ״‪ ,‬של עולם חיצון — ניתנת מכוחן של תחושות‬
‫כאב וצער המתרחשות לעתים קרובות‪ ,‬תחושות רבות־פנים בלתי־נמנעות‪,‬‬
‫אשר עקרון־העונג השולט ללא מצרים מצווה לבטלן ולעקוף אותן‪ .‬נוצרת‬
‫נטיה להפריד מן האני‪ ,‬להשליך החוצה‪ ,‬כל מה שעלול ליהפך למקור של‬
‫צער כזה — נטיה ליצור אני שכולו על טהרת העונג‪ ,‬שמולו עומד חוץ זר‬
‫ועויין‪ .‬גבולותיו של אני־העונג הפרימיטיבי הזה׳ אי־אפשר שלא יחולו‬
‫בהם תיקונים מכוחו של הנסיון‪ .‬קצת דברים שאין האני רוצה לוותר‬
‫עליהם משום העונג שהם משפיעים עליו‪ ,‬מתגלה בכל זאת‪ ,‬שאין הם חלק‬
‫מן האני‪ ,‬אלא מושא; ויש סבל שהאני מבקש לגרשו מעליו‪ ,‬והוא מתגלה‬
‫על אף זאת כדבר שאין להפרידו מן האני‪ ,‬כמשהו שמוצאו מבפנים‪ .‬בדרך‬
‫ר׳ את החיבורים המרובים על התפתחות האני ורגש־האני למן‬ ‫‪.1‬‬
‫(‪65 )1913‬תת‪611851‬אל‪141611‬ז‪1‬׳ג\ ‪ 465‬ת‪£6‬ט‪ 51‬של פרנצי ועד לכתבים של פדרן‬
‫משנת ‪ 1927 ,1926‬ואילך‪.‬‬
 ‫הכוונה מכוונת של פעילות־החושים ופעולת־שרירים מתאימה לומד האני‬
‫להבחין בין הפנים‪ ,‬היינו השייך לאני‪ ,‬לבין החח‪ ,‬היינו שמקורו בעולם‬
‫החיצון! ובדרך זו נעשה הצעד הראשון להגשמתו של עקרון־הממשות‪,‬‬
‫המעותד לחלוש על כל ההתפתחות הבאה‪ .‬הבחנה זו משרתת‪ ,‬כמובן‪ ,‬את‬
‫המטרה המעשית של התגוננות מפני תחושות־צער שהאני חש‪ ,‬או תחושות־‬
‫צער הצפויות לו‪ .‬בשביל לגונן על עצמו מפני גירויי־צער מסוימים מבפנים‬
‫אין האני מסוגל להשתמש בשיטות שונות מאלו‪ ,‬שהוא נעזר בהן להגנתו‬
‫מגירויי־חוץ‪ ,‬ועובדה זו נעשית לנקודת־המוצא להפרעות חולניות חשובות‪.‬‬
‫זוהי איפוא הדרך‪ ,‬שבה מנתק האני את עצמו מהעולם החיצון׳ וליתר‬
‫דיוק! תחילה כולל האני את הכל‪ ,‬ואחר־כך מפריד הוא עולם־חוץ מעצמו‪.‬‬
‫מכאן שהרגשת־האני שלו היום אינה אלא שיור צמוק של רגש כוללני‬
‫הרבה יותר‪ ,‬ובעצם של רגש חובק־כל‪ ,‬שעלה בקנה אחד עם צמידות‬
‫שלמה יותר של האני אל העולם שמסביבו‪ .‬אם אנו רשאים להניח‪ ,‬כי רגש־‬
‫אני זה נשתמר‪ ,‬ברב או במעט‪ ,‬בחיי־הנפש של אנשים רבים‪ ,‬הרי שהוא‬
‫קיים בהם בד־בבד עם רגש־האני מימי־הבגרות‪ ,‬שתחומיו מצומצמים‬
‫יותר וברורים יותר‪ ,‬ושרגש־האני הראשוני הוא כעין תקביל לו‪ .‬ואם כן‬
‫הדבר‪ ,‬עשויים להיות יפים לרגש־האני הראשוני הזה תכנים מוצגיים של‬
‫אין־גבול ושל צמידות אל היקום — כלומר‪ ,‬אותם תכני־המוצגים‪ ,‬אשר‬
‫ידידי מסתייע בהם לשם הסברת קיומו של הרגש ה״אוקיאני"‪ .‬אבל האמנם‬
‫רשאים אנו להניח‪ ,‬שמוסיף להתקיים שריד ממה שהיה בראשונה בצד‬
‫מה שצמח ממנו לימים ‪1‬‬
‫בפירוש כן‪ .‬אין מן היוצא־דופן בתופעה כזו׳ לא בתחום הנפש ולא‬
‫בתחומים אחרים‪ .‬לגבי עולם־החי דבקים אנו בהנחה‪ ,‬כי המינים המפו ­‬
‫תחים ביותר יצאו מן הנמוכים ביותר‪ ,‬ואף־על־פי־כן עוד אנו מוצאים‬
‫בין הצורות החיות היום את כל צורות־החיים הפשוטות‪ .‬מין הזוחלים‬
‫הגדולים עבר מן העולם ופינה מקומו ליונקים‪ ,‬אבל עד היום חי עמנו‬
‫התנין‪ ,‬נציג אמיתי של הזוחלים ההם‪ .‬ייתכן שגזירה שווה זו דחוקה מדי‪,‬‬
‫והיא גם מתרופפת בכוח העובדה‪ ,‬שהמינים הנמוכים ששרדו מן העבר‪,‬‬
‫רובם אינם אבותיהם האמיתיים של המינים החיים היום והמפותחים יותר‪.‬‬
‫על־פי רוב נתכלו ועברו מן העולם חוליות־הביניים‪ ,‬ואין אנו מכירים‬
‫אותן אלא בדרך השחזור‪ .‬לא כן בתחום הנפש‪ ,‬שבו שכיחה כל כך תופעת‬
‫השתמרותו של הפרימיטיבי בד־בבד עם מה שנתגלגל ויצא ממנו‪ ,‬עד שאין‬
‫אנו צריכים כלל להביא כאן ראיות להוכיח‪ .‬על הרוב תופעה זו היא תולדה‬
‫של התפתחות מפוצלת‪ :‬נשתמר חלק כמותי של עמדה‪ ,‬של רחש יצרי‪,‬‬
‫והוא קיים כהווייתו בעבר‪ ,‬ובחלק אחר חלה התפתחות נוספת‪.‬‬
‫כך באים אנו לבעיה הכללית יותר של ההשתמרות בתחום הנפש‪ .‬בעיה‬
‫זו כמעט שעוד לא חקרו בה כלל‪ ,‬אבל היא מרתקת וחשובה כל כך׳ שאנו‬
‫רשאים לתת עליה קצת את דעתנו‪ ,‬גם אם אין העילה שבידנו מספקת‪.‬‬
‫בעבר סברנו‪ ,‬כי השכחה המצויה פירושה הריסת עקבות־הזכירה — משמע‪,‬‬
‫כליה‪ .‬אבל מאז שעמדנו על הטעות הזאת נוטים אנו להנחה המנוגדת‪,‬‬
‫והיא ששום דבר שנתהווה אי־אז בחיי־הנפש אי־אפשר לו שיתחדל‪ ,‬שאי־‬
‫היאך משתמר בהם הכל׳ ובנסיבות נאותות — דרך משל‪ ,‬בנסיגה שהר ­‬
‫חיקה די הצורך — עשוי מה שהיה להתחשף שוב‪ .‬הבה ננסה‪ ,‬מתוך‬
‫השוואה שאולה מתחום אחר‪ ,‬להנהיר את המשתמע מן ההנחה הזאת‪.‬‬
‫ניטול לדוגמה את התפתחותה של רומא העיר ‪ .2‬מפי כותבי דברי ימיה‬
‫אנו למדים‪ ,‬כי רומא הקדומה היתד‪313 ,‬ז‪3>1‬טף ‪[ £0133‬רומא הריבועית]‪,‬‬
‫ישוב מגודר על גבעת הפלטין‪ .‬אחר־כך באה האיסטדיה של ספטימונטיום‪,‬‬
‫איגוד הישובים שעל [שבע] הגבעות הנפרדות! מכאן קמה העיר שבתחומי‬
‫חומת סרוויום‪ ,‬שמקץ שנים‪ ,‬לאחר כל הגלגולים מתקופת הרפובליקה‬
‫ומתקופת הקיסרים הראשונים שם עליה אורליאנום קיסר חומות סביב־‬
‫סביב‪ .‬לא נמשיך לעקוב אחרי התמורות שעברו על עיר־הנצח‪ ,‬ורק נשאל‬
‫את השאלה‪ ,‬מה מאותן איסטדיות קדומות עשוי להימצא למי שמבקר‬
‫ברומא של היום‪ ,‬ואנו מניחים שמבקר זה בקי ביותר בהיסטוריה ובטופו־‬
‫גרפיה שלה‪ .‬את חומת אורליאנום‪ ,‬להוציא פרצות מעטות‪ ,‬יראה כמעט‬
‫כפי שהיתה בעבר‪ .‬במקומות אחדים יעלה בידו למצוא קטעים של חומת‬
‫סרוויום שנחשפו בחפירות‪ .‬אם יש בידו ידיעות די הצורך — יותר מן‬
‫הידוע לארכיאולוגיה בימינו — יהיה אולי לאל ידו לחסום בתוך מפת‬
‫העיר את כל תוואי החומה ואת מיתאר רומא הריבועית‪ .‬הוא לא ימצא‬
‫דבר מן הבנינים שעמדו בתחום העתיק הזה‪ ,‬ולכל המרובה ימצא שרידים‬
‫מבוטלים מהם‪ ,‬כי־כן אין אותם בנינים קיימים עוד‪ .‬מתוך שיסתמך על‬
‫מיטב ידיעותיו על רומא מתקופת הרפובליקה יוכל עתה לציין‪ ,‬לכל היותר‪,‬‬
‫את המקומות‪ ,‬שבהם עמדו בימים ההם ההיכלות ובניני הציבור‪ .‬היום יש‬
‫חרבות באותם המקומות‪ ,‬אבל לא של הבנינים ההם‪ ,‬אלא של בתים שנבנו‬
‫במקומם‪ ,‬בעקבי דליקות והריסות‪ ,‬בתקופות מאוחרות יותר‪ .‬אך למותר‬
‫עוד להזכיר‪ ,‬כי כל השרידים האלה של רומא העתיקה נמצאים לנו משו ­‬
‫בצים בתוך בלועותיו של כרך‪ ,‬שגדל במאות השנים האחרונות מאז‬
‫הרנסאנס‪ .‬ודאי יש עוד עתיקות קבורות באדמת העיר‪ ,‬או מתחת לבתיה‬
‫המודרניים‪ .‬בזה האופן משתמר העבר בהתגלותו לנו באתרים היסטוריים‬
‫כדוגמת רומא‪.‬‬
‫עכשו הבה נניח את ההנחה הדמיונית‪ ,‬כי רומא אינה מקום־מושבם של‬
‫כרך ז׳‪£ ,1928 ,‬ס ‪1111€1111£‬ס‪"1116 1‬‬ ‫לפי ‪7‬־‪1^§6 ^0016111: 1115101‬־‪51‬בםג‪,1116 0‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪ 1101116‬של יו לאסט‪.‬‬
‫בני־אדם‪ ,‬אלא מצוי נפשי בעל עבר רב־שנים ועשיר כיוצא־בה — הווי‬
‫אומר‪ ,‬שום דבר ממה שהיה בו בגדר הקיים לא עבר מן העולם‪ ,‬ומוסיפות‬
‫להתקיים בו עוד כל האסטדיות הקודמות בד־בבד עם שלב־ההתפתחות‬
‫האחרון‪ .‬לגבי רומא היה משתמע מכאן‪ ,‬שעוד מתנוססים בה למרומים‬
‫ארמונות הקיסרים והספטיזוניום של ספטימום סוורום‪ ,‬צריחי־היריה של‬
‫טירת סאן־אנג׳לו מוסיפים עוד לשאת את הפסלים שקישטוה עד לימי‬
‫מצור הגותים עליה‪ ,‬וכו׳ וכו׳‪ .‬גדולה מזו‪ :‬במקום שבו עומד פאלאצו‬
‫קאפארלי — ובלא שצריך היה להרוס אותו! — עומד עוד על תילו כמאז‬
‫היכל יופיטר הקאפיטוליני‪ ,‬ולא רק בצורה האחרונה שלו‪ ,‬כפי שראוהו‬
‫בני רומא בתקופת הקיסרות‪ ,‬אלא גם בתבנית הקדומה ביותר‪ ,‬בימים‬
‫שצורותיו עוד היו אטרוסקיות וגגותיו היו מקושטים בכרכובי־חרם‪ .‬במקום‬
‫שהיום עומד הקולוסיאום אפשר לנו עוד להתפעל גם מבית־הזהב‬
‫[‪ ]0001113 3111-63‬של נירון קיסר‪ ,‬היינו מן הבנין שנעלם‪ .‬בכיכר־הפאנ־‬
‫תיאון היינו מוצאים לא רק את הפאנתיאון של היום‪ ,‬כפי שהורישו לנו‬
‫אדריאנום קיסר‪ ,‬אלא על אותה האדמה גם את הבנין המקורי שבנה מרקוס‬
‫אגריפם; יתר על כן‪ ,‬על אותה חלקת־הקרקע עצמה היינו רואים גם את‬
‫כנסיית ‪¥3-61‬ת‪\11‬נ ‪3‬זקס‪13 8‬ז‪ 53313 1\13‬וגם את ההיכל העתיק שעמד שם‬
‫לפניה‪ .‬ואולי לא היה המסתכל צריך אלא להביט בכיוון אחר‪ ,‬או לעבור‬
‫לנקודת־תצפית אחרת‪ ,‬בשביל שיראה‪ ,‬כרצונו‪ ,‬בנין זה או בנין זה‪.‬‬
‫ברי‪ ,‬אין כל טעם להוסיף ולטוות את ההדה הזאת; היא מוליכה לדברים‬
‫שאין להעלותם בדמיון‪ ,‬אף אל האבסורדי‪ .‬בבקשנו לאתר רצף היסטורי‬
‫במושגים של חלל יכולים אגו לעשות זאת רק על־ידי שאנו מעמידים זה‬
‫ליד זה דברים שהתרחשו בזה אחר זה; אין אתה יכול לתת שני‬
‫תכנים שונים למילויו של אותו החלל‪ .‬דומה‪ ,‬שהנסיון שאנו עושים משחק־‬
‫סרק הוא‪ ,‬ואין להצדיקו אלא באחת‪ :‬רואים אנו ממנו‪ ,‬עד כמה אין לאל‬
‫ידנו להמחיש את תכונות־הייחוד של חיי־הנפש על דרך התיאור המוחש‪.‬‬
‫שומה עלינו להגיב עוד על השגה אחת‪ .‬רשאי השואל לשאול‪ ,‬למה‬
‫בחרנו בקדמוניותיה של עיר בשביל להמשיל להן את עברם של חיי־הנפש‪.‬‬
‫ההנחה בדבר השתמרותו של העבר חלה גם על חיי־הנפש רק בתנאי‪,‬‬
‫שאיבר הנפש נשאר שלם‪ ,‬ושרקמתו לא נפגעה מחמת חבלה (טראומה)‬
‫או דלקת‪ .‬אבל שום עיר׳ ההיסטוריה שלה אינה נקיה מהשפעות הרסניות‪,‬‬
‫שאפשר להשוותן לסיבות־מחלה כיוצא־באלה‪ ,‬גם לא עיר שעברה היה‬
‫סוער פחות מזה של רומא‪ ,‬ואפילו לא עיר בלונדון‪ ,‬שכמעט שלא פקד‬
‫אותה אוייב מעולם‪ .‬גם עיר המתפתחת בתנאים של שלום‪ ,‬נהרסים בה‬
‫בתים ואחרים נבנים תחתיהם‪ .‬הווי אומר‪ ,‬מעיקרא אין עיר יפה להשוותה‬
‫לאורגניזם נפשי‪.‬‬
 ‫אלה דברים של טעם׳ אנו מקבלים אותם ומוותרים על גזרה שווה של‬
‫ניגודים מרשימים; גופו של בעל־חיים‪ ,‬או של אדם‪ ,‬הוא ודאי מושא‬
‫קרוב יותר להשוואה בסוגיה שלנו‪ .‬אלא שגם כאן מוצאים אנו אותו הדבר‪.‬‬
‫בשום פנים לא נשתמרו בגוף השלבים הקודמים של ההתפתחות — הם‬
‫נתבלעו בתוך השלבים המאוחרים יותר‪ ,‬אשר הקודמים סיפקו להם את‬
‫החומר‪ .‬אין אתה יכול לגלות את העובר באדם המבוגר; בלוטת־התימוס‬
‫שהיתה לילד נתחלפה לאחר הבגירה ברקמת־קישור‪ ,‬אבל הבלוטה גופה‬
‫איננה עוד; יכול אני אמנם לחסום את המיתאר של עצם הילד בעצמות־‬
‫השלד של האדם המבוגר‪ ,‬אבל העצם ההיא נעלמה על־ידי שנתארכה‬
‫ונתעבתה עד שלבשה את צורתה הסופית‪ .‬היוצא לנו מכאן‪ ,‬שבחיי־הנפש‬
‫בלבד תיתכן השתמרות כזאת של כל השלבים הקודמים בצד התצורה‬
‫הסופית‪ ,‬ואין לאל ידנו לתאר את התופעה הזאת במוחש‪.‬‬
‫אולי מפליגים אנו בהניחנו הנחה זו‪ .‬שמא היינו צריכים לומר די בסברה‪,‬‬
‫שאפשר לו לעבר שיהיה משתמר בחיי־הנפש‪ ,‬ושאין זה הכרח לו‬
‫שייהרם‪ .‬מכל מקום ייתכן‪ ,‬שגם בחיי־הנפש — אם כתיקנו של דבר ואם‬
‫בגדר חריג — יש קצת ישן שניטשטש‪ ,‬או הובלע‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬ששוב‬
‫אין שום דרך לשחזרו או להחיותו‪ ,‬או שבדרך־כלל אין לשמרו אלא בצמי ­‬
‫דות לתנאים רצויים מסוימים‪ .‬דבר זה ייתכן‪ ,‬אלא שאין אנו יודעים על‬
‫כך ולא כלום‪ .‬הרשות בידנו רק לשער‪ ,‬שהשתמרותו של העבר בחיי־‬
‫הנפש‪ ,‬קרוב יותר לוודאי שהיא הכלל ולא חריג מוזר‪.‬‬
‫משום כך נקבל בחפץ־לב את הסברה על קיומו של רגש "אוקיאני"‬
‫בנפשם של אנשים רבים‪ ,‬ונהיה נוטים לגזור אותו משלב מוקדם של רגש־‬
‫האני — אבל אזי מתעוררת השאלה הנוספת‪ ,‬מה יסוד לתביעתו של הרגש‬
‫הזה שיראוהו כמעןן של הזקיקויות הדתיות‪.‬‬
‫תביעה זו‪ ,‬בעיני אין בה הכרח‪ .‬שהרי עשוי רגש להיות מעץ של‬
‫אנרגיה רק בתנאי‪ ,‬שהוא עצמו ביטוי של זקיקות חזקה הוא‪ .‬לי נראה‪,‬‬
‫שאין כלל לסתור את מוצאם של הצרכים הדתיים מחוסר־הישע האינפנ­‬
‫טילי‪ ,‬ומן הערגה לאב שמקורה בחוסר־ישע זה‪ ,‬בייחוד שרגש זה אינו‬
‫נמשך והולך בפשיטות מימי הילדות‪ ,‬אלא גם ניזון דרך־קבע מן החרדה‬
‫מפני כוחו הכל־יכול של הגורל‪ .‬איני מכיר בחייו של הילד צורך אחר‪,‬‬
‫שעצמתו דומה לעצמת זקיקותו להגנת האב‪ .‬כך נמצא מסולק מתחום־‬
‫ראייתנו תיפקודו של הרגש האוקיאני‪ ,‬העשוי אולי להיות נכסף למשהו‬
‫כעין החזרתו של נארקיזם ללא־גבול‪ .‬יש לאל ידנו להתחקות‪ ,‬בקווים‬
‫ברורים‪ ,‬על שרשי העמידה הדתית עד למוצאה מרגש אין־האונים של‬
‫הילד‪ .‬אולי מוסתר עוד דבר־מה מאחורי רגש זה׳ אבל לעת־עתה אפוף‬
‫הוא ערפל‪.‬‬
‫יכול אני להעלות על הדעת‪ ,‬שלימים נקשרה זיקת הרגש האוקיאני אל‬
‫הדת‪ .‬תכנו הרעיוני של הרגש הוא‪ ,‬שהאדם והיקום חד הם‪ ,‬ותוכן זה‬
‫מתז־ובב לנו כנסיון ראשון של תנחומים דתיים‪ ,‬כאילו מצא בכך האני‬
‫דרך אחרת לכפור בסכנה שמקורה בעולם־החוץ‪ ,‬ושהכיר אותה כמאיימת‬
‫עליו‪ .‬אני חוזר ומודה׳ כי קשה לי מאוד לטפל בגדלים אלה‪ ,‬שכמעט שאין‬
‫אתה מסוגל להשיגם בכוח־השכל‪ .‬מפי ידיד אחד שלי׳ אשר תאוות־דעת‬
‫לא־תדע־שבעה הניעה אותו לניסויים המשונים ביותר ועשתה אותו לבקי‬
‫בחדרי כל החכמות‪ ,‬שמעתי על שיטות יוגה — פרישת־דעת מעולם־החוץ‪,‬‬
‫ריכוז המחשבה בתיפקודים גופניים‪ ,‬ארחות־נשימה מיוחדים — שבהן‬
‫יכול אדם באמת לעורר בו־בעצמו תחושות חדשות ורגשי־כוליות; ידידי‬
‫רואה רגשים אלה בנסיגות למצבים קמאיים של חיי־הנפש‪ ,‬שנתכסו‬
‫בשכבות חדשות עוד לפני עידן ועידנים‪ ,‬ומגלה בהם ביסוס פסיכולוגי‬
‫לחלק גדול מחכמת המיסטיקה‪ .‬אולי קרוב לכאן התחום‪ ,‬שאפשר לגלות‬
‫בו זיקות לקצת צורות מעורפלות של חיי־הנפש׳ דרך־משל מיני חרגון‬
‫והתפשטות הגשמיות‪ ,‬אלא שכאן מתעורר אף בי הרצון להשמיע בקול‬
‫רם את קריאת האמודאי של ש י ל ר‪:‬‬

‫‪081§611 £10111.‬ז מ‪ 43 311110111‬ז‪6‬׳\‪£5 £!•0116 51011, 1‬‬

‫[יעלוז כל נושם־אוויר באור מחיה־נפשות זה!]‬

‫ב‬
‫בחיבורי "עתידה של אשליה" הטרידוני הרבה פחות מעיינות־הנבכים‬
‫של הרגש הדתי משהעסיקה אותי השאלה‪ ,‬איך תופס האדם הפשוט את‬
‫דתו — כלומר‪ ,‬את מערכת התורות וההבטחות‪ ,‬שמצד אחד מבהירות הן‬
‫לו בצורה שאין יסודית ממנה את חידות העולם הזה‪ ,‬ומצד אחר מבטיחות‬
‫הן אותו‪ ,‬שהשגחה רבת־חמלה תשמור חייו ותפצהו בעולם הבא בעד‬
‫האכזבות‪ ,‬שאפשר שהיו לו בעולם הזה‪ .‬אי־אפשר לו‪ ,‬לאדם הפשוט‪,‬‬
‫לראות בדמיונו את ההשגחה הזאת אלא בדמותו של אב מושגב לעילא‬
‫ולעילא‪ .‬רק אב כזה מסוגל לדעת‪ ,‬מה צרכיו של ילוד־אשה‪ ,‬רק הוא לבדו‬
‫עשוי לשעות לתחנוניו ולהתרצות לגילויי חזרתו בתשובה‪ .‬גלוי לעין‪,‬‬
‫כמה אינפאנטילי כל הענין הזה וכמה רחוק הוא מן המציאות‪ ,‬והמחשבה‬
‫שרובם הגדול של בני־תמותה לעולם לא יהיה לאל ידם להתעלות מעל‬
‫תפיסת־החיים הזאת‪ ,‬מחשבה זו בדין שהיא גורמת צער לכל אוהב־אדם‪.‬‬
‫ומביש עוד יותר הגילוי׳ כמה גדול חלקם של האנשים בני־ימינו האנוסים‬
‫להכיר בעובדה‪ ,‬כי דת זו אין לה אחיזה׳ ואף־על־פי־כן מבקשים הם להגן‬
‫עליה‪ ,‬חלקה אחר חלקה‪ ,‬אגב קרבות־נסיגה מעוררי־חמלה‪ .‬למראה פעלולי‬
‫הפילוסופים‪ ,‬הסבורים שהם מצילים את אלוהי הדת על־ידי שהם מחליפים‬
‫אותו בעקרון־צללים לא־אישי ומופשט‪ ,‬היית בחפץ־לב מצטרף אל עדת‬
‫המאמינים בשביל להזהיר אותם פילוסופים ולהזכירם‪ :‬לא תישא את שם‬
‫אלוהיך לשווא! אמנם‪ ,‬נהגו כך גם אחדים מגדולי־הרוח בזמנים שעברו‪,‬‬
‫אבל מבחינה זו אסור להסתמך על המעשה שעשו; ידוע‪ ,‬מה היו הנסיבות‬
‫שעל־פיהן היו אנוסים לנהוג כך‪.‬‬
‫נחזור אל האדם הפשוט ואל דתו‪ ,‬זו האחת והיחידה‪ ,‬שהשם דת יפה‬
‫לה‪ .‬נזכרים אנו כאן באמירתו הנודעת של אחד מגדולי משוררינו וחכמינו‬
‫על היחס שבין הדת לבין האמנות והמדע ‪:3‬‬
‫‪\^18861180{18£1 011)1 !£01151 1*681121,‬‬
‫; ‪1181 80011 11611^100‬‬
‫‪[606 1*61)16 1110111 11661121,‬‬
‫! ‪ 118116 11611^1011‬ז‪>16‬‬
‫[מי שדעת ואמנות בידו‪,‬‬
‫גם דת בידו;‬
‫מי שלא דעת לו ולא אמנות‪,‬‬
‫תהיה־נא דת בידו!]‬

‫אמירה זו מעלה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬את הסתירה שבין הדת לבין שני ההישגים‬
‫הנעלים ביותר של האדם! ומצד אחר באה בה לידי ביטוי הסברה‪,‬‬
‫שמבחינת ערכם בחיים עשויים אותם ההישגים מזה והדת מזה לייצג אלה‬
‫את זו או להתחלף אהדדי‪ .‬ברור מכאן‪ ,‬שהמשורר בעל הסמכות לא יעמוד‬
‫לימיננו באמרנו לשלול גם את הדת מן האדם הפשוט‪ .‬ננסה ללכת בדרך‬
‫מיוחדת בשביל לרדת לסוף דעתו של המשורר‪ .‬החיים כנתינתם לנו קשים‬
‫מדי‪ ,‬רבים מדי המכאובים הפוקדים אותנו בהם‪ ,‬האכזבות‪ ,‬המשימות‬
‫שאין להן פתרון‪ .‬בשביל שנוכל לשאת חיים אלה אין לנו מפלט מסמים‬
‫מרגיעים ("אי־אפשר לנו בלי קונסטרוקציות מסייעות"‪ ,‬כפי שאומר לנו‬
‫היאודור פונטאגה [‪ .)]1898—1819‬יש אולי שלושה מיני סמי־הרגעה כאלה‪:‬‬
‫אמצעים אדירים‪ ,‬שמכוחם ניתן לנו לזלזל במצוקתנו; סיפוקי־תחליף‬
‫המפחיתים מחומרת המצוקה; סמים משכרים המבטלים את רגישותנו‬
‫למצוקה‪ .‬אין מנוס ממשהו מן הסוג הזה ‪ *.‬ו ו ל ט ר התכוון לאמצעי־הסחה‬

‫ט׳ (שירים מן העזבון)‪.‬‬ ‫גיתה‬ ‫‪.3‬‬

‫ברש [‪]1880—1832‬‬ ‫רעיון זה עצמו‪ ,‬ברמה נמוכה יותר‪ ,‬מביע ו י לה ל ם‬ ‫•‬
‫ב״הלנה יראת־השמיים״ ‪" :‬מרבה דאגות מרבה יין"‪.‬‬
 ‫בשעה שחתם את "קאנדיד"‪ ,‬בעצה שיעץ לגיבורו‪ ,‬לעשות בגן ביתו;‬
‫העבודה המדעית אף היא בחזקת אמצעי־הסחה כזה היא‪ .‬סיפוקי־התחליף‪,‬‬
‫דוגמת אלה שמספקת האמנות‪ ,‬אשליות הם לעומת הממשות; אבל אין‬
‫עובדה זו גורעת מן המועיל שבהם מבחינה נפשית הודות לתפקיד שנת­‬
‫ייחד בחיי־הנפש לכוח־הדמיון‪ .‬הסמים המשכרים משפיעים על גופנו‪,‬‬
‫מהוללים תמורה בכימיה שבו‪ .‬אין זה דבר פשוט לקבוע‪ ,‬איזהו מקומה‬
‫של הדת בטור זה של אמצעי־הרגעה‪ .‬נצטרך לחפש פתרון מעבר לתחו ­‬
‫מים אלה‪.‬‬
‫פעמים ללא־ספור נשאלה השאלה‪ ,‬מה תכליתם של חיי אדם‪ ,‬ומעולם‬
‫לא נמצאה תשובה מספקת עליה‪ ,‬ואולי אף לא תיתכן תשובה כזאת‪ .‬היו‬
‫ששאלו והוסיפו‪ :‬אילו נסתבר‪ ,‬שהחיים אין להם תכלית‪ ,‬היה ערכם מתאפס‬
‫בעיניהם‪ .‬אבל איום זה שלהם אינו משנה ולא כלום‪ .‬כנגד זה נדמה לי‪,‬‬
‫שעומדת לנו הזכות לדחות את עצם השאלה; היא יונקת‪ ,‬כנראה‪ ,‬מיהי■‬
‫רותו של האדם‪ ,‬וכבר היכרנו גילויים מרובים אחרים של ההתנשאות‬
‫הזאת‪ .‬לעולם אין שואלים את השאלה‪ ,‬מה תכלית הייהם של בעלי־החיים‪,‬‬
‫אלא אם כן מבקש אתה לדעת‪ ,‬למשל‪ ,‬מה יעוד נועד להם בטובת האדם‪.‬‬
‫אלא שאף השקפה זו אין לה אחיזה; שהרי רבים בעלי־החיים שאין האדם‬
‫יכול לעשות בהם ולא כלום‪ ,‬מלבד שהוא מתאר אותם‪ ,‬ממיין ולומד אותם‪,‬‬
‫ומי ימנה את מיני בעלי־החיים שנתמלטו אפילו מן השימוש הזה של‬
‫האדם — הם היו ועברו מן העולם עוד לפני שהאדם שם עינו בהם‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬רק הדת יודעת להשיב תשובה על השאלה לתכליתם של החיים‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬שלא נשתבש אם נבוא לכלל מסקנה‪ ,‬שהשאלה לתכליתם של החיים‬
‫אין לה קיום מחוץ למערכי הדת‪.‬‬
‫לפיכך ניתן את דעתנו על השאלה הצנועה יותר‪ ,‬מה תכלית וכוונה‬
‫בחייהם של בני־האדם לפי המתדרש מהתנהגותם שלהם גופם‪ :‬מה שואלים‬
‫אנשים מן החיים‪ ,‬מה מבקשים הם להשיג בהם ‪ 1‬התשובה על שאלה זו‪,‬‬
‫דומה שהיא פשוטה בתכלית‪ :‬האושר הוא מטרת שאיפותיהם של בני־‬
‫האדם‪ .‬הם מבקשים להשיג אושר ולהתמיד בו‪ .‬שאיפה זו שתי פנים לה;‬
‫המטרה האחת חיובית‪ ,‬האחרת שלילית‪ .‬מצד אחד תכליתה היא היעדר‬
‫צער ומכאוב׳ ומצד אחר — חיווי רגשי־עונג עזים‪ .‬במשמעה הצר יותר‬
‫מתייחסת תיבה זו "אושר" רק לחיוויו של עונג‪ .‬על פי שניות זו של‬
‫המטרות מתפתחת פעילותם של בני־האדם בשני כיוונים‪ ,‬הכל לפי רצונם‪,‬‬
‫אם להגשמת המטרה האחת או האחרת‪ ,‬ובין שהכוונה היא למטרה אמת‬
‫בלבד ובין בעיקר לה‪.‬‬
‫מכאן אנו למדים‪ ,‬שתכלית החיים נקבעת בפשיטות מתוך יעדו של‬
‫עקרון־העונג‪ .‬עקרון זה חולש על פעילותו של מנגנון־הנפש מראשיתו;‬
‫אין אתה יכול להטיל ספק כלל במהות היותו מכוון לתכליתו‪ ,‬ואף־על־פי־‬
‫כן שרוי הוא‪ ,‬מתוך הגשמת יעדו‪ ,‬בדין־ודברים עם כל העולם‪ ,‬ועם המק ­‬
‫רוקוסמוס באותה המידה שעם המיקרוקוסמוס‪ .‬יעד זה אינו בר־ביצוע כלל‪,‬‬
‫וכל סדרי היקום נוגדים אותו; אולי רשאים אגו אף לומר׳ כי הכוונה‬
‫לעשות את האדם ל״מאושר" אינה כלולה בתכנית ה״בריאה" כל עיקר‪.‬‬
‫הדבר שאנו קוראים אותו אושר במשמעו המדוקדק צומח מתוך סיפוקים‬
‫של צרכים שנתגדשו מאוד־מאוד׳ ומוטב שיהא הסיפוק בא בפתאום;‬
‫מעצם טבעו אין האושר בגדר האפשר אלא בתורת תופעה חולפת‪ .‬מצב‬
‫מתמשך‪ ,‬שעקרון־העונג נכסף אליו‪ ,‬מבשיל רק רגש של סיפוק פושר‪.‬‬
‫מטבע ברייתו אין האדם מסוגל ליהנות הנאה חזקה אלא אם כן היא בחזקת‬
‫ניגוד למה שקדם לה‪ ,‬אבל הנאתו ממעמד־דברים קיים ועומד יכולה להיות‬
‫רק מועטת מאוד"‪ .‬וכך נמצינו מוגבלים באפשרויותינו להיות מאושרים‬
‫כבר מכוח המערוכת שלנו‪ .‬קל הרבה יותר לאדם להיות אומלל‪ .‬משלושה‬
‫מקורות בא סבלו‪ :‬אל״ף‪ ,‬מגופו שלו עצמו‪ ,‬שדינו נגזר לכליון והתפוררות‪,‬‬
‫ועם זאת אין לו מנוס אף מן המכאוב והחרדה כסימנים המבשרים את‬
‫הרעה; בי״ת‪ ,‬מן העולם החיצון‪ ,‬העלול להתפרע לרעת האדם בכוחות־הרס‬
‫כבירים שאינם יודעים רחם; גימ״ל‪ ,‬מתוך היחסים שבין בני־האדם לבין‬
‫עצמם‪ .‬הייסורים הבאים על האדם ממקור אחרון זה‪ ,‬ייתכן שהם מכאיבים‬
‫לנו יותר מכל סבל אחר; נוטים אנו לראותם כסבל‪ ,‬שבמידת־מה תוספת־‬
‫חינם הוא על צרותינו‪ ,‬אף שגם סבל זה בבחינת גורל הוא לאדם‪ ,‬ואי־‬
‫אפשר שיהיה מנוס מפניו‪ ,‬ממש כשם שאין לו מנוס מן הסבל הפוקד אותו‬
‫מן המקורות האחרים‪.‬‬
‫לכן לא תימה הוא׳ שבלחץ אפשרויות־הסבל האלה נוהגים בגי־האדם‬
‫למתן את תביעותיהם להיות מאושרים‪ ,‬ממש כשם שגם עקרון־העונג עצמו‬
‫נתגלגל בהשפעת העולם החיצון והיה לעקרון־הממשות הצנוע ממנו‪.‬‬
‫וכך משתבח האדם במזל שהאיר לו פנים שעה שאך נתמלט מן האסון‪,‬‬
‫אם זכה ונפטר מסבלו‪ .‬כללו של דבר‪ ,‬מחמת הצורך למנוע צער נעשה‬
‫לאדם הצורך להרבות עונג למשימה שניה־במעלה‪ .‬דוק ותמצא‪ ,‬שיכול‬
‫אדם לנסות דרכים שונות ביותר בשביל להגשים את המשימה הזאת;‬
‫אסכולות שונות של חכמת־חיים המליצו על כל הדרכים האלה‪ ,‬ובכולן‬
‫הלכו אנשים‪ .‬מושכת ביותר כדרך־חיים ההליכה אחרי סיפוק מלא־שבמלא‬
‫של כל הצרכים; אבל דבר זה פירושו העדפת ההנאה על פני הזהירות‪,‬‬
‫וההולך בדרך זו‪ ,‬סופו בא חיש־מהר על ענשו‪ .‬הדרכים האחרות‪ ,‬אלו‬

‫גיתה אף הזהירנו‪" :‬הכל תישא ותוכל‪ ,‬רק לא רוב ימי־תענוגות ללא־הסוגות"‪.‬‬ ‫•‬
‫אבל כאן נקם אולי גיתה לשון גוזמה‪.‬‬
‫שמכרעת בהן הכוונה למנוע צער‪ ,‬נבדלות זו מזו לפי מקור־הסבל‪ ,‬ולפי‬
‫שיעור הענין שהן נותנות בו‪ .‬מבחינה זו יש שיטות קיצוניות ויש שיטות‬
‫מתונות‪ ,‬יש מכוונות לתכלית אחת ויש מכוונות‪ ,‬בעת ובעונה אחת‪ ,‬לתכ ­‬
‫ליות הרבה‪ .‬מי שרוצה לגונן על עצמו מפני הסבל העלול לצמוח מיחסי־‬
‫אנוש‪ ,‬אין לפניו דרך טובה מהתבודדות־מדעת‪ ,‬מהתרחקותו מן הבריות‪.‬‬
‫ברי‪ ,‬השלווה היא האושר שאפשר להגיע אליו בדרך הזאת‪ .‬כנגד העולם‬
‫המעורר פחד בלבך אין אתה יכול להתגונן אלא על ידי שאתה מוצא דרך‬
‫כלשהי לפנות לו עורף‪ ,‬אם כוונתך היא לפתור את השאלה לך־לעצמך‪.‬‬
‫ודאי‪ ,‬יש דרך אחרת וטובה יותר‪ :‬האדם הוא בן חברה‪ ,‬ובתורת שכזה‬
‫נעזר הוא בטכניקה שהמדע מכוון‪ ,‬ועובר להתקפה על הטבע ומשעבד‬
‫אותו לרצון עצמו‪ .‬וכך נמצא הוא משתף עצמו עם הרבים למען אשרו של‬
‫הכלל‪ .‬אבל הדרכים המעניינות ביותר למניעת סבל הן הדרכים המבקשות‬
‫להשפיע על האורגאניזם של האדם גופו‪ .‬שהרי ככלות הכל׳ כל מכאוב‬
‫הוא רגש‪ ,‬ואין קיומו של מכאוב אלא כשיעור חושנו אותו‪ ,‬ואין אנו חשים‬
‫בו אלא משום סדרי־מבנה מסוימים של האורגאניזם שלנו‪.‬‬
‫הדרך הגסה ביותר‪ ,‬אך גם היעילה ביותר‪ ,‬להשפיע השפעה כזאת היא‬
‫המיתודה הכימית — רעלנות‪ .‬איני סבור‪ ,‬שיש מי שמבין עד היסוד את‬
‫המיכאניזם של פעולת הרעלנות‪ ,‬אך עובדה היא‪ ,‬שמצויים חמרים זרים‬
‫לגוף‪ ,‬אשר נוכחותם בדמנו וברקמותינו מביאה לנו רגשי־עונג בלתי־‬
‫אמצעיים‪ ,‬אבל נוכחותם מחוללת גם שינויים כאלה בתנאים של חיי־החישה‬
‫שלנו‪ ,‬שאנו מקפחים את היכולת לחוות רחשי־צער‪ .‬שתי התוצאות האלה‪,‬‬
‫לא זו בלבד שהן מתארעות בעת ובעונה אחת‪ ,‬אלא דומה‪ ,‬שהן אף כרוכות‬
‫זו בזו מבפנים‪ .‬ודאי מצויים במבנה הכימי של האורגאניזם שלנו חמרים‬
‫הפועלים פעולה דומה; כי־כן מכירים אנו לכל המועט מצב פאתולוגי אחד‬
‫— הוא המאניה — שבו מתגשמת התנהגות דמוית־שיכור בלא שנכנס‬
‫חומר משכר לגוף‪ .‬נוסף על כך מתגלים לנו גם מחיי־הנפש התקינים שלנו‬
‫תנודות של פורקני־עונג‪ ,‬מן הקלים יחסית אל הקשים יחסית‪ ,‬ובמקביל‬
‫לזה — כושר מצומצם יותר או מוגדל יותר של רגישות לצער‪ .‬צר מאוד‪,‬‬
‫שעד היום לא חקר המדע צד רעלני זה שבתהליכי הנפש‪ .‬במערכות‬
‫מאבקם לאושר ולסילוק המצוקה מחשיבים בני־האדם כל כך את השפעתם‬
‫הברוכה של האמצעים המשכרים‪ ,‬שעמים ויחידים כאחד ייחדו לאמצעים‬
‫אלה מקום יציב במשק הליבידוני שלהם‪ .‬הללו מבטיחים לבני־האדם‬
‫לא רק שכר־הנאה במישרים‪ ,‬אלא גם שיעור מסוים מן העצמאות הנכספת‬
‫כל כך כלפי העולם החיצון‪ .‬שהרי ידוע‪ ,‬כי הודות ליין — "משכיח־‬
‫הדאגות״ בלשון העם — יכול אדם להרחיק מעצמו‪ ,‬כל־אימת שירצה‪,‬‬
‫את לחץ הממשות ולמצוא מקלט בעולם של עצמו׳ זה העולם שתנאי־‬
 ‫החישה בו טובים לו יותר‪ .‬כנודע‪ ,‬דווקא תכונה זו של הסמים המשכרים‬
‫היא גם מקור הסכנה והנזק שבהם‪ .‬בתנאים מסוימים גורמים סמים אלה‪,‬‬
‫שיורדים ללא־מועיל לטמיון מטענים גדולים של אנרגיה‪ ,‬שאפשר היה‬
‫להשתמש בה לשיפור גורלו של האדם‪.‬‬
‫אבל המבנה הסבוך של מנגנוננו הנפשי מאפשר גם דרכים רבות אחרות‬
‫להשפיע עליו‪ .‬כשם שסיפוק היצר מביא אושר‪ ,‬כך נגרם לנו סבל קשה‬
‫בשעה שהעולם החיצון מרעיבגו‪ ,‬מונע מאתנו את סיפוק צרכינו‪ .‬הילכך‬
‫יכול אדם לקוות להיפטר מחלק מן הסבל בדרך ההשפעה על רחשי־יצר‬
‫אלה‪ .‬דרך זו של התגוננות מפני הסבל אינה מעותדת לפעול על מנגנון־‬
‫החישה‪ ,‬אלא מבקשת להשתלט על מקורות הצרכים מבפנים‪ .‬הצורה‬
‫הקיצונית להשיג את התוצאה הזאת מתגלית בהמתת היצרים‪ ,‬כפי שמל ­‬
‫מדת חכמת־החיים של המזרח וכפי שהיא מתגשמת במעשה־היוגה‪ .‬מי‬
‫שמצליח בכך נמצא אמנם מוותר גם על כל פעילות אחרת — הוא הקריב‬
‫את חייו — וכך השיג בדרך אחרת את ברכת השלווה‪ .‬באותה הדרך הולך‬
‫מי ששואף למטרות קיצוניות פחות ואינו מנסה אלא להגיע לידי פיקוח‬
‫על חיי־היצר‪ .‬כאן באות לכלל שליטה הערכאות הנפשיות הגבוהות יותר‪,‬‬
‫אלה שקיבלו את דינו של עקרון־הממשות‪ .‬אגב כך אין האדם מוותר בשום‬
‫פנים על כוונת הסיפוק; הוא משיג בדרך זו שיעור של הגנה מפני הסבל‬
‫על־ידי שאינו חש בצורה כה מכאיבה את אי־סיפוקם של היצרים המוח ­‬
‫זקים משועבדים כפי שמכאיב אי־סיפוקם של היצרים שאינם מעוכבים‪.‬‬
‫כנגד זה ברור לגמרי‪ ,‬כי בזה האופן ׳מתמעטות גם אפשרויות ההנאה‪.‬‬
‫הרגשת־האושר שנותן סיפוקו של רחש־יצר פרוע שאינו כנוע לאני‪ ,‬הרגשה‬
‫זו חזקה לאין־ערוך יותר מהרגשת־האושר שמביא סיפוקו של יצר מאולף‪.‬‬
‫מבחינת המשק הנפשי מסתבר לנו מכאן‪ ,‬שאין אדם יכול לעמוד בפני‬
‫רחשים נלוזים‪ ,‬ואולי גם בפני כוח־משיכתו של שום דבר אסור בכלל‪.‬‬
‫טכניקה אחרת של הגנה מפני הסבל משתמשת בהתקות־הליבידו‪ ,‬שהמנ ­‬
‫גנון הנפשי מתיר לנו׳ ושהודות להן יוצא הוא נשכר כל כך מבחינת‬
‫גמישותו התיפקודית‪ .‬המשימה שצריך לפתור כאן היא להסיט את מטרות־‬
‫היצר בצורה כזאת׳ שהן לא יוכלו להיפגע משום סיכולן מן העולם החיצון‪.‬‬
‫כאן מסתייע המנגנון הנפשי בעידון היצרים‪ .‬אדם משיג את מירבו שעה‬
‫שהוא משכיל להגדיל במידה מספקת את שכר־העונג ממקורות של עמל‬
‫נפשי ואינטלקטואלי‪ .‬מי שהגיע לידי כך‪ ,‬אין הגורל עשוי לפגוע בו הרבה‪.‬‬
‫מהות מיוחדת צמודה לסיפוק מן הסוג הזה‪ ,‬כדוגמת חדוות האמן ביצירתו‪,‬‬
‫בגישום יצירי דמיונו‪ ,‬או של החוקר הפותר בעיות ומגלה את האמת;‬
‫ויבוא ודאי היום‪ ,‬שיהיה לאל ידנו לתאר את המהות הזאת במונחים‬
‫מאטאפסיכולוגיים‪ .‬היום אין אנו יכולים אלא לומר בדרך ציורית‪ ,‬כי‬
 ‫תרבות בלא נהת‬
‫סיפוקים אלה בעינינו הם "ענוגים יותר ונשגבים יותר"‪ ,‬אך עצימותם‬
‫מתונה הרבה יותר מהשבעתם של רחשי־יצר גסים‪ ,‬ראשוניים; אין סיפו ­‬
‫קים אלה מרטיטים את ישותנו הגופנית‪ .‬אבל זו חולשתה של המיתודה‬
‫הזאת‪ ,‬שאין היא בת־שימוש לרבים‪ ,‬שלא תשיגנה אלא ידם של אנשים‬
‫מועטים בלבד; היא מותנית בנטיות וכשרונות מיוחדים‪ ,‬שמשום בחינה‬
‫מעשית אינם בגדר חזון נפרץ‪ .‬וגם למתי־מעט אלה אין הדרך הזאת‬
‫עשויה לערוב הגנה גמורה מפני הסבל; אין היא להם צינה אשר היצי‬
‫הגורל לא יחדרו בעדה‪ ,‬וברגיל אין בה מועיל בשעה שגופו של אדם‬
‫נעשה למקור סבלו"‪.‬‬
‫כבר דרך זו מעלה בברירות את הכוונה להגיע לכלל אי־תלות כלפי‬
‫העולם החיצון על־ידי שהאדם מבקש את סיפוקיו מתהליכים פנימיים‪,‬‬
‫נפשיים; קווים אלה בולטים עוד יותר בדרך שידובר בה עתה‪ .‬כאן נעשה‬
‫הקשר עם הממשות רופס עוד יותר׳ הסיפוק מופק מאשליות שהאדם יודע‬
‫מה הן‪ ,‬אבל סטיה זו מן הממשות אינה משבשת את הנאתו‪ .‬חיי־הדמיון‬
‫הם התחום שממנו באות אשליות אלו; בתקופת התפתחותו של חוש־‬
‫הממשות הוצא תחום זה במפורש ממעגל תביעותיו של מבחן־הממשות‬
‫ונתייחד למטרה של מילוי משאלות שהגשמתן קשה‪ .‬ראשון לסיפוקי־דמיון‬
‫אלה הוא ההנאה מיצירות־אמנות‪ ,‬וזו הנאה שבתיווכו של האמן יש אליה‬
‫גישה גם למי שבעצמו אינו יוצר ‪1‬־‪ .‬בעל נפש רגישה להשפעת האמנות‬

‫* יש אנשים‪ ,‬שבטיה מיוחדת הטבועה בנפשם מכתיבה להם בעל־כרחם את כיוון‬

‫ענינם בחייהם‪ ,‬אבל בחיי כל זולתם עשויה העבודה המקצועית הרגילה‪ ,‬זו שכל‬
‫אדם מוצא לעצמו‪ ,‬למלא את התפקיד‪ ,‬ש ו ו ל ט ר מועיד בעצתו הנבונה [ב״קאנ"‬
‫דיד"] לעבודה‪ .‬המסגרת לסקירתי זו צרה משאוכל להיכנס בבירור ממצה של‬
‫חשיבות העבודה למשק־הליבידו‪ .‬שום טכניקה אחרת של אורח־חיים אינה מצמידה‬
‫את היחיד אל הממשות באותה עצמה‪ ,‬שמצמידה אותו אליה העבודה‪ ,‬שהוא עוסק‬
‫בה בכוונה ; כי־כן לכל המועט משלבת עבודה את עושאה בחטיבה אחת של‬
‫הממשות‪ ,‬בחברת־האדם‪ .‬לתוך עבודתו המקצועית‪ ,‬וליהסי־אנוש הכרוכים בה‪,‬‬
‫יכול אדם להתיק שיעור גדול של רכיבי־ליבידו — נארקיסטיים‪ ,‬תוקפניים ואפילו‬
‫ארו־טיים — והאפשרות הזאת משתה לעבודה ערך‪ ,‬שאינו נופל מן החשיבות שבה‬
‫כגורם‪ ,‬שבלעדיו אין אדם יכול לקיים עצמו בחברה ולהצדיק את קיומו‪ .‬פעילות‬
‫מקצועית שאדם בחר בה דרך־חירות היא לו מקור של סיפוק מיוחד‪ ,‬ובחירה‬
‫חפשית של מקצוע פירושה‪ ,‬שהיא מאפשרת לאדם לעשות‪ ,‬על דרך העידון‪ ,‬שימוש‬
‫בנטיות שבנפשו‪ ,‬בין שהן רחשי־יצר מתמידים ובין מאוששים במערוכת‪ .‬ועל‬
‫אף זאת אין בני־האדם מחשיבים ביותר את העבודה כדרך העשויה להרבות את‬
‫אשרם‪ .‬אין הם בהולים אחריה כשם שהם להוטים אחרי אפשרויות אחרות של‬
‫סיפוק היצר‪ .‬רובם הגדול של בני־האדם עובדים מתוך הכרח‪ ,‬וסלידתם הטבעית‬
‫הזאת מפני העבודה מצמיחה את הבעיות הסוציאליות הקשות ביותר‪.‬‬
‫‪ .4‬השווה ‪61115)±611‬ץ‪8‬ק ‪1 668‬ז‪16‬ק‪21‬ב‪61 ?1'11‬־\\‪! 616 2‬שאלט‬
‫יודע‪ ,‬שאין ערוך לחשיבותה כמקור של עונג ונוחם בחיים‪ .‬סם זה שאנו‬
‫מקבלים מידי האמנות איננו בכל זאת אלא מרדים רפה; עשוי הוא לכל‬
‫המרובה להפיג לשעה קלה דאגות־חיים‪ ,‬אבל אינו חזק די הצורך בשביל‬
‫להשכיחנו מצוקה ממשית‪.‬‬
‫יש נוהל‪ ,‬שפעולתו נמרצת ויסודית יותר; מסתייע בה מי שרואה בממ ­‬
‫שות את האוייב היחיד‪ ,‬את מקור כל המכאובים‪ ,‬שאי־אפשר לשאתו‪ ,‬ואם‬
‫מבקש אדם זה להיות מאושר מבחינה כלשהי‪ ,‬אין לו ברירה אלא לנתק‬
‫כל קשר עם הממשות‪ .‬הפרוש הופך עורף לעולם הזה‪ ,‬מסתלק מכל ענין‬
‫עמו‪ .‬אבל אפשר לעשות יותר מזה; יכול אתה לנסות ולשנות את העולם‪,‬‬
‫לבנות אחר תחתיו‪ ,‬עולם שבו יימחו תכונותיה הרעות־ללא־נשוא של‬
‫הממשות ויוחלפו בסגולות תואמות את משאלות לבך‪ .‬אבל אם תעלה‪,‬‬
‫מתוך התקוממות נואשת‪ ,‬על הדרך הזאת אל האושר׳ ודאי תוציא כוחך‬
‫לריק‪ :‬לא תוכל לממשות — היא חזקה ממך! רק המטורף ינהג כך‬
‫ועל הרוב לא יימצאו לו עוזרים להגשמת רעיונות־השווא שלו‪ .‬אבל סברה‬
‫היא‪ ,‬כי כל אחד מאתנו מתנהג בנקודה אחת כלשהי כהתנהג הפאראנו־‬
‫איקן‪ :‬כל אדם מתקן בתוקף יציר־משאלה שלו צד כלשהו בעולם‪ ,‬שאין‬
‫הוא יכול לשאתו ומשקיע רעיון־שווא זה שלו לתוך הממשות‪ .‬לסוג זה‬
‫של שגיון־המונים חייבים אנו לשייך גם את דתותיהם של בני־האדם‪ .‬מובן‬
‫מאליו‪ ,‬שאיש מן השותפים לשגיון אינו עומד על מהותו‪.‬‬
‫ודאי לא־שלמה רשימה זו של הדרכים שמניתי‪ ,‬ושבהן מבקשים אנשים‬
‫להיות מאושרים ולהרחיק מכאוב מעל עצמם; כן יודע אני‪ ,‬שניתן לסדר‬
‫את החומר גם בצורה אחרת‪ .‬מיתודה אחת החסרתי‪ ,‬ולא משום ששכחתיה‪,‬‬
‫אלא מפני שהיא עוד עתידה להעסיקנו בהקשר אחר‪ .‬גם אי־אפשר לך‬
‫שתשכח דווקא את הטכניקה הזאת של אמנות החיים! מצטיינת היא בצירוף‬
‫מופלא ביותר של תכונות אפייניות‪ .‬גם דרך זו תכליתה‪ ,‬כמובן‪ ,‬לפטור את‬
‫האדם מתלותו בגורל‪ ,‬כפי שאני מעדיף לקרוא לדבר‪ ,‬ולשם כך מסיטה‬
‫היא את הסיפוק לתוך תהליכי־נפש פנימיים‪ ,‬ומסתייעת אגב כך בסגולת‬
‫הליבידו שהזכרנו לעיל‪ ,‬זו המאפשרת להתיק את הליבידו מתחום לתחום‪.‬‬
‫לפי דרך זו אין האדם פונה עורף לעולם החיצון‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הוא נאחז‬
‫ונדבק במושאים מעולם זה‪ ,‬ואשרו בא לו מיחסו הריגושי אליהם‪ .‬גם אין‬
‫הוא‪ ,‬בעשותו כך‪ ,‬מסתפק במטרה של מניעת־הצער — מטרה שכמוה‬
‫כביטוי של עייפות מתוך יאוש — אלא עובר על פני המטרה הזאת בלא‬
‫לשים לה לב ונאחז בחזקה בשאיפתו המקורית‪ ,‬התאוותנית‪ ,‬למילוי חיובי‬

‫‪3, 1911‬תש‪[ 08>±6!1‬לפרויד] ו״מבוא לפסיכואנאליזה"‪ ,‬הרצאה כ״ג [כרך א׳‬

‫של הוצאה עברית זו]‪.‬‬
‫של האושר‪ .‬וייתכן‪ ,‬כי בדרך זו מתקרב האדם באמת למטרתו יותר מבבל‬
‫דרך אחרת‪ .‬אני מתכוון‪ ,‬כמובן‪ ,‬לאותה דרך־חיים‪ ,‬שהאהבה היא בה מרכז‬
‫הכל‪ ,‬ושהאדם מבקש בה כל סיפוק ממתן אהבה ומלקיחתה‪ .‬עמידה נפשית‬
‫כזאת קרובה למדי לכולנו‪ .‬מאחת מצורות הופעתה של האהבה‪ ,‬מן האהבה‬
‫המינית‪ ,‬בא לנו הנסיון החזק ביותר של חישת־עוגג מדבירה׳ וממנה‬
‫שאלנו את המופת לשאיפתנו לאושר‪ .‬אין לנו מן הסתם דבר טבעי יותר‬
‫מלהמשיך לחפש את האושר באותה הדרך‪ ,‬שבה נפגשנו בו בראשונה‬
‫בחיינו‪ .‬אך ברור הצד החלש שבטכניקה זו של חיים — שלולא כן לא‬
‫היה עולה בדעתו של שום אדם ליטוש דרך זו אל האושר ולחפש דרך‬
‫אחרת‪ .‬הצרה היא‪ ,‬שבהיות האדם אוהב ח‪7‬ט־וף הוא לסבל יותר מבכל‬
‫מצב אחר‪ ,‬ולעולם אין הוא חסר־ישע יותר מבשעה שאבד המושא האהוב‬
‫עליו‪ ,‬או שקיפח את אהבת מושאו‪ .‬אבל אין זה הכל‪ ,‬ויש עוד הרבה‬
‫יותר לומר על טכניקה זו של חיים‪ ,‬אשר בסיסה הוא ערך־האושר שב ­‬
‫אהבה‪.‬‬
‫נוכל להוסיף גם את המקרה המעניין של חיפוש אושר־החיים בהנאה‬
‫שמעניק רדפה‪ ,‬כל יופי המתגלה לחושינו ולשיקול־דעתנו — יופי צורות‬
‫האדם ותנועותיו‪ ,‬יופי מושאי הטבע והנוף‪ ,‬היופי שביצירות־אמנות ואף‬
‫יופי של יצירות־מדע‪ .‬עמדה אסתיטית זו כלפי מטרת־החיים מקנה הגנה‬
‫מועטת מפני אימי הסבל‪ ,‬אבל היא עשויה לפצות את האדם בעד שיעור‬
‫מרובה של שלילה‪ .‬להנאה מן היופי מתלווה צביון ריגושי מיוחד‪ ,‬כאילו‬
‫של סם משכר קמעא‪ .‬אין אתה רואה תועלת ברורה מפה‪ ,‬וכן קשה לומר‬
‫מה הכרח יש בו לתרבות‪ ,‬ועל אף זאת אי־אפשר לה לתרבות בלעדיו‪.‬‬
‫מדע האסתיטיקה בודק את התנאים‪ ,‬שבהם נוצרת הרגשת־היפה‪ ,‬אבל אין‬
‫מדע זה עשוי להורותנו בינה‪ ,‬יופי מהו ואיזהו מקורו; כרגיל‪ ,‬מתעטה‬
‫גם כשלון זה במלל שופע מליצות דלות־תוכן‪ ,‬והפסיכואנאליזה אף היא‬
‫אין לה‪ ,‬לצערנו‪ ,‬כמעט דבר לומר על היופי‪ .‬דומה‪ ,‬כי רק דבר אחד אינו‬
‫מוטל בספק‪ ,‬והוא מוצאו של היפה מתחום תחושות־המין; אהבת־היופי‬
‫עשויה לשמש דוגמת־מופת לרחש מעוכב־מטרה‪ .‬ה״יופי" וה״חן"‪ ,‬במקורם‬
‫תכונות של מושא־המין הם‪ .‬ראוי לשים לב‪ ,‬כי איברי־המין לעצמם‪ ,‬אף‬
‫שמראיהם מגרה תמיד‪ ,‬כמעט לעולם אין מעריכים אותם מבחינה של‬
‫יופי; כנגד זה צמוד‪ ,‬כנראה‪ ,‬צביון־היופי לסימני־מין שניוניים מסוימים‪.‬‬
‫אף שהרצאת־דברים זו אינה שלמה‪ ,‬נוטל אני רשות לעצמי לסיים את‬
‫דיוננו כבר עתה בכמה הערות־סיכום‪ .‬המשימה שעקרון־העונג אוכף עלינו‬
‫להיותנו מאושרים אינה ניתנת להגשמה׳ ואף־על־פי־כן אסור לאדם לוותר‬
‫— בעצם אינו יכול לוותר — על המאמצים להתקרב אי־היאך להגשמתה‪.‬‬
‫לשם כך יכול אדם לבור לו דרכים שונות מאוד זו מזו‪ ,‬אפשר לו לתת‬
‫את הבכורה לתוכן החיובי של המטרה‪ ,‬להפקת העונג‪ ,‬ואפשר לו לקדם‬
‫את תכנה השלילי‪ ,‬את מניעת הצער‪ .‬אף אחת מן הדרכים לא תאפשר לנו‬
‫להשיג את כל מאוויינו‪ .‬האושר במובנו המצומצם‪ ,‬כפי שהאדם עשוי‬
‫להשיגו‪ ,‬הוא בעיית משק־הליבידו האינדיבידואלי‪ .‬אי־אפשר לעוץ כאן‬
‫עצה יפה לכל אדם; שומה על כל אחד לנסות ולמצוא לעצמו את הגאולה‬
‫על פי דרכו‪ .‬בבחירת הדרך יתגלו לפניו‪ ,‬וישפיעו על הבחירה׳ הגורמים‬
‫השונים ביותר‪, .‬השאלה היא‪ ,‬מה שיעורו של הסיפוק הממשי‪ ,‬שאדם יכול‬
‫לצפות להפיק מן העולם החיצון‪ ,‬ועד היכן רואה הוא הכרח לעצמו להי ­‬
‫עשות בלתי־תלוי בעולם זה; ואחרון־אחרון‪ ,‬גם מה גדול‪ ,‬לפי תחושת‬
‫עצמו‪ ,‬הכוח שעמו להטיל בעולם־החוץ שינויים לפי משאלותיו‪ .‬כבר כאן‬
‫תמלא תפקיד מכריע המערוכת הנפשית של היחיד‪ ,‬בנוסף על תפקידם‬
‫של התנאים החיצוניים‪ .‬מי שהיסוד הארוטי מכריע בנפשו יתן את הבכורה‬
‫ליחסי־רגשיו לאנשים אחרים; בעל האופי הנארקיסטי‪ ,‬האדם הנוטה יותר‬
‫למצוא את סיפוקו בו־בעצמו‪ ,‬יהיה מבקש את עיקר סיפוקיו בתהליכי‬
‫נפשו פנימה; ואיש־המעשה לא ?רפה מעולם־החוץ בשביל לבוא לכלל‬
‫התמודדות עמו כשיעור יכלתו‪ .‬השני מן הטיפוסים שמניתי כאן‪ ,‬טיב‬
‫כשרונותיו ומידת עידון היצרים האפשרית לו יכריעו בנפשו‪ ,‬מה התחו ­‬
‫מים שיבחר בשביל לתת בהם את ענינו‪ .‬יחיד שיבחר בחירה קיצונית‬
‫עלול להענש; הוא יחשוף עצמו לסכנות‪ ,‬אם יתגלה‪ ,‬שהשיטה הבלבדית‬
‫שהוא דבק בה אינה מספיקה בחיים‪ .‬סוחר זהיר נמנע מלהשקיע את כל‬
‫הונו בעסק אחד; יתכן‪ ,‬שממש כך תאמר לנו חכמת־החיים‪ ,‬כי לא טוב‬
‫לייחל להפקת כל סיפוקינו מתחום אחד‪ .‬לעולם אין ההצלחה בחזקת הוודאי‪,‬‬
‫היא תלויה בזימונם־יחד של גורמים רבים; אבל יתכן‪ ,‬כי החשוב שבהם‬
‫מבחינה זו הוא הכושר של המערוכת הנפשית לסגל את תיפקודה לעולם‬
‫מסביב ולנצלו להפקתו של עונג‪ .‬אדם שטבועה בו מלידה מערוכת־יצרים‬
‫לא־נוחה ביותר‪ ,‬ולא עלתה בידו לשנות את רכיבי־הליבידו ולהסדירם‬
‫מחדש כיאות — וזה גלגול־צורה‪ ,‬שלןמים אי־אפשר להגיע בלעדיו להי ­‬
‫שגים בחיים — אדם זה יתקשה להפיק אושר ממצבו החיצוני‪ ,‬בייחוד‬
‫אם יעמידוהו החיים לפני משימות קשות‪ .‬ואחרון־אחרון‪ ,‬המחלה הנאורה‬
‫טית אף היא טכניקה של חיים היא׳ המבטיחה לאדם לכל המועט סיפוקי־‬
‫תחליף; על־פי רוב מתגשמת הבריחה אל המחלה הזאת עוד בשנות־‬
‫הנעורים‪ .‬והאדם שבשנות־חייו האחרונות יראה את מאמציו להיות מאושר‬
‫נכזבים‪ ,‬ימצא עוד נחמה לעצמו בהפקת־עונג מרעלן כרוני‪ ,‬או שיעשה‬
‫את נסיון ההתמרדות שלאחר־יאוש — תדבק בו הפסיכוזה ‪*.‬‬

‫[תוספת משנת ‪ ]: 1931‬הרצאתי כאן לקויה‪ ,‬ואני רואה לעצמי חובה להורות לכל‬ ‫•‬
‫הדת מצמצמת את גבולות המשחק הזה של בחירה והסתגלות על־ידי‬
‫שהיא מטילה במידה שווה על הכל את דרכה שלה לרכישת האושר ולהגנה‬
‫מפני הסבל‪ .‬הטכניקה שלה היא להפחית מערכם של החיים ולסלף את‬
‫תמונת העולם הממשי בצורה דמויית־שגיון; תנאי קודם לכך הוא השתקת‬
‫כוח־החשיבה של האדם בדרך של הטלת־אימים בו‪ .‬במחיר זה — על־ידי‬
‫הקבעה כפויה של אינפאגטיליזם נפשי בבני־אדם והטלת שגיון־המונים‬
‫בהם — מצליחה הדת לחסוך מאנשים רבים את הנאורוזה האינדיבידו ­‬
‫אלית‪ .‬וזה כמעט כל מה שהיא מצליחה לעולל‪ .‬כפי שאמרנו׳ דרכים רבות‬
‫עשויות להוליך אל האושר‪ ,‬כמידת יכלתו היחסית של האדם להשיגו?‬
‫אבל אין דרך בטוחה אליו‪ .‬גם הדת אינה מסוגלת לעמוד בהבטחתה‪ .‬ירא־‬
‫השמים הרואה עצמו בסוף דרכו אנוס לשאול "החקר אלוה תמצא?"‬
‫מודה בעצם כך‪ ,‬כי בסבלו לא נשארה לו אלא כניעה ללא־תנאי בתורת‬
‫מוצא אחרון ומקור של עונג‪ .‬ואם נכון היה לכניעה‪ ,‬קרוב לוודאי שיכול‬
‫למנוע מעצמו את הדרך־סחור־סחור שעבר‪.‬‬

‫ג‬
‫מעיוננו בסוגיה של האושר לא למדנו עד כה הרבה דברים‪ ,‬שאינם ידועים‬
‫ברבים‪ .‬ודומה‪ ,‬שלא יהיו לנו סיכויים גדולים יותר להכיר דברים חדשים‪,‬‬
‫אם נמשיך ונשאל‪ ,‬מדוע קשה כל כך לבני־האדם להיות מאושרים‪ .‬כבר‬
‫השיבונו על כך בהצביענו על שלושת המקורות לסבלנו — כוחו העליון‬
‫של הטבע‪ ,‬רפיון גופנו ולקותם של המוסדות המווסתים את יחסי־הגומלין‬
‫של בני־האדם במשפחה‪ ,‬במדינה ובחברה‪ .‬אשר לשני המקורות הראשונים‪,‬‬
‫אין מקום לספקות רבים‪ :‬השכל מחייב להכיר במקורות אלה של הסבל‬
‫ולקבל את דין הבלתי־נמנעות‪ .‬לעולם לא נכניע את הטבע לגמרי; והאור־‬
‫גאניזם שלנו‪ ,‬אף הוא חטיבה של הטבע הזה‪ ,‬יהיה לעולם מבנה בן־חלוף‪,‬‬
‫שאפשרויותיו להסתגל לסובב אותו ולפעול מוגבלות‪ .‬הכרת האמת הזאת‬
‫אינה משתקת את פעולתנו; אדרבה׳ נרמז לנו ממנה כיוון הפעולה‪ .‬אין‬
‫לאל ידנו לאפס כל סבל‪ ,‬אך יש מיני סבל שאפשר לנו להתגבר עליהם‪,‬‬
‫ויש סבל שאנו מסוגלים להפיגו; אלה דברים שלמדנו לדעת מאלפי שנות‬
‫נסיון‪ .‬שונה מזה יחסנו למקור הסבל השלישי‪ ,‬לסבל הסוציאלי‪ .‬מקור זה‪,‬‬
‫אין אנו רוצים להכיר בו כל עיקר; ואין אנו מסוגלים לתפוס‪ ,‬מדוע בעצם‬
‫לא יביאו לנו‪ ,‬לכולנו‪ ,‬הגנה וברכה אותם המוסדות שאנו בעצמנו יצרנו‪.‬‬

‫המועט על חסר אחד‪ .‬מי שאומר לדון באפשרויותיו של האדם להיות מאושר‪,‬‬
‫אסור לו להתעלם מן הזיקה היחסית שבין היסוד הנארקיסטי לבין מושא־הליבידו‪.‬‬
‫מבקשים אנו לדעת‪ ,‬מה משמעו של דבר למשק־הליבידו‪ ,‬שמבחינה מהותית עליו‬
‫להיות עומד ברשות עצמו‪.‬‬
‫ואף־על־פי־כן‪ ,‬שעה שאנו נותנים את לבנו על העובדה‪ ,‬עד כמד> נכשלט‬
‫דווקא בקטע זה של זקיקותנו למניעת סבל‪ ,‬מתעורר בנו החשש‪ ,‬שמא‬
‫חבוי גם מאחורי העובדה הזאת יסוד כלשהו מן הטבע שאין להדבירו‪,‬‬
‫והפעם הזאת מטבע־ברייתנו הנפשי‪.‬‬
‫בבואנו לעיין באפשרות הזאת מזומנת לנו סברה מתמיהה כל כך‪ ,‬ששומה‬
‫עלינו להשתהות עליה‪ .‬מצוקתנו — כך אומרת לנו סברה זו — באה לנו‬
‫במידה גדולה ממה שקרוי תרבות האדם; לפי זה היינו יכולים להיות‬
‫מאושרים הרבה יותר אילו ויתרנו על התרבות וחזרנו לתנאים פרימי ­‬
‫טיביים‪ .‬אמרתי‪ ,‬כי זו סברה מתמיהה‪ ,‬כי על כן נגדיר כאשר נגדיר את‬
‫מושג התרבות‪ ,‬עובדה איתנה היא‪ ,‬שכל דבר שאנו מבקשים להעזר בו‬
‫בשביל לגונן על עצמנו מפני הרעות הנשקפות לנו ממקורות־הסבל‪ ,‬אמנם‬
‫חלק מאותה התרבות גופה הוא‪.‬‬
‫איזוהי הדרך שהובילה אנשים רבים כל כך לעמידה זו של איבה מוזרה‬
‫לתרבות ? סבורני‪ ,‬כי בסיסה היה מורת־רוח עמוקה ורבת־ימים ממעמד־‬
‫התרבות הנתון‪ ,‬ועילות היסטוריות מסוימות הבשילו את היחס השלילי‬
‫אל התרבות‪ .‬שתים מן העילות האלה‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬האחרונה מבחינת הזמן‬
‫וזו שקדמה לה‪ ,‬ידועות לי; אין ידיעותי מספיקות בשביל להרחיק די‬
‫הצורך ולעקוב אחרי שרשרת ההתפתחויות האלה בהיסטוריה של המין‬
‫האנושי‪ .‬אך דומה‪ ,‬כי גורם עויין־תרבות אשר כזה כבר היה לו חלק בנצ־‬
‫חון הנצרות על דתות עובדי־האלילים‪ .‬שהרי היה גורם זה קרוב מאוד‬
‫לפיחות ערכם של חיי העולם הזה‪ ,‬כפי שגרסה התורה הנוצרית‪ .‬העילה‬
‫שקדמה לה באה בעקבות המגע עם העמים והשבטים הפרימיטיביים‪ ,‬מגע‬
‫שנוצר במהלך התקדמותם של מסעות מגלי־הארצות‪ .‬מחמת תצפיות‬
‫לקויות ותפיסה משובשת של מידותיהם ומנהגותיהם של שבטים אלה‬
‫נראו חייהם לאנשי־אירופה פשוטים‪ ,‬דלי־צרכים ומאושרים — חיים טובים‬
‫בהרבה משןכלו להשיג הם בעצמם‪ ,‬הסיירים בעלי התרבות הגבוהה יותר‪.‬‬
‫לימים נצטבר נסיון‪ ,‬שמתוכו באו על תיקונן קצת מן ההשקפות מן הסוג‬
‫הזה‪ .‬הטבע הנדיב והתנאים הנוחים לסיפוקם של כמה צרכי־חיים עיקריים‬
‫הקלו במידה מרובה את חייהם של השבטים הפרימיטיביים‪ ,‬אבל במקרים‬
‫רבים ייחסו המשקיפים בני־אירופה חלק מהקלות אלו להעדרן של דרי־‬
‫שות־תרבות סבוכות‪ .‬טעם אחרון זה‪ ,‬אנו מכירים אותו יפה מאוד‪ .‬הוא‬
‫נתגלה לנו מתוך שלמדנו את מיכאגיזם הנאורוזות‪ ,‬שמהן נשקפת הסכנה‬
‫להרוס את קורטוב האושר‪ ,‬שבני־תרבות נהנים ממנו‪ .‬מסתבר‪ ,‬שהאדם‬
‫נעשה נאורוטי שעה שאי־אפשר לו לשאת את שיעור שלילת־הסיפוק‪,‬‬
‫שהחברה מטילה עליו בשירותם של האידיאלים התרבותיים שלה; ומן‬
‫העובדה הזאת הסיקו את המסקנה‪ ,‬כי ביטולן של דרישות אלו‪ ,‬או צמצומן‬
 ‫בשיעור גדול‪ ,‬עשוי להחזיר לאדם את האפשרויות להיות מאושר‪.‬‬
‫יש עוד גורם של אכזבה‪ .‬בדורות האחרונים עשו בגי־האדם צעדי־ענק‬
‫בקידומם של מדעי־הטבע ובשימוש הטכני בהם; הם ביצרו את פיקוחם‬
‫על הטבע בשיעור כזה‪ ,‬שבעבר אי־אפשר היה כלל להעלותו על הדעת‪.‬‬
‫פרטי ההתקדמויות האלה ידועים ברבים‪ ,‬ואין אני צריך למנותם‪ .‬בני־‬
‫האדם גאים על הישגים אלה‪ ,‬ובדין כך‪ .‬אבל כנראה שמו לב‪ ,‬כי השליטה‬
‫שנקנתה להם מקרוב על החלל והזמן‪ ,‬שיעבוד זה של כוחות־הטבע לאדם‪,‬‬
‫ההישגים שיש בהם משום מילוי כיסופים של אלפי שנים׳ כי כל אלה לא‬
‫הוסיפו על שיעורי סיפוקי־העונג שהם מבקשים מן החיים‪ ,‬כי לפי מה‬
‫שהם חשים בלבם פנימה‪ ,‬לא עשאום הישגים אלה מאושרים יותר משהיו‪.‬‬
‫מהכרת העובדה הזאת צריכים היו בני־האדם להסיק‪ ,‬שאין כיבוש הטבע‬
‫בחזקת תנאי יחיד להיות האדם מאושר‪ ,‬ממש כשם שאין הדברת הטבע‬
‫המטרה היחידה לשאיפותיה של התרבות; וצריכים היו הבריות לומר די‬
‫במסקנה זו ולא להקיש מהכרת העובדה ההיא‪ ,‬כי מבחינת המשק הנפשי‬
‫של אשרגו אין כל ערך בהתקדמות טכנית‪ .‬שהרי רשאי אתה לטעון כנגד‬
‫סברה כזאת‪ :‬כלום אין משום תוספת ברורה להרגשת־האושר בעובדה‪,‬‬
‫שבכל עת ובכל שעה יכול אני לשמוע את קול ילדי העושה במרחק מאות‬
‫קילומטרים ממני ? או שבזמן הקצר ביותר לאחר שידידי הגיע למחוז־‬
‫חפצו אפשר לי לקבל את הידיעה ממנו‪ ,‬שהנסיעה הארוכה והקשה עברה‬
‫עליו בשלום ? והאם דבר של־לא־כלום הוא‪ ,‬שהרפואה הצליחה להפחית‬
‫בשיעור עצום כל כך את תמותת התינוקות ואת סכנת אילוחן של נשים‬
‫יולדות‪ ,‬ואפילו להוסיף שנים לא־מעטות על אורך־החיים הממוצע של בן־‬
‫התרבות י ואנו יכולים למנות עוד שורה ארוכה של מעשי־ברכה כיוצא־‬
‫באלה שהביאה לנו התקופה שמרבים כל כך לבזותה‪ ,‬תקופת התקדמותם‬
‫של המדעים והטכנולוגיה‪ .‬אבל כאן שומעים אנו את קולו של הפסימיסט‬
‫הספקן המבקש להתרות בנו‪ ,‬כי רוב סיפוקים אלה עשויים לפי מופת‬
‫"התענוג הזול"‪ ,‬שבשבחו מספרת ההלצה הידועה על פלוני‪ ,‬שבליל־חורף‬
‫קר הוא משרבב רגל חשופה ממיטתו החוצה‪ ,‬והנאתו היא‪ ,‬שהוא מכניסה‬
‫אחר־כך בחזרה אל מתחת לקומיכה‪ .‬לולא מסילת־הברזל שביטלה מרחקים‪,‬‬
‫לא היה ילדי עוזב את עיר מגורי אביו‪ ,‬ולא הייתי נזקק לטלפון בשביל‬
‫לשמוע את קולו‪ .‬לולא ספנות־הנוסעים מעבר לאוקיינוס לא היה ידידי‬
‫מפליג מעבר לים‪ ,‬ולא הייתי מצטרך לטלגראף בשביל להפיג את דאגתי‬
‫לשלומו‪ .‬מה תועלת צמחה לנו מירידת תמותתם של תינוקות‪ ,‬שעה שדווקא‬
‫עובדה זו היא הכופה עלינו ריסון קיצוני בהולדת ילדים‪ ,‬כך שבסופו של‬
‫דבר אין אנו מגדלים יותר ילדים משגידלנו בימים שלפני שלוט ההיגיינה‪,‬‬
‫ובו־בזמן הכבדנו את התנאים לחיינו המיניים בנישואין‪ ,‬וקרוב לוודאי‬
‫שבכך עשינו מעשה הסותר את ברכת הבחירה הטבעית ? ואחרון־אחרון‪,‬‬
‫למה לנו חיים ארוכים‪ ,‬שחדוותנו בהם כה מועטת ומצוקתנו גדולה כל כך‪,‬‬
‫עד שבבוא המוות הגואל יכולים אנו אך לקדם את פניו בברכה ?‬
‫דבר שבגדר הוודאי הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬שבתנאי תרבותנו כיום הרגשת־הנחת‬
‫מאתנו והלאה‪ ,‬אבל קשה לנו מאוד לחרוץ משפט על כך׳ אם בזמנים‬
‫שעברו הרגישו עצמם בני־אדם מאושרים יותר‪ ,‬באיזו מידה הרגישו כך‪,‬‬
‫ומה היה חלקם של תנאי־התרבות בהרגשתם זו‪ .‬תמיד נהיה נוטים לתפוס‬
‫את המצוקה תפיסה אובייקטיבית — כלומר׳ להעתיק את עצמנו׳ על‬
‫תביעותינו ותכונות־רגישותנו‪ ,‬לתנאים מאז ולבחון לאורם‪ ,‬מה הטעמים‬
‫העשויים להזדמן לנו בתנאים אלה להרגשות של אושר או של צער‪ .‬דרך־‬
‫התבוננות זו — דרך אובייקטיבית למראית־עין‪ ,‬משום שהיא מתעלמת‬
‫מן הוואריאציות של ההרגשה הסובייקטיבית — היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬הסובייקטיבית‬
‫ביותר מכל הדרכים האפשריות‪ ,‬הואיל והמתבונן מכנים בה לצרכי חריצת־‬
‫משפט את המערוכת הנפשית שלו גופו במקום כל המערוכות הנפשיות‬
‫האחרות הבלתי־ידועות לו‪ .‬אבל האושר‪ ,‬מעצם מהותו דבר סובייקטיבי‬
‫הוא‪ .‬מצבים מסוימים עשויים להרתיענו ביותר — למשל‪ ,‬מצבם של‬
‫העבדים משיטי־הגלירות בימי־קדם‪ ,‬מצבו של האיכר במלחמת שלושים‬
‫השנה‪ ,‬מצבו של קרבן האינקביזיציה הקדושה‪ ,‬מצבו של היהודי שסכנת‬
‫פוגרום תלויה על ראשו; אבל תהיה רתיעתנו מפני מצבים כיוצא־באלה‬
‫אשר תהיה‪ ,‬על אף זאת אי־אפשר לנו לרדת לעמקי תחושותיהם של‬
‫האנשים השרויים בהם‪ .‬אין אנו יכולים לנחש‪ ,‬איך הושפעה רגישותם‬
‫לגבי הרגשות של עונג וצער מפאת התמורות שחלו בקהיון־הרגשות‬
‫הראשוני‪ ,‬בתהליך ההתעמעמות ההדרגית של ההרגשה‪ ,‬מהתפוגגותן של‬
‫ציפיות ומאפני־שיפור גסים יותר ומעודנים יותר‪ .‬יתר על כן‪ ,‬במקרה‬
‫של אפשרות־סבל קיצונית נכנסים לפעולה מנגנוני התגוננות נפשית מיו ­‬
‫חדים‪ .‬דומני‪ ,‬כי המשך הדיון בצד זה של הבעיה לא יוליכנו לשום מקום‪.‬‬
‫הגיעה שעתנו לתת את הדעת על מהותה של תרבות זו‪ ,‬שעוררה את‬
‫ספקותינו מבחינת הערך שבה להיותנו מאושרים‪ .‬עד שלא נלמד עליה‬
‫דבר־מה מן החקירה לא נחפש נוסחה בשביל להביע במלים מועטות את‬
‫המהות הזאת‪ .‬לפיכך די לנו לחזור ולומר י‪ ,‬כי התיבה "תרבות" מציינת‬
‫את סכום כל ההישגים והמוסדות‪ ,‬שמכוחם התרחקו חיינו מחיי בעלי־‬
‫החיים שאנו צאצאי־צאצאיהם‪ ,‬הישגים ומוסדות המשרתים שתי תכליות‬
‫— הגנה על האדם מפני הטבע וויסותם של יחסי בני־האדם בינם לבין‬
‫עצמם‪ .‬בדי ללמוד יותר בסוגיה זו‪ ,‬נצרף יחד‪ ,‬אחד אחד‪ ,‬את קווי התרבות‬

‫ר׳ "עתידה של אשליה" [ברך זה של הוצאת כתבי פרויד בעברית]‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

 ‫תרבות בלא נחת‬
‫כהתגלותם בחברות־אדם‪ .‬אגב כך לא נהסס ללכת אחרי שימוש־חלשון‬
‫המקובל — או כפי שנוהגים לקרוא לדבר‪ ,‬אחרי הרגשת־הלשון — מתוך‬
‫שאנו בטוחים‪ ,‬כי בעשותנו כך מביעים אנו כיאות בינת־דברים פנימית‪,‬‬
‫שעדיין אין לה ביטוי מנוסח במלים מופשטות‪.‬‬
‫ההתחלה אינה קשה‪ :‬כל מעשה וכל ערך‪ ,‬שיש בהם מן המועיל לאדם‬
‫על־ידי שהם עושים את הארץ למשרתת את צרכיו‪ ,‬מגוננים עלינו מפני‬
‫אימת כוחות־הטבע וכיו״ב‪ ,‬כל אלה משייכים אנו לתחומה של תרבות‪.‬‬
‫צד זה של התרבות מעורר פחות ספקות מכל צד אחר‪ .‬נהיה מרחיקים‬
‫די הצורך אחורנית לקדמוניות‪ ,‬אם נאמר‪ ,‬כי האדם עשה את מעשי‬
‫תרבותו הראשונים כאשר למד להשתמש בכלים‪ ,‬לשלוט באש‪ ,‬לבנות‬
‫מקומות־מגורים‪ .‬בין המעשים האלה בולט ביותר כיבוש האש כהישג שאין‬
‫חשוב ממנו ‪ *.‬בשאר ההישגים פילס האדם נתיבים‪ ,‬שהלך בהם מאז והת ­‬
‫קדם מחיל אל חיל; גם קל לגלות את המניעים להישגים אלה‪ .‬בכל‬
‫מכשיר משכלל האדם את איברי עצמו‪ ,‬איברי־תנועה ואיברי־חישה כאחד;‬
‫באמצעותם הוא מסלק את הגבולות לתיפקודי האיברים של עצמו‪ .‬כלי־‬
‫המנוע מעמידים בשרותו כוחות־ענק‪ ,‬שהוא מסוגל להשתמש בהם כבש־‬
‫רירי עצמו בכל כיוון כרצונו; הספינה והאווירון מבטלים את המכשולים‬
‫שנותנים המים או האוויר לפני תנועתו‪ .‬המשקפיים מתקנים ליקויים‬
‫בעדשת עינו‪ ,‬הטלסקופ מקרב לראייתו מרחקי־מרחקים‪ ,‬ובמיקרוסקופ‬
‫מתגבר הוא על הגבולות שרשתית עינו תוחמת לראותו‪ .‬בעשותו את המצ ­‬
‫למה ןצר האדם מכשיר להנצחתם של רישומי־ראיה חולפים‪ ,‬ממש כשרות‬

‫החומר האנאליסי לקוי וניתן להתפרש לכמה פנים‪ ,‬ואף־על־פי־כן ניתנת לנו‬ ‫*‬
‫אפשרות להעלות ממנו לכל המועט השערה — וזו השערה פאנטאסטית ! — על‬
‫מקורו של מעשה רב זה של האדם‪ .‬האדם הקמאי‪ ,‬מדי בואו במגע עם אש‪ ,‬היה‬
‫כמו־מורגל לספק בה כעין עונג אינפאנטילי שלו על־ידי שהיה מכבה את האש‬
‫בסילון שתן שלו‪ .‬האגדות שבידינו אינן מניחות מקום לספק‪ ,‬שבקדמת הימים‬
‫היתד‪ ,‬לבני־אדם השקפה פאלית על לשונות־האש שהיתמרו מן הלהבה‪ .‬כך היה‬
‫כיבוי אש בהשתנה כעין משכב־זכר‪ ,‬הנאה שמפיקים השותפים לתחרות הומו־‬
‫סכטואלית על כוח־גברא שלהם (והדים לנושא זה של גברים המטילים מימיהם‬
‫חוזרים עוד בסיפורי מעשיהם של ילדי־הענק המודרניים‪ ,‬גוליבר בארץ ליליפוט‬
‫וגארגאנטואה של ראבלה)‪ .‬מי שוויתר ראשון על תשוקה זו וחם על האש‪ ,‬לו‬
‫ניתן לקחת אותה עמו ולהשתמש בה כרצונו‪ :‬על־ידי שכבש את אש תאוותו‬
‫המינית של עצמו עלתה בידו לביית את כוח־הטבע שבאש‪ .‬לפי זה היה הכיבוש‬
‫התרבותי הגדול הזה שכרו של מי שכבש את יצרו‪ .‬ועוד זאת ‪ :‬למה נעשתה‬
‫האשה לשומרתה של האש‪ ,‬שהאדם החזיקה שבויה במדורת ביתו ? משום‬
‫שמבניה האנאטומי של האשה מנע ממנה ללכת אחרי פיתוי התאווה הזאת‪ .‬ראוי‬
‫גם לתת את הדעת על הנסיון הפסיכואנאליטי‪ ,‬שתדיר מתאשרת לנו ממנו הסמיכות‬
‫של שאפתנות‪ ,‬אש וארוטיקה־של־שתן‪.‬‬
‫שהטיל על תקליט הגראמופון לגבי רישומי־הצליל החולפים; שני מכשי ­‬
‫רים אלה‪ ,‬ביסודם יש בהם משום גישום זכרונו של האדם‪ ,‬כושר־הזכירה‬
‫שניחן בו‪ .‬באמצעות הטלפון שומע הוא קולות ממרחקים‪ ,‬יכולת אשר אף‬
‫בדיאת־הפלאים לא העלתה שכמותה‪ .‬הכתב היה במקורו קולו של הנעדר‪,‬‬
‫ובית־המגורים — תחליף לרחם האם‪ ,‬זה הבית הראשון שבו חש האדם‬
‫בבטחה ובנוח‪ ,‬וקרוב לוודאי שעודנו נכסף אליו‪.‬‬
‫כל הדברים האלה נעשו בידי האדם‪ ,‬באמצעי המדע והטכניקה שלו‪,‬‬
‫על האדמה הזאת‪ ,‬שראשית הופעתו עליה היתה כשל יצור־חיים חלוש‪,‬‬
‫ועד היום עוד חייב כל בן־מינו לבוא אליה כיונק חסר־ישע — ‪011 10011‬‬
‫! ‪[ 01 031016‬קורט של טבע־הבריאה!]‪ .‬לא די לנו לומר‪ ,‬כי סיפור‬
‫הדברים האלה באזננו הוא בהתגשמותה של אגדה; אכן‪ ,‬ממש כגישומן‬
‫של כל המשאלות האגדיות הם‪ ,‬או כמעט כולן‪ .‬רשאי אדם לראות את כל‬
‫אלה בכיבושי תרבותו‪ .‬עוד מימי קדם־קדמתה יצר האדם לעצמו תפיסת־‬
‫אידיאל של כוח כל־יכול וכל־יודע‪ ,‬אידיאל שגילמו באליו‪ .‬ואלים אלה‪,‬‬
‫האדם ייחס להם כל מה שנראה לו כשרוי מעבר לגדר־ההישג למשאלותיו‬
‫— או כל מה שהיה לו בגדר האסור‪ .‬משום כך רשאים אנו לומר‪ ,‬כי‬
‫אלים אלה היו אידיאלים־של־תרבות‪ .‬עתה התקרב האדם מאוד להשגת‬
‫האידיאל — כמעט שנעשה אל הוא בעצמו! אמנם‪ ,‬רק באותה המידה‬
‫שאפשר לו לאדם‪ ,‬לפי הדעה המקובלת על הבריות‪ ,‬להשיג אידיאל‪ :‬לא‬
‫את האידיאל כולו‪ ,‬שמבחינה זו או זו אין להשיגו כלל‪ ,‬ומבחינות אחרות‬
‫ניתן להשיג רק מקצתו‪ .‬יכול אתה לומר‪ ,‬כי נעשה האדם מין אל־תותבת‪:‬‬
‫מעלה הוא רושם כביר בלבשו את כל איברי־העזר שלו — אלא שהללו לא‬
‫צמחו עמו ולא גדלו עליו‪ ,‬ויש שעודם גורמים לו צרות הרבה‪ .‬אף־על־‬
‫פי־כן עשויה ודאי לנחמו המחשבה‪ ,‬כי התפתחות זו לא תבוא לידי גמר‬
‫דווקא בשנת ‪ 1930‬להולדת ישו‪ .‬דורות רחוקים יביאו עוד מן הסתם‬
‫מפעלי־התקדמות חדשים‪ ,‬גדולים‪ ,‬שאין כלל להעלותם היום על הדעת‪,‬‬
‫בתחום זה של התרבות‪ ,‬ויעשו את האדם דומה עוד יותר לאלוהים‪ .‬אבל‬
‫משום עניננו בסוגיה שאנו עומדים בה אל לנו לשכוח גם זאת‪ ,‬כי עם‬
‫היותו דמוי־אל אין האדם בן־זמננו חש עצמו מאושר‪.‬‬
‫היוצא לנו מכאן הוא‪ ,‬שאנו מעריכים את רמתה התרבותית של ארץ‬
‫בשעה שאנו מוצאים בה הכל מטופח ומסודר סידור תכליתי בשביל לשרת‬
‫את הדרוש לניצול האדמה בידי האדם ולהגנתו מפני כוחות־הטבע —‬
‫בדיבור אחד‪ ,‬כל מה שעשוי להיות לתועלת לאדם‪ .‬בארץ אשר כזאת‬
‫מווסתים זרמי הנהרות שנשקפת מהם סכנת שטפונות‪ ,‬ותעלות מוליכות‬
‫מים לאזורים שיש שם מחסור בהם‪ .‬שוקדים בארץ זו על עבודת־אדמה‬
‫מטופחת ומגדלים את מיני התבואה היפים לקרקעותיה; מעמקי אדמתה‬
‫מפיקים בחריצות את אוצרות מחצביה‪ ,‬מעבדים אותם ועושים את הכלים‬
‫והמכשירים הדרושים‪ .‬כלי־התחבורה בה רבים‪ ,‬מהירים ובטוחים‪ .‬משמי ­‬
‫דים בה חיות רעות ומסוכנות‪ ,‬ומרבים לגדל בעלי־חיים העשויים להתביית‪.‬‬
‫אבל אנו דורשים גם דרישות אחרות מן התרבות‪ ,‬וראוי לשים לב לעובדה‪,‬‬
‫שאנו מצפים להגשמתן באותן הארצות עצמן‪ ,‬שבהן נעשים כל הדברים‬
‫האמורים‪ .‬נוהגים אנו כאילו ביקשנו להזים את התביעה שהעלינו ברא ­‬
‫שונה; כי־כן מקבלים אנו בברכה כמעשה־של־תרבות את דאגתם של‬
‫האנשים גם לדברים‪ ,‬שאין בהם מן התועלת כל עיקר‪ ,‬כמו דרך משל‪,‬‬
‫דאגה לשטחים מגוננים הדרושים לעיר כמגרשי־מעוחקים ושמורות של‬
‫אוויר רענן‪ ,‬עשויים בתלמי־פרחים‪ ,‬וגם חלונות בתי־המגורים מקושטים‬
‫בעציצים‪ .‬כאן מתעוררת דעתנו על היופי‪ :‬צד זה אין בו תועלת‪ ,‬אבל‬
‫אנו מצפים‪ ,‬שבני־תרבות יעריכוהו‪ ,‬ויהיו מכבדים את היפה בכל מקום‬
‫שייתקלו בו בטבע׳ גם שיהיה בן־תרבות מעלה אותו בחפצים ככל אשר‬
‫תשיג אומנות ידיו‪ .‬אבל גם בכל אלה עוד אנו רחוקים ממיצוי דרישותינו‬
‫לתרבות‪ .‬מבקשים אנו לראות גם סימני נקיון וסדר‪ .‬אין דעתנו טובה‬
‫ביותר על תרבותה של עיר־שדה באנגליה מימי שקספיר‪ ,‬בקראנו שלפני‬
‫פתח בית אביו בסטראטפורד היה ערום גל גדול של אשפה‪ .‬אנו רוגזים‬
‫ומגדפים שעה שאנו רואים את פסולת הנייר שזרועים בה שבילי יער־‬
‫וינה ומתרעמים על מנהגים "בארבאריים" — משמע‪ ,‬היפוכה של תרבות‪.‬‬
‫לכלוך מכל סוג סותר בעינינו את התרבות‪ ,‬ואת דרישתנו לנקיון מחילים‬
‫אנו גם על גופו של האדם‪ .‬נדהמים אנו לשמע העובדה‪ ,‬שהמלך־השמש‬
‫[לואי ה־‪ ]14‬הפיץ ריח רע על סביבותיו‪ ,‬ובאיז^ה בלה [שבאגם לאגו‬
‫מאג׳ורה] נדים אנו בראשנו למראה קערת־הרחצה הזעירה‪ ,‬ששימשה את‬
‫נאפוליאון לרחצת־הבוקר שלו‪ .‬אכן‪ ,‬אין אנו תמהים כלל‪ ,‬שהיה מי שעשה‬
‫את צריכת הסבון למודד ממשי של תרבות‪ .‬הוא הדין סדר‪ ,‬שכמוהו כנקיון‬
‫אינו מתייחס אלא לפעלו של האדם‪ .‬אין אנו מצפים לנקיון בטבע׳ אבל‬
‫הסדר שאול לאדם הישר מן הטבע‪ .‬ההסתכלות בסדר הגדול של המחזור ­‬
‫יות האסטרונומית גילתה לאדם לא רק את המופת; הוא לקח ממנה גם‬
‫בתי־אחיזה ראשונים להנהיג סדר בחיי עצמו‪ .‬הסדר הוא כעין כפיית־‬
‫חזרה; על דרך הסידור שהונהג אחת לתמיד ניתנת ההכרעה‪ ,‬אימתי‪,‬‬
‫היאך והיכן צריך דבר מסוים להעשות‪ ,‬כך שבכל מקרה דומה אין עוד‬
‫צורך לפקפק ולהסם‪ .‬גלויה לעין הברכה שבסדר; מאפשר הוא לאדם‬
‫לנצל חלל וזמן אגב חסיכת כוחותיו הגופניים‪ .‬רשאי היית לצפות‪ ,‬כי‬
‫הסדר יהיה שרוי במעשי האדם מלכתחילה ובאין־אונם‪ ,‬ואתה נדהם‪,‬‬
‫שאין הדבר כך‪ ,‬והיפוכו נכון‪ .‬מטבע־ברייתו נוטה האדם לרישול ולחוסר־‬
‫סדר‪ ,‬אין אתה יכול לסמוך על מעשה שהוא עושה׳ אלא הכרח להוגיעו‬
 ‫ולחנכו‪ ,‬שיהיה הולך אחרי המופת של גרמי השמים‪.‬‬
‫ברי‪ ,‬יופי‪ ,‬נקיון וסדר קובעים לעצמם מעמד מיוחד בין דרישות התר ­‬
‫בות‪ .‬לא יטען איש‪ ,‬כי דברים אלה חשובים ככיבוש כוחות הטבע וגור ­‬
‫מים אחרים‪ ,‬שעוד נכיר בהמשך דיוננו‪ ,‬ואף־על־פי־כן לא יבוא איש‬
‫לבטלם כדברים טפלים‪ .‬אין התרבות יכולה לומר די בתועלת בלבד‪,‬‬
‫ועובדה זו מתאשרת לנו כבר מדוגמת היופי‪ ,‬שאנו מסרבים להחסירו‬
‫ממנין גורמי התרבות‪ .‬התועלת שבסדר ברורה לגמרי; אשר לנקיון‪,‬‬
‫חייבים אנו לתת את הדעת על כך‪ ,‬כי גם ההיגיינה דורשת אותו מאתנו‪,‬‬
‫ואפשר לשער‪ ,‬כי הקשר שבין נקיון ותרבות לא היה זר לגמרי לבני־‬
‫האדם גם לפני ימי מדע הרפואה המונעת‪ .‬אבל אין התועלת לבדה מסבירה‬
‫צרכים אלה עד גמירא; ודאי פועל כאן עוד גורם אחר‪.‬‬
‫אך דומה‪ ,‬שלא יימצא לנו שום קו שניטיב לתת על פיו סימנים בתרבות‬
‫מהכרת חשיבותם וטיפוחם של כל סוגי עשיה נפשית של האדם בדרג‬
‫גבוה יותר — פעליו בתחומי הרוח׳ המדע והאמנות — ושל התפקיד‬
‫הראשי שנועד לאידיאות בחייהם של אנשים‪ .‬מקום בראש האידיאות האלה‬
‫מתייחד לשיטות הדתיות‪ ,‬שבמקום אחר ניסיתי לזרוע אור על מבניהן‬
‫הסבוך‪ .‬אחריהן באות הספקולאציות הפילוסופיות‪ ,‬ולסוף מה שאפשר‬
‫לקרוא לו שם יצירי־האידיאל של בני־האדם — מוצגים על כל סוגי‬
‫כלילי־שלמות שבגדר האפשר׳ אם של האדם היחיד‪ ,‬אם של העם ואם‬
‫של גזע־האדם כולו‪ ,‬וגם התביעות המשתלחות ממוצגים אלה‪ .‬אין יצירי־‬
‫רוח אלה עומדים כל אחד ברשות עצמו‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬אחוזים ודבוקים הם‬
‫זה בזה מבפנים‪ ,‬ועובדה זו מקשה גם את תיאורם וגם את גזירת מוצאם‬
‫הפסיכולוגי‪ .‬אם נניח הנחה כללית לגמרי‪ ,‬כי הכוח המניע כל מעשה‬
‫אנושי הוא שאיפתו של האדם אל שתי המטרות הצמודות־תמיד — תועלת‬
‫והפקת־עונג — הרי שאנו חייבים להחיל זאת גם על גילויי התרבות‬
‫שמנינו כאן‪ ,‬אף־על־פי שאין הדבר גלוי לעין אלא בפעילות המדעית‬
‫והאמנותית‪ .‬אבל אי־אפשר להטיל ספק בכך‪ ,‬כי גם סוגי הפעילות האחרים‬
‫של האדם מכוונים לספק צרכים חזקים שלו‪ ,‬אולי צרכים שאינם מפותחים‬
‫אלא אצל מיעוט אנשים‪ .‬גם אסור שהשקפתנו תשתבש משום דעות‪ ,‬שיש‬
‫לנו על ערכן של שיטות דתיות ופילוסופיות נפרדות‪ ,‬או על אידיאלים‬
‫נפרדים; בין שאתה מבקש למצוא בהם את מרום פעלו של רוח־אנוש‪,‬‬
‫בין שהם בעיניך תעיות־רוח ואתה נד לדבקים בהם‪ ,‬על־כרחך אתה מודה‪,‬‬
‫כי מעצם קיומם משתמעת אסטדיה גבוהה של תרבות‪ ,‬ובייחוד כך שעה‬
‫שיש לשיטות ואידיאלים אלה מעמד מכריע בחברה‪.‬‬
‫עלינו לעמוד עוד על קו־אופי אחרון של תרבות‪ ,‬שוודאי אינו אחרון‬
‫מבחינת חשיבותו — דרכם של בני־אדם לווסת את יחסיהם בינם לבין‬
 ‫עצמם‪ ,‬את היחסים הסוציאליים הנוגעים באדם בתורת שכנו של אדם‬
‫אחר‪ ,‬כוח־עזר לו׳ מושא־מין לאדם אחר‪ ,‬באדם כבן משפחה וכיחיד ביחסו‬
‫למדינה‪ .‬בתחום זה קשה ביתר־ייחוד להתרחק מדרישות אידיאליות מסו־‬
‫ימות ולתפוס את היסוד התרבותי הכללי שבדברים‪ .‬אולי נפתח ונאמר‪,‬‬
‫כי יסוד התרבות נתון כבר עם הנסיון הראשון להסדיר את היחסים הסו ­‬
‫ציאליים האלה‪ .‬לולא נעשה נסיון כזה‪ ,‬היו יחסים אלה מופקרים לשרירות־‬
‫לבו של היחיד — לשון אחר‪ ,‬מי שכוחו הגופני גדול יותר היה מכריע‬
‫ביחסים לטובת עצמו ולפי רחשי יצריו‪ .‬ומבחינה זו לא היה שום דבר‬
‫משתנה‪ ,‬אילו נתקל אותו בעל־זרוע באחד חזק עוד יותר ממנו‪ .‬אין חיי־‬
‫יחד של הבריות בגדר האפשר אלא אם נצטוותו רבים‪ ,‬שיחדיו חזקים הם‬
‫מכל יחיד לעצמו‪ ,‬ועשו יד־אחת כנגד כל היחידים הנפרדים‪ .‬או־אז נקרא‬
‫כוחם זה של הרבים "חוק"׳ ובתורת שכזה מכוון הוא נגד כוחו של היחיד‪,‬‬
‫שהרבים פוסלים אותו כ״כוח גס"‪ .‬המעשה המכריע מבחינה תרבותית‬
‫הוא‪ ,‬שתחת כוחו של היחיד בא כוחם של הרבים‪ .‬מהותה של התמורה‬
‫הזאת היא‪ ,‬שהרבים מגבילים את אפשרויות סיפוק עצמם‪ ,‬בה־בשעה‬
‫שהיחיד לא ח־ע צמצום כזה‪ .‬התביעה לצדק היא איפוא תביעתה הראשונה‬
‫של התרבות‪ ,‬וענינה — מתן ערובה‪ ,‬שהסדר החוקי כפי שנחקק שוב לא‬
‫יופר לטובתו של יחיד‪ .‬אין בכך משום הכרע לגבי השאלה‪ ,‬מה ערכו‬
‫המוסרי של חוק זה‪ .‬דומה‪ ,‬כי מכאן מוליכה דרך ההתפתחות התרבותית‬
‫אל השאיפה‪ ,‬שלא יהיה חוק זה רק ביטוי לרצונו של ציבור קטן — של‬
‫כת‪ ,‬של שכבת אוכלוסין‪ ,‬של לאום — שיהיה שוב מתייחס כיחיד אלים‬
‫לציבורי־המון כמותו‪ ,‬ואולי אף לגדולים ממנו למנין‪ .‬בסופו של תהליך‬
‫צריך להתכונן חוק‪ ,‬שיהיה מבטא את סכום קרבנות־היצר שהקריבו לחברה‬
‫הכל (ולכל המועט כל המסוגלים לחיי־ציבור)‪ ,‬ושלא יפקיר לחסדו של‬
‫כוח־הזרוע אף אדם אחד (אלא אם כן אינו מסוגל לחיי־ציבור)‪.‬‬
‫חרותו של היחיד אינה נכס של תרבות‪ .‬מעולם לא היתה החרות הזאת‬
‫גדולה יותר משהיתה לפני היות כל תרבות‪ ,‬אף־על־פי שנכון הדבר‪ ,‬כי‬
‫על הרוב לא היה לה אז ערך‪ ,‬משום שכמעט לא היה לאל ידו של היחיד‬
‫להגן עליה‪ .‬בתוקף התפתחותה של התרבות חלות הגבלות של חרות‪,‬‬
‫והצדק דורש‪ ,‬שאיש לא יהיה פטור מהן‪ .‬יש שבחברת־אדם מתחוללים‬
‫דברים‪ ,‬שיש בהם ביטוי לתסיסה של דחף־חרות ואפשר שיש בהם מן‬
‫ההתקוממות לעוול קיים‪ ,‬ובתורת שכאלה עשויים הם להיות חיוביים‬
‫מבחינת התפתחותה הנוספת של התרבות׳ ואין בהם מן הסותר אותה‪.‬‬
‫אבל כן יתכן‪ ,‬שדברים אלה מוצאם משח־י האישיות הקדומה מלפני היותה‬
‫כבולה בכבלי־תרבות‪ ,‬וכך עלולים הם ליהפך לקרקע צמיחתה של איבה‬
‫לתרבות‪ .‬במקרה זה מכוון דחף־החרות נגד צורות ותביעות מסוימות של‬
‫התרבות‪ ,‬או נגד עצם התרבות‪ .‬דומה‪ ,‬שלא תיתכן דרך כלשהי להשפיע‬
‫על האדם כדי להביאו לידי כך‪ ,‬שיתחלף טבע־ברייתו בטבע־ברייתו של‬
‫טרמיט! ודאי יהיה האדם מגונן תמיד על הרותו האישית מפני רצונו של‬
‫ההמון‪ .‬המאבקים בתוך גזע־האדם סובבים במידה מרובה על המשימה‬
‫למצוא איזון תכליתי — הווי אומר‪ ,‬איזון מוסיף־אושר — בין התביעות‬
‫האינדיבידואליות האלה לבין תביעותיו של המון־האדם למען קיומה של‬
‫התרבות‪ .‬הייתכן להגיע לעיצוב כזה של התרבות‪ ,‬שיתאפשר ממנו האיזון‬
‫האמור‪ ,‬או שאין דרך ליישב את הסכסוך ? זוהי אחת מבעיות־הגורל של‬
‫האנושות‪.‬‬
‫עד כאן הדריכה אותנו תחושה כללית‪ ,‬שמתוכה למדנו‪ ,‬מה הקווים‬
‫בחיי האדם הראויים להיקרא תרבותיים‪ ,‬וכך נתקבל לנו רושם ברור של‬
‫כלל תמונת התרבות‪ ,‬אף־על־פי שנכון הדבר‪ ,‬שלפי שעה לא למדנו שום‬
‫דבר שאינו ידוע ברבים‪ .‬אגב כך נזהרנו שלא להיגרר אחרי בעלי הדעה‬
‫הקדומה‪ ,‬שלפיה תרבות ושלמות היינו־הך הן׳ שתרבות פירושה‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫הדרך היעודה לאדם אל כליל־השלמות‪ .‬אבל כאן מתדרשת לנו סברה‪,‬‬
‫שייתכן שהיא תוליכנו בכיוון אחר‪ .‬התפתחותה של התרבות נראית לנו‬
‫כתהליך בר־ייחוד העובר על מין־האדם‪ ,‬ונדמה לנו‪ ,‬כי מקצת דברים‬
‫בתהליך זה ידועים לנו מכבר‪ .‬אפשר לנו לתאר אותו על פי התמורות‪,‬‬
‫שהוא מחולל בנטיות־היצר של האדם‪ ,‬אשר סיפוקן הוא‪ ,‬ככלות הכל‪,‬‬
‫משימת־החיים של משקנו הנפשי‪ .‬אחדים מן היצרים האלה מתבלים בצורה‬
‫כזאת‪ ,‬שתמורתם מתגלה באדם דבר־מה שאנו קוראים לו תכונת־אופי‪.‬‬
‫הדוגמה המופלאה ביותר לתהליך זה נמצאה לנו בארוטיקה האנאלית של‬
‫האדם בשחר ילדותו‪ .‬ענינו המקורי של הילד בתיפקודי ההפרשה‪ ,‬איבריה‬
‫ופירותיה‪ ,‬מתגלגל במרוצת גידולו ולובש את הצורה של קבוצת התבננגת‬
‫הידועות לגו בתור חסכנות‪ ,‬חוש־של־סדר וחוש־של־נקיון‪ ,‬תכונות שעם‬
‫היותן חשובות־ערך ורצויות לעצמן‪ ,‬עלולות הן להתעצם בנפשו של האדם‬
‫עד כדי כך‪ ,‬שהן מזדקרות לעין כמכריעות בנפשו‪ ,‬והן היוצרות מה שקורין‬
‫אופי אנאלי‪ .‬אין אנו יודעים‪ ,‬איך מתחולל הדבר‪ ,‬אבל אין כל ספק בנכו ­‬
‫נותה של הסברה הזאת‪ .6‬עתה הראינו לדעת‪ ,‬כי סדר ונקיון תביעות‬
‫חשובות של תרבות הם‪ ,‬אף שכורח־החיים שבהם אינו נהיר מאוד‪ ,‬ממש‬
‫כשם שלא ברור לנו משום מה הם גורמים הנאה לאדם‪ .‬בדין שאנו‬
‫עומדים כאן תחילה תוהים על דמיותו של תהליך־התרבות להתפתחותו‬
‫הליבידונית של היחיד‪ .‬יצרים אחרים נמצאים מונעים להתיק את תנאי‬

‫[״אופי וארוטיקה אנאלית״‪ ,‬לפרויד]‪,1908 ,‬‬ ‫ר׳ ‪>1 ^03161-01:111‬ס‪ !1‬ז‪31116‬ז‪0113‬‬ ‫‪.6‬‬
‫וחיבורים נוספים רבים בסוגיה זו של א׳ ג׳ונם ואחרים‪.‬‬
‫סיפוקם‪ ,‬להעבירם לנתיבים אחרים! ברוב המקרים חופף תהליך זה את‬
‫העידון (של מטרות־היצר) הידוע לנו יפה‪ ,‬במקרים אחרים אפשר עוד‬
‫להבדיל בינם לבין העידון‪ .‬עידונו של היצר הוא צד בולט ביותר של‬
‫התפתחות התרבות; מתוכו מתאפשר הדבר‪ ,‬שפעילויות־נפש גבוהות יותר‪,‬‬
‫בתחומים של מדע‪ ,‬אמנות ואידיאולוגיה‪ ,‬ממלאות תפקיד כה חשוב בחיי‬
‫התרבות‪ .‬אילו הלכנו אחרי הרושם הראשון‪ ,‬היינו מתפתים לומר‪ ,‬כי התר ­‬
‫בות היא שכפתה על היצרים את גזירת־הגורל ששמה עידון‪ .‬אבל מוטב‬
‫לנו עוד להשתהות ולהרהר בדבר‪ .‬ולסוף גורם שלישי [נוסף על עיצוב־‬
‫האופי והעידון] — ונראה לי׳ כי זה הגורם החשוב ביותר‪ :‬לא יתכן להת ­‬
‫עלם מן העובדה‪ ,‬מה מאוד מושתתת התרבות על ההכרח לוותר על סיפוקם‬
‫של יצרים‪ ,‬עד כמה תנאי קודם לתרבות הוא דווקא מניעת סיפוקם של‬
‫יצרים אדירים (או דיכוןם או הדחקתם‪ ,‬או סילוקם בדרך אחרת כלשהי ?)‪.‬‬
‫"מפח־תרבות" זה שולט בתחום הגדול של היחסים הסוציאליים בקרב‬
‫בני־האדם; וכבר אנו יודעים‪ ,‬כי הוא סיבת האיבה‪ ,‬שכל התרבויות אנו ­‬
‫סות להילחם בה‪ .‬ממנו באות דרישות חמורות הנדרשות גם מעבודתנו‬
‫המדעית׳ ושומה עלינו להבהיר כאן דברים רבים‪ .‬לא קל לתפוס‪ ,‬היאך‬
‫אפשר לשלול מיצר כלשהו את סיפוקו‪ .‬ודאי יש כאן חשש סכנה; אם אין‬
‫המשק הנפשי מפצה בעד שלילת הסיפוק‪ ,‬צפויות בלי ספק מכאן קלקלות‬
‫חמורות‪.‬‬
‫אבל אם אנו מבקשים לדעת‪ ,‬מה ערך רשאים אנו לייחס לתפיסתנו את‬
‫התפתחות התרבות כתהליך בר־ייחוד שניתן להמשילו לבגירתו התקינה‬
‫של היחיד‪ ,‬ברור שאנו חייבים לבדוק בעיה אחרת‪ .‬השאלה שעלינו לשאול‬
‫היא׳ איזהו המקור שממנו באו ההשפעות שהשפיעו על התפתחות התרבות ?‬
‫היאך נתהוותה התרבות‪ ,‬ומה היו הגורמים שקבעו את מהלך התפתחותה ?‬

‫ד‬
‫דומני‪ ,‬ששומה עלי להצניע ולהודות‪ ,‬כי משימה שלמעלה מיכלתי היא‬
‫להשיב על שאלות אלה; אביא כאן את מעט הסברות‪ ,‬שאני יכול להעלות‪.‬‬
‫האדם הקמאי גילה׳ כי הוא מסוגל לשפר במו־ידיו את גורלו עלי־אד ­‬
‫מות (במו־ידיו פשוטו כמשמעו)‪ ,‬וכיוון שכך שוב אי־אפשר היה לו להת ­‬
‫ייחס בשוויון־נפש לשאלה‪ ,‬אם האדם זולתו פועל יד־ביד עמו או נגדו‪.‬‬
‫ערכו של האדם זולתו עלה בעיניו בתוקף היותו עוזר לו בעבודה‪ ,‬כך‬
‫שהיה מן המועיל בחיי־יחד עמו‪ .‬עוד לפני כן‪ ,‬בימי קדם־קורותיו של‬
‫האדם כיצור דמוי־קוף‪ ,‬הוא אימץ לעצמו את ההרגל של חיי־משפחה!‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬שבני־משפחתו היו עוזריו הראשונים‪ .‬רשאים אנו לשער‪,‬‬
‫כי ייסוד המשפחה קשור היה בכך‪ ,‬שהצורך בסיפוק הגניטאלי שוב לא‬
 ‫היה מתעורר מפקידה לפקידה — משל הוא אורח שבא בפתאום‪ ,‬ולאחר‬
‫פרישתו אין שומעים עוד עליו זמן רב — אלא נעשה כשותף־קבע למגו ­‬
‫רים עם האדם‪ .‬אזי קם לו‪ ,‬לזכר‪ ,‬מניע לשמור את הנקבה לידו‪ ,‬וביתר‬
‫הכללה — את מושאי־המין‪ .‬והנקבות‪ ,‬שלא רצו להיפרד מוולדותיהן חסרי־‬
‫‪*.‬‬
‫הוולדות‬ ‫הישע אנוסות היו להישאר עם הזכר החזק יותר גם לטובת‬
‫משפחה פרימיטיבית זו היתה עוד חסרה קו מהותי אחד של התרבות‪:‬‬
‫לא היה כל סייג לשרירות־לבו של ראש המשפחה והאב‪ .‬ב״טו־טם וטאבו"‬
‫ניסיתי להראות את הדרך‪ ,‬שהוליכה מן המשפחה הזאת אל השלב הבא‬
‫של היי־יחד בצורת בריתות־האחים‪ .‬בהתגברם על האב גילו האחים‪ ,‬כי‬

‫המחזוריות האורגנית של התהליך המיני נשארה אמנם כפי שהיתה‪ ,‬אבל השפעתה‬ ‫•‬
‫על גירויי־המין הנפשיים נתגלגלה בעצם בהיפוכה‪ .‬קרוב ביותר לוודאי‪ ,‬כי תמורה‬
‫זו קשורה בפחיתתם של גירויי־הריח‪ ,‬שבהם היה תהליך־הווסת משפיע על נפשו‬
‫של הגבר‪ .‬התפקיד שמילאו קודם גירויי־הריח עבר לגירויי־הראיה ; גירויים של‬
‫ריח באים וחולפים‪ ,‬והיפוכם גירויי־ראיה‪ ,‬שהשפעתם אפשר לה שתהיה קבע‪.‬‬
‫הטאבו של הודסת צמח מתוך "הדחקה אורגנית" זו כמעשה־שכנגד לשלב־של־‬
‫התפתחות‪ ,‬שהאדם עבר ממנו והלאה‪ .‬קרוב לוודאי‪ ,‬שכל שאר המניעים לטאבו‬
‫טיבם שניויני (ר׳ ^‪1‬ק‪1‬ד‪1‬ס>‪1181‬ס‪§16 1111)1 1>2811'311‬ס‪1‬ס‪{1{1‬בתגן‪41116‬נ גץ‪1‬ג(‪. 1‬ם ‪)3.‬נ‬
‫בכתב־העת ס^בט^כרך י״ג‪.)1927 ,‬‬
‫במישור אחר חוזר תהליך זה בהתחלפותם של אלים מתקופה שחלפה בדמונים‪.‬‬
‫אבל דומה‪ ,‬כי עצם פחיתתם של גירויי־הריח היתה תולדה מהתרוממותו של האדם‬
‫מעל פני האדמה‪ ,‬ממעברו להליכה זקופה ; איברי־המין שלו שהיו קודם מוסתרים‬
‫נעשו עם הזדקסותו גלויים־לעין‪ ,‬נזדקקו לחיסוי‪ ,‬וכך נתעורר בו רגש הבושה‪.‬‬
‫הווי אומר‪ ,‬עם הזדקפות קומתו של האדם נפתח התהליך הרה־הגורל של התרבות‪.‬‬
‫לפי זה היתה השתלשלותן של חוליות ההתפתחות כך ‪ :‬עם פחיתת ערכם של‬
‫גירויי־הריח והסתרת הווסת מן העין נעשתה מכרעת חשיבותם של גירויי־הראיה‬
‫ונתחשפו איברי־המין; מכאן באה רציפותה של הגריה המינית‪ ,‬נתמסדה המשפחה‪,‬‬
‫ובעצם כך עמד האדם על סף עידן התרבות‪ .‬אין זו אלא ספקולאציה תיאורטית‪,‬‬
‫אבל משום מידת החשיבות שבה ראויה היא ודאי לבדיקה מדוקדקת מתוך השוואת‬
‫שרשרת התפתחותית זו לנסיבות חייהם של בעלי־החיים הקרובים ביותר לאדם‪.‬‬
‫אפשר להכיר בברירות גורם סוציאלי גם בנטיה לנקיון הצמודה לתרבות ;‬
‫לאחר־מעשה הצדיקו זאת בטעמים של היגיינה‪ ,‬אך האדם גילה נסיה לנקיון קודם‬
‫שגילה את הטעמים להיגיינה‪ .‬הנקיון נתדרבן מן הצורך שנתעורר באדם לכסות‬
‫את הצואה‪ ,‬לאחר שנעשתה מאוסה לתפיסה החושית‪ .‬כנודע‪ ,‬לא כן הדבר בחדר־‬
‫הילדים ; אין הצואה מסלידה את הילד‪ ,‬והוא מחשיב אותה כחלק שנפרש מגופו‪.‬‬
‫במרץ מיוחד מסייע כאן החינוך לקדם ולהחיש את מהלך ההתפתחות הבאה‪,‬‬
‫שבמרוצתה ייהפך הפרש לחומר חסר־ערך‪ ,‬מגעיל‪ ,‬מעורר מיאוס וסלידה‪ .‬אולם‬
‫עוד קודם לכן‪ ,‬משעה שפחת ערכם של גירויי־הריח בעקבות הזדקפות קומתו של‬
‫האדם‪ ,‬נגזר גם על ריחותיהם החריפים של החמרים הנפרשים מן הגוף שיתמאסו‬
‫על האדם; שהרי לולא כן לא היה מן הסתם בגדר האפשר‪ ,‬שהיחס אל הצואה‬
‫מימי הילדות יתחלף בהיפוכו‪ .‬מכאן‪ ,‬שהארוטיקה האנאלית היתה קרבן ראשון‬
 ‫ברית עשויה להיות חזקה מן היחיד‪ .‬התרבות הטוטמיסטית מבוססת על‬
‫ההגבלות׳ שהאחים הוצרכו להטיל איש על רעהו בשביל להוסיף ולקיים‬
‫את המצב החדש‪ .‬תקנות הטאבו היו ה״חוק" הראשון‪ .‬וכך היה ביסוס‬
‫כפול לחיי־היחד של האנשים‪ :‬אל״ף‪ ,‬הכרח־העבודה שיצרה המצוקה מחוץ‪,‬‬
‫ובי״ת‪ ,‬כוחה של האהבה‪ ,‬זו שגרמה שהגבר סירב להינתק ממושא־המין‬
‫שלו׳ מן האשה‪ ,‬וזו שבגללה מיאנה האשה להיפרד מן הבשר שנלקח‬
‫מבשרה‪ ,‬מן הילד‪ .‬ארוס ואנאנקי [אהבה וכורח] נעשו גם לאבות תרבותו‬
‫של האדם‪ .‬כך יכלו אנשים רבים יותר להוסיף ולהיות שרויים בחיי־יחד‪,‬‬
‫וזו היתה הצלחתה הראשונה של התרבות‪ .‬ומכיוון שפעלו כאן ביחד שני‬
‫הכוחות הגדולים‪ ,‬אפשר היה לצפות‪ ,‬כי ההתפתחות תתקדם גם לאחר כך‬
‫למישרים‪ ,‬לקראת שיעור גדל והולך של כיבוש עולם־החוץ׳ וכן לקראת‬
‫הרחבה נוספת של מנין האנשים שהציבור כולל‪ .‬גם קשה לתפוס‪ ,‬היאך‬
‫אפשר לה‪ ,‬לתרבות הזאת‪ ,‬שתשפיע על השותפים לה בצורה‪ ,‬שאין עמה‬
‫ברכת־אושר‪.‬‬
‫מהיכן עלולה לבוא השתבשותה של התפתחות רצויה כזאת ? אבל לפגי‬
‫שנחפש תשובה על שאלה זו הבה נעשה סטיה מן הנושא בשביל למלא‬
‫מה שהחסרנו בדיון קודם שלנו‪ .‬באנו שם לכלל מסקנה‪ ,‬כי האהבה היא‬
‫בסים של התרבות‪ ,‬ואמרנו‪ ,‬שהנסיון שעשה האדם ושממנו למד‪ ,‬כי האהבה‬
‫המינית (גניטאלית) מעניקה לו את חוויות־הסיפוק החזקות ביותר׳ ובעצם‬
‫נותנת היא לו את המופת לכל דבר־אושר‪ ,‬נסיון זה ודאי קירב לדעתו‬
‫את השאיפה‪ ,‬שיהיה גם להבא מחפש את סיפוק־האושר בחיים בתחום‬
‫יחסי־המין׳ שיעמיד את הארוטיקה הגניטאלית במרכז חייו‪ .‬ועוד אמרנו‪,‬‬
‫שבזה האופן עשה האדם את עצמו תלוי בחלק מעולם־החוץ׳ היינו במושא‬
‫שבחר לאהבתו‪ ,‬גם חשף עצמו לייסורים קשים ביותר‪ ,‬אם משום שמושאו‬
‫דחה אותו ואם משום שנתקפח מידו מחמת מעשה־בגידה של המושא או‬
‫מחמת מותו‪ .‬מן הטעם הזה היו אמנם חכמי כל הזמנים מתרים בבריות‬

‫ל״הדחקה האורגנית"‪ ,‬שסללה את הדרך אל התרבות‪ .‬הגורם הסוציאלי המכודן את‬

‫גלגוליה הבאים של הארוטיקה האנאלית בא לכלל התגלות בעובדה‪ ,‬שחרף כל‬
‫ההתקדמות בהתפתחותו של האדם הרי בעצם אין הוא סולד מן הריח שמדיף‬
‫פרשו שלו עצמו‪ ,‬אבל צואת זולתו מאוסה עליו תמיד‪ .‬כי־כן מי שאינו מקפיד‬
‫על הנקיות‪ ,‬היינו אינו מכסה את צואתו‪ ,‬נמצא עולב אחרים‪ ,‬בוסר על חברו‪.‬‬
‫מתאשר לנו דבר זה גם מלשון הגידופים הגסים‪ ,‬החריפים ביותר‪ .‬ולולא כך היה‬
‫גם מתמיה ביותר יחסו של האדם אל הכלב ; אף־על־פי שהוא הנאמן שבידידי‬
‫האדם בעולם־החי‪ ,‬משמש לו שמו של הכלב כמלת־גידוף‪ .‬הטעם הוא‪ ,‬ששתי תכונות‬
‫של הכלב מבזים אותו בעיני האדם ‪ :‬אל״ף‪ ,‬החוש הראשי שלו הוא חוש־הריח‪,‬‬
‫ואינו סולד מריחות צואה‪ ,‬בי״ת‪ ,‬אין בו בושה במעשי־מין שלו‪.‬‬
‫שלא יילכו בדרך־חיים זו‪ ,‬אלא שחרף התראות אלה הוסיפה הדרך הזאת‬
‫להיות קוסמת לילודי־אשה רבים‪.‬‬
‫אף־על־פי־כן ניתן למיעוט קטן של אנשים‪ ,‬הודות למערוכת שלהם‪,‬‬
‫להיות מאושרים בדרך האהבה‪ ,‬אלא שלשם כך הם נזקקים לשינויים‬
‫נפשיים מעמיקים בתיפקוד־האהבה‪ .‬אנשים אלה משתחררים מן התלות‬
‫בהסכמתו של מושא־האהבה על־ידי שהם מתיקים את עיקר ערכה של‬
‫האהבה‪ :‬תחת להיות אהובים אוהבים הם בעצמם‪ .‬כך מגוננים הם על‬
‫עצמם מפני אבדן האהבה על־ידי שהם מכוונים אותה לא למושאים יחידים‪,‬‬
‫אלא לכל האנשים במידה שווה‪ .‬ולסוף‪ ,‬הם עוקפים את תנודותיה ואכ ­‬
‫זבותיו­‪ ,‬של האהבה הגניטאלית על־ידי שהם מסיטים אותה ממטרת־המין‬
‫שלה והופכים את יצרם לרחש מעוכב־מטרה‪ .‬עתה שרויים הם במצב‬
‫של הרגשת־חיבה רכה ומאוזנת‪ ,‬רחפנית ויציבה‪ ,‬ומבחינה חיצונית כמעט‬
‫שלא נותר עוד כל דמיון בין מצבם זה לבין המצב שממנו צמחה ההרגשה‬
‫הזאת — החיים הסוערים של האהבה הגניטאלית‪ .‬בניצול כזה של האהבה‬
‫למען הרגשת־האושר הפנימית הפליג אולי יותר מכל זולתו פ ר א נ ם י ס ­‬
‫קוט הקדוש איש אסיזי‪ .‬ואכן‪ ,‬פעמים רבות ייחסו לדת מה שאנו‬
‫היכרנו כאחת הדרכים להגשמתו של עקרון־העונג‪ :‬זיקה זו אל הדת‪,‬‬
‫אפשר היא קשורה באותם תחומים מרוחקים‪ ,‬שבהם מוזנחת ההבדלה בין‬
‫האני לבין המושאים או בין מושא למושא‪ .‬הנכונות הזאת לאהבת כל האדם‬
‫והעולם היא‪ ,‬לפי השקפה מוסרית אחרת‪ ,‬עמידה שאין אדם מסוגל להגיע‬
‫למעלה ממנה׳ ובהמשך הדברים עוד יתחוורו לנו המניעים העמוקים יותר‬
‫להשקפה הזאת‪ .‬אבל כבר בשלב זה של הדיון לא הייתי רוצה להעלים‬
‫שתי השגות עיקריות שלי על השקפה זו‪ .‬אל״ף‪ ,‬אהבה שאין עמה בחירה‪,‬‬
‫דומה שהיא מאבדת חלק מערכה שלה עצמה‪ ,‬משום שהיא גורמת עוול‬
‫למושא שלה‪ :‬בי״ת‪ ,‬לא כל האנשים ראויים שנאהב אותם‪.‬‬
‫אותה האהבה‪ ,‬שהיתה המניע לייסוד המשפחה‪ ,‬מוסיפה לפעול בתרבות‬
‫בצורתה המקורית על־ידי שאינה מוותרת על הסיפוק המיני במישרים‪,‬‬
‫ובשינוי־צורתה בתורת חיבה מעוכבת־מטרה‪ .‬בשתי הצורות כאחת מוסיפה‬
‫האהבה למלא את תפקידה כחוליה המקשרת אנשים רבים יותר זה אל‬
‫זה‪ ,‬והיא עושה זאת בצורה אינטנסיבית יותר משמצליח לעשות האינטרס‬
‫של שותפות־העבודה‪ .‬יש צידוק גנטי לרישול‪ ,‬שהלשון נוהגת בשימושה‬
‫במלה "אהבה"‪ .‬אהבה קוראים ליחסים בין גבר לאשה שיסדו משפחה על‬
‫בסיס צרכיהם הגניטאליים‪ ,‬אבל קוראים אהבה גם לרגשות החיוביים שבין‬
‫הורים וילדים‪ ,‬בין אחאים במשפחה‪ ,‬אף־על־פי שעלינו לקרוא ליחס זה‬
‫אהבה מעוכבת־מטרה‪ ,‬חיבה‪ .‬כי־כן במקורה היתה האהבה מעוכבת־המטרה‬
‫אהבה חושנית במלוא משמעותה‪ ,‬ובלא־מודע של האדם מוסיפה היא‬
 ‫להיות עד היום מה שהיתה‪ .‬שני מיני האהבה‪ ,‬החושנית־במלואה ומעוכבת־‬
‫המטרה‪ ,‬חורגים אל מחוץ למשפחה ויוצרים זיקות חדשות אל אנשים‪,‬‬
‫שהיו קודם זרים‪ .‬האהבה הגניטאלית מוליכה לתצורות חדשות של משפחה‪,‬‬
‫האהבה מעוכבת־המטרה לצורות של "ידידות"‪ ,‬והללו לובשות חשיבות‬
‫מבחינה תרבותית‪ ,‬משום שאין בהן תחולה להגבלות מסוימות של האהבה‬
‫הגניטאלית׳ כגון בלבדיותה של האהבה הזאת‪ .‬אבל במרוצת ההתפתחות‬
‫מתחדלת חד־משמעותו של יחם האהבה אל התרבות‪ .‬מצד אחד באה‬
‫האהבה לכלל ניגוד אל האינטרסים של התרבות‪ ,‬מצד אחר מאיימת התר ­‬
‫בות להטיל הגבלות מוחשיות על האהבה‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬שאין מנוס מהתפרדות זו של אהבה ותרבות‪ ,‬אבל בעיון ראשון‬
‫אין טעמה ברור לנו‪ .‬הקרע מתגלה כסכסוך בין המשפחה לבין הקבוצה‬
‫הגדולה יותר‪ ,‬שהיחיד משתייך אליה‪ .‬כבר תפסנו‪ ,‬כי אחת המגמות העיק ­‬
‫ריות של התרבות היא לאגד את בני־האדם כדי יחידות גדולות‪ .‬אבל‬
‫המשפחה אינה רוצה לוותר על היחיד‪ .‬ככל שמהודק יותר ליכודם של בני‬
‫המשפחה‪ ,‬כן שכיחה יותר נטייתם להסתגר מפני אחרים‪ ,‬וכן קשה עליהם‬
‫יותר הכניסה למעגל־החיים הרחב יותר‪ .‬אורח חיי־היחד העתיק יותר‬
‫מבחינה פילוגנטית׳ האדם חי בו עוד רק בימי ילדותו‪ ,‬וצורה זו מתגוננת‬
‫וממאנת לפנות מקומה לאורח־החיים התרבותי‪ ,‬שהתפתח בתקופה מאוחרת‬
‫יותר‪ .‬ההתנתקות מן המשפחה נעשית בגדר משימה לכל אדם צעיר‪,‬‬
‫ולעתים קרובות מאוששתו החברה לפתור משימה זו במנהגי־פולחן של‬
‫בגירה וכניסה לחברה‪ .‬עולה בנו הרושם‪ ,‬כי קשיים אלה טבועים בכל‬
‫התפתחות נפשית‪ ,‬ובעצם גם בכל התפתחות אורגנית‪.‬‬
‫מלבד זאת מעוררות הנשים עד־מהרה מגמה הנוגדת את גורם התרבות;‬
‫אותן הנשים עצמן‪ ,‬שתחילה הניחו את היסוד לתרבות בתוקף דרישותיהן‬
‫לאהבה‪ ,‬הן המשפיעות עתה עליה השפעה משהה ובולמת את התרבות‪.‬‬
‫הנשים מייצגות את האינטרסים של המשפחה ושל חיי־המין; עבודת־‬
‫התרבות נעשית יותר ויותר לענינם של הגברים‪ ,‬מטילה היא עליהם‬
‫תפקידים קשים יותר ויותר‪ ,‬כופה עליהם עידוגי־יצר‪ ,‬שאין לנשים הכ ­‬
‫שרה יתרה אליהם‪ .‬כיוון שיש גבול לכמויות האנרגיה הנפשית שברשות‬
‫האדם‪ ,‬חייב הוא להסדיר את משימותיו בדרך חלוקה תכליתית של הלי ­‬
‫בידו‪ .‬מה שהוא צורך למטרות תרבותיות שולל הוא במידה מרובה מן‬
‫הגשים ומחיי־המין; העובדה‪ ,‬שהוא עושה תמיד בחברת גברים והוא תלוי‬
‫ביחסם אליו‪ ,‬גורמת לו אף להתרחק ממשימותיו כבעל לאשתו וכאב‬
‫לילדיו‪ .‬כך באה האשה‪ ,‬בתוקף תביעות התרבות׳ לראות עצמה נדחקת‬
‫לקרן־זווית‪ ,‬והיא נוקטת עמדה עוינת כלפי תרבות זו‪.‬‬
‫מגמתה של התרבות לצמצם את חיי־המין ברורה לא־פחות מן המגמה‬
‫האחרת להרחיב את המעגל התרבותי‪ .‬כבר בשלב הראשון לה‪ ,‬בשלב‬
‫הטוטמיזם‪ ,‬מביאה עמה התרבות את האיסור לבחירת מושא־העריות‪,‬‬
‫וייתכן שזו היתה הפגימה החותכת ביותר ששיבשה בזמן מן הזמנים את‬
‫חיי־האהבה של האדם‪ .‬הגבלות אחרות מביאים הטאבו‪ ,‬החוק והמנהגים‪,‬‬
‫ואלה חלות על גברים ונשים כאחת‪ .‬לא כל התרבויות מרחיקות בצורה‬
‫שווה לכת מן הבחינה הזאת‪ .‬המבנה הכלכלי של החברה משפיע על מה‬
‫שנשתייר מחרות־המין‪ .‬כבר למדנו לדעת׳ כי התרבות מקבלת כאן את‬
‫דין ההכרח הכלכלי‪ ,‬שכן אנוסה היא לשלול מחיי־המין שיעור גדול של‬
‫אנרגיה נפשית‪ ,‬שהיא בעצמה צורכת‪ .‬אגב כך נוהגת התרבות בחיי־המין‬
‫כדרך שנוהגת אומה‪ ,‬או שכבה של האוכלוסיה‪ ,‬ששיעבדה אומה אחרת‪,‬‬
‫או שכבה אחרת׳ והיא מנצלת אותה‪ .‬הפחד מפני התמרדותם של המדוכאים‬
‫אוכף על המדכאים לנקוט אמצעי־זהירות חמורים‪ .‬לנקודת־שיא של הת ­‬
‫פתחות כזאת הגיעה תרבותנו במערב־אירופה‪ .‬מבחינה פסיכולוגית נוהגת‬
‫התרבות בפירוש כדין בהחילה כבר על גיל־הילדות איסורים נגד גילויים‬
‫של חיין־המין; שכן לא יהיה לה כלל סיכוי לרסן את תאוותיהם הספסו־‬
‫אליות של המבוגרים‪ ,‬אם לא תכשיר את הקרקע לכך בימי ילדותם‪ .‬אבל‬
‫בשום פנים ואופן אין הצדקה למעשה חברת־התרבות‪ ,‬המרחיקה לכת עד‬
‫כדי כך‪ ,‬שהיא גם מתכחשת לתופעות‪ ,‬שלא זו בלבד שקל להוכיח את‬
‫קיומן‪ ,‬אלא שקיומן מזדקר לעין‪ .‬ליחיד הבשל מבחינה מינית מתירה‬
‫החברה לבחור כמושא רק את המין־שכנגד‪ ,‬והיא אוסרת רוב סיפוקים‬
‫שאינם גניטאליים ופוסלת אותם כמעשי־נליזות‪ .‬בלאוין אלה מתגלית הת ­‬
‫ביעה לחיי־מין שווים לכל בני־האדם מתוך התעלמות מעובדת קיומן של‬
‫מערוכות־מין שונות‪ ,‬בין שהשוני מוטבע ובין שהוא קנוי; וכך שוללת‬
‫התביעה הזאת משיעור לא־קטן של אנשים את תענוגות חיי־המין ונעשית‬
‫למקור של עוול קשה‪ .‬תקנות מגבילות אלו היו אולי עשויות להביא לידי‬
‫כך‪ ,‬שלפחות אנשים נורמליים‪ ,‬אלה שמבחינת המערוכת הנפשית אין‬
‫סייגים לחייהם המיניים‪ ,‬יוכלו להפעיל‪ ,‬ללא הפסד לעצמם‪ ,‬כל ענין־מין‬
‫שיש להם באפיקים‪ ,‬שהתקנות הניחו פתוחים לפניהם‪ .‬אבל ההגבלות‬
‫שמטילים סידורי האהבה החוקית והמונוגמיה מוסיפות על צמצום האהבה‬
‫הגניטאלית של בן מין אחד למשנהו גם בתחומים שאין חומרות פוסלניות‬
‫חלות עליהם‪ .‬עינינו הרואות‪ :‬תרבות ימינו נאותה להתיר יחסי־מין רק‬
‫על סמך התקשרות יחידה של גבר אחד ואשה אחת‪ ,‬אגב מניעת התרתו‬
‫של הקשר‪ .‬היא דוחה את חיי־המין כמקור של עונג בזכות עצמו! והיא‬
‫נוטה לשאת אותם רק כדרך‪ ,‬שעד כה לא נמצא לה תחליף‪ ,‬לרביית גזע־‬
‫האדם‪.‬‬
‫זוהי עמדה קיצונית׳ כמובן׳ וידוע הדבר‪ ,‬שלא ניתן להגשימה‪ ,‬אף לא‬
‫פרקי־זמן קצרים‪ .‬רק אנשים חלשים נכנעו להתערבות חמורה כל כך‬
‫בחרותם המינית; בעלי אופי חזק יותר קיבלו את הדין רק בתנאי שניתן‬
‫להם פיצוי‪ ,‬שעוד ידובר בו להלן‪ .‬חברת־התרבות ראתה עצמה אנוסה‬
‫להשלים בשתיקה עם עבירות רבות‪ ,‬שלפי תקנותיה צריכה היתה להעניש‬
‫את עושיהן‪ .‬אבל אסור לטעות את הטעות האחרת ולשער‪ ,‬כי הואיל‬
‫ועמדה תרבותית כזאת אינה משיגה את כל כוונותיה‪ ,‬שוב אין עמה היזק‬
‫כלל‪ .‬על אף הפרצות נגרם מכאן נזק כבד לחיי־המין של האדם בך‬
‫התרבות‪ ,‬ולעתים עושים חיים אלה רושם של תיפקוד השרוי בתהליך‬
‫של הידלדלות מתקדמת‪ ,‬כדוגמת התהליך העובר‪ ,‬כנראה‪ ,‬על מערכת־‬
‫השיניים שלנה או על שערות ראשנו‪ ,‬בתורת איברים בגוף‪ .‬אנו רשאים‬
‫מן הסתם לשער‪ ,‬כי חשיבותם של חיי־המין כמקור של הרגשות־אושר —‬
‫היינו‪ ,‬בהגשמת תכלית חיינו — פחתה בשיעור מוחשי ‪ *.‬פעמים נדמה‬
‫לנו‪ ,‬שאנו מבחינים כאן לא רק בלחץ התרבות בלבד‪ ,‬אלא שיש גם משהו‬
‫במהותו של התיפקוד גופו השולל מאתנו את הסיפוק המלא ממנו והדוחף‬
‫‪*.-‬‬
‫להכריע‬ ‫אותנו לנתיבים אחרים‪ .‬אולי טעות היא בידנו; קשה כאן‬

‫• הסופר האנגלי אנין־הרגש ג׳ ג ו ל ם ו ‪ 1‬ר ת י‪ ,‬שכיום הוא נמנה עם הסופרים‬

‫המקובלים על הרבים‪ ,‬עשה בי עוד לפני שנים רבות רושם חזק בסיפור קטן שלו‬
‫— "עץ־התפוח" שמו — שבו הוא מראה בצורה נוקבת‪ ,‬כי בחייהם של בני־תרבות‬
‫בימינו אין עוד מקום לאהבה הטבעית והפשוטה של שני ילודי־אשה‪.‬‬
‫** מן ההערות דלקמן יש משום ראיה להשערה‪ ,‬שאני מעלה כאן‪ .‬גם באדם‪ ,‬כבשאר‬
‫בעלי־חיים‪ ,‬טבועה נטיה דו־מינית מפורשת‪ .‬היחיד הוא בחזקת מזיגה של שתי‬
‫חצאיות סימטריות‪ ,‬שלדעת קצת חוקרים אחת מהן גברית ואחת נקבית‪ .‬אך כן‬
‫אפשר‪ ,‬שבראשיתה היתה כל מחצית הרמאפרודיטית‪ .‬המיניות היא עובדה ביולוגית‪,‬‬
‫שעל אף חשיבותה הכבירה לחיי־הנפש קשה לעמוד על כבשונה הפסיכולוגי‪.‬‬
‫מורגל בפינו‪ ,‬שכל אדם מגלה רחשי־יצר‪ ,‬צרכים‪ ,‬סגולות זכריים וגקביים כאחד‪,‬‬
‫אבל אף שהאנאטומיה מסוגלת לגלות‪ ,‬אילו תכונות זכריות ואילו נקביות‪ ,‬אין‬
‫הפסיכולוגיה יכולה לומר לגו זאת‪ .‬מבחינה פסיכולוגית מתדהית ניגודיות המינים‬
‫כדי הניגוד שבין פעילות מכאן וסבילות מכאן‪ ,‬ואגב כך חפוזים אנו יתר על‬
‫המידה לראות את הזכרות כפעילה ואת הנקבות כסבילה ; סברה זו‪ ,‬בשום פנים‬
‫אין לה סמוכין ללא חריגים בעולם החי‪ .‬תורת הדו־מיניות עודנה עטויה כולה‬
‫ערפל כבד‪ ,‬והעובדה שעדיין לא נתגלה כל קשר בינה לבין תורת־היצרים היא‬
‫לנו בגדר מכשלה קשה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אם עובדה היא‪ ,‬כפי שאנו מניחים‪ ,‬שכל‬
‫יחיד מבקש בחיי־המין שלו לספק איוויים זכריים ואיוויים נקביים כאחד‪ ,‬הרי‬
‫שהנחה זו מכשירה אותנו לקבל את האפשרות‪ ,‬שאין אותו המושא האחד עשוי‬
‫למלא את שתי מערכות־האיווי‪ ,‬ושהן משבשות זו את זו‪ ,‬אלא אם כן אפשר‬
‫להחזיקן במופרד זו מזו ולכוון כל דחף בנתיב היאה לו‪ .‬קושי אחר מקורו בכך ‪:‬‬
‫בנוסף על הרכיבים הסאדיסטיים הטבועים ביחס הארוטי גופו מצטרף אליו לעתים‬
‫קרובות מאוד שיעור מסוים של נסיה לתוקפנות במישרין‪ .‬מושא־האהבה אינו‬
‫עשוי להתייחס לסיבוכים אלה תמיד באותה מידת ההבנה והסבלנות כאותה בת־‬
 ‫ה‬
‫המחקר הפסיכואנאליטי יצא ללמדנו‪ ,‬כי דווקא מחדלי־סיפוק אלה של חיי־‬
‫המין הם שהאנשים הקרויים נאורוטיקנים אינם מסוגלים לשאתם‪ .‬האדט‬
‫הנאורוטי יוצר לעצמו בסימפטומים שלו סיפוקי־תחליף‪ ,‬אלא שסיפוקים‬
‫אלה בעצמם גורמים לו סבל‪ ,‬או שהם נעשים לו למקור של סבל‪ ,‬משום‬
‫שמתוכם צומחים לו קשיים ביחסיו עם סביבתו ועם החברה שהוא משתייך‬
‫אליה‪ .‬קל לנו לעמוד על הסיבות לקשיים אלה; כנגד זה אין אנו תופסים‬
‫את ענין הסבל הנגרם לנאורוטיקן מסיפוקי־תחליף שלו‪ .‬אבל מלבד‬
‫קרבנות של סיפוק־המין תובעת התרבות גם קרבנות אחרים‪.‬‬
‫תפסנו את הקושי של התפתחות התרבות כקושי כללי על־ידי שגזרנו‬
‫אותו מעצלות הליבידו‪ ,‬מהתנגדותו לוותר על עמדה ישנה ולקבל חדשה‬

‫כפר‪ ,‬שקבלה‪ ,‬כי שוב אין בעלה אוהב אותה‪ ,‬והראיה — זה שבוע ימים שלא‬
‫הרביץ בה מכות‪.‬‬
‫אבל המסקנות הנוקבות ביותר בענין זה מתדרשות מן הסברה‪ ,‬שראשיתה‬
‫העליתי כאן בהערה בעמ׳ ‪ 146‬על תולדות זקיפת קומתו של האדם‪ .‬תמורה זו‬
‫בתנוחת גופו‪ ,‬שנתלוותה לה פחיתת ערכו של חוש־הריח‪ ,‬גרמה‪ ,‬שמן ההדחקה‬
‫האורגנית עלתה וארבה סכנה לכלל מיניותו של האדם‪ ,‬ולא רק לארוטיקה‬
‫האנאלית שלו‪ .‬מאז נצטמדה לתיפקוד המיני רתיעה‪ ,‬שאין אנו יודעים מה טעמים‬
‫אחרים יש לה ; רתיעה זו מונעת סיפוק מיני מלא והיא מסיטה את המטרה המינית‬
‫בכיוון של עירונים והתקות־ליבידו‪ .‬אני יודע‪ ,‬כי ב ל ו י ל ר הצביע פעם (ז‪6‬ס‬
‫‪81:311)1‬־‪ 86x1131^1)161‬כרך ה׳‪ ,1913 ,‬של ‪1:180116‬ץ‪31131‬ס‪011‬ץ‪8‬ק '‪1511011 £111‬־‪33111‬‬
‫!!^!!!!!!ס^ס‪31:11010§180116 !,‬ק‪0110‬ץ‪8‬ק ^‪1‬ז‪ )11‬על קיומה של עמדת־בראשית‬
‫מרתיעה כזאת לחיי־המין‪ .‬העובדה של ‪1118‬ת‪3801‬ת ‪ 11111138 61 £3.6068‬ז‪1:6‬ת‪1‬‬
‫[מאין באת ? מבין השתן והצואה]‪ ,‬תועבה היא בעיני נאורוטיקנים וגם רבים‬
‫אחרים מלבדם‪ .‬איברי־המין מעוררים גם חישות־ריח חריפות‪ ,‬שאנשים רבים‬
‫נפשם סולדת בהן‪ ,‬עד שהן ממאיסות עליהם את תשמיש־המיטה‪ .‬כך היינו באים‬
‫לכלל מסקנה‪ ,‬כי השורש העמוק ביותר להדחקה המינית המתקדמת עם התקדמות‬
‫התרבות הוא התגוננותה האורגאנית של צורת־החיים החדשה‪ ,‬זו שעלתה עם‬
‫הזדקפות קומתו של האדם‪ ,‬מפני דרך־קיומו האנימאלית הקודמת‪ .‬בצורה מפליאה‬
‫חופפת תוצאה זו של המחקר המדעי את המשפטים הקדומים הבאנאליים‪ ,‬שלא־‬
‫אחת היו להם מהלכים בציבור‪ .‬ועם זאת לא יצאו לפי שעה דברים אלה מגדר‬
‫האפשר המשוער‪ ,‬ועדיין אנו חסרים הוכחות מדעיות להם‪ .‬גם אל לנו לשכוח‪,‬‬
‫שעל אף פחיתת ערכם של גירויי־הריח — ודבר זה אינו מוטל בספק כלל —‬
‫יש עוד אפילו באירופה עמים‪ ,‬שהריחות הגניטאליים החריפים‪ ,‬המאוסים כל כך‬
‫עלינו‪ ,‬נחשבים אצלם ביותר כאמצעים לגירוי מיני‪ ,‬והם מסרבים לוותר עליהם‬
‫(ראה את אוסף המימצאים הפולקלוריסטיים בעקבות "משאל" של איוואן ב ל ו ך‬
‫‪ 86x113118 ¥113‬־‪118011881111111! )161‬־‪ )1611 061‬־‪ ; 0661‬הדברים פורסמו בכרכים‬
‫אחדים של ‪1171613‬קס־‪1‬קס־‪1111‬מ^ של פרידריך ז׳ קראום)‪.‬‬
 ‫במקומה‪ .‬אומרים אנו בערך אותו הדבר‪ ,‬שאמרנו בבואנו לגזור את הניגוד‬
‫שבין תרבות למיניות מן העובדה‪ ,‬שהאהבה המינית היא יחם בין שני‬
‫אנשים‪ ,‬שאדם שלישי מיותר בו‪ ,‬או שהוא עלול להיות בו מפריע‪ ,‬בה־‬
‫בשעה שהתרבות מבוססת על יחסים בין מנין גדול יותר של אנשים‪.‬‬
‫בהגיע יחס־של־אהבה למרומו אין בו עוד מקום לענין בעולם שמסביב;‬
‫זוג אוהבים די להם בהם־בעצמם‪ ,‬ובשביל שיהיו מאושרים אין הם זקוקים‬
‫אף לילד המשותף‪ .‬אין עוד נסיבות אחרות‪ ,‬שבהן מגלה ארוס בברירות‬
‫כזאת את מהות־מהותו‪ ,‬את תכליתו לעשות רבים לבשר אחד; אבל‬
‫לאחר שהשיג באהבתם של שניים את התכלית הזאת בדרך שנעשתה‬
‫למשל‪ ,‬מסרב הוא להרחיק מעבר לזה‪.‬‬
‫עד כאן יכולים אנו לדמות בנפשנו יפה מאוד שותפות תרבותית‪,‬‬
‫שחברים בה זוגות כאלה‪ ,‬כל זוג מסופק סיפוק ליבידוני בו־בעצמו‪ ,‬וכולם‬
‫קשורים אהדדי קשרי שותפות עבודה ואינטרסים‪ .‬במקרה זה לא היתה‬
‫התרבות צריכה להסיח אנרגיה מתחומו של המין‪ ,‬אבל מצב רצוי זה אינו‬
‫בגדר הקיים‪ ,‬גם לא היה קיים מעולם‪ .‬המציאות יוצאת ללמדנו‪ ,‬שאין‬
‫התרבות אומרת די בזיקות שהוסכם בינינו להקצות לה‪ ,‬שהיא שואפת‬
‫גם לקשור את בני החברה קשר ליבידוני זה אל זה‪ ,‬שהיא מסתייעת‬
‫לשם כך בכל האמצעים ומעודדת כל אפשרות כדי לכונן בינם לבין עצמם‬
‫זיקות־זהות חזקות‪ ,‬שהיא מזמנת שיעורים גדולים ביותר של ליבידו‬
‫מעוכב־מטרה כדי לאשש קשרי־שותפות בכוחם של יחסי־ידידות‪ .‬ובשביל‬
‫למלא כוונות אלה אין מנוס מצמצום תחומם של חיי־המין‪ .‬אלא שאנו‬
‫חסרים את בינת ההכרח האוכף על התרבות הליכה בדרך זו‪ ,‬הכרח שממנו‬
‫עולים הטעמים להתנגדותה למיניות‪ .‬ודאי יש כאן גורם מפריע כלשהו‪,‬‬
‫שעד כה לא גילינו אותו‪.‬‬
‫גורם זה עשוי להתרמז לנו מאחת הדרישות של חברת־התרבות הקרו ­‬
‫יות אידיאלים — מצוות "ואהבת לרעך כמוך"‪ .‬אין ספק‪ ,‬כי המצווה רבת־‬
‫המוניטין הזאת קדמה לנצרות‪ ,‬זו המבליטה אותה וגאה בה יותר מבכל‬
‫מצווה אחרת שלה — ועל אף זאת ודאי אין המצווה הזאת עתיקה מאוד‪,‬‬
‫כי על כן היתה עוד זרה לבני־האדם גם בתקופות‪ ,‬שכבר יש בידנו תעודות‬
‫היסטוריות עליהן‪ .‬הבה ניתמם ונאמר׳ כי אך זה עתה שמענו על מצווה‬
‫זו בראשונה‪ .‬ואזי אי־אפשר לנו להתנער מהרגשה של הפתעה ופליאה‪.‬‬
‫מה החובה הזאת עלי לאהוב את זולתי כמוני? מה יתן לי הדבר ומה‬
‫יוסיף? ומעל לכל‪ ,‬היאך תעלה זאת בידי? איך אפשר לי לנהוג כך?‬
‫אהבתי היא לי דבר רב־ערך‪ ,‬ואין אני יכול לבזבזו־ בלא מחשבה‪ .‬האהבה‬
‫מטילה עלי חובות‪ ,‬ושומה עלי להיות מוכן ומזומן להביא קרבנות אגב‬
‫מילוי חובות אלה‪ .‬אין אני יכול לאהוב את זולתי אלא אם כן הוא ראוי‪,‬‬
‫מטעם כלשהו‪ ,‬שאהיה אוהב אותו (מתעלם אני מן התועלת׳ שהוא עשוי‬
‫להביא לי‪ ,‬או מן האפשרות שהוא יהיה לי אולי חשוב כמושא־מין;‬
‫מצוות ואהבת לרעך כמוך אינה מביאה במנין שני סוגי זיקה אלה)‪.‬‬
‫ראוי זולתי לאהבתי‪ ,‬אם הוא דומה לי מבחינות חשובות כל כך‪ ,‬שאני‬
‫יכול לאהוב בו את עצמי; הוא ראוי לה‪ ,‬אם הוא מושלם עד כדי כך‬
‫ממגי‪ ,‬שאני יכול לאהוב בו את האידיאל של האני שלי עצמי; אני חייב‬
‫לאהוב אותו‪ ,‬אם הוא בן ידידי‪ ,‬כי־כן מכאובו של ידידי הסובל הוא גם‬
‫סבל שלי עצמי‪ ,‬ואני צריך להיות שותף לו בסבלו‪ .‬אבל אם הוא אדם‬
‫זר לי ואינו עשוי למשוך אותי בשום ערך משל עצמו‪ ,‬גם לא נקנתה‬
‫לי ממנו שום חשיבות לחיי־הרגש שלי‪ ,‬או־אז קשה לי לאהוב אותו‪.‬‬
‫ולא זו אף זו‪ .‬אילו אהבתיו הייתי עושה מעשה־עוול‪ ,‬שכן כל הקרובים‬
‫לי מעריכים את אהבתי כאות להעדפתי אותם‪ ,‬ויהיו נמצאים מקופחים‬
‫מידי שעה שהזר והם שווים בעיני‪ .‬אבל אם מוטל עלי לאהוב את הזר‬
‫אותה אהבת־כל רק משום היותו יצור על האדמה הזאת‪ ,‬כמוהו כחרק‬
‫מן'החרקים או שלשול או זעמן‪ ,‬אזי חוששני‪ ,‬שיפול בחלקו אך חלקיק‬
‫זעום של אהבה‪ ,‬ובשום פנים אי־אפשר ששיעורה יהיה כשיעור האהבה‬
‫שיש לי ודאי זכות‪ ,‬לפי מיטב ידיעתי‪ ,‬לאהוב את עצמי‪ .‬מה ענין יש‬
‫במצווה‪ ,‬שאתה מכריז עליה הכרזה כה חגיגית׳ שעה שאינך יכול להציע‬
‫נימוקים של־טעם לקיים אותה?‬
‫דוק ויתגלו לעיניך קשיים רבים יותר‪ .‬אותו אדם זר‪ ,‬לא זו בלבד‬
‫שבדרך־כלל אינו ראוי לאהבתי‪ ,‬אלא עלי עוד להודות בכל דרשרות‪,‬‬
‫שהוא ראוי דווקא שאהיה צוהב אותו‪ ,‬ואולי אף שונאו ממש‪ .‬נדמה לי‪,‬‬
‫שבלבו אין אף סימן של אהבה אלי‪ ,‬שאין הוא מתחשב בי אף כהוא־זה‪.‬‬
‫ולא יהיה מהסס להזיק לי‪ ,‬אם עשויה לצמוח לו תועלת מן הדבר‪ ,‬גם‬
‫לא ישאל את עצמו‪ ,‬שמא אין שיעור התועלת שהוא עשוי להפיק לעצמו‬
‫שווה במידת הנזק שיגרום לי‪ .‬גדולה מזו‪ :‬אין לו כלל הכרח שיפיק‬
‫תועלת ממעשהו‪ ,‬שאם אך יש לאל ידו לבוא בדרך זו לסיפוק רציה כלשהי‬
‫שלו‪ ,‬לא איכפת לו שיעשני ללעג ולקלס‪ ,‬יעלבני‪ ,‬יוציא דיבתי רעה‪,‬‬
‫יראני את נחת־זרועו‪ ,‬וככל שתהיה דעתו זחוחה עליו יותר‪ ,‬וככל שאני‬
‫אהיה חסר־ישע יותר‪ ,‬כן אפשר לי לצפות ביתר ודאות׳ שאמנם יהיה‬
‫נוהג בי כך‪ .‬ואם אין הוא עושה זאת‪ ,‬אם הוא חס עלי ומתחשב בי‪ ,‬באדם‬
‫הזר לו‪ ,‬הרי שאני מוכן ומזומן‪ ,‬גם ללא כל ציווי‪ ,‬לגמול לו באותה הדרך‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לא הייתי בא כלל להשיג השגות‪ ,‬אילו אמרה אותה מצווה מהוללת‪:‬‬
‫ואהבת את רעך כאהבתו הוא אותך‪ .‬ויש מצווה שניה‪ ,‬שבעיני רחוקה‬
‫היא עוד יותר מן השכל‪ ,‬והיא מעוררת בי רתיעה גדולה עוד יותר‪,‬‬
‫זו המצווה האומרת ״אהבו את אויביכם״ [מתי ה׳ ‪ .]44‬אבל בעצם‪ ,‬לאחר‬
‫שאני מהרהר יותר בדבר׳ מסתבר לי‪ ,‬שלא דין הוא שאראה בכך תביעה‬
‫מחמירה עוד יותר אלי; ביסודו של דבר שתי המצוות היינו־הך הן •‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬כמדומני‪ ,‬שומע אני קול מכובד מוכיחני על פני‪ :‬היא הנותנת!‬
‫ריעך אינו ראוי שתאהבהו‪ ,‬הוא אף שונא אותך — דווקא משום כך‬
‫שומה עליך לאהבו כמוך! נזיפה זו באה איפוא להורותני בינה‪ ,‬שהמצווה‬
‫הזאת דינה בערך כדין ‪1‬ת‪1>13‬ס‪8‬נ‪13 31‬טף ‪>?>10‬ז‪[ €‬אני מאמין משום האב ­‬
‫סורד שבכך]‪.‬‬
‫מכאן מתקבל מאוד על הדעת‪ ,‬כי זולתי‪ ,‬לכשיידרש לאהוב אותי כאהבתו‬
‫את עצמו‪ ,‬ישיב בתשובתי שלי ממש‪ ,‬וידחה אותי מאותם הטעמים שאני‬
‫דוחה אותו‪ .‬אני מקווה‪ ,‬שלא יהיו לו אותם הטעמים האובייקטיביים שיש‬
‫לי — אך ממש כך תהיה גם דעתו שלו‪ .‬אבל אפילו כך הדבר‪ ,‬יש הבדלים‬
‫בהתנהגותם של האנשים‪ ,‬אלא שהמוסר מתעלם מן הגורמים שבהם תלויים‬
‫הבדלים אלה‪ ,‬והוא מסווג ואומר‪ :‬התנהגות זו "טובה" והתנהגות זו "רעה"‪.‬‬
‫עד שלא יסולקו הבדלים ברורים אלה מביאה עמה ההליכה אחרי דרישות־‬
‫המוסר הנשגבות נזק למטרותיה של התרבות‪ ,‬הואיל ובדרך זו מובטח לה‪,‬‬
‫לרשעות‪ ,‬שתצא נשכרת‪ .‬על־כרחי נזכר אני כאן באפיזודה מאסיפת‬
‫הנבחרים של צרפת‪ ,‬שעמדה בה לדיון שאלת עונש־המוות‪ .‬אחד הנואמים‬
‫תבע ברוב להט לבטל את עונש־המוות וקצר תשואות סוערות‪ ,‬עד שנת־‬
‫הדהדה קריאת״ביניים באולם; ‪!-‬תסס ‪8 168 388386138‬ז‪1‬ז‪68516‬מ‪1‬‬

‫״!‪[ 13630631‬יעשו־נא האדונים הרוצחים את הצעד הראשון!]‪.‬‬

‫האמת שמאחורי כל אלה — וזו אמת‪ ,‬שהבריות נוטות ביותר לכחדה‬
‫— היא‪ ,‬שאין האדם כלל יצור נוח ושש־אלי־אהבה‪ ,‬שלכל המרובה עשוי‬
‫הוא גם להתגונן שעה שתוקפים אותו‪ .‬היפוך הדברים‪ :‬שיעור עצום של‬
‫תוקפנות הוא אחת מתכונות יצרו של האדם׳ וצריך להביא זאת במנין‪.‬‬
‫ומשום כך האדם זולתו הוא לו לא רק בגדר עוזר או מושא־מין שבכוח‪,‬‬
‫אלא גם בחזקת מי שמעורר אותו לידי כך‪ ,‬שירצה לספק בו את יצר‬
‫תוקפנותו‪ ,‬לנצל ללא־תגמול את כוח־העבודה שבו‪ ,‬להשתמש בו בלא‬

‫משורר גדול אפשר לו ליטול רשות לעצמו לתת ביטוי‪ ,‬לכל המועט בדרך־לצון‪,‬‬
‫לאמיתות פסיכולוגיות‪ ,‬שהלב אסור לו בתכלית האיסור לגלותן לפה‪ .‬כך מודה‬
‫ה׳ היינה‪ :‬״אין כמוני אוהב שלום ושלווה‪ .‬משאלותי הן‪ :‬בקתה צנועה‪ ,‬גג‬
‫של קש‪ ,‬אבל מיטה טובה‪ ,‬אוכל טוב‪ ,‬חלב וחמאה‪ ,‬מאוד טריים‪ ,‬נגד החלון פרחים‪,‬‬
‫נגד הפתח מעם אילנות נאים‪ ,‬וברצות אל־יתברך לתת לי אושר מלא‪ ,‬יזכני לחיות‬
‫ולראות‪ ,‬להנאתי‪ ,‬בהיתלות על העצים האלה כשישה או שבעה משונאי‪ .‬בלב הומה‬
‫אסלח להם לפני מותם את כל העוול שעשו לי בחייהם‪ .‬אכן‪ ,‬מצווה עלינו לסלוח‬
‫לשונאינו‪ ,‬אבל לא קודם שנתלו" (ה׳ היינה‪" ,‬רעיונות ונצנוצים" [תרגום שמואל‬
‫פרלמן‪ ,‬מוסד ביאליק ו״מסדה״‪.)]1956 ,‬‬
‫הסכמתו לסיפוק מיני‪ ,‬לגזול ממנו את נכסיו‪ ,‬להשפיל אותו׳ להביא עליו‬
‫ייסורים‪ ,‬לענותו‪ ,‬להרגו‪8 .‬טק‪1111‬מ‪1‬מ‪1‬ס‪0 11‬מ‪01‬מ [אדם לאדם זאב]‪ .‬לאחר‬
‫כל נסיונות החיים וההיסטוריה‪ ,‬מי עוד ימצא את לבו לחלוק על כלל זה י‬
‫יצר אכזרי זה לתוקפנות אורב תדיר למעשה־התגרות‪ ,‬או שהוא יוצא‬
‫לשרת כוונה אחרת כלשהי‪ ,‬גם בשעה שאפשר אולי להגשים אותה באמ ­‬
‫צעים רכים יותר‪ .‬בנסיבות רצויות לתכונה הזאת‪ ,‬כאשר פוסקת פעולתם‬
‫של כוחות־נפש שברגיל הם מעכבים אותה‪ ,‬מתחצנת היא גם ספונטנית‪,‬‬
‫והאדם מתגלה אז כחיה רעה‪ ,‬אשר חיסת בני מינה ממנה והלאה‪ .‬אם‬
‫תיזכר את הזוועות מתקופת נדידת־העמים‪ ,‬מימי פלישותיהם של ההונים‪,‬‬
‫של העמים הקרויים מונגוליים בימי ג׳נגיז חאן וטימור־לאנג‪ ,‬או את כי ­‬
‫בוש ירושלים בידי נוסעי־הצלב יראי־השמיים‪ ,‬או אף את אימי מלחמת־‬
‫העולם [הראשונה] — אם תיזכר כל אלה‪ ,‬בעל־כרחך תרכיז ראש לפני‬
‫האמת שבהשקפה הזאת‪.‬‬
‫הנטיה הזאת לתוקפנות‪ ,‬אפשר לנו לחוש בקיומה בנו־בעצמנו‪ ,‬ובדין‬
‫אנו מניחים‪ ,‬שהיא מצויה גם בנפש זולתנו; קיומה של הנטיה הזאת הוא‬
‫הגורם המשבש את היחסים בין אדם לחברו‪ ,‬והוא האוכף על התרבות את‬
‫מאמציה להסדרתם של יחסים אלה‪ .‬מחמת איבה ראשונית זו בקרב בני־‬
‫האדם רובצת תמיד ההתפרקות לפתחה של חברת־התרבות‪ .‬הענין המשותף‬
‫שיש לאנשים בעבודה לא היה עשוי ללכד את החברה; תאוות היצרים‬
‫חזקות מאינטרסים המתחייבים מטעמים־שבשכל‪ .‬חייבת התרבות לעשות‬
‫כל מה שיש לאל ידה בשביל לשים מחסום ליצרי־התוקפנות של בני־‬
‫האדם‪ ,‬ובשביל לבלום את התגלויותיהם באמצעות תצורות־תגובה נפשיות‪.‬‬
‫כאן איפוא מקורו של השימוש במיתודות‪ ,‬שתכליתן להביא את בני־‬
‫האדם לידי מיני הזדהויות שונות ויחסי־אהבה מעוכבי־מטרה; כאן הטע ­‬
‫מים לתיחומם של חיי־המין‪ ,‬ומכאן גם צמחה מצוות־האידיאל "ואהבת‬
‫לרעך כמוך״ — מצווה אשר הצידוק האמיתי לה הוא׳ שאין עוד דבר‬
‫כמוה הסותר כל כך את טבע־ברייתו של האדם‪ .‬חרף כל היגיעות שנת־‬
‫ייגעה התרבות היא לא השיגה עד כה הרבה מאוד‪ .‬היא מייחלת למניעת‬
‫התפרצויותיו הגסות ביותר של כוח־הזרוע האכזרי על־ידי שהיא נוטלת‬
‫לעצמה את הרשות להשתמש בכוח־הזרוע נגד העבריינים; אבל אין‬
‫לאל ידו של החוק להתגבר על הגילויים הזהירים יותר והמעודנים יותר‬
‫לתוקפנותו של האדם‪ .‬באחד הימים מגיע כל אחד מאתנו לידי כך‪ ,‬שהוא‬
‫מתייאש מן התקוות שרחש בימי נעוריו ביחס לבני חברתו ומשליכן אחר‬
‫גוו באשליות; מנסיון עצמו הוא לומד‪ ,‬כמה מכאובים וכעם הביאה לו בחייו‬
‫רשעותם של בני־האדם‪ .‬ועל אף זאת יהיה משום מעשה־עוול לתרבות‪,‬‬
‫אם נדון אותה לכף־חובה משום כוונותיה להרחיק מריבות ומאבקי־תחרות‬
‫מתחומי הפעילות האנושית‪ .‬מאבקים אלה‪ ,‬ודאי אין להימלט מהם; אבל‬
‫התנגדות אינה בהכרח איבה‪ ,‬ורק נעשה בה שימוש־לרעה כעילה לאיבה‪.‬‬
‫הקומוניסטים סבורים‪ ,‬שגילו את הדרך לגאולה מן הרעה החולה הזאת‪.‬‬
‫לדעתם‪ ,‬האדם כולו טוב ודורש טוב לזולתו‪ ,‬אלא שמוסד הקנין הפרטי‬
‫השחית את טבעו‪ .‬הבעלות על נכסים פרטיים נותנת בידי האחד את השל ­‬
‫טון‪ ,‬ועמו את הפיתוי להרע לזולתו‪ ,‬והעשוק מנכסיו אנוס להתקומם מחמת‬
‫איבה לעושקו‪ .‬עם ביטול הקנין הפרטי והפיכת כל הנכסים לרכוש הרבים‬
‫יובטח‪ ,‬כך הם אומרים‪ ,‬חלקו של כל אדם בהנאה מן הרכוש‪ ,‬וכך גם‬
‫יעברו מן העולם זדון ושטנה מקרב בני־האדם‪ .‬מאחר שכל הצרכים יבואו‬
‫על סיפוקם לא יהיה יסוד לאיש לראות אוייב בזולתו‪ ,‬ובנפש חפצה יקבלו‬
‫הכל את עול העבודה ההכרחית‪ .‬אין לי כל ענין בביקורת הכלכלית על‬
‫המשטר הקומוניסטי‪ ,‬ואין לאל ידי לבחון‪ ,‬אם יש תכלית ויתרון בביטולו‬
‫של הקנין הפרטי ‪ *.‬אבל יכולני לומר בוודאות‪ ,‬כי ההנחה הפסיכולוגית‬
‫למשטר הקומוניסטי היא אשליה נטולת־אחיזה‪ .‬עם ביטולו של הקנין‬
‫הפרטי יישלל מתאוותו התוקפנית של האדם מכשיר ממכשיריה‪ ,‬ודאי‬
‫מכשיר חזק‪ ,‬אך כן ודאי הדבר‪ ,‬שאין זה המכשיר החזק ביותר‪ .‬אבל אין‬
‫מעשה הביטול משנה ולא כלום מהבדלי הכוח וההשפעה‪ ,‬שהתוקפנות‬
‫משתמשת בהם לרעה בשביל להגשים את כוונותיה; גם אין מעשה הביטול‬
‫משנה ולא כלום ממהותה של התוקפנות‪ .‬לא מן הבעלות נולדה התוק ­‬
‫פנות‪ .‬לא היה גבול לשלטונה כבר בימי קדם־קדמתה׳ עוד בהיות‬
‫הקנין דל מאוד; כן באה התוקפנות לידי התגלות כבר בחדר־הילדים‪,‬‬
‫עוד בטרם ייעלם הדפום האנאלי הקדום של הבעלות‪ .‬תוקפנות היא הבסיס‬
‫לכל יחסי החיבה והאהבה בין בני־האדם‪ ,‬אולי רק להוציא יחסה של האם‬
‫אל ילדה הזכר‪ .‬עם סילוקה של הזכות האישית לנכסי־חפצים תיוותר עוד‬
‫זכות־היתרון של היחסים המיניים‪ ,‬שתיהפך בהכרח למקור של טינה עזה‬
‫ועוינות חזקה ביותר בין בני־האדם‪ ,‬שיהיו מכל בחינה אחרת שווים זה‬
‫לזה‪ .‬ואם יסולק גם גורם זה על־ידי כינונה של חרות גמורה בחיי־המין‬
‫— וכך תתבטל גם המשפחה‪ ,‬היינו התא לצמיחתה של התרבות — או־אז‬
‫אי־אפשר לנו אמנם לחזות מראש‪ ,‬מה יהיו הנתיבות החדשות שתוכל‬

‫מי שטעם בימי נעוריו טעם של מצוקת־עוני ונתנסה באדישותם ובחוצפתם של‬ ‫•‬
‫בעלי־הנכסים‪ ,‬חזקה עליו שאינו חשוד על מיעוט־הבנה וחוסר־אהדה למאמציהם‬
‫של הלוחמים לביטול אי־שוויון הנכסים בקרב בני־האדם וכל תוצאותיו‪ .‬אבל שעה‬
‫שהלוחמים בשם תביעת־הצדק מסתמכים על שוויונם של כל האנשים‪ ,‬עולה ממילא‬
‫הטענה־שכנגד‪ ,‬כי הטבע בעצמו עושה מעשים של עיוות הצדק על־ידי שהוא‬
‫חולק ליחידים סגולות־גוף וכשרונות־רוח בשיעור מופלג של חוסר־שוזיון‪ ,‬וקיפוח‬
‫זה אין לו תקנה כלל‪.‬‬
‫ללכת בהן התפתחותה של התרבות׳ אך דבר אחד אפשר לחזות‪ :‬הנטיה‬
‫לתוקפנות תתלווה לטבע האדם גם לשם‪ ,‬שהרי היא קו שאין לעקרו ממנו‪.‬‬
‫ברי‪ ,‬לא קל לבני־האדם לוותר על סיפוקה של הנטיה הזאת שבהם‬
‫לתוקפנות; לא־נוח להם בלעדיה‪ .‬לא דבר של־מה־בכך הוא היתרון שב־‬
‫מעגל־תרבות קטן יותר‪ ,‬הפותח מוצא ליצר בצורת היחס העוין אל האנשים‬
‫שמחוץ למעגל זה‪ .‬תמיד אפשר לקשור יחד בקשרי־אהבה ציבור גדול‬
‫יותר של אנשים‪ ,‬בתנאי שמחוצה לו נשארים אנשים אחרים‪ ,‬שייתכן לכוון‬
‫אליהם את גילויי התוקפנות‪ .‬העסיקה אותי פעם התופעה‪ ,‬שציבורי־אדם‬
‫קרובים קרבת־שכנות‪ ,‬ושגם מכל בחינה אחרת הם דומים זה לזה‪ ,‬דווקא‬
‫ציבורים כאלה מסוכסכים בינם לבין עצמם ואנשיהם מלעיגים אלה על‬
‫אלה‪ ,‬כדוגמת בני ספרד מזה ובני פורטוגל מזה‪ ,‬תושבי צפון גרמניה‬
‫כנגד תושבי דרום הארץ‪ ,‬אנגלים וסקוטים וכיו״ב‪" .‬נארקיזם ההבדלים‬
‫הקטנים"‪ ,‬כך כיניתי את התופעה הזאת‪ ,‬אלא שהכינוי אינו מוסיף הרבה‬
‫להכרת מהותה‪ .‬רואים אנו בה עתה סימני־היכר של סיפוק נוח ותמים‬
‫יחסית של הנטיה לתוקפנות; סיפוק זה מקל על חברי הציבור את ליכודם‪.‬‬
‫בזה האופן היו ליהודים‪ ,‬לעם המפוזר על פני ארצות רבות‪ ,‬זכויות גדולות‬
‫ביותר למען תרבויות העמים מארחיהם; לרוע המזל לא היה די בכל‬
‫שחיטות היהודים מימי־הביניים בשביל להוסיף בימים ההם על שלום‬
‫שכניהם הנוצריים ובטחונם‪ .‬פאולוס השליח עשה את אהבת כל האדם‬
‫יסוד לקהילתו הנוצרית‪ ,‬והתולדה הבלתי־נמנעת מכאן היתה אי־סובלנותה‬
‫הקיצונית של הנצרות כלפי האנשים‪ ,‬שנשארו מחוץ למעגלותיה שלה‪.‬‬
‫האהבה לא היתה הבסיס למבנה המדיני של רומא‪ ,‬ולכן היתה זרה לרומאים‬
‫אי־הסובלנות הדתית‪ ,‬אף־על־פי שהדת היתה להם ענעה של המדינה‪,‬‬
‫והמדינה היתה ספוגה דת‪ .‬כן לא היה משום מקרה מתמיה בעובדה‪,‬‬
‫שהאנשים שחלמו את חלום שליטתה של גרמניה בעולם היו זקוקים לאנ­‬
‫טישמיות כיסוד שהשלים את חלומם‪ .‬עושי הנסיון לכונן תרבות קומו ­‬
‫ניסטית ברוסיה מוצאים את המשען הפסיכולוגי לו ברדיפות הבורגנים;‬
‫אלא שאתה שואל מתוך דאגה שבלב׳ מה יעשו הסובייטים לאחר שישמידו‬
‫את הבורגנות בארצם‪.‬‬
‫מכיוון שהתרבות מטילה קרבנות גדולים כל כך לא רק על יצר־המין‬
‫של האדם‪ ,‬אלא גם על נטייתו לתוקפנות‪ ,‬מיטיבים אגו להבין‪ ,‬שקשה לו‬
‫לאדם להיות מאושר בתרבות‪ .‬אכן‪ ,‬מבחינה זו היה מצבו של האדם הקמאי‬
‫טוב יותר‪ ,‬כי כן לא ידע כבלים ליצריו‪ .‬אך לעומת זאת היה קלוש ביותר‬
‫בטחונו‪ ,‬שיהיה לאל ידו להתענג זמן רב על אשרו‪ .,‬בן־התרבות קנה מידה‬
‫של בטחון במחיר חלק מן הסיכויים שלו להיות מאושר‪ .‬אבל אל לנו‬
‫לשכוח‪ ,‬כי במשפחה הקמאית נהנה רק ראשה מחרות־יצרים כזאת; שאר‬
‫בני המשפחה חייהם היו חיי עבדים נדכאים‪ .‬הווי אומר‪ ,‬אותו עידן של‬
‫תרבות עמד בסימן הניגוד הקיצוני ביותר שבין מיעוט אנשים שנהנו‬
‫מיתרונותיה של התרבות לבין רוב האנשים‪ ,‬שהיתרונות ההם נשללו מהם‪.‬‬
‫על סמך חקירות מדוקדקות בחיי האדם הפרימיטיבי בימינו אנו יודעים‪,‬‬
‫שאין הוא ראוי כלל וכלל שנקנא בו על שום חרותו מבחינת חיי־יצרו;‬
‫הגבלות מסוג אחר כובלות חיים אלה‪ ,‬אף ייתכן שהן חמורות יותר מן‬
‫הסייגים לחרותו של בן־התרבות בימינו‪.‬‬
‫בדין מעלים אנו את השגותינו על מעמד התרבות היום משום שאינה‬
‫מצליחה לספק די הצורך את תביעותינו לסדר־חיים מרבה־אושר‪ ,‬משום‬
‫שהיא גורמת סבל רב כל כך‪ ,‬שמן הסתם אפשר היה למנעו ן ודאי שאין‬
‫אנו עושים מעשה של אויבי־תרבות שעה שאנו מעבירים תחת שבט הבי ­‬
‫קורת שאינה־יודעת־רחמים את הפגמים שבתרבות בשביל לחשוף את‬
‫שרשי הרעה‪ .‬רשאים אנו לצפות‪ ,‬שמעט־מעט יתחוללו תמורות כאלה‬
‫בתרבותנו׳ שהיא תיטיב לספק את צרכינו עד שלא תיגע בה יד הביקורת‬
‫הזאת‪ .‬אבל שמא עלינו להסכין גם לרעיון‪ ,‬שקשיים מסוימים דבוקים‬
‫בעצם מהותה של התרבות‪ ,‬עד ששום נסיון של תיקונים לא יצליח לעקרם‪.‬‬
‫מעבר למשימות של כבילת היצרים — ודבר זה אנו מוכנים לקבלו —‬
‫תלויה על ראשנו הסכנה של מעמד־דברים‪ ,‬שןפד> לו הכינוי "מצוקתו‬
‫הפסיכולוגית של ההמון"‪ .‬וביותר גדולה הסכנה הזאת במקום שהזיקה‬
‫הסוציאלית נתכוננה בעיקר מכוח הזדהותם של בני החברה בינם לבין‬
‫עצמם‪ ,‬בו־בזמן שהיחידים־המנהיגים‪ ,‬להם אינה נקנית אותה החשיבות‬
‫שצריכה ליפול בחלקם עם היווצרותו של ההמון ז‪ .‬ממעמדה התרבותי של‬
‫אמריקה בימינו עשויה להשתלח לנו דוגמה נאה ללמוד את הנזק האורב‬
‫לתרבות משום התפתחות כזאת‪ .‬אבל עלי לעמוד בנסיון ולא להיכנס בדיון‬
‫ביקרתי בתרבות אמריקה; איני רוצה לעורר את הרושם‪ ,‬שאני בעצמי‬
‫מבקש להשתמש במיתודות אמריקאיות‪.‬‬

‫ו‬
‫בשום כתיבה קודמת שלי עוד לא היתה לי כהרגשתי עתה שאני מכניס‬
‫תבן לעפריים‪ ,‬משחית נייר ודיו‪ ,‬ועומד עוד להעסיק סדרים ומדפיסים‪,‬‬
‫בשביל לספר דברים׳ שבעצם הם מובנים־ממילא‪ .‬משום כך עלי להאחז‬
‫בחפץ־לב בנקודה‪ ,‬שלכאורה משתמע ממנה‪ ,‬שהכרת קיומו של יצר־‬
‫תוקפנות נפרד ועומד ברשות עצמו עשויה להתפרש כתיקון לתיאוריה‬
‫הפסיכואנאליטית של היצרים‪.‬‬

‫ר׳ ״פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני״‪[ 1921 ,‬לעיל בכרך זה]‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫יסתבר לנו‪ ,‬שאין הדבר כך‪ ,‬ושמדובר רק בהבלטתו של רעיון שהעלינו‬
‫עוד לפני זמן רב‪ ,‬ועכשו נלך אחרי המסקנות המשתלחות ממנו‪ .‬כל סעיף‬
‫מסעיפיה של התורה האנאליטית התפתח אך מעט־מעט‪ ,‬אבל ליבונו של‬
‫שום אחד מסעיפיה לא הצריך יגיעה מרובה כזו שנדרשה מאתנו לקידומה‬
‫של משנת־היצרים‪ .‬והרי היתה המשנה הזאת הכרחית עד כדי כך לשלמותה‬
‫של התיאוריה כולה‪ ,‬שהייתי אנוס לשים תחליף כלשהו תחתיה‪ .‬מתוך‬
‫אבדן־עצות גמור בראשית עבודת־החקר נתרמזה לי אחיזה ראשונה מאמי־‬
‫רתו של המשורר־הפילוסוף ש י ל ר על "הרעב והאהבה"‪ ,‬שני הדברים‬
‫שהעולם עומד עליהם‪ .‬אפשר היה לראות את הרעב כמייצג אותם היצרים‪,‬‬
‫שתכליתם היא קיומו של היחיד; האהבה נכספת למושאים‪ ,‬ועיקר תפקידה‬
‫הוא קיום המין‪ ,‬תפקיד שהטבע תומכו ומעודדו בכל הדרכים‪ .‬כך נתעמתו‬
‫תחילה‪ ,‬אלה כנגד אלה‪ ,‬יצרי־אני ויצרי־מושא‪ .‬לציון האנרגיה של יצרי־‬
‫המושא‪ ,‬רק בשבילה בלבד‪ ,‬הנהגתי את הכינוי ליבידו; כך עלה הניגוד‬
‫בין יצרי־האני לבין היצרים ה״ליבידוניים״ של האהבה — במשמעותה‬
‫הרחבה ביותר — המכוונים למושא‪ .‬אמנם‪ ,‬אחד מיצרי־מושא אלה‪ ,‬היצר‬
‫הסאדיסטי‪ ,‬בלט מבין שאר היצרים מבחינה זו‪ ,‬שמטרתו לא היה בה ולא‬
‫כלום מן האהבה‪ .‬כן ברור׳ כי חטיבות מסוימות של היצר הזה נצמדות אל‬
‫יצרי־האני‪ ,‬ואי־אפשר לו להעלים את קרבתו המרובה ליצרי־ההשתלטות‪,‬‬
‫שאין להם תכלית ליבידונית‪ .‬אבל יישבנו פירכות אלה‪ ,‬שהרי ברור‪ ,‬כי‬
‫הסאדיזם הוא חלק מחיי־המין‪ ,‬וגילויים של חיבה עלולים להתחלף בהם‬
‫בגילויי אכזריות‪ .‬הנאורוזה הסתברה כתולדה של המאבק בין האינטרס‬
‫של קיום־עצמו לבין תביעות הליבידו‪ ,‬מאבק שהאני יצא ממנו וידו על‬
‫העליונה‪ ,‬אבל במחיר עינויים וויתורים קשים‪.‬‬
‫כל אנאליטיקאי יודה‪ ,‬כי אף היום עדיין אין דעה זו בגדר טעות שנת ­‬
‫יישבה לנו מכבר‪ .‬אבל לא היה מנוס מתיקונים שעלו בה שעה שמחקרנו‬
‫התקדם מן המודחק אל המדחיק‪ ,‬מיצרי־המושא אל האני‪ .‬מעשה מכריע‬
‫נעשה כאן עם הכנסת מושג הנארקיזם — הווי אומר‪ ,‬משנתגלה‪ ,‬כי האני‬
‫גופו אחוז־ליבידו הוא‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא המקור שממנו צמח הליבידו‪,‬‬
‫ומבחינה מסוימת מוסיף האני גם להיות כעין מרכז ראשי לו‪ .‬ליבידו‬
‫נארקיסטי זה מכוון למושאים‪ ,‬וכך נהפך הוא לליבידו־של־מושאים׳ גם‬
‫עשוי הוא לחזור ולהתגלגל שוב בליבידו נארקיסטי‪ .‬מתוך מושג הנאר־‬
‫קיזם נתאפשר לנו לתפוס תפיסה אנאליטית את הנאורוזה הטראומטית‬
‫והיפעלויות מרובות הגובלות בפסיכוזות‪ ,‬ואף את הפסיכוזות גופן‪ .‬לא היה‬
‫צורך לוותר על פשר נאורוזות־ההעברה כנסיונות של האני לגונן על עצמו‬
‫מפני המיניות; אבל מכאן נשקפה סכנה למושג הליבידו גופו‪ .‬מאחר‬
‫שנתגלה‪ ,‬כי גם יצרי ־האני יצרים ליבידוניים הם׳ נראתה תחילה בלתי־‬
‫נמנעת המסקנה בדבר היות ליבידו וכל אנרגיה יצרית חופפים זה את זה‪,‬‬
‫כפי שגרם ק״ג יו נ ג קודם לכן‪ .‬אף־על־פי־כן סבור הייתי‪ ,‬שלא יתכן‬
‫להניח‪ ,‬כי כל היצרים שווי־טיב הם; סברה זו היתה כדבר שבגדר הוודאי‪,‬‬
‫אף שעוד לא היו בידי הוכחות לה‪ .‬עשיתי את הצעד הבא בחיבורי "מעבר‬
‫לעקרון־העונג״ (‪ ,)1920‬כשנתעוררה דעתי בראשונה על כפיית־החזרה‬
‫ועל צביונם השמרני של חיי־היצר‪ .‬מתוך עיונים בסוגיות של ראשית‬
‫החיים ושל תקבילים ביולוגיים באתי לכלל מסקנה‪ ,‬כי בנוסף על היצר‪,‬‬
‫שתכליתו היא לשמר את החומר החי ולחברו כדי יחידות גדולות יותר‬
‫ויותר ודאי יש עוד יצר אחר׳ יצר מנוגד לההוא‪ ,‬המכוון לפירוקן של‬
‫‪*,‬‬
‫אותן היחידות ולהחזרתן למצב־בראשית שלהן‪ ,‬למצב האנאורגני‪ .‬הווי‬
‫אומר‪ :‬מלבד ארוס יש יצר־של־מוות‪ ,‬ומתוך פעולת־יחד ופעולת־נגד של‬
‫שני היצרים האלה ניתן להסביר את כל תופעות־החיים‪ .‬אלא שלא קל היה‬
‫לגלות את דרך פעולתו של יצר־מוות משוער זה‪ .‬ביטויי הארוס נזדקרו‬
‫לעין והיו בולטים למדי; יכולת לשער‪ ,‬כי יצר־המוות פועל חרש בתוך‬
‫האורגאניזם החי מתוך מגמה לפרקו — אך מובן‪ ,‬שאין בכך משום ראיה‬
‫להוכיח‪ .‬יותר מזה ניתן להסיק מן הרעיון‪ ,‬כי חטיבה של היצר מכוונת‬
‫נגד העולם החיצון ובאה לכלל התגלות בצורת יצר‪ ,‬שתכליתו תקיפה‬
‫והריסה‪ .‬בזה האופן עשוי היצר עצמו להאלץ לשרת את ארוס על־ידי‬
‫שהיצור החי משמיד מצוי אחר‪ ,‬בין חי ובין דומם‪ ,‬תחת להשמיד את‬
‫עצמו‪ .‬והיפוך הדברים‪ :‬כל הגבלה של התוקפנות הזאת כלפי חוץ‪ ,‬אי־‬
‫אפשר לה שלא תגביר ביצור החי את הנטיה להרם־עצמו‪ ,‬המתחולל תמיד‬
‫גם בלאו־הכי‪ .‬בה־בשעה ניתן מן המשל הזה לשער‪ ,‬שאין שני סוגי־יצר‬
‫אלה מופיעים במבודד זה מזה אלא נדירות‪ ,‬ואולי אף אינם מתגלים כך‬
‫לעולם‪ ,‬אלא שהם תמיד מעורבבים זה עם זה בשיעורי־כמות שונים ומת ­‬
‫חלפים מאוד‪ ,‬ומשום כך אין אנו מסוגלים להכירם‪ .‬הסאדיזם‪ ,‬שמכבר‬
‫עמדנו על כבשונו כחלק מיצר־המין‪ ,‬כאן עשוי הוא להיות לגו כמזיגה‬
‫חזקה ביותר מן הסוג הזה לאיווי־אהבה ויצר־הרם; ממש כך עשוי היפוכו‬
‫של הסאדיזם‪ ,‬המאזוכיזם‪ ,‬להתגלות כצירוף של נטיית־הרם מכוונת כלפי‬
‫פנים ושל יצר־מין — והודות לצירוף זה מתבלטת לנו ומתמחשת הנטיה‬
‫הזאת‪ ,‬שבדרך אחרת אין לתפוס אותה כלל‪.‬‬
‫ההנחה בדבר קיומו של יצר המוות וההרס נתקלה בהתנגדות אפילו‬
‫בחוגים פסיכואנאליטיים‪ .‬ידועה לי מגמתם של רבים לייחס לאהבה גופה‪,‬‬
‫לדו־קטביות בראשיתית שבעצם מהותה‪ ,‬כל יסוד מסוכן ועויין המתגלה‬
‫מפליא הניגוד העולה מכאן בין מגמת־ההתפשסות של ארוס שאינה יודעת הפוגות‬ ‫•‬
‫לבין שמרנותם הכללית של היצרים ; ניגוד זה עשוי להיות נקודת־מוצא לניסוחן‬
‫של בעיות נוספות‪.‬‬
‫בה‪ .‬מעלה אני כאן השקפות‪ ,‬שתחילה קיבלתי אותן לשם נסיון בלבד‪,‬‬
‫אבל במרוצת הימים נשתכנעתי כל כך בנכונותן׳ ששוב אין מחשבה אחרת‬
‫מתקבלת על דעתי כלל‪ .‬סבורני‪ ,‬כי מבחינה עיונית יש בהן להועיל לאין־‬
‫ערוך יותר מסברות אחרות שבגדר האפשר; מהשקפות אלו ניתן לנו‬
‫הפישוט‪ ,‬שאנו שואפים אליו בעבודה המדעית‪ ,‬בלא להתעלם מעובדות‬
‫ובלא לאנסן‪ .‬ידוע לי‪ ,‬שתמיד ראינו בסאדיזם ובמאזוכיזם גילויים של‬
‫יצר־ההרם — שבסאדיזם הוא מכוון כלפי־חוץ ובמאזוכיזם כלפי־פנים —‬
‫גילויים שממוזגת בהם מנה גדושה של ארוטיקה; אבל היום נבצר ממני‬
‫להבין׳ איך יכולנו להעלים עין מן העובדה׳ שתוקפנות והרם לא־ארוטיים‬
‫הם יצרים המתגלים בכל מקום‪ ,‬ואיך יכולנו לא לייחד לעובדה זו את‬
‫החשיבות הראויה לה בהסברת תופעות החיים (נכון הדבר‪ ,‬שתאוות־ההרם‬
‫המכוונת כלפי־פנים‪ ,‬שאין בה צביון של ארוטיקה‪ ,‬על־פי רוב אין היא‬
‫נתפסת לנו)‪ .‬זכורני‪ ,‬כי כאשר עלה בראשונה בספרות הפסיכואנאליטית‬
‫רעיון יצר־ההרם‪ ,‬התגוננתי אני בעצמי מפניו‪ ,‬ועבר זמן רב עד שהייתי‬
‫מסוגל לקבלו‪ .‬לכן מפליאני פחות הדבר׳ שאחרים גילו׳ ועודם מגלים‪,‬‬
‫אותו יחם פסלני לרעיון זה‪ .‬כי־על־כן אין שום אדם מחבב דיבורים על‬
‫הנטיה הטבועה בו מלידה ל״רע״׳ לתוקפנות ולהרס — משמע‪ ,‬גם לאכ ­‬
‫זריות‪ .‬הלא ברא אותו אלוהים בצלמו‪ ,‬כדמות כליל־שלמותו האלוהית!‬
‫ואין אתה רוצה שיזכירו לך‪ ,‬כמה קשה ליישב את עובדת קיומו של הרע‬
‫(קיום שאין ספק בו חרף השגותיהם של חסידי ‪ 801611€6‬מ‪18113‬ז‪ )011‬עם‬
‫היות האלוהים כל־יכול ומיטיב־לכל‪ .‬אולי אין מוצא טוב מלהטיל על‬
‫השטן את האחריות לרע ולפטור ממנה את האלוהים‪ :‬במשקו הנפשי של‬
‫האדם עשוי השטן למלא כאן את תפקיד כליא־הרעם‪ ,‬שבעולמו של האי ­‬
‫דיאל הארי ממלא אותו היהודי‪ .‬הצרה היא‪ ,‬שאפילו כך יכול אדם לבוא‬
‫חשבון עם האלוהים גם על קיומו של השטן וגם על הרע שהוא מגלם‪.‬‬
‫לנוכח קשיים אלה מיטיב כל אחד מאתנו לעשות בקבלו את הדין ובהש­‬
‫מיעו לעת־מצוא הלל גדול למוסריות הטבועה בעמקי נפשו של האדם;‬
‫מי שיעשה כך מובטח לו‪ ,‬שיהיה חביב על הבריות‪ ,‬גם ייצא נשכר משום‬
‫שהללו יסלחו לו דא ויסלחו לו הא ■י‪.‬‬

‫מפיסטו של ג י ת ה מעלה זהות משכנעת ביותר של יסוד־הרע ושל יצר־ההרם ‪:‬‬ ‫•‬
‫‪061111 21165, \^28 6111516111,‬‬
‫‪111166 §6111.‬־‪181 ^611, 6255 68 211 01‬‬

‫‪ 8111166,‬־‪80 151 661111 2.1168, \^25 1111‬‬

‫‪2 628 13686 11611111,‬־‪111‬אל ‪111§,‬ד‪8161‬־‪261‬‬
‫‪^46111 61§611111€1168 £161116111.‬‬
‫יכולים אנו לחזור ולהשתמש בשם ליבידו לציונם של גילויי כוחו של‬
‫ארוס‪ ,‬בשביל להבדיל בינם לבין האנרגיה של יצר־המוות ‪ *.‬האמת ניתנה‬
‫להיאמר‪ ,‬שקשה לנו הרבה יותר לעמוד על כבשונו של יצר אחרון זה;‬
‫קיומו עשוי להתרמז לנו רק במידת היותו ספון מאחורי ארוס‪ ,‬אבל במקום‬
‫שאין מציאותו מתגלית מחמת היותו מעורב ביסודות ארוס‪ ,‬שם מתחמק‬
‫הוא מתחום תפיסתנו‪ .‬בסאדיזם‪ ,‬שבו מסה יצר־המוות את המטרה הארו ­‬
‫טית לטובת עצמו‪ ,‬ואף־על־פי־כן הוא מספק סיפוק מלא את האיווי המיני‪,‬‬
‫בו יש בידנו לעמוד בברירות גדולה ביותר על מהותו ועל יחסו לארוס‪.‬‬
‫אבל גם במקום שהוא עולה בלא כל כוונה סכסואלית כטירוף־של־־הריסה‬
‫שאינו יודע מעצור‪ ,‬אי־אפשר שלא להבחין‪ ,‬כי סיפוקו כרוך בשיעור‬
‫גדול ביותר של הנאה נארקיסטית‪ ,‬סיפוק המביא לאני מילוי משאלות‬
‫קמאיות שלו ליכולת־כל‪ .‬בשעה שיצר־ההרם מתגלה בצורה ממותנת‬
‫וכבולה‪ ,‬כאילו היה מעוכב־מטרה‪ ,‬והוא מכוון למושאים‪ ,‬מוטל עליו להביא‬
‫לאני את סיפוקם של צרכי־חיים ואת השליטה על הטבע‪ .‬אנו משעינים‬
‫בעיקר על טעמים עיוניים את הנחתנו בדבר קיומו של יצר־ההרם‪ ,‬ולכן‬
‫חובה עלינו להודות‪ ,‬שאין ההנחה הזאת עומדת כמלוא הצורך בפני השגות‬

‫(כי כל מה שנולד‬
‫ראוי שיאבד‪.‬‬

‫הנה כן‪ ,‬כל־מה שנקרא‬

‫חטא בפיכם‪ ,‬חרבן ובלי‪,‬‬
‫בקצור‪ :‬הרע‪,‬‬
‫היסוד הוא סעקרי שלי‪).‬‬

‫כפי שהשטן בעצמו קובע‪ ,‬לא הקדוש ולא הטוב יריביו הם‪ ,‬אלא כוח־היוצר‬
‫של הטבע‪ ,‬כוהו להרבות חיים — הווי אומר‪ ,‬ארוס‪.‬‬
‫‪1(61‬‬ ‫‪)1611‬־‪ £1‬־‪)16111 \/^38861', \^16 )161‬‬
‫‪111)1611 131.15611)1 !>611116 81611,‬ז\\‪£111:‬‬
‫י ‪1 *17061)11611, !'6116111611, ^21111611, !>311:611‬מ‪1‬‬
‫‪ 1116111 )116 !'131111116 ¥011(611311:611,‬י!!!!! ‪ 1611‬ץ^!‬
‫‪ 1111611.‬־‪3118 £111‬ק\‪1611 113116 11161115 2‬‬
‫(מאויר‪ ,‬ממ?ם‪ ,‬כמו מ^פר‬
‫צבא נבטים לרבבות ?בקע‪,‬‬
‫בלח‪ ,‬בעש‪ ,‬בחם ובקר!‬
‫לולא השלהבת אצלתי לי‪,‬‬
‫לא דדה לי דבר ?חוךי בשבילי‪).‬‬
‫!"פאוסט"‪ ,‬תרגום יעקב כהן‪ ,‬הוצאת שוקן‪ ,‬מהדורה ה׳‪ ,‬תשט״ז]‪.‬‬
‫אפשר לנו לנסח בערך כך את ההשקפה‪ ,‬שאנו דוגלים בה כיום‪ :‬הליבידו יש לו‬ ‫♦‬
‫חלק בכל גילוי יצרי‪ ,‬אבל לא כל מה שיש בגילוי זה הוא ליבידו‪.‬‬
‫עיוניות‪ .‬אלא שבמעמד ידיעותינו כיום נראה הדבר כפי שתיארתיו׳ ואין‬
‫ספק‪ ,‬שבעקבות מחקר ועיון נוספים יתלבנו הדברים עד כדי הכרע‪.‬‬
‫על כל מה שייאמר להלן חלה איפוא גירסתי‪ ,‬שהנטיה לתוקפנות היא‬
‫תכונת־יצר טבועה באדם ועומדת ברשות עצמה; ואני חוזר ואומר׳ כי‬
‫תכונה זו היא המכשול הגדול ביותר לפני התרבות‪ .‬בנקודה מסוימת בדיוני‬
‫זה באתי לכלל השקפה‪ ,‬כי התרבות היא תהליך מיוחד העובר על האנושות;‬
‫גם עתה מוסיף אני לעמוד בהשפעתו של הרעיון הזה‪ .‬על כך עוד אוסיף‪,‬‬
‫כי התרבות היא תהליך המתחולל בשרותו של ארוס; תחילה מצרף ארוס‬
‫יחידי־אדם נפרדים‪ ,‬אחר־כך משפחות׳ ואזי גזעים‪ ,‬לאומים‪ ,‬אומות כדי‬
‫יחידה אחת׳ כדי אחדותה של האנושות‪ .‬אין אנו יודעים‪ ,‬איזהו ההכרח‬
‫המניע התרחשות זאת; דבר זה בדיוק פעלו של ארוס הוא‪ .‬המגמה היא‬
‫לקשור ציבורי־אדם אלה קשר־גומלין ליביז־וני‪ .‬הכורח לבדו — הית ­‬
‫רונות של עבודה במשותף — אינו עשוי ללכדם‪ .‬אבל יצר־תוקפנותם‬
‫הטבעי של בני־האדם — איבת היחיד לרבים ואיבת הרבים ליחיד —‬
‫נוגד את תכליתה זו של התרבות‪ .‬יצר זה לתוקפנות הוא צאצאו ונציגו‬
‫הראשי של יצר־המוות‪ ,‬שגילינוהו בד־בבד עם ארוס‪ ,‬ושני אלה מחלקים‬
‫ביניהם את השליטה בעולם‪ .‬בדרך זו‪ ,‬סבורני׳ מתנהר לנו עתה טעמה של‬
‫התפתחות התרבות‪ .‬בהכרח יתגלה לנו מתוכה המאבק בין ארוס למוות‪ ,‬בין‬
‫יצר־החיים לבין יצר־ההרם‪ ,‬בהתגשמותו בגזע־האדם‪ .‬מאבק זה הוא מהות‬
‫תכנם של החיים בכלל‪ ,‬וכך רשאים אנו לומר בפשיטות‪ ,‬כי התפתחותה‬
‫גזע־האדם ומאבק־ענקים זה׳ אותו‬
‫‪*.‬‬ ‫של תרבות היא מאבק־החיים של‬
‫אומרות אומנותינו להפיס ב״שיר־הערש מן השמיים"!‬

‫ז‬
‫שארי־בשרנו‪ ,‬בעלי־החיים‪ ,‬מדוע אין הם מגלים מאבק כזה לתרבות ? אהה׳‬
‫אין אנו יודעים זאת‪ .‬קרוב מאוד לוודאי‪ ,‬כי קצתם‪ ,‬הדבורים‪ ,‬הנמלים‪,‬‬
‫הטרמיטים‪ ,‬נאבקו אלפי־אלפי דורות עד שהגיעו לאותו הארגון המעורר‬
‫היום את התפעלותנו מהם — לאותם מוסדות־המדינה‪ ,‬לאותה חלוקה של‬
‫פונקציות ולאותן הגבלות המוטלות על היחיד‪ .‬יש מבנותן־סימן במעמדנו‬
‫היום‪ ,‬שתחושתנו אומרת לנו‪ ,‬כי לא היינו חשים עצמנו מאושרים אף‬
‫באחת מאותן ממלכות־החי ובשום תפקיד מן התפקידים המיועדים בהן‬
‫ליחיד‪ .‬במשפחות־חי אחרות הושג אולי איזון זמני בין השפעות העולם‬
‫החיצון לבין היצרים המתגוששים בבעל־החיים פנימה‪ ,‬ובדרך זו הגיעה‬

‫יתכן‪ ,‬שלמען הדיוק עלינו להוסיף‪ :‬כפי שהמאבק לחיים הכרח היה לו ללבוש‬ ‫•‬
‫צורה מאז התרחשות מסוימת‪ ,‬שעדיין עלינו לגלות איזוהי‪.‬‬
‫ההתפתחות לידי זזפסק‪ .‬יתכן‪ ,‬כי אצל האדם הקדמון גרמה דחיפה חדשה‬
‫של הליבידו‪ ,‬שיצר־ההרס נתלקח מחדש ופרץ החוצה‪ .‬אפשר לשאול עוד‬
‫שאלות רבות מאוד‪ ,‬ואין עוד תשובה עליהן‪.‬‬
‫אחת השאלות חשובה לנו יותר‪ .‬מה האמצעים שהתרבות משתמשת בהם‬
‫כדי לבלום את התוקפנות הנוגדת אותה‪ ,‬כדי לפרק את כוח־ההיזק שבה‪,‬‬
‫ואולי אף כדי לסלקה? כבר הכרנו מיתודות אחדות כאלה‪ ,‬אך עוד לא‬
‫אמרנו דבר על מיהודה אחת‪ ,‬שכנראה היא החשובה ביותר‪ .‬יכולים אנו‬
‫ללמוד עליה מתוך עיקוב אחרי התפתחותו של היחיד‪ .‬מה מתרחש בנפשו‬
‫בשעה שעליו למחוק את כוח־ההיזק שבתשוקתו לתוקפנות ? דבר מופלא‬
‫מאוד‪ ,‬ואף שהוא גלוי כל כך לעין‪ ,‬לא היינו מנחשים קיומו‪ .‬תוקפנותו‬
‫מופנמת‪ ,‬מוטלת כלפי פנים‪ ,‬אבל בעצם היא מוחזרת למקום שממנו באה‬
‫— היא מכוונת כנגד האני של בעל התוקפנות עצמו‪ .‬שם קולט אותה‬
‫חלק של האני‪ ,‬המתייצב בתורת אני עליון נגד שאר חלקי האני‪ ,‬ועתה‬
‫הוא מפעיל‪ ,‬בצורת "מצפון"‪ ,‬אותה הנכונות המחמירה עצמה לתוקפנות‪,‬‬
‫שהאני היה ברצון מפעיל נגד יחידים אחרים׳ זרים‪ ,‬כדי לספק עצמו‪.‬‬
‫מתיחות זו בין האני העליון הקפדן לבין האני המשועבד לו‪ ,‬אנו קוראים‬
‫לה תודעת־אשמה; תודעה זו מתבטאת בצורך־הענישה‪ .‬הווי אומר‪ :‬התר ­‬
‫בות כובשת את תשוקת־התוקפנות המסוכנת של היחיד על־ידי שהיא מרו ­‬
‫פפת אותו‪ ,‬מפרקת נשקו מעליו‪ ,‬ועל־ידי שהיא מפקידה את ההשגחה‬
‫עליו בידי ערכאה שבו־גופו — משל היא חיל־מצב בעיר כבושה‪.‬‬
‫השקפתו של האנאליטיקאי על מוצאו של רגש־האשמה שונה מהשק ­‬
‫פותיהם של פסיכולוגים אחרים‪ ,‬אבל גם הוא מתקשה להסבירו‪ .‬היאך‬
‫בא אדם לכלל רגש־אשמה? על שאלה זו משיבים לך תחילה תשובה‪,‬‬
‫שאינך יכול לסתרה‪ :‬אדם עשה דבר שלפי הכרתו הוא "רע"‪ ,‬והוא חש‬
‫עצמו אשם (ירא־השמים אומר — חוטא)‪ .‬אלא שמיד אתה רואה‪ ,‬מה מעט‬
‫מתיישב לנו מן התשובה הזאת‪ .‬תהיה אולי מהסם קמעא‪ ,‬אבל תוסיף‬
‫להקשות‪ :‬גם מי שלא עשה את הדבר הרע‪ ,‬ולא היתה לו אלא הכוונה‬
‫בלבד לעשותו‪ ,‬אף הוא עשוי לראות עצמו אשם; ואם כן‪ ,‬נשאלת השאלה‪,‬‬
‫מדוע נחשבים כאן הרהורי־עבירה כעבירה ? אבל קדם־ההנחה לשני המק ­‬
‫רים היא הכרת הדבר הרע כפסול‪ ,‬כדבר שאסור לעשותו‪ .‬היאך בא אדם‬
‫לכלל הכרעה זאת ? רשאים אגו לדחות את ההשערה בדבר בושר־בראשית‪,‬‬
‫טבעי כביכול‪ ,‬להבדיל בין טוב לרע‪ .‬לעתים קרובות אין בדבר הרע משום‬
‫היזק או סכנה לאני‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬יש שהוא רצוי לו ועשוי להסב לו הנאה‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬כאן מתגלית השפעה זרה‪ ,‬והיא הקובעת׳ מה טוב ייקרא ומה רע‪.‬‬
‫מאחר שתחושתו של האדם בעצמו לא היתה עשויה להוליכו באותה הדרך‪,‬‬
‫אין לנו ברירה אלא להניח‪ ,‬כי היה דבר שהניעו לקבל את דין ההשפעה‬
 ‫הזרה הזאת‪ .‬קל לגלות את המניע הזה בחוסר־ישען של האדם ובהיותו‬
‫תלוי באחרים‪ ,‬והשם היפה לו ביותר הוא חרדה מפני הפסד־אהבה‪ .‬בשעה‬
‫שהוא מפסיד מאהבת הזולת‪ ,‬שהוא תלוי בו‪ ,‬מפסיד הוא גם את ההגנה‬
‫מפני סכנות שונות‪ ,‬ומעל לכל חושף הוא את עצמו לסכנה‪ ,‬שההוא החזק‬
‫בהרבה ממנו יפגין את עליונותו על־ידי שיעניש אותו‪ .‬הווי אומר‪ ,‬לכת ­‬
‫חילה רע הדבר שעושהו חושש להפסד־אהבה בגללו‪ ,‬ומפחד מפני ההפסד‬
‫חייב הוא להימנע מלעשותו‪ .‬ולכן לא נפקותא היא‪ ,‬אם כבר עשית את‬
‫הדבר הרע‪ ,‬או שאתה אך אומר לעשותו‪ .‬אם כך ואם כך‪ ,‬אין הסכנה‬
‫עולה אלא שעה שהרשות גילתה זאת‪ ,‬ובשני המקרים כאחד תהיה נוהגת‬
‫באותה הצורה‪.‬‬
‫מעמד־דברים זה קרוי ״מצפון רע״; אבל בעצם אין הוא ראוי לכינוי‬
‫זה‪ ,‬שכן ברור׳ כי בשלב זה אין תודעת־האשמה אלא בחזקת חרדה מפני‬
‫הפסד־אהבה‪ ,‬חרדה "סוציאלית"‪ .‬אצל הילד הקטן לעולם אי־אפשר כלל‬
‫שתהיה זאת אחרת‪ ,‬אבל גם אצל מבוגרים רבים כל ההבדל אינו אלא‬
‫בכך‪ ,‬שתחת האב‪ ,‬או ההורים‪ ,‬באה חברת־האדם הגדולה יותר‪ .‬ומכאן‪,‬‬
‫שאנשים אלה נוטלים תדיר רשות לעצמם לעשות את הרע‪ ,‬שמובטחת להם‬
‫ממנו הנאה‪ ,‬בשעה שאינם חוששים‪ ,‬שהרשות תגלה את הדבר׳ או שלא‬
‫תוכל לגנותם בגללו; אין הם פוחדים אלא מגילוי המעשה שעשו ‪ *.‬בדרך־‬
‫כלל חייבת חברת ימינו להביא בחשבון מעמד־דברים זה‪.‬‬
‫שינוי גדול חל עם התפנמותה של הסמכות בדרך התמסדותו של אני‬
‫עליון‪ .‬בדרך זו מתעלות תופעות־המצפון למדרגה חדשה; ובעצם צריך‬
‫ורגש־אשמה כאן מתחדל גם הפחד שה ­‬
‫‪.‬‬
‫**‬ ‫אך בשלב זה לדבר על מצפון‬
‫• כאן אנו נזכרים במאנדארין המפורסם של רוסו!‬
‫[פרויד עמד על משל־המאנדארין במסה שכתב בימי מלחמת־העולם הראשונה‬
‫— ״מעניני־דיומא ‪ :‬מלחמה ומוות״ — וזה לשונו שם ‪ " :‬ב א ל ז א ק רומז ברומן‬
‫׳אבא גוריו׳ למקום מסוים בכתבי ז׳אן־ז׳אק רוסו‪ ,‬שבו הוא מבקש מקוראו‬
‫להשיב על שאלה כזאת ‪ :‬׳בפקין יושב מאנדארין זקן‪ ,‬שפטירתו תביא לך ודאי‬
‫סובת־הנאה גדולה‪ ,‬ואתה יכול להרוג את הזקן במעשה־רצון בלבד‪ ,‬בלא שתצטרך‬
‫לצאת לשם כך מפארים‪ ,‬ומובן־מאליו שהמעשה שלך לא יתגלה ברבים‪ .‬מה‬
‫תעשה ?׳ אין רוסו מסתיר‪ ,‬כי בעיניו שלו אין עוד חייו של השוע הסיני בטוחים‬
‫מאוד‪ .‬המימרה ‪1‬ז‪1‬ז‪163‬ז‪11113‬זס‪ 3‬ז‪6‬ט) [׳לקטול את המאנדארין שלו׳] נעשתה מכאן‬
‫למשל גם לנכונותו הטמירה הזאת של האדם בימינו" (§ש‪1‬ז‪ £.‬עשג!!) ‪35365‬מ‪2611§61‬‬
‫‪0)1, 1915‬־‪ 1‬ג>מט)‪( — .‬הערת המתרגם)]‪.‬‬
‫•• כל מבין יבין ויביא בחשבון‪ ,‬כי בתיאור מסכם זה תחמנו תיחום ברור מאוד‬
‫להשתלשלויות‪ ,‬שבמציאות הן מתרחשות במעברים הדרגיים‪ ,‬וכי ענין לנו לא‬
‫רק בקיומו של אני עליון‪ ,‬אלא בעצימותו היחסית ובמעגל־השפעתו‪ .‬כל מה‬
‫שהעליתי עד כאן על המצפון ועל האשמה הוא בעצם בחזקת נחלת הכל‪ ,‬וכמעט‬
‫שאין חולקים על דברים אלה‪.‬‬
‫מעשה יתגלה‪ ,‬וכן נעלם לגמרי ההבדל שבין העבירה להרהורי־העבירה;‬
‫שכן שום דבר אינו כמוס מפני האני העליון‪ ,‬אף לא מחשבות‪ .‬אמנם׳ כאן‬
‫חלפה גם חומרתו הממשית של המצב‪ ,‬כי על כן אין לערכאה החדשה‪ ,‬לאני‬
‫העליון‪ ,‬במידת ידיעתנו‪ ,‬שום מניע להרע לאני; אני ואני עליון קשורים‬
‫קשר־גומלין פנימי‪ .‬אלא שפועלת כאן ההשפעה הגנטית — הגורם שבגללו‬
‫יש וזתמד לעבר שכבר הוכרע — והשפעה זו מתבטאת בכך‪ ,‬שביסודו של‬
‫דבר מוסיפים הדברים להיות כפי שהיו מראשיתם‪ .‬האני העליון מייסר‬
‫את האני החוטא באותן הרגשות־חרדה עצמן ואורב לשעת־כושר שיהא‬
‫נענש מידי העולם החיצון‪.‬‬
‫בשלב השני הזה של ההתפתחות מגלה המצפון תכונת־ייחוד‪ ,‬שהיתה‬
‫זרה לשלב הראשון‪ ,‬וששוב לא קל להסביר אותה‪ .‬ככל שהאדם הוא בעל‬
‫מידות טובות יותר‪ ,‬כן מחמיר עליו מצפונו יותר וכן חיישני מצפון זה‬
‫יותר‪ ,‬עד שלבסוף יוצא כך‪ ,‬שהאנשים המצוינים במידות טובות עד כדי‬
‫היותם לקדושים‪ ,‬דווקא הם אומרים על עצמם‪ ,‬שמלאים הם חטאים כרימון‪.‬‬
‫כך מקפח בעל המידות הטובות חלק מן השכר המובטח לו בעד מעשיו;‬
‫האני הצייתן וכובש־היצר אינו זוכה‪ ,‬שהאני העליון המשגיח עליו יתן בו‬
‫אמון׳ וכנראה‪ ,‬לשווא היה עמלו של האני להגיע לידי אמון זה‪ .‬כאן ישיג‬
‫ודאי המשיג‪ :‬קשיים אלה שאתה עורם קשיים מלאכותיים הם! שהרי‬
‫המצפון המחמיר יותר והזהיר יותר הוא־הוא סימן־ההיכר המייחד את‬
‫בעל־המוסר‪ .‬ולא בכדי מכים קדושים על־חטא‪ .‬הללו באים במידה מופלגת‬
‫לידי נסיון משום יצרם שלא בא על סיפוקו; כי כן עושה מניעה מתמדת‬
‫של הסיפוק‪ ,‬שהיא מגבירה את הפיתוי‪ ,‬בה־בשעה שסיפוקו של היצר‬
‫מזמן לזמן מביא לכל המועט להרפייתו הארעית של הפיתוי‪ .‬ועוד עובדה‬
‫אחת מתחום זה השופע בעיות רבות כל כך‪ :‬מי ש״מזלו הרע" גרם לו‬
‫שנכשל — מי שסיפוקו סוכל מטעמים שמחוצה לו — כשלונו מוסיף ביותר‬
‫על כוחו של המצפון באני העליון שלו‪ .‬כל זמן שאדם מצליח במעשיו‪,‬‬
‫מצפונו נינוח והוא מתיר לאני כל מיני דברים; קרהו אסון׳ עושה האדם‬
‫חשבון נפשו‪ ,‬מזכיר חטאי עצמו‪ ,‬מחמיר בתביעות מצפונו‪ ,‬מדיר עצמו‬
‫בתשובה עמים שלמים נהגו‬
‫‪*.‬‬ ‫מהנאות‪ ,‬עונש את עצמו בדרך של חזרה‬
‫כך ומוסיפים עד היום לנהוג כך‪ .‬אבל דבר זה קל להסבירו מתוך שלב ­‬

‫בסיפור קטן ונחמד‪ 51016 ,‬ז‪6‬׳\‪"[ 1116 6454 !116100 1 6‬האבטיח הראשון שגנבתי‬ ‫•‬
‫מעודי"]‪ ,‬עומד מארק ט ו יי ן על התדרבנותו זו של המוסר בעקבות מזל ביש‪.‬‬
‫במקרה היה אותו אבטיח ראשון פרי־בוסר‪ .‬שמעתי את מארק טויין בעצמו קורא‬
‫את הסיפור הקטן בציבור‪ .‬לאחר שאמר למאזינים את שם הסיפור השתהה לרגע‬
‫["הבאמת הראשון ?״]‬ ‫קט ושאל את עצמו כחוכך בדעתו‪111116 61-54 ?” :‬‬
‫— ובזה אמר את הכל‪ .‬משמע‪ ,‬האבטיח הראשון לא נשאר יחיד‪.‬‬
‫בראשית של המצפון׳ מן השלב האינפאנטילי‪ ,‬שאמנם לא נתחדל גם עם‬
‫התפנמותו באני העליון‪ ,‬אלא הוא מוסיף להתקיים לידו ומאחוריו‪ .‬הגורל‬
‫נחשב כתחליף לערכאת־ההורים; התרגשה על אדם פורענות‪ ,‬סימן הוא‬
‫ששוב אינו אהוב על השלטון העילאי הזה‪ ,‬ובשעה שהוא צפוי להפסד־‬
‫אהבה זה‪ ,‬מרכין הוא מחדש ראש לפני נציגות־ההורים באני העליון‪ ,‬זו‬
‫הערכאה שבימי אשרו נטה להקל בה ראש‪ .‬ביותר נעשה דבר זה מובהק‬
‫בשעה שאדם רואה בגורל‪ ,‬לפי דיוק משמעו הדתי‪ ,‬ביטוי של הרצון‬
‫האלוהי‪ .‬עם ישראל היה בעיני עצמו בנו־יקירו של האלוהים‪ ,‬וכאשר הביא‬
‫האב הגדול על עמו פורענויות בזו אחר זו‪ ,‬לא נתערער משום כך יחסו‬
‫של העם לאלוהיו‪ ,‬והוא גם לא הטיל ספק בכוחו ובצדקתו‪ ,‬אלא העמיד‬
‫לעצמו את הנביאים שהוכיחוהו על רוב חטאיו‪ ,‬ומתוך תודעת־אשמתו‬
‫ןצר את המצוות המחמירות של דת־הכוהנים שלו‪ .‬מפליא הדבר׳ כמה‬
‫שונה מזה היא התנהגותו של האדם הפרימיטיבי! בהתרגש עליו צרה‬
‫מטיל הוא את האשם לא בו־בעצמו‪ ,‬אלא בפטיש; ברור לו׳ שהפטיש לא‬
‫עשה את המוטל עליו‪ ,‬ותחת לענוש את עצמו מלקה הוא את התרפים‪.‬‬
‫בזה האופן עמדנו על שני מקורות לרגש־האשמה; הראשון מוצאו מן‬
‫הפחד מפני בעל־הסמכות‪ ,‬והמאוחר יותר צמח מן הפחד מפני האני העליון‪.‬‬
‫ראשון המקורות אוכף על האדם שיוותר על סיפוקי־יצר‪ ,‬המקור השני לוחץ‬
‫לוויתורים אלה‪ ,‬ומכיוון שאין להעלים מפני האני העליון את זזתמד המש ­‬
‫אלות האסורות‪ ,‬לוחץ הוא גם לענישה‪ .‬כן למדנו‪ ,‬היאך מתדרשת לנו דרכו‬
‫המחמירה של האני העליון — כלומר‪ ,‬תביעות המצפון‪ .‬יש כאן בפשטות‬
‫משום המשך לערכאה החיצונית‪ ,‬אשר המצפון ירש את סמכותה‪ ,‬ובחלקו‬
‫מחליף הוא אותה‪ .‬מכאן אנו רואים‪ ,‬מה יחסו של הוויתור על סיפוק־היצר‬
‫אל תודעת־האשמה‪ .‬במקורו היה ויתור זה תולדה של הפחד מפני האוטו ­‬
‫ריטה החיצונית; אדם ויתר על סיפוקים בשביל שלא להפסיד את אהבת‬
‫הרשות הזאת‪ .‬ומכיוון שהגשים את הוויתור‪ ,‬הרי זה כאילו פרע חוב‬
‫לאוטוריטה‪ ,‬ושוב אין מקום לרגש־אשמה‪ .‬לא כן מקרהו של הפחד מפני‬
‫האני העליון‪ .‬כאן לא די בוויתור על סיפוקו של היצר‪ ,‬כי המשאלה מו ­‬
‫סיפה לעמוד בעינה ואין להעלימה מפני האני העליון‪ .‬כך איפוא יתהווה‬
‫רגש־אשמה חרף הוויתור שנעשה; וזו מגרעת גדולה למשק הנפשי הכ ­‬
‫רוכה בהתהוותו של האני העליון‪ ,‬או כפי שאפשר לקרוא לדבר —‬
‫היווצרותו של המצפון‪ .‬שוב אין הוויתור על סיפוקו של היצר מביא‬
‫פורקן שלם‪ ,‬והמעשה הטוב שבהתנזרות אין עוד שכר ביטוח־אהבה בצדו‪.‬‬
‫קודם איימה על האדם פורענות חיצונית — הפסד־אהבה וענישה מידי‬
‫רשות־של־חוץ; אותה הסכנה נתחלפה עתה בצרת־תמיד מבפנים — זו‬
‫המתיחות שבתודעת־האשמה‪.‬‬
 ‫יחסים אלה סבוכים כל כך׳ ובה־בשעה חשובים כל כך׳ שעלי לגשת‬
‫אליהם גם מצד אחר‪ ,‬אף־על־פי שאני מסתכן שאהיה חוזר על דברים‬
‫שכבר אמרתי‪ .‬מבחינת הזמנים מתקבלת לנו׳ לפי האמור‪ ,‬הרציפות דלהלן‬
‫להתפתחות‪ :‬תחילה בא הוויתור על סיפוק היצר כתולדת הפחד מפני‬
‫תוקפנותה של האוטוריטה החיצונית (זה משמעה‪ ,‬בסיכום אחרון‪ ,‬של‬
‫החרדה מפני הפסד־של־אהבה‪ ,‬כי על כן מגוננת האהבה מפני התוקפנות‬
‫העונשת הזאת); אחר־כך מתכוננת האוטוריטה הפנימית‪ ,‬והפחד מפניה‪,‬‬
‫הוא הפחד מפני המצפון‪ ,‬מביא לוויתור על סיפוקו של היצר‪ .‬במצב השני‬
‫הזה נעשים שווי־ערך המעשה הרע והכוונה לעשותו‪ ,‬ומכאן צומחת תודעת־‬
‫האשמה‪ ,‬הצורך בענישה‪ .‬תוקפנותו של המצפון משמרת את תוקפנותה‬
‫של האוטוריטה‪ .‬עד כאן הדברים אמנם ברורים‪ ,‬אבל היכן נותר כאן מקום‬
‫להשפעת האסון (של הוויתור הכפוי מבחוץ) המחזקת את המצפון‪ ,‬להת ­‬
‫מדתו המפליגה של המצפון אצל טובי האנשים‪ ,‬אלה הנוחים ביותר לקבל‬
‫את הדין? כבר הסברנו את שתי תכונות־הייחוד של המצפון‪ ,‬אך קרוב‬
‫לוודאי שנשאר הרושם‪ ,‬כי הסברים אלה לא העמיקו עד היסוד והותירו‬
‫שאריות מוקשות‪ .‬וכאן בא סוף־סוף לעזרתנו רעיון‪ ,‬שכל־כולו מיוחד‬
‫לפסיכואנאליזה׳ רעיון זר לדרך־החשיבה הרגילה של בני־האדם‪ .‬מעצם‬
‫טיבו מאפשר לנו הרעיון לעמוד על כך‪ ,‬מדוע הכרח הוא‪ ,‬שהסוגיה‬
‫תיראה לנו כה מעורפלת ועכורה‪ .‬כי־כן אומר לנו רעיון זה‪ ,‬שתחילה‬
‫היה אמנם המצפון (וליתר דיוק — הפחד שנתגלגל אחר־כך במצפון)‬
‫הסיבה לוויתור על סיפוק היצר‪ ,‬אלא שאחרי־כן נעשה היחס הפוך‪ .‬כל‬
‫ויתור על סיפוקו של היצר נעשה למעןן דינמי של המצפון‪ ,‬כל ויתור‬
‫חדש מגביר את קפידתו ואי־סובלנותו של המצפון; ואילו אך יכולנו להביא‬
‫זאת לידי שיעור גדול יותר של התאם עם הקורות הידועות לנו להיווצ ­‬
‫רותו של המצפון‪ ,‬היינו מתפתים לנסח היגד־של־פאראדוכס‪ :‬המצפון הוא‬
‫תולדה של הוויתור על היצר‪ ,‬או‪ :‬ויתור־היצר (המוטל עלינו מבחוץ)‬
‫יוצר את המצפון‪ ,‬והוא הדורש אחר־כך ויתורים נוספים של היצר‪.‬‬
‫בעצם לא גדולה כל כך הסתירה בין ההיגד הזה לבין מה שלמדנו על‬
‫מוצאו של המצפון‪ ,‬ואנו רואים לפנינו דרך לצמצם עוד יותר את הסתירה‪.‬‬
‫כדי לעשות את הרצאת הדברים קלה יותר הבה ניטול את משל יצר־‬
‫התוקפנות‪ ,‬והבה נניח‪ ,‬כי ביחסים אלה מדובר תמיד בוויתור על הגשמת‬
‫התוקפנות (מובן מאליו‪ ,‬שאין זו לנו אלא הנחה־לשעה)‪ .‬פעולת ויתור‬
‫היצר על המצפון מתגשמת אזי באופן‪ ,‬שכל נתח של תוקפנות שאנו מניחים‬
‫בלא לספקו עובר לרשותו של האני העליון ומגביר את תוקפנותו (של‬
‫*‬
‫שתוקפנות‬ ‫ה״ני העליון נגד האני)‪ .‬אין דבר זה מתיישב יפה עם ההשקפה‪,‬‬
‫בראשית של המצפון היא המשך ליסוד המחמיר של האוטוריטה החיצונית‬
 ‫— משמע׳ אין ולא כלום בין התוקפנות הזאת לבין הוויתור‪ .‬אבל אי־‬
‫תאימה זו תתבטל‪ ,‬אם נגזור את ראשית תוקפנותו של האני העליון ממקור‬
‫אחר‪ .‬בנפשו של הילד התפתחה ודאי מידה מרובה של נטיה לתוקפנות‬
‫נגד האוטוריטה שמנעה ממנו את סיפוקיו הראשונים — סיפוקים שהיו לו‬
‫ודאי חשובים ביותר — ואחת היא מה היה טיב הוויתורים על סיפוק היצר‬
‫שנדרשו מן הילד‪ .‬לא היתה לו ברירה אלא לוותר על סיפוק תוקפנותו‬
‫הנקמנית הזאת‪ .‬הילד נעזר במיכאניזמים הידועים לנו בשביל להחלץ‬
‫ממצב קשה זה למשק נפשו; בדרך ההזדהות קולט הוא בתוכו את האוטו ­‬
‫ריטה הזאת שאין לאל ידו לפגוע בה‪ ,‬היא מתגלגלת בו עתה באני העליון‬
‫שלו‪ ,‬וכך נעשית לו לקנין כל אותה התוקפנות‪ ,‬שבילדותו היה בחפץ־לב‬
‫מפעילה נגד אותה האוטוריטה‪ .‬בעל־כרחו מסתפק הילד בתפקיד העגום‬
‫של סמכות האב שהושפלה בדרך זו‪ .‬כפי שמתרחש לעתים קרובות‪ ,‬התחולל‬
‫גם כאן היפוך המצבים‪" .‬אילו הייתי אני האב ואתה הילד‪ ,‬הייתי יורד‬
‫לחייך"‪ .‬היחס שבין האני העליון והאני הוא בבחינת חזרה שנסתלפה‬
‫מכוח המשאלה אל היחסים הממשיים שבין האני‪ ,‬שעוד לא הלה בו חלוקה‪,‬‬
‫לבין מושא חיצוני‪ .‬גם דבר זה טיפוסי הוא‪ .‬אבל ההבדל המהותי שבין‬
‫שני המצבים הוא׳ שחומרתו המקורית של האני איננה — או שאיננה עד‬
‫כדי כך — אותה החומרה שהמושא נהג בה — או החומרה המיוחסת לו‬
‫— אלא היא מייצגת את תוקפנותו של האני כנגד עצמו‪ .‬אם אמנם כך‬
‫הדבר‪ ,‬הרי שאנו רשאים באמת לטעון‪ ,‬כי תחילה צמח המצפון מדיכוי‬
‫של תוקפנות‪ ,‬והוא גובר אחר־כך מכוחם של מעשי־דיכוי חדשים מאותו‬
‫הסוג‪.‬‬
‫איזו השקפה משתי אלו נכונה ? ההשקפה הקודמת‪ ,‬שנראתה לנו איתנה‬
‫כל כך מבחינה גנטית‪ ,‬או ההשקפה החדשה‪ ,‬המשלימה בצורה כה נוחה‬
‫את התיאוריה? ברור‪ ,‬ששתיהן נכונות‪ ,‬והן גם מתאשרות מהסתכלות‬
‫ישירה < אין הן סותרות זו את זו‪ ,‬ובנקודה אחת הן אף חופפות זו את זו‪,‬‬
‫שכן תוקפנותו שוחרת־הנקם של הילד תיקבע גם על־פי שיעור התוק ­‬
‫פנות העונשת של אביו‪ ,‬שהוא חושש לה‪ .‬אבל הנסיון בא ללמדנו‪ ,‬כי‬
‫חומרת האני העליון המתפתחת בילד איננה בשום פנים בגדר חזרה על‬
‫החומרה שבה טיפלו בילד ‪ *.‬דומה‪ ,‬כי חומרת האני העליון שצמחה בילד‬
‫אינה תלויה בחומרת הטיפול בו‪ ,‬וכי גם בעקבות חינוך רך מאוד עשוי‬
‫ילד לקנות מצפון מחמיר מאוד‪ .‬אבל יטעה גם מי שיפליג בחשיבותה של‬
‫אי־תלות זו; לא קשה להיווכח‪ ,‬שמידת הקפדנות שבחינוכו של הילד יש‬
‫לה השפעה חזקה על עיצוב האני העליון שלו‪ .‬היוצא לנו מכאן‪ ,‬שגורמים‬

‫כפי שהטעימו נכונה מלאניר‪ ,‬קליין ומחברים אנגליים אחרים‪.‬‬ ‫•‬

‫מערוכתיים מוטבעים והשפעות שמקורן בסביבתו הממשית של הילד‬
‫פועלים במשולב לעיצובו של האני העליון והיווצרותו של המצפון; ואין‬
‫דבר זה מפליא בשום פנים‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬כאן נתון התנאי האטיולוגי‬
‫הכללי לכל התהליכים כיוצא־באלה •‪.‬‬
‫אפשר גם לומר‪ ,‬כי הילד המגיב בתוקפנות מופלגת על מחדלי־היצר‬
‫הגדולים בשחר ימיו‪ ,‬ולתגובותיו מתלווית חומרה מקבילה של האני העל ­‬
‫יון‪ ,‬ילד זה הולך אגב כך בעקבי מופת פילוגנטי ומפליג מעבר לתגובה‬
‫העשויה להיות מוצדקת בנסיבות הנתונות; כי על כן היה ודאי האב‬
‫הקמאי אדם איום ונורא׳ ובדין אנו מייחסים לו תוקפנות קיצונית‪ .‬כך‬
‫רואים אנו את ההבדלים שבין שתי ההשקפות על מוצא המצפון מצטמ ­‬
‫צמים עוד יותר בשעה שאנו עוברים מתולדות התפתחותו האינדיבידואלית‬
‫של המצפון לתולדותיו הפילוגנטיות‪ .‬לעומת זאת מתגלה הבדל חשוב אחר‬
‫בין שני תהליכי ההתפתחות‪ .‬אי־אפשר לנו להסתלק מן ההנחה‪ ,‬כי רגש־‬
‫האשמה של האדם מוצאו מתסביך־אדיפום‪ ,‬וכי הוא נקנה לאדם עם הריגת‬
‫האב מידי האחים שעשו יד־אחת‪ .‬או־אז לא דוכאה התוקפנות‪ ,‬אלא באה‬
‫לכלל הגשמה — וזוהי אותה התוקפנות אשר דיכויה בנפשו של הילד הוא‪,‬‬
‫לפי השערתנו‪ ,‬מקורו של רגש־האשמה‪ .‬עכשו לא ייפלא בעיני‪ ,‬אם יבוא‬
‫קורא זועם שיקרא‪" :‬משמע‪ ,‬אחת היא אם הרג אדם את אביו או לא‬
‫הרגו — אם כך ואם כך רגש־אשמה ידבק בו! ואם כן‪ ,‬רשאי אני להע ­‬
‫לות קצת ספקות‪ .‬או שלא אמת הדבר‪ ,‬כי רגש־האשמה מקורו בתוקפנות‬
‫שדוכאה‪ ,‬או שכל הסיפור על הריגת האב הוא מעשה בדוי‪ ,‬ובניו של‬
‫האדם הקמאי לא היו מרבים להרוג את אבותיהם משנוהגים לעשות זאת‬
‫בנים בימינו‪ .‬ולא זו אף זו‪ .‬לולא היה המעשה בדוי‪ ,‬אלא בגדר היסטוריה‬
‫מתקבלת על הדעת‪ ,‬הרי שהיה כאן לפנינו מקרה שמתרחש בו דבר‪ ,‬שכל‬
‫אדם יודע שהוא צפוי — היינו‪ ,‬פלוני מתייסר ברגש־אשמה משום שעשה‬

‫קפדנות מופלגת ופנקנות‪ ,‬שני הטיפוסים הראשיים של דרכי־החינוך הפאתוגניות‪,‬‬ ‫•‬

‫סי‪5‬ץ‪31‬ב‪>11‬ס‪)±‬ץ‪?5‬‬ ‫זכו לבדיקה נוקבת בספרו של פר׳ אלכסנדר <‪1‬בת‪0683‬‬
‫(‪611: )1927‬אל‪111):11‬ז‪86‬זסק‪ ,‬בעקבות חיבורו של א׳ א י יכה ן■ ר ן על עזובת‬
‫הנוער‪ .‬יחסו של האב "הסלחן והרך במידה יתירה" גורם שבנפשו של הילד‬
‫נוצר אני עליון מחמיר־במופלג‪ ,‬משום שבהשפעת האהבה שהוא זוכה בה אין‬
‫לילד מוצא לתוקפנותו אלא על־ידי שהוא מפנה אותה כלפי־פנים‪ .‬הילד המוזנח‪,‬‬
‫שגדל בלי אהבה‪ ,‬בנפשו אין מתיחות בין האני לאני העליון‪ ,‬וכל תוקפנותו‬
‫אפשר לה להיות מכוונת כלפי־חוץ‪ .‬משמע‪ ,‬אם נתעלם מגורם מעו־וכתי‪ ,‬שאפשר‬
‫להניח את קיומו‪ ,‬רשאים אנו לומר‪ ,‬כי המצפון המחמיר צומח מתוך פעולתם‬
‫המשולבת של שני גורמים ‪ :‬אל״ף‪ ,‬מניעת סיפוקו של היצר‪ ,‬המדרירה את‬
‫התוקפנות‪ ,‬בי״ת‪ ,‬האהבה שהושפעה על האני‪ ,‬ושההתנסות בה מכוונת את‬
‫התוקפנות כלפי־פנים ומעתיקה אותה לתוך האני העליון‪.‬‬
‫באמת מעשה שאין להצדיקו‪ .‬והמקרה הזה‪ ,‬שבעצם מן המעשים ־שבכל־‬
‫יום הוא‪ ,‬הפסיכואנאליזה עדיין לא הסבירה אותי לנו"‪.‬‬
‫דבר זה נכון‪ ,‬ועלי למלא מה שהחסרתי‪ ,‬גם אין כאן כל סוד מיוחד‪.‬‬
‫מתעורר באדם רגש־אשמה בעקבות מעשה רע שעשה ובגללו‪ ,‬רגש זה‬
‫יפה לו השם חרטה‪ .‬הרגש הזה מתייחס רק למעשה אחד‪ ,‬וכמובן‪,‬‬
‫מתוך הנחה קודמה‪ ,‬שלפני שנעשה המעשה כבר היה קיים המצפון‪,‬‬
‫הוא הנכונות להרגיש באשמה‪ .‬משמע‪ ,‬נקיפת־לב כזו לעולם אין אנו יבולים‬
‫להסתייע בה בשביל לגלות את מוצאו של המצפון‪ ,‬ושל רגש־האשמה‬
‫בכלל‪ .‬מה שמתארע במעשים אלה שבכל יום הוא ברגיל כך‪ :‬יצרו של‬
‫האדם נתעצם עד כדי לעורר בו אה הצורך להשיג סיפוק עצמו על אף‬
‫השפעתו של המצפון‪ ,‬שתמיד יש גבול לעצימותו‪ ,‬ועם התרופפותו‬
‫הטבעית של הצורך בעקבות סיפוק היצר חזר והתייצב יחם־הכוחות‬
‫הקודם שבין המצפון לבין היצר‪ .‬לכן נוהגת הפסיכואנאליזה כדין בהוציאה‬
‫מכלל דיון בשאלה זו את מקרה רגש־האשמה מחמת חרטה׳ ואפילו רגש‬
‫שכיח הוא‪ ,‬ותהיה אשר תהיה חשיבותו המעשית‪.‬‬
‫אבל אם רגש־האשמה שבאדם מוצאו מהריגת האב הקמאי‪ ,‬כלום היה‬
‫גם כאן מקרה של "חרטה"? שהרי לא היו׳ לפי ההנחה‪ ,‬מצפון ורגש־‬
‫אשמה בגדר הקיים לפני המעשה ההוא — ואם כן‪ ,‬מניין באה החרטה‬
‫במקרה זה ? ברור‪ ,‬שמתוך מקרה זה צריך להסתבר לנו סוד רגש־האשמה‬
‫ולשים קץ לפקפוקינו‪ .‬ואמנם כסבור אני‪ ,‬שהדבר מתיישב לנו מכאן‪ .‬חרטה‬
‫זו היתה תולדת הדו־ערכיות הקמאית של הרגש כלפי האב‪ :‬הבנים שנאו‬
‫אותו‪ ,‬אבל הם גם אהבוהו‪ .‬אלא שלאחר שמעשה־התוקפנות סיפק את‬
‫שנאתם באה האהבה לידי גילוי בצורת החרטה על המעשה‪ ,‬ובדרך הזד ­‬
‫הותם עם האב קם האני העליון מתוך האהבה הזאת‪ ,‬שהעניקה לאני‬
‫העליון את כוח־סמכותו של האב — משל ביקשה להעניש את הבנים על‬
‫מעשה תוקפנותם כלפי האב דצרה את ההגבלות שנועדו למנוע הישנות‬
‫המעשה‪ .‬ומכיוון שהנטיה לתוקפנות כלפי האב חזרה ונשנתה בדורות‬
‫הבאים‪ ,‬התמיד גם רגש־האשמה ונתאשש שוב ושוב בכוחה של תוקפנות‬
‫שדוכאה ושהותקה אל האני העליון‪ .‬עכשו‪ ,‬סבורני‪ ,‬תופסים אבו לבסוף‬
‫שני דברים בברירות גמורה — את חלקה של האהבה בהיווצרותו של‬
‫המצפון ואת הכורח הגורלי שברגש־האשמה‪ .‬הדבר המכריע באמת איננו‪,‬‬
‫אם אמנם הרגו האנשים את אביהם או שהבליגו על רצונם; בין כך ובין‬
‫כך חייבים היו לחוש באשמה; כי־כן רגש־האשמה מבע הוא לסכסוך הדו־‬
‫ערכיות‪ ,‬למאבק־התמיד בין ארוס לבין יצר־ההרם־והמוות‪ .‬סכסוך זה‬
‫מתעורר בעצם בשעה שבני־האדם עומדים לפני המשימה של היי־יחד;‬
‫כל זמן שאין שותפות זו מכירה אלא אר‪ .‬צורת המשפחה‪ ,‬הכרח הוא לו‪,‬‬
‫לסכסוך לבוא לידי ביטוי בתסביך־אדיפוס‪ ,‬לכונן את המצפון וליצור את‬
‫רגש־האשמה הראשון‪ .‬כאשר נעשה נסיון להרחיב את השותפות הזאת‪,‬‬
‫נמצא לאותו סכסוך המשך בצורות התלויות בעבר‪ ,‬הוא מתאשש ומביא‬
‫להתעצמותו הנוספת של רגש־האשמה‪ .‬מאחר שהתרבות נענית לדחף ארוטי‬
‫פנימי‪ ,‬שמכוחו נתבעים בני־האדם להתחבר כדי המון מלוכד־מבפנים‪,‬‬
‫אפשר לה‪ ,‬לתרבות‪ ,‬להשיג את המטרה רק בדרך התעצמותו המוסיפה‬
‫תמיד והולכת של רגש־האשמה‪ .‬התהליך שבראשיתו היה יהם אל האב‬
‫בא לכלל השלמה ביחס אל ההמון‪ .‬אם נכון הדבר‪ ,‬שתרבות פירושה‬
‫תהליך־ההתפתחות ההכרחי מן המשפחה אל האנושות‪ ,‬הרי שהסכסוך‬
‫המוטבע בנפש האדם שמקורו בדו־ערכיות — מאבק־התמיד שבין מגמות־‬
‫האהבה לבין נטיות־המוות — מוליד את הקשר בל־יינתק שהתרבות קשורה‬
‫בגידולו המתמיד של רגש־האשמה‪ ,‬העלול אולי להגיע לשיאים שלמעלה‬
‫מיכלתו של היחיד לשאתם‪ .‬נזכר אני בדברים הנוגעים עד־לב של המשורר‬
‫הגדול נגד "כוחות־השמים" ‪:8‬‬
‫‪ £111111‬־‪1111‬‬ ‫‪£,611611 11115 11100111,‬‬
‫‪.‬ו‪>161‬ז‪¥6‬ר ‪1>11£‬נ‪1 86111‬ו‪16‬תז‪1111 18881 >1611 7\.‬‬
‫‪ 11111 >161 ?6111,‬ז‪18881 111‬ז‪6‬ג‪031111 111‬‬
‫‪061111 8116 56£1111>1 !•36111 81611 8111 £!■>1611.‬‬
‫[שער לחיים אתם פותחים לאדם —‬
‫גוזרים דין־אשמה על בני־חלכה‪,‬‬
‫ואזי לאנחות תעזבו אותם;‬
‫כי אין עלי־אדמות אשם ללא נקם‪].‬‬
‫ובעצם אף ראוי לנו לנשום נשימת־רווחה בהעלותנו על הדעת׳ כי חרף‬
‫הכל מצליחים עוד מתי־מעט לדלות בלא־עמל ממערבולת רחשי־לבם‬
‫שלהם אותן אמיתות־הנבכים‪ ,‬אשר אנחנו‪ ,‬כל זולתם‪ ,‬מגששים דרכנו‬
‫אליהן בייסורי תפונה וחרדה‪.‬‬

‫ח‬
‫עם הגיעי לקצה מסע אשר כזה רואה אני חובה לעצמי לבקש את מהילת‬
‫קוראי‪ ,‬שלא שימשתי להם מורה־דרך מיומן והוגעתים בהליכה על פני‬
‫מהמורות ובשבילי־עקיפין‪ .‬ברי לי‪ ,‬שאפשר היה לעשות מלאכה טובה‬
‫יותר‪ .‬לסיום הדברים אומר אני לנסות ולתקן מעט מן הטעון תיקון‪.‬‬

‫["שנות לימודיו של וילהלם מייססר"‪,‬‬ ‫‪ .8‬משירי נגן־הנבל ב־ז‪161516‬ל ‪111101111‬ז\\‬

‫חלק א׳ ספר ב׳] לגיתה‪.‬‬
 ‫קודם כל חוששני לרושם שנתרשם הקורא‪ ,‬שבדיוננו בסוגיה של רגש־‬
‫האשמה נפרצה המסגרת של המסה הזאת; דיון זה דרש יותר מדי מקום‬
‫לעצמו‪ ,‬כך שסולקו לצדדים חלקים אחרים של הנושא‪ ,‬שלא תמיד היה‬
‫להם קשר פנימי לענין רגש־האשמה‪ .‬יתכן שהדבר אמנם פגע במבנה‬
‫ההרצאה‪ ,‬אבל הוא בפירוש עולה בקנה אחד עם כוונתי להציג את רגש־‬
‫האשמה כבעיה החשובה ביותר של התפתחות התרבות‪ ,‬ולהראות שהעמקתו‬
‫של רגש־האשמה היא המחיר שהאדם משלם בעד התקדמותו התרבותית‬
‫— זה ההפסד שהוא מפסיד מיכלתו להיות מאושר ‪ *.‬היגד זה הוא המסקנה‬
‫האחרונה שהיסקנו מבדיקתנו‪ ,‬ומה שעוד עשוי להתמיהנו בקביעה הזאת‪,‬‬
‫קרוב לוודאי שניתן להסבירו מתוך היהם המשונה המיוחד של רגש־‬
‫האשמה לתודעתו של האדם‪ ,‬ויחס זה עדיין לא נתנהר לנו עד־גמירא‪.‬‬
‫במקרים השכיחים של חרטה‪ ,‬שבעינינו תופעות תקינות הם‪ ,‬נתפם רגש־‬
‫האשמה בדי־ברירות על־ידי התודעה; שהרי מורגל בפינו לקרוא לרגש־‬
‫אשמה ״תודעת־אשמה״‪ .‬ממה שלמדנו מן הנאורוזות — והרי זה התחום‬
‫שממנו נתרמזו לנו הדברים ההשובים ביותר להבנתו של המצב התקין —‬
‫מתגלים לעינינו יחסים רבי־סתירות‪ .‬באחת המחלות האלה‪ ,‬בנאורוזה‬
‫הטורדנית‪ ,‬נמצאת ההודעה מותקפת בצורה מוחשית ביותר על־ידי רגש־‬
‫האשמה; רגש זה הולש על מכלול המחלה ועל חיי החולה‪ ,‬עד שכמעט אין‬
‫מקום לרגשים אחרים לידו‪ .‬אבל ברוב מקרי הנאורוזה האחרים‪ ,‬ובצורותיה‬
‫האחרות‪ ,‬מוסיף רגש־האשמה כולו להיות שרוי בלא־מודע‪ ,‬אף־על־פי‬
‫שאין דבר זה גורע מעצמת פעולותיו של הרגש‪ .‬החולים אינם מאמינים‬
‫לנו שעה שאנו מייחסים להם "רגש־אשמה לא־מודע"; ובשביל לקרב‬
‫במידה כלשהי לדעתם את כוונתנו מספרים אנו להם על צורך־ענישה לא־‬
‫מודע‪ ,‬שרגש־האשמה בא בו לידי ביטוי‪ .‬אבל אסור להפריז בחשיבותו‬

‫״כך עושה המצפון את כולנו למוגי־לב ‪...‬״‬

‫בימינו מסתיר החינוך מן האדם הצעיר את התפקיד שעניני־מין ימלאו בחייו‪,‬‬
‫וזה לא הפגם היחיד‪ ,‬שאנו צריכים לזקוף על חינוך זה‪ .‬המחנכים חוטאים גס‬
‫משום שאינם מכשירים את הילד לקראת התוקפנות‪ ,‬שנגזר עליו לעמוד בה‬
‫לימים‪ .‬בזה האופן נותן החינוך לנוער תדריך כוזב מבחינה פסיכולוגית לקראת‬
‫כניסתו לחיים‪ .‬משל למה הדבר דומה י למי שמצייר משלחת לקוטב הצפוני‬
‫בבגדי־קי׳ן ובמפות של אגמי צפון־איטליה‪ .‬ברור‪ ,‬שמבחינה מסוימת יש בכך‬
‫משום שימוש־לרעה בדרישות המוסר‪ .‬לא היה גדול הנזק שבחומרת הדרישות‬
‫האלה אילו נאמר לחניכים ‪ :‬כך צריכים אנשים לנהוג בשביל שייטב להם ובשביל‬
‫שהם ייטיבו עם זולתם ; אבל חייב אדם להביא בחשבון‪ ,‬שאין הם נוהגים כך‪.‬‬
‫תחת זאת מניחים לבני־נוער שיהיו מאמינים‪ ,‬שכל זולתם מקיימים את תקנות‬
‫המוסר — כלומר‪ ,‬בעלי מידות טובות הם‪ .‬וזה היסוד לדרישה שנדרש אדם צעיר‬
‫להיותו אף הוא בעל מידות טובות!‬
‫של הקשר שבין רגש־האשמה לבין אחת מצורות הנאורוזה‪ .‬גם בנאורוזת‬
‫הטורדנות יש טיפוסי חולים‪ ,‬שאין להם רגש־אשמה מתוך תפיסה מודעת‪,‬‬
‫או שהם חשים בו במיחוש מטריד גורם־ייסורים‪ ,‬כעין פחד‪ ,‬רק בשעה‬
‫שהדבר מונע מהם ביצוען של פעולות מסוימות‪ .‬בעצם כבר הגיעה השעה‪,‬‬
‫שנוכל לעמוד על כבשונם של דברים אלה‪ ,‬אבל עד כה עוד נבצר מאתנו‬
‫להבינם‪ .‬אולי עשויים אנו להסתייע כאן בכך‪ ,‬שביסודו של דבר אין רגש־‬
‫האשמה אלא סוג טופי של חרדה‪ ,‬שבשלבים המאוחרים יותר שלו הוא‬
‫נפגש עם החרדה מפני האני העליון עד כדי חפיפה הדדית‬
‫גמורה‪ .‬גם בחרדה באות לידי גילוי אותן הוואריאציות המוזרות ביחס‬
‫לתודעה‪ .‬בצורה זו או זו חבויה החרדה מאחורי כל הסימפטומים; אלא‬
‫שפעמים משתלטת היא בצורה בולטת ביותר על התודעה כולה‪ ,‬ופעמים‬
‫שהיא נצפנת ונעלמת לגמרי‪ ,‬עד שאנו אנוסים לדבר על חרדה לא־מודעת‪,‬‬
‫או שמשום רצוננו לשמור על נקיון מצפוננו הפסיכולוגי (שהרי קודם לכל‬
‫אין החרדה אלא חישה!) מדברים אנו במקרים כאלה על אפשרויות של‬
‫חרדה‪ .‬לפיכך מתקבל מאוד על הדעת‪ ,‬שגם תודעת־האשמה שיוצרת התר ­‬
‫בות אינה נתפסת בתורת שכזאת‪ ,‬והיא נשארת לא־מודעת בשיעור גדול‪,‬‬
‫או שהיא מתחצנת לבני־האדם בדרך של אין־נחת‪ ,‬מורת־רוח‪ ,‬שהם מבק ­‬
‫שים ליישבה בטעמים אחרים‪ .‬על כל פנים‪ ,‬הדתות לא העלימו מעולם עין‬
‫מתפקידו של רגש־האשמה בתרבות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הן אף מתיימרות לגאול‬
‫את מין־האדם מרגש־האשמה‪ ,‬שהן קוראות לו חטא (וזו נקודה‪ ,‬שלא עמדתי‬
‫על חשיבותה בדיון אחר שלי על הדת‪ .)9‬הדרך לגאולתו של המאמין‬
‫בנצרות היא מותו של יחיד מיתת־קרבן‪ ,‬שבזה האופן נוטל הוא על עצמו‬
‫אשמה משותפת לכל; מצורת הגאולה הזאת ניתן לנו להסיק‪ ,‬מה יכלה‬
‫להיות העילה הראשונה לאימוצה של האשמה הקמאית הזאת‪ ,‬שהיתה גם‬
‫ראשיתה של התרבות‪.10‬‬
‫מלים אחדות — כגון אני עליון‪ ,‬מצפון‪ ,‬רגש־אשמה‪ ,‬צורך־ענישה‪ ,‬חרטה‬
‫— יתכן שהשתמשנו בהן כאן לעתים קרובות שימוש רפרפני מדי‪ ,‬גם החלפ־‬
‫נון זו בזו; ואף שאי־אפשר שדבר זה תהיה לו חשיבות גדולה מאוד‪ ,‬כדאי‬
‫אולי בכל זאת שנבהיר את משמעותן‪ .‬כל המלים האלה מתייחסות לאותו‬
‫מעמד־הדברים‪ ,‬אבל מציינות צדדים שונים שלו‪ .‬האני העליון הוא ערכאה‪,‬‬
‫אשר קיומה נשתלח לנו מן המחקר‪ ,‬והמצפון הוא אחד מן התיפקודים שאנו‬
‫מייחסים לערכאה זו; תיפקוד זה הוא ההשגחה על מעשי האני וכוונותיו‬
‫ועל הערכתם — לשון אחר‪ ,‬קיום צנזורה עליהם‪ .‬רגש־האשמד" קפידתו‬

‫‪ .9‬אני מתכון ל״עתידה של אשלי־" [בכרך זד‪ .‬של כתבי פרויד בעברית]‪.‬‬
‫‪" .10‬טוטם וטאבו" [כרך ג• בהוצאה זו של כתבי פרייר בעברית]‪.‬‬
‫של האני העליון‪ ,‬הוא איפוא אותו הדבר שקפידתו של המצפון; זוהי‬
‫התפיסה שהאני תופס את העובדה‪ ,‬שבדרך זו נתון הוא להשגחה — היא‬
‫הערכת המתיחות שבין איווייו שלו גופו לבין תביעותיו של האני העליון‪.‬‬
‫צורך־הענישה הוא גילוי יצרי של האני — החרדה מפני ערכאת־הביקורת‬
‫של האני העליון‪ ,‬זו החרדה המונחת ביסודו של כל מעגל־היחסים הזה;‬
‫בהשפעתו של האני העליון הסאדיסטי נעשה כאן האני מאזוכיסטי‪ .‬לשון‬
‫אחר‪ :‬צורך־הענישה הוא חטיבה של היצר בתוך האני המכוון להרס פנימי‪,‬‬
‫שבאה לידי שימוש ליצירת זיקה ארוטית אל האני העליון‪ .‬בעצם אסור‬
‫לדבר על מצפון לפני שמוכיחים את קיומו של אני עליון; ואשר לתודעת־‬
‫האשמה‪ ,‬שומה עלינו להוסיף‪ ,‬שקיומה קדם לקיומו של האני העליון —‬
‫הווי אומר‪ ,‬קדם גם לקיומו של המצפון‪ .‬ואזי תודעת־האשמה היא הביטוי‬
‫הבלתי־אמצעי לחרדה מפני הסמכות החיצונית‪ ,‬ביטוי להכרת המתיחות‬
‫שבין האני לבין סמכות זו‪ .‬תודעת־האשמה היא צאצא ישיר של הסכסוך‬
‫שבין הצורך שבאני להיות אהוב על אוטוריטה לבין הדחף לסיפוק יצרי‪,‬‬
‫אשר בלימתו מולידה את הנטיה לתוקפנות‪ .‬העובדה‪ ,‬ששתי שכבות אלו‬
‫של רגש־האשמה — החרדה מפני האוטוריטה החיצונית מזה והחרדה‬
‫מפני הערכאה הפנימית מזה — ערוכות זו על גבי זו‪ ,‬עובדה זו הקשתה‬
‫עלינו לעמוד על כבשונם של צדדים אחדים במעגל־היחסים של המצפון‪.‬‬
‫חרטה היא הכינוי הכולל לתגובת האני על הופעתו של רגש־האשמה;‬
‫חומר־ההרגשות של החרדה הפועלת מאחורי רגש־האשמה כלול בחרטה‬
‫בצורה שנשתנתה אך מעט; היא גופה יש בה משום ענישה‪ ,‬והיא עשויה‬
‫לכלול בה־בעצמה את הצורך בענישה‪ .‬משמע‪ ,‬גם החרטה אפשר לה להיות‬
‫קודמת למצפון‪.‬‬
‫אולי כדאי לנו גם לחזור ולסקור את הסתירות‪ ,‬שעוררו בנו קצת תהיות‬
‫במהלך הדיון‪ .‬כך היה לנו רגש־האשמה פעם אחת בחזקת תולדה של‬
‫איוויי־תוקפנות שלא יצאו אל הפועל‪ ,‬ופעם אחרת — ודווקא בראשיתו‬
‫ההיסטורית של הרגש‪ ,‬היינו לרגל המתת האב — הוצג הוא לנו כתולדה‬
‫של תוקפנות שנתגשמה‪ .‬מצאנו את המוצא גם מן הפירכה הזאת‪ .‬כי־כן‬
‫נשתנו הנסיבות מן היסוד עם כינונה של הסמכות הפנימית — האני‬
‫העליון‪ .‬קודם היו רגש־האשמה והחרטה חופפים זה את זה; נציין אגב‬
‫כך‪ ,‬כי צריך לייחד את השם חרטה לתגובה שלאחר ביצועה של התוקפנות‬
‫בפועל־ממש‪ .‬מכיוון שהאני העליון היה יודע־כל׳ נתבטל אחר־כך ההבדל‬
‫בין תוקפנות־שבכוונה לבין תוקפנות שיצאה אל הפועל‪ .‬מעתה עשוי היה‬
‫לצמוח רגש־אשמה לא רק ממעשה־אלימות שנתבצע ממש (כדבר הידוע‬
‫לכל העולם)‪ ,‬אלא גם מתוך מעשה שלא יצא מגדר הכוונה (ודבר זה‬
‫הפסיכואנאליזה היא שעמדה עליו)‪ .‬הסכסוך הצומח מן הדו־ערכיות‪ ,‬הוא‬
‫הסכסוך שבין שגי היצרים הקמאיים׳ מתעלם מן השוני במצב הפסיכולוגי‬
‫[של תוקפנות־במחשבה כנגד תוקפנות־בפועל]‪ ,‬ובשני המקרים פועל הוא‬
‫אותה הפעולה‪ .‬אנו נוטים להתפתות לחפש בנקודה זו את הפתרון לחידת‬
‫היחס המשתנה של רגש־האשמה אל התודעה‪ .‬רגש־האשמה מחמת חרטה‬
‫על המעשה הרע שנעשה היה מן הסתם תמיד מודע לעושהו; אותו הרגש‪,‬‬
‫אם היה מקורו בתפיסת דחף הכוונה הרעה‪ ,‬עשוי היה להישאר שרוי בלא־‬
‫מודע‪ .‬אלא שאין הדבר פשוט כל כך‪ ,‬ומן הנאורוזה של הטורדנות מתדר־‬
‫שים טעמים חזקים לסתור סברה זו‪.‬‬
‫הסתירה האחרת ענינה הוא האנרגיה התוקפנית‪ ,‬שלפי הנחתנו היא אחת‬
‫מתכונותיו של האני העליון‪ .‬לפי השקפה אחת אין האנרגיה הזאת אלא‬
‫המשך לאנרגיה העונשת של הערכאה החיצונית‪ ,‬והיא מקיימת אותה בת ­‬
‫חום חיי־הנפש; לא כן ההשקפה האחרת‪ ,‬שלפיה זוהי האנרגיה התוקפנית‬
‫של האני גופו‪ ,‬שלא באה לכלל שימוש‪ ,‬ושהאני מעלה אותה נגד אותה‬
‫הערכאה החיצונית הבולמת אותו‪ .‬דומה‪ ,‬כי ההשקפה הראשונה הלמה‬
‫יותר את קורות התהוותו של רגש־האשמה‪ ,‬השניה תאמה יותר את‬
‫התיאוריה של הרגש‪ .‬סתירה זו‪ ,‬שלכאורה אין ליישבה‪ ,‬ניטשטשה‬
‫כמעט יתר על המידה מתוך הבירור המדוקדק יותר; מה שנותר ממנו הוא‬
‫הגורם החיוני והמשותף‪ ,‬שבכל מקרה עמנו תוקפנות שהותקה כלפי־פנים‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬הסתכלות קלינית מאפשרת אף היא להבדיל בין שני מקורות‬
‫לתוקפנות המיוחסת לאני העליון; בכל מקרה לעצמו פועל פעולה חזקה‬
‫המקור האחד או המקור האחר‪ ,‬אבל בדרך־כלל פועלים הם במשותף‪.‬‬
‫סבורני‪ ,‬שכאן המקום לעיין ביתר כובד־ראש בסברה‪ ,‬שקודם־לכן הצעתי‬
‫לקבל אותה כהנחה־לשעה‪ .‬בספרות הפסיכואנאליטית מן הזמן האחרון‬
‫ביותר מתגלית נטיה יתירה לקבל את הרעיון‪ ,‬כי כל סוג של מפח‪ ,‬כל‬
‫מקרה שנמנע בו סיפוקו של יצר‪ ,‬מוליך‪ ,‬או עשוי להוליך‪ ,‬לחיזוקו של‬
‫רגש־האשמה ‪ *.‬סבור אני‪ ,‬כי אנו עשויים להשיג מידה גדולה של פישוט‬
‫תיאורטי בהחילנו כלל זה רק על יצרים תוקפניים‪ ,‬ולא יימצאו‬
‫טעמים מרובים לסתור הנחה זו‪ .‬כי־על־כן היאך תתיישב לנו‪ ,‬מבחינת‬
‫הדינמיקה של הנפש ומשקה‪ ,‬הופעת חיזוקו של רגש־האשמה תחת דרישה‬
‫ארוטית שלא נתמלאה? שהרי דומה‪ ,‬שאין הדבר בגדר האפשר אלא‬
‫בדרכי־עקיפין‪ ,‬היינו שמניעת הסיפוק הארוטי מצמיחה מנה של נטיה‬
‫תוקפנית נגד האדם שהפריע את הסיפוק׳ ואחר־כך עוד הכרח לדכא גם‬
‫את התוקפנות הזאת גופה‪ .‬אבל אם כן הדבר‪ ,‬הרי שאין זו אלא התוקפנות‬

‫בייחוד זו דעתם של א׳ ג ׳ ו נ ס‪ ,‬סיוזן א י י ז ק ס‪ ,‬מלאניה קליין; אבל‬ ‫•‬

‫נראה לי‪ ,‬שכך סבורים גם א‪1‬ט‪ 1‬ר א נ ק ופראנץ אלכסנדר‪.‬‬
‫בלבד המתגלגלת ברגש־אשמה על־ידי שהיא נבלמת ומותקת אל האני‬
‫העליון‪ .‬בטוחני‪ ,‬שנוכל להסביר הרבה תהליכים בצורה פשוטה ושקופה‬
‫יותר‪ ,‬אם נחיל על יצרי־התוקפנות בלבד את מימצאי הפסיכואנאליזה‬
‫בדבר מוצאו של רגש־האשמה‪ .‬מתוך בדיקת החומר הקליני אינה מתקבלת‬
‫לנו תשובה חד־משמעית‪ ,‬הואיל ולפי ההנחה שהנחנו כמעט שאין שני‬
‫סוגי היצר מופיעים בצורה צרופה‪ ,‬במבודד זה מזה‪ .‬אבל בדיקת המקרים‬
‫הקיצוניים עשויה מן הסתם לאשר את השערתי‪.‬‬
‫מתפתה אני להפיק יתרון ראשון מן ההשקפה הזאת‪ ,‬המצומצמת יותר‪,‬‬
‫על־ידי שאעשה בה שימוש לגבי תהליך ההדחקה‪ .‬הסימפטומים של הנאו־‬
‫רוזה‪ ,‬כפי שלמדנו‪ ,‬במהותם הם תחליפי־סיפוק למשאלות ארוטיות שלא‬
‫נתמלאו‪ .‬להפתעתנו נתגלה לנו במרוצת עבודתנו האנאליטית‪ ,‬שאפשר‬
‫שכל נאורוזה טומנת בקרבה שיעור־מה של רגש־אשמה לא־מודע‪ ,‬והוא‬
‫גופו גם מאשש את הסימפטומים על־ידי שהוא משתמש בהם לשם ענישה‪.‬‬
‫דומני‪ ,‬שמכאן מסתבר ניסוחו של היגד זה‪ :‬בשעה שאיווי יצרי בא לכלל‬
‫הדחקה מתגלגלים יסודות־הליבידו שבו בסימפטומים׳ ורכיבי־התוקפנות‬
‫שבו — ברגש־אשמה‪ .‬ראוי היגד זה שניתן עליו את דעתנו גם אם אין הוא‬
‫קרוב אלא קרבת־ממוצע לאמת‪.‬‬
‫קצת קוראים של חיבור זה עשויים אולי גם להתרשם‪ ,‬שהשמענו לעתים‬
‫קרובות מדי את הנוסחה על המאבק בין ארוס לבין יצר־המוות‪ .‬אמורה‬
‫היתה נוסחה זו לבטא את תהליך התרבות העובר על האנושות‪ ,‬אבל‬
‫נסתבר‪ ,‬שהיא חלה גם על התפתחותו של האדם היחיד‪ ,‬ונוסף על כך‬
‫אמורה היא לחשוף את סוד החיים האורגניים בכללם‪ .‬אין לי‪ ,‬כמדומה‪,‬‬
‫מנוס מבירור יחסי־הגומלין שבין שלושת התהליכים האלה‪ .‬ובכן‪ ,‬בדין‬
‫מחילים אנו אותה הנוסחה גם על התהליך התרבותי של האנושות גם על‬
‫התפתחותו של היחיד‪ ,‬שהרי כזה כן זו תהליכי־חיים הם — משמע‪,‬‬
‫בהכרח יש להם חלק בתכונה המאפיינת את החיים בצורה הכללית ביותר‪.‬‬
‫מצד אחר אין ההוכחה לתחולתו של קו כללי זה — דווקא משום היותו‬
‫כללי כל כך — מסייעת להבחנה בין התהליכים הנפרדים כל זמן שאין‬
‫אתה מצמצם את כלליותו על־ידי ציון התנאים המיוחדים לכל תהליך‪.‬‬
‫לכן לא תתקרר דעתנו אלא אם נקבע‪ ,‬שתהליך־התרבות הוא אותה התמורה‬
‫המתחוללת בתהליך־החיים בהשפעתה של מטלה‪ ,‬שארום מטיל על האדם‬
‫ושאנאנקי — הוא כורח־המציאות — מדרבן אותה; מטלה זו היא התאג ­‬
‫דותם של בני־אדם נפרדים כדי חברה המלכדת אותם ליכוד־גומלין ליבי־‬
‫דוגי‪ .‬אבל בהשקיפנו על היחס שבין תהליך־התרבות של האנושות לבין‬
‫תהליך התפתחותו‪ ,‬או חינוכו‪ ,‬של היחיד‪ ,‬נבוא ללא היסוסים רבים לכלל‬
‫מסקנה‪ ,‬כי שני התהליכים דומים מאוד מעצם טיבם‪ ,‬ואולי אין שניהם‬
‫אלא ממש אותו התהליך עצמו המתגשם במושאים מסוג שונה‪ .‬מובן מאליו‪,‬‬
‫כי תהליך תרבותו של מין־האדם הוא בגדר הפעוטה של סדר גבוה יותר‬
‫מהתפתחותו של היחיד‪ ,‬ולכן קשה יותר לתפוס אותו תפיסה מוחשית‪ ,‬אף‬
‫אין להפליג בהליכה אחרי אנאלוגיות דחוקות! אך מאחר שהמטרות דומות‬
‫זו לזו — כאן שילובו של היחיד בהמון־אדם‪ ,‬כאן יצירתה של יחידת‬
‫המון מיחידי־אדם מרובים — אין מן המפתיע בדמיות האמצעים הבאים‬
‫לשימוש והתופעות המתלוות‪.‬‬
‫יש קו מבדיל בין שני התהליכים‪ ,‬שמחמת חשיבותו הכבירה אסור‬
‫לנו עוד להתעלם ממנו‪ .‬תכליתו של עקרון־העונג‪ ,‬השאיפה לסיפוקי־אושר‬
‫— זוהי מטרת־קבע ראשית לתהליך התפתחותו של האדם היחיד; ודומה‪,‬‬
‫שהשתלבותו של היחיד בחברת־האדם‪ ,‬או הסתגלותו אליה‪ ,‬היא כמעט‬
‫בגדר תנאי־ולא־יעבור להשגת מטרת־אושר זו‪ .‬אולי היה מוטב אילו‬
‫אפשר היה להשיג את המטרה בלי התנאי הזה‪ .‬לשון אחר‪ :‬התפתחותו של‬
‫היחיד היא בעינינו כפרי פעולתן השלובה של שתי שאיפות — השאיפה‬
‫לאושר‪ ,‬שאנו נוהגים לכנותה "אגואיסטית"‪ ,‬והשאיפה הקרויה "אלטרו ­‬
‫איסטית" להתאגדותו של היחיד עם יחידים אחרים בחברה‪ .‬שני הכינויים‬
‫כאחד שטחיים למדי‪ .‬בתהליך ההתפתחות האינדיבידואלית מוטעמת‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬בעיקר השאיפה האגואיסטית‪ ,‬השאיפה לאושר; השאיפה האחרת‪,‬‬
‫שאפשר לכנותה "תרבותית"‪ ,‬די לה ברגיל בתפקיד של הטלת הגבלות‪.‬‬
‫לא כן התהליך התרבותי; כאן חשובה מכל המטרה לכונן אחדות‪ ,‬להביא‬
‫את יחידי־האדם לכלל התאגדות‪ .‬אמנם‪ ,‬המטרה שבמתן־אושר מוסיפה‬
‫לעמוד בעינה‪ .‬אבל חשיבותה נדחקת לקרן־זווית‪ .‬כמעט שאתה נוטה‬
‫להניח‪ ,‬שלולא היה צריך לשים לב לטובתו של היחיד‪ ,‬היתה מצליחה‬
‫ביותר יצירתה של חברת־אדם גד! לה‪ .‬הווי אומר׳ אפשר לתהליך התפת ­‬
‫חותו של היחיד שיהיו בו קווים מיוחדים לו‪ ,‬שאין כמותם בתהליך־‬
‫התרבות של מין־האדם; ואין הכרח לראשון התהליכים האלה שיהיה חופף‬
‫את השני אלא במידת המטרה הכלולה בו להתחברותו של היחיד אל הכלל‪.‬‬
‫כשם שכוכב־הלכת‪ ,‬עם סובבו על צירו שלו עצמו‪ ,‬מקיף גם את גרם־‬
‫השמיים המרכזי שבמערכת שלו‪ ,‬ממש כך יש לאדם היחיד חלק במהלך‬
‫התפתחותה של האנושות שעה שהוא הולך בדרך־חייו שלו עצמו‪ .‬אלא‬
‫שלעינינו הכהות נראה משחק־הכוחות של גרמי־השמיים כערוך ועומד‬
‫מעולם ועד עולם; ואילו בתחומי החיים האורגניים עוד אנו רואים את‬
‫הכוחות המתגוששים זה עם זה ואת תוצאות המאבקים המשתנות שוב‬
‫ושוב‪ .‬כך שומה גם על שתי השאיפות בנפשו של היחיד להתאבק זו עם‬
‫זו — השאיפה אל האושר האינדיבידואלי מכאן והשאיפה להתחברות‬
‫עם בני־אדם אחרים מכאן; וכך אין מנוס לשני תהליכי ההתפתחות‪,‬‬
 ‫האינדיבידואלית והתרבותית‪ ,‬מפגישה עוינת זה עם זה ומהתנגשות על‬
‫שטח־המריבה‪ .‬אבל מאבק זה בין יחיד לחברה אינו נגזר מן הסתירה‬
‫(שמן הסתם אין ליישבה) בין שני היצרים הקמאיים‪ ,‬יצר־ארום ויצר־‬
‫המוות; מאבק זה הוא בחזקת מריבה המתחוללת בתוך משק הליבידו‬
‫פנימה‪ ,‬ואפשר להשוותה לריב על חלוקת הליבידו בין האני לבין המו ­‬
‫שאים‪ .‬בסופו של דבר אולי יבוא סכסוך זה לכלל יישוב בנפשו של היחיד‪,‬‬
‫כשם שאנו מקווים‪ ,‬שבעתיד יתאפשר הסדר כזה גם בתחומה של תרבות‪,‬‬
‫ויהיה כאשר יהיה הסכסוך מכביד על חיי היחיד כיום‪.‬‬
‫מבחינה חשובה אפשר עוד להרחיב את האנאלוגיה בין תהליך־התרבות‬
‫לבין דרך התפתחותו של היחיד‪ .‬שכן רשאים אנו לשער‪ ,‬כי גם החברה‬
‫מצמיחה אני עליון‪ ,‬שבהשפעתו מתגשמת התפתחותה של התרבות‪ .‬בקי‬
‫בתרבויות האדם עשוי לראות משימה קוסמת בבדיקתה של אנאלוגיה זו‬
‫לפרטיה‪ .‬כאן מבקש אני לומר די בהבלטתן של נקודות אחדות מזדקרות־‬
‫לעין‪ .‬האני העליון של עידן־של־תרבות יש לו אני עליון‪ ,‬שמקורו דומה‬
‫למקור האני העליון של האדם היחיד; מקור זה נמצא מתגלה בטביעת־‬
‫הרושם‪ ,‬שהניחה אחריהם אישיותם של מנהיגים גדולים‪ ,‬ענקי־רוח שחלשו‬
‫על דורם‪ ,‬או אנשים אשר אחת משאיפות האדם באה בהם לידי עיצוב‬
‫חזק וצרוף ביותר‪ ,‬ומשום כך׳ לעתים קרובות‪ ,‬גם לידי ביטוי חד־צדדי‪.‬‬
‫פעמים שגזירה שווה זו מפליגה עוד יותר‪ :‬לעתים קרובות למדי‪ ,‬אם גם‬
‫לא תמיד׳ היו אנשים אלה בימי־חייהם לעג וקלס לסביבותיהם‪ ,‬התעללו‬
‫בהם‪ ,‬או אף סילקו אותם בדרך אכזרית‪ ,‬כשם שגם האב הקמאי לא‬
‫נתעלה לדרגה אלוהית אלא זמן רב לאחר שהומת במעשה־אלימות‪ .‬הדוגמה‬
‫הנוגעת ביותר עד־לב לאותו קשר גורלי היא אישיותו של ישו הנוצרי‬
‫— אם אין אף היא אולי אלא חלק מן היצירה המיתולוגית׳ דמות שגולדה‬
‫מתוך זכרון עמום למאורע הקמאי של המתת האב‪ .‬יש עוד נקודה אחת‪,‬‬
‫שבה נפגשים שני האני העליונים‪ ,‬של התרבות ושל היחיד‪ :‬כזה כן זה‬
‫קובעות תביעות־אידיאל מחמירות‪ ,‬שכל מי שעובר עליהן "חרדת־מצפון"‬
‫פוקדת אותו‪ .‬יתר על כן׳ כאן מפליאה העובדה‪ ,‬שהתהליכים הנפשיים‬
‫הקשורים ב״חרדת־מצפון" זו‪ ,‬אנו מיטיבים להכיר את הופעתם בהמון‪,‬‬
‫וממנו קרובים הם יותר לתודעתנו‪ ,‬מבהופעתם אצל האדם היחיד‪ .‬עם‬
‫עליית המתיחות בנפשו של היחיד משמיעה רק תוקפנותו של האני העליון‬
‫את קולה הרם בצורת מרה שהיא זורקת באני‪ ,‬אבל עצם תביעותיו של‬
‫האני העליון מוסיפות לעתים קרובות להישאר חבויות בקרן־זווית של‬
‫הלא־מודע‪ .‬משנתעלו התביעות האלה לכלל הכרה מודעת‪ ,‬מתגלה שהן‬
‫חופפות את ציוויי האני העליון של תרבות הזמן והמקום הנתונים‪ .‬בנקודה‬
‫זו מופיעים תדיר‪ ,‬כמו דבוקים אהדדי‪ ,‬שני התהליכים‪ ,‬תהליך התפתחותם‬
 ‫תרבות בלא נחת‬
‫התרבותית של הרבים ותהליך התפתחותו של היחיד גופו‪ .‬משום כך יש‬
‫גילויים של האני העליון וקצת תכונות שלו‪ ,‬שעל־פי התנהגותו בציבור‬
‫התרבותי קל יותר להכירם מבאדם היחיד‪.‬‬
‫האני העליון של התרבות מעצב את האידיאלים שלו ומעלה את תבי ­‬
‫עותיו ; ומכלול התביעות שענען יחסי בני־האדם בינם לבין עצמם מתקרא‬
‫מוסר‪ .‬בכל הזמנים ייחסו אנשים את הערך הגדול ביותר למוסר זה‪,‬‬
‫משל ציפו דווקא ממנו לתוצאות חשובות ביותר‪ .‬ואמנם מכוון המוסר‬
‫לאותו התחום‪ ,‬אשר קל להכיר בו את המקום הכאוב ביותר של כל תרבות‪.‬‬
‫כך איפוא צריך לראות את המוסר כנסיון ריפויי‪ ,‬כמאמץ להשיג בכוח‬
‫ציווי של האני העליון מה שאי־אפשר היה עד כה להשיג בשום מעשה־‬
‫תרבות אחר‪ .‬השאלה הנשאלת כאן היא‪ ,‬כפי שכבר שמענו‪ ,‬היאך לסלק‬
‫את המכשול הגדול ביותר מלפני התרבות‪ ,‬הוא הנטיה לתוקפנות הטבועה‬
‫במערוכת של האדם‪ ,‬תוקפנותו של אדם כנגד אדם; ומעצם הטעם הזה‬
‫יש לנו ענין מיוחד במצוות "ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬שהיא מן הסתם אחרון‬
‫ציוויי האני העליון של התרבות‪ .‬בתחומי חקירת הנאורוזות וריפוץ מביאנו‬
‫הדיון לשתי טענות‪ ,‬שאנו טוענים נגד האני העליון של היחיד‪ .‬בהחמירו‬
‫בצווים ואיסורים שהוא מטיל על האני מטריד אותו אשרו של האני מעט‬
‫מדי‪ ,‬משום שאינו מביא במידה מספקת במנין את ההתנגדויות למילוי‬
‫הצווים והאיסורים האלה‪ ,‬שמקורן‪ ,‬אל״ף׳ בעצימותו היצרית של הסתם‪,‬‬
‫ובי״ת‪ ,‬בקשיים שבעולם־החוץ הממשי‪ .‬משום כך אנו נאלצים׳ מטעמים‬
‫ריפוייים‪ ,‬לפעול לעתים קרובות כנגד האני העליון ומתאמצים להנמיך את‬
‫תביעותיו‪ .‬השגות דומות לאלה מכל בחינה אפשר לנו להשיג על תביעות‬
‫המוסר של האני העליון של התרבות‪ .‬גם המוסר אינו מביא במנין במידה‬
‫מספקת את עובדות המערוכת הנפשית של האדם! הוא מוציא צו בלא‬
‫לשאול‪ ,‬אם אפשר לו לאדם לנהוג על פיו‪ .‬אדרבה‪ ,‬הנחתו של האני העליון‬
‫היא‪ ,‬שמבחינה פסיכולוגית מסוגל האני של האדם לעשות כל דבר שהוא‬
‫נדרש לעשות‪ ,‬שאין סייג לשליטתו של האני בסתם שלו‪ .‬ולא היא! אפילו‬
‫האדם הקרוי נורמלי‪ ,‬אי־אפשר לו להגביר את שליטתו בסתם מעבר‬
‫לגבול מסוים‪ .‬אם יידרש מן היחיד יותר מזה‪ ,‬הוא יתקומם לדרישה‪ ,‬או‬
‫שתיווצר בו נאורוזה‪ ,‬או שיתאמלל‪ .‬מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מבטאת‬
‫את שלילתה הקיצונית של התוקפנות הטבועה באדם‪ ,‬וזו דוגמה מצוינת‬
‫לדרכו הלא־פסיכולוגית של האני העליון של התרבות‪ .‬קיומה של המצווה‬
‫הזאת הוא מחוץ לגדר האפשר‪ .‬שפעה מופלגת כל כך של אהבה עשויה‬
‫רק להפחית את ערכה׳ אבל אין היא עשויה להחדיל את הרעה‪ .‬התרבות‬
‫מתעלמת מכל אלה; היא רק מזכירה שוב ושוב‪ ,‬כי ככל שקשה יותר‬
‫לקיים את המצווה‪ ,‬כן גדולה יותר זכותו של מי שמקיים אותה‪ .‬אבל מי‬
‫שנוהג לפי צו זה בתרבות ימינו אינו אלא מקפח את עצמו לעומת מי‬
‫שמתעלם ממנו‪ .‬אכן׳ מה גדולה המכשלה שהתוקפטת נותנת לפני התר ­‬
‫בות‪ ,‬אם עלולה ההגנה מפניה לאמלל אדם ממש כתוקפנות גופה! המוסר‬
‫המתקרא טבעי אין לו כאן להציע לך דבר מלבד הסיפוק הנארקיסטי‪,‬‬
‫שתהיה בעיני עצמך טוב מזולתך‪ .‬המוסר הנשען על הדת מעלה‪ ,‬בהגיעו‬
‫לנקודה זו‪ ,‬את ההבטחות לעולם טוב יותר בבא‪ .‬אבל דעתי היא‪ ,‬כי‬
‫תוכחת המוסר תהיה לשווא כל עוד לא יראה בעל המידות הטובות את‬
‫שכרו כבר בעולם הזה‪ .‬בעיני אין גם כל ספק‪ ,‬כי תמורה ממשית ביחסיהם‬
‫של בני־האדם לקנין‪ ,‬התועלת שבה תהיה בתחום זה מרובה מכל מצוות‬
‫המוסר‪ .‬אבל הסוציאליסטים שעמדו על אמת זו‪ ,‬השקפתם נתעכרה מחמת‬
‫אידיאליזם מחודש׳ שהביא אותם לתפיסה משובשת של טבע האדם‪ ,‬וכך‬
‫נעשתה השקפה זו חסרת תועלת מעשית‪.‬‬
‫נרמזים לי‪ ,‬כמדומני‪ ,‬עוד מימצאים אחדים מקו־המחשבה המתחקה על‬
‫שרשי תיפקודו של האני העליון בתופעותיה של ההתפתחות התרבותית‪.‬‬
‫אני נחפז לסיים את הדיון‪ ,‬אבל קשה לי לחמוק על פני שאלה אחת‪ .‬אם‬
‫יש דמיות מעמיקה כל כך בין התפתחותה של התרבות להתפתחותו של‬
‫היחיד‪ ,‬ואם מתחוללות הן באותם האמצעים׳ שמא דין הוא שנאבחן‪ ,‬כי‬
‫יש תרבויות‪ ,‬או תקופות־של־תרבות‪ ,‬שנעשו "נאורוטיות" בהשפעתן של‬
‫שאיפות־תרבות י ואולי אפשר לומר זאת אף על האנושות כולה ? בדיקה‬
‫פסיכואנאליטית של נאורוזות אלו עשויה אולי להוליך להצעות־ריפוי‪,‬‬
‫שייתכן שיתגלה בהן ענין מעשי רב‪ .‬הייתי דוחה את הסברה‪ ,‬שאין טעם‬
‫בנסיון כזה להעתיק את דרך הבירור הפסיכואנאליטי לתחום חברת־‬
‫התרבות‪ ,‬או שמן הנמנע שבירור כזה ישא פרי‪ .‬אבל שומה עלינו להזהר‬
‫מאוד‪ :‬אל נשכח‪ ,‬שככלות הכל אין לנו כאן ענין אלא באגאלוגיות‪ ,‬ושלא‬
‫רק בני־אדם‪ ,‬אלא גם מושגים‪ ,‬יש משום סכנה בעקירתם מן הספירה‬
‫שבתוכה עלו והתפתחו‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬האבחון של נאורוזות חברתיות יש‬
‫עמו עוד קושי מיוחד‪ .‬בנאורוזה של היחיד משמש לנו כנקודת־אחיזה‬
‫ראשונה הניגוד‪ ,‬שמתוכו נבדל החולה מסביבתו הנחשבת כ״תקינה"‪ .‬אין‬
‫לנו רקע כזה לגבי המון־אדם‪ ,‬שהיחידים שבו נגועים באותו הליקוי;‬
‫צריכים היינו למצוא רקע זה בהמון אחר‪ .‬ואשר לשימוש הריפויי בידיעו־‬
‫תינו‪ ,‬מה התועלת באנאליזה הקולעת ביותר של נאורוזה סוציאלית‪ ,‬שעה‬
‫שאין בנמצא בעל סמכות להטיל ריפוי על ההמון ? אך על אף כל הנסיבות‬
‫המכבידות האלה יבוא מן הסתם באחד הימים חוקר שימלאו לבו לפתוח‬
‫בחקר פאתולוגיה כזאת של הציבורים התרבותיים‪.‬‬
‫טעמים שונים מרחיקים ממני ביותר כל כוונה להביע דעה על ערכה‬
‫של תרבות האדם‪ .‬התאמצתי להיזהר מפני דעתם של המתלהמים לראות‬
 ‫תרבות בלא נחת‬
‫את התרבות כיקר בנכסים שבידי האדם‪ ,‬או כנכס שלא יתכן כלל יקר‬
‫ממנו; גם אין חלקי עם המאמינים‪ ,‬שדרכי התרבות יוליכונו בהכרח‬
‫למרומי שלמות לא־תשוער‪ .‬מסוגל אני לכל המועט להקשיב בלא־רוגזה‬
‫לגורסים‪ ,‬שאם תיתן את דעתך על מטרות השאיפה התרבותית ועל האמ ­‬
‫צעים המסייעים להשגתה‪ ,‬על־כרחך אתה בא לכלל מסקנה‪ ,‬שכל המעשה‬
‫אינו שווה את היגיעה שמתייגעים בו‪ ,‬גם אין כלל ספק‪ ,‬שהיחיד סופו‬
‫שלא יוכל לעמוד במצב שהתרבות תבשיל‪ .‬מכיוון שאני ממעט כל כך לדעת‬
‫על כל הדברים האלה׳ קל לי לעמוד מן הצד‪ .‬רק דבר אחד אני יודע‬
‫אל־נכון‪ :‬האדם החורץ משפט על ערכים מודרך תמיד על־פי שאיפת‬
‫עצמו להיות מאושר — משמע‪ ,‬משפטו הוא נסיון לתת לאשליות משען של‬
‫נימוקים‪ .‬הייתי מבין יפה מאוד אילו בא מאן־דהו והטעים את תכונת־‬
‫הכורח הטבועה במהותה של תרבות האדם — היה אומר‪ ,‬דרך משל‪,‬‬
‫שהנטיות להגבלת חיי־המין׳ או לכינונו של אידיאל ההומאניזם על חשבון‬
‫הבחירה החפשית‪ ,‬הן בחזקת מגמות־התפתחות בלתי־נמנעות‪ ,‬שאי־אפשר‬
‫להטותן ממהלכן‪ ,‬ולכן מוטב לנו להרכין ראש לפניהן‪ ,‬כשם שאנו נכנעים‬
‫לתופעות־כורח של הטבע‪ .‬יודע אני מה שאפשר להשיג על כך‪ :‬לא־אחת‬
‫כבר היה בדברי ימי האדם‪ ,‬שמגמות כיוצא־באלה שנחשבו כבלתי־‬
‫נמנעות סולקו לצדדין והוחלפו במגמות אחרות‪ .‬כך לא ימלאני לבי להיות‬
‫נביא לבני־זמני‪ ,‬ולא אשיב על התוכחה שבפיהם‪ ,‬כי אין לאל ידי להביא‬
‫להם דבר־נחמה; והלא כולם נפשם יוצאת אל הנחמד" ובאותו הלהט‬
‫עורגים עליה הקנאים שבקרב המהפכנים ותמימי־הדרך שבין יראי־‬
‫השמים‪.‬‬
‫דומני‪ ,‬ששאלת־הגורל למין־האדם היא‪ ,‬אם תצליח התפתחותו התר ­‬
‫בותית‪ ,‬ובאיזו מידה תצליח‪ ,‬להתגבר על שיבוש חיי־היחד של האנשים‬
‫מחמת יצר־התוקפנות ויצר־הרם־עצמו הטבועים בנפשו של האדם‪ .‬מבחינה‬
‫זו יש אולי משום ענין מיוחד דווקא בתקופת ימינו אלה‪ .‬בני־האדם‬
‫שיעבדו בשיעור כזה את כוחות־הטבע לרצונם‪ ,‬שלא יתקשו להשמיד‬
‫באמצעותם איש את רעהו׳ עד לאחרון בהם‪ .‬הם יודעים זאת‪ ,‬וידיעת‬
‫הדבר הזה היא‪ ,‬במידה מרובה‪ ,‬גם מקור חרדתם של בני־האדם בימינו‪,‬‬
‫מקור אסונם‪ ,‬מקור רוח־האימה המפעמת אותם‪ .‬עתה השעה לחכות ולראות‪,‬‬
‫אם יעלה ארוס בן־הנצח‪ ,‬האחד משני "כוחות־השמים"‪ ,‬ויצליח בהת ­‬
‫מודדותו עם יריבו בן־האלמוות כמוהו‪ .‬אבל מי יוכל להגיד׳ מה יילד‬
‫המאבק הזה ומה תהיה אחריתו?‬
 ‫מבוא לפסיכואבאליזה‬
‫סדרה חדשה של הרצאות‬

‫‪187‬‬ ‫פתח־דבר‬

‫‪188‬‬ ‫ההרצאה העשרים ותשע‪ :‬רוויזיה של תורת־החלומות‬

‫‪206‬‬ ‫ההרצאה השלושים‪ :‬החלום והאוקולטיזם‬

‫‪226‬‬ ‫ההרצאה השלושים ואחת‪ :‬פירוק האישיות הנפשית‬

‫‪245‬‬ ‫ההרצאה השלושים ושתים‪ :‬חרדה וחיי־יצר‬

‫‪267‬‬ ‫ההרצאה השלושים ושלוש‪ :‬הנשיות‬

‫‪286‬‬ ‫ההרצאה השלושים וארבע‪ :‬הבהרות‪ ,‬שימושים‪ ,‬מגמות‬

‫‪303‬‬ ‫ההרצאה השלושים וחמש‪ :‬לענין של השקפת־עולם‬

 ‫פתח־דבר‬

‫את הרצאות ה״מבוא לפסיכואנאליזה" הרציתי בשני סמסטרים של חורף‪,‬‬

‫בשנת ‪ 1915/16‬ובשנת ‪ ,1916/17‬באולם־הרצאות של הקליניקה הפסיכי ­‬
‫אטרית בווינה לפני קהל מאזינים מעורב מכל הפקולטות‪ .‬הרצאות המחצית‬
‫הראשונה של המבוא היו מאולתרות‪ ,‬ומיד לאחר כל הרצאה העליתי אותה‬
‫על הכתב; הטיוטה להרצאות המחצית השניה נכתבה בחופשת־קיץ שבין־‬
‫הזמנים בזאלצבורג‪ ,‬ובחורף שלאחר כך הרציתין מלה־במלה ככתיבתן‪.‬‬
‫בימים ההם הייתי עוד בעל זכרון פונוגרפי‪.‬‬
‫ההרצאות החדשות שבכאן‪ ,‬להבדיל מההן‪ ,‬אותן לא הרציתי מעולם‪.‬‬
‫מחמת גילי פגה בין כה וכה גם חובתי לתת בהרצאות ביטוי לשייכותי‬
‫לאוניברסיטה‪ ,‬חובה שאפילו כך היתה שולית בלבד; ומחמת ניתוח כי ­‬
‫רורגי ניטלה ממני היכולת לדבר בציבור‪ .‬משמע‪ ,‬בנטלי להלן שוב את‬
‫מקומי באולם־ההרצאות‪ ,‬הרי אין זה אלא תעלול של דמיון; מדי התעמקי‬
‫בנושא עשוי הדבר לסייע בידי שלא להסיח את דעתי מן הקורא‪.‬‬
‫בשום פנים אין ההרצאות החדשות אמורות לבוא במקום הקודמות‪.‬‬
‫איני מתכוון כלל לשוות להן אופי של דבר שלם לעצמו וראוי לחוג‬
‫קוראים שלו; אלה הם דברים שבהמשך ושבהשלמה‪ ,‬ולעומת הסדרה‬
‫הקודמת מתחלקות כאן ההרצאות לשלוש קבוצות‪ .‬קבוצה ראשונה כוללת‬
‫עיבודים חדשים של נושאים‪ ,‬שכבר טיפלתי בהם לפני חמש־עשרה שנים‪,‬‬
‫אלא שמחמת העמקת ידיעותינו ומחמת שינויים שחלו בהשקפותינו זקוקים‬
‫הנושאים היום לניסוח חדש — הווי אומר‪ ,‬הדברים שבקבוצה הזאת הם‬
‫פרקי בדיקה ביקרתית‪ .‬שתי הקבוצות האחרות כוללות הרחבות ממש‪,‬‬
‫אם בענינים שלא היו עוד בגדר הקיים בפסיכואנאליזה בזמן ההרצאות‬
‫הראשונות ואם בענינים שאז ידענו בהם מעט מכדי להצדיק הרצאות‬
‫נפרדות לעצמן‪ .‬הרצאות אחדות יש בהן אולי גם מזה וגם מזה‪ ,‬ואין‬
‫מנוס מכך‪ ,‬אך גם אין להצטער על כך‪.‬‬
‫תלותן של ההרצאות החדשות בהרצאות־המבוא באה לידי ביטוי גם‬
‫במיספורן כהמשך לההן‪ .‬לפי זה ההרצאה הראשונה כאן היא העשרים‬
‫ותשע במנין‪ .‬גם ההרצאות החדשות‪ ,‬שוב כקודמות‪ ,‬האנאליטיקאי המקצועי‬
‫לא ימצא בהן חידושים רבים; מכוונות הן למשכילים המרובים‪ ,‬שאולי‬
‫רשאים אנו לשער‪ ,‬שיש להם יחם אוהד‪ ,‬ואפילו הוא מסויג‪ ,‬לייחוד‬
‫שבמדע הצעיר ולמימצאיו‪ .‬גם הפעם היתה מטרתי הראשית שלא ללכת‬
‫אחרי המראית של הרצאת־דברים פשטנית‪ ,‬מושלמת וסגורה־בעצמה‪ ,‬לא‬
‫להסוות בעיות ולא להסתיר ליקויים וספקות‪ .‬בכל תחום אחר של המדע‬
‫פטור חוקר מלהתהלל בכוונות כה צנועות ושקטות; שם נשמעים הדברים‬
‫כמובנים־ממילא‪ ,‬והציבור מקבלם כך‪ .‬קורא פרק באסטרונומיה לא יאמר‬
‫שהוא מאוכזב ולא יבוז למדע‪ ,‬בשעה שיראו לו את הגבול׳ אשר מעבר‬
‫לו ידיעותינו על היקום לוטות בערפל‪ .‬רק בפסיכולוגיה אין הדבר כך;‬
‫כאן באה לידי גילוי גמור העובדה׳ שאין מערוכת האדם תואמת את‬
‫המחקר המדעי‪ .‬דומה‪ ,‬שהדבר שהאנשים דורשים מן הפסיכולוגיה הוא‬
‫לא התקדמות בתחומי הדעת‪ ,‬אלא סיפוקים ממין אחר‪ ,‬כך שמתרעמים‬
‫עליה מחמת כל בעיה שלא נמצא לה פתרון ומחמת כל ספק שהיא מודה‬
‫בו‪.‬‬
‫מי שמדע חיי־הנפש קרוב ללבו חייב להשלים גם עם עוול זה‪.‬‬
‫וינה‪ ,‬קיץ ‪1932‬‬
‫פרויד‬

‫ההרצאה העשרים ותשע‬

‫רוויזיה של תורת־החלומות‬

‫גבירותי ורבותי! לאחר הפסקה של יותר מחמש־עשרה שנים כינסתיכם‬

‫שוב כדי לעיין יחד אתכם בחידושים‪ ,‬ואולי גם בתיקונים‪ ,‬שהזמן שחלף‬
‫הביא לפסיכואנאליזה‪ .‬וכיוון שכך‪ ,‬נראה לי מכמה בחינות‪ ,‬שעלינו לתת‬
‫קודם כל את דעתנו על מצב־הדברים בתורת־החלומות‪ .‬לתורה זו נתייחד‬
‫מקום לעצמו בהיסטוריה של הפסיכואנאליזה — היא מציינת בה נקודת־‬
‫מפנה‪ .‬הפסיכואנאליזה‪ ,‬שהיתה קודם לכן בגדר שיטה לטיפול בחולי־‬
‫נפש‪ ,‬נעשתה עם צעדה את הצעד הזה לפסיכולוגיה־של־הנבכים‪ .‬מאז‬
‫מוסיפה גם תורת־החלומות להיות חלקו האפייני והמיוחד ביותר של‬
‫המדע הצעיר‪ ,‬תחום שאין לו אח ודוגמה בשאר תחומי דעתנו‪ ,‬כמין ארץ‬
‫חדשה שנגאלה ממחוזות האמונה העממית והמיסטיקה‪ .‬הזרות שבסברות‬
‫שהיא נתחייבה לתת להן מהלכים גרמה‪ ,‬שהיא מילאה תפקיד דומה‬
‫לסיסמת־היכר‪ ,‬ודרך השימוש בסיסמה הוא שהכריע‪ ,‬מי עשוי היה ללכת‬
‫אחרי הפסיכואנאליזה‪ ,‬ולמי היתה בבחינת הספר החתום לעולם‪ .‬לי עצמי‬
‫היתה תורת־החלומות כעוגן־הצלה בזמנים הקשים‪ ,‬כאשר מצבים סתומים‬
‫של נאורוזות היו גורמים לי‪ ,‬שמחמת מיעוט נסיוני הייתי ע־מד נבוך‬
‫ואובד עצות‪ .‬כאשר היו מתעוררים בי ספקות בנכונותן של ידיעותי‬
‫הרפופות‪ ,‬היתה מתחדשת אמונתי‪ ,‬שאכן הולך אני בדרך הנכונה‪ ,‬בכל‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫פעם שעלה בידי לפרש כהלכה חלום מבולבל ולגלות בו תהליך־נפש סביר‪.‬‬
‫לכן יש לנו משום ענין מיוחד להתחקות‪ ,‬דווקא לפי דוגמת תורת־‬
‫החלומות‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬על קורותיה של הפסיכואנאליזה בתקופה שחלפה‬
‫מאז‪ ,‬ומצד אחר ללמוד‪ ,‬במה התקדמה מבחינת ההבנה וההערכה הנודעות‬
‫לה מן העולם‪ .‬אומר לכם מראש‪ :‬צפויה לכם אכזבה משתי הבחינות‬
‫כאחת‪.‬‬
‫הבה נציץ לשנתונים של (‪21116116‬־‪ £)1!■ )31‬ז‪80111'1£‬ז‪113.11011316 261‬־‪10161‬‬

‫‪86‬׳<‪131‬ז‪3‬ס‪611‬ץ‪ ,?5‬כתב־העת שמאז ‪ 1913‬נתפרסמו בו החיבורים החשובים‬

‫בתחום עבודתנו‪ .‬בכרכים קודמים תמצאו מדור קבוע "על פשר־חלומות"‪,‬‬
‫ובו חידושים רבי־משקל בשאלות שונות של תורת־החלומות‪ .‬אבל ככל‬
‫שתתקדמו עם שנתוני כתב־העת‪ ,‬כן ייעשו חידושים אלה נדירים יותר‪,‬‬
‫עד שהמדור סופו שהוא נעלם לגמרי‪ .‬דומה‪ ,‬שאנאליטיקאים שוב אין‬
‫להם מה להוסיף בענין החלומות‪ ,‬כאילו תמה ונשלמה תורת־החלומות‪.‬‬
‫אבל אם תשאלו‪ ,‬באיזו מידה נתקבל פשר־החלומות על דעת אנשים‬
‫שמחוץ‪ ,‬על דעתם של הפסיכיאטרים והפסיכותיראפאוטים המרובים‪ ,‬מן‬
‫המהממים את קדרת תבשילם על אשנו (ושאינם מחזיקים לנו‪ ,‬אגב‪ ,‬טובה‬
‫מרובה על מידת הכנסת־אורחים שאנו נוהגים בהם)‪ ,‬או על דעת האנשים‬
‫הקרויים משכילים והמורגלים לאמץ לעצמם מימצאים בולטים של המדע‪,‬‬
‫על דעת הסופרים ועל דעת הציבור בכללו — אם תשאלו זאת׳ לא אוכל‬
‫להשיב תשובה מספקת ביותר‪ .‬נוסחאות אחדות נתרווחו מאוד‪ ,‬ובכללן‬
‫טסחאות שמעולם לא היו שלנו‪ ,‬כדוגמת התיזה‪ ,‬שלפיה כל החלומות טיבם‬
‫מיני‪ ,‬אבל דווקא דברים חשובים באמת — כמו ההבדלה היסודית בין‬
‫תכנם הגלוי של החלומות לבין מחשבות־החלום החבויות‪ ,‬או הכרת התיזה‪,‬‬
‫כי אין חלומות־חרדה סותרים את תפקידו של חלום כמילוי־משאלה׳ או‬
‫אי־אפשרות פתירתו של חלום בלי ידיעת האסוציאציות של החולם‪ ,‬או‬
‫הענין החשוב ביותר‪ ,‬כי מהותו של החלום הוא תהליך עבודת־החלום‬
‫— דומה‪ ,‬כי כל אלה עודם זרים כיום לתודעת הרבים בערך כפי שהיו‬
‫לפני שלושים שנה‪ .‬רשאי אני לומר כך‪ ,‬שכן קיבלתי במרוצת התקופה‬
‫הזאת מכתבים ללא־ספור‪ ,‬שכותביהם מרצים לפני את חלומותיהם ומבק ­‬
‫שים את פתירתם‪ ,‬או שואלים שאלות על טיבו של החלום אגב ציון‪,‬‬
‫שקראו את "פשר החלומות" שלי‪ ,‬ואף־על־פי־כן רואה אני מכל משפט‬
‫היוצא מתחת ידם‪ ,‬כי אין להם מושג בתורת־החלומות שלנו‪ .‬אבל אל‬
‫ירתיענו דבר זה מלסכם פעם נוספת את הידוע לנו על החלום‪ .‬אזבירכם‪,‬‬
‫כי בפעם האחרונה הקדשנו סדרה שלמה של הרצאות בשביל להנהיר את‬
‫הדרך שהגענו בה לכלל הבנת התופעה הנפשית הזאת‪ ,‬שקודם לכן לא‬
‫היה לה הסבר‪.‬‬
‫אם בא אפוא אדם‪ ,‬דרך משל פאציינט העומד לאנאליזה׳ ומספר לנו‬
‫חלום שחלם‪ ,‬הרי שאנו מניחים׳ כי בדרך זו הוא מביא לידיעתנו אחת‬
‫האינפורמציות שהתחייב לספקן בעצם העובדה שניגש לטיפול האנאליטי‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הודעה זו אנו מקבלים באמצעים לא־נאותים‪ ,‬שכן כשלעצמו אין‬
‫החלום בבחינת גילוי־דעת סוציאלי — אין הוא אמצעי של תקשורת‪ .‬אף‬
‫אין אנו מבינים‪ ,‬מה ביקש החולם לומר לנו‪ ,‬ודבר זה הוא בעצמו אינו‬
‫מיטיב לדעתו מאתנו‪ .‬אבל אנו חייבים להחליט חיש־מהר‪ .‬ייתכן׳ שהדין‬
‫עם הרופאים שאינם אנאליטיקאים המבטיחים אותנו‪ ,‬כי החלום הוא סימן‬
‫ששנתו של החולם מופרעת‪ ,‬כי לא כל חלקי מוחו נחו בשיעור שווה׳ כי‬
‫מקומות נפרדים במוחו ניסו‪ ,‬בהשפעת גירויים לא־ידועים‪ ,‬להוסיף ולפעול‪,‬‬
‫ולא יכלו לעשות זאת אלא בצורה בלתי־מושלמת מאוד‪ .‬ואם כך הדבר‪,‬‬
‫ניטיב לעשות אם לא נוסיף להטריד את עצמנו בפרי ההפרעה הלילית‬
‫נטולת הערך הנפשי‪ .‬כי מה נצפה מחקירת הדבר בשביל שתצמח ממנה‬
‫תועלת לתכליתנו ? או שמא‪ ...‬אבל הרי ברור‪ ,‬שהחלטנו מראש לנהוג‬
‫בדרך אחרת‪ .‬יצאנו מן ההנחה — אנו מודים‪ ,‬כי זו הנחה שרירותית למדי‬
‫— מן הפוסטולאט‪ ,‬כי גם חלום בלתי־מובן זה דינו דין פעולה נפשית‬
‫מלאת משמעות‪ ,‬ערך ותחולה‪ ,‬ויש לאל ידנו להשתמש בו באנאליזה כבכל‬
‫אינפורמציה אחרת‪ .‬רק תוצאות נסיוננו עשויות ללמדנו‪ ,‬אם הדין עמנו‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬שאם יעלה בידנו לפרש את החלום כדי גילוי בר־ערך ממין זה‪,‬‬
‫ייפתח לפנינו פתח ללמוד דבר־מה חדש ולקבל אינפורמציה כזאת‪ ,‬שלולא‬
‫החלום לא היינו מקבלים אותה‪.‬‬
‫אלא שעתה נערמים לנגד עינינו הקשיים שבתפקידנו והתעלומות שב­‬
‫נושא‪ .‬היאך רואים אנו את החלום מתגלגל לנו ונעשה להודעה תקינה‬
‫כזאת י והיאך נסביר את העובדה‪ ,‬שקצת מן הדברים ששמענו מפי הפא־‬
‫ציינט לבשו צורה‪ ,‬שאינה מובנה לא לו ולא לנו ?‬
‫אתם רואים‪ ,‬גבירותי ורבותי‪ ,‬שהפעם אני הולך לא בדרך התיאור‬
‫הגנטי‪ ,‬אלא התיאור הדוגמטי‪ .‬הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא לקבוע‬
‫את עמדתנו החדשה לבעיית החלומות על־ידי שנטבע שני מושגים‪ ,‬שני‬
‫שמות חדשים‪ .‬הדבר שקראנו לו חלום נתארו עתה כנוסח של החלום‪,‬‬
‫או החלום הגלוי‪ ,‬והדבר שאנו מחפשים‪ ,‬ההוא שכפי שאנו משערים‬
‫הוא כמו מוסתר מאחורי החלום‪ ,‬לדבר זה נקרא שם מחשבות־החלום‬
‫החבויות‪ .‬אזי יכולים אנו לנסח כך את שני התפקידים שלפנינו‪:‬‬
‫עלינו לחשוף את החלום החבוי שמאחורי החלום הגלוי‪ ,‬ולהסביר‪ ,‬היאך‬
‫נהפך‪ ,‬בחיי נפשו של החולם‪ ,‬החלום החבוי ונעשה לחלומו הגלוי‪ .‬החלק‬
‫הראשון הוא מטלה מעשית‪ ,‬היא פתירת החלום‪ ,‬ולמענה דרושה‬
‫טכניקה‪ :‬החלק השני הוא תפקיד תיאורטי‪ ,‬וענינו לפרש את עבודת־‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫החלום המשוערת‪ ,‬ואין הוא יכול לצאת מגדר תיאוריה‪ .‬ואת שני‬
‫הדברים כאחד‪ ,‬את הטכניקה של פשר־החלום ואת התיאוריה של עבודת־‬
‫החלום‪ ,‬חובה עלינו ליצור מחדש‪.‬‬
‫אבל איזהו החלק‪ ,‬שעלינו להתחיל בו ? סבורני‪ ,‬שנתחיל בטכניקה של‬
‫פשר־החלום; היא תצא מוחשית יותר והרושם שתעשה בכם יהיה בהיר‬
‫יותר‪.‬‬
‫הנה כי כן הגיד לנו הפאציינט חלום‪ ,‬ועלינו לפרשו‪ .‬הקשבנו לו בשקט‬
‫בלא להטריד את כוח־החשיבה שלנו‪ .‬מה עושים אנו עתה י אנו גומרים‬
‫אומר לשים לב מעט ככל האפשר למה ששמענו׳ לחלום הגלוי‪ .‬מובן‬
‫מאליו‪ ,‬כי חלום גלוי זה חושף כל מיני תכונות‪ ,‬שאין אנו יכולים להת ­‬
‫ייחם אליהן בשוויון־נפש גמור‪ .‬החלום אפשר שהוא מגובש‪ ,‬עשוי יפה‬
‫כדוגמת ׳חיבור ספרותי‪ ,‬והוא יכול גם להיות מבולבל ובלתי־מובן‪ ,‬כמעט‬
‫כהזיית־טירוף; עשוי הוא להיות כולל יסודות אבסורדיים‪ ,‬או חידודים‬
‫ומסקנות שנונות־כביכול! יכול הוא להיראות לחולם ברור וחותך‪ ,‬או עכור‬
‫ומטושטש; התמונות שבו אפשר להן להתגלות בעצמת־חושים שלמה של‬
‫התפיסות‪ ,‬והן עלולות גם להיות עטויות־צללים בדומה לערפל אביך‪.‬‬
‫באותו החלום עצמו יכולות לבוא לידי גילוי התכונות השונות ביותר‪,‬‬
‫והן פזורות על פני חלקים שונים שלו‪ .‬ואחרון־אחרון‪ ,‬אפשר שהחלום‬
‫טבוע בצביון רגשי שאינו מעלה ואינו מוריד‪ ,‬או שעשויות להיצמד לו‬
‫רגשות עזים ביותר‪ ,‬אם של שמחה ואם של צער‪ .‬לא׳ אל לכם להניח‪,‬‬
‫כי אנו מזלזלים בהתגוונות אינסופית זו של החלום הגלוי‪ .‬עוד נחזור‬
‫לענין זה ונגלה בו דברים מרובים שנוכל להשתמש בהם לצרכי הפתירה‬
‫— אבל לפי שעה נתעלם מכל אלה ונלך בדרך הראשית המוליכה לפשר־‬
‫החלום‪ .‬משמע׳ אנו דורשים מן החולם שישתחרר מן הרושם שעשה בו‬
‫החלום הגלוי‪ ,‬ןטד> את דעתו משלמותו של החלום ויתננה לחלקים נפרדים‬
‫מתכנו‪ ,‬ובזה אחר זה יאמר לנו כל דבר שינצנץ במחשבתו ביחס לכל חלק‬
‫מן החלקים האלה — מה האסוציאציות העולות בו בשעה שהוא מרכז‬
‫את קשבו על כל אחד מהם בנפרד ?‬
‫והרי מפליאה הטכניקה הזאת! ודאי אין זו הדרך השכיחה לאדם לנהוג‬
‫בהודעה או גילוי־דעת שלו‪ .‬אתם ודאי גם מנחשים‪ ,‬כי נוהל זה נשען על‬
‫הנחות‪ ,‬שעדיין לא פירשנו אותן‪ .‬אבל הבה נתקדם‪ .‬מה סדר־הדברים‪ ,‬שבו‬
‫אנו מבקשים מן הפאציינט להעלות לפנינו את חלקי חלומו י פתוחות‬
‫לפנינו אפשרויות שונות‪ .‬אנו יכולים ללכת׳ בפשיטות‪ ,‬לפי הסדר הכרו ­‬
‫נולוגי‪ ,‬שבו הופיעו חלקי החלום כפי שהגידם לנו חולמם‪ .‬אפשר לומר‬
‫על שיטה זו‪ ,‬כי היא המחמירה ביותר‪ ,‬כי זו השיטה הקלאסית‪ .‬אבל כן‬
‫יכולים אנו להדריך את החולם להעלות לפנינו תחילה את שיירי־‬
‫היום שבחלומו; כי על כן למדנו מן הנסיון‪ ,‬שכמעט כל חלום כולל‬
‫שאריות של זכרון או רמז למאורע כלשהו‪ ,‬ותכופות למאורעות אחדים‪,‬‬
‫מן היום שקדם לחלום‪ ,‬ואם אנו הולכים בעקבי זיקות אלה‪ ,‬מוצאים אנו‬
‫לפעמים בבת־ראש את המעבר מעולם־החלום‪ ,‬שלכאורה הוא מרוחק מאוד‪,‬‬
‫אל חייו הממשיים של הפאציינט‪ .‬יכולים אנו גם לומר לו להתחיל באותם‬
‫היסודות מתוכן חלומו‪ ,‬שמשום בהירותם המיוחדת ועצמתם החושית מת ­‬
‫עוררת עליהם דעתו ביותר‪ .‬שכן ידוע לנו‪ ,‬כי באלה יקל על החולם ביותר‬
‫להעלות את האסוציאציות‪ .‬ואחת היא‪ ,‬איזו דרך מדרכים אלה אנו נוקטים‬
‫בשביל להתקרב לאסוציאציות המבוקשות‪.‬‬
‫וכך קיבלנו בידינו אסוציאציות אלה‪ .‬הן מספקות לנו דברים ממינים‬
‫שונים ביותר‪ :‬זכרונות מיום אתמול‪ ,‬הוא יום־החלום‪ ,‬ומזמנים שחלפו‬
‫מכבר‪ ,‬הרהורים‪ ,‬ויכוחים ובהם טעמים בעד ונגד‪ ,‬דברי וידוי‪ ,‬דברי‬
‫חקירה‪ .‬קצתם שוטפים מפי הפאציינט בזה אחר זה‪ ,‬ויש מהם שהוא נעצר‬
‫מעט מלגלותם‪ .‬רוב הדברים אפשר להכיר בהם זיקה ברורה לאחד מיסו ­‬
‫דות החלום‪ :‬ואין פלא בכך‪ ,‬שהרי נבעו הדברים מיסודות אלה‪ .‬אבל‬
‫פעמים יש שהפאציינט מקדים להם הודעה כעין זאת‪ :‬דבר זה‪ ,‬נדמה לי‪,‬‬
‫אין לו ולא כלום עם החלום‪ ,‬אבל אני מספר זאת‪ ,‬משום שדבר זה ניצנץ‬
‫במחשבתי‪.‬‬
‫בהקשיבך לשפע זה של נצנוצי־מחשבה שם אתה עד־מהרה לב‪ ,‬שלא‬
‫נקודות־המוצא בלבד הן המשותף להם ולתכנו של החלום‪ .‬זורעים הם‬
‫אור מפתיע על כל החלקים של החלום‪ ,‬ממלאים פרצות ביניהם ומקרבים‬
‫לשכל את צירופיהם המשונים‪ .‬לסוף אנוס אתה לראות בברירות את היחס‬
‫שיש ליסודות אלה אל תכנו של החלום‪ .‬החלום יוצא כתמצית לקוטה מן‬
‫האסוציאציות‪ ,‬אמנם עשויה לפי כללים שעדיין לא עמדנו על כבשונם;‬
‫דומים יסודות החלום לנציגים שעלו בדרך של בחירה מתוך המון־אדם‪.‬‬
‫אין כל ספק‪ ,‬כי בטכניקה שלנו ניתן בידנו דבר־מה שהחלום הוא תחליף‬
‫לו ושבו שקוע ערכו הנפשי של החלום‪ ,‬אלא ששוב אין בו מן התכונות‬
‫המתמיהות שבו‪ ,‬מזרותו ומעמימותו‪.‬‬
‫עם זאת אל לנו להיתפס לשיבוש־הבנה‪ .‬האסוציאציות לחלום‪ ,‬עדיין‬
‫אין הן מחשבות־החלום החבויות‪ .‬מחשבות אלו כלולות באסוציאציות‬
‫כבתוך אם־בורית — אך עדיין אינן כלולות בהן עד־תום‪ .‬מצד אחד נותנות‬
‫לנו האסוציאציות הרבה יותר מן הדרוש לנו לניסוחן של מחשבות־החלום‬
‫החבויות‪ ,‬היינו את כל המסקנות‪ ,‬המעברים והקישורים‪ ,‬שהאינטלקט של‬
‫הפאציינט נאלץ היה ליצור בדרך התקרבותו אל מחשבות־החלום‪ .‬מצד‬
‫אחר נעצרת לפעמים קרובות אסוציאציה סמוך מאוד לפני הגיעה למח־‬
‫שבות־החלום האמיתיות; היא אך קרבה אליהן ולא נגעה בהן אלא‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫ברמיזות‪ .‬בנקודה זו מתערבים אנו בעצמנו‪ ,‬משלימים את המרומז‪ ,‬מסיקים‬
‫מסקנות בטוחות‪ ,‬אומרים במפורש דברים שהפאציינט לא נגע בהם באסו ­‬
‫ציאציות שלו אלא ברפיפות‪ .‬מראית הדבר היא‪ ,‬שהורינו כביכול היתר‬
‫לעצמנו לעשות‪ ,‬כשיעור שנינותנו ושרירות־לבנו‪ ,‬בחומר שהחולם העמיד‬
‫לרשותנו כאדם העושה בתוך שלו — כאילו השתמשנו בחומר לרעה‬
‫בשביל להכניס לתוך מה ששמענו מפי החולם מה שאינו ניתן להתדרש‬
‫מתוכו‪ .‬גם לא קל להוכיח בתיאור מופשט‪ ,‬כי אכן רשאים אנו ללכת‬
‫בדרך שהלכנו‪ .‬אבל אין אתם צריכים אלא לעשות בעצמכם אנאליזה של‬
‫חלום׳ או להתעמק בדוגמה טובה לקוחה מספרותנו׳ ותווכחו לדעת‪ ,‬כמה‬
‫משכנע התהליך‪ ,‬שבו מתקיימת עבודת־פתירה כזאת‪.‬‬
‫בבואנו לפרש חלומות תלויים אנו‪ ,‬בדרך כלל וקודם כל׳ באסוציאציות‬
‫של החולם‪ ,‬ואף־על־פי־כן נוקטים אנו עמדה בלתי־תלויה למדי לגבי‬
‫יסודות מסויימים של תוכן החלום‪ ,‬ואנו חייבים לנהוג כך משום שבהם‬
‫נכשלות ברגיל האסוציאציות‪ .‬כבר בשלב מוקדם שמנו לב‪ ,‬כי כך הדבר‬
‫תמיד באותם היסודות עצמם; מספרם אינו גדול‪ ,‬ומתוך נסיון שנצטבר‬
‫בידנו למדנו‪ ,‬שצריך לראות יסודות אלה ולפרשם כסמלים לדברים‬
‫אחרים‪ .‬לעומת יסודות־החלום האחרים אנו רשאים לייחס להם פשר‬
‫קבוע ועומד‪ ,‬אם כי לאו־דווקא חד־משמעי — יסודות שהיקפם מוגדר‬
‫מכוחם של כללים מיוחדים ולא־נודעים לנו‪ .‬אנו יודעים לתרגם סמלים‬
‫אלה‪ ,‬אך החולם אינו מסוגל לעשות זאת‪ ,‬אף־על־פי שהוא בעצמו העלה‬
‫אותם; לכן ייתכן‪ ,‬שמשמעו של חלום מתגהר לנו מיד עם שמענו את‬
‫תוכן החלום‪ ,‬אפילו עוד לפני שעשינו כל מאמץ לפרשו‪ ,‬בשעה שעודנו‬
‫חידה בעיני החולם בעצמו‪ .‬אבל בהרצאותי הקודמות כבר אמרתי לכם‬
‫הרבה כל כך על הסמליות שבחלומות‪ ,‬על מה שאנו יודעים עליה ועל‬
‫הבעיות העולות ממנה‪ ,‬עד שאין אני צריך עוד לחזור על הדברים כאן‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬זו שיטתנו לפרש חלומות‪ .‬השאלה הבאה — ובדין היא‬
‫נשאלת — היא זו‪ :‬כלום אפשר לפרש בדרך זו את כל החלומות ? תשובתנו‬
‫היא‪ :‬לא‪ ,‬לא כל החלומות‪ ,‬אבל רבים כל כך‪ ,‬שאנו בטוחים בתועלת‬
‫שבדרך זו ובנכונותה‪ .‬אבל מדוע לא כל החלומות ? התשובה שבידנו היום‬
‫על שאלה זו עשויה ללמדנו דבר חשוב‪ ,‬המכנים אותנו בכבשונם של‬
‫התנאים הנפשיים ליצירתם של חלומות‪ :‬משום שעבודת־החלום מתבצעת‬
‫כנגד גורמים של התנגדות בעלי גודל שונה‪ ,‬החל בהתנגדות של מה־בכך‬
‫וכלה בהתנגדות שאין להכריעה׳ ולפחות איננו יכולים להכריעה באמצעים‬
‫שבידנו היום‪ .‬בעבודתנו אין אנו יכולים להתעלם מגילויי ההתנגדות הזאת‪.‬‬
‫בנקודות מסויימות עולות האסוציאציות של הפאציינט בלא־היסום‪ ,‬וכבר‬
‫נצנוץ־המחשבה הראשון או השני מביא את ההסבר‪ .‬בנקודות אחרות הוא‬
 ‫מתמהמה‪ ,‬חוכך בדעתו אם להעלות אסוציאציה‪ ,‬ובמקרה כזה עלינו להק ­‬
‫שיב לשרשרת ארוכה של נצנוצים עד שאנו מקבלים דבר־מה המסייע‬
‫בידנו לרדת לעמקו של החלום‪ .‬ברי‪ ,‬אנו סבורים בדין‪ ,‬כי ככל ששרשרת‬
‫האסוציאציות ארוכה יותר וככל שמרובות יותר עקלקלותיה‪ ,‬כן חזקה‬
‫יותר ההתנגדות‪ .‬אנו חשים באותה ההשפעה גם בחלומות שחולמם שכחם‪.‬‬
‫פעמים קרובות למדי אין הפאציינט יכול׳ על אף כל מאמציו‪ ,‬להיזכר‬
‫חלום מחלומותיו‪ .‬אבל לאחר שהיה לאל ידנו בקטע מעבודתנו האנאליטית‬
‫לסלק קושי שעמד לשטן בדרכו של הפאציינט מבחינת יחסו לאנאליזה‪,‬‬
‫חוזר פתאום ועולה החלום שנשכח‪ .‬כאן גם מקומן של שתי תצפיות‬
‫אחרות‪ .‬קודם כל דבר שכיח ביותר הוא‪ ,‬שהחולם דולג תחילה על חלק‬
‫מן החלום‪ ,‬ואחר־כך הוא מצרפו כתוספת לסיפורו עליו‪ .‬עלינו לראות‬
‫זאת כנסיון לשכוח אותו חלק מן החלום‪ .‬למדנו מן הנסיון‪ ,‬כי זה החלק‬
‫החשוב ביותר של החלום; אנו מניחים‪ ,‬כי כאן נתקלה ההודעה שהודיענו‬
‫בהתנגדות גדולה יותר מבחלקים אחרים של החלום‪ .‬התצפית האחרת היא‪,‬‬
‫שלפעמים קרובות אנו מוצאים את בעל־החלום עושה למניעת השכחה‬
‫על־ידי שהוא רושם את חלומותיו בכתב מיד לאחר יקיצתו‪ .‬רשאים אנו‬
‫לומר לו׳ כי אין מועיל בכך‪ ,‬כי על כן תבוא ההתנגדות שהוא ביקש‬
‫לכבוש בשביל לשמור את תוכן החלום‪ ,‬תתיק עצמה לתוך האסוציאציה‬
‫שלו ותחסום את הגישה לפתירת החלום הגלוי‪ .‬בנסיבות אלה אין פלא‪,‬‬
‫שאישוש נוסף של ההתנגדות מדכא את האסוציאציה כליל ומאפס בדרך‬
‫זו את פתירת החלום‪.‬‬
‫מכל אלה אנו למדים‪ ,‬כי ההתנגדות שנתקלנו בה בעבודת פשר־החלו־‬
‫מות היה לה בלי ספק חלק גם בעצם היווצרותם של החלומות‪ .‬ואכן יכולים‬
‫אנו להבדיל בין חלומות שנוצרו בלחץ התנגדות קלה לבין חלומות שלחץ‬
‫זה היה בהם חזק‪ .‬אבל הלחץ משתנה ממקום למקום גם באותו החלום‬
‫עצמו; וזה מקור הפרצות‪ ,‬הקטעים המעומעמים והמבולבלים‪ ,‬העלולים‬
‫להפסיק את רציפותו של חלום‪ ,‬ואפילו הוא יפה ביותר‪.‬‬
‫אבל מהיכן באה ההתנגדות וכנגד מה היא מכוונתי ההתנגדות היא סימנו‬
‫המובהק של סכסוך‪ .‬ברי לנו‪ ,‬כי כוח אחד מבקש כאן לבוא לידי ביטוי‪,‬‬
‫וכנגדו פועל כוח המתקומם להתבטאותו‪ .‬ואזי החלום הגלוי הוא סיכומן‬
‫של כל ההכרעות כעיבויו של המאבק הזה בין שתי המגמות‪ .‬בנקודה אחת‬
‫הצליח אחד הכוחות לאכוף מה שביקש לומר‪ ,‬ובנקודה אחרת הצליח‬
‫הכוח המנוגד לעקור לגמרי את האינפורמציה‪ ,‬שהכוח הקודם התכוון‬
‫למסור‪ ,‬או שהצליח להחליפה במשהו שאינו מגלה אף סימן ממנה‪ .‬במקרים‬
‫השכיחים והאפייניים ביותר לתצורת החלום מסתיים הסכסוך בפשרה‪,‬‬
‫כך שהערכאה מוסרת־האינפורמציה הצליחה אמנם למסור את מבוקשה‪,‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫אבל לא בדרך שביקשה‪ ,‬אלא אך בצורה ממותנת ומסורסת לבלי־הכיר‪.‬‬
‫כך יוצא‪ ,‬שאם אין החלום נותן תמונה נאמנה למחשבות־החלום‪ ,‬ודרושה‬
‫עבודת־פתירה כדי לגשר על פני הפער שבין שני הכוחות‪ ,‬הרי שזה‬
‫סימן להצלחתו של הגורם המתנגד‪ ,‬הערכאה המעכבת והמצמצמת‪ ,‬אשר‬
‫קיומה נשתלח לנו מתפיסתנו את ההתנגדות בפתירת החלום‪ .‬כל זמן‬
‫שחקרנו חלומות וראינו בהם תופעות מבודדות‪ ,‬בלתי־תלויות בתצורות־‬
‫נפש קרובות לחלום‪ ,‬קראנו לערכאה זו צנזור של חלומות‪.‬‬
‫יודעים אתם מכבר‪ ,‬כי אין צנזורה זו בחזקת מוסד מיוחד לחיי־החלום;‬
‫כי הסכסוך בין שתי ערכאות הנפש‪ ,‬שקראנו להן — שלא כדיוק משמען‬
‫— "מודחק לא־מודע" ו״מודע"‪ ,‬שולט בכלל חיי־הנפש; וכי ההתנגדות‬
‫לפתירת החלום — והיא הסימן לצנזורת־החלום — אינה אלא התנגדות‬
‫שמקורה בהדחקה המפרידה בין שתי הערכאות‪ .‬כן ידוע לכם‪ ,‬כי הסכסוך‬
‫בין שתי הערכאות עשוי בתנאים מסויימים להעלות תצורות־נפש אחרות‪,‬‬
‫שבדומה לחלומות תוצאה של פשרה הן‪ .‬לא תדרשו ממני להזור כאן על‬
‫כל מה שנאמר במבוא לתורת הנאורוזות‪ ,‬בשביל להרצות לפניכם מה‬
‫שאנו יודעים על התנאים להיווצרותן של פשרות כאלה‪ .‬עמדתם על כך‪,‬‬
‫כי החלום הוא תוצר פאתולוגי‪ ,‬חוליה ראשונה בסדרה של תופעות‬
‫הכוללת את הסימפטום ההיסטרי׳ את המוצג הטורדני ואת רעיון־השווא‪,‬‬
‫אלא שהוא נבדל מן האחרים בהיותו בן־חלוף ובהתארעותו בתנאים‪ ,‬שהם‬
‫חלק מן החיים התקינים‪ .‬שכן עלינו לזכור יפה־יפה מה שכבר הדגיש‬
‫א ר י ם ט ו‪ ,‬כי חיי־החלום הם הדרך שבה פועל רוחנו במצב־השינה‪ .‬מצב‬
‫זה של שינה הוא בבחינת פרישה מחיי־החוץ הממשיים‪ ,‬פרישה שהיא‬
‫התנאי ההכרחי להתפתחותה של פסיכוזה‪ .‬העיון המעמיק ביותר בפסיכו־‬
‫זות החמורות לא יגלה לנו אף קו אחד אפייני יותר לאותו מצב פאתולוגי‪.‬‬
‫אבל בפסיכוזות מתגשמת הפרישה מן הממשות בשני מיני דרבים‪ :‬א)‬
‫על־ידי שהמודחק הלא־מודע נעשה חזק במופלג‪ ,‬כך שהוא מכריע את‬
‫המודע הכרוך אחרי הממשות‪ ,‬או ב) על־ידי שהאני התמרד והטיל עצמו‬
‫לזרועות כוחות־היצר הלא־מודעים׳ משום שהממשות הציקה לו עד כדי‬
‫כך‪ ,‬שאנוס היה לעשות מעשה־יאוש זה‪ .‬הפסיכוזה התמימה של החלום‬
‫היא תולדה של פרישה מהעולם החיצון‪ ,‬פרישה מודעת־מרצון וזמנית‬
‫בלבד‪ ,‬הנעלמת עם התחדשות היחסים עם עולם־החוץ‪ .‬בשעת בידוד־‬
‫עצמו של האדם הישן בשנתו מתייצבת תמורה גם בחלוקת האנרגיה‬
‫הנפשית שלו; חלק מן האנרגיה הדרוש לה‪ ,‬שברגיל יש בו צורך בשביל‬
‫לדכא את הלא־מודע‪ ,‬אותו יכולה הנפש לחסוך בשעת שינה‪ ,‬שכן אם‬
‫מסתייע הלא־מודע בחירותו היחסית למטרות פעילות‪ ,‬נחסמת לפניו הדרך‬
‫לניעות‪ ,‬והנתיב היחיד הפתוח לפניו הוא אותה הדרך התמימה המוליכה‬
‫לסיפוקם של מחזות־שווא‪ .‬עתה עשוי איפוא להיווצר חלום; אבל קיום‬
‫הצנזורה בחלום מוכיח‪ ,‬כי אפילו בשעת שינה נשתמר עוד שיעור של‬
‫התנגדות שמקורו בהדחקה‪.‬‬
‫כאן נפתח לנו פתח להשיב על השאלה‪ ,‬אם יש לחלום גם תפקיד‪ ,‬אם‬
‫נועדת לו משימה מועילה כלשהי‪ .‬משלושה כיוונים נשקפות הפרעות‬
‫לתנאי של מנוחה ללא־גירויים‪ ,‬שמצב־השינה מבקש ליצור‪ :‬א) בצורה‬
‫ארעית יותר מגירויי־חוץ בשעת שינה‪ ,‬ב) כך גם מאינטרסים מן היום‬
‫הקודם‪ ,‬שאין הישן יכול להתנתק מהם‪ ,‬ג) בצורה שאין מנוס ממנה מכוחם‬
‫של רחשי־יצר מודחקים שלא באו על סיפוקם‪ ,‬האורבים לשעת־כושר‬
‫לבוא לידי ביטוי‪ .‬מחמת התמעטות ההדחקות בלילה גדלה הסכנה‪,‬‬
‫שהמנוחה המזומנת עם השינה עלולה להיפסק כל־אימת שגירוי מבחוץ‬
‫או מבפנים מצליח להתקשר עם מקור יצרי לא־מודע‪ .‬פרי שיתוף־‬
‫פעולה כזה‪ ,‬תהליך השינה מאפשר לו להתגלגל בחוויה תמימה של מחזה־‬
‫שווא‪ ,‬וכך מובטח המשך השיגה‪ .‬אין משום סתירה לתפקיד זה מכוח‬
‫העובדה‪ ,‬שפעמים מעיר החלום לשעה קלה את החולם‪ ,‬וליקיצה מתלווית‬
‫חרדה; אדרבה‪ ,‬סימן הוא‪ ,‬שהמצב נראה לשומר מסוכן מדי‪ ,‬עד ששוב‬
‫אינו חש עצמו מסוגל לכבשו‪ .‬או־אז מתארע לעתים קרובות׳ שבעודנו‬
‫רדומים פוקד אותנו כעין ניחום המבקש למנוע את היקיצה‪ :‬אבל הרי‬
‫אחרי ככלות הכל אין זה אלא חלום!‬
‫עד כאן‪ ,‬גבירותי ורבותי‪ ,‬מה שביקשתי לומר לכם על פשר‬
‫החלומות‪ ,‬שמשימתו היא להוליכנו מן החלום הגלוי אל מחשבות־החלום‬
‫החבויות‪ .‬משהושגה מטרה זו מסתיים ענייננו בחלום׳ במידה שהדבר‬
‫נוגע באנאליזה המעשית‪ .‬מוסיפים אנו את הדברים שנודעו לנו בצורת‬
‫חלום לשאר הודעות ששמענו מפי הפאציינט וממשיכים באנאליזה‪ .‬אבל‬
‫יש לנו ענין להתעכב קצת יותר על החלום; נמשכים אנו אחרי הפיתוי‬
‫ללמוד את התהליך‪ ,‬שבו נתגלגלו מחשבות־החלום החבויות והיו לחלום‬
‫גלוי‪ .‬תהליך זה‪ ,‬אנו קוראים לו עבודת־החלום‪ .‬ודאי זוכרים אתם‪ ,‬שתי ­‬
‫ארתי לכם תהליך זה תיאור מפורט כל כך בהרצאותי הקודמות‪ ,‬שכאן‬
‫רשאי אני לצמצם את סקירתי כדי סיכום כללי ביותר‪.‬‬
‫תהליך עבודת־החלום הוא איפוא משהו חדש לגמרי ומוזר‪ ,‬ומשום בחינה‬
‫אינו דומה לדברים ידועים לנו מקודם‪ .‬ניתנה לנו ממנו הצצה ראשונה‬
‫לתוך תהליכים המתחוללים במערכת הלא־מודע‪ ,‬והראינו לדעת‪ ,‬שהללו‬
‫נבדלים ביותר מכל מה שהיה ידוע לנו על חשיבתנו המודעת‪ ,‬עד שלעומת‬
‫חשיבה זו נראים הם משובשים ומופלאים‪ ,‬ובדין כך‪ .‬חשיבותו של מימצא‬
‫זה גדלה אחר־כך עוד עם הגילוי׳ שבמיבנה הסימפטומים הנאורוטיים‬
‫פועלים אותם המיכאניזמים — אין אנו מעיזים לומר "תהליכי החשיבה"‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫— כאותם שהפכו את מחשבות־החלום החבויות ועשאום לחלום גלוי‪.‬‬
‫להלן לא אוכל למנוע דרך הרצאה סכימאטית‪ .‬הבה נניח‪ ,‬כי במקרה נפרד‬
‫אחד עמדנו על כל המחשבות החבויות‪ ,‬העמוסות היפעלות אם במעט ואם‬
‫בהרבה׳ מחשבות שללשונן גיתרגם לנו החלום הגלוי עם גמר פתירתו‪.‬‬
‫או־אז מזדקר לעינינו הבדל אחד‪ ,‬והבדל זה יוליכנו למסקנות מרחיקות‪.‬‬
‫החולם הכיר את מחשבות־החלום האלה כמעט כולן׳ או שהוא מודה‬
‫בקיומן; הוא מודה‪ ,‬כי חשב כך‪ ,‬הפעם הזאת או במקרה אחר‪ ,‬או שאפשר‬
‫לו שחשב כך‪ .‬ויש רק מחשבה יחידה אחת‪ ,‬שהוא נרתע מלקבלה; היא‬
‫זרה לו‪ ,‬ואולי אף נתעבת‪ ,‬גם יתכן שידחה אותה בחמת־רוח נרגשת‪.‬‬
‫מתחוור לנו‪ ,‬כי המחשבות האחרות הן חלקים של דרך חשיבה מודעת‬
‫— וליתר דיוק‪ ,‬סמוכה־למודע‪ .‬יתכן שהפאציינט חשב אותן גם בחייו־‬
‫בהקיץ‪ ,‬גם מתקבל על הדעת׳ שהן קמו במוחו במשך היום הקודם‪ .‬אבל‬
‫המחשבה האחת ההיא שהוא דוחה׳ ובעצם צריך לומר — רחש יחיד זה‪,‬‬
‫רק הוא לבדו בן־הלילה הוא; הוא בא מן הלא־מודע של החולם‪ ,‬וזה‬
‫הטעם שהוא שולל את קיומו ודוחהו מעליו‪ .‬מחשבה זו צריכה היתד■ לחכות‬
‫עד להתרופפות ההדחקה בשעת־לילה בשביל להגיע לכלל ביטוי כלשהו‪.‬‬
‫מכל מקום יצא הביטוי רופס‪ ,‬מסורס‪ ,‬מוסווה‪ ,‬ולא היינו מגלים אותו בלי‬
‫עבודת־החלום‪ .‬הודות לשילובו של רחש לא־מודע זה במחשבות־החלום‬
‫האחרות‪ ,‬אלה שאין החולם סולד מהן‪ ,‬נתאפשר לו להצטנע ולחמוק בעד‬
‫מחסום הצנזורה‪ .‬ומצד אחר גרם אותו השילוב‪ ,‬שגם מחשבות־החלום‬
‫הסמוכות־למודע ניתן להן הכוח להעסיק את חיי־הנפש גם בשעת־שינה‪.‬‬
‫כי על כן אין לנו כל ספק‪ ,‬שאותו רחש לא־מודע הוא יוצרו האמיתי של‬
‫החלום‪ ,‬הוא המעלה את האנרגיה הנפשית ליצירתו של החלום‪ .‬רחש זה‪,‬‬
‫כמוהו ככל רחש יצרי אחר‪ ,‬אי־אפשר לו אלא לשאוף לסיפוק עצמו;‬
‫ונסיוננו בפשר־החלומות גם יצא ללמדנו׳ כי זה משמעה של כל חלימה‪.‬‬
‫בכל חלום צריך שמשאלה יצרית תתואר כמתמלאת‪ .‬חסימתם הנפשית של‬
‫חיי־הנפש והפרדתם מן הממשות‪ ,‬והנסיגה למיכאניזמים פרימיטיביים‬
‫המתאפשרת בכוח חסימה זו‪ ,‬הן הנותנות אפשרות לסיפוק נכסף זה של‬
‫היצר כחוויה שצורתה היא מחזה־שווא‪ .‬בעקבות אותה הנסיגה עצמה‬
‫מתגלגלים בחלום רעיונות ולובשים צורה של תמונות חזותיות — לשון‬
‫אחר‪ ,‬מחשבות־החלום החבויות מתמחזות ומתראוות‪.‬‬
‫מקטע זה של עבודת־החלום שואבים אנו אינפורמציה על כמה מן הקווים‬
‫המיוחדים והמפתיעים ביותר של החלום‪ .‬אני חוזר על מהלך היווצרותו‬
‫של החלום‪ .‬פתיחה לו היא המשאלה לישון ובעקבותיה הסחת־דעת מכוונת‬
‫מן העולם החיצון‪ .‬מכאן באות שתי תוצאות למנגנון הנפשי‪ :‬אל״ף‪ ,‬האפ ­‬
‫שרות שעשויות לעלות בו דרכי־פעולה ישנות ופרימיטיביות יותר —‬
‫הנסיגה; בי״ת‪ ,‬פחיתת התנגדות ההדחקה המעיקה על הלא־מודע‪ .‬כתוצאת‬
‫גורם אחרון זה באה האפשרות להיווצרותו של חלום׳ ואותה מנצלות‬
‫העילות שבגירויים פנימיים וחיצוניים‪ ,‬שנעשו פעילים‪ .‬החלום הנוצר בדרך‬
‫זו‪ ,‬כבר הוא גופו מבנה־פשרה הוא‪ .‬יש לו תפקיד כפול‪ .‬מצד אחד מכוון‬
‫הוא להיות הולם את האני על־ידי שהוא מגרש את הגירויים המשבשים‬
‫את השינה‪ ,‬וכך נמצא הוא משרת את המשאלה לישון; ומצד אחר מתיר‬
‫הוא לרחש יצרי מודחק להשיג את הסיפוק האפשרי בנסיבות אלה בצורת‬
‫מילוי משאלה על דרך של מחזה־שווא‪ .‬אבל כל תהליך היווצרותו של‬
‫החלום על־פי היתר האני הישן משועבד לתנאי של הצנזורה‪ ,‬המופעלת‬
‫על־ידי שארית ההדחקה שעודנה ערה‪ .‬איני יכול להציג את התהליך‬
‫בצורה פשוטה יותר; אין הוא פשוט יותר‪ .‬אבל עתה יכול אני להמשיך‬
‫בתיאור עבודת־החלום‪.‬‬
‫נחזור עוד הפעם אל מחשבות־החלום החבויות‪ .‬היסוד החזק ביותר שבהן‬
‫הוא רחש־היצר המודחק שנוצר בהן על בסים נוכחותם של גירויי־אקראי‬
‫ובדרך העתקתם של שיירי־היום‪ ,‬הגם שאלה ניתן להם ביטוי ממותן‬
‫ומוסווה‪ .‬ככל רחש יצרי כן לוחץ גם רחש זה לסיפוקו בדרך הפעולה‪,‬‬
‫אלא שנתיבו לניעות חסום על־ידי המערך הפיסיולוגי של מצב־השינה;‬
‫הרחש אנוס ללכת בכיוון ההפוך של התפיסה ולומר די בסיפוקו על דרך‬
‫של מחזה־שווא‪ .‬כך מתגלגלות מחשבות־החלום החבויות ונעשות ללקט‬
‫של תמונות הושיות וסצינות חזותיות‪ .‬בדרך זו קורה במחשבות החבויות‬
‫מה שבעינינו הוא הדש כל כך ומוזר‪ .‬נשרו מהן כל המכשירים הלשוניים‬
‫המשמשים אותנו לביטוי יחסי המחשבה העדינים יותר — מלות־חיבור‬
‫ומלות־יחס‪ ,‬שינויים של נטיות הפועל ונטיות השם — משום שאין בחלום‬
‫אמצעים להבעתם‪ ,‬ממש כמו בלשון פרימיטיבית שאינה יודעת כללי‬
‫דקדוק‪ ,‬ואי; בה אלא חומר־גלם למחשבה‪ ,‬ומושגים מופשטים מיתרגמים‬
‫בה בחזרה למלים הקונקרטיות שביסודם‪ .‬מה שמשתייר לאחר כל זאת‬
‫עלול להיראות נטול הקשרים‪ .‬השימוש הגדוש בסמלים שנעשו זרים‬
‫לחשיבה המודעת בשביל לבטא בהם מושאים ותהליכים מסויימים עולה‬
‫בקנה אחד גם עם הנסיגה הקמאית של המנגנון הנפשי גם עם דרישות‬
‫הצנזורה‪.‬‬
‫אבל שינויים אחרים שנעשו ביסודן של מחשבות־החלום מפליגים‬
‫הרבה מעבר לזה‪ .‬יסודות־מחשבה שאפשר לגלות בהם נקודות של מגע‬
‫כלשהו מתעבים כדי יחידות חדשות‪ .‬בתהליך התגלגלותן של מחשבות‬
‫בתמונות זוכות לעדיפות מפורשת מחשבות‪ ,‬שיתכן בהן צירוף כזה‪ ,‬עיבוי‬
‫— כאילו פועל כאן כוח כלשהו המטיל על החומר כורח של צמצום‪ ,‬ריכוז‪.‬‬
‫כתוצאה מן העיבוי אפשר שיסוד אחד בחלום הגלוי יהיה מקביל ליסודות‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫מרובים במחשבות־החלום החבויות; אבל יתכן גם היפוכו של דבר‪ ,‬כך‬
‫שיסוד אחד של מחשבות־החלום נמצא מיוצג בחלום על־ידי תמונות‬
‫אחדות‪.‬‬
‫מופלא עוד יותר תהליך אחר‪ ,‬הוא תהליך ה ה ת ק ה או היסט־הדגש‪,‬‬
‫דבר המזדמן בחשיבה המודעת רק כשיבוש־מחשבה או כאמצעי לדבר־‬
‫בדיחה‪ .‬כי על כן הרעיונות הנפרדים במחשבות־החלום ערכם אינו שווה‪,‬‬
‫אחוזים הם בשיעורים של היפעלות שעצמתם שונה‪ ,‬ולפי זה נערכת‬
‫חשיבותם כראויים לשיעור גדול יותר או קטן יותר של ענין‪ .‬בעבודת־‬
‫החלום מופרדים רעיונות אלה מן ההיפעלויות הדבוקות בהם; ההיפ־‬
‫עלויות מוסדרות לעצמן‪ ,‬עשויות הן להיות מותקות לצד אחר‪ ,‬אפשר להן‬
‫להשתמר‪ ,‬עלולים לחול בהן שינויים‪ ,‬או שאפשר להן שלא להופיע בחלום‬
‫כלל‪ .‬חשיבות הרעיונות שנחשפו מן ההיפעלויות שבהם חוזרת בחלום‬
‫כעצמה חושית שבתמונות־החלום׳ אבל אנו מבחינים‪ ,‬כי הדגש הזה עבר‬
‫מיסודות חשובים ליסודות שאינם מעלים ואינם מורידים; וכך יוצא‪,‬‬
‫שדבר שנראה כי מילא תפקיד טפל במחשבות־החלום מוסט לרקעו הקדמי‬
‫של החלום כעיקרו‪ ,‬וגם היפוכו של דבר — מה שהיה עיקר במחשבות־‬
‫החלום לא ניתן לו בחלום אלא ייצוג חולף ולא־מובלט‪ .‬שום חלק אחר של‬
‫עבודת־החלום אינו גורם עוד בשיעור כה גדול להפיכתו של החלום למוזר‬
‫ובלתי־מובן בעיני החולם‪ .‬ההתקה היא האמצעי הראשי ל ם י ר ו ם ו של‬
‫החלום‪ ,‬גלגול שמחשבות־החלום אנוסות לקבל את דינו בהשפעת‬
‫הצנזורה‪.‬‬
‫לאחר שהשפעות אלו באו לידי ביטוי במחשבות־החלום הגיע החלום‬
‫כמעט לידי גמר‪ .‬מתגלה גם גורם נוסף‪ ,‬במידת־מה גורם לא־קבוע׳ לאחר‬
‫שהחלום עלה לתודעה כמושא־של־תפיסה; גורם זה קרוי עיבוד שניוני‪.‬‬
‫כאן נוהגים אנו בו כדרך שאנו נוהגים בכל תכני תפיסתנו — ממלאים‬
‫פרצות‪ ,‬משלימים הקשרים ומסתכנים לפעמים קרובות בשיבושי־הבנה‬
‫גסים‪ .‬אבל פעילות זו‪ ,‬שאפשר להמשילה למעשה שיכלון‪ ,‬והיא משווה‬
‫להלום לכל היותר חזות חלקלקה‪ ,‬שאי־אפשר לה שתהיה תואמת את‬
‫תכנו האמיתי‪ ,‬פעילות זו עלולה גם להישמט‪ ,‬או לבוא לידי ביטוי בשיעור‬
‫צנוע מאוד — ובמקרה זה יתחשפו לעין כל בקיעי החלום ופרצותיו‪.‬‬
‫מצד אחד אסור לשכוח‪ ,‬כי גם עבודת־החלום אינה פועלת תמיד באנרגיה‬
‫שווה; לעתים קרובות למדי מקיפה היא רק נתחים מסויימים של מחשבות־‬
‫החלום‪ ,‬ולחלקים אחרים ניתן להופיע בחלום כנתינתם‪ .‬במקרים כאלה‬
‫עולה הרושם‪ ,‬שהחולם ביצע בחלומו את הפעולות האינטלקטואליות‬
‫הדקות והסבוכות ביותר‪ ,‬הכריע הכרעות ופתר בעיות; ובה־בשעה היו‬
‫כל אלה פרי פעילותו הרוחנית התקינה‪ ,‬שאפשר לה שתיעשה ממש כך‬
‫ביום שלפני החלום או במשך הלילה‪ ,‬ואין לפעילות זו ולא־כלום עם‬
‫עבודת־החלום‪ ,‬גם אין היא חושפת שום דבר שיש בו מן האפייני לחלומות‪.‬‬
‫כן לא למותר הוא לחזור ולהטעים את הניגוד שבתוך מחשבות־החלום‬
‫גופן בין רחש־היצר הלא־מודע לבין שיירי־היום‪ .‬בשעה ששיירי־היום‬
‫מגלים את כל הצורות השונות שבפעלינו הנפשיים‪ ,‬מתגשם רחש־היצר‬
‫הלא־מודע תדיר כמילוי־משאלה‪ ,‬והוא שנעשה לכוח המניע האמיתי‬
‫לתצורת החלום‪.‬‬
‫כל אלה יכולתי לומר לכם עוד לפני חמש־עשרה שנים‪ ,‬ואכן סבורני‪,‬‬
‫כי אמנם אמרתי לכם זאת‪ .‬עכשו מבקש אני ללקוט יחד את השינויים‬
‫והחידושים שנוספו לנו מאז‪.‬‬
‫חוששני׳ כפי שכבר אמרתי לכם‪ ,‬שתגלו כי בסך־הכל מועטים החידו ­‬
‫שים‪ ,‬ותהיו תוהים למה גרמתי לכם להקשיב פעמיים לאותם הדברים‪,‬‬
‫ולמה טרחתי אני לחזור עליהם‪ .‬אבל הלפו מאז חמש־עשרה שנים‪ ,‬ואני‬
‫מקווה׳ כי זו הדרך הפשוטה ביותר לחזור ולקשור את המגע אתכם‪ .‬ואף‬
‫גם זאת שהדברים יסודיים כל כך‪ ,‬וחשיבותם מכרעת כל כך להבנת‬
‫הפסיכואנאליזה‪ ,‬עד שאולי תרצו לשמעם בשניה‪ ,‬ואפילו העובדה׳ שב־‬
‫חמש־עשרה השנים כמעט שלא חלו בהם שינויים אף היא לעצמה ראוי‬
‫לדעתה‪.‬‬
‫בספרות שיצאה בתקופה זו תמצאו‪ ,‬כמובן‪ ,‬הרבה חומר לאישור התי ­‬
‫אוריה ותיאורים מפורטים‪ ,‬ואין אני אומר להביא לפניכם אלא כמה‬
‫דוגמאות‪ .‬אגב כך יתאפשר לי גם לעמוד על קצת דברים‪ ,‬שכבר היו‬
‫ידועים קודם‪ .‬המדובר כאן בעיקר בסמליות שבחלום ובדרכים האחרות‬
‫שהחלום מתגלה בהן‪ .‬עכשו צאו וראו — אני מדבר על מעשה שהיה אך‬
‫לפני זמן לא־רב‪ .‬אנשי הפקולטה לרפואה באוניברסיטה אמריקאית אחת‬
‫סירבו להכיר בפסיכואנאליזה כמדע‪ ,‬וטעמם היה‪ ,‬שאין בה דרך להוכחה‬
‫ניסויית‪ .‬אותה ההשגה עצמה יכלו האנשים להשיג על האסטרונומיה;‬
‫שהרי קשה ביותר לעשות ניסויים בגרמי השמיים‪ ,‬ואין כאן ברירה אלא‬
‫להסתייע בתצפיות‪ .‬ועם זאת עשו חוקרים‪ ,‬דווקא בווינה‪ ,‬ניסויים ראשו ­‬
‫נים לבדיקת הסמליות כדרך שאנו גורסים אותה‪ .‬בשנת ‪ 1912‬גילה ד״ר‬
‫ש ך ט ר‪ ,‬שאם משיאים לסובייקטים בהיפנוט עמוק הוראות לחלום בעסקי־‬
‫מין‪ ,‬אזי עולה בחלום שנתעורר בדרך זו החומר המיני כשהוא מוחלף‬
‫בסמלים הידועים לנו‪ .‬למשל‪ :‬משיאים לאשה לחלום על מגע מיני עם‬
‫ידידה שלה‪ .‬בחלומה מופיעה אותה ידידה ובידה מזוודה‪ ,‬ועליה מוד ­‬
‫בקת תווית "לגברות בלבד"‪ .‬ניסויים מרשימים עוד יותר עשו ב ט ל ­‬
‫ה י י ם ו ה א ר ט מ א ן‪ ,‬בשנת ‪ ,1924‬בעבודת־מחקר בנגועי מחלה הקרויה‬
‫פסיכוזה של קורסאקוב‪ .‬הם סיפרו לפאציינטים סיפורי־מין‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫גסי־תוכן ורשמו את הסירוסים מפי החולים שנדרשו לחזור על הסיפורים‬
‫ששמעו‪ .‬שוב עלו כאן הסמלים הידועים לנו לאיברי־המין ולמשגל‪ ,‬ובין‬
‫השאר‪ ,‬סמל חדר־המדרגות׳ שבדין מעירים עליו המחברים‪ ,‬שלעולם אי־‬
‫אפשר להשיג סמל זה במשאלה מודעת לסירוס‪.‬‬
‫בסדרה מעניינת מאוד של ניסויים הראה ה׳ ז י ל ‪ 3‬ך ר ׳ כי יכול אתה‬
‫לתפוס את עבודת־החלום "בשעה־מעשה" ממש — בעצם הפיכתה ממחשבות‬
‫מופשטות לתמונות חזותיות‪ .‬זילברר‪ ,‬שניסה לכפות על עצמו עבודה‬
‫אינטלקטואלית במצבים של עייפות ורדימות‪ ,‬מחשבתו היתה נעלמת‬
‫לפעמים קרובות‪ ,‬ותחתיה באה חדה‪ ,‬שלא היה ספק‪ ,‬כי היא תחליף‬
‫למחשבה‪.‬‬
‫והנה משל פשוט לדבר‪ .‬אני חושב‪ ,‬אומר זילברר‪ ,‬שעלי לתקן קטע‬
‫מחוספס במאמר‪ .‬וזו ההדה‪ :‬רואה אני את עצמי מהקצע בקיע־עץ‪.‬‬
‫לעתים קרובות התרחש בניסויים אלה‪ ,‬שתוכן החזיה היה לא המחשבה‬
‫שבה עסק‪ ,‬אלא מצבו הסובייקטיבי שלו בשעה שעשה את המאמץ —‬
‫המצב במקום המועוא — וזילברר מתאר זאת כ״תופעה תיפקודית"‪ .‬משל‬
‫ימחיש לכם מיד את כוונתו‪ .‬הוא מתאמץ להשוות זו לזו את השקפותיהם‬
‫של שגי פילוסופים בבעיה מסוימת‪ .‬אבל במצב נים־ולא־נים שלו חמקה‬
‫ממנו שוב ושוב אחת ההשקפות האלה‪ ,‬עד שלסוף באה לו הזיה׳ שהוא‬
‫מבקש אינפורמציה ממזכיר נרגן רכון על שולחן; הלה התעלם ממנו‬
‫תחילה‪ ,‬ואחר־כך תלה בו מבט זעום וסרבני‪ .‬מתקבל על הדעת‪ ,‬כי מעצם‬
‫התנאים שבהם נעשו הניסויים מתפרשת העובדה׳ שההזיה שעלתה בדרך‬
‫כפויה זו היתה לעתים כה קרובות תוצאה של הסתכלות־בתוכו של‬
‫החוקר‪.‬‬
‫נשתהה עוד על הסמלים‪ .‬קצת סמלים היינו סבורים שהיכרנום‪ ,‬ואף־‬
‫על־פי־כן הטרידה אותנו המחשבה‪ ,‬שלא יכולנו להסביר‪ ,‬היאך נתייחד‬
‫לסמל ז ה משמע ז ה ולא אחר‪ .‬בדלית־ברירה רצויות היו לנו במקרים‬
‫כאלה הוכחות ממקורות אחרים‪ ,‬כגון מן הפילולוגיה‪ ,‬הפולקלור‪ ,‬המי ­‬
‫תולוגיה‪ ,‬צורות הפולחן‪ .‬דוגמה ממין זה הוא סמל המעיל‪ .‬אמרנו‪ ,‬כי‬
‫בחלומותיה של אשה בא המעיל לסמל גבר‪ .‬מקווה אני‪ ,‬שתעשה בכם‬
‫רושם האינפורמציה שקיבלנו בשנת ‪ 1920‬מאת ת׳ רייק‪" :‬בטקם‬
‫נישואין עתיק מאוד אצל הבדווים מכסה החתן את הכלה בלבוש מיוחד‬
‫הקרוי ׳עבאא׳ ואומר לה אגב כך דברי־פולחן אלה‪ :‬׳מהיום לא יכסך איש‬
‫מלבדי׳‪( ".‬מובא אצל רוברט אייזלר‪618- ,‬מז‪ 111111‬ג>מ‪:6111‬זמ‪3‬מ‪“\¥011;1‬‬

‫”‪ ).2611‬מצאנו גם סמלים רבים חדשים‪ ,‬ולפחות על שנים מהם מבקש‬

‫אני לספר לכם‪ .‬לפי אברהם מסמל עכביש בחלום את האם׳ אבל זו‬
‫האם הפאלית שאדם מפחד מפניה‪ ,‬כך שהפחד מפני העכביש מבטא את‬
‫פחד גילוי ערוות האם ואת אימת איבר־המין הנקבי‪ .‬מן־הסתם אתם‬
‫יודעים‪ ,‬כי היציר המיתולוגי של ראש־המדוזה‪ ,‬עקבותיו מוליכים אל‬
‫אותו המוטיב של פחד־הסירוס‪ .‬הסמל האחר שאני מבקש להעלותו‬
‫לפניכם הוא סמל הגשר‪ ,‬אשר פרנצי הסבירו בשנים ‪ 1921‬ו־‪.1922‬‬
‫תחילה היה משמעו איבר־הזכרות המחבר בזיווג המיני את שני ההורים‪,‬‬
‫אבל לימים התפתחו ממנו משמעים אחרים‪ ,‬גזורים מאותו משמע ראשון‪.‬‬
‫כיוון שהודות לאיבר־הזכרות יכול אדם לצאת לאוויר העולם ממי־השפיר‪,‬‬
‫נעשה הגשר לסמל החצייה מהעולם האחר (הוא המצב־שקודם־לידה‪ ,‬רחם־‬
‫האם) אל העולם הזה (החיים)‪ ,‬וכיוון שהאדם מדמיין גם את המוות כשיבה‬
‫אל רחם־האם (לתוך המים)‪ ,‬לובש גשר גם את משמע ההולכה אל המוות;‬
‫ואחרון־אחרון׳ במרחק גדול עוד יותר מן המשמעות המקורית מסמל‬
‫הגשר כל מיני מעבר ושינוי־מצב‪ .‬מכאן מסתבר גם דרכה של אשה שלא‬
‫כבשה את משאלתה להיות גבר‪ ,‬שהיא רואה בחלומה לעתים קרובות כל‬
‫כך גשרים קצרים מכדי להגיע בהם לגדה האחרת‪.‬‬
‫בתוכן הגלוי של החלומות עולות לעתים קרובות למדי תמונות וסיטו ­‬
‫אציות המזכירות מוטיבים שאנו מכירים מבדיאוית‪ ,‬אגדות ומיתוסים‪.‬‬
‫פתירתם של חלומות כאלה זורעת איפוא אור על האינטרסים המקוריים‬
‫שיצרו את המוטיבים האלה‪ ,‬אבל אגב כך אסור לנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬לשכוח את‬
‫שינוי המשמע שחל במרוצת הזמן בחומר הזה‪ .‬רשאים אנו לומר‪ ,‬כי‬
‫עבודת הפתירה שלנו חושפת את חומר־הגלם‪ ,‬שפעמים קרובות למדי‬
‫טיבו מיני במובן הרחב ביותר‪ ,‬אבל בעיבודים מאוחרים יותר נמצאו לו‬
‫שימושים שונים ביותר‪ .‬חוקרים בעלי מגמה לא־אנאליטית נוהגים לבוא‬
‫עלינו בטרוניה‪ ,‬שאנו גוזרים הסתעפויות מסוג זה‪ ,‬כאילו ביקשנו לשלול‬
‫כל מה שנבנה במרוצת הימים על הבסיס המקורי‪ ,‬או לזלזל בערכו‪ .‬אף־‬
‫על־פי־כן מאלפים גילויים כאלה ויש בהם ענין‪ .‬הוא הדין בגזירת עקבות‬
‫מוצאם של מוטיבים מסוימים באמנויות הפלאסטיות‪ ,‬כדרך שעשה‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫י׳ א י י ז ל ר (‪ ,)1919‬שבהתחקותו אחרי רמזים בחלומות פאציינטים שלו‬
‫פירש פירוש אנאליטי את תמונת משחקו של העלם בנער קטן שבפסל‬
‫הרמס של פראקסיטלם‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬איני יכול שלא לציין‪ ,‬כמה שכיחים‬
‫המקרים‪ ,‬שמפתירתם של חלומות נזרע אור בייחוד על מוטיבים מיתו ­‬
‫לוגיים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אפשר להכיר באגדת הלאבירינתוס תיאור של לידה‬
‫אנאלית! פיתולי השבילים הם המעיים‪ ,‬וחוט־אריאדנה הוא חבל־הטבור‪.‬‬
‫עיון מעמיק גילה לנו יותר ויותר מסודות דרכי־הפשר של עבודת־החלום‬
‫— חומר רב־קסם‪ ,‬שאולי אין להגיע למיצויו כלל; גם מזה אביא לפניכם‬
‫דוגמאות אחדות‪ .‬למשל‪ :‬תכיפותם של דברים באה לידי ייצוג בחלומות‬
‫על־ידי חזרתם והישגותם‪ .‬הנה חלומה המופלא של נערה צעירה‪ .‬היא‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫רואה את עצמה בחלומה נכנסת לתוך אולם גדול ומוצאת בו אדם יושב‬
‫בכיסא‪ ,‬והתמונה הזאת חוזרת שש פעמים‪ ,‬שמונה פעמים ואף יותר‪ ,‬אלא‬
‫שבבל תמונה אדם זה הוא אביה‪ .‬קל לעמוד על פירושו של הדבר בגלותנו‬
‫מתוך הפרטים המתלווים לפתירה‪ ,‬כי אולם זה סימל את רחם־האם‪ .‬כך‬
‫נעשה החלום שווה־ערך להזיה הידועה לנו יפה אצל הנערה לפגוש את‬
‫אביה כבר בחייה בתוך הרחם‪ ,‬בשעה שבא לבקר בו בימי הריונה של‬
‫אמה‪ .‬אל תביך אתכם העובדה‪ ,‬שדברים מתהפכים בחלום‪ ,‬וכניסת האב‬
‫מותקת בו על הנערה גופה; אגב‪ ,‬דבר זה יש לו עוד משמעות מיוחדת‬
‫לעצמה‪ .‬התכפלותה של דמות האב עשויה לבטא רק את העובדה‪ ,‬שההת ­‬
‫רחשות האמורה חזרה פעמים רבות‪ .‬ובעצם עלינו גם להודות‪ ,‬כי אין‬
‫החלום מוסיף הרבה משל עצמו בהביעו את המושג תכיפות על־ידי‬
‫ה ע ר מ ה ‪ *.‬לא היה כאן לחלום צורך אלא לחזור למשמע המקורי של‬
‫שבימינו פירושה חזרה של זמן‪ ,‬אבל היא גזורה ממלה‬ ‫המלה‬
‫שמשמעה אגירה בחלל‪ .‬אבל הרי זה כללו של דבר‪ ,‬שבכל מקום שבגדר‬
‫האפשר מחליפה עבודת־החלום את יחסי־הזמן ביחסי־שטח ומציגה אותם‬
‫בתורת כאלה‪ .‬יכול אדם לראות בחלומו‪ ,‬למשל‪ ,‬מעמד אנשים שבעיניו‬
‫הם קטנים ורחוקים זה מזה‪ ,‬כאילו ראם בעד קציה ההפוך של משקפת־‬
‫אופרה‪ .‬הקטנות וריחוק־המקום‪ ,‬כאן יש להם אותה המשמעות — מרומז‬
‫ריחוק הזמן‪ ,‬ומן החלום מתדרש‪ ,‬כי המעשה היה בעבר רחוק‪ .‬ועוד זאת‪.‬‬
‫אולי נזכרים אתם מה שכבר אמרתי לכם בהרצאות קודמות‪ ,‬גם הדגמתי‬
‫במשלים‪ ,‬כי לצרכי פשר־החלומות למדנו להשתמש בקווים פורמליים‬
‫צרופים של החלום הגלוי — כלומר׳ להחליפם בתוכן לקוח ממחשבות־‬
‫החלום החבויות‪ .‬כפי שכבר ידוע לכם‪ ,‬יש הקשר זהה לכל החלומות‬
‫הנחלמים באותו הלילה‪ .‬אבל אין זה דבר לא־מעלה ולא־מוריד‪ ,‬אם באים‬
‫חלומות אלה לחולמם ברצף אחד‪ ,‬או שהם מתחלקים לו לקטעים אחדים‪,‬‬
‫ומה מנעם‪ .‬מספר החלקים האלה מקביל לעתים קרובות למספר דומה‬
‫של נקודות־מרכז בתצורת מבניהן של מחשבות־החלום ההבויות‪ ,‬או‬
‫לזרמים הנאבקים זה עם זה בחיי נפשו של החולם‪ ,‬ולכל מרכז‪ ,‬או זרם‪,‬‬
‫ניתן ביטוי מכריע‪ ,‬גם אם אינו בלבדי‪ ,‬בחלק מחלקי החלום‪ .‬חלום־מבוא‬
‫קצר וחלום עיקרי ארוך אחריו‪ ,‬לפעמים קרובות היחס שביניהם הוא‬
‫כיחס שבין משפט־תנאי למשפט מותנה‪ ,‬ודוגמה ברורה מאוד לדבר זה‬
‫יכולים אתם למצוא בהרצאותי הישנות‪ .‬חלום שהחולם מתאר אותו‬
‫כ״מובלע" בצורה כלשהי מקביל באמת למשפט־זיקה במחשבות־החלום‪.‬‬

‫ו־§מ‪11£11‬ב‪ 11‬גזורות מן השט ‪11£611‬ג‪ ,£1‬ערימד״צובר‪.‬‬ ‫שתי המלים‬ ‫*‬

‫(הערת המתרגם)‬
‫פראנץ אלכסנדר הראה (‪ )1925‬במחקר על זוגי־חלומות‪ ,‬כי לעתים‬
‫קרובות למדי יש ששני חלומות בלילה אחד מתחלקים כך בביצועה של‬
‫מטלת החלום‪ ,‬שביחד הם יוצרים את מילוי המשאלה בשני שלבים‪ ,‬דבר‬
‫שאינו מתבצע בכל חלום בנפרד‪ .‬נניח‪ ,‬דרך משל‪ ,‬כי תכנו של מילוי־‬
‫המשאלה הוא מעשה אסור כלשהו ביחס לאדם מסוים‪ .‬במקרה כזה מופיע‬
‫האדם בחלום הראשון ללא־הסוואה‪ ,‬אבל הפעולה מסתמלת בו ברמיזה‬
‫בלבד‪ .‬לא כן החלום השני; בו מופיעה הפעולה לא־מחופשת‪ ,‬אבל האדם‬
‫אין להכירו כאן‪ ,‬או שתחתיו בא אחר‪ ,‬שמצד התוכן אינו מעלה ואינו‬
‫מוריד‪ .‬והרי עושה בנו שילוב כזה ממש רושם של מעשה־הערמה‪ .‬יחס‬
‫אהר ודומה בין שני החלקים של זוג חלומות מתגלה בשעה שחלום אחד‬
‫מראה את הענישה‪ ,‬והחלום האחר — את מילוי משאלת־החטא‪ .‬והרי זה‬
‫כאומר‪ :‬אם נטלת עליך את העונש‪ ,‬רשאי אתה להורות היתר לעצמך‬
‫לעשות את המעשה האסור‪.‬‬
‫איני יכול להשהותכם עוד על מימצאים קטנים דומים‪ ,‬גם לא על‬
‫הדיונים הנוגעים בשימוש בפשר־החלומות לצרכי העבודה האנאליטית‪.‬‬
‫משער אני‪ ,‬כי רוחכם קצרה לשמוע‪ ,‬מה שינויים נתחוללו בהשקפותינו‬
‫הבסיסיות על מהותו של החלום ומשמעותו‪ .‬כבר הזהרתיכם‪ ,‬כי מן הבחינה‬
‫הזאת יש לי אך מעט להודיעכם‪ .‬הנקודה שהיתה שנויה ביותר במחלוקת‬
‫בכל התיאוריה היתה הסברה‪ ,‬כי כל החלומות הם בגדר מילויי־משאלה‪.‬‬
‫רשאי אני‪ ,‬כמדומני‪ ,‬לומר‪ ,‬כי כבר בהרצאותי הקודמות השיבותי על‬
‫הטענה הבלתי־נמנעת‪ ,‬והחוזרת ונשנית תמיד מפי הדיוטות‪ ,‬שהרי שכיחים‬
‫מאד חלומות־חרדה‪ .‬חילקנו את החלומות לחלומות־משאלה‪ ,‬חלומות־‬
‫חרדה וחלומות־ענישה‪ ,‬ובכך קיימנו את תוקף התיאוריה שלנו‪.‬‬
‫גם חלומות־ענישה הם בגדר חלומות של מילוי־משאלה‪ ,‬אך לא של‬
‫משאלות רחשי־היצר‪ ,‬אלא של הערכאה המופקדת על הביקורת‪ ,‬הצנזורה‬
‫והענישה בחיי־הנפש‪ .‬כאשר לפנינו חלום־ענישה צרוף׳ יכולים אנו בדרך‬
‫של פעולה לא־מסובכת של המחשבה לשעתק את חלום־המשאלה‪ ,‬אשר‬
‫חלום־הענישה היה בחזקת תשובה נכונה עליו‪ ,‬תשובה שנתחלפה בחלום‬
‫הגלוי על־ידי ביטוי הענישה הזאת‪ .‬ידוע לכם‪ ,‬גבירותי ורבותי‪ ,‬כי חקר‬
‫החלומות היה המקור הראשון שנסתייענו בו בהבנת הנאורוזות׳ ולכן יהיה‬
‫טבעי הדבר בעיניכם‪ ,‬שידיעתנו את הנאורוזות השפיעה אחר־כך על‬
‫תפיסתנו את החלום‪ .‬כפי שעוד תשמעו‪ ,‬נאלצנו להניח את קיומה של‬
‫ערכאה מיוחדת בחיי־הנפש לביקורת ולהטלת איסורים‪ ,‬ואנו קראנו לה‬
‫שם האני העליון‪ .‬ומאחר שבאנו לכלל הכרה‪ ,‬כי גם הצנזורה של חלומות‬
‫היא פעולתה של ערכאה זו׳ התחלנו לתת את הדעת ביתר קפידה גם על‬
‫חלקו של האני העליון בעיצובם של חלומות‪.‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫רק שתי פירכות רציניות נתעוררו על התיאוריה‪ ,‬שלפיה החלום הוא‬
‫מילוי־משאלה; בירורן הבהיר דברים רבים׳ ואף־על־פי־כן עדיין לא‬
‫נתיישבו ספקותינו במלואם‪ .‬קושי ראשון מקורו בעובדה‪ ,‬שאנשים שעבר‬
‫עליהם זעזוע‪ ,‬טראומה נפשית חמורה — כדרך שהיתה שכיחה מאוד‬
‫במלחמה‪ ,‬או כדוגמת הזעזוע שמתנמקת בו היסטריה טראומטית — חלו ­‬
‫מותיהם של אנשים אלה מחזירים אותם ברגיל אל המצב הטראומטי‪.‬‬
‫אבל על פי הנחותינו על תפקידו של החלום אין הדבר צריך להיות כך‪.‬‬
‫איזהו רחש־המשאלה העשוי לבוא על סיפוקו בדרך זו של שיבה אל‬
‫החוויה הטראומטית המצערת? אתמהה‪ .‬בעובדה השניה נתקלים אנו‬
‫כמעט יום־יום בעבודתנו האנאליטית‪ ,‬ואין ההשגה המשתמעת ממנה‬
‫רבת־משקל כתמיהה הקודמת‪ .‬כידוע לכם‪ ,‬אחד מתפקידי הפסיכואנאליזה‬
‫הוא להסיר את צעיף השיכחון המליט את שנות הילדות הראשונות‬
‫ולהשיב לזכרון מודע את ביטויי חיי־המין הילדיים מאותן שנות־שחרית‪.‬‬
‫אך מסתבר‪ ,‬כי אותן חוויות־מין ראשונות של הילד קשורות ברישומים‬
‫מכאיבים של חרדה‪ ,‬איסורים׳ אכזבות וענישה; יכולים אנו להבין את‬
‫העובדה‪ ,‬שרישומים אלה הודחקו‪ ,‬אך מתעוררות פליאות‪ ,‬שיש לאותן‬
‫חוויות גישה כה נרחבת לחיי־החלום׳ שצומחת מהן המתכונת להזיות־‬
‫חלום רבות כל כך׳ ושחלומות אלה שופעים חזרות כה מרובות על אותן‬
‫הסצינות משחר־הילדות ורמזים לחזרות אלו‪ .‬שהרי דומה‪ ,‬כי קשה להעלות‬
‫בקנה אחד את הצביון המצער של חוויות אלו מזה ואת מגמתה של עבודת־‬
‫החלום למלא משאלה מזה‪ .‬אבל יתכן‪ ,‬כי במקרה זה מתגזמת הפירכה‬
‫בעינינו‪ .‬שהרי דבוקות באותן החוויות האינפאנטיליות גופן כל המשאלות‬
‫הבלתי־חולפות של הרחשים שלא באו על סיפוקם‪ ,‬רחשים שלאורך כל‬
‫חיי האדם זורמת מהם האנרגיה לעיצובם של חלומות‪ ,‬אלה הרחשים‬
‫שאין ספק‪ ,‬כי רשאים אנו לזקוף על חשבון הסתערותם האדירה גם את‬
‫החומר שאפשר לו שיתגלה מתוך חוויות שגרמו צער בעבר‪ .‬ומצד אחר‪,‬‬
‫הדרך שבה משתחזר חומר זה מוכיחה בעליל את קיומו של המאמץ‬
‫שעושה עבודת־החלום מתוך מגמה לשלול את הצער על־ידי סירוסם של‬
‫הרחשים ההם ועל־ידי הפיכת האכזבה לגישומה של משאלה‪ .‬לא כן‬
‫נאורוזות טראומטיות; הללו סופן תדיר שהן מבשילות חרדה‪ .‬אל לנו‪,‬‬
‫לדעתי‪ ,‬לחשוש אלא להודות‪ ,‬כי כאן נכשל תפקידו של החלום‪ .‬איני‬
‫רוצה להסתמך על המקובל לומר‪ ,‬כי היוצא־מן־הכלל בא ללמד על הכלל;‬
‫התבונה שבאמירה זו מפוקפקת למדי בעיני‪ .‬אך ודאי אין הכלל מתבטל‬
‫משום היוצא ממנו‪ .‬אם נבודד‪ ,‬לצרכי המחקר‪ ,‬פעולה נפשית נפרדת אחת‬
‫דוגמת החלימה ממכלול המנגנון הנפשי‪ ,‬יתאפשר לנו בדרך זו לחשוף‬
‫את החוקים המיוחדים לה; ובהחזירנו אותה שוב לתוך המערך הכללי‪,‬‬
‫אסור לנו לתמוה לכשנגלה‪ ,‬כי תוצאות אלו נתערפלו או נפגמו בגלל‬
‫ההתנגשות עם כוחות אחרים‪ .‬אנו אומרים‪ ,‬כי החלום הוא בחזקת מילוי־‬
‫משאלה; אבל אם תרצו להביא במבין את ההשגות האחרונות‪ ,‬הרי שתוסיפו‬
‫גם אז לומר‪ ,‬כי החלום הוא נסיון למלא משאלה‪ .‬מי שמסוגל להעריך‬
‫את הדינמיקה של הנפש כהלכתה לא יניח לעולם‪ ,‬כי בכך אמרתם דבר־‬
‫מה שונה מזה‪ .‬בנסיבות מיוחדות מסוגל החלום להוציא לפועל את כוונתו‬
‫רק בצורה בלתי־מושלמת ביותר‪ ,‬או שעליו לוותר לגמרי על כוונתו;‬
‫מקום בראש המכשולים האלה שלפני תפקיד החלימה תופסת‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫ההקבעה הלא־מודעת לטראומה‪ .‬בשעה שהאדם הישן מחרב לחלום —‬
‫משום שהפגת ההדחקה בלילה מאפשרת ללחץ העולה של ההקבעה להי ­‬
‫עשות פעיל — נכשל התפקיד של עבודת־החלום שלו‪ ,‬שהיתה מבקשת‬
‫להביא לטראנספורמציה של עקבות־הזכרון מן המאורע הטראומטי ולה ­‬
‫פוך אותם למילוי־משאלה‪ .‬בנסיבות אלה יש שתידוד שנתו של אדם‪,‬‬
‫שהוא מוותר על השינה מפחד כשלונו של תפקיד החלימה‪ .‬בנאורוזה‬
‫טראומטית מתגלה לנו כאן מקרה קיצוני; אבל אנו חייבים להודות‪ ,‬כי‬
‫גם חוויות־ילדות טיבן טראומטי‪ ,‬ואל לנו לתמוה‪ ,‬שגם בנסיבות אחרות‬
‫עלולות להיווצר הפרעות קלות־ערך יותר של פעולת החלימה‪.‬‬

‫ההרצאה השלושים‬

‫החלום והאו־קולטיזם‬

‫גבירותי ורבותי! נלך היום בשביל צר׳ העשוי בכל זאת להובילנו לקראת‬
‫נוף נרחב‪.‬‬
‫לא תפתיעכם מן הסתם הבשורה‪ ,‬שאני אומר לדבר על היחס שבין‬
‫חלומות לאוקולטיזם‪ .‬אכן‪ ,‬לפעמים קרובות ראו את החלומות כשער לעולם‬
‫המיסטיקה‪ ,‬ואפילו בימינו הם בעיני רבים כתופעה אוקולטית; ואף אנו‬
‫שעשינו את החלומות מושא לבדיקה מדעית‪ ,‬אין אנו חולקים על כך‪,‬‬
‫כי יש חוט או שני חוטים הקושרים את החלום לאותם דברים מעורפלים‪.‬‬
‫מיסטיקה‪ ,‬אוקולטיזם‪ ,‬מלים אלו מה משמען? אין אתם צריכים לצפות‪,‬‬
‫שאנסה להגדיר תחומים אלה‪ ,‬שגבולותיהם מטושטשים‪ .‬בדרך כלל ובצורה‬
‫סתמית יודעים כולנו את המשתמע לנו ממלים אלו‪ .‬רומזות הן למין עולם‬
‫"אחר"‪ ,‬שמעבר לעולם ששולטים בו חוקים ברורים וקבועים במסמרות‪,‬‬
‫כפי שהמדע מתארו לנו‪.‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫האוקולטיזם טוען לקיומם הממשי של אותם הדברים ״בשמים ובארץ‪...‬‬
‫שנפלאו מדעת חכמינו"‪ .‬הבה נוסיף‪ ,‬שאין אנו חייבים לראות את עצמנו‬
‫כבולים בצרות־המוחין של אסכולות הפילוסופיה האקדמית; אנו מוכנים‬
‫ומזומנים להאמין בדברים שמקרבים לשכלנו‪.‬‬
‫מציעים אנו לנהוג בדברים אלה כדרך שאנו נוהגים בכל חומר מדעי‬
‫אחר‪ :‬תחילה נקבע‪ ,‬אם אפשר להוכיח את קיומם של דברים כאלה ואזי‬
‫— אבל רק במקרה שאין להטיל ספק בעובדתיותם — נתאמץ להסבירם‪.‬‬
‫אך ברור‪ ,‬כי כבר החלטה זו שלנו גורמת לנו קשיים אינטלקטואליים‪,‬‬
‫פסיכולוגיים והיסטוריים‪ .‬שונה הדבר כאן מכל מקרה אחר‪ ,‬שאנו פותחים‬
‫בבדיקתו‪.‬‬
‫קודם כל הפירכה האינטלקטואלית‪ .‬ברשותכם אסביר את כוונתי בצורה‬
‫מגושמת וברורה־ממילא‪ .‬הבה נניח׳ כי המדובר במבנה החמרים שבבטן‬
‫האדמה‪ .‬כנודע‪ ,‬אין בידנו כל ידיעה בטוחה על כך‪ ,‬אבל אנו משערים‪,‬‬
‫כי אלו מתכות כבדות במצב מלובן‪ .‬עתה‪ ,‬נניח‪ ,‬בא אלינו פלוני ובפיו‬
‫סברה‪ ,‬כי פנים כדור־הארץ הוא מים רוויים חומצה פחמנית‪ ,‬כלומר‪ ,‬מין‬
‫מייסודה‪ .‬מן־הסתם נשיב לו‪ ,‬כי אין דבר זה מתקבל על הדעת כלל וכלל‪,‬‬
‫כי מה שהוא אומר סותר את כל ציפיותינו ומתעלם מכל נקודות־האחיזה‬
‫למה שאנו יודעים‪ ,‬ושמתוכן באנו לאותה השערת־המתכות‪ .‬אף־על־פי־כן‬
‫אין הדבר בגדר הנמנעות‪ ,‬ואם יבוא מי ויראה לנו דרך לבחון את השערת‬
‫מי־הסודה‪ ,‬נלך בלא־ערר אחריו‪ .‬ועכשו‪ ,‬נניח‪ ,‬בא פלמוני וטוען בכל‬
‫כובד־הראש‪ ,‬כי בטן האדמה מלאה ריבת־מימרח! כאן תהיה תגובתנו‬
‫שונה לגמרי‪ .‬נאמר לעצמנו‪ ,‬כי אין ריבה מופיעה בטבע כלל‪ ,‬כי היא‬
‫מרקחת מעשה ידי־אדם‪ ,‬שלא לדבר על כך‪ ,‬כי תנאי קודם לקיומו של‬
‫חומר זה הוא מציאותם של עצי־פרי ופירותיהם‪ ,‬ונבצר מבינתנו לתפוס‪,‬‬
‫היאך יתמקמו לנו בבטן האדמה צמחים ואמנות־הרקיחה של האדם‪ .‬התו ­‬
‫צאה מהשגות אינטלקטואליות אלו תביאנו לידי הסטת הענין שלנו גופו‪:‬‬
‫במקום לפתוח בחקירות‪ ,‬אם אמנם מורכבת בטן האדמה מריבת־מימרח‪,‬‬
‫נעורר את השאלה׳ מיהו ומהו אותו פלמוני‪ ,‬שיכול לבוא לכלל סברה‬
‫כזאת‪ ,‬ולכל המרובה נשאל את פיו‪ ,‬מניין לו זאת‪ .‬המיסכן שעשה את‬
‫התגלית של תורת־הריבה ייעלב מאוד ויטען כנגדנו‪ ,‬שאנו מסרבים לבדוק‬
‫בדיקה אובייקטיבית את הסברה שלו מטעמים‪ ,‬שבעיניו הם בגדר משפט‬
‫קדום מדעי שלנו‪ .‬אבל מטענתו זו לא תצמח לו כל תועלת‪ .‬חשים אנו‪,‬‬
‫שלא תמיד יש משום פסול במשפטים קדומים‪ ,‬שפעמים הם מוצדקים‬
‫ואף מועילים‪ ,‬הואיל והם חוסכים מעמנו מאמץ חסר־תכלית‪ .‬אכן‪ ,‬מש ­‬
‫פטים קדומים כאלה אינם אלא מסקנות של גזירה שווה מכוחם של‬
‫שיקולים אחרים מבוססים ביאות‪.‬‬
‫שורה ארוכה של סברות אוקולטיות‪ ,‬בעינינו הן כאותה השערה של‬
‫ריבה בבטן האדמה‪ ,‬כך שבדין אנו פוסלים אותן מכל־וכל בלא לבדקן‬
‫קודם‪ .‬אף־על־פי־כן אין הדבר פשוט כל כך‪ .‬משל דומה לזה שבחרתי‬
‫אין בו משום ראיה להוכיח דבר‪ ,‬או שהוא מוכיח‪ ,‬ככל משל‪ ,‬מעט מאוד‪.‬‬
‫הדבר עודנו בגדר ספק‪ ,‬אם דומה המשל לנמשל‪ ,‬וכן ברור‪ ,‬כי בעצם‬
‫בחירתנו את המשל כבר קבענו את עמדתנו מתוך פסילה זלזלנית‪ .‬משפ ­‬
‫טים קדומים יש שהם נחוצים ומוצדקים׳ וכנגדם יש מוטעים ומזיקים‪,‬‬
‫ולעולם אינך יודע‪ ,‬אימתי כך ואימתי כך‪ .‬ההיסטוריה של המדע עשויה‬
‫להורותנו בשפע של דוגמאות שלא להחפז בדרך הפסילה‪ .‬זמן רב ראו‬
‫כהנחה חסרת־שחר את ההשערה‪ ,‬כי האבנים שהיום אנו קוראים מטיאורים‬
‫באו אולי לארץ מן החלל החיצון‪ ,‬או ההשערה שלפיה היה אולי אי־אז‬
‫קרקעו של הים אותו החומר הסלעי של ההרים‪ ,‬ששרידי־צדפים משוקעים‬
‫בו‪ .‬אגב‪ ,‬משהו דומה לזה נתארע גם בפסיכואנאליזה שלנו‪ ,‬בשעה‬
‫שהעלתה את ההנחה בדבר קיומו של הלא־מודע‪ .‬אנו‪ ,‬האנאליטיקאים‪,‬‬
‫יש לנו משום כך טעם מיוחד לנהוג זהירות בבואנו להעזר בשיקול‬
‫האינטלקטואלי לפסילתן של השערות חדשות‪ ,‬ובעל־כרחנו נודה‪ ,‬כי אין‬
‫בשיקול זה משום פטור לפקפוקים‪ ,‬להיסוסים או לטעמי־רתיעה שלנו‪.‬‬
‫אמרתי‪ ,‬כי הגורם השני המכביד עלינו הוא הגורם הפסיכולוגי‪ .‬מתכוון‬
‫אני לנטייתם הכללית של הבריות לקלות־אמנה ולאמונה בפלאי‪ .‬מראשית‬
‫ימינו‪ ,‬עם בואנו בעול המשמעת הקפדנית של החיים‪ ,‬מתעוררת בנו‬
‫התנגדות לנוקשותם ולחדגוניותם של חוקי־החשיבה ולתביעות של מבחן־‬
‫הממשות‪ .‬התבונה נעשית לנו לאויב המונע מאתנו אפשרויות רבות כל‬
‫כך של עונג‪ .‬מגלים אנו‪ ,‬מה מרובה ההנאה המזומנת לנו מפנייתנו־‬
‫עורף‪ ,‬ולו אך זמנית‪ ,‬לתבונה ומהליכתנו אחרי הפיתויים של חוסר־השחר‪.‬‬
‫תלמיד בית־הספר מתענג בסירוסי־מלים‪ ,‬בסיומו של כינוס מדעי מת ­‬
‫לוצץ איש־המדע על חשבון פעילותו שלו עצמו‪ ,‬וגם אדם מכביד־ראש‬
‫נהנה מן השעשוע שבחידודי־לשון‪" .‬דעת וחכמה‪ ,‬מרום כוחו של האדם"‪,‬‬
‫תמיד יהיה אורב להן אויב חזק להכשילן‪ ,‬אויב אשר אך תשחק לו‬
‫השעה יעדיף את רופא־האליל‪ ,‬או את מרפא־הטבע‪ ,‬על פני הרופא ה״מום־‬
‫מך"‪ ,‬גם יענה אמן אחרי סברות האוקולטיזם‪ ,‬ובלבד שיהיו סותרות חוקים‬
‫וכללים; אויב זה מרדים את כוח־הביקורת‪ ,‬מזייף מה שהחושים תופסים‬
‫ואונם לקבל דין דברים שלא־כהלכתם‪ .‬אם תביאו במנין את הנטיה הזאת‬
‫הטבועה באדם‪ ,‬ודאי שתהיו רשאים לפסול חלק גדול ממה שבאה להורות‬
‫ספרות האוקולטיסטים‪.‬‬
‫אמרתי‪ ,‬כי הספק השלישי הוא היסטורי׳ וכוונתי היא לעורר את דעתכם‪,‬‬
‫שבעצם אין כל חדש בעולם האוקולטיזם‪ .‬שעולים לנו ממנו שוב האותות‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫והמופתים‪ ,‬הנסים והנפלאות‪ ,‬הגיבויים ומעשה־האוב‪ ,‬שספרים עתיקים‬
‫סיפרו עליהם עוד בימי־קדם‪ ,‬ושאנו סבורים היינו‪ ,‬כי הופרכו זה מכבר‬
‫כפרי של דמיון חסר־רסן או של תרמית־מדעת‪ ,‬כתוצר מן הימים שהאדם‬
‫היה נבער מכל דעת ורוח־מדע טרם תחכימו‪ .‬אם נראה כאמיתיים את‬
‫הדברים המתרחשים‪ ,‬לדברי האוקולטיסטים‪ ,‬עוד היום׳ בעל־כרחנו שנקבל‬
‫גם כל מה שנמסר לגו מימי־קדם‪ .‬ואזי חייבים אנו לתת את דעתנו על‬
‫כך‪ ,‬כי המסורת והספרים המקודשים של העמים משופעים במעשי־נסים‬
‫כאלה‪ ,‬כי הדתות משתיתות את תביעתן לאמונה בהן דווקא על סיפורי־‬
‫נפלאות מאותו הסוג׳ וכי עליהם משעינות הן את הראיות לפעולתם של‬
‫כוחות על־אנושיים‪ .‬ואם כן‪ ,‬מתעורר בנו חשד‪ ,‬כי ענינו של האוקולטיזם‬
‫הוא בעצם ענינה של הדת‪ ,‬וכי אחד המניעים הסודיים של התנועה האו־‬
‫קולטיסטית הוא לבוא לעזרת הדת‪ ,‬שנשקפת לה סכנה מהתקדמותה של‬
‫המחשבה המדעית‪ .‬ועם הכרת המניע הזה נהיה בעל־כרחנו מאמינים‬
‫עוד פחות באוקולטיזם ונוטים עוד פחות לבדוק את התופעות האוקולטיות־‬
‫כביכול‪.‬‬
‫אבל בסופו של דבר אין לנו ברירה אלא לכבוש את רתיעתנו זו‪ .‬השאלה‬
‫שלפנינו היא‪ ,‬אם נכונים הדברים שבפי האוקולטיסטים או לא? שהרי‬
‫ודאי אפשר להכריע בדבר בדרך ההתבוננות‪ .‬בעצם עלינו להחזיק טובה‬
‫לאוקולטיזם‪ .‬אין אנו יכולים לבדוק את סיפורי־הפלאים מימי־קדם‪ ,‬אבל‬
‫באותה המידה שאנו טוענים‪ ,‬כי אין להם הוכחה‪ ,‬עלינו להודות למען‬
‫הדיוק‪ ,‬שאי־אפשר לסתור אותם‪ .‬אבל מאורעות בהווה‪ ,‬מעשים שאנו‬
‫יכולים להיות עדים להתרחשותם‪ ,‬הדעת נותנת‪ ,‬כי אפשר לנו לשקול‬
‫אותם ולהגיע לידי הכרע‪ .‬אם נבוא לכלל דעה‪ ,‬שאין נפלאות כאלה בגדר‬
‫השכיח בימינו‪ ,‬לא תפחידנו הטענה־שכנגד‪ ,‬כי על אף זאת אפשר שהת ­‬
‫חוללו בימי־קדם; כי אזי יתקבלו על דעתנו הסברים אחרים‪ .‬כך נמצינו‬
‫מיישבים את ספקותינו‪ ,‬ועתה אנו מוכנים ומזומנים לשתף עצמנו בהת ­‬
‫בוננות בתופעות אוקולטיות‪.‬‬
‫אלא שלרוע המזל נתקלות כאן כוונותינו הטובות בנסיבות לא־רצויות‬
‫ביותר‪ .‬התצפיות‪ ,‬שאנו מקווים כי בהן תלויה שפיטתנו‪ ,‬מתקיימות בנסיבות‬
‫המטילות ספק בתפיסות חושינו והמקהות את קשבנו‪ :‬הן נעשות בחשיכה‪,‬‬
‫או באור אדום עמום‪ ,‬וקודמות להן שעות ארוכות של צפיית־שווא‪ .‬אומרים‬
‫לנו‪ ,‬כי עצם היותנו מפקפקים — הווי אומר‪ ,‬יחסנו הביקרתי — הוא‬
‫המונע את התרחשותן של התופעות הצפויות‪ .‬בדרך זו נוצר מצב‪ ,‬שכמוהו‬
‫כקריקטורה ממש לנסיבות‪ ,‬שבהן רגילים אנו לבצע כל שאר חקירות‬
‫מדעיות‪ .‬התצפיות נעשות באנשים הקרויים מדיומים — היינו‪ ,‬יחידים‬
‫שמייחסים להם תכונות של "חושיות" מיוחדת‪ ,‬אלא שאין הם מצויינים‬
 ‫בשום פנים בתכונות מובהקות של שכל או אופי‪ ,‬גם אין מפעים אותם‬
‫שום רעיון גדול‪ ,‬או מטרה חשובה‪ ,‬מהסוג שהיו מייחסים לעושי־הנפלאות‬
‫מימי־קדם‪ .‬היפוכו של דבר‪ :‬אפילו המאמינים בסגולות־הסתר של המד־‬
‫יומים רואים אותם כאנשים לא־מהימנים‪ ,‬רובם אף נתגלו בנוכלים‪ ,‬ויש‬
‫יסוד סביר להניח‪ ,‬כי גם שאר בני־מינם הם נוכלים‪ .‬מעשיהם מעלים‬
‫בנו רושם של תעלולי ילדים קונדסים או של להטוטרים‪ .‬מן הסיאנסים‬
‫בהשתתפותם של מדיומים אלה עוד לא יצא מעולם דבר בר־חשיבות‪,‬‬
‫ולא נתגלה מקור חדש של כוח‪ ,‬למשל‪ .‬ודאי‪ ,‬אין אנו מצפים לחידושים‬
‫בחכמת גידול־יונים מפי הקוסם המפריח יונים מן הצילינדר הריק שלו‪.‬‬
‫קל לי מאוד לשים את עצמי במקומו של אדם שביקש למלא דרישות של‬
‫אובייקטיביות‪ ,‬ומשום כך שיתף עצמו בסיאנסים אוקולטיסטיים‪ ,‬אלא‬
‫שחיש־מהר תקצר רוחו‪ ,‬העסק יתמאם עליו׳ וכך יחזור ובבערותו ידבק‬
‫במשפטיו הקדומים שמלפני־כן‪ .‬יכול אתה לטעון כנגד אדם זה‪ ,‬כי לא‬
‫כך עליו לנהוג‪ ,‬וכי אל לו להכתיב לתופעות שהוא מבקש לחקור‪ ,‬מה‬
‫צריכה להיות צורת התגלותן ונסיבותיה‪ .‬אדרבה‪ ,‬חייב אדם להאריך‬
‫רוחו ולהחשיב את המאמצים ואת אמצעי הזהירות והפיקוח הננקטים‬
‫באחרונה מחמת מיעוט־מהימנותם של המדיומים‪ .‬אלא שטכניקה מודרנית‬
‫זו של פיקוח שמה‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬קץ לקלות הגישה לתצפיות אוקול־‬
‫מיסטיות‪ .‬חקר האוקולטיזם נעשה למקצוע מיוחד וקשה׳ לעשיה שאין‬
‫אדם יכול לעסוק בה בד־בבד עם שאר עיסוקים שלו‪ .‬וביני לביני‪ ,‬עד‬
‫שחוקרי האוקולטיזם יבואו לכלל הכרע‪ ,‬אנו נגזר עלינו להתמיד בספקו־‬
‫תינו ובהשערות שלנו עצמנו‪.‬‬
‫ההשערה המתקבלת ביותר על הדעת היא מן הסתם זו האומרת לנו‪,‬‬
‫כי יש באוקולטיזם גרעין ממשי של עובדות שעדיין לא נחקרו‪ ,‬אלא‬
‫שמאחזי־עיניים ובעלי־דמיון טוו מסביב לאותו גרעין צעיף שקשה לחדור‬
‫בעדו‪ .‬אבל היאך נוכל לפחות להתקרב לגרעין זה ‪ 1‬איזוהי הנקודה‪ ,‬שבה‬
‫עשויים אנו להאחז בבעיה? סבורני‪ ,‬כי כאן בא לעזרתנו החלום‪ :‬נרמז‬
‫לנו ממנו‪ ,‬כי נושא הטלפאתיה הוא הנושא היחיד בכל הבלילה הזאת‪,‬‬
‫שעלינו להאחז בו‪.‬‬
‫כידוע לכם׳ קוראים אנו טלפאתיה לעובדה־כביכול‪ ,‬שמאורע המתרחש‬
‫בזמן מסוים בא באותה השעה ממש לתודעתו של אדם במקום רחוק‬
‫ממקום המאורע ההוא‪ ,‬בלא שפעל כאן נתיב מנתיבי התקשורת הידועים‬
‫לנו‪ .‬ההנחה המובלעת כאן היא‪ ,‬כי אותו מאורע נוגע באדם‪ ,‬אשר‬
‫האדם האחר‪ ,‬מקבל־האינפורמציה׳ קשור בו קשר ריגושי חזק‪ .‬למשל‪:‬‬
‫ראובן היה קרבן של תקרית‪ ,‬או שהוא מת‪ ,‬ושמעון שהוא בעל זיקה‬
‫קרובה לראובן — הוא אביו או אמו‪ ,‬בתו או אהובתו — אותה העובדה‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫נודעת לשמעון באותה השעה ממש בדרך תפיסה של ראיה או שמיעה;‬
‫במקרה אחרון זה הרי דומה הדבר כאילו קיבל את הידיעה בטלפון‪ ,‬אם‬
‫כי לא היה כך — והרי זה כמין מקביל נפשי לטלגראף אלחוטי‪ .‬איני‬
‫צריך להדגיש באזנכם‪ ,‬כמה בלתי־סבירים הם מאורעות מסוג זה‪ .‬רוב‬
‫הסיפורים עליהם גם מופרכים מטעמים־שממילא‪ ,‬כך שנשארים רק מקרים‬
‫מועטים‪ ,‬שלא קל לדחותם‪ .‬לתכלית הדברים שאני מבקש עתה לומר לכם‬
‫נוטל אני רשות לעצמי לא לנקוט לשון הסתייגות־שבזהירות׳ אלא להמשיך‬
‫בדיון כמי שמאמין בממשות האובייקטיבית של תופעת הטלפאתיה‪ .‬אבל‬
‫אנא‪ ,‬זכרו יפה יפה‪ ,‬שאין זה כך‪ ,‬ושאין אני מתחייב לשום דעה‪.‬‬
‫למען האמת יש לי מעט מאוד לספר לכם׳ בסך־הכל עובדה צנועה‬
‫אחת‪ .‬אוסיף מיד ואצמצם עוד יותר את ציפיותיכם על־ידי שאציין׳ כי‬
‫ביסודו של דבר מועט מאוד המשותף שבין החלום לטלפאתיה‪ .‬אין הטלפא־‬
‫תיה זורעת אור חדש על החלום‪ ,‬ומן החלומות אין כל ראיה להוכיח את‬
‫הממשות שבטלפאתיה‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬אין תופעת הטלפאתיה קשורה בחלום‬
‫כלל‪ ,‬והיא עלולה להתרחש גם בהקיץ‪ .‬הטעם היחיד לדיון ביחס שבין‬
‫החלום והטלפאתיה מקורו בכך‪ ,‬שמצב־השינה נראה הולם ביותר לקבלת‬
‫בשורה טלפאתית‪ .‬במקרה כזה מתקבל מה שקרוי חלום טלפאתי‪ ,‬ועם‬
‫האנאליזה של החלום אתה בא לכלל דעה‪ ,‬שהאינפורמציה הטלפאתית‬
‫מילאה אותו התפקיד שמילא כל שייר אחר משיירי־היום‪ ,‬ובתורת שכזה‬
‫חל בה שינוי בעקבי עבודת־החלום‪ ,‬שהשתמשה בה לתכליתה שלה‪.‬‬
‫אגב האנאליזה של חלום טלפאתי כזה קרה דבר‪ ,‬שנראה לי מעניין‬
‫למדי בשביל לבחור בו‪ ,‬על אף מיעוט חשיבותו‪ ,‬כנקודת־מוצא להרצאתי‬
‫היום‪ .‬בשנת ‪ ,1922‬כאשר עשיתי בראשונה פומבי לענין‪ ,‬לא היתה בידי‬
‫אלא תצפית אחת בלבד‪ .‬מאז נוספו לי תצפיות דומות אחרות׳ ובכל זאת‬
‫דבק אני בדוגמה הראשונה׳ משום שהיא לי קלה ביותר לתיאור׳ והיא‬
‫גם תכניסכם מיד לתוך תוכו של הענין‪.‬‬
‫איש אחד‪ ,‬לפי כל הסימנים אדם אינטליגנטי — ושלדברי עצמו אין‬
‫לו בשום פנים כל ״נטיה לאוקולטיזם״ — כותב לי על חלום שחלם‪,‬‬
‫שנראה מופלא בעיניו‪ .‬הוא מספר קודם כל‪ ,‬כי בתו הנשואה שהתגוררה‬
‫הרחק ממקום מגוריו מצפה ללידה ראשונה שלה באמצע דצמבר‪ .‬בת זו‬
‫יקרה לו מאוד‪ ,‬והוא גם יודע‪ ,‬כי נפשה קשורה בנפשו‪ .‬והנה רואה הוא‬
‫בחלומו‪ ,‬אור ליום ‪ 17‬בנובמבר‪ ,‬את אשתו יולדת תאומים‪ .‬על כך נוספו‬
‫במכתב עוד פרטים שונים‪ ,‬שכאן יכול אני לדלוג עליהם‪ ,‬גם לא כולם‬
‫נמצא להם הסבר‪ .‬האשה שנעשתה בחלומו לאם התאומים היא אשתו‬
‫השניה‪ ,‬אם חורגת לבתו‪ .‬אין הוא רוצה בילדים מאשתו זו‪ ,‬שלדבריו היא‬
‫חסרה את הסגולות הדרושות לאם מגדלת־בנים! יתר על כן‪ ,‬בזמן שחלם‬
‫את חלומו חדל מכבר לקיים יחסי־מין עמה‪ .‬הדבר שהניעו לכתוב אלי‬
‫היה לא ספק כלשהו שהטיל בתורת־החלומות׳ ושהיה מוצדק מחמת תכנו‬
‫הגלוי של החלום — שהרי למה הראה לו חלומו‪ ,‬בניגוד גמור למשאלותיו‪,‬‬
‫את אשתו זו יולדת ילדים ז לדבריו‪ ,‬גם לא היה כל יסוד לחשוש‪ ,‬שדבר‬
‫לא־רצוי זה עלול להתרחש‪ .‬העובדה שעוררה אותו להגיד לי את חלומו‬
‫היתה‪ ,‬שבבוקר ‪ 18‬בנובמבר קיבל הודעה טלגרפית על תאומים שילדה‬
‫בתו‪ .‬המברק נמסר ביום הקודם‪ ,‬והלידה היתה אור ל־‪ 17‬בנובמבר‪ ,‬באותו‬
‫הזמן בערך שראה בחלומו את אשתו יולדת תאומים‪ .‬עתה שואל בעל־‬
‫החלום לדעתי‪ :‬הפגש החלום והמאורע‪ ,‬האם אין זה אלא דבר שבאקראי י‬
‫אין הוא מעז לומר‪ ,‬כי חלומו טלפאתי‪ ,‬מכיוון שההבדל שבין תוכן־החלום‬
‫לבין המאורע היה בדיוק מה שנראה לו כעיקר — זהותה של האשה‬
‫שילדה את התאומים‪ .‬אבל מאחת מהערותיו נרמז לי‪ ,‬כי הוא לא היה‬
‫משתומם‪ ,‬אילו היה החלום בעצם טלפאתי‪ .‬בתו‪ ,‬כך הוא סבור‪" ,‬חשבה‬
‫עליו ביותר" בשעתה הקשה‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי! בטוחני׳ כי כבר הסברתם לעצמכם חלום זה‪ ,‬גם‬
‫תפסתם למה סיפרתיו לכם‪ .‬איש זה אין רוחו נוחה מאשתו השניה‪ ,‬והיה‬
‫טוב בעיניו אילו היתה אשתו כמו בת אשתו מן הנישואין הראשונים‬
‫שלו‪ .‬מובן מאליו‪ ,‬כי לגבי הלא־מודע מתבטל "כמו" זה‪ .‬והנה באה בשעת‬
‫לילה ההודעה הטלפאתית לבשרו‪ ,‬כי בתו ילדה תאומים‪ .‬עבודת־החלום‬
‫השתלטה על ההודעה‪ ,‬נתנה למשאלה הלא־מודעת להשפיע על הבשורה‪,‬‬
‫זו המשאלה שבה ביקש לשים את בתו במקום אשתו השניה — וכך קם‬
‫החלום הגלוי המתמיה המצעיף את המשאלה ומסרם את הבשורה‪ .‬בעל־‬
‫כרחנו נודה‪ ,‬כי אך מתוך פשרו של החלום נתגלה לנו החלום כטלפאתי‪:‬‬
‫הפסיכואנאליזה חשפה מצב־ענינים טלפאתי‪ ,‬שלולא היא לא היינו מגלים‬
‫אותו‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬אל לכם ללכת שולל! על אף כל זאת לא אמרה לנו פתירת‬
‫החלום ולא־כלום על אמיתותה האובייקטיבית של העובדה הטלפאתית‪.‬‬
‫באותה המידה אפשר שהיה כאן אולי שיבוש‪ ,‬שייתכן להסבירו בדרך‬
‫אחרת‪ .‬אפשר שמחשבות־החלום החבויות של האיש היו כך‪ :‬בעצם אני‬
‫סבור‪ ,‬כי בתי טעתה בחשבונה בחודש ימים‪ ,‬ואם כך הדבר׳ עומדת היא‬
‫היום ללדת; ועוד בראותי אותה באחרונה היתה בעיני כאילו היתה‬
‫מעוברת־תאומים‪ .‬אשתי המנוחה שכל כך אהבה ילדים‪ ,‬כמה היו תאומים‬
‫משמחים את לבה! (טעם אחרון זה מבסס אני על כמה אסוציאציות של‬
‫החולם‪ ,‬שלא הזכרתי קודם‪ ).‬במקרה זה היינו אומרים׳ כי לא הבשורה‬
‫הטלפאתית היא שעוררה את החלום‪ ,‬אלא השערתו המבוססת־כדבעי של‬
‫החולם — אבל התוצאה היא אותה התוצאה‪ .‬ברור‪ ,‬כי גם פשר זה של‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫החלום אינו אומר לנו דבר בשאלה‪ ,‬אם אנו רשאים לייחס ממשות אוב ­‬
‫ייקטיבית לטלפאתיה‪ .‬מבחינה זו אפשר היה להכריע רק על סמך בדיקה‬
‫יסודית של כל נסיבות המקרה‪ ,‬אלא שלמרבה הצער לא היה הדבר‬
‫בגדר האפשר לא במקרה זה ולא בשום מקרה אחר שבנסיוני‪ .‬מהשערת‬
‫הטלפאתיה משתלח‪ ,‬כמובן‪ ,‬ההסבר הפשוט ביותר‪ ,‬אבל אפילו כך אין‬
‫אנו מסתייעים הרבה‪ .‬לא תמיד ההסבר הפשוט ביותר הוא גם הנכון;‬
‫לעתים קרובות אין האמת דבר פשוט‪ ,‬ולפני שאתה מקבל השערה מופלגת‬
‫כל כך‪ ,‬מבקש אתה להישמר ולהיזהר‪.‬‬
‫כאן יכולים אנו להניח לנושא ״החלום והטלפאתיה״ — אין לי עוד‬
‫דבר לומר לכם בו‪ .‬אבל אנא שימו לב‪ ,‬כי מה שנדמה כיוצא ללמדנו‬
‫דבר־מה בענין הטלפאתיה היה לא החלום אלא פשרו‪ ,‬בדיקתו הפסיכו־‬
‫אנאליטית‪ .‬משמע‪ ,‬מכאן ואילך רשאים אנו להתעלם לגמרי מן החלום‬
‫מתוך תוחלת‪ ,‬כי השימוש בפסיכואנאליזה עשוי לשפוך אור על סיטואציות‬
‫אחרות הקרויות אוקולטיות‪ .‬למשל‪ ,‬תופעת האינדוקציה‪ ,‬או העברת־‬
‫המחשבות׳ הקרובה כל כך לטלפאתיה‪ ,‬ובלא דוחק מרובה אפשר באמת‬
‫לראותן כזהות‪ .‬אומרים‪ ,‬כי התרחשויות נפשיות המתחוללות בראובן —‬
‫מוצגים‪ ,‬מצבים ריגושיים‪ ,‬דחפי־רציה — אפשר להן לעבור בחלל הריק‬
‫לשמעון‪ ,‬בלא שימוש באמצעי־התקשורת הידועים לנו‪ ,‬מלים וסימנים‪.‬‬
‫כולנו תופסים‪ ,‬שאילו היה אמנם כך‪ ,‬היה הדבר מופלא ביותר‪ ,‬ואולי היתה‬
‫לו אף חשיבות מעשית גדולה‪ .‬נעיר‪ ,‬אגב‪ ,‬כי מוזר הדבר‪ ,‬שבסיפורי‬
‫הנפלאות מן העבר מוזכרת דווקא התופעה הזאת פחות מכל האחרות‪.‬‬
‫במהלך הטיפול הפסיכואנאליטי בפאציינטים עלה בי הרושם‪ ,‬כי עיסוקם‬
‫של מגידי־עתידות מקצועיים מזמן אפשרות לעריכתן של תצפיות טובות‬
‫בענין זה של העברת־מחשבות‪ .‬העוסקים בכך הם אנשים נטולי כל חשי ­‬
‫בות׳ ואפילו נחותי־דרגה‪ ,‬המשקעים עצמם בכל מיני מעשי־להטים —‬
‫מנחשים בקלפים‪ ,‬חוקרים כתבי־יד או קווי פיסת־היד‪ ,‬עושים מעשי‪-‬‬
‫חישוב אסטרולוגיים‪ ,‬ומתנבאים אגב כך לעתידו של הבא לשאול את‬
‫פיהם לאחר שנתגלו להם פרקים מעברו או מנסיבות חייו בהווה‪ .‬בדרך־‬
‫כלל לקוחותיהם דעתם נוחה ביותר מתוצאות אלה של פעלם׳ גם אין‬
‫בלבם טינה‪ ,‬שלימים אין אותן נבואות מתקיימות‪ .‬הכרתי מקרים אחדים‬
‫כאלה והיה לאל ידי לבדקם בדיקה פסיכואנאליטית‪ ,‬ומיד אספר לכם על‬
‫אחדים מן המופלאים ביותר שבהם‪ .‬מיצר אני‪ ,‬שמטעמים של דיסקראציה‬
‫רפואית אנוס אני להעלים פרטים שונים‪ ,‬ומשום כך מתקפח כוח־ההוכחה‬
‫שבדברים‪ .‬אבל אני מקפיד ביותר בפרטים בשביל למנוע את סירוסם‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬הקשיבו־נא לסיפורה של פאציינטית אחת שלי‪ ,‬שהיה לה נסיון‬
‫כזה עם מגיד־עתידות‪.‬‬
‫היא היתה בת בכורה במשפחה רבת־בנים‪ ,‬גדלה מתוך זיקה חזקה ביותר‬
‫לאביה‪ ,‬היתה צעירה בהינשאה לאיש והיה לה סיפוק גמור בחיי־הנישואין‪,‬‬
‫ורק דבר אחד היתה חסרה בשביל להיות מאושרת — רחמה נסגר׳ כך‬
‫שלא יכלה לשים בשלמות את אישה האהוב במקום שקודם תפס אביה‬
‫בחייה‪ .‬ולאחר שנות אכזבה רבות‪ ,‬כאשר ביקשה להסכים לעבור ניתוח‬
‫גינקולוגי‪ ,‬גילה לה בעלה‪ ,‬כי בו האשם‪ ,‬וכי מחלה שלו מלפני הנישואין‬
‫שללה ממנו את כשרו להוליד‪ .‬הדבר גרם לה מפח־נפש רב‪ ,‬היא נעשתה‬
‫נאורוטית‪ ,‬וכנראה טרדוה ביותר חששות שתתפתה לגבר זר‪ .‬בשביל לעודד‬
‫אותה לקח אותה האיש עמו בנסיעת־עסקים שלו לפאריס‪ .‬באחד הימים‬
‫ישבו שם באולם־האורחים של בית־המלון‪ ,‬ודעתם נתעוררה על מהומה‬
‫מסוימת שנתפסו לה עובדי המוסד‪ .‬היא שאלה לפשר הדבר‪ ,‬וכך נודע לה‪ ,‬כי‬
‫•‪016556111‬זק ‪[ 1^011816111• 16‬האדון הפרופסור] בא להתאכסן במלון ומקבל‬
‫בחדר מספר כך־וכך את הבאים לשאול עצה מפיו‪ .‬היא הביעה באזני‬
‫בעלה את המשאלה לנסות אף היא את מזלה‪ ,‬בעלה דחה את ההצעה‪ ,‬אבל‬
‫בשעה שהיתה לבדה חמקה ועמדה לפני מגיד־העתידות בקאבינט שלו‪.‬‬
‫היא היתה בת ‪ ,27‬אבל נראתה צעירה בהרבה מגילה‪ ,‬גם הסירה את‬
‫מבעת־הנישואין‪" .‬האדון הפרופסור" אמר לה להניח את ידה על מגש‬
‫ממולא אפר‪ ,‬בדק בעיון את טביעת כף־היד‪ ,‬ואזי השמיע באזנה כל מיני‬
‫דברים על מאבקים קשים הצפויים לה‪ ,‬וסופם שניחם אותה והבטיח‪,‬‬
‫כי על אף הכל עוד תתחתן‪ ,‬ובת ‪ 32‬יהיו לה שני ילדים‪ .‬בזמן ששמעתי‬
‫את המעשה מפיה היתה האשה בת ‪ 43‬וחולה מאוד‪ ,‬ולא היה לה שום‬
‫סיכוי ללדת‪ .‬וכך לא נתאמתה הנבואה‪ ,‬אבל בסיפורה לא היה אף צל של‬
‫מרירות — אדרבה‪ ,‬היה בו ביטוי ברור לסיפוק‪ ,‬כאילו נזכרה בחוויה‬
‫משמחת‪ .‬קל היה להבחין‪ ,‬שלא היה לה אף מושג קלוש ביותר‪ ,‬מה יכלה‬
‫להיות משמעותם של שני המספרים בדברי הניבוי‪ ,‬גם לא עלה ודאי‬
‫בדעתה כלל‪ ,‬שיש כאן משמעות כלשהי‪.‬‬
‫תאמרו‪ ,‬כי זה מעשה מטופש בלתי־מובן‪ ,‬ותשאלו למה סיפרתי לכם‬
‫אותו‪ .‬הייתי חושב ממש כמוכם לולא — וזה העיקר — לולא האנאליזה‬
‫שאיפשרה לנו לפתור את הנבואה ולגלות בצורה משכנעת דווקא את‬
‫הפרטים שבה‪ .‬שכן מילאו שני המספרים תפקיד בחיי האם של הפאציינ־‬
‫טית שלי‪ .‬אשה זו נישאה במאוחר‪ ,‬היתה אז בת יותר משלושים‪ ,‬ובחוג‬
‫המשפחה היו לעתים קרובות מדברים על כך׳ שהיא הדביקה חיש־מהר‬
‫הרבה מן הזמן שהחמיצה‪ .‬שני ילדיה הראשונים — הפאציינטית שלי‬
‫היתה בכורתם — נולדו באותה שנת־הלוח‪ ,‬והזמן שבין לידת זה לבין לידת‬
‫זה היה דחוק ביותר׳ כך שבהיותה בת ‪ 32‬כבר היו לה שני ילדים‪ .‬לכן‬
‫יצא‪ ,‬שהאדון הפרופסור אמר לה כך בערך‪ :‬התנחמי‪ ,‬עודך צעירה כל כך!‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫גורלך עוד יהיה כגורל אמך‪ ,‬גם עליה נגזר לחכות זמן רב עד שנולדו‬
‫ילדיה‪ ,‬ובת ‪ 32‬תהיי גם את אם לשנים‪ .‬אבל הרי מאז נעוריה היתה זו‬
‫המשאלה החזקה ביותר בלבה‪ ,‬שגורלה יהיה כגורל אמה‪ ,‬שתעמוד‬
‫במקום שאמה עמדה ותתפוס את מקום האם כלפי אביה‪ ,‬זו המשאלה‬
‫שמחמת אי־מילויה נחלתה עתה‪ .‬מן הניבוי באה לה ההבטחה לקיום‬
‫משאלתה על אף הכל — איך יכול לבה שלא לרחוש דבר טוב למגיד־‬
‫העתידות ז הייתכן לדעתכם‪ ,‬שהאדון הפרופסור היו ידועות לו העובדות‬
‫האינטימיות מחיי משפחתה של הלקוחה המקרית שלו ז בשום פנים לא‪.‬‬
‫ואם כך‪ ,‬היאך יכול לבוא בסוד הדברים‪ ,‬שממנו נתאפשר לו לתת ביטוי‬
‫למשאלה החזקה והטמירה ביותר שבלב הפאציינטית שלי ולכלול את שני‬
‫המספרים בנבואתו ז רואה אני רק שתי דרכים להסביר זאת‪ .‬או שהסיפור‬
‫כפי שסיפרה לי לא היה אמת‪ ,‬ולא כן אירעו הדברים — או שהאינדוקציה‬
‫היא בחזקת תופעה ריאלית‪ .‬אמנם‪ ,‬יכול אתה להניח‪ ,‬כי לאחר הפסקה‬
‫של ‪ 16‬שנים העבירה הפאציינטית את שני המספרים האמורים מן הלא־‬
‫מודע ושיבצה אותם בסיפור זכרונותיה‪ .‬אין לי אחיזה להנחה זו‪ ,‬אך איני‬
‫יכול להוציאה מגדר אפשרות‪ ,‬ואני משער‪ ,‬שתהיו נוטים יותר לקבל‬
‫הסבר מסוג זה מלקבל את רעיון הממשות שבהעברת־המחשבות‪ .‬אם בכל‬
‫זאת תכריעו למען הטלפאתיה‪ ,‬אל־נא תשכחו‪ ,‬כי אך האנאליזה היא שיצרה‬
‫את המעמד האוקולטי — חשפה אותו במקום שהיה מסורס לבלי־הכר‪.‬‬
‫אילו היתה זו שאלה של מקרה אחד בלבד כשל הפאציינטית שלי‪,‬‬
‫היינו פוטרים אותו במשיכת־כתפיים‪ .‬לא היה איש מעלה בדעתו להשתית‬
‫על תצפית יחידה עקרון המחייב מסקנות כה מפליגות‪ .‬אבל אני מבטיחכם‪,‬‬
‫שלא היה זה מקרה יחיד בנסיוני‪ .‬יש עמי אוסף שלם של נבואות כאלה‪,‬‬
‫ומכולן עלה בי הרושם‪ ,‬כי מגיד־העתידות לא עשה אלא זאת שביטא את‬
‫המחשבה‪ ,‬וביתר דיוק את המשאלות הכמוסות‪ ,‬של האנשים שבאו לשאול‬
‫בעצתו‪ ,‬כך שאנו רשאים להעמיד חיזויים אלה לאנאליזה כאילו הם‬
‫תוצרים סובייקטיביים‪ ,‬הזיות או חלומות של הטגעים־בדבר‪ .‬מובן־מאליו‪,‬‬
‫שלא כל המקרים משכנעים באותה המידה‪ ,‬ולא בכולם יכול אתה להוציא‬
‫ממש כך מכלל אפשרות הסבר ראציונלי יותר! בכל זאת‪ ,‬בהתבוננו‬
‫בכוליותה של התופעה עוד משתייר לנו שיעור רב של הסתברות לטובת‬
‫העברת־המחשבות כתופעה שבממש‪ .‬מחמת חשיבותו של המשא הייתי‬
‫צריך להביא לפניכם את כל המקרים שצברתי‪ ,‬אבל איני יכול לעשות‬
‫כך גם משום שהדבר היה מחייבני לגבב תיאורים וגם משום שהייתי‬
‫אנוס לעבור על איסור גילוי סודות הרופא‪ .‬במידת האפשר אנסה להפיס‬
‫את מצפוני על־ידי שאביא לפניכם עוד דוגמאות אחדות‪.‬‬
‫באחד הימים בא אלי איש צעיר אינטליגנטי מאוד‪ ,‬סטודנט שהכין‬
 ‫עצמו לבחינה הסופית לדוקטוראט‪ ,‬אבל קבל שאינו מסוגל לגשת אליה‬
‫משום שאבד לו כל ענין בחיים‪ ,‬אינו מוכשר עוד לרכז את מחשבתו‪,‬‬
‫ונתקפח אפילו כשרו לזכירה סדורה‪ .‬עד־מהרה נתגלה מה שקדם למצב‬
‫דמוי־שיתוק זה‪ :‬האיש חלה בעקבות מעשה גדול של ריסון־עצמו‪ .‬היתה‬
‫לו אחות‪ ,‬שזיקת אהבתו אליה היתה חזקה אך תמיד מאופקת‪ ,‬ממש בזיקתה‬
‫שלה אליו‪ .‬כמה צר הדבר‪ ,‬שאין אנו יכולים להתחתן — כך נהגו לפעמים‬
‫קרובות לומר זה לזה‪ .‬אדם מכובד התאהב באחותו‪ ,‬והיא נענתה לרגשותיו‪,‬‬
‫אבל הוריה לא הסכימו לשידוך‪ .‬במצוקתם פנו השנים לאחי הנערה‪,‬‬
‫והוא גם לא מנע עזרתו מהם‪ ,‬תיווך בהתכתבותם‪ ,‬ובהשפעתו הסכימו‬
‫לסוף ההורים לשידוך‪ .‬אבל בתקופת האירוסין אירע דבר‪ ,‬שקל היה‬
‫לנחש את משמעותו‪ .‬בלי מדריך יצא האיש לסיור קשה בהרים עם מי‬
‫שעתיד היה להיות גיסו‪ ,‬השנים תעו בדרכם‪ ,‬והיתד‪ ,‬סכנה שלא ישובו‬
‫בריאים ושלמים‪ .‬סמוך לאחר נישואי אחותו חלה הפאציינט שלי באותה‬
‫אפיסת־כוחות‪.‬‬
‫הפסיכואנאליזה השפיעה׳ שחזר לו כוח־העבודה‪ ,‬והוא נפרד ממני‬
‫בשביל ללכת לבחינות‪ ,‬אבל לאחר שעמד בהן בהצלחה חזר אלי לזמן‬
‫קצר בסתיו של אותה השנה‪ .‬ואז סיפר לי חוויה מופלאה‪ ,‬שהיתר‪ ,‬לו‬
‫לפני הקיץ‪ .‬בעיר שבה למד באוניברסיטה ישבה מגדת־עתידות בעלת־‬
‫מוניטין‪ ,‬שאפילו נסיכים מבית־המלוכה נוהגים היו לשאול עצה מפיה‬
‫לפני קבלם הכרעות חשובות‪ .‬דרך עבודתה היתה פשוטה מאוד‪ .‬היא‬
‫ביקשה את תאריך־לידתו של בעל־הדבר‪ ,‬מלבד זאת לא שאלה עליו‬
‫ולא־כלום‪ ,‬אף לא לשמו‪ ,‬ואזי היתד‪ ,‬פורשת ומעיינת בספרים אסטרולוגיים‬
‫שלה‪ ,‬מחשבת חישובים ארוכים‪ ,‬ולסוף היתה משמיעה פסק־נבואה שלה‬
‫לאדם הנוגע־בדבר‪ .‬הפאציינט שלי החליט להעזר בחכמת־הנסתר שלה‬
‫לגבי גיסו‪ ,‬ביקר אצלה ומסר את התאריכים כפי שנדרש על בעל אחותו‪.‬‬
‫מגדת־העתידות חישבה מה שחישבה והשמיעה את נבואתה‪ :‬אדם זה‬
‫ימות בחודש יולי או אוגוסט השנה בהרעלת קיבה מאכילת סרטנים או‬
‫חלזונות‪ .‬״זה היה באמת מופלא !״ כך סיים הפאציינט שלי את הסיפור‪.‬‬
‫דבריו הרגיזוגי מראשיתם‪ ,‬ולאחר קריאת התפעלותו נטלתי לי רשות‬
‫לשאול‪ :‬מה מופלא כל כך בעיניך בנבואה הזאת? אנו עומדים בשלהי‬
‫הסתיו וגיסך לא מת‪ ,‬שהרי היית אומר לי זאת מכבר‪ :‬משמע׳ הנבואה‬
‫לא התקיימה‪ .‬אמנם כן‪ ,‬השיב‪ ,‬אבל הדבר המפליא הוא‪ ,‬שגיסי הוא בעל־‬
‫תאווה גדול לסרטנים וחלזונות׳ ובקיץ שעבר‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפני ביקורי אצל‬
‫מגדת־העתידות‪ ,‬חלה בהרעלה מאכילת חלזונות וכנ׳ע" שמת ממנה‪.‬‬
‫מה היה עלי להשיב על כך ‪ 1‬יכולתי רק לרגוז‪ ,‬שהאיש המשכיל מאוד‪,‬‬
‫שמקרוב היתד‪ ,‬לו גם אנאליזה מוצלחת׳ לא היה מסוגל להיטיב לראות‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה— סדרה חדשה של הרצאות‬
‫את ך‪.‬קשר הדברים‪ .‬אשר לי‪ ,‬איני מאמין‪ ,‬שאפשר על פי טבלאות אסטרו ­‬
‫לוגיות לחשב‪ ,‬שעתידה לבוא הרעלה מאכילת סרטנים או חלזונות‪ ,‬ואני‬
‫מעדיף להניח‪ ,‬כי הפאציינט שלי עדיין לא כבש את שנאתו ליריבו‪ ,‬זו‬
‫השנאה שהדחקתה גרמה לו קודם־כל שסלה‪ ,‬ומגדת־העתידות לא נתנה‬
‫אלא ביטוי לתוחלתו שלו עצמו‪ :‬מבולמוסי־אכילה מסוג זה אין אדם‬
‫נגמל בן־לילה‪ ,‬כך שיבוא ודאי היום וגרגרנותו תורידו לקבר‪ .‬אני מודה‪,‬‬
‫שאיני יכול להעלות בדעתי שום הסבר אחר למקרה הזה‪ ,‬אלא אם כן‬
‫אולי חמד לו הפאציינט לצון בי‪ .‬אבל מעולם‪ ,‬לא אז ולא לאחר זמן‪ ,‬לא‬
‫נתן לי יסוד לחשד כזה‪ ,‬ודומה שחשב באמת מה שאמר‪.‬‬
‫ועתה מקרה אחר‪ .‬איש צעיר למדי בעל מעמד מכובד מקיים קשר עם‬
‫אשה קלת־מידות‪ ,‬וביחסו אליה מתפתח בו מצב־כפיה מוזר‪ .‬מפקידה‬
‫לפקידה אנוס הוא לפגוע במאהבת בלשון לגלגנית עולבת עד שהוא‬
‫מביאה לכלל יאוש גמור — ואזי חש הוא בפורקן‪ ,‬מתפייס עמה ומביא‬
‫לה מתנות‪ .‬אבל בא יומו והוא מבקש להיפטר ממנה; הכפיה מעיקה‬
‫עליו‪ ,‬הוא נוכח לדעת׳ כי הקשר עם האשה מזיק לשמו הטוב‪ ,‬והוא מבקש‬
‫לשאת אשה ולהקים בית‪ .‬אלא שמכיוון שלא יכול להיפטר מן המאהבת‬
‫בכוח עצמו ביקש להעזר באנאליזה‪ .‬לאחר סצינה אחת כזאת שבה עלב את‬
‫האשד‪ — .‬והדבר היה לאחר שכבר התחלנו באנאליזה — הניע אותה‬
‫לכתוב מלים אחדות על פיסת־נייר בשביל להביא את הכתב לגראפולוג‪.‬‬
‫הלה אמר לו‪ ,‬כי הכתב הוא של אדם שרוי ביאוש קיצוני‪ ,‬שוודאי יתאבד‬
‫באחד הימים הקרובים ביותר‪ .‬אמנם לא היה כך‪ ,‬והגברת נשארה בחיים;‬
‫אבל האנאליזה הצליחה לרופף את זיקתו אליה‪ .‬עתה עוזב הוא את האשה‪,‬‬
‫מתקרב לנערה צעירה ומקווה‪ ,‬כי זו תוכל להיות לו לאשה טובה‪ .‬בסמוך‬
‫לזה בא חלום‪ ,‬שאי־אפשר לפרשו אלא כראשיתו של ספק שנתעורר בלבו‪,‬‬
‫אם הנערה ראויה לו‪ .‬הוא לוקח גם ממנה דוגמה של כתב־ידה ומציע‬
‫את הכתב לאותו בר־סמכא‪ ,‬וחוות־דעתו מאשרת את חששותיו‪ .‬וכך מוותר‬
‫הוא על הכוונה לשאת את הנערה לאשה‪.‬‬
‫בשביל להעריך את חוות־דעתו של הגראפולוג‪ ,‬ובייחוד את הראשונה‪,‬‬
‫עלינו להכיר קצת ממסתרי עברו של בעל־הדבר‪ .‬הוא היה בעל יצרים‬
‫סוערים‪ ,‬ובשחר נעוריו התאהב עד כדי טירוף באשה נשואה צעירה‪,‬‬
‫אך גדולה בשנים ממנו‪ .‬היא דחתה אותו‪ ,‬והוא עשה נסיון להתאבד‪ ,‬ואין‬
‫ספק׳ כי כוונתו היתד‪ .‬אמיתית‪ .‬היה כפשע בינו ובין המוות׳ ואך בעקבות‬
‫טיפול ממושך שב לאיתנו‪ .‬אבל מעשה־הטירוף עשה רושם עז באשה‬
‫שאהב‪ ,‬היא נטתה לו חסדה והוא היה למאהב לה‪ ,‬ומאז נשאר בהסתר‬
‫קשור אליה ושירת אותה בנאמנות אבירית‪ .‬מקץ יותר מעשרים שנה‪,‬‬
‫כאשר הלכו שניהם וזקנו — והאשה‪ ,‬כמובן׳ יותר מן הגבר — נתעורר‬
‫בו הצורך להיפרד ממנה‪ ,‬להשתחרר‪ ,‬לחיות את חיי עצמו‪ ,‬להקים בית‬
‫ומשפחה‪ .‬ובד־בבד עם רגש זה של שובע־כדי־זרא עלה בו הצורך‬
‫המודחק־מכבר להתנקם במאהבת‪ .‬כשם שבעבר ניסה לאבד עצמו לדעת‬
‫משום שהיא מאסה בו‪ ,‬כך ביקש עכשו את הסיפוק המצופה מרצונה שלה‬
‫למות משום שעזב אותה‪ .‬אבל אהבתו אליה עוד היתה חזקה בו מכדי‬
‫שמשאלתו זו אפשר יהיה לה להיות מודעת בו‪ ,‬גם לא היה לאל ידו‬
‫לפגוע בה עד כדי לגרום לה למות‪ .‬במצב־רוח זה היתה לו האשה קלת־‬
‫המידות כעין שעיר־לעזאזל סופג־מלקות לסיפוק נקמנותו — וכך נטל‬
‫חירות לעצמו להטיל בה את כל העינויים‪ ,‬שבלבו פנימה ביקש שתתענה‬
‫בהם האשה האהובה‪ .‬העובדה‪ ,‬שאשה זו שאהב היתה מטרת נקמנותו‪,‬‬
‫נתגלתה בכך‪ ,‬שבמקום להסתיר ממנה את מאיסתו בה הכניס אותה בסוד‬
‫קשר־האהבים שהיה לו עם האשה ההיא ועשאה ליועצתו‪ .‬האשה המסכנה‪,‬‬
‫אשר זה מכבר נפלה ממעמד נתבעת ונותנת למעמד תובעת ולוקחת‪,‬‬
‫סבלה מן־הסתם מווידוייו יותר משסבלה האשה ההיא ממעשי אכזריותו‪.‬‬
‫הרגשת הכפיר‪ ,‬שהעיקה עליו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬כלפי דמות־התחליף הזאת‪ ,‬זו‬
‫הכפיה שהביאה אותו לאנאליזה אלי‪ ,‬עברה‪ ,‬כמובן‪ ,‬על אשה זו מאהובתו‬
‫הקשישה ממנה; כי מן הקשישה ביקש להיפטר ולא יכול‪ .‬אין אני מבין‬
‫דבר בגראפולוגיה‪ ,‬גם איני מכבד ביותר את חכמתם של מגידי אפיו‬
‫של אדם על פי כתב־ידו‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שאיני מאמין באפשרות‬
‫לחזות בדרך זו את עתידו של בעל הכתב; אבל תהיה אשר תהיה דעתכם‬
‫על חכמת־הכתב‪ ,‬אין אתם יכולים להטיל ספק בעובדה הברורה גם במקרה‬
‫דנן‪ ,‬כי הגראפולוג שהבטיח שבעל הכתב שהוצע לו לבדיקה יתאבד‬
‫באחד הימים הקרובים‪ ,‬אותו מומחה לא עשה אלא זאת‪ ,‬שחשף משאלה‬
‫כמוסה וחזקה בלב האדם שבא לשאול עצה מפיו‪ .‬דבר דומה לזה היה‬
‫אחר־כך גם במקרה חוות־הדעת השניה‪ ,‬אלא שכאן היה המדובר לא‬
‫במשאלה לא־מודעת; מפיו של הגראפולוג ניתן עתה ביטוי ברור לחששות‬
‫ראשונים ודאגות שנתעוררו בלב בעל השאלה‪ .‬בעזרת הפסיכואנאליזה‬
‫הצליח‪ ,‬אגב‪ ,‬הפאציינט שלי למצוא מושא לאהבתו מחוץ למעגל־הקסמים‬
‫שהיה לכוד בו קודם‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי! כך שמעתם מה שעושה פשר־החלומות‪ ,‬והפסיכו־‬
‫אנאליזה בכללה‪ ,‬למען האוקולטיזם‪ .‬מן המקרים לדוגמה שהבאתי למדתם‬
‫לדעת‪ ,‬כי הפסיכואנאליזה מאפשרת לחשוף עובדות אוקולטיות‪ ,‬שלולא‬
‫כן היו נשארות עלומות‪ .‬אין הפסיכואנאליזה מסוגלת להשיב במישרין‬
‫על השאלה המעניינת אתכם ודאי יותר מכל‪ ,‬אם יש יסוד להאמין‬
‫בממשותם האובייקטיבית של הממצאים האלה‪ ,‬אבל החומר המתגלה‬
‫באמצעותה מעלה בנו לפחות רושם רצוי לתשובה חיובית‪ .‬אבל אין‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫ענינכם נפסק כאן‪ .‬תרצו לדעת׳ מה מסקנות רשאים אנו להסיק מן החומר‬
‫השופע לאין־ערוך יותר‪ ,‬שהפסיכואנאליזה אין לה חלק בו‪ .‬אבל בדרך‬
‫זו אין אני יכול להילוות אליכם — ענין זה הוא מע?ר לתחומי‪ .‬הדבר‬
‫היחיד שאפשר לי עוד לעשות הוא לספר לכם על תצפיות‪ ,‬שהקשר‬
‫שביניהן לבין האנאליזה מקורו בכך‪ ,‬שהן נעשו בשעת טיפול פסיכו־‬
‫אנאליטי‪ ,‬ואולי אף נתאפשרו בהשפעתו‪ .‬אשמיעכם מקרה אחד כזה‪,‬‬
‫המקרה שעשה בי את הרושם החזק ביותר‪ .‬אספר את המעשה באריכות‬
‫ואטרידכם בפרטים רבים‪ ,‬הגם שאפילו כך אהיה אנוס לדלוג על פרטים‬
‫מרובים‪ ,‬שהיו מוסיפים ביותר על משקלו המשכנע של המקרה‪ .‬בדוגמה זו‬
‫נתחשף מצב־הדברים בברירות‪ ,‬ולא היה צורך לפתחו מתוך האנאליזה‪,‬‬
‫אלא שבבירורו לא נוכל להסתייע בלעדיה‪ .‬אבל אני מקדים ומוסר מודעה‪,‬‬
‫כי גם דוגמה זו של מראית העברת־מחשבות בסיטואציה האנאליטית‬
‫אינה נקיה לגמרי מספקות‪ ,‬ואי־אפשר על פיה לחייב ללא־סייג את‬
‫הממשות שבתופעות אוקולטיות‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬הקשיבו‪ .‬באחד מימי סתיו ‪ ,1919‬בשעה ‪ 10.15‬בערך לפני הצה­‬
‫ריים‪ ,‬שלח לי ד״ר דויד פ ו ר ס י י ת [‪8<111‬זס?] כרטיס־ביקור לחדר־‬
‫עבודתי‪ ,‬שבו עבדתי עם פאציינט אחד; האורח בא זה עתה מלונדון‪.‬‬
‫(עמיתי הנכבד מאוניברסיטת לונדון לא יראה מן־הסתם מעשה לא־דיס־‬
‫קרטי בכך‪ ,‬שבדרך זו אני מגלה ברבים‪ ,‬שעשה עמי חדשים אחדים בשביל‬
‫ללמוד את אמנות הטכניקה הפסיכואנאליטית‪ ).‬לא היה לי זמן אלא לברכו‬
‫לשלום ולקבוע שעה לפגישה אחר־כך‪ .‬ד״ר פורסיית היה רשאי לצפות‪,‬‬
‫שאגלה לו ענין מיוחד; הוא היה הזר הראשון שבא אלי לאחר שהייתי‬
‫בשנות המלחמה מנותק מן העולם‪ ,‬וכך היה בבואו משום בשורה לזמנים‬
‫טובים יותר‪ .‬מיד לאחר זאת‪ ,‬בשעה אחת־עשרה‪ ,‬בא אחד הפאציינטים‬
‫שלי‪ ,‬מר פ׳‪ ,‬אדם בעל שאר־רוח ונעים־הליכות‪ ,‬גילו בין ארבעים לחמי ­‬
‫שים‪ ,‬שבזמנו התקרב אלי מחמת קשיים שהיו לו עם נשים‪ .‬במקרהו לא‬
‫היה כל סיכוי של הצלחה בריפוי; זה מכבר הצעתי לו להפסיק את‬
‫הטיפול‪ ,‬אבל הוא ביקש להמשיך בו‪ ,‬כנראה משום שחש בנוח באווירה‬
‫טובה זו של העברת־אב ביחס אלי‪ .‬באותו זמן לא היתה חשיבות לשאלת‬
‫השכר‪ :‬הממון לא היה אז מצוי ביותר‪ .‬הישיבות שישבתי עמו דירבנו‬
‫וריעננו גם אותי‪ ,‬ומשום כך היינו מתעלמים מדקדוקי הפראקטיקה הרפו ­‬
‫אית והמשכנו במאמצנו האנאליטי עד למועד שקבענו לנו מראש‪.‬‬
‫באותו היום חזר פ׳ ודיבר על נסיונותיו לחדש יחסי־אהבה עם נשים‬
‫והזכיר נערה יפה‪ ,‬פיקאנטית ועניה‪ ,‬שלדבריו עשוי היה להצליח עמה‬
‫לולא זאת שהיתה בתולה‪ ,‬עובדה שהרתיעה אותו מפני כל כוונה רצינית‬
‫ביחס אליה‪ .‬הוא שוחח עליה לעתים קרובות גם קודם לכן‪ ,‬אבל היום‬
 ‫אמר לי זו הפעם הראשונה‪ ,‬כי אף שלא היה לה׳ כמובן‪ ,‬מושג על הטעמים‬
‫[‪,¥01-510111‬‬ ‫האמיתיים למעצורו‪ ,‬היא קראה לו אדון פון פורזיכט‬
‫זהירות]‪ .‬אינפורמציה זו הדהימה אותי; כרטים־ביקורו של ד״ר פורסיית‬
‫מונח לפני‪ ,‬ואני מראה לו אותו‪.‬‬
‫אלה עובדות המקרה‪ .‬משער אני‪ ,‬כי בעיניכם הם קלי־ערך; אבל אנא‬
‫הקשיבו‪ ,‬כי מאחורי אלה יש עוד דבר־מה‪.‬‬
‫בנעוריו עשה פ׳ שנים אחדות באנגליה׳ ומאז התמיד להתעניין בספרות‬
‫האנגלית‪ .‬יש לו ספריה אנגלית עשירה‪ ,‬היה מביא לי מזמן לזמן ספרים‪,‬‬
‫והודות לו היכרתי סופרים כמו ב נ ט ו ג ו ל ם ו ז ר ת י‪ ,‬שלפני כן קראתי‬
‫אך מעט מיצירותיהם‪ .‬באחד הימים השאיל לי רומן של גולסוורתי‬
‫["בעל הנכסים"]‪ ,‬שנושאו עלילות משפחת‬ ‫”ץדזסקס־נ? ‪£‬ס‬
‫פ ו ר ם י י ט‪ ,‬אשר שמה בדוי מלב המחבר‪ .‬כנראה כבשה היצירה את‬
‫גולסוורתי בעצמו‪ ,‬כי בסיפורים שכתב אחרי־כן היה חוזר שוב ושוב‬
‫לאנשים בני אותה המשפחה‪ ,‬ולסוף כינס כל מה שכתב עליהם וקרא לאוסף‬
‫”^‪10 8‬ץ‪1-5‬ס? ‪"[ “1110‬ההגדה לבית פורסייט"]‪ .‬ימים מעטים לפגי‬
‫המעשה שאגי מספר עליו הביא לי פ׳ כרך חדש מן הסדרה הזאת‪ .‬השם‬
‫פורסייט וכל דבר טיפוסי שהמחבר ביקש לגלם בו‪ ,‬גם אלה מילאו תפקיד‬
‫בשיחותי עם פ׳ — השם נעשה לחלק מלשון־הסתרים הנוצרת על־נקלה‬
‫בין שני אנשים המזדמנים לעתים קרובות ביחד‪ .‬אבל השם ‪10‬ץ‪!-8‬ס?‬
‫שבאותם הרומנים שונה אך מעט משם אורחי ‪ ,?0187111‬ודובר־גרמנית‬
‫כמעט שאינו מבדיל כלל בין היגוי זה להיגוי זה‪ ,‬והמלה האנגלית בת־‬
‫המשמע שעלינו לבטא ממש כך היא ‪!-651§114‬ס‪ ,£‬ותרגומה בגרמנית‬
‫‪ ¥013115510111‬או ‪ .¥01810111‬וכך אמנם בחר פ׳ מכלל הענינים שהטרידו‬
‫אותו את עצם השם שהעסיקגי באותו הזמן בעקבי מעשה עלום ממנו‪.‬‬
‫הלא תסכימו‪ ,‬כי עתה יש יותר טעם בסיפורי‪ .‬אך סבורני‪ ,‬כי נתרשם‬
‫יותר מן התופעה המוזרה‪ ,‬גם נעמוד על התנאים לקיומה׳ אם נשפוך‬
‫קצת אור אנאליטי על שתי אסוציאציות אחרות‪ ,‬שפ׳ העלה בשעת אותה‬
‫הפגישה‪.‬‬
‫ראשית‪ :‬באחד הימים של השבוע שעבר חיכיתי לשווא לבואו של פ׳‬
‫בשעה אחת־עשרה‪ ,‬ואזי יצאתי לבקר אצל ד״ר אנטון פון פרוינד‬
‫בפנסיון שלו‪ .‬כאן גיליתי להפתעתי‪ ,‬כי דירתו של מר פ׳ היתה באותו‬
‫הבית שבו שכן הפנסיון‪ ,‬בקומה אחרת שלו‪ .‬משום כך אמרתי אחר־כך‬
‫לפ׳‪ ,‬כי במובן מסוים ביקרתי אצלו בביתו; אבל אני יודע אל־נכון׳ כי‬
‫לא אמרתי לו את שם האיש שהלכתי לבקרו בפנסיון‪ .‬והנה‪ ,‬עתה בסמוך‬
‫לאחר הזכירו את אדון פון פורזיכט שאל אותי‪ :‬אותה פ ר ו י ד ־ א ו ־‬
‫ט ו ך ג ו‪ ,‬בעלת קורם הרצאות באנגלית באוניברסיטה העממית‪ ,‬האם היא‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫בתך ? וזו הפעם הראשונה מאז היכרנו זה את זה ביטא את שמי באותה‬
‫הצורה המסולפת׳ שאמנם מורגל אני בה בפי עובדי־משרד‪ ,‬פקידים‬
‫וסדרי־דפום; במקום פ ר ו י ד אמר פ ר ו י נ ד‪.‬‬
‫שנית‪ :‬בסיומה של אותה הפגישה מספר הוא לי חלום שהקיץ ממנו‬
‫בחרדה — כדבריו׳ חלום־סיוטים ממש‪ .‬הוא מוסיף‪ ,‬כי לא־מכבר שכח‬
‫את המלה האנגלית ל־בתגחדנזקע? [חלום־ביעותים]‪ ,‬ואחד ששאל אותו‪,‬‬
‫מה השם האנגלי לחלום־בלהות‪ ,‬הוא השיב לו ‪8 !1681‬י‪6‬עגמ‪ .31‬זו‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫אווילות‪ ,‬הוסיף‪0'811681 :‬ז^‪1‬מ ‪ 3‬פירושו מעשה־בדים‪ ,‬עורבא פרח‪ ,‬ותר ­‬
‫הוא ‪31-6‬בת;‪1§111‬ס‪ .‬היסוד המשותף לנצנוץ־מחשבה‬ ‫גומו של‬
‫זה ולקודמו הוא‪ ,‬כי זה כן זה הוא לשון אנגלית; אבל אותי הזכיר הדבר‬
‫מעשה של־מה־בכך מלפני חודש ימים בערך‪ .‬פ׳ ישב אתי בחדרי כאשר‬
‫בא במפתיע‪ ,‬לאחר פרידה ממושכת‪ ,‬מבקר יקר אחר מלונדון‪ ,‬ד״ר ארנסט‬
‫ג ׳ ו נ ס‪ .‬רמזתי לו להיכנס לחדר הסמוך ולחכות לגמר ישיבתי עם פ׳‪.‬‬
‫אבל פ׳ הכיר אותו מיד על פי תצלום שלו התלוי בחדר־ההמתנה‪ ,‬ואפילו‬
‫הביע משאלה שאציגו לפניו‪ .‬והנה‪ ,‬ג׳ונם הוא מחברה של מונוגרפיה על‬
‫לא ידעתי‪ ,‬אם פ׳ קרא אותה; הוא נמנע‬ ‫חלום־הבלהות —‬
‫מקריאת ספרות אנאליטית‪.‬‬
‫תחילה מבקש אני לברר לפניכם דברים שבנותן־ענין אנאליטי שאפשר‬
‫לנו ללמוד מהקשר נצנוצי־המחשבה של פ׳ ומניעיהם‪ .‬אשר לשם פורסייט‬
‫או פורסיית‪ ,‬היה יחסו של פ׳ אליו דומה לשלי; בשבילו היה לשם אותו‬
‫המשמע׳ ובעצם היכרתיו הודות לו‪ .‬העובדה המופלאה היתה‪ ,‬שהוא הכניס‬
‫את השם הזה במפתיע לאנאליזה זמן קצר ביותר לאחר שהשם נעשה לי‬
‫בר־משמעות במובן אחר בעקבות התרחשות חדשה — בואו של הרופא‬
‫מלונדון‪ .‬אבל הצורה שבה נתעורר השם בשעת פגישתנו האנאליטית עמו‬
‫היתה אולי מענינת לא־פחות מן העובדה גופה‪ .‬הוא לא אמר‪ ,‬דרך משל‪,‬‬
‫״עתה מנצנץ במוחי השם פורסייט שאתה מכיר מן הרומנים״ — אלא‬
‫שבלא כל התיחסות מודעת לאותו מקור ידע פ׳ לשבץ את השם בחוויות‬
‫שלו עצמו׳ ומהן שלף אותו‪ ,‬דבר שאפשר היה לו לקרות זמן רב קודם‬
‫לכן‪ ,‬אבל עד אז לא קרה‪ .‬אך עתה אמר‪ :‬גם אני הנני פורסייט‪ ,‬שהרי‬
‫זו חניכתי בפי הנערה‪ .‬הערה זו מביאה לידי ביטוי מזיגה של תביעה‬
‫קנאתנית מזה ועגמימות של השפלת־עצמו מזה‪ ,‬וקשה שלא להבחין בכך‪.‬‬
‫לא נשתבש אם נשלים אותה כך בערך‪ :‬מדכא אותי הדבר‪ ,‬שבלבך אתה‬
‫טרוד כל כך באורח החדש שלך — שובה־נא אלי‪ ,‬סוף־סוף גם אני‬
‫פ ו ר ס י י ט הנני‪ ,‬הגם שאינני אלא ‪ ¥01810111‬תסזג •דס‪ 11‬מ‪[ 61‬אדון‬
‫הנוהג בזהירות]‪ ,‬כדברי הנערה‪ .‬ועתה עוברת מחשבתו — עם החוט‬
‫האסוציאטיבי של היסוד ״אנגלי״ — לשתי התרחשויות קודמות‪ ,‬שעשויות‬
‫‪221‬‬
‫היו לעורר אותה קנאתנות‪" .‬לפני ימים אחדים ביקרת בביתי׳ אבל למרבה‬
‫הצער לא אצלי‪ ,‬אלא אצל אחד מר פון פר וי נד‪ ".‬מתוך מחשבה זו‬
‫מסתרם לו השם פרויד ונעשה לפרוינד‪ .‬והשם פ ר ו י ד ־ א ו ט ו ר ג ו מר ­‬
‫שימת המרצים נכנס כאן ודאי משום שהמורה לאנגלית היתה לפ׳ בגדר‬
‫חוליה מתווכת לאסוציאציה הגלויה‪ .‬ועתה מצטמדת לכאן ההיזכרות‬
‫במבקר אחר מלפני שבועות מספר‪ ,‬שגם בו היה בלי ספק מתקנא‪ ,‬אבל‬
‫חש שאין הוא מסוגל להתחרות בו‪ ,‬שכן משכיל ד״ר ג׳ונס לכתוב מונו ­‬
‫גרפיה על חלום־הבלהות‪ ,‬בשעה שהוא יודע לכל המרובה לחלום חלומות‬
‫כאלה‪ .‬גם הערתו לענין הטעות שטעה במשמעו של ‪8 0651‬י‪31-6‬מ‪3.1‬‬
‫באה מאותו ך‪,‬קשר‪ ,‬שכן ביקשה הערה זו לומר רק זאת‪ :‬אחרי ככלות הכל‬
‫אין אני אנגלי אמיתי‪ ,‬ממש כשם שאיני פורסיית אמיתי‪.‬‬
‫אבל אין אני יכול לתאר את רגשי קנאתנותו כדבר שאינו במקומו‪ ,‬גם‬
‫לא כדבר מפליא‪ .‬הזהרתי אותו‪ ,‬כי האנאליזה שלו‪ ,‬ומשום כך גם המגע‬
‫בינינו‪ ,‬יבואו לידי גמר מיד לאחר שישובו לווינה תלמידים ופאציינטים‬
‫מחוץ־לארץ; ואמנם היה כך בסמוך לאותה הודעה ששמע מפי‪ .‬אבל מה‬
‫שהשגנו עד כה הוא בגדר עבודה אנאליטית הגונה — הסבר לשלושה‬
‫נצנוצי־מחשבה שהעלה באותה הפגישה ושניזונו מאותו המקור; ודבר‬
‫זה אין לו הרבה מן המשותף עם השאלה האחרת‪ ,‬אם אפשר היה להם‬
‫לנצנוצי־מחשבה אלה‪ ,‬או אי־אפשר היה‪ ,‬שיבואו בלי העברת־מחשבות‪.‬‬
‫שאלה זו נשאלת לענין כל אחד משלושת הנצנוצים‪ ,‬וכך היא מתפרקת‬
‫כדי שלוש שאלות‪ :‬האם יכול פ׳ לדעת‪ ,‬כי ד״ר פורסיית ביקר אצלי‬
‫עתה ביקורו הראשון ? האם יכול לדעת‪ ,‬מה שם האיש שביקרתיו בבית־‬
‫מגוריו? האם ידע‪ ,‬כי ד״ר ג׳ונס חיבר מונוגרפיה על חלום־הבלהות?‬
‫או שהיתה זו רק ידיעתי שלי את הדברים שבאה לידי התגלות בנצנוצי־‬
‫המחשבה של פ׳? בתשובות על השאלות הנפרדות האלה תלוי הדבר‪,‬‬
‫אם נהיה רשאים להקיש מן התצפית שלי היקשים רצויים לקיומה של‬
‫העברת־מחשבה‪ .‬נניח עוד לרגע את השאלה הראשונה הצדה; קל יותר‬
‫לברר את שתי השאלות האחרות‪ .‬במבט ראשון עולה רושם משכנע ביותר‬
‫ממקרה הביקור בבית הפנסיון‪ .‬אני בטוח׳ כי לא הזכרתי שום שם אגב‬
‫ההערה הקצרה שהערתי דרך־הלצה על ביקורי בבית־מגוריו‪ ,‬גם רחוק‬
‫מן הדעת שפ׳ חקר בפנסיון‪ ,‬מה שמו של האיש הנוגע־בדבר‪ ,‬ואני נוטה‬
‫יותר לחשוב‪ ,‬כי לא היה ידוע לו כלל עצם קיומו של האיש‪ .‬אבל משקל־‬
‫ההוכחה שבמקרה זה מתבטל לגמרי בתוקף נסיבה אקראית אחת‪ .‬האיש‬
‫[בגרמנית‬ ‫שהלכתי לבקרו בפנסיון‪ ,‬לא זו בלבד ששמו היה‬
‫ידיד]‪ ,‬אלא שהוא גם היה ידיד אמיתי לכולנו; זה היה ד״ר אנטון פ ‪ 1‬ן‬
‫פ ר ו י נ ד‪ ,‬אשר מתרומתו נתאפשר לנו לייסד את בית הוצאת־הספרים‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫שלנו‪ .‬מותו בלא־עת‪ ,‬כמו מות חברנו קארל אברהם שנים אחדות‬
‫אחריו׳ היו האסונות הקשים ביותר שפגעו בהתפתחותה של הפסיכואנא־‬
‫ליזה‪ .‬לכן אפשר שאמרתי אז למר פ׳‪ :‬ביקרתי בביתך אצל ידיד —‬
‫ועם כך פוסק העגין האוקולטיסטי שבאסוציאציה השניה שלו‪.‬‬
‫חיש־מהר מתפוגג גם רושם נצנוץ־המחשבה השלישי‪ .‬פ׳ שלא קרא‬
‫מעולם ספרות אנאליטית‪ ,‬כלום יכול היה לדעת‪ ,‬כי ג׳ונם פירסם חיבור‬
‫על חלום־הביעותים ? כן‪ ,‬אפשר שידע זאת‪ .‬היו לו ספרים מבית־ההוצאה‬
‫שלנו‪ ,‬ומכל מקום יכול לראות את שמות הפרסומים החדשים על עטיפות־‬
‫הפרסומת‪ .‬אי־אפשר להוכיח זאת‪ ,‬אך יש פנים גם לכאן וגם לכאן‪ .‬משמע‪,‬‬
‫בדרך זו לא נגיע לידי הכרע כלל‪ .‬לצערי‪ ,‬לקויה תצפית זו שלי באותו‬
‫הפגם שלקויות בו תצפיות מרובות דומות‪ :‬הדבר נרשם מאוחר מדי בכתב‬
‫ועלה לדיון בזמן‪ ,‬ששוב לא ראיתי את מר פ׳ ולא יכולתי להוסיף ולחקרו‪.‬‬
‫עתה הבה נשוב להתרחשות הראשונה‪ ,‬שגם בנפרד מכל השאר יש בה‬
‫לכאורה משום ראיה להוכיח קיומה של העברת־מחשבות‪ .‬כלום יכול פ׳‬
‫לדעת‪ ,‬כי ד״ר פורסיית היה אצלי רבע־שעה לפניו? יתר על כן‪ ,‬כלום‬
‫אפשר שידע על קיומו בכלל‪ ,‬או על עשייתו בווינה? חלילה לנו ללכת‬
‫אחרי הנטיה להשיב סתם לאו על שתי השאלות‪ .‬רואה אני דרך המוליכה‬
‫לתשובה חיובית בחלקה‪ .‬הרי יתכן שאמרתי למר פ׳‪ ,‬כי אני מצפה לרופא‬
‫מלונדון העומד לבוא לקבל שיעורים באנאליזה‪ ,‬והוא בבחינת יוגה ראשונה‬
‫שלאחר המבול‪ .‬הדבר יכול להיות בקיץ ‪ ,1919‬שכן התכתב אתי ד״ר פור־‬
‫סיית על הביקור חדשים מספר לפני בואו לווינה‪ .‬ואולי אפילו קראתי אז‬
‫בשמו‪ ,‬אם כי רחוק הדבר מן הדעת‪ .‬הואיל והשם הזה היתה לו משמעות‬
‫אחת בשבילי ומשמעות אחרת בשבילו‪ ,‬היתה ודאי הזכרת השם גורמת‬
‫לנו‪ ,‬שנהיה מגלגלים קצת שיחה עליו‪ ,‬ובמקרה זה היה מסתמא משהו‬
‫מאותה שיחה משתמר בזכרוני‪ .‬בכל זאת אפשר שהיתה לנו שיחה כזאת‪,‬‬
‫אלא שאני שכחתיה אחרי־כן לגמרי‪ ,‬כך שהזכרת שמו של פון פורזיכט‬
‫בשעת הפגישה האנאליטית הפתיעתני כדי פליאה‪ .‬פקפקן בעיני עצמו‬
‫מיטיב לעשות בהטילו מזמן לזמן ספק אף בפקפקנותו‪ .‬אולי גם אני יש‬
‫בי נטיה טמירה למופלא‪ ,‬אותה הנטיה הרצויה כל כך להיווצרותם של‬
‫מצבים אוקולטיים‪.‬‬
‫כך סילקנו מדרכנו מנה אחת של פלאי־פלאים‪ ,‬אלא שעתה נשקפת לנו‬
‫מנת־פלאים אחרת‪ ,‬ודווקא זו היא המוקשה ביותר‪ .‬גם אם נניח‪ ,‬כי מר פ׳‬
‫ידע על קיומו של אחד ד״ר פורסיית‪ ,‬אף ידע שביקורו היה צפוי בסתיו‬
‫בווינה‪ ,‬היאך נסביר את העובדה‪ ,‬שהוא נענה לכך בעצם יום בואו ומיד‬
‫לאחר ביקורו הראשון אצלי ? יכול אתה לומר‪ ,‬כי זה היה מקרה סתם —‬
‫כלומר׳ תניח לשאלה בלא ליישבה — אבל הרי דווקא משום שביקשתי‬
‫להוציא את המקריות מכלל אפשרות בדקתי והסברתי את שגי נצנוצי־‬
‫המחשבה האחרים של פ׳‪ ,‬בשביל להראות לכם‪ ,‬כי הוא היה באמת שרוי‬
‫במחשבות של קנאה כלפי אנשים שביקרו אצלי‪ .‬או שאנו יכולים לנסות‬
‫ולשער (אף־על־פי שזו השערה שבגדר האפשרות הקיצונית ביותר)‪ ,‬כי‬
‫פ׳ הבחין בסימנים של התרגשות מיוחדת בי‪ ,‬שאני גופי אמנם איני יודע‬
‫עליה דבר‪ ,‬וממנה הסיק מה שהסיק‪ .‬ושמא פגש בו מר פ׳ — אף שהוא‬
‫בא רבע־שעה לאחר שהאנגלי פרש ממני — באותו קטע קצר של הרחוב‬
‫ששניהם עברו בו‪ ,‬הכיר אותו לפי מראהו האנגלי האפייני‪ ,‬ומשום‬
‫היותו שרוי תמיד בצפיה קנאתנית חשב כך‪ :‬ובכן זהו אותו ד״ר פורסיית‪,‬‬
‫אשר עם בואו יקיץ הקץ לאנאליזה שלי! מן־הסתם הולך הוא עתה מן‬
‫הפרופסור‪ .‬אין אני יכול להוסיף ולהפליג בהשערות־ניחוש ראציונלים־‬
‫מסמ [תיקו] לפנינו; אבל אני אנוס להודות‬ ‫טיות אלו‪ .‬שוב ענין‬
‫כי גם כאן נוטה כף־המאזנים בתחושתי לצד השערת קיומה של העברת־‬
‫מחשבות‪ .‬ולא עוד אלא שוודאי אין אני יחיד שנזדמן לו לחוות בסיטו ­‬
‫אציה האנאליטית חיוויים "אוקולטיים" כיוצא באלה‪ .‬הלנה דויטש‬
‫פרסמה בשנת ‪ 1926‬כמה תצפיות כאלה ועיינה בתלותן ביחסי ההעברה‬
‫שבין הפאציינט לבין האנאליטיקאי‪.‬‬
‫בטוחני‪ ,‬שעמדתי בבעיה זו לא תניח ביותר את דעתכם — דהיינו‪,‬‬
‫שאין אני משוכנע לגמרי‪ ,‬ואף־על־פי־כן אני מוכן להשתכנע‪ .‬אולי תאמרו‬
‫בלבכם‪ :‬הנה עוד מקרה של אדם‪ ,‬שעשה כל ימיו עבודה מהוגנת של‬
‫חוקר־טבע׳ ובערוב ימיו נעשה רפה־דעת‪ ,‬ירא־שמים וקל־אמנה‪ .‬ידוע לי‬
‫יפה‪ ,‬שרשימה זו כוללת קצת שמות גדולים‪ ,‬אבל אנא אל תמנו אותי‬
‫עמהם‪ .‬לפחות ירא־שמים לא נעשיתי‪ ,‬ואני מקווה׳ כי גם לא קל־אמנה‪.‬‬
‫אבל מי שהילך כל ימי חייו שחוח בשביל להימנע מהתנגשות מכאיבה‬
‫עם העובדות‪ ,‬יהיה גם לעת זקנה מכופף גבו בשביל להיות מוכן ומזומן‬
‫לקבל דין עובדות חדשות‪ .‬הייתם מן הסתם מעדיפים לראותני דבק‬
‫בתיאיזם מתון ועם זאת פוסל ללא־רתיעה כל מה שקשור באוקולטיזם‪.‬‬
‫אבל אין אני מסוגל לעשות דבר כדי לשאת חן בעיני הבריות‪ ,‬ואני רואה‬
‫חובה לעצמי להציע לכם‪ ,‬שתהיו מתייחסים יחם חיובי יותר לאפשרות‬
‫האובייקטיבית של קיום העברת־מחשבות‪ ,‬וכך גם לאפשרותה של הטל־‬
‫פאתיה‪.‬‬
‫אינכם מסיחים את דעתכם מן העובדה‪ ,‬שאני דן כאן בבעיות אלו רק‬
‫במידה שאפשר להתקרב אליהן מצד הפסיכואנאליזה‪ .‬בעיות אלו נכנסו‬
‫בראשונה לטווח־ראייתי לפני למעלה מעשר שנים‪ ,‬ובהיתקלי בהן אז‬
‫אחזה גם אותי חרדה מחשש להשקפת־עולמנו המדעית‪ :‬שכן אילו נתאמתו‬
‫לנו דברים מתחום האוקולטיזם‪ ,‬היינו אנוסים לענות אמן גם אחרי הספי־‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫ריטיזם והמיסטיקה‪ .‬לא כן דעתי היום; סבורני‪ ,‬שנימצא רוחשים מעט‬
‫מדי אמון במדע‪ ,‬אם נהיה חוששים‪ ,‬שאין הוא מסוגל לקלוט ולעבד גם‬
‫את הדברים שבסברות האוקולטיות העשויים אולי להתאמת‪ .‬ובמיוחד‬
‫לענין העברת־המחשבות‪ .‬דומה שהוא אף רצוי להרחבתה של דרך־‬
‫המחשבה המדעית — או‪ ,‬כדברי מתנגדינו‪ ,‬המכאניסטית — על תחומן‬
‫של תופעות־הרוח‪ ,‬שקשה כל כך לעמוד על כבשונן‪ .‬שהרי ההנחה היא‪,‬‬
‫כי התהליך הטלפאתי מתבטא בכך‪ ,‬שאקט נפשי באדם אחד מעורר אותו‬
‫אקט נפשי עצמו באדם אחר‪ .‬מה שמקשר את שני האקטים הנפשיים‪,‬‬
‫יתכן מאוד שהוא בגדר התרחשות פיסית‪ ,‬שבקצה אחד מתגלגל בה האקט‬
‫הנפשי‪ ,‬והיא חוזרת ונהפכת בקצה האחר באותו אקט נפשי‪ .‬ואם כן׳ יש‬
‫כאן גזירה־שווה ברורה לטראנספורמציות אחרות׳ כדוגמת הדיבור והש ­‬
‫מיעה בטלפון‪ .‬מה מסעיר הרעיון‪ ,‬שהיינו יכולים לתפוס את המקביל‬
‫הפיסיקלי הזה לאקט הנפשי! הייתי אומר‪ ,‬כי הפסיכואנאליזה מכשירה‬
‫אותנו לקראת קבלתם של תהליכים כדוגמת הטלפאתיה על־ידי ששיבצה‬
‫את הלא־מודע בין הפיסיקלי מזה לבין מה שהיה קודם קרוי "נפשי"‬
‫מזה‪ .‬אם אתה מרגיל עצמך למושג "טלפאתיה"‪ ,‬יכול אתה לחולל בה‬
‫דברים חשובים — אמנם‪ ,‬לפי שעה רק בדמיון‪ .‬כנודע׳ אין אנו יודעים‪,‬‬
‫היאך מתגשם הרצון המשותף בעז־ות־החרקים הגדולות‪ .‬אולי נעשה‬
‫הדבר בדרך העברה נפשית בלתי־אמצעית כזאת‪ .‬בא אתה לכלל מחשבה‪,‬‬
‫כי זוהי דרך התקשורת המקורית‪ ,‬הקמאית‪ ,‬בין יחידים‪ ,‬שבמהלך הת ­‬
‫פתחותה הפילוגנטית נהדפה אחורה ותחתיה באה השיטה הטובה יותר‬
‫של העברת אינפורמציה באמצעות סימנים הנתפסים באיברי־החושים‪.‬‬
‫אבל הדרך הישגה יותר יכלה אולי להוסיף ולהתקיים ברקע ובתנאים‬
‫מסוימים‪ ,‬אף לבוא לכלל פעולה — למשל‪ ,‬בתוך המון־אדם שיצריו‬
‫משולהבים‪ .‬כל זה עודנו בגדר הסתום השופע חידות שלא נפתרו‪ ,‬אך אין‬
‫טעם זה צריך להרתיענו‪.‬‬
‫אם אמנם קיימת טלפאתיה כתהליך ריאלי‪ ,‬רשאים אנו לשער‪ ,‬כי על‬
‫אף הקושי להוכיח את קיומה הרי שהיא תופעה רווחת למדי‪ .‬אילו יכולנו‬
‫לגלותה בחיי הנפש דווקא‪ ,‬היה הדבר עולה בקנה אחד עם ציפיות שלנו‪.‬‬
‫נזכרים אנו את החרדה השכיחה של ילדים‪ ,‬שההורים יודעים את כל‬
‫מחשבותיהם גם אם לא גילו אותן להם — והרי מקבילה חרדה זו ממש‬
‫לאמונתם של מבוגרים בתכונתו של אלוהים היודע־כל‪ ,‬ואולי כאן אף‬
‫מקורה של האמונה הזאת‪ .‬דורותי בארלינגם‪ ,‬חוקרת בת־סמכא‪,‬‬
‫העלתה לא־מכבר בחיבור "האנאליזה של הילד והאם" תצפיות׳ שאם ית ­‬
‫אפשר אימותם‪ ,‬ישימו ודאי קץ לשיירי הספק בממשותה של העברת־‬
‫מחשבות‪ .‬היא ניצלה את הסיטואציה ששוב אינה נדירה‪ ,‬ושבה עומדים‬
‫לאנאליזה אם וילדה בעת ובעונה אחת; בארלינגם דיווחה על כמה מקרים‬
‫מופלאים‪ ,‬ואביא לפניכם אחד מהם‪ .‬באחד הימים דיברה האם בישיבה‬
‫האנאליטית על מטבע־זהב שמילא תפקיד מסוים במאורע מימי ילדותה‪.‬‬
‫מיד לאחר זאת‪ ,‬בשובה הביתה‪ ,‬בא לחדרה בנה הקטן‪ ,‬נער כבן‬
‫עשר‪ ,‬מביא לה מטבע־זהב ומבקש ממנה לשמרו למענו‪ .‬האשה הנדהמת‬
‫שואלת אותו‪ ,‬מהיכן לו המטבע‪ .‬הוא קיבל אותו ביום־הולדתו‪ ,‬אבל יום־‬
‫הולדת הילד היה לפני חדשים רבים‪ ,‬ולא היה כל יסוד‪ ,‬שייזכר במטבע־‬
‫הזהב דווקא ברגע זה‪ .‬האם סיפרה על הפגש־המקרים לפסיכואנאליטי־‬
‫קאית וביקשה ממנה לחקור את הילד ולגלות את הטעם למעשהו‪ .‬אבל‬
‫האנאליזה של הילד לא הבהירה את הדבר; יצא‪ ,‬כאילו אכפה עצמה‬
‫עשייתו של הילד באותו יום כגוף זר לתוך חייו‪ .‬מקץ שבועות אחדים‬
‫ישבה האם לשולחן־הכתיבה כדי להעלות על הכתב׳ כפי שנדרשה‪ ,‬את‬
‫סיפור החוויה‪ ,‬ואזי נכנס הילד וביקש ממנה להחזיר לו את מטבע־הזהב‪,‬‬
‫שלדבריו רצה לקחתו עמו כדי להראותו לאנאליטיקאית בשעת ביקורו‬
‫אצלה‪ .‬גם הפעם לא הצליחה האנאליזה של הילד לחשוף את המניע‬
‫למשאלתו‪.‬‬
‫כך חוזרים אנו שוב אל הפסיכואנאליזה‪ ,‬שהיתה נקודת־המוצא לדיוננו‬
‫היום‪.‬‬

‫ההרצאה השלושים ואחת‬

‫פירוק האישיות הנפשית‬

‫גבירותי ורבותי! יודע אני‪ ,‬כי בתחום יחסיכם שלכם עצמכם‪ ,‬אם לאנשים‬
‫ואס לעצמים‪ ,‬מכירים אתם בחשיבותה של נקודת־המוצא‪ .‬כך היה גם‬
‫דינה של הפסיכואנאליזה‪ :‬לא היה זה בגדר של לא־מעלה־ולא־מוריד‬
‫למהלך התפתחותה ולדרך שבה נתקבלה‪ ,‬שהיא פתחה את חקירותיה‬
‫בבדיקת הסימפטום‪ ,‬ביסוד שמכל תכני הנפש הוא היסוד הזר ביותר לאני‪.‬‬
‫מוצאו של הסימפטום מן המודחק‪ ,‬ובעת ובעונה אחת הוא גם נציגו של‬
‫המודחק כלפי האני; אבל המודחק הוא בחזקת ארץ־חוץ לאני — ארץ־חוץ‬
‫פנימית — ממש כשם שהממשות היא לו ארץ־חוץ זרה‪ ,‬ואל־נא תתרעמו‬
‫שאני נוקט לשון לא־שכיחה זו‪ .‬מן הסימפטום הוליכה הדרך אל הלא־מודע‪,‬‬
‫אל חיי־היצרים‪ ,‬אל המיניות; ואזי באו והשיגו על הפסיכואנאליזה אס‬
‫ההעזגה המבריקה‪ ,‬שאין האדם יצור מיני בלבד‪ ,‬ושיש בו גם רחשים‬
‫אצילים יותר ונשגבים יותר‪ .‬על כך אפשר היה להוסיף‪ ,‬כי מתוך שהוא‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫מתעלה בתוקף תודעת רחשיו הנשגבים יותר נוטל הוא לעצמו לפעמים‬
‫קרובות את הזכות לחשוב מחשבות חסרות־שחר ולהתעלם מעובדות‪.‬‬
‫אתם מיטיבים לדעת‪ ,‬כי מלכתחילה עמדנו על כך׳ שמחלתו של אדם‬
‫מקורה בסכסוך שבין תביעות חיי־היצר לבין ההתנגדות המתעוררת בו‬
‫כנגדן; אף לרגע קט לא שכחנו את הערכאה המתנגדת‪ ,‬הדוחה‪ ,‬המדחיקה‬
‫הזאת׳ שהיתה בעינינו מצוידת בכוחות מיוחדים‪ ,‬ביצרי־האני‪ ,‬החופפים‬
‫את האני של הפסיכולוגיה הפופולרית‪ .‬אלא שהפסיכואנאליזה התקדמה‬
‫בדי־עמל בעבודתה המדעית‪ ,‬כך שגם היא אי־אפשר היה לה ללמוד בעת‬
‫ובעונה אחת את כל התחומים ולנקוט בנשימה אחת עמדה בכל הבעיות‪.‬‬
‫אבל לבסוף עשינו כברת־דרך קדימה עד כדי כך‪ ,‬שזומנה לנו האפשרות‬
‫להעתיק את התענינותנו מן המודחק אל המדחיק‪ .‬וכך עמדנו לפני האני‬
‫הזה‪ ,‬שנדמה כל כך מובן־מאליו‪ ,‬והיינו סמוכים ובטוחים‪ ,‬כי שוב יזדמנו‬
‫לנו דברים‪ ,‬שאין אתה יכול להכין עצמך לקראתם; אבל לא היה קל‬
‫למצוא גישה ראשונה אליהם‪ .‬ועל כך מבקש אני להרצות לפניכם היום‪.‬‬
‫אבל אנוס אני לתת ביטוי להשערה‪ ,‬כי התיאור שאתאר לפניכם את‬
‫הפסיכולוגיה של האני יעשה בכם רושם אחר משעשה המבוא הקודם‬
‫לעולם־התחתון של הנפש‪ .‬איני יכול לומר בביטחה‪ ,‬מה טעמו של דבר‪.‬‬
‫תחילה סבור הייתי‪ ,‬כי תגלו שבו־בזמן שקודם היו בעיקר עובדות שבי ­‬
‫קשתי להודיעכם‪ ,‬ואפילו הן עובדות מוזרות ומופלאות‪ ,‬הרי שעכשו תצ ­‬
‫טרכו להקשיב מעל לכל לדברים־שבדעות — לשון אחר‪ ,‬לסברות‪ .‬אבל‬
‫אין הדבר כך‪ .‬לאחר שיקול מעמיק יותר חייב אני לומר‪ ,‬כי שיעור‬
‫עיבודו של החומר העובדתי בפסיכולוגיה שלנו של האני אינו גדול בהרבה‬
‫משיעורו בחומר שבפסיכולוגיה של הנאורוזות‪ .‬נאלצתי לפסול גם טעמים‬
‫אחרים לציפיותי; דעתי היום היא‪ ,‬כי מקורו של הקושי הוא אי־היאך‬
‫בטיבו של החומר גופו ובעובדה‪ ,‬שאין אנו מורגלים בטיפול בו‪ .‬מכל‬
‫מקום לא אהיה תמה כלל‪ ,‬שתהיו שוקלים את הדברים שתשמעו היום‬
‫ביתר הסתייגות וזהירות משנהגתם עד כה‪.‬‬
‫הסיטואציה שלתוכה אנו נקלעים בראשית בדיקתנו עשויה אולי היא‬
‫גופה להורות לנו את הדרך‪ .‬מבקשים אנו לעשות את האני ענין לחקי ­‬
‫רתנו‪ ,‬את האני שלנו עצמנו‪ .‬האם זה דבר שבגדר האפשר ? שהרי האני‬
‫הוא הנושא־שבנושאים ממש‪ ,‬והיאך אפשר לו ליהפך למושא? ובכן‪ ,‬אין‬
‫ספק‪ ,‬שהדבר הוא בגדר האפשר‪ .‬יכול האני ליטול את עצמו כמושא‪,‬‬
‫מסוגל הוא לטפל בו־גופו כבמושאים אחרים‪ ,‬להסתכל בעצמו‪ ,‬לבקר‬
‫את עצמו‪ ,‬ולעשות בו־בעצמו אלוהים־יודע־מה‪ .‬בעשיה זו עומד חלק‬
‫אחד של האני מול שאר האני‪ .‬משמע‪ ,‬עשוי האני להתפצל — והוא אמנם‬
‫מתפצל‪ ,‬פיצול זמני לפחות‪ ,‬אגב מילוי תפקידים מסוימים שלו‪ .‬אחר־כך‬
‫עשויים חלקיו לחזור ולהתאחות‪ .‬דווקא דבר זה עצמו אין בו משום‬
‫חידוש‪ ,‬ואולי אין כאן אלא משום הטעמתם הבלתי־שכיחה של דברים‬
‫ידועים לכל‪ .‬מצד אחד למדנו לדעת‪ ,‬כי על־ידי שהפאתולוגיה מראה את‬
‫הדברים בממדים מופלגים ומגושמים‪ ,‬עשויה היא לעורר את דעתנו על‬
‫תנאים תקינים‪ ,‬שלולא היא היו נעלמים מעינינו‪ .‬במקום שהפאתולוגיה‬
‫מצביעה על פרצה או קרע‪ ,‬שם עשוי המצב התקין להתגלות כחיבור־‬
‫פרקים‪ .‬כלי־בדולח שאנו מטילים לרצפה נשבר׳ אבל לא שבירה אקראית;‬
‫הוא מתפרק לאורך קווי־הפיצול לשברירים‪ ,‬שתיחומיהם היו אמנם סמויים‬
‫מן העין‪ ,‬אבל מבנהו של הבדולח הוא שקבע אותם מראש‪ .‬חולי־נפש הם‬
‫בחזקת נושאי־מבנה מפוצלים וסדוקים מן הסוג הזה‪ .‬גם אנחנו עומדים‬
‫לפניהם בשיעור־מה מאותו דחילו־ורחימו׳ שעמי־קדם היו רוחשים לחולה־‬
‫הרוח‪ .‬חולים אלה פנו עורף לממשות החיצונית‪ ,‬אבל דווקא משום כך‬
‫ידוע להם יותר מן הממשות הפנימית‪ ,‬הנפשית‪ ,‬ואפשר להם לגלות לנו‬
‫מעט מן הדברים‪ ,‬שאין לנו גישה אחרת אליהם‪.‬‬
‫על קבוצה אחת של חולים אלה אנו אומרים‪ ,‬שהם סובלים מרעיונות־‬
‫שווא‪ ,‬שנדמה להם שמסתכלים בהם‪ .‬הם קובלים‪ ,‬כי תמיד־תמיד‪ ,‬ממש‬
‫עד למעשיהם המוצנעים ביותר‪ ,‬טורדת אותם הסתכלותם של כוחות עלו ­‬
‫מים‪ ,‬שהם מסתמא אנשים‪ ,‬ובמחזות־שווא הם גם שומעים את האנשים‬
‫האלה מכריזים מה ראו בהתחקותם אחריהם‪ :‬עכשו מבקש אתה לומר כך־‬
‫וכך‪ ,‬עתה אתה מתלבש בשביל לצאת‪ ,‬וכיו״ב‪ .‬התבוננות זו עדיין אינה‬
‫כמוה כרדיפה‪ ,‬אבל אינה רחוקה ממנה; ההנחה לה היא‪ ,‬שאין לאנשים‬
‫אמון בהם‪ ,‬שהללו אורבים להם ומבקשים לתפסם בקלקלתם‪ ,‬בעשיית‬
‫דברים אסורים‪ ,‬שסופם שייענשו בגללם‪ .‬ומה אם הדין הוא עם חולי־רוח‬
‫אלה — דהיינו‪ ,‬שכל אחד מאתנו שוכנת בתוך האני שלו ערכאה צופיה‬
‫ועונשת כזאת‪ ,‬אלא שבנפשם של חולי־הרוח הופרדה הערכאה הזאת‬
‫בצורה חדה מן האני שלהם ונשתבשה על־ידי שהותקה בטעות לתוך‬
‫הממשות החיצונית ?‬
‫נבצר ממני לומר‪ ,‬אם יקרה אתכם כדבר שקרה אותי‪ .‬מאז עלה בי‬
‫הרושם האדיר של תמונת המחלה הזאת נתפסתי לרעיון ששוב לא הרפה‬
‫ממני‪ ,‬כי הפרדת הערכאה הצופיה משאר האני‪ ,‬ייתכן שהיא קו סדיר‬
‫במבנהו של האני; בהשפעת הרושם הזה נתדרבנתי לחקור את שאר‬
‫התכונות והזיקות של הערכאה המופרדת בדרך אשר כזאת‪ .‬חיש־מהר‬
‫עשיתי את הצעד הבא‪ .‬כבר מן התוכן של טירוף־ההסתכלות מתרמז לנו‪,‬‬
‫שאין ההתבוננות אלא בגדר הכנה לשפיטה וענישה; כך מתעוררת בנו‬
‫הסברה‪ ,‬כי הדבר הקרוי בפינו מצפון‪ ,‬בדין שאף הוא אחד מתפקידי‬
‫הערכאה הזאת‪ .‬אכן‪ ,‬כמעט שאין עוד בנפשנו דבר כדוגמת המצפון‪ ,‬שאנו‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫נוהגים להפרידו כל כך מן האני שלנו‪ ,‬ושאנו מציבים כנגדו בקלות כזאת‬
‫את האני‪ .‬חש אני בנטיה בי לעשות דבר־מה‪ ,‬שאני חושב כי יגרום לי‬
‫עונג‪ ,‬אלא שאני נמנע מלעשותו׳ וטעמי הוא‪ ,‬שמצפוני אוסר עלי זאת‪.‬‬
‫או שנתפתיתי לציפיה המופלגת של העונג ועשיתי דבר אשר קול המצפון‬
‫טען כנגדו‪ ,‬ואחרי המעשה עונשני מצפוני בנזיפה מכאיבה ומביאני לידי‬
‫חרטה על המעשה שעשיתי‪ .‬יכולני לומר בפשיטות‪ ,‬כי הערכאה המיוחדת‬
‫שאני מתחיל להבחין באני שלי היא המצפון; אבל נכונה יותר ההנחה‪,‬‬
‫כי ערכאה זו היא עצמאית והמצפון הוא אחד מתפקידיה‪ ,‬וכי התבוננות־‬
‫עצמו‪ ,‬שהיא בחזקת תנאי קודם לפעולתו השופטת של המצפון‪ ,‬היא שוב‬
‫תפקיד מתפקידיה של אותה הערכאה‪ .‬ומכיוון שאגו נוהגים לקרוא שם‬
‫לדבר שהיכרנו את קיומו הנפרד‪ ,‬אקרא מעתה ואילך " א נ י עליון"‬
‫לערכאה זו שבאני‪.‬‬
‫עכשו מוכן ומזומן אני לשמוע את שאלתכם הנזעמת‪ ,‬האם אין הפסי ­‬
‫כולוגיה הזאת שלנו של האני מכוונת כל־כולה אלא לתפיסתם המילולית‬
‫של מושגים מופשטים שבשימוש כללי ולהפיכתם בצורה מגושמת ממו ­‬
‫שגים לעצמים — עשיה שלא נצא ממנה נשכרים ביותר‪ .‬תשובתי היא‪,‬‬
‫כי בפסיכולוגיה של האני קשה יהיה להימלט מדברים שידיעתם היא‬
‫נחלת הכל‪ .‬חידושים בתחום תפיסתם של מושגים וסידורם חשובים לנו‬
‫יותר ממעשי־גילוי חדשים‪ .‬לפי שעה הרשות איפוא בידכם להוסיף ולהת ­‬
‫ייחם בזלזול להשקפתנו‪ ,‬אבל חכו לדברים שעוד נשמיעכם‪ .‬לשווא תהיו‬
‫מחפשים בפסיכולוגיה הפופולרית את הרקע‪ ,‬שעובדות הפאתולוגיה מק ­‬
‫נות לנו בתוך המאמצים שלנו‪ .‬ובכן‪ ,‬אני ממשיך‪.‬‬
‫אך אימצנו את הרעיון של אני עליון כזה בעל שיעור מסוים של‬
‫אוטונומיה‪ ,‬ההולך אחרי כוונות עצמו ואינו תלוי באני מבחינת משק‬
‫האנרגיה שלו — אך אימצנו לנו רעיון זה‪ ,‬באה מיד תמונה קלינית‬
‫מסוימת וממחישה בצורה מזדקרת לעין את חומרתה של הערכאה הזאת‬
‫— את אכזריותה ממש! — ואת תהפוכות יחסה אל האני‪ .‬מדבר אני על‬
‫מצב המלאנכוליה‪ ,‬ולמען הדיוק על התקף מלאנכולי‪ ,‬שוודאי שמעתם גם‬
‫אתם הרבה עליו‪ ,‬גם אם אינכם פסיכיאטרים‪ .‬הקו הבולט ביותר במחלה‬
‫זו‪ ,‬שאנו יודעים מעט כל כך על סיבותיה ועל המיכאניזם שלה‪ ,‬הוא‬
‫הצורה שבה נוהג האני העליון באני — וכאן מותר לכם‪ ,‬בלבכם פגימה‪,‬‬
‫לקרוא לאני העליון מצפון‪ .‬בימים שהוא בריא יכול בעל המרה השחורה‪,‬‬
‫ככל אדם זולתו‪ ,‬לנהוג בעצמו בחומרה גדולה או קטנה‪ ,‬אבל בשעת‬
‫התקף מלאנכולי מחמיר עמו האני העליון במופלג‪ ,‬מגדף את האני המסכן‪,‬‬
‫משפילו ומתעלל בו‪ ,‬מאיים להטיל עליו ענשים קשים ביותר‪ ,‬נוזף בו על‬
‫מעשים שעשה לפני זמן רב ביותר ושבשעתם לא ייחם להם חשיבות —‬
‫כאילו אגר האני העליון במשך כל הזמן מאז האשמות נגדו׳ ואך חיכה‬
‫לשעה זו שכוחו נתחזק בשביל להטיחן בפניו ולדונו לכף־חובה על סמך‬
‫חומר־אישום זה‪ .‬האני העליון מודד לאני חסר־הישע המופקר לחסדו‬
‫במידת־המוסר הקפדנית ביותר; כללו של דבר‪ ,‬הוא מייצג את תביעות‬
‫המוסריות‪ ,‬וקל לנו להיווכח מניה־וביה׳ כי רגש־האשמה המוסרי שבנו‬
‫הוא הביטוי למתיחות שבין האני לבין האני העליון‪ .‬הרי חוויה מוזרה‬
‫ביותר היא לראות את המוסריות פועלת כתופעה פריודית‪ ,‬זו המוסריות‬
‫שאומרים לנו׳ כי מתת אלוהים היא הנטועה בנבכי ישותנו‪ .‬כי על כן‬
‫חולפת מקץ חדשים מספר המהומה המוסרנית‪ ,‬הביקורת של האני העליון‬
‫משתתקת‪ ,‬האני יוצא נקי מאשם וחוזר ונהנה שוב מכל זכויות־האדם‬
‫עד להתקף הבא‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בצורות מסוימות של המחלה מתחולל בזמן‬
‫שבין התקף להתקף משהו מנוגד לכך‪ :‬האני שרוי במצב של שכרון־‬
‫ברכה וידו על העליונה‪ ,‬כאילו נתקפח כל כוחו של האני העליון או‬
‫שנתמזג עם האני‪ ,‬ואני אחוז־טירוף ומתפקר זה נוטל לעצמו רשות למלא‬
‫ללא־רסן את כל תאוותיו‪ .‬והרי אלה הם תהליכים שופעים סודי־סודות!‬
‫אם אשמיעכם את הבשורה׳ כי למדנו לדעת דברים שונים על התהוותו‬
‫של האני העליון‪ ,‬דהיינו על מוצא המצפון‪ ,‬ודאי תצפו שאביא לפניכם‬
‫יותר מהדגמה בלבד לדברי‪ .‬ידועה היטב אמירתו של ק א נ ט‪ ,‬המצמיד‬
‫את המצפון בחובנו אל כוכבי השמים ממעל; אדם ירא־שמים עשוי על‬
‫סמך כך להתפתות ולהעריץ שני אלה‪ ,‬את כוכבי השמים ואת המצפון‪,‬‬
‫כיצירות־מופת של הבריאה‪ .‬אכן‪ ,‬כמה נהדרים הכוכבים! אבל אשר‬
‫למצפון‪ ,‬עשה כאן אלוהים מלאכה מרושלת וחסרת־איזון‪ ,‬שכן לא ניחנו‬
‫רבים־רבים מבני־האדם אלא בשיעור צנוע של מצפון‪ ,‬או ששיעורו אף‬
‫כה קטן‪ ,‬שלא ראוי כלל לדבר עליו‪ .‬ודאי שאין אנו מתעלמים ממידת‬
‫האמת הפסיכולוגית הכלולה בסברה‪ ,‬שהמצפון מוצאו אלוהי; אבל זו סברה‬
‫הטעונה פירוש‪ .‬אפילו המצפון הוא משהו "שבתוכנו"‪ ,‬ודאי אין הוא כך‬
‫מראשית־ראשיתו‪ .‬מבחינה זו יש כאן ניגוד ממשי לחיי־המין‪ ,‬המתגלים‬
‫באמת מראשית החיים‪ ,‬ואינם רק בחזקת תוספת מאוחרת‪ .‬אבל כנודע‪,‬‬
‫אין הילד הקטן יודע מוסר כלל‪ ,‬אין בו מעצורים פנימיים מפני דחפים‬
‫שבו המתאווים לעונג‪ .‬התפקיד שלןמים ממלא אותו האני העליון‪ ,‬תחילה‬
‫ממלא אותו כוח חיצוני — סמכותם של ההורים‪ .‬השפעת ההורים מושלת‬
‫בחיי הילד על־ידי שהיא מרעיפה עליו אותות של אהבה מזה ומאיימת‬
‫עליו בענשים מזה‪ ,‬וענשים הם לילד האות לאבדן־אהבה׳ ועצם טיבם‬
‫הוא הגורם שעליו לפחד מפניהם‪ .‬חרדה ממשית זו היא המבשרת של‬
‫חרדת המצפון בעתיד; וכל עוד שולטת חרדה זאת‪ ,‬אין מקום לדיבורים לא‬
‫על אני עליון ולא על מצפון‪ .‬ואך ברבות הימים מתפתח המצב השניוני‪,‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫שאנו להוטים מדי לראותו כתקין‪ ,‬ושבו מופנם המעצור החיצוני‪ ,‬והאני‬
‫העליון תופס את מקומה של ערכאת ההורים‪ ,‬והוא המשגיח מעתה על‬
‫האני‪ ,‬מדריך אותו ומאיים עליו‪ ,‬בדיוק כפי שנהגו קודם לכן ההורים‬
‫כלפי הילד‪.‬‬
‫אבל האני העליון‪ ,‬המקבל עליו בדרך זו את שליטת ערכאת ההורים‬
‫ותפקידם‪ ,‬ונוקט אפילו את הדרכים שנקטה אותה ערכאה‪ ,‬אני עליון‬
‫זה אינו רק יורש־זכויות שלה‪ ,‬אלא באמת גם יורש־צאצא חוקי לה‪.‬‬
‫אותה הערכאה היא‪ ,‬במישרין‪ ,‬מקור־מחצבתו; ומיד נראה איזהו התהליך‬
‫להיווצרותה‪ .‬אלא שקודם עלינו להשתהות רגע קט על חוסר־תיאום‬
‫שבינו לבינה‪ .‬דומה‪ ,‬כי האני העליון בחר בחירה חד־צדדית ואימץ לעצמו‬
‫מאת ההורים רק את מידות הקפידה והחומרה׳ את תפקידם להטיל אי ­‬
‫סורים וענשים‪ ,‬אך אין בו מדאגתם רבת־החיבה‪ ,‬גם אין הוא ממשיך‬
‫בחלקם זר‪ .‬אם אמנם הפעילו ההורים את סמכותם בחומרה‪ ,‬מבינים‬
‫אנו על נקלה׳ שבילדם מתפתח אני עליון מחמיר ז אבל הנסיון יוצא‬
‫ללמדנו‪ ,‬כי חרף ציפייתנו מסוגל האני העליון לאמץ לעצמו אותה תכונה‬
‫של קפדנות מחמירה גם אם ה־ע הילד בימי חינוכו אך רוך ונחת־של־‬
‫חיבה‪ ,‬ואיומים וענשים נמנעו ממנו ככל מידת האפשר‪ .‬נחזור עוד לסתירה‬
‫זו בשעה שנבוא לדון בגלגולי היצר עם היווצרותו של האני העליון‪.‬‬
‫נבצר ממני להשמיעכם כל מה שיש בידי לומר על התגלגלות זו של‬
‫יחם ההורים באני העליון‪ ,‬קודם משום שתהליך זה מסובך מכדי להיכנס‬
‫בעובי הבירור במסגרת זו של מבוא הרצאות שאני מרצה לפניכם‪ ,‬וגם‬
‫משום שאנו בעצמנו איננו בטוחים לגמרי‪ ,‬כי אמנם כבר עמדנו על‬
‫כבשונו‪ .‬הסתפקו־נא איפוא בראשי ־הפרקים דלהלן‪ .‬בסיסו של התהליך‬
‫הוא הדבר הקרוי הזדהות — כלומר‪ ,‬השתוותו של אני אחד עם אני זר‪,‬‬
‫שכתוצאה ממנה נוהג האני הראשון מבחינות מסוימות כאני האחר‪ ,‬מחקה‬
‫את מעשי ההוא׳ ובמובן מסוים קולט הוא אותו בתוך עצמו‪ .‬בצורה‬
‫הולמת למדי המשילו את ההזדהות לספיגה האוראלית‪ ,‬הקאניבאליסטית‪,‬‬
‫של האדם הזר‪ .‬ההזדהות היא צורה חשובה מאוד של התקשרות לאדם אחר‪,‬‬
‫מן־הסתם הצורה הקמאית ביותר — ואין היא ובחירת־מושא היינו־הך‪.‬‬
‫אפשר לבטא בערך כך את ההבדל שבין שתי הצורות‪ :‬נער המזדהה עם‬
‫אביו מבקש להיות כמו אביו; אם אביו הוא מושא־בחירתו‪ ,‬מבקש‬
‫הוא‪ ,‬שאביו יהיה שלו‪ ,‬הוא רוצה בבעלותו עליו‪ .‬במקרה הראשון‬
‫מש‪..,‬ה האני שלו לפי מופת האב; במקרה השני אין הכרח בכך‪ .‬הזדהות‬
‫ובחירת־מושא‪ ,‬במידה מרובה בלתי־תלויות הן זו בזו; אבל יכול אתה‬
‫גם להזדהות עם אותו האדם שאתה בוחר לך‪ ,‬למשל‪ ,‬כמושא־מין‪ ,‬ולשנות‬
‫את האני שלך לפי דוגמתו‪ .‬אומרים‪ ,‬כי השפעת האני הנאצלת מן המושא‬
 ‫המיני שכיחה ביותר אצל נשים‪ ,‬כי זו תופעה אפיינית לנשיות‪ .‬ודאי‬
‫כבר העליתי לפניכם בהרצאותי הקודמות דברים על היחס המאלף עד־‬
‫מאוד שבין הזדהות לבין בחירת־מושא‪ .‬על־נקלה אפשר להבחין בו‬
‫בילדים ומבוגרים כאחד‪ ,‬באנשים נורמליים וחולים‪ .‬אם אבד לאדם מושאו‪,‬‬
‫או שהוא נאלץ לוותר עליו‪ ,‬נמצא לו לפעמים קרובות פיצוי בהזדהותו‬
‫עמו‪ ,‬בשיעתוקו של המושא באני שלו גופו‪ ,‬ובמקרה כזה יוצא‪ ,‬שבחירת־‬
‫המושא נסוגה כדי הזדהות‪.‬‬
‫אני בעצמי איני מרוצה כלל וכלל בהערות אלו על ההזדהות; אבל די‬
‫לי‪ ,‬אם תקבלו את דעתי‪ ,‬שאפשר לראות את כניסתו של האני העליון‬
‫כמקרה שעלה יפה להזדהות עם ערכאת־ההורים‪ .‬העובדה המכרעת את‬
‫הכף לטובת השקפה זו היא‪ ,‬שיציר חדש זה של ערכאה עליונה בתוך‬
‫האני קשור קשר אינטימי ביותר עם יעודו של תסביך־אדיפום‪ ,‬כך שהאני‬
‫העליון מופיע כיורשה של זיקת־רגשים זו‪ ,‬שחשיבותה גדולה כל כך‬
‫בגיל הילדות‪ .‬קל להוכיח‪ ,‬כי עם זניחתו את תסביך־אדיפום אנוס הילד‬
‫לוותר על אחיזות־המושא העצימות שהשקיע בהורים; לפיצוי בעד אבדן‬
‫המושא הזה מתעצמות בו כל כך הזדהויות עם ההורים‪ ,‬שהיו מן־הסתם‬
‫משוכנות משכבר באני שלו‪ .‬לעתים קרובות למדי יחזרו עוד בחיי הילד‬
‫הזדהויות מסוג זה כמשקעים של אחיזות־מושא שהוא ויתר עליהן; אבל‬
‫ערכו הריגושי של מקרה ראשון זה של טראנספורמציה כזאת גדול כל כך‪,‬‬
‫שאמנם ראוי הוא שייועד לו מעמד מיוחד בתוך האני‪ .‬מבדיקה מפורטת‬
‫אנו למדים‪ ,‬כי האני העליון מצטמק מבחינת עצימותו וגידולו‪ ,‬אם לא‬
‫הצליח כיבושו של תסביך־אדיפום אלא הצלחה חלקית בלבד‪ .‬במהלך‬
‫התפתחותו מקבל עליו האני העליון גם את השפעות האנשים שתפסו‬
‫בחייו את מקום ההורים — כלומר׳ מחנכים‪ ,‬מורים‪ ,‬דמויות אידיאליות‬
‫למופת‪ .‬בהתפתחות התקינה מתרחק האני העליון יותר ויותר מדמויות־‬
‫ההורים המקוריות! רצונך אמור‪ ,‬שהוא נעשה לא־אישי יותר‪ .‬גם אסור‬
‫לשכוח‪ ,‬כי בתקופות־חיים שונות שונה גם הערכת הילד את הוריו‪ .‬בזמן‬
‫שתסביך־אדיפום מפנה מקומו לאני העליון יש להורים מעמד נשגב בחייו‪,‬‬
‫אבל ברבות הימים מתעמעם זוהר זה בהרבה‪ .‬מתממשות הזדהויות גם עם‬
‫ההורים מן התקופה המאוחרת יותר‪ ,‬וברגיל הן אף תורמות תרומות‬
‫חשובות לעיצובו של האופי; אבל במקרה זה אין הדבר נוגע אלא באני‪,‬‬
‫אבל שוב אין לאותן הזדהויות השפעה על האני העליון‪ ,‬הנקבע בתוקף‬
‫דיוקנאות ההורים הקדומים ביותר‪.‬‬
‫אני מקווה‪ ,‬כי כבר נתרשמתם‪ ,‬שמבנהו של האני העליון מתאר באמת‬
‫יחם סטרוקטורלי‪ ,‬ולא רק דבר שהוא כעין האנשתו של מושג מופשט‬
‫כלשהו כדוגמת המצפון‪ .‬עלינו להזכיר עוד פונקציה חשובה אחרת‪ ,‬שאנו‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫מייחסים לאני העליון הזה‪ .‬הוא משמש גם מכשיר לאידיאל־האני‪ ,‬שלפיו‬
‫מודד האני את עצמו‪ ,‬שהוא שואף להיות כמוהו ושהוא מתאמץ לקיים‬
‫את תביעתו לדרגה גבוהה יותר ויותר של שלמות‪ .‬אין ספק‪ ,‬כי אידיאל‬
‫זה של האני הוא המשקע של מוצג־ההורים הישן‪ ,‬הביטוי להערצת כליל־‬
‫השלמות׳ שהילד ייחם להם בשחר ימיו‪.‬‬
‫אני יודע‪ ,‬כי שמעתם הרבה על רגש־הנחיתות‪ ,‬האמור לאפיין ביותר‬
‫נאורוטיקנים‪ .‬במיוחד מרבים לדוש בכך בספרות הקרויה יפה‪ .‬סופר‬
‫המשתמש במונח תסביך־נחיתות סבור‪ ,‬כי בכך סיפק את כל דרישות‬
‫הפסיכואנאליזה והעלה את חיבורו לרמה פסיכולוגית גבוהה יותר‪ .‬אבל‬
‫לאמיתו של דבר תסביך־נחיתות הוא מונח טכני‪ ,‬שאין לו כמעט שימוש‬
‫בפסיכואנאליזה‪ .‬בעינינו אין לו משמעות פשוטה‪ ,‬קל־וחומר משמעות‬
‫בסיסית‪ .‬אנשי האסכולה המתקראת פסיכולוגיה אינדיבידואלית נוטים‬
‫ביותר לחפש את עקבות התופעה בתחושה עצמית דומה לתחושה המת ­‬
‫לווית לליקויים אורגניים; אבל בעינינו משתבשים הם כאן שיבוש של‬
‫קוצר־רואי‪ .‬רגש־הנחיתות יש לו שרשים ארוטיים עמוקים‪ .‬ילד שם לב‪,‬‬
‫שאין אוהבים אותו׳ ואזי חש הוא עצמו נחות; הוא הדין האדם המבוגר‪.‬‬
‫האיבר היחיד בגוף הנחשב כנחות באמת הוא איבר־הזכרות המצומק‪,‬‬
‫הקליטוריס (דגדגן) של הנערה‪ .‬אבל עיקרו של רגש־הנחיתות מוצאו‬
‫מיחסו של האני לאני העליון שלו‪ ,‬ובדומה לרגש־האשמה הרי הוא בחזקת‬
‫ביטוי למתיחות שבין זה לבין זה‪ .‬ובעצם קשה לשים פדות בין רגש־‬
‫הנחיתות לבין רגש־האשמה‪ .‬אולי דין הוא‪ ,‬שנראה את רגש־הנחיתות‬
‫בהשלמתו הארוטית של רגש־הנחיתות המוסרי‪ .‬בפסיכואנאליזה נתננו אך‬
‫מעט את דעתנו על תיחום התחומים שבין שני המושגים‪.‬‬
‫ברשותכם מבקש אני להעסיקכם בסטיה קצרה מנושאנו‪ ,‬דווקא משום‬
‫שתסביך־הנחיתות נעשה פופולרי כל כך‪ .‬איש בן־זמננו בעל שם היסטורי‬
‫— הוא עודנו חי‪ ,‬אלא שכבר פרש מן הזירה הפומבית — הוא בעל מום‬
‫באחד מגפיו מחמת פגיעה שנפגע בלידתו‪ .‬וסופר מן הנודעים ביותר‬
‫בימינו‪ ,‬בעל נטיה מיוחדת לספר את קורות חייהם של בעלי־שם‪ ,‬חיבר‬
‫ביוגרפיה גם לאיש שהזכרתי "‪ .‬אולי נכון הדבר‪ ,‬כי כותב סיפור חייו של‬
‫אדם קשה לו לכבוש את הצורך בהתעמקות פסיכולוגית בנושאו׳ ומשום‬
‫כך לא עמד מחברנו בנסיון וביקש להשתית את כל התפתחות האופי של‬
‫גיבורו על רגש־הנחיתות‪ ,‬שלדעתו לא היה מנוס ממנו משום אותו מום‬

‫וילהלם השני (‪ ,)1941—1859‬אחרון קיסרי גרמניה‪ ,‬שזרוע שמאל שלו היתד‪ ,‬קצרה‬ ‫•‬
‫יותר‪ ,‬היה עושה מאמצים רבים להסתיר את המום; הביוגרפיה האמורה היא של‬
‫אמיל לודביג (‪ ,)1948—1881‬סופר גרמני (יהודי) פורה‪ ,‬פופולארי בשנות העשרים‬
‫והשלושים‪( .‬הערת המתרגם)‬
‫שבגופו‪ .‬אלא שאגב כך התעלם הביוגרף מעובדה פעוטה׳ אך לא נעדרת־‬
‫חשיבות‪ .‬דבר שכיח הוא‪ ,‬שאימהות שהגורל ייסרן בילד חולני‪ ,‬או מקופח‬
‫בצורה אחרת‪ ,‬מנסות לפצותו באהבה מופלגת בעד העוול שפגע בילד החף־‬
‫מפשע‪ .‬לא כן נהגה האם הגאה במקרה דנן; היא מנעה מבנה את אהבתה‬
‫מחמת מומו‪ ,‬וכאשר גדל הילד ונעשה לבעל שלטון־אדירים‪ ,‬הוכיח‬
‫במעשיו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים‪ ,‬כי מעולם לא סלח לאמו‪.‬‬
‫אם תתנו את דעתכם על חשיבותה של אהבת האם בחיי־הנפש של הילד‪,‬‬
‫תתקנו במחשבתכם את תורת־הנחיתות של כותב הביוגרפיה‪.‬‬
‫הבה נשוב אל האני העליון‪ .‬ייחסנו לו את הסתכלות־עצמו‪ ,‬את המצפון‬
‫ואת תפקיד־האידיאל‪ .‬היוצא לנו ממה שאמרנו על היווצרותו של האני‬
‫העליון הוא‪ ,‬כי ההנחות לו נשענות על עובדה‪ ,‬שחשיבותה כבירה מבחינה‬
‫ביולוגית וגורלית מבחינה פסיכולוגית — דהיינו׳ תלותו רבת־הימים של‬
‫ילדו של האדם בהוריו מזה ובתסביך־אדיפום מזה — שני הגורמים‬
‫הקשורים קשר־גומלין פנימי‪ .‬האני העליון מייצג בעינינו כל לאו מוסרי‪,‬‬
‫הוא פרקליטה של כל שאיפה לשלמות — קיצורו של דבר׳ של כל מה‬
‫שאנו מסוגלים לתפוס מבחינה פסיכולוגית בגילויים הקרויים נשגבים‬
‫שבחיי האדם‪ .‬כיוון שגילויים אלה מקורותיהם בהשפעת ההורים‪ ,‬המחנכים‬
‫וכיוצא־בהם‪ ,‬למדים אנו עוד יותר על חשיבותם כשאנו נפנים למקורות‬
‫אלה שלו‪ .‬ברגיל נוהגים הורים ובעלי סמכות דומה לשלהם ללכת בחינוכו‬
‫של ילדם אחרי הוראות האני העליון של עצמם‪ .‬אבל יהיה אשר יהיה‬
‫שיעור ההשלמה שהאני של עצמם הגיע אליה עם האני העליון שלהם‪,‬‬
‫בחינוכו של הילד נוהגים הם להיות מחמירים ותובענים‪ .‬הם שכחו את‬
‫קשיי ילדותם שלהם גופם‪ ,‬ועתה נוחה דעתם‪ ,‬שיש לאל ידם להזדהות‬
‫לגמרי עם הוריהם שלהם‪ ,‬עם אלה שהטילו עליהם בעבר סייגים חמורים‬
‫למעשיהם‪ .‬כך יוצא בעצם‪ ,‬שהאני העליון של הילד נמצא מתעצב לא‬
‫לפי אופי הוריו׳ אלא לפי מופת האני העליון שלהם! ממלאים את האני‬
‫העליון שלו אותם התכנים עצמם‪ ,‬והוא נעשה מכשיר של המסורת ושל‬
‫הערכים שעמדו בתמורות הזמנים‪ ,‬נתקדשו ועברו מדור לדור‪ .‬הנקל‬
‫לעמוד על כך‪ ,‬כי מתוך שקילת האני העליון נמצאים אנו מסתייעים‬
‫ביותר בהבנת היחסים הסוציאליים של בני־האדם — למשל‪ ,‬בתחום‬
‫העבריינות — ואולי משתלחים לנו מכאן גם רמזים מעשיים בעניני‬
‫חינוך‪ .‬ההשקפות בתפיסת ההיסטוריה הקרויות מאטריאליסטיות מזלזלות‬
‫בגורם זה; אך מן־הסתם שוגות הן בכך‪ .‬הן פוטרות גורם זה כלאחר־יד‬
‫אגב הערה‪ ,‬כי ה״אידיאולוגיות" של בני־האדם אינן אלא פרי התנאים‬
‫הכלכליים של זמנן ובנין־על להם‪ .‬זוהי אמת‪ ,‬אך מן הסתם לא האמת‬
‫כולה‪ .‬לעולם אין בני־אדם חיים חיי־הווה בלבד; באידיאולוגיות של האני‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫העליון חי העבר‪ ,‬חיה בהן מסורת של הגזע ושל העם‪ ,‬וזד נכנעת אך‬
‫מעט־מעט להשפעות של ההווה‪ ,‬לתמורות חדשות‪ ,‬וכל זמן שהמסורת‬
‫פועלת באמצעות האני העליון ממלאת היא תפקיד אדיר בחיי האדם‪,‬‬
‫תפקיד שאינו תלוי בתנאים הכלכליים‪.‬‬
‫במסה משנת ‪ 1912‬על הפסיכולוגיה של ההמון" ניסיתי לעמוד על ההבדלה‬
‫שבין האני לבין האני העליון‪ .‬באתי שם לכלל נוסחה כזאת‪ :‬המון פסיכו ­‬
‫לוגי הוא התאגדות של יחידים‪ ,‬שהכניסו דמותו של אותו האדם לתוך האני‬
‫העליון שלהם‪ ,‬ועל הבסיס של שותפות זו באו‪ ,‬איש־איש באני שלו‪ ,‬לידי‬
‫הזדהות זה עם זה‪ .‬נוסחה זו חלה‪ ,‬כמובן‪ ,‬על המונים שיש להם מנהיג‪.‬‬
‫שמץ אחרון של תחושת המוזרות שעוד נשאר דבק בהנחה זו שלנו על‬
‫האני העליון היה ודאי מתבטל‪ ,‬אילו היו לנו דוגמאות רבות יותר מסוג‬
‫זה שהזכרתי כאן‪ ,‬וכך היינו גם נפטרים כליל מן המבוכה המוסיפה עוד‬
‫לפקוד אותנו‪ ,‬לאחר שהשתהינו בעולם הלא־מודע ונעשינו מורגלים‬
‫באווירתו‪ ,‬בשעה שאנו עולים בדיוננו לשכבות החיצוניות והגבוהות יותר‬
‫של מנגנון־הנפש‪ .‬אין אנו גורסים׳ כמובן׳ כי עם הפרדתו של האני העליון‬
‫כבר פסקנו הלכה אחרונה בפסיכולוגיה של האני‪ .‬נכון יותר לומר‪ ,‬שעשינו‬
‫צעד ראשון‪ ,‬אלא שבמקרה דנן קשות לא ההתחלות בלבד‪.‬‬
‫אלא שעתה עולה לפנינו בעיה אחרת — כאילו בקצה האחר של האני‪.‬‬
‫היא מתחשפת מתוך תצפית הנעשית בשעת עבודת האנאליזה‪ .‬זוהי בעצם‬
‫תצפית ישנה מאוד‪ ,‬אלא שנתארע כאן דבר שכיח למדי‪ ,‬והוא שעבר זמן‬
‫רב עד שבאנו לכלל מסקנה‪ ,‬שהענין דנן חשוב‪ .‬כל התיאוריה של הפסיכו־‬
‫אנאליזה‪ ,‬כידוע לכם‪ ,‬מבוססת בעצם על תפיסה חושית של ההתנגדות‪,‬‬
‫שהפאציינט מגלה בשעה שאנו מנסים להעלות לתודעתו את הלא־מודע‬
‫שלו‪ .‬הסימן האובייקטיבי להתנגדות הוא‪ ,‬שנצנוצי־המחשבה שלו נכש ­‬
‫לים‪ ,‬או שהם מתרחקים מן הנושא שבטיפול‪ .‬הוא גם עשוי להכיר הכרה‬
‫סובייקטיבית את ההתנגדות בתוקף רגשותיו המדכדכים‪ ,‬המת ­‬
‫עוררים בו עם התקרבו לנושא‪ .‬אבל סימן אחרון זה עלול לא לבוא לידי‬
‫גילוי; אזי אנו אומרים לפאציינט‪ ,‬שאנו מסיקים מהתנהגותו‪ ,‬כי הוא‬
‫שרוי עתה במצב של התנגדות‪ ,‬והוא משיב׳ שאינו יודע על כך דבר‪,‬‬
‫ושאינו מבחין אלא בכך‪ ,‬שהוא מתקשה בנצנוצי־מחשבה שלו‪ .‬מסתבר‪,‬‬
‫כי הדין היה עמנו‪ ,‬אלא שבמקרה זה היתה התנגדותו לא־מודעת אף‬
‫היא‪ ,‬ממש כאותו מודחק שעסקנו בביטולו‪ .‬צריכים היינו עוד זמן רב‬
‫קודם לכן לעורר את השאלה‪ :‬איזהו המדור בחיי־הנפש‪ ,‬שממנו יוצאת‬
‫התנגדות לא־מודעת כזאת ז הטירון בפסיכואנאליזה תשובתו תהיה מוכנה‬

‫[ראה "פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני" בכרך זה‪].‬‬ ‫•‬

 ‫עמו מיד‪ :‬הרי זו התנגדותו של הלא־מודע — אלא שזו תשובה ה ­‬
‫משמעית‪ ,‬שלא תצמח לנו תועלת ממנה‪ .‬שכן אם פירושו של דבר הוא‪,‬‬
‫כי ההתנגדות יוצאת מן המודחק‪ ,‬חייבים אנו להשיב‪ :‬׳ודאי לא !׳ עלינו‬
‫לייחס למודחק דווקא לחץ כבד כלפי־מעלה‪ ,‬דחף לחדור לתוך התודעה‪.‬‬
‫אין ההתנגדות יכולה להיות אלא התגלות של האני; האני הוא שביצע‬
‫בזמנו את ההדחקה‪ ,‬ועתה מבקש הוא להוסיף ולקיימה‪ .‬תמיד גרסנו כך‬
‫גם בעבר‪ .‬ומאחר שבאנו לכלל הנחה בדבר קיומה של ערכאה מיוחדת‬
‫באני‪ ,‬היא האני העליון המייצג תביעות של הגבלה ופסילה‪ ,‬יכולים אנו‬
‫לומר‪ ,‬כי ההדחקה היא פעלו של אני עליון זה‪ ,‬וכי היא מתבצעת בידי‬
‫האני העליון בעצמו‪ ,‬או בידי האני הסר למשמעתו‪ .‬ולכן‪ ,‬בהיתקלנו‬
‫באנאליזה במקרה של התנגדות שאינה מודעת לפאציינט‪ ,‬הרי פירושו‬
‫של דבר‪ ,‬שבמצבים חשובים ביותר עשויים האני והאני העליון לפעול‬
‫בלא־מודע — או שאפשר‪ ,‬שגם האני וגם האני העליון גופו‪ ,‬יש בהם‬
‫אזורים לא־מודעים‪ ,‬ודבר זה משמעותו גדולה עוד יותר‪ .‬בשני המקרים‬
‫עלינו להביא במנין את הגילוי שאינו מרנין את לבנו‪ ,‬כי מצד אחד‬
‫אין האני (העליון) והמודע חופפים זה את זה‪ ,‬ומצד אחר אין גם חפיפת‬
‫המודחק והלא־מודע‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי ן חש אני בצורך להטיל כאן אתנחתא — דבר שגם‬
‫אתם תקבלוהו ודאי בברכה — ולפני שאמשיך אשמיע באזנכם דברים‬
‫של התנצלות‪ .‬מתכוון אני להביא לפניכם תוספת להרצאות המבוא לפסי־‬
‫כואגאליזה שהרציתי לפני חמש־עשרה שנים‪ ,‬ואני חייב לנהוג כאילו לא‬
‫עסקתם גם אתם מאז בשום דבר מלבד פסיכואנאליזה‪ .‬אני יודע‪ ,‬כי זו‬
‫השערה לא־נכונה‪ ,‬אבל אני חסר־ישע ואיני יכול לנהוג אחרת‪ .‬ודאי‬
‫מקורו של דבר בכך‪ ,‬שבכלל קשה כל כך להכניס בסוד הפסיכואנאליזה‬
‫את מי שאינו פסיכואנאליטיקאי בעצמו‪ .‬מבקש אני מכם להאמין לי‪,‬‬
‫שאין אנו להוטים לעשות רושם של חברי אגודת־חרש העוסקים בתורת־‬
‫הנסתר‪ .‬אף־על־פי־כן אנוסים היינו לבוא לכלל דעה‪ ,‬גם לעשות פומבי‬
‫לה‪ ,‬שאין אדם רשאי להשתתף בדיון בפסיכואנאליזה אלא אם כן קנה‬
‫לו נסיונות מסוימים‪ ,‬שאינם נקנים לו אלא בדרך האנאליזה של עצמו‪.‬‬
‫בהרצותי לפניכם לפגי חמש־עשרה שנים ניסיתי לחסוך מכם פרקים‬
‫ספקולאטיביים מסוימים של התיאוריה שלנו‪ :‬אלא שדווקא באותם הפרקים‬
‫מתקשרות הידיעות החדשות שבידנו‪ ,‬שהן נושא הרצאתי היום‪.‬‬
‫עתה חוזר אני לנושא‪ .‬האני והאני העליון‪ ,‬האם הם גופם לא־מודעים‬
‫הם‪ ,‬או שהם אך יכולים ליצור השפעות לא־מודעותז שאלה זו עוררה‬
‫בנו ספקות‪ ,‬ובהכריענו בה לכף האפשרות הראשונה היו לנו טעמים‬
‫כבדי־משקל להכרעה כזאת‪ .‬אכן‪ ,‬אזורים נרחבים של האני והאני העליון‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫אפשר להם שיישארו בלא־מודע! גם תקין המצב שהם לא־מודעים‪ .‬משמע‪,‬‬
‫אין האדם יודע דבר על תכניהם‪ ,‬וכדי שייעשו לו מודעים נדרש ממנו‬
‫מחיר של מאמץ‪ .‬נכון הדבר׳ כי אין האני והמודע חופפים זה את זה‪,‬‬
‫גם אין חפיפת המודחק והלא־מודע‪ .‬חשים אנו בצורך לבדוק מן היסוד‬
‫את עמדתנו בבעיה זו של מודע—לא־מודע‪ .‬תחילה נוטים אנו למעט בערך‬
‫סימן־ההיכר של המודע; נוכחנו לדעת‪ ,‬כמה אי־אפשר לסמוך על קרי ­‬
‫טריון זה‪ .‬אבל אילו עשינו כך‪ ,‬היינו נוהגים שלא כדין‪ .‬אפשר לומר על‬
‫סימן־היכר זה בערך מה שאומרים על חיינו‪ :‬אין ערכם רב‪ ,‬אבל הרי‬
‫הם כל מה שיש לנו‪ .‬לולא האור שזורעת תכונת המודעות היינו אובדים‬
‫דרכנו בחשכת הפסיכולוגיה של־הנבכים; אבל אנו חייבים לנסות ולחפש‬
‫אוריינטציה חדשה‪.‬‬
‫אין אנו צריכים להנהיר את הקרוי מודע‪ ,‬שהרי הוא מחוץ לכל גדר‬
‫של ספק‪ .‬המשמעות התיאורית היא המשמעות הישנה והטובה ביותר‬
‫לתיבה ״לא־מודע״; אומרים אנו על תהליך נפשי׳ שהוא לא־מודע בשעה‬
‫שאנו אנוסים להניח‪ ,‬שהוא קיים בלא־מודע‪ ,‬הואיל ואנו גוזרים קיומו‬
‫מפעולותיו גם אם אין אגו יודעים דבר עליו‪ .‬במקרה אשר כזה יחסנו‬
‫אליו הוא כיחסנו לתהליך נפשי באדם אחר׳ אלא שבאמת זה אחד‬
‫התהליכים שבנו בעצמנו‪ .‬ואם נרצה לדייק עוד יותר‪ ,‬ננסח את גרסתנו‬
‫ניסוח שונה מזה ונאמר‪ ,‬כי אנו קוראים לא־מודע לתהליך בשעה שאנו‬
‫אנוסים להניח‪ ,‬כי הוא פעיל ברגע ז ה‪ ,‬אף כי ברגע זה אין אנו‬
‫יודעים עליו דבו־ צמצום זה מביאנו לכלל מחשבה‪ ,‬כי רוב התהליכים‬
‫המודעים אינם מודעים אלא זמן קצר בלבד; עד־מהרה נעשים הם ח ב ו ­‬
‫י י ם‪ ,‬אבל בנקל אפשר להם להעשות שוב מודעים‪ .‬היינו יכולים לומר‪,‬‬
‫כי נעשו לא־מודעים‪ ,‬אילו היינו בטוחים‪ ,‬כי במצב החביון מוסיפים הם‬
‫עוד להיות בגדר הנפשי‪ .‬עד כאן לא היינו למדים שום דבר חדש‪ ,‬גם‬
‫לא היתה נקנית לנו הזכות להכניס את מושג הלא־מודע בפסיכולוגיה‪.‬‬
‫אבל כאן בא הנסיון החדש‪ ,‬שיכולנו לעשותו כבר בחקירת מעשי־הכשל‪.‬‬
‫כדי להסביר פליטת־פה‪ ,‬למשל‪ ,‬רואים אנו את עצמנו אנוסים להניח‪ ,‬כי‬
‫אצל הנוגע־בדבר נוצרה כוונה לתת ביטוי להערה מסוימת‪ .‬אנו למדים‬
‫זאת בביטחה מהתרחשותה של ההפרעה בהערתו! אלא שהכוונה לא‬
‫נתחשפה‪ ,‬ומכאן שהיתר‪ ,‬לא־מודעת‪ .‬אנו אומרים אחר־כך לבעל־הדבר‪,‬‬
‫כי כוונתו היתד‪ .‬כך־וכך; והיה אם יאשר לנו זאת‪ ,‬נסיק מכאן‪ ,‬שהיא‬
‫היתה לא־מודעת לו רק ארעית‪ ,‬ואם ידחה אותה כדבר זר לו‪ ,‬סימן‬
‫שהדבר לא־מודע לו דרך־קבע‪ .‬באורח רטרוספקטיבי נקנית לנו מנסיון‬
‫זה הרשות להכריז גם על מה שתואר כחבוי‪ ,‬כי הוא בחזקת לא־מודע‪.‬‬
‫מתוך שקילת היחסים הדינמיים האלה הרשות עתה בידנו להבדיל בין‬
‫שני מיני לא־מודע — אל״ף‪ ,‬לא־מודע המתגלגל בנקל‪ ,‬בנסיבות מצויות‪,‬‬
‫במודע‪ ,‬ובי״ת׳ לא־מודע שהתגלגלות זו במודע קשה בו ואינה מתקיימת‬
‫אלא בתנאי של מאמץ ניכר‪ ,‬או שאפשר לה שלא תתגשם לעולם‪ .‬בשביל‬
‫להימנע מן הספק‪ ,‬אם אנו מתכוונים ללא־מודע זה או ללא־מודע זה —‬
‫היינו‪ ,‬אם אגו משתמשים במלה במובנה התיאורי או במובנה הדינמי —‬
‫נוקטים אנו אמצעי פשוט ומותר‪ .‬אנו קוראים סמוך־למודע [סלמ״ד]‬
‫לאותו לא־מודע [למ״ד] שאינו אלא חבוי‪ ,‬כך שהוא יכול על־נקלה‬
‫להעשות למודע‪ .‬ולאחר שומרים אנו את השם "לא־מודע"‪ .‬עכשו יש‬
‫לנו שלושה מונחים — מודע [מ״ד]‪ ,‬סמוך־למודע‪ ,‬לא־מודע — שבהם אנו‬
‫יכולים להתקדם בתיאורן של תופעות נפשיות‪ .‬ושוב‪ :‬מבחינה תיאורית‬
‫צרופה גם הסמוך־למודע לא־מודע הוא‪ ,‬אבל אין אנו קוראים לו שם זה‬
‫אלא בדיון רפרפני‪ ,‬או בשעה שעלינו לעמוד על עצם קיומם של תהליכים‬
‫לא־מודעים בחיי־הנפש‪.‬‬
‫אני מקווה‪ ,‬כי תסכימו עמי׳ שעד כה הולכים הדברים כשורה ומתאפ ­‬
‫שר לנו מהם טיפול נוח בנושא‪ .‬ניחא‪ .‬אבל הצרה היא׳ שהפסיכואנא־‬
‫ליטיקאי רואה כורח בעבודתו להשתמש במלה "לא־מודע" גם במובן אהר‪,‬‬
‫מובן שלישי‪ ,‬וברור שמכאן עלול לצמוח שיבוש מושגים‪ .‬בהשפעת הרושם‬
‫האדיר החדש שהעלה בנו קיומו של מחוז רחב־ידיים וחשוב של חיי־‬
‫הנפש‪ ,‬שבנסיבות תקינות הוא מוסתר מידיעתו של האני‪ ,‬כך שבעל־‬
‫כרחנו אנו רואים את התהליכים המתחוללים בו כלא־מודעים במובן הדי ­‬
‫נמי האמיתי — בהשפעת הרושם הזה באנו לכלל הבנת המונח "לא־מודע"‬
‫גם במובן טופי או שיטתי‪ ,‬ולכלל דיון במערכת של הסמוך־למודע ובמע ­‬
‫רכת הלא־מודע‪ ,‬בסכסוך שבין האני לבין מערכת הסלמ״ד‪ ,‬וכך משתמשים‬
‫אנו במלה זו יותר ויותר לציונו של מחוז נפשי מלציונה של תכונה‬
‫נפשית‪ .‬בעצם‪ ,‬גילוי זה אינו נוח לנו; שכן יוצא ממנו‪ ,‬כי גם חלקים‬
‫של האני והאני העליון כאחד לא־מודעים הם במובן הדינמי׳ אבל בנקודה‬
‫זו פועל הגילוי כגורם מקל המאפשר לסלק סיבוך‪ .‬אנו תופסים‪ ,‬בי אסור‬
‫לנו לקרוא למחוז הנפש הזר לאני בשם מערכת הלמ״ד‪ ,‬שכן אין תכונת‬
‫הלא־מודע בלבדית בו‪ .‬נקבל את הדין ולא נוסיף להשתמש במונח "לא־‬
‫מודע" במובן השיטתי‪ ,‬ומה שקראנו עד כה בשם זה ייקרא מעתה בשם‬
‫טוב יותר‪ ,‬שלא יניח עוד מקום לשיבושי־הבנה‪ .‬בעקבות שימוש לשוני‬
‫של ניצשה‪ ,‬ולפי רמז שאול עמנו מאצל גיאורג ג ר ודק‪ ,‬נקרא‬
‫מעתה לתחום זה את השם ״הסתם״ ‪ *.‬מלית־דומם לא־אישית זו נראית לנו‬
‫הולמת ביותר לבטא את תכונת־היסוד שבמחוז זה של הנפש — את‬

‫[‪18 £3‬־‪( 0‬נאוסרום); ב>‪ 1‬הלטיני‪ 11 ,‬באנגלית‪].‬‬ ‫*‬

 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫היותו זר לאני‪ .‬האני העליון‪ ,‬האני והסתם — אלה הם איפוא שלוש‬
‫הרשויות‪ ,‬שלושת התחומים או המחוזות‪ ,‬שמהם מורכב מנגנון־הנפש‬
‫של היחיד; להלן מבקשים אנו לברר את יחסי־הגומלין שביניהם‪.‬‬
‫אקדים הערה קצרה במאמר המוסגר‪ .‬אני משער‪ ,‬שאין דעתכם נוחה‬
‫מכך׳ ששלוש התכונות של המודעות ושלושת מחוזות המנגנון הנפשי‬
‫אינם מסתדרים כשלושה זוגות השרויים בשלום‪ ,‬ומשום כך מתערפלים‬
‫קצת ממצאינו בעיניכם‪ .‬אף־על־פי־כן איני סבור שנתחרט על כך‪ ,‬ונאמר‬
‫לעצמנו‪ ,‬שאין אנו רשאים לצפות לסידור כה חלקלק‪ .‬ברשותכם אמשיל‬
‫משל; נכון הדבר‪ ,‬שאין גזירות־שוות מכריעות ולא כלום‪ ,‬אבל הן גורמות‬
‫לך שדעתך מתקררת‪ .‬רואה אני בדמיוני ארץ של נופים מתחלפים‪ ,‬גבעות‪,‬‬
‫אדמות־שפלה ואזורי־אגמים‪ ,‬ואוכלוסין מעורבים — יושבים באותה ארץ‬
‫גרמנים‪ ,‬הונגרים וסלובקים‪ ,‬והללו עיסוקם בסוגי־עבודה שונים‪ .‬אפשר‬
‫להם להתחלק כך‪ ,‬שהגרמנים יושבים במחוזי הגבעות והם מגדלים צאן‬
‫ובקר‪ ,‬ההונגרים בני השפלה מגדלים דגנים ויין‪ ,‬והסלובקים השוכנים‬
‫לחופי האגמים פרנסתם על דיג וקליעת־סוף‪ .‬אילו היתה החלוקה הזאת‬
‫פשוטה וחלקלקה‪ ,‬היה הדבר משמח את לבו של אחד ו י ל ם ו ן ‪ *.‬והדבר‬
‫היה גם נוח למורה בשיעור הגיאוגרפיה‪ .‬אבל אם תצאו לסייר באותה‬
‫ארץ׳ קרוב לוודאי שתראו פחות סדר ויותר ערבוביה‪ .‬גרמנים‪ ,‬הונגרים‬
‫וסלובקים יושבים בכל האזור מעורבים אלה עם אלה; במחוז ההרים‬
‫יש גם שדות של חקלאים‪ ,‬ובין תושבי השפלה תמצאו גם מגדלי־בקר‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬שקצת דברים יאמתו את ציפיותיכם‪ ,‬שכן אין אתה יכול לדייג‬
‫בהרים‪ ,‬ולא תמצא ענבי־יין גדלים במים‪ .‬אכן‪ ,‬תמונת הארץ‪ ,‬כפי שנצ ­‬
‫טיירה בדמיונכם עשויה בדרך כלל לעלות בקנה אחד עם העובדות‪ ,‬אבל‬
‫פה ופה לא תהיה לכם ברירה אלא להשלים עם פרטים חריגים‪.‬‬
‫אין אתם מצפים ממני‪ ,‬שבנוסף לשם החדש אגלה לבם חידושים הרבה‬
‫על הסתם‪ .‬זה המדור האפל בישיותנו‪ ,‬והוא לנו כספר החתום; המעט‬
‫הידוע לנו עליו למדנו מעיון בעבודת־החלום ובהיווצרותם של סימפטו ­‬
‫מים נאורוטיים‪ ,‬ורוב דברים אלה צביונם שלילי‪ ,‬ואפשר לתארם רק‬
‫מתוך ניגודם לאני‪ .‬ניגשים אנו לסתם מתוך גזירות־שוות‪ :‬אנו קוראים‬
‫לו תוהו‪ ,‬קלחת שורצת רחשים תוססים‪ .‬הסתם מצטייר בדמיוננו כפתוח‬
‫בקצהו לגירויים גופניים‪ ,‬קולט כאן בתוכו צרכי־יצר הבאים בו לידי ביטוי‬
‫נפשי‪ ,‬אלא שאין אנו יכולים לומר איזוהי תת־השכבה שבה מתרחש‬
‫דבר זה‪ .‬הסתם מתמלא אנרגיה מן היצרים‪ ,‬אבל אין לו ארגון‪ ,‬אין הוא‬

‫תומם וודו־ו וילסון (‪ ,)1924—1856‬נשיא ארצות־הברית‪ ,‬שהשפיע השפעה גדולה‬ ‫•‬

‫על קביעת גבולות אירופה שלאחר מלחמת־העולם הראשונה‪( .‬הערת המתרגם)‬
‫מייצר רצון כללי‪ ,‬אלא שאיפה בלבד להביא לידי סיפוק את צרכי היצרים‬
‫בכפיפות לקיומו של עקרון־העונג‪ .‬אין חוקי הלוגיקה של החשיבה חלים‬
‫על התהליכים שבסתם‪ ,‬ומעל לכל אין בהם תחולה לחוק־הסתירה‪ .‬רחשים‬
‫הסותרים זה את זה שוכנים בו זה בצד זה‪ ,‬בלא לבטל זה את זה ובלא‬
‫למעט זה את שיעורו של זה; לכל המרובה עשויים הם להתחבר לשם‬
‫יצירת פשרות בכוח שלטון הכפיה המשקית‪ ,‬שתכליתה פריקת אנרגיה‪.‬‬
‫הסתם אין בו דבר׳ שאפשר להשוותו לשלילה‪ ,‬ואתה נדהם שאין בו‬
‫תחולה לכלל הפילוסופי‪ ,‬שלפיו חלל וזמן צורות הכרחיות הם לאקטים‬
‫נפשיים שלנו — הסתם הוא בגדר היוצא מן הכלל הזה‪ .‬אין בסתם דבר‬
‫מקביל למוצג הזמן‪ ,‬ואין מתגשם בו כלל עקרון־החלוף שבזמן — והרי‬
‫זה צד מופלא ביותר שעודנו בגדר של צריך־עיון פילוסופי‪ ,‬שאין חלוף־‬
‫הזמן גורם כל שינוי בתהליך הנפשי‪ .‬רחשי־משאלה שמעולם לא עברו‬
‫מעבר לסתם‪ ,‬אבל גם רישומים ששקעו בסתם בתוקף ההדחקה‪ ,‬אלה‬
‫ואלה כאחד אין להם חדלו־ן עולמית‪ ,‬ומקץ עשרות שנים הרי הם כאילו‬
‫נתחוללו אך זה מקרוב‪ .‬רק לאחר שעבודת־האנאליזה העלתה אותם לתחום‬
‫התודעה אפשר להם שיהיו נתפסים חושית כשייכים לעבר‪ ,‬כנטולי ערך‬
‫ובנעדרי אחיזת־האנרגיה שבהם; ואמנם מושתתת על כך בשיעור לא־‬
‫מבוטל פעולתו הריפויית של הטיפול האנאליטי‪.‬‬
‫שוב ושוב עולה בי הרושם‪ ,‬כי מיעטנו מדי לנצל בתיאוריה שלנו את‬
‫העובדה שמעבר לכל ספק‪ ,‬כי אין הזמן משפיע כדי לחולל שינויים‬
‫במודחק‪ .‬דומה‪ ,‬כי מכאן עשוי להיפתח פתח לגילויים מעמיקים ביותר‪,‬‬
‫ואני מיצר‪ ,‬שלא הצלחתי גם אני להתקדם כאן‪.‬‬
‫מובן מאליו‪ ,‬כי הסתם זרים לו שיקולים ערכיים — אין הוא יודע לא‬
‫טוב ולא רע‪ ,‬ולא מוסר מהו‪ .‬הגורם המשקי׳ ואם רצונכם בביטוי אחר‬
‫— הגורם האיכותי‪ ,‬הקשור מלפני־ולפנים בעקרון־העונג‪ ,‬הוא המכריע‬
‫בכל התהליכים המתחוללים בסתם‪ .‬אחיזות־יצד המחפשות פורקן משוכנות‬
‫כולן‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬בתוך הסתם‪ .‬אף דומה הדבר‪ ,‬כי האנרגיה של רחשי־יצר‬
‫אלה שרויה במצב שונה ממצבם של שאר מחוזות הנפש‪ ,‬כי יש לה‬
‫ניעות קלה הרבה יותר‪ ,‬גם נוחה היא יותר לפריקה; שאם לא כן לא‬
‫היו מתחוללים אותם ההיתקים והעיבויים האפייניים לסתם והמתעלמים‬
‫כל כך עד־תום מאיכותו של מה שאחוז‪ ,‬ממה שבאני היינו קוראים לו‬
‫מוצג‪ .‬כמה היינו רוצים‪ ,‬שהדברים יהיו לנו נהירים יותר! אגב‪ ,‬על־‬
‫נקלה אתם רואים‪ ,‬כי יש לאל ידנו לנקוב עוד סגולות אחרות בסתם‬
‫מלבד היותו לא־מודע‪ ,‬גם מכירים אתם את האפשרות‪ ,‬שחטיבות מן‬
‫האני ומן האני העליון נשארות לא־מודעות‪ ,‬גם אם אין בהן אותן התכונות‬
‫הפרימיטיביות והאיראציונליות‪.‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה— סדרה חדשה של הרצאות‬
‫הדרך הקרובה לנו ביותר לעמוד על תכונותיו של עצם האני׳ במידה‬
‫שאפשר להבדיל בינו לבין הסתם והאני העליון׳ היא דרך בחינת יחסו‬
‫לחלק החיצוני ביותר של המנגנון הנפשי‪ ,‬החלק הסמוך ביותר לפני השטח׳‬
‫הוא החלק שנקרא לו מערכת ת׳—מ״ד [המודע הנתפס תפיסה חושית]‪.‬‬
‫מערכת זו מכוונת אל העולם החיצון׳ היא המכשיר לתפיסות־חושים‬
‫המתעוררות מעולם זה‪ ,‬ובעת פעולתה מתהווית בה תופעת התודעה‪.‬‬
‫מערכת זו היא איבר־החושים של המנגנון כולו; יתר על כן‪ ,‬היא נענית‬
‫לא רק לגריות מבחוץ‪ ,‬אלא גם לגריות המתעוררות בחיי־הנפש מבפנים‪.‬‬
‫כמעט שאין לנו כלל צורך להצדיק את ההשקפה‪ ,‬כי האני הוא אותו חלק‬
‫מן הסתם‪ ,‬שחלו בו תמורות בתוקף סמיכותו אל העולם החיצון והשפעות‬
‫העולם הזה עליו‪ ,‬כי הוא עשוי לקליטתם של גירויים‪ ,‬גם משמש מגן‬
‫מפני גירויים‪ ,‬כדוגמת שכבת־הקליפה העוטפת חלקיק של חומר חי‪.‬‬
‫היחס אל העולם החיצון נעשה לגורם מכריע באני ן הוא קיבל עליו את‬
‫תפקיד ייצוגו של העולם החיצון ביחס לסתם — למזלו של הסתם‪ ,‬שהרי‬
‫לא יכול היה זה להימלט מכליון־עצמו אילו התעלם מאותו כוח־חוץ‬
‫אדיר בתוך מאמצי־הסנוורים שלו לספק את יצריו‪ .‬במלאו תפקיד זה‬
‫מוטל על האני להיות צופה תמיד את הנעשה בעולם החיצון‪ ,‬ולהיות‬
‫מעצב בעקבות־הזכירה שבתפיסתו החושית תמונה נאמנה מאותו עולם‬
‫ומסלק מן התמונה הזאת‪ ,‬באמצעות מבחן־הממשות‪ ,‬כל מה שנוסף עליה‬
‫ממקורות־גריה פנימיים‪ .‬בפעלו מטעם הסתם מפקח האני על הגישות‬
‫אל הניעות! אבל הוא גם משהה את הפעולה בעקבות הצורך המתעורר‬
‫על־ידי שהוא משלב את עבודת־החשיבה בין הצורך לבין הפעולה‪ ,‬ובזמן־‬
‫ביניים זה מנצל הוא את שיירי־הזכירה של הנסיון‪ .‬בדרך זו הדיח האני‬
‫את עקרון־העונג מכס שררתו — אותו העקרון השולט ללא־סייג על מהלך‬
‫כל המתרחש בתוך הסתם — ושם תחתיו את עקרון־הממשות‪ ,‬המבטיח‬
‫שיעור גדול יותר של ביטחה ושל הצלחה מרובה יותר‪.‬‬
‫מערכת התפיסה החושית מסדירה בשביל האני גם את היחס לזמן‪,‬‬
‫יחס שקשה כל כך לתארו; כמעט אין מקום לספק‪ ,‬כי צורת עבודתה‬
‫של מערכת זו היא המקור למוצג־הזמן‪ .‬אבל הדבר המבדיל ביתר ייחוד‬
‫את האני מן הסתם הוא התכונה שבאני לעשות סינתיזה של התכנים‬
‫שלו‪ ,‬סיכום תהליכיו הנפשיים והאחדתם‪ ,‬זו הסגולה שהסתם חסר אותה‬
‫לחלוטין‪ .‬בבואנו אחרי־כן לדון ביצרים שבחיי־הנפש‪ ,‬יעלה בידנו‪ ,‬כפי‬
‫שאני מקווה‪ ,‬לגלות את מוצאה של הסגולה המהותית הזאת של האני‪ .‬רק‬
‫תכונה זו היא היוצרת את דרגת־הארגון הגבוהה הדרושה לאני למען‬
‫מיטב פעליו‪ .‬האני עולה מן התפיסה החושית של היצרים עד כדי שליטה‬
‫בהם‪ ,‬אבל אין הוא בא לכלל שליטה זאת אלא על־ידי כך‪ ,‬שייצוג־היצרים‬
‫מוסדר בתוך מכלול גדול יותר‪ ,‬על־ידי שהוא מתארגן בתשלובת־קשרים‪.‬‬
‫אם נבוא לבטא זאת בלשון פשוטה‪ ,‬נוכל לומר‪ ,‬כי האני מייצג בחיי־‬
‫הנפש את השכל ואת התבונה‪ ,‬אבל הסתם מייצג את התאוות שלוחות־‬
‫הרסן‪.‬‬
‫עד כאן מנינו את מעלותיו וסגולותיו המרשימות של האני; עתה‬
‫הגיעה שעתנו להתבונן גם בצד האחר של המטבע‪ .‬שהרי אין האני‬
‫אלא הלק מן הסתם‪ ,‬חלק שחלו בו שינויים תכליתיים מחמת סמיכותו‬
‫אל העולם החיצון והסכנות האורבות ממנו‪ .‬מבחינה דינמית האני חלש‪,‬‬
‫האנרגיות שלו שאולות עמו מאת הסתם‪ ,‬ואנו מכירים גם קצת מן השיטות‬
‫— ואפשר לומר‪ ,‬מן התחבולות — שבאמצעותן הוא יונק שיעורי־אנרגיה‬
‫מן הסתם‪ .‬שיטה אחת כזאת היא‪ ,‬דרך משל‪ ,‬הזדהותו של האני עם‬
‫מושאים־שבעין או מושאים נטושים‪ .‬אחיזות־המושא צומחות מתביעות‬
‫היצר של הסתם‪ .‬תחילה חייב האני להביא בחשבון את קיומן‪ .‬אבל על־ידי‬
‫שהוא מזדהה עם המושא מציע הוא את עצמו לסתם תחת המושא ומבקש‬
‫להסיט לעבר עצמו את הליבידו של הסתם‪ .‬כבר שמענו‪ ,‬כי במרוצת חייו‬
‫סופג האני בתוכו כמות גדולה של משקעים כאלה של אחיזות־מושא‬
‫קודמות‪ .‬בכללו של דבר חייב האני להגשים את כוונות הסתם‪ ,‬ואת מטלתו‬
‫זו ממלא הוא על־ידי שהוא מגלה את הנסיבות‪ ,‬שבהן עשויות אותן‬
‫כוונות להתממש על הצד הטוב ביותר‪ .‬יכול אתה להמשיל את יחסו של‬
‫הסתם אל האני ליחסו של רוכב לסוסו‪ .‬הסום מספק את האנרגיה המת־‬
‫ניעה ומותר זכותו של הרוכב הוא קביעת המטרה והכוונת תנועת הבהמה‬
‫רבת־הכוח‪ .‬אלא שפעמים קרובות למדי מתארעת בין האני לסתם הסיטו ­‬
‫אציה שאינה אידיאלית‪ ,‬שהרוכב אנוס לכוון את הסום למקום שהוא‪ ,‬הסוס‬
‫בעצמו‪ ,‬רוצה ללכת אליו‪.‬‬
‫חלק אחד בסתם‪ ,‬האני‪ ,‬הפריד עצמו ממנו בתוקף התנגדויות של הדחקה‪.‬‬
‫אבל אין ההדחקה מוסיפה להתקיים בתחומו של הסתם; המודחק מתמזג‬
‫עם שאר הסתם‪.‬‬
‫הפתגם בא להזהירנו‪ ,‬שלא נהיה משרתיהם של שני אדונים בעת ובעונה‬
‫אחת‪ .‬מעמדו של האני המסכן גרוע עוד יותר — הוא משרת שלושה‬
‫אדונים מחמירים ועושה כמיטב יכלתו להביא לכלל תיאום הדדי את‬
‫תביעותיהם ודרישותיהם‪ .‬לעולם אין תביעות אלו חופפות אהדדי׳ ותכו ­‬
‫פות אף דומה‪ ,‬שאין להעלותן בקנה אחד; לכן לא תימה הוא‪ ,‬שלפעמים‬
‫קרובות נכשל האני במשימתו‪ .‬שלושת אדוניו העריצים של האני הם העולם‬
‫החיצון‪ ,‬האני העליון והסתם‪ .‬בעקבנו אחרי מאמציו של האני לצאת ידי‬
‫חובתו כלפי השלושה בעת ובעונה אחת — וליתר דיוק‪ ,‬לעשות בעת‬
‫ובעונה אחת כמצוותם — אין אנו יכולים להתחרט בשום פנים שהאגשנו‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫אני זה׳ שהצגנוהו כיצור לעצמו‪ .‬חש יצור זה עצמו לחוץ משלושה‬
‫צדדים‪ ,‬עומד מול איומים של שלושה מיני סכנה‪ ,‬כך שבהיקלעו למצב־‬
‫של־חירום באה תגובתו לידי ביטוי בהתהוותה של חרדה‪ .‬מחמת מוצאו‬
‫מנסיונות מערכת התפיסה החושית נועד האני לייצג את תביעות העולם‬
‫החיצון‪ ,‬אבל הוא מתאווה להיות גם משרתו הנאמן של הסתם‪ ,‬להתמיד‬
‫ביחסי־הסכמה עמו‪ ,‬להציע לו את עצמו כמושא ולמשוך עליו את הליבידו‬
‫של הסתם‪ .‬באיווייו לתווך בין הסתם לבין הממשות אנוס האני לעתים‬
‫קרובות להלביש את פקודות הלמ״ד [לא־מודע] של הסתם בשיכלונים‬
‫סלמ״ד [סמוכים־למודע] שלו‪ ,‬לטשטש את הסכסוכים שבין הסתם לבין‬
‫הממשות‪ ,‬להעמיד פני דיפלומט צבוע‪ ,‬שמתחשב הוא כביכול בממשות‬
‫גם בשעה שהסתם מוסיף לעמוד בנוקשותו ומסרב להיכנע‪ .‬מצד אחר‬
‫מחמיר האני העליון עם האני ועוקב אחרי כל צעד שלו‪ ,‬מכתיב לו כללים‬
‫מפורשים‪ ,‬היאך עליו להתנהג בלא להתחשב בקשיים הצפויים לו מצד‬
‫הסתם ומצד העולם החיצון; ואם אין האני עושה כמצווה עונש אותו‬
‫האני העליון ברגשים יוצרי־מתיחות של נחיתות ושל תודעת־אשמה‪.‬‬
‫וכך רדוף האני מידי הסתם ולחוץ מידי האני העליון‪ ,‬והוא נאבק בשביל‬
‫להתגבר על מטלתו המשקית‪ ,‬בשביל להחזיר את התואם בין הכוחות‬
‫וההשפעות הפועלות בו ועליו; אין תימה‪ ,‬שלפעמים כה קרובות אין‬
‫אנו יכולים לכבוש את הגניחה‪ :‬כמה קשים החיים! ובשעה שהאני אנוס‬
‫להודות בחולשתו‪ ,‬לובשת הודאתו צורה של חרדה הפורצת החוצה —‬
‫פחד ריאליסטי מפני העולם החיצון‪ ,‬מוסר־כליות כלפי האני העליון‪,‬‬
‫חרדה גאורוטית מחמת עצמת תאוותיו של הסתם‪.‬‬
‫מבקש אני לצייר לפניכם‪ ,‬בסקיצה חסרת־יומרה שאני מציע לכם כאן‪,‬‬
‫את היחסים בתוך מבנה האישיות הנפשית‪ ,‬כפי שתיארתים באזניכם‪:‬‬

‫רואים אתם את האני העליון משוקע בתוך הסתם; שהרי כיורש תסביך־‬
‫אדיפוס יש לו זיקות אינטימיות אל הסתם‪ ,‬והוא מרוהק מן האני יותר‬
‫ממערכת התפיסה החושית‪ .‬הסתם יש לו יחסי־גומלין עם העולם החיצון‬
‫רק בתיווכו של האני — כך לפחות נראה הדבר בסכימה הזאת‪ .‬ודאי‬
‫קשה לומר היום‪ ,‬באיזו מידה נכון תיווי זה; מבחינה אחת ודאי שאינו‬
‫נכון‪ .‬השטח שתופס הלא־מודע צריך להיות גדול לאין־שיעור משטחו של‬
‫האני או של הסמוך־למודע‪ .‬אנא‪ ,‬עשו את התיקונים האלה במחשבה‪.‬‬
‫מבקש אני לסיים בהזהרה את ההערות האלה שלי׳ שהיו ודאי מייגעות‬
‫ואולי לא מאירות־עיניים ביותר‪ .‬בשעה שאתם חושבים על חלוקה כזאת‬
‫של האישיות — אני‪ ,‬אני עליון והסתם — מובן־מאליו‪ ,‬שאינכם תוחמים‬
‫גבולות מפורשים בדומה לגבולות המלאכותיים שנוהגים לתחום בגיאו ­‬
‫גרפיה פוליטית‪ .‬כלפי מהותה המיוחדת של מערכת־הנפש לא נוכל לצאת‬
‫ידי חובה על־ידי שנשרטט מיתארי־קווים׳ כגון אלה שבסקיצה שלנו‪,‬‬
‫או כמקובל בציור הפרימיטיבי; נהיה קרובים יותר למתן ביטוי לדברים‪,‬‬
‫אם נסמן את התחומים בצבעים עוברים ונמזגים בצבעים אחרים‪ ,‬כדרך‬
‫המקובלת על ציירים בני ימינו‪ .‬עשינו את ההפרדה‪ ,‬ועכשו שומה עלינו‬
‫לתת למופרדות להתחופף שוב‪ .‬אל לכם לדקדק כחוט־השערה עם מי‬
‫שעושה נסיון ראשון להמחיש בדרך ציורית תהליכי־נפש כה קשים‬
‫להמחשה‪ .‬קרוב ביותר לוודאי‪ ,‬כי התפתחותן של חלוקות אלו כפופות‬
‫לוואריאציות גדולות אצל אנשים שונים; יתכן‪ ,‬כי עלולות החלוקות אף‬
‫להשתנות אגב עצם התגשמותן התיפקודית‪ ,‬ובתוך כך לעבור שלב זמני‬
‫של התגמדות‪ .‬דבר זה‪ ,‬דומה שהוא נכון לגבי מה שמבחינה פוליגנטית‬
‫הוא אחרון ועדין ביותר — הדיפרנציאציה שבין האני והאני העליון‪ .‬ולית‬
‫מאן דפליג‪ ,‬שאותו הדבר עצמו צומח מתוך מחלת־נפש‪ .‬קל גם להעלות‬
‫על הדעת‪ ,‬כי העושים בדרכים מסוימות של עשיה מיסטית יצליחו אולי‬
‫להפוך את היחסים התקינים בין מחוזות־הנפש הנפרדים‪ ,‬דרך־משל כך‪,‬‬
‫שהיחסים שבנבכי האני והסתם‪ ,‬שברגיל הם מחוץ לגדר הנתפס בחושים‪,‬‬
‫יהיו בטווח תפיסתם‪ .‬אמנם‪ ,‬רשאים אנו לפקפק ללא־חשש‪ ,‬אם ייפתחו‬
‫לעינינו בדרך זו חכמות־אמת שאין עוד אחריהן ולא־כלום‪ ,‬ושהבריות‬
‫מקוות מהן לבוא הגאולה השלמה‪ .‬אף־על־פי־כן הבה נודה‪ ,‬כי הפסיכו־‬
‫אנאליזה בחרה במאמציה הריפויים בנקודות דומות לגישה כזאת‪ .‬כי על‬
‫כן מכוונת הפסיכואנאליזה לחזק את האני׳ לעשותו תלוי פחות באני‬
‫העליון‪ ,‬להרחיב את תחומי תפיסתו החושית ולפתח את ארגונו‪ ,‬כך‬
‫שיהיה מסוגל לכבוש לעצמו חלקים חדשים של הסתם‪ .‬צריך שתחומו‬
‫של האני יתרחב על חשבון גבולותיו של הסתם‪.‬‬
‫זוהי עבודת־תרבות הדומה במידה מסוימת למפעל הייבוש של ימת־‬
‫זוידר‪.‬‬
 ‫ההרצאה השלושים ושתים‬

‫חרדה וחיי־יצר‬

‫גבירותי ורבותי! ודאי לא תתמיהכם הבשורה‪ ,‬שאני מבקש להשמיע‬

‫באזניכם חידושים אחדים מתחום תפיסתנו את החרדה ואת היצרים הבסי ­‬
‫סיים של חיי־הנפש; גם לא תשתהו‪ ,‬שאף אחד מן החידושים האלה אין‬
‫עמו יומרה להציע פתרון סופי לבעיות שעדיין לא באו על יישובן‪ .‬בכוונת־‬
‫מכוון נוקט אני כאן לשון תפיסה‪ .‬אלו הן הבעיות הקשות ביותר שלפנינו‪,‬‬
‫אבל הקושי שבהן מקורו לא במיעוט התצפיות שנעשו; התעלומות‬
‫האמורות הן בעצם התופעות השכיחות ביותר והידועות ביותר‪ .‬גם אין‬
‫מקור הקושי בטיבן המופלג של הספקולציות המתעוררות מאותן תצפיות;‬
‫בתחום זה יש אך מעט מקום לשיקולים ספקולטיביים‪ .‬אלא שהמדובר‬
‫כאן באמת בענינים של תפיסה — הווי אומר‪ ,‬בהנהגת המוצגים המופשטים‬
‫הנכונים‪ ,‬שהשימוש בהם בחומר הגלם של התצפיות יאפשר לסדרו סידור‬
‫בהיר‪.‬‬
‫בסדרה הקודמת כבר הקדשתי הרצאה אחת‪ ,‬ההרצאה העשרים וחמש‪,‬‬
‫לענין החרדה‪ ,‬ועלי לחזור בקיצור על מה שאמרתי שם‪ .‬אמרנו‪ ,‬כי‬
‫החרדה היא מצב היפעלותי — משמע‪ ,‬שילוב רגשות מסוימים מן הסדרה של‬
‫עונג־צער על עיצבובי ההתפרקות המקבילים לרגשות אלה ולתפיסתן החו ­‬
‫שית‪ ,‬אבל קרוב לוודאי‪ ,‬שהם משקע של התרחשות רבת־חשיבות מסוימת‬
‫שנמסרה בדרך התורשה — כלומר‪ ,‬דבר שאפשר להשוותו לןזתקף היסטרי‬
‫שפגע באדם באורח אינדיבידואלי‪ .‬אנו רואים את תהליך הלידה כהתרח ­‬
‫שות מאותו הסוג‪ ,‬שנשאר אחריו סימן היפעלותי; בשעת ■לידה אין מנוס‬
‫מהשפעות על פעולת הלב והנשימה כהשפעות האפייניות לחרדה‪ .‬לפי‬
‫זה היתה החרדה הראשונה ממש רעלנית‪ .‬כאן פתחנו בהבדלה בין חרדה‬
‫ממשית לבין חרדה נאורוטית׳ ומשתי אלה היתה הראשונה בגדר תגובה‬
‫שנראתה לנו מובנת על הסכנה — דהיינו‪ ,‬על פגיעה צפויה מבחוץ; אבל‬
‫החרדה מן הסוג האחרון היתה בעינינו בגדר תעלומה גמורה‪ ,‬כנטולת־‬
‫תכלית‪.‬‬
‫באנאליזה של החרדה הממשית הסברנו את מוצאה ממצב של קשב‬
‫חושי מוגבר ומתיחות מוטורית‪ ,‬מצב שקראנו נכונות לחרדה; מתוך‬
‫נכונות זו מתפתחת תגובת־החרדה‪ .‬התגובה הזאת אפשר לה שתביא אחת‬
‫משתי התוצאות‪ :‬אל״ף‪ ,‬התפתחות החרדה‪ ,‬כלומר חזרה של הנסיון‬
‫הטראומטי הישן בצמצומו כדי סימן‪ ,‬ואזי עשויה שאר התגובה להסתגל‬
‫למצב־הסכנה החדש ולהסתיים בבריחה או בהתגוננות; בי״ת‪ ,‬המצב הישן‬
‫ידו על העליונה‪ ,‬והתגובה כולה מתמצית בהתפתחות החרדה׳ ואזי נעשה‬
‫מצב־ההיפעלות משתק וחסר־תכלית בשביל ההווה‪.‬‬
‫נפנינו אחר־כך לחרדה הנאורוטית ואמרנו‪ ,‬כי מצאנוה בנסיבות משלושה‬
‫סוגים‪ .‬היא מתארעת ראשית בצורת חששנות רופסת‪ ,‬כללית‪ ,‬מוכנה‬
‫להסתפח ארעית לכל אפשרות העלולה להזדמן באקראי‪ ,‬כזו הקרויה‬
‫חרדת־ציפיה‪ ,‬דרך משל׳ הפחד הטיפוסי לנאורוזה‪ .‬שנית‪ ,‬החרדה מצויה‬
‫צמודה ללא־הפרד בתכני־מוצג מסוימים בתופעות הקרויות פוביות;‬
‫אמנם‪ ,‬באלה עדיין אפשר להבחין בהקשר שלהן אל הסכנה החיצונית‪,‬‬
‫אלא שבעל־כרחנו אנו רואים את הפחד כמופלג מעבר לכל שיעור‪ .‬ולסוף‪,‬‬
‫בהתגלותה השלישית מצויה החרדה בהיסטריה ובצורות אחרות של נאו־‬
‫רוזה חמורה‪ ,‬שבהן היא מתלווית לסימפטומים‪ ,‬או שהיא מופיעה בלתי־‬
‫תלויה כהתקף‪ ,‬או גם כמצב מתמשך יותר‪ ,‬אבל לעולם אין אנו רואים‬
‫את הטעם לחרדה בסכנה חיצונית‪ .‬אזי שאלנו שתי שאלות‪ :‬אל״ף‪ ,‬הדבר‬
‫שאדם מפחד מפניו במצב של חרדה נאורוטית‪ ,‬מהו ? בי״ת‪ ,‬היאך יימצא‬
‫לנו הקשר שבין החרדה הנאורוטית לבין הפחד הממשי מפגי סכנה‬
‫חיצונית י‬
‫חקרנו בשאלות אלו ויגיעתנו לא היתה לשווא — העלינו במה מסקנות‬
‫חשובות‪ .‬לענין ציפיית־החרדה נתגלה לנו מן הנסיון הקליני קיומו של‬
‫קשר מוסדר עם משק־הליבידו שבחיי־המין‪ .‬הסיבה השכיחה ביותר‬
‫לנאורוזה של חרדה היא גריה שלא יצאה מן הכוח אל הפועל‪ .‬התעוררה‬
‫גריה ליביד־ונית׳ אבל לא ניתן לה סיפוק‪ ,‬היא לא נתממשה; במקום‬
‫ליבידו זה שהוסט ממימושו בא רגש־פחדים‪ .‬אף סבור הייתי‪ ,‬כי רשאי אני‬
‫לומר‪ ,‬שליבידו זה שלא בא על סיפוקו מתחלף במישרין בחרדה‪ .‬להשקפה‬
‫זו נמצאו סמוכין בפוביות השכיחות למדי אצל ילדים קטנים‪ .‬הרבה מן‬
‫הפוביות האלה מתמיהות ביותר‪ ,‬אבל קצתן יש להן הסבר שאינו מעורר‬
‫ספקות‪ ,‬כגון פחדם של ילדים מפני בדידות או מפני זרים‪ .‬הבדידות‪,‬‬
‫וכמוה פרצופו של הזר‪ ,‬מעוררים געגועים על האם שהילד מכיר‪ ,‬ואין‬
‫הוא מסוגל לכבוש את גרייתו הליבידונית הזאת‪ ,‬אין הוא יכול להניחה‬
‫תלויה־ועומדת‪ ,‬אלא היא מתגלגלת בו בחרדה‪ .‬לכן עלינו לראות פחד‬
‫ילדי זה לא כפחד ממשי‪ ,‬אלא כצורה של חרדה נאורוטית‪ .‬פוביות ןלדיות‬
‫וציפיית־החרדה בנאורוזה של חרדה הן לנו שתי דוגמאות לאחת מצורות‬
‫התהוותה של החרדה הנאורוטית — והיא דרך הטראנספורמציה הישירה‬
‫של הליבידו‪ .‬מיד נכיר מיכאניזם שני‪ ,‬ויסתבר לנו‪ ,‬שאין הוא נבדל מאוד‬
‫מן הראשון‪.‬‬
‫כי על כן דעתנו היא‪ ,‬שתהליך ההדחקה הוא המקור לחרדה בהיסטריה‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫ובנאורוזות אחרות‪ .‬אנו סבורים‪ ,‬כי אפשר לנו לתאר עתה תהליך זה‬
‫תיאור מושלם יותר משיכולנו קודם; לשם כך עלינו להפריד את המוצג‬
‫העלול להידחק ממטען־הליבידו הצמוד בו‪ .‬כי ההדחקה הלה במוצג‪ ,‬וסופו‬
‫שהוא עלול לבוא לידי הסתלפות עד לבלי־הכר‪ .‬אבל מטען־ההיפעלות‬
‫שבמוצג מתגלגל תמיד בחרדה‪ ,‬ולא נפקא מיניה מה טיבו של המטען‪,‬‬
‫אם תוקפנות ואם אהבה‪ .‬כי לעיצומו של דבר אין הבדל‪ ,‬מה היה הטעם‬
‫לכך‪ ,‬שמטען של ליבידו לא בא לידי מימוש‪ ,‬אם מחמת חולשה אינפאנ־‬
‫טילית של האני כגון בפוביות של ילדים‪ ,‬ואם מחמת תהליכים גופניים‬
‫בחיי־המין כגון בנאורוזה של חרדה‪ ,‬או מחמת הדחקה כגון בהיסטריה‪.‬‬
‫היוצא לנו מזה‪ ,‬שבעצם חופפים זה את זה שני המיבאניזמים הגורמים‬
‫להתהוותה של החרדה הנאורוטית‪.‬‬
‫בתוך חקירות אלה נתעוררה דעתנו על זיקה רבת־משמעות ביותר בין‬
‫התפתחות החרדה לבין היווצרות הסימפטומים — דהיינו‪ ,‬ששתי אלה‬
‫מייצגות זו את זו ותופסות זו את מקומה של זו‪ .‬למשל‪ ,‬חולה־אגוראפוביה‬
‫ראשית מחלתו עלולה להיות התקף של חרדה ברחוב‪ .‬התקף כזה עלול‬
‫לחזור ולהישנות מדי צאת החולה לרחוב‪ .‬עתה מתפתח בו סימפטום‬
‫חרדת־הרחוב‪ ,‬שאפשר לקרוא לו עכבה׳ צמצום תיפקודו של האני‪ ,‬ועל־‬
‫ידי כך נמנע ממנו התקף־החרדה‪ .‬היפוכו של דבר מתגלה בהתערבנו‬
‫בהיווצרותם של סימפטומים‪ ,‬דבר שהוא בגדר האפשר במעשי־טורדנות‬
‫למשל‪ .‬אם אנו מונעים מפאציינט את ביצועו של טקס־רחיצה שלו‪ ,‬מת ­‬
‫עורר בו מצב־של־חרדה שקשה לו לשאתו‪ ,‬ונראה שהסימפטום מגן עליו‬
‫מפני אותו מצב‪ .‬ובאמת דומה‪ ,‬כי קודמת התפתחותה של החרדה׳ ואחריה‬
‫מתהווה הסימפטום — כאילו נוצרו הסימפטומים בשביל למנוע את‬
‫פריצתו של מצב־החרדה‪ .‬הדבר מתאשר גם מכוח העובדה‪ ,‬שהנאורוזות‬
‫הראשונות של גיל־הילדות הן פוביות — הווי אומר‪ ,‬מצבים שבהם אנו‬
‫רואים בברירות ראשית התפתחותה של חרדה‪ ,‬שבמקומה באה אחר־כך‬
‫התהוותו של הסימפטום; עולה בנו הרושם‪ ,‬כי מתוך יחסים אלה ניטיב‬
‫ביותר להגיע להבנת החרדה הנאורוטית‪ .‬בו־בזמן עלה בידנו להשיב גם‬
‫על השאלה‪ ,‬מהו הדבר שאדם מפחד מפניו בחרדה הנאורוטית‪ ,‬וכך נמצאה‬
‫לנו החוליה המקשרת בין החרדה הנאורוטית לבין הפחד הממשי‪ .‬הדבר‬
‫שהוא מפחד מפניו הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬הליבידו שלו עצמו‪ .‬ההבדל שבין מצב‬
‫זה לבין מצב הפחד הממשי מקורו בשתי נקודות — אל״ף‪ ,‬שהסכנה‬
‫פנימית ולא חיצונית‪ ,‬בי״ת׳ שאי־אפשר לה שתבוא לכלל מודעות‪.‬‬
‫בפוביות אפשר להכיר בברירות מרובה את הדרך‪ ,‬שבה מתגלגלת‬
‫הסכנה הפנימית הזאת בסכנה חיצונית — הווי אומר׳ היאך מתחלפת‬
‫חרדה נאורוטית בחרדה ממשית למראית־עין‪ .‬כדי לפשט מצב שלעתים‬
 ‫קרובות הוא סבוך מאוד‪ ,‬נניח כי חולה־האגוראפוביה חושש תמיד מרחשי־‬
‫פיתוי המתעוררים בו בשעת פגישת אנשים ברחוב‪ .‬הפוביה אומרת‪ ,‬כי‬
‫נתחוללה בו התקה‪ ,‬ומעתה הוא מפחד מפני מצב חיצוני‪ .‬ברור‪ ,‬שכאן‬
‫יוצא הוא נשכר בתוקף סברה שלו‪ ,‬שבדרך זו מזומנת לו אפשרות טובה‬
‫יותר לגונן על עצמו‪ .‬יכול אדם להציל עצמו בבריחה מפני סכנה חיצונית‬
‫— נסיון לנום מפני סכנה פנימית הוא משימה קשה יותר‪.‬‬
‫בסיום הרצאתי מאז על החרדה העליתי בעצמי את ההשקפה‪ ,‬שמימצאים‬
‫שונים אלה מתוך חקירתנו אינם סותרים זה את זה‪ ,‬ובכל זאת אין הם‬
‫משום־מה תואמים זה את זה‪ .‬כמצב היפעלותי החרדה היא בגדר שעתוק של‬
‫התרחשות ישנה שהולידה איום־של־סכנה; החרדה משרתת את התכליות‬
‫של קיום־עצמו‪ ,‬והיא אות לסכנה חדשה; היא צומחת מן הליבידו‪ ,‬שנעשה‬
‫לא־שמיש מטעם כלשהו; וכן מתהווית היא בתוך תהליך ההדחקה; את‬
‫מקום החרדה תופסת היווצרותו של הסימפטום‪ ,‬הצמוד כאילו צמידות‬
‫נפשית‪ .‬חש אתה‪ ,‬כי בכל אלה חסר דבר־מה שיסייע בידנו לחבר את‬
‫החלקים כדי שלמות‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי! פירוק האישיות הנפשית לרכיביה — אני עליון‪ ,‬אני‬
‫וסתם — כפי שהיצגתיו לפניכם בהרצאתי האחרונה‪ ,‬חייב אותנו לבדוק‬
‫מחדש גם את בעיית החרדה‪ .‬האני הוא המקום היחיד לחרדה‪ ,‬ורק האני‬
‫לבדו מסוגל ליצור חרדה ולחוש בה — ועם קבענו קביעה זו נקנית לנו‬
‫עמדה חדשה ויציבה׳ שממנה נראים לנו דברים אחדים באספקלריה‬
‫אחרת‪ .‬ואכן‪ ,‬קשה לראות את הטעם לדבר על "חרדתו של הסתם"‪ ,‬או‬
‫לייחס לאני העליון את תכונת החרדה‪ .‬מצד אחד מסתברת לנו כהגיונית‬
‫ביותר הסברה‪ ,‬כי שלושת סוגיה של החרדה — הפחד הממשי‪ ,‬החרדה‬
‫הנאורוטית וחרדת־המצפון — מקבילים יפה ליחסים המשתלחים מן‬
‫העובדה‪ ,‬שהאני תלוי בעולם החיצון‪ ,‬בסתם ובאני העליון‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫יחד עם השקפה חדשה זו עולה חשיבותו של תפקיד החרדה כאות־מבשר‬
‫מצב של סכנה‪ ,‬תפקיד שגם קודם לכן לא היה לנו זר; גם אין לנו עוד‬
‫ענין בשאלה‪ ,‬מה הוא החומר שממנו עשויה החרדה; ולסוף‪ ,‬עם ההשקפה‬
‫הזאת מתנהרות במפתיע ומתפרשות לנו בפשיטות הזיקות שבין החרדה‬
‫הממשית לבין החרדה הנאורוטית‪ .‬ויש עוד להוסיף ולציין׳ שעכשו מיטי ­‬
‫בים אנו לעמוד על כבשונם של המקרים הסבוכים־למראית־עין של היווצ ­‬
‫רות הפחד מן המקרים שהיו בעינינו פשוטים‪.‬‬
‫כי על כן בדקנו באחרונה את הדרך להיווצרותה של החרדה בפוביות‬
‫מסוימות‪ ,‬שאנו מסווגים כהיסטריה־של־חרדה‪ ,‬ובחרנו כאן במקרים‪ ,‬שבהם‬
‫היה לנו עסק עם ההדחקה הטיפוסית של רחשי־משאלה שמקורם בתסביך־‬
‫אדיפוס‪ .‬רשאים היינו לצפות׳ שיתגלה לנו‪ ,‬כי זוהי אחיזה ליבידונית של‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫מושא־האם‪ ,‬שמחמת הדחקה נתחלפה בחרדה‪ ,‬ועתה מתבטאת היא מבחינה‬
‫סימפטומטית כצמודה לתחליף־האב‪ .‬אין לאל ידי לפרט באזניכם את‬
‫המהלכים הנפרדים של בדיקה כזאת; אסתפק בכך שאציין‪ ,‬כי התוצאה‬
‫הפתיעתנו — היא היתה היפוכו של מה שציפינו למצוא■ לא ההדחקה‬
‫היא שיצרה את החרדה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬החרדה קודמת להדחקה‪ ,‬החרדה‬
‫היא העושה את ההדחקה! אבל איזה מין חרדה יכולה זו להיות? רק‬
‫חרדה מפני סכנה המאיימת מבחוץ — משמע‪ ,‬חרדה ממשית‪ .‬נכון הדבר‪,‬‬
‫כי הנער חש בחרדה משום תביעת הליבידו שלו — במקרה דנן‪ ,‬משום‬
‫האהבה לאמו; וכך הרי זה באמת מקרה של חרדה נאורוטית‪ .‬אבל‬
‫מאוהבות זו‪ ,‬בעיני הנער כמוה כסכנה פנימית היא רק משום שהוא אנוס‬
‫למנוע אותה בדרך של ויתור על המושא הזה‪ ,‬משום שהיתה צפויה לו‬
‫ממנה סיטואציה של סכנת־חוץ■ ואותה התוצאה עצמה משתלחת לנו מכל‬
‫המקרים שאנו בודקים‪ .‬הבה נודה‪ ,‬כי לא ציפינו כלל‪ ,‬שאותה סכנת־יצר‬
‫פנימית תתגלה כתנאי ובהכשרה למצב של סכנה חיצונית‪ ,‬ממשית‪.‬‬
‫אבל עוד לא אמרנו כלל׳ מהי הסכנה שהילד חרד מפניה משום היותו‬
‫מאוהב באמו‪ .‬סכנה זו היא עונש־הסירום — אבדן איבר־המין שלו‪ .‬מובן‪,‬‬
‫שתשיגו עלי ותאמרו‪ :‬והרי אין זו סכנה ממשית! אין אנו נוהגים לסרס‬
‫את נערינו משום שהם מאוהבים באם בשלב של תסביך־אדיפום‪ .‬אלא‬
‫שאין אתם פוטרים בפשטות כזאת את הענין הזה‪ .‬קודם כל‪ ,‬לא זו השאלה‪,‬‬
‫אם אמנם מתבצע הסירוס באמת; הדבר המכריע הוא‪ ,‬שהסכנה היא‬
‫בגדר סכנה המאיימת מבחוץ‪ ,‬ושהילד מאמין בקיומה‪ .‬ויש לו קצת יסוד‬
‫להאמין בה‪ ,‬שכן מאיימים עליו לעתים קרובות למדי בקטיעת איבר־‬
‫הזכרות בשלב הפאלי‪ ,‬בזמן ראשית מעשי־אונן שלו‪ ,‬ורמזים לענישה‬
‫זו יש להם שיעור רב של אישוש פילוגנטי‪ .‬אנו משערים׳ כי בתקופת‬
‫המשפחה הקמאית של מין־האדם היה אב קנאתני אכזר נוהג באמת לבצע‬
‫מעשה־סירוס בנער המתבגר‪ ,‬ושריד ברור לכך הוא מנהג המילה׳ שהיתה‬
‫לעתים כה קרובות חלק של טקם־הבגירה אצל עמים פרימיטיביים‪ .‬אנו‬
‫יודעים‪ ,‬כמה אנו מתרחקים בזה מן ההשקפה הרווחת; אבל אנו אנוסים‬
‫להתמיד בהשקפתנו‪ ,‬כי פחד־הסירום הוא אחד המוטיבים השכיחים והחז ­‬
‫קים ביותר להדחקה‪ ,‬וכן גם להיווצרותן של נאורוזות‪ .‬טעם אחרון שפיזר‬
‫את שיירי ספקותינו בא לנו מן האנאליזה של מקרים׳ שבהם נעשתה‬
‫מילתם של נערים‪ ,‬אמנם לא סירוסם‪ ,‬לשם ריפוי או כמעשה־עונש על‬
‫אוננות‪ ,‬מנהג שאינו נדיר כלל בחברה האנגלו־אמריקאית‪ .‬בנקודה זו‬
‫מתפתה אתה מאוד להתעמק בסוגיה זו של תסביך־הסירוס; אבל מוטב‬
‫לנו לא להתרחק מנושאנו‪.‬‬
‫מובן מאליו‪ ,‬כי חרדת־הסירום אינה המוטיב היחיד להדחקה; אכן‪ ,‬אין‬
‫חרדה כזו חלה על נשים‪ ,‬שאפילו יש להן תסביד־סירום אין הן יכולות‬
‫לפחד מפני סירוס‪ .‬בבני־מינן באה תחתיה החרדה מפני אבדן־האהבה‪,‬‬
‫ונראה שהיא כעין המשך מאוחר יותר לחרדתו של התינוק שאינו מוצא‬
‫את האם לידו‪ .‬קל להעריך‪ ,‬כמה ממשי הוא מצב־סכנה זה‪ ,‬שסימנו הוא‬
‫הפחד‪ .‬אם נעדרת האם‪ ,‬או אם נמנעת מן הילד אהבתה‪ ,‬שוב אין לו‬
‫בטחון שצרכיו יסופקו‪ ,‬ויתכן שמציקים לו ביותר רגשות של מתיחות‪.‬‬
‫אל־נא תדחו את הרעיון׳ כי תנאים אלה של החרדה משחזרים‪ ,‬ביסודו‬
‫של דבר‪ ,‬את מצב אבי־אבות הפחדים‪ ,‬פחד הלידה׳ שהרי היתה אף היא‬
‫בחזקת הפרדה מן האם‪ .‬אם תלכו בעקבות רעיון שהעלה ?ךנצי‪,‬‬
‫תוסיפו אולי לסדר זה גם את חרדת־הסירוס‪ ,‬שכן אבדן איבר־הזכרות‬
‫גורם אי־כושר לחזור ולהתחבר עם האם‪ ,‬או עם התחליף לה‪ ,‬באקט־המין‪.‬‬
‫אזכירכם אגב‪ ,‬כי ההזיה השכיחה כל כך שענינה הוא חזירה לרחם־האם‬
‫היא תחליף למשאלת־משגל זו‪ .‬בנקודה זו עשויים לעלות הרבה דברים‬
‫מעניינים וקישורים מפתיעים שראוי לספר עליהם‪ ,‬אלא שאין אני יכול‬
‫לחרוג ממסגרת של מבוא לפסיכואנאליזה‪ .‬אעיר רק את דעתכם‪ ,‬כי כאן‬
‫נכנם החקר הפסיכולוגי בתחומן של עובדות ביולוגיות‪.‬‬
‫אוטו ר א נ ק‪ ,‬שתרם תרומות מצויינות מרובות לפסיכואנאליזה‪ ,‬לזכותו‬
‫יש לזקוף גם את ההטעמה המפורשת של משמעות אקט הלידה וההפרדה‬
‫מן האם‪ .‬אף־על־פי־כן באנו כולנו לכלל מסקנה‪ ,‬שאי־אפשר לנו לקבל‬
‫את המסקנות הקיצוניות שהסיק ראנק ממומנט זה לגבי התיאוריה של‬
‫הנאורוזות‪ ,‬ואפילו לגבי הריפוי האנאליטי‪ .‬גרעינה של משנה זו — והוא‬
‫שחוויית־החרדה בשעת לידה היא דוגמת־האב לכל מצבי־הסכנה שלאחריה‬
‫— גרעין זה נמצא לו לראנק מן המוכן‪ .‬אם נתעכב לרגע על מצבי־סכנה‬
‫אלו‪ ,‬נוכל לומר׳ כי בעצם מקביל לכל גיל־התפתחות תנאי־הרדה מסוים‪,‬‬
‫משמע מצב־של־סכנה‪ .‬סכנת הוסר־הישע הנפשי תואמת את השלב של‬
‫ראשית במרותו של האני; סכנת אבדן־המושא (אבדן־האהבה) הולמת את‬
‫חוסר־העצמאות של שנות שחר־הילדות; סכנת־הסירום עולה בקנה אחד‬
‫עם השלב הפאלי; ולסוף‪ ,‬החרדה מפני האני העליון התופסת מקום מיוחד‬
‫בחיים‪ ,‬יפה לתקופת־החביון‪ .‬במרוצת ההתפתחות דין הוא‪ ,‬שהגורמים‬
‫הישגים יהיו מתחדלים והולכים‪ ,‬שהרי בעקבות התבצרותו של האני‬
‫פוקעת חשיבותם של מצבי־הסכנה המקבילים להם‪ .‬אבל הדבר מתגשם‬
‫בצורה לא־מושלמת ביותר‪ .‬אנשים רבים אינם מסוגלים לכבוש את החרדה‬
‫מפני אבדן־האהבה; לעולם אין הם די הצורך בלתי־תלויים באהבת זולתם‪,‬‬
‫וכך מוסיפים הם מבחינה זו לנהוג כתינוקות‪ .‬במצב תקין אסור שהחרדה‬
‫מפני האני העליון תיפסק לעולם‪ ,‬שכן חרדת־המצפון היא ביחסים הסו ­‬
‫ציאליים בגדר ההכרח‪ ,‬ואך מקרה נדיר ביותר הוא שאפשר לו ליחיד‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫להיות בלתי־תלוי בחברת האדם‪ .‬מלבד זאת מצליחים כמה ממצבי־‬
‫הסכנה הישנים להשתייר גם עד זקנה על־ידי שמתחוללות בהם‪ ,‬לפי‬
‫נסיבות הזמן‪ ,‬תמורות בתנאי־החרדה‪ .‬כך‪ ,‬דרך משל‪ ,‬מוסיפה חרדת־‬
‫הסירוס להתמיד במסווה של סיפילופוביה‪ .‬ודאי‪ ,‬אדם מבוגר יודע‪ ,‬שאין‬
‫עוד הסירוס בגדר עונש על התמכרותו למשאלות־מין‪ ,‬אבל תחת זאת‬
‫למד לדעת‪ ,‬כי הפקרות כזאת של יצר־המין עלולה להיענש במחלות קשות‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬כי האנשים שאנו קוראים להם גאורוטיקנים מוסיפים להיות‬
‫אינפנטיליים בהתנהגותם כלפי הסכנה — הם לא כבשו את תנאי־החרדה‬
‫שזמנם עבר‪ .‬מקבלים אנו קביעה זו כאחת העובדות המאפיינות את הנאו־‬
‫רוטיקן; אבל לא כל כך קל לומר‪ ,‬מדוע הדבר כך‪.‬‬
‫אני מקווה‪ ,‬כי לא הרחקתיכם יתר על המידה מנושאנו‪ ,‬והוא בדיקת‬
‫הזיקות שבין חרדה להדחקה‪ .‬מדיוננו למדנו שני דברים חדשים‪ :‬אל״ף‪,‬‬
‫החרדה היא המולידה את ההדחקה‪ ,‬משמע היפוכו של מה שסברנו; ובי״ת‪,‬‬
‫המצב היצרי המעורר חרדה‪ ,‬ביסודו של דבר מקורו במצב של סכנה‬
‫חיצונית‪ .‬ואם כן‪ ,‬השאלה הנשאלת עתה היא כך‪ :‬היאך נראה לגו לפי‬
‫זה תהליך של הדחקה בהשפעת החרדה? אני סבור‪ ,‬כי זו התשובה על‬
‫השאלה‪ :‬האני מבחין‪ ,‬כי סיפוקה של דרישת־יצר ממשמשת ובאה עשוי‬
‫לעורר בעקבותיו אחד ממצבי־הסכנה הזכורים יפה לאני‪ ,‬ולכן אנוס הוא‬
‫להדחיק אחיזת־יצר זו‪ ,‬להפסיקה כך או כך‪ ,‬ליטול כוחה ממנה‪ .‬אנו‬
‫יודעים׳ כי האני מצליח במטלתו זו‪ ,‬בתנאי שהוא חזק למדי ושילב באר ­‬
‫גונו את הדחף היצרי האמור‪ .‬אבל במקרה ההדחקה שייך עוד דחף־היצר‬
‫לסתם‪ ,‬והאני חש ‪.‬עצמו חלש‪ .‬אזי מסתייע האני בטכניקה‪ ,‬שביסודה היא‬
‫זהה עם הטכניקה של החשיבה התקינה‪ .‬חשיבה היא פעולה־לנסיון המת ­‬
‫בצעת בשיעורי־אנרגיה קטנים‪ ,‬דומה בערך למעשהו של המצביא המעתיק‬
‫דגמים זעירים על המפה לפני שהוא מביא בתנועה יחידות גדולות של‬
‫צבאו‪ .‬הווי אומר‪ ,‬האני חוזה את הסיפוק הצפוי לדחף היצרי החשוד‪ ,‬והוא‬
‫מתיר לו לשעתק את רגשות הצער המתעוררים עם ראשית מצב־הסכנה‪,‬‬
‫שמפניו הוא מפחד‪ .‬כך בא לכלל פעולה המנגנון האוטומטי של עקרון־‬
‫העונג־והצער‪ ,‬והוא המבצע עכשו את הדחקתו של הדחף היצרי המסוכן‪.‬‬
‫כאן שומע אני אתכם קוראים‪ :‬עצור! אין אנו יכולים עוד ללכת בעק ­‬
‫בותיך ! הדין עמכם; בשביל שהדבר ייראה לכם‪ ,‬עלי עוד להוסיף בירור־‬
‫מה‪ .‬ראשית‪ ,‬אני חייב להודות‪ ,‬כי ביקשתי לתרגם ללשון חשיבתנו התקינה‬
‫דבר‪ ,‬שבעצם הוא תהליך שאינו לא־מודע ולא סמוך־למודע‪ ,‬והוא ודאי‬
‫מתחולל בתוך כמויות של אנרגיה באיזו־שהיא תת־שכבה‪ ,‬שאין אתה יכול‬
‫להעלותה בדמיונך‪ .‬אבל השגה זו אינה תופסת די הצורך; אי־אפשר‬
‫לעשות זאת בשום דרך אחרת‪ .‬חשוב יותר הדבר‪ ,‬שנהיה מבדילים‬
‫בברירות בין המתחולל בשעת הדחקה באני לבין המתחולל בסתם‪ .‬עתה זה‬
‫אמרנו מה עושה האני‪ .‬הוא משתמש באחיזה לנסיון׳ ובאמצעות אות־‬
‫החרדה מעורר הוא את המנגנון האוטומטי של עונג־צער‪ .‬ואזי ייתכנו‬
‫תגובות אחדות‪ ,‬או שילובן בשיעורים משתנים‪ .‬או שד׳תקף־החרדה מת ­‬
‫פתח במלואו‪ ,‬והאני נסוג מן הגריה הרעה; או שתחת האחיזה לנסיון‬
‫מפעיל האני אחיזת־נגד‪ ,‬וזו מתמזגת באנרגיה של הרחש המודחק ונוצר‬
‫סימפטום; או שאחיזת־הנגד נספגת בתוך האני כתצורת־תגובה‪ ,‬כאישושן‬
‫של נטיות מסוימות‪ ,‬כתמורת־קבע בו‪ .‬ככל שהתפתחות החרדה עשויה‬
‫יותר להצטמצם כדי אות בלבד‪ ,‬כן מפסיד האני יותר לצרכי פעולות־‬
‫ההתגוננות‪ ,‬שכמוהן בכבילה נפשית של הדחף המודחק‪ ,‬וכן גם מתקרב‬
‫יותר התהליך לעיבוד תקין שלו‪ ,‬אף שוודאי אינו מגיע אליו‪.‬‬
‫נתעכב‪ ,‬אגב‪ ,‬לרגע קט בשאלה זו‪ .‬הדבר שקשה כל כך להגדירו ושאנו‬
‫קוראים לו אופי‪ ,‬ודאי שהוא חלק מן האני‪ ,‬ואין לי ספק‪ ,‬שבעצמכם‬
‫כבר באתם לכלל הנחה זו‪ .‬כבר ביררנו קצת מן הדברים היוצרים אופי‪.‬‬
‫קודם כל מובלעת בו בצורת אני עליון הערכאה הקודמת של ההורים‪,‬‬
‫וזה החלק החשוב והמכריע שבו; בנוסף על כך כלולים בו יסודות של‬
‫הזדהות עם שני ההורים מתקופה מאוחרת יותר ועם אגשים בעלי־‬
‫השפעה אחרים‪ ,‬וכן גם הזדהויות דומות שנוצרו כמשקעים של יחסי־‬
‫מושא זנוחים‪ .‬כתרומות להיווצרות האופי שלעולם אינן חסרות נוסיף‬
‫עוד על אלה את יצירי־התגובה שהאני קונה לעצמו באמצעים תקינים‪,‬‬
‫תחילה בהדחקותיו ואחר־כך בדחיות של דחפי־יצר לא־רצויים‪.‬‬
‫עכשו אנו חוזרים וגפנים אל הסתם‪ .‬שוב לא קל כל כך לנחש‪ ,‬מה‬
‫מתחולל בשעת ההדחקה ברחש־היצר המותקף‪ .‬השאלה המעוררת בנו‬
‫ענין נוגעת בעיקר במתרחש באנרגיה‪ ,‬במטען הליבידוגי‪ ,‬של הדחף;‬
‫היאך באה אנרגיה זו לכלל שימושי השערתנו הקודמת היתה‪ ,‬כזכור‬
‫לכם‪ ,‬כי דווקא אנרגיה זו היא אשר ההדחקה מגלגלת אותה בחרדה‪ .‬אלא‬
‫ששוב אין אנו יכולים לגרום כך; נצטרך להיות צנועים יותר ולהשיב‪,‬‬
‫כי קרוב לוודאי שלא תמיד מתרחש בה אותו הדבר‪ .‬מן הסתם יש הקבלה‬
‫פנימית‪ ,‬שעלינו עוד להכיר אותה‪ ,‬בין המתחולל בכל פעם באני לבין‬
‫המתחולל בסתם בקשר עם הרחש המודחק‪ .‬חל שינוי בציפיותינו בעקבות‬
‫החלטתנו‪ ,‬כי בהדחקה ממלא תפקיד עקרון־העונג־והצער‪ ,‬שאות־החרדה‬
‫מפעיל אותו‪ .‬עקרון זה יש לו שליטה בלתי־מוגבלת על התהליכים בסתם‪.‬‬
‫יכולים אנו לסמוך עליו‪ ,‬שיגשים שינויים מעמיקים למדי ברחש־היצר‬
‫הנוגע־בדבר‪ .‬יש לנו יסוד להניח‪ ,‬כי להדחקה יהיו תוצאות שונות מאוד‪,‬‬
‫מעמיקות פחות או יותר‪ .‬בקצת מקרים עשוי הרחש היצרי המודחק‬
‫להוסיף ולקיים את אחיזתו הליבידונית‪ ,‬להתמיד כנתינתו בסתם‪ ,‬אף‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫שיהיה כפוף ללחץ־תמיד של האני‪ .‬ובמקרים אחרים דומה‪ ,‬שרחש־היצר‬
‫נהרס כליל‪ ,‬והליבידו שלו מוסט ללא־שוב לאפיקים אחרים‪ .‬הבעתי את‬
‫הדעה‪ ,‬כי דבר זה הוא המתרחש לרגל סילוקו התקין של תסביך־אדיפום‪,‬‬
‫ושבמקרה חיובי זה אין הוא בפשיטות מודחק‪ ,‬אלא נהרס בתוך הסתם‪.‬‬
‫נוסף על כך יצא הנסיון הקליני ללמדנו‪ ,‬כי במקרים מרובים באה הנמכת‬
‫הליבידו במקום התוצאה השכיחה של הדחקה — הווי אומר‪ ,‬נסיגת האר ­‬
‫גון הליבידוני לשלב קודם‪ .‬מובן‪ ,‬שדבר זה עשוי להתחולל רק בסתם‪,‬‬
‫ובמקרה זה בהשפעת אותו הסכסוך עצמו׳ שאות־החרדה היה סימן לו‪.‬‬
‫הדוגמה הבולטת ביותר מסוג זה היא הנאורוזה של טורדנות‪ ,‬שבה פועלות‬
‫בצמוד נסיגת הליבידו וההדחקה‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי! חוששני‪ ,‬שתתקשו ללכת אחרי בהרצאת דברים אלה‪,‬‬
‫גם תנחשו‪ ,‬שלא מיציתי את תיאורם‪ .‬מיצר אני‪ ,‬שלא היתה לי ברירה‬
‫אלא לעורר את מורת־רוחכם! אבל יכולתי לשים לי רק מטרה אחת‪,‬‬
‫והיא להביאכם להתרשמות‪ ,‬מה טיב המימצאים שלנו ומה הקשיים שאנו‬
‫נתקלים בהם בעיבודם‪ .‬ככל שאנו מתעמקים יותר בלימוד תהליכי הנפש‪,‬‬
‫כן מיטיבים אנו לראות את שפעתם וסביכותם‪ .‬כמה נוסחאות פשוטות‪,‬‬
‫שתחילה נראו לנו כנאותות‪ ,‬נתגלו אחר־כך כבלתי־מספיקות‪ .‬אין אנו‬
‫גלאים מלעשות בהן שינויים ושיפורים‪ .‬בהרצאתי על תורת החלומות‬
‫בסדרה זו הכנסתיכם לתחום׳ שבחמש־עשרה השנים האחרונות כמעט‬
‫שלא היה בו שום גילוי חדש; לא כן בדיוננו עתה בחרדה‪ ,‬שאתם רואים‬
‫בו את הכל משתנה וחסר־יציבות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬החידושים עדיין לא עובדו‬
‫עד היסוד‪ ,‬ודבר זה מוסיף עוד על הקשיים לתאר אותם‪ .‬אבל אנא האריכו‬
‫רוח — עוד מעט נוכל להניח לסוגיה זו של החרדה‪ .‬איני אומר׳ כי מה‬
‫שנשיג עד אז יניח את דעתנו‪ ,‬אבל אני מקווה‪ ,‬שנתקדם במקצת‪ .‬וביני‪-‬‬
‫לביני עשינו כל מיני גילויים חדשים‪ .‬כך׳ דרך משל‪ ,‬מביאנו דיוננו‬
‫בענין החרדה לגילויו של קו חדש בתיאורו של האני‪ .‬אמרנו‪ ,‬כי האני‬
‫חלש לעומת הסתם‪ ,‬כי הוא משרתו הנאמן המתאמץ למלא את פקודותיו‬
‫ולהגשים את דרישותיו‪ .‬אין אנו מתכוונים לבטל השקפה זו‪ .‬אבל מאידך‪,‬‬
‫אותו אני גופו הוא גם חלקו המאורגן יותר של הסתם‪ ,‬החלק שבסתם‬
‫המכוון אל הממשות‪ .‬אסור לנו להפליג בהפרדה בין שני חלקים אלה‪,‬‬
‫ואל לנו לתמוה‪ ,‬שהאני אף הוא מסוגל להשפיע על תהליכים בתוך הסתם‪.‬‬
‫סבורני‪ ,‬כי האני מגשים את ההשפעה הזאת על־ידי שהוא מפעיל‪ ,‬באמ ­‬
‫צעות אות־החרדה‪ ,‬את העקרון הכל־יכול כמעט של עונג־צער‪ .‬ועם זאת‬
‫מתגלית בסמוך לכך שוב חולשתו של האני‪ ,‬שכן בתוקף אקט־ההדחקה‬
‫מוותר הוא על חלק מארגון עצמו‪ ,‬והוא אנוס להניח לרחש־היצר המודחק‬
‫להישאר נטול־השפעה דרך־קבע‪.‬‬
‫ועתה עוד רק הערה אחת לענין החרדה‪ .‬החרדה הנאורוטית נתחלפה‬
‫לנו בחרדה ממשית׳ בחרדה מפני מצבים מסוימים של סכנת־חוץ‪ .‬אבל‬
‫אין אנו יכולים לעצור כאן‪ ,‬עלינו לעשות עוד צעד אחד — אלא שצעד‬
‫זר‪ ,‬נעשה אחורנית‪ .‬שואלים אנו את עצמנו׳ מהו בעצם הדבר המסוכן‪,‬‬
‫מהו מעורר־החרדה במצב־סכנה כזה י ברור‪ ,‬כי אין הכוונה לפגיעה באדם‪,‬‬
‫שאפשר להעריכה באורח אובייקטיבי ושמבחינה פסיכולוגית ודאי אין‬
‫בה משמעות כלל‪ ,‬אלא הכוונה היא למה שעלול להיזוק בחיי־הנפש‪.‬‬
‫ניטול‪ ,‬למשל‪ ,‬את הלידה‪ ,‬שהיא לנו בחזקת תבנית־מופת למצב של‬
‫חרדה‪ :‬לאחר ככלות הכל קשה לראות היזק בלידה גופה‪ ,‬אף שעלולה‬
‫להתלוות לה סכנת הינזקות‪ .‬כבכל מצב של סכנה מתבטא הדבר המהותי‬
‫בלידה בכך‪ ,‬שהיא מעוררת בחוויה הנפשית מצב־גריה מתוח ביותר‪,‬‬
‫שתחושתו גורמת צער ושאין דרך להשתחרר ממנו על־ידי פריקתו‪.‬‬
‫מצב כזה שמתמוטט בו עקרון־העונג׳ הבה נקרא לו גורם טראומטי‪.‬‬
‫טור זה — חרדה נאורוטית‪ ,‬חרדה ממשית ומצב־סכנה — מביאנו עתה‬
‫להיגד פשוט זה‪ :‬הדבר המעורר פחד‪ ,‬מושא־החרדה‪ ,‬לעולם הוא הופעתו‬
‫של גורם טראומטי‪ ,‬שאין דרך להכריעו לפי הנורמה של עקרון־העונג‪.‬‬
‫ברי‪ ,‬עצם היותנו ניחנים בעקרון־העונג אין בו משום ערובה לנו מפני‬
‫היזקים אובייקטיביים‪ ,‬אלא רק מפני היזק מסוים במשק הנפשי שלנו‪.‬‬
‫מהלך רב מפריד בין עקרון־העונג לבין יצר־קיום־עצמו; מראשיתן רחו ­‬
‫קות שתי המגמות מלחפוף זו את זו‪ .‬אבל מלבד זאת רואים אנו עוד דבר־‬
‫מה; ואולי דבר זה הוא הפתרון שאנו מחפשים‪ .‬דהיינו‪ ,‬בכל אלה השאלה‬
‫היא שאלת הכמויות היחסיות‪ .‬רק גודל סכום־הגריה הופך רישום ועושהו‬
‫לגורם טראומטי‪ ,‬משתק את תפעול עקרון־העונג ומקנה למצב־סכנה את‬
‫החשיבות שבו‪ .‬ואם כזה מעמד־הדברים‪ ,‬אם אפשר לפתור חידות אלה‬
‫בצורה מפוכחת כל כך‪ ,‬מדוע לא יתכן הדבר‪ ,‬שגורמים טראומטיים דומים‬
‫מתארעים בחיי־הנפש בלי סמיכות למצבי־סכנה משוערים‪ ,‬גורמים שה ­‬
‫חרדה מתעוררת בהם לא כיאות לסכנה‪ ,‬אלא נוצרת מעצמה מטעם חדש י‬
‫הנסיון הקליני יוצא בפירוש ללמדנו‪ ,‬כי אמנם כך הדבר באמת‪ .‬רק‬
‫בהדחקות המאוחרות יותר מתגלה המיכאניזם שתיארנו‪ ,‬שבו מתעוררת‬
‫החרדה כאות של מצב־סכנה קודם; ההדחקות הראשונות והמקוריות‬
‫מתעוררות הישר מן הגורמים הטראומטיים‪ ,‬בהיתקל האני בתביעה לי־‬
‫בידונית גדולה בשיעור מופלג; הן יוצרות את חרדתן מחדש‪ ,‬אם כי נכון‬
‫הדבר‪ ,‬שהלידה משמשת להן כתבנית‪ .‬אותו הדבר עשוי לחול על התפתחות‬
‫החרדה בנאורוזה־של־חרדה בגלל היזק גופני של התיפקוד המיני‪ .‬לא‬
‫נוסיף עוד לטעון‪ ,‬כי הליבידו גופו הוא המתגלגל כאן בחרדה‪ .‬אבל‬
‫איני רואה טעם להשיג על קיומם של שני מקורות לחרדה‪ ,‬האחד כתוצאת‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫הגורם הטראומטי במישרין‪ ,‬והאחר כאות־מבשר סכנת חזירתו של גורם‬
‫כזה‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי! ודאי משמחת את לבכם הבשורה‪ ,‬כי לא אוסיף עוד‬
‫על מה שאמרתי לענין החרדה‪ ,‬אלא שהדברים הבאים אינם קלים יותר‪,‬‬
‫כך שאינכם יוצאים נשכרים כלל‪ .‬אומר אני להכגיסכם היום גם בתחום‬
‫תורת־הליבידו‪ ,‬היא תורת־היצרים‪ ,‬שאף בה נתגלו מעט חידושים‪ .‬לא‬
‫אתיימר‪ ,‬שהתקדמנו כאן ביותר‪ ,‬כך שבאמת יהיה כדאי לכם לטרוח וללמוד‬
‫את הדברים‪ .‬לצערנו‪ ,‬עלינו להאבק ולהתייגע על גילוי אפקים הדשים‪,‬‬
‫ואתם לא תהיו אלא עדים ליגיעתגו‪ .‬גם כאן עלי לחזור על קצת מן‬
‫הדברים‪ ,‬שהרציתי לפניכם קודם‪.‬‬
‫מבחינה מסוימת תורת־היצרים היא בגדר מיתולוגיה שלנו‪ .‬היצרים‬
‫מצויים אגדיים הם — פלאי־תעלומה לתפארת! בעבודתנו אי־אפשר לנו‬
‫להתעלם מהם אף לרגע קט‪ ,‬ועם זאת אין אנו בטוחים לעולם‪ ,‬שאנו רואים‬
‫אותם בברירות‪ .‬אתם יודעים‪ ,‬מה נוהגים בני־אדם לחשוב על היצרים‪.‬‬
‫הם מניחים קיומם של יצרים רבים ושונים‪ ,‬הכל לפי צרכי השעה —‬
‫יצר התבלטות־עצמו‪ ,‬יצר־חיקוי‪ ,‬יצר משחק‪ ,‬יצר עדרי ועוד רבים כיוצא־‬
‫באלה‪ .‬רשאי אתה לומר‪ ,‬כי נוהגים למנות יצרים‪ ,‬להועיד לכל יצר את‬
‫התפקיד המיוחד לו‪ ,‬ואחר־כך משלחים אותם‪ .‬לבנו אומר לנו תמיד‪ ,‬כי‬
‫מאחורי כל היצרים הקטנים האלה המתמנים לפי הצורך מסתתר דבר‬
‫רציני ואדיר‪ ,‬שהיינו רוצים להתקרב אליו בזהירות‪ .‬צעדנו הראשון היה‬
‫צנוע למדי‪ .‬אמרנו בלבנו׳ שמן הסתם לא נשתבש‪ ,‬אם נבדיל קודם כל‬
‫שגי יצרים ראשיים׳ סוגי־יצרים או קבוצות־יצרים‪ ,‬מקבילים לשני הצר ­‬
‫כים הגדולים — רעב ואהבה‪ .‬אף־על־פי שברגיל אנו נוהגים להגן‬
‫בקנאות על אי־תלותה של הפסיכולוגיה כנגד כל מדע אחר‪ ,‬בכל זאת‬
‫עמדנו כאן בצל העובדה הביולוגית המוצקה‪ ,‬שהאורגניזם של היחיד‬
‫החי משועבד לשתי מטלות — קיום־עצמו וקיום־המין — שנדמה שאין‬
‫הן תלויות זו בזו‪ ,‬ובמידת הידוע לנו אין הן נגזרות ממקור משותף‪,‬‬
‫ובחייהם של בעלי ־החיים נמצא האינטרס של זו סותר את האינטרס של‬
‫זו‪ .‬הדבר שאנו דגים בו עכשו הוא בעצם פסיכולוגיה ביולוגית‪ :‬אנו‬
‫לומדים את תופעות־הלוואי הפסיכולוגיות של תהליכים ביולוגיים‪ .‬מתוך‬
‫תפיסה זו מטפלת הפסיכואנאליזה ב״יצרי־האני" ו״יצרי־המין"‪ .‬בתוך‬
‫יצרי־האני כללנו את כל הקשור בקיומו של האדם‪ ,‬בביטוח עניניו ובאי־‬
‫שושו‪ .‬ליצרי־המין הוצרכנו לייחס את שפעת כל הנדרש בחיי־המין האינ­‬
‫פנטיליים והנלוזים‪ .‬במהלך חקירת הנאורוזות הכרנו את האני ככוח המג ­‬
‫ביל והמדחיק‪ ,‬ואת הנטיות המיניות ככוח שחלות בו הגבלות והדחקות‪:‬‬
‫לכן סבורים היינו‪ ,‬כי בידנו הוכחות ברורות לא רק להבדל שבין שתי‬
 ‫קבוצות היצרים‪ ,‬אלא גם לסכסוך שביניהן‪ .‬נושא עידננו היה תחילה יצרי־‬
‫המין בלבד‪ ,‬אלה שקראנו לאנרגיה שלהם "ליבידו"‪ .‬ביצרים אלה ביקשנו‬
‫להבהיר את רעיונותינו על טיבו של היצר ועל מה שראוי לייחס לו‪.‬‬
‫כאן מקומה של תורת־הליבידו‪.‬‬
‫יצר נבדל איפוא מגירוי בכך‪ ,‬שמוצאו ממקורות גירוי שבתוך הגוף‪,‬‬
‫שהוא פועל ככוח־קבע‪ ,‬ושאין האדם יכול להימלט ממנו כשם שהוא נמלט‬
‫מפני גירוי חיצוני‪ .‬יכול אתה להבחין במקורו של יצר‪ ,‬מושאו ומטרתו‪.‬‬
‫מקורו הוא מצב־גריה בגוף‪ ,‬ומטרתו ביטול הגריה הזאת; בדרך ממקורו‬
‫למטרתו פועל היצר פעולה נפשית‪ .‬אנו מתארים את היצר ככמות מסוימת‬
‫של אנרגיה הלוחצת בכיוון מסוים‪ .‬לחץ זה הוא שהיקנה לו את הכינוי‬
‫"יצר" ‪ *.‬נוהגים לדבר על יצרים פעילים ויצרים סבילים‪ ,‬אבל נכון יותר‬
‫לדבר על מטרות־יצר פעילות ומטרות־יצר סבילות; גם כדי להשיג‬
‫מטרה סבילה צריך אדם לפעול בשיעור־מה‪ .‬המטרה אפשר לה שתתגשם‬
‫בתוך גופו של בעל היצר; ברגיל משמש לכך גוף חיצוני‪ ,‬שבו משיג‬
‫היצר את מטרתו החיצונית‪ .‬המטרה הפנימית היא תמיד בחזקת שינוי‬
‫גופני המורגש בסיפוק‪ .‬לא נתחוור לנו‪ ,‬אם זיקתו של היצר למקורו הגופני‬
‫מקנה לו ייחוד כלשהו‪ ,‬ואיזהו‪ .‬מן הנסיון האנאליטי יש בידנו הוכחות‬
‫לעובדה שאינה מוטלה בספק‪ ,‬כי רחשי־יצר ממקור אחד מצטוותים‬
‫לרחשים ממקורות אחרים‪ ,‬ומכאן ואילך גורלותיהם משותפים‪ ,‬וכללו‬
‫של דבר הוא‪ ,‬שסיפוק יצר אחד אפשר לו להתחלף בסיפוקו של יצר‬
‫אחר‪ .‬אף־על־פי־כן אנוסים אנו להודות‪ ,‬כי לא ירדנו לעמקו של דבר זה‪.‬‬
‫גם יחסי היצר למטרתו ולמושאו‪ ,‬אפשר להם שיחולו בהם תמורות;‬
‫כזו כן זה עשויים להתחלף׳ במטרה אחרת ובמושא אחר‪ ,‬אף־על־פי שתמיד‬
‫קל לו יותר‪ ,‬ליצר‪ ,‬לרופף את זיקתו למושא מלרופפה ביחס למטרתו‪.‬‬
‫אנו קוראים עידון לסוג מסוים של תמורה המתחוללת במטרה ושל‬
‫התחלפות המושא‪ ,‬ומכאן יש משום ענין לדברים שבהערכתנו הסוציאלית‪.‬‬
‫מלבד זאת יש לנו טעמים להבחין יצרים מעופבי־מטרה — רחשי־‬
‫יצר ממקורות ידועים לנו היטב‪ ,‬שמטרתם חד־משמעית לגמרי‪ ,‬אבל הם‬
‫נעצרים בדרכם לסיפוק‪ ,‬כך שנוצרת אחיזת־מושא בת־קיימא ושאיפה‬
‫נפשית מתמדת‪ .‬לסוג זה שייכת‪ ,‬דרך משל‪ ,‬זיקת־החיבה‪ ,‬שאין כל ספק‬
‫כי מוצאה הוא ממקורות הצורך לספק את תביעות־המין אלא שסיפוקן‬
‫אינו מתגשם לעולם‪.‬‬

‫לציון יצר‪ ,‬מונחו של פרויד‪ ,‬חופף את השם אינסטינקט המקובל‬ ‫‪166‬זיד‬ ‫*‬
‫(שפרויד משתמש בו רק בהביאו דעת אחרים)‪ ,‬והוא גזרון הפועל ‪€16£11‬שז‪,‬‬
‫הניע‪ ,‬דחוף‪ ,‬לחוץ‪ ,‬דרבן וכיו״ב‪( — .‬הערת המתרגם)‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫אתם רואים‪ ,‬כמה תכונות וגורלות יש ליצרים‪ ,‬שעדיין לא עמדנו על‬
‫כבשונם‪ .‬צריך כאן להזכיר עוד הבדל אחד המתגלה בין יצרי־המין לבין‬
‫יצר־קיום־עצמו‪ ,‬הבדל שעשויה להיות לו חשיבות עיונית גדולה ביותר‬
‫בשעה שהוא מתייחס לקבוצה שלמה‪ .‬יצרי־המין מזדקרים לנו מחמת‬
‫פלסטיותם‪ ,‬בתוקף בשרם לעבור ממטרה למטרה‪ ,‬בכוחם להתחלף זה בזה‬
‫על־ידי שסיפוק אחד של היצר עשוי לבוא תחת סיפוק אחר‪ ,‬ובתוקף‬
‫האפשרות הטבועה בהם להשהותם; לתכונה אחרונה זו ניתנה לנו דוגמה‬
‫מובהקת מן היצרים מעובבי־המטרה‪ .‬בחפץ־לב היינו שוללים תכונות אלו‬
‫מיצרי־קיום־עצמו; היינו אומרים על הללו׳ שאין הם גמישים׳ שאי־אפשר‬
‫להשהותם‪ ,‬שכוח־האונם שבהם שונה ביותר‪ ,‬ושיש להם זיקה אחרת לגמרי‬
‫להדחקה ולחרדה‪ .‬אבל לאחר עיון נוסף באים אנו לכלל הכרה‪ ,‬כי מעמד‬
‫זה של יוצא־מן־הכלל חל לא על כל יצרי־האני‪ ,‬אלא רק על הרעב‬
‫והצמא‪ ,‬וברור שטעמו מבוסם על הייחוד שבמקורות ליצרים אלה‪ .‬הרושם‬
‫המביך שכל אלה מעלים בנו‪ ,‬בחלקו מתפרש הוא גם מכוח העובדה‪ ,‬שלא‬
‫ביררנו בנפרד‪ ,‬אילו שינויים חלים בהשפעתו של האני המאורגן‪ ,‬ברחשי־‬
‫היצרים השייכים במקורם לסתם‪.‬‬
‫חשים אנו בקרקע מוצק יותר תחת רגלנו בבואנו לבדוק‪ ,‬היאך משרתים‬
‫חיי־היצר את התפקוד המיני‪ .‬בתחום זה קנינו ידיעות מפורשות למדי‪,‬‬
‫וגם אתם כבר הכרתם אותן‪ .‬משתבשים המניחים‪ ,‬שאנו מכירים יצר־מין‬
‫הנושא מלכתחילה את השאיפה למטרת התפקוד המיני‪ ,‬היינו זיווגם‬
‫של שני תאי־המין‪ .‬הנכון הוא‪ ,‬שנגלה לעינינו מספר גדול של יצרים‬
‫חלקיים‪ ,‬שמקורם בחלקים ובאזורים שונים של הגוף‪ ,‬והללו שואפים‪,‬‬
‫במידה גדולה בלא תלות זה בזה‪ ,‬לסיפוק ומוצאים את הסיפוק הזה במה‬
‫שאנו רשאים לקרוא לו שם עונג אורגני‪ .‬איברי־המין הם אחרון‬
‫האזורים הארוגניים האלה‪ ,‬והעונג האורגני שלהם שוב אי־‬
‫אפשר למנוע ממנו את הכינוי עונג מיני‪ .‬רחשים אלה המתאווים לעונג‪,‬‬
‫לא כולם נכללים בארגון הסופי של התפקוד המיני‪ .‬יש מהם המסולקים‬
‫הצדה כנטולי־שימוש‪ ,‬אם בדרך ההדחקה ואם בדרך אחרת; קצתם מוסטים‬
‫ממטרתם בצורה המופלאה שכבר הזכרתיה קודם‪ ,‬והם באים לכלל שימוש‬
‫באישושם של רחשים אחרים; ויש עוד המוסיפים להתקיים בתפקידי־‬
‫לוואי ומשמשים לביצועם של מעשה־אקדמה‪ ,‬לייצורו של קדם־עונג‪.‬‬
‫שמעתם‪ ,‬כי במרוצת ההתפתחות הזאת‪ ,‬שהיא תהליך מתמשך ביותר‪,‬‬
‫אפשר להבחין בשלבים מרובים של ארגון זמני׳ וכן כבר עמדנו על כך‪,‬‬
‫היאך עשויות קורותיו אלה של התפקוד המיני להסביר סטיות והתגמ־‬
‫דויות שלו‪ .‬ראשון השלבים הקדם־גניטליים האלה ידוע לנו בשם השלב‬
‫האוראלי‪ ,‬כי על פי דרך הזנתו של התינוק מכריע אצלו האזור‬
 ‫הארוגני של הפה‪ ,‬ודרך זו רשאים אנו לראותה כפעילות המינית של‬
‫תקופת־חיים זו‪ .‬בשלב השני גוברים הדחף ה ס א ד י ם ט י והדחף הא ­‬
‫נאלי‪ ,‬והתפתחות זו ודאי שהיא קשורה בצמיחתן של השיניים‪ ,‬בהתחז ­‬
‫קותן של מנגנון־השרירים ובהשתלטותו של הילד על תפקודיהם של‬
‫סוגרי־השרירים‪ .‬דעתנו מתעוררת על שלב זה של התפתחות‪ ,‬ואנו למדנו‬
‫עליו פרטים מענינים ביותר‪ .‬השלב השלישי הוא השלב הפאלי‪ ,‬כאשר‬
‫האיבר הזכרי — ומה שמקביל לו אצל הנערה — לובש בבני שני המינים‬
‫חשיבות ששוב אי־אפשר להתעלם ממנה‪ .‬את שם השלב הגניטאלי שמרנו‬
‫לארגון המיני הסופי; הוא קונה שביתה לאחר הבגירה‪ ,‬ובו מגיע איבר־‬
‫המין הנשי לדרגת הכרה‪ ,‬שהאיבר הזכרי הגיע אליה מכבר‪.‬‬
‫עד כאן לא עשינו דבר מלבד שחזרנו בפשטות על דברים ידועים לכם‪.‬‬
‫ואל לכם לחשוב‪ ,‬כי כל הדברים שלא הזכרתים עכשו שוב אין להם‬
‫תוקף‪ .‬חזרה זו דרושה לי בשביל שאוכל להסמיך לה את הרצאת הדברים‬
‫החדשים שלמדנו‪ .‬יכולים אנו להשתבח בהרבה דברים שיש בהם מן‬
‫החידוש‪ ,‬ביחוד לענין הארגונים הקדומים של הליבידו‪ ,‬וכן שהיום ברורים‬
‫לנו יותר דברים ידועים מכבר; וכאן מבקש אני להביא לפניכם לפחות‬
‫דוגמאות אחדות מאלה‪ .‬אברהם הוכיח בשנת ‪ ,1924‬כי בשלב הסא־‬
‫דיסטי־האנאלי אפשר להבחין בשתי דרגות‪ .‬בראשונה מן השתים מכריעות‬
‫המגמות ההרסניות של השמדה ואיבוד; בדרגה השניה גוברות הנטיות‬
‫של חיבת חפצים‪ ,‬נטיות לרכישתם ושמירתם‪ .‬משמע‪ ,‬באמצעיתו של שלב‬
‫זה מתגלה לראשונה הענין במושא כמבשר אחיזת־אהבה העתידה לבוא‪.‬‬
‫ממש כך רשאים אנו לעשות תת־חלוקה דומה לגבי השלב הראשון‪ ,‬האו ­‬
‫ראלי‪ .‬בתת־השלב הראשון מדובר רק בבליעה אוראלית‪ ,‬ואין בו כל יחם‬
‫דו־ערכי אל שד האם‪ .‬הדרגה השניה‪ ,‬המתאפיינת על־ידי הופעת פעולת־‬
‫הנשיכה‪ ,‬אותה אפשר לתאר כשלב א ו ר א ל י ־ ם א ד י ם ט י; כאן מת ­‬
‫גלות לראשונה תופעות הדו־ערכיות‪ ,‬אלו הנעשות ברורות הרבה יותר‬
‫בשלב הבא‪ ,‬הוא השלב הסאדיסטי־אנאלי‪ .‬נעמוד על חשיבותן של הבדלות‬
‫חדשות אלו ביחוד בחפשנו את הנקודות לקדם־הנטיה להתפתחות הליבידו‬
‫במקרים של נאורוזות מסוימות‪ ,‬כגון הנאורוזה הטורדנית והמלאנכוליה‪.‬‬
‫עליכם להיזכר כאן מה שלמדנו על הקשר שבין הקבעת הליבידו‪ ,‬קדם־‬
‫הנטיה והנסיגה‪.‬‬
‫בדרך־כלל חלו קצת היסטים בהשקפתנו על שני שלבי ארגון־הליבידו‪.‬‬
‫קודם היינו מטעימים בעיקר את הדרך‪ ,‬שבה פינה כל שלב מקומו לשלב‬
‫הבא אחריו‪ ,‬ואילו עכשו ערים אנו על העובדות שמהן מתגלה לנו‪ ,‬איזה‬
‫שיעור מכל שלב משתייר מן העצבובים הקודמים ומאחוריהם ומגיע לכלל‬
‫ייצוג־קבע במשק הליבידוני של האדם ובאפיו‪ .‬חשובים עוד יותר נעשו‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫לנו המחקרים‪ ,‬שמהם למדנו׳ כמה שכיחות׳ בתנאים פאתולוגיים‪ ,‬הנסיגות‬
‫לשלבים קודמים‪ ,‬וכן שנסיגות מסוימות אפייניות לדפוסי־חולי מסוימים‪.‬‬
‫אלא שאיני יכול להיכנס כאן בפרטים‪ ,‬כי דברים אלה הם חלק מן הפסי ­‬
‫כולוגיה המיוחדת לנאורוזות‪.‬‬
‫היה לאל ידנו ללמוד על גלגולי־יצר ועל תהליכים דומים ביחוד מתוך‬
‫הארוטיקה האנאלית‪ ,‬הגריות שמקורותיהן באזור האו־וגני האנאלי‪ ,‬והופ ­‬
‫תענו להיווכח‪ ,‬כמה מגוונים השימושים המשתלחים מתוך רחשי־יצר‬
‫אלה‪ .‬אולי לא קל להשתחרר מיחם־הזלזול שפגע במרוצת ההתפתחות‬
‫דווקא באזור זה‪ .‬לכן נזכור מה שלמדנו מ א ב ר ה ם‪ ,‬כי מבחינה אמבריו־‬
‫לוגית מקביל פי־הטבעת לפה הקמאי שנשתלשל עד לקצה המעי‪ .‬ואזי‬
‫אנו למדים‪ ,‬כי בעקבות אבדן ערכו של הפרש׳ צואת האדם‪ ,‬עובר ענינו‬
‫זה של היצר שמקורו אנאלי למושאים העשויים להענק כמתנות‪.‬‬
‫ובדין כך‪ ,‬שכן היה הפרש המתנה הראשונה שהתינוק יכול לתת‪ ,‬דבר‬
‫משלו שהעניק לאומנתו מאהבתו אותה‪ .‬אחרי־כן‪ ,‬במקביל לגמרי לגלגולי־‬
‫משמעות דומים בהתפתחות הלשון‪ ,‬מתגלגל ענין־הצואה העתיק הזה‬
‫בהערכה הגבוהה של זהב וממון‪ ,‬אבל מכאן ניתנת גם תרומה לאחיזה‬
‫ההיפעלותית של הילד ושל א י ב ר ־ ה ז כ ר ו ת‪ .‬לפי ההשקפה המשו ­‬
‫תפת לכל הילדים — והם דבקים זמן רב בתיאוריה של המחראה — נולד‬
‫התינוק מן המעי בצורת נתח של פרש; עשיית־צרכים היא תבנית־מופת‬
‫לאקט־הלידה‪ .‬אבל גם לאיבר־הזכרות יש דגם קודם‪ ,‬והוא עמוד־הפרש‬
‫הממלא ומגרה את הקרומית הרירית של המעי‪ .‬כאשר בא הילד בלא־רצון‬
‫לכלל תפיסה‪ ,‬כי יש יצורי־אדם החסרים איבר זה‪ ,‬נראה לו אותו איבר־‬
‫הזכרות כדבר־מה נתיק מן הגוף ונעשה לו דומה ביותר לפרש‪ ,‬שהיה‬
‫החלק הראשון של חומר־מן־הגוף‪ ,‬שהוא‪ ,‬הילד‪ ,‬צריך היה להיפרד ממנו‪.‬‬
‫חלק גדול מן הארוטיקה האנאלית מועתק בדרך זו אל אחיזת־איבר־‬
‫הזכרות‪ .‬אבל הענין שבאותו חלק של הגוף יש לו‪ ,‬בנוסף על שרשו‬
‫האנאלי־ארוטי׳ גם מקור אוראלי‪ ,‬ויתכן שמקור שני זה אף אדיר עוד‬
‫יותר; שכן עם גמר היניקה נעשה איבר־הזכרות גם ליורש פטמת־השד‬
‫של האם‪.‬‬
‫מי שאינו מכיר את הזיקות המעמיקות האלה‪ ,‬אי־אפשר לו שיתמצא‬
‫בתחום הזיותיו של האדם‪ ,‬בנצנוצי־מחשבותיו המושפעים כל כך מן הלא־‬
‫מודע ובלשון הסימפטומים שלו‪ .‬פרש — ממון — מתנה — ילד — איבר־‬
‫הזכרות‪ ,‬בכל אלה נהוג כאן כבשווי־משמעות‪ ,‬והם גם מוצגים בסמלים‬
‫משותפים‪ .‬גם אל לכם לשכוח׳ שאין ביכלתי לתת לכם אלא ידיעות בלתי־‬
‫שלמות מאוד‪ .‬יכולני אך למהר ולהוסיף‪ ,‬כי הענין המתעורר לימים בבית־‬
‫הרחם‪ ,‬בעיקרו אף הוא מקורו אנאלי־ארוטי‪ .‬ואין פליאה בכך‪ ,‬שכן בית־‬
‫הרחם עצמו‪ ,‬לפי ביטוי קולע של לו אנדריאם־סאלומה‪" ,‬לקוח‬
‫בחכירה״ מן הכרכשת; והיא גם המייצגת שוב את בית־הרחם בחייהם של‬
‫ההומוסכסואלים‪ ,‬שהתפתחותם המינית לקויה בחסר מסוים‪ .‬בחלומות עולה‬
‫לפעמים קרובות מקום שהיה קודם חדר אחד‪ ,‬אלא שעתה חוצה אותו‬
‫קיר לשנים‪ ,‬או כהיפוכו של סדר‪ .‬משמעו של זה תמיד — זיקת בית־‬
‫הרחם אל המעיים‪ .‬אפשר גם על־נקלה לעקוב אחרי ההתפתחות התקינה‬
‫של משאלת הנערה‪ ,‬המשאלה הלא־נשית לגמרי‪ ,‬שיהיה לה איבר־זכרות‪,‬‬
‫וזו מתגלגלת במשאלה שיהיה לה ילד‪ ,‬ואחר־כך במשאלה לגבר כבעליו‬
‫של איבר־הזכרות וכמעניקו של הילד; כך רואים אנו גם כאן‪ ,‬שחלק‬
‫ממה שהיה קודם בגדר ענין אנאלי־ארוטי נכנס לתוך הארגון הגניטלי‬
‫המאוחר יותר‪.‬‬
‫במהלך עיונינו בשלבים הקדם־גניטליים של הליבידו נוספו לנו כמה‬
‫חידושים בדרך־עיצובו של האופי‪ .‬דעתנו נתעוררה על שלושה קווי־אופי‬
‫המזדמנים כמעט תמיד ביחד‪ :‬אהבת־סדר׳ חסכנות ועקשנות — ומתוך‬
‫האנאליזה של בעלי תכונות אלה הסקנו‪ ,‬כי מוצאן הוא מן הארוטיקה‬
‫האנאלית שלהם‪ ,‬ארוטיקה שהובלעה ובאה לידי גילוי בצורה אחרת‪.‬‬
‫משום כך מדברים אנו על אופי אנאלי‪ ,‬שבו אנו מוצאים שילוב‬
‫מעניין זה‪ ,‬ומגלים סתירה מסוימת בין האופי האנאלי לבין הארוטיקה‬
‫האנאלית כנתינתה במקורה‪ .‬גילינו גם זיקה דומה‪ ,‬וייתכן שהיא אף הדוקה‬
‫יותר‪ ,‬בין השאפתנות לבין הארוטיקה של מוביל־השתן‪ .‬רמז מופלא לזיקה‬
‫זו עולה לפנינו גם מן האגדה‪ ,‬המספרת על לידתו של אלכסנדר הגדול‬
‫באותו לילה עצמו‪ ,‬שאחד הרוסטאטם שלח אש‪ ,‬מתוך רצון של‬
‫ריקא לתהילה‪ ,‬בהיכל ארטמים המפורסם של אפסוס‪ .‬כנראה‪ ,‬ידעו בני־‬
‫קדם על סמיכות כזאת! והרי ידוע לכם‪ ,‬מה מרובה סמיכות ההשתנה לאש‬
‫ולכיבוי־אש‪ .‬אנו מצפים‪ ,‬כמובן‪ ,‬כי גם קווי־אופי אחרים יתגלו בדרך דומה‬
‫כמשקעים או כיצירי־תגובה של תצורות־ליבידו קדם־גניטליות מסוימות‪,‬‬
‫אבל עדיין אין בידנו לומר זאת‪.‬‬
‫אבל הגיעה שעתי לחזור׳ גם מבחינת ההיסטוריה גם מבחינת הנושא‪,‬‬
‫לדון בבעיות הכלליות ביותר של חיי־היצר‪ .‬ביסוד תורת־הליבידו שלנו‬
‫הונחה קודם כל הסתירה שבין יצרי־האני לבין יצרי־המין‪ .‬כאשר באנו‬
‫אחר־כך להתעמק יותר בלימוד האני גופו והגענו לענין הנארקיזם‪ ,‬נת ­‬
‫ערער עצם ביסוסה של הבחנה זו‪ .‬במקרים נדירים אפשר להבחין באני‬
‫הנוטל את עצמו כמושא לו — האני נוהג כאילו היה מאוהב בו־בעצמו‪.‬‬
‫מכאן השם נארקיזם השאול מן האגדה היוונית‪ .‬אבל אין זו אלא‬
‫הפלגה קיצונית של מעמד־דברים תקין‪ .‬הגענו לכלל תפיסה‪ ,‬כי האני הוא‬
‫תמיד המאגר הראשי של הליבידו‪ ,‬שממנו יונקות אחיזות־ליבידו של‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫המושאים ואליו הן גם חוזרות‪ ,‬בשעה שבחלקו הגדול נשאר הליבידו תמיד‬
‫באני‪ .‬כך מתחלף דרך־קבע ליבידו־של־אני בליבידו־של־מושא וליבידו־‬
‫של־מושא בליבידו של־אני‪ .‬אך אם כך הדבר‪ ,‬הרי אי־אפשר שיהיו שני‬
‫אלה שונים מטבע ברייתם‪ ,‬גם אין טעם להבדיל בין האנרגיה של זה לבין‬
‫האנרגיה של זה; יכולים אנו לוותר על המונה ליבידו‪ ,‬או שנשתמש בו‬
‫שימוש שווה־משמע לכל אנרגיה נפשית‪.‬‬
‫לא זמן רב נתקיימה גירסה זו בידנו‪ .‬חשנו בקיומה של ניגודיות בחיי‬
‫היצרים׳ ומתוך כך נזדמן לנו עד־מהרה ביטוי אחר ומפורש עוד יותר‬
‫לדבר‪ .‬אבל אין אני אומר להרצות לפניכם על מוצאו של החידוש הזה‬
‫בתורת־היצרים; ביסודו מבוסם גם הוא על שיקולים ביולוגיים‪ ,‬ואני‬
‫אפרו׳עז לפניכם את החידוש כמוצר מוגמר‪ .‬אנו מניחים את קיומם של‬
‫שני סוגי־יצרים שוגים במהותם‪ :‬יצרי־המין בתפיסתם במובן הרחב‬
‫ביותר — נקרא להם‪ ,‬אם רצונכם בכך‪ ,‬א ר ו ם — ויצרי־ה תוקפנות‪,‬‬
‫שמטרתם הריסה‪ .‬בהציעי לכם את הדבר בצורה זו‪ ,‬לא יהיה בו אולי‬
‫משום חידוש בעיניכם; למראית־עין הרי זה כנסיון של חלופה עיונית‬
‫לניגוד הבאנאלי שבין אהבה לשנאה‪ ,‬שייתכן כי הוא חופף את הקטביות‬
‫האחרת של משיכה והדיפה‪ ,‬שהפיסיקה מניחה את קיומה בעולם הלא־‬
‫אורגני‪ .‬אבל הדבר המופלא הוא‪ ,‬כי על אף זאת רבים האנשים שהשערה‬
‫זו נתפסת להם כחידוש‪ ,‬ואמנם חידוש לא־רצוי ביותר‪ ,‬שראוי למהר ככל‬
‫האפשר ולהיפטר ממנו‪ .‬אני מניח‪ ,‬כי רתיעה זו מושפעת מגורם היפ"‬
‫עלותי חזק‪ .‬ואנו בעצמנו‪ ,‬מדוע נדרש לנו זמן רב כל כך עד שגמרנו‬
‫בלבנו להכיר בקיומו של יצר תוקפנות י מדוע היססנו להשתמש לצורך‬
‫התיאוריה שלנו בעובדות‪ ,‬שהיו גלויות לעין וידועות לכלי מתקבל על‬
‫הדעת‪ ,‬שאילו ביקשו לייחס לבעלי־חיים יצר שמטרתו כזאת‪ ,‬לא היה‬
‫הדבר מעורר התנגדות כה גדולה‪ .‬אבל יש מראית של חילול־קודש‬
‫בכלילתו במערוכת האדם; מהנחה כזאת נמצאות מופרכות הנחות דתיות‬
‫ומוסכמות סוציאליות רבות מדי‪ .‬לא‪ ,‬לא יתכן כדבר הזה! ואי־אפשר‬
‫לאדם אלא שיחשבוהו לטוב מטבע ברייתו‪ ,‬ולפחות לבעל מזג טוב‪ .‬ואם‬
‫מתגלית מפקידה לפקידה גסות שבו‪ ,‬אלימות ואכזריות‪ ,‬הרי שאין אלה‬
‫אלא בגדר שיבושים חולפים של חיי־הרגש שלו‪ ,‬שרובם מקורם בגורמים‬
‫שמחוצה לו‪ ,‬ואולי אין אלה אלא תוצאה של הסדרים לקויי־התכלית של‬
‫החברה׳ שהיו עד כה מנת־חלקו של האדם‪.‬‬
‫למרבה הצער אין דברי ימי האדם מאשרים השקפה אשר כזאת; היא‬
‫נסתרת גם מנסיון־החיים שלנו‪ .‬מכאן ומכאן עולה דווקא צידוק לדעה‪,‬‬
‫כי האמונה בטבעו ה״טוב" של האדם היא אחת האשליות הרעות‪ ,‬שבני־‬
‫האדם מצפים מהן לייפוי חייהם ולהקלתם‪ ,‬אף שלאמיתו של דבר לא‬
‫נודע מהן אלא נזק‪ .‬אין לנו צורך להמשיך בפולמוס זה׳ כיוון שלא על‬
‫סמך מה שלימדונו דברי־הימים ונסיון חיינו קיבלנו את ההנחה בדבר‬
‫קיומו של יצר מיוחד באדם לתוקפנות והרם‪ ,‬אלא מתוך שיקולים כלליים‪,‬‬
‫שנתדרשו לגו גם מתוך חקירת התופעות של ה ם א ד י ז ם ושל ה מ א ­‬
‫ז ו כ י ז ם‪ .‬כידוע לבם‪ ,‬קוראים אנו סאדיזם לסיפוק מיני שמקורו בכאבים‪,‬‬
‫בהשפלה ובהתעללות הנגרמים למושא־המין; כנגד זה חש המאזוכיסט‬
‫בצורך להיות הוא בעצמו המושא להתעללות‪ .‬כן ידוע לכם‪ ,‬כי תערובת‬
‫מסויימת של שתי הנטיות האלה כלולה ביחסים מיניים תקינים‪ ,‬וכאשר‬
‫גורמות נטיות אלה לדחיקתן של המטרות המיניות האחרות ולהחלפתן‬
‫במטרות של עצמן‪ ,‬אנו קוראים להן נליזויות‪ .‬ודאי גם שמעתם‪ ,‬כי הסא־‬
‫דיזם יש לו זיקה אינטימית יותר לגבריות‪ ,‬והמאזוכיזם זיקתו חזקה יותר‬
‫לנשיות‪ ,‬כאילו היתה קיימת כאן איזו קרבה מסתורית‪ ,‬אף־על־פי שאני‬
‫צריך להוסיף מיד‪ ,‬כי בענין זה אין אנו יודעים יותר משידענו קודם‪ .‬גם‬
‫הסאדיזם וגם המאזוכיזם הם תופעות רבות־סתרים בתיאוריה של הליבידו‪,‬‬
‫אך ביתר ייחוד המאזוכיזם; ויהיה זה אך נאה‪ ,‬אם יתגלה שהדבר שהיה‬
‫אבן־נגף לתיאוריה האחת ייהפך לאבן־פינה לתיאוריה שתבוא תחתיה‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬דעתנו היא‪ ,‬כי בסאדיזם ובמאזוכיזם קיבלנו שתי דוגמאות מצו־‬
‫יינות לעירובם של שני סוגי היצרים‪ ,‬של ארוס מזה ושל תוקפנות מזה ‪1‬‬
‫ומכאן צמחה הנחתנו‪ ,‬כי יחם זה הוא בחזקת מופת מבחינה זו‪ ,‬שכל רחשי‬
‫היצרים שניתן לנו לבדוק מורכבים מתערוכות או ממזיגות כאלה של שני‬
‫סוגי היצר — כמובן‪ ,‬בשיעורי־מזיגה שונים ביותר‪ .‬אגב כך יכניסו‬
‫היצרים הארוטיים את ריבוי מטרותיהם המיניות לתוך המזיגה‪ ,‬ואילו‬
‫היצרים התוקפניים יתירו רק למתן את נטייתם החד־גונית‪ ,‬או להוסיף‬
‫רק חלק ממנה‪ .‬הנחה זו פותחת לפנינו סיכוי לחקירות‪ ,‬שביום מן הימים‬
‫עשויות הן ללבוש חשיבות גדולה לצורך הבנתם של תהליכים פאתולוגיים‪.‬‬
‫כי על כן עשויות מזיגות לבוא גם לידי התפרדות‪ ,‬ובדין נהיה מצפים‪,‬‬
‫שהתפרדויות מסוג זה יש להן תוצאות חמורות ביותר בשביל התפקוד‪.‬‬
‫אבל תפיסות אלה עודן חדשות מדי; עדיין לא ניסה איש להחילן‬
‫בעבודתנו‪.‬‬
‫נחזור לבעיה המיוחדת‪ ,‬שהמאזוכיזם מעלה לפנינו‪ .‬אם נתעלם לרגע‬
‫קט מן הרכיב הארוטי שבו‪ ,‬נגלה בו יסוד ודאי לקיומה של נטיה שתכליתה‬
‫היא הרס עצמי‪ .‬ואם נכון הדבר גם ביחס ליצר־ההרם‪ ,‬כי האני (אבל‬
‫אנו מתכוונים כאן בעצם לסתם‪ ,‬לאישיות כולה) כולל במקורו את כל‬
‫רחשי־היצר‪ ,‬אזי באים אנו מכאן לכלל תפיסה‪ ,‬כי המאזוכיזם היה לפני‬
‫היות הסאדיזם‪ ,‬אלא שהסאדיזם הוא יצר־ההרס המכוון כלפי־חוץ‪ ,‬ומכאן‬
‫שהוא לובש את אופי התוקפנות‪ .‬ייתכן‪ ,‬ששיעור מסוים של יצר־ההרס‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫עוד נשאר בפנים‪ .‬דומה׳ כי יש בידנו לתפוס אותו תפיסה חושית רק‬
‫בשני תנאים — בהצטוותו עם יצרים ארוטיים כדי מאזוכיזם‪ ,‬או בשעה‬
‫שהוא מכוון כתוקפנות‪ ,‬בתוספת ארוטית גדולה יותר או קטנה יותר‪ ,‬כלפי‬
‫העולם החיצון‪ .‬עתה עולה לפנינו חשיבותה של האפשרות‪ ,‬שאין התוקפנות‬
‫יכולה לבוא על סיפוקה בעולם החיצון׳ משום שהיא נתקלת בו במכשולים‬
‫ממשיים‪ .‬יתכן׳ כי במקרה כזה היא תיסוג ותגדיל את שיעור ההרס‬
‫העצמי השורר בפנים‪ .‬עוד נשמע׳ כי אכן זה הדבר המתארע באמת‪,‬‬
‫וכמה חשוב התהליך הזה‪ .‬תוקפנות שעובבה גוררת היזק חמור; באמת‬
‫נראה הדבר‪ ,‬שאנו אנוסים להרוס דבר־מה או אדם אחר בשביל שלא‬
‫נהרוס את עצמנו‪ ,‬בשביל שנגונן על עצמנו מפני הדחף של הרס־עצמו‪.‬‬
‫זו ודאי תגלית עגומה לבעל־המוסר!‬
‫אבל בעל־המוסר יהיה עוד זמן רב מתנחם‪ ,‬כי השערותינו רחוקות‬
‫מן הוודאי‪ .‬באמונה‪ ,‬הלא משונה הוא היצר המבקש להרוס את נווהו‬
‫האורגני של עצמו! אמנם‪ ,‬משוררים מדברים על כגון הא‪ ,‬אבל הרי יצא‬
‫למשוררים שם של אנשים חסרי־אחריות‪ ,‬גם עומדת להם הזכות לקרוא‬
‫דרור לדמיונם הפיוטי‪ .‬אלא שרעיונות כגון אלה אינם זרים‪ ,‬אגב‪ ,‬אפילו‬
‫בפיסיולוגיה; דרך משל‪ ,‬ענין הקרום הרירי של הקיבה המכלה את עצמו‪.‬‬
‫בכל זאת צריך להודות‪ ,‬כי יצר הרס־עצמו שלנו זקוק לבסיס רחב יותר‪.‬‬
‫שהרי אין אתה יכול להעז ולהשעין השערה רבת־משמעות כל כך רק‬
‫על העובדה‪ ,‬שקצת שוטים עלובים מתנים את סיפוקם המיני בתנאי‬
‫משונה‪ .‬סבורני‪ ,‬שעיון מעמיק יותר ביצרים יספק את הדרוש לנו‪ .‬היצרים‬
‫חולשים לא רק על חיי־הנפש‪ ,‬אלא גם על החיים הוגטאטיביים׳ ויצרים‬
‫אורגניים אלה מגלים תכונה הראויה ביותר שניתן עליה את דעתנו (לא‬
‫נוכל אלא לאחר זמן לעמוד על כך‪ ,‬אם משותפת התכונה הזאת לכל‬
‫היצרים)‪ .‬כי על כן מתחשף מן היצרים האורגניים מאמץ להחזיר מצב־‬
‫דברים קודם‪ .‬רשאים אנו להניח‪ ,‬כי למן הרגע שהופרע מצב־דברים‬
‫שהושג אי־פעם‪ ,‬מתהווה יצר בשביל ליצור אותו המצב מחדש‪ ,‬והוא‬
‫מעורר תופעות שאנו רשאים לקרוא להן כ פ י ה ־ ש ל ־ ח ז ר ה‪ .‬האט־‬
‫בריולוגיה כולה‪ ,‬למשל׳ היא בגדר דוגמה לכפיית־החזרה‪ .‬סגולה ליצי־‬
‫רתם־מחדש של איברים שאבדו ניכרת עד לשלבים גבוהים של מלכות־‬
‫החי‪ ,‬ויצר־הריפוי שחכמת־הרפואה נשענת עליו בצד העזרה הרפואית‪,‬‬
‫אף הוא מן הסתם משקע של אותה הסגולה המפותחת בצורה אדירה כל‬
‫כך בבעלי־חיים של שלבים נמוכים יותר‪ .‬נדודי דגים לצרכי הטלת־‬
‫ביצים‪ ,‬אולי מעופי־נדידה של ציפרים‪ ,‬ואפשר כל מה שאנו מכנים בשם‬
‫גילוי־אינסטינקט של בעלי־חיים — כל אלה באים לפי צו כפיית־החזרה‪,‬‬
‫המבטאת את טיבם המשמר של היצרים‪ .‬גם אין אנו צריכים‬
‫להרחיק הרבה בשביל לחפש גילויי כפיה בתחום הנפש‪ .‬הפליאה אותנו‬
‫העובדה‪ ,‬שחוויות נשכחות ומודחקות מימי הילדות משתעתקות בעבודת‬
‫האנאליזה של חלומות ותגובות‪ ,‬בייחוד בתהליך ההעברה‪ ,‬אף־על־פי‬
‫שהחיאתם נוגדת את האינטרס של עקרון־העונג; הסברנו את הדבר מתוך‬
‫ההנחה‪ ,‬כי במקרים אלה גוברת כפיית־החזרה אף על עקרון־העונג‪.‬‬
‫משהו דומה לזה אפשר להבחין גם מחוץ לאנאליזה‪ .‬יש אנשים שבחייהם‬
‫חוזרות תמיד‪ ,‬שלא בטובתם‪ ,‬אותן התגובות עצמן ממש‪ ,‬ויש אנשים‬
‫המדמים עצמם כרדופי גורל אכזרי׳ אף־על־פי שבדיקה מדוקדקת יותר‬
‫יוצאת ללמדנו‪ ,‬כי שלא־במתכוון מביאים הם בעצמם גורל זה על ראשם‪.‬‬
‫במקרים אלה מייחסים אנו לכפיית־החזרה אופי דמוני‪.‬‬
‫אבל מה עשויים אנו ללמוד מן התכונה המשמרת הזאת לענין הרם־‬
‫עצמו שבנו? איזהו מצב־הדברים הקודם‪ ,‬שיצר כזה מבקש להחזירו‬
‫לקדמותו? ובכן‪ ,‬התשובה נמצאת לנו לא־מרחוק‪ ,‬והיא פותחת לפנינו‬
‫אפקים נרחבים‪ .‬אם נכון הדבר׳ כי אי־אז במרחקי העבר צמחו החיים‪,‬‬
‫בצורה שאין אנו מסוגלים לתפוס‪ ,‬מתוך חומר לא־אורגני‪ ,‬כי־אז חייבים‬
‫אנו להניח‪ ,‬שבאותו הזמן נולד יצר שביקש לחזור ולבטל את החיים‬
‫ולהשליט שוב את המצב הלא־אורגני‪ .‬ואם היכרנו שוב ביצר זה את‬
‫יסוד הרם־עצמו מן ההנחה שלנו‪ ,‬הרי יבולים אנו לראותו כביטוי ל י צ ר ­‬
‫ה מ ו ו ת‪ ,‬שאי־אפשר לו שייעדר משום אחד מתהליכי־החיים‪ .‬וכך מת ­‬
‫חלקים לנו היצרים שאנו מאמינים בקיומם לשתי קבוצות — היצרים‬
‫הארוטיים המתאווים תמיד לשלב יותר ויותר חומר חי כדי יחידות גדלות‬
‫והולכות‪ ,‬ויצרי־המוות הפועלים כנגד האיווי הזה ומוליכים כל חי בחזרה‬
‫אל המצב הלא־אורגני‪ .‬מתוך פעולתם־יחד ופעולתם־נגד של שתי קבוצות‬
‫היצרים צומחות תופעות החיים‪ ,‬אשר המוות שם להן קץ‪.‬‬
‫אולי תפטרוני במשיכת־כתפיים‪ :‬זה לא מדע־הטבע‪ ,‬זו פילוסופיה של‬
‫ש ו פ נ ה א ו א ר! אבל‪ ,‬גבירותי ורבותי‪ ,‬מדוע אי־אפשר לו להוגה־דעות‬
‫נועז שיהיה מנחש דברים המתאשרים אחר־כך מכוח חקירה מפורטת‬
‫עשויה ביגיעה צלולת־דעת ? יתר על כן׳ כל אלה כבר נאמרו בעבר‪ ,‬ורבים‬
‫שקדמו לשופנהאואר אמרו דברים דומים‪ .‬ואף זאת‪ ,‬שבעצם אין זו השקפתו‬
‫של שופנהאואר לדיוקה‪ .‬אין אנו גורסים‪ ,‬כי המוות הוא המטרה היחידה‬
‫לחיים; אין אנו מתעלמים מקיומם של החיים בצד המוות‪ .‬אנו מכירים‬
‫בשני יצרי־בסיס ומניחים לכל אחד מהם את מטרתו שלו‪ .‬היאך מתמזגים‬
‫השניים בתהליך החיים‪ ,‬היאך מוסב יצר־המוות להיותו משרת את כוונותיו‬
‫של ארוס‪ ,‬ובייחוד על־ידי התחצנותו בצורת תוקפנות — בעיות אלו‬
‫עלינו להניח לחוקרים אחרינו‪ .‬אנו איננו הולכים מעבר למקום‪ ,‬שממנו‬
‫נפתח לפנינו סיכוי לחקר כזה‪ .‬וגם השאלה‪ ,‬אם צביון משמר־יסוד יפה‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫הוא לכל היצרים ללא יוצא־מן־הכלל‪ ,‬אם אין גם היצרים הארוטיים‬
‫מבקשים להחזיר מצב־דברים קודם מתוך איווי שבהם להגשים את הסיג־‬
‫תיזה של החי ביחידות גדולות יותר — גם את השאלה הזאת אנוסים‬
‫אנו להניח בלא להשיב עליה‪.‬‬
‫התרחקנו יתר על המידה מבסיסנו‪ .‬נעיף מבט לאחור ונחזור על מה‬
‫שהיתר‪ .‬נקודת־המוצא להרהורים אלה שלנו על תורת־היצרים‪ .‬היתד‪ .‬זו‬
‫אותה הנקודה עצמה‪ ,‬שהניעתנו לבדוק מחדש את היחס שבין האני לבין‬
‫הלא־מודע — הרושם שעלה לנו מתוך עבודת־האנאליזה‪ ,‬כי הפאציינט‬
‫המגלה התנגדות׳ לעתים קרובות אין הוא יודע עליה דבר‪ .‬אבל לא רק‬
‫עובדת ההתנגדות אינה מודעת לו — עלומים ממנו גם מניעיה‪ .‬היינו‬
‫אנוסים לחפש ולגלות את המניעים האלה‪ ,‬או את המניע הזה‪ ,‬ולהפתעתנו‬
‫מצאנו אותם שרויים בצורך־ענישה חזק‪ ,‬שלא יכולנו לצרפו אלא לסוג‬
‫המשאלות המאזוכיסטיות‪ .‬המשמעות המעשית של המימצא הזה אינה‬
‫נופלת ממשמעותה העיונית‪ ,‬שכן הצורך בענישה הוא הרע שבאויבי‬
‫יגיעתנו הריפויית‪ .‬הוא בא על סיפוקו עם הסבל שגורמת הנאורוזה‪ ,‬ומשום‬
‫כך הוא דבק במצב־החולי‪ .‬דומה‪ ,‬כי מומנט זה‪ ,‬צורך־הענישה הלא־מודע‪,‬‬
‫יש לו חלק בכל חולי נאורוטי‪ .‬תוקף משכנע ביותר יש כאן באותם‬
‫המקרים‪ ,‬שבהם עשוי סבל מסוג אחר לבוא תחת הסבל הנאורוטי‪ .‬מבקש‬
‫אני לספר לכם על נסיון כזה‪.‬‬
‫עלה פעם בידי לשחרר אשה רווקה לא־צעירה מתסביך הסימפטומים‪,‬‬
‫שנגזר עליה מחמת קיום מלא־ייסורים ופרישה מן החיים במשך כחמש־‬
‫עשרה שנים‪ .‬עתה חשה בקו־הבריאות והתמסרה לפעילות נמרצת בשביל‬
‫לפתח כשרון בולט שלה ובשביל לזכות עוד במעט הכרה‪ ,‬הנאה והצלחה‪.‬‬
‫אבל כל נסיון שעשתה בכיוון זה‪ ,‬סופו שאנשים רמזו לה׳ או שהיא בעצמה‬
‫באה לכלל הכרה‪ ,‬כי הזקינה מכדי להשיג דבר־מה בתחום עשייתה‪ .‬לאחר‬
‫כל כשלון כזה נראתה חזרה למחלה בגדר הקרוב ביותר לוודאי; אלא‬
‫ששוב לא היה אפשר לה כך‪ ,‬ולכן נזדמנה לה תחת זאת בכל פעם איזו‬
‫תקרית‪ ,‬שכפתה עליה לזמן מסוים בטלה וגרמה לה סבל‪ .‬למשל‪ ,‬קרסול‬
‫שלה נקע במעידה‪ ,‬או שנפגעה בברך‪ ,‬או שידה נפצעה בעשיה כלשהי‪.‬‬
‫כאשר העמדתיה על כך‪ ,‬כמה גדול היה חלקה שלה עצמה בתקריות־‬
‫כביכול אלו‪ ,‬החליפה האשה את הטכניקה שלה (כך אפשר לקרוא לדבר)‪.‬‬
‫תחת התקריות באו עתה מאותן הסיבות עצמן ליקויי־בריאות קלים —‬
‫הצטננויות‪ ,‬כאבי־גרון‪ ,‬מיחושים דמויי־שפעת‪ ,‬תפיחויות ראומטיות —‬
‫עד שלסוף גמרה אומר לוותר על מאמציה‪ ,‬וכך בא הקץ לכל הצרות‪.‬‬
‫לדעתנו‪ ,‬אין כלל להטיל ספק במוצאו של הצורך הלא־מודע הזה מן‬
‫הענישה‪ .‬צורך זה נוהג כחלקו של המצפון‪ ,‬כהמשך מצפוננו בתוך הלא־‬
‫מודע‪ ,‬ומוצאו ודאי במוצאו של המצפון — הווי אומר׳ הוא מקביל לחטיבה‬
‫של תוקפנות שנתפנמה ועברה לרשות האני העליון‪ .‬אילו היה צרוף המלים‬
‫הולם יותר‪ ,‬היינו ‪ .‬רשאים לכנות את הדבר׳ לכל תכלית מעשית‪ ,‬בשם‬
‫"רגש־אשמה לא־מודע"‪ .‬הרי מבחינה עיונית מפקפקים אנו בעצם‪ ,‬אם‬
‫עלינו להניח‪ ,‬שכל התוקפנות שחזרה מעולם־החוץ כפותה בידי האני‬
‫העליון‪ ,‬ולפי זה מכוונת היא נגד האני‪ ,‬או שחלק ממנה מוסיף להגשים‬
‫באני ובסתם את פעילותו המאוימת והאילמת כיצר־הרס חפשי‪ .‬מתקבלת‬
‫יותר על הדעת חלוקה דומה לסוג אחרון זה‪ ,‬אבל אין אנו יודעים שום‬
‫דבר על כך‪ .‬בשעה שנתהווה האני העליון השתמשה ודאי ערכאה זו‬
‫לשם ציוד עצמה בחלק מתוקפנותו של הילד כלפי הוריו‪ ,‬החלק שהילד‬
‫לא יכול להתפרק ממנו כלפי־חוץ מחמת הקבעת אהבתו ומחמת קשיים‬
‫חיצוניים כאחד; ומטעם זה לא היה הכרח‪ ,‬שקפדנותו של האני העליון‬
‫תהיה בפשיטות מקבילה לחומרת החינוך‪ .‬אפשר ואפשר‪ ,‬שהדרך הזאת‬
‫שנפתחה לפני היצר בפרשת־זמנים מכרעת זו‪ ,‬הוא הלך בה גם לימים‪,‬‬
‫כשנזדמן לו הצורך להדחיק את התוקפנות‪.‬‬
‫אנשים שרגש־אשמה לא־מודע זה חזק בהם במופלג‪ ,‬העובדה הזאת‬
‫מתגלית בהם בטיפול האנאליטי מתוך שהם מגיבים תגובה שלילית על‬
‫הריפוי‪ ,‬זו התגובה הלא־נעימה כל כך מבחינת הערכת סיכויי הריפוי‪.‬‬
‫אתה מגלה לחולה כזה את פתרונו של סימפטום‪ ,‬ובמצב כתיקנו צריך‬
‫הסימפטום להעלם בעקבות כך‪ ,‬אבל תחת זאת משיג אתה החרפה חולפת‬
‫של הסימפטום ושל הסבל כאחד‪ .‬לפעמים די לך להשמיע באזני החולה‬
‫מלת־שבח להתנהגותו בטיפול‪ ,‬או להביע תקווה להתקדמות האנאליזה‪,‬‬
‫ובעצם כך מביא אתה להרעה מפורשת במצבו‪ .‬מי שאינו אנאליטיקאי‬
‫היה אומר‪ ,‬כי נעדר כאן ״רצון־ההחלמה״; החשיבה במושגים אנאליטיים‬
‫תראה לכם בהתנהגות זו את התגלותו של רגש־האשמה הלא־מודע‪ ,‬אשר‬
‫החולי וסבלותיו אמנם לרצון הם לו‪ .‬הבעיות שמקורן ברגש־האשמה הלא־‬
‫מודע‪ ,‬זיקותיו לענינים של מוסר‪ ,‬חינוך‪ ,‬פשיעה ושחיתות‪ ,‬עתה הן‬
‫תחום־עיון מועדף לפסיכואנאליטיקאים‪.‬‬
‫כאן נזדמן לנו במפתיע פתח ליציאה מאפלת תהומה של הנפש לתוך‬
‫המרחב הפתוח‪ .‬איני יכול להוליככם הלאה מזה‪ ,‬אבל בטרם אפרד מכם‬
‫היום מבקש אני עוד להשהותכם בהלך־מחשבה אחד‪ .‬דעה רווחת היא‪,‬‬
‫כי תרבותנו בנויה על חשבונן של נטיות מיניות‪ ,‬שמחמת היותן מעופבות‬
‫מידי החברה מודחקות הן אמנם בחלקן‪ ,‬אבל בחלקן באות הן לידי שימוש‬
‫למען מטרות אחרות‪ ,‬וחרף כל גאוותנו על הישגינו התרבותיים אנו מודים‬
‫ומתוודים‪ ,‬כי לא קל לנו למלא את דרישות התרבות הזאת׳ או להרגיש‬
‫בה בנוח‪ ,‬הואיל והגבלות־היצר המוטלות עלינו הן בחזקת נטל נפשי כבד‪.‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫והנה מסתבר׳ כי מה שלמדנו לדעת על יצרי־המין חל במידה שווה׳ ואולי‬
‫אף בשיעור גדול יותר‪ ,‬על היצרים האחרים׳ יצרי־התוקפנות‪ .‬לכל־לראש‬
‫יצרים אלה הם המקשים על חיי האדם בחברה‪ ,‬ומהם נשקפת סכנה‬
‫לקיומו; כבילת תוקפנותו של היחיד היא הקרבן הראשון‪ ,‬ואולי הקשה‬
‫בקרבנות‪ ,‬שהחברה חייבת לדרוש מן היחיד‪ .‬הראינו לדעת‪ ,‬כמה שופעת־‬
‫תחבולות היא הדרך‪ ,‬שבה בא יסוד סוררני זה לכלל אילוף‪ .‬המוסד של‬
‫האני העליון משתלט על הרחשים התוקפניים המסוכנים ומכנים כעין‬
‫חיל־מצב לתוך אזורים שנטיותיהם מרדניות‪ .‬אבל מצד אחר‪ ,‬מבחינה‬
‫פסיכולוגית צרופה׳ בעל־כרחנו נודה‪ ,‬כי לא טוב לו לאני׳ שמביאים‬
‫אותו בדרך זו קרבן לצרכי החברה‪ ,‬שהוא אנוס לקבל דין נטיות התוק ­‬
‫פנות׳ שברצון היה מפעילן בעצמו נגד אחרים‪ .‬הרי זה כמין הארכת‬
‫הדילמה ״אכול — או שתיאכל !״ מעולם החי האורגני בתוך תחומה של‬
‫הנפש‪ .‬מזל הוא‪ ,‬שלעולם אין היצרים התוקפניים באים לבדם‪ ,‬אלא תמיד‬
‫הם משולבים ביצרים ארוטיים‪ .‬ובתנאי התרבות שיצר האדם נותר ליצרים‬
‫הארוטיים הרבה שראוי להמתיק ולמנוע‪.‬‬

‫ההרצאה השלושים ושלוש‬

‫הנשיות‬

‫גבירותי ורבותי! בכל פעם שאני מכין עצמי לשוחח אתכם מתלבט אני‬
‫בקושי פנימי‪ .‬מהסס אני ואיני יודע‪ ,‬היכן הגבול שאני רשאי להובילכם‬
‫אליו‪ .‬אמת נכון הדבר‪ ,‬במרוצת חמש־עשרה שנות־פעילות חלו בפסיכו־‬
‫אנאליזה שינויים והנסיון העשיר אותה‪ ,‬ואף־על־פי־כן אפשר שאין בכך‬
‫משום הכרח לעשות שינויים גם במבואי לפסיכואנאליזה ולהוסיף עליו‬
‫מילואים‪ .‬תמיד נדמה לי‪ ,‬שהרצאות אלו שלי אין להן הצדקה‪ .‬לאנאלי־‬
‫טיקאים אומר אני מעט מדי ושום דבר שיש בו מן החידוש בשבילם;‬
‫אבל לכם אומר אני הרבה מדי‪ ,‬גם דברים שאתם חסרים את ההכשרה‬
‫לתפוס אותם‪ ,‬דברים שמעבר לעגינכם‪ .‬ביקשתי סניגוריה לעצמי וניסיתי‬
‫להצדיק כל הרצאה מטעמים אחרים‪ .‬בהרצאתי הראשונה‪ ,‬על תורת החלו ­‬
‫מות‪ ,‬אמרתי להחזירכם בבת־אחת לתוך האווירה האנאליטית ולהראותכם‪,‬‬
‫כמה יציבות נתגלו השקפותינו‪ .‬בהרצאה השניה הלכנו בנתיבים המוליכים‬
‫מן החלום אל מה שקרוי אוקולטיזם‪ ,‬ובה נמשכתי אחרי שעת־הכושר‬
‫שנזדמנה לי להסיח את אשר עם לבי בתחום־עבודה׳ שבימינו נטוש בו‬
‫מאבק בין ציפיות הנשענות על משפטים קדומים מרובים לבין כפירה‬
‫נמרצת בהן‪ ,‬ורשאי הייתי לקוות‪ ,‬כי לא תמאנו ללוותני במסעי זה מתוך‬
‫אותו אורך־הרוח‪ ,‬שהפסיכואנאליזה טיפחה בכם‪ .‬בהרצאה השלישית‪ ,‬על‬
‫פירוק האישיות‪ ,‬נדרשתם ודאי דרישות קשות ביותר בנושא זר לכם;‬
‫אבל בשום פנים לא יכולתי למנוע מכם פתיחה ראשונה זו לפסיכולוגיה־‬
‫של־האני‪ ,‬ואילו ידענו דברים אלה לפני חמש־עשרה שנים‪ ,‬צריך הייתי‬
‫כבר אז להעיר אזנכם עליהם‪ .‬ולסוף‪ ,‬בהרצאתי האחרונה‪ ,‬שבה נדרש‬
‫מכם מן הסתם מאמץ גדול לעקוב אחרי מסקנותי‪ ,‬השמעתיכם דברי־‬
‫תיקון הכרחיים ונסיונות חדשים לפתרון הבעיות החשובות ביותר מתחום‬
‫מסתרי־הנפש‪ ,‬שאילו העלמתים מכם‪ ,‬היה מבוא זה שלי נהפך למבוך‪.‬‬
‫עיניכם הרואות‪ :‬מי שעולה על דרך ההתנצלות סופו שהוא מגלה‪ ,‬כי‬
‫הכל היה בגדר הבלתי־נמנע‪ ,‬ממש גזירה גזורה מן הגורל‪ .‬אני מקבל את‬
‫הדין; אנא‪ ,‬קבלוהו גם אתם‪.‬‬
‫גם הרצאתי היום‪ ,‬לא במבוא מקומה; אבל עשויה היא להיות לכם‬
‫בדוגמה לעבודת אנאליזה מפורטת‪ ,‬ובדרך ההמלצה יכולני לומר שני‬
‫דברים‪ .‬אל״ף‪ ,‬לא אביא בה דברים מלבד עובדות שהועלו בתצפית‪ ,‬כמעט‬
‫בלי כל תוספות חקרניות; בי״ת‪ ,‬הנושא דנן ראוי כמעט יותר מכל נושא‬
‫אחר שתתנו עליו את דעתכם‪ .‬מאז ומקדם הוגיעו בני־אדם את מוחם‬
‫בחידה נשיות מהי‪:‬‬
‫‪{16111111112611,‬קץ‪0§1‬־‪61‬ץ‪11311^161 111 11‬‬
‫‪611,‬־‪133.11 1111>1 8011^2126111 321‬־‪?111‬ר ‪161 111‬ק‪1311‬־‪1‬‬
‫‪1 12118611)1 211)1606‬מ‪1‬ז‪161 11‬נ[‪1101161111211‬ז‪?6‬‬
‫‪--------- ---‬ז‪16‬ק‪1801161111311‬ז‪1)16 ^16‬ז‪/1126‬י‪1116, 80111‬־‪\ 1‬׳‪.‬‬
‫[ראשי חובשים מגבעות־כתב־חרטומים‪,‬‬
‫ראשי חובשים תרבוש וכומתה שחורה‪,‬‬
‫ראשים בפאה נכרית ואלף ראשי־אדם‬
‫אחרים‪ ,‬עלובים׳ מזיעים‪]...‬‬
‫(ה יינה‪ ,‬הים הצפוני)‬
‫ודאי גם אתם לא עלה בידכם להימלט מחטטנות זו — אתם‪ ,‬כלומר‬
‫הגברים שביניכם‪ .‬אין דבר זה חל על הנשים שלפני — שהרי מגלמות‬
‫אתן בעצמכן את החידה הזאת‪ .‬נתקל אתה ביצור־אדם ומיד אתה‬
‫עושה את ההבחנה הראשונה — הגבר הוא אם אשה ? וכבר הסכנת‬
‫לעשותה בבטחה שאין עמה סימן של פקפוק‪ .‬מדע האנאטומיה שותף‬
‫לבטחה זו שלך רק בנקודה אחת‪ ,‬ולא הרבה מעבר לה‪ .‬המדע מזכר את‬
‫מוצר המין הזכרי‪ ,‬את הזרע‪ ,‬ואת נושאו; והוא מנקב את הביצה ואת הגוף‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫האוצר אותה‪ .‬בבני שני המינים נתעצבו איברים המשרתים את התפקודים‬
‫המיניים בלבד‪ ,‬ומתקבל על הדעת‪ ,‬שהללו נתפתחו מתוך אותה הנטיה‬
‫עצמה כדי צורות שונות‪ .‬מלבד זאת מראים האיברים האחרים בבני‬
‫שני המינים‪ ,‬צורות הגוף והרקמות‪ ,‬את היותם מושפעים מן המין׳ אבל‬
‫הללו אין עמם קבע ושיעורם משתנה — קרויים הם סימני־מין שניוניים‪.‬‬
‫אחר־כך משמיעכם המדע דבר היוצא לסתור את ציפיותיכם‪ ,‬ומן הסתם‬
‫עשוי הוא אף להביך את רגשיכם‪ .‬בא המדע להעיר את דעתכם על העובדה‪,‬‬
‫שחלקים ממנגנון־המין הזכרי מצויים‪ ,‬אם כי בצורה מצומקת‪ ,‬גם בגוף‬
‫האשה‪ ,‬והיפוכו במין שכנגד‪ .‬בתופעה זו רואה המדע סימנים של דו־‬
‫מיניות‪ ,‬כאילו אין היחיד גבר או אשה‪ ,‬אלא תמיד גם גבר וגם אשה‪,‬‬
‫אבל בכל פעם רב יותר שיעורו של הזכרי כאן ושיעורו של הנקבי כאן‪.‬‬
‫נדרשים אתם להסכין לרעיון׳ כי מזיגתם של שיעורי הזכרי ושיעורי‬
‫הנקבי בהופעתם בתוך היחיד נתונה לתנודות גדולות למדי‪ .‬ובכל זאת‬
‫מצוי באותו היחיד האחד‪ ,‬להוציא מקרים נדירים ביותר‪ ,‬רק סוג אחד‬
‫בלבד של המוצר המיני‪ ,‬או ביצה או זרע; ומכיוון שכך‪ ,‬תהיו בעל־‬
‫כרחכם מפקפקים‪ ,‬מה משמעותם המכרעת של יסודות אלה׳ ותבואו לכלל‬
‫מסקנה‪ ,‬שאין האנאטומיה מסוגלת להוכיח‪ ,‬איזוהי התכונה החותכת את‬
‫הגבריות או את הנשיות‪.‬‬
‫שמא מסוגלת הפסיכולוגיה לעשות זאת ? אנו נוהגים להחיל את כינויי‬
‫הזכרי והנקבי גם על תכונות נפשיות‪ ,‬וכך העתקנו איפוא גם לחיי־הנפש‬
‫את מושג הדו־מיניות‪ .‬אומרים אנו‪ ,‬דרך משל‪ ,‬על אדם‪ ,‬בין זכר ובין‬
‫נקבה‪ ,‬שהוא מתנהג באורח גברי בהקשר אחד ובאורח נשי בהקשר אחר‪.‬‬
‫אבל עד־מהרה תתפסו‪ ,‬שאין בכך אלא משום קבלת דין האנאטומיה או‬
‫דין המוסכמות‪ .‬אין אתם יכולים לשים שום משמעות חדשה במושגי‬
‫הזכרי והנקבי‪ .‬ההבדלה אינה פסיכולוגית; באמרך "גברי" מתכוון אתה‬
‫ל״פעיל"‪ ,‬ובאמרך "נקבי" כוונתך ל״סביל"‪ .‬ואמנם נכון הדבר‪ ,‬כי קיים‬
‫יחם כזה‪ .‬תא־המין הזכרי יש בו ניעות פעילה‪ ,‬הוא מחפש את תא־המין‬
‫הנקבי‪ ,‬וכנגדו זה האחרון‪ ,‬הביצה‪ ,‬נטול ניעות‪ ,‬דרכו לחכות בסבילות‪.‬‬
‫התנהגותם זו של האורגניזמים המיניים יש בה אף משום מופת להתנה ­‬
‫גותם של יחידי־המין בשעת המשגל‪ .‬הזכר רודף אחרי הנקבה לצורך‬
‫ההזדווגות המינית‪ ,‬תופס אותה וחודר לתוכה‪ .‬אבל מבחינת הפסיכולוגיה‬
‫הרי שלא עשיתם בכך אלא את הדבר האחד‪ ,‬שבאתם לכלל מיצוי הגורם‬
‫הזכרי בגורם התוקפנות‪ .‬אבל חיש־מהר תהיו מפקפקים‪ ,‬אם אמנם יצאתם‬
‫מכאן נשכרים‪ ,‬שכן תתעורר דעתכם על העובדה‪ ,‬שקצת משפחות בעלי־‬
‫חיים הנקבה היא בהן החזקה יותר והתוקפנית יותר‪ ,‬ואין הזכר פעיל אלא‬
‫באקט ההזדווגות המינית בלבד‪ .‬זו‪ ,‬למשל׳ דרכם של עכבישים‪ .‬אפילו‬
‫התפקידים של טיפוח ולדות והדאגה להם‪ ,‬שבעינינו יש בהם מן הנשי‬
‫במובהק‪ ,‬אפילו אלה אינם תמיד צמודים למין הנקבה בבעלי־חיים‪ .‬בסוגי‬
‫חי גבוהים למדי מוצאים אנו את שני המינים משתפים עצמם בתפקיד‬
‫הדאגה לוולדות‪ ,‬ויש אף שהזכר לבדו מתמסר לו‪ .‬יתירה מזו‪ ,‬אפילו בתחום‬
‫חיי־המין של האדם נוכח אתה עד־מהרה לדעת‪ ,‬ששוב לא די בתפיסה‬
‫המייחסת לזכר התנהגות פעילה תמיד ולנקבה — התנהגות סבילה‪ .‬כלפי‬
‫הילד פעילה האם מכל בחינה; אפילו על מעשה היניקה יכול אתה לומר‪,‬‬
‫כי האם מיניקה את התינוק באותה המידה שהתינוק יונק את חלב אמו‪.‬‬
‫וככל שאנו מתרחקים מן התחום המיני במובנו הצר‪ ,‬כן נעשה יותר גלוי‬
‫לעין "שיבוש החפיפות"‪ .‬נשים מסוגלות לגלות פעילות בכיוונים שונים‪,‬‬
‫גברים אינם יכולים לחיות חיי־יחד עם בני־מיגם אלא אם כן מפתחים‬
‫הם שיעור גדול של כפיפות סבילה‪ .‬אם תאמרו עכשו‪ ,‬כי אמנם יוצאות‬
‫עובדות אלו ללמדנו‪ ,‬שגם גברים גם נשים יצורים דו־מיניים הם במובן‬
‫הפסיכולוגי‪ ,‬אקיש אני מכאן‪ ,‬כי בלבכם גמרתם אומר לזהות "פעיל"‬
‫ו״זכרי" מזה ו״סביל" ו״נקבי" מזה‪ .‬אבל עצתי לכם היא לא לעשות זאת‪.‬‬
‫שכן אין מועיל בדבר‪ ,‬גם אין בו מן המוסיף על ידיעתנו‪.‬‬
‫שמא מתאפיינת הנשיות מבחינה פסיכולוגית בהעדפתן של מטרות‬
‫סבילות? מובן‪ ,‬שאין העדפה כזאת וסבילות היינו הך; אפשר יש צורך‬
‫בשיעור גדול של פעילות בשביל להשיג מטרה סבילה‪ .‬אולי נכון הדבר‪,‬‬
‫כי מחמת חלקה של האשה בתפקיד המיני טבועה בה העדפה להתנהגות‬
‫סבילה ולשאיפה למטרות סבילות׳ והעדפה זו מעמיקה פחות או יותר‬
‫לחדור לתוך חייה‪ ,‬לפי שיעור הגבולות‪ ,‬המצומצמים או הנרחבים‪ ,‬שבתוכם‬
‫משמשים לה חייה המיניים כמופת‪ .‬אבל בתחום זה שומה עלינו להזהר‬
‫ולא לזלזל בהשפעה שיש בסידורים סוציאליים‪ ,‬האוכפים אף הם מצבים‬
‫סבילים על האשה‪ .‬כל אלה עודם דברים סתומים מאוד‪ .‬אל לנו להסיח‬
‫את הדעת מזיקה אחת‪ ,‬זיקה מתמדת במיוחד‪ ,‬שבין הנשיות לבין חיי־‬
‫היצר‪ .‬דיכוי התוקפנות המוכתב לאשה מבחינה מערוכתית‪ ,‬והמוטל עליה‬
‫גם מבחינה חברתית‪ ,‬יש בו משום גורם רצוי לעיצובם של דחפים מאזו־‬
‫כיסטיים חזקים‪ ,‬והללו מצליחים לכבול כבילה ארוטית את נטיות־ההרם‬
‫המופנמות‪ .‬המאזוכיזם הוא איפוא‪ ,‬כנהוג לומר‪ ,‬תכונה נשית מובהקת‪.‬‬
‫אבל לעתים קרובות אתה נתקל במאזוכיזם של גברים׳ ואם כן‪ ,‬בעל־‬
‫כרחך אתה אומר‪ ,‬שגברים אלה מגלים קווים נשיים ברורים מאוד‪.‬‬
‫עתה כבר לא ייפלא מכם‪ ,‬כי גם הפסיכולוגיה אין לאל ידה לפתור‬
‫את חידת הנשיות‪ .‬ברי‪ ,‬צריך שההסבר יבוא ממקום אחר‪ ,‬ולא יסתבר‬
‫לנו הדבר אלא אם כן נלמד תחילה‪ ,‬איזוהי הדרך הכללית להתפרדותם‬
‫של אורגאניזמים חיים לשני מינים‪ .‬על כך אין אנו יודעים דבר; ואף־‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫על־פי־כן הרי קיומם של שני מינים הוא תכונה בולטת ביותר של החיים‬
‫האורגניים‪ ,‬תכונה המבדילה הבדלה ברורה ביותר בינם לבין הטבע הדומם‪.‬‬
‫עם זאת עודנו מוצאים די הצורך מן הטעון לימוד באותם בני־אדם‪,‬‬
‫שמשום איברי־המין הנשיים שבהם מתגדרים הם לנו כנשים‪ ,‬אם בגלוי‬
‫ואם בשיעור מכריע‪ .‬לפי הדרך המיוחדת לפסיכואנאליזה אין היא מנסה‬
‫להגדיר אשה מהי (זו מן הסתם שאלה‪ ,‬שהיא לא היתה מסוגלת להשיב‬
‫עליה)‪ ,‬אלא מבקשת לחקור‪ ,‬איך באה האשה לכלל קיום‪ ,‬היאך גדל התי ­‬
‫נוק בעל הנטיות הדו־מיניות ונעשה לאשה‪ .‬בזמן האחרון למדנו משהו‬
‫בסוגיה זו הודות לעובדה‪ ,‬שכמה מן הנשיםלמצוינות‪ ,‬חברותינו לאנא־‬
‫ליזה׳ התחילו לחקור בשאלה הזאת‪ .‬ההבדל בין המינים הוסיף נופך‬
‫מיוחד בנושא זה; בכל פעם שהשוואה כלשהי נראתה כיוצאת בכיוון לא־‬
‫רצוי לבנות־מינן ניתנה לגברות שלנו שעת־כושר לתת ביטוי לחשד‪ ,‬כי‬
‫אנחנו׳ האנאליטיקאים הגברים‪ ,‬שבויים ללא־תקנה אצל משפטים קדומים‬
‫נגד הנשי‪ ,‬עד כדי כך שנבצר מאתנו לכבוש נטיה זו שלנו‪ ,‬ומשום כך‬
‫מגלים אנו פנים שלא כהלכה אף בעבודת־חקירה שלנו‪ .‬ואילו אנחנו‪,‬‬
‫מתוך עמידתנו על בסים הדו־מיניות‪ ,‬יכולים היינו ללא־קושי להימלט‬
‫מכל חוסר־אדיבות‪ .‬לא היינו צריכים אלא לומר כך‪ :‬דבר זה אינו חל‬
‫עליכן‪ ,‬אתן יוצאות כאן מן הכלל — בנקודה זו זכריות אתן יותר משאתן‬
‫נשיות‪.‬‬
‫ניגשים אנו לבדיקת חתפתחותה המינית של האשה מתוך ציפיה לשני‬
‫דברים‪ .‬ראשית‪ ,‬שגם כאן יתגלה לנו‪ ,‬כי אין המערוכת מסתגלת לתפקודה‬
‫ללא־רתיעה; שנית‪ ,‬שהתמורות המכריעות יתחילו להתגלות‪ ,‬או יתגלו‬
‫בשלמותן‪ ,‬כבר לפני הבגירה‪ .‬חיש־מהר מתאשרות לנו שתי הציפיות‪.‬‬
‫ההשוואה למתחולל בנער יוצאת אחר־כך ללמדנו‪ ,‬כי התפתחותה של נערה‬
‫קטנה כדי היותה אשה נורמלית היא תהליך קשה ומסובך יותר׳ כיוון‬
‫שהתפתחותה כוללת שתי מטלות מיוחדות‪ ,‬שאין להן צד מקביל בהתפת ­‬
‫חותו של הגבר‪ .‬הבה נעקוב אחרי ההקבלה מראשיתה‪ .‬ברור‪ ,‬כי עצם‬
‫החומר בנער אינו אותו החומר שבנערה‪ ,‬ואין צורך בפסיכואנאליזה‬
‫בשביל לעמוד על כך‪ .‬להבדל במבנה איברי־המין מתלווים הבדלים‬
‫אחרים בגוף‪ ,‬והם נודעים עד שאין צורך כלל להזכירם‪ .‬מתגלים הבדלים‬
‫גם בנטיה היצרית‪ ,‬ואנו נרמזים מהם לטבע ברייתה של העתידה להיות‬
‫אשה‪ .‬ברגיל הנערה הקטנה תוקפנית פחות‪ ,‬מתגרה פחות ומסתפקת־‬
‫בעצמה; דומה‪ ,‬שהיא מזדקקת יותר לגילויי חיבה אליה׳ ומן הטעם הזה‬
‫גדול בה יותר הצורך בתלות בזולתה‪ ,‬בכפיפות‪ .‬מתקבל על הדעת‪ ,‬כי‬
‫מחמת כפיפות זו אפשר ללמדה ביתר קלות ומהירות לפקח על הפרשותיה;‬
‫שהרי השתן והפרש מתנות ראשונות הם שהילד נותן לאומניו‪ ,‬והפיקוח‬
‫עליהם הוא הוויתור הראשון שחיי־היצר עשויים לוותר‪ .‬כן עולה בנו‬
‫הרושם‪ ,‬כי הנערה הקטנה אינטליגנטית יותר וערנית יותר מן הנער בן־‬
‫גילה; היא נוטה יותר לעשות את רצונו של עולם־החוץ‪ ,‬ובו־בזמן‬
‫מתעצבות בה אחיזות־מושא חזקות יותר‪ .‬איני יודע‪ ,‬אם נתאשר יתרון‬
‫התפתחותי זה מתוך תצפיות מדוקדקות; מכל מקום ודאי שאי אפשר לומר‬
‫על הנערה‪ ,‬כי מבחינה אינטלקטואלית נופלת היא מן הנער‪ .‬אבל הבדלים‬
‫מיניים אלה חשיבותם אינה גדולה‪ ,‬והם עשויים להתבטל מכוח ואריאציות‬
‫אינדיבידואליות‪ .‬ולתכליות שלנו רשאים אנו לפי שעה להתעלם משונות‬
‫זו‪.‬‬
‫השלבים הראשונים של התפתחות הליבידו עוברים‪ ,‬כנראה׳ באותה‬
‫הדרך על בני שני המינים‪ .‬היינו מצפים‪ ,‬שיתגלה בנערה שיעור מסוים‬
‫של פיגור בקו התוקפנות כבר בשלב הסאדיסטי־האנאלי; אבל אין הדבר‬
‫כך‪ .‬חברותינו לפסיכואנאליזה גילו במחקר האנאליטי של משחקי ילדים‪,‬‬
‫כי מבחינת הדחפים התוקפניים אין נערות מפגרות כלל‪ ,‬לא מצד שפע‬
‫הגילויים האלה ולא מצד עצימותם‪ .‬עם הכניסה לשלב הפאלי מסתירות‬
‫ההקבלות לגמרי את ההבדלים שבין המינים‪ .‬בשלב זה עלינו להודות‪,‬‬
‫כי הנערה הקטנה היא גבר קטן‪ .‬אנו יודעים‪ ,‬כי הדבר המציין שלב זה‬
‫בחיי הנער הוא‪ ,‬שהנער למד להפיק רגשים של עונג מאיבר־המין הקטן‬
‫שלו ולקשור את מצב גריותו עם מוצגים שלו על הזדווגות מינית‪ .‬אותו‬
‫הדבר עושה הנערה הקטנה בדגדגן (קליטוריס) שלה‪ ,‬הקטן עוד יותר‬
‫מאיברו של הנער‪ .‬דומה כי אצל הנערה מתמצים כל מעשי־אונן שלה‬
‫באיבר שווה־ערך זה לאיבר הזכרי‪ ,‬וכי בית־הרחם‪ ,‬האיבר הנשי המובהק‪,‬‬
‫עודנו בשלב זה בגדר העלום לבני שני המינים‪ .‬אמנם‪ ,‬יש קצת ידיעות‬
‫בודדות גם על חישות מוקדמות שמקורן בבית־הרחם׳ אך ודאי לא קל‬
‫להבדיל בין חישות אלה לבין חישות שמקורן פי־הטבעת או פרוזדור־‬
‫הנרתיק; מכל מקום׳ בשום פנים אין הישות בית־הרחם עשויות למלא‬
‫תפקיד חשוב‪ .‬רשאים אנו להוסיף ולהחזיק בהשקפתנו‪ ,‬כי בשלב הפאלי‬
‫של הנערה הדגדגן הוא האזור הארוגני העיקרי‪ .‬אך מצב זה לא יתמיד‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬ועם הבשלת הנשיות תעבור רגישותו של הדגדגן׳ אם כולה ואם‬
‫חלקה‪ ,‬לבית־הרחם‪ ,‬ועם הרגישות תעבור גם חשיבותו של האיבר‪ .‬זו‬
‫תהיה אחת משתי המטלות שיוטלו על האשה להגשימן במהלך התפתחותה‪,‬‬
‫בה־בשעה שהגבר‪ ,‬שגורלו שפר עליו יותר‪ ,‬אינו צריך בתקופת בגירתו‬
‫המינית אלא להמשיך במה שהתנסה בתחילת פריחתו המינית‪.‬‬
‫עוד נחזור לתפקיד שממלא הדגדגן; נפנה לפי שעה לתפקיד השני‬
‫המוטל על התפתחות הנערה‪ .‬מושאו הראשון של הנער לאהבה הוא האם‪,‬‬
‫והיא מוסיפה להיות המושא גם בתצורת תסביך־אדיפוס‪ ,‬ובעצם במשך‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫כל ימי חייו‪ .‬גם הנערה‪ ,‬האם היא לה המושא הראשון‪ ,‬ועם האם גם‬
‫הדמות המתמזגת בה — האמה׳ האומנת‪ .‬שהרי אחיזות־המושא הראשונות‬
‫מתקשרות מתוך זיקה לסיפוק הצרכים הגדולים והפשוטים של החיים‪,‬‬
‫ואין הבדל בנסיבות הטיפול בילדים משני המינים‪ .‬אבל במצב האדיפאלי‬
‫נעשה האב למושא־האהבה של הנערה‪ ,‬ואנו מצפים‪ ,‬כי במהלך התקין של‬
‫ההתפתחות תמצא הנערה את הדרך מן המושא האבהי לבחירת־המושא‬
‫הסופית‪ .‬משמע׳ במרוצת הימים מוטל על הנערה להחליף גם את האזור‬
‫הארוגני גם את המושא — שני אלה שהנער מוסיף להתמיד בהם‪ .‬וכך‬
‫מתעוררת השאלה‪ ,‬איך מתחולל דבר זה? ובייחוד‪ ,‬איך עוברת הנערה‬
‫מזיקתה לאם להתקשרותה אל האב? לשון אחר‪ :‬היאך היא עוברת מן‬
‫השלב הזכרי שלה אל השלב הנקבי‪ ,‬זה היעוד לה מבחינה ביולוגית ?‬
‫היינו באים לידי פתרון אידיאלי בפשטותו‪ ,‬אילו ניתן לנו להניח‪ ,‬כי‬
‫מגיל מסוים ומעלה מתחילה להתגלות ההשפעה האלמנטרית של משיכת‬
‫המינים ההדדית‪ ,‬והיא הדוחפת את האשה הקטנה אל הגבר‪ ,‬בה־בשעה‬
‫שאותו החוק עצמו מאפשר לנער להוסיף ולשהות עם אמו‪ .‬ולא עוד אלא‬
‫שהיינו אף יכולים להניח‪ ,‬כי כאן הולכים הילדים אחרי מה שהם מתרמזים‬
‫מן ההעדפה המינית של ההורים‪ .‬אבל מסתבר‪ ,‬שאין הדברים פשוטים‬
‫כל כך; כמעט שאין אנו יודעים‪ ,‬אם עלינו באמת להאמין בכוחו של‬
‫הדבר‪ ,‬שמשוררים מרבים כל כך להזות בו‪ ,‬אלא שאי־אפשר כלל‬
‫לבדקו בדיקה אנאליטית‪ .‬בדרך חקירות מייגעות מצאנו תשובה מסוג‬
‫אחר לגמרי‪ ,‬אלא שבשבילן קל לנו לפחות למצוא את החומר‪ .‬שכן עליכם‬
‫לדעת‪ ,‬כי גדול מאוד מספר הנשים המוסיפות עד גיל מאוחר להיות‬
‫תלויות תלות־של־חיבה במושא־האב‪ ,‬ואף באביהן ממש‪ .‬נודעו לנו עובדות‬
‫מפתיעות על נשים אלו‪ ,‬שיש להן זמן רב זיקה חזקה ומתמדת לאביהן‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬ידוע לנו קיומו של שלב קודם של זיקה אל האם‪ ,‬אבל לא ידענו‪,‬‬
‫שהיא עשויה להיות עתירת־תוכן וממושכת כל כך‪ ,‬גם עשויה היתה‬
‫להשאיר אחריה אפשרויות כה רבות להקבעות ולנטיות‪ .‬במרוצת הזמן‬
‫הזה אין אבי הנערה אלא יריב טורדני; בקצת מקרים נמשכת הזיקה אל‬
‫האם מעבר לשנה הרביעית לחיי הנערה‪ .‬כמעט כל מה שאנו מוצאים‬
‫אחר־כך ביחסה אל האב כבר היה בנמצא בזיקה מוקדמת זו והועבר אחר־‬
‫כך אל האב‪ .‬קיצורו של דבר‪ ,‬אנו באים לכלל דעה‪ ,‬שאין אתה יכול‬
‫להבין את האשה אם לא הערכת כראוי שלב זה של ז י ק ת ק ד ם־ אדי ­‬
‫פוס שלה אל האם‪.‬‬
‫עכשו מבקשים היינו לעמוד על כבשונם של היחסים הליבידוניים של‬
‫הנערה אל האם‪ .‬מסתבר‪ ,‬שיחסים אלה יש להם פנים רבות ושונות מאוד‪.‬‬
‫כיוון שהם מתגלים בכל שלושת השלבים של המיניות הילדית‪ ,‬לובשים‬
 ‫הם גם את תכונותיהם של השלבים הנפרדים ומתבטאים במשאלות אורא־‬
‫ליות‪ ,‬סאדיסטיות־אנאליות ופאליות‪ .‬משאלות אלה מייצגות גם רחשים‬
‫פעילים וגם רחשים סבילים; אם מחם אותן לדיפרנציאציה של המינים‬
‫בהופעתה לאחר זמן — אף שבמידת האפשר עלינו להמנע מלעשות זאת‬
‫— רשאים אנו לקרוא למשאלות אלו זכריות ונקביות‪ .‬מלבד זאת הן דו־‬
‫ערכיות במלואן‪ ,‬ויש בהן גם מטיב החיבה וגם מטיב העוינות והתוק ­‬
‫פנות‪ .‬ולעתים קרובות אין טיבן העוין־התוקפני מתגלה אלא לאחר הת־‬
‫חלפותן במוצגי־הרדה‪ .‬לא תמיד דבר קל הוא לנסח משאלות מיניות‬
‫מוקדמות אלו; בצורה הברורה ביותר מתבטאת המשאלה ברצון לעשות‬
‫שהאם תלד ילד‪ ,‬והמשאלה המקבילה לה היא ללדת ילד לאם; שתי‬
‫המשאלות כאחת שייכות לשלב הפאלי והן מפתיעות למדי‪ ,‬אבל הופעתן‬
‫מסתברת למעלה מכל ספק מתוך ההסתכלות הפסיכואנאליטית‪ .‬הענין‬
‫המיוחד שבבדיקות אלה מתגלה במימצאים המפתיעים הנפרדים שהן‬
‫מביאות לנו‪ .‬כך מגלים אנו‪ ,‬למשל‪ ,‬כבר בשלב קדם־אדיפאלי זה ביחס‬
‫לאם את החרדה מפני הריגה או הרעלה מידי האם‪ ,‬חרדה שלןמים עלולה‬
‫היא להיות זרעו של חולי פאראנואי‪ .‬או מקרה אחר‪ :‬זכורה לכם אפיזודה‬
‫מעניינת מן ההיסטוריה של המחקר האנאליטי‪ ,‬שגרמה לי שעות צער‬
‫מרובות‪ .‬בשעה שכיוונתי את כל עניני לגילוי טראומות מיניות מימי‬
‫הילדות אמרה לי כמעט כל פאציינטית שלי‪ ,‬כי אביה פיתה אותה‪ .‬ככלות‬
‫הכל אנוס הייתי לבוא לכלל מסקנה‪ ,‬כי סיפורים אלה אין בהם אמת‪ ,‬וכך‬
‫נסתבר לי׳ שהזיות‪ ,‬ולא התרחשויות ממשיות‪ ,‬הן המקור לסימפטומים היס ­‬
‫טריים‪ .‬רק לאחר זמן היה לאל ידי להכיר בהזיית הנערה הרואה עצמה‬
‫מתפתה לאב ביטוי לתסביך־אדיפוס הטיפוסי של האשה‪ .‬והנה מוצאים‬
‫אנו שוב את הזיית הפיתוי בקדם־ההיסטוריה הקדם־אדיפאלית של הנע ­‬
‫רות‪ ,‬אלא שברגיל האם היא כאן המפתה‪ .‬אבל כאן יש להזיה אחיזה‬
‫בממשות׳ שכן לא היה מנוס מכך‪ ,‬שהאם היתה אנוסה לעורר‪ ,‬ואולי אף‬
‫לחולל‪ ,‬תחושות ראשונות של עונג באיברי־המין של הילדה בשעה שטיפלה‬
‫טיפול היגייני בגופה הקטן‪.‬‬
‫אין אני תמה כלל‪ ,‬שבעיניכם יוצא מופלג ביותר תיאור זה שאני מתאר‬
‫את היחסים המיניים‪ ,‬יחסים מגוונים וחזקים בל כך‪ ,‬שבין הילדה הקטנה‬
‫ואמה‪ .‬שהרי כולנו יש לגו לא־מעט הזדמנויות לראות ילדות קטנות‪ ,‬ומי‬
‫ראה בהן דברים כאלה ? אלא שהשגה זו אינה תופסת; יכול אתה לראות‬
‫דברים רבים למדי בילדים‪ ,‬אם מסוגל אתה לראותם כהלכה‪ ,‬ונוסף על‬
‫כך עליך להביא בחשבון‪ ,‬מה מעטות המשאלות המיניות שיש לאל ידו‬
‫של הילד להביא לידי ביטוי סמוך־למודע‪ ,‬קל־וחומר להביאן לידיעת‬
‫זולתו‪ .‬לכן רשאים אנו בהחלט ללמוד מן המשקעים ומן התוצאות של‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫עולם־רגשות זה‪ ,‬כפי שהם באים לימים לידי התגלות באנשים‪ ,‬שבהם‬
‫השיגו תהליכי־התפתחות אלה עיצוב מובהק ביותר‪ ,‬או אף עיצוב מופלג‪.‬‬
‫תמיד נסתייענו בפאתולוגיה כדי לבודד תופעות‪ ,‬או כדי לעמוד על הת־‬
‫גלותן המופלגת‪ ,‬בשביל לחשוף נסיבות כאלה‪ ,‬שבהתרחשותן התקינה‬
‫מוסיפות הן להיות עלומות מאתנו‪ .‬וסבורני‪ ,‬כי התוצאות ראויות להתקבל‬
‫על דעתנו הואיל ובדיקותינו נעשו באנשים׳ שבשום פנים אין לראותם‬
‫כלא־תקינים בצורה חמורה‪.‬‬
‫ניפנה עתה לבירור השאלה‪ ,‬איזהו הגורם המחדיל את הזיקה החזקה‬
‫הזאת של הנערה אל האם‪ .‬אנו יודעים‪ ,‬כי זה אמנם הגורל דדעוד לה‪,‬‬
‫כי נגזר על הזיקה הזאת לפנות את מקומה לזיקה אל האב‪ .‬כאן נתקלים‬
‫אגו בעובדה‪ ,‬שממנה מתגלית לפנינו הדרך קדימה‪ .‬המדובר כאן לא בהת ­‬
‫חלפות פשוטה של המושא‪ .‬פניית־העורף לאם מתארעת בסימן העוינות ;‬
‫הזיקה לאם סופה שנאה לאם‪ .‬איבה כזאת עלולה להעמיק מאוד ולהתמיד‬
‫עד סוף החיים; לימים עשויה היא לבוא לידי קיזוז קפדני; אך בדרך‬
‫כלל סופה של העוינות‪ ,‬שבחלקה היא נכבשת ובחלקה מתמדת‪ .‬בטבע‬
‫הדברים משפיעות על כך ביותר נסיבות החיים בשנים הבאות‪ .‬אבל אנו‬
‫נצמצם עיוננו באיבה זו בזמן שהנערה נפנית אל אביה‪ ,‬ונשאל לטעמי‬
‫התפנית הזאת‪ .‬ואזי שומעים אנו שורה ארוכה של טענות וטרוניות‪ ,‬שתכ ­‬
‫ליתן להצדיק את רגשי השנאה של הילדה לאם; טענות אלו ערכן שונה‬
‫ביותר‪ ,‬וחלילה לנו לפסוח על בדיקתן‪ .‬בקצתן עומד טעם ברור של‬
‫שיכלון‪ ,‬אבל עלינו עוד לגלות את המקורות האמיתיים לעוינות‪ .‬מבקש‬
‫אני להובילכם בכל פרטי הבדיקה הפסיכואנאליטית‪ ,‬ואני מקווה שיהיה‬
‫לכם ענין בה‪.‬‬
‫הטענה המרחיקה ביותר אחורנית מבחינת הזמן היא‪ ,‬שהאם מיעטה‬
‫מדי לתת מחלבה לתינוק‪ ,‬והדבר מתפרש כנגדה כגילוי של הוסר־אהבה‪.‬‬
‫אבל במשפחות שלנו יש אמנם שיעור של הצדקה להאשמה זו‪ .‬אמהות‬
‫יש להן פעמים קרובות מעט מדי חלב בשביל תינוקותיהן‪ ,‬והן אומרות‬
‫די בהנקתן חדשים אחדים‪ ,‬מחצית השנה או תשעה חדשים‪ .‬אצל עמים‬
‫פרימיטיביים יונק התינוק משד אמו שנתיים עד שלוש שנים‪ .‬דמותה של‬
‫האמה המיניקה מתמזגת ברגיל בדמות האם; ובמקרה שאין הדבר כך‪,‬‬
‫מתחלפת הטענה ההיא בטענה אחרת‪ ,‬והיא שהאמה אמנם היניקה את‬
‫התינוקת בחפץ־לב‪ ,‬אלא שהאם הקדימה מדי לשלח אותה‪ .‬אבל היו אשר‬
‫היו העובדות כהווייתן‪ ,‬ברור שטענות אלו של הילד שכיחות הרבה יותר‬
‫משאפשר להן להיות מוצדקות‪ .‬לכן מתקבל יותר על הדעת‪ ,‬כי להיטותו‬
‫של הילד למזונו הראשון אינה יודעת שובע כלל‪ ,‬כך שלעולם אין הוא‬
‫מתגבר על הצער שבאבדן חלב אמו‪ .‬לא היתה מפליאה אותי כלל אנא־‬
‫ליזד״ שהיתה מגלה אותה הטענה עצמה גם בפי אדם פרימיטיבי‪ ,‬שבינ־‬
‫קותו ניתן לו לינוק משד אמו גם בשעה שכבר היה מסוגל להתרוצץ‬
‫ולדבר‪ .‬הפחד מפני הרעלה תלוי מן הסתם אף הוא בגמילה מיניקה‪.‬‬
‫רעל הוא המזון הגורם מחלה‪ ,‬ויתכן שהילד מסביר את מחלותיו הראשונות‬
‫במניעת חלב האם ממנו‪ .‬יש צורך במנה הגונה של חינוך אינטלקטואלי‬
‫בשביל להאמין בסיבות של אקראי; האדם הפרימיטיבי והאדם הנבער־‬
‫מדעת‪ ,‬וכך בלי ספק גם הילד‪ ,‬יודעים מה סיבתו של כל דבר מתרחש‪.‬‬
‫יתכן‪ ,‬שבמקורו היה זה טעם מן הסדר האנימיסטי‪ .‬אפילו בימינו יש‬
‫שכבות באוכלוסיה שלנו‪ ,‬שבהן אין אדם יכול למות אלא אם כן הרגו‬
‫איש אחר‪ ,‬ואין טוב מן הרופא להיות ההורג‪ .‬והתגובה הנאורוטית השכיחה‬
‫על מות אדם קרוב היא האשמת־עצמו‪ :‬אתה בעצמך גרמת את מותו‪.‬‬
‫ההאשמה הבאה נגד האם פורצת עם הופעת התינוק החדש בחדר־‬
‫הילדים‪ .‬במידת האפשר נקשר הדבר לאכזבה האוראלית‪ .‬האם לא יכלה‪,‬‬
‫או לא רצתה‪ ,‬לתת יותר חלב לילד משום שהיתה זקוקה למזון בשביל‬
‫האורח החדש‪ .‬אם קרוב גילם של שני הילדים כל כך‪ ,‬שההנקה נפגעת‬
‫מחמת ההריון השני‪ ,‬הרי שאותה טענה נקנה לה ביסוס ממשי; והדבר‬
‫המפליא הוא‪ ,‬כי אפילו ילד גדול מן האחאי שלו באחד־עשר חדשים‬
‫בלבד שוב אינו צעיר מכדי לשים לב למתארע‪ .‬אבל לא רק משום מזון־‬
‫החלב יש טינה בלבו של הילד על יריבו הפולש הלא־רצוי‪ ,‬אלא גם‬
‫משום שאר סימני הטיפול האמהי בו‪ .‬הוא חש עצמו מודח מרום מעמדו‪,‬‬
‫עשוק‪ ,‬מקופח בזכויותיו‪ ,‬הוא נוטר איבה קנאתנית לאחאי הפעוט‪ ,‬ובלבו‬
‫עולה איבה לאם הבוגדנית‪ ,‬ופעמים קרובות בא הדבר לידי ביטוי בתמורה‬
‫לא־נעימה בהתנהגותו‪ .‬הילד נעשה "רע"‪ ,‬נוח לכעוס‪ ,‬סורר‪ ,‬ויש שמת־‬
‫חדלת ההתקדמות שהשיג קודם־לכן בשליטה על יציאות פרש ושתן שלו‪.‬‬
‫כל אלה הם דברים ידועים משכבר הימים‪ ,‬גם נתקבלו כמובנים־מאליהם;‬
‫אלא שאך לעתים רחוקות יש לנו מושג נכון׳ כמה חזקים רגשי־קנאתנות‬
‫אלה‪ ,‬מה עקשני התמדם בנפש‪ ,‬ומה אדירה השפעתם על התפתחותו‬
‫העתידה של האדם‪ .‬בייחוד שקנאה זו ניזונית שוב ושוב בשנות הילדות‬
‫הבאות‪ ,‬וכל הזעזוע חוזר ונשנה עם לידת כל אח חדש או אחות חדשה‪.‬‬
‫גם לא נפקא־מיניה הוא‪ ,‬שהילד מוסיף להיות חביב אמו ומועדף על פני‬
‫אחאיו; אין גבול לתביעות הילד לאהבה‪ ,‬הוא טוען בה לבלבדיות ולא‬
‫ישא שותפים לה‪.‬‬
‫מקור שופע לאיבת הילד לאם בא ממשאלותיו המיניות רבות־הפנים‬
‫המתחלפות לפי שלבי־הליבידו‪ ,‬ושעל הרוב אי־אפשר כלל לספקן‪ .‬החזקה‬
‫שבאכזבות אלו מתארעת בשלב הפאלי‪ ,‬בשעה שהאם אוסרת את העיסוק‬
‫גורם־ההנאה באיבר־המין‪ .‬לפעמים מתלווים לאיסור איומים חמורים‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫וגילויים של מורת־רוח — והרי הורתה האם בעצמה לילד את הדרך‬
‫לאותו עיסוק! רשאי אתה להניח‪ ,‬כי די בטעמים אלה בשביל להסביר‬
‫את העובדה‪ ,‬שהנערה פוגה עורף לאם‪ .‬ואם כן‪ ,‬אולי דין הוא שנסיק‪ ,‬שאין‬
‫מנוס מן ההתנכרות בתוקף טיבה של המיניות הילדית‪ ,‬גם מחמת תביעת־‬
‫האהבה של ילדים שאינה יודעת שובע וגם מחמת הנמנעות לספקה‪.‬‬
‫ואולי רשאים אנו גם לגרוס‪ ,‬כי זיקת־אהבה ראשונה זו של הילד דינה‬
‫נגזר לכליה מחמת עצם היותה ראשונה‪ ,‬שכן אחיזות־מושא מוקדמות אלו‬
‫הן תדיר דו־ערכיות בשיעור גבוה; בצד האהבה החזקה קיימת תמיד‬
‫נטיה חזקה לתוקפנות‪ ,‬וככל שגדולה יותר תאוות אהבתו של הילד‬
‫למושאו‪ ,‬כן נעשה הוא רגיש יותר לאכזבות ולמפחי־נפש‪ ,‬שמושא זה‬
‫גורם לו; וסופה של אהבה זו שהיא כורעת תחת נטל האיבה שנצטברה‪.‬‬
‫אבל אתה יכול גם לדחות את הרעיון על קיומה של דו־ערכיות מקורית‬
‫כזאת של אחיזות־אהבה ולהצביע על כך‪ ,‬כי מקורו של דבר בטיבו‬
‫המיוחד של היחס שבין האם והתינוק‪ ,‬המוליך מטבע ברייתו באותה‬
‫ההכרחיות להריסת האהבה האינפגטילית; שהרי גם החינוך הרך ביותר‬
‫אי־אפשר לו שלא להעזר בכפיה ובהטלת הגבלות‪ ,‬וכל פגיעה כזאת‬
‫בחרותו של הילד בדין שהיא מעוררת בו‪ ,‬דרך תגובה‪ ,‬את הנטיה למרדנות‬
‫ולתוקפנות‪ .‬הדיון באפשרויות אלה עשוי‪ ,‬לדעתי‪ ,‬להיות מעניין מאוד‪,‬‬
‫אלא שכאן מתעוררת במפתיע השגה המסיטה את עניננו בכיוון אחר‪.‬‬
‫שהרי כל הגורמים האלה — הזלזול בכבוד הילד‪ ,‬גילויי האהבה הנכזבת‪,‬‬
‫הקגאתנות‪ ,‬הפיתוי והאיסורים שבעקבותיו — אחרי ככלות הכל מתגלים‬
‫כל אלה גם ביחסו של הנער אל אמו‪ ,‬ועל אף זאת אין בהם כדי להרחיקו‬
‫ממושא־האם‪ .‬משמע‪ ,‬אם לא יתגלה לנו גורם סגולי לנערה — דבר שאין‬
‫כמוהו אצל הנער‪ ,‬או שאינו מתארע בו באותה הדרך — הרי שלא יסתבר‬
‫לנו הטעם לתולדות זיקתה של הנערה אל האם‪.‬‬
‫סבור אני‪ ,‬כי מצאנו את הגורם הסגולי הזה‪ ,‬גם מצאנוהו במקום שציפינו‬
‫לגלותו‪ ,‬אף שהוא מתגלה לנו בצורה מפתיעה‪ .‬אמרתי‪ :‬במקום שציפינו‬
‫לגלותו — כי על כן מקורו בתסביך־הסירוס‪ .‬שהרי אך טבעי הדבר‪,‬‬
‫שהשוני האנאטומי יהיה לו ביטוי גם בתולדות נפשיות‪ .‬אבל היה לנו‬
‫בגדר המפתיע ללמוד מן האנאטומיה‪ ,‬שהנערה תולה בצווארי האם את‬
‫הקולר להעדרו של איבר־הזכרות‪ ,‬גם אינה סולחת לה‪ ,‬שהיא נתקפחה‬
‫מבחינה זו‪.‬‬
‫אמרתי‪ ,‬כי אנו מןחסים גם לאשה תסביך־סירום — ובדין — אלא שאי־‬
‫אפשר שתכנו הוא אותו התוכן שבתסביך הנער‪ .‬תסביכו של הנער נוצר‬
‫בשעה שהוא למד לדעת ממראה איבר־המין הנשי‪ ,‬כי אין כלל הכרח‬
‫שהאיבר שהוא מעריך כל כך יהיה צמוד לגוף‪ .‬אזי נזכר הנער באיומים‬
‫שאיימו עליו בגלל עיסוקו באיבר‪ ,‬הוא מתחיל להאמין בהם‪ ,‬ומכאן‬
‫ואילך משפיעה עליו חרדת־ ה סירוס‪ ,‬הנעשית למגיע אדיר בהת ­‬
‫פתחותו הבאה‪ .‬גם תסביך־הסירוס של הנערה ראשיתו במראה איבר־‬
‫המין שכנגד‪ .‬היא מבחינה מיד בהבדל‪ ,‬ובעל־כרחך אתה אומר‪ ,‬כי היא‬
‫עומדת תיכף גם על משמעותו של הבדל זה‪ .‬היא חשה עצמה מקופחת‬
‫מאוד‪ ,‬מביעה לפעמים קרובות את המשאלה‪ ,‬שגם לה "יהיה משהו כזה"‪,‬‬
‫תוקפת אותה קנאת־איבר־הזכרות; עקבות הקנאה הזאת לא‬
‫יימחו עוד מהתפתחותה ומעיצוב־האופי שלה‪ ,‬וגם במקרה הטוב ביותר‬
‫לא תתגבר עליה הנערה בלי מחיר נפשי כבד‪ .‬הנערה מכירה בעובדת‬
‫העדר איבר־הזכרות‪ ,‬אבל אין כלל פירושו של דבר‪ ,‬שהיא משלימה עמה‬
‫בקלות‪ .‬אדרבה‪ ,‬זמן רב מוסיפה היא עוד לרחוש את המשאלה‪ ,‬שאף היא‬
‫יהיה לה דבר־מה דומה לזה‪ ,‬ובאפשרות כזאת מאמינה היא שנים רבות‬
‫מעבר לשיעור הסבירות; האנאליזה יוצאת ללמדנו‪ ,‬כי אותה משאלה‬
‫מוסיפה עוד להתמיד בלא־מודע ולקיים אחיזת־אנרגיה מרובה גם בימים‬
‫שידיעת הממשות סילקה מכבר את מילוי המשאלה מגדר האפשר‪ .‬המשאלה‬
‫לקבל על אף הכל את האיבר הנכסף עשויה להיות אחד המניעים המביאים‬
‫את האשה הבוגרת לאנאליזה‪ ,‬ולעתים קרובות עשוי שינוי מעודן של‬
‫המשאלה המודחקת להתגלות בציפיות סבירות של האשה מתוך אנאליזה‬
‫כזו‪ ,‬כגון תקוותה שתוכל לעסוק במקצוע אינטלקטואלי‪.‬‬
‫קשה להטיל ספק בר־תוקף בחשיבותה של קנאת־האיבר‪ .‬צרות־עין‬
‫וקנאתנות ממלאות בחייהן הנפשיים של נשים תפקיד גדול עוד יותר מבח־‬
‫ייהם של גברים; ואל־נא תישמע לכם השקפה זו כדוגמה למשפט קדום‬
‫של גבר‪ .‬לא שאנו סבורים‪ ,‬כי תכונות אלו נעדרות מנפשו של הגבר‪ ,‬או‬
‫שאין בנפשן של נשים שרשים אחרים לאותן התכונות מלבד קנאת־האיבר‪,‬‬
‫אלא שאנו נוטים לתלות בהשפעת הקנאה הזאת את מותר התכונות הנז ­‬
‫כרות בנפש האשה‪ .‬אף־על־פי־בן גילו קצת אנאליטיקאים נטיה למעט‬
‫בחשיבותה של קנאת־האיבר בהתגלותה בראשונה בשלב הפאלי‪ .‬דעתם‬
‫היא‪ ,‬כי מה שמתגלה לנו מן היחס הזה באשה הוא בעיקרו תצורה שני‬
‫יונית שנתגשמה לרגל סכסוכים מאוחרים יותר בדרך הנסיגה לאותו רחש‬
‫מוקדם משחר־הילדות‪ .‬אלא שזו בעיה כללית בפסיכולוגיה של הנבכים‪.‬‬
‫בעמידות־יצר פאתולוגיות מרובות׳ ואף בעמידות שאינן אלא בלתי‪-‬‬
‫שכיחות‪ ,‬כגון כל הנליזויות המיניות‪ ,‬בכל אלה מתעוררת השאלה׳ מה‬
‫שיעור העצמה בעמידות אלו שצריך לייחס להקבעות מימי שחר־הילדות‪,‬‬
‫ומה חלק ההשפעה שמשפיעות עליהן חוויות והתפתחויות מאוחרות יותר‪.‬‬
‫המדובר כאן כמעט תמיד בטורים של השלמה‪ ,‬בדומה לטורים שהנחנו‬
‫בדיוננו באטיולוגיה של הנאורוזות‪ .‬שני המומנטים יש להם‪ ,‬בשיעורים‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫מתחלפים‪ ,‬חלק בגרימת התופעה; ושיעור קטן יותר של האחד מתאזן‬
‫בשיעורו הגדול יותר של האחר‪ .‬הגורם האינפנטילי קובע בכל המקרים‬
‫את הכיוון‪ ,‬ואף שלא תמיד הוא הקובע את התוצאה‪ ,‬קורה לפעמים קרובות‬
‫גם כך‪ .‬דווקא לענין קנאת־איבר־הזכרות מבקש אני לטעון במפורש לכוח־‬
‫ההכרע שבגורם האינפנטילי‪.‬‬
‫הנערה מגלה שהיא מסורסת‪ ,‬וזו נקודת־מפנה בהתפתחותה‪ .‬מכאן‬
‫יוצאים שלושה כיווני־התפתחות אפשריים; כיוון אחד מוליך לעכבה המי ­‬
‫נית או לנאורוזה‪ ,‬אחד — לשינוי האופי במובן תסביך־הזכרות וכיוון‬
‫אחרון מוביל לנשיות תקינה‪ .‬על כל שלושת הכיוונים למדנו דברים רבים‪,‬‬
‫אם כי לא את הכל‪.‬‬
‫עיקר תכנו של כיוון־ההתפתהות הראשון הוא כך‪ :‬הנערה הקטנה‪,‬‬
‫שחייה היו עד כה חיי־נער‪ ,‬ידעה להפיק הנאה מגירוי הקליטוריס שלה‬
‫ונתנה פעילות זו ענין למשאלות שלה‪ ,‬משאלות שהיו לעתים קרובות‬
‫פעילות ושהחילה אותן על האם; עכשו‪ ,‬בהשפעת קנאת־האיבר‪ ,‬מתקפחת‬
‫מיניותה הפאלית‪ .‬אהבת־עצמה של הנערה נמצאת נפגעת מן ההשוואה‬
‫שהיא משווה את האיבר של עצמה לאיבר של הנער המושלם כל כך יותר‬
‫משלה‪ ,‬היא מוותרת על סיפוק־אונן שלה מן הקליטוריס‪ ,‬מסלקת את‬
‫אהבתה מן האם‪ ,‬ולא־אחת מדחיקה היא אגב כך גם חלק הגון מכלל‬
‫איווייה המיניים‪ .‬אמנם‪ ,‬אין פניתה־עורף לאם מתחוללת בבת־אחת‪ ,‬שכן‬
‫רואה הנערה תחילה את סירוס עצמה כאסון אישי שלה‪ ,‬ואך מעט־מעט‬
‫מרחיבה היא את תחולתו על יצורי־אשה אחרים‪ ,‬ולבסוף גם על האם שלה‪.‬‬
‫היא אהבה את האם הפאלית‪ ,‬והתגלית שהאם מסורסת מאפשרת לה לזנוח‬
‫אותה כמושא־אהבה‪ ,‬כך שעתה גוברים מניעי האיבה שנצטברו בה מכבר‪.‬‬
‫דבר זה פירושו איפוא‪ ,‬כי הגילוי שנשים אין להן איבר־זכרות מבטל‬
‫בעיני הנערה את ערך האשה‪ ,‬ממש כשם שערך זה מתבטל בעיני הנער‪,‬‬
‫ולימים אף בעיני הגבר‪.‬‬
‫כולכם יודעים‪ ,‬כמה מכרעת החשיבות האטיולוגית‪ ,‬שהנאורוטיקנים‬
‫שלנו מייחסים למעשה־אונן‪ .‬בעיניהם מקור כל צרותיהם הוא‪ ,‬וקשה לנו‬
‫ביותר לשכנעם‪ ,‬שטעות היא בידם‪ .‬אך בעצם צריכים היינו להודות‪ ,‬כי‬
‫הדין עמם‪ ,‬שכן האוננות היא המכשיר המוציא־לפועל של המיגיות האיג־‬
‫פנטילית‪ ,‬והיא שהתפתחותה המשובשת גורמת להם את סבלם‪ .‬אלא שנאו־‬
‫רוטיקנים תולים על־פי רוב את הקלקלה באוננות מתקופת הבגירה; רובם‬
‫שכהו את מעשי־אונן שלהם משחר ילדותם‪ ,‬שמהם בעצם צמחה הרעת‬
‫אילו ניתנה לי ביום מן הימים שעת־הכושר‪ ,‬הייתי בחפץ־לב מעלה לפניכם‬
‫באריכות‪ ,‬עד כמה גדולה חשיבותם של כל פרטי עובדות האוננות משחר־‬
‫הילדות בשביל הנאורוזה התוקפת לימים את היחיד‪ ,‬או בשביל האופי‬
‫שלו — אם היא נתגלתה או לא‪ ,‬היאך נלחמו בה ההורים או שמא התירוה‪,‬‬
‫ואם הצליח היחיד גופו לשים לה קץ‪ .‬כל אלה הניחו■ עקבות שלא יימחו‬
‫בהתפתחותו‪ .‬אך בעצם אני מרוצה‪ ,‬שאיני צריך לעשות זאת; הדבר‬
‫עשוי להיות קשה ומוגיע‪ ,‬וסופי שיביאני במבוכה‪ ,‬שהרי ברי לי שתבקשו‬
‫לשמוע מפי עצה מעשית‪ ,‬איך צריך אדם‪ ,‬בין אב או אם ובין מחנך‪,‬‬
‫לנהוג במעשי־אונן של ילדים קטנים‪ .‬מהתפתחותה של הנערה — שהיא‬
‫הנושא להרצאתי היום — יכול אני לתת לכם דוגמה למאמץ שהילדה‬
‫בעצמה עושה כדי להיפטר ממעשי־אונן‪ .‬אבל לא תמיד מצליחה היא‬
‫בכך‪ .‬יש שקנאת־האיבר מעוררת דחף אדיר נגד אוננות־הקליטורים‪ ,‬אלא‬
‫שעל אף זאת חזק הדחף יותר‪ ,‬ואזי התוצאה היא מאבק חזק כדי להיפטר‬
‫מן האוננות; במאבק זה נוטלת הנערה על עצמה את תפקיד האם שהיא‬
‫מרדה בה‪ ,‬ואת מורת־רוחה בקליטוריס הנחות מביאה היא לידי ביטוי‬
‫ברתיעה מהפקת הסיפוק ממנו‪ .‬גם כעבור שנים רבות‪ ,‬זמן רב לאחר‬
‫שהפסיקה את פעילותה האוננית‪ ,‬עוד מוסיף להתקיים בה ענין‪ ,‬שעלינו‬
‫לפרשו כהתגוננות מפגי פיתוי מעורר־פחד‪ .‬מתגלה ענין זה בכך‪ ,‬שבלב‬
‫האשה מתעוררת אהדה לאנשים שמייחסים להם קשיים דומים; הוא ממלא‬
‫תפקיד כמניע לקשר־נישואין; ולא עוד אלא שאותו ענין עשוי להיות‬
‫קובע בבחירת בן־זוג לנישואין או לאהבה‪ .‬אכן׳ סילוקה של האוננות‬
‫האינפנטילית אינו מעשה קל־ערך׳ גם לא דבר שבגדר לא־מעלה ולא־‬
‫מוריד‪.‬‬
‫עם שימת הקץ לאוננות־הדגדגן בא ויתור על שיעור מסוים של פעילות‪.‬‬
‫עתה ידה של הסבילות על העליונה‪ ,‬ופניית הנערה לעבר אביה מתגשמת‬
‫בעיקר בסיועם של רחשי־יצר סבילים‪ .‬אתה רואה בחוש‪ ,‬כי היזז־הת־‬
‫פתחות כזה‪ ,‬המסלק הצידה את הפעילות הפאלית‪ ,‬מפלס את הדרך‬
‫לנשיות‪ .‬ואם אגב כך אין הולך לאיבוד הרבה מדי מחמת הדחקה‪ ,‬עשויה‬
‫נשיות זו להתפתח כתיקנה‪ .‬המשאלה‪ ,‬שמתוכה פונה הנערה לעבר אביה‪,‬‬
‫במקורה היא אמנם המשאלה לאיבר־הזכרות שהאם מנעה ממנה‪ ,‬ושעכשיו‬
‫מצפה היא לו מן האב‪ .‬אבל אין הסיטואציה הנשית הוזרת לתיקנה אלא‬
‫בשעה שתחת המשאלה לאיבר באה המשאלה לתינוק — הווי אומר‪,‬‬
‫שהתינוק תופס‪ ,‬כסמל־תחליף עתיק‪ ,‬את מקומו של איבר־הזכרות‪ .‬כי כבר‬
‫קודם‪ ,‬בשלב הפאלי השקט‪ ,‬היתה לנערה משאלה לתינוק; אכן׳ זו היתה‬
‫משמעות משחקה בבובות‪ .‬אבל המשחק לא היה בעצם ביטוי לנשיותה;‬
‫הוא בא כהזדהות עם האם מתוך כוונה להיות פעילה תחת היותה סבילה‪.‬‬
‫היא שיחקה את תפקיד האם‪ ,‬והבובה היתה היא עצמה; עתה יכלה לעשות‬
‫בתינוק כל מה שהאם נהגה לעשות בה‪ .‬ואך עם כניסתה של המשאלה‬
‫לאיבר־הזכרות נעשה התינוק־הבובה לתינוק מן האב‪ ,‬ומכאן ואילך נעשה‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫הוא למטרה החזקה ביותר במשאלת האשה‪ .‬היא מאושרת מאוד בשעה‬
‫שמשאלה זו לתינוק מתמלאת לימים מילוי מעשי‪ ,‬וביתר ייחוד כשהתינוק‬
‫הוא נער קטן המביא עמו את איבר־הזכרות הנכסף‪ .‬בתשלובת "תינוק‬
‫מן האב" מוטל לפעמים קרובות הדגש בתינוק‪ ,‬והאב נשאר לא־מוטעם‪.‬‬
‫בדרך זו משתקפת במעורפל‪ ,‬מבעד לנשיות המושלמת‪ ,‬המשאלה הזכרית‬
‫הישנה להיות בעלת איבר־הזכרות‪ .‬אבל שמא צריכים אנו לראות משאלה‬
‫זו לאיבר־הזכרות כמשאלה נשית מובהקת?‬
‫עם העברת המשאלה לתינוק־איבר־זכרות על האב נכנסה הנערה לסי ­‬
‫טואציה של תסביך־אדיפוס‪ .‬העוינות לאם‪ ,‬שלא היה צורך שתתהווה‬
‫מקרוב‪ ,‬נמצאת עתה מאוששת ביותר‪ ,‬שכן נעשית האם ליריב לה‪ ,‬משום‬
‫שהיא מקבלת מן האב כל מה שהנערה משתוקקת לקבל‪ .‬תסביך־אדיפוס‬
‫של הנערה מסתיר מעינינו זמן רב את זיקת־האם הקדם־אדיפאלית שלה‪,‬‬
‫והרי זו זיקה חשובה כל כך המניחה מאחוריה הקבעות שרירות‪ .‬מצב־‬
‫אדיפוס‪ ,‬לנערה הוא תולדה של התפתחות ארוכה וקשה׳ כעין פתרון־‬
‫ארעי‪ ,‬מצב־הפוגה שאינו מוזנח מהרה‪ ,‬בייחוד שתקופת־החביון שוב אינה‬
‫מרוחקת‪ .‬עתה מזדקר לעינינו הבדל בין שני המינים‪ ,‬מן הסתם הבדל‬
‫רב־תוצאות׳ ביחסו של תסביך־אדיפום לתסביך־הסירוס‪ .‬תסביך־אדיפוס‬
‫של הנער‪ ,‬שבו הוא מתאווה לאמו והיה מבקש לסלק את אביו היריב‪,‬‬
‫תסביך זה מתפתח באורח טבעי בנער מתוך שלב מיניותו הפאלית‪ .‬אבל‬
‫איום הסירוס אוכף עליו לוותר על עמדה זו‪ .‬ברישומה של הסכנה לאבד‬
‫את איבר־הזכרות נמצא תסביך־אדיפוס מסולק‪ ,‬מודחק‪ ,‬ובמקרה התקין‬
‫ביותר מושמד כליל‪ ,‬וכיורשו בא תחתיו אני עליון מחמיר‪ .‬כמעט ההיפך‬
‫מזה מתחולל בנערה‪ .‬תסביך־הסירום מכשיר אותה לקראת תסביך־אדיפוס‬
‫במקום להרסו‪ .‬בהשפעת קנאת־איבר־הזכרות נדחפת הנערה מזיקת־האם‬
‫ונמלטת לתסביך־אדיפום כלחוף־מבטחים‪ .‬עם נשירת חרדת־הסירום מת־‬
‫חדל המניע הראשי שדחף את הנער לכבוש את תסביך־אדיפוס‪ .‬הנערה‬
‫מוסיפה להיות שרויה בו זמן רב לא־מוגדר‪ ,‬והוא מתבטל בה באיחור־‬
‫זמן‪ ,‬ואפילו כך לא לגמרי‪ .‬בנסיבות אלו נפגעת בהכרח היווצרותו של‬
‫האני העליון; אין הוא יכול להגיע לאותה עצמה ועצמאות המקנות לו‬
‫את חשיבותו התרבותית — ואין לנו עצה כנגד רתיעתם של פמיניסטים‬
‫מהשקפתנו על ההשפעה שמשפיע גורם זה על האופי של האשה הממוצעת‪.‬‬
‫עתה נחזור עוד לנקודה קודמת‪ .‬דיברנו על שתי תגובות אפשריות על‬
‫גילוי הסירוס הנשי‪ ,‬והתגובה השניה‪ ,‬אמרנו׳ היא התפתחותו של תסביך־‬
‫זכרות חזק‪ .‬רצינו לומר‪ ,‬כי הנערה נוהגת כמסרבת להכיר בעובדה הלא־‬
‫נעימה‪ ,‬ומתוך מרדנות ואתגר היא אף מפריזה בהטעמת זכרותה הקודמת‪,‬‬
‫היא דבקה בפעילותה הדגדגנית ומוצאת מפלט לעצמה בהזדהות עם האם‬
‫הפאלית או עם האב‪ .‬מה הדבר העשוי להכריע למען תוצאה זו? אין‬
‫אנו יכולים להעלות על הדעת שום דבר מלבד גורם מערוכתי‪ ,‬שיעור‬
‫גדול יותר של פעילות׳ כשיעור האפייני בדרך־כלל לזכר‪ .‬שהרי עיקרו‬
‫של תהליך זה הוא‪ ,‬שבנקודה זו של ההתפתחות נמנעת הדחיפה לטבילות‪,‬‬
‫זו הדחיפה הפותחת את התפנית לנשיות‪ .‬כמעשה הקיצוני ביותר של‬
‫תסביך־זכרות זה נראית לנו השפעת בחירת־המושא במובן של הומוסכ ­‬
‫סואליות גלויה‪ .‬כי על כן יוצא הנסיון האנאליטי ללמדנו‪ ,‬שאין ההומו ­‬
‫סכסואליות הנקבית אלא לעתים רחוקות בלבד המשך ישר לזכרות האינ־‬
‫פנטילית‪ ,‬או שאין זו תופעה מצויה כלל‪'.‬כאן‪ ,‬כנראה‪ ,‬הסיבה‪ ,‬שאפילו‬
‫נערות כאלה הכרח הוא להן ליטול לזמן־מה את האב כמושא ולהיכנס‬
‫למצב אדיפאלי‪ .‬אבל בעקבות האכזבות הבלתי־נמנעות שמסב האב נד ­‬
‫חפות נערות אלו לנסיגה אל תסביך־הזכרות שלהן משחר ילדותן‪ .‬אסור‬
‫להפריז בהערכת חשיבותן של אכזבות אלו; אין מנוס מהן גם לנערה‬
‫שנועד לה להיות נשית׳ אף שאין להן אותה ההשפעה עליה‪ .‬דומה‪ ,‬שאין‬
‫להטיל ספק בכך‪ ,‬כי הגורם המערוכתי הוא המכריע‪ ,‬אבל שני השלבים‬
‫בהתפתחותה של ההומוסכסואליות הנקבית משתקפים במפורש בארחם־‬
‫ורבעם של הומוסכסואלים‪ ,‬המשחקים זה עם זה׳ באותה השכיחות ובאותה‬
‫הברירות‪ ,‬את משחק האם והתינוק ממש כאת משחק הבעל והאשה‪.‬‬
‫הדברים שאמרתי לכם כאן הם בעין קדם־ההיסטוריה של האשה‪ ,‬פרי‬
‫מחקר מן השנים האחרונות ממש‪ ,‬ויכול שהם עשויים לעניינכם כדוגמה‬
‫של עבודת־פירוט אנאליטית‪ .‬כיוון שהאשה בעצמה היא כאן הנושא‪ ,‬נוטל‬
‫אני רשות לעצמי לנקוב בשמותיהן של אחדות מן הנשים שתרמו תרומות‬
‫חשובות למחקר זה‪ .‬ד״ר רות מאק ב ר ונס וו יק תיארה ראשונה‬
‫מקרה של נאורוזה שצמחה מתוך הקבעה בשלב קדם־אדיפאלי ומעולם‬
‫לא הגיעה כלל למצב אדיפאלי‪ .‬המקרה לבש צורה של פאראנויה קנאתנית‬
‫ונתגלה כניתן לריפוי‪ .‬ד״ר ז ׳ א ן ל א מ פ ל ־ ד ה ג ר ו ט קבעה בדרך‬
‫של תצפיות בטוחות את פעילותה הפאלית המפליאה כל כך של הנערה‬
‫נגד האם‪ .‬וד״ר הלנה ד ו י ט ש הראתה‪ ,‬כי פעולותיהן הארוטיות של‬
‫נשים הומוסכסואליות משעתקות את יחסי האם והתינוק‪.‬‬
‫אין אני אומר לעקוב אחרי המשך דרכה של הנשיות לשלב הבגידה‪,‬‬
‫וממנו לתקופת הבגרות‪ .‬לשם כך גם לא די בידיעות שבידנו‪ .‬אבל אני‬
‫מבקש לצרף כאן עוד קווים אחדים‪ .‬לוקח אני את קדם־ההיסטוריה‬
‫כנקודת־מוצא ומבקש להבליט כאן רק זאת‪ ,‬כי התפתחותה של הנשיות‬
‫מוסיפה להיות חזזזופה להפרעות של תופעות־משקע מתקופת הזכרות‬
‫הקדומה‪ .‬לעתים קרובות מאוד מתארעות נסיגות להקבעות משלבים קדם־‬
‫אדיפאליים; במהלך חייהן של קצת נשים חוזרות‪ ,‬לסירוגין‪ ,‬תקופות שבהן‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫יד הזכרות על העליונה ותקופות שבהן מכרעת הנקבות‪ .‬יתכן‪ ,‬כי חלק‬
‫ממה שאנו‪ ,‬הגברים‪ ,‬קוראים בשם "חידת האשה" נגזר מביטוי זה של‬
‫הדו־מיניות בחיי האשה‪ .‬אבל במהלך החקירות האלה בשלה‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫לדיון שאלה אחרת‪ .‬ליבידו הוא השם שקראנו לכוח המניע של חיי־המין‪.‬‬
‫על חיי־המין חולשת קטביות הזכרי כנגד הנקבי; מכאן מתבקש הצורך‬
‫לברר את יחסו של הליבידו לניגוד זה‪ .‬לא היה מפליאנו הדבר‪ ,‬אילו‬
‫נתגלה‪ ,‬שכל מיניות יש לה ליבידו כפוף לה‪ ,‬וכך היה סוג אחד של‬
‫ליבידו הולך אחרי מטרות חיי־המין הזכריים וסוג אחר אחרי המטרות‬
‫הנקביות‪ .‬אלא שבמציאות אין סימן מכגון דא‪ .‬יש רק ליבידו אחד‪ ,‬המשרת‬
‫את תפקוד־המין הזכרי והנקבי כאחד‪ .‬לליבידו גופו אין אנו יכולים‬
‫לייחס שום מין; גם אם נהיה נוטים — בעקבות המשוואה השגורה של‬
‫פעילות וזכרות — לתאר את הליבידו כזכרי‪ ,‬אסור לנו לשכוח‪ ,‬כי הוא‬
‫מייצג גם איוויים שמטרותיהם סבילות‪ .‬מכל מקום אין כל הצדקה לצירוף‬
‫"ליבידו גשי"‪ .‬ולא זו אף זו‪ :‬הרושם שאנו מתרשמים הוא‪ ,‬כי הליבידו‬
‫נמצא כבול יותר בשעה שהוא כפוי לשרת את התפקיד הנשי‪ ,‬ואם ננקוט‬
‫לשון טליאולוגי‪ ,‬ננסח זאת כך‪ :‬אין הטבע מתחשב בתביעות הנשיות‬
‫באותה הקפדה שהוא בא להגשים את תביעות הגבריות‪ .‬וייתכן שטעמו‬
‫של דבר — שוב‪ ,‬לפי קטגוריות טליאולוגיות — מקורו בכך‪ ,‬שהגשמת‬
‫המטרה הביולוגית הופקדה לתוקפנותו של הגבר‪ ,‬ובמידה מסוימת נעשתה‬
‫הגשמה זו בלתי־תלויה בהסכמתה של האשה‪.‬‬
‫על אחת כמה וכמה׳ שקרירותה המינית של האשה היא בגדר תופעה‬
‫שעדיין לא עמדו די הצורך על משמעותה‪ ,‬והעובדה שקרירות זו שכיחה‬
‫כל כך יוצאת‪ ,‬כנראה׳ ללמד אף היא על מיעוט התחשבותו של הטבע‬
‫בתביעות הנשיות‪ .‬יש שהקרירות היא פסיכוגנית׳ ובמקרה זה אפשר להש ­‬
‫פיע עליה; קרובה יותר ההנחה‪ ,‬כי היא מותנית בגורמים מערוכתיים‪,‬‬
‫ואולי משפיע בה אף גורם אנאטומי מסייע‪.‬‬
‫הבטחתי להעלות לפניכם כמה מתכונות־הייחוד הנפשיות של הנשיות‬
‫הבשלה כזימונן לנו מתוך הסתכלות אנאליטית‪ .‬אין אנו טוענים‪ ,‬שהשערות‬
‫אלו שלנו סבירות למעלה מן הממוצע; גם לא תמיד קל להבדיל בין מה‬
‫שצריך לייחס להשפעת התפקיד המיני לבין הנזקף בחינוך הסוציאלי‪.‬‬
‫כך תולים אנו בנשיות שיעור גדול יותר של נארקיזם‪ ,‬המשפיע גם על‬
‫בחירת המושא של האשה‪ ,‬ויוצא שהצורך שבה להיות אהובה חזק בה‬
‫מן הצורך לאהוב‪ .‬בגנדרנותה הפיסית של האשה יש‪ ,‬נוסף על כך‪ ,‬חלק‬
‫לקנאת־איבר־הזכרות‪ ,‬כי על כן נוטה היא להעריך יותר את קסמיה‬
‫כפיצוי מאוחר בעד נחיתות־ראשית מינית שלה‪ .‬הבושה נחשבת כתכונה‬
‫נשית מובהקת‪ ,‬אבל היא דבר שבמוסכמות הרבה יותר משאפשר להניח‪,‬‬
‫ודעתנו היא׳ כי מטרת הבושה היא להסתיר את הפגם הגניטאלי‪ .‬אין אנו‬
‫מעלימים את דעתנו מן העובדה‪ ,‬שלןמים נקנים לבושה תפקידים אחרים‪.‬‬
‫סברה היא‪ ,‬כי נשים תרמו תרומות מעטות לתגליות והמצאות בהיסטוריה‬
‫של התרבות; אבל יש טכניקה אחת‪ ,‬הקליעה והאריגה׳ שאפשר שהן‬
‫המציאוה‪ .‬ואם נכון דבר זה‪ ,‬רשאים אנו להתפתות ולנחש‪ ,‬מה היה המניע‬
‫להישג זה‪ .‬דומה‪ ,‬כי הטבע בעצמו נתן את הדוגמה אשר הישג זה בא‬
‫לחקותו‪ ,‬זה הטבע שעם הבגירה המינית מצמיח הוא את שערות איברי־‬
‫המין בשביל להסתירם‪ .‬ולא נותר לעשות אלא זאת — להצמיד את החוטים‬
‫זה אל זה בו־בזמן שבגוף תקועים החוטים רק לבודים יחדיו‪ .‬מובן‪,‬‬
‫שאהיה חסר־מגן‪ ,‬אם תיראה סברה זו שלי דמיונית בעיניכם‪ ,‬ואם תאמרו‪,‬‬
‫כי אמונתי בהשפעה שיש להעדרו של איבר־הזכרות על עיצובה של‬
‫הנשיות היא לי בבחינת ‪.11x6 1866‬‬
‫יחסי החברה גורמים‪ ,‬שלפעמים קרובות למדי מיטשטשים התנאים‬
‫המשפיעים על בחירת־המושא של האשה‪ .‬במקום שהבחירה ניתן לה להת ­‬
‫גלות דרך־חירות מתבצעת היא לפעמים קרובות לפי האידיאל הנארקיסטי‬
‫של הגבר‪ ,‬אידיאל שהיה למשאת־נפשה של הנערה‪ .‬אם נשארה הנערה‬
‫שרויה בזיקת־האב — כלומר‪ ,‬בתסביך־אדיפום — נעשית בחירתה לפי‬
‫הטיפוס האבהי‪ .‬מתקבל על הדעת׳ כי בחירה כזאת יש בה משום ערובה‬
‫לזיווג מאושר‪ ,‬הואיל ועם הפניה מן האם אל האב נשארה צמודה לאם‬
‫העוינות שביחס־הרגש הדו־ערכי של הנערה‪ .‬אך לעתים קרובות מאוד‬
‫באה התוצאה‪ ,‬שנשקף ממנה ערעור כללי של הסדר כזה לסכסוך‪ ,‬שמקורו‬
‫בדו־ערכיות‪ .‬העוינות שנשתיירה הולכת עם הזיקה החיובית ומתפשטם‬
‫על המושא החדש‪ .‬הבעל‪ ,‬שהיה תחילה בחזקת יורשו של האב‪ ,‬נעשה‬
‫לימים גם ליורשה של האם‪ .‬תכופות עלולה איפוא המחצית השניה בחיי‬
‫אשה להתמלא מאבקים נגד בעלה‪ ,‬ממש כשם שמרדנות כלפי האם מילאה‬
‫את המחצית הראשונה‪ ,‬הקצרה יותר‪ ,‬של חייה‪ .‬מתקבל מאוד על הדעת‪,‬‬
‫כי עם חדלון החוויה של התגובה הזאת עשויים נישואין־בשניה להתעצב‬
‫כמניחים הרבה יותר את הדעת‪ .‬בעקבי לידתו של הילד הראשון בנישואין‬
‫עלולה להתחולל בלב האשה תמורה אחרת‪ ,‬שהמאוהבים אין להם הכשרה‬
‫נפשית לקראתה‪ .‬בהשפעת העובדה שהיא עצמה נעשתה לאם עשויה‬
‫האשה לחוות מחדש הזדהות עם אמה שלה‪ ,‬זו שהיא התקוממה לה עד‬
‫לנישואין‪ ,‬והזדהות זו אפשר שתמשוך לעצמה את כל הליבידו המצוי‬
‫באשה‪ ,‬כך שכפיית־החזרה משעתקת את זיווג־הביש של הוריה‪ .‬התגובה‬
‫שהאם מגיבה על לידתו של בן שונה מתגובתה על לידת בת‪ ,‬וההבדל‬
‫בין התגובות יצא ללמדנו‪ ,‬כי אפילו עכשו עוד לא נתפוגג כוחו של המומנט‬
‫הישן של העדר איבר־הזכרות‪ .‬רק היחס אל הבן מביא לאם סיפוק שלם;‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫כללו של דבר הוא׳ כי מעגל־יחסים זה הוא המושלם ביותר‪ ,‬ואין עוד‬
‫כמוהו ביחסי־אנוש נקי מסיגים של דו־ערכיות‪ .‬אפשר לה‪ ,‬לאם‪ ,‬להעביר‬
‫על בנה את האמביציה שנאלצה לדכא בה־בעצמה‪ ,‬ולצפות ממנו שיביא‬
‫לה את סיפוקו של כל מה שנשתייר בנפשה מתסביך־הזכרות שלה‪ .‬אפילו‬
‫הנישואין בעצמם אין בהם יציבות‪ ,‬אלא אם כן הצליחה האשה להפוך את‬
‫בעלה לילד לה ולמלא ביחס אליו את תפקיד האם‪.‬‬
‫יכולים אנו להבדיל שני רבדים בהזדהותה של אשה עם האם —‬
‫הרובד הקדם־אדיפאלי הנשען על זיקת־חיבה אל האם‪ ,‬ושבו האם היא‬
‫המופת‪ ,‬והרובד המאוחר יותר שמקורו בתסביך־אדיפוס‪ ,‬המבקש לסלק‬
‫את האם ולשים את האב במקומה‪ .‬בעתיד משתייר הרבה משני הרבדים‬
‫כאחד‪ ,‬ובדין אתה אומר‪ ,‬שבמהלך ההתפתחות אין האשה מתגברת די‬
‫הצורך לא על זה ולא על זה‪ .‬אבל בעתידה של האשה מכרעת האסטדיה‬
‫של זיקת־החיבה הקדם־אדיפאלית‪ ,‬בתוך זיקה זו מתכשרת היא לרכישת‬
‫אותן הסגולות שבאמצעותן היא תגשים לימים את החלק המוטל עליה‬
‫בתפקוד המיני ובאמצעותן תקיים את תפקידיה החברתיים שאין ערוך‬
‫לחשיבותם‪ .‬מהזדהות זו שואבת היא גם את הכוח למשוך אחריה את‬
‫הגבר‪ ,‬זה הכוח המלבה את זיקת־האם האדיפאלית שבו והופך אותה‬
‫למאוהבות באשה‪ .‬אלא שאזי מתארע לפעמים קרובות‪ ,‬שאך בנו של‬
‫האיש משיג את הדבר‪ ,‬שהוא שאף להשיגו‪ .‬עולה בנו הרושם‪ ,‬כי יש‬
‫הפרש של שלב פסיכולוגי אחד בין אהבת הגבר לבין אהבת האשה‪.‬‬
‫העובדה׳ שבעל־כרחנו אנו מייחסים לאשה חוש מצומצם יותר לצדק‬
‫קשורה ודאי בכך‪ ,‬שבחייה הנפשיים מכרעת צרות־העין! שכן הדרישה‬
‫לצדק היא תיקונה של קנאתנות‪ ,‬ותנאי קודם לתיקון הוא‪ ,‬שאתה מסוגל‬
‫לסלק הצדה את צרות־העין‪ .‬כן אנו אומרים‪ ,‬כי האינטרסים הסוציאליים‬
‫של נשים רופפים יותר משל גברים‪ ,‬והן נופלות מהם מבחינת הכושר‬
‫לעדן את היצרים‪ .‬מיעוט ענען של נשים בתחום החברה גזור ודאי מסגולת‬
‫האנוכיות המאפיינת בלא ספק את כל יחסי־המין‪ .‬אנשים אוהבים די להם‬
‫זה בזה‪ ,‬וכבר יחידת המשפחה נרתעת מפני התכללותה בתוך חבורות‬
‫מקיפות יותר‪ .‬סגולת העידון נתונה לוואריאציות אינדיבידואליות מרובות‬
‫ביותר‪ .‬לעומת זאת איני יכול שלא להזכיר רושם העולה בנו שוב ושוב‬
‫מתוך פעולתנו האנאליטית‪ .‬גבר בשנות השלושים עושה בנו רושם של‬
‫אדם צעיר בעצם‪ ,‬של מי שעיצוב אישיותו עדיין לא בא לידי גמר‪ ,‬ואנו‬
‫מצפים שינצל את מלוא האפשרויות הנפתחות לפניו מתוך האנאליזה‪.‬‬
‫כנגד זה מפחידה אותנו לפעמים קרובות אשה בת אותו הגיל בנוקשותה‬
‫הנפשית ובמיעוט הכושר שבה לתמורות‪ .‬הליבידו שלה נקט עמדות סופיות‪,‬‬
‫ודומה ששוב לא יצליח להחליפן באחרות‪ .‬אין בה עוד דרכים פתוחות‬
‫להתפתחות נוספת; הדרך להתפתחותה של הנשיות היא דרך קשה יותר‪,‬‬
‫ונדמה לך׳ שנתמצו עמה כל האפשרויות הגנוזות באדם‪ .‬שוב אין שבילים‬
‫להתפתחויות אחרות; נדמה‪ ,‬שהתהליך השלים את מסלולו עד הסוף‪ ,‬ושוב‬
‫אין האדם מסוגל לקבל השפעות‪ .‬במשימתנו הריפויית מצער אותנו מצב־‬
‫דברים זה‪ ,‬גם אם אנו מצליחים להפסיק את סבלו של הפאציינט על־ידי‬
‫סילוק סכסוכו הנאורוטי‪.‬‬
‫הרי זה כל מה שהיה בפי לומר לכם בענין הנשיות‪ .‬ודאי אין הדברים‬
‫שלמים אלא מקוטעים‪ ,‬גם לא תמיד נשמעים הם ספוגי־אהדה‪ .‬אבל אנא‬
‫אל תשכחו‪ ,‬כי לא ניסיתי לתאר את האשה אלא כשיעור היקבעות מהותה‬
‫בתוקף תפקודה המיני‪ .‬אמנם מעמיקה מאוד ההשפעה הזאת‪ ,‬אך אין אנו‬
‫מעלימים עין מן העובדה‪ ,‬כי האשה הנפרדת יצור־אנוש היא מכל בחינה‬
‫אחרת‪ .‬אם רצונכם לדעת יותר על הנשיות‪ ,‬למדו מנסיונות חייכם שלכם‪,‬‬
‫או לכו אל המשוררים‪ ,‬או חכו עד שיהיה לאל ידו של המדע לתת אינ­‬
‫פורמציה מעמיקה יותר ומגובשת יותר‪.‬‬

‫ההרצאה השלושים וארבע‬

‫הבהרו־ת‪,‬שימושים‪,‬מגמו־ת‬

‫גבירותי ורבותי! ודאי שבעתם את הלשון היבשה של הרצאותי‪,‬‬

‫ואני נוטל הפעם רשות להעלות לפניכם דברים‪ ,‬שאף־על־פי שחשיבותם‬
‫העיונית זעומה‪ ,‬בכל זאת יהיה לכם בהם ענין כשיעור יחסכם החיובי‬
‫לפסיכואנאליזה‪ .‬נניח‪ ,‬דרך משל‪ ,‬כי בשעת פנאי אתה לוקח רומן גרמני‪,‬‬
‫אנגלי או אמריקאי‪ ,‬שאתה מצפה למצוא בו תיאור אנשים וחברה בני־‬
‫זמננו‪ .‬קראת דפים אחדים ואתה נתקל בהערה ראשונה בנושא הפסי־‬
‫כואנאליזה‪ ,‬ואחר־כך בהערות נוספות‪ ,‬אף שאין הן מתחייבות אולי‬
‫מוזקשר הדברים‪ .‬אל תדמה בנפשך׳ כי אמנם כאן לפניך דרך שימוש‬
‫בפסיכולוגיה של־הנבכים לצורך הבנתם הטובה יותר של גיבורי הסיפור‬
‫ומעשיהם — אף־על־פי שאכן יש יצירות רציניות‪ ,‬שבהן נעשה באמת‬
‫נסיון אשר כזה‪ .‬לא‪ ,‬על הרוב אלו הערות לגלגניות‪ ,‬שמחבר הרומן מבקש‬
‫להפגין בהן את בקיאותו בספרות ואת עליונותו האינטלקטואלית‪ .‬גם לא‬
‫תמיד יעשה בך המחבר רושם של אדם היודע באמת מה הוא סח‪ .‬או‬
‫שאתה הולך למסיבה חברתית למען הבידור‪ .‬השיחה (ואין אני מדבר על‬
‫וינה דווקא) מתנהלת על דא ועל הא‪ ,‬וחיש־מהר היא מתגלגלת לנושא‬
 ‫מבוא לססיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫הפסיכואנאליזה‪ ,‬אתה שומע אגשים שונים זה מזה מביעים עליה דעה‪,‬‬
‫רובם בלשון־דיבור של בטחון עצמי שאין אחריו ולא כלום‪ ,‬וההשקפות‬
‫הן ברגיל זלזלניות‪ ,‬לפעמים מלעיזות‪ ,‬ולכל הפחות‪ ,‬שוב‪ ,‬לגלגניות‪ .‬אם‬
‫לא תיזהר בלשונך ותגלה‪ ,‬כי שמץ־מה ידוע לך בענין דנן‪ ,‬יתקפוך כל‬
‫הנוכחים‪ ,‬יבקשו ממך אינפורמציה והסברים‪ ,‬ועד־מהרה תיווכח לדעת‪ ,‬כי‬
‫בעלי השקפות מחמירות אלה אין להם כלל כל ידיעה לביסוס דעותיהם‪,‬‬
‫כי כמעט אף אחד מאותם מותחי־ביקורת לא פתח מעולם ספר על הפסי־‬
‫כואנאליזה‪ ,‬ואם עשה זאת ודאי לא הרחיק בקריאה מעבר לרתיעה הרא ­‬
‫שונה שנתעוררה בו עם מגעו בחומר החדש‪.‬‬
‫רשאים אתם אולי לצפות מבעל מבוא לפסיכואנאליזה‪ ,‬שיתן לכם הוראה‬
‫כלשהי‪ ,‬מה נימוקים עליכם להעלות לתיקון אותן טעויות ברורות בנושא‬
‫האנאליזה‪ ,‬שיציע ספרים שראוי להמליץ עליהם בשביל לקבל אינפור ­‬
‫מציה טובה יותר‪ ,‬ואפילו מה הדוגמאות שאתם יכולים להביא בוויכוח‬
‫מתוך דברים שקראתם או מנסיוגכם‪ ,‬בשביל להשפיע על בני־שיחכם‬
‫שישנו את עמדתם‪ .‬אנא׳ אל תעשו דבר מכל אלה‪ .‬לא תצמח לכם מזה‬
‫כל תועלת׳ ובכלל‪ ,‬אין טוב מלהעלים מכל־וכל‪ ,‬שאתם מיטיבים קצת‬
‫לדעת בענין זה‪ .‬ואם שוב אין הדבר בגדר האפשר‪ ,‬הסתפקו־נא במסירת‬
‫מודעה‪ ,‬כי במידת הידוע לכם הפסיכואנאליזה היא ענף מיוחד של המדע‪,‬‬
‫והיא קשה למדי לתפיסה ולהערכה‪ ,‬כי הענינים שבהם עוסקת הפסיכו־‬
‫אנאליזה רציניים מאוד‪ ,‬כך שהלצות אחדות לא יקרבו את הבנתה‪ ,‬ולמען‬
‫הבידור במסיבת־רעים מוטב למצוא שעשוע אחר‪ .‬ואין צריך לומר‪ ,‬שלא‬
‫תהיו משתפים עצמכם בנסיונות לפתור חלומות שאנשים פזיזים מגידים‪,‬‬
‫גם לא תלכו אחרי הפיתוי לדבר בשבחה של הפסיכואנאליזה על־ידי‬
‫שתספרו מה שהיא עושה בתחום הריפוי‪.‬‬
‫אבל רשאים אתם לשאול‪ ,‬מה מניע את התנהגותם הלא־הוגנת כל כך‬
‫של כותבי אותם הספרים ושל בעלי אותן השיחות; תהיו מסתמא נוטים‬
‫להניח‪ ,‬כי אין לתלות את הקולר לקלקלה בצווארי האנשים האלה בלבד‪,‬‬
‫וכי גם הפסיכואנאליזה גופה אשמה בכך‪ .‬זו גם דעתי שלי‪ .‬המשפטים‬
‫הקדומים שאתם נתקלים בהם בספרות ובחברה פועלים מכוח־כוחו של‬
‫משפט משכבר׳ שחרצו נציגי המדע הרשמי בימים שהפסיכואנאליזה עוד‬
‫היתה ענף צעיר‪ .‬בתיאור היסטורי כבר העליתי פעם אחת מה שאני חושב‬
‫בנושא זה‪ ,‬ולעולם לא אעשה זאת עוד; אולי היתה אף עשייתי אז‬
‫מיותרת‪ .‬כי אכן קשה להעלות על הדעת עיוות של הגיון‪ ,‬או אף פגיעה‬
‫בהגינות או בטעם הטוב‪ ,‬שלא נתחייבו בהן באותם הימים מתנגדיה‬
‫המדעיים של הפסיכואנאליזה‪ .‬נהגו כך לעשות בימי־הביניים‪ :‬מי שעבר‬
‫עבירה כלשהי‪ ,‬או אף מי שלא היה אלא יריב פוליטי‪ ,‬היו מעמידים אותו‬
‫לעמוד־הקלון ומפקירים אותו להמון שיתעלל בו‪ .‬ואולי אין אתם יודעים‬
‫די הצורך‪ ,‬כי תכונות־של־המון מגיעות בחברתנו עד לשכבות גבוהות‬
‫ביותר‪ ,‬ואין שיעור לנוולות שמסוגלים להתחייב בה אגשים בשעה שהם‬
‫חשים עצמם כבני־המון הפטורים מאחריות אישית‪ .‬בימים ההם הייתי‬
‫כמעט בודד‪ ,‬ועד־מהרה באתי לכלל מסקנה‪ ,‬שאין תכלית בפולמוס־‬
‫דברים‪ ,‬גם אין טעם לקונן ולצפות לרוח טובה יותר — שכן איזוהי‬
‫הערכאה שתביא את עצומותיך לפניה? משום כך הלכתי בדרך אחרת;‬
‫יישמתי יישום ראשון את הפסיכואנאליזה על־ידי שחיוורתי לעצמי‪ ,‬כי‬
‫התנהגותו של ההמון אף היא גופה תופעה היא של אותה התנגדות עצמה‪,‬‬
‫ששומה עלי להאבק בה בהתגלותה אצל חולים יחידים‪ .‬הילכך מנעתי‬
‫פולמוס מעצמי‪ ,‬וברוח זו גם השפעתי על האנשים שנוספו מעט־מעט להת ­‬
‫לוות אלי בדרכי‪ .‬וכך אמנם צריך היה לנהוג‪ .‬מאז נתבטל הנידוי שהוטל‬
‫על הפסיכואנאליזה — אבל ממש כשם שאמונה שעזבוה מוסיפה להתקיים‬
‫בתורת אמונה תפלה‪ ,‬כך מוסיף אותו החרם הישן על הפסיכואנאליזה‬
‫שמחרימים חוגי־המדע לחיות בתוך זלזולם הלגלגני של הדיוטות מחברי־‬
‫ספרים או מרבי־להג‪ .‬דבר זה שוב אינו צריך להתמיהכם‪.‬‬
‫אבל אל לכם לצפות לבשורה הטובה‪ ,‬כי כבר בא הקץ למאבק על‬
‫הפסיכואנאליזה‪ ,‬כי היא כבר זכתה בסוף הסופות להכרה כמדע שראוי‬
‫לקבלו כמקצוע הוראה אוניברסיטאית‪ .‬לא מיניה ולא מקצתיה; המאבק‬
‫נמשך‪ ,‬אלא שצורותיו מנומסות יותר‪ .‬ויש עוד חידוש‪ ,‬שבתוך המדע‬
‫נוצרה כעין שכבת־חיץ בין האנאליזה לבין מתנגדיה; אנשי השכבה‬
‫הזאת מקבלים חלקים מסוימים של האנאליזה‪ ,‬ואגב סייגים משעשעים הם‬
‫גם מודים בכך‪ ,‬אלא שכנגד זה דוחים הם חלקים אחרים ממנה‪ ,‬ועל‬
‫עובדת הדחיה הזאת מכריזים הם בקולי־קולות‪ .‬לא קל לנחש‪ ,‬מה מנחה‬
‫אותם‪ ,‬אם בבחירה שהם בוחרים ואם בדחיה שהם דוחים; דומה‪ ,‬שהדבר‬
‫תלוי במניעים שבאהדה אישית‪ .‬ראובן יש לו השגות על המיניות‪ ,‬שמעון‬
‫פוסל את הלא־מודע‪ ,‬אך דומה‪ ,‬שעובדת הסמליות היא המעוררת את‬
‫הרתיעה הגדולה ביותר‪ .‬אין אקלקטיקנים אלה נותנים‪ ,‬כנראה‪ ,‬את דעתם‬
‫על כך‪ ,‬כי אף־על־פי שמשנת הפסיכואנאליזה עדיין אינה בנין גמור מן‬
‫המסד עד הטפחות‪ ,‬הרי שהיא כבר היום בבחינת שלמות אחידה‪ ,‬שאין‬
‫כל אדם רשאי לפסול בה יסודות כשרירות־לבו‪ .‬אף אחד מחסידיה אלה‬
‫של הפסיכואנאליזה למחצה ולרביע אינו מסוגל לעורר בי את הרושם‪,‬‬
‫כי השגותיו עליה מבוססות על עובדות בדוקות‪.‬‬
‫עם סוג זה נמנים גם כמה בעלי שיעור־קומה‪ .‬ודאי צריך לומר בזכותם‪,‬‬
‫כי זמנם וענינם נתונים לתחומים אחרים‪ ,‬היינו לאותם התחומים שבהם‬
‫עשו גדולות ונצורות; אבל אם כן‪ ,‬האם לא היו מיטיבים לעשות אילו‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫השהו את חריצת משפטם במקום לנקוט עמדה פסקנית כל כך? פעם אחת‬
‫הצלחתי להניע את אחד הגדולים האלה"‪ ,‬שיחזור בו עד־מהרה מדעתו‪.‬‬
‫הוא היה מבקר בעל שם־עולם ובעל עין חודרת לנבכי העתיד‪ ,‬שעקב‬
‫מתוך הבנה אוהדת אחרי הזרמים הרוחניים של הזמן‪ .‬כאשר היכרתיו‬
‫כבר היה בן למעלה משמונים‪ ,‬אבל עוד היה כדרכו בעל־שיחה מקסים‪.‬‬
‫ודאי מנחשים אתם‪ ,‬למי אני מתכוון‪ .‬ולא אני העליתי את השיחה לנושא‬
‫הפסיכואנאליזה; הוא עשה זאת על־ידי שמדד עצמו׳ בצורה צנועה ביותר‪,‬‬
‫במידתי‪" .‬אני"‪ ,‬אמר‪" ,‬איני אלא סופר‪ ,‬אבל אתה‪ ,‬אדוני‪ ,‬חוקר־טבע‬
‫ומגלה‪ .‬בכל זאת חייב אני לומר לך‪ :‬מעולם לא היו לי רגשי־מין כלפי‬
‫אמי‪.‬״ השיבותי לו‪" :‬אין כלל הכרח לך לדעת זאת‪ ,‬שהרי אלה תהליכים‬
‫לא־מודעים למבוגרים‪.‬״ ״אה! ובכן זה הדבר שאתה מתכוון לו"‪ ,‬אמר כמי‬
‫שהוקל לו ולחץ את ידי‪ .‬עוד שעות אחדות גילגלנו שיחה ברוח טובה‬
‫ביותר‪ .‬לימים שמעתי‪ ,‬כי במעט השנים שעוד נועדו לו דיבר לא־אחת‬
‫בחיוב על האנאליזה וברצון השתמש במלה "הדחקה" שהיתה חדשה לו‪.‬‬
‫לפי אמירה נודעת צריך אדם ללמוד מאויביו‪ .‬אני מודה ומתוודה‪ ,‬כי‬
‫מעולם לא הצלחתי בכך‪ ,‬ואף־על־פי־כן עשויה‪ ,‬כמדומני‪ ,‬להיות מאלפת‬
‫סקירה‪ ,‬שבה הייתי מונה באזניכם את כל הטענות וההשגות שמתנגדי‬
‫הפסיכואנאליזה העלו נגדה‪ ,‬גם הייתי מוסיף על אלה — ודבר זה קל‬
‫מאוד לעשותו — את החטאים שמתנגדים אלה חטאו להגיון‪ .‬אלא שלאחר‬
‫שנמלכתי בדעתי אמרתי בלבי׳ כי אין הדבר עשוי לעורר ענין כלל׳ אלא‬
‫אדרבה‪ ,‬הוא עלול לייגע ולהקזמים! הווי אומר‪ ,‬אילו עשיתי כך הייתי‬
‫עושה בדיוק את הדבר שנמנעתי ממנו בקפידה כל השנים האלה‪ .‬סלחו‬
‫לי איפוא‪ ,‬שאין אני הולך בדרך זו וחוסך מכם את השקפותיהם של‬
‫מתנגדינו המדעיים־כביכול‪ .‬שהרי המדובר כמעט תמיד באנשים‪ ,‬אשר‬
‫תעודת־ההכשרה היחידה שבידם היא אובייקטיביות שמקורה בכך‪ ,‬שהם‬
‫נאמנים לכלל שנקטו להתרחק ככל האפשר מנסיונותיה של הפסיכואנא־‬
‫ליזה‪ .‬אבל אני יודע‪ ,‬כי לגבי אחדים מהם לא תתנו לי לפטור עצמי‬
‫בקלות כזאת מתשובה‪ .‬תאמרו כנגדי‪ :‬הלא רבים כל כך האנשים‪ ,‬שאין‬
‫הערתך האחרונה יפה להם‪ .‬הללו לא התחמקו מניסויים אנאליטיים‪ ,‬העמידו‬
‫פאציינטים לאנאליזה‪ ,‬אולי אף עמדו לאנאליזה בעצמם‪ ,‬וזמן־מה גם היו‬
‫חברים לך בעבודתך‪ ,‬ואף־על־פי־כן באו לכלל תפיסות ותיאוריות שונות‬
‫משלך‪ ,‬ועל סמך אלה פרשו מעליך ויסדו אסכולות של עצמם בפסיכו־‬
‫אנאליזה‪ .‬חייב אתה‪ ,‬כך תאמרו‪ ,‬להנהיר לנו׳ היאך קמו תנועות פורשים‬

‫כוונת פרויד למבקר והיסטוריון־הספרות הדני (יהודי) גיאורג בראנדם (‪.)1927—1842‬‬ ‫•‬
‫(הערת המתרגם)‬
‫אלה‪ ,‬שמטגן גדול כל כך בהיסטוריה של הפסיכואנאליזה‪ ,‬ומה משמעותן‪.‬‬
‫שפיר‪ ,‬אנסה לעשות זאת; אבל אעשה זאת בקיצור‪ ,‬שכן חשיבותם של‬
‫הדברים להבנת הפסיכואנאליזה פחותה משאתם נוטים אולי לצפות‪ .‬אני‬
‫יודע‪ ,‬כי אתם חושבים בראש וראשונה על הפסיכולוגיה האינדיבידואלית‬
‫של אדלר‪ ,‬שבאמריקה‪ ,‬למשל‪ ,‬רואים אותה כשיטה מקבילה שוות־‬
‫ערך לפסיכואנאליזה שלנו‪ ,‬וברגיל נוהגים למנותן זו בצד זו‪ .‬לאמיתו‬
‫של דבר יש לאותה אסכולה אך מעט מאוד מן המשותף עם הפסיכואנא־‬
‫ליזה‪ ,‬אלא שנסיבות היסטוריות מסוימות גרמו‪ ,‬שיש לה כעין קיום טפילי‬
‫על חשבונה‪ .‬הסימנים שמנינו במתנגדים מן הקבוצה הזאת חלים במידה‬
‫מצומצמת בלבד על מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית‪ .‬עצם הכינוי‬
‫שהיא מתכנית אינו יפה לה‪ ,‬ודומה שהוא בא מתוך מבוכה; אי־אפשר‬
‫לנו לקבל שימוש בר־תוקף בכינוי כזה לציון ניגודה של פסיכולוגיה של־‬
‫המונים; גם אנו עוסקים בעיקר‪ ,‬וקודם כל‪ ,‬בפסיכולוגיה של האדם היחיד‪.‬‬
‫לא אכנס היום בביקורת אובייקטיבית של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית‬
‫של אדלר; מלבד שהדבר חורג מן המסגרת של מבוא‪ ,‬הרי כבר עשיתי‬
‫נסיון כזה‪ ,‬ובעצם איני רואה טעם לשנות ממה שכבר אמרתי‪ .‬אבל באפי ­‬
‫זודה מן הימים שלפני האנאליזה אדגים את הרושם שמעוררת בי הפסי ­‬
‫כולוגיה של אדלר‪.‬‬
‫בקרבת עיירת־מולדתי במוראביה — הייתי בן שלוש בצאתי מן המקום‬
‫— שוכן מקום־מרפא צנוע בתוך נוף־יערים נאה‪ .‬בשנות לימודי בגימנסיה‬
‫הייתי עושה שם לעתים קרובות את ימי החופשה‪ .‬מקץ עשרים שנה בערך‬
‫הוצרכתי שוב לבוא לשם לרגל מחלה שחלתה שארת־בשר קרובה‪ .‬בשיחה‬
‫עם רופא בית־ההבראה שטיפל בה שאלתי גם ליחסים שבינו לבין האי ­‬
‫כרים (הללו היו‪ ,‬כמדומני‪ ,‬סלובקים)‪ ,‬שמלבדם לא היו לו בעונת־החורף‬
‫פאציינטים‪ .‬כפי שסיפר לי‪ ,‬היה סדר עבודתו הרפואית כך‪ :‬בשעת הביקור‬
‫נכנסים הפאציינטים לחדרו ונעמדים זה ליד זה בשורה אחת׳ ובזה אחר‬
‫זה יוצא כל חולה מן השורה ומסיח את מיחושיו‪ .‬ראובן יש לו כאבים‬
‫בבטן‪ ,‬שמעון חש עוויתות־קיבה‪ ,‬לוי רגליו כבדות וכיו״ב‪ .‬אזי בודק‬
‫הרופא את החולה‪ ,‬ולאחר שהבהיר לעצמו במה הענין ׳משמיע הוא באזני‬
‫האיש את האבחנה — והיא תמיד אותה האבחנה‪ .‬הוא תרגם לי את המלה‬
‫— פירושה בערך "נתכשפת!" השתוממתי ושאלתי‪ ,‬כלום אין האיכרים‬
‫רואים פסול בכך‪ ,‬שהוא פוסק אותו המימצא לכל החולים‪" .‬חלילה"‪ ,‬השיב‬
‫הרופא‪ ,‬״הם מרוצים מאוד — שהרי זה הדבר שהם מצפים לו‪ .‬כל אחד‬
‫חוזר למקומו בשורה ורומז לאחרים‪ ,‬בארשת־פנים וקריצת־עין׳ כי אכן‬
‫הרופא מבין עסק ואפשר לסמוך עליו‪ ".‬לא יכולתי אז לחזות את הנסיבות‪,‬‬
‫שאתקל בהן במצב דומה‪.‬‬
‫שכן יהיה פלוני אשר יהיה׳ הומוספסואלי או נגוע נקרופיליה‪ ,‬היסטריקן‬
‫חולה־חרדות‪ ,‬נאורוטיקן המדיר עצמו מן החברה או מטורף משתולל‪,‬‬
‫תמיד יאמר הפסיכולוג האינדיבידואלי מן האסכולה האדלרית‪ ,‬כי המניע‬
‫המכריע במצבו הוא רצונו להבליט את עצמו‪ ,‬לקזז קיזוז־יתר את נחי ­‬
‫תותו׳ להוסיף להיות עם ההם "שלמעלה"‪ ,‬לעבור משורת הנקבי לשורת‬
‫הזכרי‪ .‬בימים שהיינו סטודנטים צעירים שמענו דבר דומה מאוד בקליניקה‬
‫על מקרי היסטריה שהראו לנו‪ .‬ההיסטריקנים‪ ,‬אמרו לנו‪ ,‬בודים מלבם‬
‫את הסימפטומים שלהם בשביל "להתראוות מענינים" בעינינו‪ ,‬כדי לעורר‬
‫את דעת זולתם על עצמם‪ .‬יש דברי־חכמה‪ ,‬שתמיד יימצאו להם אזנים‬
‫קשובות! אבל כבר אז נבצר מאתנו למצוא באותה תורה פסיכולוגית‬
‫פתרון לחידת ההיסטריה; כך‪ ,‬דרך משל׳ לא נתלבן לנו ממנה‪ ,‬למאי אין‬
‫החולים משתמשים באמצעים אחרים בשביל להשיג את מבוקשם‪ .‬ודאי‬
‫יש איזה יסוד נכון בפסיכולוגיה האינדיבידואלית — אלא שמבקשים ממך‬
‫שתראה את החלקיק האחד כאילו היה הכל‪ .‬יצר קיום־עצמו יגצל תמיד‬
‫כל מצב לטובת עצמו; האני מבקש לצאת נשכר גם מן החולי‪ .‬בפסיכו‪-‬‬
‫אנאליזה קוראים לדבר ״רווח־מחלה שניוני"‪ .‬למען האמת‪ :‬אם תיתן את‬
‫דעתך על עובדות המאזוכיזם‪ ,‬על הצורך הלא־מודע לענישת־עצמו ועל‬
‫פגיעת־עצמו הנאורוטית — כלומר‪ ,‬על כל אלה המקרבים אל השכל את‬
‫קיומם של רחשי־יצר הסותרים את יצר קיום־עצמו — הרי תתערער בך‬
‫אף האמונה בתחולתה הכללית של האמת הבאנאלית‪ ,‬שעליה מושתת כל‬
‫המבנה העיוני של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית‪ .‬אבל משנה אשר כזאת‬
‫דין הוא שתהיה רצויה מאוד־מאוד בעיני המוני עם רב — שהרי זו‬
‫משנה שאינה יודעת סבכים‪ ,‬שאינה מכניסה שום מושגים חדשים קשים־‬
‫לתפיסה‪ ,‬שאינה יודעת דבר על הלא־מודע‪ ,‬משנה הפוטרת בבת־ראש‬
‫את בעיית המיניות המעיקה על כל אדם‪ ,‬ודי לה בגילוי תחבולות‪ ,‬שב ­‬
‫אמצעותן מבקשים בני־אדם לעשות חיי עצמם נוחים‪ .‬שכן זו דרכו של‬
‫ההמון‪ ,‬שהוא להוט אחרי הנוחות ומבקש להסביר כל דבר בטעם אחד‪,‬‬
‫רק אחד; זר לרוחו המדע המגבב דברים‪ ,‬הוא זקוק לפתרונות פשוטים‪,‬‬
‫ו״אין בעיות״! הפסיכולוגיה של אדלר עשתה הרבה מאוד בשביל לספק‬
‫רצונות אלה‪ ,‬עד שבלי־משים אתה נזכר בחרוז מ״ואלנשטין" [של שילר]‪:‬‬
‫‪>161■ 06)13111: 1116111: 80 ¥61^111186111 §6801161611,‬‬
‫‪4311‬י‪1‬‬ ‫‪ ¥618110111, 11111 1161211611 )111111111 211 1161111611.‬יז‪/3‬ע‬
‫[לולא כה חכמני הרעיון ומפולפל‪,‬‬
‫היית חיש־מהר פוסק‪ :‬הלא הבל הוא‪ ,‬איוולת סתם‪].‬‬

‫בעלי־המקצוע שאינם יודעים רחמים‪ ,‬בבואם להעביר תחת שבט‬

 ‫כתבי זיגמונד פרויד‬
‫ביקרתם את הפסיכואנאליזה‪ ,‬נוהגים בדרך־כלל בכפפות־משי בפסיכולוגיה‬
‫האינדיבידואלית‪ .‬אמנם‪ ,‬נמצא באמריקה פסיכיאטר מן המכובדים ביותר‪,‬‬
‫שבדברים שכתב נגד אדלר ("מספיק ודי!" קרא למאמרו) נתן ביטוי‬
‫נמרץ לשיעמום שמהלכת עליו "כפיית־החזרה" של הפסיכולוגיה האינ­‬
‫דיבידואלית‪ .‬אחרים הסבירו לה פנים הרבה יותר‪ ,‬אך במידה מרובה‬
‫עשו כך משום התנגדותם לפסיכואנאליזה‪.‬‬
‫אין אני צריך להרבות מלים על אסכולות אחרות‪ ,‬שראשיתן בפסיכו־‬
‫אנאליזה שלנו ולימים פרשו ממנה‪ .‬אין עובדה זו אומרת ולא־כלום על‬
‫האמת שבתכנים של הפסיכואנאליזה‪ ,‬לא בעדה ולא נגדה‪ .‬צריך אדם לתת‬
‫את דעתו על הגורמים הרגשיים החזקים המכבידים על אנשים רבים‬
‫לשלב עצמם במעגלי זולתם או להכיר בעליונותם‪ ,‬צריך גם לתת את‬
‫‪1‬ס!זף‬ ‫הדעת על הקושי הגדול עוד יותר המודגש בצדק באמרה‬
‫[כמספר הראשים כן מספר הדעות]‪ .‬בשעה שחילוקי־הדעות‬ ‫‪860503‬‬
‫חורגים מעבר לגבול מסוים‪ ,‬אין טוב מלהיפרד — ילך לו איש־איש‬
‫בדרכו — ובייחוד באותם המקרים‪ ,‬שהמחלוקת בדברי הלכה גוררת אחריה‬
‫שוני של עשיה‪ .‬נניח‪ ,‬דרך משל‪ ,‬שאנאליטיקאי מזלזל בהשפעת העבר‬
‫האישי ומבקש לחשוף את גורמי הנאורוזות רק מתוך מניעי חייו של‬
‫הפאציינט בהווה‪ ,‬או מציפיות שלו המכוונות לעתיד‪ .‬אם יעשה כך יזניח‬
‫גם את האנאליזה של הילדות‪ ,‬ינקוט בכלל טכניקה שונה לגמרי‪ ,‬ובשביל‬
‫למלא את החסר מחמת השמטת מאורעות האנאליזה מימי הילדות יצטרך‬
‫לעשות להפלגת השפעתו המאלפת שלו עצמו‪ ,‬גם לתת הוראות בלתי־‬
‫אמצעיות למטרות־חיים מסוימות‪ .‬ואזי נאמר אנחנו החולקים על אותו‬
‫אנאליטיקאי‪ :‬יתכן כי זו אסכולה של חבמת־חיים‪ ,‬אבל שוב אין זו אנא ­‬
‫ליזה‪ .‬אפשר שבעל־הלכה אחר יבוא לכלל דעה‪ ,‬כי חוויית־החרדה בשעת‬
‫לידתו של אדם היא אבי־אבות כל ההפרעות הנאורוטיות הפוגעות בו‬
‫בימי חייו; ואזי יישר הדבר בעיניו לצמצם את האנאליזה כדי תוצאות‬
‫הרישום היחיד הזה ולהבטיח לחולה הצלחה ריפויית בעקבות טיפול של‬
‫שלושה עד ארבעה חדשים‪ .‬כפי ששמתם לב‪ ,‬בחרתי בשתי דוגמאות‪ ,‬אשר‬
‫ההנחות להן מנוגדות ניגוד קטבי‪ .‬תכונה כללית כמעט ל״תנועות־פרישה"‬
‫אלו היא‪ ,‬שכל אחת מהן נאחזת בקטע מסוים של שפעת המניעים של‬
‫הפסיכואנאליזה‪ ,‬ועל סמך תפיסת "חזקה" על הקטע יוצאת היא ומכריזה‬
‫על עצמאותה‪ :‬אחת בוחרת ביצר־השליטה ואחת בסכסוך המוסרי‪ ,‬זו‬
‫נאחזת ביסוד־האם וזו בחשיבותם של איברי־המין‪ ,‬וביו״ב‪ .‬יש אומרים‪,‬‬
‫שפרישות מן הסוג הזה שכיחות כבר היום בפסיכואנאליזה יותר מבתנו־‬
‫עות אינטלקטואליות אחרות‪ ,‬אני אין לי בטחון שהדבר כך‪ .‬אבל אם‬
‫הדין הוא עם בעלי הסברה הזאת‪ ,‬צריך ודאי לחפש את טעמו של דבר‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫בזיקות הקרובות שבין ההלכה הפסיכואנאליטית לבין מעשה הטיפול‬
‫הריפויי‪ .‬אילו נגעו החילוקים בתחום הדעות בלבד‪ ,‬ודאי שאפשר היה‬
‫לשאתם זמן רב הרבה יותר‪ .‬מרבים לטעון כנגדנו‪ ,‬כי אנו‪ ,‬הפסיכואנאלי־‬
‫טיקאים‪ ,‬חסרים סובלנות‪ .‬אלא שתכונה מגונה זו של חוסר־סובלנות נת ­‬
‫גלתה רק בכך‪ ,‬שבעלי ההשקפות השונות משלנו נפרדו מאתנו‪ .‬מלבד זאת‬
‫לא נפל משערת ראשם ארצה; אדרבה׳ הללו עוד יצאו נשכרים מן העסק‪,‬‬
‫מעמדם טוב משהיה‪ ,‬לפי שמי שנפרד מאתנו פטר עצמו ברגיל מאחד‬
‫המעמסים שאנו גונחים תחתיהם — למשל‪ ,‬מענשה של המיניות האיג־‬
‫פאנטילית או מן האיוולת הקרויה ״סמליות״ — והעולם גם מכבד אותו‬
‫קצת יותר‪ ,‬זה הכבוד שאנו‪ ,‬הדבקים באנאליזה‪ ,‬איננו ראויים לו‪ .‬מלבד‬
‫זאת‪ ,‬הרי נפרדו כולם מעלינו מרצונם (להוציא מקרהו המיוחד של אחר‬
‫מהם) "‪.‬‬
‫מה עוד תביעות בפיכם בשם הסובלנות? שמי שמשמיע השקפה‬
‫שבעינינו היא מופרכת מן היסוד‪ ,‬נבוא אנחנו ונאמר לו‪" :‬חן־חן לו על‬
‫הסתירה שיצאה מפיך‪ .‬מגונן אתה עלינו מפני סכנת השאננות ונותן‬
‫בידנו שעת־כושר להוכיח לאמריקאים‪ ,‬כי אנו באמת‪ ,‬כמשאלתם תמיד‪,‬‬
‫^ו״ווז^סזנ) [ליבראליים]‪ .‬אמנם‪ ,‬אין אנו מקבלים אף מלה אחת ממה‬
‫שאתה אומר‪ ,‬אבל מאי נפקא מיניה? אתה מסתמא צודק כמונו‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫בכלל מי יכול לדעת‪ ,‬הדין עם מי! ואף־על־פי שאנו חולקים עליך‪ ,‬מבק ­‬
‫שים אנו ממך רשות להביא את השקפתך לידיעת קוראי ספרות שלנו‪.‬‬
‫אנו מקווים‪ ,‬כי תגמול לנו חסד ותהיה לפה להשקפות שלנו‪ ,‬אלה שאתה‬
‫שולל אותן‪ ".‬ודאי תהיה דרך זו הדרך המקובלת במעגלי המדע לעתיד־‬
‫לבוא‪ ,‬לאחר שההתעמרות בתורת־היחסיות של א י י נ ש ט י י ן תצא מנ ­‬
‫צחת נצחון סופי‪ .‬נכון הדבר‪ ,‬לפי שעה עוד אנו רחוקים מנוהג אשר‬
‫כזה; וכמקובל מאז‪ ,‬מסתפקים אנו בהרצאת השקפותינו שלנו בלבד‪ ,‬מס ­‬
‫תכנים בטעויות‪ ,‬שאין עצה ואין תבונה כנגדן‪ ,‬ושוללים דעות הסותרות‬
‫את דעותינו שלנו‪ .‬ואשר לזכותו של אדם לשנות את דעתו׳ הרי שבפסי־‬
‫כואנאליזה השתמשנו בה די והותר; עשינו כך בכל פעם שהיינו סבורים‪,‬‬
‫כי נתגלה לנו דבר־מה טוב מדעתנו הקודמת‪.‬‬
‫אחד השימושים הראשונים של הפסיכואנאליזה היה הלקח שהיא‬
‫לימדה אותנו להבנת ההתנגדות שגילו לנו בני־זמננו מחמת עיסוקנו‬
‫בפסיכואנאליזה‪ .‬שימושים אחרים‪ ,‬שטיבם אובייקטיבי׳ ראויים יותר לענין‬
‫בקטע זה רומז פרויד לשלושה בני־פלוגתא שלו‪ .‬בדברו על "אנאליטיקאי [הןמזלזל‬ ‫•‬
‫בהשפעת העבר האישי״ וכו׳ מתכוון פרויד לק״ג יונג; "בעל הלכה אחר" הוא‬
‫אוטו ראנק; ב״מקרהו המיוחד של אחד מהם" רומז פרויד‪ ,‬כנראה‪ ,‬לווילהלם שטקל‪.‬‬
‫(הערת העורך)‬
‫הרבים‪ .‬נסיון מופלא יצא ללמדנו׳ כי הבנתן של הפרעות בחיי־הנפש‬
‫של האדם חופפות כמעט תמיד את ריפוץ‪ ,‬כי פתוחה דרך מן ההבנה אל‬
‫הריפוי — ולכן היתה מטרתנו הראשונה הבנתן של הפרעות אלו‪ .‬זמן רב‬
‫היתה זו גם המטרה היחידה שלפנינו‪ .‬אבל אזי עמדנו על הזיקות הקרובות‪,‬‬
‫על הזהות הפנימית ממש‪ ,‬שבין התהליכים הפאתולוגיים לבין התהליכים‬
‫הקרויים תקינים‪ ,‬וכך נעשתה הפסיכואנאליזה לפסיכולוגיה של־הנבכים;‬
‫ומאחר שבלי סיוע של הפסיכולוגיה אי אתה יכול להבין שום דבר‬
‫שאנשים עושים או מעשים‪ ,‬יצאו ממילא שימושי הפסיכואנאליזה להתדרש‬
‫בתחומים מרובים של הדעת‪ ,‬וביותר בתחומים של מדעי־הרוח‪ ,‬ועלה הצו ­‬
‫רך בליבון הדברים‪ .‬לרוע המזל נתקלנו במשימות אלה במכשולים‪ ,‬שמשום‬
‫צמיחתם מתוך נסיבות המצב לא התגברנו עליהם עד היום‪ .‬תנאי קודם‬
‫לשימוש כזה הוא יריעת המקצוע שאין הפסיכואנאליטיקאי בקי בו‪,‬‬
‫בו־בזמן שבעלי־המקצוע אינם יודעים‪ ,‬ואולי אף אינם רוצים לדעת‪ ,‬דבר‬
‫על הפסיכואנאליזה‪ .‬כך יצא‪ ,‬שהפסיכואגאליטיקאים פלשו לתוך תחומי־‬
‫דעת כגון מיתולוגיה‪ ,‬היסטוריה של התרבות‪ ,‬אתנולוגיה‪ ,‬מדע־הדתות‬
‫וכיו״ב‪ ,‬ועשו מעשי־חובבים כשהם מצוידים בכלים מספיקים פחות או‬
‫יותר‪ ,‬שהורכבו לעתים בחפזה‪ .‬החוקרים העושים באותם התחומים כבתוך‬
‫שלהם נהגו בפסיכואנאליטיקאים כדרך שנוהגים בפולשים‪ ,‬ובמידה שנתנו‬
‫דעתם עליהם‪ ,‬דחו את דרכי־המחקר שלהם ואת מימצאיהם‪ .‬אבל מבחינה‬
‫זו הולכים התנאים ומשתפרים דרך־קבע‪ ,‬ובכל התחומים גדל מספר האנ ­‬
‫שים הלומדים פסיכואנאליזה בשביל להשתמש בה׳ איש איש במקצועו‬
‫שלו‪ :‬עושים הם כעשות מתיישבים בארץ‪ ,‬שהפסיכואנאליטיקאים באו‬
‫אליה כחלוצים‪ .‬רשאים אגו לצפות כאן לקציר שופע גילויים חדשים‪.‬‬
‫שימושי הפסיכואגאליזה תמיד הם גם בחזקת ראיות להוכיח נכונותה‪.‬‬
‫וככל שהעבודה המדעית רחוקה יותר מן הפעילות המעשית‪ ,‬כן פוחתת גם‬
‫מרירותם של מאבקים‪ ,‬שאין מנוס מהם בתחום הדעות‪.‬‬
‫קשה לי מאוד לעמוד בנסיון שלא להכניסכם בסוד כל שימושי הפסי־‬
‫כואנאליזה במדעי־הרוח‪ .‬אלה דברים שראוי לו לכל בעל ענין אינטלק ­‬
‫טואלי לדעתם‪ ,‬גם הייתם קצת מתרעננים אגב שמיעת דברים‪ ,‬שאין להם‬
‫ולא כלום עם מחלות ומצבים לא־תקינים‪ .‬אלא שאני אנוס לוותר על‬
‫כוונה כזאת‪ ,‬משום שאף כאן צריך הייתי לחרוג ממסגרת ההרצאות האלה‪,‬‬
‫ועלי גם להודות על האמת‪ ,‬כי משימה זו היא מעבר ליכלתי‪ .‬אמת ויציב‪,‬‬
‫באחדים מן התחומים האלה של מדעי־הרוח עשיתי אני בעצמי את הצעד‬
‫הראשון‪ ,‬אבל היום שוב אין ידיעותי מקיפות את שפעת הדברים שנעשו‪,‬‬
‫והייתי צריך ללמוד הרבה בשביל לקנות דעת בכל מה שנוסף מבחינה‬
‫זו מאז ההתחלות שהיה לי חלק בהן‪ .‬מי מכם מאוכזב מחמת סירובי‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה— סדרה חדשה •של הרצאות‬
‫עשוי למצוא פיצוי לעצמו בכתב־העת שלנו ‪3§0‬מז‪ ,1‬העוסק בשימושים‬
‫של הפסיכואנאליזה שמחוץ לתחום הרפואה‪.‬‬
‫אבל יש נושא אחד‪ ,‬שאין אני יכול לחלוף על פניו על־נקלה‪ ,‬ולא משום‬
‫שיש לי בו בקיאות גדולה ביותר‪ ,‬או משום שחלקי בו גדול כל כך‪.‬‬
‫אדרבה׳ תחום זה כמעט שלא עסקתי בו כלל‪ .‬אלא שמדובר כאן בענין‬
‫חשוב ביותר‪ ,‬תחום שטמונות בו תקוות גדולות לעתיד — ואולי זה החשוב‬
‫מכל העיסוקים שהפסיכואנאליזה עוסקת בהם‪ .‬מתכוון אני לשימושה בפד ­‬
‫גוגיה‪ ,‬בחינוכו של הדור הבא‪ .‬יש לי לפחות נחת־רוח‪ ,‬שבתי אנה‬
‫פ ר ו י ד עשתה את העיון בתחום זה לתפקיד חייה‪ ,‬ועל־ידי כך ממלאת‬
‫היא מה שאני החסרתי‪ .‬לא קשה להשקיף על הדרך שהוליכה לשימוש‬
‫הפסיכואנאליזה בחינוך‪ .‬כל אימת שאנו מטפלים בנאורוטיקן מבוגר‬
‫ומבקשים להתחקות על שרשי הסימפטומים שלו‪ ,‬מחזירנו העיקוב אל‬
‫שחר ילדותו‪ .‬לא די בידיעת האטיולוגיות המאוחרות יותר בשביל להבין‬
‫את המחלה‪ ,‬ולא די בכך לצרכי הריפוי‪ .‬בעל־כרחנו באנו בדרך זו ללמוד‬
‫את הייחוד הנפשי של גיל־הילדות‪ ,‬גילינו שפע של דברים‪ ,‬שלולא‬
‫הפסיכואנאליזה לא היינו מכירים אותם‪ ,‬גם ניתן לנו לתקן הרבה השקפות‬
‫רווחות על הילדות‪ .‬הראינו לדעת‪ ,‬כי מטעמים רבים נודעת חשיבות‬
‫מיוחדת לשנות־הילדות הראשונות‪ ,‬עד גיל חמש בערך‪ .‬ראשית‪ ,‬משום‬
‫שהן שנות הנביטה הראשונות של המיניות‪ ,‬וממנה צומחים גורמי־דרבון‬
‫מכריעים להיי־המין בגיל־הבגרות‪ .‬שנית‪ ,‬משום שרישומי שחר־הילדות‬
‫משפיעים על אני בסיר וחלש ופועלים עליו כפעול טראומות‪ .‬אין האני‬
‫מסוגל לגונן על עצמו מפני סערות־הריגוש שאותם רישומים מעוררים‬
‫אלא בדרך ההדחקה‪ ,‬וכך נקנות לו בגיל־הילדות כל הנטיות למחלות‬
‫ולהפרעות־תיפקוד בתקופות־חיים מאוחרות יותר‪ .‬למדנו לדעת‪ ,‬כי הקושי‬
‫שבילדות מקורו בכך‪ ,‬שהילד חייב בתקופת־חיים קצרה לאמץ לעצמו את‬
‫התולדות של ריבואות שנים של כיבושי יצרים ושל הסתגלות חברתית‪,‬‬
‫ולקנות לפחות ראשית־דעת בכל אלה‪ .‬אין הילד יכול להשיג מתוך‬
‫הבשלתו שלו גופו אלא חלק מן התמורה הזאת‪ ,‬והרבה ממנה חייב להחדיר‬
‫בו החינוך‪ .‬לא תימה הוא‪ ,‬שלעתים קרובות משתלט הילד על תפקידו זה‬
‫בצורה בלתי־מושלמת‪ .‬בתקופת־שחר זו עוברים על ילדים רבים מצבים‪,‬‬
‫שאנו רשאים להמשילם לנאורוזות‪ ,‬והדבר הוא בחזקת הוודאי לגבי כל‬
‫הילדים‪ ,‬שברבות הימים מחלתם נעשית גלויה‪ .‬אצל קצת ילדים אין‬
‫המחלה הנאורוטית משתהית עד בגירתם‪ ,‬אלא פורצת כבר בילדותם‬
‫וגורמת צרות להורים ולרופאים‪.‬‬
‫לא היססנו לעשות שימוש בתיראפיה האנאליטית אצל ילדים‪ ,‬שנתגלו‬
‫בהם סימפטומים נאורוטיים ברורים‪ ,‬או שעלו על הדרך להתפתחות־אופי‬
‫לקויה‪ .‬לא נתאמת החשש שעוררו מתנגדי האנאליזה‪ ,‬שמא עלולה היא‬
‫להזיק לילד‪ .‬יצאנו נשכרים מנסיונות אלה על־ידי שנתאפשר לנו ללמוד‬
‫במושא חי דברים‪ ,‬שאצל מבוגרים היה עלינו להפיקם מתוך מה שהיה‪,‬‬
‫אם תמצא לומר‪ ,‬בבחינת תעודות היסטוריות‪ .‬אבל התוצאות היו חיוביות‬
‫ביותר גם לגבי הילדים עצמם‪ .‬נסתבר לגו‪ ,‬כי הילד הוא מושא טוב‬
‫מאוד לריפוי אנאליטי‪ ,‬תוצאות הריפוי מעמיקות בו ויש להן ך‪,‬תמד‪.‬‬
‫בטיפול בילד צריך‪ ,‬כמובן‪ ,‬להכניס שינויים יסודיים בטכניקה שעובדה‬
‫בשביל מבוגרים‪ .‬מבחינה פסיכולוגית שונה הילד כמושא מן המבוגר;‬
‫עדיין אין לו אני עליון׳ בטיפול בו אין לנו תועלת מרובה בשיטת האסו ­‬
‫ציאציה החפשית‪ ,‬ומחמת נוכחותם של ההורים האמיתיים ממלאת ההעברה‬
‫תפקיד אחר‪ .‬במקום ההתנגדויות הפנימיות‪ ,‬שאנו מבקשים להתגבר עליהן‬
‫אצל המבוגר‪ ,‬באים לרוב אצל הילד קשיים חיצוניים‪ .‬אם עושים ההורים‬
‫את עצמם לנושאי ההתנגדות׳ נשקפת לעתים קרובות סכנה למטרת‬
‫האנאליזה‪ ,‬או אף לאנאליזה גופה; לכן הכרח הוא לפעמים קרובות לקשור‬
‫את האנאליזה של הילד בשיעור מסוים של השפעה אנאליטית על ההורים‪.‬‬
‫מצד אחר מצטמצמות הסטיות הבלתי־נמנעות של האנאליזה של הילד‬
‫לעומת זו של המבוגר בתוקף העובדה‪ ,‬שקצת מן הפאציינטים שלנו נש ­‬
‫מרים בהם קווי־אופי אינפאנטיליים רבים כל כך‪ ,‬שהאנאליטיקאי שוב‬
‫אין לו ברירה — ואף זאת מחמת ההכרח להסתגל למושא — אלא להש ­‬
‫תמש בטיפול בהם בטכניקות מסוימות של האנאליזה לילדים‪ .‬יצא ממילא‬
‫כך‪ ,‬שהאנאליזה של הילד נעשתה לתחומן של נשים־אנאליטיקאיות‪ ,‬וכך‬
‫יהיה ודאי גם בעתיד‪.‬‬
‫למדנו לדעת‪ ,‬כי על רוב ילדינו עובר שלב נאורוטי בהתפתחותם‪ ,‬וכאן‬
‫טמון גרעינו של אתגר להיגיינה‪ .‬אפשר לעורר את השאלה‪ ,‬כלום לא היה‬
‫מן המועיל לבוא לעזרת הילד באנאליזה גם במקרה שאין בו סימנים של‬
‫הפרעה‪ ,‬ולעשות כך בגדר אמצעי של דאגה לבריאותו‪ ,‬כשם שבימינו‬
‫נוהגים לחסן ילדים בפגי אסכרה‪ ,‬בלא להשהות את הפעולה עד שהילד‬
‫נחלה בה‪ .‬לפי שעה אין לדיון בשאלה זו אלא חשיבות אקדמית׳ ואני‬
‫יכול לגלות לכם את הטעם לדבר; עצם ההצעה תיראה ודאי לרוב בני־‬
‫זמננו כדבר איום ופסול מכל־וכל‪ ,‬ונוכח עמדתם של רוב ההורים בשאלת‬
‫האנאליזה אין לפי שעה כל תקווה להגשמת ההצעה‪ .‬ריפוי־מניעה כזה‬
‫של חולי נאורוטי עשוי מן הסתם להיות מועיל מאוד‪ ,‬אבל בשביל שיהיה‬
‫בגדר האפשר דרוש משטר־חברה שונה לגמרי מזה של חברת ימינו‪ .‬היום‬
‫שומה עלינו לחפש במקום אחר את המפתח לשימוש בפסיכואנאליזה‬
‫בתחום החינוך‪ .‬בואו ונבהיר לעצמנו‪ ,‬איזהו התפקיד הראשון של החינוך‪.‬‬
‫הילד צריך ללמוד את חכמת כיבוש היצרים‪ .‬אין אנו יכולים לתת לו‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫רשות ללכת באין־מפריע אחרי כל דחף שבו‪ .‬אילו עשינו זאת‪ ,‬היינו‬
‫פותחים פתח לניסויים מאלפים בפסיכולוגיה של הילד‪ ,‬אבל החיים היו‬
‫נעשים ללא־נשוא להורים‪ ,‬והדבר היה מביא נזק גדול גם לילדים‪ ,‬לקצתם‬
‫מיד ולאחרים כעבור זמן‪ .‬משמע‪ ,‬החינוך אין לו בריוה אלא לשים‬
‫מעצורים ואיסורים‪ ,‬להטיל לאוין‪ ,‬ואמנם עשה כך החינוך וחזר ועשה‬
‫בכל הזמנים‪ .‬אבל אנו למדים מן האנאליזה‪ ,‬כי דיכוי־יצרים זה הוא‬
‫הטומן בחובו את סכנת החולי הנאורוטי‪ .‬כבר בדקנו בדיקה מפורטת את‬
‫תהליכי ההתרחשות הזאת‪ ,‬ואתם ודאי זוכרים זאת‪ .‬הווי אומר‪ ,‬חייב‬
‫החינוך לגלות את הנתיב שבין המלכודת של מתן חרות ללא־מצרים‬
‫לילד לבין המוקש שבכבילתו הגמורה באיסורים‪ .‬בעיה זו אין לה אולי‬
‫פתרון כלל‪ ,‬אבל אם אין הדבר כך‪ ,‬אין לחינוך עצה אלא למצוא את‬
‫הטובה שבדרכים המוליכה אל מירב התועלת שיש עמה מיעוט של היזק‪.‬‬
‫השאלה שתעמוד להכרעה היא כך‪ :‬כמה לאוין רשאי אתה להטיל על‬
‫הילד‪ ,‬אימתי וכיצד? ואזי עליך עוד להביא בחשבון את העובדה‪ ,‬כי‬
‫המושאים להשפעתך החינוכית הם בעלי נטיות שונות מלידה‪ ,‬כך שאין‬
‫המחנך יכול כלל לקוות‪ ,‬שאותה דרך חינוכית תהיה יפה לכל הילדים‪.‬‬
‫אנו יודעים היטב‪ ,‬כי עד עכשו נכשל החינוך לגמרי וגרם הרבה נזק‬
‫לילדים‪ .‬אם ינצל החינוך את מיטב יכלתו וימלא באורח אידיאלי את‬
‫משימתו‪ ,‬אפשר לצפות ממנו שיבטל את אחד הגורמים באטיולוגיה של‬
‫החולי — את השפעתן של טראומות־אקראי בגיל־הילדות‪ .‬בשום פנים‬
‫אין החינוך מסוגל לסלק את הגורם האחר — את כוחה של מערוכת־‬
‫יצרים שאינה בת־ריסון‪ .‬עכשו‪ ,‬אם ניתן את דעתנו על המשימות הקשות‬
‫שלפני המחנך — להכיר את ייחודי המערוכת של הילד‪ ,‬לתפוס מתוך‬
‫רימוזים מועטים את המתחולל בחיי־הנפש הבסירים שלו׳ להעניק לילד‬
‫שיעור נאות של אהבה ועם זאת לקיים ביחס אליו מידה יעילה של‬
‫סמכות — או־אז נבוא לכלל מסקנה‪ ,‬כי הדרכה פסיכואנאליטית יסודית‬
‫היא ההכשרה התכליתית היחידה למקצועו של המחנך‪ .‬רצוי ביותר‬
‫שהמחנך בעצמו יעמוד לאנאליזה‪ ,‬כי על כן לא יתכן בלא נסיון אישי‬
‫לקנות ידע אנאליטי‪ .‬דומה‪ ,‬כי האנאליזה של מורים ומחנכים היא‪ ,‬מבחינה‬
‫ריפויית‪ ,‬מעשה־מניעה יעיל יותר מן האנאליזה של הילדים גופם‪ ,‬וביצועה‬
‫גם נתקל בקשיים קטנים יותר‪.‬‬
‫כאן עוד נזכיר׳ אם כי רק אגב־אורחא‪ ,‬דרך־עקיפין לחינוך ילדים בסיוע‬
‫האנאליזה‪ ,‬שיטה העשויה במרוצת הימים להיות רבת־השפעה יותר‪.‬‬
‫הורים שעמדו בעצמם לאנאליזה והם סבים לה הרבה‪ ,‬ובכלל זה גם את‬
‫הבנת הליקויים בחינוכם שלהם גופם‪ ,‬הורים כאלה ישכילו יותר לטפל‬
‫בילדיהם ויצליחו למנוע מהם הרבה מן הצרות‪ ,‬שלא נמנעו מהם עצמם‪.‬‬
‫במקביל למאמציהם של האנאליטיקאים להשפיע על החינוך נעשים מחק ­‬
‫רים אחרים‪ ,‬שתכליתם לגלות את מקורות העזובה והעבריינות ולעשות‬
‫למניעתן‪ .‬גם כאן איני אלא פותח לפניכם את הדלת ומראה לכם חדרים‬
‫שמאחוריה בלי להכניטכם לתוכם‪ .‬בטוחני׳ שאם תתמידו בענין שיש‬
‫לכם בפסיכואנאליזה׳ תוכלו ללמוד הרבה דברים חדשים וחשובים בתחום‬
‫זה‪ .‬אבל לא אצא ידי חובתי‪ ,‬אם אניח לנושא החינוך בלא להזכיר אספקט‬
‫מסוים שלו‪ .‬אומרים‪ ,‬כי חינוך יש לו תכלית מגמתית‪ ,‬ודבר זה ודאי‬
‫נכון הוא‪ :‬מכוון החינוך לתת לילד הדרכה לסדר הקיים של החברה‪,‬‬
‫ויהיה אשר יהיה ערכו של סדר זה לעצמו׳ ובין שהוא בר־קיימא בין לא‪.‬‬
‫אבל אם גלויים לפניך ליקויים שבמשטר החברה שלנו כיום׳ ודאי לא‬
‫יישר בעיניך הדבר להעמיד לרשותה גם את החינוך שמגמתו פסיכו־‬
‫אנאליטית‪ :‬חייב אתה‪ ,‬כך תאמר בלבך‪ ,‬להציב לחינוך מטרה אחרת‪,‬‬
‫נשגבה יותר‪ ,‬נקיה מדרישותיה של חברת ימינו‪ .‬אבל לדעתי‪ ,‬אין לנימוק‬
‫זה ענין לכאן‪ .‬תביעה כזאת חורגת אל מחוץ לתפקידה הלגיטימי של‬
‫הפסיכואנאליזה‪ .‬גם הרופא הנדרש לטפל במי שחלה בדלקת־ריאה אינו‬
‫צריך לשקול׳ אם אדם ישר הוא החולה‪ ,‬מתאבד או פושע‪ ,‬אם ראוי‬
‫הוא לחיות ואם רצויים חייו לזולתו‪ .‬גם המטרה האחרת שמבקשים לשים‬
‫לפני החינוך׳ אף היא מכוונת למגמה מסוימת‪ ,‬ולא ענינו של הפסיכואנא־‬
‫ליטיקאי הוא להכריע בין המגמות‪ .‬אני מתעלם לגמרי מן העובדה‪ ,‬שאילו‬
‫הודתה הפסיכואנאליזה בכוונות שלה שאינן עולות בקנה אחד עם הסדר‬
‫הסוציאלי הקיים‪ ,‬היתה נמנעת ממנה כל השפעה על החינוך‪ .‬אילו אמר‬
‫החינוך הפסיכואנאליטי לעשות את חניכיו למרדנים‪ ,‬היה נוטל על עצמו‬
‫אחריות‪ ,‬שאין הוא נתבע לה‪ .‬הוא יעשה את המוטל עליו‪ ,‬אם ייצאו‬
‫ממנו אנשים בריאים ומועילים ככל האפשר‪ .‬מעצם מהותו יש בו‪ ,‬בחינוך‬
‫הפסיכואנאליטי‪ ,‬יסודות מהפכניים די הצורך בשביל לשמש ערובה‪,‬‬
‫שחניכיו‪ ,‬לכשיגדלו‪ ,‬לא יהיה חלקם עם הריאקציה ועם כוחות־הדיכוי‪.‬‬
‫ואני אף סבור‪ ,‬כי משום בחינה אין ילדים מהפכניים רצויים‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי ‪ 1‬רצוני לומר לכם עוד מלים אחדות על הפסיכואנא־‬
‫ליזה כדרך של ריפוי‪ .‬על הבחינה העיונית של הענין כבר עמדתי לפני‬
‫חמש־עשרה שנים‪ ,‬וגם היום איני יכול לתת לכם ניסוח שונה מזה‬
‫שנתתי; עתה שומה עלי להוסיף דבר־מה על סמך הנסיון שנוסף לנו מאז‪.‬‬
‫בראשיתה היתה הפסיכואנאליזה‪ ,‬כידוע לכם׳ שיטת־ריפוי‪ ,‬היא גדלה‬
‫הרחק מעבר לתחום זה‪ ,‬אבל לא זנחה את קרקע צמיחתה‪ ,‬ועד היום‬
‫מוסיפה היא להיות קשורה‪ ,‬למען העמקת עצמה והתפתחותה הבאה‪,‬‬
‫בטיפול בחולים‪ .‬אין לאל ידנו לצבור בדרך אחרת את הרישומים‪,‬‬
‫שמתוכם מתפתחות התיאוריות שלנו‪ .‬כשלונותינו כמרפאים מטילים עלינו‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫מעימות חדשות לבקרים׳ ודרישות חיי המציאות הן לנו בבחינת מגן‬
‫מועיל מפני חתירה מופלגת לעבר החקרנות׳ שככלות הכל גם בלעדיה אי־‬
‫אפשר לנו בעבודתנו‪ .‬בעבר כבר ביררנו‪ ,‬מה הדרכים בידי הפסיכואנאליזה‬
‫בשביל לעזור לחולים; היום נשאלת השאלה‪ ,‬מה שיעור הצלחתה בהן‪.‬‬
‫אולי ידוע לכם‪ ,‬כי מעולם לא הייתי חסיד נלהב של התיראפיה‪ ,‬ורחוקה‬
‫מאוד הסכנה‪ ,‬שאשתמש בהרצאתי זו בשביל להפליג בשבחה‪ .‬אעדיף‬
‫לומר מעט מדי מלומר יותר מדי‪ .‬בימים שהייתי האנאליטיקאי היחיד‬
‫שמעתי לא־אחת מפי אנשים‪ ,‬שיחסם אלי היה אוהד למראית־עין‪ :‬כל זה‬
‫באמת יפה ושנון‪ ,‬אבל הראה לי מקרה של חולה אחד שרפאת באנאליזה‪.‬‬
‫לימים היתה זו אחת הנוסחאות המרובות‪ ,‬שתכליתן היתה‪ ,‬בזו אחר זו‪,‬‬
‫להביא לגניזתו של החידוש המטריד‪ .‬היום אבד הכלח על הנוסחה הזאת‬
‫ממש כעל רבות אחרות; הפסיכואנאליטיקאי יש לו במגירתו גם ערימת‬
‫מכתבי־תודה מפאציינטים שנתרפאו‪ .‬וזה לא סופה של האנאלוגיה‪ .‬הפסי־‬
‫כואנאליזה היא באמת דרך־ריפוי כדרכי ריפוי אחרות‪ .‬יש לה נצחונות‬
‫שלה וכשלונות שלה‪ ,‬קשיים שלה‪ ,‬מגבלות‪ ,‬הוראות‪ .‬אחת הטענות נגד‬
‫הפסיכואנאליזה היתה בזמנה‪ ,‬שבתור תיראפיה אין לה ודאי חשיבות‪,‬‬
‫הואיל ואין העוסקים בה אוזרים עוז לפרסם נתונים סטאטיסטיים על‬
‫הצלחותיה‪ .‬מאז העלו טענה זו פרסם המכון הפסיכואנאליטי בברלין‬
‫מיסודו של ד״ר מאפם א י י ט י נ ג ו ן דין־וחשבון על פעולתו בעשור‬
‫הראשון לקיומו‪ .‬תוצאותיו הריפוייות אינן נותנות לו יסוד לא להתרברב‬
‫ולא להתבייש‪ .‬אבל כללו של דבר הוא‪ ,‬שסטאטיסטיקות כאלה אינן‬
‫מאלפות; החומר שנצטבר רבגוני כל כך‪ ,‬שדרושים מספרים גדולים‬
‫מאוד בשביל לאפשר הסקת מסקנות כלשהן‪ .‬מעשה נבון יותר תעשה‬
‫אם תבדוק את נסיונותיך שלך גופך‪ .‬וכאן הייתי מבקש להוסיף‪ ,‬שאין‬
‫אני סבור‪ ,‬שהצלחותינו בתחום הריפוי עשויות להתחרות בהצלחותיה של‬
‫לורד מרובים לאין־ערוך יותר האנשים המאמינים בניסים שמחוללת‬‫‪.‬‬
‫*‬
‫הבתולה הקדושה מן המאמינים בקיומו של הלא־מודע‪ .‬אם ניפנה למא ­‬
‫מינים חילוניים‪ ,‬עלינו להשוות את הפסיכותיראפיה הפסיכואנאליטית‬
‫לשיטות פסיכותיראפיות אחרות‪ .‬היום כמעט שאין עוד צורך להזכיר‬
‫דרכי טיפול פיסיקאלי או אורגני במצבים נאורוטיים‪ .‬האנאליזה כנוהל‬

‫לורד (‪>185‬ז‪11‬ס‪ — )£‬עיירה בדרום צרפת‪ ,‬שבשנת ‪" 1858‬נתגלתה" בה הבתולה‬ ‫•‬
‫הקדושה כמה פעמים לנערה בת־איכרים מתושבי המקום‪ .‬כעבור שנים מספר‬
‫אישרה הכנסיה את אמיתות המעשה‪ ,‬ומאז נוהרים ללורד המוני עולי־רגל‪,‬‬
‫מאמינים זקוקי ריפוי וכיו״ב; הנערה בעלת החזיון הוכרזה כקדושה של הכנסיה‬
‫בשנת ‪( 1933‬שנת פרסום הסדרה הזאת של הרצאות פרויד)‪ .‬האגדה הקתולית‬
‫שימשה לפראנץ ורפל בסיס ל״שירת ברנאדס"‪( .‬הערת העורך המדעי)‬
 ‫של ריפוי נפשי אינה סותרת דרכים אחרות בענף מיוחד זה של הרפואה!‬
‫אין היא שוללת את ערכן׳ אין היא מבטלת אותן‪ .‬להלכה אין כל פגם‬
‫בכך‪ ,‬שרופא המבקש לקרוא לעצמו רופא־נפש משתמש לגבי פאציינטים‬
‫שלו באנאליזה בד־בבד עם כל דרך־ריפוי אחרת‪ ,‬הכל לפי התנאים‬
‫המיוחדים של המקרה ולפי נסיבותיו החיצוניות‪ ,‬שיכול שהן רצויות ויכול‬
‫שאינן רצויות‪ .‬הטכניקה היא‪ ,‬למעשה‪ ,‬המצריכה את הספציאליזציה‬
‫בפראקטיקה הרפואית‪ .‬ממש כך נאלצו הכירורגיה והאורתופדיה להיפרד‬
‫זו מזו‪ .‬העשיה הפסיכואנאליטית קשה ותובענית‪ ,‬ואין אתה יכול לנהוג‬
‫בה כבמשקפיים‪ ,‬שאתה מרכיבם לקריאה ומסלקם בצאתך לטיול‪ .‬בדרך־‬
‫כלל כובשת הפסיכואנאליזה את הרופא כולו‪ ,‬או שאין לו ענין בה כלל‪.‬‬
‫רופאי־נפש המשתמשים לעת־מצוא גם בפסיכואנאליזה‪ ,‬הללו אינם עומ ­‬
‫דים‪ ,‬לפי מיטב ידיעתי‪ ,‬על קרקע אנאליטית מוצקה; הם לא קיבלו את‬
‫האנאליזה כולה‪ ,‬אלא מהלו אותה במים‪ ,‬אולי עקרו ממנה את ה״עוקץ"‬
‫שבה; אין הם יכולים להימנות עם האנאליטיקאים‪ .‬מיצר אני על כך‪.‬‬
‫אבל בפראקטיקה הרפואית עשויה להיות מועילה פעולתם המשותפת של‬
‫אנאליטיקאי ושל רופא־נפש המצטמצם במתודות אחרות של המקצוע‪.‬‬
‫לעומת כל שאר דרכי הפסיכותיראפיה אין־ערוך לעליונותה של הפסי־‬
‫כואנאליזה; דבר זה נעלה מכל ספק‪ .‬שהרי אין מיתודה מייגעת בפסיכו־‬
‫אנאליזה‪ ,‬היא גם מצריכה זמן רב יותר מכל דרך זולתה‪ ,‬ולא יהיו‬
‫משתמשים בה במקרים קלי־ערך‪ .‬יש מקרים שבאמצעותה אפשר לסלק‬
‫הפרעות׳ להביא לשינויים‪ ,‬שבימים שלפני קום הפסיכואנאליזה לא היו‬
‫מעיזים לקוות לשכמותם‪ .‬אבל יש לה גם גבולות מוחשיים מאוד‪ .‬קצת‬
‫מחסידי עשו‪ ,‬מתוך אמביציה ריפויית‪ ,‬מאמצים גדולים ביותר בשביל‬
‫להתגבר על מכשולים אלה‪ ,‬כדי שאפשר יהיה לרפא בפסיבואנאליזה את‬
‫כל סוגי ההפרעה הנאורוטית‪ .‬הם ניסו להדחיס את עבודת האנאליזה‬
‫בפרק־זמן מקוצר‪ ,‬להגביר עד כדי כך את ההעברה‪ ,‬שהיא תוכל לעמוד‬
‫בפני כל התנגדות‪ ,‬לצרף יהד את האנאליזה וסוגי השפעה אחרים בשביל‬
‫לגרש את המחלה‪ .‬ודאי ראויים מאמצים אלה לשבח‪ ,‬אך לדעתי‪ ,‬מאמצי־‬
‫שווא הם‪ .‬כרוכה בהם גם הסכנה‪ ,‬שאתה מתרחק מן האנאליזה ונדחף‬
‫לדרך של נסעות ללא־קץ‪ .‬חושש אני‪ ,‬כי התוחלת שאפשר לרפא כל‬
‫תופעה נאורוטית׳ מקורה באמונתו של ההדיוט‪ ,‬כי הנאורוזות הן דבר‬
‫מיותר לגמרי‪ ,‬דבר שאין לו זכות־קיום כלל‪ .‬אבל האמת היא‪ ,‬שהנאורו־‬
‫זות הן מחלות חמורות מוקבעות מצד המערוכת׳ חלאים אשר אך לעתים‬
‫רחוקות די להם בהתקפים אחדים‪ ,‬ועל הרוב מתמידים הם פרקי־זמן‬
‫ממושכים‪ ,‬או אף כל ימי־חייו של החולה‪ .‬הנסיון האנאליטי יצא ללמדנו‪,‬‬
‫שאתה יכול להשפיע השפעה מופלגת על ‪,‬הנאורוזה‪ ,‬בתנאי שהתגברת‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫על נסיבותיה ההיסטוריות ועל הגורמים האקראיים המסייעים‪ ,‬אבל בפ ­‬
‫ראקטיקה הריפויית הביאנו נסיון זה להזנחת הגורם המערוכתי; נכון‬
‫הדבר‪ ,‬שאין אנו יכולים לשנות בו ולא־כלום‪ ,‬אבל בתהום התיאוריה‬
‫שומה עלינו להביאו תמיד בחשבון‪ .‬הדרך לטיפול אנאליטי בפסיכוזות‬
‫חסומה לפנינו לגמרי‪ ,‬וכבר עובדה זו לעצמה דין הוא שתצמצם את‬
‫גבולות שאיפתנו לרפא את הנאורוזות‪ ,‬הקרובות כל כך לפסיכוזות‪ .‬גור ­‬
‫מים רבי־משקל אחדים‪ ,‬שקשה לנו מאוד לתפסם‪ ,‬מצמצמים את יעילותה‬
‫הריפויית של הפסיכואנאליזה‪ .‬בטיפול בילד‪ ,‬שכאן רשאי אתה לצפות‬
‫להצלחות גדולות ביותר‪ ,‬הקשיים הם חיצוניים וקשורים בזיקת הילד‬
‫להוריו‪ ,‬אבל הרי זיקה זו היא‪ ,‬ככלות הכל‪ ,‬חלק מהווייתו של הילד‪.‬‬
‫במבוגר עולים הקשיים בראש וראשונה מתוך שני מומנטים — ממידת‬
‫הקפיאה הנפשית שבעין ומצורת המחלה על כל המשתמע מכאן מבחינת‬
‫הגורמים הקובעים העמוקים יותר‪.‬‬
‫שלא כדין מתעלמים לפעמים קרובות מן הגורם הראשון‪ .‬חיי־הנפש‬
‫גמישים מאוד‪ ,‬גם נרחבות האפשרויות לרענן מצבים ישנים‪ ,‬ואף־על־פי־‬
‫כן אי־אפשר להחיות את הכל מחדש‪ .‬קצת שינויים אין להם עוד‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫תקנה כלל; דומים הם לצלקות הנוצרות בסיומם של תהליכים מסוימים‪.‬‬
‫במקרים אחרים עולה בך הרושם של קפיאה כללית של חיי־הנפש; יכול‬
‫אתה לשער יפה מאוד נתיבים אחרים לתהליכים נפשיים מסוימים‪ ,‬אך‬
‫דומה שהללו אי־אפשר להם לסטות מן הנתיבים הישנים‪ .‬אבל יתכן‪,‬‬
‫כי זה אותו הדבר שאך זה הזכרתיו‪ ,‬אלא שכאן נראה הוא לנו מזווית‬
‫אחרת‪ .‬לעתים קרובות מאוד נדמה לך‪ ,‬שאין התיראפיה חסרה אלא את‬
‫הכוח המניע הדרוש בשביל לחולל את השינוי‪ .‬יחם מסוים של תלות‪,‬‬
‫רכיב יצרי מסוים הוא חזק מדי לעומת כוחות־ההתנגדות שאנו מסוגלים‬
‫להפעיל‪ .‬כך המצב בדרך־כלל בפסיכוזות‪ .‬אנו מיטיבים להכירן די הצורך‬
‫בשביל לדעת‪ ,‬היכן צריך לשים את המנופים — אבל הללו חלשים מכדי‬
‫להרים את המטען‪ .‬כאן מתעגנת התקווה לעתיד‪ ,‬שמתוך ידיעת פעולתם‬
‫של ההורמונים (אתם יודעים‪ .‬מה הם) יימצאו לנו האמצעים למלחמה‬
‫מוצלחת בגורמים הכמותיים של המחלות; אלא שהיום עודנו רחוקים מכך‪.‬‬
‫יודע אני‪ ,‬כי הספקות בכל הענינים האלה הם בחזקת דרבן־תמיד לקראת‬
‫שכלול הטכניקה של האנאליזה‪ ,‬ובמיוחד הטכניקה של ההעברה‪ .‬בייחוד‬
‫יהיה מפקפק הפסיכואנאליטיקאי הטירון שנכשל ולא ידע‪ ,‬במה לתלות‬
‫את הקולר לכשלונו‪ ,‬אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה או בחוסר־‬
‫זריזותו שלו בטיפול הריפויי‪ .‬אך׳ כפי שכבר אמרתי‪ ,‬אין אני סבור‪,‬‬
‫שבמאמצים בכיוון זה נוכל להשיג הרבה‪.‬‬
‫צורת המחלה היא המומנט האחר המצמצם את גבולות הצלחתה של‬
‫האנאליזה‪ .‬כבר ידוע לכם‪ ,‬כי תחום השימוש בתיראפיה האנאליטית‬
‫הוא נאורוזות־ההעברה — פוביות‪ ,‬היסטריות‪ ,‬נאורוזות־של־טורדנוח —‬
‫ונוסף על אלה חריגות של אופי שהתפתחו במקום חלאים אלה‪ .‬ואין‬
‫התיראפיה הזאת חלה‪ ,‬ברב או במעט‪ ,‬על שום לקות שונה מאלה‪ ,‬כגון‬
‫מצבים נארקיסטיים או פסיכוטיים‪ .‬לכן נהיה נוהגים לגמרי כדין‪ ,‬אם‬
‫נקפיד למשוך ידנו ממקרים כאלה בשביל להימנע מכשלונות‪ .‬מידה זו‬
‫של זהירות תעשה הרבה לשיפור הנתונים הסטאטיסטיים של הפסיכו־‬
‫אנאליזה‪ .‬אלא שכאן טמון פח לרגלנו‪ .‬אבחנותינו נעשות לפעמים קרובות‬
‫לאחר מעשה; דומות הן למה שקראתי אצל ויקטור הוגו על הסימן‬
‫שנתן מלך סקוטלאנד במכשפות לשם זיהדן‪ .‬מלך זה טען‪ ,‬שיש לו שיטה‬
‫בדוקה להכיר מכשפה‪ .‬הוא ציווה לשלוק את האשה בדוד של רותחין וטעם‬
‫את הנזיד — ואזי יכול לומר‪ :‬זו היתה מכשפה‪ ,‬או‪ :‬זו לא היתה מכשפה‪.‬‬
‫כיוצא בזה אצלנו‪ ,‬אלא שבמקרה שלנו אנו בעצמנו הניזוקים‪ .‬אין לאל‬
‫ידנו לחרוץ משפט על הפאציינט הבא אלינו לטיפול‪ ,‬או על מועמד הבא‬
‫להתכשר לפסיכואנאליזה‪ ,‬אלא לאחר שבדקגוהו בדיקה אנאליטית במשך‬
‫שבועות או חדשים אחדים‪ .‬בעצם אנו קונים חתול בשק‪ .‬שומעים אנו‬
‫מפי הפאציינט דברים כלליים‪ ,‬סתמיים‪ ,‬ואין דבריו עשויים להוליכנו‬
‫לידי אבחנה מסקנית‪ .‬בתום תקופת־מבחן זו יכול להתגלות׳ שהמקרה לא‬
‫יסכון לאנאליזה‪ .‬אם הוא מועמד‪ ,‬אנו משלחים אותו; ואם הוא פאציינט‪,‬‬
‫משתהים אנו עוד מעט ומוסיפים לבדוק‪ ,‬שמא נוכל לראות את מקרהו‬
‫באור נוח יותר‪ .‬הפאציינט מתנקם בנו על־ידי שהוא מאריך את רשימת‬
‫כשלונותינו‪ ,‬והמועמד שדחינו אפשר שהוא חולה־פאראנויה‪ ,‬ואזי נוסף הוא‬
‫על כשלונותיגו על ידי שהוא בעצמו כותב ספרים על הפסיכואנאליזה‪.‬‬
‫עיניכם הרואות‪ :‬נזהרנו ואף־על־פי־כן לא נסתייע הדבר‪.‬‬
‫חושש אני‪ ,‬שדיון מפורט זה שלי מביאכם לידי שיעמום‪ .‬אבל הייתי‬
‫מיצר עוד יותר אילו הייתם סבורים‪ ,‬שאגי מתכוון לעורר בכם זלזול‬
‫בפסיכואנאליזה כבדרך־ריפוי‪ .‬אולי באמת היתה פתיחתי בנושא זה מעשה‬
‫שלומיאל; שכן התכוונתי להיפוכו של דבר — ביקשתי להסביר את‬
‫מגבלות הפסיכואנאליזה על־ידי הטעמת אי־נמנעותן‪ .‬מתוך אותה הכוונה‬
‫עצמה נפנה אני לנקודה אחרת‪ ,‬לטענה שטוענים נגד הטיפול הפסיכו־‬
‫אנאליטי על שום שהוא מצריך זמן רב למעלה מכל שיעור‪ .‬על כך יש‬
‫להשיב‪ ,‬כי תמורות נפשיות אמנם מתחוללות מעט־מעט‪ ,‬וסימן רע הוא‬
‫כשהן מתחוללות מהרה‪ ,‬בפתאום‪ .‬אמת נכון הדבר‪ ,‬כי הטיפול בנאורוזה‬
‫חמורה אפשר לו מאוד שיתארך שנים אחדות‪ .‬אבל אם עלה הטיפול יפה‪,‬‬
‫כדאי לתת את הדעת על כך‪ ,‬כמה זמן עלולה היתה להימשך המחלה‪.‬‬
‫אפשר עשר שנים כנגד כל שנת טיפול; לשון אחר‪ ,‬לעולם לא היתה‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫המחלה פוסקת‪ ,‬כפי שאנו אמנם רואים לעתים קרובות בחולים שאין‬
‫מטפלים בהם‪ .‬במקרים מסוימים יש לנו טעמים לחדש את האנאליזה מקץ‬
‫שנים רבות; היו עילות חדשות׳ והחיים פיתחו תגובות פאתולוגיות חדשות‬
‫עליהן‪ ,‬אבל בתקופת־הביניים היה הפאציינט שלנו בריא‪ .‬במקרה דנן לא‬
‫חשפה האנאליזה הראשונה את כל נטיותיו הפאתולוגיות‪ ,‬ואך טבעי הדבר‬
‫שהפסקנו את האנאליזה עם השגת ההצלחה‪ .‬יש גם אנשים מקופחים‬
‫בצורה חמורה‪ ,‬כך שצריך לקיים עליהם השגחה אנאליטית כל ימי חייהם‪,‬‬
‫ומזמן לזמן להעמידם מחדש לאנאליזה; אבל לולא זאת לא היו אנשים‬
‫אלה בכלל מסוגלים לחיות‪ ,‬ודיינו שאפשר לקיימם בטיפול מקוטע וחוזר‬
‫בזה‪ .‬גם האנאליזה של הפרעות־אופי מצריכה תקופות־טיפול ארוכות‪,‬‬
‫אבל אנאליזה זו מצליחה לעתים קרובות; וכלום ידועה לכם שיטת־ריפוי‬
‫אחרת‪ ,‬שתאפשר לפחות צעד ראשון במקרה אשר כזה? תוצאות כאלה‬
‫עלולות שלא להניח את שאפתנותו של הרופא; אבל דוגמאות השחפת‬
‫והזאבית יצאו ללמדנו‪ ,‬שלא תאיר לנו ההצלחה פנים‪ ,‬אלא אם כן יעלה‬
‫בידנו לסגל את התיראפיה לגילויי־הייחוד של המחלה‪.‬‬
‫אמרתי לכם‪ ,‬כי בראשיתה היתה הפסיכואנאליזה שיטה של ריפוי‪ ,‬אבל‬
‫ביקשתי לעורר את ענינכם בה לא כבשיטת־ריפוי‪ ,‬אלא משום מידת־‬
‫האמת שבה‪ ,‬משום הדעת הנקנית לנו ממנה על הדבר החשוב ביותר‬
‫לאדם — על טבע ברייתו — ועל ההקשרים שבין הפעילויות השונות‬
‫ביותר המתגלים לגו באמצעותה‪ .‬בתורת תיראפיה אין האנאליזה אלא‬
‫אחת מני רבות‪ ,‬אמנם ‪65‬ז‪3‬ק ז‪10‬מ‪3 1‬מזתק [ראשונה בין שוות]‪ .‬לולא‬
‫הערך הריפויי שבה‪ ,‬לא היינו מגלים אותו בחולים‪ ,‬והיא לא היתד‪ .‬מת ­‬
‫פתחת זה שלושים שנה ומעלה‪.‬‬

‫ההרצאה השלושים וחמש‬

‫לענין של השקפת־עולם‬

‫גבירותי ורבותי! בפגישתנו האחרונה עסקנו בדאגות קטנות של יומיום‪,‬‬

‫עשינו כמבקשים להכניס קצת סדר בביתנו הצנוע‪ .‬עתה בואו ונזנוק‬
‫זניקה נועזת‪ ,‬נאזור עוז להשיב על שאלה שבחוגים אחרים מעוררים אותה‬
‫חדשים לבקרים‪ :‬האם מוליכה הפסיכואנאליזה להשקפת־עולם מסוימת‪,‬‬
‫ואם כן איזוהי ?‬
‫[השקפת־עולם] מושג גרמני סגולי היא‪,‬‬ ‫חוששני‪ ,‬כי‬
‫ותרגומו לשפות זרות בדין שהוא מעורר קשיים‪ .‬אנסה להגדיר את המושג‪,‬‬
‫אלא שנסיוני ייראה לכם ודאי גולמני‪ .‬ובכן‪ ,‬לדעתי׳ השקפת־עולם היא‬
‫קונסטרוקציה אינטלקטואלית הפותרת פתרון אחיד את כל בעיות קיומנו‬
‫על בסים של הנחה כוללנית אחת; לפי זה אין בה שום שאלה שאין עליה‬
‫תשובה‪ ,‬ומיועד בה מקום לכל דבר המעורר בנו ענין‪ .‬הנקל לתפוס‪ ,‬כי‬
‫השקפת־עולם כזאת היא מן הנכסים האידיאליים שאדם נושא נפשו אליהם‪.‬‬
‫המאמין בהשקפת־עולמו יכול לחוש בטחון בחיים‪ ,‬יש לאל ידו להכיר‬
‫את מטרות שאיפותיו‪ ,‬לדעת היאך עליו לנהוג ברגשים ובאינטרסים שלו‬
‫בצורה התכליתית ביותר‪.‬‬
‫אם זה טיבה של השקפת־עולם‪ ,‬קל לפסיכואנאליזה להשיב על השאלה‪.‬‬
‫בתורת מדע ייחודי‪ ,‬בתורת ענף של הפסיכולוגיה — פסיכולוגיה של־‬
‫הנבכים או פסיכולוגיה של הלא־מודע — לא תסכון כלל הפסיכואנאליזה‬
‫ליצור השקפת־עולם של עצמה‪ ,‬קוומה עליה לקבל את השקפת־העולם‬
‫של המדע‪ .‬אבל השקפת־העולם המדעית‪ ,‬מעיקרא יש בה סטיה ניכרת‬
‫מהגדרתנו‪ .‬אמנם‪ ,‬אף היא מניחה את עקרון האחידות להסברת היקום‪,‬‬
‫אבל רק כמצע שהגשמתו נדחית לעתיד־לבוא‪ .‬בכל השאר מתאפיינת‬
‫השקפת־העולם המדעית בקווים שליליים‪ ,‬בצמצום עצמה כדי דברים‬
‫שידיעתם היא בגדר האפשר‪ ,‬ובדחיה מפורשת של יסודות מסוימים זרים‬
‫לה‪ .‬היא גורסת‪ ,‬שאין מקור להכרת העולם מחוץ לעיבודן האינטלקטואלי‬
‫של תצפיות בדוקות בקפידה — היינו מה שקורין מחקר — אבל אין‬
‫בצד אלה שום הכרה שמקורה התגלות או אינטואיציה או חיזוי־עתידות‪.‬‬
‫דומני׳ כי במאות השנים האחרונות התקרבו הרבים לתפיסה זו‪ .‬ואך‬
‫במאה שלגו נתעוררה ההשגה היומרנית‪ ,‬שהשקפת־עולם כזאת עסק עלוב‬
‫וקדורני היא׳ שהיא מתעלמת מתביעות רוח האדם ומצרכי נפשו‪.‬‬
‫השגה זו אין לה כל אחיזה‪ ,‬ושומה עלינו לדחותה מכל וכל; לפי שרוח‬
‫ונפש מושאים הם למחקר המדעי ממש כשם שכל דבר שאינו אנושי‬
‫משמש לו מושא‪ .‬מבחינה זו עומדת לה‪ ,‬לפסיכואגאליזה‪ ,‬זכות מיוחדת‬
‫לדבר בשם השקפת־העולם המדעית‪ ,‬לפי שאי־אפשר לטעון כנגדה‪ ,‬שהיא‬
‫מזניחה את היסוד הנפשי במכלול־היקום‪ .‬דווקא ענין זה‪ ,‬הרחבת המחקר‬
‫על תחומי הנפש‪ ,‬הוא תרומתה של הפסיכואנאליזה למדע‪ .‬ומכל מקום‪,‬‬
‫בלי פסיכולוגיה כזאת עלול המדע להיות לקוי בחסר גדול‪ .‬אבל אם‬
‫כללת במדע את מחקר תפקידי השכל והרגש של האדם (ושל בעלי־‬
‫החיים)‪ ,‬מסתבר לך‪ ,‬ששום דבר לא נשתנה בעמדתו הכללית של המדע‪,‬‬
‫ולא נוספו לו שום מקורות חדשים של דעת או דרכים חדשות של מחקר‪.‬‬
‫האינטואיציה וחיזוי־העתידות עשויים היו להיות בחזקת מקורות מסוג‬
‫כזה — אילו היו בגדר המצוי‪ .‬אבל ללא חשש רשאים אנו למנותם במנין‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫האשליות‪ ,‬לראותם כמילוים של רחשי־משאלה‪ .‬על־נקלה גם ניווכח‬
‫לראות‪ ,‬כי הדרישות דלעיל שדורשים מהשקפת־עולם אינן מיוסדות אלא‬
‫על היפעלות‪ .‬המדע מביא במנין‪ ,‬שחיי־הנפש של האדם יוצרים דרישות‬
‫כאלה‪ ,‬והוא נכון לבדוק את מוצאן׳ אבל אין לו אף יסוד קלוש ביותר‬
‫להכיר בצידוק שבהן‪ .‬אדרבה׳ דרישות אלו מזכירות למדע את חובתו‬
‫להפריד בקפידה בין הדעת לבין כל מה שהוא בגדר אשליה‪ ,‬פרי תביעה‬
‫היפעלותית מן הסוג הזה‪.‬‬
‫אין דבר זה פירושו בשום פנים‪ ,‬שאותן משאלות ראויות שיפטרון בבוז‪,‬‬
‫או שצריך לזלזל בערך שבהן לחיי האדם‪ .‬מוכנים ומזומנים אנו לעקוב‬
‫אחרי צורות התגלמותן ביצירות של אמנות‪ ,‬בשיטות דתיות ופילוסופיות;‬
‫אבל הרי אי־אפשר לנו להתעלם מן העובדה‪ ,‬שאין הצדקה להעביר‬
‫משאלות אלו לתחומי הדעת‪ .‬עשיה כזאת עלולה אף להיות בלתי־רצויה‬
‫ביותר‪ ,‬לפי שהיתה פותחת פתחים שהיו מוליכים לעולם הפסיכוזות‪ ,‬אם‬
‫פסיכוזה של היחיד ואם של ההמון; וכך היו מוסטים למענן מטעני־‬
‫אנרגיה חשובים המכוונים לממשות‪ ,‬בשביל לספק במידת האפשר מש ­‬
‫אלות וצרכים של הממשות הזאת‪.‬‬
‫מבחינת המדע אין לנו כאן ברירה אלא להעביר הכל תחת שבט הבי ­‬
‫קורת ולהפריך כל דבר שאינו עומד בה‪ .‬אין אתה יכול להורות היתר‬
‫לעצמך להכריז‪ ,‬כי המדע הוא מחוז אחד של פעילות רוח האדם‪ ,‬ודת‬
‫ופילוסופיה מחוזות אחרים׳ שערכם שווה לפחות לערכו שלו‪ ,‬ושלא עמנו‬
‫של המדע הוא להתערב בשני התחומים ההם; כי כולם זכות שווה להם‬
‫להיות טוענים לאמת׳ וכל אדם בן־חורין הוא לבחור‪ ,‬מהיכן ישאב דעותיו‬
‫והיכן ישקיע את אמונתו‪ .‬אומרים על השקפה כזאת׳ שהיא נאצלת ביותר‪,‬‬
‫סובלנית‪ ,‬רחבת־אפקים ונקיה ממשפטים קדומים צרי־לב‪ .‬למרבה הצער‬
‫אין אחיזה להשקפה זו‪ ,‬חלק לה בכל הנזקים שגורמת השקפת־עולם‬
‫שכולה בלתי־מדעית‪ ,‬ולמעשה אין הבדל בין זו לזו‪ .‬מה לעשות‪ ,‬ואין האמת‬
‫יכולה להיות סובלנית‪ ,‬אין בה מקום לפשרות וסייגים‪ ,‬היא רואה את‬
‫חקירת כל תחומי המעשה האנושי כענין שלה‪ ,‬ובעל־כרחה אינה חוסכת‬
‫חיצי ביקרתה משום כוח זולתה המבקש להשתלט על חטיבה כלשהי‬
‫מתחומי המעשה האנושי‪.‬‬
‫שלושה כוחות עשויים להתדיין על בסיסו של המדע ומעמדו‪ ,‬אבל רק‬
‫הדת לבדה היא לו בחזקת אוייב ממש‪ .‬האמנות כמעט לעולם אינה עלולה‬
‫להזיק לו‪ ,‬גם יש עמה ברכה; אין היא מבקשת לחרוג מתחומים של‬
‫אשליה‪ .‬קצת אנשים יש אומרים עליהם‪ ,‬שדיבוק־האמנות אחז בהם —‬
‫אבל מלבדם אין העושים בה מבקשים לפלוש לעולם־הממשות‪ .‬הפילוסופיה‬
‫אינה מנוגדת למדע׳ היא נוהגת משל היא מדע‪ ,‬ויש שהיא משתמשת‬
‫במיתודות של מדע‪ ,‬אבל היא מתרחקת ממנו בתוקף דבקותה באשליה‪,‬‬
‫שהיא מסוגלת ליצור תמונת־עולם שלמה ומלוכדת‪ ,‬אף־על־פי שאין מנוס‬
‫מהתמוטטותה של התמונה הזאת עם כל התקדמות חדשה של המדע‪ .‬מב ­‬
‫חינת המיתודה משתבשת הפילוסופיה משום שהיא מפריזה בהערכת חשי ­‬
‫בותן של פעולות ההגיון שלנו להכרת העולם‪ ,‬ומשום שהיא נוטה להכיר‬
‫גם בתחולתם של מקורות־דעת כגון אינטואיציה‪ .‬פעמים קרובות למדי‬
‫נוטה אתה לחשוב‪ ,‬כי הדין עם המשורר (היינה)‪ ,‬הלועג לפילוסוף אשר‬
‫‪0616612611‬־‪111112611 11116 86111211‬־‪1\111: 86111611 1^261111‬‬

‫‪2118.‬נ‪£} 61* 6116 1,1161:611 668 \\'6111‬נ[‪810‬‬

‫[בכיפת־השינה ובטלאים שבחלוק־לילו‬

‫יסתום פרצות בהיכל־היקום‪].‬‬

‫אבל הפילוסופיה אין לה‪ ,‬במישרין‪ ,‬השפעה על המוני עם רב; רק‬

‫מתי־מעט משכבת הצמרת הדקיקה של האינטלקטואלים ענין בה להם‪,‬‬
‫וכל השאר כמעט שאינם שומעים את לשונה‪ .‬לא כן הדת‪ :‬היא כוח כביר‬
‫המסתייע בריגושים החזקים ביותר של בני־האדם‪ .‬אנו יודעים‪ ,‬כי‬
‫בעבר חבקה הדת זרועות עולם׳ ומקומה היה כל מקום שהרוח מילא‬
‫תפקיד כלשהו בחיי האדם; כי בימים שחשיבותו של המדע היתה מבוטלת‬
‫לגמרי תפסה הדת את מקומו; כי היא יצרה השקפת־עולם‪ ,‬שאין ערוך‬
‫לה מבחינת עקיבותה ולכידותה הפנימית‪ ,‬ואף־על־פי שיסודותיה של‬
‫השקפת־עולם זו כבר נתקעקעו׳ יש לה התמד עד היום הזה‪.‬‬
‫המבקש לעמוד על אדירותה של הדת׳ דין הוא שיתן דעתו על מה‬
‫שהיא מתיימרת לעשות למען בני־האדם‪ .‬היא מספקת להם ידיעות על‬
‫מוצא היקום ובריאתו׳ היא מבטיחה להם חסות וברכת־עולם בתהפוכות‬
‫חייהם והיא מכוונת את הלכי־רוחם ואת מעשיהם במצוות הנשענות על‬
‫מלוא הסמכות שבידה‪ .‬כך ממלאת הדת שלושה תפקידים‪ .‬תפקידה הרא ­‬
‫שון׳ שהיא משביעה את תשוקת־הדעת של האדם — הווי אומר׳ היא‬
‫עושה מה שמנסה לעשות המדע בכלים שלו‪ ,‬ובנקודה זו באה היא לכלל‬
‫תחרות עמו‪ .‬עיקר השפעתה של הדת בא לה ודאי מן התפקיד השני שלה‪.‬‬
‫היא משככת את חרדתם של בני־אדם מפני סכנות החיים ותהפוכותיהם‪,‬‬
‫מבטיחה להם אחרית טובה ומביאה נוחם בצר להם — ובכל אלה אין‬
‫לאל ידו של המדע להתחרות בה‪ .‬אמנם‪ ,‬המדע יוצא ללמדנו היאך להימנע‬
‫מסכנות מסוימות‪ ,‬כיצד אפשר לנו להצליח בסילוקם של אי־אלה סוגי‬
‫סבל‪ ,‬הוא ודאי עוזרו הגדול של האדם‪ ,‬והכופר בכך יעשה עוול קשה‬
‫למדע; אף־על־פי־כן אין למדע ברירה במצבים רבים אלא להניח את‬
‫האדם לסבלותיו‪ ,‬לעוץ לו לקבל את הדין‪ .‬בתפקידה השלישי נותנת הדת‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫הוראות לאדם‪ ,‬מטילה עליו לאוין והגבלות‪ ,‬ובכך מתרחב ביותר המרחק‬
‫המפריד בינה לבין המדע‪ .‬לפי שהמדע די לו בחקירת עובדות ובקביעתן‪,‬‬
‫אף־על־פי שמתוך שימושי המדע נגזרים כללים ועצות‪ ,‬כיצד לנהוג‬
‫בחיים‪ .‬פעמים הם אותם הכללים והעצות שמציעה הדת‪ ,‬אלא שבמקרים‬
‫אלה מבססם המדע ביסוס שונה מזה שנותנת להם הדת‪.‬‬
‫זימונם של שלושת התכנים האלה של הדת אינו נהיר די הצורך‪.‬‬
‫הביאורים שהדת מבארת את יצירתו של העולם‪ ,‬מה להם ולענין החדרתן‬
‫של מצוות־מוסר מסוימות? קרובה יותר הזיקה שבין ההבטחות שהדת‬
‫מבטיחה להגן על האדם ולהשפיע עליו אושר לבין התביעות שהיא תובעת‬
‫ממנו בתחום המוסר‪ .‬אותן הבטחות שכרם של מקיימי המצוות הן‪ ,‬רק‬
‫להם שמורות ברכותיה‪ ,‬והעוברים על צווי־המוסר צפויים לענשים‪ .‬אגב‪,‬‬
‫דבר־מה דומה לזה חל גם על המדע; אומר הוא לנו‪ ,‬כי נשקפים לנו‬
‫נזקים אם נקל ראש בשימושים שלו‪.‬‬
‫רק אנאליזה גנטית עשויה לגלות לנו את כבשונו של השילוב המופלא‬
‫הזה של השכלה‪ ,‬נחמה ותביעה בתוך הדת‪ .‬רשאים אנו לפתוח אנאליזה זו‬
‫בנקודה המתמיהה ביותר של הצירוף הזה‪ ,‬היא תורת ראשיתו של היקום‪,‬‬
‫שהדת יוצאת להורותנו‪ .‬כי־כן שאלה היא‪ ,‬מה טעמו של דבר‪ ,‬שקוסמו־‬
‫גוניה היא תמיד אחד החלקים שמהם מורכבת דת ? תורה זו באה להורו ­‬
‫תנו‪ ,‬כי היקום נוצר בידי מצוי דמוי־אדם‪ ,‬אלא שמכל בחינה יש־ענקים‬
‫הוא לעומת האדם‪ ,‬כעין האידיאל של אדם עליון — בעל כוח גדול לאין־‬
‫שיעור מכוחו של האדם‪ ,‬חכם ממנו ובעל יצרים חזקים משלו‪ .‬השפעת‬
‫הטוטמיזם נרמזת לנו מצלם־דמותם של בעלי־חיים כיוצרי־עולם‪ ,‬ובענין‬
‫זה עוד נצטרך להעיר אחר־כך לפחות הערה אחת‪ .‬מעניין הדבר‪ ,‬שבורא־‬
‫עולם זה הוא תמיד אחד‪ ,‬אפילו באמונות המאמינים באלים מרובים‪.‬‬
‫וכן מענינת העובדה‪ ,‬שהבורא לרוב הוא זכר‪ ,‬אף שבשום פנים אין לומר‪,‬‬
‫שחסרים רמזים לקיומם של אלים ממין נקבה‪ ,‬וקצת מיתולוגיות אמנם‬
‫פותחות את מעשה בריאת־העולם בסיפור על אל זכר המסלק אלה־נקבה‬
‫ומשפיל אותה לדרגת מפלצת‪ .‬כאן מתעוררות הבעיות המענינות ביותר‬
‫הנוגעות בפרטים‪ ,‬אלא שאין אנו יכולים להשתהות עליהן‪ .‬על־נקלה‬
‫נכיר את המשך הדרך‪ ,‬שכן אל בורא זה קרוי‪ ,‬בפשיטות‪ ,‬אב‪ .‬הפסיכו־‬
‫אנאליזה מקישה מכאן‪ ,‬כי הוא אמנם האב‪ ,‬האב מלא־ההוד כפי שנראה‬
‫לילד הקטן בשחר ימיו‪ .‬האדם הדתי מדמיין את בריאת העולם כפי‬
‫שהוא רואה בדמיונו את מוצאו שלו עצמו‪.‬‬
‫ואם כן הדבר‪ ,‬מתבארת לנו בקלות צמידותן של הבטחות־הנחמה‬
‫ודרישות־המוסר המחמירות אל הקוסמוגוניה‪ .‬לפי שאותו האדם גופו‪,‬‬
‫האב (וליתר דיוק ערכאת־ההורים‪ ,‬שרכיביה הם האב והאם) שהילד חב‬
‫לו את קיומו‪ ,‬הוא גם שגונן על הילד החלש וחסר־הישע‪ ,‬והוא ששמרוי‬
‫מפני כל הסכנות שארבו לו בעולם החיצון; בהשגחתו של האב חש הילד‬
‫בבטחה‪ .‬אמנם‪ ,‬האדם שנתבגר בעצמו יודע‪ ,‬כי כוחותיו שלו גדלו‪ ,‬אבל‬
‫כן גדלה גם הבנתו את סכנות החיים‪ ,‬ובדין הוא מקיש‪ ,‬כי ביסודו של‬
‫דבר עודנו מוסיף להיות חסר־ישע וחדל־אונים כבימי ילדותו‪ ,‬כי לעומת‬
‫העולם עודנו כמוהו כילד‪ .‬גם עכשו עדיין אין הוא יכול להסתייע בלי‬
‫ההגנה שעמדה לו בשחר ילדותו‪ .‬אבל זה־מכבר גם הכיר‪ ,‬כי כוח אביו‬
‫כוח מוגבל מאוד הוא‪ ,‬כי שוב אין הוא בעל היכולת המושלמת כפי שדימהו‬
‫בעבר‪ .‬לפיכך נאחז הוא בדמות שנשארה חרותה בזכרונו‪ ,‬דמותו של‬
‫האב משחר ילדותו אשר כל כך הפליג בהערכתה׳ ועתה משגיב הוא את‬
‫הדמות לדרגה אלוהית ומעתיק אותה לתוך ההווה והממשות‪ .‬העצמה‬
‫ההיפעלותית של דמות־זכרון זו וך>תמדו של הצורך בחסות‪ ,‬משני אלה‬
‫יחדיו מתפרנסת אמונתו באלוהים‪.‬‬
‫היסוד העיקרי השלישי שבמצע הדתי‪ ,‬התביעה המוסרית‪ ,‬אף יסוד‬
‫זה משתבץ יפה בסיטואציה זו של הילדות‪ .‬אזכירכם את אמירתו המפור ­‬
‫סמת של קאנט‪ ,‬המונה בנשימה אחת את כוכבי השמים ממעל ואת‬
‫חוק־המוסר שבלבנו פנימה‪ .‬עם כל המוזר שבצירוף זה — כי על כן מה‬
‫ענין יכול להיות לגרמי־השמים ולשאלה‪ ,‬אם אוהב אדם את חברו או‬
‫הורג אותו? — יש לו‪ ,‬לצירוף זה‪ ,‬בכל זאת נגיעה באמת פסיכולוגית‬
‫גדולה‪ .‬אותו האב גופו (או ערכאת־ההורים) שנתן חיים לילד וגונן עליו‬
‫מפני הסכנות שבהם‪ ,‬הוא גם שהדריכו מה מותר לו לעשות ומה אסור‪,‬‬
‫הוא שהורהו לקבל עליו הגבלות מסוימות למשאלותיו היצריות‪ ,‬והוא‬
‫שלימדו מה שיעור יראת־הכבוד הנדרשת ממנו כלפי הוריו ואחיו ואח ­‬
‫יותיו‪ ,‬אם רצונו להיות בן נסבל ורצוי בחוג המשפחה‪ ,‬ולימים חבר‬
‫בחבורות גדולות יותר‪ .‬בשיטה של שכר־אהבה וענשים מתחנך הילד‬
‫ומכיר את חובותיו הסוציאליות‪ ,‬למד לדעת‪ ,‬שבטחון חייו תלוי ביכלתם‬
‫של הוריו — ולימים גם של האחרים — לאהוב אותו ולהאמין באהבתו‬
‫הוא אותם‪ .‬ואזי מעתיק האדם את כל הזיקות האלה כנתינתן לו לתוך‬
‫תחומה של הדת‪ .‬איסורי ההורים ותביעותיהם מוסיפים לחיות בלבו‬
‫בצורת מצפון מוסרי; באותה השיטה של שכר ועונש מושל אלוהים‬
‫בעולמו של האדם‪ ,‬ובמילוי התביעות המוסריות תלוי הדבר‪ ,‬מה מידת‬
‫החסות והברכה המוקצבת ליחיד; והיסוד המפרנס את בטחונו של האדם‬
‫מפני הסכנות שבעולם־החוץ ובעולמם של הבריות מסביבו׳ מקורו באהבת‬
‫האדם את האלוהים ובתודעת אהבת אלוהים אותו‪ .‬ואחרון־אחרון‪ ,‬תפילתו‬
‫של האדם נותנת בידו מידת השפעה בלתי־אמצעית על הרצון האלוהי‪,‬‬
‫ועם ההשפעה חלק בכל־יבלתו של אלוהים‪.‬‬
 ‫אני יודע׳ כי עם הקשיבכם למה שאמרתי הטרידוכם שאלות רבות‪ ,‬ואתם‬
‫רוצים לשמוע תשובה עליהן‪ .‬איני יכול למלא רצונכם כאן ועכשו‪ ,‬אבל‬
‫לבי סמוך ובטוח‪ ,‬כי שום אחת מהחקירות המפורטות בענין זה לא תערער‬
‫את התיזה שלנו‪ ,‬כי הסיטואציה מימי ילדותנו קובעת מראש את השקפת־‬
‫העולם הדתית‪ .‬הילכך מופלא עוד יותר הדבר‪ ,‬שעל אף מהותה האינפנ־‬
‫טילית של הדת היה עוד קודם־מבשר לה‪ .‬היו בלי ספק זמנים‪ ,‬שהאדם‬
‫לא ידע דתות‪ ,‬לא ידע אלים — זו היתה תקופת האנימיזם‪ .‬גם אז היה‬
‫העולם מאוכלס יצורי־רוח דמויי־אדם — אנו קוראים להם דמונים‪ .‬הם‬
‫שכנו בכל העצמים שבעולם־החוץ‪ ,‬ואולי היו העצמים והם היינו־הך —‬
‫אבל לא היה כוח עילאי שברא את כולם וגם הוסיף אחר־כך למשול בהם‪,‬‬
‫ואשר אליו אפשר היה לפנות ולבקש חסות ועזרה‪ .‬הדמונים מתקופת‬
‫האנימיזם יחסם לאנשים היה על הרוב עוין‪ ,‬אך דומה‪ ,‬כי אז היה האדם‬
‫בוטח יותר בעצמו משהיה לימים‪ .‬ודאי היה האדם תמיד שרוי בחרדה‬
‫כבדה מפני הרוחות הרעים האלה׳ אבל ידע לגונן על עצמו מפניהם‬
‫בפעולות מסוימות‪ ,‬שהוא ייחס להן את הכוח לגרש רוחות‪ .‬גם מעבר‬
‫לזה לא ראה עצמו האדם קצר־יד‪ .‬בשעה שהיתה לו משאלה כלשהי אל‬
‫הטבע — דרך משל‪ ,‬זקוק היה לגשם — לא היה שולח תפילה אל אל־‬
‫מזג־האוויר׳ אלא היה עושה מעשה־קסם ובדרך זו ציפה להשפיע במי ­‬
‫שרין על הטבע‪ :‬הוא עשה בעצמו משהו דומה לגשם‪ .‬המאגיה היתה‬
‫כלי־זינו הראשון של האדם במאבקו נגד איתני העולם החיצון; היא היתה‬
‫המבשרת הראשונה לטכנולוגיה של ימינו‪ .‬אנו משערים‪ ,‬כי אמון זה שהאדם‬
‫הגה למאגיה‪ ,‬מקורו בהערכתו המוגזמת את הפעולות האינטלקטואליות‬
‫של עצמו‪ ,‬באמונה ב״מחשבה הכל־יכולה"‪ ,‬זו שאנו מוצאים‪ ,‬אגב‪ ,‬שוב‬
‫אצל נאורוטיקנים חולי־טורדנות‪ .‬מתקבל ביותר על הדעת‪ ,‬כי האדם היה‬
‫בשעתו גאה ביותר בהישגיו הלשוניים‪ ,‬שהרי הקלה הלשון ביותר את‬
‫החשיבה‪ .‬האדם תלה כוח־קסמים במלה‪" .‬ויאמר אלוהים יהי אור ויהי‬
‫אור‪ ".‬עובדת הפעולות המאגיות מראה‪ ,‬אגב‪ ,‬שהאדם האנימיסטי לא סמך‬
‫בפשיטות על הכוח שבמשאלותיו‪ .‬יותר מזה ציפה להצלחה שתבוא לו‬
‫מהגשמת מעשה‪ ,‬שבו יניע את הטבע לעשות כמוהו‪ .‬כאשר שאל לגשם‪,‬‬
‫שפך בעצמו מים; וברצותו לדרבן את האדמה לתת את פרןה‪ ,‬הציג לה‬
‫את המעשה הדרמטי של משגל שלו בשדה‪.‬‬
‫מן המפורסמות היא׳ כמה קשה לדבר שכבר קנה לעצמו ביטוי נפשי‬
‫לעבור מן העולם‪ .‬לכן לא ייפלא בעיניכם‪ ,‬שסימנים רבים של האנימיזם‬
‫נשתיירו עד היום‪ ,‬על־פי רוב במה שקרוי אמונות־הבל‪ ,‬בצד הדת‬
‫ומאחוריה‪ .‬יתר על כן (ולא קל לסתור את הדבר)‪ :‬הפילוסופיה שלנו‬
‫שימרה קווים מהותיים של אורח־החשיבה האנימיסטי‪ ,‬כגון הפלגת ערכו‬
‫של קסם המלה‪ ,‬וכן האמונה שהתהליכים הממשיים בעולם מתגשמים‬
‫בדרכים‪ ,‬שמחשבתנו מבקשת להורות להם‪ .‬אמנם‪ ,‬אגימיזם זה אין בו‬
‫פעולות מאגיות‪ .‬מצד אחד רשאים אנו לשער‪ ,‬כי כבר בימים ההם היה‬
‫קיים מין מוסר‪ ,‬מצוות ליחסים שבין אדם לחברו‪ ,‬אבל אין לנו כל רמז‬
‫לכך‪ ,‬שמצוות אלו היתה להן זיקה פנימית יותר לאמונה האנימיסטית‪.‬‬
‫קרוב לוודאי‪ ,‬שאלה היו בגדר ביטוי בלתי־אמצעי ליחסי־הכוחות בין‬
‫האנשים לצרכיהם המעשיים‪.‬‬
‫היינו משתוקקים לדעת‪ ,‬מה גרם למעבר מן האגימיזם לדת; אולם‬
‫על־נקלה תתארו לעצמכם׳ כמה סמיך הערפל העוטה עד היום את קדמת‬
‫ההיסטוריה של התפתחות רוח האדם‪ .‬עובדה היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬שהצורה הרא ­‬
‫שונה שהדת לבשה היא אותו טוטמיזם מופלא‪ ,‬הערצת החיות‪ ,‬שבעק ­‬
‫בותיה גם הופיעו הצווים המוסריים הראשונים‪ ,‬צווי־הטאבו‪ .‬בספר "טוטם‬
‫וטאבו"" הבאתי ראיות להוכיח את ההשערה‪ ,‬שלפיה מוליכים עקבות‬
‫הטראנספורמציה הזאת להפיכה שהתחוללה במערכי היחסים שבמשפחת‬
‫האדם‪ .‬ההישג הראשי של הדת‪ ,‬לעומת האנימיזם‪ ,‬התבטא בכבילתו‬
‫הנפשית של הפחד מפני הדמונים‪ .‬אף־על־פי־כן נשתייר שריד מן התקופה‬
‫הקמאית‪ ,‬והוא המקום המתייחד לרוח הרעה במערכי הדת‪.‬‬
‫עמדנו על קדם־ההיסטוריה של השקפת־העולם הדתית‪ ,‬עתה בואו וניתן‬
‫את דעתנו על מה שהתרחש מאז ועל המתחולל עד היום לעינינו‪ .‬רוח־‬
‫המדע‪ ,‬שנתחזק בכוח תצפיותיו בתהליכי הטבע‪ ,‬התחיל במרוצת הימים‬
‫לטפל בדת כבענין אנושי ולהעביר אותה תחת שבט הבדיקה הביקרתית‪.‬‬
‫בדיקה זו‪ ,‬הדת לא יכלה לעמוד בה‪ .‬קודם כל עוררו פליאה וסקרנות‬
‫סיפורי הגיסים‪ ,‬שהיא מספרת ושסתרו כל מה שהאדם למד בדרך ה?פןה‬
‫המפוקחת; בצורה מפורשת ביותר נתחשפה מהם השפעת פעילותו של‬
‫דמיון האדם‪ .‬אחר־כך לא היה מנוס מדחיית תורותיה של הדת לביאור‬
‫מוצאו של היקום; הן היו טבועות בחותם בערות של קדמת־הימים‪ ,‬זו‬
‫הבערות שהאדם התגבר עליה בכוח הדעת שקנה מתוך הכרתו המעמיקה‬
‫והולכת בחוקי הטבע‪ .‬הרעיון שהיקום קם והיה במעשה הולדה או בריאה‪,‬‬
‫בדומה למוצאם של יחידי אדם‪ ,‬רעיון זה שוב לא היה בגדר הנחה קרובה‬
‫ביותר לתבונה ומובנת־ממילא מאז עמד האדם על ההבדלה שבין החי־‬
‫בעל־הנפש לבין הטבע הדומם׳ זו ההבדלה שמכוחה נתקעקע האנימיזם‬
‫הקדום‪ .‬ואין אתה יכול להתעלם גם מן ההשפעה שהיתה לחקר ההשוואתי‬
‫של שיטות־הדת השונות‪ ,‬ומן המסקנות שנשתלחו מהזמתן זו את זו ומאי־‬
‫סובלנותן זו כלפי זו‪.‬‬

‫[ראה כרך ג׳‪ ,‬בהוצאה זו של כתבי פרויד‪].‬‬ ‫"‬

‫עיונים ראשוניים אלה איששו את רוח־המדע׳ וכך הוא נתאזר לבסוף‬
‫עוז לבחון את היסודות החשובים ביותר של השקפת־העולם הדתית‪,‬‬
‫שערכם ראשון־במעלה גם מבחינה היפעלותית‪ .‬נסתבר‪ ,‬שאין לקבל גם‬
‫את הצהרותיה של הדת‪ ,‬שהבטיחה לאדם חסות וברכת־עולם‪ ,‬בתנאי‬
‫שיהיה מקיים דרישות מוסריות מסוימות; דבר זה‪ ,‬בני־האדם יכלו‬
‫לעמוד עליו מקדמת־דנא׳ אלא שעבר זמן רב עד שהעזו לתת לו ביטוי‬
‫גלוי‪ .‬כנראה‪ ,‬לא נכונה ההשערה בדבר קיומו של כוח ביקום‪ ,‬הדואג‬
‫דאגה אבהית לפרט‪ ,‬השומר אותו מרע והמכוון דרכו לקראת אחרית־של־‬
‫ברכה‪ .‬נכון יותר הוא‪ ,‬שאין גורלותיו של אדם עולים בקנה אחד׳ לא עם‬
‫ההנחה בדבר קיומו של חסד־עולם ולא עם ההנחה (שבחלקה סותרת היא‬
‫את ההנחה ההיא) על קיומו של צדק־עולם‪ .‬רעשי־אדמה‪ ,‬שטפונות־סופה‪,‬‬
‫תבערות אינם מבדילים בין האדם הטוב וירא־השמים לבין בן־הבליעל‬
‫או הכופר‪ .‬וגם כשאין הדבר נוגע בטבע הדומם‪ ,‬ובמידה שגורלו של אדם‬
‫תלוי ביחסים שבינו לבין אנשים זולתו‪ ,‬אין בשום פנים תוקף לכלל‪ ,‬כי‬
‫הצדיק טוב לו ורשע בעוונו ישא; אדרבה‪ ,‬לפעמים קרובות למדי משתלט‬
‫בעל בוח־הזרוע‪ ,‬האכזר והערום על נכסי־עולם נכספים‪ ,‬ושומר־מצוות‬
‫יוצא בידיים ריקות‪ .‬כוחות אפלים‪ ,‬נטולי רגש ואהבה גוזרים גורלו של‬
‫אדם; שיטת השכר והעונש‪ ,‬אשר הדת תלתה בה את השליטה ביקום‪,‬‬
‫דומה שאינה קיימת כלל; וממילא יש טעם לדחות עוד חטיבה אחת מן‬
‫האמונה האנימיסטית‪ ,‬שנשארה לפליטה בתוך הדת‪.‬‬
‫תרומה אחרונה תרמה הפסיכואגאליזה לביקורת השקפת־העולם הדתית‬
‫על־ידי שהעלתה את מוצאה של הדת מקוצר־ידו של הילד‪ ,‬ועל־ידי‬
‫שגזרה את תכניה מתוך המשך המשאלות והצרכים של תקופת־הילדות‬
‫שהועתקו לחיי־הבגרות‪ .‬מכאן לא נתדרשה סתירת הדת דווקא‪ ,‬ואף־על־‬
‫פי־כן היה בכך משום סיכום הכרחי לידיעותינו על הדת׳ וממנו באה‬
‫הוכחה לסתור אותה לפחות בנקודה אחת — שהרי מתאמרת הדת בעצמה‬
‫להיות בת מוצא אלוהי‪ .‬אלא שאם אתה מקבל את גרסתנו על מקור‬
‫האמונה באלוהים‪ ,‬הרי שבדין טוענת היא כך‪.‬‬
‫וזו איפוא תמציתו של המשפט‪ ,‬שהמדע חרץ על השקפת־העולם הדתית‪.‬‬
‫בשעה שהדתות הנפרדות חלוקות בינן לבין עצמן‪ ,‬איזו מהן היא בעלת‬
‫האמת‪ ,‬הרי שדעתנו היא‪ ,‬כי אנו רשאים להתעלם בכלל משאלת תכני־‬
‫האמת של הדת‪ .‬הדת היא נסיון להתגבר על עולם־החושים שאגו שרויים‬
‫בו‪ ,‬ולעשות כך באמצעות עולם־המשאלות שהתפתח בנו בעקבי גורמים‬
‫של כורח ביולוגי ופסיכולוגי; אלא שאין הדת מסוגלת להצליח בכך‪.‬‬
‫תורותיה טבועות בחותם התהוותה — שחר־ילדותו של מין־האדם הנבער־‬
‫מדעת‪ .‬נחמות הדת שווא הן‪ .‬כפי שהנסיון יצא ללמדנו‪ ,‬אין העולם חדר־‬
‫ילדים‪ .‬ואשר לתביעות־המוסר שהדת מבקשת להדגיש‪ ,‬הרי שהן זקוקות‬
‫לביסוס שונה משלה‪ ,‬לפי שאי־אפשר לחברת־האדם בלעדיהן‪ ,‬ויש משום‬
‫סכנה בהצמדת מילוץ ליראת־שמים‪ .‬מי שמנסה לקבוע את מקומה של‬
‫הדת במהלך התפתחותו של המין האנושי רואה אותה לא בגדר נכם־של־‬
‫קבע‪ ,‬אלא כתקביל לנאורוזה‪ ,‬שהיחיד בן־התרבות אין לו מפלט ממנה‬
‫בדרכו מן הילדות אל הבגרות‪.‬‬
‫אתם רשאים‪ ,‬כמובן‪ ,‬להעביר תיאור זה שלי תחת שבט הביקורת‪ ,‬ואני‬
‫אף אקל עליכם לעשות זאת‪ .‬הדברים שאמרתי לכם על התפוררותה מעט־‬
‫מעט של השקפת־העולם הדתית‪ ,‬ודאי שמשום קיצורם לקויים הם בחסר;‬
‫לא דקדקתי ביותר בהרצאת רציפותם של התהליכים הנפרדים כהת־‬
‫רחשותם‪ ,‬ולא עקבתי אחרי פעולתם־יחד של הכוחות השונים בהתעוררותו‬
‫של רוח־המדע‪ .‬גם לא הבאתי במנין את התמורות שנתחוללו בהשקפת־‬
‫העולם הדתית גופה בימים שאיש לא הטיל ספק בעליונותה‪ ,‬ואחר־כך‬
‫בהשפעת הביקורת שהקיצה‪ .‬ואחרון־אחרון׳ צמצמתי את הערותי׳ לדק־‬
‫דוקו של דבר‪ ,‬לצורה יחידה שלבשה הדת‪ ,‬צורתה אצל עמי המערב‪ .‬אם‬
‫תמצא לומר‪ ,‬יצרתי לי כעין דגם אנאטומי לצרכי המשלה מהירה ומר ­‬
‫שימה ככל האפשר‪ .‬נניח לשאלה‪ ,‬אם בכלל די במה שאני יודע בשביל‬
‫לעשות זאת בדרך טובה יותר ומושלמת יותר‪ .‬יודעני‪ ,‬כי הדברים שאמרתי‬
‫יכולים אתם למצוא במקום אחר מנוסחים ניסוח מוצלח יותר; גם אין‬
‫כל חידוש במה שהשמעתיכם‪ .‬אבל לבי סמוך ובטוח‪ ,‬כי עיבודו המדוקדק‬
‫ביותר של החומר הנוגע בבעיות הדת לא יערער את מסקנותינו‪.‬‬
‫ידוע לכם יפה‪ ,‬כי מאבקו של רוח־המדע בהשקפת־העולם הדתית‬
‫עדיין לא הגיע לידי גמר; מאבק זה עודנו נטוש היום לנגד עינינו‪ .‬אף‬
‫שבדרך־כלל אין הפסיכואנאליזה מרבה להשתמש בנשק הפולמוס׳ לא‬
‫נימנע מלתת את דעתנו על מחלוקת זו‪ .‬בדרך זו אולי ייזרע לנו אור‬
‫נוסף על עמדתנו כלפי השקפות־העולם‪ .‬תיווכחו לראות‪ ,‬כמה קל להשיב‬
‫על כמה מן הנימוקים שמעלים שלומי־אמוני הדת‪ ,‬אף שנכון הדבר‪,‬‬
‫שנימוקים אחרים שלהם קשה הרבה יותר לסתרם‪.‬‬
‫ההשגה הראשונה שמשמיעים באזנינו היא‪ ,‬כי חוצפה היא שהמדע מת ­‬
‫חצף לעשות את הדת נושא לחקירותיו‪ ,‬שכן היא תחום ריבוני‪ ,‬נשגב‬
‫מכל עשיה של תבונת האדם‪ ,‬וחלילה לגשת אליה באמת־ביקורת פלפלנית‪.‬‬
‫לשון אחר‪ :‬חסר המדע סמכות לחרוץ משפט על הדת‪ .‬כל עוד עוסק‬
‫המדע בתחומים שלו ואינו חורג מהם‪ ,‬הריהו כלי נאה מחזיק־ברכה‪ ,‬אבל‬
‫אין הדת תחומו של המדע‪ ,‬ואין היא ענין לו‪ .‬אין אתה נרתע מפני דחיה‬
‫נמהרה זו‪ ,‬ואתה מוסיף לשאול‪ ,‬מה הבסיס ליומרה זו של הדת למעמד חריג‬
‫מכל עניני האדם; על כך ישיבו לך׳ במידה שיראוך ראוי לקבל תשובה‪,‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫שאי־אפשר למוד את הדת באמות־מידה אנושיות׳ משום מוצאה האלוהי‬
‫של הדת‪ ,‬ומשום שניתנה לאדם בדרך התגלותו של רוח׳ אשר אין רוחו‬
‫של האדם מסוגל לתפוס אותו‪ .‬נוטה אתה לומר‪ ,‬שאין דבר קל מלהפריך‬
‫טעם זה‪ ,‬שהרי כאן לפניך מעשה מפורש של "קבסממנן ס‪61111‬ק‪ ,‬של‬
‫‪1§ 1116 >[116811011‬ז‪6§§1‬נז [הנחת דבר הטעון הוכחה כמוכח] — איני מכיר‬
‫ביטוי טוב לזה בגרמנית‪ .‬כי־כן אמנם השאלה הנשאלת היא‪ ,‬אם קיים רוח‬
‫אלוהי ואם קיימת התגלותו; פשיטא‪ ,‬שאינך יכול ליישב את השאלה על־‬
‫ידי שתטען׳ שאין לשאול שאלה זו‪ ,‬משום שחלילה לך להטיל ספק‬
‫באלוהות‪ .‬מזמן לזמן מתעורר מצב דומה בעבודה האנאליטית‪ .‬פאציינט‬
‫שבדרך־כלל אדם נבון הוא דוחה הרמזה מסוימת מתוך הנמקה אבסורדית‬
‫ביותר‪ ,‬ואזי אין לך ספק‪ ,‬כי ליקוי הגיוני זה בא להסתיר את קיומו של‬
‫מניע חזק ביותר בו לשלול את המרומז — ואין מניע זה יכול להיות‬
‫אלא היפעלותי‪ ,‬היינו זיקת־רגשים‪.‬‬
‫אפשר גם שתשמע תשובה אחרת‪ ,‬ובה יש משום הודאה במניע אשר‬
‫כזה‪ .‬אסור‪ ,‬אומרים לך‪ ,‬להעביר את הדת תחת שבט הביקורת׳ הואיל‬
‫והיא הנכם הנשגב‪ ,‬המרומם‪ ,‬המפואר ביותר‪ ,‬שןצרה רוחו של האדם‪,‬‬
‫משום שהיא נותנת מבע לעמוקים שברגשות‪ ,‬ורק הודות לה אפשר‬
‫לשאת את העולם‪ ,‬רק היא לבדה עושה את החיים ראויים לאדם‪ .‬אין‬
‫אתה צריך להשיב על־ידי שתהיה חולק על הערכה זו של הדת‪ ,‬אלא‬
‫על־ידי שתעורר את הדעת על ענין אחר‪ .‬אתה מדגיש‪ ,‬כין אין המדובר‬
‫בפלישת רוח־המדע לתחומה של הדת‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬בפלישת הדת לתחומה‬
‫של החשיבה המדעית‪ .‬יהיו אשר יהיו ערכה וחשיבותה של הדת‪ ,‬אין‬
‫לה רשות לכבול בדרך כלשהי את המחשבה — ומכאן‪ ,‬שאין היא רשאית‬
‫להוציא את עצמה אל מחוץ לגדר פעולתה של החשיבה‪.‬‬
‫במהותה אין החשיבה המדעית שונה מפעילות החשיבה התקינה‪ ,‬זו‬
‫שכולנו‪ ,‬מאמינים וכופרים כאחד‪ ,‬מסתייעים בה לשם הסדרת עסקי חיינו‪.‬‬
‫אלא שיש קווים אחדים‪ ,‬שבהם שונה החשיבה המדעית מן הרגילה‪ .‬יש‬
‫לה ענין גם בדברים‪ ,‬שאין עמם תועלת מוחשית בלתי־אמצעית; היא‬
‫מתאמצת לרחוק בקפידה מגורמים אינדיבידואליים ומהשפעות היפעלות־‬
‫יות; היא בודקת בדיקה מחמירה ביותר את שיעור מהימנותן של תפיסות‬
‫חושיות‪ ,‬שהיא מבססת עליהן את מסקנותיה; היא מציידת עצמה בתפיסות‬
‫חדשות‪ ,‬שאין להשיגן באמצעים שכיחים; והיא מבודדת את הגורמים‬
‫הקובעים של הנסיונות החדשים האלה בדרך של ניסויים מגוונים הנעשים‬
‫בכוונת־מכוון‪ .‬החשיבה המדעית שואפת לבוא לכלל התאם עם הממשות‬
‫— הווי אומר‪ ,‬עם הקיים מחוצה לנו וללא תלות בנו‪ ,‬ושיש בו׳ כפי‬
‫שלמדנו מן הנסיון‪ ,‬כדי למלא את משאלותינו או כדי לסכלן‪ .‬התאם זה‬
‫עם עולם־החוץ הממשי‪ ,‬אנו קוראים לו אמת‪ .‬והיא מוסיפה להיות מטרת‬
‫העבודה המדעית גם אם אין אנו מביאים במנין את ערכה המעשי‪ .‬היוצא‬
‫לגו מזה‪ ,‬שאם באה הדת וטוענת‪ ,‬כי היא מסוגלת לבוא תחת המדע‪ ,‬כי‬
‫הואיל ויש עמה ברכה ורוממות־רוח׳ ודאי יש עמה גם אמת — הרי‬
‫טענה זו היא‪ ,‬לעיצומו של דבר׳ בגדר פלישה‪ ,‬שחובה עלינו להדפה בשם‬
‫האינטרס הכללי ביותר‪ .‬האדם שלמד לנהל את עסקיו הרגילים בהתאם‬
‫לכללי הנסיון ומתוך התחשבות בממשות‪ ,‬אין אתה יכול לבוא ולדרוש‬
‫ממנו‪ ,‬שדווקא את הדאגה לענייניו האינטימיים ביותר ימסור בידי ערכאה‬
‫הפוטרת עצמה מכללי החשיבה הראציונלית‪ ,‬גם רואה בכך זכות־יתר‬
‫לעצמה‪ .‬ואשר לחסות שהדת מבטיחה לשלומי־אמוניה‪ ,‬סבורני‪ ,‬שאיש‬
‫מאתנו לא היה מסתכן אף רק בכניסה למכונית אילו הודיע הנהג׳ שלא‬
‫איכפת לו מה הן תקנות התנועה בדרכים‪ ,‬ושהוא נוהג לפי הדחפים של‬
‫עצמו וכיד הדמיון הטובה עליו‪.‬‬
‫גם האיסור שגזרה הדת על החשיבה לצרכי שמירת־עצמה יש עמו‬
‫סכנות ליחיד ולחברת־האדם כאחד‪ .‬אנו למדים מן הנסיון האנאליטי‪ ,‬כי‬
‫לאו כזה‪ ,‬ואפילו הוא תחילה מוגבל כדי תחום מסוים‪ ,‬טמונה בו נטיה‬
‫להתרווח‪ ,‬ולימים נהפך הוא לעילה למעצורים חמורים בדרך חייו של‬
‫האדם‪ .‬אפשר להבחין בתוצאה זו גם בנשים בעקבות האיסור המוטל‬
‫עליהן להעסיק עצמן בעניני־מין‪ ,‬ואפילו רק במחשבה בלבד‪ .‬מתולדות‬
‫חייהם של כמעט כל גדולי העבר יכול אתה ללמוד‪ ,‬כמה הזיקו להם‬
‫מעצורי־החשיבה הדתיים‪ .‬לעומת זאת האינטלקט — או הבה נכנהו בכינוי‬
‫המקובל עלינו‪ :‬התבונה — הוא אחד הכוחות‪ ,‬שאנו רשאים לצפות מהם‬
‫ביותר שיהיו משפיעים השפעה מלכדת על בני־האדם‪ ,‬אשר כה קשה‬
‫ללכדם‪ ,‬ושמשום כך אפשר אך בקושי רב לשלוט בהם‪ .‬הנקל לראות‪,‬‬
‫במה קשה היה לשאת את חברת־האדם אילו ניתן לכל יחיד בה לקיים‬
‫לוח־כפל שלו ומידות אורך ומשקל פרטיים של עצמו‪ .‬הטובה בתקוותינו‬
‫היא‪ ,‬שבמרוצת הימים יצליח האינטלקט — רוח־המדע‪ ,‬התבונה — להש ­‬
‫תלט על חיי־הנפש של האדם‪ ,‬להיות להם לדיקטאטור‪ .‬מהותה של התבונה‬
‫יש בה משום ערובה לכך‪ ,‬כי לכשתגיע לידי כך תדע לייחד לרחשי־‬
‫רגשיו של האדם ולכל הכרוך בהם את המקום הראוי להם‪ .‬אבל הכפיה‬
‫המשותפת שתצמיח שליטה כזאת של התבונה תתגלה ככוח המאחד החזק‬
‫ביותר בקרב בני־האדם ותפלס את הדרך לליכודים נוספים‪ .‬וכל מה‬
‫שנוגד התפתחות כזאת‪ ,‬דוגמת הלאו שהדת מטילה על החשיבה‪ ,‬יש בו‬
‫משום סכנה לעתידו של המין האנושי‪.‬‬
‫רשאי אתה איפוא לשאול‪ ,‬מדוע אין הדת עמה קץ לפולמוס זה‪ ,‬ששום‬
‫ברכה לא תצמח ממנו‪ ,‬ואינה מכריזה בגלוי‪" :‬אכן‪ ,‬אין לאל ידי לתת‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה— סדרה חדשה של הרצאות‬
‫בידכם את המתכנה בפי כל בשם אמת׳ ואם רצונכם בה׳ עליכם לדבוק‬
‫במדע‪ .‬אבל הדבר שאני מציעה לכם יפה לאין־ערוך יותר׳ מביא נוחם‬
‫ומרומם את הנפש הרבה יותר ממה שאתם עשויים לקבל מן המדע׳ ולכן‬
‫אומרת אני לכם‪ ,‬כי מה שאני מציעה אמת הוא במובן אחר׳ נשגב יותר‪".‬‬
‫קל להשיב על שאלה זו‪ .‬אין הדת יכולה להסתכן בהודאה כזאת‪ ,‬לפי‬
‫שהדבר היה מוליך לאבדן כל השפעה שיש לה על ההמון‪ .‬האדם המצוי‬
‫מכיר רק אמת אחת במשמעה השכיח של מלה זו‪ .‬אין הוא מסוגל לדמות‬
‫בלבו‪ ,‬מה עשויה להיות אמת נשגבה יותר‪ ,‬או נשגבה ביותר‪ .‬אין הוא‬
‫מסוגל לראות גרם־מעלות של אמת‪ ,‬ממש כשם שלא יתואר לו דירוג‬
‫של מוות‪ ,‬ואין לאל ידו להילוות לעושה את הזניקה מן היפה אל האמיתי‪.‬‬
‫סבורני‪ ,‬כי כאן הדין עמו‪ ,‬ואולי תהיו גם אתם סבורים כמוני‪.‬‬
‫הווי אומר‪ ,‬המאבק לא בא לידי גמר‪ .‬חסידי השקפת־העולם הדתית‬
‫נוהגים לפי הכלל העתיק‪ ,‬שאין הגנה טובה מן ההתקפה׳ והם שואלים‪:‬‬
‫איזהו המדע הזה ומהו‪ ,‬שהוא מתיימר להמעיט את דמות דתנו‪ ,‬המביאה‬
‫זה אלפי שנים גאולה וניחומים למיליוני אדם ? ועד היום׳ מה כבר עשה‬
‫המדע הזה ? ומה עוד יכולים אנו לצפות ממנו לעתיד־לבוא ? הוא בעצמו‬
‫מודה׳ שאין לאל ידו להביא לאדם נוחם והתעלות‪ .‬נניח איפוא לאלה‪,‬‬
‫אף אם אינם דבר־של־מה־בכך‪ .‬אבל מה בדבר התורות שהמדע בא‬
‫להורות ? האם יכול הוא להורותנו בינה‪ ,‬איך קם העולם והיה‪ ,‬ומה הגורל‬
‫הגזור לו י כלום מסוגל הוא לפחות לצייר לנו תמונה מגובשת של היקום‪,‬‬
‫להשכילנו בדבר מקומן של תופעות־החיים שלא נתפענחו‪ ,‬ומה הסגולה‬
‫שבכוחות־הנפש שהם משפיעים על החומר חסר־התנועה ? אילו השכילנו‬
‫בינה באלה‪ ,‬לא היינו מונעים כבוד ממנו‪ .‬אבל עד כה לא עשה המדע‬
‫דבר מכל אלה‪ ,‬אף בעיה אחת כזאת עוד לא פתר‪ .‬מזכה אותנו המדע‬
‫בשברי־קטעים של דעת־לכאורה‪ ,‬ואינו מסוגל להביאם לכלל התאמה‬
‫הדדית; אוגר הוא תצפיות של סדירות במהלך הדברים‪ ,‬מרומאן בכנותו‬
‫אותן חוקים ומחיל עליהן את פירושיו המפוקפקים‪ .‬ומה מועט שיעור‬
‫הודאות שהמדע תולה במימצאיו שלו עצמו! כל משנה שלו יפה רק‬
‫לשעה‪ :‬דבר שהיום אמרו עליו‪ ,‬כי הוא שיא החכמה‪ ,‬ייפסל מחר ובמקומו‬
‫יבוא שוב משהו שאינו אלא בגדר השערת־ארעי למבחן‪ .‬הווי אומר‪,‬‬
‫המשוגה האחרונה‪ ,‬עליה ייאמר‪ ,‬כי היא האמת! ואמת זו‪ ,‬אנו נדרשים‬
‫להקריב לה את הנכם העילאי שלנו‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי! סבורני‪ ,‬כי במידה שאתם בעצמכם דבקים בהשקפת־‬
‫העולם המדעית המותקפת בצורה כזאת‪ ,‬הביקורת הזאת לא תזעזע אתכם‬
‫יתר על המידה‪ .‬מבקש אני להזכיר כאן אמירה‪ ,‬שעשתה לה כנפיים‬
‫באוסטריה הקיסרית משכבר־הימים‪ .‬האדון הזקן [פראנץ יו־זף קיסר] גער‬
‫פעם במשלחת של מפלגה שהטרידה אותו ואמר‪ :‬שוב אין זו אופוזיציה‬
‫רגילה — זו אופוזיציה מרדנית! שימו לב‪ ,‬כי בדומה לזה מפריזים בצורה‬
‫מעוולת ומרושעת בטענות נגד המדע‪ ,‬שעדיין לא פתר את תעלומת היקום;‬
‫אכן‪ ,‬לא היה עוד סיפק בידי המדע להגיע להישגים כה גדולים‪ .‬צעיר‬
‫מאוד הוא המדע; פעילותו זו של האדם התפתחה במאוחר‪ .‬הבה ניתן אל‬
‫לב — ואני בורר לי רק תאריכים מועטים — כי לא עברו אלא כשלוש‬
‫מאות שנים מאז גילה ק פ ל ר את חוקי תנועתם של כוכבי־הלכת; כי‬
‫אך בשנת ‪ ,1727‬כלומר לפני קצת יותר ממאתיים שנה‪ ,‬נפטר ניוטון‪,‬‬
‫שפירק את האור לצבעיו וביסס את תורת־המשיכה; וכי ל א ב ו א ז ן ה‬
‫גילה את החמצן בסמוך למהפכה הצרפתית‪ .‬חיי יחיד קצרים מאוד לעומת‬
‫משך התפתחותה של האנושות; אולי אני כבר איש זקן מאוד כיום׳ ובכל‬
‫זאת כבר הייתי עם החיים בהופיע חיבורו של צ׳ ד א ר ו ו י ן על מוצא‬
‫המינים‪ .‬דבר זה היה בשנת ‪1859‬׳ היא שנת הולדתו של פ ן ר קירי‪,‬‬
‫מגלה הראדיום‪ .‬ואם תרחיקו יותר לעבר‪ ,‬לימי ראשיתו של מדע־הטבע‬
‫המדויק בקרב היוונים‪ ,‬אל ארכימדס׳אל אריסטארכוס מסא־‬
‫מום (כ־‪ 250‬שנה לפגי הספירה)‪ ,‬הוא קודמו של קופרניקום‪ ,‬או‬
‫אף אל התחלותיה הראשונות של האסטרונומיה הבבלית׳ לא תגיעו אלא‬
‫לחלקיק זעיר מתקופת־הזמן שנקפה‪ ,‬לדעת האנתרופולוגים‪ ,‬עד שהאדם‬
‫התפתח מצורתו הקמאית דמוית־הקוף‪ ,‬ודאי תקופה של יותר ממאה אלף‬
‫שנים‪ .‬ואל־נא תשכחו‪ ,‬כי מאת השנים האחרונות הביאו שפעה כזאת של‬
‫גילויים חדשים‪ ,‬החישו כל כך את התפתחות המדע‪ ,‬שאנו רשאים בהחלט‬
‫לצפות בבטחה לעתידו‪.‬‬
‫בנקודות אחרות על־כרחנו נודה‪ ,‬כי במידת־מה הדין עם מבקרינו‪ .‬אכן‪,‬‬
‫איטית דרכו של המדע‪ ,‬גששנית‪ ,‬יגעה‪ .‬לא נכחיד זאת תחת לשוננו‪ ,‬גם‬
‫אין לנו עצה כנגד הדבר הזה‪ .‬האדונים מתנגדינו דעתם אינה נוחה‪ ,‬ומה‬
‫תימה בכך ? מפונקים הם‪ :‬רוח־הקודש הקל עליהם את המלאכה‪ .‬ההת ­‬
‫קדמות בעבודה המדעית מתגשמת בצורה דומה מאוד לעבודה באנאליזה‪.‬‬
‫מכניס אתה לעבודה ציפיות‪ ,‬אבל אתה חייב לוותר עליהן‪ .‬מן ההסתכלות‬
‫מתגלה לעיניו איזה חידוש זעיר־פה זעיר־פה׳ ותחילה אין התאם בין‬
‫החלקים‪ .‬משער אתה השערות‪ ,‬מניח הנחות־עזר‪ ,‬ואם אינן מתאשרות לך‬
‫אתה מבטלן‪ .‬זקוק אתה למידה מרובה של סבלנות‪ ,‬שומה עליך להיות‬
‫מוכן ומזומן לכל אפשרות; מסתלק אתה מדעות שהיית בטוח שהן נכונות‪,‬‬
‫ועליך לנהוג כך בשביל שלא תיאלץ בגלל דעות אלו להתעלם מגורמים‬
‫בלתי־צפויים‪ .‬סופך שאתה יוצא נשכר מן העמל שהשקעת‪ :‬המימצאים‬
‫הפזורים חברו לך יחדיו‪ ,‬נתגלה לבינתך אזור שלם של התרחשויות‬
‫נפשיות‪ .‬משימתך באה לידי גמר‪ ,‬ואפשר לך להיפנות לזו שלאחריה‪.‬‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫ורק אין האנאליטיקאי יכול להסתייע בניסוי‪ ,‬שנודעת ממנו עזרה לחוקר‪.‬‬
‫יש גם מידה גדושה של הגזמה בביקורת ההיא על המדע‪ .‬לא אמת‬
‫הדבר‪ ,‬כי הוא משרך דרכו בסנוורים מנסיון למשנהו׳ מרפה מטעות אחת‬
‫ונאחז בטעות אחרת‪ .‬בדרך־כלל עובד המדע כעבוד הפסל בדגם־החימר‬
‫שתחת ידו‪ :‬הוא משנה וחוזר ומשנה את טיוטת־הגלם שלפניו‪ ,‬מוסיף‬
‫עליה וגורע ממנה‪ ,‬עד שמתקבלת לו מידה מספקת של דמיות למושא‬
‫שנגד עיניו או למוצג שבדמיונו‪ .‬מלבד זאת יש כבר היום‪ ,‬לפחות במדעים‬
‫הוותיקים והבשלים יותר‪ ,‬תשתית מוצקת שאין עושים בה אלא תיקונים‬
‫ושכלולים‪ ,‬אבל אין הורסים אותה‪ .‬עסקי המדע אינם רעים כל כך‪.‬‬
‫ואחרון־אחרון׳ מה תכליתה של חימה שפוכה זו להשפלת המדע י גם‬
‫אם חסר המדע שלמות ונגוע־קשיים הוא׳ אין אנו יכולים להסתייע בלעדיו‪,‬‬
‫ותחליף אין לו‪ .‬מעצם טיבו עשוי הוא להשתכלל ולהשתכלל עד אין־קץ‪,‬‬
‫מה שאין כן השקפת־העולם הדתית‪ .‬זו מוגמרת בכל חלק מהותי שבה‪,‬‬
‫ומה שהיה משובש בה יוסיף להיות כך עולמית‪ .‬ושום המעטת דמותו‬
‫של המדע לא תוכל לשגות כהוא־זה מן העובדה‪ ,‬שהוא מנסה להביא‬
‫במנין את תלותנו בעולם־החוץ הממשי‪ ,‬בה־בשעה שהדת היא אשליה‪,‬‬
‫וכוחה בא לה מנכונותה לסגל עצמה לרחשי משאלותינו היצריות‪.‬‬
‫חייב אני להזכיר עוד השקפות־עולם אחרות‪ ,‬המנוגדות להשקפה המד ­‬
‫עית ; אבל עושה אני זאת בלא־חמדה‪ ,‬לפי שאני יודע‪ ,‬כי חסר אני את‬
‫הסמכות האמיתית לחרוץ עליהן משפט‪ .‬משום כך מבקש אני מכם לצרף‬
‫להערות שאעיר את הסייג שבהודאה זו שלי‪ ,‬ואם יתעורר ענינכם בדברים‬
‫אלה‪ ,‬תהיו מחפשים במקום אחר אינפורמציה מאלפת יותר‪.‬‬
‫עלי להזכיר כאן קודם כל את שיטותיהם השונות של פילוסופים‪,‬‬
‫שהעזו לצייר את מכלול־היקום כהשתקפותו ברוחו של הוגה־הדעות‪ ,‬שעל‬
‫הרוב אדם פרוש מן העולם הוא‪ .‬אבל כבר ניסיתי לתאר תיאור כללי את‬
‫הפילוסופיה‪ ,‬ואשר למשנותיה הנפרדות הרי ודאי אין כמעט מוסמך‬
‫פחות ממני להעריכן‪ .‬הילוו־נא איפוא אלי לדיון בשתי תופעות אחרות‪,‬‬
‫שבייחוד בימינו אי־אפשר להתעלם מהן‪.‬‬
‫אחת מהשקפות־עולם אלו היא בבחינת־מה תקביל לאנארכיזם הפוליטי‪,‬‬
‫ואולי אף גזורה היא ממנו‪ .‬ודאי היו כבר בעבר ניהיליסטים אינטלקטו ­‬
‫אליים כאלה‪ ,‬אך דומה‪ ,‬שבימינו נסתחרר עליהם ראשם מתורת־היחסיות‬
‫של הפיסיקה המודרנית‪ .‬אמנם‪ ,‬המדע הוא להם נקודת־מוצא‪ ,‬אבל הם‬
‫מצליחים ללחוץ עליו לקראת התחדלותו‪ ,‬לאיבוד עצמו לדעת; מטילים‬
‫הם עליו את המשימה לפנות את הדרך על־ידי שהים את תביעותיו שלו‬
‫גופו‪ .‬אגב כך מתעורר בך פעמים הרושם‪ ,‬כי ניהיליזם זה אינו אלא‬
‫עמידה ארעית׳ שתתקיים רק עד להגשמת המשימה ההיא‪ .‬ומשיבוא‬
‫סילוקו של המדע‪ ,‬יבוא אולי מין מיסטיציזם במקום שיתפנה אחריו‪ ,‬או‬
‫שוב השקפת־העולם הדתית הישנה‪ .‬לפי המשנה האנארכיסטית אין אמת‬
‫בגדר הנמצא כלל׳ ולא תיתכן הכרה בטוחה של העולם החיצון‪ .‬הדבר‬
‫שאנו מציעים ואומרים‪ ,‬שהוא אמת מדעית‪ ,‬אין הוא‪ ,‬לפי זה‪ ,‬אלא פרי‬
‫צרכינו שלנו עצמנו‪ ,‬כפי שהם באים לידי גילוי הכרחי על פי התנאים‬
‫החיצוניים המשתנים; הווי אומר‪ ,‬גם האמת המדעית אשליה היא‪ .‬שהרי‬
‫בעצם אין אנו מוצאים אלא את הדרוש לנו‪ ,‬ורואים רק מה שברצוננו לר ­‬
‫אות‪ .‬גם אי־אפשר לנו כלל‪ ,‬שלא יהיה כך‪ .‬ובהעדר סימן־ההיכר של האמת‬
‫— הוא תאימתה עם עולם־החוץ — לא נפקא מיניה הוא‪ ,‬אילו הן הדעות‬
‫שאנו דבקים בהן‪ .‬כולן אמת הן באותה המידה‪ ,‬וכולן כזב באותה המידה‪.‬‬
‫ואין רשות לאדם לומר לחברו‪ :‬טועה אתה‪.‬‬
‫בעל נטיה אפיסטמולוגית עשוי להתפתות וללכת בעקבות האנארכים־‬
‫טים בשביל לגלות את שבילי־החשיבה‪ ,‬שהם מצליחים בהם לאנוס את‬
‫המדע‪ ,‬שיהיה מסיק מסקנות כאלה‪ .‬אילו עשינו כך‪ ,‬היינו על־כרחנו‬
‫נקלעים למצבים דומים לאלה הנגזרים מן המשל הנודע על איש־כרתים‬
‫האומר‪ ,‬כי כל בני כרתים שקרנים הם וכו׳‪ .‬אבל איני רוצה‪ ,‬גם אין לי‬
‫היכולת‪ ,‬להתעמק בסוגיה זו‪ .‬יכולני לומר רק זאת‪ ,‬כי המשנה האנאר־‬
‫כיסטית נשמעת נהדרת כל כך רק כל זמן שהיא תולה את דעותיה‬
‫בעניגים מופשטים‪ ,‬אבל משהיא פוסעת פסיעה ראשונה בחיי־המעשה‬
‫מתגלית היא חסרת אחיזה‪ .‬לפי שמעשיהם של בגי־האדם מודרכים‬
‫מדעותיהם‪ ,‬מידיעותיהם! והרי זה אותו רוח־המדע עצמו ההוגה מחשבות‬
‫על מבנה האטום או מוצא האדם והמשרטט את התכנית לבנייתו של גשר‬
‫עמיד במטענים‪ .‬אילו היו השקפותינו בגדר הלא־מעלה־ולא־מוריד‪ ,‬לולא‬
‫היו לנו ידיעות אשר התכונה המציינת אותן היא ההתאם שבין דעותינו‬
‫והממשות‪ ,‬או־אז היינו יכולים לבנות גשרים מנייר־כרטון כפי שאנו‬
‫בונים אותם מאבן‪ ,‬היינו בני־חורין להזריק לחולה עשרה גראמים מור ­‬
‫פיום במקום מאית הגראם‪ ,‬ובמקום אתר יכולים היינו להשתמש בגאז‬
‫מדמיע כחומר־הרדמה‪ .‬אבל גם האנארכיסטים האינטלקטואליים היו מן‬
‫הסתם דוחים נמרצות שימושים מעשיים כאלה בתורתם‪.‬‬
‫השקפת־העולם האחרת בסימן האופוזיציה למדע ראויה הרבה יותר‬
‫שנתייחס אליה בכובד־ראש‪ ,‬ואני מצטער צער רב‪ ,‬שידיעותי בסוגיה זו‬
‫לקויות כל כך‪ .‬משער אני‪ ,‬כי אתם מיטיבים לדעתה ממני׳ ומן הסתם‬
‫זה־מכבר נקטתם עמדה בעד המארכסיזם או נגדו‪ .‬אין עוררין על הסמכות‬
‫שנקנתה בימינו למחקריו של ק׳ מ א רב ם בתחום המבנה הכלכלי‬
‫של החברה והשפעתן של צורות־המשק השונות על כל התחומים של חיי‬
‫האדם‪ .‬מובן‪ ,‬שאין אני מסוגל לדעת‪ ,‬באיזו מידה נכונים או משובשים‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫מחקרים אלה לפרטיהם‪ .‬אומרים לי‪ ,‬כי מתקשים בכך גם אחרים‪ ,‬בקיאים‬
‫ממני בדברים אלה‪ .‬בתיאוריה של מארבס יש דברי־הלכה י שהפליאוני‬
‫כמוזרים — דרך משל‪ ,‬ההשקפה‪ ,‬שהתפתחותן של צורות החברה היא‬
‫תהליך של קורות הטבע‪ ,‬או שהתמורות בריבוד הסוציאלי מתחוללות זו‬
‫מתוך זו בדרך של תהליך דיאלקטי‪ .‬אין אני בטוח כלל וכלל‪ ,‬שאני‬
‫תופס סברות אלו כהלכתן‪ ,‬גם אין הן נשמעות לי כ״מאטריאליסטיות"‪,‬‬
‫אלא יותר כמשקע של אותה פילוסופיה מעורפלת של הגל‪ ,‬שגם מארכם‬
‫יצא מבית־מדרשו‪ .‬איני יודע‪ ,‬היאך עלי להיפטר מדעת־הדיוט שלי‪ ,‬כי‬
‫מעמדות החברה נתהוו מתוך המאבקים שהתחוללו מקדמת דברי הימים‬
‫בין שבטים‪ ,‬להקות־אדם קטנות‪ ,‬שנבדלו אך מעט מאוד זו מזו‪ .‬חשבתי‪,‬‬
‫כי הבדלים סוציאליים צמחו מתוך הבדלים שבטיים או גזעיים‪ .‬הנצחון‬
‫הוכרע בכוחם של גורמים פסיכולוגיים‪ ,‬כגון שיעור הנטיה המערוכתית‬
‫לתוקפנות‪ ,‬אבל גם בתוקף זלצמת הארגון בתוך הלהקה וגורמים חמריים‪,‬‬
‫כגון נשק טוב יותר‪ .‬מתוך חיי־יחד באותו האזור נעשו המנצחים לאדונים‬
‫והמנוצחים לעבדים‪ .‬איני רואה כאן שום סימן של חוק טבעי או של‬
‫גלגולי מושגים; לעומת זאת ברורה כאן מאוד ההשפעה שמשפיעה על‬
‫היחסים החברתיים של בני־האדם ההשתלטות המוסיפה והולכת על‬
‫כוחות הטבע; האנשים קונים מכשירי־כוח חדשים ומשתמשים בהם אלה‬
‫כנגד אלה למטרות של תוקפנות‪ .‬הנהגתם של מתכת‪ ,‬של ארד‪ ,‬של ברזל‪,‬‬
‫שמה קץ לתקופות־תרבות שלמות ולמוסדותיהן הסוציאליים‪ .‬אכן‪ ,‬דעתי‬
‫היא‪ ,‬כי אבק־השריפה ונשק־הירי העבירו מן העולם את האבירות ואת‬
‫שלטון האצולה‪ ,‬וכי העריצות הרוסית דינה נגזר עוד לפני שהפסידה‬
‫במלחמה; חיתונים בתוך משפחות השליטים באירופה אי־אפשר היה להם‬
‫להצמיח שושלת־צארים מצוינת בסגולות עמידה בפני כוחו המפוצץ של‬
‫הדינאמיט‪.‬‬
‫ולא זו אף זו‪ .‬אפשר שגם במשבר הכלכלי של ימינו בעקבות מלחמת־‬
‫העולם אין אנו משלמים אלא את מחיר כיבוש האוויר‪ ,‬זה נצחוננו המזהיר‬
‫האחרון על הטבע‪ .‬אין הדברים סבירים ביותר למשמע־אוזן‪ ,‬אך סמיכות־‬
‫הפרשיות ברורה לפחות בחוליותיה הראשונות‪ .‬מדיניותה של אנגליה‬
‫נשענה על הבטחון שנקנה לה מכוח היותה ארץ־איים‪ .‬חסות זו שבבידוד‬
‫נפרצה באותה השעה עצמה‪ ,‬שמטוסו של ב ל ר י ו [‪ ]1909‬חצה את התעלה‬
‫באוויר‪ ,‬ובאותו הלילה עצמו שבשמי לונדון הג‪ ,‬בימי־שלום ולמטרות‬
‫אימונים‪ ,‬צפלין גרמני‪ ,‬כבר היתה ודאי המלחמה נגד גרמניה בגדר‬
‫הבלתי־נמנע‪ .‬גם אין להסיח את הדעת מאיום הצוללת‪.1‬‬

‫שמעתי זאת ממקור מהימן בשנה הראשונה למלחמה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫כמעט שאני מתבייש להסתפק בהערות מועטות אלו בסוגיה כה חשובה‬
‫וסבוכה׳ אף יודע אני׳ שלא השמעתיכם שום דבר׳ שיש בו מן החידוש‬
‫לכם‪ .‬מבקש אני רק להעיר את דעתכם על העובדה‪ ,‬כי זיקתו של האדם‬
‫להשתלטותו על הטבע‪ ,‬שממנו הוא מפיק את כלי־זינו למלחמה נגד בני־‬
‫מינו‪ ,‬בהכרח־הדברים שזיקה זו משפיעה גם על מוסדותיו הכלכליים‪.‬‬
‫דומה‪ ,‬שסטינו הרחק מבעיות השקפת־העולם‪ ,‬אך מיד נחזור אליהן‪ .‬ברור׳‬
‫כי כוחו של המארכסיזם מקורו לא בתפיסתו את ההיסטוריה ובחיזוי־‬
‫עתידות המבוסם על תפיסה זו‪ ,‬אלא בהוכחה השנונה שהביא להשפעה‬
‫המכרעת שמשפיעים היחסים הכלכליים של בני־האדם על עמדותיהם‬
‫בעניני רוח‪ ,‬מוסר ואמנות‪ .‬בדרך זו נתחשפו כמה זיקות וגורמי־תלות‪,‬‬
‫שקודם לכן לא נתנו עליהם כמעט לגמרי את הדעת‪ .‬אבל אי־אפשר להניח‪,‬‬
‫כי מלבד הטעמים הכלכליים אין עוד מניעים הקובעים את התנהגותם‬
‫של בני־האדם בחברה‪ .‬באותם התנאים הכלכליים עצמם מתנהגים הת ­‬
‫נהגות שונה יחידים שונים‪ ,‬וכן גזעים ועמים׳ וכבר העובדה הזאת שאינה‬
‫מוטלת בספק מוציאה מכלל אפשרות את בלבדיותם המכרעת של הגורמים‬
‫הכלכליים‪ .‬ובכלל‪ ,‬נבצר ממני להבין‪ ,‬איך יכול אתה לפסוח על גורמים‬
‫פסיכולוגיים בשעה שמדובר בתגובותיהם של יצורי־אדם חיים; לפי‬
‫שלא זו בלבד שתגובות כאלה היה להן חלק כבר בכינונן של הנסיבות‬
‫הכלכליות‪ ,‬אלא שאף בשליטתן של נסיבות אלה אין מפלט לבני־אדם‬
‫מהפעלת רחשי־היצר הראשוניים שלהם — יצר קיום־עצמו של האדם‪,‬‬
‫נטייתו לתוקפנות‪ ,‬הצורך שבו לאהבה‪ ,‬הדחף בנפשו לחפש עונג ולמנוע‬
‫צער מעצמו‪ .‬בדיון קודם העלינו גם את תביעתו רבת־החשיבות של‬
‫האני העליון‪ ,‬המייצג את המסורת ואת יצירי־האידיאל של העבר‪ ,‬והללו‬
‫מעותדים להיות זמן רב בחזקת גורם־התנגדות גם לתמריצים של מצב‬
‫כלכלי חדש‪ .‬ואחרון־אחרון‪ ,‬אל לנו לשכוח‪ ,‬כי על המון־אדם הכפוף‬
‫לגורמי־כוח כלכליים עובר גם תהליך־התפתחות של תרבות (שיש קוראים‬
‫לה ציביליזאציה)‪ .‬תהליך זה אין ספק שמשפיעים עליו גורמים אחרים‪,‬‬
‫אך במקורו ודאי אין הוא תלוי בהם; אפשר להמשיל את התהליך הזה‬
‫לתהליך אורגאני‪ ,‬ואין ספק שהוא מסוגל לפעול על המומנטים האחרים‪.‬‬
‫תהליך ההתפתחות התרבותית מתיק את מטרות־היצרים ומביא את האנ ­‬
‫שים לידי רתיעה מפגי דברים שקודם לכן השלימו עמהם; ודומה‪ ,‬כי‬
‫גם התחזקותו המוסיפה והולכת של רוח־המדע היא חלק חשוב מן התהליך‬
‫הזה‪ .‬אילו הצליח אי־מי להראות לנו בפרוטרוט את דרך התנהגותם של‬
‫הגורמים השונים האלה — הנטיה הכללית המוטבעת באדם׳ הוואריאציות‬
‫הגזעיות שלה וגלגוליה התרבותיים‪ ,‬איך הם מעכבים ומעודדים זה את‬
‫זה בתנאי הסדר החברתי‪ ,‬הפעילות המקצועית ואפשרויות הפרנסה —‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫אילו עלה בידי מי לגלות לנו כל אלה‪ ,‬היה נותן בכך השלמה למארב־‬
‫סיזם׳ שהיתה הופכת אותו למדע חברתי אמיתי‪ .‬לפי שגם הסוציולוגיה‪,‬‬
‫שענינה התנהגותם של בני־אדם בחברה‪ ,‬אי־אפשר לה שתהיה אלא‬
‫פסיכולוגיה שימושית‪ .‬לדקדוקו של דבר אין אלא שני מדעים — פסיכו ­‬
‫לוגיה‪ ,‬צרופה ושימושית‪ ,‬ומדעי־הטבע‪.‬‬
‫בעקבות ההכרה החדשה של החשיבות מעמיקת־הפעולה הנודעת ליחסים‬
‫הכלכליים בא הפיתוי לא להניח את התמורות המתחוללות ביחסים אלה‬
‫למהלך ההתפתחות ההיסטורית‪ ,‬אלא להגשימן בדרך של פעולה מהפכנית‪.‬‬
‫והנה קנה אמנם המארכסיזם העיוני‪ ,‬בהתגשמותו בבולשביזם הרוסי‪ ,‬את‬
‫המרץ‪ ,‬את הליכוד הפנימי ואת הצביון הבלבדי של השקפת־עולם‪ ,‬אבל‬
‫בו־בזמן נקנתה לו גם דמיות קודרת למה שהוא יצא להיאבק בו‪ .‬הוא‬
‫גופו היה במקורו חלק של המדע‪ ,‬והגשמתו התבססה על מדע וטכניקה‪,‬‬
‫ואף־על־פי־כן הטיל איסור על החשיבה‪ ,‬איסור אכזרי באותה המידה‬
‫שהיה האיסור שאסרה הדת‪ .‬חל לאו גמור על כל בדיקה ביקרתית של‬
‫המארכסיזם‪ ,‬והמטיל ספק באמת שבו נענש כשם שהכנסיה הקתולית‬
‫נהגה בעבר להעניש כופרים‪ .‬לכתבי מארכם נתייחד המקום של הביבליה‬
‫והקוראן כמקור של התגלות‪ ,‬אף־על־פי שיש אומרים‪ ,‬שאין כתבים אלה‬
‫נקיים יותר מסתירות וסתומות משהיו אותם כתבי־הקודש העתיקים יותר‪.‬‬
‫המארכסיזם המעשי שם ללא־רחמים קץ לכל השיטות והאשליות האידי ­‬
‫אליסטיות‪ ,‬ואף־על־פי־כן פיתח הוא גופו אשליות המוטלות לא־פחות‬
‫מההן בספק‪ ,‬וכקודמות כן אף שלו אין דרך להוכיחן‪ .‬הוא מקווה לשנות‬
‫תוך דורות מעטים את טבע האדם עד כדי כך‪ ,‬שבמשטר־החברה החדש‬
‫יהיו בני־האדם חיים חיי־יחד כמעט ללא־חיכוכים‪ ,‬וללא־כפיה יהיו מקב ­‬
‫לים עליהם את עול תפקידי העבודה‪ .‬בין כה וכה מתיק המארכסיזם‬
‫לתחומים אחרים את הגבלות־היצר ההכרחיות בחברה; והנטיות התוק ­‬
‫פניות‪ ,‬שיש בהן סכנה לכל חברה‪ ,‬אותן הוא מכוון כלפי חוץ‪ ,‬כגון איבת‬
‫העניים לעשירים ושנאת האנשים שהיו עד כה נטולי־שלטון אל בעלי־‬
‫השלטון הקודמים‪ .‬אבל טראנספורמציה כזאת של טבע האדם רחוקה מאוד‬
‫מלהתקבל על הדעת‪ .‬ההתלהבות שמתוכה הולך ההמון אחרי דדזמה הבול־‬
‫שביסטית כיום‪ ,‬כל זמן שהמשטר החדש עדיין אינו מוגמר ועוד אורבות‬
‫לו סכנות מבחוץ‪ ,‬התלהבות זו אין עמה בטחה לעתיד‪ ,‬כאשר המשטר‬
‫יהיה בחזקת מושלם ולא יהיה צפוי לסכנות‪ .‬בצורה דומה לדרך שנוהגת‬
‫הדת מחדב גם הבולשביזם לפצות את המאמינים בו על סבלותיהם ומח־‬
‫סוריהם בחיי היום על־ידי הבטיחו להם עולם טוב יותר בבא‪ ,‬שבו לא‬
‫יהיו עוד שום צרכים שלא יבואו על סיפוקם‪ .‬אלא שגן־עדן זה אמור‬
‫להיכון בעולם הזה‪ ,‬עלי־אדמות‪ ,‬ששעריו ייפתחו בעתיד חזוי‪ .‬אבל מן‬
‫הראוי לזכור‪ ,‬כי גם היהודים‪ ,‬אשר דתם אינה יודעת דבר על חיים בבא‪,‬‬
‫ציפו לבוא המשיח עלי־אדמות‪ ,‬וימי־הביניים הנוצריים העלו פעמים‬
‫רבות את האמונה‪ ,‬כי הנה ממשמשת ובאת מלכות־האלוהים‪.‬‬
‫ידוע לנו מראש‪ ,‬מה תהיה תשובת הבולשביזם על השגות אלו שלנו‪.‬‬
‫הוא יאמר לנו‪ ,‬כי כל עוד לא נשתנה טבע האדם‪ ,‬אין ברירה אלא‬
‫להשתמש באמצעים המשפיעים עליו היום‪ .‬לכן אין מפלט מכפיה בחינוכם‬
‫של בני־אדם‪ ,‬אין מנוס מאיסורי־חשיבה ומשימוש בכוח־הזרוע עד כדי‬
‫שפיכת־דמים; ולולא היו מעוררים באנשים אותן אשליות‪ ,‬לא היתה דרך‬
‫להניעם לקבל את דין הכפיה הזאת‪ .‬ואילו ביקש הבולשביזם להכריענו‬
‫עד־גמירא‪ ,‬היה ברוב דרך־ארץ שואל מפינו עצה‪ ,‬היאך להשיג זאת‬
‫בדרך אחרת‪ .‬אכן׳ אין לי עצה‪ .‬הייתי מודה‪ ,‬כי תנאי הנסיון היו מרתיעים‬
‫אותי ואת שכמותי מלהתחיל בו‪ ,‬אבל הרי מדובר לא רק בנו‪ .‬יש גם‬
‫אנשי־מעשה‪ ,‬שלא תזיז אותם מאמונתם‪ ,‬אנשים שאינם יודעים ספק מהו‪,‬‬
‫גם אינם רגישים לסבלות האחרים בשעה שהללו עומדים לשטן בדרכם‪.‬‬
‫הודות לאנשים מן הסוג הזה מתגשם עתה ברוסיה הנסיון הכביר ליצור‬
‫משטר חדש כזה‪ .‬בימים שאומות גדולות מכריזות‪ ,‬שהן צופות לגאולה‬
‫רק מתוך קיום יראת־השמים הנוצרית‪ ,‬דומה שהמהפכה ברוסיה‪ ,‬על אף‬
‫כל הקווים בה שאינם מרניני־לב‪ ,‬יש בה בכל זאת מן הבשורה לעתיד‬
‫טוב יותר‪ .‬אבל לא ספקותינו שלנו ולא האמונה הקנאית של הצד־שכנגד‪,‬‬
‫לצערנו אין בהם מאומה להרמיזנו‪ ,‬נסיון זה מה יהא עליו‪ .‬ימים יגידו ‪1‬‬
‫אולי יסתבר‪ ,‬כי הנסיון נעשה קודם זמנו‪ ,‬כי תמורה יסודית של הסדר‬
‫הסוציאלי אין לה סיכויים רבים להצליח כל עוד לא הגדילו תגליות‬
‫חדשות את כוחנו לפקח על איתני הטבע‪ ,‬כדי להקל על־ידי כך את סיפוק‬
‫צרכינו‪ .‬אולי אך אז יתאפשר הדבר‪ ,‬שסדר סוציאלי חדש לא רק ישים‬
‫קץ למחסורם החמרי של ההמונים‪ ,‬אלא גם ייענה לתביעותיו התרבותיות‬
‫של היחיד‪ .‬אמנם׳ אפילו אז נצטרך עוד להלחם מי־יודע כמה זמן בקשיים‬
‫המשתלחים לכל ציבור־אדם מן העובדה‪ ,‬שאין אתה יכול לאלף את טבע‬
‫האדם‪.‬‬
‫גבירותי ורבותי! לסיום דברי אסכם ברשותכם מה שהיה לי לומר על‬
‫זיקת הפסיכואנאליזה לשאלת השקפת־העולם‪ .‬דעתי היא‪ ,‬שאין הפסיכו־‬
‫אנאליזה מסוגלת ליצור השקפת־עולם של עצמה‪ .‬אין לה צורך בכך —‬
‫היא גופה חלק מן המדע היא‪ ,‬ואפשר לה להיצמד להשקפת־העולם‬
‫המדעית‪ .‬אך השקפת־העולם המדעית אינה ראויה מן הסתם לכינוי רברבני‬
‫זה‪ ,‬לפי שאין היא כוללנית‪ ,‬היא לקויה מדי‪ ,‬אינה טוענת ללכידות פנימית‬
‫ואין לה יומרה ליצור שיטות‪ .‬החשיבה המדעית עודנה צעירה מאוד‬
‫בחברת האדם‪ ,‬ועוד רבות מדי הבעיות הגדולות‪ ,‬שעדיין לא היה לאל‬
 ‫מבוא לפסיכואנאליזה — סדרה חדשה של הרצאות‬
‫ידה לפתור‪ .‬השקפת־עולם הנשענת על המדע מטעימה את זיקתה לעולם‬
‫הממשות החיצונית‪ ,‬אך מעבר לזה קוויה שליליים במהותם‪ ,‬כגון קבלת‬
‫דין האמת‪ ,‬דחיית האשליות‪ .‬מי האיש בקרבנו שאין מצב־דברים זה מניח‬
‫את דעתו‪ ,‬מי שדרוש לו יותר מזה למען נחמת־עצמו החולפת‪ ,‬רשאי‬
‫לחפש מבוקשו בכל מקום שימצאנו‪ .‬לא נתרעם עליו; לא נוכל להיות‬
‫לעזר לו׳ אך גם לא נוכל לסור בגללו מן המחשבה שאנו חושבים‪.‬‬
 ‫עברית — גרמנית‪ ,‬אנגלית‬

‫‪3£16011¥6, 35£61(11¥‬‬ ‫היפעלותי‬ ‫־‪815111138, 0650£\¥15161‬‬ ‫אחאים‬

‫‪111388, 1^13886‬‬ ‫המון‬ ‫‪03156X18, £686120113‬‬ ‫אחיזה‬
‫סס‪81‬־‪¥61‬סס‪8100, £.‬־‪61‬־‪000¥‬‬ ‫המרה‬ ‫‪630, 105‬‬ ‫אני‬
‫‪3‬ססז‪11¥16‬ס‪, ^1‬סס‪11¥311‬סס‪1‬‬ ‫הנעה‬ ‫‪ 105‬־‪, 1(561‬ס‪-63‬־‪61‬ק‪811‬‬ ‫אני עליון‬
‫‪3010131100, £68661003‬‬ ‫הנפשה‬ ‫אפיון‬
‫‪3(1] 11511116111:, £0£388003‬‬ ‫הסתגלות‬ ‫‪11113‬־‪18161‬־‪31)161‬־‪18311011, 0531‬־‪30161‬־‪0531‬‬
‫‪33003‬־‪11‬־‪06, £61£‬ס‪6‬־‪5£61‬ס‪3‬־‪11‬‬ ‫העברה‬ ‫‪131‬־‪17, ?11561‬־‪£11561‬‬ ‫בגירה‬
‫העלאה סס‪1)11‬ס‪6‬ס־‪06001100, £6£1‬־‪6£1‬־‪1‬‬ ‫‪7‬־‪£311‬‬ ‫‪*2^,‬‬ ‫ס‪0£6‬ז‪£3¥‬‬ ‫בדיאה‬
‫‪0[ 61)1100‬־‪0[ 601100, 1011‬־‪1011‬‬ ‫הפנמה‬ ‫בלבול מוחין‬
‫־‪5x31100, ?1x161003‬‬ ‫הקבעה‬ ‫‪6115611‬־‪1‬־‪000108100, ¥61\¥01‬‬
‫‪$11££681100, 811336811011‬‬ ‫השאה‬ ‫‪611‬־‪6, 001‬־‪101013101‬‬ ‫בסיר‬
‫השתסות נעורים ‪x‬ס^^‪3‬עק ‪>16111611113‬‬ ‫‪117,‬־‪10111131111‬‬ ‫‪6116‬־‪£111‬‬ ‫בסרות‪ ,‬בוסר‬
‫!‪!, ¥01111101£‬ז‪110‬ט‪6¥01‬‬ ‫השתלשלות‬ ‫‪81101111118, £.612‬‬ ‫גירוי‬
‫‪36016806006, £61£62611‬‬ ‫התבגרות‬ ‫‪013011681‬‬ ‫גלוי (חלום)‬
‫סס־‪£3£1‬ז‪^6, £‬ס‪16‬־‪6x£6^3‬‬ ‫התנסות‬ ‫־‪, 1612531‬־‪63531‬־‪1‬־‪113516, 61‬־‪1‬־‪11‬‬ ‫גרי‬
‫התקה ‪805165003‬־‪618£130601601, ¥61‬‬ ‫‪631103‬־‪8110111131100, £1*1‬‬ ‫גריה‬
‫‪80516560‬־‪618£1306, ¥'61‬‬ ‫להתיק‬ ‫‪1)611‬־‪113511117, £612531‬־‪1‬־‪11‬‬ ‫גרירת‬
‫התראוות‬ ‫דו־ערכיות‬
‫‪6x515111001501, £x£1£111001801‬‬ ‫‪30151¥316006, 2\0151¥31602‬‬
‫‪16601117, 1(161111131:‬‬ ‫זהות‬ ‫‪101£0186, 101£018‬‬ ‫דחף‬
‫‪01501‬ז‪01501, 7\.11‬־‪3111‬‬ ‫זולתיות‬ ‫)‪1101‬־‪688, 1(1‬־‪811‬‬ ‫דחק‬
‫‪11113‬־‪1111161‬־‪1(601)61‬‬ ‫זכר מחפה‬ ‫‪101330, 101330‬‬ ‫דיוקן‬
‫‪1316111:, 1316111:‬‬ ‫חברי (חלום)‬ ‫‪001)003‬־‪61‬־‪658100, 110161‬־‪80 £1£‬‬ ‫דיכוי‬
‫‪131:61107, £316112‬‬ ‫חביון‬ ‫דמדומי תודעה‬
‫ח ויה ־‪160^6, £1‬־‪6X£6^165018‬‬ ‫‪300156\¥08818610‬־‪63017 81316, £1‬־‪61‬‬
‫‪161106‬־‪10 6X^61165611‬‬ ‫לחוות‬
‫־‪, 61‬‬ ‫‪101331031100, ?53013816‬‬ ‫דמיון‬
‫חזי מחלה‬ ‫‪117, £5011051)611‬־‪81101131‬‬ ‫דמיות‬
‫‪301>£61185116‬־‪6, £.1‬־‪011111031 £10101‬‬ ‫‪3‬ת‪311‬ס‪3‬־‪61‬־‪, ¥61‬סס‪6881‬־!‪6£‬־‪1‬‬ ‫הדחקה‬
‫‪3111113‬־‪11‬‬ ‫חבלה‬ ‫הזדהות‬
‫‪861186, 811111‬‬ ‫חוש‬ ‫‪003‬־‪1660115031100, 16601152161‬‬
‫חישה (תהליך)‬ ‫‪60‬־‪£301387, ?530138161‬‬ ‫הזיה‬
‫‪86115311011, (338 £01£50660‬‬ ‫‪0[61)1100‬־‪0[601100, ?1‬־‪£1‬‬ ‫הטלה‬
‫‪3111)611‬־‪1)1‬־‪£3111113 8101), £1‬‬ ‫חליה‬ ‫‪60‬־‪0[12161‬־‪10 £1*0[601, £1‬‬ ‫להטיל‬
‫‪6301103, ?* 1*300160‬־‪61‬‬ ‫חלימה‬ ‫‪17£‬ס‪6‬־‪17£6, 8161‬ס‪6‬־נ‪816‬‬ ‫הטפס‬
‫‪30x1617, •^-11351‬‬ ‫חרדה‬ ‫‪163011‬־‪0118£130103, ¥61‬‬ ‫היסח־הנחה‬
‫‪151111(1113, 1)6111(611‬‬ ‫חשיבה‬ ‫‪16860‬־‪636103, ¥61‬־‪01181‬‬ ‫היסח־קריאה‬
‫‪311601, ££161(1‬‬ ‫היפעלות‬
‫‪1£1‬‬
‫‪*151311011,‬‬ ‫מפח‪¥61‬‬ ‫‪535005‬־‬ ‫חלום בהקיץ‬
‫מרה שהורה‬ ‫־‪5, £3511‬ס‪31111‬ש'‪11‬ז־‪(137300160‬‬
‫‪01613006017, ?46130060116‬‬ ‫‪*515,‬‬
‫‪031631‬‬ ‫‪!<316 £1‬‬
‫‪*515‬‬ ‫מהירה‬
‫‪506‬ס‪¥056, \¥!1‬‬ ‫משאלה‬ ‫— ‪11151\'6, 7^3058‬ק!ת‪00‬‬ ‫טורדני‬
‫‪101611156006, 10161115002‬‬ ‫משכל‬ ‫רעיון טורדני‬
‫משפט קדום‪*6]11 (1106, ¥01‬‬
‫‪£1‬‬ ‫‪01*1611‬־‬ ‫׳‪0001£0151¥6 1(163, 2 ¥160)305551‬‬
‫נבכים — פסיכולוגיה של נבכים‬ ‫‪) £61*86001100,‬ס ‪(1611151011‬‬ ‫טירוף■‬
‫‪(16£16 £5706010575‬‬ ‫הנרדפות!‪¥6‬‬ ‫ס‪58\¥36‬סס‪15‬ס‪£‬־‬
‫יד‪0!16£60£57060105‬‬ ‫‪*1¥6,‬‬
‫‪(11‬‬ ‫‪166‬־ יצר‪£1‬‬
‫^‪6X£6‬‬
‫‪*101601,‬‬ ‫‪£61‬‬
‫‪*101601‬‬ ‫ניסוי‬ ‫‪*11‬‬
‫!‪561£-3556‬‬ ‫‪1^0,‬־‪ 61‬סס יצר קיום־עצמו‬
‫‪010611117, ?406111131‬‬ ‫ניעות‬ ‫‪86165161‬‬
‫‪*6311005811166‬‬ ‫־‬
‫נישואי־חוץ‪6x053017, £\05301‬‬ ‫‪6‬י‬ ‫‪10131117, 0311711611:‬‬ ‫כוליות‬
‫‪¥6,61‬‬
‫‪*5£61‬‬ ‫‪£61‬‬
‫נל‪1‬ז ‪*¥61‬‬ ‫‪5‬־‬ ‫‪3611117, £150005‬‬ ‫כושר‬
‫‪, ?6^61*5100‬סס‪61*¥61*51‬ק‬ ‫נליזות‬ ‫כל־יכולת ‪00101£016006, 2X11013061‬‬
‫נסמי ‪1*65‬‬ ‫‪516‬ק‪116‬ק‪57, 6‬ק‪116‬ק‪6551¥ 6‬־!‪65‬־‪6551¥6, 1‬ז‬ ‫כפיון‬
‫נסיגה‪1‬‬ ‫‪655100‬־‪655100, £651‬־‪651‬־‬
‫כפייה‪0001£015100, 2\¥3‬‬ ‫‪5‬ס‬
‫‪0110(1, 50111, 86616‬‬ ‫נפש‬ ‫§‪/311‬ע‪57‬ז‪111£‬ו‪1‬ס‪161'{1‬ש‪16‬ז‬ ‫\\כפיית חזרה‬
‫)נצנוץ (של רעיון‬ ‫להקה קמאית‬
‫‪511(1(160 1(163, £111£311‬‬ ‫־‪)1, 111‬זס‪¥31 6‬ש‪1‬ס‪1*1‬ק‪60146‬‬
‫‪*0131100,‬‬
‫‪(£6£01‬‬ ‫‪£0151611005‬‬ ‫סילוף‬ ‫‪305‬־ לחץ‪£11151011, £)1‬‬
‫‪£1161‬סס>‪£1101, 1‬סס‪0‬‬ ‫סכסוך‬ ‫מהופך־מין‪1!1¥6116€1, 10¥61‬‬ ‫‪1161*1‬־‬
‫סמוך־למודע‬ ‫‪011*3051‬־‪6556)1, ¥61‬־‪6£1‬ז‬ ‫מודחק‬
‫‪6*000501005,‬‬
‫‪£1‬‬ ‫־‪¥010551^66‬‬ ‫‪*11551‬‬
‫\\‪00115610115, 66‬‬ ‫מודע‬
‫‪5‬סס‪3116031100, £6£1*16)115‬־‪51‬‬ ‫ספוק‬ ‫היפוכו‪ :‬לא־מודע‬
‫‪1(1, £5‬‬ ‫סתם‬ ‫‪111100115010115, 0066\¥0551‬‬
‫עיבוי‪000(160531100, ¥61‬‬ ‫‪*611‬‬
‫‪)11061005 100316, 31156601‬־‬ ‫מוטבע‬
‫‪506110131100, 806110131100‬‬ ‫עידון‬ ‫‪6£1‬‬
‫מוצג ‪0081611005‬ז\ ‪*56111311011, 1(163,‬‬
‫‪1061611100, £160101005‬‬ ‫עכבה‬ ‫‪£1x6(1, 6x161‬‬
‫‪*1‬‬ ‫מוקבע‬
‫סס‪¥311‬־!‪6‬סס‪, 1‬סס‪6*! ¥311‬סס‪1‬‬ ‫עצבוב‬ ‫‪7, ¥61*61*61‬־‪6)11131‬־‪661‬‬ ‫מורש‬
‫‪¥051131‬־ז‪6‬ז\‪¥05117, 1‬־‪61‬ת‬ ‫עצבנות‬ ‫‪06]601:, 06] 661:‬‬ ‫מושא‬
‫‪101605117, 1016051131‬‬ ‫עצימות‬ ‫מושארת‬
‫עקרון הממשות‬ ‫‪511££651:161111:7, 805568116111131‬‬
‫ס‪631117 £11‬־‪11021£*£63111315£1 ,01£16‬‬ ‫‪!1121501111116 £101:651,‬‬ ‫מחאה גברית‬
‫עקרון העונג‬ ‫־ ‪01300110661:01:681*£1‬‬
‫־‪6 £1‬־‪£1635011021£*£051£1 ,1001£16‬‬ ‫מחזה־שוא‬
‫‪*,£631 *0£01‬‬
‫‪61‬‬ ‫פחד‬ ‫‪£31111011131:1011, !1311117111311011‬‬
‫‪3656006, ^.686006‬‬ ‫פסיק־תודעה‬ ‫‪11¥‬ס‪11¥6, ?4‬ס‪1‬ת‬ ‫מניע‬
‫פליטת־פה‬ ‫מערוכת‬
‫־‪811£ 0£ 166 100506, ¥605£160660‬‬ ‫‪001151111111011, !<00511101100‬‬
‫פליטת־קולמום‬ ‫מערוכתי‬
‫‪511£ 0£ 166 £60, ¥61‬‬
‫‪*806161660‬‬ ‫־‬ ‫‪00115111111101131, 601151111111011611‬‬
‫פרצה — פרצה בזכרון‬ ‫‪3£1‬‬
‫‪*2£31‬‬ ‫מעשה־כשל ‪)18, £6611615111115‬ס‬
‫‪*7‬‬
‫‪0160101‬‬ ‫‪£3£, 06(130610151601(6‬‬ ‫‪000115111175 !<01111501131‬‬ ‫מצדנות‬
‫‪1)160‬ס‪¥35‬ג ‪)161381011,‬‬ ‫רעיוךשוא‬ ‫פרקדן‪X1! 1‬־‪31112 ,6301100‬‬ ‫‪63516‬־‬
‫‪10X10, 10X1805‬‬ ‫רעלני‬ ‫‪60‬־‪635161‬־‪6301, 351‬־‪10 351‬‬ ‫לפרלן‬
‫‪1311116, 131111‬‬ ‫רפיף‬ ‫‪688, 1(01381‬ס‪1‬ס‪£16383‬ס‪3‬‬ ‫צער‬
‫‪1‬ז‪1‬ז!‪)13110688, 805\¥301!8‬‬ ‫רפיון־שכל‬ ‫היפוכו‪ :‬עונג‬
‫‪6560‬־‪1¥105, 811‬־‪811‬‬ ‫שאיפה‬ ‫‪£16383010688, 1.381‬‬
‫‪30106813, 2X0106816‬‬ ‫שכחון‬ ‫‪3££6‬־ז‪3£, 0‬סז‪5‬‬ ‫קבוצה‬
‫שכלון‬ ‫קדם־דרגה‪£1‬‬ ‫‪513£6‬־‪1‬ס‪651356, ¥‬־‬
‫‪3115‬־‪31:1011311831100, !>3110113118161‬־‪1‬‬ ‫קדם־הנאה ‪688, ¥01*11151‬ס‪1‬ס‪16383‬ק‪1'6‬ק‬
‫'‪7, 861)311)131‬־‪86000)131‬‬ ‫שניוני‬ ‫!‪330‬־‪11‬־‪6)1)6301, ¥01‬־‪£1‬‬ ‫קדם־חלום‬
‫‪(133118111, 03311811138‬‬ ‫שניות‬ ‫קדם־תנאי‬
‫‪(133118110, (133118118011‬‬ ‫שניותי‬ ‫‪6000)1111‬־‪£11105005)56‬‬
‫‪81356, £5386, 813£6, £5386‬‬ ‫שלב‬ ‫קהות לכאב\‪303156813, 7‬‬ ‫‪3156813‬ס‬
‫(‪£31110, £3011‬‬ ‫תבהלה‬ ‫קהות למגע ‪303815687, 2X038156816‬‬
‫תודעה ‪0008010380688, £6^38818613‬‬ ‫קיזוז‬
‫‪860831100, £01£110(1305‬‬ ‫תחושה‬ ‫‪0001£60831100, 1<001£60531100‬‬
‫‪18011‬־‪, 100101‬־‪010101‬‬ ‫תנועתי‬ ‫— ־‪16¥31, 111‬ס‪1‬־‪£1‬‬ ‫קמאי‬
‫\^‪0001£^, !<001£‬‬ ‫תסביך‬ ‫‪61)1‬א ‪1¥/,‬ז‪6‬‬ ‫קנאה‬
‫־‪06501531‬־‪06£11516, \¥351‬־‪£61‬‬ ‫תפיס‬ ‫‪005‬־‪1151‬־ קריבות‪0001150117, £61‬‬
‫תפיסה ‪06501305‬־‪£6)06£1100, \¥351‬‬ ‫קשב ‪11)611‬ס‪1)53‬־‪161‬ס‪\3£‬צ ‪31161111011,‬‬
‫‪£3001100, £301(1100‬‬ ‫תפקוד‬ ‫ראשוני‪£1‬‬ ‫־‪10131‬־‪7, £1‬־‪10131‬־‬
‫‪0131100, £11)1305‬־‪£01‬‬ ‫תצורה‬ ‫יביי׳ה‪£1‬‬ ‫‪631100, £0‬־‪001‬־‬
‫‪0131‬־‪0131, 001‬־‪001‬‬ ‫תקין‬ ‫‪£661111§, 06£351‬‬ ‫רגש‬
‫‪01311131‬־‪01‬ז\‪0131117, 1‬־‪001‬‬ ‫תקינות‬ ‫‪11186, £.65005‬ק‪1‬ת‪1‬‬ ‫רחש‬
‫^‪¥311(1, 5^111‬‬ ‫תקף‬ ‫‪6111011011, £11101:1011‬‬ ‫יי^ש‬
‫‪¥311)1117, 031115^611‬‬ ‫תקפות‪ ,‬תוקף‬ ‫‪ 116111, 1£001£006016‬ס קבתסס‬ ‫רכיב‬
 ‫מפתה‬
‫פות האדם ‪ ; 146‬סמלים ‪202 ,201‬‬
‫איבת תרבות ‪ ; 145 ,136 ,82‬ודחף חרות‬
‫‪ ; 143‬ודת ‪ ; 103‬וויתורי יצר ‪; 85‬‬
‫וחלוקה למעמדות ‪ ; 83‬ומדע ‪104‬‬
‫אידיאות ‪142 ,12‬‬
‫אידיאל אני ‪; 77 ,71 ,65 ,64 ,55 ,52 ,50‬‬
‫ואני עליון ‪ ; 233‬ור׳ אני עליון‬
‫אייזלר‪ ,‬י׳ ‪202‬‬
‫אייזקס‪ ,‬ס׳ ‪177‬‬
‫אייטינגון‪ ,‬נ‪299 ,‬‬
‫איינהורן‪ ,‬א׳ ‪171‬‬
‫איינשטיין‪ ,‬אלברט ‪293 ,7‬‬
‫אינדיבידואליות — באושר ‪ ; 134‬ותרבות‬
‫‪144‬‬
‫אינפאנטילי — מיניות ר׳ מין; עונג א׳‬
‫‪ ; 139‬תמונת מופת א׳ ‪91 ,87‬‬
‫אירופה‪ ,‬תרבות ‪150 ,138 ,113 ,104‬‬
‫אי־שוויון ‪157 ,10‬‬
‫אלהים — ואב ‪; 125 ,97 ,91 ,89 ,87‬‬
‫ואב קדמון ‪ ; 107‬ויצר העדריות ‪; 58‬‬
‫כל יכולתו ‪ ; 225‬מראהו ‪ ; 63‬ושטן‬
‫‪ ; 162‬אל־תותבת ‪140‬‬
‫אלטרואיזם ‪179‬‬
‫אלים — ודמו־נים ‪ ; 146‬אל־אב ואלה־אם‬
‫‪71‬‬
‫אלכסנדר‪ ,‬פ‪204 ,201 ,177 ,21 ,‬‬
‫אלכסנדר הגדול ‪260‬‬
‫אם — איבת הבת ‪ ; 284 ,275‬ובנה ‪,49‬‬
‫‪ ; 157 ,101‬פאלית ‪ ; 279‬הזדהות עם‬
‫‪ ; 285 ,284 ,47‬והיפנוזה ‪ ; 64‬הקבעה‬
‫ל־ ‪ ; 258 ,250 ,46‬וחרדה ‪ ; 58‬כמושא־‬
‫אהבה ראשון ‪ ; 120 ,92‬ור׳ הורים‬
‫אמונות הבל ‪309 ,63 ,27‬‬
‫אמנות ‪131 ,127 ,85 ,84‬‬
‫אמפאתיה ‪50 ,48‬‬
‫אמת ‪314 ,108 ,107 ,93‬‬
‫אנארכיזם ‪317‬‬
‫אב — ואלהים ‪; 125 ,124 ,107 ,97 ,87‬‬
‫דו־ערכיות ל־ ‪ ; 92‬הזדהות עם ‪; 46‬‬
‫תחליף אב ‪ ; 64 ,38‬ור׳ הורים‬
‫אב קמאי ‪; 172 ,158 ,146 ,91 ,74 ,64 ,61‬‬
‫רצח אב ‪180 ,171 ,75 ,70 ,62 ,60‬‬
‫אברהם‪ ,‬ק׳ ‪259 ,252 ,201‬‬
‫אגוראפוביה ‪247‬‬
‫אדלר‪ ,‬א׳ ‪291 ,290‬‬
‫אדם עליון (ניצשה) ‪61‬‬
‫אדם קמאי ‪171 ,158 ,145 ,82‬‬
‫אהבה — ודו־קסביות ‪ ; 161‬בהיווצרות‬
‫המצפון ‪ 172 ,171‬ז א׳ חסרת מושאים‬
‫‪ ; 148‬ותוקפנות ‪ ; 157 ,15‬ותרבות‬
‫‪ ; 153 ,151 ,149 ,148 ,147‬מאוהבות‬
‫‪119 ,74 ,51 ,43‬‬
‫אוטוריטה — חיצונית ופנימית ‪168‬‬
‫אוטיסטיות‪ ,‬פעולות נפשיות ‪19‬‬
‫אוננות — וחרדה ‪ ; 249‬ונאורוזות ‪; 279‬‬
‫בנערות ‪280 ,279 ,272‬‬
‫אופי — אנאלי ‪ ;260 ,144‬ארוטי ‪; 134‬‬
‫נארקיסטי ‪ ; 134‬והזדהות ‪ ; 252‬וקנאת‬
‫איבר הזכרות ‪ ; 278‬ושלבי המיניות‬
‫‪ ; 268‬חריגות א׳ ‪303 ,302‬‬
‫אוקולטיזם ‪206‬‬
‫אוראלי־סאדיסטי — שלב ר׳ מיניות‬
‫אושר ‪ ; 179 ,138 ,134 ,128‬ואהבה ‪,133‬‬
‫‪ ; 148 ,147‬ויצרים ‪; 148 ,130 ,127‬‬
‫ונכסי־תרבות ‪ ; 137 ,135 ,133‬ונסיגות‬
‫‪164 ,158‬‬
‫אהאים — הולדת ‪ ; 276‬סמלים ‪71‬‬
‫אחיזת המושא — ואני ‪,242 ,135 ,119‬‬
‫‪ ; 273‬בנשים ‪ ; 272‬ויתור והזדהות‬
‫‪232‬‬
‫אחים‪ ,‬להקת ‪171 ,147‬‬
‫איבר־הזכרות — ופרש ‪ ; 259‬ושד האם‬
‫‪ ; 259‬ור׳ קנאת־איבר־הזכרות‬
‫איברי המין — אסתטיקה ‪ ; 133‬והזדק ­‬
 ‫‪ ; 266 ,177 ,175‬תודעת־א׳ ‪174 ,27‬‬
‫אשליות ‪116 ,114 ,100 ,98 ,97‬‬
‫בגירה — בחירת המושא ‪51 ,48‬‬
‫בדיאות ואגדות ‪202 ,72 ,71‬‬
‫בדיחה ‪63‬‬
‫ור׳ מארכסיזם;‬ ‫‪; 321‬‬ ‫‪,12‬‬‫בולשביזם‬
‫קומוניזם‬ ‫‪ ; 53 ,48‬והתנגדות ‪ ; 236‬חולשה אינ­‬
‫בוניפאציום הקדוש ‪105‬‬
‫בוש‪ ,‬ו׳ ‪126‬‬
‫בושה ‪ ; 146‬בנשים ‪283‬‬
‫בחירת המושא ‪ ; 72 ,66 ,19‬ואם ‪; 44‬‬
‫והומוסכסואליות ‪ ; 49‬והזדהות ‪,53 ,46‬‬
‫‪ ; 231 ,68‬טיפוס ההשענה ‪ ; 92‬ונסיגה‬
‫‪ ; 47‬אצל נשים ‪ ; 284‬ו תסביך אדיפוס‬
‫‪284 ,49 ,46‬‬
‫בטלהיים ‪200‬‬
‫בית־הרחם ‪ ; 259‬והדגדגן ‪272‬‬
‫בכורה — של האינטלקט ‪ ; 113‬גניסאלית‬
‫‪75 ,27‬‬
‫בלוילר ‪152‬‬
‫בלוך‪ ,‬א׳ ‪152‬‬
‫בנם‪ ,‬ארנולד ‪220‬‬
‫בראנדם‪ ,‬ג׳ ‪289‬‬
‫ברלינגהם‪ ,‬ד׳ ‪225‬‬
‫ברנהיים‪ ,‬א׳ ‪34‬‬
‫ופסיכולוגיה של ההמון ‪; 235‬‬
‫גולסוורתי‪ ,‬ג׳ ‪220 ,151‬‬
‫ג׳ונס‪ ,‬א׳ ‪221 ,177‬‬
‫גורל ‪169 ,168 ,124 ,88 ,86‬‬
‫גילוי עריות ‪ ; 92 ,82‬וטוטמיזם ‪150‬‬
‫גירויים ‪ ; 239 ,121‬גירויי־מין ‪152 ,146‬‬
‫גיתה‪ ,‬י״ו ‪173 ,162 ,128 ,126‬‬
‫גראבה ‪119‬‬
‫גראפולוגיה ‪217‬‬
‫גרודאק‪ ,‬ג‪238 ,‬‬
‫גרוט‪ ,‬דה ‪282‬‬
‫דאיזם ‪99‬‬
‫דארוזין‪ ,‬צ׳ ‪316 ,60‬‬
‫דגדגן (קליטוריס) ‪ ; 233‬ובית הרחם ‪272‬‬
‫דויטש‪ ,‬הלנה ‪224‬‬
‫דו־מיניות ‪270 ,269 ,151‬‬
‫אנדריאם־סאלומה‪ ,‬ל׳ ‪260‬‬
‫אנוכיות ‪179‬‬
‫אנטישמיות ‪ ; 214‬ור׳ יהודים‬
‫אני ‪ ; 266 ,244 ,227‬איחוד ‪; 67 ,50 ,27‬‬
‫ואני עליון ‪,229 ,167 ,165 ,77 ,65‬‬
‫‪ ; 253 ,241‬והדחקה ‪,251 ,242 ,56 ,50‬‬
‫‪ ; 255‬והזדהות ‪ ; 242‬והטלת מושא‬
‫פנטילית ‪ ; 295 ,250 ,247‬וחרדה ‪,248‬‬
‫‪ ; 253 ,251 ,250‬יצרי־אני‪ ,‬ראה‬
‫יצרים ; ולא־מודע ‪; 240 ,238 ,236‬‬
‫וליבידו ‪ ; 262 ,260 ,160 ,52‬ומאגיה‬
‫‪ ; 230‬ומושא ‪,76 ,61 ,55 ,52 ,47‬‬
‫‪ ; 180 ,119‬ומחלה ‪ ; 292‬ומלאנכוליה‬
‫‪ ; 292‬נסיגת־אני ‪ ; 48‬וסימפטום ‪; 226‬‬
‫אני והסתם ‪ ; 253 ,241 ,119‬ועולם‬
‫חיצון ‪ ; 253 ,243 ,241 ,120‬אני־עונג‬
‫‪ ; 120‬רגש־אני ‪ ; 121 ,120‬ותוקפנות‬
‫‪226‬‬
‫אני עליון ‪ ; 229 ,175‬ואידיאל אני ‪; 233‬‬
‫‪ ; 252‬ואני‪ ,‬ראה אני; והדחקה‬ ‫ואופי‬
‫‪,168‬‬ ‫והזדהות ‪ ; 232‬החמרתו‬ ‫‪; 236‬‬
‫‪ ; 181‬וחברה ‪ ; 250‬וחלומות‬ ‫‪,176‬‬
‫וחרדה ‪ ; 250 ,248 ,175‬של‬ ‫‪; 204‬‬
‫‪ ; 296‬ולא מודע ‪,238 ,236 ,180‬‬ ‫ילדים‬
‫של נערות ‪ ; 281‬וסמכות ההורים‬ ‫‪; 241‬‬
‫‪; 230‬‬
‫האב ‪ ; 172‬ותוקפנות ‪,177 ,169‬‬ ‫ורצח‬
‫ותסביך אדיפוס ‪244 ,234 ,232‬‬ ‫‪; 265‬‬
‫של תרבות ‪180‬‬ ‫‪; 281‬‬
‫אנימיזם ‪309‬‬
‫אנרגיה יצרית וליבידו ‪161‬‬
‫אסוציאציה ‪192 ,63‬‬
‫אפלטון ‪36‬‬
‫ארוגניים — אזורים ‪257‬‬
‫ארוס ‪ ; 183 ,178 ,164 ,161 ,91‬ור׳‬
‫יצרי־מין‬
‫אריגה — מוצא ‪284‬‬
‫אריסטארכוס מסאמוס ‪316‬‬
‫אריסטו ‪195 ,98‬‬
‫ארכימדם ‪316‬‬
‫אש — והשתנה ‪ ; 260 ,139‬כיבוש ‪139‬‬
‫אשמה‪ ,‬רגש ‪,174 ,172 ,165 ,67 ,57 ,47‬‬
‫‪; 159 ,76 ,69 ,65 ,62 ,58 ,55 ,48 ,12‬‬
‫בחברה ‪ ; 153 ,84‬בלהקה הקמאית ‪; 172‬‬
‫במשפחה ‪,242 ,232 ,170 ,49 ,47 ,46‬‬
‫‪47‬‬ ‫‪ ;285 ,284 ,252‬בסימפטומים‬
‫הזדווגות ‪ ; 74 ,60 ,36‬וחישות ריח ‪; 152‬‬
‫הזיות ‪27‬‬
‫הטלה של מושא פנימה‪ ,‬ר׳ הפנמה‬
‫היגיינה — ונקיון ‪164 ,142‬‬
‫היינה‪ ,‬ה׳ ‪268 ,155 ,112‬‬
‫היסטריה ‪ ; 47 ,27‬והזיות ‪ ; 274‬וחרדה‬
‫‪ ; 248 ,246‬סימפטומים ‪ ; 195‬ופסיכו־‬
‫אנאליזה ‪ ; 302‬ו״פסיכולוגיה אינדיבי­‬
‫דואלית" ‪291‬‬
‫היפנוזה ‪ ; 128 ,54 ,27‬כהמון של שניים‬
‫‪ ; 64 ,54‬הסטת המודע ‪ ; 63‬בחיות‬
‫‪ ; 55‬ומאגנטיזם ‪ ; 62‬ומאוהבות ‪,54‬‬
‫‪ ,76‬של ההמון ‪76 ,54 ,28 ,23‬‬
‫המון — ביאולוגי ‪ ; 33‬ודת ‪ ; 114‬והדבקת־‬
‫רגש‪ ,‬ר׳ הדבקה; התארגנות ‪ ;10‬הת­‬
‫עצמות ההיפעלות ‪,56 ,40 ,33 ,29 ,25‬‬
‫‪ ;69 ,60‬זיקות ליבידוניות ‪,50 ,38 ,37‬‬
‫‪ ; 75 ,69 ,66 ,61 ,55‬כל־יכולת ‪; 30 ,25‬‬
‫ומנהיג ‪ ; 80‬מצוקתו הפסיכולוגית ‪; 159‬‬
‫נפש ר׳ גפש־המון; סוגים ‪; 42 ,37‬‬
‫רגשי אשמה ‪ ; 173‬השליטים ‪ ; 7‬תיפ־‬
‫קוד אינטלקטואלי ‪56 ,33 ,29 ,26 ,24‬‬
‫העברה ‪264 ,63‬‬
‫העברת מחשבות ‪,219 ,216 ,215 ,213‬‬
‫‪225 ,224 ,222‬‬
‫הפנמה — של כפיה חיצונית ‪; 85 ,83‬‬
‫של מושא ‪ ; 86 ,66 ,53 ,48‬של תוקפ­‬
‫נות ‪165 ,17‬‬
‫הפרשה — וילד ‪ ; 271 ,146‬וממון ‪259‬‬
‫הקבעה‪ ,‬ר׳ אם‬
‫הרהורי עבירה ‪176 ,171 ,167 ,165‬‬
‫השאה ‪ ; 64 ,62 ,34‬בהמון ‪,37 ,33 ,32‬‬
‫‪64‬‬
‫השקפת־עולם — אנארכיסטית ‪ ; 317‬בלתי־‬
‫מדעית ‪ ; 305‬דתית ‪,317 ,315 ,308‬‬
‫‪ ; 318‬מארכסיסטית ‪ ; 318‬מדעית ‪,100‬‬
‫‪ ; 315 ,306 ,304‬ופסיכואנאליזה ‪,303‬‬
‫‪322‬‬
‫השתמרות — היסטורית ‪ ; 122‬בחיי־הנפש‬
‫דו־ערכיות ‪,258 ,176 ,92 ,46 ,44 ,26‬‬
‫‪ ; 277 ,274‬קמאית ‪172‬‬
‫דו־קטביות — סכסוך ‪ ;44 ,13‬באהבה ‪161‬‬
‫דורה‪ ,‬המקרה של ‪47‬‬
‫דת — ואושר ‪ ; 135‬ואי־סובלנות ‪; 42‬‬
‫ואיבת תרבות ‪ ; 103‬ואינפאנטיליות‬
‫‪ ; 92‬ואמנות ‪ ; 126‬השגבה ‪ ; 114‬והת­‬
‫גלות ‪ ; 95 ,90‬וחינוך ‪ ; 113‬וחשיבה‬
‫‪ ; 135 ,111 ,101 ,96‬חששות בביקורת‬
‫‪ ; 101‬וטוטמיזם ‪ ; 92 ,60‬ויצרים ‪; 103‬‬
‫ומדע ‪ ; 314 ,311 ,126 ,104 ,101‬ומוסר‬
‫‪ ; 107 ,105 ,103 ,101 ,41‬מוצא הדת‬
‫‪ ; 124 ,91‬כמילוי־משאלה ‪; 114 ,101‬‬
‫מלחמות הדת ‪ ; 42‬ונאורוזה ‪,107 ,76‬‬
‫‪ ; 135 ,109‬בנכם תרבותי ‪; 105 ,103‬‬
‫כסיפוק־תחליף ‪ ; 127 ,112‬ועקרון‬
‫העונג ‪ ; 148‬ופילוסופיה ‪; 126 ,114‬‬
‫ופסיכואנאליזה ‪ ; 311 ,102‬ורגש או־‬
‫קיאני ‪ ; 124 ,118‬כשגיון המונים ‪; 132‬‬
‫ושיכלון ‪ ; 109‬שקיעת הדת ‪; 110 ,104‬‬
‫ותכלית החיים ‪127‬‬
‫דתיות •— כהגנה מנאורוזה ‪135 ,108 ,76‬‬
‫דתיים‪ ,‬מוצגים ‪,97 ,94 ,93 ,90 ,89 ,85‬‬
‫‪103 ,100 ,98‬‬
‫הארטמאן ‪200‬‬
‫הבל‪ ,‬פ׳ ‪97‬‬
‫הגל‪ ,‬גו״פ ‪319‬‬
‫הדבקה ■י‪ -‬בפסיכולוגיית המון ‪,31 ,23‬‬
‫‪178 ,77 ,56 ,40 ,34‬‬
‫הדחקה ‪ ; 236‬אורגאנית ‪ ; 152 ,146‬ואני‬
‫‪ ; 255 ,251 ,66‬התנגדות ‪ ; 195‬וחרדה‬
‫‪ ; 251 ,249 ,246‬ונסיגה ‪ ; 253‬וסתם‬
‫‪ ; 251 ,240‬וסימפטום ‪ ; 47‬וסירוס‬
‫‪ ; 249‬ועקרון העונג ‪ ; 252 ,251‬ותסביך‬
‫אדיפוס ‪ ; 248‬בתקופת החביון ‪51‬‬
‫הוגו‪ ,‬ויקטור ‪302‬‬
‫הומוסכסואליות ‪; 291 ,260 ,139 ,62‬‬
‫בהמון ‪ ; 75 ,45‬אצל נשים ‪282‬‬
‫הורים ‪ ; 308 ,78 ,44 ,36 ,19‬ואני עליון‬
‫‪ ; 234 ,233 ,230 ,50‬והיפנוזה ‪; 64‬‬
‫ופסיכולוגיה־של־המון ‪ ; 58‬ור׳ אב; אם‬
‫הזדהות — באהבה ‪ ; 68 ,53 ,49‬בהמון‬
‫יוצר החלום ‪ ; 197 ,27‬שיירי יום‬
‫‪ ; 200 ,196 ,191 ,25‬שכחת ח׳ ‪; 194‬‬
‫תוכן גלוי ‪,197 ,196 ,194 ,189 ,25‬‬
‫‪ ; 206 ,202‬תפקיד ‪205 ,196‬‬
‫חלוקת נכסים ‪ ; 81 ,79‬ותוקפנות ‪157‬‬
‫חרדה — ואוננות ‪ ; 249‬ואני ‪,250 ,248‬‬
‫‪ ; 253 ,251‬ואני עליון ‪; 250 ,248 ,175‬‬
‫חרדת־גורל ‪ ; 124‬חרדת הדבקה בעגבת‬
‫‪ ;59‬והדחקה ‪ ;251 ,249 ,246 ,59‬והיס ­‬
‫טריה ‪ ; 248 ,247 ,246‬חרדת־הרעלה‬
‫‪ ; 276 ,274‬וחלום ‪ ; 204 ,189‬בילדים‬
‫‪ ; 246 ,57‬לא מודעת ‪ ; 175‬וליבידו‬
‫‪ ; 254 ,252 ,249 ,246‬ולידה ‪,250 ,245‬‬
‫‪ ; 292 ,254‬ומיניות אינפנטילית ‪; 205‬‬
‫ממשית ‪ ; 254 ,247 ,245 ,230‬חרדת־‬
‫מצפון ‪ ; 250 ,230 ,180 ,172‬מפני‬
‫הפסד אהבה ‪ ; 166‬וסכנה ‪,249 ,246‬‬
‫‪ ; 254 ,251‬נאורוטית ‪ ; 58 ,41‬נכונות‬
‫לחרדה ‪ ; 245‬סוציאלית ‪; 166 ,22‬‬
‫סימפטומים ‪ ; 252 ,247‬חרדת סירוס‬
‫‪ ; 278 ,277 ,249‬וסתם ‪ 252 ,251 ,248‬ן‬
‫ועקרון העונג ‪ ; 254 ,252 ,245‬ופוביות‬
‫‪ ; 248 ,264‬וקיום־עצמו ‪ ; 248‬ותוק­‬
‫פנות ‪ ; 274‬ותסביך אדיפוס ‪253 ,248‬‬
‫חשיבה ‪ ; 240 ,91‬איסורי־ח׳ ‪135 ,111‬‬
‫טאבו ‪147 ,70 ,62 ,27‬‬
‫טארד ‪34‬‬
‫טבע — ואושר ‪ ; 135‬האנשה ‪; 91 ,87‬‬
‫התגוננות מפגי ‪90‬‬
‫‪51‬‬ ‫טוטם ‪ ; 310 ,92‬סעודת־ם׳‬
‫טוטמיזם ‪; 307 ,92 ,75 ,70 ,62 ,60‬‬
‫וגילוי עריות ‪ ; 150‬ותרבות ‪147‬‬
‫סורדנות‪ ,‬מוצג ‪ ; 195‬מעשי ‪ ; 247‬גאו"‬
‫רוזות ‪ ; 302 ,80‬ושלבי מיניות ‪258‬‬
‫טירוף ‪ ; 76‬ההסתכלות ‪ ; 228 ,50‬הנחי­‬
‫תות ‪68‬‬
‫טלפאתיה ‪ ; 224 ,210‬דוגמאות ‪211‬‬
‫טראומה — וחלומות ‪ ; 206 ,205‬וחרדה‬
‫‪ ; 254 ,245 ,67‬ומיניות אינפאנטילית‬
‫‪ ; 274‬ונאורוזות אינפאנטיליות ‪205‬‬
‫טרוטר‪ ,‬ו׳ ‪67 ,56 ,33‬‬
‫‪ ; 218‬צנזורה ‪ ; 204 ,125 ,50 ,25‬רחש‬
‫‪ ; 122 ,121‬בטבע ‪124 ,121‬‬
‫התנגדות ‪,242 ,235 ,227 ,198 ,193 ,57‬‬
‫‪265‬‬
‫התקות ‪; 253 ,177 ,152 ,144 ,131 ,139‬‬
‫ואני ‪ ; 240‬בחלומות ‪ ; 199‬וסימפטום‬
‫‪ ,48‬ופוביה ‪248‬‬
‫״ואהבת לרעך כמוך״ ‪181 ,156 ,153 ,15‬‬
‫וולטר ‪131 ,126‬‬
‫וילהלם השני ‪233‬‬
‫רילסון‪ ,‬ת״וז ‪239‬‬
‫ויתורי יצר ‪ ; 81‬ואשמה ‪ ; 168‬ומצפון‬
‫‪ ; 169‬ותרבות ‪145 ,85 ,79‬‬
‫ורפל‪ ,‬פ׳ ‪299‬‬
‫זאקם‪ ,‬ה׳ ‪26‬‬
‫זילברר‪ ,‬ה‪201 ,‬‬
‫זימל‪ ,‬א׳ ‪39‬‬
‫זכות וכוח הזרוע ‪10 ,8‬‬
‫‪268 ,151‬‬ ‫זכרון‪ ,‬עקבות ‪,122‬‬
‫הביון‪ ,‬תקופת ‪281 ,250 ,237 ,77 ,72‬‬
‫חבר הלאומים ‪12 ,7‬‬
‫חברה‪ ,‬יחסי‪ ,‬ר‪ ,‬תרבות‪ ,‬חיי־יחד‬
‫חוק ‪156 ,147 ,143 ,105‬‬
‫חטא ‪175 ,103‬‬
‫חיבה‪ ,‬ואהבה ‪148‬‬
‫חיות ‪ ; 164 ,121 ,55 ,28‬כסמלים ‪71‬‬
‫חינוך — דתי ‪ ; 113 ,110‬ל״ממשות"‬
‫‪ ; 174 ,112‬פנקני ‪ ; 171‬ופסיכואנאליזה‬
‫‪ ; 295‬קפדני ‪171‬‬
‫חלומות — אופי ‪,198 ,197 ,191 ,189‬‬
‫‪ ; 199‬גירויי חוץ ‪ ; 196‬זוגי־ח‪; 204 ,‬‬
‫ח׳ חזרה לרחם ‪ ; 260‬ח׳ חרדה ‪,189‬‬
‫‪ 204‬ן טלפתיה בח׳ ‪ ; 211‬טראומה‬
‫‪ ; 206 ,205‬מחשבות החלום החבויות‬
‫‪,203 ,200 ,199 ,198 ,192 ,190 ,189‬‬
‫‪ ; 204‬ח‪ ,‬מוות ‪ ; 25‬מילוי משאלה ‪,25‬‬
‫‪ ; 204 ,189 ,27‬סמליות בחלום ‪; 71‬‬
‫עבודת החלום ‪,196 ,194 ,190 ,189 ,87‬‬
‫‪ ; 205 ,199‬ח׳ ענישה ‪ 204‬ן ופסיכוזות‬
‫‪ ; 195‬פשר־ח׳ ‪,212 ,198 ,197 ,25‬‬
‫כל־יכולת — ומדע ‪ ; 140‬ונרקיזם ‪; 163‬‬
‫בהמונים ‪31 ,25‬‬
‫כלב ‪147‬‬
‫כנסיה ‪69 ,62 ,59 ,41 ,38‬‬
‫כפיית־חזרה ‪284 ,263 ,161 ,141‬‬
‫ילדים ‪ ; 26 ,25‬אינדיבידואליות ‪ 297‬ן אני‬
‫לא מודע ‪,174 ,65 ,63 ,29 ,26 ,25 ,23‬‬
‫‪ ; 237 ,226‬ואני ‪ ; 241 ,238 ,236‬ואני‬
‫עליון ‪ ; 180‬השקפתו של לה־בון ‪,22‬‬
‫‪ ; 29 ,25 ,23‬ומודחק ‪ ; 236 ,195‬ומודע‬
‫‪ ; 22‬מערכת ‪ ; 238 ,196‬ור׳ מודע‬
‫לבואזיה ‪316‬‬
‫לה־ב‪1‬ן‪ ,‬י׳ ‪65 ,64 ,56 ,34 ,32 ,20‬‬
‫להקה קמאית ‪73 ,70 ,64 ,60‬‬
‫לודביג‪ ,‬א׳ ‪233‬‬
‫ליבידו — ואני ‪; 262 ,260 ,160 ,52‬‬
‫והדחקה ‪ ; 178‬והמון ‪ ; 50‬השקפתו‬
‫של יונג ‪ ; 161‬וחרדה ‪,252 ,249 ,246‬‬
‫‪ ; 254‬ויצר המוות ‪ ; 163‬מעוכב מטרה‬
‫‪ ; 153‬משמעות קודמת ‪; 261 ,160‬‬
‫משמעות שניה ‪ ; 163‬משק־ל׳ ‪,134 ,131‬‬
‫‪ ; 180 ,149 ,135‬ל׳ נרקיססי ‪,76 ,52‬‬
‫‪ ; 160‬עצלות־ל׳ ‪ ; 153‬וקטביות המינים‬
‫‪ ; 283‬תורת־ל׳ ‪,256 ,105 ,76 ,45 ,36‬‬
‫‪260‬‬
‫לידה — וחרדה ‪; 292 ,254 ,250 ,245‬‬
‫תיאוריות של לידה ‪259 ,109‬‬
‫ליכטנברג‪ ,‬ד״ר ‪14‬‬
‫לשון ‪309 ,57 ,51 ,30 ,28‬‬
‫ארוס־מוזת ‪ ; 178 ,161 ,102 ,13‬יצרי־‬
‫מאגיה ‪309‬‬
‫מאוים ‪64 ,62‬‬
‫מאזו־כיזם ‪,270 ,265 ,262 ,176 ,161 ,64‬‬
‫‪291‬‬
‫מאנה ‪63‬‬
‫מאניה ‪230 ,129 ,67‬‬
‫מארכסיזם ‪ ; 318 ,182‬ור׳ קומוניזם;‬
‫בו־לשביזם‬
‫מארק טויין ‪167‬‬
‫מגידי־עתידות ‪216 ,213‬‬
‫מדיומים ‪209‬‬
‫מדע — אופי ומגמה ‪,117 ,104 ,99 ,94‬‬
‫‪ ; 313 ,304 ,207‬ביקורת על ‪,114 ,15‬‬
‫יהודים ‪ ; 168 ,162 ,158‬עם הבחירה ‪89‬‬
‫יוגה ‪130 ,125‬‬
‫יוליוס קיסר ‪39‬‬
‫יונג‪ ,‬ק״ג ‪293 ,161‬‬
‫יופי — ותרבות ‪ ; 141‬ומין ‪133‬‬
‫עליון ‪ ; 51‬בחירת המושא ‪ ; 92‬ודת‬
‫‪ ; 98‬והורים‪ ,‬ר׳ הורים; הזדהות עם‬
‫מושא אבוד ‪ ; 49‬הפרשה ‪ ; 146‬חרדה‬
‫‪ ; 246 ,57‬חשיבה ‪ ; 27‬יצר־עדריות‬
‫‪ ; 58‬ומבוגרים ‪ ; 110 ,92‬מצפון ‪; 170‬‬
‫ענישה ‪ ; 230‬פסיכואנאליזה של ילדים‬
‫‪ ; 301 ,295‬ופרימיטיבים‪ ,‬ר׳ פרימי־‬
‫סיבים; שלב נאורוסי ‪; 296 ,107‬‬
‫תיאוריות לידה ‪259 ,109‬‬
‫יניקה ‪275‬‬
‫יצר‪ ,‬יצרים ‪ ; 256 ,226 ,19‬ואני ‪,239‬‬
‫‪ ; 240‬בהמון ‪ ; 33 ,22‬חלקיים ‪; 257‬‬
‫וחרדה ‪ ; 245‬והסתם ‪ ; 241‬ושכל ‪,17‬‬
‫‪ ; 115 ,113 ,106 ,101‬ושמרנות ‪;263‬‬
‫גורלות יצרים — גלגולי־יצר ‪; 259‬‬
‫הדחקה ר׳ הדחקה ; המתת י׳ ‪; 130‬‬
‫מזיגת י׳ ‪ ; 262 ,161 ,13‬מניעת סיפוק‬
‫‪ ; 177 ,171 ,82‬סיפוק ‪,167 ,131 ,130‬‬
‫‪ ; 172‬סיפוק־תחליף ‪ ; 152 ,127‬עידון‬
‫ר׳ עידון; עיכוב־מסרה ‪,130,51,45 ,36‬‬
‫‪ ; 256‬תמורות בהשפעת התרבות ‪; 144‬‬
‫תורת־יצרים ‪ ; 255 ,15‬חלוקה רא­‬
‫שונה — אני־מושא ‪ ; 160‬חלוקה שניה‬
‫אני ‪ ; 260 ,257 ,255 ,227‬י׳־הרס (מוות)‬
‫‪ ; 264 ,165 ,161 ,102 ,14 ,13‬י׳־הרס־‬
‫עצמו ‪ ; 263 ,183‬י׳ חברתי ‪; 57 ,20‬‬
‫י׳־חיים ‪ ; 44‬יצרי ליבידו ‪ ; 160‬יצרי‬
‫מושא ‪ ; 160‬יצרי־מין ‪,225 ,90 ,51 ,44‬‬
‫‪ ; 261‬י׳ העדריות ‪; 131 ,74 ,56 ,20‬‬
‫י׳ קיום עצמו ‪,248 ,57 ,44 ,34 ,25‬‬
‫‪291 ,257 ,255 ,254‬‬
‫ישו הנוצרי ‪180 ,69 ,41 ,38‬‬
‫כאב — ועולם חיצון ‪120‬‬
‫כוח־הזרוע — וזכות ‪143 ,10 ,8‬‬
‫כורח — ותרבות ‪183 ,178 ,115‬‬
‫ותוקפנות ‪ ; 157‬מין קמאי ‪ ; 152‬מין‬
‫ותרבות ‪149 ,17‬‬
‫מינים‪ ,‬דיפרנציאציה ‪282 ,274 ,272‬‬
‫מיסטיקה ‪ ; 244‬כנסיגה ‪125‬‬
‫מיתוס ‪180 ,74 ,71‬‬
‫מלאנכוליה ‪258 ,229 ,67 ,49‬‬
‫מלחמה ‪ ; 18 ,16 ,14‬מניעת ‪15 ,12 ,7‬‬
‫ממשות ‪ ; 132 ,131 ,99 ,94‬מבחן ‪,28‬‬
‫‪ ; 54‬עקרון ר׳ עקרון־הממשות‬
‫מנהיג — והמון ‪,54 ,48 ,37 ,34 ,16 ,7‬‬
‫‪,159 ,85 ,80 ,69 ,65 ,64 ,61 ,59 ,57‬‬
‫‪180‬‬
‫מעמדות ‪ ; 84 ,83‬התהוות ‪319‬‬
‫מפח ‪ ; 177 ,82‬מ׳־תרבות ‪145‬‬
‫מצפון ‪,172 ,169 ,166 ,165 ,113 ,55 ,50‬‬
‫‪; 169‬‬ ‫‪ ; 266 ,230 ,228‬וגורל ‪,167‬‬
‫בהמון ‪ ; 59 ,31 ,22‬עיצוב וצמיחה‬
‫‪172 ,171 ,167‬‬
‫מקדוגל‪ ,‬וו׳ ‪57 ,40 ,32 ,30‬‬
‫מרה שחורה ר׳ מלאגכוליה‬ ‫בחלום ‪,205 ,204 ,200 ,189 ,27 ,25‬‬
‫משה ‪63‬‬
‫משפחה ‪ ; 172 ,149‬כהמון ‪,62 ,38 ,19‬‬
‫‪ ; 74 ,65‬קמאית ‪145‬‬
‫משפט — הקופים ‪ ; 104‬שלמה ‪59‬‬
‫‪,258‬‬
‫נאורוזה‪ ,‬נאורוזות — סימפטומים ‪,29‬‬
‫‪ ; 239 ,178‬תיראפיה ‪300 ,295 ,292‬‬
‫נ׳ העברה ‪ ; 302‬חרדה ‪ ; 246‬טור־‬
‫דנות ‪ ; 175 ,174‬מלחמה (טראומאט־‬
‫יות) ‪206 ,205 ,160 ,39‬‬
‫תורת־הנ׳ ‪,195 ,77 ,75 ,66 ,45 ,27‬‬
‫‪292 ,278 ,265 ,259 ,250 ,227 ,204‬‬
‫נ׳ ואוננות ‪ ; 279‬ואושר ‪ ; 134‬אצל‬
‫דתיים ‪ ; 135 ,108 ,76‬סוציאליות ‪,76‬‬
‫‪ ; 182‬ותרבות ‪136 ,115‬‬
‫נאורוטיקנים — ואסוציאליות ‪ ; 82‬וסי­‬
‫פוק ‪152‬‬
‫נאנסן‪ ,‬פ׳ ‪8‬‬
‫נאסטרוי‪ ,‬י׳ ‪41‬‬
‫נאפוליאון בו־נאפרטה ‪39‬‬
‫נחיתות ‪68 ,67‬‬
‫ניוטון‪ ,‬א׳ ‪316‬‬
‫ניצשה‪ ,‬פ״ו ‪238 ,61‬‬
‫‪; 310‬‬ ‫‪426‬‬ ‫‪ ; 116‬ודת ‪401‬‬
‫‪404‬‬
‫‪437‬‬ ‫‪416‬‬ ‫התפתחות וסיכויים‬
‫‪412‬‬
‫‪ ; 316 ,310 ,140‬ותרבות ‪442 427‬‬
‫‪145‬‬
‫מודע ‪; 241 ,238 ,237 ,236 ,195 ,177‬‬
‫ור׳ לא־מודע‬
‫מוות ‪ ; 276 ,86‬חלומות־מ׳ ‪ ; 25‬משאלת־‬
‫מ׳ ‪25‬‬
‫מולייר ‪73‬‬
‫מוסר ‪ ; 240 ,181 ,83 ,29‬ודת ‪,103 ,101‬‬
‫‪ ; 205 ,107‬התהוות ‪" ; 308 ,60‬טבעי"‬
‫‪ ; 182‬ותרבות ‪155 ,84‬‬
‫מושא‪ ,‬ר׳ אחיזת מ׳; בחירת מ׳‬
‫״מחוג־המניעים״ ‪14‬‬
‫מחזות־שווא ‪228‬‬
‫מחלה — ומאזוכיזם ‪ ; 291‬חולניות ‪; 295‬‬
‫רווח מ׳ ‪291‬‬
‫מילה ‪249‬‬
‫מילוי־משאלה ‪ ; 98 ,87‬בדת ‪; 114 ,97‬‬
‫‪206‬‬
‫מין‪ ,‬מיניות‬
‫‪; 77‬‬ ‫התפתחות — התחלה דו־זמנית‬
‫‪,205‬‬ ‫מ׳ אינפאנטילית ‪,150 ,98 ,72 ,51‬‬
‫‪ ; 293‬שלב א‪1‬ראלי ‪,257 ,46‬‬
‫‪,258‬‬ ‫‪ ; 274‬שלב אנאלי־סאדיסטי ‪,144‬‬
‫‪,250‬‬ ‫‪ ; 274 ,272 ,260‬שלב פאלי ‪,249‬‬
‫‪; 281 ,280 ,278 ,276 ,274 ,272 ,258‬‬
‫שלב גניטאלי ‪ ; 258‬חביון ר׳ חביון;‬
‫בגירה ‪52‬‬
‫חיי־מין — ארוטיקה־של־שתן ‪,139‬‬
‫‪ ; 260‬גירויים ‪ ; 152 ,146‬הידלדלות‬
‫‪ 151‬ן גליזויות ‪ ; 278 ,262 ,150‬פגימות‬
‫‪ ; 150‬קרירות ‪ ; 283‬תמורות קמאיות‬
‫‪145‬‬
‫יחס למיניות — רתיעה ואיסורים‬
‫‪ ; 178 ,152 ,150 ,111 ,37‬הערכה‬
‫מופלגת ‪52‬‬
‫פסיכולוגיה של מין ‪ ; 151‬ואושר‬
‫‪ ; 147‬והדחקה ‪ ; 255‬וחלומות ‪,189‬‬
‫‪ ; 201‬וחרדה ‪ ; 246‬ויצר המוות ‪; 264‬‬
‫ויופי ‪ ; 133‬מטרת־מ׳ מעוכבת ‪,45 ,36‬‬
‫‪ ; 72 ,62‬וסאדיזם ‪ ; 258‬ועונג ‪; 150‬‬
 ‫‪293 ,288 ,259 ,202 ,201‬‬
‫ספיריטיזם — ודת ‪ ; 95‬ור׳ מדיומים‬
‫סתם — והאני ‪; 253 ,241 ,168 ,119‬‬
‫ואני עליון ‪ ; 253 ,241‬והדחקה ‪,240‬‬
‫‪ ; 251‬והתקות ‪ ; 240‬וחרדה ‪,251 ,248‬‬
‫‪ ; 252‬וליבידו ‪ ; 262‬ונסיגה ‪; 253‬‬
‫ועולם־חיצון ‪ ; 243‬ועיבוי ‪ ; 240‬ועקרון‬
‫העונג ‪266 ,252 ,240 ,239‬‬
‫עגבת‪ ,‬חרדת־הדבקה ‪ 59‬ור׳ סיפילופוביה‬
‫עולם־חיצון ‪134 ,131 ,128 ,120 ,64‬‬
‫עונג ‪ ; 257 ,150 ,130 ,127‬כמטרת־‬
‫תרבות ‪ ; 142‬ור׳ עקרון־העונג‬
‫עיבוד שניוני ‪199‬‬
‫עיבוי — ואני ‪ ; 240‬בחלומות ‪198‬‬
‫עידון ‪285 ,256 ,152 ,145 ,134 ,130 ,74‬‬
‫ענישה — חלומות ‪ ; 204‬צורך ע׳ ‪,174‬‬
‫‪291 ,265 ,176‬‬
‫עקרון־הממשות ‪130 ,120 ,27‬‬
‫עקרון־העונג ‪,179 ,148 ,128 ,127 ,120‬‬
‫‪ ; 254 ,253 ,252 ,251 ,245‬וכפיית־‬
‫חזרה ‪ ; 264‬והסתם ‪240‬‬
‫‪ ; 281‬ואש ‪ ; 139‬בושה ‪ ; 284‬גנדרנות‬
‫פאולוס ‪36‬‬
‫פאניקה (תבהלה) ‪40‬‬
‫פאציפיזם ‪17‬‬
‫פאראנויה ‪302 ,282 ,274 ,132‬‬
‫פאתולוגיים‪ ,‬מצבים ‪ ; 228 ,120 ,73‬של‬
‫תרבות ‪182‬‬
‫פגיעת־עצמו נאורוטית ‪291‬‬
‫פוביה ‪ ; 302 ,246‬וחרדה ‪248‬‬
‫פולקלור ‪201 ,30‬‬
‫פונטאנה‪ ,‬ת׳ ‪126‬‬
‫פי הטבעת — והפה ‪259‬‬
‫פייהינגר‪ ,‬ה׳ ‪96‬‬
‫פילוגנטית‪ ,‬תמונת־מופת ‪88‬‬
‫פילוסופיה ‪ ; 305 ,114 ,97‬ודת ‪; 126 ,99‬‬
‫של ״כאילו״ ‪101 ,96‬‬
‫פיתוי‪ ,‬הזיות ‪274‬‬
‫פסיכואנאליזה — אופי והשקפת עולם‬ ‫סכסוך ‪" ; 238 ,227 ,194‬דו־הערכיות"‬
‫‪ ; 322 ,311 ,303 ,102 ,63 ,36‬יישומים‬
‫‪ ; 295 ,288 ,244 ,218 ,213‬מתנגדיה‬
‫‪ ; 293 ,286 ,102‬תיראפיה ‪,298 ,295‬‬
‫נישואין ‪ ; 284 ,74 ,44‬נישואי קבוצה‬
‫‪ ; 74‬נישואי־חוץ ‪75‬‬
‫נסיגה ‪,278 ,258 ,253 ,197 ,125 ,72 ,47‬‬
‫‪ ; 282‬בהמון ‪60 ,56‬‬
‫נער — התפתחות מינית ‪ ; 271‬תסביכים‬
‫‪281 ,277‬‬
‫נערה — אוננות ‪ ; 280 ,279 ,272‬איבת־‬
‫אם ‪ ; 284 ,275‬התפתחות מינית ‪271‬‬
‫נפש — התפתחות ‪82‬‬
‫נפש־המון — לפי טרו־טר ‪ ; 67 ,56‬לפי‬
‫לה־בו־ן ‪ ; 64 ,56 ,34 ,32 ,21‬לפי‬
‫מקדוגל ‪57 ,40 ,32 ,30‬‬
‫נצרות ‪175 ,158 ,153 ,136 ,89 ,75 ,12‬‬
‫נקיון ‪ ; 141‬והיגיינה ‪146 ,142‬‬
‫נרלןיז□ ‪; 302 ,283 ,260 ,160 ,84 ,19‬‬
‫ודת ‪ ; 124‬ויצר המודת ‪ ; 163‬וליבידו‬
‫‪ ; 135‬ומאוהבות ‪76 ,52‬‬
‫״נרקיזם ההבדלים הקטנים״ ‪158 ,44‬‬
‫נשיות (נקבות) ‪ ; 267 ,232‬ואוננות ‪; 280‬‬
‫ומאזוכיזם ‪ ; 270‬וסבילות ‪ ; 151‬ותס־‬
‫ביך־סירום ‪279‬‬
‫נשים — איבה לאם ‪ ; 275‬אני עליון‬
‫‪ ; 283‬התפתחות מינית ‪ ; 271‬חוש־‬
‫צדק ‪ ; 285‬עידון ‪ ; 285‬ענין חברתי‬
‫‪ ; 285‬רפיון־שכל ‪ ;111‬תוקפנות ‪,270‬‬
‫‪ ; 272 ,271‬תסביך־סירום ‪; 277 ,250‬‬
‫ותרבות ‪284 ,149‬‬
‫סאדיזם ‪ ; 262 ,258 ,160‬ומזיגת־יצרים‬
‫‪262 ,163 ,161 ,151‬‬
‫סדר — ואנאליות ‪ ; 144‬וטבע ‪141‬‬
‫סידיס‪ ,‬ב׳ ‪57‬‬
‫סימפטום ‪ ; 226 ,178‬וחרדה ‪; 252 ,247‬‬
‫והדחקה ‪ ; 252 ,47‬ורגש־אשמה ‪266‬‬
‫סיפילופוביה ‪ 251‬ור׳ עגבת‬
‫סירוס — וחרדה ‪ ; 278 ,250 ,249‬ור׳‬
‫תסביך סירוס‬
‫סכנה‪ ,‬מצבי ‪254 ,251 ,249 ,246 ,87 ,40‬‬
‫‪172‬‬
‫סמוך־למודע — משמעות ‪238‬‬
‫סמלים‪ ,‬סמליות ‪,200 ,193 ,109 ,76 ,71‬‬
 ‫רוסו‪ ,‬ז״ז ‪166‬‬
‫רייק‪ ,‬ת׳ ‪201 ,108‬‬
‫ריכטר‪ ,‬ק׳ ‪35‬‬
‫רעיון־שווא ‪195 ,98‬‬
‫רעלנות ‪134 ,129‬‬
‫רצח — איסור ‪ ; 106 ,92‬תאוות־ר׳ ‪; 82‬‬
‫ור׳ אב קמאי‬
‫שאפתנות — וארוטיקה־של־שתן ‪139‬‬
‫שד האם ‪120‬‬
‫שו‪ ,‬ברנארד ‪74‬‬
‫שופנהאואר‪ ,‬א׳ ‪264 ,43‬‬
‫שטקל‪ ,‬וו׳ ‪293‬‬
‫שיכחה — ועקבות־זכירה ‪122‬‬
‫שיכחון — וחוויות מין אינפאנסיליות ‪205‬‬
‫שיכלון (ראציונאליזציה) ‪,199 ,109 ,108‬‬
‫‪243‬‬
‫שילר‪ ,‬פ׳ ‪291 ,160 ,125 ,69 ,24‬‬
‫שינה — ועולם־חוץ ‪ ; 64‬תפקיד ‪195‬‬
‫שלילה — והסתם ‪240‬‬
‫שראטאר ‪200‬‬
‫שרידי אישיות־קדומה ‪143‬‬
‫תוקפנות — ‪ ; 261 ,50‬האדם הקמאי‬
‫‪ ;171‬הפנמה ‪ ; 165 ,161‬וזכריות ‪;269‬‬
‫וחיי יחד ‪ ; 156‬וחלוקת נכסים ‪; 157‬‬
‫וחרדה ‪ ; 274‬ויצרים ‪,164 ,155 ,44‬‬
‫‪ ; 264‬ומיניות ‪; 277 ,162 ,157 ,72‬‬
‫ונשים ‪ ; 272 ,271 ,270‬והסתם ‪; 266‬‬
‫ורגש אשמה ‪ ; 178 ,171‬ותרבות ‪,143‬‬
‫‪183 ,181‬‬
‫תורשה — השפעות ‪73‬‬
‫תסביך אדיפוס — ואני עליון ‪,234 ,232‬‬
‫‪ ; 281 ,244‬ובחירת המושא ‪ ; 284‬ודת‬
‫‪ ; 98‬והומוסכסואליות ‪ ; 281 ,49‬והז­‬
‫דהות ‪ ; 285 ,232 ,47‬והנאת האיבר‬
‫‪ ; 281‬בחביון ‪ ; 72‬וחרדה ‪; 253 ,248‬‬
‫בנערות ‪ ; 281 ,47‬בנערים ‪,49 ,46‬‬
‫‪ ; 281‬בנשים ‪ ; 274 ,273‬וסירוס ‪,249‬‬
‫וסיכסוך הדו־ערכיות ‪173‬‬ ‫‪; 281‬‬
‫תסביך האב ‪91‬‬
‫תסביך זכרות ‪279‬‬
‫תסביך נחיתות ‪233‬‬
‫‪302 ,301‬‬
‫פסיכוזות ‪301 ,195 ,160 ,134 ,66 ,49‬‬
‫״פסיכולוגיה אינדיבידואלית״ ‪290 ,233‬‬
‫פסיכולוגיודשל־המון ‪; 290 ,288 ,235 ,19‬‬
‫ור׳ כנסיה ן משפחה ; צבא‬
‫פראנציסקוס מאסיזי ‪148‬‬
‫פרויד‪ ,‬אנה ‪295‬‬
‫פריודית‪ ,‬ניעות ‪67‬‬
‫פרנצי‪ ,‬ם׳ ‪250 ,202 ,120‬‬
‫פרימיטיבים ‪,136 ,121 ,91 ,67 ,63 ,27‬‬
‫‪ ; 168 ,158‬ואדם מודרני ‪ ,61‬וילד ‪,25‬‬
‫‪ ; 56 ,26‬ונפש המון ‪56 ,32 ,29 ,26‬‬
‫פרימיטיבית‪ ,‬חשיבה — ודת ‪114‬‬
‫פשרה‪ ,‬תצורות ‪240‬‬
‫צבא ‪75 ,69 ,62 ,60 ,59 ,38‬‬
‫צנזורה ‪ ; 199 ,197 ,195 ,175 ,50‬בחלום‬
‫‪195 ,25‬‬
‫קאנט‪ ,‬ע׳ ‪308 ,230‬‬
‫קאניבאליזם ‪82 ,46‬‬
‫קולומבוס‪ ,‬כ׳ ‪98‬‬
‫קומוניזם ‪158 ,157 ,109 ,81 ,15‬‬
‫קופרניקוס‪ ,‬נ׳ ‪316‬‬
‫קורסאקוב‪ ,‬פסיכוזה של ‪200‬‬
‫קירי‪ ,‬פ׳ ‪316‬‬
‫קלזן‪ ,‬ה׳ ‪33‬‬
‫קליין‪ ,‬מ׳ ‪177 ,170‬‬
‫קמאי ר׳ אב קמאי; אדם קמאי; להקה‬
‫קמאית‬
‫קנאה — באח הצעיר ‪58‬‬
‫קנאת־איבר־הזכרות ‪ ; 278 ,260‬ואוננות‬
‫‪ ; 280‬ואופי ‪ ; 278‬ובובות ‪ ; 280‬וגג־‬
‫דרנות ‪ ; 283‬וילדים ‪ ; 284 ,280‬וני­‬
‫שואין ‪ ; 284‬ושלב פאלי ‪ ; 278‬ותסביך‬
‫אדיפוס ‪281‬‬
‫קפלר‪ ,‬י׳ ‪316‬‬
‫קרירות מינית — אצל נשים ‪283‬‬
‫ראגק‪ ,‬או׳ ‪293 ,250 ,177 ,71 ,70‬‬
‫רובספייר‪ ,‬מ״פ ‪109‬‬
‫רולן‪ ,‬ר׳ ‪118‬‬
‫רומא ‪122 ,84 ,67 ,11‬‬
‫‪ ; 180 ,179 ,144‬ייעודים ‪; 179 ,86‬‬
‫ויצרים ‪ ; 144‬ליקויים ‪ ; 113 ,79‬מאבק־‬
‫החיים ‪ ; 183 ,178 ,164‬מוסדות ‪; 135‬‬
‫ומוסר ‪ ; 155‬ומיניות ‪; 266 ,149 ,75‬‬
‫ומלחמה ‪ ; 18‬מצוקת־ת׳ ‪ ; 136‬משמעות‬
‫המושג ‪ ; 78‬נכסי־ת‪; 142 ,85 ,48 ,‬‬
‫ונשים ‪ ; 284 ,149‬וסדר ונקיון ‪; 145‬‬
‫עבודה ‪; 156 ,155 ,147 ,131 ,81‬‬
‫עתיד ‪ ; 187 ,144 ,17‬וציביליזציה ‪; 78‬‬
‫ורגשי־אשמה ‪ ; 174‬ושיכלון ‪; 108‬‬
‫שלב נאורוטי ‪ ; 182 ,115‬ותועלת ‪; 142‬‬
‫ותוקפנות ‪ ; 181‬תקנות ת׳ ‪106‬‬
‫תסביך סירוס — בנערות ‪ ; 281‬בנערים‬
‫‪ ; 277‬בנשים ‪ ; 279 ,277 ,250‬ותסביך‬
‫זכרות ‪281‬‬
‫תרבות — ‪ ; 138‬ואהבה ‪,151 ,149 ,45‬‬
‫‪ ; 164 ,153‬איבת־ת׳ ר׳ איבת תרבות ;‬
‫אידיאלים ‪ ; 181 ,153 ,142‬אני עליון‬
‫של ת׳ ‪ ; 250 ,180 ,83‬ודת ‪,90‬‬
‫‪ ; 105‬והזדקפות האדם ‪ ; 146‬והמון‬
‫‪ ; 24‬התפתחות התרבות ‪,145 ,108‬‬
‫‪ ;320 ,152‬חיי־יחד ‪,143 ,128 ,105 ,11‬‬
‫‪ ; 250 ,172 ,166 ,147‬וחרות ‪; 143‬‬
‫והטבע ‪ ; 86‬ויופי ‪ ; 141‬והיחיד ‪,86‬‬